אמרי מנחם · Imrei Menachem — לך לך (2026-10-19)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
פרשת לך לך
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
פרשת לך לך
תענוג במצוה
לך לך (יב ,א)
כתב הלבוש (או"ח סי' מז) :ונ"ל שזה הטעם נכון למנהגינו שאנו מברכין בכל
בקר שתי ברכות על התורה ,כדי שתהא אחת נחשבת לברכה אחרונה על הלימוד
שלמד אתמול ,שלא היה יכול לברכה קודם לכן עד שיישן בינתיים דהוי השינה
הפסק והוי שפיר אחריה .ואין לומר שהיה יכול לברכה כשהפסיק ללמוד אתמול
כשהלך לישן ,דהא חייב להגות בה אפילו במטתו עד שישתקע בשינה.
ושם הביא לשון השואל ,שכתב בתו"ד כי אותן שתי ברכות – האחת היא ברכת
המצוה והאחת היא ברכת הנהנין ,כי הלימוד הוא הנאה.
ובדרך זו יש לפרש מה שכתב רש"י בפסוק דידן" :לך לך ,להנאתך ולטובתך".
– כאשר יהודי עוסק בקיום מצות בוראו ,הרי נוסף על המצוה שבזה גם הנאה
מרובה יש בזה" ,הנאתך וטובתך".
הילוך לצורך רבים
לך לך (יב ,א)
במדרש אמרו ,לך אני פוטר מכיבוד אב ואם .והאריך הפנים יפות לדון בזה,
מדוע נפטר אברהם ממצות כיבוד אב ואם.
אמנם נראה לבאר בפשיטות ,שהרי ע"י שאברהם התהלך בארץ לארכה
ולרחבה זכה בה והנחיל אותה לבניו ,ונמצא שמצות "לך לך" היתה מצוה דרבים,
ומצוה דרבים גוברת על מצות היחיד.
ואע"פ שהיציאה "מבית אביך" היתה לפני שהגיע לארץ ישראל ,ואם כן קיום
מצות "לך לך" לא הוה בעידנא דביטול מצות כיבוד אב ,וכיצד נדחית המצוה
שלא בעידנא? אלא שעל פי מה שאמרו במדרש רבה (פרשה לט) "למה לא גלה לו
כדי . .ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה" נמצא שכבר בתחילת ההליכה קיים
את המצוה ,ושפיר הוי בעידנא.
***** ב ******
ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה
אל הארץ אשר אראך (יב ,א)
יש להתבונן מדוע לא אמר הקב"ה להדיא "אל ארץ כנען" וכיוצא בזה.
שמעתי מאאמו"ר הרה"צ ר' מאיר ב"ר מנחם ז"ל ,כי הרה"ק רבי מנחם שלמה
מקאלוב זיע"א היה דרכו בקודש לנסוע למסעות שונים ,והיה מתלווה אליו ר'
יעקב פיש ,וכאשר הגיעו לפרשת דרכים היה תמיד מורה לאן לפנות .פעם שאלו
ר' יעקב פיש מנין יודע את הדרכים ,וענה לו הרה"ק מקאלוב ,שנאמר (משלי יח,
י) "מגדל עוז שם ה' ,בו ירוץ צדיק ונשגב" ,היינו שהוא רואה את שם הוי"ה כנגד
פניו והוא לו כמגדל ומורה דרך ,לפי אופן הארת שם הוי"ה כך יודע הצדיק להיכן
ללכת .עד כאן מדברי הרה"ק מקאלוב זיע"א .וזהו "אשר אראך" ,אמר הקב"ה
לאברהם שכאשר יראה את שם הוי"ה ,יידע כבר להיכן ללכת.
נראה לבאר בדרך נוספת ,על פי הידוע מספרים והביאו רבינו הקדוש זיע"א
כמה פעמים באריכות ,שבמקום שבו עובדים את השם יתברך הרי זה ארץ
ישראל ,ואילו מקום שבו עובדים עבודה זרה להבדיל הוא בבחינת חוץ לארץ.
והיינו שכאשר עובדים את ה' אפילו בחו"ל ,מתחלף המקום ונעשה בבחינת ארץ
ישראל ,ולהיפך אם עובדים ח"ו ע"ז בתוך גבולות ארץ ישראל.
ועל פי זה יש לומר ,שלכן לא אמר לו הקב"ה ללכת לארץ ישראל .כי אם כן,
הרי יש מקומות בתוך ארץ ישראל שנתחלפו ונעשו חוץ לארץ על ידי שעבדו
בם ע"ז ,ולא היה אברהם מוצא היכן היא ארץ ישראל .לכן אמר לו הקב"ה "אשר
אראך" ,שאני אראה לך היכן היא ארץ ישראל באמת.
[ובזה יש לבאר ביאור נפלא בלישנא דקרא לקמן בפרשתנו ,שנאמר גבי אברהם
ולוט "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו" (יג ,ו) – דכיון שאברהם עסק בעבודת ה'
וקיום מצוותיו ,היה הוא בארץ ישראל ,ואילו לוט היה בבחינת חוצה לארץ ,ולכן
לא יכלה הארץ לשאת את שניהם יחדיו ,דהיינו שלא היה אפשרי שיהיו שניהם
באותו מקום ,כי אם אברהם שם הרי הוא בבחינת ארץ ישראל ואינו נושא את
לוט ,וכן להיפך].
***
במדרש רבה (פרשה לט) אמרו ,ולמה לא גלה לו כדי לחבבה בעיניו וליתן לו
שכר על כל פסיעה ופסיעה.
ונראה לומר בזה ,דהנה אווירא דארץ ישראל ,והעוסק בתורה בארץ ישראל
זוכה להשגות גדולות .ומעתה נדרש להוסיף גם במצוות ,ועוד יותר מהשגתו
בתורה ,כדי שיהיה "מעשיו מרובין מחכמתו" .ובמה יתקיים אפוא "מעשיו מרובין
מחכמתו" ,והלא בזמן ההוא עדיין לא היו מצוות התלויות בארץ? יש לומר שלכן
פירשו רבותינו "ליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה" ,היינו שכל פסיעה נחשבת
לו כמצוה נוספת ,ועל ידי זה שפיר יהיו מעשיו מרובין[ .ואולי יש לומר מעין זה
***** ג ******
גם לפי מ"ש רש"י "ולתת לו שכר על כל דבור ודבור" ,דכל דיבור נמנה כמצוה
בפני עצמה].
הברכה בארץ ישראל דוקא
לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך . .והיה ברכה
(יב ,א-ב)
הרמב"ן סבירא ליה שחיוב קיום המצוות הוא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ
[ובזה מיישב הא דנשא יעקב ב' אחיות ,כי היה זה בחו"ל] .והנה הרמב"ם כ'
שהפטור ממצוה אינו רשאי לברך עליה ,וכגון אשה המקיימת מצות עשה שהזמן
גרמא ,לא תברך עליה [רמב"ם הל' ציצית פ"ג ה"ט .אמנם להלכה לא קיי"ל בזה
כהרמב"ם ,ראה רמ"א סי' תקפ"ט ס"ו ובכמה מקומות ,ובשו"ת מן השמים סי' א].
ומדברי שניהם יחד עולה ,שבהיות אבותינו בחו"ל לא יכלו לברך על קיום
המצוות ,שהרי היו פטורים מהן .ולפי זה מתפרש הכתוב כמין חומר – "לך לך .
.אל הארץ אשר אראך" ,ושם תקיים את המצוות כדינן ,ואזי תוכל אף לברך על
קיום המצוות" ,והיה ברכה".
הגאולה בזכות החסד
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב ,ב)
כתב הרה"ק רבי מאיר מפרימישלאן זיע"א ,שהגאולה העתידה תבוא בזכות
הצדקה וחסד שיעשו ישראל בדור הגאולה .והגם שיש להם גם זכויות רבות של
תורה ותפילה ,מכל מקום הזכות שמחמתה תבוא הגאולה היא דוקא צדקה וחסד
(וראה רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י ה"א :אין ישראל נגאלין אלא בצדקה).
וזהו מה שאמרו בגמ' (פסחים קיז ,א) ,א"ר שמעון בן לקיש ואעשך לגוי גדול
זהו שאומרים אלקי אברהם ,ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק ,ואגדלה שמך
זהו שאומרים אלקי יעקב ,יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והיה ברכה בך חותמין
ואין חותמין בכולן – שחתימת הגלות תלויה במדתו של אברהם דוקא ,שהיא
כידוע חסד.
ויש להוסיף ולבאר בזה עפ"י מה ששמעתי מרביה"ק זיע"א ,שדיבר בקדשו
בראש השנה תשכ"ח אודות הגאולה העתידה ,ומדוע זאת לא הביא הקב"ה את
הגאולה בדורותיהם של צדיקים גדולים כמו בדורו של האר"י או בדורו של
הבעש"ט הק' .וביאר לפי הידוע מדברי חז"ל שהקב"ה מקיים בעצמו את המצוות
שמצווה את ישראל לקיים; והנה במצות צדקה הדין הוא ,שככל שהעני הוא אביון
יותר והרחמנות עליו גדולה יותר ,כך מתקיימת יותר מצות הצדקה .ולכן המתין
הקב"ה כביכול לדור ירוד יותר ,כדי לקיים מצות צדקה בשלימות .והאריך בענין
זה כדרכו בקודש.
***** ד ******
[ונראה שזהו הדיוק בנוסח תפילת הימים הנוראים (בפיוט "וכל מאמינים") "הטוב
ומיטיב לרעים ולטובים" ,שדרכו של טוב להיטיב גם לרעים ,ואדרבא ,להם
הוא שלימות השפעת הטוב בתורת צדקה כנ"ל .על דרך זה יש לבאר הלשון
(בנוסח "אבינו מלכנו") "עשה עמנו צדקה וחסד" – עמנו דייקא ,שדוקא מחמת גודל
שפלותנו ,הרי עי"ז תתקיים מצות הצדקה באופן היותר מובחר .או יאמר לאידך
גיסא ,כיון שבמצות צדקה הדין הוא שבני ביתו קודמין ,בכח זה אנו מבקשים
מהקב"ה שיעשה עמנו ,בחינת "בנים אתם לה' אלקיכם" ,צדקה וחסד].
ויש לומר שזהו בדרך מדה כנגד מדה ,שכאשר יעסקו ישראל בצדקה וחסד,
אזי תתעורר גם למעלה מדת החסד ,והקב"ה יעשה צדקה וחסד עם ישראל
לגאלם מן הגלות.
***
עפ"י כל הנ"ל יתבאר גם מה שאומרים (בנוסח קדושת כתר) "הן גאלתי אתכם
אחרית כבראשית" .דהנה מבואר בספרים ,מה הטעם שברא הקב"ה את עולמנו
זה השפל ,דהלא יש לו עולמות רוחניים עד אין מספר ,ומה חסר כביכול עד
שנצרך דוקא עולם שפל כזה .והביאור בזה הוא שהקב"ה הוא טוב ,ומדת הטוב
היא להיטיב לזולת ,ולכן ברא הקב"ה את העולם הזה עם הנבראים הנמוכים שבו,
שיוכל כביכול להביא לידי ביטוי את טובו וחסדו ולהיטיב עם הנבראים.
[וכמו שדרשו הפסוק "בהבראם" – באברהם (ב"ר פי"ב ,ט) ,ופי' בספר התניא
(אגה"ק סי' ה) שזה רומז למדת החסד ,כי חסד לאברהם.
ואגב הכי נראה לבאר הטעם שיום הדין נקבע ליום שבו נברא העולם – דכיון
שבריאת העולם באה בשביל לבטא את טובו וחסדו ,אם כן כאשר ביום זה דן
הקב"ה את הברואים תתעורר מדת החסד ותגבור על המקטרגים.
גם יומתק לפי זה מאמר חז"ל (ברכות ז ,ב) "מיום שברא הקב"ה את העולם לא
היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון" .דכיון שאברהם
עצמו מדת היא מדת החסד ,לכן דוקא הוא הכיר את מלכותו של הקב"ה על
העולם שגם היא באה כדי לבטא את מדת החסד .ולכן אנו אומרים לפני התפילה
"אדון עולם" ,שכשם שתחילת הבריאה היתה מצד מדת הטוב והחסד ,כך אנו
מבקשים לעורר גם כעת את טובו וחסדו ית'].
ונמצא שהן הגאולה השלימה והן בריאת העולם ,שתיהן כרוכות בחסדו של
הקב"ה .וזהו "הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית" ,דהיינו שהגאולה שתבוא
באחרית הימים ,עניינה הוא כמו הבריאה שב"בראשית" ,חסדו ית'.
חתימת הגלות בדרכו של אברהם
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב ,ב)
***** ה ******
כבר הובא לעיל מה שדרשו חז"ל על הפסוק והיה ברכה – בך חותמין ואין
חותמין בכולן.
הנה אברהם אבינו ע"ה היה הראשון שפירסם את שמו של הקב"ה בין באי
עולם (עי' רש"י בראשית כד ,ז) ,והיה הוא היחיד באמונתו ובדרכו נגד כל העולם (ראה
ב"ר פמ"ב ,ח :ויגד לאברם העברי כו' כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד).
ולפי זה יתפרש "בך חותמין" – אשר בזמן דעקבתא דמשיחא לפני בוא משיח
צדקנו ,חתימת הגלות ,תהיה הסתרה על התגלות הקב"ה בעולם ,ויהיו כל ישראל
דוגמת אברהם" ,בך" .דהיינו שכל אחד יהיה כיחיד ואין איש אתו ,והוא נדרש
להתגבר על נסיונות שונים ומשונים באמונה ובעבודת ה' ,כמו אברהם אבינו.
(וראה עוד להלן על הפסוק (טו ,ו) והאמין בה' ויחשבה לו צדקה).
שתי ברכות טובות
והיה ברכה . .ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב ,ב-ג)
במדרש רבה (פרשה לט) דרשו :והיה ברכה קרי ביה בריכה ,מה בריכה זו מטהרת
את הטמאים אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים.
ובגמ' דרשו (יבמות סג ,א) ,אמר ר' אלעזר מאי דכתיב "ונברכו בך כל משפחות
האדמה" ,אמר ליה הקב"ה לאברהם שתי ברכות (כמו "מבריך את הגפן" – רש"י) טובות
יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה העמונית.
שתי דרשות אלו עולות בקנה אחד ,כי תוכן שתיהן אחד ,שאברהם אבינו היה
מביא גרים ומכניסם תחת כנפי השכינה ,וזהו מה שהיה מטהר את הטמאים.
אני הוא ולא אחר
ואברכה מברכיך (יב ,ג)
יתכן לפרש ,שאברהם חשש ממה שבעתיד יצטרך יצחק לשאת את רבקה ,ואזי
תבוא דרכה השפעה אל זרעו מאביה לבן הרשע ,שהרי כח הפועל ניכר בנפעל.
כלפי כך הבטיח לו הקב"ה "ואברכה מברכיך" ,היינו שאני אהיה מברך אותך ואת
זרעך – הברכה וההשפעה תבוא ממני ,ולא ח"ו מלבן הרשע וכיו"ב.
רמז בפסוק להלכה
ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב ,ב-ג)
פסק הרמב"ם בהלכות ביכורים (פ"ד ה"ג)" ,הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם
אב המון גוים נתתיך ,הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה".
וכן מצינו במגן אברהם (סי' נג ס"ק יט) בביאור הטעם שגר יכול להיות שליח ציבור,
דאברהם נקרא אב המון גויים.
***** ו ******
לפי זה יש לפרש הפסוק "ונברכו בך" כך :זה ש"נברכו" ,היינו שזה שבאפשרותם
של הגרים" ,כל משפחות האדמה" ,לברך [בנוסח המקובל לכל ישראל" ,אלקי
אבותינו"] – הרי זה "בך" ,בזכותך ,שאתה נקרא אב המון גויים.
מה לתבן את הבר
וילך אתו לוט (יב ,ד)
הטעם שלקח אברהם עמו את לוט ,יש לומר שהיה מייחל ומקווה שמא קדושת
ארץ ישראל תשפיע על לוט ויעשה תשובה.
אמנם ידוע הא דאיתא בספרים (תשבץ קטן ועוד ,ובכמה מקומות בדברי יואל) שהחוטא
בארץ ישראל ,בפלטרין של מלך ,הרי הוא גרוע הרבה מהחוטא סתם.
שם הוי"ה בתפילת אברהם
ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' (יב ,ח)
פירש רש"י :נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן ,והתפלל שם עליהם.
והנה במסכת ראש השנה (יז ,ב) מבואר הכפילות של שם ה' בי"ג מדות
הרחמים ,ה' ה' – אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם
ויעשה תשובה .ולפי זה מובן היטב שבלשון זו" ,ויקרא בשם ה'" ,מורה הפסוק
על תפילת אברהם על בניו לפני שחטאו.
מדוע שונא מתנות יחיה
למען ייטב לך בעבורך (יב ,יג)
פירש רש"י :יתנו לי מתנות.
וצריך עיון ,שהרי "שונא מתנות יחיה"?
והנה הפרישה (חו"מ סי' רמט) ביאר הטעם ששונא מתנות יחיה ,לפי שהנוטל
מתנה צריך להחניף לבריות נותנים לו ולבלתי הוכיחם ,אף אם רואה שדרכיהם
מקולקלים ,ובזה ודאי גורם מיתה לעצמו; משא"כ המבזה ושונא המתנות ,שאינו
צריך להחניף לשום אדם.
ועפ"ז נראה שאברהם ידע שפרעה אינו מקבל כלל מוסר ,עד שאין תועלת
להוכיח אותו על מעשיו .ואם כן במצב כזה כבר ליתא לטעם האיסור להוכיח,
ולכן לא נמנע אברהם מלקבל מתנות.
אברהם הרגיש בקדושת שרה
עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה (יג ,ג)
"א ֳהל ֹה" – בפסוק (יב ,ח) "ויעתק משם ההרה
הנה לעיל בפרשתנו גם כן נאמר ָ
***** ז ******
וגו' ,ויט שם אהלה" .ושם פירש רש"י :אהלה כתיב [דהיינו ,אע"פ שקוראים את
האות למ"ד בחולם והוא לשון זכר ,הרי לפי הכתיב בה"א לבסוף זהו לשון נקבה],
בתחלה נטע את אהל אשתו ואח"כ את שלו.
מתוך כך עולה ,שצדיקים מרגישים קדושת המקום ,וכן בענייננו – אברהם
הרגיש הקדושה באהל שרה ולכן שב לאותו המקום שבו היה בתחילה אהל שרה.
קליפת רי"ב
אל נא תהי מריבה ביני ובינך (יג ,ח)
כתב רבי שמשון מאוסטרופוליא זיע"א ,שכל המחלוקות באות מקליפה
הנקראת רי"ב .ושם דז"ך (בגימטריא שם א־ל) מבטל את קליפת רי"ב .וזהו שפתח
"אל" – "אל נא תהי מריבה" ,לבטל בכח שם א־ל
אברהם דבריו אל לוט בתיבת ַ
את קליפת רי"ב.
ויש לומר שלכן לא היה הקב"ה מדבר עם אברהם כל זמן שלוט היה עמו (ראה
רש"י יג ,יד).
מה ראה אברהם?
שא נא עיניך וראה (יג ,יד)
מבואר בספה"ק בהא דאמרו חכם עדיף מנביא ,כי נביא הרי זה ענין של בחירה,
ואינו יכול לנהוג אחרת מהבחירה .משא"כ חכם יכול להבין ולהשיג בחכמתו
אפילו דברים התלויים בבחירה.
וכאשר הראה הקב"ה לאברהם כל מה שיהיה וכל מה שיבוא על בניו בכל
הדורות הבאים עד ימות המשיח ,נקט בלשון "שא נא עיניך וראה" .דאע"פ שאינו
יכול להוציא זאת כעת בפיו באופן של נבואה ,על כל פנים יהיה זה אצלו בבחינת
ראיה ,כל מה שיהיה בגלות ,כל החטאים וכו' וכיצד הקב"ה ישוב ויקרבם אליו.
וזהו "שא נא" ,שהגביה אותו כביכול להסתכלות וראיה הזו.
והנה לגבי זמן הגאולה נאמר לבא לפומא לא גליא .ויש לפרש ,שהצדיקים
הם בבחינת "לב" ,שיודעים דברים הנסתרים ,וזהו שאמר הקב"ה לאברהם שא נא
עיניך וראה ,היינו שיראה אפילו את זמן קץ הימים שאינו יכול לבוא בדיבור ,אבל
כיון שהצדיק הוא בחינת לב הרי זה נגלה אליו.
עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות
שא נא עיניך וראה (יג ,יד)
משמעות הלשון היא שלא רואה רק מה שגלוי לפניו כעת ,אלא שצריך כביכול
להגביה עיניו ולראות ראיה רחבה יותר .ויש לומר שזה רומז למה שאמרו (ראה
פסיקתא רבתי פ' שבת ור"ח .יל"ש ישעי' רמז תקג) עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל
***** ח ******
הארצות ,היינו שהראה לו הקב"ה גם את התוספת של ארץ ישראל שיקבלו הוא
ובניו לעתיד לבוא.
סברות המחלוקת האם לומדין דין חזקה מאברהם
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (יג ,יז)
גרסינן בגמ' (ב"ב ק ,א) :תניא הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הילוכו דברי
ר' אליעזר וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק אמר ר' אלעזר מ"ט
דר' אליעזר דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם
משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו.
והקשה הפרשת דרכים ,מה שייך לדון בזה מדין חזקה ,והלא בני נח אינם
קונים בחזקה? אלא מכאן מוכח שהיה לאברהם דין ישראל.
הגרעק"א מקשה על כך מדברי הרמב"ן ,שכתב שעד שקיים אברהם אבינו
מצות מילה היה לו דין בן נח.
ונראה ליישב בשלושה דרכים:
א) יתכן לומר שמ"ש הרמב"ן שהיה לאברהם דין בן נח ,זהו דוקא בעת הייותו
בחוץ לארץ ,אבל בארץ ישראל היה לו דין ישראל.
ב) י"ל שהטעם לדין זה שבן נח אינו קונה בחזקה ,הוא כיון שהוא גברא אלים.
וטעם זה כמובן לא שייך באברהם אבינו שהתנהג כל ימיו בדרך של "צדקה
ומשפט" ,ואף לא רצה לקבל מעפרון מתנת חינם .וכיון שטעם הדין לא שייך בו,
לכן יכל לקנות בחזקה.
ג) הדין הוא שאע"פ שתיקנו חכמים שאין קונים במעות אלא במשיכה ,מ"מ אם
התנו ביניהם בהדיא שמעות יקנו ,קנו (חו"מ סי' קצח ס"ה) .ולפי זה י"ל שהוא הדין
בקנין חזקה לגוי ,דאם התנו הקונה והמקנה שייעשה הקנין ע"י חזקה ,קונה.
ולפי זה יש לפרש מה שאמרו חכמים לר"א "התם משום חביבותא דאברהם
הוא דקאמר ליה הכי" – דהם ג"כ מודים שאצל אברהם היה ההילוך כדי לקנות
את הארץ ,אלא שס"ל שאין להוכיח משם לסתם קונה ,כי זהו דין מיוחד באברהם
משום חביבותיה.
***
עוד יש לבאר בלשון הגמרא ,דהנה להלן (יג ,יז) אמר הקב"ה לאברהם "קום
התהלך בארץ"; ופירוש "קום" יובן לפי מ"ש בפרשת חיי שרה גבי מערת המכפלה
"ויקם שדה עפרון" (כג ,יז) ,ופירש רש"י תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד
מלך – בדרך זו יש לפרש גם בפסוק דידן ,שעל ידי שבא אברהם לארץ הקדושה
וזכה להיכנס ולהרגיש בקדושת הארץ ,נעשתה לו תקומה עוד יותר מכפי שהיה
לפנ"ז .ועוד זאת ,כיון שכפי שנתבאר לעיל ,שבמקום שבו עובדים את השם
יתברך הרי זה ארץ ישראל ואילו מקום שבו עובדים עבודה זרה להבדיל הוא
***** ט ******
בבחינת חוץ לארץ ,נמצא שאברהם בהילוך זה העלה את אותו שטח מבחינת חוץ
לארץ לבחינת ארץ ישראל .וזהו חביבותיה דאברהם ,שבזכות אמונתו ועבודתו
את ה' היה בכוחו "להקים" ולהעלות את המקום לדרגת ארץ ישראל.
הנהגת אברהם במלחמה בהתאם לשיטת רבא
ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם (יד ,יב)
איתא בכתבי האריז"ל ,שרבא (האמורא) נמשכה נשמתו מלוט ,וזהו סוד "רכושו
בן אחי" ,ראשי תיבות רבא .ובזה מובן מה ראה אברהם אבינו למסור נפשו עבור
רכושו של לוט ,כיון שמזה באה השפעת נשמתו של רבא.
ויש להוסיף עוד כמה רמזים בזה:
א) בגמ' פסחים (סד ,ב) :איתמר אביי אמר "ננעלו" תנן ,רבא אמר "נועלין" תנן.
מאי בינייהו ,איכא בינייהו למסמך אניסא – אביי אמר "ננעלו" תנן ,כמה דעיילו
מעלו וסמכינן אניסא; רבא אמר "נועלין" תנן ולא סמכינן אניסא.
והנה לפי רבא דסבירא ליה אין סמוכין על הנס ,הוא הדין שאסור ליהנות
ממעשה נסים ,ולכן במלחמה זו שנועדה להציל את נשמת רבא ,לא רצה אברהם
ליהנות מהרכוש שקיבל בזכות הנס.
ב) שם (קכ ,א) :אמר רבא ,מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן .ומאי שנא
מרור ,דכתיב "על מצות ומררים" ,בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פסח
ליכא מרור? – מצה נמי הא כתיב "על מצות ומררים"? מצה מיהדר הדר ביה קרא
"בערב תאכלו מצות".
והנה מלחמת אברהם להציל את לוט היתה בפסח (עי' תרגום יונתן יד ,יג .וראה גם
מדרש אגדה ברש"י יד ,טו) .ולכן הוציא מלכי צדק לחם ויין – מצות וארבע כוסות .ולפי
הנ"ל הדברים מתפרשים כמין חומר ,שכיון שמלכי צדק ידע שכל המלחמה היא
כדי שיוכל רבא לצאת מלוט ,ורבא סבירא ליה שמצוה מן התורה לאכול מצה אף
על גב דליכא פסח ,מה מאד מתאים שנתן אז לאברהם מצה לקיים מצות אכילת
מצה ,אע"פ שלא היה אז קרבן פסח.
ג) יש להתבונן ,מפני מה מסר אברהם את נפשו ללכת בעצמו למלחמה,
ולא שלח את אנשיו בלבד? אלא דאמרינן בגמ' קידושין (מא ,א) מצוה בו יותר
מבשלוחו ,ומובא שם שרבא שרבא מלח שיבוטא לכבוד שבת ,היינו שגם רבא
סבירא ליה מצוה בו יותר מבשלוחו .ולפי זה מובן ,שכאשר נדרש מאברהם אבינו
לעסוק בהצלת רבא ,עסק בזה כדרכו של רבא ,דמצוה בו יותר מבשלוחו.
אברהם דאג למשיח העומד מזרע לוט
כי נשבה אחיו (יד ,יד)
"נשבה אחיו" בגימטריא "משיח דויד" ("נשבה" עם הכולל בגימטריא משיח" ,אחיו"
***** י ******
בגימטריא "דויד" עם הכולל) .והרמז בזה ,שכיון שדוד עתיד היה לצאת מלוט ,ובמילא
גם מלך משיח שמבית דוד ,הנה כאשר נשבה לוט ,היה משיח בן דוד בסכנה.
והצלת לוט היא בעצם הצלת משיח שיבוא מזרעו.
ברכת הקב"ה וברכת אברהם ,מי קודם
והוא כהן לא־ל עליון (יד ,יח)
איתא בגמ' (נדרים לב ,ב) :אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ,ביקש הקב"ה
להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן לא־ל עליון ,כיון שהקדים ברכת אברהם
לברכת המקום הוציאה מאברהם ,שנאמר "ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא־ל עליון
קונה שמים וארץ ,וברוך א־ל עליון" .אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד
לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם . .והיינו דכתיב והוא כהן לא־ל עליון ,הוא כהן
ואין זרעו כהן.
ויש לתמוה מה עלה על דעתו של מלכי צדק ,ומדוע באמת ברך את אברהם
תחילה והקדים כבוד עבד לכבוד קונו?
ונראה שמלכי צדק חשש שמא אינו ראוי להיות זה שמברך את הקב"ה .ולשם
כך ברך תחילה את אברהם ,שהרי לאברהם נאמר (פרשתנו יב ,ג) "ואברכה מברכיך",
ואם כן על ידי שיברך את אברהם יזכה לברכה מאת הקב"ה; ואזי ,כאשר יהיה הוא
עצמו בחינת "ברוך" ,יהיה ראוי לברך את הקב"ה.
והטעם ששללו ממנו את הכהונה ,כי באמת היה ראוי כבר לפני זה ,ולכן היה
צריך להקדים את כבוד הקב"ה.
בכל בזכות מכל
ויתן לו מעשר מכל (יד ,כ)
בפרשת חיי שרה (כד ,א) נאמר "וה' ברך את אברהם בכל" ,ואמרו במדרש:
באברהם כתיב וה' ברך את אברהם בכל בזכות ויתן לו מעשר מכל (בראשית רבה
פמ"ג ,ח .ועל דרך זה בילקוט שמעוני רמז קו).
איתא בספה"ק ,שיש שם קדוש תנ"י ,אשר הוא מסוגל לגבור ולבטל עין הרע.
יש לומר שמטעם זה קיים אברהם בשובו מן המלחמה "ויתן לו" – כי חשש מעין
הרע ,ו"יתן" אותיות תנ"י ,ורצה להשתמש בשם קדוש זה להינצל מעין הרע.
מתי כדאי לקחת את הרכוש
ואם אקח מכל אשר לך (יד ,כג)
יש לבאר הטעם שלא רצה אברהם ליקח את הרכוש ,דהנה איתא בכתבי
האריז"ל ,שהאנשים החוטאים שהיו לפני אברהם אבינו ,כגון דור הפלגה וכו',
***** אי ******
נתגלגלו לאחר מכן בבני ישראל שהיו בגלות מצרים ,ונזדככו אותן הנשמות מן
החטאים ע"י הגלות ושיעבוד מצרים ,שיוכלו לקבל את התורה.
ולכן ,כיון שהיה זה לפני שיעבוד מצרים ,ועדיין לא נזדככו נשמותיהם וכל שכן
רכושם ,לכן לא רצה אברהם ליהנות מזה.
אבל הקב"ה הבטיח לו שלאחר שיעבוד מצרים – "אחרי כן יצאו ברכוש גדול"
(פרשתנו טו ,יד) ,וזאת משום שאז כבר יהיה אחר הבירור והזיכוך של נפשותם וגם
של רכושם ,ושוב לא תהיה מניעה ליהנות מהרכוש.
ולפי זה יתבאר מה שאמרו חז"ל (ברכות ט ,א-ב)" ,אמר ליה הקב"ה למשה,
בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי
זהב ,שלא יאמר אותו צדיק" :ועבדום וענו אותם" קיים בהם" ,ואחרי כן יצאו
ברכוש גדול" לא קיים בהם" – .דלכאורה מהי השייכות בין הדברים? אלא שלפני
הנ"ל הענין מחוור ,כיון שנתקיים "ועבדום וענו אותם" הרי שכבר נתבררו ונזדככו,
ואם כן יכול כבר להתקיים "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" ,ואין טעם למנוע זאת
עוד.
חפצו של אברהם להשפיע לזרעו מדת החסד
ויאמר אברם ,אדנ־י אלקים מה תתן לי (טו ,ב)
יש לעיין מהי תוכן שאלת אברהם "מה תתן לי" ואיזה ספק היה לו בדבר ,אחר
שכבר הבטיח לו הקב"ה "שכרך הרבה מאד"?
ונראה לומר דאין הכי נמי ,אברהם ודאי האמין באמת ובתמים למה שהבטיח
לו הקב"ה ולא הרהר אחריו .אלא שההבטחה היתה "שכרך" ,דהיינו שכר מצוה,
ועלה בלבו של אברהם חשש ,שמא בניו וזרעו אחריו לא יהיו ראויים לקבל
השכר .וזהו שביקש אברהם שיתן לבניו את מדת החסד ,שעל ידי זה שיתנהגו
בדרך החסד יהיו הם עצמם ראויים לשכר .ענין זה נרמז בלשון שאמר אברהם
"מה תתן לי"" ,לי" היינו המדה שלי – כידוע שמדתו של אברהם היא מדת החסד
– וכאשר תתן להם "לי" ,מדת החסד ,ממילא יהיו הם ראויים לשכר.
וזהו מה שאמר לו הקב"ה להלן (יז ,ח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך" ,שאכן את
המדה שלך – מדת החסד – אתן גם בזרעך אחריך.
מעלת האמונה
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה (טו ,ו)
לכאורה מה הרבותא ,והלא אברהם היה ראש למאמינים ,ובן שלוש הכיר את
בוראו ,ובודאי שיאמין.
ונראה לבאר על פי מה שאמר הבעש"ט הק' לפני הסתלקותו ,שמוכן לוותר על
כל המדריגות וההשגות ואין רצונו אלא לעבוד את ה' באמונה פשוטה.
***** בי ******
וכן מצינו במשה רבינו ,שביום מותו נסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה
(רש"י דברים לא ,ב) ,ונאמר (דברים לד ,ה) "וימת שם משה עבד ה'" ,שהגם שהיה
גדול הנביאים ,וקיבל התורה בידיו מקב"ה ומסרה לישראל ,וכל שאר מעלותיו
הנפלאות – הנה השבח העיקרי שנשאר עמו במותו הוא היותו עבד פשוט של
הקב"ה.
וזהו מה שנאמר כאן אצל אברהם ,ש"והאמין בה'" ,האמונה הפשוטה כמו אצל
עבד פשוט ,זוהי הרבותא והחשיבות "ויחשבה לו צדקה".
ובזה יש לבאר דרך נוספת במה שהבאנו לעיל מחז"ל "בך חותמין" ,ופירשנו
זאת על זמן דעקבתא דמשיחא – שבזמן זה יהיו נסיונות גדולים ,וכדי לעמוד
בנסיונות ולעבוד את ה' באמת יהיה נדרש אמונה פשוטה" ,והאמין בה'" .ובזה,
באותה אמונה פשוטה שירשנו מאברהם ,יהיו חותמין את הגלות ויזכו לקץ
הפלאות ולגאולה השלימה.
שם י"ה עדות לישראל
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (טו ,יד)
ראשי תיבות "י'צאו ב'רכוש ג'דול" – י'ב'ג' – בגימטריא שם י"ה.
והרמז בזה :בפרשת פינחס (כו ,ה) כתב רש"י :לפי שהיו האומות מבזין אותם
ואומרים ,מה אלו מתייחסין על שבטיהם ,סבורין הם שלא שלטו המצריים
באמותיהם כו' .לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם ,ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה ,לומר
מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם .וזה הוא מפורש על ידי דוד "שבטי י"ה
עדות לישראל" ,השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם .לפיכך בכולם כתב "החנוכי",
"הפלואי" וכו'.
ועל פי זה יש לבאר ,שכאשר אמר הקב"ה לאברהם "כי גר יהיה זרעך בארץ לא
להם ועבדום" וכו' דאג אברהם מפני חשש זה .וכלפי כך הזכיר לו הקב"ה ברמז
שם י"ה ,דהיינו ששם י"ה יעיד עליהם לשבטיהם.
הקב"ה מייחד שמו על הנימולים
והייתי להם לאלקים (יז ,ח)
איתא בזוה"ק ,שבמילה נחתם הנימול בשמות הקדושים הוי"ה ושד־י .וזהו
שאומרים "כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעש"ט" – "כשם" רומז
לשמות אלו ,כי הוי"ה שד־י בגימטריא "שם" ,וזהו שמייחלים שאר ה"שם" יישאר
בו.
לפי זה יש לפרש הפסוק "והייתי לכם לאלקים" ,שעל ידי מצות מילה יהיו בו
שמותיו של הקב"ה.
***** גי ******
אות ה' אצל אברהם ,שרה ,ואלקי הארץ
שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה (יז ,טו)
איתא במדרש רבה (פרשה מז) ,א"ר יהושע בן קרחה יו"ד שנטל הקב"ה משרי
נחלק חציו לשרה וחציו לאברהם.
יש לומר שהאות ה"א שנוספה בשמו של כל אחד מהם ,רומז ל"אלקי הארץ",
שהרי אברהם ושרה הם אלו שהרגילו את שמו של הקב"ה בפי עובר ושב ,וכמ"ש
רש"י (בראשית כד ,ז) שלפניהם לא היה נקרא "אלקי הארץ" .ובפרשתנו (יב ,ה) כתב
רש"י שאברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים.
וכדי לבטא בשמם ענין זה נוספה לכל אחד מהם אות ה"א השייכת לעולם הזה,
"אלקי הארץ" ,על פי מאמר חז"ל (בראשית רבה פרשה יב) שהעולם הזה נברא בה"א.
רמזים בלידת שרה
וגם נתתי ממנה לך בן (יז ,טז)
ראשי תיבות "ו'גם נ'תתי מ'מנה" – ו'נ'מ' – בגימטריא צ"ו .וכתב הרה"ק רבי
שלום מבעלזא זיע"א שיש שני שמות קדושים המסוגלים לבנים ,אנ"י ,אל"ד; ושני
שמות אלו יחד עולים בגימטריא גם כן צ"ו.
עצם היום
בעצם היום הזה נמול אברהם (יז ,כו)
רש"י פירש שזהו היום שמלאו לאברהם צ"ט שנה .והקשה הרמב"ן ,מה טעם
להזכיר זאת.
ויש לומר (לפי הדעה שאברהם נולד בפסח) – שכיון שבאותו היום מלאו לו צ"ט שנה
נמצא שהיה זה בפסח ,וכך בני ישראל כשיצאו ממצרים נימולו .וזהו הרמז "אתה
וזרעך אחריך" (יז ,ט) ,שאתה וזרעך באתם בברית באותו היום.
***** די ******
שפתי ישנים
דער הייליגער צדיק רבי אהרן מבעלז זי"ע ,ווייסט מען אז עס איז געווען
זייער זייער נפלאים מעשיו ,ער איז געווען ממש א מלאך ,איך האב געהערט
פון מיין טאט'ן ע"ה ,אז זיין שוויגער מאמע ,ווען רבי ישכר דוב האט חתונה
געהאט ,איז זיין רעבעצן געווען אזוי ווי זיין מאמע ,ער פלעגט דאך נישט צו
עסן און שלאפן ,ער האט זיך געפירט ממש למעלה משכל האנוש ,האט זי אים
געהייסן אז ער מוז זיך אראפ לייגן אינמיטן טאג אביסל ,ער איז וואך געווען
ממש פיר און צוואנציג שעה ,האט זי אים געבעטן אז ער מוז זיך אראפ לייגן.
איז געגאנגען דער בעלזער רב רבי אהרל'ע ,און יעדע מאל ווען ער האט זיך
אראפגעלייגט האט ער געזאגט אז די מאמע האט געהייסן ,כיבוד אם ,אז די
מאמע האט געהייסן דארף מען דאך טון א מצווה דארף מען דאך טון וואס די
מאמע זאגט ,ס'איז דאך א מצווה ,און ער האט געמאכט פארשידענע הכנות,
און ס'האט געקנעט דויערן א לאנגע צייט ,ס'האט געקענט דויערן א שעה פון
הכנות ,און נאך אלע הכנות האט ער זיך צום סוף אראפ געלייגט אפאר מינוט
ווייל די מאמע האט דאך געהייסן שלאפן ,און ער האט זיך זייער געפרייט אז ער
האט מקיים געווען די מצווה.
ס'איז אדורך געגאנגען אפאר טעג האט זי פארשטאנען אז ער לייגט צוליב
דעם צו נאך מער עבודה ,האט זי אים געזאגט אז זי איז מוחל אויף דעם ,זי דארף
מער נישט זאל זיך אראפלייגן.
***
דער טאטע רבי ישכר דוב ז"ל האט אים געהייסן גיין אויף אביסל וואקאציע,
זיך גיין אפרועהן ,האט ער זיך מיטגענומען אפאר מענטשן אין ער איז געפארן
אויף א פלאץ שעפן גוטע לופט ,ער איז געקומען דארט אויפן פלאץ איז
פארשטייט זיך כדרכו בקודש ,האט ער זיך איינגעשפארט אין שטוב אין געדינט
דעם אויבערשטן פיר אין צוואנציג שעה ,בכלל איז געווען א ענין אין בעלזא
ביי רבי אהרל'ע צוצעמאכן די פענסטערס ,ער פלעגט אריינגיין ביים דאווענען
אין זיין חדר מיוחד און ער פלעגט זאגן מען זאל צומאכן די פענסטערס ,ער
איז געווען פארשפארט פיר אין צוואנציג שעה ,די משמשים האבן אים געזאגט,
דער טאטע האט דאך געהייסן נעמען פרישע לופט ,האט ער געזאגט ,אה ,יא
***** וט ******
יא ,א מצווה פון כיבוד אב ,און ער האט אנגעהויבן מאכן הכנות ,אין געעפנט
די פענסטער ,אין געזעצן דארט פינעף צען מינוט ,און געזאגט ,אה ,דער טאטע
האט געהייסן פרישע לופט ,פרישע לופט ,און אזוי האט ער זיך געפרייט אז ער
האט מקיים געווען מצוות כיבוד אב ,די גאנצע זאך איז געווען למעלה מהשגות
אנוש.
***
ס'איז געווען ,כ'האב געהערט פון מיין טאטן אין איך האב געהערט אויכט פון
מיין פעטער ,דודי החסיד המפורסם ביראת שמים ובחסידות ר' יהודה גרינוואלד
משיירי כנסת הגדולה ,האט ער דערציילט אז ער האט געהערט פון זיין טאטן
וואס איז געווען א יושב אין בעלזא ,האט ער געהערט נאך זאגן אז ס'איז געווען
טאקע איינמאל אז די טאטע דער הייליגער רבי ישכר דוב זי"ע האט אים געלאזט
רופן ,ער האט אים פארגעווארפן פארוואס פירט ער זיך אזוי אויף ,ער עסט נישט
ער שלאפט נישט וכדומה וכדומה ,די גאנצע עבודות .האט ער געענטפערט די
ווערטער ,א פלא ,דער זיידע דער הייליגער צדיק רבי יהושע'לע בעלזער זי"ע
דער מיטעלע בעלזער רב האט אים געזאגט ,אין עבדות ה' זאלסטו קיינעם נישט
פרעגן נאר וואס דיין נשמה זאגט דיר ,נאכאמאל ,האט ער געזאגט אין עבדות ה'
זאלסט צו קיינעם נישט פרעגן נאר וואס דיין נשמה זאגט דיר .ממילא איז אלעס
וואס ער טוט איז וואס דער אויבערשטעראויבערשטער זאגט אים ,אין ער טוט
גארנישט חוץ דעם וואס דער אויבערשטער זאגט אים.
***
ער האט מיר אויך געזאגט און איך כ'האב געהערט פון מיין טאטן אויכט ,אז
ווען היטלר ימ"ש איז ארויף געקומען אויף די ממשלה תרצ"ג ,פלעגט ער זאגן אז
דער רשע האט אים משנה געווען פון זיינע זמנים ,ביז דעמאלטס איז ער געווען
מער ווייניגער ,ער פלעגט דאווענען אזוי ווי זיין טאטע געהעריג ,זייט דעמאלטס,
ס'האט אויסגעזען ווי א מלחמה אין עמלק מיט די קליפות ,זייט דעמאלטס האט
ער אנגעהויבן משנה זיין זמנים ,ער האט געקענט דאווענען מוצאי שבת פון
צופרי ,אין צופרי האט ער געקנט האלטן ביי מנחה פון שלוש סעודות וכדומה
וכדומה ,ער איז געווען למעלה מהשגתינו ,זי"ע ,זאל ער מגין זיין אויפן דור.
***
ער האט טאקע געזאגט כ'האב דאס געהערט פון מיין טאטן אויך ,אז די
דערהויבענע חסידים ,ער האט געהאט רבי ישראל משה מאנדל ע"ה ,אין מיין
פעטער רבי יודל וואס מ'האט פריער געשמועסט אויכט ,אז מ'האט נישט
געקענט פארן קיין בעלז צום רבי'ן ווען מ'האט געדארפט האבן א ישועה ,האבן
זיי געשריבן די קוויטל אין אריינגעלייגט אין א ספר אין אוועקגעלייגט אין לעדל,
***** זט ******
אין זיי זענען זיכער געווען אז דער צדיק איז מרגיש ,אין זיי האבן טאקע געזען
מעשים נפלאים.
***
די אמת איז אז היינט איז דא הסתרת פנים ,אונז ווייס מען דאך פון דעם ,אבער
איך זאג דאך אז דער אויבערשטער איז מיט יעדע יוד ,און אזויווי מ'האט פריער
געשמועסט און כמה פעמים גערעדט דערפון ,אז אין לנו שלם אלא שבירושלים,
און די זכות פון די צדיקים בלייבט אויף אייביג לדורי דורות.
***** זי ******
מנחם משיב נפשי
די תורה פון 'אשר אראך' פונעם הייליגן קאליבער זי"ע ,ווען ער איז געפארן
אויפן וועג ,האט ער נישט געוואוסט פונעם וועג ביי די פרשת דרכים ,פלעגט ער
זען די שם הוי' ,וויאזוי ס'האט אים געלויכטן די שם הוי' ,דארט איז ער געגאנגען.
האט ער צוגעברענגט א פסוק ,אז אין פסוק שטייט 'מגדל עוז שם ה' ,בו ירוץ
צדיק ונשגב' ,מגדל איז א טורעם ,ס'ווייזט וואו ,דאס איז 'מגדל עוז שם ה'' ,די
'שם ה'' איז די 'מגדל' ,וואס ווייזט וואו מ'דארף גיין ,בו ירוץ צדיק ונשגב ,אזוי
קען ער לויפן ,אזוי קען ער גיין.
***
שטייט די וואכעדיגע סדרה אויף אברהם אבינו ,אז דער אייבערשטער האט
זיך באוויזן פאר אים ווען ער איז אלט געווען פינעף און זיבעציג יאר .אין אמת'ן
שטייט שוין אין די גמרא ,אז ביי אכט און פופציג יאר האט ער שוין מכיר געווען
אין גרויסקייט פונעם הייליגן באשעפער ,אבער דער אייבערשטער האט זיך נישט
באוויזן פאר אים ביז נאך זיבעצן יאר שפעטער.
דער פשט פון דעם איז ,אז אברהם אבינו האט געדינט דעם אייבערשטן מיט
אמונה פשוטה אן התגלות ,אן דעם וואס דער אייבערשטער האט זיך באוויזן
פאר אים כביכול ,ער האט געדינט דעם אייבערשטן מיט א פשוט'ע תמימות,
ער האט מכיר געווען ,ער האט דערקענט אז ס'איז דא איינער וואס פירט די
וועלט ,נישט קיין שטיק פון דעם ,די וועלט האט זיך נישט געמאכט פון זיך
אליינס ,און ער האט באטראכט די זון און די לבנה ביז ער איז געקומען צו א
הכרה אז ה' אחד יחיד ומיוחד ,ס'איז דא א באשעפער וואס ער פירט אלעס ,און
ער האט באשאפן אלעס ,און ער פירט אלעס ,ער האט געדינט דעם אייבערשטן
מיט אמונה פשוטה.
אין דאס איז פשט אין וואס שטייט שפעטער אין פסוק 'והאמין בה' ,אברהם
אבינו האט געגלייבט אין אייבערשטן' ,ויחשבה לו צדקה' ,דער אייבערשטער
האט עס גערעכנט פאר א גרויסע זאך ,פאר א צדקה ,פאר א חסד ,פאר א גרויסע
מדרגה.
וואס איז פשט ,אברהם אבינו דער גרויסער מאמין וואס ער האט מגלה
געווען דעם אייבערשטנ'ס נאמען אויף די גאנצע וועלט ,נאר מיר האבן פריער
***** חי ******
געשמועסט ,אז די אמונה בעפאר דער אייבערשטער איז נתגלה געווען איז די
גרעסטע עבודה וואס איז דא ,אמונה פשוטה.
א מענטש האט שכל ,ער פארשטייט ,די וועלט פירט זיך נישט פון זיך אליינס,
א גרויסע וועלט ,מעשה בראשית ,מ'גיבט א קוק ,אין סוף ואין ערך .און יעדער
מענטש עקסטער פאר זיך ,ער גיבט א קוק אויף די גאנצע מהות ,וויאזוי ס'גייט,
איז ממש נישט קיין מעגליכע זאך מ'פארשטייט נישט ,אפילו די גרעסטע חכמים,
און גרעסטע חוקרים און אלע ,אפילו אין היינטיגן דור די חכמי אומות העולם ,זיי
פארשטייען נישט וויאזוי דער מקור דערפון איז ,וויאזוי ס'גייט ,וויאזוי ס'ווערט,
וויאזוי ס'ארבעט אונטער דעם.
דער אמת איז ,פון דעם קען מען פארשטיין אויכעט ,ווי איך האב געהערט
פונעם הייליגן רבי'ן זי"ע ,וואס האט כמה פעמים גערעדט דערפון ,ווען משיח
וועט קומען אי"ה אין היינטיגן דור אין א דור שפל ,וואס מ'זעט נישט קיין גרויסע
התגלות ווי מ'האט געזען ביי פריערדיגע צדיקים ,סיי געווען די הייליגע תנאים,
אמוראים ,נביאים ,שפעטער די תלמידי הבעל שם טוב און דער אר"י הקדוש.
אין היינטיגן דור ,די גרעסטע חשיבות איז די אמונה פשוטה ,ווי גרעסער די
הסתרת פנים איז ,און דעם איז מער די חשיבות ,די גרויסקייט ,די חשיבות פון
עבודה ,און צו דינען דעם אייבערשטן ,און גלייבן אין באשעפער.
אזוי ווי מ'האט געהערט פונעם הייליגן רבי'ן זי"ע יארן צוריק ,אז היינט א
איד וואס גלייבט אמת'דיג אין אייבערשטן ,איז ער אזוי ווי א כהן גדול אין יום
הקדוש ,אזא מדרגה איז א יעדער איד ,א פשוט'ער איד וואס גלייבט אין הייליגן
באשעפער מיט עכטע אמונה פשוטה ,דאס איז א גרעסערע מדרגה ווי אלע
מדרגות .אזוי ווי מ'האט כמה פעמים גערעדט דערפון ,דער הייליגער בעל שם
טוב זי"ע פאר ער איז אוועק פון דער וועלט האט ער געזאגט ,רבונו של עולם,
נעם מיר אוועק אלע מדרגות ,איך וויל דיר דינען מיט א פשוט'ע אמונה ,פשוט
גלייבן .ער האט זוכה געווען צו זען אלעס וואס טוט זיך אין הימל און אויף דער
ערד ,ער האט אלעס אוועקגעלייגט ,ער האט געוואלט דינען דעם אייבערשטן
פשוט ,אמת'דיגע'ר עבד ה' ,ווי אן עבד נאמן ,ער גלייבט אינעם אייבערשטן ,ער
וויל גלייבן אינעם אייבערשטן מיט אמונה פשוטה.
און מ'קען פארשטיין די חשיבות פונעם היינטיגן דור ,שלמה המלך זאגט 'לא
מחכמה שאלת על זה' ,נישט פון חכמה פרעגסטו ,דו מיינסט אז די פריערדיגע
דורות זענען געווען גרעסער ,ניין ,פונקט פארקערט ,דער היינטיגער דור איז
מער א חשיבות ,חשוב'ער אדער די פשוט'ע אידן דינען דעם אייבערשטן מיט
אמונה פשוטה.
דאס איז נאך מער ,מ'דארף נאך מער פארשטיין ,אז דער אייבערשטער האט
אונז איבערגעגעבן אין אזא הסתרת פנים וואס איז דא היינט ,דעם שפל'דיגן דור,
דער אייבערשטער שיקט נישט קיין נסיונות פאר א מענטש מער ווי ער קען עס
***** טי ******
דערהייבן .און א מענטש גייט דורך נסיונות וואס אלע גייען מיר דורך אין אזא
דור ווי היינט.
איז וועגן דעם וואס דער אייבערשטער גלייבט אין אונז און ער ווייסט אז
פונקט פארקערט ,די היינטיגע נשמות זענען אסאך חשוב'ער און גרעסער .אז
מ'טוט אזוי איבערגעבן אזא מענטש ,אזא מין דור ,אזא שפל'דיגער דור ,אז
מ'גלייבט ,דער אייבערשטער גלייבט אין אונז כביכול ,אז אונז זענען מיר גרייט
צו גלייבן אין אים ,אין אים צו דינען מיט א פשטות ,מיט אמונה פשוטה ,אפילו
מיט דעם ,אני מאמין .און דאס איז א סימן אויף אונז ,אז אונזערע נשמות זענען
אסאך אסאך חשוב'ער און גרעסער מיט דעם וואס דער אייבערשטער האט אונז
צוגעגעבן ,ער גלייבט אין אונז אז אונז קענען מיר דאס דערהייבן ,די פריערדיגע
האבן נישט געקענט אפשר דערהייבן.
דאס ווייזט אויף די חשיבות ,א מענטש זאל נישט זיין געפאלן ביי זיך אז
מ'זעט ער האט נסיונות ,אדער הסתרת פנים ,און ער וויל דאך עפעס זען א
התגלות ,ער וויל זען דעם הייליגן באשעפער ,אזוי ווי ס'שטייט אז ס'איז געווען
אין יציאת מצרים ,הר סיני ,און שפעטער אלע דורות ,די צדיקים ,זיי האבן זוכה
געווען צו פארשטיין און זען ,און אלעס איז געווען גרויסע זאכן .דער אור החיים
הקדוש זאגט ,אז דער גרעסטער צער וואס איז דא אויף דער וועלט איז אז
אונז האבן מיר נישט די זכיה צו הערן דעם דברי אלקים חיים כביכול דורך די
נביאים .אלע צייטן איז געווען ,אז מ'האט געקענט וויסן פונקטליך וואס טוט
זיך אין הימל ,דער אייבערשטער האט געזאגט דורך די נביאים ,געזאגט מוסר,
און געגעבן חיזוק ,און ס'איז געווען אלע זאכן וואס איז געווען ,אליהו הנביא
האט אראפגעברענגט א פייער פון הימל ,אלע אידן און גאנצע וועלט האבן
געזען אז ס'איז דא א באשעפער אויף דער וועלט ,און היינט איז דא די אמונה
פשוטה וואס אונז האבן מיר ,דאס איז אונז דער גרעסטער חיזוק אז מ'האט
אונז איבערגעגעבן אזא מין דור ,אזא שפל'דיגער דור ,איז דאך דאס א ראיה אז
אונז וואס זענען דא איבערגעבליבן אז אונז זענען מיר גרייט דערצו ,אונזערע
נשמות זענען גרייט דערצו .אונז גלייבן מיר און ווייסן מיר אז דער הייליגער
באשעפער אליינס ,אין די גרויסקייט פון דעם וואס משיח וועט קומען ,וועט
אונז באווייזן און דער אייבערשטער וועט זאגן ,דאס זענען די מיינע די אמת'דיג
געטרייע קינדער וואס האבן געגלייבט אין מיר אין די גרעסטע שפלות ,אין די
גרעסטע חשכות ,ווי ס'איז טונקל ,און דער אייבערשטער וועט אונז צוגעבן ,דער
אייבערשטער וועט אונז אויסלייכטיגן.
און מ'בעט דעם אייבערשטן ס'זאל שוין זיין יראו עינינו וישמח ליבנו ,מ'זאל
אליין זען פון די שמחה ,און זען וואס די עבודה וואס מ'האט געטון ווי חשוב
עס איז געווען.
דער אייבערשטער זאל העלפן טאקע ס'זאל זיין הראנו ה' חסדך ,דער
***** כ ******
אייבערשטער זאל שוין ארויסווייזן זיינע חסדים ,און ארויסווייזן די חשיבות פון
די אידישע קינדער אין היינטיגן דור ,זאל מען איינזען ,מ'זאל זען ,און אזוי ווי
משיח וועט קומען מ'וועט אוודאי זען די גרויסע חשיבות וואס אונז זענען מיר
דורכגעגאנגען אין די לעצטיגע דורות.
דער אייבערשטער זאל העלפן מ'זאל זוכה זיין צו זען בקרוב מתוך נחת ושמחה
בריאות גופא הצלחה מיט בני חיי ומזוני רוויחי ,אמן.
***** אכ ******
אמרי מנחם
משנים קדמוניות
'אשר אראך' – בהארת שם הוי"ה
ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר
אראך (יב ,א).
ולא מצאנו היכן הראה הקב"ה לאברהם את הארץ.
ויתיישב על פי עובדא ששמעתי מאדאמו"ר הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש
זצ"ל ,כי מנהגו בקודש של הרה"ק ר' יצחק אייזיק מקאליב זי"ע שהיה נוסע בדרך,
עם חסידו המובהק ראש הקהל דקאליב רבי יעקב פיש זצ"ל ,ורבי יעקב לא היה
יודע את הדרך ,ובכל פרשת דרכים שאל את הרה"ק מקאליב להיכן לפנות ,והוא
היה אומר לו לפנות לצד ימין או לצד שמאל.
פעם אחת שאל רבי יעקב את רבו ,מהיכן יודע הרבי את הדרכים .השיבו
הרה"ק מקאליב כי כתוב (משלי יח ,י) מפורש הוא 'מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק
ונשגב' ,פירוש ,שהצדיק יודע היכן לילך על פי הארת שם ה'.
לפי עובדא נשגבה זו ,יש לפרש 'אל הארץ אשר אראך' היינו בהארת שם הוי"ה.
שאמר לו הקב"ה לאברהם ,כי יצא לדרך ומשמים יראו לו היכן לפנות.
אי אפשר ליטול ארץ ישראל בכח הזרוע
ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר
אראך (יב ,א).
אברהם אבינו קיים את כל התורה כולה .אולם ב' מצוות מצינו שלא קיים כי
אם לאחר שנצטוה במפורש מאת הקב"ה.
והם ,מצוות יישוב ארץ ישראל ,שלא הלך עד אשר ציוה עליו הקב"ה 'לך לך'.
ומצוות מילה ,שלא מל עצמו עד שאמר לו הקב"ה למול עצמו.
ויש לומר טעם ורמז בכך ,כי בא לרמז להיסוד מוסד שבירר רביה"ק זי"ע
בספריו הק' כי אי אפשר לבני ישראל ליטול את ארץ ישראל לחלקם ולשליטתם
***** בכ ******
בכחות עצמם ,ורק אם מקבלים את ארץ ישראל במתנה משמיא ,הרי ארץ ישראל
נתונה לישראל ,אך אם באו ישראל ונטלו אותה בכח הזרוע וללא רשות ,אין ארץ
ישראל נחשבת להם.
ויש לומר שכנגד זה לא הלך אברהם אבינו בעצמו לארץ ישראל ,שכן הקב"ה
נתן לו את הארץ באופן שתהא שלו רק לאחר שהוא מקבלה במתנה משמים.
ואף מצוות מילה ,איתא שבזכותה קיבל אברהם אבינו את ארץ ישראל ,ויש
לומר כי זה הטעם שלא מל עצמו עד שנצטוה במפורש.
וזהו שטענו רועי אברהם לרועי לוט ,שאין לנו כח ליטול את ארץ ישראל בכח
הזרוע ,וכל עוד שלא נתנה לנו הקב"ה אין היא שלנו.
'שכר על כל דבור ודבור' – שיהיו מעשיו מרובים
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר
אראך (יב ,א).
וברש"י 'אשר אראך .לא גלה לו הארץ מיד ,כדי לחבבה בעיניו ,ולתת לו שכר
על כל דבור ודבור'.
'אווירא דארץ ישראל מחכים' ,ממילא איכא חשש ,שמא יחכים האדם אך לא
ירבה במעשים טובים ,ותהא חכמתו מרובה ממעשיו .לכך עצה עשה הקב"ה ונתן
לבני ישראל הרבה מצוות התלויות בארץ ,כדי שבארץ ישראל יעסקו בני ישראל
במצוות הרבה.
יש לפרש בכך הענין שהיה עם אברהם ,שהלך אברהם אל ארץ ישראל ,וחשש
משום החכמה היתירה שיש בארץ ,אשר עלולה להביאו לכדי חכמתו מרובה
ממעשיו.
מה עשה הקב"ה ,לא גלה לו הארץ מיד ,כדי לתת לו שכר על כל דבור ודבור,
שבכך יהיו נחשבים לו מצוות הרבה ,ויהיו מעשיו מרובים.
אם אין לצדיק הרחבת הדעת הרי זה מזיק לבניו ולבני דורו
ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר
אראך .ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב ,א-ב).
וברש"י 'לך לך .להנאתך ולטובתך ,ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה
לבנים ,ועוד שאודיע טבעך בעולם'.
סיפר מו"ר הרה"ק ר' מנחם שלמה מקאלוב זי"ע כי בשנים שהיה הרה"ק ר'
ישכר דוב מבעלזא זי"ע דר בעיר ראצפערט בהונגריה ,בשנות המלחמה ,היה
מגיע ביום ז' אדר לציון הרה"ק מקאליב זי"ע בעירה קאליב הסמוכה לראצפערט.
והיה מתאכסן בבית שהיה דר בו הנגיד הצדיק רבי יעקב פיש זצ"ל ראש הקהל
בעיר קאליב בשנות הרה"ק מקאליב .והיה שם על הכותל מכתב בכלי זכוכית
***** גכ ******
מאת הרה"ק מקאליב ,ובו כתוב בקשת הרה"ק מקאליב מאת קופת העיר שיתנו
לו יותר מעות בכדי שיוכל לפרנס את בני ביתו כי הם רעבים ללחם.
נענה ואמר הרה"ק מבעלזא דבר נורא ,כי כעת הוא מבין מדוע לא היו לו
להרה"ק מקאליב בנים כרצונו ,ולא זכה מבנו לנחת רוח ,כי אם אין להצדיק די
מזון והרחבת הדעת ,אזי אף שאכן לעצמו אין זה מזיק ופוגם ,אך לבניו ולכל
העולם הוא פוגע.
ויש לומר שזהו שהתברך אברהם אבינו ,שיהא לו הרחבת הדעת ,וכך יהיו לו
בנים טובים ,ואף יהא טוב לכל העולם.
חותם הקב"ה אמת במדת אברהם
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב ,ב).
וברש"י 'והיה ברכה .ואעשך לגוי גדול ,זה שאומרים אלקי אברהם ,ואברכך,
שהו שאומרים אלקי יצחק ,ואגדלה שמך ,זהו שאומרים אלקי יעקב ,יכול יההיו
חותמין בכולן ,תלמוד לומר והיה ברכה ,בך חותמין ולא בהם'.
כתב בקדושת לוי (לר"ה ד"ה ויכון) פירוש מה שאומרים 'ויכון בחסד כסאך ותשב
עליו באמת' ,וז"ל ,כי כשהקב"ה דן את עולמו בחסד ,אזי יש קיום ,וזהו 'באמת' ,כי
אמת הוא דבר הקיום .אבל ח"ו כשהקב"ה דן כו' ,אז הצדיקים שבדור יש להם כח
לבטל .וזהו 'מי מושל בי צדיק' ,ונמצא כביכול אינו מתקיים כו' ,אבל כשהקב"ה דן
את עולמו בחסד ,אז יש לו קיום ואין מי שיבטל .וזהו 'ויכון בחסד כסאך ותשב
עליו באמת' ,כיון שכונן בחסד כסאך אז הוא באמת ,עכ"ל.
והנה מדתו של אברהם אבינו ,היא מדת החסד והרחמים ,נמצא כי דוקא על
ידי אברהם אבינו חתימת הקב"ה היא אמת וקיימת ,כי 'כשהקב"ה דן את עולמו
בחסד אז יש לו קיום ואין מי שיבטל' .וזהו 'בך חותמין ולא בהם' ,דוקא על ידי
הנהגת מדת החסד ,ולא בהנהגת מדת הגבורה שהיא מדתו של יצחק ,או מדת
התפארת שאינה חסד גמור ,שהיא מדתו של יעקב.
'בך חותמין' – טעם הגלות האחרונה
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב ,ב).
וברש"י 'והיה ברכה .ואעשך לגוי גדול ,זה שאומרים אלקי אברהם ,ואברכך,
שהו שאומרים אלקי יצחק ,ואגדלה שמך ,זהו שאומרים אלקי יעקב ,יכול יההיו
חותמין בכולן ,תלמוד לומר והיה ברכה ,בך חותמין ולא בהם'.
איתא בגמרא כי הטעם שישראל נמצאים בגלות הוא מפני שצריכים להתווסף
עליהם נשמות גרים.
ויש לרמז כן במאמר הקב"ה 'והיה ברכה' בך חותמין ,שאברהם הוא היה 'אב
המון גויים' ,והוא האב לכל נשמות הגרים.
***** דכ ******
ו'בך חותמין' היינו בכחו ,של קירוב גרים לשכינה' ,חותמין' ונשארים בגלות
בעת עקבתא דמשיחא.
'ונברכו בך' – כל נשמות גרים
ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה .ואברכה מברכיך ומקללך
אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב ,ב-ג).
איתא בגמרא (יבמות סג' ).מאי דכתיב 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' ,אמר
ליה הקב"ה לאברהם ,שתי ברכות טובות יש לי להבריך בך רות המואביה ונעמה
העמונית' .כל משפחות האדמה' ,אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות
אלא בשביל ישראל'.
יש לשלב ב' הפירושים בלשון 'ונברכו בך'' ,בריכה' ו'ברכה' ,דהא דאמרו
דמשפחות הדרות באדמה מתברכות בשביל ישראל ,עולה על נשמות הגרים
שהבריך הקב"ה אצל אברהם.
ובמדרש (בר"ר לט ,יא) אמרו ''והיה ברכה' ,קרי ביה בריכה ,מה בריכה זו מטהרת
את הטמאים אף את מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים' .והוא כענין
שנתבאר ,שבאברהם אבינו נכללו נשמות הגרים ,העתידים להיטהר.
ויש להוסיף בזה ,דכל נשמות הגרים נכללים אצל אברהם אבינו אשר הוא היה
עוסק בקירוב גרים ורחוקים לשכינה ,וכך כתיב אצלו 'והנפש אשר עשו בחרן',
אשר בכחו מתקרבים רחוקים לשכינה.
ויש להוסיף בענין זה ,הנה אומרים בזמירות שבת 'זרע אברהם אוהבו המאחרים
לצאת מן השבת וממהרים לבוא' ,ולכאורה מה שייכות יש לכך שאנו זרע אברהם,
למה שאנו מאחרים להוציא את השבת.
ויש לומר ,דהנה שישים רבוא אותיות יש בתורה וכל אחת מהן היא כנגד נשמה
מישראל .כמבואר בספה"ק (עי' ת"ז סט קיב ;.ספר הגלגולים פ"ג; חסד לאברהם מעין שני
נהר יח) ,וכן כתב באור החיים הק' על הפסוק (דברים ד ,ד) 'והוא מה שאמר הכתוב
(דברים לב ,ט) 'כי חלק ה' עמו' ,הרי כי חלק אחד הם ישראל משם הוי"ה ב"ה'.
בישמח משה (פר' תשא) איתא עוד כי ששים רבוא שבתות יש ,וכל שבת ושבת
היא כנגד נשמה אחת מקרב ישראל.
וקשה ,היכן רמוזים נשמות הגרים.
ואיתא בספרים כי הם מרומזים בתגים שבספר תורה.
ועדיין קשה ,היכן הם מרומזים בשבתות .והתשובה לזה ,שלכך מוסיפים
תוספת שבת ,שהיא כנגד הגרים.
וזהו 'זרע אברהם אוהבו' ,כנגד הגרים שהם זרע 'אב המון גוים' ,זה אברהם
אבינו שה' אמר לו 'ונברכו בך' ,שכל הנשמות הק' של הגרים יהיו נשפעים
ומתברכים ממנו' ,המאחרים לצאת מן השבת' ,הם מרומזים כנגד תוספת שבת.
***** הכ ******
'ונברכו בך' – ברכת גרי הצדק בהבאת ביכורים
ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב ,ג).
כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות בכורים ה"ג) וז"ל ,הגר מביא וקורא ,לפי שנאמר לאברהם
'אב המון גויים נתתיך' (בראשית יז ,ה) ,הרי הוא אב לכל העולם כולו שנכנסים תחת
כנפי השכינה ,ולאברהם היתה השבועה תחילה שיירשו בניו את הארץ ,עכ"ל.
לדברי הרמב"ם יש לפרש הפסוק 'ונברכו בך כל משפחות האדמה' ,לרבות את
ברכת הגרים בהבאת בכורים ,שעל ידי אברהם הם מביאים וקוראים.
'ונברכו בך' – אמירת 'אלקי אברהם'
ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה (יב ,ג).
אמרו בגמרא (ברכות מ' ):כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה' .וכתבו התוס'
'אבל אלקי אברהם הוי כמו מלכות ,דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם
שהודיע מלכותו'.
זה יש לרמז בפסוק 'ונברכו בך' ,שבאמירת 'אלקי אברהם' בברכה ,הוי הברכה
ברכה ויצא ידי חובת אמירתה.
'ויצאו ללכת' – לקיים מצוות 'לך לך'
ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען (יב ,ה).
כתב בספר המקנה (קידושין לא .ד"ה אינו יודע) כי יש ללמוד מכך שאברהם אבינו
עזב את אביו תרח והלך לארץ ישראל ,כי ההליכה מארץ ישראל לחוץ לארץ
דוחה כיבוד אב.
אמנם ,כלל הוא בהא דמצוה דוחה מצוה ,דהוא דוקא כאשר הוא 'בעידנא'
היינו שהמצוה מתקיימת מיד .נמצא ,כי היה אברהם צריך לקיים כבר בעת שעוזב
את אביו תרח מצוות ה'.
ולכך אמר הכתוב 'ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען' ,שהיציאה
וההליכה היו במצוה ,כמו הביאה לארץ .שכך אמר לו הקב"ה 'לך לך' ,והליכה
בכלל.
בכח התורה של אבינו אבינו יהא נח לכבוש לפני בניו
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (יב ,ט).
'הנגבה' הוא רמז לתורה .על דרך שאמרו חז"ל (ב"ב כה' ):הרוצה שיחכים ידרים'.
ויש לומר כי אברהם אבינו התחזק בתורה ,ועשה זה על מנת שיקל על בני
ישראל לכבוש את ארץ ישראל .וכן אמרו בגמרא (ב"ב ק ).כי אברהם אבינו הלך
בארץ 'כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו'.
***** וכ ******
והוא על פי מה שכתב הערבי נחל (פר' שלח דרוש ב) בהא דכתיב (שופטים א יא ,יג)
'ושם דביר לפנים קרית ספר ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי
לו את עכסה בתי לאשה וילכדה עתניאל בן קנז' .ו'אשר יכה ...ולכדה' והוא כפל
לשון ,ודרשוהו חז"ל (עי' תמורה טז ).דאלו שי"ן הלכות שנשתכחו בימי אבלו של
משה והחזירן עתניאל מפלפולו .ומקשה שבאים חז"ל ומוציאים הכתוב לגמרי
מפשטו.
וכותב בשם חכם אחד (כ"ה באמרי פנחס שער א חלק הנביאים בשם המגיד ממעזריטש)
וז"ל ,כי הענין כך הוא ,כי מה שכבשו ישראל את הארץ שלא כדרך הטבע היינו
לפי שהתורה היא דפוס העולם ,ובתורה נברא העולם (בר"ר א ,א; זוהר ח"א רד,).
וארץ ישראל הוא אדוק בתורה וכל חלק ממנה חיותה הוא מחלק תורה המתיחס
אליה ,וכאשר קבלו ישראל התורה וקיימוה נמצא כל חיות ארץ ישראל היה בידם,
לזאת כבשוה בלי עמל ויגיעה .והנה נודע (זוהר ח"א כ ):כי שם כל דבר הוא החיות
והפנימיות של אותו דבר' ,כי נפש חיה הוא שמו' (בראשית ב ,יט) ,וזהו שאמר הכתוב
כי כשהגיעו אל יושבי דביר ,ושם דביר לפנים דייקא ,ר"ל שם של דביר החיות
והפנימיות שלו הוא קרית ספר ,ואמרו רז"ל אלו ש' הלכות שנשתכחו בימי אבלו
של משה ,שזהו היה החיות של אותו המחוז ,ממילא בהגיעם לשם תשש כחם
ולא יכלו לכבוש ,בהיות לא היה בידם החיות של אותו המחוז ,לכן אמר כלב אשר
יכה את קרית ספר ,דהיינו שיחזיר ההלכות מפלפולו ,וממילא ולכדה שילכד העיר
אח"כ .והנה נודע (ע' זוהר ח"ג עג ).דאורייתא וישראל כולא חד ,כי ס' ריבוא אותיות
לתורה הם ס' ריבוא נשמות (עי' ת"ז סט קיב ;.ספר הגלגולים פ"ג; חסד לאברהם מעין שני
נהר יח) ,וכל נשמה יש לה אחיזה בחלק התורה המתיחס אליה ,ומטעם זה נחלקה
הארץ לאנשים בגורל ברוח הקודש כי כל אחד מישראל לפי חלק חיות התורה
שיש בו לקח חלק הארץ המתיחס לאותו חלק התורה ,ולבאי הארץ נתחלקה,
שמיד בהגיע האדם בחיותו ונשמתו לארץ ישראל זכה תיכף בחלקו בארץ ישראל
שהוא מתיחס לנשמתו בסוד עול"ם שנ"ה נפ"ש ,עכ"ל.
כך גם אברהם ,הלך בחלקי התורה שכנגד ארץ ישראל וכך כבש את ארץ
ישראל אף ברוחניות.
ובענין דברי הערבי נחל ,יש לבאר האיך תתפשט ותתרחב ארץ ישראל לעתיד
לבוא כאשר יבוא מלך המשיח ,דכך איתא דארץ ישראל היא ארץ הצבי ,שעתידה
להתפשט .והביאור בזה יש לומר ,דהנה בימינו אנו בזמן הגלות אין אנו משיגים
כל חלקי התורה ,ולעתיד לבוא 'תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות' ,הרי יתבארו
חלקים בתורה ,וכנגד אותם חלקים שכעת איננו יודעים אותם ובביאת המשיח
נדע אותם ,יתרחב ארץ ישראל.
וכתיב (ישעיה יא ,ט) 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' ,ויש לומר
שהוא כענין שנתבאר ,שלעתיד לבוא יתרבו השגות התורה ,וממילא תתרבה
***** זכ ******
השליטה בארץ ישראל ,וזהו 'ומלאה הארץ דעה' ,שהארץ תתמלא ותתפשט בגלל
שתתמלא בדעה את ה'.
אברהם אבינו קרא והתפלל בכח שם 'הוי"ה' שלפני החטא
ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה' (יב ,ז)
וברש"י 'ויבן שם מזבח .נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן ,והתפלל
שם עליהם'.
אמרו בגמרא כי מה שנאמר בי"ג מכילין דרחמי 'ה' ה'' ,הכוונה אני ה' קודם
שיחטא ואני ה' לאחר שיחטא.
ונראה כי אברהם אבינו עמד במקום הזה והתפלל על בניו קודם הזמן שיחטאו,
והכח שהיה לו לעורר רחמים על החטא העתיד לבוא ,קודם שהוא אירע ,משום
שם 'ה'.
וזהו 'ויקרא בשם ה'' ,היינו שקריאתו היתה בכח שם ה'.
הטעם שלקח אברהם מתנות מפרעה וממלך סדום מיאן ליטול
ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות
וגמלים (יב ,טז).
מפרעה הסכים אברהם אבינו ליטול מתנות ,אך ממלך סדום לא הסכים
אברהם ,ואמר 'אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך' (יד ,כג) .ויש
להבין מאי שנא.
ויש לומר דכתב הפרישה (חו"מ סימן רמט ס"ק ה) לבאר הטעם מדוע 'שונא מתנות
יחיה'' ,משום שדעת האדם להוט אחר קבלת המתנות בסברו שיחיה על ידי
המתנות לנפשו ולנפש ביתו ,על כן כתב שאדרבא הבוטח בהשם ושונא המתנות
יחיה .גם יש לומר שכתן כן כדי לשמוע מכלל ההן הלאו לפי שהנוטל מתנה צריך
להחניף לבריות הנותנים לו ולבלתי הוכיחם אף אם רואה שדרכיהם מקולקלים'.
להטעם הראשון ,מפני הבטחון בה' ,יש לומר דמפרעה לא חשש אברהם ליקח
מפני שידע שאין פרעה נותן לו אלא משום העונש שבא עליו ,ובזה אדרבה ,הרי
הוא רואה מכך את השגחת הקב"ה .אך מסדום חשש אברם לקחת כדי שלא
יסבור שעל ידו העשיר.
ולהטעם השני ,כדי שלא ימנע מקבל המתנה להוכיח את הנותנים ,יש לומר ד
דמפרעה לא חשש אברהם ליקח ,משום שידע שהוא נפרד ממנו וכבר לא יצטרך
להוכיחו ,אך ממלך סדום חשש אברהם ליקח מפני שהוא צריך להוכיחם ,שהיו
רעים וחטאים לה' מאוד.
***** חכ ******
בנס הצלת לוט אזיל אברהם בשיטת רבא
ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות
וגמלים (יב ,טז).
מפרעה הסכים אברהם אבינו ליטול מתנות ,אך ממלך סדום לא הסכים
אברהם ,ואמר 'אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך' (יד ,כג) .ויש
להבין מאי שנא.
בגמרא מסכת פסחים (סד ):נחלקו אביי ורבא האם סומכין על הנס .שיטת רבא,
דאין סומכין על הנס ,שיטת אביי דסומכין על הנס.
נראה להעמיד הדין האם מותר להנות ממעשי נסים ,דהוא תלוי במחלוקת זו,
דאי אמרינן דאסור לסמוך על הנס אף אסור להנות מן הנס ,אך אם מותר לסמוך
על הנס מותר להנות ממעשי נסים.
והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל (שער הגלגולים הקדמה לו ד"ה ענין) לפרש הפסוק
(פס' יב) 'ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם' ,דלכאורה היה לכתוב לומר 'את
לוט בן אחי אברם ואת רכושו' .אלא לפי שהוא רמז ראשי תיבות של שם 'רבא',
ד'רכושו בן אחי' ר"ת רבא .והוא רמז שבא אברהם להציל נפש רבא מן הקליפות.
לפי זה יש לומר דדוקא במקום זה ,אצל מלך סדום ,שבא אברהם אליו להלחם
בשביל להציל את נשמת רבא ,אזיל אברהם אבינו ע"ה בשיטת רבא ונמנע מליטול
מתנות שבאו אליו כתוצאה מהנס ,כי כל המלחמה התנהלה מתוך נסים מופלאים,
שכן לשיטת רבא אסור להנות ממעשי נסים.
ממון שאינו כשר
וילך למסעיו מנגב ועד בית אל (יג ,ג).
וברש"י 'וילך למסעיו .דבר אחר ,בחזרתו פרע הקפותיו'.
נראה כי אברהם אבינו ביקש לחלק וליתן לאחרים את המתנות שקיבל מפרעה
בדוקא.
משום שלא היה זה ממון כשר ,שבא מן הרשעים ,וביקש להיפטר מזה הממון.
כי זו היא מדתם של הצדיקים אשר בארץ ,לחשב אחר מקור הממון ולתור
אחריו אם הוא ממקור כשר.
ורביה"ק זי"ע היה מיוחד במדה זו ,והיה מחשב בכל פרוטה ופרוטה מאין
מקורה ולאיזה שימוש היא ראויה.
ויסופר ,כי פעם אחת נכנס יהודי יר"ש אחד לרביה"ק וביקש ממון ,ורביה"ק
נתן לו ממון מועט.
היהודי אשר ראה כי על שלחן רבינו מונחים עשרות קוויטלעך ולצידם פדיונות
***** טכ ******
רבים מאוד ,תמה מאוד ,והעיז לשאול את רביה"ק מה זה אשר הוא נותן לו רק
ממון מועט בזמן שיש לפניו כספים הרבה.
השיבו רביה"ק ,אכן ממון מהסוג אשר מונח לפני בשלחן יש לי הרבה ,אך
ממון מהסוג אשר ממנו רוצה אני ליתן לך יש לי אך מועט ,ולפיכך נתתי לך רק
ממון מועט.
וכוונתו ,כי רצה ליתן ליהודי זה ממון כשר ומהודר ,שאין בו שום פגם ,וממון
מסוג כזה הוא נדיר וחשוב ביותר.
אברהם אבינו חשש מלהכלים את לוט
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב
בארץ .ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי
אנשים אחים אנחנו .הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי (יג ,ז-ט).
וברש"י 'ויהי ריב .לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ,ומרעים בהמתם בשדות
אחרים ,ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל'.
כתב האור החיים הק' (יב ,א) שלא נפרד אברהם תיכף מלוט 'שלא יכלימהו' ,ורק
כאשר מצא 'המצאה' האיך להיפרד באופן שלא יכלם לוט ,אז נפרד.
לפי זה יש לפרש מה שאמר אברהם ללוט ,כי הנה רועי לוט טענו כי יש איבה
בין אברהם ללוט ולכן הם נפרדים ,ולא משום שהם חשודים על הגזל ,על אברהם
היה חושש מאוד שלא יאמרו אנשים שהוא אויב ללוט ,והלא כל הסיבה מחמתה
לא נפרדו עד היום היא משום שלא רצה להכלימו.
לכך בא אל לוט ואמר לו במפורש ,שאנו אנשים אחים ואין בינינו שום איבה,
ואך בין רועינו יש מריבה ,בענין גזל.
לוט נפגם מכח הפועל שבנפעל
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב
בארץ .ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי
אנשים אחים אנחנו .הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי (יג ,ז-ט).
וברש"י 'ויהי ריב .לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ,ומרעים בהמתם בשדות
אחרים ,ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל'.
יש לבאר הטעם מדוע עד הכא לא נפרד אברהם אבינו מלוט.
ונראה ,כי לוט נהיה רשע רק בתקופה ההיא ,לאחר שרועיו הביאו לו גזל.
וזהו משום הכלל של 'כח הפועל בנפעל' ,שעל ידי ממון הגזל שאכל לוט
נפגם ונשחת ,וענין 'כוח הפועל בנפעל' מבואר בספה"ק אגרא דכלה (פר' שופטים)
וזה לשונו ,קבלתנו מרבותינו כח הפועל בנפעל ,ממילא ממונו ורכושו של אדם
***** ל ******
שהאדם מסגלו על ידי מעשיו הנה יש בממון ורכוש ההוא כח הפועל ,והאדם
הכשר יקחנו לעצמו הנה יגרום לנפשו פעולת זרות כפי כח הפועל הנפשיי
מבעלים הראשונים.
ובהמשך דבריו מאריך בדבר אשר ראה בעיניו את ההיזק וההשפעה השלילית
החמורה של הנאה ממון רשעים ,ואלו דבריו :ועתה אם עיני שכל לך תבין את
אשר לפניך ,אשר בעינינו ראינו כמה אנשי שם אשר פיתם היצר לתבוע חלקם,
והשתדלו בפרנסתם לקבל ממון מכל אדם ,ונשארו אחר כך כלים ריקים ,כי הממון
שסיגלו מבני בלי שם דבק בם ובנפשם וכיבתה השלהבת אש אשר בער בקרבם
באהבת היוצר.
עוד מביא הנהגת רבותינו הקדושים בענין ההנאה ממון זרים ,וזה לשונו ,ידוע
מאנשי מעשה רבותינו הקדושים בעלי רוח הקודש כאשר בא לידם איזה ממון
מאנשים בלתי הגונים לא רצו ליהנות ממנו ,בכדי שלא יקנו קנין בנפשם מכח
הפועל שבקרב הממון ,וכבר היה לי פתחון פה לפני רבותינו בנידון זה ,ואמרו לי
שעכ"פ בממון כזה בבוא לידי האדם יראה האיש המקבל שיבא לידי איש אשר
לא מבני עמינו הוא.
אל תהא שליטה לקליפת רי"ב בכח שם אל
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז יושב
בארץ .ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי
אנשים אחים אנחנו .הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי (יג ,ז-ט).
הרה"ק ר' שמשון מאוסטרופליא זי"ע כותב (ניצוצי שמשון בא) ששורש מידת
הכעס והמריבה הוא הקליפה ששמה 'רי"ב' .והשם שכנגד הוא 'דז"כ' שהוא
בגמטריא שם 'אל'.
ויש לפרש כי זהו שאמר אברהם 'אל נא תהי מריבה ביני וביניך' ,היינו שלא
תהא כח לקליפת רי"ב ,על ידי שם 'אל'.
אברהם אבינו המתין לסימן מן השמים כי הציל את הנשמות הקדושים
הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי (יג ,ט).
תמיהה היא על אברהם אבינו שלא נפרד מלוט הרשע עד לזמן ההוא.
והיישוב ,משום שנשמת דוד המלך ע"ה היתה גנוזה אצל לוט ,שכן דוד נולד
מרות המואביה ,אשר מואב היה מצאצאי לוט .ולא רצה אברהם להפרד מלוט
משום שרצה להעלות ולהמשיך את הנשמה הגבוהה הגנוזה בו.
עד שהגיעה העת בה החלו הרועים לריב ביניהם ,הבין אברהם כי סימן הוא
משמים כי עלה כבר בידיו לפעול את העלאת נשמת דוד המלך ,ועל כן בא אל
לוט ואמר לו 'הפרד נא מעלי'.
***** אל ******
חזקה דהתפשטות האדמה
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה (יג ,יז).
בגמרא (ב"ב ק ).נחלקו ב'הלך בה לארכה ולרחבה' ,ר' אליעזר אומר שקנה מקום
הילוכו ,וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק ,ונחלקו בענין שאמר
הקב"ה לאברהם 'קום התהלך בארץ' דלר' אליעזר היינו לעשות חזקה .ורבנן,
'התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי ,כדי שיהא נוח לכבוש לפני
בניו'.
נראה ,כי אברהם אבינו 'התהלך בארץ לארכה ולרחבה' ,היינו שעשה הכנה
לבני ישראל ,על ידי כח התורה .והנה איתא כי בעת שישראל עושים רצונו של
מקום ובזמן הגאולה ,ארץ ישראל היא כארץ הצבי אשר מתפשטת וגדלה ביותר,
ואך בזמן הגלות שטח ארץ ישראל מצטמצם.
והנה ,אברהם אבינו עשה הכנה לבני ישראל ,ופעל 'לארכה ולרחבה' ,פירוש,
שארץ ישראל תתרחב כמו בזמן שישראל עושים רצונו של מקום.
ונראה כי זהו שאמרו חכמים 'התם משום חביבותא דאברהם כדי שיהא נח
לכבוש לפני בניו' ,היינו שאברהם אבינו הלך שם והרחיב והגדיל את הארץ
בהליכתו ,וטוענים רבנן כלפי ר' אליעזר האיך יש ללמוד סתם חזקה דהילוך,
מחזקה של הרחבת והגדלת שטח האדמה ,ואכן אם היו רוצים ללמוד מכאן חזקה
של הרחבת גבולי הארץ אפשר ,אך הילוך סתם אין ללמוד.
האיך קנה אברהם בחזקה
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה (יג ,יז).
בגמרא (ב"ב ק ).נחלקו ב'הלך בה לארכה ולרחבה' ,ר' אליעזר אומר שקנה מקום
הילוכו ,וחכמים אומרים אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק ,ונחלקו בענין שאמר
הקב"ה לאברהם 'קום התהלך בארץ' דלר' אליעזר היינו לעשות חזקה .ורבנן,
'התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי ,כדי שיהא נוח לכבוש לפני
בניו'.
בפרשת דרכים (דרוש א ד"ה שו"ר) כתב להוכיח מדברי הגמרא שהיה לאברהם דין
ישראל ולא דין עכו"ם ,שכן קנין הילוך מהני מדין חזקה ,והרמב"ם (פ"א מהלכות
מכירה הי"ז) כתב דקנין חזקה לא מהני אצל עכו"ם ,ומוכרח דהיה לאברהם דין
ישראל.
וברעק"א (הערות שם; כו"ח סי' ס"ד) תמה עליו ,שכן אף להצד שהיה לאברהם דין
ישראל לא היה זה אלא אחר המילה ,ואילו מה שאמר לו הקב"ה קום התהלך
היה קודם מילה.
ויתכן ליישב ,דכל מה דאיתא שלאברהם לא היה דין ישראל עד מילה לא היה
***** בל ******
אלא בחוץ לארץ ,אך בשעה שבא לארץ ישראל יש לו דין ישראל .והוא על פי
מה דכתב הרמב"ן דהאבות הק' לא קיימו המצוות אלא בארץ ישראל.
לפי זה מובן מה שאמר הקב"ה לאברהם 'קום התהלך בארץ' ,דהוא בארץ
ישראל אחר שמקיים את התורה.
רמז שם משיח ושם דויד
וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש
מאות וירדוף עד דן (יד ,יד).
הטעם שנלחם אברהם בכדי להציל את לוט ,היה משום הנשמות הקדושות
שהיו גנוזות בו ,נשמת דוד המלך ונשמת מלך המשיח.
והוא מרומז בפסוק 'נשבה' עם הכולל בגמטריא 'משיח'' .אחיו' בגימטריא 'דויד',
והוא שמו של דוד המלך כפי הכתיב בנ"ך.
אברהם אבינו ביקש להמשיך מדת החסד לבניו
אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי
מגן לך שכרך הרבה מאוד .ויאמר אברם אדני ה' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן
משק ביתי הוא דמשק אליעזר (טו ,א-ב).
קשה ,דאחר ששמע אברהם את מאמר הקב"ה 'שכרך הרבה מאוד' ,מה שאל
שוב 'מה תתן לי'.
ויש לומר כי הכוונה העמוקה שהיתה בדברי אברהם אבינו ,שביקש להמשיך
לבניו את מדתו מדת החסד ,שיתנהג עמהם הקב"ה במדת החסד ובמדת הרחמים,
ואף אם אינם ראויים ימשיך עליהם חסדים רבים.
וזהו שאמר 'מה תתן לי ואני הולך ערירי' ,היינו 'מה תתן לי' ,מה שתתן לי,
משום מה שאני ראוי וכדאי לזה ,אינו שוה לי ,כי כל כוונתי להמשיך לבני
ולצאצאי חסדים אף אם אינם ראויים' .ואנכי הולך ערירי' ,ואיני מותיר לבני את
השפעת מדת החסד.
השיבו הקב"ה כי 'אשר יצא ממעיך הוא יירשך' (פס' ד) ,פירוש 'הוא' ,היינו מדת
החסד שלך' ,יירשך' תהא ירושה לבניך.
בני ישראל אומרים אדון עולם להתעלות משליטת השרים
ויאמר אדני אלקים במה אדע כי אירשנה (טו ,ח).
אמרו בגמרא (ברכות ז' ):מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו
להקב"ה אדון אלא עד שבא אברהם אבינו וקראו אדון שנאמר (בראשית טו ,ח)
'ויאמר אדני אלקים במה אדע כי אירשנה''.
***** גל ******
בספר צבי וחמיד (ברכות שם) תמה מה הגדלות והחשיבות בלשון אדון ,שכל
העולם לא זכו לזה רק אברהם אבינו זכה לזה ,לקרוא להקב"ה בשם אדון .ומבאר
על פי מה שאמרו בגמרא (קנו' ).אין מזל בישראל' ,והקשו התוס' (שם) ,דרש"י פירש
אין מזל בישראל שאין להם שר למעלה ,והאיך אפשר לומר כך ,והא אמרינן (מו"ק
כח' ).בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא ,אלא במזלא תליא מילתא' .והרי
שיש מזל לישראל ,והם מושגחים תחת שר ,וההשפעה לבני ישראל היא על ידי
ממוצע .אכן אברהם אבינו ,הוא זכה לזה ,שהרי על הפסוק 'ויוצא אותו החוצה',
דרשו חז"ל שהוציא הקב"ה את אברהם אבינו למעלה מן הטבע והגדילו אפילו
למעלה מן המלאכים ,הרי שלא היה תחת שר.
ומפרש שזוהי המעלה שהיתה לאברהם אבינו ,שקרא להקב"ה אדון והיה מסור
תחתיו בלבד ,ולא תחת שום שר ומלאך.
והגר"א זי"ע אומר דהטעם מדוע אומרים אדון עולם לפני תפילת שחרית,
משום דתפילת שחרית נתקנה על ידי אברהם אבינו שהוא היה הראשון שקרא
להקב"ה אדון.
ויש לשלב ב' הענינים ,מה שנתן הגר"א טעם לאמירת אדון עולם קודם קביעת
שחרית משום שתפילת שחרית היא כנגד אברהם אבינו שקרא להקב"ה אדון ,ומה
שנתבאר דכוונת 'אדון' היינו תחת שליטת הקב"ה לבדו.
דהנה קושיא גדולה יש על מצוות תפילה (עי' תוס' שבת קנו .ד"ה אין) דהאיך יכולה
תפילה להועיל ולהביא על האדם שפע בני חיי ומזוני ,והרי קבעו חז"ל דבני חיי
ומזוני אינם תלויים אלא במזל.
אכן לפי מה שנתבאר דיש בחינה שבני ישראל נמסרים תחת הנהגת הקב"ה
לבדו ,ומעלים למעלה מכל המזלות והשרים ,יש לומר דזוהי עבודת התפילה,
דלפני שמתפללים צריכים להתעלות משליטת כל השרים והמזלות ולהימסר
תחת הנהגת הקב"ה .וזהו ענין אמירת אדון עולם קודם התפילה ,שהוא לעורר
בחינת 'אדון' שהוא למעלה מן המזל ,ובחינה זו עורר אברהם אבינו והנחיל זה
הכח לבני ישראל.
אחר שהגר שמעה כי בנה פרא אדם חזרה לכבד את שרה
ויבוא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה ...והוא יהיה פרא אדם
ידו בכל ויד כל בו (טז ,ד-יב).
נראה כי דברי המלאך אל הגר הועילו שתשוב לבית אברהם ,משום שהטעם
אשר 'תקל גברתה בעיניה' ,היה שחשבה שלאחר שהתברכה בבנים ולשרי אין
בנים ,מוכרח כי ההבטחה שניתנה לאברהם להוליד את העם הנבחר מתקיים בה,
ועל כן זלזלה בשרי ,כי חשבה את עצמה למעולה ממנה.
אכן ,לאחר שאמר לה המלאך ,כי בנה יהא 'פרא אדם' ,הבינה כי הוא סתם ילד
***** דל ******
ולא הילד המיוחל ,עליו הבטיח הקב"ה .ושוב החשיבה את שרי אשר ממנה עתיד
להיוולד הבן החשוב.
'ותקל גברתה בעיניה' – בני ישראל קלים
בעיני בני ישמעאל בחדשי העינים
ויבוא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה (טז ,ד).
חודשי תמוז אב נקראים 'חדשי העינים' ,שמרמזים על העיניים.
ובחודשים אלו ניתן הרשות למשחית להשחית ,והגויים שונאי ישראל ,ובני
ישמעאל מרעים ומזיקים לעם ה' בחדשים אלו ביותר.
וכמה וכמה פורעניות קשות ארעו לישראל בחודשים אלו.
והוא מרומז בפסוק 'ותקל גברתה בעיניה' ,שבחודשים אלו מזלזלים בני
ישמאעל בישראל ועושים בהם פרעות.
'וגם' בכל
וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן (יז ,טו).
יש לפרש כוונת תיבת 'גם' היתירה.
כי אמרו חז"ל שהיה לאברהם אבינו בת בשם 'בכל'.
וזהו 'וגם' ,היינו בנוסף לה.
***** הל ******
גליון זו מוקדש לעילוי נשמת
אבי מורי
הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל
אמי מורתי
האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל
