gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מתיקות הפרשה · Mesikis Haparshah — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫אמרי נא אחותי את למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך )יב יג(‪ .‬ופי' רש"י יתנו לי מתנות‪.‬‬ ‫וכן מצינו להלן‪ ,‬ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחות ואתנות‬ ‫וגמלים‪.‬‬ ‫למה קיבל אברהם אבינו מתנות הרי שונא מתנות יחיה‪ ,‬ובמלך סדום לא רצה לקבל‬ ‫והקשו המפרשים )גור אריה ושאר המפרשים( בענין איך היה רצונו של אברהם אבינו לקבל‬ ‫א[‬ ‫מתנות מפרעה‪ ,‬וז"ל הגור אריה‪ ,‬ואם תאמר ואברהם למה קבל מתנות‪ ,‬והלא כתיב שונא מתנות‬ ‫יחיה )משלי טו כז(‪ ,‬ועוד אברהם עצמו אמר אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' )להלן יד כג(‪ ,‬ומה אם‬ ‫בדבר שטרח בו והציל אותם לא רצה ליקח‪ ,‬כל שכן בדבר שלא טרח‪.‬‬ ‫במלך סדום אינו בכלל הברכה ואברכך אבל במצרים בכלל הברכה‬ ‫וכתב מיהא קושיא זאת יש לתרץ כמו שנפרש לקמן‪ ,‬דאין זה בכלל ואברכך‪ ,‬כיון דמלך סדום‬ ‫ב[‬ ‫נתן לו בשביל שהציל אותו‪ ,‬אבל כאן שנתן לו פרעה מדעתו לכבודו‪ ,‬זה הוי שפיר בכלל ואברכך‪,‬‬ ‫ועוד קשיא שאמר לאשתו שתאמר אחי הוא כדי שיתנו לו מתנות‪.‬‬ ‫אברהם לא היה רוצה לקבל השדה מעפרון משום שונא מתנות‬ ‫ויש שמוסיפין על קושיא זו ממה שמצינו בפר' חיי שרה שאברהם אבינו לא רצה לקבל מעפרון‬ ‫ג[‬ ‫את מערת המכפלה בחנם‪ ,‬והרבינו בחיי כתב שם‪ ,‬דאברהם אבינו שונא מתנות היה‪ ,‬ולא רצה‬ ‫לקבל מתנה ממנו‪ ,‬וכן דרכן של צדיקים וכו'‪.‬‬ ‫מקור בחז"ל בענין שונא מתנות יחיה‬ ‫ומקודם שנעתיק התירוצים בזה‪ ,‬נבוא לבאר מקום הדברים של שונא מתנות יחיה‪ ,‬וטעם‬ ‫ד[‬ ‫הדבר‪ ,‬ונחזיר לענין פרשתינו‪.‬‬ ‫המקור לשונא מתנות‪ ,‬הפסוק שם במשלי‪ ,‬והובא בש"ס כמה פעמים‪ ,‬מס' מגילה )כח‪ (.‬שאל ר"ע‬ ‫את ר' נחוניא הגדול‪ ,‬במה הארכת ימים וכו'‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬מימי לא קיבלתי מתנות ולא עמדתי על מידותי‬ ‫וכו'‪ ,‬לא קיבלתי מתנות‪ ,‬כי הא דרבי אלעזר כי הוו משדרי ליה מתנות מבי נשיאה‪ ,‬לא הוה שקיל‪ ,‬כי‬ ‫הוה מזמני ליה לא הוה אזיל‪ ,‬אמר להו‪ ,‬לא ניחא לכו דאחיה‪ ,‬דכתיב שונא מתנות יחיה וכו'‪.‬‬ ‫וכן מצינו במס' קידושין )נט‪ (.‬דרב גדיל לא לקחה קרקע במתנה‪ ,‬משום דשונא מתנות יחיה‪ ,‬וכן‬ ‫במס' סוטה )מז‪ (:‬משרבו מקבלי מתנות נתמעטו הימים ונתקצרו השנים‪ ,‬דכתיב ושונא מתנות יחיה‪,‬‬ ‫וכן במס' חולין )מד‪ (:‬אמר רב חסדא איזהו שונא מתנות יחיה‪ ,‬זה הרואה טרפה לעצמו‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫שנולד ספק טרפות בבהמתו ונראה בו טעם לאיסור וטעם להיתר ואינו חס אליה ואוסרה‪ ,‬ודאי שונא‬ ‫מתנות אחרים הוא‪ ,‬שאף על שלו אינו חומד להכריע להיתר‪ ,‬וכן במס' ב"ב )יג‪.(:‬‬ ‫טעם האיסור כדי שיהיה לו בטחון בה'‬ ‫ובשו"ע חושן משפט סי' רמ"ט סעי' ה'‪ ,‬מדת חסידות שלא לקבל מתנה אלא לבטוח בהשם‬ ‫ה[‬ ‫שיתן לו די מחסורו‪ ,‬שנאמר ושונא מתנות יחיה‪.‬‬ ‫דעת האדם להיות להוט אחר מתנות‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪2‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫וכתב שם הפרישה‪ ,‬והא דקבע הכתוב שכר מצוה זו ביחיה‪ ,‬מפני שדעת האדם להוט אחר‬ ‫ו[‬ ‫קבלת המתנות בסברו שיחיה על ידי המתנות לנפשו ולנפש ביתו‪ ,‬על כן כתב שאדרבא‪ ,‬הבוטח‬ ‫בהשם ושונא מתנות יחיה‪ ,‬וכן כתב בסמ"ע שם‪.‬‬ ‫ומה שכתבו בטעם הדבר משום בטחון בה' כן מצינו שכתוב שם במשלי ברלב"ג‪ ,‬שכתב‬ ‫ז[‬ ‫הטעם‪ ,‬מי שהוא שונא גם המתנות ולא ירצה ללקח' מהאנשים‪ ,‬יחיה ויתקיים‪ ,‬לפי שהוא בוטח‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬ואינו נשען על מתנות האנשים‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב במצודת דוד שם‪ ,‬אבל השונא אף מתנות‪ ,‬כי ישען בה'‪ ,‬אז המקום יתן לו עוד חיים‪,‬‬ ‫מה שאין ביד אדם לתת‪.‬‬ ‫כדי שלא להחניף בהנותן מתנות ולא יוכיחם‬ ‫ועוד כתב בפרישה שם‪ ,‬גם יש לומר שכתב כן כדי לשמוע מכלל ההן הלאו‪ ,‬לפי שהנוטל‬ ‫ח[‬ ‫מתנה צריך להחניף לבריות הנותים לו‪ ,‬ולבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים‪ ,‬וכל‬ ‫כיוצא בזה‪ ,‬ובזה ודאי גורם מיתה לעצמו‪ ,‬משא"כ המבזה ושונא מתנות דאין צריך להחניף לשום אדם‬ ‫וק"ל‪ ,‬וכן כתב בסמ"ע שם‪.‬‬ ‫וכעין זה מצינו ברבינו יונה על מס' אבות )פרק ב' משנה ב'( שכתב וכל תורה שאין עמה‬ ‫ט[‬ ‫מלאכה סופה בטלה וכו'‪ ,‬וגוררת עון‪ ,‬שהבטלה המציאתו אל העני‪ ,‬והיא גוררת כמה עונות ורעה‬ ‫רבה‪ ,‬כי מפניה יאהב מתנות ולא יחיה‪ ,‬ויחניף בני אדם‪ ,‬אף כי הם רשעים‪ ,‬כדי שיתנו לו‪ ,‬וכי אפס‬ ‫כסף מן המתנות‪ ,‬יהיה גנב או קוביוסטוס‪ ,‬וכו'‪.‬‬ ‫שלא יהנה מהצר עין‬ ‫ובספר חסידים )סי' תתמ"ח( כתב‪ ,‬יש דברים שאינו גזל והם חמורים מגזל‪ ,‬כגון אם בא‬ ‫י[‬ ‫לאדם אפי' צדיק ועשיר וצר עין ובוש לגרשו מביתו או מפרנסתו‪ ,‬ואוכל משלו או בבית עני שאין ספק‬ ‫בידו ובוש לומר לו אין לו‪ ,‬וזהו גזל גמור מדיני שמים הרי ריבית שאדם נותן מרצונו‪ ,‬אעפ"כ אסרה‬ ‫תורה‪ ,‬וכל שכן זה‪ ,‬שנאמר אל תלחם את לחם רע עין ולכך שונא מתנות יחיה‪.‬‬ ‫שירחק ממדת החמדה‬ ‫ובספר כד הקמח כתב הרבינו בחיי )ערך חמדה( וזהו לפי דעתי ענין הכתוב שאמר שונא‬ ‫יא[‬ ‫מתנות יחיה‪ ,‬כי בידוע שהאוהב מתנות לא הביאו לזה אלא החמדה הנטועה‪ ,‬אבל מי ששונא אותם‬ ‫בודאי עקר מלבו מידת החמדה‪ ,‬ולכך אמר יחיה‪ ,‬כלומר מבלעדיהם יבטיחנו הכתוב שיחיה מבלתי‬ ‫המתנות‪ ,‬ושלא לבטוח בהם‪ ,‬אלא מתוך שבוטח בהקב"ה על כן אמר יחיה‪ ,‬כי הקב"ה יספיק לו‬ ‫טרפו ומזונו ולא יצטרך למתנות‪.‬‬ ‫שונא מתנות כדי שירחק מן הגזל‬ ‫ועי' מה שכתב רש"י שם במשלי ושונא מתנות יחיה‪ ,‬מאחר שהוא שונא מתנות‪ ,‬כל שכן‬ ‫יב[‬ ‫ששונא את הגזל‪.‬‬ ‫גזל נקרא מיתה‬ ‫וכן נראה מדברי רש"י שם במס' חולין‪ ,‬ולכאורה יש לעיין בדבר דאם כל החשש רק משום גזל‪ ,‬א"כ‬ ‫למה תלה זה בחיות‪ ,‬דאמר יחיה‪ ,‬ואפשר לפרש על פי מה שכתב החיד"א שם במס' חולין בפתח‬ ‫עינים שהקשה בדברי הגמ' ורש"י עיי"ש‪ ,‬וכתב‪ ,‬ואפשר לומר דרש"י לאו דוקא קאמר דהוא ספק‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪3‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫שקול דצד התר וצד איסור הנהו שקולא"י דבהא ודאי אשר הוא יהודי איבעי ליה להחמיר‪ ,‬דספיקא‬ ‫דאורייתא לחומרא‪ ,‬אבל הכא מיירי דצד ההתר יותר נראה‪ ,‬ואינו ברור רק שהדבר נוטה להתר‬ ‫ומחמיר‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬וטעמא דשונא מתנות יחיה אפשר דבמתנה יש ספק סרך גזל‪ ,‬דילמא משום כיסופא הוא‬ ‫דעבד וכמ"ש במס' ב"מ דף כב‪ ,‬ולא מלבו‪ ,‬וכדאשכחן לעיל פ"ק דמס' חולין דר' פנחס בן יאיר לא‬ ‫היה נהנה‪ ,‬שמא יש לו ואינו רוצה‪ ,‬או רוצה ואין לו‪ ,‬ומאחר שכן דיש סרך ספק גזל במתנות‪ ,‬והוא‬ ‫שונא אותם כדי שלא יכנס בסרך ספק גזל‪ ,‬דין הוא שיחיה כל קבל‪ ,‬שהגוזל כתיב ביה וקבע את‬ ‫קובעיהם נפש‪ ,‬וכמ"ש פרק הגוזל בתרא‪ ,‬זה שהוא נזהר מסרך ספק גזל חיה יחיה‪.‬‬ ‫וכתב עוד שם החיד"א‪ ,‬אולם מדעת זו דצריך לעבוד ה' שלא על מנת לקבל פרס‪ ,‬וא"כ בשגם עין‬ ‫לו ראתה לאיש הזה לא ניחא לי' לקבל מתנות באדם‪ ,‬אכתי אפשר דלא משום ירא שמא יכשל בגזל‬ ‫וכויצא‪ ,‬אלא אינו מקבל כדי שיחיה‪ ,‬דלקיים קרא ושונא מתנות יחיה‪ ,‬וכיון שהוא ע"מ לקבל פרס‪,‬‬ ‫ולא עוד אלא שאינו חש לאיסור‪ ,‬רק יעשה לו סגולה לחיות‪ ,‬לאו מידי עביד‪ ,‬וסופו ליכשל בגזל ולא‬ ‫יחיה‪ ,‬וזהו ששאל איזהו שונא מתנות יחיה דוקא‪ ,‬רצונו איזהו השונא מתנות שיחיה משום דאיכא מאן‬ ‫דלא מקבל ולא הועיל כמדובר‪ ,‬אמטו להכי שאל העמק שאלה איזהו שונא מתנות יחיה‪ ,‬שנדע בודאי‬ ‫דמה שאינו מקבל מתנות משום שנאה מספק סרך איסור‪ ,‬וחיה יחיה‪ ,‬לזה אמר הרואה טריפה לעצמו‪,‬‬ ‫כלומר דיש פני"ם הנראין להתרא‪ ,‬ואפילו הכי מחמיר מיראתו‪ ,‬שמא יפגע באיסור‪ ,‬זהו שונא מתנות‬ ‫יחיה‪ ,‬דעתה אגלאי דמה שאינו מקבל משום סרך איסור גזל וחי‪.‬‬ ‫בספר רבי יעקב )תולדות ר' יעקב קמנצקי זצ"ל( פרק יז כתב‪ ,‬פעם אחת העלה הרב דוד‬ ‫יג[‬ ‫צוקר בפני ר' יעקב את השאלה הבאה‪ ,‬האם עליו להשתמש בתלושי המזון הממשלתיים )אותם‬ ‫מעניקה לשכת הסעד( להם היה זכאי‪ ,‬או שמא עליו להקדיש מחצית השעה ביום לבדיקת מזוזות‪,‬‬ ‫ר' יעקב השיב לו כי עדיף להרוויח את הכסף בעבודה מאשר לקבלו מאת הממשלה‪ ,‬עצתו של‬ ‫שלמה המלך שונא מתנות יחיה‪ ,‬כך הסביר‪ ,‬הנה הגנה בפני גניבות‪ ,‬אם אדם מתרגל להחזיק ברשותו‬ ‫חפצים אותם לא הרוויח בזיעת אפו‪ ,‬הוא עלול להגיע לבסוף למצב בו יגנוב מאחרים‪.‬‬ ‫הלוקח מאחרים אינו חי מעצמו‬ ‫ובמהר"ל מצינו עוד טעם בזה‪ ,‬שכתב בספרו נתיבות עולם )נתיב התורה פ"ד( ובפרק אלו‬ ‫יד[‬ ‫טרפות )חולין מד‪ (:‬אמר רבי חסדא איזה תלמיד חכם הרואה טרפה לעצמו‪ ,‬ואמר רבי חסדא‪ ,‬איזה‬ ‫שונא מתנות יחיה‪ ,‬זה הרואה טריפה לעצמו וכו'‪ ,‬כי מי ששונא את המתנות ראוי שיהיה בשביל זה‬ ‫חי‪ ,‬כי המקבל דבר מזולתו אין ראוי לו החיים‪ ,‬כי החי עומד בעצמו‪ ,‬ולפיכך אמרו )נדרים סד‪ (:‬כי‬ ‫העני נחשב כמת ‪ ,‬וזה מפני שאין לו החיים בעצמו כאשר הוא צריך לזולתו‪ ,‬אבל מי שהוא שונא‬ ‫מתנות שהוא רוצה שיהיה עומד בעצמו מבלי שיקבל מאחר‪ ,‬ודבר זה הוא החיים‪ ,‬ולכן יקרא המעיין‬ ‫שהוא נובע בעצמו ולא קבל המים נקרא מעיין חיים‪ ,‬כי חיותו בעצמו ואינו מקבל המים וכו'‪.‬‬ ‫ונייתי כמה פרטים בענין שונא מתנות‬ ‫מדברי מהרש"א נראה שיש איסור בדבר‪ ,‬ויוצא מדבריו דאם יש מצוה נגדו כגון הכנסת‬ ‫אורחים אינו בכלל שונא מתנות יחיה‬ ‫ולשון השו"ע הנ"ל הוא דרק מדת חסידות‪ ,‬אכן מצינו שיש אומרים שגם יש איסור בדבר‪,‬‬ ‫טו[‬ ‫דהנה במס' ברכות )י‪ (:‬הרוצה ליהנות ופי' רש"י משל אחרים יהנה ואין אסור בדבר ע"כ‪ ,‬וכתב‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫במהרש"א וקשה לכאורה דבכמה מקומות הרחיקו חז"ל הנאה מאחרים וסמכו אקרא דשונא מתנות‬ ‫יחיה‪ ,‬ונראה לפרש דודאי אין ליהנות משל אחרים‪ ,‬אלא דהכא בגדולה מצות הכנסת אורחים שהיא‬ ‫הגדול בגמילות חסדים מיירי‪ ,‬דבעי גם לעשירים‪ ,‬שכל אדם עני הוא בדרך מכלי תשמישים הצריכים‬ ‫לו‪ ,‬ולכך נקט הני מטה ושלחן וכסא ומנורה‪ ,‬שהם לצורך אדם גם בדרך וכו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬מקושיית‬ ‫המהרש"א נראה שלמד שיש גם איסור בדבר‪ ,‬דאל"ה לא קשה קושייתו‪.‬‬ ‫לא ימכור ספר תורה לישא אשה אם יכול ליקח מתנה‬ ‫ועי' בשו"ת חיים שאל )ח"א סי' ע"ד אות מב( נסתפק גדול אחד במי שרוצה למכור ספר‬ ‫טז[‬ ‫תורה ולישא אשה‪ ,‬ועשיר אחד ירא ה' אמר לו לא תמכור הספר תורה ואני אתן מעות לישא אשה‪,‬‬ ‫והלה טוען אני איני רוצה לקבל מתנה‪ ,‬דכתיב ושונא מתנות יחיה‪ ,‬אם הדין נותן שיקבל המתנה ולא‬ ‫ימכור ס"ת‪.‬‬ ‫ונראה דודאי יקבל המתנה ולא ימכור הספר תורה‪ ,‬דהא קיי"ל דאסור למכור ספר תורה אלא שהתירו‬ ‫לישא אשה‪ ,‬וכיון שזה יכול לישא אשה בלא מכירת ספר תורה‪ ,‬הרי הוא איסור למכור ספר תורה‪,‬‬ ‫ומאי דטעין משום ושונא מתנות יחיה‪ ,‬זהו זהירות בעלמא בדור הזה‪ ,‬ורובא דרובא ידם פשוטה‬ ‫לקבולינהו בשמחה למתנות‪ ,‬וזה האיש יותר יש לו לחוש לאיסור מכירת הספר תורה מזהירות לקבל‬ ‫מתנות‪.‬‬ ‫ותו‪ ,‬דבכה"ג לא שייך שונא מתנות יחיה‪ ,‬דאמרינן פ"ק דבתרא‪ ,‬דקרקע שאין בו דין חלוקה ד' אמות‬ ‫לכל אחד‪ ,‬אם אמר טול אתה ד' ואני ג' שומעין לו‪ ,‬ורשב"ג סבר דמתי אמר ושונא מתנות יחיה‪ ,‬וכתוב‬ ‫בשיטה מקובצת דת"ק סבר דלאו מתנה היא‪ ,‬דלתועלת עצמו מכוין‪ ,‬דניחא ליה בפחות משיהא הכל‬ ‫בשתוף‪ ,‬וכן כתב בסמ"ע סי' קע"א ס"ק כ"ד ע"ש‪,‬‬ ‫במצות צדקה אין לחוש לשונא מתנות יחיה‪ ,‬כיון ששכר הנותן צדקה הוא גדול יותר‬ ‫וכתב‪ ,‬ונראה דאפי' לרשב"ג במצות צדקה אין לחוש לעני המקבל משום ושונא מתנות‪ ,‬דכיון דשכר‬ ‫הנותן צדקה הוא גדול יותר מאד‪ ,‬והוא תועלת נפשיי‪ ,‬אין למקבל לחוש‪ ,‬דהוא עושה לזכות נפשו‬ ‫ולקיים מצוה‪ ,‬ולא דמי לקרקע שמוותר לו אמה דאין התועלת גדול ואינו מקיים מצוה‪ ,‬משא"כ צדקה‪,‬‬ ‫וכבר אמרו רז"ל ע"פ ושם האיש אשר עשיתי עמו‪ ,‬יותר משהבעל הבית עושה עם העני‪ ,‬העני עושה‬ ‫עם הבעל הבית‪ ,‬והכא שהעשיר נדבה רוחו לעשות צדקה ומצוה רבה‪ ,‬וגם לעשות יקר לספר תורה‪,‬‬ ‫ודאי הוא מקיים מצות גדולות ושפיר מצי לקבל‪ ,‬ולא יירא משום ושונא מתנות‪.‬‬ ‫ועי' כעין זה בחידושי כתב סופר )מס' חולין מה‪ (:‬כי הוו מזמנין לי' אזיל אמר אתייקרי הוא דמתייקרי‬ ‫בי‪ ,‬עי' רש"י דהנאתם היא ואין זו מתנה‪ ,‬נ"ל דה"ה מי שנותן ויודע ומבין כי יותר ממה שבעל הבית‬ ‫עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית‪ ,‬לא הוי בכלל נותן ומקבל‪ ,‬אלא מקרי נותן לנותן לו‪,‬‬ ‫ופירשתי בזה את הפסוק )ויקרא כה לה( וכי ימוך אחיך וכו' גר ותושב וחי עמך‪ ,‬כי על ידי שנותן לו‬ ‫מתקצין שנותין של המקבל ח"ו‪ ,‬וכדאמר ר"א לב"נ לא קא בעי מר דאיחי‪ ,‬ומשום כך הזהירה תורה‬ ‫שיתן בעין יפה וידע כי נתינתו קבלה היא לו‪ ,‬ועל ידי זה וחי עמך‪ ,‬אף שיקבל ממך‪ ,‬וכהנ"ל‪.‬‬ ‫מי שמביא מתנות משלו בלי שום סיבה אדרבה מצוה ליקח ממנו‬ ‫וכתב בנחלת יעקב על פי' רש"י בפרשתינו‪ ,‬ועל דרך זה יבא על נכון מאמר זה שאמרו רז"ל‬ ‫יז[‬ ‫בפ"ק דברכות )י‪ (:‬הרוצה ליהנות יהנה כאלישע‪ ,‬ושאינו רוצה ליהנות אל יהנה‪ ,‬כשמאול הרמתי ע"כ‪,‬‬ ‫לפי שאותו האיש שהביא מבעל שלישה לחם ביכורים‪ ,‬בלי סיבה ופניה הביא‪ ,‬וזה מורה שכוונתו‬ ‫היתה לשם שמים‪ ,‬והוה כביכורים‪ ,‬ועל כן מותר לקחתה‪ ,‬ומצוה נמי איכא‪ ,‬והמונע מליקח מתנה כזו‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫כאילו מונע ממנו חסד‪ ,‬וכן יש לדקדק מלשון הגמ' שאמר כל המביא דורן לתלמיד חכם וכו'‪ ,‬דמשמע‬ ‫שמביא מעצמו ומרצונו‪ ,‬ולא בשביל איזה סיבה‪ ,‬וגם משמע שממקום אחר הוא מביאו אל התלמיד‬ ‫חכם‪ ,‬ועל כוונה זו נאמרו כל המאמרים בתלמוד‪ ,‬כל ההנה ת"ח מנכסיו וכו'‪ ,‬וכן הרוצה לנסך יינו על‬ ‫גבי המזבח ימלא גרונם של ת"ל וכו'‪ ,‬שמביא מעצמו אל התלמיד חכם ובלא סיבה ופניה בשלשת‬ ‫תנאים אלו‪ ,‬אבל שמואל שהלך אל מקומו ישראל‪ ,‬שנאמר והלך מידי שנה בשנה וסבב בית אל וגו'‪,‬‬ ‫לא רצה ליהנות‪ ,‬לפי שהיה מקום לחוש שהנותן מחמת כיסופא רוצה ליתן לו מתנה‪ ,‬מחמת שבא‬ ‫לעירו‪ ,‬ואיך יפטר ממנו בידים ריקנות‪ ,‬ואין כוונת הנותן להקריב ביכורים וכו'‪,‬‬ ‫וכן הביא בברכי יוסף שם בריו"ד )סי' רמו( להלכה למעשה‪ ,‬שכתב‪ ,‬כל המביא דורון לחכם‪,‬‬ ‫יח[‬ ‫היינו דוקא כשמביא מאליו ומעצמו בלי סיבה ופניה‪ ,‬רק לשם שמים‪ ,‬אז מותר לקבל‪ ,‬ומצוה איכא‪,‬‬ ‫והנמנע לקבל‪ ,‬מונע ממנו חסד וכו'‪ ,‬הרב נחלת יעקב‪.‬‬ ‫ועי' עוד כעין זה בשו"ת חתן סופר )סי' קמ( שכתב בא"ד‪ ,‬דעד כאן לא אמרינן דמידת‬ ‫יט[‬ ‫חסידות שלא לקבל מתנה‪ ,‬היינו שלא להיות להוט אחר מתנות אלא לבטוח בה'‪ ,‬כמש"כ המחבר‬ ‫שם‪ ,‬וכן הסביר בסמ"ע שם‪ ,‬אבל מי שרוצה ליתן לחבירו ונחת ינחת בנתינתו אם יקבלו ממנו‪ ,‬בודאי‬ ‫לא שייך שונא מתנות יחי'‪ ,‬דמה עול יש בדבר‪ ,‬וכן משמע ממקור הדין שהוא מעשה דר' גידל וכו'‪,‬‬ ‫וראי' לדבר נ"ל‪ ,‬מהא דקיי"ל בשו"ע או"ח סי' רכ"ג דהנותן מתנה לחבירו מברך המקבל הטוב‬ ‫והמטיב‪ ,‬ואי הוה מידת חסידות שלא לקבלו‪ ,‬לא היה מתקנים ברכה ע"ז‪ ,‬כמו דמצינו כמה דברים‬ ‫שלא תיקנו ברכה היכי דאיכא קצת סברא שלא לברך וכו'‪ ,‬אלא ע"כ דבכה"ג ליכא משום מידות‬ ‫חסידות‪ ,‬דלא נגרע בטחונו בה' על ידי זה‪ ,‬אלא בלהוט אחריו וכו'‪.‬‬ ‫אע"פ שנותן יותר ממתנה אחת יש איסור בדבר‬ ‫ועי' עוד שם בפתח עינים מה שכתב לדייק מה שאמר ושונא מתנות‪ ,‬אטו תרתי סני‪ ,‬וחדא‬ ‫כ[‬ ‫שקיל‪ ,‬והו"ל למימר שונא מתן‪ ,‬ואפשר על פי מה שאמרו במ' ב"מ דף כב‪ ,‬כלך אצל יפות‪ ,‬דאם בא‬ ‫בעל הבית ואוסיף בידו‪ ,‬ליכא תו משום כסופר‪ ,‬וזה מה שאמר שונא מתנות תרתי‪ ,‬לא מיבעי' חדא‬ ‫דיש לחוש משום כסופא‪ ,‬אלא אפי' בא בעל הבית והוסיף‪ ,‬דהו"ל תרתי מתנות‪ ,‬אפ"ה מתורת גדר‬ ‫שונא לקבל‪ ,‬חיה יחיה‪.‬‬ ‫כא[ וביור"ד סי' רמ"ו סעי' כ"א כתב הרמ"א‪ ,‬ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל‬ ‫הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה‪ ,‬שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח‪ ,‬ומכל‬ ‫מקום מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה‪ ,‬מדות חסידות הוא ומתת אלהים‬ ‫היא וכו'‪ ,‬וכל זה דשרי היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה‪ ,‬אבל אין לו לקבל דורונות מן‬ ‫הבריות‪ ,‬והא דאמרינן כל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים‪ ,‬היינו בדורונת קטנים שכן דרך‬ ‫בני אדם להביא דורון קטן לאדם חשוב אפי' הוא עם הארץ וכו'‪.‬‬ ‫וכתב שם הש"ך )ס"ק כא( ובכסף משנה שם משמע דאפי' דרונות מותר לקבל‪ ,‬וכן כתב מהרש"ל‬ ‫שם שאין הכרע בדבר‪ ,‬ומאן דקפיד קפיד‪ ,‬שהרי לא כתיב בקרא ולוקח מתנות ימות וכו'‪ ,‬ע"ש‪ ,‬וגם‬ ‫הב"ח האריך בזה דמותר לראש הישיבה או אב בית דין לקבל מתנות עד שיתעשר‪ ,‬שהוא כמו מלך‬ ‫וכהן גדול ע"ש‪.‬‬ ‫חידוש של החת"ס דמותר ליקח רק שיהיה לו שנאה לזה‬ ‫כב[ ועי' עוד בכתב סופר מס' חולין שם‪ ,‬שכתב בשם אביו החת"ס‪ ,‬שפירש שונא מתנות יחיה‪,‬‬ ‫ששונא לקחת מתנות יחי' דאף דודאי הוא דמי שצריך לאותו דבר מוכרח הוא לקבל‪ ,‬דמה לו לעשות‪,‬‬ ‫אלא דעכ"פ לא יהיה אוהב למתנות ויקשה עליו לקבלו וש"י‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ולפי דבריו אפשר לתרץ האיך קיבל אברהם מתנות מפרעה‪.‬‬ ‫ועתה נשוב לפרשתינו ליישב האיך קיבל אברהם אבינו מתנות מפרעה‪.‬‬ ‫אין ראיה מאברהם אבינו שלא קיבל ממלך סדום‪ ,‬דאפשר שהחמיר על עצמו‬ ‫ובדרישה שם כתב‪ ,‬וכן מצינו באברהם שאמר הרימותי ידי וגו'‪ ,‬אם מחוט ועד שרוך וגו'‪ ,‬והא‬ ‫א[‬ ‫דלא מייתי הגמ' והפוסקים ראיה מזה‪ ,‬משום דאפשר למימר איהו דאחמיר לנפשיה ממדת חסידות‬ ‫יתירה דהוה ביה‪.‬‬ ‫גם יש לומר משום דהוה מלך סדום רשע‪ ,‬לא רצה לזכות אותו בקבלתו מתנה ממנו‪ ,‬על דך וחסד‬ ‫לאומים חטאת )משלי יד לד(‪ ,‬וזהו שאמר ולא תאמר אני העשרתי‪.‬‬ ‫אברהם רצה להציל אותו ואת אשתו ועל ידי שיתנו החשובים מתנות בדעתם שיתנו להם‬ ‫לאשה גם הפחותים לא יעשו לו מאומה‬ ‫וכתב הגור אריה‪ ,‬ונראה שאברהם היה מתיירא כי פריצי הדור יהרגו אותו על דבר אשתו‪,‬‬ ‫ב[‬ ‫כי יפה היא‪ ,‬לכך אמר אמרי לי אחותי את‪ ,‬ובודאי ‪ ,‬חשובי המדינה לא יקחו אותך בחזקה‪ ,‬שאין אדם‬ ‫חשוב עושה זה‪ ,‬והחשובים אדרבא יכבדו אותי‪ ,‬שכל אחד ואחד יחשוב שאתן אותך לו לאשה‪,‬‬ ‫ובשביל זה אהיה חשוב גם כן נגד הפריצים כשיראו שהגדולים והשרים יכבדו אותי בשביל שרה‪,‬‬ ‫ולא עשו רעה לי‪ ,‬כי אין דרך לעשות רע לחשוב וכו'‪ ,‬ועתה כשיהיה נחשב בין החשובים לשלוח לו‬ ‫מתנות ויכבדו אותו‪ ,‬גם הפחותים יהיו יראים ממנו‪ ,‬ולא חשב אברהם כי המלך לו גדר לעשות מה‬ ‫שירצה‪ ,‬והשתא לא היה דעתו על המתנות רק שיהיה ניצול‪ ,‬וזהו למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי‬ ‫בגללך‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב בצידה לדרך‪ ,‬והנכון אצלי כי כך אמר אברהם‪ ,‬יתנו לי מתנות כי כל אחד‬ ‫ג[‬ ‫מנכבדי ארץ יתן לי מתנות בעבורך‪ ,‬כי כל אחד יתרצה להתחתן בך‪ ,‬ומתוך כך וחיתה נפשי בגללך‪,‬‬ ‫כי כל שר שיתן לו מתנות בעבורה ואברהם דוחה‪ ,‬יחשוב גדול ממני רוצה אותה וירא לאונסו‪ ,‬גם‬ ‫פריצי הדור כאשר יראו שהגדולים מכבדים אותו‪ ,‬יראים להרע לו‪ ,‬נמצא מתוך כך ינצל‪ ,‬והשתא לא‬ ‫היה דעתו על המתנות‪ ,‬רק מתוך המתנות ינצלו מהריגה‪ ,‬וזהו למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬יתנו לי מתנות‪,‬‬ ‫מתוך זה וחיתה נפשי בגללך‪.‬‬ ‫אי אפשר להנשא לאיש בלעדי רשות אחיה ויש לזה מחיר‬ ‫וכעין זה כתב במלבי"ם‪ ,‬ר"ל שתאמר לכל האנשים שאת מבקשת להנשא לאיש‪ ,‬רק באשר‬ ‫ד[‬ ‫את אחותי‪ ,‬ואי אפשר שתנשא לאיש בלעדי רשות אחיה והסכמתו‪ ,‬תודיע שכל מי שירצה לישא‬ ‫אותך צריך להיטיב לי בעבורך‪ ,‬פי' שצריך לתת לי מתנות במחיר מה שאתרצה שתנשא לו‪ ,‬כמ"ש‬ ‫ומגדנות נתן לאחיה ולאמה‪ ,‬שכן היה הנמוס שהבת היתומה עומדת ברשות אחיה‪ ,‬והיה דרכם לתת‬ ‫כסף וזהב לאבי הנערה או אחיה שימסור אותה לנשואין‪ ,‬ומלת בעבור מצאנו שפירושו כמו מחיר‪,‬‬ ‫כמו בעבור תברכך נפשי‪ ,‬ויש הבדל בין בעבור ובין בגלל‪ ,‬שבגלל מציין הסבה הקודמת‪ ,‬ר"ל אתה‬ ‫תהיה הסבה שתחיה נפשי‪ ,‬ובזה התחכם אברהם להמלט כי מי שירצה אותה לאשה‪ ,‬יבקש בעדה‬ ‫מחיר גדול שאין בכח איש לתת לו‪ ,‬כי לא עלה על לבו שיבקש אותה המלך‪ ,‬ובזה ימלט את נפשו‬ ‫ואת נפשה‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫וכעין זה כתב שם בדרישה‪ ,‬והא שקיבל מפרעה ואבימלך‪ ,‬היה נימוקו עמו דלשם מצוה‬ ‫ה[‬ ‫קעביד‪ ,‬כדכתיב בכל אחד תשובתו בצדו‪ ,‬דאצל פרעה כתיב‪ ,‬אמרי נא אחותי את למען ייטב לי‬ ‫בעבורך וחיתה נפשי בגלל‪ ,‬שקשה‪ ,‬איך מסר שרה לזנות בשביל הנאתו‪ ,‬ועוד שהקדים הטפל דהיינו‬ ‫למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬ואיחר העיקר דהיינו וחיתה נפשי בגללך‪ ,‬אלא הענין היה שאמר אמרי נא‬ ‫אחותי את‪ ,‬כדי שכל השרים והמושלים יחניפו לי בעבורך‪ ,‬בסברם שאתן אותך להם לאשה‪ ,‬ואני‬ ‫לא אתנך לשום אחד מהם‪ ,‬ולא יהיה שום אחד רשאי לפגוע בי‪ ,‬שיירא מהשר השני שגם כן דעתו‬ ‫עליה‪ ,‬וישמור נפשי מאחרים‪ ,‬וכן כולם‪ ,‬נמצא שקבלתו המתנה היא כדי שיסברו שהיא באמת אחותו‪,‬‬ ‫ושיתננה להם‪ ,‬ועל ידי כן יחיוה הוא והיא‪ ,‬ואל יפגעו בהם רשעים‪ ,‬ולהציל נפשו ולאפרושי מאיסורא‬ ‫קעבדי‪ ,‬והשתא אתי שפיר דקאמר דעל ידי שיטיבו לי כל אחד בעבורך וחיתה נפשי בגללך‪ ,‬וגם‬ ‫באבימלך הוצרך לקבל כדי שלא יאמרו לאחר שהתעולל בה כרצונו דחה אותה לחוץ כדרך שעושים‬ ‫לזונות‪ ,‬כדפי' רש"י על מה שאמר הנה הוא לך כסות עינים‪.‬‬ ‫אם מקבל מתנה ויודע ומודה שמה' הוא אינו בכלל שונא מתנות יחיה‬ ‫ועוד כתב בצידה לדרך‪ ,‬נראה לי שונא מתנות יחיה‪ ,‬ר"ל בודאי אם בא לו שום מתנות מאדם‬ ‫ו[‬ ‫ויאמר בלבו מאת ה' היתה זאת‪ ,‬כי במה אפרנס עצמי‪ ,‬בפרט מי שלומד תורה ואינו מתעסק בחיי‬ ‫שעה‪ ,‬אי לא אקבל מתנות מאין אקח‪ ,‬אך יחשוב ויתלה הסיבה בה'‪ ,‬ולא יאמר כי מצדו מצד שררתו‬ ‫בא לו הכבוד הזה שנותנים לו מתנות‪ ,‬וזהו שונא מתנות יחיה‪ ,‬ר"ל שונא שיהיה לו מצד מתנה‪ ,‬כי‬ ‫יאמר מה אני שיתנו לי מתנות אם לא מצד ה' הוא שנתן לו פרנסה על צד זה שיתנו לי‪ ,‬אבל אם‬ ‫יתלה הכבוד בעצמו‪ ,‬שהוא ראוי ליתנו לו מצד מעלתו‪ ,‬לא יחיה וכו'‪.‬‬ ‫נשים חומדות לממון ואמר כן רק לפייס דעתה של שרה‬ ‫ועוד כתב בצידה לדרך לתרץ‪ ,‬כי הנשים חומדות ממון‪ ,‬ולכך אמר לה אמרי נא וגו'‪ ,‬כדי‬ ‫ז[‬ ‫לפייסה‪ ,‬אבל לא היה בדעתו ליקח ממנו‪.‬‬ ‫אברהם היה מפייס לשרה שלא יעשו לה מאומה ואדרבה הם יהיו צריכים לתת לה מתנות‬ ‫לפייסה‬ ‫ובפני דוד כתב החיד"א שני תירוצים ליישב האיך קיבל אברהם מתנות‪ ,‬ואפשר דכוונת‬ ‫ח[‬ ‫אברהם אע"ה לישב לב שרה ולהבטיחה שלא תאונה אליה רעה ויצטרכו לתת לו מתנות לכפר על‬ ‫הלקחיה לבד‪ ,‬כמ"ש אבימלך הנה נתתי אלף כסף לאחיך‪ ,‬הנה לך כסות עינים‪ ,‬לומר שלא‬ ‫נתעללתי‪ ,‬וכמו שפי' רש"י שם שאלו מחזירה רקנית יאמרו לאחר שנתעלל בה החזירה‪ ,‬ועכשיו‬ ‫שהוצרך לבזבז ממון ולפייסה‪ ,‬יאמרו ודאי שעל כרחו השיבה ועל ידי נס ע"ש‪ ,‬וז"ש אמרי נא אחותי‬ ‫את‪ ,‬נא עתה אמירה לבד‪ ,‬שלא תעשה פרי זאת האמירה לעשות עבירה עמך ח"ו‪ ,‬רק שה' יצילך‬ ‫ויוצרכו לפייסני על ידי מתנות‪ ,‬ויתפרסם שלא חטאו עמך והחזירוך בעל כרחם‪ ,‬וז"ש למען ייטב לי‬ ‫בעבורך להבטיח לשרה שלא יקרה רע‪ ,‬כי אם לעשות יקר ולתת מתנות לפיוס על הלקיחה לבד‪.‬‬ ‫אם יש טיבותא להנותן מתנה מותר ליקח מתנה‬ ‫וכתב‪ ,‬ועוד אפשר לומר דבמקום שיש טיבותא לנותן לא שייך שונא מתנות יחי'‪ ,‬וז"ש למען‬ ‫ט[‬ ‫ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות‪ ,‬וכי תימא הכתיב ושונא מתנות יחיה‪ ,‬לזה אמר וחיתה נפשי ואין זה‬ ‫כמקבל מתנות מעלמא דלא יחיה‪ ,‬אבל אני וחיתה נפשי‪ ,‬והטעם בגללך‪ ,‬דאלו המתנות הם בגללך‪,‬‬ ‫ומטי להו הנאה‪ ,‬וא"כ אינו בסוג מתנות דעלמא וחיתה נפשי‪.‬‬ ‫לקח מתנות כדי שיתגדל שם שמים‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ובספר חוט של חסד כתב‪ ,‬יש לומר שכוונתו לשמים היה‪ ,‬שיראו כולם איך נתקיים בו ברכתו‬ ‫י[‬ ‫של הקב"ה ואגדלה שמך‪ ,‬שכל כך נתגדל עד שהמלכים שולחים לו דרונות‪ ,‬ובפרט במצרים שהיו‬ ‫מכשפים‪ ,‬ועם כל זה כל כך נתגדל שייראו ממנו‪ ,‬וקרוב לזה מצאתי בספר הזוהר הק' )בראשית דף‬ ‫פב‪ (:‬וז"ל‪ ,‬אמר רבי אבא‪ ,‬כל כך למה אזדמן ליה לאברהם ולמאי אצטריך‪ ,‬אלא בגין לגדלא שמיה‬ ‫דאברהם ושרה בעלמא‪ ,‬דאפי' במצריים דאינון מכשפים ולא הוה יכיל בר נש לאשתזיב מנייהו‪,‬‬ ‫אתגדל אברהם ואסתלק לעילא‪ ,‬הדא הוא דכתיב ויעל אברם ממצרים עכ"ל‪.‬‬ ‫פרע הקפותיו פי' שהשיב להם הטענה למה אין לו ברכת ה'‬ ‫ויש להוסיף לזה דברי החתם סופר בתורת משה )ד"ה ויהי רעב(‪ ,‬אומר כך דרך הצדיקים‬ ‫יא[‬ ‫שלא לסמוך על הנס‪ ,‬ובפרט כי עיקר פירסום אלהות שהיה אברהם אבינו מפרסם היה על ידי שהיה‬ ‫ביתו פתוח לרוחה‪ ,‬ועתה אין לחם בארץ‪ ,‬וזאת היה הסיבה מאת ה' כדי לגדלו‪ ,‬כי ראו כולם השגחת‬ ‫ה' בו אשר מלכים לא יוכלו ליגע בכל אשר לו‪ ,‬ונראה שז"ש רז"ל בב"ר והובא ברש"י לקמן על‬ ‫הפסוק וילך למסעיו‪ ,‬בחזרתו פרע הקפותיו‪ ,‬ויפלא מאוד אברהם שהיה אדם גדול ועשיר מאד היתכן‬ ‫לאמר שלוה באכסניא בדרך‪ ,‬אבל הכוונה כאשר קרא אברהם בשם ה'‪ ,‬היו כל העולם שואלים‬ ‫לאברהם כקושיית ספר חובת הלבבות )שער הבטחון בפתיחה( אם השי"ת זן ומפרנס לכל‪ ,‬למה‬ ‫הוא צריך לילך למרחקים לבקש טרפו‪ ,‬גם אמרו לו כי כאשר בא הוא לארץ כנען אזי מיד בא הרעב‬ ‫אשר כמוהו לא היה עדיין כמאמר הרעב הראשון‪ ,‬והיו אומרים כי בעבורו באה הרעב הזאת‪ ,‬ואברהם‬ ‫בחוזק אמונתו בהקב"ה לא פנה אל טענתם ולא הרהר בכל אלה‪ ,‬ואמר להם כי סוף הכבוד לבוא‪,‬‬ ‫ועתה כאשר שב וכל טוב בידו‪ ,‬ונודע להם הנס שנעשה לו בבית פרעה‪ ,‬אז פרע הקפותיו‪.‬‬ ‫לקח מתנות כדי לפרוע החובות‬ ‫ובחכמת התורה כתב בטעם החילוק למה כאן בפרעה לקח אברהם‪ ,‬ובמלך סדום לא היה‬ ‫יב[‬ ‫רוצה לקבל‪ ,‬דבסדום לא היה אברהם בעל חוב עוד‪ ,‬ולא היה צריך לשלם חובותיו‪ ,‬לכך לא רצה‬ ‫לקבל‪ ,‬אך בפרעה שהיה אברהם בעל חוב‪ ,‬לכך היה מוכרח לקבל‪ ,‬וביקש לקבל כדי לשלם חובותיו‬ ‫שלא יהיה ח"ו לוה רשע וכו'‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ובזה א"ש‪ ,‬דהנה כתיב שונא מתנות יחיה‪ ,‬ובארנו הכוונה בחיבורי לאבות )מגן אבות עמ' קעב(‬ ‫דלכך לא אמר אינו מקבל מתנות יחיה‪ ,‬דיתכן אף מי שיקבל מתנות רק שהוא מחמת אין ברירה‬ ‫ושונא המתנה‪ ,‬ויותר היה טוב לו אם לא היה מקבל ושונא המתנה‪ ,‬יחיה‪ ,‬אף שמקבל המתנה‪ ,‬ובזה‬ ‫א"ש‪ ,‬דאברהם היה שונא המתנה‪ ,‬ומה שקיבל הוי רק לפרוע חובותיו באין ברירה‪ ,‬וז"ש ואברם כבד‬ ‫מאוד בכסף ובזהב‪ ,‬כי היה עליו למשוי מכח דהוי שונא מתנות‪ ,‬ולא תקשה אם היה שונא למה קיבל‪,‬‬ ‫מכח דוילך למסעיו לפרוע הקפותיו‪ ,‬לכך קיבל מחמת אין ברירה ‪.1‬‬ ‫‪ 1‬אברם כבד כיון שהממון אינו משלו‬ ‫ועי' עוד מה שכתב לפרש על פי זה‪ ,‬דיש לומר על דרך הלצה‪ ,‬דלכך אמר ואברם כבד מאוד בכסף וזהב‪,‬‬ ‫דהנה מדרך הטבע אף אם יהיה לאדם אלפי רבואות זהב לא יהיה למשוי לו‪ ,‬מצד שהדבר חביב לו כל כך עד‬ ‫שהכל אינו למשוי לו‪ ,‬אך זה אם יש לו משלו‪ ,‬אך אם יש לו משל אחרים בפקדון הוי שפיר למשוי עליו‪ ,‬כיון‬ ‫שאינו שלו‪ ,‬וא"כ ה"נ אם היה הממון הזה נשאר בידו משלו לא היה הממון משוי עליו כלל‪ ,‬אך כיון שידע שלא‬ ‫לו יהיה הממון רק יצטרך לפרוע הקפותיו‪ ,‬א"כ הוי ממון של אחרים‪ ,‬לכך הוי עליו למשוי‪ ,‬וז"ש ואברם כבד‬ ‫מאוד בכסף וזהב‪ ,‬והיינו דלכך הוי למשוי‪ ,‬וז"ש ואברם כבד מאוד בכסף וזהב‪ ,‬והיינו דלכך הוי למשוי עליו מכח‬ ‫וילך למסעיו‪ ,‬שהלך לפרוע הקפותיו‪ ,‬לכך לא הוי הממון שלו‪.‬‬ ‫אברם כבד שהשטן עומד כגנדו שלא ישלם החובות‬ ‫וכתב‪ ,‬מיהו לפי האמת זה אינו‪ ,‬דודאי היה חביב על אברהם מה שהלך לפרוע חובותיו‪ ,‬אך י"ל דהנה בכל דבר‬ ‫מצוה השטן עומד כנגדו לבטלו ומעכב הענין אבל בדבר שאין בו מצוה כלל‪ ,‬בזה אין השטן מתגבר עליו‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫אמר אדרבה שלא תאמרי אחי הוא אלא אחותי את כדי שלא יתנו לי מתנות‬ ‫ובספר מגלה צפונות כתב חידוש גדול‪ ,‬הכוונה אמרי נא אחותי את‪ ,‬והטעם שאינני אומר‬ ‫יג[‬ ‫לך שתאמרי אחי הוא‪ ,‬למען שאם תאמרי כך‪ ,‬נמצא את עושה לי עיקר‪ ,‬וכיון שאת עושה לי עיקר‬ ‫יתנו לי מתנות‪ ,‬ואני איני רוצה מתנות משום ושונא מתנות יחיה‪ ,‬ונמצא שוחיתה נפשי בגללך‪,‬‬ ‫כשתאמרי אחותי את‪ ,‬שאת עושה לי טפל‪ ,‬כאומרם חכז"ל במדרש וכו'‪ ,‬וזה לא יתנו לי מתנות‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ובחיבור אחר פירשתי זה בלשון רש"י‪ ,‬למעט ייטב לי בעבורך‪ ,‬יתנו לי מתנות‪ ,‬שאין הכוונה‬ ‫שהזמין עצמו למתנות חלילה‪ ,‬אך ציווה לה לומר אמרי נא אחותי את‪ ,‬למען שאם תאמר אחי הוא‪,‬‬ ‫את עושה לי עיקר ויתנו לי מתנות‪ ,‬ואיני רוצה‪ ,‬ורש"י לא בא לפרש כי אם שייטב לי הוא מתנות‪,‬‬ ‫אמנם כוונתו שלא יתנו לו מתנות‪.‬‬ ‫המצריים לא היו צרי עין ומותר לקבל מהם‬ ‫ובמושב זקנים כתב‪ ,‬אלא י"ל כי דעתו וכוונתו היה כדי שלא יבינו שהיא אשתו‪ ,‬ועוד י"ל זהו‬ ‫יד[‬ ‫שאמר הנביא אל תלחם את לחם רע עין‪ ,‬לפי שהסדומים היו צרי עין‪ ,‬על כן לא רצה לקבל מהם‪,‬‬ ‫אבל המצרים אינו כך‪.‬‬ ‫ודבריו אתי שפיר לפי דברי הספר החסידים המובא לעיל דטעם האיסור הוא כדי שלא יקח מצרי‬ ‫עין‪.‬‬ ‫וכעין זה כתב ובנחלת יעקב על פי' רש"י כתב‪ ,‬יש להקשות‪ ,‬מ"ש גבי פרעה ואבימלך‬ ‫טו[‬ ‫שקיבל אברהם המתנות‪ ,‬וגם אמר למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬ופירש הרב יתנו לי מתנות‪ ,‬ואילו גבי מלך‬ ‫סדום לא רצה לקבל‪ ,‬ואמר ולא תאמר אני העשרתי את אברהם‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דשאני מלך סדום‪ ,‬לפי‬ ‫שלא ברצון אמר תן לי הנפש והרכוש קח לך‪ ,‬ומתנה כזו שומר נפשו ירחק ממנה‪ ,‬אבל פרעה‬ ‫ואבימלך שמרצונם הטוב נתנו לו‪ ,‬מתנה כזו שרי לקבלה‪.‬‬ ‫עי' לעיל מה שהבאנו מה שכתב הנחלת יעקב לפי זה להלכה למעשה‬ ‫אמר לשרה עצה שתאמר להם אחי הוא על ידי שתאמרו להם שאחיה עני וצריך למתנות‬ ‫והטו"ז בספרו דברי דוד כתב לחדש פירוש אחר‪ ,‬דהנה אברהם רצה שתאמר שרה אחי‬ ‫טז[‬ ‫הוא‪ ,‬ודבר זה אינו שייך אלא אם ישאלוה אם בעלך הוא‪ ,‬תשיב אמריה לא‪ ,‬אלא אחי הוא‪ ,‬אבל אם‬ ‫לא ישאלוה שום שאלה אם היא תתחיל ותאמר אחי הוא‪ ,‬ירגישו שיש ערמה בדבר‪ ,‬דמי בקש זאת‬ ‫ממנו דבר זה‪ ,‬וע"כ היה ירא שמא לא ישאלהו ויהרגוה שיחשבו שבעלה הוא‪ ,‬וע"כ אמר לה‪ ,‬הנה אם‬ ‫יבאו אנשים תתחילי ותאמרי‪ ,‬יש לי אח עני‪ ,‬אני מבקשת שתתנו לי מתנות‪ ,‬בזה תוכלי שפיר להודיע‬ ‫לבטלו‪ ,‬ולכך אם לא היה אברהם הולך לפרוע הקפותיו‪ ,‬ולא היה הולך לדבר מצוה‪ ,‬לא היה השטן מכביד‬ ‫עליו את הממון למשוי‪ ,‬רק היה נקל לו‪ ,‬אך כיון שהלך לקיים בו דבר מצוה‪ ,‬רצה השטן לבטלו‪ ,‬וכמו שיש‬ ‫במדרש במעשה עקדה שעשה השטן כנהר ונחל וכמה סיבות לבטלו‪ ,‬כן ה"נ הכביד עליו השטן הממון שהיה‬ ‫כמשוי‪ ,‬כדי שאולי ישליכו אברהם ולא יקיים בהם המצוה‪ ,‬וז"ש ואברם כבד מאוד בכסף ובזהב‪ ,‬מכח וילך‬ ‫למסעיו‪ ,‬שהלך לעשות בהם מצוה לפרוע הקפותיו‪ ,‬לכך עשאו השטן לכבד ומשוי לבטלו‪.‬‬ ‫וז"ש אברהם דביקש משרה אמרי אחותי את למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬ואף שלא יומשך לי מהטבה זה טובת הגוף‬ ‫כיון שאני בעל חוב לאחרים ואצטרך לשלם להם‪ ,‬ולא יהיה לי הכסף‪ ,‬מ"מ ארויח טובת הנפש כיון שפריעת‬ ‫בעל חוב מצוה‪ ,‬ולהיפוך כתיב לוה רשע ולא ישלם‪ ,‬לכך אם יהיה לי ממון לשלם‪ ,‬יהיה לי טובת הנפש‪ ,‬וז"ש‬ ‫למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬וארויח שוחיתה נפשי בגללך‪ ,‬כי יהיה לי חיי הנפש שאקיים גם מצוה לפרוע חובתי‬ ‫וא"ש‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫שאני אחיך‪ ,‬אבל אין ח"ו כוונתי לקבל מתנות‪ ,‬אלא להציל נפשי‪ ,‬וזהו פירוש הכתוב‪ ,‬אמרי נא למען‬ ‫ייטב לי בעבורך‪ ,‬זה יהיה דבור שלך‪ ,‬אבל אני איני מתכוין לזה‪ ,‬אלא וחיתה נפשי בגללך כנ"ל נכון‪.‬‬ ‫אברהם רצה שיתנו לו מתנות והוא לא יקבלם ועל ידי זה יזכה לחיים‬ ‫ועי' בצידה לדרך שכתב בא"ד‪ ,‬ויש מפרשים ע"ד הלציי‪ ,‬יתנו לי מתנות ולא אקבלם‪ ,‬ובשכר‬ ‫יז[‬ ‫זה וחיתה נפשי בגגלך‪ ,‬ע"ד שונא מתנות יחיה‪.‬‬ ‫לא אתי שפיר בדברי רש"י והפסוקים‬ ‫וכתב‪ ,‬והמפרשים הללו לא בדעת ידברו‪ ,‬שהרי כל עצמו של רש"י שפירש יתנו לי מתנות‪ ,‬הוא ממה‬ ‫שכתב אח"כ ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וגו'‪ ,‬ש"מ שהטוב הוא מה שהיו נותנים לו‬ ‫מתנות והוא קבלם‪.‬‬ ‫לא היה לו נסיון עד כאן שיתנו לו מתנות ויסרב‬ ‫אכן בדברי יואל )עמ' ריג( מצינו שכתב כתירוץ זה מדעת עצמו‪ ,‬ומיישב הקושיא שקשה לו‪,‬‬ ‫יח[‬ ‫שכתב‪ ,‬ע"פ מה שכתב הרמב"ן ז"ל בפרשת וירא על הפסוק והאלקים נסה את אברהם‪ ,‬דענין‬ ‫הנסיון הוא‪ ,‬כי השם צדיק יבחן ויודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו‪ ,‬ע"כ ינו' אותו בנסיון‪,‬‬ ‫להוציא הדבר מכח אל הפועל‪ ,‬להיות לו שכר מעשה טוב‪ ,‬לא שכר לב טוב בלבד עיי"ש‪.‬‬ ‫ואמרי' במס' חולין )מד‪ (:‬ר' אלעזר כי הוו משדרי לי' מבי נשיאה מידי לא שקיל וכו'‪ ,‬אמר לא בעי‬ ‫מר דאחיה דכתיב ושונא מתנות יחיה וכו'‪ ,‬ואפשר לומר‪ ,‬דאברהם אבינו מעולם לא בא לידי נסיון זה‪,‬‬ ‫שיצרו ליתן לו מתנות ויסרב מלקבלם‪ ,‬כי היה נרדף בעיני הבריות בשביל אמונתו כידוע‪ ,‬ועד עתה‬ ‫לא היה מי שיתן לו מתנות‪ ,‬ועתה שנתנסה בזה שפרעה רצה ליתן לו הרבה מתנות‪ ,‬והוא סירב ולא‬ ‫קבלם‪ ,‬מגיע לו שכר מעשה ולא שכר מחשבה לבד‪ ,‬ושכר מעשה זו מבואר בכתוב דשונא מתנות‬ ‫יחיה‪.‬‬ ‫ע"כ אתי שפיר מה שאמר אברהם למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬ופי' רש"י יתנו לו מתנות‪ ,‬ור"ל דעל ידי‬ ‫שלא אקבלם ואעמוד בנסיון‪ ,‬אזכה לוחיתה נפשי בגללך‪ ,‬דשונא מתנות יחיה‪ ,‬ואתי שפיר מה‬ ‫שהקדים המתנות ואח"כ אמר וחיתה נפשי‪ ,‬דהוא העיקר‪ ,‬אבל מפני שהמתנות הוא הסיבה למתן‬ ‫שכר‪ ,‬כי מפני שסירב ולא קיבל מהם מתנות‪ ,‬יגיע אליו הברכות דשונא מתנות יחי' ע"כ הקדים‬ ‫המתנות שהוא הסיבה‪ ,‬ואח"כ אמר וחיתה נפשי בגללך‪ ,‬שהוא שכר הנסבב‪ ,‬וא"ש מ"ש הכתוב ויהיה‬ ‫לו צאן ובקר וגו'‪ ,‬וגם מ"ש התרגום יונתן והוו לי' מדילי'‪ ,‬דבאמת אברהם אבינו לא קבל ממנו המתנות‪,‬‬ ‫ועל ידי שעשה מדת החסידות בדבר שלא נתחייב בו‪ ,‬מגיע לו מתן שכרו בעולם הזה‪ ,‬ונתן לו השי"ת‬ ‫צאן ובקר ועבדים וכו'‪ ,‬וע"כ אמר הכתוב ויהי לו צאן ובקר וכו'‪ ,‬ולא נאמרו ויתן לו צאן ובקר‪ ,‬וזה שפי'‬ ‫התרגום יונתן והוו לי' מדילי'‪ ,‬ממה שנתן לו השי"ת מתן שכרו‪ ,‬ולא ממה שנתן לו פרעה‪ ,‬כי לא קיבל‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫ואתי שפרי מ"ש למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬ופי' רש"י יתנו לו מתנות‪ ,‬לא שהיה מתאוה בעצם אל המתנות‪,‬‬ ‫כי מעיקרא לא היה בדעתו לקבלם‪ ,‬אלא שהיה מתאוה שיבא לידי נסיון זה וירצו ליתן לו מתנות‪,‬‬ ‫ועל ידי שיעמוד בנסיון ולא יקבלם‪ ,‬יוציא מחשבתו הטובה מכח אל הפועל‪ ,‬ויגיע לו שכר המעשה‬ ‫ולא שכר המחשבה לבד‪ ,‬ויתקיים בו הברכה וחיתה נפשי בגללך‪.‬‬ ‫כוונת המתנות היינו שם הטומאה שיהיה לו כח לאברהם אבינו עליהם‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫ועוד כתב בדברי יואל )עמ' רלב(‪ ,‬ע"פ מ"ש בילקוט ראובני בשם ספר הק' עשרה‬ ‫יט[‬ ‫מאמרות‪ ,‬וז"ל שאין מתנות הללו אלא שם טומאה שנטל ממצרים‪ ,‬להנחיל אותן אח"כ לבני‬ ‫הפלגשים‪ ,‬דכתיב ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות‪ ,‬ובהיותו שליט על שם טומאה עכ"ל‪ ,‬והנה‬ ‫הבאנו לעיל מדבר הנזר הק' דהרכב ושכחת התורה הכל מצד שליטת החיצונים‪ ,‬וכמו כן בלבול‬ ‫המוחות וטירוף הדעת מהחולקים עליו היה הכל מצד התגברות ושליטת כוחות הטומאה‪ ,‬ולסיבה זו‬ ‫רצו להורגו וניצול מהם בדרך נס וכו'‪ ,‬וע"כ רצה אאע"ה שיתנו לו מתנות שמות הטומאה‪ ,‬כדי שישלוט‬ ‫עליהם‪ ,‬דעל ידי שהמצריים בעצמם ימסרום לו‪ ,‬יבוטלו כוחות הטומאה‪ ,‬ויקל לו יותר להכניעם וינצל‬ ‫מרעתם וישאר בחיים‪ ,‬ולא יצטרך לנס שלא כדרך הטבע‪.‬‬ ‫ובזה יבואר קישור הכתוב למען ייטב לי בעבורך יתנו לי מתנות‪ ,‬ועל ידי זה וחיתה נפשי בגללך‪ ,‬וא"ש‬ ‫שהקדים המתנות‪ ,‬דבקשת המתנות היתה לסיבה וחיתה נפשי כנ"ל‪ ,‬אבל באמת לא היה אברהם‬ ‫אבינו רוצה ומתאוה ליקח מתנות‪ ,‬כמ"ש במלך סדום‪ ,‬שאפי' מה שהיה מגיע לו מדינא לא רצה‬ ‫לקבל‪ ,‬וא"ש דברי התרגום יוב"ע עה"פ ולאברם הטיב בעבורה ויהיה לו צאו וגו' והוה לי' מדילי'‪,‬‬ ‫שאה"נ על ידי המתנות שנתן פרעה הטיב לאברהם‪ ,‬שעל ידי הכניע כוחות הטומאה לשלוט עליהם‬ ‫כנ"ל‪ ,‬אבל לא נהנה מממונם לצורך החזקת ביתו והתלמידים‪ ,‬אלא ויהי לו צאן ובקר וגו'‪ ,‬ודייק‬ ‫התרגום יוב"ע והוה לי' מדילי' שהיה לו כל אלו משלו ומצד הקדושה‪ ,‬ולא ממה שנתן לו פרעה‪ ,‬כי‬ ‫אותם נתן לבני הפילגשים‪ ,‬ורצונו בהם היה רק כדי להכניע כוחות הרע כנ"ל‪.‬‬ ‫וכן כתב להאריך בפי' באר בשדה על פי' רש"י‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ונלע"ד שדבר גדול דיבר הנביא‪,‬‬ ‫כ[‬ ‫והמתנות האלו שבקש‪ ,‬לא של כסף וזהב ואבנים טובות היו‪ ,‬אלא שם הטומאה ביקש לידו‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫במדרש ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות‪ ,‬מאי מתנות‪ ,‬שם הטומאה מסר להם‪ ,‬שו"ר בילקוט‬ ‫הראובני שכתב כן בשם הרב עשרה מאמרות עלץ לבי‪ ,‬וכן אמרו ג"כ בזוהר הק' ע"כ‪ ,‬ה"נ יתנו לי‬ ‫מתנות שילדמו לו שם הטומאה‪ ,‬ואברהם אדעתא דהכי ירד למצרים למנדע כל אינון דרגין דמתאחדן‬ ‫לתתא ומצרים הוה נטיל מימינא ובג"כ נחת למצרים וכו'‪ ,‬וכלפי דכתיב כל באיה לא ישובון ולא ישיגו‬ ‫ארחות חיים‪ ,‬ואמר וחיתה נפשי בגללך‪ ,‬נפשי דייקא וכו'‪.‬‬ ‫לקח מתנות דמעשה אבות סי' לבנים דבני ישראל יצאו ממצרים ברכוש גדול‬ ‫כא[ ועוד כתב שם בבאר בשדה )וכן מצינו פי' זה בשאר מפרשים( ולפי פשטן של דברים יש‬ ‫לתרץ‪ ,‬דמה שבקש אברהם אבינו ע"ה מתנות‪ ,‬לא היה בשבילו‪ ,‬אלא משום שהאבות סימן לבנים‪,‬‬ ‫וכל מה שאירע לאברהם בירידתו למצרים‪ ,‬כן אירע לבניו‪ ,‬וכמ"ש במדרש רבה ר"פ אמר הקב"ה‬ ‫לאברהם צן וכבוש את הדרך לפני בניך וכו'‪ ,‬וכיון שאאע"ה היה נביא‪ ,‬וידע שהוא כובש הדרך לבניו‪,‬‬ ‫ביקש שיתנו לו כדי שכן יהיה גם לבניו ויצאו ברכוש גדול‪ ,‬וכי היכי דהכא זכה אברהם לעוש בזכות‬ ‫שרה‪ ,‬כדכתיב למען ייטב לי בעבורך‪ ,‬ה"נ במצרים בזכות נשים צדקניות זכו לביזה וכו'‪.‬‬ ‫כב[ ועי' עוד בדברי יואל מה שכתב בעמ' ש"ז‪ ,‬על פי מה שכתב בספה"ק זרע קודש‪ ,‬שצריך‬ ‫להממון בדורות הבאים כדי ליתן שוחד להמלכות שגוזרים גזירות על ישראל עיי"ש‪ .‬וכעין זה כתב‬ ‫במגלה צפונות עיי"ש‪.‬‬ ‫שונא מתנות היינו רק אם מקבל משום כבוד תורתו‬ ‫וחידוש גדול מצינו בספר בנין אריאל בפרשתינו‪ ,‬שכתב‪ ,‬אמנם הדבר מבואר ע"פ מ"ש‬ ‫כג[‬ ‫רז"ל הנהנה מכבוד התורה כאלו נוטל חייו‪ ,‬דכתיב כי הוא חייך‪ ,‬והוא כמוכר חיים בשביל ממון‬ ‫למתנות שמקבל‪ ,‬ומן הטעם הזה לא רצו רבי אליעזר ורבי זירא לקבל מתנות מבי ריש גלותא וכו'‪,‬‬ ‫לפי שידעו דבשביל תורתם הוא שולח להם‪ ,‬לכך לא רצו לקבל כדי שיחיו‪ ,‬וזהו אם נותנין לחכם‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫בשביל תורתו‪ ,‬אבל אם נותנים לו מטעם אחר‪ ,‬ודאי שאין בזה משום שונא מתנות יחיה )ויש לעיין‬ ‫במס' ב"ב ובחו"מ סי' קע"א(‪ ,‬מצד הסברא‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬וכבר כתב מוהרי"ל בלקוטים אהא דרבי היה מכבד עשירים‪ ,‬שעשה כן כדי שכל העולם‬ ‫יכבדוהו בשביל עשרו‪ ,‬ולא יהנה מכבוד התורה‪.‬‬ ‫ובזה פירשתי מה שאמר הכתוב תפארת חכמים עשרם‪ ,‬ומעתה יפה שיחתו של אברהם אבינו באמרו‬ ‫אמרי לי אחי הוא וכו'‪ ,‬למען ייטב לי בעבורך לא בשביל חכמתי ותורתי‪ ,‬ואז וחיתה נפשי בגללך‪,‬‬ ‫שאפי' אקבל מתנות לא יבצק מכדי חיי כלום‪ ,‬מאחר שהמתנות הם בגללך‪ ,‬ולא בשביל תורתי ודו"ק‪.‬‬ ‫וזהו חידוש גדול לומר דכל הדין הוא רק בתלמידי חכמים‪ ,‬ולא בסתם בני אדם‪.‬‬ ‫ההטבה היינו שלא לקחו כלום מאברהם אבינו‬ ‫כד[ ובעל בן איש חי בספרו אדרת אליהו כתב לחדש‪ ,‬דאפשר לומר דלעולם אברהם אבינו‬ ‫ע"ה לא קבל מתנות בעין מן פרעה‪ ,‬ואמנם ההטבה שהיטיב לו פרעה הוא שלא לקח פרעה את‬ ‫ממונו‪ ,‬כי הא ודאי איש כאברהם שהוא עברי ואינו עובד ע"ז‪ ,‬ואינו מתערב עם גויי הארץ ובא גר לארץ‬ ‫נכריה היא ארץ מצרים שהם רשעים רעים וחטאים ושונאים גמורים יותר משאר אומות‪ ,‬כי עליהם‬ ‫נאמר לא יוכלון המצריים לאכול את העברים לחם‪ ,‬כי תועבה היא למצרים‪ ,‬וא"כ אברהם אבינו ע"ה‬ ‫אשר בא לשם עם רכושו וצאנו וכל מקנהו‪ ,‬הא ודאי אם תמלט נפשו מידם‪ ,‬מ"מ ממונו לא ימלט‬ ‫מידם‪ ,‬ובודאי שיגנבו ויגזלו ממנו כל רכושו ומקנהו אשר הביא מארץ כנען‪ ,‬ובפרט שהוא איש גר‪,‬‬ ‫ואם היה יהיה שאברהם נכנס למצרים עם כל רכושו ומקנהו ויצא לשלום ולא חסר דבר‪ ,‬הא ודאי‬ ‫דבר פלא הוא‪ ,‬ובודאי שטובה גדולה היא אצלו‪ ,‬והוא ע"ד אותו המשל שמביא בספר בן סורא‪ ,‬לאותו‬ ‫אריה שעמד עצם בגרונו‪ ,‬ובא אותו העוף שיש לו חוטם ארוך והכניס ראשו לתוך פיו של אריה‪ ,‬ומשך‬ ‫העצמם‪ ,‬ואח"כ ביקש מן האריה שכר טרחו שהצילו מן המיתה‪ ,‬וא"ל האריה די לך הטובה הזאת‬ ‫שבאת לתוך הפה שלי ולא בלעתיך בבליעת רוקי‪ ,‬ומי שמע כזאת ומי ראה כאלה שעוף כמותך יכנס‬ ‫בפה האריה ויצא בשלום ע"ש‪.‬‬ ‫וכן הדבר הזאת שיצא אברהם לשלום עם כל רכושו ממצרים‪ ,‬אין לכך טובה גדולה מזו‪ ,‬וז"ש ולאברם‬ ‫היטיב בעבורה‪ ,‬ומה ההטבה שלו‪ ,‬אל תחשוב שנתן לו דבר בעין‪ ,‬אלא ויהי לו צאן ובקר וכו'‪ ,‬ר"ל‬ ‫שפרעה היטיב לו בזה שהשאיר לו מה שהיה אצלו‪ ,‬שגם בעודנו בתוך מצרים היה לו צאן ובקר וכו'‪,‬‬ ‫שלולי זה בלי ספק לא היה באפשר שיהיה לו בארץ מצרים כל המקנה‪ ,‬כי תיכף בעת שבא היו‬ ‫גוזלים ממנו הכל קמא קמא‪ ,‬וזאת הטובה שעשה לו שנשאר לו מה שהיה לו‪.‬‬ ‫בענין אם מותר ליקח מתנות מעכו"ם‬ ‫כה[ ובתוספות השלם על התורה הביא מבעלי התוס' תי' על אברהם אבינו האיך לקח מתנות‬ ‫מפרעה‪ ,‬ונ"ל היינו דוקא מישראל‪ ,‬שמחסר ממונו‪ ,‬מגויים שרי‪.‬‬ ‫ובזה מצינו דיון בפוסקים‪ ,‬דהנה בהל' יו"ט סי' תצ"ח כתב בשו"ע )סעי' י"א( בהמה חציה של‬ ‫כו[‬ ‫גוי וחציה של ישראל‪ ,‬יכולים לשחטה ביום טוב‪ ,‬ואפי' יש להם שתים יכול לשחוט שתיהן‪ ,‬וכתב‬ ‫המג"א )ס"ק כ"א( וא"כ אם העכו"ם רוצה ליתן לו הגדולה והטובה‪ ,‬אסור לשחוט השניה ע"כ‪ ,‬וכתב‬ ‫שם במנחת פתים‪ ,‬צ"ע‪ ,‬דהא יכול לומר מתנה לא בעינא‪ ,‬דשונא מתנות יחיה‪ ,‬כדאיתא בפרק קמא‬ ‫דב"ב )יג‪ ,(:‬ובחושן משפט סי' קעא סעי' י'‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫הקב"ה וויתר ממונם של עכו"ם‬ ‫וכתב‪ ,‬ואולי בעכו"ם לא שייך זה‪ ,‬דהקב"ה וויתר ממונם לישראל‪) ,‬ושוב מצאתי כן במנחת יהודה על‬ ‫התורה פר' לך לך על הכתוב למען ייטב לי יע"ש(‪.‬‬ ‫לפי הטעם כדי שתוכיח הנותן מתנה בעכו"ם אינו שייך הוכח תוכיח‬ ‫וכתב‪ ,‬וגם לפי טעם הסמ"ע חו"מ סי' רמ"ט )ס"ק ד'‪ ,‬הנ"ל(‪ ,‬יש לומר דבעכו"ם לא שייך זה‪,‬‬ ‫כז[‬ ‫דהא אין ישראל מצווה להוכיחו‪ ,‬כמבואר ברש"י סנהדרין עה‪ .‬ד"ה ואם איתא‪ ,‬דהוכח תוכיח את‬ ‫עמיתך כתיב ולא גר תושב יעו"ש ודו"ק‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬אמנם בירושלמי שבת פרק קמא )הלכה ד'( איתא‪ ,‬דבגזירת י"ח דבר גזרו על מתנותיהן‪ ,‬והיינו‬ ‫שלא יקבלו מתנות מעכו"ם יעו"ש‪ ,‬ועי' ביצה כד‪ .‬ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל‪,‬‬ ‫ואמר מותרין הם אלא שאין רצוני לקבל ממנו‪ ,‬ופי' רש"י שם‪ ,‬שהיה שונאו יעו"ש‪ ,‬משמע דמותר‬ ‫לקבל מתנות מגוי‪ ,‬ולא כהירושלמי הנ"ל‪ ,‬ובהגהותי לירושלמי כתבתי‪ ,‬דיתכן דמתנותיהן היינו צדקה‪,‬‬ ‫דגזרו שלא לקבל צדקה מעכו"ם‪ ,‬וזה דין מוסכם גם בש"ס דילן‪ ,‬אלא דהירושלמי סובר דהיא מגזירת‬ ‫י"ח דבר‪ ,‬ואפשר שהירושלמי מפרש הא דאיתא בבבלי שבת בסוגיא די"ח דבר‪ ,‬גזר דבר אחר משום‬ ‫דבר אחר‪ ,‬דדבר אחר היינו צדקה מעכו"ם‪ ,‬כדאיתא בסנהדרין כו" אוכלי דבר אחר‪ ,‬וברש"י ותוס'‬ ‫שם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫מאלישא ונעמן מוכח שיש איסור גם מתנות של עכו"ם‬ ‫כח[ אכן בשו"ת בצל החכמה )ח"ו סי' ס"ג( כתב לדחות דברי המנחת פתים‪ ,‬וז"ל ולענ"ד להעיר‬ ‫בזה בס"ד‪ ,‬מהא דאיתא במס' ברכות )י‪ ,:‬הנ"ל( הרוצה להנות יהנה כאלישע וכו'‪ ,‬והמהרש"א שם‬ ‫כתב וכו'‪ ,‬דאלישע לא היה נהנה מאחרים‪ ,‬שהרי מצינו שלא רצה ליהנות מנעמן דקלל לגחזי ע"ז‬ ‫ע"כ‪ ,‬מבואר כי לא רצה אלישע ליהנות מנעמן כמו שהרחיקו חז"ל הנאה מאחרים משום דכתיב‬ ‫ושונא מתנות יחיה‪ ,‬ואע"פ שנעמן עכו"ם היה ואם כי אמרו )גיטין נז‪ (.‬כי נעמן גר תושב היה‪ ,‬היינו‬ ‫אחר שאמר כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאל"ים אחרים‪ ,‬אבל לפני זה כאשר הפציר באלישע‬ ‫לקחת ממנו ברכה ואלישע מיאן בדבר‪ ,‬עדיין עכו"ם גמר היה‪ ,‬ומוכח דגם מעכו"ם יש להתרחק‬ ‫מלקבל מתנה משום ושונא מתנות יחי'‪ ,‬ובאמת כי לפי טעמו של הסמ"ע‪ ,‬גם אחר שנעשה נעמן גר‬ ‫תושב היה מותר לקבל ממנו מתנה‪ ,‬שהרי מפורש ברש"י סנהדרין ע"ה הנ"ל‪ ,‬דאפי' גר תושב אין‬ ‫ישראל מצווה להוכיחו‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ולולא שאיני כדאי אמינא כי מדברי המג'"א שכתב שאם העכו"ם רוצה ליתן להישראל את‬ ‫הגדולה והטובה אסור לשחוט השני'‪ ,‬אין הוכחה שמותר לקבל מתנה מעכו"ם‪ ,‬כי באמת מדינא אסור‬ ‫לשחוט את של עכו"ם ביו"ט‪ ,‬רק בהמה חצי' של עכו"ם וחצי' של ישראל מותר לשחוט ואפי' שתי‬ ‫בהמות שעכו"ם וישראל שותפים בהן מותר לשחוט את שתיהן‪ ,‬והיינו בשביל חלקו של הישראל‪,‬‬ ‫ובשו"ע חו"מ מבואר מדת חסידות שלא לקבל מתנה אלא לבטוח בהשם שיתן לו די מחסורו‪ ,‬שנאמר‬ ‫ושונא מתנות יחי' ע"כ‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬בישראל ועכו"ם שהם שותפים בשתי בהמות‪ ,‬והישראל זקוק לבשר‬ ‫ביום טוב‪ ,‬והעכו"ם רוצה ליתן לישראל את הגדולה והטובה‪ ,‬מוטב לישראל למישבק בזה מדת‬ ‫חסידותו ולקבל המתנה מן העכו"ם כדי שלא יצטרך לשחוט בשל עכו"ם כלל‪ ,‬שבעצם איסורא היא‬ ‫מדינא אם לא בשביל חלקו של ישראל‪ ,‬וגם זה אינו רק היתר בשעת הדחק‪ ,‬דאל"כ למה יהיה אסור‬ ‫לשחוט את השני' כשהעכו"ם רוצה ליתן לו את הגדולה וטובה‪ ,‬הרי בשתי הבהמות יש לישראל חלק‬ ‫בהן אתו כמש"כ‪ ,‬ובפרט כי בזה אינו מקבל המתנה מהעכו"ם בשביל השגת מחסורו אלא כדי להמנע‬ ‫על ידי כן משחיטה בשל עכו"ם ביו"ט האסור מדינא כשאינו בשביל ישראל כהנ"ל‪ ,‬וכיון שעל ידי‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫מתיקות הפרשה‬ ‫קבלת מתנה זו לא יצטרך לשחוט בשל עכו"ם כלל‪ ,‬מוטב לקבל המתנה מן העכו"ם למען הנצל‬ ‫משחיטה בשל עכו"ם ביו"ט שבכל אופן אינו מותר רק מתוך הדחק כמש"כ‪.‬‬ ‫וראי' לזה מדברי החיים שאל הנ"ל במי שרוצה למכור ס"ת כדי לישא אשה ועשיר א' ירא ה' אמר לו‬ ‫לא תמכור וכו'‪,‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ומתוך מה שכתבתי יוצא בנד"ד גם נפק"מ לדינא‪ ,‬וכגון ישראל הזקוק לבשר ליו"ט‪ ,‬ויש לו‬ ‫בהמה שחציה שלו וחציה של עכו"ם‪ ,‬שמותר לשוטחה ביו"ט כמבואר‪ ,‬וישראל חבירו אומר לו לא‬ ‫תשחט את הבהמה שיש לעכו"ם חלק בה‪ ,‬ואני אתן לך כדי צרכך בשר‪ ,‬שהוא עוד יותר טוב ויותא‬ ‫שמן מהבהמה שלך שחצי' של עכו"ם‪ ,‬והיא עכ"פ לא פחות טובה ממנה‪ ,‬דלפי מש"כ המנחת פתים‬ ‫בכה"ג שהנותן מתנה הוא ישראל דשייך בו בודאי ושונא מתנות יחי'‪ ,‬רשאי ישראל שלא לקבלו מה"ט‬ ‫ולשחוט בהמתו שחצי' של עכו"ם‪ ,‬ברם למה שכתבתי בעניותי‪ ,‬בנדון זה כיון ששחיטת בהמתו של‬ ‫עכו"ם אסורה‪ ,‬ואפי' כשיש לישראל חלק בה לא התירוה רק מתוך הדחק‪ ,‬א"כ מוטב לא להקפיד‬ ‫על קבלת מתנה שאינה אלא מדת חסידות‪ ,‬ויקבל המתנה ולא ישחוט בהמה שיש לעכו"ם חלק בה‪.‬‬ ‫וכתב‪ ,‬ואמנם בודאי אם הישראל נפשו בחלת בקבלת מתנה‪ ,‬ולא ינעם לחיכו אכילת בשר שהוכרח‬ ‫לקבל במתנה ויבוטל עי"כ מעונג יום טוב‪ ,‬כי אז יש מקום לדון להתיר שלא לקבל המתנה ולשחוט‬ ‫הבהמה שחצי' של עכו"ם‪ ,‬אבל מי שאין נפשו סולדת מקבלת מתנה‪ ,‬משום השונא מתנות יחי' אין‬ ‫עליו להמנע מלקבלה‪.‬‬ ‫ועי' עוד שם מה שמדחה דברי המנחת פתים ממה שהביא מר"ג‪ ,‬דכיון שהיה נשיא ישראל ועשיר‬ ‫גדול‪ ,‬לא היה זקוק למתנות‪ ,‬ולא הוי חפץ בהן‪ ,‬והנככרי שהביא לו דגים איתיקורי הוי מתיקר בר"ג‬ ‫אם היה מקבלם ממנו‪ ,‬ובשביל כך הביאם לו וכו'‪ ,‬וע"כ לא היה מטעם שונא מתנות יחי' לא קבלם‪,‬‬ ‫שהרי האי נכרי בלי ספק לא הביא הדגים לר"ג בשביל לספק מחסורו וכו'‪ ,‬ולא הביאם אלא להתכבד‬ ‫בהם‪ ,‬ובזה לא שייך שונא מתנות יחי' וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪saifermechon@gmail.com‬‬ ‫להערות והארות‬