gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דפירשנו · Daph-irshuni — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: דפירשנו · Daph-irshuni

שבוע: לך לך (2026-10-19)

דפירשנו · Daph-irshuni — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫הדף‬ ‫מסכת תענית‬ ‫ביאורי‬ ‫גיליון שט שנה ז' פרשת לך לך חודש חשון שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג‬ ‫בכורות כח‪ – .‬לד‪:‬‬ ‫מג‪.‬‬ ‫מד‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ב‬ ‫מו‪.‬‬ ‫מז‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ד‬ ‫• מה דהקשו בגמ' ועדיין תיבעי לי שלשים יום אחר שנתו או דלמא‬ ‫קודם שנתו תא שמע נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו‬ ‫משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו שמע מינה‪ ,‬והיינו‬ ‫דאיבעיא לן בגמ' אם לאחר י''ב חודש נותנין לו עוד ל' יום‬ ‫למומו או שמיד יש לשוחטו‪ ,‬והביאו ראיה מדאמרו בברייתא‬ ‫דמפני השבת אבידה לבעלים נותנין לו עוד שלשים אחר שנתו‪,‬‬ ‫ועל זה שוב הקשו דעדיין איבעיא לי אם זהו דווקא בשנפל בו‬ ‫מום בתוך שנתו‪ ,‬דנותנין לו שלשים אחר מומו‪ ,‬או דהוא הדין‬ ‫בנפל בו מום אחר שנתו‪ ,‬והביאו הוכחה דהוא דווקא בתוך שנתו‪,‬‬ ‫מדאמרו בברייתא דאם נפל בו מום חמשה עשר יום בתוך שנתו‬ ‫משלימין לו עוד חמשה עשר יום אחר שנתו‪ ,‬דמשמע דהשלשים‬ ‫הוא דווקא בשנפל בו המום בתוך שנתו‪ ,‬וקשה דמה ההוכחה‪,‬‬ ‫דלמא הוא הדין בשנפל בו המום אחר שנתו דנותנין לו שלשים‬ ‫יום‪ ,‬וכאן החידוש הוא דבשנפל בו המום בתוך שנתו אין נותנין‬ ‫לו עוד שלשים אחר שנתו אלא רק השלמה לשלשים מאז שנפל‬ ‫בו המום‪ ,‬וכדי שלא תאמר דבשנפל בו חמשה עשר בתוך שנתו‬ ‫שיתנו לו ל' אחר שנתו‪ ,‬וממילא אולי גם בשנפל בו מום אחר‬ ‫שנתו נותנין לו עוד ל'‪ .‬ובאמת מן הברייתא הראשונה משמע‬ ‫דאיירי בשנפל בו המום אחר שנתו‪ ,‬דהרי כתוב שם נולד לו מום‬ ‫בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י''ב חודש‪ ,‬אחר שנתו אינו רשאי‬ ‫לקיימו אפי' יום אחד אבל מפני השבת אבידה לבעלים אמרו‬ ‫ה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫רשאי לקיימו ל' יום‪ ,‬דבפשיטות נראה דשנפל בו המום עצמו‬ ‫אחר שנתו איירי ולא בלקיימו אחר שנתו בלבד? (הערה מ''ב)‬ ‫• הא דת''ר הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד אין מקבלין‬ ‫אותו וכו' ת''ר מקבלין לכנפים ואחר כך מקבלים לטהרות ואם‬ ‫אמר איני מקבל אלא לכנפים מקבלין אותו‪ ,‬והיינו דבתחלה‬ ‫למדנו דהרוצה לקבל עליו להיות חבר‪ ,‬רק אם מקבל על עצמו‬ ‫בכל ענין להתנהג כחבר מקבלין אותו‪ ,‬אבל אם אפי' לדבר אחד‬ ‫אינו מקבל על עצמו להתנהג כחבר אין מקבלין אותו‪ ,‬ואילו‬ ‫אח''כ למדנו איפכא דמקבלין לחבר אפי' מי שרוצה לקבל על‬ ‫עצמו רק לכנפים דהיינו לטהרת הידים‪ ,‬ואפי' דבטהרות עצמו‬ ‫אינו חבר בשלמות‪ ,‬וזהו תימה‪ ,‬דמקבלין חבר לחלק מן הדברים‬ ‫או לא‪ .‬ודוחק לומר דמחלוקת איכא בזה‪ ,‬דלא מצינו בזה חולקים‬ ‫לא בברייתא א' ולא בברייתא ב'? (הערה מ''ו)‬ ‫• הא דבעי רב פפא בגמ' יטהר תנן או ויטהר תנן‪ ,‬והיינו מה‬ ‫שאמר ר' אליעזר גבי הבהרת שהיה לו וקצצה‪ ,‬דלכשיוולד לו נגע‬ ‫אחר יטהר‪ ,‬אם כוונתו לכשיטהר מן הבהרת השניה יטהר מן‬ ‫הראשונה‪ ,‬וממילא ויטהר תנן‪ ,‬אן דמיד כשיוולד לו השניה יטהר‬ ‫מן הראשונה עוד קודם שיטהר מן השניה‪ ,‬קשה מה הצד לומר‬ ‫דיטהר מן הראשונה משום שנולד לו השניה‪ ,‬וכי לא שייך שיהיו‬ ‫שני בהרות יחד בגופו‪ ,‬דבלשמא לכשיטהר מן השניה יטהר מן‬ ‫הראשונה‪ ,‬סברא הוא דכשם שנטהר מן השניה היה כבר נטהר‬ ‫גם מן הראשונה‪ ,‬ולכך טהור משניהם‪ ,‬אבל לומר דיטהר מן‬ ‫הראשונה מיד בשנולד השניה מה סברא איכא בזה‪ ,‬ומה הצד‬ ‫לומר כן? (הערה נ''ב)‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ו‬ ‫ההוכחה‪ ,‬דלמא הוא הדין בשנפל‬ ‫דף כח ע''א‬ ‫בו המום אחר שנתו דנותנין לו‬ ‫מב‪ .‬בגמ' ועדיין תיבעי לי שלשים‬ ‫שלשים יום‪ ,‬וכאן החידוש הוא‬ ‫יום אחר שנתו או דלמא קודם‬ ‫דבשנפל בו המום בתוך שנתו‬ ‫שנתו תא שמע נולד לו מום‬ ‫אין נותנין לו עוד שלשים אחר‬ ‫בחמשה עשר יום בתוך שנתו‬ ‫שנתו אלא רק השלמה לשלשים‬ ‫משלימין לו חמשה עשר יום‬ ‫מאז שנפל בו המום‪ ,‬וכדי שלא‬ ‫אחר שנתו שמע מינה‪ .‬היינו‬ ‫תאמר דבשנפל בו חמשה עשר‬ ‫דאיבעיא לן בגמ' אם לאחר שנים‬ ‫בתוך שנתו שיתנו לו שלשים‬ ‫עשר חודש נותנין לו עוד שלשים‬ ‫אחר שנתו‪ ,‬וממילא אולי גם‬ ‫יום למומו או שמיד יש לשוחטו‪,‬‬ ‫בשנפל בו מום אחר שנתו נותנין‬ ‫והביאו ראיה מדאמרו בברייתא‬ ‫לו עוד שלשים‪ .‬ובאמת מן‬ ‫דמפני השבת אבידה לבעלים‬ ‫משמע‬ ‫הראשונה‬ ‫הברייתא‬ ‫נותנין לו עוד שלשים אחר שנתו‪,‬‬ ‫דאיירי בשנפל בו המום אחר‬ ‫ועל זה שוב הקשו דעדיין איבעיא‬ ‫שנתו‪ ,‬דהרי כתוב שם נולד לו‬ ‫לי אם זהו דווקא בשנפל בו מום‬ ‫מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל‬ ‫בתוך שנתו‪ ,‬דנותנין לו שלשים‬ ‫שנים עשר חודש‪ ,‬אחר שנתו‬ ‫אחר מומו‪ ,‬או דהוא הדין בנפל‬ ‫אינו רשאי לקיימו אפי' יום אחד‬ ‫בו מום אחר שנתו‪ ,‬והביאו‬ ‫אבל מפני השבת אבידה לבעלים‬ ‫הוכחה דהוא דווקא בתוך שנתו‪,‬‬ ‫אמרו רשאי לקיימו שלשים יום‪,‬‬ ‫מדאמרו בברייתא דאם נפל בו‬ ‫דבפשיטות נראה דאיירי בשנפל‬ ‫מום חמשה עשר יום בתוך שנתו‬ ‫בו המום עצמו אחר שנתו ולא‬ ‫משלימין לו עוד חמשה עשר יום‬ ‫בלקיימו אחר שנתו בלבד איירי‪,‬‬ ‫אחר שנתו‪ ,‬דמשמע דהשלשים‬ ‫וצ''ע‪.‬‬ ‫הוא דווקא בשנפל בו המום בתוך‬ ‫שנתו‪ .‬אבל באמת קשה דמה‬ ‫ז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫לבית דין הוא‪ .‬אבל באמת קשה‬ ‫דף כח ע''ב‬ ‫מה קושיית הגמ' מהא דטועה‬ ‫מג‪ .‬בגמ' במשנה אמר ר' טרפון‬ ‫בדבר משנה כלל‪ ,‬הרי כאן לא‬ ‫הלכה חמורך טרפון אמר לו ר'‬ ‫היה רק טועה בדבר משנה‪ ,‬אלא‬ ‫עקיבא ר' טרפון אתה מומחה‬ ‫דבידיים היה מאכילה ר' טרפון‬ ‫לבית דין וכל המומחה לבית דין‬ ‫לכלבים‪ ,‬דהרי לעיל אמרו בגמ'‬ ‫פטור מלשלם ובגמ' ותיפוק ליה‬ ‫על המשנה הקודמת דמה שאמרו‬ ‫דטעה בדבר משנה וטעה בדבר‬ ‫מה שעשה עשוי וישלם מביתו‬ ‫משנה חוזר חדא ועוד קאמר‪.‬‬ ‫איירי בשנשא ונתן ביד‪ ,‬דאל''כ‬ ‫היינו מה דאמר לו ר' עקיבא לר'‬ ‫הוי דינא דגרמי דפטור בכל‬ ‫טרפון דאינו צריך לשלם על‬ ‫גוונא‪ ,‬ומכך דאמר ר' טרפון‬ ‫שהטריף בניטלה האם שלה‬ ‫הלכה חמורך טרפון מוכח דאיירי‬ ‫ומשום‬ ‫לכלבים‪,‬‬ ‫והאכילה‬ ‫שהאכילה ביד לכלבים‪ ,‬שהרי‬ ‫דמומחה לבית דין הוא‪ ,‬הקשו‬ ‫המשנה‬ ‫על‬ ‫לראיה‬ ‫מעשה‬ ‫בגמ' למה לא אמר לו דטעה‬ ‫הקודמת היא‪ ,‬וא''כ לא יועיל מה‬ ‫בדבר משנה וחוזר‪ ,‬וממילא מה‬ ‫דטעה בדבר משנה חוזר‪ ,‬דגם‬ ‫שהאכילה בעליה לכלבים הוא‬ ‫אם הדין חוזר‪ ,‬מ''מ הרי הוא‬ ‫דאפסיד אנפשיה‪ ,‬דהרי אם לא‬ ‫לכך‬ ‫וא''כ‬ ‫לכלבים‪,‬‬ ‫האכילה‬ ‫היה מיד מאכילה היה מחזירים‬ ‫הוכרח ר' עקיבא לומר דפטור רק‬ ‫הדין להכשירה דטעה בדבר‬ ‫משום דמומחה לבית דין הוא‪,‬‬ ‫משנה חוזר‪ ,‬ולכך פטור ר' טרפון‪,‬‬ ‫דבמומחה‬ ‫הקודמת‬ ‫וכהמשנה‬ ‫וממילא למאי אמר לו ר' עקיבא‬ ‫לבית דין פטור‪ ,‬וממילא מה‬ ‫דבשביל שמומחה לבית דין הוא‬ ‫הקשו כאן בגמ'‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫לכך פטור‪ ,‬ותירצו בגמ' דחדא‬ ‫דף כט ע''א‬ ‫ועוד קאמר‪ ,‬והיינו דגם אם‬ ‫בשיקול הדעת היה טועה שבה‬ ‫מד‪ .‬בגמ' בין תם ובין בעל מום‬ ‫אין הדין חוזר‪ ,‬מ''מ גם בכהאי‬ ‫בשלמא בעל מום משום דקא‬ ‫גוונא היה פטור ומשום דמומחה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ח‬ ‫אבל בו לא חשדוהו ולכך נוטל‬ ‫שרי ליה אלא תם אמאי דא''כ‬ ‫שכר הוא‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫אתי למיחשדיה ואמרי האי בעל‬ ‫מום תם הוא והאי דקא שרי ליה‬ ‫דף ל ע''א‬ ‫משום אגרא‪ .‬היינו דהיה קשה‬ ‫מה‪ .‬בגמ' ההוא טבחא דהוה חשוד‬ ‫לגמ' למה בשנמצא תם גם ישלם‬ ‫במר‬ ‫דאטמא‬ ‫תרבא‬ ‫לזבוני‬ ‫לרואה הבכורות‪ ,‬הרי לא הואיל‬ ‫דכנתא קנסיה רבא לזבוני אפי'‬ ‫לו כלום ולמה ישלם‪ ,‬ותירצו דכדי‬ ‫אמגוזי א''ל רב פפא לרבא‬ ‫שלא יחשדוהו שהתם עושה בעל‬ ‫כמאן כר' יהודה אי כר' יהודה‬ ‫מום משום אגרא‪ .‬אבל קשה דמה‬ ‫אפי' מים ומלח נמי לעולם ר'‬ ‫הצד כלל שלא ישלם על התם‪,‬‬ ‫שמעון ובאיסורא דגופיה קנסינן‬ ‫הרי להדיא אמרנו כאן דהטעם‬ ‫ליה וכו'‪ .‬היינו דאם כר' יהודה‬ ‫שבגסה משלם יותר מן הדקה‬ ‫איירי למה רק אגוזים אסר עליו‬ ‫טירחיה‪,‬‬ ‫נפיש‬ ‫דהאי‬ ‫משום‬ ‫רבא למכור‪ ,‬הרי לר' יהודה גבי‬ ‫משמע דעל הטירחא משלם‪,‬‬ ‫תרומה קניס אפי' מים ומלח‬ ‫וא''כ ברור הוא דחייב לשלם גם‬ ‫למכור‪ ,‬ולכך אמרו דכר' שמעון‬ ‫כשנמצא תם דהרי טרחתו שוה‬ ‫אזלינן דבאמת אין קונסים אותו‬ ‫בתם או בבעל מום‪ ,‬ומה הצד‬ ‫מה שלא מן העניין‪ ,‬ומה שגזרו‬ ‫לומר שלא יקבל שכר על טרחתו‪.‬‬ ‫עליו האגוזים זהו משום שבאותם‬ ‫ועוד קשה איפכא מה דאצרו‬ ‫אגוזים גרם שיביאו לו הקטנים‬ ‫דהטעם שמשלם על התם כדי‬ ‫חלב של אביהם‪ .‬אבל קשה דלמה‬ ‫שלא יחשדוהו‪ ,‬הרי להדיא אמרו‬ ‫לא נאמר דבאמת כן כר' יהודה‬ ‫במשנה דבסתם רואה בכורות‬ ‫איירי‪ ,‬ובאמת לא רק אגוזים קנסו‬ ‫אין נוטלין שכר כלל משום‬ ‫עליו‪ ,‬אלא קנסו אגוזים והוא הדין‬ ‫חשדא‪ ,‬ורק באילא דיבנה התירו‬ ‫מים ומלח‪ ,‬ומה שנקטו אגוזים זהו‬ ‫שלא‬ ‫משום‬ ‫שכר‬ ‫ליטול‬ ‫לו‬ ‫משום דזהו קנס בגופיה‪ ,‬דבו היה‬ ‫חשדוהו ומשום חסידותו‪ ,‬וממילא‬ ‫גורם להביא החלב‪ ,‬אבל אין זה‬ ‫מה הוא דאמרו כאן דבשביל‬ ‫בהכרח דרק בזה איירי‪ ,‬וממילא‬ ‫שלא יחשדוהו נוטל שכר בתם‪,‬‬ ‫ט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫הראשונה ולא בברייתא השניה‪,‬‬ ‫למה לא אמרו דכר' יהודה‬ ‫וצ''ע‪.‬‬ ‫אזלינן‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫דף לא ע''א‬ ‫דף ל ע''ב‬ ‫מז‪ .‬בגמ' איכא דאמרי אם עשו‬ ‫מו‪ .‬בגמ' תנו רבנן הבא לקבל דברי‬ ‫מקבלין‬ ‫במטמוניות‬ ‫דבריהן‬ ‫חבירות חוץ מדבר אחד אין‬ ‫אותן בפרהסיא אין מקבלין‬ ‫מקבלין אותו וכו' תנו רבנן‬ ‫אותן ר' שמעון ור' יהושע בן‬ ‫כך‬ ‫ואחר‬ ‫לכנפים‬ ‫מקבלין‬ ‫קרחה אומרים בין כך ובין כך‬ ‫מקבלים לטהרות ואם אמר איני‬ ‫מקבלין אותן שנאמר שובו‬ ‫מקבלין‬ ‫לכנפים‬ ‫אלא‬ ‫מקבל‬ ‫בנים שובבים‪ .‬עיין רש''י דביאר‬ ‫למדנו‬ ‫בתחלה‬ ‫היינו‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫דבחזרו לסורן בסתר מקבלין‬ ‫דהרוצה לקבל עליו להיות חבר‪,‬‬ ‫אותן לת''ק‪ ,‬אבל בפרהסיא כיון‬ ‫רק אם מקבל על עצמו בכל ענין‬ ‫דחיללו שם שמים אין מקבלין‬ ‫להתנהג כחבר מקבלין אותו‪,‬‬ ‫אותן‪ ,‬אבל ר' שמעון ור' יהושע‬ ‫אבל אם אפי' לדבר חד אינו‬ ‫סברו דבשני האופנים מקבלין‬ ‫מקבל על עצמו להתנהג כחבר‬ ‫אותן‪ ,‬דכתיב שובו בנים שובבים‪,‬‬ ‫אין מקבלין אותו‪ ,‬ואילו אח''כ‬ ‫והיינו אפי' דשובבים היו ולעיני‬ ‫למדנו איפכא דמקבלין לחבר‬ ‫כולם אמר הכתוב שובו‪ .‬אבל‬ ‫אפי' מי שרוצה לקבל על עצמו‬ ‫עיין בתוס' דביאר המחלוקת‬ ‫רק לכנפים דהיינו לטהרת הידים‪,‬‬ ‫באופן אחר‪ ,‬דאם עשו דבריהן‬ ‫ואפי' דלטהרות עצמו אינו מקבל‬ ‫היינו שקודם שחזרו לסורן עשו‬ ‫על עצמו להיות חבר בשלמות‪,‬‬ ‫הדברי חברות אפי' במטמוניות‪,‬‬ ‫וזהו תימה‪ ,‬דמקבלין חבר לחלק‬ ‫והיינו שהיו חברים ממש‪ ,‬ולכך‬ ‫מן הדברים או לא‪ .‬ודוחק לומר‬ ‫גם אם חזרו לסורן מקבלין אותן‪,‬‬ ‫דמחלוקת איכא בזה‪ ,‬דלא מצינו‬ ‫דאנשי אמת נינהו‪ ,‬ואם חזרו הוי‬ ‫בברייתא‬ ‫לא‬ ‫חולקים‬ ‫בזה‬ ‫חזרה‪ ,‬כפי שבתחלה גם בסתר‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫י‬ ‫כיון‬ ‫המוקדשין‬ ‫פסולי‬ ‫בסתם‬ ‫עשו דברי חבירות‪ ,‬אבל אם גם‬ ‫דהקדש נהנה מרווחיו לכך התירו‬ ‫בתחלה רק בפרהסיא עשו דברי‬ ‫לעביד בו כבבשר חולין‪ ,‬ובלבד‬ ‫חבירות ומשא''כ בסתר גם קודם‬ ‫והיות‬ ‫הקדש‪,‬‬ ‫ממנו‬ ‫שירויח‬ ‫שחזרו לסורן לא עשו‪ ,‬ממילא‬ ‫ובאיטליז ובליטרא יש יותר רווח‪,‬‬ ‫אינם חברים באמת‪ ,‬וגונבי דעת‬ ‫לכך התירו בו‪ ,‬אבל בבכור‬ ‫בריות נינהו‪ ,‬ולכך אין מקבלין‬ ‫ומעשר דרווחיו לבעלים כיון‬ ‫אותן‪ ,‬אבל לר' שמעון ור' יהושע‬ ‫דממילא אין מזה רווח להקדש לא‬ ‫גם בהא מקבלין‪ .‬אבל קשה דלפי‬ ‫התירו לזלזל בו ולהתנהג בו‬ ‫ביאורו של תוס' דבמנהגיהם‬ ‫כבבשר חולין‪ .‬אבל קשה דאם‬ ‫קודם שחזרו איירי‪ ,‬למה חלקו ר'‬ ‫בכל פסולי המוקדשין כבר נהגו‬ ‫שמעון ור' יהושע דמקבלין אותן‪,‬‬ ‫באיטליז‪,‬‬ ‫ולמוכרו‬ ‫לשוחטו‬ ‫דבנים‬ ‫בהא‬ ‫משמע‬ ‫דהיכא‬ ‫ולשוקלו בליטרא‪ ,‬דממילא כבר‬ ‫שובבים דגם גונבי דעת הבריות‬ ‫רגיל היה להשתמש כן בהקדש‪,‬‬ ‫יש לקבל‪ ,‬הרי שובב נראה‬ ‫א''כ אין זה כבר זלזול עוד‬ ‫משמעותו דאיירי באדם שהיה‬ ‫בהקדש לעביד הכי‪ ,‬דהרי כבר‬ ‫צדיק ומחמת שובבותו קלקל‪,‬‬ ‫דבר רגיל הוא‪ ,‬וממילא למה כבר‬ ‫וא''כ כאן דכלל לא היו חברים‬ ‫לא יהא מותר הדבר גם בבכור‬ ‫כלל דגם בתחלה בסתר לא שמרו‬ ‫ומעשר‪ ,‬דמה זלזול איכא כאן‪.‬‬ ‫יהיו‬ ‫למה‬ ‫חבירות‪,‬‬ ‫מנהגי‬ ‫ואולי פסולי המוקדשין אינו דבר‬ ‫נחשבים שובבים‪ ,‬הרי אינם בנים‬ ‫ששכיח כל כך כמו בכור ומעשר‪,‬‬ ‫כלל לענין חבירות‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫ולכך עדיין רוב בהמות הקדש לא‬ ‫פרק ה‬ ‫נהגו בהן כן ולכך עדיין נחשב‬ ‫הדבר לזלזול‪ ,‬ולכך לא התירו כן‬ ‫מח‪ .‬במשנה כל פסולי המוקדשין‬ ‫בגמ'‬ ‫ועיין‬ ‫ומעשר‪.‬‬ ‫בבכור‬ ‫הנאתן להקדש נמכרין באיטליז‬ ‫דביארו דבפסולי המוקדשין איירי‬ ‫ונשקלין‬ ‫באיטליז‬ ‫ונשחטין‬ ‫לאחר פדיון דרק אז עבדינן בהו‬ ‫בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר‬ ‫כל הני כחולין‪ ,‬ולפי זה ניחא טפי‬ ‫שהנייתן לבעלים‪ .‬היינו דדווקא‬ ‫יא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫וכשביד כהן הוא אינו צריך‬ ‫למה בבכור ומעשר לא התירו‬ ‫לפדיון‪ ,‬דהרי כבר חולין הוא‪,‬‬ ‫כן‪ ,‬דהרי הבכור ומעשר עדיין‬ ‫ולכך בפשיטות יש ללמוד מיניה‬ ‫קדושין ולא נפדו‪ ,‬דממילא ודאי‬ ‫למעשר‪ ,‬ודברי ר' יוחנן דמעשר‬ ‫עדיין זלזול הוא ואין רגליות‬ ‫צריך‬ ‫אינו‬ ‫מחרמים‬ ‫נלמד‬ ‫לעביד כן בהקדש‪.‬‬ ‫להפנותו‪ ,‬דמופנה ועומד הוא‬ ‫דף לב ע''א‬ ‫ואינו נצרך לחרמים כלל‪ .‬אבל‬ ‫קשה דא''כ למה רב נחמן בר‬ ‫יגאל‬ ‫לא‬ ‫אמר‬ ‫רבא‬ ‫מט‪ .‬בגמ'‬ ‫יצחק באמת הצריך להפנותו‪,‬‬ ‫דחרמים לא צריך דאיתנהו היכא‬ ‫ולמאי היה דן בכל הני להפנותו‬ ‫אי בי בעלים הקדש נינהו אי בי‬ ‫וללמוד לא יגאל לחרמים ממקום‬ ‫כהן חולין נינהו דתניא חרמים‬ ‫אחר‪ ,‬הרי שפיר אמר רבא דאינו‬ ‫כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן‬ ‫נצרך כלל‪ .‬ואולי יש לומר דסבר‬ ‫כהקדש לכל דבריהם שנאמר כל‬ ‫רב נחמן בר יצחק כפי שאמרו‬ ‫חרם קדש קדשים הוא לה' נתנן‬ ‫לקמן בע''ב בגמ'‪ ,‬דשם אמרו‬ ‫לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם‬ ‫דהטעם דכתיב לא יגאל ולא‬ ‫שנאמר כל חרם בישראל לך‬ ‫כתיב לא ימכר‪ ,‬כיון דא''כ היה‬ ‫יהיה לא יגאל דכתב רחמנא למה‬ ‫צד לומר דרק מכירה דעובדין‬ ‫לי אם אינו ענין לחרמים תנהו‬ ‫דחול הוא נאסר בו‪ ,‬אבל פדיון‬ ‫ענין למעשר‪ .‬היינו דסבר רבא‬ ‫דעיילי דמיו להקדש כן פודין‬ ‫דמה שדנו לעיל כל הני מנין‬ ‫אותו‪ ,‬ולכך כתיב לא יגאל כדי‬ ‫נלמד לא יגאל לחרמים כדי שיהא‬ ‫דגם‬ ‫במשמע‬ ‫יהיו‬ ‫ששניהם‬ ‫לא יגאל דידיה מופנה‪ ,‬לא צריך‬ ‫מכירה וגם פדיון נאסרו בו‪.‬‬ ‫יגאל‬ ‫לא‬ ‫דבאמת‬ ‫זה‪,‬‬ ‫לכל‬ ‫דממילא יש לומר דסבר רב נחמן‬ ‫לחרמים עצמו אינו נצרך כלל‪,‬‬ ‫כאן דכן נצרך לא יגאל לחרמים‪,‬‬ ‫דהרי אין לך זמן הראוי והנצרך‬ ‫דהיה צד לומר דבזמן שהוא ביד‬ ‫הבעלים‬ ‫דבבית‬ ‫לפדותו‪,‬‬ ‫בו‬ ‫בעלים והקדש הוא נוכל כן‬ ‫הקדש הוא ואינו בר פדיון‪,‬‬ ‫להקדש‪,‬‬ ‫דמיו‬ ‫ויעלו‬ ‫לפדותו‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫יב‬ ‫להצילו אם מותר להקיז לו‪ ,‬ואילו‬ ‫דממילא לכך דן הוא כל הני‬ ‫שם איירי בדבר שכבר נעשה בה‬ ‫דלעיל ללמוד לא יגאל לחרמים‬ ‫ספק טומאה‪ ,‬והוא אינו צריך‬ ‫ממקום אחר ולהפנותו למעשר‪.‬‬ ‫לשנות בה דבר ורק אינו מוסיף‬ ‫אבל רבא סבר דבאמת אין זה‬ ‫בה עוד שמירה‪ ,‬דממילא אינו‬ ‫צד כלל‪ ,‬דהקדש אינו בר פדיון‬ ‫עושה דבר שנאסר בו‪ ,‬וא''כ מה‬ ‫ועל אף דהיו דמיו הולכים להקדש‬ ‫הדמיון בין השניים‪ .‬ועוד‪ ,‬דכאן‬ ‫אי אפשר לפדותו‪.‬‬ ‫ר' יהודה הוא המחמיר ביותר‬ ‫דף לג ע''א‬ ‫מכל השיטות‪ ,‬דאפי' שהבכור‬ ‫הולך למות אסר בה להקיז לו דם‪,‬‬ ‫בגמ' מתני ליה ר' אלעזר לבריה‬ ‫נ‪.‬‬ ‫ואילו שם גבי תרומה אינו‬ ‫לבריה‬ ‫חייא‬ ‫ר'‬ ‫לה‬ ‫ואמרי‬ ‫מחמיר מכולם‪ ,‬דהרי הוא אינו‬ ‫מחלוקת‬ ‫כך‬ ‫כאן‬ ‫כמחלוקת‬ ‫משנה דבר לא לטוב ולא למוטב‪,‬‬ ‫בחבית של תרומה דתנן חבית‬ ‫ואילו איכא שם שיטות שהחמירו‬ ‫של תרומה שנולד בה ספק‬ ‫שמירה‬ ‫בה‬ ‫להוסיף‬ ‫יותר‬ ‫טומאה וכו' רבן גמליאל אומר‬ ‫דממילא‬ ‫וכדומה‪,‬‬ ‫מטומאה‬ ‫לא יחדש בה דבר ר' מאיר כר'‬ ‫הדמיון הוא רק שבשניהם אינו‬ ‫אליעזר ורבנן כר' יהושע ור'‬ ‫משנה ממה שהוא עכשיו‪ ,‬אבל‬ ‫היינו‬ ‫גמליאל‪.‬‬ ‫כרבן‬ ‫יהודה‬ ‫האופן שאיירי בהם לא דומה‬ ‫דכשם שנחלקו כאן לגבי בכור‬ ‫כלל‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫שאחזו דם אם מותר להקיז לו דם‬ ‫ובאיזה אופן ואמר ר' יהודה‬ ‫דף לד ע''א‬ ‫דאפי' ימות אם לא נקיז לו אין‬ ‫נא‪ .‬בגמ' אמר רב יהודה אמר‬ ‫מקיזין‪ ,‬כך לגבי חבית של תרומה‬ ‫שמואל הלכה כר' שמעון מתקיף‬ ‫שנפלה בה ספק טומאה אמר רבן‬ ‫לה רב נחמן בר יצחק הי ר'‬ ‫גמליאל דלא יחדש בה דבר‬ ‫שצעון‬ ‫ר'‬ ‫אילימא‬ ‫שמעון‬ ‫ויניחנה כמות שהיא‪ .‬אבל קשה‬ ‫לא‬ ‫השתא‬ ‫עד‬ ‫דמתניתין‬ ‫דמה שייכות איכא בין שני דינים‬ ‫אשמעינן שמואל דבר שאין‬ ‫אלו‪ ,‬דכאן איירי בבכור שבעינן‬ ‫יג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫כמותו‪ ,‬וממילא מה הקשה רב‬ ‫מתכוין מותר והא ר' חייא בר‬ ‫נחמן בר יצחק פשיטא‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫אשי אמר רב הלכה כר' יהודה‬ ‫ורב חנין בר אשי אמר שמואל‬ ‫דף לד ע''ב‬ ‫הלכה כר' שמעון וכו' אלא ר'‬ ‫נב‪ .‬בגמ' בעי רב פפא יטהר תנן או‬ ‫שמעון דברייתא‪ .‬היינו דאם בא‬ ‫ויטהר תנן‪ .‬היינו מה שאמר ר'‬ ‫רב יהודה אמר שמואל לומר‬ ‫אליעזר גבי הבהרת שהיה לו‬ ‫הלכה כר' שמעון דמתניתין מה‬ ‫וקצצה‪ ,‬דלכשיוולד לו נגע אחר‬ ‫חידוש בכך‪ ,‬הרי כבר אמר פעם‬ ‫יטהר‪ ,‬אם כוונתו לכשיטהר מן‬ ‫אחת דהחלכה כר' שמעון גבי‬ ‫מן‬ ‫יטהר‬ ‫השניה‬ ‫הבהרת‬ ‫דבר שאין מצכוין‪ ,‬וגם כאן סבר‬ ‫הראשונה‪ ,‬וממילא ויטהר תנן‪,‬‬ ‫כשיטתו במקום אחר‪ ,‬ופשוט הוא‬ ‫אן דמיד כשיוולד לו השניה יטהר‬ ‫דגם כאן הלכה כמותו כמו שם‪,‬‬ ‫מן הראשונה עוד קודם שיטהר‬ ‫ולכך תירצו דבא רב יהודה אמר‬ ‫מן השניה‪ .‬אבל באמת קשה מה‬ ‫שמואל לחדש דהלכה כר' שמעון‬ ‫הצד לומר דיטהר מן הראשונה‬ ‫דברייתא דהוסיף עוד דין‪ ,‬דגם‬ ‫משום שנולד לו השניה‪ ,‬וכי לא‬ ‫לשוחטו מותר מחמת מום זה‪.‬‬ ‫שייך שיהיו שני בהרות יחד‬ ‫אבל קשה דא''כ יש לומר דבאמת‬ ‫בגופו‪ ,‬דבלשמא לכשיטהר מן‬ ‫כן בא רב יהודה אמר שמואל‬ ‫הראשונה‪,‬‬ ‫מן‬ ‫יטהר‬ ‫השניה‬ ‫שמעון‬ ‫כר'‬ ‫הלכה‬ ‫לומר‬ ‫סברא הוא דכשם שנטהר מן‬ ‫דמתניתין‪ ,‬והחידוש הוא דאין‬ ‫השניה היה כבר נטהר גם מן‬ ‫הלכה כר' שמעון דברייתא‪ ,‬ורק‬ ‫הראשונה‪ ,‬ולכך טהור משניהם‪,‬‬ ‫גבי דבר שאין מתכוין הלכה‬ ‫אבל לומר דיטהר מן הראשונה‬ ‫כמותו כמו גבי שהת‪ ,‬אבל‬ ‫מיד בשנולד השניה מה סברא‬ ‫לשחוט על מום זה אסור‪ ,‬דממילא‬ ‫איכא בזה‪ ,‬ומה הצד לומר כן‪,‬‬ ‫החידוש הוא לא במה דכן הלכה‬ ‫וצ''ע‪.‬‬ ‫כמותו‪ ,‬אלא במה דאין הלכה‬