אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — לך לך (2026-10-19)

רשימת ספרי "בן מלך"
אוצרות
בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות
•דרכי החינוך •גלות וגאולה פרשת לך לך תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com :
גליון מס' 439
מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
פרשת לך לך
להלן ' -ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם ואעשך לגוי גדול ,ואברכך ,ואגדלה שמך והיה
בכל' (כד ,א) .וראשיתה כבר החלה להתקיים בו תיכף ברכה (יב ,ב)
לביאתו כאשר שב ממצרים וכמו שכתוב ' -ואברהם כתב רש"י 'והיה ברכה וכו' ...דבר אחר ,ואעשך
כבד מאד במקנה בכסף ובזהב' (יג ,ב). לגוי גדול -זהו שאומרים אלוקי אברהם ,ואברכך
וכן 'ואגדלה שמך' דהיינו ברכת גדולה וכבוד, -זהו שאומרים אלוקי יצחק ,ואגדלה שמך -זהו
שאומרים אלוקי יעקב .יכול יהיו חותמין בכולן,
בגליון: תלמוד לומר והיה ברכה -בך חותמין ולא בהם'.
ביאורי פסוקים מאמר חז"ל זה נראה כחידה ,וכי סדר תפילה
לימדו הקב"ה ,וכיצד מקושר מדרש זה עם
פרשת לך לך פשוטו של מקרא.
עמוד 1
והנה בפשוטו של מקרא מכוונים כל שלושת
היכל השבת הדברים לאברהם עצמו ,וכפי שאכן התקיימו בו כל
למעלה מטעם ודעת שלושת הדברים -הבטחת 'ואעשך לגוי גדול' -אף
עמוד 7 שהקיום בפועל של מציאות גוי גדול אינה יכולה
להתקיים מיד ,אולם ברכת ריבוי זרעו החלה בו
חכמה ומוסר כאשר נולד לו יצחק בנס מופלא.
והבדילנו מן התועים וכמו כן הבטחת 'ואברכך' שהיא ברכת טובה
עמוד 9
ושפע עושר ,התקיימה באברהם כמו שנאמר בו
פרנס השבוע
חשוון תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
הוצאות הדפסת גליון זה נודבו לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד מחשובי אברכי קהילתנו
החפץ בעילום שמו
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
אם יהרהר אחר דבריו של הקדוש ברוך הוא באה לידי ביטוי מרובה אצל אברהם כמו שאמרו
שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ,ועכשיו משיאו לו בני חת 'נשיא אלוקים אתה בתוכנו' (כג ,ו).
לצאת ממנה'. אמנם ביתר הרחבה ותוספת מעלה ,כל אחד
ואכן זה נמנה בין עשרת הנסיונות ,ועיין משלושת הבטחות אלו התקיים בפרטות אצל אחד
בפירוש המשניות להרמב"ם (אבות פ"ה מ"ג) 'השני, מהאבות באופן יותר מבורר ומוצלח.
הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם ,והוא הברכה הראשונה – 'ואעשך לגוי גדול' -באה
יעדו ואעשך לגוי גדול ,וזה נסיון גדול והוא אמרו לידי ביטוי באברהם עצמו ,כשניתן לו בן בדרך נס
ויהי רעב בארץ'. ופלא ,דבר המהוה התחלה לקיום הבטחת ריבוי
אולם נראה שאין זה טעם מספיק ,שכן מלבד זרעו למעלה מדרך הטבע ,וכמו שנאמר ' -והנה
העקידה לא נאמר בכל הנסיונות 'וה' נסה את דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא
אברהם' ,וביארנו שם דהיינו משום שלא זימן ה' ממעיך הוא יירשך ,ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט
מאורעות אלו רק למען הניסיון ,אלא שבפועל נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור
נתנסה בהם אברהם והוכיח את נאמנותו לה' ,אבל אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך' (טו ,ד-ה) .וכדאיתא
כל הדברים הללו היה בהם סיבה מצד עצמם. בגמרא (שבת קנו' - ).אמר אברהם לפני הקב"ה,
רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני
והנראה שעצם ביאת אברהם לארץ וההבטחה ראוי להוליד בן ,אמר לו צא מאיצטגנינות שלך,
לתתה לו היא היתה הסיבה לפריצת הרעב ,והיינו שאין מזל לישראל'.
משום שכך הוא הסדר בכל מהלך יצירתו של עם
הברכה השניה – 'ואברכך' -התבטאה באופן
ישראל ,שכל חלק ממנו בא על ידי נתינה מיוחדת
מופלג ביצחק ,אשר בו אנו מוצאים ברכת טובה
מאת ה' ,ולכן נסתבב מאת ה' שבעת הנתינה
מיוחדת שלא כדרכו של עולם ' -ויזרע יצחק בארץ
מתרוקנת הסיבה הטבעית הדומה כאקראית ,ועל ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה',
גביו מתחדשת נתינה ניסית ופלאית שרואים בה ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד' (כו,
בעליל את יד ה'. יב-יג) .וכמו שכתב רש"י (שם) ' -שהיו אומרים זבל
וכמו שביארנו במקו"א בטעם הדבר שהאבות פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך'.
והאמהות היו עקרים ,כי מציאות עם ישראל היא ברכה מרובה זו ששרתה במעשיו אף זיכתה אותו
מציאות מיוחדת שיצר אותה ה' בנוסף על מה בתואר מיוחד בפי הבריות ּ'ְ -ברּוך ה'' (כו ,כט).
שברא את העולם ,כמו שכתוב 'עם זו יצרתי לי' הברכה השלישית – 'ואגדלה שמך' -מצינו
(ישעיה מג ,כא) ,והנה הרי את כל העמים ואת כל ביעקב ,שנקרא שמו 'ישראל' על שם 'כי שרית עם
היצורים יצר ה' ,אלא שבעם ישראל התחדשה אלוקים ואנשים ותוכל' .כלומר שגדל שמו וכבודו
יצירה מיוחדת למעלה מדרכי הטבע .ובמיוחד בעת נצחונו על שרו של עשו.
יצחק שהוא הדור הראשון לאברהם הנבחר ,היה
בלידתו ביטוי ליצירתו של עם ישראל ,ולכן היתה []
לידתו באופן של נס ,שנולד לאביו בן מאה ואמו ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי
בת תשעים ,עד שנקרא שמו על זה 'יצחק' לגודל כבד הרעב בארץ (יב ,י)
הפלא ,כאשר יבואר במקומו. מיד אחר שהובטח לאברהם 'לזרעך אתן את
וכמו כן ביארנו שזה הטעם לגלות מצרים ,כי הארץ' אירע רעב קשה זה ,עד שהוכרח לצאת
יצירתו והתהוותו של עם ישראל צריכה להיות ממנה ולרדת למצרים .וצריך ביאור מה טעם
באופן שבדרך הטבע אין להם מציאות ,ורק אירע לו כזאת.
ההתערבות המיוחדת של ה' בדרכי נס ופלא היא ורש"י כתב שהיה זה עבור הניסיון ' -לנסותו
3
'והכנעני והפריזי אז יושב בארץ' .וברש"י הביא שנותנת להם קיום ,ובזה נתהווה המציאות של -
מדרשו שהמריבה היתה על זכותם של הכנענים 'עם זו יצרתי לי'.
על הארץ .אולם בפשוטו הוא מתבאר כביאור ומאותו טעם כאשר בא לארץ והובטחה לו
למריבה שהיתה ביניהם .שמכיון שהכנעני והפרזי לתת לזרעו ,בא הרעב על הארץ כלומר שבדרך
היה יושב אז בארץ על כן לא נשא אותם הארץ, הטבע אין לו קיום בארץ ,ורק לאחר מכן כאשר
כי אחר שהכנעני והפריזי גם כן השתמשו בארץ זכה לריבוי עושר בדרך נס במצרים והתקיים בו
למקניהם ,נותר רק מקום מועט לאברהם ולוט ואברכך ,אז שב לארץ וזכה בה שנית בדרך של
ולא היה בזה סיפק לשניהם להיות במקום אחד מתנה גמורה .כי ביאתו ממצרים נחשב לו כביאה
(ועיין ברמב"ן שפירש באופן נוסף). מחודשת ,אחרי שהחל בה טבע של רעב ונעשתה
[] ארץ שאינה ראויה לדור בה ,ורק מצד ביאתו
השנייה זכה בארץ עם ברכת ה' המיוחדת.
אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך,
ולא תאמר אני העשרתי את אברם (יד ,כג) וכמו כן מצינו ביצחק ' -ויהי רעב בארץ מלבד
הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם' (להלן כו,
בגמרא (סוטה יז' ).דרש רבא בשכר שאמר
א) .ונתקשו שם המפרשים למה הוצרך הכתוב
אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל ,זכו בניו
לומר שזה היה מלבד הרעב הראשון אשר היה
לב' מצוות ,חוט של תכלת ורצועה של תפילין,
בימי אברהם.
בשלמא רצועה של תפילין דכתיב וראו כל עמי
הארץ כי שם ה' נקרא עליך ,ותניא רבי אליעזר ונראה שאף ביצחק בא הרעב מאותו טעם שבא
הגדול אומר אלו תפילין שבראש ,אלא חוט של בימי אברהם ,וכשם שנתבאר שהרעב בימי אברהם
תכלת מאי היא ,דתניא היה רבי מאיר אומר מה בא כדי שיזכה בארץ בנתינה ניסית ,כך כאשר מת
נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין ,מפני שהתכלת אברהם ונעשה יצחק נציג ה' בעולם ,הוצרך שוב
דומה לים ,וים דומה לרקיע ,ורקיע דומה לכסא לבוא רעב לארץ ,ובעת הרעב זכה יצחק לברכה
הכבוד ,שנאמר ויראו את אלוקי ישראל ותחת מיוחדת בשדותיו ובכך התבטא שהארץ ניתנת
רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר, לו בנס .ולכן מודגש שרעב זה היה מלבד הרעב
וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא'. הראשון אשר היה בימי אברהם ,כלומר כי היה
רצון ה' לתת ליצחק את הארץ בנתינה עצמית,
וצריך להבין ,מה הקשר בין מצוות אלו
מלבד מה שזוכה בה כבנו של אברהם ,ולכן הוצרך
לאמירת אברהם 'מחוט ועד שרוך נעל'.
לרעב בפני עצמו מלבד הרעב הראשון שהיה בימי
וכן צריך ביאור מהלך דברי הגמרא 'בשלמא אברהם מאותו טעם .ואכן זכה אז יצחק בעצמו
רצועה של תפלין דכתיב וראו וכו' אלא חוט של בהבטחה מאת ה' לרשת את הארץ ,כמו שנאמר
תכלת מאי היא' .ואין מובן מה העדיפות של שם ' -גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי
רצועה של תפילין דיותר אתי שפיר .ומה תירצו לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקמתי את
שדומה לכסא הכבוד. השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך' (כו ,ג).
ועיין רש"י שפירש ' -בשלמא רצועה של
תפילין -קיבול שכר הוא דאיכא הנאה כדכתיב []
וכו' אבל חוט של תכלת של ציצית מאי הנאה ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו כי היה
איכא' .וגם דבריו צריכים ביאור. רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו .ויהי ריב בין
והנראה בזה ,דהנה הטעם שלא רצה ליטול רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני
ממלך סדום משום שלא יאמר 'אני העשרתי את והפריזי אז יושב בארץ (יג ,ו-ז)
אברהם' ,כלומר שהיה רצונו שיראו הכל כיצד נתקשו המפרשים מה שייך לכאן סיום הפסוק
4
היא ,רק אז נמצא ראוי שיכרות עמו ה' את הברית מתקיימת הבטחת ה' 'ואברכך' וה' הוא שמעשיר
הנשגבה הזאת ' -להיות לך לאלוקים ולזרעך אותו .ולשם כבוד ה' וויתר על הון רב ,כדי שיראו
אחריך' .כי המספר מאה שנה ,הוא מספר של שהוא שייך לה' יתברך .ומידה כנגד מידה זכה
תקופת חיים מלאה ,ועליה כבר ראוי היה אברהם למצוות שניכר בהם שהיהודי נקרא שם ה' עליו,
לכריתת ברית המילה. ואכן שני מצוות אלו במיוחד באים להראות שבן
ואכן מצינו בכתוב שבטרם שנכרתה עמו ברית ישראל הוא בן לעם ה' ,וזה מה שהקשו בגמרא
המילה נאמר 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך' ורק בשלמא תפילין מבואר שהוא הוכחה להיותו
אז ' -וכרות עמו הברית' (נחמיה ט ,ח). של ה' ,שהרי נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם
ולא כרת עמו הקב"ה ברית זו עד שמלאו לו ה' נקרא עליך ,אבל ציצית מאי היא ,כיצד מוכח
מאה שנים דייקא .שכן ברית בין הבתרים היתה בזה שהוא של ה' ,ועל זה תירצו שתכלת דומה
ברית ראשונית על עצם הקשר שבין ה' לאברהם, לכסא הכבוד ,ולכן גם בציצית יש ביטוי לשם ה'
אבל ברית נשגבה ועצומה זו נכרתה דווקא לעת המצויין על האדם.
זקנותו כשהיה כבן מאה שנים -אחר מסכת חיים []
שלמה ומלאה של נאמנות לה' והליכה בדרכיו.
ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה'
אלא שמספר 'תשעים ותשע' שנים נחשב כמספר
אל אברם ויאמר אליו אני א-ל ש-די התהלך לפני
מאה מצומצם ,וכמו שביארנו בהרחבה במקו"א
והיה תמים (יז ,א)
שמספר תשעה הוא מספר הנספח לעשרה
ונטפל לו. וכן הוא אומר להלן 'ואברהם בן תשעים
ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו' (יז ,כד) .ומשמע
ועיין שם שהבאנו מה שכתב הרא"ש (סוף ערבי
שראה הכתוב לציין את היותו בן צ"ט שנים ,וצריך
פסחים) גבי ספירת העומר' ,יש מקשין כיון דקרא
ביאור מה חשיבות יש במספר מסויים זה אשר
קאמר תספרו חמישים יום ,למה אין אנו מונין
המתין הקב"ה מלכרות עמו הברית עד אותה
אלא תשע וארבעים יום ,ודוחקין לפרש הפסוק
השנה דווקא.
וכו' ...ולי נראה שאין אנו צריכין לדחוקות הללו
וכו' ,שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום והנה ברית זו היא ענין מופלא הנשגב מבינתנו
עשירית פחות אחת ,מונה אותו בחשבון עשירית, שכרת הקב"ה בורא כל עולמים ברית דמים וקשר
ואינו משגיח על חסרון האחד .כיוצא בו כל הנפש ידידות עם בני אדם בשר ודם ובני תמותה.
לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראשית מו), ובמיוחד ברית זו ברית המילה שהיא יתירה
וכן ארבעים יכנו (דברים כה) .ע"כ. במעלתה על ברית בין הבתרים.
והנה לגודל חביבותו של אברהם ,מדד לו והגם שאף תחילת הקשר היה מושתת על
הקב"ה במידה טובה ולא המתין לו למאה שנה צדקתו של אברהם ,באופן הראוי באמת לכריתת
מכוונות ,אלא חישב לו את תשעים ותשע שנותיו ברית בין הבתרים להטיב עמו ולהיות מגן לו,
כבחינה של 'מאה' כדי לכרות עמו את הברית. אולם לשם כריתת ברית המילה שהיא הבחירה בו
להיות מייסד את עם ה' אשר ה' ישרה בהם את
[] שכינתו ויהיה להם לאלוקים ,.זקוק היה אברהם
ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם להוכיח צדקות ומעלה יתירה.
כי אב המון גוים נתתיך (יז ,ה) ולשם כך לא היה די במעלת צדקתו בתקופה
אמרו בגמרא ' -תני בר קפרא ,כל הקורא אחת מתקופות חייו ,אלא רק לאחר 'מאה' שנות
לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר 'והיה שמך נאמנות לה' ,לנוכח מסכת חיים ארוכה וחשובה
אברהם' וכו' ...אלא מעתה ,הקורא ליעקב יעקב זו ,המוכיחה את איתנות רוחו ומסירותו כי רבה
5
עובר בעשה ,שקריאתו בשמו הראשון ,שאינו הכי נמי -שאני התם דהדר אהדריה קרא ,דכתיב
מציין את היותו בחיר ה' ,מהווה פגיעה בכבודו ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר
ומעלתו של אברהם. יעקב יעקב (ברכות יג .).ועיין שם בגמרא לעיל
שונה מכך הוא יעקב ,שאף שמו הראשון ניתן מיניה 'לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל
לו בקדושה .אלא ששם 'יעקב' שניתן לו בתחילת יהיה שמך (לב ,כט) -לא שיעקר יעקב ממקומו,
דרכו ,מציין את מלחמתו התמידית עם עשו ' -וידו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו' (שם יב.):
אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב' (כה ,כו) 'הכי ונראה בביאורם של דברים ,שכאשר ניתן
קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים' (כז ,לו) .ואולם, לאברם שם אברהם ,היה זה שינוי השם .כלומר
לאחר שנאבק עם שרו של עשו ונצחו ,נתוסף שמו 'אברם' בטל ממנו ,ומעתה נקרא שמו
לו שם 'ישראל' המציין את נצחונו במלחמה זו, 'אברהם' .אבל ביעקב לא היתה הכוונה לבטל ממנו
וכפי שפירש הכתוב ' -כי שרית עם אלקים ועם את שמו הראשון ,אלא להוסיף לו שם 'ישראל'
אנשים ותוכל'. בנוסף על שמו 'יעקב' .ולכן יש אשר קוראו הכתוב
בשם יעקב ,ויש אשר קוראו בשם ישראל.
ברם ,בנצחונו זה לא בטלה מהותו של יעקב,
אלא שבנוסף על מעמדו כלוחם ,נתוסף בו גם ויש להבין ענין זה ,מדוע אכן שמו של אברהם
ענין הניצחון ,ומאז מעמדו התמידי של יעקב בכל נשתנה שינוי מוחלט ,ונעקר ממנו שמו הראשון,
הדורות הוא ' -לוחם ומנצח'' ,מתאמץ וזוכה'. עד שהקורא לו אברם עובר בעשה ,ולעומתו שמו
ולכן אף לאחר שנקרא שמו ישראל -הגם ששם של יעקב לא נשתנה אלא שם נוסף ניתן לו ,ועדיין
זה חשוב ועיקרי יותר ,שגדול ענין הנצחון מענין משמש ונשאר לו גם שמו הראשון.
המלחמה -מכל מקום מעמדו הראשון לא נעקר והנראה בזה בהקדם מה שביארנו במקום
ממקומו ,ולכן גם שמו 'יעקב' לא נשתקע ממנו, אחר ,ששמו של האדם מבטא את מהותו ותכלית
אלא שני השמות נכונים לו ומשמשים זה לצד זה. יעודו ,וא"כ הרי פשוט ששינוי שם ,משמעותו
שינוי המהות ונתינת תואר ומעמד חדש לאדם.
[] והנה ,משמעות שמו הראשון של אברהם 'אברם' -
ויאמר אלוקים אבל שרה אשתך יולדת לך בן אינה מפורשת בתורה ,אך חז"ל דרשוהו 'בתחילה
וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו היה אב לארם' (ברכות שם) .על כל פנים ,שם זה
לברית עולם לזרעו אחריו (יז ,יט) ניתן לו בטרם בחר בו ה' וכרת ברית עמו ,והוא
מסמל את מהותו הקדומה ,מעמדו הראשון כבן
הקב"ה נתן לאברהם את יצחק רק באחרית
אומות העולם .ורק בשעה שנכרתה ברית המילה
ימיו ,והדבר צריך תלמוד ,וכן שאר האבות נישאו
עם אברהם ,אמר לו ה' ' -אני הנה בריתי אתך
וילדו באיחור רב.
והיית לאב המון גויים ,ולא יקרא עוד את שמך
ונראה לבאר ,כי סדר זה התחייב מפאת אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך'.
הענין המיוחד שבשלשת האבות ,אשר כל אחד הרי ששינוי שמו מאברם לאברהם ,משמעותו היא
מהם נחל את מעלת אבותיו ,והוסיף עליה מעלה הפיכתו למציאות חדשה ,מבן עם נכר -לבן ה'.
ושבח משלו. וכשם שמצינו שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי,
והנה כדי שענין זה יתמלא בשלימות ,היה שבשעה שנסתפח לעם ה' שוב אין העבר הנכרי
צריך שכל אב יוליד את בנו ממשיכו ,לאחר שכבר מיוחס לו ,ומעמדו הקודם בטל ממנו כליל ,כך
הושלמו מעלותיו וכבר השיג את דרגת גדולתו גם אברהם -משנכנס לברית עם ה' -נעקר ממנו
במלואה ,כי אז תיכלל מעלתו בבנו הבא אחריו שמו הראשון לגמרי ,שמעתה אין מהותו הראשונה
בשלימות ,שבאופן זה ,על יסוד מדרגה זו שאליה מיוחסת לו כלל ,ולכן כל הקורא לאברהם 'אברם'
6
היא אשר תהוה יסוד ומוצא לדרכו של יצחק, הגיע אביו -יוסיף הבן ויכביר מעלה על מעלה,
ועליה יוסיף מעלה על מעלה .וכן מצינו במדרש כדי להגיע לפסגת דרגתו הוא.
' -זמן היה לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה שלימות מעלתו של אברהם ,הגיעה לשיאה
וכו' ...כדי שיצא יצחק מטיפה קדושה' (בראשית בעת שכרת עמו ה' את ברית המילה .לפיכך ,אילו
רבה מו ,ב). היה נולד יצחק קודם לכן ,הרי שהיה נולד לאב
בלתי מהול ומחוסר עדיין מתכלית מעלתו ,על
ועל דרך זה הוא גם הטעם ביצחק ויעקב כן עיכב ה' את לידת יצחק עד כה ,כדי שדרגתו
שנישאו וילדו את בניהם באיחור רב. הרמה והמושלמת של אברהם לאחר ברית המילה,
היכל השבת
למעלה מטעם ודעת
וכל רצונה הוא לעשות רצון ה' ,לקיים מצוותיו. שני מדריגות בעבודת ה'
והנה סוג זה של עבודת ה' ,הוא בחינת 'למעלה איתא בספה"ק שהאדם בשבת קודש הוא
מטעם ודעת' ,דהיינו שכבר זכה להגיע לדרגת בבחינת 'למעלה מטעם ודעת' .ומשמעות הדבר,
עבודה שהיא בחינת 'רצון ותענוג' .והוא נוהה אחר שבשבת האדם הוא בדרגא של 'רצון' ,שאין עשייתו
ה' ונמשך על מצוותיו ומתענג עליהם. מחמת טעם ודעת אלא מחמת רצון ותענוג.
ואכן בן עליה ,אשר זיכך מידותיו והגיע כלומר דבכלל ענייני עבודת ה' וקיום המצוות,
לטהרת הלב ושלימות הנפש ,מרגיש טעם וקדושה ישנם שני סוגים .יש צורת עבודה שעושים אותה
בעצם קיום המצוות ,ומתאווה לעשותם ,וכלשון מחמת 'טעם ודעת' ,דהיינו כאשר האדם עובד את
הכתוב – 'צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה' (שם ה' ומקיים את המצוות ,משום שמבין בדעתו גודל
קיט) .וכמו כן החטאים נמאסים בעיניו ,וכל דבר החובה המוטלת עליו ,והוא משתדל למלא את
רע הוא בזוי ומתועב בנפשו .בחינת – 'נבזה בעיניו תפקידו בנאמנות .או שמשכיל להבין את רוממות
נמאס' (שם טו) .עבודת ה' באופנים אלו ,הרי היא המעלה של עבודת ה' ,וחפץ להיות מן הזוכים
בחינת 'חיים' ,כיון שעושה אותה כשאיפת נפשו לזה .והנה מכיון שעושה כל המעשים הללו
ומתענג עליה. מחמת 'טעם ודעת' ,הרי עבודתו זו היא בחינת
עבודת ה' בשבת -בחינת חפץ ורצון 'מלאכה' ,כיון שכופה את עצמו מחמת הטעם
והנימוק ,לעשיה זו.
והנה בימות החול אף שנפשו של האדם
מסכמת לעבודת ה' ולקיום מצוותיו ,הרי זה מחמת וכל שכן אם הוא עוסק בעבודת ה' ,מחמת
איזה חשבון וטעם ודעת המחייבו לזה ,ועדיין זה שרוצה לזכות בשכר טוב לעולם הבא ,או ששואף
בחינת מלאכה .אבל בשבת ,נפש האדם מאליה להגיע עי"ז לשלימות ולזכך עצמו ,או לתיקון
נוהה אחר ה' ,ובלי שום חשבונות של שכל ,רגליו העולמות .הרי כל זה הוא בחינת עבודה ומלאכה,
מוליכים אותו לעבודת ה' ,וכענין שאמרו – 'אמר שזה הכשר והכנה לאיזה מטרה.
דוד ,רבש"ע ,בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר, אכן יש מדריגה ,של עבודת ה' ,שהיא לא רק
למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך ,והיו מצד הרגשת החוב .אלא עבודה הבאה מחמת
רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, רצון ותשוקה ,בבחינה שאמר דהמע"ה – 'לעשות
הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך' (ויק"ר לה ,א) .ביום רצונך אלוקי חפצתי' (תהלים מ ,ט) .נפשו חושקת
7
כי אם היא אהבה פשוטה שלמעלה מן השכל, השבת מתחדש רצון בנפשו של היהודי לקיים את
שזהו בחינת יחידה שבנפש שלמעלה מהחכמה. מצוות ה' ולעבדו באמת ,רצון וחשק אשר הוא
וכמו על דרך משל ,כאשר יחפוץ האדם בחפץ למעלה מטעם ודעת .מכח קדושת השבת ,ומתנת
ורצון ,לאיזה דבר הנוגע לעצם הנפש ממש ,וגורם הנשמה היתירה ,זוכה היהודי שרגשות הקודש
לו לעשות דברים שלא על פי הדעת והשכל כלל, באים ומתעוררים מאליהם ,ונפשו שואפת לכל
כי רצון זה עמוק עמוק מהשכל כו' .וכנודע שיש קודש ,ונשמתו נכספת לכל טוב ונעלה ,ומתוך כך
בחינת רצון שלמעלה מהשכל ,על דרך אמרם 'כך עבודתו היא פעולה של 'חיים'.
עלה במחשבה' ,ואין טעם לרצון .ובחינת אהבה
ורצון זה לה' ,מתגלה בנפש האדם ביום השבת בעל התניא -עבודת שבת רצון שלמעלה מהשכל
דווקא ,והיא בחינת אהבה רבה ,שהיא באה ועיין בספר 'תורה אור' לבעל התניא (פרשת ויקהל
מלמעלה למטה בנפש האלוקית בשבת .דהיינו ד"ה ויקהל משה) – 'שמע ישראל וכו' ה' אחד ואהבת
שאין האהבה לפי ערך השכל וההתבוננות לבד, בכל לבבך וכו' ,פירוש שאהבה זו נולדה ונמשכה
רק היא למעלה מהשכל ,ונמשכת מבחינת רצון מן ההתבוננות בגדולתו יתברך וכו' ,שלא לחפוץ
העליון שלמעלה מהחכמה'. בשום חפץ בעולם ,זולת ה' לבדו וכו' ,וזהו שאמר
ואהבת בכל לבבך בשני יצריך ,שיתהפך גם הרצון
עבודת ה' בשבת -בבחינת כלי מוכן להשפעה של הנפש הבהמית הנקרא יצה"ר להיות לה' לבדו.
וכן איתא בספר 'שפת אמת' (יתרו תרל"ו) –
ורצון זה ואהבה זו נולדים ונמשכים מהשכל,
'בימות החול עבודת האדם רק לשעבד הגוף
דהיינו על ידי התבוננות שמתבונן בגדולתו
להנשמה להתקרב להקדושה ,ובשבת קודש הוא
ורוממותו יתברך ,איך דכולא קמיה כלא חשיבא
רק להיות מוכן לקבל השפעת הקדושה הבאה
ואפס בלעדו ,שמזה יומשך ביטול הרצון וכו'.
לנשמה משורשה'.
והנה כל זה הוא בכל ששת ימי המעשה,
ועיין בספר 'צדקת הצדיק' (אות רטז) שכתב –
'ובכל ימי המעשה ,הוא זמן העבודה בעיון ויגיעה שנאמר בהו ששת ימים תעבוד ,והעבודה היא
בדברי תורה ,ועיון תפלה .ובא שבת בא מנוחה, בחינת פולחנא דרחימותא כי היא בחינת עבודה
כמו שאמרו במסכת שבת (קיט' ):במטותא מינייכו ויגיעה ,שאי אפשר להיות הולדת והמשכת
לא תחללוניה' ,גם ע"י לימוד תורה ביגיעה נקרא האהבה מההתבוננות ,אלא אם כן ייגע את עצמו
חלול ,כי אז הוא מנוחה ומעין עוה"ב ,שנהנין מזיו ויקשר דעתו בחוזק ,ונצרך לזה כל הל"ט מלאכות
מה שהשי"ת בעצמו משפיע להם'. ברוחניות וכו' .ובחינת אהבה זו שבחול היא רק
האהבה הנמשכת מהשכל וההתבוננות כו'.
כלומר ,שבשבת אין האדם צריך לעשות
פעולות ועובדין כדי להתקרב אל הקדושה ,כי אם אבל בשבת ניתוסף בכל אחד נשמה יתירה,
צריך רק לפתוח לבו ,להיות כלי מזומן לקבלה, והיינו שנולד בכנסת ישראל דבר חדש ממש ,מה
לתת מקום בקרבו להארת שפע הקדושה .והבן. שאין נמצא בהם בחול ,והיינו בחינת אהבה ורצון
כי בשבת התעוררות הקדושה היא אתערותא לה' ,שלמעלה מן השכל וההתבוננות.
דלעילא ,ואין האדם צריך אלא לפתוח פתח ושער כי הנה אית רצון ואית רצון ,פירוש אית
בנפשו ,להיות מקבל שפע הקדושה ,בבחינת – רצון שנולד מהשכל וההתבוננות ,ונקרא רצון
'פתחי לי אחותי רעיתי'. התחתון ,לפי שבחינת רצון זה נולד מהשכל ,אם
כן הוא למטה מהחכמה ובינה ,ונולד ונמשך מהם.
קמתי אני לפתוח לדודי -בשבת אבל אית בחינת רצון העליון ,שלמעלה מעלה
ועיין תיקוני זהר – 'בליליא דשבת אתמר מהחכמה ,וגילוי בחינה זו בנפש האדם ,הוא
'קמתי אני לפתוח לדודי' בשבת ,וכד נפיק שבת בחינת האהבה שאינה נולדת מהתבוננות השכל,
8
הרוממות של שבת ,הוא על ידי העמל והיגיעה אתמר 'ודודי חמק עבר'' (דף קמד .).כלומר שבשבת,
בחלק העבודה של ימות החול .שבשכר זאת, הקב"ה בא ודופק על שערי כנסת ישראל ,וקורא
מתקדשים וזוכים לקירבת ה' ,ומגיעים לדרגה של לה 'פתחי לי אחותי' ,כי חפץ להיות עמהם[ ,וזה
השתוקקות ודביקות בהקב"ה ,ולהרגיש נועם ה' עבודת השבת ,עצם הדבר שכנסת ישראל נמצאת
ולהתענג עליו .ועל זה רמזו – 'מי שטרח בערב עם ה'] .וכל עבודתינו הוא רק בבחינת 'פתחי
שבת יאכל בשבת' .על ידי העבודה בבחינת ערב לי' ,לפתוח לבו ולהיות כלי מוכן לקלוט ולקבל
שבת ,ביגיעה ועמל ,כאשר כופה האדם את עצמו אור הקדושה.
גם כאשר אינו מרגיש את נועם המצוות ,אלא ועיין בספר 'שפת אמת' שעצם הציפיה והרצון
עובד את ה' מתוך הכנעה וביטול עצמו לה' .על לאור השבת ,והשתוקקות לקדושתה והשגותיה
ידי זה זוכה לבחינת שבת – 'אז תתענג על ה''. העליונות ,היא הפתח לכניסת הדוד – 'בשם א"ז
כי העובד מתוך צער ויגיעה ,ונמשך ורץ אחר מו"ר ז"ל והיה ביום הששי ,לשון שמחה ,שע"י
ה' ,נכנס ונעשה לחלקו ,ככתוב – 'משכני אחריך החשק והשמחה בערב שבת לקבל שב"ק ,זה
ההכנה לשבת' (בשלח תרל"ג).
נרוצה הביאני המלך חדריו' (שה"ש א ,ד) .כאשר
מוסר את נפשו ורצונו ,למען ה' ,קונה בזה קנין שלימות האדם משני סוגי העבודה
בעצם נפשו בדביקות בה' .וממילא זוכה לדברים אמנם יש יתרון מעלה בעבודה של עמל
הרבה ,לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. ויגיעה ,בחינת עבודת ימות החול .שבעמל זה
בימות החול אין הלב מזוכך כל כך להרגיש מבטא עבדות והכנעה להשי"ת .אולם לעומת זה
את נועם המצוות ,וכל עסקו הוא רק מצד טעם יש מעלה ורוממות בחלק עבודת ה' שמבחינת
ודעת .אבל בשבת קודש ,מתעלה האדם ומתרומם רצון ותענוג ,שהיא באה מצד עצם הנפש ,ומעלה
להרגיש נועם ה' ונועם המצוות ,ונפשו נכספת נשגבה זו היא בחינת עבודת השבת.
לאהבת ה' ולדבקה בו ולקיים כל מצוותיו ,ומרגיש ואכן ,צריך האדם לשני סוגי עבודת ה' אלו ,כי
טעם הקדושה והרוממות בעצם המצוות. יש בזה מה שאין בזה .והנה הדרך להגיע למדריגת
חכמה ומוסר
והבדילנו מן התועים
תקצר ידינו מלהביע ולבטא את עוצם השמחה המעלה והאושר בעצם ידיעת האמת
והאושר אשר זכינו לו ,באשר האלוקים הגדול אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו,
עושה שמים וארץ בורא העולם ומנהיגו ,אשר מה רב האושר אשר נפל בחלקנו ,כאשר זכינו
קדוש הוא מלהשיגו ולדעתו .הוא בחר בנו קרוצי
חומר לתפקיד הנכבד לשאת את שמו בעולם, אשר ה' יתברך בחר בנו מכל העמים .וכפי שאנו
וקרבנו אליו בחביבות ואהבה לעמוד לפניו לשרתו מפרטים בנוסח התפילה במועדי ה' ,שבעה דברים
ולהיות לו גוי קדוש ,כרת אתנו ברית אהבה, נשגבים הכלולים בבחירת עם ישראל ' -אתה
והנחיל לנו מורשה את תורתו הקדושה תורה בחרתנו'' ,אהבת אותנו'' ,רצית בנו'' ,רוממתנו
שבכתב ותורה שבע"פ. מכל הלשונות'' ,קדשתנו במצוותיך'' ,קרבתנו
ברם גם מלבד בחירתנו המיוחדת לעם לה' וגם לעבודתך'' ,ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'.
9
יחיד ומיוחד 'מחוייב המציאות' אשר פעל ועשה אלמלא מעמדנו המיוחד וקבלת התורה והמצוות,
הכל ,ואנו גם יודעים אימתי עשה זאת ,ונודע לנו כבר זכינו לאושר עצום בעצם התוודעותנו
במדוייק באיזה זמן נברא העולם לפני כך וכך לידיעות האמיתיות שנגלו לנו.
שנים ,ואנו יודעים אף איך נברא העולם ,כל אחד הכרת הידיעות והאמת כשלעצמה מתנה
מאתנו יודע שבששת ימים ברא ה' את העולם, יקרה היא לאדם ,ופותרת עבורו חידות סתומות,
ויודעים מה נברא בכל יום ,ואנו אף יודעים את ומונעת ממנו מועקות קשות ,אשר מבלעדי
כל מהלך התפתחות העולם מאז הבריאה ועד ידיעתן עשויות ליטול ממנו את אושר חייו
עתה ,את כל עיקרי המאורעות ,אנו יודעים מי ולהטרידו ללא נשוא ,ועצם הגילוי יש בו למלאות
עשה הכל ומי ממשיך לקיים את הכל. את האדם בשמחה ואושר אין קץ.
התהייה הגדולה כיצד יש לחיות השאלה היסודית מניין נעשה הכל
עוד שאלה כבירה עומדת לפני האדם ומענה השאלה הראשונה אשר אינה נותנת לאדם
את נפשו ,כל עוד שאינו יודע את פתרונה .והיא מנוח ,היא השאלה מהי כל המציאות ,היכן אני
השאלה איך נכון וראוי לחיות .שהרי ניתן לחיות נמצא ,מניין קיים הכל ,והיאך אני בעצמי קיים,
באופנים רבים ,והחיים מזמנים לאדם כמה וכמה מי עשה ופעל כל זאת ,מאימתי הכל קיים ,ובאיזה
דרכים להתנהג בהם .ובפני האדם בר הדעת אופן נוצר הכל.
והמצפון ניצבת השאלה כיצד נכון לנהוג ,והוא והנה בתחילה כשנולד האדם וכל עוד שהוא
תוהה ומתייסר מחוסר אמצעים כיצד יכריע בקטנותו הרי אין בו דעת לשאול ,אולם כאשר
בשאלה כבידה כזו ,ושנתו נודדת מעיניו מרוב האדם מגיע בהתפתחות אישיותו לשלב שהוא
ספיקות ,והשלווה ממנו והלאה. כבר עומד על דעתו ,ומתחיל להתבונן במה
ואם ינסה לפתור ולברר בעצמו את התשובה, שמתרחש סביבו ,מציקה לו שאלה זאת ומטרידה
אולי יטעה ,וגם עד שיעמוד על האמת יעברו אותו יומם ולילה ,ואין הוא מוצא מרגוע לנפשו
שנים ועידנים ,ונמצא שאבדו רוב ימיו או כל עוד אין בידו תשובה ברורה.
כולם בהבל ותוהו ,וצר לו מאד לפספס ולבזבז וכפי שמתאר מרן החזון איש בתחילת ספרו
את החיים היקרים אשר עוברים לבלי שוב על 'אמונה ובטחון' ' -אם האדם הוא בעל נפש...
נסיונות סרק וחיי טעות ,אשר עלולים להתברר ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום ,והארץ
כשגיאה מעיקרה. לעומק ,הוא נרגש ונדהם ,כי העולם נדמה לפניו
וגם אם ישאל את הבריות ,מי ערב לו שגם הם כחידה סתומה ,כמוסה ונפלאה ,והחידה הזאת
אינם טועים ,וגם בין האנשים והעמים השונים יש מלפפת את לבבו ומוחו ,והוא כמתעלף ,לא
ריבוי שיטות וחילוקי דעות בכל דבר ,והרי הוא נשאר בו רוח חיים ,בלתי אל החידה כל מעיינו
נתון במבוכה ותהייה עצומה ,ועיניו ולבו נשואים ומגמתו ,ודעת פתרונה כלתה נפשו ,ונבחר לו
למצוא איזה חכם עצום אשר כל שבילי החכמה לבוא באש ובמים בשבילה ,כי מה לו ולחיים,
נהירים לו ,אשר יידע בוודאות כי הוא החכם אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית
האמיתי ,ויידע להנחות אותו כיצד לחיות. ההעלם ,ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין
והנה זכינו אנו עם ישראל ,אשר הקב"ה סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו'.
בעצמו הופיע ונגלה אלינו ולימד אותנו את והנה מה רב האושר ,אשר אנו בני ישראל
תורתו ,חוקים צדיקים ומשפטים ישרים אשר יודעים את התשובה לשאלה החובקת זרועות
יעשה אותם האדם וחי בהם .גילה לנו כיצד עולם ,לנו ידוע כל זאת .בעל הבירה נגלה אלינו
צריך לחיות ,ולימדנו מה הוא דרך היושר והצדק ואמר אני הוא בעל הבירה .אנו יודעים שיש אחד
10
לעם ישראל ניתנו התשובות לכל השאלות ההגינות והעדינות ,והוא יתברך מנחה אותנו
והנה אנו בני ישראל יודעים את האמת במדוייק על דרך קדושה ורוממה ,ומודיע לנו
הגדולה ,שאכן גבוה מעל גבוה שומר ,והקב"ה בפרטי פרטים מה טוב ונעלה קדוש ומרומם ומה
מנהיג את העולם ,והוא עשה ועושה ויעשה את בזוי ומושחת עוול ופגם .בהדרכה מלאה המקיפה
כל המעשים .והוא שומר עלינו ומנהיג אותנו, את כל סדר החיים ,איך נכון וראוי לנהוג בכל
ואנו יכולים להיות רגועים ולחסות בצלו .ומה פרט מן הדברים הקטנטנים עד הדברים הגדולים,
טוב חלקנו שאנו יודעים שהעולם איננו הפקר למן הנידון כיצד סדר לבישת הבגדים עד לשאלה
וכל מה שמתרחש הכל בשליטה מלאה ,שום דבר את מי נכון לשאת לאשה וכיצד להקים משפחה.
אינו נתון למקרים ,ושום מאורע ונזק אינו קורה ואמנם אנו ישראל גם נצטווינו על כך
במקרה ,רק מה שה' קבע וגזר שיהיה כן ,ואין שום במסגרת תפקידנו המיוחד ,אך גם אלמלא הציווי,
דבר יכול לקרות מבלי רצונו יתברך .כמו שאמרו הרי עצם הגילוי שהודיענו ולימדנו מהי הדרך
' -אמר רבי חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה הטובה והישרה ,מנחיל לנו אושר בלי גבול .גם
אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה' (חולין ז .):ואף אילו לא נצטווינו על המצוות היה עלינו לשמוח
אנשים אחרים אין יכולים לפגוע בו ולשנות ממה ולהיות מאושרים עם התורה המלמדת אותנו את
שנגזר עליו' ,אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין הדרך הנכונה כיצד לחיות את החיים ,ונפשנו
מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא' (יומא סמוכה ובטוחה שאחת היא הדרך הזו ואין בלתה,
לח .):וכל מה שנעשה לו על ידי אנשים אחרים שהרי הקב"ה בעצמו קבע אותה והוא מנחה
הם שליחיו של הקב"ה לפגוע בו או להועיל לו. אותנו במעגלי צדק ומלמד אותנו את הדרך אשר
וגם הראינו ה' לדעת ,שהכל נעשה בצדק נלך בה ואת המעשה אשר נעשה.
באמת וביושר וכל דרכיו משפט ,וגם הוא טוב לכל
ורחום וחנון ורב חסד .ונמצא שאנו חוסים תחת החרדה מפגעים ומאורעות
המתרגשות ובאות לעולם
חסות טובה ביותר ומושלמת בתכלית השלימות.
עוד מצוקה קשה פוקדת כל נפש עלי אדמות
והנה הדבר גם תלוי ביד האדם ,שבאפשרותו
בעת עמדה על דעתה ,בראותה שהעולם מלא
לשפר את מעשיו ולזכות להנהגה של יותר חסד
פגעים ומזיקים ,ומאורעות רבות מתרגשות ובאות
ורחמים .ומלבד זאת יש עוד אפשרות להתחנן
לעולם .וחרדת אימים נופלת עליו מפחד פתאום
ולבקש לתוספת שפע ורחמים ,ואזניו של הקב"ה
שלא יבוא ,ותמיד אחוז הוא חששות שמא יארע
כרויות לשמוע והוא מאזין תפילה ונענה לבקשת
לו דבר מה ,ואולי יבואו עליו לסטים וחיות רעות
כל פה' ,קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו
וכל מיני אנשים רעים ובעלי דין קשים .ולפעמים
באמת' (תהילים קמה ,יח) .הרי מה רב האושר
האדם עצמו שוגה וגורם נזק לעצמו .וימי חייו
וגדולה השמחה כי גם מהדאגה הזאת נפטרנו,
כולם מלאים חרדות ופחדים ,כי מי יוכל להבטיח
ואנו משליכים על ה' כל יהבנו.
לו שגם למחר ימצא את פרנסתו ויוכל לספק את
[אמנם מה שלפעמים אין אנו חשים צרכיו וצרכי משפחתו .וחדשות לבקרים נשמעים
ומרגישים את השמחה הכבירה בידיעת שלשה מאורעות קשים ,שריפות ורעידות אדמה סופות
דברים נפלאים אלו ,היינו משום שהורגלנו בטובה ושטפונות ,והריהו מתהלך מתנודד כקנה תלוש
זו מלכתחילה ,ומעולם לא טעמנו את טעם הקושי בעולם ללא שום מחסה ומגן להיאחז בו ,כי מי
שיש לו לאדם טרם הגיע לידיעת הפתרון ,ומעולם יבטיח לו שלא יקרה אותו מקרה ופגע ,ויפגע בו
לא עמדו לפנינו שלושת קשיים אלו המטרידים ובמשפחתו .ונפש האדם כל כולה מייחלת ומבקשת
ומערערים את שלוות רוח האדם מיסודה. למצוא חסות ובטחון ,להשיג מישהו נאמן לו ובעל
ודומה הדבר למי שמעולם לא הגיע לרעבון, יכולת שישגיח עליו ויבטיח את עתידו.
11
אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' (יח, כי בטרם שמגיע לרעב הוא כבר משביע את
יט) .ומשמע מזה שנהג כן גם לפני שבחר בו ה', עצמו במזון .ונמצא שמעולם גם לא הרגיש את
שהרי הכתוב מנמק שעל כן בחר בו ה' ואהב אותו הטעם האמיתי של אכילה כיצד הנפש מתענגת
משום ששומר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט .ואם על שביעתה ונחה מרעבונה .וכמו שמתאר החכם
כן הרי כבר אז ניתן לו להשיג ולדעת מהו רצון מכל אדם 'כמים קרים על נפש עיפה' (משלי כה,
ה' ,וכדאיתא במדרש ' -אמר רבי שמעון ,אב לא כה) ,כלומר שרק נפש עיפה וצמאה מרגישה את
למדו ורב לא היה לו ,ומהיכן למד את התורה, עוצם הרגשת הרוויה של 'מים קרים' .וכמו כן אנו,
אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני בטרם עמדנו על דעתנו ובטרם תהינו על עולמנו,
רבנים ,והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה' כבר נתגלה לנו כל הסוד .עד כי מעולם לא חשנו
(בראשית רבה סא ,א). את הצורך שבדבר ,לא כאבנו את הריקנות ולא
אכן אין קץ לאשרנו ולרוממות שזכינו לה, השתוממנו מן התוהו של חוסר הידיעה כיצד
כי מעבר לשלושת דברים אלו ,נתוספו לנו עוד קיים הכל ,לא הרגשנו את התהייה אחר דרך
חיים ,ולא חווינו את המשבר של פחד העתידות.
שבעה מעלות נשגבות כאשר בחר בנו ה' וציוה
אותנו על כל המצוות וקדשנו ורוממנו -שבעת והנה מי שרוצה לחוש באמת את עוצם
הדברים הנפלאים שנאמרו ב'אתה בחרתנו'. השמחה והרוממות מידיעות אלו הדברים ,עליו
אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה להתבונן בדבר ויתאר לעצמו אילו לא היה יודע
יפה ירושתנו. כל זה ,כמה היה חסר לו הדבר ,ואז יוכל להבין
באמת את מידת גודל הדבר שכל אחד משלושת
ידיעות אלו מעניק לחייו ,וגם יהיה בידו לחוש
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי את עצמת התשובה במלוא תוקפה ,ויתענג
עליהם ויהיה מאושר בהם].
מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה
שלשת הדברים הללו אצל אברהם אבינו
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו והנה שלשה דברים אלו ,הגיע אליהם אברהם
הרב נחום ברא"ה לוי שליט"א אבינו עוד בטרם בחר בו ה' לעשות ממנו עם
סגולה .שהרי ביחס לידיעת הבורא אמרו חז"ל
לרגל הולדת הבת למזל"ט 'בן שלש שנים הכיר את בוראו' (נדרים לב .).אמר
רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו וראה בירה אחת דולקת ,אמר ,תאמר שהבירה זו
הרב אליעזר ב"ר אלימלך מינצברג שליט"א בלא מנהיג ,הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני
הוא בעל הבירה (בר"ר לט ,א).
לרגל הולדת הבת למזל"ט וכמו כן לגבי הכרת ה' כמנהיג העולם ,איתא
בחז"ל שאברהם אבינו היה הראשון שקרא להקב"ה
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו 'אדון' (ברכות ז ,):וכן איתא שלימד את הבריות
הרב בן ציון ברי"פ קלצקין שליט"א לברך את ה' על המזון שנותן להם (סוטה י.):
וכן לגבי ההליכה בדרך הישרה ,הרי נאמר
לרגל הולדת הבן למזל"ט ' -כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
