gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרכי אורה · Darchei Oiru — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: דרכי אורה · Darchei Oiru

שבוע: לך לך (2026-10-19)

דרכי אורה · Darchei Oiru — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דרכי אורה‬ ‫לך לך תשפ"ז (‪)152‬‬ ‫משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א‬ ‫על משמר עולם התורה‬ ‫'מלך עוזר ומושיע ומגן'‬ ‫ְכְָך ַוַ ֲֲאַגַ ְּד�ּ ָלָ ה �ְׁש ֶֶׁמ ָָך ֶוֶ ְהְֵיֵ ה ּ�ְּב ָָרָכָ ה (י"ב‪ ,‬ב)‬ ‫ְֶוְֶא ֶֶע �ְׂש ָָׂך ְלְ גֹוֹ י ָּג�ּדֹוֹ ל ַוַ ֲֲאָבָ ֶֶר ָ‬ ‫משא רבינו שליט"א בהתכנסות מרנן ורבנן חברי מועצת גדולי התורה וראשי‬ ‫בגמ' פסחים דקי"ז ב'‪ :‬א"ר שמעון בן לקיש 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים 'אלהי‬ ‫הישיבות שליט"א לחיזוק דרכי ההשתדלות בביצור חומות היהדות‬ ‫אברהם'‪' ,‬ואברכך' זהו שאומרים 'אלהי יצחק'‪' ,‬ואגדלה שמך' זהו שאומרים 'אלהי‬ ‫בארה"ק \ מוצש"ק נח תשפ"ז‬ ‫יעקב'‪ ,‬יכול יהו חותמין בכולן ת"ל 'והיה ברכה' בך חותמין ואין חותמין בכולן‪ .‬ובפרש"י‬ ‫ברשות מרנן ורבנן‪ ,‬לא צריך להאריך בדברים‪ ,‬בענין החשיבות של הבחירות שעומדים‬ ‫כאן 'בך חותמין ולא בהם'‪ .‬וצ"ע וכי מה איכפת ליה לאברהם‪ ,‬והא קי"ל (סנהדרין‬ ‫לפנינו‪.‬‬ ‫קה ע"ב) שבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו‪ .‬והנה קודם חתימת הברכה אומרים‬ ‫לצערינו אנחנו במלחמה גדולה על היהדות‪ ,‬שממש רוצים להשמיד את כל המהות של‬ ‫'מלך עוזר ומושיע ומגן'‪ ,‬ואח"כ 'בא"י מגן אברהם'‪ .‬וראיתי בעץ יוסף (אוצר התפילות)‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬ואנחנו מחויבים במסירות נפש על זה‪.‬‬ ‫בתפילת עזרת אבותינו וכו' מגן ומושיע להם וכו' שפי' 'מגן' שלא יבוא הרע‪' ,‬מושיע'‬ ‫והבחירות עכשיו הם אך ורק כדי‬ ‫פריקה מיד השונא לאחר שבא ('ויושיעם מיד שונא'‪ ,‬ואונקלוס 'לית פריק לה')‪' ,‬עוזר'‬ ‫לשמור על עולם התורה‪ ,‬ששום‬ ‫לראות במפלת שונאיו ('ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי') עכתו"ד‪ .‬והנה י"ל 'עוזר' כנגד‬ ‫בחור לא ילך לצבא חלילה וחס‪.‬‬ ‫יעקב‪ ,‬ובב"ר (סח‪ ,‬ב) עה"פ 'אשא עיני אל ההרים' פתח רבי שמואל בר נחמן 'מאין יבוא‬ ‫ועל זה הנציגים שלנו יעמדו בעזרת‬ ‫עזרי' ודרשו על יעקב אבינו ע"ה שהלך לפדן ארם בלא כלום‪ ,‬ובצרתו התחזק בביטחון‬ ‫ה'‪ .‬וכל אחד מחויב לפעול בשביל‬ ‫ואמר 'עזרי מעם השם'‪ .‬הרי שהמדרש מדגיש לשון 'עזר' שנתייחד ליעקב בחשכת‬ ‫זה‪ ,‬ולהצביע עבור רשימת "יהדות‬ ‫הגלות‪ .‬וכן בגמ' (ברכות סד ע"א) מנין לבעל הקורה שייכנס בעובי הקורה שנא' ישגבך‬ ‫התורה"‪ .‬והקב"ה יעזור שיתבטלו כל‬ ‫שם אלוקי יעקב‪ ,‬ובפרש"י שיעקב שטרח בגידול בניו יבקש עליהם רחמים ומסייעם‬ ‫הגזירות מעלינו‪ ,‬ונזכה בקרוב לביאת‬ ‫ומיד אח"כ 'ישלח עזרך מקודש'‪ ,‬וכן 'אשרי שאל יעקב בעזרו'‪ .‬ומדת 'מושיע' כנגד‬ ‫רבינו שליט"א במשאו‬ ‫יצחק‪ :‬שבברכת מחי' המתים כפלו חז"ל לשון ישועה ('רב להושיע'‪' ,‬ומצמיח ישועה'‪,‬‬ ‫משיח צדקנו במהרה בימינו‪.‬‬ ‫'מושיענו לתחיית המתים')‪ ,‬וממילא בחינת 'מושיע' מכוונת כנגד יצחק‪.‬‬ ‫בלי הסדרת בני הישיבות – אין לנו כלום!‬ ‫ומעתה נראה הענין דמדת 'מגן' היא המשובחת בכל המידות ותכלית השלמות‪,‬‬ ‫והחתימה נקבעת בעיקר ובקביעות הדבר‪ ,‬ומתחילה אומרים 'אלקי אברהם אלקי‬ ‫מתוך דברי רבינו שליט"א לפני שד"ר – נציגי תנועת 'דגל התורה'‬ ‫יצחק ואלקי יעקב'‪ ,‬שהוא סדר הנהגת כלל ישראל עד שירדה המדרגה לחשכת‬ ‫אנחנו צריכים לראות את העיקר‪ ,‬מה שנוגע לנו‪ ,‬ולדעתי מה שנוגע לבני הישיבות‪ .‬וזו‬ ‫הגלות‪ .‬אבל בגאולה נהפך הסדר 'וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף‬ ‫הנקודה שצריכים לעבוד עליה‪ .‬אם אין את בני הישיבות‪ ,‬אין לנו כלום‪ .‬לא צריך לומר‬ ‫את בריתי אברהם אזכור'‪ ,‬ועי' במדרש בחוקותי (ויק"ר לו‪ ,‬ו) שנזכרו אבות אחורנית‬ ‫שיש עוד דברים‪ .‬והשם יעזור‪ ,‬אנחנו נעמוד על בני הישיבות ואז נרוויח את הכול‪ ,‬כי זה‬ ‫ללמד שהגאולה באה קמעא קמעא בדרך עלי' למפרע‪ ,‬בתחילה מתגלה הקב"ה בבחינת‬ ‫מה שהקדוש ברוך הוא רוצה״‪.‬‬ ‫עוזר (יעקב)‪ ,‬אח"כ מתעלה לבחינת מושיע (יצחק)‪ ,‬ורק בסוף מגיע לתכלית השלמות‬ ‫זה היסוד‪ ,‬ואת זה צריך לקחת‪ .‬אין בלי הסדרת בני הישיבות‪ .‬אנחנו עובדים על זה‪ ,‬ואם‬ ‫בבחינת מגן (אברהם)‪ .‬ומאחר שזו תכלית הקביעות לעולמי עד‪ ,‬אין החתימה אלא‬ ‫לא זה – אין לנו כלום‪ .‬את זה צריך לזכור‪ ,‬אף על פי שיכול להיות שיגידו לי שיש עוד‬ ‫במידה העליונה מכולן‪ ,‬ודֹוֹ ק‪.‬‬ ‫דברים חשובים‪ .‬אני יודע מה זה‪,‬‬ ‫ובאמת אחרי שאנחנו יודעים את‬ ‫'מגן אברהם'‬ ‫היסוד הזה אפשר לגשת לעניין‪.‬‬ ‫'והיה ברכה' (יב‪ ,‬ב')‪.‬‬ ‫אין שום דבר שחשוב בשבילי כמו‬ ‫במד' (ב"ר לט) א"ר יצחק קובעך אני ברכה בשמונה עשרה אבל אין את יודע אם שלי‬ ‫בני הישיבות‪ .‬אם אתם תעמדו על‬ ‫קודמת אם שלך קודמת‪ ,‬א"ר אחא בשם ר' זעירא שלך קודמת לשלי‪ ,‬משהן אומרים‬ ‫הנקודה הזו‪ ,‬אז ידעתי שהקדוש‬ ‫'מגן אברהם' ואח"כ אומרים 'מחיה המתים'‪ ,‬ע"כ הלשון והוא פלאי‪ ,‬דהא ברכת 'מגן‬ ‫ברוך הוא יעמוד לימיננו‪ ,‬ובעזרת‬ ‫אברהם' הוא ג"כ שבח להקב"ה שהוא מגן אברהם‪ ,‬כשם שברכת 'מחיה המתים' שבח‬ ‫השם‪.‬‬ ‫שד"ר במעונו של רבינו שליט"א‬ ‫להקב"ה שהוא מחי' המתים‪ ,‬ומה שייך לומר ע"ז 'שלך קודמת לשלי'‪.‬‬ ‫ונראה עפ"י המדרש שהביא רש"י להלן עה"פ ((טו‪ ,‬א') 'אל תירא אברם אנכי מגן לך‬ ‫אין שום חשש לאיבוד שכרך‪ ,‬כי מה ש'אנכי מגן לך' הוא משום עצם גדלותך ואי"ז נוגע‬ ‫שכרך הרבה מאד'‪ ,‬וז"ל‪' :‬אחר הדברים האלה' אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים‬ ‫כלל לשכר מצוותיך‪ .‬וזהו מ"ש שברכת אברהם קודמת‪ ,‬היינו ברכת 'מגן אברהם' יש בה‬ ‫והי' דואג שמא קיבלתי שכר כל צדקתי עכ"ל‪ ,‬והנה ודאי א"א לומר שח"ו אברהם אבינו‬ ‫שבח למעלתו וגדלותו של אברהם‪ ,‬שהקב"ה לו למגן לא מצד שכר אלא מצד מעלתו‬ ‫ע"ה הי' עובד את בוראו ע"מ לקבל פרס‪ ,‬ובשלמא למאי שפירש"י עוד שהי' דואג‬ ‫העצמית‪ ,‬והיא קודמת לברכת 'מחיה המתים' שהיא שבח לגדלותו של מקום‪.‬‬ ‫מן העונש על אותן נפשות שהרג‪ ,‬א"ש שנצרך חיזוק כדי שלא יירא‪ ,‬אבל מה דאגתו‬ ‫והנה מלבד עצם כבוד הקדימה‪ ,‬יש בזה גם נפקותא להלכה‪ ,‬דרק משום שברכת 'מגן‬ ‫על קבלת שכרו‪ .‬ואמנם בת"י שם‪ :‬דלמא אתקבלו מצוותי בעלמא הדין ולית לי חולק‬ ‫אברהם' היא הברכה הא' בתפלת י"ח ע"כ תלוי' בה עיקר חלות שם תפילה‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫בעלמא דאתי‪ ,‬או דלמא ייזלון אחיהון דילין קטילי ויצטרפו כלגיונין וייתון עלי‪ ...‬ובזימנא‬ ‫מו"ח רבינו הגדול זצ"ל באבי עזרי הל' תפילה (פ"ד הט"ו) דענין כוונה המעכבת בברכת‬ ‫תנינא לא מישתכח עמי אגרא ויתחל בי שום שמיא עכ"ל‪ ,‬ומבואר שחששו של אאע"ה‬ ‫אבות משום שהיא ראשית התפילה וצריך בתחילתה כוונה‪ ,‬ועיקר זה ניתן לברכת‬ ‫לא הי' מצד קבלת שכר בעה"ז גרידא‪ ,‬אלא שמא בכך נאבד חלקו לעה"ב או שתבא עליו‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫מלחמה נוספת אחר שכבר אכל כל שכרו וח"ו נמצא ש"ש מתחלל‪ ,‬וע"ז השיבו הקב"ה‬ ‫'אנכי מגן לך' בעה"ז 'שכרך הרבה מאד' ושמור לעה"ב‪ ,‬כלומר דאף ש'אנכי מגן לך' מ"מ‬ ‫נתן לו עצה על המילה‬ ‫למול חייך שאיני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול‪ ,‬אלא בפלטין‬ ‫ְמְֵרא ָָה ֱֱאֹמ ִִֹרי ֲֲא ִִחי ֶֶא �ְׁשֹּׁכ� ּל ַוַ ֲֲא ִִחי ָָעֵנֵ ר ְֵוְֵהם‬ ‫ַוַ �ָּיֹּבֹא ַַהָּפ�ִּלִ יט ַוַ �ַּיֵּּג�ּד ַ‬ ‫ְלְַא ְָבְָרם ָָה ִִע ְִבְִרי ְוְ הּוּ א �ֹׁשֵׁכֵ ן ּ�ְּב ֵֵאֹלֵֹנֵ י ַַמ ֵ‬ ‫שלך הה"ד 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' עכ"ל המדרש‪ ,‬והובא ברש"י ר"פ וירא באלוני‬ ‫ַּב�ֲּעֵלֵ י ְִבְִרית ַַא ְָבְָרם (י"ד‪ ,‬י"ג)‬ ‫ֲ‬ ‫ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו‪ ,‬והוא פלא שהלך אאע"ה‬ ‫במד"ר כאן 'והוא שוכן באלוני ממרא' רבי יהודה ורבי נחמיה‪ ,‬ר"י אמר במשריא דממרא‬ ‫ליקח עצה על המילה אחר שציוהו הקב"ה ע"ז‪ ,‬וצע"ג‪.‬‬ ‫ור"נ אמר בפלטין דממרא‪ ,‬על דעתיה דר"י אתרא הוא דשמיה ממרא‪ ,‬על דעתיה דר"נ‬ ‫והנה עוד שם במד"ר‪ :‬אמר א"א עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי‪ ,‬תאמר משמלתי‬ ‫גברא הוא דשמיה ממרא‪ ,‬ולמה נקרא שמו ממרא‪ ,‬ר' עזריה בשם רבי יהודה בשם ר'‬ ‫הם באים ומזדווגים לי‪ ,‬א"ל הקב"ה‪ :‬אברהם‪ ,‬דייך שאני אלקיך‪ ,‬דייך שאני פטרונך כו'‬ ‫סימון שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר הקב"ה לאברהם לימול הלך ונמלך בג'‬ ‫עי"ש‪ ,‬וכן בסוף הפרשה‪ :‬אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי‬ ‫אוהביו‪ ,‬א"ל ענר כבר בן ק' שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך‪ ,‬א"ל אשכול מה את‬ ‫תאמר משמלתי אין באים אצלי‪ ,‬א"ל הקב"ה עד שלא מלתם היו בני אדם ערלים באים‬ ‫הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך‪ ,‬א"ל ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים‬ ‫אצלך‪ ,‬עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא עכ"ל‪ .‬ונראה‬ ‫וברעבון והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו‪ ,‬א"ל הקב"ה אתה נתתה לו עצה‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫לאורייתא'‪ ,‬ואברהם אבינו הי' סבור שעי"ז קיום מצות המילה הוא מרחיק את הבריות‬ ‫בביאור הדברים עפ"י מה שהשריש לן הגאון מהרי"ל דיסקין זצוק"ל והביאו מו"ח מרן‬ ‫ונמצא מהרס כל כוונתו לקרב העולם לדרכי השי"ת‪ ,‬וא"כ יתכן שאינו מפרש כהוגן את‬ ‫זצ"ל באבי עזרי הל' יסוה"ת (פ"ז ה"ו) בביאור ענין מה שאחז"ל (יבמות דמ"ט ב') כל‬ ‫הנבואה שקיבל למול את עצמו‪ ,‬כי איך אפשר שהקב"ה מצווה עליו לעשות פעולה‬ ‫הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה‪,‬‬ ‫שמפסיקה את כל מהלך עבודת הקודש שלו לקרב את הבריות להקב"ה‪ ,‬ובאמת כ"ה‬ ‫דאף שמחזות הנבואה הן בעולמות העליונים מ"מ יורד לאט לאט בעולם ומתגשם‬ ‫במד"ר מקודם‪' :‬וימול בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני‬ ‫עד שהפתרון נמצא בהשגת הנביא על מה ירמזון בעולם השפל‪ ,‬ואז חוזרת רוחו אליו‬ ‫הגרים'‪ ,‬וע"ז הלך ליטול עצה ממי שאין לו נגיעות ע"ז כדי שיפרש לו דברי הנבואה‬ ‫ומסתכל בנפשו את כל הציורים ויודע הפתרון כי הוא נרשם בנפשו‪ ,‬ואעפ"כ הר"ז דומה‬ ‫שקיבל מהקב"ה עפ"י האמת‪ ,‬וע"ז א"ל ממרא 'אלקיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים‬ ‫למביט בזכוכית‪ ,‬שאם צבועה ירוק הרי כל הנראה בה הוא ירוק‪ ,‬ואם היא אדומה הרי‬ ‫וברעבון'‪ ,‬ר"ל האיך הסכמת ליפול לכבשן ולא נסתפקת שמא רצון ה' שתעבוד ע"ג‪,‬‬ ‫כל מה שנראה דרכה הוא רק אדום‪ ,‬ואף שהוא אותו העצם בלא שינוי אבל מראהו‬ ‫והלא אם היית נשרף ונהרג במלכים וברעבון מי הי' מקרב אנשים להקב"ה‪ ,‬אלא זה הי'‬ ‫משתנה‪ ,‬וכן הענין במחזה הנבואה שנפש הנביא היא המתרשמת בפתרון הענין‪ ,‬וכל‬ ‫ודאי אצלך שאין רצון הקב"ה לעבוד לפסילים כדי שתוכל לינצל ואח"כ לקרב נפשות‬ ‫שנפשו יותר זכה ובהירה הר"ז פותר החזיון באופן יותר צח ומצוחצח‪ ,‬ומשה רבינו ראה‬ ‫לעבודתו ית'‪ ,‬כי זה סותר את כל המציאות של האמונה בהקב"ה‪ ,‬וה"נ א"א להטות‬ ‫הנבואה באספקלריא המאירה משום שנפשו היתה בעוצם המעלה‪ ,‬אבל שאר הנביאים‬ ‫פירוש האמיתי של הנבואה משום ההכרח שיוכל לקרב רחוקים‪ ,‬ודאי שהוא פירוש נכון‬ ‫זולתו אף שודאי כל דבריהם אמת אבל לא ראו הדבר כראיית משה‪.‬‬ ‫שהקב"ה מצוה אותך כעת למול‪.‬‬ ‫ויסוד הדברים ממה שאחז"ל שחלום הוא א' מששים בנבואה והוסיפו ע"ז כל החלומות‬ ‫זו הי' עצתו של ממרא‪ ,‬וזהו הביאור בד' המד"ר‪' :‬עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים‬ ‫הולכים אחר הפה‪ ,‬וכן הנבואה שהיא כולה אמת ומתקיימת בעולם כפי אשר נתרשם‬ ‫לי‪ ,‬א"ל הקב"ה אברהם דייך שאני אלקיך שאני פטרונך'‪ ,‬בשעה שהולכים לקיים מצות‬ ‫הפתרון בנפש הנביא בשעת קבלת הנבואה‪ ,‬והיינו שאמרו דגזירת נביא חוזרת וגזירת‬ ‫ה' א"א כלל לקחת בחשבון שמא זה יפריע מלקרב רחוקים‪' ,‬דייך שאני אלקיך'‪ ,‬מה‬ ‫או"ת אינה חוזרת‪ ,‬לפי שכל דבר שיצא מפורש מפיו של הקב"ה אינו חוזר‪ ,‬והנבואה‬ ‫שעוברים ושבים לא יבואו אצלך אינו כלום‪' ,‬אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו‬ ‫שיש בה גם כח אחר‪ ,‬פתרון שכל האנושי‪ ,‬ע"כ יתכן שתתבטל עי"ש‪ ,‬ועפי"ז ביאר‬ ‫ה' באלוני ממרא'‪ ,‬כי זו עצתו של ממרא ולכן נגלה עליו בחלקו‪.‬‬ ‫מור"ח רבינו הגדול זצוק"ל את גדלותו של אאע"ה בנסיון העקידה‪ ,‬שהסביר לעצמו את‬ ‫ויובן בזה מה שחיזר א"א אחר מילתו מיד לחפש אורחים‪ ,‬כי עדיין הי' חרד שמילתו‬ ‫מראה הנבואה שהקב"ה מצווה עליו לשחוט את בנו יחידו את יצחק‪ ,‬ואף שהי' רואה‬ ‫תפריד בנ"א ממנו ולא יוכל לקרבם להשי"ת‪ ,‬וזהו שמתחיל המד"ר בר"פ וירא עה"פ‬ ‫באספקלריא שאינה מאירה ובקל הי' יכול לבאר חזיון הנבואה בד"א ע"י איזה נגיעה‪,‬‬ ‫(איוב יט) ואחר עורי נקפו זאת וגו' אמר אברהם אחרי שמלתי עצמי הרבו גרים באו‬ ‫מ"מ פירשה אברהם כהוגן כי הי' נקי מכל נגיעות עצמיות‪.‬‬ ‫להידבק בזאת הברית וכו'‪ ,‬והיינו שאח"כ ראה אברהם שאדרבה לא הי' בזה כלל מניעה‬ ‫וכעי"ז י"ל ג"כ כאן משום שאברהם אבינו ע"ה היו כל מעשיו לקרב את הרחוקים‬ ‫מלקרב רחוקים‪.‬‬ ‫ולעשות נפשות להקב"ה כמ"ש 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' ומתרגמינן 'דשעבידו‬ ‫'במה אדע'‬ ‫כדכתיב 'מה תתן לי ואנכי הולך ערירי'‪ ,‬ומתוך עוצם ההשתוקקות נתקרבה דעתו‬ ‫ְצְָד ָָקה‪( .‬ט"ו‪ ,‬ו)‬ ‫�ְּחְְׁשֶׁבֶ ָָה ּלֹּוֹ ָ‬ ‫ְֶוְֶה ֱֱא ִִמן ַּב�ּד' ַוַ ַּי �‬ ‫להאמין בשלמות ולא עלתה על דעתו לשאול באיזו זכות יבא הדבר‪ .‬אך לגבי בשורת‬ ‫וברש"י (טו‪ ,‬ו') לא שאל לו אות על זאת‪ ,‬אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר‬ ‫הארץ שודאי רצה בה‪ ,‬מ"מ לפי ערך גדלותו העצומה הי' חסר משהו בעומק הרצון‬ ‫'במה אדע כי אירשנה'‪ .‬ובגמ' נדרים דל"ב א' שמואל אמר מפני מה נענש אברהם אבינו‬ ‫וההשתוקקות‪ ,‬ולכן נתעורר אצלו החשש לבקש אות 'במה אדע'‪ .‬וע"ז נענה כנגד 'ידוע‬ ‫ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים‪ ,‬מפני שהפריז על מידותיו של הקב"ה‬ ‫תדע' שגר יהי' זרעו בארץ לא להם‪ ,‬והנה מתוך הריחוק והגלות במצרים ידעו להעריך‬ ‫שנא' 'במה אדע'‪ .‬וי"ל מאי שנא בשורת הזרע שהאמין בה בלא פקפוק‪ ,‬מבשורת הארץ‬ ‫טובת הארץ וישתוקקו אליה בכל לבבם‪.‬‬ ‫שביקש עליה אות‪.‬‬ ‫וכעי"ז הסברתי בחטא המרגלים‪ ,‬דבאמת כולם הודו 'טובה הארץ' כד' רמב"ן‪ ,‬אלא‬ ‫ויש לבאר תחילה עפי"ד הגמ' (ב"ב קמא‪ ):‬המזכה לעובר לא קנה ובעובר שלו קנה‪,‬‬ ‫שיהושע וכלב הוסיפו ע"ז וכפלו 'טובה הארץ מאד מאד'‪ ,‬עדות על רצון אדיר וחיבת‬ ‫משום שדעתו של אדם קרובה אצל בנו‪ ,‬וכיון שמשתוקק לזה בכל לבבו ע"כ סמוך לבו‬ ‫הארץ פנימה‪ ,‬ומתוך שהי' חביבה עליהם היו בטוחים שיירשוה ולא נכנס בלבם מורא‪,‬‬ ‫לא יירא ודעתו בטוחה שהדבר יתקיים‪ ,‬וחזינן דזהו טבע הנפש שכל דבר שהאדם חפץ‬ ‫משא"כ שאר המרגלים שלא נכנסה טובת הארץ בלבם בבחי' 'מאד מאד'‪ ,‬הוליד חיסרון‬ ‫בו באמת ודעתו קרובה אצלו‪ ,‬לא נכנס בלבו הספק שמא יתבטל ונעשה אצלו שריר‬ ‫הרצון את החשש והספק מפני תוקף יושבי הארץ‪ ,‬כי לעולם החסרון במדת הרצון‬ ‫וקיים‪.‬‬ ‫וההשתוקקות הוא שמוליד את הספק‪ ,‬והספק מוליד את הנפילה ודו"ק‪.‬‬ ‫ומעתה מיושב שפיר‪ ,‬דרצונו של אברהם בזרע הי' עמוק עד דכדוכה של נפש‪,‬‬ ‫'הצילו הפירות את האילנות'‬ ‫אינו מסתיים במקום שבו הוא עצמו עומד‪ ,‬פירותיו ממשיכים אותו‪ .‬כל בן וכל דור‬ ‫ְַוְַא �ָּּתה �ָּּתבֹוֹ א ֶֶאל ֲֲאֹב ֶֶֹת ָיָך ּ�ְּב � ָׁׁשלֹוֹ ם ִּת�ָּּק�ֵּבֵ ר ּ�ְּבֵׂש�ׂ יָבָ ה טֹוֹ ָבָ ה (ט"ו‪ ,‬ט"ו)‬ ‫היוצא ממנו ומוסיף תורה‪ ,‬קדושה ועבודת ה׳‪ ,‬הרי הוא מגלה למפרע את עומק פעולתו‬ ‫הנה בס"פ נח עה"פ ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן‪ ,‬מאריך‬ ‫של האילן שממנו יצא‪.‬‬ ‫הרמב״ן בביאור עניינו של תרח‪ ,‬ובסו"ד‪ :‬או שמא יש לו חלק לעה"ב כמו שאמרו חז״ל‬ ‫וזהו שאברהם נתבשר‪ :‬״ואתה תבוא אל אבותיך בשלום״‪ .‬אי"ז בשורה המתייחסת רק‬ ‫בזכות בנו‪ ,‬והיא הבשורה שהוא לא הי' יודע שנתבשר בכך‪ ,‬בעת שא"ל 'ואתה תבא אל‬ ‫לתרח‪ ,‬אלא יש כאן גילוי של כח הבן להציל את אבותיו‪ .‬אברהם‪ ,‬שהוא הפרי‪ ,‬מעלה‬ ‫אבותיך בשלום'‪ .‬ומביא הרמב״ן ע"ז מדרש נפלא‪ :‬כל העצים כשרים חוץ משל זית ושל‬ ‫עמו את האילן שממנו יצא‪ .‬ולא רק תרח ניצל מכוח אברהם‪ ,‬אלא כל אותם אבות‬ ‫גפן‪ ,‬שהשמן והיין קרבין לגבי מזבח‪ ,‬הצילו הפירות את האילנות‪ ,‬וכן מצאנו באברהם‬ ‫ודורות קדומים שעל ידם בא אברהם לעולם – כולם נעשים שותפים בזכותו של מי‬ ‫שהציל את תרח שנא' ואתה תבוא אל אבותיך בשלום עכ"ל‪.‬‬ ‫שיצא מהם‪.‬‬ ‫ולכאורה הדברים תמוהים מאוד‪ .‬בשלמא מה שהבן מציל את אביו מן הדין וזוכה אותו‬ ‫נמצא דבר נורא‪ ,‬כל עיקרו של האדם אינו נמדד רק במה שהוא עצמו עושה‪ ,‬אלא‬ ‫לחלק לעולם הבא‪ ,‬יש להבין את גודל ההצלה‪ .‬אבל מה עניין ה״הצלה״ שנאמרה אצל‬ ‫גם במה שהוא מוליד אחריו‪ .‬יש מעלה עצומה בכך שאדם עצמו עובד את ה׳‪ ,‬אבל‬ ‫אילנות הזית והגפן? אדרבה‪ ,‬אילו היו עצים כשרים למזבח‪ ,‬היו זוכים בעצמם למעלה‬ ‫גדולה ממנה במובן מסוים היא הזכות להעמיד ״פירות״ שימשיכו את עבודתו אחריו‪.‬‬ ‫גדולה‪ ,‬להיות קרבים לפני ה׳ וריח ניחוח עולה מהם לפני מי שאמר והיה העולם‪ .‬ומה‬ ‫כי בעוד פעולתו שלו מוגבלת לימי חייו‪ ,‬הרי פירותיו יכולים להמשיך לפעול דורות‬ ‫יש בכך שהפירות הם שנקרבים ולא העצים עצמם‪ ,‬עד שחז״ל מגדירים זאת בלשון‪:‬‬ ‫רבים אחריו‪ .‬וכל תורה‪ ,‬כל קדושה וכל מעשה טוב היוצאים מכוחו‪ ,‬אינם רק זכות של‬ ‫'הצילו הפירות את האילנות'‪.‬‬ ‫הבנים – הם גם זכות העולה אל האבות שמכוחם באו‪.‬‬ ‫ונראה שכוונת חז״ל היא ליסוד עמוק‪ :‬עיקר מעלתו של האילן אינה דווקא בכך שהוא‬ ‫וזהו עומק דברי חז״ל‪ :‬״הצילו הפירות את האילנות״‪ .‬דווקא משום שהאילן מוציא‬ ‫עצמו עולה פ"א ע"ג המזבח‪ ,‬אלא בכך שהוא מוציא פירות‪ ,‬והפירות היוצאים ממנו‬ ‫פירות‪ ,‬אין חייו מסתיימים בעצמו‪ .‬הפירות ממשיכים את קיומו ואת תפקידו לפני ה׳‪.‬‬ ‫ממשיכים את כוחו ופועלו בעולם‪ .‬אילו הי' העץ עצמו נקטר‪ ,‬היה עולה הוא עצמו‬ ‫וכן באדם‪ :‬הצאצאים אינם רק הדור הבא‪ ,‬הם ההמשך של האדם עצמו‪ .‬וכאשר הבן‬ ‫פעם אחת‪ ,‬אבל כאשר מוציא פירות‪ ,‬השמן והיין היוצאים ממנו נעשים בעצמם קרבן‬ ‫נעשה עובד ה׳‪ ,‬נמצא שהאבא ממשיך לעבוד את ה׳ דרכו‪ .‬לפיכך אברהם אינו רק מי‬ ‫לה׳‪ .‬נמצא שהאילן אינו רק מקריב את עצמו‪ ,‬אלא מוליד דבר שממשיך אחריו להיות‬ ‫שזכה בעצמו‪ ,‬אלא מי שבזכותו זכו אבותיו‪.‬‬ ‫משרתי גבוה‪ .‬לא הוא עצמו בלבד מתקרב לשכינה‪ ,‬אלא כל מה שיוצא ממנו ממשיך‬ ‫מה עמוקה אפוא זכות ההורים מכוח צאצאיהם‪ :‬כל בן ההולך בדרך התורה‪ ,‬כל דור נוסף‬ ‫את התקרבותו פעם אחר פעם‪ .‬זהו ש'הצילו הפירות את האילנות'‪ .‬הפירות אינם דבר‬ ‫המוסיף כבוד שמים‪ ,‬כל נשמה הממשיכה את השלשלת‪ ,‬הרי היא פרי המעלה עמה‬ ‫היוצא מן האילן ונפרד ממנו‪ ,‬הם המשך חיותו ופועלו‪ .‬כאשר פרי האילן עולה על גבי‬ ‫את האילן כולו‪ .‬האדם אמנם מסתלק מן העולם‪ ,‬אבל פירותיו נשארים‪ ,‬ומה שהוא זרע‬ ‫המזבח‪ ,‬נמצא שהאילן עצמו זוכה שעל ידי פירותיו תימשך מעלתו ותעמוד לפני ה׳ גם‬ ‫בבניו ובדורות הבאים ממשיך לעלות לפני הקב״ה‪ .‬ועל כך נאמר‪ :‬״הצילו הפירות את‬ ‫לאחר שאיננו עולה בעצמו‪.‬‬ ‫האילנות״ שהפרי אינו רק תוצאה של האילן‪ ,‬אלא הוא גם גאולתו‪ ,‬הצלתו והמשכתו‬ ‫ומכאן לדברי הרמב״ן על אברהם ותרח‪ .‬אברהם הוא ה'פרי' שיצא מתרח‪ ,‬ולא זו בלבד‬ ‫לפני ה׳‪.‬‬ ‫שאברהם עצמו נעשה עובד ה׳ ומעמיד את כל העולם כולו תחת כנפי השכינה‪ ,‬אלא‬ ‫(משא רבינו שליט"א בכנס רישום תלמידים למוסדות תורה‪ ,‬פריז תשנ"ד)‬ ‫שכל הדורות היוצאים ממנו ממשיכים את אותה שלשלת של עבודת ה׳‪ .‬נמצא שהאב‬ ‫עמוד ‪2‬‬ ‫יריעה נרחבת לרגל יום הזיכרון הכ"ה להעלותו בסערה השמימה של אבי האומה‬ ‫רבינו הקדוש מרן האבי עזרי זיע"א \ ט"ז מרחשון תשס"ב‬ ‫לקט עובדות וזיקוקין דנורא דנפקו מפ"ק חתנו הגדול שיבלחט"א רבינו מרן שליט"א ונשזרו בגליוני דרכי אורה בג' השנים האחרונות‬ ‫שליחות ציבור – עבדות ולא שררה‬ ‫'לולי תורתך שעשועי'‬ ‫שח רבינו שליט״א‪ :‬מעשה בבן ישיבה שנקלע לחוב כספי גדול לעירייה המקומית‪ .‬אותו‬ ‫בדברו על דבקותו המופלאה של רבינו הגדול בעל ה"אבי עזרי" זצ"ל בתורה‪ ,‬סיפר‬ ‫אברך היה עני מרוד‪ ,‬וכל פרנסתו הייתה ממלגת הישיבה המזערית‪ .‬במצוקתו‪ ,‬ניגש‬ ‫מרן רבינו שיבלחט"א מעשה נורא המלמד כיצד היתה התורה משענת חייו גם בשעות‬ ‫לאחר תפילת מנחה אל מרן זצ״ל‪ ,‬כדי להתייעץ עמו‪ .‬ראש הישיבה הורה לו לפנות מיד‬ ‫הקשות ביותר‪ .‬בתו הגדולה של הרב שך זצ"ל‪ ,‬מרים רייזל ע"ה‪ ,‬נפטרה בת ‪ 14‬בעיר‬ ‫לאחד הנציגים בעירייה ולבקש את עזרתו‪.‬‬ ‫וילנא‪ .‬היא ניחנה בכישרונות נדירים וחריפות בלתי מצויה‪ .‬הרב שך היה מספר כי בני‬ ‫האברך הסביר כי שעות הקבלה כבר הסתיימו‪ ,‬וכי אין זה‬ ‫ביתו היו מצויים בביתו של רשכבה"ג הגאון רבי חיים עוזר‬ ‫מקובל לפנות אל העסקן מחוץ לשעות שבהן הוא מקבל‬ ‫גרודזנסקי זצ"ל‪ ,‬וכידוע אל רבי חיים עוזר היו מגיעים תדיר‬ ‫את הציבור‪ .‬אלא שראש הישיבה ראה בכך פגם מהותי‬ ‫שאלות מכל תפוצות ישראל‪ ,‬ויחד עם זאת היה הראש בי"ד‬ ‫בהבנת התפקיד‪ .‬״וכי עזרתו של שליח ציבור מוגבלת‬ ‫דוילנא‪ ,‬ובין היתר היו שולחים אליו מזוזות שנכתבו בידי טובי‬ ‫לשעות הקבלה? הלוא תפקידו לדאוג לצורכי הציבור‪ ,‬ואם‬ ‫הסופרים‪ ,‬כדי שיעיין בהן ויחווה את דעתו‪ .‬פעם אחת‪ ,‬כאשר‬ ‫יהודי שרוי במצוקה‪ ,‬עליו להיות נכון לעמוד לימינו גם מעבר‬ ‫מרים רייזל ישבה בביתו‪ ,‬היו מונחות על השולחן כמה מזוזות‬ ‫לשעות המקובלות״‪.‬‬ ‫פתוחות‪ .‬לפתע הצביעה על טעות דקה באחת מהן‪ ,‬טעות‬ ‫כדי להעמיד את הדברים על בירורם‪ ,‬לא הסתפק ראש‬ ‫שנעלמה מעיני הכל‪ .‬רבי חיים עוזר התפעל מאוד מחדות‬ ‫הישיבה בדברים‪ .‬הוא דרש מהאברך לצאת מיד ולבקש את‬ ‫הבחנתה ומכשרונותיה המיוחדים‪.‬‬ ‫עזרתו של העסקן‪ .‬כשהאברך הסכים לעשות זאת‪ ,‬הודיע לו‬ ‫ראש הישיבה אהב את בתו והיה משתעשע עמה תמיד‪.‬‬ ‫ראש הישיבה כי יתלווה אליו‪ ,‬אך ביקש ממנו לעלות לבדו אל הבית‪ ,‬בעודו ממתין למטה‬ ‫אולם בגזירת שמים‪ ,‬בהיותה כבת י"ד חלתה במחלת הטיפוס‪ ,‬ותוך זמן קצר השיבה‬ ‫כדי לעמוד מקרוב על התנהלות הדברים‪.‬‬ ‫את נשמתה ליוצרה‪ .‬האבל היה כבד מנשוא‪ .‬כששמע רבי חיים עוזר על גודל השבר‪ ,‬בא‬ ‫האברך ניגש אל העסקן והציג בפניו את צרתו‪ ,‬בתקווה שימצא אוזן קשבת‪ .‬אך האיש‬ ‫בעצמו לנחם את ידידו‪ .‬כשראה את עומק כאבו‪ ,‬אמר לו משפט אחד בלבד‪" :‬רבי שך‪,‬‬ ‫גער בו על שהעז להגיע בשעה לא מקובלת‪ ,‬והבהיר לו כי עליו לשוב במועד שבו הוא‬ ‫לולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי"‪.‬‬ ‫יושב במשרדו שבעירייה‪.‬‬ ‫לא היתה זו אמירה מן השפה ולחוץ‪ .‬גם רבי חיים עוזר עצמו ידע כאב של אובדן בת‪,‬‬ ‫גם כשהאברך ניסה להסביר כי דוחק השעה ומצוקתו הם שהביאוהו לפנות אליו כעת‪,‬‬ ‫והוא דיבר מתוך ניסיון החיים‪ .‬הוא גילה לידידו את הסוד שהחזיק גם אותו בשעות‬ ‫לא נתרכך העסקן‪ .‬הוא עמד בסירובו והותיר את האברך ללא מענה‪.‬‬ ‫החשכה‪ :‬רק התורה‪ ,‬שהיא שעשועו של האדם‪ ,‬מעניקה לו כוח שלא לאבד את עצמו‬ ‫למטה המתין ראש הישיבה‪ .‬כששב האברך וסיפר לו על שאירע‪ ,‬לא הסתיר ראש‬ ‫בתוך היגון‪ .‬מילים מועטות אלו חדרו ללבו של מרן הרב שך ונחרתו בו לכל ימי חייו‪.‬‬ ‫הישיבה את כאבו‪ .‬״אדם כזה אינו ראוי להיות שליח ציבור״‪ ,‬אמר‪ .‬״הרי אין מדובר‬ ‫שח בני הרה"ג רבי חיים שליט"א‪ ,‬שזכה לשמשו באמונה‪ ,‬כי שנים רבות לאחר מכן‪,‬‬ ‫בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬אלא בשתים אחר הצהריים‪ .‬יהודי בא לבקש עזרה‪ ,‬והאיש‬ ‫כאשר מרן כבר התגורר ברחוב ראב"ד בבני ברק ועמד לעבור דירה‪ ,‬החלו בני הבית לארוז‬ ‫שתפקידו לשמש את הציבור‪ ,‬דוחה אותו מפני שהגיע מחוץ‬ ‫את חפציו‪ .‬אז אמר להם שישנם שני דברים בלבד שחייבים‬ ‫לשעות הקבלה״‪.‬‬ ‫לעבור עמו ביחד‪ ,‬תיק הטלית ותפילין‪ ,‬והשני‪ ,‬תמונתה של‬ ‫מכאן הסיק ראש הישיבה מסקנה ברורה‪ :‬אין לפנות עוד אל‬ ‫בתו‪ .‬וכששאלוהו על כך‪ ,‬השיב‪" :‬התמונה הזאת היא מזכירה‬ ‫אותו עסקן‪ .‬ואכן‪ ,‬אף כאשר ניסה העסקן בהמשך לתקן את‬ ‫לי את ה'לולא תורתך שעשועי'‪ ".‬לא היתה זו מזכרת של‬ ‫הרושם שנוצר ושלח שליחים שיסבירו את התנהגותו ויבקשו‬ ‫געגוע בלבד‪ .‬היא היתה תזכורת מתמדת לכך שהכאב אינו‬ ‫את מחילתו‪ ,‬לא הסכים ראש הישיבה להאזין להם‪ .‬בעיניו‪,‬‬ ‫נשכח‪ ,‬אלא מתעלה ומתמתק בתוך עמלה ושעשועה של‬ ‫המעשה חשף תפיסה שגויה מן היסוד של תפקיד העסקן‪.‬‬ ‫תורה‪ .‬בכל פעם שעיניו נחו על דמות בתו‪ ,‬היה שב ונזכר באותן‬ ‫שליחות ציבורית אינה מסתכמת במילוי תפקיד רשמי או‬ ‫מילים שאמר לו רבי חיים עוזר‪ ,‬מילים שלימדו אותו כי רק מי‬ ‫בקבלת פניות בשעות שנקבעו מראש‪ .‬היא מחייבת תחושת‬ ‫ש'תורתך שעשועי' לא יאבד לעולם‪.‬‬ ‫אחריות מתמדת כלפי הזולת‪ ,‬נכונות לצאת מן השגרה למען‬ ‫הנזקק‪ ,‬והבנה כי צורכי הציבור אינם חדלים להתקיים עם סיום שעות הקבלה‪ .‬מי‬ ‫'כי אין לה אב ואם'‬ ‫שאינו מוכן להיחלץ לעזרת יהודי בשעת צרתו‪ ,‬אינו מבין את משמעותה האמיתית של‬ ‫שח רבינו שליט"א‪ :‬לילה אחד השעה הולכת ומתאחרת‪ ,‬אולם מו"ח מרן ראש הישיבה‬ ‫שליחות ציבור‪.‬‬ ‫זצ"ל אינו נכנס למיטתו‪ ,‬היה ניכר עליו שהוא ממתין למישהו‪.‬‬ ‫הדקות חלפו‪ ,‬ולפתע נשמעה נקישה בדלת‪ .‬מיד קמתי לפתוח‪ ,‬אך עוד בטרם הגעתי‪,‬‬ ‫גדלות בתורה‪ ,‬גדלות בחסד‬ ‫ניגש מרן אל הדלת ואמר לי בעדינות לזוז הצידה‪ ,‬שכן הדבר נוגע אליו‪ .‬בפתח עמדה‬ ‫שח רבינו שליט"א‪ :‬הרב שך זצ"ל היה מספר בשם רבי חיים עוזר גרודזנסקי‪ ,‬כי בצעירותו‬ ‫נערה צעירה‪.‬‬ ‫סבר שהפסגה העליונה שאליה יכול בן תורה לשאוף היא לכתוב תשובות בהלכה ולחבר‬ ‫מרן יצא אליה אל מחוץ לדלת‪ ,‬ושוחח עמה דקות אחדות בחדר המדרגות‪ .‬כשחזר‬ ‫ספרים רבים‪ ,‬להרביץ תורה ולהעמיד את ההלכה לדורות‪ .‬אולם לעת זקנתו הבין כי‬ ‫לבית‪ ,‬הבחין בתמיהתי והרגיש צורך להסביר לי את פשר הדבר‪.‬‬ ‫לעזור לאלמנה אחת בשעת מצוקתה‪ ,‬חשוב יותר מכל ספרי ה"אחיעזר" שחיבר‪.‬‬ ‫"אותה נערה" סיפר‪" ,‬יתומה מאב ואם‪ ,‬והיא לומדת בסמינר הספרדי 'אור החיים'‪.‬‬ ‫וכשהיה הרב שך מביא דברים אלו‪ ,‬היה מוסיף הערה יסודית‪ :‬כדי לומר משפט כזה צריך‬ ‫הציעו לה שידוך‪ ,‬אך אין לה הורים שתוכל להתייעץ עמם אם לגשת להצעה‪ .‬לכן באה‬ ‫להיות תחילה 'רבי חיים עוזר'‪ .‬רק מי שכבר מיצה את כל כוחו בתורה‪ ,‬העמיד עולם של‬ ‫לשאול אותי אם ראוי לה להיפגש‪ ".‬השבתי לה על שאלתה‪ ,‬ואכן נקבעה 'פגישה'‪.‬‬ ‫הלכה והשאיר נכסי צאן ברזל לדורות‪ ,‬הוא שיכול להעיד כי בשעת‬ ‫"אבל"‪ ,‬המשיך מרן הרב שך ואמר‪" ,‬לאחר כל פגישה רגילים בן או‬ ‫מעשה‪ ,‬חסד הנעשה עם יהודי הזקוק לעזרה גדול בעיניו אף מכל‬ ‫בת לשוב הביתה ולשוחח עם ההורים‪ ,‬לספר כיצד היתה ה'פגישה'‪,‬‬ ‫מפעלו התורני‪ .‬אבל אין ללמוד מכאן היתר לוותר על עמל התורה‬ ‫מה מצא חן בעיניהם‪ ,‬מה הטריד אותם‪ ,‬ומה הם מרגישים כלפי‬ ‫ועל השאיפה לגדלות‪ .‬אדרבה‪ ,‬תחילה צריך להיות 'רבי חיים עוזר'‪,‬‬ ‫ההצעה‪ .‬היא הרי אין לה אב ואם‪ .‬לכן אמרתי לה‪ :‬לאחר ה'פגישה'‬ ‫ורק אחר כך אפשר לדבר על התמסרות מוחלטת לענייני הכלל‪.‬‬ ‫תבואי לכאן‪ ,‬ותספרי לי איך היה"‪.‬‬ ‫במילים פשוטות אלו נחשפה גדלותו של מרן‪ .‬לא הסתפק במענה‬ ‫'מאלפי זהב וכסף'‬ ‫לשאלה שנשאל‪ .‬הוא חש את החסר שאיש אחר לא הבחין בו‪ .‬הבין‬ ‫שלא רק עצה חסרה ליתומה‪ ,‬אלא גם אוזן קשבת‪ ,‬בית לחזור אליו‪,‬‬ ‫שח רבינו שליט"א‪ :‬פעם אחת נפל בדעתו חידוש עמוק במיוחד‪,‬‬ ‫ודמות אבהית שתמלא ולו במעט‪ ,‬את המקום שנפער בחייה עם‬ ‫והלא דברי תורה היו יקרים בעיניו יותר מכל הון שבעולם‪ .‬היה רגיל‬ ‫הסתלקות הוריה‪.‬‬ ‫לומר לתלמידיו‪" :‬החידוש הזה שווה מיליונים‪ ,‬מיליונים ממש"‪ .‬והנה‬ ‫זו היתה דרכו של מרן כל ימיו‪ .‬לא לראות רק את השאלה שהאדם‬ ‫באותו פעם אמר‪" :‬איני רוצה לומר לכם את החידוש הזה‪ .‬אני חושש‬ ‫שואל‪ ,‬אלא את הכאב שמסתתר מאחוריה‪ .‬לא להשיב רק על הבעיה‬ ‫שלא תרגישו את עומקו ולא תשמחו בו כפי שראוי‪ ,‬וכשאראה זאת ‪-‬‬ ‫הגלויה‪ ,‬אלא להרגיש את החלל שבלב הזולת ולנסות למלאו ככל‬ ‫תיפגם שמחתי בתורה‪ .‬אבל מה אעשה? איני יכול להחזיק את הדבר‬ ‫יכולתו‪.‬‬ ‫לעצמי‪ ,‬ואני מוכרח לומר לכם‪ ".‬כך היתה אהבת התורה שלו‪.‬‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫ראובן טרופ זצ"ל‪ ,‬שהיה לומד בחברותא עם החזון איש‪.‬‬ ‫חשיבות כל רגע‬ ‫פעם אחת העז התלמיד ושאל‪" :‬מדוע רבינו קם דווקא מפניו?" השיב לו החזון איש‬ ‫בפשטות‪ ,‬אך במילים הטומנות בחובן עולם שלם‪" :‬כיון שהוא לומד תורה לשמה‪".‬‬ ‫העיד רבינו שליט"א‪ :‬כמה היה מקפיד על ביטול תורה‪ .‬כשנפטרה הרבנית ע"ה‪ ,‬היה בנו‪-‬‬ ‫מעשה נוסף‪ ,‬הממחיש את יחסו המיוחד של החזון איש למרן זצ"ל‪ ,‬סיפר לי ידי"נ ר'‬ ‫בנה היחיד בקנדה‪ .‬הבן ביקש שיעכבו את ההלוויה עד שיספיק להגיע ולומר קדיש‪ ,‬רבינו‬ ‫בערל וינטרוב זצ"ל‪ ,‬כי באחד הימים כאשר רבים המתינו בפתח ביתו של החזון איש‪.‬‬ ‫השיב‪" :‬איני יכול‪ .‬בני הישיבה כבר מתכוננים להלוויה‪ ,‬וכל עיכוב יגרום ביטול תורה‪ .‬צריך‬ ‫לפתע יצאה הרבנית ע"ה ושאלה את הממתינים‪" :‬האם רבי לייזר שך הגיע?"‬ ‫לערוך את ההלוויה מיד בבוקר‪ ,‬כדי שיוכלו אח"כ לשוב ללמוד"‪.‬‬ ‫כאשר השיבו לה שעדיין לא הגיע‪ ,‬ביקשה שמישהו יעמוד ליד החלון ויודיע לה מיד‬ ‫כאשר יראה אותו מתקרב‪.‬‬ ‫'ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה'‬ ‫אחד הממתינים נענה לבקשתה‪ ,‬וכאשר הבחין מרחוק במרן זצ"ל כשהוא מתקרב לבית‪,‬‬ ‫שח רבינו שליט"א‪ :‬פעם שהיתי בחוץ לארץ לצורך החזקת הישיבה‪ .‬ביקרתי אצל אחד‬ ‫מיהר להודיע לרבנית‪ .‬אלא שאז אירע דבר פלא‪ .‬החזון איש יצא במהירות מחדרו‪ ,‬עבר‬ ‫מידידיי‪ ,‬ותוך כדי שיחה שאל אותי אם יש לי קשר עם גביר פלוני‪ .‬כשעניתי בשלילה‪,‬‬ ‫את המסדרון‪ ,‬יצא מפתח הבית‪ ,‬חצה את החצר ויצא אל הרחוב כדי לקבל את פניו של‬ ‫אמר לי‪" :‬ראש הישיבה פלוני הוא ידידו הקרוב‪ ,‬והוא יכול לקשר ביניכם"‪ .‬מיד התקשר‬ ‫מרן זצ"ל‪ ,‬שהיה באותם ימים עדיין צעיר לימים‪.‬‬ ‫אל אותו ראש ישיבה‪ ,‬והלה השיב‪" :‬בוודאי‪ ,‬אעשה זאת"‪ .‬הוא‬ ‫החזון איש אף עבר את הכביש‪ ,‬וכאשר הגיע אליו‪ ,‬תמך ידו‬ ‫אף התקשר באותה שעה אל הגביר‪ ,‬אך נאמר לו שהלה אינו‬ ‫בידו והכניסו לביתו כשהם שלובים זרוע‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬כאשר‬ ‫בבית‪ ,‬ושהוא נסע לשבועיים‪ .‬לא יכולתי להמתין‪ ,‬וחזרתי לארץ‬ ‫סיימו את שיחתם בדברי תורה‪ ,‬יצאו יחדיו‪ ,‬והחזון איש המשיך‬ ‫כשבאתי אל רבינו‪ ,‬שאל אותי אם פגשתי בחוץ לארץ את אותו‬ ‫ללוותו עד מעבר לכביש‪.‬‬ ‫ראש ישיבה‪ .‬השבתי שלא‪ ,‬אך סיפרתי לו את כל השתלשלות‬ ‫מחזה נדיר זה‪ ,‬גדול הדור היוצא במיוחד מביתו לקבל את פניו‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫של תלמיד חכם צעיר ממנו נחרת בזיכרון הרואים‪ ,‬והעיד יותר‬ ‫כששמע זאת מרן הרב שך‪ ,‬נזדעזע ממש‪ ,‬החוויר ואמר לי‪:‬‬ ‫מאלף מילים על הערכתו העמוקה של החזון איש למרן זצ"ל‪.‬‬ ‫"מאיר‪ ,‬אני מבקש ממך מאד‪ ,‬אל תבקש ממנו שום עזרה‪ .‬פעם‬ ‫בהזדמנות אחרת‪ ,‬לאחר שמרן זצ"ל ביקר בביתו של החזון איש‬ ‫עשיתי לו טובה שהיה מאד קשה לי לעשותה אבל אחזתי שאני‬ ‫ושוחחו ביניהם בדברי תורה‪ ,‬יצא החזון איש ללוותו‪ .‬כאשר שב‬ ‫מחוייב בזה‪ ,‬וגם היו שהרגישו מקופחים מזה‪ ,‬אבל עשיתי את‬ ‫לביתו‪ ,‬אמר בפני מקורבו הגר"ד פרנקל זצ"ל ביטוי נדיר ומופלא‪" :‬כעת ליויתי ספר תורה‬ ‫מה שסברתי שהוא רצון ה'‪ ,‬אבל אני לא רוצה לקבל שום טובת הנאה מהמעשה הזה‪.‬‬ ‫חי" ['א‪-‬לעבעדיג'ער ספר תורה']‪ .‬במילים קצרות אלו ביטא החזון איש את ראייתו‬ ‫אם הוא יעזור לך‪ ,‬הרי אולי מעורב בזה מקצת הרגשה שלו שהוא חייב להחזיר לי טובה‪,‬‬ ‫העמוקה‪ :‬לפניו לא עמד רק אדם גדול בתורה‪ ,‬אלא מציאות של תורה חיה‪ ,‬אדם שכל‬ ‫ונמצא שיוצא לי איזו הנאה אישית מהפעולה ההיא‪ ,‬וזה אסור לי‪ .‬אינני רוצה ליהנות‬ ‫הווייתו ספוגה בתורה‪ ,‬שכל מחשבתו והליכותיו נובעות ממנה‪.‬‬ ‫אפילו באצבע קטנה"‪.‬‬ ‫ומעשה נוסף שראיתי בעצמי מלמד עד כמה הקפיד החזון איש על כבוד התורה של מרן‬ ‫זצ"ל‪ .‬באחד המקרים יצא החזון איש ללוותו לאחר ביקורו בביתו‪ .‬כעבור רגעים אחדים‬ ‫'אהבה שאין בה פניה אחרת'‬ ‫הבחינו בני הבית שהחזון איש שב לחדרו‪ .‬הוא נטל במהירות כסות מזדמנת‪ ,‬כיסה בה‬ ‫את ראשו ויצא שוב החוצה‪ .‬התברר כי באותה שעה החלו לרדת גשמים‪ ,‬והחזון איש‬ ‫סיפר רבינו שליט"א‪ :‬בילדותו התקרב מאוד אל הגאון רבי איצל'ה מפוניבז' זצ"ל‪ ,‬והיה‬ ‫חשש שלא יוכל להמשיך וללוות את מרן זצ"ל כראוי‪ .‬לפיכך מיהר לכסות את ראשו‪ ,‬כדי‬ ‫נבחן אצלו מדי יום שישי על תלמודו במשך כל השבוע‪ .‬קשר זה הותיר עליו רושם עמוק‪,‬‬ ‫שיוכל לשוב ולצאת ולהמשיך בליווי‪ .‬עד כמה היה הדבר יקר בעיניו‪ ,‬ועד כמה היה חרד‬ ‫ודמותו של רבי איצל'ה שימשה לו דוגמה חיה למסירות אין קץ לתורה‪.‬‬ ‫לכבודה של תורה‪.‬‬ ‫כל מציאותו של רבי איצל'ה היתה תורה‪ .‬הדבר ניכר במיוחד בשעת קריאת התורה‪.‬‬ ‫הוא היה מתאמץ במאמץ עילאי לנתק את מחשבתו מן הסוגיות שהיה שקוע בהן‪ ,‬עד‬ ‫גדלות בתורה ואצילות המידות‬ ‫שלעיתים היה משמיע אנחות וקולות חרישיים מרוב המאבק הפנימי‪ .‬מי שעמד סמוך‬ ‫אליו יכול היה לראות כיצד הוא אוסף את כל כוחות נפשו כדי להפנות את מחשבתו אל‬ ‫סיפר לי מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן זצ"ל‪ ,‬כי בצעירותו למד תקופה בישיבת‬ ‫קריאת בעל הקורא ולשמוע כל תיבה כהלכתה‪ .‬בתפילה היה קל יותר לרכז את מחשבתו‬ ‫קלעצק‪ ,‬ובאותה תקופה היה מו"ח מרן ראש הישיבה זצ"ל מוסר שיעור לאחר תפילת‬ ‫בנוסח התפילה‪ ,‬אך בקריאת התורה שבה המצווה היא לשמוע את הקריאה מפי הבעל‬ ‫ערבית‪ ,‬כמה פעמים בשבוע‪ ,‬בפינה אחת של בית המדרש‪ .‬סביבו היו מתקבצים עשרות‬ ‫קורא‪ ,‬היה הדבר קשה עליו שבעתיים‪ ,‬משום שכל מחשבתו היתה דבוקה תמיד בעומק‬ ‫בחורים‪ ,‬הצמאים לשמוע את דבריו ולהתבשם מבהירות סברותיו‪.‬‬ ‫עיונו בתורה‪.‬‬ ‫רבי אהרן לייב אמר שמחמת קומתו הנמוכה לא הצליח להידחק בין התלמידים שעמדו‬ ‫גם אצל רבינו היה כך‪ ,‬קדושת קריאת התורה היתה אצלו מופלאה‪ .‬היה ניכר כמה הוא‬ ‫סביב ראש הישיבה‪ .‬הבחורים הגבוהים הסתירו ממנו את המקום‪ ,‬והוא לא זכה לשמוע‬ ‫מתאמץ להסיח את מחשבתו מכל העיונים שהיה שקוע בהם‪ ,‬כדי להתרכז בשמיעת‬ ‫את השיעורים כפי שרצה‪ .‬אולם דבר אחד נחרת בזיכרונו מאותם ימים יותר מן הכל‪.‬‬ ‫כל תיבה מפי בעל הקורא‪ .‬בתפילה היה קל לו יותר לרכז את‬ ‫אחד הבחורים‪ ,‬רבי יחזקאל (חצקל) ברוד‪ ,‬בנו של אחד מרבני‬ ‫מחשבתו‪ ,‬אולם בקריאת התורה שבה היה עליו להאזין לדברי‬ ‫גליציה‪ ,‬פנה אליו ואמר בהתפעלות‪ :‬תראה את המידות של הרב‬ ‫הזולת‪ ,‬היה עליו להתגבר במאמץ מיוחד כדי לקיים את המצווה‬ ‫שך! משפט קצר זה ביטא את הרושם העז שהותירה דמותו‬ ‫בשלמות‪.‬‬ ‫של מרן על בני הישיבה‪ .‬לא רק עומק שיעוריו ובהירות תורתו‬ ‫רבי איצל'ה מפוניבז' היה בעיני מרן הרב שך זצ"ל דמות המופת‬ ‫משכו את לב הבחורים‪ ,‬אלא גם אצילות מידותיו‪ ,‬עדינות נפשו‬ ‫של שקיעות מוחלטת בתורה‪ .‬גאון עולם היה‪ ,‬וגדולי ישראל‬ ‫והנהגתו המופלאה‪ ,‬שהיו ניכרות לעין כל וזכו להערצה כבר‬ ‫הפליגו בשבח אהבת התורה היוקדת שבערה בקרבו‪ .‬מסופר‬ ‫באותם ימים‪.‬‬ ‫עליו כי במשך כל ימות השבוע כמעט שלא היה פושט את בגדיו‪.‬‬ ‫מרוב יגיעה בתורה היה נרדם כשהוא לבוש‪ ,‬ואף מגפיו לרגליו‪,‬‬ ‫'חשבון נפש' על כל תשובה‬ ‫משום שלא נותר בו כח להסירם לאחר יום של עמל רצוף‪.‬‬ ‫פעם אחת ביקש מו"ח ראש הישיבה זצ"ל מהגאון רבי שרגא‬ ‫זו אותה אהבת תורה שעליה מדבר הרמב"ם בסוף פרק י'‬ ‫גרוסברד זצ"ל‪ ,‬שיסדר לפניו מחדש את כל השאלות שהוא שאל אותו לאחרונה‪.‬‬ ‫מהלכות תשובה – אהבה שאין בה שום פניה אחרת‪ ,‬אלא כל מציאותו של האדם נתונה‬ ‫הבקשה עוררה פליאה‪ ,‬וכשנשאל לפשרה הסביר את הדבר‪ .‬באותם ימים עמדה לפניו‬ ‫לדבקות בה' ובתורתו‪ .‬וכפי שמבאר הרמב"ם שם‪ ,‬שכל משלי האהבה שבשיר השירים‬ ‫קושיה חמורה במסכת תמורה‪ ,‬וכל מחשבתו הייתה שקועה בה ללא הרף‪ .‬גם בשעה‬ ‫אינם אלא משל לאותה אהבה עליונה‪ ,‬אהבה השולטת בכל מחשבותיו ולבו של האדם‪.‬‬ ‫שהיה משיב לשואלים ומשוחח בענייני תורה‪ ,‬לא הרפתה ממנו אותה קושיה‪ ,‬וכל מעייניו‬ ‫היו נתונים ליישובה‪.‬‬ ‫'א‪-‬לעבעדיג'ער ספר תורה'‬ ‫"אף שהשתדלתי בכל כוחי להתרכז בכל שאלה שנשאלתי"‪ ,‬אמר מרן‪" ,‬חושש אני שמא‬ ‫העיד רבינו שליט"א‪ :‬בין גדולי ישראל שבדור העידו על רום מעלתו של מרן זצ"ל‪ ,‬בלטה‬ ‫מחמת שהמחשבה היתה תפוסה באותה קושיה‪ ,‬לא השבתי לכל אחד כפי שהיה ראוי"‪.‬‬ ‫במיוחד הערכתו הנשגבה של מרן החזון איש זצ"ל‪ .‬לא הייתה זו הערכה חיצונית בלבד‪,‬‬ ‫כעת‪ ,‬לאחר שזכה ליישב את הקושיה ונחה דעתו‪ ,‬ביקש לשמוע מחדש את כל השאלות‪,‬‬ ‫אלא הכרה עמוקה בגדלותו בתורה‪ ,‬באישיותו המרוממת ובמעלתו של מי שכל חייו היו‬ ‫כדי לבדוק אם אכן השיב עליהן כהלכה וכפי הצורך‪ ,‬ואם ימצא שחסר דבר יוכל להשלים‬ ‫מסורים לתורה הקדושה‪.‬‬ ‫ולתקן‪.‬‬ ‫כמה וכמה גילויים מופלאים יצאו מפיו ומפי כתבו של החזון איש‪ ,‬המלמדים על המקום‬ ‫הנהגה זו מאירה באור יקרות שני צדדים מופלאים באישיותו של מרן‪ .‬מחד גיסא‪,‬‬ ‫המיוחד שתפס מרן זצ"ל בעיניו‪.‬‬ ‫עד כמה היתה כל הווייתו שקועה בעומק התורה‪ ,‬עד שקושיה אחת העסיקה את כל‬ ‫כאשר היה מרן זצ"ל נכנס אל הקודש פנימה לשוחח עם החזון איש‪ ,‬היה החזון איש קם‬ ‫מחשבתו ללא הפוגה‪ .‬ומאידך גיסא‪ ,‬האחריות העצומה שחש כלפי כל שואל וכל תלמיד‪,‬‬ ‫לכבודו‪ .‬הדבר עורר תמיהה אצל אחד מתלמידיו‪ ,‬הרב ישראל זינגר זצ"ל‪ ,‬חתנו של רבי‬ ‫עד שלא נח ולא שקט עד שהיה בטוח שהשיב לכל אחד תשובה שלמה‪ ,‬מדויקת ונכונה‪.‬‬ ‫יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל‪62112dw@gmail.com :‬‬ ‫עמוד ‪4‬‬