שיעורי ליל שבת · She'irei Leil Shabbos — לך לך (2026-10-19)

שיעורי ליל שבת
שיעור מורינו רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א
גליון מס' - 296תשפ"ז בית הכנסת המרכזי שיכון ה'
האם באמצע שמונה עשרה מותר לתקן את הש"ץ
שטעה ואמר 'ותן ברכה' במקום 'ותן טל ומטר לברכה'?
מעשה שהיה בתפילת מנחה בבית הכנסת זכרון משה
מסופק פעמיים אם שכח 'טל ומטר' בתוך אותו בירושלים שבשעת חזרת הש"ץ טעה הש"ץ ואמר 'ותן
ברכה' במקום 'ותן טל ומטר' ,ולא שמו המתפללים לב
שמו"ע ,האם צריך לחזור ולהתפלל?
לכך חוץ ממתפלל אחד שעמד באמצע שמו"ע ,ועמדו
שאלה מענינת שאל הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל את לפני אותו מתפלל ג' אפשרויות ,א .לרמוז לש"ץ על
גאון ישראל רבי דוב לנדו שליט"א ,מה דינו של אדם טעותו ,ב .לילך לש"ץ ולהצביע לו ע"כ ,ג .לקרוא בקול
שנמצא בתוך שלושים יום ומסופק פעמיים בתוך שמו"ע, 'ותן טל ומטר' ,ולמעשה ניסה אותו מתפלל לרמוז
דהיינו שהוא מסופק האם שאל מטר בברכת השנים ,ועוד
לש"ץ ע"כ וכשלא עלה בידו הכריז 'ותן טל ומטר' ,ויש
הוא מסופק דלמא תיקן ושאל בשומע תפילה?
לדון אם עשה כדין או לאו.
וענה הגר"ד לנדו שליט"א שעליו לחזור ולהתפלל ,דחזקת
הרגל לשון שמחמתה יש לחזור בספק של 'טל ומטר' קיימת ומעשה נוסף אירע באחד מבתי הכנסת בליל שישי ה'
בשני הספיקות ,דבכל ברכה אמרינן שחזקה דאמר כהרגל במרחשון שאחד המתפללים שם טעה והכריז קודם
לשונו. שמו"ע 'ותן טל ומטר' ,ורק לאחר שהתחילו שמו"ע
ואמנם הגר"א גנחובסקי זצ"ל יצא לדון בדבר חדש ,שהרי הבחין אחד המתפללים בטעות ובעודו בתוך שמו"ע
ההלכה היא שאם התרו בו בתחילת התפילה שצריך להזכיר הכריז 'ותן ברכה' ,ואף כאן יש לדון אם עשה כדין או
'טל ומטר' ומסתפק לאחר זמן האם הזכיר לא אזלינן בהכי
לאו.
אחר שגרת הלשון שהרי היה מותרה ועומד והוי ככל ספק
שאי"צ לחזור (עי' מ"ב סי' קי"ד סקל"ח) ,וא"כ אף כאן כיון והנה כתב השו"ע (ק"ד ס"א) "לא יפסיק בתפילתו ואפילו
שמסופק שמא נזכר בין ברכת השנים לשומע תפילה שעליו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו" ,ומ"מ כתב
לומר 'ותן טל ומטר' ,א"כ זכירתו זאת הרי היא כהתראה
המ"ב (בס"ק ב') וז"ל 'כתב החיי אדם העומד בתפילה
ונחשב למותרה ועומד שבכה"ג אין בו את החזקה שאמר
כהרגל לשונו ,וא"כ כיון שיש כאן ספק על עצם החזקה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל ,כגון ששכח איזה דבר
האם היא קיימת או לא שפיר נחשב הדבר ככל ספק ואי"צ בתפילה ,מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם
לחזור (עי' בזה בספר בר אלמוגים סי' ע"ח בהשלמה). בספר ,ואם מותר לשאול הדין צריך עיון ,ונראה לי
ועוד נראה לומר טעם נוסף מדוע במספר ספקות אין צריך דמותר".
לחזור ,שהנה אף שעד שלושים יום אזלינן בתר הרגל לשונו
ויש לעיין במה שכתב המ"ב בשם הח"א דאף מותר
הרי המציאות היא שרוב הפעמים אומר האדם את הנוסח
כתיקונו ,ולא מצינו שאמרו חז"ל שצריך לחזור אלא לשאול הדין באמצע שמו"ע ,על מה ההיתר? האם
במסופק פעם אחת שאז סבירות גבוהה שאמר כשגרת ההיתר הוא רק להשואל המסופק האם יכול הוא
לשונו ,אך כשיש לנו ספק האם טעה בשני פעמים בזה לא להמשיך את תפילתו ,או גם להרב הנשאל שנמצא
אמרו חז"ל ששגרת לשונו גרמה לו שיטעה ויחזור ויטעה, באמצע שמו"ע דמותר לו להפסיק באמצע שמו"ע
אלא הדבר נמצא בספק ,ומספק אי"צ לחזור. לצורך חבירו.
והנה נחלקו רבותינו בשומע באמצע שמו"ע שחבירו טועה בהזכרות האם
מותר לו לרמוז לחבירו ולתקנו ,דדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל (אשרי האיש
כיצד יתכן שאסור לומר
ח"א כ') שאי"ז מעינינו ואסור לו אפי' לרמוז ,ודעת הגר"ח קניבסקי זצ"ל
תודה רבה לרב הנשאל
(דעת נוטה ח"א רח"צ) שעליו לתקן את חבירו אף באמצע שמו"ע דצורך
סיפר הגאון רבי משה שטיין שליט"א בעל חבירו נחשב כצורך שלו ,ואולם דברי הגר"ח שם אמורים רק לגבי רמיזה
'מבית לוי' שפעם אחת ביושבו בבית ולא נתפרש האם מותר לו אף בדיבור מפורש.
ההוראה קמיה מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל
הגיע טלפון מאשה שנמצאת באמצע ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' ט"ז) דן האם מותר לתקן את חבירו אפי'
שמו"ע ומסתפקת באיזה דין האם יכולה בדיבור מפורש ,וכתב שהדבר תלוי בגדר הדין הנפסק בפוסקים שמותר
להמשיך בתפילתה ,והורה לה הרב וואזנר לשאול את הרב באמצע שמו"ע כדי להמשיך בתפילה ,האם זה 'היתר
מה שהורה ,וכשסיים אמרה לו 'תודה רבה'. להפסיק' לצורך המשך התפילה ,או שאי"ז נחשב להפסק כלל כיון שהוא
צורך התפילה וכפי שמותר לומר 'גביל לתורא' בין הברכה לאכילה.
אמר הרב וואזנר 'הכל היה כדין שהרי מותר
לשאול באמצע שמו"ע דזהו צורך תפילה ומסיק דאם הוי 'היתר' להפסיק זהו דוקא לצורך עצמו ולא לצורך אחרים,
כמבואר בפוסקים ,אך דבר אחד היה אסור וא"כ אסור לתקן את חבירו באמצע התפילה ,אך אם אי"ז נחשב להפסק
לה ,לומר לי בסוף 'תודה רבה'. כלל מותר להפסיק גם לצורך אחרים ,ומכריע למעשה שמותר להפסיק
בדיבור לצורך חבירו ,ונמצא מדברי האגרות משה שדברי המ"ב הנ"ל
שמותר לשאול את הרב באמצע שמו"ע אמורים גם לגבי הרב הנשאל שמותר לו לענות לצורך חבירו כפי שניתן לתקן את
חבירו באמצע שמו"ע.
וצ"ע מדברי המ"ב עצמו שכתב (בסוף סי' צ) 'דאם תינוק טנף צואה בבית הכנסת באמצע תפילה ,ואחרים עומדים שם
ומתפללים ואינם יודעים מזה ,אם אי אפשר בענין אחר להודיעם אלא בדיבור מותר להפסיק בדיבור להצילם מאיסור
דאורייתא ,דמוטב שיעשה איסור קל דהיינו איסור דרבנן להפסיק בתפילה משיעשו אחרים איסור דאוריתא להתפלל
במקום מטונף'.
ולפי דעת האגרות משה קשה מדוע צריך המ"ב לטעם שמותר לעשות איסור קל של הפסק בתפילה כדי להציל אחרים
מאיסור דאורייתא ,תפו"ל שלצורך חבירו מותר לו להפסיק באמצע התפילה כפי שהרב יכול לענות על שאלה באמצע
תפילת שמו"ע?
ולכאו' צ" ל שיש חילוק בין ת"ח שנשאל באמצע שמו"ע למקרה של טינוף ,דהתם כיון שבאו לשואלו נחשב הדבר מעינינו
ומותר לו להפסיק ,אך בטינוף שאינו נשאל עליו אלא מעצמו רוצה להציל את חבירו זה אינו מעינינו ורק מחמת הטעם
שמוטב שיעשה איסור קל דרבנן להציל חבירו מאיסור דאורייתא מותר לו להפסיק בדיבור באמצע שמו"ע ולהודיע על כך
לחבירו ,ולפי"ז יתכן שאף לדעת הגרי"ש אלישיב שאסור אפי' לרמז כדי לתקן את חבירו באמצע שמו"ע ,מ"מ מותר לענות
על שאלת אחרים באמצע שמו"ע דכאשר הוא נשאל על ידם נהפך הדבר לעינינו ,אך באגרות משה הנ"ל מבואר שאין חילוק
זה נכון שהרי כתב שאף שלא נשאל על כך ואי"ז מעינינו מותר לו לתקן את חבירו באמצע שמו"ע אפי' בדיבור מפורש.
ולכך נראה לבאר בזה דבסימן ק"ד מיירי המ"ב כשיש לו ספק בהלכות תפילה האם רשאי להמשיך בתפילתו או לאו ,ובזה
שרי אף לאחר להפסיק באמצע שמו"ע כדי לענות לו על שאלתו ,אך לגבי טינוף אין הספק מהלכ' תפילה אלא יש כאן דין
צדדי שאסור לומר דברים שבקדושה לפני דבר טינוף ,ובכל אופן עלתה לו תפילה אלא שתפילתו תועבה ,ומשום כך אין
אחר יכול להפסיק באמצע שמו"ע כדי להודיע ע"כ לחבירו אלא משום הטעם שמוטב לעבור על איסור דרבנן כדי להציל
מאיסור דאוריתא.
ולהלכה נראה דבמעשה הראשון ודאי שאף בדיבור מותר לו להפסיק כשאי אפשר לו בענין אחר ,דתפילת הש"ץ נחשבת
כצורך שלו שאף הוא צריך לצאת בחזרת הש"ץ ,אך במקרה השני הרי זה תלוי במחלוקת הנ"ל דלדעת האגרות משה מותר
ולדעת הגריש"א אסור.
