מעיינות הים · Maynois Hayum — לך לך (2026-10-19)

בעזרת השם יתברך
פרשת לך לך תשפ"ז
שנה ו׳ · גליון רכ"ו
מאמרים ושיחות קודש מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א
מעיין הבהירות
דברי אלוקים חיים
שנאמרו בעידן רעוא דרעוין מעיינות החכמה
שאלות ותשובות ביסודות העבודה
ֶלֶ ְְך ְלְ ָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲא � ֶֶׁשר ַַא ְְר ֶֶא ָ�ָּך:
⋅ שאלה ⋅
מה יעשה האב כשהבנים לא שומעים בקולו ,גם
קריאת השי"ת לכל נשמה – לשוב ולהתענג עליו
אחר שכבר ניסו בכל הדרכים – הן בדרך של אין מי שאינו בכלל הקריאה | הפחדים שבדרך וההבטחות לעומתם | מהי פנימיות התורה ומה חיצוניותה |
ימין מקרבת והן בדרך של שמאל דוחה? תכלית הרעבון שאחר ההשגה | ההגעה לארץ בדרך 'מעט מעט'
⋅ תשובה ⋅ וכל זמן שיחשוב כי די לו כביכול בלימוד ובהשגת התורה הק'
בחיצוניותה ,הנה אף גם זאת לא תעלה בידו .וכמו שכתב רש"י
א
כשיתחזקו ההורים במידת השמחה ואמונה,
יזכו שבניהם ילכו בדרך ה' .כי מי שמחזק
(בראשית י"ב א')' :כאן אי אתה זוכה לבנים' ,היינו שאינו זוכה
שתורתו תעשה פירות ,ולא יזכה לחדוותא דשמעתתא של ידיעת
הקריאה האישית והתמידית – לך
עצמו במידת השמחה ,הרי הוא מבריח את
הקליפות מן הבית .כי כל הקליפות שיש
כל התורה בשלמותה. לך אל הארץ העליונה
בבית ,באות מרוב עצבות ומרה שחורה וכעס 'פנימיות התורה' :גילוי פני השי"ת שבתורה
וכדומה .ממילא ,ככל שיתחזק יותר במידת
– גם בנגלה המקום האמיתי של כולנו :המקום המתאחד
השמחה ,יזכה לגרש את הקליפה הנוראה הזאת עם אור הוי"ה ב"ה
מביתו. ופנימיות התורה אין הכוונה רק שהוגה בזוהר ובכתבי האר"י
הק' וכדומה ,כי יכולים גם ללמוד הגמ' ותוס' בבחי' סודות וגנזי ֹאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ֵֵמ ַַא ְְר ְְצָך ִּוִמּמֹוַלַ ְְד ְְּתָך ִּוִמ ֵֵּבית ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ַוַ ֹּי ֶ
ובנוסף ,אם ילמד תורה בביתו מתוך שמחה ֲֲא ֶֶׁשר ַַא ְְר ֶֶאָּךְָ :וְ ֶֶא ֶֶע ְְׂשָך ְלְ גֹוי ָָּגדֹול ַוַ ֲֲא ָָב ֶֶרְכְ ָך ַוַ ֲֲא ַַג ְְּדָלָ ה ְְׁש ֶֶמָך ֶוֶ ְְהֵיֵ ה ְְּב ָָרָכָ ה:
התורה; ומאידך גיסא ,יכולים ללמוד כתבי האר"י הק' רק בבחי'
וחשק ,יגרש את כל הקליפות מהבית .וידוע (בראשית י"ב א'-ב')
פשט.
מהרה"ק ר' יהודה צבי מראזלא זי"ע ,חתן הרה"ק
העטרת צבי מזידיטשוב זי"ע ,שאמר :שהעוסק אלא 'נגלות התורה' היינו ,שלומד התורה הק' בבחי' חיצוניות. וברש"י הק'' :לך לך' — להנאתך ולטובתך' .ושם אעשך לגוי
ולומד בפנימיות התורה ובפרט בזוהר הקדוש, ו'נסתר' היינו ,שמתדבק בהשי"ת דרך אותיות התורה הק' .ברם, גדול' — כאן אי אתה זוכה לבנים ,ועוד שאודיע טבעך בעולם.
הרי זה מסוגל מאוד שילכו בניו בדרך הקדושה המפתח להיכנס אל נסתרות התורה הוא אכן ,על ידי מה 'ואעשך לגוי גדול' — לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים:
בשמירת התורה. שהעולם קוראים סודות התורה. ממעטת פריה ורביה ,וממעטת את הממון ,וממעטת את השם.
לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו ,שהבטיחו על הבנים ועל
כי גם בנגלות התורה שייך לבוא אל הדבקות של עולם היחוד הממון ועל השם.
ואל גנזי המלך ,וכל שכן בעת עסקו בלימוד פנימיות התורה.
⋅ שאלה ⋅ ובאמת אם לומד הדברים בחיצוניות הרי זה רק בא לבחי' הנה שורש כל נשמות ישראל הוא ,במקום המתאחד לגמרי באור
הדבקות של עולמות הנפרדים – גם כאשר לומד פנימיות ,אבל הוי"ה (עי' זוה"ק ח"ג ק"ד ע"א ,ובהמשך תרס"ו עמ' קע"ז ור"ז ,ובמ"מ שם).
יסוד ידוע בספה"ק ,שאין שום תפילה שאינה ואף על פי שכיום רוב הנשמות נשתלשלו מעולמות הנפרדים
נענית (עי' בעש"ט עה"ת בסעיפים שבסוף בלימוד פנימיות התורה יותר בנקל להשיג את הדבקות באור
הבורא ובנועם העליון. (תניא פ"ב ,ועי' לקו"ת שה"ש עוד ביאור ע"פ יונתי) ,אך שורשם ממקום
עמוד התפלה) .אלא שלפעמים מעלימים מן המתאחד לגמרי באור הוי"ה (תניא שם).
האדם מה הם חסרונותיו באמת ,ואז משתמשים
בתפילות אלו לצרכיו האמיתיים .למה א"כ לא ב לפיכך כתבו הרב הבעל התניא (תו"א לך לך דף י"א) והצמח צדק
(עי' אוה"ת בראשית ח"ד ,תרע"ג ע"א ואילך ,ותרפ"א ע"ב ואילך) ,שהשי"ת
מגלים לו לאדם את חסרונותיו האמיתיות,
כך שיוכל להתפלל עליהם ביתר שאת וביתר הדרך לארץ העליונה ולהשגת קורא לכל איש יהודי "לך–לך אל הארץ אשר אראך" – שכל יהודי
יכול ומחויב לעלות להתכלל בשרשו הראשון ,המקום המתאחד
עוז?
פנימיות התוה"ק לגמרי באור ה' בארץ העליונה.
⋅ תשובה ⋅ לימוד בחיצוניות אינה מולידה פירות
חלקו של אף יהודי לא גרע מלראות ולהשתעשע
קודם כל ,בדרך כלל כן מתקבלות בפועל על הארץ העליונה והנה עבודת היהודי היא ,שיגיע על ידי יגיעתו בכל חלקי התורה,
התפילות על העניינים שמתפללים עליהם. אל הנעימות והערבות שבתורה – ששרשה גם במקום המתאחד
הנה עניינה של ארץ ישראל הוא ,היותה ארץ טמירה ונעלמה
רק לפעמים ,כשיש דינים על האדם ,וצריכים לגמרי באור הוי"ה.
עד מאוד ,שהיא ארץ האמונה והשכינה הק' (עי' לקו"מ תו' ז'),
להעלים הענין מהס"מ – שלא יהיה קשה מדי
ורוב בני אדם אינם מכירים ויודעים בערכה .ואף אם אימצו את והיינו ,כאשר יעלה אל פנימיות מקור מחצבתו בארץ ישראל,
לפעול להמתיק אותם ,אז לוקחים את התפילות
גופם לבוא אל ארץ ישראל בחיצוניות ,אמנם בפנימיות הם עדיין ימשיך שפע אורה לקבל את התורה הק' בשלמותה ,ויעסוק
לעניינים אחרים הנצרים.
רחוקים מאוד מלשכון בארץ ישראל. בתורה הק' בפנימיות.
המשך בעמ' ב'
א
המשך מעמ' א'
לירד מצרימה – וכבר נשכח ממנו כי הרגיש פעם שעלה אך לא בכדי גילתה התורה הק' ,כבר בתחילתה ,את
במעלות ארץ ישראל ובמעלות האמונה ,ולא נודע כי זרח עליו
ג גודל מעלת וקדושת ארץ ישראל (עי' רש"י בראשית א' א'),
אור ה' ,עד שהיה צריך שוב לבקש מאת בוראו שיתן לו אות
וסימן 'במה אדע כי אירשנה' (לקמן ט״ו ,ח׳).
הדרך לארץ העליונה – למעשה אלא כדי שיהודי ידע ויכיר במעלתה ושבחה ,אשר כל
הצדיקים ערגו והשתוקקו ומסרו נפשם לבוא אל הארץ
אשר עיני ה' אלקיך בה (דברים י"א י"ב) .הכל כי הכירו
וכמו כן דרך בני אדם :אף אם זכו לנועם התורה הק' ומשמים המדריגה הראשונה :יגיעה אמיתית בתוה"ק וידעו בגודל מעלת ארץ ישראל מקום המנוחה והנחלה,
האירו להם הדרך לעלות ולשכון בארץ ישראל ,ארץ האמונה
ממילא ,ראשית כל ,יש להרבות בהתמדת ויגיעת התורה לפי ובגודל העניין להתהלך בארצות החיים והאמונה ובארצות
והיחוד והדבקות ,הנה לפתע נחשכו עיניהם ונפלו שוב
כוחו והשגתו .ובכל יום ויום יעשה חשבון בנפשו ,אם מתמיד היחוד.
מצרימה ,ואינם יודעים במה ירשו את ארץ ישראל.
כשיעור הראוי לו בתורה הק' ,שזהו המפתח הראשון לבוא אל על כן צריך כל יהודי להתבונן בנפשו' :מדוע לא תגיע לי חיות
ארץ ישראל .ומי שאינו מחשיב ומייקר את לימוד התורה ,הרי
ד הוא רחוק לגמרי מארץ ישראל.
ואור אמיתיים מלחשוב בשמות הק' ובפנימיות התורה הק' –
מדוע ייגרע חלקי מכל הצדיקים ,שזכו לעלות אל ארץ ישראל
תכלית המפריעים להשגת העונג וגם בשעה שעוסק בצרכיו כאכילה ושתיה ושיחה ,הרי זה והיו מטיילים כל היום כולו בדבקות וביחודים'.
יעשה חשבון הנפש כמה הוא משקיע ראשו ורובו בתורה הק'
וההשתעשעות או שכל מוחו ומחשבתו הם על הבלי עולם הזה ,שעל זה אמרו הפחדים שבדרך אל הארץ
חז"ל( :פסחים קי"ט ע"ב) "שלעתיד לבוא עתיד הקב"ה לעשות – והבטחות השי"ת
כמו שלכל אחד חלק בארץ – לכל אחד חלק סעודה לצדיקים ואומרים לו לדוד לברך ,והוא אומר :אני
והנה בעת שהאדם מבקש לשים דרכו אל ארץ ישראל – היינו
במרחיק ממנה אברך ולי נאה לברך" .והיינו שעיקר מה שבודקין את הצדיק
להכנס אל עומקי פנימיות התורה ,אזי הס"מ וכל החובלים
הוא ,אם הוא מסיח דעתו מעם הבורא ית' בשעה שעוסק באכילה
כי הנה נתאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים (תנחומא ובעניינים הגשמיים. נלחמים בו ומביאים אותו לחשוב שהדרך 'ממעטת את הפריה
נשא ט"ז ,וראה תניא פל"ו) ,וכל יהודי הוא שלוחו של מקום ורביה' (עי' רש"י בראשית י"ב ב') .היינו ,כאילו פנימיות התורה הק'
למלא את תאוות הבורא לעשות לו דירה בתחתונים, המדריגה השנייה :לחשוק לארץ העליונה ממעטת ח"ו את הבנים — אלו מעשיו הטובים של האדם ,וכן
ולגלות כבוד שם מלכותו בכל העולמות ,ולכל יהודי יש ולהשתעשע עליה את לימוד נגלות התורה .ו'ממעטת את השם' – שמאבד על
חלק ונחלה בתורה הק' שעל ידה יגלה יחודו ואחדותו ית' ידה את שם כבודו .ומלבד זאת הוא גם גורם לו לחשוב ,שבכך
ואחר כל זאת ,צריך להכיר במעלת ארץ ישראל ולחשוק הוא מאבד את ממונו בגשמיות.
בכל העולמות,
בה במאוד מאוד ,מתוך אמונה ,אשר גם לאנשים כערכנו
אמנם ישנה מלחמה גדולה בנפש האדם ,האם יחיה בעולם יש מקום נחלה ומנוחה בארץ ישראל .ולא נאמר ,די לנו במה לזאת הבטיח השי"ת את אברהם אבינו 'ואעשך לגוי גדול
של פירוד והסתר כבוד ה' ,או שיחיה בעולם של דבקות ויחוד שאנו לומדים כמה שעות בפשטות ובחיצוניות – כי לעולם ואברכך ואגדלה שמך' (בראשית י"ב ב') .והורה לו 'לך לך' -
הבורא ונועם העליון ,וילמד תורה לשמה -לגלות כבוד ה' מצוות יראת ואהבת ה' ודבקות הבורא הרי הם שורשי כל להנאתך ולטובתך ' -אל הארץ אשר אראך' ,ואדרבה שם תזכה
בתחתונים ,ולהעלות כל המציאות התחתונה להתכלל באור התורה והמצוות ונשמתן (תניא פ"ד ,ועי' 'פירוש' על הלכות יסוה"ת לבנים ויתגדל שמך ותזכה לממון (עי' רש"י עה"פ).
ה' ,אשר בזה תלוי ועומד כל הגאולה שתתגלה השכינה הק' לרמב"ם ריש פ"ב) ,ואין יכולים להפריד בין הדבקים .ומי שחושק ו'ברכת הבנים' היא ,עניין ההתבוננות במחשבה ,המולידה
בעולמות התחתונים תוך אותיות התורה .וככל שידבק בארץ רק בהתמדת התורה בחיצוניות ,הרי הוא כגוף בלא נשמה, את המעשים טובים בפועל (עי' תניא פמ"ב ,ובלקו"ת נשא כ"ד ע"ב)
ישראל ובעולם היחוד ,כן יוכל להמשיך גילוי אלקותו ית' והלוואי יזכה שגם זאת תישאר בידו. 'ברכת הממון' היא ,הולדת רגשות האהבה ויראה -שהממון
בתחתונים. הוא בסוד הגוונין של אהבה ויראה (היינו כסף וזהב ,ועי' זוה"ק ח"ב
ולזאת השכילו אותנו רשב"י ורבינו האר"י הק' והבעש"ט
קמ"ח ע"א ,זו"ח חקת נ"א ע"א) .ו'ברכת השם' עניינה ,קבלת עול
תכלית הירידה והרעבון :כלים לעלייה ולשובע הק' ותלמידיו וכל צדיקי אמת יחידי הדורות ,שבשביל
מלכות שמים בפועל ממש.
לזכות ללמוד כל התורה כולה ולשמור מצוותיה ,צריך
ואולם אף מי שנפל לשכחה ,ושכח מה תכליתו בעולמו – לעלות אל ארץ ישראל ,ארץ האמונה ,באופן שלא יסיח
לבקש אחר גילוי כבוד ה' בעולם וליחדו בעולמו ,צריך הוא דעתו מהבורא ית' אפילו לשעה אחת ,ו'במעט מעט' יבוא לחיות בצל האמונה – הכלי
לדעת כי מיד כאשר שב בתשובה ומבקש שוב להתקשר לרשת את הארץ. לכל ההבטחות
באברהם אבינו — ברוממות האור האלקי ,ומכבד ומייקר את
על ידי שבתחילה ידבק באור ה' בשעת התפילה ,ואחר כך והאדם יזכה לכל המעלות אשר נשתבחה בהם ארץ
הצדיקים שמגלים את הנקודה הזאת ,הרי מברר למפרע שכל
גם בשעה שהוגה בתורה ,עד שיזכה לדבקות הבורא אף ישראל ,רק כאשר יבקש באמת אחר הבורא ית' .כי באמת
ירידתו נעשית לצורך עלייה ,כי מזאת הירידה נולד וזרח אורו
בשעה שאוכל ושותה ומשיח עם בני אדם .ובכן יעלה וירש הכל חפצים ליראה את שמך ,וכולנו יודעים שהתורה הק'
של משיח ,בסוד לוט ובנותיו שמהם צמח קרן דוד מלך ישראל
את הארץ ,עד שאפילו בעת עסקו בלימוד נגלות התורה היא המפתח לכל הקדושות ,כמאמר התנא ר' פנחס בן יאיר
(ב"ר מ"א ד').
ירגיש בכל אות ואות בנועם העליון ,ויתענג על עצם התיבה (ע"ז כ' ע"ב) :תורה מביאה לידי זריזות ,זריזות מביאה לידי
כי באמת גם אצל כל צדיק לפעמים הוא בא לידי ירידה עצמה. נקיות וכו' עד לתכלית כל המעלות .אך בני האדם אינם
מארץ ישראל ,וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו (סוכה נ"ב
ולא רק שישתעשע בידיעה ובהשגה של דברי הגמ' או הרש"י תופסים בדעתם שהתורה הק' היא כלולה מבחינת פשט
ע"א) ,אך אצל הצדיק עניין זה נעשה ברגע כמימריה ,כי מיד
והתוס' ,אלא ישיג בכל גמרא ,רש"י ותוס' בערבות ידידות רמז דרוש סוד ורזי דרזין ,ולעולם אין להסיח דעת מכל
מתקן ומעלה הכל אל ארץ ישראל ,עד שאין הירידה עולה
אור השכינה הק' הגנוזה בכל אות ואות .וככל שיהודי יאמין חלקי התורה הק'.
כלל בשם.
ש'עלה נעלה וירשנו אותה' (במדבר י"ג ל') וישתדל ויתייגע ובאמת מי שמקושר רק לפשט רמז דרוש של התורה הק' ,הרי
אך גם מי שנפל אל סדום זמן וזמנים טובא ח"ו ,יכול לעלות בדבר ,הרי זה יזכה לטעום מאור נועם העליון ולדבקות באלקים כמעט שלא ייתכן הדבר שיהיה מתמיד כל היום בתורה הק' ,כי
ולתקן הכל כאשר ישוב להתחבר באברהם אבינו .ותכלית חיים ,בשעה שלומד ומתפלל וגם בעת שמתעסק בענייניו לא יימלט שלא יסיח דעתו ממנה אפי' לרגע אחד – דמאחר
הירידה היא לעשות כלים להוליד אורו של משיח ,כי אחר וצרכיו הגשמיים. שהוא מקושר לתורה הק' רק בחיצוניותה – בבחי' עולמות
שנפל הנופל לארץ סדום ועמורה ,הרי כשישוב אל ארץ
הפירוד (עי' ע"ח ריש שמ"ג) ,בהכרח שיסיח דעתו ממנה לפרקים
ישראל ידבק בבורא ביתר שאת וביתר עוז. העונג בדבקות – עונג השב ויהיה נפרד הימנה ,ותתגבר עליו השכחה ,וממילא לא נעשה
זהו עניין מה שהוצרך אברהם להציל את לוט ,ולהוציא כל
לבית ילדותו בזה היחוד האמיתי בינו לבין קונו.
הבריאה שבבחי' לוט מתוך ההפכה ,מפני שבזה מוציא גם חלקו כי שורש צור מחצבתו ומולדתו של כל איש ישראל הוא
הרע כמו דאיתא ,שמה שכתוב 'ויבוא הפליט' -זהו עוג (רש"י בעולם היחוד ,וכל אדם נהנה ומתענג כשחוזר למקום מולדתו בהירות השגת האמונה – הרזין
שם) שהוא בבחי' חלק הרע שבאברהם אבינו (עיין קהילת יעקב ורואה פני הבית וכל סביבותיו אשר גר שם בימי חרפו .וכן הדבר דרזין שבתוה"ק
ערך סיחון ,וע"ח שמ"ט פ"ט) .וכאשר הצדיק שב בתשובה לפי בענייננו ,שנשמת האדם מתענגת ומשתעשעת לעלות לצור
בחינתו ומעלה את חלק השכחה שבו אל ארץ ישראל ,בזה מחצבתה הראשון בעולם היחוד. כי אהבה אמיתית אינה יכולה להיות כשהיא באה רק לפרקים,
הוא מוליד אורו של משיח ומאיר לכל העולם כולו. וכמו שביקש אברהם אבינו אל השי"ת שיבטיחנו שלא ימיר
ואף שבתחילה קשה לו לאדם למצוא את הנר מצוה ותורה אהבתו באיש אחר – והשי"ת הבטיחו על כך .כי האהבה אל
אור וא ין נוגה לו ,אך ככל שיתמיד בתורת הבורא מתוך רצון
'מעט מעט אגרשנו' – ההשגה האמיתית לאט ותשוקה וחשקה לעלות ולשכון בארץ ישראל ,יתחיל להאיר
השי"ת צריכה להיות 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך'
לאט לו אור ונועם העליון ,עד שיתמלא כל הבית כולו באורה,
-עד היחידה שבנפשך (לקו"ת לבעה"ת ראה כ"ה ע"א) ,וכמו
שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י' הלכה ג') וז"ל" :וכיצד היא
וצריך כל אחד לילך ולבקש אחר ארץ ישראל ואחר אור האמונה, ואותיות התורה הק' יזריחו לו כאור יום .ובכל מעט שזוכים
האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' .אהבה גדולה יתירה עזה
אבל ידע שלא יזכה אליה בבת אחת ,אלא' ,מעט מעט אגרשנו להרגיש באור ונועם התורה ,סימן שהצליח לבטל מעט
מאוד ,עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ,ונמצא שוגה בה
מן הארץ' ,ובס"ד יירש אותה. מן המחיצות ומן החובלים שמכסים ומסתירים את האדם
תמיד" .ועל כן צריך לבוא אל המדרגה שלא יסיח דעתו
מלעלות אל ארץ ישראל.
ובתחילה יזכה שיבריק במוחו אור ה' כמראה הבזק ,ומבזיק מהתורה הק' ומהאמונה אפי' לשעה אחת ,וזה רק ע"י
במוחו לרגע אחד אור ה' כי טוב .עד שלבסוף ,אם יתמיד 'ויהי רעב בארץ' – רעבון אף אחר השגת ה'ארץ' שיעלה אל רזא דמהימנותא אל חלק הרזין והרזין דרזין
בביקוש אחר ארץ ישראל ,ולא יתפחד מן החובלים העומדים שבתורה.
כנגדו ,יזכה לזה בשלימות.
המובטחת
והאיש הישראלי צריך תמיד לערוג ולהשתוקק לשכון בארץ
אמנם על האדם לידע ,כי יתכן אשר גם אחר שזרחה לו השמש
והשי"ת יעזרנו שנזכה להאמין בגודל יקרת ומעלת ארץ ישראל – לחיות בצל האמונה הק' ,וכל היום כולו להיות
וזכה להרגיש בנועם ובמתיקות התורה הק' ,שוב יחשיך בעדו,
ישראל ,ונבקש בכל מאודנו עצת אמת לנפשנו לקיים לך לך מחשבתו דבוקה בהשי"ת ובתורתו הק'.
וכמו אצל אברהם אבינו שגם אחר שאמר לשכון כבוד בארץ
אל ארץ ישראל ואל הנועם העליון ,עדי עין בעין יראו בשוב
ישראל ,אזי היה נצרך שוב לירד מצרימה (בראשית י"ב י') ,וגם ואכן ,אין יכולים בבת אחת להתברך בכל המעלות שנשתבחה
ה' ציון בביאת גואל צדק ברחמים במהרה בימינו אמן.
לאחר שאברהם הלך ונסע הנגבה -לבקש אחר התורה הק' בהם ארץ ישראל .אלא ,ב'מעט מעט אגרשנו מן הארץ' – יגרש
(מתוך של"ס לך-לך תשס"ח) (עיין זוה"ק שלח קנ"ט ע"ב) ,אזי נעשה 'ויהי רעב בארץ' והוצרך לרוח הטומאה עד שירש אותה.
ב
ענינים בדרכי עבודת השי"ת
מתוך שיעורים בספרי החסידות מעינות העבודה
המשכת אור היחוד בתפילה
איך יכולים אנו לקיים את התכלית האמיתי של הבריאה? | ממשיכים את אור היחוד? | ומה נעשה
כשהחושך מכסה ארץ?
ו .נחיצות הלימוד לפני התפילה תפילה ותפילה ,לאותה התנוצצות של גילוי אלקות של אותו א .שליחות פרטי :גילוי יחודו לפי בחינתי
יום ושל אותה התפילה.
וא' מהדרכים לזכות להארה בתפילה ,הוא מה שגילנו לנו הנה ידוע ומבואר (ע"ח שער א ענף א') שכל תכלית הבריאה
והתפילות מסודרות כנגד האבות הקדושים (ברכות כ"ו ע"ב), שברא הקב"ה את עולמו היא' ,בגין דישתמודעון ליה' – שיכירו
הצדיקים מהמעלה הגדולה והנפלאה של העיסוק בתורה לפני
והם בבחינת אותם ה'בארות' שחפרו האבות .כי התפילות הן כלים וישיגו הנבראים את גדולתו יתברך .והיינו ,שרצונו ית' הוא
התפילה ,וכפי שמצינו אצל כל תלמידי הבעש"ט ,שהכינו את
מוכשרים לקבל את הדביקות ,ואת שפע מימי האור העליון. שהאדם יחיה תמיד בדבקות בבוראו.
עצמם לתפילה – ע"י לימוד התורה ,במשך שעות ארוכות.
וידוע מה שאמר היהודי הקדוש מפשיסחא ,שיש באדם כמה יש אנשים ,שחושבים שענין זה שייך אך ורק לצדיקים.
אברים ,שלוקח להם משך של ג' שעות להתעורר מהשינה ד .התרופה למרגיש 'מיין מרירין' אך צריכים לדעת ,שכוונה זו מכוונת כנגד כל נברא ונברא
כראוי וכנכון לעבודת ה'. בתפילתו באשר הוא שם ,ומשום כך צריך כל אחד ואחד להתבונן
איתא בליקוטי מוהר"ן (ליקו"מ קמא תורה נ;) שעיקר עבודת בדבר .ואפילו שיש בעולם צדיקים גדולים ומופלגים
ואף שכבר הזהירו לנו הצדיקים להקדים עבודת התפילה
שעוסקים בגילוי יחודו ואחדותו יתברך שמו בעולם בצורה
(וכדברי רבינו הלקו"מ שיחת הר"ן שיחה ל"א) ,ברור שאין התפילה ,תליא בקדושת הברית של האדם .שאם האדם אינו
המושלמת ביותר ,עדיין מוטלת חובה זו על כל יחיד ויחיד
הכונה לבטל את עניין הלימוד קודם התפילה חלילה ,אלא להיפך מרגיש מתיקות נפלאה בדיבורי התפילה ,אלא מרגיש ריחוק
בעצמו ,לפי בחינתו .כי בחינתו הפרטית והאישית ,אינה
לדעת שהמעלה הגדולה ביותר היא לקום כבר מחצות הלילה בבחינת 'מיין מרירין' ,הרי זה סימן שלא השלים את תיקון
מתגלית על ידי אחר ,אלא על ידו בלבד – לכך הוא נברא וזו
ולעסוק בתורה .ואף אם לא זוכה לזה ,לכה"פ יתאמץ וישתדל בריתו.
היא שליחותו בעולם.
לקום מוקדם לפני זמן התפילה וללמוד ,וכך לבוא ולהתפלל מיד משא"כ כשזכה לתיקון הברית בשלימות ,אזי כשמתפלל מרגיש
עם שחר. מתיקות ועריבות ,שהוא סימן שתפילתו רצויה בפני אדון כל.
ב .שורש הגילוי :בשעת התפילה
לכן כשרואה האדם שאינו מרגיש מתיקות בתפילתו ,יתעורר
ז .להמשיך את אור היחוד גם בחושך לשוב בתשובה שלימה על כל ענייני מידת היסוד .ומידת היסוד
ומבואר בפסה"ק ,שעיקר זמן גילוי הארת אור היחוד לאדם ,הוא
בשעת התפילה .ומבארים ,שבכל יום ישנה הארה אלקי ,שיורד
אמנם אף אחר כ"ז המציאות היא שיש יום אחד שמתנוצץ כוללת ,קודם כל ,את כל ענייני הקדושה בין במחשבה בין
להתגלות לבני ישראל ע"י הדבקות בבוראם .והארה זו מתגלית
ומאיר לו לאדם בתפילתו ,אור היחוד בגילוי ,ונקל לו לעסוק בדיבור וכמובן במעשה. בשעת התפילות בכלליות ,ובפרט בשעת תפילת שחרית.
בעבודת ה' – אז נדמה לו שלעולם יחזיק בעבודתו ית' ,ולא יפול והיא גם כוללת את כל המצוות שבין אדם לחבירו – להיות
ממדריגתו כלל .ולמחרת נחשך לו הכל ,ומרגיש כסומא בארובה אך אין התכלית שיהיה לאדם הדבקות רק בשעת התגלותה
באחדות ושלום עם כלל ישראל .ומטעם זה ציוה רבינו האר"י – בתפילה ,אלא התפילה היא שורש הענין ,ואם יזכה האדם
שנפל מכל מדרגותיו. ז"ל ,שקודם התפילה יקבל האדם על עצמו ,את המצוות עשה להתפלל כראוי ,יקבל מוחין גדולים ללימוד התורה וחידושי
ולפעמים אדם מרגיש הארה ומוחין בעבודת ה' ,ואזי אח"כ של 'ואהבת לרעך כמוך'. תורה והשגות במשך כל אותו היום.
אפילו שנעלמת ממנו אותה הארה והשגה ,מכל מקום נשאר בו
זכרון ורשומה מאותה ההארה ,ומכח אותו ניצוץ הוא יכול להבעיר כי אורות התפילה מסייעות לאדם ללמוד תורה ,בהשגה והבנה,
שוב את האש ולהחיות את עצמו.
ה .תיקון הנפש בדורנו – להתענג בקדושה ובדביקות .משא"כ אם לא זכה האדם להתפלל שחרית
אמנם ,כשהאדם מרגיש האדם שאף ניצוץ זה אבד ופרח לו,
בתפילה כראוי וכנכון ,אזי בבואו אל הקודש לעסוק בתורה הקדושה,
ובדורות הקודמים היו עוסקים בעבודות גדולות – בתעניות תכבד עליו המלאכה ,מחמת שלא הוכשרו והזדככו כלי מוחו
ומסתתר ונעלם ממנו השי"ת לגמרי עד שהוא נשאר יבש כראוי.
כחרס ללא שום לחלוחית הארת הדביקות .אכן ,עצתו היא וסיגופים ,לזכות לדבקות הבורא .אך בדורינו ,דור עני וחלוש,
שיאמין בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שאעפ"כ השי"ת נמצא אין בכוחנו להתענות כמספר אשר יעשה .לכן עיקר התיקון הוא אמנם אף גם זאת ,אם ארע לו לאדם שלא זכה באותו יום
אתו ועמו בכל מקום ובכל מצב ,ואפילו שנראה לו שהוא עומד שיתפלל האדם ג' תפילות היום בזמנם ,בציבור ,בכוונה גדולה להתפלל עם שחר .אל ירך לבבו מחמת כן ,שיוכל להשלים ולתקן
ובהתפשטות הנפש. ולעסוק בתורה בכח בדרך תפילה .וכן יוסיף בתפילות כפי כוחו,
במחצב החושך בהסתרה שבתוך ההסתרה ,מ"מ אם יתאמץ
ועל ידי כך יפתחו לו המוחין לעסוק בתורה.
בעקשנות למעלה מטעם ודעת ולמעלה ממחשבות שכלו וככל שמוסיף בפרטי ענייני התפילה ,הוא תיקון הנפש בצורה
לגלות את השי"ת בעולם – אזי יזכה לגלות בנפשו הארה מעולה יותר .וכפי שאיתא מהרה"ק מקאמארנא זי"ע ,שאם האדם
אלקית ,ובאופן זה יזכה לטעום את הטעם האמיתי של העונג מתפלל בכל יום ג' תפילות בכוונה ובהתפשטות הגשמיות ,הוא ג .חובת הכנת הכלים לשאוב מהבאר
האלוקי. התיקון הגדול ביותר ,יותר מכל ריבוי התעניות והסיגופים. ע"כ ,חובה מוטלת על כל אחד ,להכין לבבו בכל יום ,בכל
שבדרגת חוץ לארץ ,הגנוזה בפנימיותו .וזהו ״לך לך״ — לך אל עצמך ,לפנימיותך (אגרא ויאמר ה׳ אל אברם :לך לך מארצך
דכלה ועוד). וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר 'לך לך' לפנימיותך
וזו ראשית בחינת ארץ ישראל ,בבחינת ״אבא יסד ברתא״ ,ולכן נקרא בית "אביך" .וכמ"ש
רביז"ל שלציון הבעש"ט הק' בחו"ל ,יש בחינת קדושת ארץ ישראל (עיין ליקוטי מוהר״ן תנינא ,קט). -המדרגות בדבקות
אראך וגו' (יב ,א).
דרשו חז״ל על ״ולדבקה בו״ (דברים יא,
״אל הארץ אשר אראך״ -אחר שזכה להידבק בשורש נשמת משה שבבחינת חוץ לארץ, כב) :וכי אפשר להדבק בשכינה ,והלא אש
מעינות
הפרשה
יזכה לבוא אל הארץ אשר אראך ,היא מדרגת נשמת הצדיק האמת – משה רבינו ע״ה אוכלה הוא ,אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם .והיינו שקיום מצות דביקות בהשי"ת הוא על
במעלתה העליונה ,שבמקומה העיקרי בארץ ישראל. ידי דביקות בתלמידי חכמים.
ומשם יעלה למדרגת פרטות הפנים ,במקום נשמת משה שבירושלים עיה״ק ,ויש בה שלש וכתבו כמה מהראשונים ואחרונים (ספר הבתים מ' י"ד ,ריקאנטי ,עקב ,ועוד) ,שבמצוה זו שתי
מדרגות: מדרגות :מי שאין במדריגתו להידבק בהשי"ת עצמו -ידבק בחכמים; והחכמים עצמם
״ואעשך לגוי גדול״ -א) הר ציון ,מקום קברי מלכי בית דוד (זוהר חדש ,רות ,בעניין ״עלה אל הר דבקים בשכינה ,שהיא עיקר המצוה .וביאר בעל ההפלאה זי"ע (כתובות צו ע״א) ,שהדבק
העברים״ ,דקאי על הר ציון); ב) הכותל המערבי ,כמבואר בזוה"ק (משפטים קטז ע"א) ,והוא בחינת בחכמים הדבקים בשכינה נחשב כאילו דבק בשכינה.
ב״ן דמ״ה דפנים .ושתי הבחינות נכללות כאחת ,בבחינת חיצוניות ופנימיות. ועל דרך זה יש לומר שיש כמה מדרגות בדבקות בחכמים עצמם שהתלמיד מתקשר
״ואברכך״ -ג) ומשם יוסיף להיכנס לעוד פנימיות ,עד מקומה האמיתי של נשמת משה בצדיק ,והצדיק ברבותיו ,עד מקור הדבקות ,והן מרומזות בפסוקי ״לך לך״ ,שהוא היה ניסיונו
בקודש הקדשים ,במקום "מ'בין ש'ני ה'כרובים" ,ר״ת משה .ודרגה זו מאירה עתה בבית הראשון של אברהם (רמב"ם ,אבות ה ,ג) ,ובו נתפרש סולם עליית הדבקות.
מדרשו של הצדיק ,בבחינת מקדש מעט המכוון כנגד בית המקדש הגדול (ליקוטי הלכות ,אורח ״מארצך״ – היינו יציאה מארצו (ממקומו מארציות שלו) כדי להידבק בחכמים החיים שבימיו
חיים ,הלכות מנחה ,הלכה ז ,אות יב). (רמב״ם ,הלכות דעות ו ,ב; ספר החינוך ,מצוה תל״ד) .והרי הקב״ה שתל צדיקים בכל דור ודור ,כמו
״והיה ברכה״ -ותכלית וסוף המדריגות בדבקות בחכמים היא ,למצוא את נשמת משה שאמרו :״ראה הקב״ה בצדיקים שהן מועטין ,עמד ושתלן בכל דור ודור״ (יומא לח ע״ב).
רבינו ע״ה הגנוזה בדעתו הפנימית .ובזה נשלמת הדבקות בחכמים ,שהרי משה רבינו ע״ה ״וממולדתך״ -אחר שנדבק בצדיקי דורו ,יתעלה אל שורש יניקתם ,הם רבותיהם והצדיקים
מלובש בכל אבר ואבר מבני ישראל (שער מאמרי רשב״י ,דף ו ט"א); וזוהי 'והיה ברכה' ,שמגלה שבדורות הקודמים .וזהו ״ממולדתך״( ,כי המולדת מורה על שורש התולדה והשתלשלות הדורות) .שעל
אצלו הברכה הגנוזה באדם. ידי שדבוק בהם הוא נדבק במי שהם דבקים שהם כללות הצדיקים שבדורות הקודמים,
וכל זה הוא כדי לבוא לשלמות הדבקות בה׳ יתברך ,בבחינת ״אנכי עומד בין ה׳ וביניכם תלמידי צדיק האמת ,נשמת משה רבינו ע״ה בדרגת חוץ לארץ.
להשיב לכם את דבר ה׳״ (דברים ה ,ה). ״ומבית אביך״ -למעלה מזה ,יגיע לתחילת שורש השלשלת — נשמת משה רבינו ע״ה
ג
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה מעינות הסוגיות
בגדרי מצות חינוך
לכו"ע -מצות החינוך מוטלת על האב ,והמצוה היא מצד עצמו אינו בגדר בר חיובא כלל ,וכל החיוב אינו מוטל אלא על
בגדר מעשה מצוה אביו ,להרגילו במצוות. • הקדמה •
ואשר נראה בזה ,דבין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' ,חובת חינוך והנה כדבריהם משמע לשון רש"י (ברכות מח .ד"ה עד שיאכל) שכתב,
"קטן שהגיע לחינוך ,אפי' מדרבנן לא מיחייב ,דעליה דאבוה הוא במאמר שלפנינו יבואו דברי מרן שליט"א לבאר יסודות עניני וגדרי
אינה מוטלת אלא על האב .ועוד זאת ,שבין לשיטת רש"י ובין לשיטת
דרמי לחנכו"( ,וכדבריו כ"ה בעוד ראשונים שם) .וכבר בארו האחרונים מצות חינוך ,והמסתעף מזה לדינא בכמה פרטי הלכות במצוה רבה
התוס' ,קיום מצותו של הקטן צריכה שתהיה באופן המועיל לקיום
המצוה בשלימות ,כי באמת מדרבנן הרי מעשה זה הוא בגדר קיום (שו"ת כתב סופר צט ,ועוד) כונת רש"י ,דחובת חינוך הבן אינה גורמת זו ,ולפי דרכנו יתבארו כמה גדרים כלליים במצוות התורה ,ומהם
מצוה ממש ,ולפיכך צריך הוא הכשר בכל פרטי המצוה ,וכדברי להחשיב מעשיו כ'קיום מצוה' על ידי הקטן ,מאחר שהקטן מצידו אין כמה נקודות אשר נתבארו מכבר בדברינו ,וחזרו ונשנו כאן בשביל
הריטב"א. עליו שום חיוב ,וכל המצווה בזה הוא רק אביו שמחויב להרגילו דבר שנתחדש בהם לגבי מצות חינוך.
במעשי מצוות.
לכו"ע -מצות חינוך דגברא ,מתקיימת במה ולעומתם הנה התוס' (ברכות מח .ד"ה עד) כתבו בפירוש שקטן שפיר
שהחפצא הוא 'מעשה מצוה' גמור
ואלא ,שחלוקה בזה חובת הגברא בקיום המצוה ,מגדר החפצא דמצוה
יכול להוציא אחרים שחיובם הוא רק מדרבנן ,כי הקטן מקרי בר
חיובא מדרבנן ,מטעם חיובו משום מצות חינוך ,וכ"כ הר"ן במגילה
א
שבמצוה זו ,כי ודאי אחר שחייבו חכמים לקיים המצוה ,הרי יש (יט ):ועוד. מצוה מטעם חינוך -מצוה גמורה או
בעצמותו של מעשה זה קיום מצוה מדרבנן ,וזהו גוף קיום מצות חינוך,
מה שנעשה כאן 'מעשה מצוה' ,ולפיכך ,כל שישנו בו דבר המעכב שורש מחלוקתם -אם יש על הקטן חובה מטעם חינוך 'מעשה חינוך'
מקיום המצוה ,שוב אין כאן קיום למצות חינוך ,ושוב אין כאן כלום, והנה המהלך הידוע בזה שנחלקו אם מצות חינוך רמיא על הקטן,
ואולם ,כל שמצד חובת חינוך נתקיימה המצוה ,שוב יש כאן גדר או שהיא מוטלת רק על אביו ,דשיטת רש"י שכתב שקטן שהגיע
מצוה מטעם חינוך -צריכה הכשר גמור או לא
מעשה המצוה עצמה ממש ,וכנ"ל. לחינוך הוא בגדר 'אינו מחויב' אפילו מדרבנן ,ס"ל דחובת חינוך הבן הנה ידועים המה דברי הריטב"א בסוכה (ב" ):קטן שמחנכין אותו
מוטלת רק על האב ,ולפיכך הקטן עצמו אינו נחשב למחויב בדבר במצוה ,בעינן לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול" .אולם ,כבר הביא
לכו"ע -חובת הגברא על האב ,והחפצא מתהווה על אף מדרבנן .ולעומת זה התוס' ושאר הראשונים שכתבו דדוחק הוא הריטב"א עצמו שיש מן החכמים שחלקו עליו ,וז"ל" ,והוצרכתי
לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה".
ידי הבן לומר שקטן שהגיע לחינוך הוא בגדר אינו מחויב מדרבנן ,אינהו ס"ל
אלא ,שחובת הגברא היא על האב ,שהרי הקטן אינו בר דעת ,וא"א דמכח חובת חינוך גם הקטן מצד עצמו מחויב במצוה מדרבנן ,ולפיכך
הרי הוא בגדר מחויב במצוה מדרבנן ,וע"כ ס"ל דקטן מוציא את מצות חינוך – מחויב במצוה בפנ"ע מדרבנן או חיוב
לחייבו בקיום המצוה ,ושוב וודאי שמצד הגברא אין החיוב אלא על
אביו ,ואף לשיטת התוס' ,אין הקטן עצמו בגדר בר חיובא המחויב הגדול בדבר שאין חובתו אלא מדרבנן. לחנכו למצוות
מצד עצמו במצוות .אלא שהחפצא דמצוה מתהווה על ידי מעשה הבן והנה לפי פשוטו הרי מחלוקתם היא בגדרה של מצות חינוך,
עצמו ,ובמעשיו שלו נקבע גדר מעשה מצוה ,ולא במה שהאב משדלו. ב' מחלוקות הראשונים תליין זו בזו שהריטב"א סבירא ליה שמצות חינוך ענינה הוא חיוב גמור במצוות
והנה יש (עי' משנת יעב"ץ או"ח ע ,ועוד) ,שכתבו להשוות ב' המחלוקות מטעם חינוך ,והחכמים החולקים עליו ס"ל דמצות חינוך אין גדרה
פלוגתתם -אם להוציא אחרים תלוי בגברא בר הנזכרות ,ויצאו לדון דשורש אחד לשתיהן ,דשיטת התוס' והריטב"א שהקטן מחויב בקיום המצוה עצמה מדרבנן ,אלא מצוה בפני עצמה היא,
אחת היא ,שמדרבנן הרי הקטן הוא בר חיובא גמור במצוה ,ולפיכך לחנך הקטן ולהרגילו בקיום המצוות.
חיובא ,או בחפצא של 'מקיים מצוה'
חובה עליו לקיים המצוה כמצוותה ,ככל בר חיובא .ומשא"כ שיטת ומעתה ,באופן שישנו פסול מצד דיני המצוה ,הנה אם נאמר כדעת
אלא שבזה נחלקו רש"י ותוספות ,בדין זה ש'כל שאינו מחויב בדבר
רש"י והחכמים החולקים על הריטב"א היא ,דאין מעשה קטן ולא הריטב"א שהוא מחויב בקיום המצוה ,רק שחיובו הוא מטעם חינוך,
אינו מוציא אחרים ידי חובתם' ,מהו גדר ה'מחויב בדבר' הנצרך
כלום ,וכל חובת חינוך אינה 'חובת מצוה' אלא מצוה בפני עצמה הרי לא קיים מצוותו .אבל אם נאמר שבמצוה מצד עצמה אינו מחויב
בדין זה ,שרש"י ס"ל שהוא גברא בר חיובא ,שנתחייב מצד עצמו
המוטלת על אביו שיחנכו וירגילו בקיום המצוות ,ולפיכך אין כלל ,ואין מצוותו אלא ב'מעשה חינוך' למצוה ,הרי בזה אין שייך גדר
בדבר ,ולפיכך הקטן שלא נתחייב מצד עצמו אינו מוציא אחרים
במעשיו גדר 'מעשה מצוה' כלל. פסול כלל ,ועדיין יש כאן 'מעשה חינוך' לקיום המצוה.
ידי חובתם .ואילו התוס' ס"ל שגדר בר חיובא היינו שיש במעשיו
גדר 'מעשה מצוה' ,כי אם אינו מחויב בדבר -אין במעשיו גדר
אם קטן צריך 'לכם' בלולב ביו"ט ראשון
מעשה מצוה ,ולפיכך אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתם .אבל קטן
שבמעשיו יש גדר מעשה מצוה ,שפיר מיקרי לענין זה בר חיובא, ב והנה בגמ' סוכה (מו" ):לא ליקני איניש לולב לינוקא ביומא טבא
ומוציא אחרים ידי"ח.
המחויב במצוה -האב ,מקיים המצוה קמא ,מ"ט דינוקא מקני קני אקנויי לא מקני ,ואשתכח דקא נפיק
בלולב שאינו שלו" ,והיינו שאם יקנה לולבו לתינוק הרי קנין
בקרבנות ' -שם קרבן' הוא ה'חפצא דמצוה' -הבן התינוק הוא קנין גמור ,ולקנות ממנו אינו יכול ,ושוב הוא עצמו לא
יוכל לצאת ידי חובתו שהרי ביום ראשון בעינן שיהיה הלולב שלו,
ומעתה יתיישב היטב מה שמבואר לענין קרבנות ,דקרבנו של
הקטן הרי הוא בגדר קרבן אף כלפי דאורייתא .ולדרכנו הרי מבוארים אם האב אינו 'בר חיובא' -מהו החילוק בין אב לאם כדכתיב 'לכם'.
הדברים באר היטב ,כי מצד גדר החפצא דמעשה הרי מעשה הקטן אמנם נראה לומר בזה דבר חדש ,ובהקדם מה שיש להק' בכל ונחלקו הראשונים בדין זה ,שבקיצור פסקי הרא"ש (שם) כתב,
הוא בגדר מעשה מצוה גמור לכו"ע .וכמבואר ,דמאחר שחייבו אחת מן השיטות .כי הנה בשיטת התוספות ,אשר לפי פשוטו הרי שמחמת זה לא יקנה לולבו לבנו הקטן עד שיצא בו הגדול תחילה,
חכמים שהקטן יקיים המצוה ,הרי שמצד החפצא דמצוה יש כאן לדבריהם הקטן הוא בגדר בר חיובא גמור מדרבנן ,והרי הוא בדינו ומשמע שלאחר מכן צריך האב להקנות לבנו הקטן בכדי שיצא בו
קרבן פסח גמור ,וכאשר כבר הארכנו בכמה וכמה מקומות ,דמצוה כדין הגדול בכל מצוות דרבנן .ויש לתמוה בזה תמיהה עצומה ,שהרי יד"ח ,דכיון דבעי' 'לכם' ,אינו יוצא מצות חינוך רק אם יקנה הלולב
דרבנן שפיר נחשבת כמצוה אף כלפי דאורייתא (ואכ"מ להאריך בזה בנזיר (כט ).אמרו 'האיש מדיר את בנו בנזיר' ,ודייקו בגמרא 'איש אין לבנו .אמנם הב"י (תרנח ו) הביא דברי המרדכי וההגהות אשר"י,
עוד). אשה לא' ,ואמר ריש לקיש הטעם' ,איש חייב לחנך את בנו ואין אשה שמנהג נקיי הדעת הוא שתופסים הלולב עם התינוק בכדי שלא
חייבת לחנך את בנה' .והוא פלאי ,כי הנה אם נאמר שחובה גמורה היא יקנה התינוק ,ומשמע בהדיא שבכך יוצאים ידי חובת חינוך .וכך
פלוגתת הראשונים -אם 'לכם' הוא פסול בעצם על הבן לקיים מצוותיו מצד עצמו ,הריקיום המצוה לא שייכת להאב, פסק בשו"ע גם כן (שם)" ,ואם תופס עם התינוק ,כיון שלא יצא מידו
החפצא דמצוה ומעתה מה לי אב ומה לי אם ,הרי הבן הוא ה'מקיים מצווה' ,והאב שפיר דמי".
ומעתה יתיישב היטב מה שמצינו בדברי הפוסקים דס"ל דקטן בד' והאם אינם אלא גורמים ,ולמה יגרע כח האם.
מינים לא בעי 'לכם' ,ויוצא בלולבו של אביו .ונראה דגם הני פוסקים שורש פלוגתתם בגדר מצות חינוך
ס"ל כדברי הריטב"א ,דחינוך ענינו הוא קיום עצם גוף המצוה ממש, קטן בקרבנותיו בגדר 'מקריב' -מטעם חינוך ובטעם מנהג נקיי הדעת ,אשר כמותו פסק השו"ע להלכה ,דייקו
וכל פסול בלולב לא מתקיימת בה מצות חינוך .אלא שבזה נחלקו ואף גם בשיטת רש"י יש להקשות ,שאם דבריו כפשטם ,שאין הפוסקים מדברי המרדכי ,שמצות חינוך מתקיימת גם אם לא יקנה
הראשונים ,בגדר פסולא דלכם ,דהרא"ש ס"ל שהוא פסול בחפצא מעשה הקטן כלום ,וכל ענין החינוך אינו אלא דין בפני עצמו שצריך הלולב לקטן ,וביאר המשנ"ב הטעם בזה (שעה"צ לו) דס"ל להני
דמצוה ,שנחסר בזה עצם גדר 'מעשה נטילה' ,ולפיכך הרי שוב אין להרגילו במצוות .הרי תקשי טובא ממה שמצינו בקרבנות שישנו ראשונים דחובת חינוך היא רק בעצם המצוה ,ואין צריך לקיים
כאן קיום למצות חינוך כלל .ואילו החולקים ס"ל ,דפסולא דלכם לקטן גדר 'מקריב' ,ואף שכל שייכותו במצוות היא רק מטעם חינוך. בחינוך כל פרטי המצוה .והנה עכ"פ הרי נפקא לן דחובת חינוך
אינו אלא פסול מצד הגברא ,דחייבה התורה שיטול הגברא דוקא מתוך וב' מקורות לדבר ,א ,דאף שאין מאכילין את הפסח אלא למנוייו- , מתקיימת שפיר אף באופן שאליבא דאמת אין הקטן יוצא יד"ח המצוה
שלו .ושורש הדבר ,שכל דין התלוי בבעלות ,ע"כ דאינו אלא דין קטן אוכל מקרבן פסח ,וכתבו התוס' (פסחים פח .ד"ה שם) ,דאף שאינו כלל ,ומשמעות הדברים אם כן שאין חובה על הקטן לקיים מצוות
גברא ,כי החפצא אינו משתנה בין אדם אחד לשני ,וע"כ כל דינו בגדר מנוי מדאורייתא ,מאחר שיש עליו חובת חינוך מדרבנן מטעם חינוך ,ונמצא דקיי"ל לדינא דלא כדברי הריטב"א הנ"ל.
הוא דין מסוים בגברא שיקיים מצוותו משלו ,ולפיכך שוב אין כאן אוכל .והשני הוא בדברי התוס' בריש חגיגה (ב .ד"ה איזה) שכתבו על
חסרון כלל בחפצא דמצוה .ומעתה לענין קטן ,שמעולם לא נתחייב המבואר שם שקטן שהגיע לחינוך חייב בעליה לרגל מדרבנן ,שצריך פלוגתת הראשונים אם הקטן הוא בגדר בר חיובא
מצד הגברא ,שוב מובן דלא שייך בו כלל פסולא דלכם( .ובזה מקום גם להביא קרבנותיו נדבה[ ,ובאמת יש חולקים בזה ואכ"מ] .ואי אמרת מדרבנן
איתנו ליישב סתירה בדברי המרדכי ,דהנה לפי פשוטו הרי מבואר בדברי המרדכי גבי שאין במעשה קטן גדר מצוה כלל ,ואין זה אלא 'מעשה חינוך' ,האיך אמנם נראה שיש להשיב בזה ,ובהקדם כי הנה אמרו במגילה (יט):
ד' מינים שאין במעשה הקטן גדר מעשה מצוה אליבא דאמת ,ואין זה אלא 'מעשה הועיל מעשה החינוך להחשיבו כקרבן ולהכשירו לאכול בפסח ,והרי קטן אינו מוציא את הרבים ידי חובתן ,והקשו הראשונים ,שהרי גם
חינוך' ,ולפיכך אינו צריך 'לכם' .ולעומת זה מצינו בפ"ב דמגילה כתב (והובאו דבריו אין זה 'קרבן' אלא חפצא של חינוך ,וחפצא דחינוך אינו בגדר קרבן, הוא מחויב בקריאת המגילה מדרבנן ,וכמה מרבותינו הראשונים
להלכה במג"א רסז א) ,דקטן שקידוש בקטנותו מהני אף לאחר שהגדיל ואינו צריך והרי"ז חולין בעזרה. (מלחמות ד' להרמב"ן ברכות כ ,.מאירי מגילה שם ,ועוד) תרצו בזה ,דהקטן
ד
מעינות הענינים
ביאורים בענינים שונים בהלכה ואגדה ועבודת השי"ת
לחזור ולקדש ,ומשמעות דבריו שהגדלות נקבעת לפי שעות ולא דוקא לפי ימים,
ואע"פ מועיל קידושו שקידש בקטנותו -לגדלותו ,וע"כ חזי' שיש כאן 'מעשה
פנימיות שיטת רבינו תם בזמן הלילה קידוש' ,ולא רק 'מעשה חינוך' .ואולם לדרכנו יתיישב היטב ,וכמבואר).
ישראל דיברו מצד שורשה הרוחני והנסתר של החמה,
ועל כן אמרו שהיא מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע .כי
מחלוקת הגאונים ורבינו תם — אלו ואלו ג
דברי אלוקים חיים
אף שהאור נעלם מן העין ,אין הוא מסתלק; אלא עולה
ידועה המחלוקת הגדולה בעניין זמן הלילה :רבינו תם
האיך יש לקטן מעשה מצוה -כיון שאין
למעלה ,אל שורשו .וזהו כלל גדול ברוחניות ,שכל דבר
עולה ומתעלה ,ואין אורו אובד. סובר שיש שתי שקיעות — תחילת שקיעה וסוף שקיעה. לו כונה
ואילו הגאונים סוברים שאין אלא שקיעה אחת.
רבינו תם — בחינת החכמה מאחר שאין לקטן כונה -האיך תוכל מצות חינוך
כבר הארכנו בסוגיא זו במקום אחר (ראה ים החכמה,
על דרך זו אפשר להבין ששיטת רבינו תם היא כביכול תשע״א; תשפ״ה–ו) ,ואין כאן המקום לשוב ולפרטה.
להתקיים כל עיקר
ביטוי להסתכלות פנימית .דהנה רבינו תם הוא בבחינת ומעתה תתיישב קושיית האחרונים הנודעת (טורי אבן חגיגה ו ,.משנת
אולם שורשיה העמוקים של המחלוקת עדיין עומדים
יעקב אבינו :יעקב איש תם ,והוא מבחינת החכמה ,כפי לפנינו ,ויש בה סודות ונסתרות ,ואלו ואלו דברי אלוקים יעב"ץ או"ח סימן ע) ,דאילו נימא דגדר מצות חינוך היינו שיהיה
שביאר רביז"ל (ליקוטי מוהר״ן תורה א ,אות ב) .ואף חיים .ויש להתבונן בפנימיות הדברים. במעשיו גדר קיום מצוה ככל פרטיה ,הרי לעולם מצוותו חסירה אחת
תפילין דרבינו תם קשורות למוחין דאבא ,בחינת חכמה מיסודות כל מצוה ומצוה ,והיא הכוונה .שהרי אמרו בחולין (יב ):דקטן
(שער הכוונות ,דרושי תפילין ,דרוש ו). ביאור הרה״ק מסאטמאר :רבינו תם אין לו כונה ,ושוב האיך שייך שיקיים הקטן מצוות מדין חינוך,
ועל כן שיטת רבינו תם בשיעור זמן הלילה נמשכת אחר לשיטתו שהאמת כחכמי ישראל והרי קיי"ל דמצוות צריכות כונה ,ובמצוות דאורייתא כל שקיימן
יסוד שיטת רבינו תם הוא ביישוב הסתירה בין שתי בלא כונה לא יצא ידי חובתו ,והרי קטן אין לו כונה .ובשלמא
פנימיות החמה ,כדעת חכמי ישראל .ואפשר לומר ששיטת
סוגיות .במסכת שבת (לד ע״ב) משמע שמשקיעת החמה אילו נימא דגדר חובת הקטן בקיום מצוות מטעם חינוך אינה אלא
הגאונים היא מבחינת הבינה ,המבררת את הדברים כפי
ועד צאת הכוכבים שיעור הזמן הוא שלושת רבעי מיל; הרגל לקיום צורת המצוה ,וזה מתקיים אף באופן שיש בה פסול,
הנראה לעיניים; ולכך הם משערים את זמן הלילה לפי
החמה הנראית לעין. ואילו במסכת פסחים (צד ע״א) נאמר שמשקיעת החמה הרי שפיר מובן ,שהרי קיום פעולת המצוה בפועל יש כאן ,ושוב
ועד צאת הכוכבים יש ארבעה מילין .רבינו תם מיישב נתקיימה מצות חינוך ,אך אילו נימא דגדר חינוך היינו לקיים
הכוכבים הנראים -ומה שנותר נסתר שיש כאן שתי שקיעות :תחילת השקיעה -ארבעה מילין המצוה ממש ,תקשי.
מן העין קודם הלילה ,וסוף השקיעה -שלושת רבעי מיל קודם
והנה הקשו בעל התניא ,בסדר הכנסת שבת שבסידורו, הלילה. כוונה במצוות -לקבוע שם מצוה ,או לייחס המצוה
והגר״א (אורח חיים ,סימן רס״א) על שיטת רבינו תם, לגברא
המהר״ם אלשקר (שו״ת ,סימן צו) מיישב את סתירת
שהרי כוכבים רבים נראים ברקיע קודם זמנו .את תירוץ ואולם לדרכנו יש לומר ,כי הנה לכאורה שורש הענין ,אם חסרון
הסוגיות באופן אחר :עיקר ההלכה כסוגיית שבת כי
הקושיה בדרך הפשט כבר ביארנו במקום אחר. הכוונה יגרום חסרון בעצם גדר ה'חפצא דמצוה' -הוא תלוי במה
הוא משנה אחרונה ,ואילו הסוגיא בפסחים אינה להלכה
שחקרו האחרונים בשורש טעם הכוונה במצוות ,והוא ,אם אליבא
ועל פי דברינו יש להוסיף ביאור פנימי :לשיטת רבינו תם, כי הגמרא חזרה בה .ולכאורה יש לתמוה הכיצד תדחה
דמ"ד מצוות צריכות כונה ,מצוה בלא כונה אין עליה שם מצוה,
עדיין לא כלתה שקיעת החמה ,אף שכבר נעלמה מן העין. דברי הסוגיא בפסחים ,אם לא נאמר בגמרא במפורש
והיינו דצורך הכוונה הוא בכדי שיחול במעשה זה שם מצוה .או ,שאף
ולפי זה ,הכוכבים הנראים קודם זמנו כוכבי יום הם ,כל שחזרה בה.
במצוה בלא כונה -גדר המעשה מצד החפצא הוא כגדר מעשה מצוה,
עוד לא נשלמה שקיעת החמה .כבר החשיך לעיני בשר, והנה הרה״ק מסאטמאר זי״ע (דברי יואל ,מועדים שבת וכל החסרון אינו אלא מצד הגברא ,דכל שאינו מכוין בקיום המצוה,
אך אור החמה עודנו במערב. החודש) ביאר את הדברים על פי המחלוקת במסכת שוב אין הקיום מתייחס אליו .ובמקו"א הארכנו לבאר (ויסוד דברינו
ניצוץ האור שבכל יהודי -לימוד זכות פסחים (צד ע״ב) בין חכמי ישראל לחכמי אומות העולם. בזה ע"פ דברי הגר"ח ,עיין ברכת שמואל גיטין י ),דאף למ"ד מצוות צריכות
המקרב את הגאולה חכמי ישראל אומרים שהחמה מהלכת בלילה למעלה מן כונה ,אין החסרון בגוף מעשה המצוה ,וכל החסרון אינו אלא כלפי
הרקיע ,ואילו חכמי אומות העולם אומרים שהיא מהלכת מקיים המצוה ,שאין המצוה מתייחסת אליו ,אבל לא נחסר גוף
ובזה נבין את דברי הצדיקים ,שעל ידי שינהגו כשיטת למטה מן הקרקע .וסיום הגמרא בזה :״ונראין דבריהן
רבינו תם תתקרב הגאולה .בשו״ת מהרי״ף( ,לרבי יעקב שם החפצא דמצוה .והמורם ,דענין הכוונה הוא תוספת יחוס המעשה
מדברינו״. לגברא ,ולא כקביעת עצם שם מצוה במעשה.
פראג׳י ,סימן מז) ,מסופר שבחלום נאמר לו שטוב לפרסם
את הקונטרס שחיבר לחיזוק שיטת רבינו תם ,ואפשר ועיין בגליון הש״ס להגרעק״א (שם) ,המביא בשם רבינו
שעל ידי כך תתקרב הגאולה .וכן כתב בערבי נחל (פרשת תם ,שאף שניצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל, כוונה -לייחס המצוה לחובת הגברא ,ובקטן אין
כי תצא) ,שעיכוב הגאולה הוא מפני שממהרים לצאת מן היה זה ניצחון בטענות בלבד; ואילו האמת היא כחכמי חובת גברא
השבת קודם זמנה. ישראל (וראה שיטה מקובצת ,כתובות יג ע״ב) .על יסוד ומעתה תתיישב קושייתם בשופי ,דמאחר שצורך הכוונה במצוה
הדברים הללו מבאר הרה״ק מסאטמאר את דברי המהר״ם אינו אלא בכדי שתתייחס המצוה לחובת הגברא ,שוב מאחר הרי
והנה חכמי הסוד נקראים ״מחצדי חקלא״ ,ועבודתם
אלשקר ,שאפשר להבין שהגאונים הולכים בעקבות שנתבאר דלכו"ע אין גדר חיוב גברא על הקטן כלל ,ורק שהקטן
להמתיק את הדינים ולהסיר את הקטרוג מעל ישראל .על
מסקנת הסוגיא בפסחים ,שבה נראו דברי חכמי אומות מקיים 'מעשה מצוה שלם' מכח חובת הגברא של אביו ,אבל לכו"ע
ידי עסקם בפנימיות התורה הם מגלים את רחמי הקב״ה
העולם מדברי חכמי ישראל .לדבריהם ,לאחר שחכמי הקטן מצידו אינו בגדר בר חיובא ,שפיר יכול לקיים 'מעשה מצוה'
הנסתרים בעולם ,ואת מעלתם הפנימית של ישראל ,אף
ישראל הודו לחכמי אומות העולם ,מסקנת הגמרא במסכת אף בלי כונה ,כי אין לו צורך לצאת ידי חובתו כלל ,וכמו שנתבאר
כשהיא נסתרת מן העין.
שבת היא שאין משך הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים לעיל.
ולפי הנראה לעיניים ,נדמה שרק מי שאורו מאיר כאור אלא שלושת רבעי מיל .ארבעת המילין שבסוגיית פסחים
היום ראוי להיקרא צדיק .אולם חכמי הפנימיות מגלים, נאמרו קודם אותה הודאה. נחלקו הפוסקים אם קשירת קטן כשירה לצורך
שאף אם מעט אור נותר באדם ,עדיין אור הוא ,ויש בו פתח עצמו
רבינו תם ,לעומתם ,סובר שהאמת היא כחכמי ישראל:
ללימוד זכות .כי כל עוד נותר ניצוץ אור ,עדיין לא כלה
החמה מהלכת בלילה למעלה מן הרקיע ,והשקיעה אמנם ,הנה לענין ציצית נחלקו בזה הפוסקים ,דהנה שיטת ר"ת
הלילה.
נמשכת עד שהיא משלימה את הילוכה בעובי הרקיע. היא שאין הציצית כשרה אלא אם כן קשרה מי שהוא עצמו בר חיובא
וזהו סוד שיטת רבינו תם ,שהיא מבחינת החכמה ,והחכמה לפי מהלך זה ,בשעת השקיעה הראשונה נעלם עיגול בציצית( ,וכך פסק בשו"ע או"ח יד א) .ודנו הפוסקים עפי"ז ,בדין ציצית
היא אור .אף כאשר הלילה כבר ירד ,מגלה החכמה כי החמה מן העין והיא מתחילה לעבור בעובי הרקיע; בסוף שקשרה קטן שהגיע לחינוך ,אם יכול הקטן עצמו לקיים בה מצות
במערב עוד נותרו ניצוצי אור ,והם העיקר .וכן בישראל: הילוכה שם מתחילה השקיעה השנייה ,וממנה ועד הלילה חינוך ,או דנימא ,דמאחר דציצית שקשרה קטן אינה כשרה ,הרי
אף אם בחיצוניות הם נראים בבחינת חושך ,גנוזות בהם נמשכים שלושת רבעי מיל. א"א לקיים מצות חינוך בציצית שאינה כשרה ,שהרי אליבא דאמת
נקודות טובות רבות ,והן עיקר מעלתם .על ידי גילוי אותן אין עליה שם ציצית כלל ,וכ"כ בשו"ת משיב דבר (א מא) שקטן
נקודות אפשר ללמד זכות על ישראל ולראות בהם דור העיגולים והיושר -שתי דרכי הסתכלות
אינו כשר לקשור ציצית אף לצורך עצמו .אמנם בדברי הביאור
שכולו זכאי (סנהדרין צח ע״א). ונראה לבאר פנימיות הדברים על פי דברי רבינו הרמח״ל הלכה (שם ד"ה להצריך) מבואר שקטן יכול לצאת חובת חינוך בציצית
ובספה"ק תשואות חן (להרה״ק רבי גדליה מליניץ זי"ע ז״ל ,כפי שנתבארו בתורת מהרי״א חבר ,תלמיד הרמ״מ שקשרה קטן שהגיע לחינוך.
תלמיד הבעש"ט ,ליקוטים) מובא שמשיח צדקנו ילמד משקלוב זי״ע (פתחי שערים ,נתיב ב ,פתח ג ,דף י,
ולדברינו יש לבאר מחלוקתם ,דנחלקו בעיקר גדרו של דין זה
זכות על כל אחד ואחד מישראל ,וימצא בכל אחד נקודה אות ג).
שחידש רבינו תם דהקושר צריך להיות בר חיובא ,האם ענינו היינו
טובה .על ידי כך יעורר בהם הרהורי תשובה ,עד שיהיו הנה נודע מדברי רבינו האר״י ז״ל שיש שתי בחינות, דבכדי להחיל קדושת ציצית צריך הקושר שיהיה בר חיובא בדבר ,ושוב
כולם צדיקים. עיגולים ויושר (עץ חיים ,שער א ,ענף ג) .העיגולים הם הרי כשאינו בר חיובא יש כאן חסרון בחפצא דמצוה ,או דעיקר
וזהו הקשר שבין שיטת רבינו תם לקירוב הגאולה :כשם בבחינת הנפש ,והיושר בבחינת הרוח .ועל פי זה יש לומר, טעמו של רבינו תם הוא משום דס"ל דקשירת ציצית היא חלק
שממתינים לאור החמה אף לאחר שנעלמה מן העין ,כך שהעיגולים מורים על החיצוניות והגשמיות ,והיושר על ממעשה מצות ציצית( ,ואכמ"ל) ,ושוב הרי זהו דין בהגברא המקיים
יש לבקש את הנקודה הטובה הגנוזה בכל יהודי ,המאירה הפנימיות והרוחניות. המצוה ,ושוב הרי כל כמה שמצד הקטן יש כאן גדר מעשה מצוה
למרות שנראה כבר כאילו נחשך לגמרי .ומתוך לימוד ומעתה יש לומר שחכמי אומות העולם דיברו כפי הנראה הרי קשירתו גם כן כשירה ,ושוב כשרה ציצית זו לקטן שהגיע
זכות ורחמים תתקרב הגאולה ברחמים בב"א. לעין :החמה שוקעת ,והלילה יורד על העולם .אבל חכמי לחינוך.
ה
ענינים בדרכי החסידות
והעבודה שנאמרו לאחרונה מעינות האורה פניני אורה
גם מי שלא נולד במדריגות יכול להיות צדיק גמור שני תלמודי חכמים שוים אך מעלת
הדבקות הוא העיקר
(וכדאיתא בספרי חב"ד ,שכל חילוקי הדרגין בין הצדיקים אינם רק מצד האם רק מי שנולד במדריגות יכול להצליח הנה ידוע שאחד מיסודי דרכי החסידות הוא ,כמו שכתב הרה"ק
ההסתכלות של יחודא תתאה ,שאז יש חילוק בין העליונים לתחתונים;
ידוע מה שאמר רביה"ק הלקוטי מוהר"ן זי"ע (שבחי הר"ן, התולדות יעקב יוסף זי"ע (הקדמה ,אות ב')" ,כי תכלית כל תרי"ג
אמנם מצד יחודא עילאה אין צמצום כלל ,והשי"ת מתגלה בכל מקום
אות כו) על מה שרגילים לספר סיפורים מהצדיקים ,איך מצות כדי שנוכל לדבק בו יתברך ולאהבה אותו .וכמפורש בזוהר
בשווה ,ד'אני הוי"ה לא שניתי' (מלאכי ג ,ו) .ועל כן ,כשיהודי שב בתשובה
שמצעירותם כבר היו להם מדרגות גבוהות ,ועבדו את השי"ת (ח"ב פב ע"ב) ,כי תרי"ג מצות נקראו תרי"ג עיטין וכו' ,כי הם
ומגלה את אורו הנעלם של השי"ת ,הרי מתגלה לו האור של יחודא
במסירות נפש .ויש אשר חושבים שכל הצדיקים נולדו עם עצות איך לידבק בו יתברך".
עילאה ,ואזי אפילו אורו של משה במרום בארבעים יום -נמצא בכל עת,
נשמות גבוהות ,ועבדו את הש"י כל ימיהם כבר מטל מילדותם
כי כשנכנסים בתוך המציאות מצד העליון ולא מצד התחתון ,בהסתכלות וענין זה נוגע גם להערכת מעלתם של שני תלמידי חכמים,
וכו' ,ולכן זכו למה שזכו .וע"כ אלו שיודעים בעצמם שבימי
בפנימיות ,אזי מתגלה היחודא עילאה ,שהוא ית' שווה ומשווה קטן כגדול, דאף ששניהם לומדים תורה באותה דרגה מצד ידיעתם
נערותם לא התנהגו כדבעי ,הרי הם מייאשים מעצמם .וגם
והכל אלקות). בתורה ,מכל מקום עדיין תלויה מעלתם בדרגת דבקותם
זאת ,שתמיד ,כאשר שמספרים מעשים מצדיקים ,מרגלא
בפומא לסיים שאין הדברים שייכים לנו ,אלא לצדיקים קדושי
בתורה הק'.
כח התשובה והתפילה וכידוע דברי ק"ז מרנא החתם סופר זי"ע בתשובותיו (יו"ד סי'
עליון.
וגילו לנו הצדיקים ,שיכולים כולם להגיע לכל המדרגות רל"ד) ,דשני תלמידי חכמים השוים בערכם בידיעת התורה ,אלא
אך רביז"ל הקפיד מאד על אלו הדברים ,ואמר שאין הדבר נכון,
שבעולם – על ידי התשובה ,ועל ידי שיכניסו עצמם לעבודת שזה דר בירושלים וזה בצפת ,הנה זה הדר בירושלם מעלי טפי
ואף מי שלא עבד את ה' מנערותו ולא נולד עם נשמה גבוהה
התפילה ,ויקבלו על עצמם להניח ולהשקיע כל מעיינם בתפילה מצד קרבתו למקום המקדש ולבית קדש הקדשים ,ונפקא מינה
-אף גם הוא יכול לזכות לכל הדרגות הגבוהות של הצדיקים.
להשי"ת בכל עת.
דאמטו להכי יש להקדימו במצות צדקה ,ע"כ .הרי דהגם שמצד
ואין הכונה לתפילה גרידא ,אלא לתפילה בתמידיות ,והיינו השב בתשובה – צדיק מעיקרא ידיעת התורה שניהם שוים ממש מבלי הפרש ,מכל מקום כל
שבכל מעשיו ועסקיו יפנה אל השי"ת ,שבכח עבודה זו לחדש הקרוב למקום המקדש מעלי טפי ,דהקירבה למקום הקודש משוי
לאדם את עבודתו בהתחדשות ולהפוך את כל מציאות האדם מצינו בדברי רש"י (סוכה נג ע"א ,ד"ה אלו חסידים) שכתב
הלשון" :כל חסיד הוי חסיד מעיקרו" .וכבר הקשה בזה זקיני שינוי בעצם מהותם.
כאילו נולד מחדש .ובפרט אם לומדים התורה הק' באופן
שידבק עצמו להש"י בשעת הלימוד ,באהבה ,ביראה ובדבקות, החתם סופר זי"ע ,דהלא איתא בגמרא (דף קג ע"ב) שגם ועומק הדברים הוא ,מאחר שלתכלית זו עצמה ניתנו כל המצות,
ובתפילה להש"י. גנב יכול לעשות תשובה ולהיעשות "חסיד" .ותירץ בזה בנו כדי שעל ידן יתדבק הנאצל במאציל ,כמבואר בדברי התולדות
הכתב סופר זי"ע ,שהעושה תשובה מאהבה הרי הוא נעשה שם (אות ד') ,וז"ל" :כך ענין התורה אינו לימוד בפשוטו ,רק לדבק
וכן איתא גם מרבינו האריז"ל (עיין ביאור הלכה או"ח סי'
חסיד מעיקרא ,כמי שלא חטא מימיו (יומא פו ע"ב) .ולכן את עצמו ע"י התורה בשמו הגדול ,שהוא עיקר התכלית ,שכל
תקע"א סעי' ב ד"ה ת"ח) ,שהעוסק בתורה הקדושה בדבקות
יכול הגנב לחזור בתשובה מאהבה ולהיהפך לחסיד כמי שלא התורה והמצות לא ניתנו רק לתכלית ובו תדבק" ,וכן כתב עוד
בהש"י ,ביראה ובאהבה -לא יצטרך לעסוק שוב בשאר
חטא מימיו ,כי אחר התשובה באמת נחשב כמי שלא חטא באיזהו מקומן .והרי דכללות התורה והמצות אינם באים אלא
תיקונים ,והיינו שבכח זה נתגלה שיש דרך לחזור בתשובה
מעולם. ללמד דרכי דביקות הנאצל במאציל.
מאהבה עד שנעשה אחר כך כמו "חסיד מעיקרו".
ותאחזנו פחד ורעדה מכחם הגדול של הצדיקים ,להחזיר השגת הצדיק שאי"צ לכל הסיגופים כי כל הדרגות בעבודת ה' אינן אלא "ערכי הדביקות" ,דהיינו
את נשמות ישראל בתשובה ,וכמו שאמר רבינו ז"ל שרצה שיעורי קירוב ודיבוק הנאצל במאציל .ומרן הבעש"ט הקדוש קרי
ורבינו הלקו"מ אמר (שיח שרפי קודש ,ח"א ,רחצ) שאף
לעשותינו שנהיה "כמוני ממש" (חיי מוהר"ן ר"ל) .והיינו שבכח להו "ערכי דביקות" .ואחריו ל'ו קם תלמידו המגיד הגדול וקרי להו
שבנערותו עסק בעבודות גדולות ,והרבה פעמים התענה
ההתקשרות לצדיקים והלימוד בספה"ק של הצדיקים הגדולים "ערכי ביטול" – וכולם נתכוונו לענין ודבר אחד ,דהיינו הך ,כי אין
משבת לשבת – מ"מ אח"כ השיג שאין צריך לכל זה ,אלא הכל
שגילו לנו את הדרך בזה ,נזכה לעיבור ניצוצות קדושים, לך הפרש בין המדרגות זולת שיעור הקירוב והדיבוק אל המאציל,
יכולים להשיג את כל המדרגות שבעולם ע"י שיכניסו עצמם
עד שנכלל לגמרי בקדושה ,בבחינת "כמוני ממש" ,בזכות דכל הקרוב ודבוק אל המאציל טפי ,מעלי טפי.
לעבודת התפילה ,וברצון להתקרב אל הש"י -יכולין לזכות לכל
התקשרותם אלו הצדיקים בגדולי הצדיקים שלקחו ערבות על
נשמות בנ"י. המדרגות.
(מתוך שיעור ליל שישי פרשת בראשית תשפ"ז)
ויה"ר שנזכה כל אחד ,בזכות הצדיקים ,להיות "צדיק", ועומק הדברים ,דדייקא הצדיק עצמו ,שתחילה התענה וסיגף
ולהכניס הקדושה גם לבניו ובני בניו אחריו ,שיהיו ג"כ צדיקים את עצמו מאד ,ועבד את השי"ת במסירת נפש ,זכה בכח כל
בבחינת "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" (בראשית העבודות האלו להשגת האמת ולהשגה נוראה כל כך באלקות,
והבין כמה גדולים רחמי השי"ת וכמה גדול כח התשובה ,ולכן
לא מפסיקים מללמוד בגלל פניות
יח ,יט) ,אמן.
הורה בהדיא לכלל ישראל שלא יעסקו בעבודות הקשות הללו ידוע ומפורסם גודל הפגם במי שמכוין בעבודתו ותפילתו למצוא
(מתוך דא"ח בטיש חוה"מ סוכות ,הילולת רבינו הלקו"מ ,תשפ"ז) של תעניות וסיגופים. חן בעיני אחרים ,שזו בחינת תערובת חמץ ממש ,שדביקותו
נתפסת בנוגה רח"ל ,ומחטא עץ הדעת הוא בא -טוב ורע
המעורבים זה בזה ,ובהכרח לבררו ולשוב עליו בתשובה.
שלימות המדרגות לחיות בשלום וכבר מחה הרה"ק אדמו"ר האמצעי זי"ע בחריפות עצומה כנגד זה
בקונטרס ההתפעלות (אות א') .וכן בלימוד התורה הרי ידוע כמה
משיח צדקינו -היא זו שנקרא בשם "שר שלום" (ישעיהו קשה מאוד להחזיק בנקודת השלום גרועות המחשבות -ללמוד שלא לשמה ולשם כבוד וכדו'.
ט ,ה) ,ולא מצינו שנקרא בשם שר התורה או שר התפילה
הנה יש הרבה עובדי ה' ,שכוחם רב בכל מיני עבודות, אמנם ישנם אנשים שלפעמים נופלים למצבים כאלו ,ואז ,הם
וכו' .והיינו מחמת שרוב בני אדם ,אפילו הם צדיקים
אך כשמגיעים למריבות ולמחלוקת עם אנשים אחרים ,אז
ותלמידי חכמים גדולים ורבנים וחסידים וכו' ,מכל מקום רוצים שלא להמשיך בעבודתם ,ונופלים לחלישות הדעת שלא
שוכחים היסודות הפשוטים של הזהירות בענייני בין אדם
כשמגיע הניסיון הגדול של המחלוקת ,הרי בדרך כלל להמשיך בלימודם ,כי חוששים מזה.
לחבירו .ועכשיו התחלנו שוב את התורה ,אבל צריכים
רובם ככולם נופלים בזה ,שלזה יש מחלוקת עם זה וכו'. אך יש לדעת שהצדיקים העמידו בזה הדרך ,שאין לאדם
לזכור שדרך ארץ קדמה לתורה (ויקרא רבה ט ,ג).
וכמצוי שישנן מחלוקות אפילו בין אחים ואחיות במשפחה
כי נקודת השלום היא נקודה שקשה מאד עבור רוב בני להפסיק מעבודתו בגלל חששות אלו ,אלא שצריך ללמוד עוד
אחת ,כגון בענייני ירושות ובענייני כספים וכדומה.
אדם שבעולם ,ותמיד מצוי שיש בין אנשים הרבה טענות ויקנה בקיאות במסכתות הש"ס ,אף כשמתלווה ללימודו פניה
והס"מ פועל ועובד הרבה לעורר בכל מקום ומקום ענייני
מחלוקת ,וכמעט אין בנמצא בני אדם הנקיים מעוון החמור מאחד על חבירו .ומצינו בגמרא שתלמידי חכמים גדולים, שיחשיבוהו הבריות וכדו' .וכן להמשיך בעבודתו בתפילות,
של המחלוקת לגמרי ,השם ישמרנו .דייקא זו השלימות של שהיו בקיאים בטומאות וטהרות בכל פרט ,לקחו חרבות אף שנופלים לו פניות של כבוד וכו'; אלא שאח"כ צריך לחזור
משיח צדקינו ,שיש המוחין דשלום. ודקרו זה את זה (שבת יז ע"א) .ולכאורה ,איך יתכן כדבר בתשובה על זה שנפל למצבים אלו ,כי אין מניחים מצוה מפני
הזה ,שתלמידי חכמים ילכו באכזריות כזו. ה"פניות" ,אלא עושים אותה ,והתשובה על ה"פניות" בוא תבוא
בשלום תלויה הגאולה ומבואר בספה"ק (העמק שאלה להנצי"ב בהקדמה) ,שרואים לאחר מכן ,ואז יתתקנו כל ה"פניות" .וכמו שהאריך בזה הרה"ק
ודברים אלו נוגעים לכל אדם ,שהסט"א מבלבל מאד מכאן באמת ,שהוא עניין קשה מאד ,עד שיש אפילו בחי' דבר רבי אהרן מסטראשעלע זי"ע בהקדמתו לשערי היחוד והאמונה (פתח
את העולם ,שכאשר מגיע הניסיון הגדול של המחלוקת, כזה ,והנכשל בעניינים אלו צריך לעשות תשובה גדולה על זה. ומבוא השער).
ממציא הסט"א לכל אחד תירוץ מדוע מותר לו להחזיק וכן מסופר על הרה"ק בעל ישמח משה זי"ע ,שהיה יושב ולומד
במחלוקת עם פלוני וכדומה ,ומדוע מותר לו לדבר לשון שלימות מעלת משיח – שר השלום סגור בחדרו עשרים וארבע שעות .ופעם אחת ,בעודו יושב
הרע על פלוני .והיצר הרע מצליח להפיל אפילו תלמידי ועוסק בתורה ,נפלה בו מחשבה שאולי עומד איזה אדם ומאזין
חכמים וצדיקים בתירוצים שונים ומשונים ,מדוע מותר לו כי עלינו לדעת ,שעניין השלום הוא השורש של כל
המצוות של בין אדם לחבירו ,והשורש של קיום מצות לו מבחוץ ,ונחרד שמא לימודו של עכשיו בשביל אותו מאזין
להשתתף ולסייע ולהיות חלק במחלוקת ח"ו.
'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא יט ,יח) ,שהיא כלל גדול הוא .ונסתפק כיצד ינהג ,שהרי ההפסקה מן הלימוד אסורה,
אך הגאולה תלויה בענין השלום ,שזהו עיקר עבודת ה' בתורה ,שהכל תלוי במדת השלום .ומוה"ר רבי חיים והלימוד המלווה בפניות אף הוא אינו טוב .והכריע למעשה שלא
יתברך של האדם ,ועיקר הגאולה תלויה בענין זה ,כדברי וויטאל כתב בהקדמה לעץ חיים ,שתנאי להבין תורה זו - להפסיק ,אלא לגמור תלמודו ולשוב אחרי כן בתשובה על אותה
חז"ל שלא חרב בית המקדש אלא עבור החטא החמור הוא להיות "מבקש שלום" ,ובלי זה אי אפשר להבין וכו'. פניה.
של שנאת חנם (יומא ט ע"ב) ,הנובע מעוון המחלוקת ,ה' וזה הכלל הראשון בקניית פנימיות התורה.
יצילנו .ועל כן נקרא משיח צדקינו בשם שר שלום ,וכנ"ל.
ואשכחן בזה בדברי הגה"ק ר' אברהם בר' נחמן זי"ע, (מתוך שיעור יום ד' פרשת כי תצא תשפ"ו)
(יום ד' פרשת בראשית תשפ"ז) שהמעלה הגדולה ביותר שאשכחן בנביאים וכתובים על
ו
מעינות הפנימיות
יסודות וענינים בקבלה וחסידות
ארץ ישראל -סוד שער החמישים
מחצב הנשמות; מחצב המלאכים; ומחצב הקליפות (שערי קדושה, בסוד הכתוב" :ומבשרי אחזה אלוה" (איוב י"ט ,כ"ו) .על ידי ממדרגת הביטחון אל שער החמישים
חלק ג' ,שער ב'). משלים אלו נעשה האדם מטפס ועולה ,מטפס ויורד ,ומקשר
הנה אברהם אבינו ע"ה היה במעלה רמה ונישאה ,ואיתא
וכתב התורת חכם שסוד התפילין הוא מלכות דמחצב הספירות נפשו ביחודו יתברך ובהתקשרות העולמות אליו יתברך.
בחז"ל" :האדם הגדול בענקים -זה אברהם אבינו ,שהיה גבוה
המאירה בראש מחצב הנשמות (דף כ"ג ע"ג) .הרי שצ' דצלם ומרן הרש"ש כתב ,שכל היחודים שבכתבי האריז"ל נכללים קומתו כנגד שבעים וארבעה אנשים ,ואכילתו ושתייתו כך
ומדרגה ו' הן סוף מדרגת המוחין שבמחצב הספירות ,והארתן בשתי בחינות :מ"ן ומ"ד .מ"ן היא התעוררות התחתון כלפי היה כנגד שבעים וארבעה אנשים ,וכוחו כן" (מסכת סופרים ,פרק
מאירה בחב"ד דמחצב הנשמות ,בחינת מ' דצלם .זהו חיבור העליון -השתוקקות וכיסופין להידבק בו; ומ"ד היא בחינת כ"א ,הלכה ט').
התפילין :הארת מחצב הספירות ,שהוא שורש הניצוץ הבורא, הביטול והשבת אותה התעוררות לשורשה.
וענין ע"ד רמוז בשם אכדט"ם ,שהוא שם הביטחון ,בסוד
מגיעה אל ראש מחצב הנשמות ,שהוא שורש הניצוץ הנברא. נמצא שייחודן הוא שהשתוקקות המ"ן עולה ונכללת בביטול הכתוב" :בטחו בה' עדי עד" (ישעיהו כ"ו ,ד') .שם זה הוא בחינת
המ"ד ,ועל ידי כך מתקשרות המדרגות זו בזו (נהר שלום ל"ד ע"א;
המוחין דז"א בקטנות שני ,בחינת ו"ק דאו"א עילאין; כי ז"א
ניצוץ נברא וניצוץ בורא -סדר העלייה רחובות הנהר ה' ע"ד). מתגדל בשתי מדרגות :תחילה בקטנות וגדלות ראשון ,ואחר
וההתכללות ועל פי זה יובן סדר העבודה :תחילה נכנסים בכל מדרגה כך בקטנות וגדלות שני (שער הכוונות ,דרושי הפסח ,דרוש י"ב).
ועומק הסוד הוא ,שמחצב הנשמות הוא בחינת ניצוץ להיכל קודש הקדשים שבה ,בחינת "רעוא" ,ומשיגים "דבקות
ובכניסתו לארץ ישראל היה אברהם בן ע"ה שנים (בראשית
נברא ,בחינת א"א ,ומחצב הספירות הוא בחינת ניצוץ בשורש"; משם יורדים לששת ההיכלות ,לבחינות מ"ן ומ"ד -
י"ב ,ד') ,ועלה למדרגת ג"ר דאו"א עילאין ,למעלה מן הבחינה
בורא ,בחינת עתיק .ואף שכל פרטי מחצב הספירות השתוקקות וביטול ,ומייחדים אותן ,ושבים ומעלים אותן אל
הרמוזה בשם אכדט"ם ,לבחינת "ביטחון הגמור" .ועוד זכה
נתלבשו בכל פרטי מחצב הנשמות ,מכל מקום אנו שער החמישים.
והשיג את שער החמישים ,כי סוד ארץ ישראל הוא בחינת
מתקנים את מחצב הנשמות מיניה וביה ,וממשיכים לו וזהו כלל התורה ויחודי הצדיקים :יחו"ע ,יחו"ת וחיבורם. שער החמישים ,למעלה מכל השגה .וזהו ענין "לך לך" " -לך"
מוחין ממחצב הספירות -מיעקב ורחל דמחצב הספירות יחו"ע הוא להיכלל לגמרי באלקות במסירות נפש בפועל; בגימטריא חמישים (בראשית י"ב ,א').
שבכל פרט .ואפשר שזהו הניצוץ המתלבש בעתיק דא"ק, יחו"ת הוא לדבוק ביחוד האלקות אף בתוך המציאות (עטרת
וכעין זה מצינו במשה רבינו ,שעליו נאמר" :ותחסרהו מעט
ואחר כך מתפשט בכל פרצופי מחצב הנשמות עד סוף צבי ,פרשת לך לך ,דף רמ"ה) .אברהם אבינו גילה את האמונה בעולם
מאלקים" (תהלים ח' ,ו') ,ואמרו חז"ל" :חמשים שערי בינה נבראו
מלכות דעשיה דאצילות. וביטל את העבודה זרה ,ואף חיבר עליה אלפי ספרים לגלותה
בעולם ,וכולן ניתנו למשה חסר אחד" (ראש השנה כ"א ע"ב).
וכך הוא סדר העלייה :בכל יום נכנס מחצב הנשמות לפנים בכל העולם (חיי מוהר"ן ,סימן שצ"ה) .כי האמונה הקדושה עמוקה
הרי שבחייו השיג מ"ט שערי קדושה ,ונחסר ממנו שער הנ'.
במחצב הספירות מדרגה אחת .המדרגה שנכנסה באותו היום ונעלמת ,ועבודת הצדיקים אינה מחשבת השמות ,הלימוד
ואם אמנם לא נכנס לארץ ישראל בחיים חיותו ,מ"מ לאחר
נקראת יעקב ורחל דמחצב הספירות; והמדרגה שנכנסה והתפילה בלבד ,אלא דבקות ביחוד.
הסתלקותו נטמן בהר נבו -נוטריקון נ' בו -לרמז שזכה אז
אתמול נקראת היום עתיק דא"ק .וכן הולכים ונכנסים פרצופי להשגת שער הנ' (של"ה ,תורה שבכתב ,פרשת ואתחנן ,תורה אור).
מחצב הנשמות במחצב הספירות ,עד שבי"ע עולים ונכנסים
ארץ ישראל – סוד האמונה המחברת את
שתי הבחינות ובפנימיות הדברים ,נשמת משה נכנסה לארץ ישראל ,בסוד
באצילות ,וחוזרים להיות בבחינת אלקות ואחדות גמור (תורת
הכתוב" :ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים";
חכם ,דף מ"ט ע"ב). והנה ארץ ישראל היא סוד האמונה ,השגת אלקות ית"ש
"מ'בין ש'ני ה'כרובים" ראשי תיבות משה ,ושם מקומו בבית
וזוהי תכלית העבודה :להעלות את ראש מחצב הנשמות למעלה מן האותיות; ובה מתייחדות שתי הבחינות -השתוקקות
קדש הקדשים (שמות כ"ה ,כ"ב; בעל הטורים שם).
ולהיכלל במלכות דמחצב הספירות ,עד שיתייחדו הניצוץ וביטול ,יחו"ע ויחו"ת -עד שעולה האדם לדבקות בעצם
אלקות ,בבחינת 'אני ואין כחדא'. הרי שארץ ישראל היא השגת שער הנ' למי שעלה תחילה
הנברא והניצוץ הבורא.
בכוחו עד מ"ט שערי קדושה.
ארץ ישראל -גילוי יחוד התפילין התפילין -גילוי היחוד במדרגות הצלם
ובסוד ארץ ישראל שער החמישים -היכל קודש הקדשים
ומכאן מתבאר סוד ארץ ישראל .רבינו ז"ל כתב שארץ ישראל
אברהם אבינו ע"ה זכה לקדושת ארץ ישראל ,שהיא סוד
ורעוא דרעוין
מקבלת הארה והשפעה מבחינת תפילין ,מבחינת יעקב
בחינת תפילין (ליקוטי מוהר"ן ,חלק א' ,סימן מ"ז ,אות ח') .וצריך להבין: וניכנס נא להבין וליגע ,כולי האי ואולי ,בבחינת החמישים,
ומבחינת אמת (ליקוטי מוהר"ן ,חלק א' ,סימן מ"ז ,אות ח').
מה ענין תפילין לארץ ישראל ,ומהו היחוד הגנוז בהן ,עד שעל שהיא למעלה מכל השגה .סוף כל מדרגה ומדרגה הוא שער
נמצא שהשגת בחינת התפילין היא בסוד ארץ ישראל -עליית החמישים שבה ,ועבודה רבה היא לזכות ולהגיע אליו .וכבר
ידן נכללים כל המדרגות זו בזו.
כל הנפרטים אל הבחינה הכוללת אותם ,ויחוד הניצוץ הנברא הזהיר רבי עקיבא" :כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור ,אל
עם הניצוץ הבורא. בדברי האר"י הק' נתבארו שש מדרגות בצלם המוחין דז"א,
תאמרו מים מים" (חגיגה י"ד ע"ב).
שלש פנימיות ושלש מקיפות :א' ,המוחין בעיבור תוך או"א;
ב' ,בקיעת המוחין והארתם למעלה ממקומם; ג' ,לאחר לידתם, איתא ב"דרושי ההיכלות" שיש שבעה היכלות ,וזה סדרם
"אמרי נא אחותי את" -הדבקות ממטה למעלה :יסוד ומלכות -היכל לבנת הספיר; הוד -היכל
התלבשותם בנה"י דאימא על גבי ראש ז"א; ד' ,בקיעתם לחוץ
בעבודת אברהם למעלה מראש ז"א; ה' ,התלבשות נה"י דאימא בראש ז"א, עצם השמים; נצח -היכל נוגה; גבורה -היכל זכות; חסד -היכל
וזהו שאמר אברהם" :אמרי נא אחותי את ,למען ייטב לי והמוחין נעשים פנימיים; ו' ,בקיעת המוחין הפנימיים דרך מצח אהבה; תפארת -היכל רצון; וחב"ד -היכל קודש הקדשים (שער
בעבורך וחיתה נפשי בגללך" (בראשית י"ב ,י"ג) ,כי צריך להיות ז"א ,ונעשית לו בחינת מקיף. הכוונות ,דרושי תפילת השחר ,דרוש א'; פרי עץ חיים ,שער קריאת שמע ,פ"א).
בקי בענין השכינה הק' כאחותו .ואי אפשר לעמוד כנגד פרעה ועיקר התפילין הוא במדרגה ו' ,מוחין דצ' דצלם; ובגילוי זה עד היכל הרצון נמשכת בחינת האותיות ,שהן בחינת ה"גוף".
אלא בכוח שער החמישים :להיכנס לבחינת רעוא ,לרדת אל נכללות גם מדרגות ד' וה' (עץ חיים ,שער כ"ט ,פרק ז'; פרי עץ חיים, חמשת ההיכלות הראשונים הם בחינת ו"ק והגוף; היכל
העולמות ולייחד בהם השתוקקות וביטול ,ולשוב ולהעלותם שער התפילין ,פרק ג'). הרצון ,הששי ,הוא בחינת ג"ר והראש; והיכל קודש הקדשים,
אל שורשם. השביעי ,הוא למעלה מן הגוף ,והוא פנימיותו של כל הגוף
והנה בתורת חכם מבואר שהתפילין הן מקיף דחיה ,בחינת
התפילין מתגלות בכל מדרגות הצלם -צ' ,ל' ומ'; הציצית (ביאורי ההיכלות להגר"א ,פקודי ,דף רנ"ח ע"ב).
ל' דצלם; שורש הארתן במקיף הפנימי דא"א ,הנקרא קוצא
הן בחינת הלבוש והמקיף ,והתפילין בחינת המוחין ,בסוד דשערי ,המכה בעורף ז"א ,ועל ידי הכאה זו בוקעים המוחין והנה בהיכל קודש הקדשים אין אלא רעוא בלבד ,בלא אותיות.
"אך בצלם יתהלך איש" (תהלים ל"ט ,ז') .וכיון שהתפילין במצח ז"א (דף פ"ז ע"ב) .ובעטרת צבי נתבאר שהן בחינת מ' דצלם והזוהר הקדוש מכנה את ההיכל הששי "היכלא דרצון" ,ואומר
הן בחינת דבקות ,יש בהן גם בחינת פלילות ומלחמה. והמוחין עצמם ,העולים לאו"א ולא"א (פרשת וירא) .ובהיכל עליו" :דאיהו רעוא ...והכא איהו רעוא דרעוין" ,בסוד "כחוט
התוספות פירשו "תפילין" כלשון ויכוח ופלילות עם קונו, הברכה נתבאר שורשן בעתיק ,בא"א וברדל"א (פרשת לך לך). השני שפתותיך" (זוהר ח"ב ,פרשת פקודי ,דף רנ"ג ע"ב; שיר השירים ד' ,ג').
שהן עדות כי שם ה' נקרא עליו ויראים ממנו (מנחות ל"ד ע"ב, והצמח צדק הביא שתפילין של ראש רומזים להמשיך חוט
ד"ה לטוטפות) .וביאור התפילה בבחינת דין מבואר בליקוטי הא"ס לראש א"ק (אור התורה ,ענינים ,סוף עמ' רפ"ז). דרך העבודה -רעוא ,מ"ן ומ"ד
מוהר"ן (תנינא ,סימן ח'). הבעל שם טוב הקדוש זי"ע גילה ,כיצד נעשים יחודים בבחינת
ואין הבחינות הללו חולקות זו על זו; אלא כל אחת מגלה צד
בכוח דבקות זו מכניע האדם את בחינת לוט ,קליפת נוגה, אחר במדרגת התפילין :גילוין במוחין דז"א ,שורש הארתן, רעוא ,למעלה מן האותיות והשמות הקדושים.
ומעלה אותה לקדושה ,נלחם בפרעה וזוכה לארץ ישראל (שער עצם המוחין ושורשם העליון .ומעתה יתבאר כיצד נכללות וכמו שכתב הגה"ק רבי אהרן סטראשעלער זי"ע ,שהבעש"ט
הפסוקים ,פרשת לך לך). מדרגות הצלם זו בזו. החל לבאר את דברי הזוהר וכתבי האריז"ל ברוח קדשו ,ו"עשה
ואף שהענינים עמוקים וסתומים ,העצה היא לחזור תמיד אזנים לקופה" לקרבם אל השכל ,כדי שיהא יחודו יתברך
לדבקות בעצם אלקות ובעצם האמונה ,בסוד השכינה הק' מחצב הספירות ומחצב הנשמות -שורש נתפס בלב כל אחד ואחד ,כל חד וחד לפום שיעורא דיליה (הקדמת
הנמצאת עם האדם בכל עת ובכל ענין; ועל ידי כן להגיע יחוד התפילין שערי היחוד והאמונה ,דף ה' ע"ב).
לייחוד השלם ולרשת את ארץ ישראל. מהרח"ו מנה חמשה מחצבים ,מבפנים לחוץ :אור אין סוף כפי ועוד כתב ,שנגלה אליו אליהו זכור לטוב וגילה לו תעלומות
(ע"פ של"ס לך לך תשע"ה) ערך אותו עולם; אור עשר הספירות ,והוא מחצב הספירות; החכמה ,ושתיקן משלים מבחינת התקשרות הנפש עם הגוף,
ז
ענינים ועובדות
מעבודת הצדיקים מעינות הצדיקים
הגאון רבי אלעזר מנחם מן ב"ר עזריאל שך זצ"ל
ראש הישיבה דפוניביז -בעל ה'אבי עזרי' -ט"ז חשון תשס"ב
בדברי המקובלים ודאי שקבלה היא עיקר התורה הגבלת הלימוד אינה מפקיעה מן הקבלה שם
כל הנזכר לעיל עולה אף מתוך דברי התלמוד והפוסקים .ומכל תורה
א
שכן בדברי הזוהר הקדוש ,האר"י הק' ודעימיה -שהאריכו לבאר והנה הרמ"א כתב שאין ללמוד בקביעות שאר חכמות ,אלא אבי עזרי :אין מצות תלמוד תורה בלימוד
כי תורת הקבלה היא עיקר התורה" .דבר גדול מעשה מרכבה,
ודבר קטן הוויות דאביי ורבא" ,גדולה היא באיכותה ובחשיבותה,
באקראי ,והוסיף שאין לטייל בפרדס עד שימלא אדם כריסו בבשר הקבלה ,רק מצות ידיעת השם
ויין ,היינו בידיעת איסור והיתר ודיני המצוות (יו"ד רמו ,ד) .והש"ך
ולא רק בקושי הבנתה .לכן נקראת "פנימיות התורה" ו"נשמתא (שם סק"ו) כלל את חכמת הקבלה בכלל שאר החכמות ,והעיר ידועים דברי הגראמ"מ שך זצ"ל בהקדמתו לאבי עזרי (ספר המדע,
דאורייתא" ,והנגלה "לבושי אורייתא". שלשון הרמ"א אינה מתוקנת :שהרי הפרדס שבדברי הרמב"ם מהדורא רביעאה) ,שדעתו כי בלימוד הקבלה אין מקיימים מצות
הוא מעשה בראשית ומעשה מרכבה ,ולא כלל החכמות שמחוץ תלמוד תורה .טעמו ונימוקו :מצות תלמוד תורה מוטלת על כל
גם האבי עזרי גופיה לא ס"ל שאינו מכלל התורה ח"ו לש"ס ,ע"כ. אחד ואחד ,מה שאין כן סודות התורה ,שאינם שוים לכל נפש;
והנה ,בתחילת דבריו מביא האבי עזרי את דברי הגר"ח מוואלז׳ין ורק נגלות התורה נתנו לנו ולבנינו ,ככתוב (דברים כט ,כח) .אלא
ולכאו' אף מדברים אלו אין ללמוד שהקבלה אינה תורה.
בהקדמתו לספרא דצניעותא ,שהתורה כוללת גם את סודותיה, שמקיימים בלימוד זה מצות ידיעת הבורא יתברך וגבורתו .ועיין
דהרמב"ם כתב שענייני הפרדס בכלל התלמוד הם ,אלא שאין
ומשמע שהקבלה בכלל התורה .וספקו לא היה רק אם מעלת ברמב"ם (הלכות יסודי התורה ד ,יב) ,שעל ידי ההתבוננות בברואים
לעסוק בהם עד שימלא כריסו בידיעת התורה (הלכות תלמוד תורה
"תלמוד תורה כנגד כולם" נאמרה גם בלימוד הקבלה ,או רק מוסיף האדם אהבה למקום ,ויירא ויפחד משפלותו ודלותו.
א ,יב) .ואף הגר"א (שם סקי"ח) הקשה על לשון הרמ"א :אם הפרדס
בלימוד הנוגע למעשה .ואף דברי האבי עזרי על הקדמת מילוי בכלל שאר החכמות ,היאך אפשר למנוע קביעות בו ,והלא מעשה ולפי דבריו ,לכאורה אין בלימוד הקבלה אלא מצות ידיעת
הכרס ועל שאין הכול ראויים לעסוק בקבלה נוגעים לסדר מרכבה הוא "דבר גדול. הבורא ,כדי לאהבו ולירא ממנו .נמצא ,מי שלומד קבלה כדי
הלימוד ולתנאי העיסוק בה ,ולא לעצם היותה חלק מתלמוד תורה. לידע חלק זה של התורה ,כלימוד שאר חלקי התורה ,ולא כדי
דעת הרמ"א גופיה בזה להתקרב על ידה לאבינו שבשמים יתברך שמו -לא קיים מצוה
האבי עזרי חזר בו מדבריו ואמנם הרמ"א גופיה לא כתב כלל שכוונתו לכלול תורת הקבלה
כלל .וכן לפי זה יש לצדד שמותר ללמוד קבלה אפילו בתשעה
ובזמנו פגשתי בהשגחה פרטית את הגה"צ ר׳ משה שפירא זצ"ל, באב ,שהרי אין לימוד זה בכלל תלמוד תורה; ולכאורה אף אין
בשאר החכמות ,ולפיכך י"ל שמה שכתבו הש"ך והגר"א "לשון
שאמר לי בשם הגרמ"צ בערגמאן שליט"א ,חתנו של האבי עזרי, צריך לברך עליו ברכת התורה.
הרב אינו מתוקן" ,ולא כתבו שחולקים על דבריו ,זהו משום
כי חותנו כתב את ההקדמה לשם מיגדר מילתא ,ועדיין לבו נקפו שהבינו שבודאי גם הרמ"א מודה שתורת הקבלה אינו בכלל שאר
שמא יפרשו את דבריו שלא ככוונתו .וברוך ה׳ שכיוונתי לכך. חכמות ח"ו ,ומותר ללמדה (להראוי לה) בקביעות ולא רק באקראי
דברי הקדמונים בזה
ושוב הראוני שבספרו שערי אורה (בראשית ,מאמר א ,אות ב) כתב ח"ו ,אלא שצריך רק "לתקן לשון" הרמ"א ,וכדלהלן. ודברים אלו ,לעניות דעתי ,פליאה נשגבה המה; שהרי ענין
הרב בערגמאן שאין לפרש את דברי חותנו כאילו שלל את מצות זה כבר נתבאר באריכות בדברי הראשונים והאחרונים ,ויש
וצריך לחלק את דברי הרמ"א לשני עניינים .תחילה הביא את
תלמוד תורה בלימוד הקבלה .לדבריו ,וכוונתו מתחילה היתה בדבריהם פסק ברור ,המקובל בכל ישראל ,וכדלהלן (וכל זה עי'
דברי הריב"ש ותלמידי הרשב"א בענין החכמות החיצוניות :אין
למעשי בראשית לפי שיטת הרמב"ם ,ואף מזה חזר בו לאחר מכן. לאדם ללמוד אלא מקרא ,משנה ,גמרא והפוסקים הנמשכים בארוכה ים החכמה תשפ"ה פ"ו ,בירורים בלהכות תלמוד תורה סימן ג').
אחריהם ,ובהם יקנה העולם הזה והעולם הבא .ושאר חכמות איתא בגמרא (סוכה כח ע"א; בבא בתרא קלד ע"א)" :דבר קטן -הויות
ב מותר ללמוד באקראי ,ובלבד שלא יהיו ספרי מינים .והקבלה דאביי ורבא; דבר גדול -מעשה מרכבה" .ובפשטות ,כוונת
בכלל הגמרא ,כדברי הרמב"ם הנ"ל .זהו ענין אחד. הגמרא שמעשה מרכבה הוא החלק הגדול שבתורה הקדושה,
לאחר מכן הביא הרמ"א את דברי הרמב"ם בענין מעשה בראשית והויות דאביי ורבא הן החלק הקטן שבה .ונראה ברור ,שאף
כל אחד יש לו ניצוץ משיח ומעשה מרכבה ,שאף שהם בכלל התלמוד ,אין לעסוק בהם אלא דברי הגרא"מ שך לא באו למעט ,חלילה ,במעלת לימוד הקבלה;
שמעתי ממקורות נאמנים ,שבימי המחלוקת בין האבי עזרי לאחר שימלא כריסו בבשר ויין .ולפי זה יש לתקן את לשון אדרבה ,מודים הם ברום מעלתה ,שהיא יתרה ממעלת תלמוד
להרה"ק מליובאוויטש זי"ע ,השיב האבי עזרי לשואל שאם יאמר הרמ"א ולהוסיף" :ויש עוד לימוד מיוחד ,מעשה בראשית ומעשה תורה ,שעל ידה זוכה האדם לידיעת השם.
הרבי בפני עשרה שאינו משיח צדקנו ,יפסיק ממחלוקתו .כשמסר מרכבה ,וזהו הנקרא בין החכמים טיול בפרדס ,ואין לאדם לטייל ואולם הנחה זו תמוהה עד מאד :דלא יתכן לומר שיש דבר גדול
החסיד את הדברים לרבי ,השיב שאין ביכולתו לומר כן ,שהרי בפרדס אלא לאחר שמילא כריסו בבשר ויין וכו׳" .כך יש לפרש מן לימוד התורה ,כדשנינו (פאה א ,א)" :ותלמוד תורה כנגד כולם";
בכל יהודי יש ניצוץ משיח (מאור עינים ,פרשת פינחס ,ד"ה "לכן אמור את דברי הש"ך והגר"א ,שכתבו שלשון הרמ"א אינה מתוקנת. והכתוב אומר" :וכל חפציך לא ישוו בה" (משלי ג ,טו) .ועוד איתא
הנני נותן" ,בשם הבעש"ט הקדוש זי"ע). בירושלמי ,שאפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד
הערוך השולחן מסתפק אם צריך לברך ברכות מן התורה (ירושלמי ,פאה א ,א).
התורה על לימוד הקבלה
ג ובדין ברכות התורה קודם לימוד הקבלה ,כתב בעל ערוך
אין לומר שהכרת וידיעת הבורא גבוהה מתלמוד
השולחן (אורח חיים מז ,סעיף ח) שיש להסתפק אם הלומד אגדה תורה
כלל ישראל יש להם חוש הריח להבחין מי הוא או חכמת הקבלה חייב לברך .וסיים" :וצריך עיון לדינא" .נמצא ואין לומר שלימוד הקבלה מביא לידיעת גדולת הבורא -אף
גדול הדור שאין הספק אם הקבלה תורה היא ,אלא אם חייבים לברך עליה מבלי לקיים בו מצות תלמוד תורה ,שהרי משנה מפורשת שנינו
בזכרוני מעשה פלא שהתפרסם על הגרא"מ שך זצ"ל :לעת ברכות התורה .ולמעשה יש לברך ,שהרי לפי הטעמים שהזכיר ערוך (אבות פ"ג מ"ז)" :המהלך בדרך ושונה ,ומפסיק ממשנתו ואומר:
זקנותו ,כשהיה חלוש וכמעט שלא דיבר ,אמר" :כלל ישראל השולחן עצמו ,הקבלה בכלל התורה שניתנה מסיני ונקראת תורה. מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה ,מעלה עליו הכתוב כאילו
יש להם חוש הריח להבחין מי הוא גדול הדור" .גדול הדור דינו מתחייב בנפשו" .ומבאר הברטנורא שם (באחד מפירושיו) ,שאף
כרבו מובהק (שו"ע ורמ"א ,יו"ד רמ"ד ,י׳) ,וגדרו הוא שרוב בני הדור מסקנת הדברים על פי פוסקי ההלכה אם מפסיק ממשנתו כדי לברך "ברוך שככה לו בעולמו" על
שולחים אליו את שאלותיהם (בהיר בשחקים להגר"ח קניבסקי זצ"ל ,אות ולית מאן דפליג שהתורה כוללת פשט ,רמז ,דרוש וסוד ,וכולם נוי האילן ,מכל מקום מעלין עליו כאילו מתחייב בנפשו ,מפני
קנ"ז). בכלל מצות תלמוד תורה; ולא מצינו בפוסקי ישראל מי שהוציא שהפסיק ממשנתו.
וכעין זה מסופר על החתם סופר (חוט המשולש החדש ,מהדורת תש"ע, את הקבלה מכלל התורה .גדולי ישראל ,לאחר שמילאו כריסם וחזינן שהכרת גדולת הבורא מתוך נוי הבריאה ,כשהיא באה
עמ׳ ק"ח) :בנו שאלו כיצד הוא משיב מיד על שאלות חמורות בש"ס ובפוסקים ,עסקו בכל חלקי התורה והשיגו בסודותיה ,כל שלא על ידי לימוד התורה ,אינה עדיפה מתלמוד תורה .והרי
במקצועות התורה ,בלי לעיין תחילה .השיב שבכל דור ממנה אחד לפי כוחו ושעתו. גדולי הדורות שקדו על התורה הנגלית יומם ולילה ,ואף על פי
הקב"ה רב להורות לבני דורו דבר ה׳ זו הלכה ,והדבר ניכר [אף אצל גדולי ליטא בדורות האחרונים עסקו בקבלה בהסתר. כן קבעו שעות גם ללימוד פנימיות התורה הקדושה .ולפי הסברא
בשאלות שהם שולחים אליו; וכשרואה הוא שנבחר לכך ,סמוך שמעתי זאת מפי הגה"צ ר׳ לייב פרידמן זצ"ל ,המכונה "ר׳ לייב צדיק", הנזכרת ,שאין בלימוד זה קיום מצות תלמוד תורה אלא הכרת
ובטוח בהקב"ה שלא יכשל בדבר הלכה. מתלמידי החפץ חיים; שהחזון איש זצוק"ל עסק בקבלה בהסתר]. גדולת הבורא בלבד ,הרי הוא כהולך בדרך ופוסק ממשנתו.
מעומקא דליבא שלוחה בזאת ברכת מזל טוב
שליט"א להרה"ח ר' אהרון בערנשטיין
משב"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א
וראש מכון ים החכמה -ומראשי כולל כתבי ים החכמה -ומחברי וועד תורת חכם
לרגל נישואי בתו תחי' למזל"ט ובשטו"מ
יהר" שיזכה לראות מהם נחת ומכל יוצאי חלציו
המברכים מוסדות תורת חכם
מערכת
073-383-14-45 שמיעת מוקדי הפצה שמיעת שיעורים
מכ"ק אדמו"ר שליט"א הצטרפות
למוקדי הפצה שותפות ותרומות
