gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim

שבוע: לך לך (2026-10-19)

פניני הצדיקים · Pninei Hatzadikim — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪1/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב ׁשְּ ֹלמה ק ַרח זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"ז בכסלו ה'תרצ"ו (‪ )5391‬בעיר צנעא‪ ,‬בירת תימן‪.‬‬ ‫בילדותו חלה והגיע עד שערי מוות‪ .‬לסבו היו קשרים עם בית המלוכה בתימן והוא הביא רופא‬ ‫מומחה שקבע כי אין סיכוי שיבריא‪ ,‬אולם בחסדי שמיים החלים‪ .‬בחודש תשרי ה'תש"י (‪)5393‬‬ ‫עלה עם משפחתו לארץ במבצע 'כנפי נשרים'‪ .‬המשפחה התיישבה במעברה בראש העין ולאחר‬ ‫מכן עברה לירושלים‪ .‬רבינו התחנך וספג תורה ויראה על ברכי זקנו הגדול‪ .‬בהמשך למד‬ ‫בישיבת 'מקור חיים'‪ ,‬שם שקד על תלמודו ימים ולילות עד שנפל למשכב מרוב שקידתו‪ .‬ראש‬ ‫הישיבה גער בו והורה לו להקדיש זמן גם למנוחת הגוף‪ .‬לאחר מכן למד בישיבת 'אור ישראל'‬ ‫בפתח תקווה‪ ,‬שם נודע בשקדנותו ובחריפותו‪ .‬למד גם בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תש"ך (‪ )5391‬נסע ללמוד בישיבת לייקווד שבארה"ב והיה מהיחידים שהבינו את שיעורי ראש‬ ‫הישיבה מרן הגאון ר' אהרן קוטלר‪ .‬לאחר כשנה חזר לארץ ועבר ללמוד בישיבת פוניבז' בבני‬ ‫ברק‪ .‬למד במשך כמה שנים בשקידה עצומה ומתוך דוחק כלכלי‪ .‬רבו‪ ,‬הגאון ר' יוסף שלמה‬ ‫כהנמן‪ ,‬העניק לו תמיכה כלכלית מכובדת ולאחר מספר שנים החזיר לו רבינו את כל הכסף‪.‬‬ ‫בשנים שלאחר קום המדינה בתקופת עליית 'כנפי נשרים'‪ ,‬למרות גילו הצעיר‪ ,‬כיתת את רגליו‬ ‫עם קבוצת פעילים במחנות העולים מדן ועד באר שבע כדי לסייע לעולים מבחינה רוחנית‪ .‬עמד‬ ‫בראש 'ארגון בני הישיבות יוצאי תימן'‪ .‬ייסד ישיבה לבני עדת תימן בשכונת 'נחלת אחים'‬ ‫בירושלים‪ .‬לאחר נישואיו למד בכולל האברכים של ישיבת פוניבז'‪ .‬קיבל סמיכה לרבנות ומשנת‬ ‫ה'תשכ"ה (‪ )5391‬שימש כרב הקהילה התימנית בבני ברק‪ .‬בהמשך התמנה לחבר הרבנות‬ ‫בעיר‪ .‬בשנת ה'תשמ"ו (‪ )5399‬לאחר פטירת הגאון ר' יעקב לנדא מונה לרבה הראשי הספרדי‬ ‫ולאב"ד של בני ברק מטעם משרד הדתות‪ .‬היה הרב הראשון של העיר שמינויו הוכר מטעם‬ ‫הרבנות הראשית לישראל‪ .‬כונה 'זקן רבני תימן'‪ .‬ענוותן‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬הרבה לבטל את‬ ‫עצמו אף בפני בחורי ישיבות צעירים‪ .‬פעל לשימור מסורת יהדות תימן ומנהגיה וחיבר ספרים‬ ‫רבים בהלכה‪ ,‬במחשבה ובפרשנות‪ .‬נפטר לאחר ייסורים קשים ומרים ב‪-‬י"ג במרחשוון‬ ‫ה'תשע"ט (‪ .)8159‬חי כ־‪ 99‬שנים‪ .‬ציונו בבית העלמין סנהדריה בירושלים‪ .‬לאחר פטירתו מונה‬ ‫בנו הגאון ר' עמרם למלא את מקומו כרב ביהמ"ד 'חניכי הישיבות' בבני ברק והוא משמש גם‬ ‫כרבה של קהילת 'תורת חיים ספרדים' בביתר עילית‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הגאון ר' עמרם (רבה האחרון של יהדות תימן ומחבר 'סערת תימן')‪ .‬אביו‪ :‬ר' יחיא‪.‬‬ ‫אמו‪ :‬מרת נעמי לבית חוברה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אסתר שרעבי (דור שישי לרבינו הרש"ש)‪.‬‬ ‫בנו‪ :‬הגאון ר' עמרם (מחבר 'מלכות אסתר' על ספר תהילים‪' ,‬שינון התוספות' ו'פלאי התביר')‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת רונית (נישאה לר' יצחק‬ ‫צדוק)‪ ,‬מרת איילה (נישאה לר' אליעזר גיספן)‪ ,‬מרת צילה (נישאה לר' חזקיהו סאמין)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' עמרם (סבו)‪ ,‬ר' יחיא‬ ‫(אביו)‪ ,‬ר' חיים צאלח‪ ,‬ר' ברוך יצחק לוין (רבו המובהק)‪ ,‬ר' יעקב ניימן‪ ,‬ר' יוסף רוזובסקי‪ ,‬ר' יוסף שלמה כהנמן (ראש ישיבת‬ ‫פוניבז')‪ ,‬ר' אהרן קוטלר (ראש ישיבת לייקווד בארה"ב)‪ ,‬ר' יוסף צובירי‪ ,‬ר' אברהם אלקנה כהנא שפירא‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר'‬ ‫עמרם (בנו)‪ ,‬ר' אברהם אריה (רב קהילת 'שערי הלכה' בבני ברק)‪ ,‬ר' משה ברנשטיין (מראשי ישיבת 'רבינו חיים עוזר')‪ ,‬ר' יוסף בן‬ ‫דוד (רבה של קריית עקרון)‪ ,‬ר' יונתן אדמוני (רב קהילת 'אוצר התורה' בניו יורק)‪ .‬מספריו‪• :‬עריכת שולחן‪ -‬סדרת חיבורים בהלכה‬ ‫ובמנהגי תימן‪ ,‬י"ג כרכים •שפת מלך‪ -‬על הרמב"ם •אהבת המלך‪ -‬על הרמב"ם •זמנים למלך‪ -‬על הרמב"ם •תשובה כהלכה‪-‬‬ ‫שו"ת •זאת אמונתי •בסוד ישרים •חיי ברכה‪ -‬על תהילים •ועמך כולם צדיקים •ראשית דעת •חכמת הנפש •רוח טהרה‪ -‬על‬ ‫משניות טהרות‪ ,‬ועוד חיבורים רבים בכתב יד‪.‬‬ ‫רבינו היה אומר‪" :‬כל מי שיבוא לשיעורי הקבוע בימי ראשון‪ ,‬יהיה לו זה כקמיע לרפואה שלא ינזק מכל מחלה"‪ .‬כך היה‪ .‬אדם אחד חלה‬ ‫קשה מאוד ל"ע‪ .‬הרופאים העריכו לאור חומרת מחלתו כי נשארו לו חודשים ספורים לחיות‪ .‬כאשר באו אל רבינו זצ"ל וסיפרו לו על כך‪ ,‬אמר‬ ‫להם‪" :‬תודיעו לו שיבוא לשיעור הקבוע ביום ראשון"‪ .‬החולה התחיל להגיע לשיעור‪ ,‬והיה אומר לו רבינו בכל עת‪" :‬זה יהיה לך לרפואה"‪.‬‬ ‫אותו אדם ב"ה זכה לחיות עוד תשע שנים ויהי זה לנס ופלא‪( .‬מפי בנו הגאון רבי עמרם שליט"א)‪.‬‬ ‫בערוב ימיו‪ ,‬אחד הרופאים‪ ,‬שבא לטפל בו בבית בתו בירושלים‪ ,‬היה בעצמו צורבא מדרבנן ויד ושם לו בחכמת הנסתר‪ .‬הרופא שוחח מעט‬ ‫עם רבינו‪ .‬לפתע רבינו אמר‪" :‬לו הייתי רוצה‪ ,‬הייתי מתרפא ומתהלך כאחד האדם‪ ,‬על ידי עשיית דבר מסוים על פי תורת הקבלה"‪ ...‬רופאים‬ ‫רבים שטיפלו ברבינו אמרו‪" :‬אנחנו מרגישים‪ ,‬שאנחנו מטפלים באדם קדוש מאוד!"‪.‬‬ ‫רגישותו של רבינו זצ"ל לזולת לא ידעה כל גבול‪ ,‬וניתן להאריך על כך בסיפורים רבים‪ .‬מעשה אחד אירע בערוב ימיו של רבינו‪ ,‬כאשר חלה‬ ‫בעוה"ר בחוליו האחרון אשר ממנו לצערינו לא קם‪ .‬מעולם לא בכה או התלונן על מצבו ועל קשייו הרבים‪ ,‬מחמת מחלתו הקשה בה חלה‬ ‫קרוב לחצי שנה‪ .‬יום אחד רבינו זצ" נראה לפתע בוכה‪ .‬לשאלת בנו הגאון רבי עמרם שליט"א מדוע הוא בוכה‪ ,‬רבינו השיב‪" :‬אינני בוכה על‬ ‫עצמי‪ ,‬אני בוכה עליה"‪ ,‬והצביע על הרבנית תחי' בידו‪" :‬מה יהיה עליה‪ ,‬היא תישאר לבד"‪...‬‬ ‫חתונת נכדתו של רבינו בשנת ה'תשע"ג‪ ,‬התקיימה באולמי 'היכלי מלכות' בבני ברק‪ .‬מיד לאחר ברכת המזון רבינו יצא מהאולם מכיוון‬ ‫שהוא לא חש כל כך בטוב‪ .‬ביציאה מהאולם‪ ,‬רבינו המתין לרכב שהיה אמור לקחת אותו לביתו‪ ,‬כאשר מסביבו היו קבוצה ממקורביו ומבני‬ ‫משפחתו‪ ,‬אך משום מה הרכב התעכב‪ .‬כך עברו עשר ועשרים דקות‪ ,‬והזמן התארך‪.‬‬ ‫הציעו לרבינו כיסא לשבת עליו‪ ,‬מכיוון שהיה זה זמן קצר לאחר שנפל ונפצע ברגליו במדרגות אל לשכתו שברבנות בני ברק‪ .‬אולם‪ ,‬רבינו‬ ‫דחה את ההצעה ואמר‪" :‬לא‪ ,‬זה יעשה רעש סביבי‪ ,‬יחשבו כאילו איזה אדם גדול יושב כאן"‪ .‬לכן נמנע מלשבת‪ .‬כך‪ ,‬בעוד שרגליו כואבות‬ ‫עמד על רגליו למעלה ממחצית השעה‪.‬‬ ‫המאמר והתמונה מתוך החומר באדיבות 'מכון המאורות' להוצאת כתבי רבותינו חכמי תימן‪ -‬דוא"ל‪sm088302222@gmail.com :‬‬ ‫‪2/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב ַאב ְָּּרהָּ ם אֱ לִ ימֶ לֶ ְך פֶ ְּרלֹוב הי"ד‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר הרב אברהם אלימלך פרלוב הי"ד‪ -‬נולד כבן חמישי ב‪-‬ד' באלול ה'תרנ"א‬ ‫(‪ .)5935‬נקרא אלימלך על שם זקנו הרה"ק ר' אלימלך מגרודזיסק ואברהם על שם המגיד‬ ‫מטוריסק‪ .‬כבר בצעירותו נהג בדרך הקדושה והפרישות והיה יושב ולומד שעות ארוכות‬ ‫כשהוא מצמצם בזמן השינה ושאר צרכי הגוף‪ .‬את מזונו בלע ללא לעיסה כדי להמעיט את‬ ‫הנאת האכילה וליהנות כמה שפחות מהעולם וכך התפרסם בקדושתו‪ .‬לאחר נישואיו‬ ‫נשאר לגור כמה שנים אצל סבו מצד אמו‪ ,‬ר' דוד בזלטיפולי ולאחר מכן חזר לסטולין‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרפ"ב (‪ )5388‬נפטר אביו‪ .‬על אף צוואת אביו סירב לכהן באדמו"רות‪ .‬רוב חסידי‬ ‫אביו ברוסיה ובארץ ביקשו שרבינו ישמש כאדמו"ר אולם הוא סירב והתבטא כי‬ ‫כשמדברים עימו בעניין זה מרגיש כמו שדוקרים אותו בסכינים‪ .‬הם פנו אל חמיו האדמו"ר‬ ‫ר' מרדכי יוסף טברסקי מזטיפולי על מנת שישפיע על חתנו וכן זקן חסידי קארלין ר' חיים‬ ‫מנדל פנה אל חצרו של האדמו"ר רבי ישראל מצ'ורטקוב שאף הוא ישפיע על רבינו ואכן‬ ‫לאחר מכתב מהאדמו"ר ר' ישראל בו הוא מורה לו ליטול על עצמו את עול האדמו"רות‬ ‫החל רבינו לשמש בהיותו כבן ‪ 91‬שנים כאדמו"ר השמיני בשושלת אדמו"רי חסידות‬ ‫קארלין‪ .‬כדי למנוע מחלוקת עם חסדי אחיו האדמו”ר רבי משה מסטאלין עבר להתיישב‬ ‫ולהקים את חצר האדמו”רות בעיירה קארלין הסמוכה לפינסק‪ .‬שם הקים את ישיבת 'אור‬ ‫ישראל' בלוניניץ‪ .‬בארץ ביקר ארבע פעמים והקים את ישיבת 'בית אהרן' בירושלים‪ .‬רבינו שהה בארץ כששמע שהנאצים‬ ‫פלשו לעירו‪ .‬למרות זאת ביקש לחזור לעירו כדי לעודד את היהודים שם‪ ,‬וחסידיו ניסו לעצור בעדו‪ ,‬אך הרבי התעקש‬ ‫לחזור ולא להשאיר את חסידיו לבד‪ .‬הוא אכן חזר בספינה האחרונה שיצאה‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬רבים פנו‬ ‫אליו ונושעו‪ .‬הנהיג את חסידיו במסירות נפש כאהבת אב לבניו‪ .‬נכלא עם שאר היהודים בגטו פינסק‪ .‬המשיך לתמוך‬ ‫ולעודד את אחיו היהודים הנדכאים‪ .‬נרצח בחודש חשוון ה'תש"ג (‪ .)5398‬חסידי קארלין מציינים את היארצייט ב‪-‬י"ד‬ ‫בחשוון‪ ,‬אך התאריך המדויק אינו ברור‪ .‬חי כ‪ 15-‬שנים‪ .‬אחיו‪ ,‬רבי יוחנן מלוצק שימש אחריו כאדמו"ר‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬האדמו"ר רבי ישראל (ה'ינוקא' מסטולין)‪ .‬אמו‪ :‬מרת ברכה שיינדל (בת האדמו"ר רבי דוד טברסקי מזלטיפולי)‪.‬‬ ‫אשתו‪ :‬מרת חוה (בת דו דו‪ ,‬האדמו"ר רבי מרדכי יוסף מזלטיפולי‪ ,‬נישא בד' באדר ה'תרפ"ב)‪ .‬בניו‪ :‬רבי דוד‪ ,‬רבי ישראל‪ ,‬רבי‬ ‫מרדכי יוסף‪ ,‬רבי אהרן (הי"ד כולם נספו בשואה)‪ .‬בתו‪ :‬מרת חנה הי"ד (נישאה לרבי שמואל נחמיה פרנקל הי"ד‪ ,‬ושניהם נספו‬ ‫בשואה)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' ישראל‪ .‬מתלמידיו‪ :‬האדמו"ר ר' משה מרדכי בידרמן מלעלוב‪ .‬מספריו‪• :‬קונטרס‬ ‫'פני אלימלך'‪ -‬נדפס בתוך הספר 'ילקוט דברי אהרן'‪.‬‬ ‫ס יפר הגה"צ רבי ישראל גרוסמן זצ"ל ראש ישיבת פינסק קארלין‪ :‬כשהגיע האדמו"ר רבי אברהם אלימלך מקארלין הי"ד זי"ע לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ביקשו מנהלי ישיבת קארלין מקום חילופי וזמני עבור תלמידי הישיבה כדי שיוכלו להמשיך את סדרי הישיבה כרגיל‪ .‬מקומה הקבוע‬ ‫של הישיבה היה בבית‪-‬הכנסת המרכזי בבית ישראל‪ ,‬אבל כיוון שהגבאים הועידו את עזרת הנשים למקום מושבו של הרבי‪ ,‬ששם יקבל‬ ‫את הקהל לעצה ולברכה‪ ,‬חששו מההמולה בהמתנת האנשים עד שיכנסו ולכן חיפשו לתלמידי הישיבה מקום לימוד זמני‪ .‬תיזכר לטובה‬ ‫צדקותה של אמי ע"ה‪ ,‬ששמעה על העניין והציעה ללא היסוס להעביר את הישיבה לחדר האורחים בביתנו‪ .‬באותו זמן היה אבי בחוץ‬ ‫לארץ‪ ,‬וכך במשך תקופה ארוכה למדו הבחורים בביתנו ואמי ע"ה דאגה לרווחתם ולצורכם‪.‬‬ ‫באחד הימים זכינו לביקורו של הרבי‪ ,‬שהגיע לשמוע את שיעורו של המג"ש הרה"ג שלמה אטיק זצ"ל‪ ,‬מגדולי גאוני ירושלים‪ .‬הרבי ישב‬ ‫שעה ארוכה והשתתף בשיעור והעיר הערות בסוגיה הנלמדת‪ .‬כשישב הרבי בביתנו הגיע מכתב מארה"ב מאבי‪ ,‬במכתב סיפר‪ ,‬שבתקופה‬ ‫האחרונה נתקף בכאבים עזים בבטנו והלך להיבדק אצל רופא‪ .‬הרופא הורה לאשפזו בבית הרפואה‪ ,‬ולאחר סדרת בדיקות הוחלט על‬ ‫דעת צוות רופאים מומחים‪ ,‬שעליו לעבור ניתוח‪ .‬אבי מבקש במכתב‪ ,‬היות והרבי נמצא כעת בארץ‪ ,‬מבקש הוא להזכירו לרפואה שלימה‬ ‫בפני הרבי‪ .‬אמא ביקשה ממני להראות את המכתב לרבי‪ .‬הרבי העיף מבט במכתב‪ ,‬שהיה כתוב על פני ארבעה עמודים‪ .‬עבר במהירות‬ ‫על כל דפי המכתב ואמר‪" :‬אין מקום לדאגה‪ .‬הרופאים האמריקאים אוהבים לנתח באופן שיטתי!"‪ .‬הרבי בירכו ברפואה שלימה‪.‬‬ ‫אחה"צ התיישבה אמי ע"ה בדעתה אולי מן הראוי היה לשלוח מברק דחוף לארה"ב ולהודיע לאבי על התנגדות הרבי לניתוח‪ .‬בין מנחה‬ ‫למעריב נכנסתי לרבי ושאלתי לדעתו‪ ,‬אם כדאי לשלוח טלגרמה‪ .‬הרבי הרהר קמעא ואמר‪" :‬אין צורך‪ ,‬הם בעצמם יגיעו למסקנה שכדאי‬ ‫לוותר על הניתוח"‪ .‬כעבור מספר שבועות הגיע מכתב מאבי ובו סופרה כל השתלשלות העניינים‪ ,‬איך שבתחילה המליצו לו לעבור‬ ‫ניתוח‪ ,‬ולבסוף בהתייעצות נוספת ושמיעת חוות דעת מומחים הוחלט שאין צורך כלל בניתוח והסתפקו בהמלצה לקחת תרופות‪,‬‬ ‫וב"ה חל שיפור ניכר‪( .‬לב ישראל)‬ ‫ס יפר הגה"ח רבי אהרן הלטובסקי מעת שהותו בחצר רבינו שבקארלין‪" :‬אחד מאנ"ש ור' יוסף שמו‪ ,‬שהיה שתדלן גדול לטובת אחינו בית‪-‬‬ ‫ישראל מסיבת היותו מוכ ר בחוגי השלטונות וקיים עמם יחסי ידידות וקשרים הדוקים ביותר‪ ,‬ובגלל מסחרו במטבעות שהיה אסור לפי חוק‬ ‫המדינה נתפס פעם בעבירה חוקית זו והכניסו אותו במאסר‪ .‬ביום כ"ו תשרי בעת שולחנו הטהור לרגל ההילולא של זקינו הס"ק הרא"ש‬ ‫מסטאלין זי"ע הודיעו לפתע לרבינו שזה עתה העבירו את ר' יוסף דרך בית המדרש לכיוון בית המשפט שם יתקיים משפטו‪ .‬רבינו נענה‬ ‫ואמר חבל שלא ידע על כך מקודם‪ ,‬ושלח תיכף כמה מהנוכחים לאולם בית המשפט לעמוד שם משך זמן המשפט ולראות איך יפול דבר‪.‬‬ ‫לאחר מכן הפטיר רבינו בפני הקהל בנימה של הסבר ואמר‪' :‬עבירה כגון זה אינה חמורה כל כך ולכל היותר דין העובר הוא קנס של מאסר‬ ‫בפועל משך שלושה חודשים והוא ר' יוסף הרי יושב כבר תקופה כזו במאסרו'‪ ...‬לא עברה שעה ארוכה והשלוחים חזרו מבית המשפט‬ ‫וסיפרו לפני הקהל את מהלך דברי המשפט שתאמו בדיוק נמרץ את דיבוריו הקודמים של הרה"ק בשולחנו אודות המשפט‪ ,‬וכך יצא‬ ‫פסק דינו לשחרור מוחלט‪ .‬כשהגיע ר' יוסף לבית מדרשו של רבינו והקהל נעמד מסביבו לשמוע מה בפיו הבחין בכך הרה"ק שהבין את‬ ‫תוכן משמעות שיחתם וניגש תיכף לר' יוסף נתן לו שלום והפטיר באזניו‪' :‬הרי אתם עייפים לכו לביתכם לנוח קמעא'‪ ,‬ובכך הצליח להפסיק‬ ‫את ההמולה שהשתררה שם אודות אירוע הפלא שהתרחש נוכח עיניהם‪...‬‬ ‫‪3/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב הַ גָּאֹון ַאב ְָּּרהָּ ם יְּׁשַ עְּ י ָּה ַק ֶרלִ יץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫מרן הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ זצ"ל הידוע בכינויו ה'חזון אי"ש'‪ -‬נולד בשנת‬ ‫ה'תרל"ט (‪ )5989‬בעיירה קוסובה שבמחוז סלונים (כיום בלארוס)‪ .‬כבר בילדותו למד‬ ‫בהתמדה עצומה‪ .‬כשהגיע למצוות‪ ,‬בדרשת הבר מצווה עלה על הבימה ואמר‬ ‫שמעכשיו מקבל על עצמו ללמוד אך ורק לשם שמיים וירד מן הבימה‪ .‬למד שעות‬ ‫רבות כל יום עד שהגיע לידי אפיסת כוחות‪ .‬הרב היה נרדם על הסטנדר בבגדיו‪.‬‬ ‫כשנשאל מדוע לא יחליף לפיג'מה אמר כי אם היה לו כוח להחליף‪ ,‬אזי היה לומד‬ ‫עוד דף גמרא‪ .‬אשתו פתחה חנות בכוידאן לאריגים ופרנסה את המשפחה כך שהרב‬ ‫התפנה אך ורק ללימוד תורה‪ .‬בשנת ה'תרע"א (‪ )5355‬פרסם את הראשון בסדרת‬ ‫ספרי 'חזון אי"ש'‪ .‬הרב לא חתם את שמו על הספר בשל צניעותו וחוסר רצונו‬ ‫להתפרסם‪ .‬הספר הרשים מאוד את הגאון ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי‪ ,‬רבה של וילנה‪,‬‬ ‫אחד מגדולי התורה הנודעים של אותו זמן‪ ,‬שקירבו אליו‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרצ"ג (‪ )5399‬עלה לארץ ישראל והשתקע בבני ברק‪ .‬שם פעל במיוחד‬ ‫להחדרת תודעה רחבה לקיום מצוות התלויות בארץ‪ ,‬ובעיקר מצוות שמיטה‪ .‬הרב‬ ‫היה ידוע בכל הציבור‪ .‬מסופר כי בסוף ימיו עלה על הדוכן ואמר‪" :‬כל מה שהגעתי‬ ‫אליו‪ -‬בזכות אשתי‪ ,‬שהסתפקה במועט והייתה עזר כנגדי‪ ,‬גם בתקופות הקשות‬ ‫ביותר בהם לחם לא היה בבית‪ .‬ולכן שכרה בעולם הבא גדול משלי"‪ .‬נפטר מהתקף‬ ‫לב בשבת ט"ו בחשוון ה'תשי"ד (‪ .)5319‬ציונו בבני ברק‪ .‬חי כ־‪ 81‬שנים‪ .‬שכונת 'בית‬ ‫חזון' בכפר הרא"ה נקראת על שמו וכן שיכון חזון איש בבני ברק‪ .‬מספר בתי כנסת‪,‬‬ ‫כוללים ורחובות נקראו להנצחת שמו הגדול‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' שמריהו יוסף (רבה של קוסובה)‪ .‬אמו‪ :‬מרת ראשה לאה (בת ר' שאול‬ ‫קצנלנבוגן)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת בתיה (בת ר' מרדכי ביי)‪ .‬ילדיו‪ :‬לא היו ילדים‪ .‬גיסו‪ ,‬מרן הגאון‬ ‫ר' יעקב ישראל קניבסקי (הסטייפלר) הפקיד בידו את חינוכו של בנו‪ ,‬מרן הגאון ר'‬ ‫חיים וכן מרן הגאון ר' שמואל גריינמן הפקיד בידו את חינוך ילדיו‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים‬ ‫ר' שמריהו יוסף (אביו)‪ ,‬ר' משה טוביה זילברברג‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' אברהם‬ ‫חיים ברים‪ ,‬ר' חיים קניבסקי‪ ,‬ר' גדליה נדל‪ ,‬ר' ניסים קרליץ‪ ,‬ר' אברהם יעקב וינר‪,‬‬ ‫ר' חיים שאול גריינמן‪ ,‬ר' מיכל יהודה ליפקוביץ‪ ,‬ר' שריה דבליצקי‪ ,‬ר' יהודה שפירא‪,‬‬ ‫ר' יהודה בויאר‪ ,‬ר' אהרן יהודה לייב שטיינמן‪ .‬מספריו‪• :‬חזון איש‪ -‬סדרת ספרים על‬ ‫הש"ס‪ ,‬שו"ע וענייני הלכה •אמונה וביטחון‪ -‬יסודות בהשקפה ובמידות •קובץ אגרות‬ ‫חזון אי"ש‪ -‬אגרותיו בענייני תורה‪ ,‬הלכה‪ ,‬הנהגה והשקפה‪.‬‬ ‫חדרו של רבינו נכנס יהודי עשיר‪ ,‬כשהוא אוחז בידו תיק מנהלים גדול‪" .‬שלום כבוד הרב" אמר‬ ‫ל‬ ‫"אני עומד עתה לקנות מגרש גדול במרכז העיר חיפה‪ ,‬עליו אני רוצה לבנות בניין גדול‪ ,‬בית‪-‬מדרש‬ ‫ומקווה"‪ .‬ותוך כדי דיבורו הוציא מתיקו את התכניות והציגן בפני ר' אברהם‪ .‬הרב שמע את דבריו‬ ‫בתשומת לב‪ ,‬עיין בתכניות הבניין ולאחר ששאל מספר שאלות אמר‪" :‬הייתי רוצה לראות מספר‬ ‫אבנים מהקרקע אותה אתה רוצה לקנות"‪ .‬בקשת הרב נראתה לו מוזרה‪ .‬הוא אסף את ניירותיו ויצא לדרך‪ .‬בדרכו לחיפה הרהר רבות‬ ‫בדבר‪" .‬בוודאי שיש בכך סגולה כלשהי‪ ...‬סוד עמוק ונסתר בחכמת הקבלה"‪ .‬לבסוף החליט‪" :‬במופלא ממך אל תדרוש! עַ שֵ ה כמצוות‬ ‫החכם ומובטח לך שלא תפסיד!"‪ .‬למחרת הגיע שוב לביתו של החזון אי"ש‪ ,‬הוציא מתיקו מספר אבנים שהביא עימו והניחן על שולחנו‪.‬‬ ‫הרב נטל את האבנים‪ ,‬בחן אותם בתשומת לב‪ ,‬קם ממקומו וניגש לארון הספרים‪ .‬הוציא מספר ספרים ועיין בהם תוך כדי שהוא בוחן‬ ‫את האבנים‪ .‬לאחר זמן ממושך הרים את עיניו ואמר‪" :‬אני חושב שהדבר אפשרי‪ ,‬יהיה רצון שתשרה הברכה במעשה ידיכם!"‪ .‬בחיוך‬ ‫רחב יצא האיש מביתו של הרב לכיוון בעל הקרקע על מנת לרכוש אותה ממנו‪.‬‬ ‫למחרת הגיע למהנדס ושטח בפניו את תכניות הבניה‪ .‬המהנדס הביט בדפים ואמר‪" :‬אין בעיה! את הכל ניתן לבנות‪ ,‬אלא שצריך אני תחילה‬ ‫לראות את הקרקע‪ ,‬כיוון שנראה לי שתהיה בעיה לבנות מקווה‪ ,‬במקום שביקשת"‪ .‬כשהמשיך לשוחח עם בעל הקרקע‪ ,‬נחרד המהנדס‬ ‫לדעת שהלה כבר קנה את הקרקע מבלי להתייעץ על טיבה עם איש מקצוע‪ .‬וכשהגיעו למקום אמר המהנדס נחרצות‪" :‬הקרקע הזו‬ ‫סלעית! אין אפשרות לחפור בה לעומק המתאים לבניין מקווה!!!"‪.‬‬ ‫ר' חיים לא נבהל‪ .‬הוא היה בטוח בהבטחת רבו‪ .‬מיודענו הסביר‪ ,‬כי בטרם קנה את הקרקע הוא התייעץ עם החזון אי"ש‪ ,‬אשר יעץ לו לרכוש‬ ‫את הקרקע ולכן הוא בטוח‪ ,‬כי זו אכן תתאים עבור מטרתה‪ .‬המהנדס חייך בלגלוג ואמר‪" :‬באיזה אוניברסיטה למד הרב שלך?"‪" -‬אסדר‬ ‫לך פגישה עימו"‪ ,‬אמר בעל הקרקע ועיניו שופעות ביטחון ואמונה צרופה‪" ,‬ואז תראה את הכל בעיניך"‪ .‬ובאמת כעבור כמה ימים‬ ‫ניצבו שניהם בפני הרב‪.‬‬ ‫מופתע היה המהנדס לראות אדם לבוש בפשטות כשעל שולחנו ספרי גמרא גדולים אשר בלימודם היה שקוע‪ .‬אולם רבה עוד יותר הייתה‬ ‫הפתעתו כשרבי אברהם פתח לפניו את הגמרא והראה לו כיצד חכמינו ז"ל הכירו כל אבן וידעו מה טיבה‪ .‬ואמר למהנדס‪" :‬הנה‪ ,‬כתוב‬ ‫פה שאבן מסוג זה נמסה במים‪ .‬הנוזלים לאט‪-‬לאט מתוך צינור דק וכך היא מתרככת ומתפוררת‪ ,‬ובסופו של דבר יתאפשר לחפור‬ ‫בה"‪ .‬עוד זמן מה ישבו ר' חיים והמהנדס בחדרו של החזון אי"ש‪ .‬וכאשר יצאו‪ ,‬אמר המהנדס המוקסם מהחוכמה העצומה של גדול הדור‪:‬‬ ‫"חוויה שכזו לא עברתי מימיי‪ .‬אכן‪ ,‬כמה קטנים אנו אנשי המדע‪ ,‬יש לנו עוד הרבה מה ללמוד"‪.‬‬ ‫‪4/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב הַ גָּאֹון ַאב ְָּּרהָּ ם יְּׁשַ עְּ י ָּה ַק ֶרלִ יץ זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫ל זהירותו המופלאה של הרב בענייני ריבית סופר רבות‪ ,‬באחד המקרים סופר‪ :‬תור ארוך השתרך לפני דלת חדרו של החזון אי"ש‪ ,‬זה‬ ‫ע‬ ‫לבקש עצה על קרוב משפחה חולה‪ ,‬לידו תלמיד חכם המבקש עזרה בפסק הלכה קשה שבא לפניו וכן הלאה‪ .‬לפתע נשמע קולו של רבינו‬ ‫בקולי קולות‪" :‬הצילו! הצילו!" שניים מקרובי משפחתו של הרב נכנסו בבהלה לחדרו‪ .‬לתדהמתם הם ראו את הרב הישיש עומד באמצע‬ ‫החדר‪ ,‬חיוור כסיד‪ ,‬רועד בכל גופו כשבידו מעטפה ‪ .‬לשאלת בני המשפחה‪ ,‬מדוע הרב צועק?"‪ .‬כשהוא חיוור כסיד‪ ,‬סיפר כי לפני מספר‬ ‫ימים הלווה סכום כסף לאדם נזקק‪ ,‬והלה בא קודם לכן להחזיר את ההלוואה‪" .‬כשבא‪ ,‬הייתי טרוד בלימודי ולא ספרתי את הכסף‬ ‫שהביא‪ .‬אולם כעת ספרתי את הכסף ונחרדתי לראות כי החזיר סכום הגדול ממה שלווה‪ .‬אנא"‪ ,‬התחנן הרב‪" ,‬רוצו וחפשו את האיש‬ ‫והצילו אותנו מהאיסורים החמורים שבנתינת ולקיחת ריבית"‪.‬‬ ‫השניים קראו לכמה מחבריהם והחלו לחפש את האיש בכל רחבי העיר‪ .‬כל אותה השעה‪ ,‬החזון אי"ש הסתובב בחדרו קורא פרקי‬ ‫תהילים בדמעות‪ ,‬בתפילה שיימצא הלווה‪ .‬לאחר שעה קלה נמצא האיש שרץ במהירות לביתו של הרב‪ ,‬על מנת להתנצל על האיסור‬ ‫שכמעט הביא על הרב‪ ,‬ועל עוגמת הנפש‪ .‬החזון אי"ש קיבל את פניו בשמחה והשיב לו את הכסף הנוסף‪ .‬לאחר שהלך התיישב‬ ‫הרב על כסאו למשך שעה ארוכה עד שנרגע לחלוטין‪.‬‬ ‫יפר הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ שליט"א על גודל זהירותו של החזון אי"ש בשמירת לשונו‪ ,‬שלא לדבר בגנותו של אדם‪ ,‬אף במקרים‬ ‫ס‬ ‫שהייתה בהם תועלת גדולה ללמוד מאותו אדם ולהתחזק בלימוד התורה‪ ,‬כדוגמת המעשה שלפנינו‪ :‬פעם בא תלמיד חכם לפני החזון‬ ‫אי"ש ושאל בעצתו "האם לפתוח ישיבה לבחורים חלשים?"‪ .‬השיב ר' אברהם בין השאר‪" :‬אין בחורים חלשים‪ ,‬הדמעות של האמא‬ ‫והסבתא מועילות"‪ .‬הוסיף הרב וסיפר על אחד מגדולי התורה‪ ,‬שלא היה כישרוני בצעירותו בלשון המעטה"‪.‬‬ ‫כדי להמחיש עד כמה התקשה בהבנתו‪ ,‬סיפר החוזן אי"ש‪ ,‬שבהיותו בגיל ‪ 81‬ביקש ממני לבאר לו פשט ברש"י האומר‪" :‬כל תיבה‬ ‫שהצריכה הכתוב למד בתחילתה‪ -‬הטיל אות הא בסופה‪ .‬כגון למצרים‪ -‬מצרימה"‪ .‬ושאל אותי‪" :‬הרי תיבת מצרים לא מתחילה‬ ‫בלמד?"‪ .‬כלום יתכן חוסר כישרון ואטימות יותר גדולה מזו? ואעפ"כ הפך אותו אדם ביגיעתו העצומה לאחד מגדולי התורה"‪.‬‬ ‫נשאל הרב מתוך סקרנות מובנת‪" :‬מיהו אותו גדול תורה‪ ,‬שהרי יש בידיעה זו משום עידוד גדול לאילו שאינם מאמינים ביכולתם‬ ‫לצמוח לגדולי תורה?"‪ .‬אך החזון אי"ש סירב בכל תוקף לגלות את זהותו של אותו גדול תורה‪ .‬וכשנשאל שוב לאחר זמן אמר‪:‬‬ ‫"עכשיו בודאי אינני יכול לגלות כי כבר נפטר לבית עולמו"‪.‬‬ ‫‪5/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב הַ צ ִַדיק חַ יִים פִ ינְּטֹו הַ קָּ טָּ ן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הצדיק רבי חיים פינטו זצ"ל המכונה ר' חיים הקטן‪ -‬נולד בשנת ה'תרכ"ה (‪)5999‬‬ ‫בעיר מוגדור (אסווירה) שבמרוקו‪ .‬כונה 'ר' חיים הקטן' כדי להבדילו מסבו‪ ,‬הצדיק רבי‬ ‫חיים פינטו הגדול‪ .‬נודע כצדיק נשגב שתפילותיו וברכותיו אינן שבות ריקם‪ .‬שמו‬ ‫התפרסם והמונים פקדו את ביתו לבקשת ברכה‪ ,‬תפילה ועצה‪ .‬באהבתו הגדולה לעניי‬ ‫ישראל חיזק ותמך כמנהג אבותיו בעניי מוגדור‪ .‬נהג ללבוש מלבושים פשוטים‪ ,‬לשבת‬ ‫בין העניים‪ ,‬לעודד את רוחם‪ ,‬לשמחם ולקרבם לתורה ומצוות‪ .‬בכל יום היה נכנס לבית‬ ‫אחד העניים ושואל‪" :‬מה הכנתם היום לאכול‪ ,‬כי אני רוצה לאכול איתכם"‪ .‬באותם ימים‬ ‫מאכל העניים היה סלט ירקות או לחם עם תה‪ .‬הצדיק היה יושב איתם‪ ,‬אוכל מלחמם‬ ‫ושמח יחד איתם‪ ,‬ואחר כך בירך אותם ונפרד מהם לשלום‪.‬‬ ‫לא היה אוהב לאכול משולחנם של עשירים‪ .‬היה בעל צדקה גדול‪ ,‬ובכל פעם שהיה‬ ‫מחלק צדקה לעניים‪ ,‬היה מכבס תכף את המטפחת שבה היה מניח כסף (מנהגו היה‬ ‫לרכז כסף במטפחת ייעודית)‪ .‬באחד הימים נשאל לפשר הדבר‪ ,‬ענה להם הצדיק‪" :‬הלכלוך‬ ‫הגדול של העולם הזה הוא הכסף‪ ,‬לכן כל פעם שאני מחלק את הכסף לעניים‪ ,‬מיד‬ ‫כשאני מסיים את החלוקה‪ ,‬אני מכבס את המטפחת שלי מקליפות הלכלוך של העולם‬ ‫הזה"‪ .‬כארבע שנים לפני הסתלקותו עבר ממוגדור לקזבלנקה‪ .‬טרם נסיעתו קרא לבנו‬ ‫והודיעו כי הוא חש שעבים שחורים מכסים את שמי היהדות וגזירות נוראות מאיימות‪,‬‬ ‫על כן יש להתחזק בעבודת ה'‪ ,‬להתפלל ולהתחנן כדי להעביר את רוע הגזירה‪ ,‬או לכל‬ ‫הפחות להקל אותה ולו במעט‪ .‬טרם הסתלקותו איבד את מאור עיניו‪ ,‬אך תמיד ידע מי‬ ‫ניצב לידו וכיצד מראהו‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ו בחשוון ה'תרח"צ (‪( )5398‬כשנתיים לפני פרוץ‬ ‫השואה)‪ .‬ציונו בקזבלנקה שבמרוקו‪ .‬חי כ־‪ 89‬שנים‪ .‬בזמן פטירתו הספידו הצדיק רבי‬ ‫שמעון אביקציץ זצ"ל‪ .‬באותה שעה ירד גשם חזק מאוד‪ ,‬והרב ביקש‪" :‬בזכות הצדיק‬ ‫ייפסק הגשם"‪ ,‬וכך היה‪.‬‬ ‫סבו (מצד אביו)‪ :‬הצדיק רבי חיים הראשון (הגדול)‪ .‬אביו‪ :‬הצדיק רבי יהודה (הדאן)‪ .‬אמו‪:‬‬ ‫מרת חביבה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת זוהרה‪ .‬בניו‪ :‬הצדיקים רבי מאיר‪ ,‬רבי משה אהרן‪ ,‬רבי‬ ‫רפאל‪ ,‬רבי יואל‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת חביבה‪ ,‬מרת קלארה‪ .‬מרבותיו‪ :‬הצדיקים רבי יהודה‬ ‫(אביו)‪ ,‬רבי חיים הראשון (סבו מצד אביו)‪ ,‬הגאון רבי יעקב ביבאס‪.‬‬ ‫נים רבות לאחר פטירתו של ר' חיים‪ ,‬נסע הרב של קריית‪-‬ביאליק‪ ,‬ר' עמינדב קריספין‪ ,‬באוטובוס‬ ‫ש‬ ‫מחיפה לתל‪-‬אביב‪ .‬על ידו ישב קצין משטרה‪ ,‬בעל דרגה בכירה‪ ,‬ובין השניים התפתחה שיחה‪ .‬תוך‬ ‫כדי שיחה התברר להם מוצאם המשותף‪ ,‬העיר מוגאדור‪" .‬זכית להכיר את הרב חיים פינטו?"‪ ,‬שאל‬ ‫הרב‪" .‬כמובן"‪ ,‬ענה הקצין‪" ,‬וכי מי אינו מכיר את הצדיק? אני חייב לו את חיי"‪ .‬לתמיהתו של הרב‪,‬‬ ‫סיפר לו הקצין כיצד ניצלו חייו בזכותו של ר' חיים פינטו‪.‬‬ ‫"כאשר הייתי נער צעיר"‪ ,‬התחיל הקצין את סיפורו‪" ,‬רציתי לרכוש משאית‪ ,‬ולהוביל סחורות בחברת‬ ‫תובלה צרפתית‪ .‬זו הייתה פרנסה טובה‪ ,‬אבל באותו זמן היו הדרכים בחזקת סכנה‪ .‬מלחמה‬ ‫התנהלה בין הממשל הצרפתי במרוקו לבין המורדים המוסלמים‪ ,‬שארבו בדרכים לנוסעים והרגו‬ ‫בהם‪ .‬אמי דאגה לי מאוד‪ ,‬ועל כן לקחה אותי לביתו של ר' חיים לבקש את ברכתו‪ ,‬לפני שאני עושה‬ ‫צעד כל כך משמעותי בחיי‪ ,‬ועוזב את הבית‪ .‬שמחתי לקבל את ברכת הרב‪ ,‬אבל‪ ,‬כאשר ציווה עליי‬ ‫לקנות גלימת מוסלמים ולהניח אותה בתא הנהג‪ -‬התקוממתי כולי‪" .‬כבוד הרב"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬כיום כבר‬ ‫לא נוהגים ללבוש גלימות‪ .‬זה לבוש מיושן‪ ,‬והדור הצעיר מתקדם ומתלבש בחליפות אירופאיות‪.‬‬ ‫מדוע שאני‪ ,‬שאינני מוסלמי‪ ,‬חייב להחזיק גלימה בתא הנהג?"‪.‬‬ ‫"עשה כדבריי"‪ ,‬ענה לי הרב בניחותא‪" ,‬יום יבוא והגלימה תציל את חייך"‪ .‬אמי הפצירה בי מאוד‬ ‫לשמוע בקול הרב‪ ,‬וגם אני חשבתי‪ ,‬שאם לא יועיל‪ -‬בודאי לא יזיק להחזיק גלימה בתא הנהג‪ .‬אחרי‬ ‫הכל‪ ,‬הגלימה לא תופסת מקום רב‪ ,‬ואם היא מקופלת‪ -‬אף אחד לא מבחין בה‪ .‬אמי קנתה לי גלימה‪ ,‬ואני הנחתי אותה על יד תיק הטלית‬ ‫והתפילין בתא הנהג‪ .‬התחלתי לעבוד כנהג בחברת מובילים‪ ,‬והנסיעות הממושכות ברחבי הארץ השכיחו ממני את הגלימה‪.‬‬ ‫באחד הלילות הגענו לחניון ועצרנו לחניית לילה‪ .‬היה זה חניון מסודר לנהגים‪ ,‬שבו נהגנו ללון מחשש להתנפלות המורדים‪ .‬בהיותי עייף‬ ‫מהדרך הארוכה‪ ,‬התכרבלתי בתא הנהג והתכוננתי לשינה ממושכת‪ .‬בגלל הקור‪ ,‬התעטפתי בגלימה‪ ,‬וכעבור מספר דקות ישנתי שנת‬ ‫עמלים מתוקה‪ .‬בבוקר התעוררתי משנתי העמוקה‪ ,‬רענן ומלא כוחות‪ .‬הסטתי את הגלימה‪ ,‬הורדתי את השמיכה והצצתי החוצה אל‬ ‫החניון‪ .‬מראה הזוועה שנתגלה לעיני עורר בי חלחלה‪.‬‬ ‫התברר‪ ,‬כי באותו לילה הגיעו המורדים המוסלמים לחניון‪ .‬הם עברו בלאט ממשאית למשאית‪ ,‬ובכל מקום‪ ,‬שבו ראו נהג בעל לבוש‬ ‫אירופאי‪ ,‬חשבו שהוא צרפתי והרגו אותו‪ .‬מי שהיה עטוף בגלימה המוסלמית המסורתית‪ ,‬ניצל מהגורל המר‪ .‬מכיוון שהייתי עטוף‬ ‫בגלימה‪ ,‬הסיקו שגם אני מוסלמי‪ ,‬ולא נגעו בי לרעה‪.‬‬ ‫למחרת האירוע הנורא‪ ,‬עזבתי את חברת התובלה‪ .‬מיהרתי לבית הצדיק‪ ,‬ברכתי ברכת "הגומל"‪ ,‬ובאותו שבוע ארזתי את חפצי ועליתי‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬זכותו של הצדיק רבי חיים פינטו עמדה לי להינצל ולעלות לארץ"‪ ,‬סיים הקצין את סיפורו המדהים‪" ,‬ובזכותו אני חי!"‪.‬‬ ‫‪6/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ מְּ ֻקבָּ ל הַ נִסְּ ָּתר הָּ ַרב י ָּ‬ ‫ְּהּודה לְּ אֹון פְּ טִ ילֹון זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הנסתר רבי יהודה לאון פטילון זצ"ל ('הצייר הקדוש') ‪ -‬נולד בסלוניקי‬ ‫זצ"ל‬ ‫שביוון‪ ,‬למשפחה מצאצאי מגורשי ספרד‪ .‬בילדותו התחנך על ידי סבו המקובל רבי‬ ‫יהודה‪ ,‬אשר הדריכו בעבודת ה' ובתורת הנסתר‪ .‬כדי להתחמק מגיוס לצבא היווני עזב‬ ‫את יוון‪ ,‬שהה בטורקיה ובצרפת‪ ,‬ולבסוף עלה לארץ ישראל והשתקע בשכונת שבזי‬ ‫בתל אביב‪-‬יפו‪ .‬היה מקובל‪ ,‬צדיק נסתר‪ ,‬חסיד ועניו‪ ,‬שהסתיר את גדלותו בתורה‬ ‫ובקבלה ועסק לפרנסתו בציור‪ .‬נודע כבעל מופת‪ ,‬ורבים נושעו מתפילותיו‪ .‬היה בקי‬ ‫גדול בעולם הנשמות והגלגולים‪ ,‬עסק בתיקוני נשמות‪ ,‬וניחן בראייה רוחנית מיוחדת‪.‬‬ ‫היה מעמודי התווך של חבורת הצדיקים הנסתרים בדורו‪ ,‬ובהם רבי משה יעקב הכהן‬ ‫רביקוב ('הסנדלר הקדוש')‪ ,‬רבי יוסף וולטוך‪ ,‬רבי אברהם פיש ('הרצף')‪ ,‬חכם מנחם‬ ‫מנשה‪ ,‬רבי חיים אבישלום כהן פרחיה ('החלבן') ואחרים‪ ,‬שהיו נפגשים יחד וממתיקים‬ ‫סוד‪ .‬צדיקים אלו נראו כפשוטי העם‪ ,‬ואף שכניהם לא הכירו בגדלותם‪ ,‬שכן הסתירו את‬ ‫דרגתם במסווה של בעלי מלאכה פשוטים‪ ,‬כגון‪ :‬צייר‪ ,‬סנדלר‪ ,‬רצף ושמש‪ .‬פעמים‬ ‫רבות שלח חכם מנחם מנשה אנשים שביקשו ישועה אל רבינו‪ .‬לאחר פטירתם‬ ‫התפרסמו עדויות רבות על גדלותם ועל היותם מן הצדיקים הנסתרים שבדור‪ .‬נפטר‬ ‫ב‪-‬ט"ו מרחשוון ה'תשל"ה (‪ ,)5389‬ונטמן בבית העלמין סנהדריה בירושלים‪ .‬עד היום‬ ‫פוקדים רבים את ציונו ומספרים על ישועות‪.‬‬ ‫סבו‪ :‬המקובל ר' יהודה‪ .‬אביו‪ :‬הצדיק רבי יעקב‪ .‬אמו‪ :‬מרת שרה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת‬ ‫ויקטוריה (בת רבי יצחק ניסן ומרת שושנה)‪ .‬בנו‪ :‬רבי יעקב‪ .‬בתו‪ :‬מרת שרה‪ .‬אחיו‪ :‬רבי‬ ‫ניסים‪ .‬אחיותיו‪ :‬מרת זהבה‪ ,‬מרת מרים‪ .‬מרבותיו‪ :‬המקובלים רבי יהודה (סבו)‪ ,‬חכם‬ ‫שמואל ארוואס‪ .‬מתלמידיו‪ :‬המקובל רבי חיים אבישלום כהן פרחיה ('החלבן')‪.‬‬ ‫על ראייתו למרחקים ורוח‪-‬קודשו מובא בספר 'עוד יוסף חי' כי בשנת ה'תש"ך לערך באו אל הרב‬ ‫פטילון שניים מתלמידיו וסיפרו לו כי חכם ר' יוסף עדס מישיבת 'פורת יוסף' בירושלים‪ ,‬סיים עם‬ ‫תלמידיו את מסכת שבת‪ ,‬וגם הם במסגרת שיעורי ערב שהתקיימו בת"א סיימו את הלימוד‪ ,‬ולכן‬ ‫החליטו לערוך במשותף מסיבת סיום נכבדה במירון‪ ,‬מקום ציונו של רשב"י הקדוש‪.‬‬ ‫הם הוסיפו וביקשו ממנו שיצטרף אליהם‪ .‬הרב האזין לדבריהם ואמר‪" :‬רואה אני עתה אדם‬ ‫בדרגת מלאך היושב על קברו של בניהו‪-‬בן‪-‬יהוידע‪ ,‬לראשו חבוש כובע ברט והוא לבוש מכנסי‬ ‫חאקי‪ .‬בידו נמצא ספר כוונות והוא מכוון ייחודים‪ .‬אם תבטיחו לי כי תיסעו לקברו של בניהו בן‪-‬‬ ‫יהוידע אצטרף אליכם‪ ,‬כי יודע אני שישהה שם עד לשבוע הבא וברצוני לראותו מקרוב"‪.‬‬ ‫לשמע דברים אלו היוצאים מפיו של רבינו‪ ,‬שידוע היה בראייתו הטובה למרחקים‪ ,‬הנהנו שני‬ ‫התלמידים בראשם להן‪ ,‬וכי יפקדו את ציון המבוקש‪ .‬משיצאו למסע יחד עם רבם‪ ,‬השתטחו תחילה‬ ‫על ציונו של רשב"י במירון‪ ,‬ואח"כ חגגו ברוב פאר והדר את מסיבת הסיום‪ .‬למחרת‪ ,‬עם נץ החמה‬ ‫התפללו שחרית ושמו פעמיהם לכיוון קברו של בניהו בן‪-‬יהוידע הנמצא ביציאה מצפת‪ .‬מרחוק ראו‬ ‫את מצבת האבנים הנמצאת באמצע השדה ולידה ישב אדם שתאם בדיוק את תיאורו של הרב‬ ‫פטילון‪ .‬היהודי חבש כובע ברט ולבש מכנסי חאקי ‪ .‬כשהתקרבה המכונית אל ציון הצדיק‪ ,‬מיד קם ר' יוסף דיין מהקבר וזז הצידה תוך‬ ‫שהוא ממשיך ללמוד מתוך הספר‪.‬‬ ‫כל החברה ירדו מהרכב‪ ,‬התפללו וערכו שבע הקפות במקום‪ .‬שני התלמידים ששמעו מפי הרב פטילון על הימצאות הצדיק‪ ,‬התבוננו בו‬ ‫ועקבו אחריו וגילו כי הספר שבידו זה ספרו הקדוש של השד"ה ע"פ הרש"ש "בניהו בן‪-‬יהוידע"‪ .‬הם ניגשו אליו ואמרו‪" :‬יודעים אנו שכבודו‬ ‫צדיק נסתר‪ .‬הרב פטילון גילה לנו‪ ,‬תודיע לנו מה שמך ונפגוש אותך בירושלים"‪ .‬משראה ר' יוסף כי עלו על עקבותיו ולא יוכל להתחמק‬ ‫מהם‪ ,‬מסר להם כי שמו "יוסף דיין" ולא יסף לדבר איתם‪ .‬כך החלה התגלותו של עוד אחד מהצדיקים הנסתרים ליחידים‪.‬‬ ‫ס יפר יהודי בר אורין ששמע מחברו שזכה להיות נוכח בסעודת ברית‪-‬מילה של אדם מסוים‪ .‬באותו מעמד היו נוכחים הצדיקים ר' יוסף‬ ‫וולטוך ור' יהודה ליאון פטילון‪ .‬החבר סיפר שעמד לידם ושמע איך שהם מתלחשים ביניהם‪ ,‬ואחד אומר לשני‪" :‬מדוע אליהו הנביא עדיין‬ ‫לא הגיע לברית?"‪.‬‬ ‫ר' פטילון השיב לר' וולטוך‪" :‬היות ועוונותיהם של מספר אנשים מהנוכחים מעכבות"‪ .‬לאחר זמן קצר שמע איך מתלחשים שוב הצדיקים‬ ‫ביניהם ואומרים‪" :‬הנה הגיע אליהו הנביא באיחור‪ ,‬כנראה שזכות הציבור גרמה שיגיע היות ונמחלו עוונותיהם בזכות הברית"‪ ,‬ונמשך‬ ‫עוד הדו‪-‬שיח בין צדיקים אלו‪.‬‬ ‫מובא בספר "חכם מנחם מנשה" מעט על גדולתו של הרב‪ :‬פעם שהה אדם מסוים בבית הרב פטילון‪ ,‬ולפתע ראה חתולה נכנסת לבית‬ ‫הרב ונעמדת לפניו‪ .‬הרב פטילון התבונן בה ואמר‪" :‬לכי‪ ,‬את מתוקנת! " מיד יצאה החתולה מחדרו של הרב‪ .‬שאל אותו מקורב את הרב‪:‬‬ ‫"מי זאת?"‪" -‬זוהי נשמה של בחורה הייתה בת שבע‪-‬עשרה אשר חיללה את השבת ובאה בגלגול חתולה‪ .‬עתה באה הנשמה על‬ ‫תיקונה וברגע זה נדרסה"‪.‬‬ ‫משיצא המקורב מבית‪-‬הרב‪ ,‬גילה לתדהמתו את נבלת החתולה מושלכת באמצע הכביש‪ ,‬היא נדרסה על‪-‬ידי משאית ברגע שיצאה‬ ‫מביתו של הצדיק‪ .‬הסיפורים הנ"ל מעטים הם מיני רבות‪ ,‬מתוך הסיפורים שהיו עם הרב פטילון‪ ,‬בהם ראו אנשים רבים ישועות ונחמות‪.‬‬ ‫‪7/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב ׁשְּ מּואֵ ל פְּ ֶרנ ְֶּקל מִ ָּד ְּ‬ ‫ארג זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי שמואל פרנקל זצ"ל ('ר' שמואל קאמאדער'‪ ,‬בעל 'אמרי שפר')‪ -‬נולד ב‪-‬ה' ניסן‬ ‫ה'תקע"ה (‪ )5951‬בעיירה קאמאדע שבהונגריה‪ .‬בגיל שש התייתם מאביו ועבר לגור אצל‬ ‫אחי אביו‪ ,‬הגאון ר' יצחק (אב"ד קראלי)‪ .‬בהמשך גר בבית גיסו‪ ,‬בעל אחותו‪ ,‬הגאון ר' זאב‬ ‫וואלף טננבוים (אב"ד ווערפעלעיט‪ ,‬בעל 'רחובות הנהר')‪ ,‬וכן אצל הגאון ר' מאיר אייזנשטטר‬ ‫(אב"ד אונגוואר‪ ,‬בעל 'אמרי אש')‪ .‬בגיל ארבע־עשרה נשא את מרת רחל‪ .‬לאחר נישואיו התגורר‬ ‫בקאמאדע‪ .‬מאוחר יותר עבר לברט'ו־אויפאלו‪ .‬עסק במסחר באתרוגים ובסחורות נוספות‪,‬‬ ‫משום שלא רצה ליהנות מכתרה של תורה‪ .‬בשנת ה'תרל"ד (‪ ,)5989‬בהוראת רבו האדמו"ר‬ ‫רבי חיים הלברשטאם מצאנז‪ ,‬התמנה לרבה של דאראג והיה לאדמו"ר הראשון לחסידות‬ ‫דאראג‪ .‬התגורר בעיר עד סוף ימיו‪ .‬גאון מופלג‪ ,‬צדיק ועניו‪ .‬נודע כבעל מופת‪ ,‬ורבים נושעו‬ ‫מברכותיו ומתפילותיו‪ .‬חסידים רבים נהרו אליו‪ .‬תמך בהפרדת הקהילות האורתודוקסיות מן‬ ‫הנאולוגים‪ .‬מסופר כי באספת רבנים בפשט‪ ,‬בהשתתפות הגאון רבי אברהם שמואל בנימין‬ ‫סופר (בעל 'כתב סופר')‪ ,‬הגאון רבי ישעיהו זילברשטיין (בעל 'מעשי למלך')‪ ,‬האדמו"ר רבי‬ ‫יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט (בעל 'ייטב לב') וגדולי תורה נוספים‪ ,‬התנהל ויכוח‪ ,‬וכשלא‬ ‫הצליחו להגיע לעמק השווה הציע האדמו"ר מסיגט למסור את ההכרעה לרבינו‪ .‬רבינו כתב‬ ‫שתים־עשרה הנהגות הראויות לכל יהודי‪ ,‬שנדפסו בראש ספרו 'אמרי שפר'‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ו‬ ‫במר‪-‬חשוון ה'תרמ"ב (‪ .)5995‬חי כ־‪ 99‬שנים‪ .‬ציונו בדאראג שבהונגריה‪ .‬חתנו‪ ,‬רבי זאב‬ ‫וואלף ציטראן‪ ,‬מילא את מקומו לאחר שבנו בכורו‪ ,‬רבי אברהם שרגא צבי‪ ,‬סירב לקבל את‬ ‫הנהגת החסידות‪ .‬על שמו הוקם בית הכנסת 'אמרי שפר' בשכונת הר נוף בירושלים‪.‬‬ ‫סבו‪ :‬הצדיק ר' יחיאל מיכל‪ .‬אביו‪ :‬הגאון ר' שרגא פייבוש (אב"ד גינז־ריסקא)‪ .‬אמו‪ :‬מרת‬ ‫גיטל‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת רחל (זיווג ראשון‪ -‬בת הגביר ר' יצחק מפאטשוי‪ .‬נישאו כשהיה בן ‪ ,)59‬מרת‬ ‫ברכה (זיווג שני‪ -‬בת ר' יעקב דב נויגרשל‪ ,‬לימים אב"ד ברדיוב)‪ .‬בניו‪ :‬ר' אברהם שרגא צבי (בנו‬ ‫הבכור)‪ ,‬ר' מאיר‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת מלכה (אשת ר' יעקב צבי וויסמאן‪ ,‬אב"ד סאביסלוי)‪ ,‬מרת לאה‬ ‫(אשת ר' זאב וואלף ציטראן‪ ,‬ממלא מקומו ברבנות דאראג)‪ .‬מרבותיו‪ :‬האדמו"ר ר' חיים‬ ‫הלברשטאם מצאנז‪ ,‬הגאונים ר' יצחק פרנקל (אב"ד קראלי)‪ ,‬ר' זאב וואלף טננבוים (אב"ד‬ ‫ווערפעלעיט‪ ,‬בעל 'רחובות הנהר')‪ ,‬ר' מאיר אייזנשטטר (אב"ד אונגוואר‪ ,‬בעל 'אמרי אש')‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם יהודה הכהן שוורץ (בעל 'קול אריה')‪ ,‬רבי בנימין כ"ץ רפפורט ('רבי בנימין קאמאדער')‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬אמרי שפר‪ -‬על התורה‪ ,‬סוגיות הש"ס ושו"ת‪ .‬הספר כולל גם מדברי אביו‪ ,‬הגאון‬ ‫ר' שרגא פייבוש •סיפורי שמואל‪ -‬סיפורים‪ ,‬עובדות והנהגות מחייו ופועלו של רבינו •רבינו‬ ‫הקדוש מדאראג‪ -‬תולדותיו‪ ,‬הנהגותיו וסיפורי מופתים על רבינו •תפארת שמואל‪-‬‬ ‫תולדות‪ ,‬הנהגות וסיפורי מופתים על רבינו‪ .‬עשרות שירים וניגונים מיוחסים לו‪ ,‬ובהם ניגון‬ ‫המצווה טאנץ המוכר בחסידות צאנז‪.‬‬ ‫אחד מיהודי העיר ביסרמין‪ ,‬שעשה את דרכו לדברצין לרגל מסחרו‪ ,‬נפל באמצע הדרך והתעלף‪ .‬מיד‬ ‫לקחו אותו אל בית הרפואה‪ .‬לאחר בדיקה קצרה‪ ,‬הרופאים הגדירו את מצבו אנוש‪ .‬הוא שכב על מיטתו‬ ‫והגיע עד ערש דווי‪ .‬הרופאים שטיפלו בו אמרו נואש לחייו‪ ,‬הם לא נתנו לו סיכוי להישאר בחיים יותר‬ ‫משלושה ימים! כששמעו‪ ,‬כי אין בידי הרופאים תרופה למחלתו‪ ,‬הובילו אותו ידידיו לביתו‪ ,‬כדי שלפחות‬ ‫יפטר בביתו ולא ימות בנכר‪ .‬באותו שבוע ביום חמישי התקיים יריד בעיר דאראג‪ .‬אשתו של היהודי‬ ‫ביקשה מאחד משכניה‪ ,‬שנסע ליריד‪ ,‬שכאשר יגיע לעיר‪ ,‬יכנס אל הרה"ק רבי שמואל פרנקל מדאראג‬ ‫זיע"א ויזכיר את שם בעלה לרפואה‪.‬‬ ‫השכן הסכים‪ .‬הוא נכנס אל הרבי‪ ,‬וסיפר לצדיק את שאירע והזכיר את שם שכנו‪ .‬הוא ביקש שהרבי יברך‬ ‫את החולה ברפואה שלימה‪ .‬הצדיק אמר לו‪ ,‬שייכנס אליו שוב לפני שישוב לביתו‪ .‬השכן נלחץ‬ ‫מהתשובה והזכיר שנית‪ ,‬כי הרופאים אמרו שהחולה לא ישאר בחיים יותר משלושה ימים‪ .‬אך הרבי ענה‬ ‫לו שוב‪ ,‬שייכנס אליו לפני שישוב לביתו‪ ,‬ועד אז אין מה לדאוג‪ .‬ביום ראשון לפני שהאיש חזר לביסרמין‬ ‫נכנס שוב לקודש פנימה‪ .‬הרבי נתן בידו חתיכת קוגל‪ ,‬שיריים ששמר מסעודת השבת‪ ,‬וציווה‪ ,‬שכשיגיע‬ ‫לעירו יתן את הקוגל לבני ביתו של החולה‪ ,‬ושילחשו באוזניו בזה הלשון‪" :‬שמואל בן גיטל שולח לך‬ ‫קוגל זה‪ .‬ובכוח קדושת רבינו האדמו"ר מצאנז זיע"א תזכה לרפואה שלימה"‪.‬‬ ‫בני הבית עשו מיד‪ ,‬כפי שהתבקשו‪ .‬הם ניגשו אל החולה‪ ,‬ששכב ללא הכרה כמה ימים ולחשו באוזניו‪.‬‬ ‫לתדהמתם החולה מיד התעורר וביקש מים לנטילת ידיים כדי שיוכל להתפלל‪ ,‬לאחר שבמשך מספר‬ ‫ימים לא יכול היה לעשות כן בגלל שהיה מחוסר הכרה‪ .‬לאחר התפילה אכל מהקוגל‪ ,‬והתרפא לגמרי‬ ‫ממחלתו‪( .‬רבינו הקדוש מדאראג)‪.‬‬ ‫בצעירותו התפרנס רבינו ממסחר בנוצות‪ .‬באותם הימים ריפוד הנוצות שימש לכריות וכיו"ב‪ .‬כך רבינו‬ ‫פי רנס את משפחתו‪ .‬פעם אחת הגיע סוחר ומכר לרבינו כמות גדולה של נוצות‪ .‬מחיר הנוצות נקבע‬ ‫בהתאם למשקלן‪ .‬הסוחר ביקש להגדיל את הכנסותיו ועשה מעשה רמיה‪ .‬הוא הוסיף אבנים קטנות‪ ,‬כדי‬ ‫שמשקל הנוצות יהיה גדול יותר‪ .‬רבינו מיד הבחין במעשה הרמיה‪ .‬בגלל שרבינו לא רצה לבייש את‬ ‫הסוחר‪ ,‬לכן שילם את מלוא הסכום‪ ,‬כפי שהראה המשקל‪ ,‬למרות מצבו הכלכלי הדחוק‪.‬‬ ‫‪8/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫הֹור ִביץ זצ"ל‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָּ ַרב הַ קָּ דֹוׁש ְּצ ִבי הִ ְּ‬ ‫ירׁש הַ לֵ וִי ְּ‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב הקדוש צבי הירש הלוי הורביץ זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תמ"א (‪ )5991‬בטיקטין‪.‬‬ ‫בהתחלה שימש כרב העיר זבורוב‪ .‬רבינו נהג להתפלל מנחה בערב שבת קודש‬ ‫כשלוש שעות רצופות‪ .‬אביו ואחיו היו ממתינים לו לקידוש‪ .‬רבינו בהתחלה התנגד‬ ‫לרבי ישראל בעל שם טוב שגר בעיר טלוסט הסמוכה לצ'ורטקוב והיתה כפופה‬ ‫למרותו‪ .‬לאחר שנסע אליו פעם אחת וראה את גדולתו‪ ,‬רבינו חזר בו ומאז השניים‬ ‫התיידדו‪ .‬פעם אחת הבעש"ט שָׁ בַת בצ'ורטקוב אצל רבינו‪ .‬הם דיברו יחד במשך‬ ‫שתים‪-‬עשרה שעות ברציפות‪ .‬כשהבעש"ט הקדוש עבר למז'יבוז' הוא אמר לחסידיו‬ ‫בטלוסט שהוא משאיר שם את רבי צבי הירש שהוא צדיק כמוהו‪ .‬האדמו"ר משינאווא‬ ‫אמר על רבינו שהוא קודש קודשים והיה מתענה משבת לשבת‪ ,‬עד שנולדו לו שני‬ ‫בניו (הגאונים הצדיקים ר' שמעלקא ור' פנחס בעל הפלאה)‪ .‬רבינו התפרסם לאיש קדוש‪.‬‬ ‫גאון ומקובל גדול‪ .‬הגה"ק רבי יחזקאל לנדא (ה'נודע ביהודה') העיד עליו‪ ,‬שרבינו הוא‬ ‫מעמודי העולם ומהגדולים שבדור‪ .‬בשנת ה'תפ"ו (‪ )5889‬התחיל לשמש כאב"ד‬ ‫טשורטקוב‪ .‬רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬אנשי העיר סיפרו גדולות ונפלאות מרבינו‪ .‬ענוותן‬ ‫מופלא‪ .‬לעת זקנותו התעוור ל"ע ונעשה נס וחזר לראות‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ו‬ ‫בחשוון ה'תקי"ד (‪ .)5819‬חי כ‪ 89-‬שנים‪ .‬ציונו בצ'ורטקוב‪ .‬רבים מתפללים על ציונו‬ ‫ונושעים שלא בדרך הטבע‪ .‬הבטיח לבניו אחריו אם ח"ו תהיה צרה‪ ,‬יבואו או ישלחו‬ ‫להודיע לו על ציון קברו‪ ,‬ויתפלל בעדם ובוודאי ה' יתברך יעזור להם‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הצדיק רבי מאיר מטיקטין (המהר"ם מטיקטין)‪ ,‬ממשפחת השל"ה הקדוש‬ ‫והרמ"א‪ .‬נשותיו‪ :‬מרת מלכה (בת הגאון רבי מרדכי‪ ,‬אב"ד לוצק)‪ ,‬אשה נוספת (שמה לא‬ ‫נודע)‪ .‬ילדיו‪ :‬הצדיקים רבי נחום הלוי (אב"ד פרוסקורוב)‪ ,‬רבי שמואל שמעלקא‬ ‫מניקלשבורג‪ ,‬רבי פנחס (רבה של פרנקפורט דמיין)‪ ,‬רבי אברהם‪ ,‬הבחור יהושע העשיל‬ ‫(נפטר בגיל חמש־עשרה)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת אידל (נישאה לרבי משה יהושע‪ ,‬רבה של שטרים)‪,‬‬ ‫מרת לאה‪ ,‬מרת מרים‪ .‬חתניו‪ :‬רבי יחיאל מיכל הלפרין‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאון רבי יצחק‬ ‫הלוי איש הורביץ (אב"ד אה"ו)‪.‬‬ ‫ני אנשים היו שותפים במסחר שנים רבות‪ .‬אחד מהם היה נותן כסף ואילו השני היה עוסק‬ ‫ש‬ ‫במסחר‪ .‬את הרווחים היו מחלקים ביניהם‪ .‬לימים נפטר האחד שנתן את הכסף‪ .‬כסף רב שלו‬ ‫נשאר ביד שותפו העוסק במסחר‪ .‬השותף לא רצה להחזיר ליורשיו את החלק שהיה מגיע‬ ‫לשותף‪ .‬הנפטר הגיע פעם אחר פעם בחלום הלילה ותבע את שותפו החי שיעמוד עימו לדין‬ ‫תורה לפני בית דין של מעלה‪ .‬השותף התעורר משנתו בבהלה כי הוא ידע שבצדק הוא תובע‬ ‫ממנו‪ .‬הוא גם הבין שכדי לעמוד בפני בית‪-‬דין של מעלה עליו להיפטר מן העולם‪ .‬הוא מיד רץ‬ ‫לרבינו וסיפר לו את כל מה שקרה וכי נפש המת תובע אותו בחלום לדין תורה של מעלה‪ .‬כאשר‬ ‫רבינו שמע את דבריו הוא שלח את השמש שלו על קבר הנפטר ואמר לו להניח על המצבה‬ ‫הזמנה לבית‪ -‬דין ובה כתב‪" :‬דין מבואר בשו"ע (חושן משפט סימן י"ד) כי התובע הולך אחר‬ ‫הנתבע‪ ,‬ולכן הוא מזמין אותו לעמוד לדין עם שותפו לפני הרב אב"ד של מטה שבעירו‪ ,‬ואם יש‬ ‫דין למטה‪ -‬אין דין למעלה"‪ .‬הרב קבע לו זמן להגיע ביום פלוני ובשעה פלונית‪.‬‬ ‫הרה"ג מורינו ברוך פיש אב"ד צ’ ורטקוב העיד שהוא מכיר אישה זקנה מופלגת (נכדת הרבי ר׳‬ ‫הירש'לי) שהיא זוכרת את המעשה‪ .‬היא היתה אז ילדה קטנה‪ .‬היא בעצמה הציצה דרך חרכי‬ ‫החלון הקטן שהיה שם מבית המבשלים לביתו אשר דרכו הושיטו לרבינו את מאכל שולחנו‪ .‬היא‬ ‫העידה כי שמעה את הטענות מהנפטר ומהחי‪ .‬היא לא ראתה את הנפטר‪ ,‬רק שמעה את קולו‪.‬‬ ‫לאחר שרבינו שמע את שניהם‪ ,‬הוא כתב שני פסקי דין‪ ,‬האחד לקח השותף החי‪ ,‬והאחד שם על‬ ‫השולחן‪ .‬לפתע הפסק דין נעלם מעל השולחן‪( .‬מעובד מתוך 'שמן הטוב')‬ ‫עם אימו של רבינו שאלה את בעלה רבי מאיר‪" :‬מדוע מתעכב הבן שלנו בביה"כ יותר ממך‬ ‫פ‬ ‫ומהבן השני‪ ,‬האם תפילתו ארוכה משלכם?"‪ .‬רבי מאיר השיב‪" :‬דעי כי הבן רבי צבי הוא מקובל‬ ‫גדול וצריך להאריך בתפילתו כדי לכוון את כוונותיו הקדושות‪ .‬הוא צדיק גדול מאוד‪ .‬לראיה אראה‬ ‫לך את המלאכים שילוו אותו כשיחזור מבית הכנסת"‪ .‬כשרבי צבי חזר מביה"כ‪ ,‬אביו נתן‬ ‫את מטפחתו לרבנית שתעבירה על עיניה ואז היא ראתה את המלאכים שבאו עם בנה הביתה ונחה דעתה‪( .‬מעובד מתוך 'זיכרון אשר')‬ ‫נהג זוגתו הרבנית היתה שהיא בעצמה הושיטה לו בכל בוקר השכם את החמין‪ .‬בעת חוליה אשר בה נפטרה‪ ,‬היא קראה למשרתת‬ ‫מ‬ ‫וביקשה ממנה שהיא תמלא את מקומה‪ .‬היא הזהירה אותה שלפני שתושיט את החמין‪ ,‬עליה להסתכל בין חרכי החלון למקום שבו ישב‬ ‫הרב‪ .‬אם תראה איש אחד‪ -‬תושיט רק כוס אחד‪ ,‬אם תראה שני אנשים‪ -‬תושיט שתי כוסות‪ .‬פעם אחת המשרתת ראתה דרך החלון כי‬ ‫רבינו יושב ולידו יושב אדם נוסף‪ .‬המשרתת הכינה ומיהרה להושיט שתי כוסות‪ .‬רבינו שאל אותה לאחר מכן‪" :‬מדוע היום הכנת שתי‬ ‫כוסות?״‪ .‬היא סיפרה לו על צוואת גבירתה הרבנית וכי היום ראתה שיש עוד מישהו עם רבינו‪ .‬הצדיק אמר בענוות צדקו‪ :‬״אם זכית לראות‬ ‫את צדיקה ואסור לי להשתמש בשירותיך"‪ .‬רבינו לא רצה עוד שתשמש אותו‪ .‬היא בכתה והתחננה שיתן לה רשות גם לימים הבאים‬ ‫לשמש אותו‪ .‬רבינו הבטיח לה שיתן לה כל די סיפוקה בביתו כל ימי חייה‪ ,‬רק באופן שמלאכתה תהיה רק בדברים קלים‪ ,‬כגון‪ :‬להכין לפניו‬ ‫בגדים לבנים בכל ערב שבת קודש וכו' (מעובד מתוך 'שמן הטוב')‬ ‫‪9/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב יִשְּ ָּראֵ ל נִיסָּ ן רֹו ֵז ְּנבָּאּום זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר המקובל הרב ישראל ניסן רוזנבאום מקרטשניף‪-‬קריית‪-‬גת זצ"ל‪ -‬נולד‬ ‫ב‪-‬כ"ד ניסן ה'תש"ט (‪ )5393‬בעיר רחובות בישראל‪ .‬בברית נקרא בשם ישראל על שם‬ ‫הרבי מרוז'ין זיע"א‪ .‬כבר בעת שהיה אברך צעיר לימים היה מקורב לאדמו"ר ה'בית‬ ‫ישראל' מגור‪ .‬אביו גם שלח אותו לחזק את תושבי קריית‪-‬גת‪ .‬בשנותיו הראשונות‬ ‫לאחר נישואיו גר ברחובות בסמיכות לאביו‪ .‬בחודש תמוז ה'תשכ"ט (‪ )5393‬אביו‬ ‫האדמו"ר נפטר בפתאומיות‪ .‬לקראת חג הפסח ה'תש"ל (‪ )5381‬עבר לגור בקריית גת‪.‬‬ ‫למרות גילו הצעיר‪ ,‬שהיה כ‪ 81-‬שנים בלבד‪ ,‬הוכתר לאדמו"ר מקרעשניף ‪ -‬קריית גת‪.‬‬ ‫עם השנים הקים ישיבה חסידית מצומצמת‪ .‬בשנותיו הראשונות בקריית‪-‬גת יזם להביא‬ ‫ציבור חרדי לעיר‪ .‬הראשונים שהגיעו מיוזמתו היו חסידי גור בתקופת האדמו"ר ה'פני‬ ‫מנחם' זצ"ל‪ .‬עם הזמן השכונה הפכה להיות קריה חרדית‪ .‬שנים לאחר מכן יזם להקים‬ ‫שכונה חדשה בשם 'קריית רמות דוד' ואכן השכונה הוקמה‪ ,‬כיום הקריה הקודמת‬ ‫מכונה 'הקריה הישנה'‪ .‬בקריית רמות דוד הקים בית‪-‬כנסת בשם 'רמות דוד' ושטיבלך‪.‬‬ ‫מוסדותיו כוללים ת"ת‪ ,‬גני ילדים וכולל אברכים‪ .‬קהילתו מונה כמה עשרות משפחות‪.‬‬ ‫בכל שנה‪ ,‬בנר שלישי של חנוכה‪ ,‬חגג את 'יום ההצלה' שלו מהמחלה הארורה וכן נהג‬ ‫לנגן בכינור כפי שנהגו אבותיו‪ .‬ענוותן מופלא‪ .‬בעל רוח‪-‬הקודש‪.‬‬ ‫רבים פנו אליו ונושעו‪ .‬רבינו למד את תורת הקבלה עם מקובלים רבים‪ ,‬בעיקר פורסם‬ ‫שלמד חברותא בקבלה עם הרב ששון מזרחי‪ ,‬למרות שרבינו הסתיר זאת מענוותנותו‪,‬‬ ‫אבל אחרי פטירתו כבר פורסם‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ז חשוון ה'תש"פ (‪ .)8153‬בהלוויתו‬ ‫השתתפו אלפים שבאו מכל הארץ‪ .‬חי כ‪ 81-‬שנים‪ .‬ציונו באוהל אדמו"רי קרטשניף‬ ‫רחובות‪ .‬המלל על מצבתו נכתב שמו בצורה פשוטה ללא תואר "אדמו"ר" כפי שביקש‬ ‫בצוואתו‪ .‬בנו הבכור רבי דוד משה הוכתר לשמש כאדמו"ר מקרעשניף‪-‬קריית גת‬ ‫במקום אביו‪ .‬שאר בניו הוכתרו לאדמו"רים מטערבישאן‪ ,‬טשרנוביץ ומיאלען‪.‬‬ ‫סבא (מצד אמו)‪ :‬האדמו"ר ר' חיים מרדכי מנדבורנה‪ .‬אביו‪ :‬האדמו"ר רבי דוד משה‬ ‫מקרטשניף‪ .‬אמו‪ :‬מרת אסתר רחל‪ .‬אשתו‪ :‬מרת יוטא מרים (בת האדמו"ר ר' יחזקאל‬ ‫שרגא מערץ מקהילת 'תולעת יעקב' מברוקלין)‪ .‬מרבותיו‪ :‬אביו‪ ,‬האדמו"ר ר' דוד משה‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬המקובל הרב ששון מזרחי‪ .‬בניו‪ :‬האדמו"ר ר' דוד משה (ממשיך דרכו של‬ ‫אביו‪ .‬נשוי לבת‪-‬שבע בת ר' עקיבא רבינוביץ‪ ,‬האדמו"ר מפוריסוב)‪ ,‬האדמו"ר ר' יחזקאל שרגא‬ ‫מטרבישאן (נשוי לרבקה מרים‪ ,‬בת האדמו"ר ר' אריה רוזנפלד מפינסק קרלין)‪ ,‬האדמו"ר ר'‬ ‫חיים מרדכי מקרטשניף צ'רנוביץ' (נשוי לבתו של האדמו"ר ר' דוד קאהן מתולדות אהרן)‪,‬‬ ‫האדמו"ר ר' שלום אליעזר זאב ממיאלן (נישא לבתו של האדמו"ר מראדושיץ)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת‬ ‫מלכה שרה (נישאה לבן דודה ר' חיים מרדכי‪ ,‬ראש ישיבת קרעשניף ברחובות)‪ ,‬מרת נחמה‬ ‫גיטל רבקה (נישאה לר' יחזקאל שרגא לעווי)‪ ,‬מרת חיה אסתר רחל (נישאה לר' מרדכי‪ ,‬בן ר'‬ ‫משה קאהן ראש ישיבת תולדות אהרן)‪ ,‬מרת חוה ביילא (נישאה לר' צבי‪ ,‬בן הרב דב בערל‬ ‫וייס)‪ ,‬מרת פייגא (נישאה לר' שלמה צדוק‪ ,‬בן רבי יהושע זייבאלד גאב"ד אלדשטאדט)‪ ,‬מרת‬ ‫שפרה ברכה (נישאה לר' יוחנן‪ ,‬בן הרב מתתיהו טברסקי‪ ,‬רב קהילת רחמיסטריווקא בביתר‬ ‫עילית)‪ .‬מספריו‪• :‬נועם ישראל‪ -‬מדברי תורתו שנאמרו בטישים ומעמדים‪.‬‬ ‫יום אחד יוס'ל אחד מחסידי הרבי נכנס אליו‪ .‬היה זה כשרבינו היה עוד צעיר לימים‪ .‬החסיד סיפר על חבירו הטוב ליפא שנשאר ברוסיה‪.‬‬ ‫הוא הוסיף המצב של חבירו הוא בכי רע‪ .‬הוא כלוא ב'עוון' שמירת תורה ומצוות‪ .‬הרבי שמע ואמר‪" :‬גש לבית הדואר ושלח אליו מברק ובו‬ ‫תכתוב‪ :‬בקרוב מאוד תשתחרר לא רק מהמאסר הקשה‪ ,‬אלא בכלל מרוסיה!"‪ .‬החסיד סבר שהרבי הצעיר לא מודע למציאות שבה‬ ‫היהודים נמצאים ברוסיה‪" .‬רבי‪ ,‬אני מגיע משם‪ .‬ברוסיה אדם שנתפס בעוון של שמירת תורה ומצוות עבירה זו נחשבת שם כעבירה קשה‬ ‫מאוד‪ .‬הוא נמצא שם כלוא כבר זמן רב‪ .‬ברוסיה לא יוצאים מהכלא ביום אחד ובטח לא אדם שנתפס בעבירה חמורה"‪ ,‬הסביר‪ .‬אבל הרבי‬ ‫בשלו‪" :‬אני יודע‪ .‬אבל הגיע זמן גאולתו של חברך"‪ .‬החסיד נוכח לראות שהרבי מבין את העניין‪ ,‬ורץ לבית הדואר לעשות כפי שהורה לו‪.‬‬ ‫ליפא חבירו סגור בתא כלא בקייב‪ .‬השהות הארוכה בכלא התחילה לתת את אותותיה‪ .‬מצבו הגופני והנפשי התחיל להתערער‪ .‬יום אחד‪,‬‬ ‫הוא רואה בחלומו אברך צעיר קורא בשמו‪" :‬ליפא‪ ,‬הגיע זמן גאולתך‪ .‬עוד מעט ייפתח התא שלך‪ .‬צא מיד מהכלא‪ ,‬אל תהסס! תגיע היישר‬ ‫לשדה התעופה בקייב‪ .‬שם יחכו לך אישורי היציאה מברית המועצות"‪ .‬ליפא התעורר מהחלום שהיה נראה מציאותי אבל כל כך רחוק‬ ‫מהמציאות שבו הוא נמצא‪ .‬והנה‪ ,‬דלת התא שלו נפתחת בחריקה‪ .‬חייל רוסי שעמד במסדרון לפני התא רמז לו לצאת‪ .‬הוא צעד במהירות‬ ‫לכיוון השער‪ .‬קצינים וסוהרים נמצאים בכל פינה אבל להפתעתו אף אחד לא מעיף לעברו מבט‪ .‬השער פתוח והוא יצא משם במהירות‪.‬‬ ‫הוא התרחק מהר ככל האפשר‪ .‬רק כשהיה רחוק מהכלא העז להסתובב לאחור כדי לוודא שלא רודפים אחריו‪.‬‬ ‫הוא מיהר לשדה התעופה‪ .‬החלום מתממש לנגד עיניו‪ .‬גם אישורי יציאה לארה"ב היו בידו‪ .‬רק לאחר שירד מהמטוס התקשר לחבירו‪.‬‬ ‫משפחתו וחבירו הצטרפו אליו ושמעו על הנס הגדול שהיה‪ .‬הוא גם סיפר להם על החלום שקדם לסיפור הצלתו‪" .‬איך נראה האברך‬ ‫שראית בחלומך?"‪ ,‬יוס׳ל ביקש לדעת‪" .‬אברך צעיר לימים‪ .‬יפה עיניים וטוב רואי"‪ ,‬ליפא‪ .‬סיפר‪" ,‬פאותיו וזקנו אדמוניים"‪ .‬הוא המשיך‬ ‫בתיאורו‪ .‬יוס'ל ענמה בתדהמה‪" :‬זה הרבי מקרעשניף שגר בקריית גת!"‪ .‬כששמע דודו של רבינו‪ ,‬האדמו״ר מקרעשניף‪-‬ירושלים‪ ,‬את‬ ‫הסיפור‪ ,‬אמר שרבינו הוא 'הבעל שם טוב' של הדור! קרדיט תמונה‪ :‬עיר האבות‪CC BY-SA 4.0 | Wikimedia Commons :‬‬ ‫‪10/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב בֶן צִיֹון ַאב ְָּּרהָּ ם קֹואִ ינ ְָּּקה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב בן ציון אברהם קואינקה זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ"א ניסן ה'תרכ"ז (‪ )5998‬בעיר העתיקה‬ ‫בירושלים‪ .‬משפחתו נושאת את שמה של עיר מוצאה קואינקה בספרד ולאחר הגירוש התיישבה‬ ‫בסלוניקי‪ .‬הוריו עלו מסלוניקי לארץ במחצית המאה ה‪ .53-‬בהיותו כבן שמונה שנים היה בקי‬ ‫בחמישה חומשי תורה עם פירושיהם וכן בפרקים ממשניות ומספר סוגיות בגמרא‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תרל"ו (‪ )5989‬בהיותו כבן תשע שנים בלבד התחיל להניח תפילין ונשא את הדרשה הראשונה‬ ‫שלו בציבור‪ .‬משנת ה'תרל"ח (‪ ,)5989‬והוא בן ‪ ,55‬החל לכתוב לעצמו חידושי תורה ושמו יצא‬ ‫לתהילה ולעילוי‪ .‬בשנת ה'תרמ"ב (‪ )5998‬התחתן ועבר לגור בשכונת 'אוהל משה' שמחוץ‬ ‫לחומות‪ .‬בשנים אלה‪ ,‬היה סמוך על שולחן אביו והקדיש את עצמו ללימוד תורה כשאביו רוכש‬ ‫עבורו ספרים‪ .‬בשנת ה'תרנ"א (‪ )5935‬נפטר אביו ורבינו נאלץ לנהל את עסקיו‪ ,‬אך ההצלחה לא‬ ‫האירה לו פנים‪ .‬בשנת ה'תרנ"ו (‪ )5939‬ייסד את כתב העת התורני 'המאסף'‪ ,‬שאיגד חידושי‬ ‫תורה של רבנים שונים מתקופתו‪ .‬קרוב ל‪ 53-‬שנים יצא כתב העת כשרבינו משקיע בו את כל‬ ‫הונו וכוחו‪ .‬בשנת ה'תרנ"ז (‪ )5938‬התמנה כדיין בבית הדין של חכם ניסים ברוך וחכם שלמה‬ ‫סוזין ור' יצחק אשכנזי‪ ,‬ובשנת ה'תרנ"ח (‪ )5939‬החל לשמש כראש ישיבת 'תפארת ירושלים'‪.‬‬ ‫רבינו נמנה עם חברי מועצת הרבנות הראשית הראשונה‪ .‬בשנת ה'תרנ"ט (‪ )5933‬יצא כשד"ר‬ ‫בשליחות ישיבת 'בית א‪-‬ל' והכוללים הספרדים שבחברון‪ .‬בדרכו עבר לבבל והגאון חכם ר' יוסף‬ ‫חיים הציע לו לכהן כרבה הראשי של בגדד‪ ,‬אך רבינו סירב‪ .‬בשנת ה'תרס"ג (‪ )5319‬חזר לארץ‬ ‫והראשון לציון ר' יעקב שאול אלישר מינה אותו כראב"ד בירושלים‪ .‬בשנת תרס"ו (‪ ,)5319‬הקים‬ ‫את 'בית הזקנים לעדת הספרדים' בירושלים ועמד בראשו‪ .‬בשנת ה'תרצ"א (‪ )5395‬התמנה‬ ‫כרבה של חברון‪ ,‬תפקיד שבו שימש עד למאורעות ה'תרצ"ו (‪ .)5399‬נפטר ב‪-‬ט"ז בחשוון‬ ‫ה'תרצ"ז (‪ .)5399‬חי כ‪ 93-‬שנים‪ .‬ציונו בהר הזיתים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' אברהם‪ .‬אמו‪ :‬מרת בכורה דונה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת אסתר קואינקה (בת דוד‪ ,‬בת ר' יהודה‬ ‫קואינקה)‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' אברהם‪ ,‬ר' יהודה‪ ,‬ר' יצחק‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת רחל (נישאה לר' אליהו יפרח)‪ ,‬מרת‬ ‫דונה (נישאה לר' אליהו סיתהון)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' מרדכי ישראל שריזלי‪ ,‬ר' מנחם בכר יצחק‪,‬‬ ‫ר' וידאל חנוך אנג'ל‪ ,‬ר' אליהו כהן‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאון ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל (הראשון לציון)‪ ,‬ר'‬ ‫אברהם פינטו‪ ,‬ר' בן ציון פיזאנטי‪ ,‬ר' בנימין לוי‪ ,‬ר' חנניה גבריאל‪ ,‬ר' יוסף לוי‪ ,‬ר' משה ניסים‪ ,‬ר'‬ ‫ניסים דאנון‪ ,‬הסופר יהודה בורלא‪ ,‬חוקר ארץ ישראל דוד בנבנישתי‪ .‬מספריו‪• :‬הושיע ציון‪-‬‬ ‫דרושים על התורה •זיכרון לאברהם‪ -‬חידושים על המשניות •תפארת ציון‪ -‬בירורי סוגיות‬ ‫והלכות בש"ס לפי סדר הא'‪-‬ב' •הזיכרונות והתולדות‪ -‬אוטוביוגרפיה ויומנו של רבינו •קונטרס‬ ‫כללים‪ -‬כללים לפי סדר הא'‪-‬ב' •פרפראות לחכמה‪ -‬הלכות ופסקים •דרושים‪ -‬דרשות שנדפסו‬ ‫בקבצים שונים‪.‬‬ ‫ר בינו ידע אף את מועד פטירתו‪ .‬סיפר הגאון ר' חיים דוד הלוי שבצעירותו גדל בשכונת 'אוהל משה' בירושלים‪ .‬באותה תקופה גרו‬ ‫בשכ ונה זו יותר מתריסר רבנים ספרדים גדולי עולם‪ .‬רבינו התפלל בביה" כ 'טראנטו' ור' חיים דוד הלוי זכה להתפלל עימו‪ .‬פניו של אותו‬ ‫גאון היו מאירות באור עצום‪ .‬אביו‪ ,‬ר' משה הלוי שימש כשליח ציבור באותו ביה"כ‪ .‬פעם אחת ר' משה הלוי ביקש מרבינו שירשה לו‬ ‫להתפלל את תפילת מוסף כשליח ציבור ביום הכיפורים למרות שרבינו בכל שנה נהג בעצמו להתפלל תפילה זו‪ .‬רבינו ענה לו במיתון‬ ‫וענוות חן כדרכו‪" :‬אתה צעיר ותזכה עוד שנים רבות להתפלל מוסף ביוה"כ‪ ,‬ואילו אני קרוב לזיקנה ואיני יכול לוותר"‪ .‬מובן מאליו שכך היה‪.‬‬ ‫כעבור מספר שנים לאחר הכנסת ספר ת ורה להיכל‪ ,‬פנה ר' משה הלוי לרבינו והזמינו כרגיל לתפילת מוסף‪ .‬להפתעת הכל סירב רבינו‬ ‫לעבור לפני התיבה כאשר ר' משה הלוי מפציר שוב ושוב ברבינו‪ ,‬ענה הצדיק שאין הוא יכול מסיבות בריאותיות‪ .‬כאשר הרב עמד על‬ ‫סירובו התערב גבאי בית‪-‬הכנסת ר' יעקב ברוך (ששימש גם כמזכיר ראשי של הרבנות הראשית) ועודד את ר' משה הלוי להתפלל מוסף‪.‬‬ ‫כשהגיע בתפילת החזרה לוידוי‪ ,‬עבר רבינו לפני התיבה וביקש לומר את הוידוי‪ .‬הצדיק פתח בבכי ואת כל הוידוי אמר בקול בכי ואנחה‪.‬‬ ‫אותו וידוי החריד מאוד את כל המתפללים שהכירו את הצדיק כאדם השמח תמיד‪.‬‬ ‫אחרי יום הכיפורים נודע‪ ,‬שבאותו ערב כתב את צוואתו וכעדים החתים את ר' יעקב ברוך ואת ר' אליהו פרדס (רבה של ירושלים)‪ .‬הרב‬ ‫אמר להם כי מקובל היה שבאותה שנה שלא יוכל לעבור לפני התיבה לתפילת מוסף ביום‪-‬הכיפורים תהיה שנת הסתלקותו‪ .‬ימים אחדים‬ ‫אחרי חג הסוכות חלה רבינו‪ .‬בשכונה פשטה שמועה שמצבו של רבינו קשה מאוד‪ .‬כשבני ביתו בכו למראה סבלו‪ ,‬אמר להם‪" :‬אל תבכו‪,‬‬ ‫עדיין יש לי זמן עד יום פלוני שעה פלונית "‪ .‬ואכן כך בדיוק היה‪ .‬רבינו נפטר במועד שנקב‪ .‬אז הבינו שרבינו לא רק גדול בתורה אלא גם‬ ‫צדיק גמור שידע לכוון בדיוק את שעת הסתלקותו‪( .‬מעובד מתוך שו"ת 'עשה לך רב' חלק ו' סימן מ"ג עמ' קמ"ט)‬ ‫על שקידתו העצומה בתורה גם במצבים קשים שפקדו את חייו זאת לא ניתן לתאר ולשער‪ .‬רבינו ניהל יומן ובו גולל את שאירע עימו‪ .‬פעם‬ ‫אחת חלתה בתו הקטנה במחלה קשה ל"ע וכולם חרדו מאוד לגורלה‪ .‬במקרה כזה מטבע הדברים כל הבית היה מלא בקרובים וידידים‬ ‫שונים שהיו באים לבקר כדי לראות מה שלום הילדה וכן להסיח את העצב‪ .‬בינתיים הילדה הגיעה עד שערי מוות כאשר בבית היו אביו‪,‬‬ ‫אימו‪ ,‬חמותו ורבינו‪ .‬החמה מיד הלכה לבית הרבנים ר' מרדכי ור' יצחק אשכנזי לקרוא להם‪.‬‬ ‫הרבנים הגיעו לבית וראו כי הילדה גוססת‪ .‬הם חיפשו את רבינו ושאלו‪" :‬היכן הרב?"‪ .‬התשובה הייתה כי הוא יושב בחדר הסמוך‪ .‬הם‬ ‫נכנסו ולהפתעתם המרובה ראו את רבינו יושב ולומד בשעה קשה זו כאשר הוא מוקף בספרים רבים‪ .‬פליאתם הייתה עצומה והם שאלו‬ ‫את רבינו‪" :‬כיצד ייתכן ורבינו שנמצא בשעה קשה זו מסוגל לשבת וללמוד? הרי הבת גוססת?"‪ .‬השיב להם רבינו‪" :‬ומה בידי לעשות? הרי‬ ‫כל בני הבית נמצאים ומה שאפשר להשתדל ולדרוש ברופאים ולהביא תרופות הרי כבר הם משתדלים לעשות"‪( .‬מתוך יומנו האישי‪ ,‬הובא‬ ‫קרדיט תמונה‪ :‬שלמה סיטון ‪Public Domain | Wikimedia Commons‬‬ ‫ב'המאסף' לר' עזרא בצרי חוברת ‪ 5‬עמ' ‪)519‬‬ ‫‪11/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָּ ַרב עַ מְּ ָּרם רֹו ֶז ְּנבָּאּום חֲ סִ ָּ‬ ‫ידא זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגה"ק רבי עמרם רוזנבוים חסידא זצ"ל‪ -‬נולד בשנת ה'תק"ן (‪ )5831‬בהונגריה‪.‬‬ ‫מצאצאי גדולי ישראל‪ ,‬ובהם המהר"ל מפראג‪ ,‬ר' העשיל מקראקא ורבי אדם בעל‬ ‫שם‪ .‬מילדותו ניכרה קדושתו‪ ,‬ומאז עמד על דעתו התקדש בקדושה יתירה‪ .‬העיד‬ ‫עליו מרן רבי משה סופר (ה'חתם סופר') שלא הניח כמותו בצדקות בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫שקד על לימוד התורה בהתמדה‪ ,‬ולאחר שהתפרסם בקדושתו נתווסף לו הכינוי‬ ‫'חסידא'‪ .‬בבית חמיו למד שנים אחדות בשקידה עצומה‪ .‬בשנת ה'תקע"ד (‪,)5959‬‬ ‫בהיותו כבן ‪ 89‬התמנה לאב"ד אירשא‪ .‬בשנת ה'תק"ף (‪ )5981‬התמנה לרבה של‬ ‫מאד שבהונגריה‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬בעל רוח הקודש‪ .‬מלומד בניסים‪ .‬נודע‬ ‫כבעל מופת‪ .‬דרכו בקודש הייתה להתענות משבת לשבת‪ .‬בשנת ה'תקפ"ו (‪)5989‬‬ ‫עלה לארץ‪ .‬המסורת מספרת כי הספינה שבה הפליג הקדימה להגיע תשעה ימים‬ ‫לפני המועד המשוער‪ .‬התיישב בצפת‪ ,‬ותוך זמן קצר התמנה לנשיא 'כולל‬ ‫החסידים'‪ .‬באותה עת לא נהגו לקבור עוד בבית העלמין הישן בצפת מחמת‬ ‫מחסור במקום‪ ,‬אולם רבינו‪ ,‬ברוח קודשו‪ ,‬הצביע על מקום פנוי וביקש להיטמן בו‪.‬‬ ‫כשעה לפני פטירתו זכה לראות את האור הגנוז מששת ימי בראשית‪ ,‬ובירך עליו‬ ‫בשם ומלכות‪" :‬המאיר לעבדיו מאור הגנוז מששת ימי בראשית"‪ .‬נפטר ב‪-‬ט"ז‬ ‫במר‪-‬חשוון ה'תק"ץ (‪ .)5983‬חי כארבעים שנה‪ .‬ציונו בבית העלמין העתיק בצפת‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬רבי משה נחום‪ .‬אשתו‪ :‬מרת ביילא חיה (בת הגה"צ רבי ישראל ברי"ל‪ ,‬אב"ד‬ ‫פלאטא; נישאה לו בהיותו כבן שלוש־עשרה)‪ .‬ילדיו‪ :‬הגאונים ר' משה‪ ,‬ר' יוסף‪.‬‬ ‫בנותיו‪ :‬מרת מרים (בזיווג ראשון נישאה להגה"צ רבי אלימלך דיין‪ ,‬ובזיווג שני נישאה‬ ‫יעקב בלום‪ ,‬אב"ד שאמשאן)‪ ,‬מרת אביטל נחמה (נישאה להגה"צ רבי אברהם דייטש)‪ .‬חתניו‪ :‬הגה"צ רבי משה יהודה לייב הלר‪,‬‬ ‫להגה"צ רבי יצחק הרה"ג רבי מאיר זינגר‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאון רבי מרדכי בנט‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים רבי שמואל מסלנט (לימים‬ ‫רבה של ירושלים)‪ ,‬רבי זאב וואלף טננבוים (אב"ד ווערפעלעיט)‪ ,‬רבי ישכר דב פריעד מזשיבוז'‪.‬‬ ‫שנים רבות היו אביו ואמו חשוכי בנים‪ ,‬ותמיד התפללו‪ ,‬שיפקדו בזש"ק‪ .‬פעם אחת אירע‪ ,‬שליד ביתם נעצרה עגלת סוסים‪ ,‬מתוכה ירד‬ ‫בעל עגלה אשר הכרת פניו ענתה בו‪ ,‬כי צדיק הוא‪ .‬הקיש על פתח הבית וביקש‪ ,‬שיתנו לו להניח תפילין דר"ת‪ ,‬כי ירא‪ ,‬פן תשקע עליו‬ ‫החמה‪ ,‬ועדיין לא הניח‪ .‬ר' משה נחום הכניסו לביתו וקבלו בסבר פנים יפות‪ .‬האורח הניח את התפילין וביקש להמשיך לדרכו‪ .‬אולם בעל‪-‬‬ ‫הבית הפציר בו‪ ,‬שיסעד את לבו טרם יציאתו לדרך‪ .‬הלה נעתר לבקשתו‪ ,‬סיים לאכול והתחיל לברך ברכת‪-‬המזון‪ .‬כשהגיע לברכת‬ ‫הרחמן‪ ,‬הגביה קולו ואמר‪ :‬הרחמן הוא יברך את הרב בעל הבית‪ ...‬אותם ואת זרעם"‪.‬‬ ‫כשסיים לברך‪ ,‬פנה אליו בעה"ב ואמר לו‪' :‬הרי עדיין לא התברכנו בזרע‪ ,‬ומה ראה מר לברך אותנו ואת זרעינו?! מי ייתן‪ ,‬שברכתכם‬ ‫תתקבל וניוושע בבנים'‪ .‬ענה העגלון ואמר‪' :‬רואה אני את הסיבה‪ ,‬שבעטיה לא נפקדתם בבנים‪ .‬מול ביתכם במרחק רב מתנוסס מגדל‪.‬‬ ‫בית תיפלות של הנוצרים‪ .‬כשיוצאים אתם מפתח ביתכם נתקלים מבלי משים בהסתכלות בשתי וערב הנעוץ על גג המגדל‪ .‬הקב"ה‬ ‫רוצה לפקוד אתכם בזש"ק‪ ,‬ולכן אין מן הראוי‪ ,‬כי הרבנית תביט אפילו פעם אחת בצורת השתי וערב‪ ,‬כי זה פוגם מאד ח"ו‪ .‬על‪-‬כן עצתי‬ ‫שתעקרו מדירה זו‪ ,‬ואז תיוושעו‪ .‬הדברים נכנסו ללבם‪ ,‬הם עברו מיד לגור במקום אחר ונפקדו בבן זכר‪ ,‬אשר נקרא בשם עמרם‪.‬‬ ‫מ עשה והוריו נסעו לקרלסבאד בהשאירם את הילד אצל קרוב משפחתם‪ .‬הימים היו ימי צינה וכפור‪ ,‬באמצע הלילה קם אחד מבני‬ ‫המשפחה שאצלם שהה הילד בחששו‪ ,‬שמא יתקרר‪ ,‬כיסה את הילד במעיל צמר‪ ,‬והילד היה שקוע אז בשנתו‪ .‬כאשר הניח את המעיל‬ ‫על גבי הילד‪ ,‬החל הילד להזדעזע ולבעוט בכל כוחו‪ ,‬עד שזרק ארצה את המעיל‪ .‬הלה כיסהו שוב‪ ,‬והמחזה נשנה שוב ושוב‪.‬‬ ‫למחרת נשאל הילד‪ ,‬מדוע לא נתן לכסותו במעיל‪ ,‬בעוד הקור היה עז‪ .‬הילד לא ידע מה לענות‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬שלא הרגיש כלל‪ ,‬שנתנו עליו‬ ‫מעיל ושהוא זרקו ארצה‪ .‬לימים כשספרו את הדבר לפני ר' משה נחום (אביו של רבי עמרם) ביקש שיבדקו את הבגד‪ ,‬אם נקי הוא‬ ‫משעטנז‪ ,‬יצאו ובדקו ואכן‪ ,‬התגלה כי היה במעיל שעטנז‪ ,‬ויהי הדבר לפלא‪.‬‬ ‫פעם בליל הסדר שאל את אביו‪" :‬מדוע כשפותחים הדלת לאמירת 'שפוך חמתך' מקבלים את פני אליהו הנביא בפנים שמחות וקוראים‬ ‫'ברוך הבא' ובשעת יציאתו‪ ,‬מדוע אין יוצאים ללוותו?!"‪ .‬השיב לו אביו בתמיהה‪" :‬וכי מי רואה אותו בצאתו?"‪ .‬הילד הוסיף אף הוא לתמוה‬ ‫ואמר‪" :‬הרי כשם שרואים אותו בכניסתו כך רואים אותו ביציאתו"‪ .‬האב התפעל מדברי הילד ושמר זאת בלבו‪...‬‬ ‫בהיותו כבן שלו ש שנים התעורר פעם באמצע שנתו בבכיות נוראות‪ .‬אביו ניעור לקול הבכי‪ ,‬ניגש בחרדה ושאל‪" :‬מה לך בני?" הילד‬ ‫השיב‪ ,‬כי חלם שאביו שכח להעמיד ליד מיטתו מים לנטילת ידיים ולכן התחיל לבכות‪ .‬אביו מיהר להגיש המים ליד מטתו ונחה דעת הילד‪.‬‬ ‫פעם הלך עם מאחרו בק"ק מאדע לקדש הלבנה ברחוב העיר‪ ,‬שהיה ממוקם מול בית אדון אחד‪ ,‬ובא משרתו עם כלי נשקו בידו לגרשם‬ ‫משם למען לא יפריעו שינת האדון‪ ,‬ובקפצו עליהם אמר בינו לבין עצמו בתפילתו‪" :‬רבש"ע וכי לא יכלת בפחות רשע אחד כזה בעולמך?!"‪,‬‬ ‫ובבוקר נשמע בשורה מבהילה בעיר‪ ,‬כי משרת האדון מת פתאום בלילה‪ ,‬והיה לפלא והתפרסם מעשה זה גם בין הגוים‪.‬‬ ‫ב היותו ילד כבן שמונה חזר פעם מבית רבו בקול בוכים ועינים דומעות‪ .‬לשאלת הוריו על פשר בכיו השיב‪ ,‬שהרבי בישר להם היום‬ ‫בשורה מרה‪ ,‬אודות פטירתו של אותו גאון וקדוש הגאון רבי אליהו זלמן מווילנא זיע"א (הגר"א) שנסתלק זה עתה בחוה"מ סוכות‪,‬‬ ‫והרבה לספר להם על רוב גדולתו וקדושתו‪.‬‬ ‫הוסיף שהרבי סיים‪ ,‬כי 'חובה עלינו להשתדל ולעשות‪ ,‬כל מה שלא‪-‬ל ידינו למלאות את החלל הריק שנוצר בהסתלקותו של צדיק זה'‪.‬‬ ‫כששאלו אביו‪' :‬מה בדעתך לעשות?'‪ -‬השיב בתום‪ ,‬שבדעתו מהיום והלאה להשכים קום ולהוסיף שעה אחת בלימוד התורה קודם‬ ‫התפילה‪ ,‬ובכך יושלם במעט החסר הגדול‪ ...‬ואמנם‪ ,‬קיים מה שאמר‪ ,‬ובשעה זו קנה שלימות בתורה יותר ממה שבכל היום כולו‪.‬‬ ‫‪12/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬האדמו"ר הָּ ַרב מְּ נַחֵ ם מֶ נ ְֶּדל הָּ אגֵר מִ קֹוסֹוב זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫האדמו"ר רבי מנחם מנדל האגר מקוסוב זצ"ל (בעל 'אהבת שלום')‪ -‬נולד בקולומיאה‬ ‫בשנת ה'תקכ"ח (‪ .)5899‬מצאצאי גדולי ישראל‪ ,‬ובהם המהר"ל מפראג‪ ,‬רבי העשיל‬ ‫מקראקא ורבי אדם בעל שם‪ .‬למדן עצום‪ .‬שקד על התורה בהתמדה רבה‪ .‬גאון בנגלה‬ ‫ובנסתר‪ .‬עניו‪ .‬בעל רוח הקודש‪ .‬בתחילת דרכו עסק במסחר כדי להתפרנס‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תקס"ב (‪ ,)5918‬בהמלצת גדולי הדור‪ ,‬התמנה לרבה של קוסוב‪ .‬אלפים נהרו אליו כדי‬ ‫להתברך מפיו ולשמוע עצה ותושיה‪ .‬מייסד חסידות ואבי שושלת אדמו"רי קוסוב‬ ‫שממנה הסתעפו חסידויות ויז'ניץ‪ ,‬סערט־ויז'ניץ‪ ,‬נדבורנה וחסידויות נוספות‪ .‬פעל רבות‬ ‫למען עניי ארץ ישראל והשיג עבורם תרומות רבות‪ .‬כיהן כנשיא קופת רבי מאיר בעל‬ ‫הנס במחוזות בוקובינה ומארמורש‪ .‬על אף עול הפרנסה והעניות הגדולה ששררה‬ ‫בביתו עד שנאלץ לחתוך בצל לארבעה חלקים ולחלקו לבני משפחתו המשיך לשקוד על‬ ‫התורה בהתמדה מופלאה‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ז בחשוון ה'תקפ"ו (‪ .)5981‬חי כ־‪ 18‬שנים‪ .‬ציונו‬ ‫בקוסוב‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' יעקב קופיל חסיד (מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש)‪ .‬אמו‪ :‬מרת חיה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת‬ ‫שיינה רחל (בת דודו הרבני החסיד רבי שמואל שמחה זימל מקוסוב)‪ .‬ילדיו‪ :‬האדמו"ר רבי‬ ‫חיים (בעל 'תורת חיים'‪ ,‬מילא את מקום אביו בקוסוב)‪ ,‬רבי דוד (רב זאבלוטוב)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת‬ ‫שרה‪ ,‬מרת לאה‪ .‬מרבותיו‪ :‬הצדיקים ר' משה יהודה לייב מסאסוב‪ ,‬ר' זאב וולף‬ ‫מצ'רני־אוסטראה‪ ,‬ר' משולם פייבוש הלר מז'באריז' (בעל 'יושר דברי אמת')‪ ,‬ר' צבי הירש‬ ‫מנדבורנה (בעל 'צמח ה' לצבי')‪ ,‬ר' אלימלך וייסבלום מליז'נסק‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר'‬ ‫משולם נתן מרגליות (אב"ד בארדיטשוב)‪ ,‬ר' צבי אלימלך מדינוב (בעל 'בני יששכר')‪ ,‬ר'‬ ‫אליעזר מדז'יקוב‪ ,‬ר' נפתלי מליז'נסק‪ ,‬ר' שרגא פייביש מבראדשין‪ ,‬ר' מנחם מנדל (בעל‬ ‫'דרך אמונה')‪ ,‬ר' שמואל משינאווא (מ"ס 'רמתיים צופים')‪ .‬ר' אליעזר זאב מבוטשעטש‪.‬‬ ‫מספריו‪• :‬אהבת שלום‪ -‬דרושים וחידושים על התורה בדרך החסידות‪.‬‬ ‫אנשי העיר ז'באריז' למדו להכיר את גדלותו של רבינו את העובדה כי היה מלומד בניסים‪ .‬אחד‬ ‫התושבים הקצה עבורו חדר מיוחד כדי ששם יתאכסן בכל פעם שיבוא להתאבק בעפר רגלי רבו‪ .‬שם‬ ‫הכין עבורו מיטה‪ ,‬שולחן‪ ,‬כיסא וכלים‪ ,‬וארוחתו ‪ -‬ארוחת מלכים‪ .‬לבעל האכסניה היתה בת יחידה‬ ‫אשר בעת ההיא הייתה עדיין נערה צעירה‪ .‬היא דאגה לכּבד את החדר של רבינו‪ ,‬להביא לו אוכל‬ ‫ולספק לו די מחסורו‪.‬‬ ‫חלפו מאז מספר שנים‪ .‬הבת נישאה לאיש‪ .‬יום אחד לפתע הוכתה בסנוורים בשתי עיניה ל"ע‪.‬‬ ‫מיד הם פנו איתה אל רופאים מומחים לבקש למענה ארוכה ומרפא‪ ,‬אבל הם נלאו למצוא תרופה‬ ‫ומזור‪ .‬כאשר אביה התייעץ עם ידידים מה לעשות‪ ,‬יעצו לו שיסע לקוסוב אל רבינו אשר בינתיים‬ ‫במרוצת השנים התפרסם שמו לתהילה‪ .‬הוא רצה להגיע לרבי ולהזכיר לו את כל החסד שבתו‬ ‫עשתה עבורו בנפשה ובגופה‪ ,‬מלבד מה שהוא הוציא הוצאה מרובה לכבודו‪.‬‬ ‫הדרך מז'באריז' לקוסוב היא מאוד ארוכה‪ .‬באישון לילה ואפילה האיש ובתו הגיעו לשם‪ .‬הם לא ידעו‬ ‫היכן יש אכסניה‪ ,‬רק במקום אחד הבחינו מרחוק בנר דולק‪ .‬כאשר הם נגשו לשם הם ראו כי זה בית‬ ‫המדרש של רבינו‪ .‬מכיוון שהיה אז קר מאוד ובביהמ"ד דלקה אש בתנור‪ ,‬שמחתם גדלה שיוכלו לכל‬ ‫הפחות להתחמם ולהינפש מעמל הדרך‪.‬‬ ‫לאחר מנוחה של מספר שעות‪ ,‬משמשו של רבינו הגיע ואמר ליהודי כי הרבי שלח אותו וביקש ממנו להביאם לביתו‪ .‬לשאלת החסידים‬ ‫היושבים בבית‪-‬המדרש מהמשמש‪ ,‬מדוע נחפז היום לבוא לביהמ"ד בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬השיב כי הרבי הקיצו משנתו וזירזו לבוא‬ ‫לביהמ"ד‪ ,‬שיביא אליו את האורחים שבאו ממרחקים‪.‬‬ ‫היהודי הכין לו מראש קוויטל שבו כתב את מצב בתו וסכום עבור פדיון נפש ‪ -‬ויחד עמה נכנסו אל הקודש פנימה‪ .‬בבכיות שפכו את ליבם‬ ‫בפני רבינו על מצבה הנורא‪ .‬האישה העירה כי מן הראוי שהצדיק יעשה טובה למענה ויעלה ארוכה למכָׁתה‪ ,‬מכיוון שהיא טרחה למענו‬ ‫רבות כשהיה מתאכסן בביתם בעבר‪" .‬אל תדאגו כלל"‪ ,‬רבינו אמר ליהודי ולבתו‪" ,‬כבר ב"ה הכינותי עבורכם רפואה מגן עדן!"‪.‬‬ ‫הרב הושיט את מטפחתו וביקש שתשים אותה על עיניה‪ .‬כאשר האישה עשתה כן‪ ,‬היא התחילה לראות כשאר בני אדם‪ .‬אביה הופתע‬ ‫לאין שיעור‪ ,‬עד כי היה קשה לו להאמין שראיית בתו חזרה כבראשונה!‬ ‫כששמעה שהרבי ביקש ממשמשו שיביא לו קפה‪ ,‬היא הלכה בעצמה בזריזות למטבח והביאה את המשקה לרבינו‪ .‬היא אמרה כי‬ ‫מאחר שהיתה משרתת אותו בילדותה‪ ,‬מן הראוי שתשרת אותו גם כעת‪ .‬כשהביאה את הקפה‪ ,‬רבינו אמר לה‪" :‬יישר כח" ‪ -‬ובירכה‬ ‫שוב בבריאות‪ .‬היהודי עם בתו הבריאה חזרו לביתם שמחים לאין שיעור‪.‬‬ ‫הגה"ק מנאסויד זיע"א סיפר שרבו הגה"ק רבינו יחזקאל שרגא הלברשטאם (בעל 'דברי יחזקאל' משינאווא) זיע"א כאשר היה פעם על‬ ‫ציון הרה"ק רבינו מנחם מנדל מקוסוב בעל 'אהבת שלום'‪ ,‬השתהה שם הרבה זמן‪ .‬כאשר בא לבית בנו הרה"צ ר' פינחס יוסף זצ"ל חתן‬ ‫הרה"ק בעל תורת חיים זיע"א שאל אותו‪" :‬למה איחר כל‪-‬כך לבוא?"‪.‬‬ ‫השיב לו שהרגיש שם קדושת ארץ ישראל‪ ,‬ולא היה יכול לפרוש משם‪ .‬כאשר חותנו הרה"ק האדמו"ר ר' חיים האגר מקוסוב זי"ע בעל‬ ‫'תורת חיים' שמע את דבריו‪ ,‬הוא העיד על זה כי אמת ונכון הדבר‪ ,‬כי כן אמר אביו הקדוש זיע"א‪ ,‬שהוא קידש את עצמו שיהיו ד' אמות‬ ‫שלו בקדושת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪13/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הָּ ַרב הַ צַ ִדיק בִ ְּני ָּמִ ין זְּאֵ ב חָּ ׁשִ ין זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב הצדיק רבי בנימין זאב חשין זצ"ל‪ -‬נולד בחודש אלול ה'תרס"ט (‪)5313‬‬ ‫בירושלים‪ .‬כבר מילדותו הצטיין בחריפותו ובשקידתו המופלגת‪ ,‬ואף בהיותו ילד קטן‬ ‫נזהר שלא להשמיע קול בכי כדי שלא לצער את הוריו‪ .‬למד בישיבת 'עץ חיים'‪ ,‬וזכה‬ ‫לסיים את הש"ס כולו עוד קודם נישואיו‪ .‬התחתן בשנת ה'תרפ"ח (‪ )5389‬אשתו סיפרה‬ ‫כי היה קם בכל לילה לאמירת 'תיקון חצות' בבכיות קורעות לב‪ ,‬עד שהייתה מבקשת‬ ‫ממנו שיפסיק‪ ,‬מפני שבכיותיו שברו את ליבה‪ .‬מגדולי חסידי ברסלב‪ .‬מקובל‪ .‬ראש‬ ‫ישיבת המקובלים 'שער השמיים'‪ .‬ניחן במתק שפתיים‪ ,‬וטרח רבות בקירוב רחוקים‬ ‫באמצעות שיעוריו‪ ,‬שבהם השיב רבים מעוון‪ .‬המקובל רבי ציון ברכה התבטא עליו‪:‬‬ ‫"צדיק יסוד עולם"‪ ,‬והמקובל רבי מרדכי שרעבי היה רגיל לומר‪" :‬רבי בנימין זאב חשין‬ ‫קדוש קדוש"‪ ,‬ובכל פעם שהיה נכנס היה קם לכבודו‪ .‬מלומד בניסים‪.‬‬ ‫גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬עניו‪ .‬שקידתו בתורה הייתה מופלאה‪ ,‬והיה בקי גדול בחכמת כף‬ ‫היד והפרצוף‪ .‬נהג בפשטות מופלאה‪ .‬לעיתים נסע לאשדוד לאדמו"ר רבי מאיר‬ ‫אבוחצירא‪ ,‬ויחד היו עוסקים בתורת הסוד‪ .‬היה מעורר תדיר על מעלת אמירת 'התיקון‬ ‫הכללי'‪ ,‬וכן לסיים בכל שבוע לפחות פעמיים את ספר התהילים‪ -‬פעם אחת בימות‬ ‫החול ופעם נוספת בשבת קודש‪ -‬כתיקון גדול לכל הפגמים‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ז בחשוון‬ ‫ה'תשמ"ט (‪ .)5399‬חי כ‪ 83-‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות בירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' נחמיה‪ .‬אמו‪ :‬מרת פינה רילה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת חנה ליבא‪ .‬בניו‪ :‬ר' צבי (משיב‬ ‫בישיבת מיר‪ ,‬מחסידי ברסלב‪ ,‬גאון בנגלה ובנסתר)‪ ,‬ר' אהרן‪ ,‬ר' יוסף צבי‪ ,‬ר' דוד‪,‬‬ ‫ר' אברהם‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת מרים‪ ,‬מרת רחל (נישאה לר' מנחם בן ציון וילהלם)‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬ר' שמואל הורביץ )מחסידי ברסלב)‪ ,‬הצדיק הנסתר ר' ישראל יצחק משי זהב‪.‬‬ ‫חברותא‪ :‬הגאונים ר' שלמה זלמן אויערבך‪ ,‬המקובלים ר' מרדכי שרעבי‪ ,‬ר' ציון‬ ‫ברכה‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' ראובן אלבז‪ ,‬ר' יעקב ישראל לוגאסי‪ ,‬ר' רפאל זר‪ ,‬ר'‬ ‫בנימין בצרי‪ ,‬ר' אורי זוהר‪ ,‬ר' אליעזר שלמה שיק‪ ,‬ר' ניסן דוד קיוואק ור' שלום סבג‪.‬‬ ‫רב שבת אחת‪ ,‬אירעה תקלה חריפה ברכבו של נהגו המסור ר' אליעזר ב"ח הי"ו‪ ,‬ועקב כך המשאבה של הרכב התרוקנה מן השמן‬ ‫ע‬ ‫כליל‪ .‬בעל מוסך שבדק את הרכב אמר‪" :‬הבעיה מורכבת‪ ,‬ורק לאחר השבת אפשר לתקנה"‪ ,‬וביקש‪ ,‬שיבוא אליו לאחר השבת‪ .‬באותו‬ ‫יום התכונן רבינו כדרכו לנסוע לכותל‪ ,‬אולם התפלא מדוע ר' אליעזר רוצה להזמין מונית‪ ,‬כשהובהר לו‪ ,‬כי אי אפשר לנסוע ברכב‬ ‫הפרטי‪ ,‬נענה הצדיק ואמר‪" :‬ר' אליעזר‪' ,‬כי בשמחה תצאו'‪ .‬ניסע ברכבך כדרכנו לכותל"‪.‬‬ ‫הלה ניסה להסביר‪ ,‬כי הדבר לא מציאותי‪ ,‬אך רבינו חזר על דבריו שוב‪ ,‬ואכן למרבה הפלא‪ ,‬נסע הרכב לכותל כאשר המשאבה‬ ‫הרוסה וללא שמן‪ .‬ביציאתם מן הכותל שוב אמר לו רבינו‪" :‬כי בשמחה תצאו" ‪ -‬ומיד החלו בנסיעה והגיעו לבית הרב במהירות יותר מן‬ ‫הרגיל‪ .‬בשבוע שלאחר מכן לקח ר' אליעזר את רכבו למוסך‪.‬‬ ‫כשנבדק הרכב ע"י בעל המוסך‪ ,‬תמה הלה על ר' אליעזר‪" :‬באת לצחוק ממני? הרי תיקנת כבר את הבעיה‪ ...‬המשאבה מצוינת‪,‬‬ ‫והשמן במשאבה מלא"‪ .‬הלה סיפר לו בקצרה את אשר אירע ביום שישי‪ ,‬ועל גדולתו וקדושתו של הצדיק הרב חשין זצ"ל‪ ,‬בעל המוסך‬ ‫התרגש ואמר‪" :‬אתה חייב לקחת אותי להתברך מהרב הזה"‪.‬‬ ‫פני יותר מעשרים ושש שנים‪ ,‬הרב בנימין זאב חשין היה נותן שיעור שבועי בבית הכנסת כל יום שלישי‪ .‬ליד אותו בית‪-‬כנסת גר אדם‬ ‫ל‬ ‫שבלשון המעטה לא אהב זאת‪ ,‬והיה מרעיש בכוונה‪ ,‬כדי להפריע לשיעור‪ .‬הרב יצא אליו וביקש ממנו בעדינות‪ ,‬שלא יפריע‪ .‬אותו אדם‬ ‫תפס בזקנו של הרב‪ ,‬והתחיל למשוך אותו בכוח‪ ,‬תוך כדי שהוא קורא בקול לאשתו‪" :‬תביאי מהר מספריים"‪ .‬מיד ניגשו מספר‬ ‫אנשים מבית‪-‬הכנסת והדפו את האדם המתפרע‪ .‬למחרת היום‪ ,‬אותו אדם התיישב בתחנת אוטובוס‪ ,‬ברחוב ז'בוטינסקי בר"ג ‪ ,‬ולא‬ ‫קם יותר‪.‬‬ ‫כדו הרה"ג ר' יצחק חשין שליט"א סיפר‪ ,‬כי היה פעם יהודי המתגורר בצרפת‪ ,‬אשר חלם פעם אחר פעם על איזה 'זקן' המעוררו שוב‬ ‫נ‬ ‫ושוב לחזור לדרך ה'‪ ,‬הלה נשבר וסיפר את ח לומותיו לדודו המתגורר בארץ הקודש‪ ,‬דודו יעץ לו כי יבוא ארצה ויחד יסעו לשריד בית‬ ‫מקדשנו הכותל המערבי להתפלל לה'‪ .‬והנה‪ ,‬כשהגיעו לכותל הוא רואה לפתע איזה 'זקן' היושב ואומר תהילים‪ ,‬הלה רק ראה את פניו‬ ‫נפל והתעלף במקום‪ .‬כשחזר להכרתו שאלו אותו‪" :‬מה קרה?" הלה סיפר כי זה הזקן אשר הופיע לו בחלום כמה פעמים בצרפת‪,‬‬ ‫והזהיר אותו‪ ,‬שיחזור למוטב‪ .‬זקן זה היה לא אחר מאשר רבינו בנימין זאב חשין זצ"ל‪.‬‬ ‫יפר הרב מנשה גליקזאהן על ענוותנותו המופלאה של רבינו‪ :‬באחד משיעוריו הקבועים בספר ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬כשהקהל גומע בצמא‬ ‫ס‬ ‫את אימרותיו נכנס אדם שדעתו השתבשה עליו רח"ל‪ ,‬וסטר על לחיו של רבינו‪ .‬הציבור שהיה בהלם מהמחזה המביש‪ ,‬רצו לטפל‬ ‫באותו אדם ולהוכיח אותו על שביזה ת"ח‪ ,‬אך רבינו עצר בעדם והמשיך בשיעור‪ ,‬כאילו לא אירע דבר‪ .‬וכאילו לא די בכך ניגש רבינו‬ ‫באצילות רוח לאותו יהודי אומלל והגיש לו כוס מיץ קר‪ .‬אשר תלמידיו מזגו לו לפני כן‪ .‬כשהגיע לביתו‪ ,‬לאחר אותו מקרה הפטיר‬ ‫בשפלותו שכנראה מחמת החום הכבד ששרר במקום‪ ,‬עשה אותו יהודי‪ ,‬מה שעשה‪.‬‬ ‫עם אחת הזמינו את רבינו לשאת את דבריו‪ .‬רבינו כמובן ניאות להזמנה‪ .‬משוש חייו היו השיעורים‪ ,‬בהם היה מלהיב את נשמות‬ ‫פ‬ ‫ישראל לאביהם שבשמיים‪ .‬כשהתקרב היום המיועד‪ ,‬נתלו מודעות ענק על לוחות המודעות בירושלים ובהם נכתב‪ ,‬כי הרב הגאון ר'‬ ‫בנימין זאב חשין ימסור דרשה וכו'‪ .‬רבינו שסלד כל ימיו מתארים ומקילוסין‪ ,‬כאב על אותם תארים שנכתבו במודעות‪ .‬מה עשה? הלך‬ ‫ממודעה למודעה וקרע את המילים 'הרב הגאון'‪ .‬וכך נראה רבינו הולך ברחובות ומשמיט תארים‪ ,‬שסלד מהם בתכלית‪.‬‬ ‫‪14/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הָּ ַרב הַ גָּאֹון ְּרפָּ אֵ ל בָּרּוְך טֹולֶ ָּדנֹו זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הרב הגאון רפאל ברוך טולדנו זצ"ל‪ -‬נולד במקנס שבמרוקו בשנת ה'תר"ן (‪ .)5931‬נצר‬ ‫למשפחה של ארבעים וחמישה דורות של רבנים וחכמים ששימשו בקודש‪ .‬ממגורשי ספרד‬ ‫(מצאצאי ר' יוסף טולדנו)‪ .‬בני המשפחה התיישבו בעיר מקנס‪ .‬בילדותו נקרא ברוך ולאחר‬ ‫שחלה בגיל עשר הוסיפו לו את השם רפאל‪ .‬כבר בצעירותו התגלה כבעל כישרון רב ובעל‬ ‫התמדה עצומה ותפיסה מהירה ובעל זיכרון חזק ובתוך שנים מועטות היה בקי מופלג בש"ס‬ ‫ובפוסקים‪ .‬בשנת ה'תרס"ח (‪ )5319‬בהיותו כבן ‪ 59‬התמנה לדיין במקנס לאחר שידע את‬ ‫השולחן ערוך ונושאי כליו על בורים‪ .‬בשנת ה'תרע"ז (‪ )5359‬לאחר פטירת אביו‪ ,‬התמנה‬ ‫לאב"ד ולרבה הראשי של העיר‪ .‬תפקיד אותו מילא במשך ‪ 99‬שנים‪ .‬הקים מוסדות רבים‪:‬‬ ‫ביקור חולים‪ -‬סיוע רפואי לעניים בחינם‪ .‬דובב שפתי ישנים‪ -‬בית דפוס שבו הוציא לאור‬ ‫ספרים של חכמי מרוקו‪ .‬שובו בנים‪ -‬תנועה לחזרה בתשובה‪ .‬מלביש ערומים‪ -‬אספקת‬ ‫ביגוד לנזקקים‪ .‬מוהר הבתולות‪ -‬סיוע לחתנים ולכלות‪ .‬ת"ת‪ -‬שמנה כ‪ 5,911-‬תלמידים‪.‬‬ ‫ישיבה‪ -‬אליה נהרו מכל קצוות המדינה‪ .‬בתי חינוך לבנות ישראל ומושב זקנים‪.‬‬ ‫בנוסף הקים ישיבה לבני הכפרים והעיירות הסמוכות‪ .‬דאג למחסורם של תלמידיו‪ ,‬החל‬ ‫בביגוד ומזון וכלה בטיפול רפואי‪ .‬מדי יום מסר שיעורי תורה בבית מדרשו לפני כ‪511-‬‬ ‫משתתפים‪ .‬בימי שישי היה מחלק בעצמו לעניים כספים שגבה מתושבי העיר‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תשכ"ג (‪ )5399‬עלה לארץ והתיישב בבני ברק‪ ,‬תחילה בשכונת זיכרון מאיר‪ ,‬ובסוף ימיו‬ ‫בשכונת רמת אהרון‪ .‬דרש דרשות התעוררות וחיזוק בקרב עולים ממרוקו ביישובים כדי‬ ‫להשפיע עליהם לשלוח את בניהם לישיבות‪ .‬בקי גדול בכתבי הזוהר ובספרי האריז"ל‪.‬‬ ‫גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬צאצאיו הקימו ישיבות ובתי מדרש על שמו‪ :‬ישיבת חזון ברוך בצרפת‪,‬‬ ‫ישיבת אור ברוך בירושלים וקהילת עטרת ברוך בבני ברק‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ח חשוון ה'תשל"א‬ ‫(‪ .)5381‬חי כ‪ 91-‬שנה‪ .‬ציונו בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬הגאון ר' יעקב (רבה של מקנס)‪ .‬אמו‪ :‬מרת חנה (לבית סודרי)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רחל (בת‬ ‫רבי שלום עמאר)‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' יוסף (רב קהילת 'עטרת ברוך' בבני ברק)‪ ,‬ר' יעקב (ראש ישיבת 'חזון‬ ‫ברוך' בצרפת)‪ ,‬שלום (נפטר בילדותו)‪ .‬בנותיו‪ :‬מרת גאולה‪ ,‬מרת מזל טוב‪ ,‬מרת מרים‪ ,‬מרת‬ ‫פרלה‪ ,‬מרת רבקה‪ .‬חתניו‪ :‬ר' שלמה טולדנו (קרוב משפחתו)‪ ,‬ר' יוסף טולדנו (קרוב משפחתו)‪,‬‬ ‫ר' דוד צבי מרצבך (בנו של ר' יונה מרצבך‪ ,‬ראש ישיבת קול תורה)‪ ,‬ר' יצחק סייאג‪.‬‬ ‫מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' יעקב (אביו)‪ ,‬ר' חיים בירדוגו (רבו המובהק)‪ ,‬ר' חיים משאש (רבו‬ ‫במוסר)‪ ,‬ר' יוסף אלקובי (רבו בקבלה)‪ .‬מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' יצחק טולדנו‪ ,‬ר' ישראל‬ ‫אליזרע‪ ,‬ר' מישאל דהאן‪ ,‬ר' יצחק אוחנה‪ ,‬ר' דוד מלול‪ ,‬ר' דוד בר חן‪ ,‬ר' מרדכי טולדאנו ור'‬ ‫יהודה קיסוס‪ .‬מספריו‪• :‬קיצור שולחן ערוך‪ -‬למנהגי מרוקו ופיוטים (המוכר בפיוטו 'אשורר‬ ‫שירה') •יקוד החמה‪ -‬תולדות רבינו •שו"ת רבי ברוך‪.‬‬ ‫מוצ"ש‪ ,‬בחוץ משתוללת סערה‪ ,‬וגשם זלעפות ניתך ארצה‪ .‬בבית שוכב רבינו‪ ,‬רתוק למיטתו מחמת חוליו‪ ,‬ובניו קוראים לפניו מהספר 'אור‬ ‫החיים' הקדוש‪ .‬מישהו נכנס וסיפר שיהודי פלוני מהעיר אושדא נכשל בעסקיו ופשט את הרגל‪ ,‬ונושיו הערביים מבקשים להרשיעו בפלילים‬ ‫ולהשליכו לכלא‪ .‬כהרף עין ניתר רבינו ממיטתו‪ ,‬והכריז שהוא נוסע בזה הרגע לאושדא ‪ -‬מרחק של כארבע מאות קילומטרים! לא עצר‬ ‫בעדו חוליו‪ ,‬לא תשישותו וחולשתו‪ ,‬לא השעה המאוחרת ולא הסערה המשתוללת‪ .‬שלוחי מצווה אינם ניזוקין‪ ,‬ועליו לעשות כל שביכולתו!‬ ‫מיד התעטף באדרתו ויצא אל רציף הרכבת‪ ,‬נסע במשך תשע שעות רצופות‪ ,‬הגיע לאושדא ונכנס מיד לעובי הקורה‪.‬‬ ‫הרב ניהל בעצמו מגעים מייגעים עם בעלי החוב הערביים‪ ,‬הצליח להשפיע עליהם לוותר על מחצית החוב אם המחצית השניה תשולם‬ ‫במזומן‪ .‬אז פנה לנגידי היהודים באושדא‪ ,‬התרימם‪ ,‬שילם לבעלי החוב ופדה את שטרי החוב וקרעם‪ .‬קיבץ עוד ‪ 066,666‬פרנקים‪,‬‬ ‫ומסר אותם לסוחר לסוחר פושט הרגל‪ ,‬כדי שיפתח מחדש את מסחרו‪ ,‬ויעמוד על רגליו‪ .‬לאחר מכן שב‪ ,‬וחזר למקנס‪ ,‬למיטת חוליו‪...‬‬ ‫כשרבינו היה אב לילדים רכים‪ ,‬אחד מבניו השתובב והיה צריך להענישו‪ .‬נטל הצדיק את בנו‪ ,‬הוכיחו על התנהגותו הבלתי ראויה‪ .‬הילד‬ ‫הכיר בחומרת מעשיו והרכין את ראשו בבושת פנים‪ .‬הילד ידע‪ ,‬שהעונש מגיע לו והוא הבטיח שלא ישוב לסורו‪ .‬לאחר מכן יצא מחדר האב‪,‬‬ ‫אל אמו ואל אחיו‪ ,‬שהיו בחדר הסמוך‪ .‬לפתע מן החדר הפנימי נשמע קול בכי‪ .‬מיהרו להיכנס פנימה‪ ,‬ומה רואות עיניהם? האב הצדיק‪,‬‬ ‫בוכה ומתייפח‪" ...‬מה לך‪ ,‬אבא?" קראו בקול‪" .‬אני מייסר את עצמי על עונשו של הילד"‪ ,‬השיב‪" .‬אם חטא הילד ‪ -‬זהו הכישלון שלי‪ ,‬כאביו‬ ‫מחנכו‪ .‬לו הייתי מדריכו כראוי‪ ,‬היה מתנהג בהתאם‪ .‬כישלונו הוא כישלוני!"‪ .‬הוא המשיך לבכות ולערוך חשבון נפש‪.‬‬ ‫ב כל לילה היה רבי רפאל ברוך מתעורר ב"אשמורת התיכונה" יורד מעל מיטתו ויושב על הקרקע לערוך "תיקון חצות" ופעם כשעמד‬ ‫בתחינה זו התאמץ והתמוגג בים של דמעות‪ ,‬עד שנפלה עליו תרדמה בחלומו נגלה אליו אליהו הנביא והגיד לו‪ ,‬מה שהגיד‪ ,‬עד שהתאושש‬ ‫ויקץ‪ ,‬בחדרו ישן אז על גבי מיטה סמוכה‪ ,‬חניכו הצעיר רבי מישאל דהאן זצ"ל (כיהן כרבה של באר‪-‬שבע)‪ .‬מרוב שמחה והתרגשות העירו‬ ‫רבי רפאל ברוך ובישר לו‪" ,‬אשרי מי שראה פניו בחלום"‪.‬‬ ‫במשך השנים התגורר הרב בדירה בשכירות ונימוקו עימו‪" :‬עדיין לא נבנה בית המקדש ‪ -‬ביתו של הקב"ה ‪ -‬ולי תהיה דירה משלי?!"‪.‬‬ ‫אולם בשנותיו האחרונות החל להתעניין ברכישת דירה‪ .‬בני ביתו נדהמו לשמוע על כך‪ ,‬ושאלו את הרב‪ ,‬מדוע במשך שנים לא חשוב היה‬ ‫לרב לרכוש דירה‪ ,‬ואילו כעת באחרית ימיו הוא פועל לקנות דירה?‪ .‬ענה להם הרב ‪" :‬כל עוד האחריות על מעבר דירה הייתה מונחת על‬ ‫כתפי‪ ,‬אז הרשיתי לעצמי להימנע מרכישת דירה‪ ,‬אולם היות שזקנתי ‪ -‬ואם אסתלק מן העולם‪ ,‬תצטרך הרבנית להיטלטל מדירה‬ ‫לדירה‪ ...‬לכך כמובן לא אסכים"‪ .‬וכך היה ‪ -‬זמן קצר לאחר רכישת הדירה התבקש הרב לבית עולמו‪.‬‬ ‫קרדיט תמונה‪ :‬שלמה סיטון ‪Public Domain | Wikimedia Commons‬‬ ‫‪15/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּכמַ לְּ ָא ִ‬ ‫כים ‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב נַחּום פַ ְּרצֹובִ יץ זצ"ל‬ ‫הגאון הרב נַחּום פרצוביץ זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬כ"ח אדר ה'תרפ"ג (‪ )5389‬בטרוק‪ .‬התמדתו‬ ‫ואהבתו לתורה היו מופלאות‪ .‬סיפר פעם לילדיו כי בגיל חמש ידע את כל חמשת חומשי‬ ‫התורה בע"פ ובגיל שמונה שנים ידע את כל התנ"ך בע"פ‪ .‬בגיל תשע אביו שלח אותו‬ ‫לישיבת ראמיילס שבוילנא‪ .‬שם נודע תוך זמן קצר כאחד המופלגים בחבורה‪ .‬ר' יעקב‬ ‫גלינסקי זצ"ל סיפר לימים כי אחד מראשי הישיבה אמר לו שהילד 'נחום טורקר' לא הביא‬ ‫לו מנוח בשיעוריו לרוב קושיותיו המוצלחות‪ .‬אביו‪ ,‬שידע את חשקו הרב להתמדת‬ ‫התורה‪ ,‬ביקש מאחד התלמידים שישים לב לבנו הקטן וידאג למילוי צרכיו הפעוטים‬ ‫באוכל ובלבוש‪ .‬ברבות הימים אותו תלמיד סיפר‪" :‬אכן הייתי צריך להשגיח עליו מאוד‬ ‫מאוד"‪ .‬כשהיה כבן שתים‪-‬עשרה עבר ללמוד בברנוביץ‪ .‬היה נושא ונותן עם רבו מרן‬ ‫הגאון ר' אלחנן וסרמן הי"ד יום‪-‬יום אחרי השיעור‪ .‬כשהיה כבן ארבע‪-‬עשרה נסע ללמוד‬ ‫תורה בקמניץ‪ .‬רבינו סיפר כי בתקופה זו כה התמיד בלימודיו‪ ,‬עד כי לא היה לו זמן אפילו‬ ‫לפשוט את בגדיו בלילה לפני שעלה על יצועו לישון‪ .‬בקיץ ה'תרצ"ט (‪ )5393‬כשהיה כבן‬ ‫שש‪-‬עשרה נסע ללמוד בישיבת מיר שבפולין ונודע כה'עילוי מטרוק'‪.‬‬ ‫בתקופת השואה הישיבה עברה לוילנא‪ ,‬לאחר תקופה לקיידאן ולאחר מכן ליפן‪ .‬אח"כ‬ ‫הישיבה עברה לשנחאי שבסין ובהמשך לארה"ב‪ .‬בחודש תמוז ה'תש"ט (‪ )5393‬עלה‬ ‫לארץ‪ .‬משנת ה'תשכ"ה (‪ )5391‬התחיל לכהן כראש ישיבת מיר לבקשת הגאון ר' אליעזר‬ ‫יהודה פינקל שהעריצו ביותר ואף קם לכבודו כאשר נכנס להיכל הישיבה‪ .‬במשך השנים‬ ‫העמיד תלמידים רבים‪ ,‬מהם רבנים וראשי ישיבות בארץ ובעולם‪ .‬לשיעוריו המופלאים‬ ‫יצא שם ותהילה בכל עולם הישיבות‪ .‬גדולי וטובי הלמדנים נהרו לשיעוריו‪ .‬במשך שבע‪-‬‬ ‫עשרה שנים סבל מייסורים קשים אבל מעולם לא התלונן על כך‪ .‬כל אדם שבא לבקרו‬ ‫התקבל אצלו בהארת פנים מיוחדת ובחביבות יתירה למרות ייסוריו הקשים‪ .‬בעל זיכרון‬ ‫מדהים‪ .‬היה יכול לצטט דברים‪ ,‬ששמע מפי רבותיו אפילו אם עברו חמישים שנה‪ .‬נפטר‬ ‫ב‪-‬י"ח בחשון ה'תשמ"ז (‪ .)5399‬חי כ‪ 99-‬שנים‪ .‬ציונו בחלקת הרבנים בהר המנוחות‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬רבי אריה צבי (רב העיר טרוק)‪ .‬אמו‪ :‬מרת קישא‪ .‬אשתו‪ :‬מרת עטל (בת הגאון רבי‬ ‫חיים שמואלביץ‪ ,‬ראש ישיבת מיר)‪ .‬ילדיו‪ :‬הגאונים ר' צבי (מראשי ישיבת מיר ברכפלד)‪,‬‬ ‫ר' רפאל (ראש כולל מיר בביתר עילית)‪ .‬חתניו‪ :‬הגאונים ר' חיים מנדל ברודסקי (ראש ישיבה בטורונטו)‪ ,‬ר' יצחק הלמן (ר"מ‬ ‫בישיבת מיר)‪ ,‬ר' אשר אריאלי (ר"מ בישיבת מיר)‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' ברוך בער לייבוביץ‪ ,‬ר' אלחנן וסרמן הי"ד‪ ,‬ר' שלמה‬ ‫היימן‪ ,‬ר' דוד רפפורט הי"ד‪ ,‬ר' יחזקאל לוינשטיין‪ .‬חברותא‪ :‬הגאונים ר' נחום לסמן‪ ,‬ר' שמואל בירנבוים (ראש ישיבת מיר)‪.‬‬ ‫מתלמידיו‪ :‬הגאונים ר' דב ברל אייזנשטיין (ראש ישיבת 'קריית מלך')‪ ,‬ר' משה הבלין (ראש ישיבת 'תומכי תמימים')‪ ,‬ר' עזריאל‬ ‫לוי‪ ,‬ר' אביגדור נבנצל (רב הרובע היהודי)‪ ,‬ר' אליהו ברוך פינקל (מראשי ישיבת מיר)‪ ,‬ר' חיים קמיל (ראש ישיבת אופקים)‪ ,‬ר'‬ ‫שמואל יעקב בורנשטיין (ראש ישיבת חברון– גאולה)‪ ,‬ר' יונה רכניצר (ראש ישיבת צ'רנוביל)‪ ,‬ר' שבתי רפפורט‪ ,‬ר' אליעזר צבי‬ ‫סילבר (ראש ישיבת 'דרך חכמה')‪ ,‬ר' אברהם אויערבך (ראש ישיבת קרלין)‪ ,‬ר' אפרים צוקרברג (ראש ישיבת 'תפארת צבי')‪ ,‬ר'‬ ‫יצחק ברקוביץ‪ ,‬ר' אהרון לופיאנסקי‪ .‬מספריו‪• :‬חידושי רבי נחום‪ -‬חידושים על מסכתות יבמות‪ ,‬גיטין‪ ,‬בבא קמא‪ ,‬בבא‬ ‫מציעא ובבא בתרא •שיעורי רבי נחום‪ -‬שיעוריו הכלליים על מסכתות יבמות‪ ,‬גיטין‪ ,‬בבא מציעא ובבא בתרא •בניין‬ ‫נחום‪ -‬ליקוטים מתורתו‪ ,‬קורות חייו וזכרונות מתלמידיו‪.‬‬ ‫הגאון ר' אליהו דולינסקי מבני‪-‬ברק סיפר שהוא עדיין זוכר היטב את ר' נחום כשהיה כבן תשע שנים בלבד‪ ,‬כאשר נכנס לישיבה יחד עם‬ ‫אביו רב העיר טורקא כדי להתקבל לישיבה‪ .‬באותה שעה הר"מ הגר"מ איטקין זצ"ל מסר שם שיעור בסוגיא ד'תגרי לוד'‪ .‬כל העת הילד‬ ‫נחום שאל ואפילו התווכח עם מגיד השיעור כשהוא היקשה שוב ושוב על דברי ר' איטקין‪.‬‬ ‫המגיד התייחס ברצינות לדבריו ואמר‪" :‬זוהי קושיית הגאון ר' יעקב יהושע פלק מח"ס 'פני יהושע'‪ ".‬לאחר מכן ר' איטקין אמר לו שעל‬ ‫הערה זו כבר עמד הרשב"א במסכת פלונית וכו'‪ .‬עוד סיפר כי הוא זוכר כיצד אנשים שעמדו מהצד התפעלו ממחזה מופלא זה‪ .‬הם לא‬ ‫הבינו כיצד יתכן שילד קטן פחות מגיל עשר עומד בכל הלהט ומתווכח עם מגיד השיעור בכל כוחו‪ .‬במיוחד כשמדובר בסוגיית 'תגרי לוד'‪,‬‬ ‫שהיא אינה סוגיא קלה כלל‪ .‬כמובן שראשי הישיבה נעתרו לבקשת אביו והוא התקבל מיד כתלמיד מן המניין בישיבה‪( .‬שמך לא שכחנו)‬ ‫כ אשר רבינו למד בישיבת מיר‪ ,‬הוא היה לומד כל בוקר לפני התפילה עם הגאון הגדול ר' נחום לסמן זצ"ל‪ .‬כך למד במשך עשר שנים‬ ‫רצופות מיום ליום‪ .‬המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצוק"ל התפעל תמיד מהרציפות של לימוד קבוע בצוותא במשך שנים ללא‬ ‫הפסק כלל וכלל‪ .‬בימים ההם היה מורגל בפיהם של תלמידי ישיבת מיר שיש שני ר' נחום‪ :‬רבי נחום פרצוביץ ורבי נחום לסמן‪ .‬שניהם היו‬ ‫ה'מתמידים' וה'למדנים' של הישיבה‪ .‬באחד מימי החורף כששלג כבד ניתך על העיר‪ ,‬רק שניים נשארו ללמוד בהיכל הישיבה‪ -‬רבינו ור'‬ ‫נחום לסמן‪ .‬הדבר היה לאות ולמופת לכל בני הישיבה בהתמדתם הנוראה‪.‬‬ ‫במשך שבע‪-‬עשרה שנותיו האחרונות חלה במחלה איומה ל"ע וסבל יסורים קשים ונוראים‪ .‬בהתחלה ניסה להסתיר את דבר מחלתו‪ .‬איש‬ ‫לא ידע על כך חוץ מבני משפחתו‪ .‬גם החברותא שלו לא ידע על מחלתו‪ .‬רבינו נלחם בכל כוחו במחלה ולא ויתר על סדריו עד כמה שניתן‪.‬‬ ‫אחרי תקופה מסויימת הפסיק למסור את שיעוריו מחוסר כוח‪ .‬ר' נחום סירב לקבל עזרה כל העת‪ .‬תלמיד אחד סיפר כיצד ר' נחום קם‬ ‫ממקומו‪ ,‬מבצע מכאיב וקשה עבורו‪ ,‬וניגש בעצמו לארון הספרים להוציא ספר מתוכו‪ .‬רבינו סירב לקבל אפילו שירות פעוט זה מהזולת‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת‪ ,‬הוא עזב את החדר למספר דקות באמצע שיחה עם תלמיד אחד‪ .‬דבר שעלה לו במאמצים רבים ובכאב ניכר‪ .‬לאחר‬ ‫מכן נודע כי ביקש לשוחח איתו‪ .‬במקום לבקש מהתלמיד שהיה בחור צעיר לעזוב את החדר‪ ,‬ר' נחום העדיף לעבור בעצמו לחדר השני‪.‬‬ ‫‪16/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬מָּ ָּרן הַ מַ ׁשְּ גִיחַ הגה"צ ַרבִי דב י ָּפֶ ה זצוק"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫מרן המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל‪ -‬נולד ב‪-‬ט"ו בסיוון ה'תרפ"ח (‪ )5389‬בווילנה‪.‬‬ ‫בשנת ה'תרצ"ה (‪ )5391‬עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב‪ .‬כבר בהיותו‬ ‫ילד קטן חשקה נפשו לגדול בתורה וביראה ואביו שלחו ללמוד בישיבה לצעירים‪ .‬בהמשך‬ ‫למד בישיבה שהקים רבו בפרדס חנה‪ .‬לאחר מכן למד בישיבת חברון בירושלים‪ .‬בעקבות‬ ‫מלחמת השחרור בשנת ה'תש"ח (‪ )5399‬הוריו ביקשוהו ללמוד בסמוך אליהם ולכן עבר‬ ‫לישיבת פוניבז' בבני ברק‪ .‬בעקבות הנחייתו של מרן החזון אי"ש זיע''א עבר ללמוד בישיבת‬ ‫סלובודקה שבעיר עם חבר שנצרך לכך‪ .‬לאחר נישואיו גר בשכונת גאולה‪ ,‬בסמוך לישיבת‬ ‫חברון‪ ,‬ולמד כשלוש שנים בכולל שבישיבת מיר‪ .‬החל למסור ועדים בישיבת 'כנסת חזקיהו'‬ ‫כששכנה בזכרון יעקב‪ .‬בשנת ה'תשט"ו (‪ )5311‬כאשר רבינו היה כבן ‪ 88‬הזמינו המשגיח‬ ‫הגה''צ רבי אליהו לופיאן זצוק''ל לכהן לצידו כמשגיח קבוע ואף היה יושב מולו מאזין‬ ‫לשיחותיו‪ .‬בתקופה שלאחמ''כ עבר להתגורר ברכסים סמוך לישיבה הקדושה כנסת חזקיהו‪.‬‬ ‫לאחר פטירת רבי אליהו לופיאן זצוק''ל‪ ,‬מונה למלא מקומו כמנהלה הרוחני של הישיבה‪.‬‬ ‫בשנת ה'תש"ל (‪ )5393‬ביקשו הרה"ג הלל כגן (משגיח ישיבת גרודנא) לכהן בה כמנהל רוחני‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשמ"ז (‪ )5399‬ביקשו הגאון רבי יהודה עדס שליט''א לכהן כמשגיח בישיבתו ומאז‬ ‫החל למסור שיחות בישיבת 'קול יעקב' בירושלים‪ .‬בנוסף מסר שיחות בישיבת 'קרן אורה'‬ ‫שבכרמיאל ובבית‪-‬המוסר בירושלים‪ .‬בשנת ה'תשע"ב (‪ )8155‬הצטרף למועצת גדולי התורה‬ ‫של דגל התורה‪ .‬שימש כאחד מנשיאי קופת העיר בני ברק‪ .‬יסד את מעמדי התפילה ביום‬ ‫פטירת השל"ה‪ .‬והורה את הדרך של מוסדות חרדיים רבים‪ ,‬בשנה האחרונה לחייו יסד את‬ ‫רשת כוללי ערב 'מגיני ארץ' המונה כמה סניפים ברחבי הארץ בהם לומדים ‪ 991‬יום אף בימי‬ ‫בין הזמנים ערבי שבתות ומועדים כשגולת הכותרת היא לימוד מוסר יומי במסגרת הכוללים‪.‬‬ ‫הקדיש את כל עיתותיו לקדש את שמו יתברך‪ .‬נודע כבקיא בכל ספרי המהר"ל והרמח"ל‪.‬‬ ‫בעל מידת חסד מופלאה‪ .‬ענוותן‪ .‬נודע בהתבטלותו לכל אדם‪ .‬ראוהו לא אחת מאזין‬ ‫לשיחותיהם של צעירים ממנו בעשרות שנים‪ .‬התעסק בצדקה וחסד‪ .‬כיבד כל אדם וראה‬ ‫רק את מעלותיו‪ .‬כל ימיו התנהל בעמל התורה וספרי יראה‪ ,‬בדבקות בה' יתברך‬ ‫בתמימות ובשמחה‪ .‬תפילותיו נודעו לשם דבר‪ .‬יראתו שקדמה לחכמתו‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ט חשוון ה'תשע"ח (‪ .)8158‬חי כ‪-‬‬ ‫‪ 93‬שנים‪ .‬ציונו ברכסים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬ר' צבי יחזקאל‪ .‬אימו‪ :‬מרת טובה גיטל‪ .‬אשתו‪ :‬מרת רבקה כהן (גדלה כיתומה בבית דודה הרה"ג אהרן כהן‪ ,‬ראש‬ ‫ישיבת חברון‪ .‬נישאו בשנת ה'תשי"א [‪ .)]5311‬מרבותיו‪ :‬הגאונים ר' יואל קלופט‪ ,‬ר' יחזקאל סרנא‪ ,‬ר' יעקב משה חרל"פ‪,‬‬ ‫המשגיח ר' אליהו אליעזר דסלר‪ ,‬ר' אברהם ישעיהו קרליץ (החזון אי"ש)‪ ,‬המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' צבי (ר"מ‬ ‫בישיבת 'קרן אורה' בכרמיאל)‪ ,‬ר' מרדכי (ראש בית המדרש 'פרידמן' בישיבת מיר)‪ .‬חתניו‪ :‬ר' שלום חיים וייס (משגיח בישיבת‬ ‫'זיכרון מיכאל')‪ ,‬ר' יונתן אבר (משגיח בישיבת 'היכל יצחק' בירושלים)‪ ,‬ר' דניאל ארנפרוינד (משגיח בישיבת 'תפרח')‪ ,‬ר' נתן שרון‬ ‫(מחבר ספרי הלכה)‪ .‬מספריו‪• :‬לעבדך באמת‪ -‬על התורה‪ ,‬שיחות מוסר בענייני חודש אלול‪ ,‬בענייני אמונה‪ ,‬תורה‪,‬‬ ‫מועדים‪ ,‬גמילות חסדים •דברי חכמים‪ -‬מוסר על חודש אלול וחנוכה •שמע בני‪ -‬שיחות מוסר והדרכה‪.‬‬ ‫להלן סיפור המעובד מתוך 'איש לרעהו ' אותו סיפר ר' אשר מילר ובו ניתן ללמוד מעט מהנהגות רבינו‪ :‬יום שישי‪ ,‬כ"ה שבט תשמ"א‪ ,‬ערב‬ ‫ש"ק פרשת משפטים‪ .‬אימי היקרה שתח' הייתה נערה צעירה‪ .‬במוצ"ש התעתדה להשתתף בשמחה משפחתית שהתקיימה בעיר חיפה‪.‬‬ ‫לשבת הוזמנה לשהות בבית משפחת קלרמן ברכסים (הגה"צ ר' אורי קלרמן כיהן כראש ישיבת 'כנסת חזקיהו ‪ -‬כפר חסידים' המקומית)‪.‬‬ ‫ביום שישי יצאה בנסיעה ארוכה לרכסים‪ .‬בימים ההם תחבורה סדירה לא הייתה‪ .‬בדרך כלל היו צריכים לנסוע ממרכז הארץ לחיפה‪,‬‬ ‫ומשם לקחת את הקו המטרופוליני של כפר‪-‬חסידים‪ .‬הדריכו אותה מראש באיזו תחנה לרדת‪ ,‬והרגיעו אותה ש'ברכסים כולם יודעים היכן‬ ‫מתגוררת משפחת קלרמן'‪ .‬האוטובוס‪ ,‬כנהוג בכפרים‪ ,‬חלף רק ברחובות המרכזיים‪ .‬שילוט ברור לא היה ברחובות‪...‬‬ ‫ירדה מהאוטובוס והתחילה לחפש‪ ,‬אך אין נפש חיה ברחוב‪ .‬מסתבר שכולם טרודים בהכנות האחרונות לשבת‪-‬קודש הקרבה‪ .‬השמש‬ ‫הלכה ושקעה‪ ,‬ובנוסף התקדרו השמים בענני גשם‪ .‬והנה‪ ,‬כבר מתחילים לשמוע 'קבלת‪-‬שבת' מביה"כ של המקדימים‪' -‬פלג המנחה'‪" .‬אוי‬ ‫ווי!"‪ ,‬נסערה‪" ,‬עד כמה רחוק בית המשפחה המארחת? ומה עם ה'מוקצה' שעליה?"‪ .‬נערה צעירה שלא רגילה בנסיעות בינעירוניות‪.‬‬ ‫טיפות ראשונות של גשם החלו לטפטף‪ ...‬היא נלחצה ודמעות מעיניה החלו לזלוג‪ ...‬ניצבה בגשם בייאוש‪ .‬אפילו מטרייה לא היה בידיה!'‪.‬‬ ‫והנה פונה אליה איש הדור‪-‬פנים‪ ,‬בעל מראה אצילי‪ .‬פניו קורנות טּוב ואהבת הבריות‪" .‬מה אפשר לעזור?" שאל‪ .‬סיפרה שהיא מחפשת‬ ‫את בית משפחת קלרמן‪ .‬האיש פרש מעליה את המטריה שלו‪ ,‬וכל הדרך הרעיף עליה דברי עידוד וחיזוק‪ ,‬לאחר שנוכח במתח בו היא‬ ‫שרויה‪ .‬בהגיעם לבית‪ ,‬עלה במדרגות האבן‪ ,‬נקש בדלת והכריז‪" :‬שלום‪ ,‬הבאתי לכם את האורחת לשבת!"‪ .‬הצבע חזר ללחייה‪ .‬לאחר‬ ‫ש'אליהו הנביא' עזב אמרו לה‪" :‬את יודעת מי ליווה אותך לפה? הרי זה המשגיח‪ ,‬הגה"צ רבי דב יפה בכבודו ובעצמו"‪...‬‬ ‫כמה חסד היה מונח במעשה הזה! אומנם ר' דב עדיין לא היה אז בן שמונים ותשע‪ ,‬אך הוא עבר זה מכבר את שנתו החמישים‪ .‬האם‬ ‫הרגיש נוח במעמדו ללוות נערה צעירה ברחוב? לפרוס עליה מטרייה? ועוד להרגיע אותה כל הדרך? 'זה לא מתאים' היו חושבים אחרים‬ ‫ויוצאים ידי חובה בהכוונה כללית‪ .‬משהו בסגנון‪" :‬קלרמן? תלכי שמאלה וימינה‪ ,‬תמשיכי ישר עד סוף המדרגות‪ ."...‬יהיו שיטענו שזה‬ ‫פגם ב'כבוד התורה' שמנהל‪-‬רוחני ינהג כך‪ .‬מקסימום היה עליו לנקוש באחד הבתים ולבקש ממישהו אחר שילווה אותה! אבל רבינו אציל‬ ‫במידותיו וידע מה שנדרש‪ ,‬ללא התחשבות בכבוד או 'מה יאמרו הבריות'‪ .‬ביצוע המצווה בשלימות‪ ,‬ללוות אותה עד הבית‪ .‬להרגיע אותה‬ ‫בדברי חיזוק‪ ,‬ואפילו להכריז על הגעתה באוזני משפחת קלרמן!‪ ...‬רק אציל מידות כמוהו ידע לגמול חסד במקסימום – לא במינימום!‬ ‫התמונות‪ ,‬הביוגרפיה והסיפורים מאת תלמידו ר' אברהם י‪ .‬דנציגר הי"ו‬ ‫‪17/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים ‪ -‬הַ גָּאֹון הָּ ַרב י ְּׁשּועָּ ה עֲ טִ ָּיה זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫הגאון הרב ישועה עטיה זצ"ל‪ -‬נולד ב‪-‬י"ב בטבת ה'תרע"ה (‪ )5359‬בירושלים‪ .‬את חינוכו‬ ‫קיבל רבינו בישיבת 'פורת יוסף' בירושלים העתיקה‪ ,‬אצל שאר בשרו ראש הישיבה רבי עזרא‬ ‫עטיה ואצל רבי יעקב עדס‪ .‬עוד בהיותו צעיר לימים למד בהתמדה עצומה עד שנקרא בפי‬ ‫רבותיו בשם 'המתמיד'‪ .‬בהיותו בן עשרים וארבע שנים בשנת ה'תרח"צ (‪ )5399‬הוסמך‬ ‫לדיינות על ידי רבו ראש הישיבה הגאון חכם עזרא עטיה וזכה להסכמתו של הראשל"צ מרן‬ ‫הרב יעקב מאיר‪ .‬בשנת ה'תש"ו (‪ )5399‬הוסמך לשחיטה על ידי רבי מרדכי מיוחס (ראש‬ ‫השוחטים בירושלים)‪ ,‬ובשנת ה'תש"ח (‪ )5399‬הוסמך למילה על ידי המוהל רבי יהודה משה‬ ‫וייס‪ ,‬באישורם של חברי מועצת הרבנות הראשית ובראשם הגאון רבי צבי פסח פראנק (רבה‬ ‫של ירושלים)‪ .‬באותה שנה ניגש רבינו לבחינות לדיינות והבוחנים התפעלו מטיב ידיעותיו‪.‬‬ ‫רבינו סירב לכהן כדיין בפועל כי לא רצה להשתמש בכתרה של תורה‪ ,‬עד שרבו רבי עזרא‬ ‫עטיה הכריחו לכך באומרו כי אין אדם כמוהו המתאים למשרה זו‪ .‬הוא התגלה כבעל זיכרון‬ ‫מופלא‪ .‬סוגיות רבות ועמוקות בש"ס היו מונחות בזכרונו והיה בקי בהן בצורה מפליאה‪ .‬היה‬ ‫בקי במדרשי חז"ל ובמקורות‪ .‬בשנת ה'תשי"ח (‪ )5319‬החל לכהן כדיין בבית הדין בחיפה‪,‬‬ ‫בראשותו של הגאון הרב יואל קלופט (ראב"ד חיפה)‪ .‬בשנת ה'תשכ"ו (‪ )5391‬החל לכהן בבית‬ ‫הדין בתל אביב‪ .‬בכל השנים הללו השאיר את בני משפחתו בירושלים כדי שיגדלו במקום‬ ‫תורה‪ .‬בשנת ה'תשל"ג (‪ )5388‬החל לכהן כדיין בירושלים‪.‬‬ ‫כשחזר מבית הדין מיהר לביה"מ לאחר אכילה קצרה‪ .‬רבינו קבע את מקום לימודיו בשכונת‬ ‫'אחווה' ליד שכונת 'גאולה' בהיכל ישיבת בריסק‪ ,‬והיה עוסק בתורה שעות רבות ביום ובלילה‬ ‫בשקידה עצומה‪ .‬אהבתו לתורה באה לידי ביטוי גם בכך שביום שהשיא את ילדיו היה נמצא‬ ‫בבית המדרש עד סמוך לחופה‪ ,‬בטענה שיש זמן עד שהרב המקדש יאחז את הכוס‪ .‬בשנת‬ ‫ה'תש"מ (‪ )5391‬פרש מהדיינות כדי לשקוד על התורה בלא טרדות‪ .‬מאז התמסר בכל כוחו‬ ‫להרבצת תורה בשיעורים קבועים בשכונת נחלאות בבתי הכנסת 'האורפלים' ו'הג'רמוקלים'‬ ‫ובישיבת 'תורה מציון'‪ .‬רבינו מסר שיעור יומי קבוע בבית הכנסת של המקובלים 'בית א‪-‬ל'‬ ‫ברחוב רש"י בירושלים‪ .‬הקפיד ביותר על מוסר ושמירת הלשון‪ ,‬נהג בצניעות וחילק כחצי משכורתו לצדקה‪ .‬נפטר ב‪-‬‬ ‫י"ט חשוון ה'תשמ"ח (‪ .)5398‬חי כ‪ 89-‬שנים‪ .‬ציונו בהר המנוחות 'גבעת שאול' בירושלים‪ .‬על שמו הוקמה ישיבה בשם‬ ‫'שערי ישועה' ובה כולל להוראה ודיינות ובה מתקיימים בנוסף גם שיעורי תורה‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬חכם רבי יצחק (מצאצאי רבי ישעיה עטיה‪ ,‬בעל 'בגדי ישע'‪ ,‬ומצאצאי רבי חיים מרדכי לבטון‪ ,‬בעל 'נוכח השולחן' והרב הראשי של‬ ‫ארם צובא)‪ .‬אמו‪ :‬מרת ג'מילה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת צופיה (בת רבי יהודה קצין; נישא בשנת ה'תרצ"ה [‪ .)]5391‬ילדיו‪ :‬רבי אברהם (דיין‬ ‫בבית הדין באשדוד)‪ ,‬רבי ניסים יעקב (דיין בבית הדין לממונות)‪ ,‬רבי גדעון (מחבר 'גביע הכסף')‪ ,‬רבי יצחק (מייסד ומנהל ישיבת‬ ‫'שערי ישועה')‪ .‬מרבותיו‪ :‬הגאונים רבי עזרא עטיה‪ ,‬רבי יעקב עדס‪ .‬מספריו‪• :‬שערי ישועה‪ -‬חידושים על התורה‪ ,‬הש"ס‪,‬‬ ‫הלכה‪ ,‬מדרשי חז"ל‪ ,‬מעשיות והגהות על 'עץ חיים'‪.‬‬ ‫רבינו לא פסק פומיא מגירסא‪ ,‬וניצל כל רגע מחייו ללימוד התורה‪ .‬לימים התמנה כדיין בישראל‪ ,‬ובין דיון לדיון ניצל את הזמן לפתוח ספר‬ ‫וללמוד‪ ,‬עד שכינו אותו רבותיו וחבריו בישיבה‪ ,‬כי 'חכם עטיה' הוא סמל השקדנות והלמדנים בדורינו‪ .‬לא לחינם אמרו עליו את המליצה‬ ‫בישיבת 'פורת יוסף' שרק יחידים זכו לזאת‪" :‬אילולא לא קמה ישיבת 'פורת יוסף' אלא רק לרבינו ישועה עטיה‪ ,‬דיינו!'‪ .‬וכן העיד עליו חבירו‬ ‫הדיין ר' יוסף כהן זצ"ל‪ ,‬שכאשר נכנס שעה לפני כניסת יוה"כ לביה"מ וראה את רבינו שוקד על לימודו‪ ,‬פנה לרבינו ושאל האם כבר הספיק‬ ‫לאכול סעודה מפסקת? רבינו ענה‪" :‬יש עוד זמן‪ ,‬חבל לבטל כל רגע‪ ,‬כמה זמן לוקח לאכול סעודה מפסקת?!"‪ .‬רבי יוסף התפעל מאוד‪,‬‬ ‫שאף בשעה ש כולם נמצאים בבתיהם ומתכוננים לכניסת הצום‪ ,‬רבינו שוקד על לימודו והוגה בתורה‪ ,‬כך שלא משנה באיזה יום ובאיזה‬ ‫זמן‪ ,‬ניצל כל רגע ללימוד התורה‪ .‬וכך נהג גם בשעה שקנה ארבעת המינים‪ ,‬לא בזבז זמן רב בקניית ארבעת המינים‪ ,‬אלא היה דרכו ללכת‬ ‫לבדוק במהירות את ארבעת המינים‪ ,‬לקנות‪ ,‬ומיד לחזור ללימודו‪ .‬והיה מתרעם על בני התורה המבזבזים זמן רב‪ ,‬כדי לבדוק את האתרוג‬ ‫האם הוא מהודר לפי כל השיטות וההידורים? וכך היה אומר‪" :‬הידורים באתרוג זה דרבנן‪ ,‬ואילו לימוד התורה זה מדאורייתא"‪...‬‬ ‫רבינו ציווה לבניו‪" :‬כאשר בניכם ובנותיכם בשעה טובה מתחתנים‪ ,‬אנא קראו לי בדיוק כאשר החופה מתחילה ולא לפני כן כדי שלא יגרם‬ ‫ביטול תורה"‪ .‬לכך היו מסדרים לרבינו חדר צדדי במשרדי האולם‪ ,‬שם היה יושב ולומד‪ ,‬ורק כאשר החופה היתה מתחילה היו מודיעים לו‪,‬‬ ‫והיה מזדרז מיד לערוך את החו פה‪ .‬וכדי להמחיש כיצד ניצל רבינו כל רגע מחייו וזה היה ממש טבוע ברמ"ח איבריו‪ .‬בצוואתו לבניו ציווה‬ ‫כך‪ ,‬בזו הלשון‪ :‬יזהר שלא לאבד אפילו רגע אחד בחיים‪ ,‬ורק אם הו א מרגיש חולשה ועייפות ישנן לעצמו פרקי אבות או פרקי תהילים שלא‬ ‫להתבטל מהלימוד‪ .‬אולם בדף האחרון של הצוואה בתיקונים כתב לא לבטל אפילו 'שניה' אחת בחיים ולא כמו שכתב למעלה 'רגע' אחד‪.‬‬ ‫ולא לחינם ראו במחברתו שנמצאה בין כתביו‪ ,‬כי במשך עשרים וחמש שנה האחרונים לחייו זכה לסיים שמונה פעמים את כל הש"ס על‬ ‫בוריו‪ .‬אולם רבותיו ראשי הישיבה העידו עליו שסיים לפחות עשרים וחמש פעם את הש"ס ומה שכתב שמונה זה מחמת ענוותנותו‪.‬‬ ‫סיפר שכל ההכנות לשבת לא אורכות אצלו יותר מעשר דקות‪ .‬במוצאי יוה"כ‪ ,‬כעשרים דקות לאחר הצום‪ ,‬כבר למד בביהמ"ד עד לשעת‬ ‫לילה מאוחרת‪ .‬כשהשיא את בנו‪ ,‬ראו אותו בביהמ"ד‪ .‬ניגשו אליו ושאלו אם שכח שמחתן היום בן‪ .‬הרב השיב שלא שכח‪ ,‬אלא שעדיין לא‬ ‫הגיע זמן החופה ולכן מנצל את הזמן ללימוד‪ .‬לאחר עריכת החופה‪ ,‬יצא מיד מאולם השמחות ופנה לבית‪-‬מדרש סמוך כדי ללמוד בזמן‬ ‫שהאורחים סעדו את ליבם‪.‬‬ ‫גם בזמן שישב בביה" ד ניצל את זמנו ללימוד תורה‪ .‬כשהגיע זמן החתימה על פס"ד‪ ,‬היד השניה הייתה על הספר‪ .‬כשאושפז ובאו לבקרו‬ ‫דיברו דברים בטלים הוכיחם‪" :‬לשם מה טרחת לבקר אותי? אנא‪ ,‬לימדו לרפואתי ואל תבטלו אף רגע מלימוד התורה‪( .‬המתמידים)‬ ‫‪18/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫כמַ לְּ ָאכִים‪ -‬הַ מְּ ֻק ָּבל הָּ ַרב ָּדוִד הַ כהֵ ן זצ"ל‬ ‫אִ ם ִראׁשֹונִים ְּ‬ ‫המקובל הרב דוד הכהן זצ"ל‪ -‬נולד בעיר דבדו במרוקו בשנת ה'תרס"ט (‪ ,)5313‬שם‬ ‫התגוררו כהנים רבים עד כי היתה נקראת 'עיר הכהנים'‪ .‬רבינו עלה והתעלה שם‬ ‫בתורה ויראה‪ .‬היה מיוחס עד צדוק הכהן‪ .‬יום קודם כניסתו לעול המצוות אביו נרצח‬ ‫על ידי פורעים ערבים‪ .‬אימו ברחה מיד יחד עם ילדיה לעיר אחרת‪ ,‬שם בחנו אותו‬ ‫חכמי המקום וראו כי לגדולות נוצר‪ .‬כבר בימי בחרותו היה ר״מ ומרביץ תורה מופלג‬ ‫וזכה להעמיד מאות תלמידים לתורה ויראה‪ .‬באחד הימים הגיע לעירו הגה״ק רבי‬ ‫ישראל אביחצירא זצ״ל (ה'בבא סאלי')‪ .‬הצדיק שהחמיר מאוד על כשרות השחיטה‬ ‫ומכיוון שלא הכיר את רבינו בהתחלה לא הסכים לאכול מהשחיטה שלו‪ .‬רבינו היה‬ ‫בצער גדול‪ .‬בלילה המקובל האלוקי רבי יעקב אביחצירא זצ״ל הופיע בחלום לנכדו‬ ‫ה'בבא סאלי' ואמר לו שהוא יכול לאכול מהשחיטה שלו‪ .‬ה'בבא סאלי' בא לרבינו‬ ‫וביקש שימחל לו ומאז שררה הערכה עצומה ביניהם‪.‬‬ ‫בעת העליה הגדולה לארה״ק רבינו הפליג במשך חמישה ימים בספינה דרך העיר‬ ‫מרסיי בצרפת‪ .‬באחד הימים הים רעש וגעש ביותר‪ .‬הנוסעים התחילו לזעוק בבהלה‬ ‫גדולה‪ .‬רבינו היה רגוע לחלוטין‪ .‬כאשר הנוסעים ראו זאת הם פנו לעברו וביקשו ממנו‬ ‫שיתפלל על המצב הקשה בו הם שרויים‪ .‬רבינו הרגיע אותם ואמר‪ ,‬אלו הם רק חבלי‬ ‫לידה ובקרוב הים ינוח מזעפו‪ ,‬ואכן תוך זמן קצר נח הים‪ .‬כאשר הגיע לארץ ישראל‬ ‫רבינו התעקש לגור בירושלים כדי להתעלות בתורה ויראה באווירת חכמי ירושלים‪.‬‬ ‫הוא בחר לגור באזור שכונת בקעה‪ ,‬בית בו גר עד אחרית ימיו‪ .‬באותם הימים השלטון‬ ‫גרם לקלקול גדול והיו אנשים רבים שעזבו את דרך ה' ל"ע‪ .‬רבינו לא הסכים למצב‬ ‫והלך עם כמה מצדיקי ירושלים (ביניהם ידידו הצדיק חכם מנחם מנשה זצ״ל שהיה מ‪-‬ל"ו‬ ‫הצדיקים הנסתרים שבדור) בשכונת בקעה והסביבה ויחד דרשו מבית כנסת למשנהו‬ ‫בתורה ויראה‪ .‬הם עוררו את העם ללכת בדרך ה' והחזירו רבים למוטב‪ .‬באותה‬ ‫השכונה גר הרה"ק רבי ישראל אביחצירא‪ .‬רבינו למד איתו חברותא במשך כמה‬ ‫שנים‪ .‬למרות גדולתו ר בינו נהג בפשטות מופלגת‪ .‬לצורך מחייתו פתח חנות מכולת‬ ‫בשכונה‪ .‬בכל לילה אמר תיקון חצות בלבוש שק‪ .‬עד שנותיו האחרונות נסע עם מונית‬ ‫לכותל המערבי ומשם לישיבת המקובלים 'נהר שלום' שם עסקו בתורה הקדושה עד שהגיע זמן הנץ‪ .‬בכל בוקר רבינו‬ ‫בירך ברכת כהנים לפי כוונות הרש״ש שלקחה לו כעשרים דקות‪ .‬בכל שנה נהג לצום פעם אחת במשך שישה ימים לילה‬ ‫ויום רצופים‪ .‬לעיתים שלוש פעמים בשנה‪ .‬שנה אחת המקובל הרב מרדכי שרעבי הורה לו ביום הרביעי להפסיק לצום כי‬ ‫מצבו הרפואי היה לא קל ומאז חדל מכך‪ .‬איש חסד‪ .‬גדול העצה והענווה‪ .‬השכין שלום בין אנשים רבים‪ .‬נפטר ב‪-‬י"ט‬ ‫חשוון ה'תש"ע (‪ .)8113‬חי כ‪ 511-‬שנה‪ .‬ציונו בהר‪-‬המנוחות בירושלים‪ .‬נטמן למחרת ביום כ' חשוון ביום פטירת רבו‬ ‫הקדוש רבי מרדכי שרעבי זצ״ל‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬רבי משה‪ .‬אמו‪ :‬מרת רחמה‪ .‬אשתו‪ :‬מרת מסעודה‪ .‬מרבותיו‪ :‬המקובל ר' מרדכי שרעבי זצ"ל‪ .‬חברותא‪ :‬הצדיק‬ ‫המקובל רבי ישראל אביחצירא זצ"ל (ה'בבא סאלי')‪ ,‬המקובל הצדיק רבי מרדכי שרעבי זצ"ל‪.‬‬ ‫שהיה רבינו בגיל ‪ 86‬הוא נפל על רגלו ושבר את אגן הירכיים‪ .‬הבהילו אותו לבית החולים ומצבו היה חמור בפרט בגיל כה מבוגר‪.‬‬ ‫כ‬ ‫הרופאים לא נתנו סיכוי כי יחזור ללכת כרגיל‪ .‬לפליאת הכל חזר תוך זמן קצר ללכת ברגליו לעבר הישיבה‪ .‬כשנשאל על כך‪ ,‬נענה ואמר‪:‬‬ ‫"וכי אפשרי בגיל כזה ולאחר מצב כזה לחזור‪-‬ללכת? אלא מה‪ ,‬כשהייתי בבית החולים‪ ,‬התגלה אלי התנא האלוקי רשב״י הקדוש זיע״א‬ ‫ואמר‪' :‬קום רבי דוד‪ ,‬בישיבה זקוקים לך'‪ ,‬וכך קמתי על רגלי"‪ .‬בני משפחתו סיפרו כי לאחר הניתוח רבינו ביקש מיד מהסובבים‪" :‬הביאו לי‬ ‫את הנעלים‪ ,‬אני הולך לישיבה"‪.‬‬ ‫ישה אחת שגרה בארה״ב סיפרה בימי השבעה‪ ,‬כי במשך שבע עשרה שנה לא נפקדה בילדים‪ .‬היא התפללה על כך רבות‪ .‬באחד‬ ‫א‬ ‫הלילות הראו לה בחלום כי תעלה לירושלים‪ ,‬ותלך למקובל בשם רבי דוד הכהן וכאשר הצדיק יברך אותה היא תיוושע‪ .‬היא עלתה‬ ‫לירושלים וביררה עד שמצאה את רבי דוד‪ .‬היא סיפרה כי הראו לה את צורתו ומקום ישיבתו בישיבה בחלום וכך מצאה את הצדיק‪ .‬רבינו‬ ‫כמובן בירך אותה והאישה נפקדה בילדים‪.‬‬ ‫חיינו של רבינו‪ ,‬ר' יצחק הכהן סיפר כי בפעם הראשונה שנסע לאשדוד לבית הרה״ק ר' מאיר אביחצירא‪ ,‬הגיע לתחנה מרכזית‬ ‫א‬ ‫באשדוד‪ .‬הוא לא ידע כיצד יגיע לבית הרב‪ .‬בעודו מתפלל עצרה ל ידו מכונית‪ .‬הוא אמר לאן פניו מועדות ובעל הרכב לקח אותו עד בית‬ ‫הרב‪ .‬כשהגיע לפתח בית הרב‪ ,‬ראה את ר' מאיר עומד ומחכה לו בפתח‪ .‬עוד לפני שגילה מאין הוא רבי מאיר אמר לו‪" :‬אתה ממשפחת‬ ‫רבי דוד הכהן? הוא אדם גאון וצדיק‪ .‬תדע לך כי כשם שבאת הנה גם בחזרתך יבוא אותו רכב ויקח אותך לתחנה המרכזית"‪ ,‬ואכן כך היה‪.‬‬ ‫הודי אחד שסבל מכאבים וגילו אצלו את המחלה הארורה‪ .‬הלה ניגש בבהלה לרבי דוד‪ .‬רבינו השיב לו בניחותא‪" :‬אין לך כלום‪ ,‬תעשה‬ ‫י‬ ‫שוב צילום! ותראה כי אין לך כלום"‪ .‬הלה חזר לבית‪-‬החולים ולאחר שהתעקש עשו לו צילום ואכן מדברי רבינו לא נפל דבר‪ ,‬הכל היה נקי‪.‬‬ ‫נהג שלקח את רבינו בכל שנה לציון הבבא סאלי זצ"ל בהילולא בנתיבות סיפר כי שנה אחת היה לו ארבעים חום‪ .‬כאשר הוא הגיע‬ ‫ה‬ ‫לבית הרב‪ ,‬ראה כי הצדיק עומד בחוץ ומצפה לו‪ .‬הלה התנצל וסיפר כי חומו גבוה מאוד‪ ,‬והוא לא יכול לנהוג‪ .‬רבינו מיד השתיק אותו‬ ‫ואמר‪" :‬כשנצא מירושלים הכל ילך"‪ .‬הלה התחיל לנהוג ותיכף ביציאה מן העיר ירד החום והוא הרגיש כבריה חדשה‪.‬‬ ‫‪19/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬ ‫אנו מבקשים ממי שיש לו תמונות טובות יותר של הצדיקים או של הקברים‬ ‫או אם לא שמנו את תמונת הצדיק או הקבר‬ ‫ויש לו תמונה שהוא צילם או שקיבל ממישהו ששהוא צילם ונתן לו את זכויות יוצרים‬ ‫להשתמש בה ולא הוריד אותה מאתר באינטרנט‪ ,‬אנא שלחו למייל‬ ‫‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫למעוניינים לקבל את העלון ישירות למייל‪ ,‬יש לשלוח‬ ‫בקשה ‪PnineZadikim@gmail.com‬‬ ‫העלון מוקדש לרפואה והצלחת רחל ברכה בת פדילה דליה הי"ו ובני‪-‬ביתה‬ ‫רפואת יהודה אריה בן רחל ברכה‪ -‬רפואת הנפש ורפואת הגוף‬ ‫ולהצלחת כל עם ישראל ובתוכם יוסף ליאור בן דליה אפרת ומשפחתו‬ ‫והצלחה בכל העניינים‪ ,‬נחת יהודי מכל יוצאי חלציו וכן בחינוך הילדים‬ ‫‪20/20‬‬ ‫תשפ"ז | גיליון ‪ | 234‬פניני הצדיקים |‬ ‫פרשת לך לך | י"ג חשוון תשפ"ז – י"ט חשוון תשפ"ז‬