gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שיעורי ליל שבת · She'irei Leil Shabbos — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שיעורי ליל שבת · She'irei Leil Shabbos

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שיעורי ליל שבת · She'irei Leil Shabbos — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שיעורי ליל שבת‬ ‫שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א‬ ‫גליון מס' ‪ - 296‬תשפ"ז‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת המרכזי שיכון ה'‬ ‫האם באמצע שמונה עשרה מותר לתקן את הש"ץ‬ ‫שטעה ואמר 'ותן ברכה' במקום 'ותן טל ומטר לברכה'?‬ ‫מעשה שהיה בתפילת מנחה בבית הכנסת זכרון משה‬ ‫מסופק פעמיים אם שכח 'טל ומטר' בתוך אותו‬ ‫בירושלים שבשעת חזרת הש"ץ טעה הש"ץ ואמר 'ותן‬ ‫ברכה' במקום 'ותן טל ומטר'‪ ,‬ולא שמו המתפללים לב‬ ‫שמו"ע‪ ,‬האם צריך לחזור ולהתפלל?‬ ‫לכך חוץ ממתפלל אחד שעמד באמצע שמו"ע‪ ,‬ועמדו‬ ‫שאלה מענינת שאל הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל את‬ ‫לפני אותו מתפלל ג' אפשרויות‪ ,‬א‪ .‬לרמוז לש"ץ על‬ ‫גאון ישראל רבי דוב לנדו שליט"א‪ ,‬מה דינו של אדם‬ ‫טעותו‪ ,‬ב‪ .‬לילך לש"ץ ולהצביע לו ע"כ‪ ,‬ג‪ .‬לקרוא בקול‬ ‫שנמצא בתוך שלושים יום ומסופק פעמיים בתוך שמו"ע‪,‬‬ ‫'ותן טל ומטר'‪ ,‬ולמעשה ניסה אותו מתפלל לרמוז‬ ‫דהיינו שהוא מסופק האם שאל מטר בברכת השנים‪ ,‬ועוד‬ ‫לש"ץ ע"כ וכשלא עלה בידו הכריז 'ותן טל ומטר'‪ ,‬ויש‬ ‫הוא מסופק דלמא תיקן ושאל בשומע תפילה?‬ ‫לדון אם עשה כדין או לאו‪.‬‬ ‫וענה הגר"ד לנדו שליט"א שעליו לחזור ולהתפלל‪ ,‬דחזקת‬ ‫הרגל לשון שמחמתה יש לחזור בספק של 'טל ומטר' קיימת‬ ‫ומעשה נוסף אירע באחד מבתי הכנסת בליל שישי ה'‬ ‫בשני הספיקות‪ ,‬דבכל ברכה אמרינן שחזקה דאמר כהרגל‬ ‫במרחשון שאחד המתפללים שם טעה והכריז קודם‬ ‫לשונו‪.‬‬ ‫שמו"ע 'ותן טל ומטר'‪ ,‬ורק לאחר שהתחילו שמו"ע‬ ‫ואמנם הגר"א גנחובסקי זצ"ל יצא לדון בדבר חדש‪ ,‬שהרי‬ ‫הבחין אחד המתפללים בטעות ובעודו בתוך שמו"ע‬ ‫ההלכה היא שאם התרו בו בתחילת התפילה שצריך להזכיר‬ ‫הכריז 'ותן ברכה'‪ ,‬ואף כאן יש לדון אם עשה כדין או‬ ‫'טל ומטר' ומסתפק לאחר זמן האם הזכיר לא אזלינן בהכי‬ ‫לאו‪.‬‬ ‫אחר שגרת הלשון שהרי היה מותרה ועומד והוי ככל ספק‬ ‫שאי"צ לחזור (עי' מ"ב סי' קי"ד סקל"ח)‪ ,‬וא"כ אף כאן כיון‬ ‫והנה כתב השו"ע (ק"ד ס"א) "לא יפסיק בתפילתו ואפילו‬ ‫שמסופק שמא נזכר בין ברכת השנים לשומע תפילה שעליו‬ ‫מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו"‪ ,‬ומ"מ כתב‬ ‫לומר 'ותן טל ומטר'‪ ,‬א"כ זכירתו זאת הרי היא כהתראה‬ ‫המ"ב (בס"ק ב') וז"ל 'כתב החיי אדם העומד בתפילה‬ ‫ונחשב למותרה ועומד שבכה"ג אין בו את החזקה שאמר‬ ‫כהרגל לשונו‪ ,‬וא"כ כיון שיש כאן ספק על עצם החזקה‬ ‫ונסתפק באיזה דין איך יתפלל‪ ,‬כגון ששכח איזה דבר‬ ‫האם היא קיימת או לא שפיר נחשב הדבר ככל ספק ואי"צ‬ ‫בתפילה‪ ,‬מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם‬ ‫לחזור (עי' בזה בספר בר אלמוגים סי' ע"ח בהשלמה)‪.‬‬ ‫בספר‪ ,‬ואם מותר לשאול הדין צריך עיון‪ ,‬ונראה לי‬ ‫ועוד נראה לומר טעם נוסף מדוע במספר ספקות אין צריך‬ ‫דמותר"‪.‬‬ ‫לחזור‪ ,‬שהנה אף שעד שלושים יום אזלינן בתר הרגל לשונו‬ ‫ויש לעיין במה שכתב המ"ב בשם הח"א דאף מותר‬ ‫הרי המציאות היא שרוב הפעמים אומר האדם את הנוסח‬ ‫כתיקונו‪ ,‬ולא מצינו שאמרו חז"ל שצריך לחזור אלא‬ ‫לשאול הדין באמצע שמו"ע‪ ,‬על מה ההיתר? האם‬ ‫במסופק פעם אחת שאז סבירות גבוהה שאמר כשגרת‬ ‫ההיתר הוא רק להשואל המסופק האם יכול הוא‬ ‫לשונו‪ ,‬אך כשיש לנו ספק האם טעה בשני פעמים בזה לא‬ ‫להמשיך את תפילתו‪ ,‬או גם להרב הנשאל שנמצא‬ ‫אמרו חז"ל ששגרת לשונו גרמה לו שיטעה ויחזור ויטעה‪,‬‬ ‫באמצע שמו"ע דמותר לו להפסיק באמצע שמו"ע‬ ‫אלא הדבר נמצא בספק‪ ,‬ומספק אי"צ לחזור‪.‬‬ ‫לצורך חבירו‪.‬‬ ‫והנה נחלקו רבותינו בשומע באמצע שמו"ע שחבירו טועה בהזכרות האם‬ ‫מותר לו לרמוז לחבירו ולתקנו‪ ,‬דדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש‬ ‫כיצד יתכן שאסור לומר‬ ‫ח"א כ') שאי"ז מעינינו ואסור לו אפי' לרמוז‪ ,‬ודעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל‬ ‫תודה רבה לרב הנשאל‬ ‫(דעת נוטה ח"א רח"צ) שעליו לתקן את חבירו אף באמצע שמו"ע דצורך‬ ‫סיפר הגאון רבי משה שטיין שליט"א בעל‬ ‫חבירו נחשב כצורך שלו‪ ,‬ואולם דברי הגר"ח שם אמורים רק לגבי רמיזה‬ ‫'מבית לוי' שפעם אחת ביושבו בבית‬ ‫ולא נתפרש האם מותר לו אף בדיבור מפורש‪.‬‬ ‫ההוראה קמיה מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל‬ ‫הגיע טלפון מאשה שנמצאת באמצע‬ ‫ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' ט"ז) דן האם מותר לתקן את חבירו אפי'‬ ‫שמו"ע ומסתפקת באיזה דין האם יכולה‬ ‫בדיבור מפורש‪ ,‬וכתב שהדבר תלוי בגדר הדין הנפסק בפוסקים שמותר‬ ‫להמשיך בתפילתה‪ ,‬והורה לה הרב וואזנר‬ ‫לשאול את הרב באמצע שמו"ע כדי להמשיך בתפילה‪ ,‬האם זה 'היתר‬ ‫מה שהורה‪ ,‬וכשסיים אמרה לו 'תודה רבה'‪.‬‬ ‫להפסיק' לצורך המשך התפילה‪ ,‬או שאי"ז נחשב להפסק כלל כיון שהוא‬ ‫צורך התפילה וכפי שמותר לומר 'גביל לתורא' בין הברכה לאכילה‪.‬‬ ‫אמר הרב וואזנר 'הכל היה כדין שהרי מותר‬ ‫לשאול באמצע שמו"ע דזהו צורך תפילה‬ ‫ומסיק דאם הוי 'היתר' להפסיק זהו דוקא לצורך עצמו ולא לצורך אחרים‪,‬‬ ‫כמבואר בפוסקים‪ ,‬אך דבר אחד היה אסור‬ ‫וא"כ אסור לתקן את חבירו באמצע התפילה‪ ,‬אך אם אי"ז נחשב להפסק‬ ‫לה‪ ,‬לומר לי בסוף 'תודה רבה'‪.‬‬ ‫כלל מותר להפסיק גם לצורך אחרים‪ ,‬ומכריע למעשה שמותר להפסיק‬ ‫בדיבור לצורך חבירו‪ ,‬ונמצא מדברי האגרות משה שדברי המ"ב הנ"ל‬ ‫שמותר לשאול את הרב באמצע שמו"ע אמורים גם לגבי הרב הנשאל שמותר לו לענות לצורך חבירו כפי שניתן לתקן את‬ ‫חבירו באמצע שמו"ע‪.‬‬ ‫וצ"ע מדברי המ"ב עצמו שכתב (בסוף סי' צ) 'דאם תינוק טנף צואה בבית הכנסת באמצע תפילה‪ ,‬ואחרים עומדים שם‬ ‫ומתפללים ואינם יודעים מזה‪ ,‬אם אי אפשר בענין אחר להודיעם אלא בדיבור מותר להפסיק בדיבור להצילם מאיסור‬ ‫דאורייתא‪ ,‬דמוטב שיעשה איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפילה משיעשו אחרים איסור דאוריתא להתפלל‬ ‫במקום מטונף'‪.‬‬ ‫ולפי דעת האגרות משה קשה מדוע צריך המ"ב לטעם שמותר לעשות איסור קל של הפסק בתפילה כדי להציל אחרים‬ ‫מאיסור דאורייתא‪ ,‬תפו"ל שלצורך חבירו מותר לו להפסיק באמצע התפילה כפי שהרב יכול לענות על שאלה באמצע‬ ‫תפילת שמו"ע?‬ ‫ולכאו' צ" ל שיש חילוק בין ת"ח שנשאל באמצע שמו"ע למקרה של טינוף‪ ,‬דהתם כיון שבאו לשואלו נחשב הדבר מעינינו‬ ‫ומותר לו להפסיק‪ ,‬אך בטינוף שאינו נשאל עליו אלא מעצמו רוצה להציל את חבירו זה אינו מעינינו ורק מחמת הטעם‬ ‫שמוטב שיעשה איסור קל דרבנן להציל חבירו מאיסור דאורייתא מותר לו להפסיק בדיבור באמצע שמו"ע ולהודיע על כך‬ ‫לחבירו‪ ,‬ולפי"ז יתכן שאף לדעת הגרי"ש אלישיב שאסור אפי' לרמז כדי לתקן את חבירו באמצע שמו"ע‪ ,‬מ"מ מותר לענות‬ ‫על שאלת אחרים באמצע שמו"ע דכאשר הוא נשאל על ידם נהפך הדבר לעינינו‪ ,‬אך באגרות משה הנ"ל מבואר שאין חילוק‬ ‫זה נכון שהרי כתב שאף שלא נשאל על כך ואי"ז מעינינו מותר לו לתקן את חבירו באמצע שמו"ע אפי' בדיבור מפורש‪.‬‬ ‫ולכך נראה לבאר בזה דבסימן ק"ד מיירי המ"ב כשיש לו ספק בהלכות תפילה האם רשאי להמשיך בתפילתו או לאו‪ ,‬ובזה‬ ‫שרי אף לאחר להפסיק באמצע שמו"ע כדי לענות לו על שאלתו‪ ,‬אך לגבי טינוף אין הספק מהלכ' תפילה אלא יש כאן דין‬ ‫צדדי שאסור לומר דברים שבקדושה לפני דבר טינוף‪ ,‬ובכל אופן עלתה לו תפילה אלא שתפילתו תועבה‪ ,‬ומשום כך אין‬ ‫אחר יכול להפסיק באמצע שמו"ע כדי להודיע ע"כ לחבירו אלא משום הטעם שמוטב לעבור על איסור דרבנן כדי להציל‬ ‫מאיסור דאוריתא‪.‬‬ ‫ולהלכה נראה דבמעשה הראשון ודאי שאף בדיבור מותר לו להפסיק כשאי אפשר לו בענין אחר‪ ,‬דתפילת הש"ץ נחשבת‬ ‫כצורך שלו שאף הוא צריך לצאת בחזרת הש"ץ‪ ,‬אך במקרה השני הרי זה תלוי במחלוקת הנ"ל דלדעת האגרות משה מותר‬ ‫ולדעת הגריש"א אסור‪.‬‬