gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אשיחה בנפלאותיך · Asichu Benifle'oisechu — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫יו"ל ע"י מכון‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫בהנהלת הרב ש‪ .‬י‪.‬‬ ‫הגליון נתנדב לרפו"ש שרה לאה בת אסתר יהודית בתוך שאר חולי ישראל‬ ‫אטלאס‬ ‫שנה ח'‬ ‫ביאורים בספרי בעל הבני יששכר‬ ‫גליון ד'‬ ‫מאמר שלום כדת‬ ‫פקודיך הבינני‬ ‫אא"כ נכנס בו רוח שטות‪ ,‬וכנודע‪.‬‬ ‫וממילא מובן למה קלי' הזאת דייקא‬ ‫משכח הת"ח מתלמודו‪ ,‬שקלי' רי"ב‬ ‫כאן ענין א' המבואר בספה"ק הנוגע‬ ‫גם בעבודת השם‪ ,‬והוא אבן הפינה‬ ‫להבין כל המשך דברי רבינו‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫פרק א'‬ ‫נו רבנן‪ ,‬המל אומר‬ ‫אשר קדשנו במצותיו‬ ‫וצונו על המילה‪ ,‬אבי הבן‬ ‫ת‬ ‫הוא בחי' הדכר של הס"א‪ ,‬כנגד‬ ‫שכמו שיש בקדושה בחי' דכר ונוק'‪,‬‬ ‫החרש היה ליבם‬ ‫אומר אשר קדשנו במצותיו‬ ‫השכל הרע‪ ,‬שהוא היפך שכל ודעת‬ ‫דקדושה שהוא התורה‪.‬‬ ‫וכמו שביארנו כמה פעמים באריכות‪,‬‬ ‫כמו כן יש בחי' אלו בס"א‪ .‬והנחש‪,‬‬ ‫הוא השטן‪ ,‬בבחי' הנוק'‪ ,‬וקלי' הרי"ב‬ ‫יהי ריב בין רואי אברם ובין‬ ‫ו‬ ‫רועי לוט‪( .‬י"ג ז')‬ ‫אמרו חז"ל שאברהם אבינו רצה‬ ‫וצונו להכניסו בבריתו של‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬העומדים‬ ‫אומרים כשם שנכנס לברית‬ ‫כך יכנס לתורה לחופה‬ ‫פרק ב'‬ ‫בבחי' הדכר‪.‬‬ ‫להמשיך נשמת משיח בן דוד מלוט‬ ‫ולמעשים טובים‪( .‬שבת קל"ז‬ ‫והנה יש חילוק גדול בין הדכר ונוק'‬ ‫ולהביאו אל הקדושה‪ .‬ומבאר רבינו‬ ‫ע"ב)‬ ‫משיח בן דוד מבטל קלי' רי"ב‬ ‫דקדושה לדכר ונוק' אלו‪ ,‬שבקדושה‬ ‫שע"י הריב שהיה בין רועי לוט‬ ‫ובתוספתא (ברכות פ"ו הי"ב)‬ ‫"כי הנה אותה הקליפה מבטלה‬ ‫הזכר הוא אשר מתגבר על הנק'‪,‬‬ ‫לרועי אברהם לא עלתה לו מילתא‪.‬‬ ‫הגירסא‪ ,‬כשם שהכניסתו‬ ‫משיח בן דוד בשמו‪ ,‬כי משי"ח ב"ן‬ ‫משא"כ בס"א שהנק' גוברת על‬ ‫"ויהי ריב‪ .‬ידוע מה שכתבו‬ ‫לברית כן תכניסו לתורה‬ ‫דו"ד בגימטריא כד"ת‪ ,‬בכפל אותו‬ ‫הזכר‪.‬‬ ‫המקובלים שיש קליפה הנקראת‬ ‫וכו'‪ .‬וכן בירושלמי (ברכות פ"ט‬ ‫הקליפה כי לו משפט הבכורה‪( ".‬שם)‬ ‫וכמו שמצינו שהאיש הוא בגיבור‬ ‫רי"ב‪ ,‬והיא הגורמת לשכח הלימוד‪,‬‬ ‫ה"ג) ‪ ,‬כשם שהכנסתו לברית‬ ‫כך כתבו הספה"ק‪ ,‬שיש שם קדוש‬ ‫וחזק מאשתו שאין לה כ"כ כח‪,‬‬ ‫והיא שגרמה לרבי אלעזר ששכח‬ ‫כן תכניסהו לתורה וכו'‪ .‬וכן‬ ‫כד"ת הנכתב על מצחו של משיח‪,‬‬ ‫ובדין הוא שתצטרך היא לשמוע‬ ‫תלמ ודו וק רא החד ש ה זה לכם ‪,‬‬ ‫הוא הגירסא בכמה מדרשי‬ ‫חז"ל (קהלת רבה פ"ג‪ ,‬פסיקתא‬ ‫שהוא המבטל קלי' רי"ב‪ ,‬רמז לדבר‬ ‫אליו ולבטל עצמה לו‪ .‬אבל האיש‬ ‫החרש היה לבם‪( ",‬אגד"כ)‬ ‫זוטרתא לך פי"ז סי' י"ג‪ ,‬זוהר ח"א‬ ‫ששם הזאת בגימ' פ' פעמים רי"ב‪.‬‬ ‫שהולך אחר תאוות ליבו וצריך לה‬ ‫איתא בגמ' שבת‪ ,‬שיין מפורגייתא‬ ‫צ " ב ע " ב ) ‪ .‬ובין הראשונים‬ ‫וכן נרמז שם הזאת גם בשמו‪ ,‬משי"ח‬ ‫יותר ממ ה ש היא צר יכה לו ‪ ,‬א ז‬ ‫ומים לרחיצה מדיומסת הם‬ ‫נמ צא ג" כ א לו שג ו רס י ם‬ ‫ב"ן דו"ד בגימ' כד"ת‪ .‬ומרומז בו ב'‬ ‫מתהפך סדר העולם‪ ,‬שהיא מושלת‬ ‫משובחים ביותר‪ .‬ור' אלעזר בן ערך‬ ‫כשם שנכנס‪ ,‬ואלו שגורסים‬ ‫פעמים רי"ב משום שצד הקדושה‬ ‫עליו ומוכרח הוא לשמוע אליה כדי‬ ‫כאשר הגיע להם היה נמשך‬ ‫כשם שהכנסתו‪.‬‬ ‫הוא תחילת הבריאה ועיקרה‪ ,‬והוא‬ ‫שתמלא את תאוותיו‪.‬‬ ‫אחריהם‪ ,‬שעסק בתענוגים ולא עסק‬ ‫וביאור החילוק שבין ב'‬ ‫כמו הבכור שנוחל ב' חלקים מנכסת‬ ‫בתורה כדבעי‪ ,‬עד ששכח תלמודיה‪.‬‬ ‫גירסאות אלו‪ ,‬שגירסת כשם‬ ‫אביו מפני שהוא כח הראשון של‬ ‫השכל והתאוה‬ ‫וכאשר ח זר עלה לתור ה ל פסו ק‬ ‫שנכנס הוא ברכה להתינוק‪,‬‬ ‫אביו‪ ,‬משא"כ הס"א שהוא פסולת‬ ‫ובז ה י תפר ש ע וד‪ ,‬שב חי' הנ וק '‬ ‫ה ח וד ש ה ז ה ל כ ם ‪ ,‬וכ י ו ן ש ש כ ח‬ ‫שכשם שהתינוק זכה לכנס‬ ‫הבריאה ונברא רק בסוף בריאת‬ ‫שבס"א הוא ענין התאוות‪ .‬משא"כ‬ ‫תלמודיה קרא החרש היה ליבם‪,‬‬ ‫לברית כן יכנס לחופה‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫בחי' הזכר הוא חלק השכלי של‬ ‫היינו רי"ש תחת הדל"ת‪ ,‬יו"ד תחת‬ ‫למצוות ולמעשים טובים‪.‬‬ ‫האדם‪ ,‬וכמו הזכירה שבאדם נמצא‬ ‫הזי"ן‪ ,‬ובי"ת תית הכ"ף‪ .‬וכפשוטו‬ ‫אבל גירסאת כשם שהכנסתו‬ ‫הוא ב רכה להאב‪ ,‬שכש ם‬ ‫פגמו של ער‬ ‫במוחו‪ .‬וממילא מובן‪ ,‬אשר אמרו‬ ‫קר א כ ן מ ש ו ם ש ל א ה כ י ר ע ו ד‬ ‫שזכה להכניס את בנו לברית‬ ‫"(ותבין על ידי זה‪ ,‬ויהי ער בכור‬ ‫חז"ל שבזמן בית שני לא עבדו ע"ז‬ ‫האותיות כדבעי‪ ,‬אמנם יש מפרשים‬ ‫כן יזכה להכניסו לחופה וכו'‪.‬‬ ‫יהודה ר'ע ב'עיני י'הוה‪ ,‬כי ידוע‬ ‫רק כדי להתיר לעצמם עריות‪ ,‬דאילו‬ ‫שכן נפל בפיו‪ ,‬והיה רמז משמים‬ ‫והנה הב"י ( י ו " ד סי ' ר ס " ה )‬ ‫שער בנו של יהודה בו היה ניצוץ‬ ‫היה השכל גובר על התאוה‪ ,‬וכבחי'‬ ‫ש שכ ח תל מ וד ו ‪ ,‬א ו ש ר צ ה ה ו א‬ ‫הביא מרבינו מנוח‬ ‫משיח בן דוד‪ ,‬ועל ידי חטאו גרם מה‬ ‫הקדושה‪ ,‬לא היו יכולים לחטוא‪,‬‬ ‫בעצמו לרמז על שכחת תורתו‪.‬‬ ‫והאבודרהם הטעם שמברכים‬ ‫שגרם שנתרחק משיח בן דוד אשר‬ ‫אבל כיון שהתאוה גבר‪ ,‬היפך‬ ‫שיזכה לג' דברים אלו וז"ל‪,‬‬ ‫לו משפט הבכורה בכפל הרי"ב‬ ‫התאוה את השכל שילכו אחר ע"ז‬ ‫דכר ונוק' דס"א‬ ‫וכתב ה"ר מנוח אם היו‬ ‫ונתעורר הרי"ב‪ ,‬על כן ר'ע ב'עיני‬ ‫ושלא להאמין באחדותו ית'‪ .‬והוא‬ ‫ובהמשך המאמר מבאר רבינו‬ ‫אחרים עומדים שם מברכים‬ ‫י'הוה‪ ,‬ר"ת רי"ב)‪( ",‬שם)‬ ‫מה שאמרו ז"ל שאין אדם חוטא‬ ‫בעצמו מענין קלי' הזאת‪ .‬אבל נציין‬ ‫אותו שי זכה לשאר מצו ת‬ ‫המשך בעמוד הבא‬ ‫המשך בעמוד ד'‬ ‫אשיחה בנפלאותיך‬ ‫עמוד ב‘‬ ‫ממילא מתבטל הוא‪ ,‬וגם אשתו הנוק'‬ ‫אברהם להוציא ניצו' הזאת מקרבו‪.‬‬ ‫דס"א מתבטלת כיון שהשכל דקדושה‬ ‫" ו ה נ ה כ ל ד ב ר ב ע ו ל ם מת פ ע ל‬ ‫המשך המאמר מעמוד הקודם‬ ‫כן מבואר בספה"ק‪ ,‬שער‪ ,‬ואח"כ אונן‪,‬‬ ‫הערות הקורא‬ ‫גובר על התאוה ודוחה אותה‪.‬‬ ‫בהתנגדות‪( ",‬שם)‬ ‫היה ביכולתם להיות שיבא מהם‬ ‫בגליון העבר הבאנו במדור‬ ‫והנה על משיח כתיב וירח את ריח‬ ‫וכדכתיב גם את זה לעומת זה עשה‬ ‫נשמת משיח בן דוד‪ ,‬אלא שחטאו‬ ‫אגרא דפרקא ענין הזכירה‬ ‫ד'‪ ,‬וגם אז ימלא כל הארץ דעה את‬ ‫אלקים‪.‬‬ ‫שניהם בחטא הידוע ונדחו שניהם‪.‬‬ ‫לפני הקב"ה‪ ,‬שהזהירו חז"ל‬ ‫ד ' ‪ ,‬ו מ מ יל א י ת ב טל ה י צ ה " ר מ ן‬ ‫"על כן נתעורר קליפת הרי"ב שהיא‬ ‫ומוסיף רבינו לפי הנ"ל‪ ,‬דהיה בער‬ ‫שאין להזכיר איזה איש‬ ‫העולם‪ .‬ובזה מובן שמשיח בן דוד‬ ‫התנגדות למשיח צדקינו‪ ,‬אשר שלום‬ ‫כח השם כד"ת שמבטל קלי' רי"ב‪,‬‬ ‫בתפילה בשעת הדין מחשש‬ ‫הוא בבחי' כד"ת‪ ,‬השם הק' שמבטל‬ ‫ואמת יהיה בימיו‪ ,‬וגר זאב עם כבש‬ ‫אל א שא חר ש חט א נת רח ק מז ה‬ ‫המקטרגים שיקטרגו בדין‪.‬‬ ‫קלי' רי"ב‪ ,‬ועושה שלום בין הדבקים‬ ‫וכו'‪ ,‬וקליפת הרי"ב פעולתה לחרחר‬ ‫ונתעורר הקלי' רי"ב‪ ,‬ע"כ נרמז הקלי'‬ ‫הקדושים‪.‬‬ ‫הריב ולהפריד הדבקים‪ ,‬ואפילו‬ ‫הזאת בר"ת ר'ע ב'עיני י'הוה‪.‬‬ ‫ונתעוררתי שיש ליישב עפ"ז‬ ‫באדם אחד בעצמו מתעוררת רי"ב‬ ‫ויש להוסיף ע"פ הקדמתנו הנ"ל‪,‬‬ ‫קושי' אחת‪ ,‬מה שמקשים על‬ ‫השכל המנהיג נפגם‬ ‫בהשכיח תלמודו אזי מתפעל ודעתו‬ ‫דמבואר בספה"ק שחטא הידוע נגרם‬ ‫פסוקים דזכרונות בר"ה כדי‬ ‫"והנה כוחות השכליים נקראים‬ ‫אינו בהשקט ובשלום‪ ,‬ויקפיד ואינו‬ ‫ע"י הנוק' דס"א‪ ,‬שהוא התאוות כנ"ל‪,‬‬ ‫שיעלה זכרוננו לפניו לטובה‪,‬‬ ‫רועים‪ ,‬כי הם הרועים קנייני הגוף‬ ‫יודע על מה‪ ,‬וכוחות השכליית שלו‬ ‫שהיא המעוררת את האיש לעשות‬ ‫היאך שייך זכירה אצל הש"י‬ ‫וכוחות הנפש להדריכם בדרך הישר‪,‬‬ ‫מתקוטטים מחמת שהשכל אינו‬ ‫חטא הזאת‪ .‬ואם כי גוברה הנוק'‬ ‫אם אין שייך אצלו שכחה‪.‬‬ ‫ועל פיהם יצאו ועל פיהם‬ ‫מתיישב בגופו‪ ,‬והבן‪( ".‬שם)‬ ‫דס"א על ער ע"י חטאו‪ ,‬ממילא גבר‬ ‫אמנם לפי דברי הזוה"ק פשוט‬ ‫יבואו‪( ".‬שם)‬ ‫בפשיטות כוונת רבינו שקלי' רי"ב בא‬ ‫גם הדכר דס"א‪ ,‬הוא רי"ב‪.‬‬ ‫שאין הכוונה שיזכר הש"י‬ ‫דהיינו כמו הרועים שמנהיגים את‬ ‫מלשון מחלוקת וריב‪ ,‬והוא מעורר‬ ‫במחשבתו כביכול‪ ,‬אלא שיהא‬ ‫צאנם‪ ,‬כן השכל מנהיג את האדם‪,‬‬ ‫מחלוקת ופירוד בין הדבקים‪ .‬וזה‬ ‫שכחת הלימוד‬ ‫נז כר "ב פה " ל פ ני ו‪ ,‬וי הא‬ ‫אם הולך בשכל הישר והטוב ע"פ‬ ‫מקושר לשכל האדם‪ ,‬שכאשר הוא‬ ‫"והנה החד"ש הז"ה לכ"ם גימטריא‬ ‫לטובה שלא יקטרג השטן‪.‬‬ ‫התורה אז ידריך שכלו לעשות טוב‪,‬‬ ‫מיושב ע"י דברי תורה שמיישבים‬ ‫משי"ח ב"ן דו"ד‪ ,‬הוא השם כד"ת‬ ‫ואם חלילה להיפך וכו'‪.‬‬ ‫ומשמחים את הלב‪ ,‬ממילא כאשר‬ ‫החקוק על מצחו של משיח בן דוד‪.‬‬ ‫ש‪ .‬י‪ .‬אטלאס‬ ‫"ומעתה התבונן‪ ,‬ויהי ריב‪ ,‬דהיינו‬ ‫הוא בשלום עם עצמו יהיה ג"כ‬ ‫והנה היה הטעות שהכניס אותיות‬ ‫——————‬ ‫הקליפה שנקרא ריב התעוררה‬ ‫בשלום עם אחרים‪.‬‬ ‫רי"ב לאותיות החדש הזה לכם‪ ,‬ועל‬ ‫ציינת [בגליון העבר במדור פקודיך‬ ‫בה י ות ה מת פ ע ל ת מ צד ש כ נ ג ד ה‬ ‫ידי זה שכח הלימוד‪( ".‬שם)‬ ‫הבינני] לדברי הדרך פקודיך‬ ‫מניצוץ משיח צדקינו‪ ,‬והרי"ב‬ ‫אחיזת הקלי' גורם פירוד‬ ‫פירוש‪ ,‬שקליפת רי"ב נרמז בטעותו‬ ‫למצות פרי' ורבי' שעיקר‬ ‫נתעורר בין רועי מקנה אברם‪ ,‬היינו‬ ‫אמנם עומק כוונתו הוא ע"פ המבואר‬ ‫של ר' אלעזר בן ערך‪ ,‬שהג' אותיות‬ ‫המצו ה הוא בה ולדת שכ ל‬ ‫שגם אברהם אבינו הרגיש בכוחות‬ ‫בספה"ק דבזמן שיש קלי' הסובבים‬ ‫שהחליף תחת הדל"ת זי"ן וכ"ף הם‬ ‫הרוחני‪ ,‬היינו בחידושי תורה‪.‬‬ ‫השכליות אלו שלא היו יכולין להאיר‬ ‫קוב"ה ושכנתי' אי אפשר להיות יחוד‬ ‫ר' י' ב'‪ ,‬הם ג' אותיות שם הקלי'‬ ‫כל כך‪ ,‬ובין רועי מקנה לוט‪ ,‬שהגיע‬ ‫פנים בפנים ביניהם‪ ,‬שיכולים‬ ‫ולפ"ז חידש דבזה היה בן‬ ‫רי"ב‪ .‬אמנם אילו לא היה ר' אלעזר‬ ‫היזק גם לרועי מקנה לוט שגם בו‬ ‫החיצונים לאחוז בבחי' האחור של‬ ‫מחליף אותיות אלו היה מעורר השם‬ ‫עזאי יכול לפטור עצמו מפ"ו‬ ‫היו עיקר ניצוצות המשיח‪( ",‬שם)‬ ‫השכינה (הוא הנוק')‪ ,‬ע"כ מוכרחים‬ ‫כד"ת‪ ,‬בגימ' החד"ש הז"ה לכ"ם‪ ,‬כדי‬ ‫כיון שלאו כל אחד יכול‬ ‫פירוש‪ ,‬דכיון שהשתדל אברהם אבינו‬ ‫הם לעמוד אחור באחור כדי שלא‬ ‫לבטל קלי' הזאת שלא יהיה לו כח‬ ‫לקי ים חלק המ צוה הזאת ‪,‬‬ ‫להוציא נשמת משיח מתוך לוט‪ ,‬זה‬ ‫יהיה שם אחוריים שיוכלו להיאחז‬ ‫לשלוט עליו‪ .‬אבל כיון שהחליף‬ ‫משא"כ הולדה הגשמי‬ ‫לעומת זה התנגד קלי' רי"ב והתחיל‬ ‫בה‪ .‬וביארנו הענין באריכות במ"א‪,‬‬ ‫האותיות נתעורר קלי' רי"ב וגרם‬ ‫שיכולים אחרים לקיים‪.‬‬ ‫לתגורר בשכלו‪ ,‬וכ"ש שהתחיל לפגום‬ ‫ואכמ"ל בזה‪ .‬וממילא מובן‪ ,‬שהרי"ב‬ ‫שישכח תלמודו‪.‬‬ ‫ודברים אלו הם חידוש גדול‪,‬‬ ‫בשכלו של לוט‪ ,‬אשר בו היה הניצוץ‬ ‫פעולתה להפריד בין הדבקים‪ ,‬הם‬ ‫שהרי לא מצינו בשום מקום‬ ‫הק' הזאת‪.‬‬ ‫קוב"ה ושכנתי'‪.‬‬ ‫פרק ג'‬ ‫בש"ס ופוסקים שנכלל במצות‬ ‫"ובזה יצדק בין ובין כדרכי תמיד‬ ‫פרי' ורבי' החיוב לחדש‬ ‫לדקדק בזה‪ ,‬והכוונה שבכל אחד‬ ‫המוחין דוחין הקלי'‬ ‫שלום או רי"ב‬ ‫חי דו ש י ת ור ה ‪ ,‬ר ק ה מצ ו ה‬ ‫בפני עצמו היה הריב‪( ".‬שם)‬ ‫והנה כשבאים שפע של "מוחין"‬ ‫"והנה כל הדברים הנ"ל נאמנו מאוד‬ ‫דהיינו‪ ,‬ע"פ דקדוק צ"ל ויהי ריב בין‬ ‫מלמעלה‪ ,‬היינו כשנשפע מן ספירות‬ ‫בכאן ‪ ,‬ל הי ות כל מ גמת א בר ה ם‬ ‫הגשמי להוליד בנים‪ .‬וצריכים‬ ‫רועי אברם לרועי לוט‪ ,‬ותיבת בין‬ ‫חכמה ובינה העומדים למעלה מהם‪,‬‬ ‫בקרבתו ללוט להאיר ולגלות אור‬ ‫לומר שלא נאמרו הדברים‬ ‫השני מיותר‪ .‬אבל לפי פי' רבינו אין‬ ‫אז בורחים הקלי' מן ריבוי האור‪,‬‬ ‫משיח בן דוד‪( ",‬שם)‬ ‫ע"פ פשט ולהלכה למעשה‪,‬‬ ‫הכוונה שהיה ריב בין שניהם‪ ,‬אלא‬ ‫שאינם יכולים לעמוד בפניהם‪ .‬ואז‬ ‫כן מבואר בזוה"ק‪ ,‬שהסיבה שאברהם‬ ‫רק ע"פ דרוש‪ .‬וממילא יסתלק‬ ‫שהיה נמצא בין כוחות השכליים של‬ ‫יכולים קוב"ה ושכנתי' להתאחד פנים‬ ‫לקח לוט עמו מחרן לארץ ישראל‬ ‫קושייתך שאין דבריו מדויקים‬ ‫אברהם קלי' הזאת הנקרא רי"ב‪ ,‬וכן‬ ‫בפנים בלי שום חשש‪ .‬וע"פ מ ה‬ ‫היתה משום שידע שנטמן בו נשמת‬ ‫בלשון הרמב"ם והפוסקים‪,‬‬ ‫היה קלי' הזאת בין כוחות השכליים‬ ‫שביארנו לעיל‪ ,‬בבחי' הרי"ב שהוא‬ ‫משיח בן דוד‪ ,‬וכמו שמצינו שרות‬ ‫שהם דיברו ע"פ פשט‬ ‫של לוט‪ ,‬ושפיר צ"ל שהיה ריב בין‬ ‫נגד השכל הרע דס"א‪ ,‬מובן שבריבוי‬ ‫אמו של דוד היתה באמת ממואב‬ ‫הדברים‪.‬‬ ‫שכל אברהם‪ ,‬וגם בין שכל לוט‪.‬‬ ‫לימוד התורה וקנין השכל האלוקי‬ ‫ש ה י ו מ ב נ י ב נ י ו של ל וט ‪ ,‬ור צ ה‬ ‫בכבוד רב‪ ,‬שמואל פעדער‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫עמוד ג‘‬ ‫תולדות רבינו‬ ‫פנינים מספרי רבינו‬ ‫נחזור לדבר עוד מן‬ ‫הקשרים שהיה בין רבינו‬ ‫לבין שאר צדיקי הדור‪ ,‬בין‬ ‫ו‬ ‫[קוב"ה‪ ,‬ופירוש לגוי גדול היינו היחוד קוב"ה‬ ‫ושכנתי'] ‪ ...‬וז"ש לאברהם וכפי הדרש‬ ‫להנשמה‪ ,‬שלא תאמר נשמת האדם‬ ‫ישראל המכונה בשם אברם כמו‬ ‫שמבואר בזוה"ק‪ ,‬לך לך לשמך‪,‬‬ ‫דהיינו עשה אתה על כל פנים כאשר‬ ‫לך לך ‪ -‬מעלתה‬ ‫השגה בארץ ישראל‬ ‫אלו שהיו מרבותיו ובין מאלו‬ ‫למה לי כל הצער הזה מעכירות‬ ‫תמצא ידך לקדש רמ"ג איברים‬ ‫ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו'‪( .‬י"ב‬ ‫שהיו בקשרי ידידות‪.‬‬ ‫העולם‪ ,‬הלא טוב אז מעתה בהיותי‬ ‫כמנין שמך אבר"ם‪ ,‬ואני אעשה אחר‬ ‫א')‬ ‫——————‬ ‫יושבת תחת כסא כבודו ית' קודם‬ ‫כך את שלי‪ .‬לזה אמר אחר כך אל‬ ‫יש לפרש כפשוטו‪ ,‬לך אליך דהיינו‬ ‫מסופר שהרה"ק ר' אורי‬ ‫רדתי לעולם‪ ,‬ולמה זה מרחם יצאת‪,‬‬ ‫הארץ אשר אראך‪ ,‬ר"ל ה' ארץ‪,‬‬ ‫למחשבתך‪ ,‬כמ"ש בזוה"ק שהיה‬ ‫מסטרעליסק‪ ,‬הנודע גם בשם‬ ‫וז"ש הש"י כי לא כן הוא‪ ,‬כי הוא‬ ‫ר"ל ה' ארציות אשר אני אראך‬ ‫אברהם שוקל בדעתו ע"פ שכלו‬ ‫"השרף מסטעליסק"‪ ,‬היה דר‬ ‫צורך גבוה ע"י התעסקך בעשייה‬ ‫שעלי מוטל הדבר‪ ,‬נ"ל‪( .‬שם)‬ ‫והשגתו כל כח וכח של כל ארץ‬ ‫אצל חמיו בלעמבערג‪ ,‬ושם‬ ‫הגשמ יית במע שה המצות‪ ,‬עי" ז‬ ‫וארץ‪ ,‬וכשבא בשכלו לשקול בפלס‬ ‫תפעול במעשיך יחוד גוי גדול‪ ,‬וכל‬ ‫עבד את הש"י בהצניע לכת‪.‬‬ ‫מה שלא יוכלו לפעול כל זה אפילו‬ ‫לך לך ‪ -‬ברכתה‬ ‫כח של ארץ ישראל לא היה יכול‬ ‫פעם הזדמן רבינו להעיר‪,‬‬ ‫להשיג שהוא כח על כל הכחות‬ ‫והרבי ר' אורי הרגיש בדבר‪,‬‬ ‫שרפי מעלה רק ישראל עם קרובו‪.‬‬ ‫טהרת הנפש‬ ‫וסיבת כל הסיבות‪ ,‬אזי היה משתוקק‬ ‫באומרו שיש עכשיו בעיר‬ ‫ואברכך‪ ,‬ע"י היחוד שתגרום למעלה‪,‬‬ ‫מארצך וממולדתך ומבית אביך‪( .‬שם)‬ ‫להא ור הנ כ סף הז ה ‪ ,‬ו הי ה ד ב ו ק‬ ‫יבא לך הברכה כנודע‪( .‬שם)‬ ‫ריח של יראת השם שבא‬ ‫הקושיא מפורסמת‪ ,‬דמקודם יתכן‬ ‫במחשבתו בהאור הנערב הלז‪ ,‬אימתי‬ ‫מאברך אחד‪ ,‬נלך ונבקשנו‪.‬‬ ‫היציאה ממולידיו‪ ,‬ומבית אביו‪,‬‬ ‫אזכה להתוודע ולהגלות לי איזה‬ ‫אברהם נעשה מרכבה למידת החסד‬ ‫והלך בלילה לחוץ וחיפש‬ ‫ואח"כ מכל הארץ‪ .‬וע"פ מה שדרשו‬ ‫התגלות‪ .‬וז"ש לו הש"י לך לך‪ ,‬ר"ל‬ ‫ואגדלה שמך‪( .‬שם)‬ ‫אחר הריח הקדוש הזאת‪ ,‬עד‬ ‫בזוה"ק על הנשמה יתכן שפיר‪ ,‬והנה‬ ‫לעצמך ולמחשבתך‪ ,‬אל הארץ אשר‬ ‫הנה זה ודאי לא יצדק כפשוטו‪ ,‬כי‬ ‫שמצאו בבית אשר ישב שם‬ ‫ג' סוגי חומריות ועכירות יש לאדם‪,‬‬ ‫אראך‪ ,‬כי שם תזכה לאיזה התגלות‪,‬‬ ‫מה הנאה יש לצדיק האמיתי מה‬ ‫רבינו ולמד תורה‪ .‬רבינו היה‬ ‫א' מה שנתהווה ע"י מעשיו וע"י‬ ‫כענין שנאמר שם וירא ד' אל אברם‪.‬‬ ‫ששמו הולך ומפארין אותו ויש לו‬ ‫יושב אז על כסא שהיה חסר‬ ‫הת ע ס ק ו ב ת ע נ ו ג י ה ב ל י ה ע ו ל ם‬ ‫(אגד"כ)‬ ‫שם בקצה הארץ‪ ,‬הרי עיקר כוונתו‬ ‫לו רגלו הרביעי‪ ,‬ור' אורי‬ ‫במותרות‪ ...‬ויק נה מזה עכיריות‬ ‫להתגדל כבוד שמים‪ .‬אך צ"ל‬ ‫מתוך חביבות גדולה העמיד‬ ‫החומר וזוהמא המונע להאיר בו אור‬ ‫אוירא דארץ ישראל מחכים‬ ‫ואגדלה שמך‪ ,‬שיכונה שמך בשם‬ ‫שם את רגלו במקום הרגל‬ ‫ד' ‪ ,‬ו ה ב ' ה וא ע כ י ר יות ה ז ו ה מא‬ ‫ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו'‪( .‬שם)‬ ‫גדולה שנעשה אברהם אבינו מרכבה‬ ‫החסר‪ ,‬ושם עמד עם רבינו‬ ‫שנמשך לו בתולדה ממולידיו שהן‬ ‫או יאמר‪ ,‬לך לך‪ ,‬תלך אליך‬ ‫למדת הגדולה והחסד כנודע‪ ...‬וזהו‬ ‫עד הבוקר‪.‬‬ ‫אביו ואמו דלא כוונו עשות כהוגן‬ ‫ולעצמך‪ ,‬כי אמרו רז"ל עשה לך‬ ‫ואגדלה שמך‪ ,‬שיהיה שמך גדולה‪ ,‬כי‬ ‫——————‬ ‫וכשורה רק למלאות תאוותם‪ ,‬והג'‬ ‫רב‪ ...‬ואברהם אבינו לא היה לו רב‪,‬‬ ‫אתה משמש לפני כמו מדת הגדולה‪,‬‬ ‫הרה"ק מסטרעטין נסע פעם‬ ‫הוא עביות ועכיריות שנקנה לאדם‬ ‫רק שני כליותיו היו נובעות כמין שני‬ ‫והבן‪( ...‬שם)‬ ‫בעגלה עם מקורביו‪ ,‬והגיעו‬ ‫ע"י משפחתו ובית אביו שמגודל‬ ‫רבנים‪ ,‬וז"ש הש"י אל אברם דייקא‪,‬‬ ‫לפונדק אחד על אם הדרך‪.‬‬ ‫ביניהם מקטנותו ויראה בעיניהם‬ ‫שהוא מיוחד בדבר שלמד מעצמו‪ ,‬לך‬ ‫המתקת הדין של תשרי‬ ‫הוא ביקש שיעמדו שם‬ ‫מדות הרעות‪ ...‬ולהיות שרואה כל זה‬ ‫לך מעצמך אל הארץ אשר אראך‪,‬‬ ‫והיה ברכה‪( .‬שם)‬ ‫לאיזה דקות כדי שיוכל‬ ‫מקטנותו נעשו המדות קנין בנפשו‪.‬‬ ‫ושם יהיו כליותיך נובעות יותר‪ ,‬כי‬ ‫‪...‬דהנה צירוף הוי"ה המשמש בניסן‬ ‫לסדר צרכיו‪ ,‬והזהירם שלא‬ ‫הוא כפשוטו [יהו"ה] המורה על החסד‪,‬‬ ‫והש"י‪ ...‬מייעץ להנשמה‪ ,‬שבתחילה‬ ‫אוירא דארץ ישראל מחכים‪( .‬שם)‬ ‫יכנסו עמו לתוך הפונדק‪.‬‬ ‫והוי"ה המשמש בתשרי הוא והי"ה‬ ‫תלך ותפרש את עצמך מעכירות‬ ‫הרבי נכנס לבית ומצא שם‬ ‫שהקנה הוא לעצמו וחבל בגופו על‬ ‫לקדש כל רמ"ח אברים‬ ‫המורה על דין‪ ,‬וזה יאמר והיה ברכה‪,‬‬ ‫רבינו ש היה יוש ב ולומ ד‬ ‫התעסקו במותרות תענוגי עולם‬ ‫ויאמר ד' אל אברם לך לך וכו'‪( .‬שם)‬ ‫והי"ה יהיה לברכה‪ ,‬כי גם בתשרי‬ ‫תורה‪ ,‬ורבינו שהיה מתעמק‬ ‫ו ה ב ל י ו ‪ . . .‬ומ זה ה עכיר יות צרי ך‬ ‫או יאמר‪ ,‬לך לך‪ ,‬תלך אליך‪ ,‬ע"פ‬ ‫ימי הדין יסכימו לברכך בחסד עולם‪,‬‬ ‫ביותר בלימודו לה הרגיש‬ ‫לפרוש מקודם‪ ...‬כי הנה הוא בעצמו‬ ‫מה שאמרו רז"ל התהלך לפני והיה‬ ‫וכן היה כי בראש השנה נפקדה‬ ‫כלל שהיה שם איש‪ .‬הרבי‬ ‫שרה‪ ,‬כנ"ל‪( .‬שם)‬ ‫היה בעוכריו‪ ,‬ו זה יא מ ר ל ך ל ך‬ ‫תמים‪ ,‬שעד עכשיו היה שמך אבר"ם‬ ‫רחץ את ידיו‪ ,‬בירך אשר‬ ‫מארצך‪ ,‬מארציותך שאתה בעצמך‬ ‫מנין רמ"ג איברים שהן ברשותו של‬ ‫יצר‪ ,‬ויצא משם בלי אומרו‬ ‫עליית הניצוצות‬ ‫נתגשמת בארציות‪ .‬ואח"כ‬ ‫אדם וחמשה איברים אינם ברשותו‪,‬‬ ‫דבר‪.‬‬ ‫ונברכו בך כל משפחות האדמה‪( .‬שם‬ ‫וממולדתך‪ ,‬היינו לשבר החומריות‬ ‫וחמשה איברים אלו הם ב' עינים ב'‬ ‫אחר שהפסיק רבינו מלימודו‬ ‫ג')‬ ‫הנתהווה לו בעת ההולדה בבלתי‬ ‫אזנים ראש הגויה‪ ...‬וכהיום אוסיף לך‬ ‫הרגיש ריח של קדושה‬ ‫לכאורה מה הנאה יש לו לצדיק בזה‪.‬‬ ‫התכונת אביו ואמו לקיים מצות‬ ‫ה' ויהיו גם הה' איברים ברשותך‪.‬‬ ‫בבית‪ ,‬ושאל מי היה שם‪,‬‬ ‫ונ"ל ונברכו מלשון הברכה‪ ,‬המבריך‬ ‫בוראם רק למלאות תאות הבהמיות‪,‬‬ ‫ממוצא דבר נדע כי חמשה אברים‬ ‫ונתברר על האורח הגדול‬ ‫את האילן שהוא הרכבה‪ ,‬ר"ל איזה‬ ‫ואח"כ ומבית אביך‪ ,‬הן מדות‬ ‫אינם ברשותו של אדם‪ ,‬והאדם צריך‬ ‫שרחץ שם את ידיו‪ .‬רבינו‬ ‫ניצוץ קדוש שישנו בכל האומות‬ ‫משפחתו ובית אביו‪ ,‬והבן‪( ...‬שם)‬ ‫לעשות מה שיש בידו וברשותו‪,‬‬ ‫אמר שמזה המעשה למד‬ ‫כולם יבואו אליך‪ ,‬ואתה תהיה מקבץ‬ ‫דהיינו לקדש רמ"ג איברין שהם‬ ‫היאך צריכים לרחוץ הידים‪,‬‬ ‫נדחים ויתגדל כבוד שמו‪ ...‬ויאמר‬ ‫תכלית הירידה לעוה"ז‬ ‫ברשותו‪ ,‬והש"י יעשה אחר כך את‬ ‫וגם הרה"ק מסטרעליסק אמר‬ ‫עוד‪ ,‬ונברכו בך‪[ ,‬ב"ך היינו] ע"י הכ"ב‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך‪( .‬שם ב')‬ ‫שלו וימסור בידו הה' איברים‪ .‬וז"ש‬ ‫שמרבינו למד היאך לומדים‬ ‫אתוון דאורייתא שיעסקו בני ישראל‬ ‫‪...‬דהנה גו"י יכונה למלכותא קדישא‬ ‫לו הש"י לאברהם‪ ,‬וכן נוכל לפרש‬ ‫תורה לשמה‪.‬‬ ‫ילקטו כל הניצוצות כנודע‪( .‬שם)‬ ‫[השכינה] ‪ ...‬ותיבת גדול יכונה לז"א‬ ‫שאומר זה הש"י לכל אחד מנשמת‬ ‫להערות ולנדבות יש להתקשר עם המכון‬ ‫טלפון ‪ 777-707-2788‬אימייל ‪mechonusicha@gmail.com‬‬ ‫אגרא דפרקא רמז ע"ד‬ ‫סכנה‪".‬‬ ‫"בגמרא ב"ק דף נ"ט [עמ'] ב'‪ ,‬אלעזר זעירא אשכחוהו הנהו דבי ריש‬ ‫היינו‪ ,‬שגם כאן היה לו לאלעזר זעירא שלא להציל את עצמו בכתרה של‬ ‫גלותא דהוה סיים מסאני אוכמי‪ ,‬ושאלוהו על זה ואמר דקא מאבילנא על‬ ‫תורה ולהראות שהוא תלמיד חכם‪ ,‬שאם לר' טרפון שהיה בא לידי סכנות‬ ‫ירושלים‪ ,‬ואמרו לו את חשיבת לאיתאבולי על ירושלים כו' אתיוהו‬ ‫נפשות לא היה מותר כ"ש בזה שלא היה שם חשש סכנה‪.‬‬ ‫וחבשוהו‪ ,‬א"ל גברא רבא אנא וכו'‪ ,‬עיין שם ששאל להם דברי תורה‬ ‫והמהרש"א כבר הק' כן‪ ,‬ותי' שבכוונה הזאת חבשוהו את אלעזר זעירא כדי‬ ‫ושבקוהו‪".‬‬ ‫לשאול אם היה באמת ראוי לנהוג כן אם לאו‪ ,‬והיה מותר לו להשיב להם מה‬ ‫תמצית דברי הגמ'‪ ,‬לא היו לבושים רצועות שחורות על המנעלים רק‬ ‫שהם בעצמם רצו לידע‪ ,‬משא"כ ר' טרפון שבא בעצמו להודיע מי הוא‪ .‬ויש‬ ‫אבלים‪ .‬ע"כ כשראוהו בי ריש גלותא דאלעזר זעירא לובש רצועות אלו‬ ‫בזה חידוש‪ ,‬שכל זמן שמעויינים אחרים לידע אם הוא אדם גדול מותר‬ ‫שאלוהו על כך‪ .‬והשיב שהוא מתאבל על ירושלים‪ .‬אמנם חשדוהו שלא‬ ‫להודיעם‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ועוד יש להעיר‪ ,‬דבשלמא אם הם שואלים אפשר שיש מקום‬ ‫היה הנהגה הזאת ראוי לו‪ ,‬והיה מתגאה באשר הוא לובש רצועות אלו‬ ‫דמותר להשיב‪ ,‬אבל כאן התחיל אלעזר לשוחח עמהם‪ ,‬וא"כ נתחדש כאן‬ ‫להראות כאילו הוא איש גדול וחשוב המתאבל על ירושלים‪ .‬ע"כ התחיל‬ ‫דאפי' אם רק יודע שרוצים הם לשאול על חשיבותו כבר מותר לו להודיעם‪.‬‬ ‫לדבר עמם בדברי תורה והראה להם שבאמת הוא אדם גדול ובאמת ראוי‬ ‫והמהרש"א תי' עוד‪ ,‬דשאני ר' טרפון שהיה יכול להציל את עצמו בממון‪,‬‬ ‫להתאבל על ירושלים‪ ,‬ובזה הציל את עצמו‪.‬‬ ‫משא"כ אלעזר זעירא שלא היה לו דרך אחר להציל את עצמו‪.‬‬ ‫"לכאורה יקשה ממעשה דר' טרפון שרצה אחד להשליכו אל המים ואמר‬ ‫"ונראה דאלעזר עשה כן משום כבוד ירושלים‪ ,‬כיון דשמע דאמרו חשיבת את‬ ‫ווי ליה לטרפון וכו' וכששמע האיש שזה ר' טרפון הניחוהו והיה מתענה‬ ‫לאיתאבולי וכו'‪ ,‬אז הרע בעיניו דחשש דאפשר בעבור זה יקל כבוד ירושלים‬ ‫על זה על שהיה נהנה מכבוד התורה‪ ,‬הגם שהיה הולך למות‪",‬‬ ‫בעיני העולם כשיראו דנעשית אבלה על ידי קטני הערך‪ ,‬על כן אמר להם‬ ‫איתא בגמרא נדרים מעשה בר' טרפון שחשדוהו שגנב‪ ,‬ורצה הנגנב‬ ‫גברא רבא אנא‪ ,‬ולא עשה כן לתועלתו‪ ,‬רק לכבוד ירושלים‪ ,‬נראה לי‪".‬‬ ‫להשליכו לתוך הנהר‪ .‬צעק ר' טרפון‪" ,‬אוי לו לטרפון שזה הורגו"‪ ,‬וכאשר‬ ‫פירוש‪ ,‬שאין המעשה בעצמה אסור‪ ,‬אלא כוונתו בזה‪ .‬שאם יש איזה תועלת‬ ‫שמע האיש שזה ר' טרפון הניחו‪ .‬והצטער ר' טרפון ע"ז שהשתמש בכתרה‬ ‫לשם שמים להודיע אחרים מי הוא‪ ,‬כגון כאן שעי"ז לא יקילו אחרים‬ ‫של תורה‪ ,‬שכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם‪ .‬ומסיים הגמ'‪,‬‬ ‫באבילות דירושלים‪ ,‬לא עוד דמותר להודיע מי הוא‪ ,‬אלא אדרבה מצוה‬ ‫שאע"פ שבא הדבר לידי סכנות נפשות ומותר להציל את עצמו ממיתה ע"י‬ ‫יחשב‪ .‬ואע"פ שממילא יבא לו ג"כ איזה תועלת והשתמשות מכתרה של תורה‪,‬‬ ‫כתרה של תתורה‪ ,‬ר' טרפון היה עשיר גדול והיה לו לפייס אותו איש‬ ‫כיון שלא לזה הוא מכוון אין בכך כלום‪ .‬משא"כ במי שמכוון לתועלת עצמו‪,‬‬ ‫בממון‪.‬‬ ‫אז הוא משתמש בכתרה של תורה ואסור הדבר לעשותו‪.‬‬ ‫"ומכל שכן בכאן שלא היה לו ליהנות מכבוד התורה דבכאן לא היה חשש‬ ‫כנ"ל‪ .‬וביאר טעם המנהג וז"ל‪ ,‬ונראה דבהכי עדיף טפי לפי שלפעמים אין‬ ‫המשך פקודיך הבינני מעמוד א' שחייב האב לעשות לבנו‪ .‬וכתב ה"ר דוד‬ ‫האב שם או שאין לו אב א"כ א"א לומר בלשון נוכח אלא בלשון נסתר כשם‬ ‫אבודרהם כך יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים שאלו הן מצות הבן‬ ‫שנכנס כו' ולכך לא פלוג‪ .‬ומוסיף בראי' מן התניא שאפי' אם הברכה קאי על‬ ‫המוטלות על האב וכו'‪.‬‬ ‫האב שפיר יכולים לברך בלשון כשם שנכנס‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫וכתב הט"ז (שם סק"ב) דלפ"ז משמע דהברכה קאי על האב‪ ,‬שמברכין אותו‬ ‫אמנם הט"ז (שם סק"ב) כתב דהנכון לומר כשם שהכנסתו כיון שעיקר הכוונה‬ ‫שכמו שזכה לקיים מצוה הזאת המוטל עליו‪ ,‬להכניס את בנו לברית‪ ,‬כן‬ ‫לברך את האב כנ"ל‪ .‬אמנם גם הוא מודה שבמקום שא"א לברך את האב‬ ‫יזכה לקיים שאר המצוות המוטלות עליו‪ ,‬להכניסו לחופה למצוות ולמעשים‬ ‫שפיר יש לברך את התינוק בלשון כשם שנכנס‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ומ"מ נראה שיש‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫חילוק בדבר‪ ,‬דאותן שרואין האב יאמרו לשון שהכנסתו כן תכניסהו כו'‪,‬‬ ‫ויש להוסיף בביאור גירסת כשם שהכנסתו‪ ,‬למה מברכים עכשיו את האב‪,‬‬ ‫ואותן שעומדין מרחוק או שאין האב בבהכ"נ יאמרו כשם שנכנס כו'‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬ ‫דכתב הרמב"ם (פ"ג מהל' מילה ה"א) בביאור ברכת להכניסו בבריתו וז"ל‪,‬‬ ‫והנה רבינו (דרך פקודיך מצוה ב' חלק המעשה סי' י"א) כתב וז"ל‪ ,‬העומדים שם‬ ‫ואבי הבן מברך ברכה אחרת‪ ,‬ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם אשר‬ ‫בשמעם ברכת להכניסו עונים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה‬ ‫קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‪ ,‬מצוה על האב‬ ‫ולחופה ולמעשים טובים‪ ,‬עיין בש"ך וט"ז כתבו לומר כשם שנכנס וכו' כן‬ ‫למול את בנו יתר על מצוה שמצווין ישראל שימולו כל ערל שביניהן‪,‬‬ ‫יכנס כו'‪ ,‬ואית דאמרי שיש חילוק בין העומדים מרחוק ובין העומדים מקרוב‬ ‫לפיכך אם אין שם אביו אין מברכין אחריה ברכה זו‪ .‬הרי שדעת הרמב"ם‬ ‫ורואין אבי הבן אומרים לנוכח כשם שהכנסתו וכו'‪ .‬ויש להעיר דמדבריו‬ ‫דכוונת הברכה שהאב מברך על שמקיים מה שמצוות יותר משאר העם‬ ‫משמע שגם הט"ז הסכים להש"ך שי"ל כשם שנכנס‪ ,‬והאית דאמרי הוא פוסק‬ ‫להכניס את בנו לברית‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬אמנם באמת האית דאמרי הוא דעת הט"ז שחולק על הש"ך‪.‬‬ ‫ויותר מזה הביא הב"י (יו"ד שם) בשם האבודרהם וז"ל‪ ,‬כתב ה"ר דוד‬ ‫והכריע רבינו למעשה וז"ל‪ ,‬ונ"ל להורות דיש חילוק בין אם האב הוא בכאן‬ ‫אבודרהם‪ ,‬ברכה זו נתקנה מפני שהאב מצווה על בנו למולו ולפדותו‬ ‫והוא המכניס והמברך אז אומרים לנוכח שהכנסתו תכניסהו‪ ,‬משא"כ כשאין‬ ‫וללמדו תורה ולהשיאו אשה‪ ,‬לרמוז שמהיום ואילך מוטלות עליו מצות‬ ‫האב בכאן א"כ המכניסים הם הב"ד אז אומרים כשם שנכנס וכו' כן יכנס‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫וכו'‪ .‬ונראה מלשונו שאינו תופס רק חילוקו של הט"ז שאם אין האב שם יש‬ ‫ואם כן י"ל עוד בהבנת למה מברכים את האב כשם שהכנסתו לברית וכו'‪,‬‬ ‫לומר כשם שנכנס‪ ,‬אבל אם האב שם אפי' אלו שעומדים מרחוק יש להם‬ ‫דקאי על מה שבירך עכשיו להכניסו בבריתו שפירושו שקיים מצוה הזאת‬ ‫לברך את האב דייקא ולומר כשם שהכנסתו לברית וכו'‪.‬‬ ‫שמוטל עליו לעשות לבנו‪ ,‬ושמכאן ואילך יקיים גם שאר המצוות שמוטל‬ ‫עליו לעשות לבנו‪ ,‬אשר ע"כ משיבים בברכה שכשם שזכה לקיים מצוה‬ ‫הראשונה כן יזכה להמשיך בזה ולקיים שאר המצוות האלו‪.‬‬ ‫שותף בהוצאות הגליון‬ ‫שותף בהוצאות הגליון‬ ‫והנה להלכה נחלקו הפוסקים בזה‪ .‬גירסת הטור ושו"ע (שם סעי' א') כשם‬ ‫נתנדב ע"י הר"ר ישראל ניסן‬ ‫נתנדב לרפו"ש חיה בת מרים‬ ‫שהכנסתו לברית וכו'‪.‬‬ ‫בוים יה"ו‬ ‫בתוך שאר חולי ישראל‬ ‫אבל הש"ך (סק"ג) כתב דהמנהג לומר כשם שנכנס לברית שקאי על התינוק‬