gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אלשיך - פרקי אבות · Alshich - Pirkei Uvois — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫* קצורי * באורי * לקוטי * שמו נפתלי‪ :‬אמרו רבותינו ז"ל‪ ,‬כי בעת כי הנה דע‪ ,‬כי ויזכור א‪-‬להים את רחל ולא‬ ‫החורבן לא נתפייס הוא יתברך להשיב שכחה‪ ,‬אלא‪ ,‬שהמתין עד‪ ,‬שוישמע אליה‬ ‫בנים לגבולם בכל תחנוני האבות ומשה א‪-‬להים‪ ,‬שהתפללה‪ ,‬כי לא היתה עקרה‪,‬‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬על זה‪ ,‬שהקב"ה מתאוה כו’‪:‬‬ ‫רבינו ע"ה‪ ,‬עד שדברה רחל ותאמר‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ענין רחל אמנו‬ ‫'אנכי אשה וסבלתי הכנס אחותי במקומי!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ואתה לא תסבול מה שעשו בניך ותמאסם'? רמזים בתורה שמקום קבורתה‬ ‫היא על פי הדיבור‬ ‫בנ"י מתחזקים וסומכים על‬ ‫~ ~ ~‬ ‫זכות רחל אמנו שהשי"ת ימחול אז אמר הוא יתברך‪:‬‬ ‫'מנעי קולך מבכי כו' כי יש שכר בראשית‪ :‬פל"ה יט‪ :‬ותמת רחל ותקבר‬ ‫עוונותיהם‪ ,‬וישובו לגבולם‬ ‫לפעולתך כו' ושבו מארץ אויב'‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בדרך אפרתה הוא בית לחם‪ :‬הנה מאומרו‪,‬‬ ‫בראשית‪ :‬פכ"ט ד‪-‬ו‪ :‬ויאמר להם יעקב‬ ‫אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו‪ :‬ויאמר והנה אין ספק‪ ,‬כי א‪-‬להינו מרחם‪ ,‬החושב ותקבר‪ ,‬ולא אמר‪' ,‬ויקברה'‪ ,‬מורה‪ ,‬מאמרם‬ ‫להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו‪ :‬מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח‪ ,‬ומתקן ז"ל‪ ,‬שעל פי הדבור קבר אותה שם‪ ,‬ולא‬ ‫ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה מראשית אחרית‪ ,‬נסה את רחל‪ ,‬ותעמוד בבחירתו‪ ,‬למען תבקש רחמים על ישראל‬ ‫בנסיון‪ ,‬למען זכות את ישראל במענה פיה בעברם בגלות‪ ,‬שישובו מארץ אויב‪.‬‬ ‫רחל בתו באה עם הצאן‪:‬‬ ‫ויאמר להם יעקב‪ ,‬המיצר על כל צרותינו בעת החורבן‪ ,‬כי תזכיר סבלנותה לרחם על גם נרמז‪ ,‬כי ותקבר בדרך אפרתה‪,‬‬ ‫כמספר‪ ,‬אשר על פי א‪-‬להי ישראל (שהוא‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫יותר משאר האבות‪ ,‬כמו שאמרו ז"ל על וזה יתכן‪ ,‬אמרה רחל‪ ,‬כי הכירה כי אשר ארבעים וחמשה) במספר קטן‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫פסוק 'ותבער ביעקב וכו'‪ ,‬ועל כן נעשה עשתה‪ ,‬ונפתלה היה ברמאות ההוא מאת‬ ‫אחרי מיתת רחל בחר יעקב‬ ‫כאומר לישראל‪ ,‬אשר בגלות החורבן הא‪-‬להים‪ ,‬יצא לנסותה‪.‬‬ ‫השני‪ ,‬מאין באתם‪ ,‬מאיזה עון גליתם? והם‬ ‫אומרים לו‪ ,‬מחרן‪ ,‬מחרון איש על רעהו‪ ,‬וזהו‪ ,‬נפתולי א‪-‬להים נפתלתי‪ ,‬וגם מאתו באוהל בלהה ששייכה לרחל‬ ‫וענין מעשה בלהה‬ ‫יתברך היה‪ ,‬שגם יכולתי לסבול‪ ,‬שעזרני‬ ‫הוא שנאת חנם אנחנו גולים‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שאוכל עמוד בנסיון‪ ,‬ועם שאפשר שלא‬ ‫ואמר להם‪ ,‬הידעתם את לבן (בן נחור) ידעה מעתה ענין החורבן‪ ,‬לפחות הבינה‪ ,‬בראשית‪ :‬פל"ה כא‪ :‬ויסע ישראל ויט‬ ‫הוא מי שעתיד ללבן את עונותיכם על יד כי מאת הא‪-‬להים‪ ,‬שהיה עתיד לעשות דין אהלה מהלאה למגדל עדר‪ :‬ויהי בשכן‬ ‫ניחור‪ ,‬וחרון חבלי משיח‪ ,‬ומה לכם תדכאו ורוגז‪ ,‬יצא הדבר הזה‪ ,‬למען יהיה זה לה ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את‬ ‫בלהה פילגש אביו וישמע ישראל ויהיו בני‬ ‫עצמכם‪ ,‬ולא תשובו מיד? ויאמרו ידענו‪ .‬לזכות‪ ,‬להשיב חימה‪.‬‬ ‫יעקב שנים עשר‪ .‬בני לאה בכור יעקב ראובן‬ ‫ויאמר להם השלום לו‪ ,‬עמכם? שאינכם‬ ‫וזה אומרה‪ ,‬מאשר נתן לי גם את זה‪ ,‬ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבלון‪:‬‬ ‫שמים על לב! ויאמרו שלום‪.‬‬ ‫שמורה‪ ,‬כי שנים יתן לי ה'‪ ,‬כי על כן‪ ,‬שנים‬ ‫ואם אין ביניכם שלום‪ ,‬איך שלום ביניכם ילדה לי שפחתי‪ ,‬שנתתי לאישי‪ ,‬להורות א‪ :‬ראוי לשים לב‪ ,‬מה בא ללמדנו‪,‬‬ ‫לבינו? והלא למי נושא עון? למי שעובר על שככה אבנה ממנה‪ ,‬דנתי‪ ,‬כי נפתולי שנסע? ויט אהלה מהלאה למגדל עדר?‬ ‫ומה יתן ומה יוסיף‪ ,‬שבת במקומו‪ ,‬או נטות‬ ‫פשע! ואינכם עוברים על פשע! לזה א‪-‬להים נפתלתי‪:‬‬ ‫אהלה במקום ההוא?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אומרים‪ ,‬מה שאנו בוטחים בו הוא‪ ,‬כי‪ ,‬והנה‬ ‫רחל בתו באה עם הצאן‪ ,‬כי על ידי זכות 'ורחל עקרה' שהקב"ה מתאווה לתפלתה ב‪ :‬וגם שאינו מסיים מקום‪ ,‬אלא היה‬ ‫להלאה ממקום פלוני!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫'רחל מבכה על בניה' ישובו בנים לגבולם‪.‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫רחל אמנו מודה לה' שהיא מכירה‪ ,‬בראשית פ"ל כב‪ :‬ויזכר א‪-‬להים את רחל ג‪ :‬וגם נשית לב‪ ,‬על דרך שדקדקו‬ ‫אשר מדרגתה שעמדה בנסיון‪ ,‬וישמע אליה א‪-‬להים ויפתח את רחמה‪ :‬הנה רבותינו ז"ל‪ ,‬בנח‪ ,‬שנאמר שם‪' ,‬ויתגל בתוך‬ ‫היה לו לומר‪ ,‬וישמע א‪-‬להים אל רחל‪ ,‬ויפתח אהלה' אהלה‪ ,‬כתיב כו’‪ ,‬כן גם פה‪ ,‬היה‬ ‫להעביר הסימנים ללאה‪,‬‬ ‫אלמלא הקב"ה היה עוזרה‪ ,‬את רחמה‪ ,‬כי מאומרו תחלה‪ ,‬ויזכור ואחר ראוי לכתוב‪' ,‬אהלו' ולא אהלה?‬ ‫כך וישמע וכו’‪ ,‬נראה‪ ,‬שמבלי שמוע אליה‪,‬‬ ‫ד‪ :‬וכן‪ ,‬מה ענין אומרו‪ ,‬ויהי בשכון ישראל‬ ‫זכר אותה‪ ,‬ואם כן מה צורך השמיעה?‬ ‫לא היתה יכולה זאת‬ ‫בארץ ההיא‪ ,‬שהוא מיותר! כי איזה שייכות‬ ‫* וסיבת הביא אותה למדרגה זאת‪,‬‬ ‫יש‪ ,‬במה ששכן בארץ ההיא‪ ,‬אל מעשה‬ ‫במדרש‪,‬‬ ‫ז"ל‬ ‫שאמרו‬ ‫מהטעמים‬ ‫אחד‬ ‫והנה‬ ‫היתה להכין זכות לבניה‪,‬‬ ‫ומקום קבורתה להתפלל שם‪ .‬למה היו האמהות עקרות‪ ,‬הוא‪ ,‬מפני ראובן?‬ ‫שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ה‪ :‬ועוד‪ ,‬שאינו מסיים מקום‪ ,‬אלא בארץ‬ ‫בראשית‪ :‬פ"ל ח‪ :‬ותאמר רחל נפתולי ובזה יאמר‪ ,‬אל יקשה בעיניך מה ש‪ ...‬ההיא‪ ,‬שכולל כל ארץ ישראל!‬ ‫א‪-‬להים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי ותקרא הוא יתברך אוהב צדיקים‪ ,‬שכחה עד כה‪,‬‬ ‫ו‪ :‬ועוד‪ ,‬אומרו‪ ,‬וישמע ישראל‪ ,‬כי אין ובאופן ב' קושיא ב‪ :‬אינו מסיים ‪ ...‬מצד רחל אמו‪ ,‬שבמטתה היתה שורה‬ ‫השמיעה מעלה ומורדת‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬מציאות מקום‪ ,‬אלא היה להלאה ממקום פלוני! שכינה‪ ,‬כמאמר יעקב לראובן‪ ,‬כשבלבל‬ ‫הענין‪ ,‬אם היה קל או חמור‪ ,‬והיה ראוי (ובאופן ב' קושיא ג‪ :‬ראוי לכתוב‪ ,‬יצועי אביו‪' ,‬כי עלית כו’ אז חללת יצועי‬ ‫'אהלו' ולא אהלה!)‬ ‫עלה'‪ ,‬כמפורש אצלנו‪ ,‬כי על ידי שבלבל‬ ‫יסמוך מיד‪ ,‬ויהיו בני יעקב שנים עשר‪,‬‬ ‫להורות‪ ,‬כי אין הדבר כפשוטו‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ועל ידי כן‪ ,‬ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא‪ ,‬יצועיו‪ ,‬אז חילל הקדש‪ ,‬כי השכינה שהיתה‬ ‫עדיין‪ ,‬במספר אחיו יבא (ראובן)‪ ,‬ולא שעשה מקום שכנו בארץ ההיא‪ ,‬היא בלהה‪ ,‬שורה במטה של רחל‪ ,‬עלתה ונסתלקה‬ ‫הנרמזת‪ - ,‬כי האשה לקרקע תמשל‪ ,‬כי אין משם‪ .‬ועל כן היה ראוי יוסף ‪ ...‬מצד אמו‬ ‫יפסיק באומרו וישמע ישראל!‬ ‫להיות מרכבה אל השכינה‪.‬‬ ‫–‬ ‫ברמז‬ ‫רק‬ ‫בתורה‪,‬‬ ‫נאמרים‬ ‫כאלו‬ ‫ברים‬ ‫ד‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והנה לבא אל הענין נשית לב אל מאמרם (ובזה נתיישב קושיא ד‪ :‬ויהי בשכון‬ ‫כי השי"ת שמע אך ורק לקול רחל‬ ‫ז"ל‪ ,‬שאמרו‪ ,‬לא שכב חלילה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ישראל בארץ ההיא‪ ,‬שהוא מיותר!‬ ‫שבלבל יצועי אביו‪ ,‬שנתן לבלהה‪ ,‬מקום איזה שייכות יש‪ ,‬במה ששכן בארץ‬ ‫מכל תפלות הצדיקים‬ ‫רחל‪ ,‬לעשות יעקב עיקר מושבו שם‪ ,‬ההיא‪ ,‬אל מעשה ראובן?‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כאשר היה עם רחל‪ ,‬ויקנא ראובן‪ ,‬באומרו וקושיא ה‪ :‬אינו מסיים מקום‪ ,‬אלא‬ ‫תהילים פק"ב‪ :‬יג‪ :‬איכה רבתי‪ ...‬כשנחרב‬ ‫לא די בחיי רחל‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬גם במותה‪ ,‬יעשה בארץ ההיא‪ ,‬שכולל כל ארץ ישראל!)‬ ‫על כן‪ ,‬וילך ראובן‪ ,‬בקנאתו‪ ,‬וישכב וכו’‪ ,‬בית ראשון‪ ,‬נשבע שלא ליזקק לבית‬ ‫כן לאמו‪ ,‬והיפך המשכבות‪.‬‬ ‫שהוא שחילל קדושת המקום שהיתה המקדש‪ ,‬עד עת קץ‪ ,‬שהוא עד ימות‬ ‫ז‪ :‬והלא יקשה מאד‪ ,‬היתכן‪ ,‬שלא יהיה מזה שכינה שוכנת שם‪ ,‬ותעל משם‪ ,‬כאילו היה המשיח‪ ,‬אלא שאחרי כן‪ ,‬באו האבות‬ ‫(סיפור המדרש)‪ ,‬אפילו רמז מה‪ ,‬בכתובים? שוכב עמה‪ ,‬שחילל כבודה‪ .‬והוא מאמרו ומשה והאמהות‪ ,‬ושמע הוא יתברך לקול‬ ‫ואחשוב‪ ,‬כי גם שאין מקרא יוצא מידי אליו‪ ,‬כי עלית משכבי וכו’ אז חללת יצועי רחל‪ ,‬ואמר לה‪ ,‬מנעי קולך מבכי ועינך‬ ‫פשוטו‪ ,‬נרמז באומרו‪ ,‬ויסע כו’‪ ,‬לומר‪ ,‬כי עלה‪ .‬וכן‪ ,‬וישכב (יד)‪ ,‬הוא‪ ,‬שבלבל (יג)‪ ,‬עם מדמעה כו’ ושבו מארץ אויב‪.‬‬ ‫~‬ ‫נסע ממקומו העיקרי‪ ,‬שהיה באהל רחל‪ .‬התיבה (יד)‪ ,‬במספר קטן‪:‬‬ ‫תהילים פי"ג‪ :‬ב‪ :‬עד אנה י‪-‬הוה תשכחני‬ ‫ויט אהלה של רחל‪ ,‬הנזכרת‪ ,‬כי אהלה‬ ‫נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני‪ :‬עד אנה‬ ‫ברמז‪,‬‬ ‫כנ"ל‬ ‫רק‬ ‫לא‬ ‫(הפסוק‪,‬‬ ‫ביאר‬ ‫ועוד‬ ‫כתיב‪ .‬ולא במקום לאה‪ ,‬שהיא מגדל עדר‪,‬‬ ‫ה’ תשכחני נצח‪ ,‬על גלות בבל‪ ,‬כי תחלה היה‬ ‫כפשט‬ ‫רעה‬ ‫עשה‬ ‫שלא‬ ‫בפירוש‪,‬‬ ‫אלא)‬ ‫צאן ישראל‪ ,‬כי היא רבת בנים‪ ,‬כי ילדה‬ ‫נגזר לנצח‪ ,‬כתלונת המקונן‪( ,‬איכה ה‪ :‬כ‪):‬‬ ‫וישמע‬ ‫הלא‪,‬‬ ‫כי‬ ‫כו’‬ ‫שבלבל‬ ‫רק‪,‬‬ ‫הכתוב‪,‬‬ ‫ששה‪ ,‬ורוב עדר ישראל ממנה‪ ,‬וכהונה לויה‬ ‫למה 'לנצח' תשכחנו כו’‪ ,‬וכמאמרם ז"ל‪,‬‬ ‫רצונו‪,‬‬ ‫ויעש‬ ‫אליו‪,‬‬ ‫אביו‬ ‫שמע‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬ ‫ישראל‬ ‫מלכות ותורה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬ויט אהלה מהלאה‬ ‫שאמר הב"ה‪ ,‬שלא ישוב אליהם‪ ,‬עד עת קץ‪.‬‬ ‫כאמור‪,‬‬ ‫אמו‪,‬‬ ‫על‬ ‫קנא‬ ‫ש‬ ‫אם‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫כי‬ ‫זה‪,‬‬ ‫ואין‬ ‫למגדל עדר‪ ,‬להלאה ממנה (מן לאה)‪ ,‬ולא‬ ‫וישמע ישראל‪ ,‬ויעש כן‪ ,‬לשום את אמו‬ ‫בה‪ ,‬שהוא (שנשאר יעקב) עם בלהה‪:‬‬ ‫לולא בכיית רחל‪ ,‬שאז נדרו לה מן‬ ‫במקום רחל‪ ,‬ולא את בלהה‪:‬‬ ‫השמים‪ ,‬ושבו מארץ אויב‪.‬‬ ‫וכן הלאה עם התיבה עולה מ"ב כמנין‬ ‫~‬ ‫ששמע‬ ‫מה‬ ‫רק‬ ‫הדבר‪,‬‬ ‫היה‬ ‫שלא‬ ‫כן‪,‬‬ ‫ועל‬ ‫'בלהה'‪( .‬ובזה נתיישב קושיא א‪ :‬מה בא‬ ‫ללמדנו‪ ,‬שנסע‪ ,‬ויט אהלה מהלאה אליו אביו‪ ,‬על כן‪ ,‬ויהיו בני יעקב שנים עשר‪,‬‬ ‫למגדל עדר‪ ,‬ומה יתן ומה יוסיף‪ ,‬שבת כי במספר אחיו יבא‪ ,‬כי לא שכב כפשוטו‪ :‬דברים‪ :‬פל"א‪ :‬יד‪ :‬על ידי בכיית רחל‪ ,‬שב ה’‬ ‫במקומו‪ ,‬או נטות אהלה במקום ההוא? (ובזה נתיישב קושיא ו‪ :‬וישמע ישראל‪ ,‬כי ואמר‪' ,‬מנעי קולך מבכי כו’‪ ,‬ואז שלח שכינתו‬ ‫וקושיא ב‪ :‬אינו מסיים מקום‪ ,‬אלא אין השמיעה מעלה ומורדת‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬לבבל‪ ,‬ותהי לישראל תקוה על ידי כן‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫מציאות הענין‪ ,‬אם היה קל או חמור‪ ,‬והיה‬ ‫היה להלאה ממקום פלוני!‬ ‫השי"ת מפרסם זאת‪ ,‬אשר שמע אך ורק‬ ‫שנים‬ ‫יעקב‬ ‫בני‬ ‫ויהיו‬ ‫מיד‪,‬‬ ‫יסמוך‬ ‫ראוי‬ ‫ולא‬ ‫'אהלו'‬ ‫לכתוב‪,‬‬ ‫וקושיא ג‪ :‬ראוי‬ ‫עשר‪ ,‬להורות‪ ,‬כי אין הדבר כפשוטו‪ ,‬כי‪ -‬לקול רחל יותר מכל האבות ומשה רבינו‬ ‫אהלה!)‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ולא‬ ‫ראובן)‪,‬‬ ‫(‬ ‫יבא‬ ‫אחיו‬ ‫במספר‬ ‫דיין‪,‬‬ ‫ע‬ ‫אם‪,‬‬ ‫או יהיה הרמז‪ ,‬במה שלא נאמר 'להלאה' יפסיק באומרו וישמע ישראל!‬ ‫כי‪-‬אם‪ ,‬מה‪-‬לאה‪ ,‬שהוא לרמוז‪ ,‬שנסע וקושיא ז‪ :‬הלא יקשה מאד‪ ,‬היתכן‪ ,‬הושע‪ :‬פ"ב יב‪ :‬ועתה אגלה את נבלתה‬ ‫ישראל‪ ,‬ונטה אהלה של רחל‪ ,‬מה'נקראת שלא יהיה מזה (סיפור המדרש של אהל לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי‪ :‬באיכה‬ ‫לאה הידועה‪ ,‬וזה עשה‪ ,‬למגדל עדר‪ ,‬הוא בלהה ולאה)‪ ,‬אפילו רמז מה‪ ,‬בכתובים?) רבתי‪ ,‬כי בזמן החורבן‪ ,‬ציוה יתברך לירמיה‪,‬‬ ‫יקרא לאבות ומשה והאמהות‪ ,‬לראות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בשביל מגדל עדר‪ ,‬היא רחל‪ ,‬שהיא מגדל עוז‪,‬‬ ‫לעדר ה’‪ ,‬בקבורתה הנזכר‪ ,‬בזמן החורבן‪ ,‬על זכה יוסף להיות מרכבה אל השכינה בצרת וחרפת בניהם שיצטערו עליהם‪ ,‬ואז‪,‬‬ ‫לא שמע יתברך‪ ,‬את האבות‪ ,‬ובראותם‬ ‫ע"י רחל אמו‬ ‫כן‪ ,‬חלק כבוד לבלהה‪ ,‬שנבנה ממנה‪ ,‬והיתה‬ ‫אחר כך את משה‪ ,‬שמחו מאד‪ ,‬באמרם‪ ,‬זה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שלה‪( :‬ובזה נתיישב באופן ב' קושיא א‪:‬‬ ‫מה בא ללמדנו‪ ,‬שנסע‪ ,‬ויט אהלה מהלאה דברים פל"ג‪ :‬טו‪ :‬למה זכה יוסף להיות יצילנו כדרכו‪ ,‬ונהפך שמחתם לאבל‪ ,‬כי גם‬ ‫אליו לא שמע ה'‪ ,‬עד באה רחל‪ ,‬ובכתה‬ ‫ההוא?שבת משכן אל השכינה מכל אחיו?‬ ‫למגדל עדר‪ ,‬ומה יתן ומה יוסיף‪,‬‬ ‫במקומו‪ ,‬או נטות אהלה במקום‬ ‫לפניו יתברך‪ ,‬באומרה‪ :‬אנכי אשה וסבלתי‬ ‫קנאת אחותי וכו'‪ ,‬אז ריחם ה' ואמר‪ :‬מנעי מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי באומרו כה אמר ה' (ובזה נתיישב קושיא‬ ‫איננו‪ :‬כה אמר י‪-‬הוה מנעי קולך מבכי ועיניך ה‪ .‬כי איננו‪ ,‬ולא אמר כי אינם!)‬ ‫קולך מבכי וכו' ושבו מארץ אויב‪.‬‬ ‫וזה יאמר‪ ,‬ועתה‪ ,‬בזמן שאמרתי‪' ,‬ורדפה מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם י‪-‬הוה כי אלו לא נסתלק‪ ,‬לא היה פחד‪ ,‬והוא‪ ,‬כי‪,‬‬ ‫את מאהביה וכו'‪ ,‬שהוא בזמן החורבן‪ ,‬אז‪ ,‬ושבו מארץ אויב‪ :‬ויש תקוה לאחריתך נאם אם שב הוא ית' ללכת אתם בגלות‪ ,‬היה אחר‬ ‫בכיית רחל‪ ,‬כנראה ממדרש איכה רבתי‪:‬‬ ‫אגלה את נבלותה לעיני מאהביה‪ ,‬הם י‪-‬הוה ושבו בנים לגבולם‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫האבות ומשה והאמהות‪ ,‬ואפילו איש‪ ,‬הוא א‪ .‬הנה‪ ,‬רחל לא היתה ברמה?‬ ‫השי"ת מבטיח לרחל‪ :‬א‪ :‬שיבנה בית‬ ‫משה‪ ,‬הקרוי איש‪ ,‬לא יצילנה מידי‪ ,‬כלומר‪ ,‬ב‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬תמרורים לשון רבים!‬ ‫שני‪ .‬ב‪ :‬ושלישי‪ .‬ג‪ :‬ואז יזכו להזדכך‬ ‫כי‪-‬אם אשה‪ ,‬היא רחל כמדובר‪.‬‬ ‫ולמדרגת 'בנים למקום'‪ .‬ד‪ :‬וגם תקבל‬ ‫!‬ ‫בוכה‬ ‫אמר‬ ‫ולא‬ ‫מבכה‬ ‫‪,‬‬ ‫אומרו‬ ‫וכן‬ ‫‪.‬‬‫ג‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שכר לעצמה על שסבלה לאחותה‬ ‫ד‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬בניה זה פעמים!‬ ‫השי"ת!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תגלה את גבורתיך‪ ,‬והושיעינו‪ ,‬ה‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬כי איננו‪ ,‬ולא אמר כי אינם!‬ ‫ו‪ .‬ועוד‪ ,‬כפל אומרו‪ ,‬מנעי קולך מבכי ואמר הוא ית'‪ ,‬מנעי קולך מבכי‪ ,‬שאת‬ ‫בזכות רחל המבכה על בניה‪,‬‬ ‫מבכה‪ ,‬שלא תצעקי להבכות את העליונים‬ ‫שמרוב התכללותה בשכינה‪ ,‬ועיניך מדמעה!‬ ‫לפניו ית'‪ ,‬וגם ועיניך מדמעה‪ ,‬שלא תבכי‬ ‫ושמצטערת בצער השכינה‪,‬‬ ‫גם את (ובזה נתיישב קושיא ו‪ .‬כפל‬ ‫שבא‬ ‫שיורה‬ ‫‪,‬‬ ‫שכר‬ ‫יש‬ ‫כי‬ ‫‪,‬‬‫אומרו‬ ‫ועוד‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫לכן בניה‪ ,‬אפרים ובנימין ומנשה‪,‬‬ ‫אומרו מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה!)‬ ‫השיגו את מעלת צד השכינה‪ ,‬לשלול העדר שכר‪ ,‬ולא יתכן!‬ ‫וחשקו לקרב מחניהם לצד מערב‪ ,‬ח‪ .‬ועוד אומרו‪ ,‬ושבו בנים לגבולם‪ ,‬אחר כי הנה‪ ,‬על גלות חרבן ראשון דעי‪ ,‬כי יש‬ ‫אשר שם עיקר השראת השכינה‪ .‬אומרו ושבו מארץ אויב‪ ,‬כי הלא יראה שכר כו'‪ ,‬והוא‪ ,‬כי הנה אמרו רז"ל‪ ,‬ש'כה‬ ‫שהכל אחד‪ ,‬ולמה הוכפל‪ ,‬ובמלות שונות‪ ,‬אמרה בבכייתה‪' :‬ומה אני‪ ,‬שאני בשר ודם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫סבלתי קנאה‪ ,‬ואשים את אחותי במקומי‪,‬‬ ‫?‬ ‫ה‬ ‫כפול‬ ‫קושיא‬ ‫שהיא‬ ‫תהילים פ"פ‪ :‬ב‪-‬ג‪ :‬רעה ישראל האזינה‬ ‫נהג כצאן יוסף ישב הכרובים הופיעה‪ :‬לפני ט‪ .‬וגם‪ ,‬למה נאמר בינתים ויש תקוה כו'? ואתה ה' תקנא ולא תסבול?‬ ‫ונבא אל הענין‪ ,‬אמר‪ ,‬אל תחשבי‪ ,‬שבמה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך‬ ‫ולכה לישעתה לנו‪ :‬אם חלושי זכות אנחנו‪ ,‬פמליא של מעלה בוכים ביחד עם רחל שאשיב את בניך מארץ אויב‪ ,‬אנכה את‬ ‫שכרך במה שסבלת לאחותך‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬יש‬ ‫~ ~ ~‬ ‫להתעורר בגיננו‪ ,‬זכור את רחל‪ ,‬שהיתה‪,‬‬ ‫מצרה ומבכה‪ ,‬על בניה‪ ,‬כמאמרם ז"ל אמנם‪ ,‬הנה רחל‪ ,‬לקול המולת הרעשתה שכר לפעולתך‪ ,‬ועכ"ז‪ ,‬ושבו מארץ אויב‪,‬‬ ‫באיכה רבתי‪ ,‬ועליה נאמר‪' ,‬מנעי את קולך‪ ,‬היתה מבכה למעלה ברמה לפניו ית'‪ ,‬שהוא מגלות בבל‪( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫והקול שהיה נשמע היה נהי של בכי על שני ז‪ .‬כי יש שכר שיורה שבא לשלול העדר‬ ‫כו’ כי יש תקוה לאחריתך וכו’‪.‬‬ ‫ומדגל מערבי אשר שם שכינה (אשר היא תמרורים‪ ,‬וזהו‪ ,‬קול ברמה נשמע נהי כו'‪ ,‬שכר ולא יתכן!)‬ ‫יושב הכרובים שהיא לפני מחנה מערבי) והקול שנשמע ברמה אינו קול רחל‪ ,‬כ"א‪ ,‬ועל חרבן בית שני‪ ,‬שהגאולה לאחרית‬ ‫אשר שם היו בני רחל‪ ,‬אפרים ובנימין קול שהיתה היא מבכה את אחרים‪ ,‬וקול הימים‪ ,‬אמר‪ ,‬ויש תקוה לאחריתך נאם ה'‬ ‫ומנשה‪ ,‬בזכותה‪ ,‬עוררה עתה את גבורתך‪ ,‬האחרים היה הנשמע ברמה‪( ,‬ובזה נתיישב ושבו בנים לגבולם‪ ,‬והוא‪ ,‬כי טובים יהיו‬ ‫שלא תהיה גבורתך‪ ,‬כישנה‪ ,‬כאשר בראותך קושיא א‪ .‬הנה רחל לא היתה ברמה? השבים לבית שלישי‪ ,‬מהשבים לבית שני‪,‬‬ ‫כי אין גאולה אחרונה באה עד בלתי‬ ‫גוים מרקדים בהיכלך‪ ,‬והיית כישנה‪ ,‬בעיני וקושיא ג‪ .‬מבכה ולא אמר בוכה!)‬ ‫השאיר בישראל שריד חטא ועון ע"י‬ ‫הרואים‪ ,‬עם היות שהן היא גבורתך‪( ,‬אע"פ ומה היו השני תמרורים?‬ ‫תשובה שלמה‪ ,‬או אם יזכו מעצמן‪ ,‬או ע"י‬ ‫הן הא' על בניה בחרבן ראשון‪,‬‬ ‫שאז"ל שהסבלנות והתאפקות שלו ית'‬ ‫הן גבורותיו‪ ,‬אעפ"כ‪ ,‬תפלתינו היא שטוב)‬ ‫עתה תהיה גבורתך בהתעוררות‪ ,‬וזהו עוררה והשני מאנה להנחם על בניה של חרבן שני‪ .‬חבלי משיח כנודע‪.‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ב‪ .‬תמרורים לשון וזהו כי בשובם לבית שני אמר סתם‪ ,‬ושבו‬ ‫רבים!‬ ‫את גבורתך‪.‬‬ ‫מארץ אויב‪ ,‬ובשובם אל השלישי אמר‪ ,‬ושבו‬ ‫ולא למעננו תעשה‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬למענך‪ ,‬כי תצא וקושיא ד‪ .‬בניה זה פעמים!)‬ ‫בנים‪ ,‬כי ישובו נקראים בנים לה' לגבולם‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שכינה מהגלות‪ ,‬כי הנוגע לך‪( ,‬ולכה) הוא‪,‬‬ ‫ישועתה לנו‪ ,‬כי זה חפצנו יותר מישועתנו‪ ,‬בכיית רחל היא על ריחוק ה' מבני שהוא שלמי הכשרון עד יקראו בנים למקום‪:‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ח‪ .‬ושבו בנים לגבולם‬ ‫כאלו הושעתנו‪ ,‬כי חביבה ישועתך לנו‪:‬‬ ‫אחר אומרו ושבו מארץ אויב‪ ,‬כי הלא‬ ‫ישראל בעת הגלות‬ ‫~ ~ ~‬ ‫~ ~ ~‬ ‫יראה שהכל אחד ולמה הוכפל ובמלות‬ ‫ירמיהו (פל"א יד–ט"ז)‪ :‬כה אמר י‪-‬הוה ומה שהיתה עושה כל כך לא על מציאות שונות שהיא קושיא כפולה?‬ ‫קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל הגלות‪ ,‬כי‪-‬אם‪ ,‬כי איננו איתם‪ ,‬השם הנזכר‪ ,‬וקושיא ט‪ .‬למה נאמר בינתים ויש תקוה?)‬ ‫בזכותה‪ ,‬עוררה עתה את גבורתך‪,‬‬ ‫ספה"ק פנים יפות‬ ‫ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק'‬ ‫שלא תהיה גבורתך‪ ,‬כישנה‪ ,‬כאשר‬ ‫מרבה"ק ר' פנחס הלוי הורביץ‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫בראותך גוים מרקדים בהיכלך‪ ,‬והיית‬ ‫בעל ההפלאה‬ ‫כישנה‪ ,‬בעיני הרואים‪ ,‬עם היות שהן‬ ‫ספה"ק דרושי הצל"ח‬ ‫~ ~ ~‬ ‫היא גבורתך‪( ,‬אע"פ שאז"ל שהסבלנות‬ ‫מרבה"ק ר' יחזקאל לנדא‪ ,‬הנודע ביהודה‬ ‫והתאפקות שלו ית' הן הן גבורותיו‪,‬‬ ‫השי"ת!‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אעפ"כ‪ ,‬תפלתינו היא אשר) עתה תהיה‬ ‫תגלה את גבורתיך‪ ,‬והושיעינו‪,‬‬ ‫גבורתך‬ ‫הקב"ה ניחם את רחל 'ושבו בנים'‪ ,‬בזכות רחל המבכה על בניה‪,‬‬ ‫בהתעוררות‪ ,‬וזהו עוררה את גבורתך‬ ‫שמרוב התכללותה בשכינה‪,‬‬ ‫פירוש 'ישיבו' להיות נחשבים‬ ‫(עכל"ק האלשיך)‬ ‫ושמצטערת בצער השכינה‪,‬‬ ‫'בנים' למקום‬ ‫לכן בניה‪ ,‬אפרים ובנימין ומנשה‪,‬‬ ‫(המשך הפנים יפות) ונראה ענינו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫השיגו את מעלת צד השכינה‪,‬‬ ‫(דאלשיך)‪ ,‬דאף שהיה על פי צוואות‬ ‫דרוש י"ח ליום ב' דראש השנה‪ :‬הנה‪ ,‬וחשקו לקרב מחניהם לצד מערב‪,‬‬ ‫הש"י‪( ,‬אעפ"כ) לאחר שנתישבו‬ ‫האלשיך פירש‪' ,‬רחל מבכה על בניה'‪ ,‬אשר שם עיקר השראת השכינה‪.‬‬ ‫מצאו מקומו של כל אחד חן בעיניו‪,‬‬ ‫כמ"ש חז"ל‪ ,‬חן מקום על יושביו‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫על בית ראשון שחרב‪' ,‬מאנה הנחם על‬ ‫במדבר ( פרק ב' פסוק ג ) והחנים‬ ‫בניה'‪ ,‬על חורבן בית שני‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫אבל בבני רחל‪ ,‬חשקו נפשם לצד‬ ‫קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאתם מערב‪( ,‬כיון) שהוא מקום השכינה‪,‬‬ ‫(וזל"ק האלשיך) ירמיהו‪ :‬פל"א יד‪ :‬כה‬ ‫‪( ...‬י) דגל מחנה ראובן תימנה לצבאתם כמו שמצינו בבנימין‪ ,‬שהיה 'חופף‬ ‫אמר י‪-‬הוה קול ברמה נשמע נהי בכי‪,‬‬ ‫‪( ...‬יח) דגל מחנה אפרים לצבאתם ימה עליו כל היום'‪,‬‬ ‫תמרורים‪ ,‬רחל מבכה על בניה‪ ,‬מאנה‬ ‫‪( ...‬כה) דגל מחנה דן צפנה לצבאתם‪.‬‬ ‫להנחם על בניה כי איננו‪:‬‬ ‫וכן מצינו גבי יוסף‪ ,‬כמ"ש חז"ל‪' ,‬ויפל‬ ‫ס' פנים יפות‪( :‬קדמה מזרחה) דגל על צוארי בנימין אחיו ויבך‪ ,‬ובנימין בכה‬ ‫ומה היו השני תמרורים?‬ ‫על צוארו'‪ ,‬דקאי על בתי מקדשים‪,‬‬ ‫מחנה יהודה לצבאותם‪ ,‬וכן בכולם‪.‬‬ ‫וגבי אפרים כתיב‪ ...‬לצבאותם‪ ...‬שבשילה‪ ,‬ובחלקו של בנימין בבית‬ ‫הא' על בניה בחרבן ראשון‪,‬‬ ‫(ואח"כ) ימה‪ ,‬ועיין בר"מ אלשיך‪ ,‬עולמים‪,‬‬ ‫והשני‪ ,‬מאנה להנחם על בניה‪ ,‬של‬ ‫(וזל"ק האלשיך) תהילים פ"פ‪ :‬ב‪-‬ג‪ :‬ויש לפרש מלת לצבאותם‪ ,‬כמ"ש‬ ‫חרבן שני‪( .‬עכל"ק האלשיך)‬ ‫רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף ישב חז"ל‪ ,‬במעשה בראשית‪' ,‬בצביונם‬ ‫(המשך דרושי הצל"ח) ולפי דבריו‬ ‫הכרובים הופיעה‪ :‬לפני אפרים ובנימן נבראו' שנאמר 'צבאם'‪,‬‬ ‫אומר אני‪ ,‬שהיתה תשובת הקב"ה ג"כ‬ ‫לכך נאמר בשאר דגלים‪ ,‬המקום‬ ‫ומנשה עוררה את גבורתך ולכה‬ ‫על זה הדרך‪,‬‬ ‫תחלה‪ ,‬על פי צווי השי"ת‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לישעתה לנו‪:‬‬ ‫על הפקידה של חורבן בית ראשון‬ ‫(כתוב לצבאותם‪ ,‬כי לאחר שנתישבו‬ ‫אם חלושי זכות אנחנו‪ ,‬להתעורר‬ ‫במקום שנצטוו‪ ,‬המקום) מצא חן‬ ‫ששב בימי עזרא‪ ,‬אמר‪ ,‬ושבו מארץ‬ ‫בגיננו‪ ,‬זכור את רחל‪ ,‬שהיתה‪ ,‬מצרה‬ ‫בעיניהם‪ ,‬דהיינו לצביונם‪,‬‬ ‫ומבכה‪ ,‬על בניה‪ ,‬כמאמרם ז"ל באיכה‬ ‫אויב‪ ,‬ולא אמר‪' ,‬ושבו בנים'‪,‬‬ ‫אבל בבני יוסף‪ ,‬חשקו נפשם בתחלה‬ ‫רבתי‪ ,‬ועליה נאמר‪' ,‬מנעי את קולך כו’‬ ‫אבל על הגאולה האחרונה‪ ,‬ויש תקוה‬ ‫(לצבאותם‪ ,‬לצביונם) לקרב לצד‬ ‫כי יש תקוה לאחריתך וכו’‪.‬‬ ‫לאחריתך דייקא שזה יהיה באחרית‬ ‫מערב‪ ,‬שהוא מקום השראת השכינה‬ ‫הימים‪ ,‬אמר‪ ,‬ושבו בנים לגבולם‪ ,‬שיהיו‬ ‫ומדגל מערבי אשר שם שכינה (אשר‬ ‫היא יושב הכרובים‪ ,‬שהיא לפני (אף לפני הציווי להתיישב בהמקום‪,‬‬ ‫במדרגת בנים‪.‬‬ ‫וזה שכתוב בבני יוסף לצבאותם‬ ‫מחנה מערבי) אשר שם היו בני רחל‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תחלה‪ ,‬והמקום אח"כ)‬ ‫אפרים ובנימין ומנשה‪,‬‬