gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer

שבוע: לך לך (2026-10-19)

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משך חכמה‬ ‫פרשת לך לך‪ ,‬פסקא לט ‪ -‬מג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ו תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן‬ ‫בעל מום לפני‪ ,‬רש"י‪ .‬ולפי זה למדנו מזה‪ ,‬דכמו דבעל מום מחלל‬ ‫פרשת ברית מילת אברהם‬ ‫עבודה )בכורות מג‪ ,‬ב‪ ,‬מדכתיב בויקרא כא‪ ,‬כג(‪ ,‬כן ערל‪ ,‬בעל מום‬ ‫בראשית יז‪ ,‬א ‪ -‬כז‬ ‫הוי‪ ,‬ומחלל עבודה‪ ,‬וגם בבמה פסול בעל מום להקריבו )זבחים‬ ‫פסקאות‪ :‬לט ‪ -‬מח‬ ‫טז‪ ,‬א(‪ ,‬וזה נכון‪ .‬ורב חסדא אמר זבחים כב‪ ,‬ב דבר זה מתורת‬ ‫משה רבינו לא למדנו כו'‪ ,‬שמפרש‪ ,‬שזה קאי על שלא יסתכל‬ ‫‪‬‬ ‫באיצטגנינות שלו‪ ,‬כדפרשו בסוף פרק ג דנדרים )לב‪ ,‬א(‪ .‬ועיין‬ ‫רמב"ן )פירוש חומש‪ ,‬כאן( ודו"ק היטב‪ .‬ורבינו בהלכות ביאת‬ ‫]לט[‬ ‫מקדש )ו‪ ,‬ח( כתב דהוא כזר‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬היה צריך להיות כשר‬ ‫)יז‪ ,‬א( ַוי ְִהי ַא ְב ָרם בֶּ ן ִתּ ְשׁעִ ים שָׁ נָה וְ ֵתשַׁ ע שָׁ ִנים ַויּ ֵָרא ה' ֶאל ַאבְ ָרם‬ ‫בבמה ‪.2‬‬ ‫וַיּ ֹאמֶ ר ֵאלָיו אֲ נִי ֵאל שַׁ דַּ י ִה ְתהַ לֵּ � ְל ָפנַי ו ְֶהיֵה ָת ִמים‪:‬‬ ‫מה הפירוש "ואהיה תמים"‬ ‫‪‬‬ ‫)יז‪ ,‬א( והיה תמים‪ .‬במצות מילה ‪ ,1‬שכל זמן שהערלה בך אתה‬ ‫במזל שלו שאינו מוליד‪ ,‬ואמר לו ה' שאין מזל לישראל‪ ,‬ומאריך הש"ס‬ ‫‪] 1‬לט[ )יז‪ ,‬א( " ַויְהִ י אַבְ ָרם בֶּ ן תִּ ְשׁעִ ים שָׁ נָה וְ תֵ שַׁ ע שָׁ נִים ַויּ ֵָרא ה' אֶ ל אַבְ ָרם‬ ‫בענין זה שישראל מעל המזל‪ ,‬ואהיה תמים פירושו להאמין שהכל מאיתו‬ ‫ַויֹּאמֶ ר אֵ לָיו ֲאנִי אֵ ל שַׁ ַדּי הִ תְ הַ לֵּ� לְ פָ נַי וֶהְ יֵה תָ ִמים"‪ ,‬ע"כ‪ .‬יש לבאר‪ ,‬מהו‬ ‫יתברך ולא מחמת מזל וכדו'‪ ,‬וכן האריך בזה הרמב"ן‪ ,‬עיין שם דבריו‬ ‫הפירוש "הִ תְ הַ לֵּ� לְ פָ נַי וֶהְ יֵה תָ ִמים"‪ ,‬ורש"י פירש‪ ,‬וז"ל "התהלך לפני‬ ‫הנפלאים‪.‬‬ ‫במצות מילה‪ ,‬ובדבר הזה תהיה תמים‪ ,‬שכל זמן שהערלה בך אתה בעל מום‬ ‫ובזה יתבאר לך שיטת הרמב"ם‪ ,‬שכתב )ביאת המקדש ו‪ ,‬ח( וז"ל "הערל‬ ‫לפני עכ"ל‪ .‬פירוש‪ ,‬התהלך פירש לפני כן "התהלך לפני ‪ -‬כתרגומו פלח‬ ‫הרי הוא כבן נכר‪ ,‬שנאמר כל בן נכר ערל לב וערל בשר‪ ,‬לפיכך ערל שעבד‬ ‫קדמי‪ ,‬הדבק בעבודתי"‪ .‬לפי זה כך פשט הכתוב‪ ,‬הדבק בעבודתי במצות‬ ‫חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד‪ ,‬אבל אינו חייב מיתה" עכ"ל‪ .‬הנה מבואר‪,‬‬ ‫מילה‪ ,‬ובזה תהיה תמים‪ ,‬שכל זמן שהערלה בך‪ ,‬אתה בעל מום‪ .‬הנה מבואר‬ ‫שערל אינו בעל מום אלא זר‪ ,‬ולשיטתו יהיה כשר בבמה‪ ,‬דזר כשר בבמה‬ ‫בקרא‪ ,‬שערל נחשב בעל מום‪.‬‬ ‫)תורת כהנים פרשת אחרי פרשה ו פרק ט(‪ ,‬ועל כורחך‪ ,‬דהרמב"ם גם סובר‬ ‫ועל פי זה מצאנו מקור להא דתנן )זבחים טו‪ ,‬ב(‪ ,‬דכל הזבחים שקיבל ערל‬ ‫שאהיה תמים אין פירושו כפירוש רש"י אלא כפירוש הרמב"ן‪ ,‬דהיינו‬ ‫פסל עבודה‪ .‬דהנה בעל מום מחלל עבודה‪ ,‬כדכתיב )ויקרא כא‪ ,‬כג( "אַ � אֶ ל‬ ‫במצות אמונה שהכל מאיתו יתברך‪.‬‬ ‫הַ פָּ ֹרכֶת �א ָיבֹא וְ אֶ ל הַ ִמּזְ בֵּ חַ �א ִיגַּשׁ כִּ י מוּם בּ ֹו וְ �א יְחַ לֵּל אֶ ת ִמ ְק ָדּשַׁ י כִּ י ֲאנִי‬ ‫‪ 2‬תמצית דבריו‪ :‬לפי פירוש רש"י‪" ,‬התהלך לפני ואהיה תמים"‬ ‫ה' ְמקַ ְדּשָׁ ם"‪ ,‬ומכאן אמרו בבכורות )מג‪ ,‬ב( דבעל מום מחלל עבודה‪ ,‬וכיון‬ ‫פירושו שהתהלך בעבודתו‪ ,‬היינו במצות מילה‪ ,‬ועל ידי זה יהיה‬ ‫שנתבאר שערל בעל מום הוא‪ ,‬יש לנו מקור מהתורה שערל מחלל עבודה‪,‬‬ ‫תמים‪ ,‬שכל זמן שהערלה בו הוא בעל מום‪ ,‬ולפי זה ערל פסול‬ ‫ולא רק בבית המקדש‪ ,‬אלא אף בבמה יהיה ערל פסול‪ ,‬דאיתא בזבחים )טז‪,‬‬ ‫לעבוד גם בבמה‪ ,‬דבעל מום פסול בבמה‪ ,‬אבל הרמב"ם מפרש‬ ‫א( דבעל מום פסול גם בבמה‪.‬‬ ‫דאהיה תמים במצות אמונה‪ ,‬וערל אינו בעל מום‪ ,‬אלא רק כזר‪,‬‬ ‫אם כך צריך טעם‪ ,‬מדוע אמר רב חסדא בזבחים )כב‪ ,‬ב( ]בנדפס‪ :‬כא‪ ,‬והוא‬ ‫וכשר בבמה‪.‬‬ ‫טעות סופר[ על הא דתנן )זבחים טו‪ ,‬ב( דערל מחלל עבודה‪ ,‬דדבר זה אינו‬ ‫מתורת משה‪ ,‬אלא למדוהו מדברי הנביא יחזקאל‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דרב חסדא‬ ‫אינו מפרש דהיה תמים דכתיב הכא הוא במצות מילה‪ ,‬לפיכך אין מקור‬ ‫]מ[‬ ‫שערל נקרא בעל מום‪ ,‬אבל מפרש כדאיתא בנדרים )לב‪ ,‬א( דאהיה תמים‬ ‫היינו שיצא מאיצטגנינות שלו‪ ,‬היינו ממזל שלו‪ ,‬שאמר אברהם לה' שראה‬ ‫א‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת לך לך‪ ,‬פסקא לט ‪ -‬מג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ו תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫שום נברא‪ ,‬לא היתה מאוסה הערלה‪ ,‬והיה עומד ושכינה עומד‬ ‫]מ[‬ ‫עליו‪ ,‬אבל כיון שאמר לו היה תמים‪ ,‬ואתנה בריתי כו' ונצטוה‬ ‫)יז‪ ,‬ג( ַו ִיּפֹּל ַא ְב ָרם עַ ל ָפּנָיו ַויְדַ בֵּ ר ִאתּוֹ אֱ ִ‬ ‫�הים לֵאמֹר‪:‬‬ ‫לימול‪ ,‬שוב הוה ערלה‪ ,‬ומעכבה‪ ,‬ומאוסה הערלה‪ ,‬ומשום הכי‬ ‫מדוע נפל על פניו‪ ,‬ולפני כן‪ ,‬כשדיבר איתו ה' לא נפל על פניו‬ ‫ויפול על פניו‪ ,‬וזה נכון‪ ,‬ודו"ק ‪.4‬‬ ‫)יז‪ ,‬ג( ויפול אברם על פניו‪ .‬ממורא ‪ 3‬השכינה‪ ,‬שעד שלא מל‪ ,‬לא‬ ‫‪‬‬ ‫היה בו כוח לעמוד‪ ,‬ורוח הקודש נצבת עליו‪ ,‬רש"י בשם חכמינו‬ ‫זכרונם לברכה )פרקי דרבי אליעזר פרק כח(‪ .‬ופירושו על דרך מה‬ ‫]מא[‬ ‫דאיתא במסכת יבמות )ע‪ ,‬א(‪ ,‬דערל אסור לאכול ולסוך בתרומה‪.‬‬ ‫ִית לְ ַאב הֲ מוֹן גּוֹיִם‪) :‬ה(‬ ‫יתי ִא ָתּ� וְ הָ י ָ‬ ‫)יז‪ ,‬ד‪-‬ה( ‪) -‬ד( אֲ נִי ִהנֵּה בְ ִר ִ‬ ‫רק שלא בזמנה‪ ,‬קודם ח'‪ ,‬אינה ערלה‪ ,‬כן פשיטא לירושלמי‬ ‫וְ ל ֹא יִ ָקּ ֵרא עוֹד ֶאת ִשׁ ְמ� ַא ְב ָרם וְ הָ יָה ִשׁ ְמ� ַאבְ ָרהָ ם כִּ י ַאב הֲ מוֹן גּוֹיִם‬ ‫)יבמות ח‪ ,‬א(‪ ,‬וכן פסק רבינו הרמב"ם )תרומות יא‪ ,‬ז(‪ ,‬ודוקא‬ ‫נ ְַת ִתּי�‪:‬‬ ‫קודם שמונה דלא הוה כיוצא בו בר מילה בשום מקום‪ ,‬אבל בלא‬ ‫מדוע כפל הכתוב "אב המון גויים"‪ ,‬ומהו לשון "אב"‬ ‫זה‪ ,‬אף טומטום‪ ,‬שאינו מחוייב ליקרע ולימול מקרי ערל‪ ,‬עיין שם‬ ‫יבמות בתוספות דף ע‪ ,‬א‪ .‬ולכן‪ ,‬קודם הוזכר ציווי השם למול אצל‬ ‫כהן לפני שמונה ימים בשמן של תרומה אפילו שהוא ערל )ירושלמי יבמות‬ ‫‪] 3‬מ[ )יז‪ ,‬ג( "וַיִּ פֹּ ל אַבְ ָרם עַ ל פָּ נָיו ַוי ְַדבֵּ ר אִ תּ ֹו אֱ�הִ ים לֵאמֹ ר"‪ ,‬ע"כ‪ .‬יש לבאר‪,‬‬ ‫ח‪ ,‬א‪ .‬רמב"ם תרומות יא‪ ,‬ז(‪ ,‬כיון שאין מצוה למולו לפני שמונה ימים‪ ,‬אם‬ ‫מדוע נפל אברהם על פניו‪ .‬ופירש רש"י וז"ל "ויפול אברם על פניו ‪ -‬ממורא‬ ‫כן מדוע תינוק טומטום אסור לסוך בתרומה )תוס' ‪,‬שם( שערל הוא‪ ,‬והרי‬ ‫השכינה‪ ,‬שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו‪ ,‬וזהו‬ ‫הוא פטור ממילה כתינוק לפני שמונה ימים‪ .‬אבל הביאור בזה הוא כפי‬ ‫שנאמר בבלעם )במדבר כד‪ ,‬ד( נופל וגלוי עינים‪ .‬בברייתא דרבי אליעזר‬ ‫המבואר לעיל‪ ,‬שלפני שמונה ימים לא ציוה ה' על אף בן ישראל למול‬ ‫)פרק כח( מצאתי כן" עכ"ל‪ .‬ודברי חז"ל צריכים ביאור‪ ,‬שהרי כבר כמה‬ ‫]מלבד מקנה כספו שמצותו ביום אחד‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך בזה[‪ ,‬לכן‬ ‫וכמה פעמים נראה ה' לאברהם )בראשית יב‪ ,‬א‪ .‬יב‪ ,‬ז( ולא נפל על פניו‪,‬‬ ‫אין הערלה מאוסה בתוך שמונה ימים‪ ,‬אבל לאחר שמונה ימים שציוה ה'‬ ‫אפילו שהיה ערל‪ ,‬ומדוע כאן לא היה לו כח לעמדו מול השכינה כשהוא‬ ‫למול‪ ,‬אף מי שפטור למולו כטומטום‪ ,‬מכל מקום מאוסה הערלה‪ ,‬לכן‬ ‫ערל‪.‬‬ ‫טומטום אסור לסוך שמן של תרומה‪ ,‬ותינוק בתוך שמונה ימים מותר לסוך‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דערלה שאין מצוה למול אותה‪ ,‬אינה מאוסה‪ ,‬לפיכך רק כאשר ציוה‬ ‫ומיושב הכל בס"ד‪.‬‬ ‫עליו ה' למול נעשה מאוסה‪ ,‬ולא היה יכול לעמוד לפני השכינה‪ .‬ואם תאמר‪,‬‬ ‫תמצית דבריו‪ :‬הטעם שכאן נפל על פניו‪ ,‬פירשו חז"ל שהיה‬ ‫‪4‬‬ ‫והרי גם כאן לא נצטוה מיד למול‪ ,‬אלא צריך לעשות הכנה לזה‪ ,‬והרי אמרו‬ ‫ערל‪ .‬אבל צריך ביאור‪ ,‬מדוע לפני כן כשדיבר איתו ה' והיה ערל‬ ‫שממרא נתן לו עצה על המילה‪ ,‬והיה חייב ללמוד איך למול‪ ,‬אם כן עוד לא‬ ‫לא נפל על פניו‪ .‬והביאור בזה‪ ,‬דאפילו שעוד לא היה חייב מיד‬ ‫חלה עליו המצוה מיד‪ ,‬ומדוע מיד כבר לא היה לו כח לעמוד‪ .‬אבל הביאור‬ ‫למול‪ ,‬אבל כבר נצטווה על המילה‪ ,‬כבר היא מאוסה‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫בזה‪ ,‬דאפילו שעוד לא היה חייב מיד למול‪ ,‬אבל כבר נצטווה על המילה‪,‬‬ ‫לפני כן עוד לא היה ציווי כלל על המילה‪ ,‬לכן אינה מאוסה‪.‬‬ ‫כבר היא מאוסה‪ ,‬מה שאין כן לפני כן עוד לא היה ציווי כלל על המילה‪,‬‬ ‫והביאור בזה‪ ,‬דכאשר יש מצוה למול‪ ,‬אלא שאין יכול למול‪,‬‬ ‫לכן אינה מאוסה‪ .‬והביאור בזה‪ ,‬דכאשר יש מצוה למול‪ ,‬אלא שאין יכול‬ ‫אפילו שאינו עובר על מצות ה'‪ ,‬כבר היא מאוסה‪ ,‬שהציוי על‬ ‫למול‪ ,‬אפילו שאינו עובר על מצות ה'‪ ,‬כבר היא מאוסה‪ ,‬שהציוי על המילה‬ ‫המילה מואס אותה‪ ,‬אפילו שאינו עובר מצות ה'‪ ,‬אבל היכא דאין‬ ‫מואס אותה‪ ,‬אפילו שאינו עובר מצות ה'‪ ,‬אבל היכא דאין כלל ציווי למול‬ ‫כלל ציווי למול אין הערלה מאוסה‪.‬‬ ‫אין הערלה מאוסה‪.‬‬ ‫ויש להביא ראיה גדולה לחילוק זה‪ .‬דהנה‪ ,‬אסור למול תינוק לפני שמונה‬ ‫ימים‪ ,‬כמו כן תינוק הטומטום שזכרותו מכוסה בעור פטור ממילה‪ ,‬ואינו‬ ‫]מא[‬ ‫חייב לקרוע העור ולמול עצמו‪ .‬והנה אסור לסוך תינוק ערל של כהן‬ ‫בתרומה‪ ,‬שסיכה היא כשתיה )יבמות ע‪ ,‬א בתוס'(‪ ,‬אבל מותר לסוך תינוק‬ ‫ב‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת לך לך‪ ,‬פסקא לט ‪ -‬מג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ו תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫א( עבור פרסום דיעותיו בכפירה בעבודה זרה ובטול האלילים‪.‬‬ ‫)יז‪ ,‬ד( והיית לאב המון גוים‪ .‬יתכן ‪ 5‬כי אברהם מסר נפשו באור‬ ‫אמנם‪ ,‬לא היה יכול להוכיח לבאי עולם מה שנתאמת אצלו‪,‬‬ ‫כשדים )בראשית רבה‪ ,‬נח‪ ,‬לח(‪ ,‬ונחבש בכותא )בבא בתרא צא‪,‬‬ ‫מורם מכל העם ונביא ה'‪ ,‬שאפילו עובדי גילולים יקבלוהו עליהם לרב‬ ‫ִית לְ ַאב הֲ מוֹן גּוֹיִם‪) :‬ה(‬ ‫‪] 5‬מא[ )יז‪ ,‬ד‪-‬ה( – ")ד( ֲאנִי הִ נֵּה בְ ִריתִ י אִ תָּ � וְ הָ י ָ‬ ‫ומורה‪ .‬אבל עד עכשיו לא האמינו שאברהם נביא ה' ומקבל שפע נבואה‪,‬‬ ‫וְ �א יִקָּ ֵרא עוֹד אֶ ת ִשׁ ְמ� אַבְ ָרם וְ הָ יָה ִשׁ ְמ� אַבְ ָרהָ ם כִּ י אַב הֲמוֹן גּ ֹויִם נְתַ תִּ י�"‪,‬‬ ‫לכן לא קיבלוהו לרב ומורה‪.‬‬ ‫ע"כ‪ .‬פשט הכתוב הוא‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )ירושלמי‪ ,‬ביכורים א‪ ,‬ד( "תני‬ ‫ולכן אמר ה' לאברהם‪ ,‬עכשיו שיעשה מצות מילה למול את כל נפשות ביתו‬ ‫בשם רבי יהודה‪ ,‬גר עצמו מביא וקורא‪ ,‬מה טעם‪ ,‬כי אב המון גוים נתתיך‪,‬‬ ‫ואת עצמו‪ ,‬בזה יראה שמאומת אצלו בלא שום פקפוק הנבואה וההשגחה‬ ‫לשעבר היית אב לארם‪ ,‬ועכשיו מיכן והילך אתה אב לכל הגוים" ע"כ‪,‬‬ ‫הפרטית‪ ,‬לכן רק עכשיו על ידי מצות מילה יהיה אב להמון גויים‪ ,‬לכן‬ ‫וכפירוש רש"י )שם( "לשון נוטריקון של שמו‪ .‬ורי"ש שהיתה בו בתחלה‪,‬‬ ‫הקדים הכתוב לומר "אב המון גויים" לפני שנקרא שמו אברהם‪ ,‬לומר‪ ,‬שזה‬ ‫שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשיו אב לכל העולם‪ ,‬לא זזה‬ ‫יהיה על ידי שאת בריתי תשמור‪ ,‬ולאחר מכן אמר הכתוב שמוסיף לו ה"א‬ ‫ממקומה"‪ .‬והיינו‪ ,‬שציוה על אברהם‪ ,‬שלפני שיהיה לו את יצחק‪ ,‬ויהיה אב‬ ‫בשמו‪ ,‬וחוזר ואומר בפסוק ה'‪ ,‬כי אב המון גויים‪ ,‬לפרש‪ ,‬מה ענין הוספת‬ ‫להמון גויים‪ ,‬יקיים מצות מילה כדי שיהיה זרעו בקדושה‪ ,‬כמו שכתב באבן‬ ‫ה"א בשמו‪ ,‬כיון שמחמת המילה יהיה אב המון גויים‪ ,‬לכן כפל במילים "אב‬ ‫עזרא )שם( "וברוך השם אשר לו נתכנו עלילות‪ ,‬שהקדים וצוה אברהם‬ ‫המון גויים"‪ .‬ולכן נקרא "אב"‪ ,‬ולא מלך‪ ,‬כי אב הוא לשון של מורה‪ ,‬כמו‬ ‫להמול קודם שתהר שרה‪ ,‬להיות זרעו קדוש"‪ ,‬והביאו הרמב"ן‪.‬‬ ‫שכתוב להלן )מה‪ ,‬ח( "אב לפרעה"‪ ,‬ועל ידי המילה נעשה להם מורה דרך‪,‬‬ ‫אבל יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬מהו כפל הלשון "אב המון גויים" בפסוק ד'‪ ,‬וחוזר על‬ ‫וזה העיקר‪ ,‬יותר ממה שנעשה מלך‪ ,‬ומיושב הכל בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫זה בפסוק ה'‪ .‬ב‪ .‬לפי פשט הכתוב היה לומר "מלך" להמון גויים‪ ,‬ומהו לשון‬ ‫ועל פי זה יתיישב עוד תמיה‪ .‬דהנה‪ ,‬על הכתוב )בראשית כא‪ ,‬ח( " ַויִּ גְ ַדּל‬ ‫"אב"‪.‬‬ ‫הַ ֶיּלֶד ַו ִיּגָּמַ ל ַויַּעַ שׂ אַבְ ָרהָ ם ִמ ְשׁתֶּ ה גָד ֹול בְּ יוֹם ִהגָּמֵ ל אֶ ת יִצְ חָ ק"‪ ,‬יש לדקדק‪,‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דמה שכתוב בפסוק ד' "אב המון גויים"‪ ,‬הוא ענין אחר‪ .‬דבא הכתוב‬ ‫מהו כפל הלשון "ויגמל כו' ביום הגמל"‪ .‬ואיתא בפסיקתא זוטרתא )לקח‬ ‫ללמד‪ ,‬שעל ידי מצות מילה ממש‪ ,‬יהיה אב להמון גויים‪ ,‬ובפסוק ה' בא‬ ‫טוב( )בראשית וירא‪ ,‬פרק כא( וז"ל "ביום הגמל‪ .‬ביום ה"ג מל‪ ,‬לשמנה מל‪.‬‬ ‫לומר‪ ,‬שמשנה שמו‪ ,‬כי יהיה אב המון גויים‪ ,‬והם שני ענינים‪.‬‬ ‫כי שתי משתאות היו‪ ,‬אחד במילה ואחד בגמילה" ע"כ‪] .‬ורש"י בפירוש‬ ‫והטעם שעל ידי מצות מילה יהיה אב להמון גויים‪ ,‬כיון שיש שני ענינים‬ ‫חומש הביא רק פשט הכתוב של המשתה ביום הגמל‪ ,‬אבל הכתוב מרמז‬ ‫באמונה בה'‪ ,‬האחד‪ ,‬שמאמין שכל מציאות ההויה רק במציאותו יתברך‪,‬‬ ‫שעשה משתה גדול ביום ה"ג‪ ,‬דהיינו ביום שמונה שמל את יצחק[‪.‬‬ ‫ואין שום כוח בעולם מלבד ה' יתברך‪ ,‬הוא היה הוה ויהיה‪ ,‬ומהוה את כל‬ ‫והנה זה שעשה משתה גדול ביום הגמל אינו פלא‪ ,‬שכך היה מנהג העולם‪,‬‬ ‫ההויה בכל רגע‪ ,‬ואין שום כח אחר בעולם‪ ,‬והוא משגיח על כל העולם בכל‬ ‫שאז נעשה הילד קצת גדול‪ ,‬אבל משתה גדול ביום שמל את יצחק הוא פלא‪,‬‬ ‫רגע‪ .‬והשנית‪ ,‬שלא רק שכל המציאות מחמתו‪ ,‬ומשגיח על כל דבר בכל‬ ‫דבשלמא סעודת מצוה‪ ,‬ניחא‪ ,‬אבל משתה גדול‪ ,‬דהיינו שהזמין את כל‬ ‫רגע‪ ,‬אלא אפילו משגיח בפרטיות על כל אחד מנבראיו‪ ,‬עד כדי כך‪ ,‬שאפילו‬ ‫גדולי עולם )בראשית רבה נג‪ ,‬י( צריך טעם בזה‪ ,‬מה ראה להזמינם לסעודת‬ ‫משפיע לבחיריו שפע נבואה פרטית‪ ,‬להשגיח ולצוות על האדם על מצוה‬ ‫מצות ברית יצחק‪.‬‬ ‫פרטית חוקיית‪.‬‬ ‫אבל לאור המבואר יתישב היטב‪ ,‬דהנה‪ ,‬זה שמל את עצמו ואת בני ביתו‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬זה שאברהם אבינו כפר בעבודה זרה‪ ,‬והאמין בכל ליבו ונפשו שכל‬ ‫בודאי הוא מורה שמאמין שה' ציוהו על זה‪ ,‬אבל מכל מקום‪ ,‬הרבה יותר‬ ‫המציאות היא מסיבתו יתברך‪ ,‬זה היה מוכח בכל העולם‪ ,‬כיון שמסר נפשו‬ ‫ניכר שמאמין‪ ,‬הוא כאשר מל את בנו שנולד בדרך פלא לשמונה ימים‪,‬‬ ‫על זה באור כשדים‪ ,‬שהושלך לאש על אמונתו )בראשית רבה נח‪ ,‬פרשה‬ ‫ומביאו לידי סכנה‪ ,‬שבודאי לא היה עושה זאת לולי שהתנבא מפי ה' על‬ ‫לח‪ .‬ועוד(‪ ,‬ונחבש בכותא עבור דעותיו )בבבא בתרא צא‪ ,‬א(‪ .‬אבל אף על‬ ‫זה‪ ,‬וכיון שעל ידי שנתאמת שאברהם שופע נבואה מה'‪ ,‬נעשה להם מורה‬ ‫פי כן‪ ,‬לא היה די בזה שהגויים יקבלוהו לרב ולמורה להם‪ ,‬כי זה שמאמין‬ ‫ורב‪ ,‬לכן עשה את ברית יצחק במעמד כל גדולי עולם‪ ,‬ועשה להם משתה‪,‬‬ ‫בה' אינו מורה על היותו חשוב מהם‪ ,‬שכיון שלא האמינו ביחוד ה'‪ ,‬לא היה‬ ‫שידעו כולם שה' ציוה בהשגחה פרטית על מצוה זו‪ ,‬לכן עשה משתה גדול‬ ‫אברהם המאמין חשוב יותר בעיניהם‪ .‬אבל זה שה' מתראה לפניו ומשפיע‬ ‫גם ביום שמל את יצחק‪.‬‬ ‫עליו שפע נבואה‪ ,‬ומצווה עליו מצוה פרטית‪ ,‬זה מורה בתכלית על היותו‬ ‫ג‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת לך לך‪ ,‬פסקא לט ‪ -‬מג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ו תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫‪‬‬ ‫שהשם יתברך משגיח בפרטיות‪ ,‬ומתראה לבחיריו בשפע נבואה‬ ‫פרטית להשגיח בפרט‪ ,‬ולצוות האדם על מצוה פרטית חוקיית‪.‬‬ ‫]מב[‬ ‫לכן‪ ,‬במצות מילה‪ ,‬שמל נפשות כל בני ביתו ונפש עצמו‪ ,‬הראה‬ ‫יתי בֵּ ינִי וּבֵ ינֶ� וּבֵ ין ז ְַרעֲ� ַאחֲ ֶרי� ְל ֹדר ָֹתם‬ ‫)יז‪ ,‬ז( וַהֲ ִקמ ִֹתי ֶאת בְּ ִר ִ‬ ‫שמאומת אצלו בלא פקפוק הנבואה‪ ,‬וההשגחה האלקית בפרט‪.‬‬ ‫ֵא�הים וּ ְלז ְַרעֲ� ַאחֲ ֶרי�‪:‬‬ ‫לִבְ ִרית עוֹ ָלם לִ ְהיוֹת ְל� ל ִ‬ ‫לכן אמר‪ ,‬כי עכשיו על ידי המולו את עצמו ובניו‪ ,‬יהיה לאב המון‬ ‫מדוע כתוב "אחריך" כאן ואצל יעקב‪ ,‬ולא אצל יצחק‬ ‫גוים‪ ,‬שיתאמת שיטתו באלקות לכל היודעים שמו‪ ,‬שבלא שום‬ ‫)יז‪ ,‬ז( והקימותי כו' ולזרעך אחריך‪ .‬מאי ‪ 7‬קא מזהיר‪ ,‬דלא תנסוב‬ ‫פקפוק הוא עושה‪ ,‬ויהיה לרב ]וזה מורה שם אב‪ ,‬כמו אב לפרעה‬ ‫נכרית ושפחה‪ ,‬דלא ליזול זרעך בתרה )יבמות ק‪ ,‬ב(‪ .‬וביצחק לא‬ ‫)מה‪ ,‬ח([ להמון גוים‪ .‬ומפני זה הטעם‪ ,‬עשה משתה גדול ביום‬ ‫נאמר אחריך )כו‪ ,‬ג‪-‬ד(‪ ,‬משום דאברהם צוה שלא ליקח אשה‬ ‫הגמל )פסיקתא זוטרתא‪ ,‬בראשית‪ ,‬וירא‪ ,‬כא‪ ,‬ח(‪ ,‬שיראו שמל בן‬ ‫ליצחק מבנות הכנעני )כד‪ ,‬ג(‪ .‬וביעקב נאמר ולזרעך אחריך‬ ‫זקונים הנולד על דרך פלא‪ ,‬בטח אין לו שום ספק בשיטתו‬ ‫בפרשת וישלח )לה‪ ,‬יב(‪ ,‬משום דיצחק צוהו שלא לישא מבנות‬ ‫ונבואתו מהשם יתברך‪ ,‬ודו"ק ‪.6‬‬ ‫אָרץ‬ ‫ע"כ‪ ,‬וביעקב כן אמר לו ה' אחריך‪ ,‬דכתיב )בראשית לה‪ ,‬יב( "וְ אֶ ת הָ ֶ‬ ‫‪ 6‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שכפל הכתוב "אב המון גויים"‪ ,‬כיון שבא‬ ‫אָרץ"‪.‬‬ ‫אֲשֶׁ ר נָתַ תִּ י לְ אַבְ ָרהָ ם וּלְ יִצְ חָ ק לְ � אֶ תְּ ֶננָּה וּלְ ז ְַרעֲ� ַאחֲ ֶרי� אֶ תֵּ ן אֶ ת הָ ֶ‬ ‫ללמד‪ ,‬שאף על פי שהיה מוכח שאברהם כופר בעבודה זרה‪,‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דביצחק לא היה צריך ה' להזהירו שלא ישא גויה ושפחה‪ ,‬שכבר‬ ‫ומאמין שהכל מאיתו יתברך‪ ,‬אחד יחיד ומיוחד‪ ,‬שהרי מסר נפשו‬ ‫הזהיר אברהם את אליעזר שלא יתן ליצחק מבנות כנען‪ ,‬דכתיב )בראשית‬ ‫על אמונה זו‪ ,‬שנשלך לכבשן האש‪ ,‬והיה חבוש בכותא על אמונה‬ ‫אָרץ אֲשֶׁ ר �א תִ קַּ ח ִאשָּׁ ה לִ בְ נִי‬ ‫כד‪ ,‬ג( "וְ אַ ְשׁבִּ יעֲ� בַּ ה' אֱ�הֵ י הַ שָּׁ מַ יִם וֵא�הֵ י הָ ֶ‬ ‫זו‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬עוד לא נעשה על ידי זה מורה לגויים‪ ,‬אבל‬ ‫ִמבְּ נוֹת הַ כְּ ַנ ֲענִי אֲשֶׁ ר אָנֹ כִ י יוֹשֵׁ ב בְּ ִק ְרבּ ֹו"‪ ,‬אבל ליעקב היה צריך ה' להזהירו‪,‬‬ ‫כשהוכח שמקבל שפע נבואה מה' לצוותו על מצוה פרטית‪ ,‬על ידי‬ ‫שאף על פי שיצחק אביו הזהירו‪ ,‬דכתיב )בראשית כח‪ ,‬א( " ַויִּ ְק ָרא יִצְ חָ ק אֶ ל‬ ‫זה נעשה מורה להם‪ .‬ו"אב"‪ ,‬הוא מורה‪ .‬וכל זה היה על ידי מצות‬ ‫ַיעֲקֹ ב ַויְבָ ֶר� אֹ ת ֹו וַ יְצַ וֵּהוּ ַויֹּאמֶ ר ל ֹו �א תִ קַּ ח אִ שָּׁ ה ִמבְּ נוֹת כְּ ָנעַ ן"‪ ,‬מכל מקום‪,‬‬ ‫מילה‪ ,‬שמל עצמו וכל בני ביתו‪ ,‬זו היתה הוכחה שמקבל שפע‬ ‫הוה אמינא דאזהרה זו היתה רק מפני שרבקה אמרה ליעקב קצתי בחיי‪,‬‬ ‫נבואה מה'‪ .‬לכן כתוב בתחלה שעל ידי המילה יהיה אב המון‬ ‫כדכתיב )בראשית כז‪ ,‬מו( "וַתֹּ אמֶ ר ִרבְ קָ ה אֶ ל יִצְ חָ ק קַ צְ תִּ י בְ חַ יַּי ִמפְּ נֵי בְּ נוֹת‬ ‫גויים‪ ,‬וחוזר ואומר שיוסיף בשמו ה"א‪ ,‬שהוא נוטריקון של אב‬ ‫אָרץ לָמָּ ה לִּ י חַ יִּ ים"‪ ,‬אבל‬ ‫חֵ ת אִ ם �קֵ חַ ַיעֲקֹ ב אִ שָּׁ ה ִמבְּ נוֹת חֵ ת כָּאֵ לֶּה ִמבְּ נוֹת הָ ֶ‬ ‫המון גויים‪.‬‬ ‫לאחר שמתה רבקה‪ ,‬מותר לישא מבנות כנען‪ ,‬לפיכך הזהירו ה' לאחר‬ ‫שמתה רבקה‪ ,‬שהרי מתה רבקה בחזרתו מחרן כמו שדרשו חז"ל )מדרש‬ ‫]מב[‬ ‫רבה וישלח פא‪ ,‬ה( על הפסוק )בראשית לה‪ ,‬ח( "וַתָּ מָ ת ְדּב ָֹרה מֵ ינֶקֶ ת ִרבְ קָ ה‬ ‫וַתִּ קָּ בֵ ר ִמתַּ חַ ת לְ בֵ ית אֵ ל תַּ חַ ת הָ אַ לּוֹן ַויִּ ְק ָרא ְשׁמ ֹו אַ לּוֹן בָּ כוּת"‪ ,‬ולכן לאחר‬ ‫‪] 7‬מב[ )בראשית יז‪ ,‬ז( " ַוה ֲִקמֹ תִ י אֶ ת בְּ ִריתִ י בֵּ ינִי וּבֵ ינֶ� וּבֵ ין ז ְַרעֲ� אַח ֲֶרי�‬ ‫אָרץ אֲשֶׁ ר נָתַ תִּ י לְ אַבְ ָרהָ ם וּלְ יִצְ חָ ק‬ ‫מכן הזהירו ה' )בראשית לה‪ ,‬יב( "וְ אֶ ת הָ ֶ‬ ‫לְ ֹדרֹתָ ם לִ בְ ִרית ע ֹולָם לִ הְ יוֹת לְ � לֵא�הִ ים וּלְ ז ְַרעֲ� ַאחֲ ֶרי�"‪ ,‬ע"כ‪ .‬חז"ל‬ ‫אָרץ"‪.‬‬ ‫לְ � אֶ תְּ ֶננָּה וּלְ ז ְַר ֲע� אַח ֲֶרי� אֶ תֵּ ן אֶ ת הָ ֶ‬ ‫ביבמות )ק‪ ,‬ב( דרשו על הפסוק‪ ,‬מדוע כתוב "אחריך"‪ ,‬ואמרו דה' הזהיר‬ ‫ְהוּדה‬ ‫ובזה יתבאר מה שאמרו חז"ל על הפסוק )בראשית לח‪ ,‬ב( " ַויּ ְַרא שָׁ ם י ָ‬ ‫את אברהם שלא ישא שפחה וגויה וזרעו לא יהיה מיוחס אחריו אלא‬ ‫וּשׁמ ֹו שׁוּעַ ַויִּ קָּ חֶ הָ ַו ָיּבֹא אֵ לֶיהָ "‪ ,‬וז"ל )פסחים נ‪ ,‬א( "מאי‬ ‫בַּ ת אִ ישׁ כְּ ַנ ֲענִי ְ‬ ‫אחריה‪ ,‬לכן דקדק לומר "לזרעך אחריך"‪ .‬ולפי זה יש לדקדק‪ ,‬מדוע אצל‬ ‫כנעני‪ ,‬אילימא כנעני ממש ‪ -‬אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק‪ ,‬בא יצחק‬ ‫אָרץ‬ ‫יצחק לא אמר לו ה' "אחריך"‪ ,‬דכתיב )בראשית כו‪ ,‬ג‪-‬ד( – ")ג( גּוּר בָּ ֶ‬ ‫והזהיר את יעקב‪ ,‬ויהודה אזיל ונסיב"‪ ,‬הנה מבואר‪ ,‬שיצחק הזהיר את יעקב‬ ‫הַ זֹּאת וְ אֶ הְ יֶה עִ ְמּ� ַואֲבָ ְר ֶכ ָךּ כִּ י לְ � וּ ְלז ְַרעֲ� אֶ תֵּ ן אֶ ת כָּל הָ א ֲָרצֹת הָ אֵ ל ַוה ֲִקמֹ תִ י‬ ‫שלעולם לא ישא כנענית‪ ,‬אפילו לאחר מות רבקה‪ ,‬ולדברי הש"ס קשה‪,‬‬ ‫אֶ ת הַ ְשּׁבֻעָ ה אֲשֶׁ ר נ ְִשׁבַּ עְ תִּ י לְ אַבְ ָרהָ ם אָבִ י�‪) :‬ד( וְ הִ ְרבֵּ יתִ י אֶ ת ז ְַרעֲ� כְּ כוֹכְ בֵ י‬ ‫מדוע הזהירו ה' ואמר ליעקב "אחריך"‪ ,‬אבל על כורחך שהש"ס קיצר‬ ‫אָרץ"‬ ‫הַ שָּׁ מַ יִם וְ נָתַ תִּ י ְלז ְַרעֲ� אֵ ת כָּל הָ א ֲָרצֹת הָ אֵ ל וְ הִ תְ בָּ רֲ כוּ בְ ז ְַרעֲ� כֹּ ל גּ ֹויֵי הָ ֶ‬ ‫בדבריו‪ ,‬וכונתו שלאחר שה' הזהירו‪ ,‬היה יעקב מוזהר לעולם‪.‬‬ ‫ד‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת לך לך‪ ,‬פסקא לט ‪ -‬מג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ו תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫]מג[‬ ‫הכנעני‪ ,‬היה מקום לאמור שזה מפני שרבקה אמרה קצתי בחיי‬ ‫אם לוקח יעקב כו' למה לי חיים )כז‪ ,‬מו(‪ ,‬אולם אחרי מות רבקה‬ ‫יתי בֵּ ינִי וּבֵ ינֶ� וּבֵ ין ז ְַרעֲ� ַאחֲ ֶרי�‬ ‫)יז‪ ,‬ז‪-‬ח( ‪) -‬ז( וַהֲ ִקמ ִֹתי ֶאת ְבּ ִר ִ‬ ‫אין קפידא‪ ,‬וכאן כבר מתה רבקה קודם בואו לאביו )מדרש רבה‪,‬‬ ‫ֵא�הים וּ ְלז ְַרעֲ� ַאחֲ ֶרי�‪) :‬ח( וְ נ ַָת ִתּי‬ ‫ְל ֹדר ָֹתם לִבְ ִרית עוֹלָם לִ ְהיוֹת לְ� ל ִ‬ ‫פא‪ ,‬ה(‪ ,‬לכן אמר דלא לנסוב כנענית ושפחה‪ ,‬רק שיהיו זרעו‬ ‫לְ� וּ ְלז ְַרעֲ� ַאחֲ ֶרי� ֵאת ֶא ֶרץ ְמג ֶֻרי� ֵאת ָכּל ֶא ֶרץ כְּ ַנעַ ן ַלאֲ חֻ ַזּת עוֹלָם‬ ‫מיוחסים אחריו‪ ,‬ויעוין פסחים סוף אלו עוברין )נ‪ ,‬א( אפשר‬ ‫א�הים‪:‬‬ ‫ִיתי לָ הֶ ם ֵל ִ‬ ‫וְ הָ י ִ‬ ‫אברהם הזהיר את יצחק כו' כו'‪ ,‬ודו"ק ‪.8‬‬ ‫מה ענין הבטחת הארץ לברית מילה‪ .‬ומהו אריכות הלשון‪" :‬ארץ מגוריך"‪" ,‬ארץ‬ ‫כנען"‪" ,‬אחוזת עולם"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫)יז‪ ,‬ז‪-‬ח( והקמותי את בריתי כו' את ארץ מגוריך ארץ כנען‪.‬‬ ‫פירוש ‪ ,9‬דהכנעני היה לו קנין פירות עד דור הרביעי )טו‪ ,‬טז(‪,‬‬ ‫לתת לך את הארץ הזאת לרשתה‪ ,‬וכן היה‪ ,‬יעקב ירד למצרים‪ ,‬צא וחשוב‬ ‫‪ 8‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שכתוב "אחריך"‪ ,‬כאן ואצל יעקב‪ ,‬ולא‬ ‫דורותיו יהודה‪ ,‬פרץ‪ ,‬חצרון‪ ,‬וכלב בן חצרון מבאי הארץ היה‪ :‬כי לא שלם‬ ‫אצל יצחק‪ ,‬דאמרו חז"ל דהזהיר ה' לאברהם "לזרעך אחריך"‬ ‫עון האמורי ‪ -‬להיות משתלח מארצו עד אותו זמן‪ ,‬שאין הקדוש ברוך הוא‬ ‫כדי שלא ישא שפחה או גויה‪ ,‬ויתייחס זרעו אחריה ולא אחריו‪.‬‬ ‫נפרע מאומה עד שתתמלא סאתה‪ ,‬שנאמר )ישעיה כז‪ ,‬ח( בסאסאה בשלחה‬ ‫ולפי זה מבואר מדוע ליצחק לא הזהיר ה'‪ ,‬כי כבר הזהיר אברהם‬ ‫תריבנה" עכ"ל‪ ,‬מבואר דלא נפרע מכנען עד שדור רביעי של ישראל ישוב‬ ‫את אליעזר שלא יקח ליצחק מבנות כנען‪ .‬ואף על פי שיצחק גם‬ ‫הנה‪ ,‬ועד אז יהיה לכנען ישיבה בארץ ישראל‪.‬‬ ‫הזהיר את יעקב שלא ישא מבנות כנען‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬היה זה לאחר‬ ‫אבל מכל מקום‪ ,‬רצה ה' כבר עכשיו לזכות לאברהם את ארץ כנען מעכשיו‪,‬‬ ‫שאמרה רבקה שקצתי בחיי מבנות כנען‪ ,‬ולפיכך הוה אמינא‬ ‫שלא יהיה לכנעני בארץ כנען אלא קנין פירות בלבד‪ ,‬אבל הגוף יהיה שייך‬ ‫שלאחר שמתה רבקה מותר יעקב לישא מבנות כנען‪ ,‬לכן אמר לו‬ ‫כבר עכשיו לאברהם‪ .‬ומבואר בקידושין )כו‪ ,‬א( דקרקע נקנית בכסף או‬ ‫ה'‪ ,‬לאחר שמתה רבקה שלא ישא גויה ושפחה‪.‬‬ ‫בשטר או בחזקה או בקנין סודר )קידושין ג‪ ,‬א(‪ .‬והנה בקנין סודר לא שייך‬ ‫כאן‪ ,‬כי צריך קונה ומקנה )בבא מציעא מז‪ ,‬א(‪ ,‬וכן לא בשטר‪ ,‬שצריך‬ ‫]מג[‬ ‫המקנה לכתוב ולתת שטר לקונה )קידושין כו‪ ,‬א(‪ ,‬והקנין הראוי כאן הוא‬ ‫קנין חזקה‪ .‬אבל באמת חזקה שקונה בקרקע‪ ,‬היא רק כאשר משביח את‬ ‫‪] 9‬מג[ )בראשית יז‪ ,‬ז‪-‬ח( – ")ז( ַוה ֲִקמֹ תִ י אֶ ת בְּ ִריתִ י בֵּ ינִי וּבֵ ינֶ� וּבֵ ין ז ְַרעֲ�‬ ‫הקרקע כמבואר בבבא בתרא )נד‪ ,‬א(‪ ,‬ועל ידי שעושה איזה שבח‪ ,‬הוא‬ ‫אַח ֲֶרי� לְ ֹדרֹתָ ם לִ בְ ִרית ע ֹו ָלם לִ הְ יוֹת לְ � לֵא�הִ ים וּלְ ז ְַרעֲ� אַח ֲֶרי�‪) :‬ח( וְ נָתַ תִּ י‬ ‫מוכיח שהקרקע שלו‪ ,‬אבל באופן שפירות הקרקע שייכים לאחר‪ ,‬ורוצה‬ ‫לְ � וּלְ ז ְַרעֲ� אַח ֲֶרי� אֵ ת אֶ ֶרץ ְמג ֶֻרי� אֵ ת כָּל אֶ ֶרץ כְּ נַעַ ן ַלאֲחֻ זַּת ע ֹולָם וְ הָ יִיתִ י ָלהֶ ם‬ ‫לקנות רק קנין הגוף‪ ,‬לא שייך קנין חזקה‪ ,‬שהרי כל מה שמשביח אינו אלא‬ ‫לֵא�הִ ים"‪ ,‬ע"כ‪ .‬יש לדקדק‪ :‬א‪ .‬מה ענין הבטחת הארץ‪ ,‬לברית מילה‪ ,‬והרי‬ ‫לבעל הפירות‪.‬‬ ‫כל הפרשה מדברת בענין המילה‪ ,‬ובהבטחה של ברית ה' לזרעו אחריו על‬ ‫ויסוד זה כתב המשנה למלך )מכירה א‪ ,‬ח( וז"ל "ושמעתי שחכמי הדור‬ ‫ידי ברית המילה‪ ,‬אבל מה ענין זה לארץ כנען‪ ,‬שכבר הבטיח לו עליה בברית‬ ‫שלפני נסתפקו במשכיר בית לזמן קצוב‪ ,‬ואחרי כן רצה להשכירו או למוכרו‬ ‫בין הבתרים‪ .‬ב‪ .‬בפסוק ח יש לדקדק טובא בלשון הכתוב‪ ,‬מהו כפל הלשון‬ ‫לאחר לאחר שיכלה הזמן הראשון‪ ,‬אי מהני לשני קנין חזקה דנעל גדר ופרץ‪,‬‬ ‫"ארץ מגוריך"‪" ,‬ארץ כנען"‪ .‬ג‪ .‬מהו לשון "אחוזת עולם"‪ .‬ד‪ .‬מהו לשון עבר‬ ‫כיון שזה הבית קנוי לראשון לכל תשמישיו" עכ"ל‪] .‬ובאור שמח הכריע‬ ‫"ונתתי לך"‪ ,‬שלא נמצא לשון זה בשאר מקום‪.‬‬ ‫שלא מהני חזקה כשהפירות שייכים לאחר[‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה בברית בין הבתרים אמר ה' לאברהם )טו‪ ,‬טז( "וְ דוֹר ְרבִ יעִ י‬ ‫לפיכך אמר ה' לאברהם‪ ,‬שיקנה את ארץ ישראל על ידי קנין כסף‪ ,‬דהנה‬ ‫יָשׁוּבוּ הֵ נָּה כִּ י �א שָׁ לֵם ֲעוֹן הָ אֱמֹ ִרי עַ ד הֵ נָּה"‪ ,‬ופירש רש"י וז"ל ")טז( ודור‬ ‫מבואר בפרק השוכר את הפועל‪ ,‬בעבודה זרה )סג‪ ,‬ב(‪ ,‬דאם מקבל המוכר‬ ‫רביעי ‪ -‬לאחר שיגלו למצרים יהיו שם שלשה דורות‪ ,‬והרביעי ישובו לארץ‬ ‫הנאה מהקונה‪ ,‬אפילו שלא באה ההנאה לידו‪ ,‬כגון שאמר לו תן מנה לפלוני‬ ‫הזאת‪ ,‬לפי שבארץ כנען היה מדבר עמו‪ ,‬וכרת ברית זו‪ ,‬כדכתיב )פסוק ז(‬ ‫ובהנאה זו מוכר לו‪ ,‬דהוי כמו שקיבל כסף‪ ,‬דהיא ההנאה‪ ,‬וההנאה שבכאן‬ ‫ה‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת לך לך‪ ,‬פסקא לט ‪ -‬מג‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ו תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫קני ארץ ישראל‪ .‬לכן‪ ,‬ונתתי כו' את ארץ מגוריך שאתה גר‪ ,‬והוא‬ ‫והשם נתן לאברהם הארץ לאחוזת עולם‪ ,‬היינו קנין הגוף‪ ,‬ואם כן‬ ‫קנוי לכנען לקנין פירות‪ ,‬שיהיה שלך לאחוזת עולם‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫לא היה יכול אברהם לקנות הארץ בחזקה‪ ,‬משום דכל מה‬ ‫כאן נתתי לך‪ ,‬ולא בשום מקום‪ .‬ומה שצוהו לילך לארץ ישראל‬ ‫שמועיל לארץ הוי קנוי להכנעני‪ ,‬ובשל כנעני עביד‪ ,‬כמו שכתב‬ ‫)יב‪ ,‬א(‪ ,‬לא נחשב כמו כסף‪ ,‬שכבר פרש"י )שם( לך לך להנאתך‬ ‫המשנה למלך בשם גדולי הדור בפרק א‪ ,‬ח ממכירה‪ ,‬יעוין שם‪.‬‬ ‫ולטובתך ‪.10‬‬ ‫לכן צוהו הקדוש ברוך הוא על המילה‪ ,‬שהוספת מצוה שלא‬ ‫נצטוה נח הוי כנתינת כסף‪ ,‬וכמו בפועל‪ ,‬עבודה זרה דף סג‪ ,‬ב‪ ,‬ובה‬ ‫‪‬‬ ‫כקנין כסף שעושה נחת רוח לה'‪ ,‬כי אמר לו שזה יהיה לטובתו‪.‬‬ ‫הוא מצוות מילה‪ ,‬שלא נצטוו עליה בני נח‪ ,‬ואברהם הראשון שנצטווה בה‪,‬‬ ‫‪ 10‬תמצית דבריו‪ :‬כיון שעד שדור רביעי של ישראל שיבואו לארץ‬ ‫וקיים אותה‪ ,‬ועשה בזה נחת לה' יתברך‪ ,‬ובהנאה זו שהוא קנין כסף קנה את‬ ‫כנען‪ ,‬היה לכנען זכות לדור בארץ‪ ,‬רצה ה' שאברהם יקנה את‬ ‫ארץ ישראל קנין הגוף‪.‬‬ ‫הארץ מיד קנין הגוף‪ .‬אבל כיון שההשתמשות בארץ שייכת‬ ‫ובזה יתיישבו כל הדקדוקים‪ ,‬דלכן אמר לו ה' במצות המילה שיזכה בארץ‬ ‫לכנען‪ ,‬לא יחול קנין חזקה בה‪ ,‬אלא קנין כסף‪ .‬ובהנאה שעשה‬ ‫ישראל‪ ,‬כי רק על ידי המילה זכה ממש בארץ ישראל בקנין הגוף‪ ,‬ולכן כפל‬ ‫אברהם נחת רוח לה' במצות מילה‪ ,‬הוי כקנין כסף לקנות את‬ ‫ארץ מגוריך ארץ כנען‪ ,‬לומר‪ ,‬דנתתי לך על ידי המילה את ארץ מגורך‬ ‫הארץ קנין הגוף מיד‪ ,‬לכן אמר לו‪ ,‬שנתתי לך את הארץ על ידי‬ ‫שאתה גר‪ ,‬שהיא עכשיו שייכת לכנען‪ ,‬ולכן אי אפשר לקנותה בחזקה רק‬ ‫זה‪ ,‬שהיא עכשיו "ארץ מגוריך"‪ ,‬אבל כיון שהיא בהשתמשות‬ ‫על ידי ברית מילה‪ ,‬ועל ידי זה תהיה שלך לאחוזת עולם‪ ,‬ולכן אמר ה'‬ ‫של כנען‪ ,‬אי אפשר לקנותה בחזקה רק על ידי המילה "לאחוזת‬ ‫לאברהם "נתתי לך"‪ ,‬היינו שעל ידי מצות המילה זכה כבר בארץ‪ ,‬לכן רק‬ ‫עולם"‪.‬‬ ‫כאן אמר לשון עבר‪" ,‬נתתי"‪.‬‬ ‫ואם תאמר מדוע לא קנה אברהם על ידי המצוה שנצטווה ללכת לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬והיא המצוה הראשונה שציוהו ה'‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דכיון שאמר לו לך לך‬ ‫)יב‪ ,‬א(‪ ,‬ופירש רש"י )שם( להנאתך ולטובתך‪ ,‬אין זה לשם מצוה שיחשב‬ ‫ו‬