gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות הים · Maynois Hayum — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מעיינות הים · Maynois Hayum

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מעיינות הים · Maynois Hayum — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזרת השם יתברך‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫שנה ו׳ · גליון רכ"ו‬ ‫מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מעיין הבהירות‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫שנאמרו בעידן רעוא דרעוין‬ ‫מעיינות החכמה‬ ‫שאלות ותשובות ביסודות העבודה‬ ‫ֶלֶ ְְך ְלְ ָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲא � ֶֶׁשר ַַא ְְר ֶֶא ָ�ָּך‪:‬‬ ‫⋅ שאלה ⋅‬ ‫מה יעשה האב כשהבנים לא שומעים בקולו‪ ,‬גם‬ ‫קריאת השי"ת לכל נשמה – לשוב ולהתענג עליו‬ ‫אחר שכבר ניסו בכל הדרכים – הן בדרך של‬ ‫אין מי שאינו בכלל הקריאה | הפחדים שבדרך וההבטחות לעומתם | מהי פנימיות התורה ומה חיצוניותה |‬ ‫ימין מקרבת והן בדרך של שמאל דוחה?‬ ‫תכלית הרעבון שאחר ההשגה | ההגעה לארץ בדרך 'מעט מעט'‬ ‫⋅ תשובה ⋅‬ ‫וכל זמן שיחשוב כי די לו כביכול בלימוד ובהשגת התורה הק'‬ ‫בחיצוניותה‪ ,‬הנה אף גם זאת לא תעלה בידו‪ .‬וכמו שכתב רש"י‬ ‫א‬ ‫כשיתחזקו ההורים במידת השמחה ואמונה‪,‬‬ ‫יזכו שבניהם ילכו בדרך ה'‪ .‬כי מי שמחזק‬ ‫(בראשית י"ב א')‪' :‬כאן אי אתה זוכה לבנים'‪ ,‬היינו שאינו זוכה‬ ‫שתורתו תעשה פירות‪ ,‬ולא יזכה לחדוותא דשמעתתא של ידיעת‬ ‫הקריאה האישית והתמידית – לך‬ ‫עצמו במידת השמחה‪ ,‬הרי הוא מבריח את‬ ‫הקליפות מן הבית‪ .‬כי כל הקליפות שיש‬ ‫כל התורה בשלמותה‪.‬‬ ‫לך אל הארץ העליונה‬ ‫בבית‪ ,‬באות מרוב עצבות ומרה שחורה וכעס‬ ‫'פנימיות התורה'‪ :‬גילוי פני השי"ת שבתורה‬ ‫וכדומה‪ .‬ממילא‪ ,‬ככל שיתחזק יותר במידת‬ ‫– גם בנגלה‬ ‫המקום האמיתי של כולנו‪ :‬המקום המתאחד‬ ‫השמחה‪ ,‬יזכה לגרש את הקליפה הנוראה הזאת‬ ‫עם אור הוי"ה ב"ה‬ ‫מביתו‪.‬‬ ‫ופנימיות התורה אין הכוונה רק שהוגה בזוהר ובכתבי האר"י‬ ‫הק' וכדומה‪ ,‬כי יכולים גם ללמוד הגמ' ותוס' בבחי' סודות וגנזי‬ ‫ֹאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך ִּוִמּמֹוַלַ ְְד ְְּתָך ִּוִמ ֵֵּבית ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫ובנוסף‪ ,‬אם ילמד תורה בביתו מתוך שמחה‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ַַא ְְר ֶֶאָּךָ‪ְ :‬וְ ֶֶא ֶֶע ְְׂשָך ְלְ גֹוי ָָּגדֹול ַוַ ֲֲא ָָב ֶֶרְכְ ָך ַוַ ֲֲא ַַג ְְּדָלָ ה ְְׁש ֶֶמָך ֶוֶ ְְהֵיֵ ה ְְּב ָָרָכָ ה‪:‬‬ ‫התורה; ומאידך גיסא‪ ,‬יכולים ללמוד כתבי האר"י הק' רק בבחי'‬ ‫וחשק‪ ,‬יגרש את כל הקליפות מהבית‪ .‬וידוע‬ ‫(בראשית י"ב א'‪-‬ב')‬ ‫פשט‪.‬‬ ‫מהרה"ק ר' יהודה צבי מראזלא זי"ע‪ ,‬חתן הרה"ק‬ ‫העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬שאמר‪ :‬שהעוסק‬ ‫אלא 'נגלות התורה' היינו‪ ,‬שלומד התורה הק' בבחי' חיצוניות‪.‬‬ ‫וברש"י הק'‪' :‬לך לך' — להנאתך ולטובתך‪' .‬ושם אעשך לגוי‬ ‫ולומד בפנימיות התורה ובפרט בזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫ו'נסתר' היינו‪ ,‬שמתדבק בהשי"ת דרך אותיות התורה הק'‪ .‬ברם‪,‬‬ ‫גדול' — כאן אי אתה זוכה לבנים‪ ,‬ועוד שאודיע טבעך בעולם‪.‬‬ ‫הרי זה מסוגל מאוד שילכו בניו בדרך הקדושה‬ ‫המפתח להיכנס אל נסתרות התורה הוא אכן‪ ,‬על ידי מה‬ ‫'ואעשך לגוי גדול' — לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים‪:‬‬ ‫בשמירת התורה‪.‬‬ ‫שהעולם קוראים סודות התורה‪.‬‬ ‫ממעטת פריה ורביה‪ ,‬וממעטת את הממון‪ ,‬וממעטת את השם‪.‬‬ ‫לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו‪ ,‬שהבטיחו על הבנים ועל‬ ‫כי גם בנגלות התורה שייך לבוא אל הדבקות של עולם היחוד‬ ‫הממון ועל השם‪.‬‬ ‫ואל גנזי המלך‪ ,‬וכל שכן בעת עסקו בלימוד פנימיות התורה‪.‬‬ ‫⋅ שאלה ⋅‬ ‫ובאמת אם לומד הדברים בחיצוניות הרי זה רק בא לבחי'‬ ‫הנה שורש כל נשמות ישראל הוא‪ ,‬במקום המתאחד לגמרי באור‬ ‫הדבקות של עולמות הנפרדים – גם כאשר לומד פנימיות‪ ,‬אבל‬ ‫הוי"ה (עי' זוה"ק ח"ג ק"ד ע"א‪ ,‬ובהמשך תרס"ו עמ' קע"ז ור"ז‪ ,‬ובמ"מ שם)‪.‬‬ ‫יסוד ידוע בספה"ק‪ ,‬שאין שום תפילה שאינה‬ ‫ואף על פי שכיום רוב הנשמות נשתלשלו מעולמות הנפרדים‬ ‫נענית (עי' בעש"ט עה"ת בסעיפים שבסוף‬ ‫בלימוד פנימיות התורה יותר בנקל להשיג את הדבקות באור‬ ‫הבורא ובנועם העליון‪.‬‬ ‫(תניא פ"ב‪ ,‬ועי' לקו"ת שה"ש עוד ביאור ע"פ יונתי)‪ ,‬אך שורשם ממקום‬ ‫עמוד התפלה)‪ .‬אלא שלפעמים מעלימים מן‬ ‫המתאחד לגמרי באור הוי"ה (תניא שם)‪.‬‬ ‫האדם מה הם חסרונותיו באמת‪ ,‬ואז משתמשים‬ ‫בתפילות אלו לצרכיו האמיתיים‪ .‬למה א"כ לא‬ ‫ב‬ ‫לפיכך כתבו הרב הבעל התניא (תו"א לך לך דף י"א) והצמח צדק‬ ‫(עי' אוה"ת בראשית ח"ד‪ ,‬תרע"ג ע"א ואילך‪ ,‬ותרפ"א ע"ב ואילך)‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫מגלים לו לאדם את חסרונותיו האמיתיות‪,‬‬ ‫כך שיוכל להתפלל עליהם ביתר שאת וביתר‬ ‫הדרך לארץ העליונה ולהשגת‬ ‫קורא לכל איש יהודי "לך–לך אל הארץ אשר אראך" – שכל יהודי‬ ‫יכול ומחויב לעלות להתכלל בשרשו הראשון‪ ,‬המקום המתאחד‬ ‫עוז?‬ ‫פנימיות התוה"ק‬ ‫לגמרי באור ה' בארץ העליונה‪.‬‬ ‫⋅ תשובה ⋅‬ ‫לימוד בחיצוניות אינה מולידה פירות‬ ‫חלקו של אף יהודי לא גרע מלראות ולהשתעשע‬ ‫קודם כל‪ ,‬בדרך כלל כן מתקבלות בפועל‬ ‫על הארץ העליונה‬ ‫והנה עבודת היהודי היא‪ ,‬שיגיע על ידי יגיעתו בכל חלקי התורה‪,‬‬ ‫התפילות על העניינים שמתפללים עליהם‪.‬‬ ‫אל הנעימות והערבות שבתורה – ששרשה גם במקום המתאחד‬ ‫הנה עניינה של ארץ ישראל הוא‪ ,‬היותה ארץ טמירה ונעלמה‬ ‫רק לפעמים‪ ,‬כשיש דינים על האדם‪ ,‬וצריכים‬ ‫לגמרי באור הוי"ה‪.‬‬ ‫עד מאוד‪ ,‬שהיא ארץ האמונה והשכינה הק' (עי' לקו"מ תו' ז')‪,‬‬ ‫להעלים הענין מהס"מ – שלא יהיה קשה מדי‬ ‫ורוב בני אדם אינם מכירים ויודעים בערכה‪ .‬ואף אם אימצו את‬ ‫והיינו‪ ,‬כאשר יעלה אל פנימיות מקור מחצבתו בארץ ישראל‪,‬‬ ‫לפעול להמתיק אותם‪ ,‬אז לוקחים את התפילות‬ ‫גופם לבוא אל ארץ ישראל בחיצוניות‪ ,‬אמנם בפנימיות הם עדיין‬ ‫ימשיך שפע אורה לקבל את התורה הק' בשלמותה‪ ,‬ויעסוק‬ ‫לעניינים אחרים הנצרים‪.‬‬ ‫רחוקים מאוד מלשכון בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בתורה הק' בפנימיות‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫לירד מצרימה – וכבר נשכח ממנו כי הרגיש פעם שעלה‬ ‫אך לא בכדי גילתה התורה הק'‪ ,‬כבר בתחילתה‪ ,‬את‬ ‫במעלות ארץ ישראל ובמעלות האמונה‪ ,‬ולא נודע כי זרח עליו‬ ‫ג‬ ‫גודל מעלת וקדושת ארץ ישראל (עי' רש"י בראשית א' א')‪,‬‬ ‫אור ה'‪ ,‬עד שהיה צריך שוב לבקש מאת בוראו שיתן לו אות‬ ‫וסימן 'במה אדע כי אירשנה' (לקמן ט״ו‪ ,‬ח׳)‪.‬‬ ‫הדרך לארץ העליונה – למעשה‬ ‫אלא כדי שיהודי ידע ויכיר במעלתה ושבחה‪ ,‬אשר כל‬ ‫הצדיקים ערגו והשתוקקו ומסרו נפשם לבוא אל הארץ‬ ‫אשר עיני ה' אלקיך בה (דברים י"א י"ב)‪ .‬הכל כי הכירו‬ ‫וכמו כן דרך בני אדם‪ :‬אף אם זכו לנועם התורה הק' ומשמים‬ ‫המדריגה הראשונה‪ :‬יגיעה אמיתית בתוה"ק‬ ‫וידעו בגודל מעלת ארץ ישראל מקום המנוחה והנחלה‪,‬‬ ‫האירו להם הדרך לעלות ולשכון בארץ ישראל‪ ,‬ארץ האמונה‬ ‫ממילא‪ ,‬ראשית כל‪ ,‬יש להרבות בהתמדת ויגיעת התורה לפי‬ ‫ובגודל העניין להתהלך בארצות החיים והאמונה ובארצות‬ ‫והיחוד והדבקות‪ ,‬הנה לפתע נחשכו עיניהם ונפלו שוב‬ ‫כוחו והשגתו‪ .‬ובכל יום ויום יעשה חשבון בנפשו‪ ,‬אם מתמיד‬ ‫היחוד‪.‬‬ ‫מצרימה‪ ,‬ואינם יודעים במה ירשו את ארץ ישראל‪.‬‬ ‫כשיעור הראוי לו בתורה הק'‪ ,‬שזהו המפתח הראשון לבוא אל‬ ‫על כן צריך כל יהודי להתבונן בנפשו‪' :‬מדוע לא תגיע לי חיות‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬ומי שאינו מחשיב ומייקר את לימוד התורה‪ ,‬הרי‬ ‫ד‬ ‫הוא רחוק לגמרי מארץ ישראל‪.‬‬ ‫ואור אמיתיים מלחשוב בשמות הק' ובפנימיות התורה הק' –‬ ‫מדוע ייגרע חלקי מכל הצדיקים‪ ,‬שזכו לעלות אל ארץ ישראל‬ ‫תכלית המפריעים להשגת העונג‬ ‫וגם בשעה שעוסק בצרכיו כאכילה ושתיה ושיחה‪ ,‬הרי זה‬ ‫והיו מטיילים כל היום כולו בדבקות וביחודים'‪.‬‬ ‫יעשה חשבון הנפש כמה הוא משקיע ראשו ורובו בתורה הק'‬ ‫וההשתעשעות‬ ‫או שכל מוחו ומחשבתו הם על הבלי עולם הזה‪ ,‬שעל זה אמרו‬ ‫הפחדים שבדרך אל הארץ‬ ‫חז"ל‪( :‬פסחים קי"ט ע"ב) "שלעתיד לבוא עתיד הקב"ה לעשות‬ ‫– והבטחות השי"ת‬ ‫כמו שלכל אחד חלק בארץ – לכל אחד חלק‬ ‫סעודה לצדיקים ואומרים לו לדוד לברך‪ ,‬והוא אומר‪ :‬אני‬ ‫והנה בעת שהאדם מבקש לשים דרכו אל ארץ ישראל – היינו‬ ‫במרחיק ממנה‬ ‫אברך ולי נאה לברך"‪ .‬והיינו שעיקר מה שבודקין את הצדיק‬ ‫להכנס אל עומקי פנימיות התורה‪ ,‬אזי הס"מ וכל החובלים‬ ‫הוא‪ ,‬אם הוא מסיח דעתו מעם הבורא ית' בשעה שעוסק באכילה‬ ‫כי הנה נתאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים (תנחומא‬ ‫ובעניינים הגשמיים‪.‬‬ ‫נלחמים בו ומביאים אותו לחשוב שהדרך 'ממעטת את הפריה‬ ‫נשא ט"ז‪ ,‬וראה תניא פל"ו)‪ ,‬וכל יהודי הוא שלוחו של מקום‬ ‫ורביה' (עי' רש"י בראשית י"ב ב')‪ .‬היינו‪ ,‬כאילו פנימיות התורה הק'‬ ‫למלא את תאוות הבורא לעשות לו דירה בתחתונים‪,‬‬ ‫המדריגה השנייה‪ :‬לחשוק לארץ העליונה‬ ‫ממעטת ח"ו את הבנים — אלו מעשיו הטובים של האדם‪ ,‬וכן‬ ‫ולגלות כבוד שם מלכותו בכל העולמות‪ ,‬ולכל יהודי יש‬ ‫ולהשתעשע עליה‬ ‫את לימוד נגלות התורה‪ .‬ו'ממעטת את השם' – שמאבד על‬ ‫חלק ונחלה בתורה הק' שעל ידה יגלה יחודו ואחדותו ית'‬ ‫ידה את שם כבודו‪ .‬ומלבד זאת הוא גם גורם לו לחשוב‪ ,‬שבכך‬ ‫ואחר כל זאת‪ ,‬צריך להכיר במעלת ארץ ישראל ולחשוק‬ ‫הוא מאבד את ממונו בגשמיות‪.‬‬ ‫בכל העולמות‪,‬‬ ‫בה במאוד מאוד‪ ,‬מתוך אמונה‪ ,‬אשר גם לאנשים כערכנו‬ ‫אמנם ישנה מלחמה גדולה בנפש האדם‪ ,‬האם יחיה בעולם‬ ‫יש מקום נחלה ומנוחה בארץ ישראל‪ .‬ולא נאמר‪ ,‬די לנו במה‬ ‫לזאת הבטיח השי"ת את אברהם אבינו 'ואעשך לגוי גדול‬ ‫של פירוד והסתר כבוד ה'‪ ,‬או שיחיה בעולם של דבקות ויחוד‬ ‫שאנו לומדים כמה שעות בפשטות ובחיצוניות – כי לעולם‬ ‫ואברכך ואגדלה שמך' (בראשית י"ב ב')‪ .‬והורה לו 'לך לך' ‪-‬‬ ‫הבורא ונועם העליון‪ ,‬וילמד תורה לשמה ‪ -‬לגלות כבוד ה'‬ ‫מצוות יראת ואהבת ה' ודבקות הבורא הרי הם שורשי כל‬ ‫להנאתך ולטובתך ‪' -‬אל הארץ אשר אראך'‪ ,‬ואדרבה שם תזכה‬ ‫בתחתונים‪ ,‬ולהעלות כל המציאות התחתונה להתכלל באור‬ ‫התורה והמצוות ונשמתן (תניא פ"ד‪ ,‬ועי' 'פירוש' על הלכות יסוה"ת‬ ‫לבנים ויתגדל שמך ותזכה לממון (עי' רש"י עה"פ)‪.‬‬ ‫ה'‪ ,‬אשר בזה תלוי ועומד כל הגאולה שתתגלה השכינה הק'‬ ‫לרמב"ם ריש פ"ב)‪ ,‬ואין יכולים להפריד בין הדבקים‪ .‬ומי שחושק‬ ‫ו'ברכת הבנים' היא‪ ,‬עניין ההתבוננות במחשבה‪ ,‬המולידה‬ ‫בעולמות התחתונים תוך אותיות התורה‪ .‬וככל שידבק בארץ‬ ‫רק בהתמדת התורה בחיצוניות‪ ,‬הרי הוא כגוף בלא נשמה‪,‬‬ ‫את המעשים טובים בפועל (עי' תניא פמ"ב‪ ,‬ובלקו"ת נשא כ"ד ע"ב)‬ ‫ישראל ובעולם היחוד‪ ,‬כן יוכל להמשיך גילוי אלקותו ית'‬ ‫והלוואי יזכה שגם זאת תישאר בידו‪.‬‬ ‫'ברכת הממון' היא‪ ,‬הולדת רגשות האהבה ויראה ‪ -‬שהממון‬ ‫בתחתונים‪.‬‬ ‫הוא בסוד הגוונין של אהבה ויראה (היינו כסף וזהב‪ ,‬ועי' זוה"ק ח"ב‬ ‫ולזאת השכילו אותנו רשב"י ורבינו האר"י הק' והבעש"ט‬ ‫קמ"ח ע"א‪ ,‬זו"ח חקת נ"א ע"א)‪ .‬ו'ברכת השם' עניינה‪ ,‬קבלת עול‬ ‫תכלית הירידה והרעבון‪ :‬כלים לעלייה ולשובע‬ ‫הק' ותלמידיו וכל צדיקי אמת יחידי הדורות‪ ,‬שבשביל‬ ‫מלכות שמים בפועל ממש‪.‬‬ ‫לזכות ללמוד כל התורה כולה ולשמור מצוותיה‪ ,‬צריך‬ ‫ואולם אף מי שנפל לשכחה‪ ,‬ושכח מה תכליתו בעולמו –‬ ‫לעלות אל ארץ ישראל‪ ,‬ארץ האמונה‪ ,‬באופן שלא יסיח‬ ‫לבקש אחר גילוי כבוד ה' בעולם וליחדו בעולמו‪ ,‬צריך הוא‬ ‫דעתו מהבורא ית' אפילו לשעה אחת‪ ,‬ו'במעט מעט' יבוא‬ ‫לחיות בצל האמונה – הכלי‬ ‫לדעת כי מיד כאשר שב בתשובה ומבקש שוב להתקשר‬ ‫לרשת את הארץ‪.‬‬ ‫לכל ההבטחות‬ ‫באברהם אבינו — ברוממות האור האלקי‪ ,‬ומכבד ומייקר את‬ ‫על ידי שבתחילה ידבק באור ה' בשעת התפילה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫והאדם יזכה לכל המעלות אשר נשתבחה בהם ארץ‬ ‫הצדיקים שמגלים את הנקודה הזאת‪ ,‬הרי מברר למפרע שכל‬ ‫גם בשעה שהוגה בתורה‪ ,‬עד שיזכה לדבקות הבורא אף‬ ‫ישראל‪ ,‬רק כאשר יבקש באמת אחר הבורא ית'‪ .‬כי באמת‬ ‫ירידתו נעשית לצורך עלייה‪ ,‬כי מזאת הירידה נולד וזרח אורו‬ ‫בשעה שאוכל ושותה ומשיח עם בני אדם‪ .‬ובכן יעלה וירש‬ ‫הכל חפצים ליראה את שמך‪ ,‬וכולנו יודעים שהתורה הק'‬ ‫של משיח‪ ,‬בסוד לוט ובנותיו שמהם צמח קרן דוד מלך ישראל‬ ‫את הארץ‪ ,‬עד שאפילו בעת עסקו בלימוד נגלות התורה‬ ‫היא המפתח לכל הקדושות‪ ,‬כמאמר התנא ר' פנחס בן יאיר‬ ‫(ב"ר מ"א ד')‪.‬‬ ‫ירגיש בכל אות ואות בנועם העליון‪ ,‬ויתענג על עצם התיבה‬ ‫(ע"ז כ' ע"ב)‪ :‬תורה מביאה לידי זריזות‪ ,‬זריזות מביאה לידי‬ ‫כי באמת גם אצל כל צדיק לפעמים הוא בא לידי ירידה‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫נקיות וכו' עד לתכלית כל המעלות‪ .‬אך בני האדם אינם‬ ‫מארץ ישראל‪ ,‬וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ב‬ ‫ולא רק שישתעשע בידיעה ובהשגה של דברי הגמ' או הרש"י‬ ‫תופסים בדעתם שהתורה הק' היא כלולה מבחינת פשט‬ ‫ע"א)‪ ,‬אך אצל הצדיק עניין זה נעשה ברגע כמימריה‪ ,‬כי מיד‬ ‫והתוס'‪ ,‬אלא ישיג בכל גמרא‪ ,‬רש"י ותוס' בערבות ידידות‬ ‫רמז דרוש סוד ורזי דרזין‪ ,‬ולעולם אין להסיח דעת מכל‬ ‫מתקן ומעלה הכל אל ארץ ישראל‪ ,‬עד שאין הירידה עולה‬ ‫אור השכינה הק' הגנוזה בכל אות ואות‪ .‬וככל שיהודי יאמין‬ ‫חלקי התורה הק'‪.‬‬ ‫כלל בשם‪.‬‬ ‫ש'עלה נעלה וירשנו אותה' (במדבר י"ג ל') וישתדל ויתייגע‬ ‫ובאמת מי שמקושר רק לפשט רמז דרוש של התורה הק'‪ ,‬הרי‬ ‫אך גם מי שנפל אל סדום זמן וזמנים טובא ח"ו‪ ,‬יכול לעלות‬ ‫בדבר‪ ,‬הרי זה יזכה לטעום מאור נועם העליון ולדבקות באלקים‬ ‫כמעט שלא ייתכן הדבר שיהיה מתמיד כל היום בתורה הק'‪ ,‬כי‬ ‫ולתקן הכל כאשר ישוב להתחבר באברהם אבינו‪ .‬ותכלית‬ ‫חיים‪ ,‬בשעה שלומד ומתפלל וגם בעת שמתעסק בענייניו‬ ‫לא יימלט שלא יסיח דעתו ממנה אפי' לרגע אחד – דמאחר‬ ‫הירידה היא לעשות כלים להוליד אורו של משיח‪ ,‬כי אחר‬ ‫וצרכיו הגשמיים‪.‬‬ ‫שהוא מקושר לתורה הק' רק בחיצוניותה – בבחי' עולמות‬ ‫שנפל הנופל לארץ סדום ועמורה‪ ,‬הרי כשישוב אל ארץ‬ ‫הפירוד (עי' ע"ח ריש שמ"ג)‪ ,‬בהכרח שיסיח דעתו ממנה לפרקים‬ ‫ישראל ידבק בבורא ביתר שאת וביתר עוז‪.‬‬ ‫העונג בדבקות – עונג השב‬ ‫ויהיה נפרד הימנה‪ ,‬ותתגבר עליו השכחה‪ ,‬וממילא לא נעשה‬ ‫זהו עניין מה שהוצרך אברהם להציל את לוט‪ ,‬ולהוציא כל‬ ‫לבית ילדותו‬ ‫בזה היחוד האמיתי בינו לבין קונו‪.‬‬ ‫הבריאה שבבחי' לוט מתוך ההפכה‪ ,‬מפני שבזה מוציא גם חלקו‬ ‫כי שורש צור מחצבתו ומולדתו של כל איש ישראל הוא‬ ‫הרע כמו דאיתא‪ ,‬שמה שכתוב 'ויבוא הפליט' ‪ -‬זהו עוג (רש"י‬ ‫בעולם היחוד‪ ,‬וכל אדם נהנה ומתענג כשחוזר למקום מולדתו‬ ‫בהירות השגת האמונה – הרזין‬ ‫שם) שהוא בבחי' חלק הרע שבאברהם אבינו (עיין קהילת יעקב‬ ‫ורואה פני הבית וכל סביבותיו אשר גר שם בימי חרפו‪ .‬וכן הדבר‬ ‫דרזין שבתוה"ק‬ ‫ערך סיחון‪ ,‬וע"ח שמ"ט פ"ט)‪ .‬וכאשר הצדיק שב בתשובה לפי‬ ‫בענייננו‪ ,‬שנשמת האדם מתענגת ומשתעשעת לעלות לצור‬ ‫בחינתו ומעלה את חלק השכחה שבו אל ארץ ישראל‪ ,‬בזה‬ ‫מחצבתה הראשון בעולם היחוד‪.‬‬ ‫כי אהבה אמיתית אינה יכולה להיות כשהיא באה רק לפרקים‪,‬‬ ‫הוא מוליד אורו של משיח ומאיר לכל העולם כולו‪.‬‬ ‫וכמו שביקש אברהם אבינו אל השי"ת שיבטיחנו שלא ימיר‬ ‫ואף שבתחילה קשה לו לאדם למצוא את הנר מצוה ותורה‬ ‫אהבתו באיש אחר – והשי"ת הבטיחו על כך‪ .‬כי האהבה אל‬ ‫אור וא ין נוגה לו‪ ,‬אך ככל שיתמיד בתורת הבורא מתוך רצון‬ ‫'מעט מעט אגרשנו' – ההשגה האמיתית לאט‬ ‫ותשוקה וחשקה לעלות ולשכון בארץ ישראל‪ ,‬יתחיל להאיר‬ ‫השי"ת צריכה להיות 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'‬ ‫לאט‬ ‫לו אור ונועם העליון‪ ,‬עד שיתמלא כל הבית כולו באורה‪,‬‬ ‫‪ -‬עד היחידה שבנפשך (לקו"ת לבעה"ת ראה כ"ה ע"א)‪ ,‬וכמו‬ ‫שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י' הלכה ג') וז"ל‪" :‬וכיצד היא‬ ‫וצריך כל אחד לילך ולבקש אחר ארץ ישראל ואחר אור האמונה‪,‬‬ ‫ואותיות התורה הק' יזריחו לו כאור יום‪ .‬ובכל מעט שזוכים‬ ‫האהבה הראויה הוא שיאהב את ה'‪ .‬אהבה גדולה יתירה עזה‬ ‫אבל ידע שלא יזכה אליה בבת אחת‪ ,‬אלא‪' ,‬מעט מעט אגרשנו‬ ‫להרגיש באור ונועם התורה‪ ,‬סימן שהצליח לבטל מעט‬ ‫מאוד‪ ,‬עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה'‪ ,‬ונמצא שוגה בה‬ ‫מן הארץ'‪ ,‬ובס"ד יירש אותה‪.‬‬ ‫מן המחיצות ומן החובלים שמכסים ומסתירים את האדם‬ ‫תמיד"‪ .‬ועל כן צריך לבוא אל המדרגה שלא יסיח דעתו‬ ‫מלעלות אל ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ובתחילה יזכה שיבריק במוחו אור ה' כמראה הבזק‪ ,‬ומבזיק‬ ‫מהתורה הק' ומהאמונה אפי' לשעה אחת‪ ,‬וזה רק ע"י‬ ‫במוחו לרגע אחד אור ה' כי טוב‪ .‬עד שלבסוף‪ ,‬אם יתמיד‬ ‫'ויהי רעב בארץ' – רעבון אף אחר השגת ה'ארץ'‬ ‫שיעלה אל רזא דמהימנותא אל חלק הרזין והרזין דרזין‬ ‫בביקוש אחר ארץ ישראל‪ ,‬ולא יתפחד מן החובלים העומדים‬ ‫שבתורה‪.‬‬ ‫כנגדו‪ ,‬יזכה לזה בשלימות‪.‬‬ ‫המובטחת‬ ‫והאיש הישראלי צריך תמיד לערוג ולהשתוקק לשכון בארץ‬ ‫אמנם על האדם לידע‪ ,‬כי יתכן אשר גם אחר שזרחה לו השמש‬ ‫והשי"ת יעזרנו שנזכה להאמין בגודל יקרת ומעלת ארץ‬ ‫ישראל – לחיות בצל האמונה הק'‪ ,‬וכל היום כולו להיות‬ ‫וזכה להרגיש בנועם ובמתיקות התורה הק'‪ ,‬שוב יחשיך בעדו‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ונבקש בכל מאודנו עצת אמת לנפשנו לקיים לך לך‬ ‫מחשבתו דבוקה בהשי"ת ובתורתו הק'‪.‬‬ ‫וכמו אצל אברהם אבינו שגם אחר שאמר לשכון כבוד בארץ‬ ‫אל ארץ ישראל ואל הנועם העליון‪ ,‬עדי עין בעין יראו בשוב‬ ‫ישראל‪ ,‬אזי היה נצרך שוב לירד מצרימה (בראשית י"ב י')‪ ,‬וגם‬ ‫ואכן‪ ,‬אין יכולים בבת אחת להתברך בכל המעלות שנשתבחה‬ ‫ה' ציון בביאת גואל צדק ברחמים במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫לאחר שאברהם הלך ונסע הנגבה ‪ -‬לבקש אחר התורה הק'‬ ‫בהם ארץ ישראל‪ .‬אלא‪ ,‬ב'מעט מעט אגרשנו מן הארץ' – יגרש‬ ‫(מתוך של"ס לך‪-‬לך תשס"ח)‬ ‫(עיין זוה"ק שלח קנ"ט ע"ב)‪ ,‬אזי נעשה 'ויהי רעב בארץ' והוצרך‬ ‫לרוח הטומאה עד שירש אותה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ענינים בדרכי עבודת השי"ת‬ ‫מתוך שיעורים בספרי החסידות‬ ‫מעינות העבודה‬ ‫המשכת אור היחוד בתפילה‬ ‫איך יכולים אנו לקיים את התכלית האמיתי של הבריאה? | ממשיכים את אור היחוד? | ומה נעשה‬ ‫כשהחושך מכסה ארץ?‬ ‫ו‪ .‬נחיצות הלימוד לפני התפילה‬ ‫תפילה ותפילה‪ ,‬לאותה התנוצצות של גילוי אלקות של אותו‬ ‫א‪ .‬שליחות פרטי‪ :‬גילוי יחודו לפי בחינתי‬ ‫יום ושל אותה התפילה‪.‬‬ ‫וא' מהדרכים לזכות להארה בתפילה‪ ,‬הוא מה שגילנו לנו‬ ‫הנה ידוע ומבואר (ע"ח שער א ענף א') שכל תכלית הבריאה‬ ‫והתפילות מסודרות כנגד האבות הקדושים (ברכות כ"ו ע"ב)‪,‬‬ ‫שברא הקב"ה את עולמו היא‪' ,‬בגין דישתמודעון ליה' – שיכירו‬ ‫הצדיקים מהמעלה הגדולה והנפלאה של העיסוק בתורה לפני‬ ‫והם בבחינת אותם ה'בארות' שחפרו האבות‪ .‬כי התפילות הן כלים‬ ‫וישיגו הנבראים את גדולתו יתברך‪ .‬והיינו‪ ,‬שרצונו ית' הוא‬ ‫התפילה‪ ,‬וכפי שמצינו אצל כל תלמידי הבעש"ט‪ ,‬שהכינו את‬ ‫מוכשרים לקבל את הדביקות‪ ,‬ואת שפע מימי האור העליון‪.‬‬ ‫שהאדם יחיה תמיד בדבקות בבוראו‪.‬‬ ‫עצמם לתפילה – ע"י לימוד התורה‪ ,‬במשך שעות ארוכות‪.‬‬ ‫וידוע מה שאמר היהודי הקדוש מפשיסחא‪ ,‬שיש באדם כמה‬ ‫יש אנשים‪ ,‬שחושבים שענין זה שייך אך ורק לצדיקים‪.‬‬ ‫אברים‪ ,‬שלוקח להם משך של ג' שעות להתעורר מהשינה‬ ‫ד‪ .‬התרופה למרגיש 'מיין מרירין'‬ ‫אך צריכים לדעת‪ ,‬שכוונה זו מכוונת כנגד כל נברא ונברא‬ ‫כראוי וכנכון לעבודת ה'‪.‬‬ ‫בתפילתו‬ ‫באשר הוא שם‪ ,‬ומשום כך צריך כל אחד ואחד להתבונן‬ ‫איתא בליקוטי מוהר"ן (ליקו"מ קמא תורה נ;) שעיקר עבודת‬ ‫בדבר‪ .‬ואפילו שיש בעולם צדיקים גדולים ומופלגים‬ ‫ואף שכבר הזהירו לנו הצדיקים להקדים עבודת התפילה‬ ‫שעוסקים בגילוי יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם בצורה‬ ‫(וכדברי רבינו הלקו"מ שיחת הר"ן שיחה ל"א)‪ ,‬ברור שאין‬ ‫התפילה‪ ,‬תליא בקדושת הברית של האדם‪ .‬שאם האדם אינו‬ ‫המושלמת ביותר‪ ,‬עדיין מוטלת חובה זו על כל יחיד ויחיד‬ ‫הכונה לבטל את עניין הלימוד קודם התפילה חלילה‪ ,‬אלא להיפך‬ ‫מרגיש מתיקות נפלאה בדיבורי התפילה‪ ,‬אלא מרגיש ריחוק‬ ‫בעצמו‪ ,‬לפי בחינתו‪ .‬כי בחינתו הפרטית והאישית‪ ,‬אינה‬ ‫לדעת שהמעלה הגדולה ביותר היא לקום כבר מחצות הלילה‬ ‫בבחינת 'מיין מרירין'‪ ,‬הרי זה סימן שלא השלים את תיקון‬ ‫מתגלית על ידי אחר‪ ,‬אלא על ידו בלבד – לכך הוא נברא וזו‬ ‫ולעסוק בתורה‪ .‬ואף אם לא זוכה לזה‪ ,‬לכה"פ יתאמץ וישתדל‬ ‫בריתו‪.‬‬ ‫היא שליחותו בעולם‪.‬‬ ‫לקום מוקדם לפני זמן התפילה וללמוד‪ ,‬וכך לבוא ולהתפלל מיד‬ ‫משא"כ כשזכה לתיקון הברית בשלימות‪ ,‬אזי כשמתפלל מרגיש‬ ‫עם שחר‪.‬‬ ‫מתיקות ועריבות‪ ,‬שהוא סימן שתפילתו רצויה בפני אדון כל‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שורש הגילוי‪ :‬בשעת התפילה‬ ‫לכן כשרואה האדם שאינו מרגיש מתיקות בתפילתו‪ ,‬יתעורר‬ ‫ז‪ .‬להמשיך את אור היחוד גם בחושך‬ ‫לשוב בתשובה שלימה על כל ענייני מידת היסוד‪ .‬ומידת היסוד‬ ‫ומבואר בפסה"ק‪ ,‬שעיקר זמן גילוי הארת אור היחוד לאדם‪ ,‬הוא‬ ‫בשעת התפילה‪ .‬ומבארים‪ ,‬שבכל יום ישנה הארה אלקי‪ ,‬שיורד‬ ‫אמנם אף אחר כ"ז המציאות היא שיש יום אחד שמתנוצץ‬ ‫כוללת‪ ,‬קודם כל‪ ,‬את כל ענייני הקדושה בין במחשבה בין‬ ‫להתגלות לבני ישראל ע"י הדבקות בבוראם‪ .‬והארה זו מתגלית‬ ‫ומאיר לו לאדם בתפילתו‪ ,‬אור היחוד בגילוי‪ ,‬ונקל לו לעסוק‬ ‫בדיבור וכמובן במעשה‪.‬‬ ‫בשעת התפילות בכלליות‪ ,‬ובפרט בשעת תפילת שחרית‪.‬‬ ‫בעבודת ה' – אז נדמה לו שלעולם יחזיק בעבודתו ית'‪ ,‬ולא יפול‬ ‫והיא גם כוללת את כל המצוות שבין אדם לחבירו – להיות‬ ‫ממדריגתו כלל‪ .‬ולמחרת נחשך לו הכל‪ ,‬ומרגיש כסומא בארובה‬ ‫אך אין התכלית שיהיה לאדם הדבקות רק בשעת התגלותה‬ ‫באחדות ושלום עם כלל ישראל‪ .‬ומטעם זה ציוה רבינו האר"י‬ ‫– בתפילה‪ ,‬אלא התפילה היא שורש הענין‪ ,‬ואם יזכה האדם‬ ‫שנפל מכל מדרגותיו‪.‬‬ ‫ז"ל‪ ,‬שקודם התפילה יקבל האדם על עצמו‪ ,‬את המצוות עשה‬ ‫להתפלל כראוי‪ ,‬יקבל מוחין גדולים ללימוד התורה וחידושי‬ ‫ולפעמים אדם מרגיש הארה ומוחין בעבודת ה'‪ ,‬ואזי אח"כ‬ ‫של 'ואהבת לרעך כמוך'‪.‬‬ ‫תורה והשגות במשך כל אותו היום‪.‬‬ ‫אפילו שנעלמת ממנו אותה הארה והשגה‪ ,‬מכל מקום נשאר בו‬ ‫זכרון ורשומה מאותה ההארה‪ ,‬ומכח אותו ניצוץ הוא יכול להבעיר‬ ‫כי אורות התפילה מסייעות לאדם ללמוד תורה‪ ,‬בהשגה והבנה‪,‬‬ ‫שוב את האש ולהחיות את עצמו‪.‬‬ ‫ה‪ .‬תיקון הנפש בדורנו – להתענג‬ ‫בקדושה ובדביקות‪ .‬משא"כ אם לא זכה האדם להתפלל שחרית‬ ‫אמנם‪ ,‬כשהאדם מרגיש האדם שאף ניצוץ זה אבד ופרח לו‪,‬‬ ‫בתפילה‬ ‫כראוי וכנכון‪ ,‬אזי בבואו אל הקודש לעסוק בתורה הקדושה‪,‬‬ ‫ובדורות הקודמים היו עוסקים בעבודות גדולות – בתעניות‬ ‫תכבד עליו המלאכה‪ ,‬מחמת שלא הוכשרו והזדככו כלי מוחו‬ ‫ומסתתר ונעלם ממנו השי"ת לגמרי עד שהוא נשאר יבש‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫כחרס ללא שום לחלוחית הארת הדביקות‪ .‬אכן‪ ,‬עצתו היא‬ ‫וסיגופים‪ ,‬לזכות לדבקות הבורא‪ .‬אך בדורינו‪ ,‬דור עני וחלוש‪,‬‬ ‫שיאמין בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שאעפ"כ השי"ת נמצא‬ ‫אין בכוחנו להתענות כמספר אשר יעשה‪ .‬לכן עיקר התיקון הוא‬ ‫אמנם אף גם זאת‪ ,‬אם ארע לו לאדם שלא זכה באותו יום‬ ‫אתו ועמו בכל מקום ובכל מצב‪ ,‬ואפילו שנראה לו שהוא עומד‬ ‫שיתפלל האדם ג' תפילות היום בזמנם‪ ,‬בציבור‪ ,‬בכוונה גדולה‬ ‫להתפלל עם שחר‪ .‬אל ירך לבבו מחמת כן‪ ,‬שיוכל להשלים ולתקן‬ ‫ובהתפשטות הנפש‪.‬‬ ‫ולעסוק בתורה בכח בדרך תפילה‪ .‬וכן יוסיף בתפילות כפי כוחו‪,‬‬ ‫במחצב החושך בהסתרה שבתוך ההסתרה‪ ,‬מ"מ אם יתאמץ‬ ‫ועל ידי כך יפתחו לו המוחין לעסוק בתורה‪.‬‬ ‫בעקשנות למעלה מטעם ודעת ולמעלה ממחשבות שכלו‬ ‫וככל שמוסיף בפרטי ענייני התפילה‪ ,‬הוא תיקון הנפש בצורה‬ ‫לגלות את השי"ת בעולם – אזי יזכה לגלות בנפשו הארה‬ ‫מעולה יותר‪ .‬וכפי שאיתא מהרה"ק מקאמארנא זי"ע‪ ,‬שאם האדם‬ ‫אלקית‪ ,‬ובאופן זה יזכה לטעום את הטעם האמיתי של העונג‬ ‫מתפלל בכל יום ג' תפילות בכוונה ובהתפשטות הגשמיות‪ ,‬הוא‬ ‫ג‪ .‬חובת הכנת הכלים לשאוב מהבאר‬ ‫האלוקי‪.‬‬ ‫התיקון הגדול ביותר‪ ,‬יותר מכל ריבוי התעניות והסיגופים‪.‬‬ ‫ע"כ‪ ,‬חובה מוטלת על כל אחד‪ ,‬להכין לבבו בכל יום‪ ,‬בכל‬ ‫שבדרגת חוץ לארץ‪ ,‬הגנוזה בפנימיותו‪ .‬וזהו ״לך לך״ — לך אל עצמך‪ ,‬לפנימיותך (אגרא‬ ‫ויאמר ה׳ אל אברם‪ :‬לך לך מארצך‬ ‫דכלה ועוד)‪.‬‬ ‫וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר‬ ‫'לך לך' לפנימיותך‬ ‫וזו ראשית בחינת ארץ ישראל‪ ,‬בבחינת ״אבא יסד ברתא״‪ ,‬ולכן נקרא בית "אביך"‪ .‬וכמ"ש‬ ‫רביז"ל שלציון הבעש"ט הק' בחו"ל‪ ,‬יש בחינת קדושת ארץ ישראל (עיין ליקוטי מוהר״ן תנינא‪ ,‬קט)‪.‬‬ ‫‪ -‬המדרגות בדבקות‬ ‫אראך וגו' (יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫דרשו חז״ל על ״ולדבקה בו״ (דברים יא‪,‬‬ ‫״אל הארץ אשר אראך״ ‪ -‬אחר שזכה להידבק בשורש נשמת משה שבבחינת חוץ לארץ‪,‬‬ ‫כב)‪ :‬וכי אפשר להדבק בשכינה‪ ,‬והלא אש‬ ‫מעינות‬ ‫הפרשה‬ ‫יזכה לבוא אל הארץ אשר אראך‪ ,‬היא מדרגת נשמת הצדיק האמת – משה רבינו ע״ה‬ ‫אוכלה הוא‪ ,‬אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם‪ .‬והיינו שקיום מצות דביקות בהשי"ת הוא על‬ ‫במעלתה העליונה‪ ,‬שבמקומה העיקרי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ידי דביקות בתלמידי חכמים‪.‬‬ ‫ומשם יעלה למדרגת פרטות הפנים‪ ,‬במקום נשמת משה שבירושלים עיה״ק‪ ,‬ויש בה שלש‬ ‫וכתבו כמה מהראשונים ואחרונים (ספר הבתים מ' י"ד‪ ,‬ריקאנטי‪ ,‬עקב‪ ,‬ועוד)‪ ,‬שבמצוה זו שתי‬ ‫מדרגות‪:‬‬ ‫מדרגות‪ :‬מי שאין במדריגתו להידבק בהשי"ת עצמו ‪ -‬ידבק בחכמים; והחכמים עצמם‬ ‫״ואעשך לגוי גדול״ ‪ -‬א) הר ציון‪ ,‬מקום קברי מלכי בית דוד (זוהר חדש‪ ,‬רות‪ ,‬בעניין ״עלה אל הר‬ ‫דבקים בשכינה‪ ,‬שהיא עיקר המצוה‪ .‬וביאר בעל ההפלאה זי"ע (כתובות צו ע״א)‪ ,‬שהדבק‬ ‫העברים״‪ ,‬דקאי על הר ציון); ב) הכותל המערבי‪ ,‬כמבואר בזוה"ק (משפטים קטז ע"א)‪ ,‬והוא בחינת‬ ‫בחכמים הדבקים בשכינה נחשב כאילו דבק בשכינה‪.‬‬ ‫ב״ן דמ״ה דפנים‪ .‬ושתי הבחינות נכללות כאחת‪ ,‬בבחינת חיצוניות ופנימיות‪.‬‬ ‫ועל דרך זה יש לומר שיש כמה מדרגות בדבקות בחכמים עצמם שהתלמיד מתקשר‬ ‫״ואברכך״ ‪ -‬ג) ומשם יוסיף להיכנס לעוד פנימיות‪ ,‬עד מקומה האמיתי של נשמת משה‬ ‫בצדיק‪ ,‬והצדיק ברבותיו‪ ,‬עד מקור הדבקות‪ ,‬והן מרומזות בפסוקי ״לך לך״‪ ,‬שהוא היה ניסיונו‬ ‫בקודש הקדשים‪ ,‬במקום "מ'בין ש'ני ה'כרובים"‪ ,‬ר״ת משה‪ .‬ודרגה זו מאירה עתה בבית‬ ‫הראשון של אברהם (רמב"ם‪ ,‬אבות ה‪ ,‬ג)‪ ,‬ובו נתפרש סולם עליית הדבקות‪.‬‬ ‫מדרשו של הצדיק‪ ,‬בבחינת מקדש מעט המכוון כנגד בית המקדש הגדול (ליקוטי הלכות‪ ,‬אורח‬ ‫״מארצך״ – היינו יציאה מארצו (ממקומו מארציות שלו) כדי להידבק בחכמים החיים שבימיו‬ ‫חיים‪ ,‬הלכות מנחה‪ ,‬הלכה ז‪ ,‬אות יב)‪.‬‬ ‫(רמב״ם‪ ,‬הלכות דעות ו‪ ,‬ב; ספר החינוך‪ ,‬מצוה תל״ד)‪ .‬והרי הקב״ה שתל צדיקים בכל דור ודור‪ ,‬כמו‬ ‫״והיה ברכה״ ‪ -‬ותכלית וסוף המדריגות בדבקות בחכמים היא‪ ,‬למצוא את נשמת משה‬ ‫שאמרו‪ :‬״ראה הקב״ה בצדיקים שהן מועטין‪ ,‬עמד ושתלן בכל דור ודור״ (יומא לח ע״ב)‪.‬‬ ‫רבינו ע״ה הגנוזה בדעתו הפנימית‪ .‬ובזה נשלמת הדבקות בחכמים‪ ,‬שהרי משה רבינו ע״ה‬ ‫״וממולדתך״ ‪ -‬אחר שנדבק בצדיקי דורו‪ ,‬יתעלה אל שורש יניקתם‪ ,‬הם רבותיהם והצדיקים‬ ‫מלובש בכל אבר ואבר מבני ישראל (שער מאמרי רשב״י‪ ,‬דף ו ט"א); וזוהי 'והיה ברכה'‪ ,‬שמגלה‬ ‫שבדורות הקודמים‪ .‬וזהו ״ממולדתך״‪( ,‬כי המולדת מורה על שורש התולדה והשתלשלות הדורות)‪ .‬שעל‬ ‫אצלו הברכה הגנוזה באדם‪.‬‬ ‫ידי שדבוק בהם הוא נדבק במי שהם דבקים שהם כללות הצדיקים שבדורות הקודמים‪,‬‬ ‫וכל זה הוא כדי לבוא לשלמות הדבקות בה׳ יתברך‪ ,‬בבחינת ״אנכי עומד בין ה׳ וביניכם‬ ‫תלמידי צדיק האמת‪ ,‬נשמת משה רבינו ע״ה בדרגת חוץ לארץ‪.‬‬ ‫להשיב לכם את דבר ה׳״ (דברים ה‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫״ומבית אביך״ ‪ -‬למעלה מזה‪ ,‬יגיע לתחילת שורש השלשלת — נשמת משה רבינו ע״ה‬ ‫ג‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה‬ ‫מעינות הסוגיות‬ ‫בגדרי מצות חינוך‬ ‫לכו"ע ‪ -‬מצות החינוך מוטלת על האב‪ ,‬והמצוה היא‬ ‫מצד עצמו אינו בגדר בר חיובא כלל‪ ,‬וכל החיוב אינו מוטל אלא על‬ ‫בגדר מעשה מצוה‬ ‫אביו‪ ,‬להרגילו במצוות‪.‬‬ ‫• הקדמה •‬ ‫ואשר נראה בזה‪ ,‬דבין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס'‪ ,‬חובת חינוך‬ ‫והנה כדבריהם משמע לשון רש"י (ברכות מח‪ .‬ד"ה עד שיאכל) שכתב‪,‬‬ ‫"קטן שהגיע לחינוך‪ ,‬אפי' מדרבנן לא מיחייב‪ ,‬דעליה דאבוה הוא‬ ‫במאמר שלפנינו יבואו דברי מרן שליט"א לבאר יסודות עניני וגדרי‬ ‫אינה מוטלת אלא על האב‪ .‬ועוד זאת‪ ,‬שבין לשיטת רש"י ובין לשיטת‬ ‫דרמי לחנכו"‪( ,‬וכדבריו כ"ה בעוד ראשונים שם)‪ .‬וכבר בארו האחרונים‬ ‫מצות חינוך‪ ,‬והמסתעף מזה לדינא בכמה פרטי הלכות במצוה רבה‬ ‫התוס'‪ ,‬קיום מצותו של הקטן צריכה שתהיה באופן המועיל לקיום‬ ‫המצוה בשלימות‪ ,‬כי באמת מדרבנן הרי מעשה זה הוא בגדר קיום‬ ‫(שו"ת כתב סופר צט‪ ,‬ועוד) כונת רש"י‪ ,‬דחובת חינוך הבן אינה גורמת‬ ‫זו‪ ,‬ולפי דרכנו יתבארו כמה גדרים כלליים במצוות התורה‪ ,‬ומהם‬ ‫מצוה ממש‪ ,‬ולפיכך צריך הוא הכשר בכל פרטי המצוה‪ ,‬וכדברי‬ ‫להחשיב מעשיו כ'קיום מצוה' על ידי הקטן‪ ,‬מאחר שהקטן מצידו אין‬ ‫כמה נקודות אשר נתבארו מכבר בדברינו‪ ,‬וחזרו ונשנו כאן בשביל‬ ‫הריטב"א‪.‬‬ ‫עליו שום חיוב‪ ,‬וכל המצווה בזה הוא רק אביו שמחויב להרגילו‬ ‫דבר שנתחדש בהם לגבי מצות חינוך‪.‬‬ ‫במעשי מצוות‪.‬‬ ‫לכו"ע ‪ -‬מצות חינוך דגברא‪ ,‬מתקיימת במה‬ ‫ולעומתם הנה התוס' (ברכות מח‪ .‬ד"ה עד) כתבו בפירוש שקטן שפיר‬ ‫שהחפצא הוא 'מעשה מצוה' גמור‬ ‫ואלא‪ ,‬שחלוקה בזה חובת הגברא בקיום המצוה‪ ,‬מגדר החפצא דמצוה‬ ‫יכול להוציא אחרים שחיובם הוא רק מדרבנן‪ ,‬כי הקטן מקרי בר‬ ‫חיובא מדרבנן‪ ,‬מטעם חיובו משום מצות חינוך‪ ,‬וכ"כ הר"ן במגילה‬ ‫א‬ ‫שבמצוה זו‪ ,‬כי ודאי אחר שחייבו חכמים לקיים המצוה‪ ,‬הרי יש‬ ‫(יט‪ ):‬ועוד‪.‬‬ ‫מצוה מטעם חינוך ‪ -‬מצוה גמורה או‬ ‫בעצמותו של מעשה זה קיום מצוה מדרבנן‪ ,‬וזהו גוף קיום מצות חינוך‪,‬‬ ‫מה שנעשה כאן 'מעשה מצוה'‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬כל שישנו בו דבר המעכב‬ ‫שורש מחלוקתם ‪ -‬אם יש על הקטן חובה מטעם חינוך‬ ‫'מעשה חינוך'‬ ‫מקיום המצוה‪ ,‬שוב אין כאן קיום למצות חינוך‪ ,‬ושוב אין כאן כלום‪,‬‬ ‫והנה המהלך הידוע בזה שנחלקו אם מצות חינוך רמיא על הקטן‪,‬‬ ‫ואולם‪ ,‬כל שמצד חובת חינוך נתקיימה המצוה‪ ,‬שוב יש כאן גדר‬ ‫או שהיא מוטלת רק על אביו‪ ,‬דשיטת רש"י שכתב שקטן שהגיע‬ ‫מצוה מטעם חינוך ‪ -‬צריכה הכשר גמור או לא‬ ‫מעשה המצוה עצמה ממש‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫לחינוך הוא בגדר 'אינו מחויב' אפילו מדרבנן‪ ,‬ס"ל דחובת חינוך הבן‬ ‫הנה ידועים המה דברי הריטב"א בסוכה (ב‪" ):‬קטן שמחנכין אותו‬ ‫מוטלת רק על האב‪ ,‬ולפיכך הקטן עצמו אינו נחשב למחויב בדבר‬ ‫במצוה‪ ,‬בעינן לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול"‪ .‬אולם‪ ,‬כבר הביא‬ ‫לכו"ע ‪ -‬חובת הגברא על האב‪ ,‬והחפצא מתהווה על‬ ‫אף מדרבנן‪ .‬ולעומת זה התוס' ושאר הראשונים שכתבו דדוחק הוא‬ ‫הריטב"א עצמו שיש מן החכמים שחלקו עליו‪ ,‬וז"ל‪" ,‬והוצרכתי‬ ‫לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה"‪.‬‬ ‫ידי הבן‬ ‫לומר שקטן שהגיע לחינוך הוא בגדר אינו מחויב מדרבנן‪ ,‬אינהו ס"ל‬ ‫אלא‪ ,‬שחובת הגברא היא על האב‪ ,‬שהרי הקטן אינו בר דעת‪ ,‬וא"א‬ ‫דמכח חובת חינוך גם הקטן מצד עצמו מחויב במצוה מדרבנן‪ ,‬ולפיכך‬ ‫הרי הוא בגדר מחויב במצוה מדרבנן‪ ,‬וע"כ ס"ל דקטן מוציא את‬ ‫מצות חינוך – מחויב במצוה בפנ"ע מדרבנן או חיוב‬ ‫לחייבו בקיום המצוה‪ ,‬ושוב וודאי שמצד הגברא אין החיוב אלא על‬ ‫אביו‪ ,‬ואף לשיטת התוס'‪ ,‬אין הקטן עצמו בגדר בר חיובא המחויב‬ ‫הגדול בדבר שאין חובתו אלא מדרבנן‪.‬‬ ‫לחנכו למצוות‬ ‫מצד עצמו במצוות‪ .‬אלא שהחפצא דמצוה מתהווה על ידי מעשה הבן‬ ‫והנה לפי פשוטו הרי מחלוקתם היא בגדרה של מצות חינוך‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬ובמעשיו שלו נקבע גדר מעשה מצוה‪ ,‬ולא במה שהאב משדלו‪.‬‬ ‫ב' מחלוקות הראשונים תליין זו בזו‬ ‫שהריטב"א סבירא ליה שמצות חינוך ענינה הוא חיוב גמור במצוות‬ ‫והנה יש (עי' משנת יעב"ץ או"ח ע‪ ,‬ועוד)‪ ,‬שכתבו להשוות ב' המחלוקות‬ ‫מטעם חינוך‪ ,‬והחכמים החולקים עליו ס"ל דמצות חינוך אין גדרה‬ ‫פלוגתתם ‪ -‬אם להוציא אחרים תלוי בגברא בר‬ ‫הנזכרות‪ ,‬ויצאו לדון דשורש אחד לשתיהן‪ ,‬דשיטת התוס' והריטב"א‬ ‫שהקטן מחויב בקיום המצוה עצמה מדרבנן‪ ,‬אלא מצוה בפני עצמה היא‪,‬‬ ‫אחת היא‪ ,‬שמדרבנן הרי הקטן הוא בר חיובא גמור במצוה‪ ,‬ולפיכך‬ ‫לחנך הקטן ולהרגילו בקיום המצוות‪.‬‬ ‫חיובא‪ ,‬או בחפצא של 'מקיים מצוה'‬ ‫חובה עליו לקיים המצוה כמצוותה‪ ,‬ככל בר חיובא‪ .‬ומשא"כ שיטת‬ ‫ומעתה‪ ,‬באופן שישנו פסול מצד דיני המצוה‪ ,‬הנה אם נאמר כדעת‬ ‫אלא שבזה נחלקו רש"י ותוספות‪ ,‬בדין זה ש'כל שאינו מחויב בדבר‬ ‫רש"י והחכמים החולקים על הריטב"א היא‪ ,‬דאין מעשה קטן ולא‬ ‫הריטב"א שהוא מחויב בקיום המצוה‪ ,‬רק שחיובו הוא מטעם חינוך‪,‬‬ ‫אינו מוציא אחרים ידי חובתם'‪ ,‬מהו גדר ה'מחויב בדבר' הנצרך‬ ‫כלום‪ ,‬וכל חובת חינוך אינה 'חובת מצוה' אלא מצוה בפני עצמה‬ ‫הרי לא קיים מצוותו‪ .‬אבל אם נאמר שבמצוה מצד עצמה אינו מחויב‬ ‫בדין זה‪ ,‬שרש"י ס"ל שהוא גברא בר חיובא‪ ,‬שנתחייב מצד עצמו‬ ‫המוטלת על אביו שיחנכו וירגילו בקיום המצוות‪ ,‬ולפיכך אין‬ ‫כלל‪ ,‬ואין מצוותו אלא ב'מעשה חינוך' למצוה‪ ,‬הרי בזה אין שייך גדר‬ ‫בדבר‪ ,‬ולפיכך הקטן שלא נתחייב מצד עצמו אינו מוציא אחרים‬ ‫במעשיו גדר 'מעשה מצוה' כלל‪.‬‬ ‫פסול כלל‪ ,‬ועדיין יש כאן 'מעשה חינוך' לקיום המצוה‪.‬‬ ‫ידי חובתם‪ .‬ואילו התוס' ס"ל שגדר בר חיובא היינו שיש במעשיו‬ ‫גדר 'מעשה מצוה'‪ ,‬כי אם אינו מחויב בדבר ‪ -‬אין במעשיו גדר‬ ‫אם קטן צריך 'לכם' בלולב ביו"ט ראשון‬ ‫מעשה מצוה‪ ,‬ולפיכך אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם‪ .‬אבל קטן‬ ‫שבמעשיו יש גדר מעשה מצוה‪ ,‬שפיר מיקרי לענין זה בר חיובא‪,‬‬ ‫ב‬ ‫והנה בגמ' סוכה (מו‪" ):‬לא ליקני איניש לולב לינוקא ביומא טבא‬ ‫ומוציא אחרים ידי"ח‪.‬‬ ‫המחויב במצוה ‪ -‬האב‪ ,‬מקיים המצוה‬ ‫קמא‪ ,‬מ"ט דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני‪ ,‬ואשתכח דקא נפיק‬ ‫בלולב שאינו שלו"‪ ,‬והיינו שאם יקנה לולבו לתינוק הרי קנין‬ ‫בקרבנות ‪' -‬שם קרבן' הוא ה'חפצא דמצוה'‬ ‫‪ -‬הבן‬ ‫התינוק הוא קנין גמור‪ ,‬ולקנות ממנו אינו יכול‪ ,‬ושוב הוא עצמו לא‬ ‫יוכל לצאת ידי חובתו שהרי ביום ראשון בעינן שיהיה הלולב שלו‪,‬‬ ‫ומעתה יתיישב היטב מה שמבואר לענין קרבנות‪ ,‬דקרבנו של‬ ‫הקטן הרי הוא בגדר קרבן אף כלפי דאורייתא‪ .‬ולדרכנו הרי מבוארים‬ ‫אם האב אינו 'בר חיובא' ‪ -‬מהו החילוק בין אב לאם‬ ‫כדכתיב 'לכם'‪.‬‬ ‫הדברים באר היטב‪ ,‬כי מצד גדר החפצא דמעשה הרי מעשה הקטן‬ ‫אמנם נראה לומר בזה דבר חדש‪ ,‬ובהקדם מה שיש להק' בכל‬ ‫ונחלקו הראשונים בדין זה‪ ,‬שבקיצור פסקי הרא"ש (שם) כתב‪,‬‬ ‫הוא בגדר מעשה מצוה גמור לכו"ע‪ .‬וכמבואר‪ ,‬דמאחר שחייבו‬ ‫אחת מן השיטות‪ .‬כי הנה בשיטת התוספות‪ ,‬אשר לפי פשוטו הרי‬ ‫שמחמת זה לא יקנה לולבו לבנו הקטן עד שיצא בו הגדול תחילה‪,‬‬ ‫חכמים שהקטן יקיים המצוה‪ ,‬הרי שמצד החפצא דמצוה יש כאן‬ ‫לדבריהם הקטן הוא בגדר בר חיובא גמור מדרבנן‪ ,‬והרי הוא בדינו‬ ‫ומשמע שלאחר מכן צריך האב להקנות לבנו הקטן בכדי שיצא בו‬ ‫קרבן פסח גמור‪ ,‬וכאשר כבר הארכנו בכמה וכמה מקומות‪ ,‬דמצוה‬ ‫כדין הגדול בכל מצוות דרבנן‪ .‬ויש לתמוה בזה תמיהה עצומה‪ ,‬שהרי‬ ‫יד"ח‪ ,‬דכיון דבעי' 'לכם'‪ ,‬אינו יוצא מצות חינוך רק אם יקנה הלולב‬ ‫דרבנן שפיר נחשבת כמצוה אף כלפי דאורייתא (ואכ"מ להאריך בזה‬ ‫בנזיר (כט‪ ).‬אמרו 'האיש מדיר את בנו בנזיר'‪ ,‬ודייקו בגמרא 'איש אין‬ ‫לבנו‪ .‬אמנם הב"י (תרנח ו) הביא דברי המרדכי וההגהות אשר"י‪,‬‬ ‫עוד)‪.‬‬ ‫אשה לא'‪ ,‬ואמר ריש לקיש הטעם‪' ,‬איש חייב לחנך את בנו ואין אשה‬ ‫שמנהג נקיי הדעת הוא שתופסים הלולב עם התינוק בכדי שלא‬ ‫חייבת לחנך את בנה'‪ .‬והוא פלאי‪ ,‬כי הנה אם נאמר שחובה גמורה היא‬ ‫יקנה התינוק‪ ,‬ומשמע בהדיא שבכך יוצאים ידי חובת חינוך‪ .‬וכך‬ ‫פלוגתת הראשונים ‪ -‬אם 'לכם' הוא פסול בעצם‬ ‫על הבן לקיים מצוותיו מצד עצמו‪ ,‬הריקיום המצוה לא שייכת להאב‪,‬‬ ‫פסק בשו"ע גם כן (שם)‪" ,‬ואם תופס עם התינוק‪ ,‬כיון שלא יצא מידו‬ ‫החפצא דמצוה‬ ‫ומעתה מה לי אב ומה לי אם‪ ,‬הרי הבן הוא ה'מקיים מצווה'‪ ,‬והאב‬ ‫שפיר דמי"‪.‬‬ ‫ומעתה יתיישב היטב מה שמצינו בדברי הפוסקים דס"ל דקטן בד'‬ ‫והאם אינם אלא גורמים‪ ,‬ולמה יגרע כח האם‪.‬‬ ‫מינים לא בעי 'לכם'‪ ,‬ויוצא בלולבו של אביו‪ .‬ונראה דגם הני פוסקים‬ ‫שורש פלוגתתם בגדר מצות חינוך‬ ‫ס"ל כדברי הריטב"א‪ ,‬דחינוך ענינו הוא קיום עצם גוף המצוה ממש‪,‬‬ ‫קטן בקרבנותיו בגדר 'מקריב' ‪ -‬מטעם חינוך‬ ‫ובטעם מנהג נקיי הדעת‪ ,‬אשר כמותו פסק השו"ע להלכה‪ ,‬דייקו‬ ‫וכל פסול בלולב לא מתקיימת בה מצות חינוך‪ .‬אלא שבזה נחלקו‬ ‫ואף גם בשיטת רש"י יש להקשות‪ ,‬שאם דבריו כפשטם‪ ,‬שאין‬ ‫הפוסקים מדברי המרדכי‪ ,‬שמצות חינוך מתקיימת גם אם לא יקנה‬ ‫הראשונים‪ ,‬בגדר פסולא דלכם‪ ,‬דהרא"ש ס"ל שהוא פסול בחפצא‬ ‫מעשה הקטן כלום‪ ,‬וכל ענין החינוך אינו אלא דין בפני עצמו שצריך‬ ‫הלולב לקטן‪ ,‬וביאר המשנ"ב הטעם בזה (שעה"צ לו) דס"ל להני‬ ‫דמצוה‪ ,‬שנחסר בזה עצם גדר 'מעשה נטילה'‪ ,‬ולפיכך הרי שוב אין‬ ‫להרגילו במצוות‪ .‬הרי תקשי טובא ממה שמצינו בקרבנות שישנו‬ ‫ראשונים דחובת חינוך היא רק בעצם המצוה‪ ,‬ואין צריך לקיים‬ ‫כאן קיום למצות חינוך כלל‪ .‬ואילו החולקים ס"ל‪ ,‬דפסולא דלכם‬ ‫לקטן גדר 'מקריב'‪ ,‬ואף שכל שייכותו במצוות היא רק מטעם חינוך‪.‬‬ ‫בחינוך כל פרטי המצוה‪ .‬והנה עכ"פ הרי נפקא לן דחובת חינוך‬ ‫אינו אלא פסול מצד הגברא‪ ,‬דחייבה התורה שיטול הגברא דוקא מתוך‬ ‫וב' מקורות לדבר‪ ,‬א‪ ,‬דאף שאין מאכילין את הפסח אלא למנוייו‪- ,‬‬ ‫מתקיימת שפיר אף באופן שאליבא דאמת אין הקטן יוצא יד"ח המצוה‬ ‫שלו‪ .‬ושורש הדבר‪ ,‬שכל דין התלוי בבעלות‪ ,‬ע"כ דאינו אלא דין‬ ‫קטן אוכל מקרבן פסח‪ ,‬וכתבו התוס' (פסחים פח‪ .‬ד"ה שם)‪ ,‬דאף שאינו‬ ‫כלל‪ ,‬ומשמעות הדברים אם כן שאין חובה על הקטן לקיים מצוות‬ ‫גברא‪ ,‬כי החפצא אינו משתנה בין אדם אחד לשני‪ ,‬וע"כ כל דינו‬ ‫בגדר מנוי מדאורייתא‪ ,‬מאחר שיש עליו חובת חינוך מדרבנן‬ ‫מטעם חינוך‪ ,‬ונמצא דקיי"ל לדינא דלא כדברי הריטב"א הנ"ל‪.‬‬ ‫הוא דין מסוים בגברא שיקיים מצוותו משלו‪ ,‬ולפיכך שוב אין כאן‬ ‫אוכל‪ .‬והשני הוא בדברי התוס' בריש חגיגה (ב‪ .‬ד"ה איזה) שכתבו על‬ ‫חסרון כלל בחפצא דמצוה‪ .‬ומעתה לענין קטן‪ ,‬שמעולם לא נתחייב‬ ‫המבואר שם שקטן שהגיע לחינוך חייב בעליה לרגל מדרבנן‪ ,‬שצריך‬ ‫פלוגתת הראשונים אם הקטן הוא בגדר בר חיובא‬ ‫מצד הגברא‪ ,‬שוב מובן דלא שייך בו כלל פסולא דלכם‪( .‬ובזה מקום‬ ‫גם להביא קרבנותיו נדבה‪[ ,‬ובאמת יש חולקים בזה ואכ"מ]‪ .‬ואי אמרת‬ ‫מדרבנן‬ ‫איתנו ליישב סתירה בדברי המרדכי‪ ,‬דהנה לפי פשוטו הרי מבואר בדברי המרדכי גבי‬ ‫שאין במעשה קטן גדר מצוה כלל‪ ,‬ואין זה אלא 'מעשה חינוך'‪ ,‬האיך‬ ‫אמנם נראה שיש להשיב בזה‪ ,‬ובהקדם כי הנה אמרו במגילה (יט‪):‬‬ ‫ד' מינים שאין במעשה הקטן גדר מעשה מצוה אליבא דאמת‪ ,‬ואין זה אלא 'מעשה‬ ‫הועיל מעשה החינוך להחשיבו כקרבן ולהכשירו לאכול בפסח‪ ,‬והרי‬ ‫קטן אינו מוציא את הרבים ידי חובתן‪ ,‬והקשו הראשונים‪ ,‬שהרי גם‬ ‫חינוך'‪ ,‬ולפיכך אינו צריך 'לכם'‪ .‬ולעומת זה מצינו בפ"ב דמגילה כתב (והובאו דבריו‬ ‫אין זה 'קרבן' אלא חפצא של חינוך‪ ,‬וחפצא דחינוך אינו בגדר קרבן‪,‬‬ ‫הוא מחויב בקריאת המגילה מדרבנן‪ ,‬וכמה מרבותינו הראשונים‬ ‫להלכה במג"א רסז א)‪ ,‬דקטן שקידוש בקטנותו מהני אף לאחר שהגדיל ואינו צריך‬ ‫והרי"ז חולין בעזרה‪.‬‬ ‫(מלחמות ד' להרמב"ן ברכות כ‪ ,.‬מאירי מגילה שם‪ ,‬ועוד) תרצו בזה‪ ,‬דהקטן‬ ‫ד‬ ‫מעינות הענינים‬ ‫ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת‬ ‫לחזור ולקדש‪ ,‬ומשמעות דבריו שהגדלות נקבעת לפי שעות ולא דוקא לפי ימים‪,‬‬ ‫ואע"פ מועיל קידושו שקידש בקטנותו ‪ -‬לגדלותו‪ ,‬וע"כ חזי' שיש כאן 'מעשה‬ ‫פנימיות שיטת רבינו תם בזמן הלילה‬ ‫קידוש'‪ ,‬ולא רק 'מעשה חינוך'‪ .‬ואולם לדרכנו יתיישב היטב‪ ,‬וכמבואר)‪.‬‬ ‫ישראל דיברו מצד שורשה הרוחני והנסתר של החמה‪,‬‬ ‫ועל כן אמרו שהיא מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע‪ .‬כי‬ ‫מחלוקת הגאונים ורבינו תם — אלו ואלו‬ ‫ג‬ ‫דברי אלוקים חיים‬ ‫אף שהאור נעלם מן העין‪ ,‬אין הוא מסתלק; אלא עולה‬ ‫ידועה המחלוקת הגדולה בעניין זמן הלילה‪ :‬רבינו תם‬ ‫האיך יש לקטן מעשה מצוה ‪ -‬כיון שאין‬ ‫למעלה‪ ,‬אל שורשו‪ .‬וזהו כלל גדול ברוחניות‪ ,‬שכל דבר‬ ‫עולה ומתעלה‪ ,‬ואין אורו אובד‪.‬‬ ‫סובר שיש שתי שקיעות — תחילת שקיעה וסוף שקיעה‪.‬‬ ‫לו כונה‬ ‫ואילו הגאונים סוברים שאין אלא שקיעה אחת‪.‬‬ ‫רבינו תם — בחינת החכמה‬ ‫מאחר שאין לקטן כונה ‪ -‬האיך תוכל מצות חינוך‬ ‫כבר הארכנו בסוגיא זו במקום אחר (ראה ים החכמה‪,‬‬ ‫על דרך זו אפשר להבין ששיטת רבינו תם היא כביכול‬ ‫תשע״א; תשפ״ה–ו)‪ ,‬ואין כאן המקום לשוב ולפרטה‪.‬‬ ‫להתקיים כל עיקר‬ ‫ביטוי להסתכלות פנימית‪ .‬דהנה רבינו תם הוא בבחינת‬ ‫ומעתה תתיישב קושיית האחרונים הנודעת (טורי אבן חגיגה ו‪ ,.‬משנת‬ ‫אולם שורשיה העמוקים של המחלוקת עדיין עומדים‬ ‫יעקב אבינו‪ :‬יעקב איש תם‪ ,‬והוא מבחינת החכמה‪ ,‬כפי‬ ‫לפנינו‪ ,‬ויש בה סודות ונסתרות‪ ,‬ואלו ואלו דברי אלוקים‬ ‫יעב"ץ או"ח סימן ע)‪ ,‬דאילו נימא דגדר מצות חינוך היינו שיהיה‬ ‫שביאר רביז"ל (ליקוטי מוהר״ן תורה א‪ ,‬אות ב)‪ .‬ואף‬ ‫חיים‪ .‬ויש להתבונן בפנימיות הדברים‪.‬‬ ‫במעשיו גדר קיום מצוה ככל פרטיה‪ ,‬הרי לעולם מצוותו חסירה אחת‬ ‫תפילין דרבינו תם קשורות למוחין דאבא‪ ,‬בחינת חכמה‬ ‫מיסודות כל מצוה ומצוה‪ ,‬והיא הכוונה‪ .‬שהרי אמרו בחולין (יב‪ ):‬דקטן‬ ‫(שער הכוונות‪ ,‬דרושי תפילין‪ ,‬דרוש ו)‪.‬‬ ‫ביאור הרה״ק מסאטמאר‪ :‬רבינו תם‬ ‫אין לו כונה‪ ,‬ושוב האיך שייך שיקיים הקטן מצוות מדין חינוך‪,‬‬ ‫ועל כן שיטת רבינו תם בשיעור זמן הלילה נמשכת אחר‬ ‫לשיטתו שהאמת כחכמי ישראל‬ ‫והרי קיי"ל דמצוות צריכות כונה‪ ,‬ובמצוות דאורייתא כל שקיימן‬ ‫יסוד שיטת רבינו תם הוא ביישוב הסתירה בין שתי‬ ‫בלא כונה לא יצא ידי חובתו‪ ,‬והרי קטן אין לו כונה‪ .‬ובשלמא‬ ‫פנימיות החמה‪ ,‬כדעת חכמי ישראל‪ .‬ואפשר לומר ששיטת‬ ‫סוגיות‪ .‬במסכת שבת (לד ע״ב) משמע שמשקיעת החמה‬ ‫אילו נימא דגדר חובת הקטן בקיום מצוות מטעם חינוך אינה אלא‬ ‫הגאונים היא מבחינת הבינה‪ ,‬המבררת את הדברים כפי‬ ‫ועד צאת הכוכבים שיעור הזמן הוא שלושת רבעי מיל;‬ ‫הרגל לקיום צורת המצוה‪ ,‬וזה מתקיים אף באופן שיש בה פסול‪,‬‬ ‫הנראה לעיניים; ולכך הם משערים את זמן הלילה לפי‬ ‫החמה הנראית לעין‪.‬‬ ‫ואילו במסכת פסחים (צד ע״א) נאמר שמשקיעת החמה‬ ‫הרי שפיר מובן‪ ,‬שהרי קיום פעולת המצוה בפועל יש כאן‪ ,‬ושוב‬ ‫ועד צאת הכוכבים יש ארבעה מילין‪ .‬רבינו תם מיישב‬ ‫נתקיימה מצות חינוך‪ ,‬אך אילו נימא דגדר חינוך היינו לקיים‬ ‫הכוכבים הנראים ‪ -‬ומה שנותר נסתר‬ ‫שיש כאן שתי שקיעות‪ :‬תחילת השקיעה ‪ -‬ארבעה מילין‬ ‫המצוה ממש‪ ,‬תקשי‪.‬‬ ‫מן העין‬ ‫קודם הלילה‪ ,‬וסוף השקיעה ‪ -‬שלושת רבעי מיל קודם‬ ‫והנה הקשו בעל התניא‪ ,‬בסדר הכנסת שבת שבסידורו‪,‬‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫כוונה במצוות ‪ -‬לקבוע שם מצוה‪ ,‬או לייחס המצוה‬ ‫והגר״א (אורח חיים‪ ,‬סימן רס״א) על שיטת רבינו תם‪,‬‬ ‫לגברא‬ ‫המהר״ם אלשקר (שו״ת‪ ,‬סימן צו) מיישב את סתירת‬ ‫שהרי כוכבים רבים נראים ברקיע קודם זמנו‪ .‬את תירוץ‬ ‫ואולם לדרכנו יש לומר‪ ,‬כי הנה לכאורה שורש הענין‪ ,‬אם חסרון‬ ‫הסוגיות באופן אחר‪ :‬עיקר ההלכה כסוגיית שבת כי‬ ‫הקושיה בדרך הפשט כבר ביארנו במקום אחר‪.‬‬ ‫הכוונה יגרום חסרון בעצם גדר ה'חפצא דמצוה' ‪ -‬הוא תלוי במה‬ ‫הוא משנה אחרונה‪ ,‬ואילו הסוגיא בפסחים אינה להלכה‬ ‫שחקרו האחרונים בשורש טעם הכוונה במצוות‪ ,‬והוא‪ ,‬אם אליבא‬ ‫ועל פי דברינו יש להוסיף ביאור פנימי‪ :‬לשיטת רבינו תם‪,‬‬ ‫כי הגמרא חזרה בה‪ .‬ולכאורה יש לתמוה הכיצד תדחה‬ ‫דמ"ד מצוות צריכות כונה‪ ,‬מצוה בלא כונה אין עליה שם מצוה‪,‬‬ ‫עדיין לא כלתה שקיעת החמה‪ ,‬אף שכבר נעלמה מן העין‪.‬‬ ‫דברי הסוגיא בפסחים‪ ,‬אם לא נאמר בגמרא במפורש‬ ‫והיינו דצורך הכוונה הוא בכדי שיחול במעשה זה שם מצוה‪ .‬או‪ ,‬שאף‬ ‫ולפי זה‪ ,‬הכוכבים הנראים קודם זמנו כוכבי יום הם‪ ,‬כל‬ ‫שחזרה בה‪.‬‬ ‫במצוה בלא כונה ‪ -‬גדר המעשה מצד החפצא הוא כגדר מעשה מצוה‪,‬‬ ‫עוד לא נשלמה שקיעת החמה‪ .‬כבר החשיך לעיני בשר‪,‬‬ ‫והנה הרה״ק מסאטמאר זי״ע (דברי יואל‪ ,‬מועדים שבת‬ ‫וכל החסרון אינו אלא מצד הגברא‪ ,‬דכל שאינו מכוין בקיום המצוה‪,‬‬ ‫אך אור החמה עודנו במערב‪.‬‬ ‫החודש) ביאר את הדברים על פי המחלוקת במסכת‬ ‫שוב אין הקיום מתייחס אליו‪ .‬ובמקו"א הארכנו לבאר (ויסוד דברינו‬ ‫ניצוץ האור שבכל יהודי ‪ -‬לימוד זכות‬ ‫פסחים (צד ע״ב) בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם‪.‬‬ ‫בזה ע"פ דברי הגר"ח‪ ,‬עיין ברכת שמואל גיטין י‪ ),‬דאף למ"ד מצוות צריכות‬ ‫המקרב את הגאולה‬ ‫חכמי ישראל אומרים שהחמה מהלכת בלילה למעלה מן‬ ‫כונה‪ ,‬אין החסרון בגוף מעשה המצוה‪ ,‬וכל החסרון אינו אלא כלפי‬ ‫הרקיע‪ ,‬ואילו חכמי אומות העולם אומרים שהיא מהלכת‬ ‫מקיים המצוה‪ ,‬שאין המצוה מתייחסת אליו‪ ,‬אבל לא נחסר גוף‬ ‫ובזה נבין את דברי הצדיקים‪ ,‬שעל ידי שינהגו כשיטת‬ ‫למטה מן הקרקע‪ .‬וסיום הגמרא בזה‪ :‬״ונראין דבריהן‬ ‫רבינו תם תתקרב הגאולה‪ .‬בשו״ת מהרי״ף‪( ,‬לרבי יעקב‬ ‫שם החפצא דמצוה‪ .‬והמורם‪ ,‬דענין הכוונה הוא תוספת יחוס המעשה‬ ‫מדברינו״‪.‬‬ ‫לגברא‪ ,‬ולא כקביעת עצם שם מצוה במעשה‪.‬‬ ‫פראג׳י‪ ,‬סימן מז)‪ ,‬מסופר שבחלום נאמר לו שטוב לפרסם‬ ‫את הקונטרס שחיבר לחיזוק שיטת רבינו תם‪ ,‬ואפשר‬ ‫ועיין בגליון הש״ס להגרעק״א (שם)‪ ,‬המביא בשם רבינו‬ ‫שעל ידי כך תתקרב הגאולה‪ .‬וכן כתב בערבי נחל (פרשת‬ ‫תם‪ ,‬שאף שניצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל‪,‬‬ ‫כוונה ‪ -‬לייחס המצוה לחובת הגברא‪ ,‬ובקטן אין‬ ‫כי תצא)‪ ,‬שעיכוב הגאולה הוא מפני שממהרים לצאת מן‬ ‫היה זה ניצחון בטענות בלבד; ואילו האמת היא כחכמי‬ ‫חובת גברא‬ ‫השבת קודם זמנה‪.‬‬ ‫ישראל (וראה שיטה מקובצת‪ ,‬כתובות יג ע״ב)‪ .‬על יסוד‬ ‫ומעתה תתיישב קושייתם בשופי‪ ,‬דמאחר שצורך הכוונה במצוה‬ ‫הדברים הללו מבאר הרה״ק מסאטמאר את דברי המהר״ם‬ ‫אינו אלא בכדי שתתייחס המצוה לחובת הגברא‪ ,‬שוב מאחר הרי‬ ‫והנה חכמי הסוד נקראים ״מחצדי חקלא״‪ ,‬ועבודתם‬ ‫אלשקר‪ ,‬שאפשר להבין שהגאונים הולכים בעקבות‬ ‫שנתבאר דלכו"ע אין גדר חיוב גברא על הקטן כלל‪ ,‬ורק שהקטן‬ ‫להמתיק את הדינים ולהסיר את הקטרוג מעל ישראל‪ .‬על‬ ‫מסקנת הסוגיא בפסחים‪ ,‬שבה נראו דברי חכמי אומות‬ ‫מקיים 'מעשה מצוה שלם' מכח חובת הגברא של אביו‪ ,‬אבל לכו"ע‬ ‫ידי עסקם בפנימיות התורה הם מגלים את רחמי הקב״ה‬ ‫העולם מדברי חכמי ישראל‪ .‬לדבריהם‪ ,‬לאחר שחכמי‬ ‫הקטן מצידו אינו בגדר בר חיובא‪ ,‬שפיר יכול לקיים 'מעשה מצוה'‬ ‫הנסתרים בעולם‪ ,‬ואת מעלתם הפנימית של ישראל‪ ,‬אף‬ ‫ישראל הודו לחכמי אומות העולם‪ ,‬מסקנת הגמרא במסכת‬ ‫אף בלי כונה‪ ,‬כי אין לו צורך לצאת ידי חובתו כלל‪ ,‬וכמו שנתבאר‬ ‫כשהיא נסתרת מן העין‪.‬‬ ‫שבת היא שאין משך הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים‬ ‫לעיל‪.‬‬ ‫ולפי הנראה לעיניים‪ ,‬נדמה שרק מי שאורו מאיר כאור‬ ‫אלא שלושת רבעי מיל‪ .‬ארבעת המילין שבסוגיית פסחים‬ ‫היום ראוי להיקרא צדיק‪ .‬אולם חכמי הפנימיות מגלים‪,‬‬ ‫נאמרו קודם אותה הודאה‪.‬‬ ‫נחלקו הפוסקים אם קשירת קטן כשירה לצורך‬ ‫שאף אם מעט אור נותר באדם‪ ,‬עדיין אור הוא‪ ,‬ויש בו פתח‬ ‫עצמו‬ ‫רבינו תם‪ ,‬לעומתם‪ ,‬סובר שהאמת היא כחכמי ישראל‪:‬‬ ‫ללימוד זכות‪ .‬כי כל עוד נותר ניצוץ אור‪ ,‬עדיין לא כלה‬ ‫החמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע‪ ,‬והשקיעה‬ ‫אמנם‪ ,‬הנה לענין ציצית נחלקו בזה הפוסקים‪ ,‬דהנה שיטת ר"ת‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫נמשכת עד שהיא משלימה את הילוכה בעובי הרקיע‪.‬‬ ‫היא שאין הציצית כשרה אלא אם כן קשרה מי שהוא עצמו בר חיובא‬ ‫וזהו סוד שיטת רבינו תם‪ ,‬שהיא מבחינת החכמה‪ ,‬והחכמה‬ ‫לפי מהלך זה‪ ,‬בשעת השקיעה הראשונה נעלם עיגול‬ ‫בציצית‪( ,‬וכך פסק בשו"ע או"ח יד א)‪ .‬ודנו הפוסקים עפי"ז‪ ,‬בדין ציצית‬ ‫היא אור‪ .‬אף כאשר הלילה כבר ירד‪ ,‬מגלה החכמה כי‬ ‫החמה מן העין והיא מתחילה לעבור בעובי הרקיע; בסוף‬ ‫שקשרה קטן שהגיע לחינוך‪ ,‬אם יכול הקטן עצמו לקיים בה מצות‬ ‫במערב עוד נותרו ניצוצי אור‪ ,‬והם העיקר‪ .‬וכן בישראל‪:‬‬ ‫הילוכה שם מתחילה השקיעה השנייה‪ ,‬וממנה ועד הלילה‬ ‫חינוך‪ ,‬או דנימא‪ ,‬דמאחר דציצית שקשרה קטן אינה כשרה‪ ,‬הרי‬ ‫אף אם בחיצוניות הם נראים בבחינת חושך‪ ,‬גנוזות בהם‬ ‫נמשכים שלושת רבעי מיל‪.‬‬ ‫א"א לקיים מצות חינוך בציצית שאינה כשרה‪ ,‬שהרי אליבא דאמת‬ ‫נקודות טובות רבות‪ ,‬והן עיקר מעלתם‪ .‬על ידי גילוי אותן‬ ‫אין עליה שם ציצית כלל‪ ,‬וכ"כ בשו"ת משיב דבר (א מא) שקטן‬ ‫נקודות אפשר ללמד זכות על ישראל ולראות בהם דור‬ ‫העיגולים והיושר ‪ -‬שתי דרכי הסתכלות‬ ‫אינו כשר לקשור ציצית אף לצורך עצמו‪ .‬אמנם בדברי הביאור‬ ‫שכולו זכאי (סנהדרין צח ע״א)‪.‬‬ ‫ונראה לבאר פנימיות הדברים על פי דברי רבינו הרמח״ל‬ ‫הלכה (שם ד"ה להצריך) מבואר שקטן יכול לצאת חובת חינוך בציצית‬ ‫ובספה"ק תשואות חן (להרה״ק רבי גדליה מליניץ זי"ע‬ ‫ז״ל‪ ,‬כפי שנתבארו בתורת מהרי״א חבר‪ ,‬תלמיד הרמ״מ‬ ‫שקשרה קטן שהגיע לחינוך‪.‬‬ ‫תלמיד הבעש"ט‪ ,‬ליקוטים) מובא שמשיח צדקנו ילמד‬ ‫משקלוב זי״ע (פתחי שערים‪ ,‬נתיב ב‪ ,‬פתח ג‪ ,‬דף י‪,‬‬ ‫ולדברינו יש לבאר מחלוקתם‪ ,‬דנחלקו בעיקר גדרו של דין זה‬ ‫זכות על כל אחד ואחד מישראל‪ ,‬וימצא בכל אחד נקודה‬ ‫אות ג)‪.‬‬ ‫שחידש רבינו תם דהקושר צריך להיות בר חיובא‪ ,‬האם ענינו היינו‬ ‫טובה‪ .‬על ידי כך יעורר בהם הרהורי תשובה‪ ,‬עד שיהיו‬ ‫הנה נודע מדברי רבינו האר״י ז״ל שיש שתי בחינות‪,‬‬ ‫דבכדי להחיל קדושת ציצית צריך הקושר שיהיה בר חיובא בדבר‪ ,‬ושוב‬ ‫כולם צדיקים‪.‬‬ ‫עיגולים ויושר (עץ חיים‪ ,‬שער א‪ ,‬ענף ג)‪ .‬העיגולים הם‬ ‫הרי כשאינו בר חיובא יש כאן חסרון בחפצא דמצוה‪ ,‬או דעיקר‬ ‫וזהו הקשר שבין שיטת רבינו תם לקירוב הגאולה‪ :‬כשם‬ ‫בבחינת הנפש‪ ,‬והיושר בבחינת הרוח‪ .‬ועל פי זה יש לומר‪,‬‬ ‫טעמו של רבינו תם הוא משום דס"ל דקשירת ציצית היא חלק‬ ‫שממתינים לאור החמה אף לאחר שנעלמה מן העין‪ ,‬כך‬ ‫שהעיגולים מורים על החיצוניות והגשמיות‪ ,‬והיושר על‬ ‫ממעשה מצות ציצית‪( ,‬ואכמ"ל)‪ ,‬ושוב הרי זהו דין בהגברא המקיים‬ ‫יש לבקש את הנקודה הטובה הגנוזה בכל יהודי‪ ,‬המאירה‬ ‫הפנימיות והרוחניות‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬ושוב הרי כל כמה שמצד הקטן יש כאן גדר מעשה מצוה‬ ‫למרות שנראה כבר כאילו נחשך לגמרי‪ .‬ומתוך לימוד‬ ‫ומעתה יש לומר שחכמי אומות העולם דיברו כפי הנראה‬ ‫הרי קשירתו גם כן כשירה‪ ,‬ושוב כשרה ציצית זו לקטן שהגיע‬ ‫זכות ורחמים תתקרב הגאולה ברחמים בב"א‪.‬‬ ‫לעין‪ :‬החמה שוקעת‪ ,‬והלילה יורד על העולם‪ .‬אבל חכמי‬ ‫לחינוך‪.‬‬ ‫ה‬ ‫ענינים בדרכי החסידות‬ ‫והעבודה שנאמרו לאחרונה‬ ‫מעינות האורה‬ ‫פניני אורה‬ ‫גם מי שלא נולד במדריגות יכול להיות צדיק גמור‬ ‫שני תלמודי חכמים שוים אך מעלת‬ ‫הדבקות הוא העיקר‬ ‫(וכדאיתא בספרי חב"ד‪ ,‬שכל חילוקי הדרגין בין הצדיקים אינם רק מצד‬ ‫האם רק מי שנולד במדריגות יכול להצליח‬ ‫הנה ידוע שאחד מיסודי דרכי החסידות הוא‪ ,‬כמו שכתב הרה"ק‬ ‫ההסתכלות של יחודא תתאה‪ ,‬שאז יש חילוק בין העליונים לתחתונים;‬ ‫ידוע מה שאמר רביה"ק הלקוטי מוהר"ן זי"ע (שבחי הר"ן‪,‬‬ ‫התולדות יעקב יוסף זי"ע (הקדמה‪ ,‬אות ב')‪" ,‬כי תכלית כל תרי"ג‬ ‫אמנם מצד יחודא עילאה אין צמצום כלל‪ ,‬והשי"ת מתגלה בכל מקום‬ ‫אות כו) על מה שרגילים לספר סיפורים מהצדיקים‪ ,‬איך‬ ‫מצות כדי שנוכל לדבק בו יתברך ולאהבה אותו‪ .‬וכמפורש בזוהר‬ ‫בשווה‪ ,‬ד'אני הוי"ה לא שניתי' (מלאכי ג‪ ,‬ו)‪ .‬ועל כן‪ ,‬כשיהודי שב בתשובה‬ ‫שמצעירותם כבר היו להם מדרגות גבוהות‪ ,‬ועבדו את השי"ת‬ ‫(ח"ב פב ע"ב)‪ ,‬כי תרי"ג מצות נקראו תרי"ג עיטין וכו'‪ ,‬כי הם‬ ‫ומגלה את אורו הנעלם של השי"ת‪ ,‬הרי מתגלה לו האור של יחודא‬ ‫במסירות נפש‪ .‬ויש אשר חושבים שכל הצדיקים נולדו עם‬ ‫עצות איך לידבק בו יתברך"‪.‬‬ ‫עילאה‪ ,‬ואזי אפילו אורו של משה במרום בארבעים יום ‪ -‬נמצא בכל עת‪,‬‬ ‫נשמות גבוהות‪ ,‬ועבדו את הש"י כל ימיהם כבר מטל מילדותם‬ ‫כי כשנכנסים בתוך המציאות מצד העליון ולא מצד התחתון‪ ,‬בהסתכלות‬ ‫וענין זה נוגע גם להערכת מעלתם של שני תלמידי חכמים‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ולכן זכו למה שזכו‪ .‬וע"כ אלו שיודעים בעצמם שבימי‬ ‫בפנימיות‪ ,‬אזי מתגלה היחודא עילאה‪ ,‬שהוא ית' שווה ומשווה קטן כגדול‪,‬‬ ‫דאף ששניהם לומדים תורה באותה דרגה מצד ידיעתם‬ ‫נערותם לא התנהגו כדבעי‪ ,‬הרי הם מייאשים מעצמם‪ .‬וגם‬ ‫והכל אלקות)‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬מכל מקום עדיין תלויה מעלתם בדרגת דבקותם‬ ‫זאת‪ ,‬שתמיד‪ ,‬כאשר שמספרים מעשים מצדיקים‪ ,‬מרגלא‬ ‫בפומא לסיים שאין הדברים שייכים לנו‪ ,‬אלא לצדיקים קדושי‬ ‫בתורה הק'‪.‬‬ ‫כח התשובה והתפילה‬ ‫וכידוע דברי ק"ז מרנא החתם סופר זי"ע בתשובותיו (יו"ד סי'‬ ‫עליון‪.‬‬ ‫וגילו לנו הצדיקים‪ ,‬שיכולים כולם להגיע לכל המדרגות‬ ‫רל"ד)‪ ,‬דשני תלמידי חכמים השוים בערכם בידיעת התורה‪ ,‬אלא‬ ‫אך רביז"ל הקפיד מאד על אלו הדברים‪ ,‬ואמר שאין הדבר נכון‪,‬‬ ‫שבעולם – על ידי התשובה‪ ,‬ועל ידי שיכניסו עצמם לעבודת‬ ‫שזה דר בירושלים וזה בצפת‪ ,‬הנה זה הדר בירושלם מעלי טפי‬ ‫ואף מי שלא עבד את ה' מנערותו ולא נולד עם נשמה גבוהה‬ ‫התפילה‪ ,‬ויקבלו על עצמם להניח ולהשקיע כל מעיינם בתפילה‬ ‫מצד קרבתו למקום המקדש ולבית קדש הקדשים‪ ,‬ונפקא מינה‬ ‫‪ -‬אף גם הוא יכול לזכות לכל הדרגות הגבוהות של הצדיקים‪.‬‬ ‫להשי"ת בכל עת‪.‬‬ ‫דאמטו להכי יש להקדימו במצות צדקה‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי דהגם שמצד‬ ‫ואין הכונה לתפילה גרידא‪ ,‬אלא לתפילה בתמידיות‪ ,‬והיינו‬ ‫השב בתשובה – צדיק מעיקרא‬ ‫ידיעת התורה שניהם שוים ממש מבלי הפרש‪ ,‬מכל מקום כל‬ ‫שבכל מעשיו ועסקיו יפנה אל השי"ת‪ ,‬שבכח עבודה זו לחדש‬ ‫הקרוב למקום המקדש מעלי טפי‪ ,‬דהקירבה למקום הקודש משוי‬ ‫לאדם את עבודתו בהתחדשות ולהפוך את כל מציאות האדם‬ ‫מצינו בדברי רש"י (סוכה נג ע"א‪ ,‬ד"ה אלו חסידים) שכתב‬ ‫הלשון‪" :‬כל חסיד הוי חסיד מעיקרו"‪ .‬וכבר הקשה בזה זקיני‬ ‫שינוי בעצם מהותם‪.‬‬ ‫כאילו נולד מחדש‪ .‬ובפרט אם לומדים התורה הק' באופן‬ ‫שידבק עצמו להש"י בשעת הלימוד‪ ,‬באהבה‪ ,‬ביראה ובדבקות‪,‬‬ ‫החתם סופר זי"ע‪ ,‬דהלא איתא בגמרא (דף קג ע"ב) שגם‬ ‫ועומק הדברים הוא‪ ,‬מאחר שלתכלית זו עצמה ניתנו כל המצות‪,‬‬ ‫ובתפילה להש"י‪.‬‬ ‫גנב יכול לעשות תשובה ולהיעשות "חסיד"‪ .‬ותירץ בזה בנו‬ ‫כדי שעל ידן יתדבק הנאצל במאציל‪ ,‬כמבואר בדברי התולדות‬ ‫הכתב סופר זי"ע‪ ,‬שהעושה תשובה מאהבה הרי הוא נעשה‬ ‫שם (אות ד')‪ ,‬וז"ל‪" :‬כך ענין התורה אינו לימוד בפשוטו‪ ,‬רק לדבק‬ ‫וכן איתא גם מרבינו האריז"ל (עיין ביאור הלכה או"ח סי'‬ ‫חסיד מעיקרא‪ ,‬כמי שלא חטא מימיו (יומא פו ע"ב)‪ .‬ולכן‬ ‫את עצמו ע"י התורה בשמו הגדול‪ ,‬שהוא עיקר התכלית‪ ,‬שכל‬ ‫תקע"א סעי' ב ד"ה ת"ח)‪ ,‬שהעוסק בתורה הקדושה בדבקות‬ ‫יכול הגנב לחזור בתשובה מאהבה ולהיהפך לחסיד כמי שלא‬ ‫התורה והמצות לא ניתנו רק לתכלית ובו תדבק"‪ ,‬וכן כתב עוד‬ ‫בהש"י‪ ,‬ביראה ובאהבה ‪ -‬לא יצטרך לעסוק שוב בשאר‬ ‫חטא מימיו‪ ,‬כי אחר התשובה באמת נחשב כמי שלא חטא‬ ‫באיזהו מקומן‪ .‬והרי דכללות התורה והמצות אינם באים אלא‬ ‫תיקונים‪ ,‬והיינו שבכח זה נתגלה שיש דרך לחזור בתשובה‬ ‫מעולם‪.‬‬ ‫ללמד דרכי דביקות הנאצל במאציל‪.‬‬ ‫מאהבה עד שנעשה אחר כך כמו "חסיד מעיקרו"‪.‬‬ ‫ותאחזנו פחד ורעדה מכחם הגדול של הצדיקים‪ ,‬להחזיר‬ ‫השגת הצדיק שאי"צ לכל הסיגופים‬ ‫כי כל הדרגות בעבודת ה' אינן אלא "ערכי הדביקות"‪ ,‬דהיינו‬ ‫את נשמות ישראל בתשובה‪ ,‬וכמו שאמר רבינו ז"ל שרצה‬ ‫שיעורי קירוב ודיבוק הנאצל במאציל‪ .‬ומרן הבעש"ט הקדוש קרי‬ ‫ורבינו הלקו"מ אמר (שיח שרפי קודש‪ ,‬ח"א‪ ,‬רחצ) שאף‬ ‫לעשותינו שנהיה "כמוני ממש" (חיי מוהר"ן ר"ל)‪ .‬והיינו שבכח‬ ‫להו "ערכי דביקות"‪ .‬ואחריו ל'ו קם תלמידו המגיד הגדול וקרי להו‬ ‫שבנערותו עסק בעבודות גדולות‪ ,‬והרבה פעמים התענה‬ ‫ההתקשרות לצדיקים והלימוד בספה"ק של הצדיקים הגדולים‬ ‫"ערכי ביטול" – וכולם נתכוונו לענין ודבר אחד‪ ,‬דהיינו הך‪ ,‬כי אין‬ ‫משבת לשבת – מ"מ אח"כ השיג שאין צריך לכל זה‪ ,‬אלא הכל‬ ‫שגילו לנו את הדרך בזה‪ ,‬נזכה לעיבור ניצוצות קדושים‪,‬‬ ‫לך הפרש בין המדרגות זולת שיעור הקירוב והדיבוק אל המאציל‪,‬‬ ‫יכולים להשיג את כל המדרגות שבעולם ע"י שיכניסו עצמם‬ ‫עד שנכלל לגמרי בקדושה‪ ,‬בבחינת "כמוני ממש"‪ ,‬בזכות‬ ‫דכל הקרוב ודבוק אל המאציל טפי‪ ,‬מעלי טפי‪.‬‬ ‫לעבודת התפילה‪ ,‬וברצון להתקרב אל הש"י ‪ -‬יכולין לזכות לכל‬ ‫התקשרותם אלו הצדיקים בגדולי הצדיקים שלקחו ערבות על‬ ‫נשמות בנ"י‪.‬‬ ‫המדרגות‪.‬‬ ‫(מתוך שיעור ליל שישי פרשת בראשית תשפ"ז)‬ ‫ויה"ר שנזכה כל אחד‪ ,‬בזכות הצדיקים‪ ,‬להיות "צדיק"‪,‬‬ ‫ועומק הדברים‪ ,‬דדייקא הצדיק עצמו‪ ,‬שתחילה התענה וסיגף‬ ‫ולהכניס הקדושה גם לבניו ובני בניו אחריו‪ ,‬שיהיו ג"כ צדיקים‬ ‫את עצמו מאד‪ ,‬ועבד את השי"ת במסירת נפש‪ ,‬זכה בכח כל‬ ‫בבחינת "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" (בראשית‬ ‫העבודות האלו להשגת האמת ולהשגה נוראה כל כך באלקות‪,‬‬ ‫והבין כמה גדולים רחמי השי"ת וכמה גדול כח התשובה‪ ,‬ולכן‬ ‫לא מפסיקים מללמוד בגלל פניות‬ ‫יח‪ ,‬יט)‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫הורה בהדיא לכלל ישראל שלא יעסקו בעבודות הקשות הללו‬ ‫ידוע ומפורסם גודל הפגם במי שמכוין בעבודתו ותפילתו למצוא‬ ‫(מתוך דא"ח בטיש חוה"מ סוכות‪ ,‬הילולת רבינו הלקו"מ‪ ,‬תשפ"ז)‬ ‫של תעניות וסיגופים‪.‬‬ ‫חן בעיני אחרים‪ ,‬שזו בחינת תערובת חמץ ממש‪ ,‬שדביקותו‬ ‫נתפסת בנוגה רח"ל‪ ,‬ומחטא עץ הדעת הוא בא ‪ -‬טוב ורע‬ ‫המעורבים זה בזה‪ ,‬ובהכרח לבררו ולשוב עליו בתשובה‪.‬‬ ‫שלימות המדרגות לחיות בשלום‬ ‫וכבר מחה הרה"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע בחריפות עצומה כנגד זה‬ ‫בקונטרס ההתפעלות (אות א')‪ .‬וכן בלימוד התורה הרי ידוע כמה‬ ‫משיח צדקינו ‪ -‬היא זו שנקרא בשם "שר שלום" (ישעיהו‬ ‫קשה מאוד להחזיק בנקודת השלום‬ ‫גרועות המחשבות ‪ -‬ללמוד שלא לשמה ולשם כבוד וכדו'‪.‬‬ ‫ט‪ ,‬ה)‪ ,‬ולא מצינו שנקרא בשם שר התורה או שר התפילה‬ ‫הנה יש הרבה עובדי ה'‪ ,‬שכוחם רב בכל מיני עבודות‪,‬‬ ‫אמנם ישנם אנשים שלפעמים נופלים למצבים כאלו‪ ,‬ואז‪ ,‬הם‬ ‫וכו'‪ .‬והיינו מחמת שרוב בני אדם‪ ,‬אפילו הם צדיקים‬ ‫אך כשמגיעים למריבות ולמחלוקת עם אנשים אחרים‪ ,‬אז‬ ‫ותלמידי חכמים גדולים ורבנים וחסידים וכו'‪ ,‬מכל מקום‬ ‫רוצים שלא להמשיך בעבודתם‪ ,‬ונופלים לחלישות הדעת שלא‬ ‫שוכחים היסודות הפשוטים של הזהירות בענייני בין אדם‬ ‫כשמגיע הניסיון הגדול של המחלוקת‪ ,‬הרי בדרך כלל‬ ‫להמשיך בלימודם‪ ,‬כי חוששים מזה‪.‬‬ ‫לחבירו‪ .‬ועכשיו התחלנו שוב את התורה‪ ,‬אבל צריכים‬ ‫רובם ככולם נופלים בזה‪ ,‬שלזה יש מחלוקת עם זה וכו'‪.‬‬ ‫אך יש לדעת שהצדיקים העמידו בזה הדרך‪ ,‬שאין לאדם‬ ‫לזכור שדרך ארץ קדמה לתורה (ויקרא רבה ט‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫וכמצוי שישנן מחלוקות אפילו בין אחים ואחיות במשפחה‬ ‫כי נקודת השלום היא נקודה שקשה מאד עבור רוב בני‬ ‫להפסיק מעבודתו בגלל חששות אלו‪ ,‬אלא שצריך ללמוד עוד‬ ‫אחת‪ ,‬כגון בענייני ירושות ובענייני כספים וכדומה‪.‬‬ ‫אדם שבעולם‪ ,‬ותמיד מצוי שיש בין אנשים הרבה טענות‬ ‫ויקנה בקיאות במסכתות הש"ס‪ ,‬אף כשמתלווה ללימודו פניה‬ ‫והס"מ פועל ועובד הרבה לעורר בכל מקום ומקום ענייני‬ ‫מחלוקת‪ ,‬וכמעט אין בנמצא בני אדם הנקיים מעוון החמור‬ ‫מאחד על חבירו‪ .‬ומצינו בגמרא שתלמידי חכמים גדולים‪,‬‬ ‫שיחשיבוהו הבריות וכדו'‪ .‬וכן להמשיך בעבודתו בתפילות‪,‬‬ ‫של המחלוקת לגמרי‪ ,‬השם ישמרנו‪ .‬דייקא זו השלימות של‬ ‫שהיו בקיאים בטומאות וטהרות בכל פרט‪ ,‬לקחו חרבות‬ ‫אף שנופלים לו פניות של כבוד וכו'; אלא שאח"כ צריך לחזור‬ ‫משיח צדקינו‪ ,‬שיש המוחין דשלום‪.‬‬ ‫ודקרו זה את זה (שבת יז ע"א)‪ .‬ולכאורה‪ ,‬איך יתכן כדבר‬ ‫בתשובה על זה שנפל למצבים אלו‪ ,‬כי אין מניחים מצוה מפני‬ ‫הזה‪ ,‬שתלמידי חכמים ילכו באכזריות כזו‪.‬‬ ‫ה"פניות"‪ ,‬אלא עושים אותה‪ ,‬והתשובה על ה"פניות" בוא תבוא‬ ‫בשלום תלויה הגאולה‬ ‫ומבואר בספה"ק (העמק שאלה להנצי"ב בהקדמה)‪ ,‬שרואים‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬ואז יתתקנו כל ה"פניות"‪ .‬וכמו שהאריך בזה הרה"ק‬ ‫ודברים אלו נוגעים לכל אדם‪ ,‬שהסט"א מבלבל מאד‬ ‫מכאן באמת‪ ,‬שהוא עניין קשה מאד‪ ,‬עד שיש אפילו בחי' דבר‬ ‫רבי אהרן מסטראשעלע זי"ע בהקדמתו לשערי היחוד והאמונה (פתח‬ ‫את העולם‪ ,‬שכאשר מגיע הניסיון הגדול של המחלוקת‪,‬‬ ‫כזה‪ ,‬והנכשל בעניינים אלו צריך לעשות תשובה גדולה על זה‪.‬‬ ‫ומבוא השער)‪.‬‬ ‫ממציא הסט"א לכל אחד תירוץ מדוע מותר לו להחזיק‬ ‫וכן מסופר על הרה"ק בעל ישמח משה זי"ע‪ ,‬שהיה יושב ולומד‬ ‫במחלוקת עם פלוני וכדומה‪ ,‬ומדוע מותר לו לדבר לשון‬ ‫שלימות מעלת משיח – שר השלום‬ ‫סגור בחדרו עשרים וארבע שעות‪ .‬ופעם אחת‪ ,‬בעודו יושב‬ ‫הרע על פלוני‪ .‬והיצר הרע מצליח להפיל אפילו תלמידי‬ ‫ועוסק בתורה‪ ,‬נפלה בו מחשבה שאולי עומד איזה אדם ומאזין‬ ‫חכמים וצדיקים בתירוצים שונים ומשונים‪ ,‬מדוע מותר לו‬ ‫כי עלינו לדעת‪ ,‬שעניין השלום הוא השורש של כל‬ ‫המצוות של בין אדם לחבירו‪ ,‬והשורש של קיום מצות‬ ‫לו מבחוץ‪ ,‬ונחרד שמא לימודו של עכשיו בשביל אותו מאזין‬ ‫להשתתף ולסייע ולהיות חלק במחלוקת ח"ו‪.‬‬ ‫'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט‪ ,‬יח)‪ ,‬שהיא כלל גדול‬ ‫הוא‪ .‬ונסתפק כיצד ינהג‪ ,‬שהרי ההפסקה מן הלימוד אסורה‪,‬‬ ‫אך הגאולה תלויה בענין השלום‪ ,‬שזהו עיקר עבודת ה'‬ ‫בתורה‪ ,‬שהכל תלוי במדת השלום‪ .‬ומוה"ר רבי חיים‬ ‫והלימוד המלווה בפניות אף הוא אינו טוב‪ .‬והכריע למעשה שלא‬ ‫יתברך של האדם‪ ,‬ועיקר הגאולה תלויה בענין זה‪ ,‬כדברי‬ ‫וויטאל כתב בהקדמה לעץ חיים‪ ,‬שתנאי להבין תורה זו ‪-‬‬ ‫להפסיק‪ ,‬אלא לגמור תלמודו ולשוב אחרי כן בתשובה על אותה‬ ‫חז"ל שלא חרב בית המקדש אלא עבור החטא החמור‬ ‫הוא להיות "מבקש שלום"‪ ,‬ובלי זה אי אפשר להבין וכו'‪.‬‬ ‫פניה‪.‬‬ ‫של שנאת חנם (יומא ט ע"ב)‪ ,‬הנובע מעוון המחלוקת‪ ,‬ה'‬ ‫וזה הכלל הראשון בקניית פנימיות התורה‪.‬‬ ‫יצילנו‪ .‬ועל כן נקרא משיח צדקינו בשם שר שלום‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫ואשכחן בזה בדברי הגה"ק ר' אברהם בר' נחמן זי"ע‪,‬‬ ‫(מתוך שיעור יום ד' פרשת כי תצא תשפ"ו)‬ ‫(יום ד' פרשת בראשית תשפ"ז)‬ ‫שהמעלה הגדולה ביותר שאשכחן בנביאים וכתובים על‬ ‫ו‬ ‫מעינות הפנימיות‬ ‫יסודות וענינים בקבלה וחסידות‬ ‫ארץ ישראל ‪ -‬סוד שער החמישים‬ ‫מחצב הנשמות; מחצב המלאכים; ומחצב הקליפות (שערי קדושה‪,‬‬ ‫בסוד הכתוב‪" :‬ומבשרי אחזה אלוה" (איוב י"ט‪ ,‬כ"ו)‪ .‬על ידי‬ ‫ממדרגת הביטחון אל שער החמישים‬ ‫חלק ג'‪ ,‬שער ב')‪.‬‬ ‫משלים אלו נעשה האדם מטפס ועולה‪ ,‬מטפס ויורד‪ ,‬ומקשר‬ ‫הנה אברהם אבינו ע"ה היה במעלה רמה ונישאה‪ ,‬ואיתא‬ ‫וכתב התורת חכם שסוד התפילין הוא מלכות דמחצב הספירות‬ ‫נפשו ביחודו יתברך ובהתקשרות העולמות אליו יתברך‪.‬‬ ‫בחז"ל‪" :‬האדם הגדול בענקים ‪ -‬זה אברהם אבינו‪ ,‬שהיה גבוה‬ ‫המאירה בראש מחצב הנשמות (דף כ"ג ע"ג)‪ .‬הרי שצ' דצלם‬ ‫ומרן הרש"ש כתב‪ ,‬שכל היחודים שבכתבי האריז"ל נכללים‬ ‫קומתו כנגד שבעים וארבעה אנשים‪ ,‬ואכילתו ושתייתו כך‬ ‫ומדרגה ו' הן סוף מדרגת המוחין שבמחצב הספירות‪ ,‬והארתן‬ ‫בשתי בחינות‪ :‬מ"ן ומ"ד‪ .‬מ"ן היא התעוררות התחתון כלפי‬ ‫היה כנגד שבעים וארבעה אנשים‪ ,‬וכוחו כן" (מסכת סופרים‪ ,‬פרק‬ ‫מאירה בחב"ד דמחצב הנשמות‪ ,‬בחינת מ' דצלם‪ .‬זהו חיבור‬ ‫העליון ‪ -‬השתוקקות וכיסופין להידבק בו; ומ"ד היא בחינת‬ ‫כ"א‪ ,‬הלכה ט')‪.‬‬ ‫התפילין‪ :‬הארת מחצב הספירות‪ ,‬שהוא שורש הניצוץ הבורא‪,‬‬ ‫הביטול והשבת אותה התעוררות לשורשה‪.‬‬ ‫וענין ע"ד רמוז בשם אכדט"ם‪ ,‬שהוא שם הביטחון‪ ,‬בסוד‬ ‫מגיעה אל ראש מחצב הנשמות‪ ,‬שהוא שורש הניצוץ הנברא‪.‬‬ ‫נמצא שייחודן הוא שהשתוקקות המ"ן עולה ונכללת בביטול‬ ‫הכתוב‪" :‬בטחו בה' עדי עד" (ישעיהו כ"ו‪ ,‬ד')‪ .‬שם זה הוא בחינת‬ ‫המ"ד‪ ,‬ועל ידי כך מתקשרות המדרגות זו בזו (נהר שלום ל"ד ע"א;‬ ‫המוחין דז"א בקטנות שני‪ ,‬בחינת ו"ק דאו"א עילאין; כי ז"א‬ ‫ניצוץ נברא וניצוץ בורא ‪ -‬סדר העלייה‬ ‫רחובות הנהר ה' ע"ד)‪.‬‬ ‫מתגדל בשתי מדרגות‪ :‬תחילה בקטנות וגדלות ראשון‪ ,‬ואחר‬ ‫וההתכללות‬ ‫ועל פי זה יובן סדר העבודה‪ :‬תחילה נכנסים בכל מדרגה‬ ‫כך בקטנות וגדלות שני (שער הכוונות‪ ,‬דרושי הפסח‪ ,‬דרוש י"ב)‪.‬‬ ‫ועומק הסוד הוא‪ ,‬שמחצב הנשמות הוא בחינת ניצוץ‬ ‫להיכל קודש הקדשים שבה‪ ,‬בחינת "רעוא"‪ ,‬ומשיגים "דבקות‬ ‫ובכניסתו לארץ ישראל היה אברהם בן ע"ה שנים (בראשית‬ ‫נברא‪ ,‬בחינת א"א‪ ,‬ומחצב הספירות הוא בחינת ניצוץ‬ ‫בשורש"; משם יורדים לששת ההיכלות‪ ,‬לבחינות מ"ן ומ"ד ‪-‬‬ ‫י"ב‪ ,‬ד')‪ ,‬ועלה למדרגת ג"ר דאו"א עילאין‪ ,‬למעלה מן הבחינה‬ ‫בורא‪ ,‬בחינת עתיק‪ .‬ואף שכל פרטי מחצב הספירות‬ ‫השתוקקות וביטול‪ ,‬ומייחדים אותן‪ ,‬ושבים ומעלים אותן אל‬ ‫הרמוזה בשם אכדט"ם‪ ,‬לבחינת "ביטחון הגמור"‪ .‬ועוד זכה‬ ‫נתלבשו בכל פרטי מחצב הנשמות‪ ,‬מכל מקום אנו‬ ‫שער החמישים‪.‬‬ ‫והשיג את שער החמישים‪ ,‬כי סוד ארץ ישראל הוא בחינת‬ ‫מתקנים את מחצב הנשמות מיניה וביה‪ ,‬וממשיכים לו‬ ‫וזהו כלל התורה ויחודי הצדיקים‪ :‬יחו"ע‪ ,‬יחו"ת וחיבורם‪.‬‬ ‫שער החמישים‪ ,‬למעלה מכל השגה‪ .‬וזהו ענין "לך לך" ‪" -‬לך"‬ ‫מוחין ממחצב הספירות ‪ -‬מיעקב ורחל דמחצב הספירות‬ ‫יחו"ע הוא להיכלל לגמרי באלקות במסירות נפש בפועל;‬ ‫בגימטריא חמישים (בראשית י"ב‪ ,‬א')‪.‬‬ ‫שבכל פרט‪ .‬ואפשר שזהו הניצוץ המתלבש בעתיק דא"ק‪,‬‬ ‫יחו"ת הוא לדבוק ביחוד האלקות אף בתוך המציאות (עטרת‬ ‫וכעין זה מצינו במשה רבינו‪ ,‬שעליו נאמר‪" :‬ותחסרהו מעט‬ ‫ואחר כך מתפשט בכל פרצופי מחצב הנשמות עד סוף‬ ‫צבי‪ ,‬פרשת לך לך‪ ,‬דף רמ"ה)‪ .‬אברהם אבינו גילה את האמונה בעולם‬ ‫מאלקים" (תהלים ח'‪ ,‬ו')‪ ,‬ואמרו חז"ל‪" :‬חמשים שערי בינה נבראו‬ ‫מלכות דעשיה דאצילות‪.‬‬ ‫וביטל את העבודה זרה‪ ,‬ואף חיבר עליה אלפי ספרים לגלותה‬ ‫בעולם‪ ,‬וכולן ניתנו למשה חסר אחד" (ראש השנה כ"א ע"ב)‪.‬‬ ‫וכך הוא סדר העלייה‪ :‬בכל יום נכנס מחצב הנשמות לפנים‬ ‫בכל העולם (חיי מוהר"ן‪ ,‬סימן שצ"ה)‪ .‬כי האמונה הקדושה עמוקה‬ ‫הרי שבחייו השיג מ"ט שערי קדושה‪ ,‬ונחסר ממנו שער הנ'‪.‬‬ ‫במחצב הספירות מדרגה אחת‪ .‬המדרגה שנכנסה באותו היום‬ ‫ונעלמת‪ ,‬ועבודת הצדיקים אינה מחשבת השמות‪ ,‬הלימוד‬ ‫ואם אמנם לא נכנס לארץ ישראל בחיים חיותו‪ ,‬מ"מ לאחר‬ ‫נקראת יעקב ורחל דמחצב הספירות; והמדרגה שנכנסה‬ ‫והתפילה בלבד‪ ,‬אלא דבקות ביחוד‪.‬‬ ‫הסתלקותו נטמן בהר נבו ‪ -‬נוטריקון נ' בו ‪ -‬לרמז שזכה אז‬ ‫אתמול נקראת היום עתיק דא"ק‪ .‬וכן הולכים ונכנסים פרצופי‬ ‫להשגת שער הנ' (של"ה‪ ,‬תורה שבכתב‪ ,‬פרשת ואתחנן‪ ,‬תורה אור)‪.‬‬ ‫מחצב הנשמות במחצב הספירות‪ ,‬עד שבי"ע עולים ונכנסים‬ ‫ארץ ישראל – סוד האמונה המחברת את‬ ‫שתי הבחינות‬ ‫ובפנימיות הדברים‪ ,‬נשמת משה נכנסה לארץ ישראל‪ ,‬בסוד‬ ‫באצילות‪ ,‬וחוזרים להיות בבחינת אלקות ואחדות גמור (תורת‬ ‫הכתוב‪" :‬ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים";‬ ‫חכם‪ ,‬דף מ"ט ע"ב)‪.‬‬ ‫והנה ארץ ישראל היא סוד האמונה‪ ,‬השגת אלקות ית"ש‬ ‫"מ'בין ש'ני ה'כרובים" ראשי תיבות משה‪ ,‬ושם מקומו בבית‬ ‫וזוהי תכלית העבודה‪ :‬להעלות את ראש מחצב הנשמות‬ ‫למעלה מן האותיות; ובה מתייחדות שתי הבחינות ‪ -‬השתוקקות‬ ‫קדש הקדשים (שמות כ"ה‪ ,‬כ"ב; בעל הטורים שם)‪.‬‬ ‫ולהיכלל במלכות דמחצב הספירות‪ ,‬עד שיתייחדו הניצוץ‬ ‫וביטול‪ ,‬יחו"ע ויחו"ת ‪ -‬עד שעולה האדם לדבקות בעצם‬ ‫אלקות‪ ,‬בבחינת 'אני ואין כחדא'‪.‬‬ ‫הרי שארץ ישראל היא השגת שער הנ' למי שעלה תחילה‬ ‫הנברא והניצוץ הבורא‪.‬‬ ‫בכוחו עד מ"ט שערי קדושה‪.‬‬ ‫ארץ ישראל ‪ -‬גילוי יחוד התפילין‬ ‫התפילין ‪ -‬גילוי היחוד במדרגות הצלם‬ ‫ובסוד ארץ ישראל‬ ‫שער החמישים ‪ -‬היכל קודש הקדשים‬ ‫ומכאן מתבאר סוד ארץ ישראל‪ .‬רבינו ז"ל כתב שארץ ישראל‬ ‫אברהם אבינו ע"ה זכה לקדושת ארץ ישראל‪ ,‬שהיא סוד‬ ‫ורעוא דרעוין‬ ‫מקבלת הארה והשפעה מבחינת תפילין‪ ,‬מבחינת יעקב‬ ‫בחינת תפילין (ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬חלק א'‪ ,‬סימן מ"ז‪ ,‬אות ח')‪ .‬וצריך להבין‪:‬‬ ‫וניכנס נא להבין וליגע‪ ,‬כולי האי ואולי‪ ,‬בבחינת החמישים‪,‬‬ ‫ומבחינת אמת (ליקוטי מוהר"ן‪ ,‬חלק א'‪ ,‬סימן מ"ז‪ ,‬אות ח')‪.‬‬ ‫מה ענין תפילין לארץ ישראל‪ ,‬ומהו היחוד הגנוז בהן‪ ,‬עד שעל‬ ‫שהיא למעלה מכל השגה‪ .‬סוף כל מדרגה ומדרגה הוא שער‬ ‫נמצא שהשגת בחינת התפילין היא בסוד ארץ ישראל ‪ -‬עליית‬ ‫החמישים שבה‪ ,‬ועבודה רבה היא לזכות ולהגיע אליו‪ .‬וכבר‬ ‫ידן נכללים כל המדרגות זו בזו‪.‬‬ ‫כל הנפרטים אל הבחינה הכוללת אותם‪ ,‬ויחוד הניצוץ הנברא‬ ‫הזהיר רבי עקיבא‪" :‬כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור‪ ,‬אל‬ ‫עם הניצוץ הבורא‪.‬‬ ‫בדברי האר"י הק' נתבארו שש מדרגות בצלם המוחין דז"א‪,‬‬ ‫תאמרו מים מים" (חגיגה י"ד ע"ב)‪.‬‬ ‫שלש פנימיות ושלש מקיפות‪ :‬א'‪ ,‬המוחין בעיבור תוך או"א;‬ ‫ב'‪ ,‬בקיעת המוחין והארתם למעלה ממקומם; ג'‪ ,‬לאחר לידתם‪,‬‬ ‫איתא ב"דרושי ההיכלות" שיש שבעה היכלות‪ ,‬וזה סדרם‬ ‫"אמרי נא אחותי את" ‪ -‬הדבקות‬ ‫ממטה למעלה‪ :‬יסוד ומלכות ‪ -‬היכל לבנת הספיר; הוד ‪ -‬היכל‬ ‫התלבשותם בנה"י דאימא על גבי ראש ז"א; ד'‪ ,‬בקיעתם לחוץ‬ ‫בעבודת אברהם‬ ‫למעלה מראש ז"א; ה'‪ ,‬התלבשות נה"י דאימא בראש ז"א‪,‬‬ ‫עצם השמים; נצח ‪ -‬היכל נוגה; גבורה ‪ -‬היכל זכות; חסד ‪ -‬היכל‬ ‫וזהו שאמר אברהם‪" :‬אמרי נא אחותי את‪ ,‬למען ייטב לי‬ ‫והמוחין נעשים פנימיים; ו'‪ ,‬בקיעת המוחין הפנימיים דרך מצח‬ ‫אהבה; תפארת ‪ -‬היכל רצון; וחב"ד ‪ -‬היכל קודש הקדשים (שער‬ ‫בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (בראשית י"ב‪ ,‬י"ג)‪ ,‬כי צריך להיות‬ ‫ז"א‪ ,‬ונעשית לו בחינת מקיף‪.‬‬ ‫הכוונות‪ ,‬דרושי תפילת השחר‪ ,‬דרוש א'; פרי עץ חיים‪ ,‬שער קריאת שמע‪ ,‬פ"א)‪.‬‬ ‫בקי בענין השכינה הק' כאחותו‪ .‬ואי אפשר לעמוד כנגד פרעה‬ ‫ועיקר התפילין הוא במדרגה ו'‪ ,‬מוחין דצ' דצלם; ובגילוי זה‬ ‫עד היכל הרצון נמשכת בחינת האותיות‪ ,‬שהן בחינת ה"גוף"‪.‬‬ ‫אלא בכוח שער החמישים‪ :‬להיכנס לבחינת רעוא‪ ,‬לרדת אל‬ ‫נכללות גם מדרגות ד' וה' (עץ חיים‪ ,‬שער כ"ט‪ ,‬פרק ז'; פרי עץ חיים‪,‬‬ ‫חמשת ההיכלות הראשונים הם בחינת ו"ק והגוף; היכל‬ ‫העולמות ולייחד בהם השתוקקות וביטול‪ ,‬ולשוב ולהעלותם‬ ‫שער התפילין‪ ,‬פרק ג')‪.‬‬ ‫הרצון‪ ,‬הששי‪ ,‬הוא בחינת ג"ר והראש; והיכל קודש הקדשים‪,‬‬ ‫אל שורשם‪.‬‬ ‫השביעי‪ ,‬הוא למעלה מן הגוף‪ ,‬והוא פנימיותו של כל הגוף‬ ‫והנה בתורת חכם מבואר שהתפילין הן מקיף דחיה‪ ,‬בחינת‬ ‫התפילין מתגלות בכל מדרגות הצלם ‪ -‬צ'‪ ,‬ל' ומ'; הציצית‬ ‫(ביאורי ההיכלות להגר"א‪ ,‬פקודי‪ ,‬דף רנ"ח ע"ב)‪.‬‬ ‫ל' דצלם; שורש הארתן במקיף הפנימי דא"א‪ ,‬הנקרא קוצא‬ ‫הן בחינת הלבוש והמקיף‪ ,‬והתפילין בחינת המוחין‪ ,‬בסוד‬ ‫דשערי‪ ,‬המכה בעורף ז"א‪ ,‬ועל ידי הכאה זו בוקעים המוחין‬ ‫והנה בהיכל קודש הקדשים אין אלא רעוא בלבד‪ ,‬בלא אותיות‪.‬‬ ‫"אך בצלם יתהלך איש" (תהלים ל"ט‪ ,‬ז')‪ .‬וכיון שהתפילין‬ ‫במצח ז"א (דף פ"ז ע"ב)‪ .‬ובעטרת צבי נתבאר שהן בחינת מ' דצלם‬ ‫והזוהר הקדוש מכנה את ההיכל הששי "היכלא דרצון"‪ ,‬ואומר‬ ‫הן בחינת דבקות‪ ,‬יש בהן גם בחינת פלילות ומלחמה‪.‬‬ ‫והמוחין עצמם‪ ,‬העולים לאו"א ולא"א (פרשת וירא)‪ .‬ובהיכל‬ ‫עליו‪" :‬דאיהו רעוא‪ ...‬והכא איהו רעוא דרעוין"‪ ,‬בסוד "כחוט‬ ‫התוספות פירשו "תפילין" כלשון ויכוח ופלילות עם קונו‪,‬‬ ‫הברכה נתבאר שורשן בעתיק‪ ,‬בא"א וברדל"א (פרשת לך לך)‪.‬‬ ‫השני שפתותיך" (זוהר ח"ב‪ ,‬פרשת פקודי‪ ,‬דף רנ"ג ע"ב; שיר השירים ד'‪ ,‬ג')‪.‬‬ ‫שהן עדות כי שם ה' נקרא עליו ויראים ממנו (מנחות ל"ד ע"ב‪,‬‬ ‫והצמח צדק הביא שתפילין של ראש רומזים להמשיך חוט‬ ‫ד"ה לטוטפות)‪ .‬וביאור התפילה בבחינת דין מבואר בליקוטי‬ ‫הא"ס לראש א"ק (אור התורה‪ ,‬ענינים‪ ,‬סוף עמ' רפ"ז)‪.‬‬ ‫דרך העבודה ‪ -‬רעוא‪ ,‬מ"ן ומ"ד‬ ‫מוהר"ן (תנינא‪ ,‬סימן ח')‪.‬‬ ‫הבעל שם טוב הקדוש זי"ע גילה‪ ,‬כיצד נעשים יחודים בבחינת‬ ‫ואין הבחינות הללו חולקות זו על זו; אלא כל אחת מגלה צד‬ ‫בכוח דבקות זו מכניע האדם את בחינת לוט‪ ,‬קליפת נוגה‪,‬‬ ‫אחר במדרגת התפילין‪ :‬גילוין במוחין דז"א‪ ,‬שורש הארתן‪,‬‬ ‫רעוא‪ ,‬למעלה מן האותיות והשמות הקדושים‪.‬‬ ‫ומעלה אותה לקדושה‪ ,‬נלחם בפרעה וזוכה לארץ ישראל (שער‬ ‫עצם המוחין ושורשם העליון‪ .‬ומעתה יתבאר כיצד נכללות‬ ‫וכמו שכתב הגה"ק רבי אהרן סטראשעלער זי"ע‪ ,‬שהבעש"ט‬ ‫הפסוקים‪ ,‬פרשת לך לך)‪.‬‬ ‫מדרגות הצלם זו בזו‪.‬‬ ‫החל לבאר את דברי הזוהר וכתבי האריז"ל ברוח קדשו‪ ,‬ו"עשה‬ ‫ואף שהענינים עמוקים וסתומים‪ ,‬העצה היא לחזור תמיד‬ ‫אזנים לקופה" לקרבם אל השכל‪ ,‬כדי שיהא יחודו יתברך‬ ‫לדבקות בעצם אלקות ובעצם האמונה‪ ,‬בסוד השכינה הק'‬ ‫מחצב הספירות ומחצב הנשמות ‪ -‬שורש‬ ‫נתפס בלב כל אחד ואחד‪ ,‬כל חד וחד לפום שיעורא דיליה (הקדמת‬ ‫הנמצאת עם האדם בכל עת ובכל ענין; ועל ידי כן להגיע‬ ‫יחוד התפילין‬ ‫שערי היחוד והאמונה‪ ,‬דף ה' ע"ב)‪.‬‬ ‫לייחוד השלם ולרשת את ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מהרח"ו מנה חמשה מחצבים‪ ,‬מבפנים לחוץ‪ :‬אור אין סוף כפי‬ ‫ועוד כתב‪ ,‬שנגלה אליו אליהו זכור לטוב וגילה לו תעלומות‬ ‫(ע"פ של"ס לך לך תשע"ה)‬ ‫ערך אותו עולם; אור עשר הספירות‪ ,‬והוא מחצב הספירות;‬ ‫החכמה‪ ,‬ושתיקן משלים מבחינת התקשרות הנפש עם הגוף‪,‬‬ ‫ז‬ ‫ענינים ועובדות‬ ‫מעבודת הצדיקים‬ ‫מעינות הצדיקים‬ ‫הגאון רבי אלעזר מנחם מן ב"ר עזריאל שך זצ"ל‬ ‫ראש הישיבה דפוניביז ‪ -‬בעל ה'אבי עזרי' ‪ -‬ט"ז חשון תשס"ב‬ ‫בדברי המקובלים ודאי שקבלה היא עיקר התורה‬ ‫הגבלת הלימוד אינה מפקיעה מן הקבלה שם‬ ‫כל הנזכר לעיל עולה אף מתוך דברי התלמוד והפוסקים‪ .‬ומכל‬ ‫תורה‬ ‫א‬ ‫שכן בדברי הזוהר הקדוש‪ ,‬האר"י הק' ודעימיה ‪-‬שהאריכו לבאר‬ ‫והנה הרמ"א כתב שאין ללמוד בקביעות שאר חכמות‪ ,‬אלא‬ ‫אבי עזרי‪ :‬אין מצות תלמוד תורה בלימוד‬ ‫כי תורת הקבלה היא עיקר התורה‪" .‬דבר גדול מעשה מרכבה‪,‬‬ ‫ודבר קטן הוויות דאביי ורבא"‪ ,‬גדולה היא באיכותה ובחשיבותה‪,‬‬ ‫באקראי‪ ,‬והוסיף שאין לטייל בפרדס עד שימלא אדם כריסו בבשר‬ ‫הקבלה‪ ,‬רק מצות ידיעת השם‬ ‫ויין‪ ,‬היינו בידיעת איסור והיתר ודיני המצוות (יו"ד רמו‪ ,‬ד)‪ .‬והש"ך‬ ‫ולא רק בקושי הבנתה‪ .‬לכן נקראת "פנימיות התורה" ו"נשמתא‬ ‫(שם סק"ו) כלל את חכמת הקבלה בכלל שאר החכמות‪ ,‬והעיר‬ ‫ידועים דברי הגראמ"מ שך זצ"ל בהקדמתו לאבי עזרי (ספר המדע‪,‬‬ ‫דאורייתא"‪ ,‬והנגלה "לבושי אורייתא"‪.‬‬ ‫שלשון הרמ"א אינה מתוקנת‪ :‬שהרי הפרדס שבדברי הרמב"ם‬ ‫מהדורא רביעאה)‪ ,‬שדעתו כי בלימוד הקבלה אין מקיימים מצות‬ ‫הוא מעשה בראשית ומעשה מרכבה‪ ,‬ולא כלל החכמות שמחוץ‬ ‫תלמוד תורה‪ .‬טעמו ונימוקו‪ :‬מצות תלמוד תורה מוטלת על כל‬ ‫גם האבי עזרי גופיה לא ס"ל שאינו מכלל התורה ח"ו‬ ‫לש"ס‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫אחד ואחד‪ ,‬מה שאין כן סודות התורה‪ ,‬שאינם שוים לכל נפש;‬ ‫והנה‪ ,‬בתחילת דבריו מביא האבי עזרי את דברי הגר"ח מוואלז׳ין‬ ‫ורק נגלות התורה נתנו לנו ולבנינו‪ ,‬ככתוב (דברים כט‪ ,‬כח)‪ .‬אלא‬ ‫ולכאו' אף מדברים אלו אין ללמוד שהקבלה אינה תורה‪.‬‬ ‫בהקדמתו לספרא דצניעותא‪ ,‬שהתורה כוללת גם את סודותיה‪,‬‬ ‫שמקיימים בלימוד זה מצות ידיעת הבורא יתברך וגבורתו‪ .‬ועיין‬ ‫דהרמב"ם כתב שענייני הפרדס בכלל התלמוד הם‪ ,‬אלא שאין‬ ‫ומשמע שהקבלה בכלל התורה‪ .‬וספקו לא היה רק אם מעלת‬ ‫ברמב"ם (הלכות יסודי התורה ד‪ ,‬יב)‪ ,‬שעל ידי ההתבוננות בברואים‬ ‫לעסוק בהם עד שימלא כריסו בידיעת התורה (הלכות תלמוד תורה‬ ‫"תלמוד תורה כנגד כולם" נאמרה גם בלימוד הקבלה‪ ,‬או רק‬ ‫מוסיף האדם אהבה למקום‪ ,‬ויירא ויפחד משפלותו ודלותו‪.‬‬ ‫א‪ ,‬יב)‪ .‬ואף הגר"א (שם סקי"ח) הקשה על לשון הרמ"א‪ :‬אם הפרדס‬ ‫בלימוד הנוגע למעשה‪ .‬ואף דברי האבי עזרי על הקדמת מילוי‬ ‫בכלל שאר החכמות‪ ,‬היאך אפשר למנוע קביעות בו‪ ,‬והלא מעשה‬ ‫ולפי דבריו‪ ,‬לכאורה אין בלימוד הקבלה אלא מצות ידיעת‬ ‫הכרס ועל שאין הכול ראויים לעסוק בקבלה נוגעים לסדר‬ ‫מרכבה הוא "דבר גדול‪.‬‬ ‫הבורא‪ ,‬כדי לאהבו ולירא ממנו‪ .‬נמצא‪ ,‬מי שלומד קבלה כדי‬ ‫הלימוד ולתנאי העיסוק בה‪ ,‬ולא לעצם היותה חלק מתלמוד תורה‪.‬‬ ‫לידע חלק זה של התורה‪ ,‬כלימוד שאר חלקי התורה‪ ,‬ולא כדי‬ ‫דעת הרמ"א גופיה בזה‬ ‫להתקרב על ידה לאבינו שבשמים יתברך שמו ‪ -‬לא קיים מצוה‬ ‫האבי עזרי חזר בו מדבריו‬ ‫ואמנם הרמ"א גופיה לא כתב כלל שכוונתו לכלול תורת הקבלה‬ ‫כלל‪ .‬וכן לפי זה יש לצדד שמותר ללמוד קבלה אפילו בתשעה‬ ‫ובזמנו פגשתי בהשגחה פרטית את הגה"צ ר׳ משה שפירא זצ"ל‪,‬‬ ‫באב‪ ,‬שהרי אין לימוד זה בכלל תלמוד תורה; ולכאורה אף אין‬ ‫בשאר החכמות‪ ,‬ולפיכך י"ל שמה שכתבו הש"ך והגר"א "לשון‬ ‫שאמר לי בשם הגרמ"צ בערגמאן שליט"א‪ ,‬חתנו של האבי עזרי‪,‬‬ ‫צריך לברך עליו ברכת התורה‪.‬‬ ‫הרב אינו מתוקן"‪ ,‬ולא כתבו שחולקים על דבריו‪ ,‬זהו משום‬ ‫כי חותנו כתב את ההקדמה לשם מיגדר מילתא‪ ,‬ועדיין לבו נקפו‬ ‫שהבינו שבודאי גם הרמ"א מודה שתורת הקבלה אינו בכלל שאר‬ ‫שמא יפרשו את דבריו שלא ככוונתו‪ .‬וברוך ה׳ שכיוונתי לכך‪.‬‬ ‫חכמות ח"ו‪ ,‬ומותר ללמדה (להראוי לה) בקביעות ולא רק באקראי‬ ‫דברי הקדמונים בזה‬ ‫ושוב הראוני שבספרו שערי אורה (בראשית‪ ,‬מאמר א‪ ,‬אות ב) כתב‬ ‫ח"ו‪ ,‬אלא שצריך רק "לתקן לשון" הרמ"א‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫ודברים אלו‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬פליאה נשגבה המה; שהרי ענין‬ ‫הרב בערגמאן שאין לפרש את דברי חותנו כאילו שלל את מצות‬ ‫זה כבר נתבאר באריכות בדברי הראשונים והאחרונים‪ ,‬ויש‬ ‫וצריך לחלק את דברי הרמ"א לשני עניינים‪ .‬תחילה הביא את‬ ‫תלמוד תורה בלימוד הקבלה‪ .‬לדבריו‪ ,‬וכוונתו מתחילה היתה‬ ‫בדבריהם פסק ברור‪ ,‬המקובל בכל ישראל‪ ,‬וכדלהלן (וכל זה עי'‬ ‫דברי הריב"ש ותלמידי הרשב"א בענין החכמות החיצוניות‪ :‬אין‬ ‫למעשי בראשית לפי שיטת הרמב"ם‪ ,‬ואף מזה חזר בו לאחר מכן‪.‬‬ ‫לאדם ללמוד אלא מקרא‪ ,‬משנה‪ ,‬גמרא והפוסקים הנמשכים‬ ‫בארוכה ים החכמה תשפ"ה פ"ו‪ ,‬בירורים בלהכות תלמוד תורה סימן ג')‪.‬‬ ‫אחריהם‪ ,‬ובהם יקנה העולם הזה והעולם הבא‪ .‬ושאר חכמות‬ ‫איתא בגמרא (סוכה כח ע"א; בבא בתרא קלד ע"א)‪" :‬דבר קטן ‪ -‬הויות‬ ‫ב‬ ‫מותר ללמוד באקראי‪ ,‬ובלבד שלא יהיו ספרי מינים‪ .‬והקבלה‬ ‫דאביי ורבא; דבר גדול ‪ -‬מעשה מרכבה"‪ .‬ובפשטות‪ ,‬כוונת‬ ‫בכלל הגמרא‪ ,‬כדברי הרמב"ם הנ"ל‪ .‬זהו ענין אחד‪.‬‬ ‫הגמרא שמעשה מרכבה הוא החלק הגדול שבתורה הקדושה‪,‬‬ ‫לאחר מכן הביא הרמ"א את דברי הרמב"ם בענין מעשה בראשית‬ ‫והויות דאביי ורבא הן החלק הקטן שבה‪ .‬ונראה ברור‪ ,‬שאף‬ ‫כל אחד יש לו ניצוץ משיח‬ ‫ומעשה מרכבה‪ ,‬שאף שהם בכלל התלמוד‪ ,‬אין לעסוק בהם אלא‬ ‫דברי הגרא"מ שך לא באו למעט‪ ,‬חלילה‪ ,‬במעלת לימוד הקבלה;‬ ‫שמעתי ממקורות נאמנים‪ ,‬שבימי המחלוקת בין האבי עזרי‬ ‫לאחר שימלא כריסו בבשר ויין‪ .‬ולפי זה יש לתקן את לשון‬ ‫אדרבה‪ ,‬מודים הם ברום מעלתה‪ ,‬שהיא יתרה ממעלת תלמוד‬ ‫להרה"ק מליובאוויטש זי"ע‪ ,‬השיב האבי עזרי לשואל שאם יאמר‬ ‫הרמ"א ולהוסיף‪" :‬ויש עוד לימוד מיוחד‪ ,‬מעשה בראשית ומעשה‬ ‫תורה‪ ,‬שעל ידה זוכה האדם לידיעת השם‪.‬‬ ‫הרבי בפני עשרה שאינו משיח צדקנו‪ ,‬יפסיק ממחלוקתו‪ .‬כשמסר‬ ‫מרכבה‪ ,‬וזהו הנקרא בין החכמים טיול בפרדס‪ ,‬ואין לאדם לטייל‬ ‫ואולם הנחה זו תמוהה עד מאד‪ :‬דלא יתכן לומר שיש דבר גדול‬ ‫החסיד את הדברים לרבי‪ ,‬השיב שאין ביכולתו לומר כן‪ ,‬שהרי‬ ‫בפרדס אלא לאחר שמילא כריסו בבשר ויין וכו׳"‪ .‬כך יש לפרש‬ ‫מן לימוד התורה‪ ,‬כדשנינו (פאה א‪ ,‬א)‪" :‬ותלמוד תורה כנגד כולם";‬ ‫בכל יהודי יש ניצוץ משיח (מאור עינים‪ ,‬פרשת פינחס‪ ,‬ד"ה "לכן אמור‬ ‫את דברי הש"ך והגר"א‪ ,‬שכתבו שלשון הרמ"א אינה מתוקנת‪.‬‬ ‫והכתוב אומר‪" :‬וכל חפציך לא ישוו בה" (משלי ג‪ ,‬טו)‪ .‬ועוד איתא‬ ‫הנני נותן"‪ ,‬בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע)‪.‬‬ ‫בירושלמי‪ ,‬שאפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד‬ ‫הערוך השולחן מסתפק אם צריך לברך ברכות‬ ‫מן התורה (ירושלמי‪ ,‬פאה א‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫התורה על לימוד הקבלה‬ ‫ג‬ ‫ובדין ברכות התורה קודם לימוד הקבלה‪ ,‬כתב בעל ערוך‬ ‫אין לומר שהכרת וידיעת הבורא גבוהה מתלמוד‬ ‫השולחן (אורח חיים מז‪ ,‬סעיף ח) שיש להסתפק אם הלומד אגדה‬ ‫תורה‬ ‫כלל ישראל יש להם חוש הריח להבחין מי הוא‬ ‫או חכמת הקבלה חייב לברך‪ .‬וסיים‪" :‬וצריך עיון לדינא"‪ .‬נמצא‬ ‫ואין לומר שלימוד הקבלה מביא לידיעת גדולת הבורא ‪ -‬אף‬ ‫גדול הדור‬ ‫שאין הספק אם הקבלה תורה היא‪ ,‬אלא אם חייבים לברך עליה‬ ‫מבלי לקיים בו מצות תלמוד תורה‪ ,‬שהרי משנה מפורשת שנינו‬ ‫בזכרוני מעשה פלא שהתפרסם על הגרא"מ שך זצ"ל‪ :‬לעת‬ ‫ברכות התורה‪ .‬ולמעשה יש לברך‪ ,‬שהרי לפי הטעמים שהזכיר ערוך‬ ‫(אבות פ"ג מ"ז)‪" :‬המהלך בדרך ושונה‪ ,‬ומפסיק ממשנתו ואומר‪:‬‬ ‫זקנותו‪ ,‬כשהיה חלוש וכמעט שלא דיבר‪ ,‬אמר‪" :‬כלל ישראל‬ ‫השולחן עצמו‪ ,‬הקבלה בכלל התורה שניתנה מסיני ונקראת תורה‪.‬‬ ‫מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫יש להם חוש הריח להבחין מי הוא גדול הדור"‪ .‬גדול הדור דינו‬ ‫מתחייב בנפשו"‪ .‬ומבאר הברטנורא שם (באחד מפירושיו)‪ ,‬שאף‬ ‫כרבו מובהק (שו"ע ורמ"א‪ ,‬יו"ד רמ"ד‪ ,‬י׳)‪ ,‬וגדרו הוא שרוב בני הדור‬ ‫מסקנת הדברים על פי פוסקי ההלכה‬ ‫אם מפסיק ממשנתו כדי לברך "ברוך שככה לו בעולמו" על‬ ‫שולחים אליו את שאלותיהם (בהיר בשחקים להגר"ח קניבסקי זצ"ל‪ ,‬אות‬ ‫ולית מאן דפליג שהתורה כוללת פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרוש וסוד‪ ,‬וכולם‬ ‫נוי האילן‪ ,‬מכל מקום מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו‪ ,‬מפני‬ ‫קנ"ז)‪.‬‬ ‫בכלל מצות תלמוד תורה; ולא מצינו בפוסקי ישראל מי שהוציא‬ ‫שהפסיק ממשנתו‪.‬‬ ‫וכעין זה מסופר על החתם סופר (חוט המשולש החדש‪ ,‬מהדורת תש"ע‪,‬‬ ‫את הקבלה מכלל התורה‪ .‬גדולי ישראל‪ ,‬לאחר שמילאו כריסם‬ ‫וחזינן שהכרת גדולת הבורא מתוך נוי הבריאה‪ ,‬כשהיא באה‬ ‫עמ׳ ק"ח)‪ :‬בנו שאלו כיצד הוא משיב מיד על שאלות חמורות‬ ‫בש"ס ובפוסקים‪ ,‬עסקו בכל חלקי התורה והשיגו בסודותיה‪ ,‬כל‬ ‫שלא על ידי לימוד התורה‪ ,‬אינה עדיפה מתלמוד תורה‪ .‬והרי‬ ‫במקצועות התורה‪ ,‬בלי לעיין תחילה‪ .‬השיב שבכל דור ממנה‬ ‫אחד לפי כוחו ושעתו‪.‬‬ ‫גדולי הדורות שקדו על התורה הנגלית יומם ולילה‪ ,‬ואף על פי‬ ‫הקב"ה רב להורות לבני דורו דבר ה׳ זו הלכה‪ ,‬והדבר ניכר‬ ‫[אף אצל גדולי ליטא בדורות האחרונים עסקו בקבלה בהסתר‪.‬‬ ‫כן קבעו שעות גם ללימוד פנימיות התורה הקדושה‪ .‬ולפי הסברא‬ ‫בשאלות שהם שולחים אליו; וכשרואה הוא שנבחר לכך‪ ,‬סמוך‬ ‫שמעתי זאת מפי הגה"צ ר׳ לייב פרידמן זצ"ל‪ ,‬המכונה "ר׳ לייב צדיק"‪,‬‬ ‫הנזכרת‪ ,‬שאין בלימוד זה קיום מצות תלמוד תורה אלא הכרת‬ ‫ובטוח בהקב"ה שלא יכשל בדבר הלכה‪.‬‬ ‫מתלמידי החפץ חיים; שהחזון איש זצוק"ל עסק בקבלה בהסתר‪].‬‬ ‫גדולת הבורא בלבד‪ ,‬הרי הוא כהולך בדרך ופוסק ממשנתו‪.‬‬ ‫מעומקא דליבא שלוחה בזאת ברכת מזל טוב‬ ‫שליט"א‬ ‫להרה"ח ר' אהרון בערנשטיין‬ ‫משב"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫וראש מכון ים החכמה ‪ -‬ומראשי כולל כתבי ים החכמה ‪ -‬ומחברי וועד תורת חכם‬ ‫לרגל נישואי בתו תחי' למזל"ט ובשטו"מ‬ ‫יהר" שיזכה לראות מהם נחת ומכל יוצאי חלציו‬ ‫המברכים מוסדות תורת חכם‬ ‫מערכת‬ ‫‪073-383-14-45‬‬ ‫שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים‬ ‫מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות‬ ‫למוקדי הפצה שותפות ותרומות‬