gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh

שבוע: לך לך (2026-10-19)

בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בלבבי‬ ‫תוכן הגיליון‬ ‫שיעורים שבועיים‬ ‫בס"ד‬ ‫נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������������������������א'‬ ‫בלבביפדיה מחשבה‬ ‫יתקיים אי”ה כל יום ד’‬ ‫לחיות את הפרשה ��������������������������������������������������������������������ב'‬ ‫רח’ קדמון ‪ 4‬חולון‬ ‫ליקוטים לך לך ������������������������������������������������������������������ג'‪-‬ח'‬ ‫‪20:30‬‬ ‫סוגיות במחשבה לך לך �����������������������������������������������������ט'‪-‬טו'‬ ‫שולחן ערוך ביאור בלבבי משכן אבנה ‪ -‬הלכות תפילין���������������������������טז'‬ ‫שער הכוונות ביאור בלבבי משכן אבנה ‪' -‬נטילת ידיים' של הרש"ש����יז‪-‬יח'‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה ���������������������������������������� יט‪-‬כא'‬ ‫עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה������������������������������������כב'‬ ‫חדש‬ ‫משכן אבנה‬ ‫בלבביפדיה עבודת ה’‬ ‫יתקיים אי”ה‬ ‫כל יום ה’ ‪20:30‬‬ ‫עץ חיים ‪21:00‬‬ ‫רח’ הרב בלוי ‪ 33‬י‪-‬ם‬ ‫לך לך ♦ תשפ"ז ‪#472‬‬ ‫שיעורים עדכניים מקול הלשון‬ ‫צורת אדם‬ ‫בלבביפדיה עבודת ה׳ “גזם” ‪#42828797‬‬ ‫רכישת ספרי הרב מספרי אברמוביץ‬ ‫שיעור הבא אי”ה‬ ‫בלבביפדיה מחשבה “דרגה” ‪#42861718‬‬ ‫‪ • 03.578.2270‬משלוח לרחבי העולם‬ ‫טו’ חשון • נושא‪:‬‬ ‫צורת אדם בנושא “שערות האוזן” ‪#42692815‬‬ ‫חוטם נקב החוטם‬ ‫נקודה מתוך הפרשה‬ ‫לך לך‬ ‫שאלה‪ :‬בפרשתנו (יב ז) מתוארת התגלות השי"ת לאברהם באמרו אליו אשר לזרעו יתן את ארץ ישראל‪" ,‬ויבן שם‬ ‫מזבח לה' הנראה אליו"‪.‬‬ ‫מתחילה נראה שהמזבח נבנה כהודיה לה' על מתנת ארץ ישראל‪ ,‬אך בסוף הפסוק נאמר 'הנראה אליו'‪ ,‬משמע שבניית‬ ‫המזבח הוא עקב התגלות השי"ת אליו‪.‬‬ ‫וגם בפסוק הבא נאמר שאברהם בנה מזבח‪ ,‬ושם כבר לא מבואר כלל בעקבות מה בנה את המזבח‪ ,‬אלא "ויבן שם‬ ‫מזבח לה' ויקרא בשם ה'"‪.‬‬ ‫ביאור מורינו הרב שליט"א‬ ‫כתיב (בראשית יב ז) וירא אליו ה' אל אברם ויאמר לזרעך פניך‪ ,‬והוא אומרו ויבן מזבח לה' הנראה אליו‪ ,‬כאן פירש‬ ‫סיבת שמחתו אשר עליה בנה מזבח‪ ,‬הוא לצד הראותו‬ ‫אתן את הארץ הזאת‪ ,‬ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו‪.‬‬ ‫וכתב רש"י וז"ל‪ ,‬ויבן שם מזבח ‪ -‬על בשורת הזרע ועל אליו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בשורת ארץ ישראל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וביאר בשפתי חכמים שם ונראה שאף רש"י ס"ל שהעיקר גילוי הקב"ה אליו‪ ,‬אולם‬ ‫וז"ל‪ ,‬דקשה לרש"י‪ ,‬למה בנה עכשיו מזבח‪ ,‬דאי משום שלמות זו דיקא היא בארץ ישראל‪ ,‬וכן תכלית גילוי‬ ‫גילוי השכינה כדמשמע בקרא‪ ,‬א"כ היה לו לבנות ג"כ הקב"ה אינו רק שיהיה לו לעצמו‪ ,‬אלא אף לזרעו‪ ,‬ונמצא‬ ‫בחרן‪ ,‬כי שם נראה לו השי"ת ג"כ באמרו לך לך‪ ,‬ואע"פ שהודה על גילוי אלוקות השלם דייקא‪.‬‬ ‫שלא נכתב שם וירא ה'‪ ,‬מ"מ גילוי שכינה היה‪ ,‬לכן פירש וזהו גילוי שהקב"ה נגלה לאדם‪ ,‬ופונה לאדם‪.‬‬ ‫רש"י על הזרע‪ ,‬ר"ל הבנים‪ ,‬ועל הארץ‪ ,‬שנאמר לזרעך וישנו גילוי להיפך‪ ,‬שהאדם פונה לקב"ה‪ ,‬וזהו שכתוב‬ ‫אתן את הארץ הזאת‪ ,‬הרי בשורת הבנים ובשורת הארץ‪( ,‬פסוק ח) ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'‪ ,‬ואיתא ברש"י‬ ‫(רש"י על המדרש ב"ר לט טז) ויקרא בשם ה' ‪ -‬מקום שהיה‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫רגיל להתפלל שם‪ ,‬ועוד כתב רש"י (עה"ת על אתר) וז"ל‪,‬‬ ‫אולם ברמב"ן שם וז"ל‪ ,‬וטעם לה' הנראה אליו‪ ,‬כי הודה‬ ‫נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על ענין עכן‪ ,‬והתפלל‬ ‫לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה "על שנראה אליו"‪ ,‬כי עד‬ ‫הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא‬ ‫שם עליהם (עיין ב"ר שם)‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן האבן עזרא כתב וז"ל‪,‬‬ ‫ויקרא בשם ה' ‪ -‬תפלה‪ ,‬או קריאת בני אדם לעבוד השם‪,‬‬ ‫במחזה‪ ,‬אבל נאמר לו לך לך מארצך‪ ,‬בחלום או ברוה"ק‪.‬‬ ‫ויתכן שירמוז הנראה אליו אל סוד הקרבן‪ ,‬והמשכיל יבין‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬זהו פניית התחתון לעליון‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫א‬ ‫וכעין זה אמרו (יומא כא ב) שאע"פ שאש יורדת מן השמים‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין כלי יקר ‪.‬‬ ‫וחידד באור החיים את דברי הרמב"ן וז"ל‪ ,‬כוונת הכתוב במזבח‪ ,‬מצוה להביא אש מן ההדיוט‪ ,‬והינו כנ"ל ב' גווני‬ ‫להודיע הפלגת חיבת אברהם בקונו‪ ,‬כי ה' נגלה אליו פנִ יה‪ ,‬פניית העליון לתחתון – אש יורדת מן השמים‪,‬‬ ‫ובשרו בזרע ובנתינת הארץ‪ ,‬והוא לא החשיב בשורת ב' ופניית התחתון לעליון –‪ ,‬מצוה להביא אש מן התחתונים‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫מעלות טובות לכלום בערך שמחתו בגילוי שכינתו יתברך‬ ‫אליו‪ ,‬לקיים מה שנאמר (תהלים טז יא) שובע שמחות את‬ ‫א ז”ל הכלי יקר‪ :‬וירא ה’ אל אברם‪ .‬מה שלא נראה אליו ה’ מיד כשאמר לו לך לך מארצך‪ ,‬לפי שאז היה עדיין בחוצה לארץ כדעת הראב”ע‪ ,‬ובחוצה לארץ אין שכינתו יתברך‬ ‫נגלה‪ ,‬וראיה מיונה (מכילתא בא פרשה א)‪ .‬ואם כן לא נראה אליו שם ה’ במראה‪ ,‬כי אם קול דברים לבד היה שומע‪ ,‬ועל כן לא בנה שם מזבח‪ ,‬רק לה’ הנראה אליו‪ ,‬אבל בעוד‬ ‫שלא היה נראה אליו לא רצה לבנות מזבח במקום שאין השכינה שורה‪.‬‬ ‫לקבלת העלון השבועי‬ ‫יש לשלוח בקשה במייל ‪bilvavi231 @ gmail.com‬‬ ‫לחיות את הפרשה‬ ‫לחיות את הפרשה ‪ -‬לך לך תשפ"ז‬ ‫תתרחק מן הרע‬ ‫ל־הא ֶָ֖רץ ֲאׁשֶ֥ר ַא ְר ֶֽאּךָ‬ ‫ּומּבֵ֣ית ָאבִ֑יָך ֶא ָ‬ ‫ּומ ּֽמ ַֹול ְד ְּת ָ֖ך ִ‬ ‫ְך־לָך֛ ֵֽמ ַא ְר ְצ ָ֥ך ִ‬ ‫אל ְ‬‫ֶ‬ ‫כתיב‪ ,‬סור מרע ועשה‪ ,‬וכפשוטו‪ ,‬לסור מרע ובפעל‪ ,‬ולעשות טוב בפועל‪.‬‬ ‫אולם ביתר עומק‪ ,‬כתיב מדבר שקר "תרחק"‪ ,‬ועל פי זה‪ ,‬סור מרע היינו‪ ,‬תתרחק יותר ויותר מן הרע‪ ,‬ועשה‬ ‫טוב‪ ,‬תתקרב יותר ויותר לעשה טוב‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר לאברם לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך‪ ,‬לך לך לארצך‪ ,‬זהו סור מרע‪ ,‬תתרחק מן הרע‪,‬‬ ‫מארצך ומולדתך בית אביך‪ ,‬ועשה טובה‪ ,‬אל הארץ אשר אראך‪.‬‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫אמרו חז"ל ימשמש אדם במעשיו‪ ,‬ויפשפש במעשיו‪ ,‬ומלבד כך שנצרך למשמש ולפשפש במעשיו במעשה‬ ‫עצמו‪ .‬כמו כן נצרך למשמש ולפשפש בדרכו‪ ,‬ולכוון "דרכו" שדרכו תהיה סור מרע‪ ,‬מתרחק והולך ומתרחק‬ ‫מן הרע‪ ,‬ועשה טוב‪ ,‬ממשמש ומפשפש ומכוון דרכו‪ ,‬לעשה טוב‪ ,‬נמשך והולך אחר הטוב יותר ויותר‪ ,‬בירור‬ ‫כיוון החיים‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫בב‬ ‫ליקוטים לך לך‬ ‫ּמֹול ְד ְּתָך (יב א)‬ ‫ּומ ַ‬‫ֶלְך ְלָך ֵמ ַא ְר ְצָך ִ‬ ‫צריך ארץ שיוכל להימצא בה‪ ,‬והוא צריך אש"ל ‪ -‬אכילה‪,‬‬ ‫"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך‪ ...‬ואעשך לגוי גדול‬ ‫שתיה‪ ,‬לויה‪ .‬בהיותו בדרך צריכים לקיים בו מצות הכנסת‬ ‫ואברכה ואגדלה שמך והיה ברכה"‪ ,‬וברש"י מובא מחז"ל‪:‬‬ ‫אורחים‪ ,‬שהיא חלק מגדרי מצות חסד שמנו הראשונים‪ .‬הרי‬ ‫"לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים‪ :‬ממעטת פריה ורביה‪,‬‬ ‫שההולך ממקום למקום מחדש מצוה לקבלו‪ ,‬מחמת שהוא‬ ‫וממעטת את הממון‪ ,‬וממעטת את השם‪ ,‬לכך הוזקק לשלש‬ ‫עצמו מחדש כח של קבלה‪( .‬דע את מידותיך פרק יב)‬ ‫ברכות הללו שהבטיחו על הבנים‪ ,‬ועל הממון‪ ,‬ועל השם"‪ .‬כל‬ ‫•••‬ ‫דרך יוצרת מיעוט‪ .‬ישנה מציאות‪ ,‬והמציאות הזו מתמעטת‬ ‫מכח הדרך‪.‬‬ ‫לכל אדם יש בנקודה מסוימת עבודה לחפש לעצמו‬ ‫התחלה חדשה‪ ,‬כמו אברהם אבינו שנאמר לו‪" :‬לך לך מארצך‬ ‫והנה‪ ,‬כל דבר שקיים בבריאה‪ ,‬חייב שיהיה לו ניצוץ של‬ ‫וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב‪ ,‬א)‬ ‫כלי‪ ,‬בבחינת "אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה"‪,‬‬ ‫ואז הוצרך לצאת מבית תרח אביו ולא לחזור לשם לעולם‪( .‬דע‬ ‫הכלי של כל דבר הוא ההלכה‪ .‬היכן‪ ,‬אם כן‪ ,‬מתגלה דבר זה‬ ‫את מחשבותיך חלק ב)‬ ‫בהלכה?‬ ‫•••‬ ‫הרי קיימא לן שלעשיר אסור ליטול מן הצדקה‪ ,‬רק עני‬ ‫שאין לו מאתיים זוז‪ .‬אמנם‪ ,‬גם עשיר‪ ,‬אם הוא הולך בדרך‬ ‫אדם הוא מלשון אדמה‪ ,‬עליו להוציא את כוחותיו מהכח‬ ‫‪ -‬דינו כעני ונוטל מן הצדקה‪ .‬הרי שההליכה בדרך יוצרת‬ ‫לפועל‪ ,‬כאדמה שמוציאה את כוחותיה לפועל‪ ,‬וגמר הוצאה‬ ‫מיעוט לדינא‪ ,‬שמותר לו ליטול מן הצדקה‪ ,‬עד שיגיע למקומו‪.‬‬ ‫זה הוא בלקיטת הפירות והירקות ממנה‪ .‬כל דבר חי אינו יכול‬ ‫כלומר‪ ,‬עניות מחדשת מציאות שהאדם הופך להיות מקבל‪.‬‬ ‫להיות קבוע בקרקע‪ .‬אם הוא קבוע בקרקע ‪ -‬בסוף יתקלקל‬ ‫כי זה לא מקומו‪.‬‬ ‫כל עני הגדרתו מקבל‪ ,‬כל עשיר הגדרתו נותן‪ .‬מי שנמצא‬ ‫בדרך ‪ -‬יש לו איזושהי נגיעה בתפיסה הזו הנקראת עני‪ ,‬הוא‬ ‫אדם שאינו מוכן להתנתק מיסוד העפר שבקרבו‪ ,‬עומק‬ ‫הופך להיות מקבל‪.‬‬ ‫הדבר כי הוא מרגיש‪ :‬כאן מקומי! והרי הוא כפרי שלא נלקט‪,‬‬ ‫שסופו להגיע לידי הפסד‪.‬‬ ‫ההולך בדרך נמצא במצב של רוח‪ ,‬של תנועה‪ .‬תנועה זו‬ ‫מחדשת לו דין שמותר לו ליטול מן הצדקה על אף שבביתו‬ ‫הקב"ה אומר לאברהם אבינו‪" :‬לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫הוא עשיר‪ .‬הרי שבעומק‪ ,‬הרוח מחדשת כלי קיבול‪.‬‬ ‫ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬יש לו נסיון לעזוב את‬ ‫מקום גידולו‪ .‬אדם שגר במקום מסויים ואומרים לו לעבור‬ ‫כאשר האדם נמצא במקומו ‪ -‬הוא נח‪ .‬כאשר הוא הולך‬ ‫למקום אחר ‪ -‬זהו נסיון עבורו‪ ,‬כי הוא מרגיש שכאן מקור‬ ‫ממקום למקום הוא מתנועע‪ .‬בשעה שהוא מתנועע‪ ,‬התנועה‬ ‫חיותו‪.‬‬ ‫שבדבר יוצרת לו כלי קיבול‪ .‬עני ותנועה שורשם אחד ‪ -‬ע‪,‬‬ ‫נ‪ .‬לכן כאשר אדם מתנועע ואינו נמצא במקומו‪ ,‬הוא מחדש‬ ‫זהו העומק בכך שאדם אינו רוצה להתנתק מיסוד העפר‪,‬‬ ‫לעצמו כח קבלה בנפש‪ .‬ובדקות יותר‪ ,‬יסוד הרוח יוצר כלי‬ ‫שכן שם הוא שורש יצירתו‪ .‬האדם נברא מעפר‪ ,‬והוא לא‬ ‫בבחינת צירוף‪.‬‬ ‫רוצה להתנתק ממנו‪.‬‬ ‫שכן‪ ,‬כאשר האדם נמצא במקומו‪ ,‬המקום לקבל הוא כאן‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬זהו שורש יצירתו מהגוף‪ ,‬ולא שורש יצירתו‬ ‫בשעה שהוא נע ממקום למקום הוא בעצם נע מתפיסות של‬ ‫מהנשמה‪ .‬על הנשמה נאמר‪" :‬ויפח באפיו נשמת חיים"‬ ‫מקבלים‪ .‬הוא נוסע למשל מירושלים עיה"ק לצפת‪ .‬קודם הוא‬ ‫(בראשית ב ז)‪.‬אכן‪ ,‬הקב"ה ברא את האדם מהאדמה‪ ,‬אך תכליתו‬ ‫היה בירושלים‪ ,‬כעת הוא בצפת‪ ,‬והרי שיש לו ד' אמות ועוד‬ ‫"א ַד ֶמה לעליון"‪ ,‬לעלות למעלה‪ .‬לצאת מיסוד העפר‪,‬‬ ‫היא ֶ‬ ‫ד' אמות ועוד ד' אמות‪ .‬הוא עבר כמה וכמה כוחות קבלה כי‬ ‫ובעצם לעקור את עצמו ממקום גידולו הגופני‪.‬‬ ‫כל ד' אמות מוגדר כמקום קבלה לעצמו‪ .‬כח התנועה שבנפש‬ ‫כאשר האדם מזוהה רק עם הגוף‪ ,‬הוא מרגיש שמקור‬ ‫יוצר לאדם הרחבה של כלי הקיבול שלו‪.‬‬ ‫יצירתו הוא באדמה‪ ,‬ולכן קשה לו להתנתק מיסוד העפר‪.‬‬ ‫בלשון הפשוטה ביותר‪ ,‬אדם שהולך ממקום למקום נפגש‬ ‫רק כאשר הוא מתחבר לנקודת האלוקות שבקרבו ומזוהה‬ ‫עם בני אדם שונים‪ ,‬עם סגנונות שונים‪ ,‬עם אופי שוני‪ ,‬והוא‬ ‫עם נשמתו שמקורה בעליונים ‪ -‬אז באפשרותו להוציא את‬ ‫צריך לקבל את כולם‪ .‬ביחס לכולם נאמר עליו‪" :‬והוי מקבל‬ ‫כוחותיו אל הפועל בשלמות‪ .‬ההשלמה מכריחה ניתוק מיסוד‬ ‫כל אדם בסבר פנים יפות"‪ .‬התנועה מחדשת לו‪ ,‬אם כן‪ ,‬עוד‬ ‫העפר‪( .‬מסילת ישרים חלק ב פרק ז)‬ ‫אופני גילויים שהוא נצרך לקבלם‪.‬‬ ‫•••‬ ‫יתירה מזו‪ ,‬כשאדם הולך ממקום למקום‪ ,‬הוא צריך‬ ‫הקב"ה אומר לאברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫שבמקום שאליו הוא מגיע יהיה כלי קיבול שיקבל אותו‪ .‬הוא‬ ‫ג‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫ליקוטים לך לך‬ ‫לך לך מארצך‪ ,‬והדר ואעשה אתך לגוי גדול‪ .‬והבן ששורש‬ ‫ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"‪' ,‬לך' הוא בגימטריא נ'‬ ‫שינוי מקום הוא הצמצום שינוי‪ ,‬צמצום‪ ,‬שיוצר מקום‪ .‬וכן‬ ‫ולפי"ז לך לך זהו ב' פעמים נ'‪ ,‬ובשורש השורשים זהו תנועת‬ ‫שנשתנה מקום האור מתוך החלל לחוץ‪ .‬ועי"ז ואעשה אתך‬ ‫הארון של "ויהי בנסוע הארון" וכידוע שבספר תורה בפרשת‬ ‫לגוי גדול‪ ,‬ע"י הארת הקו הנכנסת במקום החדש‪ .‬והבן‬ ‫'ויהי בנסוע הארון' יש נ' הפוכה לפניה ונ' הפוכה לאחריה‪,‬‬ ‫שאברהם שורש המקום החדש‪ ,‬כמ"ש (ברכות ו ע"ב) אמר רב‬ ‫כלומר שתנועת הנסיעה של הארון היא תנועה במדרגה‬ ‫חלבו אמר רב הונא‪ ,‬כל הקובע מקום לתפלתו‪ ,‬אלה‪-‬י אברהם‬ ‫של נ'‪ ,‬ומצד כך אברהם אבינו שהוא שורש תחילת התיקון‬ ‫בעזרו‪ .‬כמ"ש בזוה"ק (לך לך‪ ,‬פו ע"ב) אלה תולדות השמים‬ ‫לקלקול השורשי של חטא אדם הראשון כידוע עד מאד‪,‬‬ ‫והארץ בהבראם‪ ,‬אל תיקרי בהבראם‪ ,‬אלא באברהם‪ .‬שורש‬ ‫מה שמתגלה בו התנועה‪ ,‬זה לא התנועה שנתגלתה מצד‬ ‫למקום כנ"ל‪( .‬וכן שורש לעולם חסד יבנה‪ ,‬באברהם מתקיים עלמא)‪.‬‬ ‫הקלקול באדם הראשון במה שהוא נתגרש מגן עדן ועיקר‬ ‫ועוד‪( .‬ב"מ פו עב) אמר רבי חמא ברבי חנינא‪ ,‬אותו היום יום‬ ‫התנועה שנתגלתה בתולדתו שזה קין שנאמר בו "נע ונד‬ ‫שלישי למילה של אברהם היה‪ ,‬ובא הקב"ה לשאול באברהם‪,‬‬ ‫תהיה בארץ" אלא היא גופא‪ ,‬אברהם אבינו בא לתקן את אותו‬ ‫הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה וכו'‪ .‬והבן שהוצאה זו זה ביטול‬ ‫תנועה וזה מה שהוא נצטוה "לך לך מארצך וגו' אל הארץ‬ ‫הצמצום‪ .‬כי יש צמצום של הסתלקות‪ ,‬צמצום ראשון‪ .‬ויש‬ ‫אשר אראך"‪ ,‬והיינו שאצל אדם הראשון התנועה היא בבחינת‬ ‫צמצום של מחיצה‪ ,‬פרסא‪ ,‬צמצום שני‪( .‬בלבביפדיה קבלה ערך‬ ‫פוק מהפנימיות לחיצוניות אבל אצל אברהם אבינו המהלך‬ ‫אברהם)‬ ‫הוא בדיוק הפוך‪ ,‬תנועה של כניסה מבחוץ לבפנים‪ ,‬והכניסה‬ ‫•••‬ ‫מחוץ לפנים היא במדרגת הנ' שזהו ה'לך‪-‬לך'‪.‬‬ ‫לך לך מארצך וממולדתך‪ ,‬מולדת‪ ,‬תו‪-‬מלד‪ .‬אות ת"ו‪ ,‬ת"ו‬ ‫ומכח הגילוי של ה'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך‬ ‫חיים ות"ו מות‪ ,‬כמ"ש (שבת‪ ,‬קד‪ ,‬ע"א) כי התו סוף כל האותיות‬ ‫אל הארץ אשר אראך' הוא מתברך בבנים כמו שנאמר בהמשך‬ ‫בחינת סוף כל האדם למיתה‪ .‬ושורש המיתה מעולם התהו‪,‬‬ ‫הפסוק "ואעשך לגוי גדול ואברכך" שזה היה עיקר הברכה‬ ‫תו‪-‬ה‪ ,‬כנודע‪ .‬תהום‪ ,‬תו‪-‬הם‪ ,‬וכן אותיות מות‪-‬ה‪( .‬רל"א שערים‬ ‫שב'לך לך'‪ ,‬ועיקר בנו הרי הוא יצחק‪ - ,‬ולכן הוא מוליד את‬ ‫ערך ו‪-‬ת)‬ ‫יצחק למאה שנה‪.‬‬ ‫•••‬ ‫ומשורש ה'לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך' שנאמר‬ ‫א‬ ‫באברהם‪ ,‬מתגלה ביצחק הגילוי השלם יותר של ה'ואברכך'‬ ‫הנסיון הראשון של אברהם אבינו‪ ,‬שבו גנוז השורש לכל‬ ‫שזה מה שנאמר ביצחק "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא‬ ‫הנסיונות (דבתר רישא גופא אזיל)‪ ,‬הוא 'לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫בשנה ההיא מאה שערים שזהו מאותו שורש שאברהם‬ ‫ומבית אביך' (בראשית יב‪ ,‬א)‪ .‬ביחד עם ציווי זה‪ ,‬אמר לו הקב"ה‬ ‫מוליד את יצחק כשהוא בן מאה‪ ,‬ומאותו שורש של ה‪-‬לך‬ ‫'אני פוטר אותך מכבוד אב ואם' (מדרש אגדה בראשית יב‪ ,‬א‪ .‬ילק"ש‬ ‫לך שבגימטריא מאה‪ ,‬משם מוצא יצחק בשנה ההיא מאה‬ ‫לך רמז סב)‪ ,‬דהיינו שבאברהם נתקיים 'יעזב איש את אביו ואת‬ ‫שערים‪( .‬בלבביפדיה עבודת ה' ערך אנק)‬ ‫ב‬ ‫אמו'‪ ,‬והוא כאדם הראשון שאין לו אב ואם ‪ ,‬וממנו מתחילה‬ ‫הבריאה את תיקונה מחדש‪ .‬ויתירה מכך‪ ,‬אברהם ושרה‬ ‫•••‬ ‫עקרים היו (יבמות סד‪ ,‬א)‪ ,‬דהיינו ששניהם היו מופקעים מכל‬ ‫המנוצח נקרא אומלל‪ .‬ועיקר האמללות בבחינת רגלין‪ ,‬הוא‬ ‫ג‬ ‫וכל מפרשת 'אבהות' והמשך הדורות ‪ ,‬ומהם והלאה מתחילה‬ ‫ההולך ממקום למקום וגולה מארצו (עיין ערך קטן מלכות)‪ .‬ובדרך‬ ‫ד‬ ‫אבהות חדשה‪ ,‬כברייתו של עולם ‪ .‬ובפירוש אמרו (מדרש החפץ‪,‬‬ ‫רמז‪ ,‬כתיב (לך לך‪ ,‬יב‪ ,‬א) אברהם‪ ,‬לך לך מארצך וממולדתך‪ ,‬ר"ת‬ ‫לך לך) ומבית אביך שבארץ לבית אביך שבשמים‪.‬‬ ‫אומלל‪ .‬וכן כתיב (משפטים‪ ,‬כא‪ ,‬יג) אנה לידו ושמתי לך מקום‪,‬‬ ‫ר"ת אומלל‪( .‬בלבביפדיה קבלה ערך אמלל)‬ ‫והנה‪ ,‬בציווי דלך לך‪ ,‬נאמר לאברהם 'ואגדלה שמך'‪ ,‬ופירשו‬ ‫חז"ל באחד הפנים (תנחומא [בובר] חיי שרה ו) 'אמר הקדוש ברוך‬ ‫•••‬ ‫הוא לאברהם‪ ,‬אני עושה שמך למנין אברים שבך‪ ,‬מה אברים‬ ‫אמרו (ר"ה טז ע"ב) ואמר רבי יצחק‪ ,‬ד' דברים מקרעין גזר דינו‬ ‫רמ"ח‪ ,‬אף שמך רמ"ח'‪ ,‬והיינו שכאן נוספה לו אות ה"א לשמו‪.‬‬ ‫של אדם וכו'‪ ,‬וי"א אף שינוי מקום‪ ,‬דכתיב ויאמר ה' אל אברם‪,‬‬ ‫הרי לנו שמכאן ואילך מתחיל תיקון עשרה מאמרות שבהן‬ ‫א כידוע‪ ,‬ישנן מחלוקות רבות במדרשות ובמפרשים על סדר המאורעות בחיי האבות (ובביאור עשרה נסיונות דאברהם)‪ ,‬וכאן נתבארו הדברים כפי פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ומן ההכרח היה לנתק את אברהם מהדורות הקודמים שלא הצליחו לתקן פגמם‪ ,‬וכמו שאמרו (במדב"ר יט‪ ,‬א) 'מי יתן טהור מטמא לא אחד‪ ,‬כגון אברהם מתרח'‪ .‬ובעומק‪ ,‬עליו נאמר (אבות‬ ‫פ"ג מ"א) 'דע מאין באת‪ ,‬מטיפה סרוחה'‪ .‬ולכן הוצרך לצאת מחרן ‪ -‬חרון של הקב"ה (רש"י בראשית יא‪ ,‬לב‪ ,‬ע"פ ב"ר ע‪ ,‬י)‪ ,‬ומתרח ‪ -‬דביה רתח לקודשא בריך הוא (זוהר בהר קיא ע"ב‪ ,‬ברע"מ)‪,‬‬ ‫לארצות החיים‪ ,‬לארץ ישראל‪ ,‬שממנה הושתת העולם (עיין יומא נד‪ ,‬ב)‪ ,‬כאדם הראשון בראשית הבריאה‪.‬‬ ‫ג וע"ד רמז‪ ,‬זהו שאמר הכתוב (בראשית יז‪ ,‬יט) ֲ'אבָ ל שרה אשתך יולדת לך בן'‪ .‬שמעיקרא היו בבחינת ֵ'אבֶ ל' (אב‪-‬ל‪ ,‬ניתוק ממדרגת 'אב'‪ ,‬כפי שנתבאר לעיל)‪ ,‬אך בברכת 'ואעשך לגוי גדול' נהפך‬ ‫ל'אבָ ל'‪ ,‬וכמו שפירש אונקלוס 'בקושטא'‪ ,‬דהיינו באמת‪ .‬כלומר‪ ,‬במקום שהדבר מתראה לפנינו מצדו האחד בלבד‪ ,‬איננו רואים את האמת‪ ,‬כי באמת המציאות מורכבת גם מצד שני‪,‬‬ ‫ה'אבֶ ל' ֲ‬ ‫ֵ‬ ‫ה'אבָ ל' מעמיד אותנו על צדו האחר (והנגדי) של המטבע‪.‬‬ ‫צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה‪ֲ .‬‬ ‫ד ולכן התנאים שנחלקו מתי נברא העולם ‪ -‬שהוא ראשית הזמן ‪ -‬נחלקו גם מתי נולדו אבות (ר"ה י‪ ,‬ב)‪ ,‬שגם הם בבחינת 'בריאת העולם'‪ .‬ועוד‪ ,‬שלצורך לידת יצחק היתה 'עדנה' לשרה‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬יב)‪ ,‬שאברהם ושרה חזרו למדרגה כעין אדם הראשון וחוה‪ ,‬בגן עדן מקדם ('מאי עדנה‪ ,‬משיכו דעדן עלאה'‪ .‬זוהר שלח קע ע"ב)‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫דד‬ ‫ליקוטים לך לך‬ ‫ה‬ ‫נכדו של תרח‪ ,‬ועיין זוהר בהר קיא ע"ב‪ ,‬ברע"מ‪ ,‬שם מבואר שתרח הוא גלגול‬ ‫נברא העולם ‪ ,‬שאחר שנקרא שמו אברהם‪ ,‬מתגלה אל תקרי‬ ‫אדה"ר‪ .‬ועיין מדרש תלפיות אות א ענף אדה"ר שחטאו של לוט הוא מעין‬ ‫'בהבראם' אלא 'באברהם'‪ .‬וכאן נעשה שותף לקב"ה במעשה‬ ‫ו‬ ‫חטא אדה"ר)‪ ,‬שממנה היה אברהם צריך להינתק‪ ,‬בכדי לתקנה‪.‬‬ ‫בראשית‪ ,‬וניתן בידו כח 'בריאה'‪ ,‬הן בבחינת לידה (דהיינו אבהות‬ ‫ואכן הוכיח סופו של לוט על תחילתו‪ ,‬שבא על בנותיו‪ ,‬ופגם‬ ‫חדשה‪ ,‬דישראל)‪ ,‬שהרי נתבשר כאן 'ואעשך לגוי גדול' (ובב"ר לו‪,‬‬ ‫בכך את אבהותו על בניו‪ ,‬עמון ומואב (כפי שרמוז בשמם‪ ,‬עיין ב"ק‬ ‫יא‪ ,‬אמרו‪' ,‬אמר הקדוש ברוך הוא בה"א בראתי את העולם הריני מוסיף‬ ‫לח‪ ,‬ב‪ .‬שלא רק ניתוק פוגם ומקלקל בקשר וביחס שבין אב לבן‪ ,‬אלא גם‬ ‫ה"א על שמך‪ ,‬ואת פרה ורבה')‪ ,‬והן בבחינת 'המלמד את בן חבירו‬ ‫חיבור שלא כראוי‪ ,‬שאינו יכול להתפרט למדרגות 'אב' ו'בן' במלואם‪ .‬וזה‬ ‫תורה'‪ ,‬שכאן נאמר עליו 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'‪ ,‬דהיינו‬ ‫שורש פסולו של ממזר‪ ,‬שנולד מחיבור שאינו כראוי‪ ,‬ועליו אמרו בחגיגה ט‪,‬‬ ‫הגרים שגיירו‪ ,‬שכאילו עשאום (סנהדרין צט‪ ,‬ב‪ .‬אדר"נ יב‪ .‬ובב"ר לט‪,‬‬ ‫א‪ ,‬שהוא 'מעוות שאינו יכול להתקן')‪.‬‬ ‫יד‪ ,‬איתא 'שכל מי שהוא מקרב את העובד כוכבים ומגיירו כאלו בראו' ‪-‬‬ ‫אמנם בעומק הליכת לוט עם אברהם‪ ,‬וחומר פגימתו‬ ‫לשון בריאה)‪.‬‬ ‫במדריגת 'אב'‪ ,‬היה שורש לטובה‪ ,‬ללידת משיח ולגאולה‬ ‫במדריגת 'אב' שנתחדשה באברהם‪ ,‬אב לישראל‪ ,‬בעומק‬ ‫השלימה (כמו שיתבאר להלן‪ ,‬אצל דוד המלך‪ .‬ואברהם עצמו ראה כן ברוח‬ ‫הוא אב אף לכל האבות והאמהות‪' .‬אבות' אותיות אב‪-‬ו‪-‬ת‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬כמבואר בזוהר לך עט ע"א‪ ,‬ונרמז לו כן ב'ונברכו בך כל משפחות‬ ‫דהיינו המשכה (אות וי"ו) מא' ד'אב' עד ת'‪ ,‬ואברהם עצמו הוא‬ ‫ברכות טובות יש לי להבריך בך‪ ,‬רות המואביה ונעמה העמונית‪.‬‬ ‫האדמה'‪ ,‬שתי ֵ‬ ‫ראשם‪ ,‬והוא גם סופם‪' ,‬בך חותמין' (פסחים קיז‪ ,‬ב)‪ .‬וכן אברהם‬ ‫ז‬ ‫יבמות סג‪ ,‬א)‪ .‬אלא שעל אברהם היה כעס על שלא התנתק‬ ‫אותיות אב‪-‬הר‪-‬אם (הרים היינו אבות‪ ,‬וגבעות ‪ -‬אמהות ‪ ,‬כדאיתא בר"ה‬ ‫לגמרי מבית אביו‪ ,‬ומכל מקום מזה גופא סוף התיקון לבא‪,‬‬ ‫יא‪ ,‬א‪ ,‬ושמו"ר טו‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫וכמו שכתב הרמח"ל (דעת תבונות מ‪ ,‬מח‪ ,‬קכד) 'מעומק עצתו‬ ‫וכנגד הנסיון הראשון‪ ,‬הנסיון האחרון גם הוא סובב הולך‬ ‫ית' הוא לגלגל מסיבותיו בעומק חכמה כל כך‪ ,‬עד שמתוך‬ ‫ח‬ ‫סביב מדרגת 'אב' ‪ .‬שמעיקרא נאמר לאברהם 'כי ביצחק יקרא‬ ‫הטוב ורע עצמו נגיע סוף סוף לדבר זה‪ ,‬שיהיה הכל נשלם'‪,‬‬ ‫לך זרע' (בראשית כא‪ ,‬יב)‪ ,‬ועיקר אבהותו הוא ביצחק‪ ,‬וכשנצטווה‬ ‫אלא שאם יזכה האדם יביא את התיקון במעשיו‪ ,‬ויהיה שותף‬ ‫להעלות את בנו לעולה‪ ,‬הרי בזה הוא סותר ומבטל מעצמו שם‬ ‫לקב"ה כביכול‪ ,‬ואם לא יזכה ‪ -‬יתגלה לבסוף שהרע עצמו‬ ‫'אב'‪ .‬וכמו כן יצחק‪ ,‬הלך על דעת כן שישחט‪ ,‬ותתבטל מדרגת‬ ‫הוא סיבת התיקון על ידי הקב"ה‪ ,‬אך לא יהיה בזה שכר לאדם‪.‬‬ ‫'בן' שיש לו ביחס לאברהם‪ .‬ואף על פי כן‪' ,‬וילכו שניהם יחדיו'‬ ‫והנה‪ ,‬כבר בציווי נרמז לו לאברהם שלא תהיה עזיבתו את‬ ‫זה לעקוד וזה ליעקד‪ ,‬זה לשחוט וזה לישחט (ב"ר נו‪ ,‬ג)‪ ,‬כשם‬ ‫בית אביו שלימה‪ ,‬ובכפילות הלשון 'לך לך' נרמז לו שעוד‬ ‫שזה היה שמח לקרב כך זה היה שמח ליקרב (פסיקתא רבתי מ)‪.‬‬ ‫נכונו לו הליכות‪ ,‬שילך ויצא מארץ ישראל‪ ,‬לפרעה במצרים‪,‬‬ ‫ואז הגיע אברהם אבינו לשלמות דבקות בקב"ה ובמידותיו‪,‬‬ ‫ולאבימלך בגרר‪ .‬ובשתי הליכות אלו עמדו עוררים על מדריגת‬ ‫במידת 'אב' שלו‪ ,‬ומיד אחר העקידה נאמר לו 'כי ברך אברכך‬ ‫'אבהותו' של אברהם‪ .‬פרעה רצה (בדורות שאחר כן) לכלות זרעו‬ ‫והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת‬ ‫של אברהם‪ ,‬בחינת ה'בן'‪ ,‬כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו‪,‬‬ ‫הים' (בראשית כב‪ ,‬יז)‪ ,‬דהיינו חיזוק קביעתו כ'אב' לישראל‪.‬‬ ‫ואילו אבימלך ערער על בחינת 'אב' (אבי‪-‬מלך)‪ ,‬שהיו ליצני‬ ‫אמנם גילו לנו חז"ל‪ ,‬שהנסיון הראשון לא נתקן במלואו על‬ ‫הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה (רש"י בראשית כה‪ ,‬יט‪ ,‬ע"פ‬ ‫ידי אברהם‪' .‬כעס היה לו להקב"ה בשעה שהיה מהלך לוט עם‬ ‫תנחומא תולדות א‪ .‬ועיין ב"מ פז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי לו לזרעך‬ ‫[גם על בחינת 'מלך' דאברהם‪ ,‬עמד כנגדו נמרוד‪ ,‬הראשון‬ ‫נתתי את הארץ הזאת‪ ,‬והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי‬ ‫שנאמרה עליו שם מלוכה‪ ,‬ותהי ראשית ממלכתו' (בראשית‬ ‫לירשו' (ב"ר מא‪ ,‬ח)‪ .‬ביאור הדברים‪ ,‬אברהם היה סבור שצריך‬ ‫י‪ ,‬י‪ .‬והוא הראשון ממלכי בשר ודם שמלכו בכיפה‪ .‬פרדר"א יא)‪ ,‬שרצה‬ ‫הוא ליטול עמו את לוט‪ ,‬שהיה תלמידו (עיין חזקוני בראשית יב‪ ,‬ד)‪,‬‬ ‫להרוג את אברהם בכבשן האש (ב"ר לח‪ ,‬יג)‪ ,‬אך לבסוף הודו לו‬ ‫ובן אחיו שמסר עצמו על קידוש השם וירד לכבשן האש אחרי‬ ‫עמי הארץ ואמרו 'נשיא אלקים אתה בתוכנו' (בראשית כג‪ ,‬ו)‪,‬‬ ‫אברהם (ב"ר לח‪ ,‬יג‪ .‬ובעיני העולם היה לוט נחשב כיורשו של אברהם‪,‬‬ ‫'מלך את עלינו' (ב"ר מב‪ ,‬ה)‪ ,‬וב'עמק שוה' הושוו כל האומות‬ ‫כמבואר בב"ר מא‪ ,‬ח)‪ .‬אך לאמיתו של דבר‪ ,‬לא היה כאן ניתוק‬ ‫ט‬ ‫ועשו לאברהם מלך עליהם (מדרש אגדה בראשית יד‪ ,‬יז)‪ .‬וכן יצא‬ ‫שלם‪ ,‬באשר הביא עמו מבית אביו את לוט‪ ,‬לשון לטותא‬ ‫מטבע שלו בעולם (ב"ק צז‪ ,‬ב‪ .‬ב"ר לט‪ ,‬יא)‪ .‬ויתירה מכך‪ ,‬אף אשתו‪,‬‬ ‫וקללה‪ ,‬שבו נשארה קללת אדם הראשון ('לוט'‪ ,‬לשון לייט‪ ,‬לטותא‬ ‫י‬ ‫'בתחלה נעשית שרי לאומתה‪ ,‬ולבסוף נעשית שרה לכל‬ ‫וקללה [ילק"ש לך רמז עו‪ ,‬זוה"ק תולדות קלז ע"ב במדרש הנעלם‪ ,‬וכ"ה‬ ‫העולם כולו' (ברכות יג‪ ,‬א)]‪.‬‬ ‫בסתרי תורה לך עח ע"א‪ .‬ועיין של"ה פרשת לך לך‪ ,‬תורה אור]‪ ,‬שהרי היה‬ ‫ה שעשרה נסיונות הן כנגד עשרה מאמרות‪ ,‬שנפגמו כשנפגם העולם בחטא אדם הראשון (עיין זוהר ואתחנן רסג ע"ב‪ ,‬ובמפרשי המשנה אבות פ"ה מ"ב‪-‬מ"ג)‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ואמרו (מדרש אגדה בראשית יב‪ ,‬א) 'חשבון לך לך הרי הם מאה‪ ,‬רמז לו שכשיהיה בן מאה שנה יעמיד את יצחק'‪ ,‬דהיינו שנסיון זה הוא תחילת אבהותו של יצחק (וכן רמוז כאן ק' אמה קומתו‬ ‫של אדם הראשון אחר שמיעטו הקב"ה [סנהדרין לח‪ ,‬ב‪ .‬ב"ר יב‪ ,‬ו]‪ ,‬שבא אברהם לתקן פגמו של אדם‪ ,‬כנ"ל)‪.‬‬ ‫ז וכיון ששורש חטא אדה"ר היה ע"י האשה‪ ,‬נרמז זה במנין האמהות (ארבע ‪ -‬אב‪-‬רע)‪.‬‬ ‫ח וכבר נרמז לו כן ב'לך לך'‪ ,‬על הנסיון האחרון‪ ,‬דעקידה (ב"ר נה‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ט ולדעת חלק מרבותינו‪ ,‬אברהם הרג בעצמו את נמרוד‪ ,‬הוא אמרפל (תנחומא [בובר] וירא ב‪ .‬ועיין קה"ר ד‪ ,‬א [יג]‪ ,‬ותרגום יונתן קהלת ד‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫י וגם כנגדה‪ ,‬עמדה ִמלְ ּכָ ה בת הרן‪ ,‬לשון מלוכה‪ .‬אך לבסוף חזר ונתקן שורש זה ברבקה בת בתואל בן מלכה‪ ,‬שנישאה ליצחק‪ ,‬וחזרה ונדבקה בבית אברהם‪.‬‬ ‫ה‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫ליקוטים לך לך‬ ‫•••‬ ‫ירידת אברהם למצרים היתה בבחינת 'מעשי אבות סימן‬ ‫הקב"ה אמר לאברהם אבינו‪ ,‬לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫לבנים' (תנחומא לך ט‪ ,‬רמב"ן בראשית יב‪ ,‬ו)‪ ,‬שורש ירידת ישראל‬ ‫אי‬ ‫ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית יב‪ ,‬א)‪ .‬ורש"י‬ ‫למצרים ‪ .‬ויציאתו ממצרים עם הגר‪ ,‬היא שורש ליציאת‬ ‫ישראל ממצרים ('ומעולם לא יצא ממצרים לא עבד ולא שפחה בן חורין‪,‬‬ ‫שם הביא את דברי חז"ל‪ ,‬שלאחר מכן נאמר ואברכה‪ ,‬כיוון‬ ‫שהדרך ממעטת שלושה דברים‪ ,‬את השם‪ ,‬את הממון ואת‬ ‫אלא הגר'‪ .‬מכילתא דרשב"י ריש פרשת שמות)‪ .‬והגר עצמה היא שורש‬ ‫ללידת יצחק‪' ,‬אולי ִא ָּבנה ממנה' (בראשית טז‪ ,‬ב‪ .‬ואכן נבנתה ממנה‪,‬‬ ‫הבנים‪ .‬כלומר שהגלות מורידה וממעטת אצל אברהם אבינו‪.‬‬ ‫ש'הגר' גימטריא 'יצחק'‪ ,‬עיין ליקו"ת להאר"י ז"ל פרשת וירא‪ ,‬וקהלת יעקב‬ ‫אבל התורה כשהיא יוצאת לגלות אינה מתמעטת כלל‪ ,‬ומה‬ ‫שהיא יוצאת לגלות ההבנה היא שהיא מתגלה במקום הגלות‬ ‫ערך הגר)‪.‬‬ ‫ומאירה בה‪.‬‬ ‫וכידוע‪ ,‬סיבת הירידה והעליה ממצרים היתה לצורך קבלת‬ ‫וההבנה היא שהשכינה יוצאת לגלות ומאירה שם‪ ,‬והיא‬ ‫התורה‪ ,‬עשרת הדברים‪' ,‬בהוציאך את העם ממצרים תעבדון‬ ‫אינה יורדת מקדושתה אלא רק מאירה בגלות כשבני ישראל‬ ‫את האלקים על ההר הזה' (שמות ג‪ ,‬יב)‪ ,‬ולקיים את התורה בארץ‬ ‫יורדים מקדושתם‪ ,‬וזהו שורש הגאולה שמכוח שהשכינה‬ ‫ישראל‪ .‬אך כיון שעשרת הדברות הן כנגד עשרה מאמרות‬ ‫יוצאת לגלות יחד עם כלל ישראל והיא נמצאת בקדושתה‬ ‫שבהן נברא העולם (עיין זוהר ויקרא יא ע"ב‪ ,‬ואלשיך שמות כ‪ ,‬ב)‪ ,‬והן‬ ‫הם נגאלים‪ .‬וזה מה שרחל מבכה על בניה שהשכינה יוצאת‬ ‫לא נתקנו לגמרי בעשרה נסיונות של אברהם‪ ,‬כאמור‪ ,‬אזי לא‬ ‫לגלות עם עם ישראל‪ .‬וזהו פירוש המילים‪ ,‬שבשעה שאדם‬ ‫זכינו לשמוע את כל עשרת הדברות מפי הגבורה‪ ,‬אלא אנכי‬ ‫מצטער השכינה אומרת 'קלני מראשי קלני מזרועי' (משנה‬ ‫ולא יהיה לך (מכות כד‪ ,‬א)‪ ,‬וגם במדרגה זו של קבלת התורה לא‬ ‫סנהדרין מו‪ ,‬א)‪( .‬שיעור חנוכה תשע"ב)‬ ‫עמדו ישראל‪ ,‬ונפלו בחטא העגל‪.‬‬ ‫•••‬ ‫משכך‪ ,‬גם לא יכלו ישראל להיכנס לארץ ישראל‪ .‬ועל כך‬ ‫נאמר בתחילת כניסתו של אברהם לארץ ישראל‪' ,‬ויעבר אברם‬ ‫"ויאמר ה' אל אברם‪ ,‬לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך‪,‬‬ ‫בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ' (בראשית‬ ‫אל הארץ אשר אראך" (יב‪ ,‬א)‪ .‬וכתב בעל הטורים‪" :‬ויאמר ‪-‬‬ ‫בי‬ ‫יב‪ ,‬ו)‪ ,‬ופירש רש"י‪ ,‬אלון מורה ‪ -‬הוא שכם ‪ ,‬הראהו הר גריזים‬ ‫פתח באמירה בלשון שנברא בו העולם‪ ,‬שבעשרה מאמרות‬ ‫והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה‪ .‬ביאור הדברים‪,‬‬ ‫נברא העולם וכולו לא נברא אלא בזכות אברהם‪ ,‬לכך כתיב‬ ‫בהר גריזים והר עיבל עמדו ישראל על הקללה והברכה‪,‬‬ ‫עליו מאמר"‪.‬‬ ‫וכרתו ברית להיפרד ולהתנתק מהקללה (כנגד לוט‪ ,‬שורש לייט‪,‬‬ ‫העולם נברא בלשון של 'מאמר'‪ .‬עומק הדברים‪' :‬מאמר'‬ ‫קללה) ולבחור בחיים‪ .‬וכן כרתו ברית להתנתק מה'מתחילה‬ ‫מלשון אמירה‪' ,‬אמר' בגימטרי' עמלק [עם הכולל]‪ ,‬שהוא‬ ‫עובדי עבודה זרה היו אבותינו'‪ ,‬כמו שאמרו (בראשית רבתי לך‬ ‫גימטרי' ספק‪ ,‬כידוע‪.‬‬ ‫לך יב‪ ,‬ו) כיון שהגיע לאלון מורה אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ ,‬כאן‬ ‫עתידין להתנות עם בניך שלא לעבור על בריתי‪ ,‬ומי היה זה‪,‬‬ ‫"כל העולם כולו לא נברא אלא בזכות אברהם"‪ .‬יש לנו‬ ‫זה יהושע בן נון שהתנה עם ישראל בשכם‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫ג' אבות ‪ -‬אברהם יצחק ויעקב‪ .‬יצחק קיבל את האמונה‬ ‫(יהושע כד‪ ,‬טו) בחרו לכם היום את מי תעבדון‪ ,‬אם את אלקים‬ ‫מאברהם‪ ,‬יעקב קיבל את האמונה מיצחק‪ .‬מה שאין כן‬ ‫אשר עבדו אבותיכם אשר מעבר הנהר‪ ,‬ואם את אלהי האמורי‬ ‫אברהם ‪ -‬לו היו ספקות באמונה‪ ,‬והוא חקר ובדק‪ ,‬עד שהגיע‬ ‫אשר אתם ישבים בארצם‪ ,‬ואנוכי וביתי נעבוד את ה'‪.‬‬ ‫למסקנה שבהכרח יש מי שברא את העולם ומנהיג אותו‪,‬‬ ‫יש מנהיג לבירה! והרי שבתחילת דרכו היו לו ספקות‪ :‬אולי‬ ‫ועל כך מסיים הכתוב 'והכנעני אז בארץ' ‪ -‬רמז לו שדור‬ ‫השמש‪ ,‬הירח‪ ,‬ושאר כל האופנים שהעלה על דעתו ‪ -‬אולי‬ ‫שמיני יירש את הארץ‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם‬ ‫הם הבוראים והם המנהיגים‪ ,‬חס ושלום‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬הרי שבעה דורות‪ ,‬ויהושע מכניס לארץ שהוא דור‬ ‫שמיני‪ ,‬מנין 'אז' (מדרש הגדול‪ ,‬לך)‪ .‬שכיון שהיציאה של אברהם‬ ‫הרי‪ ,‬שכח הספק באמונה נתגלה אצל אברהם אבינו‪ .‬מה‬ ‫מחרן לא היתה בשלמות‪ ,‬גם הכניסה לארץ לא היתה בשלמות‪.‬‬ ‫שאין כן אצל יצחק ואצל יעקב אבינו‪ ,‬שלהם היתה קבלה‬ ‫וכיון ששמונה מתוך עשרת הדברים לא שמענו מפי הגבורה‪,‬‬ ‫מאבות באמונת אומן במי שאמר והיה העולם‪ .‬ואף שבודאי‬ ‫לכך לא נכנסו ישראל לארץ אלא לאחר שמונה דורות‪ ,‬ודוקא‬ ‫גם הם אימתו את האמונה בתוקף פנימיותה‪ ,‬אבל הספק‬ ‫על ידי יהושע‪ ,‬שהוסיף לו משה יו"ד לשמו (‪-‬כנגד עשרה נסיונות‪.‬‬ ‫הגמור שהיה לאברהם אבינו ‪ -‬אצלם כבר לא היה קיים!‬ ‫במד"ר יח‪ ,‬כא)‪ ,‬כדי שיעמוד בנסיון של מוציאי דיבת הארץ רעה‬ ‫והנה שורש כל דבר זו האמונה‪ ,‬היא הראשית לתפיסת‬ ‫(סוטה לד‪ ,‬א)‪( .‬בלבביפדיה מחשבה ערך אברהם)‬ ‫אי‬ ‫גם יעקב ירד למצרים ועלה‪ .‬ויצחק‪ ,‬שלא ירד למצרים כיון שהוא עולה תמימה (ב"ר סד‪ ,‬ג)‪ ,‬מכל מקום מלידתו החלו להימנות ד' מאות שנה של 'גר יהיה זרעך בארץ לא להם' (סדר עולם‬ ‫רבה‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫בי ענין 'עד מקום שכם'‪ ,‬יבואר עוד להלן אצל יוסף‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫וו‬ ‫ליקוטים לך לך‬ ‫הבנים ועל הממון ועל השם"‪.‬‬ ‫המציאות‪ .‬נמצא‪ ,‬שליצחק וליעקב אבינו לא היה ספק גמור‬ ‫הרי שראשית דרכו של אברהם היתה במהלך שהקב"ה‬ ‫בנקודת השורש‪ ,‬מה שאין כן אברהם אבינו‪ ,‬שנולד בבית תרח‬ ‫ושם‪ .‬אבל כאשר הקב"ה אומר‬ ‫מבטיח לו בנים‪ ,‬ממון ֵ‬ ‫ולא קיבל את האמונה ‪ -‬אצלו היתה האמונה בגדר ספק‪ ,‬והרי‬ ‫לאברהם אבינו‪" :‬קח נא את בנך את יחידך‪ ...‬והעלהו לעולה"‪,‬‬ ‫שהספק אצלו נגע בשורש תפיסת מציאות כל הנבראים כולם‬ ‫הרי שהבטחת "ואעשך לגוי גדול" שעניינה פריה ורביה ‪-‬‬ ‫שהיא אמונה‪.‬‬ ‫מתבטלת‪ .‬ואף שביטול זה לא יצא בפועל כמו שאמרנו‪ ,‬אבל‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬תחילת יצירתו היתה בביתו של תרח שהיה‬ ‫מצד הגילוי שבבכח‪ ,‬המיעוט של הפריה ורביה מתקיים‪,‬‬ ‫עובד ע"ז‪ ,‬ואשר על כן נאמר בו "לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫והברכה איננה מתקיימת‪.‬‬ ‫ומבית אביך"‪ .‬הוא היה "אברהם העברי" ‪ָ -‬ע ַבר מצד אחד לצד‬ ‫וכן לגבי ריבוי הממון‪ ,‬אברהם הרי אמר‪" :‬והנה בן ביתי יורש‬ ‫השני‪.‬‬ ‫אותי" (טו‪ ,‬ג)‪ .‬אם כן‪ ,‬אם יצחק היה נעקד‪ ,‬הרי שמבלי יורשים‬ ‫הרי שנתגלה כאן כח הספק באברהם‪ ,‬וכח ההכרעה בספק‬ ‫הממון היה נפקע מבעלותו של אברהם אבינו במיתתו‪.‬‬ ‫במי שאמר והיה העולם‪( .‬שיעור פרשת לך לך תשס"ו)‬ ‫ולגבי הבטחת השם‪ :‬מי שנשאר לו בן בעולם‪ ,‬שמו קיים‪,‬‬ ‫•••‬ ‫כמבואר בפסוקים ובחז"ל‪ ,‬מה שאין כן אילו היה מת אברהם‬ ‫הקב"ה אומר לאברהם‪" :‬לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬ ‫בלי בנים‪ ,‬הרי שנתבטל שמו‪.‬‬ ‫אביך אל הארץ אשר אראך"‪ .‬המהלך שמתגלה באברהם‬ ‫אם כן‪ ,‬בראשית הנסיון ‪ -‬הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו‬ ‫בתחילת דרכו‪ ,‬לאחר שהוזכרו לידתו ונשואיו בפרשה‬ ‫ושם‪ ,‬ובנסיון של העקידה שהורהו הקב"ה לעקוד‬ ‫בנים‪ ,‬ממון ֵ‬ ‫הקודמת‪ ,‬הוא ה"לך לך"‪ ,‬נקודת התנועה‪.‬‬ ‫את יצחק ‪ -‬הרי שיש כאן ביטול של כל ההבטחות‪.‬‬ ‫מה שאין כן בסוף נסיונותיו של אברהם‪ ,‬בנסיון העקידה‬ ‫ועומק הדברים‪ ,‬כפי שנתבאר‪ ,‬שנקודת התנועה מולידה את‬ ‫שאברהם אבינו מעלה את יצחק על גבי המזבח‪ ,‬שם נאמר‪:‬‬ ‫השם‪ ,‬מה שאין כן בנסיון‬ ‫הריבוי של הבנים‪ ,‬של הממון ושל ֵ‬ ‫"ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים‪ ,‬ויאמר‪ :‬אברהם אברהם‪,‬‬ ‫העשירי‪ ,‬נסיון העקידה‪ ,‬של "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים‬ ‫ויאמר‪ :‬הנני‪ .‬ויאמר‪ :‬אל תשלח ידך אל הנער‪ ,‬ואל תעש לו‬ ‫אתה"‪ ,‬הרי שלא שייך ברכה‪ ,‬לא שייכת ַה ְברכה ולא שייכת‬ ‫מאומה‪ ,‬כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה‪ ,‬ולא חשכת את‬ ‫המשכה‪ ,‬אלא העמדת הדבר במקומו! ודייקא‪ ,‬זה בסוד הבכח‬ ‫בנך את יחידך ממני" (כב‪ ,‬יא‪-‬יב)‪ .‬ופירש"י מחז"ל‪" :‬אל תשלח‬ ‫שלא יצא לבפועל‪ ,‬בסוד הכתר‪ ,‬בסוד ההשראה‪ ,‬שהוא סוד‬ ‫‪ -‬לשחוט‪ ,‬אמר לו‪ :‬א"כ לחינם באתי לכאן!? אעשה בו חבלה‬ ‫הבכח‪ .‬כי מצד הבפועל כל עניינו הוא תנועה‪ ,‬הוצאה מן‬ ‫ואוציא ממנו מעט דם! [כדוגמת מה שמצינו בברית מילה‬ ‫הבכח לבפועל‪ ,‬מה שאין כן בחינת הבכח‪ ,‬שהיא העמדת‬ ‫שיש דין של הטפה במי שנולד מהול] אמר לו‪ :‬אל תעש לו‬ ‫הדבר במקומו‪.‬‬ ‫מאומה ‪ -‬אל תעש בו מום"‪.‬‬ ‫"תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם‬ ‫הרי‪ ,‬שתחילת נסיונותיו של אברהם‪ ,‬כמבואר אצלנו‬ ‫הבא‪ ,‬שנאמר‪ :‬ילכו מחיל אל חיל" (ברכות סד ע"א)‪ ,‬ודייקא מצד‬ ‫בפרשה ‪ -‬הוא ה"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"‪" .‬לך‬ ‫כך נאמר באברהם "לך לך מארצך וגו'"‪ ,‬בבחינת "ילכו מחיל‬ ‫לך" ‪ -‬מהלך של תנועה‪ .‬מה שאין כן בסוף הנסיונות‪ ,‬בנסיון‬ ‫אל חיל"‪ .‬מה שאין כן במלאכים נאמר "ונתתי לך ַמ ְהלְ כים בין‬ ‫העקידה‪ ,‬המהלך הוא‪" :‬אל תעש לו מאומה" אל תעש בו מום‪,‬‬ ‫העומדים האלה" (זכריה ג‪ ,‬ז)‪ .‬האדם הוא בבחינת "מהלך"‪ ,‬מה‬ ‫כי עצם העשיה‪ ,‬עצם התנועה ‪ -‬היא גופא המום!‬ ‫שאין כן המלאכים שהם "עומדים"‪.‬‬ ‫ראשית הנסיון היא תנועה‪ ,‬אבל האחרית של הנסיון זו‬ ‫הרי‪ ,‬שמכח החסד‪ ,‬מכח ההתפשטות‪ ,‬נאמר‪" :‬ילכו מחיל‬ ‫העמדת הדבר במקומו‪" ,‬אל תעש לו מאומה!"‪ ,‬העמדת הדבר‬ ‫אל חיל"‪" ,‬מהלכים"‪ ,‬מה שאין כן מצד כח הגבול‪ ,‬כח היראה‪,‬‬ ‫כמות שהוא‪ ,‬בלי תנועה‪ .‬ודייקא מצד כך נאמר "כי עתה‬ ‫נאמר‪" :‬בין העומדים האלה"‪" ,‬ואתה פה עמֹד עמדי" (דברים ה‪,‬‬ ‫ידעתי כי ירא אלקים אתה" שזה סוד היראה‪ ,‬משום שהאהבה‬ ‫כח)‪.‬‬ ‫מולידה תנועה והיראה מעמידה דבר על מקומו‪ .‬הרי שתחילת‬ ‫סוד התנועה‪ ,‬שעניינו ה'לך' ‪ -‬הוא בסוד החסר‪ ,‬מחמת שיש‬ ‫דרכו של אברהם אבינו היא בתנועה‪ ,‬וסוף דרכו ‪ -‬בהעמדת‬ ‫חסר כאן וצריך להשלים אותו במקום אחר‪ .‬הרי שה"ילכו‬ ‫הדבר במקומו‪.‬‬ ‫מחיל אל חיל" נובע מחמת שבמדרגה הקודמת אין שלמות‪,‬‬ ‫הקב"ה אומר לאברהם‪" :‬ואעשך לגוי גדול‪ ,‬ואברכך‪ ,‬ואגדלה‬ ‫וצריך להיות מוסיף והולך מוסיף והולך‪ .‬מה שאין כן מצד‬ ‫שמך‪ ,‬והיה ברכה"‪ ,‬ופירש"י‪" :‬לפי שהדרך גורמת לשלשה‬ ‫העמידה‪" ,‬בין העֹמדים האלה"‪ ,‬עומק גדר העמידה הוא מצד‬ ‫דברים‪ :‬ממעטת פריה ורביה‪ ,‬ממעטת את הממון‪ ,‬וממעטת‬ ‫שהכל נמצא כאן ואין צורך בהוספה‪.‬‬ ‫את השם‪ ,‬לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו‪ ,‬שהבטיחו על‬ ‫ז‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫ליקוטים לך לך‬ ‫תחילת העבודה נעשית שלא לשמה‪" ,‬להנאתך ולטובתך"‪.‬‬ ‫ומצד כך‪ ,‬דייקא סוד הדבקות וההתכללות הגמורה‪ ,‬היא‬ ‫אבל כאשר מתגלה המהלך של "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים‬ ‫בסוד הגבורות‪ ,‬ולא בסוד החסדים‪ .‬כי מצד החסד‪ ,‬בסוד‬ ‫אתה"‪ ,‬כאשר מתגלה המהלך של "כי אני אני הוא" ‪ -‬הרי‬ ‫התנועה‪" ,‬ויהי בנסֹע הארון" (במדבר י‪ ,‬לה) ֵשם ע"ב [גימטרי'‬ ‫שמתברר לעצם הנפש הבחינה של "למעני למעני אעשה"‬ ‫חסד]‪ ,‬הרי שיש כאן ֶחסר ולכן נצרכת השלמה‪ .‬מה שאין‬ ‫(ישעיה מח‪ ,‬יא)‪ ,‬שבעצם אין מקום לנקודת שלא לשמה‪.‬‬ ‫כן בסוד הגבורה‪ ,‬שהוא סוד הגבול‪ ,‬כלומר שאין בו צורך‬ ‫נקודת הגבול‪ ,‬היא אותה נקודה שהאדם דואג לעצמו‪ ,‬חי‬ ‫בתנועה‪ .‬ולא מצד התפיסה הפשוטה שסוד הגבול אומר שיש‬ ‫לעצמו‪ ,‬חושב על עצמו‪ ,‬לא מתפשט לזולתו‪ .‬אבל כאשר‬ ‫דבר מעבר לגבול והגבול מגביל מלהשיג אותו‪ ,‬אלא עומק‬ ‫מתגלה סוד הצמצום בעצם‪ ,‬הרי מתברר שסוד הצמצום אין‬ ‫גדר הגבול הוא‪ ,‬שאין צורך ללכת לשם כי הכל כאן!‬ ‫כוונתו שה'אני' דואג ל'אני'‪ ,‬אלא בסוד "אם אני כאן הכל כאן"‪,‬‬ ‫הרי שכפשוטו תפסינן שהצמצום‪ ,‬הגבול‪ ,‬הגבורות ‪ -‬הם‬ ‫הרי שה'אני'‪ ,‬שבפשוטו זוהי הדאגה לעצמיות האדם‪ ,‬מתברר‬ ‫דייקא המונעים את ההתכללות באין סוף‪ ,‬אבל כשמתבוננים‬ ‫שהגבול הזה‪ ,‬הוא גופא הכח לברר שאין צורך לצאת מכאן‬ ‫לעומק רואים להיפך‪ :‬סוד החסדים שיש חסר ולכך צריך‬ ‫מפני שהכל כאן‪.‬‬ ‫להיטיב‪ ,‬להשלים את החסר‪ .‬מה שאין כן בסוד הגבורות‪,‬‬ ‫הסוד של "כי אני אני הוא"‪ ,‬מה שבראשית העבודה הוא‬ ‫עומק מהות הגבורות הוא העדר של המשכה מחמת שאין‬ ‫בבחינה של שלא לשמה‪ ,‬שהאדם דואג לעצמו והוא לא‬ ‫ֶחסר‪.‬‬ ‫מתפשט לזולתו‪ ,‬שזה סוד הצמצום השלילי שבנפש ‪ -‬כאשר‬ ‫זהו סוד עומק ההתכללות של אברהם אבינו‪ ,‬שנאמר בו‬ ‫מתגלה אור הצמצום בסוד נעוץ סופן בתחילתן‪ ,‬הרי שמאיר‬ ‫בסוף דרכו "כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה"‪ .‬כי בסוד‬ ‫שאור הצמצום של ה'אני' הוא דייקא הכלי לברר את ה"הכל‬ ‫היראה‪ ,‬בסוד שלמות עבודתו של אברהם דייקא הוא נתעלה‬ ‫כאן"‪ ,‬שזה סוד האין סוף שאין בו חסר‪.‬‬ ‫לעולם של גבול מצד התפיסה שאין צורך ללכת לחפש‬ ‫במקום אחר‪ ,‬אלא הכל כאן‪( .‬שיעור פרשת לך לך תשס"ו)‬ ‫הרי שה'לֶ ך'‪ ,‬מה שבתחילת דרכו של האדם הוא בבחינה‬ ‫של הליכה‪ ,‬שאדם הולך בתנועה להשלים עצמו‪ ,‬למען עצמו‪,‬‬ ‫•••‬ ‫"להנאתך ולטובתך" ‪ -‬כאשר מגיעים לנקודת השלמות‪ ,‬הוא‬ ‫הקב"ה אומר לאברהם אבינו‪" :‬לך לך"‪ ,‬אומר רש"י‪ ,‬להנאתך‬ ‫נעשה בבחינה של כ"ל‪ ,‬היפוך אתוון של ל"ך‪ .‬כלומר‪ ,‬מתברר‬ ‫ולטובתך‪ .‬וידועה השאלה‪ ,‬שלכאורה הכל כאן שלא לשמה!‬ ‫שאם ה"אני" כאן "הכל" כאן‪ .‬דוקא ב'אני' של ה"להנאתך‬ ‫וכי יעלה על הדעת שזו המדרגה של אברהם אבינו ‪" -‬להנאתך‬ ‫ולטובתך" שכולו לגרמיה ‪ -‬דוקא בו מתברר ש"הכל" כאן!‬ ‫ולטובתך"‪ ,‬שלשם כך הוא מקיים את ציווי בוראו?!‬ ‫שלמות הנסיון של אברהם אבינו‪ ,‬היא לברר שכל החסר‬ ‫אבל עומק הדברים‪ :‬לעולם המדרגה הראשונה היא בבחינה‬ ‫שיש בעולם‪ ,‬כל הגבורות‪ ,‬כל הצמצום ‪ -‬הוא דייקא הכח‬ ‫של שלא לשמה‪ ,‬כמו שאומרים חז"ל (פסחים נ ע"ב) "לעולם‬ ‫להביא להתכללות הגמורה בו יתברך‪( .‬שיעור פרשת לךלך תשס"ו)‬ ‫יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה שמתוך‬ ‫שלא לשמה בא לשמה"‪ ,‬והרי שההתחלה של כל דבר היא‬ ‫בבחינה של שלא לשמה‪ .‬אם כן‪ ,‬בנסיונותיו של אברהם‬ ‫אבינו‪ ,‬ראשית הדבר היא בבחינה של שלא לשמה‪" ,‬להנאתך‬ ‫ולטובתך"‪ ,‬למען ה'אני'!‬ ‫אבל באמת בעומק‪ ,‬כבר אמרו חז"ל (סוכה נג ע"א)‪ :‬אם אני כאן‬ ‫הכל כאן"‪ ,‬והיינו כלפי השכינה שנקראת 'אני'‪ ,‬כמו שכתוב "כי‬ ‫אני אני הוא" (דברים לב‪ ,‬לט)‪ ,‬והרי שבחינת ה'אני'‪ ,‬כאשר היא‬ ‫מאירה מצד נעוץ סופן בתחילתן‪ ,‬ומתגלה "כי אני אני הוא"‬ ‫‪ -‬הרי שיש כאן גילוי שה'אני' הוא ה'אני' של הבורא עולם‪ ,‬זו‬ ‫השכינה הקדושה‪ ,‬וא"כ הכל הוא לשמה!‬ ‫משל למה הדבר דומה? ‪ -‬לאדם שכל חייו חסך כסף‪,‬‬ ‫והטמינֹו בקופה פלונית‪ ,‬ובאחרית ימיו התברר לו שהקופה‬ ‫כלל לא היתה שלו‪ ,‬וממילא כל מה שהכניס לתוכה לא היה‬ ‫למענו‪ .‬נמצא‪ ,‬שמה שהוא סבר כל ימיו שהוא דואג למען‬ ‫ה'אני' ‪ -‬בעצם דאגתו לא היתה למען ה'אני' אלא למען בעל‬ ‫הקופה‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫חח‬ ‫סוגיות מחשבה לך לך‬ ‫ממנה ואינם משבטים הנודדים ממקום למקום וכו'‪ ,‬ועל‬ ‫ונברכו בך כל משפחת האדמה (בראשית יב‪ ,‬ג)‬ ‫פי זה יש לומר הכוונה דאפילו אלה המשפחות החשובות‬ ‫א‬ ‫הלשון "משפחת האדמה" נאמר גם להלן כח‪ ,‬יד ; וכן עמוס‬ ‫שדרו בתמידות על אדמתם ג"כ יתברכו באברהם‪ .‬וי"ל עוד‬ ‫ב‬ ‫ג‪ ,‬ב ‪.‬‬ ‫בסגנון אחר וכו'‪ ,‬אפילו משפחות הדרות באדמה וכל חיותם‬ ‫הוא רק מעבודת אדמה‪ ,‬יתברכו ג"כ בשביל ישראל משום‬ ‫ופירש הרד"ק‪ ,‬וז"ל‪ :‬כל המשפחות שתגור בתוכם‪ ,‬כמו ארץ‬ ‫ו‬ ‫שהגשמים בזכות ישראל ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כנען וארץ פלשתים וארץ מצרים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ונראה שלכך נקראו‬ ‫"משפחות האדמה"‪ ,‬כיון שהם יושבים במקומם‪ ,‬ואתה נכנס‬ ‫ובאדרת אליהו (במדבר כג‪ ,‬ז) כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונברכו בך כל‬ ‫אל אדמתם‪.‬‬ ‫משפחות האדמה‪ ,‬נגד האומות לעת"ל‪ ,‬ואז יתווספו כולם‬ ‫על ישראל ויתברכו כוללם בכלל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ובפנים יפות כתב (דברים לב‪ ,‬מז)‪ ,‬וז"ל‪ :‬וז"ש הש"י ליעקב‪,‬‬ ‫ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות‬ ‫וכתב בהכתב והקבלה‪ ,‬וז"ל‪ :‬אמר רוו"ה שהוא מלשון‬ ‫האדמה‪ ,‬דהיינו שירבו ויפרצו בניצוצות קדושות שבארבע‬ ‫מבריך ומרכיב‪ ,‬כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ‬ ‫ז‬ ‫כנפות הארץ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו "כל משפחות האדמה"‪ ,‬ועל‬ ‫ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם‪( .‬עיין טור הארוך על אתר ) לפיכך‬ ‫ח‬ ‫כן הברכה שתבא מניצוצות הקדושה תהא ב"משפחות"‬ ‫כתיב משפחת האדמה ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו כדרך שמברכים גפנים‬ ‫וב"אדמתם"‪.‬‬ ‫באדמה ודומה הדבר להברכה באדמה‪ ,‬לכך נקרא משפחת‬ ‫ג‬ ‫האדמה‪.‬‬ ‫וכתב הגר"א אדרת אליהו (ויקרא כו‪ ,‬ד) על פי דברי חז"ל ‪,‬‬ ‫וז"ל‪ :‬ונברכו בך כל משפחות האדמה‪ ,‬שיהיו כל הארצות‬ ‫ונראה עוד שכאשר אחת ממשפחות האדמה יצאה ונתחברה‬ ‫באים ולוקחים מכם ומעשירים אתכם בכספים כענין‬ ‫לכנסת ישראל‪ ,‬כלשון הטור‪ ,‬שאברהם "נשא שרה שבאה‬ ‫שנאמר (בראשית מז‪ ,‬יד) וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא‬ ‫משם‪ ,‬והגר שבאה מחם‪ ,‬וקטורה שבאה מיפת"‪ ,‬אזי הברכה‬ ‫בארץ מצרים וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תחול על כלל המשפחה שנשארה על אדמתם ולא באה‬ ‫להתחבר בזרע ישראל‪.‬‬ ‫והינו שיש בחינה שהברכה מושפעת מישראל אל‬ ‫ה'משפחות' ואל 'אדמתם' כנ"ל‪ ,‬ויש בחינה הפוכה של ברכה‬ ‫ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב‪ ,‬ט)‬ ‫שהם באים ממקום מושבם ואדמתם לא"י‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ואמרו חז"ל (ב"ר לט‪ ,‬טז) "מחקה והולך ומכוין כנגד ביהמ"ק"‪.‬‬ ‫עוד אמרו חז"ל (יבמות סג ע"א) "ואמר רבי אלעזר‪ ,‬מאי דכתיב‬ ‫וכתב רש"י (שם יג‪ ,‬א)‪ ,‬וז"ל‪ :‬הלוך ונסוע הנגבה‪ ,‬להר המוריה‪.‬‬ ‫ונברכו בך כל משפחות האדמה‪ ,‬וכו'‪ ,‬אפילו משפחות הדרות‬ ‫ד‬ ‫ומכל מקום כשהוא הולך ממצרים לארץ כנען‪ ,‬מדרום‬ ‫באדמה‪ ,‬אין מתברכות אלא בשביל ישראל" ‪ .‬וביאר התורה‬ ‫לצפון הוא מהלך‪ ,‬שארץ מצרים בדרומה של א"י‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫תמימה (על המקום)‪ ,‬וז"ל‪ :‬לא נתבאר מי ומה הם משפחות‬ ‫ט‬ ‫אולם יעויין באבן עזרא (על אתר ) שפירש שנסע מדרום א"י‬ ‫הדרות באדמה‪ ,‬והלא כל העולם דרים באדמה‪ .‬ונראה דקאי‬ ‫למצרים‪ ,‬כי מצרים בדרום א"י‪.‬‬ ‫על כל משפחות הבעלי חיים‪ ,‬שהם דרות על האדמה ממש‪,‬‬ ‫ה‬ ‫וכתב בצל"ח (ברכות סב ע"ב)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ואברהם כשהלך מחרן‬ ‫עכ"ל ‪.‬‬ ‫לארץ כתיב הלוך ונסוע הנגבה‪ ,‬כי ארץ ישראל רמוז בימין‬ ‫ובתורה שלמה (על אתר) כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬ונ"ל דדורש משפחות‬ ‫י‬ ‫שהוא חסד‪ ,‬וחו"ל רמוז מצד שמאל מדת הדין ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫האדמה על עמים וגוים שדרים על אדמתם ומתפרנסים‬ ‫א "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך"‪.‬‬ ‫ב "רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונתיכם"‪.‬‬ ‫ג ז"ל התורת כהנים (בחוקותי א‪ ,‬ב)‪" :‬ונתתי גשמיכם בעתם‪ .‬לא גשמי כל הארצות‪ .‬הא מה אני מקיים ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך שיהיה שבע בא"י ורעב בכל הארצות והם‬ ‫באים ולוקחים מכם ומעשירים אותם בכספים כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שוברים‪ .‬וכן הוא אומר וכימיך דבאך שיהו כל‬ ‫הארצות דובאות כסף ומביאות לא"י"‪ .‬ובספרי (עקב‪ ,‬ו)‪" :‬ד"א ואספת דגנך תירושך ויצהריך שתהא ארץ ישראל מלאה דגן ותירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב שנ'‬ ‫וילקט יוסף את כל הכסף‪ .‬ואומר וכימיך דבאיך‪ .‬מגיד שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לא"י"‪ .‬וכן בהמשך (ברכה‪ ,‬יד)‪" :‬וכימך דבאך‪ .‬שכל הארצות דובאות כסף לא"י כענין שנטא' וילקט‬ ‫יוסף את כל הכסף וגו'"‪.‬‬ ‫ד ז"ל הגמרא‪" :‬ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (בראשית יב‪ ,‬ג) ונברכו בך כל משפחות האדמה אמר ליה הקב"ה לאברהם שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית‪.‬‬ ‫כל משפחות האדמה אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל‪( .‬בראשית יח‪ ,‬יח) כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינן מתברכות אלא בשביל‬ ‫ישראל"‪.‬‬ ‫ה ז"ל התורה תמימה‪" :‬לא נתבאר מי ומה הם משפחות הדרות באדמה‪ ,‬והלא כל העולם דרים באדמה [וכמו שהקשו כהאי גונא בשבת פ"ה א' על הלשון יושבי הארץ אטו כו"ע יושבי‬ ‫רקיע הם‪ ,‬עיי"ש ולפנינו ס"פ וישלח) ונראה דקאי על כל משפחות הבעלי חיים שהם דרות על האדמה ממש‪ ,‬וכן מצינו בלשון חז"ל דקרו לבהמות וחיות גדולי קרקע (עירובין כ"ז ב' ובכ"מ)‬ ‫גם י"ל דקאי על פראי אדם השוכנים בנקיקי הסלעים וכדומה‪ .‬ודריש כן מדלא כתיב כל גויי הארץ כלשון הפסוק ס"פ וירא והתברכו בזרעך כל גויי הארץ"‪.‬‬ ‫ו על פי המדרש (ב"ר לט‪ ,‬יב)‪" :‬ונברכו בך‪ ,‬הגשמים בזכותך‪ ,‬הטללים בזכותך"‪.‬‬ ‫ז ז"ל הטור‪" :‬יש מפרשים (רשב"ם‪ ,‬חזקוני ורבעה"ת) "ונברכו" לשון המבריך הגפן (כלאים פ"ז מ"א)‪ ,‬שמכל משפחות האדמה נדבקו בו‪ ,‬שנשא שרה שבאה משם‪ ,‬והגר שבאה מחם‪ ,‬וקטורה‬ ‫שבאה מיפת (יל"ש איוב רמז תתקד)"‪.‬‬ ‫ח ז"ל הכתב והקבלה‪" :‬אמר רוו"ה שהוא מלשון מבריך ומרכיב כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם‪ ,‬לפיכך כתיב משפחת האדמה וכפי' הרשב"ם לקמן‬ ‫(כ"ח י"ד)‪ ,‬וכ"ד רבותינו (יבמות ס"ג) שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית"‪.‬‬ ‫ט ז"ל האבן עזרא‪" :‬הנגבה ‪ -‬פאת דרום ונקרא כן בלשון ארמית נגיבו מיא כי צד דרום חם ומרוב החום ייבש וכן טעם כי ארץ הנגב נתתני"‪.‬‬ ‫י ז"ל הצל"ח‪" :‬והנה יעקב כאשר הלך מחרן לארץ ישראל כתיב [בראשית ל"ב‪ ,‬א'] ויפגעו בו מלאכי אלקים ויאמר כאשר ראם וגו' ויקרא שם המקום מחנים‪ ,‬כי היה שם שני מחנות מלאכי‬ ‫חוץ לארץ שלוהו מחרן ומלאכי ארץ ישראל שבאו לקראתו כמו שפירש רש"י בחומש‪ ,‬ואברהם כשהלך מחרן לארץ כתיב הלוך ונסוע הנגבה [בראשית י"ב‪ ,‬ט']‪ ,‬כי ארץ ישראל רמוז בימין‬ ‫ט‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫סוגיות מחשבה לך לך‬ ‫ובזוה"ק (לך לך פ ע"א) אמרו‪" ,‬אתעטר אברהם מדרגא לדרגא‪,‬‬ ‫ועיין ערכי הכינויים לרמ"ז (ערך דרום‪ ,‬אות קב) שדרום שייך‬ ‫אי‬ ‫עד דסליק לדרגיה‪ ,‬הה"ד ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה‪,‬‬ ‫ליעקב ‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬ ‫דא דרום דהוא חולקיה דאברהם‪ ,‬הלוך ונסוע דרגא בתר‬ ‫ויעויין ברש"ר הירש (על אתר)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ביקש את הבדידות‬ ‫דרגא‪ ,‬עד דסליק לדרום‪ ,‬ותמן אתקשר כדקא יאות‪ ,‬וסליק‬ ‫ובה הניח את יסוד ביתו‪ ,‬דרומה של ארץ ישראל לא היה‬ ‫זי‬ ‫זט‬ ‫וט‬ ‫לדרגיה דדרום" ועיי"ש (פג ע"א ואילך ; פט ע"א ; קיז ע"ב )‪.‬‬ ‫כגן פורח‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובפסיקתא זוטרתא (שם יב‪ ,‬ט) אמרו‪" ,‬ויסע‬ ‫טי‬ ‫חי‬ ‫ועיין גר"א (תיקון יא מתיקונים אחרונים )‪ .‬וציוני (לך לך )‪ .‬וכתב‬ ‫אברם הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬כי היה מכוין והולך כנגד בית‬ ‫ברקאנטי על אתר‪ ,‬וז"ל‪ :‬רמז כי אברהם מתדבק במדת‬ ‫המקדש‪ .‬ומנין שבית המקדש נקרא נגב‪ .‬שנאמר הטף אל‬ ‫החסד שהוא דרומה של "עולם"‪ ,‬וע"כ מסעיו של אברהם‬ ‫דרום והנבא אל מקדשי (יחזקאל כא‪ ,‬ז)‪ .‬הוא נגב הוא דרום‪.‬‬ ‫אבינו היו לצד דרום‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והעתיק הזוהר הנ"ל‪ .‬ועיין‬ ‫שנאמר שובה ה' את שבותינו כאפיקים בנגב (תהלים קכו‪ ,‬ד)"‪.‬‬ ‫כ‬ ‫מהר"ל (חידושי אגדות תמיד לא ע"ב )‪.‬‬ ‫ובפרטות קאי על המנורה שבדרום ששם החכמה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ומצינו חידוש באלשיך (שם)‪ ,‬וז"ל‪ :‬כאשר היה הולך הוא‪,‬‬ ‫ועיין מעשי ה'‪ ,‬מעשי אבות (לך לך‪ ,‬פרק ב דף עט)‪ .‬וכן כתב‬ ‫"הלוך" לעומתו‪ ,‬היה נוסע הנגבה הוא מקום הר המוריה‪ ,‬כי‬ ‫גי‬ ‫בי‬ ‫הכלי יקר על אתר ‪ .‬וכן איתא במאור ושמש (על אתר )‪ .‬וכתב‬ ‫קדושתו באה ונוסע לקראתו להקביל פניו וכו'‪ ,‬ועל כן לא‬ ‫הרבינו בחיי (שם)‪ ,‬וז"ל‪ :‬הולך ונסוע הנגבה – מדרגה אחר‬ ‫אמר נגבה כי אם גם ה"א בראש תיבה‪ ,‬לומר מי היה נוסע‪,‬‬ ‫מדרגה‪ ,‬מסע אחר מסע‪" ,‬תנועת הנפש השכלית" והשקט‬ ‫הנגב עצמו‪ .‬וה"א בסוף כאומר לנגב‪ ,‬כי אברהם הולך לנגב‪.‬‬ ‫די‬ ‫הגוף‪ ,‬ומזה אמר תחלה ויט אהלה ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שהוא חסד וחוץ לארץ רמוז מצד שמאל מדת הדין‪ ,‬וכאשר פגעו בו קראם שם אחד מחנים לשתף רחמים בדין‪ ,‬וזהו הסגולה של קטורת‪ .‬וראה הקב"ה עתה פעולתו של יעקב בזה ותעצר‬ ‫המגפה וינחם על הרעה"‪.‬‬ ‫אי ז"ל הרמ"ז‪" :‬דרום נק' יעקב וזה מבואר (בזוהר פ' לך לך דף פ"ג ב') וז"ל 'לבתר הלוך ונסוע הנגבה‪ ,‬דקבל רוחא לבתר דסליק לאתדבקא גו נשמה'‪ .‬מכאן סיעתא להרמב"ן שחשב דרום‬ ‫מדרגה ליעקב‪ ,‬מדתני ת"ח בשעתא דעאל"‪.‬‬ ‫בי ז"ל הכלי יקר‪" :‬הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬אולי רצה להתחכם באלהיות‪ ,‬כי הרוצה שיחכים ידרים (ב"ב נה ע"ב)"‪.‬‬ ‫גי ז"ל המאור ושמש‪“ :‬וידוע שכל מה שאדם רוצה להשיג ואינו משיגו עדיין הולך בדרך משא ומתן ושוקל בדעתו הדבר מאד עד שישיגו וזהו והכנעני אז בארץ כנעני לשון תגר כידוע‬ ‫כלומר שהלך כדרך התגרים במשא ומתן להשיג כמו שמצינו בתנאים ואמוראים לשון זה נושא ונותן בהלכה (במדבר רבה יח‪ ,‬יז)‪ ,‬כן היה אברהם הולך בעמקות גדול להשיג יותר‪ .‬וזהו‬ ‫וירא ה' אל אברם רצה לומר שהשיג מה שרצה ויעתק משם ההרה רצה לומר שהלך יותר להשיג השגות גדולות ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪ ,‬הנגבה בגימטריא ס"ה כמבואר ברבינו‬ ‫בחיי ז"ל שהוא שם אדנ"י פירוש שהיה לו שם השגה גדולה במדת מלכות בכל עשר ספירות של מלכות שמים‪ .‬או יש לומר הלוך ונסוע הנגבה שהלך להשיג מדריגת חכמה שהיא למעלה‬ ‫מהכתפים‪ ,‬כי נגבה מרמז לחכמה כמו שאמרו חז"ל (בבא בתרא כה ע"ב) הרוצה להחכים ידרים‪ ,‬ודו"ק כי נכון הוא"‪.‬‬ ‫די ז"ל הרבינו בחיי‪" :‬ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬תכלית כל מסעותיו כולן שהיה נוסע וחונה פעם בזו ופעם בזו‪ ,‬לא היתה כוונתו אלא לחלקו של יהודה שהיא בדרומה של ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬והוא הר המוריה‪ ,‬זהו פשוטו‪ .‬ונכלל בו עוד הלוך ונסוע הנגבה מדריגה אחר מדריגה‪ ,‬מסע אחר מסע‪ ,‬תנועת הנפש השכלית והשקט הגוף‪ ,‬ומזה אמר תחילה ויט אהלה‪ ,‬ואמר עוד‬ ‫בסמוך ויאהל אברם ויבוא וישב‪ ,‬וכל מסעות אלו כדי להשיג השגת נבואתו של אל שדי‪ ,‬הוא כינוי של אל"ף דל"ת שהשיג שכולל אותו הנגבה‪ ,‬ועל כן יזכרנו תמיד בדבריו‪ ,‬אדני ה' מה תתן‬ ‫לי‪ ,‬אדני ה' במה אדע"‪.‬‬ ‫וט ז"ל הזוהר שם‪" :‬אמר רבי שמעון‪ ,‬תא חזי כלא רזא דחכמתא איהו‪ ,‬וקא רמז הכא בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחית אברהם לעומקייא דלהון‪ ,‬וידע לון ולא אתדבק בהו‪ ,‬ותב לקמי‬ ‫מריה‪ ,‬ולא אתפתא בהו כאדם‪ ,‬דכד מטא לההוא דרגא אתפתא בנחש‪ ,‬וגרים מותא לעלמא‪ ,‬ולא אתפתא כנח דכד נחת ומטא לההוא דרגא‪ ,‬מה כתיב (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר‬ ‫ויתגל בתוך אהלה‪ ,‬אהלה כתיב בה"א‪ ,‬אבל באברהם מה כתיב ויעל אברם ממצרים‪ ,‬דסליק ולא נחית‪ ,‬ותב לאתריה לדרגא עלאה דאתדבק ביה בקדמיתא‪ ,‬ועובדא דא הוה בגין לאחזאה‬ ‫חכמתא דאתקיים בקיומא שלים כדקא חזי ליה‪ ,‬ולא אתפתא‪ ,‬וקם בקיומיה ותב לאתריה‪ ,‬הנגבה דא דרום‪ ,‬דרגא עלאה דאתאחיד ביה בקדמיתא‪ ,‬דכתיב הלוך ונסוע הנגבה‪ ,‬אוף הכא‬ ‫הנגבה אתר דאתדבק ביה בקדמיתא"‪.‬‬ ‫זט ז"ל הזוהר שם‪" :‬ואי תימא דהא בקדמיתא כתיב וירא יהו"ה אל אברם‪ ,‬וכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה וכתיב ויבן שם מזבח הא הכא אינון דרגין עלאין‪ ,‬והשתא אמרן דעד לא‬ ‫אתגזר לא הוו אינון דרגין עלאין שראן על האי דרגא למללא עמיה‪ ,‬תא חזי בקדמיתא יהב קב"ה חכמה לאברהם‪ ,‬למנדע חכמה לאתדבקא ביה‪ ,‬וידע רזא דמהימנותא‪ ,‬אבל למללא עמיה‬ ‫לא הוה אלא האי דרגא תתאה בלחודוי‪ ,‬כיון דאתגזר כלהו דרגין עלאין הוו שראן על האי דרגא תתאה בגין למללא עמיה‪ ,‬וכדין אסתלק אברהם בכלא כמה דאתמר"‪.‬‬ ‫זי ז"ל הזוהר שם‪" :‬תא חזי אע"ג דאברהם כתיב ביה ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪ ,‬וכל מטלנוי הוו לדרומא ואתקשר ביה‪ ,‬לא סליק לדוכתיה כדקא יאות עד דאתיליד יצחק‪ ,‬כיון‬ ‫דאתיליד יצחק‪ ,‬אסתלק לאתריה‪ ,‬ואיהו אשתתף בהדיה‪ ,‬ואתקשרו דא בדא בגין כך איהו קרי ליה יצחק ולא אחרא‪ ,‬בגין לשתפא מיא באשא‪ ,‬דכתיב ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו‬ ‫אשר ילדה לו שרה יצחק‪ ,‬מאן הנולד לו‪ ,‬אש ממים"‪.‬‬ ‫חי ז"ל הגר"א‪" :‬הולך דאזילת לון כו' ‪ -‬ר"ל שמולכת האבנים לימין לאכללא בימינא כידוע ור"ל זהו הולך והוא אבן השנית וזהו הולך כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה אברהם לדרגיה"‪ .‬ובהמשך‪:‬‬ ‫"סליק דגלא לימינא ‪ -‬ידוע שחסד ימין וכן באברהם הלוך ונסוע הנגבה ובו ימין ה' רוממה כו' הושיעה ימינך וענני"‪ .‬ולהלן‪" :‬בסטר דרומא שארי ונפיק ‪ -‬כנ"ל ויסע הנגבה שהוא דרגא‬ ‫דדרום כידוע והוא כולל הכל כנ"ל דהכל אתכליל בימינא רק שהתחלתו בדרום וז"ש שארי ונפיק ונאמר כי ארץ הנגב נתתני אדם שאין בו אלא תורה כנ"ל מימינו כו'"‪.‬‬ ‫טי ז"ל הציוני‪“ :‬ויעתק משם ההרה‪ .‬מתמן ידע הר ה' וכלהו דרגין דנטיעין בהאי אתר ויט אהלה בה"א כתיב‪ .‬פריש פרישו וקביל מלכו שמיא בכלהו דרגין דאחידן ביה‪ .‬וכדין ידע קב"ה‬ ‫דשליט על כלא וכדין בנה מזבח ותרין מדבחן הוו בגין דהכא אתגלי ליה דהא קב"ה שליט על כלא וידע חכמה עלאה מה דלא הוה ידע מקדמת דנא ובנה תרין תא חזי דהכי הוה בקדמיתא‬ ‫כתיב ויבן שם מזבח לה' וגו' ולבתר כתיב ויבן שם מזבח לה' סתם ולא כתיב הנראה אליו וכלא רזא דחכמתא איהו כדין אתעטר אברהם מדרגא לדרגא עד דסליק לדרגיה הה"ד ויסע אברם‬ ‫הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬דא דרום דהוא חולקיה דאברהם הלוך ונסוע דרגא בתר דרגא וגו'‪ .‬ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל מקדמונו של עולם הסיע המים העליונים מן ההר"ה שהוא בינה‬ ‫מקדם עד שהמשיכה לבית אל בצינור אחד הנקרא חסד והוא הימין ולפיכך כל מסעיו של אברהם אבינו ע"ה היו לימין וזהו סוד ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬אלמלא ימינו של אברהם‬ ‫אבינו מדת הימין היתה יבשה ונגובה ומתוך מימיו של אברהם נתמלא הארץ מים וזהו סוד נאם ה' לאדני שב לימיני כי על ידי אברהם אבינו ע"ה נתרוממה הימין ולפיכך ימין ה' רוממה‬ ‫וימינו תחבקני כי המשיך המים העליונים מן הבינה ולמטה והכין להם צינורות עד בית אל"‪.‬‬ ‫כ ז"ל המהר"ל‪" :‬אבל יש לך לדעת כי ראוי שיהיה מדינה שכולה נשים בסוף דרום ששם כח הנשים ביותר‪ .‬ודבר זה ידוע‪ ,‬כי דרום נקרא ימין וצפון נקרא שמאל‪ ,‬והשמאל הוא כח אנשים‬ ‫כי משם בא גבורה לאנשים והרי האיש נקרא גבר וזה ידוע לנבונים‪ .‬ולכך ההפך ג"כ‪ ,‬כי במקום הימין שם כח נשים ולפיכך היה המדינה כולה נשים‪ .‬וסוד הזה רמזו בחכמתם וקבלתם מה‬ ‫שאמרו ז"ל (שמו"ר פ"א) (שרה היתה טפילה לאברהם) [אברהם היה טפל לשרה] בנבואה‪ ,‬וענין זה כי מדריגת אברהם בדרום וכמו שרמז הכתוב במה שאמר (בראשית י"ב) הלוך ונסוע הנגבה‬ ‫וידוע דבר זה למבינים‪ .‬ולכך כח שרה שהיא אשה שם ביותר שמקבלין הנשים יותר כח מן אנשים‪ ,‬ולפיכך היה אברהם טפל לשרה בנבואה‪ ,‬ואלו דברים הם צפונים כמוסים מאוד מאוד‪.‬‬ ‫ועל דבר זה אמרו בפ"ק דברכות (ה' ב') אמר ר' חמא בר חנינא כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים שנאמר וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים‪ ,‬והדברים הם כמשמעותן‪,‬‬ ‫כי צד צפון כח הזכרים בפרט כמו שאמרנו‪ ,‬ולפיכך וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים‪ ,‬וכל ענין זה ידוע למביני מדע ודי בזה‪ .‬וז"ש כאן ג"כ אלכסנדרס אנא אלכסנדר ילפי עצה מנשים‪ ,‬כי‬ ‫בא למקום אשר הנשים הם בעל שכל ביותר מן האנשים שבארצות אלו‪ .‬ואל יקשה לך‪ ,‬דסוף סוף לא יהיו הנשים יותר חכמים מן האנשים שבצפון‪ ,‬כי כבר אמרנו לך כי צד דרום מיוחד‬ ‫לחכמה בעצמו כמו שאמרו הרוצה להחכים ידרים‪ ,‬ולכך הנשים לשם בעלי שכל וילפי לאנשים"‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫יי‬ ‫סוגיות מחשבה לך לך‬ ‫ובעומק היינו שעבד את בוראו מאהבה לשמה‪ ,‬כמ"ש‬ ‫באופן שהשני ההי"ן‪ ,‬השניה שהוא הולך לנגב‪ ,‬והראשונה‬ ‫הכ‬ ‫במאור עינים על אתר ‪ .‬וכתב בקדושת לוי (כאן)‪ ,‬וז"ל‪,‬‬ ‫היא שהנגב נוסע לקראתו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שהשיג בחינת אהבה שלא לחשוב מעצמו כלל‪ ,‬רק לעשות‬ ‫אכ‬ ‫ועיין בינה לעתים (דרוש טז )‪ .‬וקרוב לכך עיין אגרא דכלה על‬ ‫נחת רוח להשי"ת‪ ,‬וזהו נקרא "נגבה"‪ ,‬מלשון ארץ הנגב‪ ,‬דבר‬ ‫גכ‬ ‫בכ‬ ‫אתר ‪ .‬ועיין תפארת שלמה על אתר ‪.‬‬ ‫היבש וריקן‪ ,‬שהוא עצמו אינו כלום‪ ,‬ולא עבור שכר‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וכ‬ ‫ועיין עוד אוהב ישראל (בשלח ד"ה אז ישיר )‪ ,‬וישראל קדושים‬ ‫ועומק ביאור דברי האלשיך‪ ,‬שאברהם יש לו ימין ושמאל‬ ‫(אות ט )‪.‬‬ ‫זכ‬ ‫וכאשר זולתו נוסע אליו ימין של זולתו מאיר לשמאל שלו‪,‬‬ ‫חכ‬ ‫ועי"ז אף השמאל הופך לימין‪ .‬וכן נתבאר בשל"ה (תורה אור‬ ‫ובחינה נוספת‪ ,‬שתיקן מדת המלכות‪ ,‬עיין בת עין על אתר ‪.‬‬ ‫לך לך)‪ ,‬וז"ל‪ :‬רמז שכל מסעיו של אברהם אבינו הלוך ונסוע‬ ‫טכ‬ ‫וכן הוא בעוד מדברי רבותינו‪ .‬ועיין לקוטי תורה (לך לך )‪.‬‬ ‫הנגבה‪ ,‬שהוא לצד ימין שיזכה לישב לימין‪ .‬וכן הוה‪ ,‬אף‬ ‫ובחינה נוספת‪ ,‬כתב באגרא דכלה (על אתר)‪ ,‬וז"ל‪ :‬אברם‬ ‫שישב לשמאל היא ימין באמת‪ ,‬כמו שישיב לו הקב"ה‪ ,‬אני‬ ‫הלך ונסוע הנגבה‪ ,‬ר"ת אהו"ה‪ ,‬גושפנקא דחתים ביה שמיא‬ ‫לימינך והוא לימיני‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וארעא‪ ,‬את השמים וארץ הארץ (ר"ת אהו"ה)‪ ,‬הוא שם הדעת‪.‬‬ ‫ועיין שו"ת הרדב"ז (ח"ג חושן משפט סימן קלז) שכתב‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫ואברהם הודיע לבאי עולם גדלות הבורא ית"ש‪ ,‬עכ"ל‬ ‫דכ‬ ‫דאברהם הוכיח דדרום בימין‪ ,‬עכ"ל ועיי"ש בהרחבה ‪.‬‬ ‫אל‬ ‫ל‬ ‫ועיי"ש ‪ .‬ומעין כך איתא במגלה עמוקות (לך לך )‪.‬‬ ‫ובעומק אברהם האיר את מדרגת הימין בכל מקום‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫וכמ"ש באגרא דכלה (על אתר)‪ ,‬וז"ל‪ :‬בכל מקום שהלך נסע‬ ‫הדרום עמו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אכ ז"ל הבינה לעתים‪" :‬והנביא ישעיהו ע"ה צווח ‪ -‬אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו (יחד) [יחדו] (ישעיה מח יג)‪ .‬תרגם המתרגם ע"ה תלית שמיא‪ .‬וכוונת‬ ‫הפסוק‪ ,‬כי אמת הוא עשה ה' את הארץ ליסוד לא תתנועע כלל והשמים תלוים ועומדים בלי יסוד כלל‪ ,‬וזה גורם שהם בתנועה תמידית‪ ,‬ועכ"ז כשאני רוצה קורא אני אליהם שיעמדו יחד‪,‬‬ ‫במצב א'‪ ,‬ושתהיה הא' כטבע האחר‪ ,‬שהארץ תתנועע כטבע השמים‪ ,‬כענין הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב ט) ושיעקר הר המוריה ממקומו וכיוצא‪ ,‬ושהשמים לא יתנועעו‪ ,‬כטבע הארץ‪,‬‬ ‫כענין שמש בגבעון דום (יהושע י יב)"‪.‬‬ ‫בכ ז"ל האגרא דכלה‪" :‬ויסע אברם הלך ונסוע הנגבה‪ .‬מדתו מדת הדרום חסד ימין‪ ,‬על כן בכל מקום שהלך נסע הדרום עמו‪ ,‬היינו החסד נסע עמו‪ ,‬ובזה יצדק מה שלא אמר לנגב רק‬ ‫הנגבה‪ ,‬ר"ל מדת הנגב נסע עמו‪ .‬או יאמר על פי מ"ש בספר הבהיר אמרה מדת החסד לפני הקב"ה‪ ,‬כל ימי היות אברהם בעולם לא הייתי מצטרך לפעול פעולתי כי אברהם עומד במקומי‪,‬‬ ‫וזהו ויסע אברהם‪ ,‬על כן הלוך ונסוע הנגבה‪ ,‬מדת הנגב חלף והלך ונסע מן העולם‪ ,‬כי אברהם עומד במקומו‪ ,‬ובזה יצדק תיבת הלך‪ ,‬והבן‪.‬או יש לפרש בדרך הפשט הלך ונסוע הנגבה‪,‬‬ ‫כדרך הצדיק השלם הרוצה לתקן העולם ורוצה להודיע לבאי עולם גדולת אלקי עולם‪ ,‬אזי מכתת רגליו במקום שיודע שאין יודעין כחו וגבורתו של יוצר בראשית‪ ,‬ובמקום שיודע שיש‬ ‫צדיק המודיע גבורתו לבאי עולם אזי הוא מרחיק את עצמו משם‪ ,‬כי יותר ירוויח בהודעת כבודו ית' במקום שאין צדיק בארץ‪ ,‬והוא מאמר רז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש‬ ‫[אבות פ"ב מ"ה]‪ ,‬והנה שם ועבר היו בעולם‪ ,‬אזי היה אברהם מרחיק את עצמו משם‪ ,‬רק היה הולך ונוסע הנגבה למקומות המנוגבים בלא תורה ויראה"‪.‬‬ ‫גכ ז"ל התפארת שלמה‪" :‬ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה‪ .‬הנראה לרמז בזה לפי הידוע כי כל עבודת הצדיקים בעוה"ז להעלות כל הני"ק הנפזרים‪ .‬לכן‬ ‫כאשר במצרים שהיו בו כמה ני"ק הנפזרים וכאשר היה אברהם שם העלה מהם כל הני"ק‪ .‬ולוט עמו הנגבה ל' ארץ הנגב‪ .‬כי לוט לא היה בו כח לזה להעלות הני"ק ואדרבא כאשר האדם‬ ‫איננו בשלימות כראוי לא די שלא הועיל להעלות עמו רק עודנו נופל ממדריגתו להתקלקל ח"ו‪ .‬כאשר נבלעו בתוכו כל הני"ק שנפלו שמה‪ .‬ולזה סמיכת הפסוקים אח"כ‪ .‬אל נא תהי‬ ‫מריבה ביני וביניך וגו' כי אנשים אחים אנחנו הפרד נא מעלי וגו'‪ .‬מה זה ועל מה זה נפל עתה ביניהם המחלוקת הזה אשר מילדותם היו יחד זה ע"ה שנה ועתה איזה קטטה היה ביניהם‬ ‫שנפרדו‪ .‬אך לפי הנ"ל ניחא כי א"א ע"ה שכוחו הגדול העלה כל הני"ק ויצא עמהם בשלום אבל לוט שלא היה ראוי לזה נתקלקל ונדבקו בו הני"ק שנפלו שמה‪ .‬לכן עתה לא היו יכולים‬ ‫להיות ביחד ולזה אמר לו הפרד נא מעלי"‪.‬‬ ‫דכ ז"ל הרדב"ז (ח"ג סימן תתקמה ‪ -‬תקי)‪" :‬בו מניחה בדרום ומשמע בדרומו של עולם הילכך ימין נמי איכא לפרושי ימין העולם כי היכי דלא תיקשי כדבעינן לפרושי"‪.‬‬ ‫הכ ז"ל המאור עיניים‪" :‬אשר על כן נאמר בעמלק עמלק יושב בארץ הנגב כי נגב הוא דרום ונודע שדרום הוא מדת אהבה ששם היה ביותר צמצום האהבה הנפולה ועל כן נאמר‬ ‫באברהם אבינו ע"ה הלוך ונסוע הנגבה שכל נסיעתו והילוכו בעבודת ה' היה בתיקון מדת אהבה לאהוב שמו הגדול ולאהב אותו בפי הבריות שעל זה נקרא אברהם אוהבי שהוא מדת‬ ‫החסד שהיא מדתו הנקרא על שמו"‪.‬‬ ‫וכ ז"ל האוהב ישראל‪" :‬וכבר מבואר אצלינו כי קודם בריאת כל העולמות היו כל הכוחות הק' וכל המדות והתוארים כביכול כלולים בעצמותו ית"ש‪ ,‬והעיקר אשר ע"י הסכים רצון הבורא‬ ‫בהוב"ש האחדות הפשוט להאציל ולברוא את העולמות היה רק מחמת תואר מלך כי אין מלך בלא עם‪ .‬וכמבואר אצלינו כמה פעמים בשם כהאריז"ל ע"פ (תהלים צג‪ ,‬א) ה' מלך גאות לבש‪.‬‬ ‫לאשר היה עולה ברצונו הקדום הפשוט להיות לו תואר מלך לזה לבש גאו"ת הוא מספר ת"י נימין קדישין‪ .‬ועי"ז האציל וברא ויצר ועשה עולמות עליונים הקדושים ועולמות התחתונים‪.‬‬ ‫והכל כדי לידע ולהודיע ולהגלות כי הוא לבדו מלך על כל העולם כולו בכבודו‪ .‬והוא המנהיג כל העולמות ומבלעדי שפעו וחיותו בכל רגע אז כאפס ואין ותוהו היו נחשבים‪ .‬ושיתגלו‬ ‫ויתפרסמו כל הכוחות והמדות הק' לכל באי העולם ויכירו וידעו כי לה' המלוכה ומלכותו בכל משלה‪ .‬והנה מדת החסד היה כלול בעצמותו ית' קודם בריאת העולמות וכנ"ל‪ .‬אמנם כבר‬ ‫נתבאר שעיקר רצון הבורא בהוב"ש הנכבד והנורא היה רק שיתפרסמו כל הכוחות והמדות הק' ושיבואו מההעלם אל הגילוי‪ .‬ואז עדיין לא נתפרסם מדת החסד עד שבא אאע"ה להעולם‬ ‫שהוא האיש החסד וכל ימיו עסק במדה זו‪ .‬וכמ"ש על פסוק (בראשית יב‪ ,‬ט) הלוך ונסוע הנגבה‪ .‬אל הדרום בחי' הימין מדת החסד‪ .‬ועסק באהבת הש"י ובמסירות נפש על קדושת שמו‬ ‫ית' וית'‪ .‬ועסק בגמילות חסדים כל ימי חייו‪ .‬וע"י נתגלה מדת החסד בעולם בפירסום רב‪ .‬וע"י בא מדת החסד מבחי' כמוסית שהיה כלול בעצמותו ית"ש‪ .‬בבחי' ימי קדם קדמונו של עולם‪.‬‬ ‫קודם בריאת העולמות‪ .‬וע"י בא מהעלם אל הגילוי"‪.‬‬ ‫זכ ז"ל ר' צדוק הכהן מלובלין‪" :‬ואברהם אבינו ע"ה היה הלוך ונסוע הנגבה היינו אוחז בהילוך והשתדלות להגיע למדריגה להיות מנוגב מכל תאוות וחמדות עולם הזה לגמרי ועל זה היה‬ ‫השתדלותו כל ימיו‪ .‬ויצחק כבר היה יושב בארץ הנגב להיות מנוגב מכל ויצרו בידו ועל כן לא היה צריך למלחמות ונסיונות‪ .‬וגם העקידה לא נחשב לנסיון לו כלל כי הוא זכה להקדושה‬ ‫שמלמעלה להיות יצרו בידו שזהו מה שהוסיף הוא להיות נקרא אב בפני עצמו ויחוד שם שמים עליו בפני עצמו כי הוא המשיך שורש קדושה חדשה בעולם דהקדושה מלמטה כבר היה‬ ‫לו מורשה מאברהם והוא המשיך הקדושה שלמעלה"‪.‬‬ ‫חכ ז"ל הבת עין‪" :‬ויסע אברם הלוך ונסוע הנג"בה‪ ,‬מרמז לבחינת מלכות‪ ,‬כי הנגבה גימ' אד"ני בחי' מלכות (זח"ג ערב ע"ב)‪ ,‬פירוש שאברם נסע את עצמו לבחינת מלכות שיהיה יכול‬ ‫להמשיך ולקבל על עצמו בחינת מלכותו ית' שיהיה נקרא מלך ישראל כנ"ל"‪.‬‬ ‫טכ ז"ל בעל התניא‪" :‬ויאהל אברם עד מקום שכם‪ ,‬כתפין‪ ,‬חו"ג דנוק'‪ .‬ואלון מורה ת"ת דנוק'‪ ,‬כי כל המשכות והתגלות הי' אברהם ממשיך להמלכות מן שכל הנעלם"‪.‬‬ ‫ל ז"ל האגרא דכלה‪" :‬א'ברם ה'לוך ו'נסוע ה'נגבה ר"ת אהו"ה‪ ,‬גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא א'ת ה'שמים ו'את ה'ארץ הוא שם הדעת‪ ,‬ואברהם הודיע לבאי עולם גדולות הבורא‬ ‫ית"ש‪ ,‬על כן הוא עיקר המציאות של שמים וארץ‪ ,‬השמים והארץ בהברא"ם (בראשית ב ד)‪ ,‬אותיות באברה"ם (ב"ר פי"ב ט')‪ ,‬והבן‪ .‬הנגב"ה‪ ,‬בגימטריא אדנ"י‪ .‬בין והתבונן למען אדנ"י (דניאל‬ ‫ט יז)‪ ,‬למען אברהם שקראך אדון (ברכות ז ע"ב)‪ ,‬והמ"י"‪.‬‬ ‫אל‬ ‫ז"ל המגלה עמוקות‪" :‬לכן היה אברהם 'הלוך ונסוע הנגבה' גושפנקא דאתשרו (אולי שצ"ל דאתחתם) ביה שמיא וארעא את השמים ואת הארץ שהוא ר"ת שם אהוה (שני אותיות‬ ‫ראשונות משם אהי') ושני אותיות אחרונות משם הוי' ו"ה"‪.‬‬ ‫אי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫סוגיות מחשבה לך לך‬ ‫ובשפתי צדיק (אות כ) כתב וז"ל‪ ,‬נראה שהתגברות המלכים‬ ‫ויקחו את כל רכש סדום ועמרה ואת כל אכלם‬ ‫היתה ע"י שלקחו כל מאכלם‪ ,‬והיו מסוכנים מרעבון‪ ,‬עי"ז‬ ‫וילכו‪( ,‬בראשית יד‪ ,‬יא)‬ ‫נכנעו תחתם‪ ,‬לכך מאריך בלקיחת אכלם שהרי נכלל בכלל‬ ‫וכתב בהעמק דבר‪ ,‬וז"ל‪ :‬מבואר שלא בזזו עיירות סדום‬ ‫רכוש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועמורה‪ ,‬אלא מה שמצאו במקום במערכה לקחו‪ .‬ומנהג‬ ‫עוד כתב שם (אות י"ט) וז"ל‪ ,‬הכתוב מאריך שלקחו כל רכוש‬ ‫האומות לפנים היה‪ ,‬ליקח עמם אוצרות מלכים לבד מאכל‬ ‫סדום אח"כ כל אכלם‪ ,‬הלא נכלל המאכל בכלל הרכוש‪ .‬בא‬ ‫לצרכי מלחמה (וכמ"ש בס' דברים פרשת ברכה עה"פ ולזבולון‬ ‫להזכיר זכר צדיק לברכה‪ ,‬שאם לא היה המאכל בתיבות‬ ‫אמר)‪ ,‬כל זה לקחו ולא יותר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מיוחדים‪ ,‬לא היה מציל הרכוש‪ ,‬מפני שהיה בו חמץ בפסח‪,‬‬ ‫רק מפני שהיו ניכרים אוצרות המאכל‪ ,‬לכך הציל רק הרכוש‬ ‫ואמרו במדרש (ב"ר מב‪ ,‬ז) "ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה‬ ‫ולא הציל המאכל מטעם הנ"ל (ולכן בהשבה לא כתיב אכלם)‪,‬‬ ‫ואת כל אכלם‪ ,‬ר' יהודה אומר זו עבודה‪ ,‬ור' נחמיה אמר אלו‬ ‫שאאע"ה קנה הכל מחמת המלחמה שכיבש ונעשה הכל‬ ‫הכותבות"‪ ,‬וכתב בהעמק שאלה (על שאילתות דרב אחאי גאון‬ ‫שלו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫סימן לב‪ ,‬אות ד)‪ ,‬וז"ל‪ :‬דדרך לקבוע סעודה בשנת רעבון על‬ ‫התמרים‪ ,‬וכן במדרש בראשית פרשה מ"ב 'את כל אכלם‪:‬‬ ‫ולכאורה‪ ,‬היה יכול אאע"ה לכוון לא לזכות בחמץ‪ ,‬זה חידוש‬ ‫ר' נחמיה אומר אלו הכותבות'‪ ,‬והיינו דאיתא בברכות (יב‪ ,‬א)‬ ‫לומר שכבוש מלחמה זוכה בעל כרחו‪ ,‬ויש לעיין‪ ,‬ועיין שם‬ ‫ול‬ ‫הל‬ ‫בהמשך (אות כ"ז) ביאור נוסף ‪ .‬ועיין פנים יפות‪ ,‬פסוק יח ‪.‬‬ ‫תמרי נמי מיזן זייני‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ושעת מלחמה‪ ,‬כזמן בצורת דמי‪.‬‬ ‫זל‬ ‫ועיין עוד ספר הליקוטים‪ ,‬ד"ה מ"ש ויקחו את כל הרכוש ‪.‬‬ ‫ובפתוחי חותם כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬ומ"ש ואת כל אכלם‪ ,‬היינו החיות‬ ‫בל‬ ‫טל‬ ‫חל‬ ‫וזהו שכתוב (יבמות סג‪ ,‬א ; ב"ר מא‪ ,‬ד ) שעיקר מה שהיה גנוז‬ ‫הקדושה שבהם ‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו חיות הקדושה שיש בכל‬ ‫בסדום‪ ,‬זה 'רות המואביה' ו'נעמה העמונית'‪ ,‬ונשים נקראות‬ ‫מאכל‪.‬‬ ‫לחם‪ ,‬כנ"ל ודו"ק‪.‬‬ ‫ובבאר מים חיים (על אתר) כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬לכאורה הנה גם דברי‬ ‫ובפשוטו‪' ,‬מלחמה' לשון 'לחם' של מאכל‪ ,‬ולכך דרך‬ ‫מאכל נכלל ברכוש‪ ,‬ולמה פרט זאת בפני עצמו‪ ,‬גם למה לא‬ ‫הנלחמים לקחת עמהם מאכלם‪ ,‬כנ"ל בהעמק דבר‪.‬‬ ‫פירט קיחת הנשים כאשר סיים בסוף הענין 'וישב את כל‬ ‫הרכוש וגם את הנשים ואת העם'‪ .‬ואולי כי בלשון נקיה דיבר‬ ‫והוא (ישמעאל) יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל‬ ‫הכתוב כאן לכנות הנשים בשם 'אכלם' על דרך (בראשית לט‪ ,‬ו)‬ ‫בו ועל פני כל אחיו ישכון (בראשית טז‪ ,‬יב)‬ ‫'כי את הלחם אשר הוא אוכל' כידוע‪ .‬וזה דוקא בלקיחה אל‬ ‫דל‬ ‫גל‬ ‫וכתיב (איוב יא‪ ,‬יב) "ועיר פרא אדם יולד"‪.‬‬ ‫השביה לא בהשבתן‪ ,‬והבן " עכ"ל‪ .‬וכן כתב באגרא דכלה ‪.‬‬ ‫בל ז"ל הפיתוחי חותם (לרבי יעקב אביחצירא)‪" :‬בא לרמוז כאן מה שאמרו רז"ל דכל המצות שאדם עושה כשהוא חוטא רח"ל‪ ,‬לוקחת הס"א כל המצוות שסיגל ונטמעים שם ומוסיפים‬ ‫כח וחיות בסט"א‪ .‬וידוע ג"כ דחיות האדם הישראלי הם המצוות והמעש"ט ואם אין לו או שהיו לו ואיבדם ע"י מעשיו הרעים אין לו חיות‪ ,‬ולהכי הרשעים אפילו בחייהם קרואים מתים‬ ‫כיון שאין בהם ניצוצות הקדושה נשארים פגרים מתים‪ .‬זהו שאמר כאן כיון שנצח היצה"ר וכחותיו את האברים שבה ונטל מהם כל ניצוצות הקדושה שסיגלו ע"י מע"ט וזהו ויקחו את כל‬ ‫רכוש סדום ועמורה כל מה שיסגלו הלב והעיניים ממצוות ומע"ט ואת כל לרבות שאר האברים‪ ,‬ומה שכתב ואת כל אכלם היינו החיות הקדושה שבהם"‪.‬‬ ‫גל ז"ל המשך דברי הבאר מים חיים‪“ :‬ולזה לא פרט כאן הנשים ולבסוף לא פרט קיחת אכלם כי זה אחד‪ ,‬ומיני מאכל הנה נכלל ברכוש כאמור"‪.‬‬ ‫דל‬ ‫ז"ל האגרא דכלה‪" :‬ויקחו את כל רכוש סדם ועמרה‪ .‬את לרבות אדמה וצבוים‪ .‬ואת כל אכלם‪ .‬את לרבות נשיהם שגם הם נקראו אכלם כמד"א כי אם הלחם אשר הוא אוכל (בראשית‬ ‫לט ו)‪ ,‬אכלה ומחתה פיה (משלי ל כ)"‪.‬‬ ‫הל ז"ל השפתי צדיק‪" :‬בספר פנים יפות כתב שלא רצה א"א ע"ה ליהנות מרכוש סדום מדין עיר הנדחת‪ .‬מגודל רשעתם שורה רוח רעה על כל רכושם כעין שבדור המדכר שרה קדושה‬ ‫רבה על נכסיהן כדכתיב שמלתך לא בלתה למעלה מטבע כן בסדום להיפוך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומכ"ש במאכלם דכ' אל תאכל לחם רע עין לכך פרט שלקחו כל אכלם וילכו שלא היו נוגעים בלוט‬ ‫מאימת אאע"ה רק אחר שאכלו מאכל הסט"א דסדום נתגשמו יותר עי"ז נולד בהם עזות יותר חזרו ללכוד את לוט ורכושו‪ .‬ע"כ סיים הכתוב והוא יושב בסדום שגם הוא נתגאל בפת בגם‬ ‫אף שהיה בו עוד ניצוץ קדוש כדאי' מבית אברהם למד לחזור אחר אורחים‪ .‬ובההצלה דאאע"ה כתיב וישב את כל הרכוש ולא נזכר המאכל שככר אכלו המאכלים הד' מלכים וחיילותיהם"‪.‬‬ ‫ול ז"ל הפנים יפות‪" :‬ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו'‪ .‬בילקוט (רמז עד) שרמז לו על המנחות ונסכים‪ .‬ולפי פשוטו י"ל לפי שאברהם ואנשיו הביאו כל מיני יין ומאכל‪ ,‬כדכתיב‬ ‫ואת כל אכלם וילכו‪ ,‬וכתיב רק אשר אכלו הנערים‪ ,‬אלא כיון דאברהם סיים כל התורה כולה‪ ,‬ולא רצה לאכול ולהנות מן היין מחשש שהם כלאי כרם‪ ,‬שאמרה התורה (דברים כב‪ ,‬ט) פן‬ ‫תוקדש המליאה וגו' שנאסרה בהנאה התבואה והיין‪ ,‬לכך הוציא לו לחם ויין שהם ידועים אצלו שאינם כלאי כרם‪ .‬וי"ל שלא מצינו ששם קיבל עליו את כל התורה כולה‪ ,‬אלא ממ"ש והוא‬ ‫כהן לאל עליון‪ ,‬אע"ג דכל הגרים כשרים להקריב בבמה‪ ,‬אלא שהוא הקריב על המזבח שבירושלים של בית עולמים‪ ,‬ולא הוכשר אלא כהן‪ ,‬והקריב כדין כל הקרבנות שהקריבו ישראל‬ ‫בבית עולמים כדינם במנחות ונסכים שאינם בבמה‪ ,‬א"כ היה צריך להזמין סולתות ויין שיקריב מהן מנחות ונסכים‪ ,‬א"כ פשיטא שהיו צריכים להיות שמורים מכלאי כרם שאסורים לגבוה‬ ‫כדכתיב (יחזקאל מה‪ ,‬טו) ממשקה ישראל והוציא לו מזה לחם ויין‪ ,‬היינו דכתיב והוא כהן לאל עליון"‪.‬‬ ‫זל ז"ל ספר הליקוטים‪" :‬וז"ש ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם וילכו‪ .‬ונרמז מ"ש באת כל אכלם‪ ,‬וכינה הרכוש לסדום ועמורה‪ ,‬בהיות שכל מה שרכש היה בגזל וחמס‪,‬‬ ‫כדרכי סדום ועמורה‪ ,‬ולא די להם במה שלקחו מחלקם מהבשר והדם‪ ,‬אלא שגם כן לוקחים הנפש אשר עליו תאבל‪ ,‬ויקלעוה בתוך כף הקלע‪ ,‬ואחר כך מוסרין אותו ביד דומה שר של‬ ‫גהינם‪ ,‬לעשות בה שפטים‪ .‬וז"ש ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו‪ ,‬עד שבא הפליט מלאך הממונה לחלץ העשוקים מיד עושקיהם‪ ,‬אחד מני אלף המלמד עליו זכות‪ ,‬ואומר‬ ‫פדעהו מרדת שחת‪ ,‬בזכות איזה מצוה שעשה‪ ,‬כי ריקן שבישראל מלא מצות כרמון‪ .‬וזה המלאך הולך ואומר לאברהם היושב על פתח גהינם‪ ,‬כי יושב על פתח האהל כחום היום‪ ,‬ואז‬ ‫אברהם כשרואה אותו נימול יודע שהוא מבני ביתו‪ ,‬ומצילו מידו‪ .‬ועמו גם כן ממונים אחרים‪ ,‬מצד החסד והרחמים‪ ,‬ונרמזים בענר אשכול וממרא‪ ,‬כי הם בעלי ברית אברם‪ ,‬וגם כן הם‬ ‫מכירים בברית מילה שנימול‪ ,‬כי לא חטא בו‪ ,‬וניצול בזכות הברית מיד החיצונים‪ :‬וזה שכתב וישמע אברם כי נשבה אחיו‪ ,‬שהוא מזרעו‪ .‬וירק את חניכיו כו'‪ ,‬והם בעלי ברית אברם‪ ,‬והם‬ ‫הצדיקים שהם ילידי ביתו‪ .‬או יאמר‪ ,‬ילידי ביתו של זה הנידון ביד המקטרגים‪ ,‬כי בראותו ילדיו מעשה ידיו‪ ,‬שהיה פרה ורבה בבנים ובנות‪ ,‬אז באותו זכות ניצול‪ ,‬כדכתיב (תלים קכ"ז)‬ ‫אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם כו'‪ ,‬שהם יצילוהו בשעת הדין‪ .‬וזהו לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער‪ ,‬ר"ל שער גיהנם‪ ,‬ויצילוהו משם"‪.‬‬ ‫חל ז"ל הגמרא‪" :‬ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (בראשית יב‪ ,‬ג) ונברכו בך כל משפחות האדמה אמר ליה הקב"ה לאברהם שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה‬ ‫העמונית"‪.‬‬ ‫טל ז"ל המדרש‪" :‬היה צאן ובקר ואהלים ‪ -‬רבי טוביה בר יצחק אמר‪ :‬שני אהלים‪ :‬רות המואביה ונעמה העמונית‪ .‬דכוותה‪ :‬קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וגו'‪ .‬רבי טוביה בר רבי‬ ‫יצחק אמר‪ :‬ב' אוהלים‪ .‬רבי יוסי ברבי יצחק אמר‪ :‬שתי מציאות‪ :‬רות המואביה ונעמה העמונית‪ .‬אמר רבי יצחק (תהלים פט)‪ :‬מצאתי דוד עבדי‪ .‬היכן מצאתיו‪ ,‬בסדום"‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫ביבי‬ ‫סוגיות מחשבה לך לך‬ ‫ובאמת מצינו מחלוקת מפורשת בגמ' שאמרו (סנהדרין פו‬ ‫ופרש"י (כאן)‪ ,‬וז"ל‪ :‬פרא אדם ‪ -‬אוהב מדבריות לצוד חיות‪,‬‬ ‫ע"א) "ת"ר‪ ,‬לא תגנוב בגונב נפשות הכתוב מדבר וכו'‪ ,‬תניא‬ ‫כמ"ש ויהי רובה קשת וישב במדבר פארן‪ ,‬עכ"ל‪ .‬עוד כתב‬ ‫אידך‪ ,‬לא תגנובו‪ ,‬בגונב ממון הכתוב מדבר"‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ועיין‬ ‫רש"י (איוב יב‪ ,‬ו)‪ ,‬וז"ל‪ :‬והם שודדים‪ ,‬שנאמר פרא אדם ידו‬ ‫מ‬ ‫בהרחבה ביאור על ספר המצות לרס"ג‪ ,‬מנין לא תעשה‪ ,‬צא‪,‬‬ ‫בכל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועיין רד"ק על אתר ‪ .‬וכתב הכתב והקבלה (על‬ ‫אות עה בפרט וכללות כל המצוה‪.‬‬ ‫אתר)‪ ,‬מרובה באוכלוסין‪ ,‬ומתפשט אף למדבר שמחד יהיה‬ ‫אמ‬ ‫פרא‪ ,‬מאידך יהיה אדם‪ ,‬עי"ש ‪.‬‬ ‫אולם הרמב"ן על אתר כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬והנכון כי פרא אדם סמוך‪,‬‬ ‫ובאמת אמרו (ב"ר מה‪ ,‬ט) "והוא יהיה פרא אדם ‪ -‬ר' יוחנן‬ ‫שיהיה איש פרא למוד מדבר‪ ,‬יצא בפעלו משחר לטרף‬ ‫ורשב"ל‪ ,‬ר' יוחנן אמר שהכל יהיו גדלים בישוב והוא יהיה‬ ‫ויטרוף הכל והכל יטרפוהו‪ .‬והענין על זרעו שיגדל "ויהיו‬ ‫גדל במדבר‪ ,‬רשב"ל אמר פרא אדם ודאי‪ ,‬שהכל בוזזים‬ ‫להם מלחמות עם כל העמים"‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ממון‪ ,‬והוא בוזז נפשות"‪.‬‬ ‫ורבי יוסף בכור שור פירש על אתר‪ ,‬וז"ל‪ :‬בני ישמעאל‬ ‫אולם משמע בפסיקתא רבתי (כא) כשהלך הקב"ה לחזר‬ ‫במ‬ ‫סוחרים והולכי מדברות‪ ,‬עכ"ל ‪ ,‬ולפ"ז הולכים לצורך‬ ‫על אומה ואומה לתת להם התורה‪ ,‬אמרו "הלך לו אצל בני‬ ‫מסחרם‪ .‬וכן כתב החזקוני (על אתר)‪ ,‬וז"ל‪ ,‬תגר הולך עם‬ ‫ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה‪ ,‬אמרו לפניו‬ ‫סחורתו עד למרחוק במקום שאין מכירים אותם כענין‬ ‫רבונו של עולם מה כתיב בה‪ ,‬אמר להם לא תגנוב‪ .‬אמרו‬ ‫שנאמר ארחת ישמעאלים באה מגלעד‪ ,‬ויהא שם איש פרא‪,‬‬ ‫לו כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים אלא מן הגניבה‬ ‫שלווי"א בלע"ז‪ ,‬אדם נכרי נקרא פרא כמה דאת אמר ועיר‬ ‫ומן הגזל‪ ,‬הדא היא דכתב יהיה פרא אדם וידו בכל יד כל בו‪,‬‬ ‫פרא אדם יולד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובאבן עזרא כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬פרא אדם‬ ‫אין אנו יכולים לקבל את התורה" בפשטות קאי בגנב וגזלן‬ ‫שבא על ממון ולא בליסטים מזוין או בא במחתרת שבא אף‬ ‫חפשי בין האדם‪ ,‬כטעם מי שלח פרא חפשי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על עסקי נפשות‪ ,‬ולא כדברי הבראשית רבה הנ"ל‪ .‬וכן אמרו‬ ‫ובספורנו כתב‪ ,‬וז"ל‪ :‬פרא הוא חמור הבר‪ ,‬אמר שיהיה חמור‬ ‫(תנחומא שמות‪ ,‬א) "אתה מוצא כשגדל ישמעאל‪ ,‬ישב בפרשת‬ ‫במזגו מצד האם המצרית‪ ,‬כאמרו על המצרים‪" ,‬אשר בשר‬ ‫דרכים והיה מלסטם את הבריות‪ ,‬שנאמר והוא יהיה פרא‬ ‫חמורים בשרם"‪ ,‬ושיהיה חמור הבר בהיותו שוכן במדבר‪,‬‬ ‫אדם וגו'"‪.‬‬ ‫גמ‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועיין ראב"ד הקדמה לספ"י ‪.‬‬ ‫אולם יש בחינה נוספת ב'ישמעאל' שגונב נפשות‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫ובזוה"ק (ח"ב פו ע"א) אמרו "פרא אדם ולא אדם‪ ,‬פרא אדם‬ ‫(ילקו"ש שמות כ‪ ,‬רמז רפו) "נגלה על בני ישמעאל‪ ,‬אמר להם‬ ‫דמ‬ ‫משום דאתגזר" (נימול)‪ ,‬מלשון "מסעף פארה במערצה"‬ ‫מקבלין אתם עליכם התורה‪ ,‬א"ל מה כתיב בה‪ ,‬א"ל לא‬ ‫תגנוב‪ ,‬אמרו לו זו ברכה שנתן לנו אבינו שנאמר והוא יהיה‬ ‫(ישעיה י‪ ,‬לג)‪.‬‬ ‫פרא אדם‪ ,‬וכתיב כי גונב גונבתי"‪ .‬והרי שזה קאי על נפשות‪,‬‬ ‫עיין צרור המור (בראשית א‪ ,‬כו)‪ ,‬שהוא חלק מאדם ולא אדם‬ ‫כיון שמקרא זה "גנוב גונבתי" (בראשית מ‪ ,‬טו) נאמר על ידי‬ ‫המ‬ ‫שלם ‪.‬‬ ‫יוסף שנגנב בעצמו‪.‬‬ ‫מ ז"ל הרד"ק‪" :‬והוא יהיה‪ ,‬הוא וזרעו‪ .‬פרא אדם‪ ,‬אדם מדבר כפרא כי רובם שוכנים באהלים במדברות‪ ,‬וכן אמר כערבי במדבר (ירמיה ג‪ ,‬ב)‪ ,‬והערביים הם ישמעלים‪ .‬ידו בכל‪ ,‬לפי שהיה‬ ‫מדברי יהיה (שלוח) [שולח] יד בכל שכיניו וגם שכיניו בו‪ ,‬ואעפ"כ לא יברח מפניהם אלא ישכון על פניהם‪ ,‬וכן אמר (להלן כה‪ ,‬יח) על פני כל אחיו נפל ושכניו הם אחיו"‪.‬‬ ‫אמ ז"ל הכתב והקבלה‪" :‬פרא אדם‪ .‬להמפרשים היה זה בשורה רעה אליה‪ ,‬מחסרון ישמעאל והיותו לסטי משחית ומושחת‪ ,‬ואיני נכון‪ ,‬כי איך יגיד העתידות האלה המלאך להגר‪ ,‬ובזה‬ ‫אין בשורה מוצאת‪ ,‬ואיך יתיחס זה לענין תשובתה לבית אברהם‪ ,‬ולכן נ"ל כי המלאך הוכיחה מפאת הצריך לולדה‪ .‬למזה זה יצאת מבית אברהם ובחרת להיות במדבר שמם‪ ,‬כאמרו והוא‬ ‫יהיה פרא אדם שהוא דרך שאלה ותמיה‪ ,‬כלומר והבן אשר תוליד‪ ,‬האם יהיה פרא אדם? רצה לומר אדם מדברי כמו הפרא שאינו נכנס בישוב אדם‪ ,‬וכמו שכתוב פרא למוד מדבר באות‬ ‫נפשה שאפה רוח‪ ,‬האם יחיה בנך פרא אדם באמת לא יהיה כן (רי"א)‪ .‬והוא דחוק לחסרון ה"א התימה‪ ,‬ועוד היה ליה לומר אדם פרא‪ ,‬כי כל תואר יבא אחר שם העצם‪ ,‬איש טוב‪ ,‬אדם גדול‪,‬‬ ‫לכן נראה לי פרא הוא מענין ותשברנה פראותיו (יחזקאל ל"א)‪ ,‬בין אחים יפריא (הושע י"ג)‪ ,‬שהוא לשון פרי‪ ,‬כלומר יפרה ויתרבה (ומצאתי כדברי במכדרשב"י (בלק קצ"ב ב') ברכתא דמיא‬ ‫נטילנא ברכתא דנוני ימא דכתיב פרו ורבו וגו' וכתיב והפרתי אתו והרביתי אתו וגו' וכתיב והוא יהיה פרא אדם)‪ ,‬והודיע לה המלאך מה שהודיע הוא יתברך לאברהם לאמר‪ ,‬ולישמעאל‬ ‫שמעתיך הנה ברכתי אותו וגו' והפריתי אותו במאד מאד ונתתיו לגוי גדול‪ ,‬כל זה נכלל בשם פרא אדם‪ ,‬כלומר מרובה באוכלסין‪ ,‬ובמכדרשב"י (יתרו פ"ו א') פרא אדם משום דאתגזר‬ ‫ושירותא דאדם הוה ביה ע"ש ואמר ידו בכל ויד כל בו‪ ,‬כלומר שיהיה איש מדיני בעל חברה‪ ,‬נושא ונותן עם כל אדם‪ ,‬וכת"א הוא יהא צריך לכולא ואף כל בני אנשא יהון צריכין ליה"‪.‬‬ ‫ובמלבי"ם כתב‪" :‬רק יהיה פרא אדם‪ ,‬ר"ל אדם פראי‪ ,‬בצד א' יהיה פרא למוד מדבר‪ ,‬ובצד א' יהיה אדם מדיני‪ ,‬ויפרש שיהיה פרא כי ידו בכל ויד כל בו‪ ,‬כאיש פראי עושה מריבה עם הכל‪,‬‬ ‫ובצד א' יהיה אדם‪ ,‬כי על פני כל אחיו ישכון‪ ,‬ועי"כ יהיה ג"כ אדם מדיני עם אחיו ושכניו"‪.‬‬ ‫במ ז"ל רבי יוסף בכור שור‪" :‬והוא יהיה פרא אדם‪ .‬בני ישמעאל סוחרים והולכי מדברות‪ ,‬ולכך קורא לו "פרא"‪ ,‬כדכתיב "פרא למוד מדבר"‪ .‬ידו בכל ‪ -‬שיקנה סחורה מכל המקומות‪,‬‬ ‫ומוליך ממקום למקום‪ ,‬והכל קונין ממנו‪ ,‬וזהו ויד כל בו"‪.‬‬ ‫גמ ז"ל הראב"ד‪" :‬מי שלח פרא חפשי ומוסרות ערוד מי פתח‪ ,‬ידוע הוא כי פרא מצד תמונת החסד המיוחס לישמעאל שנאמר והוא יהיה פרא אדם‪ .‬אם כן אדם המשתלח בפרא ידו בכל‬ ‫ויד כל בו והוא אסור בחמור הבר הנקרא פרא‪ ,‬ובעת שיחזור לשוב לצורת אדם על ידי מ"י ישולח הפרא ההוא לחפשי‪ ,‬פי' חמור מדברי ר"ל חמור בייתי שחזר להיות מדברי במרדו בישוב‬ ‫ובבעליהן‪ ,‬ולכן נקרא מרודיא על שם שמרד בישוב ולמוד מדבר שנאמר פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח"‪.‬‬ ‫דמ ז"ל הזוהר‪" :‬תא חזי‪ ,‬כתיב ביה בישמעאל (בראשית טז יב) והוא יהיה פרא אדם‪ ,‬פרא אדם‪ ,‬ולא אדם‪ ,‬פרא אדם משום דאתגזר‪ ,‬ושירותא דאדם הוה ביה‪ ,‬דכתיב (שם יז כה) וישמעאל‬ ‫בנו בן שלש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו‪ ,‬כיון דאתגזר עאל בהאי שירותא דאקרי כל‪ ,‬הדא הוא דכתיב (שם טז יב) והוא יהיה פרא אדם‪ ,‬ולא אדם‪ ,‬ידו בכל‪ ,‬ידו בכל ודאי ולא יתיר‪,‬‬ ‫משום דלא קביל פקודי אורייתא‪ ,‬שירותא הוה ביה בגין דאתגזר‪ ,‬ולא אשתלים בפקודי אורייתא‪ ,‬אבל זרעא דישראל דאשתלימו בכלא‪ ,‬אקרון אדם ממש‪ ,‬וכתיב (דברים לב ט) כי חלק‬ ‫יהו"ה עמו יעקב חבל נחלתו"‪.‬‬ ‫המ ז"ל צרור המור‪" :‬והקשו בזוהר והא כתיב בישמעאל והוא יהיה פרא אדם (טז‪ ,‬יב)‪ .‬והשיב פרא אדם כמה דאת אמרת מסעף פארה במערצה (ישעיה י‪ ,‬לג)‪ .‬וזהו פרא אדם‪ ,‬נצר וחלק‬ ‫מאדם ולא אדם‪ .,‬לפי שיש להם מילה ולא פריעה"‪.‬‬ ‫גי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫סוגיות מחשבה לך לך‬ ‫יצחק‪ ,‬ודו"ק‪ .‬וכמ"ש בזוה"ק (בראשית צ ע"ב) "ת"ח‪ ,‬הא אתערו‪,‬‬ ‫ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בלדת הגר‬ ‫אברהם מוליד אברם אינו מוליד‪ ,‬וכי תימא דהא אוליד‬ ‫את ישמעאל לאברם (בראשית טז‪ ,‬טז)‬ ‫ישמעאל בעוד דאיהו אברם‪ ,‬אלא ההוא ברא דאבטח ליה‬ ‫קב"ה הוא לא אוליד בעוד דאיהו אברם‪ ,‬דהא בעוד דאיהו‬ ‫והנה שמונים ושש גימט' שם אלקים‪ .‬וכמ"ש בספר הליקוטים‬ ‫אברם אוליד לתתא‪ ,‬כיון דאתקרי אברהם ועאל בברית‪ ,‬כדין‬ ‫(וירא יח)‪ ,‬וז"ל‪ :‬כשהוליד לישמעאל היה בן פ"ו שנה בתוקף‬ ‫ומ‬ ‫אוליד לעילא‪ ,‬ובגין כך אברם אינו מוליד בקשורא עלאה‪,‬‬ ‫הגבורות‪ ,‬עיי"ש ‪ .‬והיינו ששורש לידת ישמעאל מאברהם‬ ‫אברהם מוליד כמה דאמר‪ ,‬ואתקשר לעילא ביצחק"‪ .‬ועיין‬ ‫היה במדת אלקים‪ ,‬ודו"ק‪ .‬משא"כ בלידת יצחק היה אברהם‬ ‫חמ‬ ‫שפת אמת (לך לך‪ ,‬ד"ה אברם אינו מוליד )‪.‬‬ ‫בן מאה שנה‪ ,‬בסוד מאה ברכות‪.‬‬ ‫וכתב הרמ"ז (במדבר)‪ ,‬וז"ל‪ :‬מ"ש (זוה"ק ח"א רטו ע"א) ירוקא‬ ‫וכן מבואר בבאר מים חיים (על אתר)‪ ,‬וז"ל‪ :‬פרט הכתוב‬ ‫דא לבושא דאברהם‪ .‬ופירש הרמ"ק שאינו חולק על‬ ‫מנין שנות אברהם בלדתו את ישמעאל‪ ,‬להודיע כי עדיין‬ ‫שגוון אברהם במקומו למעלה הוא לבן‪ ,‬אלא שס"ל‬ ‫היה אברהם בבחינת מוחין דקטנות הנקראים ע"ש אלהים‬ ‫שבהשתלשלות היתוך הכסף למטה להוציא את ישמעאל‪,‬‬ ‫שמספרו פ"ו‪ ,‬ונגד זה היו מנין שנותיו כן ובחינת הדינין‬ ‫אצטבע ונעשה ירוק‪ .‬ולענ"ד כשהוליד את ישמעאל עדיין‬ ‫שהיה אצל אברהם וסוגי הרע הנאחזים בדין נתן אל‬ ‫היה נקרא אברם‪ ,‬דהיינו בסוד החסדים הסתומים‪ ,‬ואז אין‬ ‫ישמעאל ובו נאחז הזוהמא בכדי שיצא יצחק זך ונקי‪ ,‬ועל כן‬ ‫טמ‬ ‫הלבנונית שלהם כ"כ חיור אלא בינוני‪ ,‬עכ"ל ועיי"ש ‪.‬‬ ‫סיים בלדת הגר את ישמעאל‪ ,‬כי גם 'הגר' בחינת הדין מספר‬ ‫'יצחק' [וכתב בספר הליקוטים (לך לך)‪ ,‬וז"ל‪ :‬וכן חשבון של‬ ‫ובזוה"ק (תיקונים קכח ע"ב) אמרו‪" ,‬חטא דחוה דהטיל בה נחש‬ ‫ישמעאל‪ ,‬הוא בחשבון אברם והגר‪ ,‬עכ"ל]‪ ,‬ודיבק דין בדין‬ ‫זוהמא‪ ,‬דאיהו עופרת דאתערב בטפה חוורא כספא מזוקק‪,‬‬ ‫והוליד את ישמעאל‪ ,‬מה שאין כן בהולדת יצחק נאמר וירא‬ ‫ולא אתדכי זוהמא מיניה עד דאתי אברהם ועאל בנורא‬ ‫אליו ה' בבחינת הוי"ה מוחין דגדלות‪ ,‬לא בבחינת אלהים‬ ‫נ‬ ‫ואתלבן כספא‪ ,‬ונפיק עופרת לבר דאיהו ישמעאל" ‪.‬‬ ‫זמ‬ ‫מוחין דקטנות‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן הוא ברמ"ז (במדבר )‪.‬‬ ‫בנ‬ ‫אנ‬ ‫ועיין ב'ספר הליקוטים' (חיי שרה ‪ ,‬ותולדות )‪ .‬וכתב ב'תורה‬ ‫ובעומק‪' ,‬אברם' הוליד את ישמעאל‪ ,‬ו'אברהם' הוליד את‬ ‫ומ ז"ל האריז"ל‪ :‬ועוד‪ ,‬כמו שמאברהם יצא יצחק‪ ,‬כן יצא מלוט יצחק ק"ץ ח"י‪ ,‬דהיינו המשיח‪ ,‬בסוד (תלים כ"א ה') חיים שאל ממך‪ ,‬ובסוד דוד מלך ישראל חי וקיים‪ .‬שהוא בהיות שנולד‬ ‫יצהק בזמן שאברהם ושרה זקנים‪ ,‬ובאו ביומין קדמאין‪ ,‬וביצחק נקרא לו זרע ישראל‪ ,‬וישראל היו מקדם במחשבה‪ ,‬שנאמר בראשית ברא אלהים‪ ,‬בשביל ישראל שנקראו ראשית (ירמיה ב'‬ ‫ג')‪ ,‬וקדש ישראל לה' ראשית תבואת ה'‪ ,‬שהיא בינה‪ ,‬וישראל עלו במחשבה‪ ,‬לכן לא יצאו מאברהם‪ ,‬עד היותו זקן זה שקנה חכמה‪ .‬והראיה‪ ,‬כי כשהוליד לישמעאל‪ ,‬היה בן פ"ו שנה בתוקף‬ ‫הגבורות‪ ,‬ולא נימול‪ ,‬ובהולדת יצחק היה בן מאה שנה ושרה בת תשעים שנה‪ ,‬ונרמזו ביצחק‪ .‬והח' לרמוז לח' ימי המילה‪ ,‬והי' לרמוז לי' של חי"ה‪ ,‬שכך היה שמה קודם החטא‪ .‬ואחר החטא‬ ‫נקראת חוה‪ ,‬ונבנה הצלע של אדם שהיא חוה‪ .‬ובהבנות זה הצלע‪ ,‬נעשות ע"זר וזר"ע של קיימא‪ ,‬להוליד זרע קודש‪ ,‬כי קדש ישראל לה'‪ .‬ועוד לרמוז להולדת אברהם ליצחק בהיותו בן‬ ‫מאה שנה לא פחות ולא יותר‪ ,‬נרמז ממלת אברהם‪ ,‬אותיות ב"ר מא"ה‪ ,‬כי בן מאה יוליד בר‪ ,‬דהיינו יצחק‪ .‬וזהו בהבראם‪ ,‬דהיינו באברהם‪ .‬ובהיותו זקן‪ ,‬עלה למקום ישראל שבמחשבה‪.‬‬ ‫ומא"ה‪ ,‬הוא מלוי שם ע"ב דיו"דין שהוא באבא‪ ,‬דהיינו במחשבה דילה‪.‬‬ ‫זמ ז"ל הרמ"ז‪ :‬אלא שסבירא ליה שבהשתלשלות היתוך הכסף למטה להוציא את ישמעאל אצטבע‪ ,‬ונעשה ירוק‪ .‬ולעד"ן שכשהוליד את ישמעאל עדיין היה נקרא אברם‪ ,‬דהיינו בסוד‬ ‫החסדים הסתומים‪ ,‬ואז אין הלבנינות שלהם כל כך חיוור אלא בינוני‪ ,‬כי אי' הסותמת ה"ס קו הירוק‪.‬‬ ‫חמ ז"ל השפת אמת (ליקוטים לך לך)‪ :‬אברם לא מוליד אברהם מוליד‪ ,‬וקשה שהרי הוליד ישמעאל‪ ,‬ויראה לפרש כי בודאי היפלא מה' דבר ובידו יתברך לשנות הכל שגם על פי המזל‬ ‫עצמו יוליד‪ ,‬רק בענין כזה אמרו חז"ל כמה מכוער זה שהוצרך לשנות עליו סדרי בראשית עיין שם‪ ,‬ובפרט בלידת יצחק אבינו ע"ה עמוד העולם לא יתכן שיהי' על פי שינוי סדר‪ ,‬אבל‬ ‫הגבהתו למעלה מן המזל אין זה שינוי סדר‪ ,‬כי אדרבה הנהגה עליונה עיקרית וחשובה מהנהגת הטבע והמזל‪ ,‬וכבר האריך המהר"ל ז"ל בס' גבורות ה' להודיע כי כמו שיש סדר להטבע‬ ‫כן יש סדר לנפלאות כו'‪ ,‬אכן כדי שלא יהי' נראה ח"ו כאילו דרך המזל אי אפשר להיות בו שינוי לכך נתן לו גם ישמעאל אף כשהוא בשם אברם‪ ,‬ולכן הי' פרא אדם כנ"ל‪ ,‬והרמב"ן ז"ל כתב‬ ‫שהמזל הי' רק שעם שרה [לא] יוליד‪ ,‬ויתכן לומר שעיקר זיווגו הי' שרה‪ ,‬לכן גם אם הי' המזל מורה סתם אברם אינו מוליד‪ ,‬הפירוש עם שרה אשתו הראוי' ומיוחדת לו ובן המיוחד לו‬ ‫ליורשו כדברי הרמב"ן שם נכון‪.‬‬ ‫טמ ז"ל המשך דברי הרמ"ז‪ :‬כי אי' הסותמת ה"ס קו הירוק‪ .‬ועוד הבן שאלו הגוונים קראם לבושים שה"ס החיצוניות‪ ,‬והם מבחינות הראשונות של האבות‪ ,‬שידוע שכל הנשמות יש להן‬ ‫קטנות בתחילה‪ ,‬ולכן קראם אבהן קדמאי‪ ,‬שר"ל מבחינותם הראשונות‪.‬‬ ‫נ ז"ל המשך הת"ז‪ :‬ואתמר באדם מושך בערלתו הוה‪ ,‬אתערב ערבוביא בדהבא‪ ,‬אצטריף ביצחק‪ ,‬ואפיק זוהמא לבר ודא עשו‪ ,‬ביעקב נח ואשתרש ואפיק תולדין‪ ,‬ואתרבי עץ החיים‬ ‫בענפוי ושרשוי‪.‬‬ ‫אנ ז"ל האריז"ל בספר הליקוטים (חיי שרה)‪ :‬ומעתה נשוב לעניינינו‪ .‬שהקליפה נקרא קץ כל בשר‪ ,‬יען כי היא אות ק'‪ ,‬ורוצה להמית את אדם וחוה ותולדותיהם הרמוזים באות ץ' כנז"ל‪,‬‬ ‫וכל זה גרם חטא אדם בעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬חיבור הקדושה עם הקליפה‪ .‬וכשנתגלגל אדה"ר באברהם לכפר החטא‪ ,‬כמבואר בסוד ויטע אשל‪ ,‬על כן הוצרך להתעכב מלהוליד עד שיותך‬ ‫כל הזוהמא ההיא שהטיל הנחש בחוה‪ ,‬לכן המתינו הק"ץ‪ ,‬וגם כי הקליפה עצמה נקראת קץ כל בשר כמדובר‪ .‬ואח"כ הולידו את יצחק‪ ,‬עולה תמימה‪ ,‬ולכן נימול ביום השמיני לבל תשלוט‬ ‫בו ערלת הרע‪ ,‬ואל זה רמזו ז"ל (קהלת ג' א') באמרם לכל זמן וכו'‪ ,‬זמן היה לאברהם לימול‪ .‬וגם זולת הזמן הנזכר הוצרך אברהם לימול אחר הקץ להסיר הזוהמא‪ ,‬ואח"כ נולד יצחק טהור‪.‬‬ ‫משא"כ בישמעאל שנולד קודם‪ ,‬לכן בזמן שהיה אברהם בן פ"ו שנים‪ ,‬כמנין אלהים‪ ,‬כי אז עדיין השמרים היו מעורבים בסוף היין‪ ,‬וכשנולד ישמעאל יצאו עמו‪ .‬ואחר כך נימול אברהם‬ ‫עצמו‪ ,‬ונשאר טוב בלבד‪ ,‬שהיא מדת הדין בלי שמרים‪ .‬ואח"כ נולד יצחק‪ ,‬שהוא מדת הדין הנקרא פחד יצחק‪ ,‬שם אלהים הנזכר‪ ,‬טוב בלא רע‪.‬‬ ‫בנ ז"ל ספר הליקוטים (תולדות)‪ :‬דע כי כאשר אכל אדה"ר מעץ הדעת טוב ורע‪ ,‬גרם שנתקלל ל"ט קללות‪ .‬עשרה לו‪ ,‬ועשרה לחוה‪ ,‬ועשרה לנחש‪ ,‬וט' לארץ‪ ,‬כמחז"ל‪ .‬והם כמנין מלקות‬ ‫שהוא ל"ט‪ ,‬והוא כי נתבטל ממנו ט"ל אורות שיורדים מא"א‪ ,‬כמו שידעת על פ' (ישעיה כ"ו י"ט) כי טל אורות טליך‪ ,‬ועתה נתבטלו וחזרו האורות למעלה‪ ,‬וכח הקליפה היתה גוברת ועולה‬ ‫ומשטנת ויורדת ומקטרגת‪ .‬וז"ס מ"ש הפ' (תהלים קמ"א ז') כמו פולח ובוקע בארץ וגו'‪ ,‬והיה העולם הולך ומתמוטט הולך וחרב‪ ,‬ולא היה כח בשום אדם לעמוד על בוריו לעבוד את ה'‬ ‫אלהיו בלבבו הטוב‪ ,‬והיה העולם נחרב‪ ,‬עד שהקב"ה ברחמיו הפשוטים גזר אומר לרחם על בריותיו‪ ,‬ויצא גזע צדק אברהם ע"ה שהוא הכיר את בוראו‪ ,‬ואז התחיל העולם להתקן‪ .‬ובהיות‬ ‫שכח הקליפה אז היתה גוברת‪ ,‬לא היה יכול אברהם לתקנה לגמרי לכן יצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ואח"כ קם יצחק אבינו מצד הטהרה והקדושה מצד אברהם‪ ,‬והיה הולך גם הוא ומתקן לקליפות‪,‬‬ ‫ולא יכול לעקרם לגמרי‪ ,‬ויצא ממנו עשו‪ ,‬עד שבא יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬ותיקן העולם לגמרי כל מה שהחריב אדה"ר‪ .‬ואמר מפני מה העולם מתמוטט‪ ,‬בשביל הקללות‪ ,‬אני מביא במקום ל"ט‬ ‫קללות ט"ל ברכות‪ .‬ולכן נאמר לו (בראשית כ"ז כ"ח) ויתן לך האלהים מט"ל השמים‪ ,‬וחזרו הט"ל אורות למעלה מכח הברכות‪ ,‬להאיר למטה‪ ,‬בזה האופן‪ ,‬האדם נתקלל (שם ג' י"ט) בזעת‬ ‫אפך תאכל לחם‪ ,‬בא יעקב ונתברך בדגן ותירוש‪ .‬וכנגד מה שנתקלל אדה"ר (שם ג' י"ח) וקוץ ודרדר תצמיח לך‪ ,‬בא הוא ונתברך מטל השמים ומשמני הארץ‪ .‬וכן כולם א' לאחת‪ ,‬כשתדקדק‬ ‫בהם תמצא‪ ,‬וכו'‪ ,‬והענין הוא‪ ,‬כי אדה"ר כשחטא כדי ליתקן‪ ,‬נתגלגל בג' האבות‪ ,‬וחוה בג' האמהות‪ .‬ואמנם אברהם תיקן עון הע"ז‪ ,‬כשהושלך לאור כשדים‪ ,‬כדכתיב (דברים י"ב ג') ואשיריהם‬ ‫תשרפון באש‪ .‬ולא עליו‪ ,‬אלא על ניצוץ ישמעאל שהיה בו כלול אז עדיין‪ ,‬בסוד הצדיק הנתפס בעון הדור‪ .‬ולזה כשיצא ישמעאל מן גוף אברהם חזר לסורו‪ ,‬כדכתיב (בראשית כ"א ט') ותרא‬ ‫שרה את בן הגר המצרית מצחק‪ ,‬זו ע"ז‪ ,‬כדרז"ל‪ .‬וכשראה אברהם שישמעאל רשע וחייב מיתה‪ ,‬לזה אמר (בראשית י"ז י"ח) לו ישמעאל יחיה לפניך‪ ,‬ר"ל שיחזור בתשובה‪ ,‬וכן היה שחזר‬ ‫בתשובה כידוע‪ .‬ואח"כ ניצוץ הטוב שהיה בישמעאל‪ ,‬יצא ממנו יתרא הישמעאלי‪ ,‬שלקח בת נחש‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫דידי‬ ‫סוגיות מחשבה לך לך‬ ‫שנתקנו בתשובת ישמעאל‪ ,‬אבל על חלקי הרע שבו אמרו‬ ‫אור' (אסתר‪ ,‬קיט ד)‪ ,‬וז"ל‪ :‬קודם שנמול שנקרא אברם הרי‬ ‫(זוה"ק ח"ב יז ע"א) "ואין לך גלות קשה לישראל כמו גלות‬ ‫יצא ממנו ישמעאל‪ ,‬שהוא בחינת קליפה דחסד עליון‬ ‫זנ‬ ‫ישמעאל"‪ .‬ועיי"ש (לב ע"א) בענין כוחו של ישמעאל ‪.‬‬ ‫דקדושה‪ .‬לפי שאברהם היה מרכבה לבחינת חסד עליון‬ ‫ואמרו (זוהר ח"ג קכו ע"א) "ויצה"ר מסטרא דימינא דיליה‪,‬‬ ‫דקדושה‪ ,‬ולכך אמר 'לו ישמעאל יחיה לפניך' שהן בחינת‬ ‫חנ‬ ‫דרגא דישמעאל‪ ,‬אתקרי נחש" ועיי"ש (רמו ע"ב )‪.‬‬ ‫מותרי החסד‪ ,‬דהיינו שיהא אור החסד מתפשט גם למטה‬ ‫להיות ישמעאל‪ ,‬לפי שבכח החסד העליון לירד ולהתפשט‬ ‫ועיין ספר הליקוטים (תולדות)‪ ,‬וז"ל‪ :‬ניצוץ הטוב שהיה‬ ‫גנ‬ ‫עד תכלית המדרגה היותר תחתונה‪ ,‬עכ"ל ועיי"ש ‪( .‬ושורש‬ ‫בישמעאל‪ ,‬יצא ממנו הישמעאלי שלקח בת נחש‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכן‬ ‫דנ‬ ‫ישמעאל בהבל‪ ,‬כמ"ש הגר"א בספד"צ פ"ד )‪ .‬ועיין זוה"ק (ח"ג קיא‬ ‫נתגלגל נשמת ישמעאל בחמורו של ר' פנחס בן יאיר‪ ,‬עיין‬ ‫ע"ב )‪.‬‬ ‫הנ‬ ‫טנ‬ ‫לקוטי הש"ס (ליקוטים מספר עץ חיים )‪.‬‬ ‫ומכח כך עשה ישמעאל תשובה בסוף ימיו‪ ,‬כמ"ש חז"ל על‬ ‫ונ‬ ‫קרא (בראשית כה‪ ,‬ט) "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" ‪,‬‬ ‫ואור זה מאיר בתנא ר' ישמעאל‪ .‬אולם זהו חלקי הטוב‬ ‫גנ ז"ל המשך דברי בעל התניא‪ :‬כי לפ"ע הרוממות והגדולה שנק' חסד אינו תופס מקום לפניו כחשכה כאורה כו' כענין שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך‪ ,‬משום דהשממית לעוצם‬ ‫קוטן ערכה היא בהיכלי מלך המרומם ולא מקפיד עליה כו'‪ ,‬וד"ל‪.‬‬ ‫דנ ז"ל הגר"א‪ :‬וכן עשו וישמעאל הן קין והבל ולכן עשו הוא הבכור ועבר על שפיכת דמים וגילוי עריות כמ"ש ויבא עשו מן השדה והוא עיף השדה זה גילוי עריות עיף זה ש"ד כמ"ש‬ ‫עיפה כו' (ב"ב ט"ז ב') והוא קין ויהי בהיותם בשדה שאמרו על תאומה יתירה ג"ע והרג את הבל אחיו שם וכן כל עניינו של עשו הוא ענין של קין‪ .‬וישמעאל הוא הבל ולכן אתבסם יתיר‬ ‫ועשה תשובה‪ .‬כי האבות הן אדם כידוע ועשו וישמעאל הן ימינא ושמאלא כידוע שור וחמור עשו שור פרים אבירים וישמעאל שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור (ב"ק מט א')‬ ‫ואמו מארץ מצרים אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ג) והן קין והבל כנ"ל‪ .‬ושלא יזדווגו זה לזה כנ"ל לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו‪ .‬והן בעצמן כלאים של צמר ופשתים‪ .‬ועשו רצה‬ ‫להזדווג עם ישמעאל ולהחריב את העולם סוד הקדושה סוד יעקב ולכן וישטום עשו את יעקב כו' וילך אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל‪ .‬מה עשה הקב"ה סרס את הזכר והרג את‬ ‫הנקבה כנ"ל‪.‬‬ ‫הנ ז"ל הזוהר‪ :‬ובגין דא חובא דאדם עבר על "ויצו יהו"ה אלהים" (בראשית ב‪ ,‬טז)‪ ,‬ואוקמוה "אין 'צו' אלא עבודה זרה"‪ .‬אעבר עליה ‪ -‬ארכיב ליה בטפת תרח דביה רתח לקב"ה דעבר על‬ ‫'צו' מעבודה זרה‪ .‬הדר בתיובתא ותבר צולמין דעכו"ם וכל מזוני דיליה ‪ -‬הוא תקין במה דחב ותבר חובא ובנינא בישא דבנה‪ .‬ואמליך ליה לקב"ה ושכינתיה על עלמא‪ .‬במאי‪ ,‬בגין דקדיש‬ ‫שמיה יתברך ברבים ועאל בנורא לאתוקדא גרמיה לקיים ביה "פסילי אלהיהם תשרפון באש" (דברים ז‪ ,‬כה)‪ .‬ולא עוד אלא דלאבוי תרח אהדר בתיובתא ואעיל ליה ולאמיה ולכל מארי‬ ‫דההוא דרא בגן עדן‪ .‬והכי אתלבן בנורא ככספא דאיהי מוניטא דמלכא‪ ,‬ושקר לה בעופרת‪ .‬אעיל ליה בנורא ונפק העופרת לבר‪ .‬ישמעאל‪ ,‬ובגין דא נפק מצחק בעבודה זרה ואשתאר אדם‬ ‫מלובן‪ .‬והאי איהו "שינוי השם"‪ .‬דכד אתגלגל אדם בעי למעבד ליה "שנוי השם שנוי מקום ושנוי מעשה"‪ .‬לבתר אתא יצחק ואתתקף ביה מחובא תניינא דאתמר ביה "על האדם" דדא‬ ‫שפיכות דמים‪ .‬ודא גרם נסיונא דיצחק בסכינא‪ .‬ואתברר ביה כמאן דבריר אוכל מגו פסולת ונפק פסולת לבר‪ .‬עשו שופך דמים‪ ,‬לבתר אתא יעקב וארכיב ליה בלבן ואתעביד עבד לגביה‪.‬‬ ‫הדא הוא דכתיב "אעבדך שבע שנים ברחל" (בראשית כט‪ ,‬יח)‪ .‬ובההיא סבה דאחלף לה באחותה עבד שבע שנים אחרנין לאפקא תרין טפין דזרק אדם באתר נוכראה‪ .‬ודא גלוי עריות‪ .‬והאי‬ ‫איהו "לאמר"‪ .‬ואפיק לון מן לבן הארמי ‪ -‬נחש‪ .‬ובתלת אלין הוה לאדם "שנוי השם ושינוי מקום ושינוי מעשה"‪ .‬שנוי השם ‪ -‬באברהם‪ .‬ושנוי מעשה ‪ -‬ביצחק‪ .‬ושנוי מקום ‪ -‬ביעקב‪.‬‬ ‫ונ ופירש רש"י‪ :‬מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו והיא שיבה טובה שנאמר באברהם‪.‬‬ ‫זנ‬ ‫ז"ל הזוהר‪ :‬רבי יוסי ורבי חייא הוו אזלי באורחא‪ ,‬אמר רבי יוסי לרבי חייא‪ ,‬אמאי את שתיק‪ ,‬הא אורחא לא אתתקן אלא במלי דאורייתא‪ ,‬אתנגיד רבי חייא ובכה‪ ,‬פתח ואמר (בראשית‬ ‫יא ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד‪ ,‬ווי על דא‪ ,‬ווי על ההוא זמנא דאולידת הגר לישמעאל‪ .‬אמר ליה רבי יוסי‪ ,‬אמאי‪ ,‬והא אולידת לבתר‪ ,‬והוה לה ברא גזעא קדישא‪ ,‬אמר ליה את חמי ואנא‬ ‫חמינא והכי שמענא מפומוי דרבי שמעון מלה ובכינא‪( ,‬ס"א אמר ליה מה היא אמר ליה ווי וכו')‪ ,‬ווי על ההוא זמנא‪ ,‬דבגין דשרה אתעכבת‪ ,‬כתיב (שם טז ב) ותאמר שרי אל אברם וגו' בא נא‬ ‫אל שפחתי וגו'‪ ,‬ועל דא קיימא שעתא להגר למירת לשרה גבירתה‪ ,‬והוה לה ברא מאברהם‪ ,‬ואברהם אמר‪ ,‬לו ישמעאל יחיה לפניך‪ ,‬ואף על גב דקודשא בריך הוא הוה מבשר ליה על יצחק‪,‬‬ ‫אתדבק אברהם בישמעאל‪ ,‬עד דקודשא בריך הוא אתיב ליה ולישמעאל שמעתיך וגו'‪ ,‬לבתר אתגזר ועאל בקיימא קדישא‪ ,‬עד לא יפוק יצחק לעלמא‪.‬‬ ‫ותא חזי‪ ,‬ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל‪ ,‬ובעא קמי קודשא בריך הוא‪ ,‬אמר ליה מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך‪ ,‬אמר ליה אין‪ ,‬אמר ליה והא ישמעאל דאתגזר‬ ‫(ולא עוד אלא דאתגזר בר תליסר שנין) אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק‪ ,‬אמר ליה דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי ודא לאו הכי‪ ,‬ולא עוד אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא‬ ‫יומין‪ ,‬ואלין רחיקין מני עד כמה ימים‪ ,‬אמר ליה ועם כל דא כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה‪.‬‬ ‫ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר‪ ,‬מה עבד קודשא בריך הוא‪ ,‬ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא‪ ,‬ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא‪ ,‬בגין‬ ‫ההוא גזירו דבהון‪ ,‬וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי‪ ,‬כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו‪ ,‬ואינון יעכבון להון לבני ישראל לאתבא‬ ‫לדוכתייהו‪ ,‬עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל‪.‬‬ ‫וזמינין בני ישמעאל לאתערא קרבין תקיפין בעלמא‪ ,‬ולאתכנשא בני אדום עלייהו‪ ,‬ויתערון קרבא בהו‪ ,‬חד על ימא וחד על יבשתא וחד סמוך לירושלם‪ ,‬וישלטון אלין באלין‪ ,‬וארעא‬ ‫קדישא לא יתמסר לבני אדום‪ .‬בההוא זמנא יתער עמא חד מסייפי עלמא על רומי חייבא‪ ,‬ויגח בה קרבא תלת ירחין‪ ,‬ויתכנשון תמן עממיא ויפלון בידייהו‪ ,‬עד דיתכנשון כל בני אדום‬ ‫עלה מכל סייפי עלמא‪ ,‬וכדין יתער קודשא בריך הוא עלייהו‪ ,‬הדא הוא דכתיב (ישעיה לד ו) כי זבח ליהו"ה בבצרה וגו'‪.‬‬ ‫ולבתר דא מה כתיב‪ ,‬לאחוז בכנפות הארץ וגו' וישיצי לבני ישמעאל מינה‪ ,‬ויתבר כל חילין דלעילא‪ ,‬ולא ישתאר חילא לעילא על עמא דעלמא‪ ,‬אלא חילא דישראל בלחודוי‪ ,‬הדא הוא‬ ‫דכתיב (תהלים קכא ח) יהו"ה צלך על יד ימינך‪ ,‬בגין דשמא קדישא בימינא‪ ,‬ואורייתא בימינא‪ ,‬ועל דא בימינא תליא כלא‪ ,‬ותנינן דבעי לזקפא ימינא על שמאלא‪ ,‬כמה דאוקמוה דכתיב‬ ‫(דברים לג ב) מימינו אש דת למו‪ ,‬ובזמנא דאתי (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וענני‪ ,‬ובההוא זמנא כתיב‪( ,‬צפניה ג ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהו"ה ולעבדו שכם‬ ‫אחד‪ ,‬וכתיב (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד‪.‬‬ ‫חנ ז"ל הזוהר‪ :‬ובגין דאיהי מסטרא דימינא אבן‪ ,‬ומסטרא דשמאלא גחלת‪ ,‬בה נטיל קודשא בריך הוא נוקמא מישמעאל ואדום‪ ,‬דאינון אישין נוכראין‪ ,‬ומים הזדונים‪ ,‬וממנן דלהון סמא"ל‬ ‫ונחש‪ ,‬סמא"ל אשא דגיהנם‪ ,‬ממונה על אומה דעשו‪ ,‬נחש ממונה על אומה דישמעאל‪ ,‬ואיהו רהב דממנא על מיא‪ .‬בימינא דאברהם דדרגיה חסד‪ ,‬נטיל נוקמא מישמעאל וממנא דיליה‪,‬‬ ‫ובשמאלא דיצחק דדרגיה פחד‪ ,‬נטיל נוקמא מעשו וממנא דיליה‪ ,‬בתרין משיחין‪ ,‬דאינון חד מימינא משיח בן דוד‪ ,‬וחד משמאלא משיח בן יוסף‪ .‬ובדרגא דיעקב דאיהי לקבליה‪ ,‬ברזא‬ ‫(בראשית מח יד) דשכל את ידיו (כי מנשה הבכור)‪ ,‬אריה לשמאלא‪ ,‬שור לימינא דישמעאל‪ ,‬בגין דיהודה גלה בעשו‪ ,‬אשתכח ימינא דקדושה עם שמאלא דעשו‪ ,‬ושמאלא דקדושה עם ימינא‬ ‫מסאבא דישמעאל‪ .‬עד כי יבא שילה (שם מט י) רעיא מהימנא‪ ,‬בדרגיה תפארת ישראל‪ ,‬נטיל נוקמא מערב רב‪ .‬בתלת דרגין אלין יפקוד (נ"א יפקון) כהנים לוים וישראלים מן גלותא‪ ,‬ובהון‬ ‫נטיל נוקמא מעשו וישמעאל וערב רב‪ ,‬כגוונא דערב רב מעורבין בעשו וישמעאל‪ ,‬הכי יעקב מעורב באברהם ויצחק‪ ,‬ערוב דתרווייהו‪ ,‬והכי מתערב שילה עם משיח בן דוד ומשיח בן יוסף‪,‬‬ ‫ויהא שלשלת דתרווייהו‪ ,‬כההוא זמנא דחזא בלעם בנבואה דיליה‪ ,‬דהכי מתקשרי תרין משיחין ברעיא מהימנא בתלת אבהן‪ ,‬בגלותא בתראה‪ ,‬פתח ואמר‪( ,‬במדבר כג כא) לא הביט און‬ ‫ביעקב ולא ראה עמל בישראל יהו"ה אלהי"ו עמו ותרועת מלך בו‪ ,‬וכלא לקיימא קרא (ישעיה נד ז) וברחמים גדולים אקבצך‪.‬‬ ‫טנ ז"ל האריז"ל‪ :‬דע כי יש שני קליפות שהם נקראים שור וחמור והנה שור הוא מצד שמאל שהוא קליפות עשו הרשע וכן הוא עשו במילואי עי"ן שי"ן וא"ו [בצירוף הג' תיבות] גימ' שור‬ ‫והוא תמצית פני השור מהשמאל אשר בקדוש' בסוד הכתוב ויצחק אהב את עשו אך החמו"ר הוא מצד ימין וכן חמ"ר גי' אברהם בסוד ויחבוש את חמורו ובסוד יששכר חמו"ר גרם ור'‬ ‫עקיבא הוא בסוד נשמת יששכר בסוד כי שכר שכרתיך אשר אל סוד הזה אמר כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור והיא קליפת ישמעאל היונקת מן הימין והנה‬ ‫באתה נשמתו של ישמעאל בחמורו של ר' פנחס בן יאיר שהי' ניצוץ אברהם אע"ה וע"כ הי' משתדל רפב"י הרבה בג"ח ובא לתקן נשמת של ישמעאל בנו אשר היה באותו החמור שלו ולפי‬ ‫שבישמעאל נאמר ידו בכל כי היה גזלן וע"כ ג"כ גזלוהו הערביים וישבה שם ג' ימים בלתי אכילה ושתייה ובזה תיקן פגמו‪.‬‬ ‫וט‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫הלכות תפילין‬ ‫סימן כז ‪ -‬סעיף א'‪ :‬מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל‪ ,‬בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי‪ ,‬ויטה‬ ‫התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו‪ ,‬ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על‬ ‫לבבך‪ .‬הגה‪ :‬וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו‪ ,‬אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי ‪ ( .‬גידם שאין לו‬ ‫יד רק זרוע‪ ,‬יניח בלא ברכה) (תוספות פרק הקומץ כתבו דגידם חייב ובא"ז כתב דפטור)‪.‬‬ ‫הלכה פסוקה ‪ -‬סעיף ב'‬ ‫בירור הלכה ‪ -‬סעיף ב'‬ ‫לכתחילה יניח התפלין של יד במקום בשר התפוח‬ ‫ושורש הדין בגמ' (מנחות לז‪ ,‬ע"ב) שאמרו‪ ,‬אמרה תורה הנח‬ ‫פירוש על דרך הסוד ‪ -‬סעיף ב'‬ ‫תפילין ביד והנח תפילין בראש‪ ,‬מה להלן 'בגבוה' שבראש אף כאן‬ ‫כתב בשער הכוונות (דרושי תפילין דרוש ה) וז"ל‪ ,‬בלילה היא‬ ‫"בגובה" שביד‪ .‬ובביאור מהו "גובה של יד" מצינו כמה ביאורים‪.‬‬ ‫אומרת שמני כחותם על לבך כנז"ל‪ ,‬שיוצא רשימו דילה ועומד‬ ‫כתב רש"י וז"ל‪ ,‬גובה‪ -‬קיבורת שהוא אצל הכתף‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בחזה שבו‪ ,‬והאור הבוקע הוא כחותם על זרועך‪ ,‬והוא כי בעלות‬ ‫ומתוך דקדוק לשונו נראה‪ ,‬שס"ל שזהו דין בגובה "היד" דוקא‪,‬‬ ‫ספירת הכתר שבה מן הבריאה לאצילות‪ ,‬וחוזרת עמו פב"פ‬ ‫וגבוה היד המקום שסמוך לכתף‪.‬‬ ‫כנגדו‪ ,‬הנה להיותה בחינת נקודה בלבד אינה פרצוף שלם‪ ,‬לכן‬ ‫כתבו התוס' (שם‪ ,‬ע"א‪ ,‬ד"ה קיבורת) וז"ל‪ ,‬וקיבורת הוא‬ ‫ב‪.‬‬ ‫מקום חזרתה הוא בזרעו השמאלי הנקרא גבורה (עיין דרושי‬ ‫לשון קבוצת הבשר‪ ,‬כמו (ב"ב ה‪ ,‬ע"א) קיבורא דאהיני‪ ,‬ואומר ר"ת‪,‬‬ ‫ברכות השחר‪ ,‬סוד ה' מיני גבורות שהם פה וחוטם וזרוע וכו')‪ .‬לפי שכל‬ ‫דהוא "גובה הבשר" שבזרוע שבין בית השחי למפרק שקורין‬ ‫עצמה של הנוק' היא גבורה כנודע‪ ,‬ולכן היא מתקשרת עמו‬ ‫קוד"א‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ולדבריו זהו דין גבוה של בשר דייקא‪.‬‬ ‫בזרוע השמאלית‪ ,‬וז"ס מ"ש בזוהר דיצחק אתער בלילה ואחיד‬ ‫כתב הרמ"א בסעיף דדין וז"ל‪ ,‬וצריך להניח ב"ראש‬ ‫ג‪.‬‬ ‫לה לנוק' בהדיה‪ ,‬ובבוקר אז אתער אברהם וכו' נמצא כי בזרועו‬ ‫העצם" שסמוך לקובד"ו‪ ,‬אבל לא "בחצי" העצם שסמוך לשחי‪,‬‬ ‫השמאלי עומד הכתר ורחל פב"פ עם ז"א‪ ,‬וע"ז נאמר כחותם על‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ועין גר"א ס"ק ה'‪ ,‬והיה מקום להבין את דברי הרמ"א‪,‬‬ ‫זרועך‪ ,‬כי היא מקשרת עמו בזרוע‪ ,‬בחוץ‪ ,‬ואינו בתוכו על לבו‪,‬‬ ‫אבל בחינת הרשימו של המוחין שלה אינם יכולים לכנס תוך‬ ‫שמפרש שמ"ש בגמ' בגובה היד היינו בגובה "העצם" שביד‪ .‬ולכן‬ ‫ז"א עצמו‪ ,‬עליו נאמר שימני כחותם על לבך כי מקומו הוא נתון‬ ‫צריך להניחו בראש העצם‪ ,‬שהראש נקרא גבוה‪ ,‬ולא להניחו‬ ‫בלבו דז"א בפנימיותו ממש‪ ,‬ויושב שם עד אור הבוקר‪ ,‬וכשעולה‬ ‫בחצי העצם‪ ,‬שאינו נקרא גובה‪ ,‬אולם כתב בפמ"ג (א"א‪ ,‬ס"ק ב')‬ ‫הכתר דרחל ונקשר בחוץ כחותם על זרועו אז יוצא אותו הרשימו‬ ‫וז"ל‪ ,‬לאפוקי חצי הסמוך לבית השחי לא‪ ,‬אבל "בראש" עצם‬ ‫דמוחין דרחל מתוך פנימיות ז"א מלבו ממש שהוא כנגדה ויוצא‬ ‫ממש לא‪ ,‬דשם אין תופח בשר‪ ,‬כי אם נמוך‪ ,‬ועד שיתחיל להיות‬ ‫לחוץ ונכנס תוך רישא דכתר דנוק' דז"א‪ ,‬ושם משמש זה הרשימו‬ ‫גובה אין מקום תפילין‪ ,‬כמ"ש בתוספות מנחות לז ע"א (ד"ה‬ ‫בסוד מוחין של הנקודה ההיא‪ ,‬ואז בהכנס אותו הרשימו תוך‬ ‫קיבורת) קיבורת מקום גבוה וקיבוץ בשר‪ .‬ומ"ש בסעיף ז'‪ ,‬מחצי‬ ‫אותתו הנקודה אז נקראת אותה הנקודה תפילין של יד‪ ,‬פירוש‬ ‫ועד הקובד"ו‪ ,‬שהוא לשון סמ"ק (ריש סימן קנג) הובא בב"י (ד"ה‬ ‫כי אותה נקודה נקשרת בזרוע השמאלי דז"א במקום הקיבורות‬ ‫כתוב בסמ"ק) הוא לאו דוקא עד ממש לקובדו (שם אין תופח כי‬ ‫שהוא מכוון כנגד הלב ממש כדי לקחת אותו הרשימו שלה‬ ‫אם למעט חצי הסמוך לשחי‪ ,‬עכ"ל ועין גר"א ס"ק ה'‪ .‬והיה מקום‬ ‫העומד שם בפניו כזכר‪ ,‬ואז נעשים בראשה בחינת תפילין‪ ,‬נמצא‬ ‫לומר שהרמ"א לא פוסק כתוס' שקיבורת מדין גובה היינו מקום‬ ‫שבערך ז"א נקרא תפילין של יד‪ ,‬ובערך נוק' נקרא תפילין של‬ ‫גובה בשר‪ ,‬אלא דין גובה גדרו גובה העצם‪ ,‬כנ"ל ודו"ק‪.‬‬ ‫ראש שלה ממש‪ ,‬והנה לא יקשה לך אמרו בזוהר אם התפילין של‬ ‫כתב הטור (סימן קנג‪ ,‬יג‪ ,‬והובא בב"י) וז"ל‪ ,‬וצריך להניחם‬ ‫ד‪.‬‬ ‫יד הם תפילין שבראש ז"א או אם הם תפילין דנוק' כי הכל אמת‪,‬‬ ‫במקום גובה של זרוע‪ ,‬וזהו בעצם שבין האציל שקורין קובד"ו‬ ‫והם תפילין גמורים ממש בראש רחל‪ ,‬כענין תפילין שבראש ז"א‪.‬‬ ‫ובין בתי השחי שקורין שובק"ו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומבואר בדבריו שדין‬ ‫והנה מן הראוי היה שכמו שהאיש מניח תפילין כדמיון תפילין‬ ‫גובה‪ ,‬הוא דין "בזרוע" גובה של זרוע‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫של ראש דז"א כן גם האשה תתחיב בתפילין כדמיון הנוק' דז"א‬ ‫כתב הלבוש וז"ל‪ ,‬מה מקום הנחת תפילין שבראש‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫שמנחת תפילין בראשה כנזכר‪ ,‬אבל הטעם הוא לפי שאלו‬ ‫"ממקום הנמוך" שבראשו עד מקום "גבוה" גובה הראש (ולא רק‬ ‫התפילין בראשה דרחל הם בהיותה בבחינת נקודה א' בלבד ואין‬ ‫במקום "גובה" ודו"ק) וכו'‪ ,‬הכא נמי בשל יד‪ ,‬ממקום "הנמוך" שבידו‬ ‫בה עדיין פרצוף כלל‪ ,‬לכן אינה נחונת בענין התפילין רק בז"א‬ ‫אשר הוא מקשר עמו אותה הנקודה בזרועו עם אותם התפילין‬ ‫עד מקום "הגבוה"‪ ,‬והוא בזה המקום מתחלת הפרק ששם הוא‬ ‫שבה‪ ,‬ונקרא תפילין של יד דז"א‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫"נמוך" ומשופע והולך וגבה עד חציו‪ ,‬וכן הוא שיעור הנחתן "עד‬ ‫הגובה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ודו"ק היטב היטב בדבריו‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫זט‬ ‫זט‬ ‫שער הכוונות עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫תקציר‪ :‬עד עתה עסקנו בדינים והגבורות שעל גבי הידיים‪ ,‬במהותם ובמקורם וסדר‬ ‫התפשטותם‪ ,‬השבוע נראה את הדברים בתוך דברי הרב בשער הכוונות‪ ,‬וכן נמשיך ונלמד‬ ‫על המהלך הכללי של מיתוק הדינים על ידי נטילת ידיים‬ ‫סוגיית הגבורות בשער הכוונות‬ ‫נמשכים ומתפשטין עד סיום האצבעות ומשם יונקים‬ ‫סוגיית הגבורות בשער הכוונות‬ ‫החיצונים כי כל גבורות האלו הם מתפשטין דרך הזרוע‬ ‫ועתה נבוא ללמוד את אשר נתבאר מתוך דברי הרב בשער‬ ‫אל סיום האצבעות ולכן יש ה' אצבעות ביד ימין כנגד‬ ‫הכוונות‪.‬‬ ‫ה' אותיות מנצפ"ך שהם ה' גבורות הנזכרות אשר סיום‬ ‫כתב הרב‪" :‬דע יש באדם העליון ב' בחינות שערות אם‬ ‫התפשטותם הוא באצבעות"‪.‬‬ ‫שערות הראש ואם שערות דיקנא והנה שערות הזקן‬ ‫כאן מבאר הרב את החלק השלישי שהוא סיום הגבורות‪,‬‬ ‫דז"א הם תקיפין ודינין קשים מאוד שהיותם משתלשלים‬ ‫ומבאר הרב שהגבורות הללו מתפשטות לתתא‪ ,‬וכאשר הן‬ ‫ויורדין למטה נעשה מהם המותרות שהם סוד הקליפות‪,‬‬ ‫מגיעות לסיום הגוף שם הן מוגדרות כמנצפ"ך‪.‬‬ ‫ואמנם שערות דיקנא דא"א הם רחמים יען כי הם לבנים‬ ‫ולכן הם כופין את הדינין‪ ,‬אבל בז"א הם שערות חזקים‬ ‫עולה בידינו עד עתה שיש ג' מדרגות לגבורות‪ ,‬שורש‬ ‫א‬ ‫מאד יען כי הם שחורים והם דינין תקיפין" ‪.‬‬ ‫הגבורות בשערות‪ ,‬הם מתפשטות ונקראות בשם‬ ‫'אלוקים'‪ ,‬ובהגיעם לסיום התפשטותם בסיום הגוף הן‬ ‫כאן מבאר הרב את החלק הראשון של שורשי הדינים‪,‬‬ ‫מוגדרות כאותיות 'מנצפ"ך'‪.‬‬ ‫ששורשם בשערות שבראש ובדיקנא‪.‬‬ ‫נמשיך ונראה את לשון הרב‪" :‬ואמנם ענין יטול האדם הוא‬ ‫אופן מיתוק הדינים‬ ‫באופן אחר‪ ,‬כי כמו שיש שערות באדם העליון דעשיה‬ ‫לאחר שנתבאר ענין הגבורות והדינים נבאר את תהליך‬ ‫שהם בחינת הדינין הקשים כנזכר‪ .‬גם מלבד זה יש באדם‬ ‫מיתוק הדינים‪.‬‬ ‫עצמו סוד חמש מיני גבורות שהם פ"ה וחוט"ם וזרו"ע וי"ד‬ ‫המבנה הכללי של מיתוק הדינים הוא באופן של צורת‬ ‫ואצבעו"ת כמבואר אצלנו באידרת נשא‪ .‬והנה שערות‬ ‫המיתוק הידועה בה החסדים ממתקים את הגבורות‪.‬‬ ‫הזקן הם סביב החוטם וסביב הפה וסביב הזרוע וכו'"‪.‬‬ ‫ובפרטות יותר כמו שנתבאר בדברי היפה שעה‪ ,‬כל‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬שערות הדיקנא דז"א שהם שורש הגבורות‪,‬‬ ‫הטומאה שעל גבי הידיים שורשה מהנסירה הנעשית‬ ‫יש להם חמשה מקומות בהם הם מתפשטים‪ ,‬והם‪ :‬במקום‬ ‫בלילה בה ננסרים רוב הגבורות מהז"א וניתנים לנוק'‪,‬‬ ‫הפה‪ ,‬החוטם‪ ,‬הזרוע‪ ,‬היד והאצבעות‪ .‬למעלה מכך יש את‬ ‫ב‬ ‫כאשר חלק קטן מהגבורות נותר בז"א ‪ .‬מטרת הנטילה‬ ‫שערות האוזן שאלו הם שערות ממותקות‪ ,‬וזהו שורש‬ ‫היא בתרתי‪ ,‬הן למתק חלק מהגבורות והן לדחות את‬ ‫נוסף למיתוק שלא הוזכר בסוגייתנו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫חלקם שאינו נמתק ‪.‬‬ ‫התפשטות זו כמו שנתבאר למעלה‪ ,‬היא המוגדרת כשם‬ ‫מסיבה זו המים הנשפכים על הידיים בעת הנטילה‬ ‫'אלוקים'‪ ,‬שעניינו התפשטות הדינים‪ ,‬וכמו שמבואר‬ ‫נעשים טמאים‪ ,‬היות ומעורב בהם חלק הגבורות שנדחה‬ ‫להדיא בדברי הרב שהגבורות שבאותן חמשה מקומות‬ ‫ולא נמתק‪ ,‬ואלו הולכים לכלי התחתון‪ ,‬ומבואר בדברי‬ ‫הם התפשטות של שערות הזקן‪ ,‬וכלשונו של הרב 'והנה‬ ‫רבותינו שכלי זה נקרא בשם 'ארור' וראוי שאותו הכלי‬ ‫שערות הזקן הם סביב החוטם סביב הפה וכו''‪.‬‬ ‫יהיה פגום ולא שלם‪ ,‬ולאחר מכן שופכים את אותם מים‬ ‫בהגדרה ברורה יותר‪ ,‬מקום הזקן הוא סביב הפה‪ ,‬כאשר כל‬ ‫ד‬ ‫ואין להשתמש בהם מחמת הדינים שנדחו לשם ‪.‬‬ ‫מהותו של הזקן הוא התפשטות בסוד המזלא המתפשט‬ ‫צורת הנסירה נעשית באופן שהז"א הוא חסד והנוק' היא‬ ‫למטה‪' .‬פה' עולה בגימטריא אלוקים‪ ,‬נמצא שבעומק‬ ‫דין‪ ,‬ודיני הנוק' נמצאים אצל הז"א‪ ,‬ומכוח היותו חסד הוא‬ ‫שערות הדקינא שמתפשטות לתתא הן הגורמות‬ ‫רוצה להפריד את הדינים ממנו‪ ,‬וכן מחמת היותו חסד‬ ‫להתפשטות הגבורות הנקראות אלוקים‪ ,‬ולכן הפה עולה‬ ‫מונח בו כח של נתינה מכוח מידת החסד ולכן ברצונו לתת‬ ‫כמנין אלוקים‪ ,‬כי משם מתחיל התפשטות הגבורות‪.‬‬ ‫לנוקבא את חלקה‪ ,‬והצורה בה הוא עושה זאת היא על ידי‬ ‫ממשיך הרב ואומר‪" :‬אמנם אלו עצמם הנזכרות הם‬ ‫החסדים שבבינה‪ .‬וזה סוד אתי חסד פריש לן וכמבואר‬ ‫א להלן יבואר מיתוק שורשי יותר על ידי שערות דא"א הכללי ומכוח כך א"א דז"א‬ ‫ב עיין שער מאמרי הרשב"י דף כו (על אד"ז) וזה לשונו‪" :‬והנה לפי שהז"א לקח לעצמו רוב עיטרא דחסד לכן לא הוצרך לקח מעיטרא דגבורה רק דבר מועט ונשארה כולה או‬ ‫רובה אל נוקביה"‪.‬‬ ‫ג תחילה חלק הגבורות הראוי למיתוק נמתק‪ ,‬ולאחר מכן החלק שאינו ראוי למיתוק נדחה‪.‬‬ ‫ד ולהלן בסיום הסוגיא יתבאר שחלקי הגבורות הנמתקות הם ה' גבורות שבדעת דנוק'‪.‬‬ ‫זי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫שער הכוונות עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫ה‬ ‫מהז"א לנוק'‪ .‬נסירה זו נראית כדין‪ ,‬אולם אליבא דאמת שורש‬ ‫בדברי הרב בשער הנסירה ‪.‬‬ ‫נסירה זו נובע מכוח כך שהז"א הוא רחמים ומעורבים בו דינים‬ ‫וטעם היות הדבר על ידי החסדים שבבינה‪ ,‬היות והבינה‬ ‫של הנוקבא שהיא דין‪ ,‬ועל כן מכוח החסד דז"א נוסר ז"א את‬ ‫היא שורש הגבורות‪ ,‬וכבר נודע שאין הגבורות נמתקים אלא‬ ‫הדינים שבו‪ ,‬ומכוח מידת חסדו הוא נותנם לנוקבא שזה חלקה‬ ‫בשורשם‪ ,‬ועל כן דחיית הגבורות ומיתוקם נעשית מכוח הבינה‪.‬‬ ‫שלה‪ .‬נסירה זו נעשית מכוח שורש החסד שבבינה בסוד 'אתי‬ ‫חסד פריש לן'‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬גם לגבי רושם הגבורות שנותר על ידי ז"א לאחר‬ ‫הנסירה‪ ,‬כאשר באים להפרידם נעשה הדבר מכוח החסד‬ ‫לאחר הנסירה נותר רושם של דינים וגבורות בז"א‪ ,‬ואלו‬ ‫שבבינה‪ ,‬ואלו הם מי נטילת הידיים‪.‬‬ ‫עומדים במקום אצבעות ידיו‪ ,‬וזו הטומאה שיש בבוקר על ידיו‬ ‫של האדם‪.‬‬ ‫והגדרת הדברים בלשון של שמות הקודש‪ ,‬ששם הוי"ה הוא‬ ‫החסדים‪ ,‬גורם למתק את הדינים הנקראים בשם אלקים‪.‬‬ ‫כשם שהחסדים של הבינה דחו את הגבורות מהז"א לנוק' כך‬ ‫גם מהלך הדברים הוא באופן שהחסד דבינה דוחה את הטומאה‬ ‫מעל אצבעות ידיו של הז"א‪.‬‬ ‫סדר מבנה הכוונות הכללי‬ ‫של נטילת ידיים הלכה למעשה‬ ‫צורת הדברים בפועל נעשית על ידי נטילת ידיים‪ .‬המים של‬ ‫נסכם את הדברים שנתבארו עד השתא ונוסיף עליהם ונעמיד‬ ‫נטילת ידיים אלו הם המים של החסדים של בינה הניתנים על‬ ‫את המהלך הכללי של סוגיית נטילת ידיים‪.‬‬ ‫ידי הז"א ודוחים את הגבורות‪.‬‬ ‫בז"א יש גבורות ודינים בשערות ראשו ובשערות זקנו‪.‬‬ ‫סדר דחיית הגבורות נעשה מכוח התפשטות הגבורות הנקראות‬ ‫בשם אלוקים‪ ,‬כאשר ה'מי' דאלוקים דוחה את הגבורות שהם‬ ‫שורש הדיקנא היא באוזניים ושם מקום השערות הממותקות‪.‬‬ ‫ה'אלה' דאלוקים‪ .‬דחיה זו מתגלית בפועל במנצפ"ך‪ ,‬כאשר‬ ‫הדינים של הדיקנא מתפשטים בחמשה מקומות ונקראים‬ ‫המ"נ דמנצפ"ך הוא מקביל למ"י דאלוקים‪ ,‬וצפ"ך שבמנצפ"ך‬ ‫בעת ההתפשטות 'אלוקים'‪ .‬בהגיעם למקום סיום הגוף וכן‬ ‫מקביל ל'אלה' דאלוקים‪ ,‬ואזי על ידי נטילת הידיים המ"נ‬ ‫במקום אצבעות הידים הם נקראים בשם 'מנצפ"ך'‪.‬‬ ‫דמנצפ"ך דוחה את הגבורות שם הצפ"ך‪.‬‬ ‫בלילה נעשית הנסירה בה ננסרים ז"א ונוק' וניתנים הדינים‬ ‫ה עיין עוד שער הכוונות דרושי העמידה דרוש ב‪ ,‬וכן בכוונות ראש השנה דרוש א'‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫חי‬ ‫חי‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫שער תיקון נוקבא‬ ‫פרק ה'‬ ‫דז"א שהוא כמו מחיצה אליהם ואינו נקרא נפילה אבל כשנגמר‬ ‫ולהיות היסוד דז"א אשר הוא זכר והוא ארוך לכן מתפשט בכל‬ ‫היסוד דז"א ואין מחיצה אליהם אז נק' נפילה‪ :‬מלבד מה שמחמת‬ ‫קו אמצעי עד סיום הת"ת דנוקבא‪ :‬כנודע יסוד דדוכרא ארוך‬ ‫שבנוק' אין מרחק גדול בין סיום יסוד דז"א לסיום דנוק' כפי‬ ‫ויסוד דנוק' הוא קצר‪.‬‬ ‫שיש מרחק בין יסוד דאימא ליסוד דז"א‪ ,‬הטעם בעומק שהדבר‬ ‫נקרא נפילה הוא מחמת שהדבר יורד ללא הלבוש כי הלבוש‬ ‫לכן נמצא כי הז"א יש בו מגולין שתי שלישי חסד שבת"ת‬ ‫הוא בחינת מעין כלי המקבל את הדבר משא"כ כאשר הדבר‬ ‫ושתי חסדים שלימות של נ"ה‪ :‬כפי שהתבאר לעיל שב' חסדים‬ ‫יורד בגילוי בלא כלי הוא נקרא נפילה‪.‬‬ ‫דחסד וגבורה ושליש דת"ת נשארו מכוסים בעטרת יסוד דאימא‬ ‫המולבש בחזה דז"א‪.‬‬ ‫מעתה יש לבאר מהו החילוק בין הנוק' לז"א דהרי בשניהם‬ ‫סוף כל סוף האור יורד בגילוי‪ ,‬וכדברי הרב שבשניהם מתגלה‬ ‫אבל בנוקבא אין בה גלוי רק לשתי גבורות עצמן שנתפשטו‬ ‫נפילה רק שאצל הנוק' נקרא נפילה רק כשהגבורות מגיעים‬ ‫בנ"ה שלה לבד והרי זה שינוי א' בענין גבורות עצמן אל החסדים‪:‬‬ ‫לסיום הת"ת‪ ,‬והגילוי הוא רק בנו"ה‪ ,‬לעומת כן הגילוי בז"א הוא‬ ‫מחד שלא כמו התפשטות יסוד דאימא בז"א שמחמת שיסודה‬ ‫משליש השני של הת"ת‪.‬‬ ‫קצר לכן הוא לא מגיע אלא רק לשליש הת"ת העליון ולכן רק‬ ‫שליש החסד דת"ת מכוסה וב"ש דחסד דת"ת מגולים‪ ,‬משא"כ‬ ‫ואשר על כן יש לבאר שכיון שנו"ה נקראים לבר מגופא לעומת‬ ‫בנוק' שיסוד דז"א ארוך לכן הוא מגיע עד סיום הת"ת דנוק'‬ ‫הת"ת שהוא נקרא גופא‪ ,‬לכן בז"א שהגילוי מתחיל בגופא עצמו‬ ‫ונמצא כולו מכוסה ורק נ"ה מגולים‪.‬‬ ‫לכן הוא נקרא נפילה‪ ,‬כלומר נפילה ממקום 'גופא' למקום 'לבר‬ ‫מגופא'‪ ,‬משא"כ בנוק' שהגילוי הוא רק ב'לבר מגופא'‪ ,‬ואז אינו‬ ‫מאידך מתגלה מצד שורש הפנימי שהנוק' מהותה יותר‬ ‫נקרא נפילה אע"פ שהוא גלוי‪.‬‬ ‫מכוסה מאשר מהות הז"א שיש בו יותר גילוי‪ ,‬והוא הענין שיש‬ ‫בנוק' ענין הצניעות שהיא הסתרה דקדושה יותר מן הזכר‪ .‬אמנם‬ ‫ועוד הנה מחד נפילה מתגלה במקום הרגלין דייקא בחינת‬ ‫בעומק השורש לצניעות הוא ענין ספרא דצניעותא‪ ,‬ד'ספרא'‬ ‫'סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים' שהוא כנגד מקום‬ ‫הוא חכמה שהוא מקום הפתיחה שורש הזכר‪ ,‬ו'צניעותא' הוא‬ ‫הרגלין שהם נופלים‪ ,‬אך מאידך מקום הרגלין עצמו אינו מקום‬ ‫מקום הסיתום שהוא מקום הכתר‪ ,‬שורש הנקבה שהוא כח‬ ‫של נפילה כי יש מציאות של קיפול הרגלין‪ ,‬ואזי נמצא שאין‬ ‫הסיתום מתגלה כאן לתתא בנוק'‪ ,‬שיש בה יותר סיתום מן הזכר‪,‬‬ ‫מציאות של נפילה‪ .‬נמצא לפ"ז שדבר שנמצא כבר במקום‬ ‫ונמצא שבהגדרה כוללת הזכר שייך למקום הגילוי והנקבה‬ ‫הרגלין אינו בבחינת נפילה‪ ,‬ולכן בנוק' אינו נקרא נפילה גמורה‪,‬‬ ‫שייכת למקום הכיסוי‪ ,‬והשורש הזה מגלה שיש לנקבה לכסות‬ ‫א‬ ‫כי מקום הרגלין אינו מקום של נפילה‪ ,‬משא"כ בז"א שהגילוי‬ ‫את עצמה יותר מן הזכר ‪.‬‬ ‫תחילתו הוא משליש שני דת"ת וירד לתתא הוא נקרא נפילה‪,‬‬ ‫והבן‪.‬‬ ‫עוד יש שינוי אחר בענין המקום בעצמו‪ ,‬כי בז"א שנגמר יסוד‬ ‫דאמא בחזה שלו יש הרחק גדול משם עד היסוד שלו וכאשר‬ ‫והנה סבת ב' שינויים אלו גורם שינוי ג'‪ ,‬והוא כי בז"א היו ג'‬ ‫יוצאין משם החסדים הם נופלין ויורדין ממקום גבוה במרוצה‬ ‫חסדים פחות שליש מגולין והם אורות רבים משל נקבה‪ ,‬וגם‬ ‫גדולה‪ :‬כלומר דחוץ ממה שנתבאר שיוצאים במרוצה מחמת‬ ‫שיורדין במרוצה ממקום גבוה מאד כנ"ל‪ ,‬לכן יש בהם כח אח"כ‬ ‫דוחק וריבוי האור יש טעם נוסף שהוא מחמת שנופלים ממקום‬ ‫לעלות מאד מאד כנראה בחוש הראות כי כאשר יפול האבן‬ ‫גבוה למקום נמוך לכן יורדים במרוצה‪.‬‬ ‫ממקום גבוה תחזור מכח הכאת ירידה שהיתה בחוזק לחזור‬ ‫לעלות למעלה בכח שיעור גדול וכשנפילתה היתה ממקום נמוך‬ ‫אבל גבורות היוצאין מיסוד דז"א אל יסוד דמלכות הוא סמוך‬ ‫לא תחזור לעלות כ"כ בגובה‪ :‬והיינו כפי שהתבאר לעיל שיש‬ ‫ממש ונדבק בו‪ :‬אינו סמוך ממש כפשוטו דהרי יש שם נו"ה אלא‬ ‫ב' בחינות של אור חוזר‪ ,‬יש אור חוזר כאשר האור יורד באור‬ ‫היינו בהגדרה כוללת נקרא סמוך‪.‬‬ ‫ישר מכתר למלכות אזי האור חוזר לעילא‪ ,‬והוא האור החוזר‬ ‫כי הרי נתבאר שמסתיים בסוף ת"ת דנוקבא וכמעט שאין ניכר‬ ‫המבואר בכל מקום‪ .‬ויש אור חוזר שהאור יורד מהדעת ליסוד‬ ‫שם בחי' ירידה כי כל זמן שמתפשטין ויורדין נתונים בתוך היסוד‬ ‫א וכדוגמה בעלמא וזה משתלשל לתתא שגם כאשר אשה עושה חסד עם עני היא מכניסה אותו לביתה ונותנן לו מזון משא”כ האיש הוא נותן מעות לעניים‪.‬‬ ‫טי‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫ולא מגיע למלכות אלא רק ליסוד וחוזר‪ ,‬והוא אור חוזר בסוד משא"כ הגבורות אין בהם בחינת נפילה‪.‬‬ ‫הדעת‪ ,‬והיינו שהאור אינו מגיע לתכליתו‪ ,‬והוא סוד עדים זוממין‪,‬‬ ‫ולפי יסוד דברי המהר"ל שכאשר זורקין אבן לקיר היא חוזרת יתר על כן כאשר החסדים עולים באור חוזר בסוד הדעת‬ ‫שחוזרים מהיסוד ועולים ומגדילים את כל הקומה של הז"א‪,‬‬ ‫כפי כח ההכאה‪.‬‬ ‫היינו שחוזרים ממקום נפילה שהוא לבר מגופא למקום גופא‪.‬‬ ‫האור החוזר המוזכר בכל מקום שהוא אור המגיע לתכליתו והשורש העליון לזה הוא התפשטות השניה דעקודים שהאורות‬ ‫וחוזר‪ ,‬הוא מדרגת הנוק'‪ ,‬כי במלכות מתגלים תכלית כל חזרו לעילא ואור הכתר נשאר במאציל ואור החכמה נכנס בכלי‬ ‫המדרגות‪ ,‬אולם האור חוזר שיורד בסוד הדעת שאינו מגיע הכתר וכו' והיינו שהתחדש שאור שיוצא ויורד לתתא חוזר חזרה‬ ‫לתכליתו עיקרו הוא בדוכר' ולא בנוק'‪ ,‬והוא מה שנתבאר לעיל גמורה לעילא‪.‬‬ ‫שכל גדילתו מתתא לעילא של הז"א נעשה מכח האור חוזר הזה‪.‬‬ ‫ובהגדרה כוללת הז"א הוא נקרא גופא והנוק' היא נקראת לבר‬ ‫מעתה נבאר כי האור חוזר דמיירי בסוגיין הוא האור חוזר מגופא‪ ,‬והוא ההבדל שמתגלה בין האור חוזר של הדוכ' לבין‬ ‫בסוד דכור' שאינו מגיע לתכליתו וחוזר ואזי הוא יורד במרוצה האור חוזר של הנוק'‪ ,‬דהיינו כי האור חוזר המתגלה בז"א כמו‬ ‫'ויורד בנפילה'‪ ,‬כלומר אינו רק יורד במרוצה אלא הוא מרוצה שהחסדים ירדו במרוצה הכא נמי הם חוזרים במרוצה‪ ,‬והתנועה‬ ‫הזו מחזירה אותם למדרגת גופא‪ ,‬ומכח כך הוא בונה את הכתר‬ ‫של נפילה‪.‬‬ ‫כמבואר במקומו‪ .‬והשורש הדק לזה הוא מה שז"א מעיקרא היה‬ ‫והיינו כי החסדים יורדים ליסוד ואולם היסוד אינו בבחינת ג' גו ג'‪ ,‬שהוא ירידת של חג"ת לנה"י דהיינו כפי שהתבאר שבז"א‬ ‫קבלה גמורה‪ ,‬כלומר לכאורה כמו שהמלכות היא בחינת 'מקבל'‪ ,‬עיקר הקיפול הוא שהחג"ת מתקפל לנה"י ‪ ,‬וכאשר הוא חוזר‬ ‫ג‬ ‫מצד שהמלכות נקראת 'כלה' הכי נמי נימא שהיסוד שנקרא‬ ‫ונעשה ו"ק גמורים היינו בסוד אור חוזר‪ ,‬דהיינו שמכח אור חוזר‬ ‫'כל' הוא בחינת מקבל ג"כ‪ ,‬אלא שיש הבדל יסודי בין 'קבלה'‬ ‫זה מתגלה שמה שהיה בבחינת לבר מגופא חוזר ועולה למדרגת‬ ‫ב‬ ‫של היסוד לבין הקבלה של הנוק' ‪ ,‬הקבלה של המלכות היא‬ ‫גופא‪.‬‬ ‫קבלה גמורה‪ ,‬לעומת כך קבלה של היסוד אינו קבלה גמורה‪ ,‬כי‬ ‫מה שהוא מקבל זה נזרק מיד לאחוריו כאבן הנזרק לקיר כנ"ל‪ ,‬והוא סוד מה שאמרו חז"ל שכהנים זריזים הם‪ ,‬דהיינו‬ ‫דהיינו שמה שהוא מקבל הוא מחזיר אותו מיד לעילא‪ ,‬והיינו שהזריזות המתגלה בחסדים מתלבש בכהנים‪ ,‬והיינו כי הזריזות‬ ‫כי היסוד אמנם יש בו בחינה כהמלכות שהוא משפיע לתתא המתגלה בחסדים הוא מסוד מה שיורדים במרוצה‪ ,‬ויתר על כן‬ ‫אולם מאידך יש בו בחינה שהוא מקבל כדי להחזיר מיד‪ ,‬כדוגמה הם עולים מתתא לעילא במרוצה בסוד אור חוזר כנ"ל‪ ,‬והיינו‬ ‫בעלמא 'מתנה ע"מ להחזיר'‪ ,‬כי אמנם היא מתנה גמורה אך היא שזה מתגלה בכהנים שעיקר עבודתם הוא מתתא לעילא שהיא‬ ‫ע"מ להחזיר‪ ,‬משא"כ קבלה במלכות היא קבלה גמורה שלא ע"מ כל העלאת הקרבנות‪.‬‬ ‫להחזיר‪ ,‬וכאשר הדבר חוזר היינו מחמת שהגיע לסופו‪ ,‬לתכליתו‪,‬‬ ‫משא"כ האור חוזר שעולה מכח הנוק'‪ ,‬כיון שלא ירד במרוצה‬ ‫לכן הוא חוזר לעילא‪ ,‬בבחינת שמתגלה בסופו דבר בהיפוכו‪.‬‬ ‫בבחינת נפילה לכן אינו עולה במרוצה ולכן אינו יכול לעלות עד‬ ‫והיינו שמהות הקבלה ביסוד היא שאין אפשרות לקבל את הכתר כפי שהרב מבאר מיד להלן‪.‬‬ ‫הדבר באופן גמור ולכן האור חוזר‪ ,‬וכפי שהתבאר כי דבר היורד‬ ‫במרוצה חוזר כדברי המהר"ל‪ .‬ומטעם זה שיסוד אינו בבחינת לכן היה כח בחסדים המגולין לב' סבות הנ"ל להתפשט בג' קוין‬ ‫מקבל גמור לכן שייך בו קילקול דשז"ל‪ ,‬כי אם הוא היה מקבל בז"א ולעלות בשלשתן עד הכתר ומגדילין את כל הז"א כנ"ל כי‬ ‫גמור אזי הוא היה משפיע תמיד רק למקבל גמור‪ ,‬ולכן יש בו הגדלות דז"א הם ע"י מים שהם החסדים אבל הנקבה שמקום‬ ‫אפשרות להריק במרוצה בסוד יורה כחץ או לכלי גמור בסוד ירידת הגבורות הוא מועט מאד עד שכמעט אינו נקרא ירידה‪ ,‬וגם‬ ‫בענין שיעורם הם ב' גבורות בלבד ושם בז"א היה קרוב לג' חסדים‪,‬‬ ‫תיקון או ח"ו לבחינה שז"ל מצד הקלקול‪.‬‬ ‫לכן אלו היו אלו הגבורות מתפשטות בעלייתן דרך הג' קוין לא היה‬ ‫לפ"ז נבאר שכאשר יורדים החסדים מיסוד דאימא ליסוד דז"א‪ ,‬בכח אלו הב' לעלות עד הכתר ולהגדילו כי היו מתפשטים כחם‬ ‫מחמת שהם מכוסים רק עד שליש עליון דת"ת ומשם דייקא באלו הג' קוין והלואי שיוכלו לעלות עד ח"ב שבה בלבד‪ :‬כלומר‬ ‫מתגלה בחינת נפילה כנ"ל‪ ,‬והיינו כי יורדים ממדרגת חג"ת‪ ,‬אע"פ שהנוק' עיקרה היא ב' קוים של נו"ה אולם מכח יסוד דז"א‬ ‫מדרגת גופא‪ ,‬למדרגת נה"י‪ ,‬מדרגת לבר מגופא‪ ,‬והיינו שאין שיורד עד סיום הת"ת שלה היה בכוחה לעלות ג' קוים‪ ,‬ורק משום‬ ‫חילוק רק בכמות שבז"א יש ג' חסדים פחות שליש ובנוק' יש הטעמים הנ"ל לא היה כח לעלות באור חוזר‪ ,‬והיינו הן מצד מה‬ ‫רק ב' גבורות‪ ,‬אלא שגם באיכות החסדים יש בהם בחינת נפילה שהם אור מועט והן מצד מקום הסיתום‪ ,‬והן מצד שאינן יורדים‬ ‫ב אולם התבאר לעיל שהקבלה ביסוד הוא בסוד תערובת לעומת הקבלה בנוק’ שהוא בסוד התפרטות שהיא מחלקת לכל אחד חלקו אולם החילוק המתבאר השתא הוא ביחס לסוגיין כאן‪.‬‬ ‫ג משא”כ בא”א שעיקר הקיפול שהוא שהנה”י עולה לחג”ת‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫ככ‬ ‫עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה‬ ‫והיינו שאע"פ שאין בנוק' קו אמצע גמור מ"מ מה שמתקבצים‬ ‫במרוצה ומחמת כן לא נקרא נפילה‪ ,‬לכן לא יכלו לעלות לכתר‬ ‫לאמצע גורם שיש מעין קו אמצע ואז יכולים לעלות אל הכתר‬ ‫והלואי שיוכלו לעלות לחכמה ובינה שבה‪ ,‬וכפי שהתבאר בפרק‬ ‫להגדילו‪ ,‬והיינו בחלק שהכתר נבנה מתתא לעילא‪.‬‬ ‫דלעיל שמילוי דאלפי"ן שהוא בחינת אמצע נעשה אצלה חכמה‬ ‫קו ימין וקו האמצע הוא בלא מילוי בסוד שדעתה קלה‪ ,‬והיינו‬ ‫נמצא שהכתר דנוק' הוא כתר שנבנה מקו ימין וקו שמאל‪,‬‬ ‫שחסר בה הארת קו האמצע‪ ,‬ונמצא שגדר הכתר של הנוק' אינו‬ ‫מנצח והוד‪ ,‬ואינו קו אמצע גמור כנ"ל‪ ,‬והוא יסוד כל הנוק'‬ ‫קו אמצע גמור‪.‬‬ ‫שהיא נבראה מן הצלע והיינו 'מן הצד'‪ ,‬כלומר היא לא שייכת‬ ‫'בעצם' לקו האמצע‪.‬‬ ‫ונמצא שהאור חוזר שעולה מתתא לעילא בדוכ' ובנוק'‬ ‫חלוקים ביסודם‪ ,‬כמתבאר לעיל‪ ,‬ונחדד‪ ,‬הנה הרב ביאר שהטעם‬ ‫אולם מאידך יש בחינת אמצע בנוק' והיינו נקודת אמצע‪,‬‬ ‫שאין אור הגבורות עולה עד הכתר הוא מחמת שהאור מועט‬ ‫כנודע ששורש הנוק' הוא בעיגולים‪ ,‬ובזה שייך בה אמצע שהיא‬ ‫וגם אינן 'נופלים' ולכן אין בכוחם לעלות לעילא‪ ,‬אולם מתחדד‬ ‫נקודת האמצע של העיגול‪ ,‬וביחס הזה הספירות נמנים מתפארת‬ ‫לפי המתבאר השתא שעומק הענין הוא כי האור חוזר שיש בו‬ ‫לתפארת בסוד 'עטרת' תפארת‪ ,‬כי תפארת היא נקודת האמצע‬ ‫כח לעלות מתתא לעילא לבנות הכתר הוא רק האור חוזר בסוד‬ ‫של הספירות‪ ,‬והוא בין מצד שורשה בז"א שהיא בנקודת סיפא‬ ‫הדעת בסוד אור חוזר שעיקרו בדוכ' שיורד במרוצה ואינו מגיע‬ ‫של היסוד וכ"ש מצד שורשה באימא שהיא יצאה מאחורי הת"ת‬ ‫לתכליתו ולכן יש בו כח לעלות בחוזק וכו' כנ"ל‪ ,‬ולכן בנוק'‬ ‫דז"א ששם מולבש עטרת היסוד דאימא‪ ,‬ששניהם הוא מדין‬ ‫שהאור החוזר הוא אור החוזר שהגיע לתכליתו עד המלכות‬ ‫'נקודת' האמצע ולא מדין 'קו' האמצע‪.‬‬ ‫ד‬ ‫וחוזר רק מחמת שהגיע לתכליתו לכן אין בו כוח לעלות לעילא‪.‬‬ ‫וביחס הזה התפארת היא תפיסת הראשית והאחרית‪ ,‬נמצא‬ ‫והוא בסוד דבר בהיפוכו שמתגלה בסוד אור חוזר דדוכ' שיש‬ ‫שהתפארת הוא השורש של הכתר‪ ,‬וזה סוד הכתר של הנוק'‪,‬‬ ‫בה כח לעלות אע"פ שהוא פעולה של גבורה אע"פ שדוכ' הוא‬ ‫שהו סוד 'נקודת' אמצע‪ ,‬והיינו כי בחינת קוים הוא שייך לדוכ'‬ ‫בחינת חסדים ובנוק' שעיקרה היא גבורות מתגלה בה פעולה‬ ‫ולא לנוק'‪ ,‬לכן ע"כ שהכתר דנוק' שהוא באמצע הוא מתגלה‬ ‫של חסדים‪ ,‬והוא מה שדוכ' נקרא 'גבר'‪ ,‬מלשון גבורה‪ ,‬והוא‬ ‫מכח 'נקודת' האמצע דייקא‪.‬‬ ‫בסוד מיזוג הצדדים כמבואר בזוהר בענין צפון שהוא שמאל‬ ‫ובעומק נקודת האמצע הוא בחינת הכתר שהוא משורש‬ ‫בחינת אש ואולם מתגלה בו קור ודרום שהוא בימין בחינת מים‬ ‫העיגולים בבחינת 'כתר סביב'‪ ,‬בחינת 'כתר לי זעיר'‪ ,‬שהוא‬ ‫מתגלה בו חום‪.‬‬ ‫בחינת עיגול‪ ,‬לעומת כך כתר דדוכ' הוא מיסוד קו האמצע‬ ‫והנה אנו צריכין להגדיל הכתר שבה ולכן הוצרך שאלו הב'‬ ‫ששורשו בכתר שהוא באמצע‪.‬‬ ‫גבורות דנ"ה שירדו עד היסוד שבה שכאשר חוזרין לעלות‬ ‫ומ"מ כיון שהכתר נעשה מב' קוים דנו"ה שהם קוים‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫יתקבצו שניהן ויעלו דרך קו האמצעי הם בלבד עד שיעלו אל‬ ‫קודם שיתקבצו לנקודת אמצע דייקא כדי לעלות ולבנות מתתא‬ ‫הכתר ויגדילוהו‪ :‬כדי להגדיל את הכתר שהוא בקו אמצע יש‬ ‫לעילא כתר דנוק' משורש העיגולים‪ ,‬בסוד נקודת האמצע‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫צורך שיעלו לקו אמצע‪ ,‬ולכן הוצרך שקודם יתקבצו הגבורות‪,‬‬ ‫ד כפי שהתבאר שאור חוזר הוא בחינת ממוצע בין יושר לעיגולים‪.‬‬ ‫עץ חיים בעיון ‪ 619‬שער תיקון נוקבא פרק ה’‬ ‫מספר שיעור בקול הלשון ‪42704711‬‬ ‫אכ‬ ‫בלבבי משכן אבנה • לך לך • תשפ"ז • ‪#472‬‬ ‫על העבודה‬ ‫עץ חיים שער עיגולים ויושר ענף ג'‬ ‫על התורה‬ ‫הצרות הינם כלי לגילוי האור‬ ‫על העבודה‬ ‫על התורה‬ ‫א‬ ‫איתא במדרש ‪" :‬אריב"ל מתוך צרה רוחה מתוך אפילה אורה מתוך נבולן‬ ‫בדברי הרב מבואר כי הכלים נעשו דייקא מכוח הצמצום‪ .‬ומהות הכלים‬ ‫של צדיקים רוממותן וכן הוא אומר (משלי ל') אם נבלת בהתנשא אם זמות‬ ‫עניינם הכוח שעל ידו מתגלה האור לנבראים‪ ,‬ולולא הכלים לא היה האור‬ ‫יד לפה‪"...‬‬ ‫נגלה לנבראים‪ ,‬ורק על ידי הצמצום שגרם לכלים התגלה האור לנבראים‪.‬‬ ‫ואלו הם עומק דברי הרב‪ ,‬שלעולם כל גילוי של אור אינו אלא על ידי‬ ‫צמצום הגורם לכלים ועל ידי כן יש אפשרות לקבל את האור‪ ,‬ולכן לעולם‬ ‫ושורשו‪ ,‬כמו שמתבאר להלן בדברי הרב‪ ,‬הוא בצמצום ראשון שגרם‬ ‫כל רווחה ואורה אינם אלא על ידי צרה ואפילה‪.‬‬ ‫גילוי של הקו‪.‬‬ ‫ובזה יבוא לאדם חיזוק בכל צער וצרה שעובר‪ ,‬כאשר ידע כי על ידי הצרות‬ ‫הללו תבוא לבסוף רווחה גדולה‪ ,‬ותכלית הצרות היא ההארה שתבוא לו‬ ‫לבסוף ‪.‬‬ ‫וזה בא ללמדנו סדר עבודת ההשתלשלות‪,‬‬ ‫בה הסדר הוא מלעילא לתתא‪ ,‬ותחילה‬ ‫והנה אחר שהצגנו לך הקדמות הנ”ל‬ ‫אותו ניצוץ קטן של גילוי אלוקות מתגלה‬ ‫רק במעמקי לבבו‪ ,‬ואזי עבודתו לגלות‬ ‫תוכל להבין עתה ענין סיבת צורך‬ ‫את אותו ניצוץ בכל הקומה כולה‪ ,‬והסדר‬ ‫הוא מלעילא לתתא‪ ,‬שתחילה מתגלה‬ ‫הצמצום אשר צמצם הא”ס א”ע‬ ‫בחלקים הרוחניים יותר והולך ויורד‬ ‫באמצעית האור שלו להניח מקום‬ ‫לחלקים הגשמיים עד אשר מתגלה אצלו‬ ‫ב‬ ‫גם במקום הגשמי ביו‪.‬‬ ‫חלל וריק כנ”ל בענף ב’‪ ,‬והענין‬ ‫הוא כדי לעשות בחי’ כלים‪ ,‬כי ע”י‬ ‫צמצום האור ומיעוטו יש אפשרות‬ ‫א‬ ‫תנחומא‪ ,‬פרשת מקץ פרק ג‪.‬‬ ‫ב‬ ‫וכתב בפרי הארץ (פרשת כי תצא) וזה לשונו‪“ :‬ולכן‬ ‫אל הכלי להתהוות ולהתגלות‬ ‫כל הצמצומים הם אינם רק בשביל התגלות כבודו‬ ‫הכלי והרחמנות על החיסרון אח”כ מתגלה וכן דרך כל נס‬ ‫ובהתרבות האור יתבטל‬ ‫המתגלה מתוך הניסיון וזהו מתוך צרה המציא פדות‪.‬‬ ‫ממעוט כחו לקבל האור הרב והגדול ועיין עוד בתפארת שמואל פרשת בהעלותך אות ג’‪.‬‬ ‫ירּוׁש ִָלם‬ ‫תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ‬ ‫ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ‬ ‫בכ‬