דפירשנו · Daph-irshuni — לך לך (2026-10-19)

א הדף מסכת תענית ביאורי
גיליון שט שנה ז' פרשת לך לך חודש חשון שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג
בכורות כח – .לד:
מג.
מד.
והערות מסכת בכורות ביאורים ב
מו.
מז.
ג והערות מסכת בכורות ביאורים
והערות מסכת בכורות ביאורים ד
• מה דהקשו בגמ' ועדיין תיבעי לי שלשים יום אחר שנתו או דלמא
קודם שנתו תא שמע נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו
משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו שמע מינה ,והיינו
דאיבעיא לן בגמ' אם לאחר י''ב חודש נותנין לו עוד ל' יום
למומו או שמיד יש לשוחטו ,והביאו ראיה מדאמרו בברייתא
דמפני השבת אבידה לבעלים נותנין לו עוד שלשים אחר שנתו,
ועל זה שוב הקשו דעדיין איבעיא לי אם זהו דווקא בשנפל בו
מום בתוך שנתו ,דנותנין לו שלשים אחר מומו ,או דהוא הדין
בנפל בו מום אחר שנתו ,והביאו הוכחה דהוא דווקא בתוך שנתו,
מדאמרו בברייתא דאם נפל בו מום חמשה עשר יום בתוך שנתו
משלימין לו עוד חמשה עשר יום אחר שנתו ,דמשמע דהשלשים
הוא דווקא בשנפל בו המום בתוך שנתו ,וקשה דמה ההוכחה,
דלמא הוא הדין בשנפל בו המום אחר שנתו דנותנין לו שלשים
יום ,וכאן החידוש הוא דבשנפל בו המום בתוך שנתו אין נותנין
לו עוד שלשים אחר שנתו אלא רק השלמה לשלשים מאז שנפל
בו המום ,וכדי שלא תאמר דבשנפל בו חמשה עשר בתוך שנתו
שיתנו לו ל' אחר שנתו ,וממילא אולי גם בשנפל בו מום אחר
שנתו נותנין לו עוד ל' .ובאמת מן הברייתא הראשונה משמע
דאיירי בשנפל בו המום אחר שנתו ,דהרי כתוב שם נולד לו מום
בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י''ב חודש ,אחר שנתו אינו רשאי
לקיימו אפי' יום אחד אבל מפני השבת אבידה לבעלים אמרו
ה והערות מסכת בכורות ביאורים
רשאי לקיימו ל' יום ,דבפשיטות נראה דשנפל בו המום עצמו
אחר שנתו איירי ולא בלקיימו אחר שנתו בלבד? (הערה מ''ב)
• הא דת''ר הבא לקבל דברי חבירות חוץ מדבר אחד אין מקבלין
אותו וכו' ת''ר מקבלין לכנפים ואחר כך מקבלים לטהרות ואם
אמר איני מקבל אלא לכנפים מקבלין אותו ,והיינו דבתחלה
למדנו דהרוצה לקבל עליו להיות חבר ,רק אם מקבל על עצמו
בכל ענין להתנהג כחבר מקבלין אותו ,אבל אם אפי' לדבר אחד
אינו מקבל על עצמו להתנהג כחבר אין מקבלין אותו ,ואילו
אח''כ למדנו איפכא דמקבלין לחבר אפי' מי שרוצה לקבל על
עצמו רק לכנפים דהיינו לטהרת הידים ,ואפי' דבטהרות עצמו
אינו חבר בשלמות ,וזהו תימה ,דמקבלין חבר לחלק מן הדברים
או לא .ודוחק לומר דמחלוקת איכא בזה ,דלא מצינו בזה חולקים
לא בברייתא א' ולא בברייתא ב'? (הערה מ''ו)
• הא דבעי רב פפא בגמ' יטהר תנן או ויטהר תנן ,והיינו מה
שאמר ר' אליעזר גבי הבהרת שהיה לו וקצצה ,דלכשיוולד לו נגע
אחר יטהר ,אם כוונתו לכשיטהר מן הבהרת השניה יטהר מן
הראשונה ,וממילא ויטהר תנן ,אן דמיד כשיוולד לו השניה יטהר
מן הראשונה עוד קודם שיטהר מן השניה ,קשה מה הצד לומר
דיטהר מן הראשונה משום שנולד לו השניה ,וכי לא שייך שיהיו
שני בהרות יחד בגופו ,דבלשמא לכשיטהר מן השניה יטהר מן
הראשונה ,סברא הוא דכשם שנטהר מן השניה היה כבר נטהר
גם מן הראשונה ,ולכך טהור משניהם ,אבל לומר דיטהר מן
הראשונה מיד בשנולד השניה מה סברא איכא בזה ,ומה הצד
לומר כן? (הערה נ''ב)
והערות מסכת בכורות ביאורים ו
ההוכחה ,דלמא הוא הדין בשנפל דף כח ע''א
בו המום אחר שנתו דנותנין לו
מב .בגמ' ועדיין תיבעי לי שלשים
שלשים יום ,וכאן החידוש הוא
יום אחר שנתו או דלמא קודם
דבשנפל בו המום בתוך שנתו
שנתו תא שמע נולד לו מום
אין נותנין לו עוד שלשים אחר
בחמשה עשר יום בתוך שנתו
שנתו אלא רק השלמה לשלשים
משלימין לו חמשה עשר יום
מאז שנפל בו המום ,וכדי שלא
אחר שנתו שמע מינה .היינו
תאמר דבשנפל בו חמשה עשר
דאיבעיא לן בגמ' אם לאחר שנים
בתוך שנתו שיתנו לו שלשים
עשר חודש נותנין לו עוד שלשים
אחר שנתו ,וממילא אולי גם
יום למומו או שמיד יש לשוחטו,
בשנפל בו מום אחר שנתו נותנין
והביאו ראיה מדאמרו בברייתא
לו עוד שלשים .ובאמת מן
דמפני השבת אבידה לבעלים
משמע הראשונה הברייתא
נותנין לו עוד שלשים אחר שנתו,
דאיירי בשנפל בו המום אחר
ועל זה שוב הקשו דעדיין איבעיא
שנתו ,דהרי כתוב שם נולד לו
לי אם זהו דווקא בשנפל בו מום
מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל
בתוך שנתו ,דנותנין לו שלשים
שנים עשר חודש ,אחר שנתו
אחר מומו ,או דהוא הדין בנפל
אינו רשאי לקיימו אפי' יום אחד
בו מום אחר שנתו ,והביאו
אבל מפני השבת אבידה לבעלים
הוכחה דהוא דווקא בתוך שנתו,
אמרו רשאי לקיימו שלשים יום,
מדאמרו בברייתא דאם נפל בו
דבפשיטות נראה דאיירי בשנפל
מום חמשה עשר יום בתוך שנתו
בו המום עצמו אחר שנתו ולא
משלימין לו עוד חמשה עשר יום
בלקיימו אחר שנתו בלבד איירי,
אחר שנתו ,דמשמע דהשלשים
וצ''ע.
הוא דווקא בשנפל בו המום בתוך
שנתו .אבל באמת קשה דמה
ז והערות מסכת בכורות ביאורים
לבית דין הוא .אבל באמת קשה דף כח ע''ב
מה קושיית הגמ' מהא דטועה
מג .בגמ' במשנה אמר ר' טרפון
בדבר משנה כלל ,הרי כאן לא
הלכה חמורך טרפון אמר לו ר'
היה רק טועה בדבר משנה ,אלא
עקיבא ר' טרפון אתה מומחה
דבידיים היה מאכילה ר' טרפון
לבית דין וכל המומחה לבית דין
לכלבים ,דהרי לעיל אמרו בגמ'
פטור מלשלם ובגמ' ותיפוק ליה
על המשנה הקודמת דמה שאמרו
דטעה בדבר משנה וטעה בדבר
מה שעשה עשוי וישלם מביתו
משנה חוזר חדא ועוד קאמר.
איירי בשנשא ונתן ביד ,דאל''כ
היינו מה דאמר לו ר' עקיבא לר'
הוי דינא דגרמי דפטור בכל
טרפון דאינו צריך לשלם על
גוונא ,ומכך דאמר ר' טרפון
שהטריף בניטלה האם שלה
הלכה חמורך טרפון מוכח דאיירי
ומשום לכלבים, והאכילה
שהאכילה ביד לכלבים ,שהרי
דמומחה לבית דין הוא ,הקשו
המשנה על לראיה מעשה
בגמ' למה לא אמר לו דטעה
הקודמת היא ,וא''כ לא יועיל מה
בדבר משנה וחוזר ,וממילא מה
דטעה בדבר משנה חוזר ,דגם
שהאכילה בעליה לכלבים הוא
אם הדין חוזר ,מ''מ הרי הוא
דאפסיד אנפשיה ,דהרי אם לא
לכך וא''כ לכלבים, האכילה
היה מיד מאכילה היה מחזירים
הוכרח ר' עקיבא לומר דפטור רק
הדין להכשירה דטעה בדבר
משום דמומחה לבית דין הוא,
משנה חוזר ,ולכך פטור ר' טרפון,
דבמומחה הקודמת וכהמשנה
וממילא למאי אמר לו ר' עקיבא
לבית דין פטור ,וממילא מה
דבשביל שמומחה לבית דין הוא
הקשו כאן בגמ' ,וצ''ע.
לכך פטור ,ותירצו בגמ' דחדא
דף כט ע''א ועוד קאמר ,והיינו דגם אם
בשיקול הדעת היה טועה שבה
מד .בגמ' בין תם ובין בעל מום
אין הדין חוזר ,מ''מ גם בכהאי
בשלמא בעל מום משום דקא
גוונא היה פטור ומשום דמומחה
והערות מסכת בכורות ביאורים ח
אבל בו לא חשדוהו ולכך נוטל שרי ליה אלא תם אמאי דא''כ
שכר הוא ,וצ''ע. אתי למיחשדיה ואמרי האי בעל
מום תם הוא והאי דקא שרי ליה
דף ל ע''א
משום אגרא .היינו דהיה קשה
מה .בגמ' ההוא טבחא דהוה חשוד לגמ' למה בשנמצא תם גם ישלם
במר דאטמא תרבא לזבוני לרואה הבכורות ,הרי לא הואיל
דכנתא קנסיה רבא לזבוני אפי' לו כלום ולמה ישלם ,ותירצו דכדי
אמגוזי א''ל רב פפא לרבא שלא יחשדוהו שהתם עושה בעל
כמאן כר' יהודה אי כר' יהודה מום משום אגרא .אבל קשה דמה
אפי' מים ומלח נמי לעולם ר' הצד כלל שלא ישלם על התם,
שמעון ובאיסורא דגופיה קנסינן הרי להדיא אמרנו כאן דהטעם
ליה וכו' .היינו דאם כר' יהודה שבגסה משלם יותר מן הדקה
איירי למה רק אגוזים אסר עליו טירחיה, נפיש דהאי משום
רבא למכור ,הרי לר' יהודה גבי משמע דעל הטירחא משלם,
תרומה קניס אפי' מים ומלח וא''כ ברור הוא דחייב לשלם גם
למכור ,ולכך אמרו דכר' שמעון כשנמצא תם דהרי טרחתו שוה
אזלינן דבאמת אין קונסים אותו בתם או בבעל מום ,ומה הצד
מה שלא מן העניין ,ומה שגזרו לומר שלא יקבל שכר על טרחתו.
עליו האגוזים זהו משום שבאותם ועוד קשה איפכא מה דאצרו
אגוזים גרם שיביאו לו הקטנים דהטעם שמשלם על התם כדי
חלב של אביהם .אבל קשה דלמה שלא יחשדוהו ,הרי להדיא אמרו
לא נאמר דבאמת כן כר' יהודה במשנה דבסתם רואה בכורות
איירי ,ובאמת לא רק אגוזים קנסו אין נוטלין שכר כלל משום
עליו ,אלא קנסו אגוזים והוא הדין חשדא ,ורק באילא דיבנה התירו
מים ומלח ,ומה שנקטו אגוזים זהו שלא משום שכר ליטול לו
משום דזהו קנס בגופיה ,דבו היה חשדוהו ומשום חסידותו ,וממילא
גורם להביא החלב ,אבל אין זה מה הוא דאמרו כאן דבשביל
בהכרח דרק בזה איירי ,וממילא שלא יחשדוהו נוטל שכר בתם,
ט והערות מסכת בכורות ביאורים
הראשונה ולא בברייתא השניה, למה לא אמרו דכר' יהודה
וצ''ע. אזלינן ,וצ''ע.
דף לא ע''א דף ל ע''ב
מז .בגמ' איכא דאמרי אם עשו מו .בגמ' תנו רבנן הבא לקבל דברי
מקבלין במטמוניות דבריהן חבירות חוץ מדבר אחד אין
אותן בפרהסיא אין מקבלין מקבלין אותו וכו' תנו רבנן
אותן ר' שמעון ור' יהושע בן כך ואחר לכנפים מקבלין
קרחה אומרים בין כך ובין כך מקבלים לטהרות ואם אמר איני
מקבלין אותן שנאמר שובו מקבלין לכנפים אלא מקבל
בנים שובבים .עיין רש''י דביאר למדנו בתחלה היינו אותו.
דבחזרו לסורן בסתר מקבלין דהרוצה לקבל עליו להיות חבר,
אותן לת''ק ,אבל בפרהסיא כיון רק אם מקבל על עצמו בכל ענין
דחיללו שם שמים אין מקבלין להתנהג כחבר מקבלין אותו,
אותן ,אבל ר' שמעון ור' יהושע אבל אם אפי' לדבר חד אינו
סברו דבשני האופנים מקבלין מקבל על עצמו להתנהג כחבר
אותן ,דכתיב שובו בנים שובבים, אין מקבלין אותו ,ואילו אח''כ
והיינו אפי' דשובבים היו ולעיני למדנו איפכא דמקבלין לחבר
כולם אמר הכתוב שובו .אבל אפי' מי שרוצה לקבל על עצמו
עיין בתוס' דביאר המחלוקת רק לכנפים דהיינו לטהרת הידים,
באופן אחר ,דאם עשו דבריהן ואפי' דלטהרות עצמו אינו מקבל
היינו שקודם שחזרו לסורן עשו על עצמו להיות חבר בשלמות,
הדברי חברות אפי' במטמוניות, וזהו תימה ,דמקבלין חבר לחלק
והיינו שהיו חברים ממש ,ולכך מן הדברים או לא .ודוחק לומר
גם אם חזרו לסורן מקבלין אותן, דמחלוקת איכא בזה ,דלא מצינו
דאנשי אמת נינהו ,ואם חזרו הוי בברייתא לא חולקים בזה
חזרה ,כפי שבתחלה גם בסתר
והערות מסכת בכורות ביאורים י
כיון המוקדשין פסולי בסתם עשו דברי חבירות ,אבל אם גם
דהקדש נהנה מרווחיו לכך התירו בתחלה רק בפרהסיא עשו דברי
לעביד בו כבבשר חולין ,ובלבד חבירות ומשא''כ בסתר גם קודם
והיות הקדש, ממנו שירויח שחזרו לסורן לא עשו ,ממילא
ובאיטליז ובליטרא יש יותר רווח, אינם חברים באמת ,וגונבי דעת
לכך התירו בו ,אבל בבכור בריות נינהו ,ולכך אין מקבלין
ומעשר דרווחיו לבעלים כיון אותן ,אבל לר' שמעון ור' יהושע
דממילא אין מזה רווח להקדש לא גם בהא מקבלין .אבל קשה דלפי
התירו לזלזל בו ולהתנהג בו ביאורו של תוס' דבמנהגיהם
כבבשר חולין .אבל קשה דאם קודם שחזרו איירי ,למה חלקו ר'
בכל פסולי המוקדשין כבר נהגו שמעון ור' יהושע דמקבלין אותן,
באיטליז, ולמוכרו לשוחטו דבנים בהא משמע דהיכא
ולשוקלו בליטרא ,דממילא כבר שובבים דגם גונבי דעת הבריות
רגיל היה להשתמש כן בהקדש, יש לקבל ,הרי שובב נראה
א''כ אין זה כבר זלזול עוד משמעותו דאיירי באדם שהיה
בהקדש לעביד הכי ,דהרי כבר צדיק ומחמת שובבותו קלקל,
דבר רגיל הוא ,וממילא למה כבר וא''כ כאן דכלל לא היו חברים
לא יהא מותר הדבר גם בבכור כלל דגם בתחלה בסתר לא שמרו
ומעשר ,דמה זלזול איכא כאן. יהיו למה חבירות, מנהגי
ואולי פסולי המוקדשין אינו דבר נחשבים שובבים ,הרי אינם בנים
ששכיח כל כך כמו בכור ומעשר, כלל לענין חבירות ,וצ''ע.
ולכך עדיין רוב בהמות הקדש לא
פרק ה
נהגו בהן כן ולכך עדיין נחשב
הדבר לזלזול ,ולכך לא התירו כן מח .במשנה כל פסולי המוקדשין
בגמ' ועיין ומעשר. בבכור הנאתן להקדש נמכרין באיטליז
דביארו דבפסולי המוקדשין איירי ונשקלין באיטליז ונשחטין
לאחר פדיון דרק אז עבדינן בהו בליטרא חוץ מן הבכור והמעשר
כל הני כחולין ,ולפי זה ניחא טפי שהנייתן לבעלים .היינו דדווקא
יא והערות מסכת בכורות ביאורים
וכשביד כהן הוא אינו צריך למה בבכור ומעשר לא התירו
לפדיון ,דהרי כבר חולין הוא, כן ,דהרי הבכור ומעשר עדיין
ולכך בפשיטות יש ללמוד מיניה קדושין ולא נפדו ,דממילא ודאי
למעשר ,ודברי ר' יוחנן דמעשר עדיין זלזול הוא ואין רגליות
צריך אינו מחרמים נלמד לעביד כן בהקדש.
להפנותו ,דמופנה ועומד הוא
דף לב ע''א
ואינו נצרך לחרמים כלל .אבל
קשה דא''כ למה רב נחמן בר יגאל לא אמר רבא מט .בגמ'
יצחק באמת הצריך להפנותו, דחרמים לא צריך דאיתנהו היכא
ולמאי היה דן בכל הני להפנותו אי בי בעלים הקדש נינהו אי בי
וללמוד לא יגאל לחרמים ממקום כהן חולין נינהו דתניא חרמים
אחר ,הרי שפיר אמר רבא דאינו כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן
נצרך כלל .ואולי יש לומר דסבר כהקדש לכל דבריהם שנאמר כל
רב נחמן בר יצחק כפי שאמרו חרם קדש קדשים הוא לה' נתנן
לקמן בע''ב בגמ' ,דשם אמרו לכהן הרי הן כחולין לכל דבריהם
דהטעם דכתיב לא יגאל ולא שנאמר כל חרם בישראל לך
כתיב לא ימכר ,כיון דא''כ היה יהיה לא יגאל דכתב רחמנא למה
צד לומר דרק מכירה דעובדין לי אם אינו ענין לחרמים תנהו
דחול הוא נאסר בו ,אבל פדיון ענין למעשר .היינו דסבר רבא
דעיילי דמיו להקדש כן פודין דמה שדנו לעיל כל הני מנין
אותו ,ולכך כתיב לא יגאל כדי נלמד לא יגאל לחרמים כדי שיהא
דגם במשמע יהיו ששניהם לא יגאל דידיה מופנה ,לא צריך
מכירה וגם פדיון נאסרו בו. יגאל לא דבאמת זה, לכל
דממילא יש לומר דסבר רב נחמן לחרמים עצמו אינו נצרך כלל,
כאן דכן נצרך לא יגאל לחרמים, דהרי אין לך זמן הראוי והנצרך
דהיה צד לומר דבזמן שהוא ביד הבעלים דבבית לפדותו, בו
בעלים והקדש הוא נוכל כן הקדש הוא ואינו בר פדיון,
להקדש, דמיו ויעלו לפדותו
והערות מסכת בכורות ביאורים יב
להצילו אם מותר להקיז לו ,ואילו דממילא לכך דן הוא כל הני
שם איירי בדבר שכבר נעשה בה דלעיל ללמוד לא יגאל לחרמים
ספק טומאה ,והוא אינו צריך ממקום אחר ולהפנותו למעשר.
לשנות בה דבר ורק אינו מוסיף אבל רבא סבר דבאמת אין זה
בה עוד שמירה ,דממילא אינו צד כלל ,דהקדש אינו בר פדיון
עושה דבר שנאסר בו ,וא''כ מה ועל אף דהיו דמיו הולכים להקדש
הדמיון בין השניים .ועוד ,דכאן אי אפשר לפדותו.
ר' יהודה הוא המחמיר ביותר
דף לג ע''א
מכל השיטות ,דאפי' שהבכור
הולך למות אסר בה להקיז לו דם, בגמ' מתני ליה ר' אלעזר לבריה נ.
ואילו שם גבי תרומה אינו לבריה חייא ר' לה ואמרי
מחמיר מכולם ,דהרי הוא אינו מחלוקת כך כאן כמחלוקת
משנה דבר לא לטוב ולא למוטב, בחבית של תרומה דתנן חבית
ואילו איכא שם שיטות שהחמירו של תרומה שנולד בה ספק
שמירה בה להוסיף יותר טומאה וכו' רבן גמליאל אומר
דממילא וכדומה, מטומאה לא יחדש בה דבר ר' מאיר כר'
הדמיון הוא רק שבשניהם אינו אליעזר ורבנן כר' יהושע ור'
משנה ממה שהוא עכשיו ,אבל היינו גמליאל. כרבן יהודה
האופן שאיירי בהם לא דומה דכשם שנחלקו כאן לגבי בכור
כלל ,וצ''ע. שאחזו דם אם מותר להקיז לו דם
ובאיזה אופן ואמר ר' יהודה
דף לד ע''א
דאפי' ימות אם לא נקיז לו אין
נא .בגמ' אמר רב יהודה אמר מקיזין ,כך לגבי חבית של תרומה
שמואל הלכה כר' שמעון מתקיף שנפלה בה ספק טומאה אמר רבן
לה רב נחמן בר יצחק הי ר' גמליאל דלא יחדש בה דבר
שצעון ר' אילימא שמעון ויניחנה כמות שהיא .אבל קשה
לא השתא עד דמתניתין דמה שייכות איכא בין שני דינים
אשמעינן שמואל דבר שאין אלו ,דכאן איירי בבכור שבעינן
יג והערות מסכת בכורות ביאורים
כמותו ,וממילא מה הקשה רב מתכוין מותר והא ר' חייא בר
נחמן בר יצחק פשיטא ,וצ''ע. אשי אמר רב הלכה כר' יהודה
ורב חנין בר אשי אמר שמואל
דף לד ע''ב
הלכה כר' שמעון וכו' אלא ר'
נב .בגמ' בעי רב פפא יטהר תנן או שמעון דברייתא .היינו דאם בא
ויטהר תנן .היינו מה שאמר ר' רב יהודה אמר שמואל לומר
אליעזר גבי הבהרת שהיה לו הלכה כר' שמעון דמתניתין מה
וקצצה ,דלכשיוולד לו נגע אחר חידוש בכך ,הרי כבר אמר פעם
יטהר ,אם כוונתו לכשיטהר מן אחת דהחלכה כר' שמעון גבי
מן יטהר השניה הבהרת דבר שאין מצכוין ,וגם כאן סבר
הראשונה ,וממילא ויטהר תנן, כשיטתו במקום אחר ,ופשוט הוא
אן דמיד כשיוולד לו השניה יטהר דגם כאן הלכה כמותו כמו שם,
מן הראשונה עוד קודם שיטהר ולכך תירצו דבא רב יהודה אמר
מן השניה .אבל באמת קשה מה שמואל לחדש דהלכה כר' שמעון
הצד לומר דיטהר מן הראשונה דברייתא דהוסיף עוד דין ,דגם
משום שנולד לו השניה ,וכי לא לשוחטו מותר מחמת מום זה.
שייך שיהיו שני בהרות יחד אבל קשה דא''כ יש לומר דבאמת
בגופו ,דבלשמא לכשיטהר מן כן בא רב יהודה אמר שמואל
הראשונה, מן יטהר השניה שמעון כר' הלכה לומר
סברא הוא דכשם שנטהר מן דמתניתין ,והחידוש הוא דאין
השניה היה כבר נטהר גם מן הלכה כר' שמעון דברייתא ,ורק
הראשונה ,ולכך טהור משניהם, גבי דבר שאין מתכוין הלכה
אבל לומר דיטהר מן הראשונה כמותו כמו גבי שהת ,אבל
מיד בשנולד השניה מה סברא לשחוט על מום זה אסור ,דממילא
איכא בזה ,ומה הצד לומר כן, החידוש הוא לא במה דכן הלכה
וצ''ע. כמותו ,אלא במה דאין הלכה
