gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

להחיות · Lehachyois — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: להחיות · Lehachyois

שבוע: לך לך (2026-10-19)

להחיות · Lehachyois — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון‬ ‫לח‬ ‫בס״ד‬ ‫נח‪-‬לך לך‬ ‫תשפ"ז‬ ‫דיבורים מחיים לשולחן השבת לאור רבינו הקדוש זי"ע‬ ‫‪+‬א חיו‪++++‬ת אין ‪+‬פרשה‬ ‫חמש דקות המוציאות נפשות משאול תחתיות‬ ‫לבנות את העולם מחדש ‪ -‬עם עלה של זית | להחזיק את הנשמה במחשכי תהומות |‬ ‫סוד עלה של זית ‪ -‬נצחיות עם ישראל‬ ‫היהודי הביט בו בהשתוממות‪“ ,‬התבודדות?! אין משהו יותר לטהרו‪ .‬הכל נמחה‪ ,‬שקע וטבע תחת המים הזידונים‪.‬‬ ‫מצווה אחת‬ ‫נח הצדיק שהה בתיבה סגורה במשך שנה שלמה‪ .‬כאשר החלו‬ ‫חשוב? שבת‪ ,‬תפילין?”‬ ‫יהודי רחוק מתורה ומצוות‪ ,‬נקלע בהשגחה פרטית מופלאה‬ ‫המים לרדת‪ ,‬רצה להשתחרר ולצאת‪ .‬הוא השתוקק להתחיל‬ ‫זה‬ ‫על‬ ‫אבל‬ ‫טוב‪.‬‬ ‫מה‬ ‫‪-‬‬ ‫הכל‬ ‫לעשות‬ ‫תוכל‬ ‫ענה לו המשפיע‪“ ,‬אם‬ ‫לשיעור של משפיע מאנשי שלומנו‪ .‬הדיבורים רוויי האמונה‪,‬‬ ‫אל תוותר לעולם‪ .‬דבר אל השי”ת‪ ,‬תגיד לו‪‘ :‬אני רוצה לעבוד ולבנות עולם חדש‪.‬‬ ‫חדרו כחץ אל לבו‪ .‬אש קודש ניצתה בנשמתו‪ ,‬והוא החל‬ ‫אותך‪ .‬אני רוצה להיות קרוב אליך‪ .‬אבל קשה לי‪ .‬אנא‪ ,‬עשה אבל הוא פחד‪ .‬כיצד אפשר להתחיל לבנות עולם חדש אחרי‬ ‫להתקרב‪ .‬שבת אחר שבת‪ ,‬מצווה אחר מצווה‪ ,‬כשהוא מלא‬ ‫שיהיה לי קל יותר‪ ,‬שיהיה לי כוח לעבוד אותך‪ ,‬להיות קרוב שהכל חרב לחלוטין? הרי האדם עלול ליפול שוב‪ .‬מניין לו‬ ‫חיות‪ ,‬שמחה והתלהבות‪.‬‬ ‫הביטחון שלא יבוא שוב מבול?‬ ‫אליך’‪ .‬תבקש גם כל מה שאתה צריך‪ .‬רק חמש דקות ביום”‪.‬‬ ‫אך לאחר מספר שנים‪ ,‬התרגשו על אותו יהודי ניסיונות קשים‬ ‫היהודי הנהן בראשו‪ .‬דמעות חמות זלגו על לחייו‪ ,‬והם נפרדו כדי למצוא תקווה‪ ,‬שלח נח את היונה‪ ,‬הרומזת לכנסת ישראל‪.‬‬ ‫ומרים‪ .‬צרות ומשברים מבית ומחוץ‪ .‬מיום ליום איבד את‬ ‫עם ישראל פונה להשי”ת ומתחנן‪:‬‬ ‫לשלום‪.‬‬ ‫חדוות החיים‪ ,‬עד ששאל את נפשו למות‪.‬‬ ‫“אבא’לה‪ ,‬תן לי סימן! תן לי נקודת אחיזה‬ ‫לא חלף זמן רב‪ ,‬והלה עזב לחלוטין את דרך‬ ‫הוא ניסה בכל כוחו להתעודד‪ ,‬אך הקשיים היו עצומים‬ ‫שבעזרתה אוכל להתחיל מחדש בלי לפחד‬ ‫התורה‪ .‬ירד לשפל המדרגה‪ ,‬והתרחק לחלוטין אבל על‬ ‫מכוחותיו הדלים‪ .‬הניסיונות שברו אותו‪ .‬במקביל‪ ,‬התרופפה‬ ‫ששוב פעם הכל ייחרב לי‪ .‬הרי כל פעם שאני‬ ‫חיים יהודי‪ .‬למראית עין‪ ,‬לא היה דבר אחד‬ ‫מכל אורח‬ ‫סיכוי‪.‬‬ ‫לו שום‬ ‫אחיזתו בתורה ובמצוות‪ ,‬רח”ל‪.‬‬ ‫מתחיל מחדש‪ ,‬אני נופל והכל נחרב ‪ -‬מה אני‬ ‫באישון לילה התדפק על דלתו של המשפיע‪ .‬המשפיע פתח‬ ‫יכול לעשות?”‬ ‫ויתרתי‪,‬‬ ‫לא‬ ‫שנה חלפה‪ ,‬ועוד שנה‪ .‬לאחר ארבע שנים‬ ‫את הדלת וראה מולו את תלמידו‪ ,‬חיוור ושבור‪ ,‬כשבידיו‬ ‫ואז השי”ת שולח את ‘עלה הזית’‪.‬‬ ‫לא‬ ‫אפילו‬ ‫תמימות‪ ,‬נשמעו שוב דפיקות בדלתו של‬ ‫מזוודות ארוזות‪ ,‬וניסה לרומם את רוחו‪“ ,‬החלטת לבוא לגור‬ ‫מדוע דווקא זית?‬ ‫המשפיע‪ .‬הוא פתח את הדלת‪ ,‬ולמראה יום אחד!‬ ‫אצלי בבית?”‬ ‫תלמידו הוותיק קרא בחום‪“ ,‬שלום עליך!‬ ‫מפרי הזית מפיקים שמן זך‪ ,‬למנורת בית‬ ‫הלה לא הצליח לחייך‪ ,‬ובקול שבור ענה‪“ ,‬אומר לכם את‬ ‫חיכיתי לך! ארבע שנים חיכיתי לך”‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬לנרות החנוכה‪ .‬השמן רומז לרצון‬ ‫האמת‪ .‬איבדתי את כל הכוחות‪ ,‬אני לא מסוגל להמשיך יותר‪.‬‬ ‫היהודי נשא את עיניו וענה‪“ ,‬תדעו לכם‪ .‬לא הנחתי תפילין‪ ,‬לא‬ ‫אבל אינני רוצה לברוח כגנב בלילה‪ .‬עליתי כדי להיפרד”‪.‬‬ ‫הפנימי והאינסופי שיש לכל יהודי אל ה’‪ ,‬בכל מצב בעולם‪.‬‬ ‫שמרתי שבת‪ ,‬עזבתי את הכל‪ .‬נפלתי עד התחתית‪ ,‬ה’ ישמור‬ ‫רצון שאינו כבה לעולם‪.‬‬ ‫“להיפרד? לאן אתה נוסע?!” שאל המשפיע‪.‬‬ ‫עליי‪ .‬אבל על דבר אחד לא ויתרתי‪ ,‬אפילו לא יום אחד! כל‬ ‫יום‪ ,‬התבודדתי חמש דקות‪ .‬אמרתי להשי”ת‪‘ :‬אני רוצה אותך‪ ,‬יהודי יכול ליפול למשברים הקשים ביותר‪ .‬הוא יכול לחוות‬ ‫“לחוץ לארץ”‪ ,‬ענה היהודי‪“ ,‬לפתוח חיים חדשים‪ .‬תבינו אותי‪,‬‬ ‫אני רוצה להיות קרוב אליך’‪ .‬לא ויתרתי על זה יום אחד‪ .‬ו‪‘ ...‬מבול’ שישטוף ויחריב את עולמו‪ .‬אך גם בתוך התהום‪ ,‬ככל‬ ‫אין לי יותר כוחות נפש להתמודד‪ .‬החיים שברו אותי‪ .‬קשה לי‬ ‫שיידרדר וייפול‪ ,‬תמיד תישאר בו הנקודה הפנימית ‪ -‬רצון‬ ‫חזרתי”‪.‬‬ ‫מדי‪ .‬אני עוזב הכל‪ .‬אבל‪ ...‬מצד שני‪ ,‬הנשמה לא רוצה לעזוב‬ ‫אינסופי להשי”ת‪.‬‬ ‫לגמרי‪ .‬לכן‪ ,‬תנו לי מצווה אחת‪ .‬לא משהו קשה מדי‪ ,‬רק מצווה‬ ‫אם יהודי הולך תמיד עם העלה של זית‪ ,‬עם הרצון האינסופי‪,‬‬ ‫הסימן הנצחי‬ ‫אחת קטנה שאותה אוכל להמשיך לעשות במסירות”‪.‬‬ ‫את הסוד הזה מגלה מוהרנ”ת זיע”א (ליקו”ה ברה”ש ה‪ ,‬מח)‪ ,‬אזי כל מה שיעבור עליו‪ ,‬הוא יפנה לה’‪:‬‬ ‫לרצות כל יום‬ ‫על הפסוק ‘וַ ָּתבֹא ֵאלָ יו ַה ּיוֹ נָה לְ ֵעת ֶע ֶרב‪ ,‬וְ ִה ּנֵה ֲעלֵ ה זַיִת ָט ָרף “יש לי עלה של זית‪ .‬יש לי רצון אינסופי אליך שאיננו פוסק‬ ‫לעולמים”‪.‬‬ ‫ְּבפִ ָיה’‪:‬‬ ‫המשפיע הביט לתוך עיניו ואמר לו‪“ ,‬רבינו הקדוש לימד אותנו‬ ‫שיש כוח שיכול לנצח את הכל ‪ -‬התפילה‪ .‬אני מבקש ממך דבר‬ ‫בעת המבול‪ ,‬העולם כולו נחרב לחלוטין‪ .‬בני אדם‪ ,‬חיות עם הרצון הזה‪ ,‬עם אותן חמש דקות של השתוקקות וגעגועים‬ ‫אחד‪ :‬היכן שלא תהיה‪ ,‬ובאיזה מצב שלא תהיה‪ ,‬תעשה כל יום‬ ‫ובהמות חטאו והתרחקו בתכלית הריחוק מהקב”ה‪ .‬מידת הדין מתוך הריסות עולמו‪ ,‬יכול כל יהודי לקום‪ ,‬להתחיל תמיד‬ ‫חמש דקות התבודדות”‪.‬‬ ‫שלטה‪ ,‬ולא הייתה ברירה אלא להחריב את כל העולם כולו כדי מחדש‪ ,‬ולברוא עולם חדש לגמרי‪.‬‬ ‫יו"ל ע"י לחיותנו | לתרומות הערות והארות וכן לקבלת הגליון אפשר לפנות בקו מערכת ברסלב ‪ 025.808.321‬שלוחה ‪( - 5>9‬מענה אנושי)‬ ‫ו‪+‬חי‬ ‫מקווה ישראל ה’‬ ‫‪+‬בהם‬ ‫לעזוב בית חם בלילה חורפי‪ ,‬כדי להתחיל לנשום מחדש? |‬ ‫איך אפשר לחוש כמי שנודע לו שהוא גוי גמור? | לקבל רגל‬ ‫חדשה על ידי ביטול המציאות במים‬ ‫מושגים בחסידות ובפנימיות התורה‬ ‫לאור דרכו של רביה"ק זי"ע‬ ‫בספר המידות (המתקת דין נד) מובאת סגולה להמתקת‬ ‫במקווה התקווה (שיש”ק ה‪ ,‬תט)‪.‬‬ ‫טובה לבריאות הגוף‬ ‫הדינים‪ :‬להישאר מתחת למים עד שתיפסק הנשימה‪.‬‬ ‫וכפי שגילה לנו רבינו הקדוש‪“ ,‬מקווה אינה מזקת כלל‪,‬‬ ‫מוהרנ”ת מבאר זאת (שם‪ ,‬כא)‪ ,‬שכאשר האדם מפסיק‬ ‫אדרבה‪ ,‬טבילת מקווה טובה מאוד לבריאות הגוף”‬ ‫היה זה באישון ליל חמישה עשר בשבט‪ ,‬בעיצומו של‬ ‫לנשום הוא מבטל את מציאותו בעולם‪ .‬ורק כך הוא יכול‬ ‫(ליקו”מ ח”ב קכג)‪.‬‬ ‫חורף רוסי מקפיא עצמות‪ .‬בעיירה קיבליטש עטופת‬ ‫לזכות על ידי המקווה לרוח חדשה דקדושה‪.‬‬ ‫השלג‪ ,‬יצא החסיד רבי לוי יצחק זצ”ל מביתו אל‬ ‫ביטול כל המציאות‬ ‫המקווה‪ ,‬כמנהגו מדי חצות לילה‪.‬‬ ‫מקווה של אנחה‬ ‫אך כשהגיע‪ ,‬נדהם לגלות כי תקרת המקווה קרסה תחת‬ ‫מהו הסוד הנעלם של טהרת המקווה? ומהי הסיבה‬ ‫כובד השלגים‪ .‬בור המים היה חסום בגושי קרח ושלג‪,‬‬ ‫נסיים את מאמרנו בסיפור נשגב מהחסיד האלוקי‬ ‫שהקב”ה המטהר את ישראל‪ ,‬נקרא ‘מקווה ישראל ה’’?‬ ‫וטבילה בו דרשה עמל מפרך של פינוי השלג בצינת‬ ‫ראבר”נ זצ”ל‪ ,‬המבטא את סוד המקווה‪:‬‬ ‫מוהרנ”ת מבאר שעיקר עבודת ה’ היא להתחדש לגמרי‪.‬‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫ראבר”נ היה מדבר בהתעוררות‪ ,‬על קדושת ציונו של‬ ‫ההתחדשות המוחלטת היא רק כאשר האדם משליך‬ ‫עמד רבי לוי יצחק בקור העז‪ ,‬ומחשבות של ספק החלו‬ ‫רבינו ועל ההכנה הראויה לקראת ההליכה אליו‪ .‬וגם‬ ‫כליל את כל העבר שלו‪ ,‬ומתחיל מחדש כאילו לא עבר‬ ‫לנקר במוחו‪ :‬האם יש בכוחו למסור את נפשו לטבילה?‬ ‫התבטא בחריפות על הניגש אל ציון רבינו מבלי להיטהר‬ ‫עליו דבר‪ ,‬כתינוק שנולד‪ .‬הוא לא עשה רע מעולם‪ ,‬וגם‬ ‫ההיסוס גבר‪ ,‬והוא פנה לאחור‪.‬‬ ‫קודם לכן בטבילת מקווה‪.‬‬ ‫לא עשה טוב מעולם‪ ,‬חדש‪.‬‬ ‫בדרכו חזרה‪ ,‬נכנס להתחמם מעט בבית סבו‪ ,‬הצדיק רבי‬ ‫בין המאזינים ישב גם החסיד רבי ישראל כהן‪ .‬אף שהיה‬ ‫ונבאר זאת‪:‬‬ ‫יעקב ישעיה זצ”ל‪ .‬רבי יעקב ישעיה היה איש קדוש ורם‬ ‫מופלג בעבודת ה’‪ ,‬היה חלוש מאוד בגופו‪ ,‬שברירי‪,‬‬ ‫נניח שמודיעים לאדם שאירעה טעות בלידתו‪ ,‬והוא‬ ‫מעלה‪ ,‬שדקדק באמירת ‘תיקון חצות’ והצטיין במצוות‬ ‫שסבל ייסורים‪ .‬הוא ידע היטב כי בימות החורף הקשים‪,‬‬ ‫הוחלף בתינוק אחר‪ .‬הוא איננו בן להוריו אלא בן לערלים‬ ‫הכנסת אורחים‪.‬‬ ‫אין באפשרותו כלל לטבול במימיו הקפואים של‬ ‫רח”ל‪.‬‬ ‫המקווה‪ ,‬שכן גופו החלש לא יעמוד בכך‪ ,‬ויש בכך סכנה‪.‬‬ ‫בעודם יושבים‪ ,‬החל רבי יעקב ישעיה לספר‪ ,‬כבדרך אגב‬ ‫הוא בוודאי יזדעזע‪ ,‬ולאלתר ירוץ אל בית הדין ויבקש‬ ‫ובהשגחה פרטית‪ ,‬מעשה שהיה‪:‬‬ ‫מששמע רבי ישראל את דבריו הנוקבים של ראבר”נ‬ ‫להתגייר‪ .‬לאחר שיסיים את לימודי היהדות‪ ,‬יטיפו‬ ‫על חובת הטבילה לפני הכניסה לציון הקדוש‪ ,‬נשבר‬ ‫“באחד מימי אלול‪ ,‬התארח בביתי יהודי עובר אורח‪.‬‬ ‫ממנו דם ברית‪ ,‬יטבלו אותו‪ ,‬והוא יתחיל חיים יהודיים‬ ‫הבחנתי כי הוא מוסר את נפשו ממש על טבילה במקווה‪,‬‬ ‫ליבו בקרבו לרסיסים‪ .‬הוא הרגיש כי שערי ההתקרבות‬ ‫אמיתיים‪.‬‬ ‫ננעלים בפניו וכי אין לו חלק ונחלה‪.‬‬ ‫ושאלתיו לפשר הדבר‪.‬‬ ‫הבה ונחשוב‪ ,‬כיצד יחוש אדם זה ביום גירותו‪ .‬הרי הוא‬ ‫ענה לי האורח‪‘ :‬דע לך‪ ,‬שבעברי חליתי מאוד ברגלי‪ ,‬עד‬ ‫מתוך שבירת לב אמיתית וצער עמוק‪ ,‬נאנח רבי ישראל‬ ‫חדש לגמרי‪ ,‬לא נושא עימו שום עוון ואשמה‪ .‬כתינוק‬ ‫אנחה כבדה שפילחה את חלל החדר‪ ,‬וקרא בכאב‪:‬‬ ‫שהתחיל נמק נורא ברגל‪ .‬נסעתי לרופא מומחה בווינה‪,‬‬ ‫שנולד ממש‪ .‬וגם אם‪ ,‬למשל‪ ,‬זכה בעבר לסיים את‬ ‫והוא חרץ את גורלי ‪ -‬כריתה דחופה‪ .‬כשביקשתי‬ ‫“כאשר אבדתי אבדתי”‪ .‬הרי אם איני יכול לטבול‪,‬‬ ‫הש”ס‪ ,‬הרי שאינו יכול עתה להתהדר ולומר “סיימתי‬ ‫ממילא איני יכול לגשת אל הציון‪ ,‬ואם כן ‪ -‬מה חיי?‬ ‫להמתין למחר‪ ,‬קבע הרופא בנחרצות כי למחרת כבר לא‬ ‫את התלמוד כולו”‪ ,‬שהרי הוא איש חדש‪.‬‬ ‫יישאר עוד את מי לנתח‪.‬‬ ‫אולם אז הפנה אליו ראבר”נ מבט רך‪ ,‬מאיר ומלא חמלה‪.‬‬ ‫זוהי התחדשות‪.‬‬ ‫הוא הבין לליבו ולכאבו של רבי ישראל‪ ,‬וידע כי אנחה‬ ‫למרות הייאוש‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ :‬אם עומדים לכרות את‬ ‫זו יסודה בדברי מוהרנ”ת (ליקו”ה בכור בהמה טהורה ד‪,‬‬ ‫ומוהרנ”ת מחדש (ליקו”ה הכשר כלים ה”ד)‪ ,‬אי אפשר‬ ‫רגלך ותישאר בעל מום כל ימי חייך‪ ,‬לכל הפחות תזכה‬ ‫טז)‪ ,‬על יקרת האנחה והכיסופים של המשתוקק לעשות‬ ‫להתחדש אלא אם כן האדם מוחק לחלוטין את חייו‬ ‫לטבול במקווה פעם אחת אחרונה כשרגלך שלמה‪.‬‬ ‫דבר שבקדושה‪ ,‬ונמנע ממנו משמים‪.‬‬ ‫הקודמים‪.‬‬ ‫גררתי את עצמי למקווה‪ .‬והנה‪ ,‬מיד בצאתי מהמים‪,‬‬ ‫הביט בו ראבר”נ ואמר לו במילים שנסכו בו חיות חדשה‪:‬‬ ‫כיצד ניתן לעשות זאת?‬ ‫חשתי הקלה פלאית‪.‬‬ ‫“רבי ישראל‪ ,‬אם ליבך אוחז בהלכה הזו‪ ,‬אם אתה הולך‬ ‫בטבילת מקווה‪.‬‬ ‫למחרת זחלתי שוב למקווה‪ ,‬וכך יום אחר יום‪ ,‬בייסורים‬ ‫אל הציון כשאתה נושא עמך את ההלכה הזו של האנחה‬ ‫כיון שכאשר אדם נכנס מתחת למים‪ ,‬מציאותו כביכול‬ ‫עצומים‪ ,‬עד שרגלי נרפאה כליל‪ .‬מעתה בוודאי תבין‬ ‫והכיסופים ‪ -‬הרי שמותר לך ללכת לציון הקדוש בדיוק‬ ‫נעלמת מהעולם הגשמי‪ .‬כוחם של מי המקווה לבטל‬ ‫מדוע אני מדקדק כל כך בטבילת מקווה‪ .‬רגלי עמי ואני‬ ‫כפי שאתה” (שיש”ק ג‪ ,‬תקג)‪.‬‬ ‫את חיותו הקודמת‪ ,‬וכאשר הוא יוצא מהמים‪ ,‬הוא יכול‬ ‫חי’”‪.‬‬ ‫כיון שה’אנחה’ היא ביטול החיות העכשווית‪ ,‬כמי שמת‬ ‫להתחיל חדש לגמרי‪.‬‬ ‫דבריו של רבי יעקב ישעיה‪ ,‬שיצאו מן הלב‪ ,‬הותירו‬ ‫לגמרי‪ ,‬וקבלת חיים חדשים (חיי”מ לז)‪ ,‬וכאשר האדם‬ ‫ומשכך מובן‪ ,‬שגם הרגל יכולה להתרפאות על ידי‬ ‫רושם‪ .‬רבי לוי יצחק הבין מיד את הרמז שנשלח אליו‬ ‫אנוס מלטבול‪ ,‬היא יכולה לפעול בדיוק כמו הטבילה‬ ‫הטבילה במקווה‪ .‬שהרי האדם נעשה ממש חדש‪ ,‬בריה‬ ‫משמים‪ .‬הוא קם ממקומו‪ ,‬עזב את הבית החם‪ ,‬ורץ‬ ‫במקווה‪.‬‬ ‫חדשה שלא הייתה מעולם‪.‬‬ ‫בשמחה עצומה חזרה אל המקווה הקפוא‪ ,‬להיטהר‬ ‫‪+‬פ‪+‬רנס‬ ‫ה‪+‬ג‪+++++‬ליון‬ ‫מזל טוב לידידינו‬ ‫מזל טוב לידידינו‬ ‫הר”ר נתן שמעון הלפרין‬ ‫כל זכויות הדפסת הגיליון נתרמו ע”י‬ ‫הר”ר יעקב גרינבוים שליט”א‬ ‫לרגל הולדת בתו למזל”ט‬ ‫שליט”א‬ ‫הר”ר משה גרובער שליט”א‬ ‫לרגל הולדת בתו למזל”ט‬ ‫לרגל היכנס בנו לעול התורה והמצוות‬ ‫בזכות רביה"ק יזכה לגדלה לחופה‬ ‫בזכות רביה"ק יזכה לגדלה לחופה‬ ‫ולמעש"ט‪.‬‬ ‫בזכות רביה”ק יזכה לגדלו לתורה ולחופה ולמעש”ט‪.‬‬ ‫ולמעש"ט‪.‬‬ ‫להחיות נפשות שוקקות לעבודתו יתברך שמו ‪ //‬ברוך לב‬ ‫ׂ‬ ‫ׁ‬ ‫ישע ַמ ֲע ֶשה‬ ‫ַא ה ּונְ ַג ִ‬ ‫אר ֶ‬ ‫שברים־תרועה לניסיון והסתרה‪ ,‬לולב והושענות לתחילת‬ ‫הדרך‪.‬‬ ‫אור לו’ תשרי תשפ”ז‪ .‬בודפשט‪ ,‬הונגריה‪ .‬שעת לילה‬ ‫זמן או סיומו‪ .‬סוכה למכולת‪ ,‬אתרוג לאוטובוסים‪ ,‬בית־‬ ‫אפלולית‪ ,‬בצדדי רחוב מוסאר‪ ,‬ליד שדרת קרפשי היוצאת‬ ‫שואבה לשמחת יהדותנו בכל קושי ‪ -‬והקפות של ‘אין עוד‬ ‫עטער דבודאפשט‪,‬‬ ‫ב”ה הגיעו מבעוד מועד אל ֶר ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫מאיזור הרכבת בתחנת קלטי‪.‬‬ ‫מלבדו’ להנחה בארנונה שבסוף לא אושרה‪.‬‬ ‫ונתארכו להם שם שעות המתנה ועיכוב בין הגויים עד‬ ‫הם עמדו שם‪ ,‬אברכים על מטלטליהם – באמצע דרכם‬ ‫שאבין מול כספומט כמעט נבלע‪ ,‬קור של אלף מינוס‬ ‫שקצרה דעתם ופקעה סבלנותם‪ .‬יממה של טלטולי רכבות‬ ‫החוזרת מרבינו הקדוש לארץ ישראל – מנסים להסביר‬ ‫מתחת לאפס‪ ,‬כי אני־אני הוא אותו‬ ‫ומסעות‪ ,‬נתנה בהם אותות – ונפשם שאלה‬ ‫את מחוז חפצם לנהג קשיש קרח‪ ,‬וללא הועיל‪ .‬קולות‬ ‫“פעול” של ראש השנה‪ ,‬שעתה הגיעה‬ ‫שיבוא‬ ‫בית ופיסת ארבע אמות של אדמת קודש‪.‬‬ ‫ותנועות‪ ,‬פרצופים וידים‪ ,‬ואין מבין שפת זולתו‪.‬‬ ‫ִע ּתוֹ לידע “כי אתה פעלתו” ולומר‬ ‫“ה’ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל‬ ‫אל מצביי‬ ‫בשבתם כך‪ ,‬תשושי כח וקטני מוח‪ ,‬ספריהם‬ ‫הניעו זרועותיהם כלפי מעלה ומטה‪ ,‬שרקו קולות נחיתה‬ ‫משלה”‪.‬‬ ‫המבינים רק‬ ‫סגורים וגם לבבם‪ ,‬פצה האחד פיו ואמר‪:‬‬ ‫והמר ָאה‪ ,‬חזרו ואמרו “שדה־תעופה”‪“ ,‬לופט־פעלד”‪,‬‬ ‫ֶ“ע ְהר ָפ ְארט”‪“ ,‬כנפי נשרים” – ומבטו בהם כתרנגול‬ ‫ּ‬ ‫ָ‬ ‫ִ“איגֶ ן” וילחש‬ ‫אייכה‪ ,‬יהודי הונגרי‪ ,‬אייכה‪ .‬וואו ביסטו‪ ,‬דו‬ ‫מתבונן בתפילה שקודם כפרות‪ .‬מסרב בעקשנות ואומר‬ ‫ישער‬ ‫סוֹ ֵחר ָ ּגדוֹ ל ִעם יַיִן טוֹ ב ִאינְגַ ִר ׁ ֶ‬ ‫להם כי לזאת‬ ‫אונגארישער איד‪.‬‬ ‫עטער”‪.‬‬ ‫טשאק ֶר ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫עטער‪ָ ,‬‬ ‫“טשאק ֶר ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫[א ּונְגַ ִרי]‪.‬‬ ‫ממש התכוון‬ ‫טרם חלפו חמשה ימים מאז עמדנו לפני‬ ‫אינו משתכנע‪ .‬זוקף מולם עשר אצבעות‪ .‬מקפל שמונה‬ ‫ְ‬ ‫ֲהלֹא עמך יחד ָ“אנ ּו נוֹ ְס ִעים ַּב ֶדּ ֶרך ַה ּזֶה‪,‬‬ ‫שופר של‬ ‫המלך ה’ בקול שופר‪ ,‬טבולים בפסוקי‬ ‫עטער‪.‬‬ ‫ומותיר שתיים‪ .‬ושוב‪ :‬זוקר שתיים‪ ,‬ועשר‪ֶ ,‬ור ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫וְ ָאנ ּו סוֹ בְ לִ ים ַה ַ ּצ ַער ָּכל ָּכ ְך‪ְּ ,‬תנָה לָ נ ּו‬ ‫ראש השנה‬ ‫מלכויות‪ ,‬מלאים זיו על ציון רבינו הקדוש‪.‬‬ ‫לִ ְטעֹם ְמ ַעט ִמ ּזֶה ַה ּיַיִן ַה ּטוֹ ב”‪.‬‬ ‫בהיותו תוקע‬ ‫כימי השמים על הארץ היו לנו הימים‬ ‫הקדושים‪ ,‬בדברם אלינו דיבורים השייכים‬ ‫סברו ללכת הלאה‪ ,‬מה יעשו מולו‪ ,‬אלא שהשעה דוחקת‬ ‫– ונהג אחר ַאיִן‪.‬‬ ‫וְ ַנָתן לָ ֶהם לִ ְטעֹם‪.‬‬ ‫ואומר “יָ א‪ ,‬יָ א”‬ ‫אלינו‪ ,‬כי אותם אנו מבקשים‪.‬‬ ‫אולם רבש”ע‪ ,‬אין די לנו בכך‪.‬‬ ‫אך בהביטי אליהם עתה‪ ,‬אראה רק תנועות‬ ‫מפענח נעלמים ית”ש‪ ,‬אשר עיניו פקוחות על כל דרכי‬ ‫אם מצאתי חן בעיניך ואם על המלך טוב‪ ,‬תינתן לי נפשי‬ ‫ושריקות‪ ,‬בלי להבין שמדובר על מחוז חפצי ממש‪ .‬על‬ ‫בני אדם‪ ,‬סייעם על דבר כבוד שמו‪ .‬חלף שם איש מקומי‪,‬‬ ‫בשאלתי – שכאשר “לְ ַא ַחר ִיָמים ְנִת ַ ּגלְ ֵ ּגל‪ֶ ׁ ,‬ש ְנִתוַ ֵעד ַיַחד‬ ‫השייך ללבי בעת הזאת‪.‬‬ ‫נראה כיהודי‪ ,‬שהבחין בשיח החרשים והכיר יותר משפה‬ ‫יש ְּבח ּו אוֹ תוֹ ְמאֹד‪,‬‬ ‫ִעם ׁשוֹ ֵתי יַיִן ְּב ִעיר ְק ַט ּנָה‪ ,‬וְ ׁ ְ‬ ‫יִש ּת ּו יַיִן וִ ׁ ַ‬ ‫וכועס אני‪ ,‬ולחוץ וזעום ועוצר‪ .‬ממאן לנוע קדימה‪.‬‬ ‫אחת‪ .‬שמע מהם ‘לופט־פעלד’‪ ,‬שדה־תעופה‪ ,‬והסביר‬ ‫ישער וְ ְּיִתנ ּו לִ י לִ ְטעֹם – ׁ ֶש ֵא ַדע‬ ‫ֹאמר ּו ׁ ֶשהוּא יַיִן א ּונְגַ ִר ׁ ֶ‬ ‫וְ י ְ‬ ‫היכן אתה‪ ,‬יהודי מתורגמן‪“ ,‬יידישער איבערזעצער”‪,‬‬ ‫לנהג במה דבריהם אמורים‪.‬‬ ‫ישער ְּכלָ ל‪.‬‬ ‫ׁ ֶש ֵאין זֶה יַיִן טוֹ ב א ּונְגַ ִר ׁ ֶ‬ ‫שתרגיע אותי בחיוך כי מגישים לי מטבע יקר‪ ,‬בעל ערך‬ ‫עטער”‪ ,‬קרא נרגש‬ ‫בבת אחת אורו עיני הקשיש‪“ֶ .‬ר ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫וְ אם יִגְ ֲער ּו ִּבי וְ ְיִד ֲחפ ּו אוֹ ִתי‪ ,‬זכרני נא לחיים‪ֶ ׁ ,‬שאוֹ ַמר ֲ‘הלֹא‬ ‫השחוּק שהורגלתי‬‫גבוה יותר מהררי פרוטות הפורינט ׁ ָ‬ ‫עטער‪,‬‬ ‫ּ‬ ‫ו‬ ‫ֶ לֶ ֶ‬ ‫ּ‬ ‫עפ‬ ‫“ר‬ ‫לרווחה‪:‬‬ ‫ופתח מיד את דלתות המונית‬ ‫ישער ְּכלָ ל‪ִּ ,‬כי ֲהלֹא ֲאנִי ָה ִ‬ ‫יִיתי‬ ‫ֲאנִי יוֹ ֵד ַע ׁ ֶש ֵאין זֶה יַיִן א ּונְגַ ִר ׁ ֶ‬ ‫אליהם‪.‬‬ ‫עטער”‪ .‬כאומר‪ :‬נו‪ ,‬הרי בדיוק בזאת חפצתי‪ .‬אמרתי‬ ‫ֶר ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫ֵאצֶ ל סוֹ ֵחר ָ ּגדוֹ ל ָּכזֶה’‪.‬‬ ‫שתבהיר לי לבל אבהל‪ :‬האלפים הנדרשים ממני‪ ,‬אינם‬ ‫עטער’‪ .‬רק שדה תעופה‪ .‬מדברים אנו‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬‫‘טשאק ֶר ּ‬ ‫לכם ָ‬ ‫סכום עתק כלל‪ .‬כבר שוכנים הם בכיסי‪ .‬גם איש דל כמוני‬ ‫ממש על אותו דבר‪ .‬אילו הבנתי אתכם לפני כן‪ ,‬כבר היינו‬ ‫ֹאמר ּו ׁ ֶשהוּא יַיִן‬ ‫וכש”יִתנ ּו יַיִן וָ ואלִ ְיח ׁ ֶשין ְס ְט ָראוִ ויצְ ֶטיר וְ י ְ‬ ‫ְּ‬ ‫יכול להשתמש באוצרות שלו ומכוחם לצאת לדרך‪.‬‬ ‫עתה באמצע הדרך‪.‬‬ ‫ַה ּטוֹ ב ַה ְמ ׁ ֻש ָּמר” – שאותי “לֹא י ּוכְ ל ּו לְ ַה ְטעוֹ ת‪ִּ ,‬כי ֲא ְנַחנ ּו‬ ‫ָט ַע ְמנ ּו ַה ּיַיִן ַה ּטוֹ ב” (ע”פ חיי מוהר”ן אות רס)‪.‬‬ ‫תרגם לי‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬יומי דצלותא נשגבים – לרגעים‬ ‫ינְטעלו ֶּטער‪ .‬איך‬ ‫עטער‪ .‬וִ ֶ‬ ‫עטער‪ְ ׁ ,‬ש ֶמ ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫שיהיה ֶר ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫של עייפות וכאב ראש‪ ,‬עיכובים והמתנה‪ ,‬בסוללה נפשית‬ ‫פאהר‪.‬‬ ‫שתרצה‪ .‬העיקר סע‪ַ ּ .‬פאיֶכַ לֶ ה‪ָ .‬‬ ‫הטענָה‪ ,‬שגם אז הנני עמך ואצלך‬ ‫חלשה ללא אפשרות ָ‬ ‫נפרדו מהמקומי בנפנוף תודה והחלו גוררים מזוודות לתא‬ ‫והנה אתה ניצב עלי‪.‬‬ ‫המטען‪.‬‬ ‫נתחזקה רוחם בקרבם ונתחדשה‪:‬‬ ‫בתוך כך הגישו לנהג פתק שכתבו בו “‪ .”$ 40‬הזהירו אותם‬ ‫ראש השנה על תילו עומד‪ .‬ראוי לנו לשמוח כל השנה‪.‬‬ ‫מראש לעשות כן‪ ,‬לבל ינוצלו במחיר מופרז‪ ,‬גבוה יותר‬ ‫הדרכים אף הם בהירוּת המה ואור‪ .‬כבודם במקומם מונח‪.‬‬ ‫מארבעים דולר‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫אין כל סתירה‪ .‬אלא שלמתורגמן טוב זקוק אנוכי‪ ,‬זה הכל‪.‬‬ ‫הקשיש התקצף‪ ,‬מעך את הפתק בזעם ונבח בקול‪“ :‬נֶם‪,‬‬ ‫ּ ַפ ַעם ַא ַחת ִ ּד ֶ ּבר [מו ֲה ַרנַ ּ "ת]‬ ‫א גוטער איבערזעצער‪ ,‬שיתרגם לי “רצוא” ל”שוב”‪.‬‬ ‫נֶם‪ ,‬נֶם”‪ .‬שלף עטו ושירבט ‪ !!! 12,000‬כשכולו כועס‪.‬‬ ‫ִע ֹם ֶא ָחד ֵמ ֵא ֶיזה ִענְ יָ ן‪ ,‬וְ ֵה ִביא‬ ‫שישמש גשר בין שמי־שמים לארציות־ארצי‪.‬‬ ‫ׁ לו ֹ ְר ָאיָ ׁה ִמיִ ּ ְצ ָח ֹק ֹ ָא ִבינ ּו ׁ ָע ָליו‬ ‫כמעט נסוגו אחור‪.‬‬ ‫"מה‬ ‫אותו ָה ִאיש‪ָ :‬‬ ‫ּ‬ ‫ימי רצון ורחמים הומים וזועקים “לופט־פעלד”‪ .‬אוויר־‬ ‫מה? הנתבלעה דעתו? שתים עשרה אלף? על נסיעה בת‬ ‫ַה ָשלום; וְ ָש ַאל ֹ‬ ‫ַא ֶּתם ְמ ַד ִּמ ׁין או ִתי ֹ ְליִ ְצ ָחק?"‪,‬‬ ‫שדה‪ .‬שפה יהודית דוברים המה‪ .‬תעופה והתרוממות‪.‬‬ ‫ארבעים דקות?!‬ ‫וְ ֵה ִשיב לו‪:‬‬ ‫אלא שלפעמים אטומה נפשי בשעה הונגרית‪ ,‬עצורה‬ ‫עוזר דלים הושיעה נא‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫וחסרת הבנה ותנועה‪ ,‬אינה קולטת זולת ֶר ּ‬ ‫עפ ּולֶ ֶ‬ ‫עטער‪.‬‬ ‫"מה ַא ָּתה סוֹ ֵבר‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ַח ֵדּ ׁש עלי מתורגמן “בקיא בשוב” שיבוא אל מצביי‬ ‫אלא שהמתווך שכבר התרחק קצת‪ ,‬שמע צעקות וחזר‪.‬‬ ‫ֶשיִ ּ ֹ ְצ ָחק ָא ִבינ ּו לא ָהיָ ה‬ ‫המבינים רק ִ“איגֶ ן‪ִ ,‬איגֶ ן” וילחש באזנם‪ :‬הנה‪ ,‬לזאת ממש‬ ‫הציץ בפתק המעוך‪ ,‬הבחין ַּבטעות ופרץ בצחוק רם‪ .‬הראה‬ ‫לו יֵ ֶצר ָה ָרע? ִאם ֹ ֵּכן‬ ‫התכוון שופר קדוש של ראש השנה בהיותו תוקע תוקע‬ ‫לקשיש את סימון הדולר עד שגם הוא הצטחק‪ .‬פנה‬ ‫ִמ ּ ְפנֵ י ָמה זָ ָכה ִל ְהיות‬ ‫ואומר “יָא‪ ,‬יָא”‪.‬‬ ‫אליהם והרגיעם כי הלה דורש שתים עשרה אלף פורינט‬ ‫יִ ְצ ָחק?!"‬ ‫(המטבע ההונגרית) שערכם מגיע לשלושים ושבעה דולר‬ ‫החפֶ ץ אחד הוא‪.‬‬ ‫המשמעות אחת היא‪ .‬מחוז ֵ‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫[כוכבי אור‪ ,‬אנשי מוהרנ"ת (ג) אות כט]‬ ‫אפשר לצאת ובע”ה להגיע‪.‬‬ ‫על אתר מיהר ליטול מהם תיבות “יָא‪ ,‬יָא”‪ ,‬העבירם לנהג‬ ‫תרגם לי‪ ,‬אבא‪ ,‬תשרי לחשוון‪’ .‬נעילה’ ללילי טבת‪.‬‬ ‫ב”איגֶ ן‪ִ ,‬איגֶ ן” – לפני ששוב יסתבכו ענינים – וכך נסללה‬ ‫ִ‬ ‫מהנעשה והנשמע בקרב המסתופפים בצילא קדישא‬ ‫שמחת בית השואבה וסעודת‬ ‫הגה"ק רבי מאיר שפירא מלובלין זיע"א‬ ‫ראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל ה'דף היומי'‬ ‫הילולא קדישא המרכזית‬ ‫· ז' חשוון תרצ"ד לפ"ק ·‬ ‫מעמד רב רושם התקיים על ידי ארגון “לחיותנו” ובית מדרש‬ ‫עמו‪ ,‬בניגוניו הערבים מלאים געגועי קודש; “אשרי‬ ‫ערב ראש השנה תרצ”א לפ”ק‪.‬‬ ‫“נועם השם – ירושלים” בפלטרין של מלך בעיה”ק ירושלים‬ ‫איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך”‪“ ,‬ובכן צדיקים‬ ‫זה למעלה מעשר שנים שנמנע מהמוני חסידים ואנשי‬ ‫בחול המועד סוכות העעל”ט‪ ,‬כאשר אלפי חסידים ואנשי‬ ‫יראו וישמחו וישרים יעלוזו”‪ ,‬אשר לימים נהפכו לנכסי‬ ‫מעשה להוציא אל הפועל כיסופם העז וערגת נפשם‬ ‫מעשה אתו ואתכנשו לשמחת בית השואבה בשילוב סעודת‬ ‫ברזל בקרב אנ”ש‪.‬‬ ‫להיות על ראש השנה בציון הקדוש באומאן‪ ,‬זאת לאחר‬ ‫הילולא קדישא לכבודו של רביה”ק איש צדיק חי נחל נובע‬ ‫שהשלטון הסובייטי הציב חומה של ברזל המפסקת‬ ‫מקור חכמה זי”ע‪.‬‬ ‫הגה”ק רבי יהודה מאיר שפירא זצוק”ל נולד בשנת‬ ‫בינם לבין בית מהויים וחיות נפשם‪ .‬אחדים מהם חירפו‬ ‫בראש המעמד פיארו גדולי זקני אנשי שלומנו שליט”א‪,‬‬ ‫תרמ”ז לאביו רבי יעקב שמשון ‪ -‬מגדולי חשובי חסידי‬ ‫נפשם במסירות נפש ממש‪ ,‬אך הרוב המכריע נכסף‪,‬‬ ‫ובראשם הגה”צ רבי יעקב מאיר שעכטער שליט”א והגה”צ‬ ‫טשורטקוב נין ונכד של הרה”ק רבי פנחס מקאריץ זי”ע‪.‬‬ ‫השתוקק וכמה‪ ,‬אך לא יכול היה למשש זאת במציאות‪.‬‬ ‫רבי משה קרעמער שליט”א‪ ,‬אשר אף השמיעו דברי אלקים‬ ‫בילדותו זכה לראות את הרה”ק רבי דוד משה זי”ע בנו‬ ‫בהתחלה התקבצו מכל הגלילות אל עבר עיר הבירה‬ ‫חיים נרגשים לכבוד המעמד הקדוש‪.‬‬ ‫של הרה”ק מרוזין זי”ע‪ ,‬ואח”כ הסתופף בצל בנו הרה”ק‬ ‫וורשא‪ ,‬ומשנת תרפ”ט ‪ -‬לאור קריאתם של החסיד‬ ‫בעל דברי ישראל זי”ע‪ .‬בבחרותו התפרסם כעילוי עצום‬ ‫השרף רבי יצחק ברייטער ורעו החסיד המרומם רבי‬ ‫המעמד התקיים בסוכה הגדולה שע”י בית מדרש ביאלה‬ ‫ומתמיד גדול‪ ,‬כאשר כל עיתותיו היו קודש‬ ‫אהרן לייב ציגלמאן ‪ -‬התקיים הקיבוץ הקדוש‬ ‫ברחוב יעקובזון‪ ,‬כבר בשעה היעודה נהרו אלפים אל המקום‬ ‫לה’ בתורה ועבודה‪.‬‬ ‫בלובלין‪ ,‬בבית מדרשו של הרה”ק החוזה‬ ‫אשר נעשה צר מהכיל את ההמון‪ ,‬מקומות מיוחדים הוקצו‬ ‫לחברי חבורות “לחיותנו” מרחבי ארה”ק‪ .‬מתחילה התיישבו‬ ‫בשנת תר”ע בהיותו אברך צעיר‬ ‫מלובלין זי”ע‪.‬‬ ‫לסעודת מצוה כיד המלך‪ ,‬במהלכה נשמעו דיבורים נפלאים‬ ‫לימים‪ ,‬נקרא לשמש כאב”ד‬ ‫כעבור שנתיים נעשה בית המדרש צר‬ ‫ע”י הגה”ח ר’ יעקב שלמה מוזסון שליט”א והגה”ח ר’ שמעון‬ ‫בקהלת גלינה בגליציה ושם יסד‬ ‫מהכיל את המוני החסידים‪ ,‬והחליטו‬ ‫אליהו ברוין שליט”א‪ ,‬אשר בדבריהם העלו על נס רוממות כוח‬ ‫את ישיבתו הראשונה‪ ,‬בטובו‬ ‫חשובי אנ”ש לשלוח את רבי יצחק‬ ‫הצדיק וגדולת ההתקשרות אליו‪.‬‬ ‫התמסר בכל נפשו לחינוך צעירי‬ ‫מאיר קורמאן שהיה מיודד ומקורב עם‬ ‫הצאן בדרכו הרחומה‪ ,‬ובמשך‬ ‫רב העיר הנערץ הגאון רבי מאיר שפירא‪,‬‬ ‫לאחר מכן הופיעו בהדרם גדולי זקני אנ”ש שליט”א‪ ,‬כאשר‬ ‫השנים כיהן ברבנות בעוד קהילות‬ ‫לבקש ממנו שיאות להעמיד את הבנין רחב‬ ‫העולם מתרומם טפח וטפחיים מעל קרקע המציאות‪ ,‬להיטהר‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫הידיים של ישיבתו הרמה‪ ,‬שנבנתה זה עתה בפאר והדר‪,‬‬ ‫ולהתקדש בקדושה של מעלה‪ .‬את המעמד כיבדו בהופעתם‬ ‫הנדירה רבנים מורי הוראה משפיעים ואדמורי”ם שליט”א‪,‬‬ ‫בשנת תרפ”ד הניח את אבן היסוד לבנין “ישיבת‬ ‫לצורך הקיבוץ הקדוש‪.‬‬ ‫ביניהם אדמו”ר מפינסק קרלין שליט”א‪ ,‬אדמו”ר מביאלה‬ ‫חכמי לובלין” כאשר השקיע בו כל הונו ואונו ממש‪,‬‬ ‫רבי מאיר שפירא נאות בשמחה רבה וברוח נדיבה‬ ‫שליט”א‪ ,‬אדמו”ר ממשכנות הרועים שליט”א‪ ,‬המשפיע‬ ‫שנים רבות טרח למען בנין הישיבה ואף טלטל עצמו‬ ‫לבקשה‪ ,‬כאשר הוא מציין את הזכות אשר נפלה בחלקו‬ ‫הגה”צ רבי צבי מאיר זלבערבערג שליט”א‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫למרחקים בארצות הגולה להוציא מכוח אל הפועל‬ ‫להיות חלק מענין נשגב ונורא כזה‪ ,‬ואף הוסיף ודאג‬ ‫משאת נפשו האדירה‪ .‬ואכן בשנת תר”ץ פתחה הישיבה‬ ‫להעמיד את המטבח ואת כל חדרי הבניין לכל צרכי‬ ‫דברים נרגשים השמיע הגה”צ רבי משה שליט”א על הזכיה‬ ‫את שעריה במעמד גדולי התורה שבפולין‪ ,‬כאשר אז‬ ‫החסידים‪ ,‬וכל זאת ללא כל תמורה‪.‬‬ ‫שאנו זוכים לראות בעיננו קיום הבטחתו הנצחית של רביה”ק‬ ‫התעטר בנזר הרבנות כאב”ד לובלין‪.‬‬ ‫כך התקיימה הקיבוץ הקדוש בישיבת חכמי לובלין עד‬ ‫שאשו תוקד עד ביאת המשיח‪ ,‬כאשר אנו זוכים לראות במו‬ ‫עיננו “אז בקול רעש גדול” איך אורו הקדוש של רביה”ק‬ ‫היקפו הגדול בידיעת ואהבת התורה משכוהו גם לטעום‬ ‫לשנות המלחמה‪ ,‬כאשר בשלש שנים הראשונות אף‬ ‫מתפשט בעולם למעלה בדרך הטבע ממש‪.‬‬ ‫מאוצרותיו הגנוזים של רביה”ק‪ ,‬כאשר הגה רבות‬ ‫השתתף עמהם רבי מאיר שפירא בתפילת ראש השנה‪,‬‬ ‫בספרי רביה”ק ותלמידו גאון עוזנו מוהרנ”ת‪ ,‬זאת על‬ ‫ועל אף ששימש כרב העיר ועל פי תקנות הרבנות היה‬ ‫לאחר מכן נשמעו דברות קודש מהגה”צ רבי יעקב מאיר‬ ‫אף התנגדות מקורביו ואנשי סביבתו‪ .‬הוא אף כתב‬ ‫אמור להתפלל בבית מדרשו העתיק של המהרש”ל‪,‬‬ ‫שליט”א ברוממות מעלת היו”ט הקדוש בה אנו זוכים לחוג‬ ‫המלצה חמה לרכוש ספרים אלו מידי הרה”ח ר’ נתן‬ ‫הוא התבטא לאמר‪“ :‬הנני מוכן להפסיד את כתב הרבנות‬ ‫בצוותא עם הבורא ב”ה‪ ,‬כאשר בקול נרגש הכריז‪“ :‬הבה נתאזר‬ ‫ברסקי שעסק במכירת ספרי רביה”ק‪.‬‬ ‫של העיר לובלין‪ ,‬אך איננו מוכן להפסיד את תפילת ליל‬ ‫יחד להתחדש בעבודת ה’ בהתחדשות ובשמחה”‪ ,‬והתחיל‬ ‫בניגוני שמחה כאשר ציבור הנאספים מתעלה לרום מעלה‪.‬‬ ‫עוד מקובל אצל אנ”ש‪ ,‬שהחסיד רבי בן ציון אפטר‬ ‫ראש השנה עם חסידי ברסלב”‪ .‬כמו כן ידוע שפעם אחת‬ ‫שהיה ידיד נפשו‪ ,‬דיבר עמו רבות על מה שרביה”ק‬ ‫גם שימש כבעל תוקע בקיבוץ‪.‬‬ ‫דברים חמים כגחלי אש השמיע הרה”ח ר’ שמשון רפאל‬ ‫הרבה לעורר להמשיך את העולם אל העשיה‪ ,‬שיהיה‬ ‫ערלענגער שליט”א בשגב קדושת הצדיק החי אליו אנו זוכים‬ ‫חיוב ללמוד כל יום כך וכך חוק ולא יעבור‪ ,‬ודיבר עמו‬ ‫ליל ראש השנה‪ .‬קולו המשתפך בתפילת “אחות קטנה”‬ ‫להתקשר‪ ,‬והלהיב את בציבור בגדולתנו ותפארתנו בעולם הזה‬ ‫להעלות את רעיון ה”דף היומי” בכנסיה הגדולה של‬ ‫נשמע היטב ברחבי ההיכל‪ ,‬וחשובי אנ”ש מחליטים‬ ‫ולעולמי עד ולנצח נצחים‪.‬‬ ‫“אגודת ישראל” שהתקיימה באלול שנת תרפ”ג‪ ,‬רעיון‬ ‫פה אחד לבקש ממנו לעמוד לפני העמוד בתפילת‬ ‫במשך כל המעמד התעלו המוני המשתתפים בריקודי קודש‬ ‫שהפך במשך השנים לנחלת הכלל‪.‬‬ ‫לכבוד החג ולהודות ולהלל להשי”ת על נועם גורלנו‪ ,‬ששם‬ ‫ערבית הראשונה של ראש השנה‪ .‬ואכן רבי מאיר נעתר‬ ‫ביום האחרון לחייו‪ ,‬ז’ חשוון תרצ”ד לפנות בוקר‪ ,‬נפל‬ ‫לבקשתם כאשר מגלה שביעות רצונו על הזכות הגדולה‬ ‫חלקנו מהזוכים להיקרא על שם הצדיק והדבקים בו בשמחה‬ ‫למשכב בפתע פתאום‪ ,‬ועדיין לא הספיקו לקרוע שערי‬ ‫הנופלת בחלקו לשמש כבעל תפילה בקיבוץ הקדוש‬ ‫רבה ועצומה‪.‬‬ ‫שמים עד שנשבה ארון הקודש‪ .‬המוני תלמידיו ואלפי‬ ‫הנקרא על שם הצדיק‪.‬‬ ‫בסוף המעמד התחדש קהל האלפים בקבלות טובות בעבודת‬ ‫אלופי ישראל ובראשם גדולי ישראל באו ללוותו ולתת‬ ‫ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו‪ ,‬זאת הודות לדיבוריו‬ ‫כבוד לאותו גאון וצדיק‪.‬‬ ‫הנפלאים של הרה”ח ר’ יעקב נתן אנשין שליט”א‪ ,‬שבנועם‬ ‫לאחר תשליך‪ .‬הציבור הגדול מתיישב לשמוע דברי‬ ‫ואם כי לא השאיר אחריו זרע של קיימא‪ ,‬התבטא פעם‬ ‫אלקים חיים המחיים כל לב ונפש בספה”ק ‘ליקוטי‬ ‫שיחתו ריתק את הציבור במעלת נעימות עצה נפלאה זו‪ ,‬אשר‬ ‫שזרעו לברכה הן המה ישיבתו הרמה והדף היומי‪ .‬כמו‬ ‫מוהר”ן’‪ ,‬הדברים המופלאים נשמעו במתיקות ועריבות‪,‬‬ ‫היא חיינו ואורך ימינו‪.‬‬ ‫כן השאיר אחריו ברכה בכתובים שו”ת ‘אור המאיר’‬ ‫ורבי מאיר שישב אף הוא בראש השולחן והאזין בקשב‬ ‫המעמד הגדול השאיר רושם עז על כל המשתתפים‪ ,‬להתחדש‬ ‫בהלכה‪ ,‬וספר ‘אמרי דעת’ משיחותיו ואמרותיו‪ ,‬כאשר‬ ‫בעבודת השי”ת ובהתקשרות איתנה לצדיק האמת אשר בצילו‬ ‫רב‪ ,‬התבטא בהתפעלות כי הוא מרגיש כמו מי ששומע‬ ‫עוד רבים מספור מפוזרים בקובצים שונים‪.‬‬ ‫את הדיבורים מפי רביה”ק בעצמו‪...‬‬ ‫אנו חיים ועל כוחו אנו נשענים‪ ,‬לטוב לנו כל הימים לחיותנו‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫מחזה נורא הוד היה בליל ב’ דר”ה עת הושיט ידיו לידידו‬ ‫כהיום הזה‪.‬‬ ‫מקורות‪ :‬תולדות מהר”ם שפירא‪ .‬כיסופים‪ .‬בחצר הלוי‪.‬‬ ‫כנפשו החסיד רבי בן ציון אפטר ומשך אותו לריקוד‬