gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: בוא אל התיבה · Boi El Hateivu

שבוע: לך לך (2026-10-19)

בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫פרשת ל ְך ל ָך‬ ‫ב"ה‬ ‫ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – ל ְך ל ָך‬ ‫לְך לָך ! האם אין זו לשון גירוש‪ ,‬חלילה ?!‬ ‫‪---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ------------------------------- --------------------------------------------- ------------------------------------------------------------------------------------- ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 2‬‬ ‫פרשתנו פותחת "במפגש הראשון"‪ ,‬הפנייה הראשונה של הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה‪ .‬הסיפור פותח במצוה הראשונה‪,‬‬ ‫הניתנת "ליהודי הראשון"‪ ,‬אבְ ָרם "העִ בְ ִרי" (עדיין לא ניתוספה ה' לשמו)‪ ,‬שגילה בכוחות עצמו את דבר קיומו של הבורא‪.‬‬ ‫חז"ל מסבירים‪ ,‬שהתואר 'עִ בְ רי' בא להציג בין השאר‪ ,‬גם את ייחודו של אבְ ָרם‪ .‬כל העולם כולו‪ ,‬עובדי אלילים‪ ,‬בעבר‬ ‫האחד‪ ,‬ואבְ ָרם ה ִעבְ ִרי לבדו‪ ,‬מהעבר השני‪ .‬אפילו האיום על חייו‪ ,‬אינו גורם לו להתכחש לאמונתו‪ .‬ומספר המדרש‪ ,‬שהוא‬ ‫מסר את נפשו על אמונתו‪ ,‬נזרק ע"י נמרוד לכבשן האש באּור כ ְש ִדים‪ ,‬נִ צל ואף זכה להערכה‪ .‬אילו היה מדובר בעלילה‪,‬‬ ‫שנכתבה ע"י בשר ודם‪ ,‬כי אז סביר להניח‪ ,‬שהמחבר היה משלב במשבצת זו קבלת פנים חמה לַ גיבור‪" ,‬טפיחות על‬ ‫השכם"‪ ,‬הרעפת שבחים ומחמאות‪ ,‬והטבות רבות‪ .‬אך תורתנו תורת אמת‪ ,‬ופרשתנו פותחת בציווי "ויֹּאמר ה' אל ַאבְ ָרם‬ ‫ַארא ָך"‪.‬‬ ‫ּומבית ָאבִ יך אל הָ ָארץ אֲ שר ְ‬ ‫ּומּמוֹּל ְד ְתך ִ‬ ‫ַאר ְצך ִ‬ ‫לך לְ ך מ ְ‬ ‫לּוא אני‪ ,‬במקומו של אבְ ָרם‪ ,‬עלול הייתי לחוש עלבון צורב ורפיון‪ ,‬לשמע הדברים‪ ,‬ובמיוחד "לאחר כל מה שעשיתי וכל‬ ‫מה שהייתי מוכן להקריב"‪ .‬אפשר רק לדמיין תמליל למחשבות שהיו מתרוצצות במוחי‪ ,‬לאחר קבלת הציווי‪" .‬קיבלתי צו‪-‬‬ ‫פינוי! קודם כל עלי להסתלק‪ ,‬להתחפף מהשטח‪ ,‬לזוז! לאיפה? כנראה שזה לא הזמן לדבר על זה עכשיו‪ .‬בעצם‪ ,‬נאמר לי שי ְראּו‬ ‫לי אח"כ לאן‪ .‬אוי‪ ,‬לא שאלתי כמה זמן זה ייקח? כנראה צריך להיערך לאפשרות שייקח כמה שייקח"‪ .‬חז"ל קובעים‪" ,‬אין לך‬ ‫שמחה כהתרת ספיקות"‪ .‬ומכאן‪ ,‬שאין לך תחושה קשה יותר מהספק‪ ,‬מחוסר הוודאות‪ ,‬ובמיוחד מחוסר הידיעה לאן פניך‬ ‫מועדות‪ .‬הקב"ה מצרף אומנם בשני הפסוקים הבאים‪ ,‬הבטחות לתגמל את אבְ ָרם בצורה משמעותית‪" ,‬וְ אע ְשך לְ גוֹּי גָדוֹּל‬ ‫ואֲ בָ רכְ ך ואֲ ג ְדלָה ְשמך‪...‬וְ נִבְ ְרכּו בְ ך כֹּל ִמ ְשפְ חֹּת הָ אֲ דָ מָ ה"‪ ,‬אך אבְ ָרם ‪ ,‬אינו שואל כלום ואינו ממתין להבהרות נוספות‪ .‬הוא‬ ‫מקבל את הציווי באהבה ומתחיל ללכת‪ ,‬ללא כל שיהוי‪" ,‬וילך ַאבְ ָרם כאֲ שר ִדבר אלָיו ה'"‪.‬‬ ‫במצוה זו‪ ,‬שניתנה לאברהם אבינו‪ ,‬יש מסר חשוב והוראה‪ ,‬לא רק בעבורו‪ ,‬אלא בעבור כל יהודי‪ .‬הציווי ניתן לַאבְ ָרם‪,‬‬ ‫בהיותו בן שבעים וחמש‪ ,‬אך התורה אינה מזכירה כלל‪ ,‬פרטים חשובים מעברו‪ ,‬שקדמו לצווי זה‪ .‬ככלל אומרים חז"ל‪,‬‬ ‫שכל מה שכתוב בצמצום בתנ"ך‪ ,‬מוזכר רק מכיוון שיש לו משמעות בעבור כל הדורות הבאים‪ ,‬שאלמלא כן‪ ,‬לא היה‬ ‫נכתב ‪ .‬בין אם מדובר בסיפור של עובדות‪ ,‬ובין אם מדובר בציוויים או בנבואות‪ ,‬אין המדובר רק בהוראת שעה (הנכונה‬ ‫רק לתקופה בה נאמרו הדברים)‪ .‬יוצא איפוא‪ ,‬שמדובר במסר החשוב‪ ,‬גם בעבורנו‪ ,‬כיום‪ .‬ובמיוחד נכונים הדברים לאור‬ ‫דברי רבותינו‪" ,‬מעשה אבות סימן לבנים"‪ .‬מהו המסר שאנו יכולים לקחת לעצמנו‪ ,‬מציווי זה?‬ ‫נסתפק בחלק מהשאלות‪ ,‬שיש מקום לשאול‪ ,‬על הציווי הנ"ל‪ .‬מדוע מצוה הקב"ה את אבְ ָרם ללכת דוקא‪ ,‬ממקום הימצאו‪,‬‬ ‫"לשון קשה" יחסית? למה לא להשתמש בלשון ערבה יותר לאוזן‪ ,‬ולהזמין אותו לבוא אל היעד הנכון? ומה פשר הביטוי‬ ‫"לך לְ ך"‪ ,‬האם לא די בציווי 'לך'? ובאשר לצורה בה יעשו הדברים‪ ,‬הקב"ה כמו קובע בציווי את סדר היציאה "מ ְ‬ ‫ַאר ְצך‬ ‫ָאביך"‪ .‬אם מדובר במקומות גיאוגרפיים בלבד‪ ,‬כי אז יש מקום לשאול על הסדר‪ .‬בית אביו של אדם‪,‬‬ ‫ּומבית ִ‬ ‫ּומּמוֹּל ְד ְתך ִ‬ ‫ִ‬ ‫מצוי הרי בדרך כלל במולדתו‪ ,‬וזו‪ ,‬מצויה בדרך כלל בארצו? כדי לפשט את השאלה‪ ,‬ניקח למשל אזרח‪ ,‬המקבל צו גירוש‬ ‫מבית המשפט‪ .‬הצו מפרט כי עליו לעזוב את ארצו‪ ,‬לעזוב את עיר מגוריו ולעזוב את ביתו‪ .‬צו המנוסח בסדר זה‪ ,‬היה‬ ‫מעורר אצלנו תמיהה‪ ,‬על כישוריו של מי שחיבר אותו‪ .‬הרי די היה לצוות על האזרח לעזוב את ארצו‪ ,‬ובכך ממילא יובן‬ ‫כי עליו לעזוב גם את עירו וגם את ביתו? ! גם אם נלמד זכות על השופט‪ ,‬ונניח שהשופט רצה לסייע לאזרח ההמום‪,‬‬ ‫המבולבל‪ ,‬בתיאור סדר היציאה‪ ,‬הרי שהסדר שהיה עליו לציין‪ ,‬בהנחה שהאזרח קיבל את הצו לידיו בביתו‪ ,‬הינו‪ ,‬עזוב‬ ‫את הבית‪ ,‬עזוב את העיר ורק אחר כך‪ ,‬עזוב את הארץ‪ ,‬בהיפוך מהסדר שנזכר בצו?! בדומה‪ ,‬שואל הרבי מליובאוויטש‪,‬‬ ‫על הצורך בציון כל המקומות מהם נדרש אבְ ָרם לצאת‪ ,‬שהרי די בציון "מֵ ארצָך"? ובדומה מוסיף הרבי ושואל גם על‬ ‫הסדר בו מוזכרים המקומות‪ ,‬מהחוץ פנימה‪ ,‬סדר הפוך לכאורה‪ ,‬מסדר היציאה הטבעי‪ ,‬מבפנים החוצה?‬ ‫כדי להבין את הציווי‪ ,‬עלינו להתמקד בפעולת ההליכה ששורשה ה‪.‬ל‪.‬ך‪ .‬הרש"ר הירש‪ ,‬מגדולי המפרשים הבלשנים‪ ,‬מוצא‬ ‫דמיון בין השורשים ה‪.‬ל‪.‬ך ו‪-‬ח‪.‬ל‪.‬ק (ה' ו‪-‬ח' הן אותיות מתחלפות וכן האותיות כ' ו‪-‬ק')‪ .‬מדבריו משתמע‪ ,‬שרצונו של הקב"ה‬ ‫מתייחס לא רק להגעתו של אבְ ָרם אל הארץ המובטחת‪ ,‬אלא גם להֵ חלקּות והתנתקות שלו מהסביבה הקודמת‪ ,‬ולכן בא‬ ‫הפירוט לגבי סביבת המוצא‪ .‬אך אם מדובר במיקומים גשמיים בלבד‪ ,‬עדיין לא ברור מדוע לשים דגש על הצורך המוקדם‬ ‫בהתנתקות‪ ,‬שהרי לא ניתן להגיע ליעד מבלי להתנתק מסביבת המוצא? נעבור לכן למילה 'לָך'‪ ,‬מהציווי "לך לְ ך"‪ ,‬מילה‬ ‫הנראית כמיותרת‪ .‬גם כאן‪ ,‬ממשיך הרש"ר הירש באותו קו של בידול‪ ,‬לך עם עצמך (לָך) בלבד‪ ,‬לך "על נקי"‪ ,‬ואל תיקח‬ ‫איתך משם אנשים‪ ,‬דעות‪ ,‬הרגלים ומוסכמות‪.‬‬ ‫כדי לענות על השאלות על דרך הפנימיות והחסידות‪ ,‬ננסה לרדת לשורשם של המושגים 'ארץ'‪' ,‬מוֹּלדת' ו'בית ָאב'‪ .‬נפשו‬ ‫אופיו וטבעו של אדם‪ ,‬אינם רכיבים המקובעים באדם מרגע הלידה‪ ,‬אלא בגדר 'משתנים'‪ ,‬הנבנים בו והולכים‪ ,‬על ציר‬ ‫ָאביך"‪ ,‬מקובעים ועומדים בך גנטית‪,‬‬ ‫חייו‪ .‬יש מאפיינים שאינם תלויים בו לכאורה‪ ,‬אלא מועברים אליו בתורשה‪ִ " ,‬מבית ִ‬ ‫עוד בטרם נולדת‪ .‬על בסיס זה‪ ,‬מתלבשת והולכת לה שכבת " ִמּמֹולדתָך "‪ ,‬מיתוספים כל הערכים המוקנים לנו ע"י הסביבה‬ ‫לתוכה נולדנו‪ ,‬וכן ערכים שונים המּולדים אצלנו מכוח השפעתה של הסביבה הקרובה‪ .‬לשכבה זו משתייכים גם ערכים‪,‬‬ ‫דעות ותדמית שאנו מולידים לעצמנו‪ ,‬מכוח הידע שרכשנו‪ ,‬מחשבותינו‪ ,‬רגשותינו וכיו"ב‪ .‬מעניין שמשמעותה של המילה‬ ‫'מוֹּלדת' בתורה‪ ,‬היא גם תולדה‪ ,‬כפי שניתן לראות בספר ויקרא‪ ,‬בנושא איסורי עריות‪ ,‬שם מוצגת האחות מהאב כ‪-‬מוֹּלדת‬ ‫ָאבִ יָך"‪.‬‬ ‫על שכבה זו מתלבשת שכבת ה"מֵ ארצָך"‪ .‬מעניין‪ ,‬שבקבלה ובחסידות המילה 'ארץ' מייצגת את הארציות מחד גיסא‪,‬‬ ‫ומאידך גם את הרצון‪ .‬אצל התינוק והילד‪ ,‬הרצון מקושר יותר למאווייו הגשמיים‪ ,‬לרצֹות את עצמו‪ .‬עם הזמן‪ ,‬בליווי של‬ ‫לימוד מתאים‪ ,‬יכול האדם להטות את רצונו לאפיקים מופשטים יותר‪ ,‬שכליים‪ ,‬אמנותיים ורוחניים‪ ,‬לאחר שלמד ליהנות‬ ‫מהם‪ .‬אפשר לשייך לשכבה זו גם את תופעת העדר‪ ,‬אותם סממנים חיצוניים כלליים‪ ,‬שאדם לוקח מהציבור בתוכו הוא‬ ‫נמצא‪ ,‬ברצותו להרגיש שייכות אליו‪ ,‬להרגיש אחד מהחבְ ר'ה‪ ,‬עם הָ ָארץ (= ִעם הָ ָארץ)‪.‬‬ ‫וכיצד אמורה להתבצע ההליכה מזווית הראיה הרוחנית? פעולת ההליכה המייצגת תנועה לקראת יעד מוגדר בדרך כלל‪,‬‬ ‫אמורה להשתקף גם באותיות השורש‪ .‬ננסה לפתוח צוהר לאותיות השורש ה‪.‬ל‪.‬ך‪ .‬מעניין שגם האות ה' וגם האות ל'‬ ‫משמשות כאותיות שימוש‪ .‬ועוד יותר מעניין לגלות‪ ,‬שקיימת משמעות משותפת לשתי האותיות האלה ולהן בלבד‪ .‬האות‬ ‫ל' משמשת בין השאר כ‪-‬ל' המגמה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהצבתה כקידומת לשם של מקום למשל‪ ,‬באה לציין שהמקום הינו המטרה‬ ‫או היעד (חלופה למילה אל)‪ .‬האות ה' משמשת אף היא בין השאר למטרה זו‪ ,‬ה' המגמה‪ .‬אם אדם מסוים נוסע אל מקום‬ ‫ששמו לּוז לדוגמא‪ ,‬כי אז ניתן להביע זאת בשתי דרכים שקולות‪" ,‬הוא נוסע ללּוז"‪ ,‬או "הוא נוסע לּוזָה"‪ .‬ומדוע פותח‬ ‫השורש באות ה' דוקא? האות ה' משמשת גם כ‪-‬ה' הידיעה‪ .‬בכך כמו בא השורש לרמוז לנו שעוד בטרם אנו מתחילים‬ ‫את הצעד הראשון‪ ,‬עלינו לדעת מה הוא היעד ו‪/‬או מטרת ההליכה‪ ,‬בגדר "סוף מעשה (הליכה) במחשבה תחילה"‪ ,‬להציב‬ ‫לנו יעד ומגמה‪ .‬על פי פנימיות‪ ,‬האות ה' היא אות רוחנית במיוחד‪ .‬דבר זה בא לידי ביטוי גם בדיבור בפועל‪ ,‬כי כאשר‬ ‫אנו הוגים אות זו עלינו להוציא יותר אויר ("לעשות רוח") מאשר בכל שאר האותיות‪ ,‬דבר שכמו בא לרמוז לנו שחשוב‬ ‫שהיעד לכל עשייה ולכל הליכה גשמית‪ ,‬יכלול גם היבט רוחני‪.‬‬ ‫הצבתה של ההליכה אחרי פעולה אחרת המתבצעת‪ ,‬מוסיפה לפעולה מימד של התמדה‪ ,‬כפי שאנו מוצאים בביטויים‬ ‫"מתחזק והולך"‪" ,‬פוחת והולך"‪ ,‬המורים על מגמה מתמשכת‪ .‬בציווי "לך" כמו רומז הקב"ה לאבְ ָרם‪ ,‬עליך להימצא בתנועה‪,‬‬ ‫עליך להתקדם כל הזמן‪ ,‬כי תנועה קדימה זו חיות‪ .‬אך לשם כך‪ ,‬עליך להיות מחובר לפנימיותך‪ ,‬לנשמתך‪ .‬התנהגותו‬ ‫של האדם‪ ,‬נרכשת על ידו בדרך כלל‪ ,‬ובנויה על חיקוי ועל משחק‪ .‬האדם‪ ,‬כמו שואל לעצמו תדמית מסוימת‪ ,‬מעין מסכה‪,‬‬ ‫ומשתדל לשחק את הדמות ה ְשא ֹּּולָה‪ .‬האדם גם נוטה לצייר לעצמו‪ ,‬בעיני רוחו‪ ,‬את דעתו של הזולת‪ ,‬טעמו‪ ,‬מחשבותיו‬ ‫ורגשותיו‪ ,‬ומנסה לרצות אותו על סמך אותה הדמות שהוא בנה בעבורו‪.‬‬ ‫הקב"ה אומר בפרשתנו לאבְ ָרם‪ ,‬ובעצם לכל יהודי באשר הוא‪ :‬כדי שתהיה מקושר אלי‪ ,‬עליך להיות מקושר לנשמתך‪,‬‬ ‫שהיא חלק אלוקה ממעל‪ .‬אלא מאי‪ ,‬שהוצאת את עצמך החוצה‪ ,‬והצבת בינך ובין נשמתך שכבות ומחיצות שונות‪ ,‬עד‬ ‫שאינך מכיר עוד את מהותך‪ ,‬את פנימיותך‪ ,‬וכך לא תוכל למלא את ייעודך‪ .‬כדי לתקן את המצב‪ ,‬עליך לקיים את מצוות‬ ‫"לְך לָך"‪ ,‬להיכנס אל תוכך‪ ,‬לשוב לפנימיותך‪ .‬ההליכה פנימה דוקא‪ ,‬רמוזה בציווי "לְך לָך" המורכב רק משתי האותיות ל'‬ ‫ו–כ'‪ ,‬שתי האותיות האמצעיות שבאלף‪-‬בית (הפנימיות ביותר)‪ .‬ומפליא שהציווי "לְך לָך" מורכב מכפל של אותיות אלה‬ ‫ַאר ְצך‪ ,‬מהכללים‬ ‫בלבד‪ .‬אך לצורך ההליכה פנימה עליך קודם לכל‪ ,‬לצאת מהחוץ‪ ,‬מההחצנה שהחצנת את עצמך‪ .‬לצאת מ ְ‬ ‫השוויוניים שאימצת לך‪ ,‬מהרצון להיות ִעם הָ ָארץ (עם הָ ָארץ)‪ ,‬מהקביעה שכולם אותו דבר‪ .‬שהרי בכל יהודי שוכנת נשמה‬ ‫היחודית לו‪ ,‬שאותה הוא אמור להביא לידי ביטוי‪ .‬אין נשמה אוניברסאלית‪ .‬ואז‪ ,‬בלכתך פנימה‪ ,‬לפנימיות הייחודית לָך‪,‬‬ ‫עליך לחצות גם את ּמוֹּל ְד ְתך‪ ,‬לפרק ולהשיל ממך את כל התכונות שהולדת לעצמך‪ ,‬הרגלים‪ ,‬דעות ותדמית שהקנית‬ ‫ָאביך"‪ ,‬הנהגות פסולות וליקויים‪ ,‬שאתה תולה בהוריך או במהותך‪,‬‬‫לעצמך‪ .‬אחר כך עליך לעבור גם את משוכת ה" ִמבית ִ‬ ‫כאילו הינם חלק בלתי נפרד ממך‪.‬‬ ‫ַאראך"‪ ,‬לראות את הרצון האלוקי‬ ‫ומסביר הרבי מליובאוויטש‪ ,‬שכאשר תצא מחסימות אלו‪ ,‬תזכה להגיע "אל הָ ָארץ אֲ שר ְ‬ ‫האלוקה שבך‪ .‬וכשתזכה להגיע למצב זה‪ ,‬עליך‬ ‫ַ‬ ‫העליון שבתוכך‪ .‬הקב"ה י ְראה לָך‪ ,‬אֹותָך ‪ ,‬את מהותך וייעודך‪ ,‬את חלק‬ ‫ַאראה או ְֹּתך לעצמך‪ ,‬אך גם לזולתך‪ .‬אם זכית‬ ‫ַארא ָך"‪ְ ,‬‬ ‫לזכור שתגלית זו לא נועדה רק בעבורך‪ ,‬אלא גם בעבור האחרים‪ְ " ,‬‬ ‫לגלות אלוקות‪ ,‬אל תשמור את התענוג רק לעצמך‪ ,‬חלוק אותו גם עם האחרים‪ .‬ואז יתקיים בך "ואֲ ג ְדלָה ְשמך ו ְהיה בְ ָרכָה"‪.‬‬ ‫עליך להמשיך ולפעול מכוח מהותך ונשמתך (שמָך)‪ ,‬להרבות את הברכה שזכית בה‪ ,‬ולהשפיע ממנה הארה גם לאחרים‪.‬‬ ‫דבר חסידות‬ ‫ַארצְ ך" וכתוב "ויִסע ַאבְ ָרם הָ לוֹּך וְ נָסוֹּע הנגְבָ ה"‪ ,‬מאז הותחל‬ ‫מדברי אדמו"ר הרש"ב‪ :‬מאז שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה "לך לְ ך מ ְ‬ ‫"סוד הבירורים (תיקונים)" ועל פי גזירת ההשגחה העליונה‪ ,‬האדם הולך למסעיו‪ ,‬במקום אשר הניצוצות הצריכים להתברר על ידו מחכים‬ ‫לגאולתם‪ .‬הצדיקים‪ ,‬שהם בעלי ראיה רוחנית‪ ,‬רואים באיזה מקום הבירורים שלהם מחכים להם‪ ,‬והולכים לשם בעצמם‪ .‬ופשוטי העם‪,‬‬ ‫בעבורם הקב"ה מסבב כמה עילות וסיבות (על דרך "מקרה") שיגיעו למקום ההוא‪ ,‬שם ממתינה להם עבודת הבירורים‪.‬‬ ‫(מעובד מתוך "היום יום" – אדמו"ר הריי"ץ)‬ ‫שבת שלום ומבורך‬ ‫חנ ן ח ס ן‬ ‫לקבלת הגיליון במייל או במסרון‪ ,‬נא לפנות אל ‪ hhananv@gmail.com‬או לטלפון ‪052-569-9691‬‬