gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪439‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫להלן ‪' -‬ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם‬ ‫ואעשך לגוי גדול‪ ,‬ואברכך‪ ,‬ואגדלה שמך והיה‬ ‫בכל' (כד‪ ,‬א)‪ .‬וראשיתה כבר החלה להתקיים בו תיכף‬ ‫ברכה (יב‪ ,‬ב)‬ ‫לביאתו כאשר שב ממצרים וכמו שכתוב ‪' -‬ואברהם‬ ‫כתב רש"י 'והיה ברכה וכו'‪ ...‬דבר אחר‪ ,‬ואעשך‬ ‫כבד מאד במקנה בכסף ובזהב' (יג ‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫לגוי גדול ‪ -‬זהו שאומרים אלוקי אברהם‪ ,‬ואברכך‬ ‫וכן 'ואגדלה שמך' דהיינו ברכת גדולה וכבוד‪,‬‬ ‫‪ -‬זהו שאומרים אלוקי יצחק‪ ,‬ואגדלה שמך ‪ -‬זהו‬ ‫שאומרים אלוקי יעקב‪ .‬יכול יהיו חותמין בכולן‪,‬‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫תלמוד לומר והיה ברכה ‪ -‬בך חותמין ולא בהם'‪.‬‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫מאמר חז"ל זה נראה כחידה‪ ,‬וכי סדר תפילה‬ ‫לימדו הקב"ה‪ ,‬וכיצד מקושר מדרש זה עם‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫פשוטו של מקרא‪.‬‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫והנה בפשוטו של מקרא מכוונים כל שלושת‬ ‫היכל השבת‬ ‫הדברים לאברהם עצמו‪ ,‬וכפי שאכן התקיימו בו כל‬ ‫למעלה מטעם ודעת‬ ‫שלושת הדברים ‪ -‬הבטחת 'ואעשך לגוי גדול' ‪ -‬אף‬ ‫עמוד ‪7‬‬ ‫שהקיום בפועל של מציאות גוי גדול אינה יכולה‬ ‫להתקיים מיד‪ ,‬אולם ברכת ריבוי זרעו החלה בו‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫כאשר נולד לו יצחק בנס מופלא‪.‬‬ ‫והבדילנו מן התועים‬ ‫וכמו כן הבטחת 'ואברכך' שהיא ברכת טובה‬ ‫עמוד ‪9‬‬ ‫ושפע עושר‪ ,‬התקיימה באברהם כמו שנאמר בו‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫חשוון תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫החפץ בעילום שמו‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אם יהרהר אחר דבריו של הקדוש ברוך הוא‬ ‫באה לידי ביטוי מרובה אצל אברהם כמו שאמרו‬ ‫שאמר לו ללכת אל ארץ כנען‪ ,‬ועכשיו משיאו‬ ‫לו בני חת 'נשיא אלוקים אתה בתוכנו' (כג‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫לצאת ממנה'‪.‬‬ ‫אמנם ביתר הרחבה ותוספת מעלה‪ ,‬כל אחד‬ ‫ואכן זה נמנה בין עשרת הנסיונות‪ ,‬ועיין‬ ‫משלושת הבטחות אלו התקיים בפרטות אצל אחד‬ ‫בפירוש המשניות להרמב"ם (אבות פ"ה מ"ג) 'השני‪,‬‬ ‫מהאבות באופן יותר מבורר ומוצלח‪.‬‬ ‫הרעב אשר נמצא בארץ כנען בבואו שם‪ ,‬והוא‬ ‫הברכה הראשונה – 'ואעשך לגוי גדול' ‪ -‬באה‬ ‫יעדו ואעשך לגוי גדול‪ ,‬וזה נסיון גדול והוא אמרו‬ ‫לידי ביטוי באברהם עצמו‪ ,‬כשניתן לו בן בדרך נס‬ ‫ויהי רעב בארץ'‪.‬‬ ‫ופלא‪ ,‬דבר המהוה התחלה לקיום הבטחת ריבוי‬ ‫אולם נראה שאין זה טעם מספיק‪ ,‬שכן מלבד‬ ‫זרעו למעלה מדרך הטבע‪ ,‬וכמו שנאמר ‪' -‬והנה‬ ‫העקידה לא נאמר בכל הנסיונות 'וה' נסה את‬ ‫דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא‬ ‫אברהם'‪ ,‬וביארנו שם דהיינו משום שלא זימן ה'‬ ‫ממעיך הוא יירשך‪ ,‬ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט‬ ‫מאורעות אלו רק למען הניסיון‪ ,‬אלא שבפועל‬ ‫נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור‬ ‫נתנסה בהם אברהם והוכיח את נאמנותו לה'‪ ,‬אבל‬ ‫אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך' (טו‪ ,‬ד‪-‬ה)‪ .‬וכדאיתא‬ ‫כל הדברים הללו היה בהם סיבה מצד עצמם‪.‬‬ ‫בגמרא (שבת קנו‪' - ).‬אמר אברהם לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫רבונו של עולם נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני‬ ‫והנראה שעצם ביאת אברהם לארץ וההבטחה‬ ‫ראוי להוליד בן‪ ,‬אמר לו צא מאיצטגנינות שלך‪,‬‬ ‫לתתה לו היא היתה הסיבה לפריצת הרעב‪ ,‬והיינו‬ ‫שאין מזל לישראל'‪.‬‬ ‫משום שכך הוא הסדר בכל מהלך יצירתו של עם‬ ‫הברכה השניה – 'ואברכך' ‪ -‬התבטאה באופן‬ ‫ישראל‪ ,‬שכל חלק ממנו בא על ידי נתינה מיוחדת‬ ‫מופלג ביצחק‪ ,‬אשר בו אנו מוצאים ברכת טובה‬ ‫מאת ה'‪ ,‬ולכן נסתבב מאת ה' שבעת הנתינה‬ ‫מיוחדת שלא כדרכו של עולם ‪' -‬ויזרע יצחק בארץ‬ ‫מתרוקנת הסיבה הטבעית הדומה כאקראית‪ ,‬ועל‬ ‫ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'‪,‬‬ ‫גביו מתחדשת נתינה ניסית ופלאית שרואים בה‬ ‫ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד' (כו‪,‬‬ ‫בעליל את יד ה'‪.‬‬ ‫יב‪-‬יג)‪ .‬וכמו שכתב רש"י (שם) ‪' -‬שהיו אומרים זבל‬ ‫וכמו שביארנו במקו"א בטעם הדבר שהאבות‬ ‫פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך'‪.‬‬ ‫והאמהות היו עקרים‪ ,‬כי מציאות עם ישראל היא‬ ‫ברכה מרובה זו ששרתה במעשיו אף זיכתה אותו‬ ‫מציאות מיוחדת שיצר אותה ה' בנוסף על מה‬ ‫בתואר מיוחד בפי הבריות ‪ּ'ְ -‬ברּוך ה'' (כו‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫שברא את העולם‪ ,‬כמו שכתוב 'עם זו יצרתי לי'‬ ‫הברכה השלישית – 'ואגדלה שמך' ‪ -‬מצינו‬ ‫(ישעיה מג‪ ,‬כא)‪ ,‬והנה הרי את כל העמים ואת כל‬ ‫ביעקב‪ ,‬שנקרא שמו 'ישראל' על שם 'כי שרית עם‬ ‫היצורים יצר ה'‪ ,‬אלא שבעם ישראל התחדשה‬ ‫אלוקים ואנשים ותוכל'‪ .‬כלומר שגדל שמו וכבודו‬ ‫יצירה מיוחדת למעלה מדרכי הטבע‪ .‬ובמיוחד‬ ‫בעת נצחונו על שרו של עשו‪.‬‬ ‫יצחק שהוא הדור הראשון לאברהם הנבחר‪ ,‬היה‬ ‫בלידתו ביטוי ליצירתו של עם ישראל‪ ,‬ולכן היתה‬ ‫[]‬ ‫לידתו באופן של נס‪ ,‬שנולד לאביו בן מאה ואמו‬ ‫ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי‬ ‫בת תשעים‪ ,‬עד שנקרא שמו על זה 'יצחק' לגודל‬ ‫כבד הרעב בארץ (יב‪ ,‬י)‬ ‫הפלא‪ ,‬כאשר יבואר במקומו‪.‬‬ ‫מיד אחר שהובטח לאברהם 'לזרעך אתן את‬ ‫וכמו כן ביארנו שזה הטעם לגלות מצרים‪ ,‬כי‬ ‫הארץ' אירע רעב קשה זה‪ ,‬עד שהוכרח לצאת‬ ‫יצירתו והתהוותו של עם ישראל צריכה להיות‬ ‫ממנה ולרדת למצרים‪ .‬וצריך ביאור מה טעם‬ ‫באופן שבדרך הטבע אין להם מציאות‪ ,‬ורק‬ ‫אירע לו כזאת‪.‬‬ ‫ההתערבות המיוחדת של ה' בדרכי נס ופלא היא‬ ‫ורש"י כתב שהיה זה עבור הניסיון ‪' -‬לנסותו‬ ‫‪3‬‬ ‫'והכנעני והפריזי אז יושב בארץ'‪ .‬וברש"י הביא‬ ‫שנותנת להם קיום‪ ,‬ובזה נתהווה המציאות של ‪-‬‬ ‫מדרשו שהמריבה היתה על זכותם של הכנענים‬ ‫'עם זו יצרתי לי'‪.‬‬ ‫על הארץ‪ .‬אולם בפשוטו הוא מתבאר כביאור‬ ‫ומאותו טעם כאשר בא לארץ והובטחה לו‬ ‫למריבה שהיתה ביניהם‪ .‬שמכיון שהכנעני והפרזי‬ ‫לתת לזרעו‪ ,‬בא הרעב על הארץ כלומר שבדרך‬ ‫היה יושב אז בארץ על כן לא נשא אותם הארץ‪,‬‬ ‫הטבע אין לו קיום בארץ‪ ,‬ורק לאחר מכן כאשר‬ ‫כי אחר שהכנעני והפריזי גם כן השתמשו בארץ‬ ‫זכה לריבוי עושר בדרך נס במצרים והתקיים בו‬ ‫למקניהם‪ ,‬נותר רק מקום מועט לאברהם ולוט‬ ‫ואברכך‪ ,‬אז שב לארץ וזכה בה שנית בדרך של‬ ‫ולא היה בזה סיפק לשניהם להיות במקום אחד‬ ‫מתנה גמורה‪ .‬כי ביאתו ממצרים נחשב לו כביאה‬ ‫(ועיין ברמב"ן שפירש באופן נוסף)‪.‬‬ ‫מחודשת‪ ,‬אחרי שהחל בה טבע של רעב ונעשתה‬ ‫[]‬ ‫ארץ שאינה ראויה לדור בה‪ ,‬ורק מצד ביאתו‬ ‫השנייה זכה בארץ עם ברכת ה' המיוחדת‪.‬‬ ‫אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך‪,‬‬ ‫ולא תאמר אני העשרתי את אברם (יד‪ ,‬כג)‬ ‫וכמו כן מצינו ביצחק ‪' -‬ויהי רעב בארץ מלבד‬ ‫הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם' (להלן כו‪,‬‬ ‫בגמרא (סוטה יז‪' ).‬דרש רבא בשכר שאמר‬ ‫א)‪ .‬ונתקשו שם המפרשים למה הוצרך הכתוב‬ ‫אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬זכו בניו‬ ‫לומר שזה היה מלבד הרעב הראשון אשר היה‬ ‫לב' מצוות‪ ,‬חוט של תכלת ורצועה של תפילין‪,‬‬ ‫בימי אברהם‪.‬‬ ‫בשלמא רצועה של תפילין דכתיב וראו כל עמי‬ ‫הארץ כי שם ה' נקרא עליך‪ ,‬ותניא רבי אליעזר‬ ‫ונראה שאף ביצחק בא הרעב מאותו טעם שבא‬ ‫הגדול אומר אלו תפילין שבראש‪ ,‬אלא חוט של‬ ‫בימי אברהם‪ ,‬וכשם שנתבאר שהרעב בימי אברהם‬ ‫תכלת מאי היא‪ ,‬דתניא היה רבי מאיר אומר מה‬ ‫בא כדי שיזכה בארץ בנתינה ניסית‪ ,‬כך כאשר מת‬ ‫נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין‪ ,‬מפני שהתכלת‬ ‫אברהם ונעשה יצחק נציג ה' בעולם‪ ,‬הוצרך שוב‬ ‫דומה לים‪ ,‬וים דומה לרקיע‪ ,‬ורקיע דומה לכסא‬ ‫לבוא רעב לארץ‪ ,‬ובעת הרעב זכה יצחק לברכה‬ ‫הכבוד‪ ,‬שנאמר ויראו את אלוקי ישראל ותחת‬ ‫מיוחדת בשדותיו ובכך התבטא שהארץ ניתנת‬ ‫רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר‪,‬‬ ‫לו בנס‪ .‬ולכן מודגש שרעב זה היה מלבד הרעב‬ ‫וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא'‪.‬‬ ‫הראשון אשר היה בימי אברהם‪ ,‬כלומר כי היה‬ ‫רצון ה' לתת ליצחק את הארץ בנתינה עצמית‪,‬‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬מה הקשר בין מצוות אלו‬ ‫מלבד מה שזוכה בה כבנו של אברהם‪ ,‬ולכן הוצרך‬ ‫לאמירת אברהם 'מחוט ועד שרוך נעל'‪.‬‬ ‫לרעב בפני עצמו מלבד הרעב הראשון שהיה בימי‬ ‫וכן צריך ביאור מהלך דברי הגמרא 'בשלמא‬ ‫אברהם מאותו טעם‪ .‬ואכן זכה אז יצחק בעצמו‬ ‫רצועה של תפלין דכתיב וראו וכו' אלא חוט של‬ ‫בהבטחה מאת ה' לרשת את הארץ‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫תכלת מאי היא'‪ .‬ואין מובן מה העדיפות של‬ ‫שם ‪' -‬גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי‬ ‫רצועה של תפילין דיותר אתי שפיר‪ .‬ומה תירצו‬ ‫לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקמתי את‬ ‫שדומה לכסא הכבוד‪.‬‬ ‫השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך' (כו‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫ועיין רש"י שפירש ‪' -‬בשלמא רצועה של‬ ‫תפילין ‪ -‬קיבול שכר הוא דאיכא הנאה כדכתיב‬ ‫[]‬ ‫וכו' אבל חוט של תכלת של ציצית מאי הנאה‬ ‫ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו כי היה‬ ‫איכא'‪ .‬וגם דבריו צריכים ביאור‪.‬‬ ‫רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדיו‪ .‬ויהי ריב בין‬ ‫והנראה בזה‪ ,‬דהנה הטעם שלא רצה ליטול‬ ‫רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני‬ ‫ממלך סדום משום שלא יאמר 'אני העשרתי את‬ ‫והפריזי אז יושב בארץ (יג‪ ,‬ו‪-‬ז)‬ ‫אברהם'‪ ,‬כלומר שהיה רצונו שיראו הכל כיצד‬ ‫נתקשו המפרשים מה שייך לכאן סיום הפסוק‬ ‫‪4‬‬ ‫היא‪ ,‬רק אז נמצא ראוי שיכרות עמו ה' את הברית‬ ‫מתקיימת הבטחת ה' 'ואברכך' וה' הוא שמעשיר‬ ‫הנשגבה הזאת ‪' -‬להיות לך לאלוקים ולזרעך‬ ‫אותו‪ .‬ולשם כבוד ה' וויתר על הון רב‪ ,‬כדי שיראו‬ ‫אחריך'‪ .‬כי המספר מאה שנה‪ ,‬הוא מספר של‬ ‫שהוא שייך לה' יתברך‪ .‬ומידה כנגד מידה זכה‬ ‫תקופת חיים מלאה‪ ,‬ועליה כבר ראוי היה אברהם‬ ‫למצוות שניכר בהם שהיהודי נקרא שם ה' עליו‪,‬‬ ‫לכריתת ברית המילה‪.‬‬ ‫ואכן שני מצוות אלו במיוחד באים להראות שבן‬ ‫ואכן מצינו בכתוב שבטרם שנכרתה עמו ברית‬ ‫ישראל הוא בן לעם ה'‪ ,‬וזה מה שהקשו בגמרא‬ ‫המילה נאמר 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך' ורק‬ ‫בשלמא תפילין מבואר שהוא הוכחה להיותו‬ ‫אז ‪' -‬וכרות עמו הברית' (נחמיה ט‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫של ה'‪ ,‬שהרי נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם‬ ‫ולא כרת עמו הקב"ה ברית זו עד שמלאו לו‬ ‫ה' נקרא עליך‪ ,‬אבל ציצית מאי היא‪ ,‬כיצד מוכח‬ ‫מאה שנים דייקא‪ .‬שכן ברית בין הבתרים היתה‬ ‫בזה שהוא של ה'‪ ,‬ועל זה תירצו שתכלת דומה‬ ‫ברית ראשונית על עצם הקשר שבין ה' לאברהם‪,‬‬ ‫לכסא הכבוד‪ ,‬ולכן גם בציצית יש ביטוי לשם ה'‬ ‫אבל ברית נשגבה ועצומה זו נכרתה דווקא לעת‬ ‫המצויין על האדם‪.‬‬ ‫זקנותו כשהיה כבן מאה שנים ‪ -‬אחר מסכת חיים‬ ‫[]‬ ‫שלמה ומלאה של נאמנות לה' והליכה בדרכיו‪.‬‬ ‫ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה'‬ ‫אלא שמספר 'תשעים ותשע' שנים נחשב כמספר‬ ‫אל אברם ויאמר אליו אני א‪-‬ל ש‪-‬די התהלך לפני‬ ‫מאה מצומצם‪ ,‬וכמו שביארנו בהרחבה במקו"א‬ ‫והיה תמים (יז‪ ,‬א)‬ ‫שמספר תשעה הוא מספר הנספח לעשרה‬ ‫ונטפל לו‪.‬‬ ‫וכן הוא אומר להלן 'ואברהם בן תשעים‬ ‫ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו' (יז‪ ,‬כד)‪ .‬ומשמע‬ ‫ועיין שם שהבאנו מה שכתב הרא"ש (סוף ערבי‬ ‫שראה הכתוב לציין את היותו בן צ"ט שנים‪ ,‬וצריך‬ ‫פסחים) גבי ספירת העומר‪' ,‬יש מקשין כיון דקרא‬ ‫ביאור מה חשיבות יש במספר מסויים זה אשר‬ ‫קאמר תספרו חמישים יום‪ ,‬למה אין אנו מונין‬ ‫המתין הקב"ה מלכרות עמו הברית עד אותה‬ ‫אלא תשע וארבעים יום‪ ,‬ודוחקין לפרש הפסוק‬ ‫השנה דווקא‪.‬‬ ‫וכו'‪ ...‬ולי נראה שאין אנו צריכין לדחוקות הללו‬ ‫וכו'‪ ,‬שכן דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום‬ ‫והנה ברית זו היא ענין מופלא הנשגב מבינתנו‬ ‫עשירית פחות אחת‪ ,‬מונה אותו בחשבון עשירית‪,‬‬ ‫שכרת הקב"ה בורא כל עולמים ברית דמים וקשר‬ ‫ואינו משגיח על חסרון האחד‪ .‬כיוצא בו כל הנפש‬ ‫ידידות עם בני אדם בשר ודם ובני תמותה‪.‬‬ ‫לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים (בראשית מו)‪,‬‬ ‫ובמיוחד ברית זו ברית המילה שהיא יתירה‬ ‫וכן ארבעים יכנו (דברים כה)‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫במעלתה על ברית בין הבתרים‪.‬‬ ‫והנה לגודל חביבותו של אברהם‪ ,‬מדד לו‬ ‫והגם שאף תחילת הקשר היה מושתת על‬ ‫הקב"ה במידה טובה ולא המתין לו למאה שנה‬ ‫צדקתו של אברהם‪ ,‬באופן הראוי באמת לכריתת‬ ‫מכוונות‪ ,‬אלא חישב לו את תשעים ותשע שנותיו‬ ‫ברית בין הבתרים להטיב עמו ולהיות מגן לו‪,‬‬ ‫כבחינה של 'מאה' כדי לכרות עמו את הברית‪.‬‬ ‫אולם לשם כריתת ברית המילה שהיא הבחירה בו‬ ‫להיות מייסד את עם ה' אשר ה' ישרה בהם את‬ ‫[]‬ ‫שכינתו ויהיה להם לאלוקים‪ ,.‬זקוק היה אברהם‬ ‫ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם‬ ‫להוכיח צדקות ומעלה יתירה‪.‬‬ ‫כי אב המון גוים נתתיך (יז‪ ,‬ה)‬ ‫ולשם כך לא היה די במעלת צדקתו בתקופה‬ ‫אמרו בגמרא ‪' -‬תני בר קפרא‪ ,‬כל הקורא‬ ‫אחת מתקופות חייו‪ ,‬אלא רק לאחר 'מאה' שנות‬ ‫לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר 'והיה שמך‬ ‫נאמנות לה'‪ ,‬לנוכח מסכת חיים ארוכה וחשובה‬ ‫אברהם' וכו'‪ ...‬אלא מעתה‪ ,‬הקורא ליעקב יעקב‬ ‫זו‪ ,‬המוכיחה את איתנות רוחו ומסירותו כי רבה‬ ‫‪5‬‬ ‫עובר בעשה‪ ,‬שקריאתו בשמו הראשון‪ ,‬שאינו‬ ‫הכי נמי ‪ -‬שאני התם דהדר אהדריה קרא‪ ,‬דכתיב‬ ‫מציין את היותו בחיר ה'‪ ,‬מהווה פגיעה בכבודו‬ ‫ויאמר אלקים לישראל במראות הלילה ויאמר‬ ‫ומעלתו של אברהם‪.‬‬ ‫יעקב יעקב (ברכות יג‪ .).‬ועיין שם בגמרא לעיל‬ ‫שונה מכך הוא יעקב‪ ,‬שאף שמו הראשון ניתן‬ ‫מיניה 'לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל‬ ‫לו בקדושה‪ .‬אלא ששם 'יעקב' שניתן לו בתחילת‬ ‫יהיה שמך (לב‪ ,‬כט) ‪ -‬לא שיעקר יעקב ממקומו‪,‬‬ ‫דרכו‪ ,‬מציין את מלחמתו התמידית עם עשו ‪' -‬וידו‬ ‫אלא ישראל עיקר ויעקב טפל לו' (שם יב‪.):‬‬ ‫אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב' (כה‪ ,‬כו) 'הכי‬ ‫ונראה בביאורם של דברים‪ ,‬שכאשר ניתן‬ ‫קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים' (כז‪ ,‬לו)‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫לאברם שם אברהם‪ ,‬היה זה שינוי השם‪ .‬כלומר‬ ‫לאחר שנאבק עם שרו של עשו ונצחו‪ ,‬נתוסף‬ ‫שמו 'אברם' בטל ממנו‪ ,‬ומעתה נקרא שמו‬ ‫לו שם 'ישראל' המציין את נצחונו במלחמה זו‪,‬‬ ‫'אברהם'‪ .‬אבל ביעקב לא היתה הכוונה לבטל ממנו‬ ‫וכפי שפירש הכתוב ‪' -‬כי שרית עם אלקים ועם‬ ‫את שמו הראשון‪ ,‬אלא להוסיף לו שם 'ישראל'‬ ‫אנשים ותוכל'‪.‬‬ ‫בנוסף על שמו 'יעקב'‪ .‬ולכן יש אשר קוראו הכתוב‬ ‫בשם יעקב‪ ,‬ויש אשר קוראו בשם ישראל‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬בנצחונו זה לא בטלה מהותו של יעקב‪,‬‬ ‫אלא שבנוסף על מעמדו כלוחם‪ ,‬נתוסף בו גם‬ ‫ויש להבין ענין זה‪ ,‬מדוע אכן שמו של אברהם‬ ‫ענין הניצחון‪ ,‬ומאז מעמדו התמידי של יעקב בכל‬ ‫נשתנה שינוי מוחלט‪ ,‬ונעקר ממנו שמו הראשון‪,‬‬ ‫הדורות הוא ‪' -‬לוחם ומנצח'‪' ,‬מתאמץ וזוכה'‪.‬‬ ‫עד שהקורא לו אברם עובר בעשה‪ ,‬ולעומתו שמו‬ ‫ולכן אף לאחר שנקרא שמו ישראל ‪ -‬הגם ששם‬ ‫של יעקב לא נשתנה אלא שם נוסף ניתן לו‪ ,‬ועדיין‬ ‫זה חשוב ועיקרי יותר‪ ,‬שגדול ענין הנצחון מענין‬ ‫משמש ונשאר לו גם שמו הראשון‪.‬‬ ‫המלחמה ‪ -‬מכל מקום מעמדו הראשון לא נעקר‬ ‫והנראה בזה בהקדם מה שביארנו במקום‬ ‫ממקומו‪ ,‬ולכן גם שמו 'יעקב' לא נשתקע ממנו‪,‬‬ ‫אחר‪ ,‬ששמו של האדם מבטא את מהותו ותכלית‬ ‫אלא שני השמות נכונים לו ומשמשים זה לצד זה‪.‬‬ ‫יעודו‪ ,‬וא"כ הרי פשוט ששינוי שם‪ ,‬משמעותו‬ ‫שינוי המהות ונתינת תואר ומעמד חדש לאדם‪.‬‬ ‫[]‬ ‫והנה‪ ,‬משמעות שמו הראשון של אברהם 'אברם' ‪-‬‬ ‫ויאמר אלוקים אבל שרה אשתך יולדת לך בן‬ ‫אינה מפורשת בתורה‪ ,‬אך חז"ל דרשוהו 'בתחילה‬ ‫וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו‬ ‫היה אב לארם' (ברכות שם)‪ .‬על כל פנים‪ ,‬שם זה‬ ‫לברית עולם לזרעו אחריו (יז‪ ,‬יט)‬ ‫ניתן לו בטרם בחר בו ה' וכרת ברית עמו‪ ,‬והוא‬ ‫מסמל את מהותו הקדומה‪ ,‬מעמדו הראשון כבן‬ ‫הקב"ה נתן לאברהם את יצחק רק באחרית‬ ‫אומות העולם‪ .‬ורק בשעה שנכרתה ברית המילה‬ ‫ימיו‪ ,‬והדבר צריך תלמוד‪ ,‬וכן שאר האבות נישאו‬ ‫עם אברהם‪ ,‬אמר לו ה' ‪' -‬אני הנה בריתי אתך‬ ‫וילדו באיחור רב‪.‬‬ ‫והיית לאב המון גויים‪ ,‬ולא יקרא עוד את שמך‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי סדר זה התחייב מפאת‬ ‫אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך'‪.‬‬ ‫הענין המיוחד שבשלשת האבות‪ ,‬אשר כל אחד‬ ‫הרי ששינוי שמו מאברם לאברהם‪ ,‬משמעותו היא‬ ‫מהם נחל את מעלת אבותיו‪ ,‬והוסיף עליה מעלה‬ ‫הפיכתו למציאות חדשה‪ ,‬מבן עם נכר ‪ -‬לבן ה'‪.‬‬ ‫ושבח משלו‪.‬‬ ‫וכשם שמצינו שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪,‬‬ ‫והנה כדי שענין זה יתמלא בשלימות‪ ,‬היה‬ ‫שבשעה שנסתפח לעם ה' שוב אין העבר הנכרי‬ ‫צריך שכל אב יוליד את בנו ממשיכו‪ ,‬לאחר שכבר‬ ‫מיוחס לו‪ ,‬ומעמדו הקודם בטל ממנו כליל‪ ,‬כך‬ ‫הושלמו מעלותיו וכבר השיג את דרגת גדולתו‬ ‫גם אברהם ‪ -‬משנכנס לברית עם ה' ‪ -‬נעקר ממנו‬ ‫במלואה‪ ,‬כי אז תיכלל מעלתו בבנו הבא אחריו‬ ‫שמו הראשון לגמרי‪ ,‬שמעתה אין מהותו הראשונה‬ ‫בשלימות‪ ,‬שבאופן זה‪ ,‬על יסוד מדרגה זו שאליה‬ ‫מיוחסת לו כלל‪ ,‬ולכן כל הקורא לאברהם 'אברם'‬ ‫‪6‬‬ ‫היא אשר תהוה יסוד ומוצא לדרכו של יצחק‪,‬‬ ‫הגיע אביו ‪ -‬יוסיף הבן ויכביר מעלה על מעלה‪,‬‬ ‫ועליה יוסיף מעלה על מעלה‪ .‬וכן מצינו במדרש‬ ‫כדי להגיע לפסגת דרגתו הוא‪.‬‬ ‫‪' -‬זמן היה לו לאברהם אימתי שניתנה לו מילה‬ ‫שלימות מעלתו של אברהם‪ ,‬הגיעה לשיאה‬ ‫וכו'‪ ...‬כדי שיצא יצחק מטיפה קדושה' (בראשית‬ ‫בעת שכרת עמו ה' את ברית המילה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אילו‬ ‫רבה מו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫היה נולד יצחק קודם לכן‪ ,‬הרי שהיה נולד לאב‬ ‫בלתי מהול ומחוסר עדיין מתכלית מעלתו‪ ,‬על‬ ‫ועל דרך זה הוא גם הטעם ביצחק ויעקב‬ ‫כן עיכב ה' את לידת יצחק עד כה‪ ,‬כדי שדרגתו‬ ‫שנישאו וילדו את בניהם באיחור רב‪.‬‬ ‫הרמה והמושלמת של אברהם לאחר ברית המילה‪,‬‬ ‫היכל השבת‬ ‫למעלה מטעם ודעת‬ ‫וכל רצונה הוא לעשות רצון ה'‪ ,‬לקיים מצוותיו‪.‬‬ ‫שני מדריגות בעבודת ה'‬ ‫והנה סוג זה של עבודת ה'‪ ,‬הוא בחינת 'למעלה‬ ‫איתא בספה"ק שהאדם בשבת קודש הוא‬ ‫מטעם ודעת'‪ ,‬דהיינו שכבר זכה להגיע לדרגת‬ ‫בבחינת 'למעלה מטעם ודעת'‪ .‬ומשמעות הדבר‪,‬‬ ‫עבודה שהיא בחינת 'רצון ותענוג'‪ .‬והוא נוהה אחר‬ ‫שבשבת האדם הוא בדרגא של 'רצון'‪ ,‬שאין עשייתו‬ ‫ה' ונמשך על מצוותיו ומתענג עליהם‪.‬‬ ‫מחמת טעם ודעת אלא מחמת רצון ותענוג‪.‬‬ ‫ואכן בן עליה‪ ,‬אשר זיכך מידותיו והגיע‬ ‫כלומר דבכלל ענייני עבודת ה' וקיום המצוות‪,‬‬ ‫לטהרת הלב ושלימות הנפש‪ ,‬מרגיש טעם וקדושה‬ ‫ישנם שני סוגים‪ .‬יש צורת עבודה שעושים אותה‬ ‫בעצם קיום המצוות‪ ,‬ומתאווה לעשותם‪ ,‬וכלשון‬ ‫מחמת 'טעם ודעת'‪ ,‬דהיינו כאשר האדם עובד את‬ ‫הכתוב – 'צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה' (שם‬ ‫ה' ומקיים את המצוות‪ ,‬משום שמבין בדעתו גודל‬ ‫קיט)‪ .‬וכמו כן החטאים נמאסים בעיניו‪ ,‬וכל דבר‬ ‫החובה המוטלת עליו‪ ,‬והוא משתדל למלא את‬ ‫רע הוא בזוי ומתועב בנפשו‪ .‬בחינת – 'נבזה בעיניו‬ ‫תפקידו בנאמנות‪ .‬או שמשכיל להבין את רוממות‬ ‫נמאס' (שם טו)‪ .‬עבודת ה' באופנים אלו‪ ,‬הרי היא‬ ‫המעלה של עבודת ה'‪ ,‬וחפץ להיות מן הזוכים‬ ‫בחינת 'חיים'‪ ,‬כיון שעושה אותה כשאיפת נפשו‬ ‫לזה‪ .‬והנה מכיון שעושה כל המעשים הללו‬ ‫ומתענג עליה‪.‬‬ ‫מחמת 'טעם ודעת'‪ ,‬הרי עבודתו זו היא בחינת‬ ‫עבודת ה' בשבת ‪ -‬בחינת חפץ ורצון‬ ‫'מלאכה'‪ ,‬כיון שכופה את עצמו מחמת הטעם‬ ‫והנימוק‪ ,‬לעשיה זו‪.‬‬ ‫והנה בימות החול אף שנפשו של האדם‬ ‫מסכמת לעבודת ה' ולקיום מצוותיו‪ ,‬הרי זה מחמת‬ ‫וכל שכן אם הוא עוסק בעבודת ה'‪ ,‬מחמת‬ ‫איזה חשבון וטעם ודעת המחייבו לזה‪ ,‬ועדיין זה‬ ‫שרוצה לזכות בשכר טוב לעולם הבא‪ ,‬או ששואף‬ ‫בחינת מלאכה‪ .‬אבל בשבת‪ ,‬נפש האדם מאליה‬ ‫להגיע עי"ז לשלימות ולזכך עצמו‪ ,‬או לתיקון‬ ‫נוהה אחר ה'‪ ,‬ובלי שום חשבונות של שכל‪ ,‬רגליו‬ ‫העולמות‪ .‬הרי כל זה הוא בחינת עבודה ומלאכה‪,‬‬ ‫מוליכים אותו לעבודת ה'‪ ,‬וכענין שאמרו – 'אמר‬ ‫שזה הכשר והכנה לאיזה מטרה‪.‬‬ ‫דוד‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר‪,‬‬ ‫אכן יש מדריגה‪ ,‬של עבודת ה'‪ ,‬שהיא לא רק‬ ‫למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך‪ ,‬והיו‬ ‫מצד הרגשת החוב‪ .‬אלא עבודה הבאה מחמת‬ ‫רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות‪,‬‬ ‫רצון ותשוקה‪ ,‬בבחינה שאמר דהמע"ה – 'לעשות‬ ‫הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך' (ויק"ר לה‪ ,‬א)‪ .‬ביום‬ ‫רצונך אלוקי חפצתי' (תהלים מ‪ ,‬ט)‪ .‬נפשו חושקת‬ ‫‪7‬‬ ‫כי אם היא אהבה פשוטה שלמעלה מן השכל‪,‬‬ ‫השבת מתחדש רצון בנפשו של היהודי לקיים את‬ ‫שזהו בחינת יחידה שבנפש שלמעלה מהחכמה‪.‬‬ ‫מצוות ה' ולעבדו באמת‪ ,‬רצון וחשק אשר הוא‬ ‫וכמו על דרך משל‪ ,‬כאשר יחפוץ האדם בחפץ‬ ‫למעלה מטעם ודעת‪ .‬מכח קדושת השבת‪ ,‬ומתנת‬ ‫ורצון‪ ,‬לאיזה דבר הנוגע לעצם הנפש ממש‪ ,‬וגורם‬ ‫הנשמה היתירה‪ ,‬זוכה היהודי שרגשות הקודש‬ ‫לו לעשות דברים שלא על פי הדעת והשכל כלל‪,‬‬ ‫באים ומתעוררים מאליהם‪ ,‬ונפשו שואפת לכל‬ ‫כי רצון זה עמוק עמוק מהשכל כו'‪ .‬וכנודע שיש‬ ‫קודש‪ ,‬ונשמתו נכספת לכל טוב ונעלה‪ ,‬ומתוך כך‬ ‫בחינת רצון שלמעלה מהשכל‪ ,‬על דרך אמרם 'כך‬ ‫עבודתו היא פעולה של 'חיים'‪.‬‬ ‫עלה במחשבה'‪ ,‬ואין טעם לרצון‪ .‬ובחינת אהבה‬ ‫ורצון זה לה'‪ ,‬מתגלה בנפש האדם ביום השבת‬ ‫בעל התניא ‪ -‬עבודת שבת רצון שלמעלה מהשכל‬ ‫דווקא‪ ,‬והיא בחינת אהבה רבה‪ ,‬שהיא באה‬ ‫ועיין בספר 'תורה אור' לבעל התניא (פרשת ויקהל‬ ‫מלמעלה למטה בנפש האלוקית בשבת‪ .‬דהיינו‬ ‫ד"ה ויקהל משה) – 'שמע ישראל וכו' ה' אחד ואהבת‬ ‫שאין האהבה לפי ערך השכל וההתבוננות לבד‪,‬‬ ‫בכל לבבך וכו'‪ ,‬פירוש שאהבה זו נולדה ונמשכה‬ ‫רק היא למעלה מהשכל‪ ,‬ונמשכת מבחינת רצון‬ ‫מן ההתבוננות בגדולתו יתברך וכו'‪ ,‬שלא לחפוץ‬ ‫העליון שלמעלה מהחכמה'‪.‬‬ ‫בשום חפץ בעולם‪ ,‬זולת ה' לבדו וכו'‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫ואהבת בכל לבבך בשני יצריך‪ ,‬שיתהפך גם הרצון‬ ‫עבודת ה' בשבת ‪ -‬בבחינת כלי מוכן להשפעה‬ ‫של הנפש הבהמית הנקרא יצה"ר להיות לה' לבדו‪.‬‬ ‫וכן איתא בספר 'שפת אמת' (יתרו תרל"ו) –‬ ‫ורצון זה ואהבה זו נולדים ונמשכים מהשכל‪,‬‬ ‫'בימות החול עבודת האדם רק לשעבד הגוף‬ ‫דהיינו על ידי התבוננות שמתבונן בגדולתו‬ ‫להנשמה להתקרב להקדושה‪ ,‬ובשבת קודש הוא‬ ‫ורוממותו יתברך‪ ,‬איך דכולא קמיה כלא חשיבא‬ ‫רק להיות מוכן לקבל השפעת הקדושה הבאה‬ ‫ואפס בלעדו‪ ,‬שמזה יומשך ביטול הרצון וכו'‪.‬‬ ‫לנשמה משורשה'‪.‬‬ ‫והנה כל זה הוא בכל ששת ימי המעשה‪,‬‬ ‫ועיין בספר 'צדקת הצדיק' (אות רטז) שכתב –‬ ‫'ובכל ימי המעשה‪ ,‬הוא זמן העבודה בעיון ויגיעה‬ ‫שנאמר בהו ששת ימים תעבוד‪ ,‬והעבודה היא‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬ועיון תפלה‪ .‬ובא שבת בא מנוחה‪,‬‬ ‫בחינת פולחנא דרחימותא כי היא בחינת עבודה‬ ‫כמו שאמרו במסכת שבת (קיט‪' ):‬במטותא מינייכו‬ ‫ויגיעה‪ ,‬שאי אפשר להיות הולדת והמשכת‬ ‫לא תחללוניה'‪ ,‬גם ע"י לימוד תורה ביגיעה נקרא‬ ‫האהבה מההתבוננות‪ ,‬אלא אם כן ייגע את עצמו‬ ‫חלול‪ ,‬כי אז הוא מנוחה ומעין עוה"ב‪ ,‬שנהנין מזיו‬ ‫ויקשר דעתו בחוזק‪ ,‬ונצרך לזה כל הל"ט מלאכות‬ ‫מה שהשי"ת בעצמו משפיע להם'‪.‬‬ ‫ברוחניות וכו'‪ .‬ובחינת אהבה זו שבחול היא רק‬ ‫האהבה הנמשכת מהשכל וההתבוננות כו'‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬שבשבת אין האדם צריך לעשות‬ ‫פעולות ועובדין כדי להתקרב אל הקדושה‪ ,‬כי אם‬ ‫אבל בשבת ניתוסף בכל אחד נשמה יתירה‪,‬‬ ‫צריך רק לפתוח לבו‪ ,‬להיות כלי מזומן לקבלה‪,‬‬ ‫והיינו שנולד בכנסת ישראל דבר חדש ממש‪ ,‬מה‬ ‫לתת מקום בקרבו להארת שפע הקדושה‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫שאין נמצא בהם בחול‪ ,‬והיינו בחינת אהבה ורצון‬ ‫כי בשבת התעוררות הקדושה היא אתערותא‬ ‫לה'‪ ,‬שלמעלה מן השכל וההתבוננות‪.‬‬ ‫דלעילא‪ ,‬ואין האדם צריך אלא לפתוח פתח ושער‬ ‫כי הנה אית רצון ואית רצון‪ ,‬פירוש אית‬ ‫בנפשו‪ ,‬להיות מקבל שפע הקדושה‪ ,‬בבחינת –‬ ‫רצון שנולד מהשכל וההתבוננות‪ ,‬ונקרא רצון‬ ‫'פתחי לי אחותי רעיתי'‪.‬‬ ‫התחתון‪ ,‬לפי שבחינת רצון זה נולד מהשכל‪ ,‬אם‬ ‫כן הוא למטה מהחכמה ובינה‪ ,‬ונולד ונמשך מהם‪.‬‬ ‫קמתי אני לפתוח לדודי ‪ -‬בשבת‬ ‫אבל אית בחינת רצון העליון‪ ,‬שלמעלה מעלה‬ ‫ועיין תיקוני זהר – 'בליליא דשבת אתמר‬ ‫מהחכמה‪ ,‬וגילוי בחינה זו בנפש האדם‪ ,‬הוא‬ ‫'קמתי אני לפתוח לדודי' בשבת‪ ,‬וכד נפיק שבת‬ ‫בחינת האהבה שאינה נולדת מהתבוננות השכל‪,‬‬ ‫‪8‬‬ ‫הרוממות של שבת‪ ,‬הוא על ידי העמל והיגיעה‬ ‫אתמר 'ודודי חמק עבר'' (דף קמד‪ .).‬כלומר שבשבת‪,‬‬ ‫בחלק העבודה של ימות החול‪ .‬שבשכר זאת‪,‬‬ ‫הקב"ה בא ודופק על שערי כנסת ישראל‪ ,‬וקורא‬ ‫מתקדשים וזוכים לקירבת ה'‪ ,‬ומגיעים לדרגה של‬ ‫לה 'פתחי לי אחותי'‪ ,‬כי חפץ להיות עמהם‪[ ,‬וזה‬ ‫השתוקקות ודביקות בהקב"ה‪ ,‬ולהרגיש נועם ה'‬ ‫עבודת השבת‪ ,‬עצם הדבר שכנסת ישראל נמצאת‬ ‫ולהתענג עליו‪ .‬ועל זה רמזו – 'מי שטרח בערב‬ ‫עם ה']‪ .‬וכל עבודתינו הוא רק בבחינת 'פתחי‬ ‫שבת יאכל בשבת'‪ .‬על ידי העבודה בבחינת ערב‬ ‫לי'‪ ,‬לפתוח לבו ולהיות כלי מוכן לקלוט ולקבל‬ ‫שבת‪ ,‬ביגיעה ועמל‪ ,‬כאשר כופה האדם את עצמו‬ ‫אור הקדושה‪.‬‬ ‫גם כאשר אינו מרגיש את נועם המצוות‪ ,‬אלא‬ ‫ועיין בספר 'שפת אמת' שעצם הציפיה והרצון‬ ‫עובד את ה' מתוך הכנעה וביטול עצמו לה'‪ .‬על‬ ‫לאור השבת‪ ,‬והשתוקקות לקדושתה והשגותיה‬ ‫ידי זה זוכה לבחינת שבת – 'אז תתענג על ה''‪.‬‬ ‫העליונות‪ ,‬היא הפתח לכניסת הדוד – 'בשם א"ז‬ ‫כי העובד מתוך צער ויגיעה‪ ,‬ונמשך ורץ אחר‬ ‫מו"ר ז"ל והיה ביום הששי‪ ,‬לשון שמחה‪ ,‬שע"י‬ ‫ה'‪ ,‬נכנס ונעשה לחלקו‪ ,‬ככתוב – 'משכני אחריך‬ ‫החשק והשמחה בערב שבת לקבל שב"ק‪ ,‬זה‬ ‫ההכנה לשבת' (בשלח תרל"ג)‪.‬‬ ‫נרוצה הביאני המלך חדריו' (שה"ש א‪ ,‬ד)‪ .‬כאשר‬ ‫מוסר את נפשו ורצונו‪ ,‬למען ה'‪ ,‬קונה בזה קנין‬ ‫שלימות האדם משני סוגי העבודה‬ ‫בעצם נפשו בדביקות בה'‪ .‬וממילא זוכה לדברים‬ ‫אמנם יש יתרון מעלה בעבודה של עמל‬ ‫הרבה‪ ,‬לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו‪.‬‬ ‫ויגיעה‪ ,‬בחינת עבודת ימות החול‪ .‬שבעמל זה‬ ‫בימות החול אין הלב מזוכך כל כך להרגיש‬ ‫מבטא עבדות והכנעה להשי"ת‪ .‬אולם לעומת זה‬ ‫את נועם המצוות‪ ,‬וכל עסקו הוא רק מצד טעם‬ ‫יש מעלה ורוממות בחלק עבודת ה' שמבחינת‬ ‫ודעת‪ .‬אבל בשבת קודש‪ ,‬מתעלה האדם ומתרומם‬ ‫רצון ותענוג‪ ,‬שהיא באה מצד עצם הנפש‪ ,‬ומעלה‬ ‫להרגיש נועם ה' ונועם המצוות‪ ,‬ונפשו נכספת‬ ‫נשגבה זו היא בחינת עבודת השבת‪.‬‬ ‫לאהבת ה' ולדבקה בו ולקיים כל מצוותיו‪ ,‬ומרגיש‬ ‫ואכן‪ ,‬צריך האדם לשני סוגי עבודת ה' אלו‪ ,‬כי‬ ‫טעם הקדושה והרוממות בעצם המצוות‪.‬‬ ‫יש בזה מה שאין בזה‪ .‬והנה הדרך להגיע למדריגת‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫והבדילנו מן התועים‬ ‫תקצר ידינו מלהביע ולבטא את עוצם השמחה‬ ‫המעלה והאושר בעצם ידיעת האמת‬ ‫והאושר אשר זכינו לו‪ ,‬באשר האלוקים הגדול‬ ‫אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו‪,‬‬ ‫עושה שמים וארץ בורא העולם ומנהיגו‪ ,‬אשר‬ ‫מה רב האושר אשר נפל בחלקנו‪ ,‬כאשר זכינו‬ ‫קדוש הוא מלהשיגו ולדעתו‪ .‬הוא בחר בנו קרוצי‬ ‫חומר לתפקיד הנכבד לשאת את שמו בעולם‪,‬‬ ‫אשר ה' יתברך בחר בנו מכל העמים‪ .‬וכפי שאנו‬ ‫וקרבנו אליו בחביבות ואהבה לעמוד לפניו לשרתו‬ ‫מפרטים בנוסח התפילה במועדי ה'‪ ,‬שבעה דברים‬ ‫ולהיות לו גוי קדוש‪ ,‬כרת אתנו ברית אהבה‪,‬‬ ‫נשגבים הכלולים בבחירת עם ישראל ‪' -‬אתה‬ ‫והנחיל לנו מורשה את תורתו הקדושה תורה‬ ‫בחרתנו'‪' ,‬אהבת אותנו'‪' ,‬רצית בנו'‪' ,‬רוממתנו‬ ‫שבכתב ותורה שבע"פ‪.‬‬ ‫מכל הלשונות'‪' ,‬קדשתנו במצוותיך'‪' ,‬קרבתנו‬ ‫ברם גם מלבד בחירתנו המיוחדת לעם לה' וגם‬ ‫לעבודתך'‪' ,‬ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת'‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫יחיד ומיוחד 'מחוייב המציאות' אשר פעל ועשה‬ ‫אלמלא מעמדנו המיוחד וקבלת התורה והמצוות‪,‬‬ ‫הכל‪ ,‬ואנו גם יודעים אימתי עשה זאת‪ ,‬ונודע לנו‬ ‫כבר זכינו לאושר עצום בעצם התוודעותנו‬ ‫במדוייק באיזה זמן נברא העולם לפני כך וכך‬ ‫לידיעות האמיתיות שנגלו לנו‪.‬‬ ‫שנים‪ ,‬ואנו יודעים אף איך נברא העולם‪ ,‬כל אחד‬ ‫הכרת הידיעות והאמת כשלעצמה מתנה‬ ‫מאתנו יודע שבששת ימים ברא ה' את העולם‪,‬‬ ‫יקרה היא לאדם‪ ,‬ופותרת עבורו חידות סתומות‪,‬‬ ‫ויודעים מה נברא בכל יום‪ ,‬ואנו אף יודעים את‬ ‫ומונעת ממנו מועקות קשות‪ ,‬אשר מבלעדי‬ ‫כל מהלך התפתחות העולם מאז הבריאה ועד‬ ‫ידיעתן עשויות ליטול ממנו את אושר חייו‬ ‫עתה‪ ,‬את כל עיקרי המאורעות‪ ,‬אנו יודעים מי‬ ‫ולהטרידו ללא נשוא‪ ,‬ועצם הגילוי יש בו למלאות‬ ‫עשה הכל ומי ממשיך לקיים את הכל‪.‬‬ ‫את האדם בשמחה ואושר אין קץ‪.‬‬ ‫התהייה הגדולה כיצד יש לחיות‬ ‫השאלה היסודית מניין נעשה הכל‬ ‫עוד שאלה כבירה עומדת לפני האדם ומענה‬ ‫השאלה הראשונה אשר אינה נותנת לאדם‬ ‫את נפשו‪ ,‬כל עוד שאינו יודע את פתרונה‪ .‬והיא‬ ‫מנוח‪ ,‬היא השאלה מהי כל המציאות‪ ,‬היכן אני‬ ‫השאלה איך נכון וראוי לחיות‪ .‬שהרי ניתן לחיות‬ ‫נמצא‪ ,‬מניין קיים הכל‪ ,‬והיאך אני בעצמי קיים‪,‬‬ ‫באופנים רבים‪ ,‬והחיים מזמנים לאדם כמה וכמה‬ ‫מי עשה ופעל כל זאת‪ ,‬מאימתי הכל קיים‪ ,‬ובאיזה‬ ‫דרכים להתנהג בהם‪ .‬ובפני האדם בר הדעת‬ ‫אופן נוצר הכל‪.‬‬ ‫והמצפון ניצבת השאלה כיצד נכון לנהוג‪ ,‬והוא‬ ‫והנה בתחילה כשנולד האדם וכל עוד שהוא‬ ‫תוהה ומתייסר מחוסר אמצעים כיצד יכריע‬ ‫בקטנותו הרי אין בו דעת לשאול‪ ,‬אולם כאשר‬ ‫בשאלה כבידה כזו‪ ,‬ושנתו נודדת מעיניו מרוב‬ ‫האדם מגיע בהתפתחות אישיותו לשלב שהוא‬ ‫ספיקות‪ ,‬והשלווה ממנו והלאה‪.‬‬ ‫כבר עומד על דעתו‪ ,‬ומתחיל להתבונן במה‬ ‫ואם ינסה לפתור ולברר בעצמו את התשובה‪,‬‬ ‫שמתרחש סביבו‪ ,‬מציקה לו שאלה זאת ומטרידה‬ ‫אולי יטעה‪ ,‬וגם עד שיעמוד על האמת יעברו‬ ‫אותו יומם ולילה‪ ,‬ואין הוא מוצא מרגוע לנפשו‬ ‫שנים ועידנים‪ ,‬ונמצא שאבדו רוב ימיו או‬ ‫כל עוד אין בידו תשובה ברורה‪.‬‬ ‫כולם בהבל ותוהו‪ ,‬וצר לו מאד לפספס ולבזבז‬ ‫וכפי שמתאר מרן החזון איש בתחילת ספרו‬ ‫את החיים היקרים אשר עוברים לבלי שוב על‬ ‫'אמונה ובטחון' ‪' -‬אם האדם הוא בעל נפש‪...‬‬ ‫נסיונות סרק וחיי טעות‪ ,‬אשר עלולים להתברר‬ ‫ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום‪ ,‬והארץ‬ ‫כשגיאה מעיקרה‪.‬‬ ‫לעומק‪ ,‬הוא נרגש ונדהם‪ ,‬כי העולם נדמה לפניו‬ ‫וגם אם ישאל את הבריות‪ ,‬מי ערב לו שגם הם‬ ‫כחידה סתומה‪ ,‬כמוסה ונפלאה‪ ,‬והחידה הזאת‬ ‫אינם טועים‪ ,‬וגם בין האנשים והעמים השונים יש‬ ‫מלפפת את לבבו ומוחו‪ ,‬והוא כמתעלף‪ ,‬לא‬ ‫ריבוי שיטות וחילוקי דעות בכל דבר‪ ,‬והרי הוא‬ ‫נשאר בו רוח חיים‪ ,‬בלתי אל החידה כל מעיינו‬ ‫נתון במבוכה ותהייה עצומה‪ ,‬ועיניו ולבו נשואים‬ ‫ומגמתו‪ ,‬ודעת פתרונה כלתה נפשו‪ ,‬ונבחר לו‬ ‫למצוא איזה חכם עצום אשר כל שבילי החכמה‬ ‫לבוא באש ובמים בשבילה‪ ,‬כי מה לו ולחיים‪,‬‬ ‫נהירים לו‪ ,‬אשר יידע בוודאות כי הוא החכם‬ ‫אם החיים הנעימים האלו נעלמים ממנו תכלית‬ ‫האמיתי‪ ,‬ויידע להנחות אותו כיצד לחיות‪.‬‬ ‫ההעלם‪ ,‬ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין‬ ‫והנה זכינו אנו עם ישראל‪ ,‬אשר הקב"ה‬ ‫סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו'‪.‬‬ ‫בעצמו הופיע ונגלה אלינו ולימד אותנו את‬ ‫והנה מה רב האושר‪ ,‬אשר אנו בני ישראל‬ ‫תורתו‪ ,‬חוקים צדיקים ומשפטים ישרים אשר‬ ‫יודעים את התשובה לשאלה החובקת זרועות‬ ‫יעשה אותם האדם וחי בהם‪ .‬גילה לנו כיצד‬ ‫עולם‪ ,‬לנו ידוע כל זאת‪ .‬בעל הבירה נגלה אלינו‬ ‫צריך לחיות‪ ,‬ולימדנו מה הוא דרך היושר והצדק‬ ‫ואמר אני הוא בעל הבירה‪ .‬אנו יודעים שיש אחד‬ ‫‪10‬‬ ‫לעם ישראל ניתנו התשובות לכל השאלות‬ ‫ההגינות והעדינות‪ ,‬והוא יתברך מנחה אותנו‬ ‫והנה אנו בני ישראל יודעים את האמת‬ ‫במדוייק על דרך קדושה ורוממה‪ ,‬ומודיע לנו‬ ‫הגדולה‪ ,‬שאכן גבוה מעל גבוה שומר‪ ,‬והקב"ה‬ ‫בפרטי פרטים מה טוב ונעלה קדוש ומרומם ומה‬ ‫מנהיג את העולם‪ ,‬והוא עשה ועושה ויעשה את‬ ‫בזוי ומושחת עוול ופגם‪ .‬בהדרכה מלאה המקיפה‬ ‫כל המעשים‪ .‬והוא שומר עלינו ומנהיג אותנו‪,‬‬ ‫את כל סדר החיים‪ ,‬איך נכון וראוי לנהוג בכל‬ ‫ואנו יכולים להיות רגועים ולחסות בצלו‪ .‬ומה‬ ‫פרט מן הדברים הקטנטנים עד הדברים הגדולים‪,‬‬ ‫טוב חלקנו שאנו יודעים שהעולם איננו הפקר‬ ‫למן הנידון כיצד סדר לבישת הבגדים עד לשאלה‬ ‫וכל מה שמתרחש הכל בשליטה מלאה‪ ,‬שום דבר‬ ‫את מי נכון לשאת לאשה וכיצד להקים משפחה‪.‬‬ ‫אינו נתון למקרים‪ ,‬ושום מאורע ונזק אינו קורה‬ ‫ואמנם אנו ישראל גם נצטווינו על כך‬ ‫במקרה‪ ,‬רק מה שה' קבע וגזר שיהיה כן‪ ,‬ואין שום‬ ‫במסגרת תפקידנו המיוחד‪ ,‬אך גם אלמלא הציווי‪,‬‬ ‫דבר יכול לקרות מבלי רצונו יתברך‪ .‬כמו שאמרו‬ ‫הרי עצם הגילוי שהודיענו ולימדנו מהי הדרך‬ ‫‪' -‬אמר רבי חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה‬ ‫הטובה והישרה‪ ,‬מנחיל לנו אושר בלי גבול‪ .‬גם‬ ‫אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה' (חולין ז‪ .):‬ואף‬ ‫אילו לא נצטווינו על המצוות היה עלינו לשמוח‬ ‫אנשים אחרים אין יכולים לפגוע בו ולשנות ממה‬ ‫ולהיות מאושרים עם התורה המלמדת אותנו את‬ ‫שנגזר עליו‪' ,‬אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין‬ ‫הדרך הנכונה כיצד לחיות את החיים‪ ,‬ונפשנו‬ ‫מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא' (יומא‬ ‫סמוכה ובטוחה שאחת היא הדרך הזו ואין בלתה‪,‬‬ ‫לח‪ .):‬וכל מה שנעשה לו על ידי אנשים אחרים‬ ‫שהרי הקב"ה בעצמו קבע אותה והוא מנחה‬ ‫הם שליחיו של הקב"ה לפגוע בו או להועיל לו‪.‬‬ ‫אותנו במעגלי צדק ומלמד אותנו את הדרך אשר‬ ‫וגם הראינו ה' לדעת‪ ,‬שהכל נעשה בצדק‬ ‫נלך בה ואת המעשה אשר נעשה‪.‬‬ ‫באמת וביושר וכל דרכיו משפט‪ ,‬וגם הוא טוב לכל‬ ‫ורחום וחנון ורב חסד‪ .‬ונמצא שאנו חוסים תחת‬ ‫החרדה מפגעים ומאורעות‬ ‫המתרגשות ובאות לעולם‬ ‫חסות טובה ביותר ומושלמת בתכלית השלימות‪.‬‬ ‫עוד מצוקה קשה פוקדת כל נפש עלי אדמות‬ ‫והנה הדבר גם תלוי ביד האדם‪ ,‬שבאפשרותו‬ ‫בעת עמדה על דעתה‪ ,‬בראותה שהעולם מלא‬ ‫לשפר את מעשיו ולזכות להנהגה של יותר חסד‬ ‫פגעים ומזיקים‪ ,‬ומאורעות רבות מתרגשות ובאות‬ ‫ורחמים‪ .‬ומלבד זאת יש עוד אפשרות להתחנן‬ ‫לעולם‪ .‬וחרדת אימים נופלת עליו מפחד פתאום‬ ‫ולבקש לתוספת שפע ורחמים‪ ,‬ואזניו של הקב"ה‬ ‫שלא יבוא‪ ,‬ותמיד אחוז הוא חששות שמא יארע‬ ‫כרויות לשמוע והוא מאזין תפילה ונענה לבקשת‬ ‫לו דבר מה‪ ,‬ואולי יבואו עליו לסטים וחיות רעות‬ ‫כל פה‪' ,‬קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו‬ ‫וכל מיני אנשים רעים ובעלי דין קשים‪ .‬ולפעמים‬ ‫באמת' (תהילים קמה‪ ,‬יח)‪ .‬הרי מה רב האושר‬ ‫האדם עצמו שוגה וגורם נזק לעצמו‪ .‬וימי חייו‬ ‫וגדולה השמחה כי גם מהדאגה הזאת נפטרנו‪,‬‬ ‫כולם מלאים חרדות ופחדים‪ ,‬כי מי יוכל להבטיח‬ ‫ואנו משליכים על ה' כל יהבנו‪.‬‬ ‫לו שגם למחר ימצא את פרנסתו ויוכל לספק את‬ ‫[אמנם מה שלפעמים אין אנו חשים‬ ‫צרכיו וצרכי משפחתו‪ .‬וחדשות לבקרים נשמעים‬ ‫ומרגישים את השמחה הכבירה בידיעת שלשה‬ ‫מאורעות קשים‪ ,‬שריפות ורעידות אדמה סופות‬ ‫דברים נפלאים אלו‪ ,‬היינו משום שהורגלנו בטובה‬ ‫ושטפונות‪ ,‬והריהו מתהלך מתנודד כקנה תלוש‬ ‫זו מלכתחילה‪ ,‬ומעולם לא טעמנו את טעם הקושי‬ ‫בעולם ללא שום מחסה ומגן להיאחז בו‪ ,‬כי מי‬ ‫שיש לו לאדם טרם הגיע לידיעת הפתרון‪ ,‬ומעולם‬ ‫יבטיח לו שלא יקרה אותו מקרה ופגע‪ ,‬ויפגע בו‬ ‫לא עמדו לפנינו שלושת קשיים אלו המטרידים‬ ‫ובמשפחתו‪ .‬ונפש האדם כל כולה מייחלת ומבקשת‬ ‫ומערערים את שלוות רוח האדם מיסודה‪.‬‬ ‫למצוא חסות ובטחון‪ ,‬להשיג מישהו נאמן לו ובעל‬ ‫ודומה הדבר למי שמעולם לא הגיע לרעבון‪,‬‬ ‫יכולת שישגיח עליו ויבטיח את עתידו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט' (יח‪,‬‬ ‫כי בטרם שמגיע לרעב הוא כבר משביע את‬ ‫יט)‪ .‬ומשמע מזה שנהג כן גם לפני שבחר בו ה'‪,‬‬ ‫עצמו במזון‪ .‬ונמצא שמעולם גם לא הרגיש את‬ ‫שהרי הכתוב מנמק שעל כן בחר בו ה' ואהב אותו‬ ‫הטעם האמיתי של אכילה כיצד הנפש מתענגת‬ ‫משום ששומר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪ .‬ואם‬ ‫על שביעתה ונחה מרעבונה‪ .‬וכמו שמתאר החכם‬ ‫כן הרי כבר אז ניתן לו להשיג ולדעת מהו רצון‬ ‫מכל אדם 'כמים קרים על נפש עיפה' (משלי כה‪,‬‬ ‫ה'‪ ,‬וכדאיתא במדרש ‪' -‬אמר רבי שמעון‪ ,‬אב לא‬ ‫כה)‪ ,‬כלומר שרק נפש עיפה וצמאה מרגישה את‬ ‫למדו ורב לא היה לו‪ ,‬ומהיכן למד את התורה‪,‬‬ ‫עוצם הרגשת הרוויה של 'מים קרים'‪ .‬וכמו כן אנו‪,‬‬ ‫אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני‬ ‫בטרם עמדנו על דעתנו ובטרם תהינו על עולמנו‪,‬‬ ‫רבנים‪ ,‬והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה'‬ ‫כבר נתגלה לנו כל הסוד‪ .‬עד כי מעולם לא חשנו‬ ‫(בראשית רבה סא‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫את הצורך שבדבר‪ ,‬לא כאבנו את הריקנות ולא‬ ‫אכן אין קץ לאשרנו ולרוממות שזכינו לה‪,‬‬ ‫השתוממנו מן התוהו של חוסר הידיעה כיצד‬ ‫כי מעבר לשלושת דברים אלו‪ ,‬נתוספו לנו עוד‬ ‫קיים הכל‪ ,‬לא הרגשנו את התהייה אחר דרך‬ ‫חיים‪ ,‬ולא חווינו את המשבר של פחד העתידות‪.‬‬ ‫שבעה מעלות נשגבות כאשר בחר בנו ה' וציוה‬ ‫אותנו על כל המצוות וקדשנו ורוממנו ‪ -‬שבעת‬ ‫והנה מי שרוצה לחוש באמת את עוצם‬ ‫הדברים הנפלאים שנאמרו ב'אתה בחרתנו'‪.‬‬ ‫השמחה והרוממות מידיעות אלו הדברים‪ ,‬עליו‬ ‫אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה‬ ‫להתבונן בדבר ויתאר לעצמו אילו לא היה יודע‬ ‫יפה ירושתנו‪.‬‬ ‫כל זה‪ ,‬כמה היה חסר לו הדבר‪ ,‬ואז יוכל להבין‬ ‫באמת את מידת גודל הדבר שכל אחד משלושת‬ ‫ידיעות אלו מעניק לחייו‪ ,‬וגם יהיה בידו לחוש‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי‬ ‫את עצמת התשובה במלוא תוקפה‪ ,‬ויתענג‬ ‫עליהם ויהיה מאושר בהם]‪.‬‬ ‫מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫שלשת הדברים הללו אצל אברהם אבינו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫והנה שלשה דברים אלו‪ ,‬הגיע אליהם אברהם‬ ‫הרב נחום ברא"ה לוי שליט"א‬ ‫אבינו עוד בטרם בחר בו ה' לעשות ממנו עם‬ ‫סגולה‪ .‬שהרי ביחס לידיעת הבורא אמרו חז"ל‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫'בן שלש שנים הכיר את בוראו' (נדרים לב‪ .).‬אמר‬ ‫רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫וראה בירה אחת דולקת‪ ,‬אמר‪ ,‬תאמר שהבירה זו‬ ‫הרב אליעזר ב"ר אלימלך מינצברג שליט"א‬ ‫בלא מנהיג‪ ,‬הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני‬ ‫הוא בעל הבירה (בר"ר לט‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫לרגל הולדת הבת למזל"ט‬ ‫וכמו כן לגבי הכרת ה' כמנהיג העולם‪ ,‬איתא‬ ‫בחז"ל שאברהם אבינו היה הראשון שקרא להקב"ה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫'אדון' (ברכות ז‪ ,):‬וכן איתא שלימד את הבריות‬ ‫הרב בן ציון ברי"פ קלצקין שליט"א‬ ‫לברך את ה' על המזון שנותן להם (סוטה י‪.):‬‬ ‫וכן לגבי ההליכה בדרך הישרה‪ ,‬הרי נאמר‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫‪' -‬כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬