gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim

שבוע: לך לך (2026-10-19)

בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נקודות למחשבה‪ :‬פנינים‪ ,‬עיונים ורעיונות נבחרים בפרשת השבוע‪ ,‬והדרכה בעבודת ה׳ פרשת לך לך תשפ״ז‬ ‫מאת הרב יעקב יוסף ווייס שליט״א‬ ‫מחבר סדרת הספרים "בנתיבות החיים" משפיע ומחנך בעיה״ת מאנסי יצ״ו‬ ‫****‬ ‫*****בענין‪ :‬ערך עצמי או ביטחון עצמי? הכרת כוחות האדם מתוך אמונה‪ ,‬ענווה ואחריות‬ ‫******‬ ‫ֹּאמר ה' ֶאל ַאבְ ָרם לֶ ְך לְ ָך ֵמ ַא ְרצְ ָך ו ִּמ ּמוֹּ לַ ְד ְּתָך ו ִּמ ֵּבית ָאבִ יָך ֶאל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשר ַא ְר ֶא ְָך‪ֶ ,‬א ֶע ְשָך לְ גוֹּ י ָ ּגדוֹּ ל וַ ֲאבָ ֶרכְ ָך וַ ֲאגַ דְּ לָ ה ְש ֶמָך וֶ ְהיֵ ה ְּב ָרכָ ה‪.‬‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫אשית״ וחז״ל דורשים ״בשביל התורה שנקראת ראשית‪ ,‬ובשביל ישראל שנקראו ראשית״ (רש״י‪ ,‬בראשית א‪ ,‬א') שכל תכלית‬ ‫התורה הק' פותחת במילה ְּ‬ ‫״ב ֵר ִׁ‬ ‫אשית ָח ְּכ ָמה יִׁ ְּר ַאת ה׳״‬ ‫הבריאה הוא רק בשביל התורה וישראל‪ ,‬ורק ע"י שמקבלים עול תו"מ אז מתגלה מלכותו יתברך בעולם‪ ,‬וזו קבלת עומ"ש‪ ,‬כנא' ֵ‬ ‫״ר ִׁ‬ ‫(תהלים קיא‪ ,‬י') מבאר המצודת דוד ״הנכון הוא שבתחלת לימוד החכמה ישריש האדם בלבו יראת ה׳״ שכאשר היראה קודמת לחכמה‪ ,‬החכמה מתקיימת‬ ‫יהם״‪ .‬וגם המלבי״ם מבאר שיראת ה׳ היא ראשית החכמה ושורשה‪ ,‬מכיון שהחכמה ניתנה מאת הקב״ה‪ ,‬והיצה"ר‬ ‫באדם‪ ,‬ועליה נאמר ״ ֵש ֶכל טוֹ ב ְּל ָכל ע ֵֹש ֶ‬ ‫המעורר כח התאוה עלולים להסיט את האדם מדרכיה‪ ,‬לכן יראת ה׳ קושרת את נפשו לשמירת חוקי החכמה ומצותיה‪ ,‬אז זוכה האדם לשכל טוב ולהבנת‬ ‫טעמי המצוות‪ ,‬ותהילתו עומדת לעד (מצודת דוד ומלבי״ם‪ ,‬שם)‪ .‬נמצא שיראת ה׳ היא קבלת עול מלכות שמים וההכרה שהקב״ה עשה‪ ,‬עושה ויעשה את כל‬ ‫״מה ָא ִׁשיב ַלה׳ ָכל ַתגְּ מולוֹ ִׁהי ָע ָלי״ (תהלים קטז‪ ,‬יב)‪ .‬וכדאי' בסה״ק‬ ‫המעשים‪ .‬וגם ברור לנו שאין להקב״ה שום צורך בבריאה‪ ,‬שהרי הכל שלו‪ ,‬וכמו שאנו אומרים ָ‬ ‫מאור עינים (השבוע) שהקב״ה לא ברא את העולם מפני שהיה חסר לו דבר כלשהו‪ ,‬שהלא אצל הקב״ה‪ ,‬היה הוה ויהיה שווים‪ ,‬וכן הוא שלם בכל‬ ‫יטיב״ לכן ברא את העולם כדי להיטיב‬ ‫״טוב ה׳ ַלכֹל״ (תהלים קמה‪ ,‬ח–ט) ״ו ִמ ֶּט ַבע ַהט ֹוב ְל ֵה ִ‬ ‫השלמות גם קודם הבריאה‪ ,‬אלא שהקב״ה הוא ַ‬ ‫״רב ֶח ֶסד״ ֹ‬ ‫לנבראים‪ ,‬שבזה יכירו במלכותו ית'‪ ,‬ויתענגו מזיו כבודו ויקבלו שכר‪ ,‬וכמו שטובו של הקב״ה הוא בלי גבול‪ ,‬והנבראים אינם יכולים לקבלו‬ ‫בשלמותו‪ ,‬לכן‪ ,‬כביכול‪ ,‬הצטמצם גילוי החסד במידה שהנבראים יכולים לקבלם‪ ,‬לשם כך נצרכה מידת הגבורה‪ ,‬המודדת ומגבילה את השפע‪,‬‬ ‫נמצא שגם הצמצום והדין נכללים בחסד‪ ,‬כי מטרתם לאפשר לנבראים לקבל את הטובה ולהתקיים‪ ,‬על כך נאמר ״עוֹ ָלם ֶח ֶסד יִׁ ָבנֶ ה״ (תהלים פט‪,‬‬ ‫ג')‪ ,‬וכלשון הדברי חיים (לחנוכה) שהקב״ה ברא את העולם רק לצורך האדם‪ ,‬והאדם נברא כדי לתקן ולהשלים את הבריאה במעשיו ע"פ רצונו ית'‪ ,‬וכך נעשה‬ ‫האדם כלי לקבל את הטוב שהקב״ה משפיע בעולם‪ ,‬וכן מבאר הצמח צדיק (פרשת נח) ש״דרך הטוב להיטיב״‪ ,‬והקב״ה חפץ שהאדם יהיה כלי מוכן לקבל את‬ ‫טובו‪ ,‬שבכך יש נחת רוח לפניו‪ ,‬לא שהאדם מבקש את הטובה לעצמו בלבד‪ ,‬אלא שקבלת הטוב הוא לגלות את חסדו של הקב״ה בעולם‪ ,‬ובתוך תכלית זו‬ ‫בחר הקב״ה בישראל להיות לו לעם סגולה‪ ,‬כדי שיקבלו עליהם את מלכותו ויגלו את כבודו בעולם‪ ,‬וכן החז״ל דרשו על ְּב ֵר ִׁ‬ ‫אשית ‪ -‬״בשביל התורה שנקראת‬ ‫ראשית‪ ,‬ובשביל ישראל שנקראו ראשית״ (רש״י‪ ,‬בראשית א‪ ,‬א)‪ ,‬ובמדרש נאמר ״מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר״‪ ,‬וכן שהקב״ה צפה שישראל עתידים‬ ‫לקבל את התורה (בראשית רבה א‪ ,‬ד') וגם בגמ' נמנים הדברים שקדמו לבריאת העולם‪ ,‬ובהם התורה וגו' ע"ש (פסחים נד‪ ,).‬שכל התכלית הבריאה היא שישראל‬ ‫יקבלו עליהם רק את מלכותו יתברך ויגלו ע"י את כבודו בעולם‪ ,‬לשם כך בחר הקב״ה בישראל להיות לו לעם סגולה‪ ,‬כמו שנאמר ִׁ‬ ‫״כי ַעם ָקדוֹ ש ַא ָתה ַלה׳‬ ‫״וח ֶֹש ְּך ַעל ְּפנֵ י‬ ‫יך‪ְּ ,‬ב ָך ָב ַחר ה׳ ֱאל ֹ ֶק ָ‬ ‫יך ִׁל ְּהיוֹ ת לוֹ ְּל ַעם ְּסגֻ ָלה״ (דברים ז‪ ,‬ו')‪ ,‬וגם יש ללמוד הדרכה מסדר הבריאה שהאור מופיע רק לאחר החושך‪ ,‬כנאמר ְּ‬ ‫ֱאל ֹ ֶק ָ‬ ‫ְּתהוֹ ם״‪ ,‬ולאחר מכן ״יְּ ִׁהי אוֹ ר״ (בראשית א‪ ,‬ב–ג') וכעין זה מובא בתפארת שמואל (אלכסנדר ‪ -‬פרשת בהעלותך) ״מה היום מאפיל ומאיר‪ ,‬כך אני עתיד להאיר לכם‬ ‫מתוך אפילתכם״ הקב״ה ממציא רווחה מתוך צרה‪ ,‬ואור מתוך החושך‪ ,‬כך גם בעבודת האדם‪ :‬אם יתבונן בכנות במצבו‪ ,‬בחשכת נפשו ובמה שפגם והתרחק‬ ‫על ידו מהקב״ה‪ ,‬ויתעורר לבו לתשובה‪ ,‬דווקא מתוך שפלות וענוה עשויה להופיע לו הארה חדשה‪ ,‬וכן כאשר האדם מתבונן בצרות ובהרפתקאות שעברו‬ ‫עליו‪ ,‬בכלל ובפרט‪ ,‬אחי! אל יתייאש ואל יאמר לנפשו נואש; רק יאמין שהקב״ה יכול להוציא טובה וישועה מתוך הצרה‪ ,‬וכמו שנאמר ֵ‬ ‫״עת ָצ ָרה ִׁהיא ְּליַ ֲעקֹב‬ ‫ו ִׁמ ֶמ ָנה יִׁ ָו ֵש ַע״ (ירמיהו ל‪ ,‬ז' ו') וכמאמר הזוהר ֵ‬ ‫״לית נְּ הוֹ ָרא ֶא ָלא ַההוא ְּדנָ ֵפיק ִׁמגוֹ ֲחשוֹ ָכא״ ‪ -‬אין אור אלא זה היוצא מתוך החושך (זוהר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬קפ״ד‪ ).‬שבתוך עולם‬ ‫״אין עוֹ ד ִׁמ ְּל ַבדוֹ ״ (דברים ד‪ ,‬לה) החושך אינו התכלית; לעיתים דווקא מתוכו מתגלה האור‪.‬‬ ‫של הסתר ניתנה לישראל השליחות להאיר את העולם ולהודיע כי ֵ‬ ‫הייטב לב (פרשת וירא) מבאר את דברי הזוהר ֵ‬ ‫״לית נְּ הוֹ ָרא ֶא ָלא ְּדנָ ֵפיק ִׁמגוֹ ֲחשוֹ ָכא״ שהאור היוצא מתוך המאבק אינו בהכרח כבר מנוחה ושמחה שלמה‪ ,‬שאדם‬ ‫ירא אלוקים עשוי עדיין להתמודד עם נטייה לרע‪ ,‬אלא שהוא כובש את יצרו מכוח יראתו‪ ,‬אצל אברהם אבינו‪ ,‬לאחר המילה‪ ,‬התגלתה גם בחינת ״יָ ָשר״ ‪-‬‬ ‫יש ִׁרים ֲא ֵהבו ָך״ (שיר השירים א‪ ,‬ד) מתוך כך הוא זכה למנוחה פנימית ולשמחה‪ ,‬וגם על ״יָ דוֹ ַע ֵת ַדע״ מבאר הישמח‬ ‫תיקון פנימי עמוק יותר‪ ,‬המתואר בפסוק ֵ‬ ‫״מ ָ‬ ‫ישראל (השבוע) שהחשכה והשעבוד אינם סוף הדרך; הם עשויים להיות הכנה לאור ולגאולה‪ ,‬כשישראל עוברים צרה ומתחזקים בידיעה שהקב״ה מנהיג את‬ ‫הכול לטובה‪ ,‬הם מוצאים בתוך ההסתר את שורש החסד ומקרבים את הגאולה‪ ,‬וגם הערבי נחל (דרוש לראש השנה שחל בשבת) מוסיף שהטרדות הפרנסה‪,‬‬ ‫והמאבק ביצר הרע הפרטי‪ ,‬אינם רק הפרעות לעבודת האדם‪ ,‬הם חלק מן הניסיון שבו נבחנת עבודתו כיצד‪ ,‬בתוך הקושי והפיתויים‪ ,‬הוא משליך אותם‬ ‫מאחוריו ובוחר לעשות את רצון קונו‪ ,‬דוקא העבודה והעמל בתוך המציאות הגשמית הם חלק מרכזי מתכלית בריאת האדם‪ .‬וכן המאור עינים (פ' יתרו)‬ ‫מעמיק בביאור הדרך שבה הקב״ה מיטיב לברואיו‪ ,‬שהלא הקב״ה הוא אין־סוף‪ ,‬ואילו האדם אינו יכול לקבל את רוב הטובה בלי שתתבטל מציאותו‪ ,‬לכן‪,‬‬ ‫כביכול‪ ,‬צמצם הקב״ה את גילוי טובו במידה שהאדם יכול לקבל‪ ,‬וברא את העולם כדי לגלות בו את מידותיו ‪ -‬רחמים‪ ,‬חנינה וארך אפים‪ ,‬ומכאן גם משמעות‬ ‫דברי חז״ל הידבק במידותיו ״מה הוא רחום‪ ,‬אף אתה רחום״‪ ,‬כשאדם נוהג במידות טובות‪ ,‬הוא נדבק כביכול בקב״ה‪ ,‬שהרי טובו ומידותיו מתגלים בעולם‬ ‫דרך הנהגת הבריא ‪.‬‬ ‫״ו ִׁת ָמ ֵלא ָה ָא ֶרץ ָח ָמס״ (בראשית ו‪ ,‬יא) חז״ל אמרו ״לא נחתם‬ ‫אולם בדורות הראשונים התגלו השחתה ומרידה‪ ,‬דור המבול השחית את דרכו‪ ,‬והתורה מעידה ַ‬ ‫גזר דינם אלא על הגזל״ (סנהדרין קח‪ ,).‬אחר כך בא דור הפלגה‪ ,‬שמרד בה׳ וביקש לבנות מגדל‪ ,‬בגמ' מובאות דעות שונות על כוונתם יש שדרשו שביקשו‬ ‫לעשות מלחמה בקב״ה‪ ,‬ויש שדנו בכוונתם לעבודה זרה; רבי נתן אומר שכולם נתכוונו לעבודה זרה (סנהדרין קט ‪ ).‬לאחר הדורות הללו התחדדה השאלה‬ ‫שאברהם אבינו החל לברר לשם מה ברא הקב״ה את העולם‪ ,‬שהקב"ה חתם הבריאה כנאמר ַ‬ ‫״ו ַי ְּרא ֱאל ֹ ִׁקים ֶאת ָכל ֲא ֶשר ָע ָשה ְּו ִׁה ֵנה טוֹ ב ְּמאֹד״ (בראשית א‪ ,‬לא)‬ ‫ומיד לאחר מכן חטא אדם הראשון‪ ,‬בהמשך בא המבול והשחית את יושבי הארץ‪ ,‬ואחריו נעקר דור הפלגה ממקומו והופץ‪ ,‬אברהם אבינו התבונן בעולם‬ ‫ובדורות שקדמו לו ותמה לעצמו מהו תכלית כל הבריאה שמביא רק רוגז וחרבן? ומהו רצונו של הבורא ית' הנדרש מן האדם? הרי האדם נוצר מעפר ומחומר‬ ‫‪ -‬מה יש ביכולתו לתת לבורא יתברך? ומה פשר כל המהלך הזה?‬ ‫ֹאמר ה׳ ֶאל ַא ְּב ָרם‪ֶ :‬ל ְּך ְּל ָך״ מכאן מתחילה דרכו של אברהם‪ ,‬ובהמשך הוא עומד בעשרת‬ ‫מכאן אנו מגיעים לפרשתנו‪ ,‬הפותחת בציווי הקב״ה לאברהם ַ‬ ‫״וי ֶ‬ ‫הניסיונות (אבות ה‪ ,‬ג')‪ ,‬על רקע זה מתעוררת שאלה שכך פותחת התורה את סיפורו של אברהם אבינו‪ ,‬לא בתיאור מעלותיו ולא בהקדמה המסבירה מי היה‪,‬‬ ‫״איש ַצ ִׁדיק ָת ִׁמים ָהיָ ה״ (בראשית ו‪ ,‬ט') ואילו על אברהם היא‬ ‫אלא בציווי אחד ״לך לך״ מדוע בחרה התורה לפתוח דווקא כך? התורה מתארת את נח בתואר ִׁ‬ ‫מספרת תחילה שה׳ ציווה עליו ללכת‪ ,‬חז״ל מונים את הציווי הזה בין עשרת הניסיונות שבהם נתנסה אברהם (אבות ה‪ ,‬ג') ואין אנו יודעים מעלתו? אלא נראה‬ ‫שהתורה מבקשת להעמיד במרכז לא רק את מעלתו של אברהם‪ ,‬אלא גם את הדרך שבה התבררה שליחותו ע"י התבוננות‪ ,‬שהוא בירור האמת ונכונות‬ ‫ללכת בדרך שהקב״ה מראה לו‪ ,‬ואכן‪ ,‬התורה אינה מקדימה לסיפורו תיאור כללי של צדקותו‪ ,‬אלא מלווה את דרכו ואת עמידתו בניסיונות‪ ,‬ורק לאחר נסיון‬ ‫״ע ָתה יָ ַד ְּע ִׁתי ִׁכי יְּ ֵרא ֱאל ֹ ִׁקים ַא ָתה״ (בראשית כב‪ ,‬יב; אבות ה‪ ,‬ג') אצל נח‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬התורה מקדימה ומעידה‬ ‫העקדה‪ ,‬הנסיון האחרון לפי מנין המשנה‪ ,‬נאמר לו ַ‬ ‫עליו ״נ ַֹח ִׁאיש ַצ ִׁדיק ָת ִׁמים ָהיָ ה״ (בראשית ו‪ ,‬ט') בתוך עולם של השחתה הוא הצדיק‪ ,‬אבל אצל אאע"ה התורה מדגישה את הדרך ואת העמידה בניסיונות‪,‬‬ ‫שדרכן מתגלית יראתו‪ ,‬אך אם כך‪ ,‬יש לשאול‪ :‬האם לא היו מאמינים לפניו? הרי שם ועבר היו בעולם‪ ,‬ואברהם למד אצלם‪ ,‬ועוד מדוע אין התורה מספרת‬ ‫תחילה כיצד הגיע אברהם להכרה בבורא‪ ,‬אלא פותחת מיד בציווי ״לך לך״?‬ ‫כדי לעמוד על משמעות הדברים‪ ,‬נתבונן בדורות שקדמו לאברהם ובתפקיד שהוטל עליו‪ ,‬יש לברר את תכלית הבריאה‪ ,‬לגלות בתוך העולם את רצון הבורא‪,‬‬ ‫וללמד את בני האדם למי ראוי לעבוד‪ ,‬ומתוך כך נוכל להבין גם מה מלמדת פרשת לך לך על העבודה המוטלת על כל אדם ועל תפקידם של הורים ומחנכים‬ ‫בדורנו‪ ,‬ו כדי להבין את הדבר‪ ,‬אפשר לדמות את העולם לבניין גדול שנבנה לתכלית מסוימת‪ ,‬הצלחת הבניה תלויה בכך שלכל מלאכה יהיו בעלי המקצוע‬ ‫המתאימים כגון בנאי‪ ,‬חשמלאי‪ ,‬אינסטלטור ושאר בעלי המלאכה‪ ,‬ו אם חסרים בעלי המקצוע הנכונים‪ ,‬הבניה מתעכבת ואינה מגיעה לתכליתה‪ ,‬כך גם‬ ‫העולם‪ ,‬הקב״ה ברא אותו למטרה אחת ויחידה‪ ,‬שרצה שבני האדם יכירו את בוראם ויעבדו רק אותו בכל לבבכם‪ ,‬ונפשכם‪ ,‬ומאודכם‪ ,‬ולשם כך נדרש אדם‬ ‫שיברר את האמת‪ ,‬ו יכיר בתכלית הבריאה ויצא ללמד אותה לאחרים‪ ,‬הרמב״ם מתאר שבימי אנוש טעו בני האדם טעות גדולה‪ ,‬הם האמינו שהקב״ה ברא‬ ‫את הכוכבים ואת גלגלי השמים‪ ,‬אך חשבו שמכיוון שנתן להם כבוד והפקיד בידם‪ ,‬כביכול‪ ,‬את הנהגת העולם‪ ,‬רצונו שיחלקו להם כבוד ויעבדו אותם‪ ,‬הם‬ ‫לא בהכרח כפרו בבורא העולם; טעותם הייתה שסברו שעבודת הכוכבים היא רצונו (הל' עבודה זרה א‪ ,‬א')‪ ,‬הרמב״ם מדגיש שלא לומר שלא היו מאמינים לפני‬ ‫אברהם‪ ,‬ו היו יחידים שהכירו את הבורא‪ ,‬ובהם חנוך‪ ,‬מתושלח‪ ,‬נח‪ ,‬שם ועבר (שם א‪ ,‬ב) א"כ מה חידושו של אאע"ה? אלא שהוא לא הסתפק בידיעה לבד‬ ‫שהקב״ה ברא את העולם ומנהיגו‪ ,‬הוא יצא ללמד את בני האדם לא רק שיש בורא אחד‪ ,‬ורק לו ראוי לעבוד (שם‪ ,‬א‪ ,‬ג')‪ ,‬אולם עוד קודם שיצא לקרוא בשם ה׳‪,‬‬ ‫״ל ְּך ְּל ָך״‪ ,‬אפשר לשמוע בציווי הזה גם קריאה לצאת מן ההנחות המוקדמות ולתת לקב״ה לקבוע את נקודת המוצא‪ ,‬ולא להחליט מראש‬ ‫נצטווה אברהם ֶ‬ ‫מה ה׳ רוצה לפי נטיותיו והרגליו של האדם‪ ,‬אלא להתבונן ולברר את רצונו ית' ו בירור כזה דורש מאברהם לזוז הצידה ‪ -‬לפנות מקום לדבר ה׳‪ ,‬גם כשהוא‬ ‫מוביל אותו אל מחוץ למוכר והרגיל‪ ,‬אברהם אבינו מדתו חסד ואהבה‪ ,‬אפשר היה לחשוב שאדם שכל כולו לב וחום יראה את העולם דרך מידת החסד בלבד‬ ‫שכולם אהובים וראויים לקרבה‪ ,‬ובכך יסתיים הבירור? אולם הציווי ״לך לך״ מלמד שגם מידה טובה‪ ,‬הטבועה בנפש האדם‪ ,‬צריכה להיות מכוונת על פי‬ ‫רצון ה׳‪ ,‬על האדם להקשיב לציווי הבורא ולא להניח שנטיית לבו‪ ,‬טובה ככל שתהיה‪ ,‬היא לבדה קובעת את הדרך לו‪ ,‬לקבוע לפי נטיעת לבו‪ ,‬ועל כך מלמד‬ ‫המדרש במשל ״הבירה הדולקת״ אברהם ראה בירה מוארת ותמה‪ ,‬האם יתכן שאין לה מנהיג? אז הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו ״אני הוא בעל הבירה״‬ ‫(בראשית רבה לט‪ ,‬א) אברהם לא הסתפק בהכרה שיש בורא; הוא ביקש להבין מהי תכלית הבריאה ומה מוטל על האדם בתוכה‪ ,‬ונתגלה לו שכל תכלית הבריאה‬ ‫מתגלה רק בעבודת האדם להכריז 'שאני בעל הבריאה' בו בזמן שנמצאים בעולם של השחתה וכוד'‪ ,‬מוטל עלינו לקדש ש"ש ע"י שמזה ירכיז לכל באי העולם‬ ‫מי כעמך ישראל גוי אחד‪ ,‬ו כאשר כל אחד מברר מה חובתו בעולמו ומהי השליחות המיוחדת שניתנה לו‪ ,‬את הבירור הזה אין האדם יכול לעשות לבדו‬ ‫שהכלל הוא שאדם קרוב לעצמו‪ ,‬וחז״ל הורו ״עשה לך רב וקנה לך חבר״ (אבות א‪ ,‬ו') הרב והחבר מסייעים לאדם לבחון את דרכיו‪ ,‬לשמוע דברי תורה ותוכחה‪,‬‬ ‫ולברר כיצד ימלא את שליחותו בנאמנות‪ ,‬לכן אנו חותמים את ברכת אבות במילים ״מגן אברהם״ זכותו של אברהם אבינו עומדת לבניו ומחזקת אותם‪.‬‬ ‫אברהם עמד בעשרה ניסיונות‪ ,‬וגם אנו נדרשים לעמוד בניסיונות החיים ולהתגבר בהם (אבות ה‪ ,‬ג')‪ ,‬ועל הפסוק ״נֵ ס ְּל ִׁה ְּתנוֹ ֵסס״ (תהלים ס‪ ,‬ו') מפרש מצודת‬ ‫ציון ״נס וכלונס‪ ,‬והוא ענין הרמה והגבהה‪ ,‬כנס הגבוה״‪ ,‬על דרך הרמז‪ ,‬אפשר לראות בניסיון מעין ״נס להתנוסס״ ‪ -‬הזדמנות לרומם את האדם‪ ,‬כשהוא‬ ‫עומד בו ונאמן לתפקידו‪ .‬והרמב״ן (בראשית כב‪ ,‬א') מבאר שהניסיון מוציא את בחירת האדם מן הכוח אל הפועל‪ ,‬האדם יכול לבחור אם לעשות את רצון ה׳‪,‬‬ ‫ובעמידתו בניסיון נעשה רצונו הטוב למעשה‪ ,‬ועל המעשה הוא מקבל שכר‪ ,‬כל הניסיונות הם לטובת האדם העומד בהם‪ ,‬אך הכרת ערכו של האדם אינה‬ ‫״כל ַמה ֶש ָב ָרא ַה ָקדוֹ ש ָברו ְּך הוא ְּבעוֹ ָלמוֹ ‪ ,‬לֹא ְּב ָראוֹ ֶא ָלא ִׁל ְּכבוֹ דוֹ ״ (אבות ו‪ ,‬יא) וכן אמר רבי שמעון בן אלעזר‬ ‫הופכת אותו לתכלית בפני עצמו‪ ,‬המשנה מלמדת ָ‬ ‫אתי ְּל ַש ֵמש ֶאת קוֹ נִׁ י״ (קידושין פב‪ ):‬ערכו של האדם וכוחותיו הם מתנה מאת ה׳‪ ,‬ותפקידו הוא להשתמש בהם לעבודתו‬ ‫״הם לֹא נִׁ ְּב ְּראו ֶא ָלא ְּל ַש ְּמ ֵשנִׁ י‪ַ ,‬ו ֲאנִׁ י נִׁ ְּב ֵר ִׁ‬ ‫ֵ‬ ‫ולכבודו‪ ,‬וכך נאמר ״יִׁ ְּש ַמח ה׳ ְּב ַמ ֲע ָשיו״ (תהלים קד‪ ,‬לא) הקב״ה חפץ בעבודת האדם ובמעשיו‪ ,‬והאדם זוכה לגלות את כוחותיו כאשר הוא מכוון אותם לעבודת‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫להמשיך ללכת גם בעלייה וגם בירידה‬ ‫סיפר בעל המעשה (ניצוץ אחד השבוע) שיחי׳ על יום בר המצווה שלו‪ ,‬בי״ג במרחשוון תש״מ‪ ,‬שחל בשבת פרשת לך לך‪ ,‬בסעודת המצווה השתתף‬ ‫כ״ק אדמו״ר הגה״ק ה״פני מנחם״ זצוק״ל ואמר להבחור ״אומר לך דבר; אולי עכשיו לא תבין‪ ,‬אך כשתגדל ודאי תבין‪ ,‬במילים 'לך לך' יש שילוב של‬ ‫האות ל׳‪ ,‬הגבוהה מכל האותיות‪ ,‬והאות ך׳‪ ,‬שיורדת בכתיבתה למקום נמוך‪ ,‬כך הם חייו של אדם‪ :‬יש בהם עליות‪ ,‬ולעיתים גם ירידות‪ ,‬בכל מצב‬ ‫ההוראה היא 'לך לך' ‪ -‬המשך ללכת‪ ,‬ואל תעצור בגלל העלייה או הירידה‪ ,‬שכך הוא סדר העולם‪ ,‬גם לאחר נפילה אפשר לקום ולהתחזק‪ ,‬כמו‬ ‫״ש ַבע יִׁ פוֹ ל ַצ ִׁדיק ָו ָקם״ (משלי כד‪ ,‬טז)‪ .‬דברים אלו מתאימים למה שמלמד המאור‬ ‫״ה ָמה ָכ ְּרעו ְּונָ ָפלו ַו ֲאנַ ְּחנו ַק ְּמנו ַו ִׁנ ְּתעוֹ ָדד״ (תהלים כ‪ ,‬ט) וכן ‪ֶ :‬‬ ‫שנאמר ֵ‬ ‫עינים (השבוע) לפעמים אדם מרגיש שנפל במידותיו‪ ,‬ואף מתעוררות בו נטיות שאינן מכוונות כראוי‪ .‬אם הוא אינו נכנע להן‪ ,‬אלא מתגבר ומכוון‬ ‫את כוחות נפשו לאהבת ה׳ ולעבודתו‪ ,‬הוא עשוי להפוך את ההתמודדות עצמה למנוף של עלייה‪ .‬המאור עינים משווה זאת לירידת אברהם‬ ‫למצרים‪ :‬גם בתוך הירידה שמר אברהם על יראתו‪ ,‬ומתוך כך זכה לעלייה‪ .‬אין הכוונה שכל נפילה שעל האדם להישאר בה‪ ,‬אלא שגם לאחר‬ ‫יאה ִׁמ ַמ ְּס ֵגר נַ ְּפ ִׁשי״‪,‬‬ ‫נפילה אפשר לבחור מחדש ולהעלות את הכוחות לעבודת ה'‪ ,‬במדרש תנחומא מספר שנח התפלל בתוך התיבה ״הוֹ ִׁצ ָ‬ ‫והקב״ה הודיע לו שעליו להישאר בתיבה עד תום שנים עשר חדשים‪ ,‬עוד מובא במדרש שבמשך הזמן הזה נח ובניו כמעט לא ישנו‪ ,‬משום‬ ‫שהיו עסוקים בהאכלת הבהמות‪ ,‬החיות והעופות (נח‪ ,‬סימנים ט‪ ,‬יא)‪ ,‬נח ידע שהתיבה מצילה אותו ואת משפחתו מן המבול‪ ,‬ובכל זאת השהייה‬ ‫הממושכת בתוכה הכבידה עליו והוא התפלל לצאת‪ ,‬לומדים בזה ששני דברים יכולים להתקיים יחד‪ ,‬הן הכרה בכך שהשמירה נחוצה‪ ,‬לצד‬ ‫כאב אמיתי על הקושי הכרוך בה‪ ,‬שהלא טבע האדם הוא בעל גוף ורגש‪ ,‬והוא זקוק למנוחה ולמרחב וזו אין סתירה לצדקתו‪ ,‬וכן תשובת‬ ‫הקב״ה מלמדת שהיציאה מן התיבה צריכה להיות בזמנה ועל פי צווי‪ ,‬שכל עוד נצטווה נח להישאר בה‪ ,‬היה עליו להמשיך בעבודתו בתוכה‪,‬‬ ‫גם כשהיה קשה‪ ,‬המדרש אינו אומר שנח חדל להתפלל או שלא חש עוד בצער; הוא מלמד שאפשר להישאר נאמנים לציווי ה׳ גם כשהלב‬ ‫מבקש הקלה‪.‬‬ ‫העולם השתנה ‪ -‬והחינוך נדרש להעמיק‬ ‫בפרט ש אנו נמצאים בתחילת זמן החורף‪ ,‬כל אחד‪ ,‬ברוך ה׳‪ ,‬שב למקומו ‪ -‬לתלמוד תורה‪ ,‬לישיבה‪ ,‬לכולל או לעבודה‪ ,‬עם תחילת הזמן מוטלת שוב על‬ ‫ההורים‪ ,‬המחנכים והמשפיעים האחריות לעסוק במלאכת החינוך ‪ -‬מלאכה גדולה ומורכבת‪ ,‬שאין לה הפסק‪ ,‬הלא התורה היא אותה תורה‪ ,‬והמצות הן‬ ‫אותן מצוות‪ ,‬השאלה הוא כיצד להחדיר את אור התורה אל לבבנו ומשם אל לבם‪ ,‬ושנוכל להוליך את עצמינו והצעירים בדרך התורה ומסורה מתוך חיבור‬ ‫פנימי‪ ,‬אהבה ושמחה; כיצד לסייע להם להכיר את חובתם בעולמם ולא להיסחף אחר הרעש והבלבול שסביבם‪.‬‬ ‫בראש ובראשונה נדרשת תפילה אל קל חי'‪ ,‬הצלחה חינוכית אינה באה מכוחו של אדם בלבד‪ ,‬אלא עלינו לבקש מהקב״ה סייעתא דשמיא‪ ,‬ולצד התפילה‬ ‫מוטלת עלינו האחריות ללמוד את דרכי ההשפעה שלימדונו חז״ל‪ ,‬הראשונים וגדולי ישראל‪ ,‬כדי שדברינו יישמעו ויקלטו בלב‪ ,‬אע"פ העולם שבו אנו חיים‬ ‫השתנה מאוד‪ ,‬בדורות עברו התנהלו החיים‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬בצורה איטית ופשוטה יותר‪ ,‬הדרך ממקום למקום דרשה זמן ומאמץ‪ ,‬והאדם הכיר בעיקר את‬ ‫סביבתו הקרובה‪ ,‬גם הצרכים הגשמיים היו מוגבלים יותר‪ ,‬והאדם היה מורגל בהמתנה ובהסתפקות‪ ,‬מציאות זו לימדה סבלנות‪ ,‬התמדה ויכולת להתמודד‬ ‫עם קושי‪ .‬ו אין הכונה לומר שהעבר היה מושלם או שהשפע של ימינו הוא דבר שלילי‪ ,‬שכל מה שניתן לנו הוא מתנת אלוקים‪ ,‬אך כל מתנה מביאה עמה‬ ‫ניסיון‪ ,‬האם נכוון את השפע לעבודת ה׳‪ ,‬או שהשפע והרצונות ישלטו בנו? בדורנו מידע‪ ,‬חדשות ודעות רבות ‪ -‬ולעיתים גם כאלה הזרות לערכי התורה‬ ‫ואמונת חכמים מקרב מחנינו‪ ,‬מגיעים אלינו במהירות עצומה‪ ,‬כשהכל זמין ומהיר‪ ,‬עלולה להיחלש היכולת לעמול‪ ,‬להתבונן ולהעמיק‪ ,‬והדבר עלול להביא‬ ‫לעצלות‪ ,‬לבלבול‪ ,‬לפחד ולחרדה‪ ,‬ו לכן אחד האתגרים המרכזיים בחינוך הוא לגדל אדם בעל עולם פנימי‪ ,‬שממתחיל להכיר את עצמו‪ ,‬ומבין מה מניע אותו‬ ‫ומסוגל לבחור את דרכו לאור התורה‪ .‬הקושי ה זה מתחדד בדור שבו רעיונות ליברליים מסוימים מטשטשים גבולות ועלולים להביא לידי הפקרות‪ ,‬וגם‬ ‫בתוך ניסיון זה נתנו לנו סייעתא שמיא הכח להתמודד בהם‪ ,‬ורק מוטל עלינו לחנך את הצעירים לקבל על עצמם עול תורה ביר"ש‪ ,‬ולהכניע ולשמוע‬ ‫לחכמיה ולהתבטל להדרכתם‪ ,‬מתוך הכרה שהדרכת התורה היא המצפן המכוון את האדם בתוך עולם של דעות וקולות רבים‪ ,‬גם בתוך ההסתר אפשר‬ ‫לגלות את נוכחותו יתברך‪.‬‬ ‫״לך לך״ ‪ -‬לברר את נקודת האמת‬ ‫מדוע התורה אינה מקדימה תיאור מפורט של מעלות אברהם‪ ,‬אלא פותחת מיד בציווי ״לך לך״? אפשר לומר שהתורה מציגה את אברהם דרך הדרך‬ ‫והשליחות שלו‪ ,‬הקב״ה קורא לו לצאת ממקומו ומעברו‪ ,‬ואברהם נענה מיד לקריאה‪ .‬ועל דרך המליצה‪ ,‬אפשר לרמז שהקב"ה א"ל מקודם שאתה יוצא‬ ‫״מ ַא ְּר ְּצ ָך״ ‪ -‬מן הארציות שבך‪ ,‬״ו ִׁממוֹ ַל ְּד ְּת ָך״ ‪-‬‬ ‫״ל ְּך ְּל ָך״ ‪ -‬גיי צו דיר ַאליין‪ ,‬לך אל עצמך וברר את נקודת האמת שבך ֵ‬ ‫לדרך חדשה להאיר את העולם מקודם ֶ‬ ‫מן ההרגלים ומההנחות הישנות ״ו ִׁמ ֵבית ָא ִׁב ָ‬ ‫יך״ ‪ -‬בדוק מהיכן נובעת בקשתך להתחיל דרך חדשה ומה באמת מושך את לבך‪ ,‬לפני שהקב״ה מראה לאדם‬ ‫דרך חדשה‪ ,‬עליו לברר בכנות מה מניע אותו ומה הוא מבקש לתקן האם כוונתו כלו נקיה‪ ,‬או שמא מעורבות בה נגיעות אישיות? זהו חלק מן ההכנה לעבודת‬ ‫״ו ַט ֵהר ִׁל ֵבנו ְּל ָע ְּב ְּד ָך ֶב ֱא ֶמת״‪ .‬ומסופר שפעם נכנס הרה״ק רבי בונים מפרשיסחא זצוק״ל לבית המדרש ושאל את החסידים‪:‬‬ ‫ה׳‪ ,‬כפי שאנו מבקשים בתפילה ְּ‬ ‫מהו חסיד? אחד מהם השיב‪ :‬חסיד הוא מי שנוהג לפנים משורת הדין‪ .‬אמר לו הרבי‪ :‬לכך התכוונתי‪ ,‬התורה אומרת ְּ‬ ‫״ולֹא תוֹ נו ִׁאיש ֶאת ֲע ִׁמיתוֹ ״ (ויקרא כה‪ ,‬יז)‬ ‫זהו הדין; ולפנים משורת הדין הוא שלא יאנה האדם את עצמו‪ .‬כלומר‪ ,‬שלא יטעה את עצמו בדבר מניעיו‪ ,‬אלא יבחן אותם ביושר‪ .‬הבירור הזה נחוץ וחשוב‬ ‫גם מפני שפעמים רבות מאורעות החיים ‪ -‬קשיים‪ ,‬ניסיונות ותהפוכות ‪ -‬עוצרים את האדם ומביאים אותו להתבונן מחדש‪ ,‬ההשגחה העליונה מוליכה‬ ‫אותו בדרכים שלא תמיד תכנן‪ ,‬ולעיתים דווקא המאורעות פותחים בפניו הסתכלות חדשה על עצמו‪ ,‬על כוחותיו ועל תפקידו‪ ,‬ולכן תחילה על האדם‬ ‫למצוא את נקודת האמת שבתוכו ולברר מה באמת מושך את לבו‪ ,‬והאם כוונתו זכה וטהורה והכלל מען טאר זיך נישטאליינט נער'ן‪ ,‬ומובא בשם תלמידי‬ ‫הבעש״ט נבג״מ על הפסוק ְּ‬ ‫״ו ַאנְּ ֵשי ְּסדֹם ָר ִׁעים ְּו ַח ָט ִׁאים ַלה׳ ְּמאֹד״ (בראשית יג‪ ,‬יג') ״רעים וחטאים‪ ,‬אבל צועקים לה׳ מאוד״‪ ,‬הדברים מעוררים את האדם לבדוק‬ ‫את עצמו‪ ,‬יתכן שהוא חש שכל כוונתו לשם שמים‪ ,‬אך עדיין עליו לבחון אם מעשיו ולבו אכן מכוונים לכך‪ ,‬הבוחן הלבבות יודע את האמת לאמיתה‪ ,‬ואין‬ ‫די בכך שהאדם מייחס לעצמו כוונה טובה כדי להכשיר כל מעש בפרט בעת האדם מקנא ה' צבקות בכעס‪ ,‬ומעשה פזיזות ‪ .‬הבירור הזה נחוץ במיוחד‬ ‫כשהאדם מבקש לצאת מן המסגרת שבה גדל‪ ,‬או כשהוא מתעורר למעשה קנאות או מחאה‪ .‬עליו לשאול את עצמו בכנות‪ :‬האם הדבר נובע מכבוד שמים‬ ‫ומלב טהור‪ ,‬או שמא מעורבים בו גם פגיעה‪ ,‬כעס או רצון לכבוד? אין בכך כדי לקבוע מראש מה מניע אותו; זו קריאה לבחון את מניעיו ביושר‪ ,‬ולא להסתפק‬ ‫בכוונה שהוא מייחס לעצמו‪.‬‬ ‫המסילת ישרים פותח ספרו(פרק א') ״יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו״ ‪.‬בהמשך‬ ‫הפרק הוא מבאר שתכלית האדם היא ״להתענג על ה׳ ולהנות מזיו שכינתו״ ‪.‬זהו בירור תמידי‪ ,‬שעל האדם לשוב אליו וללמדו גם לילדיו‬ ‫ולתלמידיו ‪,‬בהמשך הספר מלמד שעל האדם לקבוע זמן להתבוננות ולבחון ״מה הוא הדרך האמיתי לפי חוק התורה שהאדם צריך לילך בו״‬ ‫(שם‪ ,‬פרק ג') גם חובות הלבבות מלמד שחשבון הנפש מסייע לאדם לברר ״מה שיש לו ומה שיש עליו מן החובות״ (שער חשבון הנפש‪ ,‬פ"א) לכן‪ ,‬כשאדם‬ ‫בוחן החלטה או שינוי בדרך חייו‪ ,‬עליו לשאול את עצמו בכנות‪ :‬האם אני מבקש לברר את רצון ה׳ ולהכניע את רצוני לדעת התורה‪ ,‬או שאני‬ ‫מחפש דרך קלה יותר ומבקש למצוא דעת תורה שתתאים למה שכבר החלטתי? זהו חשבון נפש הנדרש מכל אדם‪.‬‬ ‫או ביטחון עצמי או הכרת ערך עצמו?‬ ‫בימינו שומעים וקוראים בקרב מחנינו את הביטוי ״ביטחון עצמי״ ולעיתים נדמה שהוא פסול‪ ,‬שהרי האדם צריך לבטוח בה׳ ולא בעצמו‪ ,‬אולם יש להבחין‬ ‫בין שני מישורים‪ ,‬כאשר מדברים על ביטחון עצמי במישור הנפשי‪ ,‬הכוונה בדרך כלל לתחושת יציבות וליכולת להתמודד ‪ -‬לדבר‪ ,‬לנסות‪ ,‬לטעות וללמוד‬ ‫בלי שהפחד ישתק את האדם‪ .‬במובן הזה‪ ,‬עצם הרעיון אינו נוגד את התורה‪ .‬עם זאת‪ ,‬יציבות נפשית אינה כל עבודת האדם‪ .‬גם אדם שמרגיש יציב ובטוח‬ ‫ביכולותיו צריך לבטוח בה׳ ולזכור שכל כוחותיו וכישרונותיו ניתנו לו מאת הבורא‪ .‬ומאידך‪ ,‬אדם שחסר לו ביטחון עצמי אינו בהכרח בעל ביטחון בה׳; ייתכן‬ ‫שהוא מתמודד גם עם קושי נפשי וגם עם הצורך לבנות את ביטחונו בבורא שרק זאת מביא מנחה ושלות הנפש‪ ,‬ואין לערבב בין שני הדברים‪ .‬לצד זאת‪,‬‬ ‫חז״ל וספרי המוסר מלמדים את האדם להכיר את ערכו ואת מעלת אבותיו‪ ,‬ומתוך כך לדרוש מעצמו ולשאוף לגדול בעבודת ה׳ (רבינו יונה‪ ,‬שערי העבודה‪ ,‬הפתח‬ ‫הראשון) ״הפתח הראשון הוא שידע האיש העובד ערך עצמו‪ ,‬ויכיר מעלתו ומעלת אבותיו וגדולתם וחשיבותם וחיבתם אצל הבורא יתברך‪ ,‬ואין הכוונה‬ ‫שהאדם יבטח בעצמו כמקור עצמאי‪ ,‬שהרי מצד עצמו‪ ,‬מה יש בו? ערכו נובע מן הנשמה הטהורה שנתן בו הקב״ה ומן השייכות שלו לעם ישראל ולמסורת‬ ‫אבותיו‪ ,‬עליו להכיר במתנות הללו‪ ,‬להעריך אותן ולחנך גם את ילדיו ואת תלמידיו להכיר בכוחותיהם ובאחריות המוטלת עליהם ‪,‬רבי צדוק הכהן מלובלין‬ ‫זצוק״ל (צדקת הצדיק‪ ,‬אות קנ״ד) כותב ״כשם שצריך אדם להאמין בהשם יתברך‪ ,‬כך צריך להאמין בעצמו ״ והוא מבאר שאין הכוונה שהאדם עומד בפני עצמו‬ ‫ח"ו‪ ,‬אלא ״שיש להשם יתברך עסק עמו" הפרטי אאיזה זכיה זו‪ ,‬ואין הכוונה שהאדם יבטח בעצמו כמקור עצמאי ח"ו לומר כן ורבים טעוים בזה‪ ,‬אלא‬ ‫שיאמין בנשמה הטהורה ובחלק אלוקי ממעל שבו ונפשו באה ממקור החיים מתחת כסא הכבוד‪ ,‬ולכן כשם שעליו להאמין בהקב״ה‪ ,‬כך עליו להכיר‬ ‫שהקב״ה נתן לו כוחות ושלח אותו לעולם בשליחות (עיין בהיכלא דמלכא‪ ,‬קוסוב‪ ,‬דף רמ״א ) ‪ ,‬ושעבודתו חשובה לפני הקב״ה נמצא שהאמונה באדם נובעת מן‬ ‫״ו ַי ֲא ִׁמינו ַבה׳ ו ְּבמ ֶֹשה ַע ְּבדוֹ ״ (שמות יד‪ ,‬לא) אפשר‬ ‫האמונה בה'‪ ,‬פי' שהקב״ה ברא את האדם‪ ,‬נתן בו נשמה ושלח אותו לעולם עם שליחות המיוחד לו‪ ,‬הפסוק ַ‬ ‫ללמוד את חשיבות האמונה בה׳ ובתורתו שניתנה לנו על ידי משה רבנו‪ ,‬בדרך העבודה הפנימית‪ ,‬מבואר בחסידות שיש בכל יהודי בחינה של משה ‪ -‬כוח‬ ‫פנימי המסייע לו להכיר את ה׳ וללכת בדרכיו (תניא‪ ,‬פרק מב) אין זו הסתמכות על כוח עצמאי‪ ,‬אלא הכרה בכוח רוחני שהקב״ה נתן באדם‪ ,‬ועליו לעורר אותו‪,‬‬ ‫וכן החז״ל אומרים " חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי אברהם יצחק ויעקב״ (תנא דבי אליהו רבה‪ ,‬פרק כה) אין הכוונה לעורר יאוש או לדרוש מן‬ ‫האדם השוואה בלתי אפשרית לאבות הקדושים‪ ,‬השאיפה היא לחבר את מעשיו לדרכם ולגלות את הכוחות הרוחניים שהנחילו לדורות‪ ,‬ומבאר השפת‬ ‫אמת שאין מעשי הדורות שווים‪ ,‬ואין האדם נדרש להיות כאבות הקדושים‪ ,‬אלא שעליו להתבטל אל שורש הקדושה‪ ,‬האבות‪ ,‬וכך יוכל לקשר את מעשיו‬ ‫לשורש החיות‪ ,‬ומביא בשם הרבי מפשיסחא שהכוונה היא שלא יהיו מעשיו מנותקים ממעשי האבות‪ ,‬אלא שיהיה בהם ״נגיעה ואחיזה״ בדרכם (במדבר‪ ,‬פרשת‬ ‫יך ְּב ָכל ְּל ָב ְּב ָך ו ְּב ָכל נַ ְּפ ְּש ָך ו ְּב ָכל ְּמא ֶֹד ָך״ (דברים וה') ״בכל לבבך״ כנגד אברהם‪ ,‬שהאהיב‬ ‫״ו ָא ַה ְּב ָת ֵאת ה׳ ֱאל ֹ ֶק ָ‬ ‫במדבר‪ ,‬תרל״א ותרל״ד)‪ ,‬וכן מבאר רבנו בחיי את הפסוק ְּ‬ ‫את הקב״ה על הבריות ;״בכל נפשך״ כנגד יצחק‪ ,‬שמסר את נפשו על גבי המזבח; ו״בכל מאדך״ כנגד יעקב‪ ,‬שהפריש מעשר מממונו‪ ,‬נמצא שהשאיפה ללכת‬ ‫בדרכי האבות אינה השוואה למדרגתם‪ ,‬אלא דרך להתחבר לעבודתם וללמוד מהם כיצד לאהוב את ה׳ ולעבדו בכל לבבנו‪ .‬ההכרה הזאת אינה נועדה להביא‬ ‫את האדם לגאווה‪ ,‬אלא לעורר בו אחריות‪ ,‬אם הקב״ה נתן לו נשמה‪ ,‬כוחות ומסורת של אבות‪ ,‬עליו להשתדל לחיות בהתאם למתנות שקיבל‪ ,‬והוא מוסיף‬ ‫שכאשר האדם מכיר בערכו‪ ,‬הוא מתבייש לעשות דבר שאינו הגון ושואל את עצמו כיצד יעשה דבר שאינו ראוי למי שניתנו לו מעלות כאלה‪ ,‬וגם היעב״ץ‬ ‫מעורר את האדם שלא לשכוח את מעלתו ואת שייכותו לעם ישראל‪ ,‬לדבריו‪ ,‬מן הגורמים לחטא הוא שכחת מעלתם של ישראל‪ ,‬שהם בני מלכים ומקורבים‬ ‫לה׳‪ ,‬כאשר אדם שוכח את ערכו ואת שליחותו‪ ,‬קל לו להיגרר אחר דרכים שאינן מתאימות למעלתו‪ ,‬עלינו לזכור שהקב״ה בחר בנו וקירב אותנו לעבודתו‪,‬‬ ‫ומתוך כך להתחזק בעבודתו ( סידור בית יעקב ליעב״ץ‪ ,‬פירוש ״סולם בית אל״‪ ,‬חלק ב‪ ,‬עין א')‪ ,‬ועל דרך הרמז מבאר השפתי כהן את הפסוק ״לֹא ַת ֲעשו ָל ֶכם ֱא ִׁל ִׁ‬ ‫ילם״‬ ‫(ויקרא כו‪ ,‬א') אלילים ‪ -‬כאילו האדם מחזיק את עצמו כ״אל כלא״‪ ,‬כחסר ערך‪ ,‬על האדם לדעת את ערכו כעבד ה׳ וכמי שנבחר לעבודתו‪ ,‬השפלות מועילה‬ ‫כנגד הגאווה‪ ,‬אבל בעבודת ה׳ אין האדם צריך לפסול את עצמו ולחשוב שאין בו כוחות; עליו לשמוח בכך שהוא עבד מלך ולגשת לעבודתו בשמחה ‪.‬‬ ‫ענווה‪ ,‬בושה ועזות של קדושה‬ ‫חשוב להבחין בין ענוה לבין שפלות‪ ,‬ענוה אינה מחייבת שהאדם יתעלם ממעלותיו או יחשוב שאין בו כוחות‪ ,‬אדם יכול להכיר במעלותיו‪ ,‬לדעת היכן הוא‬ ‫עומד ומה עליו לתקן‪ ,‬ובה בעת להיות עניו‪ ,‬הענווה היא ההכרה שכל הכוחות והמתנות באו מאת ה׳‪ ,‬והם מחייבים אותו בעבודת ה׳ ובאחריות כלפי הזולת‪.‬‬ ‫״אל ְּת ִׁהי ָר ָשע ִׁב ְּפנֵ י ַע ְּצ ֶמ ָך״ (אבות ב‪ ,‬יג) אין פירוש הדבר שעל האדם להתעלם מחטאיו; עליו להכיר בהם ולתקנם‪ ,‬אבל אסור לו להגדיר את‬ ‫חז״ל הזהירו ַ‬ ‫עצמו כאדם חסר תקוה‪ ,‬כי יאוש כזה עלול למנוע ממנו להתאמץ ולשוב לדרך טובה‪ .‬וגם הכרת החסרונות יכולה להיות חלק מהכרת ערך האדם‪ ,‬המהר״ל‬ ‫מבאר שהאדם שמרגיש בחסרונו מכיר‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬במעלה שאליה הוא שואף; עצם הכאב על החיסרון מעיד שהמעלה חשובה בעיניו ( באר הגולה‪,‬‬ ‫הקדמה) אין החיסרון עצמו מעלה‪ ,‬אך הכרה כנה בו יכולה להיות תחילת הדרך לתיקון‪ ,‬בדומה לכך אי' במאור ושמש (פרשת האזינו) שהעובד את ה׳ צריך לשמוח‬ ‫בעבודתו ובה בעת להכיר שעדיין לא השלים את חובתו‪ ,‬ו יש להבחין גם בין בושה וענווה לבין עזות פנים‪ ,‬ובין עזות שלילית לבין עוז של קדושה‪ ,‬בושה‬ ‫אמיתית נובעת מיראת ה׳ ומהכרת מקומו של האדם‪ ,‬היא גורמת לו לחשוב לפני מעשיו‪ ,‬לכבד את הזולת ולהיזהר שלא לפגוע בו‪ ,‬עזות פנים‪ ,‬לעומתה‪,‬‬ ‫מתבטאת לעיתים בהתנשאות ובדרישה תקיפה שאחרים ימלאו את רצונו‪ ,‬ו לפעמים אדם משתמש בתקיפות ובהפגנת כוח כדי להסתיר תחושת חסרון‬ ‫או להשיג את מבוקשו‪ ,‬עם זאת‪ ,‬לא כל מי שמדבר בביטחון או עומד על דבריו הוא עז פנים‪ ,‬אדם רשאי לבטא את צרכיו ולבקש את המגיע לו‪ ,‬ובלבד שיעשה‬ ‫זאת בכבוד ובדרך ארץ או לסדר בב"ד‪.‬‬ ‫להוכיח בלי לפגוע‪ ,‬ולהאמין גם כשהדין קשה‬ ‫ברצוני לספר סיפור נפלא ששמעתי באחד משיעוריו על פרי הארץ מהאדמו״ר מפאריסוב זצ״ל על הרה״ק רבי שלמה מזוועהיל זצ״ל בירושלים חי הרב הגאון‬ ‫מטפליק זצ״ל‪ ,‬שהיה מגדולי הפוסקים‪ ,‬גאון וחסיד‪ ,‬והכול העריכו אותו מאוד‪ ,‬פעם ביקש ממנו רבי שלמה ללמוד יחד מסכת בבא בתרא‪ ,‬במהלך הלימוד‬ ‫הגיעו לסוגיה מסוימת‪ ,‬נכנסו לעומק הדברים ועיינו בדברי הראשונים והאחרונים עד שהגיעו להלכה‪ .‬בסוף הלימוד הודה הרב מטפליק שרבי שלמה צודק‪.‬‬ ‫אז סיפר הרב מטפליק שלפני שנים‪ ,‬ברוסיה‪ ,‬היה לו דין תורה‪ ,‬הוא פסק אז על פי הבנתו בסוגיה שאחד מבעלי הדין חייב לשלם‪ ,‬וכעת‪ ,‬לאחר שראה את‬ ‫הביאור הנכון‪ ,‬הבין שאולי פסק שלא כהלכה וחייב אדם שלא כדין‪ ,‬רבי שלמה השיב‪ :‬אכן כך‪ ,‬ו הרב מטפליק ביקש לשלוח מיד את הכסף לאותו אדם‪ ,‬כדי‬ ‫להשיב לו את מה שמגיע לו‪ ,‬רבי שלמה אמר לו להמתין‪ ,‬והבטיח לומר לו מתי לשלוח‪ ,‬עברו כשלושה חודשים‪ .‬באותה תקופה שלטו הבולשביקים ברוסיה‪,‬‬ ‫וכסף היה נחוץ כדי להצליח לצאת משם‪ ,‬אותו יהודי‪ ,‬שנפסק עליו לשלם‪ ,‬ביקש לברוח ולא היה בידו די כסף להציל א"ע‪ ,‬אז שלח רבי שלמה לרב מטפליק‬ ‫עכשיו שלח לו את הכסף‪ ,‬הסכום שהעביר הרב מטפליק היה בדיוק הסכום שנזקק לו כדי להינצל‪ .‬רבי שלמה‪ ,‬כך סיפרו‪ ,‬חש בכך ברוח קדשו‪ ,‬אך לא רצה‬ ‫לומר זאת לרב מטפליק במפורש שאין לפי כבדו‪ ,‬אלא במקום זאת למד עמו את הסוגיה והביא אותו בעצמו להכיר בטעות ולתקנה‪.‬‬ ‫למדתי מן הסיפור שני יסודות חשובים‪.‬‬ ‫״ולֹא ִׁת ָשא ָע ָליו ֵח ְּטא״ (ויקרא יט‪ ,‬יז) רבי‬ ‫א‪ .‬תוכחה שמתקנת ואינה פוגעת‪ :‬תוכחה צריכה להיות מכוונת לתקן את הדבר‪ ,‬ולא לפגוע באדם‪ ,‬התורה אומרת ְּ‬ ‫שלמה לא רצה לבייש את הרב מטפליק או לומר לו ישירות שטעה‪ .‬הוא למד עמו את הסוגיה‪ ,‬שלב אחר שלב‪ ,‬עד שהרב עצמו ראה את הטעות ויכול היה‬ ‫לתקנה‪ .‬ו יש בכך חכמה חינוכית גדולה‪ .‬גם אדם גדול עלול לטעות‪ ,‬ולעיתים קשה לו לקבל זאת‪ ,‬בפרט אחרי שכבר עיין בדברים ופסק‪ ,‬ודרך מכבדת‬ ‫וסבלנית יכולה לעזור לו לראות את האמת בלי שירגיש שמזלזלים בו‪ ,‬כך מתקיימים יחד כבודו של האדם והצורך לתקן את הדבר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לקבל את הדין ולהאמין בהשגחה‪ :‬בעל הדין ברוסיה קיבל אז את פסק הדין‪ ,‬אף שהדבר גרם לו צער גדול‪ ,‬הוא לא פתח במלחמות ובמריבות‪ ,‬אלא קיבל‬ ‫״אל ֹ ִׁקים נִׁ ָצב ַב ֲע ַדת ֵאל״ (תהלים פב‪ ,‬א) המלבי״ם מבאר שעל הדיינים לזכור״לא לאדם תשפטו כי לה׳‬ ‫עליו את הדין והאמין שהקב״ה מנהיג את עולמו‪ ,‬נאמר ֱ‬ ‫ועמכם בדבר המשפט״ ועל כן עליהם לשפוט ביראת שמים ( תהלים פב‪ ,‬א; דברי הימים ב יט‪ ,‬ו–ז')‪ ,‬אבל הבעלי דין צריך להכניע עליהם ולקבל הפסק כנתנתו‬ ‫מסיני‪ ,‬ובסופו של דבר‪ ,‬הכסף הגיע לאותו יהודי בדיוק כשנזקק לו כדי להינצל‪ ,‬כפי ששמעתי את הסיפור‪ ,‬מי שקיבל את הכסף בתחילה לא נדרש להשיבו;‬ ‫הרב מטפליק הוא ששלח את הסכום מכספו לאחר שהכיר בטעות‪ ,‬הסיפור מעורר התבוננות בהשגחה‪ :‬לעיתים אדם אינו רואה בשעת מעשה כיצד‬ ‫הדברים הקשים משתלבים לטובתו‪ ,‬ורק בהמשך מתברר לו חלק מן התמונה‪ .‬ו אין פירוש הדבר שעל אדם לוותר על בירור דין או על זכות המגיעה לו‪ ,‬רק‬ ‫עליו לברר את הדברים בדרך התורה ‪ .‬אך לאחר שפנה לבירור ופעל כראוי‪ ,‬עליו להשתדל שלא ליפול לתרעומת וליאוש‪ ,‬אלא לבטוח בקב״ה שהוא ַ‬ ‫״מ ִׁגיד‬ ‫אשית ַא ֲח ִׁרית״ (ישעיהו מו‪ ,‬י')‪ ,‬הסיפור מזכיר גם את דברי רש״י על קרח ״קרח שפיקח היה‪ ,‬מה ראה לשטות זו?״ (רש״י‪ ,‬במדבר טז‪ ,‬ז') אפשר ללמוד מכאן שגם‬ ‫ֵמ ֵר ִׁ‬ ‫אדם פיקח‪ ,‬ואפילו אדם שיש לו טענות שהוא סבור שהן צודקות‪ ,‬עלול להיכשל אם הגאווה‪ ,‬הכעס או הרצון לקבל את שלו מיד משתלטים עליו‪ ,‬קרח היה‬ ‫משבט לוי‪ ,‬והיה יכול למלא תפקיד חשוב וקדוש בעבודת המשכן‪ ,‬ו אפשר לומר שהשאיפה לקבל יותר‪ ,‬ובכח‪ ,‬הרחיקה אותו מן התפקיד שכבר ניתן לו‪ .‬אילו‬ ‫היה שמח בחלקו וממלא את שליחותו‪ ,‬היה זוכה לגדול בעבודת ה׳ מתוך מקומו‪ ,‬אך המחלוקת וההתעקשות הובילו אותו לאבד את הכול‪ .‬והכלל ״תהיה‬ ‫חכם ואל תהיה צודק״ אינו אומר לוותר על האמת או על דין התורה‪ ,‬אלא מזכיר לאדם לבדוק כיצד הוא מבקש את האמת‪ ,‬האם הוא פועל מתוך ענוה ורצון‬ ‫לתקן‪ ,‬או מתוך גאווה‪ ,‬כעס ורצון לנצח? לפעמים האדם נאחז בצדקת טענתו‪ ,‬אך שוכח לבדוק מה מניע אותו ומה תהיה התוצאה‪ .‬עלינו לזכור את דברי‬ ‫״הצור ָת ִׁמים ָפ ֳעלוֹ ״ (דברים לב‪ ,‬ד) גם כאשר איננו מבינים את כל החשבונות‪ ,‬אנו מאמינים שהקב״ה מנהיג את העולם בצדק וברחמים‪ .‬האדם עושה‬ ‫הפסוק ַ‬ ‫את המוטל עליו‪ ,‬מברר את הדין בב"ד‪ ,‬מבקש הדרכה ומתפלל; ובתוך כך הוא מתחזק באמונה שהקב״ה יכול להוציא אור גם מתוך החושך‪ ,‬ולהביא את הטוב‬ ‫הגנוז בעתו ובזמנו‪ ,‬השאלה היא אם הוא מדבר ביושר ובהתחשבות בזולת‪ ,‬או מתוך התנשאות ותחושה שהכול חייבים להיעשות כרצונו‪ .‬חז״ל אמרו ״כל‬ ‫אדם שיש לו עזות פנים‪ ,‬סוף נכשל בעבירה״ ;ובהמשך נאמר שמותר לקרותו רשע ואף לשנאותו (תענית ז‪ ):‬הדברים נאמרו על עזות פנים שלילית‪ ,‬ולא על‬ ‫אומץ לדבר בכבוד או על עמידה ראויה על האמת‪ ,‬חז״ל גם אמרו ״חוצפא מלכותא בלא תגא״ (סנהדרין קה‪ ).‬לעזות יש כוח להשיג את מבוקשה‪ ,‬אך אין לה‬ ‫כתר של סמכות וקדושה‪ ,‬ובעקבות המשיח ‪,‬״חוצפא יסגא״ —החוצפה תרבה (סוטה ‪ ):‬כנגד זאת‪ ,‬סימני ישראל הם ״ביישנין‪ ,‬רחמנים וגומלי חסדים״ (יבמות‬ ‫עט‪ ).‬הבושה אינה פוגעת בערך האדם; היא עוזרת לו להכיר שיש לפניו הקב״ה ויש סביבו בני אדם הראויים לכבוד‪ ,‬על כך אמר התנא ״עז פנים לגיהנם‪,‬‬ ‫ובושת פנים לגן עדן״ (אבות ה‪ ,‬כ')‪ ,‬עם זאת‪ ,‬יש גם עוז של קדושה יהודה בן תימא מלמד ״הוי עז כנמ ֹר לעשות רצון אביך שבשמים״ (אבות ה‪ ,‬כ') כאשר אדם‬ ‫עומד לקיים מצווה ואנשים לועגים לו‪ ,‬אין לו להתבייש מהם; עליו להתגבר ולהמשיך לעשות את רצון ה׳‪ ,‬כך מסביר הטור בפתיחת ספרו (אורח חיים‪ ,‬ס'א)‬ ‫וגם הרמב״ם מבאר שעזות זו נצרכת מול המלעיגים‪ ,‬כדי שלא ימנע האדם מלקיים מצוה שהלא עבד אברהם אנכי‪ ,‬אין היא היתר להתנהג בחוצפה כלפי‬ ‫הבריות (פירוש המשניות‪ ,‬אבות ה‪ ,‬כ') לכן אין לחנך ילד להתבייש להביע את עצמו‪ ,‬אך גם אין לטפח בו את המחשבה שעליו לדרוש הכול בתקיפות ולהתגונן‬ ‫מפני כל גבול‪ ,‬יש ללמדו לדבר בבירור ובכבוד‪ ,‬להקשיב לאחרים‪ ,‬לקבל הדרכה ולדעת מתי נדרש אומץ לעמוד על דבר מצווה או על האמת‪ ,‬גם בתפילה אנו‬ ‫אומרים ״שתצילני היום מעזי פנים ומעזות פנים״ (ברכות טז‪ ):‬הן מפני אנשים הנוהגים בעזות‪ ,‬והן מפני שהאדם עצמו ייגרר לתגובה של עזות פנים‪.‬‬ ‫הכרת הזולת ובירור כוונת הלב‬ ‫״ו ָא ַה ְּב ָת ְּל ֵר ֲע ָך ָכמוֹ ָך״ (ויקרא יט‪ ,‬יח) שהוא כלל גדול בתורה‪ ,‬בן עזאי מצא כלל גדול ממנו בפסוק ״זֶ ה ֵס ֶפר תוֹ ְּלדֹת ָא ָדם״‪ ,‬שבו‬ ‫רבי עקיבא אמר על הפסוק ְּ‬ ‫״ב ְּדמות ֱאל ֹ ִׁקים ָע ָשה אֹתוֹ ״ (בראשית ה‪ ,‬א) ולפי דעת זקנים (שם) יש לכבד את הזולת מפני שהוא נברא בצלם אלוקים‪ ,‬ההסתכלות בכבודו של הזולת יכולה‬ ‫נאמר ְּ‬ ‫ללמד את האדם להכיר גם בכבוד נשמתו ובאחריות המוטלת עליו‪ ,‬ולכן על האדם לברר גם את מניעיו‪ ,‬וכאשר הוא מתעורר למעשה קנאות או מחאה‪ ,‬עליו‬ ‫לשאול אם הדבר נובע באמת מכבוד שמים ומלב טהור‪ ,‬או גם מפגיעה‪ ,‬מכעס או מרצון לכבוד‪ .‬לא די בכך שהאדם אומר שהוא פועל ״לה׳ מאוד״; עליו‬ ‫לבדוק אם גם לבו ומעשיו מכוונים באמת לשם שמים‪ ,‬ארחות צדיקים כותב שעל האדם לבחור חבר שמוכיח אותו כשהוא נוהג שלא כהוגן ומלמד אותו‬ ‫לעשות טוב‪ ,‬ולא חבר שמחניף לו ומחזק אותו בטעותו (שער האהבה) חבר נאמן עוזר לאדם לראות הן את מעלותיו והן את מה שעליו לתקן‪ ,‬משום כך אין‬ ‫לבטל אדם או דבר מכל וכל‪ ,‬אדם בר דעת יודע להכיר במעלה של דבר גם אם הוא רואה בו חסרונות‪ ,‬ויודע לבקר בלי למחוק את כל הטוב‪ ,‬מסופר על אדם‬ ‫שהיה מרבה לבקר ולבטל אחרים‪ ,‬עד שהמשגיח העיר לו בדרך חידוד ״מזל שאתה אינך ריבונו של עולם‪ ,‬שאם כן היית מוציא מטפחת גדולה ומנגב חצי‬ ‫עולם במחי יד״ גם זו הדרכה בעבודת האדם‪ :‬לא כל חיסרון מבטל את כל המעלה‪ ,‬ולא כל קושי מגדיר את האדם כולו‪.‬‬ ‫בירור תורני ואחריות אישית‬ ‫מניסיוני עם בחורים ובני תורה למדתי שמושגים מן השיח הפסיכולוגי נעשו נפוצים מאוד‪ ,‬לפעמים אדם משתמש בביטויים כמו ״רגש נחיתות״ או ״אין לי‬ ‫ביטחון עצמי״‪ ,‬בלי לברר לעצמו מה בדיוק הוא מבקש לומר בהם‪ ,‬לעיתים הוא מנסה לנתח את עצמו ולחפש בילדותו את המקור לכל קושי‪ ,‬עד שהוא עלול‬ ‫להסיק שאם מישהו אחר גרם לו כאב‪ ,‬שוב אין לו אחריות על מעשיו‪ ,‬ואין בדברים אלה שלילה של טיפול מקצועי כאשר הוא נצרך‪ ,‬אדרבה‪ ,‬יש מצבים של‬ ‫מחלה נפשית או מצוקה משמעותית שבהם חשוב לפנות לאיש מקצוע מתאים‪ ,‬בבחירת איש מקצוע חשוב לברר שהוא ירא שמים ושגישתו והדרכתו‬ ‫מתאימות להדרכת התורה‪ ,‬ראוי להתייעץ עם רבו בנוגע להנחיות שקיבל‪ ,‬ואפשר לברר מראש אם איש המקצוע מוכן‪ ,‬בהסכמת המטופל ובשמירה על‬ ‫פרטיותו‪ ,‬להיות בקשר עם דעת תורה‪ .‬ו גם כאשר נעזרים בטיפול‪ ,‬אין בכך כדי לבטל את הבחירה החופשית ואת האחריות על הצעדים שהאדם יכול‬ ‫לעשות בהווה‪ .‬אפשר להכיר בכך שאירועי העבר השפיעו עליו‪ ,‬ובה בעת לשאול‪ :‬מה ביכולתי לעשות עכשיו? מהו הצעד הבא בדרך לתיקון? התורה הק'‬ ‫מלמדת אותנו על כוחות הנפש ועל אחריות האדם‪ ,‬היא אינה מבקשת שנכחיש כאב או קושי‪ ,‬אלא שנברר אותם לאור האמונה ‪ -‬והדרכת רבותינו הק'‪ ,‬אל‬ ‫לנו להחליף את האמונה בה׳ בתחושת כוח עצמאית‪ ,‬ואל לנו להשתמש בחסרונותינו כתירוץ לחדול מן העבודה‪ ,‬על האדם לזכור שיש לו בחירה ויש לו‬ ‫כוחות‪ ,‬ועליו לבקש עזרה וסייעתא דשמיא כדי להשתמש בהם כראוי ונכון‪.‬‬ ‫בין ערך עצמי לביטחון עצמי‬ ‫יש להבחין היטב בין ערך עצמי לבין ביטחון עצמי‪ ,‬שכן אף שהם נשמעים דומים‪ ,‬משמעותם שונה‪ .‬ערך עצמי פירושו שהאדם מכיר בערך נשמתו‪ ,‬בכוחות‬ ‫שהפקיד בו הקב״ה ובשליחות המיוחדת המוטלת עליו‪ ,‬הוא יודע שאיננו דבר מיותר בעולם‪ ,‬ושגם אם נכשל או טרם הצליח‪ ,‬עדיין הוא בן מלך‪ ,‬בעל נשמה‬ ‫קדושה‪ ,‬המסוגל לשוב‪ ,‬ללמוד‪ ,‬לתקן ולצמוח‪ .‬ערכו אינו נובע מכך שהוא מוכשר יותר מאחרים או מצליח בכל מעשיו‪ ,‬אלא מכך שנברא בצלם אלקים וקיבל‬ ‫תפקיד מאת בוראו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬המושג ביטחון עצמי עשוי להתפרש בשני אופנים‪ .‬במובנו הבריא‪ ,‬פירושו שהאדם מכיר בכוחותיו ומאמין שבסייעתא‬ ‫דשמיא הוא מסוגל לנסות‪ ,‬ללמוד ולפעול‪ ,‬אין בכך סתירה לאמונה; אדרבה‪ ,‬הוא מכיר שהכוחות ניתנו לו מאת השי״ת ועליו להשתמש בהם באחריות‪.‬‬ ‫אולם כאשר הביטחון העצמי הופך לאמונה מוחלטת בכוחו‪ ,‬בשכלו ובכישרונותיו‪ ,‬עד שהוא סבור שאינו עלול לטעות ואינו זקוק לעצה‪ ,‬לביקורת או‬ ‫לסייעתא דשמיא ‪ -‬אין זה עוד ביטחון בריא‪ ,‬אלא קרבה לגאווה ולבחינת ״כ ִֹׁחי ְּוע ֶֹצם יָ ִׁדי ָע ָשה ִׁלי ֶאת ַה ַחיִׁ ל ַה ֶזה״ (דברים ח‪ ,‬יז)‪ ,‬ביטחון עצמי בלתי־מרוסן עלול‬ ‫להביא את האדם להתעלם מסכנות‪ ,‬לדחות ביקורת ולהיכנס לעסק מפוקפק‪ ,‬לדרך מסוכנת או להחלטה כבדה בלי לבדוק היטב את התוצאות‪ .‬הוא אומר‬ ‫לעצמו‪ :‬״יהיה טוב‪ ,‬אני כבר אסתדר״‪ ,‬לא מתוך ביטחון בהשי״ת אלא מתוך הנחה שכוחו‪ ,‬טבעו וכישרונו יפתרו הכול‪ .‬היהודי אינו אומר‪ :‬״ודאי אצליח מפני‬ ‫שאני חזק וחכם״‪ ,‬אלא ״מוטל על י להשתדל באחריות‪ ,‬לבדוק את המציאות‪ ,‬לשמוע עצה ולעשות כמיטב יכולתי; ואם ירצה ה׳‪ ,‬אצליח‪ ,‬כי ממנו הכוח‬ ‫וממנו התוצאה״‪.‬‬ ‫הנפקא מינה מתגלה בכמה מצבים‪:‬‬ ‫כאשר מעירים לו ‪ -‬בעל ערך עצמי מסוגל להקשיב‪ ,‬מפני שהביקורת אינה מוחקת את ערכו; בעל ביטחון עצמי מדומה עלול לדחות אותה‪ ,‬משום‬ ‫•‬ ‫שהוא מרגיש שחייב להיות צודק‪.‬‬ ‫כאשר נכשל ‪ -‬בעל ערך עצמי אומר ״המעשה נכשל‪ ,‬אבל אני עדיין בעל ערך ויכול לתקן״; מי שבנה את עצמו רק על ביטחון בהצלחתו עלול‬ ‫•‬ ‫להישבר‪ ,‬משום שכל ערכו היה תלוי בהצלחה‪.‬‬ ‫לפני החלטה ‪ -‬בעל ערך עצמי בודק‪ ,‬מתייעץ ומתפלל; בעל ביטחון עצמי מופרז אומר‪ :‬״אני יודע‪ ,‬לי זה לא יקרה״‪.‬‬ ‫•‬ ‫ביחס לכישרונותיו ‪ -‬בעל ערך עצמי רואה בהם פיקדון ושליחות; בעל גאווה רואה בהם הוכחה שהוא מקור כוחו והצלחתו‪.‬‬ ‫•‬ ‫בעבודת ה׳ ‪ -‬בעל ערך עצמי מכיר שיש לו כוחות להתקדם‪ ,‬אך נשען על סייעתא דשמיא; בעל ביטחון עצמי פסול נשען על עצמו בלבד‪.‬‬ ‫•‬ ‫לכן אין מטרת החינוך להכניס בילד תחושה שהוא מסוגל לעשות כל דבר ושבוודאי יצליח בכל אשר יפנה‪ .‬זו הבטחה שאינה אמיתית ואף עלולה לסכן‬ ‫אותו‪ .‬מטרת החינוך היא ללמדו יש בך נשמה יקרה וכוחות מיוחדים שהקב״ה נתן לך‪ .‬אינך מסוגל בהכרח לכל דבר‪ ,‬אינך יודע הכול ואתה עלול גם לטעות;‬ ‫אבל יש לך ערך שאינו מתבטל‪ ,‬ובסייעתא דשמיא‪ ,‬מתוך עמל‪ ,‬תפילה‪ ,‬אחריות וקבלת הדרכה‪ ,‬תוכל למלא את שליחותך‪ .‬בקיצור ביטחון עצמי אומר‪:‬‬ ‫אני יכול מפני שאני חזק; ערך עצמי אומר‪ :‬אני יקר ומחויב מפני שהקב״ה ברא אותי‪ ,‬נתן בי כוחות והטיל עליי שליחות‪ ,‬הערך העצמי אינו מבטל את‬ ‫הענווה‪ ,‬אלא מוליד אותה‪ :‬הכוחות אינם שלי מכוח עצמי – אלא הם מתנת אלקים‪ ,‬ועלי להשתמש בהם בנאמנות‪ ,‬על כך נאמר ַ‬ ‫״א ְּש ֵרי ָא ָדם ְּמ ַפ ֵחד ָת ִׁמיד״‬ ‫(משלי כח‪ ,‬יד) אין הכוונה לפחד שמשתק את האדם‪ ,‬אלא לזהירות שמביאה אותו לחשוב‪ ,‬לבדוק ולשקול את מעשיו‪ ,‬התורה מזהירה את האדם שלא לתלות‬ ‫יך‪ִׁ ,‬כי הוא ַהנ ֵֹתן ְּל ָך כ ַֹח ַל ֲעשוֹ ת ָחיִׁ ל״ (דברים ח‪,‬‬ ‫״וזָ ַכ ְּר ָת ֶאת ה׳ ֱאל ֹ ֶק ָ‬ ‫״ו ָא ַמ ְּר ָת ִׁב ְּל ָב ֶב ָך כ ִֹׁחי ְּוע ֶֹצם יָ ִׁדי ָע ָשה ִׁלי ֶאת ַה ַחיִׁ ל ַה ֶזה״‪ ,‬ומיד נאמר ְּ‬ ‫את הצלחתו בכוחו בלבד ְּ‬ ‫״ברו ְּך ַה ֶג ֶבר ֲא ֶשר יִׁ ְּב ַטח ַבה׳ ְּו ָהיָ ה ה׳ ִׁמ ְּב ַטחוֹ ״ (ירמיהו יז‪ ,‬ז') האדם משתמש בכוחותיו‪ ,‬מתכנן ומשתדל‪ ,‬אך‬ ‫יז–יח) הביטחון שאנו מצווים עליו הוא ביטחון בה׳ ָ‬ ‫יודע שההצלחה אינה בידיו בלבד‪ ,‬לכן נאמר " ִׁאם ה׳ לֹא יִׁ ְּבנֶ ה ַביִׁ ת‪ָ ,‬ש ְּוא ָע ְּמלו בוֹ נָ יו בוֹ ; ִׁאם ה׳ לֹא יִׁ ְּש ָמר ִׁעיר‪ָ ,‬ש ְּוא ָש ַקד שוֹ ֵמר״ (תהלים קכז‪ ,‬א')‪ ,‬כאשר אדם‬ ‫מתמודד עם בעיה‪ ,‬עליו להשתדל לפתור אותה בדרך הנכונה‪ ,‬אך גם להתאזר בסבלנות‪ ,‬ישועת ה׳ יכולה לבוא כהרף עין‪ ,‬אך אין אנו יודעים מתי ובאיזו‬ ‫דרך‪ ,‬חז״ל אמרו ״כל הדוחק את השעה ‪ -‬שעה דוחקתו‪ ,‬וכל הנדחה מפני השעה ‪ -‬שעה נדחית מפניו״ (ברכות סד‪ ).‬אין הכוונה להימנע מהשתדלות‪ ,‬אלא שלא‬ ‫לדחוק את המציאות מתוך בהלה או מתוך תחושה שהכול תלוי רק בנו‪ ,‬מי שמתחזק באמונה ויודע שהקב״ה אוהב את ישראל ודואג להם‪ ,‬יכול ללמוד‬ ‫״וה׳ ה ֵֹל ְּך ִׁל ְּפנֵ ֶ‬ ‫יהם יוֹ ָמם״ (שמות יג‪ ,‬כא) הקב״ה‬ ‫להמתין‪ ,‬להתפלל ולעשות את המוטל עליו‪ ,‬בלי לדרוש שהישועה תבוא מיד ובדרך שציפה לה‪ .‬הפסוק אומר ַ‬ ‫יכ ָך ְּב ֶד ֶר ְּך ֵת ֵל ְּך״ (ישעיהו מח‪ ,‬יז) גם כשהדרך אינה ברורה‬ ‫יך ְּמ ַל ֶמ ְּד ָך ְּלהוֹ ִׁעיל‪ַ ,‬מ ְּד ִׁר ְּ‬ ‫״אנִׁ י ה׳ ֱאל ֹ ֶק ָ‬ ‫הולך לפני ישראל ומדריך אותם במדבר‪ ,‬ועל כל הדורות נאמר ֲ‬ ‫לנו‪ ,‬הקב״ה מלווה את עמו ומכוון את צעדיו‪.‬‬ ‫מסופר על הגרי״ז מבריסק שקיבל נדוניה ורכש באמצעותה נכס שהניב לו פרנסה‪ ,‬אדם רמאי זייף מסמכים והעביר את הנכס על שמו‪ ,‬הרב מבריסק לא‬ ‫פנה לערכאות של נכרים כדי להשיב את רכושו‪ ,‬לפי המסופר‪ ,‬הוא אמר לתלמידיו שעד אותו מעשה נחשב בעיני הבריות לעשיר‪ ,‬מפני שחשבו שיש לו נכס‬ ‫המבטיח את פרנסתו; לאחר שאיבד את הנכס‪ ,‬למד להישען ביתר שאת על הקב״ה‪ ,‬המעשה מבטא את ביטחונו בה׳ ‪ -‬לא המלצה לוותר על השתדלות‬ ‫ראויה‪ ,‬אדם רשאי להשתמש בכלים מעשיים‪ ,‬לתכנן ולבטח את רכושו לפי הצורך‪ ,‬אולם אין אמצעי כלכלי יכול להבטיח את העתיד או להחליף את הביטחון‬ ‫בה׳‪ ,‬הביטחון האמיתי הוא לדעת שהאדם עושה את ההשתדלות המוטלת עליו‪ ,‬אך התוצאה נתונה בידי שמים‪.‬‬ ‫כלים למעשה — שני ענפים‬ ‫א‪ .‬להכיר בכוחות ולשאת באחריות‪ :‬על האדם להכיר במה שהקב״ה נתן לו‪ :‬כישרונות‪ ,‬מידות‪ ,‬ניסיון חיים ויכולת ללמוד‪ ,‬להתאמץ‬ ‫ולהיטיב‪ .‬אין צורך להשוות את עצמו לאחרים; עליו לברר מה קיבל וכיצד יוכל להשתמש בכך לעבודת ה׳‪.‬‬ ‫פעם ביום או בשבוע כדאי לעצור ולשאול‪:‬‬ ‫• איזה כוח שקיבלתי מהקב״ה השתמשתי בו לטובה?‬ ‫• מה עליי לתקן‪ ,‬ומהו הצעד הקטן שאעשה?‬ ‫• האם אני פועל לשם שמים ולהיטיב‪ ,‬או בעיקר כדי לקבל כבוד ואישור?‬ ‫• אם נכשלתי‪ ,‬מה למדתי ומה יעזור לי לתקן?‬ ‫החשבון צריך להיות ישר‪ :‬להכיר במעלות בלי להתגאות‪ ,‬ובחסרונות בלי להתייאש‪ .‬האדם אינו אומר‪ :‬״אני יכול הכול בעצמי״‪ ,‬אלא ‪:‬‬ ‫״הקב״ה נתן לי כוחות‪ ,‬ועליי להשתמש בהם באחריות״‪ ,‬בחינוך‪ ,‬כדאי לומר לילד ״אתה יקר ויש בך כוחות רק המעשה הזה צריך תיקון;‬ ‫בוא נחשוב יחד מה תוכל לעשות אחרת״ כך מפרידים בין ערכו של הילד לבין מעשה מסוים‪ ,‬ומלמדים אותו גם אחריות וגם תקווה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬ענווה‪ ,‬תפילה וביטחון בה׳ הכוחות אינם מקור עצמאי‪ .‬האדם מתפלל לסייעתא דשמיא‪ ,‬מבקש הדרכה‪ ,‬מקבל תוכחה ומוכן לתקן‪.‬‬ ‫הוא עושה את המוטל עליו‪ ,‬אך אינו חושב שכל ההצלחה תלויה בו‪ .‬הלל הזקן לימד ‪ִׁ :‬‬ ‫״אם ֵאין ֲאנִׁ י ִׁלי‪ִׁ ,‬מי ִׁלי? ו ְּכ ֶש ֲאנִׁ י ְּל ַע ְּצ ִׁמי‪ָ ,‬מה ֲאנִׁ י? ְּו ִׁאם‬ ‫ימ ָתי?״ (אבות א‪ ,‬יד) האדם אחראי לעבודתו‪ ,‬אך עליו לחבר את כוחותיו לתורה‪ ,‬לעבודת ה׳ ולהטבה לזולת‪.‬‬ ‫לֹא ַע ְּכ ָשיו‪ֵ ,‬א ָ‬ ‫לפני תגובה או החלטה חשובה‪ ,‬כדאי לעצור ולשאול‪:‬‬ ‫האם אני פועל מתוך רצון לעשות את הטוב‪ ,‬או מתוך פגיעה וכעס?‬ ‫•‬ ‫האם ביררתי את הדבר עם רב או אדם נאמן וחכם?‬ ‫•‬ ‫האם התפללתי וביקשתי מהקב״ה שינחה אותי?‬ ‫•‬ ‫אם טעיתי‪ ,‬האם אני מוכן להודות בכך ולתקן?‬ ‫•‬ ‫ענווה אינה לומר ״אין בי כוח״‪ ,‬אלא לזכור שהכוחות הם מתנה מאת ה׳ ‪.‬כך אפשר להכיר בערך האדם בלי להתגאות‪ ,‬לראות חסרונות‬ ‫בלי להתייאש‪ ,‬ולבטוח בה׳ בלי לברוח מאחריות‪.‬‬ ‫קבלה מעשית‬ ‫כדי להפוך את הדברים למעשה‪ ,‬אפשר לקבוע בכל ערב כמה דקות לחשבון קצר‪:‬‬ ‫לכתוב כוח אחד שהשתמשתי בו לטובה‪.‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫לציין דבר אחד שעליי לתקן‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫לבחור צעד קטן למחר‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫אם פגעתי במישהו ‪ -‬לחשוב כיצד לבקש סליחה או לתקן‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫כשיש שאלה חשובה ‪ -‬להתפלל ולהתייעץ עם רב או אדם נאמן‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫״ל ְּך‬ ‫ההתקדמות אינה דורשת שינוי גדול בבת אחת‪ ,‬קבלה קטנה וברורה‪ ,‬שחוזרים עליה בהתמדה‪ ,‬יכולה לבנות דרך‪ ,‬זהו המסר של ֶ‬ ‫ְּל ָך״ לברר את נקודת האמת‪ ,‬ומשם להכיר בכוחות שהקב״ה נתן ולשאול מה חובתי בעולמי‪ ,‬מתוך תפילה‪ ,‬הדרכה ואחריות‪ ,‬האדם הולך‬ ‫בדרך שהקב״ה מראה ל‪ .,‬כך גם ההורים והמחנכים מסייעים לילדים ולתלמידים להכיר את כוחותיהם‪ ,‬לתקן את מעשיהם ולקבל את‬ ‫״גם ִׁכי יַ זְּ ִׁקין לֹא יָ סור ִׁמ ֶמ ָנה״(משלי כב‪ ,‬ו') אכי"ר‪.‬‬ ‫המסורת אל לבם‪ ,‬עד שיתקיים בהם ַ‬ ‫****‬ ‫להגהות‪ ,‬הערות והארות‪nurbismcha@gmail.com‬‬ ‫‪845.384.2779‬‬ ‫לקביעת פגישה ולהשארתהודעה‬ ‫— והדרכה בעבודת ה׳‪ ,‬בחינוך ובשלום־בית‬ ‫ייעוץ‬ ‫מבין ומאזין‬