gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫תענוג במצוה‬ ‫לך לך (יב‪ ,‬א)‬ ‫כתב הלבוש (או"ח סי' מז)‪ :‬ונ"ל שזה הטעם נכון למנהגינו שאנו מברכין בכל‬ ‫בקר שתי ברכות על התורה‪ ,‬כדי שתהא אחת נחשבת לברכה אחרונה על הלימוד‬ ‫שלמד אתמול‪ ,‬שלא היה יכול לברכה קודם לכן עד שיישן בינתיים דהוי השינה‬ ‫הפסק והוי שפיר אחריה‪ .‬ואין לומר שהיה יכול לברכה כשהפסיק ללמוד אתמול‬ ‫כשהלך לישן‪ ,‬דהא חייב להגות בה אפילו במטתו עד שישתקע בשינה‪.‬‬ ‫ושם הביא לשון השואל‪ ,‬שכתב בתו"ד כי אותן שתי ברכות – האחת היא ברכת‬ ‫המצוה והאחת היא ברכת הנהנין‪ ,‬כי הלימוד הוא הנאה‪.‬‬ ‫ובדרך זו יש לפרש מה שכתב רש"י בפסוק דידן‪" :‬לך לך‪ ,‬להנאתך ולטובתך"‪.‬‬ ‫– כאשר יהודי עוסק בקיום מצות בוראו‪ ,‬הרי נוסף על המצוה שבזה גם הנאה‬ ‫מרובה יש בזה‪" ,‬הנאתך וטובתך"‪.‬‬ ‫הילוך לצורך רבים‬ ‫לך לך (יב‪ ,‬א)‬ ‫במדרש אמרו‪ ,‬לך אני פוטר מכיבוד אב ואם‪ .‬והאריך הפנים יפות לדון בזה‪,‬‬ ‫מדוע נפטר אברהם ממצות כיבוד אב ואם‪.‬‬ ‫אמנם נראה לבאר בפשיטות‪ ,‬שהרי ע"י שאברהם התהלך בארץ לארכה‬ ‫ולרחבה זכה בה והנחיל אותה לבניו‪ ,‬ונמצא שמצות "לך לך" היתה מצוה דרבים‪,‬‬ ‫ומצוה דרבים גוברת על מצות היחיד‪.‬‬ ‫ואע"פ שהיציאה "מבית אביך" היתה לפני שהגיע לארץ ישראל‪ ,‬ואם כן קיום‬ ‫מצות "לך לך" לא הוה בעידנא דביטול מצות כיבוד אב‪ ,‬וכיצד נדחית המצוה‬ ‫שלא בעידנא? אלא שעל פי מה שאמרו במדרש רבה (פרשה לט) "למה לא גלה לו‬ ‫כדי ‪ . .‬ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה" נמצא שכבר בתחילת ההליכה קיים‬ ‫את המצוה‪ ,‬ושפיר הוי בעידנא‪.‬‬ ‫***** ב ******‬ ‫ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה‬ ‫אל הארץ אשר אראך (יב‪ ,‬א)‬ ‫יש להתבונן מדוע לא אמר הקב"ה להדיא "אל ארץ כנען" וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫שמעתי מאאמו"ר הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם ז"ל‪ ,‬כי הרה"ק רבי מנחם שלמה‬ ‫מקאלוב זיע"א היה דרכו בקודש לנסוע למסעות שונים‪ ,‬והיה מתלווה אליו ר'‬ ‫יעקב פיש‪ ,‬וכאשר הגיעו לפרשת דרכים היה תמיד מורה לאן לפנות‪ .‬פעם שאלו‬ ‫ר' יעקב פיש מנין יודע את הדרכים‪ ,‬וענה לו הרה"ק מקאלוב‪ ,‬שנאמר (משלי יח‪,‬‬ ‫י) "מגדל עוז שם ה'‪ ,‬בו ירוץ צדיק ונשגב"‪ ,‬היינו שהוא רואה את שם הוי"ה כנגד‬ ‫פניו והוא לו כמגדל ומורה דרך‪ ,‬לפי אופן הארת שם הוי"ה כך יודע הצדיק להיכן‬ ‫ללכת‪ .‬עד כאן מדברי הרה"ק מקאלוב זיע"א‪ .‬וזהו "אשר אראך"‪ ,‬אמר הקב"ה‬ ‫לאברהם שכאשר יראה את שם הוי"ה‪ ,‬יידע כבר להיכן ללכת‪.‬‬ ‫נראה לבאר בדרך נוספת‪ ,‬על פי הידוע מספרים והביאו רבינו הקדוש זיע"א‬ ‫כמה פעמים באריכות‪ ,‬שבמקום שבו עובדים את השם יתברך הרי זה ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ואילו מקום שבו עובדים עבודה זרה להבדיל הוא בבחינת חוץ לארץ‪.‬‬ ‫והיינו שכאשר עובדים את ה' אפילו בחו"ל‪ ,‬מתחלף המקום ונעשה בבחינת ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬ולהיפך אם עובדים ח"ו ע"ז בתוך גבולות ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש לומר‪ ,‬שלכן לא אמר לו הקב"ה ללכת לארץ ישראל‪ .‬כי אם כן‪,‬‬ ‫הרי יש מקומות בתוך ארץ ישראל שנתחלפו ונעשו חוץ לארץ על ידי שעבדו‬ ‫בם ע"ז‪ ,‬ולא היה אברהם מוצא היכן היא ארץ ישראל‪ .‬לכן אמר לו הקב"ה "אשר‬ ‫אראך"‪ ,‬שאני אראה לך היכן היא ארץ ישראל באמת‪.‬‬ ‫[ובזה יש לבאר ביאור נפלא בלישנא דקרא לקמן בפרשתנו‪ ,‬שנאמר גבי אברהם‬ ‫ולוט "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו" (יג‪ ,‬ו) – דכיון שאברהם עסק בעבודת ה'‬ ‫וקיום מצוותיו‪ ,‬היה הוא בארץ ישראל‪ ,‬ואילו לוט היה בבחינת חוצה לארץ‪ ,‬ולכן‬ ‫לא יכלה הארץ לשאת את שניהם יחדיו‪ ,‬דהיינו שלא היה אפשרי שיהיו שניהם‬ ‫באותו מקום‪ ,‬כי אם אברהם שם הרי הוא בבחינת ארץ ישראל ואינו נושא את‬ ‫לוט‪ ,‬וכן להיפך]‪.‬‬ ‫***‬ ‫במדרש רבה (פרשה לט) אמרו‪ ,‬ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו וליתן לו‬ ‫שכר על כל פסיעה ופסיעה‪.‬‬ ‫ונראה לומר בזה‪ ,‬דהנה אווירא דארץ ישראל‪ ,‬והעוסק בתורה בארץ ישראל‬ ‫זוכה להשגות גדולות‪ .‬ומעתה נדרש להוסיף גם במצוות‪ ,‬ועוד יותר מהשגתו‬ ‫בתורה‪ ,‬כדי שיהיה "מעשיו מרובין מחכמתו"‪ .‬ובמה יתקיים אפוא "מעשיו מרובין‬ ‫מחכמתו"‪ ,‬והלא בזמן ההוא עדיין לא היו מצוות התלויות בארץ? יש לומר שלכן‬ ‫פירשו רבותינו "ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה"‪ ,‬היינו שכל פסיעה נחשבת‬ ‫לו כמצוה נוספת‪ ,‬ועל ידי זה שפיר יהיו מעשיו מרובין‪[ .‬ואולי יש לומר מעין זה‬ ‫***** ג ******‬ ‫גם לפי מ"ש רש"י "ולתת לו שכר על כל דבור ודבור"‪ ,‬דכל דיבור נמנה כמצוה‬ ‫בפני עצמה]‪.‬‬ ‫הברכה בארץ ישראל דוקא‬ ‫לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ‪ . .‬והיה ברכה‬ ‫(יב‪ ,‬א‪-‬ב)‬ ‫הרמב"ן סבירא ליה שחיוב קיום המצוות הוא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ‬ ‫[ובזה מיישב הא דנשא יעקב ב' אחיות‪ ,‬כי היה זה בחו"ל]‪ .‬והנה הרמב"ם כ'‬ ‫שהפטור ממצוה אינו רשאי לברך עליה‪ ,‬וכגון אשה המקיימת מצות עשה שהזמן‬ ‫גרמא‪ ,‬לא תברך עליה [רמב"ם הל' ציצית פ"ג ה"ט‪ .‬אמנם להלכה לא קיי"ל בזה‬ ‫כהרמב"ם‪ ,‬ראה רמ"א סי' תקפ"ט ס"ו ובכמה מקומות‪ ,‬ובשו"ת מן השמים סי' א]‪.‬‬ ‫ומדברי שניהם יחד עולה‪ ,‬שבהיות אבותינו בחו"ל לא יכלו לברך על קיום‬ ‫המצוות‪ ,‬שהרי היו פטורים מהן‪ .‬ולפי זה מתפרש הכתוב כמין חומר – "לך לך ‪.‬‬ ‫‪ .‬אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬ושם תקיים את המצוות כדינן‪ ,‬ואזי תוכל אף לברך על‬ ‫קיום המצוות‪" ,‬והיה ברכה"‪.‬‬ ‫הגאולה בזכות החסד‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב‪ ,‬ב)‬ ‫כתב הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זיע"א‪ ,‬שהגאולה העתידה תבוא בזכות‬ ‫הצדקה וחסד שיעשו ישראל בדור הגאולה‪ .‬והגם שיש להם גם זכויות רבות של‬ ‫תורה ותפילה‪ ,‬מכל מקום הזכות שמחמתה תבוא הגאולה היא דוקא צדקה וחסד‬ ‫(וראה רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י ה"א‪ :‬אין ישראל נגאלין אלא בצדקה)‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמרו בגמ' (פסחים קיז‪ ,‬א)‪ ,‬א"ר שמעון בן לקיש ואעשך לגוי גדול‬ ‫זהו שאומרים אלקי אברהם‪ ,‬ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק‪ ,‬ואגדלה שמך‬ ‫זהו שאומרים אלקי יעקב‪ ,‬יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין‬ ‫ואין חותמין בכולן – שחתימת הגלות תלויה במדתו של אברהם דוקא‪ ,‬שהיא‬ ‫כידוע חסד‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ולבאר בזה עפ"י מה ששמעתי מרביה"ק זיע"א‪ ,‬שדיבר בקדשו‬ ‫בראש השנה תשכ"ח אודות הגאולה העתידה‪ ,‬ומדוע זאת לא הביא הקב"ה את‬ ‫הגאולה בדורותיהם של צדיקים גדולים כמו בדורו של האר"י או בדורו של‬ ‫הבעש"ט הק'‪ .‬וביאר לפי הידוע מדברי חז"ל שהקב"ה מקיים בעצמו את המצוות‬ ‫שמצווה את ישראל לקיים; והנה במצות צדקה הדין הוא‪ ,‬שככל שהעני הוא אביון‬ ‫יותר והרחמנות עליו גדולה יותר‪ ,‬כך מתקיימת יותר מצות הצדקה‪ .‬ולכן המתין‬ ‫הקב"ה כביכול לדור ירוד יותר‪ ,‬כדי לקיים מצות צדקה בשלימות‪ .‬והאריך בענין‬ ‫זה כדרכו בקודש‪.‬‬ ‫***** ד ******‬ ‫[ונראה שזהו הדיוק בנוסח תפילת הימים הנוראים (בפיוט "וכל מאמינים") "הטוב‬ ‫ומיטיב לרעים ולטובים"‪ ,‬שדרכו של טוב להיטיב גם לרעים‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬להם‬ ‫הוא שלימות השפעת הטוב בתורת צדקה כנ"ל‪ .‬על דרך זה יש לבאר הלשון‬ ‫(בנוסח "אבינו מלכנו") "עשה עמנו צדקה וחסד" – עמנו דייקא‪ ,‬שדוקא מחמת גודל‬ ‫שפלותנו‪ ,‬הרי עי"ז תתקיים מצות הצדקה באופן היותר מובחר‪ .‬או יאמר לאידך‬ ‫גיסא‪ ,‬כיון שבמצות צדקה הדין הוא שבני ביתו קודמין‪ ,‬בכח זה אנו מבקשים‬ ‫מהקב"ה שיעשה עמנו‪ ,‬בחינת "בנים אתם לה' אלקיכם"‪ ,‬צדקה וחסד]‪.‬‬ ‫ויש לומר שזהו בדרך מדה כנגד מדה‪ ,‬שכאשר יעסקו ישראל בצדקה וחסד‪,‬‬ ‫אזי תתעורר גם למעלה מדת החסד‪ ,‬והקב"ה יעשה צדקה וחסד עם ישראל‬ ‫לגאלם מן הגלות‪.‬‬ ‫***‬ ‫עפ"י כל הנ"ל יתבאר גם מה שאומרים (בנוסח קדושת כתר) "הן גאלתי אתכם‬ ‫אחרית כבראשית"‪ .‬דהנה מבואר בספרים‪ ,‬מה הטעם שברא הקב"ה את עולמנו‬ ‫זה השפל‪ ,‬דהלא יש לו עולמות רוחניים עד אין מספר‪ ,‬ומה חסר כביכול עד‬ ‫שנצרך דוקא עולם שפל כזה‪ .‬והביאור בזה הוא שהקב"ה הוא טוב‪ ,‬ומדת הטוב‬ ‫היא להיטיב לזולת‪ ,‬ולכן ברא הקב"ה את העולם הזה עם הנבראים הנמוכים שבו‪,‬‬ ‫שיוכל כביכול להביא לידי ביטוי את טובו וחסדו ולהיטיב עם הנבראים‪.‬‬ ‫[וכמו שדרשו הפסוק "בהבראם" – באברהם (ב"ר פי"ב‪ ,‬ט)‪ ,‬ופי' בספר התניא‬ ‫(אגה"ק סי' ה) שזה רומז למדת החסד‪ ,‬כי חסד לאברהם‪.‬‬ ‫ואגב הכי נראה לבאר הטעם שיום הדין נקבע ליום שבו נברא העולם – דכיון‬ ‫שבריאת העולם באה בשביל לבטא את טובו וחסדו‪ ,‬אם כן כאשר ביום זה דן‬ ‫הקב"ה את הברואים תתעורר מדת החסד ותגבור על המקטרגים‪.‬‬ ‫גם יומתק לפי זה מאמר חז"ל (ברכות ז‪ ,‬ב) "מיום שברא הקב"ה את העולם לא‬ ‫היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון"‪ .‬דכיון שאברהם‬ ‫עצמו מדת היא מדת החסד‪ ,‬לכן דוקא הוא הכיר את מלכותו של הקב"ה על‬ ‫העולם שגם היא באה כדי לבטא את מדת החסד‪ .‬ולכן אנו אומרים לפני התפילה‬ ‫"אדון עולם"‪ ,‬שכשם שתחילת הבריאה היתה מצד מדת הטוב והחסד‪ ,‬כך אנו‬ ‫מבקשים לעורר גם כעת את טובו וחסדו ית']‪.‬‬ ‫ונמצא שהן הגאולה השלימה והן בריאת העולם‪ ,‬שתיהן כרוכות בחסדו של‬ ‫הקב"ה‪ .‬וזהו "הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית"‪ ,‬דהיינו שהגאולה שתבוא‬ ‫באחרית הימים‪ ,‬עניינה הוא כמו הבריאה שב"בראשית"‪ ,‬חסדו ית'‪.‬‬ ‫חתימת הגלות בדרכו של אברהם‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב‪ ,‬ב)‬ ‫***** ה ******‬ ‫כבר הובא לעיל מה שדרשו חז"ל על הפסוק והיה ברכה – בך חותמין ואין‬ ‫חותמין בכולן‪.‬‬ ‫הנה אברהם אבינו ע"ה היה הראשון שפירסם את שמו של הקב"ה בין באי‬ ‫עולם (עי' רש"י בראשית כד‪ ,‬ז)‪ ,‬והיה הוא היחיד באמונתו ובדרכו נגד כל העולם (ראה‬ ‫ב"ר פמ"ב‪ ,‬ח‪ :‬ויגד לאברם העברי כו' כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד)‪.‬‬ ‫ולפי זה יתפרש "בך חותמין" – אשר בזמן דעקבתא דמשיחא לפני בוא משיח‬ ‫צדקנו‪ ,‬חתימת הגלות‪ ,‬תהיה הסתרה על התגלות הקב"ה בעולם‪ ,‬ויהיו כל ישראל‬ ‫דוגמת אברהם‪" ,‬בך"‪ .‬דהיינו שכל אחד יהיה כיחיד ואין איש אתו‪ ,‬והוא נדרש‬ ‫להתגבר על נסיונות שונים ומשונים באמונה ובעבודת ה'‪ ,‬כמו אברהם אבינו‪.‬‬ ‫(וראה עוד להלן על הפסוק (טו‪ ,‬ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה)‪.‬‬ ‫שתי ברכות טובות‬ ‫והיה ברכה ‪ . .‬ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב‪ ,‬ב‪-‬ג)‬ ‫במדרש רבה (פרשה לט) דרשו‪ :‬והיה ברכה קרי ביה בריכה‪ ,‬מה בריכה זו מטהרת‬ ‫את הטמאים אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫ובגמ' דרשו (יבמות סג‪ ,‬א)‪ ,‬אמר ר' אלעזר מאי דכתיב "ונברכו בך כל משפחות‬ ‫האדמה"‪ ,‬אמר ליה הקב"ה לאברהם שתי ברכות (כמו "מבריך את הגפן" – רש"י) טובות‬ ‫יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית‪.‬‬ ‫שתי דרשות אלו עולות בקנה אחד‪ ,‬כי תוכן שתיהן אחד‪ ,‬שאברהם אבינו היה‬ ‫מביא גרים ומכניסם תחת כנפי השכינה‪ ,‬וזהו מה שהיה מטהר את הטמאים‪.‬‬ ‫אני הוא ולא אחר‬ ‫ואברכה מברכיך (יב‪ ,‬ג)‬ ‫יתכן לפרש‪ ,‬שאברהם חשש ממה שבעתיד יצטרך יצחק לשאת את רבקה‪ ,‬ואזי‬ ‫תבוא דרכה השפעה אל זרעו מאביה לבן הרשע‪ ,‬שהרי כח הפועל ניכר בנפעל‪.‬‬ ‫כלפי כך הבטיח לו הקב"ה "ואברכה מברכיך"‪ ,‬היינו שאני אהיה מברך אותך ואת‬ ‫זרעך – הברכה וההשפעה תבוא ממני‪ ,‬ולא ח"ו מלבן הרשע וכיו"ב‪.‬‬ ‫רמז בפסוק להלכה‬ ‫ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב‪ ,‬ב‪-‬ג)‬ ‫פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים (פ"ד ה"ג)‪" ,‬הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם‬ ‫אב המון גוים נתתיך‪ ,‬הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה"‪.‬‬ ‫וכן מצינו במגן אברהם (סי' נג ס"ק יט) בביאור הטעם שגר יכול להיות שליח ציבור‪,‬‬ ‫דאברהם נקרא אב המון גויים‪.‬‬ ‫***** ו ******‬ ‫לפי זה יש לפרש הפסוק "ונברכו בך" כך‪ :‬זה ש"נברכו"‪ ,‬היינו שזה שבאפשרותם‬ ‫של הגרים‪" ,‬כל משפחות האדמה"‪ ,‬לברך [בנוסח המקובל לכל ישראל‪" ,‬אלקי‬ ‫אבותינו"] – הרי זה "בך"‪ ,‬בזכותך‪ ,‬שאתה נקרא אב המון גויים‪.‬‬ ‫מה לתבן את הבר‬ ‫וילך אתו לוט (יב‪ ,‬ד)‬ ‫הטעם שלקח אברהם עמו את לוט‪ ,‬יש לומר שהיה מייחל ומקווה שמא קדושת‬ ‫ארץ ישראל תשפיע על לוט ויעשה תשובה‪.‬‬ ‫אמנם ידוע הא דאיתא בספרים (תשבץ קטן ועוד‪ ,‬ובכמה מקומות בדברי יואל) שהחוטא‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬בפלטרין של מלך‪ ,‬הרי הוא גרוע הרבה מהחוטא סתם‪.‬‬ ‫שם הוי"ה בתפילת אברהם‬ ‫ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' (יב‪ ,‬ח)‬ ‫פירש רש"י‪ :‬נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן‪ ,‬והתפלל שם עליהם‪.‬‬ ‫והנה במסכת ראש השנה (יז‪ ,‬ב) מבואר הכפילות של שם ה' בי"ג מדות‬ ‫הרחמים‪ ,‬ה' ה' – אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם‬ ‫ויעשה תשובה‪ .‬ולפי זה מובן היטב שבלשון זו‪" ,‬ויקרא בשם ה'"‪ ,‬מורה הפסוק‬ ‫על תפילת אברהם על בניו לפני שחטאו‪.‬‬ ‫מדוע שונא מתנות יחיה‬ ‫למען ייטב לך בעבורך (יב‪ ,‬יג)‬ ‫פירש רש"י‪ :‬יתנו לי מתנות‪.‬‬ ‫וצריך עיון‪ ,‬שהרי "שונא מתנות יחיה"?‬ ‫והנה הפרישה (חו"מ סי' רמט) ביאר הטעם ששונא מתנות יחיה‪ ,‬לפי שהנוטל‬ ‫מתנה צריך להחניף לבריות נותנים לו ולבלתי הוכיחם‪ ,‬אף אם רואה שדרכיהם‬ ‫מקולקלים‪ ,‬ובזה ודאי גורם מיתה לעצמו; משא"כ המבזה ושונא המתנות‪ ,‬שאינו‬ ‫צריך להחניף לשום אדם‪.‬‬ ‫ועפ"ז נראה שאברהם ידע שפרעה אינו מקבל כלל מוסר‪ ,‬עד שאין תועלת‬ ‫להוכיח אותו על מעשיו‪ .‬ואם כן במצב כזה כבר ליתא לטעם האיסור להוכיח‪,‬‬ ‫ולכן לא נמנע אברהם מלקבל מתנות‪.‬‬ ‫אברהם הרגיש בקדושת שרה‬ ‫עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה (יג‪ ,‬ג)‬ ‫"א ֳהל ֹה" – בפסוק (יב‪ ,‬ח) "ויעתק משם ההרה‬ ‫הנה לעיל בפרשתנו גם כן נאמר ָ‬ ‫***** ז ******‬ ‫וגו'‪ ,‬ויט שם אהלה"‪ .‬ושם פירש רש"י‪ :‬אהלה כתיב [דהיינו‪ ,‬אע"פ שקוראים את‬ ‫האות למ"ד בחולם והוא לשון זכר‪ ,‬הרי לפי הכתיב בה"א לבסוף זהו לשון נקבה]‪,‬‬ ‫בתחלה נטע את אהל אשתו ואח"כ את שלו‪.‬‬ ‫מתוך כך עולה‪ ,‬שצדיקים מרגישים קדושת המקום‪ ,‬וכן בענייננו – אברהם‬ ‫הרגיש הקדושה באהל שרה ולכן שב לאותו המקום שבו היה בתחילה אהל שרה‪.‬‬ ‫קליפת רי"ב‬ ‫אל נא תהי מריבה ביני ובינך (יג‪ ,‬ח)‬ ‫כתב רבי שמשון מאוסטרופוליא זיע"א‪ ,‬שכל המחלוקות באות מקליפה‬ ‫הנקראת רי"ב‪ .‬ושם דז"ך (בגימטריא שם א־ל) מבטל את קליפת רי"ב‪ .‬וזהו שפתח‬ ‫"אל" – "אל נא תהי מריבה"‪ ,‬לבטל בכח שם א־ל‬ ‫אברהם דבריו אל לוט בתיבת ַ‬ ‫את קליפת רי"ב‪.‬‬ ‫ויש לומר שלכן לא היה הקב"ה מדבר עם אברהם כל זמן שלוט היה עמו (ראה‬ ‫רש"י יג‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫מה ראה אברהם?‬ ‫שא נא עיניך וראה (יג‪ ,‬יד)‬ ‫מבואר בספה"ק בהא דאמרו חכם עדיף מנביא‪ ,‬כי נביא הרי זה ענין של בחירה‪,‬‬ ‫ואינו יכול לנהוג אחרת מהבחירה‪ .‬משא"כ חכם יכול להבין ולהשיג בחכמתו‬ ‫אפילו דברים התלויים בבחירה‪.‬‬ ‫וכאשר הראה הקב"ה לאברהם כל מה שיהיה וכל מה שיבוא על בניו בכל‬ ‫הדורות הבאים עד ימות המשיח‪ ,‬נקט בלשון "שא נא עיניך וראה"‪ .‬דאע"פ שאינו‬ ‫יכול להוציא זאת כעת בפיו באופן של נבואה‪ ,‬על כל פנים יהיה זה אצלו בבחינת‬ ‫ראיה‪ ,‬כל מה שיהיה בגלות‪ ,‬כל החטאים וכו' וכיצד הקב"ה ישוב ויקרבם אליו‪.‬‬ ‫וזהו "שא נא"‪ ,‬שהגביה אותו כביכול להסתכלות וראיה הזו‪.‬‬ ‫והנה לגבי זמן הגאולה נאמר לבא לפומא לא גליא‪ .‬ויש לפרש‪ ,‬שהצדיקים‬ ‫הם בבחינת "לב"‪ ,‬שיודעים דברים הנסתרים‪ ,‬וזהו שאמר הקב"ה לאברהם שא נא‬ ‫עיניך וראה‪ ,‬היינו שיראה אפילו את זמן קץ הימים שאינו יכול לבוא בדיבור‪ ,‬אבל‬ ‫כיון שהצדיק הוא בחינת לב הרי זה נגלה אליו‪.‬‬ ‫עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות‬ ‫שא נא עיניך וראה (יג‪ ,‬יד)‬ ‫משמעות הלשון היא שלא רואה רק מה שגלוי לפניו כעת‪ ,‬אלא שצריך כביכול‬ ‫להגביה עיניו ולראות ראיה רחבה יותר‪ .‬ויש לומר שזה רומז למה שאמרו (ראה‬ ‫פסיקתא רבתי פ' שבת ור"ח‪ .‬יל"ש ישעי' רמז תקג) עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל‬ ‫***** ח ******‬ ‫הארצות‪ ,‬היינו שהראה לו הקב"ה גם את התוספת של ארץ ישראל שיקבלו הוא‬ ‫ובניו לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫סברות המחלוקת האם לומדין דין חזקה מאברהם‬ ‫קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (יג‪ ,‬יז)‬ ‫גרסינן בגמ' (ב"ב ק‪ ,‬א)‪ :‬תניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי‬ ‫ר' אליעזר וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק אמר ר' אלעזר מ"ט‬ ‫דר' אליעזר דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם‬ ‫משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו‪.‬‬ ‫והקשה הפרשת דרכים‪ ,‬מה שייך לדון בזה מדין חזקה‪ ,‬והלא בני נח אינם‬ ‫קונים בחזקה? אלא מכאן מוכח שהיה לאברהם דין ישראל‪.‬‬ ‫הגרעק"א מקשה על כך מדברי הרמב"ן‪ ,‬שכתב שעד שקיים אברהם אבינו‬ ‫מצות מילה היה לו דין בן נח‪.‬‬ ‫ונראה ליישב בשלושה דרכים‪:‬‬ ‫א) יתכן לומר שמ"ש הרמב"ן שהיה לאברהם דין בן נח‪ ,‬זהו דוקא בעת הייותו‬ ‫בחוץ לארץ‪ ,‬אבל בארץ ישראל היה לו דין ישראל‪.‬‬ ‫ב) י"ל שהטעם לדין זה שבן נח אינו קונה בחזקה‪ ,‬הוא כיון שהוא גברא אלים‪.‬‬ ‫וטעם זה כמובן לא שייך באברהם אבינו שהתנהג כל ימיו בדרך של "צדקה‬ ‫ומשפט"‪ ,‬ואף לא רצה לקבל מעפרון מתנת חינם‪ .‬וכיון שטעם הדין לא שייך בו‪,‬‬ ‫לכן יכל לקנות בחזקה‪.‬‬ ‫ג) הדין הוא שאע"פ שתיקנו חכמים שאין קונים במעות אלא במשיכה‪ ,‬מ"מ אם‬ ‫התנו ביניהם בהדיא שמעות יקנו‪ ,‬קנו (חו"מ סי' קצח ס"ה)‪ .‬ולפי זה י"ל שהוא הדין‬ ‫בקנין חזקה לגוי‪ ,‬דאם התנו הקונה והמקנה שייעשה הקנין ע"י חזקה‪ ,‬קונה‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לפרש מה שאמרו חכמים לר"א "התם משום חביבותא דאברהם‬ ‫הוא דקאמר ליה הכי" – דהם ג"כ מודים שאצל אברהם היה ההילוך כדי לקנות‬ ‫את הארץ‪ ,‬אלא שס"ל שאין להוכיח משם לסתם קונה‪ ,‬כי זהו דין מיוחד באברהם‬ ‫משום חביבותיה‪.‬‬ ‫***‬ ‫עוד יש לבאר בלשון הגמרא‪ ,‬דהנה להלן (יג‪ ,‬יז) אמר הקב"ה לאברהם "קום‬ ‫התהלך בארץ"; ופירוש "קום" יובן לפי מ"ש בפרשת חיי שרה גבי מערת המכפלה‬ ‫"ויקם שדה עפרון" (כג‪ ,‬יז)‪ ,‬ופירש רש"י תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד‬ ‫מלך – בדרך זו יש לפרש גם בפסוק דידן‪ ,‬שעל ידי שבא אברהם לארץ הקדושה‬ ‫וזכה להיכנס ולהרגיש בקדושת הארץ‪ ,‬נעשתה לו תקומה עוד יותר מכפי שהיה‬ ‫לפנ"ז‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬כיון שכפי שנתבאר לעיל‪ ,‬שבמקום שבו עובדים את השם‬ ‫יתברך הרי זה ארץ ישראל ואילו מקום שבו עובדים עבודה זרה להבדיל הוא‬ ‫***** ט ******‬ ‫בבחינת חוץ לארץ‪ ,‬נמצא שאברהם בהילוך זה העלה את אותו שטח מבחינת חוץ‬ ‫לארץ לבחינת ארץ ישראל‪ .‬וזהו חביבותיה דאברהם‪ ,‬שבזכות אמונתו ועבודתו‬ ‫את ה' היה בכוחו "להקים" ולהעלות את המקום לדרגת ארץ ישראל‪.‬‬ ‫הנהגת אברהם במלחמה בהתאם לשיטת רבא‬ ‫ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם (יד‪ ,‬יב)‬ ‫איתא בכתבי האריז"ל‪ ,‬שרבא (האמורא) נמשכה נשמתו מלוט‪ ,‬וזהו סוד "רכושו‬ ‫בן אחי"‪ ,‬ראשי תיבות רבא‪ .‬ובזה מובן מה ראה אברהם אבינו למסור נפשו עבור‬ ‫רכושו של לוט‪ ,‬כיון שמזה באה השפעת נשמתו של רבא‪.‬‬ ‫ויש להוסיף עוד כמה רמזים בזה‪:‬‬ ‫א) בגמ' פסחים (סד‪ ,‬ב)‪ :‬איתמר אביי אמר "ננעלו" תנן‪ ,‬רבא אמר "נועלין" תנן‪.‬‬ ‫מאי בינייהו‪ ,‬איכא בינייהו למסמך אניסא – אביי אמר "ננעלו" תנן‪ ,‬כמה דעיילו‬ ‫מעלו וסמכינן אניסא; רבא אמר "נועלין" תנן ולא סמכינן אניסא‪.‬‬ ‫והנה לפי רבא דסבירא ליה אין סמוכין על הנס‪ ,‬הוא הדין שאסור ליהנות‬ ‫ממעשה נסים‪ ,‬ולכן במלחמה זו שנועדה להציל את נשמת רבא‪ ,‬לא רצה אברהם‬ ‫ליהנות מהרכוש שקיבל בזכות הנס‪.‬‬ ‫ב) שם (קכ‪ ,‬א)‪ :‬אמר רבא‪ ,‬מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן‪ .‬ומאי שנא‬ ‫מרור‪ ,‬דכתיב "על מצות ומררים"‪ ,‬בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח‬ ‫ליכא מרור? – מצה נמי הא כתיב "על מצות ומררים"? מצה מיהדר הדר ביה קרא‬ ‫"בערב תאכלו מצות"‪.‬‬ ‫והנה מלחמת אברהם להציל את לוט היתה בפסח (עי' תרגום יונתן יד‪ ,‬יג‪ .‬וראה גם‬ ‫מדרש אגדה ברש"י יד‪ ,‬טו)‪ .‬ולכן הוציא מלכי צדק לחם ויין – מצות וארבע כוסות‪ .‬ולפי‬ ‫הנ"ל הדברים מתפרשים כמין חומר‪ ,‬שכיון שמלכי צדק ידע שכל המלחמה היא‬ ‫כדי שיוכל רבא לצאת מלוט‪ ,‬ורבא סבירא ליה שמצוה מן התורה לאכול מצה אף‬ ‫על גב דליכא פסח‪ ,‬מה מאד מתאים שנתן אז לאברהם מצה לקיים מצות אכילת‬ ‫מצה‪ ,‬אע"פ שלא היה אז קרבן פסח‪.‬‬ ‫ג) יש להתבונן‪ ,‬מפני מה מסר אברהם את נפשו ללכת בעצמו למלחמה‪,‬‬ ‫ולא שלח את אנשיו בלבד? אלא דאמרינן בגמ' קידושין (מא‪ ,‬א) מצוה בו יותר‬ ‫מבשלוחו‪ ,‬ומובא שם שרבא שרבא מלח שיבוטא לכבוד שבת‪ ,‬היינו שגם רבא‬ ‫סבירא ליה מצוה בו יותר מבשלוחו‪ .‬ולפי זה מובן‪ ,‬שכאשר נדרש מאברהם אבינו‬ ‫לעסוק בהצלת רבא‪ ,‬עסק בזה כדרכו של רבא‪ ,‬דמצוה בו יותר מבשלוחו‪.‬‬ ‫אברהם דאג למשיח העומד מזרע לוט‬ ‫כי נשבה אחיו (יד‪ ,‬יד)‬ ‫"נשבה אחיו" בגימטריא "משיח דויד" ("נשבה" עם הכולל בגימטריא משיח‪" ,‬אחיו"‬ ‫***** י ******‬ ‫בגימטריא "דויד" עם הכולל)‪ .‬והרמז בזה‪ ,‬שכיון שדוד עתיד היה לצאת מלוט‪ ,‬ובמילא‬ ‫גם מלך משיח שמבית דוד‪ ,‬הנה כאשר נשבה לוט‪ ,‬היה משיח בן דוד בסכנה‪.‬‬ ‫והצלת לוט היא בעצם הצלת משיח שיבוא מזרעו‪.‬‬ ‫ברכת הקב"ה וברכת אברהם‪ ,‬מי קודם‬ ‫והוא כהן לא־ל עליון (יד‪ ,‬יח)‬ ‫איתא בגמ' (נדרים לב‪ ,‬ב)‪ :‬אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל‪ ,‬ביקש הקב"ה‬ ‫להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן לא־ל עליון‪ ,‬כיון שהקדים ברכת אברהם‬ ‫לברכת המקום הוציאה מאברהם‪ ,‬שנאמר "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא־ל עליון‬ ‫קונה שמים וארץ‪ ,‬וברוך א־ל עליון"‪ .‬אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד‬ ‫לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם ‪ . .‬והיינו דכתיב והוא כהן לא־ל עליון‪ ,‬הוא כהן‬ ‫ואין זרעו כהן‪.‬‬ ‫ויש לתמוה מה עלה על דעתו של מלכי צדק‪ ,‬ומדוע באמת ברך את אברהם‬ ‫תחילה והקדים כבוד עבד לכבוד קונו?‬ ‫ונראה שמלכי צדק חשש שמא אינו ראוי להיות זה שמברך את הקב"ה‪ .‬ולשם‬ ‫כך ברך תחילה את אברהם‪ ,‬שהרי לאברהם נאמר (פרשתנו יב‪ ,‬ג) "ואברכה מברכיך"‪,‬‬ ‫ואם כן על ידי שיברך את אברהם יזכה לברכה מאת הקב"ה; ואזי‪ ,‬כאשר יהיה הוא‬ ‫עצמו בחינת "ברוך"‪ ,‬יהיה ראוי לברך את הקב"ה‪.‬‬ ‫והטעם ששללו ממנו את הכהונה‪ ,‬כי באמת היה ראוי כבר לפני זה‪ ,‬ולכן היה‬ ‫צריך להקדים את כבוד הקב"ה‪.‬‬ ‫בכל בזכות מכל‬ ‫ויתן לו מעשר מכל (יד‪ ,‬כ)‬ ‫בפרשת חיי שרה (כד‪ ,‬א) נאמר "וה' ברך את אברהם בכל"‪ ,‬ואמרו במדרש‪:‬‬ ‫באברהם כתיב וה' ברך את אברהם בכל בזכות ויתן לו מעשר מכל (בראשית רבה‬ ‫פמ"ג‪ ,‬ח‪ .‬ועל דרך זה בילקוט שמעוני רמז קו)‪.‬‬ ‫איתא בספה"ק‪ ,‬שיש שם קדוש תנ"י‪ ,‬אשר הוא מסוגל לגבור ולבטל עין הרע‪.‬‬ ‫יש לומר שמטעם זה קיים אברהם בשובו מן המלחמה "ויתן לו" – כי חשש מעין‬ ‫הרע‪ ,‬ו"יתן" אותיות תנ"י‪ ,‬ורצה להשתמש בשם קדוש זה להינצל מעין הרע‪.‬‬ ‫מתי כדאי לקחת את הרכוש‬ ‫ואם אקח מכל אשר לך (יד‪ ,‬כג)‬ ‫יש לבאר הטעם שלא רצה אברהם ליקח את הרכוש‪ ,‬דהנה איתא בכתבי‬ ‫האריז"ל‪ ,‬שהאנשים החוטאים שהיו לפני אברהם אבינו‪ ,‬כגון דור הפלגה וכו'‪,‬‬ ‫***** אי ******‬ ‫נתגלגלו לאחר מכן בבני ישראל שהיו בגלות מצרים‪ ,‬ונזדככו אותן הנשמות מן‬ ‫החטאים ע"י הגלות ושיעבוד מצרים‪ ,‬שיוכלו לקבל את התורה‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כיון שהיה זה לפני שיעבוד מצרים‪ ,‬ועדיין לא נזדככו נשמותיהם וכל שכן‬ ‫רכושם‪ ,‬לכן לא רצה אברהם ליהנות מזה‪.‬‬ ‫אבל הקב"ה הבטיח לו שלאחר שיעבוד מצרים – "אחרי כן יצאו ברכוש גדול"‬ ‫(פרשתנו טו‪ ,‬יד)‪ ,‬וזאת משום שאז כבר יהיה אחר הבירור והזיכוך של נפשותם וגם‬ ‫של רכושם‪ ,‬ושוב לא תהיה מניעה ליהנות מהרכוש‪.‬‬ ‫ולפי זה יתבאר מה שאמרו חז"ל (ברכות ט‪ ,‬א‪-‬ב)‪" ,‬אמר ליה הקב"ה למשה‪,‬‬ ‫בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי‬ ‫זהב‪ ,‬שלא יאמר אותו צדיק‪" :‬ועבדום וענו אותם" קיים בהם‪" ,‬ואחרי כן יצאו‬ ‫ברכוש גדול" לא קיים בהם"‪ – .‬דלכאורה מהי השייכות בין הדברים? אלא שלפני‬ ‫הנ"ל הענין מחוור‪ ,‬כיון שנתקיים "ועבדום וענו אותם" הרי שכבר נתבררו ונזדככו‪,‬‬ ‫ואם כן יכול כבר להתקיים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"‪ ,‬ואין טעם למנוע זאת‬ ‫עוד‪.‬‬ ‫חפצו של אברהם להשפיע לזרעו מדת החסד‬ ‫ויאמר אברם‪ ,‬אדנ־י אלקים מה תתן לי (טו‪ ,‬ב)‬ ‫יש לעיין מהי תוכן שאלת אברהם "מה תתן לי" ואיזה ספק היה לו בדבר‪ ,‬אחר‬ ‫שכבר הבטיח לו הקב"ה "שכרך הרבה מאד"?‬ ‫ונראה לומר דאין הכי נמי‪ ,‬אברהם ודאי האמין באמת ובתמים למה שהבטיח‬ ‫לו הקב"ה ולא הרהר אחריו‪ .‬אלא שההבטחה היתה "שכרך"‪ ,‬דהיינו שכר מצוה‪,‬‬ ‫ועלה בלבו של אברהם חשש‪ ,‬שמא בניו וזרעו אחריו לא יהיו ראויים לקבל‬ ‫השכר‪ .‬וזהו שביקש אברהם שיתן לבניו את מדת החסד‪ ,‬שעל ידי זה שיתנהגו‬ ‫בדרך החסד יהיו הם עצמם ראויים לשכר‪ .‬ענין זה נרמז בלשון שאמר אברהם‬ ‫"מה תתן לי"‪" ,‬לי" היינו המדה שלי – כידוע שמדתו של אברהם היא מדת החסד‬ ‫– וכאשר תתן להם "לי"‪ ,‬מדת החסד‪ ,‬ממילא יהיו הם ראויים לשכר‪.‬‬ ‫וזהו מה שאמר לו הקב"ה להלן (יז‪ ,‬ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך"‪ ,‬שאכן את‬ ‫המדה שלך – מדת החסד – אתן גם בזרעך אחריך‪.‬‬ ‫מעלת האמונה‬ ‫והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (טו‪ ,‬ו)‬ ‫לכאורה מה הרבותא‪ ,‬והלא אברהם היה ראש למאמינים‪ ,‬ובן שלוש הכיר את‬ ‫בוראו‪ ,‬ובודאי שיאמין‪.‬‬ ‫ונראה לבאר על פי מה שאמר הבעש"ט הק' לפני הסתלקותו‪ ,‬שמוכן לוותר על‬ ‫כל המדריגות וההשגות ואין רצונו אלא לעבוד את ה' באמונה פשוטה‪.‬‬ ‫***** בי ******‬ ‫וכן מצינו במשה רבינו‪ ,‬שביום מותו נסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה‬ ‫(רש"י דברים לא‪ ,‬ב)‪ ,‬ונאמר (דברים לד‪ ,‬ה) "וימת שם משה עבד ה'"‪ ,‬שהגם שהיה‬ ‫גדול הנביאים‪ ,‬וקיבל התורה בידיו מקב"ה ומסרה לישראל‪ ,‬וכל שאר מעלותיו‬ ‫הנפלאות – הנה השבח העיקרי שנשאר עמו במותו הוא היותו עבד פשוט של‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫וזהו מה שנאמר כאן אצל אברהם‪ ,‬ש"והאמין בה'"‪ ,‬האמונה הפשוטה כמו אצל‬ ‫עבד פשוט‪ ,‬זוהי הרבותא והחשיבות "ויחשבה לו צדקה"‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר דרך נוספת במה שהבאנו לעיל מחז"ל "בך חותמין"‪ ,‬ופירשנו‬ ‫זאת על זמן דעקבתא דמשיחא – שבזמן זה יהיו נסיונות גדולים‪ ,‬וכדי לעמוד‬ ‫בנסיונות ולעבוד את ה' באמת יהיה נדרש אמונה פשוטה‪" ,‬והאמין בה'"‪ .‬ובזה‪,‬‬ ‫באותה אמונה פשוטה שירשנו מאברהם‪ ,‬יהיו חותמין את הגלות ויזכו לקץ‬ ‫הפלאות ולגאולה השלימה‪.‬‬ ‫שם י"ה עדות לישראל‬ ‫ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (טו‪ ,‬יד)‬ ‫ראשי תיבות "י'צאו ב'רכוש ג'דול" – י'ב'ג' – בגימטריא שם י"ה‪.‬‬ ‫והרמז בזה‪ :‬בפרשת פינחס (כו‪ ,‬ה) כתב רש"י‪ :‬לפי שהיו האומות מבזין אותם‬ ‫ואומרים‪ ,‬מה אלו מתייחסין על שבטיהם‪ ,‬סבורין הם שלא שלטו המצריים‬ ‫באמותיהם כו'‪ .‬לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם‪ ,‬ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה‪ ,‬לומר‬ ‫מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם‪ .‬וזה הוא מפורש על ידי דוד "שבטי י"ה‬ ‫עדות לישראל"‪ ,‬השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם‪ .‬לפיכך בכולם כתב "החנוכי"‪,‬‬ ‫"הפלואי" וכו'‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש לבאר‪ ,‬שכאשר אמר הקב"ה לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא‬ ‫להם ועבדום" וכו' דאג אברהם מפני חשש זה‪ .‬וכלפי כך הזכיר לו הקב"ה ברמז‬ ‫שם י"ה‪ ,‬דהיינו ששם י"ה יעיד עליהם לשבטיהם‪.‬‬ ‫הקב"ה מייחד שמו על הנימולים‬ ‫והייתי להם לאלקים (יז‪ ,‬ח)‬ ‫איתא בזוה"ק‪ ,‬שבמילה נחתם הנימול בשמות הקדושים הוי"ה ושד־י‪ .‬וזהו‬ ‫שאומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעש"ט" – "כשם" רומז‬ ‫לשמות אלו‪ ,‬כי הוי"ה שד־י בגימטריא "שם"‪ ,‬וזהו שמייחלים שאר ה"שם" יישאר‬ ‫בו‪.‬‬ ‫לפי זה יש לפרש הפסוק "והייתי לכם לאלקים"‪ ,‬שעל ידי מצות מילה יהיו בו‬ ‫שמותיו של הקב"ה‪.‬‬ ‫***** גי ******‬ ‫אות ה' אצל אברהם‪ ,‬שרה‪ ,‬ואלקי הארץ‬ ‫שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה (יז‪ ,‬טו)‬ ‫איתא במדרש רבה (פרשה מז)‪ ,‬א"ר יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי‬ ‫נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם‪.‬‬ ‫יש לומר שהאות ה"א שנוספה בשמו של כל אחד מהם‪ ,‬רומז ל"אלקי הארץ"‪,‬‬ ‫שהרי אברהם ושרה הם אלו שהרגילו את שמו של הקב"ה בפי עובר ושב‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫רש"י (בראשית כד‪ ,‬ז) שלפניהם לא היה נקרא "אלקי הארץ"‪ .‬ובפרשתנו (יב‪ ,‬ה) כתב‬ ‫רש"י שאברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים‪.‬‬ ‫וכדי לבטא בשמם ענין זה נוספה לכל אחד מהם אות ה"א השייכת לעולם הזה‪,‬‬ ‫"אלקי הארץ"‪ ,‬על פי מאמר חז"ל (בראשית רבה פרשה יב) שהעולם הזה נברא בה"א‪.‬‬ ‫רמזים בלידת שרה‬ ‫וגם נתתי ממנה לך בן (יז‪ ,‬טז)‬ ‫ראשי תיבות "ו'גם נ'תתי מ'מנה" – ו'נ'מ' – בגימטריא צ"ו‪ .‬וכתב הרה"ק רבי‬ ‫שלום מבעלזא זיע"א שיש שני שמות קדושים המסוגלים לבנים‪ ,‬אנ"י‪ ,‬אל"ד; ושני‬ ‫שמות אלו יחד עולים בגימטריא גם כן צ"ו‪.‬‬ ‫עצם היום‬ ‫בעצם היום הזה נמול אברהם (יז‪ ,‬כו)‬ ‫רש"י פירש שזהו היום שמלאו לאברהם צ"ט שנה‪ .‬והקשה הרמב"ן‪ ,‬מה טעם‬ ‫להזכיר זאת‪.‬‬ ‫ויש לומר (לפי הדעה שאברהם נולד בפסח) – שכיון שבאותו היום מלאו לו צ"ט שנה‬ ‫נמצא שהיה זה בפסח‪ ,‬וכך בני ישראל כשיצאו ממצרים נימולו‪ .‬וזהו הרמז "אתה‬ ‫וזרעך אחריך" (יז‪ ,‬ט)‪ ,‬שאתה וזרעך באתם בברית באותו היום‪.‬‬ ‫***** די ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫דער הייליגער צדיק רבי אהרן מבעלז זי"ע‪ ,‬ווייסט מען אז עס איז געווען‬ ‫זייער זייער נפלאים מעשיו‪ ,‬ער איז געווען ממש א מלאך‪ ,‬איך האב געהערט‬ ‫פון מיין טאט'ן ע"ה‪ ,‬אז זיין שוויגער מאמע‪ ,‬ווען רבי ישכר דוב האט חתונה‬ ‫געהאט‪ ,‬איז זיין רעבעצן געווען אזוי ווי זיין מאמע‪ ,‬ער פלעגט דאך נישט צו‬ ‫עסן און שלאפן‪ ,‬ער האט זיך געפירט ממש למעלה משכל האנוש‪ ,‬האט זי אים‬ ‫געהייסן אז ער מוז זיך אראפ לייגן אינמיטן טאג אביסל‪ ,‬ער איז וואך געווען‬ ‫ממש פיר און צוואנציג שעה‪ ,‬האט זי אים געבעטן אז ער מוז זיך אראפ לייגן‪.‬‬ ‫איז געגאנגען דער בעלזער רב רבי אהרל'ע‪ ,‬און יעדע מאל ווען ער האט זיך‬ ‫אראפגעלייגט האט ער געזאגט אז די מאמע האט געהייסן‪ ,‬כיבוד אם‪ ,‬אז די‬ ‫מאמע האט געהייסן דארף מען דאך טון א מצווה דארף מען דאך טון וואס די‬ ‫מאמע זאגט‪ ,‬ס'איז דאך א מצווה‪ ,‬און ער האט געמאכט פארשידענע הכנות‪,‬‬ ‫און ס'האט געקנעט דויערן א לאנגע צייט‪ ,‬ס'האט געקענט דויערן א שעה פון‬ ‫הכנות‪ ,‬און נאך אלע הכנות האט ער זיך צום סוף אראפ געלייגט אפאר מינוט‬ ‫ווייל די מאמע האט דאך געהייסן שלאפן‪ ,‬און ער האט זיך זייער געפרייט אז ער‬ ‫האט מקיים געווען די מצווה‪.‬‬ ‫ס'איז אדורך געגאנגען אפאר טעג האט זי פארשטאנען אז ער לייגט צוליב‬ ‫דעם צו נאך מער עבודה‪ ,‬האט זי אים געזאגט אז זי איז מוחל אויף דעם‪ ,‬זי דארף‬ ‫מער נישט זאל זיך אראפלייגן‪.‬‬ ‫***‬ ‫דער טאטע רבי ישכר דוב ז"ל האט אים געהייסן גיין אויף אביסל וואקאציע‪,‬‬ ‫זיך גיין אפרועהן‪ ,‬האט ער זיך מיטגענומען אפאר מענטשן אין ער איז געפארן‬ ‫אויף א פלאץ שעפן גוטע לופט‪ ,‬ער איז געקומען דארט אויפן פלאץ איז‬ ‫פארשטייט זיך כדרכו בקודש‪ ,‬האט ער זיך איינגעשפארט אין שטוב אין געדינט‬ ‫דעם אויבערשטן פיר אין צוואנציג שעה‪ ,‬בכלל איז געווען א ענין אין בעלזא‬ ‫ביי רבי אהרל'ע צוצעמאכן די פענסטערס‪ ,‬ער פלעגט אריינגיין ביים דאווענען‬ ‫אין זיין חדר מיוחד און ער פלעגט זאגן מען זאל צומאכן די פענסטערס‪ ,‬ער‬ ‫איז געווען פארשפארט פיר אין צוואנציג שעה‪ ,‬די משמשים האבן אים געזאגט‪,‬‬ ‫דער טאטע האט דאך געהייסן נעמען פרישע לופט‪ ,‬האט ער געזאגט‪ ,‬אה‪ ,‬יא‬ ‫***** וט ******‬ ‫יא‪ ,‬א מצווה פון כיבוד אב‪ ,‬און ער האט אנגעהויבן מאכן הכנות‪ ,‬אין געעפנט‬ ‫די פענסטער‪ ,‬אין געזעצן דארט פינעף צען מינוט‪ ,‬און געזאגט‪ ,‬אה‪ ,‬דער טאטע‬ ‫האט געהייסן פרישע לופט‪ ,‬פרישע לופט‪ ,‬און אזוי האט ער זיך געפרייט אז ער‬ ‫האט מקיים געווען מצוות כיבוד אב‪ ,‬די גאנצע זאך איז געווען למעלה מהשגות‬ ‫אנוש‪.‬‬ ‫***‬ ‫ס'איז געווען‪ ,‬כ'האב געהערט פון מיין טאטן אין איך האב געהערט אויכט פון‬ ‫מיין פעטער‪ ,‬דודי החסיד המפורסם ביראת שמים ובחסידות ר' יהודה גרינוואלד‬ ‫משיירי כנסת הגדולה‪ ,‬האט ער דערציילט אז ער האט געהערט פון זיין טאטן‬ ‫וואס איז געווען א יושב אין בעלזא‪ ,‬האט ער געהערט נאך זאגן אז ס'איז געווען‬ ‫טאקע איינמאל אז די טאטע דער הייליגער רבי ישכר דוב זי"ע האט אים געלאזט‬ ‫רופן‪ ,‬ער האט אים פארגעווארפן פארוואס פירט ער זיך אזוי אויף‪ ,‬ער עסט נישט‬ ‫ער שלאפט נישט וכדומה וכדומה‪ ,‬די גאנצע עבודות‪ .‬האט ער געענטפערט די‬ ‫ווערטער‪ ,‬א פלא‪ ,‬דער זיידע דער הייליגער צדיק רבי יהושע'לע בעלזער זי"ע‬ ‫דער מיטעלע בעלזער רב האט אים געזאגט‪ ,‬אין עבדות ה' זאלסטו קיינעם נישט‬ ‫פרעגן נאר וואס דיין נשמה זאגט דיר‪ ,‬נאכאמאל‪ ,‬האט ער געזאגט אין עבדות ה'‬ ‫זאלסט צו קיינעם נישט פרעגן נאר וואס דיין נשמה זאגט דיר‪ .‬ממילא איז אלעס‬ ‫וואס ער טוט איז וואס דער אויבערשטעראויבערשטער זאגט אים‪ ,‬אין ער טוט‬ ‫גארנישט חוץ דעם וואס דער אויבערשטער זאגט אים‪.‬‬ ‫***‬ ‫ער האט מיר אויך געזאגט און איך כ'האב געהערט פון מיין טאטן אויכט‪ ,‬אז‬ ‫ווען היטלר ימ"ש איז ארויף געקומען אויף די ממשלה תרצ"ג‪ ,‬פלעגט ער זאגן אז‬ ‫דער רשע האט אים משנה געווען פון זיינע זמנים‪ ,‬ביז דעמאלטס איז ער געווען‬ ‫מער ווייניגער‪ ,‬ער פלעגט דאווענען אזוי ווי זיין טאטע געהעריג‪ ,‬זייט דעמאלטס‪,‬‬ ‫ס'האט אויסגעזען ווי א מלחמה אין עמלק מיט די קליפות‪ ,‬זייט דעמאלטס האט‬ ‫ער אנגעהויבן משנה זיין זמנים‪ ,‬ער האט געקענט דאווענען מוצאי שבת פון‬ ‫צופרי‪ ,‬אין צופרי האט ער געקנט האלטן ביי מנחה פון שלוש סעודות וכדומה‬ ‫וכדומה‪ ,‬ער איז געווען למעלה מהשגתינו‪ ,‬זי"ע‪ ,‬זאל ער מגין זיין אויפן דור‪.‬‬ ‫***‬ ‫ער האט טאקע געזאגט כ'האב דאס געהערט פון מיין טאטן אויך‪ ,‬אז די‬ ‫דערהויבענע חסידים‪ ,‬ער האט געהאט רבי ישראל משה מאנדל ע"ה‪ ,‬אין מיין‬ ‫פעטער רבי יודל וואס מ'האט פריער געשמועסט אויכט‪ ,‬אז מ'האט נישט‬ ‫געקענט פארן קיין בעלז צום רבי'ן ווען מ'האט געדארפט האבן א ישועה‪ ,‬האבן‬ ‫זיי געשריבן די קוויטל אין אריינגעלייגט אין א ספר אין אוועקגעלייגט אין לעדל‪,‬‬ ‫***** זט ******‬ ‫אין זיי זענען זיכער געווען אז דער צדיק איז מרגיש‪ ,‬אין זיי האבן טאקע געזען‬ ‫מעשים נפלאים‪.‬‬ ‫***‬ ‫די אמת איז אז היינט איז דא הסתרת פנים‪ ,‬אונז ווייס מען דאך פון דעם‪ ,‬אבער‬ ‫איך זאג דאך אז דער אויבערשטער איז מיט יעדע יוד‪ ,‬און אזויווי מ'האט פריער‬ ‫געשמועסט און כמה פעמים גערעדט דערפון‪ ,‬אז אין לנו שלם אלא שבירושלים‪,‬‬ ‫און די זכות פון די צדיקים בלייבט אויף אייביג לדורי דורות‪.‬‬ ‫***** זי ******‬ ‫מנחם משיב נפשי‬ ‫די תורה פון 'אשר אראך' פונעם הייליגן קאליבער זי"ע‪ ,‬ווען ער איז געפארן‬ ‫אויפן וועג‪ ,‬האט ער נישט געוואוסט פונעם וועג ביי די פרשת דרכים‪ ,‬פלעגט ער‬ ‫זען די שם הוי'‪ ,‬וויאזוי ס'האט אים געלויכטן די שם הוי'‪ ,‬דארט איז ער געגאנגען‪.‬‬ ‫האט ער צוגעברענגט א פסוק‪ ,‬אז אין פסוק שטייט 'מגדל עוז שם ה'‪ ,‬בו ירוץ‬ ‫צדיק ונשגב'‪ ,‬מגדל איז א טורעם‪ ,‬ס'ווייזט וואו‪ ,‬דאס איז 'מגדל עוז שם ה''‪ ,‬די‬ ‫'שם ה'' איז די 'מגדל'‪ ,‬וואס ווייזט וואו מ'דארף גיין‪ ,‬בו ירוץ צדיק ונשגב‪ ,‬אזוי‬ ‫קען ער לויפן‪ ,‬אזוי קען ער גיין‪.‬‬ ‫***‬ ‫שטייט די וואכעדיגע סדרה אויף אברהם אבינו‪ ,‬אז דער אייבערשטער האט‬ ‫זיך באוויזן פאר אים ווען ער איז אלט געווען פינעף און זיבעציג יאר‪ .‬אין אמת'ן‬ ‫שטייט שוין אין די גמרא‪ ,‬אז ביי אכט און פופציג יאר האט ער שוין מכיר געווען‬ ‫אין גרויסקייט פונעם הייליגן באשעפער‪ ,‬אבער דער אייבערשטער האט זיך נישט‬ ‫באוויזן פאר אים ביז נאך זיבעצן יאר שפעטער‪.‬‬ ‫דער פשט פון דעם איז‪ ,‬אז אברהם אבינו האט געדינט דעם אייבערשטן מיט‬ ‫אמונה פשוטה אן התגלות‪ ,‬אן דעם וואס דער אייבערשטער האט זיך באוויזן‬ ‫פאר אים כביכול‪ ,‬ער האט געדינט דעם אייבערשטן מיט א פשוט'ע תמימות‪,‬‬ ‫ער האט מכיר געווען‪ ,‬ער האט דערקענט אז ס'איז דא איינער וואס פירט די‬ ‫וועלט‪ ,‬נישט קיין שטיק פון דעם‪ ,‬די וועלט האט זיך נישט געמאכט פון זיך‬ ‫אליינס‪ ,‬און ער האט באטראכט די זון און די לבנה ביז ער איז געקומען צו א‬ ‫הכרה אז ה' אחד יחיד ומיוחד‪ ,‬ס'איז דא א באשעפער וואס ער פירט אלעס‪ ,‬און‬ ‫ער האט באשאפן אלעס‪ ,‬און ער פירט אלעס‪ ,‬ער האט געדינט דעם אייבערשטן‬ ‫מיט אמונה פשוטה‪.‬‬ ‫אין דאס איז פשט אין וואס שטייט שפעטער אין פסוק 'והאמין בה'‪ ,‬אברהם‬ ‫אבינו האט געגלייבט אין אייבערשטן‪' ,‬ויחשבה לו צדקה'‪ ,‬דער אייבערשטער‬ ‫האט עס גערעכנט פאר א גרויסע זאך‪ ,‬פאר א צדקה‪ ,‬פאר א חסד‪ ,‬פאר א גרויסע‬ ‫מדרגה‪.‬‬ ‫וואס איז פשט‪ ,‬אברהם אבינו דער גרויסער מאמין וואס ער האט מגלה‬ ‫געווען דעם אייבערשטנ'ס נאמען אויף די גאנצע וועלט‪ ,‬נאר מיר האבן פריער‬ ‫***** חי ******‬ ‫געשמועסט‪ ,‬אז די אמונה בעפאר דער אייבערשטער איז נתגלה געווען איז די‬ ‫גרעסטע עבודה וואס איז דא‪ ,‬אמונה פשוטה‪.‬‬ ‫א מענטש האט שכל‪ ,‬ער פארשטייט‪ ,‬די וועלט פירט זיך נישט פון זיך אליינס‪,‬‬ ‫א גרויסע וועלט‪ ,‬מעשה בראשית‪ ,‬מ'גיבט א קוק‪ ,‬אין סוף ואין ערך‪ .‬און יעדער‬ ‫מענטש עקסטער פאר זיך‪ ,‬ער גיבט א קוק אויף די גאנצע מהות‪ ,‬וויאזוי ס'גייט‪,‬‬ ‫איז ממש נישט קיין מעגליכע זאך מ'פארשטייט נישט‪ ,‬אפילו די גרעסטע חכמים‪,‬‬ ‫און גרעסטע חוקרים און אלע‪ ,‬אפילו אין היינטיגן דור די חכמי אומות העולם‪ ,‬זיי‬ ‫פארשטייען נישט וויאזוי דער מקור דערפון איז‪ ,‬וויאזוי ס'גייט‪ ,‬וויאזוי ס'ווערט‪,‬‬ ‫וויאזוי ס'ארבעט אונטער דעם‪.‬‬ ‫דער אמת איז‪ ,‬פון דעם קען מען פארשטיין אויכעט‪ ,‬ווי איך האב געהערט‬ ‫פונעם הייליגן רבי'ן זי"ע‪ ,‬וואס האט כמה פעמים גערעדט דערפון‪ ,‬ווען משיח‬ ‫וועט קומען אי"ה אין היינטיגן דור אין א דור שפל‪ ,‬וואס מ'זעט נישט קיין גרויסע‬ ‫התגלות ווי מ'האט געזען ביי פריערדיגע צדיקים‪ ,‬סיי געווען די הייליגע תנאים‪,‬‬ ‫אמוראים‪ ,‬נביאים‪ ,‬שפעטער די תלמידי הבעל שם טוב און דער אר"י הקדוש‪.‬‬ ‫אין היינטיגן דור‪ ,‬די גרעסטע חשיבות איז די אמונה פשוטה‪ ,‬ווי גרעסער די‬ ‫הסתרת פנים איז‪ ,‬און דעם איז מער די חשיבות‪ ,‬די גרויסקייט‪ ,‬די חשיבות פון‬ ‫עבודה‪ ,‬און צו דינען דעם אייבערשטן‪ ,‬און גלייבן אין באשעפער‪.‬‬ ‫אזוי ווי מ'האט געהערט פונעם הייליגן רבי'ן זי"ע יארן צוריק‪ ,‬אז היינט א‬ ‫איד וואס גלייבט אמת'דיג אין אייבערשטן‪ ,‬איז ער אזוי ווי א כהן גדול אין יום‬ ‫הקדוש‪ ,‬אזא מדרגה איז א יעדער איד‪ ,‬א פשוט'ער איד וואס גלייבט אין הייליגן‬ ‫באשעפער מיט עכטע אמונה פשוטה‪ ,‬דאס איז א גרעסערע מדרגה ווי אלע‬ ‫מדרגות‪ .‬אזוי ווי מ'האט כמה פעמים גערעדט דערפון‪ ,‬דער הייליגער בעל שם‬ ‫טוב זי"ע פאר ער איז אוועק פון דער וועלט האט ער געזאגט‪ ,‬רבונו של עולם‪,‬‬ ‫נעם מיר אוועק אלע מדרגות‪ ,‬איך וויל דיר דינען מיט א פשוט'ע אמונה‪ ,‬פשוט‬ ‫גלייבן‪ .‬ער האט זוכה געווען צו זען אלעס וואס טוט זיך אין הימל און אויף דער‬ ‫ערד‪ ,‬ער האט אלעס אוועקגעלייגט‪ ,‬ער האט געוואלט דינען דעם אייבערשטן‬ ‫פשוט‪ ,‬אמת'דיגע'ר עבד ה'‪ ,‬ווי אן עבד נאמן‪ ,‬ער גלייבט אינעם אייבערשטן‪ ,‬ער‬ ‫וויל גלייבן אינעם אייבערשטן מיט אמונה פשוטה‪.‬‬ ‫און מ'קען פארשטיין די חשיבות פונעם היינטיגן דור‪ ,‬שלמה המלך זאגט 'לא‬ ‫מחכמה שאלת על זה'‪ ,‬נישט פון חכמה פרעגסטו‪ ,‬דו מיינסט אז די פריערדיגע‬ ‫דורות זענען געווען גרעסער‪ ,‬ניין‪ ,‬פונקט פארקערט‪ ,‬דער היינטיגער דור איז‬ ‫מער א חשיבות‪ ,‬חשוב'ער אדער די פשוט'ע אידן דינען דעם אייבערשטן מיט‬ ‫אמונה פשוטה‪.‬‬ ‫דאס איז נאך מער‪ ,‬מ'דארף נאך מער פארשטיין‪ ,‬אז דער אייבערשטער האט‬ ‫אונז איבערגעגעבן אין אזא הסתרת פנים וואס איז דא היינט‪ ,‬דעם שפל'דיגן דור‪,‬‬ ‫דער אייבערשטער שיקט נישט קיין נסיונות פאר א מענטש מער ווי ער קען עס‬ ‫***** טי ******‬ ‫דערהייבן‪ .‬און א מענטש גייט דורך נסיונות וואס אלע גייען מיר דורך אין אזא‬ ‫דור ווי היינט‪.‬‬ ‫איז וועגן דעם וואס דער אייבערשטער גלייבט אין אונז און ער ווייסט אז‬ ‫פונקט פארקערט‪ ,‬די היינטיגע נשמות זענען אסאך חשוב'ער און גרעסער‪ .‬אז‬ ‫מ'טוט אזוי איבערגעבן אזא מענטש‪ ,‬אזא מין דור‪ ,‬אזא שפל'דיגער דור‪ ,‬אז‬ ‫מ'גלייבט‪ ,‬דער אייבערשטער גלייבט אין אונז כביכול‪ ,‬אז אונז זענען מיר גרייט‬ ‫צו גלייבן אין אים‪ ,‬אין אים צו דינען מיט א פשטות‪ ,‬מיט אמונה פשוטה‪ ,‬אפילו‬ ‫מיט דעם‪ ,‬אני מאמין‪ .‬און דאס איז א סימן אויף אונז‪ ,‬אז אונזערע נשמות זענען‬ ‫אסאך אסאך חשוב'ער און גרעסער מיט דעם וואס דער אייבערשטער האט אונז‬ ‫צוגעגעבן‪ ,‬ער גלייבט אין אונז אז אונז קענען מיר דאס דערהייבן‪ ,‬די פריערדיגע‬ ‫האבן נישט געקענט אפשר דערהייבן‪.‬‬ ‫דאס ווייזט אויף די חשיבות‪ ,‬א מענטש זאל נישט זיין געפאלן ביי זיך אז‬ ‫מ'זעט ער האט נסיונות‪ ,‬אדער הסתרת פנים‪ ,‬און ער וויל דאך עפעס זען א‬ ‫התגלות‪ ,‬ער וויל זען דעם הייליגן באשעפער‪ ,‬אזוי ווי ס'שטייט אז ס'איז געווען‬ ‫אין יציאת מצרים‪ ,‬הר סיני‪ ,‬און שפעטער אלע דורות‪ ,‬די צדיקים‪ ,‬זיי האבן זוכה‬ ‫געווען צו פארשטיין און זען‪ ,‬און אלעס איז געווען גרויסע זאכן‪ .‬דער אור החיים‬ ‫הקדוש זאגט‪ ,‬אז דער גרעסטער צער וואס איז דא אויף דער וועלט איז אז‬ ‫אונז האבן מיר נישט די זכיה צו הערן דעם דברי אלקים חיים כביכול דורך די‬ ‫נביאים‪ .‬אלע צייטן איז געווען‪ ,‬אז מ'האט געקענט וויסן פונקטליך וואס טוט‬ ‫זיך אין הימל‪ ,‬דער אייבערשטער האט געזאגט דורך די נביאים‪ ,‬געזאגט מוסר‪,‬‬ ‫און געגעבן חיזוק‪ ,‬און ס'איז געווען אלע זאכן וואס איז געווען‪ ,‬אליהו הנביא‬ ‫האט אראפגעברענגט א פייער פון הימל‪ ,‬אלע אידן און גאנצע וועלט האבן‬ ‫געזען אז ס'איז דא א באשעפער אויף דער וועלט‪ ,‬און היינט איז דא די אמונה‬ ‫פשוטה וואס אונז האבן מיר‪ ,‬דאס איז אונז דער גרעסטער חיזוק אז מ'האט‬ ‫אונז איבערגעגעבן אזא מין דור‪ ,‬אזא שפל'דיגער דור‪ ,‬איז דאך דאס א ראיה אז‬ ‫אונז וואס זענען דא איבערגעבליבן אז אונז זענען מיר גרייט דערצו‪ ,‬אונזערע‬ ‫נשמות זענען גרייט דערצו‪ .‬אונז גלייבן מיר און ווייסן מיר אז דער הייליגער‬ ‫באשעפער אליינס‪ ,‬אין די גרויסקייט פון דעם וואס משיח וועט קומען‪ ,‬וועט‬ ‫אונז באווייזן און דער אייבערשטער וועט זאגן‪ ,‬דאס זענען די מיינע די אמת'דיג‬ ‫געטרייע קינדער וואס האבן געגלייבט אין מיר אין די גרעסטע שפלות‪ ,‬אין די‬ ‫גרעסטע חשכות‪ ,‬ווי ס'איז טונקל‪ ,‬און דער אייבערשטער וועט אונז צוגעבן‪ ,‬דער‬ ‫אייבערשטער וועט אונז אויסלייכטיגן‪.‬‬ ‫און מ'בעט דעם אייבערשטן ס'זאל שוין זיין יראו עינינו וישמח ליבנו‪ ,‬מ'זאל‬ ‫אליין זען פון די שמחה‪ ,‬און זען וואס די עבודה וואס מ'האט געטון ווי חשוב‬ ‫עס איז געווען‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער זאל העלפן טאקע ס'זאל זיין הראנו ה' חסדך‪ ,‬דער‬ ‫***** כ ******‬ ‫אייבערשטער זאל שוין ארויסווייזן זיינע חסדים‪ ,‬און ארויסווייזן די חשיבות פון‬ ‫די אידישע קינדער אין היינטיגן דור‪ ,‬זאל מען איינזען‪ ,‬מ'זאל זען‪ ,‬און אזוי ווי‬ ‫משיח וועט קומען מ'וועט אוודאי זען די גרויסע חשיבות וואס אונז זענען מיר‬ ‫דורכגעגאנגען אין די לעצטיגע דורות‪.‬‬ ‫דער אייבערשטער זאל העלפן מ'זאל זוכה זיין צו זען בקרוב מתוך נחת ושמחה‬ ‫בריאות גופא הצלחה מיט בני חיי ומזוני רוויחי‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫אמרי מנחם‬ ‫משנים קדמוניות‬ ‫'אשר אראך' – בהארת שם הוי"ה‬ ‫ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר‬ ‫אראך (יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ולא מצאנו היכן הראה הקב"ה לאברהם את הארץ‪.‬‬ ‫ויתיישב על פי עובדא ששמעתי מאדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש‬ ‫זצ"ל‪ ,‬כי מנהגו בקודש של הרה"ק ר' יצחק אייזיק מקאליב זי"ע שהיה נוסע בדרך‪,‬‬ ‫עם חסידו המובהק ראש הקהל דקאליב רבי יעקב פיש זצ"ל‪ ,‬ורבי יעקב לא היה‬ ‫יודע את הדרך‪ ,‬ובכל פרשת דרכים שאל את הרה"ק מקאליב להיכן לפנות‪ ,‬והוא‬ ‫היה אומר לו לפנות לצד ימין או לצד שמאל‪.‬‬ ‫פעם אחת שאל רבי יעקב את רבו‪ ,‬מהיכן יודע הרבי את הדרכים‪ .‬השיבו‬ ‫הרה"ק מקאליב כי כתוב (משלי יח‪ ,‬י) מפורש הוא 'מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק‬ ‫ונשגב'‪ ,‬פירוש‪ ,‬שהצדיק יודע היכן לילך על פי הארת שם ה'‪.‬‬ ‫לפי עובדא נשגבה זו‪ ,‬יש לפרש 'אל הארץ אשר אראך' היינו בהארת שם הוי"ה‪.‬‬ ‫שאמר לו הקב"ה לאברהם‪ ,‬כי יצא לדרך ומשמים יראו לו היכן לפנות‪.‬‬ ‫אי אפשר ליטול ארץ ישראל בכח הזרוע‬ ‫ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר‬ ‫אראך (יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה‪ .‬אולם ב' מצוות מצינו שלא קיים כי‬ ‫אם לאחר שנצטוה במפורש מאת הקב"ה‪.‬‬ ‫והם‪ ,‬מצוות יישוב ארץ ישראל‪ ,‬שלא הלך עד אשר ציוה עליו הקב"ה 'לך לך'‪.‬‬ ‫ומצוות מילה‪ ,‬שלא מל עצמו עד שאמר לו הקב"ה למול עצמו‪.‬‬ ‫ויש לומר טעם ורמז בכך‪ ,‬כי בא לרמז להיסוד מוסד שבירר רביה"ק זי"ע‬ ‫בספריו הק' כי אי אפשר לבני ישראל ליטול את ארץ ישראל לחלקם ולשליטתם‬ ‫***** בכ ******‬ ‫בכחות עצמם‪ ,‬ורק אם מקבלים את ארץ ישראל במתנה משמיא‪ ,‬הרי ארץ ישראל‬ ‫נתונה לישראל‪ ,‬אך אם באו ישראל ונטלו אותה בכח הזרוע וללא רשות‪ ,‬אין ארץ‬ ‫ישראל נחשבת להם‪.‬‬ ‫ויש לומר שכנגד זה לא הלך אברהם אבינו בעצמו לארץ ישראל‪ ,‬שכן הקב"ה‬ ‫נתן לו את הארץ באופן שתהא שלו רק לאחר שהוא מקבלה במתנה משמים‪.‬‬ ‫ואף מצוות מילה‪ ,‬איתא שבזכותה קיבל אברהם אבינו את ארץ ישראל‪ ,‬ויש‬ ‫לומר כי זה הטעם שלא מל עצמו עד שנצטוה במפורש‪.‬‬ ‫וזהו שטענו רועי אברהם לרועי לוט‪ ,‬שאין לנו כח ליטול את ארץ ישראל בכח‬ ‫הזרוע‪ ,‬וכל עוד שלא נתנה לנו הקב"ה אין היא שלנו‪.‬‬ ‫'שכר על כל דבור ודבור' – שיהיו מעשיו מרובים‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר‬ ‫אראך (יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫וברש"י 'אשר אראך‪ .‬לא גלה לו הארץ מיד‪ ,‬כדי לחבבה בעיניו‪ ,‬ולתת לו שכר‬ ‫על כל דבור ודבור'‪.‬‬ ‫'אווירא דארץ ישראל מחכים'‪ ,‬ממילא איכא חשש‪ ,‬שמא יחכים האדם אך לא‬ ‫ירבה במעשים טובים‪ ,‬ותהא חכמתו מרובה ממעשיו‪ .‬לכך עצה עשה הקב"ה ונתן‬ ‫לבני ישראל הרבה מצוות התלויות בארץ‪ ,‬כדי שבארץ ישראל יעסקו בני ישראל‬ ‫במצוות הרבה‪.‬‬ ‫יש לפרש בכך הענין שהיה עם אברהם‪ ,‬שהלך אברהם אל ארץ ישראל‪ ,‬וחשש‬ ‫משום החכמה היתירה שיש בארץ‪ ,‬אשר עלולה להביאו לכדי חכמתו מרובה‬ ‫ממעשיו‪.‬‬ ‫מה עשה הקב"ה‪ ,‬לא גלה לו הארץ מיד‪ ,‬כדי לתת לו שכר על כל דבור ודבור‪,‬‬ ‫שבכך יהיו נחשבים לו מצוות הרבה‪ ,‬ויהיו מעשיו מרובים‪.‬‬ ‫אם אין לצדיק הרחבת הדעת הרי זה מזיק לבניו ולבני דורו‬ ‫ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר‬ ‫אראך‪ .‬ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'לך לך‪ .‬להנאתך ולטובתך‪ ,‬ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה‬ ‫לבנים‪ ,‬ועוד שאודיע טבעך בעולם'‪.‬‬ ‫סיפר מו"ר הרה"ק ר' מנחם שלמה מקאלוב זי"ע כי בשנים שהיה הרה"ק ר'‬ ‫ישכר דוב מבעלזא זי"ע דר בעיר ראצפערט בהונגריה‪ ,‬בשנות המלחמה‪ ,‬היה‬ ‫מגיע ביום ז' אדר לציון הרה"ק מקאליב זי"ע בעירה קאליב הסמוכה לראצפערט‪.‬‬ ‫והיה מתאכסן בבית שהיה דר בו הנגיד הצדיק רבי יעקב פיש זצ"ל ראש הקהל‬ ‫בעיר קאליב בשנות הרה"ק מקאליב‪ .‬והיה שם על הכותל מכתב בכלי זכוכית‬ ‫***** גכ ******‬ ‫מאת הרה"ק מקאליב‪ ,‬ובו כתוב בקשת הרה"ק מקאליב מאת קופת העיר שיתנו‬ ‫לו יותר מעות בכדי שיוכל לפרנס את בני ביתו כי הם רעבים ללחם‪.‬‬ ‫נענה ואמר הרה"ק מבעלזא דבר נורא‪ ,‬כי כעת הוא מבין מדוע לא היו לו‬ ‫להרה"ק מקאליב בנים כרצונו‪ ,‬ולא זכה מבנו לנחת רוח‪ ,‬כי אם אין להצדיק די‬ ‫מזון והרחבת הדעת‪ ,‬אזי אף שאכן לעצמו אין זה מזיק ופוגם‪ ,‬אך לבניו ולכל‬ ‫העולם הוא פוגע‪.‬‬ ‫ויש לומר שזהו שהתברך אברהם אבינו‪ ,‬שיהא לו הרחבת הדעת‪ ,‬וכך יהיו לו‬ ‫בנים טובים‪ ,‬ואף יהא טוב לכל העולם‪.‬‬ ‫חותם הקב"ה אמת במדת אברהם‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'והיה ברכה‪ .‬ואעשך לגוי גדול‪ ,‬זה שאומרים אלקי אברהם‪ ,‬ואברכך‪,‬‬ ‫שהו שאומרים אלקי יצחק‪ ,‬ואגדלה שמך‪ ,‬זהו שאומרים אלקי יעקב‪ ,‬יכול יההיו‬ ‫חותמין בכולן‪ ,‬תלמוד לומר והיה ברכה‪ ,‬בך חותמין ולא בהם'‪.‬‬ ‫כתב בקדושת לוי (לר"ה ד"ה ויכון) פירוש מה שאומרים 'ויכון בחסד כסאך ותשב‬ ‫עליו באמת'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬כי כשהקב"ה דן את עולמו בחסד‪ ,‬אזי יש קיום‪ ,‬וזהו 'באמת'‪ ,‬כי‬ ‫אמת הוא דבר הקיום‪ .‬אבל ח"ו כשהקב"ה דן כו'‪ ,‬אז הצדיקים שבדור יש להם כח‬ ‫לבטל‪ .‬וזהו 'מי מושל בי צדיק'‪ ,‬ונמצא כביכול אינו מתקיים כו'‪ ,‬אבל כשהקב"ה דן‬ ‫את עולמו בחסד‪ ,‬אז יש לו קיום ואין מי שיבטל‪ .‬וזהו 'ויכון בחסד כסאך ותשב‬ ‫עליו באמת'‪ ,‬כיון שכונן בחסד כסאך אז הוא באמת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה מדתו של אברהם אבינו‪ ,‬היא מדת החסד והרחמים‪ ,‬נמצא כי דוקא על‬ ‫ידי אברהם אבינו חתימת הקב"ה היא אמת וקיימת‪ ,‬כי 'כשהקב"ה דן את עולמו‬ ‫בחסד אז יש לו קיום ואין מי שיבטל'‪ .‬וזהו 'בך חותמין ולא בהם'‪ ,‬דוקא על ידי‬ ‫הנהגת מדת החסד‪ ,‬ולא בהנהגת מדת הגבורה שהיא מדתו של יצחק‪ ,‬או מדת‬ ‫התפארת שאינה חסד גמור‪ ,‬שהיא מדתו של יעקב‪.‬‬ ‫'בך חותמין' – טעם הגלות האחרונה‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'והיה ברכה‪ .‬ואעשך לגוי גדול‪ ,‬זה שאומרים אלקי אברהם‪ ,‬ואברכך‪,‬‬ ‫שהו שאומרים אלקי יצחק‪ ,‬ואגדלה שמך‪ ,‬זהו שאומרים אלקי יעקב‪ ,‬יכול יההיו‬ ‫חותמין בכולן‪ ,‬תלמוד לומר והיה ברכה‪ ,‬בך חותמין ולא בהם'‪.‬‬ ‫איתא בגמרא כי הטעם שישראל נמצאים בגלות הוא מפני שצריכים להתווסף‬ ‫עליהם נשמות גרים‪.‬‬ ‫ויש לרמז כן במאמר הקב"ה 'והיה ברכה' בך חותמין‪ ,‬שאברהם הוא היה 'אב‬ ‫המון גויים'‪ ,‬והוא האב לכל נשמות הגרים‪.‬‬ ‫***** דכ ******‬ ‫ו'בך חותמין' היינו בכחו‪ ,‬של קירוב גרים לשכינה‪' ,‬חותמין' ונשארים בגלות‬ ‫בעת עקבתא דמשיחא‪.‬‬ ‫'ונברכו בך' – כל נשמות גרים‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה‪ .‬ואברכה מברכיך ומקללך‬ ‫אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב‪ ,‬ב‪-‬ג)‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (יבמות סג‪' ).‬מאי דכתיב 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'‪ ,‬אמר‬ ‫ליה הקב"ה לאברהם‪ ,‬שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה‬ ‫העמונית‪' .‬כל משפחות האדמה'‪ ,‬אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות‬ ‫אלא בשביל ישראל'‪.‬‬ ‫יש לשלב ב' הפירושים בלשון 'ונברכו בך'‪' ,‬בריכה' ו'ברכה'‪ ,‬דהא דאמרו‬ ‫דמשפחות הדרות באדמה מתברכות בשביל ישראל‪ ,‬עולה על נשמות הגרים‬ ‫שהבריך הקב"ה אצל אברהם‪.‬‬ ‫ובמדרש (בר"ר לט‪ ,‬יא) אמרו ''והיה ברכה'‪ ,‬קרי ביה בריכה‪ ,‬מה בריכה זו מטהרת‬ ‫את הטמאים אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים'‪ .‬והוא כענין‬ ‫שנתבאר‪ ,‬שבאברהם אבינו נכללו נשמות הגרים‪ ,‬העתידים להיטהר‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה‪ ,‬דכל נשמות הגרים נכללים אצל אברהם אבינו אשר הוא היה‬ ‫עוסק בקירוב גרים ורחוקים לשכינה‪ ,‬וכך כתיב אצלו 'והנפש אשר עשו בחרן'‪,‬‬ ‫אשר בכחו מתקרבים רחוקים לשכינה‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בענין זה‪ ,‬הנה אומרים בזמירות שבת 'זרע אברהם אוהבו המאחרים‬ ‫לצאת מן השבת וממהרים לבוא'‪ ,‬ולכאורה מה שייכות יש לכך שאנו זרע אברהם‪,‬‬ ‫למה שאנו מאחרים להוציא את השבת‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהנה שישים רבוא אותיות יש בתורה וכל אחת מהן היא כנגד נשמה‬ ‫מישראל‪ .‬כמבואר בספה"ק (עי' ת"ז סט קיב‪ ;.‬ספר הגלגולים פ"ג; חסד לאברהם מעין שני‬ ‫נהר יח)‪ ,‬וכן כתב באור החיים הק' על הפסוק (דברים ד‪ ,‬ד) 'והוא מה שאמר הכתוב‬ ‫(דברים לב‪ ,‬ט) 'כי חלק ה' עמו'‪ ,‬הרי כי חלק אחד הם ישראל משם הוי"ה ב"ה'‪.‬‬ ‫בישמח משה (פר' תשא) איתא עוד כי ששים רבוא שבתות יש‪ ,‬וכל שבת ושבת‬ ‫היא כנגד נשמה אחת מקרב ישראל‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬היכן רמוזים נשמות הגרים‪.‬‬ ‫ואיתא בספרים כי הם מרומזים בתגים שבספר תורה‪.‬‬ ‫ועדיין קשה‪ ,‬היכן הם מרומזים בשבתות‪ .‬והתשובה לזה‪ ,‬שלכך מוסיפים‬ ‫תוספת שבת‪ ,‬שהיא כנגד הגרים‪.‬‬ ‫וזהו 'זרע אברהם אוהבו'‪ ,‬כנגד הגרים שהם זרע 'אב המון גוים'‪ ,‬זה אברהם‬ ‫אבינו שה' אמר לו 'ונברכו בך'‪ ,‬שכל הנשמות הק' של הגרים יהיו נשפעים‬ ‫ומתברכים ממנו‪' ,‬המאחרים לצאת מן השבת'‪ ,‬הם מרומזים כנגד תוספת שבת‪.‬‬ ‫***** הכ ******‬ ‫'ונברכו בך' – ברכת גרי הצדק בהבאת ביכורים‬ ‫ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות בכורים ה"ג) וז"ל‪ ,‬הגר מביא וקורא‪ ,‬לפי שנאמר לאברהם‬ ‫'אב המון גויים נתתיך' (בראשית יז‪ ,‬ה)‪ ,‬הרי הוא אב לכל העולם כולו שנכנסים תחת‬ ‫כנפי השכינה‪ ,‬ולאברהם היתה השבועה תחילה שיירשו בניו את הארץ‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לדברי הרמב"ם יש לפרש הפסוק 'ונברכו בך כל משפחות האדמה'‪ ,‬לרבות את‬ ‫ברכת הגרים בהבאת בכורים‪ ,‬שעל ידי אברהם הם מביאים וקוראים‪.‬‬ ‫'ונברכו בך' – אמירת 'אלקי אברהם'‬ ‫ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (ברכות מ‪' ):‬כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה'‪ .‬וכתבו התוס'‬ ‫'אבל אלקי אברהם הוי כמו מלכות‪ ,‬דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם‬ ‫שהודיע מלכותו'‪.‬‬ ‫זה יש לרמז בפסוק 'ונברכו בך'‪ ,‬שבאמירת 'אלקי אברהם' בברכה‪ ,‬הוי הברכה‬ ‫ברכה ויצא ידי חובת אמירתה‪.‬‬ ‫'ויצאו ללכת' – לקיים מצוות 'לך לך'‬ ‫ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען (יב‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫כתב בספר המקנה (קידושין לא‪ .‬ד"ה אינו יודע) כי יש ללמוד מכך שאברהם אבינו‬ ‫עזב את אביו תרח והלך לארץ ישראל‪ ,‬כי ההליכה מארץ ישראל לחוץ לארץ‬ ‫דוחה כיבוד אב‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כלל הוא בהא דמצוה דוחה מצוה‪ ,‬דהוא דוקא כאשר הוא 'בעידנא'‬ ‫היינו שהמצוה מתקיימת מיד‪ .‬נמצא‪ ,‬כי היה אברהם צריך לקיים כבר בעת שעוזב‬ ‫את אביו תרח מצוות ה'‪.‬‬ ‫ולכך אמר הכתוב 'ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען'‪ ,‬שהיציאה‬ ‫וההליכה היו במצוה‪ ,‬כמו הביאה לארץ‪ .‬שכך אמר לו הקב"ה 'לך לך'‪ ,‬והליכה‬ ‫בכלל‪.‬‬ ‫בכח התורה של אבינו אבינו יהא נח לכבוש לפני בניו‬ ‫ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (יב‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫'הנגבה' הוא רמז לתורה‪ .‬על דרך שאמרו חז"ל (ב"ב כה‪' ):‬הרוצה שיחכים ידרים'‪.‬‬ ‫ויש לומר כי אברהם אבינו התחזק בתורה‪ ,‬ועשה זה על מנת שיקל על בני‬ ‫ישראל לכבוש את ארץ ישראל‪ .‬וכן אמרו בגמרא (ב"ב ק‪ ).‬כי אברהם אבינו הלך‬ ‫בארץ 'כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו'‪.‬‬ ‫***** וכ ******‬ ‫והוא על פי מה שכתב הערבי נחל (פר' שלח דרוש ב) בהא דכתיב (שופטים א יא‪ ,‬יג)‬ ‫'ושם דביר לפנים קרית ספר ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי‬ ‫לו את עכסה בתי לאשה וילכדה עתניאל בן קנז'‪ .‬ו'אשר יכה‪ ...‬ולכדה' והוא כפל‬ ‫לשון‪ ,‬ודרשוהו חז"ל (עי' תמורה טז‪ ).‬דאלו שי"ן הלכות שנשתכחו בימי אבלו של‬ ‫משה והחזירן עתניאל מפלפולו‪ .‬ומקשה שבאים חז"ל ומוציאים הכתוב לגמרי‬ ‫מפשטו‪.‬‬ ‫וכותב בשם חכם אחד (כ"ה באמרי פנחס שער א חלק הנביאים בשם המגיד ממעזריטש)‬ ‫וז"ל‪ ,‬כי הענין כך הוא‪ ,‬כי מה שכבשו ישראל את הארץ שלא כדרך הטבע היינו‬ ‫לפי שהתורה היא דפוס העולם‪ ,‬ובתורה נברא העולם (בר"ר א‪ ,‬א; זוהר ח"א רד‪,).‬‬ ‫וארץ ישראל הוא אדוק בתורה וכל חלק ממנה חיותה הוא מחלק תורה המתיחס‬ ‫אליה‪ ,‬וכאשר קבלו ישראל התורה וקיימוה נמצא כל חיות ארץ ישראל היה בידם‪,‬‬ ‫לזאת כבשוה בלי עמל ויגיעה‪ .‬והנה נודע (זוהר ח"א כ‪ ):‬כי שם כל דבר הוא החיות‬ ‫והפנימיות של אותו דבר‪' ,‬כי נפש חיה הוא שמו' (בראשית ב‪ ,‬יט)‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב‬ ‫כי כשהגיעו אל יושבי דביר‪ ,‬ושם דביר לפנים דייקא‪ ,‬ר"ל שם של דביר החיות‬ ‫והפנימיות שלו הוא קרית ספר‪ ,‬ואמרו רז"ל אלו ש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו‬ ‫של משה‪ ,‬שזהו היה החיות של אותו המחוז‪ ,‬ממילא בהגיעם לשם תשש כחם‬ ‫ולא יכלו לכבוש‪ ,‬בהיות לא היה בידם החיות של אותו המחוז‪ ,‬לכן אמר כלב אשר‬ ‫יכה את קרית ספר‪ ,‬דהיינו שיחזיר ההלכות מפלפולו‪ ,‬וממילא ולכדה שילכד העיר‬ ‫אח"כ‪ .‬והנה נודע (ע' זוהר ח"ג עג‪ ).‬דאורייתא וישראל כולא חד‪ ,‬כי ס' ריבוא אותיות‬ ‫לתורה הם ס' ריבוא נשמות (עי' ת"ז סט קיב‪ ;.‬ספר הגלגולים פ"ג; חסד לאברהם מעין שני‬ ‫נהר יח)‪ ,‬וכל נשמה יש לה אחיזה בחלק התורה המתיחס אליה‪ ,‬ומטעם זה נחלקה‬ ‫הארץ לאנשים בגורל ברוח הקודש כי כל אחד מישראל לפי חלק חיות התורה‬ ‫שיש בו לקח חלק הארץ המתיחס לאותו חלק התורה‪ ,‬ולבאי הארץ נתחלקה‪,‬‬ ‫שמיד בהגיע האדם בחיותו ונשמתו לארץ ישראל זכה תיכף בחלקו בארץ ישראל‬ ‫שהוא מתיחס לנשמתו בסוד עול"ם שנ"ה נפ"ש‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כך גם אברהם‪ ,‬הלך בחלקי התורה שכנגד ארץ ישראל וכך כבש את ארץ‬ ‫ישראל אף ברוחניות‪.‬‬ ‫ובענין דברי הערבי נחל‪ ,‬יש לבאר האיך תתפשט ותתרחב ארץ ישראל לעתיד‬ ‫לבוא כאשר יבוא מלך המשיח‪ ,‬דכך איתא דארץ ישראל היא ארץ הצבי‪ ,‬שעתידה‬ ‫להתפשט‪ .‬והביאור בזה יש לומר‪ ,‬דהנה בימינו אנו בזמן הגלות אין אנו משיגים‬ ‫כל חלקי התורה‪ ,‬ולעתיד לבוא 'תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות'‪ ,‬הרי יתבארו‬ ‫חלקים בתורה‪ ,‬וכנגד אותם חלקים שכעת איננו יודעים אותם ובביאת המשיח‬ ‫נדע אותם‪ ,‬יתרחב ארץ ישראל‪.‬‬ ‫וכתיב (ישעיה יא‪ ,‬ט) 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים'‪ ,‬ויש לומר‬ ‫שהוא כענין שנתבאר‪ ,‬שלעתיד לבוא יתרבו השגות התורה‪ ,‬וממילא תתרבה‬ ‫***** זכ ******‬ ‫השליטה בארץ ישראל‪ ,‬וזהו 'ומלאה הארץ דעה'‪ ,‬שהארץ תתמלא ותתפשט בגלל‬ ‫שתתמלא בדעה את ה'‪.‬‬ ‫אברהם אבינו קרא והתפלל בכח שם 'הוי"ה' שלפני החטא‬ ‫ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' (יב‪ ,‬ז)‬ ‫וברש"י 'ויבן שם מזבח‪ .‬נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן‪ ,‬והתפלל‬ ‫שם עליהם'‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא כי מה שנאמר בי"ג מכילין דרחמי 'ה' ה''‪ ,‬הכוונה אני ה' קודם‬ ‫שיחטא ואני ה' לאחר שיחטא‪.‬‬ ‫ונראה כי אברהם אבינו עמד במקום הזה והתפלל על בניו קודם הזמן שיחטאו‪,‬‬ ‫והכח שהיה לו לעורר רחמים על החטא העתיד לבוא‪ ,‬קודם שהוא אירע‪ ,‬משום‬ ‫שם 'ה'‪.‬‬ ‫וזהו 'ויקרא בשם ה''‪ ,‬היינו שקריאתו היתה בכח שם ה'‪.‬‬ ‫הטעם שלקח אברהם מתנות מפרעה וממלך סדום מיאן ליטול‬ ‫ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות‬ ‫וגמלים (יב‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫מפרעה הסכים אברהם אבינו ליטול מתנות‪ ,‬אך ממלך סדום לא הסכים‬ ‫אברהם‪ ,‬ואמר 'אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך' (יד‪ ,‬כג)‪ .‬ויש‬ ‫להבין מאי שנא‪.‬‬ ‫ויש לומר דכתב הפרישה (חו"מ סימן רמט ס"ק ה) לבאר הטעם מדוע 'שונא מתנות‬ ‫יחיה'‪' ,‬משום שדעת האדם להוט אחר קבלת המתנות בסברו שיחיה על ידי‬ ‫המתנות לנפשו ולנפש ביתו‪ ,‬על כן כתב שאדרבא הבוטח בהשם ושונא המתנות‬ ‫יחיה‪ .‬גם יש לומר שכתן כן כדי לשמוע מכלל ההן הלאו לפי שהנוטל מתנה צריך‬ ‫להחניף לבריות הנותנים לו ולבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים'‪.‬‬ ‫להטעם הראשון‪ ,‬מפני הבטחון בה'‪ ,‬יש לומר דמפרעה לא חשש אברהם ליקח‬ ‫מפני שידע שאין פרעה נותן לו אלא משום העונש שבא עליו‪ ,‬ובזה אדרבה‪ ,‬הרי‬ ‫הוא רואה מכך את השגחת הקב"ה‪ .‬אך מסדום חשש אברם לקחת כדי שלא‬ ‫יסבור שעל ידו העשיר‪.‬‬ ‫ולהטעם השני‪ ,‬כדי שלא ימנע מקבל המתנה להוכיח את הנותנים‪ ,‬יש לומר ד‬ ‫דמפרעה לא חשש אברהם ליקח‪ ,‬משום שידע שהוא נפרד ממנו וכבר לא יצטרך‬ ‫להוכיחו‪ ,‬אך ממלך סדום חשש אברהם ליקח מפני שהוא צריך להוכיחם‪ ,‬שהיו‬ ‫רעים וחטאים לה' מאוד‪.‬‬ ‫***** חכ ******‬ ‫בנס הצלת לוט אזיל אברהם בשיטת רבא‬ ‫ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות‬ ‫וגמלים (יב‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫מפרעה הסכים אברהם אבינו ליטול מתנות‪ ,‬אך ממלך סדום לא הסכים‬ ‫אברהם‪ ,‬ואמר 'אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך' (יד‪ ,‬כג)‪ .‬ויש‬ ‫להבין מאי שנא‪.‬‬ ‫בגמרא מסכת פסחים (סד‪ ):‬נחלקו אביי ורבא האם סומכין על הנס‪ .‬שיטת רבא‪,‬‬ ‫דאין סומכין על הנס‪ ,‬שיטת אביי דסומכין על הנס‪.‬‬ ‫נראה להעמיד הדין האם מותר להנות ממעשי נסים‪ ,‬דהוא תלוי במחלוקת זו‪,‬‬ ‫דאי אמרינן דאסור לסמוך על הנס אף אסור להנות מן הנס‪ ,‬אך אם מותר לסמוך‬ ‫על הנס מותר להנות ממעשי נסים‪.‬‬ ‫והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל (שער הגלגולים הקדמה לו ד"ה ענין) לפרש הפסוק‬ ‫(פס' יב) 'ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם'‪ ,‬דלכאורה היה לכתוב לומר 'את‬ ‫לוט בן אחי אברם ואת רכושו'‪ .‬אלא לפי שהוא רמז ראשי תיבות של שם 'רבא'‪,‬‬ ‫ד'רכושו בן אחי' ר"ת רבא‪ .‬והוא רמז שבא אברהם להציל נפש רבא מן הקליפות‪.‬‬ ‫לפי זה יש לומר דדוקא במקום זה‪ ,‬אצל מלך סדום‪ ,‬שבא אברהם אליו להלחם‬ ‫בשביל להציל את נשמת רבא‪ ,‬אזיל אברהם אבינו ע"ה בשיטת רבא ונמנע מליטול‬ ‫מתנות שבאו אליו כתוצאה מהנס‪ ,‬כי כל המלחמה התנהלה מתוך נסים מופלאים‪,‬‬ ‫שכן לשיטת רבא אסור להנות ממעשי נסים‪.‬‬ ‫ממון שאינו כשר‬ ‫וילך למסעיו מנגב ועד בית אל (יג‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫וברש"י 'וילך למסעיו‪ .‬דבר אחר‪ ,‬בחזרתו פרע הקפותיו'‪.‬‬ ‫נראה כי אברהם אבינו ביקש לחלק וליתן לאחרים את המתנות שקיבל מפרעה‬ ‫בדוקא‪.‬‬ ‫משום שלא היה זה ממון כשר‪ ,‬שבא מן הרשעים‪ ,‬וביקש להיפטר מזה הממון‪.‬‬ ‫כי זו היא מדתם של הצדיקים אשר בארץ‪ ,‬לחשב אחר מקור הממון ולתור‬ ‫אחריו אם הוא ממקור כשר‪.‬‬ ‫ורביה"ק זי"ע היה מיוחד במדה זו‪ ,‬והיה מחשב בכל פרוטה ופרוטה מאין‬ ‫מקורה ולאיזה שימוש היא ראויה‪.‬‬ ‫ויסופר‪ ,‬כי פעם אחת נכנס יהודי יר"ש אחד לרביה"ק וביקש ממון‪ ,‬ורביה"ק‬ ‫נתן לו ממון מועט‪.‬‬ ‫היהודי אשר ראה כי על שלחן רבינו מונחים עשרות קוויטלעך ולצידם פדיונות‬ ‫***** טכ ******‬ ‫רבים מאוד‪ ,‬תמה מאוד‪ ,‬והעיז לשאול את רביה"ק מה זה אשר הוא נותן לו רק‬ ‫ממון מועט בזמן שיש לפניו כספים הרבה‪.‬‬ ‫השיבו רביה"ק‪ ,‬אכן ממון מהסוג אשר מונח לפני בשלחן יש לי הרבה‪ ,‬אך‬ ‫ממון מהסוג אשר ממנו רוצה אני ליתן לך יש לי אך מועט‪ ,‬ולפיכך נתתי לך רק‬ ‫ממון מועט‪.‬‬ ‫וכוונתו‪ ,‬כי רצה ליתן ליהודי זה ממון כשר ומהודר‪ ,‬שאין בו שום פגם‪ ,‬וממון‬ ‫מסוג כזה הוא נדיר וחשוב ביותר‪.‬‬ ‫אברהם אבינו חשש מלהכלים את לוט‬ ‫ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב‬ ‫בארץ‪ .‬ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי‬ ‫אנשים אחים אנחנו‪ .‬הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי (יג‪ ,‬ז‪-‬ט)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ויהי ריב‪ .‬לפי שהיו רועיו של לוט רשעים‪ ,‬ומרעים בהמתם בשדות‬ ‫אחרים‪ ,‬ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל'‪.‬‬ ‫כתב האור החיים הק' (יב‪ ,‬א) שלא נפרד אברהם תיכף מלוט 'שלא יכלימהו'‪ ,‬ורק‬ ‫כאשר מצא 'המצאה' האיך להיפרד באופן שלא יכלם לוט‪ ,‬אז נפרד‪.‬‬ ‫לפי זה יש לפרש מה שאמר אברהם ללוט‪ ,‬כי הנה רועי לוט טענו כי יש איבה‬ ‫בין אברהם ללוט ולכן הם נפרדים‪ ,‬ולא משום שהם חשודים על הגזל‪ ,‬על אברהם‬ ‫היה חושש מאוד שלא יאמרו אנשים שהוא אויב ללוט‪ ,‬והלא כל הסיבה מחמתה‬ ‫לא נפרדו עד היום היא משום שלא רצה להכלימו‪.‬‬ ‫לכך בא אל לוט ואמר לו במפורש‪ ,‬שאנו אנשים אחים ואין בינינו שום איבה‪,‬‬ ‫ואך בין רועינו יש מריבה‪ ,‬בענין גזל‪.‬‬ ‫לוט נפגם מכח הפועל שבנפעל‬ ‫ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב‬ ‫בארץ‪ .‬ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי‬ ‫אנשים אחים אנחנו‪ .‬הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי (יג‪ ,‬ז‪-‬ט)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ויהי ריב‪ .‬לפי שהיו רועיו של לוט רשעים‪ ,‬ומרעים בהמתם בשדות‬ ‫אחרים‪ ,‬ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל'‪.‬‬ ‫יש לבאר הטעם מדוע עד הכא לא נפרד אברהם אבינו מלוט‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬כי לוט נהיה רשע רק בתקופה ההיא‪ ,‬לאחר שרועיו הביאו לו גזל‪.‬‬ ‫וזהו משום הכלל של 'כח הפועל בנפעל'‪ ,‬שעל ידי ממון הגזל שאכל לוט‬ ‫נפגם ונשחת‪ ,‬וענין 'כוח הפועל בנפעל' מבואר בספה"ק אגרא דכלה (פר' שופטים)‬ ‫וזה לשונו‪ ,‬קבלתנו מרבותינו כח הפועל בנפעל‪ ,‬ממילא ממונו ורכושו של אדם‬ ‫***** ל ******‬ ‫שהאדם מסגלו על ידי מעשיו הנה יש בממון ורכוש ההוא כח הפועל‪ ,‬והאדם‬ ‫הכשר יקחנו לעצמו הנה יגרום לנפשו פעולת זרות כפי כח הפועל הנפשיי‬ ‫מבעלים הראשונים‪.‬‬ ‫ובהמשך דבריו מאריך בדבר אשר ראה בעיניו את ההיזק וההשפעה השלילית‬ ‫החמורה של הנאה ממון רשעים‪ ,‬ואלו דבריו‪ :‬ועתה אם עיני שכל לך תבין את‬ ‫אשר לפניך‪ ,‬אשר בעינינו ראינו כמה אנשי שם אשר פיתם היצר לתבוע חלקם‪,‬‬ ‫והשתדלו בפרנסתם לקבל ממון מכל אדם‪ ,‬ונשארו אחר כך כלים ריקים‪ ,‬כי הממון‬ ‫שסיגלו מבני בלי שם דבק בם ובנפשם וכיבתה השלהבת אש אשר בער בקרבם‬ ‫באהבת היוצר‪.‬‬ ‫עוד מביא הנהגת רבותינו הקדושים בענין ההנאה ממון זרים‪ ,‬וזה לשונו‪ ,‬ידוע‬ ‫מאנשי מעשה רבותינו הקדושים בעלי רוח הקודש כאשר בא לידם איזה ממון‬ ‫מאנשים בלתי הגונים לא רצו ליהנות ממנו‪ ,‬בכדי שלא יקנו קנין בנפשם מכח‬ ‫הפועל שבקרב הממון‪ ,‬וכבר היה לי פתחון פה לפני רבותינו בנידון זה‪ ,‬ואמרו לי‬ ‫שעכ"פ בממון כזה בבוא לידי האדם יראה האיש המקבל שיבא לידי איש אשר‬ ‫לא מבני עמינו הוא‪.‬‬ ‫אל תהא שליטה לקליפת רי"ב בכח שם אל‬ ‫ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב‬ ‫בארץ‪ .‬ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי‬ ‫אנשים אחים אנחנו‪ .‬הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי (יג‪ ,‬ז‪-‬ט)‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' שמשון מאוסטרופליא זי"ע כותב (ניצוצי שמשון בא) ששורש מידת‬ ‫הכעס והמריבה הוא הקליפה ששמה 'רי"ב'‪ .‬והשם שכנגד הוא 'דז"כ' שהוא‬ ‫בגמטריא שם 'אל'‪.‬‬ ‫ויש לפרש כי זהו שאמר אברהם 'אל נא תהי מריבה ביני וביניך'‪ ,‬היינו שלא‬ ‫תהא כח לקליפת רי"ב‪ ,‬על ידי שם 'אל'‪.‬‬ ‫אברהם אבינו המתין לסימן מן השמים כי הציל את הנשמות הקדושים‬ ‫הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי (יג‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫תמיהה היא על אברהם אבינו שלא נפרד מלוט הרשע עד לזמן ההוא‪.‬‬ ‫והיישוב‪ ,‬משום שנשמת דוד המלך ע"ה היתה גנוזה אצל לוט‪ ,‬שכן דוד נולד‬ ‫מרות המואביה‪ ,‬אשר מואב היה מצאצאי לוט‪ .‬ולא רצה אברהם להפרד מלוט‬ ‫משום שרצה להעלות ולהמשיך את הנשמה הגבוהה הגנוזה בו‪.‬‬ ‫עד שהגיעה העת בה החלו הרועים לריב ביניהם‪ ,‬הבין אברהם כי סימן הוא‬ ‫משמים כי עלה כבר בידיו לפעול את העלאת נשמת דוד המלך‪ ,‬ועל כן בא אל‬ ‫לוט ואמר לו 'הפרד נא מעלי'‪.‬‬ ‫***** אל ******‬ ‫חזקה דהתפשטות האדמה‬ ‫קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה (יג‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫בגמרא (ב"ב ק‪ ).‬נחלקו ב'הלך בה לארכה ולרחבה'‪ ,‬ר' אליעזר אומר שקנה מקום‬ ‫הילוכו‪ ,‬וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק‪ ,‬ונחלקו בענין שאמר‬ ‫הקב"ה לאברהם 'קום התהלך בארץ' דלר' אליעזר היינו לעשות חזקה‪ .‬ורבנן‪,‬‬ ‫'התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי‪ ,‬כדי שיהא נוח לכבוש לפני‬ ‫בניו'‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬כי אברהם אבינו 'התהלך בארץ לארכה ולרחבה'‪ ,‬היינו שעשה הכנה‬ ‫לבני ישראל‪ ,‬על ידי כח התורה‪ .‬והנה איתא כי בעת שישראל עושים רצונו של‬ ‫מקום ובזמן הגאולה‪ ,‬ארץ ישראל היא כארץ הצבי אשר מתפשטת וגדלה ביותר‪,‬‬ ‫ואך בזמן הגלות שטח ארץ ישראל מצטמצם‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬אברהם אבינו עשה הכנה לבני ישראל‪ ,‬ופעל 'לארכה ולרחבה'‪ ,‬פירוש‪,‬‬ ‫שארץ ישראל תתרחב כמו בזמן שישראל עושים רצונו של מקום‪.‬‬ ‫ונראה כי זהו שאמרו חכמים 'התם משום חביבותא דאברהם כדי שיהא נח‬ ‫לכבוש לפני בניו'‪ ,‬היינו שאברהם אבינו הלך שם והרחיב והגדיל את הארץ‬ ‫בהליכתו‪ ,‬וטוענים רבנן כלפי ר' אליעזר האיך יש ללמוד סתם חזקה דהילוך‪,‬‬ ‫מחזקה של הרחבת והגדלת שטח האדמה‪ ,‬ואכן אם היו רוצים ללמוד מכאן חזקה‬ ‫של הרחבת גבולי הארץ אפשר‪ ,‬אך הילוך סתם אין ללמוד‪.‬‬ ‫האיך קנה אברהם בחזקה‬ ‫קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה (יג‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫בגמרא (ב"ב ק‪ ).‬נחלקו ב'הלך בה לארכה ולרחבה'‪ ,‬ר' אליעזר אומר שקנה מקום‬ ‫הילוכו‪ ,‬וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק‪ ,‬ונחלקו בענין שאמר‬ ‫הקב"ה לאברהם 'קום התהלך בארץ' דלר' אליעזר היינו לעשות חזקה‪ .‬ורבנן‪,‬‬ ‫'התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי‪ ,‬כדי שיהא נוח לכבוש לפני‬ ‫בניו'‪.‬‬ ‫בפרשת דרכים (דרוש א ד"ה שו"ר) כתב להוכיח מדברי הגמרא שהיה לאברהם דין‬ ‫ישראל ולא דין עכו"ם‪ ,‬שכן קנין הילוך מהני מדין חזקה‪ ,‬והרמב"ם (פ"א מהלכות‬ ‫מכירה הי"ז) כתב דקנין חזקה לא מהני אצל עכו"ם‪ ,‬ומוכרח דהיה לאברהם דין‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫וברעק"א (הערות שם; כו"ח סי' ס"ד) תמה עליו‪ ,‬שכן אף להצד שהיה לאברהם דין‬ ‫ישראל לא היה זה אלא אחר המילה‪ ,‬ואילו מה שאמר לו הקב"ה קום התהלך‬ ‫היה קודם מילה‪.‬‬ ‫ויתכן ליישב‪ ,‬דכל מה דאיתא שלאברהם לא היה דין ישראל עד מילה לא היה‬ ‫***** בל ******‬ ‫אלא בחוץ לארץ‪ ,‬אך בשעה שבא לארץ ישראל יש לו דין ישראל‪ .‬והוא על פי‬ ‫מה דכתב הרמב"ן דהאבות הק' לא קיימו המצוות אלא בארץ ישראל‪.‬‬ ‫לפי זה מובן מה שאמר הקב"ה לאברהם 'קום התהלך בארץ'‪ ,‬דהוא בארץ‬ ‫ישראל אחר שמקיים את התורה‪.‬‬ ‫רמז שם משיח ושם דויד‬ ‫וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש‬ ‫מאות וירדוף עד דן (יד‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫הטעם שנלחם אברהם בכדי להציל את לוט‪ ,‬היה משום הנשמות הקדושות‬ ‫שהיו גנוזות בו‪ ,‬נשמת דוד המלך ונשמת מלך המשיח‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק 'נשבה' עם הכולל בגמטריא 'משיח'‪' .‬אחיו' בגימטריא 'דויד'‪,‬‬ ‫והוא שמו של דוד המלך כפי הכתיב בנ"ך‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ביקש להמשיך מדת החסד לבניו‬ ‫אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי‬ ‫מגן לך שכרך הרבה מאוד‪ .‬ויאמר אברם אדני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן‬ ‫משק ביתי הוא דמשק אליעזר (טו‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬דאחר ששמע אברהם את מאמר הקב"ה 'שכרך הרבה מאוד'‪ ,‬מה שאל‬ ‫שוב 'מה תתן לי'‪.‬‬ ‫ויש לומר כי הכוונה העמוקה שהיתה בדברי אברהם אבינו‪ ,‬שביקש להמשיך‬ ‫לבניו את מדתו מדת החסד‪ ,‬שיתנהג עמהם הקב"ה במדת החסד ובמדת הרחמים‪,‬‬ ‫ואף אם אינם ראויים ימשיך עליהם חסדים רבים‪.‬‬ ‫וזהו שאמר 'מה תתן לי ואני הולך ערירי'‪ ,‬היינו 'מה תתן לי'‪ ,‬מה שתתן לי‪,‬‬ ‫משום מה שאני ראוי וכדאי לזה‪ ,‬אינו שוה לי‪ ,‬כי כל כוונתי להמשיך לבני‬ ‫ולצאצאי חסדים אף אם אינם ראויים‪' .‬ואנכי הולך ערירי'‪ ,‬ואיני מותיר לבני את‬ ‫השפעת מדת החסד‪.‬‬ ‫השיבו הקב"ה כי 'אשר יצא ממעיך הוא יירשך' (פס' ד)‪ ,‬פירוש 'הוא'‪ ,‬היינו מדת‬ ‫החסד שלך‪' ,‬יירשך' תהא ירושה לבניך‪.‬‬ ‫בני ישראל אומרים אדון עולם להתעלות משליטת השרים‬ ‫ויאמר אדני אלקים במה אדע כי אירשנה (טו‪ ,‬ח)‪.‬‬ ‫אמרו בגמרא (ברכות ז‪' ):‬מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו‬ ‫להקב"ה אדון אלא עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון שנאמר (בראשית טו‪ ,‬ח)‬ ‫'ויאמר אדני אלקים במה אדע כי אירשנה''‪.‬‬ ‫***** גל ******‬ ‫בספר צבי וחמיד (ברכות שם) תמה מה הגדלות והחשיבות בלשון אדון‪ ,‬שכל‬ ‫העולם לא זכו לזה רק אברהם אבינו זכה לזה‪ ,‬לקרוא להקב"ה בשם אדון‪ .‬ומבאר‬ ‫על פי מה שאמרו בגמרא (קנו‪' ).‬אין מזל בישראל'‪ ,‬והקשו התוס' (שם)‪ ,‬דרש"י פירש‬ ‫אין מזל בישראל שאין להם שר למעלה‪ ,‬והאיך אפשר לומר כך‪ ,‬והא אמרינן (מו"ק‬ ‫כח‪' ).‬בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא‪ ,‬אלא במזלא תליא מילתא'‪ .‬והרי‬ ‫שיש מזל לישראל‪ ,‬והם מושגחים תחת שר‪ ,‬וההשפעה לבני ישראל היא על ידי‬ ‫ממוצע‪ .‬אכן אברהם אבינו‪ ,‬הוא זכה לזה‪ ,‬שהרי על הפסוק 'ויוצא אותו החוצה'‪,‬‬ ‫דרשו חז"ל שהוציא הקב"ה את אברהם אבינו למעלה מן הטבע והגדילו אפילו‬ ‫למעלה מן המלאכים‪ ,‬הרי שלא היה תחת שר‪.‬‬ ‫ומפרש שזוהי המעלה שהיתה לאברהם אבינו‪ ,‬שקרא להקב"ה אדון והיה מסור‬ ‫תחתיו בלבד‪ ,‬ולא תחת שום שר ומלאך‪.‬‬ ‫והגר"א זי"ע אומר דהטעם מדוע אומרים אדון עולם לפני תפילת שחרית‪,‬‬ ‫משום דתפילת שחרית נתקנה על ידי אברהם אבינו שהוא היה הראשון שקרא‬ ‫להקב"ה אדון‪.‬‬ ‫ויש לשלב ב' הענינים‪ ,‬מה שנתן הגר"א טעם לאמירת אדון עולם קודם קביעת‬ ‫שחרית משום שתפילת שחרית היא כנגד אברהם אבינו שקרא להקב"ה אדון‪ ,‬ומה‬ ‫שנתבאר דכוונת 'אדון' היינו תחת שליטת הקב"ה לבדו‪.‬‬ ‫דהנה קושיא גדולה יש על מצוות תפילה (עי' תוס' שבת קנו‪ .‬ד"ה אין) דהאיך יכולה‬ ‫תפילה להועיל ולהביא על האדם שפע בני חיי ומזוני‪ ,‬והרי קבעו חז"ל דבני חיי‬ ‫ומזוני אינם תלויים אלא במזל‪.‬‬ ‫אכן לפי מה שנתבאר דיש בחינה שבני ישראל נמסרים תחת הנהגת הקב"ה‬ ‫לבדו‪ ,‬ומעלים למעלה מכל המזלות והשרים‪ ,‬יש לומר דזוהי עבודת התפילה‪,‬‬ ‫דלפני שמתפללים צריכים להתעלות משליטת כל השרים והמזלות ולהימסר‬ ‫תחת הנהגת הקב"ה‪ .‬וזהו ענין אמירת אדון עולם קודם התפילה‪ ,‬שהוא לעורר‬ ‫בחינת 'אדון' שהוא למעלה מן המזל‪ ,‬ובחינה זו עורר אברהם אבינו והנחיל זה‬ ‫הכח לבני ישראל‪.‬‬ ‫אחר שהגר שמעה כי בנה פרא אדם חזרה לכבד את שרה‬ ‫ויבוא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה‪ ...‬והוא יהיה פרא אדם‬ ‫ידו בכל ויד כל בו (טז‪ ,‬ד‪-‬יב)‪.‬‬ ‫נראה כי דברי המלאך אל הגר הועילו שתשוב לבית אברהם‪ ,‬משום שהטעם‬ ‫אשר 'תקל גברתה בעיניה'‪ ,‬היה שחשבה שלאחר שהתברכה בבנים ולשרי אין‬ ‫בנים‪ ,‬מוכרח כי ההבטחה שניתנה לאברהם להוליד את העם הנבחר מתקיים בה‪,‬‬ ‫ועל כן זלזלה בשרי‪ ,‬כי חשבה את עצמה למעולה ממנה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬לאחר שאמר לה המלאך‪ ,‬כי בנה יהא 'פרא אדם'‪ ,‬הבינה כי הוא סתם ילד‬ ‫***** דל ******‬ ‫ולא הילד המיוחל‪ ,‬עליו הבטיח הקב"ה‪ .‬ושוב החשיבה את שרי אשר ממנה עתיד‬ ‫להיוולד הבן החשוב‪.‬‬ ‫'ותקל גברתה בעיניה' – בני ישראל קלים‬ ‫בעיני בני ישמעאל בחדשי העינים‬ ‫ויבוא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה (טז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫חודשי תמוז אב נקראים 'חדשי העינים'‪ ,‬שמרמזים על העיניים‪.‬‬ ‫ובחודשים אלו ניתן הרשות למשחית להשחית‪ ,‬והגויים שונאי ישראל‪ ,‬ובני‬ ‫ישמעאל מרעים ומזיקים לעם ה' בחדשים אלו ביותר‪.‬‬ ‫וכמה וכמה פורעניות קשות ארעו לישראל בחודשים אלו‪.‬‬ ‫והוא מרומז בפסוק 'ותקל גברתה בעיניה'‪ ,‬שבחודשים אלו מזלזלים בני‬ ‫ישמאעל בישראל ועושים בהם פרעות‪.‬‬ ‫'וגם' בכל‬ ‫וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן (יז‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫יש לפרש כוונת תיבת 'גם' היתירה‪.‬‬ ‫כי אמרו חז"ל שהיה לאברהם אבינו בת בשם 'בכל'‪.‬‬ ‫וזהו 'וגם'‪ ,‬היינו בנוסף לה‪.‬‬ ‫***** הל ******‬ ‫גליון זו מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי‬ ‫הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל‬ ‫אמי מורתי‬ ‫האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל‬