מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — לך לך (2026-10-19)

קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
פרשת לך לך תשפ"ז • גליון תקנד
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
א''סשת ךל ךל תשרפל שורד
דרוש לפרשת לך לך
תשס"א
שליחות לדבר עבירה כשאין איסור על המשלח
במדרש (הובא במדרש יהונתן בפרשתן) ,אמרי נא אחותי את (בראשית יב ,יג) ,מכאן
ששוחטין לחולה בשבת ,ותמוה.
איך הביא אברהם אבינו את שרה לידי חשש מכשול עוון
א) והנראה ,דהנה לכאורה יש להתבונן איך אמר אברהם אבינו על שרה אשתו
אחותי היא ,והביאה לידי חשש מכשול עוון מחמת החשש שמא
יהרגוהו ,כפי שכבר עמד בזה הרמב"ן בפרשתן ,עיי"ש .ואף ששרה אמנו לא
היתה מצווה על כך ,כמבואר בגמ' (כתובות ג ,ב) דאשה קרקע עולם היא ואינה
חייבת למסור נפשה ,מכל מקום הרי אמרו בגמ' (כתובות שם) דאיכא צנועות
דמסרן נפשייהו לקטלא ואתיין לידי סכנה ,והקשו שם בגמרא ,ולידרוש
להו דאונס שרי ,עיי"ש ,וכתב בשיטה מקובצת (ד"ה ורש"י ז"ל) להקשות ,מאי
פריך ולדרוש להו דאונס שרי ,הא צנועות שפיר ידעי דאונס שרי אלא משום
צניעותא יתירתא דאית בהו מסרי נפשייהו ,עיי"ש ,הרי דצנועות מוסרות נפשן
אע"פ שאין חיוב בדבר ,ואם כן איך אמר עליה אברהם אחותי היא ,והביאה
לידי מכשול אף שהיא אנוסה בדבר.
ובחתם סופר (בפרשתן בד"ה הנה נא ידעתי) כתב וז"ל ,הנה נא ידעתי כי אשה יפת
מראה את ,פירש רש"י ,על ידי מעשה הכיר בה ומעולם לא הכיר בה
מרוב צניעות שהיתה בה .ויש לדקדק ,מכל מקום לאיזה צורך החניף לה לאמר
הנה נא ידעתי מה שלא ידעתי מעולם ,לרמוז שהיא כשירה בנשים ,והיה די
באומרו אשה יפת מראה את ,על כן יש לדאוג מן המצריים.
ויש לומר ,בשום לב דהנה אומרו אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך,
טעם זה הוא לכאורה מיותר ,דהלא הסיבה מוזכרת בקרא הקודם והרגו
[ג]
א''סשת ךל ךל תשרפל שורד
אותי ואותך יחיו ,על כן אמרי נא אחותי את .ויש לומר ,דהרמב"ן כתב כי שרה
לא אמרה כלום ולא שמעה לקול אברהם ,הנה יתכן כי אברהם חשש לזה כי
לא תרצה ,והוא הורה שזה היתר גמור שתאמר כן .והנה יש לומר ,דהוה ס"ל
לאברהם יש שליח לדבר עבירה ,לכן אמר אמרי נא אחותי את למען ייטב לי,
פי' ,שתאמר כן בשליחותי למען ייטב לי ,ועי"ז אין עלייך שום אחריות .אבל
היא כיוונה להלכה דאין שליח לדבר עבירה ,לכן לא שמעה לקולו ולא אמרה
דבר .והנה בפרק ב' דקדושין (מג ,א) מבואר דאפי' למ"ד יש שליח לדבר עבירה,
מכל מקום האומר לחברו צא בעול את הערוה ,השליח חייב ,שלא מצינו זה
נהנה וזה מתחייב .אך אמרו חז"ל (נזיר כג ,ב) גבי יעל שנבעלה לסיסרא והא
קמתהני מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים ,והכי נמי
שרה אמנו צדקת גמורה היתה ,ולא הוה זה נהנה כלל .והיינו דקאמר לה הנה
נא ידעתי רק עכשיו ע"י מעשה כי יפת מראה את ,ומזה אני רואה ויודע שאת
צדקת גמורה ולא תיהני מאיסורא ,על כן שפיר תאמרי בשליחותי אחותי את
למען ייטב לי וק"ל ,עכ"ד החתם סופר.
אברהם אמר על שרה שהיא אחותו ,כדי שיבינו המצריים שמה שהיא
מוסרת נפשה אינו מפני שהיא אשת איש ,אלא כדי שלא תיבעל לנכרי.
ונראה ליישב באופן אחר מדוע הוצרך אברהם לומר לה הנה נא ידעתי שהיא
צנועה ,דהנה הקשו המפרשים (עי' באלשיך הקדוש בפרשתן) לאיזה צורך
אמר לה אברהם שתאמר שהיא אחותו ,הרי אם הם חשודים על שפיכות דמים,
בוודאי שהם חשודים על אשת איש ,ואם כן מה להם להרגו ,הרי כשם שלא
איכפת להם מאיסור שפיכות דמים מסתמא לא יהא איכפת להם מאיסור
אשת איש.
ויש ליישב ,שלא עלה על דעת אברהם אבינו שהמצריים יהיו נזהרים באיסור
אשת איש יותר מאיסור שפיכות דמים ,אלא היה חושש שבהיות ששרה
תמסור נפשה כדי שלא להיבעל לנכרי כדרך הצנועות ,יהיו המצריים סבורים
שמה שהיא מוסרת את נפשה על כך ,אינו לפי שאינה רוצה להיבעל לנכרי,
אלא לפי שהיא אשת איש דחמיר איסוריה ,ולכן בשביל שתתרצה יהרגו
את אברהם ,כדי שלא תהיה עוד אשת איש ותתרצה להיבעל .ולזה אמר לה
אברהם אמרי נא אחותי את ,דהיינו שמיד בבואה אליהם תאמר שהיא אחותו,
ואז גם כשלאחר מכן תמסור נפשה ולא תתרצה ,יבינו המצריים שמה שאינה
[ד]
א''סשת ךל ךל תשרפל שורד
מתרצה אינו מחמת איסור אשת איש ,אלא מחמת שהיא צנועה וחסודה ובכל
אופן לא תתרצה להיבעל לנכרי ,ולכן לא יהרגו את אברהם.
על כן הקדים אברהם אבינו לומר ,הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את,
שצנועה היא ויש בדעתה למסור נפשה אף במקום אונס ,וכיון שכן יש
לחוש שמא יהיו המצריים סבורים שהיא מוסרת את נפשה בשביל שהיא אשת
איש ,ולזה והיה כי יראו אותך המצרים ויאמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך
יחיו ,כדי שתתרצי להם ,ולכן אמרי נא אחותי את ,כדי שעכ"פ אף אם את
תמסרי את נפשך כדי שלא להיבעל לנכרי לא יהרגו אותי .ולפי”ז היתה דעתם
של אברהם ושרה שניהם מסכמת למסור נפשם שלא תיבעל לנכרי בשום
אופן .ובזה מצינו להצדיק את הצדיק דמעיקרא ,שעל סמך כך ירד אברהם
אבינו למצרים והכניס את שרה לחשש מכשול זה ,כי היה סבור שבהיות שלא
תתרצה להם בשום אופן ,שוב אין לחוש שמא יהרגוה ,כי מה ירוויחו בכך
שיהרגוה ,ולכן לא חשש מלרדת מצרימה ,והבן.
איך לא חשש אברהם אבינו באמירת 'אחותי היא' לאיסור שקר
ב) והנה החתם סופר לפי דרכו שבאמירת אחותי היא היה חשש איסור גילוי
עריות ,כתב שאברהם אבינו היה סבור שיש שליח לדבר עבירה ולכן
אין האחריות מוטלת על שרה ,ושרה כיוונה להלכה דאין שליח לדבר עבירה
ולכן לא נתרצתה לומר שהיא אחותו ושתקה .אבל לפי דרכנו שבכל אופן
היתה דעתה של שרה למסור את נפשה ,אם כן לכאורה לא נעשית שליח
לדבר עבירה כלל .אמנם עדיין יש לומר ,שאף שאיסור גילוי עריות אין כאן,
מכל מקום יש כאן חשש איסור שקר (עי' באריכות מה שכתבנו בזה בדרוש ד') ,ועדיין
נצטרך לומר ,שאברהם אבינו היה סבור שיש שליח לדבר עבירה ,ולכן אמר
לשרה שתאמר שהיא אחותו ,כיון שאין אחריות הדבר שקר עליה ,ושרה כיוונה
להלכה דאין שליח לדבר עבירה ולכן שתקה ולא אמרה כלום.
ברם לאמתו של דבר ,הרי לאברהם אבינו לא היה איסור כלל באמירת השקר,
שהרי עשה כן להציל את נפשו שלא יהרגוהו ,נמצא שאין האיסור אלא
לשרה שלא היתה בסכנת מיתה [וכיון שאברהם יכול להציל את עצמו על
ידי שהוא עצמו יאמר שהיא אחותו והיא תשתוק ,אין לה להציל את אברהם
באיסור שקר ,וכאשר יתבאר עוד להלן (אות ג') באריכות] .ובכה"ג שהדבר מותר
למשלח ואינו מותר לשליח ,אפשר שיש שליח לדבר עבירה ,והמעשה מתייחס
[ה]
א''סשת ךל ךל תשרפל שורד
אל המשלח .כמו שהוכיח בקצוה"ח (סי' ק"ה סק"א) ,שלא אמרו אין שליח לדבר
עבירה אלא בכהן דאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה (ב"מ י ,ב) ,שיש
איסור למשלח ,עיי"ש .ולפי”ז יש מקום לפלפל ולומר ,שבהיות שעל המשלח
אין איסור והמעשה מתייחס אל המשלח ,שוב אין איסור גם על השליח (עי' טור
או"ח סי' תקכ"ז סעיף כ' ובב"ח שם) .נמצא דשפיר לא היה חשש לשרה להוציא דבר
שקר מפיה לומר שהיא אחותו.
חילול שבת במקום פיקוח נפש כשהחולה יכול לחלל בעצמו
ג) והנה בכתב סופר (בפרשתן ד"ה אמרי נא) כתב בביאור המדרש הנ"ל ,אמרי נא
אחותי את מכאן ששוחטין לחולה בשבת ,דלכאורה היה אפשר לומר
שמה שאמרה תורה וחי בהם ודרשו חז"ל ולא שימות בהם ,היינו שהוא בעצמו
מותר לחלל שבת כדי להציל נפשו ,אבל מנא לן שמותר גם לאחר לשחוט
עבור החולה כדי להצילו ולהחיותו ,אלא דיש להוכיח זה מדאמר אברהם לשרה
אמרי נא אחותי את שלא יאמרו אשתו היא והרגו אותי ואותך יחיו ,ולכאורה
הרי אם יהרגו את אברהם תינצל שרה מאיסור אשת איש ,ועכשיו שתאמר
אחותי היא ולא יהרגו את אברהם תהיה שרה באיסור אשת איש כדי להציל
את אברהם ,שמע מינה שמותרת לעשות איסור כדי להצילו ממוות ,והכי נמי
מותר לכל ישראל לחלל שבת כדי להציל את חיי החולה ,והן דברי המדרש
מכאן ששוחטין לחולה בשבת ,עכ"ד.
והלום ראיתי לכ"ק אדמו"ח זי"ע (שפע חיים לירח האיתנים ח"ב בדרוש לליל שב"ק
פרשת האזינו) שהביא את דברי הגה"ק רבי שלמה קלוגער (בספר החיים
סי' שכ"ח) ,דלפי מה דנפקא לן (יומא פה ,ב) שפיקוח נפש דוחה שבת מוחי בהם
ולא שימות בהם ,היינו שהמצוה על החולה בעצמו שישמור את נפשו ,אלא
שבכהאי גוונא שאינו יכול לבדו להציל את נפשו ,החיוב גם על אחרים להצילו,
אבל אם היא מלאכה קלה מאד שאפשר להחולה לעשותה בעצמו בלי טירחא
כלל מחוייב החולה לעשות בעצמו ,עכ"ד .והעיר עליו כ"ק אדמו"ח שם ,שהוא
חידוש גדול ולא הוזכר בפוסקים כלל ,ומסתימת לשון השו"ע והפוסקים
מחללין שבת עבור חולה וכו' ,משמע שלכתחילה יכולים אחרים לחלל שבת
בשבילו ,עיי"ש מה שהאריך בזה.
אמנם לפי מה שהבאנו (באות ב') מדברי האחרונים ,דבכה"ג שאין איסור על
המשלח אלא על השליח ,יש שליח לדבר עבירה ,והעבירה מתייחסת
[ו]
א''סשת ךל ךל תשרפל שורד
אל המשלח שאין עליו איסור ,נראה לומר ,דאפי' לפי דברי הגרש"ק שכל
שהחולה בעצמו יכול לעשות את המלאכה אין אחרים מחללין שבת עבורו,
היינו דווקא אם האחרים באים לחלל שבת עבורו מעצמם ,אבל אם החולה
יאמר לאדם אחר שיעשה המלאכה בשבילו ,גם הגרש"ק מודה שמותר לשליח
לעשות את המלאכה עבור החולה אע"פ שהחולה יכול לעשותה בעצמו ,שהרי
הוא עושה את המלאכה בשליחות החולה שאין עליו איסור ,ובכה"ג יש שליח
לדבר עבירה והעבירה מתייחסת אל החולה שאין עליו איסור בעשיית מלאכה
זו.
ובזה יבוארו דברי המדרש ,אמרי נא אחותי את ,אף שיש בכך איסור שקר,
והטעם ,שבהיות שלאברהם אבינו לא היה איסור בדבר ,היתה שרה
מותרת לעשות כן בשליחותו ,דכל שאין איסור על המשלח ,יש שליח לדבר
עבירה ,והמעשה מתייחס אל המשלח ולא אל השליח .הרי לפנינו דבכה"ג
שאין איסור על המשלח יש שליח לדבר עבירה .והשתא שפיר מכאן ששוחטין
לחולה בשבת ,שאפי' אם החולה יכול לשחוט בעצמו ,מכל מקום מותרים
אחרים לשחוט בשליחותו ,שכל שאין איסור על המשלח ,יש שליח לדבר
עבירה והמעשה מתייחס אל המשלח ,והבן.
ד
[ז]
ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער
בעידן רעוא דרעוין פרשת לך לך
תשס"ה
בתוה"ק ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ
אשר אראך ,ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה (יב,
א-ב).
והנה בספרן של צדיקים האריכו למעניתם בביאור מקראות הללו שיש בכאן
הוראה להאיש הישראלי לעבוד על מידותיו ולתקנם (ראה נועם אלימלך,
ד"ה ויאמר ה' אל אברם ,ועוד) .ויש להוסיף קצת נופך שראו המה בגופו של מקרא
שפסוק זה אומר דרשני ,וכמו שהעיר רש"י הק' (ד"ה מארצך) וז"ל ,והלא כבר יצא
משם עם אביו ובא עד חרן וכו' ,ראה מה שפירש רש"י לדרכו .ועכ"פ מאריכות
וייתור הלשונות בפסוק דרשו בספה"ק כמה עניינים בתיקון המידות ושלימות
הנפש שמוטל על האדם לעמול בימי חלדו ,ועוד לאלוה מילין.
ויתכן לבאר בהקדם דברי קדשו של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע בספה"ק
קדושת לוי (פרשת אמור ,ד"ה ולא יחללו את קדשי בני ישראל) עה"פ (דברים ד ,לט)
וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ,ומבאר
דאיזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם ,שבענייני רוחניות ועבודת השי"ת יהא
לו תמיד שאיפות ורצונות להשיג מדריגות גבוהות במעלות העבודה ,וכאשר
יראה חבירו עוסק בתורה ובמצוות כראוי ,אזי יקיים בעצמו מאמר חז"ל (בבא
בתרא כא ,א) קנאת סופרים תרבה חכמה ,ויאמר אף אני אוכל להשיג מדריגות
גבוהות ונעלות בדרכי העבודה במסילה העולה בית קל ,וז"ש בשמים ממעל,
רצ"ל שבענייני שמים היינו תורה ומצוות שהם צרכי שמים ,יביט תמיד ממעל
על אלו שהמה למעלה הימנו בעבודת השי"ת לכל פרטיה וישאף לעלות אף
הוא במעלות התורה והיראה ,ואף אם הוא עדיין רחוק מזה לא יאמר נואש
לנפשו לאמר הרי עד הנה לא עשיתי מאומה והנה כי כן אפסה תקותי ותוחלתי,
לא כן הוא ,אלא יתחזק ביתר שאת וידע בבטחה כי באם יחפוץ ברצון גמור
[ח]
ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער
ובתשוקה אמיתית ויעשה כל מה שביכולתו יעלה מעלות רמות בסולם אשר
ראשו מגיע השמימה.
ואילו בענייני ארציות וגשמיות יביט ויתבונן תמיד מתחת ,היינו שהגם כי לא
נתברכתי בעשירות מופלגת ,אמנם ב"ה יש לי כל צרכי לפרנס את בני
ביתי ,ואיני כהעני המרוד אשר אוכל לחם צר ומים לחץ ועל הארץ יישן ,והיינו
דכתיב ועל הארץ שבענייני הארציות יביט ויתבונן מתחת ,והיינו שישנם עניים
מרודים יותר ,וכלפיהם נחשב אני לעשיר מופלג ונכבד ,עכתד"ק.
והוא כעין מה שנתבאר הרבה בספה"ק שהאדם צריך לשלב בעצמו גם מדת
הענוה להיות עניו ושפל רוח ,ומאידך גיסא יקיים מאמר הכתוב (דברי
הימים ב' יז ,ו) ויגבה לבו בדרכי ה' .ולפי דרכו של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע
למדנו כי בהגיעו לענייני עבודת האלקים אל יהא שפל בעיני עצמו לומר מה
אני ומה חיי וכי אינני ראוי לפתוח פי בדברי תורה ותפילה לפני אדון כל ,אלא
אדרבה אז יתחזק באמונת אומן כי השי"ת חפץ בו ורוצה בתורתו ובמצוותיו
אשר יעלו לפניו ריח ניחוח ,וכשיראה את חבירו עוסק בתוה"ק בהתמדה או
בגמילות חסדים ומעשים טובים ילמד מדרכיו ויאמר אעשה כן גם אני .מאידך
גיסא כאשר נוגע הדבר לענייני הגוף יתעורר בהרהורי ענוה ושפלות לאמר
קטנתי מכל החסדים שמשפיע עלי הבוכ"ע אינני כדאי והגון לכך ,ויתעורר
להטיב דרכיו בכדי שיהא ראוי והגון לקבלת השפע מידו הרחבה והמלאה.
ובספה"ק מצינו שגם בענייני רוחניות ועבודת ה' גופא יש לו להאדם
להשתמש בב' בחינות הנ"ל ,וכמו שפי' צדיקים (ראה ישמח ישראל
ליקוטים ד"ה והסר ,בשם הרה"ק ר' בונם מפרשיסחא זי"ע) דבר אומרינו (ברכת השכיבנו
שבתפילת ערבית) והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ,דהנה כאשר האדם עומד לקיים
מצות הבורא מיד בא יבוא אליו השטן ויפתנו בהרהורי ענוה ושפלות ויזכיר לו
את כל אשר חטא ועיוות מיום היותו על האדמה עד היום הזה ,והנה כי כן אין
מעשיו רצויים לפני אדון כל .ואילו לאחר שקיים האדם מצוה או עסק בתוה"ק
אזי היצר הרע גאות לבש ומכניס בו הרהורי התנשאות וגאוה על אשר קיים
את מצות ה' כראוי וכיאות.
ועל זאת בקשתנו והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ,שלא נתפתה אחר דברי יצר
הרע שבא לפני המצוה להדיחנו במחשבות ענוה פסולה ,אלא אדרבה
אז על האדם לאזור כגבור חלציו ולהתחזק בגאוה דקדושה ובאמונה שלימה
[ט]
ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער
כי הבוכ"ע חפץ במעשיו וכי לימוד התורה וקיום המצוות שלו יעשו נחת רוח
לפניו יתברך שמו .ואחר קיום המצוה בקשתינו לינצל מן היצר שבא להכניס
בנו גאוה פסולה אשר עליה נאמר תועבת ה' כל גבה לב ,אלא אז יחשוב האדם
חשבון נפשו כי לא קיים המצוה בשלימות הכוונה הרצויה וכדו'.
והגם כי מצינו בדברי הצדיקים נ"ע (ראה מאור ושמש ,פרשת ויקהל ,עה"פ ועשה
בצלאל ואהליאב ,בשם הרה"ק מלובלין זי"ע) דברי מוסר חודרי כליות ולב על
שאין לו לאדם לעסוק בתורה ובמצוות אלא אחר שהרהר בתשובה ובחרטה
על מעשיו אשר לא כדת ,ואם עוסק בתורה ומצוות לפני כן הריהו בכלל הכתוב
(תהלים נ ,טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך.
אמנם זאת צריך למודעי כי דברים הללו אמורים טרם גשתו לקיים המצוה
או לעסוק בתורה ,כי אכן אז צריך להתבונן בשפלותו ולשוב בתשובה וחרטה
גמורה .אמנם מיד לאחר מחשבות אלו יסיר כל מחשבת יגון מלבבו ויגש
לקיים המצוה תוך התחזקות גמורה וקיום הכתוב ויגבה לבו בדרכי ה' ,אחר
שמאמין באמונה שלימה שהקב"ה קיבל תשובתו לרצון ,ומעתה הריהו רצוי
ומקובל לקיים מצות הבורא.
ואיתא בספה"ק (ראה ליקוטי תורה להרה"ק בעל התניא ,פרשת במדבר ,ד"ה ענין שניתנה
התורה; תולדות יעקב יוסף ,פרשת בהר ,ד"ה עוד י"ל דכתבתי במקום אחר ביאור
מדרש) שלכן נתן הקב"ה תורה לישראל על הר סיני ,אשר כידוע מדברי חז"ל
(מגילה כט ,א) דבר זה מורה על ענוה ושפלות ,כי הוא היה הנמוך שבהרים .אמנם
לפי זה צריך להבין מ"ט לא ניתנה תורה בבקעה אשר הוא מקום נמוך טפי מהר
סיני הנמוך שבהרים .אלא להורות בא תיכף ומיד בעת מתן תורה כי אי אפשר
להשתמש תמיד רק במידת הענוה ,כי פעמים צריך לקיים בעצמו ויגבה לבו
בדרכי ה' בבחינת הר.
ב' בחינות הללו נרמזים גם בענין תכונתה וטבעה של ארץ ישראל הקדושה,
אשר מחד גיסא אמרו חז"ל (קידושין סט ,א) ארץ ישראל גבוה מכל
הארצות .וידוע מה שהקשו (עיין שו"ת חתם סופר ,יורה דעה ,סימן רלד) כי המציאות
איננה כן ,וכי ישנם הרבה ארצות הגבוהים יותר .ובפשטות צ"ל דאין הכוונה
כפשוטו שהיא גבוהה משאר הארצות ,אלא מבחינת מעלת קדושתה וההשגות
שניתן לזכות ולהשיג בה גבוהה היא מכל שאר הארצות ,וכידוע מהבעש"ט
הק' שהשתוקק במאוד מאוד לנסוע לארץ ישראל בכדי לפגוש שם את האור
[י]
ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער
החיים הק' ובכך להחיש את הגאולה השלימה .הרי שארץ ישראל רומז על
בחינת גדלות.
ומאידך מצינו בספה"ק (זרע קודש ריש פרשת שלח ,ד"ה שלח לך אנשים) דארץ
כנע"ן הוא מלשון הכנעה ,ורומז על מדת הענוה ושפלות הרוח .ואגב
אזכיר עובדא דהוה בזקה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע שבהיותו בספינה בדרכו
לארצינו הקדושה ,באמצע הדרך החלה הספינה להיטלטל בחזקה ואיימה
לטבוע בים עם כל נוסעיה ,ואמר זקה"ק לכ"ק אאמו"ר זי"ע שנראים הדברים
שאי אפשר ליכנס לארץ ישראל כיחסנים ,ועל כן הבה נשליך את כל היחוס
אל תוך הים ,ואז שקטה הסערה והגיעו לשלום ,ואכן השליך את כל גינוני
האדמורו"ת והתנהג בארץ הקודש בפשטות יתירה עד כדי כך שלא ידע אדם
את זהותו למשך כמה שנים.
ולדרכינו יומתק שאין בזה שום סתירה כלל ועיקר ,כי אכן זהו רצונו יתברך
שיהא האדם שפל בעצמו ,ובד בבד יבין גדלות נשמתו ויגבה לבו
בעבודת השי"ת.
לכן ניתנה התורה לבני ישראל דייקא במדבר טרם כניסתם לארץ ישראל ,כי
בעת קבלת התורה לימדם הקב"ה יסוד איתן זה בנתנו להם התורה על הר
סיני וכנ"ל ,וזאת כהכנה לכניסתם לארץ ישראל ,שבכדי ליכנס לארץ הקודש
צריך שיהא בו באדם ב' בחינות הנ"ל ,הן בחינת הכנעה הרמוז בשמה ארץ כנען,
והן בחינת גדלות והתפארות כארץ הלזו אשר גבוהה מכל הארצות.
בדרך אפשר יתכן לבאר מקראות דריש פרשתן עפ"י הנ"ל ,דהרי אברהם
אבינו נצטווה בעת הזאת לילך אל הארץ אשר יראהו ה' ,והיא היתה
ארץ כנען .ועל כן טרם בואו לארץ כנען הוצרך לעבודה תמה זו שישלב בעצמו
ב' בחינות הנ"ל ,שלצורך גבוה וקיום מצוות ה' יקיים ויגבה לבו בדרכי ה' ואל
יכשל בענווה פסולה ,ואילו אחר קיום המצוה או כשנוגע לעניינים גשמיים יהא
שפל בעיני עצמו ,וכמבואר לעיל.
ונקדים עוד מה שכתב בספה"ק נועם אלימלך (ריש פרשתן ,ד"ה ויאמר ה' אל אברם)
בתוך ד"ק באריכות ביאור הכתוב ,דבית אביך רומז על מידת גדלות
והתפארות ,יעו"ש מה שביאר לדרכו בקודש.
[אי]
ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער
מעתה הרי הוא כמבואר ,דאמר לו הקב"ה לאברהם לך לך מארצך ,רצ"ל שילך
ויסור מבחינת ארץ שרומז על ענוה ושפלות כעפר הארץ שהכל דורכין
עליו .והיינו שבמקום הנוגע לעבודת ה' אל ישתמש בענווה הפסולה בחינת
ארץ לומר מה אני ומה חיי ואין אני ראוי לקיים המצוה ולעסוק בתורה ,אלא
יסיר מחשבות אלו ממנו ויעטה לבוש גאות דקדושה והחלש יאמר גבור אני
לקיים המצוה בשמחה ובטוב לבב.
ומבית אביך היינו שילך לו ממידת הגאוה וההתפארות וידבק במידת הענוה
ונפשו כעפר לכל תהיה ,וזאת כאמור לאחר קיום המצוה ,שלא ישמע
לעצת היצר שבא להכניס בו הרהורי גאוה על שקיים המצוה באופן נעלה
ביותר ומי ידמה ומי ישוה לו ,אלא יתבונן כי לא יצא ידי חובתו אחד מני אלף
כלפי הבוכ"ע .וכמו כן נרמז בכאן שבנוגע לענייני ארציות וגשמיות יקבע בלבו
מדת הענווה והשפלות ,ויקיים הכתוב ועל הארץ מתחת ,כביאורו של הרה"ק
מבארדיטשוב זי"ע.
ברש"י (ד"ה והיה ברכה) ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלקי אברהם ,ואברכך
זה שאומרים אלקי יצחק ,ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב,
יכול יהו חותמין בכולן תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין ולא בהם .וצ"ב וכי
מה איכפת ליה לאברהם אבינו אם יהיו חותמין גם ביצחק בנו וביעקב בן בנו.
ויבואר בהקדם מאי דכתיב בפרשת תולדות (להלן כה ,כא) ויעתר לו ה' ,ופירש"י
לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן
רשע .משמע דצדיק בן צדיק גדולה מעלתו יותר מן הצדיק בן רשע .והקשו
המפרשים דלכאורה זה סותר למ"ש רש"י שם בסמוך (פסוק כ ,ד"ה בת בתואל)
שהאריך הכתוב לשבח את רבקה שאף שהיתה ממשפחת רשעים ומקומה
אנשי רשע אעפ"כ לא למדה ממעשיהם .הרי שהצדיק בן רשע גדולה מעלתו
בכך שאינו לומד ממעשי הרשעים.
ויתכן ביאור הדברים דהן אמנם לעצם הדבר הרי יש לו לצדיק בן רשע מעלה
יתירה שאף שגדל בסביבה של אנשי רשע אעפ"כ לא שת לבו ללמוד
ממעשיהם .אמנם הצדיק בן צדיק יש בו מעלה אחרת שאף בהיותו מהלך
בצדקו ועובד את ה' באמת ובתמים מכל מקום תמיד הריהו שפל בעיני עצמו
ומחשב חשבונו של עולם שכלפי אבותיו הקדושים מצוקי ארץ הרי שהוא
עדיין לא דרך על מפתן עבודת ה' באמת.
[בי]
ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער
ואשר על כן לענין התפילה אמרו חכמינו ז"ל שאינו דומה תפילת צדיק בן
צדיק לתפילת צדיק בן רשע ,ותפילתו של הצדיק בן צדיק קרובה יותר
להתקבל ,כי מקרא מלא דבר הכתוב (תהלים כב ,כה) כי לא בזה ולא שקץ ענות
עני וגו' ,ואם כן זה הצדיק בן צדיק מתפלל בלב נשבר ונדכה אחר שמתבונן
בעבודת הקודש של אביו וזקניו למעלה בקודש ,לכן נעתר ה' לתפילתו במהרה.
זאת ועוד ,דהצדיק בן רשע אין מדקדקין כל כך במעשיו ,דכיון שהוא בן
רשע ומקומו אנשי רשע ,ולא ראה דמות של צדיקי אמת ,על כן כל עוד
שמעשיו טובים ויפים בעיני המקום ב"ה יותר משאר אנשי דורו ובני משפחתו
הרי כבר בגדר צדיק ייקרא ,וכמו שמצינו בלוט בן אחי אברהם אשר כלפי אנשי
סדום הרעים וחטאים לה' מאוד עד אשר לא נמצא בם אפילו עשרה צדיקים,
כלפיהם היה נחשב לצדיק ,ואילו בהיותו אצל אברהם לא נחשב לצדיק כנגד
אברהם אבינו (רש"י בראשית יט ,יט ,ד"ה פן תדבקני הרעה) .משא"כ מי שזכה להיות
בן צדיק ולשהות בסביבת אנשים צדיקים עובדי ה' ,עליו מדקדקין יותר על כל
פרט ופרט ממעשיו ודיבוריו שיהיו בתכלית השלימות ,וכמו שאמרו (יבמות קכא,
ב) שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.
והנה חילוק גדול מצינו בין האבות הקדושים ,דאברהם אבינו נולד לאביו תרח,
וכן כל שאר בני דורו היו רשעים וכופרים ,והיינו שהיה בבחינת צדיק בן
רשע ,ואילו יצחק בנו נולד לאברהם אבינו ושרה אמנו ,וכבר היה לו ממי ללמוד
דרכי העבודה ,וכ"ש יעקב בנו שנולד ליצחק אבינו ורבקה אמנו ואח"כ זכה
לי"ב שבטי קה ,והיתה מטתו שלימה ,נמצא שיצחק ויעקב היו בבחינת צדיק
בן צדיק.
ובאה התוה"ק ללמדנו כי האף אמנם היה אברהם אבינו צדיק בן רשע ,אעפ"כ
היו בו כל הני מעלות ומדות טובות שנשתבחו בהם יצחק ויעקב אשר
היה בהם מעלת צדיק בן צדיק ,דהיינו שעל אף היותו צדיק בן רשע היה שפל
בעיניו בתכלית הענווה ,כמו שאמר לפני הקב"ה (בראשית יח ,כז) ואנכי עפר
ואפר ,ואף שלא היה לו אב קדוש שיוכל להתבונן שכלפי אביו אינו נחשב
למאומה .וגם שלא תאמר ח"ו שאברהם אבינו היה צדיק רק כשהחשיבוהו
כלפי בני דורו ומשפחתו ,לא כן אלא היתה צדקתו גדולה כל כך שאף אילו היה
בדור של צדיקים היה נחשב לצדיק גמור.
[גי]
ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער
זה שאמר הכתוב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך ,ודרשו ז"ל דזהו
שאומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ,להורות שכל ג' האבוה"ק
היו שוין לטובה בבחינה זו שהיו במדריגת צדיק בן צדיק ,וכאמור שגם אברהם
אבינו היה כן ,על אף שבמציאות היה בדור שכולה רשעים.
אמנם בדור עקבתא דמשיחא אשר החושך יכסה ארץ אחר שעברנו גולה אחר
גולה ,וראיתי בני עליה והמה מועטים שיוכלו להיות בדרגה זו שידונום
בבחינת צדיק בן צדיק ,כי אף מי שהוא נצר לאבוה"ק כהבעש"ט הק' או הרבי
ר' אלימלך זי"ע הרי לא טוב יהא לו באם ידונו אותו כלפי אבותיו הקדושים
ולראות אם הוא בבחינת צדיק בן צדיק ,כי כלפי אבותיו הק' בודאי לא נחשב
לצדיק .ועל כן עדיפא לן שידונו אותנו מן השמים כאשר דנים צדיק בן רשע,
אף שבאמת אבותינו הקדושים היו צדיקים גמורים ,מכל מקום הרי שרויים
אנו בדור חשוך מלא טומאה וזוהמא ,ואם כן כלפי אומות העולם הרשעים
והטמאים הרי כל יהודי באשר הוא נכנס בגדר צדיק וישר.
ובפרט בדור חשוך זה אשר הנסיונות רבו למעלה ראש וכגון נגע האינטרנט
המלא בטומאה ובזוהמא ,וכפי שכבר המליצו לומר כי התינח אילו
היה טומאת הרחוב ספון בארון בחדרי חדרים והספה"ק ראשית חכמה היה
פתוח ברחוב העיר לעיני כל העובר לחיי ,אבל מה נעשה שהטומאה פורצת
בראש כל חוצות ,ואילו הספה"ק ראשית חכמה מונח ספון בארון הספרים,
ואשר על כן בודאי מתנהג עמנו השי"ת במדת הרחמים וכל בר ישראל באשר
הוא ,אם הוא משתדל להטיב את מעשיו וליישר את דרכיו כפי יכלתו ,לא
ידינוהו כלפי עצמו או כלפי הצדיקים הקודמים ,אלא יאמר הקב"ה כי כלפי
הגויים והרשעים הריהו צדיק גמור.
וזהו שאמרו בך חותמין שבעת חתימת הגלות לפני ביאת המשיח שיהא הדור
עני ואביון ,לא יתבעו מבני ישראל שיהיו בבחינת צדיק בן צדיק ,דהיינו
שאף כאשר ידינום כלפי צדיקים קדושי עליון גם יהיו בגדר צדיק ,אלא ידונו
את בני ישראל בבחינת אברהם אבינו שהיה צדיק בן רשע ,ואף שאברהם אבינו
כשלעצמו היה צדיק גמור ואף אילו היה בדור של צדיקים היה הוא צדיק גמור
לפני האלקים אבל מכל מקום כיון שבמציאות היה צדיק בן רשע והיה שרוי
בדור שכולו חייב ,לכן כאשר נתעורר זכותו של אברהם אבינו מתעורר זכות על
בני ישראל שכלפי הרשעים הינם במדריגת צדיקים גמורים .ומה גם שמדתו
[די]
ה"סשת ךל ךל תשרפ ר"דער
של אברהם אבינו היא מדת החסד ,והיינו בך חותמין ,שיתעורר עליהם מדת
החסד לדונם כלפי הגויים ,ועל ידי זה יענה ויאמר הקב"ה ועמך כולם צדיקים.
יעזור השי"ת ,הרי עומדים אנו אחר שנות גלות ארוכים וקשים ,שלח נא את
אליהו הנביא לקיים מה שכתוב (מלאכי ג ,כד) והשיב לב אבות על בנים
ולב בנים על אבותם ,ואז תראה כי בני ישראל קדושים ורצוננו לעשות רצונך
ומי מעכב שאור שבעיסה .יתן השי"ת לכל בני ישראל בכל מקום שהם בני
חיי ומזוני רויחי וכל המצטרך ברוחניות ובגשמיות בכלליות ובפרטיות ,ובקרוב
נזכה לשמוע קול מבשר הגאולה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
(אהל שלמה רעד"ר ,חלק א ,מאמר ח)
ד
[וט]
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' שמואל מנחם מענדל שפיטצער הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' רפאל אהרן קורץ הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת נישואי בנו
החתן המו"מ בתוי"ש עזריאל ני"ו
יה"ר שיזכו לבנות בית נאמן בישראל
ויזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
