דרכי אורה · Darchei Oiru — לך לך (2026-10-19)

בס"ד
דרכי אורה
לך לך תשפ"ז ()152 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
על משמר עולם התורה 'מלך עוזר ומושיע ומגן'
ְכְָך ַוַ ֲֲאַגַ ְּד�ּ ָלָ ה �ְׁש ֶֶׁמ ָָך ֶוֶ ְהְֵיֵ ה ּ�ְּב ָָרָכָ ה (י"ב ,ב)
ְֶוְֶא ֶֶע �ְׂש ָָׂך ְלְ גֹוֹ י ָּג�ּדֹוֹ ל ַוַ ֲֲאָבָ ֶֶר ָ
משא רבינו שליט"א בהתכנסות מרנן ורבנן חברי מועצת גדולי התורה וראשי בגמ' פסחים דקי"ז ב' :א"ר שמעון בן לקיש 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים 'אלהי
הישיבות שליט"א לחיזוק דרכי ההשתדלות בביצור חומות היהדות אברהם'' ,ואברכך' זהו שאומרים 'אלהי יצחק'' ,ואגדלה שמך' זהו שאומרים 'אלהי
בארה"ק \ מוצש"ק נח תשפ"ז יעקב' ,יכול יהו חותמין בכולן ת"ל 'והיה ברכה' בך חותמין ואין חותמין בכולן .ובפרש"י
ברשות מרנן ורבנן ,לא צריך להאריך בדברים ,בענין החשיבות של הבחירות שעומדים כאן 'בך חותמין ולא בהם' .וצ"ע וכי מה איכפת ליה לאברהם ,והא קי"ל (סנהדרין
לפנינו. קה ע"ב) שבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו .והנה קודם חתימת הברכה אומרים
לצערינו אנחנו במלחמה גדולה על היהדות ,שממש רוצים להשמיד את כל המהות של 'מלך עוזר ומושיע ומגן' ,ואח"כ 'בא"י מגן אברהם' .וראיתי בעץ יוסף (אוצר התפילות)
כלל ישראל ,ואנחנו מחויבים במסירות נפש על זה. בתפילת עזרת אבותינו וכו' מגן ומושיע להם וכו' שפי' 'מגן' שלא יבוא הרע' ,מושיע'
והבחירות עכשיו הם אך ורק כדי פריקה מיד השונא לאחר שבא ('ויושיעם מיד שונא' ,ואונקלוס 'לית פריק לה')' ,עוזר'
לשמור על עולם התורה ,ששום לראות במפלת שונאיו ('ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי') עכתו"ד .והנה י"ל 'עוזר' כנגד
בחור לא ילך לצבא חלילה וחס. יעקב ,ובב"ר (סח ,ב) עה"פ 'אשא עיני אל ההרים' פתח רבי שמואל בר נחמן 'מאין יבוא
ועל זה הנציגים שלנו יעמדו בעזרת עזרי' ודרשו על יעקב אבינו ע"ה שהלך לפדן ארם בלא כלום ,ובצרתו התחזק בביטחון
ה' .וכל אחד מחויב לפעול בשביל ואמר 'עזרי מעם השם' .הרי שהמדרש מדגיש לשון 'עזר' שנתייחד ליעקב בחשכת
זה ,ולהצביע עבור רשימת "יהדות הגלות .וכן בגמ' (ברכות סד ע"א) מנין לבעל הקורה שייכנס בעובי הקורה שנא' ישגבך
התורה" .והקב"ה יעזור שיתבטלו כל שם אלוקי יעקב ,ובפרש"י שיעקב שטרח בגידול בניו יבקש עליהם רחמים ומסייעם
הגזירות מעלינו ,ונזכה בקרוב לביאת ומיד אח"כ 'ישלח עזרך מקודש' ,וכן 'אשרי שאל יעקב בעזרו' .ומדת 'מושיע' כנגד
רבינו שליט"א במשאו יצחק :שבברכת מחי' המתים כפלו חז"ל לשון ישועה ('רב להושיע'' ,ומצמיח ישועה',
משיח צדקנו במהרה בימינו.
'מושיענו לתחיית המתים') ,וממילא בחינת 'מושיע' מכוונת כנגד יצחק.
בלי הסדרת בני הישיבות – אין לנו כלום! ומעתה נראה הענין דמדת 'מגן' היא המשובחת בכל המידות ותכלית השלמות,
והחתימה נקבעת בעיקר ובקביעות הדבר ,ומתחילה אומרים 'אלקי אברהם אלקי
מתוך דברי רבינו שליט"א לפני שד"ר – נציגי תנועת 'דגל התורה' יצחק ואלקי יעקב' ,שהוא סדר הנהגת כלל ישראל עד שירדה המדרגה לחשכת
אנחנו צריכים לראות את העיקר ,מה שנוגע לנו ,ולדעתי מה שנוגע לבני הישיבות .וזו הגלות .אבל בגאולה נהפך הסדר 'וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף
הנקודה שצריכים לעבוד עליה .אם אין את בני הישיבות ,אין לנו כלום .לא צריך לומר את בריתי אברהם אזכור' ,ועי' במדרש בחוקותי (ויק"ר לו ,ו) שנזכרו אבות אחורנית
שיש עוד דברים .והשם יעזור ,אנחנו נעמוד על בני הישיבות ואז נרוויח את הכול ,כי זה ללמד שהגאולה באה קמעא קמעא בדרך עלי' למפרע ,בתחילה מתגלה הקב"ה בבחינת
מה שהקדוש ברוך הוא רוצה״. עוזר (יעקב) ,אח"כ מתעלה לבחינת מושיע (יצחק) ,ורק בסוף מגיע לתכלית השלמות
זה היסוד ,ואת זה צריך לקחת .אין בלי הסדרת בני הישיבות .אנחנו עובדים על זה ,ואם בבחינת מגן (אברהם) .ומאחר שזו תכלית הקביעות לעולמי עד ,אין החתימה אלא
לא זה – אין לנו כלום .את זה צריך לזכור ,אף על פי שיכול להיות שיגידו לי שיש עוד במידה העליונה מכולן ,ודֹוֹ ק.
דברים חשובים .אני יודע מה זה,
ובאמת אחרי שאנחנו יודעים את 'מגן אברהם'
היסוד הזה אפשר לגשת לעניין. 'והיה ברכה' (יב ,ב').
אין שום דבר שחשוב בשבילי כמו במד' (ב"ר לט) א"ר יצחק קובעך אני ברכה בשמונה עשרה אבל אין את יודע אם שלי
בני הישיבות .אם אתם תעמדו על קודמת אם שלך קודמת ,א"ר אחא בשם ר' זעירא שלך קודמת לשלי ,משהן אומרים
הנקודה הזו ,אז ידעתי שהקדוש 'מגן אברהם' ואח"כ אומרים 'מחיה המתים' ,ע"כ הלשון והוא פלאי ,דהא ברכת 'מגן
ברוך הוא יעמוד לימיננו ,ובעזרת אברהם' הוא ג"כ שבח להקב"ה שהוא מגן אברהם ,כשם שברכת 'מחיה המתים' שבח
השם. שד"ר במעונו של רבינו שליט"א
להקב"ה שהוא מחי' המתים ,ומה שייך לומר ע"ז 'שלך קודמת לשלי'.
ונראה עפ"י המדרש שהביא רש"י להלן עה"פ ((טו ,א') 'אל תירא אברם אנכי מגן לך
אין שום חשש לאיבוד שכרך ,כי מה ש'אנכי מגן לך' הוא משום עצם גדלותך ואי"ז נוגע שכרך הרבה מאד' ,וז"ל' :אחר הדברים האלה' אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים
כלל לשכר מצוותיך .וזהו מ"ש שברכת אברהם קודמת ,היינו ברכת 'מגן אברהם' יש בה והי' דואג שמא קיבלתי שכר כל צדקתי עכ"ל ,והנה ודאי א"א לומר שח"ו אברהם אבינו
שבח למעלתו וגדלותו של אברהם ,שהקב"ה לו למגן לא מצד שכר אלא מצד מעלתו ע"ה הי' עובד את בוראו ע"מ לקבל פרס ,ובשלמא למאי שפירש"י עוד שהי' דואג
העצמית ,והיא קודמת לברכת 'מחיה המתים' שהיא שבח לגדלותו של מקום. מן העונש על אותן נפשות שהרג ,א"ש שנצרך חיזוק כדי שלא יירא ,אבל מה דאגתו
והנה מלבד עצם כבוד הקדימה ,יש בזה גם נפקותא להלכה ,דרק משום שברכת 'מגן על קבלת שכרו .ואמנם בת"י שם :דלמא אתקבלו מצוותי בעלמא הדין ולית לי חולק
אברהם' היא הברכה הא' בתפלת י"ח ע"כ תלוי' בה עיקר חלות שם תפילה ,וכמ"ש בעלמא דאתי ,או דלמא ייזלון אחיהון דילין קטילי ויצטרפו כלגיונין וייתון עלי ...ובזימנא
מו"ח רבינו הגדול זצ"ל באבי עזרי הל' תפילה (פ"ד הט"ו) דענין כוונה המעכבת בברכת תנינא לא מישתכח עמי אגרא ויתחל בי שום שמיא עכ"ל ,ומבואר שחששו של אאע"ה
אבות משום שהיא ראשית התפילה וצריך בתחילתה כוונה ,ועיקר זה ניתן לברכת לא הי' מצד קבלת שכר בעה"ז גרידא ,אלא שמא בכך נאבד חלקו לעה"ב או שתבא עליו
אברהם. מלחמה נוספת אחר שכבר אכל כל שכרו וח"ו נמצא ש"ש מתחלל ,וע"ז השיבו הקב"ה
'אנכי מגן לך' בעה"ז 'שכרך הרבה מאד' ושמור לעה"ב ,כלומר דאף ש'אנכי מגן לך' מ"מ
נתן לו עצה על המילה
למול חייך שאיני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול ,אלא בפלטין ְמְֵרא ָָה ֱֱאֹמ ִִֹרי ֲֲא ִִחי ֶֶא �ְׁשֹּׁכ� ּל ַוַ ֲֲא ִִחי ָָעֵנֵ ר ְֵוְֵהם ַוַ �ָּיֹּבֹא ַַהָּפ�ִּלִ יט ַוַ �ַּיֵּּג�ּד ַ
ְלְַא ְָבְָרם ָָה ִִע ְִבְִרי ְוְ הּוּ א �ֹׁשֵׁכֵ ן ּ�ְּב ֵֵאֹלֵֹנֵ י ַַמ ֵ
שלך הה"ד 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' עכ"ל המדרש ,והובא ברש"י ר"פ וירא באלוני ַּב�ֲּעֵלֵ י ְִבְִרית ַַא ְָבְָרם (י"ד ,י"ג) ֲ
ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו ,והוא פלא שהלך אאע"ה במד"ר כאן 'והוא שוכן באלוני ממרא' רבי יהודה ורבי נחמיה ,ר"י אמר במשריא דממרא
ליקח עצה על המילה אחר שציוהו הקב"ה ע"ז ,וצע"ג. ור"נ אמר בפלטין דממרא ,על דעתיה דר"י אתרא הוא דשמיה ממרא ,על דעתיה דר"נ
והנה עוד שם במד"ר :אמר א"א עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי ,תאמר משמלתי גברא הוא דשמיה ממרא ,ולמה נקרא שמו ממרא ,ר' עזריה בשם רבי יהודה בשם ר'
הם באים ומזדווגים לי ,א"ל הקב"ה :אברהם ,דייך שאני אלקיך ,דייך שאני פטרונך כו' סימון שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר הקב"ה לאברהם לימול הלך ונמלך בג'
עי"ש ,וכן בסוף הפרשה :אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי אוהביו ,א"ל ענר כבר בן ק' שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך ,א"ל אשכול מה את
תאמר משמלתי אין באים אצלי ,א"ל הקב"ה עד שלא מלתם היו בני אדם ערלים באים הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך ,א"ל ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים
אצלך ,עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא עכ"ל .ונראה וברעבון והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו ,א"ל הקב"ה אתה נתתה לו עצה
עמוד 12
לאורייתא' ,ואברהם אבינו הי' סבור שעי"ז קיום מצות המילה הוא מרחיק את הבריות בביאור הדברים עפ"י מה שהשריש לן הגאון מהרי"ל דיסקין זצוק"ל והביאו מו"ח מרן
ונמצא מהרס כל כוונתו לקרב העולם לדרכי השי"ת ,וא"כ יתכן שאינו מפרש כהוגן את זצ"ל באבי עזרי הל' יסוה"ת (פ"ז ה"ו) בביאור ענין מה שאחז"ל (יבמות דמ"ט ב') כל
הנבואה שקיבל למול את עצמו ,כי איך אפשר שהקב"ה מצווה עליו לעשות פעולה הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה,
שמפסיקה את כל מהלך עבודת הקודש שלו לקרב את הבריות להקב"ה ,ובאמת כ"ה דאף שמחזות הנבואה הן בעולמות העליונים מ"מ יורד לאט לאט בעולם ומתגשם
במד"ר מקודם' :וימול בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני עד שהפתרון נמצא בהשגת הנביא על מה ירמזון בעולם השפל ,ואז חוזרת רוחו אליו
הגרים' ,וע"ז הלך ליטול עצה ממי שאין לו נגיעות ע"ז כדי שיפרש לו דברי הנבואה ומסתכל בנפשו את כל הציורים ויודע הפתרון כי הוא נרשם בנפשו ,ואעפ"כ הר"ז דומה
שקיבל מהקב"ה עפ"י האמת ,וע"ז א"ל ממרא 'אלקיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים למביט בזכוכית ,שאם צבועה ירוק הרי כל הנראה בה הוא ירוק ,ואם היא אדומה הרי
וברעבון' ,ר"ל האיך הסכמת ליפול לכבשן ולא נסתפקת שמא רצון ה' שתעבוד ע"ג, כל מה שנראה דרכה הוא רק אדום ,ואף שהוא אותו העצם בלא שינוי אבל מראהו
והלא אם היית נשרף ונהרג במלכים וברעבון מי הי' מקרב אנשים להקב"ה ,אלא זה הי' משתנה ,וכן הענין במחזה הנבואה שנפש הנביא היא המתרשמת בפתרון הענין ,וכל
ודאי אצלך שאין רצון הקב"ה לעבוד לפסילים כדי שתוכל לינצל ואח"כ לקרב נפשות שנפשו יותר זכה ובהירה הר"ז פותר החזיון באופן יותר צח ומצוחצח ,ומשה רבינו ראה
לעבודתו ית' ,כי זה סותר את כל המציאות של האמונה בהקב"ה ,וה"נ א"א להטות הנבואה באספקלריא המאירה משום שנפשו היתה בעוצם המעלה ,אבל שאר הנביאים
פירוש האמיתי של הנבואה משום ההכרח שיוכל לקרב רחוקים ,ודאי שהוא פירוש נכון זולתו אף שודאי כל דבריהם אמת אבל לא ראו הדבר כראיית משה.
שהקב"ה מצוה אותך כעת למול. ויסוד הדברים ממה שאחז"ל שחלום הוא א' מששים בנבואה והוסיפו ע"ז כל החלומות
זו הי' עצתו של ממרא ,וזהו הביאור בד' המד"ר' :עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים הולכים אחר הפה ,וכן הנבואה שהיא כולה אמת ומתקיימת בעולם כפי אשר נתרשם
לי ,א"ל הקב"ה אברהם דייך שאני אלקיך שאני פטרונך' ,בשעה שהולכים לקיים מצות הפתרון בנפש הנביא בשעת קבלת הנבואה ,והיינו שאמרו דגזירת נביא חוזרת וגזירת
ה' א"א כלל לקחת בחשבון שמא זה יפריע מלקרב רחוקים' ,דייך שאני אלקיך' ,מה או"ת אינה חוזרת ,לפי שכל דבר שיצא מפורש מפיו של הקב"ה אינו חוזר ,והנבואה
שעוברים ושבים לא יבואו אצלך אינו כלום' ,אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו שיש בה גם כח אחר ,פתרון שכל האנושי ,ע"כ יתכן שתתבטל עי"ש ,ועפי"ז ביאר
ה' באלוני ממרא' ,כי זו עצתו של ממרא ולכן נגלה עליו בחלקו. מור"ח רבינו הגדול זצוק"ל את גדלותו של אאע"ה בנסיון העקידה ,שהסביר לעצמו את
ויובן בזה מה שחיזר א"א אחר מילתו מיד לחפש אורחים ,כי עדיין הי' חרד שמילתו מראה הנבואה שהקב"ה מצווה עליו לשחוט את בנו יחידו את יצחק ,ואף שהי' רואה
תפריד בנ"א ממנו ולא יוכל לקרבם להשי"ת ,וזהו שמתחיל המד"ר בר"פ וירא עה"פ באספקלריא שאינה מאירה ובקל הי' יכול לבאר חזיון הנבואה בד"א ע"י איזה נגיעה,
(איוב יט) ואחר עורי נקפו זאת וגו' אמר אברהם אחרי שמלתי עצמי הרבו גרים באו מ"מ פירשה אברהם כהוגן כי הי' נקי מכל נגיעות עצמיות.
להידבק בזאת הברית וכו' ,והיינו שאח"כ ראה אברהם שאדרבה לא הי' בזה כלל מניעה וכעי"ז י"ל ג"כ כאן משום שאברהם אבינו ע"ה היו כל מעשיו לקרב את הרחוקים
מלקרב רחוקים. ולעשות נפשות להקב"ה כמ"ש 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' ומתרגמינן 'דשעבידו
'במה אדע'
כדכתיב 'מה תתן לי ואנכי הולך ערירי' ,ומתוך עוצם ההשתוקקות נתקרבה דעתו ְצְָד ָָקה( .ט"ו ,ו)
�ְּחְְׁשֶׁבֶ ָָה ּלֹּוֹ ָ
ְֶוְֶה ֱֱא ִִמן ַּב�ּד' ַוַ ַּי �
להאמין בשלמות ולא עלתה על דעתו לשאול באיזו זכות יבא הדבר .אך לגבי בשורת וברש"י (טו ,ו') לא שאל לו אות על זאת ,אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר
הארץ שודאי רצה בה ,מ"מ לפי ערך גדלותו העצומה הי' חסר משהו בעומק הרצון 'במה אדע כי אירשנה' .ובגמ' נדרים דל"ב א' שמואל אמר מפני מה נענש אברהם אבינו
וההשתוקקות ,ולכן נתעורר אצלו החשש לבקש אות 'במה אדע' .וע"ז נענה כנגד 'ידוע ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים ,מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה
תדע' שגר יהי' זרעו בארץ לא להם ,והנה מתוך הריחוק והגלות במצרים ידעו להעריך שנא' 'במה אדע' .וי"ל מאי שנא בשורת הזרע שהאמין בה בלא פקפוק ,מבשורת הארץ
טובת הארץ וישתוקקו אליה בכל לבבם. שביקש עליה אות.
וכעי"ז הסברתי בחטא המרגלים ,דבאמת כולם הודו 'טובה הארץ' כד' רמב"ן ,אלא ויש לבאר תחילה עפי"ד הגמ' (ב"ב קמא ):המזכה לעובר לא קנה ובעובר שלו קנה,
שיהושע וכלב הוסיפו ע"ז וכפלו 'טובה הארץ מאד מאד' ,עדות על רצון אדיר וחיבת משום שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ,וכיון שמשתוקק לזה בכל לבבו ע"כ סמוך לבו
הארץ פנימה ,ומתוך שהי' חביבה עליהם היו בטוחים שיירשוה ולא נכנס בלבם מורא, לא יירא ודעתו בטוחה שהדבר יתקיים ,וחזינן דזהו טבע הנפש שכל דבר שהאדם חפץ
משא"כ שאר המרגלים שלא נכנסה טובת הארץ בלבם בבחי' 'מאד מאד' ,הוליד חיסרון בו באמת ודעתו קרובה אצלו ,לא נכנס בלבו הספק שמא יתבטל ונעשה אצלו שריר
הרצון את החשש והספק מפני תוקף יושבי הארץ ,כי לעולם החסרון במדת הרצון וקיים.
וההשתוקקות הוא שמוליד את הספק ,והספק מוליד את הנפילה ודו"ק. ומעתה מיושב שפיר ,דרצונו של אברהם בזרע הי' עמוק עד דכדוכה של נפש,
'הצילו הפירות את האילנות'
אינו מסתיים במקום שבו הוא עצמו עומד ,פירותיו ממשיכים אותו .כל בן וכל דור ְַוְַא �ָּּתה �ָּּתבֹוֹ א ֶֶאל ֲֲאֹב ֶֶֹת ָיָך ּ�ְּב � ָׁׁשלֹוֹ ם ִּת�ָּּק�ֵּבֵ ר ּ�ְּבֵׂש�ׂ יָבָ ה טֹוֹ ָבָ ה (ט"ו ,ט"ו)
היוצא ממנו ומוסיף תורה ,קדושה ועבודת ה׳ ,הרי הוא מגלה למפרע את עומק פעולתו הנה בס"פ נח עה"פ ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן ,מאריך
של האילן שממנו יצא. הרמב״ן בביאור עניינו של תרח ,ובסו"ד :או שמא יש לו חלק לעה"ב כמו שאמרו חז״ל
וזהו שאברהם נתבשר :״ואתה תבוא אל אבותיך בשלום״ .אי"ז בשורה המתייחסת רק בזכות בנו ,והיא הבשורה שהוא לא הי' יודע שנתבשר בכך ,בעת שא"ל 'ואתה תבא אל
לתרח ,אלא יש כאן גילוי של כח הבן להציל את אבותיו .אברהם ,שהוא הפרי ,מעלה אבותיך בשלום' .ומביא הרמב״ן ע"ז מדרש נפלא :כל העצים כשרים חוץ משל זית ושל
עמו את האילן שממנו יצא .ולא רק תרח ניצל מכוח אברהם ,אלא כל אותם אבות גפן ,שהשמן והיין קרבין לגבי מזבח ,הצילו הפירות את האילנות ,וכן מצאנו באברהם
ודורות קדומים שעל ידם בא אברהם לעולם – כולם נעשים שותפים בזכותו של מי שהציל את תרח שנא' ואתה תבוא אל אבותיך בשלום עכ"ל.
שיצא מהם. ולכאורה הדברים תמוהים מאוד .בשלמא מה שהבן מציל את אביו מן הדין וזוכה אותו
נמצא דבר נורא ,כל עיקרו של האדם אינו נמדד רק במה שהוא עצמו עושה ,אלא לחלק לעולם הבא ,יש להבין את גודל ההצלה .אבל מה עניין ה״הצלה״ שנאמרה אצל
גם במה שהוא מוליד אחריו .יש מעלה עצומה בכך שאדם עצמו עובד את ה׳ ,אבל אילנות הזית והגפן? אדרבה ,אילו היו עצים כשרים למזבח ,היו זוכים בעצמם למעלה
גדולה ממנה במובן מסוים היא הזכות להעמיד ״פירות״ שימשיכו את עבודתו אחריו. גדולה ,להיות קרבים לפני ה׳ וריח ניחוח עולה מהם לפני מי שאמר והיה העולם .ומה
כי בעוד פעולתו שלו מוגבלת לימי חייו ,הרי פירותיו יכולים להמשיך לפעול דורות יש בכך שהפירות הם שנקרבים ולא העצים עצמם ,עד שחז״ל מגדירים זאת בלשון:
רבים אחריו .וכל תורה ,כל קדושה וכל מעשה טוב היוצאים מכוחו ,אינם רק זכות של 'הצילו הפירות את האילנות'.
הבנים – הם גם זכות העולה אל האבות שמכוחם באו. ונראה שכוונת חז״ל היא ליסוד עמוק :עיקר מעלתו של האילן אינה דווקא בכך שהוא
וזהו עומק דברי חז״ל :״הצילו הפירות את האילנות״ .דווקא משום שהאילן מוציא עצמו עולה פ"א ע"ג המזבח ,אלא בכך שהוא מוציא פירות ,והפירות היוצאים ממנו
פירות ,אין חייו מסתיימים בעצמו .הפירות ממשיכים את קיומו ואת תפקידו לפני ה׳. ממשיכים את כוחו ופועלו בעולם .אילו הי' העץ עצמו נקטר ,היה עולה הוא עצמו
וכן באדם :הצאצאים אינם רק הדור הבא ,הם ההמשך של האדם עצמו .וכאשר הבן פעם אחת ,אבל כאשר מוציא פירות ,השמן והיין היוצאים ממנו נעשים בעצמם קרבן
נעשה עובד ה׳ ,נמצא שהאבא ממשיך לעבוד את ה׳ דרכו .לפיכך אברהם אינו רק מי לה׳ .נמצא שהאילן אינו רק מקריב את עצמו ,אלא מוליד דבר שממשיך אחריו להיות
שזכה בעצמו ,אלא מי שבזכותו זכו אבותיו. משרתי גבוה .לא הוא עצמו בלבד מתקרב לשכינה ,אלא כל מה שיוצא ממנו ממשיך
מה עמוקה אפוא זכות ההורים מכוח צאצאיהם :כל בן ההולך בדרך התורה ,כל דור נוסף את התקרבותו פעם אחר פעם .זהו ש'הצילו הפירות את האילנות' .הפירות אינם דבר
המוסיף כבוד שמים ,כל נשמה הממשיכה את השלשלת ,הרי היא פרי המעלה עמה היוצא מן האילן ונפרד ממנו ,הם המשך חיותו ופועלו .כאשר פרי האילן עולה על גבי
את האילן כולו .האדם אמנם מסתלק מן העולם ,אבל פירותיו נשארים ,ומה שהוא זרע המזבח ,נמצא שהאילן עצמו זוכה שעל ידי פירותיו תימשך מעלתו ותעמוד לפני ה׳ גם
בבניו ובדורות הבאים ממשיך לעלות לפני הקב״ה .ועל כך נאמר :״הצילו הפירות את לאחר שאיננו עולה בעצמו.
האילנות״ שהפרי אינו רק תוצאה של האילן ,אלא הוא גם גאולתו ,הצלתו והמשכתו ומכאן לדברי הרמב״ן על אברהם ותרח .אברהם הוא ה'פרי' שיצא מתרח ,ולא זו בלבד
לפני ה׳. שאברהם עצמו נעשה עובד ה׳ ומעמיד את כל העולם כולו תחת כנפי השכינה ,אלא
(משא רבינו שליט"א בכנס רישום תלמידים למוסדות תורה ,פריז תשנ"ד) שכל הדורות היוצאים ממנו ממשיכים את אותה שלשלת של עבודת ה׳ .נמצא שהאב
עמוד 2
יריעה נרחבת לרגל יום הזיכרון הכ"ה להעלותו בסערה השמימה של אבי האומה
רבינו הקדוש מרן האבי עזרי זיע"א \ ט"ז מרחשון תשס"ב
לקט עובדות וזיקוקין דנורא דנפקו מפ"ק חתנו הגדול שיבלחט"א רבינו מרן שליט"א ונשזרו בגליוני דרכי אורה בג' השנים האחרונות
שליחות ציבור – עבדות ולא שררה 'לולי תורתך שעשועי'
שח רבינו שליט״א :מעשה בבן ישיבה שנקלע לחוב כספי גדול לעירייה המקומית .אותו בדברו על דבקותו המופלאה של רבינו הגדול בעל ה"אבי עזרי" זצ"ל בתורה ,סיפר
אברך היה עני מרוד ,וכל פרנסתו הייתה ממלגת הישיבה המזערית .במצוקתו ,ניגש מרן רבינו שיבלחט"א מעשה נורא המלמד כיצד היתה התורה משענת חייו גם בשעות
לאחר תפילת מנחה אל מרן זצ״ל ,כדי להתייעץ עמו .ראש הישיבה הורה לו לפנות מיד הקשות ביותר .בתו הגדולה של הרב שך זצ"ל ,מרים רייזל ע"ה ,נפטרה בת 14בעיר
לאחד הנציגים בעירייה ולבקש את עזרתו. וילנא .היא ניחנה בכישרונות נדירים וחריפות בלתי מצויה .הרב שך היה מספר כי בני
האברך הסביר כי שעות הקבלה כבר הסתיימו ,וכי אין זה ביתו היו מצויים בביתו של רשכבה"ג הגאון רבי חיים עוזר
מקובל לפנות אל העסקן מחוץ לשעות שבהן הוא מקבל גרודזנסקי זצ"ל ,וכידוע אל רבי חיים עוזר היו מגיעים תדיר
את הציבור .אלא שראש הישיבה ראה בכך פגם מהותי שאלות מכל תפוצות ישראל ,ויחד עם זאת היה הראש בי"ד
בהבנת התפקיד .״וכי עזרתו של שליח ציבור מוגבלת דוילנא ,ובין היתר היו שולחים אליו מזוזות שנכתבו בידי טובי
לשעות הקבלה? הלוא תפקידו לדאוג לצורכי הציבור ,ואם הסופרים ,כדי שיעיין בהן ויחווה את דעתו .פעם אחת ,כאשר
יהודי שרוי במצוקה ,עליו להיות נכון לעמוד לימינו גם מעבר מרים רייזל ישבה בביתו ,היו מונחות על השולחן כמה מזוזות
לשעות המקובלות״. פתוחות .לפתע הצביעה על טעות דקה באחת מהן ,טעות
כדי להעמיד את הדברים על בירורם ,לא הסתפק ראש שנעלמה מעיני הכל .רבי חיים עוזר התפעל מאוד מחדות
הישיבה בדברים .הוא דרש מהאברך לצאת מיד ולבקש את הבחנתה ומכשרונותיה המיוחדים.
עזרתו של העסקן .כשהאברך הסכים לעשות זאת ,הודיע לו ראש הישיבה אהב את בתו והיה משתעשע עמה תמיד.
ראש הישיבה כי יתלווה אליו ,אך ביקש ממנו לעלות לבדו אל הבית ,בעודו ממתין למטה אולם בגזירת שמים ,בהיותה כבת י"ד חלתה במחלת הטיפוס ,ותוך זמן קצר השיבה
כדי לעמוד מקרוב על התנהלות הדברים. את נשמתה ליוצרה .האבל היה כבד מנשוא .כששמע רבי חיים עוזר על גודל השבר ,בא
האברך ניגש אל העסקן והציג בפניו את צרתו ,בתקווה שימצא אוזן קשבת .אך האיש בעצמו לנחם את ידידו .כשראה את עומק כאבו ,אמר לו משפט אחד בלבד" :רבי שך,
גער בו על שהעז להגיע בשעה לא מקובלת ,והבהיר לו כי עליו לשוב במועד שבו הוא לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי".
יושב במשרדו שבעירייה. לא היתה זו אמירה מן השפה ולחוץ .גם רבי חיים עוזר עצמו ידע כאב של אובדן בת,
גם כשהאברך ניסה להסביר כי דוחק השעה ומצוקתו הם שהביאוהו לפנות אליו כעת, והוא דיבר מתוך ניסיון החיים .הוא גילה לידידו את הסוד שהחזיק גם אותו בשעות
לא נתרכך העסקן .הוא עמד בסירובו והותיר את האברך ללא מענה. החשכה :רק התורה ,שהיא שעשועו של האדם ,מעניקה לו כוח שלא לאבד את עצמו
למטה המתין ראש הישיבה .כששב האברך וסיפר לו על שאירע ,לא הסתיר ראש בתוך היגון .מילים מועטות אלו חדרו ללבו של מרן הרב שך ונחרתו בו לכל ימי חייו.
הישיבה את כאבו .״אדם כזה אינו ראוי להיות שליח ציבור״ ,אמר .״הרי אין מדובר שח בני הרה"ג רבי חיים שליט"א ,שזכה לשמשו באמונה ,כי שנים רבות לאחר מכן,
בשעת לילה מאוחרת ,אלא בשתים אחר הצהריים .יהודי בא לבקש עזרה ,והאיש כאשר מרן כבר התגורר ברחוב ראב"ד בבני ברק ועמד לעבור דירה ,החלו בני הבית לארוז
שתפקידו לשמש את הציבור ,דוחה אותו מפני שהגיע מחוץ את חפציו .אז אמר להם שישנם שני דברים בלבד שחייבים
לשעות הקבלה״. לעבור עמו ביחד ,תיק הטלית ותפילין ,והשני ,תמונתה של
מכאן הסיק ראש הישיבה מסקנה ברורה :אין לפנות עוד אל בתו .וכששאלוהו על כך ,השיב" :התמונה הזאת היא מזכירה
אותו עסקן .ואכן ,אף כאשר ניסה העסקן בהמשך לתקן את לי את ה'לולא תורתך שעשועי' ".לא היתה זו מזכרת של
הרושם שנוצר ושלח שליחים שיסבירו את התנהגותו ויבקשו געגוע בלבד .היא היתה תזכורת מתמדת לכך שהכאב אינו
את מחילתו ,לא הסכים ראש הישיבה להאזין להם .בעיניו, נשכח ,אלא מתעלה ומתמתק בתוך עמלה ושעשועה של
המעשה חשף תפיסה שגויה מן היסוד של תפקיד העסקן. תורה .בכל פעם שעיניו נחו על דמות בתו ,היה שב ונזכר באותן
שליחות ציבורית אינה מסתכמת במילוי תפקיד רשמי או מילים שאמר לו רבי חיים עוזר ,מילים שלימדו אותו כי רק מי
בקבלת פניות בשעות שנקבעו מראש .היא מחייבת תחושת ש'תורתך שעשועי' לא יאבד לעולם.
אחריות מתמדת כלפי הזולת ,נכונות לצאת מן השגרה למען
הנזקק ,והבנה כי צורכי הציבור אינם חדלים להתקיים עם סיום שעות הקבלה .מי 'כי אין לה אב ואם'
שאינו מוכן להיחלץ לעזרת יהודי בשעת צרתו ,אינו מבין את משמעותה האמיתית של שח רבינו שליט"א :לילה אחד השעה הולכת ומתאחרת ,אולם מו"ח מרן ראש הישיבה
שליחות ציבור. זצ"ל אינו נכנס למיטתו ,היה ניכר עליו שהוא ממתין למישהו.
הדקות חלפו ,ולפתע נשמעה נקישה בדלת .מיד קמתי לפתוח ,אך עוד בטרם הגעתי,
גדלות בתורה ,גדלות בחסד ניגש מרן אל הדלת ואמר לי בעדינות לזוז הצידה ,שכן הדבר נוגע אליו .בפתח עמדה
שח רבינו שליט"א :הרב שך זצ"ל היה מספר בשם רבי חיים עוזר גרודזנסקי ,כי בצעירותו נערה צעירה.
סבר שהפסגה העליונה שאליה יכול בן תורה לשאוף היא לכתוב תשובות בהלכה ולחבר מרן יצא אליה אל מחוץ לדלת ,ושוחח עמה דקות אחדות בחדר המדרגות .כשחזר
ספרים רבים ,להרביץ תורה ולהעמיד את ההלכה לדורות .אולם לעת זקנתו הבין כי לבית ,הבחין בתמיהתי והרגיש צורך להסביר לי את פשר הדבר.
לעזור לאלמנה אחת בשעת מצוקתה ,חשוב יותר מכל ספרי ה"אחיעזר" שחיבר. "אותה נערה" סיפר" ,יתומה מאב ואם ,והיא לומדת בסמינר הספרדי 'אור החיים'.
וכשהיה הרב שך מביא דברים אלו ,היה מוסיף הערה יסודית :כדי לומר משפט כזה צריך הציעו לה שידוך ,אך אין לה הורים שתוכל להתייעץ עמם אם לגשת להצעה .לכן באה
להיות תחילה 'רבי חיים עוזר' .רק מי שכבר מיצה את כל כוחו בתורה ,העמיד עולם של לשאול אותי אם ראוי לה להיפגש ".השבתי לה על שאלתה ,ואכן נקבעה 'פגישה'.
הלכה והשאיר נכסי צאן ברזל לדורות ,הוא שיכול להעיד כי בשעת "אבל" ,המשיך מרן הרב שך ואמר" ,לאחר כל פגישה רגילים בן או
מעשה ,חסד הנעשה עם יהודי הזקוק לעזרה גדול בעיניו אף מכל בת לשוב הביתה ולשוחח עם ההורים ,לספר כיצד היתה ה'פגישה',
מפעלו התורני .אבל אין ללמוד מכאן היתר לוותר על עמל התורה מה מצא חן בעיניהם ,מה הטריד אותם ,ומה הם מרגישים כלפי
ועל השאיפה לגדלות .אדרבה ,תחילה צריך להיות 'רבי חיים עוזר', ההצעה .היא הרי אין לה אב ואם .לכן אמרתי לה :לאחר ה'פגישה'
ורק אחר כך אפשר לדבר על התמסרות מוחלטת לענייני הכלל. תבואי לכאן ,ותספרי לי איך היה".
במילים פשוטות אלו נחשפה גדלותו של מרן .לא הסתפק במענה
'מאלפי זהב וכסף' לשאלה שנשאל .הוא חש את החסר שאיש אחר לא הבחין בו .הבין
שלא רק עצה חסרה ליתומה ,אלא גם אוזן קשבת ,בית לחזור אליו,
שח רבינו שליט"א :פעם אחת נפל בדעתו חידוש עמוק במיוחד,
ודמות אבהית שתמלא ולו במעט ,את המקום שנפער בחייה עם
והלא דברי תורה היו יקרים בעיניו יותר מכל הון שבעולם .היה רגיל
הסתלקות הוריה.
לומר לתלמידיו" :החידוש הזה שווה מיליונים ,מיליונים ממש" .והנה
זו היתה דרכו של מרן כל ימיו .לא לראות רק את השאלה שהאדם
באותו פעם אמר" :איני רוצה לומר לכם את החידוש הזה .אני חושש
שואל ,אלא את הכאב שמסתתר מאחוריה .לא להשיב רק על הבעיה
שלא תרגישו את עומקו ולא תשמחו בו כפי שראוי ,וכשאראה זאת -
הגלויה ,אלא להרגיש את החלל שבלב הזולת ולנסות למלאו ככל
תיפגם שמחתי בתורה .אבל מה אעשה? איני יכול להחזיק את הדבר
יכולתו.
לעצמי ,ואני מוכרח לומר לכם ".כך היתה אהבת התורה שלו.
עמוד 3
ראובן טרופ זצ"ל ,שהיה לומד בחברותא עם החזון איש. חשיבות כל רגע
פעם אחת העז התלמיד ושאל" :מדוע רבינו קם דווקא מפניו?" השיב לו החזון איש
בפשטות ,אך במילים הטומנות בחובן עולם שלם" :כיון שהוא לומד תורה לשמה". העיד רבינו שליט"א :כמה היה מקפיד על ביטול תורה .כשנפטרה הרבנית ע"ה ,היה בנו-
מעשה נוסף ,הממחיש את יחסו המיוחד של החזון איש למרן זצ"ל ,סיפר לי ידי"נ ר' בנה היחיד בקנדה .הבן ביקש שיעכבו את ההלוויה עד שיספיק להגיע ולומר קדיש ,רבינו
בערל וינטרוב זצ"ל ,כי באחד הימים כאשר רבים המתינו בפתח ביתו של החזון איש. השיב" :איני יכול .בני הישיבה כבר מתכוננים להלוויה ,וכל עיכוב יגרום ביטול תורה .צריך
לפתע יצאה הרבנית ע"ה ושאלה את הממתינים" :האם רבי לייזר שך הגיע?" לערוך את ההלוויה מיד בבוקר ,כדי שיוכלו אח"כ לשוב ללמוד".
כאשר השיבו לה שעדיין לא הגיע ,ביקשה שמישהו יעמוד ליד החלון ויודיע לה מיד
כאשר יראה אותו מתקרב. 'ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה'
אחד הממתינים נענה לבקשתה ,וכאשר הבחין מרחוק במרן זצ"ל כשהוא מתקרב לבית, שח רבינו שליט"א :פעם שהיתי בחוץ לארץ לצורך החזקת הישיבה .ביקרתי אצל אחד
מיהר להודיע לרבנית .אלא שאז אירע דבר פלא .החזון איש יצא במהירות מחדרו ,עבר מידידיי ,ותוך כדי שיחה שאל אותי אם יש לי קשר עם גביר פלוני .כשעניתי בשלילה,
את המסדרון ,יצא מפתח הבית ,חצה את החצר ויצא אל הרחוב כדי לקבל את פניו של אמר לי" :ראש הישיבה פלוני הוא ידידו הקרוב ,והוא יכול לקשר ביניכם" .מיד התקשר
מרן זצ"ל ,שהיה באותם ימים עדיין צעיר לימים. אל אותו ראש ישיבה ,והלה השיב" :בוודאי ,אעשה זאת" .הוא
החזון איש אף עבר את הכביש ,וכאשר הגיע אליו ,תמך ידו אף התקשר באותה שעה אל הגביר ,אך נאמר לו שהלה אינו
בידו והכניסו לביתו כשהם שלובים זרוע .לאחר מכן ,כאשר בבית ,ושהוא נסע לשבועיים .לא יכולתי להמתין ,וחזרתי לארץ
סיימו את שיחתם בדברי תורה ,יצאו יחדיו ,והחזון איש המשיך כשבאתי אל רבינו ,שאל אותי אם פגשתי בחוץ לארץ את אותו
ללוותו עד מעבר לכביש. ראש ישיבה .השבתי שלא ,אך סיפרתי לו את כל השתלשלות
מחזה נדיר זה ,גדול הדור היוצא במיוחד מביתו לקבל את פניו הדברים.
של תלמיד חכם צעיר ממנו נחרת בזיכרון הרואים ,והעיד יותר כששמע זאת מרן הרב שך ,נזדעזע ממש ,החוויר ואמר לי:
מאלף מילים על הערכתו העמוקה של החזון איש למרן זצ"ל. "מאיר ,אני מבקש ממך מאד ,אל תבקש ממנו שום עזרה .פעם
בהזדמנות אחרת ,לאחר שמרן זצ"ל ביקר בביתו של החזון איש עשיתי לו טובה שהיה מאד קשה לי לעשותה אבל אחזתי שאני
ושוחחו ביניהם בדברי תורה ,יצא החזון איש ללוותו .כאשר שב מחוייב בזה ,וגם היו שהרגישו מקופחים מזה ,אבל עשיתי את
לביתו ,אמר בפני מקורבו הגר"ד פרנקל זצ"ל ביטוי נדיר ומופלא" :כעת ליויתי ספר תורה מה שסברתי שהוא רצון ה' ,אבל אני לא רוצה לקבל שום טובת הנאה מהמעשה הזה.
חי" ['א-לעבעדיג'ער ספר תורה'] .במילים קצרות אלו ביטא החזון איש את ראייתו אם הוא יעזור לך ,הרי אולי מעורב בזה מקצת הרגשה שלו שהוא חייב להחזיר לי טובה,
העמוקה :לפניו לא עמד רק אדם גדול בתורה ,אלא מציאות של תורה חיה ,אדם שכל ונמצא שיוצא לי איזו הנאה אישית מהפעולה ההיא ,וזה אסור לי .אינני רוצה ליהנות
הווייתו ספוגה בתורה ,שכל מחשבתו והליכותיו נובעות ממנה. אפילו באצבע קטנה".
ומעשה נוסף שראיתי בעצמי מלמד עד כמה הקפיד החזון איש על כבוד התורה של מרן
זצ"ל .באחד המקרים יצא החזון איש ללוותו לאחר ביקורו בביתו .כעבור רגעים אחדים 'אהבה שאין בה פניה אחרת'
הבחינו בני הבית שהחזון איש שב לחדרו .הוא נטל במהירות כסות מזדמנת ,כיסה בה
את ראשו ויצא שוב החוצה .התברר כי באותה שעה החלו לרדת גשמים ,והחזון איש סיפר רבינו שליט"א :בילדותו התקרב מאוד אל הגאון רבי איצל'ה מפוניבז' זצ"ל ,והיה
חשש שלא יוכל להמשיך וללוות את מרן זצ"ל כראוי .לפיכך מיהר לכסות את ראשו ,כדי נבחן אצלו מדי יום שישי על תלמודו במשך כל השבוע .קשר זה הותיר עליו רושם עמוק,
שיוכל לשוב ולצאת ולהמשיך בליווי .עד כמה היה הדבר יקר בעיניו ,ועד כמה היה חרד ודמותו של רבי איצל'ה שימשה לו דוגמה חיה למסירות אין קץ לתורה.
לכבודה של תורה. כל מציאותו של רבי איצל'ה היתה תורה .הדבר ניכר במיוחד בשעת קריאת התורה.
הוא היה מתאמץ במאמץ עילאי לנתק את מחשבתו מן הסוגיות שהיה שקוע בהן ,עד
גדלות בתורה ואצילות המידות שלעיתים היה משמיע אנחות וקולות חרישיים מרוב המאבק הפנימי .מי שעמד סמוך
אליו יכול היה לראות כיצד הוא אוסף את כל כוחות נפשו כדי להפנות את מחשבתו אל
סיפר לי מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל ,כי בצעירותו למד תקופה בישיבת קריאת בעל הקורא ולשמוע כל תיבה כהלכתה .בתפילה היה קל יותר לרכז את מחשבתו
קלעצק ,ובאותה תקופה היה מו"ח מרן ראש הישיבה זצ"ל מוסר שיעור לאחר תפילת בנוסח התפילה ,אך בקריאת התורה שבה המצווה היא לשמוע את הקריאה מפי הבעל
ערבית ,כמה פעמים בשבוע ,בפינה אחת של בית המדרש .סביבו היו מתקבצים עשרות קורא ,היה הדבר קשה עליו שבעתיים ,משום שכל מחשבתו היתה דבוקה תמיד בעומק
בחורים ,הצמאים לשמוע את דבריו ולהתבשם מבהירות סברותיו. עיונו בתורה.
רבי אהרן לייב אמר שמחמת קומתו הנמוכה לא הצליח להידחק בין התלמידים שעמדו גם אצל רבינו היה כך ,קדושת קריאת התורה היתה אצלו מופלאה .היה ניכר כמה הוא
סביב ראש הישיבה .הבחורים הגבוהים הסתירו ממנו את המקום ,והוא לא זכה לשמוע מתאמץ להסיח את מחשבתו מכל העיונים שהיה שקוע בהם ,כדי להתרכז בשמיעת
את השיעורים כפי שרצה .אולם דבר אחד נחרת בזיכרונו מאותם ימים יותר מן הכל. כל תיבה מפי בעל הקורא .בתפילה היה קל לו יותר לרכז את
אחד הבחורים ,רבי יחזקאל (חצקל) ברוד ,בנו של אחד מרבני מחשבתו ,אולם בקריאת התורה שבה היה עליו להאזין לדברי
גליציה ,פנה אליו ואמר בהתפעלות :תראה את המידות של הרב הזולת ,היה עליו להתגבר במאמץ מיוחד כדי לקיים את המצווה
שך! משפט קצר זה ביטא את הרושם העז שהותירה דמותו בשלמות.
של מרן על בני הישיבה .לא רק עומק שיעוריו ובהירות תורתו רבי איצל'ה מפוניבז' היה בעיני מרן הרב שך זצ"ל דמות המופת
משכו את לב הבחורים ,אלא גם אצילות מידותיו ,עדינות נפשו של שקיעות מוחלטת בתורה .גאון עולם היה ,וגדולי ישראל
והנהגתו המופלאה ,שהיו ניכרות לעין כל וזכו להערצה כבר הפליגו בשבח אהבת התורה היוקדת שבערה בקרבו .מסופר
באותם ימים. עליו כי במשך כל ימות השבוע כמעט שלא היה פושט את בגדיו.
מרוב יגיעה בתורה היה נרדם כשהוא לבוש ,ואף מגפיו לרגליו,
'חשבון נפש' על כל תשובה משום שלא נותר בו כח להסירם לאחר יום של עמל רצוף.
פעם אחת ביקש מו"ח ראש הישיבה זצ"ל מהגאון רבי שרגא זו אותה אהבת תורה שעליה מדבר הרמב"ם בסוף פרק י'
גרוסברד זצ"ל ,שיסדר לפניו מחדש את כל השאלות שהוא שאל אותו לאחרונה. מהלכות תשובה – אהבה שאין בה שום פניה אחרת ,אלא כל מציאותו של האדם נתונה
הבקשה עוררה פליאה ,וכשנשאל לפשרה הסביר את הדבר .באותם ימים עמדה לפניו לדבקות בה' ובתורתו .וכפי שמבאר הרמב"ם שם ,שכל משלי האהבה שבשיר השירים
קושיה חמורה במסכת תמורה ,וכל מחשבתו הייתה שקועה בה ללא הרף .גם בשעה אינם אלא משל לאותה אהבה עליונה ,אהבה השולטת בכל מחשבותיו ולבו של האדם.
שהיה משיב לשואלים ומשוחח בענייני תורה ,לא הרפתה ממנו אותה קושיה ,וכל מעייניו
היו נתונים ליישובה. 'א-לעבעדיג'ער ספר תורה'
"אף שהשתדלתי בכל כוחי להתרכז בכל שאלה שנשאלתי" ,אמר מרן" ,חושש אני שמא העיד רבינו שליט"א :בין גדולי ישראל שבדור העידו על רום מעלתו של מרן זצ"ל ,בלטה
מחמת שהמחשבה היתה תפוסה באותה קושיה ,לא השבתי לכל אחד כפי שהיה ראוי". במיוחד הערכתו הנשגבה של מרן החזון איש זצ"ל .לא הייתה זו הערכה חיצונית בלבד,
כעת ,לאחר שזכה ליישב את הקושיה ונחה דעתו ,ביקש לשמוע מחדש את כל השאלות, אלא הכרה עמוקה בגדלותו בתורה ,באישיותו המרוממת ובמעלתו של מי שכל חייו היו
כדי לבדוק אם אכן השיב עליהן כהלכה וכפי הצורך ,ואם ימצא שחסר דבר יוכל להשלים מסורים לתורה הקדושה.
ולתקן. כמה וכמה גילויים מופלאים יצאו מפיו ומפי כתבו של החזון איש ,המלמדים על המקום
הנהגה זו מאירה באור יקרות שני צדדים מופלאים באישיותו של מרן .מחד גיסא, המיוחד שתפס מרן זצ"ל בעיניו.
עד כמה היתה כל הווייתו שקועה בעומק התורה ,עד שקושיה אחת העסיקה את כל כאשר היה מרן זצ"ל נכנס אל הקודש פנימה לשוחח עם החזון איש ,היה החזון איש קם
מחשבתו ללא הפוגה .ומאידך גיסא ,האחריות העצומה שחש כלפי כל שואל וכל תלמיד, לכבודו .הדבר עורר תמיהה אצל אחד מתלמידיו ,הרב ישראל זינגר זצ"ל ,חתנו של רבי
עד שלא נח ולא שקט עד שהיה בטוח שהשיב לכל אחד תשובה שלמה ,מדויקת ונכונה.
יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112dw@gmail.com :
עמוד 4
