gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

צפונות · Tzfinois — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: צפונות · Tzfinois

שבוע: לך לך (2026-10-19)

צפונות · Tzfinois — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עניני‬ ‫ברית מילה‬ ‫פרשת לך‪-‬לך‬ ‫תשפ''ז‬ ‫גליון רל"ג‬ ‫צפונות ועיונים על עניני הפרשה והמועדים‬ ‫יו"ל ע"י בני החבורה דקהילת אשי ישראל‬ ‫בענין ברכת בפה"ג בכוס של ברכה | הגאון רבי זאב איתן שליט''א‬ ‫אודה ה' מאד בפי בתוך רבים אהללנו קטנתי מכל החסדים שהחינו וקימנו והגיענו לעת נישואי בני החתן המופלג יהושע נ"י עב"ג בת ת"ח הגאון ר' נתנאל מרינגר שליט"א‪ ,‬ובכן אביעה‬ ‫רננות בשבת תחכמוני בקהילת אשי ישראל הנודע בתהילה מלאה סופרים ות''ח ובראשם מורינו הרב שליט"א ומקיים אני והוי מתאבק בעפר רגליהם‪ ,‬עוד יזכור לנו אהבת הגליונות‬ ‫'צפונות' המאיר עיני חכמים ומחבב התורה על לומדיה‪ ,‬שיזכו העוסקים במלאכת הקדש להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬ ‫כידוע בברכת האירוסין מברכין בפה”ג ואח”כ בברכת הנישואין מברכין שוב בפה”ג ועמדו בזה התוס’ אמנם הרשב”א והריטב”א בעירובין שם כתבו דדוקא בתינוק שהגיע לחינוך איירי דאל”ה הויא ברכה‬ ‫בפסחים דק”ג ב’ ד”ה רב אשי והוכיחו שם מהירושלמי דאם התחיל לסעוד בע”ש מבעו”י א”צ לבטלה וכ”כ הר”ן בתשובה סי’ נ”ב ודחק לשון רש”י ע”ש‪ ,‬ובב”י יור”ד סי’ רס”ה הביא בזה מחלוקת‬ ‫בקידוש לברך בפה”ג משמע דכל דבר מצוה הטעון כוס א”צ לברך בפה”ג היכא דלא הוי הפסק‪ ,‬והק’ ראשונים אי שרי לברך בפה”ג וליתן ביוה”כ לתינוק הנימול ופסק שם דלא יברך וכ”פ בשו”ע שם‬ ‫אמאי מברכין בכוס שני שאחר הגדה בפה”ג ותי’ דהגדה והלילא הוי הפסק‪ ,‬וגם אחר ב’ כוסות של ס”ד והרמ”א כתב דנוהגין ליתן לתינוק הנימול‪ ,‬וכ”כ באו”ח סי’ תרכ”א ס”ג‪.‬‬ ‫אירוסין ונשואין נראה דצריך לברך אחר כל אחד על הגפן ע”ש‪[ ,‬היינו דהוי הפסק גם לענין ברכה ובב”מ ביור”ד שם הק’ על השיטות דהוי ברכה לבטלה אמאי אמרי’ בפסחים דק”ה ב’ ש”מ המברך‬ ‫צריך שיטעום פשיטא דצריך לטעום דאל”ה הוי ברכה לבטלה‪ ,‬ודחק לתרץ לאפוקי מדעת הראב”ן‬ ‫אחרונה]‪.‬‬ ‫האחרונים העירו דהתוס’ לעיל דק”ב א’ ד”ה ועקרו הביאו דעת מה”ר יו”ט דתפילה באמצע הסעודה ורש”י הנ”ל דלא הוי ברכה לבטלה אלא צריך לטעום שלא יהא גנאי לכוס אמנם לשיטות אלו דלא‬ ‫הוי הפסק דתפילה ואכילה בהדי הדדי לא אפשר‪ ,‬והתוס’ שם דחו דדוקא בהמ”ז דהוי גמר סעודה הוי ברכה לבטלה א”ש טפי‪.‬‬ ‫חשיב הפסק ותפילה לא הוי גמר לא הוי הפסק ע”ש ולפי”ז הגדה והלילא לא הוי הפסק וסתרי עוד הוכיח הב”מ מתוס’ בפסחים דק”ו א’ דכתבו דאע”פ דקידוש על היין הוא מהתורה אבל הדי‬ ‫דהמברך צריך שיטעום הוא מדרבנן‪ ,‬והק’ דהוי ברכה לבטלה‬ ‫למש”כ הכא‪ ,‬וברש”ש דחק דהתוס’ הכא אזלי אליבא דהר”ר‬ ‫וע”כ דכיון דתקנו לברך על הכוס לא ההההוי לבטלה‪.‬‬ ‫יו”ט ע”ש‪.‬‬ ‫אמנם הק’ שם מדברי רש”י בר”ה דכ”ט א’ תני אהבה בריה‬ ‫אבי עזרי | עבד במילת עצמו‬ ‫הרי”ף כתב טעם אחר אמאי מברכין על כל כוס וכוס בד’‬ ‫כוסות דהגמ’ דק”ט ב’ פריך היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה בה”א לעיל כתב הרמב”ם ומצוה על האב למול את בנו ועל הרב למול דר”ז כל הברכות כולן אע”פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם‬ ‫לידי סכנה והתניא לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי וכו’ את עבדיו יליד בית ומקנת כסף‪ ,‬עבר האב או האדון ולא מל אותן וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא‪ ,‬בעי‬ ‫רבינא אמר ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות כל חד וחד בטל מצות עשה ואינו חייב כרת‪ ,‬שאין הכרת תלוי אלא בערל עצמו‪ .‬רבא ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום מהו‬ ‫מצוה באפי נפשה הוא‪ ,‬וכתב הרי”ף אמרי רבואתא הואיל הנה משמע מפורש מלשון זה שאף העבד אם אינו מל את עצמו חייב כיון דחובה הוא מפיק או דלמא ברכה לאו חובה היא‪ ,‬וברש”י‬ ‫וכאו”א מצוה בפ”ע הוא ברכינן בפה”ג אכל כסא וכסא ומסייע כרת‪ ,‬וצ”ע הלא מילה היא מצות עשה שהזמן גרמא להלכה שאף שלא כיון דחובה אכילת מצה חובה עליו וכן קידוש היום חובה עליו‬ ‫להאי סברא מהא דתנן שחט מאה חיות וכו’ ואהדרו ליה בזמנה אינה נימול בלילה‪ ,‬כמבואר בתוס’ בקדושין כט‪ .‬וא”כ נשים ואי אפשר שלא בהנאה והנאה אי אפשר בלא ברכה נמצאת‬ ‫השתא התם מישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הכא אפשר פטורות‪ ,‬וכל מצות שהנשים פטורות גם עבדים פטורים‪ ,‬וא”כ אף המצוה תלויה בברכת ההנאה ומפיק ע”כ‪ ,‬משמע דהברכה‬ ‫דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא שמעינן השתא דכי היכי שיש חיוב על הרב למול את עבדיו‪ ,‬אבל העבד עצמו למה מחויב למול צריכה מחמת ההנאה דהמברך צריך שיטעום ואין הברכה‬ ‫דלענין בהמ”ז כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הויא את עצמו‪ .‬ואפילו לאלו הראשונים שסברו שאין מילה מ”ע שהזמן מחמת המצוה עצמה וצ”ע מרש”י בעירובין דמשמע דתקנו‬ ‫הפסקה כו’ ה”נ כיון דלא אפשר ליה למקרי ומשתי בהדי הדדי גרמא‪ ,‬ע”ש בהריטב”א ועיין במנ”ח (מצוה ב) מזה‪ ,‬אבל מ”מ הלא אשה ברכת בפה”ג בשביל המצוה‪.‬‬ ‫איתמעיט מדכתיב אותו ולא אותה‪ ,‬וזה איתמעיט בעצם הציוי של עוד יש לעי’ לפי רש”י בר”ה איך הדין בקידוש של שחרית‬ ‫צריך לחזור ולברך ע”ש‪.‬‬ ‫מבו’ ברי”ף ב’ טעמים אמאי לברך על כל כוס וכוס טעם א’ מצות מילה‪ ,‬וממילא גם עבד פטור מהלימוד לה לה מאשה‪ ,‬שכל מה ביום דאינו אלא ברכת בפה”ג אם יכול להוציא אחרים אע”פ‬ ‫שאינו יוצא בעצמו‪ ,‬דבזה לכאו’ אין עיקר הקידוש בהנאה‬ ‫שהאשה פטורה אף העבד פטור‪.‬‬ ‫דכל כוס וכוס הויא מצוה בפנ”ע וטעם ב’ דהגדה והלל הוי‬ ‫ואינו דומה למה שכתב המל”מ שהביא שם המנ”ח שבמצות פרי’ ורבי’ אלא בברכה והברכה היא חובה בשביל הקידוש‪ ,‬ובאמת‬ ‫הפסק‪.‬‬ ‫אמנם להלכה צ”ע דקי”ל בסי’ קע”ח ס”ו דתפילה בתוך אף שאשה פטורה מ”מ עבד חייב‪ ,‬זהו משום שאיתמעיט אשה רק בשו”ע סי’ רע”ג ס”ד איתא יכול אדם לקדש לאחרים אע”פ‬ ‫הסעודה לא הוי הפסק דדוקא בהמ”ז דהוי גמר סעודה הוי מדכתיב וכבשוה ואין אשה דרכה לכבוש‪ ,‬בזה אמרו שפיר שאין זה שאינו אוכל עמהם דלדידהו הוי מקום סעודה ואע”ג דבברכת‬ ‫הפסק כמ”ש התוס’ דק”ב א’‪ ,‬וגבי ד’ כוסות כתב הרמ”א בסי’ מיעוט על עבד‪ ,‬או בהשחתת זקן שהטעם הוא משום דאשה אין לה היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם כיון דהאי‬ ‫תע”ד המנהג בין האשכנזים לברך ברכה ראשונה על כל כוס זקן משא”כ עבד‪ ,‬משא”כ לענין מילה מכיון שעכ”פ אשה פטורה בדין בפה”ג הוא חובה לקידוש כקידוש היום דמי ויכול להוציאם‬ ‫אע”פ שאינו נהנה‪ ,‬הגה ואפי’ בקידוש של יום בשחרית בשבת‬ ‫שיהא עבד גם פטור‪ ,‬וצ”ע טובא לי דעת הרמב”ם בזה‪.‬‬ ‫וכוס‪ ,‬ובאמת המג”א שם סק”א כתב דהא דמברך על כל כוס‬ ‫מותר לעשות כן ע”כ‪ ,‬משמע טעם אחר מרש”י דאין החיוב‬ ‫כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפנ”ע‪ ,‬ובחק יעקב הק’ מהא‬ ‫מחמת ההנאה והנאה מחמת המצוה אלא ברכת בפה”ג הוא‬ ‫דקי”ל בסי’ רע”א ס”ד במי שמשכה סעודתו עד שהחשיך‬ ‫פורס מפה ומקדש ואינו מברך בפה”ג אע”פ דהוי מצוה בפנ”ע‪ ,‬והוא מהירושלמי שהביאו התוס’ חובה לקידוש וה”ה לקידוש בשחרית‪.‬‬ ‫והוכיחו מזה דא”צ ברכת בפה”ג בכוס של ברכה‪ ,‬וכתב הח”י ואפשר ליישב דבריו בדוחק דאע”ג והנראה בזה דהנה הגמ’ בברכות דל”ה ב’ אהא דתנן דעל פירות האילן הוא אומר בפה”ע חוץ מן‬ ‫דלא הוי הפסק גמור כדאיתא בסי’ קע”ח מ”מ כאן הוי כהפסק מכח צירוף הטעם דכל חדא וחדא היין שעל היין הוא אומר בפה”ג‪ ,‬מקשה מ”ש יין אילימא משום דאשתני לעלויא אשתני לברכה וכו’‬ ‫אלא חמרא אית ביה תרתי סעיד ומשמח‪ ,‬עוד איתא התם בדמ”א ב’ יין נמי נפטריה פת שאני יין‬ ‫מצוה בפנ”ע ע”ש‪.‬‬ ‫בעיקר ברכת בפה”ג על כוס של ברכה יש לדון אי הוי ככל ברכת הנהנין או דחשיב נמי כברכת דגורם ברכה לעצמו‪ ,‬רש”י פי’ בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע”פ שלא היו צריכים לשתייתו‪,‬‬ ‫המצות‪ ,‬ויש להביא ראיה מהגמ’ בזבחים דצ”א א’ גבי הא דאיבעיא להו תדיר ומקודש איזה מהם ובתוס’ שם פי’ בשם רשב”א [י”ג רשב”ם] משום דצריך לברך על היין בפה”ג ובתחלה כשהוא בענבים‬ ‫קודם‪ ,‬ת”ש ד”א ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אע”ג בפה”ע ועל שאר משקין שהכל נהיה בדברו ע”ש‪ ,‬וצ”ב בזה מאי מעליותא היא דבא בכמה מקומות‬ ‫דברכת היום קדישה אטו שבת לברכת היום אהנאי לברכת היין לא אהנאי ע”כ‪ .‬מבו’ דברכת היין הוי וכן הא דנשתנה ברכתו לענין שצריך לברך בתוך הסעודה כיון דבא מחמת הסעודה ואמאי לא נפטר‬ ‫נמי תקנה מחמת היום וחשיב תדיר ומקודש משמע דהוי כברכת המצות [היינו דתקנו לברך בפה”ג בברכת הפת‪.‬‬ ‫על כוס של ברכה ולא שהחיוב לברך בפה”ג הוא משום דצריך לשתות הכוס דהמברך צריך שיטעום]‪ .‬ונראה דברכת בפה”ג תרתי אית ביה חדא ברכת הנהנין כמו כל ברכת הנהנין דאסור לאדם שיהנה‬ ‫הגמ’ בעירובין ד”מ ב’ איתא ואמר רבה כי הוינא בי ר”ה איבעיא לן מהו לומר זמן בר”ה וביוה”כ וכו’ מהעולם הזה בלא ברכה‪ ,‬ועוד אית ביה ברכת השבח על חשיבות היין דסעיד ומשמח אלא דלא תקנו‬ ‫יוה”כ היכי עביד אי מברך עליה ושתי ליה כיון דאמר זמן קבליה עליה ואסר ליה וכו’ ליתביה לינוקא לברך ברכת השבח אלא קודם שתייתו ולא בראיה בעלמא‪ ,‬וזה הבי’ במש”כ רש”י דבכמה מקומות‬ ‫לית הלכתא כרב אחא דילמא אתי למסרך‪ ,‬וברש”י ליתביה לינוקא לשתותו לאחר שיברך עליו דהאי הוא בא ומברכין עליו ואע”פ שלא היו צריכים לשתייתו‪ ,‬והתוס’ פי’ דתקנו ברכה על היין בפה”ג‪ ,‬היינו‬ ‫שיטעום דקאמר לאו דווקא קאמר אמברך דה”ה כי שתי אחרינא דטעמא משום דגנאי הוא לכוס של דברכת הפת פוטרת ברכת הנהנין הבא מחמת הסעודה אבל יין שהוא גם ברכת השבח אין הפת‬ ‫ברכה שלא יהנה אדם ממנו לאלתר שתהא ברכת היין דבפה”ג שלא לצורך ומכי טעם ליה אחרינא פוטרו‪[ .‬וכן מצינו ברכת הטוב והמטיב ביין אם הביאו לפניו יין אחר משובח וזה ודאי לא הוי ברכת‬ ‫הנהנין וע”כ דיין מחייב נמי ברכת השבח]‪.‬‬ ‫שפיר דמי וכו’ ע”ש‪.‬‬ ‫ומבו’ ברש”י דעיקר ברכת בפה”ג נתקנה על כוס של ברכה אפי’ בלא שתיה אלא כדי שלא יהא גנאי לפי”ז נראה דהא דתקנו חז”ל לברך על הכוס אינו משום ברכת הנהנין אלא ברכת השבח דאין‬ ‫אומרים שירה אלא על היין וזהו הא דאמרי’ בזבחים אטו שבת לברכת היום‬ ‫לכוס של ברכה אמרו המברך צריך שיטעום ובזה סגי בטעים ליה אחרינא‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫לזכות החתן הרב יהושע ב"ר זאב שליט''א‬ ‫והכלה גיטל ב"ר נתנאל תחי'‬ ‫איתן‬ ‫א‬ ‫יהא רעוא שיעלה הזיווג יפה‬ ‫ויזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫קושיא עצומה | מקום ארץ ישראל ביד מי נפלה‬ ‫“והכנעני אז יושב בארץ" (יב ו)‬ ‫וצריך עיון‬ ‫פרש”י‪' :‬היה הולך וכובש את אר"י מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫לבניו שנאמר ומלכי צדק מלך שלם לפיכך ויאמר ה' אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת‬ ‫עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם'‪.‬‬ ‫“עד מקום שכם” (יב ו)‬ ‫וקשה חדא מה הראיה מזה שמלכי צדק היה מלך ירושלים לכל ארץ ישראל‪ ,‬ועוד קשה הלא‬ ‫כתב רש”י‪‘ :‬מקום שכם ‪ -‬להתפלל על בני יעקב כשיבאו להילחם בשכם’‪ .‬וקשה טובא הלא‬ ‫מפורש בפ' נח דסדום ועמורה היו בחלקו של הכנעני‪ ,‬והלא סדום ועמורה הם חלק מארץ‬ ‫לא ידע כלל שיהיה לו ילדים עד שהבטיח לו הקב”ה‪ ,‬וא”כ איך התפלל על בניו בזמן שהיה‬ ‫ישראל ובכל זאת נפלו לחלק 'חם' ולא לחלק 'שם'‪.‬‬ ‫בטוח שאין לו בנים‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫ועוד צ"ע הלא ארבעת המלכים היו נגד החמישה‪ ,‬ומבואר דחלק מהארבעה היו צאצאי שם‪,‬‬ ‫וא"כ מאי טעמא נלחם בהם אברהם אבינו והחזיר את מלך סדום‪ ,‬והלא לכאורה היה צריך‬ ‫“ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה’ ויקרא‬ ‫להיות שיהיה מלכים מבני שם‪ ,‬שהרי הארץ שייכת היתה לשם ובלא"ה קשה לשם מה נתערב‬ ‫בשם ה’” (יב ח)‬ ‫אברהם אבינו להוציא את מלך סדום‪ ,‬הא בשלמא מה שהוא הוציא את לוט הוא משום שהוא‬ ‫כתב הרמב”ן (לעיל פס’ ו) וז”ל‪‘ :‬וכאשר נתן לו הקב”ה הארץ במאמר אז נסע משם ונטע‬ ‫בן אחיו‪ ,‬אך מה הטעם שהוא הוציא את מלך סדום‪.‬‬ ‫אהל בין בית אל ובין העי כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחילה’‪ ,‬עכ”ל‪ .‬וצ”ע דהמקום‬ ‫הראשון הוא יריחו‪.‬‬ ‫[הרב אשר גרינוולד]‬ ‫צפונות רבותינו לבית הלוי‬ ‫“ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט” (יג ז)‬ ‫פרש”י‪‘ :‬לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים‪ ,‬ורועי אברם‬ ‫הרב אהרן שמואל הלוי‬ ‫מוכיחים אותם על הגזל‪ ,‬והם אומרים נתנה הארץ לאברם‪ ,‬ולו אין יורש‪ ,‬ולוט יורשו‪ ,‬ואין זה‬ ‫גזל‪ ,‬והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין’‪.‬‬ ‫ויל”ע מדוע אברהם אבינו לא ניסה לעשות שלום בין רועיו לרועי לוט‪ ,‬וביותר הרי היה יכול‬ ‫בשבת קלג‪ :‬ת”ר המל כל זמן שהוא עוסק במילה חוזר על כל הציצין‪ ,‬פירש חוזר על‬ ‫לומר להם שעדיין לא זכה בארץ‪ ,‬וביותר שהרי איתא דהיה ללוט צאן ובקר ואהלים‪.‬‬ ‫ציצין המעכבין את המילה עכת”ד הגמ’‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫ובטור (סו”ס רס”ד) כתב דזה קאי רק בשבת דאם פירש לא ניתנה שבת להידחות משום‬ ‫ציצין שאין מעכבין‪ ,‬אב בחול חוזר גם על שאינם מעכבים כיון דלכתחילה צריך למולם‪.‬‬ ‫“את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים‬ ‫וקשה שמאחר דכבר מל ופירש ידיו ממנו הרי כבר נגמרה מעשה המצוה לגמרי‪ ,‬דהרי‬ ‫את החמשה” (יד ט)‬ ‫המצוה הוא למול את בנו וכבר מלו‪ ,‬וכשיחזור אחר שכבר פירש וסילק ידיו על ציצין‬ ‫פירש”י‪‘ :‬ארבעה מלכים את החמשה‪ ,‬ואעפ”כ נצחו המועטים‪ ,‬להודיעך שגבורים היו ואעפ”כ‬ ‫שאין מעכבין הרי יתנאה בלי קיום המצוה‪.‬‬ ‫לא נמנע אברהם מלרדוף אחריהם’‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫ותירץ הבית הלוי (ב מז) דדעת הטור דמצות מילה נמשכת על האדם כל ימי חייו‪ ,‬והיינו‬ ‫וצ”ע שהרי הה’ היו מלכי ערים‪ ,‬והד’ מלכי ארצות‪ ,‬וכל מלך ארץ כולל כח של עשרות ומאות‬ ‫דמלבד מעשה חתיכת הערלה דהוי מצוה עוד זאת נמשכת היא לעולם דס”ל דהמצוה‬ ‫ערים‪ ,‬ומה זה רבותא שניצחו הארבעה את החמשה‪.‬‬ ‫היא על ישראל שיהיו נימולים וכמו שכ’ והי’ בריתי בבשרכם לברית עולם‪ ,‬ומשו”ה ס”ל‬ ‫[הרב אהרן דיקמן]‬ ‫להטור דאע”ג דפירש הוי התחלה אחריתא‪ ,‬מ”מ שייך התנאה לפניו במצוות‪.‬‬ ‫“והוא כהן לאל עליון וכו’ ויתן לו מעשר מכל” (יד כ)‬ ‫ברש”י‪‘ :‬שכהן היה’‪ .‬ובנדרים (לב‪ ):‬דמחמת שהקדים שם ברכתו לברכת המקום ניתנה‬ ‫ואתה את בריתי תשמור (עז ט)‬ ‫כהונתו לאברהם‪ ,‬ובר”ן שם כתב’ ואע”פ שאברהם מזרעו של שם לא זכה בכהונה מחמת‬ ‫ידוע הקושיא האבות קיימו את התורה עד שלא ניתנה א”כ מאי טעמא לא מל אברהם‬ ‫שם‪ ,‬אלא מחמת עצמו‪ ,‬והיינו דאמרינן הוא כהן ואין זרעו כהן‪ ,‬כלומר שלא זכה זרעו בכהונה‬ ‫אבינו את עצמו קודם שנצטוה‪.‬‬ ‫מחמתו מש”ה נטלה מכל שאר זרעו של שם ונתנה לאברהם’‪ ,‬וצ”ב מה ענין הך כהונה‪.‬‬ ‫ואמרו בשם מרן הגרי”ז ב’ ביאורים האחד דלקיום מצות מילה צריך שיהא עליו חלות‬ ‫[הרב ישראל הכהן ארנטרוי]‬ ‫ערל ובהמולו הוי עליו חלות מהול ולזה קודם שנאמרה מצות מילה הלא לא הויא כלל‬ ‫חלות ערל בעולם‪ ,‬וממילא לא שייך לקיים מצות מילה‪.‬‬ ‫“ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה”‬ ‫עוד כתבו דיסוד מצות מילה הוא כריתת ברית בין הקב”ה לישראל‪ ,‬וברית הוא דבר‬ ‫(טו יג)‬ ‫שנעשה ברצון והסכמת ב’ הצדדים הכורתים ברית‪ ,‬ועל כן כיון שהוא לא נצטוה מהקב”ה‬ ‫צריך עיון הלא מפורש בפסוקים בפרשת שמות דמושב בני ישראל אשר ישבו במצרים הוא‬ ‫על המילה לא היה שייך למול בעצמו ולכרות ברית בעצמו (וע”ז יש להעיר דהא גוי‬ ‫ארבע מאות ושלושים שנה‪ ,‬והטעם משום שהוא מברית בין הבתרים‪ ,‬וקשה הלא בברית‬ ‫שנתכון למילה מותר לישראל למול אותו שהרי נתכוון למצווה (עפ”י הרמב”ם מילה‬ ‫נאמר רק על ארבע מאות שנה‪.‬‬ ‫ג’ א)‪.‬‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫“ואחרי כן יצאו ברכוש גדול” (טו יד)‬ ‫וברש”י‪‘ :‬בממון גדול כמו שנאמר ‘וינצלו את מצרים’’‪ .‬וצריך עיון דנמצא דכל עיקר ההבטחה‬ ‫הוא על יציאת מצרים ולא על קריעת ים סוף‪ ,‬וא”כ מאי טעמא אמרינן דכל מה שיקחו הוא‬ ‫כדי שלא יאמר אותו צדיק ולא אמרינן דהוא קיום ההבטחה ממש‪.‬‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫פליאה | רבים ביד מעטים ארבעה מול חמשה‬ ‫“ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים” (טו כ)‬ ‫“ארבעה מלכים את החמשה" (יד ט)‬ ‫פרש”י‪‘ :‬רפאים זה ארץ עוג’‪ .‬ויל’’ע דנמצא שהארץ המובטחת לאברהם אבינו כולל את עבר‬ ‫וברש”י‪' :‬ואעפ"כ נצחו המועטים‪ ,‬להודיעך שגבורים היו‪ ,‬ואף על פי כן לא נמנע אברהם‬ ‫הירדן‪ ,‬וא’’כ צריך עיון מ”ט לא חשיב כחלק מארץ ישראל‪ ,‬ועוד מבואר ברש”י (שמות כ”ג‬ ‫מלרדוף אחריהם'‪.‬‬ ‫כ”ח) עה”פ ‘החתי והכנעני’ דהם ארץ סיחון ועוג‪ ,‬ומשמע בפסוקים שלא היה כובש זאת‬ ‫וקשה טובא דאמרינן בגמ' בסנהדרין (צה ב) 'אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬בא עליהם סנחריב‬ ‫בתחילה משה רבינו ולא היה מחלק זה לבני ישראל‪.‬‬ ‫הרשע בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב‪ ,‬ועמהן שגלונות‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫וזונות‪ .‬ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה‪ ,‬ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו‪,‬‬ ‫והשאר פרשים‪ .‬וכן באו על אברהם‪ ,‬וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג‪ .‬במתניתא תנא‪ :‬אורך‬ ‫“מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ותתן אתה לאברם אישה לו לאשה” (טז ג)‬ ‫מחנהו ארבע מאות פרסי‪ ,‬רחב צואר סוסיו ארבעים פרסי‪ ,‬סך מחנהו מאתים וששים ריבוא‬ ‫וברש”י‪‘ :‬מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין‪ ,‬לפי שלא נאמר לו (לעיל יב ב)‬ ‫אלפים חסר חד‪ .‬בעי אביי‪ :‬חסר חד ריבויא‪ ,‬או חסר חד אלפא‪ ,‬או חסר מאה‪ ,‬או חסר‬ ‫ואעשך לגוי גדול‪ ,‬עד שיבא לאר”י’‪.‬‬ ‫חד? תיקו‪ .‬תנא‪ :‬ראשונים עברו בשחי‪ ,‬שנאמר וחלף ביהודה שטף ועבר‪ ,‬אמצעיים עברו‬ ‫ולכאורה הוא פלא הרי מה שצריך לישא אשה אחרת הוא לא משום שלא היה הבטחה דהא‬ ‫בקומה שנאמר עד צואר יגיע‪ .‬אחרונים העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים בנהר לשתות‪,‬‬ ‫כל אדם אחר שאין לו הבטחה זו גם הוא צריך לישא אשה אחרת‪ ,‬וכאן לכאורה מבואר‬ ‫עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו‪ ,‬שנאמר אני קרתי ושתיתי מים וגו'‪ - .‬והכתיב ויצא‬ ‫מדברי רש”י שכל הטע לישא אשה אחרת הוא רק משום שהובטח לו וכביכול הוא לא‬ ‫מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (ויקומו) [וישכימו] בבקר והנה‬ ‫התקיים‪ ,‬והוא פלא גדול הרי אם זה משום ההבטחה הוא ודאי לא היה צריך לישא אשה‬ ‫כלם פגרים מתים! ‪ -‬אמר רבי אבהו‪ :‬הללו ראשי גייסות הן‪ .‬אמר רב אשי‪ :‬דיקא נמי דכתיב‬ ‫וכאן מבואר לפתע ברש”י שכל מה שהוא צריך לישא אשה הוא דוקא משום זה והוא פלא‪.‬‬ ‫במשמניו רזון ‪ -‬בשמינים דאית בהו‪ .‬אמר רבינא‪ :‬דיקא נמי‪ ,‬דכתיב וישלח ה' מלאך ויכחד‬ ‫[הרב יעקב ישראל שניידר]‬ ‫כל גבור חיל ונגיד ושר במחנה וגו' ויבא בית אלהיו ומיציאי מעיו שם הפילהו בחרב ‪ -‬שמע‬ ‫מינה'‪.‬‬ ‫“ואברם בן שמונים שנה” (טז טז)‬ ‫ולכאורה מבואר כאן בגמ' שהיה זה כמויות בלתי נתפסות‪ ,‬וא"כ הוא פלא מה רש"י כ' כאן‬ ‫כתב רש”י‪‘ :‬לשבחו של ישמעאל נכתב להודיע שהיה בן שלוש עשרה שנה ולא עכב’‪ .‬וצ”ע‬ ‫שהיה זה מועטין מול מרובים הלא מפורש שהיה זה הרבה מאוד והרי כ' שהיה זה בזמן‬ ‫הלא מפורש בפסוק דישמעאל נימול כשהוא בן שלוש עשרה שנה‪ ,‬ומה חידוש איכא הכא‪.‬‬ ‫שהיה מלחמה עם אברהם אבינו וכמבואר ברש"י שם 'על אברהם ‪ -‬כשנלחם בארבעה‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫מלכים'‪.‬‬ ‫והוא תמיהה גדולה לומר שבחמישה מלכים היה עוד יותר ומבואר לא כן והוא פלא בלא"ה‬ ‫“ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו” וכו’ (יז יז)‬ ‫לומר שהה כאלו כמויות גדולות אצל מלך סדום ועמורה‪.‬‬ ‫פרש”י ‘ממורא השכינה‪ ,‬ועד שלא במל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו’‪ .‬וצריך‬ ‫עיון הלא דיבר עם הקב”ה גם קודם לכן‪ ,‬ולא מצינו שנפל על פניו‪ ,‬ורק הכא מצינו שנפל על‬ ‫[הרב אשר פורמן]‬ ‫פניו‪.‬‬ ‫לתרומות עבור אחזקת הכולל‬ ‫להפקדות נא לפנות אל‬ ‫לתרומות עבור עניי הקהילה‬ ‫הרב י‪.‬י‪ .‬שניידר‬ ‫נא לפנות אל‬ ‫בפיקוח מורינו הרב שליט''א‬ ‫הרב י‪.‬י‪ .‬שניידר‬ ‫‪054-8475219‬‬ ‫‪054-8475219‬‬ ‫נא לפנות לגבאי ביהמ''ד‬ ‫או הרב שמואל קארפ‬ ‫‪050-4106327‬‬ ‫ב‬ ‫וצריך עיון‬ ‫לבקש את האמת עד הסוף‬ ‫קושיות מבי מדרשא‬ ‫הרב שמואל מרקוביץ‬ ‫כתוב 'ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה' 'ותענה שרי ותברח מפניה'‪ .‬וצריך להבין מדוע‬ ‫זמני יציאת אברהם אבינו מחרן ושהייתו בארץ ישראל והפליאה בזה‬ ‫ברחה הגר‪ ,‬ומדוע הורה לה המלאך לשוב‪ .‬בעיקר טעונים הדברים ביאור לפי המבואר‬ ‫ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (יב ד)‬ ‫בדברי חז"ל (סנה' צט‪ ):‬שהגר שהיתה בת מלכים עזבה במסירות נפש את ארצה ומולדתה‬ ‫בגיל אברהם אבינו בכל מאורעותיו מצינו בזה כמה וכמה דעות‪ ,‬אמנם ישנם כמה דברים‬ ‫ואת כל הצלחתה ועתידה והסכינה לנדוד ולסבול כדי לזכות לספוג ירא"ש בבית אברהם‬ ‫שהם ברורים ואין בהם ספק‪.‬‬ ‫אבינו באמרה 'מוטב לי להיות שפחה בביתו של זה מלהיות מלכה בבית אבי' הרי שהיתה‬ ‫מוכנה להקריב כ"כ כדי להיות בביתו של אאע"ה‪ ,‬א"כ מה גרם לה בסופו של דבר לברוח‪.‬‬ ‫א‪ .‬אברהם אבינו היה בגיל ע"ה כשיצא מחרן כמפורש בפסוק ואברם בן 'חמש ושבעים‬ ‫שנה' בצאתו מחרן‪.‬‬ ‫בעיקר קשה להבין הלא שרה אמנו‪ ,‬העידו עליה חז"ל שהיתה גדולה בנבואה מאברהם‪.‬‬ ‫ויחד היו עמודי הרחמים והחסד ולמה עינתה את שפחתה הגיורת‪ ,‬ובפרט שהתורה‬ ‫ב‪ .‬ברית בין הבתרים היתה לדעת רש"י כשאברהם אבינו היה בגיל ע' כמפורש ברש"י‬ ‫מזהירה על הונאת הגר‪ .‬בפרט לאשה צדקת כהגר שחז"ל אמרו ששמה היה קטורה משום‬ ‫דארבע מאות ושלושים שנה במצרים היה מברית בין הבתרים ואילו ארבע מאות שנה היה‬ ‫שהיו נאים מעשיה כקטורת (רש"י לקמן כה א) וכן רואים שהיתה רגילה לדבר עם מלאך‬ ‫מלידת יצחק‪ ,‬א"כ מפורש שהיה אברהם אבינו בגיל ע'‪.‬‬ ‫ד' בלי פחד‪ ,‬כאשר ידבר איש אל רעהו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ברית בין הבתרים היה אחרי מלחמת המלכים כמפורש ברש"י דאחרי מלחמת המלכים‬ ‫הגה”צ רבי ישראל יעקב לובצ'אנסקי זצ"ל מנהל רוחני דישיבת ברנוביץ ביאר שאכן רצונה‬ ‫הוא פחד שמא נתמעטו זכויותיו וע"ז אמר לו ה' שכרך הרבה מאוד‪.‬‬ ‫של הגר היה עז לבקש חכמה בבית שרה אמנו אלא שחז"ל אומרים עה"פ 'ותרא כי הרתה‬ ‫מעתה עולה התמיהה מאליה אם בגיל ע' היה כבר אברהם אבינו בארץ ישראל ושם היה‬ ‫ותקל גבירתה' 'אמרה שרה זו אין סתרה כגלויה מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה‬ ‫ברית בין הבתרים‪ ,‬א"כ מה הביאור בזה שבגיל ע"ה הוא יצא מחרן לכיון ארץ ישראל‪ ,‬והרי‬ ‫צדקת'‪ ,‬כל עוד הכירה בצדקותה שרה וקיבלה ממנה‪ ,‬לא היה השיעבוד של שרה קשה‬ ‫הוא כבר היה שם‪.‬‬ ‫בעיניה‪ ,‬שכן באה להחנך ולגדול‪ ,‬אך מאותו רגע של 'ותקל' אז התחילה להרגיש את‬ ‫ועל זה עונים הראשונים שבאמת היה ב' יציאות‪ :‬א‪ .‬יציאה לארץ ישראל בגיל ע' וחזרה‬ ‫הקושי וממילא החינוך שחינכה אותה שרה היה זר לה עד שברחה‪ .‬דבר זה נרמז נפלא‬ ‫לחרן ב‪ .‬יציאה מחרן לכיוון ארץ ישראל (תוס' ע"ז ט‪.).‬‬ ‫בפסוק עצמו 'ותקל' 'ותענה' ה'ותקל' גרם להרגשת העינוי‪ ,‬כי בשעה שאומנתה בטהרת‬ ‫כמו כן אותו קושיא ישנו אצל לוט כיון שהיה במלחמת המלכים בסדום נמצא שכבר בגיל‬ ‫הלב של שרה היתה חזקה‪ ,‬ידעה שזה עינוי של 'חינוך' אבל כאשר טעתה ונכנס בלבה‬ ‫ע' עזב לוט את אברהם אבינו והיה בסדום‪ ,‬ובשעה שנשבה עזר לו אברהם אבינו וחזר‬ ‫פקפוק בחינוכה ממילא היתה סבורה שאינה יכולה לקבל ממנה‪ ,‬והחליטה לברוח למקום‬ ‫עמו לחרן ושוב יצא עמו ושוב הלך לסדום בפעם השניה אחרי ריב הרועים (שהרי הירידה‬ ‫שיכולה לעשות כפי הכרתה‪ ,‬נמצא שלא ברחה משרה אמנו אלא ברחה משום הקושי‬ ‫למצרים היה בגיל ע"ה כמבואר בפסוקים שכ' שהיה זה נסיון לאברהם אבינו בזה שנאמר‬ ‫שלה בחינוך אצל שרה זה שאמר לה המלאך 'שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה' כי כל‬ ‫לו לילך לארץ ישראל ולפתע הוא משיאו לצאת ממנה‪ ,‬ולאחר מכן לא יכלו לישב יחדיו)‪.‬‬ ‫מה שעושה שרה‪' ,‬גם אם זה עכשיו עבורך עינוי‪ ,‬אבל את עצמך הרי מכירה בגדלותה‬ ‫ומעתה איכא כמה תמיהות גדולות‪:‬‬ ‫ובדרגת רוה"ק שיש לה שכל מעשיה לש"ש ואסור לך להרהר אחריה‪ ,‬ולכן שובי והתעני‪,‬‬ ‫א‪ .‬קשה טובא שה' מצווה אותו לילך מארצו בזמן שהוא כבר היה בארץ ישראל וחזר לחרן‬ ‫כי מה שבעיניך עכשיו עינוי‪ ,‬זהו טובתך ושלומתך‪ ,‬לכן חזרה תיכף ומיד לבית שרה‪.‬‬ ‫ובסה"כ הוא חוזר לאותו ארץ שבה הוא היה קודם ונמצא שאין זה ארץ חדשה כלל אלא‬ ‫לימוד גדול זה אנו לומדים בדברי חז"ל‪ ,‬כל יהודי רוצה לעבוד את השי"ת בשלימות‪ ,‬וכל‬ ‫ארץ שכבר הובטחה לו בברית בין הבתרים‪.‬‬ ‫או"א יכול להעפיל לפסגות בעבודת ה' אלא שעליו להשמר מהיצה"ר שמייאש אותו‬ ‫ב‪ .‬איתא בפסוק דאברהם אבינו בנה מזבח לה' והטעם כ' רש"י שהוא משום בשורת הזרע‪,‬‬ ‫ואומר לו שיותר ממה שעושה אינו יכול לנו אין מלאכים שיבואו לומר לנו 'שובו' לכן עלינו‬ ‫וקשה הרי כבר הובטח בברית בין הבתרים שמי שיצא ממעיך הוא יירשך‪.‬‬ ‫בעצמינו לעמול ולהגיע מעלה אחר מעלה לעשות את חובתינו בעולמינו‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עוד איתא בפסוק 'ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען' וקשה דמשמע הכא‬ ‫שבאמת הם ידעו שהולכים לארץ כנען ובלא"ה יקשה טובא להיכן הלכו אם ה' לא גילה‬ ‫להם להיכן הולכים‪.‬‬ ‫ד‪ .‬עוד קשה דאיתא בחרדים שכל אותן חמש שנים התחנן אברהם אבינו להגיע שוב לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬וקשה א"כ מה הניסיון בזה להביאו לארץ ישראל בזמן כזה שהוא כל כך מתפלל‬ ‫בענין ברכת בפה"ג בכוס של ברכה | המשך מעמ' א'‬ ‫ומתחנן לחונן את עפרה‪.‬‬ ‫ה‪ .‬עוד קשה שבמלחמת המלכים איתא שהסיבה שהוא לא לקח כסף ממלך סדום הוא כדי‬ ‫אהנאי לברכת היין לא אהנאי‪ ,‬היינו דתקנו לברך ברכת בפה”ג על כוס של ברכה משום שירה על‬ ‫שלא יאמר שהוא העשיר את אברם ופירש רש"י שה' הבטיח לעשרני כמו שכ' 'ואברכך'‬ ‫היין והוא ברכת השבח‪.‬‬ ‫וקשה הרי היה זה בגיל ע"ה וכאן במלחמת המלכים היה אברהם בגיל ע' ואיך אמר למלך‬ ‫ומש”כ רש”י בעירובין והראב”ן ועוד ראשונים שהביא הב”י ביור”ד סי’ רס”ה דהא דהמברך צריך‬ ‫סדום שה' הבטיח לו בזמן שעדיין לא היה הבטחה כזאת‪.‬‬ ‫שיטעום הוא שלא יהא גנאי לכוס של ברכה משמע דלא הוי ברכה לבטלה‪ ,‬הבי’ בזה דעיקר‬ ‫ו‪ .‬עוד קשה דאיתא שלא אמר לו מיד מה הארץ כדי לחבבה בעיניו‪ ,‬וקשה הרי כבר ידע‬ ‫הברכה נתקנה בשביל ברכת השבח שבזה ולא משום הנהנין ולא הוי לבטלה‪ ,‬ומש”כ הרשב”א‬ ‫אברהם אבינו מה היא הארץ וכמו שהוא אומר 'במה אדע כי אירשנה' וא"כ מה הטעם‬ ‫והריטב”א והר”ן דהוי ברכה לבטלה אם לא ישתו מהכוס היינו משום דחז”ל לא תקנו לברך ברכת‬ ‫שהיה צריך הקב"ה לחבב את הארץ בעיניו‪.‬‬ ‫השבח על היין אלא קודם שתייתו וזה גופא קמ”ל דהמברך צריך שיטעום דאע”פ דהברכה על‬ ‫ז‪ .‬עוד קשה כיון דמלחמת המלכים היתה כשאברהם אבינו הה בגיל ע'‪ ,‬נמצא דלוט היה‬ ‫הכוס אינו משום ברכת הנהנין אלא ברכת השבח מ”מ לא תקנו חז”ל לברך אלא קודם שתייתו‬ ‫כבר בסדום בגיל ע'‪ ,‬וחזר שוב עם אברהם אבינו לחרן ושוב חזר לארץ ישראל ושוב חזר‬ ‫ואם לא יטעום הוי ברכה לבטלה‪ ,‬והרמ”א פסק כהשיטות דלא הוי ברכה לבטלה ויכול ליתן אפי’‬ ‫לסדום‪ ,‬וצריך עיון דאיתא בפסוקים שה' אמר לאברהם אחרי הפרד לוט מעמו‪ ,‬והטעם‬ ‫לתינוק הנימול‪.‬‬ ‫משום שכל זמן שהרשע היה עמו ה' לא דיבר עמו‪ ,‬וקשה מאי טעמא ה' לא דיבר עמו‬ ‫ומש”כ רש”י בר”ה דהקידוש הוא חובה וא”א שלא בהנאה והנאה א”א בלא ברכה נראה כוונתו‬ ‫בשעה שלוט היה בסדום בפעם הראשונה‪.‬‬ ‫דהכא מלבד מה שמוציא את חבירו בקידוש ובזה אמרי’ אע”פ שיצא מוציא הרי מוציאו נמי‬ ‫ח‪ .‬צריך עיון מה הטעם שבגיל ע"ה אחרי שנפרד לוט מעמו הקב"ה הבטיח לו שוב שהוא‬ ‫בברכת הנהנין דהא חבירו צריך לשתות מהכוס ונהי דיצא בברכת בפה”ג לענין ברכת השבח אבל‬ ‫יתן לו את ארץ כנען‪ ,‬ולכאורה לשם מה היה צריך הבטחה זו שוב‪ ,‬והרי כבר הובטח לו‬ ‫איך מצי שתי ליה בלא ברכת הנהנין ולענין נהנין לא אמרי’ אע”פ שיצא מוציא‪ ,‬וע”ז אמרי’ דכיון‬ ‫בברית בין הבתרים שיהיה לו את ארץ ישראל‪.‬‬ ‫דכוס של ברכה צריך לשתותו וא”א שלא בהנאה דהמברך צריך שיטעום והנאה א”א בלא ברכה‬ ‫נמצאת המצוה תלויה בברכת ההנאה ומפיק‪.‬‬ ‫ט‪ .‬עוד קשה דהנה כ' רש"י (יג ט) 'אם השמאל ואימנה ‪ -‬בכל אשר תשב‪ ,‬לא אתרחק ממך‬ ‫לפי”ז יש לבאר הפלוגתא בגמ’ אם בהמ”ז הוי הפסק לענין ברכת בפה”ג דרב אשי סבר דלא הוי‬ ‫ואעמוד לך למגן ולעזר‪ .‬וסוף דבר הוצרך לו שנאמר (יד יד) וישמע אברם כי נשבה אחיו וגו'‬ ‫הפסק דנהי דלענין ברכת הנהנין הוי הפסק כיון דהוי גמר וסילוק מ”מ לענין ברכת השבח לא הוי‬ ‫וקשה טובא דלכאורה הוא מוכרח שהיה זה בפעם הראשונה שהרי היה זה לפני מלחמת‬ ‫הפסק והביא ראיה מיקנ”ה דמברך על היין בתחלה ומהני גם על ההבדלה ולא הוי קידוש הפסק‬ ‫המלכים וא"כ יוצא שהמריבה היתה בפעם הראשונה‪ ,‬ולפי זה מאוד תימה הפסוקים שהרי‬ ‫ביניהם וכיון דלא הוי הפסק לענין השבח שבו לא הוי הפסק ג”כ לענין הנהנין שבו‪ ,‬ודחי הגמ’ ולא‬ ‫בתחילה אנו אומרים שאברהם אבינו עלה ממצרים וזה היה בפעם השניה וכמבואר ברש"י‬ ‫היא התם עקר דעתיה ממשתיא הכא לא עקר דעתיה ממשתיא‪ ,‬והבי’ נראה דכיון דלא תקנו ברכת‬ ‫פרשת וירא שהוא מחשב את שנות אברהם אבינו‪ ,‬ואילו מיד אחרי כן בשעה שהוא מדבר‬ ‫השבח דבפה”ג אלא קודם שתיה ולגבי שתיה איכא הפסק דבהמ”ז משא”כ ביקנ”ה ליכא הפסק‪.‬‬ ‫על לוט הוא מדבר על הפעם הראשונה‪ ,‬והוא דבר תימה גדול‪.‬‬ ‫ומזה הוכיחו התוס’ דהיכא דליכא הפסק א”צ לברך בפה”ג על כוס של ברכה וכן הביאו מהירושלמי‬ ‫דאם התחיל לאכול בע”ש מבעו”י א”צ לברך בקידוש בפה”ג‪ ,‬ונראה בבי’ דבריהם דודאי תקנו‬ ‫ברכת בפה”ג על כוס של ברכה אלא דכיון דבירך תחלה ונכלל בברכה גם ברכת השבח על היין‬ ‫וליכא הפסק א”כ חשיב שבירך עתה על כוס של ברכה בפה”ג דאיכא שבח נמי על כוס זה דהא‬ ‫מוטב ללון במדברות של אר"י ולא ללון בפלטריות של חו"ל'‬ ‫ליכא הפסק‪.‬‬ ‫'ומצינו במדרש (ב"ר לט ח) שהקב"ה אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה שילך לארץ‬ ‫והק’ התוס’ א”כ אמאי מברכין בד’ כוסות על כל כוס ותי’ דאיכא הפסק בהגדה והלילא‪ ,‬ונראה בבי’‬ ‫ישראל ויראנה ויחזור‪ ,‬ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור לאר"י עד חמש שנים‪,‬‬ ‫כוונתם דכל היכא דהוי קביעות אחת כמו סעודה לא הוי הפסק אלא בגמר וסילוק אבל תפילה‬ ‫ואותן חמש שנים היה משתוקק לחזור ללכת‪ ,‬והוא אמר זה הפסוק (תהלים נה ז‪-‬ח)‬ ‫באמצע סעודה לא הוי הפסק וכמ”ש בדק”ב‪ ,‬אבל היכא דהוי ב’ מצוות גם הפסק דתפילה והגדה‬ ‫'מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה‪ ,‬הנה ארחיק נדד אלין במדבר סלה'‪ ,‬מוטב ללון‬ ‫הוי הפסק‪ ,‬והכא לגבי ברכת בפה”ג כיון דהוי ברכת השבח גבי כוס של ברכה א”כ לא הוי קביעות‬ ‫במדברות של אר"י ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ‪ ,‬והיה תאב‪.‬‬ ‫אחת דכל כוס של ברכה בעינן שבח של יין והפסק דהגדה והלילא הוי הפסק לענין זה‪ ,‬וכן נראה‬ ‫ומשהורשה‪ ,‬כתיב (בראשית יב ד) 'וילך אברם כאשר דבר אליו ה''‪ ,‬וקודם בואו אל‬ ‫כוונת הרי”ף שבתחלה כתב הטעם דמברכין על כל כוס וכוס משום דכל כוס הוי מצוה בפנ”ע‬ ‫הארץ לא היה משתוקק‪ ,‬אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה‪ ,‬וראה במראה הנבואה‬ ‫ואח”כ כתב טעם אחר דברוכי ומשתי בהדי הדדי לא אפשר והוי הפסק‪ ,‬והוא משום דכל דהוי‬ ‫יקר תפארת קדושת הארץ‪ ,‬אז נכסוף נכסף‪ .‬וממנו נלמוד לדורות אנחנו יוצאי חלציו‪,‬‬ ‫קביעות אחת לא הוי הפסק אלא בגמר וסילוק אבל הכא דכיון דכל כוס הוי מצוה בפנ”ע וברכת‬ ‫להיות נכספים כמוהו‪ ,‬אף על פי שיושביה בצער‪ ,‬על מנת כך נהיה שמחים ביסורין'‪.‬‬ ‫היין אינו ברכת נהנין אלא ברכת השבח כמש”נ לא חשיב קביעות אחת והו”ל הגדה והלל הפסק‪.‬‬ ‫ומה שמבו’ בירושלמי דאם התחיל לאכול מבעו”י והחשיך א”צ לברך בפה”ג בקידוש אע”פ‬ ‫(של"ה‪ ,‬שער האותיות אות ק' ‪ -‬קדושת המקום)‬ ‫דקידוש הוי מצוה בפנ”ע מ”מ התם ליכא הפסק וגם בכוס זה של קידוש איכא שבח על היין‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת מרת חיה ב"ר משה ע"ה‬ ‫נתרם ע''י בנה הרה"ח ר' ישעיה ברקוביץ שליט''א‬ ‫נלב"ע י"א חשון‬ ‫ג‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ּובינֵ יכֶ ם'‬ ‫'ּונְ ַמלְ ֶּתם ֵאת ְּב ַׂשר ָע ְרלַ ְתכֶ ם וְ ָהיָה לְ אֹות ְּב ִרית ֵּבינִ י ֵ‬ ‫ברית מילה | מסירות נפש‬ ‫כפי שכבר נתפרסם גליוננו מתחדש השנה בעז"ה במדור חדש אשר יקיף ענין אחד מהתורה השייך לפרשת השבוע‪.‬‬ ‫השבוע נבחר ענין 'ברית מילה' אשר בשבת קודש נקרא ונלמד את ציווי הקב"ה לאברהם אבינו 'ואתנה בריתי ביני ובינך' שזהו מצות מילה‪ ,‬אשר מזמן אברהם אבינו עד ימינו מקיימים יהודים‬ ‫בשמחה ובמסירות נפש של ממש מצוה מיוחדת זו‪ ,‬שענינה הוא כריתת ברית בין הקב"ה לעם ישראל‪.‬‬ ‫מצוה זו מתקיימת מיד בלידת התינוק שבו אנו מכניסים אותו בברית של אאע"ה‪ ,‬עד כדי שיש דעה באחרונים שמצות מילה הוא משעה שנולד אלא שהזמן הוא ביום השמיני‪.‬‬ ‫בעם ישראל מתהלכים סיפורי גבורה על אנשים ונשים צדיקים וצדקניות שמסרו נפשם על קיום מצוה זו‪ ,‬ובשעת השמד ובזמן השואה מסרו נפשם ע"מ למול את בניהם‪ ,‬אפילו שידעו שאין סיכוי‬ ‫שבניהם ישרדו‪ ,‬אך עדיין רצו שיבואו לקבורה כשהם מהולים‪.‬‬ ‫סמל המילה היא סמל הברית ביננו לבין קדשא בריך הוא 'כי עליך הורגנו כל היום'‪.‬‬ ‫נייחל כולנו שזכות מצוה זו תעמוד לכולנו לאות ברית קודש בימים קשים אלו שרשעי עמך עומדים לגזור גזירות על ישראל וכפי שכבר הורה מורינו הרב שליט"א בענין התחברות לרשעים‬ ‫שכרגע אין זה התחברות לרשעים אלא הרשעים עצמם וד"ל‪.‬‬ ‫‪ -‬המשך ‪-‬‬ ‫בגדר מצות מילה ומצות הכנסתו בבריתו של א"א‬ ‫ועוד יש להוסיף בזה דהנה בתוס' מביאים שיש ענין להזכיר את כל האבות בברכת‬ ‫הרב יעקב ישראל שניידר‬ ‫הברית ומזכירים באמת גם את יצחק ויעקב ולכאורה הרי כל המהות הוא בריתו של‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬ומה השייכות דאיכא הכא לשאר האבות‪ ,‬אך הביאור הוא דהמהות הוא‬ ‫'ת"ר‪ :‬המל אומר‪ :‬אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה‪ .‬אבי הבן אומר‪ :‬אשר קדשנו‬ ‫כריתת ברית עם ה' וזה על ידי כל האבות ז"א שבשעה שאנו מלים אנו נכנסים לברית‬ ‫במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪ .‬העומדים אומרים‪ :‬כשם שנכנס לברית‬ ‫של האבות עם ה' ולכן אנו מזכירים את כולם וכמו שכ' גבי האבות 'הן הן המרכבה' שהם‬ ‫כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים‪ .‬והמברך אומר‪ :‬אשר קידש ידיד מבטן‪ ,‬חוק‬ ‫הקשר התמידי עם הבורא עולם וברגע שאדם מל את בנו בברית הוא מתחבר לקשר עם‬ ‫בשארו שם‪ ,‬וצאצאיו חתם באות ברית קדש‪ .‬על כן בשכר זאת‪ ,‬אל חי חלקנו‪ ,‬צוה להציל‬ ‫האבות הקדושים ודרכם הוא מתחבר לבורא עולם‪ ,‬וזה מה שאנו אומרים שאנו נכנסים‬ ‫ידידות שארינו משחת‪ ,‬למען בריתו אשר שם בבשרנו ברוך אתה ה' כורת הברית' (שבת‬ ‫לברית של אאע"ה‪ ,‬ולא שהוא ברית שלנו באופן עצמאי‪.‬‬ ‫קלז‪.):‬‬ ‫וכן איתא בזוה"ק שפירש על הפסוק 'אלה תולדות השמים והארץ בהבראם' אל תקרי‬ ‫והנה הוא פלא מה הביאור בזה שיש ב' ברכות נפרדות‪ ,‬והלא לכאורה שניהם הוא מצוות‬ ‫בהבראם אלא באברהם והכוונה בזה הוא שאחרי שאברהם נקרא אברהם וזה אחרי‬ ‫מילה ומאי טעמא נקטו בשני ברכות‪ ,‬ובאמת יש שהקשו זה מאי טעמא תיקנו ב' ברכות‬ ‫המילה העולם עומד בשבילו והוא גם מבואר שזה בגלל המילה של אברהם שאז קיבל‬ ‫על מצוה אחת‪ ,‬אך יותר יש להקשות שהם ב' ברכות נפרדות‪ ,‬ונראה כאילו יש כאן ב'‬ ‫את השלימות שלו והעולם נברא בשבילו‪.‬‬ ‫ענינים נפרדים‪ ,‬שהרי בנוסח הברכה הוא שני נוסחאו'‪ ,‬נוסח אחד על קודם מ"ת ונוסח‬ ‫עוד יש להוסיף דהנה מצינו באחרונים שכ' גבי הפסוק ואלה המשפטים ד'מה אלה מסיני‬ ‫אחד הוא על אחר מ"ת‪.‬‬ ‫אף אלה מסיני'‪ ,‬דאפילו מצוות שנצטוו קודם מעמד הר סיני‪ ,‬אך אחרי שניתנה תורה הוא‬ ‫וכבר עמדו בזה הראשונים וכ' הראב"ן 'ומה שמברך אבי הבן אחר המילה להכניסו‬ ‫כבר תלוי רק בסיני והוא לא תלוי במה שהיה קודם מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫בבריתו ולא לפני המילה משום דברכה זו אינה על עשיית המצוה אלא על קיום המצוה‬ ‫אמנם לזה יש לומר דכל זה הוא בכל המצוות ששם באמת הכל תלוי אך ורק במתן תורה‪,‬‬ ‫על שקיים מה שאמר הקב"ה לאברהם ואתה את בריתי תשמור ועל המילה היא ברכה‬ ‫אך חלוק מצוות ברית מילה‪ ,‬שכיון שכל המהות של ברית מילה הוא 'להכניסו בבריתו‬ ‫של עשיית המצוה' עכ"ל‪.‬‬ ‫של אברהם אבינו' שוב לא יתכן לומר שכל מה שאנו חייבים הוא מכח מעמד הר סיני‬ ‫ובאחרונים נאמרו בזה ביאורים נוספים‪:‬‬ ‫אלא ודאי שהחיוב הוא מכח ברית מילה של אברהם אבינו שהיה גם קודם מעמד הר‬ ‫א‪ .‬כ' הנצי"ב (הרחב דבר בראשית יז יג) דמה שמברכים שתי ברכות על המילה הוא על‬ ‫סיני‪.‬‬ ‫שני מ"ע‪ ,‬חדא ‪ -‬גוף המילה‪ ,‬ועוד מ"ע שלא ימשוך ערלתו‪ ,‬ולכך מברך המוהל תחילה על‬ ‫וזה מה שכ' העוללות אפרים שהביא רע"א‪ ,‬שהברית הוא גם סגולה ללימוד התורה‪ ,‬ובזה‬ ‫מעשה החיתוך‪ ,‬ואח"כ מברך האב להכניסו שהרי בידו של האב למשוך הערלה והוזהר‬ ‫רעק"א מבאר את מה שאנו אומרים אחר הברית 'כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה‬ ‫ע"ז במ"ע‪.‬‬ ‫ולחופה ולמעש"ט' דהברית מילה סגולה לתורה דכיון שהוא מל נפתח לבבו ללימוד‬ ‫ב‪ .‬בבית הלוי כ' לחקור בגדר מעשה מילה האם הוא הסרת החסרון או שהוא הוספת‬ ‫התורה‪ ,‬והביאור הוא לא רק משום סגולה שברגע שהוא מל הוא יכול ללמוד תורה‪ ,‬אלא‬ ‫מעלה‪ ,‬ועפי"ז ביארו דזהו ב' הברכות שמברכים‪ ,‬חדא על הסרת החסרון וגם על תוספת‬ ‫משום שהברית מילה היא קיום הקשר התמידי עם הבורא עולם וממילא גם התורה היא‬ ‫המעלה‪.‬‬ ‫אחרת‪ ,‬שהרי כל לימוד התורה הוא כביכול 'נמכרתי עמה' וזה נהיה אחר הברית‪.‬‬ ‫ג‪ .‬עוד כ' הבית הלוי (ח"ב מז) דבמעשה מילה ישנו ב' ענינים גם מעשה המילה‪ ,‬וגם שהוא‬ ‫ואולי בזה יבואר מה דאמרינן אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי‪,‬‬ ‫יהיה מהול‪ ,‬ועל כן יש ב' ברכות גם על מעשה המילה וגם על מעשה ההכנסה לבריתו‬ ‫ואיכא מ"ד שהוא הולך על מילה‪ ,‬ולכאורה הוא פלא דבשלמא גבי תורה מובן שכיון‬ ‫של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫שהוא לימוד כל היום וכל הלילה על כן הוא מקיים את העולם‪ ,‬אך גבי מילה הרי אין‬ ‫שום קיום אחרי שהוא מל‪ ,‬ומאי טעמא הוא נקרא שהוא מקיים את העולם ביום ובלילה‪.‬‬ ‫ואפשר להטעים את כל הדברים הנ"ל בדברים יסודיים בענין מילה‪ ,‬דהנה כידוע בכל‬ ‫מצוה יש את 'דין המצוה' ויש את 'טעם המצוה'‪ ,‬ופעמים רבות אפילו שאנו יודעים את‬ ‫והביאור הוא עפ"י דברי רע"א הנ"ל דכיון דמהות ברית הוא פתיחת הלב לתורה על‬ ‫טעם המצוה לא נדרש מהאדם כלל לעשות את טעם המצוה אלא כמו שאמרו חז"ל‬ ‫כן מובן מה דאמרינן דהוא קיום התורה‪ ,‬משום שתורה עם מילה המילה והתורה הם‬ ‫'רחמנא אמר תקעו'‪.‬‬ ‫מקיימים את העולם‪ ,‬ונמצא לפי זה דאינו מצוות ברית מילה גרידא אלא הוא בצירוף‬ ‫לתורה‪.‬‬ ‫ולדוגמא‪ :‬מצינו בתקיעת שופר שהמצוה היא לתקוע בשופר‪ ,‬ואילו הענינים של תקיעת‬ ‫שופר הוא לערבב את השטן או כדי שיזכור ה' עקידת יצחק‪ ,‬ולא מצינו שיהיה ב' ברכות‬ ‫והנה כ' שאם יש ערלה כבושה עושים הטפת דם ברית‪ ,‬וקשה הרי אם כל הבעיה בערלה‬ ‫גם על עצם התקיעה וגם על ערבוב השטן‪ ,‬ואילו גבי ברית מילה מצינו שיש ברכה על‬ ‫כבושה הוא שאין לנו אפשרות לחתוך א"כ מה יעזור הטפת דם ברית‪ ,‬אך הביאור הוא‬ ‫ההכנסה לברית של אברהם אבינו שהוא לכאורה ה'ענינים'‪ ,‬וטעם מצות מילה‪.‬‬ ‫לפי הנ"ל שכיון שהמהות של הברית הוא ה'חיבור עם הקב"ה ונתבאר דאין הוא רק‬ ‫ענינים גרידא אלא הוא במהות המצוה‪ ,‬על כן יש מקום לשמוע דקיבלו חז"ל דגם‬ ‫ומבואר דגבי ברית מילה 'הענינים נכנסים לעצם המצוה עצמה' ויתכן שאדם שלא ימול‬ ‫בהטפת דם ברית מתקיים מצוה זו‪.‬‬ ‫אלא לשם מצוות מילה ולא לשם להכניס בברית של אאע"ה לא יצא ידי חובה כלל‪ ,‬ז"א‬ ‫שהמצוה גופיה להכניס בברית‪.‬‬ ‫והנה יש לדון בכל הגדר הנ"ל של מילה וערלה‪ ,‬דהנה מחד אנו רואים דהמושג של ערלה‬ ‫ומילה אינו שייך על הסרת הערלה בפועל אלא כל העיקר בזה הוא על 'החפצא'‪ ,‬והראיה‬ ‫וטעם הדבר לכאורה הוא משום שבתורה מובא שחלק מהמצוות ברית מילה הוא קיום‬ ‫הגדולה לזה הוא לגבי ערבי מהול שהוא נקרא אינו במילה אע"פ שהוא מהול בפועל‪,‬‬ ‫'הברית' בין ישראל לבין אביהם שבשמים‪ ,‬ועל כן הוא חלק ממצוות מילה‪( .‬והמצוה‬ ‫אפ"ה הוא נקרא ערל‪ ,‬וכן איפכא‪ ,‬והוא כמו הגמ' בנדרים שאומרת שאין הערלה קרויה‬ ‫גופיה הוא להכניסו לברית)‪.‬‬ ‫אלא 'לשם העובדי כוכבים'‪.‬‬ ‫מהות הברית‬ ‫ואולי על פי זה אפשר להוסיף דקרבן פסח הוא גם בחינה מסוימת של ברית ביננו ובין‬ ‫איתא במשנה בנדרים 'גדולה מילה שכל מצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם‬ ‫הקב"ה והטעם משום שהוא יסוד תחילת קדושת ישראל שהיה ביציאת מצרים‪ ,‬והנה‬ ‫עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים'‪ ,‬ומבואר בזה שהשלימות של אברהם אבינו‬ ‫כידוע ביציאת מצרים נולד עם חדש ואפילו שכבר היה עם ישראל קודם‪ ,‬אך עדיין השינוי‬ ‫הוא בזה שהוא כרת ברית עם ה' והביאור הוא דאז כביכול נתקיים בו 'קדשא בריך הוא‬ ‫הגדול הוא שקדושת ישראל היה ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫ואוריתא וישראל חד הוא' וזה על ידי המילה‪.‬‬ ‫ולפי זה באמת איכא ב' בריתות‪ ,‬א' ברית מילה שהוא הכניסה למשפחת ישראל‪ .‬ב' קרבן‬ ‫ואיתא בגמ' שם מחלוקת עמש"כ 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא‬ ‫פסח שהוא הכניסה לקדושת ישראל והם ב' מיני בריתות‪ ,‬ולכן יש כרת בפסח ומילה‬ ‫שמתי' האם הוא הולך על ברית מילה‪ ,‬או שהוא הולך על תורה‪ ,‬וביאור הדבר הוא שכל‬ ‫אפילו שהם בשב ואל תעשה משום ששני עשים אלו מיוחדים משאר עשים בזה שהם‬ ‫אחד משלים את השני‪ ,‬והוא דעל ידי הברית מילה נהיה ישראל מושלם בחיבור שלו עם‬ ‫בחינה של 'ברית' ולכן גם בשב ואל תעשה מחוייבים בכרת‪ ,‬מכיון שהם מבטלים בזה‬ ‫הקב"ה וכידוע דכל העולם נברא בשביל ישראל‪ ,‬ומאידך לפי המ"ד השני הוא הולך על‬ ‫את קיום הברית בעם ישראל‪.‬‬ ‫לימוד התורה שהוא הפן השלישי בצלע של 'קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד‬ ‫ועל פי זה אפשר להוסיף דבר מדהים והוא דהנה איתא בגמ' דהיה ס"ד שכל מי שמתגייר‬ ‫הוא'‪.‬‬ ‫יקריב קרבן פסח דאיתא ברש"י (במדבר ט יד) 'וכי יגור אתכם גר ועשה פסח ‪ -‬יכול כל‬ ‫וממילא גם כל מה שהגמ' מדברת על גדלות מצוות המילה היא לא רק מהבחינה שזה‬ ‫המתגייר יעשה פסח מיד‪ ,‬תלמוד לומר חקה אחת וגו'‪ ,‬אלא כך משמעו‪ ,‬וכי יגור אתכם‬ ‫מצוה חשובה‪ ,‬אלא משום שהוא מהות אחרת של מצוה שהוא כריתת ברית‪ ,‬ואינו מצוות‬ ‫גר ובא עת לעשות פסח עם חביריו כחקה וכמשפט יעשה' ומבואר אף הכא אותו יסוד‬ ‫מילה מהבחינה של מצוה גרידא‪.‬‬ ‫דכיון שקרבן פסח הוא הברית לכניסה של קדושת ישראל על כן היה צד שהוא באמת‬ ‫ובאמת מבואר במדרש רבה שבעצם ברית מילה היה צריך להיות בזמן ברית בין הבתרים‬ ‫יעשה פסח מיד‪ ,‬וקמ"ל דסגי שהוא יעשה פסח בהמשך ואין צריך שהוא יעשה פסח מיד‪.‬‬ ‫והסיבה שלא נצטוה הוא כדי שיצחק יוולד לאברהם כשהוא מהול‪ ,‬ומבואר מזה שיש‬ ‫אך לכאורה נראה דהביאור הוא שמה שהוא עושה פסח אחרי כן הוא כבר מספיק ולא‬ ‫שייכות בין ברית מילה לבין ברית בין הבתרים והטעם בזה הוא כנ"ל משום‬ ‫צריך שיהיה קודם‪( .‬ואולי יש לומר דבאמת שלימות הגירות יהיה אחרי שהוא יביא קרבן‬ ‫פסח ולא קודם)‪.‬‬ ‫שיסוד ברית בין הבתרים היה ברית בין אברהם לה' והכא נמי גבי הברית מילה‬ ‫הוא המשך לקיום ברית זו ואינה רק מצוות מילה גרידא למול את עצמו‪.‬‬ ‫ד‬ ‫דר ֵֹתיכֶ ם'‬ ‫יָמים יִּמֹול ָלכֶ ם ָּכל ָזכָ ר ְל ֹ‬ ‫'ּובן ְׁשמֹנַ ת ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ענינים בברית מילה | מורנו הרב שליט"א‬ ‫סי' שכא)‪ ,‬ובסי' רצו כתב דעכו"ם שמל לא נתקיים מצות מילה‪ ,‬אלא דתו אין‬ ‫מילה ‪ -‬אי בעינן מעשה מילה או דהעיקר שמתגלית העטרה‬ ‫התינוק ערל‪ .‬ועי' ישר"י יבמות ד‪ :‬בד"ה ואפילו באורך‪ .‬עי' חת"ס (עה"ת ויחי) בהא דתי'‬ ‫עי' תורי"ד (ע"ז כו‪ ):‬דמילה בכל טצדקי שנחתכה ערלתו היא כשרה ואפי' ע"י חבורה‪,‬‬ ‫דיברך ישראל ביומא דמהולתא דכונתו דלעולם הברכה בשעת עבודה והאב כמקריב‬ ‫ומ"ד דמילת גוי אסורה גזירת מלך היא‪ .‬ויל"ע לפי"ד בנדון מילה ע"י קרני לייזר‪( ,‬מיהו‬ ‫קרבן ודו"ק‪.‬‬ ‫צריך להתגלות ביום הח' דוקא ודו"ק)‪ .‬ועי' אמר"י (ב קמ) שכ' דלא מהני ע"י סם דבעי'‬ ‫גוי אם יש לו קיום מצוה כשעשה מצו' דישראל‬ ‫כריתה ביד או בסכין וכדו'‪ .‬ועי' מנח"י (ח"ה כד ב) ושבה"ל (ח"ב קלב וח"ה ריח)‪ .‬ואי"ז‬ ‫עי' בר"מ (מילה ג ז) דאם נתכוין גוי למילה מותר לישראל למולו‪ ,‬ומשמע דשייך במצוות‪.‬‬ ‫ענין לנדון החכמ"א והד"ח אי סגי בסילוק הערלה מע"ג העטרה‪.‬‬ ‫ועי' משכנות אפרים (טז ד) דהגרי"ז אמר דאיירי דוקא בבן קטורה‪ .‬מיהו עי' בתשו' הר"מ‬ ‫עי' בנידון מילה בלילה ומילה קודם יום ח' וכן במילה במקום סכנה (דהישר"י יבמות סד‬ ‫פאה"ד ס‪ ,‬דמשמע בכל גוי איכא מצוה במילתו‪.‬‬ ‫ס"ל דה"ז כמל תוך ח'‪ ,‬ואבנ"ז יו"ד שכ"ו ועוד פליגי דבדיעבד מהני)‪ .‬וכ"ז א"ע לנ"ד דל"ח‬ ‫עוד אייתי שם מפיהמ"ש (סופ"ג) דתרומות דנכרי שתרם תרו"ת אע"פ שאינו חייב‬ ‫אף מעשה גילוי עטרה כדבעי‪.‬‬ ‫במצוות וא"כ אינו בתורת חלות תרו"מ כיון דאם עשו יש להם קצת שכר מעשיהן במצוות‬ ‫מילה בשבת ‪ -‬אמאי אין מלין ע"י עכו"ם‬ ‫קיימין‪ .‬ועי' משכנו"א שם בשם הגר"ח ועי' בר"מ מלכים (פ"י ה"ח)‪.‬‬ ‫עמש"כ ש' או"ק כ"א ‪ -‬דבזה לא יקיים המצוה דאין שליחות לעכו"ם‪ ,‬וכ"כ חת"ס (יו"ד‬ ‫עומק הדין | בל תאחר‬ ‫עד מתי חובת האב למול את בנו‬ ‫הרב אהרן דיקמן‬ ‫הרב אליהו דיקמן‬ ‫כתב השו"ע (יו"ד סי' רסא)‪ :‬ואם לא מלוהו ב"ד חייב הוא כשיגדיל למול את עצמו‪ ,‬ואם לא מל חייב כרת‪.‬‬ ‫נחלקו עד מתי מתחייב האב‪ ,‬דעת היד המלך שהאב חייב רק‬ ‫הג"ה‪ :‬ובכל יום עוברים בעונשין אלו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכתב ע"ז הגר"א‪ ,‬בכל יום כו'‪ ,‬כמ"ש בפ"ק דר"ה (ו ב) לענין בל‬ ‫עד יום שמיני‪ ,‬והוכיח דאל"ה אמאי דוחה שבת והא המצוה‬ ‫תאחר‪ ,‬ולאפוקי מדעת הרמב"ם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו דבר"ה שם אמרי'‪ ,‬ואמר רבא כיון שעברו עליו שלשה רגלים‬ ‫קיימת גם לאחמ"כ‪.‬‬ ‫בכל יום ויום עובר בבל תאחר‪ ,‬ומזה למד הגר"א דגם כאן עובר בכל יום ויום‪ .‬אולם יש לתמוה מה זה ענין‬ ‫משא”כ דעת הרמ"א שגם לאחמ"כ חייב מדאורייתא‪ .‬וכ"מ‬ ‫לכאן‪ ,‬הלא שם כל עיקרו של האיסור הוא בהאיחור‪ ,‬ולאחר שהגיע הזמן דבל תאחר הרי כל יום ויום יש בו‬ ‫מדברי תוס' (קידושין כט‪ ).‬שכתב שמיום השמיני והלאה אין‬ ‫איחור נוסף‪ ,‬אבל כאן המצוה היא למול‪ ,‬וא"כ כל שמל לבסוף קיים מצותו‪ ,‬ואדרבה יש ללמוד משם להיפך‪,‬‬ ‫לה הפסק‪ ,‬ומש"ה לא הוי מ"ע שהזמ"ג‪ .‬והמחה"ש כתב שלאחר‬ ‫דשם הרי קודם שהגיע הזמן דבל תאחר אינו עובר כלל אף שמשהא מלקיים חיובו‪ ,‬וה"נ אף שמשהא מלמול‬ ‫יום שמיני הוי מדרבנן‪ .‬ולשי' אלו שחייב האב גם אחר שמיני‪,‬‬ ‫עד לאחר זמן לא ביטל המצוה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫צריך ליישב ראית היד המלך ממה שדוחה שבת‪.‬‬ ‫עוד יש לעמוד במש"כ הגר"א בסוף דבריו 'ולאפוקי מדעת הרמב"ם'‪ ,‬וכוונתו לדעת הרמב"ם פ"א מהל' מילה‬ ‫וביום השמיני עצמו לש"ך הוי מצוה בגופו‪ ,‬ואם נותן לאחר למול‬ ‫ה"ב שדעתו דאינו חייב כרת אלא היכא דלא מל עד שמת‪ ,‬ואילו הרמ"א כתב דכל יום עובר בכל עונשין אלו‪,‬‬ ‫מבטל מ"ע‪ .‬והתבואות שור נחלק עליו וסובר שאינו מבטל מ"ע‪.‬‬ ‫מבואר דעומד בכרת על עיכוב של כל יום‪ .‬והנה משמע מדבריו דמקור דברי הרמ"א מהסוגיא בר"ה דלא‬ ‫ובספר הקובץ (על הרמב"ם) כתב שביום השמיני ילפי' מ'וימול‬ ‫כהרמב"ם‪ ,‬וצ"ע טובא דהרי הרמב"ם עצמו כתב שם 'וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו‬ ‫אברהם'‪ ,‬וא"כ הדין עם הש"ך שצריך הוא עצמו למול את בנו‪,‬‬ ‫הרי הוא מבטל מצות עשה‪ ,‬אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד'‪ ,‬הרי דלענין עשה גם הרמב"ם‬ ‫ולאחמ"כ דילפי' מ'המול לכם כל זכר' יכול למול ע"י אחר‪.‬‬ ‫מודה דעובר בכל יום ויום ולא נחלקו אלא לענין כרת‪ ,‬ולענין זה הרי אין לנו שום ראיה מהסוגיא בר"ה‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬ ‫עוד מצינו גבי הגדרת החיוב של האב‪ ,‬דכתב הר"מ שאין‬ ‫(ועי' היטב במאירי קידושין כט‪.).‬‬ ‫מלין בניו של אדם שלא מדעתו‪ ,‬אא"כ עבר ונמנע למולו‪.‬‬ ‫וכתב הכס"מ דפשטא דסוגיין הכי משמע‪ ,‬וסברא הוא דמצוה‬ ‫המוטלת על איש אחד אין לאחר לעשותה שלא מדעתו‪ .‬וחזינן‬ ‫דיש שייכות לאב בגוף המצוה יותר מלבי"ד‪.‬‬ ‫שיטת מהר"ח אור זרוע‬ ‫הזמנה לברית מילה‬ ‫וידועה שי' מהר"ח אור זרוע (סי' יא) שכתב להוכיח מהגמ'‬ ‫איתא בגמ' (פסחים קיג‪' :):‬שבעה מנודין לשמים כו'‪ ,‬וי"א אף מי שאין מיסב בסעודת מצוה'‪ .‬וברשב"ם ותוס'‬ ‫במנחות (מג‪ ):‬דדוד המלך בוש שהוא ערום מן המצוות ונחה‬ ‫(קיד‪ .‬ואין) דההלכה נאמרה בין בסעודת ברית בין בסעודת נישואין של ת"ח‪.‬‬ ‫דעתו כשנזכר במילה‪ .‬והוכיח מזה דמצות מילה היא בתוצאה‬ ‫וברמ”א (יו"ד סי' רסה יב) הביא הגמ' רק לגבי סעודת ברית מילה‪ .‬ובבהגר"א ציין לתוס' בפסחים שם‪ .‬ובי'‬ ‫שהאדם מהול‪ ,‬ולא בעצם מעשה המילה‪ .‬ומדבריו משמע‬ ‫באג"מ (ח"ב צה) דכוונתו למה שכתב התוס' דה"ה לסעודת נישואין‪ ,‬ולאו דוקא ברית‪.‬‬ ‫דליכא מצוה כלל במעשה המילה ואף לאב‪.‬‬ ‫ואכן בפתח"ת (יו"ד רסה יח) כתב‪ ,‬שראוי שהשמש המכריז על מועד הברית‪ ,‬יכריז כהודעה ולא כהזמנה‪,‬‬ ‫והיד המלך פליג וסבר שלאב איכא מצוה למול‪ ,‬ושייך במצוה‬ ‫בכדי להינצל מהנידוי המוזכר בגמ'‪ .‬ומכאן פשט המנהג ונשתרש בכל קהילות הקודש‪ ,‬להקפיד שלא להזמין‬ ‫רק ביום השמיני ומכאן ואילך איכא מצוה להיות נימול ושייכא‬ ‫לסעודת ברית‪ .‬אולם מעיקר דינא אין הבדל בין סעודת ברית לסעודת נישואין וכדו'‪.‬‬ ‫רק בערל ובבי"ד‪ .‬ולספר הקובץ איכא ב' מצוות לאב‪ ,‬הא' בעצם‬ ‫ומה דנהיגנן האידנא להקל להזמין לחתונות‪ ,‬הוא בהסתמך על דברי התוס' בפסחים שם שכתב‪' :‬ודוקא שיש‬ ‫מעשה המילה‪ ,‬והיא שייכת רק ביום השמיני‪ ,‬והב' בתוצאה‬ ‫שם אנשים מהוגנים'‪ ,‬והביאו הרמ"א שם‪ .‬ומטו משמיה דהחזו"א (ראה שערי אהרן או"ח ח"א בקונ' שערי‬ ‫שיהיה נימול‪ ,‬וזה אף לאחמ"כ‪ .‬ולשיטתו יתבאר מה שהוכיח‬ ‫האיש המודפס בראשיתו)‪ ,‬שבכל ברית אפשר למצוא אנשים שאינם מהוגנים‪ ,‬וממילא א"צ לילך לסעודות‬ ‫היד המלך מהא דדוחה שבת גם לשיטת התוס' והרמ"א‪,‬‬ ‫מצוה כלל‪ .‬וכתב החזו"א דאלו הן בכלל אנשים שאינם מהוגנים‪ :‬א‪ .‬שאינם זהירים בנט"י‪ .‬ב‪ .‬שאינם זהירים‬ ‫דבאמת איכא חיוב על האב גם לאחר יום הח'‪ ,‬רק שביום הח'‬ ‫בכוונת התפילה (שמא כוונתו לברכה ראשונה)‪ .‬ג‪ .‬שאינם זהירים בקינוח בית הכסא‪.‬‬ ‫איכא עוד חיוב של 'וימל אברהם' והוא דוחה שבת‪.‬‬ ‫בשיטת הרמב"ם‬ ‫הרמב”ם במנין המצוות (רטו) כתב דהמצוה היא 'למול את הבן‬ ‫שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו'‪ .‬ומשמע מהר"מ שיש‬ ‫מצוה בעצם מעשה המילה‪ .‬ועוד מוכח הכי מהא דלא מלין שלא‬ ‫וצריך עיון | ברית מילה‬ ‫מדעתו של אב‪ ,‬ומשמע שיש חיוב לאב בעצם מעשה המילה‬ ‫מה שלא שייך בבי"ד ובזה הוא קודם‪ ,‬וא"כ כהמהר"ח ודאי לא‪.‬‬ ‫אשה למול את בנה‬ ‫ואי נאמר דסבר כהיד המלך שאיכא מצוה לאב רק ביום השמיני‪,‬‬ ‫אמרי’ בגמ (קידושין כט‪' :).‬איהי (אשה) מנלן דלא מיחייבא‪ ,‬דכתיב אשר ציוה אותו – ולא אותה'‪ .‬ויל"ע מה‬ ‫א"כ אייתר לה קרא דבגמ' קידושין (כט‪ ).‬אמרי' המקור לחיוב‬ ‫היה הס"ד שאשה תהיה מחוייבת למול את בנה‪ ,‬והרי אין ציווי על אשה כלל אלא הקב"ה ציוה את אברהם‬ ‫ברית מילה מ'וימל אברהם' ‪,‬והיכא דהאב לא מל בי"ד מחויבים‬ ‫אבינו שהוא ימול את בנו‪ ,‬ומנא ליה לומר שאשה תהיה מחוייבת‪.‬‬ ‫למולו מקרא ד'המול לכם כל זכר'‪ ,‬ואם אף בי"ד לא מלו איהו‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫גופיה מתחייב מקרא ד'ערל זכר אשר לא ימול ונכרתה'‪.‬‬ ‫ובשלמא אם היה שייך לומר דהר"מ כספר הקובץ א"ש דכיון‬ ‫‘אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי'‬ ‫דאיכא ב' מצוות לאב‪ ,‬הא' בעצם המעשה והב' בתוצאה‪ .‬אולי‬ ‫בגמ’ בנדרים (לב‪ ).‬מובא מחלוקת האם כוונת הפסוק 'אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי'‪,‬‬ ‫היה אפ"ל דלזה בעינן לב' הפסוקים‪ .‬אולם לא שייך לומר‬ ‫הוא על תורה או על מילה‪ .‬וצ"ע דבשלמא גבי תורה מובן דיש קיום לימוד התורה כל היום וכל הלילה והוא‬ ‫דהר"מ כהקובץ‪ ,‬דהר"מ כתב גבי האב שכיון שעבר ולא מל‬ ‫זה שמקיים את העולם‪ .‬אך לפי המ"ד שהוא משום ברית מילה הלא אחרי קיום הברית אין כאן שום עשיה‬ ‫ביטל מ"ע‪ ,‬משא"כ גבי הערל כתב דבכל יום ויום עובר‪ ,‬ומשמע‬ ‫אלא רק תוצאה הקיימת מכח העשייה של אתמול‪ ,‬וא"כ מדוע נקרא שיש כאן ברית יומם ולילה‪ ,‬והא איזה‬ ‫שלאב ליכא המצוה בתוצאה אלא רק במעשה המילה ביום‬ ‫משמעות יש ליום ולילה גבי ברית מילה‪‘.‬‬ ‫השמיני‪ .‬והקובץ סבר שהאב שייך אף לאחר יום השמיני‪.‬‬ ‫ובאמת הר"מ גופיה בסה"מ כתב המקור לחיוב מילה מ'המול‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫לכם כל זכר' ויל"ע‪.‬‬ ‫ואגב זאת מצינו כמה טעמים למה שמצות מילה נתקנה ביום‬ ‫חיוב האשה במילת בנה‬ ‫השמיני‪ .‬הא' בגמ' נדה (לא‪ ,):‬כדי שלא יהיו כל העולם שמחים‬ ‫בגמ’ ביבמות ע"א היו אביו ואמו חבושים בבית הסוהר וכו'‪ ,‬מילת בנם מעכבתם מלאכול את הפסח‪,‬‬ ‫ואביו ואמו עצבים‪ .‬הב' במד"ר‪ ,‬שקנה ה' רחמים עליו עד שיהיה‬ ‫ופירש"י דמילת שניהם מעכבת שמצות מילה מוטלת על שניהם‪.‬‬ ‫בו כח‪ .‬וכתב האוה"ח דכח זה הוא מה שאמר בזוהר שהוא כדי‬ ‫והוא פלא דאיתא בגמרא בקידושין כ"ט ע"א‪ ,‬דאישה אינה מחויבת במילת בנה שכתוב‪" :‬אותו ולא‬ ‫שיעבור עליו שבת ותגיעהו נפש החיונית ואז יהיה בן קיימא‪.‬‬ ‫אותה"‪.‬‬ ‫הג' בספורנו‪ ,‬שאז נתעכל דם הנדות הטמא אשר ממנו ניזון‬ ‫ה‬ ‫הולד במעי אמו וטהור הולד להיכנס בברית קודש‪.‬‬ ‫יתי ֵה ַפר'‬ ‫יה ֶאת ְּב ִר ִ‬ ‫ּנֶפׁש ַה ִהוא ֵמ ַע ֶּמ ָ‬ ‫'וְע ֵרל ָזכָ ר ֲא ֶׁשר ֹלא ִיּמֹול ֶאת ְּב ַׂשר ָע ְרלָ תֹו וְנִכְ ְר ָתה ַה ֶ‬ ‫ָ‬ ‫מראה מקומות | אישה במילת בנה‬ ‫שהוא מהול‪ .‬אלא דיש לדון דרק הבן מצותו בכל עת לעולם‪ ,‬אך על האב יתכן דאזדא לה‬ ‫בגמ’ (קידושין כט‪ ).‬מבואר דאשה פטורה מלמול את בנה‪ ,‬וילפי' ממ"ש במילת יצחק (כא ד)‬ ‫מצוותו אחר שמל)‪.‬‬ ‫'כאשר ציוה אותו אלקים' ‪ -‬אותו ולא אותה‪ .‬ובתוס' שם (ד"ה אותו) הק'‪ ,‬הא מילה היא מ"ע‬ ‫ו‪ .‬עוד במהרי"ט‪ :‬מתוך שלשון הפסוק 'המול לכם' ברבים‪ ,‬היה הו"א שבא לחייב גם את‬ ‫שהזמן גרמא‪ ,‬כיון דאין זמנה בלילה‪ ,‬וא"כ אמאי בעי' קרא למעט אשה‪.‬‬ ‫האם‪( .‬כעין חיוב פו"ר לדעת ריב"ב יבמות סה‪ .‬שנשים חייבות משום שנאמרה בלשון רבים)‪.‬‬ ‫ומצינו י' תירוצים בשמעתתא זו‪:‬‬ ‫ז‪ .‬פנ"י‪ :‬מה שאמרו שנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא‪ ,‬אי"ז אלא במצוה שא"א לקיימה‬ ‫א‪ .‬תוס' (שם)‪ :‬הסוגיה היא למ"ד שמלים גם בלילה‪.‬‬ ‫ע"י שליח‪ ,‬משא"כ מילה שאפשר לקיימה ע"י שליח גם נשים חייבות‪( .‬וא"ש אליבא‬ ‫ב‪ .‬הרמב"ן והריטב"א (שם)‪ :‬אכן היא מצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬אלא דאחר שעיקר החיוב‬ ‫דהאבודרהם בהקדמה שביאר הטעם שנשים פטורות כשהזמ"ג‪ ,‬בכדי שיהיו פנויות‬ ‫תלוי בבן ולא באם‪ ,‬הו"א דכל דינא דזמן גרמא הוא רק במצוות שבגופם כלולב וסוכה‪,‬‬ ‫לבעליהן‪ ,‬וא"כ במקום שאפשר לשלוח שוב נסתלק הטעם)‪.‬‬ ‫משא"כ בכה"ג שאין עיקר המצוה באם אלא בבן‪ ,‬והוא הרי חייב במצוות שהזמן גרמא‪.‬‬ ‫ח‪ .‬טורי אבן (חגיגה טז‪ :):‬אי"ז מ"ע שהזמ"ג‪ ,‬כיון שאינה מצוה התלויה בזמן כלולב‪ ,‬שחיובו‬ ‫(ולכאורה תלוי בנידון האחרונים מהו גדר מצות האב על הבן במילה‪ ,‬האם מילת הבן היא‬ ‫מזמן לזמן ואחר שעבר הזמן נסתלק החיוב‪ ,‬משא"כ בהך שגם בלילה לא עבר זמנה כי‬ ‫חיוב על האב מצד עצמו‪ ,‬או שהיא חובת הבן‪ ,‬אלא שהאב מצווה לקיים את חובת בנו)‪............‬‬ ‫עדיין יוכל לקיימה ביום שאחרי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬תוס' רי"ד (שם)‪ :‬לא חשיב כמ"ע שהזמ"ג‪ ,‬כיון שהמצוה אינה שהאב ימול אלא שידאג‬ ‫ט‪ .‬מנח"ח (ב)‪ :‬הדרשה הוא עבור בנות קטורה‪ ,‬שהיה הו"א שחייבות במילה משום שפטור‬ ‫שהבן יהיה מהול‪ ,‬וחיוב השתדלות זו נוהג גם בלילה‪ ,‬שהרי עליו להכין כל צרכי מילה גם‬ ‫של הזמ"ג לא נאמר בבן נח‪.‬‬ ‫בלילה‪.‬‬ ‫י‪ .‬המקנה‪' :‬משא"כ הכא דהחיוב הוא לעולם‪ ,‬אלא דהמצוה אינה כשרה אלא ביום‪ ,‬תדע‬ ‫ד‪ .‬תוס' במגילה (כ‪ .‬ד"ה דכתיב)‪ :‬כיון שמצות מילה היא מצוה חמורה שיש בה כרת ונכרתו‬ ‫דאל"כ נימא נמי דכל הקרבנות דאינן כשרים להקריב אלא ביום וכן שריפת קדשים דאינה‬ ‫עליה י"ג בריתות‪ ,‬לכך היה צד שאפ"ה נשים יתחייבו‪ ,‬וקמ"ל לפטור‪.‬‬ ‫אלא ביום אשה פטורה מהן‪ .‬אלא דהמצוה אינה כשרה לעשות אלא ביום‪ ,‬אבל החיוב מוטל‬ ‫ה‪ .‬המהרי"ט‪ :‬לא חשיב כמ"ע שהזמ"ג‪ ,‬כיון שקיום המצוה נמשך כל זמן שהוא מהול בין‬ ‫על האדם בכל שעה‪ ,‬ואינה מ"ע שהזמ"ג'‪.‬‬ ‫ביום ובין בלילה‪( .‬וא"ש אליבא דמהר"ח או"ז (סי' יא) הסובר דמצות מילה נמשכת כ"ז‬ ‫גדר המצוה בבני נח | הגאון רבי שמואל בנימין כהן שליט"א‬ ‫מדוע לא מל אברהם אבינו קודם שנצטוה‬ ‫ויקח שם ויפת את השמלה (ט כג)‬ ‫הקשו האחרונים מ"ט אברהם אבינו לא מל את עצמו לפני שהקב"ה ציוה אותו על‬ ‫וברש”י אין כתיב ויקחו אלא ויקח לימד על שם שנתאמץ במצוה יתר מיפת לכן זכו בניו לטלית‬ ‫זה והלא כבר אמרו חז"ל שא"א קיים את כל התורה כולה אף שלא נצטווה על כך‪.‬‬ ‫של ציצית‪ ,‬יפת זכה לקבורה לבניו‪.‬‬ ‫ונאמרו בישוב קושיא זו כמה דרכים‪:‬‬ ‫וצ”ב שלא הוזכר שיפת זלזל‪ ,‬אלא ששם נתאמץ יותר מדוע כביכול הושמט יפת‪ .‬שנא' בלשון יחיד‬ ‫א‪ .‬הרא"ם (ס"פ לך לך) דאברהם אבינו ידע שהקב"ה יצווה אותו ע"ז ורצה לקיים‬ ‫'ויקח' ב‪ .‬מהו ענין שנתאמץ יותר מהי ההתאמצות‪.‬‬ ‫מצוה זו כאשר הוא מצווה ועושה דעדיף טפי כמש"כ חז"ל ואם היה מל עצמו קודם‬ ‫וי”ל שהנה בכבוד אב ישנם שני חלקים‪ :‬א‪ .‬חיוב לדאוג שאביו לא יהא במצב מבוזה – כבוד‪ .‬ב‪.‬‬ ‫הציווי לא יכל יותר לקיימה אח"כ‪( .‬והמהרש"א ביבמות ק‪ :‬כתב דתירוץ זה דוחק)‪.‬‬ ‫שבן לא יראה ערות אביו וזה מצד מורא שחייב לנהוג כלפי אביו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬המהרש"א ביבמות תירץ דמה שאברהם אבינו קיים כל המצוות היה זה אך ורק‬ ‫והנה כאן מלבד מה שכיסו את נח בפועל שהיה בזה כבוד אביהם נהגו כאן מורא שלא נסתכלו‬ ‫אחר שנימול‪ ,‬ועל כן לא קיים מצות מילה‪.‬‬ ‫בעצמם בערות נח וזה עשו מיד שלקחו את השמלה מיד ולא המתינו עד שהגיעו קרוב לנח‪ ,‬וזה‬ ‫והביאור בזה הוא משום שאברהם אבינו קיים את החפצא של מצווה וקודם שמל‬ ‫עשה שם בתחילה‪ ,‬ולכן יפת שדאג מעצמו לכבוד אביו זכה לכבוד גופו שיקבר אבל שם שהתאמץ‬ ‫ולא היה ברית בינו לבין הקב"ה היה חסר כאן בחפצא של המצווה לא היה זה עבורו‬ ‫במורא אביו שמיד לקח את השמלה שלא יראה הוא ח"ו ערות אביו אפי' במקצת זכה לטלית שיש‬ ‫אפילו חפצא דמצווה ועל כן הוא לא קיים זה‪.‬‬ ‫בה כבוד הגוף וגם מעשה מצוה‪ ,‬כלומר מצד הנפעל‪ ,‬הינו כנגד כבוד נח זכו לכבוד גופם ומצד‬ ‫ג‪ .‬המקנה (סוף קידושין‪ ,‬וכן בספרו פנים יפות פרשתן) כתב‪ ,‬דקודם שנצטווה ע"ז‬ ‫הפועל היינו מורא שהוא ענין מצד הפועל זכו לקיים מצוה שהיא פעכולה שתכליתה עבור העושה‬ ‫לא יכל למול עצמו מדין חובל בעצמו שאסור כמבואר בפרק החובל ואף לב"נ‬ ‫ועי' בזה בחידושי הגרי"ז על הרמב"ם הל' ת"ת שברבו שאינו מובהק ישנו רק חיוב הידור – תוך‬ ‫אסור זאת עכ"ד‪.‬‬ ‫ד"א וברבו מובהק שיש דין מורא חייב לעמוד מלא עיניו שהוא דין בתלמוד שיהא בו מורא ביחס‬ ‫וכן מצינו למשך חכמה (וישלח לד כב) שב"נ אסור בחבלת עצמו ואם מלין עצמן‬ ‫לרבו) וכאן ששם התאמץ בדין מורא ויפת רק משום כבוד משום ששם התאמץ מחמת המצוה‬ ‫לא לשם גירות חובלין עצמם ועוברים על המקרא אך את דמכם לנפשותיכם‬ ‫ומצד המצוה יש דין מורא‪ ,‬אבל יפת רק מצד הענין השכלי שיש בכבוד אביו וזה רק כבוד ולכן‬ ‫אדרוש ולכך אנשי שכם שמלו עצמם לא לגירות חייבים מיתה‪.‬‬ ‫דאג רק שיהא מכוסה‪ ,‬ולפי"ז מובן מדוע מציינת התורה את לקיחת השמלה וניחא עפי"ז שלקחו‬ ‫והעירו על זה הלא מה שאברהם אבינו קיים את התורה קודם שנצטווה היה זה‬ ‫את השמלה שהיא משמת מיד למורא‪ ,‬שהוא דין מיד לפני הכיסוי‪ .‬ועי' במדרש הלשון 'ונהגו בו‬ ‫מפאת התיקונים הנפלאים שנעשים עי"ז בעולמות העליונים וכמבואר בנפש‬ ‫כבוד כמורא אב על בן‪.‬‬ ‫החיים ש"א פכ"ו וכ"ה בקוב"ש קידושין אות קמא‪ ,‬וכיון שעשה זאת לתועלת אינו‬ ‫אמנם צע"ג שלא מצאנו איסור לראות ערוות אביו בשום מקום‪ ,‬ומה שמצאנו בפסחים והובא‬ ‫בכלל חבלה האסורה והוא ככל חבלה וריפוי שלתועלת שרי‪.‬‬ ‫ברמ"א יו"ד ס' שלא יכנס עם אביו ורבו לבית המרחץ שלא יראה ערוותו ויבא לידי הרהור ולכן‬ ‫וצריך לומר דזה ודאי שכל התיקונים לא היו נעשים כיון שהרי מהות ברית מילה‬ ‫אסור גם בחמיו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ולא נראה שזה היתה חומרתם‪ ,‬ובפרט שכתוב שאם צריך לשמשו מותר‪,‬‬ ‫הוא כמו שנתבאר לקמן שיש כאן כריתת ברית וכל קו' האחרונים הוא רק מה עם‬ ‫וכאן מוזכר שהיתה זהירות יתירה כ"כ וגם התורה מציינת 'ולא ראו ערות אביהם' משמע שזה‬ ‫המצווה בעצמה ללא התיקונים‪ ,‬ועל זה אמרו התי' הנ"ל‪.‬‬ ‫גופא הדין‪.‬‬ ‫ד‪ .‬בספר תרומת הכרי (הקד' פתח השער אות ק) כתב דמילת גוי פסולה היא דבעינן‬ ‫בס”ד הראוני שבת מא‪ :‬כל המניח ידיו כנגד פניו של מטה כאילו כופר בבריתו של אברהם אבינו‬ ‫בר מילה וע"כ אם היה נימול לפני שנצטווה היתה מילתו פסולה שכן לא היה בר‬ ‫ובמהרש"א ז"ל לא הול"ל אלא כאילו כופר בברית מילה אבל נקט אברהם משום דלנוח ובניו‬ ‫חיובא ורק אחר שנצטווה היה נחשב בר חיובא דהוי ככל ישראל שיכול למול אף‬ ‫שהיה להם זוהמת ערלה וכמ"ש נדרים לא‪ .‬וע"כ היה אסור להם לגלות ערוותם בפני הבריות‬ ‫אם הוא אינו מהול מחמת אונס כגון מי שמתו אחיו מחמת מילה‪.‬‬ ‫כמפורש ביה וילכו אחרונית ויכסו את ערות אביהם אבל אברהם בא ותיקן זה מכל דורות שהיו‬ ‫והעירו על דבריו די"ל שכל מה שבעינן בר חיובא במצוה מסויימת כמו במילה‬ ‫לפניו להסיר זוהמת ערלה מעליו במצות השי"ת על המילה ועל כן המכסה ברית מילתו הוא עשה‬ ‫ובשחיטה דבעי בר זביחה ועוד מצוות זהו רק אחר שניתנה תורה ואז ממעטים מי‬ ‫מעשה נח ובניו ובהיפך הוא מראה מעשה אברהם אבינו‪.‬‬ ‫שאינו בר חיובא אבל קודם שניתנה תורה שלא היו מי שהוא מחוייב במצוה אין‬ ‫ונראה שאין כוונת המהרש"א שבמעשה החיתוך של הערלה הוא מסיר את זוהמת הערלה אלא‬ ‫לפסול משום האי דינא דבר חיובא ולכן אין לפסול את מילת אברהם משום דין‬ ‫בעצם המצב של המצוה יש בזה תיקון לזוהמה‪.‬‬ ‫בר חיובא קודם שנצטווה על המילה וכסברא זו כתב בספר קול דוד בפר' תולדות‬ ‫ודוגמא לדבר שבת היא מציאות בפ"ע ומצווים לשומרה וכן תיקון הזוהמה נעשה ע"י אברהם‬ ‫לגאון המקובל רבי דוד פתחיה וינשטוק זצ"ל הי"ד להסביר איך שחט עשו ליצחק‬ ‫אבינו‪.‬‬ ‫והלא היה מומר לע"ז ופסול לשחיטה דבעי בר זביחה כדברי תוס' חולין ג‪ :‬ובשאר‬ ‫וביתר ביאור שכיון שתיקן אברהם אבינו הזוהמה יש בכל מעשה ההמילה להשלים הדבר אבל‬ ‫פוסקים ותירץ ביסוד זה דכיון שהיה זה לפני מתן תורה ואף אחד לא נצטווה על‬ ‫אצל נח כיון שלא נתקן הזוהמא לא היה עוזר הסרת הערלה‪.‬‬ ‫השחיטה א"כ אז אין חסרון דבר זביחה‪.‬‬ ‫וא”כ י"ל שכבודו של נח שתהא מכוסה ערוותו כלומר שלא יראה בו הגנאי הזה‪ ,‬וכיון שהוא גנאי‬ ‫אמנם יש לומר דכל זה הוא לגבי מצווה בעלמא ששם המעשה שחיטה הוא מעשר‬ ‫גם מצד דין מורא ראוי שלא לראות גנותו כדי שלא יתבזה בעיניו שהרי בהלכות כיבוד אב ואם‬ ‫הכשר של תיקון הבהמה‪ ,‬אך גבי מילה מכיון שעצם החיתוך הוא חלק מהמעשה‬ ‫מוזכר שחייב הבן לחשוב אביו כשלם בכל דבר‪ ,‬ולכן היה כאן נ"מ לדין מורא אביו אם יראה ערותו‪.‬‬ ‫המצווה בה הוא חלוק ועל כן בעינן בר חיובא ביותר‪.‬‬ ‫ועפי”ז אפשר ליישב קושיית המנ"ח מצוה ב' (שהנה בתוס' יבמות פ' הערך עא‪ :‬כתבו אע"פ‬ ‫ה‪ .‬הגרי"ז כתב דקודם שנצטווה על המילה לא חל ביה שם ערל וחלות ערלה ולא‬ ‫שאברהם אבינו לא נתחייב בפריעה אבל קיים המצוה שהרי קיים כל התורה) והביא המנ"ח דעת‬ ‫היה שייך א"כ לקיים מצות מילה ורק אחר שנצטווה על המילה אז חל ביה שם ערל‬ ‫הרא"ש הובא ביו"ד רס"ה שמברך להכניסו קודם הפריעה כיון שמל ולא פרע כאילו לא מל הוי‬ ‫והיה חלות ערלה ומצינו כן במשך חכמה עה"פ (יז ג) ויפול אברהם על פניו וכ' רש"י‬ ‫ברכה עובר לעשייתו‪ ,‬והקשה שהרי אברהם אבינו לא נצטוה על הפריעה ומאי טעמא מברכים ע"ז‬ ‫שנפל מפני ערלתו והעיר המשך חכמה למה רק עתה נפל משום הא ולא לפני"כ‬ ‫להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ובספר משאת המלך כ' דאי נימא דגדר מצות פריעה הוא צורה‬ ‫וכתב דעד שלא נצטווה ע"ז לא חל עליו שם ערל ובגופו לא היתה חלות ערלה ועל‬ ‫במעשה מצוה של מילה כלומר שבתחילתה היה צורתה חיתוך הערלה בלבד ואח"כ שנוסף דין‬ ‫כן לא נפל בנבואתו עכ"ד‪.‬‬ ‫פריעה גדר המצוה הוא חיתוך ופריעה‪ ,‬ואינו בגדר תוספת על המצוה‪ ,‬א"כ מאי נ"מ סו"ס הכנסתו‬ ‫ו‪ .‬מטו בבי מדרשא בנוסח אחר‪ ,‬והוא דברית מילה היה זה בגדר כריתת ברית עם‬ ‫בבריתו של אברהם אבינו הוא נחשב‪ ,‬אבל אם גדר המצוה שבתחילה היה רק חיתוך ואח"כ נוסף‬ ‫אברהם אבינו וכמו כריתת ברית עם חבירו שבזה לא שייך שיהיה כריתת ברית ללא‬ ‫עוד חלק במצוה שעליו לא נצטוה אברהם קשה מדוע מברכים לפני הפריעה‪.‬‬ ‫שחבריו יסכים דאין זה ברית‪ ,‬הכא נמי הכא לא שייך שיהיה מושג של ברית ללא‬ ‫והביא התוס' הנ"ל שכתבו שאברהם אבינו קיים את כל התורה וקיים גם 'פריעה' ואם נימא‬ ‫שיהיה לזה קיום ע"י חבירו‪.‬‬ ‫שהפריעה הוא דין בצורת המצוה מה ענין בזה והאי אז לא היה בזה גדר של מעשה מילה‪ ,‬וע"כ‬ ‫ובאמת שהוא פלא גדול לכאורה דהרי סברא זו לכאורה היא פשוטה‪ ,‬והוא פלא‬ ‫שהוא תוספת והדרה קושיית המנ"ח לדוכתה מדוע מברכים להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‬ ‫מאי טעמא רבים מן האחרונים לא קיבלו אותה‪ .‬ולכאורה הביאור בזה הוא משום‬ ‫והרי אברהם אבינו לא נצטוה ע"ז‪ ,‬ולפי דברינו לעיל מיושב טובא שהברכה אינה על המעשה‬ ‫שבאמת גם הם ידעו שיש מושג של ברית מילה ויש כריתת ברית וכו' וזה שייך‬ ‫פריעה אלא על ההכנסה בברית כלומר מה שזכינו ע"י אברהם בסילוק הוזהמא ולהיות טהורים‬ ‫שיהיה רק בין שניהם‪ ,‬אלא כל מה שהם העירו הוא משום שמלבד הכריתת‬ ‫וקדושים בזכות ציווי הברית א"כ מאי נ"מ אם מברכים זאת על הפריעה שכיון שנקבע שמל ולא‬ ‫פרע כאילו לא מל‪ ,‬נמצא שהמעשה הגומר ומתקיים בזה הברית על הנ"ל הוא גם בפריעה‪.‬‬ ‫ברית שיש בזה יש גם בחינה נוספת של עצם המצוות מילה (ובשעה‬ ‫שיהיה כריתת ברית יעשה אברהם אבינו הטפת דם ברית)‪.‬‬ ‫ו‬ ‫'וְ ַא ְב ָר ָהם ֶּבן ִּת ְׁש ִעים וָ ֵת ַׁשע ָׁשנָ ה ְּב ִהּמֹלֹו ְּב ַׂשר ָע ְר ָלתֹו'‬ ‫ויש לחקור‬ ‫המקור‪ :‬ולצד דהוי מצוה יש שכ' דהמקור הוא מהלל"מ‪ ,‬וכן יש לזה מקור בקבלה‪.‬‬ ‫גדר המצוה‬ ‫והאבנ"ז ביאר דהוא המשך של מצות הטפת דם ברית ועוד ביאר דאחרי שיש סכנה‬ ‫יש לחקור אם גדר המצוה במילה היא 'מעשה המילה'‪ ,1‬ולפי"ז כשהאב מל את בנו‬ ‫במילה בלא מציצה הר"ז בכלל מצות מעשה המילה‪.‬‬ ‫נמצא שהבן לא מקיים המצוה כלל‪ ,‬או"ד המצוה היא 'בתוצאה'‪ 2‬שהוא מהול‪ .‬ועי"ל‬ ‫ולגבי שבת דנו האחרונים עפ"ז אם מותר בשבת לכבד אדם אחר במציצה‪ ,‬והאם מותר‬ ‫דתרוייהו איתנייהו‪.‬‬ ‫למצוץ בשבת כדרכו בחול‪.‬‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫מצות האב למול את בנו‬ ‫מילה קודם זמנה‬ ‫יש לחקור בגדר המצוה שיש על האב למול את בנו‪ ,‬האם עיקר חיוב המצוה מוטלת‬ ‫נחלקו הפוסקים אם המל בתוך ח' ימים צריך הטפת דם ברית‪ .‬שי' הרמ"א (רסב א)‬ ‫על הבן‪ ,3‬אלא שהאב מצווה לקיים את חיוב בנו‪ .‬או"ד יש על האב מצוה מיוחדת שהוא‬ ‫עפ"ד הרא"ש שבת פי"ט סי' ה דא"צ ושי' הט"ז והש"ך דצריך הטד"ב מעיקר הדין‬ ‫ימולו‪.‬‬ ‫ודלא כהב"ח שכ' זאת רק משום שיש לתפוס לחומרא)‪.‬‬ ‫ובשי’ הרמ"א למד הש"ך דשייך לקיים המצות מילה גם תוך ח' והיינו דמילה בזמנה‬ ‫עד מתי האב מצווה למול את בנו‬ ‫היא רק מעלה של מצוה מן המובחר אך אי"ז לעיכובא‪ ,‬אך השאג"א (סי' נב) האריך‬ ‫א‪ .‬מצוה רק במילה בזמנה ואח"כ דינו ככל ישראל (צפנת פענח‪ ,‬וקרית ספר)‪ .‬ב‪ .‬אח"כ‬ ‫לדחות הבנה זו‪ .‬והשאג"א ביאר בכוונת הרמ"א דבאמת לא קיים המצוה כלל בתוך‬ ‫מצוה מדין תשלומין דיום שמיני (אבני נזר יו"ד סי' שמ)‪ .‬ג‪ .‬מצוה עד שהבן יגדיל‬ ‫ח' ואמנם מעיקר הדין היה צריך הטד"ב אלא שלא יהני הטד"ב והוי כמעוות לא יוכל‬ ‫ואז פוקעת המצוה מהאב (ספק המנח"ח)‪ .‬ד‪ .‬המצוה בעצם שייכת לאב לעולם אלא‬ ‫לתקון‪ .‬והצל"ח (פסחים עב) והבית הלוי (ח"ב מז ב) ביארו בכוונת הרמ"א דאמנם‬ ‫שכשהבן גדל נוסף עוד חיוב על הבן (ספק המנח"ח מצוה מ)‪.‬‬ ‫המצוה שבמעשה המילה לא קיים מ"מ המצוה שיש בתוצאה שהוא מהול מתקיימת‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫מיום הח' ואילך‪ .‬והגר"ח (הו"ד בחזון יחזקאל שבת קלה) ביאר דאע"ג דמצות מילה‬ ‫זמנה ביום הח'‪ ,‬דוקא מ"מ מצות הטד"ב זמנה מיום שנולד‬ ‫שליחות במילה‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫נחלקו הראשונים והפוסקים אם האב צריך לקיים המצוה בעצמו‪ ,‬או דמקיים המצוה‬ ‫אף ע"י אחר‪ .‬שי' האו"ז דאם האב יודע למול אסור ליתן למוהל אחר למולו דמפסיד‬ ‫בליל שמיני‬ ‫בכך את מצותו ולא מהני שליחות (וביאר הקצוה"ח שפב ב דלא מהני שליחות על‬ ‫השאג"א (סי' נג) נסתפק אם בליל ח' חשיב כמחוסר זמן שלא קיים המצוה (כפי שנקט‬ ‫מצוות שבגופו‪ ,‬ועי' בש"ך שהאריך בזה)‪ .‬שי' הדרכ"מ והפלתי דהאב יכול לקיים‬ ‫השאג"א הנ"ל)‪ ,‬או"ד דזמן המצוה מתחיל מליל ח' אלא שיש חסרון של מילה בלילה‬ ‫מצוותו ע"י שליח‪ .‬שי' המהר''ח או''ז דא"צ אפי' שליחות שכל גדר מצות האב היא רק‬ ‫אך את עצם המצוה מקיים בדיעבד‪ ,‬וכן נקט המנח"ח (רפב ט)‪.‬‬ ‫לדאוג לתוצאה שהבן יהיה מהול ואינו מצווה על מעשה המילה‪.4‬‬ ‫האם יש איסור למול קודם היום הח'‪ :‬המשל"מ (פ"י ממלכים ה"ז) נקט שיש איסור‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫למול קודם הזמן דכתיב ובן שמונת ימים ימול ועפ"ז נסתפק אם בן קטורה שמל‬ ‫מצות ב"ד למול‬ ‫קודם הזמן נהרג או לא ע"ש אך המנח"ח (ב כב) ועוד אחרונים חלקו דאין בזה איסור‬ ‫אלא רק גרם ביטול המצוה ועל בן קטורה אין חיוב לגרום לעצמו להתחייב במצוה‪.‬‬ ‫אי' בקידושין (כט) והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה דכתיב 'המול‬ ‫לכם כל זכר'‪ .‬ויל"ד אם הוא חיוב על הבי"ד שמוטל עליהם האחריות לדאוג לכלל‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫ישראל‪ ,‬או"ד הוא חיוב על כל ישראל ועי"ל דתרוייהו איתנייהו‪.5‬‬ ‫מילה בזמנה ושלא בזמנה‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫דנו האחרונים מה הדין כאשר יש לפניו ב' תינוקות למול א' שזמנו היום וא' שאינו‬ ‫מצוות פריעה‬ ‫זמנו את מי יקדים‪.‬‬ ‫אמרי' בגמ' (שבת קלז‪ ).‬מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל‪ ,‬ואי' ביבמות (עא‪ ).‬דלא‬ ‫הגליון מהרש"א (יו"ד סי' רס הביא משו"ת יד אליהו סי' מא) שהכריע דהמילה בזמנה‬ ‫ניתנה פריעה לאברהם אבינו אלא מקורה הוא מדכתיב ביהושע (ה ב) 'בעת ההיא אמר‬ ‫קודמת וביאר דהמילה בזמנה נחשבת למקודש טפי ושייך ע"ז הכלל ש'כל המקודש‬ ‫ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בנ"י שנית' וע"ש בתוס' שביארו‬ ‫מחבירו קודם את חבירו (זבחים פט) והברית אברהם (או"ח סי' יד) ביאר עפ"ד הלבוש‬ ‫דהוי הלל"מ ויהושע אסמכיה אקרא אך הריטב"א בביאור ב' כ' דמשה נצטוה שיעשו‬ ‫(או"ח קח א) שמילה בזמנה נחשבת 'תדיר' כנגד מילה שלא בזמנה‪ ,‬שיותר מצויה‬ ‫כן כשיכנסו לארץ‪.‬‬ ‫מילה בזמנה ממילה שלא בזמנה‪.‬‬ ‫ויש לחקור בגדרו אם החיתוך שלפני הפריעה הוא רק כהכשר מצוה שיוכל להגיע‬ ‫והדבר אברהם (ח"א סי' לג) חידש שהמילה שלא בזמנה קודמת משום שבמילה‬ ‫לפריעה ורק הפריעה נחשבת מילה‪ ,‬או"ד החיתוך שלפני הפריעה הוא חלק ממעשה‬ ‫בזמנה כל היום הוא זמנה אלא שיש מעלה מצד 'זריזין מקדימין' למול בתחילת‬ ‫המילה והוי כחצי מצוה ועי"ל דבאמת יש ב' חלקים נפרדים במצוה א' המילה ב'‬ ‫היום) אך מילה שלא בזמנה הרי בכל רגע ורגע שלא מל עובר בעשה לפי שי' הרמב"ם‪,‬‬ ‫הפריעה‪.6‬‬ ‫ולכן צריך להקדימה‪.‬‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫הטפת דם ברית‬ ‫מילה בלילה‬ ‫הטד"ב הוי מצוה‪ ,‬ואי"ז מציאות טבעית שבכל מילה יוצא דם‪ ,‬אך יל"ע אם הוא חלק‬ ‫בשבת (קלב) ילפי’ מ”בן שמונת ימים’ דצריך למול ביום ולא בלילה‪ ,‬וביבמות (עב) פליגי‬ ‫ממצות המילה להסיר הערלה או דהוא ענין בפנ"ע‪.7‬‬ ‫תנאי אם אפשר למול מילה שלא בזמנה בלילה דלראבר”ש אפשר ולרבנן צריך למול‬ ‫דוקא ביום וקיי”ל כרבנן‪.‬‬ ‫‪Y Z‬‬ ‫נחלקו הפוסקים מה הדין בדיעבד כשמל בלילה האם מילתו פסולה וצריך הטד”ב או לא‬ ‫מציצה‬ ‫בב”י מביא מהגה’ מימוניות (פ”א ממילה אות ה’) דמילה בלילה פסולה וצריך הטד”ב‪,‬‬ ‫שנינו‪ :‬תנן (שבת קלג‪ ).‬עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין‪ ,‬ובגמ'‬ ‫אך מביא דמהפוסקים שלא הזכירו זה משמע דאי”צ‪ ,‬ועיי”ש שהוכיח כן מד’ הרא”ש‬ ‫בע"ב אי' אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה‪ .‬והאחרונים‬ ‫שכ’ גבי תוך ח’ דאי”צ הטד”ב‪ ,‬אמנם הדרכ”מ פליג וס”ל דבתוך ח’ אי”צ הטד”ב אך‬ ‫האריכו לדון בגדר דין המציצה אם כל ענינה הוא רק משום סכנה ואין בה מצוה‪ ,‬או"ד‬ ‫בלילה צריך הטד”ב‪.‬‬ ‫הוי חלק ממצות המילה‪.8‬‬ ‫‪ .4‬לכאורה הוא פלא לפי כל הצדדים דממ"נ אי נימא דהוא מצוות שבגופו א"כ מאי‬ ‫‪ .1‬בבית הלוי העמיד דהוא מחלוקת בין הרמב"ם והטור האם חוזרים על ציצין שאין‬ ‫שנא אם הוא יודע למול או לא‪ ,‬ואי נימא דתמיד הוא לא יכול הוא ודאי נגד דברי הגמ'‬ ‫מעכבין את המילה‪ ,‬והטעם הוא משום שהידור מצוה שייך רק בזמן המצוה‪ ,‬דהידור‬ ‫שכ' מפורש שיש מושג שאדם אחר מל‪.‬‬ ‫הוא תוספת במצוה‪ ,‬ועל כן אי נימא דהמצוה היא מעשה המילה כבר לא שייך לקיים‪,‬‬ ‫אך אי המצוה הוא שיהיה מהול בזה שייך לקיים בכל רגע ורגע‪.‬‬ ‫‪ .5‬לכאורה יש לעי' מאי שנא מצוות מילה מכל המצוות דבכל המצוות לא מצינו‬ ‫שבי"ד מחוייבים למול ואילו הכא יש חיוב על בי"ד למול‪ ,‬ועוד יש לעי' האם הוא דין‬ ‫אמנם זה ודאי שגם אם המצוה שהוא יהיה מהול‪ ,‬אין הכוונה שאם הוא מהול כבר‬ ‫על בי"ד בלבד‪ ,‬או דכל איש ישראל חייב מכח זה שהוא שייך לבי"ד‪ ,‬ובאמת בקרא לא‬ ‫אין מצוה‪ ,‬דהא אם נולד מהול עדיין יש לו חיוב של ברית מילה‪ ,‬אלא התוצאה של‬ ‫נאמר כלל על בי"ד אלא נאמר רק 'המול לכם כל בשר'‪.‬‬ ‫המצוה עדיין קיימת וכגון נענועים בלולב‪ ,‬ותקיעה בזמן מלכויות ושופרות‪ ,‬שהמצוה‬ ‫ממשיכה עדיין בכל זמן זה‪.‬‬ ‫‪ .6‬קשה דכיון דמל ולא פרע כאילו לא מל נמצא דלא קיים אאע"ה מצוות מילה‪ ,‬ועוד‬ ‫‪ .2‬ידוע ממהר"ח או"ז שכ' דמילה עיקרה בתוצאה של המילה‪ ,‬ומייתי ראיה מהא‬ ‫צ"ע דאפילו אי נימא דאאע"ה קיים את המצוה קודם שניתנה‪ ,‬והלא אצל בנ"י להדיא‬ ‫דמצינו אצל דוד המלך בשעה שהיה בבית המרחץ ואמר אוי לי שאעמוד ערום ממצוה‪,‬‬ ‫דהיה צריך למולם שנית ולא קיימו זה ואמאי‪.‬‬ ‫ובשעה שהוא נזכר במילה נתיישבה דעתו‪ ,‬אמנם ודאי אין כוונתו דיש קיום מצוה‬ ‫‪ .7‬מצינו דגוי שכבר מהול מהני הטפת דם ברית‪ ,‬ולכאורה משמע מזה דהוא קיום‬ ‫בכל רגע דהרי הוא לא עושה כאן שום פעולה אלא הכוונה הוא שכיון שהתוצאה של‬ ‫מצות מילה‪ ,‬אמנם גבי מילה עצמה לא מצינו שיש צורך שיצא הדם אע"פ דבעלמא‬ ‫המצוה קיימת על כן הוא נחשב המשך של קיום המצוה של אתמול‪.‬‬ ‫יוצא דם ומקורו הוא מדברי רש"י בשבת (קלה‪ ).‬שכ' גבי תינוק ירוק דלא מלים אותו‬ ‫‪ .3‬לכאורה ישנו פלא בשני צדדים אלו מחד קשה איך שייך לומר שהקטן הוא זה‬ ‫מכיון שלא יוצא דם ונפקא ליה מדכתיב 'גם את בדם בריתך'‪ ,‬אמנם מאידך מצינו‬ ‫שמחוייב והלא הוא קטן ובכל המצוות הוא אינו מחוייב וכאן הוא מחוייב‪ ,‬ומאידך גם‬ ‫בגמ' גבי הטפת דם ברית דהוא משום 'ערלה כבושה'‪.‬‬ ‫לצד שהאב חייב ישנו פלא גדול אם הקיום הוא של האב איך שמח דוד במילתו והרי‬ ‫‪ .8‬בקצוה”ח (שפב) מבואר דהוא לא חלק ממעשה המילה‪ ,‬וכן מבואר מדברי‬ ‫לא מסתבר שדוד נימול לאחר זמן‪ ,‬אלא היה בגיל שמונה ימים וא"כ מ"ט שמח‪ ,‬ועוד‬ ‫ז‬ ‫החכמ"א אמנם מדברי רבים מן האחרונים משמע שהוא חלק ממצות המילה‬ ‫וכן מצינו בחת"ס‪.‬‬ ‫צ"ע הלא אם החיוב בתחילה הוא על האב ואח"כ הוא על הבן נמצא שבזה שהוא מל‬ ‫אותו הוא מונע אותו אח"כ מלקיים את מצוותו‪.‬‬ ‫תגובות לגליון הקודם‬ ‫ּומ ִפ ִיקים נֹגַ ּה‬ ‫ְמ ֵל ִאים זִ יו ְ‬ ‫הרב מאיר טעפ‬ ‫לכבוד מערכת הגליון הנכבד עד מאד‬ ‫'משכני אחריך נרוצה' ‪ -‬התשוקה והרצון בעבודת הבורא‬ ‫בגליון פרשת בראשית הקשה גיסי הגרמ"ט שליט"א בהא דמצינו שנתבעה חוה על מה‬ ‫"לך לך מארצך וכו' אל הארץ אשר אראך" (ריש פרשתן)‬ ‫שהוסיפה איסור נגיעה (ולמדו מזה בגמ' דכל המוסיף גורע)‪ ,‬והרי מצינו בכמה דוכתי‬ ‫כתב השפת אמת (לך לך תרלד)‪' :‬ולמה לא הראהו מיד‪ ,‬והענין כי יותר נייחא להשי"ת הרצון‬ ‫שהחמירו שלא ליגע באיסורין שמא יבא לאוכלם‪.‬‬ ‫והתשוקה שיש לכל איש מישראל להתקרב אליו ולהשיג דברי תורתו‪ ,‬מאחר ידיעתו‪ .‬כי זה הרצון‬ ‫הנה שאלה כעין זו מבוארת ברמב"ם (סוף פ"ב ממרים) ותשובתה בצידה‪ ,‬וז"ל‬ ‫מזכהו להתקרב ולהשיג וכו'‪ .‬וסדר איש ישראל ע"י שמשתוקק להשיג ולשמוע בקולו ית'‪ ,‬זוכה‬ ‫(בקיצור)‪ :‬הואיל ויש לבית דין לגזור ולאסור דבר המותר כו' מהו זה שהזהירה תורה‬ ‫לשמוע‪ ,‬ואח"כ צריך להכניס ההשגה בעומק הלב‪ ,‬שתביאהו לתת לב יותר בעומק‪ ,‬להיות תשוקתו‬ ‫לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו‪( ,‬והתשובה ‪ ) -‬שלא להוסיף על דברי תורה ולא לגרוע‬ ‫יותר לשמוע‪ ,‬ויזכה לשמוע יותר‪ ,‬וכן תמיד וכו'‪ .‬כי ידע שלא ישיג בשלימות בעוה"ז רק להיות‬ ‫מהן ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התורה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה‪.‬‬ ‫משתוקק תמיד כל ימי חייו'‪.‬‬ ‫כיצד‪ ,‬הרי כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו‪ ,‬מפי השמועה למדו שזה הכתוב אסר‬ ‫לבשל ולאכול בשר בחלב בין בשר בהמה בין בשר חיה‪ ,‬אבל בשר העוף מותר בחלב מן‬ ‫עיקר גדול הוא החשק והרצון להיות נמשך ונגרר אחר רצון ה'‬ ‫התורה‪ ,‬אם יבוא בי"ד ויתיר בשר חיה בחלב הרי זה גורע‪ ,‬ואם יאסור בשר העוף ויאמר‬ ‫וז"ל הרמח"ל (מסילת ישרים פ"ז)‪' :‬ואמנם כבר ידעת שהנרצה יותר בעבודת הבורא ית"ש הוא חפץ‬ ‫שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסיף‪ ,‬אבל אם אמר בשר העוף מותר‬ ‫הלב ותשוקת הנשמה‪ .‬והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר‪ ,‬כאיל תערוג על אפיקי מים‬ ‫מן התורה ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזרה כו'‪ ,‬אין זה מוסיף אלא עושה סייג‬ ‫כן נפשי תערוג אליך אלקים‪ ,‬צמאה נפשי לאלקים לא'ל חי (תהלים מב)‪ ,‬נכספה וגם כלתה נפשי‬ ‫לתורה‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לחצרות ה' (פד)‪ ,‬צמאה לך נפשי כמה לך בשרי (סג)'‪.‬‬ ‫וכיו”ב בעניננו‪ ,‬עיקר התביעה על חוה היתה שאמרה 'ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר‬ ‫ועוד במסילת ישרים (פ"א)‪' :‬שלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול‪,‬‬ ‫אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו'‪ ,‬שעשתה איסור הנגיעה מן התורה‪.‬‬ ‫אלא להתקרב אליו יתברך‪ ,‬ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו‪ ,‬הן הנה כל עניני החמריות‬ ‫בברכה מרובה ‪ -‬הרב אהרן דיקמן ‪ -‬ירושלים‬ ‫והתלוי בהם‪ ,‬עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת‪ ,‬וכל מה שיוכל לחשוב שהוא‬ ‫אמצעי לקרבה הזאת ירדוף אחריו ויאחז בו ולא ירפהו'‪.‬‬ ‫בשאלה‪ :‬רש"י כתב שהיתה ברית על הפירות שלא ירקבו ויעפשו‪ ,‬וקשה דאיתא בסנה'‬ ‫דנח מצא תולעת ברימון‪ ,‬וכן מהא דנח גביל חיזרא כי מתלע אכלה – דגם מזה משמע‬ ‫וכן בספר לשם שבו ואחלמה (כרך הדע"ה ח"ב דף לח טור ד) כתב לבאר כעי"ז‪ ,‬שדבר עיקרי‬ ‫שהיה בתיבה עיפוש ורקבון בפירות‪ .‬תשובה‪ :‬לגבי התולעת שברימון – יתכן שהיא‬ ‫ביותר בעבודת ה' הוא ההשתוקקות לה' ולמצוותיו‪ ,‬וכך צריך לקיים כל התורה והמצוות דרך צמאון‬ ‫נוצרה ברימון טרם הברית הנ"ל‪ .‬לגבי התולעים שאח"כ (גביל חזרא) י"ל דהברית היתה‬ ‫וההשתוקקות‪ .‬והוסיף שמי שמקיים כל התורה אפי בכוונות ע"פ הסוד‪ ,‬אך חסר לו בהשתוקקות‪ ,‬הרי‬ ‫על רקבון של קלקול ולא על רקבון של תיקון‪ ,‬שהרי כל ה'גביל חזרא' נועד ליצור‬ ‫שפועל רק בעולמות נמוכים‪.‬‬ ‫עיפוש ותולעת כמזון הנצרך לזיקא‪.‬‬ ‫ועל דרך זה כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק וירא י)‪' :‬אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש וכו'‪,‬‬ ‫בקושיא עצומה ‪ -‬בשאלות‪ :‬א‪ .‬מ"ט נתקלל כנען‪ ,‬והרי חם הוא שפגע בנח‪ .‬ב‪ .‬הרי מעשה‬ ‫ושמעתי בשם רבינו ר' בונם זצוקללה"ה שאמר‪ ,‬שהמכוון ששאל מאת ה'‪ ,‬שזה יהיה המבוקש שלו‪.‬‬ ‫זה נעשה מיד שיצאו מהתיבה‪ ,‬ולא מוזכר כלל שכנען היה בתיבה‪ ,‬ועוד‪ ,‬דכנען היה בנו‬ ‫וז"ש אותה אבקש שבתי בבית ה'‪ ,‬והעיקר הוא הרצון וכו'‪ .‬כי קרוב אליך וגו' בפיך ובלבבך לעשותו‪,‬‬ ‫הרביעי של חם ולא מצינו שהיו בתיבה ארבעת בני חם‪ .‬תשובה‪ :‬אכן כנען ואחיו עדיין‬ ‫ולא כתיב ובמעשיך‪ ,‬והטעם שהשי"ת דורש מהאדם רק הרצון‪ ,‬בפיך ובלבבך‪ ,‬וגמר המעשה מסייע‬ ‫לא נולדו‪ ,‬אלא דמפורש ברש"י (ט כה) דנח לא קילל ישירות את כנען‪ ,‬אלא דקילל את‬ ‫השי"ת וז"ש לעשותו‪ .‬וכמ"ש בזוה"ק (ח"ג קס‪' ).‬כיון דישתדל ב"נ ברעותא דלבא גבי קב"ה‪ ,‬לא בעי‬ ‫חם שבנו הרביעי שיולד לו בעתיד יהיה עבד עבדים‪.‬‬ ‫מינן אלא לבא'‪ ,‬וכ"ה בגמ' (סנה' קו‪' ):‬הקב"ה ליבא בעי' וכו'‪ .‬ונכתב בתורה מעשה זה להודיענו‪,‬‬ ‫הרב עזריאל בוכנר‬ ‫שהעיקר מה שהשי"ת דורש מאתנו הוא החשק והרצון'‪.‬‬ ‫בשאלת הג"ר אברהם דויטש עה"פ 'איש ללשונו למשפחותם' (י ה)‪ ,‬שמשמע שהיה‬ ‫'נמשך אחריך' ‪ -‬מידת האבות הקדושים‬ ‫כמה שפות עוד קודם דור הפלגה‪ .‬יעו' ברד"ק שציין כי היה זה רק אחר דור הפלגה‬ ‫בגמ' (סנהדרין צו‪ ).‬מבואר ששבח האבות הקדושים היה במה שרצו אחר רצון הקב"ה כסוסים בין‬ ‫שנפוצו ע"פ כל הארץ‪.‬‬ ‫בצעי מים‪ .‬וכן מוזכר על אברהם אבינו 'זכור אב נמשך אחריך כמים' (תפילת גשם)‪ .‬ועל יעקב אבינו‬ ‫ובשאלת הג"ר יעקב ישראל שניידר על דברי רש"י (ז ז) 'נח מקטני אמנה היה וכו' ולא‬ ‫אמרו‪' :‬כחשק ישיבת אהלים ונמשך אחריך' (עבודת כ"ג‪ ,‬אמיץ כח)‪.‬‬ ‫נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים'‪ .‬והק' מנא ליה שהיה מקטני אמנה הא לא היה ציווי‬ ‫זהו ענין אהבת ה'‬ ‫להיכנס לפני שיהיה מים‪ .‬אמנם בלשון רש"י מדוקדק 'עד שדחקוהו המים' שגם אחר‬ ‫שירד המים לא נכנס עד שדחקוהו‪ ,‬ובמדרש שהגיעו עד קרסולי רגליו‪.‬‬ ‫ונתבאר דענין זה הוא שורש ענין אהבת ה'‪ ,‬וכמו שכתב הרמח"ל (דרך ה' ח"ד פ"ג ב)‪' :‬האהבה היא‬ ‫הרב ב‪ .‬ע‪ – .‬בני ברק‬ ‫המדבקת ומקשרת את האדם בבוראו‪ ,‬ומיפה כוחו ומעטירתו עטרות גדולות‪ ,‬והעיקר בשמחת הלב‬ ‫והתלהטות הנשמה לפני בוראה'‪ .‬ועוד כתב שם בביאור מידת האהבה (ח"א פ"ד ח)‪' :‬ויהיה חושק‬ ‫ומתאוה להיות מן העובדים לפניו‪ ,‬להתהלל בתהילתו ולהשבח בגדולתו‪ ,‬כי אלה הם אמצעים חזקים‬ ‫המקרבים האדם אל בוראו המזככים את חושך החומר ומזהירים זהרי הנשמה‪ ,‬ומעלים את האדם‬ ‫טנא מלא ברכות נשגר בזאת קמיה ידידינו חברי קהילתנו הק' לרגל השמחה‬ ‫מעילוי לעילוי עד שישיג קרבתו ית"ש'‪.‬‬ ‫השרויה במעונם‪:‬‬ ‫סגולת ומעלת התשוקה בעבודת ה'‬ ‫הרב זאב איתן שליט"א ומשפ' לרגל נישואי בנם בכורם הרב יהושע שליט"א‬ ‫כה מובא בשם האבני נזר זיע"א (שם משמואל‪ ,‬כי תשא תרע)‪' :‬כ"ק אבי אדמו"ר האבני נזר‬ ‫עליה לתורה בבית מדרשינו‪ ,‬קידושא רבא בבית משפ' איתן קיבו"ג ‪2‬‬ ‫זצוקללה"ה הכ"מ זי"ע אמר‪ ,‬שאם תהיה לאדם השתוקקות לעבודת השי"ת‪ ,‬אז אי אפשר שיהיה‬ ‫שמחת החתונה ביום חמישי באולמי‪' :‬ארמונות פרידמן'‬ ‫בגיהנום‪ ,‬ואם יהיה שמה ערב הוא בדבר שהתשוקה ההיא תוציא אותו החוצה משם כחץ‪ ,‬עכלה"ק'‪ .‬עוד‬ ‫כתב (קרח תרעז)‪' :‬איש אשר התשוקה שלו היא תורה ומצוות‪ ,‬אי אפשר שירד לגיהנום‪ ,‬ואפילו אם‬ ‫הרב שלמה לאבנשטיין ומשפ' לרגל הולדת הבת תחי'‬ ‫ירד הנני ערב בעדו שימהר ויעוף משם כחץ מקשת'‪.‬‬ ‫לל‬ ‫ובספרים כתבו לבאר קרא ד'להבה תלהט רשעים' (תהלים קו יח)‪ ,‬שע"י ההתלהבות והתשוקה‬ ‫כולל אשמורת הבוקר שב"ק‬ ‫בעבודת ה' נשרפים כל הרשעיות שבלב שהם התאוות וכו'‪ .‬ובספר חמדת צבי (שפ"צ) כתב‪' :‬שמעתי‬ ‫ישא דברים‪:‬‬ ‫בס"ד מתקיים כולל בש"ק בבוקר ללימוד בתענ"ד שעה‬ ‫בשם האדמו"ר החידושי הרי"ם זצוק"ל שאמר‪ ,‬הכל עושה הקב"ה ואפילו המצוות‪ ,‬ומה האדם עושה‬ ‫בין קבלת שבת למעריב‬ ‫קודם התפילה או שעה לאחריה כולל תפילת שחרית‬ ‫– רק חשקו וחפצו‪ ,‬ואם מתעצל בזה אזי נחסר אות יו"ד – פי' כל היוד (היהודי)'‪.‬‬ ‫דוד החתן הרב אהרן קורן שליט"א‬ ‫בנץ החמה‪.‬‬ ‫ובשם השפת אמת ביארו‪ ,‬דזהו המעלה שאמר שלמה המלך (שיה"ש ג י) 'תוכו רצוף אהבה'‪ ,‬היינו‬ ‫לאחר תפילת מוסף‬ ‫המילגה‪ :‬לבחורים ואברכים ‪ 50‬ש"ח לכל שבת‬ ‫על התשוקה שיש ליהודי על עבודת ה'‪ .‬וכן כל ספר התהלים ומגילת שיר השירים מלא מזה‪ .‬וזהו גם‬ ‫הרב אלימלך יוז'וק שליט"א‬ ‫נ‪.‬ב יש ללמוד משניות במוצ"ש למניעת שכר שבת‬ ‫הענין במקראות (תהלים קה ג) 'ישמח לב מבקשי ה''‪ ,‬ו'כי בי חשק ואפלטהו'‪ .‬וברש"י עה"פ (דברים א‬ ‫ל‬ ‫לפרטים נא לפנות אל הרב אברהם טוביה זוהר שליט"א‬ ‫יג) 'הבו לכם אנשים חכמים' כתב‪' :‬חכמים‪ ,‬כסופים'‪ ,‬ונכתבו כמה פי' מהו כסופים‪ ,‬ויש שביארו ענינו‬ ‫ל‬ ‫שהוא תשוקה הנ"ל‪ ,‬שכוסף אל בוראו‪ .‬ועוד ביארו דזה אומרינו בתפילת נחם‪' :‬באש הצתה‪ ,‬ובאש‬ ‫מעריב מוצש"ק‬ ‫תזכורת‬ ‫אתה עתיד לבנותה'‪ ,‬שבזכות אש התשוקה וההתלהבות לדבר ה' נגאל‪ .‬ועל זאת תקותינו ותפלתינו‬ ‫החל מהשבוע יתקיים מנין מעריב‬ ‫כל העת 'משכני אחריך נרוצה' (שיה"ש א ד‪ ,‬עי' פי' רשב"ם)‪.‬‬ ‫שבוע הבא הגליון מוקדש‬ ‫נוסף במוצ"ש ‪ 45‬ד' אחרי השקיעה‬ ‫התשוקה והרצון צריכין להיות יותר מכח המעשה בפועל‬ ‫בבית שני‬ ‫לדין עוסק במצוה פטור מן המצוה‬ ‫כתב בשפת אמת (וירא תרמה)‪' :‬בכל נסיון נתעלה אברהם אבינו ע"ה מדרגה אחר מדרגה‪ ,‬לכן נסיון‬ ‫ניתן לשלוח חומר עד יום שלישי‬ ‫הזמן‪6:43 :‬‬ ‫אחרון היה בבחינת מחשבה בלבד ולא נתקיים בפועל‪ ,‬שהיה למעלה מהתלבשות המעשה‪ ,‬והיה רק‬ ‫ברצון ומחשבה‪ ,‬דצריך כל עובד ה' לעבוד בעובדא עד שידו מגעת‪ ,‬וברצון צריכין לעלות עוד יותר‬ ‫מכח המעשה בפועל‪ ,‬ועל כן נקרא רצון מלשון ריצה והתלהבות‪ ,‬הגם שאינו יכול להוציא כ"כ מכח אל‬ ‫מעריב ליל שבת‪6:40 :‬‬ ‫������‬ ‫���‬ ‫��������‬ ‫����‬ ‫��‬ ‫ ��������������‬ ‫����������������������‬ ‫הפועל‪ .‬וזה ניתן רק לבנ"י כמ"ש חז"ל בבנ"י‪ ,‬הקב"ה מחשב להם מחשבה טובה כמעשה'‪.‬‬ ‫שחרית בשב''ק‪ :‬א'‪ | 6:07 :‬ב'‪ | 7:30 :‬ג'‪8:42 :‬‬ ‫  ‬ ‫ ‬ ‫ועוד כתב השפת אמת (עקב תרלב)‪' :‬כי בודאי אין שיעור לטעמי המצוות‪ ,‬ויכולין להשיג בכל יום‬ ‫מנחה‪ :‬א' ‪ | 13:30‬ב' ‪5:08‬‬ ‫�����‬ ‫������‬ ‫טעמים חדשים‪ ,‬ונקרא ממש 'מצוך היום'‪ ,‬רק זה למי שמחפש לקיים מצות ה' ולא לעשות המוטל‬ ‫���������‬ ‫השבוע לא יתקיים‬ ‫מעריב מוצ"ש‪ :‬א' ‪ | 6:43‬ב' ‪ | 6:48‬ג' ‪7:10‬‬ ‫עליו בלבד‪ ,‬וזה נקרא קבלת עול מצוות‪ ,‬להיות משתוקק תמיד לשמוע ולקיים רצון הבורא יתברך‪ ,‬ואז‬ ‫�����������‬ ‫שיעורו של ‪-‬‬ ‫����������‬ ‫������������‬ ‫�������������‬ ‫������������‬ ‫זוכין לשמוע בכל יום'‪.‬‬ ‫ימות החול‬ ‫�����������������‬ ‫�����������‬ ‫מורינו הרב שליט"א‬ ‫�����‬ ‫ועוד כתב (שקלים תרלג) לבאר הטעם שאנו קוראים בכל שנה פרשת שקלים בחודש אדר‪ ,‬הגם‬ ‫שחרית‪ :‬נה"ח | ‪6:30‬‬ ‫������‬ ‫��������‬ ‫בברכת התורה‬ ‫שעיקר ציווי השקלים הוא הכשר להביא הקרבנות ומשל ציבור‪ ,‬וא"כ די לנו בקריאת הקרבנות‬ ‫מנחה‪13:20 :‬‬ ‫�����������‬ ‫במועדם‪ .‬ובי' דאינו נכון‪ ,‬דהעיקר אצל הקב"ה הוא שמראים תשוקתם אליו‪ ,‬וזה מוכח‬ ‫������‬ ‫��������‬ ‫מעריב‪23:00 | 19:00 :‬‬ ‫לשליחת חומר לגליון לתגובות ולרשימת תפוצה‪ :‬פקס‪ 039578855 :‬או במייל‪gmail.com@7177790 :‬‬ ‫ע"י נתינת השקלים עבור הקורבנות‪ .‬ולכן קוראים בכל שנה פרשיה זו לעורר הרצון‬ ‫והכיסופין אליו ית'‪.‬‬ ‫ח‬