אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — לך לך (2026-10-19)

בס"ד פרשת לך לך תשפ"ז
אשיחה בנפלאותיך יו"ל ע"י מכון
אשיחה בנפלאותיך
בהנהלת הרב ש .י.
הגליון נתנדב לרפו"ש שרה לאה בת אסתר יהודית בתוך שאר חולי ישראל אטלאס
שנה ח'
ביאורים בספרי בעל הבני יששכר גליון ד'
מאמר שלום כדת פקודיך הבינני
אא"כ נכנס בו רוח שטות ,וכנודע.
וממילא מובן למה קלי' הזאת דייקא
משכח הת"ח מתלמודו ,שקלי' רי"ב
כאן ענין א' המבואר בספה"ק הנוגע
גם בעבודת השם ,והוא אבן הפינה
להבין כל המשך דברי רבינו .והוא,
פרק א' נו רבנן ,המל אומר
אשר קדשנו במצותיו
וצונו על המילה ,אבי הבן
ת
הוא בחי' הדכר של הס"א ,כנגד שכמו שיש בקדושה בחי' דכר ונוק', החרש היה ליבם אומר אשר קדשנו במצותיו
השכל הרע ,שהוא היפך שכל ודעת
דקדושה שהוא התורה.
וכמו שביארנו כמה פעמים באריכות,
כמו כן יש בחי' אלו בס"א .והנחש,
הוא השטן ,בבחי' הנוק' ,וקלי' הרי"ב
יהי ריב בין רואי אברם ובין
ו
רועי לוט( .י"ג ז')
אמרו חז"ל שאברהם אבינו רצה
וצונו להכניסו בבריתו של
אברהם אבינו ,העומדים
אומרים כשם שנכנס לברית
כך יכנס לתורה לחופה
פרק ב' בבחי' הדכר. להמשיך נשמת משיח בן דוד מלוט
ולמעשים טובים( .שבת קל"ז
והנה יש חילוק גדול בין הדכר ונוק' ולהביאו אל הקדושה .ומבאר רבינו ע"ב)
משיח בן דוד מבטל קלי' רי"ב דקדושה לדכר ונוק' אלו ,שבקדושה שע"י הריב שהיה בין רועי לוט ובתוספתא (ברכות פ"ו הי"ב)
"כי הנה אותה הקליפה מבטלה הזכר הוא אשר מתגבר על הנק', לרועי אברהם לא עלתה לו מילתא. הגירסא ,כשם שהכניסתו
משיח בן דוד בשמו ,כי משי"ח ב"ן משא"כ בס"א שהנק' גוברת על "ויהי ריב .ידוע מה שכתבו לברית כן תכניסו לתורה
דו"ד בגימטריא כד"ת ,בכפל אותו הזכר. המקובלים שיש קליפה הנקראת וכו' .וכן בירושלמי (ברכות פ"ט
הקליפה כי לו משפט הבכורה( ".שם) וכמו שמצינו שהאיש הוא בגיבור רי"ב ,והיא הגורמת לשכח הלימוד, ה"ג) ,כשם שהכנסתו לברית
כך כתבו הספה"ק ,שיש שם קדוש וחזק מאשתו שאין לה כ"כ כח, והיא שגרמה לרבי אלעזר ששכח כן תכניסהו לתורה וכו' .וכן
כד"ת הנכתב על מצחו של משיח, ובדין הוא שתצטרך היא לשמוע תלמ ודו וק רא החד ש ה זה לכם , הוא הגירסא בכמה מדרשי
חז"ל (קהלת רבה פ"ג ,פסיקתא
שהוא המבטל קלי' רי"ב ,רמז לדבר אליו ולבטל עצמה לו .אבל האיש החרש היה לבם( ",אגד"כ)
זוטרתא לך פי"ז סי' י"ג ,זוהר ח"א
ששם הזאת בגימ' פ' פעמים רי"ב. שהולך אחר תאוות ליבו וצריך לה איתא בגמ' שבת ,שיין מפורגייתא צ " ב ע " ב ) .ובין הראשונים
וכן נרמז שם הזאת גם בשמו ,משי"ח יותר ממ ה ש היא צר יכה לו ,א ז ומים לרחיצה מדיומסת הם נמ צא ג" כ א לו שג ו רס י ם
ב"ן דו"ד בגימ' כד"ת .ומרומז בו ב' מתהפך סדר העולם ,שהיא מושלת משובחים ביותר .ור' אלעזר בן ערך כשם שנכנס ,ואלו שגורסים
פעמים רי"ב משום שצד הקדושה עליו ומוכרח הוא לשמוע אליה כדי כאשר הגיע להם היה נמשך כשם שהכנסתו.
הוא תחילת הבריאה ועיקרה ,והוא שתמלא את תאוותיו. אחריהם ,שעסק בתענוגים ולא עסק וביאור החילוק שבין ב'
כמו הבכור שנוחל ב' חלקים מנכסת בתורה כדבעי ,עד ששכח תלמודיה. גירסאות אלו ,שגירסת כשם
אביו מפני שהוא כח הראשון של השכל והתאוה וכאשר ח זר עלה לתור ה ל פסו ק שנכנס הוא ברכה להתינוק,
אביו ,משא"כ הס"א שהוא פסולת ובז ה י תפר ש ע וד ,שב חי' הנ וק ' ה ח וד ש ה ז ה ל כ ם ,וכ י ו ן ש ש כ ח שכשם שהתינוק זכה לכנס
הבריאה ונברא רק בסוף בריאת שבס"א הוא ענין התאוות .משא"כ תלמודיה קרא החרש היה ליבם, לברית כן יכנס לחופה
העולם. בחי' הזכר הוא חלק השכלי של היינו רי"ש תחת הדל"ת ,יו"ד תחת למצוות ולמעשים טובים.
האדם ,וכמו הזכירה שבאדם נמצא הזי"ן ,ובי"ת תית הכ"ף .וכפשוטו אבל גירסאת כשם שהכנסתו
הוא ב רכה להאב ,שכש ם
פגמו של ער במוחו .וממילא מובן ,אשר אמרו קר א כ ן מ ש ו ם ש ל א ה כ י ר ע ו ד
שזכה להכניס את בנו לברית
"(ותבין על ידי זה ,ויהי ער בכור חז"ל שבזמן בית שני לא עבדו ע"ז האותיות כדבעי ,אמנם יש מפרשים
כן יזכה להכניסו לחופה וכו'.
יהודה ר'ע ב'עיני י'הוה ,כי ידוע רק כדי להתיר לעצמם עריות ,דאילו שכן נפל בפיו ,והיה רמז משמים
והנה הב"י ( י ו " ד סי ' ר ס " ה )
שער בנו של יהודה בו היה ניצוץ היה השכל גובר על התאוה ,וכבחי' ש שכ ח תל מ וד ו ,א ו ש ר צ ה ה ו א
הביא מרבינו מנוח
משיח בן דוד ,ועל ידי חטאו גרם מה הקדושה ,לא היו יכולים לחטוא, בעצמו לרמז על שכחת תורתו. והאבודרהם הטעם שמברכים
שגרם שנתרחק משיח בן דוד אשר אבל כיון שהתאוה גבר ,היפך שיזכה לג' דברים אלו וז"ל,
לו משפט הבכורה בכפל הרי"ב התאוה את השכל שילכו אחר ע"ז דכר ונוק' דס"א וכתב ה"ר מנוח אם היו
ונתעורר הרי"ב ,על כן ר'ע ב'עיני ושלא להאמין באחדותו ית' .והוא ובהמשך המאמר מבאר רבינו אחרים עומדים שם מברכים
י'הוה ,ר"ת רי"ב)( ",שם) מה שאמרו ז"ל שאין אדם חוטא בעצמו מענין קלי' הזאת .אבל נציין אותו שי זכה לשאר מצו ת
המשך בעמוד הבא המשך בעמוד ד'
אשיחה בנפלאותיך
עמוד ב‘
ממילא מתבטל הוא ,וגם אשתו הנוק' אברהם להוציא ניצו' הזאת מקרבו.
דס"א מתבטלת כיון שהשכל דקדושה " ו ה נ ה כ ל ד ב ר ב ע ו ל ם מת פ ע ל
המשך המאמר מעמוד הקודם
כן מבואר בספה"ק ,שער ,ואח"כ אונן, הערות הקורא
גובר על התאוה ודוחה אותה. בהתנגדות( ",שם) היה ביכולתם להיות שיבא מהם בגליון העבר הבאנו במדור
והנה על משיח כתיב וירח את ריח וכדכתיב גם את זה לעומת זה עשה נשמת משיח בן דוד ,אלא שחטאו אגרא דפרקא ענין הזכירה
ד' ,וגם אז ימלא כל הארץ דעה את אלקים. שניהם בחטא הידוע ונדחו שניהם. לפני הקב"ה ,שהזהירו חז"ל
ד ' ,ו מ מ יל א י ת ב טל ה י צ ה " ר מ ן "על כן נתעורר קליפת הרי"ב שהיא ומוסיף רבינו לפי הנ"ל ,דהיה בער
שאין להזכיר איזה איש
העולם .ובזה מובן שמשיח בן דוד התנגדות למשיח צדקינו ,אשר שלום כח השם כד"ת שמבטל קלי' רי"ב,
בתפילה בשעת הדין מחשש
הוא בבחי' כד"ת ,השם הק' שמבטל ואמת יהיה בימיו ,וגר זאב עם כבש אל א שא חר ש חט א נת רח ק מז ה
המקטרגים שיקטרגו בדין.
קלי' רי"ב ,ועושה שלום בין הדבקים וכו' ,וקליפת הרי"ב פעולתה לחרחר ונתעורר הקלי' רי"ב ,ע"כ נרמז הקלי'
הקדושים. הריב ולהפריד הדבקים ,ואפילו הזאת בר"ת ר'ע ב'עיני י'הוה. ונתעוררתי שיש ליישב עפ"ז
באדם אחד בעצמו מתעוררת רי"ב ויש להוסיף ע"פ הקדמתנו הנ"ל, קושי' אחת ,מה שמקשים על
השכל המנהיג נפגם בהשכיח תלמודו אזי מתפעל ודעתו דמבואר בספה"ק שחטא הידוע נגרם פסוקים דזכרונות בר"ה כדי
"והנה כוחות השכליים נקראים אינו בהשקט ובשלום ,ויקפיד ואינו ע"י הנוק' דס"א ,שהוא התאוות כנ"ל, שיעלה זכרוננו לפניו לטובה,
רועים ,כי הם הרועים קנייני הגוף יודע על מה ,וכוחות השכליית שלו שהיא המעוררת את האיש לעשות היאך שייך זכירה אצל הש"י
וכוחות הנפש להדריכם בדרך הישר, מתקוטטים מחמת שהשכל אינו חטא הזאת .ואם כי גוברה הנוק' אם אין שייך אצלו שכחה.
ועל פיהם יצאו ועל פיהם מתיישב בגופו ,והבן( ".שם) דס"א על ער ע"י חטאו ,ממילא גבר אמנם לפי דברי הזוה"ק פשוט
יבואו( ".שם) בפשיטות כוונת רבינו שקלי' רי"ב בא גם הדכר דס"א ,הוא רי"ב. שאין הכוונה שיזכר הש"י
דהיינו כמו הרועים שמנהיגים את מלשון מחלוקת וריב ,והוא מעורר
במחשבתו כביכול ,אלא שיהא
צאנם ,כן השכל מנהיג את האדם, מחלוקת ופירוד בין הדבקים .וזה שכחת הלימוד
נז כר "ב פה " ל פ ני ו ,וי הא
אם הולך בשכל הישר והטוב ע"פ מקושר לשכל האדם ,שכאשר הוא "והנה החד"ש הז"ה לכ"ם גימטריא
לטובה שלא יקטרג השטן.
התורה אז ידריך שכלו לעשות טוב, מיושב ע"י דברי תורה שמיישבים משי"ח ב"ן דו"ד ,הוא השם כד"ת
ואם חלילה להיפך וכו'. ומשמחים את הלב ,ממילא כאשר החקוק על מצחו של משיח בן דוד. ש .י .אטלאס
"ומעתה התבונן ,ויהי ריב ,דהיינו הוא בשלום עם עצמו יהיה ג"כ והנה היה הטעות שהכניס אותיות ——————
הקליפה שנקרא ריב התעוררה בשלום עם אחרים. רי"ב לאותיות החדש הזה לכם ,ועל ציינת [בגליון העבר במדור פקודיך
בה י ות ה מת פ ע ל ת מ צד ש כ נ ג ד ה ידי זה שכח הלימוד( ".שם) הבינני] לדברי הדרך פקודיך
מניצוץ משיח צדקינו ,והרי"ב אחיזת הקלי' גורם פירוד פירוש ,שקליפת רי"ב נרמז בטעותו למצות פרי' ורבי' שעיקר
נתעורר בין רועי מקנה אברם ,היינו אמנם עומק כוונתו הוא ע"פ המבואר של ר' אלעזר בן ערך ,שהג' אותיות
המצו ה הוא בה ולדת שכ ל
שגם אברהם אבינו הרגיש בכוחות בספה"ק דבזמן שיש קלי' הסובבים שהחליף תחת הדל"ת זי"ן וכ"ף הם
הרוחני ,היינו בחידושי תורה.
השכליות אלו שלא היו יכולין להאיר קוב"ה ושכנתי' אי אפשר להיות יחוד ר' י' ב' ,הם ג' אותיות שם הקלי'
כל כך ,ובין רועי מקנה לוט ,שהגיע פנים בפנים ביניהם ,שיכולים ולפ"ז חידש דבזה היה בן
רי"ב .אמנם אילו לא היה ר' אלעזר
היזק גם לרועי מקנה לוט שגם בו החיצונים לאחוז בבחי' האחור של מחליף אותיות אלו היה מעורר השם עזאי יכול לפטור עצמו מפ"ו
היו עיקר ניצוצות המשיח( ",שם) השכינה (הוא הנוק') ,ע"כ מוכרחים כד"ת ,בגימ' החד"ש הז"ה לכ"ם ,כדי כיון שלאו כל אחד יכול
פירוש ,דכיון שהשתדל אברהם אבינו הם לעמוד אחור באחור כדי שלא לבטל קלי' הזאת שלא יהיה לו כח לקי ים חלק המ צוה הזאת ,
להוציא נשמת משיח מתוך לוט ,זה יהיה שם אחוריים שיוכלו להיאחז לשלוט עליו .אבל כיון שהחליף משא"כ הולדה הגשמי
לעומת זה התנגד קלי' רי"ב והתחיל בה .וביארנו הענין באריכות במ"א, האותיות נתעורר קלי' רי"ב וגרם שיכולים אחרים לקיים.
לתגורר בשכלו ,וכ"ש שהתחיל לפגום ואכמ"ל בזה .וממילא מובן ,שהרי"ב שישכח תלמודו. ודברים אלו הם חידוש גדול,
בשכלו של לוט ,אשר בו היה הניצוץ פעולתה להפריד בין הדבקים ,הם שהרי לא מצינו בשום מקום
הק' הזאת. קוב"ה ושכנתי'. פרק ג' בש"ס ופוסקים שנכלל במצות
"ובזה יצדק בין ובין כדרכי תמיד
פרי' ורבי' החיוב לחדש
לדקדק בזה ,והכוונה שבכל אחד המוחין דוחין הקלי' שלום או רי"ב
חי דו ש י ת ור ה ,ר ק ה מצ ו ה
בפני עצמו היה הריב( ".שם) והנה כשבאים שפע של "מוחין" "והנה כל הדברים הנ"ל נאמנו מאוד
דהיינו ,ע"פ דקדוק צ"ל ויהי ריב בין מלמעלה ,היינו כשנשפע מן ספירות בכאן ,ל הי ות כל מ גמת א בר ה ם הגשמי להוליד בנים .וצריכים
רועי אברם לרועי לוט ,ותיבת בין חכמה ובינה העומדים למעלה מהם, בקרבתו ללוט להאיר ולגלות אור לומר שלא נאמרו הדברים
השני מיותר .אבל לפי פי' רבינו אין אז בורחים הקלי' מן ריבוי האור, משיח בן דוד( ",שם) ע"פ פשט ולהלכה למעשה,
הכוונה שהיה ריב בין שניהם ,אלא שאינם יכולים לעמוד בפניהם .ואז כן מבואר בזוה"ק ,שהסיבה שאברהם רק ע"פ דרוש .וממילא יסתלק
שהיה נמצא בין כוחות השכליים של יכולים קוב"ה ושכנתי' להתאחד פנים לקח לוט עמו מחרן לארץ ישראל קושייתך שאין דבריו מדויקים
אברהם קלי' הזאת הנקרא רי"ב ,וכן בפנים בלי שום חשש .וע"פ מ ה היתה משום שידע שנטמן בו נשמת בלשון הרמב"ם והפוסקים,
היה קלי' הזאת בין כוחות השכליים שביארנו לעיל ,בבחי' הרי"ב שהוא משיח בן דוד ,וכמו שמצינו שרות שהם דיברו ע"פ פשט
של לוט ,ושפיר צ"ל שהיה ריב בין נגד השכל הרע דס"א ,מובן שבריבוי אמו של דוד היתה באמת ממואב הדברים.
שכל אברהם ,וגם בין שכל לוט. לימוד התורה וקנין השכל האלוקי ש ה י ו מ ב נ י ב נ י ו של ל וט ,ור צ ה
בכבוד רב ,שמואל פעדער
פרשת לך לך תשפ"ז
עמוד ג‘
תולדות רבינו פנינים מספרי רבינו
נחזור לדבר עוד מן
הקשרים שהיה בין רבינו
לבין שאר צדיקי הדור ,בין
ו [קוב"ה ,ופירוש לגוי גדול היינו היחוד קוב"ה
ושכנתי'] ...וז"ש לאברהם וכפי הדרש
להנשמה ,שלא תאמר נשמת האדם
ישראל המכונה בשם אברם כמו
שמבואר בזוה"ק ,לך לך לשמך,
דהיינו עשה אתה על כל פנים כאשר
לך לך -מעלתה
השגה בארץ ישראל
אלו שהיו מרבותיו ובין מאלו למה לי כל הצער הזה מעכירות תמצא ידך לקדש רמ"ג איברים ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו'( .י"ב
שהיו בקשרי ידידות. העולם ,הלא טוב אז מעתה בהיותי כמנין שמך אבר"ם ,ואני אעשה אחר א')
—————— יושבת תחת כסא כבודו ית' קודם כך את שלי .לזה אמר אחר כך אל יש לפרש כפשוטו ,לך אליך דהיינו
מסופר שהרה"ק ר' אורי רדתי לעולם ,ולמה זה מרחם יצאת, הארץ אשר אראך ,ר"ל ה' ארץ, למחשבתך ,כמ"ש בזוה"ק שהיה
מסטרעליסק ,הנודע גם בשם וז"ש הש"י כי לא כן הוא ,כי הוא ר"ל ה' ארציות אשר אני אראך אברהם שוקל בדעתו ע"פ שכלו
"השרף מסטעליסק" ,היה דר צורך גבוה ע"י התעסקך בעשייה שעלי מוטל הדבר ,נ"ל( .שם) והשגתו כל כח וכח של כל ארץ
אצל חמיו בלעמבערג ,ושם הגשמ יית במע שה המצות ,עי" ז
וארץ ,וכשבא בשכלו לשקול בפלס
תפעול במעשיך יחוד גוי גדול ,וכל
עבד את הש"י בהצניע לכת.
מה שלא יוכלו לפעול כל זה אפילו
לך לך -ברכתה כח של ארץ ישראל לא היה יכול
פעם הזדמן רבינו להעיר, להשיג שהוא כח על כל הכחות
והרבי ר' אורי הרגיש בדבר, שרפי מעלה רק ישראל עם קרובו. טהרת הנפש וסיבת כל הסיבות ,אזי היה משתוקק
באומרו שיש עכשיו בעיר ואברכך ,ע"י היחוד שתגרום למעלה, מארצך וממולדתך ומבית אביך( .שם) להא ור הנ כ סף הז ה ,ו הי ה ד ב ו ק
יבא לך הברכה כנודע( .שם)
ריח של יראת השם שבא הקושיא מפורסמת ,דמקודם יתכן במחשבתו בהאור הנערב הלז ,אימתי
מאברך אחד ,נלך ונבקשנו. היציאה ממולידיו ,ומבית אביו, אזכה להתוודע ולהגלות לי איזה
אברהם נעשה מרכבה למידת החסד
והלך בלילה לחוץ וחיפש ואח"כ מכל הארץ .וע"פ מה שדרשו התגלות .וז"ש לו הש"י לך לך ,ר"ל
ואגדלה שמך( .שם)
אחר הריח הקדוש הזאת ,עד בזוה"ק על הנשמה יתכן שפיר ,והנה לעצמך ולמחשבתך ,אל הארץ אשר
הנה זה ודאי לא יצדק כפשוטו ,כי
שמצאו בבית אשר ישב שם ג' סוגי חומריות ועכירות יש לאדם, אראך ,כי שם תזכה לאיזה התגלות,
מה הנאה יש לצדיק האמיתי מה
רבינו ולמד תורה .רבינו היה א' מה שנתהווה ע"י מעשיו וע"י כענין שנאמר שם וירא ד' אל אברם.
ששמו הולך ומפארין אותו ויש לו
יושב אז על כסא שהיה חסר הת ע ס ק ו ב ת ע נ ו ג י ה ב ל י ה ע ו ל ם (אגד"כ)
שם בקצה הארץ ,הרי עיקר כוונתו
לו רגלו הרביעי ,ור' אורי במותרות ...ויק נה מזה עכיריות
להתגדל כבוד שמים .אך צ"ל
מתוך חביבות גדולה העמיד החומר וזוהמא המונע להאיר בו אור אוירא דארץ ישראל מחכים
ואגדלה שמך ,שיכונה שמך בשם
שם את רגלו במקום הרגל ד' ,ו ה ב ' ה וא ע כ י ר יות ה ז ו ה מא ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו'( .שם)
גדולה שנעשה אברהם אבינו מרכבה
החסר ,ושם עמד עם רבינו שנמשך לו בתולדה ממולידיו שהן או יאמר ,לך לך ,תלך אליך
למדת הגדולה והחסד כנודע ...וזהו
עד הבוקר. אביו ואמו דלא כוונו עשות כהוגן ולעצמך ,כי אמרו רז"ל עשה לך
ואגדלה שמך ,שיהיה שמך גדולה ,כי
—————— וכשורה רק למלאות תאוותם ,והג' רב ...ואברהם אבינו לא היה לו רב,
אתה משמש לפני כמו מדת הגדולה,
הרה"ק מסטרעטין נסע פעם הוא עביות ועכיריות שנקנה לאדם רק שני כליותיו היו נובעות כמין שני
והבן( ...שם)
בעגלה עם מקורביו ,והגיעו ע"י משפחתו ובית אביו שמגודל רבנים ,וז"ש הש"י אל אברם דייקא,
לפונדק אחד על אם הדרך. ביניהם מקטנותו ויראה בעיניהם שהוא מיוחד בדבר שלמד מעצמו ,לך
המתקת הדין של תשרי
הוא ביקש שיעמדו שם מדות הרעות ...ולהיות שרואה כל זה לך מעצמך אל הארץ אשר אראך,
והיה ברכה( .שם)
לאיזה דקות כדי שיוכל מקטנותו נעשו המדות קנין בנפשו. ושם יהיו כליותיך נובעות יותר ,כי
...דהנה צירוף הוי"ה המשמש בניסן
לסדר צרכיו ,והזהירם שלא הוא כפשוטו [יהו"ה] המורה על החסד, והש"י ...מייעץ להנשמה ,שבתחילה אוירא דארץ ישראל מחכים( .שם)
יכנסו עמו לתוך הפונדק. והוי"ה המשמש בתשרי הוא והי"ה תלך ותפרש את עצמך מעכירות
הרבי נכנס לבית ומצא שם שהקנה הוא לעצמו וחבל בגופו על לקדש כל רמ"ח אברים
המורה על דין ,וזה יאמר והיה ברכה,
רבינו ש היה יוש ב ולומ ד התעסקו במותרות תענוגי עולם ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו'( .שם)
והי"ה יהיה לברכה ,כי גם בתשרי
תורה ,ורבינו שהיה מתעמק ו ה ב ל י ו . . .ומ זה ה עכיר יות צרי ך או יאמר ,לך לך ,תלך אליך ,ע"פ
ימי הדין יסכימו לברכך בחסד עולם,
ביותר בלימודו לה הרגיש לפרוש מקודם ...כי הנה הוא בעצמו מה שאמרו רז"ל התהלך לפני והיה
וכן היה כי בראש השנה נפקדה
כלל שהיה שם איש .הרבי שרה ,כנ"ל( .שם)
היה בעוכריו ,ו זה יא מ ר ל ך ל ך תמים ,שעד עכשיו היה שמך אבר"ם
רחץ את ידיו ,בירך אשר מארצך ,מארציותך שאתה בעצמך מנין רמ"ג איברים שהן ברשותו של
יצר ,ויצא משם בלי אומרו עליית הניצוצות נתגשמת בארציות .ואח"כ אדם וחמשה איברים אינם ברשותו,
דבר. ונברכו בך כל משפחות האדמה( .שם וממולדתך ,היינו לשבר החומריות וחמשה איברים אלו הם ב' עינים ב'
אחר שהפסיק רבינו מלימודו ג') הנתהווה לו בעת ההולדה בבלתי אזנים ראש הגויה ...וכהיום אוסיף לך
הרגיש ריח של קדושה לכאורה מה הנאה יש לו לצדיק בזה. התכונת אביו ואמו לקיים מצות ה' ויהיו גם הה' איברים ברשותך.
בבית ,ושאל מי היה שם, ונ"ל ונברכו מלשון הברכה ,המבריך בוראם רק למלאות תאות הבהמיות, ממוצא דבר נדע כי חמשה אברים
ונתברר על האורח הגדול את האילן שהוא הרכבה ,ר"ל איזה ואח"כ ומבית אביך ,הן מדות אינם ברשותו של אדם ,והאדם צריך
שרחץ שם את ידיו .רבינו ניצוץ קדוש שישנו בכל האומות משפחתו ובית אביו ,והבן( ...שם) לעשות מה שיש בידו וברשותו,
אמר שמזה המעשה למד כולם יבואו אליך ,ואתה תהיה מקבץ דהיינו לקדש רמ"ג איברין שהם
היאך צריכים לרחוץ הידים, נדחים ויתגדל כבוד שמו ...ויאמר תכלית הירידה לעוה"ז ברשותו ,והש"י יעשה אחר כך את
וגם הרה"ק מסטרעליסק אמר עוד ,ונברכו בך[ ,ב"ך היינו] ע"י הכ"ב ואעשך לגוי גדול ואברכך( .שם ב') שלו וימסור בידו הה' איברים .וז"ש
שמרבינו למד היאך לומדים אתוון דאורייתא שיעסקו בני ישראל ...דהנה גו"י יכונה למלכותא קדישא לו הש"י לאברהם ,וכן נוכל לפרש
תורה לשמה. ילקטו כל הניצוצות כנודע( .שם) [השכינה] ...ותיבת גדול יכונה לז"א שאומר זה הש"י לכל אחד מנשמת
להערות ולנדבות יש להתקשר עם המכון
טלפון 777-707-2788אימייל mechonusicha@gmail.com
אגרא דפרקא רמז ע"ד
סכנה". "בגמרא ב"ק דף נ"ט [עמ'] ב' ,אלעזר זעירא אשכחוהו הנהו דבי ריש
היינו ,שגם כאן היה לו לאלעזר זעירא שלא להציל את עצמו בכתרה של גלותא דהוה סיים מסאני אוכמי ,ושאלוהו על זה ואמר דקא מאבילנא על
תורה ולהראות שהוא תלמיד חכם ,שאם לר' טרפון שהיה בא לידי סכנות ירושלים ,ואמרו לו את חשיבת לאיתאבולי על ירושלים כו' אתיוהו
נפשות לא היה מותר כ"ש בזה שלא היה שם חשש סכנה. וחבשוהו ,א"ל גברא רבא אנא וכו' ,עיין שם ששאל להם דברי תורה
והמהרש"א כבר הק' כן ,ותי' שבכוונה הזאת חבשוהו את אלעזר זעירא כדי ושבקוהו".
לשאול אם היה באמת ראוי לנהוג כן אם לאו ,והיה מותר לו להשיב להם מה תמצית דברי הגמ' ,לא היו לבושים רצועות שחורות על המנעלים רק
שהם בעצמם רצו לידע ,משא"כ ר' טרפון שבא בעצמו להודיע מי הוא .ויש אבלים .ע"כ כשראוהו בי ריש גלותא דאלעזר זעירא לובש רצועות אלו
בזה חידוש ,שכל זמן שמעויינים אחרים לידע אם הוא אדם גדול מותר שאלוהו על כך .והשיב שהוא מתאבל על ירושלים .אמנם חשדוהו שלא
להודיעם ,וצ"ע .ועוד יש להעיר ,דבשלמא אם הם שואלים אפשר שיש מקום היה הנהגה הזאת ראוי לו ,והיה מתגאה באשר הוא לובש רצועות אלו
דמותר להשיב ,אבל כאן התחיל אלעזר לשוחח עמהם ,וא"כ נתחדש כאן להראות כאילו הוא איש גדול וחשוב המתאבל על ירושלים .ע"כ התחיל
דאפי' אם רק יודע שרוצים הם לשאול על חשיבותו כבר מותר לו להודיעם. לדבר עמם בדברי תורה והראה להם שבאמת הוא אדם גדול ובאמת ראוי
והמהרש"א תי' עוד ,דשאני ר' טרפון שהיה יכול להציל את עצמו בממון, להתאבל על ירושלים ,ובזה הציל את עצמו.
משא"כ אלעזר זעירא שלא היה לו דרך אחר להציל את עצמו. "לכאורה יקשה ממעשה דר' טרפון שרצה אחד להשליכו אל המים ואמר
"ונראה דאלעזר עשה כן משום כבוד ירושלים ,כיון דשמע דאמרו חשיבת את ווי ליה לטרפון וכו' וכששמע האיש שזה ר' טרפון הניחוהו והיה מתענה
לאיתאבולי וכו' ,אז הרע בעיניו דחשש דאפשר בעבור זה יקל כבוד ירושלים על זה על שהיה נהנה מכבוד התורה ,הגם שהיה הולך למות",
בעיני העולם כשיראו דנעשית אבלה על ידי קטני הערך ,על כן אמר להם איתא בגמרא נדרים מעשה בר' טרפון שחשדוהו שגנב ,ורצה הנגנב
גברא רבא אנא ,ולא עשה כן לתועלתו ,רק לכבוד ירושלים ,נראה לי". להשליכו לתוך הנהר .צעק ר' טרפון" ,אוי לו לטרפון שזה הורגו" ,וכאשר
פירוש ,שאין המעשה בעצמה אסור ,אלא כוונתו בזה .שאם יש איזה תועלת שמע האיש שזה ר' טרפון הניחו .והצטער ר' טרפון ע"ז שהשתמש בכתרה
לשם שמים להודיע אחרים מי הוא ,כגון כאן שעי"ז לא יקילו אחרים של תורה ,שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם .ומסיים הגמ',
באבילות דירושלים ,לא עוד דמותר להודיע מי הוא ,אלא אדרבה מצוה שאע"פ שבא הדבר לידי סכנות נפשות ומותר להציל את עצמו ממיתה ע"י
יחשב .ואע"פ שממילא יבא לו ג"כ איזה תועלת והשתמשות מכתרה של תורה, כתרה של תתורה ,ר' טרפון היה עשיר גדול והיה לו לפייס אותו איש
כיון שלא לזה הוא מכוון אין בכך כלום .משא"כ במי שמכוון לתועלת עצמו, בממון.
אז הוא משתמש בכתרה של תורה ואסור הדבר לעשותו. "ומכל שכן בכאן שלא היה לו ליהנות מכבוד התורה דבכאן לא היה חשש
כנ"ל .וביאר טעם המנהג וז"ל ,ונראה דבהכי עדיף טפי לפי שלפעמים אין המשך פקודיך הבינני מעמוד א' שחייב האב לעשות לבנו .וכתב ה"ר דוד
האב שם או שאין לו אב א"כ א"א לומר בלשון נוכח אלא בלשון נסתר כשם אבודרהם כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים שאלו הן מצות הבן
שנכנס כו' ולכך לא פלוג .ומוסיף בראי' מן התניא שאפי' אם הברכה קאי על המוטלות על האב וכו'.
האב שפיר יכולים לברך בלשון כשם שנכנס ,ע"ש. וכתב הט"ז (שם סק"ב) דלפ"ז משמע דהברכה קאי על האב ,שמברכין אותו
אמנם הט"ז (שם סק"ב) כתב דהנכון לומר כשם שהכנסתו כיון שעיקר הכוונה שכמו שזכה לקיים מצוה הזאת המוטל עליו ,להכניס את בנו לברית ,כן
לברך את האב כנ"ל .אמנם גם הוא מודה שבמקום שא"א לברך את האב יזכה לקיים שאר המצוות המוטלות עליו ,להכניסו לחופה למצוות ולמעשים
שפיר יש לברך את התינוק בלשון כשם שנכנס ,וז"ל ,ומ"מ נראה שיש טובים.
חילוק בדבר ,דאותן שרואין האב יאמרו לשון שהכנסתו כן תכניסהו כו', ויש להוסיף בביאור גירסת כשם שהכנסתו ,למה מברכים עכשיו את האב,
ואותן שעומדין מרחוק או שאין האב בבהכ"נ יאמרו כשם שנכנס כו' ,כנ"ל. דכתב הרמב"ם (פ"ג מהל' מילה ה"א) בביאור ברכת להכניסו בבריתו וז"ל,
והנה רבינו (דרך פקודיך מצוה ב' חלק המעשה סי' י"א) כתב וז"ל ,העומדים שם ואבי הבן מברך ברכה אחרת ,ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם אשר
בשמעם ברכת להכניסו עונים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ,מצוה על האב
ולחופה ולמעשים טובים ,עיין בש"ך וט"ז כתבו לומר כשם שנכנס וכו' כן למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן,
יכנס כו' ,ואית דאמרי שיש חילוק בין העומדים מרחוק ובין העומדים מקרוב לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין אחריה ברכה זו .הרי שדעת הרמב"ם
ורואין אבי הבן אומרים לנוכח כשם שהכנסתו וכו' .ויש להעיר דמדבריו דכוונת הברכה שהאב מברך על שמקיים מה שמצוות יותר משאר העם
משמע שגם הט"ז הסכים להש"ך שי"ל כשם שנכנס ,והאית דאמרי הוא פוסק להכניס את בנו לברית.
אחר ,אמנם באמת האית דאמרי הוא דעת הט"ז שחולק על הש"ך. ויותר מזה הביא הב"י (יו"ד שם) בשם האבודרהם וז"ל ,כתב ה"ר דוד
והכריע רבינו למעשה וז"ל ,ונ"ל להורות דיש חילוק בין אם האב הוא בכאן אבודרהם ,ברכה זו נתקנה מפני שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו
והוא המכניס והמברך אז אומרים לנוכח שהכנסתו תכניסהו ,משא"כ כשאין וללמדו תורה ולהשיאו אשה ,לרמוז שמהיום ואילך מוטלות עליו מצות
האב בכאן א"כ המכניסים הם הב"ד אז אומרים כשם שנכנס וכו' כן יכנס אלו.
וכו' .ונראה מלשונו שאינו תופס רק חילוקו של הט"ז שאם אין האב שם יש ואם כן י"ל עוד בהבנת למה מברכים את האב כשם שהכנסתו לברית וכו',
לומר כשם שנכנס ,אבל אם האב שם אפי' אלו שעומדים מרחוק יש להם דקאי על מה שבירך עכשיו להכניסו בבריתו שפירושו שקיים מצוה הזאת
לברך את האב דייקא ולומר כשם שהכנסתו לברית וכו'. שמוטל עליו לעשות לבנו ,ושמכאן ואילך יקיים גם שאר המצוות שמוטל
עליו לעשות לבנו ,אשר ע"כ משיבים בברכה שכשם שזכה לקיים מצוה
הראשונה כן יזכה להמשיך בזה ולקיים שאר המצוות האלו.
שותף בהוצאות הגליון שותף בהוצאות הגליון והנה להלכה נחלקו הפוסקים בזה .גירסת הטור ושו"ע (שם סעי' א') כשם
נתנדב ע"י הר"ר ישראל ניסן נתנדב לרפו"ש חיה בת מרים שהכנסתו לברית וכו'.
בוים יה"ו בתוך שאר חולי ישראל אבל הש"ך (סק"ג) כתב דהמנהג לומר כשם שנכנס לברית שקאי על התינוק
