gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור החיים · Ohr Hachaim — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אור החיים · Ohr Hachaim

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אור החיים · Ohr Hachaim — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫מחודש‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫יש קללת אוהב שהוא ברכה‬ ‫יך ו ְּמ ַק ּלֶלְ ָך ָאאֹר ְונִ ְב ְרכ ּו ְב ָך ּכֹל‬ ‫וַ אֲ בָ ְרכָ ה ְמבָ ֲרכֶ ָ‬ ‫פניני וחידושי אור החיים הק'‬ ‫מה‪) :‬בראשית יב‪ ,‬ג(‬ ‫ִמ ְׁש ּ ְפחֹת הָ אֲ ָד ָ‬ ‫גודל הנסיון של אברהם‬ ‫וַ אֲ בָ ְרכָ ה ְמבָ ֲרכֶ ָ‬ ‫ואברכה מברכיך וגו'‪ ... .‬ויש לשאול למה שינה לשונו‪,‬‬ ‫יך וגו' )יב‪ ,‬יא(‪ .‬ברכה זו כנגד מה שהעלים‬ ‫בענין הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים ברכתו לברכתם‪,‬‬ ‫ממנו הארץ ולא הודיעו קודם לצאתו‪ .‬ונסיון זה גדול הוא‪ ,‬שיצא‬ ‫מארצו אל השדה מבלי דעת אן יפנה והוא לא הרהר‪ ,‬לזה‬ ‫ובקללה הקדים קללתם לקללתו‪ .‬הטעם הוא‪ ,‬כי המברך יקדים‬ ‫הבטיחו כי לא יפחד מדבר‪ ,‬כי הוא יברך וכו'‪ ,‬ובמקום אשר יחנה‬ ‫ה' לברכו קודם שיברך לאברהם‪ ,‬מה שאין כן המקללו לא יקדים‬ ‫שם יצו ה' אתו את הברכה‪ ,‬ובזה כל מקום אשר ידרוך כף רגלו‬ ‫ה' לאור אותו‪ .‬והטעם הוא‪ ,‬כי יחפוץ ה' להפחיד לבל יזלזל אדם‬ ‫הצלחתו ומעלתו עמו‪:‬‬ ‫בכבודו של אברהם‪ ,‬וזולת זה אם יקדים ה' לקלל מי שהוא עתיד‬ ‫אברהם חיפש סיבה להרחיק את לוט‬ ‫לקלל לא יורגש הדבר כי הוא זה סיבה‪ ,‬ויכשלו בדבר בני אדם גם‬ ‫)לקמן‬‫ל ְֶך לְ ָך מֵ ַא ְר ְצ ָך ו ִּמ ּמ ֹול ְַד ְּת ָך )יב‪ ,‬א(‪ .‬והגם שאמר אחר כך‬ ‫בני איש‪ .‬אבל בערך הברכה אין מכשול‪ ,‬ואם לצד ההטבה‪ ,‬הנה‬ ‫פס' ה( ויקח אברם וגו' ואת לוט וגו'‪ ,‬פירוש שלא דחפו‪ ,‬עד‬ ‫מבורכים בו כל המשפחות‪ .‬גם טעם הקדמת ברכת המברכים‪,‬‬ ‫שימצא המצאה שלא יכלימהו‪ .‬ולזה תמצא כי כשמצא סיבה‬ ‫קטנה שרבו הרועים תיכף אמר אליו )לקמן יג ט( הפרד וגו' אם‬ ‫כדי שתתקיים ברכתם לאברהם‪:‬‬ ‫הימין וגו'‪ ,‬והדבר הוא כמעט זר שיאמר אליו כדברים האלה בכל‬ ‫עוד יכוין לומר במה שנדקדק‪ ,‬למה המברכים הזכירם בלשון‬ ‫כך הרחקה‪ ,‬אלא לצד שהיה חושב מחשבות להפרידו כדבר ה'‪,‬‬ ‫רבים‪ ,‬והמקללים הזכירם בלשון יחיד‪:‬‬ ‫לזה תכף במוצאו סיבה דחפו בשתי ידים‪:‬‬ ‫אכן יתבאר על דרך אומרם במסכת מועד קטן )ט‪' (:‬שאמרו‬ ‫אברהם העתיק את המזבח למקום שהלך‬ ‫רבנן לבנו של רבי שמעון בר יוחאי תזרע ולא תחצד וכו' ונתכוונו‬ ‫שם וגו' וַ ּיֵט‬ ‫שם ִמזְ ּ ֵבחַ לַייָ הַ ִ ּנ ְר ֶאה ֵאלָיו‪ :‬וַ ַ ּי ְע ּ ֵתק ִמ ּ ׁ ָ‬ ‫וַ ִּיבֶ ן ׁ ָ‬ ‫בזה לברכה'‪ ,‬והגם שהוציאו דבריהם בלשון קללה הכל הולך אחר‬ ‫ָא ֳהלֹה וגו' )יב‪ ,‬ז‪-‬ח(‪ .‬לא זכר למי העתיק‪ ,‬ורש"י ז"ל פירש אהלה‪,‬‬ ‫והוא חסר‪ ... .‬עוד ירצה שהעתיק מזבח שבנה שם‪ ,‬כשרצה‬ ‫הכוונה‪ ,‬הרי שברכוהו בנוסח קללה‪ .‬וכנגד זו אמר ה' ואברכה‬ ‫להטות אהלה במקום אחר סתר המזבח שבנה וחזר ובנאו‬ ‫מברכך וגם מקללך ‪ -‬יש מין מקלל שהוא מברך ‪ -‬גם אותו‬ ‫במקום אשר עשה שם אהלה‪ .‬ולא הוצרך לפרש‪ ,‬כי סמך על‬ ‫אברך‪ ,‬ולזה אמר לשון יחיד כי לא כל מקלל יברך‪ ,‬אלא פרט‬ ‫הזכרתו בסמוך ויבן שם מזבח וגו' ויעתק משם‪ .‬גם הראה‬ ‫שהוא מכוין לברכה‪ ,‬אבל מברכיך את כולן יברך‪ .‬ותיבת מקללך‬ ‫באצבע באומרו משם‪ ,‬שחוזר אל האמור בסמוך‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫נמשכת גם כן למטה‪ ,‬כשתהיה קללתו לקללה‪ ,‬אאור‪ .‬נמצאת‬ ‫אין סומכין על הנס‬ ‫אומר כי מכוין ה' לגמור כנגד המברכים לברך כולם‪ ,‬והמקללים‬ ‫וַ יְ ִהי ּ ַכאֲ ׁ ֶשר ִה ְק ִריב וגו' ִה ּנֵה נָ א יָ ַד ְע ִּתי וגו' )יב‪ ,‬יא(‪ .‬והגם‬ ‫הם שני פרטים‪ ,‬פרט אחד יש שישנה בברכה ונמשכת התיבה‬ ‫שבטוחים הצדיקים בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬אף על פי כן כלל זה‬ ‫למעלה‪ ,‬ופרט אחד הם בארירה ונמשכה התיבה למטה‪:‬‬ ‫בידינו שאין סומכין על הנס )קידושין לט‪ ,(:‬ומה גם לגבי בחירת האדם‪,‬‬ ‫וצא ולמד )שם( משמואל שאמר )ש"א טז ב( 'ושמע שאול והרגני'‪:‬‬ ‫עוד ירצה על זה הדרך‪ ,‬ואברכה מברכיך‪ ,‬פירוש כשיהיו לך‬ ‫לא היה אשה יפה בעולם כשרה‬ ‫בברכה אחת שנים‪ ,‬שהם המקלל ומתכוין לברכה כמעשה שאמרו‬ ‫ִּכי ִא ּ ׁ ָשה יְ פַ ת ַמ ְר ֶאה ָא ְּת‪) :‬יב‪ ,‬יא(‪ .‬ואומרו כי אשה יפת וגו'‪,‬‬ ‫'תזרע'‪ ,‬וחזר האב וברכו‪ ,‬קבע ה' ברכה לשניהם‪ ,‬שלא תאמר כי‬ ‫ולא הספיק לומר כי יפת מראה את‪ ,‬נתכוין לומר כי אחת היא‬ ‫עיקר המברך הוא הראשון ואין השני אלא מפרש‪ ,‬תלמוד לומר‬ ‫בעולם אשה יפת מראה היא‪ ,‬ואין דומה לה‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫מברכיך‪ ,‬כי שניהם יתברכו‪ .‬ואומרו ומקללך‪ ,‬יש גם כן‬ ‫להסמיכה למעלה‪ ,‬והוא על דרך אומרם במסכת תענית )כ‪ (.‬וזה‬ ‫יחיד‪ ,‬כי לפרט זה דוקא יכוין לברך‪ ,‬ומקללך‪ ,‬פרט אחר שאינו‬ ‫לשונם‪' :‬טובה קללה שקללן אחיה השלוני מברכה שברכם בלעם'‬ ‫אלא מקלל‪ ,‬לזה אאור‪:‬‬ ‫וכו'‪ ,‬וכנגד מקלל כזה‪ ,‬אמר שישנו בכלל הברכה‪ ,‬ולזה רמז לשון‬ ‫‪-‬‬ ‫אאע"ה עשה רק לקיים מצות ה' ולא להנאת עצמו‬ ‫ש ַרי ִא ְׁש ּת ֹו וכו' וַ ֵ ּי ְצא ּו ָללֶכֶ ת ַא ְרצָ ה ְּכנ ַַען‬ ‫שר ִ ּד ּ ֶבר ֵאלָיו יְ יָ וַ ֵ ּיל ְֶך ִא ּת ֹו ֹ‬ ‫לוט וגו'‪ :‬וַ ִּי ַ ּקח ַא ְב ָרם ֶאת ָׂ‬ ‫וַ ֵ ּיל ְֶך ַא ְב ָרם ּ ַכאֲ ׁ ֶ‬ ‫א ְרצָ ה ְּכנָ ַען‪) :‬יב‪ ,‬ד‪-‬ה(‬ ‫וַ ָ ּיבֹא ּו ַ‬ ‫תיבת כ"ף ‪ -‬כאשר‪ ,‬הודעת הזמן שהיה סמוך לדבר ה' אליו‪.‬‬ ‫וילך אברם וגו'‪ .‬כל הכתוב מיותר‪ ,‬שהרי אומר בסמוך‬ ‫והודיע הכתוב כי לוט לצד דביקותו באברהם הלך אתו‪ ,‬פירוש‬ ‫בסדר הודעת ההליכה‪ ,‬ויקח אברם וגו' ויצאו ללכת וגו'‪:‬‬ ‫לא לצד קיום מאמר ה'‪ ,‬אלא ראהו הולך והלך עמו‪ .‬וכוונתו‬ ‫אכן כוונת הכתוב הוא להודיע חיבתו של אברהם‪ ,‬שלא‬ ‫בהודעה זו‪ ,‬כי הגם שנתחכם אברהם לחפוז ללכת‪ ,‬לבל יתחברו‬ ‫נתעכב אפילו שעה אחת‪ ,‬אלא בגמר דברי ה' לך לך‪ ,‬תכף וילך‬ ‫עמו ממולדתו ומבית אביו‪ ,‬אף על פי כן לא הועיל בערך פרט‬ ‫אברם‪ ,‬ולא נתעכב לשום סיבה‪ ,‬ועזב את אביו ומולדתו‪ .‬ושעור‬ ‫א‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫אמר כאשר דבר‪ ,‬פירוש שעשה הדבר לצד גזירת מלך עליו ולא‬ ‫זה‪ ,‬והלך אתו לוט‪:‬‬ ‫לתועלת הנמשך לו‪:‬‬ ‫עוד ירצה‪ ,‬להיות שאמר לו ה' הבטחות תועליות הרבה‬ ‫עוד ירצה להודיע כי אברהם הלך כאשר דבר אליו ה'‬ ‫כשילך לו מארצו וכו'‪ ,‬אם כן הגם שילך יסבור הרואה כי אין‬ ‫בסמוך‪ ,‬ומה נאמר בדברי ה' אֶ ל הָ אָ רֶ ץ א ׁ ֲֶשר אַ רְ אֶ ּ ָך )פס' א(‪ ,‬שלא‬ ‫להחזיק לו טובה על זה‪ ,‬שאפילו קל שבקלים כשיראה כל‬ ‫הודיעו מקום אשר יבא שמה‪ ,‬ואף על פי כן הלך מארצו וסמך על‬ ‫התועליות ימהר ליסע‪ ,‬לזה הודיע הכתוב צדקותו של אברהם‪ ,‬כי‬ ‫מה שיודיעהו ה' כשירצה‪ ,‬מבלי חשוב לומר איך אצא מהעיר‬ ‫מה שהלך לא לצד הבטחות האמורות‪ ,‬אלא לעשות דבר ה'‪.‬‬ ‫קודם שנדע המקום‪ ,‬וזה נסיון גדול‪ .‬ואחר כך הודיע הכתוב‬ ‫ודקדק לומר כאשר דבר‪ ,‬ולא 'כאשר אמר' כמו שהתחיל‬ ‫הוצאת את אשר עמו‪ ,‬שלא ניסה ה' אותם בדבר זה‪ ,‬אלא הודיע‬ ‫בתחילת הפרשה )פס' א( ַויֹּאמֶ ר ְי ָי‪ ,‬לאמת כדברינו‪ .‬והוא יש לך‬ ‫המקום ואחר כך יצאו‪ ,‬והוא אומרו בפסוק שאחרי זה ויקח‬ ‫לדעת‪ ,‬כי כל מקום שיאמר הכתוב דיבור יגיד על דבר קשה‪,‬‬ ‫אברם וגו' ויצאו ללכת ארצה כנען‪ ,‬ולא הוצרך הכתוב‬ ‫והאמירה היא רכה )מכילתא שמות יט ג(‪ ,‬וכאן הזכיר בתחילת הפרשה‬ ‫להודיע כי ה' הודיעו המקום‪ ,‬כי הוא מובן מעצמו‪:‬‬ ‫ויאמר ה'‪ ,‬לצד שכל הדבר הוא להנאת אברהם‪ ,‬ובמעשה אברהם‬ ‫‪-‬‬ ‫אברהם לא שמח בכל הברכות‪ ,‬רק בגילוי שכינתו אליו‬ ‫אלָיו‪) :‬יב‪ ,‬ז(‬ ‫שם ִמזְ ּ ֵבחַ ַליְ יָ הַ ִ ּנ ְר ֶאה ֵ‬ ‫ָ‬ ‫וַ ֵ ּי ָרא יְ יָ ֶאל ַא ְב ָרם וַ ּיֹאמֶ ר לְ ז ְַר ֲעך ֶא ּ ֵתן ֶאת הָ ָא ֶרץ הַ זֹּאת וַ ִּיבֶ ן ׁ ָ‬ ‫והוא אומרו ויבן ]שם[ מזבח לה' הנראה אליו‪ ,‬כאן פירש‬ ‫וירא ה' אל וגו' ויבן שם וגו'‪ .‬כונת הכתוב להודיע‬ ‫סיבת שמחתו אשר עליה בנה מזבח‪ ,‬הוא לצד הַ רָ אוֹ תוֹ יתברך‬ ‫הפלגת חיבת אברהם בקונו‪ ,‬כי ה' נגלה אליו ובשרו בזרע‬ ‫אליו‪ ,‬והבן‪ .‬וזה אות לבניו‪ ,‬כמה מהם אשר הרחיקו חשק הזרע‬ ‫ובנתינת הארץ‪ ,‬והוא לא החשיב בשורת שתי מעלות טובות‬ ‫בערך חשק התורה והמצות‪ ,‬וצא ולמד מבן עזאי )יבמות סג‪(:‬‬ ‫לכלום‪ ,‬בערך שמחתו בגילוי שכינתו יתברך אליו‪ ,‬לקיים מה‬ ‫בטענתו 'ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה'‪:‬‬ ‫שנאמר )תהלים טז יא( שׂ ֹבַ ע שׂ ָמחוֹ ת אֶ ת ּ ָפנ ָ‬ ‫ֶיך‪:‬‬ ‫ְ‬ ‫‪-‬‬ ‫אברהם נזהר מפת עכו"ם וסתם יינם‬ ‫יון‪) :‬יד‪ ,‬יח(‬ ‫הו ִציא לֶחֶ ם וָ יָ יִ ן ְוהוּא כֹהֵ ן לְ ֵאל ֶעלְ ֹ‬ ‫שלֵם ֹ‬ ‫ְ‬ ‫וּמַ לְ ִּכי צֶ ֶדק מֶ לֶך ׁ ָ‬ ‫כי אברהם שר וגדול ומכובד בעיני הכל היה‪ ,‬וכשיצא לקראתו‬ ‫ומלכי צדק וגו'‪ .‬רבותינו אמרו )נדרים לב‪ (:‬כי הוא ׁ ֵשם‪ .‬וטעם‬ ‫מלך סדום מן הסתם יקביל פניו בתשורת לחם ‪ -‬לו ולעבדיו‬ ‫שהפסיק בענין מלך שלם בין יציאת מלך סדום להודעת דבריו אל‬ ‫ואנשי מלחמתו‪ ,‬ולצד כי אברהם יפרוש ממאכלם‪ ,‬מהלחם משום‬ ‫אברהם וכו'‪ ,‬להגיד שבח הצדיקים מה בינם לבין הרשעים‪ ,‬כי מלך‬ ‫פת של גוים‪ ,‬והיין משום סתם יינם )ע"ז לו‪ ,(:‬לזה נתחכם ונשתדל‬ ‫סדום יצא לקראת אברהם לראות פניו ריקם‪ ,‬הגם שאליו יחויב‬ ‫מלך סדום שיעשה תשורת האכילה על יד נאמן שהוא ׁ ֵשם‪ ,‬ומידו‬ ‫להקביל פני אברהם במנחה כיד המלך‪ ,‬והוא הרשע יצא בידים‬ ‫של שם לידו של אברהם‪ .‬וחידוש השמיענו הכתוב‪ ,‬שאפילו לחם‬ ‫ריקניות‪ .‬וְ ׁ ֵשם הצדיק‪ ,‬מבלי חיוב נדיבות יעץ‪ ,‬והקביל פניו בלחם ויין‪:‬‬ ‫ויין שאינן אלא מדרבנן הקפיד אברהם‪ ,‬ומכל שכן שאר דברים‬ ‫עוד ירצה על דרך אומרם ז"ל )יומא כח‪' (:‬קיים אברהם אבינו‬ ‫שיש בהם חשש איסור תורה‪:‬‬ ‫אפילו עירובי תבשילין שהם תיקוני רבנן'‪ .‬ולזה הודיענו הכתוב‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לולי אברהם אין לה' קנין שמים וארץ‬ ‫א ֶרץ‪) :‬יד‪ ,‬יט(‬ ‫שמַ יִ ם וָ ָ‬ ‫ְ‬ ‫וַ יְ בָ ְרכֵ ה ּו וַ ּיֹאמַ ר ּ ָברוּך ַא ְב ָרם לְ ֵאל ֶעלְ ֹיון ֹקנֵה ׁ ָ‬ ‫הגופניות‪ ,‬ואחר כך אמר ענין אחר‪ ,‬לצד עילאה ימלל ברוך‬ ‫ויברכהו ויאמר‪ .‬צריך לדעת אם הברכה שברכו היא‬ ‫אברם‪ ,‬וברכתו תהיה לאל עליון שהוא יעבוד האל‪,‬‬ ‫המוזכרת בענין ברוך אברם‪ ,‬אם כן לא היה צריך לומר‬ ‫ושבאמצעותו יהיה האל קונה שמים וארץ‪ ,‬וכך היה‬ ‫ויברכהו‪ ,‬ורואני מאומרו ברוך אברם שברכו‪ .‬עוד היה לו לומר‬ ‫שבאמצעות אברהם נתן השם חיי עולם לבניו ונתקיימו שמים‬ ‫ויברכהו לאמר ברוך וגו'‪ ,‬על דרך אומרו )להלן מח כ( ַויְבָ רֲכֵ ם ַ ּביּוֹ ם‬ ‫וארץ‪ ,‬וכאומרם ז"ל )שבת פח‪ (.‬שתנאי התנה ה' עם מעשה‬ ‫הַ הוּא לֵאמוֹ ר וגו'‪:‬‬ ‫בראשית וכו'‪ ,‬וכאומרם )שם( בפסוק )תהלים עו ט( אֶ רֶ ץ יָרְ אָ ה וגו'‪,‬‬ ‫אכן הכוונה היא‪ ,‬כי מתחלה ברך אברהם‪ ,‬פירוש ברכה‬ ‫הרי כי לולי אברהם אין לה' קנין שמים וארץ‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫הנוגעת לו שלא יפול ביד אויביו‪ ,‬ויישר חיליה‪ ,‬שהם ברכות‬ ‫‪-‬‬ ‫אברהם העדיף להישאר ערירי מאשר בנים שאינם מהוגנים‬ ‫ֹתי‪) :‬טו‪ ,‬ג(‬ ‫יתי ֹיו ֵר ׁש א ִ‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ַא ְב ָרם הֵ ן לִ י לֹא נָ ַת ּ ָתה ז ַָרע ְו ִה ּנֵה בֶ ן ּ ֵב ִ‬ ‫זַרְ עֲ ָך ַּכעֲ פַ ר הָ אָ רֶ ץ‪ ,‬ומה לו לפקפק חס ושלום בדברי ה'‪ .‬ב'‬ ‫ויאמר אברם הן לי וגו'‪ .‬קשה‪ ,‬א' איך יוכל לומר לא‬ ‫אומרו הן לי‪ ,‬היה לו לומר 'הן לא נתת לי'‪ .‬ג' צריך לדעת‬ ‫נתת וגו'‪ ,‬והלא כבר הבטיחו ואמר לו )לעיל יג‪ ,‬טז( וְ ַ ׂש ְמ ִּתי ]אֶ ת[‬ ‫ב‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫הכוונה באומרו והנה בן ביתי יורש‪ ,‬אחר שאין לו זרע‪ ,‬מה לי‬ ‫פניני וחידושי אור החיים הק'‬ ‫אם יורש אותו בן ביתו או אחר‪:‬‬ ‫אכן כונת הכתוב היא על זה הדרך‪ ,‬שלהיות שבשורת הזרע‬ ‫הצדיק מסתפק במועט‬ ‫שאמר לו ה' אמר 'כעפר הארץ'‪ ,‬ודבר ידוע )ראה מגילה טז‪ (.‬כי‬ ‫ְוחָ יְ ָתה נַ ְפ ִׁשי ִּבגְ לָ ל ְֵך‪) :‬יב‪ ,‬יג(‪ .‬ודקדק לומר וחיתה נפשי‪ ,‬ולא‬ ‫אמר ואחיה וכו'‪ ,‬לרמוז אומרו )משלי יג כה( 'צדיק אוכל לשובע נפשו'‪:‬‬ ‫הנמשלים לעפר הארץ הם בני אדם הבזוים והפחותים שאין‬ ‫ע"י הסתירה תפקד בזרע חשוב‬ ‫בהם נפש קדושה‪ ,‬על דרך אומרו )קהלת ג כא( וְ רוּחַ הַ ְ ּבהֵ מָ ה‬ ‫)ברכות לא‪(:‬‬‫ועוד וחיתה נפשי וגו'‪ ,‬על דרך מה שדרשו ז"ל‬ ‫הַ יֹּרֶ דֶת ִהיא לְ מַ ּ ָטה לָ אָ רֶ ץ‪ ,‬והם הנקראים עמי הארץ‪ ,‬ובני אדם‬ ‫בפסוק )ש"א א יא( 'אם ראה תראה'‪ ,‬שאם לא יפקידה‪ ,‬תעשה שעל‬ ‫כאלו לא יתמלא רצון הצדיקים בהם‪ ,‬לזה אמר אברהם הן לי‬ ‫כרחך יראה לתת לה זרע‪ ,‬על ידי שתלך ותסתר וכו' ותבדק‬ ‫וגו'‪ ,‬פירוש דבר השוה לי‪ ,‬לא נתת זרע‪ .‬ולזה השיבו ה' ואמר‬ ‫כסוטה ונזרעה זרע )במדבר ה כח(‪ .‬כמו כן חשב אברהם כי על ידי‬ ‫לו )לקמן פס' ה( ְספ ֹר הַ כּ וֹ כָ בִ ים‪ ,‬כּ ֹה י ְִהיֶה זַרְ ֶע ָך‪ ,‬והם הצדיקים‬ ‫סתירת האשה עם האיש והיא נקיה‪ ,‬ה' יפקדנה בבנים בדומין‬ ‫המשולים לכוכבים דכתיב )דניאל יב ג( וּמַ צְ ִ ּד ֵ‬ ‫יקי הָ רַ ִ ּבים ַּככּ וֹ כָ בִ ים‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬והוא אומרו וחיתה נפשי בפקודת הזרע בגללך‪ ,‬פירוש‬ ‫ובזה נחה דעתו‪:‬‬ ‫בדברים המתגלגלים ממך‪ ,‬על דרך מה שדרשו ז"ל )שבת קנא‪(:‬‬ ‫בפסוק )דברים טו י( בגלל הדבר וגו'‪... .‬‬ ‫)בר"ר סט ה(‬‫ואל יקשה לך לפירוש זה ממאמר רבותינו ז"ל‬ ‫ודבר זה הושג אצלו בסתירה שנסתרה עם אבימלך‪ ,‬ולא‬ ‫שדרשו בפסוק )להלן כח יד( וְ הָ יָה זַרְ עֲ ָך ַּכעֲ פַ ר הָ אָ רֶ ץ שאמר ה'‬ ‫בפעם הזאת עם פרעה‪ ,‬לטעם כי שם לא היה חשד‪ ,‬כי גירשו‬ ‫ליעקב‪ ,‬וזה לשונם‪' :‬כעפר וגו'‪ ,‬מה עפר אינו מתברך אלא במים‬ ‫מארצו גילה כי לא עשה דבר‪ .‬או אפשר כי באמצעות שתי‬ ‫כך בניך וכו'‪ ,‬מה עפר מכלה כלי מתכות כו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי דהמשלת‬ ‫פעמים נתפרסם הקול על שרה כי נסתרה‪ ,‬ועל ידי זה נפקדה‪:‬‬ ‫העפר לשבח‪ .‬הנה לא דרשו ז"ל בדרך זה לשבח שבעפר‪ ,‬אלא אחר‬ ‫אברהם ראה את כל הארץ בראיה אחת‬ ‫שמצינו שהמשילם ה' לכוכבים‪ ,‬הא למדת שלא המשילם לעפר‬ ‫שם צָ פֹנָ ה וָ נֶגְ ּ ָבה וגו' )יג‪ ,‬יד(‪.‬‬ ‫שר ַא ּ ָתה ׁ ָ‬ ‫קום אֲ ׁ ֶ‬ ‫ו ְּר ֵאה ִמן הַ ּ ָמ ֹ‬ ‫אחרי כן אלא לשבח שבעפר‪ ,‬לא לבחינת הפחיתות‪ ,‬ולזה תמצא‬ ‫טעם שהוצרך לומר מן המקום אשר אתה שם‪ ,‬כאן עשה לו נס‬ ‫שלא דרשו כן בפסוק ראשון הנאמר לאברהם‪ ,‬אלא בפסוק הנאמר‬ ‫עצום שיוכל לראות מצפון לדרום וממערב למזרח ממקום אחד‬ ‫מבלי שיוצרך לסובב‪:‬‬ ‫ליעקב אחר שהובטח אברהם ככוכבים‪ ,‬ולזה דאג אברהם על‬ ‫ָ‬ ‫ִּכי ֶאת ּ ָכל הָ ָא ֶרץ אֲ ׁ ֶשר ַא ּ ָתה ר ֶֹאה לְ ך ֶא ְּתנ ֶָּנה )יג‪ ,‬טו(‪ .‬הנה‬ ‫המשל ראשון 'כעפר הארץ'‪ .‬ובזה נתיישבו שני הדקדוקים‪ ,‬למה לא‬ ‫ידוע כי שיעור חוש הראות הוא מוגבל באדם את אשר ישיג‬ ‫הובטח אברהם בהבטחה ראשונה‪ ,‬גם דקדוק אומרו הן לי‪:‬‬ ‫לאור השמש‪ ,‬וכאן עשה לו ה' נס שנתקרבו קצות הארץ וראה‬ ‫ואומרו והנה בן ביתי יורש אותי‪ ,‬תתפרש בשני דרכים‪,‬‬ ‫הכל‪ ,‬ובאמצעות הדבר החזיק בכל הארץ‪ ,‬כי אין לך חזקה גדולה‬ ‫האחד שאם לא יתן לו אלא כעפר‪ ,‬יותר יבחר לבן ביתו לירש‬ ‫מזו שיעתק צור ממקומו להתקרב לפני אדוני הארץ‪ .‬ולא ירחיק‬ ‫אותו‪ ,‬להיותו תלמידו החביב לו‪ ,‬ממה שירשנו בן שאינו הגון‪,‬‬ ‫דעתך דבר זה‪ ,‬כי מצינו שקפצה הארץ לעבדו )סנהדרין צה‪ ;.‬בר"ר נט‬ ‫יא(‪ ,‬וגם נקפלה תחת בניו )חולין צא‪:(:‬‬ ‫ומצינו שעשו כיוצא בזה אנשי מעשה מבני ישראל המה‪:‬‬ ‫זריזות בעבודת ה'‬ ‫והשני על זה הדרך‪ ,‬כי מלבד שהיה מצטער על הזרע‪ ,‬גם‬ ‫ּ ַכאֲ ׁ ֶשר דִּ ּ ֶבר ִא ּת ֹו אֱ ל ִֹהים‪) :‬יז‪ ,‬כג(‪ .‬עוד יכוין לומר שלא נתעכב‬ ‫היה מצטער על דברת הבן בית שהיה אומר כי הוא היורש‪ ,‬וזה‬ ‫מעשות מצות ה'‪ ,‬אלא תכף ומיד כאשר דבר פירוש סמוך‪ ,‬וזה‬ ‫הוא שיעור הכתוב‪ ,‬והנה‪ ,‬פירוש לפי שעה הוא אומר יורש‬ ‫להודיע זריזותו עליו השלום בעבודת הקדוש ברוך הוא‪:‬‬ ‫אותי‪ ,‬ואיך ייטב ביום טובה לבבו‪ ,‬בשמעו את הדברים מבן‬ ‫האדם נענש על פי מעשיו אפי' שכונתו לטובה‬ ‫ביתו‪ .‬ומצאתי לרבותינו ז"ל )בר"ר מד ט( שאמרו מעין זה‪ ,‬שפירשו‬ ‫וּבָ רו ְּך ֵאל עֶ לְ ֹיון )יד‪ ,‬כ(‪ .‬רבותינו ז"ל אמרו )נדרים לב‪ (:‬שנענש על‬ ‫שבקש אברהם ללכת ערירי ולא יהיו לו בנים שאינם מהוגנים‪:‬‬ ‫אשר איחר ברכת ה' והקדים ברכת אברהם‪ ,‬וניטלה ממנו‬ ‫הכהונה‪ ... .‬או אפשר שנענש על הנשמע משטחיות המאמר‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שנראה שלא חש להקדים עבד לרבו‪ ,‬הגם שנתכוין לטובה‪,‬‬ ‫האומות מענים את ישראל משום שאין מתנהגים כמותם‬ ‫ומצינו שיעניש ה' על כיוצא בזה בכמה מקומות‪:‬‬ ‫שנָ ה‪ְ :‬וגַ ם ֶאת הַ גּ ֹוי‬ ‫אות ׁ ָ‬ ‫וַ ֲעבָ דוּם ְו ִענּ ּו א ָֹתם ַא ְר ּ ַבע מֵ ֹ‬ ‫יש ביד הקב"ה לעשות אדם לצדיק‬ ‫דול‪) :‬טו‪,‬‬ ‫שר יַ ֲעבֹד ּו ָ ּדן ָאנ ִֹכי ְו ַאח ֲֵרי כֵ ן ֵי ְצא ּו ִּב ְרכֻ ׁש ָּג ֹ‬ ‫אֲ ׁ ֶ‬ ‫ְוהֶ אֱ ִמן ּ ַבייָ וַ ַ ּי ְח ְׁשבֶ הָ לּ ֹו ְצ ָד ָקה‪) :‬טו‪ ,‬ו(‪ .‬עוד ירצה‪ ,‬להיות‬ ‫יג‪-‬יד(‬ ‫שהבטיחו‪ ,‬והוא שיהיו בניו צדיקים‪ ,‬ודבר זה אינו בידו של‬ ‫עוד יתבאר הכתוב במה שנדקדק עוד‪ ,‬למה הביא ה' על‬ ‫הקדוש ברוך הוא כאומרם ז"ל )ברכות לג‪' (:‬הכל בידי שמים חוץ‬ ‫המצריים עשר מכות ועל הים לקו וכו'‪ ,‬אחר שמצינו כי כן גזר‬ ‫מיראת שמים'‪ ,‬אמר הכתוב שהאמין בה' שכן יעשה‪ ,‬ולא הרהר‬ ‫אחר מדותיו לומר והלא וכו'‪ ,‬ויחשבה ה' לאברהם צדקה‪,‬‬ ‫הגוזר‪:‬‬ ‫שהפליא להצדיק‪:‬‬ ‫והנכון בעיני הוא‪ ,‬כי כל האומות חייבין ליענש על כל‬ ‫העינוי והצער אשר יריעו לנו‪ ,‬והחקירה מעיקרא אינה צודקת‪ ,‬כי‬ ‫כאחיהם המצרים‪ ,‬וכן בכל אומה ואומה אשר תשעבד ישראל‬ ‫האומות טעם אשר יענונו הוא לצד הבדלתנו מהם וקיום המצות‬ ‫ותריע‪ ,‬הטעם הוא לצד היותינו נחלת שדי‪ .‬ומעתה מה מקום‬ ‫אשר אנו מקיימים‪ .‬וצא ולמד אם היו ישראל עובדים לטלה והיו‬ ‫לטענת שהם שלוחי אל הגוזר‪ ,‬והלא אל גזר על אשר עברו ענף‬ ‫לעם אחד במצרים‪ ,‬לא היו המצריים משתעבדים בהם‪ ,‬והיו‬ ‫ג‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫ואחרי כן יצאו וגו'‪ ,‬פירוש כיון שאין דעתם לקיים מצות ה'‪,‬‬ ‫אחד מדבריו‪ ,‬והם מריעים על שאינם עוברים על כל התורה והיו‬ ‫ישנם בהשבת הגזילה בכל מה ששעבדו אותם‪ .‬וצא ולמד ממעשה‬ ‫ככל הגוים בית ישראל‪ .‬והוא אומרו )זכרי' א טו( אֲנִ י ָקצ ְַפ ִּתי ְּמ ָעט‬ ‫גביהא )סנהדרין צא‪ (.‬שתבע מהמצרים שכר כמה שנים ששעבדו‬ ‫]וְ הֵ ּ ָמה ָעזְר ּו לְ רָ ָעה[‪ ,‬פירוש על אשר עברו על חלק מהתורה‬ ‫בישראל‪:‬‬ ‫קצפתי מעט‪ ,‬והם האומות המיסרים את ישראל אדרבא עוזרים‬ ‫השכינה עם ישראל בגלות‬ ‫באמצעות העינוי לרעה לעבור על הכל‪ ,‬וכן הוא שהעובר על‬ ‫עוד ירמוז הכתוב על דרך אומרם ז"ל )מגילה כט‪' (.‬גלו למצרים‬ ‫הדת פוטרים אותו מכל רע ומטיבין לו‪:‬‬ ‫שכינה עמהם' וכו'‪ ,‬וכתיב )תהלים צא טו( 'עמו אנכי בצרה'‪ .‬ועוד‬ ‫והוא אומרו וגם את הגוי‪ ,‬אני אתדיין עמו‪ ,‬כי אני יודע‬ ‫אמרו )ויק"ר כג ח( בפסוק )שמות כד י( 'ותחת רגליו כמעשה לבנת‬ ‫מחשבות אדם ותחבולותיו‪ ,‬וטעם העינוי שאינו לצד קיום מצות ה'‬ ‫הספיר'‪ ,‬שירמוז אל שעבוד שנשתעבדו ישראל בלבנים וכו'‪ .‬והוא‬ ‫שגזר עליהם כן‪ ,‬וממוצא דבר אתה יודע כי הגדיל אויב עשות‬ ‫אומרו וגם את הגוי אשר יעבודו בהם‪ ,‬שם‪ ,‬אתם עמם דן‬ ‫רשע‪ ,‬כיון שמיסר לצד שנאתו‪ ,‬אין שנאה כשנאת הדת‪ ,‬ופשוט הוא‬ ‫אנכי‪ ,‬שירמוז אל השכינה שתהיה עמם בגלות‪ ,‬ובזה ידוייק תיבת‬ ‫כי יתאכזר עליהם בהפלגה‪ .‬וכפי זה יוצדק לומר וגם את וגו'‪,‬‬ ‫יו"ל ע"י‪ :‬מערכת "שיעור אור החיים הק'"‪ .‬לתגובות והערות בטל‪ .052-7137506 :‬או בדוא"ל ‪.7617506@gmail.com :‬‬ ‫וגם שהוא תוספת צער‪ ,‬ותיבת את‪ ,‬ותיבת אנכי‪:‬‬ ‫שהוא הודעת ריבוי הצער אשר יעבור על בניו‪ ,‬וסמוך לזה כתב‬ ‫‪-‬‬ ‫עיקר קבלת הארץ תהיה לעתיד לבא‬ ‫ּ ַבי ֹּום הַ הוּא ּ ָכ ַרת יְ יָ ֶאת ַא ְב ָרם ְּב ִרית לֵאמֹר לְ ז ְַר ֲע ָך נָ ַת ִּתי ֶאת הָ ָא ֶרץ הַ זֹּאת ִמ ְ ּנהַ ר ִמ ְצ ַריִ ם ַעד הַ ָּנהָ ר הַ ָּגדֹל נְ הַ ר‬ ‫ּ ְפ ָרת‪) :‬טו‪ ,‬יח(‬ ‫מורד ברבו‪ ,‬גם כן יבואו עבדים שלנו וימרדו בנו‪ .‬ועוד יש לאלוה‬ ‫ביום ההוא כרת וגו'‪ .‬אומרו נתתי לשון עבר‪ ,‬לפי מה‬ ‫מילין לקיים בריתו‪ .‬עוד נתתי לבי לתור בסדר הכתובים‪ ,‬ואראה‬ ‫שקדם לנו שהחזיק בה אברהם כמו שפירשנו במקומו )לעיל יג טו(‪,‬‬ ‫כי הקדים הקיני והקניזי והקדמוני שהם עמון ומואב ואדום‪ ,‬שלא‬ ‫יוצדק לומר נתתי כבר‪ ,‬כי הבנים יזכו מדין יורש‪:‬‬ ‫באו לידינו בראשונה‪ ,‬אלא שבעה המאוחרים‪ ,‬ואין נכון להקדים‬ ‫הנה יש לתמוה איך טח מראות עיניהם של הממאנים להאמין‬ ‫המאוחר‪:‬‬ ‫בגדולתינו ומעלתינו העתידה לבא‪ ,‬כי מקרא מלא דבר הכתוב‬ ‫אכן ודאי כי מאת ה' היתה זאת‪ ,‬להעירך ולהגיד לך‪ ,‬כי‬ ‫שכרת ה' ברית עם אברהם אבינו עליו השלום לתת לזרעו עשרה‬ ‫עיקר הנתינה היא העתידה שיבואו יחד השלש‪ ,‬ועמם הנותר‬ ‫אומות‪ ,‬ועד עתה לא מצינו שנתן ה' לישראל אלא שבע אומות‬ ‫מהשבע אומות‪ ,‬ותקפוץ פיה עולה בראות שבועת ה'‪ ,‬וסימן לדבר‬ ‫ונשארו שלש אומות‪ ,‬ואיך יאמרו העצמות היבשות אבדה תקות‬ ‫נתינת הארבעה מלכים אשר נתן ה' לאברהם‪ ,‬שלשה כנגד קיני‬ ‫נחלתינו‪ ,‬ושבועת ה' מנגדתם‪ .‬וגם השבע שנתן ה' לא כולם באו‬ ‫וקניזי וקדמוני‪ ,‬והרביעי תדעל מלך גוים‪ ,‬רמז אל התאספות‬ ‫לפרק התקבל‪ ,‬ובעונותינו עבדים משלו בנו‪ ,‬ועשה ה' ככה לרמוז‬ ‫הגוים הנשארים בהשבעה הראשונים‪ ,‬והבן‪:‬‬ ‫מדה כנגד מדה‪ ,‬כשם שאנו עבדי ה' ואין נכנעים לו יתברך כעבד‬ ‫‪-‬‬ ‫ישמעאל אינו אלא ברורי פסלתו של יצחק‬ ‫יק ָך וַ ּ ֵת ֶרא ִּכי הָ ָר ָתה וָ ֵא ַקל ְּב ֵעינֶיהָ יִ ְׁש ּפֹט יְ יָ ּ ֵבינִ י‬ ‫ש ַרי ֶאל ַא ְב ָרם ח ֲָמ ִסי ָעל ָ‬ ‫ֶיך ָאנ ִֹכי נָ ַת ִּתי ִׁש ְפחָ ִתי ְּבחֵ ֶ‬ ‫וַ ּתֹאמֶ ר ָׂ‬ ‫ָ‬ ‫וּבֵ ינֶיך‪) :‬טז‪ ,‬ה(‬ ‫הזוהמא בישמעאל‪ ,‬ונשאר אור שלם ונכון ביצחק‪ .‬ואילו היתה‬ ‫וטעם שרה שלא הקפירה לתת שפחה לבן חורין‪ ,‬וגם אברהם‬ ‫הגר משוחררת לא היה יוצא כל הזיהום לבד מבלי שיצא עמו‬ ‫ֹאמר שהבין דברי שרה‪ ,‬ולא חש על עצמו‪ .‬דע כי לפי‬ ‫למה ׁ ֶשנ ַ‬ ‫חלק הטוב‪ ,‬ופרצה גדולה היתה מסובבת מהדבר‪ ,‬וה' יתברך‬ ‫הפשט נוכל לומר שעדיין לא נצטוו על זה‪ ,‬והגם שהיו מדקדקים‬ ‫עשה נפלאותיו אלינו‪:‬‬ ‫לקיים אפילו דקדוקי מצות של חכמים )יומא כח‪ ,(:‬לצד הנבואה היו‬ ‫עוד ֶאת ִׁש ְמ ָך ַא ְב ָרם ְוהָ יָ ה ִׁש ְמ ָך ַא ְב ָרהָ ם ִּכי ַאב‬ ‫ְולֹא יִ ָ ּק ֵרא ֹ‬ ‫עוברים על המצות לפי שעה‪ .‬וכבר כתב רמב"ם בספר המדע‬ ‫ָ‬ ‫ֲמון גּ ֹויִ ם נְ ַת ִּתיך‪) :‬יז‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ה ֹ‬ ‫בפרק ט' מהלכות יסודי התורה )ה"ג( כי אם יבוא נביא במאמרו‬ ‫‪ ...‬ונראה להיות שעיקר בנים של אברהם הם אשר תוליד לו‬ ‫יתברך שיעברו ישראל ואפילו רבים על עבירה אחת לפי שעה‪ ,‬כי‬ ‫שרה‪ ,‬דכתיב )להלן כא יב( ִ ּכי בְ יִצְ חָ ק וגו'‪ ,‬ואברהם אבינו עליו השלום‬ ‫מותר לעשות כן‪ ,‬וכאליהו בהר הכרמל )מ"א יח כא‪-‬לט(‪ ,‬וכמו כן עשה‬ ‫ידע זה ברוח הקודש‪ ,‬כי ישמעאל אינו אלא בירורי פסולתו של‬ ‫אברהם על פי שרה‪ ,‬כי נביאה היתה יותר מאברהם כמאמרם ז"ל‬ ‫ֹאמר אֵ ָ‬ ‫לֶיך ָ ׂשרָ ה ְ ׁש ַמע ְ ּבקֹלָ הּ‬ ‫)שמו"ר א א( בפסוק )להלן כא יב( כּ ֹל א ׁ ֲֶשר ּת ַ‬ ‫יצחק‪ ,‬וראה במזל כי עיקר זרעו לא יצא לעולם‪ ,‬כי מן הסתם לא‬ ‫יגיד המזל אלא על איש עם בת זוגו‪ ,‬ולזה אמר אברם אינו‬ ‫]מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות[‪ .‬ולזה כשאמרה לו‬ ‫מוליד‪ ,‬כי לידת ישמעאל אינו לידה כאומרו 'כי ביצחק יקרא‬ ‫ּבֹא נָ א ֶאל ִׁש ְפחָ ִתי )פס' ב(‪ ,‬הסכים לדברי הנביאה‪:‬‬ ‫לך זרע'‪ .‬ובזה יתיישב למה בתשובת ה' אליו הזכיר שרה‪ ,‬כי היא‬ ‫וצורך היה בדבר להיות כן‪ ,‬כי באמצעות היותה שפחתה‬ ‫עיקר לידת אברהם‪:‬‬ ‫נתברר בה חלק המאוס שהיה דבוק באברהם מימי קדם‪ ,‬ויצאה‬ ‫ד‬