gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור הדעת · Ohr Hadaas — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אור הדעת · Ohr Hadaas

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אור הדעת · Ohr Hadaas — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫אוﬧ‬ ‫ֶלְך ְלָך‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫אוﬧ‬ ‫ב‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫ֶּד ֶּרְך ָה ֱא ֶּמת‪4 ...........................................................................................‬‬ ‫נֶ ֱא ָמן לְ ָפנֶ יך‪4 .......................................................................................‬‬ ‫יְ ׁשּועֹות וְ נִ ְפלָ אֹות ‪4 ................................................................................‬‬ ‫לִ ֵּתן ֶאת ַה ִדין ‪5 .....................................................................................‬‬ ‫ְׁש ֵּאלֹות ֲעצּומֹות ‪5 .................................................................................‬‬ ‫נֶ גֶ ד ָהעֹולָ ם‪6 ........................................................................................‬‬ ‫כָ כָ ה זֶ ה ִה ְת ַפ ֵּת ַח‪6 ..................................................................................‬‬ ‫כָ כָ ה זֶ ה ִה ְס ַתיֵּ ם‪7 ...................................................................................‬‬ ‫כָ כָ ה זֶ ה נֶ ְע ָצר ‪7 ....................................................................................‬‬ ‫ֲאלָ ִפים ְּור ָבבֹות‪8 ...................................................................................‬‬ ‫לְ ַה ֲע ִמיק ּולְ ִה ְתּבֹונֵּ ן ‪8 ..............................................................................‬‬ ‫ֵּאין ִמ ְק ֶרה ‪8 .........................................................................................‬‬ ‫ֹלא נִ ְׁש ָּב ִרים‪9 .......................................................................................‬‬ ‫ֵּאין יֵּ אּוׁש ‪9 ..........................................................................................‬‬ ‫ַמ ִהי ָד ֱא ֶמת ‪10 .......................................................................................‬‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה ‪10 ..................................................................................‬‬ ‫בֹודה ‪12 ..................................................................................‬‬ ‫ַּת ְכלִ ית ָה ֲע ָ‬ ‫ֶפלֶ א ָעצּום ‪12 .......................................................................................‬‬ ‫ימה ַמ ֲעלַ ת ָה ָאבֹות הק' ‪12 ..................................................‬‬ ‫תֹורה ַמ ֲעלִ ָ‬ ‫דּוע ַה ָ‬ ‫ַמ ַ‬ ‫יאים ‪13 ................................................................................‬‬ ‫ִמגְ דֹולֵּ י ַהנְ ִב ִ‬ ‫יאים‪13 ............................................................................‬‬ ‫ַמ ְד ֵּרגַ ת כָ ל ַהנְ ִב ִ‬ ‫תֹורה ‪14 .................................................................................‬‬ ‫ָפ ָר ִׁשיֹות ַה ָ‬ ‫ֲע ָש ָרה נִ ְסיֹונֹות ‪14 ..................................................................................‬‬ ‫ָמ ָׁשל נִ ְפלָ א‪15 .......................................................................................‬‬ ‫ְה ִתיַ ֲחסּות לְ עֹולָ ם ַהזֶ ה ‪15 ..........................................................................‬‬ ‫ִמי יִ ֵּתן ָטהֹור ִמ ָט ֵּמא ‪15 ............................................................................‬‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶ ה ‪16 ..................................................................................‬‬ ‫ׁשּועה ‪17 ............................................................................‬‬ ‫יעה ַּהיְ ָ‬ ‫ָמ ַּתי ַּמגִ ָ‬ ‫ג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫אוﬧ‬ ‫נֶ גֶ ד ַהכֹוכָ ִבים וְ ַה ַמזָ לֹות‪17 .........................................................................‬‬ ‫רּוח ַהק ֶֹּדׁש ‪17 .......................................................................................‬‬ ‫ַ‬ ‫ָא ִׁשית ֵּעצֹות ‪18 .....................................................................................‬‬ ‫ְׁשנֹות ַחיִ ים ‪19 .......................................................................................‬‬ ‫ְסגּולָ ה גְ דֹולָ ה ‪19 ....................................................................................‬‬ ‫ַה ָשעֹון ִמזָ ָהב‪19 .....................................................................................‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫אוﬧ‬ ‫ד‬ ‫ֶּד ֶּרְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬כיצד אברהם אבינו מגיע למסקנא‪ ,‬שהכל הבל וריק‪,‬‬ ‫והאלילים כרות יכרתון‪ ,‬ורק בורא עולם הוא אין עוד מלבדו‪ ,‬מהיכן שאב‬ ‫ילד קטן כוח זה שהוא באמת הצודק וכולם טיפשים נבערים‪ ,‬חסרי דעה‪,‬‬ ‫נגד עולם שלם‪ ,‬שמאמינים בדבר שמחולל פלאות וישועות‪ ,‬כולל אביו‬ ‫ואמו‪ ,‬שהם גדולי היצרנים והמתפרנסים מאותם בובות‪.‬‬ ‫בייצור עצמי‪ ,‬יושיע אותם מצרתם וייתן‬ ‫נֶּ ֱא ָמן לְ ָפנֶּ יָך‬ ‫להם רווח גדול ועצום‪ ,‬בקיצור 'בני חיי‬ ‫מזוני רויחי' הכל בזכות אותו בובה‪.‬‬ ‫הנביא בנחמיה מתאר את מעלת אברהם‬ ‫אבינו (ט‪ ,‬ז'‪-‬ח')‪ַ ' :‬א ָתה־הּוא ה'‬ ‫יְ ׁשּועֹות וְ נִ ְפלָ אֹות‬ ‫הֹוצאתֹו‬ ‫ָה ֱאֹל ִקים ֲא ֶׁשר ָּב ַח ְר ָת ְּב ַא ְב ָרם וְ ֵּ‬ ‫את‬‫ּומ ָצ ָ‬ ‫ֵּמאּור כַ ְש ִדים וְ ַש ְמ ָת ְשמֹו ַא ְב ָר ָהם‪ָ ,‬‬ ‫אצטט מאמר חז"ל‪ ,‬ולפני כן אבקש‬ ‫ֶאת־לְ ָבבֹו נֶ ֱא ָמן לְ ָפנֶ יך'‪.‬‬ ‫לשאול‪ ,‬האם עובדי עבודה זרה‬ ‫ראו ניסים ונפלאות בתפילתם לאותה‬ ‫אברהם אבינו גילה את בורא עולם‪,‬‬ ‫'בובה' העשויה מחומרים מתכלים (עץ‪ ,‬אבן‪,‬‬ ‫מהמורות‬ ‫רצופה‬ ‫בדרך‬ ‫פלסטיק‪ ,‬צמר) בייצור עצמי‪ ,‬תתפלאו‬ ‫ומכשולות‪ ,‬מלחמות נגד כל העולם עד‬ ‫לשמוע‪ ,‬התשובה היא 'כן'‪.‬‬ ‫שזכה לגילוי האלקות של ' ֵּה ִציץ ָעלָ יו‬ ‫ַּב ַעל ַה ִּב ָירה‪ָ ,‬א ַמר לֹו ֲאנִ י הּוא ַּב ַעל‬ ‫הרי חז"ל מספרים על פילוסף בשם 'זונין'‬ ‫ַה ִּב ָירה'‪.‬‬ ‫שאמר לתנא רבי עקיבא‪ ,‬כולנו‬ ‫לבד‪ ,‬בודד‪ ,‬מול כל העולם‪ ,‬הולך ומחפש‬ ‫יודעים שעבודה זרה זה כלום‪ ,‬זה שטויות‪,‬‬ ‫את בורא עולם הוא נלחם בכל‬ ‫אך שאלה לי אליך‪ ,‬מדוע רואים שם‬ ‫העולם‪ ,‬היו לו עשרה ניסיונות‪ ,‬נזרק‬ ‫ישועות?! (עבודה זרה נה‪ ,‬א)‪' :‬אמר ליה זונין‬ ‫לתוך כבשן האש‪.‬‬ ‫לרבי עקיבא‪' :‬לבי ולבך ידע דעבודת‬ ‫כוכבים לית בה מששא‪ ,‬והא קחזינן גברי‬ ‫להמחשת הדברים‪ ,‬באותו עולם שבו‬ ‫דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי‪ ,‬מאי‬ ‫נולד‪ ,‬כולם מאמינים ב'בובה'‬ ‫טעמא?'‪.‬‬ ‫העשויה מחומרים מתכלים (עץ‪ ,‬אבן‪ ,‬פלסטיק‪,‬‬ ‫צמר) בייצור עצמי שהוא 'צדיק הדור'‪,‬‬ ‫ענה לו התנא רבי עקיבא במשל מופלא‪:‬‬ ‫מבחינתם אין כלום מלבד אותה בובה‬ ‫'אמר לו‪ :‬אמשול לך משל‪ ,‬למה‬ ‫שהיא 'עבודה זרה'‪ ,‬ובזה כולם מאמינים‪,‬‬ ‫הדבר דומה? לאדם נאמן שהיה בעיר‪ ,‬וכל‬ ‫להבדיל‪ ,‬כמו שיהודי ירא שמים חונך‬ ‫בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים‪,‬‬ ‫שמאמינים בצדיקי אמת והמשפט השגור‬ ‫ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים‪ ,‬פעם‬ ‫בפי כל 'ויאמינו בהשם ובמשה עבדו'‪.‬‬ ‫אחד שכח והפקיד אצלו שלא בעדים‪,‬‬ ‫אמרה לו אשתו‪ :‬בוא ונכפרנו‪ ,‬אמר לה‪:‬‬ ‫רבבות מאמינים שבעת צרה ומצוקה‬ ‫וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו‬ ‫ובטוחים באותה 'בובה' העשויה‬ ‫נאבד את אמונתינו?‬ ‫מחומרים מתכלים (עץ‪ ,‬אבן‪ ,‬פלסטיק‪ ,‬צמר)‬ ‫ה‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫אוﬧ‬ ‫חז"ל אומרים (עבודה זרה דף יד ע"ב) שמסכת‬ ‫אף כך יסורין‪ ,‬בשעה שמשגרין אותן על‬ ‫עבודה זרה של אברהם אבינו היה‬ ‫האדם‪ ,‬משביעין אותן‪ :‬שלא תלכו‬ ‫ארבע מאות פרקים! ולנו אין אלא‬ ‫אלא ביום פלוני‪ ,‬ולא תצאו אלא ביום‬ ‫חמשה! זה היה מערכת רצינית ותעשיה‬ ‫פלוני ובשעה פלונית‪ ,‬ועל ידי פלוני ועל‬ ‫גדולה של הרבה כסף וכבוד‪ ,‬ישועות‬ ‫ידי סם פלוני‪ ,‬כיון שהגיע זמנן לצאת‬ ‫וחצירות‪ ,‬ועוד סיפורים מהסבא של‬ ‫הלך זה לבית עבודת כוכבים‪ ,‬אמרו‬ ‫הסבתא‪ ,‬על פלאות שראו בעינהם‪,‬‬ ‫יסורין‪ :‬דין הוא שלא נצא‪ ,‬וחוזרין‬ ‫מאותה 'בובה' העשויה מחומרים מתכלים‬ ‫ואומרים‪ :‬וכי מפני ששוטה זה עושה שלא‬ ‫(עץ‪ ,‬אבן‪ ,‬פלסטיק‪ ,‬צמר) בייצור עצמי‪.‬‬ ‫כהוגן אנו נאבד שבועתנו?‬ ‫מסתמא היו ספרים שלמים של 'ישועות'‬ ‫מגלים חז"ל‪ ,‬שכל צרה וכל מחלה‪ ,‬קושי‬ ‫מכל סוג וסוג‪ ,‬ומכל חצר וחצר‬ ‫וכאב‪ ,‬יש תאריך מדויק‪ ,‬כיצד‬ ‫של 'בובה' העשויה מחומרים מתכלים (עץ‪,‬‬ ‫וכמה זמן‪ ,‬יהיו חולים‪ ,‬וכיצד יתרפאו‪ ,‬זה‬ ‫אבן‪ ,‬פלסטיק‪ ,‬צמר) בייצור עצמי‪.‬‬ ‫שהלך לבית עבודה זרה להתפלל‪ ,‬עתיד‬ ‫לתת את הדין והעולם כמנהגו נוהג‪.‬‬ ‫ְׁש ֵּאלֹות ֲעצּומֹות‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬כיצד ואברהם אבינו‬ ‫בעולם הזה יש בחירה טוב ורע‪ ,‬ויש‬ ‫מגיע למסקנא‪ ,‬שהכל הבל‬ ‫אפשרות ר"ל לבחור ברע‬ ‫וריק‪ ,‬והאלילים כרות יכרתון‪ ,‬ורק בורא‬ ‫ולראות ישועות‪ ,‬ניסים ונפלאות מכוח‬ ‫עולם הוא אין עוד מלבדו‪ ,‬מהיכן שאב‬ ‫הבחירה וניתן לטעות בו‪ ,‬כפי שחז"ל‬ ‫כוח ילד קטן זה שהוא באמת הצודק‬ ‫אומרים שיש בחינה 'רשע וטב לו'!‬ ‫וכולם טיפשים נבערים‪ ,‬חסרי דעה‪ ,‬נגד‬ ‫עולם שלם‪ ,‬שמאמינים בדבר שמחולל‬ ‫לִ ֵּתן ֶּאת ַּה ִדין‬ ‫פלאות וישועות‪ ,‬כולל אביו ואמו‪ ,‬אביו‬ ‫כפי שאלת הפילוספין (עבודה זרה נד‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫הוא גדול היצרנים והמתפרנסים מאותם‬ ‫בובות?‬ ‫'שאלו פלוסופין את הזקנים ברומי‪:‬‬ ‫אם אלהיכם אין רצונו בעבודת כוכבים‪,‬‬ ‫שנית‪ ,‬אברהם אבינו לא נח ולא שקט‪,‬‬ ‫מפני מה אינו מבטלה? אמרו להם‪ :‬אילו‬ ‫הוא מנפץ והורס‪ ,‬ללא מורא וחת‪,‬‬ ‫לדבר שאין העולם צורך לו היו עובדין‬ ‫מול כל העולם‪ ,‬נגד אביו ואמו‪ ,‬משפחתו‪,‬‬ ‫הרי הוא מבטלה‪ ,‬הרי הן עובדין לחמה‬ ‫קהילתו‪ ,‬עירו‪ ,‬מדינתו ואומר להם רבותי‪,‬‬ ‫וללבנה ולכוכבים ולמזלות‪ ,‬יאבד עולם‬ ‫אתם מאמינים ב'שטויות'‪ ,‬ודברי הבל‬ ‫מפני השוטים? אלא עולם כמנהגו נוהג‪,‬‬ ‫ורעות רוח‪ ,‬מהיכן לקח את העוז‬ ‫ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין'‪.‬‬ ‫והתעצומות?‬ ‫זאת אומרת‪ ,‬אותה 'בובה' העשויה‬ ‫אקדים ישנו מדרש רבה מופלא (בראשית ‪-‬‬ ‫מחומרים מתכלים (עץ‪ ,‬אבן‪ ,‬פלסטיק‪,‬‬ ‫פרשה ל"ט פסקה א')‪ָ ' :‬א ַמר ַר ִּבי יִ ְצ ָחק‬ ‫צמר) בייצור עצמי היא 'בבא גדול'‪ ,‬פועלת‬ ‫עֹובר ִמ ָמקֹום לְ ָמקֹום‪,‬‬ ‫ָמ ָׁשל לְ ֶא ָחד ֶׁש ָהיָ ה ֵּ‬ ‫ישועות‪ ,‬יש הרבה 'סיפורי בובה'‪ ,‬כמשמע‬ ‫ֹּאמר‬‫וְ ָר ָאה ִּב ָירה ַא ַחת דֹולֶ ֶקת‪ָ ,‬א ַמר ת ַ‬ ‫מחז"ל שהיה הרבה סוגי 'בובות' לכל‬ ‫ֶׁש ַה ִּב ָירה ַהזֹו ְּבֹלא ַמנְ ִהיג‪ֵּ ,‬ה ִציץ ָעלָ יו ַּב ַעל‬ ‫בעיה‪ ,‬היה 'בובה' מיוחדת‪ ,‬שהמומחים‬ ‫ַה ִּב ָירה‪ָ ,‬א ַמר לֹו ֲאנִ י הּוא ַּב ַעל ַה ִּב ָירה‪ .‬כָ ְך‬ ‫אמרו שזה 'בדוק ומנוסה'‪ ,‬מחולל פלאות‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫אוﬧ‬ ‫ו‬ ‫ומתחיל לדבר שטויות‪ ,‬הפלא הוא שלא‬ ‫ֹּאמר‬ ‫אֹומר ת ַ‬‫ֵּ‬ ‫לְ ִפי ֶׁש ָהיָ ה ָא ִבינּו ַא ְב ָר ָהם‬ ‫רק קהילה אחת‪ ,‬או עיר אחת‪ ,‬או מדינה‬ ‫ֶׁש ָהעֹולָ ם ַהזֶ ה ְּבֹלא ַמנְ ִהיג‪ֵּ ,‬ה ִציץ ָעלָ יו‬ ‫שלימה‪' ,‬כל העולם' לוקחים 'בובות'‬ ‫ַה ָקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא וְ ָא ַמר לֹו ֲאנִ י הּוא ַּב ַעל‬ ‫העשוים מחומרים מתכלים (עץ‪ ,‬אבן‪ ,‬פלסטיק‪,‬‬ ‫ָהעֹולָ ם'‪.‬‬ ‫צמר) בייצור עצמי ומדברים פשוט‬ ‫שטויות‪ ,‬דברים חסרי טעם‪ ,‬ללא כל קשר‬ ‫מדוע בורא עולם לא נתגלה אליו מיד‪,‬‬ ‫למציאות‪ ,‬ופועלים על פיו‪ ,‬כיצד נוצר‬ ‫וגילה לו 'אני בעל הבירה'‪ ,‬רק‬ ‫דבר זה?‬ ‫אחרי שהוא הלך ממקום למקום‪ ,‬נלחם‬ ‫נגד כל העולם רק אז זכה לגילוי אלוקי‬ ‫מגלה הנשר הגדול הרמב"ם‪ ,‬כיצד זה‬ ‫מהשם יתברך?‬ ‫התחיל התהליך של יצירת עבודה‬ ‫ימי‬‫זרה (רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק א')‪ :‬וז"ל‪ִ ' :‬ב ֵּ‬ ‫הרמב"ם מביא‪' :‬כֵּ יוָ ן ֶׁש ִהכִ יר וְ יָ ַדע ִה ְת ִחיל‬ ‫ֱאנֹוׁש ָטעּו ְּבנֵּ י ָה ָא ָדם ָטעּות גָ דֹול‪ָ ...‬א ְמרּו‬ ‫לְ ָה ִׁשיב ְתׁשּובֹות ַעל ְּבנֵּ י אּור‬ ‫ֹלהים ָּב ָרא כֹוכָ ִבים ֵּאלּו וְ גַ לְ גַ לִ ים‬ ‫הֹואיל וְ ָה ֱא ִ‬‫ִ‬ ‫לֹומר ֶׁש ֵּאין זֹו‬‫כַ ְש ִדים וְ לַ ֲערְֹּך ִדין ִע ָמ ֶהם וְ ַ‬ ‫לְ ַהנְ ִהיג ֶאת ָהעֹולָ ם ּונְ ָתנָ ם ַּב ָמרֹום וְ ָחלַ ק‬ ‫ֶד ֶרְך ָה ֱא ֶמת ֶׁש ַא ֶתם הֹולְ כִ ים ָּבּה וְ ִׁש ֵּּבר‬ ‫לָ ֶהם כָ בֹוד וְ ֵּהם ַׁש ָמ ִׁשים ַה ְמ ַׁש ְמ ִׁשים לְ ָפנָ יו‬ ‫יע לָ ָעם ֶׁש ֵּאין ָראּוי‬ ‫הֹוד ַ‬‫ַה ְצלָ ִמים וְ ִה ְת ִחיל לְ ִ‬ ‫ְראּויִ ין ֵּהם לְ ַׁש ְּב ָחם ּולְ ָפ ֲא ָרם וְ לַ ֲחֹלק לָ ֶהם‬ ‫לֹוּה ָהעֹולָ ם וְ לֹו ָראּוי‬ ‫לַ ֲעבֹּד ֶאלָ א לֶ ֱא ַ‬ ‫כָ בֹוד‪ .‬וְ זֶ הּו ְרצֹון ָה ֵּאל ָּברּוְך הּוא לְ גַ ֵּדל‬ ‫לְ ִה ְׁש ַת ֲחוֹות ּולְ ַה ְק ִריב ּולְ נַ ֵּסְך כְ ֵּדי ֶׁשיַ כִ ירּוהּו‬ ‫ּולְ כַ ֵּּבד ִמי ֶׁשגִ ְדלֹו וְ כִ ְּבדֹו‪ .‬כְ מֹו ֶׁש ַה ֶמלֶ ְך‬ ‫רּואים ַה ָּב ִאים‪.‬‬ ‫כָ ל ַה ְּב ִ‬ ‫עֹומ ִדים לְ ָפנָ יו וְ זֶ הּו כְ בֹודֹו‬ ‫רֹוצה לְ כַ ֵּּבד ָה ְ‬ ‫ֶ‬ ‫ֶׁשל ֶמלֶ ְך‪ .‬כֵּ יוָ ן ֶׁש ָעלָ ה ָד ָבר זֶ ה ַעל לִ ָּבם‬ ‫וְ ָראּוי לְ ַּא ֵּבד ּולְ ַּׁש ֵּבר כָ ל ַּהּצּורֹות כְ ֵּדי ֶּׁשֹּלא‬ ‫ִה ְת ִחילּו לִ ְבנֹות לַ כֹוכָ ִבים ֵּהיכָ לֹות ּולְ ַה ְק ִריב‬ ‫יִ ְטעּו ָב ֶּהן כָ ל ָה ָעם כְ מֹו ֵּאּלּו ֶּׁש ֵּהם‬ ‫לָ ֶהן ָק ְר ָּבנֹות ּולְ ַׁש ְּב ָחם ּולְ ָפ ֲא ָרם ִּב ְד ָב ִרים‬ ‫לֹוה ֶּאּלָ א ֵּאּלּו‪.‬‬ ‫ְמ ַּד ִמים ֶּׁש ֵּאין ָׁשם ֱא ַּ‬ ‫ּולְ ִה ְׁש ַת ֲחוֹות לְ מּולָ ם כְ ֵּדי לְ ַה ִשיג ְרצֹון‬ ‫ּבֹורא ְּב ַד ְע ָתם ָה ָר ָעה‪ .‬וְ זֶ ה ָהיָ ה ִע ַקר‬ ‫ַה ֵּ‬ ‫יֹותיו ִּב ֵּקׁש ַה ֶמלֶ ְך‬ ‫יהם ִּב ְר ָא ָ‬‫כֵּ יוָ ן ֶׁשגָ ַבר ֲעלֵּ ֶ‬ ‫בֹודת כֹוכָ ִבים'‪.‬‬‫ֲע ַ‬ ‫לְ ָה ְרגֹו וְ נַ ֲע ָשה לֹו נֵּ ס וְ יָ ָצא לְ ָח ָרן‪.‬‬ ‫וְ ִה ְת ִחיל לַ ֲעמֹּד וְ לִ ְקרֹּא ְּבקֹול גָ דֹול לְ כָ ל‬ ‫הם ידעו שיש 'בורא עולם'‪ ,‬אך ייחסו‬ ‫לֹוּה ֶא ָחד‬ ‫יעם ֶׁשיֵּ ׁש ָׁשם ֱא ַ‬ ‫הֹוד ָ‬ ‫ָהעֹולָ ם ּולְ ִ‬ ‫כוחות למשמשיו לשבחם ולפארם‪.‬‬ ‫לְ כָ ל ָהעֹולָ ם וְ לֹו ָראּוי לַ ֲעבֹּד‪.‬‬ ‫כָ כָ ה זֶּ ה ִה ְת ַּפ ֵּת ַּח‬ ‫באותו עת‪ ,‬כשאברהם היה חולק על‬ ‫אנשי דורו‪ ,‬עדיין לא היתה לו‬ ‫הדברים התפתחו ונוצרו 'באבות וחוזים'‬ ‫שום הארה אלקית אלא הכל מפרי‬ ‫למיניהם‪ ,‬תעשיה שלימה של‬ ‫חכמתו‪ ,‬והיה תקיף באמיתת חכמתו עד‬ ‫כבוד וכסף‪ ,‬כפי שממשיך הרמב"ם‬ ‫שמסר עצמו לכבשן האש‪ ,‬עוד טרם באה‬ ‫ומתאר‪ ,‬וז"ל‪' :‬וְ ַא ַחר ֶׁש ָא ְרכּו ַהיָ ִמים ָע ְמדּו‬ ‫אליו הנבואה‪.‬‬ ‫יאי ִראׁשֹון ֶׁש ֶקר וְ ָא ְמרּו‬ ‫ִּב ְבנֵּ י ָה ָא ָדם נְ ִב ֵּ‬ ‫ֶׁש ָה ֵּאל ִצּוָ ה וְ ָא ַמר לָ ֶהם ִע ְבדּו כֹוכָ ב ְפלֹונִ י‬ ‫נֶּ גֶּ ד ָהעֹולָ ם‬ ‫אֹו כָ ל ַהכֹוכָ ִבים וְ ַה ְק ִריבּו לֹו וְ נַ ְסכּו לֹו‪...‬‬ ‫אֹומר זֹו‬‫צּורה ֶׁש ָּב ָדה ִמלִ ּבֹו וְ ֵּ‬ ‫יע לָ ֶהם ָ‬ ‫ּומֹוד ַ‬ ‫ִ‬ ‫ראשית כל‪ ,‬יש להעמיק ולהבין כיצד‬ ‫הֹודיעּוהּו‬‫צּורת ַהכֹוכָ ב ְפלֹונִ י ֶׁש ִ‬ ‫ַ‬ ‫ִהיא‬ ‫באמת אדם נורמטיבי‪ ,‬לוקח‬ ‫בּואתֹו'‪.‬‬‫ִּבנְ ָ‬ ‫חתיכת עץ‪ ,‬או חתיכת אבן‪ ,‬או בובה‬ ‫ז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫אוﬧ‬ ‫עמד והתבונן‪ ,‬חשב והעמיק‪ ,‬מה קורה‬ ‫לֹומר‬‫'‪...‬וְ ִה ְת ִחילּו כֹוזְ ִבים ֲא ֵּח ִרים לַ ֲעמֹּד וְ ַ‬ ‫כאן מי מסבב את הגלגל‪ ,‬ואז לא‬ ‫ֶׁש ַהכֹוכָ ב ַע ְצמֹו אֹו ַהגַ לְ גַ ל אֹו‬ ‫היה מי שילמד אותו‪' :‬וְ ֹלא ָהיָ ה לֹו ְמלַ ֵּמד‬ ‫ַה ַמלְ ָאְך ִד ֵּּבר ִע ָמ ֶהם וְ ָא ַמר לָ ֶהם ִע ְבדּונִ י‬ ‫יע ָד ָבר ֶאלָ א ֻׁמ ְׁש ָקע ְּבאּור כַ ְש ִדים‬ ‫מֹוד ַ‬‫וְ ֹלא ִ‬ ‫בֹודתֹו וַ ֲעשּו‬‫יע לָ ֶהם ֶד ֶרְך ֲע ָ‬ ‫הֹוד ַ‬ ‫ְּבכָ ְך וְ כָ ְך‪ ,‬וְ ִ‬ ‫עֹוב ֵּדי כֹוכָ ִבים ַה ִט ְפ ִׁשים וְ ָא ִביו וְ ִאמֹו‬ ‫ֵּּבין ְ‬ ‫ּופ ַׁשט ָד ָבר זֶ ה ְּבכָ ל‬ ‫כָ ְך וְ ַאל ַת ֲעשּו כָ ְך‪ָ .‬‬ ‫עֹובד‬ ‫ֵּ‬ ‫עֹוב ֵּדי כֹוכָ ִבים וְ הּוא‬‫ְ‬ ‫וְ כָ ל ָה ָעם‬ ‫ָהעֹולָ ם לַ ֲעבֹּד ֶאת ַהצּורֹות ַּב ֲעבֹודֹות‬ ‫ִע ָמ ֶהם'‪.‬‬ ‫ְמ ֻׁׁשנֹות זֹו ִמזֹו ּולְ ַה ְק ִריב לָ ֶהם ּולְ ִה ְׁש ַת ֲחוֹות'‪.‬‬ ‫ּומ ִבין ַעד‬ ‫אומר הרמב"ם‪' :‬וְ לִ ּבֹו ְמ ֵּ‬ ‫ׁשֹוטט ֵּ‬ ‫המשך התהליך היה נשכח בורא עולם‬ ‫ֶׁש ִה ִשיג ֶד ֶרְך ָה ֱא ֶמת וְ ֵּה ִבין ַקו ַה ֶצ ֶדק‬ ‫ר"ל‪ ,‬ונשארו אך ורק 'הבובות'‬ ‫לֹוּה‬ ‫ִמ ְתבּונָ תֹו ַהנְ כֹונָ ה‪ .‬וְ יָ ַדע ֶׁשיֵּ ׁש ָׁשם ֱא ַ‬ ‫(הבאבות) למינהם‪ ,‬שכביכול להם יש כוחוץ‬ ‫ֶא ָחד וְ הּוא ַמנְ ִהיג ַהגַ לְ גַ ל וְ הּוא ָּב ָרא ַהכל‬ ‫עילאים ופועלים ניסים ונפלאות‪.‬‬ ‫לֹוּה חּוץ ִמ ֶמנּו'‪.‬‬ ‫וְ ֵּאין ְּבכָ ל ַהנִ ְמ ָצא ֱא ַ‬ ‫כָ כָ ה זֶּ ה ִה ְס ַּתיֵּ ם‬ ‫העמיק להבין‪ ,‬מי ברא את אלה‪ ,‬מה‬ ‫וכך הסתיים שכל העולם מדבר שטויות‬ ‫המקור להנהגה זו‪ ,‬היכן זה‬ ‫ואף אחד לא עוצר ומתבונן וחושב‪:‬‬ ‫כתוב‪ ,‬היה שואל כענין‪ ,‬ולא קיבל‬ ‫'וְ כֵּ יוָ ן ֶׁש ָא ְרכּו ַהיָ ִמים נִ ְׁש ַתכַ ח ַה ֵּשם ַהנִ כְ ָּבד‬ ‫סיפורים לא מוסמכים וחצאי דברים‬ ‫ּומ ַד ְע ָתם וְ ֹלא‬ ‫נֹורא ִמ ִפי כָ ל ַהיְ קּום ִ‬ ‫וְ ַה ָ‬ ‫כ'תם' מההגדה‪.‬‬ ‫ִהכִ ירּוהּו וְ נִ ְמ ְצאּו כָ ל ַעם ָה ָא ֶרץ ַהנָ ִׁשים‬ ‫צּורה ֶׁשל ֵּעץ‬ ‫יֹוד ִעים ֶאלָ א ַה ָ‬‫וְ ַה ְק ַטנִ ים ֵּאינָ ם ְ‬ ‫אברהם אבינו גילה את בורא עולם‬ ‫וְ ֶׁשל ֶא ֶבן וְ ַה ֵּהיכָ ל ֶׁשל ֲא ָבנִ ים ֶׁשנִ ְת ַחנְ כּו‬ ‫בעולם הזה בחומר ובלבנים‪,‬‬ ‫נּותם לְ ִה ְׁש ַת ֲחוֹות לָ ּה ּולְ ָע ְב ָדּה‬ ‫ִמ ַק ְט ָ‬ ‫שכל הפלאות והישועות זה אך ורק‬ ‫ּולְ ִה ָש ַבע ִּב ְׁש ָמּה'‪.‬‬ ‫מבורא עולם‪ ,‬יש מנהיג לבריאה‪ ,‬ואין‬ ‫לייחס לשום גורם בעולם כוחות כלל‬ ‫שכחו את מי שאמר והיה העולם‪ ,‬שיש‬ ‫וכלל‪ ,‬כל מה שנראה לעיניים‪ ,‬זה הכוח‬ ‫מנהיג לבריאה‪ ,‬הפכו את מערכת‬ ‫של 'ואתה מחיה את כולם'‪ ,‬גם צדיקי‬ ‫החומר והגשם לישות‪ ,‬את האדם הקרוץ‬ ‫אמת שפעלו ישועות עצומות‪ ,‬לא הם‬ ‫מחומר בשר ודם לפועל ישועות‪ ,‬שכוחו‬ ‫פעלו‪ ,‬הם התפללו ביקשו מבורא עולם‬ ‫רק מהקב"ה פועל ישועות‪.‬‬ ‫שיפעל ישועה לאותו יהודי‪ ,‬ורצון יראיו‬ ‫כָ כָ ה זֶּ ה נֶּ ְע ָצר‬ ‫יעשה‪ ,‬הקב"ה אוהב את יראיו וצדיקיו‪,‬‬ ‫זכו בזכות תפילתם לישועה‪ ,‬חלילה וחס‬ ‫כיצד אברהם אבינו גילה לכל העולם 'אין‬ ‫לייחס לנברא בעולם כוחות מסוימים‪.‬‬ ‫עוד מלבדו'‪ ,‬והוכיח לכולם‬ ‫יתן זֶ ה‬ ‫שמדברים שטויות‪' :‬כֵּ יוָ ן ֶׁשנִ גְ ַמל ֵּא ָ‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬אברהם העברי‪ ,‬חיבר‬ ‫ׁשֹוטט ְּב ַד ְעתֹו וְ הּוא ָק ָטן וְ ִה ְת ִחיל‬ ‫ִה ְת ִחיל לְ ֵּ‬ ‫חיבור עצום‪ ,‬להכניס את‬ ‫יאְך‬‫ּובלַ יְ לָ ה וְ ָהיָ ה ָת ֵּמ ַּה ֵּה ַ‬ ‫לַ ֲחׁשֹּב ַּביֹום ַ‬ ‫האמונה של 'אין עוד מלבדו' ועקר את‬ ‫נֹוהג ָת ִמיד וְ ֹלא‬ ‫ֶא ְפ ָׁשר ֶׁשיִ ְהיֶ ה ַהגַ לְ גַ ל ַהזֶ ה ֵּ‬ ‫כל המחשבות של כוחות מסוימים‪ ,‬מלבד‬ ‫ּומי יְ ַס ֵּּבב אֹותֹו‪ .‬כִ י ִאי‬ ‫יִ ְהיֶ ה לֹו ַמנְ ִהיג ִ‬ ‫אין עוד מלבדו‪.‬‬ ‫ֶא ְפ ָׁשר ֶׁשיְ ַס ֵּּבב ֶאת ַע ְצמֹו'‪.‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫אוﬧ‬ ‫ח‬ ‫לְ ַּה ֲע ִמיק ּולְ ִה ְתבֹונֵּ ן‬ ‫ֲאלָ ִפים ְּור ָבבֹות‬ ‫כותב לנו הרמח"ל (מסילת ישרים‪ ,‬קונטרס עץ‬ ‫כפי שהרמב"ם כותב‪' :‬וְ ִה ְת ִחיל לַ ֲעמֹּד‬ ‫החיים)‪" :‬כל אדם חייב להתבודד‬ ‫וְ לִ ְקרֹּא ְּבקֹול גָ דֹול לְ כָ ל ָהעֹולָ ם‬ ‫שעה אחת ביום‪ ,‬ולחשוב מה עשו האבות‬ ‫לֹוּה ֶא ָחד לְ כָ ל‬ ‫יעם ֶׁשיֵּ ׁש ָׁשם ֱא ַ‬ ‫הֹוד ָ‬ ‫ּולְ ִ‬ ‫הקדושים‪ ,‬שבחר בהם הקב"ה"‪.‬‬ ‫קֹורא‬‫ָהעֹולָ ם וְ לֹו ָראּוי לַ ֲעבֹּד‪ .‬וְ ָהיָ ה ְמ ַהלֵּ ְך וְ ֵּ‬ ‫ּומ ַמ ְמלָ כָ ה‬ ‫ּומ ַק ֵּּבץ ָה ָעם ֵּמ ִעיר לְ ִעיר ִ‬ ‫ְ‬ ‫''זאת התרופה היותר גדולה וחזקה‬ ‫יע לְ ֶא ֶרץ כְ נַ ַען‪ָ ...‬היָ ה‬ ‫לְ ַמ ְמלָ כָ ה ַעד ֶׁש ִהגִ ַ‬ ‫שתוכל להמציא נגד היצר והיא‬ ‫יע לְ כָ ל ֶא ָחד וְ ֶא ָחד כְ ִפי ַד ְעתֹו ַעד‬ ‫מֹוד ַ‬ ‫ִ‬ ‫קלה ופעולתה גדולה ופריה רב‪ ,‬שיעמוד‬ ‫ֶׁשיַ ְחזִ ֵּירהּו לְ ֶד ֶרְך ָה ֱא ֶמת ַעד ֶׁשנִ ְת ַק ְּבצּו ֵּאלָ יו‬ ‫האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי‬ ‫ֲאלָ ִפים ְּור ָבבֹות וְ ֵּהם ַאנְ ֵּׁשי ֵּּבית ַא ְב ָר ָהם‬ ‫משאר כל המחשבות לחשוב רק על זה‪,‬‬ ‫וְ ָׁש ַתל ְּבלִ ָּבם ָה ִע ָקר ַהגָ דֹול ַהזֶ ה וְ ִח ֵּּבר ּבֹו‬ ‫ויבקש בלבבו מה עשו הראשונים אבות‬ ‫הֹודיעֹו לְ יִ ְצ ָחק ְּבנֹו‪ .‬וְ יָ ַׁשב יִ ְצ ָחק‬ ‫ְס ָפ ִרים וְ ִ‬ ‫העולם שכן חשק ה' בהם‪ ,‬מה עשה משה‬ ‫ּומנָ הּו‬ ‫יע לְ יַ ֲעקֹּב ִ‬ ‫הֹוד ַ‬ ‫ּומזְ ִהיר‪ .‬וְ יִ ְצ ָחק ִ‬ ‫ְמלַ ֵּמד ַ‬ ‫רבנו ע''ה‪ ,‬מה עשה דוד משיח ה'‪ ,‬וכל‬ ‫ּומ ֲחזִ יק כָ ל ַהנִ לְ וִ ים‬ ‫לְ לַ ֵּמד וְ יָ ַׁשב ְמלַ ֵּמד ַ‬ ‫הגדולים אשר היו לפנינו‪ ,‬ויענה בשכלו‬ ‫ֵּאלָ יו‪ .‬וְ יַ ֲעקֹּב ָא ִבינּו לִ ֵּמד ָּבנָ יו כֻׁ לָ ם וְ ִה ְב ִדיל‬ ‫מה טוב לאדם כל ימי חייו לעשות כן גם‬ ‫יבה לְ לַ ֵּמד‬ ‫יׁש ָ‬ ‫הֹוׁשיבֹו ִּב ִ‬‫ּומנָ הּו רֹּאׁש וְ ִ‬ ‫לֵּ וִ י ִ‬ ‫הוא וטוב לו‪ ,‬אז יתורו מחשבותיו לדעת‬ ‫ֶד ֶרְך ַה ֵּשם וְ לִ ְׁשמֹּר ִמ ְצוַ ת ַא ְב ָר ָהם‪ .‬וְ ִצּוָ ה ֶאת‬ ‫באיזה מצב הוא נמצא עומד ‪ -‬לפי הנרצה‬ ‫ָּבנָ יו ֶׁשֹּלא יַ ְפ ִסיקּו ִמ ְּבנֵּ י לֵּ וִ י ְמ ֻׁמנֶ ה ַא ַחר‬ ‫בדרך אשר דרכו בה אנשי השם האלה‬ ‫ְמ ֻׁמנֶ ה כְ ֵּדי ֶׁשֹּלא ִת ָשכַ ח ַהלִ מּוד‪ .‬וְ ָהיָ ה ַה ָד ָבר‬ ‫אשר מעולם המה''‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫יהם‬ ‫ּובנִ לְ וִ ים ֲעלֵּ ֶ‬ ‫ּומ ְתגַ ֵּּבר ִּב ְבנֵּ י יַ ֲעקֹּב ַ‬ ‫הֹולֵּ ְך ִ‬ ‫יֹוד ַעת ֶאת‬ ‫וְ נַ ֲע ֵּשית ָּבעֹולָ ם ֻׁא ָמה ֶׁש ִהיא ַ‬ ‫ֵּאין ִמ ְק ֶּרה‬ ‫ה'‪.'..‬‬ ‫סודו של אברהם אבינו הוא להעמיק‬ ‫ביאר הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ביאר‬ ‫ולהתבונן‪ ,‬מי ברא את אלה‪ ,‬מה‬ ‫למה לאברהם אבינו היה ארבע‬ ‫קורה כאן‪ ,‬כפי שהרמב"ן (שמות פרשת בא פרק‬ ‫מאות פרקים‪ ,‬דאברהם הכיר את בוראו‬ ‫יג פסוק טז)‪' :‬ומן הנסים הגדולים‬ ‫והתרחק בתכלית מכל שמץ עבודה זרה‪,‬‬ ‫המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים‬ ‫למשל כל חסרון בטחון בהשי"ת‪ ,‬כל‬ ‫שהם יסוד התורה כלה‪ ,‬שאין לאדם חלק‬ ‫חלישות בהכרת השגחה פרטית וכל‬ ‫בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל‬ ‫מחשבה לתלות המאורעות בסיבות‬ ‫דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם‬ ‫ומקרים‪ ,‬הכל היה אצלו בבחינת שמץ של‬ ‫טבע ומנהגו של עולם'‪.‬‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬והתרחק ממנו בתכלית‬ ‫הריחוק‪ ,‬וכמו ענין החנופה דמדמה אותה‬ ‫כפי שהרמב"ם (יסודי התורה פרק ב' הלכה ב')‪:‬‬ ‫החובת הלבבות בשער הבטחון לשמץ‬ ‫'והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו‪,‬‬ ‫ע"ז דעובד לבני אדם‪ ,‬וכן ענין הבוטח‬ ‫בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו‬ ‫באדם ובכל ענינים אלו יש דברים דקים‬ ‫הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו‬ ‫ורחוקים יותר‪ ,‬עכ"ד‪ .‬כלומר שאברהם‬ ‫שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב‬ ‫אבינו שהיה יסוד האמונה‪ ,‬כל שמץ קל‬ ‫ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע‬ ‫של חסרון באמונה כבר היה נכלל אצלו‬ ‫השם הגדול'‪.‬‬ ‫במסכת עבודה זרה‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫אוﬧ‬ ‫מכולם‪ ,‬וכבר עלה להיות ראש‪ ,‬לאחר‬ ‫שם משמואל (בראשית פרשת לך לך שנה תרעג)‪:‬‬ ‫עשר שנים שהתפטר כבר משם‪ ,‬חקרו‬ ‫'אבל אברהם כשהי' חולק על אנשי‬ ‫אותו מה הסוד שלו‪ ,‬איך הוא יכל להחזיק‬ ‫דורו עדיין לא היתה לו שום הארה‬ ‫מעמד‪ ,‬והשיב שיום אחד שמע את‬ ‫אלקית אלא הכל מפרי חכמתו‪ ,‬וכל כך‬ ‫המענים אותו שהם מדברים בעברית‪,‬‬ ‫הי' לבו ברור עליו והי' תקיף באמיתת‬ ‫והבין שכל הנסיונות הם סתם הצגה‪ ,‬וכך‬ ‫חכמתו עד שמסר עצמו לכבשן האש עוד‬ ‫היה יכול להחזיק מעמד‪.‬‬ ‫טרם באה אליו הנבואה‪ ,‬זה הוא הפלא‬ ‫ופלא ונאה לקרותו איתן בפרטות‪...‬‬ ‫כך כשאדם יודע שהוא בנסיון‪ ,‬היה צריך‬ ‫לקבל כוחות לעמוד בנסיון‪.‬‬ ‫ומרוב חקירתו התחיל לחקור האיך יוכל‬ ‫להיות שהבוב"ה משגיח בהשגחה‬ ‫סודו של אברהם אבינו‪ ,‬הוא שמע את‬ ‫פרטית על כל איש ואיש‪ ,‬ובלעדי‬ ‫קולו של בורא עולם 'אני בעל‬ ‫השגחתו וחיותו שבכל רגע הי' חוזר הכל‬ ‫הבירה' ולא דוקא בבת קול‪ ,‬אלא בכל‬ ‫לתוהו ובוהו‪ ,‬והאיך יוכל איש לחטוא‬ ‫דבר ודבר‪ ,‬בדומם בצומח בחי ובמדבר‪,‬‬ ‫ולמרוד ח"ו נגד כבודו‪.‬‬ ‫כמה רבבות פעמים אנו רואים שומעים‬ ‫את בורא עולם מדבר אלינו ישירות 'אני‬ ‫ֹלא נִ ְׁש ָב ִרים‬ ‫הוא בעל הבירה!'‪.‬‬ ‫מסופר מעשה על הקליפה הנקראת‬ ‫לא מתייחסים לחיצוניות ולערך אלא‬ ‫המוסד שב"כ‪ ,‬ידוע שהם לא‬ ‫לחלק הפנימי של 'אין עוד מלבדו'‪,‬‬ ‫שוים כלום‪ ,‬ואם השם לא ישמר עיר שוא‬ ‫זהו 'אמונה' שאברהם אבינו גילה בעולם‬ ‫שקד שומר‪.‬‬ ‫(בראשית טו‪,‬ו)‪' :‬וְ ֶה ֱא ִמן ַּבה' וַ יַ ְח ְׁש ֶב ָה לֹו‬ ‫ְצ ָד ָקה'‪.‬‬ ‫רק נזכיר משל מהם‪ ,‬יש שם כמה מדרגות‬ ‫של מפקדים‪ ,‬ועיקר הבדיקה של‬ ‫ֵּאין יֵּ אּוׁש‬ ‫האדם אם הוא ראוי לעלות ממדרגא‬ ‫למדרגה‪ ,‬שעושים לו הצגה כאילו הוא‬ ‫רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א (דברי סופרים‬ ‫שבו אותו בשבי אצל הערבים‪ ,‬ומנסים‬ ‫אות ט"ז) אומר דבר עצום‪' :‬וכל בנין‬ ‫לשבור את רוחו שיגלה סודות בכל‬ ‫אומה הישראלית היה אחר היאוש‬ ‫טצדקי שבעולם‪ ,‬כל אחד כפי תקיפותו‬ ‫הגמור'‪ ,‬היינו אחרי שהתיאש באופן‬ ‫וחוזק לבו‪ ,‬כך הוא עובר את המבחן‪.‬‬ ‫מוחלט אז באה הישועה‪.‬‬ ‫בדרך כלל כולם נשברים בסוף‪ ,‬כי עושים‬ ‫ומבאר 'דאברהם ושרה זקנים ומי מלל‬ ‫הרבה הצגות נוראות‪ ,‬מדפיסים‬ ‫לאברהם הניקה וגו' (בראשית כ"א ז')‪,‬‬ ‫בשבילו עיתון וכותבים שמענים את‬ ‫שלא עלה על דעת אדם עוד להאמין זה‬ ‫הילדים שלו וכו' וכו'‪ ,‬הוא לא יודע שהם‬ ‫ואפילו אחר הבטחת המלאך ושרה‬ ‫לא ערבים וכו'‪ ,‬למעשה כולם נשברים‪,‬‬ ‫הצדקת ידעה והאמינה דהשם יתברך כל‬ ‫כי אדם הוא רק אדם‪ ,‬אבל אם כבר עבר‬ ‫יכול ועם כל זה צחקה בקרבה‪ ,‬שהיה‬ ‫מספר שבע‪ ,‬זהו סימן שעבר את המבחן‪.‬‬ ‫רחוק אצלה להאמין זה בידעה זיקנת‬ ‫אברהם דטוחן ואינו פולט כמו שאמרו‬ ‫מעשה שהיה באחד שעבר את כל‬ ‫(בראשית רבה מ"ח י"ז) וכן זקנתה‪.‬‬ ‫הנסיונות הקשים מאד‪ ,‬יותר‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫אוﬧ‬ ‫י‬ ‫(שאלות‬‫ארון הספרים מלא עם 'שו"ת'‬ ‫ואם היה רצון השם יתברך לפקדם היה‬ ‫ותשובות) עם עשרות אלפי שאלות‬ ‫פוקדם מקודם דלמעט בנס עדיף‬ ‫ובירורי הלכה‪ ,‬עם שיטות של הראשונים‬ ‫ולא עביד ניסא במקום שאין צריך‪ ,‬אבל‬ ‫והאחרונים‪ ,‬כיצד לנהוג הלכה למעשה‪.‬‬ ‫באמת מאת ה' היתה זאת שיהיה בנין‬ ‫האומה דוקא אחר היאוש הגמור שלא‬ ‫לא ייתכן "להמציא הלכות והנהגות" שלא‬ ‫האמין שום אדם ואפילו שרה שתיפקד‬ ‫קיימים‪ ,‬ללא כתיבת בירור הלכה‬ ‫עוד‪ ,‬כי זה כל האדם הישראלי להאמין‬ ‫תשובה מנומקת‪ ,‬הרי כל הדורות יתעררו‬ ‫שאין להתייאש כלל דלעולם השם יתברך‬ ‫שאלות והנהגות מסוימות‪ ,‬ונשלח‬ ‫יכול לעזור והיפלא מה' דבר‪ ,‬ואין לחקור‬ ‫הדברים אל פוסקי הדור‪ ,‬אשר השיבו‬ ‫בחקירות למה עשה ה' ככה‪.‬‬ ‫אחרי עשרות שעות של יגיעת התורה‬ ‫ובירורי הלכה‪.‬‬ ‫‪...‬ואברהם אבינו ע"ה ראש האומה הוא‬ ‫שפתח דבר זה שלא‬ ‫ינהג כל אחד לפי רבו‪ ,‬בתנאי שתואם את‬ ‫להתייאש משום דבר כשנשבה לוט וכבר‬ ‫ההלכה‪ ,‬אף שיטת ובהלכה‪ ,‬גם אלו‬ ‫נתייאשו כולם מלהציל‪ ,‬דעל כן אמר מלך‬ ‫שנוהגים לפי שיטת יחדאי‪ ,‬אך נעשו ע"פ‬ ‫סדום הרכוש קח לך דכבר נתייאש בידי‬ ‫פסקי הלכה ולא המצאות שונות‬ ‫המלכים וקנייה אחר כך אברהם אבינו‬ ‫ומשונות‪ ,‬אשר אין להם ידיים ורגליים‪,‬‬ ‫בשינוי רשות‪ ,‬ואברהם אבינו אזר עצמו‬ ‫ופעמים יש בהם 'חירוף וגידוף' ממש!‬ ‫עם שלוש מאות שמונה עשרה ילידי ביתו‬ ‫לרדוף אחר ארבעה מלכים‪ ,‬ובנדרים (ל"ב‬ ‫שמעתי מאחד מגדולי הדור‪ ,‬דבר נפלא‬ ‫כמה וכמה פעמים‪ ,‬בדורנו אנו‬ ‫סוף ע"א) דהוא בגימטריא אליעזר‪,‬‬ ‫ישנם כאלו הממציאים מצוות והנהגות‬ ‫ומשמעות השם מפורש בתורה אצל משה‬ ‫חדשות‪ ,‬וכל מיני ענינים‪ ,‬והתפלא לפני‬ ‫רבינו ע"ה כי אלקי בעזרי ויצילני וגו'‬ ‫ו'כי אנו גרי צדק?'‪ ,‬הבית יוסף והרמ"א‬ ‫(שמות י"ח ד') שכבר היה חרב פרעה על‬ ‫זיע"א לא ידעו זאת?! האריז"ל והבעש"ט‬ ‫צוארו והשם יתברך יכול לעזור גם אחר‬ ‫לא ידעו זאת?! וכי תורה חדשה יש כאן?!‬ ‫היאוש שאין להתייאש משום דבר‪ ,‬וזהו‬ ‫רמז מספר שלוש מאות שמונה עשרה‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶּ ה‬ ‫בגימטריא יאוש עם הכולל היינו שמספר‬ ‫זה הוא המוציא מידי יאוש ומורה שהשם‬ ‫כמה שיותר נחקק בלב ובמוח 'אין עוד‬ ‫יתברך עוזר מכל דבר שהאדם חושב‬ ‫מלבדו'‪ ,‬אמונה בבורא עולם‪ ,‬ממי‬ ‫להתייאש‪.‬‬ ‫לפחד‪ ,‬מיצור בשר ודם אשר סופו לעפר‪,‬‬ ‫הנמצא עם כוחות מדומים של חזיונות‬ ‫ַּמ ִהי ָד ֱא ֶּמת‬ ‫ותעתועים ופחדים מסוימים הכל יתבטל‬ ‫כלא היו‪.‬‬ ‫כיצד ידע מהי דרך האמת‪ ,‬התשובה היא‪,‬‬ ‫אנו אומרים באני מאמין‪ֲ ' :‬אנִ י‬ ‫אברהם אבינו מלמדנו לא להיות 'טמבל'‬ ‫תֹורה ֹלא‬ ‫ַמ ֲא ִמין ֶּב ֱאמּונָ ה ְׁשלֵּ ָמה‪ֶׁ ,‬שזֹּאת ַה ָ‬ ‫ותם נבער‪ ,‬אלא להעמיק‬ ‫תֹורה ַא ֶח ֶרת ֵּמ ֵּאת‬ ‫ְת ֵּהא ֻׁמ ְחלֶ ֶפת וְ ֹלא ְת ֵּהא ָ‬ ‫ולהתבונן בחובת האדם בעולמו‪ ,‬להיות‬ ‫ּבֹורא יִ ְת ָּב ַרְך ְׁשמֹו'‪ ,‬תורתינו הק' מורה‬ ‫ַה ֵּ‬ ‫שואל כענין‪ ,‬ולא כאותם פוחזים וריקים‪,‬‬ ‫לנו כיצד לנהוג‪ ,‬יש לנו את השולחן‬ ‫אשר המשיכו לעבוד עבודה זרה‪ ,‬להבל‬ ‫ערוך‪ ,‬פוסקי הלכה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ֶּד ֶּר ְך ָה ֱא ֶּמת‬ ‫אוﬧ‬ ‫ולא תהא תורה אחרת‪ ,‬ולא המצאות‬ ‫וריק 'כי ככה נהגו'‪ ,‬יש לנו את תורתינו‬ ‫שאנשים רעים עמי הארץ בודים מליבם‬ ‫הק'‪ ,‬שולחן ערוך‪ ,‬איננו גרי צדק‪ ,‬אלא‬ ‫ואומרים שזה דרך חדש בעבודת השם‬ ‫מסורת אבות המורה לנו כיצד ואיך‬ ‫יתברך בימינו‪.‬‬ ‫להתנהג‪ ,‬זאת התורה לא תהא מחולפת‬ ‫‪‬‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ָה ֲעבוֹ ָדה‬ ‫אוﬧ‬ ‫יב‬ ‫בֹודה‬ ‫ַּתכְ לִ ית ָה ֲע ָ‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע סתמה התורה הרבה ולא פירשה ממעלת האבות‪,‬‬ ‫דביקותם בהשם עד כדי נביאות‪ ,‬מסירות נפשם להקדוש ברוך הוא בכל‬ ‫רגע ורגע‪ ,‬אהבת חסד שהיה להם לבריות‪ ,‬ובכלל מה היו מעשיהם‪,‬‬ ‫צדקותם וקדושתם עד היותם בגיל שסיפרה עליהם התורה‪ ,‬וכדוגמת‬ ‫אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬הרי עד גיל שבעים וחמש שנצטווה אאע''ה במצות‬ ‫לך לך לא ידענו מה היו מעשיו‪.‬‬ ‫אבינו ע"ה‪ ,‬הרי עד גיל שבעים וחמש‬ ‫ֶּפלֶּ א ָעצּום‬ ‫שנצטווה אאע''ה במצות לך לך לא ידענו‬ ‫מה היו מעשיו‪.‬‬ ‫בפרשיות אלו התורה מלמדינו על‬ ‫האבות הק'‪ ,‬רועי ישראל‪ ,‬יש‬ ‫וכן מיצחק אבינו לא שמענו כלום חוץ‬ ‫כאן פלא עצום ונורא‪ ,‬כדי להבין מה‬ ‫מענין נסיון עקידתו‪ ,‬וכן מיעקב‬ ‫תמוה כל כך‪ ,‬אקדים כשרואים או‬ ‫אבינו עד גיל שבעים ושבע שנה שנגלה‬ ‫כששומעים מעשה פלא‪ ,‬כפי שהעידו‬ ‫אליו ה'‪ ,‬לא ידענו ממעשיו כלום‪.‬‬ ‫בפני כמה אנשים נאמנים‪ ,‬אשר ראו‬ ‫בעיניהם איך שה'בבא סאלי' זיע"א היה‬ ‫יותר מכך‪ ,‬רואים אנו בתורה שהאבות‬ ‫עוטף בקבוק 'ארק' עם מגבת ומוזג‬ ‫הקדושים היו אנשי מקנה מלאים‬ ‫למאות אנשים‪ ,‬פשוט שאין לנו השגה‬ ‫בעושר ובנכסים רבים‪ ,‬ובשטחיות‬ ‫בדברים אלו‪.‬‬ ‫הדברים התורה מסתירה את גדלותם‬ ‫בציינה את עיסוקם בענייני החומר‪ ,‬וכל‬ ‫ודאי לא בצדיקי קמאי‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫צדקותם אינה אלא ברמז בתורה‪ ,‬והדבר‬ ‫וכמה בתנאים ואמוראים‪ ,‬נביאים‪,‬‬ ‫לפלא‪.‬‬ ‫מלכים‪ ,‬אבות הק'‪ ,‬כדאיתא בחז"ל (שבת‬ ‫קיב‪ ,‬ב)‪' :‬אם ראשונים בני מלאכים ‪ -‬אנו‬ ‫מה שנאמר ''בעשרה נסיונות נתנסה‬ ‫בני אנשים‪ ,‬ואם ראשונים בני אנשים ‪-‬‬ ‫אאע''ה''‪ ,‬רוב הנסיונות מהעשרה‬ ‫אנו כחמורים‪ ,‬ולא כחמורו של רבי חנינא‬ ‫שנתנסה אאע''ה אינם כתובים מפורש‬ ‫בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר‪ ,‬אלא‬ ‫בתורה‪ ,‬נסיון אור כשדים‪ ,‬שזרק עצמו‬ ‫כשאר חמורים'‪.‬‬ ‫לכבשן‪ ,‬בכלל לא הוזכר בתורה‪ ,‬נסיון‬ ‫''לך לך'' ‪ -‬בקושי רמוז בתורה‪ ,‬נסיון‬ ‫ימה ַּמ ֲעלַּ ת ָה ָאבֹות הק'‬ ‫תֹורה ַּמ ֲעלִ ָ‬ ‫דּוע ַּה ָ‬ ‫ַּמ ַּ‬ ‫הירידה למצרים כמו כן בקושי רמוז‬ ‫בתורה‪ ,‬ותמוה מאוד?!‬ ‫נשאלת השאלה‪ ,‬מדוע סתמה התורה‬ ‫הרבה ולא פירשה ממעלת‬ ‫ועוד יותר מכך‪ ,‬רואים אנו בתורה‬ ‫האבות‪ ,‬דביקותם בהשם עד כדי נביאות‪,‬‬ ‫שהאבות הקדושים היו אנשי מקנה‬ ‫מסירות נפשם להקדוש ברוך הוא בכל‬ ‫מלאים בעושר ובנכסים רבים‪ ,‬ובשטחיות‬ ‫רגע ורגע‪ ,‬אהבת חסד שהיה להם‬ ‫הדברים התורה מסתירה את גדלותם‬ ‫לבריות‪ ,‬ובכלל מה היו מעשיהם‪,‬‬ ‫בציינה את עיסוקם בענייני החומר‪ ,‬וכל‬ ‫צדקותם וקדושתם עד היותם בגיל‬ ‫צדקותם אינה אלא ברמז בתורה‪.‬‬ ‫שסיפרה עליהם התורה‪ ,‬וכדוגמת אברהם‬ ‫יג‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ָה ֲעבוֹ ָדה‬ ‫אוﬧ‬ ‫מתאר עבודתם של האבות ‪'' -‬רצו לפני‬ ‫יאים‬ ‫ִמגְ דֹולֵּ י ַּהנְ ִב ִ‬ ‫כסוסים''‪.‬‬ ‫חז"ל אומרים (יומא כח‪ ,‬ב)‪' :‬אברהם אבינו‬ ‫יאים‬ ‫ַּמ ְד ֵּרגַּ ת כָ ל ַּהנְ ִב ִ‬ ‫זקן ויושב בישיבה היה‪ ,‬שנאמר‬ ‫להבנת הענין על אמיתותו‪ ,‬נביא דברי‬ ‫ואברהם זקן בא בימים‪ ,‬יצחק אבינו זקן‬ ‫הרמב''ם המפורסמים שבספרו‬ ‫ויושב בישיבה היה שנאמר ויהי כי זקן‬ ‫יצחק‪ ,‬יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה‬ ‫מורה נבוכים (חלק שלישי פרק נא)‪' :‬בהגיע איש‬ ‫היה‪ ,‬שנאמר ועיני ישראל כבדו מזקן'‪.‬‬ ‫מבני אדם מהשגות האמיתיות ושמחתו‬ ‫במה שהשיג‪ ,‬לענין שיהיה בו מספר עם‬ ‫נביא את לשון הרמב''ם (הלכות יסודי התורה‬ ‫בני אדם ומתעסק בצרכי הגוף‪ ,‬ושכלו‬ ‫פ''ז ה''א)‪'' :‬אין הנבואה חלה אלא על‬ ‫כולו בעת ההיא יהיה עם השי''ת והוא‬ ‫חכם גדול בחכמה‪ ,‬גיבור במידותיו‪ ,‬ולא‬ ‫לפניו תמיד בלבו‪ ,‬ואע''פ שגופו עם בני‬ ‫יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם‪ ,‬אלא‬ ‫אדם‪ ,‬על הדרך שנאמר ב''שיר השירים''‬ ‫הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד‪ ,‬והוא‬ ‫אשר נשאו לאלו העניינים‪'' :‬אני ישנה‬ ‫בעל דעה רחבה נכונה עד מאד‪ ...‬דעתו‬ ‫ולבי ער קול דודי דופק''‪ ,‬זאת המדריגה‬ ‫פנויה תמיד למעלה‪ ,‬קשורה תחת הכסא‬ ‫אין אני אומר שהיא מדריגת כל הנביאים‪,‬‬ ‫להבין באותן הצורות הקדושות‬ ‫רק אומר שהיא מדריגת משה רבנו ע''ה‪,‬‬ ‫הטהורות‪ ,‬ומסתכל בחכמתו של הקב''ה‬ ‫הנאמר עליו‪ :‬ונגש משה לבדו אל ה'‪...‬‬ ‫כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ‬ ‫הרי לנו מדברי הרמב''ם במורה נבוכים‬ ‫ויודע מהן גודלו‪ ,‬מיד רוח הקודש שורה‬ ‫שאדרבא‪ ,‬הביא ראיה מעסקם בממון‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫להבין גודל מעלתם‪ ,‬שאף שעסקו בענייני‬ ‫עוה''ז ‪ -‬זה היה בגופם אולם ראשם היה‬ ‫ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו‬ ‫דבוק עם השי''ת‪ ,‬וכמו שכתב‪'' :‬הוא‬ ‫במעלת המלאכים הנקראים‬ ‫אצלי ראיה וכו'''‪ ,‬הרי היאך כתב באופן‬ ‫אישים‪ ,‬ויהפך לאיש אחר‪ ,‬ויבין בדעתו‬ ‫הפשוט והברור ביותר שנתייחדו‬ ‫שאינו כמות שהיה‪ ,‬אלא שנתעלה על‬ ‫הארבעה‪ ,‬האבות ומשה רבינו ביחודיות‬ ‫מעלת שאר בני אדם החכמים‪ ,‬כמו‬ ‫נעלית זו שהיו דבוקים בהשי''ת וכלשונו‪:‬‬ ‫שנאמר בשאול‪'' :‬והתנבית עמם ונהפכת‬ ‫''לא היו עושים אותם [ענייני מקנה ורכוש] אלא‬ ‫לאיש אחר''‪.‬‬ ‫באבריהם בלבד‪ ,‬אך לבם ודעתם לא‬ ‫יסורו מלפני השם''‪ .‬ועוד בדבריו‪'' :‬שכל‬ ‫מובא ביומא (כח ע''ב)‪' :‬אמר רבי חמא‬ ‫תכלית כוונתם כל ימי חייהם להמציא‬ ‫מימיהם של אבותינו לא פרשה‬ ‫אומה שתדע את ה' ותעבדהו‪ ...‬כוונת כל‬ ‫ישיבה מהם'‪ ,‬ועוד מובא בסוטה (י''ד ע''א)‪:‬‬ ‫השתדלותם לפרסם יחוד ה' בעולם‬ ‫''ואת עצומים יחלק שלל'' כאברהם יצחק‬ ‫להיישיר בני אדם לאהבתו‪ ''...‬ואומר‬ ‫ויעקב שהיו עצומים בתורה ומצוות‪ ,‬ועוד‬ ‫הרמב''ם‪ ,‬דגם אם יש להסתפק אם הגיעו‬ ‫איתא בב''ב (טז ע''א)‪ :‬שלושה הטעימן‬ ‫למעלה זו ייתר הנביאים‪ ,‬אומנם גבי‬ ‫הקב''ה מעין עולם הבא‪ ,‬אברהם יצחק‬ ‫האבות ומשה רבנו אין מה להסתפק בזה‪.‬‬ ‫ויעקב‪ ,‬ועוד שם‪ :‬ג' לא שלט בהן יצר‬ ‫הרע ואלו הן‪ :‬אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫נביא כאן דבריו הנפלאים של הגאון‬ ‫ועו''ש‪ :‬שלא שלט בהם מלאך המוות ולא‬ ‫הצדיק רבי יצחק אייזיק שר זצ''ל‪,‬‬ ‫רימה ותולעה‪ ,‬ועוד בסנהדרין (צ''ו ע''א)‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ָה ֲעבוֹ ָדה‬ ‫אוﬧ‬ ‫יד‬ ‫עבודת ה' של משה רבנו משהו מן‬ ‫מגודל אישיותם של האבות הקדושים‪:‬‬ ‫המשהו‪.‬‬ ‫'אבות העולם נביאים היו‪ ,‬ולא סתם‬ ‫נביאים אלא מגדולי גדולים שבהם‪,‬‬ ‫צא וראה היום על מדפי דוכני חנויות‬ ‫נבואה! הלא זו המדריגה הכי העליונה‬ ‫הספרים‪ ,‬כל יום יוצאים ספרים‬ ‫בהשגה אלקית וקרבת אלקים‪ .‬לאיזו‬ ‫נפלאים מתולדותיהם של גדולי ישראל‬ ‫מדריגת קדושה‪ ,‬טהרה‪ ,‬וכל מיני זיכוך‬ ‫המפעילים כל לב ומלהיבים את הנפש‬ ‫וזיקוק זקוק האדם עד שיהא שלם‬ ‫לעבוד את ה'‪ ,‬כי זה העיקר הנלמד‬ ‫בתכלית השלימות ויהא ראוי שתחול‬ ‫ממעשי הצדיקים‪ ,‬אין לנו הרבה מה‬ ‫עליו נבואה!'‪.‬‬ ‫ללמוד ממופתיהם וממדריגותיהם אלא‬ ‫מדרכי עבודתם והליכותיהם בקודש‪,‬‬ ‫תֹורה‬ ‫ָפ ָר ִׁשיֹות ַּה ָ‬ ‫ובאילו הנהגות נהגו‪ ,‬באיזה חומרות‬ ‫החמירו על עצמם‪ ,‬מסירותם על פרישות‬ ‫כשמתבוננים בפרשיות התורה מגלים‬ ‫מתאוות וחומריות העולם‪ ,‬הנהגת‬ ‫שהתורה מספרת כמה‬ ‫ענוותנותם המופלאה‪ ,‬וזה עיקר התורה‬ ‫עשיר גדול היה אברהם אבינו (בראשית פרק‬ ‫ללמדנו ללכת באורחותם‪ ,‬ואת עיקר זה‬ ‫י"ב) (יא) וַ יְ ִהי כַ ֲא ֶׁשר ִה ְק ִריב לָ בֹוא ִמ ְצ ָריְ ָמה‬ ‫חסר לכאורה מספר תורתנו הקדושה‪.‬‬ ‫ֹּאמר ֶאל ָש ַרי ִא ְׁשתֹו ִהנֵּ ה נָ א יָ ַד ְע ִתי כִ י‬ ‫וַ י ֶ‬ ‫יטיב‬ ‫ִא ָשה יְ ַפת ַמ ְר ֶאה ָא ְת‪( :‬טז) ּולְ ַא ְב ָרם ֵּה ִ‬ ‫ֲע ָש ָרה נִ ְסיֹונֹות‬ ‫ּוב ָקר וַ ֲחמ ִֹּרים‬ ‫בּורּה וַ יְ ִהי לֹו צֹּאן ָ‬ ‫ַּב ֲע ָ‬ ‫ּוׁש ָפחֹּת וַ ֲאתֹּנֹּת ּוגְ ַמלִ ים‪ :‬וכן‬ ‫וַ ֲע ָב ִדים ְ‬ ‫הרי המשנה באבות מגלה (פרק ה‪ ,‬ג) ' ֲע ָש ָרה‬ ‫(בראשית פרק‪-‬יג)‪( :‬ב) וְ ַא ְב ָרם כָ ֵּבד ְמאֹּד ַּב ִמ ְקנֶ ה‬ ‫נִ ְסיֹונֹות נִ ְתנַ ָסה ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינּו ָעלָ יו‬ ‫ּובזָ ָהב‪:‬‬ ‫ַּבכֶ ֶסף ַ‬ ‫ַה ָשלֹום וְ ָע ַמד ְּבכֻׁ לָ ם'‪.‬‬ ‫מה שנאמר ''בעשרה נסיונות נתנסה‬ ‫המדרש‪ ,‬שחז"ל מספרים לנו‪ ,‬כיצד‬ ‫אברהם אבינו ע"ה''‪ ,‬רוב הנסיונות‬ ‫אברהם אבינו שיבר את‬ ‫מהעשרה שנתנסה אברהם אבינו ע"ה'‬ ‫הצלמים של אביו‪ .‬מספר המדרש (בראשית‬ ‫אינם כתובים מפורש בתורה‪ ,‬נסיון אור‬ ‫עֹובד ְצלָ ִמים ָהיָ ה‪,‬‬ ‫רבה‪ ,‬פרשה לח‪ ,‬אות יג) ' ֶת ַרח ֵּ‬ ‫כשדים‪ ,‬שזרק עצמו לכבשן‪ ,‬בכלל לא‬ ‫הֹוׁשיב לְ ַא ְב ָר ָהם מֹוכֵּ ר‬ ‫ַחד זְ ַמן נְ ֵּפיק לַ ֲא ַתר‪ִ ,‬‬ ‫הוזכר בתורה‪ ,‬נסיון ''לך לך'' ‪ -‬בקושי‬ ‫ַת ְח ָתיו‪ֲ .‬הוָ ה ָא ֵּתי ַּבר ֵּאינַ ׁש ָּב ֵּעי ְדיִ זְ ַּבן‪,‬‬ ‫רמוז בתורה‪ ,‬נסיון הירידה למצרים כמו‬ ‫וַ ֲהוָ ה ֲא ַמר לֵּ ּה ַּבר כַ ָמה ְׁשנִ ין ַא ְת‪ ,‬וַ ֲהוָ ה ֲא ַמר‬ ‫כן בקושי רמוז בתורה‪ ,‬וכן השאר‪ .‬והוא‬ ‫לֵּ יּה ַּבר ַח ְמ ִׁשין אֹו ִׁש ִתין‪ ,‬וַ ֲהוָ ה ֲא ַמר לֵּ יּה וַ י‬ ‫פלא‪,‬‬ ‫ּוב ֵּעי‬ ‫לֵּ יּה לְ ַההּוא גַ ְב ָרא ַד ֲהוָ ה ַּבר ִׁש ִתין ָ‬ ‫יֹומי‪ ,‬וַ ֲהוָ ה ִמ ְת ַּביֵּ ׁש וְ הֹולֵּ ְך לֹו‪.‬‬ ‫לְ ִמ ְסגַ ד לְ ַבר ֵּ‬ ‫וכי תכלית התורה לסיפורים והיסטוריה‬ ‫חלילה‪ ,‬והלא תכלית התורה ללמדנו‬ ‫ַּחד זְ ַמן ֲא ָתא ַחד ִא ְת ָתא ְט ִעינָ א ִּב ָידּה ָח ָדא‬ ‫אורחות חיים ודרכי עבודת ה' ומה ה'‬ ‫ִפינָ ְך ְדסֹּלֶ ת‪ֲ ,‬א ָמ ָרּה לֵּ יּה ֵּהא לָ ְך ָק ֵּרב‬ ‫אלוקיך שואל מעמך‪.‬‬ ‫ּבּוקלָ ָסא ִּב ֵּידיּה‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ֳק ָד ֵּמיהֹון‪ָ ,‬קם נְ ֵּסיב‬ ‫ּבּוקלָ ָסא‬ ‫יהב ְ‬ ‫וְ ַת ְב ִרינּון לְ כָ לְ הֹון ְפ ִסילַ יָ א‪ ,‬וִ ַ‬ ‫מדוע לא כתוב בתורה סיפור נסיונותיהם‬ ‫ִּב ָידא ְד ַר ָּבה ַד ֲהוָ ה ֵּּבינֵּ יהֹון‪ .‬כֵּ יוָ ן ַד ֲא ָתא‬ ‫בהרחבה‪ ,‬וכן סדר עבודת ה'‬ ‫בּוה ֲא ַמר לֵּ יּה ַמאן ָע ֵּביד לְ הֹון כְ ֵּדין‪ֲ ,‬א ַמר‬ ‫ֲא ָ‬ ‫שלהם‪ ,‬הכיצד התפללו‪ ,‬כמה זמן השקיעו‬ ‫לֵּ יּה ַמה נִ כְ פּור ִמינָ ְך ֲא ַתת ָח ָדא ִא ְת ָתא‬ ‫בתורה ובתפילה‪ ,‬וכי יודעים אנו ממעשי‬ ‫טו‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ָה ֲעבוֹ ָדה‬ ‫אוﬧ‬ ‫מזונותיו עזבה לגמרי והיה משתכר לבני‬ ‫ְט ִעינָ א לָ ּה ָח ָדא ִפינָ ְך ְדסֹּוֹּלֶ ת‪ ,‬וַ ֲא ַמ ַרת לִ י‬ ‫אדם בעבודת אדמה ולוקח שכרו‬ ‫יב ְת לָ ֳק ָד ֵּמיהֹון‬ ‫ֵּהא לָ ְך ָק ֵּריב ֳק ָד ֵּמיהון‪ָ ,‬ק ֵּר ְ‬ ‫ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום‬ ‫ֲהוָ ה ֵּדין ֲא ַמר ֲאנָ א ֵּאיכֹול ַק ְד ָמאי‪ ,‬וְ ֵּדין ֲא ַמר‬ ‫וכשהיה נשאר בידו מזון יום אחד היה‬ ‫ֲאנָ א ֵּאיכֹול ַק ְד ָמאי‪ָ ,‬קם ָה ֵּדין ַר ָּבה ַד ֲהוָ ה‬ ‫משים אותו יום מנוחה בטלה ושעשוע‬ ‫ּבּוקלָ ָסא וְ ַת ַּב ִרינֹון‪ֲ .‬א ַמר לֵּ יּה‬ ‫ֵּּבינֵּ יהֹון נְ ַסב ְ‬ ‫ולא היה חושב בענין אדמתו‪ ,‬והעתות‬ ‫ָמה ַא ָתה ַמ ְפלֶ ה ִּבי‪ ,‬וְ יָ ְד ִעין ִאינּון‪ֲ .‬א ַמר לֵּ יּה‬ ‫אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו‬ ‫אֹומר‪ .‬נַ ְס ֵּביּה‬ ‫וְ ֹלא יִ ְׁש ְמעּו ָאזְ נֶ יך ַמה ֶש ִפיך ֵּ‬ ‫היה הולך בהם אל המרחץ וכדומה‪,‬‬ ‫ּומ ָס ֵּריּה לְ נִ ְמרֹוד'‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ונשאר אדמתו שממה לא הצמיחה דבר‬ ‫ותעל כולה קמשונים ונהרס גדרה‪...‬‬ ‫ָמ ָׁשל נִ ְפלָ א‬ ‫ְה ִתיַּ ֲחסּות לְ עֹולָ ם ַּהזֶּ ה‬ ‫מגלה רבינו הבאר מים חיים כיצד אדם‬ ‫צריך לנהןג בעולם הזה (בראשית‬ ‫והנמשל מובן מאליו כי כל מה שאדם‬ ‫פרשת לך לך)‪' :‬בדרך המשל שכתב החובות‬ ‫עושה בשלו בעניני עולם הזה‬ ‫הלבבות (בשער בחינה) וזה לשונו‪ :‬ומה נדמו‬ ‫ועסקי פרנסתו וצרכי גופו יהיה דומה‬ ‫בזה לשני אחים שירשו מאביהם אדמה‬ ‫בעיניו כאילו הוא נשכר בשדות של‬ ‫שצריכה לעבדה‪ ,‬וחלקו אותה לשנים ולא‬ ‫אחרים כי זה לא שלו הוא‪ ,‬כי עיקר האדם‬ ‫היה להם דבר זולתה והיה האחד מהם‬ ‫הוא הנשמה שבקרבו והגוף אינו נקרא כי‬ ‫דעתן וזריז‪ ,‬והשני הפוכו‪.‬‬ ‫אם בשר אדם והוא הטפל אל הנשמה‬ ‫והנשמה היא העיקרית וכל עסקי הגוף לא‬ ‫הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד‬ ‫שלו הוא כלל כי אם כדבר הטפל אליו מה‬ ‫ימנע אותו מעסוק בפרנסתו‬ ‫שמוכרח לעשותו בעל כרחו שלא ברצונו‬ ‫ומהגיע אל טרפו‪ ,‬והשתכר עצמו לעבוד‬ ‫שאינו עושה כי אם מצד ההכרח ורק מה‬ ‫באדמת אחרים כדי שיהיה נשכר מעמלו‬ ‫שהוא מוכרח בהכרח גדול עושה‪ ,‬ולא כן‬ ‫יום יום לטרף ביתו וכשהיה נפטר מן‬ ‫יעשה כשעוסק בתורה ובמצוות ועבודת‬ ‫העבודה לערב היה עושה באדמתו שעה‬ ‫ה' דומה בעיניו כאילו עוסק בשדה שלו‬ ‫אחת בהשתדלות וחריצות רב וכשהיה‬ ‫שעושה אותה יפה ונאה בכל מיני‬ ‫נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד‬ ‫השתדלות וחריצות ולא יעצור אותו‬ ‫על מזונותיו או יותר‪ ,‬היה מניח מלעשות‬ ‫הגשם והשלג ולא חושך אפילה‪ ,‬ובוקר‬ ‫בשל אחרים ביום ההוא והיה עושה בשלו‬ ‫השכם לעבודתה ואין ממתין עד שיצא‬ ‫בתכלית השתדלותו וחריצותו ולא סר‬ ‫השמש על הארץ כדרך שאר פועלים‬ ‫לעשות כן עד שנגמר עבודת אדמתו‬ ‫הנשכרים לעבודת אחרים שאינם יוצאים‬ ‫כהוגן‪ ,‬ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה‬ ‫לעבודתם כי אם אחר זריחת השמש כמו‬ ‫קבצם ואספם והתפרנס בהם בשנה‬ ‫שאמרו ז"ל (בבא מציעא פ"ג ב) כמאמר הכתוב‬ ‫השנית ולא היה מצטרך עוד להשתכר‬ ‫(תהלים ק"ד‪ ,‬כ"ב ‪ -‬כ"ג) תזרח השמש יאספון‬ ‫לאחרים והיה עובד אדמתו כרצונו והולך‬ ‫וגו' יצא אדם לפעלו וגו'‪.‬‬ ‫ומוסיף בה אילנות עד שהיתה תבואתה‬ ‫מספקת לו לפרנסה והותירה לו מה‬ ‫ִמי יִ ֵּתן ָטהֹור ִמ ָט ֵּמא‬ ‫שהוסיף בו אדמה על אדמתו‪.‬‬ ‫אומר הבאר מים חיים (בראשית פרשת לך לך)‪:‬‬ ‫והאח הכסיל כיון שידע שעבודתו‬ ‫והקדמה השנית היא‪ ,‬על פי אשר‬ ‫באדמתו תמנעהו מהתעסק בענין‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫ַּת ְכלִ ית ָה ֲעבוֹ ָדה‬ ‫אוﬧ‬ ‫טז‬ ‫בעצמו שהתנהג לעשות חסדים הרעים‬ ‫אמרתי לפרש מאמר חז"ל (במדבר רבה י"ט‪ ,‬א')‬ ‫בעולם להודיע להם מעשי עכו"ם איך‬ ‫על פסוק (איוב י"ד‪ ,‬ד') מי יתן טהור מטמא‬ ‫לעבוד לכל עבודה זרה ועבודה זרה‪,‬‬ ‫לא אחד כגון אברהם מתרח‪....‬‬ ‫מטומאה זו עצמה היפך אברהם ועשאה‬ ‫טהור ולימד את העם דרכי ה' וגייר את‬ ‫‪...‬שבחו חז"ל (תענית כ"ה ב)‪ ,‬כיון שלוקח‬ ‫הגרים כאמור‪.‬‬ ‫בחינות הרעים ומהפך מדותם‬ ‫להעשות בהם בחינות הטובות על זה אמר‬ ‫הכתוב (ירמיה ט"ו‪ ,‬י"ט) ואם תוציא יקר מזולל‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶּ ה‬ ‫כפי תהיה‪ .‬ואמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ה א)‬ ‫שאפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה‪,‬‬ ‫כי תכלית עבודת האדם בעולם הזה‪ ,‬הוא‬ ‫מבטלה בשבילו‪ .‬והנה אמרו חז"ל (נדה ט'‬ ‫לברר ולקדש את החומר עצמו‪ ,‬וזהו‬ ‫א) דם נעכר ונעשה חלב דכתיב (איוב י"ד‪ ,‬ד')‬ ‫עיקר ותכלית מטרת האדם בביאתו‬ ‫מי יתן טהור מטמא‪ .‬ופירושו שהדם‬ ‫לעולם‪ ,‬לגלות את האור פנימי של בורא‬ ‫הטמא בעצמו הוא הוא הנעכר ונעשה‬ ‫עולם‪ ,‬בכל חומר וצורה שיאיר הבחינה‬ ‫חלב הטהור‪ ,‬ולזה אמר מי יתן טהור‬ ‫של 'ואתה מחיה את כולם'‪.‬‬ ‫מטמא כגון אברהם מתרח מטומאת תרח‬ ‫‪‬‬ ‫יז‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יעה ַּהיְ ׁשו ָעה‬ ‫ָמ ַּתי ַּמ ִג ָ‬ ‫אוﬧ‬ ‫ׁשּועה‬ ‫ָמ ַּתי ַּמגִ ָיעה ַּהיְ ָ‬ ‫דברים המובאים בספר נפש החיים (שער ג' פרק י‪ ,‬ב)‪" :‬ובאמת הוא ענין‬ ‫גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא‬ ‫יוכלו לשלוט בו‪ ,‬ולא יעשו בו שום רושם כלל‪ ,‬כשאדם קובע בליבו‬ ‫לאמור הלא ה' הוא האלוקים האמיתי‪ ,‬ואין עוד מלבדו יתברך שום כוח‬ ‫בעולם וכל העולמות כלל‪ ,‬והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו‪,‬‬ ‫ומבטל בליבו בטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון בעולם‪,‬‬ ‫ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא‪ ,‬כן יספיק הוא‬ ‫יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם‪ ,‬שלא‬ ‫יוכלו לפעול לו שום דבר כלל"‪.‬‬ ‫יש לו בן‪ .‬וכן שרי לא תלד‪ ,‬אבל שרה‬ ‫נֶּ גֶּ ד ַּהכֹוכָ ִבים וְ ַּה ַּמזָ לֹות‬ ‫תלד‪ ,‬אני קורא לכם שם אחר וישתנה‬ ‫המזל!‬ ‫שואל אברהם אבינו‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬מה‬ ‫יהיה אין לי ילדים כבר שבעים‬ ‫רּוח ַּהק ֶֹּּדׁש‬ ‫ַּ‬ ‫וחמש שנה‪ ,‬וגם אין לי סיכוי שהרי‬ ‫הסתכל בכוכבים וראה שגם לו וגם לשרה‬ ‫בא יהודי לפני הרה"ק רבי אהרן‬ ‫אמנו לא יכולים להיות ילדים‪ ,‬נראה‬ ‫מסדיגורא זצ"ל ובכה‪ :‬רבי‪ ,‬אני‬ ‫שאבדה התקווה‪.‬‬ ‫עומד לפני משפט קשה וצפוי לי עונש‬ ‫כבד‪ ,‬וכל ההוכחות נגדי ואיני רואה כל‬ ‫כפי שהתורה הק' אומרת‪( :‬בראשית פרשת לך‬ ‫דרך להינצל‪ ,‬אין לי שום עצה‪ ,‬מירר‬ ‫ֹּאמר ַא ְב ָרם ה' ה'‬ ‫לך פרק טו פסוק ב – ו)‪' :‬וַ י ֶ‬ ‫בבכי‪.‬‬ ‫ּובן ֶמ ֶׁשק‬ ‫ַמה ִת ֶתן לִ י וְ ָאנֹּכִ י הֹולֵּ ְך ֲע ִר ִירי ֶ‬ ‫ֹּאמר ַא ְב ָרם ֵּהן‬ ‫יעזֶ ר‪ ,‬וַ י ֶ‬ ‫יתי הּוא ַד ֶמ ֶשק ֱאלִ ֶ‬ ‫ֵּּב ִ‬ ‫ענה לו הרבי‪ :‬כשאין לאדם עצה‪ ,‬אזי‬ ‫יֹורׁש א ִֹּתי‪,‬‬ ‫יתי ֵּ‬ ‫לִ י ֹלא נָ ַת ָתה זָ ַרע וְ ִהנֵּ ה ֶבן ֵּּב ִ‬ ‫"עצת ה' היא תקום"‪ ...‬וכך היה‪,‬‬ ‫וְ ִהנֵּ ה ְד ַבר ה' ֵּאלָ יו לֵּ אמֹּר ֹלא יִ ָיר ְׁשך זֶ ה כִ י‬ ‫הלך למשפט ויצא זכאי! אחר כך בא‬ ‫יֹוצא‬ ‫ִאם ֲא ֶׁשר יֵּ ֵּצא ִמ ֵּמ ֶעיך הּוא יִ ָיר ֶׁשך‪ ,‬וַ ֵּ‬ ‫להודות לרבי על המופת‪ ,‬על רוח הקודש‬ ‫ּוספֹּר‬‫ֹּאמר ַה ֶּבט נָ א ַה ָש ַמיְ ָמה ְ‬ ‫חּוצה וַ י ֶ‬ ‫אֹּתֹו ַה ָ‬ ‫המופלא‪.‬‬ ‫ֹּאמר לֹו‬‫ַהכֹוכָ ִבים ִאם תּוכַ ל לִ ְספֹּר א ָֹּתם וַ י ֶ‬ ‫כֹּה יִ ְהיֶ ה זַ ְר ֶעך‪ ,‬וְ ֶה ֱא ִמן ַּבה' וַ יַ ְח ְׁש ֶב ָה לֹו‬ ‫אמר לו הרבי‪ :‬כאשר אדם בא להתפלל‬ ‫ְצ ָד ָקה‪:‬‬ ‫אל הקב"ה‪ ,‬הוא מגיע עם עשר‬ ‫עצות‪ ,‬איך כדאי לטפל בעניין שלשמו‬ ‫מגלה רש"י שאברהם אבינו היה בקי‬ ‫הוא מתפלל‪ ,‬וכשזה לא מצליח הוא חושב‬ ‫עצום בחכמת המזלות‪ ,‬וראה שלא‬ ‫שהכל הסתיים ואין עוד סיכוי ותקוה‪,‬‬ ‫יהיו לו ילדים (בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק‬ ‫ונופל לזרועות היאוש‪ ,‬אז מגיעה‬ ‫ה)‪' :‬ויוצא אתו החוצה ‪ -‬לפי פשוטו‬ ‫הישועה‪.‬‬ ‫הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים‪,‬‬ ‫ולפי מדרשו אמר לו צא מאצטגנינות‬ ‫כאשר מגיע מצב שאדם מבין כי אין לו‬ ‫שלך שראית במזלות שאינך עתיד‬ ‫יותר מה לעשות‪ ,‬אזי "עצת ה'‬ ‫להעמיד בן‪ ,‬אברם אין לו בן‪ ,‬אבל אברהם‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יעה ַּהיְ ׁשו ָעה‬ ‫ָמ ַּתי ַּמ ִג ָ‬ ‫אוﬧ‬ ‫יח‬ ‫עליו‪ ,‬אל יתן דאגה ושברון בלבבו‪ ,‬אלא‬ ‫היא תקום"‪ ,‬כל זמן שיש לאדם עצות‪,‬‬ ‫ישמח ויעוז‪ ,‬כי מתוך כל הקשיים דיקא‬ ‫אומר הקב"ה‪ :‬עשה כפי שאתה חושב‪,‬‬ ‫תצמח לו הישועה השלימה‪.‬‬ ‫ורק לאחר שהאדם מנסה את כל הדרכים‬ ‫ורואה שאין לו עצה ‪ -‬אזי "עצת ה' היא‬ ‫אמנם ישנם פעמים בהם אין האדם רואה‬ ‫תקום"‪ .‬זה מה שנאמר בתהלים (יג‪ ,‬ב‪-‬ג)‬ ‫פתח לתקווה וישועה‪ ,‬והוא בוכה‬ ‫ומתמרמר בנפשו‪ ,‬ואינו יודע שבצער זה‬ ‫הכל סתום‪ ,‬חשוך‪ ,‬מחיצה של ברזל‪,‬‬ ‫שעבר עליו הרי הוא מעביר מעליו דברים‬ ‫מרגיש שהכל תקוע‪ ,‬הוא זועק‬ ‫הרבה בזה ובבא‪ ,‬כי לנו קרוצי חומר אין‬ ‫ובוכה‪ ,‬רבונו של עולם (תהלים יג‪ ,‬ב‪-‬ג) ' ַעד־‬ ‫כל עסק בנסתרות‪.‬‬ ‫ד־אנָ ה ַת ְס ִתיר ֶאת־‬ ‫ָאנָ ה ה' ִת ְׁשכָ ֵּחנִ י נֶ ַצח ַע ָ‬ ‫יעידו על כך דבריו הנוראים של כ"ק‬ ‫ָפנֶ יך ִמ ֶמנִ י'‪ ,‬עד מתי‪ ,‬מה יהיה כאן?!‬ ‫האדמו"ר ה'פני מנחם' מגור זי"ע‪,‬‬ ‫אותם אמר במענה לאברך שבור ורצוץ‬ ‫ָא ִׁשית ֵּעצֹות‬ ‫אשר שפך בפניו את מר לבו‪ ,‬לאחר שבנו‬ ‫יחידו מחמד נפשו הנולד לו שנים רבות‬ ‫אומר לו הקב"ה‪ַ ' :‬ע ָ‬ ‫ד־אנָ ה ָא ִׁשית ֵּעצֹות‬ ‫לאחר נישואיו‪ ,‬חלה אנושות ונפח את‬ ‫ְּבנַ ְפ ִׁשי'‪ ,‬כל זמן שיש לך עצות‬ ‫נפשו ל"ע‪ ,‬ועתה נפשו בשאלתו לדעת‬ ‫ותחבולות‪ ,‬תסתדר לבד‪ ,‬כשמגיעים‬ ‫מה זה ועל מה זה‪ ,‬ולהבין מה רוצה מעמו‬ ‫להכרה ברורה בידיעה שרק 'אין עוד‬ ‫השי"ת בלקחו מעמו מתנה יקרה זו‪.‬‬ ‫מלבדו' יכול להושיעו רק בורא עולם‪ ,‬אז‬ ‫מגיעה הישועה!‬ ‫אמר לו ה'פני מנחם'‪ ,‬הנה בשנות ילדותי‬ ‫הזדמן לי להיווכח בבנק‪ ,‬ושם ראו‬ ‫אברהם אבינו הסתכל באצטגנינות‪ .‬הוא‬ ‫עיני‪ ,‬יהודי הנכנס וסכום גדול בידיו והוא‬ ‫מעניק את הסכום כולו לפקיד הבנק‪,‬‬ ‫כבר נשוי שבעים וחמש שנה‪ ,‬אין‬ ‫ולבי התמלא רחמים עליו שהנה את כל‬ ‫לו ילדים‪ ,‬הסתכל בכוכבים וראה שגם לו‬ ‫כספו ורווחיו הוא חייב לתת לאותו פקיד‪,‬‬ ‫וגם לשרה לא יכולים להיות ילדים‪ ,‬אמר‬ ‫ולבטח הוא נשאר רש חסר כל‪.‬‬ ‫לו הקב"ה‪ :‬מי אמר שאין עוד סיכוי‪,‬‬ ‫לאברם אין ילדים‪ ,‬אך לך יקראו אברהם‬ ‫לאחריו ניגש מאן דהו‪ ,‬וכאן היה זה‬ ‫‪ -‬ולאברהם יהיו ילדים‪ .‬לשרי אין ילדים‬ ‫הפקיד שנתן לו סכום גדול‬ ‫‪ -‬אך לשרה יהיו ילדים‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬והפעם ממש קנאתי באותו אדם‬ ‫הזוכה למתנה גדולה כל כך‪ ,‬אך לאחר‬ ‫בדרך זו ביארו את מאמר הכתוב‬ ‫שנים מספר הגעתי לכלל הבנה שההיפך‬ ‫"המכסה שמים בעבים הנותן‬ ‫הוא הנכון‪ ,‬ואותו איש עליו ריחמתי‪ ,‬הרי‬ ‫לארץ מטר"‪ ,‬שבעת שהאדם רואה‬ ‫הוא בעל מאה שהגיע להפקיד סכום שרק‬ ‫שעבים באים ופנה יום‪ ,‬בהיותם מחשיכים‬ ‫יכפיל וישליש עצמו והרי הוא יצא נשכר‪,‬‬ ‫את אור החמה‪ ,‬אל יתאונן לומר שצרה‬ ‫ואילו השני שקיבל מעות רבות לא היה‬ ‫מתרגשת‪ ,‬כי הרי זה סימן לבוא גשמי‬ ‫אלא לווה שצריך עתה להחזיר את הכסף‬ ‫הברכה‪.‬‬ ‫בריביות הרבה‪ .‬מכאן למדתי – סיים‬ ‫ה'פני מנחם' ‪ -‬שלא תמיד ראות עינינו‬ ‫כך בעת שאדם רואה ששמשו נחשך‬ ‫הוא הנכון‪ ,‬ולפעמים כשנראה לו לאדם‬ ‫עליו‪ ,‬וענן כבד וערפל מתגברים‬ ‫יט‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יעה ַּהיְ ׁשו ָעה‬ ‫ָמ ַּתי ַּמ ִג ָ‬ ‫אוﬧ‬ ‫הכוחות והרצונות שבעולם‪ ,‬שלא יוכלו‬ ‫שהוא נותן‪ ,‬אינו אלא מקבל‪ ,‬וכמו כן‬ ‫לפעול לו שום דבר כלל‪.‬‬ ‫אתה‪ ,‬אל לך לעשות כלום כי השי"ת לא‬ ‫לקח ממך מאומה‪ ,‬כי הרי לפעמים‬ ‫ַּה ָשעֹון ִמזָ ָהב‬ ‫הלקיחה עצמה היא נתינה גדולה מאד‪.‬‬ ‫מובא בספר על תולדות של הגר"ח‬ ‫ְׁשנֹות ַּחיִ ים‬ ‫מוולוזין מסופר שמעשה היה‬ ‫והגר"ח נשא שיחה לפני חבורת הבטחון'‬ ‫מסופר על יהודי שקבל בפני הרה"ק‬ ‫מבני הישיבה‪ ,‬כשעתיים אחר חצות‬ ‫הסטייפעלער זי"ע על כל הצרות‬ ‫הגר"ח בקש לברר מה השעה‪ ,‬אולם לאף‬ ‫והחובות דעדו עליו בהם הוא מלופף מכף‬ ‫בחור לא היה שעון כדי לענות לו‪ ,‬אמר‬ ‫רגל ועד ראש עד שאין לו כבר כל טעם‬ ‫הגר"ח לתלמידיו נראה שעדיין לא רכשנו‬ ‫בחייו‪ ,‬ענהו הרה"ק ר' איד‪ ,‬מדוע הנך כה‬ ‫בלבנו בטחון אמיתי‪ ,‬שאם לא כן משמים‬ ‫בטוח שיש לך עוד זמן קצוב שנות חיים‬ ‫היו מזמינים עבורנו שעון‪ ,‬ואפילו כולו‬ ‫למכביר‪ ,‬ומדוע שלא תחשוב בדעתך‬ ‫עשוי זהב‪ ,‬ושוב פנה למקום שפסק אל‬ ‫שאולי כבר אכן נגמר לך קצבת החיים‪,‬‬ ‫שיחתו אודות מידת הבטחון בהשגחת ה'‬ ‫וכל מה שאתה עוד נמצא בזה העולם הוא‬ ‫עוד הוא מדבר‬ ‫רק מחמת אותם הייסורים והטרדות‬ ‫הבאים עליך‪ ,‬וסיפר היהודי שהוא יצא‬ ‫והנה נכנם חייל רוסי חבוש כובע אל בית‬ ‫מחדרו מחוזק ומחושל‪.‬‬ ‫המדרש וניגש בצעדים חפוזים אל‬ ‫ר' חיים יהודי אני וגר בעיירה ליד לודז'‪,‬‬ ‫ועל כולנו להתחזק ולחיות עם הראיה‬ ‫מספר האיש נקראתי להתייצב בצבא‬ ‫הנכונה על כל נבכי החיים‪ ,‬להבין‬ ‫המלכותי‪ ,‬ואבי גביר אדיר העניק‬ ‫שכל דבר ודבר יש לו עילה וסיבה‪.‬‬ ‫שלמונים לרופא הראשי שישחררני‬ ‫מהצבא‪.‬‬ ‫ְסגּולָ ה גְ דֹולָ ה‬ ‫סמכתי על הבטחתו של הרופא גם על‬ ‫ראה בדברי הגאון ר' חיים מולאזי'ן מה‬ ‫הצעתו הענינית לבא בלא ליווי‬ ‫כוחו של הדבק באמונת אין עוד‬ ‫ובאתי בגפי לקבל את תעודת השחרור‬ ‫מלבדו‪ ,‬ואלו דבריו המובאים בספר ''נפש‬ ‫כל כך סמוך ובטוח הייתי בשחרורי עד‬ ‫החיים'' (שער ג' פרק י‪ ,‬ב)‪" :‬ובאמת הוא ענין‬ ‫שלא חשתי לשנות ממנהגי ולהמיר את‬ ‫גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו‬ ‫בגדי המהודרים בפשוטים‪.‬‬ ‫כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו‬ ‫לשלוט בו‪ ,‬ולא יעשו בו שום רושם כלל‪,‬‬ ‫אך נכונה לי הפתעה בהגיע תורי הוברר‬ ‫כשאדם קובע בליבו לאמור הלא ה' הוא‬ ‫שטעה הרופא והחליפני באחר‬ ‫האלוקים האמיתי‪ ,‬ואין עוד מלבדו‬ ‫האלמוני‪ ,‬המאושר שוחרר במקומי‪ ,‬ואילו‬ ‫יתברך שום כוח בעולם וכל העולמות‬ ‫אני נלקחתי כמו כולם אל קסרקטיני‬ ‫כלל‪ ,‬והכל מלא רק אחדותו הפשוט‬ ‫הצבא‪ ,‬בינתיים כבר מספר שבועות‬ ‫יתברך שמו‪ ,‬ומבטל בליבו בטול גמור‬ ‫מבלה אני במחנה יהודי‪ ,‬יחיד בין חיילים‬ ‫ואינו משגיח כלל על שום כוח ורצון‬ ‫גויים רבים‪ ,‬חוששני שהם יגנבו את שעוני‬ ‫בעולם‪ ,‬ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו‬ ‫היקר‪ ,‬שעון זהב‪ ,‬זה עתה ניצלתי חופשה‬ ‫רק לאדון יחיד ברוך הוא‪ ,‬כן יספיק הוא‬ ‫קצרה מן המחנה‪ ,‬ויצאתי אל העיר וכמו‬ ‫יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יעה ַּהיְ ׁשו ָעה‬ ‫ָמ ַּתי ַּמ ִג ָ‬ ‫אוﬧ‬ ‫כ‬ ‫לבבו מאד בבטחון בה' אלוקינו אז‬ ‫משמים גיליתי את האור הבוקע מבית‬ ‫ישראל נושע בה'‪ ,‬ולא להתפלל כלום על‬ ‫המדרש ונכנסתי‪.‬‬ ‫צרותיו בעת ההיא‪ ,‬ומוסיף עוד (דרוש הבטחון‬ ‫פי"א) היצה"ר מטריח עצמו בעידן צער‬ ‫בקשתי איפוא מאת הרב היא שיואיל‬ ‫ויסורים לקחת מהאדם מדת בטחונו בה'‬ ‫לשמור את שעוני כפקדון‪ ,‬רבי‬ ‫ואמר הבעש"ט שצריך מאד לבקש‬ ‫חיים השתומם קמעה למראה החייל‬ ‫רחמים מאת ה' שלא יקח ממנו מדת‬ ‫ולמשמע סיפורו המוזר‪ ,‬אך נאות ברצון‬ ‫בטחונו ואז יראה פלאות בעזרת ה' כי‬ ‫לבקשתו‪ ,‬ברם הודיעו מראש עליך לדעת‬ ‫הבטחון מועיל יותר מתפילה כי אצל‬ ‫כי ביתי הוא כרשות הרבים וכמי‬ ‫תפילה בודקין מן השמים אם הוא ראוי‬ ‫שמשתדל להתרחק ממכשול לא אוכל‬ ‫שיקובל תפילתו‪ ,‬משא"כ בבטחון כתיב‬ ‫לקבל עלי אחריות שאמנם יישמר השעון‬ ‫"והבוטח בה' חסד יסובבנו" ואמרו חז"ל‬ ‫היטב‪ ,‬הרהר החייל רגע‪ ,‬ואמר רבי הנני‬ ‫(ילקוט תהילים תשי"ט) אפילו רשע ובוטח בה'‬ ‫נותן לכם את השעון במתנה גמורה‪ ,‬מוטב‬ ‫חסד יסובבנו‪.‬‬ ‫שיהיה נתון במתנה לרב יהודי מאשר‬ ‫לקוח בגניבה על ידי ערלים‪ ,‬לא ציפה‬ ‫ָהעֹולָ ה ִמכָ ל זֶּ ה‬ ‫להסכמה מר' חיים אלא נטש את שעונו‬ ‫והלך‪.‬‬ ‫העולה מכל זה‪( ,‬תהלים נה‪ ,‬כג)‪ַ ' :‬ה ְׁשלֵּ ְך ַעל־‬ ‫ה' יְ ָה ְבך וְ הּוא יְ כַ לְ כְ לֶ ך'‪ ,‬סוד‬ ‫כפי שכתב בספר "שומר אמונים" (מאמר‬ ‫הישועה היא לבטוח רק באין עוד מלבדו‬ ‫השגחה פרטית פ"ד) כתבו בשם הבעש"ט‬ ‫ולא לתת עצות מי עוד יכול לעזור‬ ‫ז"ל! שאם האדם ח"ו באיזו צרה שלא‬ ‫ולסייע מלבד בורא עולם‪.‬‬ ‫תבוא אז הסגולה הטובה ביותר לחזק‬ ‫‪‬‬ ‫כא‬ ‫ﬣדעﬨ‬ ‫יעה ַּהיְ ׁשו ָעה‬ ‫ָמ ַּתי ַּמ ִג ָ‬ ‫אוﬧ‬