א גאליציאנע שטיקל תורה · A Galitsyaner Shtickel Torah — לך לך (2026-10-19)

ש
לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. וימת תרח בחרן ...ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך
וממולדתך ומבית אביך.
המתרגם 'ילדותך' מאי כוונתו? – אברהם אבינו ע"ה היה צריך לפרוש ממה
שעשה בילדותו – כדאי' בזוה"ק לשוב בתשובה קודם שיזקין בו יצה"ר למה היה חרון אף על תרח – לא ניצול בזכות אברהם כיון שהתאכזר אליו –
ולכן גם היה אברהם עקר כדי שהיחס מאברהם לא יתייחס אל תרח
ובתרגום יונתן בן עוזיאל - :אתפרש מן ילדותך ,דקשה אומרו
מארצך וגו' ומבית אביך ,שאם ילך מכל ארצו הלא בכלל מאתיים וימת תרח בחרן -פירש רש"י [על תיבת חרן שהיא מלשון – חרון]
מנה ,ובכלל ארצו גם מולדתו ובית אביו ,ומהראוי היה לאמר מבית אף של מקום ,ויש לבאר שכדי לפטור את אברהם מכיבוד אב ,על
אביך וממולדתך ומארצך - ,בדרך 'לא זו אף זו' [ועיין בפירוש הטור כן נקרא תרח בשם מת ,כי 'הרשעים בחייהם קרויים מתים'.
ואור החיים הק' מה שכתבו בזה].
ויש להביא ראיה ממה שכתוב בגמרא בבא מציעא דף י' .שאם אמר
לכן מפרש שתכלית היציאה מארצו הוא כדי שיופרש מימי ילדותו, לו אביו להיטמא או לחלל את השבת שאין צריך לשמוע לו ,כי
לפי מה שכתוב בסדר הדורות בשם ראנ"ח פרשת נח [וכן הוא גם כתיב איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמורו ,כי גם הם
בספר הישר] שגם נח ושם ואברהם עזרו בבנין המגדל שהוא הכנה חייבים בכבודו [של מקום].
לעבודה זרה.
אלא [ש]קשה מדוע לא הציל אברהם את תרח אביו שלא יהי'ה
לכן אמר לו ה' שיהי'ה מעתה מופרש ממעשי ילדותו וישוב עליהם, חרון אף עליו? ויש לומר כי תרח מסר את אברהם לנמרוד והשליכו
על דרך שכתב המפרש [של התרגום יונתן] בשם הזוהר הקדוש לכבשן האש וניצול על ידי נס שהקדוש ברוך הוא עשה ,וכל העומד
[רעיא מהימנא פנחס רכ"ז עמוד ב'] וזה לשונו - :מני קודשא בריך לשרוף כשרוף דמי – על כן נפסק ענין כיבוד אב בין אברהם לתרח,
הוא לבר נש לאהדרא בתיובתא בבחרותו קודם דיזקין בי'ה יצר כי אין תרח נקרא עוד אביו של אברהם ואין אברהם נחשב לבנו של
הרע ,הדא הוא דכתיב מפני שיבה תקום – קודם שיבה דילך ,עכ"ל. תרח.
גם אמר לו – פוק מבית אבוך ,פירוש הוצא עצמך וצא מהתנהגות גם איתא ביבמות פ"ד[ - :ותהי שרי עקרה] אין לה ולד ,אמר רב
בית אביך המלא גילולים ,שכל זמן שאתה דר ביניהם לא תוכל נחמן שהיתה איילונית ,שאפילו 'בית ולד' אין לה ,וגם אברהם עקר
להשיג אור האמת ולהגיע אל מעלותיך. הי'ה ,ועל כן היחס התחיל מאברהם ,שנפסק היחס בין תרח
לאברהם.
ובזה נכון מה שאמר מבית אביך אחר מולדתך וכנזכר ,ובזה הזהירו
על ב' עניינים שהם תכלית יציאתו מארצו - ,ועל שהפסיק [התרגום ולכן כתיב לך לך – כי אני פוטר אותך מכבוד אב ואם ,כי אין לך
יונתן] בפירושו עם הב' עניינים הנזכרים ,תירגם עוד הפעם – זיל שום חלק מהם ואין הם קרויים עוד 'בניו' של תרח - ,וגם משום
לארעא וגו' ,וזו כוונת רש"י במה שאמר – מארצך - ,והלא כבר יצא שמסר אותו לכבשן האש מה שאב אינו עושה לבנו ,ותרח כן עושה
משם עם אביו וכו' ,אלא כך אמר לו - ,התרחק עוד משם וצא מבית לאברהם.
אביך ,עכ"ל – .שזהו תכלית היציאה מארצו שיתרחק מגילולי בית
אביו וממעשי ילדות שלו היטב ,והבן. על כן כתיב וימת תרח בחרן – שלא היה מגן עליו זכותו של אברהם
בנו ,ועל כן פירש רש"י – בחרי אף ,כי לא הי'ה מי שיגן עליו ,ודו"ק.
ספר 'אהבת יהונתן' על תרגום יונתן בן עוזיאל לגאה"ג רבי בנימין
שמערלער מסטאניסלאב [בילגוריי תרצ"ב] מכתב יד הגאון רבי בנימין זאב בלומענפעלד אב"ד מגיד מישרים
בקהלה הקדושה לבוב ז"ל
ספר מהרש"מ הכהן עה"ת לגאה"ג רבי שמואל מאיר הכהן
לך לך ...ואעשך לגוי גדול. האללענדער אב"ד אמסאנא וראב"ד טשערנאוויץ [סוף פרשת
נח]
מהי המעלה הגדולה של 'בך חותמין'? – הלא אין אדם מתקנא בבנו – האבות
כנגד עמודים שהעולם עומד עליהם – עמוד החסד שכנגד אברהם – בו
'חותמין' את הגלות – תשובת הגאה"ק משיניאווא לאחיו הק' מקשאנאב זי"ע
רק המזבח הזה היה כעין 'טריבינע' או 'קאנצעל ,'2אשר שם קרא ברש"י – ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם ,ואגדלה
בשם ה' ,כאמור ויבן שם מזבח לה' ,ותכלית המזבח היתה – ויקרא שמך ,זהו שאומרים אלקי יעקב ,יכול בכולם חותמים ,תלמוד לומר
בשם ה' – ולכן בחר מקום אשר הרבה אנשים עוברים ובאים שמה. בך חותמים ,מגן אברהם.
וזה בית א-ל מים והעי מקדם ,נמצא מקום המזבח בין שתי עיירות והקשה הגאה"ק רבי שלום קאמינקער מספר שני המאורות –
גדולות. כלום מתקנא אדם בבנו? – אלא כוונת רש"י כי יש ג' עמודים
שהעולם עומד עליהם ,התורה ועבודה וגמילות חסדים ,ואברהם
ספר 'לקוטי בתר לקוטי' עה"ת לגאה"ג רבי שמואל אלטער היה מידת החסד ,ויצחק עמוד העבודה ,ויעקב נקרא תורה.
מלבוב – ארה"ב
בזמן בית המקדש הי'ה עבודה - ,קרבנות ,וקודם ביאת המשיח לא
נימול אברהם. יהי'ה לנו כל כך לימוד התורה ולא עבודה ,1כי אין לנו בית המקדש
והתפילה יאנו כל כך בכוונה אצל כלל ישראל ,על כן זכות צדקה
נשאל הגר"מ אריק ז"ל אם מותר למשוח מקום המילה מקודם ב'סם הרדמה'
וגמילות חסדים יגן עלינו קודם ביאת המשיח ,וזהו בך חותמים
– המושג של 'חומר הרדמה' קיים כבר בתלמוד – מילה אסורה על ידי סם
קודם ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ,דברי פי חכם חן.
שחותך ובעי' כלי דווקא – נראה דקים לחז"ל שהמילה בעי' ע"י צער דווקא –
ובזה דהוי מנהג בית ישראל אמרי' 'לא ראינו – ראיה' ועל דרך זה סיפר לי כ"ק אאמו"ר הה"ק ז"ל ששמע משאר בשרינו
הגאה"ק משיניאווא זצללה"ה שהיה סועד פעם אחת עם אחיו
ועל דבר שאלתו באיש הנזכר לעיל הרוצה להתגייר והוא כבן
הגאה"ק רבי דוד אבד"ק קשאנאב זצללה"ה ,ואמר הה"ק
שלושים שנה ,אם מותר לעשות המילה למשוח אותו מקום מקודם
מקשאנאב – במה נלך לקראת משיח ,כי החסידים ירקדו לפני
בסם שיצטנן הבשר למען לא ירגיש צער כל כך בשעת המילה.3
משיח ,וישאל אותם על ה'מאדעס' הארורים שהולכות הנשים
הנה ענין הסם כבר היה ידוע לרבותינו ז"ל מאז ,שהרי בבבא קמא לדמות עצמן לנשי עכו"ם ,וישאל אותם – "כאיזה ערלית הולכת
ריש פרק החובל [פ"ה ].מבואר דאפשר לקטוע ידו בסם שלא ירגיש אשתך?" ולזה" - ,כאיזה ערלית הולכת אשתך?" ולא יהיה ביכלתם
שום צער ,ומסתמא גם הסם לצנן הבשר היה ידוע ,ואף על פי כן לענות כלום למשיח כי כמעט אין אדם ניצל מזה שלא תהי'ה אשתו
לא מצינו כלל בשום מקום שעשו על ידי סם. הולכת בדרכי עכו"ם ,ואמר על מה שהולכות נשים בטעם עכו"ם –
"שייטיל" [פאה נכרית] ,ובכה על זה הה"ק מקשאנאב.
ונהי דגוף המילה אי אפשר על ידי סם דלשון המול משמע 'כריתה'
ביד או בסכין ,ולא בסם שיכרת ממילא על ידי משיחת הסם ,ועיין היה משיב אחיו הה"ק משיניאווא בשחוק קצת ,ואמר – "הנה אנחנו
יורה דעה סימן (רס"ג) [רס"ד ס"ב] – בכל מוהלין ,בציר ובזכוכית בני ישראל נלך לקראת משיח בלב טוב ,כי עני עם פרוטה ,ועשיר,
ובכל דבר הכורת ,ומשמע בסם לא ,ועיין קידושין כ"א[ – ]:מאי [גם] אם נותן הרבה ,חשוב לפני השם יתברך בשוה ,אם נותן
מיעט ,מיעט סם ,וברש"י שם [ד"ה מיעט] שלא יתן סם על אזנו הצדקה בלב טוב ובכל לבו נותן ,וזה המידה לב טוב יש בישראל,
וינקבנה ,דהא לא דמי למרצע שאינו נוקב מכח אדם אלא מאליו, על כן נלכה לקראת משיח צדקנו בזכות לב טוב שיש לבני
יעו"ש. ישראל!".
אבל על כל פנים היה אפשר לצנן הבשר על ידי סם ולכרות אחר ספר מהרש"מ הכהן על התורה לגאה"ג רבי שמואל מאיר
כך בסכין , 4וכיון דעד עכשיו לא נהגו כן ולא ראינו זאת מעולם, האללענדער אב"ד אמסאנא וראב"ד טשערנאוויץ
נראה דהוי קים להו לחז"ל דהמילה צריכה להיות על ידי צער
דווקא.5
ובמדרש רבה פרשת לך [בראשית מ"ז ,ט'] איתא – נימול אברהם, בית א-ל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם
אמר רבי לוי' ,מל' אברהם אין כתיב כאן ,אלא נימול – בדק את ה'.
עצמו ומצא עצמו מהול ,אמר ליה ר' אבא בר כהנא לרבי לוי,
שקרנא כזבנא אלא הרגיש ונצטער כדי שיכפיל הקדוש ברוך הוא באיזה 'סוג' מזבח מדובר? – לא מצינו שהקריב עליו קרבנות – ולמה טרחו
שכרו 6יעויין שם. לציין 'מיקום מדויק'? – הכוונה ל'בימת נואמים' שמעליה נאם אאע"ה לפרסם
שמו יתברך בעולם בציר ראשי בין בית א-ל והעי
הרי תחילת ענין המילה היה דווקא על ידי צער הכריתה בלי
פעולות אחרות ,וחס ושלום לחדש חדשות שלא נהגו מעולם, מה שהזכירה התורה בפרטות מקום המזבח נראה לי כי המזבח
הזה לא היה מזבח להקריב עליו קרבנות ,כי לא מצינו שהקריב
עליו.
הסם שמבריח הדם מאותו מקום ועל כן אינו מרגיש כאב - ,ואם כן אין יוצא דם 1חסר כאן קצת – ולכאורה צריך להוסיף שבזמן דור המדבר ,ואחרי כן בימות
ברית בשעת המילה ,וידוע דהטפת דם ברית מן המצוה ,ואף שיוכל להטיף אחר התנאים והאמוראים היה גם כן הרבה תורה – מידת יעקב [הספר היקר הלז מלא
כך דם ברית כשיחזור הדם ,יש לומר ,כיון דמצוה אחת היא ,נכון יותר שיהיה בבת וגדוש מזן אל זן בדברי תורה נפלאים ומתוקים מהגהמ"ח ושמועות מצדיקי אמת
אחת עם עצם המילה ,ואין לעשות מצוה אחת בב' פעולות כמו שכתבו התוספות אדירי תורה ,אבל מלא קמשוני וחרולי טעויות ,ובציפיתנו נצפה לרבני מכון
סוכה ל"ד[ :ד"ה שתהא] .עכ"ל הגאז"ל. 'מהרש"מ הכהן' שיהדירוהו בפאר וכבוד כאשר עושים לשאר ספרי הגהמ"ח
4אפשר דאז לא היה סם כזה ,ומה שהביא מפרק החובל התם לכרות על ידי סם, זצוק"ל].
אבל סם לצנן לא מצינו אז. 2אלו מילים נרדפות באידיש לתאר 'יציע' או 'במת נאומים' וכיוצא באלו ,היינו
5מהאי טעמא אין להשקות את הנימול משקה המיישן ,וצריך עיון במהרש"ם שמזבח דכתיב הכא כוונתו שאברהם בנה מקום שבו יכל לעמוד ולקרוא בשם ה'
ח"ו סי' פ"ה ,ואין לחלק דהתם מרגיש צער כשנתעורר ,דגם בנידו"ד מרגיש כדוכן נואמים ,וכל העוברים והשבים שמעו את דבריו ,ולכן בנה זה במקום מרכזי
[צער] אח"כ [כשמתעורר]. כמבואר בפסוקים.
6לענ"ד הוא ראי'ה לסתור ,דמלשון המדרש משמע דגם בלא צער יש לו שכר 3במהדורא הנדמ"ח ע"י ידידינו הבלתי נשכח הגה"ח רבי מרדכי דוד צוויבל זצ"ל
המצוה אך שנצטער כדי שיכפיל הקב"ה שכרו וכפל היינו יותר מן הראוי. ובניו הרבנים הגאונים יבלט"א ,הועתקו כאן הגהות [זו והבאות אחריה בתשובה
זו] מ הגאון בעל 'ארץ צבי' אב"ד קאז'יגלאוו הי"ד זצ"ל" :לענ"ד דידוע פעולת
תתענג על ה' – כמה דתימא והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך, ובדבר כזה הוי לא ראינו – ראיה ,כמו שכתבו הפוסקים בכמה
עיין שם. דוכתי.7
ספר 'מקור חיים' על המועדים – מאמרי השבתות לגאה"ג רבי שו"ת 'אמרי יושר' ח"ב סימן ק"מ [אות ג'] לגאה"ג רבי מאיר אריק
אלטער שפירא אב"ד וויקנא וטשערנאוויץ אב"ד טארנא בוטשאטש ויאזלאוויץ [שהו"ל הגה"ח רבי מרדכי
דוד צוויבל זצ"ל ובניו לאוי"ט]
כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת [קודש] כדת
מחללו שכרו הרבה מאוד על פי פעלו. וילך אברם כאשר דיבר אליו ה' וילך אתו לוט.
יישוב נוסף – ב' מדריגות בשמירת שבת קודש – המעולה יותר במי שמחמיר ההבדל בין הלשונות – 'וילך' ל 'ויצא' – התחברות לצדיק היא דבר המביא
בגדרים וסייגים שלא יבוא לחילול שבת – הפחותה מי ששומר את השבת טובה גדולה אפילו כשמתחבר עמו ע"מ לקבל פרס – ראיה מלוט ההולך את
'רק' כפי דין השולחן ערוך – לפי דרגתו בזה מקבל שכר רב או מעט אברהם אע"ה
עוד יש לומר ולתרץ בדרך זה ,דהנה מקודם אמר כל מקדש שביעי ובסוף הפרשה כתיב – ויצאו ללכת אור כשדים ללכת ארצה כנען.
כראוי לו ,ומשמע פירושו דהוא מקדש את השבת יותר מכפי הדין
צריך עיון מדוע בפרשת נח כתיב ויצא – ויצאו ,ובפרשת לך כתיב
שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בחגיגה [י' ].בדיני שבת שהם
וילך ,ותירץ זקני הגאה"ק ר' בנימין זאב בלומענפעלד אב"ד ומגיד
' כהררים התלויים בשערה' ,והוא מקדש את השבת ביתר שאת
מישרים בתוך העיר לבוב ז"ל ,כי יציאה הוא שלא ברצון[ ,אבל] וילך
ויתר עוז בגדרים וסייגים במותר לו כדי שלא ייכשל בדיני שבת חס
-הוא ברצון ,בתחילה בפרשת נח לא רצה לילך ,על כן כתיב ויצא,
ושלום. אבל אחר כך כשאמר לו השם יתברך ללכת ,אז – וילך – ברצון ,כי
ואחר כך אמר כל שומר שבת כדת מחללו ,פירושו הוא ,דאף מי הראה לו הקדוש ברוך הוא שצריך לילך ,כי בארץ כנען מקודם
שאינו במדריגה זו שיהא מקדש את השבת אף במותר לו ,רק שהוא קדוש ויהי'ה לטובת הגוף והנפש כי שם שורש נשמתו ,על כן וילך
שומר את השבת על כל פנים כמו שהוא ראוי על פי דת ועל פי דיני ברצון ולא בשביל שכר ,רק משום שכן ציוה ה'.
השולחן ערוך ולא בחומרות וסייגים אף במותר לו. אבל לוט הלך עמו משום שכר ירושה שהיה רואה שאין לאברהם
ועל זה אמר בעל הפייטן דעל כת הראשונה שהם מקדשים את בנים ,על כן היה ברצונו להיות יורש שלהם ,ואפילו הכי על ידי
השבת כראוי ,והיינו יותר מכפי הדין כמו שאמרנו ,לזה משלם להם שהי'ה מחבר עצמו לאברהם אבינו הצדיק בדרך ,זכה שיצא ממנו
השם יתברך גם כן שכר הרבה יותר מכפי הדין ,וזו הכוונה שאמר מלכות דוד המלך ,ואפילו הי'ה על מנת לקבל פרס – הירושה של
שכרו הרבה מאוד ,והבן. אברהם אבינו – כי התחברות לצדיק היא טובה גדולה כמו שכתוב
ביבמות ס"ג – .אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם - ,ב' ברכות יש
אבל כת שניה שהם שומרים את השבת רק כפי דין השולחן ערוך, לי להתברך בך ,רות ונעמה.
להם אינו משלם רק על פי פעלו ,והטעם בזה ,דהנה אמרו חכמינו
זכרונם לברכה [פסיקתא זוטרתי שמות ג' ,ו'] דמידתו של הקדוש ספר מהרש"מ הכהן עה"ת לגאה"ג רבי שמואל מאיר הכהן
ברוך הוא היא דמשלם מידה כנגד מידה ,ואם כן לפי זה מי שמקדש האללענדער אב"ד אמסאנא וראב"ד טשערנאוויץ
את השבת ביתר שאת ויתר עוז ,לזה מגיע לו השכר גם כן בלי
שיעור וגבול ,ומי שהוא רק שומר שבת כדת לבד ,לזה אינו משלם || לזמירות שבת|| :
רק על פי פעלו לבד ,והבן. כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת [קודש] כדת
מחללו שכרו הרבה מאוד על פי פעלו.
ספר 'מקור חיים' על המועדים – מאמרי השבתות לגאה"ג רבי
ביאור הסתירה – שכרו 'הרבה מאוד' או רק 'על פי פעלו'? – תירוץ הרה"ק
אלטער שפירא אב"ד וויקנא וטשערנאוויץ
מקרעמעניץ זיע"א
המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא. בהפיוט כל מקדש שביעי כראוי לו כל שומר שבת כדת מחללו,
קושיית הספר 'גאולת ישראל' – למה הקדים 'מאחרים לצאת' ל'ממהרים שכרו הרבה מאוד על פי פעלו.
לבוא' – מחמת סילוק ענני הכבוד היו צריכים להוסיף מקודש על החול – דבר
הקשו המפרשים ז"ל דהלשון הוא סותר זה את זה ,דאם הוא שכרו
זה אירע לראשונה ביציאת השבת אחר פטירת משה במנחה – נסתלקו
הרבה ,אם כן הוא יותר מ'על פי פעלו' ,ד'על פי פעלו' משמע דהוה
העננים ולא ידעו מתי צאת שב"ק והצרכו להוסיף – נמצא שקודם איחרו
רק מידה כנגד מידה.
לצאת ורק לשבוע הבא 'מיהרו לבוא'
ושמעתי בזה בשם דודי זקיני הרב הקדוש המפורסם מו"ה מרדכי
הנה בספר גאולת ישראל הקשה על זה ,דלמה מהפך את הסדר, זצ"ל מקרעמיניטץ דהוא אמר בקדשו דהכוונה הוא – 'שכרו הרבה
דהוה לי'ה למימר מקודם הממהרים לבוא – ואחר כך המאחרים מאוד ',והיינו 'על פי פעלו' ,דמה שאומר וגוזר בעולם הוא מקויים,
לצאת מן השבת ,דהא מקודם ערב ואחר כך הוא יום שבת קודש. ודברי פי חכם חן.
ותירץ כי נודע שבזכות משה ואהרן ומרים נעשו שלוש טובות וכן מצאתי במדרש רבה פרשת בשלח [פ' כ"ה הי"ב] וזה לשונו:
לישראל והיינו הבאר והמן וענני הכבוד ,והנה איתא במדרש בעת שאדם שומר את השבת ,גוזר גזירה והקדוש ברוך הוא
[במדבר רבה פר' א' ה"ב] ובגמרא תענית [ט' ]:שהבאר היה בזכות מקיימה ,שנאמר אם תשיב משבת רגלך – מה כתיב אחריו – אז
מרים והענני כבוד בזכות אהרן והמן בזכות משה ,וכאשר נסתלקה
7הערת העורך - :עיין ש"ך שו"ע יורה דעה ריש סימן א' שכתב דבהלכה אמרינן
לא ראינו – אינו ראיה [וכן הוא במתני' דעדויות פ"ב מ"ב] – אבל גבי מנהג שפיר
אמרינן לא ראינו – ראיה .ודו"ק.
– וכל תפילת שמונה עשרה כיון שכבר קבעו לנו אנשי כנסת מרים נסתלקה גם הבאר וחזרה בזכות משה ,וכאשר נסתלק אהרן
הגדולה ,הרי הם חוב עלינו ,ואין היכר בזה שאנחנו מתכוונים נסתלקו גם כן הענני כבוד ואחר כך חזרו בזכות משה.
לרחמים ותחנונים אלא כמו שפורע את חובו ,ולכן קיימו אלו
החכמים דבר ברחמים ותחנונים שביקשו אחר סיום התפילה והנה בשעת שהיה הענני כבוד לא היו צריכים ישראל להוסיף
שסדרו לנו אני כנסת הגדולה – הוסיפו כל אחד משלהם ,עד כאן בשבת מחול על הקודש ,כי עמוד הענן ועמוד האש היו נכנסין
לשון הצל"ח. כרגע והיו ישראל יודעים לכווין מתי יקבלו את השבת בדקדוק.
ועל פי זה יש ליישב גם בכאן ,ויש לומר בזה ,דהנה ראינו שבעל והנה ידוע דבשבת קודש נפטר משה ,ולפי זה נסתלק גם כן אז
הפיטן מפליג מאוד במי שמקיים ומקדש את השבת ,וגם אמר ביום הענני כבוד ,נמצא דבמוצאי שבת קודש היו צריכים אז להוסיף
השבת שישו ושמחו כמקבלי מתן נחליאל – ברוך ה' אשר נתן מחול על הקודש [לפי שלא ידעו בדיוק מתי צאת השבת שהרי
מנוחה לעמו ישראל -ועל זה אמר דמנלן שמי שעושה כן הוא נסתלקו ענני הכבוד].
אוהב את השבת ,דלמא יום השבת הוא עליו לעול ולמשא ומצפה ועל פי זה שפיר אמר בעל הפיטן מקודם המאחרים לצאת מן
בכל יום השבת מתי יהיה מוצאי שבת כדי שיהי'ה יכול לסחור השבת – [ורק אחר כך] וממהרים לבוא ,מחמת שישראל התחילו
במשא ומתן כמנהגו בחול. מקודם במוצאי שבת להוסיף מחול על הקודש אחר פטירת משה,
ועל זה אמר בעל הפייטן דיש ראיה לזה שהוא אוהב את השבת ואחר כך בשבת הבאה עליהם ,היו נצרכים להוסיף מחול על
ומצפה ועומד שיהי'ה עוד שבת ,כדי שיהי'ה יכול לעבוד את השם הקודש גם כן בכניסת שבת ,והיינו להוסיף גם כן ביום ו' ערב שבת
יתברך במנוחה בלי טרדות הלב והפרנסה - ,מדחזינן שמאחרים קודש קצת תוספות שבת .עד כאן לשונו בקיצור.
לצאת מן השבת ,והיינו שבמוצאי שבת קודש הוא מוסיף והולך וקשה דתוס' שבת מדאורייתא ולא מספק – ועוד שנפטר ביום ו' ולא במנחה
עוד תוספות קדושה על השבת ,מזה יש ראיה גדולה דאוהב את בשבת – יישוב עפ"ד הצל"ח בברכות – וכן עונג שבת ניכר רק ביציאתה ולא
השבת והבן. כשמקדים בכניסתה – ולפי שזה עיקר הקדימו
ומהא דממהרים לבוא – היינו במה שמוסיף ביום ו' ערב שבת והנה תמיה לי על דבריו ז"ל ,הלא בהדיא איתא במסכת יומא דף
קודש לפנות ערב תוספות קדושה על יום השבת ,אינו ראי'ה כל פ"א .דתוספות שבת ויום טוב הוא מדאורייתא ,וכן פסק בשולחן
כך ,דאפשר שהוא עייף ויגע מכל ששת ימי המעשה במה שעסק ערוך אורח חיים סימן רס"א ,ועיין שם במגן אברהם [סק"ח] ועיין
במלאכתו או עמל במסחרים בכל ימי השבוע ,לכך הוא מקדים בשולחן ערוך שם סימן רצ"ג ,דגם במוצאי שבת צריכים להוסיף
קצת ביום ו' ערב שבת קודש לפנות ערב להוסיף קצת תוספות מחול על הקודש ,ואיתא שם להדיא דלאו מטעם ספק חשיכה ספק
קדושה על יום השבת. אינה חשיכה צריכים להוסיף מחול על הקודש דגם מקודם לבין
אבל במה שמאחרים לצאת מן השבת – מזה יש ראי'ה גדולה השמשות מוסיפים גם כן מעט מחול על הקודש ,עיין שם.
דהשבת אינו עליו לעול ולמשא דהא כבר נח ושבת מיגיעת ולפי זה נראה לומר דגם בימי משה רבינו עליו השלום גם כן היו
העסקים שלו של כל ימי השבוע ,ואנן קחזינן דגם עכשיו אינו מוסיפים מחול על הקודש מטעם דהוא מדאורייתא וכנזכר לעיל.
ממהר תיכף אחר יציאות שלושה כוכבים במוצאי שבת לעשות
מלאכות או לפנות לעסקים שלו ,ואדרבה ,אנן חזינן דגם עכשיו גם מה שכתב הגאולת ישראל דמשה מת במנחה של שבת ,תמיה
שכבר עבר השבת ,הוא יושב ומקבל תוספות שבת גם אחר שפנה לי עליו דהלא איתא להדיא ברא"ש ז"ל סוף מסכת פסחים וכן הוא
היום ,ומאחר בו וגם מעטר בו את השבת ואומר במסיבת מריכים בטורי זהב שם סימן רצ"ב דמשה רבינו נפטר ביום ו' ערב שבת
זמירות שירות ותשבחות – מזה יש ראיה גדולה דאוהב הוא את קודש ,עיין שם דהוכיחו בראיות ברורות ,ולפי דבריהם היו צריכים
השבת ואינו עליו לעול ולמשא. להסתלק גם הענני כבוד בערב שבת והיו צריכים להקדים גם כן
בהכנסת שבת ,ולפי זה הדרא קושיא לדוכתיה ,דהוה ליה למימר
ולפי זה שפיר נקיט בעל הפייטן מקודם – המאחרים לצאת מן מקודם ממהרים לבוא ואחר כך המאחרים לצאת מן השבת.
השבת – ואחר כך – וממהרים לבוא ,דבכל מקום מה שהוא העיקר
נקיט בתחילה ,ומקודם כמו שכתב הרב בעל תוספות יום טוב ז"ל ולפי עניות דעתי נראה לתרץ דהנה הגאון המפורסים בספר צל"ח
בפרק ב' דמסכת אבות על הא דאמרו חכמינו זכרונם לברכה [שם כתב בחידושיו למסכת ברכות [י"ז ]:על הא דאמרו חכמינו זכרונם
משנה ב' מימרא דרבן גמליאל בנו של רבי יהודא הנשיא] – 'יפה לברכה – רבי אלעזר בתר דמסיים צלותא אמר הכי וכו' ,וזה לשונו
תלמוד תורה עם דרך ארץ שישיעת שניהם משכחת עון' - ,עיין שם. שם :הנה כל הני תנאים ואמוראים שהיו רגילים להיות אומרים
בקשות ותחנונים אחר התפילה ,הי'ה כוונתן למה שהזהיר חכמינו
ספר 'מקור חיים' על המועדים – מאמרי השבתות לגאה"ג רבי זכרונם לברכה שלא יעשה האדם את תפילתו קבע אלא רחמים
אלטער שפירא אב"ד וויקנא וטשערנאוויץ ותחנונים [כאבות פרק ב' משנה י"ג מימרא דרבי שמעון בן נתנאל]
||אן אויסשפראך||...
...כשהיה בן תשע שנים קראו אותו 'העילוי מטארנא' ,בעיר טארנא ,עיר ואם בישראל ,מטרופולין של תורה בגאליציה המערבית ,לא זכה כל למדן צעיר
לתואר כזה ,בטארנא היה מרכז תורני חשוב ,ולהצטיין שם לא היה קל ,העלם יהושע בנו של הרב ר' נחום בוימל מקראשצ'ינקה למד בהתמדה גדולה
אצל הרב ר' נפתלי ר' פסח'ס בטארנא [מפורסם כא' הלומדים הגדולים שבמדינה] ,בהיותו אך בר מצוה הועמד לפני הגאון ר' שמואל אנגיל מראדומישלא,
הגאון הזה התרשם מהחזיון של בחור צעיר משוטט בים התלמוד לארכו ולרחבו כאחד הלומדים המובהקים ועיטר אותו בסמיכת חכמים .האדמו"ר
מויז'ניץ ה'אהבת ישראל' ראה עת 'העילוי מטארנא' ויבבו מאוד ,הוא מצא חן בעיניו עד כדי שהזמינו בשנת תרס"א להיות ראש הישיבה בויז'ניץ ...בסימן
י"ד של החלק השני [של ספרו של הגאון ז"ל הי"ד – שו"ת עמק הלכה ] נמצא תשובה בענין חדש לגמרי :אם יש מקום במשפטי התורה להמכונה החשמלית
'לאי דטקטור' ['-מכונת אמת'] ,שמגלה אם העד או בעל הדין אומר אמת או שקר ,הרב בוימל מצא סמך לבירור השאלה בילקוט שמעוני למגילת אסתר
[סימן תתרמ"ו] ובתרגום שני ,אשר שם נאמר ששלמה המלך השתמש במכונה כזו לקבלת עדות ["כד הוו עיילין סהדי די סהדין שקרא קדם מלכא שלמה
הוו מנגנין פקעין (=מכונה מגלגלת) למחטף לבוא דסהדי דלא יסהדו סהדותא דשקרא"] – אם הרב בוימל היה מביא רק ה'ילקוט שמעוני' זה ,דיינו ,אבל
הוא עוד עשה ממנו מטעמים ,ואם כי ,בסופו של דבר דחה הראיה ועמד על עצם השאלה אם אין ה'לאי דטקטור' כעין 'חסימת העדים' [שאסורה לפי
הש"ס דסנהדרין ל"ב – ].הראי'ה מילקוט שמעוני היא גאונית!
[מתוך הספידו של הרב יצחק לעווין ז"ל [בהגר"א אב"ד רישא הי"ד] על הג"ר יהושע בוימל – נדפס ב'דמויות ואירועים הסטוריים' (הוצ' מוה"ק תשמ"ח)]
