בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — לך לך (2026-10-19)

ב"ה
פרשת ל ְך ל ָך
ב"ה
ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – ל ְך ל ָך
לְך לָך ! האם אין זו לשון גירוש ,חלילה ?!
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ------------------------------- --------------------------------------------- ------------------------------------------------------------------------------------- ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 2
פרשתנו פותחת "במפגש הראשון" ,הפנייה הראשונה של הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה .הסיפור פותח במצוה הראשונה,
הניתנת "ליהודי הראשון" ,אבְ ָרם "העִ בְ ִרי" (עדיין לא ניתוספה ה' לשמו) ,שגילה בכוחות עצמו את דבר קיומו של הבורא.
חז"ל מסבירים ,שהתואר 'עִ בְ רי' בא להציג בין השאר ,גם את ייחודו של אבְ ָרם .כל העולם כולו ,עובדי אלילים ,בעבר
האחד ,ואבְ ָרם ה ִעבְ ִרי לבדו ,מהעבר השני .אפילו האיום על חייו ,אינו גורם לו להתכחש לאמונתו .ומספר המדרש ,שהוא
מסר את נפשו על אמונתו ,נזרק ע"י נמרוד לכבשן האש באּור כ ְש ִדים ,נִ צל ואף זכה להערכה .אילו היה מדובר בעלילה,
שנכתבה ע"י בשר ודם ,כי אז סביר להניח ,שהמחבר היה משלב במשבצת זו קבלת פנים חמה לַ גיבור" ,טפיחות על
השכם" ,הרעפת שבחים ומחמאות ,והטבות רבות .אך תורתנו תורת אמת ,ופרשתנו פותחת בציווי "ויֹּאמר ה' אל ַאבְ ָרם
ַארא ָך".
ּומבית ָאבִ יך אל הָ ָארץ אֲ שר ְ
ּומּמוֹּל ְד ְתך ִ
ַאר ְצך ִ
לך לְ ך מ ְ
לּוא אני ,במקומו של אבְ ָרם ,עלול הייתי לחוש עלבון צורב ורפיון ,לשמע הדברים ,ובמיוחד "לאחר כל מה שעשיתי וכל
מה שהייתי מוכן להקריב" .אפשר רק לדמיין תמליל למחשבות שהיו מתרוצצות במוחי ,לאחר קבלת הציווי" .קיבלתי צו-
פינוי! קודם כל עלי להסתלק ,להתחפף מהשטח ,לזוז! לאיפה? כנראה שזה לא הזמן לדבר על זה עכשיו .בעצם ,נאמר לי שי ְראּו
לי אח"כ לאן .אוי ,לא שאלתי כמה זמן זה ייקח? כנראה צריך להיערך לאפשרות שייקח כמה שייקח" .חז"ל קובעים" ,אין לך
שמחה כהתרת ספיקות" .ומכאן ,שאין לך תחושה קשה יותר מהספק ,מחוסר הוודאות ,ובמיוחד מחוסר הידיעה לאן פניך
מועדות .הקב"ה מצרף אומנם בשני הפסוקים הבאים ,הבטחות לתגמל את אבְ ָרם בצורה משמעותית" ,וְ אע ְשך לְ גוֹּי גָדוֹּל
ואֲ בָ רכְ ך ואֲ ג ְדלָה ְשמך...וְ נִבְ ְרכּו בְ ך כֹּל ִמ ְשפְ חֹּת הָ אֲ דָ מָ ה" ,אך אבְ ָרם ,אינו שואל כלום ואינו ממתין להבהרות נוספות .הוא
מקבל את הציווי באהבה ומתחיל ללכת ,ללא כל שיהוי" ,וילך ַאבְ ָרם כאֲ שר ִדבר אלָיו ה'".
במצוה זו ,שניתנה לאברהם אבינו ,יש מסר חשוב והוראה ,לא רק בעבורו ,אלא בעבור כל יהודי .הציווי ניתן לַאבְ ָרם,
בהיותו בן שבעים וחמש ,אך התורה אינה מזכירה כלל ,פרטים חשובים מעברו ,שקדמו לצווי זה .ככלל אומרים חז"ל,
שכל מה שכתוב בצמצום בתנ"ך ,מוזכר רק מכיוון שיש לו משמעות בעבור כל הדורות הבאים ,שאלמלא כן ,לא היה
נכתב .בין אם מדובר בסיפור של עובדות ,ובין אם מדובר בציוויים או בנבואות ,אין המדובר רק בהוראת שעה (הנכונה
רק לתקופה בה נאמרו הדברים) .יוצא איפוא ,שמדובר במסר החשוב ,גם בעבורנו ,כיום .ובמיוחד נכונים הדברים לאור
דברי רבותינו" ,מעשה אבות סימן לבנים" .מהו המסר שאנו יכולים לקחת לעצמנו ,מציווי זה?
נסתפק בחלק מהשאלות ,שיש מקום לשאול ,על הציווי הנ"ל .מדוע מצוה הקב"ה את אבְ ָרם ללכת דוקא ,ממקום הימצאו,
"לשון קשה" יחסית? למה לא להשתמש בלשון ערבה יותר לאוזן ,ולהזמין אותו לבוא אל היעד הנכון? ומה פשר הביטוי
"לך לְ ך" ,האם לא די בציווי 'לך'? ובאשר לצורה בה יעשו הדברים ,הקב"ה כמו קובע בציווי את סדר היציאה "מ ְ
ַאר ְצך
ָאביך" .אם מדובר במקומות גיאוגרפיים בלבד ,כי אז יש מקום לשאול על הסדר .בית אביו של אדם, ּומבית ִ
ּומּמוֹּל ְד ְתך ִ
ִ
מצוי הרי בדרך כלל במולדתו ,וזו ,מצויה בדרך כלל בארצו? כדי לפשט את השאלה ,ניקח למשל אזרח ,המקבל צו גירוש
מבית המשפט .הצו מפרט כי עליו לעזוב את ארצו ,לעזוב את עיר מגוריו ולעזוב את ביתו .צו המנוסח בסדר זה ,היה
מעורר אצלנו תמיהה ,על כישוריו של מי שחיבר אותו .הרי די היה לצוות על האזרח לעזוב את ארצו ,ובכך ממילא יובן
כי עליו לעזוב גם את עירו וגם את ביתו? ! גם אם נלמד זכות על השופט ,ונניח שהשופט רצה לסייע לאזרח ההמום,
המבולבל ,בתיאור סדר היציאה ,הרי שהסדר שהיה עליו לציין ,בהנחה שהאזרח קיבל את הצו לידיו בביתו ,הינו ,עזוב
את הבית ,עזוב את העיר ורק אחר כך ,עזוב את הארץ ,בהיפוך מהסדר שנזכר בצו?! בדומה ,שואל הרבי מליובאוויטש,
על הצורך בציון כל המקומות מהם נדרש אבְ ָרם לצאת ,שהרי די בציון "מֵ ארצָך"? ובדומה מוסיף הרבי ושואל גם על
הסדר בו מוזכרים המקומות ,מהחוץ פנימה ,סדר הפוך לכאורה ,מסדר היציאה הטבעי ,מבפנים החוצה?
כדי להבין את הציווי ,עלינו להתמקד בפעולת ההליכה ששורשה ה.ל.ך .הרש"ר הירש ,מגדולי המפרשים הבלשנים ,מוצא
דמיון בין השורשים ה.ל.ך ו-ח.ל.ק (ה' ו-ח' הן אותיות מתחלפות וכן האותיות כ' ו-ק') .מדבריו משתמע ,שרצונו של הקב"ה
מתייחס לא רק להגעתו של אבְ ָרם אל הארץ המובטחת ,אלא גם להֵ חלקּות והתנתקות שלו מהסביבה הקודמת ,ולכן בא
הפירוט לגבי סביבת המוצא .אך אם מדובר במיקומים גשמיים בלבד ,עדיין לא ברור מדוע לשים דגש על הצורך המוקדם
בהתנתקות ,שהרי לא ניתן להגיע ליעד מבלי להתנתק מסביבת המוצא? נעבור לכן למילה 'לָך' ,מהציווי "לך לְ ך" ,מילה
הנראית כמיותרת .גם כאן ,ממשיך הרש"ר הירש באותו קו של בידול ,לך עם עצמך (לָך) בלבד ,לך "על נקי" ,ואל תיקח
איתך משם אנשים ,דעות ,הרגלים ומוסכמות.
כדי לענות על השאלות על דרך הפנימיות והחסידות ,ננסה לרדת לשורשם של המושגים 'ארץ'' ,מוֹּלדת' ו'בית ָאב' .נפשו
אופיו וטבעו של אדם ,אינם רכיבים המקובעים באדם מרגע הלידה ,אלא בגדר 'משתנים' ,הנבנים בו והולכים ,על ציר
ָאביך" ,מקובעים ועומדים בך גנטית, חייו .יש מאפיינים שאינם תלויים בו לכאורה ,אלא מועברים אליו בתורשהִ " ,מבית ִ
עוד בטרם נולדת .על בסיס זה ,מתלבשת והולכת לה שכבת " ִמּמֹולדתָך " ,מיתוספים כל הערכים המוקנים לנו ע"י הסביבה
לתוכה נולדנו ,וכן ערכים שונים המּולדים אצלנו מכוח השפעתה של הסביבה הקרובה .לשכבה זו משתייכים גם ערכים,
דעות ותדמית שאנו מולידים לעצמנו ,מכוח הידע שרכשנו ,מחשבותינו ,רגשותינו וכיו"ב .מעניין שמשמעותה של המילה
'מוֹּלדת' בתורה ,היא גם תולדה ,כפי שניתן לראות בספר ויקרא ,בנושא איסורי עריות ,שם מוצגת האחות מהאב כ-מוֹּלדת
ָאבִ יָך".
על שכבה זו מתלבשת שכבת ה"מֵ ארצָך" .מעניין ,שבקבלה ובחסידות המילה 'ארץ' מייצגת את הארציות מחד גיסא,
ומאידך גם את הרצון .אצל התינוק והילד ,הרצון מקושר יותר למאווייו הגשמיים ,לרצֹות את עצמו .עם הזמן ,בליווי של
לימוד מתאים ,יכול האדם להטות את רצונו לאפיקים מופשטים יותר ,שכליים ,אמנותיים ורוחניים ,לאחר שלמד ליהנות
מהם .אפשר לשייך לשכבה זו גם את תופעת העדר ,אותם סממנים חיצוניים כלליים ,שאדם לוקח מהציבור בתוכו הוא
נמצא ,ברצותו להרגיש שייכות אליו ,להרגיש אחד מהחבְ ר'ה ,עם הָ ָארץ (= ִעם הָ ָארץ).
וכיצד אמורה להתבצע ההליכה מזווית הראיה הרוחנית? פעולת ההליכה המייצגת תנועה לקראת יעד מוגדר בדרך כלל,
אמורה להשתקף גם באותיות השורש .ננסה לפתוח צוהר לאותיות השורש ה.ל.ך .מעניין שגם האות ה' וגם האות ל'
משמשות כאותיות שימוש .ועוד יותר מעניין לגלות ,שקיימת משמעות משותפת לשתי האותיות האלה ולהן בלבד .האות
ל' משמשת בין השאר כ-ל' המגמה ,כלומר ,שהצבתה כקידומת לשם של מקום למשל ,באה לציין שהמקום הינו המטרה
או היעד (חלופה למילה אל) .האות ה' משמשת אף היא בין השאר למטרה זו ,ה' המגמה .אם אדם מסוים נוסע אל מקום
ששמו לּוז לדוגמא ,כי אז ניתן להביע זאת בשתי דרכים שקולות" ,הוא נוסע ללּוז" ,או "הוא נוסע לּוזָה" .ומדוע פותח
השורש באות ה' דוקא? האות ה' משמשת גם כ-ה' הידיעה .בכך כמו בא השורש לרמוז לנו שעוד בטרם אנו מתחילים
את הצעד הראשון ,עלינו לדעת מה הוא היעד ו/או מטרת ההליכה ,בגדר "סוף מעשה (הליכה) במחשבה תחילה" ,להציב
לנו יעד ומגמה .על פי פנימיות ,האות ה' היא אות רוחנית במיוחד .דבר זה בא לידי ביטוי גם בדיבור בפועל ,כי כאשר
אנו הוגים אות זו עלינו להוציא יותר אויר ("לעשות רוח") מאשר בכל שאר האותיות ,דבר שכמו בא לרמוז לנו שחשוב
שהיעד לכל עשייה ולכל הליכה גשמית ,יכלול גם היבט רוחני.
הצבתה של ההליכה אחרי פעולה אחרת המתבצעת ,מוסיפה לפעולה מימד של התמדה ,כפי שאנו מוצאים בביטויים
"מתחזק והולך"" ,פוחת והולך" ,המורים על מגמה מתמשכת .בציווי "לך" כמו רומז הקב"ה לאבְ ָרם ,עליך להימצא בתנועה,
עליך להתקדם כל הזמן ,כי תנועה קדימה זו חיות .אך לשם כך ,עליך להיות מחובר לפנימיותך ,לנשמתך .התנהגותו
של האדם ,נרכשת על ידו בדרך כלל ,ובנויה על חיקוי ועל משחק .האדם ,כמו שואל לעצמו תדמית מסוימת ,מעין מסכה,
ומשתדל לשחק את הדמות ה ְשא ֹּּולָה .האדם גם נוטה לצייר לעצמו ,בעיני רוחו ,את דעתו של הזולת ,טעמו ,מחשבותיו
ורגשותיו ,ומנסה לרצות אותו על סמך אותה הדמות שהוא בנה בעבורו.
הקב"ה אומר בפרשתנו לאבְ ָרם ,ובעצם לכל יהודי באשר הוא :כדי שתהיה מקושר אלי ,עליך להיות מקושר לנשמתך,
שהיא חלק אלוקה ממעל .אלא מאי ,שהוצאת את עצמך החוצה ,והצבת בינך ובין נשמתך שכבות ומחיצות שונות ,עד
שאינך מכיר עוד את מהותך ,את פנימיותך ,וכך לא תוכל למלא את ייעודך .כדי לתקן את המצב ,עליך לקיים את מצוות
"לְך לָך" ,להיכנס אל תוכך ,לשוב לפנימיותך .ההליכה פנימה דוקא ,רמוזה בציווי "לְך לָך" המורכב רק משתי האותיות ל'
ו–כ' ,שתי האותיות האמצעיות שבאלף-בית (הפנימיות ביותר) .ומפליא שהציווי "לְך לָך" מורכב מכפל של אותיות אלה
ַאר ְצך ,מהכללים
בלבד .אך לצורך ההליכה פנימה עליך קודם לכל ,לצאת מהחוץ ,מההחצנה שהחצנת את עצמך .לצאת מ ְ
השוויוניים שאימצת לך ,מהרצון להיות ִעם הָ ָארץ (עם הָ ָארץ) ,מהקביעה שכולם אותו דבר .שהרי בכל יהודי שוכנת נשמה
היחודית לו ,שאותה הוא אמור להביא לידי ביטוי .אין נשמה אוניברסאלית .ואז ,בלכתך פנימה ,לפנימיות הייחודית לָך,
עליך לחצות גם את ּמוֹּל ְד ְתך ,לפרק ולהשיל ממך את כל התכונות שהולדת לעצמך ,הרגלים ,דעות ותדמית שהקנית
ָאביך" ,הנהגות פסולות וליקויים ,שאתה תולה בהוריך או במהותך,לעצמך .אחר כך עליך לעבור גם את משוכת ה" ִמבית ִ
כאילו הינם חלק בלתי נפרד ממך.
ַאראך" ,לראות את הרצון האלוקי ומסביר הרבי מליובאוויטש ,שכאשר תצא מחסימות אלו ,תזכה להגיע "אל הָ ָארץ אֲ שר ְ
האלוקה שבך .וכשתזכה להגיע למצב זה ,עליך ַ העליון שבתוכך .הקב"ה י ְראה לָך ,אֹותָך ,את מהותך וייעודך ,את חלק
ַאראה או ְֹּתך לעצמך ,אך גם לזולתך .אם זכית ַארא ָך"ְ ,
לזכור שתגלית זו לא נועדה רק בעבורך ,אלא גם בעבור האחריםְ " ,
לגלות אלוקות ,אל תשמור את התענוג רק לעצמך ,חלוק אותו גם עם האחרים .ואז יתקיים בך "ואֲ ג ְדלָה ְשמך ו ְהיה בְ ָרכָה".
עליך להמשיך ולפעול מכוח מהותך ונשמתך (שמָך) ,להרבות את הברכה שזכית בה ,ולהשפיע ממנה הארה גם לאחרים.
דבר חסידות
ַארצְ ך" וכתוב "ויִסע ַאבְ ָרם הָ לוֹּך וְ נָסוֹּע הנגְבָ ה" ,מאז הותחל
מדברי אדמו"ר הרש"ב :מאז שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה "לך לְ ך מ ְ
"סוד הבירורים (תיקונים)" ועל פי גזירת ההשגחה העליונה ,האדם הולך למסעיו ,במקום אשר הניצוצות הצריכים להתברר על ידו מחכים
לגאולתם .הצדיקים ,שהם בעלי ראיה רוחנית ,רואים באיזה מקום הבירורים שלהם מחכים להם ,והולכים לשם בעצמם .ופשוטי העם,
בעבורם הקב"ה מסבב כמה עילות וסיבות (על דרך "מקרה") שיגיעו למקום ההוא ,שם ממתינה להם עבודת הבירורים.
(מעובד מתוך "היום יום" – אדמו"ר הריי"ץ)
שבת שלום ומבורך
חנ ן ח ס ן
לקבלת הגיליון במייל או במסרון ,נא לפנות אל hhananv@gmail.comאו לטלפון 052-569-9691
