gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ מרן רבי אלעזר מנחם מן בן‬ ‫בס"ד‬ ‫רבי עזריאל שך זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 357‬פרשת לך לך תשפ''ז‬ ‫בכורות לז‪-‬מג‬ ‫שחור ללבן וכמו שרבה בר בר חנה אמר בשם ר' יאשיה מאושא שדק שחור משוקע הוא מום וצף‬ ‫דף לז רב חייא בר עמרם אמר שג' מפירים את הנדר במקום שאין חכם שלא כדעת ר' יהודה‪,‬‬ ‫אינו מום‪ ,‬ודק לבן משוקע אינו מום וצף הוא מום והסימן לכך הוא מה שקוראים ברקא‪.‬‬ ‫ששנינו הפרת נדרים בג' ור' יהודה אומר שאחד מהם חכם ובמקום שאין חכם אמר ר''נ כגון אני‪.‬‬ ‫הסתפקו בדברי המשנה אם חלזון הוא נחש או הכוונה חלזון או נחש‪ ,‬ויש להוכיח מדברי רבה בר‬ ‫יש לדייק שר' יהודה אמר שאחד מהם חכם ולכאורה משמע שהאחרים הם לא חכמים כלל וביאר‬ ‫בר חנה בשם ר' יוחנן בן אלעזר שהיה זקן בשכונתם ששמו ר''ש בן יוסי בן לקוניא ומעולם הוא לא‬ ‫רבינא שמדובר באנשים שכשמסבירים להם הם מבינים‪.‬‬ ‫עבר לפניו מלבד פעם אחת שהוא אמר לי שב בני ואמר לי חלזון זה הוא מום קבוע לשחוט עליו וזה‬ ‫רב חננאל אמר בשם רב שאין הלכה כר' יוסי ולעולם צריך מומחה שהיינו אומרים שר' יוסי נימוקו‬ ‫נחש שאמרו חכמים‪ ,‬ואף שאמרו שאדם לא מורה לעצמו על מומים אך הוא יכול ללמד את תלמידיו‬ ‫עמו קמ''ל שאין הלכה כמותו‪ ,‬ולכאורה יש לפשוט במה שהסתפקו לעיל במה שג' מתירים את‬ ‫והם יורו לו‪ ,‬אך קשה שר' אבא אמר בשם רב הונא שאם ת''ח מורה קודם מעשה שומעים לו ואם‬ ‫הבכור אם זה בשם רב או בשם שמואל וזה ודאי בשם שמואל שהרי רב חננאל אמר שרב פסק שאין‬ ‫הורה אחר שבא המעשה לא שומעים לו‪ ,‬ויש לומר שמדובר שכבר הורה להם מתחילה‪.‬‬ ‫הלכה כר' יוסי ויש לומר שהספק הוא אם אמרו דבר אחד מכלל מה שאמרו בשם רב במקום אחר‪.‬‬ ‫משנתינו היא כדברי ר' יוסי ששנינו שלר''מ לבן שנכנס בשחור ושחור שנכנס בלבן הוא מום ור'‬ ‫משנה מי ששחט בכור ונודע שלא הראהו מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את מה ששילמו ומה שלא‬ ‫יוסי סובר שלבן שנכנס בשחור הוא מום אך שחור שנכנס בלבן אינו מום שאין מומים בלבן ורב‬ ‫אכלו יקבר ויחזיר את הדמים‪ ,‬וכן מי ששחט פרה ומכרה ונודע שהיתה טריפה מה שאכלו אכלו ומה‬ ‫מבאר שר' יוסי למד מהפסוק יצא מחלב עינימו והלבן נקרא חלב וזה לא נקרא עין סתם ור''מ סובר‬ ‫שלא אכלו הם יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים ואם מכרוהו לעכו''ם או שהטילוהו‬ ‫שתבלול הוא מלשון בלבול שהוא מבלבל את העין‪.‬‬ ‫לכלבים ישלמו דמי טריפה‪ .‬גמרא שנו בברייתא שמי שמכר בשר לחבירו ונמצא שזה היה בשר של‬ ‫משנה חורור ומים קבועים הם מום‪ ,‬וחורור קבוע הוא כששהה שמונים יום ור' חנינא בן אנטיגנוס‬ ‫בכור או שמכר לו פירות ונמצאו שהיו טבל או שמכר לו יין ונמצא שהיה יין נסך מה שאכלו אכלו‬ ‫אומר שבודקים אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום שהוא לא הלך וחזר‪ ,‬ומים קבועים הכוונה שהוא‬ ‫ויחזיר להם את הדמים‪ ,‬ור''ש בן אלעזר אומר שאם זה דברים שהנפש קצה בהם יחזיר להם את‬ ‫אכל לח ויבש של גשמים אך לח ויבש של שלחים או שאכל יבש ואח''כ לח אינו מום עד שיאכל לח‬ ‫הדמים ודברים שהנפש לא קצה בהם ינכה להם את הדמים‪ ,‬ונבלות וטריפות שקצים ורמשים הם‬ ‫ואח''כ יבש‪ .‬גמרא משנתינו היא כדעת ר' יהודה ששנינו שלר''מ חורור קבוע הוא מ' יום ומים‬ ‫דברים שהנפש קצה בהם‪ ,‬בכורות טבלים ויין נסך אין הנפש קצה בהם‪ ,‬ולכאורה בבכור יכול לומר‬ ‫קבועים הם פ' יום ור' יהודה סובר שחורור קבוע הוא פ' יום‪ ,‬ומים קבועים אף אם אכל לח ויבש של‬ ‫לו מה הפסדתי אותך‪ ,‬ויש לומר שהוא קנה לו ממקום המום והוא טוען לו שאם לא היית אוכל הייתי‬ ‫שלחים או שאכל יבש ואח''כ לח אינו מום עד שיאכל יבש ואח''כ לח והוא קיים ג' חדשים‪ ,‬ויש‬ ‫מראה לחכם את המום והוא היה מתיר לי כדעת ר' יהודה‪ ,‬וכן בטבל הוא יכול לומר לו הייתי יכול‬ ‫להקשות שבמשנה שנו גם על של בית הבעל ולא רק על שלחים‪ ,‬ויש לומר שחסר במשנה וכך יש‬ ‫לתקנם‪ ,‬וביין נסך הוא טוען לו שניתן להנות ממנו ע''י תערובת כדעת רשב''ג ששנינו שאם נפל יין‬ ‫לשנות שאם אכל לח ויבש של גשמים זה מום ושל בית השלחים אינו מום וגם של גשמים אם אכל‬ ‫נסך לבור כולו אסור בהנאה ורשב''ג אומר שיכול למכור את כולו לעכו''ם מלבד דמי יין נסך שבו‪.‬‬ ‫יבש ואח''כ לח אינו מום עד שיאכל לח ואח''כ יבש והוא קיים בה ג' חדשים‪ ,‬ויש להקשות שרב‬ ‫פרק על אלו מומים‬ ‫אידי בר אבין אמר בשם ר' יצחק בר אשיאן שבאדר וניסן הוא לח ובאלול ותשרי הוא יבש‪ ,‬ויש‬ ‫משנה על המומים הללו שוחטים את הבכור‪ :‬אם נפגמה אזנו מן החסחוס ולא רק מהעור‪ ,‬או נסדקה‬ ‫לבאר שבאדר וחצי ניסן הוא לח ובאלול וחצי תשרי הוא יבש‪ ,‬והסתפקו האם מדובר שהוא לח בזמן‬ ‫אף שלא חסרה או שנקבה מלא כרשינה‪ ,‬או שיבשה‪ ,‬ושיעור יבשותה אם מנקבה ולא יוצא ממנה‬ ‫לח ויבש בזמן יבש או אפילו לח ויבש בזמן הלח‪ ,‬ולכאורה יש להוכיח מדברי ר' יצחק בר אשיאן‬ ‫טיפת דם‪ ,‬ור' יוסי בן המשולם אומר שהיא יבשה עד שהיא נפרכת‪ .‬גמרא לכאורה בתורה נאמר רק‬ ‫שבאדר וניסן הוא לח ובאלול ותשרי הוא יבש‪ ,‬אך יש לדחות שאולי הכוונה שמאכילים אותו באדר‬ ‫פסח או עור וכתוב כי יהיה בו מום‪ ,‬ונתן לדרוש שכי יהיה בו מום הוא כלל ופסח ועור הוא פרט‬ ‫וניסן את פירות אלול ותשרי‪ ,‬ור' יוחנן אמר בשם ר' פנחס בר ערובא שהשיעור שמאכילים אותו‬ ‫וכלל ופרט דורשים רק מה שבפרט וא''כ רק פסח ועור הם מומים ולא שאר דברים‪ ,‬ויש לומר‬ ‫הוא כגרוגרת‪ ,‬ורבא אמר שבא''י הסתפקו האם כגרוגרת בסעודה הראשונה‪,‬‬ ‫שכתוב כל מום רע שזה כלל נוסף ודורשים מכלל ופרט וכלל כעין הפרט וכמו שהפרט הוא דבר‬ ‫דף לט או בכל סעודה וסעודה‪ ,‬ואם נאמר שהכוונה לסעודה הראשונה יש להסתפק האם קודם‬ ‫שבגלוי ואינו חוזר כך כל דבר שהוא בגלוי ואינו חוזר‪ ,‬אך קשה שנדרוש כעין הפרט דבר שבגלוי‬ ‫אכילה או לאחר אכילה‪ ,‬ויש לומר שודאי קודם אכילה הוא טוב לה כמו סם אך הספק הוא אם קודם‬ ‫ומבטלו ממלאכתו וא''כ לא נרבה אוזן שנפגמה ובמשנה שנינו שזה נקרא מום‪ ,‬ויש לומר שהפסוק‬ ‫שתיה או לאחר שתיה‪ ,‬או שנאמר שודאי קודם שתיה הוא טוב לה כמו שעורים והספק הוא לאחר‬ ‫כל מום רע הוא ריבוי שמרבה הכל‪ ,‬אך קשה א''כ נרבה גם מומים שבסתר ובמשנה שנינו שאם‬ ‫שתיה והספק הוא אם הוא קשור או מותר‪ ,‬ולכאורה מותר ודאי הוא טוב לה והספק הוא בקשור עם‬ ‫נפגמו או נגממו חוטים החיצונות והפנימיות שנעקרו עמוד ב ומשמע רק שנעקרו ואילו נפגמו או‬ ‫חבירו או לבדו‪ ,‬ויש לומר שעם חבירו הוא ודאי טוב לו והספק הוא כשהוא לבדו והספק הוא בעיר‬ ‫נגממו לא פוסל בפנימיות‪ ,‬ויש לומר שהם לא נכללים בריבוי של כל מום רע‪ ,‬אך קשה שנרבה מום‬ ‫או בשדה‪ ,‬ויש לומר שבשדה הוא ודאי טוב לה והספק הוא בעיר‪ ,‬ורב אשי מסתפק שאם דברו על‬ ‫עובר ושנינו ולא מן העור כי הוא עובר‪ ,‬ויש לומר שלומדים מום עובר מסברא שאם לא פודים עליו‬ ‫שדה מה הדין בגינה הסמוכה לעיר‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫ודאי לא שוחטים עליו‪ ,‬שהרי שנינו על הפסוק ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן‬ ‫ר' חנינא אמר שבודקים ג' פעמים ור''נ בר יצחק אמר שהבדיקה היא שמחלקים את השמונים יום‬ ‫לה' ודורשים שהכוונה לבעלי מומים שנפדים‪ ,‬ואין לומר שמדובר בטמאה ממש שהרי נאמר אח''כ‬ ‫לג' חלקים שוים‪ ,‬ופנחס חמיו של מר שמואל שאל את שמואל מה הדין אם אכל ולא נרפא האם‬ ‫ואם בבהמה הטמאה‪ ,‬א''כ אשר לא יקריבו נאמר על בעל מום שנפדה‪ ,‬ואין לומר שיפדו גם במום‬ ‫המום הוא למפרע או מכאן ולהבא והנ''מ לגבי מעילה בפדיונו שאם נאמר שהמום הוא למפרע א''כ‬ ‫עובר כי כתוב אשר לא יקריבו ומשמע שלא יקריבו ממנה כלל‪ ,‬ועוד יש לומר שממעטים מום עובר‬ ‫הוא מעל ואם המום הוא מכאן ולהבא הוא לא מעל ושמואל קרא עליו את הפסוק פסחים בזזו בז‪.‬‬ ‫כי התורה כתבה פרטים עוור או פסח למעט מום עובר‪.‬‬ ‫משנה אם חוטמו ניקב או נפגם או נסדק הוא מום‪ ,‬וכן אם ניקב או נפגם או נסדק שפמו‪ .‬גמרא שנו‬ ‫נסדקה הוא מום גם בלי חסרון ושנו בברייתא שסדק אפילו כל שהוא‪ ,‬ופגימה היא בין בידי אדם‬ ‫בברייתא שאם נקבו החוטמים זה לתוך זה מבחוץ הוא מום ובפנים אינו מום‪.‬‬ ‫ובין בידי שמים‪ ,‬ולכאורה משמע שסדק בידי שמים אינו מום אלא יש לבאר שבין סדק ובין פגימה‬ ‫רב פפא מפרש שנפגם שפמו מדובר בשורה החיצונה של שפמו‪.‬‬ ‫היא בין בידי אדם ובין בידי שמים ושיעור פגימה היא כדי שצפורן מתעכבת בה‪.‬‬ ‫משנה המום בחיטיו החיצונות הוא כשנפגמו או נגממו ובפנימיים הוא מום רק בנעקרו‪ ,‬ור' חנינא בן‬ ‫שנו בברייתא ששיעור נקיבת האוזן הוא מלא כרשינה‪ ,‬ור' יוסי בן ר' יהודה אומר בכעדשה‪ ,‬ושיעור‬ ‫אנטיגנוס אומר שלא בודקים מהתיומת ולפנים וגם התיומת היא כלפנים‪ .‬גמרא שנו בברייתא בדין‬ ‫יבשותה כדי שתנקב ולא יוצא טיפת דם‪ ,‬ור' יוסי בן המשולם אומר כדי שתהיה נפרכת‪ ,‬וקרובים‬ ‫התיומת שהתיומת כלפנים ור' יהושע בן קפוצאי אומר שלא שוחטים אלא על החיצונות ור' חנינא‬ ‫דבריהם להיות שוים‪ ,‬ולכאורה אם קרובים הכוונה למחלוקת ת''ק ור' יוסי בן המשולם זה קשה‬ ‫בן אנטגינוס אומר שלא משגיחים כלל בתיומת‪ ,‬ויש לבאר בדבריו‪ ,‬ועוד שלכאורה ר' יהושע אמר‬ ‫שהרי יש הרבה ביניהם‪ ,‬אלא הכוונה למחלוקת ת''ק ור' יוסי בר' יהודה‪.‬‬ ‫כמו ת''ק‪ ,‬ויש לבאר שחסר בברייתא וכך יש לשנות שפנימית היא מהתיומת ולפנים ותיומת היא‬ ‫יש לדייק בשיעור עדשה שמשמע שפחות מכך אינו מום‪ ,‬ולכאורה קשה ששנינו על מרצע של עבד‬ ‫כלפנים ודוקא כשנפגמו או נגממו אך אם נעקרו הפנימיים שוחטים עליהם‪ ,‬ור' יהושע סובר‬ ‫עברי מנין לרבות סול וסירה ומחט ומקדח ומכתב ודרש ר' יוסי בר' יהודה מהפסוק ולקחת כל דבר‬ ‫ששוחטים רק על החיצונות אך פנימיות גם בנעקרו לא שוחטים עליהם ורק פוסלים עליהם‪ ,‬ור'‬ ‫הניקח ביד‪ ,‬ורבי למד מהפסוק מרצע וסתם מרצע הוא של מתכת‪ ,‬ובסיפא נאמר שיודן הגדול דרש‬ ‫חנינא סובר שלא משגיחים בהם כלל ואפילו אינם פוסלים‪.‬‬ ‫שרוצעים במילת שהיא אליית האוזן וחכמים אומרים שעבד עברי כהן אינו נרצע כי הוא נעשה בעל‬ ‫רב אחדבוי בר אמי מסתפק האם יש פסול מחוסר אבר מבפנים או לא‪ ,‬ולכאורה לגבי בכור נאמר‬ ‫מום בכך ואם נאמר שרציעה היא באלייה זה לא נקרא מום וא''כ רוצעים בגובה של האוזן ואם נקב‬ ‫פסח או עוור ובקדשים נאמר עורת או שבור‪ ,‬ויש לומר שאין ספק שלא שוחטים בכור ולא פודים‬ ‫פחות מעדשה אינו מום א''כ הכהן לא נעשה בעל מום ע''י נקב קטן‪ ,‬ומבאר רב אחא בר קטינא שגם‬ ‫עליהם והספק הוא אם הוא פסול שהרי נאמר תמים יהיה לרצון ורק תמים יקבר ולא כשיש בו חסרון‬ ‫פחות מעדשה הוא נפסל אך לא הותר לשחוט בכור על נקב פחות מכעדשה‪.‬‬ ‫או שלומדים מתמים יהיה לרבות כל מום‪ ,‬ומיהיה נלמד שכמו שמום הוא מבחוץ כך חסרון הוא‬ ‫רב שרביא מבאר ששיעור כרשינה הוא מה שנקרא הינדא‪ ,‬ורב הושעיא שאל את רב הונא הגדול אם‬ ‫מבחוץ‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנו על הפסוק ואת שתי הכליות ולא שיש לו כוליא אחת או שלש‬ ‫שיעור כרשינה הוא כשהיא נכנסת ויוצאת או אפילו אם היא רק עומדת שם‪ ,‬אמר לו רב הונא לא‬ ‫כליות‪ ,‬ובברייתא אחרת למדו מיסירנה לרבות בעל כוליא אחת ולכאורה יש לומר שלכו''ע אין‬ ‫שמעתי בזה אך שמעתי בכיוצא בזה על מה ששנינו שאם שדרה וגולגולת חסרו הם לא מטמאים‬ ‫בהמה שנבראת בכליא אחת ונחלקו בנחסרה האם חסרון שבפנים נקרא חסרון או לא‪ ,‬ורב חייא בר‬ ‫באהל ולב''ש משתי חוליות הוא חסרון ולב''ה גם חוליא אחת היא חסרון‪ ,‬ובגולגולת לב''ש‬ ‫יוסף אומר שלכו''ע יש בהמה שנבראה באחת וחסרון שבפנים הוא חסרון וברייתא אחת דברה‬ ‫החסרון הוא מכמלא מקדח ולב''ה בשיעור שאם ינטל מהחי הוא ימות‪ ,‬והסתפק רב חסדא כמה‬ ‫בנבראה כך שהיא כשרה והברייתא שפסלה מדברת כשנחסרה‪ ,‬אך קשה שבברייתא כתוב אחת כמו‬ ‫שיעור זה ורב תחליפא בן רב אבדימי אמר בשם שמואל שהשיעור הוא כסלע ושנינו שרב ספרא‬ ‫שלש שוודאי זה מברייתה וא''כ גם באחת מדובר בנבראה כך ובכ''ז היא פסולה‪ ,‬ויש לומר שנחלקו‬ ‫אמר שרב תחליפא אמר בשם שמואל ורב שמואל בר יהודה אמר שרב תחליפא הביא מברייתא‬ ‫האם יש בהמה שנבראה עם אחת או שהיא נבראה עמה אלא שהיא חסרה‪ ,‬ור' יוחנן מבאר שלכו''ע‬ ‫והסימן לכך הוא שנה רב שמואל בר יהודה‪ ,‬ורב חסדא אמר לו שלדבריך ב''ה וב''ש לא חולקים‬ ‫בהמה לא נבראת בכליא אחת וחסרון בפנים נקרא חסרון‪ ,‬והחילוק הוא שאם היא חסרה קודם‬ ‫שהרי שנינו שמאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו לטומאת אהל כמלא אגרוף גדול והשיעור הוא‬ ‫שחיטה היא נאסרה ואם חסרה אחר שחיטה היא מותרת‪ ,‬אך קשה שאם היא חסרה קודם קבלה אין‬ ‫כאגרופו של בן אבטיח ואמר ר' יוסי שהוא גדול כראש של אדם גדול‪ ,‬ושנעשה בידי אדם שיעורו‬ ‫להתירה עמוד ב שהרי אמר ר' זירא בשם רב שמי שצרם אוזן פר ואח''כ קיבל את דמו הוא פסול‬ ‫כמקדח גדול של הלשכה והוא כמו פונדיון האטלקי וכסלע נירונית‪,‬‬ ‫שכתוב ולקח מדם הפר והיינו פר שהיה כבר‪ ,‬אלא יש לחלק שאם נחסרה קודם קבלה היא פסולה‬ ‫דף לח והוא כמו נקב של עול ואם מקדח הוא כסלע אין מחלוקת בין ב''ש וב''ה‪ ,‬ושתק רב‬ ‫ואם חסרה אחר קבלה היא כשרה‪ ,‬אך קשה איך מתירים חסרה קודם זריקה הרי שנינו על הפסוק שה‬ ‫תחליפא ורב חסדא אמר לו אולי ב''ש שנו כמלא מקדח והרחבתו‪ ,‬אמר לו רב תחליפא לא אולי אלא‬ ‫תמים זכר בן שנה יהיה לכם שיהיה תמים ובן שנה בשעת שחיטה ואף בשעת קבלה והולכה והזיה‬ ‫ודאי מדובר בשיעור מקדח והרחבתו וניתן לסמוך על כך כמו חזקיה אבי עיקש ששנינו שהוא העיד‬ ‫לומדים ממה שכתוב יהיה שכל הויותיו יהיו כשהוא תמים ובן שנה‪ ,‬ויש לומר שהעיקר הוא שהוא‬ ‫לפני ר''ג ביבנה שאמר בשם ר''ג הזקן שכל כלי חרס שאין לו תוך אחוריו לא חלוקים מתוכו לענין‬ ‫תוך שנתו‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שר' יהושע אומר שכל הזבחים שבתורה שנשאר בהם כזית‬ ‫טומאה שאם נטמא תוכו נטמא גבו ואם נטמא גבו נטמא תוכו‪ ,‬אך יש לדחות שבכלי חרס זה תלוי‬ ‫בשר או כזית חלב זורק את הדם מוכח שאין פסול בנחסר קודם זריקה‪ ,‬אך קשה איך יתכן שבשעת‬ ‫בתוכו לכן רק אם יש לו תוך יש בו טומאה ואם לא אין בו טומאה‪ ,‬וביאר ר' יצחק בר אבין שהכוונה‬ ‫שחיטה הוא היה בן שנה ובשעת קבלה והולכה הוא בן שתי שנים ורבא מוכיח מכאן ששעות‬ ‫שכל שאין לו תוך בכלי חרס כנגדו בכלי שטף שיש לו טהרה אין אחוריו חלוקים מתוכו ואם נטמא‬ ‫פוסלות בקדשים‪ ,‬ולכאורה נחלקו בזה תנאים ששנינו שלר' יהודה מעוך וכתות ונתוק וכרות הם‬ ‫תוכו נטמא גבו ואם נטמא גבו נטמא תוכו‪ ,‬וקשה מדוע זה תלוי בכלי חרס הרי ניתן לשנות שכל‬ ‫בביצים וקשה וכי רק בביצים ולא בגיד ויש לפרש אף בביצים ור''א בן יעקב אומר שכולם בגיד ור'‬ ‫שיש לו תוך בכלי שטף אין חילוק בין תוכו לאחוריו ויש לומר שהחידוש הוא שביש לו תוך הוא‬ ‫יוסי אומר שמעוך וכתות זה אף בביצים ונתוק וכרות הם בגיד ומשמע שבביצים לא‪ ,‬ולכאורה‬ ‫ככלי חרס שרק אם נטמא תוכו נטמא גבו ואם נטמא גבו לא נטמא תוכו‪ ,‬אך קשה שרק בכלי חרס‬ ‫נחלקו שלר' יהודה חסרון בפנים הוא חסרון ולר''א בן יעקב זה לא חסרון‪ ,‬אך יש לדחות שלפ''ז אם‬ ‫יש גזירת הכתוב תוכו אך בכלי שטף לא כתוב תוכו‪ ,‬ויש לומר שאכן בטומאה דאורייתא לא מצאנו‬ ‫ר' יוסי סובר שחסרון בפנים הוא חסרון א''כ גם נתוק וכרות יפסול בביצים ואם נאמר שזה לא חסרון‬ ‫חילוק בכלי שטף ומדובר בטומאת משקים מדרבנן ששנינו שכלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו‬ ‫א''כ גם מעוך וכתות לא יפסול בביצים‪ ,‬אלא נחלקו התנאים במומים שבגלוי שלר' יהודה מעוך‬ ‫טמאים אך תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורים אם נטמא תוכו נטמא כולו ומדאורייתא אוכל ומשקה לא‬ ‫וכתות הוא מום שהם מתכווצות ונתוק וכרות הם תלויות ור''א הן יעקב סובר שמעוך וכתות אינם‬ ‫מטמאים כלים ורבנן גזרו בהם משום משקה זב וזבה‪ ,‬וחכמים תקנו בהם טומאה ככלי חרס אך לא‬ ‫מום שיתכן שזה התכווץ כבר מתחילה ונתוק וכרות אינן מום שלפעמים הן תלויות מתחילה‪ ,‬ור'‬ ‫עשו את זה לגמרי ככלי חרס כדי שלא יבואו לשרוף עליו תרומה וקדשים‪ ,‬אך קשה שנאמר שגם אם‬ ‫יוסי סובר שמעוך וכתות הם מומים כי הביצים אינן ונתוק וכרות אינו מום כי הביצים ישנם‪.‬‬ ‫אין לו תוך יעשו בו היכר ויש לומר שעשו היכר ביש לו תוך ובאין לו תוך יודעים שיש בו טומאה‬ ‫משנה אם נפגם הזובן או העריה של נקבה זה מום ובמקודשים נפגם הזנב מהעצם ולא מהפרק או‬ ‫ולא עשו בו הכר‪ ,‬אך קשה וכי יש טומאה באין לו תוך הרי נאמר בו טומאה כמו שק שיש לו קיבול‬ ‫שראש הזנב מפוצל‪ ,‬אם נקלף הבשר והעור ונשאר העצם או שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע‬ ‫שהוא מיטלטל מלא וריקן‪ ,‬ויש לומר שמדובר בכלים שראויים למדרס ואין לומר שגם בכלי חרס‬ ‫זה מום‪ .‬גמרא ר''א מדייק שנפגם הזובן אך לא ניטל וכתוב כיס ולא זכרות וכן שנינו נפגם ולא ניטל‬ ‫הם יטמאו כי אין מדרס בכלי חרס‪ ,‬רב פפא מבאר שב''ש וב''ה הם לא שיטה אחת ובמקדח מדובר‬ ‫כיס ולא זכרות‪ ,‬ור' יוסי בן המשולם אומר שהיה מעשה בעינבל שזאב נטלו והוא חזר לאיתנו‪.‬‬ ‫מגדול ולפ''ז סתם מקדח הוא קטן מסלע וזה מובן לר''מ ולא לרבנן ששנינו שר''מ אמר שב''ש‬ ‫שנינו שאצבע הכוונה לאצבע שהיא אחד מד' מטפח ואמר רבה שהנ''מ היא לענין תכלת ששנינו‬ ‫דברו במקדח קטן של רופאים וחכמים ביארו שלב''ש מדובר במקדח גדול של לשכה‪ ,‬אך גם לר''מ‬ ‫שלב''ש נותן ארבעה חוטים ולב''ה שלושה‪ ,‬והחוטים יהיו משולשלים לב''ש ארבע ולב''ה שלש‪,‬‬ ‫קשה שלפ''ז ב''ש מקלים ואנו שנינו רק ששה דברים מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה‪ ,‬ומבאר ר''נ‬ ‫והשלש הם אצבע שהיא אחד מד' מטפח של כל אדם‪ ,‬ורב הונא בר רב יהושע אומר שהנ''מ היא‬ ‫שבשיעור סלע לרבנן מדובר בסלע נירונית שהיא כמקדח גדול וסתם סלע הוא קטן ממקדח סתם‪.‬‬ ‫לשתי אמות ששנינו שהיו שתי אמות במקדש‬ ‫משנה אם ניקב או נפגם או נסדק ריס העין או שהיה בעינו תבלול חלזון נחש ועינב‪ ,‬ותבלול הוא‬ ‫דף מ ביציע ששמו שושן הבירה אחת היתה מונחת על קרן מזרחית צפונית והיא היתה יתירה על‬ ‫לבן שמפסיק בסירא ונכנס בשחור אך אם השחור נכנס בלבן זה לא מום‪ .‬גמרא עמוד ב רב פפא‬ ‫של משה חצי אצבע ואחת היתה על קרן מזרחית דרומית והיא היתה יתירה על הראשונה חצי אצבע‬ ‫מבאר שריס הכוונה לשורה חיצונה של העין‪.‬‬ ‫והיא היתה יתירה על של משה אצבע‪ ,‬ועשו אחת גדולה ואחת קטנה שהאומנים היו נוטלים בקטנה‬ ‫שנו בברייתא שדק כשהוא משוקע הוא מום ואם הוא כצף זה לא מום‪ ,‬אך קשה שיש ברייתא ששנו‬ ‫ומחזירים בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה ועשו שתיים אחת לכסף וזהב ואחת של בנין‪ ,‬ור''נ‬ ‫להיפך שמשוקע אינו מום וצף הוא מום‪ ,‬ויש לבאר שבשחור משוקע הוא מום וצף אינו מום ובלבן‬ ‫בר יצחק או רב הונא בר נתן אומר ששיעור אצבע הוא אחד מארבע לטפח לענין מה ששנינו שיש‬ ‫משוקע הוא לא מום ובצף הוא מום‪ ,‬אך קשה שאין מומים בלבן ויש לבאר שהחילוק הוא בין דוק‬ ‫בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע‪.‬‬ ‫פשוט לו אך אם הוא הסתפק לא צריך פסוק למעט ספק‪ ,‬ויש לדחות שזה לדעת רבנן האחרונים‬ ‫משנה אם אין לו ביצים או שיש לו רק אחת זה מום ור' ישמעאל אומר שאם יש לו שני כיסים יש לו‬ ‫ולגבי בכור יש שני מיעוטים זכר‪ ,‬הזכרים‪.‬‬ ‫שני ביצים ואם אין לו שני כיסים יש לו רק ביצה אחת‪ ,‬ור''ע אומר שיושיב אותו על עכוזו וימעך‬ ‫רב חסדא אומר שנחלקו התנאים במשנה רק על אנדרוגינוס אך טומטום קדוש מספק לכו''ע‪ ,‬ורבא‬ ‫ואם יש שם ביצה סופה לצאת והיה מעשה שמיעך ולא יצא ושחטוה ומצאוה דבוקה לכסלים ור''ע‬ ‫מקשה א''כ לגבי ערכין יעריכוהו מספק להחמיר‬ ‫התיר ור' יוחנן בן נורי אסר‪ .‬גמרא יש להקשות בתחלת המשנה שאם כשיש ביצה אחת זה מום כ''ש‬ ‫דף מב והרי שנינו לענין ערכין הזכר למעט טומטום ואנדרוגינוס ויש לומר שמחקו בערכין‬ ‫שכשאין כלל זה מום ויש לומר שחסר במשנה ויש לפרש שאם אין לו שתי בצים בשתי כיסים אלא‬ ‫טומטום‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שאין לומר שטומטום ואנדרוגינוס לא יערכו בערך איש אך‬ ‫בכיס אחד או שתי כיסים וביצה אחת זה מום‪ ,‬ור' ישמעאל אומר שאם יש שתי כיסים יש לו שתי‬ ‫יערכו כאשה כי כתוב הזכר אם נקבה למעט טומטום ואנדרוגינוס‪ ,‬ויש לומר שגם שם מוחקים‬ ‫ביצים ואם יש רק כיס אחד יש לו רק ביצה אחת ור''ע סובר שלא אומרים שיש לו רק ביצה אחת‬ ‫טומטום ויש להוכיח ממה ששנו בשלמים על הפסוק אם זכר אם נקבה שרק נקבה או זכר ודאיים‬ ‫אלא מושיבים אותו על עכוזו וימעך ואם יש שם ביצה סופה לצאת‪.‬‬ ‫ולא טומטום ואנדרוגינוס ויש לומר שגם שם מוחקים טומטום‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנו על הפסוק‬ ‫ר' יוסי מביא את המעשה במשנה שזה היה בפירן ור''ע התיר ור' יוחנן בן נורי אסר ואמר לו ר''ע עד‬ ‫בעולה הזכר ולא נקבה וכשכתוב למטה זכר הוא למעט טמטום ואנדרוגינוס‪ ,‬ויש לומר שגם שם‬ ‫מתי אתה מכלה את ממונם של ישראל אמר לו ר' יוחנן עד מתי אתה מאכיל את ישראל נבלות‬ ‫מוחקים טומטום‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו הנעבד והמוקצה והאתנן והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס‬ ‫ולכאורה שחטוהו אלא הכוונה שאתה מאכיל טריפות‪ ,‬אך קשה שזה לא איסור טריפות אלא הכוונה‬ ‫כולן מטמאים בגדים בבית הבליעה‪ ,‬ור''א אומר שטומטום ואנדרוגינוס לא מטמאים בגדים בבית‬ ‫עד מתי אתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ‪.‬‬ ‫הבליעה שבכל מקום שנאמר זכר ונקבה יש למעט טומטום ואנדרוגינוס ואילו בעוף שלא נאמר זכר‬ ‫משנה בעל חמש רגלים או שלש זה מום וכן אם רגליו קלוטות כשל חמור‪ ,‬וכן שחול שנשמטה‬ ‫או נקבה אין למעט טומטום ואנדרוגינוס‪ ,‬ויש לומר שגם שם מוחקים טומטום‪ ,‬ויש להוכיח ממה‬ ‫יריכו וכן כסול שאחת מירכותיו גבוהה יותר‪ .‬גמרא רב הונא אומר שהמשנה מדברת שהחסר או‬ ‫ששנינו שר''א אומר שטריפה וכלאים ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדושים ולא מקדישים‬ ‫היתר זה ביד אך ברגל הבהמה טריפה כיון שכל יתר הוא כנטול‪ ,‬ומה שכתוב קלוטות כשל חמור‬ ‫ומבאר שמואל שאינם קדושים בתמורה ואינם מקדישים לעשות תמורה‪ ,‬ויש לומר שגם שם מוחקים‬ ‫אמר רב פפא שלא רק כשהן עגולות ואינם סדוקות אלא אם הן עגולות אף שהן סדוקות זה מום‪.‬‬ ‫טומטום‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שר''א אמר שחמשה לא קדושים ולא מקדישים טריפה כלאיים‬ ‫שנו בברייתא ששחול הוא שנשמטה יריכו וכסול שרגלו אחת בתוך הכסל והשניה על גבי הכסל‪,‬‬ ‫יוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס ואין למחוק טומטום שהרי כתוב חמשה‪ ,‬ויש לומר שמוציאים‬ ‫ושרוע הוא שהשתרבבה יריכו‪ ,‬וקלוט שרגליו קלוטות כשל חמור או סוס‪.‬‬ ‫טומטום ומכניסים יתום במקומו‪ ,‬לכאורה נחלקו בזה תנאים ששנינו שר' אלעאי אמר בשם ר'‬ ‫משנה אם נשברה עצם ידו או רגלו אף שאינו ניכר זה מום ואילא מנה ביבנה את המומים הנ''ל‬ ‫ישמעאל שאנדרגינוס הוא בכור ומומו עמו וחכמים אומרים שלא חלה עליו קדושה ור''ש בן יהודה‬ ‫וחכמים הודו לו‪ ,‬והוא הוסיף עוד ג' שגלגל עינו דומה לשל אדם ופיו דומה לשל חזיר וניטל רוב‬ ‫אמר בשם ר''ש שנאמר הזכר והוא בא למעט טומטום ואנדרוגינוס‪ ,‬ואין לומר שמוחקים טומטום‬ ‫המדבר שבלשונו ואמרו לו ששמענו רק אלו וב''ד של אחריהם אמרו שזה מום‪ .‬גמרא יש להקשות‬ ‫שא''כ ר''ש בר' יהודה הוא כדעת רבנן אלא נחלקו בטומטום שלת''ק רק באנדרוגינוס אין קדושה‬ ‫וכי שבר שאינו ניכר הוא מום‪ ,‬ומבאר רב פפא שהכוונה היא שאינו ניכר בפני עצמו אך הוא ניכר‬ ‫חלה אך בטומטום קדושה חלה מספק ור''ש בן יהודה עמוד ב אומר שטומטום הוא בריה ואינו‬ ‫מחמת מלאכה‪.‬‬ ‫קדוש כלל‪ ,‬ויש לדחות שלכו''ע אין צד שטומטום הוא בריה בפני עצמה אלא הוא ספק זכר או נקבה‬ ‫משמע במשנה שגלגל עינו כשל אדם זה לא כדרכו ויש להקשות ששנינו שלר''מ אשה שהפילה מין‬ ‫ולכו''ע אם הוא מטיל מים במקום זכרות הוא זכר‪ ,‬ונחלקו כשהוא מטיל מים במקום נקבות שלר''ש‬ ‫בהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורים אם הוא זכר תשב לזכר ואם הוא נקבה תשב לנקבה ואם לא‬ ‫חוששים שנהפכה זכרותו לנקבותו ולת''ק לא חששו לכך כמו שר''א הורה שבהמה שמטילה מים‬ ‫ידוע היא תשב לזכר ונקבה‪ ,‬ורבה בר בר חנה אמר בשם ר' יוחנן שטעמו של ר''מ הוא שגלגל עינו‬ ‫במקום נקבות היא חולין‪ ,‬ור' יוחנן תהה בדברי ר' אלעאי שמי לא חשש לת''ק ור' ישמעאל וקשה‬ ‫עגול כשל אדם‪ ,‬ומבאר רב יוסף שהשחור של בהמה לא עגול כשל אדם אך הלבן הוא כשל אדם‪.‬‬ ‫מדוע ר' יוחנן לא אמר גם רבנן האחרונים כדעת רב חסדא שלכו''ע טומטום הוא ספק וצריך לומר‬ ‫לדעת אילא פיו כשל חזיר הוא מום ומבאר רב פפא שלא רק כשהפה עגול ופרוס מעל השפה‬ ‫שר' יוחנן לא סבר כרב חסדא אך קשה א''כ מה קשה על ר' אלעאי הרי יתכן שהוא סבר כרבנן‬ ‫התחתונה אלא גם אם הוא פרוס אף שאינו עגול זה מום‪.‬‬ ‫האחרונים‪ ,‬ויש לומר שקשה לר' יוחנן מדוע עוזבים שני דיעות בשביל דעת אחת‪ ,‬ויש לומר שר'‬ ‫מה שכתוב שניטל רוב המדבר שבלשונו זה כר' יהודה ששנינו בברייתא את שניטל רוב הלשון ור'‬ ‫אלעאי סובר כדברי ר''ל שרק באדם טומטום הוא ספק כי זכרותו ונקבותו הם במקום אחד אך‬ ‫יהודה אומר רוב המדבר שבלשונו‪.‬‬ ‫בבהמה אם הוא מטיל מים במקום זכר הוא זכר ואם מטיל במקום נקבה הוא נקבה‪ ,‬ורב אושעיא‬ ‫משנה היה מעשה שלחי התחתון היה עודף על העליון ור''ג שאל את החכמים והם אמרו שזה מום‪.‬‬ ‫מקשה שנחשוש שנהפכה נקבותו לזכרותו‪ ,‬אמר ר''ל שדבריך הם לר''מ שחוששים למיעוט‪ ,‬ואביי‬ ‫גמרא המשנה באה להוסיף מעשה שהרי שנינו שפיו דומה לחזיר הוא מום ורבנן חלקו על רבי‬ ‫בר אבין ור' חנינא בר אבין אומרים שגם לרבנן שלא חששו למיעוט כאן נחשוש כיון שיש בו שינוי‬ ‫והמשנה מבארת שהם חלקו רק בכששפתו העליונה עודפת על התחתונה אך אם התחתונה עודפת‬ ‫ובזה נחלקו שת''ק סובר שלא אומרים כיון שהשתנה השתנה ולכן לא חששו לספק ור' אלעאי חשש‬ ‫על העליונה זה מום עמוד ב וכך היה המעשה ורשב''ג שאל את החכמים והם אמרו שזה מום‪ ,‬אך‬ ‫שהוא השתנה גם בהטלת מים‪ ,‬ונחלקו בזה תנאים ששנינו שאם טומטום קידש קדושיו קידושין ואם‬ ‫קשה הרי מום זה נאמר באדם שכששפתו העליונה עודפת על התחתונה והתחתונה עודפת על‬ ‫התקדש קידושיו קידושין והוא חולץ וחולצים ומיבמים את אשתו‪ ,‬ויש ברייתא נוספת שאשת‬ ‫העליונה זה מום ורק באדם נאמר איש איש מזרע אהרן שצריך להיות שוה לזרעו של אהרן אבל‬ ‫טומטום לא חולצת ולא מתיבמת‪ ,‬ולכאורה כולם סוברים כר''ע שסריס חמה לא חולץ ולא מיבם‬ ‫בבהמה זה לא מום‪ ,‬ומבאר רב פפא שבלי עצם זה מום רק באדם אך עם עצם זה מום גם בבהמה‪.‬‬ ‫ונחלקו שלמ''ד שחולצים ומיבמים את אשתו לא אומרים כיון שהשתנה השתנה ומי שסובר שלא‬ ‫משנה היה מקרה שאזן גדי היתה כפולה ואמרו חכמים שכשהוא עצם אחד הוא מום ואם אין בו‬ ‫חולצים ומיבמים את אשתו סובר שאומרים שכיון שהשתנה השתנה‪ ,‬ויש לדחות שלכו''ע אומרים‬ ‫עצם אינו מום‪ ,‬ור' חנינא בן גמליאל אומר שזנב גדי שדומה לשל חזיר ושאין בו שלש חוליות זה‬ ‫שכיון שהשתנה השתנה ונחלקו בדעת ר''ע ור''א בסריס חמה ואין לומר שזה דעת ר' יהודה בדעת‬ ‫מום‪ .‬גמרא שנו בברייתא שאם פיו בלום ורגליו מבולמות אם זה רק חסרון רווח זה לא מום אך אם‬ ‫ר''ע שהרי ר' יהודה עושה אותו סריס ודאי‪ ,‬ששנינו שטומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ שהוא‬ ‫זה סגור בגלל העצם זה מום אם אזניו כפולות בחסחוסת אחת זה מום ואם בשתי חסחסות זה לא‬ ‫כסריס אלא זה כדעת ר' יוסי בר' יהודה שאמר שטומטום לא חולץ שמא יקרע וימצא סריס חמה‪,‬‬ ‫מום‪ ,‬ר''ג אמר שזנב גדי כשל חזיר זה מום אמר רב פפא שלא רק כשהיא דקה אלא גם אם היא‬ ‫ויש להקשות וכי כל מי שיקרע ימצא זכר אלא הכוונה שמא יקרע וימצא נקבה ואפילו ימצא זכר‬ ‫עגולה אף שהיא עבה‪.‬‬ ‫שמא הוא סריס חמה‪ ,‬ואמר רבא שלר' יהודה ולר' יוסי לא יחלוץ והנ''מ ביניהם‬ ‫רב הונא אומר שאם יש רק שתי חוליות בזנב גדי זה מום ושלש אינו מום ובכבש שלש זה מום‬ ‫דף מג האם הוא פוסל אם חלץ כשיש אחים או אם יש צורך שיחלוץ במקום שאין אחים אחרים‬ ‫וארבע אינו מום‪ ,‬ויש להקשות ששנינו שבגדי אחת זה מום ושתים לא ובכבש שתים זה מום ושלש‬ ‫שלר' יהודה הוא לא זוקק כלל‪ ,‬ולר' יוסי הוא ספק והוא פוסל וחולץ כשאין אחים‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬וצריך לומר שרב הונא טעה במשנה שכמו שברישא מדובר בגדי כך בסיפא אך באמת ברישא‬ ‫פרק מומין אלו‬ ‫אכן מדובר בגדי ובסיפא מדובר בטלה‪.‬‬ ‫משנה המומים דלעיל בין קבועים בין עוברים פוסלים באדם ובאדם פוסל גם כילון ולפתן ומקבן‬ ‫משנה ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר שאם יש יבלת בעיניו או שנפגם עצם ידו ורגלו ושנפרק העצם‬ ‫ושראשו שקוט וסקיפת‪ ,‬ולר' יהודה בעלי חטוטרת כשר ולחכמים פסול‪ ,‬קירח פסול וקירח היינו‬ ‫שבפיו או שעינו אחת גדולה ואחת קטנה או שאזנו אחת גדולה ואחת קטנה אפילו רק במראה אך‬ ‫שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאוזן ואם יש לו הוא כשר‪ .‬גמרא יש להקשות שבתורה לא‬ ‫אם זה ניכר רק במדה זה לא מום‪ ,‬ור' יהודה אומר שאם שתי ביציו אחת מהן גדולה כשתים‬ ‫מוזכר יבלת באדם‪ ,‬ועוד קשה שדק ותבלול לא כתובים בבהמה ולומדים אחד מהשני‪ ,‬כמו ששנינו‬ ‫שבחברתה זה מום וחכמים לא הודו לו‪ .‬גמרא משמע במשנה שיבלת זה מום ויש להקשות ששנינו‬ ‫שלא נאמר יבלת באדם ולא נאמר דק ותבלול בבהמה ומנין לתת את של זה בזה ושל זה בזה‪,‬‬ ‫אלו שאין שוחטים עליהם לא במקדש ולא במדינה בעל גרב ובעל יבלת וקשה שבתורה נאמר‬ ‫ולומדים מגזירה שוה גרב גרב וילפת ילפת וזה פנוי שאם לא כן יש לפרוך שלא לומדים אדם‬ ‫שיבלת זה מום אלא ודאי התורה דברה בגופו והמשנה מדברת בעינו‪ ,‬אך קשה שבתורה לא כתוב‬ ‫מבהמה שהיא עצמה קריבה במזבח ולא לומדים בהמה מאדם כי הוא התרבה במצוות‪ ,‬ולכאורה זה‬ ‫חילוק בין עינו לגופו אלא יש לומר שיבלת שבתורה יש בה עצם והמשנה מדברת כשאין בה עצם‬ ‫פנוי שניתן לכתוב ילפת ואין צורך לכתוב גרב ונלמד גרב שאם ילפת שאינה מאוסה היא מום ק''ו‬ ‫ורק בעינו זה מום אך בגופו זה לא מום‪ ,‬ולכאורה גם ביש בה עצם בגופו מדוע פסולה הרי זה‬ ‫גרב שהוא מאוס הוא מום וכתוב גרב ללמוד גזירה שוה אך קשה שהתורה תכתוב את כל המומים‬ ‫כתלתול בעלמא ושנינו שר''א אמר שבעלי התלתול באדם פסול ובבהמה כשרה אלא ודאי גם‬ ‫בבהמה או באדם והתורה תכתוב בשניהם גרב וילפת ללמד גזירה שוה ויש לומר שאם היה כתוב‬ ‫הברייתא דברה ביבלת בעינו אלא המשנה דברה בשחור והברייתא דברה בלבן‪ ,‬אך קשה ששנינו‬ ‫באדם את כל הפסולים לא היינו לומדים קלוט וחוטים שאינו מום באדם וא''כ הם לא יפסלו בבהמה‬ ‫שאין מומים בלבן אלא יש לומר שגם המשנה דברה בלבן‪ ,‬וביאר ר''ל שמה שכתוב בלבן שפסול‬ ‫ואם היו כתובים המומים בבהמה לא היינו יודעים גבן וחרום שאינם מומים בבהמה וא''כ לא יפסלו‬ ‫מדובר שיש בה שיער והוא מגונה ומה שכתוב שאין מום בלבן זה בלי שער ובשחור זה מום בעין‬ ‫באדם‪ ,‬אך קשה שניתן לכתוב את כל המומים בבהמה ויכתבו באדם את המומים שאין בבהמה‬ ‫גם בלי עצם ובתורה זה מום כשיש עצם‪.‬‬ ‫וישנם באדם או שיכתבו באדם ויכתבו בבהמה את כל המומים שיש בבהמה ואין באדם ואת השאר‬ ‫שיעור עין גדולה שפסול הוא כשל עגל וקטנה כשל אווז‪.‬‬ ‫ילמדו אחד מהשני‪ ,‬ויש לבאר כדברי התנא ששנה אצל ר' ישמעאל שכל פרשה שנאמרה ונשנית‬ ‫לרבנן בביצה קטנה אינו מום מדובר כמו ששנו אחרים שאפילו שהשניה היא רק כפול‪.‬‬ ‫היא נשנתה בשביל דבר שהתחדש בה‪.‬‬ ‫משנה זנב העגל שלא מגיעה לארכובה אמרו חכמים שמרבית העגלים הם כך וכשיגדלו ימתח הזנב‬ ‫רבא אומר שהתורה כתבה מום באדם ובקדשים ובבכור‪ ,‬שאם היה כתוב באדם היינו אומרים שרק‬ ‫והערקוב שאמרו שזה מום ביאר ר' חנינא בן אנטיגנוס שמדובר בערקוב שבאמצע הירך‪.‬‬ ‫בו פוסל כי הוא התרבה במצוות ואם היה כתוב בבכור ובקדשים לא היינו לומדים אדם כי הוא עצמו‬ ‫דף מא גמרא הערקוב הוא קשר העליון ולא התחתון והוא ניכר כנגדו בגמל‪.‬‬ ‫לא קרב במזבח ולא לומדים קדשים מבכור כי קדושתו מרחם ולא לומדים אדם מקדשים שהם‬ ‫משנה על המומים שנזכרו לעיל שוחטים את הבכור ופודים עליהם פסולי המוקדשים‪ ,‬לכאורה כבר‬ ‫עצמם קרבים ולא לומדים בכור מקדשים כי קדושתם מרובה ואמנם לא לומדים אחד מאחד אך‬ ‫שנינו בתחלת הפרק על אלו מומים שוחטים את הבכור‪ ,‬ויש לומר שהמשנה באה לחדש שפודים‬ ‫לכאורה ניתן ללמוד אחד משנים ויש לומר שאם לא יכתבו בבכור לא נלמד מאדם וקדשים‬ ‫עליהם פסולי המוקדשים‪ ,‬אך קשה שגם זה פשוט שאם שוחטים עליהם בכור ודאי פודים אותם‪,‬‬ ‫שקדושתם מרובה והם נוהגים גם בפשוטים‪ ,‬ואם לא יכתבו בקדשים לא נלמד מבכור ואדם‬ ‫ויש לומר ששנינו לעיל שאילא הוסיף שלש ואמרו לו לא שמענו אלא אלו ובשאר המשניות מובא‬ ‫שקדושתם מאליהם ואם לא יכתבו באדם לא נלמד מקדשים ובכור שהם עצמם קרבים במזבח‪.‬‬ ‫גם מום שאמרו יחידים והמשנה סותמת שהלכה כמו כולם ששוחטים עליהם‪.‬‬ ‫אמר ר' יוחנן שאת המומים הנוספים באדם לומדים מהפסוק כל איש אשר בו מום מזרע אהרן והיינו‬ ‫משנה אלו שלא שוחטים עליהם לא במקדש ולא במדינה חורור ומים שאינן קבועים וחוטים‬ ‫איש ששוה בזרעו של אהרן‪ ,‬עמוד ב והנ''מ בין מום לדבר שאינו שוה שאם עבד במומו הוא חילל‬ ‫פנימיות שנפגמו לא נעקרו בעל גרב בעל יבלת וחזזית‪ ,‬וזקן חולה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה‬ ‫את העבודה שכתוב מום בו ולא יחלל‪ ,‬ואילו במה שאינו שוה הוא לא חילל את העבודה ויש בו‬ ‫ושהמית אדם על פי עד אחר או על פי הבעלים‪ ,‬וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה‬ ‫איסור עשה‪ ,‬ובמה שפסול משום מראה העין אין עשה‪.‬‬ ‫ור''ש אומר שאין מום גדול מזה וחכמים אומרים שהוא לא בכור והוא נגזז ונעבד‪ .‬גמרא יש‬ ‫כילון הוא שראשו דומה לכסוי חבית‪ ,‬לפתן שראשו דומה לראש הלפת ובברייתא הוסיפו שצוארו‬ ‫להקשות שבתורה נאמר גרב וכן קשה מחזזית ששנו על הפסוק גרב או ילפת‪ ,‬גרב זה חרס וילפת זו‬ ‫עומד באמצע ראשו‪ ,‬ומקבן שראשו דומה לקרדום שערפו עגול‪ ,‬ראשו שקוט מלפניו שהוא בשיפוע‬ ‫חזזית מצרית שנקראת ילפת שהיא מלפפת אותו עד יום המיתה‪ ,‬ועל חזזית יש לתרץ שרק מצרית‬ ‫מלפניו וסקיפס שהוא משופע מאחוריו‪ ,‬וכמו שאומרים האנשים שניטל פיסה מראשו‪ ,‬ובברייתא‬ ‫היא מום אך סתם חזזית אינה מום ועל גרב יש לתרץ שבלח אינו מום שהוא מתרפא ויבש שאינו‬ ‫הוסיפו שצוארו שקוט ושמוט‪ ,‬שקוט שראשו כחבוי בצואר ושמוט שהוא ארוך אך הוא שמוט‪.‬‬ ‫מתרפא הוא מום‪ ,‬אך קשה שכתוב יככה ה' בשחין מצרים וכתוב בחרס ומשמע שגרב הוא לח‬ ‫נחלקו במשנה בבעלי חטרות ולא נחלקו כשיש בו עצם שהוא פסול ונחלקו בלי עצם שלחכמים הוא‬ ‫וכתוב אשר לא תוכל להרפא ויש לומר שיש ג' מיני גרב ובפסוק של מומים מדובר ביבש מבפנים‬ ‫לא שוה בזרעו של אהרן ולר' יהודה אינו מום שזה חתיכת בשר בעלמא‪.‬‬ ‫ומבחוץ ובמצרים הוא לח יבש מבפנים ולח מבחוץ ושל משנתינו מדובר בלח מבחוץ ומבפנים‪.‬‬ ‫רבא אומר שקירח פסל רק כשאין לו שיטת שיער לאחריו ויש לו לפניו אך אם יש לו גם לאחריו‬ ‫זקן חולה ומזוהם פסולים שכתוב בפסוק מן הצאן מן הכבשים ומן העזים למעט זקן חולה ומזוהם‬ ‫ולפניו הוא כשר וכ''ש כשיש לו רק לאחריו ואין לו לפניו‪ ,‬וללישנא בתרא רבא מדבר על הסיפא‬ ‫וצריך לכתוב את כולם שאם היינו ממעטים זקן שלא יחזור לבריאות אך חולה שיחזור לבריאות אינו‬ ‫שאם יש לו שורת שיער הוא כשר ודוקא כשיש לו לאחריו ולא לפניו אך אם יש לו בין לפניו ובין‬ ‫פסול ואם היינו ממעטים זקן וחולה כי הם כחושים אך מזוהם שאינו כחוש אינו פסול ואם היינו‬ ‫לאחוריו פסול וכל שכן כשאין לו כלל שהוא פסול‪.‬‬ ‫ממעטים מזוהם שהוא מאוס אך זקן וחולה שאינם מאוסים לא נמעט‪ ,‬קמ''ל שאינם קרבים‪.‬‬ ‫ר' יוחנן אומר שקרחים וננסים וזבלגנים פסולים כי אינם שוים עם זרעו של אהרן‪ ,‬ולכאורה שנינו‬ ‫מהפסוק מן הבהמה ממעטים רובע ונרבע‪ ,‬ממן הבקר ממעטים נעבד‪ ,‬ממן הצאן ממעטים מוקצה‬ ‫קרחים וננסים יש לומר שר' יוחנן מחדש בזבלגנים שלא נאמר שזה רק משום מראית העין‪ ,‬אך קשה‬ ‫ומן הצאן ממעטים נוגח ולכאורה לא צריך פסוק למעט שהרי הם בני מיתה‪ ,‬יש לומר שמדובר זה‬ ‫שגם זה שנינו ושנשרו ריסי עיניו משום מראית העין ויש לפרש שלא נאמר שהתנא שנה דוגמא אחת‬ ‫על פי עד אחד או על פי הבעלים‪.‬‬ ‫ונלמד ממנה לשאר דברים‪ ,‬קמ''ל שרק זבלגן‪ ,‬אך קשה ששנו גם שניטלו שיניו משום מראית העין‪,‬‬ ‫לכאורה מובן שלא מקריבים טומטום במקדש שמא היא נקבה ובמדינה לא נאכל שמא הוא זכר ואין‬ ‫אלא יש לומר שר' יוחנן בא להוציא מהתנא שאמר שקרחים ננסים וזבלגנים כשרים ואמרו שפסול‬ ‫בו מום‪ ,‬אך קשה מאנדרוגינוס שאמנם אינו קרב במקדש שמא הוא נקבה אך מדוע לא יאכל במדינה‬ ‫רק מפני מראית העין‪ ,‬והתנא הזה הוא כדעת ר' יהודה שלמד מהפסוק הכהנים לרבות קרחנים‪.‬‬ ‫שנאמר שהנקבות שלו היא כחריץ והיא כמום‪ ,‬ואביי אמר שכתוב או חרוץ או שבור וכמו ששבור זה‬ ‫משנה אין לו גבינים או שיש לו רק גבין אחד זהו גיבן האמור בתורה ור' דוסא מפרש שגיבן הוא‬ ‫במקום עצם כך חרוץ זה במקום עצם‪ ,‬ורבא אומר שגם אם לא נדמה לשבור לא יתכן שחרוץ כזה‬ ‫שגביניו שוכבים‪ ,‬ור' חנינא בן אנטיגנוס מפרש שיש לו שני גבים ושני שדראות‪ .‬גמרא משמע שגיבן‬ ‫הוא מום שא''כ מדוע התורה צריכה לכתוב גרב שהוא מום הרי מראהו עמוק מהעור שהוא כמראה‬ ‫הוא כשאין לו וקשה ששנינו שגבן הוא שיש לו הרבה גבינים ואם אין לו או שיש לו רק אחד מנין‬ ‫חמה העמוקה מהצל וא''כ לא צריך לכתוב גרב ונלמד מק''ו שאם חרוץ שאינו מאוס הוא מום גרב‬ ‫שפסול שכתוב או גיבן ומבאר רבא שהכוונה במשנה שזהו מה שדורשים מאו גיבן‪.‬‬ ‫שהוא מאוס ודאי הוא מום אלא כתוב גרב ללמד שחרוץ במקום בשר אינו מום‪.‬‬ ‫ר' דוסא אומר שגיבן הוא שיש לו שני גבים ושדראות ומשמע שזה רק מום אך הוא חי ויש להקשות‬ ‫ר' ישמעאל אמר שאין מום גדול מאנדרגינוס והוא לא למד כאביי שלא דורשים חרוץ כמו שבור‬ ‫ששנינו המפלת בריה עם שני גבים ושדראות ואמר רב שבאשה אינו ולד ובבהמה אסור באכילה‬ ‫והוא לא ביאר כרבא שמה שדייקנו שחרוץ בשר אינו מום זה רק באינו ניכר אך בניכר הוא מום רע‪,‬‬ ‫מדין נבלה‪ ,‬ויש לומר שכבר שאל רב שימי בר אשי את רב והוא אמר וכי אתה שימי החכם שאין לך‬ ‫עמוד ב ורבא מסתפק בדעת ר' ישמעאל אם פשוט לו שאנדרוגינוס הוא בכור אך מומו עמו או שזה‬ ‫תירוץ אלא במומים מדובר שיש לו שדרה עקומה וזה רק נראה כשנים‪.‬‬ ‫ספק והוא אמר רק בדרך אפשר שאם נאמר שהוא בכור הרי מומו עמו והנ''מ היא אם ילקה עליו אם‬ ‫משנה חרום פסול והוא כוחל את שני עיניו כאחת וכן אם שתי עיניו למעלה או למטה או שאחת‬ ‫יגוז או יעבוד בו‪ ,‬וכן אם יתן אותו לכהן‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו שר' אלעאי אמר בשם ר'‬ ‫למעלה ואחת למטה וכן אם רואה את החדר והעליה יחד‪ ,‬סכי שמש וזגדן וצירן ושנשרו ריסי עיניו‬ ‫ישמעאל שאנדרוגינוס הוא בכור ומומו עמו א''כ היה פשוט לו‪ ,‬אך יש לדחות שהוא אמר רק בדרך‬ ‫פסול מפני מראית העין‪ .‬גמרא שנו בברייתא שחרום הוא שחוטמו שקוע‪ ,‬ושחוטמו סולד או בולם‬ ‫אם תמצא לומר‪ ,‬ויש להוכיח ממה ששנינו על הפסוק בעולה זכר ולא נקבה וכתוב שוב זכר והוא‬ ‫או נוטף לומדים מאו חרום ור' יוסי אומר שחרום הוא כשכוחל את שני עיניו כאחד אמרו לו אמרת‬ ‫מיותר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ולת''ק לא צריך פסוק למעט ספק ולרבנן האחרונים במשנה‬ ‫יותר מדאי אלא אפילו אינו שקוע כל כך זה מום‪,‬‬ ‫מספיק פסוק אחד למעט שהרי לגבי בכור נאמר רק זכר אחד וא''כ זה לר' ישמעאל וזה מובן רק אם‬