gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: לך לך (2026-10-19)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪19:11‬‬ ‫‪18:32‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*17:42‬‬ ‫‪19:07‬‬ ‫‪18:30‬‬ ‫ת"א ‪17:40‬‬ ‫‪19:08‬‬ ‫‪18:31‬‬ ‫חיפה ‪17:41‬‬ ‫‪19:10‬‬ ‫‪18:32‬‬ ‫ב"ש ‪17:42‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪17:22 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת לך לך תשפ”ז‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש בראשית‬ ‫‪1‬‬ ‫הקב”ה בא בחשבון על כל מעשה ‪.....................................................‬‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪5‬‬ ‫כל אחד למד ממעלת השני ‪...............................................................‬‬ ‫‪10‬‬ ‫הקנאה ‪............................................................................................‬‬ ‫‪14‬‬ ‫לעשות רצון אבינו שבשמים ‪..............................................................‬‬ ‫הקב"ה בא בחשבון על כל מעשה‬ ‫הקב"ה בא בחשבון על כל מעשה‬ ‫מעלה ‪ -‬נעשה את הנכון והטוב‪ ,‬את‬ ‫ֹאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ְְבָרָ ם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ֵֵמ ַַאְרְ ְְצָך‬ ‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫רצון ה'‪ ,‬ונזכה לקבל את חלקנו בגן‬ ‫ִּוִמּמֹוַלַ ְְד ְְּתָך ִּוִמ ֵֵּבית ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָאֶרֶ ץ‬ ‫עדן‪.‬‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ַַאְרְ ֶֶאָּךָ (בראשית יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫הדבר נרמז במילים "אל הארץ אשר‬ ‫הקב"ה קורא לאברהם אבינו ומצוה‬ ‫אראך"‪ -‬שים לנגד‬ ‫עליו לעזוב את‬ ‫עיניך תמיד את‬ ‫הארץ העליונה‪,‬‬ ‫"כל מעשה‬ ‫ארצו וללכת אל‬ ‫המקום אשר ייעד‬ ‫"ֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫לו ‪ֶ -‬‬ ‫את העולם העליון‪,‬‬ ‫שלנו בעולם‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ַַא ְְר ֶֶאָּךָ "‪.‬‬ ‫וחשוב איך ייראה‬ ‫מקומך שם לאחר‬ ‫צריך להיות‬ ‫בציווי "לך לך‬ ‫את‬ ‫שתמלא‬ ‫מארצך" טמונה‬ ‫בעולם‬ ‫שנותיך‬ ‫מחושב בהתאם‬ ‫כוונה עמוקה נוספת‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫שמשמעותה‪:‬‬ ‫לכל אחד ואחד‬ ‫לרצון ה'"‬ ‫עזוב את הארציות‪,‬‬ ‫יש מושב בעולם‬ ‫הגשמיות‬ ‫את‬ ‫העליון‪ ,‬אותו הוא‬ ‫והפוך את חייך‬ ‫קונה כאן‪ ,‬בעולם העשיה‪ ,‬על ידי‬ ‫לרוחניים‪.‬‬ ‫שמתנתק מהארציות ומדבק עצמו‬ ‫גם אנו נקראים לעזוב את הארציות‬ ‫ברצון העליון‪ ,‬ואז מכינים לו שם‬ ‫בה אנו שקועים ולשאת עינינו אל‬ ‫מקום מכובד‪ִּ" ,‬כִ י ָָׁש ָָּמה ָיָ ְְׁשבּו ִכִ ְְּסאֹות‬ ‫הארץ המובטחת לכל יהודי – אל‬ ‫ְלְ ִִמ ְְׁש ָָּפט" (תהלים קכב‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫החלק השמור לנו לעולם הבא‪.‬‬ ‫כאשר מבטנו יהיה מופנה כלפי‬ ‫‪1‬‬ ‫הקב"ה בא בחשבון על כל מעשה‬ ‫הגון‪.‬‬ ‫כל מעשה שלנו בעולם צריך להיות‬ ‫אך החמר הרשע חמד את כספו של‬ ‫מחושב בהתאם לרצון ה'‪ .‬חלילה‬ ‫העשיר והערים עליו‪ .‬במהלך הדרך‬ ‫לנו לחשוב שהקב"ה ותרן או‬ ‫שהמעשים שלנו לא ייזכרו ביום‬ ‫הוביל את היהודי למקום מבודד‬ ‫הדין‪ ,‬כי על כל מעשה יבוא ה'‬ ‫ושם איים לרצוח אותו ולשדוד את‬ ‫במשפט‪ ,‬יעניש לעוברים על רצונו‬ ‫כספו‪.‬‬ ‫ומידה טובה מרובה פי כמה וכמה!‬ ‫אמר לו העשיר היהודי‪" :‬דע לך כי‬ ‫כתוב בתורתנו הקדושה 'ֹׁש ֵֵֹפְך ַַּדם‬ ‫ָָה ָָא ָָדם ָָּב ָָא ָָדם ‪ָָּ -‬דמֹו ִיִ �ָָּׁש ֵֵפְך' (בראשית ט‪,‬‬ ‫רבנו יוסף חיים בעל ה"בן איש חי"‬ ‫זצ"ל מביא מעשה המוכיח‪ ,‬כי אפילו‬ ‫ו) ‪ -‬אל תחשוב שלא ייוודע הדבר‪,‬‬ ‫גוי שעשה מעשה רע ‪ -‬לבסוף מקבל‬ ‫כי סוף דבר הכל נשמע"‪.‬‬ ‫את עונשו מאת הקב"ה‪:‬‬ ‫הגוי שמע וצחק‪ ,‬לעג בליבו לדברי‬ ‫יהודי עשיר מאוד הוצרך לנסוע‬ ‫היהודי‪ ,‬שהרי אין שם איש ואיך‬ ‫לרגל עסקיו‪ .‬הוא חיפש מורה דרך‬ ‫יוודע כי הוא רצח את העשיר?‬ ‫שיוליכנו על החמור למחוז חפצו‬ ‫"מי יעיד בי?" שואל הגוי את היהודי‬ ‫ושכר חמר גוי שהתמצא בדרכים‬ ‫בנימה מבודחת‪.‬‬ ‫והסכים להובילו תמורת תשלום‬ ‫‪2‬‬ ‫הקב"ה בא בחשבון על כל מעשה‬ ‫צוחק ושאל לסיבת הצחוק‪.‬‬ ‫"רואה אתה את העוף הזה העומד‬ ‫"אה‪ ...‬אדוני המלך‪ ,‬רק נזכרתי‬ ‫כאן בסמוך?" שאל היהודי ‪" -‬עוף‬ ‫במשהו שהצחיק אותי"‪.‬‬ ‫זה ‪ -‬הוא שיעיד עליך‪ִּ' ,‬כִ י עֹוף‬ ‫ַַה �ָָּׁש ַַמִיִ ם יֹוִלִ יְך ֶֶאת ַַהּקֹול' (קהלת י‪ ,‬כ)"‪.‬‬ ‫"ובדיוק את זה אני רוצה לשמוע!"‬ ‫התעקש המלך‪.‬‬ ‫צחק הגוי הרשע והרג את היהודי‪,‬‬ ‫טמנו בחול ונטל את הממון הרב‬ ‫חשב הגוי בליבו‪ :‬נו‪ ...‬וכי מה אכפת‬ ‫שהיה בצרורו‪ ,‬בלי להותיר עקבות‬ ‫למלך על איזה יהודי שנהרג?! הוא‬ ‫לפשע הנורא‪.‬‬ ‫ממילא שונא את היהודים‪...‬‬ ‫פתח את פיו וסיפר למלך את שארע‬ ‫לא עבר זמן רב‪ ,‬והחמר העני‬ ‫באותו יום רחוק‪ ,‬שפעם הוביל את‬ ‫התפרסם כעשיר גדול ובזכות הונו‬ ‫העשיר הגדול של העיר וכשהגיעו‬ ‫נעשה מקורב למלכות עד שהפך‬ ‫למקום סתר קם עליו להורגו‪,‬‬ ‫להיות משנה למלך‪ ,‬יושב ראשונה‬ ‫ואמר לו היהודי‪ :‬העוף הזה יעיד על‬ ‫במלכות‪ .‬הוא אף הוזמן לסעוד עם‬ ‫מעשיך‪...‬‬ ‫המלך מידי יום‪.‬‬ ‫"והנה עתה צחקתי כאשר ראיתי‬ ‫באחד הימים‪ ,‬הגישו לפניהם‬ ‫שמגישים לנו לאכול את אותו עוף"‪,‬‬ ‫למאכל עוף מיוחד ולא מוכר‪.‬‬ ‫סיים הלה את סיפורו‪.‬‬ ‫התעניין המלך בשם העוף החדש‬ ‫ומששמע המשנה למלך את שם‬ ‫המלך היה חכם יותר והחל לחשוב‬ ‫העוף נזכר שזה בדיוק שם העוף‬ ‫כי לא לחינם זומן להם העוף‬ ‫משמים‪ .‬כנראה הקב"ה במכוון‬ ‫שאמר לו היהודי שיעיד עליו‪.‬‬ ‫גידל את אותו חמר עני ורומם אותו‬ ‫צחק הגוי לעצמו‪" :‬הנה‪ ,‬במקום‬ ‫עד שיאכל על שולחני ויספר את‬ ‫שהעוף יבוא ויעיד עלי‪ ,‬הולך אני‬ ‫הסיפור‪ ,‬כדי שאנקום בו את נקמת‬ ‫כעת לאוכלו‪ "...‬המלך ראה אותו‬ ‫‪3‬‬ ‫הקב"ה בא בחשבון על כל מעשה‬ ‫הרוצח שיקבל את המגיע לו‪ ,‬כי כל‬ ‫אותו יהודי שהרג על לא עוול בכפו‪.‬‬ ‫מעשה נשקל ונמדד ואין שכחה לפני‬ ‫קרא המלך לחייליו וציווה לאסור‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫את המשנה למלך‪.‬‬ ‫מעשה נפלא זה מחזק בליבנו את‬ ‫לאחר מכן שלח לקרוא לבני העשיר‬ ‫הידיעה שהקב"ה צופה ויודע את כל‬ ‫היהודי ולאימם האלמנה‪ ,‬וגילה‬ ‫מעשינו ומחשבותינו‪.‬‬ ‫להם כיצד נרצח ראש משפחתם‪...‬‬ ‫עלינו לעורר בנו את החשיבות של‬ ‫הוא מסר להם את כל כספו של‬ ‫עשיית רצון ה'‪ ,‬וכך לא נכשל בשעת‬ ‫הגוי שהתעשר מכספי אביהם ודן‬ ‫ניסיון ולא נכנע לתאוות ולארציות‬ ‫את החמר הרשע למוות בתליה‬ ‫של העולם הזה‪ ,‬ונזכה תמיד להביט‬ ‫בסמוך לביתם‪ ,‬כדי לנקום בכך את‬ ‫אל הארץ המובטחת לנו בעולם‬ ‫דם הנרצח‪.‬‬ ‫העליון‪.‬‬ ‫כך גלגל הקב"ה את עונשו של‬ ‫‪4‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כל אחד למד ממעלת השני‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬מה פתאום הוא יוצא‬ ‫הֹוִציא ֶלֶ ֶֶחם‬ ‫ַּוַמְלְ ִּכִ י ֶֶצ ֶֶדק ֶֶמֶלֶ ְך ָָׁשֵלֵ ם ִ‬ ‫לקראת אברהם ומביא לו לחם ויין?‬ ‫ָוָ ָיָ ִיִ ן ְוְ הּוא ֹכ ֵֵֹהן ְלְ ֵֵאל ֶֶעְלְ יֹון (בראשית יד‪,‬‬ ‫מה הוא היה קשור לאותה מלחמה‬ ‫יח)‪.‬‬ ‫של מלך סדום עם כדרלעומר?‬ ‫רבותינו (נדרים לב ע"ב) גילו לנו‪ ,‬שמלכי‬ ‫אלא‪ ,‬כדרלעומר והמלכים אשר‬ ‫צדק הוא ֵֵׁשם בן נח שחי הרבה מאוד‬ ‫עימו נלחמו נגד סדום ושכנותיה‬ ‫שנים ויש אומרים שחי עד זמנו של‬ ‫והביסו אותם‪ ,‬ואז נטל כדרלעומר‬ ‫שלמה המלך‪.‬‬ ‫את מלך סדום בשבי‪ ,‬יחד עם‬ ‫הוא היה כהן‪ ,‬ולכן רצו להוציא‬ ‫לוט‪ ,‬בן אחיו של אברהם‪ .‬כשמוע‬ ‫לשריפה את בתו‪ ,‬תמר‪ ,‬במעשה עם‬ ‫אברהם שנשבה בן אחיו‪ ,‬יצא‬ ‫יהודה‪ ,‬עקב היותה בת כהן שדינה‬ ‫להילחם נגד כדרלעומר וצבאו‪,‬‬ ‫"ּוַבת ִִאיׁש ֹּכ ֵֵֹהן ִּכִ י‬ ‫בשריפה‪ ,‬שנאמר‪ַ :‬‬ ‫ולמרות היותו מועט במספר‪ ,‬ניצח‬ ‫ֵֵת ֵֵחל ִלִ ְזְ נֹות ֶֶאת ָָא ִִב ָיָה ִִהיא ְְמ ַַחֶּלֶ ֶלֶ ת‬ ‫אברהם במלחמה‪ ,‬ושחרר את מלך‬ ‫ָָּב ֵֵאׁש ִִּת �ָָּׂש ֵֵרף" (ויקרא כא‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ואמר לו‪' :‬תראה‪ ,‬יש כאן אדם צדיק‬ ‫סדום ואת לוט בן אחיו‪.‬‬ ‫שנעשו לו ניסים במלחמה והוא‬ ‫ואז‪ַ" ,‬וַ ֵּיֵ ֵֵצא ֶֶמֶלֶ ְך ְְסֹדֹם ִלִ ְְק ָָראתֹו ַַא ֲֲח ֵֵרי‬ ‫כעת חוזר ממנה‪ .‬אנא‪ ,‬צא לקראתו‬ ‫ׁשּובֹו ֵֵמ ַַהּכֹות ֶֶאת ְּכְ ָָד ְְרָלָ ֹע ֶֶֹמר ְוְ ֶֶאת‬ ‫והבא לו מהלחם והיין המיוצרים‬ ‫ַַה ְְּמָלָ ִכִ ים ֲֲא ֶֶׁשר ִִאּתֹו ֶֶאל ֵֵע ֶֶמק ָָׁשֵוֵ ה‬ ‫בביתך‪ ,‬כי ממני הוא לא יקבל'‪.‬‬ ‫הּוא ֵֵע ֶֶמק ַַה ֶֶּמֶלֶ ְך" (בראשית יד‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫שם בן נח הסכים ויצא לקראת‬ ‫והנה‪ ,‬ידע מלך סדום‪ ,‬שכשיצא‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫לקבל את פניו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫יצטרך לכבדו בלחם ויין‪ ,‬והרי‬ ‫קודם לכן ידעו שיש צדיק אחד‪ ,‬שם‬ ‫אברהם אבינו צדיק ומן הסתם לא‬ ‫בן נח‪ ,‬שהוא יושב ועוסק בתורה‪,‬‬ ‫יסכים לאכול מהאוכל שלו‪ ,‬לכן‬ ‫ופתאום הוא שומע שיש צדיק‬ ‫חיפש אדם צדיק השומר כשרות‬ ‫נוסף‪ ,‬אברהם אבינו‪ .‬רצה שם בן‬ ‫כהלכה‪ ,‬שהוא יגיש לאברהם את‬ ‫נח לראות מה סגולתו של הצדיק‬ ‫הלחם ואת היין‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬שמע שמחלק אוכל ועושה‬ ‫אמרו לו שיש את שם בן נח‪ ,‬שהוא‬ ‫צדקות‪ ,‬והתעניין לראות אם הוא גם‬ ‫צדיק ויושב ועוסק בתורה‪ .‬הלך אליו‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ּתּוִׁשָּיָ ה" (ישעיהו כח‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫ִִהְגְ ִִּדיל ִ‬ ‫גדול בתורה‪.‬‬ ‫שם בן נח מצא את אברהם אבינו‬ ‫ואכן‪" ,‬מלכי צדק הוציא לחם ויין"‪-‬‬ ‫גדוש בתורה ובחסד‪.‬‬ ‫כנגד הענין שאברהם אבינו היה‬ ‫מחלק לחם ויין לאורחיו‪ ,‬אבל מה‬ ‫הוא ראה בסוף? "והוא כהן לא‪-‬ל‬ ‫ביאור נוסף בפסוק‪ ,‬אמר האדמו"ר‬ ‫עליון" ‪ -‬מלבד הענין של הלחם‬ ‫רבי מאיר מפרמישלן זצ"ל‪.‬‬ ‫והיין שהיה מחלק‪ ,‬היתה לו גם‬ ‫היה זה כאשר התארח בביתו הגאון‬ ‫תורה‪ ,‬שאם אין לו תורה מה שווים‬ ‫רבי שלמה קלוגר זצ"ל‪ ,‬והם הסתגרו‬ ‫כל מעשי החסד?! גמילות חסדים‬ ‫בחדר מיוחד ושוחחו ביניהם שעות‬ ‫שאינה עם התורה אין לה כל כך‬ ‫ארוכות על דרכי התורה והעבודה‪.‬‬ ‫ערך‪ .‬גמילות חסד חייבת לנבוע‬ ‫כשנפרדו זה מזה‪ ,‬מתוך חיבה‬ ‫מהתורה‪.‬‬ ‫יתירה ובלבביות רבה‪ ,‬פנו החסידים‬ ‫בפרט אם באים לקבל מאותו יהודי‬ ‫בשאלה אל רבם הקדוש‪ ,‬רבי מאיר‪,‬‬ ‫עצות והנהגות בעבודת ה'‪ .‬וכי בגלל‬ ‫וביררו האם הם יוכלו לדעת מעט‬ ‫שמחלק לחם ויין ניתן לקבל ממנו‬ ‫על תוכן השיחה שהיתה לו עם‬ ‫עצות? לא‪ .‬אם הוא עוסק בתורת‬ ‫הגאון רבי שלמה‪ ,‬שעל כל פנים‬ ‫ה' שהיא הנותנת לאדם את החכמה‬ ‫איננו ממעריצי החסידות‪ ,‬בהיותו‬ ‫"ִה ְְפִלִ יא ֵֵע ָָצה‬ ‫האמיתית‪ ,‬ומכוחה ִ‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫בדורו‪.‬‬ ‫נמנה על מחנה המתנגדים (מתנגדים‬ ‫לעומתו אברהם אבינו‪ ,‬עמוד החסד‪,‬‬ ‫לחסידות)‪.‬‬ ‫היה עסוק כל ימיו במצות הכנסת‬ ‫החזיר להם רבי מאיר‪ :‬בתורתנו‬ ‫אורחים‪ ,‬במטרה לקרבם ולהכניסם‬ ‫הֹוִציא‬ ‫"ּוַמְלְ ִּכִ י ֶֶצ ֶֶדק ֶֶמֶלֶ ְך ָָׁשֵלֵ ם ִ‬ ‫כתוב ַ‬ ‫תחת כנפי השכינה‪ ,‬ולפרסם‬ ‫ֶלֶ ֶֶחם ָוָ ָיָ ִיִ ן ְוְ הּוא ֹכ ֵֵֹהן ְלְ ֵֵאל ֶֶעְלְ יֹון"‪,‬‬ ‫אלקותו יתברך‪.‬‬ ‫ולכאורה אין לשון הכתוב מדויק‪,‬‬ ‫על ידי שסיפק לאורחיו מאכל‬ ‫שהרי היה צריך קודם לסיים את‬ ‫ומשתה ברוחב לב ובשפע גדול‪,‬‬ ‫תאריו של מלכי צדק‪ ,‬ואחר כך‬ ‫ביקש אברהם לקרב את כל באי‬ ‫לפרט את הפעולה שעשה‪ ,‬וכך היה‬ ‫העולם אל האמונה ואל הקב"ה‪,‬‬ ‫לו לומר‪' :‬ומלכי צדק מלך שלם‬ ‫שכן "גדולה לגימה שמקרבת את‬ ‫וכהן לא‪-‬ל עליון‪ ,‬הוציא לחם ויין'‪.‬‬ ‫הרחוקים" (סנהדרין קג ע"ב)‪ ,‬וכשהיה‬ ‫אולם ‪ -‬המשיך רבי מאיר ‪ -‬הנה‬ ‫נותן לאורחיו לאכול ולשתות‪,‬‬ ‫מבואר בחז"ל כי מלכי צדק הוא‬ ‫היה מבקש מהם בתמורה להודות‬ ‫שם בן נח‪ ,‬אשר יסד בית מדרש‬ ‫לבורא עולם על המזון שנתן להם‪.‬‬ ‫בירושלים‪ ,‬והפליא עצה הגדיל‬ ‫כמובן שאברהם אבינו גם למד‬ ‫תושיה‪ .‬מבית מדרשו‪ ,‬הידוע בשם‬ ‫תורה‪ ,‬וחז"ל (בראשית‪ ,‬רבה סא‪ ,‬א) אף‬ ‫'בית מדרש שם ועבר'‪ ,‬יצאה תורה‬ ‫אמרו‪ ,‬שנעשו "שתי כליותיו כמין‬ ‫לכל העולם‪ .‬הוא היה עמוד התורה‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫את המידה הטובה לתת "לחם ויין"‬ ‫שני רבנים והיו נובעות ומלמדות‬ ‫לכל דורש‪ ,‬כדי להתעסק במצות‬ ‫אותו תורה וחכמה"‪ ,‬אבל עיקר‬ ‫הכנסת אורחים ולקרבם לתורה‪.‬‬ ‫עסקו ומגמתו היה עשיית חסד‪.‬‬ ‫"והוא"‪ ,‬אברהם אבינו‪ ,‬הוציא מאת‬ ‫והנה כשנפגשו שני עמודי עולם‬ ‫שם בן נח את מידת "והוא כהן‬ ‫אלה‪ ,‬שם ואברהם‪ ,‬רצה כל אחד‬ ‫לא‪-‬ל עליון"‪ ,‬להרביץ תורה ויראת‬ ‫מהם ללמוד מחברו את דרכו‪ ,‬דרך‬ ‫ה' טהורה‪.‬‬ ‫הקודש המיוחדת לו‪ ,‬ואת הנהגתו‬ ‫החסידים‪ ,‬שידעו שרבם‪ ,‬רבי‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬כי כל אחד מהם העריץ‬ ‫מאיר‪ ,‬מפורסם ונודע למשגב בתור‬ ‫מאוד את רעהו‪ ,‬ורצה לקיים בעצמו‬ ‫"מכניס אורחים"‪ ,‬הבינו שרבם‬ ‫"ִמָּכָ ל ְְמַלַ ְְּמ ַַדי ִִה ְְׂשַּכַ ְלְ ִִּתי" ְ‬ ‫(ְּת ִִהִּלִ ים קיט‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫והגאון רבי שלמה‪ ,‬אשר הוא שר‬ ‫צט)‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬המתיקו סוד יחדיו איך ימזג‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪" :‬ומלכי צדק‬ ‫כל אחד מהם בקרבו שתי מידות‬ ‫מלך שלם"‪ ,‬זהו שם בן נח‪ ,‬שר‬ ‫טובות ויקרות אלה‪.‬‬ ‫התורה בדורו‪ ,‬הוציא מאת אברהם‬ ‫להצלחת‬ ‫שמעון בן לאה‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הקנאה‬ ‫פנה השוכב במיטה הפנימית אל‬ ‫ַוַ ִּיִ �ָָּׂשא לֹוט ֶֶאת ֵֵעיָנָ יו ַוַ ַּיַ ְרְ א ֶֶאת ָּכָ ל ִּכִ ַּכַ ר‬ ‫חברו ואמר לו‪" :‬ספר לי קצת מה‬ ‫ַׁשֵׁחת ה'‬ ‫ַַהַּיַ ְרְ ֵּדֵ ן ִּכִ י ֻכֻ ָּלָ ּה ַַמ ְְׁש ֶֶקה ִלִ ְְפֵנֵ י ֵ‬ ‫קורה בחוץ‪ .‬זמן רב כל כך לא ראיתי‬ ‫ְּכֶּאֶרֶ ץ‬ ‫ֶֶאת ְְסֹדֹם ְוְ ֶֶאת ֲֲעֹמָֹרָ ה ְּכַּגַ ן ה' ֶ‬ ‫את העולם‪ .‬תתאר לי מה אתה רואה‬ ‫ֹּבֲּאָכָ ה ֹצ ַַֹער‪( .‬בראשית יג‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫ִִמ ְְצַרַ ִיִ ם ֲ‬ ‫שם‪ ,‬מבעד לחלון"‪.‬‬ ‫כאשר נשא לוט את עיניו‪ ,‬ראה את‬ ‫הגביה החולה הסמוך לחלון את‬ ‫שפע הטוב שהיה בכיכר הירדן‪,‬‬ ‫מיטתו‪ ,‬כדי שיוכל לראות‪ ,‬והתחיל‬ ‫ומיד נכנסה בו קנאה גדולה – תראו‬ ‫לומר‪" :‬אני רואה כאן נהר‪ ,‬עצים‬ ‫איך הם חיים‪...‬‬ ‫ירוקים נעים ברוח‪ .‬השמים כחולים‪,‬‬ ‫והקנאה‪ ,‬התאווה והכבוד ‪ -‬הלא‬ ‫הנוף קסום‪ .‬הנה ילדים משחקים‬ ‫מוציאים את האדם מן העולם!‪...‬‬ ‫ליד הנהר ומשליכים חתיכות לחם‬ ‫לדגים‪ .‬הנה עוד קבוצה משחקת‬ ‫בספר "נחלת צבי" מסופר בעניין זה‬ ‫בכדור"‪...‬‬ ‫סיפור נורא שאירע בארצות הברית‪:‬‬ ‫חלפו כמה שעות‪ ,‬והוא חזר לספר‪:‬‬ ‫שני יהודים שכבו בבית חולים‬ ‫"כעת אני רואה את השמש נוטה‬ ‫זה ליד זה‪ .‬שניהם היו מרותקים‬ ‫לערוב‪ .‬האימהות אוספות את‬ ‫למיטותיהם ולא היו יכולים לקום‬ ‫הילדים הביתה‪ ,‬השתקפות קרני‬ ‫בכלל‪.‬‬ ‫השמש על המים מרהיבה ממש‪.‬‬ ‫כדי להעביר את הזמן שוחחו איש‬ ‫הפארק מתרוקן ונעשה עוד יותר‬ ‫עם רעהו‪ ,‬וכל אחד סיפר לרעהו‬ ‫יפה"‪...‬‬ ‫את קורות חייו וכל מיני ידיעות‬ ‫כך היה מספר מדי יום ביומו‪ ,‬מתאר‬ ‫מעניינות על העולם‪.‬‬ ‫לפרטי פרטים את העולם שבחוץ‪,‬‬ ‫מיטתו של אחד מהם הייתה סמוכה‬ ‫ומחדיר בחדר העצוב חיות‪.‬‬ ‫לחלון‪ ,‬והשנייה – פנימית יותר‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מחשבה איומה ומזעזעת – הרי אם‬ ‫החולה ששכב במיטה הפנימית‬ ‫הוא יפטר‪ ,‬יוכל "לרשת" את המקום‬ ‫שמע אותו מרותק‪ ,‬ולאט‪-‬לאט‬ ‫שליד החלון‪...‬‬ ‫נכנסה בו קנאה גדולה‪...‬‬ ‫נורא נוראות!‬ ‫אינה דומה שמיעה לראייה‪ .‬מדוע‬ ‫וכך הוא שוכב ומעמיד פנים כאילו‬ ‫חברו זוכה לראות‪ ,‬והוא – רק‬ ‫הוא ישן‪ ,‬למרות אנחותיו של חברו‬ ‫לשמוע?‪...‬‬ ‫לחדר‪.‬‬ ‫אבל מה יעשה? לא נעים להזיז‬ ‫בבוקר נכנסה האחות לחדר ומצאה‬ ‫אותו‪ ,‬ויותר לא נעים להודות בגלוי‬ ‫את חבר החדר ללא רוח חיים‪ .‬הוא‬ ‫בקנאה שלו‪.‬‬ ‫נפח את נשמתו באותו התקף לב‪.‬‬ ‫בינתיים נגסה בו הקנאה במלוא‬ ‫פינו את הגופה ואספו את חפציו‪,‬‬ ‫עוצמתה‪ ,‬וחוללה בו שמות‪ .‬כמה‬ ‫וכשהחדר היה ריק פנה האיש אל‬ ‫נוראה מידה זו‪ ...‬מוציאה את האדם‬ ‫האחות‪" :‬אפשר אולי להעביר את‬ ‫מן העולם בייסורים‪.‬‬ ‫מיטתי ליד החלון?"‪ .‬סוף‪ ,‬סוף‬ ‫לילה אחד נתקף היהודי שליד החלון‬ ‫הגיעה העת לרשת את הירושה‬ ‫בכאבים עזים בחזהו‪ .‬הוא חיפש את‬ ‫הגדולה‪...‬‬ ‫לחצן המצוקה‪ ,‬כדי להזעיק אליו‬ ‫לא היה מאושר ממנו כאשר נענה‬ ‫את האחיות‪ ,‬אבל מרוב בהלה לא‬ ‫בחיוב‪ ...‬זה היום קיווה לו‪!...‬‬ ‫הצליח לעשות כלום‪.‬‬ ‫הוא גישש אחר הידית המרימה את‬ ‫החבר שלידו התעורר מן הקולות‬ ‫המיטה למעלה‪ .‬מוכרח היה לראות‬ ‫וקלט את המצב‪.‬‬ ‫במו עיניו את היופי האגדי שעליו‬ ‫מתבקש היה שהוא ילחץ בעצמו‬ ‫שמע כל כך הרבה‪!...‬‬ ‫ויקרא לצוות הרפואי‪ ,‬אבל בבת‬ ‫אך כשעולה המיטה והוא מגיע אל‬ ‫אחת הציפה אותו מחשבה אחת‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫החלון – מכה בו תדהמה גדולה‪.‬‬ ‫בכל זאת יש מידה מסוימת של‬ ‫בחלון לא רואים לא נוף ולא נחל‪ ,‬לא‬ ‫ילדים משחקים ולא עצים ירוקים‪.‬‬ ‫קנאה שצריכה להיות‪ ,‬והיא מועילה‬ ‫מאחוריו יש פרוזדור המסתיים בקיר‬ ‫בעבודת ה'‪ .‬מדובר בקנאת סופרים‪,‬‬ ‫לבן ותו לא‪.‬‬ ‫שמגבירה חוכמה‪.‬‬ ‫החבר רצה להנעים את חייו ולגרום‬ ‫בן תורה אמיתי צריך שתהא בו כזו‬ ‫לו להרגיש טוב‪ ,‬לכן תיאר לו תיאור‬ ‫קנאה!‬ ‫דמיוני שבדה מליבו‪ ,‬ומה החזיר‬ ‫הוא צריך לחשוב‪ :‬חברי יושב ולומד‬ ‫לו על כך? העמיד עצמו כישן‪ ,‬כדי‬ ‫תורה כל הזמן‪ ,‬גם אני רוצה לזכות‬ ‫שימות והוא יירש את מקומו‪...‬‬ ‫להיות שקוע בה כל כך‪ .‬גם אני רוצה‬ ‫כל קנאה בעולם הזה מתגלה בסופו‬ ‫להיות כל כולי תורה‪( .‬כמובן‪ ,‬מבלי‬ ‫של דבר בקלונה‪ .‬אדם בונה לו מגדלי‬ ‫שיגרע חלק חבירו בתורה‪)...‬‬ ‫דמיון פורחים באוויר על הטוב שיש‬ ‫כשמול עיני האדם כל הזמן שאיפה‬ ‫לחברו‪ ,‬ובסוף מגלה שמדובר בקיר‬ ‫כזו‪ ,‬כל שאר העניינים מסתדרים‬ ‫לבן‪ ,‬אם לא שחור‪...‬‬ ‫בקלות‪ .‬הכל זז הצידה מפני רצון‬ ‫אלא שעד שמתגלה האמת‪ ,‬בנתיים‬ ‫הבורא יתברך‪.‬‬ ‫מוציאה הקנאה את האדם מן‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫להצלחת‬ ‫בנימין בן פלורנט‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ומה גדול היה הפער ביניהם‪!...‬‬ ‫תלמיד חכם אחד התגורר מול‬ ‫את אותו תלמיד חכם הביאה‬ ‫סנדלר‪ .‬מיקום חדר הלימוד שלו‬ ‫התחרות לזכות ב'חיי עולם נטע‬ ‫היה ממוקם ממול חדר העבודה של‬ ‫הסנדלר‪.‬‬ ‫בתוכנו' ולהתמלאות בעוד תורה‬ ‫ויראת שמים‪ ,‬עוד פסק‪ ,‬עוד‬ ‫היה הרב יושב ולומד עד שהתעייף‪.‬‬ ‫הלכה‪ ,‬עוד דף גמרא‪ ,‬עוד סימן‬ ‫כשרצה לישון התבונן בסנדלר‪ ,‬ראה‬ ‫בשולחן ערוך‪ ,‬עוד ביאור בדברי‬ ‫אותו עדיין עובד‪ ,‬ואמר‪' :‬הסנדלר‬ ‫המהרש"א‪...‬‬ ‫נשאר ער בשביל כמה פרוטות‪,‬‬ ‫ואני‪ ,‬שיש לי כאן הזדמנות לזכות‬ ‫ואילו הסנדלר התמלא בעוד איזו‬ ‫בחיי עולם‪ ,‬אלך לישון?!'‬ ‫פרוטה‪ ...‬במקום לקנא בחכמת הרב‬ ‫והמשיך ללמוד‪.‬‬ ‫שעמל בתורה הקדושה‪ ,‬ולהיות‬ ‫כמוהו!‬ ‫הסנדלר התעייף‪ ,‬אבל כשהרים את‬ ‫עיניו וראה את אותו תלמיד חכם‬ ‫כי מי שאינו דבוק בעניין קיום רצונו‬ ‫שיושב ולומד‪ ,‬אמר לעצמו‪' :‬אם‬ ‫של הבורא יתברך‪ ,‬אינו זוכה לחשוק‬ ‫הוא יכול‪ ,‬גם אני יכול'‪ ...‬והמשיך‬ ‫לעשות זאת‪...‬‬ ‫לתקן נעליים‪.‬‬ ‫עלינו לבקש מבורא העולם שנזכה‬ ‫התלמיד חכם שרוי כבר באפיסת‬ ‫ויהיה בנו חשק התורה‪ ,‬שנוכל‬ ‫כוחות‪ .‬השעה שתיים וחצי בלילה‪,‬‬ ‫לראות את ענן ה' מול עינינו‪ ,‬ועל ידי‬ ‫אבל ממול עדיין ער הסנדלר‪' .‬ולא‬ ‫כך נזכה להעמיק יותר בתורה ולקיים‬ ‫תהא כהנת כפונדקית (יבמות קכב‬ ‫את מצוותיה‪.‬‬ ‫ע"א)?!‪ ...‬אם הוא מצליח להישאר‬ ‫יהי רצון שה' יתברך יאמר לצרותינו‬ ‫ער בשביל פרוטות זעומות‪ ,‬ודאי‬ ‫די‪ ,‬ונזכה לגאולה השלימה בקרוב‪.‬‬ ‫שגם אני לא אלך לישון!'‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫כך התחרו ביניהם כל לילה‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לעשות רצון אבינו שבשמים‬ ‫במשך שנים רבות לא זכה אברהם‬ ‫ֶלֶ ְך ְלְ ָך ֵֵמ ַַאְרְ ְְצָך ִּוִמּמֹוַלַ ְְד ְְּתָך ִּוִמ ֵֵּבית‬ ‫אבינו להיבנות משרה‪ .‬והנה נגלה‬ ‫ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָאֶרֶ ץ ֲֲא ֶֶׁשר ַַאְרְ ֶֶאָּךָ (בראשית‬ ‫אליו הקב"ה ומבטיחו שאם ייסע‬ ‫יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫לארץ אחרת יזכה לבנים‪ ,‬ואף מוסיף‬ ‫אחד מעשרה הניסיונות שנתנסה‬ ‫ומבטיח לו ממון רב ושם גדול‪.‬‬ ‫אברהם אבינו היה‪ֶ" :‬לֶ ְך ְלְ ָך ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך‬ ‫היעלה על הדעת שיסרב לכך?!‬ ‫ּוִמ ֵֵּבית ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְְּתָך ִ‬ ‫ִ‬ ‫יתר על כן‪ ,‬גם אם יש לאדם ספקות‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ַַא ְְר ֶֶאָּךָ "‪.‬‬ ‫לגבי אמינות ההבטחה וחושש‬ ‫ולכאורה יש להבין‪ ,‬איזה ניסיון‬ ‫שהמבטיח לא יקיים את הבטחתו‪,‬‬ ‫יש בזה‪ ,‬הרי בתמורה להליכתו‬ ‫עם כל זאת‪ ,‬יקשה עליו לדחות‬ ‫מארצו הבטיחו הקב"ה שכר רב‬ ‫את ההצעה על הסף‪ ,‬מתוך תקווה‬ ‫מאוד‪" :‬ואעשך לגוי גדול" ‪ -‬בנים‪,‬‬ ‫שההבטחה תקויים‪ .‬על אחת כמה‬ ‫"ואברכך" ‪ -‬ממון‪" ,‬ואגדלה שמך"‬ ‫וכמה אברהם אבינו שקיבל את‬ ‫‪ -‬כבוד‪ .‬כל אדם שהיה מתבקש‬ ‫ההבטחה ‪ -‬לא מבשר ודם ‪ -‬אלא‬ ‫לעזוב את ארצו בעבור התמורה הזו‪,‬‬ ‫מבורא עולם‪ ,‬שכל דבריו אמת והוא‬ ‫מן הסתם היה נעתר להצעה זו‪ ,‬ומה‬ ‫כל יכול‪.‬‬ ‫גדלותו המיוחדת של אברהם אבינו?‬ ‫אלא‪ ,‬זה גופא הניסיון שנתנסה בו‬ ‫הרי אם יבוא המלך לאדם שלא‬ ‫אברהם אבינו ‪ -‬מה יגרום לו לצאת‬ ‫זכה להיפקד בבנים ויציע לו לנסוע‬ ‫מארצו‪ ,‬האם בגלל ציווי ה'‪ ,‬או גם‬ ‫למדינת הים להתרפא אצל מומחה‬ ‫כדי לזכות לשכר שהובטח לו ‪-‬‬ ‫גדול‪ .‬הלא בוודאי יקפוץ על ההצעה‪,‬‬ ‫בנים‪ ,‬עושר וכבוד‪.‬‬ ‫ואף יהיה מוכן להוציא על כך ממון‬ ‫ככל שההבטחות גדולות והשכר‬ ‫רב‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כאשר הובטח לאברהם שכר על‬ ‫רב‪ ,‬כך ניצב האדם בפני ניסיון גדול‬ ‫הליכתו‪ ,‬קושי הניסיון שעמד בפניו‬ ‫יותר‪ ,‬שתהא כל כוונתו אך ורק לשם‬ ‫הוכפל‪ .‬אילו הקב"ה היה אומר לו‬ ‫לשמים ‪ -‬לקיים ציווי ה' ורצון ה'‪,‬‬ ‫"ֶלֶ ך ְְלָך" בלי להבטיח לו מאומה‪,‬‬ ‫ולא ישתרבבו בליבו כוונות נוספות‬ ‫היה אברהם מוכן לעשות זאת באש‬ ‫‪ -‬להשיג ולקבל את אותן הבטחות‬ ‫ובמים‪ ,‬מאחר וה' ציווה ‪ -‬יש לקיים‬ ‫שהובטחו לו‪.‬‬ ‫את הציווי תיכף ומיד‪ ,‬בלא שום‬ ‫פקפוק!‬ ‫למה הדבר דומה?‬ ‫אבל כאשר ה' מוסיף לו שכר על‬ ‫ה"בן איש חי" אומר‪ ,‬שבין המצוות‬ ‫עמידתו בניסיון‪ ,‬הרי בזה גם מוסיף‬ ‫הקשות ביותר לקיום היא מצות עונג‬ ‫לו עוד ניסיון‪ ,‬שמעתה עליו להתגבר‬ ‫שבת‪ .‬ומדוע? כי סעודות השבת‬ ‫על הרצון הטבעי לקבל את השכר‬ ‫הינן דשנות וערבות‪ ,‬והאדם צריך‬ ‫ולהקפיד שהליכתו מארצו תהא‬ ‫לכוון שאכילתו תהא לשם שמים‬ ‫אך ורק משום ציווי ה' ולא בגלל‬ ‫ולא לעונג הגוף‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ה' אמר לו שמהליכתו תצמח לו‬ ‫שום סיבה אחרת של תועלת וטובת‬ ‫תועלת רבה‪ ,‬כי יזכה לבנים לממון‬ ‫הנאה‪.‬‬ ‫ולשם‪ .‬אך בא הכתוב להשמיענו כי‬ ‫הליכתו של אברהם בפועל היתה‬ ‫ואכן‪ ,‬אברהם אבינו עמד בניסיון‬ ‫"כאשר דיבר אליו ה'"‪ ,‬לא לתועלתו‬ ‫בשלמות‪ַ" .‬וַ ֵּיֵ ֶלֶ ְך ַַא ְְב ָָרם ַּכַ ֲֲא ֶֶׁשר ִִּד ֶֶּבר‬ ‫ולהנאתו האישית [על מנת לקבל‬ ‫ֵֵא ָָליו ה'"‪ ,‬אומר ה"אור החיים"‬ ‫את ההבטחות שהובטחו לו]‪ ,‬אלא‬ ‫הקדוש‪" :‬הודיע הכתוב צדקותו‬ ‫אך ורק משום גזירת מלך וציווי ה'‪.‬‬ ‫של אברהם‪ ,‬כי מה שהלך לא לצד‬ ‫הבטחות האמורות אלא לעשות‬ ‫ואומנם בהבנה שלנו‪ ,‬הניסיון‬ ‫דבר ה'"‪.‬‬ ‫שאברהם ניצב בפניו היה קשה‬ ‫ומוסיף ה"אור החיים" הקדוש‪ ,‬כי‬ ‫יותר‪ ,‬משום שהיה עליו להתגבר על‬ ‫הדברים מדוקדקים מלשון הכתוב‪.‬‬ ‫הרצון הטבעי להשיג את התועלת‬ ‫ֹאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם‬ ‫בתחילה נאמר‪ַ" :‬וַ ֹּי ֶ‬ ‫וטובת ההנאה שהובטחו לו מאת ה'‪.‬‬ ‫ֶלֶ ְך ְלְ ָך ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך" ‪' -‬אמירה' לשון‬ ‫אבל באמת‪ ,‬לאברהם אבינו לא היה‬ ‫רכה‪ .‬אך הליכתו של אברהם היתה‬ ‫בזה ניסיון כלל‪.‬‬ ‫"ַּכַ ֲֲא ֶֶׁשר ִִּד ֶֶּבר ֵֵאָלָ יו ה'" ‪' -‬דיבור' לשון‬ ‫אדם לא ראה את הוריו עשרות‬ ‫קשה‪.‬‬ ‫שנים וגעגועיו אליהם עזים ביותר‪.‬‬ ‫והביאור‪" :‬ויאמר ה' לאברם" ‪-‬‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫תורה גדול‪ ,‬שמך ילך מסוף העולם‬ ‫יום אחד בא אליו המלך ואומר‬ ‫ועד סופו‪ ,‬רבים ישחרו לפתחך‬ ‫לו‪" :‬אם תיסע לארץ אחרת תוכל‬ ‫לשמוע את אמרי פיך‪ .‬כל זה בעולם‬ ‫לפגוש שם את הוריך‪ ,‬ולא זו בלבד‬ ‫הזה‪ .‬ובעולם הבא ‪ -‬תזכה לשבת‬ ‫אלא תקבל מהם דמי כיס שיועילו‬ ‫בחברתם של גדולי הדורות‪ ,‬עטרות‬ ‫לך בעת שהותך שם"‪...‬‬ ‫לראשיכם‪ ,‬ויחד תזכו ליהנות מזיו‬ ‫מרגע זה‪ ,‬נפשו של אותו אדם ַַה ְְמ ָָתה‬ ‫השכינה"‪.‬‬ ‫בקירבו‪ .‬במשך כל הימים ציפה‬ ‫ִִאמרו נא‪ ,‬אדם שראשו יהיה‬ ‫בכיליון עיניים לרגע המיוחל שבו‬ ‫תפוס במחשבות על כל המעלות‬ ‫ייסע לפגוש את הוריו האהובים‪.‬‬ ‫הרוחניות הנשגבות שיזכה להן‬ ‫האם באותה עת גם יחשוב על דמי‬ ‫בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬האם יש‬ ‫הכיס שיקבל מהם?‪ ...‬הפרוטות‬ ‫מקום כלשהו לשיקול הכספי? בעת‬ ‫העלובות הללו בוודאי אינן עולות‬ ‫שיכנס לעולמה של תורה ויראה‬ ‫במחשבתו כלל!‬ ‫לנגד עיניו את הייעודים הרוחניים‬ ‫הנפלאים‪ ,‬האם ישים לב לקשיים‬ ‫החומריים שייתקל בהם פה ושם?‬ ‫דוגמא נוספת‪ :‬אומרים לאדם‪" :‬אם‬ ‫הרי הכל בטל ומבוטל לעומת‬ ‫תשקוד על התורה‪ ,‬תקבל מלגה של‬ ‫המעלות שישיג על ידי לימוד‬ ‫כמה מאות שקלים‪ ,‬ומלבד זאת ‪-‬‬ ‫התורה הקדושה!‬ ‫תזכה להיות תלמיד חכם ומרביץ‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫בת‪-‬שבת בת לידיה ז"ל‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מקום כלל ואינם מהווים שמץ של‬ ‫הקב"ה אומר לאברהם‪" :‬לך לך‬ ‫שיקול בשיקוליו לקיים את ציווי ה'‪.‬‬ ‫מארצך‪ ...‬אל הארץ אשר אראך"‬ ‫‪ -‬שם תזכה לקרבת ה'‪ ,‬לדבקות‬ ‫בה' ולהשראת השכינה‪ .‬אברהם‬ ‫לאחר שאברהם אבינו קיים את‬ ‫משתוקק בכל מאודו לזכות לכך‪,‬‬ ‫ציווי ה'‪ ,‬עזב את ארצו והגיע לארץ‬ ‫ותיכף ומיד עוזב את ארצו‪ ,‬בדרכו‬ ‫כנען‪ ,‬הוא לא זכה לראות את קיום‬ ‫אל המקום אשר יאמר לו האלוקים‪.‬‬ ‫ההבטחה במהרה‪.‬‬ ‫לעומת הדבר הנשגב של קרבת ה'‬ ‫הוא נאלץ להתמודד עם קשיים‬ ‫ודבקות בה'‪ ,‬כל התועליות האחרות‬ ‫ומכשולות רבים שהעמידוהו‬ ‫של בנים‪ ,‬ממון וכבוד וכל טובות‬ ‫במבחן והקשו על עמידתו בניסיון‬ ‫ההנאה שבעולם ‪ -‬כולן נעשות‬ ‫של "לך לך"‪.‬‬ ‫חסרות ערך לגמרי! כאשר ממלאת‬ ‫זמן קצר לאחר שהגיע לארץ‪,‬‬ ‫את ליבו ההשתוקקות העזה לזכות‬ ‫כשציפה להגיע אל המנוחה‬ ‫לקרבת ה'‪ ,‬בוודאי ובוודאי שכל‬ ‫והנחלה‪ ,‬החל לשרור בארץ רעב‬ ‫שאר הרצונות אינם תופסים אצלו‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הקב"ה הבטיח לו בנים‪ ,‬והנה לוקחים‬ ‫כבד‪ .‬אברהם אבינו נאלץ לעזוב את‬ ‫לו את אשתו‪ .‬היכן ההבטחה?!‬ ‫הארץ ולרדת למצרים‪ ,‬אולי שם‬ ‫הקב"ה הבטיח לו "והיה ברכה"‪,‬‬ ‫יתמזל מזלו וימצא פת לחם‪ ,‬וכמו‬ ‫איפה הברכה וההצלחה?‬ ‫שאומרת הגמרא (בבא מציעא עה ע"ב)‪:‬‬ ‫אך למרות הכל‪ ,‬לא זזה אמונתו‬ ‫"מאן דביש ליה בהאי מתא‪ ,‬ייזיל‬ ‫מבורא עולם! אדרבה‪ ,‬אמונתו‬ ‫למתא אחריתא" ‪[ -‬מי שלא שפר‬ ‫התעצמה והתגברה‪ ,‬הוא האמין‬ ‫עליו מזלו בעירו‪ ,‬ילך לעיר אחרת‪,‬‬ ‫באמונה שלימה שכל המאורעות‬ ‫אולי שם ישתנה מזלו]‪.‬‬ ‫הללו הינם נסיונות מאת ה'‪ ,‬וכל‬ ‫הקב"ה הבטיח לו עושר וכבוד‪ ,‬והנה‬ ‫ההבטחות עתידות להתקיים‬ ‫אין לו אפילו פרוסת לחם לאכול‪.‬‬ ‫ֹלֵקינּו ָיָ קּום‬ ‫"ּוְד ַַבר ֱֱא ֵ‬ ‫במלואן‪ ,‬כי ְ‬ ‫היכן ההבטחה?!‬ ‫ְלְ עֹוָלָ ם" (ישעיהו מ‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫אך בכך לא הסתיימו תלאותיו‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬כל עמידה בניסיון ‪ -‬זו מעלה‬ ‫כשהגיע למצרים נאלץ אברהם‬ ‫גדולה‪ ,‬וגדול ורב שכרו של העומד‬ ‫אבינו להסתיר את שרה מפני‬ ‫בניסיון‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬ישנו הבדל‬ ‫המצרים‪ ,‬ולבקש ממנה לשנות מן‬ ‫גדול בין סוגי הניסיונות ודרגותיהם‪:‬‬ ‫האמת ולומר כי היא אחותו‪ .‬אך כל‬ ‫יש אדם שהציבו בפניו ניסיון מסוים‪,‬‬ ‫זה לא הועיל ושרה נלקחה לבית‬ ‫והוא עמד בו בהצלחה‪ .‬לעומת‬ ‫פרעה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫מטילדה בת סוליקה ז"ל‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫והתמודדויות‪ .‬אך הוא עמד בכל‬ ‫זאת‪ ,‬יש אדם שהניסיון שלו איננו‬ ‫הנסיונות בשלימות‪ ,‬ולבסוף זכה‬ ‫פשוט כלל ועיקר‪ .‬הוא נאלץ לעבור‬ ‫לקיום כל ההבטחות שהבטיחו ה'‬ ‫משוכות רבות‪ ,‬ונתקל במצבים‬ ‫מתחילה‪.‬‬ ‫רבים שמקשים על אמונתו האיתנה‬ ‫ועל עצם יכולתו לעמוד בניסיון‪,‬‬ ‫ולמרות זאת‪ ,‬לאורך כל הדרך הוא‬ ‫אין אדם בלי ניסיונות‪ .‬החיים רצופים‬ ‫עומד בכל הניסיונות בגבורה‪ ,‬אינו‬ ‫ניסיונות‪ ,‬לא תמיד קל לעמוד בהם‪,‬‬ ‫תוהה על הראשונות‪ ,‬אינו מקשה‬ ‫נדרשים מן האדם אמונה איתנה‬ ‫קושיות‪ ,‬ואיתן באמונתו כבתחילה‪.‬‬ ‫וכוחות נפש גדולים‪ .‬אבל שום דבר‬ ‫לא בא בלי סיבה ותכלית‪ .‬הקב"ה‬ ‫כזה היה ניסיונו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫מעמיד את האדם בניסיון כדי‬ ‫אילו היה מקיים את ציווי ה'‬ ‫להשיג איזו תכלית‪ .‬אילו היה האדם‬ ‫ומיד זוכה לראות את התגשמות‬ ‫יודע מראש את תכלית ומטרת‬ ‫ההבטחה לבנים‪ ,‬לממון ולשם‬ ‫הניסיון; אילו היה יודע לאיזו דרגה‬ ‫‪ -‬היה זה ניסיון פשוט‪ .‬אבל הוא‬ ‫רוחנית נשגבה יעפיל על ידי עמידה‬ ‫עמד בניסיון קשה לאין שיעור‪:‬‬ ‫בניסיון; אילו היה יודע איזה שכר‬ ‫היה עליו לעבור דרך חתחתים‪,‬‬ ‫יקבל על כך ‪ -‬היה עומד בניסיונותיו‬ ‫רצופה מהמורות ומכשולים‪ ,‬קשיים‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ועסק בתורה יומם וליל‪ .‬באותם‬ ‫בשמחה ובגבורה‪.‬‬ ‫ימים‪ ,‬בעודו שרוי בתעניות‬ ‫מספר ה"בן איש חי"‪ :‬מעשה בחכם‬ ‫וסיגופים‪ ,‬העלה על הכתב חידושים‬ ‫אחד ששונאיו העלילו עליו כי דיבר‬ ‫נפלאים בתורת הסוד והקבלה‪.‬‬ ‫סרה במלכות‪ .‬שוטרי המלך באו אל‬ ‫הדפים הרבים התקבצו לכדי חיבור‬ ‫ביתו‪ ,‬תפסוהו וכלאוהו בבית הסוהר‬ ‫שלם‪ .‬מרוב שהיה שקוע בתורה‬ ‫[ייתכן שבעל המעשה הוא הרב "בן איש‬ ‫ובחידושיו הנפלאים‪ ,‬שכח שהוא‬ ‫חי" עצמו‪ ,‬שכידוע נכלא בבית סוהר‬ ‫כלוא בצינוק מבודד בבית הסוהר‪...‬‬ ‫שלושים יום]‪.‬‬ ‫החוקרים חקרו אותו על דבריו כנגד‬ ‫המלכות‪ .‬הוא‪ ,‬כמובן‪ ,‬הכחיש את‬ ‫השלטונות רצו לדכא את רוחו‬ ‫ההאשמות מכל וכל וטען שהכל‬ ‫ולערער את בטחונו העצמי‪ ,‬כדי‬ ‫שקר ועלילות דברים שהעלילו‬ ‫שיודה באשמה שטפלו עליו‪ .‬מה‬ ‫עליו שונאיו‪ .‬ואכן‪ ,‬ניכרים דברי‬ ‫עשו? כלאוהו בצינוק‪ ,‬מבודד מן‬ ‫אמת‪ ,‬החוקרים האמינו לו שהוא‬ ‫העולם‪ ,‬הניחו לו מעט אוכל בתאו‪,‬‬ ‫חף מפשע וכעבור זמן שוחרר מבית‬ ‫והרשו לו להכניס פנימה רק דפים‬ ‫הסוהר ושב לביתו‪.‬‬ ‫וכלי כתיבה‪.‬‬ ‫ואז הגיעה העת להתבונן במה‬ ‫אדם רגיל היה נשבר לגמרי‪ .‬אבל‬ ‫שקרה לו‪ .‬חשב הרב לעצמו‪ :‬הרי‬ ‫אותו חכם ניצל את מצבו המיוחד‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫אמרו לו‪ :‬דע לך‪ ,‬כל אלו הם נשמות‬ ‫שום דבר בעולם לא קורה מעצמו‪,‬‬ ‫אשר היו לכודות מחמת החטאים‬ ‫הכל מאת ה'‪ ,‬כל דבר יש לו סיבה‬ ‫שחטאו בגלגולן הקודם‪ .‬השליכו‬ ‫ומסובב‪ .‬אם כן‪ ,‬תהה בליבו‪ ,‬על מה‬ ‫אותן לצינוק‪ ,‬ובמשך שנים חיכו‬ ‫עשה לי ה' ככה‪ ,‬מדוע הייתי צריך‬ ‫שמישהו יבוא ויגאל אותן‪ ,‬כדי‬ ‫לעבור את כל הניסיון הקשה הזה?‬ ‫שיוכלו לשוב ולעלות למרומים‪.‬‬ ‫בלילה בשנתו הופיעו בחלומו‬ ‫והנה מן השמים סובבו שיעלילו‬ ‫גדודים גדודים של ילדים‪ ,‬כולם‬ ‫עליך עלילות דברים‪ ,‬כדי שתיאסר‬ ‫דמו לו בקלסתר פניהם‪ֵ ,‬יֵפי תואר‬ ‫ותושלך לצינוק ותעסוק שם בתורת‬ ‫והדורי מראה‪ .‬אמרו לו‪ :‬אתה רואה‬ ‫הסוד ותחבר חיבור חשוב בעניינים‬ ‫את הילדים האלה? כל אלו הם‬ ‫אלו‪ ,‬ועל ידי כך יתוקנו אותן נשמות‬ ‫יצירה שלך!‬ ‫והן ישובו ויעלו למרום‪.‬‬ ‫הכיצד? ‪ -‬תמה החכם‪ ,‬ונענה כי‬ ‫אומר הרב "בן איש חי"‪ :‬לפעמים‬ ‫יצירתם היתה על ידי שישב בצינוק‪.‬‬ ‫נגזרה על האדם גזירת גלות‪ ,‬הוא‬ ‫והוא המשיך לתמוה‪ :‬כיצד יצרתי‬ ‫נאלץ לגלות מביתו לארץ זרה‬ ‫אותם?‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫של אברהם‪ ,‬שלא נתעכב אפילו‬ ‫ונכריה‪ .‬הוא חושב לעצמו‪ :‬מה‬ ‫שעה אחת‪ ,‬אלא בגמר דברי ה'‬ ‫עשיתי? על מה עשה לי ה' ככה?‬ ‫'לך לך' תיכף 'וילך אברם'‪ ,‬ולא‬ ‫למה נגזרו עלי ייסורים אלו?‬ ‫נתעכב לשום סיבה ועזב את אביו‬ ‫התשובה היא‪ :‬היה עליך לעזוב‬ ‫ומולדתו"‪.‬‬ ‫את ביתך ומשפחתך ולגלות לארץ‬ ‫אם כן‪ ,‬הפסוק "וילך אברם כאשר‬ ‫אחרת ‪ -‬כדי לגאול ולהציל נשמות‬ ‫דבר אליו ה'" לא בא לתאר את‬ ‫חוטאות‪ .‬זו היתה תכלית גלותך‪ .‬דע‬ ‫הליכתו של אברהם‪ ,‬אלא בא‬ ‫לך‪ ,‬זכות גדולה נפלה בחלקך להציל‬ ‫להשמיע לנו את עצם היענותו‬ ‫נשמות בישראל‪.‬‬ ‫המיידית לציווי ה'‪ .‬וזו הכוונה‬ ‫"כאשר דיבר אליו ה'" ‪" -‬כאשר"‬ ‫ה"אור החיים" הקדוש מוסיף לבאר‬ ‫היינו תיכף ומיד לאחר דבר ה'‪.‬‬ ‫את עמידתו של אברהם אבינו‬ ‫אם הקב"ה מבקש לעזוב את הבית‪,‬‬ ‫בניסיון של "לך לך מארצך"‪.‬‬ ‫צריך לעשות זאת תיכף ומיד‪ ,‬בלי‬ ‫הוא מדקדק בלשון הכתוב‪ ,‬מדוע‬ ‫שום התעכבויות ושהיות‪ ,‬בלי‬ ‫היה צריך לומר "וילך אברם"‪ ,‬הרי‬ ‫שאלות ותהיות‪ ,‬בלי הכנות ובלי‬ ‫מיד בסמוך הכתוב מתאר את סדר‬ ‫צידה לדרך‪ .‬פשוט מאוד‪ ,‬אורזים‬ ‫הליכתו של אברהם ‪ַ" -‬וַ ִּיִ ַַּקח ַַא ְְב ָָרם‬ ‫את החפצים ועוזבים!‬ ‫ֶֶאת ָָׂש ַַרי ִִא ְְׁשּתֹו ְוְ ֶֶאת לֹוט ֶֶּבן ָָא ִִחיו‪...‬‬ ‫מה יהיה? איך נסתדר? מה נאכל?‬ ‫ְוְ ֶֶאת ַַהֶּנֶ ֶֶפׁש ֲֲא ֶֶׁשר ָָעׂשּו ְְב ָָח ָָרן ַוַ ֵּיֵ ְְצאּו‬ ‫אין מקום לדאגה‪ ,‬אנחנו בידיו של‬ ‫ָלָ ֶלֶ ֶכֶ ת ַַא ְְר ָָצה ְּכְ ַנַ ַַען ַוַ ָּיָ ֹבֹאּו ַַא ְְר ָָצה ְּכְ ָנָ ַַען‪.‬‬ ‫בורא עולם‪.‬‬ ‫ַוַ ַּיַ ֲֲעֹבֹר ַַא ְְב ָָרם ָָּב ָָא ֶֶרץ‪( "...‬בראשית יב‪,‬‬ ‫ומכאן נלמד לימוד חשוב לחיי‬ ‫ה‪-‬ו)?‬ ‫האדם‪ .‬אם נקרתה בפניך הזדמנות‬ ‫אלא‪ ,‬אומר ה"אור החיים" הקדוש‪:‬‬ ‫לקיים מצוה ‪ -‬אל תשתהה‪ ,‬אל‬ ‫"כוונת הכתוב הוא להודיע חיבתו‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫לגשמים‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬יעץ לכולם‬ ‫תדחה אותה לעת אחרת‪ ,‬אלא‬ ‫להצטייד במעילי גשם ובמטריות‪,‬‬ ‫עשה אותה מיד! "אם לא עכשיו‬ ‫כי בשובם ירד גשם עז על הארץ‪.‬‬ ‫תחֵשב‬ ‫ֵ‬ ‫‪ -‬אימתי"! (אבות א‪ ,‬יד) אל‬ ‫בשערי העיר ניצב קצין נכרי‪ ,‬אשר‬ ‫חשבונות‪ ,‬אל תשאל שאלות‪ .‬קום‬ ‫לעג ליהודים היוצאים מהעיר‬ ‫ועשה! זה המבחן‪ ,‬זה הניסיון‪ ,‬ואם‬ ‫בבגדי חורף ובמטריות‪ .‬כשנודע לו‬ ‫תעמוד בו ‪ -‬מובטח לך השכר‬ ‫כי הדבר נעשה על פי הוראתו של‬ ‫העצום של העומד בניסיון‪.‬‬ ‫המהר"ם‪ ,‬ניגש אליו וסטר על לחיו‬ ‫בעזות מצח‪.‬‬ ‫כאשר אדם הולך באמונה שלימה‬ ‫הרב הבליג והמשיך בדרכו לעבר‬ ‫ובלי הרהורים על הקב"ה ודרכיו‪,‬‬ ‫קבר שמעון הצדיק‪ .‬והנה בעוד הוא‬ ‫הוא זוכה לראות ישועות ונפלאות‪.‬‬ ‫ופמלייתו משתטחים ומתפללים‬ ‫על הקבר‪ ,‬החלה רוח סערה לנשוב‬ ‫בזמנו של המהר"ם גלאנטי זצ"ל‪,‬‬ ‫וגשם זלעפות ניתך על הארץ‪.‬‬ ‫[אשר כיהן כראשון לציון וראש רבני‬ ‫ירושלים לפני כשלוש מאות שנה]‪,‬‬ ‫כששבו לירושלים‪ ,‬נפל הקצין‬ ‫היתה שנת בצורת קשה‪ .‬הפחה‬ ‫לרגלי הרב וביקש את סליחתו בבכי‬ ‫הודיע ליהודי ירושלים כי אם לא‬ ‫ובדמעות‪ .‬במשך שלושה ימים‬ ‫ירד גשם בתוך שלושה ימים ‪ -‬יגרש‬ ‫ושלושה לילות לא פסקו הגשמים‪,‬‬ ‫אותם מהעיר‪.‬‬ ‫וכך ידעו הכל כי בזכות עם ישראל‪,‬‬ ‫ה' ממטיר גשם על הארץ‪ ,‬כמאמר‬ ‫המהר"ם גלאנטי גזר תענית שלושה‬ ‫"ְרצֹון ְיְ ֵרֵ ָָאיו ַיַ ֲֲע ֶֶׂשה ְוְ ֶֶאת‬ ‫הכתוב‪ְ :‬‬ ‫ימים‪ .‬ביום השלישי הורה לכל יהודי‬ ‫יֵעם" (תהלים קמה‪,‬‬ ‫יֹוִׁש ֵ‬ ‫ַַׁשְוְ ָָע ָָתם ִיִ ְְׁש ַַמע ְוְ ִ‬ ‫ירושלים לבוא עימו להשתטח‬ ‫יט)‪.‬‬ ‫על קבר שמעון הצדיק ולהתפלל‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬עופר בן ציונה ז"ל‪,‬‬ ‫רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬