gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז • גליון תקנד‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫א''סשת ךל ךל תשרפל שורד‬ ‫דרוש לפרשת לך לך‬ ‫תשס"א‬ ‫שליחות לדבר עבירה כשאין איסור על המשלח‬ ‫במדרש (הובא במדרש יהונתן בפרשתן)‪ ,‬אמרי נא אחותי את (בראשית יב‪ ,‬יג)‪ ,‬מכאן‬ ‫ששוחטין לחולה בשבת‪ ,‬ותמוה‪.‬‬ ‫איך הביא אברהם אבינו את שרה לידי חשש מכשול עוון‬ ‫א) והנראה‪ ,‬דהנה לכאורה יש להתבונן איך אמר אברהם אבינו על שרה אשתו‬ ‫אחותי היא‪ ,‬והביאה לידי חשש מכשול עוון מחמת החשש שמא‬ ‫יהרגוהו‪ ,‬כפי שכבר עמד בזה הרמב"ן בפרשתן‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ואף ששרה אמנו לא‬ ‫היתה מצווה על כך‪ ,‬כמבואר בגמ' (כתובות ג‪ ,‬ב) דאשה קרקע עולם היא ואינה‬ ‫חייבת למסור נפשה‪ ,‬מכל מקום הרי אמרו בגמ' (כתובות שם) דאיכא צנועות‬ ‫דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה‪ ,‬והקשו שם בגמרא‪ ,‬ולידרוש‬ ‫להו דאונס שרי‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וכתב בשיטה מקובצת (ד"ה ורש"י ז"ל) להקשות‪ ,‬מאי‬ ‫פריך ולדרוש להו דאונס שרי‪ ,‬הא צנועות שפיר ידעי דאונס שרי אלא משום‬ ‫צניעותא יתירתא דאית בהו מסרי נפשייהו‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬הרי דצנועות מוסרות נפשן‬ ‫אע"פ שאין חיוב בדבר‪ ,‬ואם כן איך אמר עליה אברהם אחותי היא‪ ,‬והביאה‬ ‫לידי מכשול אף שהיא אנוסה בדבר‪.‬‬ ‫ובחתם סופר (בפרשתן בד"ה הנה נא ידעתי) כתב וז"ל‪ ,‬הנה נא ידעתי כי אשה יפת‬ ‫מראה את‪ ,‬פירש רש"י‪ ,‬על ידי מעשה הכיר בה ומעולם לא הכיר בה‬ ‫מרוב צניעות שהיתה בה‪ .‬ויש לדקדק‪ ,‬מכל מקום לאיזה צורך החניף לה לאמר‬ ‫הנה נא ידעתי מה שלא ידעתי מעולם‪ ,‬לרמוז שהיא כשירה בנשים‪ ,‬והיה די‬ ‫באומרו אשה יפת מראה את‪ ,‬על כן יש לדאוג מן המצריים‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬בשום לב דהנה אומרו אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך‪,‬‬ ‫טעם זה הוא לכאורה מיותר‪ ,‬דהלא הסיבה מוזכרת בקרא הקודם והרגו‬ ‫[ג]‬ ‫א''סשת ךל ךל תשרפל שורד‬ ‫אותי ואותך יחיו‪ ,‬על כן אמרי נא אחותי את‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהרמב"ן כתב כי שרה‬ ‫לא אמרה כלום ולא שמעה לקול אברהם‪ ,‬הנה יתכן כי אברהם חשש לזה כי‬ ‫לא תרצה‪ ,‬והוא הורה שזה היתר גמור שתאמר כן‪ .‬והנה יש לומר‪ ,‬דהוה ס"ל‬ ‫לאברהם יש שליח לדבר עבירה‪ ,‬לכן אמר אמרי נא אחותי את למען ייטב לי‪,‬‬ ‫פי'‪ ,‬שתאמר כן בשליחותי למען ייטב לי‪ ,‬ועי"ז אין עלייך שום אחריות‪ .‬אבל‬ ‫היא כיוונה להלכה דאין שליח לדבר עבירה‪ ,‬לכן לא שמעה לקולו ולא אמרה‬ ‫דבר‪ .‬והנה בפרק ב' דקדושין (מג‪ ,‬א) מבואר דאפי' למ"ד יש שליח לדבר עבירה‪,‬‬ ‫מכל מקום האומר לחברו צא בעול את הערוה‪ ,‬השליח חייב‪ ,‬שלא מצינו זה‬ ‫נהנה וזה מתחייב‪ .‬אך אמרו חז"ל (נזיר כג‪ ,‬ב) גבי יעל שנבעלה לסיסרא והא‬ ‫קמתהני מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים‪ ,‬והכי נמי‬ ‫שרה אמנו צדקת גמורה היתה‪ ,‬ולא הוה זה נהנה כלל‪ .‬והיינו דקאמר לה הנה‬ ‫נא ידעתי רק עכשיו ע"י מעשה כי יפת מראה את‪ ,‬ומזה אני רואה ויודע שאת‬ ‫צדקת גמורה ולא תיהני מאיסורא‪ ,‬על כן שפיר תאמרי בשליחותי אחותי את‬ ‫למען ייטב לי וק"ל‪ ,‬עכ"ד החתם סופר‪.‬‬ ‫אברהם אמר על שרה שהיא אחותו‪ ,‬כדי שיבינו המצריים שמה שהיא‬ ‫מוסרת נפשה אינו מפני שהיא אשת איש‪ ,‬אלא כדי שלא תיבעל לנכרי‪.‬‬ ‫ונראה ליישב באופן אחר מדוע הוצרך אברהם לומר לה הנה נא ידעתי שהיא‬ ‫צנועה‪ ,‬דהנה הקשו המפרשים (עי' באלשיך הקדוש בפרשתן) לאיזה צורך‬ ‫אמר לה אברהם שתאמר שהיא אחותו‪ ,‬הרי אם הם חשודים על שפיכות דמים‪,‬‬ ‫בוודאי שהם חשודים על אשת איש‪ ,‬ואם כן מה להם להרגו‪ ,‬הרי כשם שלא‬ ‫איכפת להם מאיסור שפיכות דמים מסתמא לא יהא איכפת להם מאיסור‬ ‫אשת איש‪.‬‬ ‫ויש ליישב‪ ,‬שלא עלה על דעת אברהם אבינו שהמצריים יהיו נזהרים באיסור‬ ‫אשת איש יותר מאיסור שפיכות דמים‪ ,‬אלא היה חושש שבהיות ששרה‬ ‫תמסור נפשה כדי שלא להיבעל לנכרי כדרך הצנועות‪ ,‬יהיו המצריים סבורים‬ ‫שמה שהיא מוסרת את נפשה על כך‪ ,‬אינו לפי שאינה רוצה להיבעל לנכרי‪,‬‬ ‫אלא לפי שהיא אשת איש דחמיר איסוריה‪ ,‬ולכן בשביל שתתרצה יהרגו‬ ‫את אברהם‪ ,‬כדי שלא תהיה עוד אשת איש ותתרצה להיבעל‪ .‬ולזה אמר לה‬ ‫אברהם אמרי נא אחותי את‪ ,‬דהיינו שמיד בבואה אליהם תאמר שהיא אחותו‪,‬‬ ‫ואז גם כשלאחר מכן תמסור נפשה ולא תתרצה‪ ,‬יבינו המצריים שמה שאינה‬ ‫[ד]‬ ‫א''סשת ךל ךל תשרפל שורד‬ ‫מתרצה אינו מחמת איסור אשת איש‪ ,‬אלא מחמת שהיא צנועה וחסודה ובכל‬ ‫אופן לא תתרצה להיבעל לנכרי‪ ,‬ולכן לא יהרגו את אברהם‪.‬‬ ‫על כן הקדים אברהם אבינו לומר‪ ,‬הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את‪,‬‬ ‫שצנועה היא ויש בדעתה למסור נפשה אף במקום אונס‪ ,‬וכיון שכן יש‬ ‫לחוש שמא יהיו המצריים סבורים שהיא מוסרת את נפשה בשביל שהיא אשת‬ ‫איש‪ ,‬ולזה והיה כי יראו אותך המצרים ויאמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך‬ ‫יחיו‪ ,‬כדי שתתרצי להם‪ ,‬ולכן אמרי נא אחותי את‪ ,‬כדי שעכ"פ אף אם את‬ ‫תמסרי את נפשך כדי שלא להיבעל לנכרי לא יהרגו אותי‪ .‬ולפי”ז היתה דעתם‬ ‫של אברהם ושרה שניהם מסכמת למסור נפשם שלא תיבעל לנכרי בשום‬ ‫אופן‪ .‬ובזה מצינו להצדיק את הצדיק דמעיקרא‪ ,‬שעל סמך כך ירד אברהם‬ ‫אבינו למצרים והכניס את שרה לחשש מכשול זה‪ ,‬כי היה סבור שבהיות שלא‬ ‫תתרצה להם בשום אופן‪ ,‬שוב אין לחוש שמא יהרגוה‪ ,‬כי מה ירוויחו בכך‬ ‫שיהרגוה‪ ,‬ולכן לא חשש מלרדת מצרימה‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫איך לא חשש אברהם אבינו באמירת 'אחותי היא' לאיסור שקר‬ ‫ב) והנה החתם סופר לפי דרכו שבאמירת אחותי היא היה חשש איסור גילוי‬ ‫עריות‪ ,‬כתב שאברהם אבינו היה סבור שיש שליח לדבר עבירה ולכן‬ ‫אין האחריות מוטלת על שרה‪ ,‬ושרה כיוונה להלכה דאין שליח לדבר עבירה‬ ‫ולכן לא נתרצתה לומר שהיא אחותו ושתקה‪ .‬אבל לפי דרכנו שבכל אופן‬ ‫היתה דעתה של שרה למסור את נפשה‪ ,‬אם כן לכאורה לא נעשית שליח‬ ‫לדבר עבירה כלל‪ .‬אמנם עדיין יש לומר‪ ,‬שאף שאיסור גילוי עריות אין כאן‪,‬‬ ‫מכל מקום יש כאן חשש איסור שקר (עי' באריכות מה שכתבנו בזה בדרוש ד')‪ ,‬ועדיין‬ ‫נצטרך לומר‪ ,‬שאברהם אבינו היה סבור שיש שליח לדבר עבירה‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫לשרה שתאמר שהיא אחותו‪ ,‬כיון שאין אחריות הדבר שקר עליה‪ ,‬ושרה כיוונה‬ ‫להלכה דאין שליח לדבר עבירה ולכן שתקה ולא אמרה כלום‪.‬‬ ‫ברם לאמתו של דבר‪ ,‬הרי לאברהם אבינו לא היה איסור כלל באמירת השקר‪,‬‬ ‫שהרי עשה כן להציל את נפשו שלא יהרגוהו‪ ,‬נמצא שאין האיסור אלא‬ ‫לשרה שלא היתה בסכנת מיתה [וכיון שאברהם יכול להציל את עצמו על‬ ‫ידי שהוא עצמו יאמר שהיא אחותו והיא תשתוק‪ ,‬אין לה להציל את אברהם‬ ‫באיסור שקר‪ ,‬וכאשר יתבאר עוד להלן (אות ג') באריכות]‪ .‬ובכה"ג שהדבר מותר‬ ‫למשלח ואינו מותר לשליח‪ ,‬אפשר שיש שליח לדבר עבירה‪ ,‬והמעשה מתייחס‬ ‫[ה]‬ ‫א''סשת ךל ךל תשרפל שורד‬ ‫אל המשלח‪ .‬כמו שהוכיח בקצוה"ח (סי' ק"ה סק"א)‪ ,‬שלא אמרו אין שליח לדבר‬ ‫עבירה אלא בכהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה (ב"מ י‪ ,‬ב)‪ ,‬שיש‬ ‫איסור למשלח‪ ,‬עיי"ש‪ .‬ולפי”ז יש מקום לפלפל ולומר‪ ,‬שבהיות שעל המשלח‬ ‫אין איסור והמעשה מתייחס אל המשלח‪ ,‬שוב אין איסור גם על השליח (עי' טור‬ ‫או"ח סי' תקכ"ז סעיף כ' ובב"ח שם)‪ .‬נמצא דשפיר לא היה חשש לשרה להוציא דבר‬ ‫שקר מפיה לומר שהיא אחותו‪.‬‬ ‫חילול שבת במקום פיקוח נפש כשהחולה יכול לחלל בעצמו‬ ‫ג) והנה בכתב סופר (בפרשתן ד"ה אמרי נא) כתב בביאור המדרש הנ"ל‪ ,‬אמרי נא‬ ‫אחותי את מכאן ששוחטין לחולה בשבת‪ ,‬דלכאורה היה אפשר לומר‬ ‫שמה שאמרה תורה וחי בהם ודרשו חז"ל ולא שימות בהם‪ ,‬היינו שהוא בעצמו‬ ‫מותר לחלל שבת כדי להציל נפשו‪ ,‬אבל מנא לן שמותר גם לאחר לשחוט‬ ‫עבור החולה כדי להצילו ולהחיותו‪ ,‬אלא דיש להוכיח זה מדאמר אברהם לשרה‬ ‫אמרי נא אחותי את שלא יאמרו אשתו היא והרגו אותי ואותך יחיו‪ ,‬ולכאורה‬ ‫הרי אם יהרגו את אברהם תינצל שרה מאיסור אשת איש‪ ,‬ועכשיו שתאמר‬ ‫אחותי היא ולא יהרגו את אברהם תהיה שרה באיסור אשת איש כדי להציל‬ ‫את אברהם‪ ,‬שמע מינה שמותרת לעשות איסור כדי להצילו ממוות‪ ,‬והכי נמי‬ ‫מותר לכל ישראל לחלל שבת כדי להציל את חיי החולה‪ ,‬והן דברי המדרש‬ ‫מכאן ששוחטין לחולה בשבת‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫והלום ראיתי לכ"ק אדמו"ח זי"ע (שפע חיים לירח האיתנים ח"ב בדרוש לליל שב"ק‬ ‫פרשת האזינו) שהביא את דברי הגה"ק רבי שלמה קלוגער (בספר החיים‬ ‫סי' שכ"ח)‪ ,‬דלפי מה דנפקא לן (יומא פה‪ ,‬ב) שפיקוח נפש דוחה שבת מוחי בהם‬ ‫ולא שימות בהם‪ ,‬היינו שהמצוה על החולה בעצמו שישמור את נפשו‪ ,‬אלא‬ ‫שבכהאי גוונא שאינו יכול לבדו להציל את נפשו‪ ,‬החיוב גם על אחרים להצילו‪,‬‬ ‫אבל אם היא מלאכה קלה מאד שאפשר להחולה לעשותה בעצמו בלי טירחא‬ ‫כלל מחוייב החולה לעשות בעצמו‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והעיר עליו כ"ק אדמו"ח שם‪ ,‬שהוא‬ ‫חידוש גדול ולא הוזכר בפוסקים כלל‪ ,‬ומסתימת לשון השו"ע והפוסקים‬ ‫מחללין שבת עבור חולה וכו'‪ ,‬משמע שלכתחילה יכולים אחרים לחלל שבת‬ ‫בשבילו‪ ,‬עיי"ש מה שהאריך בזה‪.‬‬ ‫אמנם לפי מה שהבאנו (באות ב') מדברי האחרונים‪ ,‬דבכה"ג שאין איסור על‬ ‫המשלח אלא על השליח‪ ,‬יש שליח לדבר עבירה‪ ,‬והעבירה מתייחסת‬ ‫[ו]‬ ‫א''סשת ךל ךל תשרפל שורד‬ ‫אל המשלח שאין עליו איסור‪ ,‬נראה לומר‪ ,‬דאפי' לפי דברי הגרש"ק שכל‬ ‫שהחולה בעצמו יכול לעשות את המלאכה אין אחרים מחללין שבת עבורו‪,‬‬ ‫היינו דווקא אם האחרים באים לחלל שבת עבורו מעצמם‪ ,‬אבל אם החולה‬ ‫יאמר לאדם אחר שיעשה המלאכה בשבילו‪ ,‬גם הגרש"ק מודה שמותר לשליח‬ ‫לעשות את המלאכה עבור החולה אע"פ שהחולה יכול לעשותה בעצמו‪ ,‬שהרי‬ ‫הוא עושה את המלאכה בשליחות החולה שאין עליו איסור‪ ,‬ובכה"ג יש שליח‬ ‫לדבר עבירה והעבירה מתייחסת אל החולה שאין עליו איסור בעשיית מלאכה‬ ‫זו‪.‬‬ ‫ובזה יבוארו דברי המדרש‪ ,‬אמרי נא אחותי את‪ ,‬אף שיש בכך איסור שקר‪,‬‬ ‫והטעם‪ ,‬שבהיות שלאברהם אבינו לא היה איסור בדבר‪ ,‬היתה שרה‬ ‫מותרת לעשות כן בשליחותו‪ ,‬דכל שאין איסור על המשלח‪ ,‬יש שליח לדבר‬ ‫עבירה‪ ,‬והמעשה מתייחס אל המשלח ולא אל השליח‪ .‬הרי לפנינו דבכה"ג‬ ‫שאין איסור על המשלח יש שליח לדבר עבירה‪ .‬והשתא שפיר מכאן ששוחטין‬ ‫לחולה בשבת‪ ,‬שאפי' אם החולה יכול לשחוט בעצמו‪ ,‬מכל מקום מותרים‬ ‫אחרים לשחוט בשליחותו‪ ,‬שכל שאין איסור על המשלח‪ ,‬יש שליח לדבר‬ ‫עבירה והמעשה מתייחס אל המשלח‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫ד‬ ‫[ז]‬ ‫ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער‬ ‫בעידן רעוא דרעוין פרשת לך לך‬ ‫תשס"ה‬ ‫בתוה"ק ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ‬ ‫אשר אראך‪ ,‬ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב‪,‬‬ ‫א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫והנה בספרן של צדיקים האריכו למעניתם בביאור מקראות הללו שיש בכאן‬ ‫הוראה להאיש הישראלי לעבוד על מידותיו ולתקנם (ראה נועם אלימלך‪,‬‬ ‫ד"ה ויאמר ה' אל אברם‪ ,‬ועוד)‪ .‬ויש להוסיף קצת נופך שראו המה בגופו של מקרא‬ ‫שפסוק זה אומר דרשני‪ ,‬וכמו שהעיר רש"י הק' (ד"ה מארצך) וז"ל‪ ,‬והלא כבר יצא‬ ‫משם עם אביו ובא עד חרן וכו'‪ ,‬ראה מה שפירש רש"י לדרכו‪ .‬ועכ"פ מאריכות‬ ‫וייתור הלשונות בפסוק דרשו בספה"ק כמה עניינים בתיקון המידות ושלימות‬ ‫הנפש שמוטל על האדם לעמול בימי חלדו‪ ,‬ועוד לאלוה מילין‪.‬‬ ‫ויתכן לבאר בהקדם דברי קדשו של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע בספה"ק‬ ‫קדושת לוי (פרשת אמור‪ ,‬ד"ה ולא יחללו את קדשי בני ישראל) עה"פ (דברים ד‪ ,‬לט)‬ ‫וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת‪ ,‬ומבאר‬ ‫דאיזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם‪ ,‬שבענייני רוחניות ועבודת השי"ת יהא‬ ‫לו תמיד שאיפות ורצונות להשיג מדריגות גבוהות במעלות העבודה‪ ,‬וכאשר‬ ‫יראה חבירו עוסק בתורה ובמצוות כראוי‪ ,‬אזי יקיים בעצמו מאמר חז"ל (בבא‬ ‫בתרא כא‪ ,‬א) קנאת סופרים תרבה חכמה‪ ,‬ויאמר אף אני אוכל להשיג מדריגות‬ ‫גבוהות ונעלות בדרכי העבודה במסילה העולה בית קל‪ ,‬וז"ש בשמים ממעל‪,‬‬ ‫רצ"ל שבענייני שמים היינו תורה ומצוות שהם צרכי שמים‪ ,‬יביט תמיד ממעל‬ ‫על אלו שהמה למעלה הימנו בעבודת השי"ת לכל פרטיה וישאף לעלות אף‬ ‫הוא במעלות התורה והיראה‪ ,‬ואף אם הוא עדיין רחוק מזה לא יאמר נואש‬ ‫לנפשו לאמר הרי עד הנה לא עשיתי מאומה והנה כי כן אפסה תקותי ותוחלתי‪,‬‬ ‫לא כן הוא‪ ,‬אלא יתחזק ביתר שאת וידע בבטחה כי באם יחפוץ ברצון גמור‬ ‫[ח]‬ ‫ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער‬ ‫ובתשוקה אמיתית ויעשה כל מה שביכולתו יעלה מעלות רמות בסולם אשר‬ ‫ראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫ואילו בענייני ארציות וגשמיות יביט ויתבונן תמיד מתחת‪ ,‬היינו שהגם כי לא‬ ‫נתברכתי בעשירות מופלגת‪ ,‬אמנם ב"ה יש לי כל צרכי לפרנס את בני‬ ‫ביתי‪ ,‬ואיני כהעני המרוד אשר אוכל לחם צר ומים לחץ ועל הארץ יישן‪ ,‬והיינו‬ ‫דכתיב ועל הארץ שבענייני הארציות יביט ויתבונן מתחת‪ ,‬והיינו שישנם עניים‬ ‫מרודים יותר‪ ,‬וכלפיהם נחשב אני לעשיר מופלג ונכבד‪ ,‬עכתד"ק‪.‬‬ ‫והוא כעין מה שנתבאר הרבה בספה"ק שהאדם צריך לשלב בעצמו גם מדת‬ ‫הענוה להיות עניו ושפל רוח‪ ,‬ומאידך גיסא יקיים מאמר הכתוב (דברי‬ ‫הימים ב' יז‪ ,‬ו) ויגבה לבו בדרכי ה'‪ .‬ולפי דרכו של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע‬ ‫למדנו כי בהגיעו לענייני עבודת האלקים אל יהא שפל בעיני עצמו לומר מה‬ ‫אני ומה חיי וכי אינני ראוי לפתוח פי בדברי תורה ותפילה לפני אדון כל‪ ,‬אלא‬ ‫אדרבה אז יתחזק באמונת אומן כי השי"ת חפץ בו ורוצה בתורתו ובמצוותיו‬ ‫אשר יעלו לפניו ריח ניחוח‪ ,‬וכשיראה את חבירו עוסק בתוה"ק בהתמדה או‬ ‫בגמילות חסדים ומעשים טובים ילמד מדרכיו ויאמר אעשה כן גם אני‪ .‬מאידך‬ ‫גיסא כאשר נוגע הדבר לענייני הגוף יתעורר בהרהורי ענוה ושפלות לאמר‬ ‫קטנתי מכל החסדים שמשפיע עלי הבוכ"ע אינני כדאי והגון לכך‪ ,‬ויתעורר‬ ‫להטיב דרכיו בכדי שיהא ראוי והגון לקבלת השפע מידו הרחבה והמלאה‪.‬‬ ‫ובספה"ק מצינו שגם בענייני רוחניות ועבודת ה' גופא יש לו להאדם‬ ‫להשתמש בב' בחינות הנ"ל‪ ,‬וכמו שפי' צדיקים (ראה ישמח ישראל‬ ‫ליקוטים ד"ה והסר‪ ,‬בשם הרה"ק ר' בונם מפרשיסחא זי"ע) דבר אומרינו (ברכת השכיבנו‬ ‫שבתפילת ערבית) והסר שטן מלפנינו ומאחרינו‪ ,‬דהנה כאשר האדם עומד לקיים‬ ‫מצות הבורא מיד בא יבוא אליו השטן ויפתנו בהרהורי ענוה ושפלות ויזכיר לו‬ ‫את כל אשר חטא ועיוות מיום היותו על האדמה עד היום הזה‪ ,‬והנה כי כן אין‬ ‫מעשיו רצויים לפני אדון כל‪ .‬ואילו לאחר שקיים האדם מצוה או עסק בתוה"ק‬ ‫אזי היצר הרע גאות לבש ומכניס בו הרהורי התנשאות וגאוה על אשר קיים‬ ‫את מצות ה' כראוי וכיאות‪.‬‬ ‫ועל זאת בקשתנו והסר שטן מלפנינו ומאחרינו‪ ,‬שלא נתפתה אחר דברי יצר‬ ‫הרע שבא לפני המצוה להדיחנו במחשבות ענוה פסולה‪ ,‬אלא אדרבה‬ ‫אז על האדם לאזור כגבור חלציו ולהתחזק בגאוה דקדושה ובאמונה שלימה‬ ‫[ט]‬ ‫ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער‬ ‫כי הבוכ"ע חפץ במעשיו וכי לימוד התורה וקיום המצוות שלו יעשו נחת רוח‬ ‫לפניו יתברך שמו‪ .‬ואחר קיום המצוה בקשתינו לינצל מן היצר שבא להכניס‬ ‫בנו גאוה פסולה אשר עליה נאמר תועבת ה' כל גבה לב‪ ,‬אלא אז יחשוב האדם‬ ‫חשבון נפשו כי לא קיים המצוה בשלימות הכוונה הרצויה וכדו'‪.‬‬ ‫והגם כי מצינו בדברי הצדיקים נ"ע (ראה מאור ושמש‪ ,‬פרשת ויקהל‪ ,‬עה"פ ועשה‬ ‫בצלאל ואהליאב‪ ,‬בשם הרה"ק מלובלין זי"ע) דברי מוסר חודרי כליות ולב על‬ ‫שאין לו לאדם לעסוק בתורה ובמצוות אלא אחר שהרהר בתשובה ובחרטה‬ ‫על מעשיו אשר לא כדת‪ ,‬ואם עוסק בתורה ומצוות לפני כן הריהו בכלל הכתוב‬ ‫(תהלים נ‪ ,‬טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך‪.‬‬ ‫אמנם זאת צריך למודעי כי דברים הללו אמורים טרם גשתו לקיים המצוה‬ ‫או לעסוק בתורה‪ ,‬כי אכן אז צריך להתבונן בשפלותו ולשוב בתשובה וחרטה‬ ‫גמורה‪ .‬אמנם מיד לאחר מחשבות אלו יסיר כל מחשבת יגון מלבבו ויגש‬ ‫לקיים המצוה תוך התחזקות גמורה וקיום הכתוב ויגבה לבו בדרכי ה'‪ ,‬אחר‬ ‫שמאמין באמונה שלימה שהקב"ה קיבל תשובתו לרצון‪ ,‬ומעתה הריהו רצוי‬ ‫ומקובל לקיים מצות הבורא‪.‬‬ ‫ואיתא בספה"ק (ראה ליקוטי תורה להרה"ק בעל התניא‪ ,‬פרשת במדבר‪ ,‬ד"ה ענין שניתנה‬ ‫התורה; תולדות יעקב יוסף‪ ,‬פרשת בהר‪ ,‬ד"ה עוד י"ל דכתבתי במקום אחר ביאור‬ ‫מדרש) שלכן נתן הקב"ה תורה לישראל על הר סיני‪ ,‬אשר כידוע מדברי חז"ל‬ ‫(מגילה כט‪ ,‬א) דבר זה מורה על ענוה ושפלות‪ ,‬כי הוא היה הנמוך שבהרים‪ .‬אמנם‬ ‫לפי זה צריך להבין מ"ט לא ניתנה תורה בבקעה אשר הוא מקום נמוך טפי מהר‬ ‫סיני הנמוך שבהרים‪ .‬אלא להורות בא תיכף ומיד בעת מתן תורה כי אי אפשר‬ ‫להשתמש תמיד רק במידת הענוה‪ ,‬כי פעמים צריך לקיים בעצמו ויגבה לבו‬ ‫בדרכי ה' בבחינת הר‪.‬‬ ‫ב' בחינות הללו נרמזים גם בענין תכונתה וטבעה של ארץ ישראל הקדושה‪,‬‬ ‫אשר מחד גיסא אמרו חז"ל (קידושין סט‪ ,‬א) ארץ ישראל גבוה מכל‬ ‫הארצות‪ .‬וידוע מה שהקשו (עיין שו"ת חתם סופר‪ ,‬יורה דעה‪ ,‬סימן רלד) כי המציאות‬ ‫איננה כן‪ ,‬וכי ישנם הרבה ארצות הגבוהים יותר‪ .‬ובפשטות צ"ל דאין הכוונה‬ ‫כפשוטו שהיא גבוהה משאר הארצות‪ ,‬אלא מבחינת מעלת קדושתה וההשגות‬ ‫שניתן לזכות ולהשיג בה גבוהה היא מכל שאר הארצות‪ ,‬וכידוע מהבעש"ט‬ ‫הק' שהשתוקק במאוד מאוד לנסוע לארץ ישראל בכדי לפגוש שם את האור‬ ‫[י]‬ ‫ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער‬ ‫החיים הק' ובכך להחיש את הגאולה השלימה‪ .‬הרי שארץ ישראל רומז על‬ ‫בחינת גדלות‪.‬‬ ‫ומאידך מצינו בספה"ק (זרע קודש ריש פרשת שלח‪ ,‬ד"ה שלח לך אנשים) דארץ‬ ‫כנע"ן הוא מלשון הכנעה‪ ,‬ורומז על מדת הענוה ושפלות הרוח‪ .‬ואגב‬ ‫אזכיר עובדא דהוה בזקה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע שבהיותו בספינה בדרכו‬ ‫לארצינו הקדושה‪ ,‬באמצע הדרך החלה הספינה להיטלטל בחזקה ואיימה‬ ‫לטבוע בים עם כל נוסעיה‪ ,‬ואמר זקה"ק לכ"ק אאמו"ר זי"ע שנראים הדברים‬ ‫שאי אפשר ליכנס לארץ ישראל כיחסנים‪ ,‬ועל כן הבה נשליך את כל היחוס‬ ‫אל תוך הים‪ ,‬ואז שקטה הסערה והגיעו לשלום‪ ,‬ואכן השליך את כל גינוני‬ ‫האדמורו"ת והתנהג בארץ הקודש בפשטות יתירה עד כדי כך שלא ידע אדם‬ ‫את זהותו למשך כמה שנים‪.‬‬ ‫ולדרכינו יומתק שאין בזה שום סתירה כלל ועיקר‪ ,‬כי אכן זהו רצונו יתברך‬ ‫שיהא האדם שפל בעצמו‪ ,‬ובד בבד יבין גדלות נשמתו ויגבה לבו‬ ‫בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫לכן ניתנה התורה לבני ישראל דייקא במדבר טרם כניסתם לארץ ישראל‪ ,‬כי‬ ‫בעת קבלת התורה לימדם הקב"ה יסוד איתן זה בנתנו להם התורה על הר‬ ‫סיני וכנ"ל‪ ,‬וזאת כהכנה לכניסתם לארץ ישראל‪ ,‬שבכדי ליכנס לארץ הקודש‬ ‫צריך שיהא בו באדם ב' בחינות הנ"ל‪ ,‬הן בחינת הכנעה הרמוז בשמה ארץ כנען‪,‬‬ ‫והן בחינת גדלות והתפארות כארץ הלזו אשר גבוהה מכל הארצות‪.‬‬ ‫בדרך אפשר יתכן לבאר מקראות דריש פרשתן עפ"י הנ"ל‪ ,‬דהרי אברהם‬ ‫אבינו נצטווה בעת הזאת לילך אל הארץ אשר יראהו ה'‪ ,‬והיא היתה‬ ‫ארץ כנען‪ .‬ועל כן טרם בואו לארץ כנען הוצרך לעבודה תמה זו שישלב בעצמו‬ ‫ב' בחינות הנ"ל‪ ,‬שלצורך גבוה וקיום מצוות ה' יקיים ויגבה לבו בדרכי ה' ואל‬ ‫יכשל בענווה פסולה‪ ,‬ואילו אחר קיום המצוה או כשנוגע לעניינים גשמיים יהא‬ ‫שפל בעיני עצמו‪ ,‬וכמבואר לעיל‪.‬‬ ‫ונקדים עוד מה שכתב בספה"ק נועם אלימלך (ריש פרשתן‪ ,‬ד"ה ויאמר ה' אל אברם)‬ ‫בתוך ד"ק באריכות ביאור הכתוב‪ ,‬דבית אביך רומז על מידת גדלות‬ ‫והתפארות‪ ,‬יעו"ש מה שביאר לדרכו בקודש‪.‬‬ ‫[אי]‬ ‫ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער‬ ‫מעתה הרי הוא כמבואר‪ ,‬דאמר לו הקב"ה לאברהם לך לך מארצך‪ ,‬רצ"ל שילך‬ ‫ויסור מבחינת ארץ שרומז על ענוה ושפלות כעפר הארץ שהכל דורכין‬ ‫עליו‪ .‬והיינו שבמקום הנוגע לעבודת ה' אל ישתמש בענווה הפסולה בחינת‬ ‫ארץ לומר מה אני ומה חיי ואין אני ראוי לקיים המצוה ולעסוק בתורה‪ ,‬אלא‬ ‫יסיר מחשבות אלו ממנו ויעטה לבוש גאות דקדושה והחלש יאמר גבור אני‬ ‫לקיים המצוה בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬ ‫ומבית אביך היינו שילך לו ממידת הגאוה וההתפארות וידבק במידת הענוה‬ ‫ונפשו כעפר לכל תהיה‪ ,‬וזאת כאמור לאחר קיום המצוה‪ ,‬שלא ישמע‬ ‫לעצת היצר שבא להכניס בו הרהורי גאוה על שקיים המצוה באופן נעלה‬ ‫ביותר ומי ידמה ומי ישוה לו‪ ,‬אלא יתבונן כי לא יצא ידי חובתו אחד מני אלף‬ ‫כלפי הבוכ"ע‪ .‬וכמו כן נרמז בכאן שבנוגע לענייני ארציות וגשמיות יקבע בלבו‬ ‫מדת הענווה והשפלות‪ ,‬ויקיים הכתוב ועל הארץ מתחת‪ ,‬כביאורו של הרה"ק‬ ‫מבארדיטשוב זי"ע‪.‬‬ ‫ברש"י (ד"ה והיה ברכה) ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם‪ ,‬ואברכך‬ ‫זה שאומרים אלקי יצחק‪ ,‬ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב‪,‬‬ ‫יכול יהו חותמין בכולן תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין ולא בהם‪ .‬וצ"ב וכי‬ ‫מה איכפת ליה לאברהם אבינו אם יהיו חותמין גם ביצחק בנו וביעקב בן בנו‪.‬‬ ‫ויבואר בהקדם מאי דכתיב בפרשת תולדות (להלן כה‪ ,‬כא) ויעתר לו ה'‪ ,‬ופירש"י‬ ‫לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן‬ ‫רשע‪ .‬משמע דצדיק בן צדיק גדולה מעלתו יותר מן הצדיק בן רשע‪ .‬והקשו‬ ‫המפרשים דלכאורה זה סותר למ"ש רש"י שם בסמוך (פסוק כ‪ ,‬ד"ה בת בתואל)‬ ‫שהאריך הכתוב לשבח את רבקה שאף שהיתה ממשפחת רשעים ומקומה‬ ‫אנשי רשע אעפ"כ לא למדה ממעשיהם‪ .‬הרי שהצדיק בן רשע גדולה מעלתו‬ ‫בכך שאינו לומד ממעשי הרשעים‪.‬‬ ‫ויתכן ביאור הדברים דהן אמנם לעצם הדבר הרי יש לו לצדיק בן רשע מעלה‬ ‫יתירה שאף שגדל בסביבה של אנשי רשע אעפ"כ לא שת לבו ללמוד‬ ‫ממעשיהם‪ .‬אמנם הצדיק בן צדיק יש בו מעלה אחרת שאף בהיותו מהלך‬ ‫בצדקו ועובד את ה' באמת ובתמים מכל מקום תמיד הריהו שפל בעיני עצמו‬ ‫ומחשב חשבונו של עולם שכלפי אבותיו הקדושים מצוקי ארץ הרי שהוא‬ ‫עדיין לא דרך על מפתן עבודת ה' באמת‪.‬‬ ‫[בי]‬ ‫ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער‬ ‫ואשר על כן לענין התפילה אמרו חכמינו ז"ל שאינו דומה תפילת צדיק בן‬ ‫צדיק לתפילת צדיק בן רשע‪ ,‬ותפילתו של הצדיק בן צדיק קרובה יותר‬ ‫להתקבל‪ ,‬כי מקרא מלא דבר הכתוב (תהלים כב‪ ,‬כה) כי לא בזה ולא שקץ ענות‬ ‫עני וגו'‪ ,‬ואם כן זה הצדיק בן צדיק מתפלל בלב נשבר ונדכה אחר שמתבונן‬ ‫בעבודת הקודש של אביו וזקניו למעלה בקודש‪ ,‬לכן נעתר ה' לתפילתו במהרה‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬דהצדיק בן רשע אין מדקדקין כל כך במעשיו‪ ,‬דכיון שהוא בן‬ ‫רשע ומקומו אנשי רשע‪ ,‬ולא ראה דמות של צדיקי אמת‪ ,‬על כן כל עוד‬ ‫שמעשיו טובים ויפים בעיני המקום ב"ה יותר משאר אנשי דורו ובני משפחתו‬ ‫הרי כבר בגדר צדיק ייקרא‪ ,‬וכמו שמצינו בלוט בן אחי אברהם אשר כלפי אנשי‬ ‫סדום הרעים וחטאים לה' מאוד עד אשר לא נמצא בם אפילו עשרה צדיקים‪,‬‬ ‫כלפיהם היה נחשב לצדיק‪ ,‬ואילו בהיותו אצל אברהם לא נחשב לצדיק כנגד‬ ‫אברהם אבינו (רש"י בראשית יט‪ ,‬יט‪ ,‬ד"ה פן תדבקני הרעה)‪ .‬משא"כ מי שזכה להיות‬ ‫בן צדיק ולשהות בסביבת אנשים צדיקים עובדי ה'‪ ,‬עליו מדקדקין יותר על כל‬ ‫פרט ופרט ממעשיו ודיבוריו שיהיו בתכלית השלימות‪ ,‬וכמו שאמרו (יבמות קכא‪,‬‬ ‫ב) שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה‪.‬‬ ‫והנה חילוק גדול מצינו בין האבות הקדושים‪ ,‬דאברהם אבינו נולד לאביו תרח‪,‬‬ ‫וכן כל שאר בני דורו היו רשעים וכופרים‪ ,‬והיינו שהיה בבחינת צדיק בן‬ ‫רשע‪ ,‬ואילו יצחק בנו נולד לאברהם אבינו ושרה אמנו‪ ,‬וכבר היה לו ממי ללמוד‬ ‫דרכי העבודה‪ ,‬וכ"ש יעקב בנו שנולד ליצחק אבינו ורבקה אמנו ואח"כ זכה‬ ‫לי"ב שבטי קה‪ ,‬והיתה מטתו שלימה‪ ,‬נמצא שיצחק ויעקב היו בבחינת צדיק‬ ‫בן צדיק‪.‬‬ ‫ובאה התוה"ק ללמדנו כי האף אמנם היה אברהם אבינו צדיק בן רשע‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫היו בו כל הני מעלות ומדות טובות שנשתבחו בהם יצחק ויעקב אשר‬ ‫היה בהם מעלת צדיק בן צדיק‪ ,‬דהיינו שעל אף היותו צדיק בן רשע היה שפל‬ ‫בעיניו בתכלית הענווה‪ ,‬כמו שאמר לפני הקב"ה (בראשית יח‪ ,‬כז) ואנכי עפר‬ ‫ואפר‪ ,‬ואף שלא היה לו אב קדוש שיוכל להתבונן שכלפי אביו אינו נחשב‬ ‫למאומה‪ .‬וגם שלא תאמר ח"ו שאברהם אבינו היה צדיק רק כשהחשיבוהו‬ ‫כלפי בני דורו ומשפחתו‪ ,‬לא כן אלא היתה צדקתו גדולה כל כך שאף אילו היה‬ ‫בדור של צדיקים היה נחשב לצדיק גמור‪.‬‬ ‫[גי]‬ ‫ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער‬ ‫זה שאמר הכתוב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך‪ ,‬ודרשו ז"ל דזהו‬ ‫שאומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב‪ ,‬להורות שכל ג' האבוה"ק‬ ‫היו שוין לטובה בבחינה זו שהיו במדריגת צדיק בן צדיק‪ ,‬וכאמור שגם אברהם‬ ‫אבינו היה כן‪ ,‬על אף שבמציאות היה בדור שכולה רשעים‪.‬‬ ‫אמנם בדור עקבתא דמשיחא אשר החושך יכסה ארץ אחר שעברנו גולה אחר‬ ‫גולה‪ ,‬וראיתי בני עליה והמה מועטים שיוכלו להיות בדרגה זו שידונום‬ ‫בבחינת צדיק בן צדיק‪ ,‬כי אף מי שהוא נצר לאבוה"ק כהבעש"ט הק' או הרבי‬ ‫ר' אלימלך זי"ע הרי לא טוב יהא לו באם ידונו אותו כלפי אבותיו הקדושים‬ ‫ולראות אם הוא בבחינת צדיק בן צדיק‪ ,‬כי כלפי אבותיו הק' בודאי לא נחשב‬ ‫לצדיק‪ .‬ועל כן עדיפא לן שידונו אותנו מן השמים כאשר דנים צדיק בן רשע‪,‬‬ ‫אף שבאמת אבותינו הקדושים היו צדיקים גמורים‪ ,‬מכל מקום הרי שרויים‬ ‫אנו בדור חשוך מלא טומאה וזוהמא‪ ,‬ואם כן כלפי אומות העולם הרשעים‬ ‫והטמאים הרי כל יהודי באשר הוא נכנס בגדר צדיק וישר‪.‬‬ ‫ובפרט בדור חשוך זה אשר הנסיונות רבו למעלה ראש וכגון נגע האינטרנט‬ ‫המלא בטומאה ובזוהמא‪ ,‬וכפי שכבר המליצו לומר כי התינח אילו‬ ‫היה טומאת הרחוב ספון בארון בחדרי חדרים והספה"ק ראשית חכמה היה‬ ‫פתוח ברחוב העיר לעיני כל העובר לחיי‪ ,‬אבל מה נעשה שהטומאה פורצת‬ ‫בראש כל חוצות‪ ,‬ואילו הספה"ק ראשית חכמה מונח ספון בארון הספרים‪,‬‬ ‫ואשר על כן בודאי מתנהג עמנו השי"ת במדת הרחמים וכל בר ישראל באשר‬ ‫הוא‪ ,‬אם הוא משתדל להטיב את מעשיו וליישר את דרכיו כפי יכלתו‪ ,‬לא‬ ‫ידינוהו כלפי עצמו או כלפי הצדיקים הקודמים‪ ,‬אלא יאמר הקב"ה כי כלפי‬ ‫הגויים והרשעים הריהו צדיק גמור‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו בך חותמין שבעת חתימת הגלות לפני ביאת המשיח שיהא הדור‬ ‫עני ואביון‪ ,‬לא יתבעו מבני ישראל שיהיו בבחינת צדיק בן צדיק‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאף כאשר ידינום כלפי צדיקים קדושי עליון גם יהיו בגדר צדיק‪ ,‬אלא ידונו‬ ‫את בני ישראל בבחינת אברהם אבינו שהיה צדיק בן רשע‪ ,‬ואף שאברהם אבינו‬ ‫כשלעצמו היה צדיק גמור ואף אילו היה בדור של צדיקים היה הוא צדיק גמור‬ ‫לפני האלקים אבל מכל מקום כיון שבמציאות היה צדיק בן רשע והיה שרוי‬ ‫בדור שכולו חייב‪ ,‬לכן כאשר נתעורר זכותו של אברהם אבינו מתעורר זכות על‬ ‫בני ישראל שכלפי הרשעים הינם במדריגת צדיקים גמורים‪ .‬ומה גם שמדתו‬ ‫[די]‬ ‫ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער‬ ‫של אברהם אבינו היא מדת החסד‪ ,‬והיינו בך חותמין‪ ,‬שיתעורר עליהם מדת‬ ‫החסד לדונם כלפי הגויים‪ ,‬ועל ידי זה יענה ויאמר הקב"ה ועמך כולם צדיקים‪.‬‬ ‫יעזור השי"ת‪ ,‬הרי עומדים אנו אחר שנות גלות ארוכים וקשים‪ ,‬שלח נא את‬ ‫אליהו הנביא לקיים מה שכתוב (מלאכי ג‪ ,‬כד) והשיב לב אבות על בנים‬ ‫ולב בנים על אבותם‪ ,‬ואז תראה כי בני ישראל קדושים ורצוננו לעשות רצונך‬ ‫ומי מעכב שאור שבעיסה‪ .‬יתן השי"ת לכל בני ישראל בכל מקום שהם בני‬ ‫חיי ומזוני רויחי וכל המצטרך ברוחניות ובגשמיות בכלליות ובפרטיות‪ ,‬ובקרוב‬ ‫נזכה לשמוע קול מבשר הגאולה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫(אהל שלמה רעד"ר‪ ,‬חלק א‪ ,‬מאמר ח)‬ ‫ד‬ ‫[וט]‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' שמואל מנחם מענדל שפיטצער הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' רפאל אהרן קורץ הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת נישואי בנו‬ ‫החתן המו"מ בתוי"ש עזריאל ני"ו‬ ‫יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל‬ ‫ויזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬