מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — לך לך (2026-10-19)

לע''נ מרן רבי אלעזר מנחם מן בן בס"ד
רבי עזריאל שך זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 357פרשת לך לך תשפ''ז בכורות לז-מג
שחור ללבן וכמו שרבה בר בר חנה אמר בשם ר' יאשיה מאושא שדק שחור משוקע הוא מום וצף דף לז רב חייא בר עמרם אמר שג' מפירים את הנדר במקום שאין חכם שלא כדעת ר' יהודה,
אינו מום ,ודק לבן משוקע אינו מום וצף הוא מום והסימן לכך הוא מה שקוראים ברקא. ששנינו הפרת נדרים בג' ור' יהודה אומר שאחד מהם חכם ובמקום שאין חכם אמר ר''נ כגון אני.
הסתפקו בדברי המשנה אם חלזון הוא נחש או הכוונה חלזון או נחש ,ויש להוכיח מדברי רבה בר יש לדייק שר' יהודה אמר שאחד מהם חכם ולכאורה משמע שהאחרים הם לא חכמים כלל וביאר
בר חנה בשם ר' יוחנן בן אלעזר שהיה זקן בשכונתם ששמו ר''ש בן יוסי בן לקוניא ומעולם הוא לא רבינא שמדובר באנשים שכשמסבירים להם הם מבינים.
עבר לפניו מלבד פעם אחת שהוא אמר לי שב בני ואמר לי חלזון זה הוא מום קבוע לשחוט עליו וזה רב חננאל אמר בשם רב שאין הלכה כר' יוסי ולעולם צריך מומחה שהיינו אומרים שר' יוסי נימוקו
נחש שאמרו חכמים ,ואף שאמרו שאדם לא מורה לעצמו על מומים אך הוא יכול ללמד את תלמידיו עמו קמ''ל שאין הלכה כמותו ,ולכאורה יש לפשוט במה שהסתפקו לעיל במה שג' מתירים את
והם יורו לו ,אך קשה שר' אבא אמר בשם רב הונא שאם ת''ח מורה קודם מעשה שומעים לו ואם הבכור אם זה בשם רב או בשם שמואל וזה ודאי בשם שמואל שהרי רב חננאל אמר שרב פסק שאין
הורה אחר שבא המעשה לא שומעים לו ,ויש לומר שמדובר שכבר הורה להם מתחילה. הלכה כר' יוסי ויש לומר שהספק הוא אם אמרו דבר אחד מכלל מה שאמרו בשם רב במקום אחר.
משנתינו היא כדברי ר' יוסי ששנינו שלר''מ לבן שנכנס בשחור ושחור שנכנס בלבן הוא מום ור' משנה מי ששחט בכור ונודע שלא הראהו מה שאכלו אכלו ויחזיר להם את מה ששילמו ומה שלא
יוסי סובר שלבן שנכנס בשחור הוא מום אך שחור שנכנס בלבן אינו מום שאין מומים בלבן ורב אכלו יקבר ויחזיר את הדמים ,וכן מי ששחט פרה ומכרה ונודע שהיתה טריפה מה שאכלו אכלו ומה
מבאר שר' יוסי למד מהפסוק יצא מחלב עינימו והלבן נקרא חלב וזה לא נקרא עין סתם ור''מ סובר שלא אכלו הם יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להם את הדמים ואם מכרוהו לעכו''ם או שהטילוהו
שתבלול הוא מלשון בלבול שהוא מבלבל את העין. לכלבים ישלמו דמי טריפה .גמרא שנו בברייתא שמי שמכר בשר לחבירו ונמצא שזה היה בשר של
משנה חורור ומים קבועים הם מום ,וחורור קבוע הוא כששהה שמונים יום ור' חנינא בן אנטיגנוס בכור או שמכר לו פירות ונמצאו שהיו טבל או שמכר לו יין ונמצא שהיה יין נסך מה שאכלו אכלו
אומר שבודקים אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום שהוא לא הלך וחזר ,ומים קבועים הכוונה שהוא ויחזיר להם את הדמים ,ור''ש בן אלעזר אומר שאם זה דברים שהנפש קצה בהם יחזיר להם את
אכל לח ויבש של גשמים אך לח ויבש של שלחים או שאכל יבש ואח''כ לח אינו מום עד שיאכל לח הדמים ודברים שהנפש לא קצה בהם ינכה להם את הדמים ,ונבלות וטריפות שקצים ורמשים הם
ואח''כ יבש .גמרא משנתינו היא כדעת ר' יהודה ששנינו שלר''מ חורור קבוע הוא מ' יום ומים דברים שהנפש קצה בהם ,בכורות טבלים ויין נסך אין הנפש קצה בהם ,ולכאורה בבכור יכול לומר
קבועים הם פ' יום ור' יהודה סובר שחורור קבוע הוא פ' יום ,ומים קבועים אף אם אכל לח ויבש של לו מה הפסדתי אותך ,ויש לומר שהוא קנה לו ממקום המום והוא טוען לו שאם לא היית אוכל הייתי
שלחים או שאכל יבש ואח''כ לח אינו מום עד שיאכל יבש ואח''כ לח והוא קיים ג' חדשים ,ויש מראה לחכם את המום והוא היה מתיר לי כדעת ר' יהודה ,וכן בטבל הוא יכול לומר לו הייתי יכול
להקשות שבמשנה שנו גם על של בית הבעל ולא רק על שלחים ,ויש לומר שחסר במשנה וכך יש לתקנם ,וביין נסך הוא טוען לו שניתן להנות ממנו ע''י תערובת כדעת רשב''ג ששנינו שאם נפל יין
לשנות שאם אכל לח ויבש של גשמים זה מום ושל בית השלחים אינו מום וגם של גשמים אם אכל נסך לבור כולו אסור בהנאה ורשב''ג אומר שיכול למכור את כולו לעכו''ם מלבד דמי יין נסך שבו.
יבש ואח''כ לח אינו מום עד שיאכל לח ואח''כ יבש והוא קיים בה ג' חדשים ,ויש להקשות שרב פרק על אלו מומים
אידי בר אבין אמר בשם ר' יצחק בר אשיאן שבאדר וניסן הוא לח ובאלול ותשרי הוא יבש ,ויש משנה על המומים הללו שוחטים את הבכור :אם נפגמה אזנו מן החסחוס ולא רק מהעור ,או נסדקה
לבאר שבאדר וחצי ניסן הוא לח ובאלול וחצי תשרי הוא יבש ,והסתפקו האם מדובר שהוא לח בזמן אף שלא חסרה או שנקבה מלא כרשינה ,או שיבשה ,ושיעור יבשותה אם מנקבה ולא יוצא ממנה
לח ויבש בזמן יבש או אפילו לח ויבש בזמן הלח ,ולכאורה יש להוכיח מדברי ר' יצחק בר אשיאן טיפת דם ,ור' יוסי בן המשולם אומר שהיא יבשה עד שהיא נפרכת .גמרא לכאורה בתורה נאמר רק
שבאדר וניסן הוא לח ובאלול ותשרי הוא יבש ,אך יש לדחות שאולי הכוונה שמאכילים אותו באדר פסח או עור וכתוב כי יהיה בו מום ,ונתן לדרוש שכי יהיה בו מום הוא כלל ופסח ועור הוא פרט
וניסן את פירות אלול ותשרי ,ור' יוחנן אמר בשם ר' פנחס בר ערובא שהשיעור שמאכילים אותו וכלל ופרט דורשים רק מה שבפרט וא''כ רק פסח ועור הם מומים ולא שאר דברים ,ויש לומר
הוא כגרוגרת ,ורבא אמר שבא''י הסתפקו האם כגרוגרת בסעודה הראשונה, שכתוב כל מום רע שזה כלל נוסף ודורשים מכלל ופרט וכלל כעין הפרט וכמו שהפרט הוא דבר
דף לט או בכל סעודה וסעודה ,ואם נאמר שהכוונה לסעודה הראשונה יש להסתפק האם קודם שבגלוי ואינו חוזר כך כל דבר שהוא בגלוי ואינו חוזר ,אך קשה שנדרוש כעין הפרט דבר שבגלוי
אכילה או לאחר אכילה ,ויש לומר שודאי קודם אכילה הוא טוב לה כמו סם אך הספק הוא אם קודם ומבטלו ממלאכתו וא''כ לא נרבה אוזן שנפגמה ובמשנה שנינו שזה נקרא מום ,ויש לומר שהפסוק
שתיה או לאחר שתיה ,או שנאמר שודאי קודם שתיה הוא טוב לה כמו שעורים והספק הוא לאחר כל מום רע הוא ריבוי שמרבה הכל ,אך קשה א''כ נרבה גם מומים שבסתר ובמשנה שנינו שאם
שתיה והספק הוא אם הוא קשור או מותר ,ולכאורה מותר ודאי הוא טוב לה והספק הוא בקשור עם נפגמו או נגממו חוטים החיצונות והפנימיות שנעקרו עמוד ב ומשמע רק שנעקרו ואילו נפגמו או
חבירו או לבדו ,ויש לומר שעם חבירו הוא ודאי טוב לו והספק הוא כשהוא לבדו והספק הוא בעיר נגממו לא פוסל בפנימיות ,ויש לומר שהם לא נכללים בריבוי של כל מום רע ,אך קשה שנרבה מום
או בשדה ,ויש לומר שבשדה הוא ודאי טוב לה והספק הוא בעיר ,ורב אשי מסתפק שאם דברו על עובר ושנינו ולא מן העור כי הוא עובר ,ויש לומר שלומדים מום עובר מסברא שאם לא פודים עליו
שדה מה הדין בגינה הסמוכה לעיר ,ונשאר בתיקו. ודאי לא שוחטים עליו ,שהרי שנינו על הפסוק ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן
ר' חנינא אמר שבודקים ג' פעמים ור''נ בר יצחק אמר שהבדיקה היא שמחלקים את השמונים יום לה' ודורשים שהכוונה לבעלי מומים שנפדים ,ואין לומר שמדובר בטמאה ממש שהרי נאמר אח''כ
לג' חלקים שוים ,ופנחס חמיו של מר שמואל שאל את שמואל מה הדין אם אכל ולא נרפא האם ואם בבהמה הטמאה ,א''כ אשר לא יקריבו נאמר על בעל מום שנפדה ,ואין לומר שיפדו גם במום
המום הוא למפרע או מכאן ולהבא והנ''מ לגבי מעילה בפדיונו שאם נאמר שהמום הוא למפרע א''כ עובר כי כתוב אשר לא יקריבו ומשמע שלא יקריבו ממנה כלל ,ועוד יש לומר שממעטים מום עובר
הוא מעל ואם המום הוא מכאן ולהבא הוא לא מעל ושמואל קרא עליו את הפסוק פסחים בזזו בז. כי התורה כתבה פרטים עוור או פסח למעט מום עובר.
משנה אם חוטמו ניקב או נפגם או נסדק הוא מום ,וכן אם ניקב או נפגם או נסדק שפמו .גמרא שנו נסדקה הוא מום גם בלי חסרון ושנו בברייתא שסדק אפילו כל שהוא ,ופגימה היא בין בידי אדם
בברייתא שאם נקבו החוטמים זה לתוך זה מבחוץ הוא מום ובפנים אינו מום. ובין בידי שמים ,ולכאורה משמע שסדק בידי שמים אינו מום אלא יש לבאר שבין סדק ובין פגימה
רב פפא מפרש שנפגם שפמו מדובר בשורה החיצונה של שפמו. היא בין בידי אדם ובין בידי שמים ושיעור פגימה היא כדי שצפורן מתעכבת בה.
משנה המום בחיטיו החיצונות הוא כשנפגמו או נגממו ובפנימיים הוא מום רק בנעקרו ,ור' חנינא בן שנו בברייתא ששיעור נקיבת האוזן הוא מלא כרשינה ,ור' יוסי בן ר' יהודה אומר בכעדשה ,ושיעור
אנטיגנוס אומר שלא בודקים מהתיומת ולפנים וגם התיומת היא כלפנים .גמרא שנו בברייתא בדין יבשותה כדי שתנקב ולא יוצא טיפת דם ,ור' יוסי בן המשולם אומר כדי שתהיה נפרכת ,וקרובים
התיומת שהתיומת כלפנים ור' יהושע בן קפוצאי אומר שלא שוחטים אלא על החיצונות ור' חנינא דבריהם להיות שוים ,ולכאורה אם קרובים הכוונה למחלוקת ת''ק ור' יוסי בן המשולם זה קשה
בן אנטגינוס אומר שלא משגיחים כלל בתיומת ,ויש לבאר בדבריו ,ועוד שלכאורה ר' יהושע אמר שהרי יש הרבה ביניהם ,אלא הכוונה למחלוקת ת''ק ור' יוסי בר' יהודה.
כמו ת''ק ,ויש לבאר שחסר בברייתא וכך יש לשנות שפנימית היא מהתיומת ולפנים ותיומת היא יש לדייק בשיעור עדשה שמשמע שפחות מכך אינו מום ,ולכאורה קשה ששנינו על מרצע של עבד
כלפנים ודוקא כשנפגמו או נגממו אך אם נעקרו הפנימיים שוחטים עליהם ,ור' יהושע סובר עברי מנין לרבות סול וסירה ומחט ומקדח ומכתב ודרש ר' יוסי בר' יהודה מהפסוק ולקחת כל דבר
ששוחטים רק על החיצונות אך פנימיות גם בנעקרו לא שוחטים עליהם ורק פוסלים עליהם ,ור' הניקח ביד ,ורבי למד מהפסוק מרצע וסתם מרצע הוא של מתכת ,ובסיפא נאמר שיודן הגדול דרש
חנינא סובר שלא משגיחים בהם כלל ואפילו אינם פוסלים. שרוצעים במילת שהיא אליית האוזן וחכמים אומרים שעבד עברי כהן אינו נרצע כי הוא נעשה בעל
רב אחדבוי בר אמי מסתפק האם יש פסול מחוסר אבר מבפנים או לא ,ולכאורה לגבי בכור נאמר מום בכך ואם נאמר שרציעה היא באלייה זה לא נקרא מום וא''כ רוצעים בגובה של האוזן ואם נקב
פסח או עוור ובקדשים נאמר עורת או שבור ,ויש לומר שאין ספק שלא שוחטים בכור ולא פודים פחות מעדשה אינו מום א''כ הכהן לא נעשה בעל מום ע''י נקב קטן ,ומבאר רב אחא בר קטינא שגם
עליהם והספק הוא אם הוא פסול שהרי נאמר תמים יהיה לרצון ורק תמים יקבר ולא כשיש בו חסרון פחות מעדשה הוא נפסל אך לא הותר לשחוט בכור על נקב פחות מכעדשה.
או שלומדים מתמים יהיה לרבות כל מום ,ומיהיה נלמד שכמו שמום הוא מבחוץ כך חסרון הוא רב שרביא מבאר ששיעור כרשינה הוא מה שנקרא הינדא ,ורב הושעיא שאל את רב הונא הגדול אם
מבחוץ ,ויש להוכיח ממה ששנו על הפסוק ואת שתי הכליות ולא שיש לו כוליא אחת או שלש שיעור כרשינה הוא כשהיא נכנסת ויוצאת או אפילו אם היא רק עומדת שם ,אמר לו רב הונא לא
כליות ,ובברייתא אחרת למדו מיסירנה לרבות בעל כוליא אחת ולכאורה יש לומר שלכו''ע אין שמעתי בזה אך שמעתי בכיוצא בזה על מה ששנינו שאם שדרה וגולגולת חסרו הם לא מטמאים
בהמה שנבראת בכליא אחת ונחלקו בנחסרה האם חסרון שבפנים נקרא חסרון או לא ,ורב חייא בר באהל ולב''ש משתי חוליות הוא חסרון ולב''ה גם חוליא אחת היא חסרון ,ובגולגולת לב''ש
יוסף אומר שלכו''ע יש בהמה שנבראה באחת וחסרון שבפנים הוא חסרון וברייתא אחת דברה החסרון הוא מכמלא מקדח ולב''ה בשיעור שאם ינטל מהחי הוא ימות ,והסתפק רב חסדא כמה
בנבראה כך שהיא כשרה והברייתא שפסלה מדברת כשנחסרה ,אך קשה שבברייתא כתוב אחת כמו שיעור זה ורב תחליפא בן רב אבדימי אמר בשם שמואל שהשיעור הוא כסלע ושנינו שרב ספרא
שלש שוודאי זה מברייתה וא''כ גם באחת מדובר בנבראה כך ובכ''ז היא פסולה ,ויש לומר שנחלקו אמר שרב תחליפא אמר בשם שמואל ורב שמואל בר יהודה אמר שרב תחליפא הביא מברייתא
האם יש בהמה שנבראה עם אחת או שהיא נבראה עמה אלא שהיא חסרה ,ור' יוחנן מבאר שלכו''ע והסימן לכך הוא שנה רב שמואל בר יהודה ,ורב חסדא אמר לו שלדבריך ב''ה וב''ש לא חולקים
בהמה לא נבראת בכליא אחת וחסרון בפנים נקרא חסרון ,והחילוק הוא שאם היא חסרה קודם שהרי שנינו שמאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו לטומאת אהל כמלא אגרוף גדול והשיעור הוא
שחיטה היא נאסרה ואם חסרה אחר שחיטה היא מותרת ,אך קשה שאם היא חסרה קודם קבלה אין כאגרופו של בן אבטיח ואמר ר' יוסי שהוא גדול כראש של אדם גדול ,ושנעשה בידי אדם שיעורו
להתירה עמוד ב שהרי אמר ר' זירא בשם רב שמי שצרם אוזן פר ואח''כ קיבל את דמו הוא פסול כמקדח גדול של הלשכה והוא כמו פונדיון האטלקי וכסלע נירונית,
שכתוב ולקח מדם הפר והיינו פר שהיה כבר ,אלא יש לחלק שאם נחסרה קודם קבלה היא פסולה דף לח והוא כמו נקב של עול ואם מקדח הוא כסלע אין מחלוקת בין ב''ש וב''ה ,ושתק רב
ואם חסרה אחר קבלה היא כשרה ,אך קשה איך מתירים חסרה קודם זריקה הרי שנינו על הפסוק שה תחליפא ורב חסדא אמר לו אולי ב''ש שנו כמלא מקדח והרחבתו ,אמר לו רב תחליפא לא אולי אלא
תמים זכר בן שנה יהיה לכם שיהיה תמים ובן שנה בשעת שחיטה ואף בשעת קבלה והולכה והזיה ודאי מדובר בשיעור מקדח והרחבתו וניתן לסמוך על כך כמו חזקיה אבי עיקש ששנינו שהוא העיד
לומדים ממה שכתוב יהיה שכל הויותיו יהיו כשהוא תמים ובן שנה ,ויש לומר שהעיקר הוא שהוא לפני ר''ג ביבנה שאמר בשם ר''ג הזקן שכל כלי חרס שאין לו תוך אחוריו לא חלוקים מתוכו לענין
תוך שנתו ,ויש להוכיח ממה ששנינו שר' יהושע אומר שכל הזבחים שבתורה שנשאר בהם כזית טומאה שאם נטמא תוכו נטמא גבו ואם נטמא גבו נטמא תוכו ,אך יש לדחות שבכלי חרס זה תלוי
בשר או כזית חלב זורק את הדם מוכח שאין פסול בנחסר קודם זריקה ,אך קשה איך יתכן שבשעת בתוכו לכן רק אם יש לו תוך יש בו טומאה ואם לא אין בו טומאה ,וביאר ר' יצחק בר אבין שהכוונה
שחיטה הוא היה בן שנה ובשעת קבלה והולכה הוא בן שתי שנים ורבא מוכיח מכאן ששעות שכל שאין לו תוך בכלי חרס כנגדו בכלי שטף שיש לו טהרה אין אחוריו חלוקים מתוכו ואם נטמא
פוסלות בקדשים ,ולכאורה נחלקו בזה תנאים ששנינו שלר' יהודה מעוך וכתות ונתוק וכרות הם תוכו נטמא גבו ואם נטמא גבו נטמא תוכו ,וקשה מדוע זה תלוי בכלי חרס הרי ניתן לשנות שכל
בביצים וקשה וכי רק בביצים ולא בגיד ויש לפרש אף בביצים ור''א בן יעקב אומר שכולם בגיד ור' שיש לו תוך בכלי שטף אין חילוק בין תוכו לאחוריו ויש לומר שהחידוש הוא שביש לו תוך הוא
יוסי אומר שמעוך וכתות זה אף בביצים ונתוק וכרות הם בגיד ומשמע שבביצים לא ,ולכאורה ככלי חרס שרק אם נטמא תוכו נטמא גבו ואם נטמא גבו לא נטמא תוכו ,אך קשה שרק בכלי חרס
נחלקו שלר' יהודה חסרון בפנים הוא חסרון ולר''א בן יעקב זה לא חסרון ,אך יש לדחות שלפ''ז אם יש גזירת הכתוב תוכו אך בכלי שטף לא כתוב תוכו ,ויש לומר שאכן בטומאה דאורייתא לא מצאנו
ר' יוסי סובר שחסרון בפנים הוא חסרון א''כ גם נתוק וכרות יפסול בביצים ואם נאמר שזה לא חסרון חילוק בכלי שטף ומדובר בטומאת משקים מדרבנן ששנינו שכלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו
א''כ גם מעוך וכתות לא יפסול בביצים ,אלא נחלקו התנאים במומים שבגלוי שלר' יהודה מעוך טמאים אך תוכו אוגנו אזנו וידיו טהורים אם נטמא תוכו נטמא כולו ומדאורייתא אוכל ומשקה לא
וכתות הוא מום שהם מתכווצות ונתוק וכרות הם תלויות ור''א הן יעקב סובר שמעוך וכתות אינם מטמאים כלים ורבנן גזרו בהם משום משקה זב וזבה ,וחכמים תקנו בהם טומאה ככלי חרס אך לא
מום שיתכן שזה התכווץ כבר מתחילה ונתוק וכרות אינן מום שלפעמים הן תלויות מתחילה ,ור' עשו את זה לגמרי ככלי חרס כדי שלא יבואו לשרוף עליו תרומה וקדשים ,אך קשה שנאמר שגם אם
יוסי סובר שמעוך וכתות הם מומים כי הביצים אינן ונתוק וכרות אינו מום כי הביצים ישנם. אין לו תוך יעשו בו היכר ויש לומר שעשו היכר ביש לו תוך ובאין לו תוך יודעים שיש בו טומאה
משנה אם נפגם הזובן או העריה של נקבה זה מום ובמקודשים נפגם הזנב מהעצם ולא מהפרק או ולא עשו בו הכר ,אך קשה וכי יש טומאה באין לו תוך הרי נאמר בו טומאה כמו שק שיש לו קיבול
שראש הזנב מפוצל ,אם נקלף הבשר והעור ונשאר העצם או שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע שהוא מיטלטל מלא וריקן ,ויש לומר שמדובר בכלים שראויים למדרס ואין לומר שגם בכלי חרס
זה מום .גמרא ר''א מדייק שנפגם הזובן אך לא ניטל וכתוב כיס ולא זכרות וכן שנינו נפגם ולא ניטל הם יטמאו כי אין מדרס בכלי חרס ,רב פפא מבאר שב''ש וב''ה הם לא שיטה אחת ובמקדח מדובר
כיס ולא זכרות ,ור' יוסי בן המשולם אומר שהיה מעשה בעינבל שזאב נטלו והוא חזר לאיתנו. מגדול ולפ''ז סתם מקדח הוא קטן מסלע וזה מובן לר''מ ולא לרבנן ששנינו שר''מ אמר שב''ש
שנינו שאצבע הכוונה לאצבע שהיא אחד מד' מטפח ואמר רבה שהנ''מ היא לענין תכלת ששנינו דברו במקדח קטן של רופאים וחכמים ביארו שלב''ש מדובר במקדח גדול של לשכה ,אך גם לר''מ
שלב''ש נותן ארבעה חוטים ולב''ה שלושה ,והחוטים יהיו משולשלים לב''ש ארבע ולב''ה שלש, קשה שלפ''ז ב''ש מקלים ואנו שנינו רק ששה דברים מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה ,ומבאר ר''נ
והשלש הם אצבע שהיא אחד מד' מטפח של כל אדם ,ורב הונא בר רב יהושע אומר שהנ''מ היא שבשיעור סלע לרבנן מדובר בסלע נירונית שהיא כמקדח גדול וסתם סלע הוא קטן ממקדח סתם.
לשתי אמות ששנינו שהיו שתי אמות במקדש משנה אם ניקב או נפגם או נסדק ריס העין או שהיה בעינו תבלול חלזון נחש ועינב ,ותבלול הוא
דף מ ביציע ששמו שושן הבירה אחת היתה מונחת על קרן מזרחית צפונית והיא היתה יתירה על לבן שמפסיק בסירא ונכנס בשחור אך אם השחור נכנס בלבן זה לא מום .גמרא עמוד ב רב פפא
של משה חצי אצבע ואחת היתה על קרן מזרחית דרומית והיא היתה יתירה על הראשונה חצי אצבע מבאר שריס הכוונה לשורה חיצונה של העין.
והיא היתה יתירה על של משה אצבע ,ועשו אחת גדולה ואחת קטנה שהאומנים היו נוטלים בקטנה שנו בברייתא שדק כשהוא משוקע הוא מום ואם הוא כצף זה לא מום ,אך קשה שיש ברייתא ששנו
ומחזירים בגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה ועשו שתיים אחת לכסף וזהב ואחת של בנין ,ור''נ להיפך שמשוקע אינו מום וצף הוא מום ,ויש לבאר שבשחור משוקע הוא מום וצף אינו מום ובלבן
בר יצחק או רב הונא בר נתן אומר ששיעור אצבע הוא אחד מארבע לטפח לענין מה ששנינו שיש משוקע הוא לא מום ובצף הוא מום ,אך קשה שאין מומים בלבן ויש לבאר שהחילוק הוא בין דוק
בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע.
פשוט לו אך אם הוא הסתפק לא צריך פסוק למעט ספק ,ויש לדחות שזה לדעת רבנן האחרונים משנה אם אין לו ביצים או שיש לו רק אחת זה מום ור' ישמעאל אומר שאם יש לו שני כיסים יש לו
ולגבי בכור יש שני מיעוטים זכר ,הזכרים. שני ביצים ואם אין לו שני כיסים יש לו רק ביצה אחת ,ור''ע אומר שיושיב אותו על עכוזו וימעך
רב חסדא אומר שנחלקו התנאים במשנה רק על אנדרוגינוס אך טומטום קדוש מספק לכו''ע ,ורבא ואם יש שם ביצה סופה לצאת והיה מעשה שמיעך ולא יצא ושחטוה ומצאוה דבוקה לכסלים ור''ע
מקשה א''כ לגבי ערכין יעריכוהו מספק להחמיר התיר ור' יוחנן בן נורי אסר .גמרא יש להקשות בתחלת המשנה שאם כשיש ביצה אחת זה מום כ''ש
דף מב והרי שנינו לענין ערכין הזכר למעט טומטום ואנדרוגינוס ויש לומר שמחקו בערכין שכשאין כלל זה מום ויש לומר שחסר במשנה ויש לפרש שאם אין לו שתי בצים בשתי כיסים אלא
טומטום ,ויש להוכיח ממה ששנינו שאין לומר שטומטום ואנדרוגינוס לא יערכו בערך איש אך בכיס אחד או שתי כיסים וביצה אחת זה מום ,ור' ישמעאל אומר שאם יש שתי כיסים יש לו שתי
יערכו כאשה כי כתוב הזכר אם נקבה למעט טומטום ואנדרוגינוס ,ויש לומר שגם שם מוחקים ביצים ואם יש רק כיס אחד יש לו רק ביצה אחת ור''ע סובר שלא אומרים שיש לו רק ביצה אחת
טומטום ויש להוכיח ממה ששנו בשלמים על הפסוק אם זכר אם נקבה שרק נקבה או זכר ודאיים אלא מושיבים אותו על עכוזו וימעך ואם יש שם ביצה סופה לצאת.
ולא טומטום ואנדרוגינוס ויש לומר שגם שם מוחקים טומטום ,ויש להוכיח ממה ששנו על הפסוק ר' יוסי מביא את המעשה במשנה שזה היה בפירן ור''ע התיר ור' יוחנן בן נורי אסר ואמר לו ר''ע עד
בעולה הזכר ולא נקבה וכשכתוב למטה זכר הוא למעט טמטום ואנדרוגינוס ,ויש לומר שגם שם מתי אתה מכלה את ממונם של ישראל אמר לו ר' יוחנן עד מתי אתה מאכיל את ישראל נבלות
מוחקים טומטום ,ויש להוכיח ממה ששנינו הנעבד והמוקצה והאתנן והמחיר וטומטום ואנדרוגינוס ולכאורה שחטוהו אלא הכוונה שאתה מאכיל טריפות ,אך קשה שזה לא איסור טריפות אלא הכוונה
כולן מטמאים בגדים בבית הבליעה ,ור''א אומר שטומטום ואנדרוגינוס לא מטמאים בגדים בבית עד מתי אתה מאכיל את ישראל קדשים בחוץ.
הבליעה שבכל מקום שנאמר זכר ונקבה יש למעט טומטום ואנדרוגינוס ואילו בעוף שלא נאמר זכר משנה בעל חמש רגלים או שלש זה מום וכן אם רגליו קלוטות כשל חמור ,וכן שחול שנשמטה
או נקבה אין למעט טומטום ואנדרוגינוס ,ויש לומר שגם שם מוחקים טומטום ,ויש להוכיח ממה יריכו וכן כסול שאחת מירכותיו גבוהה יותר .גמרא רב הונא אומר שהמשנה מדברת שהחסר או
ששנינו שר''א אומר שטריפה וכלאים ויוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס לא קדושים ולא מקדישים היתר זה ביד אך ברגל הבהמה טריפה כיון שכל יתר הוא כנטול ,ומה שכתוב קלוטות כשל חמור
ומבאר שמואל שאינם קדושים בתמורה ואינם מקדישים לעשות תמורה ,ויש לומר שגם שם מוחקים אמר רב פפא שלא רק כשהן עגולות ואינם סדוקות אלא אם הן עגולות אף שהן סדוקות זה מום.
טומטום ,ויש להוכיח ממה ששנינו שר''א אמר שחמשה לא קדושים ולא מקדישים טריפה כלאיים שנו בברייתא ששחול הוא שנשמטה יריכו וכסול שרגלו אחת בתוך הכסל והשניה על גבי הכסל,
יוצא דופן טומטום ואנדרוגינוס ואין למחוק טומטום שהרי כתוב חמשה ,ויש לומר שמוציאים ושרוע הוא שהשתרבבה יריכו ,וקלוט שרגליו קלוטות כשל חמור או סוס.
טומטום ומכניסים יתום במקומו ,לכאורה נחלקו בזה תנאים ששנינו שר' אלעאי אמר בשם ר' משנה אם נשברה עצם ידו או רגלו אף שאינו ניכר זה מום ואילא מנה ביבנה את המומים הנ''ל
ישמעאל שאנדרגינוס הוא בכור ומומו עמו וחכמים אומרים שלא חלה עליו קדושה ור''ש בן יהודה וחכמים הודו לו ,והוא הוסיף עוד ג' שגלגל עינו דומה לשל אדם ופיו דומה לשל חזיר וניטל רוב
אמר בשם ר''ש שנאמר הזכר והוא בא למעט טומטום ואנדרוגינוס ,ואין לומר שמוחקים טומטום המדבר שבלשונו ואמרו לו ששמענו רק אלו וב''ד של אחריהם אמרו שזה מום .גמרא יש להקשות
שא''כ ר''ש בר' יהודה הוא כדעת רבנן אלא נחלקו בטומטום שלת''ק רק באנדרוגינוס אין קדושה וכי שבר שאינו ניכר הוא מום ,ומבאר רב פפא שהכוונה היא שאינו ניכר בפני עצמו אך הוא ניכר
חלה אך בטומטום קדושה חלה מספק ור''ש בן יהודה עמוד ב אומר שטומטום הוא בריה ואינו מחמת מלאכה.
קדוש כלל ,ויש לדחות שלכו''ע אין צד שטומטום הוא בריה בפני עצמה אלא הוא ספק זכר או נקבה משמע במשנה שגלגל עינו כשל אדם זה לא כדרכו ויש להקשות ששנינו שלר''מ אשה שהפילה מין
ולכו''ע אם הוא מטיל מים במקום זכרות הוא זכר ,ונחלקו כשהוא מטיל מים במקום נקבות שלר''ש בהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורים אם הוא זכר תשב לזכר ואם הוא נקבה תשב לנקבה ואם לא
חוששים שנהפכה זכרותו לנקבותו ולת''ק לא חששו לכך כמו שר''א הורה שבהמה שמטילה מים ידוע היא תשב לזכר ונקבה ,ורבה בר בר חנה אמר בשם ר' יוחנן שטעמו של ר''מ הוא שגלגל עינו
במקום נקבות היא חולין ,ור' יוחנן תהה בדברי ר' אלעאי שמי לא חשש לת''ק ור' ישמעאל וקשה עגול כשל אדם ,ומבאר רב יוסף שהשחור של בהמה לא עגול כשל אדם אך הלבן הוא כשל אדם.
מדוע ר' יוחנן לא אמר גם רבנן האחרונים כדעת רב חסדא שלכו''ע טומטום הוא ספק וצריך לומר לדעת אילא פיו כשל חזיר הוא מום ומבאר רב פפא שלא רק כשהפה עגול ופרוס מעל השפה
שר' יוחנן לא סבר כרב חסדא אך קשה א''כ מה קשה על ר' אלעאי הרי יתכן שהוא סבר כרבנן התחתונה אלא גם אם הוא פרוס אף שאינו עגול זה מום.
האחרונים ,ויש לומר שקשה לר' יוחנן מדוע עוזבים שני דיעות בשביל דעת אחת ,ויש לומר שר' מה שכתוב שניטל רוב המדבר שבלשונו זה כר' יהודה ששנינו בברייתא את שניטל רוב הלשון ור'
אלעאי סובר כדברי ר''ל שרק באדם טומטום הוא ספק כי זכרותו ונקבותו הם במקום אחד אך יהודה אומר רוב המדבר שבלשונו.
בבהמה אם הוא מטיל מים במקום זכר הוא זכר ואם מטיל במקום נקבה הוא נקבה ,ורב אושעיא משנה היה מעשה שלחי התחתון היה עודף על העליון ור''ג שאל את החכמים והם אמרו שזה מום.
מקשה שנחשוש שנהפכה נקבותו לזכרותו ,אמר ר''ל שדבריך הם לר''מ שחוששים למיעוט ,ואביי גמרא המשנה באה להוסיף מעשה שהרי שנינו שפיו דומה לחזיר הוא מום ורבנן חלקו על רבי
בר אבין ור' חנינא בר אבין אומרים שגם לרבנן שלא חששו למיעוט כאן נחשוש כיון שיש בו שינוי והמשנה מבארת שהם חלקו רק בכששפתו העליונה עודפת על התחתונה אך אם התחתונה עודפת
ובזה נחלקו שת''ק סובר שלא אומרים כיון שהשתנה השתנה ולכן לא חששו לספק ור' אלעאי חשש על העליונה זה מום עמוד ב וכך היה המעשה ורשב''ג שאל את החכמים והם אמרו שזה מום ,אך
שהוא השתנה גם בהטלת מים ,ונחלקו בזה תנאים ששנינו שאם טומטום קידש קדושיו קידושין ואם קשה הרי מום זה נאמר באדם שכששפתו העליונה עודפת על התחתונה והתחתונה עודפת על
התקדש קידושיו קידושין והוא חולץ וחולצים ומיבמים את אשתו ,ויש ברייתא נוספת שאשת העליונה זה מום ורק באדם נאמר איש איש מזרע אהרן שצריך להיות שוה לזרעו של אהרן אבל
טומטום לא חולצת ולא מתיבמת ,ולכאורה כולם סוברים כר''ע שסריס חמה לא חולץ ולא מיבם בבהמה זה לא מום ,ומבאר רב פפא שבלי עצם זה מום רק באדם אך עם עצם זה מום גם בבהמה.
ונחלקו שלמ''ד שחולצים ומיבמים את אשתו לא אומרים כיון שהשתנה השתנה ומי שסובר שלא משנה היה מקרה שאזן גדי היתה כפולה ואמרו חכמים שכשהוא עצם אחד הוא מום ואם אין בו
חולצים ומיבמים את אשתו סובר שאומרים שכיון שהשתנה השתנה ,ויש לדחות שלכו''ע אומרים עצם אינו מום ,ור' חנינא בן גמליאל אומר שזנב גדי שדומה לשל חזיר ושאין בו שלש חוליות זה
שכיון שהשתנה השתנה ונחלקו בדעת ר''ע ור''א בסריס חמה ואין לומר שזה דעת ר' יהודה בדעת מום .גמרא שנו בברייתא שאם פיו בלום ורגליו מבולמות אם זה רק חסרון רווח זה לא מום אך אם
ר''ע שהרי ר' יהודה עושה אותו סריס ודאי ,ששנינו שטומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ שהוא זה סגור בגלל העצם זה מום אם אזניו כפולות בחסחוסת אחת זה מום ואם בשתי חסחסות זה לא
כסריס אלא זה כדעת ר' יוסי בר' יהודה שאמר שטומטום לא חולץ שמא יקרע וימצא סריס חמה, מום ,ר''ג אמר שזנב גדי כשל חזיר זה מום אמר רב פפא שלא רק כשהיא דקה אלא גם אם היא
ויש להקשות וכי כל מי שיקרע ימצא זכר אלא הכוונה שמא יקרע וימצא נקבה ואפילו ימצא זכר עגולה אף שהיא עבה.
שמא הוא סריס חמה ,ואמר רבא שלר' יהודה ולר' יוסי לא יחלוץ והנ''מ ביניהם רב הונא אומר שאם יש רק שתי חוליות בזנב גדי זה מום ושלש אינו מום ובכבש שלש זה מום
דף מג האם הוא פוסל אם חלץ כשיש אחים או אם יש צורך שיחלוץ במקום שאין אחים אחרים וארבע אינו מום ,ויש להקשות ששנינו שבגדי אחת זה מום ושתים לא ובכבש שתים זה מום ושלש
שלר' יהודה הוא לא זוקק כלל ,ולר' יוסי הוא ספק והוא פוסל וחולץ כשאין אחים. לא ,וצריך לומר שרב הונא טעה במשנה שכמו שברישא מדובר בגדי כך בסיפא אך באמת ברישא
פרק מומין אלו אכן מדובר בגדי ובסיפא מדובר בטלה.
משנה המומים דלעיל בין קבועים בין עוברים פוסלים באדם ובאדם פוסל גם כילון ולפתן ומקבן משנה ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר שאם יש יבלת בעיניו או שנפגם עצם ידו ורגלו ושנפרק העצם
ושראשו שקוט וסקיפת ,ולר' יהודה בעלי חטוטרת כשר ולחכמים פסול ,קירח פסול וקירח היינו שבפיו או שעינו אחת גדולה ואחת קטנה או שאזנו אחת גדולה ואחת קטנה אפילו רק במראה אך
שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאוזן ואם יש לו הוא כשר .גמרא יש להקשות שבתורה לא אם זה ניכר רק במדה זה לא מום ,ור' יהודה אומר שאם שתי ביציו אחת מהן גדולה כשתים
מוזכר יבלת באדם ,ועוד קשה שדק ותבלול לא כתובים בבהמה ולומדים אחד מהשני ,כמו ששנינו שבחברתה זה מום וחכמים לא הודו לו .גמרא משמע במשנה שיבלת זה מום ויש להקשות ששנינו
שלא נאמר יבלת באדם ולא נאמר דק ותבלול בבהמה ומנין לתת את של זה בזה ושל זה בזה, אלו שאין שוחטים עליהם לא במקדש ולא במדינה בעל גרב ובעל יבלת וקשה שבתורה נאמר
ולומדים מגזירה שוה גרב גרב וילפת ילפת וזה פנוי שאם לא כן יש לפרוך שלא לומדים אדם שיבלת זה מום אלא ודאי התורה דברה בגופו והמשנה מדברת בעינו ,אך קשה שבתורה לא כתוב
מבהמה שהיא עצמה קריבה במזבח ולא לומדים בהמה מאדם כי הוא התרבה במצוות ,ולכאורה זה חילוק בין עינו לגופו אלא יש לומר שיבלת שבתורה יש בה עצם והמשנה מדברת כשאין בה עצם
פנוי שניתן לכתוב ילפת ואין צורך לכתוב גרב ונלמד גרב שאם ילפת שאינה מאוסה היא מום ק''ו ורק בעינו זה מום אך בגופו זה לא מום ,ולכאורה גם ביש בה עצם בגופו מדוע פסולה הרי זה
גרב שהוא מאוס הוא מום וכתוב גרב ללמוד גזירה שוה אך קשה שהתורה תכתוב את כל המומים כתלתול בעלמא ושנינו שר''א אמר שבעלי התלתול באדם פסול ובבהמה כשרה אלא ודאי גם
בבהמה או באדם והתורה תכתוב בשניהם גרב וילפת ללמד גזירה שוה ויש לומר שאם היה כתוב הברייתא דברה ביבלת בעינו אלא המשנה דברה בשחור והברייתא דברה בלבן ,אך קשה ששנינו
באדם את כל הפסולים לא היינו לומדים קלוט וחוטים שאינו מום באדם וא''כ הם לא יפסלו בבהמה שאין מומים בלבן אלא יש לומר שגם המשנה דברה בלבן ,וביאר ר''ל שמה שכתוב בלבן שפסול
ואם היו כתובים המומים בבהמה לא היינו יודעים גבן וחרום שאינם מומים בבהמה וא''כ לא יפסלו מדובר שיש בה שיער והוא מגונה ומה שכתוב שאין מום בלבן זה בלי שער ובשחור זה מום בעין
באדם ,אך קשה שניתן לכתוב את כל המומים בבהמה ויכתבו באדם את המומים שאין בבהמה גם בלי עצם ובתורה זה מום כשיש עצם.
וישנם באדם או שיכתבו באדם ויכתבו בבהמה את כל המומים שיש בבהמה ואין באדם ואת השאר שיעור עין גדולה שפסול הוא כשל עגל וקטנה כשל אווז.
ילמדו אחד מהשני ,ויש לבאר כדברי התנא ששנה אצל ר' ישמעאל שכל פרשה שנאמרה ונשנית לרבנן בביצה קטנה אינו מום מדובר כמו ששנו אחרים שאפילו שהשניה היא רק כפול.
היא נשנתה בשביל דבר שהתחדש בה. משנה זנב העגל שלא מגיעה לארכובה אמרו חכמים שמרבית העגלים הם כך וכשיגדלו ימתח הזנב
רבא אומר שהתורה כתבה מום באדם ובקדשים ובבכור ,שאם היה כתוב באדם היינו אומרים שרק והערקוב שאמרו שזה מום ביאר ר' חנינא בן אנטיגנוס שמדובר בערקוב שבאמצע הירך.
בו פוסל כי הוא התרבה במצוות ואם היה כתוב בבכור ובקדשים לא היינו לומדים אדם כי הוא עצמו דף מא גמרא הערקוב הוא קשר העליון ולא התחתון והוא ניכר כנגדו בגמל.
לא קרב במזבח ולא לומדים קדשים מבכור כי קדושתו מרחם ולא לומדים אדם מקדשים שהם משנה על המומים שנזכרו לעיל שוחטים את הבכור ופודים עליהם פסולי המוקדשים ,לכאורה כבר
עצמם קרבים ולא לומדים בכור מקדשים כי קדושתם מרובה ואמנם לא לומדים אחד מאחד אך שנינו בתחלת הפרק על אלו מומים שוחטים את הבכור ,ויש לומר שהמשנה באה לחדש שפודים
לכאורה ניתן ללמוד אחד משנים ויש לומר שאם לא יכתבו בבכור לא נלמד מאדם וקדשים עליהם פסולי המוקדשים ,אך קשה שגם זה פשוט שאם שוחטים עליהם בכור ודאי פודים אותם,
שקדושתם מרובה והם נוהגים גם בפשוטים ,ואם לא יכתבו בקדשים לא נלמד מבכור ואדם ויש לומר ששנינו לעיל שאילא הוסיף שלש ואמרו לו לא שמענו אלא אלו ובשאר המשניות מובא
שקדושתם מאליהם ואם לא יכתבו באדם לא נלמד מקדשים ובכור שהם עצמם קרבים במזבח. גם מום שאמרו יחידים והמשנה סותמת שהלכה כמו כולם ששוחטים עליהם.
אמר ר' יוחנן שאת המומים הנוספים באדם לומדים מהפסוק כל איש אשר בו מום מזרע אהרן והיינו משנה אלו שלא שוחטים עליהם לא במקדש ולא במדינה חורור ומים שאינן קבועים וחוטים
איש ששוה בזרעו של אהרן ,עמוד ב והנ''מ בין מום לדבר שאינו שוה שאם עבד במומו הוא חילל פנימיות שנפגמו לא נעקרו בעל גרב בעל יבלת וחזזית ,וזקן חולה ומזוהם ושנעבדה בו עבירה
את העבודה שכתוב מום בו ולא יחלל ,ואילו במה שאינו שוה הוא לא חילל את העבודה ויש בו ושהמית אדם על פי עד אחר או על פי הבעלים ,וטומטום ואנדרוגינוס לא במקדש ולא במדינה
איסור עשה ,ובמה שפסול משום מראה העין אין עשה. ור''ש אומר שאין מום גדול מזה וחכמים אומרים שהוא לא בכור והוא נגזז ונעבד .גמרא יש
כילון הוא שראשו דומה לכסוי חבית ,לפתן שראשו דומה לראש הלפת ובברייתא הוסיפו שצוארו להקשות שבתורה נאמר גרב וכן קשה מחזזית ששנו על הפסוק גרב או ילפת ,גרב זה חרס וילפת זו
עומד באמצע ראשו ,ומקבן שראשו דומה לקרדום שערפו עגול ,ראשו שקוט מלפניו שהוא בשיפוע חזזית מצרית שנקראת ילפת שהיא מלפפת אותו עד יום המיתה ,ועל חזזית יש לתרץ שרק מצרית
מלפניו וסקיפס שהוא משופע מאחוריו ,וכמו שאומרים האנשים שניטל פיסה מראשו ,ובברייתא היא מום אך סתם חזזית אינה מום ועל גרב יש לתרץ שבלח אינו מום שהוא מתרפא ויבש שאינו
הוסיפו שצוארו שקוט ושמוט ,שקוט שראשו כחבוי בצואר ושמוט שהוא ארוך אך הוא שמוט. מתרפא הוא מום ,אך קשה שכתוב יככה ה' בשחין מצרים וכתוב בחרס ומשמע שגרב הוא לח
נחלקו במשנה בבעלי חטרות ולא נחלקו כשיש בו עצם שהוא פסול ונחלקו בלי עצם שלחכמים הוא וכתוב אשר לא תוכל להרפא ויש לומר שיש ג' מיני גרב ובפסוק של מומים מדובר ביבש מבפנים
לא שוה בזרעו של אהרן ולר' יהודה אינו מום שזה חתיכת בשר בעלמא. ומבחוץ ובמצרים הוא לח יבש מבפנים ולח מבחוץ ושל משנתינו מדובר בלח מבחוץ ומבפנים.
רבא אומר שקירח פסל רק כשאין לו שיטת שיער לאחריו ויש לו לפניו אך אם יש לו גם לאחריו זקן חולה ומזוהם פסולים שכתוב בפסוק מן הצאן מן הכבשים ומן העזים למעט זקן חולה ומזוהם
ולפניו הוא כשר וכ''ש כשיש לו רק לאחריו ואין לו לפניו ,וללישנא בתרא רבא מדבר על הסיפא וצריך לכתוב את כולם שאם היינו ממעטים זקן שלא יחזור לבריאות אך חולה שיחזור לבריאות אינו
שאם יש לו שורת שיער הוא כשר ודוקא כשיש לו לאחריו ולא לפניו אך אם יש לו בין לפניו ובין פסול ואם היינו ממעטים זקן וחולה כי הם כחושים אך מזוהם שאינו כחוש אינו פסול ואם היינו
לאחוריו פסול וכל שכן כשאין לו כלל שהוא פסול. ממעטים מזוהם שהוא מאוס אך זקן וחולה שאינם מאוסים לא נמעט ,קמ''ל שאינם קרבים.
ר' יוחנן אומר שקרחים וננסים וזבלגנים פסולים כי אינם שוים עם זרעו של אהרן ,ולכאורה שנינו מהפסוק מן הבהמה ממעטים רובע ונרבע ,ממן הבקר ממעטים נעבד ,ממן הצאן ממעטים מוקצה
קרחים וננסים יש לומר שר' יוחנן מחדש בזבלגנים שלא נאמר שזה רק משום מראית העין ,אך קשה ומן הצאן ממעטים נוגח ולכאורה לא צריך פסוק למעט שהרי הם בני מיתה ,יש לומר שמדובר זה
שגם זה שנינו ושנשרו ריסי עיניו משום מראית העין ויש לפרש שלא נאמר שהתנא שנה דוגמא אחת על פי עד אחד או על פי הבעלים.
ונלמד ממנה לשאר דברים ,קמ''ל שרק זבלגן ,אך קשה ששנו גם שניטלו שיניו משום מראית העין, לכאורה מובן שלא מקריבים טומטום במקדש שמא היא נקבה ובמדינה לא נאכל שמא הוא זכר ואין
אלא יש לומר שר' יוחנן בא להוציא מהתנא שאמר שקרחים ננסים וזבלגנים כשרים ואמרו שפסול בו מום ,אך קשה מאנדרוגינוס שאמנם אינו קרב במקדש שמא הוא נקבה אך מדוע לא יאכל במדינה
רק מפני מראית העין ,והתנא הזה הוא כדעת ר' יהודה שלמד מהפסוק הכהנים לרבות קרחנים. שנאמר שהנקבות שלו היא כחריץ והיא כמום ,ואביי אמר שכתוב או חרוץ או שבור וכמו ששבור זה
משנה אין לו גבינים או שיש לו רק גבין אחד זהו גיבן האמור בתורה ור' דוסא מפרש שגיבן הוא במקום עצם כך חרוץ זה במקום עצם ,ורבא אומר שגם אם לא נדמה לשבור לא יתכן שחרוץ כזה
שגביניו שוכבים ,ור' חנינא בן אנטיגנוס מפרש שיש לו שני גבים ושני שדראות .גמרא משמע שגיבן הוא מום שא''כ מדוע התורה צריכה לכתוב גרב שהוא מום הרי מראהו עמוק מהעור שהוא כמראה
הוא כשאין לו וקשה ששנינו שגבן הוא שיש לו הרבה גבינים ואם אין לו או שיש לו רק אחד מנין חמה העמוקה מהצל וא''כ לא צריך לכתוב גרב ונלמד מק''ו שאם חרוץ שאינו מאוס הוא מום גרב
שפסול שכתוב או גיבן ומבאר רבא שהכוונה במשנה שזהו מה שדורשים מאו גיבן. שהוא מאוס ודאי הוא מום אלא כתוב גרב ללמד שחרוץ במקום בשר אינו מום.
ר' דוסא אומר שגיבן הוא שיש לו שני גבים ושדראות ומשמע שזה רק מום אך הוא חי ויש להקשות ר' ישמעאל אמר שאין מום גדול מאנדרגינוס והוא לא למד כאביי שלא דורשים חרוץ כמו שבור
ששנינו המפלת בריה עם שני גבים ושדראות ואמר רב שבאשה אינו ולד ובבהמה אסור באכילה והוא לא ביאר כרבא שמה שדייקנו שחרוץ בשר אינו מום זה רק באינו ניכר אך בניכר הוא מום רע,
מדין נבלה ,ויש לומר שכבר שאל רב שימי בר אשי את רב והוא אמר וכי אתה שימי החכם שאין לך עמוד ב ורבא מסתפק בדעת ר' ישמעאל אם פשוט לו שאנדרוגינוס הוא בכור אך מומו עמו או שזה
תירוץ אלא במומים מדובר שיש לו שדרה עקומה וזה רק נראה כשנים. ספק והוא אמר רק בדרך אפשר שאם נאמר שהוא בכור הרי מומו עמו והנ''מ היא אם ילקה עליו אם
משנה חרום פסול והוא כוחל את שני עיניו כאחת וכן אם שתי עיניו למעלה או למטה או שאחת יגוז או יעבוד בו ,וכן אם יתן אותו לכהן ,ויש להוכיח ממה ששנינו שר' אלעאי אמר בשם ר'
למעלה ואחת למטה וכן אם רואה את החדר והעליה יחד ,סכי שמש וזגדן וצירן ושנשרו ריסי עיניו ישמעאל שאנדרוגינוס הוא בכור ומומו עמו א''כ היה פשוט לו ,אך יש לדחות שהוא אמר רק בדרך
פסול מפני מראית העין .גמרא שנו בברייתא שחרום הוא שחוטמו שקוע ,ושחוטמו סולד או בולם אם תמצא לומר ,ויש להוכיח ממה ששנינו על הפסוק בעולה זכר ולא נקבה וכתוב שוב זכר והוא
או נוטף לומדים מאו חרום ור' יוסי אומר שחרום הוא כשכוחל את שני עיניו כאחד אמרו לו אמרת מיותר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ולת''ק לא צריך פסוק למעט ספק ולרבנן האחרונים במשנה
יותר מדאי אלא אפילו אינו שקוע כל כך זה מום, מספיק פסוק אחד למעט שהרי לגבי בכור נאמר רק זכר אחד וא''כ זה לר' ישמעאל וזה מובן רק אם
