gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: לך לך (2026-10-19)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫לך לך‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫גור‪-‬אריה צור | מודיעין עילית‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ואם כן קשה כיצד ביציאתו הוא בן‬ ‫שבעים וחמש ובהגיעו לארץ לברית‬ ‫לְֶך‪-‬לְ ך‬ ‫בין הבתרים הוא בן שבעים‪.‬‬ ‫ו ַֹּ֤יאמֶ ר ה' אֶ ל‪-‬אַ ְב ָ֔רם לְֶך‪-‬לְ ךָ֛‬ ‫ומסיק הדעת זקנים ששתי יציאות‬ ‫ּומ ֵּ֣בית א ִ ִ֑ביך‬ ‫ּומ ֵֽמֹול ְַד ְתךָ֖ ִ‬ ‫ֵֽמאַ ְר ְצךָ֥ ִ‬ ‫היו‪:‬‬ ‫וגו' וְ אַ ְב ָ֗רם בֶ ן‪-‬ח ֹּ֤מׁש ׁשנִ ים֙‬ ‫אתֹו מח ֵֽרן‬ ‫וְ ִׁש ְב ִ ֵּ֣עים ׁש ָ֔נה ְבצ ָ֖‬ ‫בפעם ראשונה יצא אברהם לארץ‬ ‫(יב‪,‬א'‪,‬ד')‬ ‫כנען [בלא ציווי] כשהיה בן שבעים‪,‬‬ ‫וילך אתו לוט‪ ,‬ובאותה שעה נִ ְׁשבָ ה‬ ‫מקשה בדעת זקנים מבעלי התוספות‪:‬‬ ‫לוט‪ ,‬ואברהם כבש המלכים ומיד היתה‬ ‫כיצד ביציאתו הוא בן שבעים וחמש‬ ‫ברית בין הבתרים‪.‬‬ ‫ובהגיעו לארץ לברית בין הבתרים‬ ‫הוא בן שבעים‪.‬‬ ‫ופעם שניה‪ ,‬חמש שנים לאחר מכן‪,‬‬ ‫בהיותו בן חמש ושבעים שנה ציווהו‬ ‫ּו ִמ ַּניִן שבברית בין הבתרים היה אברם‬ ‫הקב"ה לצאת מחרן ארצה כנען‪.‬‬ ‫בן שבעים שנה‪ ,‬כך הוא החשבון‪:‬‬ ‫באומרו‪ :‬לְֶך‪-‬לְ ך‪.‬‬ ‫שהרי בברית בין הבתרים נאמר‪:‬‬ ‫ואין מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬ ‫[טו‪,‬יג'] ַּועֲבָ ֖דּום וְ עִ נּ֣ ּו אֹ ָ ָ֑תם אַ ְר ַ ָ֥בע‬ ‫מ ָ֖אֹות ׁשנֵֽה וגו' וְ אַּ ח ֲֵרי־כֵ ֵ֥ן יֵצְ ֖אּו בִ ְרכֵׁ֥ש‬ ‫וכן מובא במדרש רבה (פרשה לט‪,‬ח)‬ ‫ג ָֽדֹול‪ .‬ובפרשת בא אל פרעה כתיב ַּוי ְִִ֗הי‬ ‫ִרבִ י נְ חֶ ְמיָה אָ מַּ ר‪ :‬לְֶך לְ ָך‪ְׁ ,‬שתי פְ ע ִמים‪,‬‬ ‫ֹלׁשים ׁש ָ֔נה וְ אַ ְר ַ ָ֥בע מ ָ֖אֹות ׁשנִ֑ה‬ ‫ִמקֵ ץ֙ ְׁש ִ ֵּ֣‬ ‫אֶ חד מֵ א ֲַּרם ַּנה ֲַּריִ ם‪ ,‬וְ אֶ חד ׁשֶ הִ פְ ִריחֹו‬ ‫וגו' יָ ֵ֥צְ ֛אּו כׇּל־צִ בְ ֵ֥אֹות יְהֹ וָ ֖'ה מֵ ֶ ֵ֥א ֶרץ‬ ‫ִמבֵ ין הַּ בְ תָ ִרים ֶוהֱבִ יאֹו [חזרה] לְ חָ ָרן‪.‬‬ ‫ִמצְ ָ ֽר ִים [יב‪,‬מא'] הא כיצד‪ ,‬אַ ְרבַ ע‬ ‫ֹלׁשים ׁשנה שנאמרו בפרשת‬ ‫מאֹות ו ְׁש ִ‬ ‫כלומר‪ ,‬לפי המדרש נאמר לְֶך‪-‬לְ ך‬ ‫'בא' נחשבים מברית בין הבתרים‪,‬‬ ‫וקרי ביה לְך‪-‬לְך‪ .‬ללמד שהלך פַ עֲמַ יִ ם‬ ‫ואַ ְר ַ ָ֥בע מ ָ֖אֹות ׁשנֵֽה שנאמרו בברית‬ ‫לארץ כנען‪.‬‬ ‫בין הבתרים נחשבים מהולדת יצחק‪,‬‬ ‫שלשים שנה לאחר מכן‪ .‬ואברהם היה‬ ‫פעם ראשונה בהיותו בן שבעים‪ ,‬הלך‬ ‫בן מאה בהולדת יצחק‪ ,‬נמצא אברהם‬ ‫מעצמו לארץ כנען ללא ציווי‪ ,‬ושם‬ ‫בברית בין הבתרים בן שבעים‪.‬‬ ‫נכנס בברית בין הבתרים‪ ,‬ומשם‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ויש לומר על פי מה שנכתב בסוף‬ ‫הפריחו הקב''ה חזרה לחרן‪ .‬והוא‬ ‫הפרשה הקודמת‪ ,‬פרשת נח‪ :‬וַּיִקַַּּ֨ ח‬ ‫ה"לְך" הראשון‪.‬‬ ‫ֶּ֜ ֶת ַּרח אֶ ת‪-‬אַּ בְ ָ ּ֣רם בְ נִ֗ ֹו וְ אֶ ת‪-‬ל֤ ֹוט בֶ ן‪-‬הָ ָרן֙‬ ‫בֶ ן‪-‬בְ נ֔ ֹו וְ אֵ ת֙ שָ ַּ ּ֣רי ַּכל ָ֔תֹו ֵ ֖אׁשֶ ת אַּ בְ ָ ּ֣רם‬ ‫ופעם שניה‪ ,‬חמש שנים לאחר מכן‪,‬‬ ‫בְ נָ֑ ֹו ַּויֵצְ ַּ֨אּו ִא ֶּ֜ ָתם מֵ ּ֣אּור כ ְַּש ִִ֗דים ל ֶֶ֨לכֶת֙‬ ‫בהיותו בן חמש ושבעים שנה ציווהו‬ ‫ַ ֵּ֣א ְרצה כְ ַָ֔נעַ ן ַּויָבֵֹ֥ אּו עַד‪-‬ח ָ֖רן וַּיֵ ְֵׁ֥שבּו‬ ‫הקב"ה לצאת מחרן ארצה כנען‪ .‬והוא‬ ‫ָ ֽׁשם‪.‬‬ ‫ה"לְך" השני‪ .‬והיינו לְֶך‪-‬לְ ך‪.‬‬ ‫והרי שהיתה מגמת פניהם לארץ‬ ‫ובזה ינתן טעם מדוע יאמר הקב"ה‬ ‫כנען‪ .‬אלא שהגיעו לחרן וישבו שם‬ ‫אל אברם לְֶך‪-‬לְ ךָ֛ כביכול בלי הקדמה‬ ‫ולא המשיכו לארץ כנען‪ .‬ואילו אברם‬ ‫ובלי הכנה מוקדמת‪ ,‬בלי שיתגלה‬ ‫המשיך‪.‬‬ ‫עליו תחילה כפי שהתגלה עליו בברית‬ ‫בין הבתרים ככתוב שם‪ ,‬אַּ ַּחּ֣ר |‬ ‫ויש להבין מעיקרא מדוע רצה תרח‬ ‫הַּ דְ בָ ִ ּ֣רים הָ ִ֗ ֵאלֶה היֹּ֤ה ְדבַ ר‪-‬ה' אֶ ל‪-‬אַ ְב ָ֔רם‬ ‫להגיע לכנען‪ ,‬ומדוע לא המשיך‬ ‫אמר (טו‪,‬א')‪.‬‬ ‫ַ ֵֽבמַ חֲזֶ ָ֖ה ל ִ֑‬ ‫בתכנית מגמת פניו‪ ,‬ונעצר בחרן‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי‬ ‫ויש לומר כפירוש רש''י על הפסוק‬ ‫אברהם לא היה צריך הקדמה לציווי‬ ‫והכנעני אז בארץ‪ .‬שהכנעני היה‬ ‫"לך‪-‬לך"‪ ,‬באשר חמש שנים לפני‬ ‫הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו‬ ‫ציווי זה היה כבר אברהם בארץ‬ ‫של שם‪ ,‬שבחלקו של שם נפלה‬ ‫כנען בברית בין הבתרים‪ ,‬כנ''ל‪.‬‬ ‫כשחלק נח את הארץ לבניו‪ ,‬שנאמר‬ ‫וההתגלות של הקב''ה בברית בין‬ ‫ומלכי צדק מלך שלם‪( ,‬בראשית יד‪,‬‬ ‫הבתרים ‪ -‬היא היתה ההכנה הנרצית‬ ‫יח‪ ).‬לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך‬ ‫לאברהם לפני שציווהו לְֶך‪-‬לְ ךָ֛ ֵֽמאַ ְר ְצךָ֥‬ ‫אתן את הארץ הזאת‪ ,‬עתיד אני‬ ‫ּומ ֵּ֣בית א ִ ִ֑ביך וגו'‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ּומ ֵֽמֹול ְַד ְתךָ֖‬ ‫ִ‬ ‫להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם‪.‬‬ ‫והפרשיות לא כתובות לפי הסדר‪,‬‬ ‫עכ''ל רש''י‪.‬‬ ‫שאין מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬ ‫ובמאמר מוסגר‪ ,‬יש לשאול מדוע‬ ‫ועוד יש ליתן טעם מה ראה אברם‬ ‫יעשה ככה לׁשֵ ם שכנען עבד עבדים‬ ‫לילך בתחילה לארץ כנען ללא ציווי‪.‬‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ראה תרח סימן בזה שחרן ותרח הן‬ ‫יכבוש ממנו את ארצו‪ .‬ויובן על פי‬ ‫אותן אותיות‪ ,‬כאשר ת' עם הכולל‬ ‫הרמב''ן בסוף פרשת נח‪ ,‬שמבני שם‬ ‫בגימטריה קטנה הוא נ'‪ ,‬בחר תרח את‬ ‫היו אלו שרצו לבנות העיר והמגדל‬ ‫חרן למקום מושבו‪ .‬ועוד שלפי פירושו‬ ‫בבקעה בארץ שנער‪ ,‬ומשום חילול ה'‬ ‫של רש''י בסוף פרשת נח ''ן'' של חרן‬ ‫שכביכול כפרו בהשגחתו‪ ,‬ציווה‬ ‫הפוכה לומר עד כאן חרון אף של‬ ‫הקב''ה לכנען לכבוש מהם את ארצם‪.‬‬ ‫מקום‪ .‬ובקש תרח לישב בשלוה בחרן‪.‬‬ ‫עד שיבוא אברהם מבני בניו של שם‬ ‫ויקדש את ה' בכל מקום ויכבוש חזרה‬ ‫ואברהם בחר לו למנוחתו את ארץ‬ ‫מכנען את ארצו המובטחת לו‪.‬‬ ‫ישראל הנקראת לעת עתה ארץ כנען‪,‬‬ ‫שבה לב האדם נכנע בפני קונו‪ .‬ואף כי‬ ‫ותרח‪ ,‬היתה מגמת פניו‪ ,‬אמנם‪ ,‬לארץ‬ ‫כנען לא יכנע בפני השם‪ ,‬הרי עתיד‬ ‫כנען‪ ,‬ומששמע כי כנען נלחם שם‬ ‫להכנע בפני זרעו של שם‪ .‬לכן לא‬ ‫וכובש את הארץ מזרעו של שם‪ ,‬לא‬ ‫חשש אברהם מכך שהכנעני הולך‬ ‫היתה מגמת פניו למלחמות‪ .‬מה גם‬ ‫וכובש את הארץ‪.‬‬ ‫שאז היה עדיין עובד ע''ז‪ ,‬ומפסיליו‬ ‫כמובן לא קבל כל עצה ועזרה‪.‬‬ ‫ובאשר מתאווה האדם לילך אחר‬ ‫השכינה הקדושה‪ ,‬כן מתאווה השכינה‬ ‫ואברהם‪ ,‬לעומתו‪ ,‬אמר הרי כנען‬ ‫הקדושה להיטיב עם האדם‪ ,‬וכמים‬ ‫נאמר בו עבד עבדים יהיה לאחיו‪ ,‬ומה‬ ‫הפנים לפנים‪ ,‬ובדרך שאדם רוצה‬ ‫שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬ולכן על פי דין‬ ‫לילך מוליכין אותו‪ ,‬וביותר כאשר זו‬ ‫ארץ כנען ראויה להנתן לי ולזרעי‬ ‫הדרך שהקב''ה רוצה להוליך את‬ ‫אחרי‪ ,‬ועוד שאברם הכיר את בוראו‬ ‫האדם‪ .‬ומשהגיע לארץ הנכספת כרת‬ ‫ובטח בו‪ ,‬לכן שָ ם מגמת פניו אל ארצו‬ ‫עמו הקב''ה את ברית בין הבתרים‪.‬‬ ‫המובטחת לו‪.‬‬ ‫אלא שלאחר מכן הפריחו חזרה לחרן‪.‬‬ ‫ותרח אמאי נעצר דוקא בחרן‪ .‬אם לא‬ ‫ויש להבין עניין ההפרחה‪ ,‬מדוע‬ ‫שהמשגיח על ברואיו‪ ,‬נתן בלב תרח‬ ‫צריך להפריחו‪ ,‬ולא יוליכו לאטו‪ .‬אלא‬ ‫מציאת חן לשבת בחרן‪ ,‬כעין מה‬ ‫יש לומר שהפריחו לזרזו למצוות‪ .‬והן‬ ‫שאמר ר' יוחנן "חן המקום על יושביו"‬ ‫שתי מצוות המוטלות עליו‪ .‬האחת‬ ‫[סוטה מז‪ ,].‬מה גם שעל דרך הצח‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ועוד‪ ,‬שעל ידי הציווי לילך מחרן‪,‬‬ ‫להחזיר אביו בתשובה‪ ,‬כמו את כל‬ ‫בזה יתנתק מארצו וממולדתו ומבית‬ ‫הנפש אשר עשו בחרן‪ .‬והשניה לקיים‬ ‫אביו‪ ,‬ותהיה ההתחלה של עם ישראל‬ ‫הציווי של לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫מאברהם מן הארץ המובטחת ולא‬ ‫ומבית אביך‪.‬‬ ‫מחרן המרמזת על חרון אף של מקום‪.‬‬ ‫ויש לשאול מדוע לא יכרות הקב''ה‬ ‫ובאומרו "והפריחו"‪ ,‬רמז בזה‬ ‫עם אברהם את ברית בין הבתרים בעת‬ ‫המדרש לפסוק "כַּנְפֵ ּ֣י י֭ ֹונָה נֶחְ פָ ּ֣ה‬ ‫אשר יְ ֻצּוֶה ללכת באמור ה' אליו לְֶך‪-‬‬ ‫בַּ כֶ ָ֑סֶ ף" {תהילים סח‪-‬יד} ולדברי חז''ל‬ ‫לְ ָך֛ ‪ ,‬ולא יצטרך לילְך פעמַ יִ ם‪.‬‬ ‫בגמרא מסכת שבת מט‪ .‬מדוע נמשלו‬ ‫ישראל ליונה‪ ,‬לומר לך‪ ,‬מה יונה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר ׁשֶ כָל‬ ‫כנפיה מגינות עליה אף ישראל‬ ‫מָ ה ׁשֶ כ ַָּרת עמו הקב''ה ברית בין‬ ‫מצוות מגינות עליהן‪ .‬ועל כן הפריחו‬ ‫הבתרים לפני ׁשָ צּוָה לילך‪ ,‬כדי ׁשֶ כל‬ ‫הקב''ה ככנפי יונה נחפה בכסף‪ ,‬כדי‬ ‫הווית צאתו מחרן והליכתו לארץ‬ ‫צּוֶה ועושה‪ ,‬ולהגן עליו‬ ‫שיהיה ְמ ֻ‬ ‫כנען לישב בה‪ ,‬תהיה מתוך ברית‬ ‫ולדורותיו כנאמר "מגן אברהם"‪.‬‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬המכונה ברית בין‬ ‫הבתרים‪ ,‬שממנה תוצאות כל עניני‬ ‫ועוד על דרך הדרש יש לומר‬ ‫חייו וחיי דורותיו‪.‬‬ ‫שהפריחו חזרה כדי להזדרז ולקיים‬ ‫ועוד יש לומר שהראהו שגדול‬ ‫עוד מצוה‪ ,‬להשתדל בהחזרת אביו‬ ‫בתשובה‪ ,‬כנ''ל‪ ,‬כפי שהבטיחו הקב''ה‬ ‫הַ ְמ ֻצּוֶה ועושה‪ .‬ומשום שהלך‬ ‫על הדבר באומרו בברית בין הבתרים‪:‬‬ ‫בתחילה מדעתו לארץ כנען‪ ,‬ללא‬ ‫(בראשית טו טו) וְ אַ תה תבֹוא אֶ ל‬ ‫ציווי‪ ,‬היה צריך להפריחו חזרה לחרן‬ ‫ֲאבתֶ יך ְבׁשלֹום‪.‬‬ ‫ושם בחרן לצוותו על הליכה נוספת‬ ‫לארץ כנען‪ .‬שכל הוויתו והויית זרעו‬ ‫ופירש רש''י שם‪ :‬אל אבותיך‪ .‬אביו‬ ‫אחריו בארץ ישראל תהיה מתוך‬ ‫עובד עבודה זרה והוא מבשרו שיבא‬ ‫ציווי‪ .‬וכל זאת למען יְ צַ ּוֶה את ביתו‬ ‫אליו‪ ,‬למדך שעשה תרח תשובה‪.‬‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫עכ''ל‪ .‬כלומר בישרו הכתוב שיעשה‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש היא תרח לא לקחו‪ ,‬וְ אֶ ת [שאר‬ ‫תרח תשובה‪ ,‬ומכאן למד אברהם‬ ‫הנפש] אֲׁשֶ ר‪-‬ע ָּ֣שּו בְ ָח ָָ֑רן אותם לקחו‪.‬‬ ‫שעליו לשוב אליו להחזירו בתשובה‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬לעתיד לבוא‪ ,‬יוציא הקב''ה‬ ‫^^^^‬ ‫מחרן גם את בעלות החסד כרבקה‬ ‫וכרחל ולאה‪ ,‬עבור המשך בניית עם‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖פֶ ׁש אֲ ׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו ְבח ִ֑רן‬ ‫ישראל‪ ,‬והן כניצוצות המבוררות על‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש שהיא לשון יחיד‪ .‬על דרך‬ ‫ידי החסד והתשובה שאברהם קיים‬ ‫הרמז ירמוז לתשובתו של תרח‪.‬‬ ‫בתרח ובאנשי דורו והן גם הן ישתייכו‬ ‫ואע''פ שכוונת הפסוק לכל הנפשות‬ ‫לנפש אשר עשו אברהם ושרה בחרן‪.‬‬ ‫אשר עשו‪ ,‬כהמשך הפסוק אֲׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו‬ ‫וכן יתבאר על דרך הצח והסוד‪ ,‬אומרו‬ ‫בְ חָ ָ ָ֑רן‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬ניתן לדרוש‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש ֲאׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו ְבחִ֑רן וַי ְֵֽצ ָ֗אּו‬ ‫שכוונתו לנפש המיוחדת שהולידתו‪.‬‬ ‫ל ֶֶ֨לכֶת֙ ַ ֵּ֣א ְרצה כְ ַָ֔נ ַען וַי ָ֖באּו ַ ָ֥א ְרצה כְ נֵֽעַ ן‪:‬‬ ‫ומשום כיבוד אב נאמרה המלה נפש‬ ‫וְ אֶ ת ‪ -‬לרבות‪ ,‬לרבות את רבקה‪ ,‬רחל‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬להורות העניין‪.‬‬ ‫ולאה‪ .‬שגם את הנפש שלהן הוציאו‬ ‫וכן יבואר על פי הטעמים‪ ,‬שהרי‬ ‫אברהם ושרה וביררו אותן עבור יצחק‬ ‫המילה הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש מלבד שכתובה בלשון‬ ‫ויעקב‪ ,‬בעת יגיע זמנן לצאת מחרן‪.‬‬ ‫יחיד גם מוטעמת היא בטיפחא‪ ,‬שהיא‬ ‫ועל דרך אל תקרי‪ ,‬אל תקרי וַי ְצאּו‬ ‫מעין הפסקה קלה ולכן אינה בהכרח‬ ‫אלא ַוי ִצאּו‪ .‬שהוציאו יקר מזולל‬ ‫מחוברת עם שלאחריה‪ ,‬וכוונתו בזה‬ ‫לעתיד לבא‪ ,‬לעת צאת השואבות‪,‬‬ ‫לתרח אביו‪ .‬וזה שאמרו שעשה תרח‬ ‫לעת צאת השכינה הקדושה לפניהן‬ ‫תשובה בסוף ימיו שנאמר לאברהם‬ ‫והן כשואבות רוח הקדש‪.‬‬ ‫וְ אַ תה תבֹוא אֶ ל אֲבתֶ יך ְבׁשלֹום ִתקָ בֵ ר‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬בשימת לב שלֵּ֣ ֹוט‬ ‫טֹובה‪ .‬אלא שתרח אביו לא‬ ‫בְ שֵ יבָ ה ָ ֽ‬ ‫בֶ ן‪-‬א ִָ֗חיו נאמר לחוד‪ ,‬וכן וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖פֶׁש‬ ‫רצה ללכת עמו ארצה כנען‪ ,‬אולי לצד‬ ‫ַּיִקח‬ ‫ֲאׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו ְבח ִ֑רן נאמר לחוד‪ :‬ו ַּ ּ֣‬ ‫שלא היה בו כח להילחם בכנעני‪,‬‬ ‫אַּ בְ ָר ֩ם אֶ ת‪-‬שָ ַּ ַּ֨רי ִא ְׁש ֶּ֜תֹו וְ אֶ ת‪-‬לֹוט בֶ ן‪-‬‬ ‫כנ''ל‪ ,‬ולכן לא הלך עמו‪ .‬וכך יִקָ ֵרא‪:‬‬ ‫ֲׁשר ָר ָ֔כׁשּו‬ ‫א ִָ֗חיו וְ אֶ ת‪-‬כָל‪ְ -‬רכּוׁשָ ם֙ א ֶ ּ֣‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַּ נֶ ֖פֶׁש אֲׁשֶ ר‪-‬ע ָּ֣שּו בְ ָח ָָ֑רן‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש ֲאׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו ְבחִ֑רן (יב‪,‬ה')‪,‬‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫וכן יבואר על פי הטעמים‪ ,‬שהרי‬ ‫לומר לך שלוט לא היה בין הנפשות‬ ‫המילה הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש מלבד שכתובה בלשון‬ ‫אשר עשו בחרן‪ .‬רק מצד החסד‬ ‫יחיד גם מוטעמת היא בטיפחא‪ ,‬שהיא‬ ‫לקחוהו אברהם ושרה‪ ,‬חסד אשר‬ ‫מעין הפסקה קלה ולכן אינה בהכרח‬ ‫הוליד עמו חסד נוסף‪ ,‬חסד של מלכות‬ ‫מחוברת עם שלאחריה‪ ,‬וכוונתו בזה‬ ‫והיא רות אשר תורת חסד על לשונה‪.‬‬ ‫לתרח אביו‪ .‬וזה שאמרו שעשה תרח‬ ‫תשובה בסוף ימיו שנאמר לאברהם‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מכיון שאברהם היה‬ ‫וְ אַ תה תבֹוא אֶ ל אֲבתֶ יך ְבׁשלֹום ִתקָ בֵ ר‬ ‫כבר בארץ לפני הציווי של "לך‪-‬לך"‪,‬‬ ‫טֹובה‪ .‬אלא שתרח אביו לא‬ ‫בְ שֵ יבָ ה ָ ֽ‬ ‫לפי המדרש הנ''ל‪ ,‬מדוע אמר לו‬ ‫רצה ללכת עמו ארצה כנען‪ ,‬אולי לצד‬ ‫ׁשר אַ ְר ֶ ֵֽאך והרי‬ ‫הקב''ה אֶ ל‪-‬ה ָ֖א ֶרץ ֲא ֶ ָ֥‬ ‫שלא היה בו כח להילחם בכנעני‪,‬‬ ‫ֲׁשר‬ ‫היה לו לומר לכאורה אֶ ל‪-‬הָ ָ ֖א ֶרץ א ֶ ֵ֥‬ ‫כנ''ל‪ ,‬ולכן לא הלך עמו‪ .‬וכך יִקָ ֵרא‪:‬‬ ‫הראיתיך‪ ,‬בברית בין הבתרים‪.‬‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַּ נֶ ֖פֶׁש אֲׁשֶ ר‪-‬ע ָּ֣שּו בְ ָח ָָ֑רן‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬‬ ‫ויש לומר שאדרבה‪ ,‬באומרו אֶ ל‪-‬‬ ‫הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש היא תרח לא לקחו‪ ,‬וְ אֶ ת [שאר‬ ‫ׁשר אַ ְר ֶ ֵֽאך‪ ,‬בזה היה הנסיון‬ ‫ה ָ֖א ֶרץ ֲא ֶ ָ֥‬ ‫הנפש] אֲׁשֶ ר‪-‬ע ָּ֣שּו בְ ָח ָָ֑רן אותם לקחו‪.‬‬ ‫לאברהם יותר גדול‪ ,‬באשר אינו יודע‬ ‫לאן יצווה ללכת‪ ,‬למרות הברית בין‬ ‫אמנם‪ ,‬לעתיד לבוא‪ ,‬יוציא הקב''ה‬ ‫הבתרים שהראהו קודם לכן‪.‬‬ ‫מחרן גם את בעלות החסד כרבקה‬ ‫וכרחל ולאה‪ ,‬עבור המשך בניית עם‬ ‫ומשהגיעו לארץ כנען נאמר וְ ַּ ֽהכְ ַּ ֽנע ֲִנ֖י‬ ‫ישראל‪ ,‬והן כניצוצות המבוררות על‬ ‫ָ֥אז בָ ָ ֽא ֶרץ‪ .‬מאי אז‪ .‬כאז – כן עתה‪.‬‬ ‫ידי החסד והתשובה שאברהם קיים‬ ‫בתרח ובאנשי דורו והן גם הן ישתייכו‬ ‫כתיב וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש שהיא לשון יחיד‪.‬‬ ‫לנפש אשר עשו אברהם ושרה בחרן‪.‬‬ ‫ואע''פ שכוונת הפסוק לכל הנפשות‬ ‫וכן יתבאר על דרך הצח והסוד‪ ,‬אומרו‬ ‫אשר עשו‪ ,‬כהמשך הפסוק אֲׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש ֲאׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו ְבחִ֑רן וַי ְֵֽצ ָ֗אּו‬ ‫בְ חָ ָ ָ֑רן‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬ניתן לדרוש‬ ‫ל ֶֶ֨לכֶת֙ ַ ֵּ֣א ְרצה כְ ַָ֔נ ַען וַי ָ֖באּו ַ ָ֥א ְרצה כְ נֵֽעַ ן‪:‬‬ ‫שכוונתו לנפש המיוחדת שהולידתו‪.‬‬ ‫ומשום כיבוד אב נאמרה המלה נפש‬ ‫וְ אֶ ת ‪ -‬לרבות‪ ,‬לרבות את רבקה‪ ,‬רחל‬ ‫בלשון יחיד‪ ,‬להורות העניין‪ ,‬שעשה‬ ‫ולאה‪ .‬שגם את הנפש שלהן הוציאו‬ ‫תרח תשובה על ידי בנו אברהם‪.‬‬ ‫אברהם ושרה וביררו אותן עבור יצחק‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫לאן יצווה ללכת‪ ,‬למרות הברית בין‬ ‫ויעקב‪ ,‬בעת יגיע זמנן לצאת מחרן‪.‬‬ ‫הבתרים שהראהו קודם לכן‪.‬‬ ‫ועל דרך אל תקרי‪ ,‬אל תקרי וַי ְצאּו‬ ‫אלא ַוי ִצאּו‪ .‬שהוציאו יקר מזולל‬ ‫ומשהגיעו לארץ כנען נאמר וְ ַּ ֽהכְ ַּ ֽנע ֲִנ֖י‬ ‫לעתיד לבא‪ ,‬לעת צאת השואבות‪,‬‬ ‫ָ֥אז בָ ָ ֽא ֶרץ‪ .‬מאי אז‪ .‬כאז – כן עתה‪ .‬הרי‬ ‫לעת צאת השכינה הקדושה לפניהן‬ ‫הארץ לפניך כפי שהבטחתיך‪.‬‬ ‫והן כשואבות רוח הקדש‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬בשימת לב שלֵּ֣ ֹוט‬ ‫ִר ְמזי לְֶך‪-‬לְ ך‬ ‫בֶ ן‪-‬א ִָ֗חיו נאמר לחוד‪ ,‬וכן וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖פֶׁש‬ ‫ֲאׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו ְבח ִ֑רן נאמר לחוד‪ַּ :‬וי ַּ ִּ֣קח‬ ‫כאן רמז לו על הולדת יצחק‪ .‬שכן לך‬ ‫אַּ בְ ָר ֩ם אֶ ת‪-‬שָ ַּ ַּ֨רי ִא ְׁש ֶּ֜תֹו וְ אֶ ת‪-‬לֹוט בֶ ן‪-‬‬ ‫אותיות כל‪ ,‬וב' פעמים לְֶך‪-‬לְ ךָ֛ היינו‬ ‫ֲׁשר ָר ָ֔כׁשּו‬ ‫א ָ֗ ִחיו וְ אֶ ת‪-‬כָל‪ְ -‬רכּוׁשָ ם֙ א ֶ ּ֣‬ ‫ב'כל‪ .‬וכפי שנאמר וה' ברך את‬ ‫וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖ ֶפׁש ֲאׁשֶ ר‪-‬ע ֵּ֣שּו ְבחִ֑רן (יב‪,‬ה')‪,‬‬ ‫אברהם בכל‪( .‬חיי שרה כד‪,‬א') ופירש‬ ‫לומר לך שלוט לא היה בין הנפשות‬ ‫רש"י שם בכל עולה בגימטריא בן‬ ‫אשר עשו בחרן‪ .‬רק מצד החסד‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫לקחוהו אברהם ושרה‪ ,‬חסד אשר‬ ‫הוליד עמו חסד נוסף‪ ,‬חסד של מלכות‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד ֵיאָ מֵ ר שמידת‬ ‫והיא רות אשר תורת חסד על לשונה‪.‬‬ ‫כל היא מידת היסוד המַּ ִשיקָ ה למלכות‬ ‫(כמובא בשערי אורה) ולכן שניהם‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬יש לשאול‪ ,‬מכיון‬ ‫ִיקָ ְראּו במידת כל‪ ,‬ורמז כאן שיהיה‬ ‫שאברהם היה כבר בארץ לפני הציווי‬ ‫אברהם מודיע מלכות ה' בעולם‪.‬‬ ‫של "לך‪-‬לך"‪ ,‬לפי המדרש הנ''ל‪ ,‬מדוע‬ ‫ככתוב כי כל בשמים ובארץ לְ ך ה'‬ ‫ׁשר‬ ‫אמר לו הקב''ה אֶ ל‪-‬ה ָ֖א ֶרץ ֲא ֶ ָ֥‬ ‫הממלכה‪.‬‬ ‫אַ ְר ֶ ֵֽאך והרי היה לו לומר לכאורה אֶ ל‪-‬‬ ‫ֲׁשר הראיתיך‪ ,‬בברית בין‬ ‫הָ ָ ֖א ֶרץ א ֶ ֵ֥‬ ‫ועוד על דרך הצח‪ ,‬בתיבות לְֶך‪-‬לְ ךָ֛‬ ‫הבתרים‪.‬‬ ‫חבוי דו‪-‬שיח בין הקב"ה ואברהם‬ ‫כביכול‪ .‬הקב"ה אומר לאברהם לְך‬ ‫ויש לומר שאדרבה‪ ,‬באומרו אֶ ל‪-‬‬ ‫להודיע מלכותי בעולם‪ ,‬ואברהם עונה‬ ‫ׁשר אַ ְר ֶ ֵֽאך‪ ,‬בזה היה הנסיון‬ ‫ה ָ֖א ֶרץ ֲא ֶ ָ֥‬ ‫לו לְ ך ה' הממלכה‪ .‬כביכול מה אני‬ ‫לאברהם יותר גדול‪ ,‬באשר אינו יודע‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫וַאֲ ג ְַד ָ֖לה ְׁש ֶ ִ֑מך‬ ‫להודיע מלכותך‪ ,‬והיא עומדת וקיימא‬ ‫גם מבלי הודעתי‪ .‬והקב"ה משיבו לְ ךָ֛ ‪,‬‬ ‫עֶשך֙ לְ ֵּ֣גֹוי ג ָ֔דֹול וַאֲ ֵּ֣ב ֶרכְ ָ֔ך וַאֲ ג ְַד ָ֖לה‬ ‫וְ ֶ ֵֽא ְ‬ ‫בידך להודיע מלכותי‪ .‬לְ ך י ְִׁש ְמעּו כל‬ ‫ְׁש ֶ ִ֑מך ו ְֶהיָ֖ה ְבר ֵֽכה (יב‪,‬ב')‬ ‫בָ אֵ י עֹולָם‪[ .‬שכן כל אותיות לְ ך]‪.‬‬ ‫ואברהם משיבו להקב"ה‪ :‬כי כל‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו ַו ֲאג ְַד ָ֖לה עם‬ ‫בשמים ובארץ לְ ך ה' הממלכה‪.‬‬ ‫ה''א בסוף‪ ,‬ולא וַאֲ גַדל‪.‬‬ ‫והקב''ה משיבו‪ :‬על מנת כן בראתי‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬שדוקא אתה תודיע‬ ‫ויש לומר שכאן רמז לו על מידותיו‪,‬‬ ‫מלכותי בעולם‪ ,‬כדכתיב אלה תולדות‬ ‫שהן מדה כנגד מדה כדאמר ר' שמואל‬ ‫השמים והארץ בהבראם‪ ,‬אל תקרי‬ ‫בר נחמני אמר ר' יונתן (סנהדרין צ‪).‬‬ ‫בהבראם אלא באברהם‪ .‬ומכח ברכתי‬ ‫שכל מדותיו של הקב''ה מדה כנגד‬ ‫בַ כל תודיע מלכותי‪ .‬ככתוב‪( :‬דברי‬ ‫מדה‪.‬‬ ‫הימים א כט‪ ,‬יא') לְ ךֵּ֣ ְְ֠יה ָו'ה הַּ גְ ד ַָּ֨לה‬ ‫וכביכול כך אומר הקב''ה לאברהם‪:‬‬ ‫בּורה וְ הַּ ִתפְ ֶ֙א ֶרת֙ וְ הַּ נֵ ּ֣צַּ ח וְ הַּ ֔הֹוד כִ י‪-‬‬ ‫וְ הַּ גְ ָ ֤‬ ‫כנגד מה שאתה ְמגַּדֵ ל שמי בעולם‪ ,‬כן‬ ‫ָ֖כל בַּ שָ ַּ ּ֣מיִ ם ּובָ ָ ָ֑א ֶרץ לְ ךֹּ֤ יְה ָו'ה֙ הַ מַ ְמל ָ֔כה‬ ‫ֲאגַדל שמך בעולם‪ .‬ורמזה הכתוב‬ ‫וְ הַּ ִמ ְתנ ֵ ַּ֖שא לְ ָ֥כל | לְ ֽר ֹאׁש‪.‬‬ ‫באות ה''א‪ַ ,‬ו ֲאג ְַד ָ֖ל‪-‬ה אשר תרמוז על‬ ‫וכדאיתא בזוה"ק פרשת נשא דף‬ ‫מדה כנגד מדה‪ .‬וכאומרו‪ :‬אתה מגדל‬ ‫קמ"ח עמ' א‪ :‬אָ מַּ ר ִרבִ י אַּ בָ א‪ ,‬מַּ אי‬ ‫שמי הנקרא בשם י'ה'ו'ה'‪ ,‬כן אגדל‬ ‫דִ כְ ִתיב‪( ,‬בראשית כד) ַּו ְי ָי בֵ ַּרְך אֶ ת‬ ‫את שמך ואוסיף לך את האות ה'‪,‬‬ ‫אַּ בְ ָרהָ ם בַ כל‪ ,‬כְ מָ ה ְדאַּ ְת אָ מֵ ר כִ י כל‬ ‫ויקרא שמך אברהם‪.‬‬ ‫בַּ ׁשָ מַּ יִם ּובָ אָ ֶרץ‪ .‬וממידת כל של‬ ‫אברהם נודעת מלכות ה' בעולם לך ה'‬ ‫^^^^‬ ‫הממלכה‪ .‬והיינו לְֶך‪-‬לְ ךָ֛ ‪.‬‬ ‫ו ְֶהיָ֖ה ְבר ֵֽכה‪ .‬ו ְֶהיָ֖ה הוא לשון הוי''ה‪,‬‬ ‫לשון חסד ורחמים‪ ,‬וכאומרו שמדת‬ ‫^^^^‬ ‫הרחמים ראויה לך לברכה‪ ,‬באשר‬ ‫מדתך מדת החסד‪.‬‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ּומקַ לֶלְ ךָ֖ א ִ֑אר‬ ‫וַאֲ ֵֽב ְרכה֙ ְמב ְֵּ֣ר ֶָ֔כיך ְ‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬יש לומר כי וְ היה֙‬ ‫(יב‪,‬ג')‬ ‫הוא השם הק' השולט בחודש תשרי‪,‬‬ ‫היוצא מן סופי התיבות בפסוק‬ ‫ּומקַ לֶלְ ךָ֖ א ִ֑אר‪ .‬יש ליתן טעם‪ ,‬מדוע‬ ‫ְ‬ ‫לא יאמר ואאררה מא ְר ֶריך כשם‬ ‫(בראשית יב‪,‬טו') ַּוי ְִראּו אֹ תָ ּה שָ ֵרי‬ ‫שאמר ַוא ֲֵֽב ְרכה֙ ְמב ְֵּ֣ר ֶָ֔כיך‪ ,‬או יאמר‬ ‫פ ְַּרעֹ ה‪ .‬כמובא בתיקוני הזהר ט' עמ'‬ ‫ואקללה מקללך‪ .‬ומדוע יְ שַּ ֶנה לומר‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ּומקַ לֶלְ ךָ֖ א ִ֑אר‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫וחדש תשרי נקרא גם י ֶַּרח האיתנים‪,‬‬ ‫ובשימת לב הרי כאן שני שינויים‪.‬‬ ‫שבו נולדו האבות הנקראים איתנים‪,‬‬ ‫גם הפך את הסדר לומר פעולתו א ִ֑אר‬ ‫[מסכת ראש השנה יא‪ .‬לדעת ר'‬ ‫לבסוף‪ .‬וגם לא נקט באותה מילה אלא‬ ‫אליעזר]‪ ,‬וכן נקרא אברהם איתן‬ ‫ּומקַ לֶלְ ךָ֖ במקום ְמא ְר ֶריך‪.‬‬ ‫שינה לומר ְ‬ ‫האזרחי‪ .‬כמובא בפסיקתא על הפסוק‬ ‫בתהלים (פט‪,‬א') מַ ְשכִ יל לְ איתן‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי‬ ‫האֶ זְר ִחי הוא אברהם‪.‬‬ ‫ְמא ְר ֶריך‪,‬‬ ‫באומרו ְמקַ לֶלְ ךָ֖ במקום‬ ‫ירויח בזה הכתוב להחמיר לא רק עם‬ ‫ואשר על כן לעומקו של מקרא יש‬ ‫המקללים‪ ,‬אלא גם עם המיקלִ ים‬ ‫לומר כי באומרו ו ְֶהיָ֖ה ְבר ֵֽכה יתכוון‬ ‫ראׁש בְ עַּם אֱֹלהֵ י אַּ בְ ָרהָ ם‪ ,‬כדין‬ ‫לומר לאברהם‪ ,‬ברכתך היא ו ְֶהיָ֖ה‪.‬‬ ‫מקללים‪ .‬ויהיה לשון מקל כדין לשון‬ ‫ו ְֶהיָ֖ה עמוד החסד והרחמים של‬ ‫ְמקַ לל‪ .‬ואע''פ שמקל ראש הכוונה‬ ‫העולם‪ ,‬כמידת י'ה'ו'ה שהיא מידת‬ ‫בלבו‪ ,‬במחשבה‪ ,‬ומקלל הכוונה בפיו‬ ‫החסד והרחמים‪ .‬כמדת שם השם‬ ‫כדין מעשה‪ ,‬ירמוז בזה שבגויים‬ ‫השולט בחדש שבו זרח אורך הוא‬ ‫מחשבה מצטרפת למעשה‪.‬‬ ‫השם הק' והי'ה‪ ,‬שהוא גם שם של‬ ‫שמחה‪ ,‬ועל כן נאמר‪ :‬והיה ברכה‪,‬‬ ‫וכפירוש רש''י בפרשת כי תבוא‬ ‫שברכתך תביא שמחה בעולמות‪.‬‬ ‫כו‪,‬ח'‪ :‬ארמי אובד אבי‪ ,‬לבן בקש‬ ‫לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫ובשביל שחשב לעשות‪ ,‬חשב לו‬ ‫המקום כאילו עשה‪ ,‬שאומות העולם‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ּומקַ לֶלְ ךָ֖ א ִ֑אר‪,‬‬ ‫אמר הקב''ה לאברהם‪ְ :‬‬ ‫עובדי אלילים חושב להם הקב"ה‬ ‫שלא רק המקלל אלא גם המיקל יהיה‬ ‫מחשבה כמעשה‪ .‬ופירש רש''י‬ ‫בארור‪ .‬ומדה טובה מרובה‪ ,‬המכבד‬ ‫בקידושין מ‪ :.‬מצרפה למעשה‬ ‫הוריו מכבד לאלקיו‪ ,‬והמכבד לעם ה'‬ ‫ונפרעים ממנו אף על המחשבה‪.‬‬ ‫מבורך‪ .‬שנאמר ַוא ֲֵֽב ְרכה֙ ְמב ְֵּ֣ר ֶָ֔כיך‪.‬‬ ‫ומשעה שמקילים ראש בישראל‬ ‫ועל דרך זה יתפרש הפסוק [תהלים‬ ‫ומזלזלים בהם בלבם הרי הם לוקים‬ ‫מז‪,‬י'] נְ ִדיבי ע ִַמים ֶנאֱספּו עַם אֱ ֹלהי‬ ‫כאילו קללו בפיהם ולשונם‪.‬‬ ‫אַ ְברהם שגם הנדיבים בלבותם‬ ‫והחושבים טוב על עַם אֱ ֹלהי אַ ְברהם‪,‬‬ ‫והיינו שאמרה שרה (טז‪,‬ה') ו ֵַּ֙ת ֶרא֙‬ ‫יתקיים בהם המשך הפסוק כִ י לֵאֹלהִ ים‬ ‫ִ ּ֣כי הָ ָ ֔רתָ ה וא ַ ָ֖קל בְ עֵינֶ ָ֑יהָ ‪ ,‬ומשהקילה‬ ‫מָ גִ נֵי אֶ ֶרץ ְמאֹ ד ַּנ ֲעלָה‪ ,‬וכפירש''י‬ ‫הגר בשרה‪ ,‬נהיתה ארורה והפילה‬ ‫ש[אברהם] היה נדיב לב הראשון‬ ‫עוברה‪( .‬רש''י שם)‪.‬‬ ‫תחלה לגרים‪ ,‬עתה נודע כי לאלהים‬ ‫ועוד יכוון הכתוב לנאמר בפרשת כי‬ ‫מגיני ארץ‪ ,‬היכולת בידו להיות למגן‬ ‫תבוא כז‪,‬טז'‪ :‬א ֕רּור מַ קְ ֶ ָ֥לה אָ ִ ֖ביו וְ ִא ָ֑מֹו‬ ‫על כל הבוטחים בו‪ .‬עכ''ל‪ .‬והבוטחים‬ ‫וְ אָ ַּ ֵ֥מר כָל‪-‬הָ עָ ֖ם אָ ֵ ֽמן‪ .‬שלא רק הגויים‬ ‫בו היינו בלבבם‪ .‬ומעלתם זו היא‬ ‫באיסור הקלת ראש וזלזול אלא בראש‬ ‫מעלתו ית'‪ ,‬כפי שמסתיים הפסוק‪:‬‬ ‫וראשונה עם קדוש הנקרא לכבד הוריו‬ ‫ְמאד ַנע ֲֵֽלה‪ ,‬וכפירוש המלבי''ם‪ :‬על‬ ‫ואלקיו‪ .‬שדרך כיבוד הורים יגיע‬ ‫ידי עם אברהם שהם ישראל‪ ,‬יהיה‬ ‫לכבוד אלקים‪ .‬והמיקל הוריו כמזלזל‬ ‫נעלה [הקב''ה] ומרומם מאד שכולם‬ ‫באלקיו‪.‬‬ ‫ַאֲב ְרכה֙‬ ‫יכבדו אותם‪ .‬והיינו דכתיב‪ :‬ו ֵֽ‬ ‫ְמב ְֵּ֣ר ֶָ֔כיך‪.‬‬ ‫וכן פירש בעל הטורים על סמיכות‬ ‫ׁשר‬ ‫פסוק זה לקודמו א ֵּ֣רּור ה ִִ֡איׁש ֲא ֶ ֵּ֣‬ ‫ַ ֵֽיעֲשֶ ֩ה פֶֶ֨ סֶ ל ּומַ ס ָ֜כה וגו'‪ ,‬התחיל‬ ‫^^^^‬ ‫בעבודה זרה שהיא שקולה כנגד כל‬ ‫התורה כולה וסמך לע''ז מקלה אביו‬ ‫ואמו‪ .‬דג' שותפין יש באדם‪ .‬ואמר‬ ‫כאן שהמקלה בארור‪ .‬כן בעניינינו‪,‬‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫גמורים‪ .‬שכן ספירת הכתר מנוקדת‬ ‫וַי ְצ ָ֗אּו ל ֶֶ֨לכֶת֙ ַ ֵּ֣א ְרצה כְ ַָ֔נעַן וַי ָ֖באּו‬ ‫בקמץ‪ .‬לכן נאמר ַּויָבֹ֖ אּו ַּ ֵ֥א ְרצָ ה כְ ָ ֽנעַּן‪,‬‬ ‫ַ ָ֥א ְרצה כְ נֵֽעַ ן (יב‪,‬ה')‬ ‫כְ ֵֽנעַּן‪ ,‬הנ' בקמץ‪.‬‬ ‫על דרך הרמז והניקוד פירש הגר''א‬ ‫ועל דרך המוסר יאמר‪ :‬בא הכתוב‬ ‫לענין הרעב בארץ‪ .‬כשיצאו חשבו‬ ‫להודיע כמה שכר יש להקב''ה ליתן על‬ ‫שכאן בכנען פתוחה ידו‪ .‬לכן נאמר‬ ‫העומד בנסיון שלא להרהר על דבריו‪,‬‬ ‫ַּויֵצְ ִ֗אּו ָל ֶַּ֨לכֶת֙ ַּ ּ֣א ְרצָ ה כְ ַָ֔נ ַען‪ ,‬הנ' ב ַּפתַּ ח‪.‬‬ ‫וכגון השגות עליונות אלו שהשיג‬ ‫כְ ַָ֔נעַּן‪ .‬וכשהגיעו לכנען ראו כי רעב‬ ‫אברהם בקמץ שבכתר העליון‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬שכביכול קמוצה ידו ואין כאן‬ ‫^^^^‬ ‫שובע‪ .‬לכן נכתב הנ' בְ קָ מָ ץ‪ַּ .‬ויָבֹ֖ אּו‬ ‫ַּ ֵ֥א ְרצָ ה כְ נעַּן‪ .‬הנ' בְ קמץ‪ .‬ואע''פ כן לא‬ ‫ַויַעְ ֶ֨תק ִמ ָ֜שם ה ָ֗הרה (יב‪,‬ח')‬ ‫הרהר אברהם אחר הקב''ה‪.‬‬ ‫הקדמה לפירוש האוה''ח הק'‪:‬‬ ‫וכפירוש רש''י‪ :‬על הפסוק רעב‬ ‫ַויַעְ ֶ֨תק הוא לשון הפעיל‪ .‬שהעתיק‬ ‫בארץ‪ .‬באותה הארץ לבדה‪ ,‬לנסותו‬ ‫והעביר דבר ממקום למקום‪ .‬על כך‬ ‫אם יהרהר אחר דבריו של הקב"ה‪,‬‬ ‫פירש אוה"ח הק'‪ :‬לא זכר למי‬ ‫שאמר לו ללכת אל ארץ כנען‪ ,‬ועכשיו‬ ‫העתיק‪[ ,‬כלומר הכתוב לא הזכיר את‬ ‫משיאו לצאת ממנה‪.‬‬ ‫מי אברהם העביר]‪ ,‬ורש''י ז''ל פירש‬ ‫אהלה‪ ,‬והוא חסר‪[ .‬כלומר‪ :‬רש''י‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬על דרך הסוד‬ ‫פירש שהעתיק משם את האהל וקבעו‬ ‫והניקוד‪ .‬כשיצאו‪ ,‬היתה יציאתם על‬ ‫בהר]‪.‬‬ ‫מנת להשיג בארץ השגות עליונות‬ ‫של חמישים שערי חכמה‪.‬‬ ‫ממשיך אוה''ח הק'‪ :‬ואולי כי רמז‬ ‫ובגימטריא נ' היינו חמישים‪ .‬לכן הנ'‬ ‫שהעתיק צור ממקום שנראה אליו‬ ‫בפַּתַּ ח‪ .‬כְ ַָ֔נעַּן‪ .‬כי פתח היא הטעם של‬ ‫שם‪[ .‬כלומר כל מקום שהלך אברהם‬ ‫ספירת החכמה‪ .‬וכשהגיעו‪ ,‬ראו כי לא‬ ‫השכינה הולכת עמו]‪ .‬והוא אומרם ז''ל‬ ‫רק נ' שערי חכמה נפתחו להם אלא גם‬ ‫במסכת ברכות (ה‪ ):‬בפסוק (איוב‬ ‫נ' שערים של אצילות שבכתר‬ ‫יח‪,‬ד') הַּ לְ מַּ עַּנְָך תֵ ָעזַּב אָ ֶרץ וְ יֶעְ תַ ק צּור‬ ‫העליון‪ ,‬הם נ' שערים של רחמים‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫כאילו אברהם הוא המעתיקו‪ ,‬ככתוב‪:‬‬ ‫ִמ ְמקמֹו [בתמיה]‪ ,‬כי בצאת ישראל‬ ‫ַויַעְ ֶ֨תק ִמ ָ֜שם ה ָ֗הרה‪.‬‬ ‫ממקום תפלתו גורם ׁשֶ ֶיעְ תַ ק צור‬ ‫שהוא הקב''ה ממקומו‪ ,‬ומכל שכן במה‬ ‫ולעומקו של מקרא ֵיאָ מֵ ר שנרמזו‬ ‫שלפנינו [במדה טובה] שנראה ה' אליו‬ ‫דבריו באומרו ה ָ֗הרה‪ ,‬שתכלית‬ ‫ובנה לו מזבח שם‪ ,‬וכשיעבור משם‬ ‫העתקת השכינה ממקום למקום היא‬ ‫אברהם יֶעְ תַ ק צור ממקומו‪[ ,‬כלומר‬ ‫להשרות השכינה הק' בהר מרום‬ ‫הקב''ה יעתיק את שכינתו למקום‬ ‫הרים‪ ,‬הוא הר הבית‪ ,‬והטעם רביעי או‬ ‫שאברהם הולך] והוא אברהם‬ ‫רביע יוכיח שהוא לשון רובץ‪ ,‬וכפי‬ ‫המעתיק‪[ .‬ונחשב הדבר כי אברהם‬ ‫שמובא במסכת יומא [כא‪ ].‬גבי חמשה‬ ‫הוא המעתיק את השכינה הק' ממקום‬ ‫דברים נאמרו באש של מערכה‪ ,‬ובהם‪:‬‬ ‫למקום]‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫רבוצה כארי‪.‬‬ ‫וכוונתו לומר שכל מקום שהלך‬ ‫ובזוה''ק [ויקרא פרשת צו דף ל''ב‬ ‫אברהם‪ ,‬ובנה לו מזבח‪ ,‬העתיק עמו‬ ‫ע''ב] תָ א ֲחזֵי‪ ,‬כְ ִתיב‪( ,‬ויקרא ט) וַּתֵ צֵ א‬ ‫כביכול את השכינה הק' ממקום‬ ‫אֵ ׁש ִמלִ פְ נֵי ְייָ' ַּות ֹאכַּל עַּל הַּ ִמזְבֵ חַּ אֶ ת‬ ‫למקום בקוראו בשם השם בכל מקום‪.‬‬ ‫אּוריאֵ ''ל‪ְ ,‬דנָחִ ית בְ חֵ יזּו‬‫הָ עֹולָה וְ גֹו'‪ .‬דָ א ִ‬ ‫וכפי המשך פירושו‪ :‬כמו (איוב יח‪ ,‬ד')‬ ‫ְדאֶ שָ א בְ ׁשַּ לְ הֹובָ א‪ ,‬עַּד ְדנָחִ ית לְ מַּ דְ בְ חָ א‪,‬‬ ‫וְ יֶעְ תַ ק צּור ִמ ְמקמֹו‪ .‬עכ''ל אוה''ח הק'‪.‬‬ ‫לְ קַּ בְ לָא דֹורֹונָא וְ ִא ְתחַ זי כְ אַ ְריה‬ ‫ַר ְב ְרבא‪ְ ,‬ר ִביעַ עַ ל ק ְר ְבנא‪ ,‬רבוצה על‬ ‫ובשימת לב‪ַ ,‬ויַעְ ֶ֨תק הוא לשון‬ ‫המזבח כאריה‪ ,‬בהר ה' יראֶ ה בב"א‪.‬‬ ‫הִ פְ עִ יל‪ .‬שמעתיק כביכול את השכינה‬ ‫הק' אתו לכל מקום‪ .‬ובאמרו וְ יֶעְ תַ ק‬ ‫^^^^‬ ‫לשון‬ ‫הוא‬ ‫ִמ ְמקֹ מֹו‪,‬‬ ‫צּור‬ ‫ש[הקב''ה]מעתיק את עצמו‪ ,‬ולא מי‬ ‫א ִ ָ֖תי וְ א ָ֥תְך‬ ‫שהוא בשר ודם הוא המעתיקו‪ .‬אלא‬ ‫שבאמרו וְ יֶעְ תַ ק צּור ִמ ְמקמֹו‪ ,‬דבר‬ ‫וְ ה ָ֗יה ִ ֵֽכי‪-‬יִ ְר ֹּ֤אּו אתְך֙ הַ ִמ ְצ ִ ָ֔רים‬ ‫הכתוב בלשון כבוד כלפי מעלה‪ ,‬לומר‬ ‫וְ א ְמ ָ֖רּו ִא ְׁש ֵּ֣תֹו ִ֑זאת וְ ה ְר ָ֥גּו א ִ ָ֖תי‬ ‫שזה רצונו של מקום להיות עִ ם‬ ‫וְ א ָ֥תְך יְ חַ יֵֽ ּו (יב‪,‬יב')‬ ‫אברהם בכל מקום‪ ,‬ונחשב הדבר‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫של מלכות בעולם‪ ,‬ויכוונו בזה‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו וְ ה ָ֗יה שהוא‬ ‫למלכות שמים הנפרעת מן הרשעים‬ ‫בדרך כלל לשון של שמחה‪ ,‬ולכאורה‬ ‫וגומלת טוב לצדיקים‪ .‬לכן היא לשון‬ ‫אינו מתאים לכאן‪ .‬שכן אמר וְ ה ְר ָ֥גּו‬ ‫שמחה‪ ,‬ושולט זה השם הק' בחדש‬ ‫א ִ ָ֖תי וְ א ָ֥תְך יְ חַ יֵֽ ּו‪ּ ,‬ולְ ִש ְמחָ ה מַּ ה זֹ ה עֹ שָ ה‬ ‫תשרי שהוא חדש הרחמים והסליחות‬ ‫(קהלת ב‪ ,‬ב) ופירש רש''י שם‪ :‬הרי‬ ‫מחד‪ ,‬ומאידך הוא גם חדש של ימי‬ ‫סופה תוגה‪.‬‬ ‫הדין‪ .‬וכנ''ל‪ ,‬שהוא דין לרשעים‬ ‫ורחמים בדין לצדיקים לעמו ישראל‪.‬‬ ‫ועל דרך הסוד‪ ,‬יש לומר שהזכיר על‬ ‫הדבר שם קדוש וְ ה ָ֗יה הוא ׁשֵ ם השם‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬המילה א ִ ָ֖תי מוטעמת‬ ‫השולט בחדש תשרי‪ ,‬שם הוי''ה‬ ‫בטיפחא‪ ,‬שהיא כעין הפסקה קלה‪,‬‬ ‫בהיפוך אותיות‪ .‬והזכירו כדי לשמור‬ ‫ולפשט הכתוב יחולק הפסוק לשנים‪:‬‬ ‫על הדבר שאמר וְ ה ְרגָ֥ ּו א ִ ָ֖תי וְ א ָ֥תְך‬ ‫וְ ה ְר ָ֥גּו א ִ ָ֖תי ‪ -‬וְ א ָ֥תְך יְ חַ יֵֽ ּו‪.‬‬ ‫יְ חַ יֵֽ ּו‪ ,‬שלא יֵצֵ א אל הפעל‪.‬‬ ‫ועל דרך הדרש קרי ביה ללא‬ ‫ושם קדוש זה יוצא מסופי תיבות של‬ ‫הטיפחא‪ ,‬כי רק כטפח יפריד בין‬ ‫הפסוק‪( :‬בראשית יב‪,‬טו') ַּוי ְִראּו אֹ תָ ּה‬ ‫שיהרגו אותו ואותה‪ .‬וכך יתקבל‬ ‫שָ ֵרי פ ְַּרעֹ ה‬ ‫משמעו‪:‬‬ ‫ושרי פרעה הם רמז לשבעים שרים‬ ‫וְ ה ְרגּו א ִתי וְ אתְך‪.‬‬ ‫של מעלה המהללים את כנסת ישראל‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר‪ :‬בלעדי‪,‬‬ ‫המכונה שרה אמנו לפני הקב''ה‪ .‬לכן‬ ‫אם יהרגוני‪ ,‬גם לך אין חיים‪ ,‬שהרי‬ ‫זו לשון שמחה כעין אז יאמרו בגויים‬ ‫נאמר לי (כא‪,‬יב') ִ ֵּ֣כי ְביִ ְצ ָ֔חק יִ ק ָ֥רא לְ ךָ֖‬ ‫הגדיל ה' לעשות עם אלה‪ .‬ורמזוה כאן‬ ‫ֵֽז ַָֽרע‪.‬‬ ‫לשרה שהיתה נקראת ש ַרי ‪ ,‬ועתה‬ ‫היא שרה‪ ,‬שנאמר ויראו אתה שרי‪,‬‬ ‫אל תקרי שרי אלא ש ַרי ‪ ,‬והאות ה'‬ ‫^^^^‬ ‫אחרונה של פרעה הפכתה להיות‬ ‫שרה‪ .‬ופרעה דהכא לא במשמעות של‬ ‫המלך פרעה‪ ,‬אלא במשמעות כוללת‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫וכבר ְרמזֹו האוה''ח הק' שבאומרו‬ ‫ִא ְמ ִרי‪-‬נָ֖א אֲ ֵּ֣ח ִתי ִ֑א ְת לְ ֶ֨ ַמעַן֙ ִ ֵֽייטַ ב‪ֵּ֣ ִ -‬לי‬ ‫ִבגְ ללְך נתכוון לומר בגלגול דברים‬ ‫ֲבּורְך וְ ֵֽחיְ ָ֥תה נַפְ ִ ָׁ֖שי ִבגְ ל ֵֽלְך‬ ‫ַ ֵֽבע ָ֔‬ ‫שלך‪ .‬שנתגלגל ויצא מזה שנפקדה‬ ‫[יב‪,‬יג']‬ ‫בבן‪.‬‬ ‫לכאורה יש שתי כפילויות בפסוק‪.‬‬ ‫ועדיין יש ליתן את הדעת לאומרו‬ ‫האחת ִ ֵֽייטַ ב‪ֵּ֣ ִ -‬לי וחזר ואמר וְ ֵֽחיְ ָ֥תה‬ ‫ֲבּורְך]‪ ,‬מה ירצה‬ ‫בַ עֲבּורְך [ ִ ֽייטַּ ב‪ּ֣ ִ -‬לי ַ ֵֽבע ָ֔‬ ‫נַפְ ִ ָׁ֖שי‪ ,‬שהן לכאורה באותה משמעות‪,‬‬ ‫לחדש בזה‪.‬‬ ‫והכפילות השניה שנאמר בַ עֲבּורְך‬ ‫וחזר ואמר ִבגְ ללְך‪ ,‬שהן לכאורה גם‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי‬ ‫באותה משמעות‪.‬‬ ‫המלה בַ עֲבּורְך תשא שני פירושים‪.‬‬ ‫האחד בגללך כנ''ל‪ .‬והשניה למען‬ ‫ואוה''ח הק' עומד על הכפילות‬ ‫ובשביל‪.‬‬ ‫הראשונה ומתרץ‪ ,‬שבאומרו ִ ֵֽייטַ ב‪ֵּ֣ ִ -‬לי‬ ‫נתכוון לטובה גשמית כמו שנאמר‬ ‫כנאמר אצל יעקב אבינו בבואו לקבל‬ ‫ֲבּורּה‬ ‫יטיב ַ ֵֽבע ִ֑‬ ‫[פסוק טז'] ּולְ אַּ בְ ָ ֵ֥רם ה ִ ָ֖‬ ‫את הברכות מיצחק אביו‪[ :‬בראשית‬ ‫ַּוַֽֽיְהִ י‪-‬ל֤ ֹו צ ֹאן‪ּ-‬ובָ קָ ר֙ ַּ ֽוחֲמֹ ִ ֔רים ַּ ֽועֲבָ ִדים֙‬ ‫כז‪ ,‬יט']‪ :‬קּום‪-‬נָ ּ֣א ְׁש ִ֗ ָבה וְ אָ כְ לָה֙ ִמצֵ ִ֔ידי‬ ‫ּוׁשפ ֔ ָֹחת ַּ ֽואֲתֹ ֹ֖נת ּוגְ מַּ ִ ֽלים‪ .‬ובאומרו‬ ‫ְ‬ ‫ַ ֵֽבע ֲָ֖בּור ְת ָ ֽברֲ כַּ ֵ֥נִ י נַּפְ ֶ ֽׁשָך‪ .‬הרי פירושו‬ ‫וְ ֵֽחיְ ָ֥תה נַפְ ִ ָׁ֖שי נתכוון לטובה נפשית‪,‬‬ ‫למען‪.‬‬ ‫שייטיבו לנפשו מן השמים ויזכוהו‬ ‫בבנים‪ ,‬כאשה שנסתרה גם בבית‬ ‫וכן נאמר על ידי משה רבנו [שמות‬ ‫פרעה וגם בבית אבימלך‪ ,‬ונקתה‬ ‫כ‪,‬יז'] ַּו ַּ֨י ֹאמֶ ר מֹ ֶ ּׁ֣שה אֶ ל‪-‬הָ עָם֮ אַּ ל‪ִ -‬ת ָירא ּּ֒ו‬ ‫ונזרעה זרע‪ ,‬וכר' יצחק במדרש‬ ‫ֱֹלהים‬‫ִ֗ ִכי לְ ַ ֵֽבעֲבּור֙ נ ַּּ֣סֹות אֶ ְת ֶ֔כם ָב֖א הָ א ִ ָ֑‬ ‫בראשית רבה‪ :‬וזו שנכנסה לבית‬ ‫ּובַ ע ֲָ֗בּור ִתהְ יֶ ֶ֧ה יִ ְראָ ֛תֹו עַּל‪-‬פְ נֵיכֶ ֖ם‬ ‫פרעה ולבית אבימלך ויצתה טהורה‬ ‫לְ בִ לְ ִ ֵ֥תי תֶ ח ָ ֱֽטאּו‪ .‬ופירושו למען‪.‬‬ ‫אין דין שתפקד ?! הרי שחיתה נפשו‬ ‫של אברהם בבנים בגלל שרה‪ .‬עד כאן‬ ‫כן כאן באומרו לְ ֶ֨ ַמ ַען֙ ִ ֵֽייטַ ב‪ֵּ֣ ִ -‬לי‬ ‫סיכום דבריו של אוה''ח הק'‪.‬‬ ‫ֲבּורְך יתכוון לומר גם למענך‬ ‫ַ ֵֽבע ָ֔‬ ‫ובשבילך‪ .‬אותה הטבה שייטיבו עמי‬ ‫ועדיין נשאר לבאר הכפילות השנייה‬ ‫מן השמים לקיים הבטחת הקב''ה [ט''ו‪,‬‬ ‫בפסוק באומרו בַ עֲבּורְך ‪ִ -‬בגְ ללְך‪.‬‬ ‫ׁשר י ֵּ֣צא ִממעֶָ֔ יך ָ֖הּוא‬ ‫ג'] כִ י‪ִ -‬אם֙ אֲ ֶ ֵּ֣‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫היתה ראויה להוליד‪ ,‬ותפילתה החזירה‬ ‫ִ ֵֽייר ֶ ֵֽׁשך‪ ,‬אותה הטבה היא גם‬ ‫אותה להיות ראויה ֵלי ֵלד‪.‬‬ ‫בַ עֲבּורְך‪ ,‬למענך ובשבילך‪ ,‬עת‬ ‫יתקיים בך [בראשית כא‪,‬ב'] ו ֩ ַַּּתהַּ ֩ר‬ ‫הכא נמי‪ ,‬לא היתה ראויה לֵילֵד‪ ,‬ולכן‬ ‫ו ַּ֨ ֵַּתלֶד שָ ָ ֶ֧רה לְ אַּ בְ ָר ָה֛ם ֵב֖ן לִ זְקנָ ָ֑יו‪ .‬והוא‬ ‫בקשה מאברהם שיתפלל עליה באמרה‬ ‫ֲבּורְך‬ ‫סוד הכפילות לְ ֶ֨ ַמ ַען֙ ִ ֵֽייטַ ב‪ֵּ֣ ִ -‬לי ַ ֵֽבע ָ֔‬ ‫(לקמן‪ ,‬טז‪,‬ה') חֲמ ִסי עלֶיך‪ ,‬וכאומרה‪:‬‬ ‫וְ ֵֽחיְ ָ֥תה נַפְ ִ ָׁ֖שי ִבגְ ל ֵֽלְך‪.‬‬ ‫אם אינך מתפלל עלי הרי גזילת העני‬ ‫בביתך‪ ,‬וחמסי‪ ,‬מה שחמס ממני‬ ‫^^^^‬ ‫הסטרא אחרא שלא אלד‪ ,‬הוא עליך‪,‬‬ ‫כלומר תלוי בך ובתפילתך‪.‬‬ ‫וַיִ ְר ֹּ֤אּו הַ ִמ ְצ ִרים֙ אֶ ת‪ֵּ֣ -‬ה ִא ָ֔שה ִ ֵֽכי‪-‬יפָ֥ה‬ ‫ִ ָ֖הוא ְמ ֵֽאד (יב‪,‬יד')‬ ‫^^^^‬ ‫יָפָ ֵ֥ה ִ ָ֖הוא ְמאֹֽ ד‪ .‬כתיב הוא וקרינן‬ ‫פַר ָ֔עה וַיְ ַ ֵֽהלְ לָ֥ ּו‬ ‫וַיִ ְר ֹּ֤אּו אתּה֙ ש ֵּ֣רי ְ‬ ‫היא‪ .‬שהיתה שרה עקרה אין לה ולד‪,‬‬ ‫פַר ִ֑עה (יב‪,‬טו')‬ ‫א ָ֖תּה אֶ ל‪ְ -‬‬ ‫כי היתה מסטרא דדוכרא‪ ,‬שלא היה‬ ‫בה כח להוליד כלל‪ .‬וכתבה התורה‬ ‫מובא באוהב ישראל מאפטא שיש‬ ‫הוא וקרינן היא להודיע גודל הנס‬ ‫כאן שני שמות ה' אשר שמרו על שרה‬ ‫שארע לה‪ ,‬שחזרה להיות מסטרא‬ ‫לבל תנזק‪ַּ .‬וי ְִראּו אֹ תָ ּה שָ ֵרי פ ְַּרעֹ ה‪,‬‬ ‫דנוקבא ליתן לה זרע של קיימא‪.‬‬ ‫סופי תיבות והי''ה‪ ,‬שהוא השם‬ ‫השולט בחדש תשרי כנ''ל‪ ,‬וכן‪:‬‬ ‫וכעין זה מצינו בחנה‪ ,‬אימיה‬ ‫דשמואל הנביא‪ ,‬שאמר לה עלי‬ ‫שָ ֵרי פ ְַּרעֹ ה ַּויְהַּ לְ לּו אֹ תָ ּה סופי תיבות‬ ‫(שמואל א‪ ,‬א‪,‬יז')‪ :‬לְ כִ י לְ ׁשָ לֹום וֵאֹלהֵ י‬ ‫יהו''ה‪ ,‬הוא השם השולט בחדש ניסן‪.‬‬ ‫י ְִש ָראֵ ל יִתֵ ן אֶ ת‪ׁ-‬שלתְך אֲׁשֶ ר ׁשָ אַּ לְ ְת‬ ‫ַו ֲהוינן בּה‪ ,‬מדוע שלח הקב''ה דווקא‬ ‫מֵ עִ ֽמֹו‪.‬‬ ‫אלו השמות של שני חדשים אלו‬ ‫ַו ֲהוינן בּה‪ ,‬מאי ׁשלתְך‪ .‬לפשוטו היא‬ ‫פַר ָ֔עה‬ ‫להצילה‪ ,‬ועוד‪ ,‬מה זכו ש ֵּ֣רי ְ‬ ‫שאלתך אֲׁשֶ ר ׁשָ אַּ לְ ְת מֵ עִ ֽמֹו‪ .‬אך בשימת‬ ‫שיקרא עליהם שם השם‪ ,‬ישר‬ ‫לב‪ ,‬כתיב ׁשלתְך חסר א'‪ .‬ולעומקו‬ ‫ולמפרע‪.‬‬ ‫של מקרא יאמר על דרך אל תקרי‪:‬‬ ‫אל תקרי ׁשלתְך אלא ִׁשלְ יתְך‪ .‬שלא‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ֲבּורּה ַ ֵֽוָֽיְ ִהי‪-‬לֹּ֤ ֹו‬ ‫יטיב בַ ע ִ֑‬ ‫ּולְ אַ ְב ָ֥רם ה ִ ָ֖‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר‪ׁ ,‬שֶ אֵ לּו הם‬ ‫ַועֲב ִדים֙‬ ‫ַוחֲמ ִ ָ֔רים‬ ‫צאן‪ּ-‬ובקר֙‬ ‫שני חדשים שבהם נברא העולם‪.‬‬ ‫ּוׁשפ ָ֔חת וַאֲ ת ָ֖נת ּוגְ מַ ִ ֵֽלים (יב‪,‬טז')‬ ‫ְ‬ ‫וכמסקנת התוספות במסכת ראש‬ ‫השנה כז‪( .‬ד''ה כמאן) בשם ר''ת‪:‬‬ ‫ּוׁשפ ָ֔חת וַאֲ ת ָ֖נת‬ ‫ַוחֲמ ִ ָ֔רים ַועֲב ִדים֙ ְ‬ ‫דבתשרי עלה במחשבה לִ בָ ְראֹות ולא‬ ‫נברא עד ניסן‪ .‬והרי בזכות אברהם‬ ‫יש ליתן את הדעת לחוסר הסדר‬ ‫נברא העולם שנאמר אֵ לֶה תֹולְ דֹות‬ ‫לכאורה שבפסוק‪ .‬שהרי היה לו לכתוב‬ ‫הַּ שָ מַּ ִים וְ הָ אָ ֶרץ ְב ִה ֵֽב ְראם‪ ,‬אל תקרי‬ ‫וַאֲ ת ָ֖נת ליד ַוחֲמ ִ ָ֔רים‪ ,‬והסדר הנכון‬ ‫ְב ִה ֵֽב ְראם אלא באברהם‪ .‬וכדברי בעל‬ ‫ּוׁשפ ָ֔חת‬ ‫צריך להיות כך‪ַ :‬ועֲב ִדים֙ ְ‬ ‫הטורים במקום‪ :‬בהבראם‪ .‬אותיות‬ ‫ַוחֲמ ִ ָ֔רים וַאֲ ת ָ֖נת‪ .‬ומדוע הפסיק הענין‬ ‫באברהם שבזכות אברהם נבראו‬ ‫של ַוחֲמ ִ ָ֔רים וַאֲ ת ָ֖נת על ידי ַועֲב ִדים֙‬ ‫שמים וארץ‪.‬‬ ‫ּוׁשפ ָ֔חת‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ואשר על כן שני השמות הק' של‬ ‫תשרי וניסן שבהם נברא העולם‬ ‫אלא יש לומר כפי שאמר אברהם‬ ‫במחשבה ובמעשה‪ ,‬בזכות אברהם‪,‬‬ ‫לאליעזר עבדו ולישמעאל בנו‪:‬‬ ‫נשלחו להציל את שרה‪.‬‬ ‫(כב‪,‬ה') ַּוי ֹאמֶ ר אַּ בְ ָרהָ ם אֶ ל נְ ע ָָריו ְׁשבּו‬ ‫לכֶם פה עִ ם הַ חֲמֹור‪ ,‬ודרש רבי‬ ‫וזכו שרי פרעה שיקראו על שמם‬ ‫תנחומא עַם הַ דֹומֶ ה ַלחֲמֹור‪ .‬ורצה‬ ‫כביכול‪ ,‬להודיע כל תוקף כוחה של‬ ‫לומר שהגם אם ישיג העבד השגות‬ ‫שרה ׁשֶ ֲעדַּ ִין נקראה ש ַרי‪ ,‬לידע‬ ‫קצת עליונות‪ ,‬הרי נשאר הוא עבד‪,‬‬ ‫להודיע ולהיוודע לעיני כל העמים‪ ,‬כי‬ ‫ואינו יותר טוב מן הבהמה‪ .‬שכן אמר‬ ‫ש ַרי אחת שקולה כנגד שבעים שרי‬ ‫לאליעזר עבדו‪ :‬עַם הַ דֹומֶ ה ַלחֲמֹור‪.‬‬ ‫האומות‪ ,‬כאומה אשר תצא ממנה‪,‬‬ ‫וכמובא במסכת ברכות [דף טז‪]:‬‬ ‫ששקולה תהיה כנגד שבעים האומות‪.‬‬ ‫בדברי ר' אליעזר לתלמידיו‪ :‬עבדים‬ ‫^^^^‬ ‫ושפחות אין אומרים עליהם ברכת‬ ‫אבלים ולא תנחומי אבלים אלא מה‬ ‫אומרים עליהם כשם שאומרים לו‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫המדרגה הרוחנית שהגעת אליה‬ ‫לאדם על שורו ועל חמורו שמתו‪:‬‬ ‫בעבודתך‪ .‬ולכן כרת עמו ברית בין‬ ‫המקום ימלא לך חסרונך כך אומרים‬ ‫הבתרים כדי להעלותו למקום רוחני‬ ‫לו על עבדו ועל שפחתו המקום ימלא‬ ‫גבוה שמשם יראה וכו'‪ .‬ומאותו מקום‬ ‫לך חסרונך‬ ‫רוחני גבוה המשיך לומר לו לך לך‪.‬‬ ‫וכנ"ל‪ .‬שימשיך בעלייתו זו‪ ,‬שלב אחר‬ ‫^^^^‬ ‫שלב‪ .‬ועל דרך הצח‪ ,‬פעמַּ ִים לך הם‬ ‫ַויַעַ ל ֩ אַ ְב ֶ֨רם ִמ ִמ ְצ ַ ָ֜ריִ ם ֠הּוא וְ ִא ְׁש ּ֧תֹו‬ ‫מיעוט רבים שנים‪ ,‬וכאילו אומר לו‬ ‫וְ כל‪-‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬לָ֛ ֹו וְ לָ֥ ֹוט עִ ָ֖מֹו הַ ֶנֵָֽֽגְ בה‬ ‫לך‪ ,‬לך‪ ,‬לך‪ ,‬לך והיינו שאמר אברהם‬ ‫(יג‪,‬א')‬ ‫לאליעזר ה' אשר התהלכתי לפניו‪.‬‬ ‫גילה‬ ‫עִ ָ֖מֹו‪.‬‬ ‫וְ כל‪-‬אֲ ׁשֶ ר‪-‬לָ֛ ֹו וְ לָ֥ ֹוט‬ ‫(כד‪,‬מ')‪.‬‬ ‫הכתוב שלוט אינו בכלל וְ כל‪-‬אֲׁשֶ ר‪-‬‬ ‫^^^^‬ ‫לָ֛ ֹו‪ .‬היינו דכתיב לעיל (יב‪,‬ה') וְ אֶ ת‪-‬‬ ‫לֵּ֣ ֹוט בֶ ן‪-‬א ָ֗ ִחיו לחוד‪ ,‬וְ אֶ ת‪-‬הַ נֶ ָ֖פֶׁש אֲ ׁשֶ ר‪-‬‬ ‫וְ שַ ְמ ִ ָ֥תי ֶ ֵֽאת‪-‬ז ְַרעֲךָ֖ ַכע ֲַפֵּ֣ר ה ִ֑א ֶרץ‬ ‫ע ֵּ֣שּו ְבח ִ֑רן לחוד‪ .‬לומר לך שלוט לא‬ ‫יּוכֵּ֣ל ִָ֗איׁש לִ ְמנֹות֙ אֶ ת‪-‬‬ ‫אֲׁשר | ִאם‪ַ -‬‬ ‫ֶ ֵּ֣‬ ‫היה בין הנפשות אשר עשו בחרן‪ .‬ואף‬ ‫ע ֲַפֵּ֣ר ה ָ֔א ֶרץ ַ ֵֽגם‪-‬ז ְַרעֲךָ֖ יִ מ ֶנֵֽה (יג‪,‬טז')‬ ‫בעלותם ממצרים חזרה לכנען לא‬ ‫נחשב בכלל וְ כל‪-‬אֲׁשֶ ר‪-‬לָ֛ ֹו‪ ,‬לאברהם‪.‬‬ ‫על דרך המוסר‪ ,‬בזכות ששם עצמו‬ ‫כעפר כדכתיב ואנכי עפר ואפר‪ ,‬זכה‬ ‫^^^^‬ ‫לברכת וְ שַּ ְמ ִ ֵ֥תי ֶ ֽאת‪-‬ז ְַּרעֲָך֖ ַכע ֲַפֵּ֣ר ה ִ֑א ֶרץ‪.‬‬ ‫וזה שאנו אומרים ונפשי כעפר לכל‬ ‫שא נֹּ֤א עי ֶ֙ניך֙ ְּור ָ֔אה ִמן‪-‬הַ מ ָ֖קֹום‬ ‫ֵּ֣‬ ‫תהיה‪ .‬שנזכה להידבק במידת אברהם‬ ‫ׁשם צ ָ֥פנה ונֶ ָָֽ֖גְ בה‬ ‫ִ֑‬ ‫אֲׁשֶ ר‪-‬אַ ֵּ֣תה‬ ‫להיות כעפר‪ ,‬ומתוך כך נזכה לברכת‬ ‫ו ָ֥ק ְדמה ויֵֽמה‪ ( .‬יג‪ .‬יד')‬ ‫ה' כפי שהתברך אברהם‪ .‬וְ שַּ ְמ ִ ֵ֥תי ֶ ֽאת‪-‬‬ ‫ז ְַּרעֲָך֖ ַכע ֲַפֵּ֣ר ה ִ֑א ֶרץ וגו'‪ .‬והיינו נפשי‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מאי ִמן‪-‬הַ מ ָ֖קֹום אֲׁשֶ ר‪-‬‬ ‫כינוי לנפשות צאצאיו היוצאים ממנו‪.‬‬ ‫אַּ ָ ּ֣תה ָ ָׁ֑שם‪ ,‬הרי מילתא דפשיטא היא‬ ‫שממקום שהוא שם משם יראה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫אלא י"ל דכוונת הקב"ה ִמן‪-‬הַ מ ָ֖קֹום‬ ‫הרוחני אשר אתה נמצא בו‪ .‬מן‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫גם זו לטובה‬ ‫לְ א ְרכָּ֖ה‬ ‫֚קּום ִה ְתהַ ֵּ֣לְך ב ָ֔א ֶרץ‬ ‫ּולְ ר ְח ִ֑בּה ִ ָ֥כי לְ ךָ֖ אֶ ְת ֶנֵֽנה‪( :‬יג‪,‬יז)‬ ‫סוד הַּ ְמנַגְ נא‬ ‫֚קּום וגו' ִ ָ֥כי לְ ךָ֖ אֶ ְת ֶנֵֽנה‪.‬‬ ‫ּוברּוְך֙ ֵּ֣אל עֶ לְ יָ֔ ֹון אֲ ׁשֶ ר‪ִ -‬מ ָ֥גָֽן צ ֶ ָ֖ריך‬ ‫ְבי ֶ ִ֑דך וגו' ‪( .‬יד‪,‬ב')‬ ‫והרי לא נתנה אלא לבניו‪ .‬אלא כאן‬ ‫רמז לו שיקום בתחיית המתים‪,‬‬ ‫יש לעיין מהו ִמ ָ֥גָֽן‪ .‬ובתנחומא מובא‬ ‫שנאמר ֚קּום‪ ,‬ואז יתן לו הקב"ה את‬ ‫שעשה לו הקב"ה ְמנַגְ נא‪ .‬ופירושו‬ ‫הארץ שנא' ִ ָ֥כי לְ ךָ֖ אֶ ְת ֶנֵֽנה‪ ,‬את הארץ‬ ‫"מערכת ֲחכָמָ ה"‪ .‬וכדאמרי אינשי‬ ‫אשר ישבו בה בניך‪ .‬וכפי שנאמר‬ ‫"מַ נְ ַגנֹון חכם"‪.‬‬ ‫בקריאת שמע (פרשת עקב יא‪,‬ט')‬ ‫למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה אשר‬ ‫וכוונתו לאותו עפר וקש שהפכו‬ ‫נשבע ה' לאבותיכם לתת להם‪ .‬לתת‬ ‫לחרבות ולקשת וחיצים במלחמת‬ ‫לכם לא נאמר אלא לתת להם‪ .‬מכאן‬ ‫אברהם עם המלכים‪ ,‬כמובא בהפטרה‬ ‫לתחיית המתים מן התורה‪ .‬וכפירוש‬ ‫(ישעיהו מא‪,‬ב') יִ ֹּ֤תן ֶ ֵֽכעפר֙ חַ ְר ָ֔בֹו כְ ַ ָ֥קׁש‬ ‫רש"י בשם הספרי מז‪ .‬בד"ה לתת‬ ‫נִ ָ֖דף קַ ְׁש ֵֽתֹו‪ .‬וכן הוה בימי נחום איש‬ ‫להם‪ .‬לתת לכם אין כתיב כאן‪ ,‬אלא‬ ‫גמזו‪ .‬והיינו ְמנַגְ נא‪" ,‬מַ נְ ַגנֹון חכם"‪.‬‬ ‫לתת להם‪ ,‬מכאן מצינו למדים תחיית‬ ‫ואע"פ שמנגנון חכם זה הוא נִ סֵ י‬ ‫המתים מן התורה ‪.‬‬ ‫ּומ ִס ְת ֵרי סתריו של הקב"ה‪ ,‬הרי‬ ‫נסים ִ‬ ‫ועוד יש לומר שאמר לו קום התהלך‬ ‫נתן מנגנון זה ביד האדם להפעילו‪ .‬ואם‬ ‫בארץ העליונה‪ ,‬ועל ידי כך ִת ָכבֵ ׁש‬ ‫כן יש לשאול מה היא תכונת האדם‬ ‫הארץ התחתונה לבניך‪.‬‬ ‫שבידו יפקיד הקב"ה מנגנון חכם‬ ‫זה‪ .‬שלא הרי נחום איש גמזו כהרי‬ ‫השודדים שגם הם הביאו עפר מחצר‬ ‫ביתם‪ ,‬ולא עלתה להם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר ׁשֶ מַּ נְ גַּנֹון זה‬ ‫שנאמר בו י ֵ ִ֤תן ֶ ֵֽכעפר֙ חַּ ְר ֔בֹו כְ ַ ָ֥קׁש נִ ָ ֖דף‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ויש להזכיר בענין זה מדרש‬ ‫קַּ ְׁש ֽתֹו‪ ,‬מופעל על ידי ענוה והודאה‬ ‫פליאה שאומר "הצדיקים נהנים מן‬ ‫בניסי ה'‪.‬‬ ‫הגזל"‪ .‬ובודאי לא כפשוטו‪ .‬ופירשו בו‬ ‫וכן מצינו באברהם אבינו שביטל‬ ‫גז"ל ר"ת גם זו לטובה‪ .‬שעל ידי‬ ‫ההודאה בכל ענין ׁשֶ יִ קְ ֵרהּו שגם זו‬ ‫עצמו כעפר‪ּ ,‬וכְ ַ ָ֥קׁש החשוב כאפר‪,‬‬ ‫לטובה‪ ,‬בזה הוא מנצח את היצר הרע‬ ‫באמרו (וירא‪,‬יח‪,‬כז') וְ אנ ִ ָ֖כי עפָ֥ר‬ ‫אשר רוצה להעמידו בנסיון‪ ,‬כעין מה‬ ‫ו ֵֽאפֶר‪ ,‬ובכך הודה על ניסי ה'‬ ‫שכתוב [שמואל ב כג‪,‬כא'] וַיִ גְ זל אֶ ת‬ ‫שהוציאֹו מכבשן האש‪ ,‬שלא נְתָ נֹו‬ ‫הַ חֲנִ ית ִמיַד הַ ִמ ְצ ִרי ַויַהַ ְרגהּו בַ חֲנִ יתֹו‪,‬‬ ‫להיות עפר ואפר‪.‬‬ ‫ומאחר ואמר גם זו לטובה‪ ,‬אין יותר‬ ‫ועל דרך הצח יש לומר שאותו עפר‬ ‫כח ביד השטן לקטרג‪ ,‬ובזה יופעל‬ ‫שהפך לחיצים‪ ,‬הוא העפר שאמר‬ ‫ה ְמנַגְ נא להצילו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו על עצמו וְ אנ ִ ָ֖כי עפָ֥ר‬ ‫ויש לעיין בדברי נחום איש גמזו‪ ,‬מה‬ ‫ו ֵֽאפֶר‪ ,‬שהענוה לא רק שהיא‬ ‫הוא זה שהיה אומר על כל דבר גם‪ .‬גם‬ ‫המפעילה את המנגנון‪ ,‬אלא היא היא‬ ‫זו לטובה‪ .‬והלא היה די לו לומר זו‬ ‫המנגנון עצמו ההופך לחצים על‬ ‫לטובה‪ .‬ומה הוא הגם‪.‬‬ ‫האויבים ואת הסובבים אותנו‬ ‫לאוהבים‪.‬‬ ‫ויש לומר כי כל מקרה אשר יקרה‬ ‫את האדם‪ ,‬במבט לאחור יוכל לראות‬ ‫וכן מצינו בנחום איש גמזו כמובא‬ ‫כי היה זה לטובה‪ .‬אך במבט לעתיד‬ ‫בתענית כא‪ .‬שביטל עצמו בפני‬ ‫או אפילו בהווה‪ ,‬קשה לראות את‬ ‫המציאות כאשר במקום הזהב נמצא‬ ‫המקרה הקשה שהוא לטובה‪ .‬לכן אמר‬ ‫באוצרו עפר‪ ,‬ואמר "גם זו לטובה"‬ ‫גם‪ .‬ופירושו‪ :‬כשם שכל המקרים‬ ‫ועל ידי כך נהפכו גרגירי העפר‬ ‫בעבר היו לטובה‪ ,‬כן יש להאמין שגם‬ ‫לחיצים וחרבות‪ .‬ובאומרו גם זו‬ ‫מקרה זה בהווה הוא לטובה‪.‬‬ ‫לטובה הודה אף הוא על ניסי ה'‬ ‫שעשה עמו עד עתה‪( .‬וכמובא לקמן)‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫שכאשר האדם מודה שהכל לטובה‪,‬‬ ‫ולכן זכו שניהם ל ְמנַגְ נא הזו‪ ,‬על ידי‬ ‫הענוה והודאה בניסי ה'‪.‬‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫יצים‪ ,‬ואשר על כן‬ ‫הנקרא ז ְִמיר ע ֲִר ִ‬ ‫בזה יש לו כח לגזור שאכן יהיה זה‬ ‫נִ ְתכְ נּו פסוקי דזמרה לפני התפילה כדי‬ ‫לטובה‪.‬‬ ‫שתוכל התפילה להפעיל את‬ ‫הַ ְמנַגְ נא‪.‬‬ ‫ובזה יובן מדוע אליהו הנביא לא‬ ‫^^^^‬ ‫התגלה אליו אלא רק לאחר שנחום‬ ‫איש גמזו אמר גם זו לטובה‪ .‬כלומר‬ ‫ו ַָ֥יאמֶ ר אַ ְב ָ֖רם אֶ ל‪ֵּ֣ ֶ -‬מלְֶך ְס ִ֑דם‬ ‫שבאמירתו זו הוא גזר לטובה‪ ,‬ומיד‬ ‫ְש ֵֽרֹוְך‪ַָ֔ -‬נעַ ל‬ ‫וגו' ִאם‪ִ -‬מחּוט֙ וְ ַעֵּ֣ד‬ ‫הופיע אליהו הנביא והצילו מיד המלך‬ ‫ִמכל‪-‬אֲ ׁשֶ ר‪ִ֑ -‬לְך וְ ֵּ֣לא‬ ‫וְ ִאם‪-‬אֶ ַ ָ֖קח‬ ‫באמרו כי זה הוא העפר של אברהם‬ ‫ֱׁש ְר ִתי אֶ ת‪-‬אַ ְב ֵֽרם‬ ‫אֲני הֶ ע ַ ָ֥‬ ‫אמר ִ ָ֖‬ ‫ת ָ֔ ַ‬ ‫אביהם ההופך לחרבות ולחיצים‪.‬‬ ‫[יד‪,‬כג']‬ ‫והוא סוד פעולתו של המנגנון‬ ‫יש ליתן טעם מדוע כאן סרב‬ ‫החכם‪ .‬ההודאה בהשגחת השם ובניסיו‬ ‫אברהם לקחת אפילו דבר מועט‪,‬‬ ‫מתוך ענוה והתבטלות‪.‬‬ ‫ובפרעה לא סרב ועוד אמר לְ ַ֙מעַן֙‬ ‫ועוד יש לומר על דרך הצח שמקורו‬ ‫ֲבּורְך וְ חיְ ָ֥תה נַפְ ִ ָׁ֖שי ִבגְ ל ֵֽלְך‬ ‫ִ ֵֽייטַ ב‪ֵּ֣ ִ -‬לי בַ ע ָ֔‬ ‫של הַ ְמנַגְ נא הוא מהיכל הנגינה‪,‬‬ ‫ופירש רש''י שם ויתנו לי מתנות‪.‬‬ ‫ומופעל על ידי השם הקדוש וְ ׁשר‬ ‫ויש לומר כלל גדול בהנהגותיו של‬ ‫היוצא מע"ב שמות מפסוקים ויסע‬ ‫אברהם אבינו מצינו כאן‪ .‬שכל מעייניו‬ ‫ויבא ויט‪( ,‬שמות י''ד פסוקים יט‪-‬כא)‪.‬‬ ‫היו לקדש שם שמים‪ .‬וזו אַּ מַּ ת המידה‬ ‫הוא הממונה על שירת העשבים‬ ‫שלו בכל ענין‪ .‬מה יקדש שם שמים‬ ‫ושירת היקום כולו‪ .‬ובעת אשר‬ ‫ומה חלילה להיפך‪.‬‬ ‫משמיעים בני ישראל את קול תפילתם‬ ‫ולכן בענין פרעה אמר ויתנו לי‬ ‫בניגון‬ ‫ותורתם בבתי הכנסיות‪,‬‬ ‫מתנות כפירש''י‪ ,‬כי ידע בנביאותו‬ ‫ובנעימת קול ערב (רש"י ברכות ו‪.‬‬ ‫שפרעה יודה כי מעם ה' יצא הדבר‪,‬‬ ‫ד"ה במקום רנה) מקיימים בזה אֲ ׁשֶ ר‪-‬‬ ‫ולכן אם יקח מתנותיו הרי יקדש בכך‬ ‫ִמ ָ֥גָֽן צ ֶ ָ֖ריך ְבי ֶ ִ֑דך‪ .‬והוא שהתכוון ר'‬ ‫את ה' שהוא הנותן את מתנותיו של‬ ‫עקיבא בשבח לימוד התורה שצריך‬ ‫פרעה‪ .‬ועוד‪ ,‬שבזה יהיה סימן לבנים‬ ‫להיות ְב ֶזמֶ ר‪ .‬כאומרו זַמר בכל יום‪,‬‬ ‫זֶמֶ ר בכל יום‪( .‬סנהדרין צט‪ .):‬והוא‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ַיֹוצא א ָ֜תֹו הַ ָ֗חּוצה ו ַ֙יאמֶ ר֙ הַ בֶ ט‪-‬נֵּ֣א‬ ‫ו ֶ֨‬ ‫ׁשֶ יֵצְ אּו ממצרים לעתיד לבא ברכוש‬ ‫תּוכָ֖ל‬ ‫ּוספר֙ הַ ֵּ֣כֹוכ ִָ֔בים ִאם‪ַ -‬‬ ‫הַ ש ָ֗ ַמיְ מה ְ‬ ‫גדול‪ .‬ויהיה גם בזה קידוש השם גדול‪.‬‬ ‫לִ ְס ֵּ֣פר א ִ֑תם ו ֵַּ֣יאמֶ ר ָ֔לֹו ָ֥כה יִ ְהיֶ ָ֖ה‬ ‫אבל כאן בעניין מלך סדום המולך על‬ ‫ז ְַר ֶ ֵֽעך‪( :‬טו‪,‬ה')‬ ‫אנשים שהם רעים וחטאים לה' ולבריות‪,‬‬ ‫ידע אברהם כי מלך סדום יחשוב שהוא‬ ‫ּוספר֙ הַ ֵּ֣כֹוכ ִָ֔בים‪.‬‬ ‫הַ בֶ ט‪-‬נֵּ֣א הַ ש ָ֗ ַמיְ מה ְ‬ ‫המעשיר את אברם לא יהיה בזה קידוש‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬הוציאו מחללו של עולם‬ ‫ה' אלא ההיפך חלילה‪ ,‬ולכן לא קבל‬ ‫והגביהו למעלה מן הכוכבים‪ ,‬וזהו‬ ‫ממנו‪.‬‬ ‫לשון הבטה‪ ,‬מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ויש לשאול מדוע הצריכו להגביהו‬ ‫מעל הכוכבים‪ ,‬והרי יכול לומר לו שא‬ ‫וְ ש ַרי֙ ֵּ֣אׁשֶ ת אַ ְב ָ֔רם ָ֥לא ילְ ָ֖דה לִ֑ ֹו וְ ָ֛לּה‬ ‫עיניך וראה‪ ,‬ויסתכל מלמטה למעלה‪.‬‬ ‫ּוׁש ָ֥מּה ה ֵֽגר (טז‪,‬א')‬ ‫צ ָ֖רית ְ‬ ‫ִׁשפְ חָ֥ה ִמ ְ ִ‬ ‫ועל דרך הפשט‪ ,‬בהסתכלות מלמעלה‬ ‫בשימת לב‪ ,‬המילה לִ֑ ֹו מוטעמת‬ ‫יראה את כלל הכוכבים הרבה מעבר‬ ‫באתנחתא‪ ,‬שהיא כהפסקה‪ ,‬ולפשט‬ ‫למה שיוכל לראות מלמטה‪ ,‬ולכן‬ ‫הכתוב יחולק הפסוק לשנים‪ָ֥ :‬לא ילְ ָ֖דה‬ ‫הגביהו למעלה מן הכוכבים כדי ליתן‬ ‫ּוׁש ָ֥מּה ה ֵֽגר‪.‬‬ ‫לִ֑ ֹו ‪ -‬וְ ָ֛לּה ִׁשפְ חָ֥ה ִמ ְ ִצ ָ֖רית ְ‬ ‫יותר תוקף להבטחתו‪ָ֥ :‬כה יִ ְהיֶ ָ֖ה‬ ‫ז ְַר ֶ ֵֽעך‪.‬‬ ‫ועל דרך הדרש קרי ביה ללא‬ ‫האתנחתא‪ ,‬ויתקבל‪ :‬וְ ש ַרי֙ ֵּ֣אׁשֶ ת אַ ְב ָ֔רם‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך‬ ‫לא ילְ דה לֹו וְ לּה‪ .‬לומר לך שאברהם‬ ‫המוסר יש לומר‪ ,‬דכל המציאות של‬ ‫היה עקר כשרה‪ ,‬ועל ידי שנתנה לו את‬ ‫אברהם אבינו היתה התבטלות כלפי‬ ‫הגר‪ ,‬נרפאו גם הוא גם שרה‪.‬‬ ‫הבורא ית'‪ .‬והיא מציאות של עפר‬ ‫ואפר ובמציאות זו לא שייך לשאת את‬ ‫עיניו למעלה אלא כדרך שהיה אברהם‬ ‫^^^^‬ ‫אבינו נוהג להשפיל מבטו‪ ,‬ולהביט‬ ‫מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ִ ֵּ֣כי ה ָ֔רתה וא ַ ָ֖קל ְבעינֶ ִ֑יה יִ ְׁש ָ֥פט ה'‬ ‫וכדי לא לשנות את ההנהגה של‬ ‫ינֵֽיׄ ך (טז‪,‬ה')‬ ‫ב ִינָ֥י ּוב ֶ‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬הגביהו הקב"ה מעל‬ ‫הכוכבים כדי שיראה אם יוכל לספור‬ ‫מובא במדרש רבה [פרשה מה] ִרבִ י‬ ‫אותם מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫תַּ נְ חּומָ א אָ מַּ ר בְ ׁשֵ ם ִרבִ י חִ יָא ַּרבָ ה וְ ִרבִ י‬ ‫בֶ ֶרכְ יָה אָ מַּ ר בְ ׁשֵ ם ִרבִ י חִ יָא‪ ,‬כל ִמי‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שלא תחלש דעתו‬ ‫ׁשֶ ִה ְר ִתיק [מלשון מתחבר ומתקשר] אַ חַ ר‬ ‫על צאצאיו שיהיו בעלי גאוה ח"ו‪ ,‬לכן‬ ‫ִמדַ ת הַ ִדין‪ ,‬לא יצא ׁשפּוי [מלשון שקט‬ ‫אמר לו מלמעלה למטה שאין גבהות‬ ‫ושלו] ִמתַ חַ ת ידֶ יה‪ְ ,‬ראּויָה הָ יְ תָ ה שָ ָרה‬ ‫לפני המקום גם לא במקום הכוכבים‪.‬‬ ‫לְ הַּ גִ י ַּע לְ ׁשָ נָיו ׁשֶ ל אַּ בְ ָרהָ ם‪ ,‬וְ עַּל יְ דֵ י‬ ‫ועל דרך הטעמים יאמר בדרך‬ ‫ׁשֶ אָ ְמ ָרה (בראשית טז‪ ,‬ה)‪ :‬י ְִׁשפֹ ט ה'‬ ‫הצח‪ ,‬כי המלה הַ ש ָ֗ ַמיְ מה מוטעמת‬ ‫לׁשים‬ ‫בֵ ינִ י ּובֵ ינֶיָך‪ ,‬נִ ְמנְעּו מֵ חַּ יֶיהָ ְׁש ִ‬ ‫ּוׁשמֹונֶה ׁשָ נָה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ברביע [רביעי] ומובנו בארמית‬ ‫"רובץ"‪ .‬וכן הנגינה מתנגנת מטה‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫וכפרש''י שהוציאו מחללו של עולם‬ ‫שכוונת המדרש שמניין ‪ 38‬הם כמנין‬ ‫והגביהו למעלה מן הכוכבים‪ ,‬וזהו‬ ‫האותיות שיש מ"ותרא" עד "וביניך"‪:‬‬ ‫לשון הבטה‪ ,‬מלמעלה למטה‪.‬‬ ‫יִׁשפֹ ט‬ ‫וַּתֵ ֶרא כִ י הָ ָרתָ ה וָאֵ קַּ ל בְ עֵינֶיהָ ְ‬ ‫וכאומרו‪ :‬הַ בֶ ט‪-‬נֵּ֣א מלמעלה למטה‪,‬‬ ‫יהו'ה בֵ ינִ י ּובֵ ינֶיָך‪ .‬מניין אותיות ‪.38‬‬ ‫מיְ מה‪.‬‬ ‫הַ ש ָ֗ ַ‬ ‫והמהרז''ו על מדרש רבה תמה‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬ה"מ" המוטעמת‬ ‫כיצד הוא החשבון‪ .‬כי בין ‪ 175‬שנה‬ ‫שחי אברהם ו ‪ 127‬שנה שחיתה שרה‬ ‫מיְ מה ֶ‬ ‫תֹורה על כך‬ ‫ברביע במלה הַ ש ָ֗ ַ‬ ‫הרי ‪ 48‬שנה‪ .‬ובמדרש נאמר ְראּויָה‬ ‫שהגביהו על מנת שיביט מַ טָ ה‪.‬‬ ‫הָ יְתָ ה שָ ָרה לְ הַּ גִ י ַּע לְ ׁשניו ׁשֶ ל אַ ְברהם‪,‬‬ ‫וְ עַּל יְ דֵ י ׁשֶ אָ ְמ ָרה (בראשית טז‪ ,‬ה)‪:‬‬ ‫^^^^‬ ‫י ְִׁשפֹ ט ה' בֵ ינִ י ּובֵ ינֶיָך‪ ,‬נִ ְמנְעּו מֵ חַּ יֶיהָ‬ ‫ּוׁשמֹונֶה ׁשנה‪.‬‬ ‫לׁשים ְ‬ ‫ְׁש ִ‬ ‫ו ֶַ֨תאמֶ ר ש ַ ֵּ֣רי אֶ ל‪-‬אַ ְברם֮ חֲמ ִ ֵּ֣סי עלֶי ָ֒ך‬ ‫אנ ָ֗ ִכי נ ַ ֹּ֤ת ִתי ִׁשפְ ח ִתי֙ ְבחיקֶָ֔ ך ו ַ֙ת ֶרא֙‬ ‫והרי חסר למניין עשר שנים‪.‬‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫על היו"ד השניה שבמילה ּוב ֶינֵֽיׄ ך‪.‬‬ ‫ותירץ שהכוונה שהיתה ראויה שרה‬ ‫שנחלקה היוד לשנים‪.‬‬ ‫על כל פנים למות יחד עם אברהם‪,‬‬ ‫ולא לפניו‪ .‬והרי אברהם היה גדול‬ ‫ואשר על כן יש לומר לעומקו של‬ ‫ממנה בעשר שנים‪ ,‬ולכן כשנפטר‬ ‫מקרא‪ ,‬שזה שאמרה חמסי‪ ,‬כעין‬ ‫אברהם בן ‪ 175‬שנה היתה ראויה‬ ‫גזילת העני בבתיכם‪ ,‬שאני מוכנה לתת‬ ‫לחיות על כל פנים עד מותו להיות בת‬ ‫את האות יו"ד שלי ולחלקה ביני‬ ‫‪ 165‬שנה במותה‪ .‬והרי חיתה רק ‪127‬‬ ‫וביניך‪ .‬ואינך מתפלל עלי בתמורה‪.‬‬ ‫שנה‪ .‬הרי שחסרו משנותיה ‪ 38‬שנה‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָ מֵ ר עוד‪,‬‬ ‫ו ִַתקְ רא ׁשם ה' הַ דבר אלֶיה אַ תה‬ ‫שנרמז ענין זה של חסרון שנותיה‬ ‫במילה ִׁשפְ ח ִתי‪ .‬וידרש‪ :‬אל תקרא‬ ‫יתי‬ ‫אל רֳ ִאי כִ י א ְמרה ֲהגַם הֲֹלם ר ִא ִ‬ ‫ִׁשפְ ח ִתי אלא שפיחתתי לי‪ .‬שפיחתתי‬ ‫אַ חֲרי ר ִאי‪( :‬בראשית טז' יג')‬ ‫לי משנותי בעבורך‪.‬‬ ‫יתי‬ ‫ֲהגַם הֲֹלם ר ִא ִ‬ ‫ועוד יש להבין מה הוא זה‬ ‫לעומקו של מקרא‪ ,‬ועל דרך הסוד‪,‬‬ ‫שאמרה חֲמ ִ ֵּ֣סי עלֶי ָ֒ך‪ ,‬ומדוע נקוד על‬ ‫יש לומר שהֲֹלם הוא המלאך היוצא‬ ‫יו''ד שבמלה וביניך‪ :‬י ְִׁש ֵ֥ ֹפט ה' בֵ ִינֵ֥י‬ ‫מהשם הקדוש של ע"ב‪ ,‬הל"ם‪ ,‬בהיפוך‬ ‫ּוב ֶינֵֽיׄ ך‪.‬‬ ‫אותיות מל"ה‪.‬‬ ‫מובא במדרש רבה‪[ :‬פרשה מז]‪:‬‬ ‫וכן בשמות פרק‪-‬ג אל תקרב הֲֹלם‪.‬‬ ‫אָ מַּ ר ִרבִ י יְהֹוׁש ַּע בֶ ן קָ ְרחָ ה‪ ,‬יּו"ד ׁשֶ נָטַּ ל‬ ‫ולכן יש לומר‪ ,‬תא חזי מה בין אדון‬ ‫הַּ קָ דֹוׁש בָ רּוְך הּוא ִמ ָֹש ַּרי‪ ,‬נֶחְ לַּק חֶ צְ יֹו‬ ‫הנביאים לשפחת הנביא‪ .‬שבמשה‬ ‫לְ שָ ָרה וְ חֶ צְ יֹו לְ אַּ בְ ָרהָ ם‪.‬‬ ‫נאמר ַּוי ְַּסתֵ ר מֹ ׁשֶ ה ָפנָיו כִ י י ֵָרא מֵ הַּ בִ יט‬ ‫כלומר‪ :‬שהיו"ד של שרי‪ ,‬שכך נקראה‬ ‫אל האלהים ואצל הגר להבדיל כתוב‬ ‫לפני ששינה הקב"ה את שמה‪ ,‬אותה‬ ‫הגם הלם ראיתי אחרי ראי‪ .‬שהציצה‬ ‫יו"ד נחלקה לשנים‪ ,‬ה'‪ ,‬ה'‪ .‬ה' לשרה‬ ‫לראות ראיה אחר ראיה‪ .‬לכן משה‬ ‫זכה ל"ותמונת ה' יביט"‪ ,‬ואילו היא לא‬ ‫וה' לאברהם‪ .‬ומעתה נקרא אברם‬ ‫זכתה אלא לבן שיהיה פרא אדם ידו‬ ‫אברהם ושרי שרה‪ .‬ולכן יש נקודה‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ו ְֶהיָ֥ה ת ִ ֵֽמים‪ .‬ודרשוהו על המילה‪ .‬וכן‬ ‫בכל ויד כל בו‪ .‬וכן בשמות פרק‪-‬ג אל‬ ‫פירש רש''י‪ :‬ולפי מדרשו‪ ,‬התהלך‬ ‫תקרב הֲֹלם‪.‬‬ ‫לפני במצות מילה‪ ,‬ובדבר הזה תהיה‬ ‫תמים‪ .‬ואשר על כן יש לומר לעומקו‬ ‫ועוד י"ל דהל"ם שהוא אחד משמות‬ ‫של מקרא‪ :‬כאן נעץ הכתוב סופה של‬ ‫ע"ב כנ"ל מפסוקים ויסע ויבא ויט‪,‬‬ ‫הפרשה בתחילתה ותחילתה בסופה‪,‬‬ ‫(שמות י''ד פסוקים יט‪-‬כא)‪ .‬בהיפוך‬ ‫לפרסם חביבותו של אברהם לפניו‪.‬‬ ‫אותיות‪ :‬מלה‪ .‬וכתוב בתיקונים‬ ‫בזוה''ק לכוון ע''ב שמות אלו בפרשת‬ ‫שבתחילת הפרשה אמר ו ְֶהיָ֖ה ְבר ֵֽכה‪.‬‬ ‫והיה אם שמע‪ .‬שם קדוש מע''ב כנגד‬ ‫וגילה כאן הכתוב מה היא הברכה‬ ‫כל תיבה‪.‬‬ ‫שהבטיחו בתחילה‪ ,‬היא ברכת ברית‬ ‫המילה‪ ,‬בסופה של הפרשה‪.‬‬ ‫והשם הק' מלה‪ ,‬מכוון הוא כנגד‬ ‫התיבה ארצכם אשר בפרשה שניה של‬ ‫וכאומרו‪ :‬ו ְֶהיָ֖ה ְבר ֵֽכה‪ ,‬אימתי תתקיים‬ ‫ק"ש‪ .‬ובאשר כן ממונה הוא על‬ ‫בך הברכה במלואה‪ ,‬כשיתקיים בך‬ ‫השראת השכינה בארץ‪ .‬והגר שהיה‬ ‫ו ְֶהיָ֥ה ת ִ ֵֽמים‪.‬‬ ‫לבה גס בשכינה‪ ,‬לא זכתה לה‬ ‫ולצאצאיה לנחול את הארץ‪ ,‬ומשה‬ ‫ועוד בעניין הברית‪ ,‬נאמר באברהם‬ ‫רבנו שהסתיר פניו‪ ,‬זכה להנחיל את‬ ‫ברית ונאמר בנח ברית‪.‬‬ ‫הארץ ליהושע ולכל עמו‪.‬‬ ‫יתי‬ ‫נאמר באברהם ברית‪ֲ :‬א ֕ ִני ִהנָ֥ה ְב ִר ִ ָ֖‬ ‫וגו' וְ היֹּ֤ה ִׁש ְמך֙ אַ ְבר ָ֔הם וגו' ַּוהֲקִ מֹ ַּ֨ ִתי‬ ‫^^^^‬ ‫ּובין ז ְַּרעֲָךֶ֧‬ ‫יתי בֵ ִינּ֣י ּובֵ י ִֶ֗נָך ַּ֨ ֵ‬ ‫אֶ ת‪-‬בְ ִר ֶּ֜ ִ‬ ‫אַּ ח ֶ ֲ֛ריָך לְ דֹ רֹ ָ ֖תם לִ בְ ִ ּ֣רית עֹולָ ָ֑ם לִ הְ י֤ ֹות לְ ָך֙‬ ‫דרשת ו ְֶהיָ֥ה ת ִ ֵֽמים‬ ‫אֹלהים ּוֽ לְ ז ְַּרעֲָך֖ אַּ ח ֶ ֲֽריָך‪{ :‬יז‪,‬ד'‪-‬ז'}‬ ‫ֵ ֽל ִ֔‬ ‫וַיְ ִ ֵּ֣הי אַ ְב ָ֔רם בֶ ן‪ִ -‬ת ְׁש ִ ָ֥עים ׁשנָ֖ה וְ ֵּ֣תׁשַ ע‬ ‫ֹלהים ֹּ֤זאת‬ ‫ונאמר בנח ברית‪ :‬ו ֵַּ֣יאמֶ ר אֱ ָ֗ ִ‬ ‫הוה אֶ ל‪-‬אַ ְב ָ֗רם ו ַֹּ֤יאמֶ ר‬ ‫ׁש ִנִ֑ים וַי ֶ֨רא יְ ָ֜‬ ‫ֲאׁשֶ ר‪-‬אֲ ִנֵּ֣י נ ָ֗תן בינִ י֙‬ ‫ֵֽאֹות‪-‬הַ ְב ִרית֙‬ ‫אליו֙ אֲ נִ י‪ֵּ֣ -‬אל ׁשַ ָ֔ ַדי ִה ְתהַ ָ֥לְך לְ פנַ ָ֖י‬ ‫ֲׁשר ִא ְתכֶ ָ֑ם‬ ‫ּוב֛ין כָל‪-‬נֶ ֵ֥פֶׁש חַּ יָ ֖ה א ֶ ּ֣‬ ‫ּוביני ֶָ֔כם ֵ‬ ‫ֵּ֣‬ ‫ו ְֶהיָ֥ה ת ִ ֵֽמים (יז‪,‬א')‬ ‫עֹולם‪ :‬אֶ ת‪-‬קַּ ְׁש ִּ֕ ִתי נ ַּ ָ֖ת ִתי ֶ ֽבעָנָ ַָֽ֑ן וגו'‬ ‫לְ דֹ ֖רֹ ת ָ ֽ‬ ‫{ט‪,‬יב‪-‬יג'}‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫ובהשגחתו‪ ,‬ניתנה לו ולדורותיו אות‬ ‫תא חזי מה בין אברהם לנח‪ :‬נח‬ ‫הברית החתומה בבשר דווקא‪ ,‬בסוד‬ ‫שירד מדרגתו הנבואית ונקרא איש‬ ‫הבט נא השמימה מלמעלה למעלה‬ ‫האדמה‪ ,‬עד אשר וישת וישכר ויתגל‬ ‫למשוך על ידה משמי שמים עליונים‬ ‫וגו' נזקק לברית שמימית‪ ,‬עשויה‬ ‫חוט של חסד ושפע ברכת ההשגחה‬ ‫בידי שמים‪ ,‬היא הקשת בענן כדי‬ ‫הפרטית על צאצאיו לדורות עולם‪.‬‬ ‫להשיבו לדרגתו אל בוראו‪ .‬אולי‬ ‫יעלה את כל דורו עמו‪.‬‬ ‫והוא סוד המצוות כולן שניתנו על‬ ‫ידי משה רבנו הנקרא איש האלהים‪,‬‬ ‫אברהם שעלה ונתעלה בכל דרגות‬ ‫להוריד על ידי מעשה המצוות שפע‬ ‫רוחניות ונשגבות‪ ,‬נזקק לברית‬ ‫הקדושה ליחדא שמא דקודשא בריך‬ ‫ארצית העשויה בידי אדם‪ ,‬היא אות‬ ‫הוא ושכינתיה ולהמליכו עלינו‪ ,‬משמי‬ ‫הברית החתומה בבשרו‪ ,‬ובשמרו‬ ‫מרומא עילאה בית שכינתיה‪ ,‬עד על‬ ‫אותה הוא מוריד השפע מן השמים‬ ‫ארעא עובד גבורתיה‪.‬‬ ‫ארצה‪ ,‬לו ולבניו אחריו לדורות עולם‪.‬‬ ‫והוא מעין מה שנאמר לעיל בענין‬ ‫וזה סוד אומרו (לקמן יז‪,‬יז') וַיִ ּ֧פל‬ ‫הַ בֶ ט‪-‬נֵּ֣א הַ ש ָ֗ ַמיְ מה (טו‪,‬ה') כמבואר‬ ‫אַ ְברהָ֛ם עַ ל‪-‬פנָ֖יו‪ ,‬שבנפילה זו הוריד‬ ‫שם שהוא הבטה מלמעלה למטה‪,‬‬ ‫שפע הברכה לקיים מאמר ה' (לקמן‬ ‫להוריד שפע הברכה וההשגחה כאן על‬ ‫כא‪,‬יב') כִ י ְביִ ְצחק יִ קרא לְ ך ֵֽז ַָֽרע‪.‬‬ ‫הארץ‪ ,‬מתוך התבטלות של אנכי עפר‬ ‫כיצד‪ :‬לפי שנאמר וַיִ ּ֧פל אַ ְברהָ֛ם‬ ‫ואפר‪ .‬והוא סוד המילה שנתנה‬ ‫עַ ל‪-‬פנָ֖יו וַיִ ְצחִ֑ק ו ֵַּ֣יאמֶ ר ְבלִ ָ֗בֹו הַ לְ ֶבֹּ֤ן‬ ‫לאברהם ולא לנח‪ .‬שנח נולד מהול לא‬ ‫כל כך מצד דרגתו אלא מצד שלא היה‬ ‫מ ֵֽאה‪ׁ-‬שנה֙ יִ ּו ָ֔לד‪ ,‬בזה הוריד השפע‬ ‫ראוי כאברהם למשוך השפע מלמעלה‬ ‫ׁשֶ יִ ּולד לו לְ ֶבֹּ֤ן מ ֵֽאה‪ׁ-‬שנה֙ בן ושמו‬ ‫למטה‪ .‬ולכן ניתנה לו הקשת בענן כדי‬ ‫יִ ְצחק‪ ,‬ולפי שאמר בנפילתו על‬ ‫שיתעלה‪ ,‬ואולי יעלה בידו להעלות גם‬ ‫פניו וְ ִֶ֨אם‪-‬ש ָ֔רה הֲבַ ת‪ִ -‬ת ְׁש ִ ָ֥עים ׁשנָ֖ה‬ ‫את דורו‪.‬‬ ‫ת ֵֽלד בזה הוריד השפע שש ָ֔רה‬ ‫תהיה אם בַ ת‪ִ -‬ת ְׁש ִ ָ֥עים ׁשנָ֖ה ותלד‬ ‫אבל באברהם שכל הווייתו היא כבר‬ ‫גם בַ ת‪ ,‬וכפי שאמרו בת היתה לו‬ ‫למעלה‪ ,‬שהיתה בו אמונה תמימה בה'‬ ‫כז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫אברהם‪ ,‬שכן גימטרי' בהבראם‬ ‫ובכל שמה‪[ .‬ולפי דעה ראשונה‬ ‫באברהם‪ ,‬הם רמ"ח אברים‪ .‬שע"י‬ ‫בתוספות בבא בתרא קמא‪ ,‬שהיתה בת‬ ‫המילה נשלמו כל רמ"ח אבריו‪ ,‬על ידי‬ ‫שרה‪ .‬וגם לפי דעה שניה שם שהיתה‬ ‫המל אותו ברחמיו‪ .‬ועִ מו נשלמה‬ ‫בת הגר‪ ,‬הרי בזכות שרה נולדה]‪,‬‬ ‫בריאת שמים וארץ‪ ,‬וכפירוש בעל‬ ‫וכנ''ל שבנפילה זו לפני ה' הוריד שפע‬ ‫אותיות‬ ‫בהבראם‪.‬‬ ‫הטורים‪:‬‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫באברהם בזכות אברהם נבראו‬ ‫^^^^‬ ‫שמים וארץ‪.‬‬ ‫וְ ֶ֨ ַא ְבר ָ֔הם בֶ ן‪ִ -‬ת ְׁש ִ ָ֥עים ו ָ֖תׁשַ ע ׁשנִ֑ה‬ ‫ועל דרך הצח נאמר ְב ִהמלָ֖ ֹו כראשי‬ ‫שר ע ְרל ֵֽתֹו (י"ז‪ ,‬כד')‬ ‫ְב ִהמלָ֖ ֹו ְב ַ ָ֥‬ ‫תיבות‪ְ :‬ב ֵעת ה' מַ לֹו [לאברהם]‪.‬‬ ‫ְב ִהמלָ֖ ֹו ‪ -‬ברש"י בהפעלו‪ .‬כמו‬ ‫^^^^‬ ‫בהבראם‪ .‬וברשי ישן מובא‪ ,‬שנתיירא‬ ‫אברהם מפני המילה‪ ,‬מה עשה הקב"ה‬ ‫הפטרה‬ ‫שלח ידו ואחז עמו‪ ,‬שנאמר וכרות עמו‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫לפרשת לך לך‬ ‫וי"ל שלכן נקט רש"י כמו ְב ִהב ְראם‪.‬‬ ‫ישעיהו מ‪,‬כז‪-‬מא‪,‬טז'‬ ‫וכפי שדרשו [מדרש רבה יב‪,‬י] בְ ''הֵ ''‬ ‫בְ ָראָ ם‪ .‬באות ''ה''‪ .‬וי''ל באות ה''א‬ ‫לפשוטו של מקרא‪ ,‬נקבעה הפטרה זו‬ ‫לפרשת לך‪-‬לך‪ ,‬משום הפסוק [מא‪,‬ב]‬ ‫משם השם‪ .‬כן כאן אמור בהמלו‪,‬‬ ‫ִמי העִ יר ִמ ִמזְרח צֶ דֶ ק יִ קְ ראהּו לְ ַרגְ לֹו‬ ‫בְ ''הֵ '' מַּ לֹו‪ .‬בעזרת ה' מלו אברהם‬ ‫ּומלכִ ים י ְַר ְד‪ ,‬יִ תן‬ ‫יִ תן לְ פניו גֹויִ ם ְ‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫כֶעפר חַ ְרבֹו כְ קַ ׁש נִ דף קַ ְׁשתו‪.‬‬ ‫או כַלְך לדרך זו‪ ,‬באות ''ה'' שניתנה‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬נמצאו שלשה עניינים‬ ‫לו בשמו‪ ,‬מלו הקב"ה לאברהם‪.‬‬ ‫בפסוק זה השייכים לפרשה‪ .‬האחד‪,‬‬ ‫הוא ציוויו של הקב''ה לאברהם אבינו‬ ‫ומה שפירש"י לפשוטו של מקרא כמו‬ ‫לעזוב את מולדתו בארם ולילך לארץ‬ ‫בהבראם‪ ,‬י"ל לעומקו של מקרא‬ ‫המובטחת‪ .‬כפירוש רש''י‪ִ :‬מי העִ יר‬ ‫שבזה נשלמה קומתו הרוחנית של‬ ‫כח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫אתם כיצד עשיתם וניצחתם אמר ליה‬ ‫ִמ ִמזְרח מי העיר את אברהם להביאו‬ ‫אמר לו אליעזר לשם אייתי הקב"ה‬ ‫מארם שהוא במזרח‪ ,‬וכהמשך דברי‬ ‫לאברהם ואותביה מימיניה הביאו‬ ‫הנביא בפסוק ד‪ִ :‬מי פ ַעל וְ עשה קרא‬ ‫הקב''ה לאברהם והושיבו לימינו והוה‬ ‫הַ דרֹות מראׁש ֲאנִ י יהו'ה וגו'‪.‬‬ ‫שדינן עפרא והוו חרבי והיינו זורקים‬ ‫העניין השני‪ ,‬הוא פירסום שם ה'‬ ‫עפר והפך לחרבות‪ ,‬גילי והוי גירי‬ ‫שאברהם היה עושה בכל מקום אשר‬ ‫היינו זורקים קש והפך לקשת וחצים‬ ‫הלך‪ ,‬וכהמשך פירושו של רש''י‪ :‬צֶ דֶ ק‬ ‫שנאמר‪ :‬יִ תן כֶעפר חַ ְרבֹו כְ קַ ׁש נִ דף‬ ‫יִ קְ ראהּו לְ ַרגְ לֹו‪ :‬וצדק שהיה עושה‬ ‫קַ ְׁשתו‪.‬‬ ‫[הקב''ה] ‪ -‬היא היתה לקראת רגליו‬ ‫וכן מובא בבראשית רבה [לך לך‬ ‫[של אברהם] בכל אשר הלך‪ .‬וכגון‪:‬‬ ‫פרשה מג] רבי יהודה ור' נחמיה‪ ,‬ר'‬ ‫[פס' ח'] ו ִ ַּֽיבֶ ן‪ׁ֤ ָ -‬שם ִמז ַּ֨ ְֵב ַּ֙ח ַּ ֽלה' ַּויִקְ ָ ֖רא‬ ‫יהודה אמר אברהם היה משליך עליהם‬ ‫בְ ֵ ֵׁ֥שם ה'‪.‬‬ ‫עפר והוא נעשה חרבות‪ ,‬קש ונעשה‬ ‫העניין השלישי בפסוק השייך‬ ‫חצים‪ ,‬ורבי נחמיה אמר יתן עפר לא‬ ‫ּומלכִ ים י ְַר ְד‬ ‫לפרשה יִ תן לְ פניו גֹויִ ם ְ‬ ‫נאמר אלא כעפר הן היו משליכים‬ ‫הוא מלחמת המלכים וניצחונו של‬ ‫חרבות על אברהם ונעשין עפר‪ ,‬חצים‬ ‫אברהם עליהם כמובא בפרשה‪[ :‬פרק‬ ‫והן נעשים קש‪ ,‬הה"ד [ישע' מא‪,‬ג']‬ ‫חֹובה‬ ‫י''ד‪ ,‬פס' א‪-‬טו'] ַּויַּכֵ ָ֑ם ַּוַֽֽי ְִרדְ פֵם֙ עַּד‪ָ ֔ -‬‬ ‫יִ ְר ְדפם ַיעֲבֹור ׁשלֹום‪.‬‬ ‫ֲׁשר ִמ ְש ֖מ ֹאל לְ דַּ ָ ֽמשֶ ק‪ .‬וכן פירש רש''י‬ ‫א ֶ ֵ֥‬ ‫וכן מובא בתענית דף כא א בסיפור עם‬ ‫ּומלכִ ים י ְַר ְד ִי ְרדֶ ה במלכים‪.‬‬ ‫בנביא‪ְ :‬‬ ‫נחום איש גם זו‪ ,‬שאליהו הנביא נדמה‬ ‫ועוד יתאר הפסוק בנביא את אשר‬ ‫לאחד מעבדי המלך‪ ,‬ואמר לו אליהו‬ ‫רמזוהו חז''ל בדרשותיהם‪ ,‬כיצד ניצח‬ ‫למלך אולי זה כמו העפר של אברהם‬ ‫את המלכים יִ תן כֶעפר חַ ְרבֹו כְ קַ ׁש‬ ‫אביהם שהיה נהפך לחיצים‪ ,‬וניסהו‬ ‫נִ דף קַ ְׁשתו‪ .‬וכפי שסיפר אליעזר עבד‬ ‫ומצאו שכך הוא ומילא תיבתו של‬ ‫אברהם לְ ׁשם‪ ,‬בנו של נח את סוד‬ ‫נחום איש גם זו זהובים והיתה הרווחה‬ ‫ניצחונו של אברהם את ארבעת‬ ‫ליהודים‪.‬‬ ‫המלכים‪[ :‬סנהדרין קח‪" ]:‬אמר רב‬ ‫ועוד יש לומר בפסוק הנ''ל [מא‪,‬ב]‬ ‫חנה בר לואי‪ :‬אמר ׁשם ַּרבָ א לאליעזר‬ ‫ּומלכִ ים י ְַר ְד‪ ,‬יִ ְרדֶ ה‬ ‫מה שפירש רש''י ְ‬ ‫[עבד אברהם]‪ :‬כי אתו עלייכו מלכי‬ ‫במלכים‪ ,‬אפשר שיכוון הפסוק‬ ‫מזרח ומערב אתון היכי עבידיתו‬ ‫לנאמר בתהלים ע''ב [ז] יִ פְ ַרח ְבימיו‬ ‫כשבאו עליכם מלכי מזרח ומערב‪,‬‬ ‫כט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫לך לך‬ ‫אבדּו אַ נְ ׁשי ִריבֶ ך‪{ :‬יב} ְתבַ קְ ׁשם‬ ‫וְ י ְ‬ ‫צַ ִדיק וְ רב ׁשלֹום עַד ְבלִ י ירחַ ‪:‬‬ ‫וְ לא ִת ְמצאם אַ נְ ׁשי מַ צֻתֶ ך יִ ְהיּו כְ אַ יִ ן‬ ‫ּומנהר עַד אַ פְ סי‬ ‫[ח] וְ י ְר ְד ִמים עַד ים ִ‬ ‫ּוכְ אֶ ֶפס אַ נְ ׁשי ִמלְ חַ ְמתֶ ך‪{ :‬יג} כִ י אֲנִ י‬ ‫א ֶרץ‪ .‬יִ פְ ַרח ְבימיו צַ ִדיק זה אברהם‪,‬‬ ‫יהו'ה אֱֹלהֶ יָך מַּ ֲחזִיק יְ ִמינֶָך הָ אֹ מֵ ר לְ ָך‬ ‫וְ רב ׁשלֹום כנאמר לעיל ַיעֲבֹור ׁשלֹום‪,‬‬ ‫אַּ ל ִת ָירא אֲנִ י ֲעז ְַּר ִתיָך‪( :‬ס) {יד} אַּ ל‬ ‫כנאמר בפרשה‬ ‫עַד ְבלִ י ירחַ‬ ‫יִש ָראֵ ל אֲ נִ י‬‫ִת ְיר ִאי תֹו ַּלעַּת ַּיעֲקֹ ב ְמתֵ י ְ‬ ‫ֵיהֶ֧ם | לַּ ֛ ְילָה‪ ,‬וְ י ְר ְד‬ ‫{יד‪,‬טו'} ו ֵַּיֽחָ ֵַּ֨לק ֲעל ֶ‬ ‫ֲעז ְַר ִתיְך נְ אֻם יהו'ה וְ גאֲ לְך קְ דֹוׁש‬ ‫ּומנהר עַד אַ פְ סי א ֶרץ זה‬ ‫ִמים עַד ים ִ‬ ‫אברהם שנאמר בפרשה [יב‪,‬ז'] לְ ַַּּ֨ז ְרע ֲָ֔ך‬ ‫מֹורג‬‫יִ ְשראל‪{ :‬טו} ִהנה שַ ְמ ִתיְך לְ ַ‬ ‫ּומלָכִ ים‬ ‫אֶ ֵ ֖תן אֶ ת‪-‬הָ ָ ּ֣א ֶרץ הַּ ָ֑ז ֹאת‪ ,‬והיינו ְ‬ ‫חרּוץ חדׁש בַ ַעל פִ יפִ יֹות תדּוׁש ה ִרים‬ ‫ּומנָהָ ר עַּד אַּ פְ סֵ י‬‫י ְַר ְד‪ .‬וְ י ְר ְד ִמיָם עַּד יָם ִ‬ ‫ת ִשים‪:‬‬ ‫כַמץ‬ ‫ּוגְ בעֹות‬ ‫וְ תדק‬ ‫אָ ֶרץ‪.‬‬ ‫ּוסערה תפִ יץ‬‫{טז} ִתזְרם וְ רּוחַ ִתשאם ְ‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר כי‬ ‫אֹותם וְ אַ תה תגִ יל בַ יהו'ה ִבקְ דֹוׁש‬ ‫בהתבונן בשאר פסוקי הפטרה‪ ,‬הרי‬ ‫יִ ְשראל ִת ְתהַ לל‪:‬‬ ‫נבואת ישעיהו דרך ראיית חז''ל‬ ‫מתאימה גם לדורותינו וכפי שהתנבא‬ ‫ובכך יחיש לנו את גאולתנו ופדות‬ ‫ישעיהו‪ :‬קורא הדורות מראש‪.‬‬ ‫נפשנו בב''א‪.‬‬ ‫וכמובא בחסידות שהפרשה וההפטרה‬ ‫מלוות את עם ישראל בכל הדורות‬ ‫בכל אורחות חייו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וכדמסיים הנביא בהפטרה‪{ :‬ח} וְ אַּ תָ ה‬ ‫י ְִש ָראֵ ל עַּבְ דִ י ַּיעֲקֹ ב אֲׁשֶ ר בְ חַּ ְר ִתיָך ז ֶַּרע‬ ‫אַּ בְ ָרהָ ם אֹ הֲבִ י‪{ :‬ט} אֲׁשֶ ר הֶ ֱחזַּקְ ִתיָך‬ ‫אתיָך וָאֹ מַּ ר‬‫ִמקְ צֹות הָ אָ ֶרץ ּומֵ אֲצִ ילֶיהָ קְ ָר ִ‬ ‫לְ ָך עַּבְ ִדי אַּ תָ ה בְ חַּ ְר ִתיָך וְ ל ֹא ְמאַּ ְס ִתיָך‪:‬‬ ‫{י} אַ ל ִתירא כִ י עִ ְמך אנִ י אַּ ל ִת ְׁשתָ ע‬ ‫כִ י אֲנִ י אֱֹלהֶ יָך ִאמַּ צְ ִתיָך אַּ ף ֲעז ְַּר ִתיָך אַּ ף‬ ‫ימין צִ דְ קִ י‪{ :‬יא} הן יבׁשּו‬ ‫ְתמַּ כְ ִתיָך בִ ִ‬ ‫וְ יִ כלְ מּו כל הַ ֶנח ֱִרים בְך יִ ְהיּו כְ אַ יִ ן‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫גור‪-‬אריה צור | מודיעין עילית‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל ‪leshem895@gmail.com‬‬