gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin

שבוע: לך לך (2026-10-19)

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||| שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫פרשת לך‪-‬לך‬ ‫מדור‬ ‫שיעורי‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫הרב שמעון‬ ‫מתוך קונטרס הבינני המלא‬ ‫שפיצער‬ ‫קונטרס תל"ח‬ ‫שליט"א‬ ‫תוצאות המעשים לפי איכות המחשבה‬ ‫יום שלישי פרשת נח ב' חשון תשפ"ז‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫שיעור שמ"ט‬ ‫השפעה על שני החלקים‬ ‫השתדלות בלי פניות‬ ‫ענין הפניות הרי הוא נושא ידוע‪ ,‬ואף לרבינו המחבר יש לזה‬ ‫המשך פירוש החלק החמישי בפרק הרביעי‪ .‬רבינו המחבר‬ ‫שער שלם – שער היחוד המעשה‪.‬‬ ‫באר כיצד להאמין ולבטוח באופן הנכון‪ ,‬בכל מה שנוגע למצוות‬ ‫שיש בהן קשר עם אחרים‪ ,‬כגון צדקה‪ ,‬חסד‪ ,‬לימוד לאחרים‪,‬‬ ‫השאלה הנשאלת היא‪ :‬הלא אנו עוסקים כעת בענין אחר‪ ,‬ענין‬ ‫נתינת תוכחה‪ ,‬כיבוד הורים וכדומה‪ ,‬ואף לסבול חרפה‪ .‬מדובר‬ ‫הבטחון‪ ,‬ומה שייך לכאן ענין הפניות? אכן‪ ,‬רבינו המחבר עצמו‬ ‫בעבודת ה' – לסבול חרפה‪ .‬ולא רק עבודת ה' היא‪ ,‬הקב"ה‬ ‫כבר הסביר שדבר זה נוגע הן לחלק הראשון והן לחלק השני‪:‬‬ ‫מתנהג כך בכל עת‪ .‬בני אדם חוטאים והוא סובלם‪ ,‬והאדם מחויב‬ ‫להידבק במדותיו של הקב"ה ולסבול אף הוא כשמחרפים אותו‪.‬‬ ‫א‪ .‬לגבי החלק המעשי )תולדתשהה(‪ :‬נסה להסדיר זאת כך שכמה‬ ‫שפחות בני אדם ישימו לב‪ ,‬ועשה זאת בצנעה יתרה‪ .‬אף‬ ‫אך את כל אלה צריך האדם לעשות מתוך בטחון נכון‪ ,‬היינו‬ ‫על פי שכאשר עוסקים בדברים שנעשים עם אחרים‪ ,‬יהיו‬ ‫שיעשה את המוטל עליו ויבטח בה' על התוצאה‪ .‬בדומה למי‬ ‫אנשים שיידעו על כך – כגון זה שאתה לומד עמו‪ ,‬זה שאתה‬ ‫שבא ללמוד תורה‪ ,‬שצריך להביא את הספר ולקבוע לעצמו‬ ‫מוכיחו‪ ,‬או זה שמחרף אותך – מכל מקום צמצם את זה‬ ‫חברותא‪ ,‬וכן בכל המעשים הטכניים המכינים את המציאות –‬ ‫למינימום‪ .‬אל תחשוב שמשום ששני אנשים יודעים‪ ,‬צריכים‬ ‫וגם צריך להאמין שכל מה שצריך להיעשות על‪-‬ידי הלימוד‪,‬‬ ‫כל בני העולם לדעת‪ .‬בכל אופן‪ ,‬השתדל לעשות את זה‬ ‫לקלוט ולהבין את הנלמד‪ ,‬לבוא על ידו לידי מעשה – יתרחש‬ ‫ככל האפשר בחשאי‪ .‬כי אם אינך עושה כן‪ ,‬אינך עושה את‬ ‫בסיוע ממרום‪ .‬זה הרי הכלל בכל המצוות‪ :‬האדם מחויב לעשות‬ ‫השתדלותך כראוי‪.‬‬ ‫את ההתחלה‪ ,‬היינו להכין את המציאות‪ ,‬ולאחר מכן להבין שכדי‬ ‫להגיע אל התכלית הוא זקוק להקב"ה שיתן לו סיוע ממרום‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לגבי החלק השני )'הב חוטבל םדאה ביוחמ ובש(‪ :‬חשוב מאוד שהאדם‬ ‫יעשה זאת באופן שבליבו הוא מבקש מהקב"ה שהתכלית‬ ‫אף כאן‪ ,‬כשמדברים על מצוות כאלה שנעשות בהתערבותם‬ ‫האמיתית תתקיים‪ ,‬ולא יעשה זאת בעבור אנשים אחרים‪ .‬כי‬ ‫של אחרים‪ ,‬קיים גם כן כלל זה‪ :‬מצד אחד על האדם להכין את‬ ‫אם הוא עושה זאת בעבור אחרים – הרי הוא בוטח באחרים;‬ ‫המציאות‪ ,‬כגון בכיבוד הורים – לעשות את המוטל עליו‪ ,‬ומאידך‪,‬‬ ‫הוא עושה זאת משום שהוא מרגיש שהוא זקוק להם‪ ,‬זקוק‬ ‫עליו להבין שההצלחה האמיתית תהיה רק אם הקב"ה יתננה לו‪.‬‬ ‫לטובת הנאה מפלוני או לחיוכו‪ .‬ובאמת‪ ,‬אינו זקוק לאלה‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫וכאן מגיע החידוש‪ ,‬כשרבינו המחבר כולל בזה את ענין‬ ‫הפּנִ יֹות – שלא לעשות דברים משום שאחרים רואים או כדי‬ ‫ְ‬ ‫יש בזה קושי מיוחד כשמדובר בדברים כאלה שנעשים‬ ‫שאחרים יחשיבו אותו‪ .‬לשון רבינו המחבר היא‪ֹ" :‬לא ִל ְקנֹות‬ ‫בשיתוף פעולה עם אחרים‪ ,‬כי מתעוררים באדם הרגשים כלפי‬ ‫ֵשׁם וְ כָ בֹוד ֵבּינֵ ֶיהם‪ ,‬וְ ֹלא ְל ַקּוֹות ַהגְ ּמּול ֵמ ֶהם"‪ ,‬היינו שלא לחשוב‬ ‫מי שהוא עוסק עמו‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬הוא רוצה לקבל ממנו משהו‬ ‫שיקבל מהם מענה או תגובה טובה (פידבק) במעשה או בחיוך‪" ,‬וְ ֹלא‬ ‫בתמורה‪ .‬כך הוא המנהג בין בני אדם‪ ,‬ולפיכך נדרשת עבודה‬ ‫ְל ִה ְש ָׁת ֵּרר ֲע ֵל ֶיהם"‪ .‬האדם צריך להבין שגם כשהוא עושה דברים‬ ‫רבה‪ .‬דרוש זמן רב כדי ללמוד ולהתרגל שלא לעשות מעשים‬ ‫כאלה הנוגעים לאחרים‪ ,‬אינו עושה אותם כדי לקבל מהם דבר‬ ‫כדי לקבל גמול בתמורה‪ ,‬אלא משום שזהו הדבר הנכון‪.‬‬ ‫מה בתמורה‪.‬‬ ‫גליון הבינני || ‪1‬‬ ‫מעלת המחשבה שלא נתגשמה‬ ‫נמצא שהשייכות של נושא הפניות היא‪ :‬א‪ .‬מצד ההשתדלות‪:‬‬ ‫מדוע נראה לנו שהמחשבה לא כל‪-‬כך חשובה או לא כל‪-‬כך‬ ‫לנסות ליצור מציאות שיש בה מטבעה כמה שפחות פניות‪.‬‬ ‫משמעותית‪ ,‬עד שאומרים‪ :‬מה משנה אם חשב כך או כך? העיקר‬ ‫לעשות דברים יותר בצנעה‪ ,‬שהרי האדם אנושי וחלש ומן הסתם‬ ‫הוא מה הוא עשה למעשה‪ .‬אחת מהסיבות היא כי שפת העולם‬ ‫יחשוב על אחרים‪ ,‬וכשפחות אנשים יודעים על מעשיו – קל לו‬ ‫הזה היא שפת העשייה‪ .‬אי אפשר לעשות שום דבר בעולם מבלי‬ ‫יותר לשמור על טהרת הכוונה‪ .‬ב‪ .‬מצד הבטחון‪ :‬שלא לכוון לקבל‬ ‫לעשותו למעשה‪ .‬הוא רצה לבוא‪ ,‬הוא רצה להפקיד כסף בבנק‪,‬‬ ‫גמול מאחרים‪ .‬כאשר אדם מכוון לכך‪ ,‬הוא תולה בטחונו בבני‬ ‫הוא רצה להגיע בזמן‪ .‬כל בני ישראל רוצים‪ .‬רוצים לפרוע את‬ ‫אדם במקום בהקב"ה‪ ,‬שהרי הוא מרגיש שהוא תלוי לעזרתם‪.‬‬ ‫החובות‪ .‬אבל הרצון אינו שוה כלום כל עוד אין מוציאים אותו‬ ‫אל הפועל‪ .‬החושים אינם יכולים לתפוס מחשבה‪ .‬עשייה אפשר‬ ‫המחשבה חשובה מהמעשה‬ ‫לראות‪ ,‬עשייה אפשר למשש‪ .‬אם אדם בנה שולחן‪ ,‬אפשר לראותו‪,‬‬ ‫אפשר למששו‪ ,‬אפשר להזיזו‪ .‬לא כן אם רק חשב לבנותו‪ ,‬שאי‬ ‫כעת נבוא ללמוד את הסוגיא באופן קצת יותר רחב‪ ,‬אך יסודי‬ ‫אפשר להרגיש את השולחן באף אחד מהחושים‪.‬‬ ‫מאוד בעניין הבטחון‪ .‬זו תהיה חזרה על יסודות ידועים בבטחון‪,‬‬ ‫אשר תוכל לסייע לנו להגיע למקומות עמוקים יותר בנפשותינו‬ ‫אך הסיבה האמיתית שזה כך‪ ,‬היא שהמחשבה היא רוחנית‬ ‫– דבר הנחוץ לנו ביותר כדי להיות יהודים יראי ה'‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬שורשית יותר‪ ,‬קרובה יותר אל האמת‪ .‬היא לא נתגשמה‪ ,‬לא‬ ‫הגיעה כל‪-‬כך נמוך שתוכל להתלבש בלבוש‪ .‬אי אפשר להלבישה‬ ‫אחד הדברים שיסודות הבטחון נעוצים בו‪ ,‬הוא שמחשבת‬ ‫בלבוש‪ .‬היא נשארה יותר רוחנית‪ .‬זוהי הסיבה שאי אפשר למשש‬ ‫האדם בעת עיסוקו בענייניו היא כח עצום‪ ,‬עד כדי כך שהיא‬ ‫את המחשבה‪ .‬זה לא נובע מחסרונה‪ ,‬אלא מזה שהיא בריה שלא‬ ‫חשובה אף מהמעשה‪ .‬כשאנו מתהלכים בעולם הזה‪ ,‬נדמה לנו‬ ‫נתגשמה באופן שיוכלו למששה‪.‬‬ ‫שמי שעשה מעשה – פעל הרבה; מי שרק דיבר – פעל קצת‬ ‫פחות‪ ,‬ומי שרק חשב – לא פעל מאומה‪" .‬בא נראה למעשה"‪,‬‬ ‫המחשבה אינה מצומצמת לכלום‬ ‫אומרים לו‪ .‬כשהאדם חושב‪ ,‬בדרך משל‪ ,‬לבנות בנין – הוא לא‬ ‫אחת מהדוגמאות להבנת הדבר‪ ,‬מופיעה באמרי פנחס‬ ‫פעל בזה דבר; רק כאשר בונה בפועל‪ ,‬אזי הוא פעל דבר גדול יש‬ ‫מהרה"ק רבי פנחס מקאריץ זיע"א‪ .‬הוא מפרש כך‪ :‬כשהאדם‬ ‫עכשיו בנין נפלא שעומד על תילו‪.‬‬ ‫רוצה לעשות דברים בעשייה‪ ,‬הוא יכול לעשותם רק בד' אמותיו‪.‬‬ ‫אי אפשר לבנות שולחן במקום אחר‪ .‬הוא יכול לבנותו רק כאן עד‬ ‫ולא רק מפני שכך נדמה לנו במבט שטחי‪ ,‬אלא אף התורה‬ ‫מקום שידו מגעת‪ .‬הדיבור לעומת כן‪ ,‬יכול להגיע למרחקים‪ .‬אף‬ ‫נותנת משקל מסוים למעשה על פני המחשבה‪ .‬כשתרצה לקיים‬ ‫לפני המצאת הטלפון‪ ,‬יכול היה האדם לצעוק וקולו היה נשמע‬ ‫מצוות צדקה‪ ,‬התורה אומרת לך לתת אותה בפועל‪ .‬עליך לקיים‬ ‫למרחוק‪ ,‬והיום אפשר לשמוע את קול האדם מקצה העולם ועד‬ ‫את המצוה במעשה ממש‪ .‬עליך ליטול לולב ואתרוג‪ ,‬לא להסתפק‬ ‫קצהו‪ .‬זה עדיין מצומצם‪ ,‬כי מה יעשה כשאין הטלפון פועל? אבל‬ ‫במחשבה בלבד‪ .‬הן עולם המעשה מלמד אותנו שהמעשה חשוב‬ ‫אין זה מצומצם לד' אמותיו‪.‬‬ ‫מן המחשבה‪ ,‬והן על פי התורה אנו רואים שהמעשה תופס בדרך‬ ‫כלל מקום יותר מהמחשבה‪ .‬אולם בשורש הדברים‪ ,‬מחשבת‬ ‫וכשמדברים על המחשבה‪ ,‬היא איננה מצומצמת כלל‪ .‬מה‬ ‫האדם הרבה יותר רוחנית‪ ,‬וחשוב מאוד להתבונן בזה‪.‬‬ ‫גדול כוחה! אפשר לחשוב על כל דבר בכל מקום ובכל זמן‪,‬‬ ‫וכך נוהגים העולם לחשוב על דברים שיקרו בעוד עשרים‬ ‫במאמר המוסגר‪ ,‬ה'שם משמואל' (פרשת וירא) עומד על כך‬ ‫שנה ודואגים עליהם‪ .‬מדובר על עוד עשרים שנה!!! הוא כבר‬ ‫שלכאורה מדובר בסתירה‪ ,‬ומביא בשם אביו ה'אבני נזר' זיע"א‬ ‫חושב על זה‪ ,‬והוא כבר בלחץ מזה‪ .‬אכן מחשבת האדם אינה‬ ‫שהדבר תלוי‪ :‬בעולמות העליונים הדברים נפעלים יותר על‪-‬ידי‬ ‫מצומצמת לא למקום‪ ,‬לא לזמן ולא לנפש‪ .‬היא לא צריכה‬ ‫המחשבה‪ ,‬ואילו לתקן כאן את עולם העשייה‪ ,‬הדברים נעשים‬ ‫אפילו להיות מחוברת למציאות‪ .‬האדם יכול לחשוב על‬ ‫יותר על‪-‬ידי העשייה‪ .‬הוא עומד על סתירה זו שמצד אחד‬ ‫דברים דמיוניים שאין להם כל אחיזה למציאות‪ .‬כל זה מוכיח‬ ‫רעותא דלבא היא עיקרן של דברים כדאיתא בזוה"ק ומצד שני‬ ‫שהמחשבה לא הצטמצמה‪.‬‬ ‫אם אין האדם מקיים את המצוה בעשייה‪ ,‬לא יצא ידי חובה‪,‬‬ ‫אפשר לראות מהמושג של "כמים הפנים לפנים כן לב האדם‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬שהתיקונים למעלה בשמים נעשים יותר על‪-‬ידי‬ ‫לאדם"‪ ,‬שהאדם פועל הרבה מאוד על‪-‬ידי המחשבה והרגש‬ ‫המחשבה וכוונת הלב‪ ,‬וכדי שהעולם הזה יבוא לידי תיקון‪ ,‬צריך‬ ‫לבד‪ ,‬כפי שראינו בעבר מדברי הגה"ק רבי ברוך מקאסוב זיע"א‬ ‫לעשות את חלק המעשה‪ .‬לכן אמרה התורה‪ :‬תיטול לולב ואתרוג‬ ‫בעמוד העבודה‪ ,‬כמה הכל תלוי במחשבה וכמה אפשר לשנות‬ ‫למעשה‪ ,‬אכול מצה למעשה‪.‬‬ ‫באמצעותה את לב הזולת‪ .‬ואם באמצעות הדיבור אפשר לפעול‬ ‫רק אם השני שומע‪ ,‬באמצעות המחשבה אפשר לפעול מבלי‬ ‫אך כעת נוכל בס"ד ללמוד את הענין עם הבנה רחבה יותר‪,‬‬ ‫שאף אחד ידע או ישמע‪ ,‬כי המחשבה אינה מצומצמת כלל‪.‬‬ ‫ונראה ששלימות האדם תלויה במחשבה‪ ,‬ואף רוב השפע שיבוא‬ ‫לעולם על היחוד הנעשה‪ ,‬תלוי במחשבה‪ .‬אכן‪ ,‬היות שחוץ מזה‬ ‫במסכת נדה (לא‪ ,‬ב) נאמר שיש שלושה שותפים באדם‪ ,‬את‬ ‫צריך להעלות את העולם הזה‪ ,‬זקוקים לעשייה גם כן‪ .‬נבאר זאת‬ ‫החלקים המצומצמים נותנים לו אביו ואמו‪ ,‬ואת החלקים הבלתי‬ ‫באופן קל ומעשי‪.‬‬ ‫‪ || 2‬גליון הבינני‬ ‫כי כן‪ ,‬כשהאדם נכנס במחשבתו לאיזה מקום‪ ,‬הוא נמצא שם‬ ‫מצומצמים נותן לו הקב"ה‪ ,‬ומפני שהאדם מקבל אותם בלי שום‬ ‫לגמרי‪ ,‬ונפשו נעשית דבוקה בדבר שעליו הוא חושב‪.‬‬ ‫צינור‪ ,‬אלא ישירות מהקב"ה שהוא אין סוף‪ ,‬יש להם כח זה‪.‬‬ ‫גדולה מחשבה באיכות ובכמות‬ ‫המחשבה משפיעה על התוצאות‬ ‫זו באמת הסיבה שבעניין בטחון המחשבה תופסת מקום כה‬ ‫מה כל זה שייך לכאן? – כי כל ענין הבטחון הוא במחשבה‪.‬‬ ‫נכבד‪ .‬לעיל בארנו שאפשר לחשוב על כל דבר ללא שום הגבלה‪,‬‬ ‫האדם מתכונן לעשות מעשה ועומד בפרשת דרכים‪ .‬אפשר‬ ‫כעת מדברים על דביקות המחשבה‪ .‬אפשר לקרוא לזה בקצרה‬ ‫לחשוב מחשבת 'כוחי ועוצם ידי' ואפשר לחשוב אני בידיו של‬ ‫– כמות ואיכות‪ .‬שתי המעלות של המחשבה על פני העשייה הן‬ ‫הקב"ה‪ .‬אם האדם חושב כך‪ ,‬הוא מקיים מצוה ומתדבק בה'‪,‬‬ ‫אחת בכמות‪ ,‬אחת באיכות‪ .‬בכמות פירושה שהאדם יכול לחשוב‬ ‫ותהיינה לכך תוצאות – 'הבוטח בה' חסד יסובבנו'‪ .‬ואם הוא‬ ‫על כל דבר‪ ,‬כי המחשבה אינה מצומצמת לשום דבר‪ ,‬לא לזמן‪ ,‬לא‬ ‫חושב בדרך האחרת‪ ,‬הוא עובר עבירה‪ ,‬ולא יראה הצלחה‪.‬‬ ‫למקום ולא לנפש‪ .‬באיכות פירושה שבכל מה שיחשוב‪ ,‬חיבורו‬ ‫אל הדבר שעליו הוא חושב‪ ,‬יהיה הרבה יותר חזק מחיבורו אל‬ ‫מצות הבטחון אומרת‪ :‬ראה גודל כוחה של המחשבה ותעשה‬ ‫הדבר שהוא עוסק בו בעשייה‪.‬‬ ‫הכל כדי לכוונה אל נכון‪ .‬כך הוא לגבי גאוה‪ ,‬וכך הוא לגבי דאגה‪.‬‬ ‫אם אתה דואג כי שכחת לבטוח בה' – ההצלחה ממך והלאה‪.‬‬ ‫זה דבר מעניין ויש שאין שמים לב אליו‪ .‬יש שאדם פוגש את‬ ‫היכן נמצאת הגאוה? היכן נמצאת הדאגה? – בלב ובמוח‪ .‬אם‬ ‫רעהו ואומר לו‪" :‬בדיוק אמש חשבתי עליך"‪ .‬וכשהוא אומר זאת‪,‬‬ ‫אתה מרגיש כך – זו בעיה‪ ,‬ואחרים יכולים לשלוט בך‪ .‬אם אינך‬ ‫הוא מרגיש שמדובר בהארה חולפת שהיתה לו אתמול ואינו‬ ‫מרגיש 'כוחי ועוצם ידי' ודאגה‪ ,‬אלא שהכל בהשגחה פרטית‬ ‫מייחס לה חשיבות מעבר לצירוף מקרים משעשע‪ .‬אך בשורש‬ ‫והקב"ה יעזור לך – אף אחד לא יוכל לשלוט בך‪ .‬הא למדנו‬ ‫הוא כדלהלן‪ :‬כשאחד יושב עם עוד מישהו בחדר אחד ואינו‬ ‫שעיקר העבודה מתחוללת בלב פנימה‪ .‬הן לגבי גאוה‪ ,‬הן לגבי‬ ‫מכירו‪ ,‬כגון שיושב אתו בחדר ההמתנה לרופא וכל אחד עסוק‬ ‫דאגה וכעס‪ ,‬וכל שאר העניינים‪.‬‬ ‫במשנתו‪ ,‬אין לו עמו שום חיבור כמעט‪ ,‬עד כדי כך שאם יישאל‬ ‫למחרת על חזותו של זה שישב אתו בחדר‪ ,‬יתכן שלא יזכור כלל‬ ‫במקום שמחשבתו של אדם‬ ‫ולא יוכל להשיב עליו דבר‪ .‬לעומת כן‪ ,‬כשאחד נזכר בחבירו ונזכר‬ ‫הנה‪ ,‬מחשבת האדם חזקה מהדיבור והמעשה‪ ,‬לא רק משום‬ ‫באהבתו הישנה‪ ,‬הוא נעשה דבוק בו‪.‬‬ ‫שהיא אין סוף ואינה מצומצמת למקום‪ ,‬זמן ונפש‪ ,‬אלא גם לגבי‬ ‫יסודו של הבעש"ט הק' זיע"אא שבמקום שמחשבתו של אדם‬ ‫המחשבה קובעת את משמעות המעשה‬ ‫– שם הוא‪ .‬הדביקות שיש לך בדבר שאתה חושב עליו‪ ,‬חזקה‬ ‫מחמת שני החילוקים האלה‪ ,‬ובעיקר מחמת האיכות‪,‬‬ ‫בהרבה מהחיבור שיש לך לדבר שאתה עושה‪ .‬מיסודות הבטחון‬ ‫כשהאדם עושה השתדלות‪ ,‬אם בשעת מעשה הוא חושב על‬ ‫הגדולים ביותר הוא‪ .‬כשאתה נוגע בדבר מסוים באצבעך‪ ,‬אינך‬ ‫הקב"ה – יש לזה משמעות אחת‪ ,‬ואם בשעת מעשה הוא חושב‬ ‫מחובר אליו כל‪-‬כך עד כדי איחוד אתו‪ .‬אתה נחשב רק כמתעסק‪.‬‬ ‫על עצמו‪ ,‬על כוחו ועל עוצם ידו – יש לזה משמעות אחרת‬ ‫תחשוב שאתה נשען על הקיר‪ ,‬ומישהו אומר לך‪ :‬סליחה! אתה‬ ‫לגמרי‪ ,‬ולא קרבו זה אל זה‪ .‬ועל כגון זה אמרו (הושע יד‪ ,‬י)‪' :‬צדיקים‬ ‫מתלכלך‪ .‬זה עתה סיידו את הקיר‪ .‬מיד אתה מתנער – אוי‪ ,‬לא‬ ‫ילכו בם ורשעים יכשלו בם'‪.‬‬ ‫שמתי לב – ומתרחק מהקיר‪ .‬הרי שאינך מאוחד עם הקיר‪ .‬טעית‬ ‫ונשענת על הקיר‪ .‬אתה אוחז בשולחן‪ .‬אינך דבוק בו‪ .‬לעומת כן‪,‬‬ ‫מצוי לשמוע דבר מעניין‪ .‬שני אברכים נכנסו באותו זמן לאותו‬ ‫אם אתה חושב על איזה דבר – שם אתה נמצא‪.‬‬ ‫עסק‪ ,‬זה הצליח וזה לא הצליח‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬מפטירים ואומרים‪:‬‬ ‫חשבונות שמים‪ .‬אך לפי האמת‪ ,‬הם לא נכנסו כלל לאותו תחום‪.‬‬ ‫אגב‪ ,‬תלמידי הבעש"ט הק' מביאים בשמו (מובא בספר בעש"ט‬ ‫זה דומה לחילוני ששואל למה כל החרדים נראים אותו דבר‪ .‬האם‬ ‫על התורה על 'תדשא הארץ דשא') שכאשר האדם מתדבק בדבר שהוא‬ ‫משום שעל השלט בחוץ כתוב אותו דבר‪ ,‬זה באמת אותו דבר?‬ ‫חושב עליו‪ ,‬פנימיותו מחוברת אליו‪ ,‬לא חיצוניותו‪ ,‬וזה מה‬ ‫זה נכנס לסוגיא שנקראת התדבקות בה' וזה נכנס לסוגיא של‬ ‫שיוצר שינוי עצום‪ ,‬וכבר יתכן שיהיו כמה בני אדם במקום‬ ‫כוחי ועוצם ידי‪ .‬אין משמעות מה הם החזיקו בידם‪ ,‬הם לא יצאו‬ ‫אחד‪ ,‬ולמעשה כל אחד נמצא במקום אחר‪ .‬אחד נמצא בחשבון‬ ‫לאותה דרך בכלל‪.‬‬ ‫הבנק‪ ,‬השני נמצא בפינת הרחוב‪ ,‬במקום ההוא שפלוני פגע‬ ‫בו לפני שעה קלה‪ .‬המקרה מתקיים שוב בעולמו הפנימי‪ .‬הוא‬ ‫לכן אפשר לשמוע מי שמציק לו – הוא נעשה גדול ומפורסם‪.‬‬ ‫אפילו חווה שוב את הפגיעה‪ .‬אפשר לראות שהוא מסמיק‬ ‫אני הרי למדתי אתו ב'חיידר'‪ ...‬ובכן‪ ,‬מה אתה מתכוון להביע בכך‬ ‫ומזיע‪ .‬הוא בכלל לא פה‪.‬‬ ‫שהוא למד אתך ב'חיידר'? – כבר אז לא היית קרוב אליו‪ ,‬אולי‬ ‫כן‪ .‬אולי אז גם הוא כילד לא ידע עדיין לאן ללכת‪ .‬אבל ההסבר‬ ‫מסופר שה'קדושת לוי' זיע"א ניגש פעם לאחר שמונה עשרה‬ ‫הוא כזה‪ :‬זה לא תלוי בקרבה הפיזית‪ .‬הוא הרי שכני‪ ,‬הן ראיתיו‪...‬‬ ‫לאחד מהמתפללים והושיט לו את ידו לברכת שלום עליכם‪.‬‬ ‫אין שום קשר‪ .‬זה תלוי אך ורק במחשבת האדם היכן הוא נמצא‪,‬‬ ‫לפליאתו על מה ולמה ולא נסע לשום מקום ולא הגיע משום‬ ‫כי זהו מהות האדם‪.‬‬ ‫מקום‪ ,‬השיב לו הצדיק‪ :‬הרי חזרת עכשיו מלייפציג הרחוקה‪ .‬הנה‬ ‫'דגל מחנה אפרים' פרשת שמות‪ .‬מובא בספר בעל שם טוב על התורה בפרשת נח ובמקור מים חיים‪.‬‬ ‫א‬ ‫גליון הבינני || ‪3‬‬ ‫נחת רוח להקב"ה‪ .‬אך ביחס למחשבה‪ ,‬המחשבה חשובה בהרבה‬ ‫המחשבה קובעת את מהות העושה‬ ‫והיא שקובעת את ערך הדברים‪.‬‬ ‫זוהי הסיבה שבעניין הבטחון המחשבה תופסת מקום כה‬ ‫גדול‪ ,‬ומכאן נעבור לדבר מאוד חשוב וכאוב גם יחד‪ .‬שלימות‬ ‫משום כך‪ ,‬אם האדם בשעת עסקנותו בוער כאש להקב"ה‪,‬‬ ‫האדם נמדדת בסוגי המחשבות שמסתובבים במוחו מהפעולות‬ ‫ואומר‪' :‬יודע אני שראוי היה ללכת לישון או לצאת למנוחה‪ ,‬אך‬ ‫שהוא עושה‪ .‬כשרוצים לבחון בשמים אם האדם התעלה במשהו‪,‬‬ ‫איך אוכל לעשות זאת כשיש יתום ואלמנה הזקוקים לעזרה?‬ ‫בודקים בעיקר על סוגי המחשבות שעלו בלבו בשעת מעשה‪ .‬לגבי‬ ‫אי"ה בקבר אישן כמה שארצה‪ .‬כעת אני כאן 'ואזמרה לאלוקי‬ ‫הפעולות שעשה‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬הקב"ה נתן לו את הסיוע ממרום‬ ‫בעודי'‪ .‬אם הדברים מגיעים באמת ממקום כזה‪ ,‬הרי הוא דבוק‬ ‫והרי הן של הקב"ה‪ .‬ואפילו תרצה לומר שסוף כל סוף הוא בחר‬ ‫כולו לשמים‪ ,‬ועשייתו מעידה על פנימיותו‪ ,‬וראוי להתאבק‬ ‫לעשותן‪ ,‬מעשיו של האדם קשורים אליו במידה פחותה בהרבה‪,‬‬ ‫בעפר רגליו וללמוד מדרכיו‪.‬‬ ‫והשפעתם על עצם מהותו מעטה מזו של מחשבותיו‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬אם האש הבוערת בקרבו נובעת מכך שחבירו אף הוא‬ ‫כשמבקשים לדעת מהי מהותו של האדם‪ ,‬יש לבחון אילו‬ ‫עסקן‪ ,‬ודבר זה מחליא אותו ומערער את דעתו – בראותו שעל‬ ‫מחשבות מעסיקות אותו בלכתו לישון בערב ובקומו בבוקר‪.‬‬ ‫חברו מסתכלים וממנו מדברים‪ ,‬והוא נותר בקרן זווית – ומתוך‬ ‫מחשבות אלו הן‪-‬הן האדם‪ .‬יש מי שחושב הרבה על אחרים (בדרך‬ ‫כך הוא מחליט להקים ארגון שלא היה כמותו‪ ,‬עם פרסום רב‬ ‫הנכונה)‪ .‬צריך לעזור לפלוני‪ .‬הוא מטכס עצה איך לעזור לזולתו‪.‬‬ ‫ותמונות בכל העיתונים‪ .‬אין בזה כל חידוש‪ ,‬שהרי יצר הרע מצוי‬ ‫ברוב הימים חולפות במוחו מחשבות כאלה‪ ,‬והרבה פעמים הוא‬ ‫אצל בני אדם‪ .‬איננו מזלזלים חלילה‪ ,‬ושמא אף יקבל שכר על‬ ‫זה שמוליד את המחשבות האלה‪ .‬אין צורך לעורר אותו מבחוץ‪.‬‬ ‫פעולותיו‪ ,‬ואין כוונתנו לדבר בגנותו‪ .‬אך מה לכל זה ולמהותו‬ ‫הוא רואה מישהו ומתחיל לחשוב מה הוא יכול לעשות כדי‬ ‫הפנימית? העשייה החיצונית אינה עצם האדם‪ .‬מה שמתחולל‬ ‫לסייע לו‪.‬‬ ‫בתוכו – זהו האדם‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬יש אדם שמחשבתו עסוקה תמיד בחיפוש אחר תענוג‬ ‫אבל מה מתחולל בתוכו? הוא הרי חושב יומם ולילה על כבוד‬ ‫נוסף‪ ,‬מכיוון שאינו בא על סיפוקו‪ .‬זהו אדם בעל מהות שונה‬ ‫ושקוע עמוק ברפש‪ .‬אם כן‪ ,‬זהו מצבו‪ .‬עלינו לרחם עליו ולהושיט‬ ‫לגמרי‪ .‬אין חשיבות למספר הדפים או לשעות הלימוד שלו;‬ ‫לו יד‪ ,‬הבה נחשוב כיצד ניתן לסייע לו ולהחדיר בקרבו מעט‬ ‫השאלה המרכזית היא אלו מחשבות מעסיקות אותו‪ .‬מי הוא‬ ‫אמת‪ ,‬פשוט לטובתו‪.‬‬ ‫באמת? אם הוא דבוק ברדיפה אחר תענוגות‪ ,‬שם מצויה מהותו‪.‬‬ ‫שלימות האדם תלויה בזה‪ ,‬כי במקום שמחשבתו של אדם‬ ‫כך הוא הכלל בכל ענייני האדם‪ :‬יש אדם המתבונן בחסרונות‬ ‫שם הוא‪ ,‬והדבר שבו האדם דבוק‪ ,‬הוא זה שקובע את מהותו‪.‬‬ ‫עצמו‪ ,‬מבין שעליו לחזור בתשובה‪ ,‬דורש מעצמו להתעלות‪,‬‬ ‫זהו שאמר לנו הקב"ה "ואהבת את ה' אלוקיך"‪ .‬הוי אומר‪ :‬לא‬ ‫כואב את ירידותיו ומנסה להתחזק ולהיות בשמחה‪ .‬מנגד‪ ,‬יש‬ ‫שתעשה‪ .‬בוודאי שזה מה שיביא אותך לידי עשייה‪ ,‬אבל תהיה‬ ‫אדם שמחשבתו עסוקה כסדר זה ממש – אך לא בעצמו אלא‬ ‫עסוק בעיקר בפנימיותך‪ .‬תחשוב על הקב"ה‪ ,‬תאהב את הקב"ה‪,‬‬ ‫בזולתו; הוא חושב ללא הרף על פחיתות חבירו‪ ,‬תובע ממנו‬ ‫תרגיש את הקב"ה‪ ,‬תחשוב כמה אתה רחוק ממה שאתה צריך‬ ‫להשתנות ומתכבד בקלונו‪ .‬מדובר בשני סוגי בני אדם שונים‬ ‫להיות‪ .‬הכל סביב המחשבה‪ ,‬כי הקב"ה אומר‪" :‬עליך להתרומם‬ ‫בתכלית‪ ,‬שאין ביניהם כל דמיון‪.‬‬ ‫ולהידבק בי"‪.‬‬ ‫לכן אפשר לראות לפעמים שני אחים שאין ביניהם כמעט כל‬ ‫קשר – ולא מחמת מריבה חלילה‪ ,‬אלא מפני שצורת חשיבתם‬ ‫דביקות בה' או בצלחת‬ ‫שונה כל‪-‬כך עד שאינם מוצאים שיח משותף‪ ,‬ולאו דווקא משום‬ ‫זה מה שרבינו המחבר מסביר‪ :‬הקב"ה הרי רוצה שתעלה את‬ ‫שתכונותיהם שונות‪ .‬כיוצא בזה‪ ,‬בבית הכנסת ניתן לראות שני‬ ‫הדברים הגשמיים‪ ,‬ולכן כשיש לך שולחן ואתה מניח עליו ספרים‬ ‫אנשים שונים בגלל אופן חשיבתם‪ .‬מה תאמר? – זה בעל הבית‪,‬‬ ‫ולומד בהם‪ ,‬וכשיש לך דירה ואתה מגדל ומחנך בה את בניך‬ ‫זה עובד‪ ,‬זה אברך‪ ,‬לזה יש חברותא‪ ,‬זה בנן של קדושים‪ ,‬וכהנה‬ ‫ומכניס בה אורחים‪ ,‬וכשיש לך אוכל ואתה מודה עליו להקב"ה‬ ‫תארים שונים‪ .‬אך למי נוגעים כל ההגדרות הללו? מה לכל זה‬ ‫– אינך דבוק בארץ‪ .‬אינך יושב בתוך הצלחת‪ .‬להיפך‪ ,‬אתה מעלה‬ ‫ולמהותו הפנימית של האדם? הרי זה דומה לאדם הבא אל חבירו‬ ‫את הצלחת‪ .‬אתה משתמש בה כאמצעי להתדבק בטובו של‬ ‫ואומר לו‪' :‬אתה רואה את פלוני? לא תאמין‪ ,‬בן דודו השלישי‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫הרוויח אתמול סכום עתק'‪ .‬אה‪ ,‬מה לזה ולפלוני עצמו? אין זה‬ ‫אלא תואר חיצוני שאינו נוגע לעצם מהותו‪.‬‬ ‫כיצד נראה אדם שמגישים לו כוס מים אחרי הליכה ארוכה‬ ‫בחום? הן הוא מברך בהתרגשות גדולה‪ ,‬ומעלה בזה את המים‪.‬‬ ‫שני עסקנים שלא קרבו זה אל זה‬ ‫ובמה הוא דבוק? – בטובו של הקב"ה‪.‬‬ ‫באותה מדה‪ ,‬חלק העשייה רחוק כל‪-‬כך מחלק המחשבה‪.‬‬ ‫לעומתו‪ ,‬מי שמתפעל ממאכלים‪ ,‬מצלם אותם ומפיץ את‬ ‫כשאומרים על אדם‪' :‬הוא פועל גדולות ונצורות‪ .‬יהודי זה‪ ,‬אין‬ ‫תמונותיהם לכל העולם – 'רבותי! יש כאן אוכל‪ ,‬אין לכם מושג'‬ ‫לך מושג כמה הוא עושה'‪ .‬מתעוררת מיד הסקרנות לשמוע עליו‬ ‫– גם אם בירך על האוכל כראוי‪ ,‬היכן מחשבתו נתונה? הוא‬ ‫יותר‪ .‬אמנם העשייה היא חשובה ויש בה קיום מצוות לרוב וגורם‬ ‫‪ || 4‬גליון הבינני‬ ‫מחשבה – שפע – תוצאות‬ ‫הרי נמצא עמוק באדמה‪ .‬דברים אלו מובנים לנו עוד לפני‬ ‫מתוך כך מבינים יסוד גדול‪ :‬הצלחת האדם במעשי ידיו תלויה‬ ‫שלמדנו חובת הלבבות‪ .‬אבל זה מה שמסביר לנו רבינו המחבר‪,‬‬ ‫באיכות מחשבתו בשעת העשיה‪ .‬באופן פשוט ניתן לומר‪ :‬מי‬ ‫שכאשר האדם משתדל ומתעסק לשם כך בענינים גשמיים‪,‬‬ ‫שאינו פועל מתוך מחשבת 'כוחי ועוצם ידי'‪ ,‬אלא מתוך בטחון‬ ‫יש לו בחירה‪.‬‬ ‫בה' ותפילה לעזרתו כי הוא יודע שלבדו אינו יכול‪ ,‬רואה בסופו‬ ‫של דבר הצלחה במעשיו‪ .‬מנגד‪ ,‬כשהאדם פועל מתוך גאווה‬ ‫אכן‪ ,‬העולם הזה מושך את האדם‪ ,‬בדומה לאוכל שמושך‪ ,‬ולכן‬ ‫ותלייה בכוחו שלו‪ ,‬אין מעשיו מצליחים‪.‬‬ ‫זקוק האדם לשמירה‪ .‬עליו ללמוד כדי שלא להיות דבוק בענינים‬ ‫הגשמיים‪ .‬עליו להרגיל את עצמו להידבק בה' ולא להיפך – וזוהי‬ ‫חילוק זה אינו נוגע רק לשאלה אם המעשה נחשב כעבודת‬ ‫עיקר עבודת החיים‪ .‬תהליך זה דורש זמן רב‪ ,‬וקניינו נעשה מעט‬ ‫ה' או כחטא (אף שגם זה חשוב מאוד לדעת)‪ ,‬אלא גם לגבי התוצאה‪ ,‬כי‬ ‫מעט‪ ,‬נדבך על גבי נדבך‪ ,‬כשהאדם מצוי תמיד במגמת עלייה‪.‬‬ ‫התוצאה תהיה לפי המחשבה‪ .‬המחשבה היא זו שקובעת מה‬ ‫תהיה התוצאה‪ .‬אם האדם פועל מתוך יאוש – אין התוצאות‬ ‫רצויות‪ .‬אך כשהוא פועל מתוך ביטול לה' ובטחון בו – התוצאות‬ ‫דאגה היא השתלטות המחשבה‬ ‫משמחות‪.‬‬ ‫זהו היסוד של בטחון ודביקות‪ .‬וכשהאדם מוצא את עצמו‬ ‫סיבת הדבר‪ ,‬שכאשר האדם חפץ בתוצאה טובה – כגון‬ ‫מודאג (מעשים שבכל יום ובכל שעה)‪ ,‬הוא עוצר ואומר‪' :‬מדוע עניין זה‬ ‫כשמדבר עם זולתו ורוצה שיקבל את דבריו‪ ,‬או כשעוסק במסחר‬ ‫משתלט עלי ומבלבל את דעתי? מפני שאני דבוק בו'‪ .‬אכן‪ ,‬הדאגה‬ ‫ורוצה להרוויח‪ ,‬או כל עניין אחר – זקוק הוא לקבל שפע מן‬ ‫מבלבלת את האדם יותר מפגיעה פיזית‪ .‬כשהאדם נתקל בשולחן‬ ‫השמים‪ .‬השפע מתהווה על‪-‬ידי יחוד‪ ,‬וכאשר נעשה חיבור‬ ‫ומקבל מכה‪ ,‬הוא כואב לרגע והוא ממשיך הלאה; אך הדאגה‬ ‫כראוי – מגיע השפע‪ .‬ומתי היחוד נעשה באופן הנעלה ביותר?‬ ‫אוחזת באדם ואינה מרפה‪ .‬הסיבה לכך היא שהדאגה מנוהלת‬ ‫– כשהמחשבות נכונות‪.‬‬ ‫בעולם המחשבה‪ ,‬והאדם מתדבק בדבר ההוא שהוא דואג עליו‪.‬‬ ‫לכן אמר לנו רבינו המחבר כבר בהקדמתו‪ ,‬שאם האדם יעבוד‬ ‫לפרנסתו מתוך מחשבה נכונות וטהורות‪ ,‬ויעשה פעולות כראוי‬ ‫כשהאדם מתבונן בכך‪ ,‬הוא אומר לעצמו‪' :‬אני קולט מה קרה‪:‬‬ ‫(שהרי נדרשת השתדלות גשמית כדי לתת כלי לשפע בעולם העשייה) – יגיע השפע‪.‬‬ ‫עלתה בי דאגה במחשבה‪ ,‬והמחשבה זו היא שקבעה את הלך‬ ‫וכמאמר הכתוב‪' :‬ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו'‪,‬‬ ‫רוחי‪ .‬כעת עבודתי היא להבין שזהו מעשה סרק‪ ,‬שהרי אם‬ ‫וכן 'נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש‬ ‫למחשבה יש כוח משפיע כה רב – אשתמש בה כדי לזכור‬ ‫לחם'‪ .‬למה? כי מי שבוטח בה' – מובטח לו שיגיע לו השפע‪.‬‬ ‫שהקב"ה טוב ומטיב ויעשה את הטוב ביותר עבורי'‪ .‬כאשר‬ ‫לפי שבהשתדלותו הוא מכין כלי לשפע‪ ,‬ובמחשבתו הטהורה‬ ‫ירגיל את עצמו לחשוב את המחשבות הנכונות – מחשבות אלו‬ ‫הוא מוליד את השפע‪.‬‬ ‫ירוממו את נפשו עד מאוד‪.‬‬ ‫איכות השפע לפי איכות היחוד‬ ‫המתמודד שמזיז הרים וגבעות‬ ‫כך צריך לזכור יסוד זה בעת עשיית המצוות וגם בעת עשיית‬ ‫המצוות הנעשות בשיתוף פעולה עם אחרים‪ .‬זכור שהכח החזק‬ ‫הנה הזכרנו מדברי ה'שם משמואל'‪ ,‬שמפני כך מתעלה‬ ‫שיש לך הוא המחשבה‪ .‬המחשבה היא הכח הרוחני ביותר‪ ,‬היא‬ ‫האדם כל כך על‪-‬ידי המחשבה – משום שהיחוד הנעשה על‪-‬ידי‬ ‫פועלת תמיד‪ ,‬ומדבקת אותך בצורה החזקה ביותר וקובעת את‬ ‫מחשבת האדם שלם יותר מזה הנעשה על‪-‬ידי העשייה‪ .‬שכן‬ ‫מהותך‪ .‬ולפי איכות חשיבתך נקבע מהותך ומה איכות היחוד‬ ‫כשהאדם חושב נכונה‪ ,‬הוא מתדבק בה'‪.‬‬ ‫שאתה עושה עם הקב"ה‪ ,‬וזה מה שקובע את איכות השפע‬ ‫שיגיע אליך‪.‬‬ ‫התבוננו במי שמתמודד עם יסורים ומקבלם באהבה‪ :‬הקב"ה‬ ‫יודע עד כמה קשה לו ובאיזה מקום עמוק נוגעים הדברים‪ ,‬והרי‬ ‫אכן בשפה קלה אומרים שכאשר האדם פועל כראוי – הוא‬ ‫כואב כביכול להקב"ה עצמו‪ ,‬כדברי חז"ל שהשכינה אומרת‪' :‬קלני‬ ‫רואה הצלחה במעשיו‪ .‬מה שהוא רוצה שיקרה – קורה‪ .‬השפע‬ ‫מראשי קלני מזרועי' (סנהדרין מו‪ ,‬א)‪ .‬ואילו האדם אומר‪' :‬רבונו של‬ ‫מגיע מן השמים‪ ,‬וממילא רואים את התוצאות‪.‬‬ ‫עולם! יודע אני שגלוי לפניך סבלי‪ ,‬ויודע אני שאתה עושה זאת‬ ‫מה מביא את התוצאות הללו? לא הכלים שהאדם מכין‬ ‫לטובתי‪ ,‬ואני מודה לך על כך'‪ .‬מי יכול לשער מה פועל אדם זה‬ ‫בהשתדלותו‪ ,‬אלא המחשבות שמולידות את השפע‪ ,‬כפי שנאמר‪:‬‬ ‫באותה שעה? דרגת הייחוד שהיא פועל עצומה כל כך‪ ,‬אפילו‬ ‫'בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך'‪ .‬כך מצינו‬ ‫עושה זאת לרגע אחד בלבד‪ ,‬בשעה שהוא נלחם עם עצמו ליישב‬ ‫אצל יוסף הצדיק – כיון שהיה מדבר על הקב"ה‪ ,‬מאמין בו‪ ,‬היה‬ ‫דעתו כך‪ .‬זוהי דרגה גבוהה מאוד בעבודת ה'‪ ,‬שעל ידה האדם‬ ‫איש מצליח‪ ,‬בכל מקום שהניח את ידו‪ ,‬הגיע שפע – 'יוסף הוא‬ ‫מתקדם ומתעלה בפנימיותו; הוא מנענע דברים עמוקים לאין‬ ‫המשביר'‪.‬‬ ‫ערוך מכפי שפועל על‪-‬ידי עשייה גרידא‪ .‬הוא נהפך לאדם שונה‬ ‫במהותו‪ ,‬והרושם מפעולה זו נשמר בקרבו לעתיד‪ ,‬גם לכשישכח‪,‬‬ ‫אולם‪ ,‬רבינו המחבר לוקח זאת אל החלק החמישי‪ .‬הוא‬ ‫כי חולל שינוי בעצם מהותו‪.‬‬ ‫גליון הבינני || ‪5‬‬ ‫שהוא בודק את החולה‪ .‬כדי לראות בן כמה הוא ומהי ההיסטוריה‬ ‫מלמד‪ :‬אם ברצונך להצליח בתורה ובתפילה‪ ,‬אתה צריך גם כן‬ ‫הרפואית שלו‪ .‬הוא מקדיש לכך כמה דקות‪ .‬למה? מפני שהוא‬ ‫לעשות כסדר הזה‪ .‬אין די בעצם העשייה החיצונית כדי לפעול‬ ‫מחויב; הוא מבין שאם לא יקדיש לכך זמן‪ ,‬לא יוכל להבין את‬ ‫את הייחוד שצריך להיעשות בעת לימוד והתפילה‪ ,‬אלא יש‬ ‫התמונה המלאה‪ .‬אף כאן‪ ,‬האדם אומר‪ :‬לפני שאני נותן לו צדקה‪,‬‬ ‫צורך לכוון ולחשוב את המחשבות הנכונות והראויות‪.‬‬ ‫אני רוצה להתחבר קצת למצבו‪ ,‬לשמוע ולהרגיש‪ ,‬כי זה מה‬ ‫שעלי לעשות‪ .‬אבל כשאני מתחיל להרגיש שאני עושה את זה‬ ‫הפרדה בין הכנת הקרקע לתכלית‬ ‫כל‪-‬כך טוב‪ ...‬אני יודע מה אני הולך לומר לו‪ ...‬אני מיד תופס‬ ‫כאמור‪ ,‬במצוות הנעשות בהשתתפותם של אחרים‪ ,‬הדבר‬ ‫את עצמי‪ .‬סטיתי מהדרך‪ .‬הרגשתי שכיון שהשתדלתי לחשוב‬ ‫תובע מהאדם התמודדות מעמיקה וקשה יותר‪ .‬האדם אומר‪:‬‬ ‫מה פלוני צריך‪ ,‬אני יודע כבר מה לעשות ואצליח לשמחו‪ .‬לא‬ ‫אתה רוצה שאדבר עם פלוני ואשמח אותו‪ ,‬אתה רוצה שאתן‬ ‫נכון‪ .‬את ההשתדלות עשיתי רק משום שהצטוויתי לעשותה‪.‬‬ ‫דרישת שלום לאבי מנכד‪ ,‬שאלך ואעבוד עם בן אדם ואנסה‬ ‫כשאני עושה אותה‪ ,‬אני עובד את ה'‪ ,‬לא את העני‪ .‬אינני עובד‬ ‫לשמח אותו‪ ,‬ליתן לו צדקה‪ ,‬לגמול עמו חסד‪ ,‬ללמדו תורה‪,‬‬ ‫את העני‪ ,‬אינני צריך אותו‪ ,‬לא אקבל ממנו אף פעם שום תועלת‪...‬‬ ‫להוכיחו‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬אך כטבעם של בני אדם‪ ,‬כשאני צריך לקיים‬ ‫כמאמר רבינו המחבר – "ֹלא ְל ַקּוֹות ַהגְ ּמּול ֵמ ֶהם"‪ .‬פירושו של‬ ‫תפקיד כזה‪ ,‬אני צריך לרדת מעולם האצילות ולנסות לדבר עם‬ ‫דבר שעכשיו אני נדרש לעסוק בדבר גשמי שנקרא לנסות להבין‬ ‫פלוני‪ .‬אני זוכר עדיין את המגיד שיעור שהיה מקריא את שיעורו‬ ‫את מצבו של הזולת‪ .‬עלי לרדת לכאן לעולם הזה כדי להבין‬ ‫בעיניים עצומות ואף אחד לא הבין מה הוא רוצה‪ .‬אינני רוצה‬ ‫את מצבו ואת כאבו‪ ,‬וכשאני מסיים‪ ,‬עלי לסגור את התיק ולומר‬ ‫להיות כמוהו‪ .‬אני בא עומד כאן למטה‪ ,‬ומתעסק אתך‪.‬‬ ‫בלבי‪' :‬רבונו של עולם! אני מתדבק בך‪ .‬עזור לי רבונו של עולם‬ ‫שאוכל להמשיך את מדת חסדך לעולם הזה'‪.‬‬ ‫רבינו המחבר בא לעזור לך‪ .‬זה שאתה מסתכל על פלוני‬ ‫ומנסה להבין מה הוא צריך‪ ,‬זהו הענין הטכני‪ ,‬החלק הראשון של‬ ‫שיתרעם מעתה ועד עולם‬ ‫קיום המצוה‪ .‬כשאתה מקיים את החלק הראשון של המצוה‪,‬‬ ‫כאשר פועל האדם באופן זה‪ ,‬יודע הוא כי הקב"ה נתן לו את‬ ‫למשל‪ ,‬אתה מכין את ספרי תורה לשבת קודש‪ ,‬אומרים לך‪ :‬אל‬ ‫המצווה כדי להיות יהודי כראוי‪ ,‬ולכן תגובתו או תרעומתו של‬ ‫תתפלל עכשיו‪ .‬תברר את הסיסמא של מנעול ארון הקודש כדי‬ ‫הזולת אינן משפיעות עליו‪.‬‬ ‫שתוכל לפתוח אותו‪ ,‬תביא אתך איזה בחור כדי שתוכלו לגלול‬ ‫מדובר בדבר עדין‪ .‬רגע לפני כן השקיע מחשבה רבה כיצד‬ ‫יחד את ספרי התורה‪ .‬את כל זה עליך לעשות מצדך‪ .‬כעת‪ ,‬לא‬ ‫לפנות לחבירו באופן שהדברים יתקבלו על לבו‪ .‬אמרתי אז‪:‬‬ ‫בטוח שזה יצליח‪ .‬יתכן שבעל הקורא יצטנן ולא יגיע לבית‬ ‫אינני יכול לומר לפלוני את התוכחה באופן כזה‪ ,‬כי הוא יגלגל‬ ‫הכנסת‪ .‬ספרי התורה יהיו מוכנים‪ ,‬אבל לא יהיה מי שיקרא בהם‪.‬‬ ‫אותי מכל המדרגות‪ ,‬ואם כן אין זה מצוותי לדבר אתו באופן זה‪.‬‬ ‫עלולים להתרחש כל‪-‬כך הרבה דברים שימנעו את ההצלחה‪ .‬על‬ ‫אבל לאחר שהתבוננתי וחשבתי והתפללתי שהקב"ה יכוון אותי‬ ‫כן תעמוד ותפלל‪ :‬רבונו של עולם! יהודים רוצים לקרוא בתורתך‪.‬‬ ‫לדעת מה פלוני צריך והקב"ה האיר את עיני‪ ,‬אינני הולך ועושה‬ ‫שבת חנוכה היום‪ ,‬יכולים להתרומם ולהתעלות‪ .‬עזור שהקריאה‬ ‫מיד‪ ,‬אלא אני עוצר ומתבונן ואומר לעצמי שאינני עושה את‬ ‫תפעל את פעולתה‪ ,‬שאנשים יקשיבו ויתמלאו קדושה‪.‬‬ ‫הכיבוד הורים כדי שיעזור לי לירושה וגם לא כדי להראות לאחיי‬ ‫שאני זה שנמצא בעניינים הקשים‪ .‬ממש לא‪ .‬את כל הדברים‬ ‫האדם יודע מה הוא צריך לעשות בשביל להכין את המציאות‪,‬‬ ‫האלה אני משליך החוצה‪ .‬אך מה? יש לי את הקב"ה וזכות הוא‬ ‫ולגבי הדבר עצמו שיקרה‪ ,‬הוא מקווה מצפה להקב"ה‪.‬‬ ‫בשבילי לעשות דבר כזה ואני נעשה בזה מרכבה לשכינה‪ .‬הוא‬ ‫חוזר שוב לעולם זה וכך הוא מקיים את המצוה‪.‬‬ ‫שמחת העני תלויה בהקב"ה‬ ‫כך במצוות הנעשות בשיתוף אחרים‪ ,‬עליך להביא שפע‪.‬‬ ‫תהליך זה תובע עבודה פנימית‪ ,‬אך הסיפוק הרוחני שאחריו‬ ‫מה הפירוש צריך להביא שפע? כשמדובר בצדקה למשל‪ ,‬צריך‬ ‫אינו יסולא בפז‪ .‬האדם אינו נזקק לתודה או לאישור מן הזולת –‬ ‫שהעני יתמלא שמחה‪ .‬האם יש לנו מושג מה דבר כזה גורם‬ ‫שכן ברוב המקרים הללו אין לצפות לכך‪ .‬הוא אינו אמור להתנות‬ ‫לשכינה? הרי מצוי מאוד שנותנים צדקה למישהו ואינו מרוצה‪.‬‬ ‫את סיפוקו במצב רוחו של החבר‪ ,‬אלא יודע שקיים את חובתו‪.‬‬ ‫הלה רצה לקבל יותר וכדומה‪ .‬רציתי לשמח אותו ולא הצלחתי‪.‬‬ ‫כשם ולעתים עליו להתאמץ ולפעול במצבים מורכבים למען‬ ‫פעמים שאנו מפטירים ואומרים‪' :‬זוהי הבעיה שלו'‪ .‬זה מה שאני‬ ‫חברו‪ ,‬כך ברגע שהושלמה המשימה – הוא מפנה את מחשבתו‬ ‫יכול לתת עכשיו‪ .‬שיתמודד עם הרגשות שלו‪ .‬זו הבחירה שלו‪ .‬אך‬ ‫הלאה ומסיים את העיסוק בנושא‪ .‬בדיוק כמו שהאדם צריך‬ ‫לא‪ .‬כשהאדם רוצה להביא לידי תכלית אמיתית‪ ,‬הוא אומר כך‪:‬‬ ‫לפעמים לעשות מעשה לא נעים ולהכנס לתוך הבוץ בשביל‬ ‫'נכון שמדובר בבחירה שלו‪ ,‬אבל אני מתפלל להקב"ה שהצדקה‬ ‫יהודי אחר‪ ,‬אבל באותו רגע שסיים לדעת מה שהיה צריך לדעת‪,‬‬ ‫תצליח לשמח את העני'‪ .‬זה דבר שתלוי בהקב"ה‪ .‬אינני יודע‬ ‫הוא סוגר את מוחו‪ .‬נגמר‪.‬‬ ‫מיהו פלוני‪ ,‬אינני עסוק בשאלה האם הוא נוהג כהוגן‪ .‬עניין זה‬ ‫מסור בינו לבין קונו‪ .‬רצוני הוא לקיים מצוה‪ :‬לנסות להבין את‬ ‫עושה מה שצריך ותו לא‬ ‫פלוני ולפייסו‪ .‬לשם כך עלי להכין את דעתי ולדעת כיצד לפעול‪.‬‬ ‫יתכן שזהו העומק במסופר במסכת תענית (כא‪ ,‬ב) על אבא‬ ‫אומנא שהיה מקבל דרישת שלום מן השמים‪ .‬כשהיה מקיז דם‬ ‫הדבר דומה לרופא שצריך לבחון את נתוני החולה עוד לפני‬ ‫‪ || 6‬גליון הבינני‬ ‫או בלא נגיעות אישיות – מדרגה עליונה היא‪ ,‬שאינה שייכת לכל‬ ‫לאשה‪ ,‬היה משאיר מכוסה כל בשרה ומגלה רק את המקום‬ ‫אדם‪ .‬אך לאמיתו של דבר‪ ,‬אין לאדם ברירה אחרת‪ ,‬שהרי עוסק‬ ‫שממנו צריך היה להקיז את הדם‪ .‬זו לא סוגיא של צניעות בלבד‪.‬‬ ‫הוא בכך במשך כל היום‪ ,‬וככל שיפעל בדרך הישרה והנכונה –‬ ‫זו סוגיא של עד כמה אני הולך להתגשם מהעולם הזה‪.‬‬ ‫כך יראה ברכה והצלחה במעשיו‪ .‬רבינו המחבר הרי מכניס את‬ ‫הציעו לאדם שידוך‪ .‬הוא שומע מה שהוא זקוק לשמוע על‬ ‫מצוות התוכחה בתוך הרשימה‪ .‬למשל‪ ,‬במושגים של ימינו‪ ,‬חינוך‬ ‫ההצעה‪ .‬הוא מברר על פי 'החפץ חיים' מה שמותר לברר‪ ,‬ואז‬ ‫הילדים‪ .‬האדם רוצה לומר לבנו‪ :‬את זה אני לא מרשה לעשות‪,‬‬ ‫הוא פונה לפלוני ואומר לו‪ :‬חשוב לי מאוד לדעת‪ ,‬אני סומך עליך‪,‬‬ ‫את זה אסור לעשות‪ ,‬למשפחתינו זה לא מתאים‪ .‬זה יכול להיות‬ ‫אמור לי האם האופי של הבית נוטה יותר לכאן או יותר לכאן‪.‬‬ ‫ילד קטן‪ ,‬זה יכול להיות ילד גדול‪ ,‬זה יכול להיות נער ואף יותר‬ ‫הוא שומע את התשובה ובדעתו הוא כבר מחליט לסגת – אם‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫זה המצב‪ ,‬אין ההצעה מעניינת אותי‪ .‬הלה מבקש להרחיב עוד‬ ‫רבים בוחרים בדרך של התעלמות ואומרים‪' :‬אזלו כוחותיי;‬ ‫על אודות ההצעה‪ ,‬והוא מסרב‪ .‬אינני מעוניין לשמוע‪ ,‬אינני צריך‬ ‫הוא כבר הקים בית משלו ואיני מתערב עוד'‪ .‬למה? כי אני זוכר‬ ‫לשמוע‪ ,‬אינני רוצה לשמוע‪ ,‬אסור לי לשמוע‪ .‬הייתי צריך לברר‬ ‫מצוין כיצד היה נראה כשאבי אמר לי לאחר חתונתי‪ .‬אני זוכר‬ ‫את הנקודה‪ ,‬כי זה מה שהיה מוטל עלי‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬אסור לי‬ ‫זאת עד היום‪ .‬במילים אחרות‪ :‬הוא מערבב עשר טעויות והולך‪.‬‬ ‫לשמוע שום דבר‪.‬‬ ‫אתה מרגיש שלא נהגו עמך בצורה הנכונה‪ ,‬אתה מרגיש שבכל‬ ‫כך הוא גם לגבי כבוד הבריות‪ .‬אני חייב לרדת לעולם הזה‬ ‫אופן לא יעזור‪ .‬טעותך נעשית יותר חזקה‪ .‬האם אתה מבין איך‬ ‫כדי לדעת מה הדבר הנכון לעשות‪ ,‬אבל אחר כך אינני מחובר‬ ‫ברחת מה'חובת הלבבות'? מה פירוש 'בכל אופן לא יעזור'? זה‬ ‫רגשית לעולם הזה עד שאצטרך לקבל בחזרה את החיוך‪ ,‬רק את‬ ‫אומר שאתה סומך על הדרך שאתה צריך לעשותה וסבור שזה‬ ‫הקב"ה בלבד אני צריך‪.‬‬ ‫מה שצריך להביא את התוצאות‪ ,‬ולכן אתה אומר‪ :‬נראה לי‬ ‫שהדרך שרציתי לסמוך עליה‪ ,‬אינה הולכת לעבוד‪ ,‬ואם כן אני‬ ‫גבורת אברהם בקבורת שרה‬ ‫יכול להרפות‪.‬‬ ‫בשם משמואל (חיי שרה) מביא מהמדרש‪ ,‬שרודף צדקה וחסד‬ ‫האדם ניגש לשולחן‪ ,‬מנסה להישען עליו ורואה שהוא מט‬ ‫עולה על אברהם אבינו שקבר את שרה‪ .‬וכתב‪" :‬אף שכך הוא‬ ‫ליפול‪ .‬מיד הוא אומר לחבירו‪ :‬אל תניח את הספרים על השולחן‪.‬‬ ‫מנהגו של עולם ומה רבותא דאברהם‪ ,‬אך הוא הדבר שרבותא‬ ‫השולחן יקרוס יחד עם הספרים‪ .‬אף כאן‪ ,‬האדם אומר‪' :‬אני כבר‬ ‫דאברהם היתה מה שהפשיט את עצמו מענייני עצמו ולא היתה‬ ‫עומד אחרי זה‪ .‬הייתי בכמה סדנאות חינוך כדי ללמוד להפסיק‬ ‫לו מחשבה אחרת רק לגמול חסד לשרה והספידא יקרא דשכבי"‪.‬‬ ‫לצעוק על ילדיי‪ .‬ראיתי שכל גערותיי רק הזיקו‪ ,‬ולפיכך עדיף‬ ‫הוא דיבק את עצמו בהקב"ה‪ ,‬וכיון שהקב"ה קובר מתים‪ ,‬אף‬ ‫שלא אומר דבר ואתמקד בעבודת ה' הפרטית שלי'‪.‬‬ ‫הוא כבר את שרה‪ .‬לא היה לו אז עם שרה כלום‪ .‬הוא לא עשה‬ ‫את זה בגלל שהיא אשתו ובגלל שיש לו קשר רגשי‪ .‬הוא עשה‬ ‫שורש הבעיה היא שהאדם סומך על עצמו ולכן הוא מנבא‬ ‫את זה כי זוהי מצוותו עכשיו‪.‬‬ ‫את התוצאה לפי רוב ידיעותיו בחינוך ובתורת הנפש ולפי רוב‬ ‫תמימותו של בנו‪ .‬ולכן הוא מחליט‪ :‬לפעול רק כשהתוצאה נראית‬ ‫"ובאמת זה דבר גדול מאוד‪ ,‬שאף בחסרון גדול כזה שאין‬ ‫לו מובטחת‪ ,‬ובשאר הזמן הוא משתמש בכלל 'כשם שמצווה‬ ‫האשה מתה אלא לבעלה (סנהדרין כב‪ ,‬ב)‪ ,‬ואשה כשרה [היתה]‬ ‫לומר דבר הנשמע כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע'‬ ‫שעליה נאמר (משלי יב‪ ,‬ד)‪' :‬אשת חיל עטרת בעלה' (מדרש תנחומא חיי‬ ‫כצידוק לאי פעילותו‪.‬‬ ‫שרה)‪ ,‬ושבאמת הזקין בשביל מיתתה‪ ,‬ומכל מקום לא היה נזכר‬ ‫מכל אלה מאומה וכוונתו רק לקיים מצות גמילות חסד‪ ,‬זוהי‬ ‫תיקון הטעות על פי משנת רבינו‬ ‫רבותא יתירא"‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬זוהי הטעות נפוצה שרבים נכשלים בה‪ .‬גם בענייני עולם‬ ‫לא שלא היו לו הרגשים‪ .‬היו לו הרגשים חזקים‪ .‬ה'תפארת‬ ‫הזה‪ ,‬כגון בעניין הממון‪ .‬בעבר היה מפזר מעותיו ללא חשבון‬ ‫שלמה' הרי כתב שמפני כך אחרי שנאמר "ויבוא אברהם לספוד‬ ‫ונכנס לחובות כבדים‪ ,‬וכעת עבר לקצה השני וכולם סובלים ממנו‪,‬‬ ‫לשרה ולבכותה"‪ ,‬לא נאמר שהספידה‪ ,‬כי משהרגיש שהוא‬ ‫שאינו מעניק דבר לבני ביתו בטענה שחובה לשמור על הממון‪.‬‬ ‫מתחיל להיכנס לעצבות‪ ,‬הסיח את דעתו מזה‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬היו‬ ‫לו הרגשים חזקים‪ .‬אבל מה היה המניע לקבור אותה? המניע‬ ‫עלינו להבין כי אין אנו מתקנים כלום בזה שאנו מרגישים את‬ ‫הוא זה שקובע את דרגת העשייה‪ ,‬את מהות האדם ואת הצלחת‬ ‫הצער על הדרך השגויה ומכח זה נמלטים לקצה השני‪ .‬זוהי לא‬ ‫הדבר‪ .‬אפילו כשהאדם גומל חסד מחמת אהבה‪ ,‬אין האהבה‬ ‫הדרך לתיקון‪ ,‬אלא נסיון להתמודד עם רגש קשה‪ .‬האדם אומר‬ ‫מגרעת‪ .‬מה שמגרע‪ ,‬זה רק כשהאדם עושה בשביל להרוויח‪.‬‬ ‫לעצמו‪' :‬קשה עליי ההרגשה שהייתי בעבר כישלון חרוץ‪ ,‬ולפיכך‬ ‫אהבה אמיתית היא נתינה ואין בה שום חסרון‪.‬‬ ‫בוחר אני כעת ללכת בדרך ההפוכה'‪ .‬אין בזה לא משום תיקון‪,‬‬ ‫לא משום תורה ולא משום תשובה‪.‬‬ ‫טעות נפוצה בחינוך הילדים‬ ‫הדרך הנכונה היא כפי שרבינו המחבר מלמד אותנו‪ :‬הבה‬ ‫נדבר עוד באופן מעשי מה מונח בדברי רבינו המחבר כאן‪.‬‬ ‫נודה על האמת שבעבר לא נהגת כראוי‪ .‬שמא סבור אתה שכל‬ ‫יש הסבורים כי המדרגה של עשייה שלא על מנת לקבל פרס‬ ‫גליון הבינני || ‪7‬‬ ‫מחמת הסיבה הנכונה ולבטוח שההצלחה תגיע אך ורק בגלל‬ ‫המכשול היה מפני שכעסת‪ ,‬או מפני שלא ידעת כיצד לדבר עם‬ ‫שהקב"ה יעזור ולא בגלל שאתה יודע איך לעשותו‪ .‬אינך יכול‬ ‫נער בן חמש עשרה וחצי‪ ,‬או משום שנהגת כמנהג אבותיך‪ .‬אולי‬ ‫לבטוח בצורה שאתה עושה אותו‪ ,‬אינך יכול להיות בטוח שזה‬ ‫שמעת דרשה בנושא ואמרת בליבך שהפתרון הוא ללמוד כיצד‬ ‫יקרה‪ ,‬אינך יכול לעשותו בגלל סיבה צדדים‪ ,‬אינך יכול לחשוב‬ ‫מדברים‪ ,‬או לחדול מכל מעשה מחמת חוסר ידיעה‪.‬‬ ‫מה יקרה אם‪ ....‬ואף על פי שהלה מטיח בך דברים‪.‬‬ ‫נלמד עניין זה על פי 'חובת הלבבות'‪ .‬סוגיא זו שייכת לפירוש‬ ‫החלק החמישי בפרק הרביעי‪ .‬כפי שיש מסכת שבת ויש מסכת‬ ‫מעוניינים בהשפעה ארוכת טווח‬ ‫ברכות‪ ,‬כך יש מסכת זו‪ .‬מדובר במסכת של מצוות הנעשות‬ ‫למשל‪ ,‬בחינוך‪ ,‬נניח שהילד יגיב שאינו רוצה לציית? הנה מה‬ ‫בשיתוף עם אחרים‪ ,‬אשר רבינו המחבר מלמד אותנו שתוכחה‬ ‫בדרך כלל קורה אם התחבולה לא הצליחה‪ ,‬הילד אמר אינני‬ ‫היא אחת מהן‪ .‬אתה יכול לקרוא לה תוכחה‪ ,‬אתה יכול לקרוא לה‬ ‫מעוניין‪ ,‬או יותר מזה‪ ,‬הטיח את האמת בפרצוף – אתה עושה‬ ‫ללמד תורה‪ ,‬אתה יכול לקרוא לה לסבול עלבון‪ .‬הכל לפי העניין‪.‬‬ ‫זאת רק כדי שאמלא את משאלתך‪ .‬בדרך כלל מתחילה סוגיא‬ ‫על כל פנים עניין זה שייך למסכת זו‪.‬‬ ‫חדשה‪' .‬התחצפת עכשיו'‪ .‬במילים אחרות‪ :‬שכחת עכשיו את כל‬ ‫הכללים‪ .‬והסיבה לכך‪ ,‬כי לכתחילה לא נצמדת לכללים‪ .‬אימצת‬ ‫הקורס לא יביא תוצאות משמחות‬ ‫רק חצי כלל כשניסית להבין איך לדבר‪ .‬חלק זה הרי היה רק חלק‬ ‫במסכת זו מבואר‪ :‬אמת נכון הדבר שהאדם צריך להתבונן‬ ‫של השתדלות‪ ,‬אבל אתה נסעת עם זה‪ ,‬ולכן התוצאות לא היו‬ ‫בפרטים המעשיים ולדעת כיצד לדבר‪ .‬אף דבר זה מפורש‬ ‫כמו שצריך‪.‬‬ ‫ב'חובת הלבבות'‪ :‬הכן את הכלים – איזה מסכת ללמוד‪ ,‬כיצד‬ ‫מדברים לגיל כזה‪ ,‬מה לא אומרים‪ .‬אך לאחר שהכנת את הכלים‪,‬‬ ‫יתירה מזו‪ ,‬אף כשהתוצאות כאן ועכשיו יהיו מספקות‪ ,‬הלא‬ ‫אל תטעה לומר‪' :‬אם הכנתי את הכלים – ההצלחה מובטחת'‪.‬‬ ‫אנו מדברים על התוצאות של "גם יזקין לא יסור ממנו"‪ ,‬על‬ ‫שאם אתה אומר כן‪ ,‬אתה תולה בטחונך בדבר שאינו הקב"ה‪.‬‬ ‫השפעה ארוכת טווח‪ ,‬וזה לא יוכל לבוא מדבר כזה‪.‬‬ ‫אפשר לקרוא לזה שבטחת בעצמך‪ ,‬בקנין שקנית בקורס ההוא‪,‬‬ ‫ואתה יכול לקרוא לזה שבטחת במשהו שנקרא תוצאות‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫כל מי שיש בו יראת שמים‬ ‫אתה עושה את זה‪ ,‬כי אתה צריך את התוצאה‪ .‬כל החיות שיש‬ ‫על כך אומרים לנו חז"ל (ברכות ו‪ ,‬ב)‪" :‬כל אדם שיש בו יראת‬ ‫לך בעשייתך‪ ,‬נובעת מהתוצאה‪ .‬כך או כך‪ ,‬אין מחשבתך נתונה‬ ‫שמים דבריו נשמעין"‪ ,‬היינו שבשעה שהוא מדבר עם בנו או עם‬ ‫להקב"ה‪ .‬הסיבה שאתה עושה‪ ,‬אינה עשיית רצון ה'‪.‬‬ ‫חבירו‪ ,‬הוא מחובר לשמים יותר משהוא מחובר אליו‪ .‬מה פירוש‬ ‫"כל מי שיש בו יראת שמים"? האם פירושו שבאופן כללי יש בו‬ ‫קל וחומר אם שורש רצונך הוא החשש מבושה מן הסביבה‪.‬‬ ‫יראת שמים‪ ,‬אבל עכשיו הוא חוגג קצת? "כל מי שיש בו יראת‬ ‫אתה מתבייש עם בנך‪ .‬אתה אומר לו‪' :‬אתה גורם לי בזיונות‬ ‫שמים" פירושו‪ :‬עכשיו ברגע זה‪ .‬הוא ניגש לפלוני וחושב באותה‬ ‫בפרהסיא‪ .‬אינני רוצה ללכת לסבתא כשאתה לבוש ככה‪ .‬מחל‬ ‫שעה על הקב"ה‪ .‬ואם פלוני יאמר 'לא'? – שיאמר 'לא'‪ .‬אם כן‬ ‫לי והתלבש כבן אדם'‪ .‬כשזהו שורש רצונך‪ ,‬נמצא שאתה מקווה‬ ‫מדוע אתה ניגש לומר לו? – כי לא ברור שיאמר 'לא'‪ .‬וזה מה‬ ‫לגמול‪ .‬אתה פוחד ממשהו ואתה הולך עם חיוך ואומר‪' :‬צדיק‬ ‫שאני צריך לעשות‪ .‬אם יהיה ברור שיאמר 'לא'‪ ,‬אז יהיה מקום‬ ‫יקר שלי! יהיה יותר טוב גם בשבילך'‪ .‬כי בקורס אמרו שככה‬ ‫לדון מצד "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר‬ ‫צריך לדבר‪.‬‬ ‫דבר שאינו נשמע" (יבמות סה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫אתה קולט את הפסול במעשה זה? אין בזה כדי להביא‬ ‫לידי תוצאות מבורכות‪ ,‬שהרי אין התוצאות מסורות אלא בידי‬ ‫אכן מדובר בעבודה קשה להיות עם סכינא חריפא‪ ,‬להיות‬ ‫הקב"ה‪ .‬אברהם אבינו כשבא לגמול חסד לשרה‪ ,‬אמר כך‪ :‬היכן‬ ‫מחובר לפלוני רק כמה שזה נוגע למציאות באופן טכני‪ ,‬ומעבר‬ ‫קונים חלקת קרקע? מה מחירה? עם מי צריך לדבר? זה מה‬ ‫לזה להיות מחובר רק להקב"ה‪ .‬בדומה לאיש ההצלה שנשאר‬ ‫שצריך לעשות‪ .‬לאחר שסיים לעסוק בענין זה‪ ,‬פנה אל עיקר‬ ‫בקור רוח תוך כדי שממשש את הדופק של החולה‪ .‬אין הוא יכול‬ ‫הדבר ואמר‪' :‬מעתה יש לי עסק רק עם הקב"ה‪ .‬רבונו של עולם!‬ ‫להרשות לעצמו למות מרוב צער כל פעם שרואה אדם שהולך‬ ‫גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך'‪.‬‬ ‫למות‪ .‬הוא חייב להישאר בקור רוח ותוך כדי להרגיש את החולה‪.‬‬ ‫כל העת עליו להישאר עם יד אחת כאן ויד אחת כאן‪ .‬אפשר‬ ‫ואף אם אינו אוחז עדיין בדרגה זו‪ ,‬עליו לומר‪' :‬רבונו של‬ ‫ללמוד זאת‪ ,‬חייבים ללמוד זאת‪ .‬אומר לנו רבינו המחבר‪ :‬מגיעות‬ ‫עולם! גלוי וידוע לפניך שאני עושה כן מחמת הבושה מגיסי'‪.‬‬ ‫תוצאות נפלאות‪.‬‬ ‫אכן כן‪ ,‬חובה על האדם להכיר במצבו ולעבור שלב זה‪ .‬אם אינך‬ ‫למה? כי כך היחוד‬ ‫מסכים לעבור את השלב הזה‪ ,‬איך אתה רוצה שהתוצאות יגיעו?‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫קול הבינני‬ ‫ארה"ב‬ ‫א"י‬ ‫נעשה טוב יותר‬ ‫וכשמדובר במצוות שיש בהן שיתוף פעולה עם אחרים‪ ,‬הלא‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫א"י‬ ‫ארה"ב‬ ‫וממילא מגיע יותר‬ ‫זה ענין עדין‪ .‬כלומר‪ ,‬יש כמה חלקים שצריכים להיעשות‪ .‬מצד‬ ‫שפע‪.‬‬ ‫אחד עליך להתעסק בפרטים הטכניים‪ ,‬ומצד שני עליך לעשותו‬ ‫‪0204.586.2115‬‬ ‫בריטניה‬ ‫‪0480.20.1618‬‬ ‫בלגיה‬ ‫לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא‪ ,‬או לקבלת השיעורים‪ ,‬שלחו מייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני‪ ,‬צרו קשר עם 'מכון הבינני'‪ 718.387.1122 :‬או במייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫‪ || 8‬גליון הבינני‬