בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — לך לך (2026-10-19)

נקודות למחשבה :פנינים ,עיונים ורעיונות נבחרים בפרשת השבוע ,והדרכה בעבודת ה׳ פרשת לך לך תשפ״ז
מאת הרב יעקב יוסף ווייס שליט״א
מחבר סדרת הספרים "בנתיבות החיים" משפיע ומחנך בעיה״ת מאנסי יצ״ו
****
*****בענין :ערך עצמי או ביטחון עצמי? הכרת כוחות האדם מתוך אמונה ,ענווה ואחריות
******
ֹּאמר ה' ֶאל ַאבְ ָרם לֶ ְך לְ ָך ֵמ ַא ְרצְ ָך ו ִּמ ּמוֹּ לַ ְד ְּתָך ו ִּמ ֵּבית ָאבִ יָך ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשר ַא ְר ֶא ְָךֶ ,א ֶע ְשָך לְ גוֹּ י ָ ּגדוֹּ ל וַ ֲאבָ ֶרכְ ָך וַ ֲאגַ דְּ לָ ה ְש ֶמָך וֶ ְהיֵ ה ְּב ָרכָ ה.
וַ ּי ֶ
אשית״ וחז״ל דורשים ״בשביל התורה שנקראת ראשית ,ובשביל ישראל שנקראו ראשית״ (רש״י ,בראשית א ,א') שכל תכלית התורה הק' פותחת במילה ְּ
״ב ֵר ִׁ
אשית ָח ְּכ ָמה יִׁ ְּר ַאת ה׳״ הבריאה הוא רק בשביל התורה וישראל ,ורק ע"י שמקבלים עול תו"מ אז מתגלה מלכותו יתברך בעולם ,וזו קבלת עומ"ש ,כנא' ֵ
״ר ִׁ
(תהלים קיא ,י') מבאר המצודת דוד ״הנכון הוא שבתחלת לימוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה׳״ שכאשר היראה קודמת לחכמה ,החכמה מתקיימת
יהם״ .וגם המלבי״ם מבאר שיראת ה׳ היא ראשית החכמה ושורשה ,מכיון שהחכמה ניתנה מאת הקב״ה ,והיצה"ר
באדם ,ועליה נאמר ״ ֵש ֶכל טוֹ ב ְּל ָכל ע ֵֹש ֶ
המעורר כח התאוה עלולים להסיט את האדם מדרכיה ,לכן יראת ה׳ קושרת את נפשו לשמירת חוקי החכמה ומצותיה ,אז זוכה האדם לשכל טוב ולהבנת
טעמי המצוות ,ותהילתו עומדת לעד (מצודת דוד ומלבי״ם ,שם) .נמצא שיראת ה׳ היא קבלת עול מלכות שמים וההכרה שהקב״ה עשה ,עושה ויעשה את כל
״מה ָא ִׁשיב ַלה׳ ָכל ַתגְּ מולוֹ ִׁהי ָע ָלי״ (תהלים קטז ,יב) .וכדאי' בסה״ק
המעשים .וגם ברור לנו שאין להקב״ה שום צורך בבריאה ,שהרי הכל שלו ,וכמו שאנו אומרים ָ
מאור עינים (השבוע) שהקב״ה לא ברא את העולם מפני שהיה חסר לו דבר כלשהו ,שהלא אצל הקב״ה ,היה הוה ויהיה שווים ,וכן הוא שלם בכל
יטיב״ לכן ברא את העולם כדי להיטיב
״טוב ה׳ ַלכֹל״ (תהלים קמה ,ח–ט) ״ו ִמ ֶּט ַבע ַהט ֹוב ְל ֵה ִ השלמות גם קודם הבריאה ,אלא שהקב״ה הוא ַ
״רב ֶח ֶסד״ ֹ
לנבראים ,שבזה יכירו במלכותו ית' ,ויתענגו מזיו כבודו ויקבלו שכר ,וכמו שטובו של הקב״ה הוא בלי גבול ,והנבראים אינם יכולים לקבלו
בשלמותו ,לכן ,כביכול ,הצטמצם גילוי החסד במידה שהנבראים יכולים לקבלם ,לשם כך נצרכה מידת הגבורה ,המודדת ומגבילה את השפע,
נמצא שגם הצמצום והדין נכללים בחסד ,כי מטרתם לאפשר לנבראים לקבל את הטובה ולהתקיים ,על כך נאמר ״עוֹ ָלם ֶח ֶסד יִׁ ָבנֶ ה״ (תהלים פט,
ג') ,וכלשון הדברי חיים (לחנוכה) שהקב״ה ברא את העולם רק לצורך האדם ,והאדם נברא כדי לתקן ולהשלים את הבריאה במעשיו ע"פ רצונו ית' ,וכך נעשה
האדם כלי לקבל את הטוב שהקב״ה משפיע בעולם ,וכן מבאר הצמח צדיק (פרשת נח) ש״דרך הטוב להיטיב״ ,והקב״ה חפץ שהאדם יהיה כלי מוכן לקבל את
טובו ,שבכך יש נחת רוח לפניו ,לא שהאדם מבקש את הטובה לעצמו בלבד ,אלא שקבלת הטוב הוא לגלות את חסדו של הקב״ה בעולם ,ובתוך תכלית זו
בחר הקב״ה בישראל להיות לו לעם סגולה ,כדי שיקבלו עליהם את מלכותו ויגלו את כבודו בעולם ,וכן החז״ל דרשו על ְּב ֵר ִׁ
אשית -״בשביל התורה שנקראת
ראשית ,ובשביל ישראל שנקראו ראשית״ (רש״י ,בראשית א ,א) ,ובמדרש נאמר ״מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר״ ,וכן שהקב״ה צפה שישראל עתידים
לקבל את התורה (בראשית רבה א ,ד') וגם בגמ' נמנים הדברים שקדמו לבריאת העולם ,ובהם התורה וגו' ע"ש (פסחים נד ,).שכל התכלית הבריאה היא שישראל
יקבלו עליהם רק את מלכותו יתברך ויגלו ע"י את כבודו בעולם ,לשם כך בחר הקב״ה בישראל להיות לו לעם סגולה ,כמו שנאמר ִׁ
״כי ַעם ָקדוֹ ש ַא ָתה ַלה׳
״וח ֶֹש ְּך ַעל ְּפנֵ י יךְּ ,ב ָך ָב ַחר ה׳ ֱאל ֹ ֶק ָ
יך ִׁל ְּהיוֹ ת לוֹ ְּל ַעם ְּסגֻ ָלה״ (דברים ז ,ו') ,וגם יש ללמוד הדרכה מסדר הבריאה שהאור מופיע רק לאחר החושך ,כנאמר ְּ ֱאל ֹ ֶק ָ
ְּתהוֹ ם״ ,ולאחר מכן ״יְּ ִׁהי אוֹ ר״ (בראשית א ,ב–ג') וכעין זה מובא בתפארת שמואל (אלכסנדר -פרשת בהעלותך) ״מה היום מאפיל ומאיר ,כך אני עתיד להאיר לכם
מתוך אפילתכם״ הקב״ה ממציא רווחה מתוך צרה ,ואור מתוך החושך ,כך גם בעבודת האדם :אם יתבונן בכנות במצבו ,בחשכת נפשו ובמה שפגם והתרחק
על ידו מהקב״ה ,ויתעורר לבו לתשובה ,דווקא מתוך שפלות וענוה עשויה להופיע לו הארה חדשה ,וכן כאשר האדם מתבונן בצרות ובהרפתקאות שעברו
עליו ,בכלל ובפרט ,אחי! אל יתייאש ואל יאמר לנפשו נואש; רק יאמין שהקב״ה יכול להוציא טובה וישועה מתוך הצרה ,וכמו שנאמר ֵ
״עת ָצ ָרה ִׁהיא ְּליַ ֲעקֹב
ו ִׁמ ֶמ ָנה יִׁ ָו ֵש ַע״ (ירמיהו ל ,ז' ו') וכמאמר הזוהר ֵ
״לית נְּ הוֹ ָרא ֶא ָלא ַההוא ְּדנָ ֵפיק ִׁמגוֹ ֲחשוֹ ָכא״ -אין אור אלא זה היוצא מתוך החושך (זוהר ,ח"ב ,קפ״ד ).שבתוך עולם
״אין עוֹ ד ִׁמ ְּל ַבדוֹ ״ (דברים ד ,לה) החושך אינו התכלית; לעיתים דווקא מתוכו מתגלה האור.
של הסתר ניתנה לישראל השליחות להאיר את העולם ולהודיע כי ֵ
הייטב לב (פרשת וירא) מבאר את דברי הזוהר ֵ
״לית נְּ הוֹ ָרא ֶא ָלא ְּדנָ ֵפיק ִׁמגוֹ ֲחשוֹ ָכא״ שהאור היוצא מתוך המאבק אינו בהכרח כבר מנוחה ושמחה שלמה ,שאדם
ירא אלוקים עשוי עדיין להתמודד עם נטייה לרע ,אלא שהוא כובש את יצרו מכוח יראתו ,אצל אברהם אבינו ,לאחר המילה ,התגלתה גם בחינת ״יָ ָשר״ -
יש ִׁרים ֲא ֵהבו ָך״ (שיר השירים א ,ד) מתוך כך הוא זכה למנוחה פנימית ולשמחה ,וגם על ״יָ דוֹ ַע ֵת ַדע״ מבאר הישמח תיקון פנימי עמוק יותר ,המתואר בפסוק ֵ
״מ ָ
ישראל (השבוע) שהחשכה והשעבוד אינם סוף הדרך; הם עשויים להיות הכנה לאור ולגאולה ,כשישראל עוברים צרה ומתחזקים בידיעה שהקב״ה מנהיג את
הכול לטובה ,הם מוצאים בתוך ההסתר את שורש החסד ומקרבים את הגאולה ,וגם הערבי נחל (דרוש לראש השנה שחל בשבת) מוסיף שהטרדות הפרנסה,
והמאבק ביצר הרע הפרטי ,אינם רק הפרעות לעבודת האדם ,הם חלק מן הניסיון שבו נבחנת עבודתו כיצד ,בתוך הקושי והפיתויים ,הוא משליך אותם
מאחוריו ובוחר לעשות את רצון קונו ,דוקא העבודה והעמל בתוך המציאות הגשמית הם חלק מרכזי מתכלית בריאת האדם .וכן המאור עינים (פ' יתרו)
מעמיק בביאור הדרך שבה הקב״ה מיטיב לברואיו ,שהלא הקב״ה הוא אין־סוף ,ואילו האדם אינו יכול לקבל את רוב הטובה בלי שתתבטל מציאותו ,לכן,
כביכול ,צמצם הקב״ה את גילוי טובו במידה שהאדם יכול לקבל ,וברא את העולם כדי לגלות בו את מידותיו -רחמים ,חנינה וארך אפים ,ומכאן גם משמעות
דברי חז״ל הידבק במידותיו ״מה הוא רחום ,אף אתה רחום״ ,כשאדם נוהג במידות טובות ,הוא נדבק כביכול בקב״ה ,שהרי טובו ומידותיו מתגלים בעולם
דרך הנהגת הבריא .
״ו ִׁת ָמ ֵלא ָה ָא ֶרץ ָח ָמס״ (בראשית ו ,יא) חז״ל אמרו ״לא נחתם
אולם בדורות הראשונים התגלו השחתה ומרידה ,דור המבול השחית את דרכו ,והתורה מעידה ַ
גזר דינם אלא על הגזל״ (סנהדרין קח ,).אחר כך בא דור הפלגה ,שמרד בה׳ וביקש לבנות מגדל ,בגמ' מובאות דעות שונות על כוונתם יש שדרשו שביקשו
לעשות מלחמה בקב״ה ,ויש שדנו בכוונתם לעבודה זרה; רבי נתן אומר שכולם נתכוונו לעבודה זרה (סנהדרין קט ).לאחר הדורות הללו התחדדה השאלה
שאברהם אבינו החל לברר לשם מה ברא הקב״ה את העולם ,שהקב"ה חתם הבריאה כנאמר ַ
״ו ַי ְּרא ֱאל ֹ ִׁקים ֶאת ָכל ֲא ֶשר ָע ָשה ְּו ִׁה ֵנה טוֹ ב ְּמאֹד״ (בראשית א ,לא)
ומיד לאחר מכן חטא אדם הראשון ,בהמשך בא המבול והשחית את יושבי הארץ ,ואחריו נעקר דור הפלגה ממקומו והופץ ,אברהם אבינו התבונן בעולם
ובדורות שקדמו לו ותמה לעצמו מהו תכלית כל הבריאה שמביא רק רוגז וחרבן? ומהו רצונו של הבורא ית' הנדרש מן האדם? הרי האדם נוצר מעפר ומחומר
-מה יש ביכולתו לתת לבורא יתברך? ומה פשר כל המהלך הזה?
ֹאמר ה׳ ֶאל ַא ְּב ָרםֶ :ל ְּך ְּל ָך״ מכאן מתחילה דרכו של אברהם ,ובהמשך הוא עומד בעשרת מכאן אנו מגיעים לפרשתנו ,הפותחת בציווי הקב״ה לאברהם ַ
״וי ֶ
הניסיונות (אבות ה ,ג') ,על רקע זה מתעוררת שאלה שכך פותחת התורה את סיפורו של אברהם אבינו ,לא בתיאור מעלותיו ולא בהקדמה המסבירה מי היה,
״איש ַצ ִׁדיק ָת ִׁמים ָהיָ ה״ (בראשית ו ,ט') ואילו על אברהם היא
אלא בציווי אחד ״לך לך״ מדוע בחרה התורה לפתוח דווקא כך? התורה מתארת את נח בתואר ִׁ
מספרת תחילה שה׳ ציווה עליו ללכת ,חז״ל מונים את הציווי הזה בין עשרת הניסיונות שבהם נתנסה אברהם (אבות ה ,ג') ואין אנו יודעים מעלתו? אלא נראה
שהתורה מבקשת להעמיד במרכז לא רק את מעלתו של אברהם ,אלא גם את הדרך שבה התבררה שליחותו ע"י התבוננות ,שהוא בירור האמת ונכונות
ללכת בדרך שהקב״ה מראה לו ,ואכן ,התורה אינה מקדימה לסיפורו תיאור כללי של צדקותו ,אלא מלווה את דרכו ואת עמידתו בניסיונות ,ורק לאחר נסיון
״ע ָתה יָ ַד ְּע ִׁתי ִׁכי יְּ ֵרא ֱאל ֹ ִׁקים ַא ָתה״ (בראשית כב ,יב; אבות ה ,ג') אצל נח ,לעומת זאת ,התורה מקדימה ומעידה
העקדה ,הנסיון האחרון לפי מנין המשנה ,נאמר לו ַ
עליו ״נ ַֹח ִׁאיש ַצ ִׁדיק ָת ִׁמים ָהיָ ה״ (בראשית ו ,ט') בתוך עולם של השחתה הוא הצדיק ,אבל אצל אאע"ה התורה מדגישה את הדרך ואת העמידה בניסיונות,
שדרכן מתגלית יראתו ,אך אם כך ,יש לשאול :האם לא היו מאמינים לפניו? הרי שם ועבר היו בעולם ,ואברהם למד אצלם ,ועוד מדוע אין התורה מספרת
תחילה כיצד הגיע אברהם להכרה בבורא ,אלא פותחת מיד בציווי ״לך לך״?
כדי לעמוד על משמעות הדברים ,נתבונן בדורות שקדמו לאברהם ובתפקיד שהוטל עליו ,יש לברר את תכלית הבריאה ,לגלות בתוך העולם את רצון הבורא,
וללמד את בני האדם למי ראוי לעבוד ,ומתוך כך נוכל להבין גם מה מלמדת פרשת לך לך על העבודה המוטלת על כל אדם ועל תפקידם של הורים ומחנכים
בדורנו ,ו כדי להבין את הדבר ,אפשר לדמות את העולם לבניין גדול שנבנה לתכלית מסוימת ,הצלחת הבניה תלויה בכך שלכל מלאכה יהיו בעלי המקצוע
המתאימים כגון בנאי ,חשמלאי ,אינסטלטור ושאר בעלי המלאכה ,ו אם חסרים בעלי המקצוע הנכונים ,הבניה מתעכבת ואינה מגיעה לתכליתה ,כך גם
העולם ,הקב״ה ברא אותו למטרה אחת ויחידה ,שרצה שבני האדם יכירו את בוראם ויעבדו רק אותו בכל לבבכם ,ונפשכם ,ומאודכם ,ולשם כך נדרש אדם
שיברר את האמת ,ו יכיר בתכלית הבריאה ויצא ללמד אותה לאחרים ,הרמב״ם מתאר שבימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה ,הם האמינו שהקב״ה ברא
את הכוכבים ואת גלגלי השמים ,אך חשבו שמכיוון שנתן להם כבוד והפקיד בידם ,כביכול ,את הנהגת העולם ,רצונו שיחלקו להם כבוד ויעבדו אותם ,הם
לא בהכרח כפרו בבורא העולם; טעותם הייתה שסברו שעבודת הכוכבים היא רצונו (הל' עבודה זרה א ,א') ,הרמב״ם מדגיש שלא לומר שלא היו מאמינים לפני
אברהם ,ו היו יחידים שהכירו את הבורא ,ובהם חנוך ,מתושלח ,נח ,שם ועבר (שם א ,ב) א"כ מה חידושו של אאע"ה? אלא שהוא לא הסתפק בידיעה לבד
שהקב״ה ברא את העולם ומנהיגו ,הוא יצא ללמד את בני האדם לא רק שיש בורא אחד ,ורק לו ראוי לעבוד (שם ,א ,ג') ,אולם עוד קודם שיצא לקרוא בשם ה׳,
״ל ְּך ְּל ָך״ ,אפשר לשמוע בציווי הזה גם קריאה לצאת מן ההנחות המוקדמות ולתת לקב״ה לקבוע את נקודת המוצא ,ולא להחליט מראש
נצטווה אברהם ֶ
מה ה׳ רוצה לפי נטיותיו והרגליו של האדם ,אלא להתבונן ולברר את רצונו ית' ו בירור כזה דורש מאברהם לזוז הצידה -לפנות מקום לדבר ה׳ ,גם כשהוא
מוביל אותו אל מחוץ למוכר והרגיל ,אברהם אבינו מדתו חסד ואהבה ,אפשר היה לחשוב שאדם שכל כולו לב וחום יראה את העולם דרך מידת החסד בלבד
שכולם אהובים וראויים לקרבה ,ובכך יסתיים הבירור? אולם הציווי ״לך לך״ מלמד שגם מידה טובה ,הטבועה בנפש האדם ,צריכה להיות מכוונת על פי
רצון ה׳ ,על האדם להקשיב לציווי הבורא ולא להניח שנטיית לבו ,טובה ככל שתהיה ,היא לבדה קובעת את הדרך לו ,לקבוע לפי נטיעת לבו ,ועל כך מלמד
המדרש במשל ״הבירה הדולקת״ אברהם ראה בירה מוארת ותמה ,האם יתכן שאין לה מנהיג? אז הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו ״אני הוא בעל הבירה״
(בראשית רבה לט ,א) אברהם לא הסתפק בהכרה שיש בורא; הוא ביקש להבין מהי תכלית הבריאה ומה מוטל על האדם בתוכה ,ונתגלה לו שכל תכלית הבריאה
מתגלה רק בעבודת האדם להכריז 'שאני בעל הבריאה' בו בזמן שנמצאים בעולם של השחתה וכוד' ,מוטל עלינו לקדש ש"ש ע"י שמזה ירכיז לכל באי העולם
מי כעמך ישראל גוי אחד ,ו כאשר כל אחד מברר מה חובתו בעולמו ומהי השליחות המיוחדת שניתנה לו ,את הבירור הזה אין האדם יכול לעשות לבדו
שהכלל הוא שאדם קרוב לעצמו ,וחז״ל הורו ״עשה לך רב וקנה לך חבר״ (אבות א ,ו') הרב והחבר מסייעים לאדם לבחון את דרכיו ,לשמוע דברי תורה ותוכחה,
ולברר כיצד ימלא את שליחותו בנאמנות ,לכן אנו חותמים את ברכת אבות במילים ״מגן אברהם״ זכותו של אברהם אבינו עומדת לבניו ומחזקת אותם.
אברהם עמד בעשרה ניסיונות ,וגם אנו נדרשים לעמוד בניסיונות החיים ולהתגבר בהם (אבות ה ,ג') ,ועל הפסוק ״נֵ ס ְּל ִׁה ְּתנוֹ ֵסס״ (תהלים ס ,ו') מפרש מצודת
ציון ״נס וכלונס ,והוא ענין הרמה והגבהה ,כנס הגבוה״ ,על דרך הרמז ,אפשר לראות בניסיון מעין ״נס להתנוסס״ -הזדמנות לרומם את האדם ,כשהוא
עומד בו ונאמן לתפקידו .והרמב״ן (בראשית כב ,א') מבאר שהניסיון מוציא את בחירת האדם מן הכוח אל הפועל ,האדם יכול לבחור אם לעשות את רצון ה׳,
ובעמידתו בניסיון נעשה רצונו הטוב למעשה ,ועל המעשה הוא מקבל שכר ,כל הניסיונות הם לטובת האדם העומד בהם ,אך הכרת ערכו של האדם אינה
״כל ַמה ֶש ָב ָרא ַה ָקדוֹ ש ָברו ְּך הוא ְּבעוֹ ָלמוֹ ,לֹא ְּב ָראוֹ ֶא ָלא ִׁל ְּכבוֹ דוֹ ״ (אבות ו ,יא) וכן אמר רבי שמעון בן אלעזר
הופכת אותו לתכלית בפני עצמו ,המשנה מלמדת ָ
אתי ְּל ַש ֵמש ֶאת קוֹ נִׁ י״ (קידושין פב ):ערכו של האדם וכוחותיו הם מתנה מאת ה׳ ,ותפקידו הוא להשתמש בהם לעבודתו
״הם לֹא נִׁ ְּב ְּראו ֶא ָלא ְּל ַש ְּמ ֵשנִׁ יַ ,ו ֲאנִׁ י נִׁ ְּב ֵר ִׁ
ֵ
ולכבודו ,וכך נאמר ״יִׁ ְּש ַמח ה׳ ְּב ַמ ֲע ָשיו״ (תהלים קד ,לא) הקב״ה חפץ בעבודת האדם ובמעשיו ,והאדם זוכה לגלות את כוחותיו כאשר הוא מכוון אותם לעבודת
בוראו.
להמשיך ללכת גם בעלייה וגם בירידה
סיפר בעל המעשה (ניצוץ אחד השבוע) שיחי׳ על יום בר המצווה שלו ,בי״ג במרחשוון תש״מ ,שחל בשבת פרשת לך לך ,בסעודת המצווה השתתף
כ״ק אדמו״ר הגה״ק ה״פני מנחם״ זצוק״ל ואמר להבחור ״אומר לך דבר; אולי עכשיו לא תבין ,אך כשתגדל ודאי תבין ,במילים 'לך לך' יש שילוב של
האות ל׳ ,הגבוהה מכל האותיות ,והאות ך׳ ,שיורדת בכתיבתה למקום נמוך ,כך הם חייו של אדם :יש בהם עליות ,ולעיתים גם ירידות ,בכל מצב
ההוראה היא 'לך לך' -המשך ללכת ,ואל תעצור בגלל העלייה או הירידה ,שכך הוא סדר העולם ,גם לאחר נפילה אפשר לקום ולהתחזק ,כמו
״ש ַבע יִׁ פוֹ ל ַצ ִׁדיק ָו ָקם״ (משלי כד ,טז) .דברים אלו מתאימים למה שמלמד המאור
״ה ָמה ָכ ְּרעו ְּונָ ָפלו ַו ֲאנַ ְּחנו ַק ְּמנו ַו ִׁנ ְּתעוֹ ָדד״ (תהלים כ ,ט) וכן ֶ :
שנאמר ֵ
עינים (השבוע) לפעמים אדם מרגיש שנפל במידותיו ,ואף מתעוררות בו נטיות שאינן מכוונות כראוי .אם הוא אינו נכנע להן ,אלא מתגבר ומכוון
את כוחות נפשו לאהבת ה׳ ולעבודתו ,הוא עשוי להפוך את ההתמודדות עצמה למנוף של עלייה .המאור עינים משווה זאת לירידת אברהם
למצרים :גם בתוך הירידה שמר אברהם על יראתו ,ומתוך כך זכה לעלייה .אין הכוונה שכל נפילה שעל האדם להישאר בה ,אלא שגם לאחר
יאה ִׁמ ַמ ְּס ֵגר נַ ְּפ ִׁשי״,
נפילה אפשר לבחור מחדש ולהעלות את הכוחות לעבודת ה' ,במדרש תנחומא מספר שנח התפלל בתוך התיבה ״הוֹ ִׁצ ָ
והקב״ה הודיע לו שעליו להישאר בתיבה עד תום שנים עשר חדשים ,עוד מובא במדרש שבמשך הזמן הזה נח ובניו כמעט לא ישנו ,משום
שהיו עסוקים בהאכלת הבהמות ,החיות והעופות (נח ,סימנים ט ,יא) ,נח ידע שהתיבה מצילה אותו ואת משפחתו מן המבול ,ובכל זאת השהייה
הממושכת בתוכה הכבידה עליו והוא התפלל לצאת ,לומדים בזה ששני דברים יכולים להתקיים יחד ,הן הכרה בכך שהשמירה נחוצה ,לצד
כאב אמיתי על הקושי הכרוך בה ,שהלא טבע האדם הוא בעל גוף ורגש ,והוא זקוק למנוחה ולמרחב וזו אין סתירה לצדקתו ,וכן תשובת
הקב״ה מלמדת שהיציאה מן התיבה צריכה להיות בזמנה ועל פי צווי ,שכל עוד נצטווה נח להישאר בה ,היה עליו להמשיך בעבודתו בתוכה,
גם כשהיה קשה ,המדרש אינו אומר שנח חדל להתפלל או שלא חש עוד בצער; הוא מלמד שאפשר להישאר נאמנים לציווי ה׳ גם כשהלב
מבקש הקלה.
העולם השתנה -והחינוך נדרש להעמיק
בפרט ש אנו נמצאים בתחילת זמן החורף ,כל אחד ,ברוך ה׳ ,שב למקומו -לתלמוד תורה ,לישיבה ,לכולל או לעבודה ,עם תחילת הזמן מוטלת שוב על
ההורים ,המחנכים והמשפיעים האחריות לעסוק במלאכת החינוך -מלאכה גדולה ומורכבת ,שאין לה הפסק ,הלא התורה היא אותה תורה ,והמצות הן
אותן מצוות ,השאלה הוא כיצד להחדיר את אור התורה אל לבבנו ומשם אל לבם ,ושנוכל להוליך את עצמינו והצעירים בדרך התורה ומסורה מתוך חיבור
פנימי ,אהבה ושמחה; כיצד לסייע להם להכיר את חובתם בעולמם ולא להיסחף אחר הרעש והבלבול שסביבם.
בראש ובראשונה נדרשת תפילה אל קל חי' ,הצלחה חינוכית אינה באה מכוחו של אדם בלבד ,אלא עלינו לבקש מהקב״ה סייעתא דשמיא ,ולצד התפילה
מוטלת עלינו האחריות ללמוד את דרכי ההשפעה שלימדונו חז״ל ,הראשונים וגדולי ישראל ,כדי שדברינו יישמעו ויקלטו בלב ,אע"פ העולם שבו אנו חיים
השתנה מאוד ,בדורות עברו התנהלו החיים ,בדרך כלל ,בצורה איטית ופשוטה יותר ,הדרך ממקום למקום דרשה זמן ומאמץ ,והאדם הכיר בעיקר את
סביבתו הקרובה ,גם הצרכים הגשמיים היו מוגבלים יותר ,והאדם היה מורגל בהמתנה ובהסתפקות ,מציאות זו לימדה סבלנות ,התמדה ויכולת להתמודד
עם קושי .ו אין הכונה לומר שהעבר היה מושלם או שהשפע של ימינו הוא דבר שלילי ,שכל מה שניתן לנו הוא מתנת אלוקים ,אך כל מתנה מביאה עמה
ניסיון ,האם נכוון את השפע לעבודת ה׳ ,או שהשפע והרצונות ישלטו בנו? בדורנו מידע ,חדשות ודעות רבות -ולעיתים גם כאלה הזרות לערכי התורה
ואמונת חכמים מקרב מחנינו ,מגיעים אלינו במהירות עצומה ,כשהכל זמין ומהיר ,עלולה להיחלש היכולת לעמול ,להתבונן ולהעמיק ,והדבר עלול להביא
לעצלות ,לבלבול ,לפחד ולחרדה ,ו לכן אחד האתגרים המרכזיים בחינוך הוא לגדל אדם בעל עולם פנימי ,שממתחיל להכיר את עצמו ,ומבין מה מניע אותו
ומסוגל לבחור את דרכו לאור התורה .הקושי ה זה מתחדד בדור שבו רעיונות ליברליים מסוימים מטשטשים גבולות ועלולים להביא לידי הפקרות ,וגם
בתוך ניסיון זה נתנו לנו סייעתא שמיא הכח להתמודד בהם ,ורק מוטל עלינו לחנך את הצעירים לקבל על עצמם עול תורה ביר"ש ,ולהכניע ולשמוע
לחכמיה ולהתבטל להדרכתם ,מתוך הכרה שהדרכת התורה היא המצפן המכוון את האדם בתוך עולם של דעות וקולות רבים ,גם בתוך ההסתר אפשר
לגלות את נוכחותו יתברך.
״לך לך״ -לברר את נקודת האמת
מדוע התורה אינה מקדימה תיאור מפורט של מעלות אברהם ,אלא פותחת מיד בציווי ״לך לך״? אפשר לומר שהתורה מציגה את אברהם דרך הדרך
והשליחות שלו ,הקב״ה קורא לו לצאת ממקומו ומעברו ,ואברהם נענה מיד לקריאה .ועל דרך המליצה ,אפשר לרמז שהקב"ה א"ל מקודם שאתה יוצא
״מ ַא ְּר ְּצ ָך״ -מן הארציות שבך ,״ו ִׁממוֹ ַל ְּד ְּת ָך״ -
״ל ְּך ְּל ָך״ -גיי צו דיר ַאליין ,לך אל עצמך וברר את נקודת האמת שבך ֵ
לדרך חדשה להאיר את העולם מקודם ֶ
מן ההרגלים ומההנחות הישנות ״ו ִׁמ ֵבית ָא ִׁב ָ
יך״ -בדוק מהיכן נובעת בקשתך להתחיל דרך חדשה ומה באמת מושך את לבך ,לפני שהקב״ה מראה לאדם
דרך חדשה ,עליו לברר בכנות מה מניע אותו ומה הוא מבקש לתקן האם כוונתו כלו נקיה ,או שמא מעורבות בה נגיעות אישיות? זהו חלק מן ההכנה לעבודת
״ו ַט ֵהר ִׁל ֵבנו ְּל ָע ְּב ְּד ָך ֶב ֱא ֶמת״ .ומסופר שפעם נכנס הרה״ק רבי בונים מפרשיסחא זצוק״ל לבית המדרש ושאל את החסידים:
ה׳ ,כפי שאנו מבקשים בתפילה ְּ
מהו חסיד? אחד מהם השיב :חסיד הוא מי שנוהג לפנים משורת הדין .אמר לו הרבי :לכך התכוונתי ,התורה אומרת ְּ
״ולֹא תוֹ נו ִׁאיש ֶאת ֲע ִׁמיתוֹ ״ (ויקרא כה ,יז)
זהו הדין; ולפנים משורת הדין הוא שלא יאנה האדם את עצמו .כלומר ,שלא יטעה את עצמו בדבר מניעיו ,אלא יבחן אותם ביושר .הבירור הזה נחוץ וחשוב
גם מפני שפעמים רבות מאורעות החיים -קשיים ,ניסיונות ותהפוכות -עוצרים את האדם ומביאים אותו להתבונן מחדש ,ההשגחה העליונה מוליכה
אותו בדרכים שלא תמיד תכנן ,ולעיתים דווקא המאורעות פותחים בפניו הסתכלות חדשה על עצמו ,על כוחותיו ועל תפקידו ,ולכן תחילה על האדם
למצוא את נקודת האמת שבתוכו ולברר מה באמת מושך את לבו ,והאם כוונתו זכה וטהורה והכלל מען טאר זיך נישטאליינט נער'ן ,ומובא בשם תלמידי
הבעש״ט נבג״מ על הפסוק ְּ
״ו ַאנְּ ֵשי ְּסדֹם ָר ִׁעים ְּו ַח ָט ִׁאים ַלה׳ ְּמאֹד״ (בראשית יג ,יג') ״רעים וחטאים ,אבל צועקים לה׳ מאוד״ ,הדברים מעוררים את האדם לבדוק
את עצמו ,יתכן שהוא חש שכל כוונתו לשם שמים ,אך עדיין עליו לבחון אם מעשיו ולבו אכן מכוונים לכך ,הבוחן הלבבות יודע את האמת לאמיתה ,ואין
די בכך שהאדם מייחס לעצמו כוונה טובה כדי להכשיר כל מעש בפרט בעת האדם מקנא ה' צבקות בכעס ,ומעשה פזיזות .הבירור הזה נחוץ במיוחד
כשהאדם מבקש לצאת מן המסגרת שבה גדל ,או כשהוא מתעורר למעשה קנאות או מחאה .עליו לשאול את עצמו בכנות :האם הדבר נובע מכבוד שמים
ומלב טהור ,או שמא מעורבים בו גם פגיעה ,כעס או רצון לכבוד? אין בכך כדי לקבוע מראש מה מניע אותו; זו קריאה לבחון את מניעיו ביושר ,ולא להסתפק
בכוונה שהוא מייחס לעצמו.
המסילת ישרים פותח ספרו(פרק א') ״יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו״ .בהמשך
הפרק הוא מבאר שתכלית האדם היא ״להתענג על ה׳ ולהנות מזיו שכינתו״ .זהו בירור תמידי ,שעל האדם לשוב אליו וללמדו גם לילדיו
ולתלמידיו ,בהמשך הספר מלמד שעל האדם לקבוע זמן להתבוננות ולבחון ״מה הוא הדרך האמיתי לפי חוק התורה שהאדם צריך לילך בו״
(שם ,פרק ג') גם חובות הלבבות מלמד שחשבון הנפש מסייע לאדם לברר ״מה שיש לו ומה שיש עליו מן החובות״ (שער חשבון הנפש ,פ"א) לכן ,כשאדם
בוחן החלטה או שינוי בדרך חייו ,עליו לשאול את עצמו בכנות :האם אני מבקש לברר את רצון ה׳ ולהכניע את רצוני לדעת התורה ,או שאני
מחפש דרך קלה יותר ומבקש למצוא דעת תורה שתתאים למה שכבר החלטתי? זהו חשבון נפש הנדרש מכל אדם.
או ביטחון עצמי או הכרת ערך עצמו?
בימינו שומעים וקוראים בקרב מחנינו את הביטוי ״ביטחון עצמי״ ולעיתים נדמה שהוא פסול ,שהרי האדם צריך לבטוח בה׳ ולא בעצמו ,אולם יש להבחין
בין שני מישורים ,כאשר מדברים על ביטחון עצמי במישור הנפשי ,הכוונה בדרך כלל לתחושת יציבות וליכולת להתמודד -לדבר ,לנסות ,לטעות וללמוד
בלי שהפחד ישתק את האדם .במובן הזה ,עצם הרעיון אינו נוגד את התורה .עם זאת ,יציבות נפשית אינה כל עבודת האדם .גם אדם שמרגיש יציב ובטוח
ביכולותיו צריך לבטוח בה׳ ולזכור שכל כוחותיו וכישרונותיו ניתנו לו מאת הבורא .ומאידך ,אדם שחסר לו ביטחון עצמי אינו בהכרח בעל ביטחון בה׳; ייתכן
שהוא מתמודד גם עם קושי נפשי וגם עם הצורך לבנות את ביטחונו בבורא שרק זאת מביא מנחה ושלות הנפש ,ואין לערבב בין שני הדברים .לצד זאת,
חז״ל וספרי המוסר מלמדים את האדם להכיר את ערכו ואת מעלת אבותיו ,ומתוך כך לדרוש מעצמו ולשאוף לגדול בעבודת ה׳ (רבינו יונה ,שערי העבודה ,הפתח
הראשון) ״הפתח הראשון הוא שידע האיש העובד ערך עצמו ,ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו וגדולתם וחשיבותם וחיבתם אצל הבורא יתברך ,ואין הכוונה
שהאדם יבטח בעצמו כמקור עצמאי ,שהרי מצד עצמו ,מה יש בו? ערכו נובע מן הנשמה הטהורה שנתן בו הקב״ה ומן השייכות שלו לעם ישראל ולמסורת
אבותיו ,עליו להכיר במתנות הללו ,להעריך אותן ולחנך גם את ילדיו ואת תלמידיו להכיר בכוחותיהם ובאחריות המוטלת עליהם ,רבי צדוק הכהן מלובלין
זצוק״ל (צדקת הצדיק ,אות קנ״ד) כותב ״כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך ,כך צריך להאמין בעצמו ״ והוא מבאר שאין הכוונה שהאדם עומד בפני עצמו
ח"ו ,אלא ״שיש להשם יתברך עסק עמו" הפרטי אאיזה זכיה זו ,ואין הכוונה שהאדם יבטח בעצמו כמקור עצמאי ח"ו לומר כן ורבים טעוים בזה ,אלא
שיאמין בנשמה הטהורה ובחלק אלוקי ממעל שבו ונפשו באה ממקור החיים מתחת כסא הכבוד ,ולכן כשם שעליו להאמין בהקב״ה ,כך עליו להכיר
שהקב״ה נתן לו כוחות ושלח אותו לעולם בשליחות (עיין בהיכלא דמלכא ,קוסוב ,דף רמ״א ) ,ושעבודתו חשובה לפני הקב״ה נמצא שהאמונה באדם נובעת מן
״ו ַי ֲא ִׁמינו ַבה׳ ו ְּבמ ֶֹשה ַע ְּבדוֹ ״ (שמות יד ,לא) אפשר
האמונה בה' ,פי' שהקב״ה ברא את האדם ,נתן בו נשמה ושלח אותו לעולם עם שליחות המיוחד לו ,הפסוק ַ
ללמוד את חשיבות האמונה בה׳ ובתורתו שניתנה לנו על ידי משה רבנו ,בדרך העבודה הפנימית ,מבואר בחסידות שיש בכל יהודי בחינה של משה -כוח
פנימי המסייע לו להכיר את ה׳ וללכת בדרכיו (תניא ,פרק מב) אין זו הסתמכות על כוח עצמאי ,אלא הכרה בכוח רוחני שהקב״ה נתן באדם ,ועליו לעורר אותו,
וכן החז״ל אומרים " חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו רבה ,פרק כה) אין הכוונה לעורר יאוש או לדרוש מן
האדם השוואה בלתי אפשרית לאבות הקדושים ,השאיפה היא לחבר את מעשיו לדרכם ולגלות את הכוחות הרוחניים שהנחילו לדורות ,ומבאר השפת
אמת שאין מעשי הדורות שווים ,ואין האדם נדרש להיות כאבות הקדושים ,אלא שעליו להתבטל אל שורש הקדושה ,האבות ,וכך יוכל לקשר את מעשיו
לשורש החיות ,ומביא בשם הרבי מפשיסחא שהכוונה היא שלא יהיו מעשיו מנותקים ממעשי האבות ,אלא שיהיה בהם ״נגיעה ואחיזה״ בדרכם (במדבר ,פרשת
יך ְּב ָכל ְּל ָב ְּב ָך ו ְּב ָכל נַ ְּפ ְּש ָך ו ְּב ָכל ְּמא ֶֹד ָך״ (דברים וה') ״בכל לבבך״ כנגד אברהם ,שהאהיב
״ו ָא ַה ְּב ָת ֵאת ה׳ ֱאל ֹ ֶק ָ
במדבר ,תרל״א ותרל״ד) ,וכן מבאר רבנו בחיי את הפסוק ְּ
את הקב״ה על הבריות ;״בכל נפשך״ כנגד יצחק ,שמסר את נפשו על גבי המזבח; ו״בכל מאדך״ כנגד יעקב ,שהפריש מעשר מממונו ,נמצא שהשאיפה ללכת
בדרכי האבות אינה השוואה למדרגתם ,אלא דרך להתחבר לעבודתם וללמוד מהם כיצד לאהוב את ה׳ ולעבדו בכל לבבנו .ההכרה הזאת אינה נועדה להביא
את האדם לגאווה ,אלא לעורר בו אחריות ,אם הקב״ה נתן לו נשמה ,כוחות ומסורת של אבות ,עליו להשתדל לחיות בהתאם למתנות שקיבל ,והוא מוסיף
שכאשר האדם מכיר בערכו ,הוא מתבייש לעשות דבר שאינו הגון ושואל את עצמו כיצד יעשה דבר שאינו ראוי למי שניתנו לו מעלות כאלה ,וגם היעב״ץ
מעורר את האדם שלא לשכוח את מעלתו ואת שייכותו לעם ישראל ,לדבריו ,מן הגורמים לחטא הוא שכחת מעלתם של ישראל ,שהם בני מלכים ומקורבים
לה׳ ,כאשר אדם שוכח את ערכו ואת שליחותו ,קל לו להיגרר אחר דרכים שאינן מתאימות למעלתו ,עלינו לזכור שהקב״ה בחר בנו וקירב אותנו לעבודתו,
ומתוך כך להתחזק בעבודתו ( סידור בית יעקב ליעב״ץ ,פירוש ״סולם בית אל״ ,חלק ב ,עין א') ,ועל דרך הרמז מבאר השפתי כהן את הפסוק ״לֹא ַת ֲעשו ָל ֶכם ֱא ִׁל ִׁ
ילם״
(ויקרא כו ,א') אלילים -כאילו האדם מחזיק את עצמו כ״אל כלא״ ,כחסר ערך ,על האדם לדעת את ערכו כעבד ה׳ וכמי שנבחר לעבודתו ,השפלות מועילה
כנגד הגאווה ,אבל בעבודת ה׳ אין האדם צריך לפסול את עצמו ולחשוב שאין בו כוחות; עליו לשמוח בכך שהוא עבד מלך ולגשת לעבודתו בשמחה .
ענווה ,בושה ועזות של קדושה
חשוב להבחין בין ענוה לבין שפלות ,ענוה אינה מחייבת שהאדם יתעלם ממעלותיו או יחשוב שאין בו כוחות ,אדם יכול להכיר במעלותיו ,לדעת היכן הוא
עומד ומה עליו לתקן ,ובה בעת להיות עניו ,הענווה היא ההכרה שכל הכוחות והמתנות באו מאת ה׳ ,והם מחייבים אותו בעבודת ה׳ ובאחריות כלפי הזולת.
״אל ְּת ִׁהי ָר ָשע ִׁב ְּפנֵ י ַע ְּצ ֶמ ָך״ (אבות ב ,יג) אין פירוש הדבר שעל האדם להתעלם מחטאיו; עליו להכיר בהם ולתקנם ,אבל אסור לו להגדיר את
חז״ל הזהירו ַ
עצמו כאדם חסר תקוה ,כי יאוש כזה עלול למנוע ממנו להתאמץ ולשוב לדרך טובה .וגם הכרת החסרונות יכולה להיות חלק מהכרת ערך האדם ,המהר״ל
מבאר שהאדם שמרגיש בחסרונו מכיר ,במידה מסוימת ,במעלה שאליה הוא שואף; עצם הכאב על החיסרון מעיד שהמעלה חשובה בעיניו ( באר הגולה,
הקדמה) אין החיסרון עצמו מעלה ,אך הכרה כנה בו יכולה להיות תחילת הדרך לתיקון ,בדומה לכך אי' במאור ושמש (פרשת האזינו) שהעובד את ה׳ צריך לשמוח
בעבודתו ובה בעת להכיר שעדיין לא השלים את חובתו ,ו יש להבחין גם בין בושה וענווה לבין עזות פנים ,ובין עזות שלילית לבין עוז של קדושה ,בושה
אמיתית נובעת מיראת ה׳ ומהכרת מקומו של האדם ,היא גורמת לו לחשוב לפני מעשיו ,לכבד את הזולת ולהיזהר שלא לפגוע בו ,עזות פנים ,לעומתה,
מתבטאת לעיתים בהתנשאות ובדרישה תקיפה שאחרים ימלאו את רצונו ,ו לפעמים אדם משתמש בתקיפות ובהפגנת כוח כדי להסתיר תחושת חסרון
או להשיג את מבוקשו ,עם זאת ,לא כל מי שמדבר בביטחון או עומד על דבריו הוא עז פנים ,אדם רשאי לבטא את צרכיו ולבקש את המגיע לו ,ובלבד שיעשה
זאת בכבוד ובדרך ארץ או לסדר בב"ד.
להוכיח בלי לפגוע ,ולהאמין גם כשהדין קשה
ברצוני לספר סיפור נפלא ששמעתי באחד משיעוריו על פרי הארץ מהאדמו״ר מפאריסוב זצ״ל על הרה״ק רבי שלמה מזוועהיל זצ״ל בירושלים חי הרב הגאון
מטפליק זצ״ל ,שהיה מגדולי הפוסקים ,גאון וחסיד ,והכול העריכו אותו מאוד ,פעם ביקש ממנו רבי שלמה ללמוד יחד מסכת בבא בתרא ,במהלך הלימוד
הגיעו לסוגיה מסוימת ,נכנסו לעומק הדברים ועיינו בדברי הראשונים והאחרונים עד שהגיעו להלכה .בסוף הלימוד הודה הרב מטפליק שרבי שלמה צודק.
אז סיפר הרב מטפליק שלפני שנים ,ברוסיה ,היה לו דין תורה ,הוא פסק אז על פי הבנתו בסוגיה שאחד מבעלי הדין חייב לשלם ,וכעת ,לאחר שראה את
הביאור הנכון ,הבין שאולי פסק שלא כהלכה וחייב אדם שלא כדין ,רבי שלמה השיב :אכן כך ,ו הרב מטפליק ביקש לשלוח מיד את הכסף לאותו אדם ,כדי
להשיב לו את מה שמגיע לו ,רבי שלמה אמר לו להמתין ,והבטיח לומר לו מתי לשלוח ,עברו כשלושה חודשים .באותה תקופה שלטו הבולשביקים ברוסיה,
וכסף היה נחוץ כדי להצליח לצאת משם ,אותו יהודי ,שנפסק עליו לשלם ,ביקש לברוח ולא היה בידו די כסף להציל א"ע ,אז שלח רבי שלמה לרב מטפליק
עכשיו שלח לו את הכסף ,הסכום שהעביר הרב מטפליק היה בדיוק הסכום שנזקק לו כדי להינצל .רבי שלמה ,כך סיפרו ,חש בכך ברוח קדשו ,אך לא רצה
לומר זאת לרב מטפליק במפורש שאין לפי כבדו ,אלא במקום זאת למד עמו את הסוגיה והביא אותו בעצמו להכיר בטעות ולתקנה.
למדתי מן הסיפור שני יסודות חשובים.
״ולֹא ִׁת ָשא ָע ָליו ֵח ְּטא״ (ויקרא יט ,יז) רבי
א .תוכחה שמתקנת ואינה פוגעת :תוכחה צריכה להיות מכוונת לתקן את הדבר ,ולא לפגוע באדם ,התורה אומרת ְּ
שלמה לא רצה לבייש את הרב מטפליק או לומר לו ישירות שטעה .הוא למד עמו את הסוגיה ,שלב אחר שלב ,עד שהרב עצמו ראה את הטעות ויכול היה
לתקנה .ו יש בכך חכמה חינוכית גדולה .גם אדם גדול עלול לטעות ,ולעיתים קשה לו לקבל זאת ,בפרט אחרי שכבר עיין בדברים ופסק ,ודרך מכבדת
וסבלנית יכולה לעזור לו לראות את האמת בלי שירגיש שמזלזלים בו ,כך מתקיימים יחד כבודו של האדם והצורך לתקן את הדבר.
ב .לקבל את הדין ולהאמין בהשגחה :בעל הדין ברוסיה קיבל אז את פסק הדין ,אף שהדבר גרם לו צער גדול ,הוא לא פתח במלחמות ובמריבות ,אלא קיבל
״אל ֹ ִׁקים נִׁ ָצב ַב ֲע ַדת ֵאל״ (תהלים פב ,א) המלבי״ם מבאר שעל הדיינים לזכור״לא לאדם תשפטו כי לה׳
עליו את הדין והאמין שהקב״ה מנהיג את עולמו ,נאמר ֱ
ועמכם בדבר המשפט״ ועל כן עליהם לשפוט ביראת שמים ( תהלים פב ,א; דברי הימים ב יט ,ו–ז') ,אבל הבעלי דין צריך להכניע עליהם ולקבל הפסק כנתנתו
מסיני ,ובסופו של דבר ,הכסף הגיע לאותו יהודי בדיוק כשנזקק לו כדי להינצל ,כפי ששמעתי את הסיפור ,מי שקיבל את הכסף בתחילה לא נדרש להשיבו;
הרב מטפליק הוא ששלח את הסכום מכספו לאחר שהכיר בטעות ,הסיפור מעורר התבוננות בהשגחה :לעיתים אדם אינו רואה בשעת מעשה כיצד
הדברים הקשים משתלבים לטובתו ,ורק בהמשך מתברר לו חלק מן התמונה .ו אין פירוש הדבר שעל אדם לוותר על בירור דין או על זכות המגיעה לו ,רק
עליו לברר את הדברים בדרך התורה .אך לאחר שפנה לבירור ופעל כראוי ,עליו להשתדל שלא ליפול לתרעומת וליאוש ,אלא לבטוח בקב״ה שהוא ַ
״מ ִׁגיד
אשית ַא ֲח ִׁרית״ (ישעיהו מו ,י') ,הסיפור מזכיר גם את דברי רש״י על קרח ״קרח שפיקח היה ,מה ראה לשטות זו?״ (רש״י ,במדבר טז ,ז') אפשר ללמוד מכאן שגם
ֵמ ֵר ִׁ
אדם פיקח ,ואפילו אדם שיש לו טענות שהוא סבור שהן צודקות ,עלול להיכשל אם הגאווה ,הכעס או הרצון לקבל את שלו מיד משתלטים עליו ,קרח היה
משבט לוי ,והיה יכול למלא תפקיד חשוב וקדוש בעבודת המשכן ,ו אפשר לומר שהשאיפה לקבל יותר ,ובכח ,הרחיקה אותו מן התפקיד שכבר ניתן לו .אילו
היה שמח בחלקו וממלא את שליחותו ,היה זוכה לגדול בעבודת ה׳ מתוך מקומו ,אך המחלוקת וההתעקשות הובילו אותו לאבד את הכול .והכלל ״תהיה
חכם ואל תהיה צודק״ אינו אומר לוותר על האמת או על דין התורה ,אלא מזכיר לאדם לבדוק כיצד הוא מבקש את האמת ,האם הוא פועל מתוך ענוה ורצון
לתקן ,או מתוך גאווה ,כעס ורצון לנצח? לפעמים האדם נאחז בצדקת טענתו ,אך שוכח לבדוק מה מניע אותו ומה תהיה התוצאה .עלינו לזכור את דברי
״הצור ָת ִׁמים ָפ ֳעלוֹ ״ (דברים לב ,ד) גם כאשר איננו מבינים את כל החשבונות ,אנו מאמינים שהקב״ה מנהיג את העולם בצדק וברחמים .האדם עושה
הפסוק ַ
את המוטל עליו ,מברר את הדין בב"ד ,מבקש הדרכה ומתפלל; ובתוך כך הוא מתחזק באמונה שהקב״ה יכול להוציא אור גם מתוך החושך ,ולהביא את הטוב
הגנוז בעתו ובזמנו ,השאלה היא אם הוא מדבר ביושר ובהתחשבות בזולת ,או מתוך התנשאות ותחושה שהכול חייבים להיעשות כרצונו .חז״ל אמרו ״כל
אדם שיש לו עזות פנים ,סוף נכשל בעבירה״ ;ובהמשך נאמר שמותר לקרותו רשע ואף לשנאותו (תענית ז ):הדברים נאמרו על עזות פנים שלילית ,ולא על
אומץ לדבר בכבוד או על עמידה ראויה על האמת ,חז״ל גם אמרו ״חוצפא מלכותא בלא תגא״ (סנהדרין קה ).לעזות יש כוח להשיג את מבוקשה ,אך אין לה
כתר של סמכות וקדושה ,ובעקבות המשיח ,״חוצפא יסגא״ —החוצפה תרבה (סוטה ):כנגד זאת ,סימני ישראל הם ״ביישנין ,רחמנים וגומלי חסדים״ (יבמות
עט ).הבושה אינה פוגעת בערך האדם; היא עוזרת לו להכיר שיש לפניו הקב״ה ויש סביבו בני אדם הראויים לכבוד ,על כך אמר התנא ״עז פנים לגיהנם,
ובושת פנים לגן עדן״ (אבות ה ,כ') ,עם זאת ,יש גם עוז של קדושה יהודה בן תימא מלמד ״הוי עז כנמ ֹר לעשות רצון אביך שבשמים״ (אבות ה ,כ') כאשר אדם
עומד לקיים מצווה ואנשים לועגים לו ,אין לו להתבייש מהם; עליו להתגבר ולהמשיך לעשות את רצון ה׳ ,כך מסביר הטור בפתיחת ספרו (אורח חיים ,ס'א)
וגם הרמב״ם מבאר שעזות זו נצרכת מול המלעיגים ,כדי שלא ימנע האדם מלקיים מצוה שהלא עבד אברהם אנכי ,אין היא היתר להתנהג בחוצפה כלפי
הבריות (פירוש המשניות ,אבות ה ,כ') לכן אין לחנך ילד להתבייש להביע את עצמו ,אך גם אין לטפח בו את המחשבה שעליו לדרוש הכול בתקיפות ולהתגונן
מפני כל גבול ,יש ללמדו לדבר בבירור ובכבוד ,להקשיב לאחרים ,לקבל הדרכה ולדעת מתי נדרש אומץ לעמוד על דבר מצווה או על האמת ,גם בתפילה אנו
אומרים ״שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים״ (ברכות טז ):הן מפני אנשים הנוהגים בעזות ,והן מפני שהאדם עצמו ייגרר לתגובה של עזות פנים.
הכרת הזולת ובירור כוונת הלב
״ו ָא ַה ְּב ָת ְּל ֵר ֲע ָך ָכמוֹ ָך״ (ויקרא יט ,יח) שהוא כלל גדול בתורה ,בן עזאי מצא כלל גדול ממנו בפסוק ״זֶ ה ֵס ֶפר תוֹ ְּלדֹת ָא ָדם״ ,שבו
רבי עקיבא אמר על הפסוק ְּ
״ב ְּדמות ֱאל ֹ ִׁקים ָע ָשה אֹתוֹ ״ (בראשית ה ,א) ולפי דעת זקנים (שם) יש לכבד את הזולת מפני שהוא נברא בצלם אלוקים ,ההסתכלות בכבודו של הזולת יכולה
נאמר ְּ
ללמד את האדם להכיר גם בכבוד נשמתו ובאחריות המוטלת עליו ,ולכן על האדם לברר גם את מניעיו ,וכאשר הוא מתעורר למעשה קנאות או מחאה ,עליו
לשאול אם הדבר נובע באמת מכבוד שמים ומלב טהור ,או גם מפגיעה ,מכעס או מרצון לכבוד .לא די בכך שהאדם אומר שהוא פועל ״לה׳ מאוד״; עליו
לבדוק אם גם לבו ומעשיו מכוונים באמת לשם שמים ,ארחות צדיקים כותב שעל האדם לבחור חבר שמוכיח אותו כשהוא נוהג שלא כהוגן ומלמד אותו
לעשות טוב ,ולא חבר שמחניף לו ומחזק אותו בטעותו (שער האהבה) חבר נאמן עוזר לאדם לראות הן את מעלותיו והן את מה שעליו לתקן ,משום כך אין
לבטל אדם או דבר מכל וכל ,אדם בר דעת יודע להכיר במעלה של דבר גם אם הוא רואה בו חסרונות ,ויודע לבקר בלי למחוק את כל הטוב ,מסופר על אדם
שהיה מרבה לבקר ולבטל אחרים ,עד שהמשגיח העיר לו בדרך חידוד ״מזל שאתה אינך ריבונו של עולם ,שאם כן היית מוציא מטפחת גדולה ומנגב חצי
עולם במחי יד״ גם זו הדרכה בעבודת האדם :לא כל חיסרון מבטל את כל המעלה ,ולא כל קושי מגדיר את האדם כולו.
בירור תורני ואחריות אישית
מניסיוני עם בחורים ובני תורה למדתי שמושגים מן השיח הפסיכולוגי נעשו נפוצים מאוד ,לפעמים אדם משתמש בביטויים כמו ״רגש נחיתות״ או ״אין לי
ביטחון עצמי״ ,בלי לברר לעצמו מה בדיוק הוא מבקש לומר בהם ,לעיתים הוא מנסה לנתח את עצמו ולחפש בילדותו את המקור לכל קושי ,עד שהוא עלול
להסיק שאם מישהו אחר גרם לו כאב ,שוב אין לו אחריות על מעשיו ,ואין בדברים אלה שלילה של טיפול מקצועי כאשר הוא נצרך ,אדרבה ,יש מצבים של
מחלה נפשית או מצוקה משמעותית שבהם חשוב לפנות לאיש מקצוע מתאים ,בבחירת איש מקצוע חשוב לברר שהוא ירא שמים ושגישתו והדרכתו
מתאימות להדרכת התורה ,ראוי להתייעץ עם רבו בנוגע להנחיות שקיבל ,ואפשר לברר מראש אם איש המקצוע מוכן ,בהסכמת המטופל ובשמירה על
פרטיותו ,להיות בקשר עם דעת תורה .ו גם כאשר נעזרים בטיפול ,אין בכך כדי לבטל את הבחירה החופשית ואת האחריות על הצעדים שהאדם יכול
לעשות בהווה .אפשר להכיר בכך שאירועי העבר השפיעו עליו ,ובה בעת לשאול :מה ביכולתי לעשות עכשיו? מהו הצעד הבא בדרך לתיקון? התורה הק'
מלמדת אותנו על כוחות הנפש ועל אחריות האדם ,היא אינה מבקשת שנכחיש כאב או קושי ,אלא שנברר אותם לאור האמונה -והדרכת רבותינו הק' ,אל
לנו להחליף את האמונה בה׳ בתחושת כוח עצמאית ,ואל לנו להשתמש בחסרונותינו כתירוץ לחדול מן העבודה ,על האדם לזכור שיש לו בחירה ויש לו
כוחות ,ועליו לבקש עזרה וסייעתא דשמיא כדי להשתמש בהם כראוי ונכון.
בין ערך עצמי לביטחון עצמי
יש להבחין היטב בין ערך עצמי לבין ביטחון עצמי ,שכן אף שהם נשמעים דומים ,משמעותם שונה .ערך עצמי פירושו שהאדם מכיר בערך נשמתו ,בכוחות
שהפקיד בו הקב״ה ובשליחות המיוחדת המוטלת עליו ,הוא יודע שאיננו דבר מיותר בעולם ,ושגם אם נכשל או טרם הצליח ,עדיין הוא בן מלך ,בעל נשמה
קדושה ,המסוגל לשוב ,ללמוד ,לתקן ולצמוח .ערכו אינו נובע מכך שהוא מוכשר יותר מאחרים או מצליח בכל מעשיו ,אלא מכך שנברא בצלם אלקים וקיבל
תפקיד מאת בוראו .לעומת זאת ,המושג ביטחון עצמי עשוי להתפרש בשני אופנים .במובנו הבריא ,פירושו שהאדם מכיר בכוחותיו ומאמין שבסייעתא
דשמיא הוא מסוגל לנסות ,ללמוד ולפעול ,אין בכך סתירה לאמונה; אדרבה ,הוא מכיר שהכוחות ניתנו לו מאת השי״ת ועליו להשתמש בהם באחריות.
אולם כאשר הביטחון העצמי הופך לאמונה מוחלטת בכוחו ,בשכלו ובכישרונותיו ,עד שהוא סבור שאינו עלול לטעות ואינו זקוק לעצה ,לביקורת או
לסייעתא דשמיא -אין זה עוד ביטחון בריא ,אלא קרבה לגאווה ולבחינת ״כ ִֹׁחי ְּוע ֶֹצם יָ ִׁדי ָע ָשה ִׁלי ֶאת ַה ַחיִׁ ל ַה ֶזה״ (דברים ח ,יז) ,ביטחון עצמי בלתי־מרוסן עלול
להביא את האדם להתעלם מסכנות ,לדחות ביקורת ולהיכנס לעסק מפוקפק ,לדרך מסוכנת או להחלטה כבדה בלי לבדוק היטב את התוצאות .הוא אומר
לעצמו :״יהיה טוב ,אני כבר אסתדר״ ,לא מתוך ביטחון בהשי״ת אלא מתוך הנחה שכוחו ,טבעו וכישרונו יפתרו הכול .היהודי אינו אומר :״ודאי אצליח מפני
שאני חזק וחכם״ ,אלא ״מוטל על י להשתדל באחריות ,לבדוק את המציאות ,לשמוע עצה ולעשות כמיטב יכולתי; ואם ירצה ה׳ ,אצליח ,כי ממנו הכוח
וממנו התוצאה״.
הנפקא מינה מתגלה בכמה מצבים:
כאשר מעירים לו -בעל ערך עצמי מסוגל להקשיב ,מפני שהביקורת אינה מוחקת את ערכו; בעל ביטחון עצמי מדומה עלול לדחות אותה ,משום •
שהוא מרגיש שחייב להיות צודק.
כאשר נכשל -בעל ערך עצמי אומר ״המעשה נכשל ,אבל אני עדיין בעל ערך ויכול לתקן״; מי שבנה את עצמו רק על ביטחון בהצלחתו עלול •
להישבר ,משום שכל ערכו היה תלוי בהצלחה.
לפני החלטה -בעל ערך עצמי בודק ,מתייעץ ומתפלל; בעל ביטחון עצמי מופרז אומר :״אני יודע ,לי זה לא יקרה״. •
ביחס לכישרונותיו -בעל ערך עצמי רואה בהם פיקדון ושליחות; בעל גאווה רואה בהם הוכחה שהוא מקור כוחו והצלחתו. •
בעבודת ה׳ -בעל ערך עצמי מכיר שיש לו כוחות להתקדם ,אך נשען על סייעתא דשמיא; בעל ביטחון עצמי פסול נשען על עצמו בלבד. •
לכן אין מטרת החינוך להכניס בילד תחושה שהוא מסוגל לעשות כל דבר ושבוודאי יצליח בכל אשר יפנה .זו הבטחה שאינה אמיתית ואף עלולה לסכן
אותו .מטרת החינוך היא ללמדו יש בך נשמה יקרה וכוחות מיוחדים שהקב״ה נתן לך .אינך מסוגל בהכרח לכל דבר ,אינך יודע הכול ואתה עלול גם לטעות;
אבל יש לך ערך שאינו מתבטל ,ובסייעתא דשמיא ,מתוך עמל ,תפילה ,אחריות וקבלת הדרכה ,תוכל למלא את שליחותך .בקיצור ביטחון עצמי אומר:
אני יכול מפני שאני חזק; ערך עצמי אומר :אני יקר ומחויב מפני שהקב״ה ברא אותי ,נתן בי כוחות והטיל עליי שליחות ,הערך העצמי אינו מבטל את
הענווה ,אלא מוליד אותה :הכוחות אינם שלי מכוח עצמי – אלא הם מתנת אלקים ,ועלי להשתמש בהם בנאמנות ,על כך נאמר ַ
״א ְּש ֵרי ָא ָדם ְּמ ַפ ֵחד ָת ִׁמיד״
(משלי כח ,יד) אין הכוונה לפחד שמשתק את האדם ,אלא לזהירות שמביאה אותו לחשוב ,לבדוק ולשקול את מעשיו ,התורה מזהירה את האדם שלא לתלות
יךִׁ ,כי הוא ַהנ ֵֹתן ְּל ָך כ ַֹח ַל ֲעשוֹ ת ָחיִׁ ל״ (דברים ח,
״וזָ ַכ ְּר ָת ֶאת ה׳ ֱאל ֹ ֶק ָ
״ו ָא ַמ ְּר ָת ִׁב ְּל ָב ֶב ָך כ ִֹׁחי ְּוע ֶֹצם יָ ִׁדי ָע ָשה ִׁלי ֶאת ַה ַחיִׁ ל ַה ֶזה״ ,ומיד נאמר ְּ
את הצלחתו בכוחו בלבד ְּ
״ברו ְּך ַה ֶג ֶבר ֲא ֶשר יִׁ ְּב ַטח ַבה׳ ְּו ָהיָ ה ה׳ ִׁמ ְּב ַטחוֹ ״ (ירמיהו יז ,ז') האדם משתמש בכוחותיו ,מתכנן ומשתדל ,אך
יז–יח) הביטחון שאנו מצווים עליו הוא ביטחון בה׳ ָ
יודע שההצלחה אינה בידיו בלבד ,לכן נאמר " ִׁאם ה׳ לֹא יִׁ ְּבנֶ ה ַביִׁ תָ ,ש ְּוא ָע ְּמלו בוֹ נָ יו בוֹ ; ִׁאם ה׳ לֹא יִׁ ְּש ָמר ִׁעירָ ,ש ְּוא ָש ַקד שוֹ ֵמר״ (תהלים קכז ,א') ,כאשר אדם
מתמודד עם בעיה ,עליו להשתדל לפתור אותה בדרך הנכונה ,אך גם להתאזר בסבלנות ,ישועת ה׳ יכולה לבוא כהרף עין ,אך אין אנו יודעים מתי ובאיזו
דרך ,חז״ל אמרו ״כל הדוחק את השעה -שעה דוחקתו ,וכל הנדחה מפני השעה -שעה נדחית מפניו״ (ברכות סד ).אין הכוונה להימנע מהשתדלות ,אלא שלא
לדחוק את המציאות מתוך בהלה או מתוך תחושה שהכול תלוי רק בנו ,מי שמתחזק באמונה ויודע שהקב״ה אוהב את ישראל ודואג להם ,יכול ללמוד
״וה׳ ה ֵֹל ְּך ִׁל ְּפנֵ ֶ
יהם יוֹ ָמם״ (שמות יג ,כא) הקב״ה להמתין ,להתפלל ולעשות את המוטל עליו ,בלי לדרוש שהישועה תבוא מיד ובדרך שציפה לה .הפסוק אומר ַ
יכ ָך ְּב ֶד ֶר ְּך ֵת ֵל ְּך״ (ישעיהו מח ,יז) גם כשהדרך אינה ברורה
יך ְּמ ַל ֶמ ְּד ָך ְּלהוֹ ִׁעילַ ,מ ְּד ִׁר ְּ
״אנִׁ י ה׳ ֱאל ֹ ֶק ָ
הולך לפני ישראל ומדריך אותם במדבר ,ועל כל הדורות נאמר ֲ
לנו ,הקב״ה מלווה את עמו ומכוון את צעדיו.
מסופר על הגרי״ז מבריסק שקיבל נדוניה ורכש באמצעותה נכס שהניב לו פרנסה ,אדם רמאי זייף מסמכים והעביר את הנכס על שמו ,הרב מבריסק לא
פנה לערכאות של נכרים כדי להשיב את רכושו ,לפי המסופר ,הוא אמר לתלמידיו שעד אותו מעשה נחשב בעיני הבריות לעשיר ,מפני שחשבו שיש לו נכס
המבטיח את פרנסתו; לאחר שאיבד את הנכס ,למד להישען ביתר שאת על הקב״ה ,המעשה מבטא את ביטחונו בה׳ -לא המלצה לוותר על השתדלות
ראויה ,אדם רשאי להשתמש בכלים מעשיים ,לתכנן ולבטח את רכושו לפי הצורך ,אולם אין אמצעי כלכלי יכול להבטיח את העתיד או להחליף את הביטחון
בה׳ ,הביטחון האמיתי הוא לדעת שהאדם עושה את ההשתדלות המוטלת עליו ,אך התוצאה נתונה בידי שמים.
כלים למעשה — שני ענפים
א .להכיר בכוחות ולשאת באחריות :על האדם להכיר במה שהקב״ה נתן לו :כישרונות ,מידות ,ניסיון חיים ויכולת ללמוד ,להתאמץ
ולהיטיב .אין צורך להשוות את עצמו לאחרים; עליו לברר מה קיבל וכיצד יוכל להשתמש בכך לעבודת ה׳.
פעם ביום או בשבוע כדאי לעצור ולשאול:
• איזה כוח שקיבלתי מהקב״ה השתמשתי בו לטובה?
• מה עליי לתקן ,ומהו הצעד הקטן שאעשה?
• האם אני פועל לשם שמים ולהיטיב ,או בעיקר כדי לקבל כבוד ואישור?
• אם נכשלתי ,מה למדתי ומה יעזור לי לתקן?
החשבון צריך להיות ישר :להכיר במעלות בלי להתגאות ,ובחסרונות בלי להתייאש .האדם אינו אומר :״אני יכול הכול בעצמי״ ,אלא :
״הקב״ה נתן לי כוחות ,ועליי להשתמש בהם באחריות״ ,בחינוך ,כדאי לומר לילד ״אתה יקר ויש בך כוחות רק המעשה הזה צריך תיקון;
בוא נחשוב יחד מה תוכל לעשות אחרת״ כך מפרידים בין ערכו של הילד לבין מעשה מסוים ,ומלמדים אותו גם אחריות וגם תקווה.
ב .ענווה ,תפילה וביטחון בה׳ הכוחות אינם מקור עצמאי .האדם מתפלל לסייעתא דשמיא ,מבקש הדרכה ,מקבל תוכחה ומוכן לתקן.
הוא עושה את המוטל עליו ,אך אינו חושב שכל ההצלחה תלויה בו .הלל הזקן לימד ִׁ :
״אם ֵאין ֲאנִׁ י ִׁליִׁ ,מי ִׁלי? ו ְּכ ֶש ֲאנִׁ י ְּל ַע ְּצ ִׁמיָ ,מה ֲאנִׁ י? ְּו ִׁאם
ימ ָתי?״ (אבות א ,יד) האדם אחראי לעבודתו ,אך עליו לחבר את כוחותיו לתורה ,לעבודת ה׳ ולהטבה לזולת.
לֹא ַע ְּכ ָשיוֵ ,א ָ
לפני תגובה או החלטה חשובה ,כדאי לעצור ולשאול:
האם אני פועל מתוך רצון לעשות את הטוב ,או מתוך פגיעה וכעס? •
האם ביררתי את הדבר עם רב או אדם נאמן וחכם? •
האם התפללתי וביקשתי מהקב״ה שינחה אותי? •
אם טעיתי ,האם אני מוכן להודות בכך ולתקן? •
ענווה אינה לומר ״אין בי כוח״ ,אלא לזכור שהכוחות הם מתנה מאת ה׳ .כך אפשר להכיר בערך האדם בלי להתגאות ,לראות חסרונות
בלי להתייאש ,ולבטוח בה׳ בלי לברוח מאחריות.
קבלה מעשית
כדי להפוך את הדברים למעשה ,אפשר לקבוע בכל ערב כמה דקות לחשבון קצר:
לכתוב כוח אחד שהשתמשתי בו לטובה. .1
לציין דבר אחד שעליי לתקן. .2
לבחור צעד קטן למחר. .3
אם פגעתי במישהו -לחשוב כיצד לבקש סליחה או לתקן. .4
כשיש שאלה חשובה -להתפלל ולהתייעץ עם רב או אדם נאמן. .5
״ל ְּך
ההתקדמות אינה דורשת שינוי גדול בבת אחת ,קבלה קטנה וברורה ,שחוזרים עליה בהתמדה ,יכולה לבנות דרך ,זהו המסר של ֶ
ְּל ָך״ לברר את נקודת האמת ,ומשם להכיר בכוחות שהקב״ה נתן ולשאול מה חובתי בעולמי ,מתוך תפילה ,הדרכה ואחריות ,האדם הולך
בדרך שהקב״ה מראה ל .,כך גם ההורים והמחנכים מסייעים לילדים ולתלמידים להכיר את כוחותיהם ,לתקן את מעשיהם ולקבל את
״גם ִׁכי יַ זְּ ִׁקין לֹא יָ סור ִׁמ ֶמ ָנה״(משלי כב ,ו') אכי"ר.
המסורת אל לבם ,עד שיתקיים בהם ַ
****
להגהות ,הערות והארותnurbismcha@gmail.com
845.384.2779
לקביעת פגישה ולהשארתהודעה
— והדרכה בעבודת ה׳ ,בחינוך ובשלום־בית
ייעוץ
מבין ומאזין
