gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם התורה · Noam Hatorah — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: נועם התורה · Noam Hatorah

שבוע: לך לך (2026-10-19)

נועם התורה · Noam Hatorah — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫נועם התורה‬ ‫פרשת לך‬ ‫לפתוח ולהלהיב הלבבות‬ ‫לאהבה וליראה את ה'‬ ‫מתוך שיחותיו של‬ ‫מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א‬ ‫‪ -‬גליון רנב ‪-‬‬ ‫ברוקלין ניו יארק יצ"ו ‪ -‬תשפ"ז לפ"ק‬ ‫תוכן‬ ‫ביאור הנסיון של אאע"ה 'לך לך' ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫אבות העולם ע"ה סללו את דרכי עבודת הבוית"ש לכל הדורות ‪. . . . .‬ה‬ ‫אברהם אע"ה 'הגענעראל' של כלל ישראל – מלמד טכסיסי‬ ‫המלחמה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫הקידוש על הכוס יין בשבת והלח"מ ‪ -‬יינו ולחמו של אברהם‬ ‫אבינו ע"ה ‪.. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫ארץ ישראל ניתנה לאחוזת עולם לבני ישראל ‪ -‬ה' טעמים ‪.. . . . . . . . . .‬כד‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫להערות והארות‪718-259-5435 :‬‬ ‫ישר‬ ‫‪Publishing & Production‬‬ ‫‪718.484.2189‬‬ ‫פרשת לך‬ ‫ביאור הנסיון של אאע"ה 'לך לך'‬ ‫‪ øîàéå‬ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וגו'‪ ,‬פירש"י‬ ‫לך לך‪ ,‬להנאתך ולטובתך‪ .‬והקשו המפרשים )אוה"ח הק' עה"פ וילך‬ ‫אברם וגו' שם ד'‪ ,‬וכ"ה בספה"ק אוהב ישראל שם( דלכאו' מאי נסיון הוא‪ ,‬והלא‬ ‫השי"ת הבטיחו שהליכתו תהיה להנאתו וטובתו‪ ,‬וא"כ איזה נסיון הוא‬ ‫זה שילך כדי להשיג כל ההנאות והטובות האלה כבנים וממון וכו'‪ ,‬ומה‬ ‫גם שכיון שהליכה זו לצורך נסיון‪ ,‬א"כ למה גילה לו השי"ת שההליכה‬ ‫יהא להנאתו וטובתו‪ .‬ותירצו דהא גופא הי' הנסיון לראות אם אע"פ‬ ‫שידע אברהם שההליכה מבית אבא יהיה להנאתו ולטובתו‪ ,‬עכ"ז לא ילך‬ ‫מטעם זה כי אם לקיים מצות ה'‪ ,‬וכן באמת עמד בנסיון ולא הלך מצב‬ ‫ההבטחות והנאת עצמו‪ ,‬אלא רק לקיים גזירת מלך‪) .‬וכ"ה בספה"ק קדושת לוי‬ ‫ד"ה א"י במה אדע ובפנים יפות ד"ה לך ובדברי אמת ד"ה שם וילך(‪.‬‬ ‫‪ ÷ã÷åãîå‬בזה מה שבתחילת הפרשה כתי' 'ויאמר ה' אל אברם' אמירה‬ ‫רכה‪ ,‬שאמר לו לילך להנאתו ולטובתו‪ ,‬אבל אח"כ בעת‬ ‫ההליכה בפועל כתי' 'וילך אברם כאשר 'דיבר' אליו ה'‪ ,‬לשון קשה‪ ,‬כי‬ ‫אברהם אבינו קיים הדבר לילך אך ורק מחמת שכן גזר חכמתו ית' עליו‪,‬‬ ‫ולא לשום תועלת אחרת‪.‬‬ ‫‪ àìå‬זכיתי להבין תירוצא דידהו‪ ,‬דנמצא לפי"ז דכל הנסיון היה אם‬ ‫אברהם אבינו ישמש את הרב ע"מ לקבל פרס או יעשה מתוך‬ ‫אהבה ושלא ע"מ לקבל פרס )עי' אבות פ"א מ"ג(‪ ,‬שהרי אילו היה הולך‬ ‫וחושב להנאתו ולטובתו‪ ,‬ודאי שגם נחשב שעמד בנסיון רק שעושה‬ ‫ע"מ לקבל שכר ואינו עבודה המובחרת‪ ,‬ועכשיו עמד בנסיון ועשה רק‬ ‫מחמת ציווי ה'‪ ,‬וכי זה כל גדולתו של אברהם אוהבי )ישעי' מא‪ ,‬א( שעמד‬ ‫בנסיון כזה‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ב‬ ‫‪ ã"ðòìðå‬לדייק בזה שציווי השי"ת לאברהם היה על תנאי שיהא הליכתו‬ ‫רק להנאתו וטובתו‪ ,‬ואם לאו‪ ,‬אין כאן ציווי כשי"ת כלל‪ ,‬ואם‬ ‫היה הולך בלא הנאה וטובה נמצא שלא עמד בנסיון כלל‪ùéù ïåéë ,‬‬ ‫‪ ,à÷ééã êúáåèìå êúàðäì åúåà äåéö ïë éë ,äàðää øåáò êìéù éàðú‬וזהו‬ ‫עבודה קשה שבמקדש שהיה צריך לחשוב להנאת עצמו כמו כל הנאה‬ ‫גשמית‪ ,‬כדי לקיים ציווי ה'‪ .‬ובכל זאת בד בבד לקח ההנאה הגשמית‬ ‫והתכוין בזה שהנאתו רק לשם שמים ומחמת רצונו ית'‪ ,‬ודבר כזה אין‬ ‫בדומה לו בשאר מצוות שיש בהם ג"כ הנאת הגוף כמו אכילת מצה‬ ‫וקדשים וכדו'‪ ,‬שבזה אמרי' שעל אף דקיי"ל מצוות לאו ליהנות ניתנו‪,‬‬ ‫אבל קיום המצוה מותר בהדי הנאת הגוף‪ ,‬ועבודת האדם שיעשה לשם‬ ‫מצוה דייקא ולא לשם הנאה גשמית‪ ,‬משא"כ הכא רצון השי"ת היה‬ ‫שיהנה הנאה גשמית דייקא ממצות ההליכה‪ ,‬והנסיון בזה שאעפ"כ יעשה‬ ‫מחמת ציווי ה'‪.‬‬ ‫‪ äååùäå‬לו מצוה יחידית שהיא מצוות עונג שבת‪ ,‬לקדשו ולענגו במאכל‬ ‫ומשתה וכסות נקי'‪ ,‬שהמצוה הוא שיתענג נפש האדם בכל מיני‬ ‫תענוגים גשמיים‪ ,‬ומצוה כזו היא עבודה קשה לכוין שיהא לשם שמים‬ ‫ולכבוד השי"ת וכבוד השבת‪ ,‬וכתיב )ישעי' נח‪ ,‬יג( 'וקראת לשבת עונג וגו'‪,‬‬ ‫שכיון שהמצוה של שבת הוא עונג לנפש האדם‪ ,‬לכן 'אז תתענג על ה'‪,‬‬ ‫שצריך לראות שהעונג יהיה 'על ה' כלומר לשם שמים‪] .‬משא"כ במצוה‬ ‫של שמחת יו"ט בבשר ויין אינו חיוב של שמחה והנאה‪ ,‬כי מצוות‬ ‫השמחה ביו"ט הוא כדי לשמוח בהשי"ת ובמצוותיו שמחה רוחנית‪,‬‬ ‫והבשר ויין הוא רק אמצעי גשמי כדי להגיע לשמחה הרוחנית‪ ,‬וכידוע‬ ‫החילוק בין שבת ליו"ט לענין תענית חלום‪ ,‬שי"א שאין איסור בשבת‪,‬‬ ‫כי התענית עונג הוא לו‪ ,‬וקיום מצוות עונג לנפש‪ ,‬משא"כ ביו"ט אסור‪,‬‬ ‫ודו"ק )עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קסח([‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬לעצם הענין גם קו' המפרשים אין לו הבנה‪ ,‬דמאי קושי' הוא‬ ‫שאי"ז נסיון כיון שהולך להנאתו וטובתו‪ ,‬והרי בפשטות הוא נסיון‬ ‫ככל הנסיונות‪ ,‬שהרי מציאות הדברים כעת שאין לו שום הנאה וטובה‪,‬‬ ‫רק צער ועגמ"נ ללכת מעירו ומבית אביו וכו'‪ ,‬ואעפ"כ צריך להאמין‬ ‫באמונה שלימה שאם השי"ת הבטיח לו כך בודאי שיצמח מזה טובה‬ ‫ג‬ ‫פרשת לך‬ ‫וישועה וברכה‪ ,‬על אף שלעיני בשר הוא נראה רק היפך טובה וברכה‪,‬‬ ‫וזה גופא הנסיון כבר בתחילת הליכתו מתוך כוונת הנאה וטובה‪ ,‬מכח‬ ‫אמונתו ובטחונו בדבר ה' יקום לעולם‪ ,‬לבסוף יתברר שהליכתו דלמפרע‬ ‫היתה להנאתו ולטובתו‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ áâàå‬גררא נאמר‪ ,‬דמה שאמר לו השי"ת 'להנאתך ולטובתך'‪ ,‬הוא ברכה‬ ‫מיוחדת מאת ה'‪ ,‬כי מטבע הדברים בענינים גשמיים אם יש לאדם‬ ‫הנאה מאיזה דבר אין לו טובה‪ ,‬ואם יש לו טובה אין כאן הנאה‪ ,‬ועד"מ‬ ‫מיני מתיקה שהם ערבים ומתוקים לחיך האדם ויש לו הנאה מזה‪ ,‬אבל‬ ‫אי"ז טובה כי מזיק לגופו‪ ,‬ומאידך יש דברים מרים ומיני רפואות שהם‬ ‫טובה לאדם‪ ,‬אבל אי"ז להנאתו כלל‪ ,‬ורק מחמת ברכת ה' יתקיימו שניהם‬ ‫כאחד לאברהם‪ ,‬גם שתהי' ההליכה 'להנאתך' לעריבות ומתיקות וגם‬ ‫'לטובתך' שיועיל לו‪.‬‬ ‫‪ ë"åîëå‬תמה בעל ההפלאה )בפתחא זעירא לספרו עמ"ס כתובות אות יב( על נוסח‬ ‫התפלה בשבת 'כולם ישבעו ויתענגו מטובך'‪ ,‬איך יתקיימו‬ ‫שניהם שביעה וגם עונג יחד‪ ,‬דבענינים גשמיים ל"ש שניהם כאחד‪ ,‬כי‬ ‫מי שיש לו עונג מדבר גשמי סימן הוא שעדיין לא שבע ממנו ולא‬ ‫מילא תאוותו‪ ,‬כמו שאחז"ל )קה"ר א‪ ,‬יג( יש לו מנה רוצה מאתיים‪ ,‬וכתי'‬ ‫)קהלת ה‪ ,‬ט( 'אוהב כסף לא ישבע כסף'‪ ,‬ומי שכבר מילא תאוותו והוא‬ ‫שבע אין לו עונג יותר‪ ,‬ואדרבה ממאס בדבר ההוא‪ ,‬משא"כ בענינים‬ ‫רוחניים ובעבודת השי"ת בתומ"צ יוכלו להתקיים שניהם‪ ,‬שע"י קיומם‬ ‫יש לו תענוג נפלא ושביעת רצון בהשי"ת‪ ,‬ומאידך הוא משתוקק וצמא‬ ‫להתעלות יותר ממדרגה למדרגה במעלות ה'‪ ,‬ואי"ז סתירה שגם כשיש‬ ‫לו שקיעה הוא תאב וחפץ יותר ויש לו גם עונג מזה‪ ,‬וזהו ישבעו‬ ‫ויתענגו 'מטובך'‪ ,‬שרק אצל טובו יתברך דייקא בעבודת ה' שייך ישבעו‬ ‫ויתענגו כאחד‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬ג"כ ברכת השבת‪ ,‬כדאי' בירושלמי )ברכות פ"ב הי"ז( דעליה קאי 'ברכת‬ ‫ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה' )משלי י‪ ,‬כב(‪ ,‬ועוד אי' בגמ'‬ ‫)שבת קיט‪ ,‬א( עשירים שבשאר ארצות במה הם זוכים‪ ,‬בשביל שמכבדים‬ ‫נועם התורה‬ ‫ד‬ ‫את השבת‪ ,‬עי"ש‪ .‬דהנה בדרך כלל העשירות שיש לאדם באה עם עצבות‬ ‫כי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים כנ"ל ולא ישבע כסףא‪ ,‬ונמצא שהנאה‬ ‫לאדם שלא יהיה עשיר‪ ,‬אבל אז אין לו טובה וברכה ושפע‪ ,‬והברכה‬ ‫המיוחדת של שבת 'היא תעשיר'‪ ,‬וגם 'לא יוסיף עצב עמה' שנגרם‬ ‫מחמת העשירות‪ ,‬אלא ברכה שלימה בלא עצב ודאגה‪ ,‬ובתוך הברכה‬ ‫כבר נכלל המנה והמאתיים וכל ברכאן דלעילא ותתא‪ ,‬שביעה ועונג‬ ‫להנאתך ולטובתך‪.‬‬ ‫‪ ïëìå‬לוקחים בשבת ב' לחמים 'לחם משנה'‪ ,‬להורות על השפעת הברכה‬ ‫מכח השבת שבאה עם העשירות‪ ,‬ומגביהים אותם כאחד‪ ,‬לרמז‬ ‫שאי"ז סתירה‪ ,‬והעשירות באה עם ברכת ה' להנאתך ולטובתך‪ .‬וגם הוא‬ ‫זכר למן שהיה גם טוב ומועיל להאוכלו בגשמיות וברוחניות‪ ,‬וגם מתוק‬ ‫וערב כמ"ש 'וטעמו כצפיחית בדבש' )שמות טז‪ ,‬לא( וכל טעם שאדם רוצה‬ ‫לטעום היה טועם בו‪.‬‬ ‫‪ àîåéñìå‬דמילתא‪ ,‬לכאו' צריך להבין מ"ש בגנות מי שמתאוה לגשמיות‪,‬‬ ‫שאם יש לו מנה רוצה מאתיים‪ ,‬ואוהב כסף לא ישבע כסף‪,‬‬ ‫ואינו שמח בחלקו והוא מלא בדאגות האיך ישיג מבוקשו‪ ,‬ולכאו' הלא‬ ‫גם בעבודת ה' הוא כך‪ ,‬שהעובד ה' כראוי‪ ,‬תמיד שואף לעלות יותר‬ ‫ויותר‪ ,‬וחושק ללמוד עוד מסכת ועוד מסכת‪ ,‬לא ינוח ולא ישקוט‪ ,‬ומה‬ ‫ההבדל בין שניהם‪.‬‬ ‫‪ íðîà‬החילוק בזה הוא במציאות הדברים‪ ,‬דבלימוד התורה ועבודת ה'‪,‬‬ ‫יש לו שביעה ותענוג במה שכבר זכה להשיג‪ ,‬אע"פ שיש לו‬ ‫צמאון וחשק להשיג יותר ויותר‪ ,‬משא"כ בעניני גשמיות אין לו שביעה‬ ‫א‪ .‬וזהו ביאור המשנה )אבות א‪ ,‬ד( איזהו עשיר השמח בחלקו‪ ,‬כי מי שאינו שמח‬ ‫בחלקו הרי יש לו מנה רוצה מאתיים‪ ,‬יש לו מאתיים רוצה שלוש וכו'‪ ,‬וא"כ‬ ‫אליבא דאמת אינו עשיר‪ ,‬כיון שאינו משיג מבוקשו‪ ,‬והעצה לכך אחז"ל שיהי'‬ ‫שמח בחלקו ויודה להשי"ת על כל מעט ומעט שמקבל ממנו‪ ,‬ואז יתן ויוסיף‬ ‫לו השי"ת יותר ויותר‪ ,‬משא"כ אם אינו שמח בחלקו אין מוסיף לו יותר‪ ,‬כי‬ ‫מה יתן ומה יוסיף לך יותר‪ ,‬מאחר שאינו שבע ורוצה עוד יותר‪ ,‬ולכן השמח‬ ‫בחלקו יתעשר‪.‬‬ ‫ה‬ ‫פרשת לך‬ ‫במה שכבר השיג‪ .‬והראיה לכך‪ ,‬שבגשמיות מי שהוא אוהב כסף מוכן‬ ‫ליקח את כל מה שהשיג ולהשקיע הכל בעסק אחר‪ ,‬ויהיה מונח במצב‬ ‫ספק הפסד ובלבד שירויח יותר‪ ,‬משא"כ בלימוד התורה לא מצינו שאדם‬ ‫יהיה מוכן לוותר על מסכת א' כדי לקנות מסכת נוספת‪ ,‬אלא כל מסכת‬ ‫ומסכת היא קנין בפני עצמו‪ ,‬ונותן לו עוד שמחה ועוד שמחה‪ ,‬ואינו‬ ‫משליך לאחוריו מה שקנה‪ ,‬רק מוסיף והולך‪.‬‬ ‫אבות העולם ע"ה סללו את דרכי עבודת הבוית"ש לכל הדורות‬ ‫ידוע בשם הרה"ק בעל התניא זי"ע )מובא בשמו בס' היום יום ב' חשוון(‬ ‫‪äðä‬‬ ‫שאמר שצריך אדם 'לחיות עם הזמן'‪ ,‬וכמו"כ צריך לחיות עם‬ ‫פרשת השבוע‪ ,‬ואיתא בספה"ק )עי' של"ה מס' פסחים נר מצוה אות ו( שהקריאה‬ ‫מעוררת את הזמן‪ ,‬ועד"ז י"ל שגם הפרשיות הללו שבהם התורה מרחיבה‬ ‫בסיפור לידת האבות הק' ובמעשיהם‪ ,‬הרי זה מביא אורה לעולם‪ ,‬והזמן‬ ‫גרמא להתדבק באורם וללכת בדרכיהם‪ ,‬ויפה שיחתן של עבדי אבות‬ ‫יותר מתורתן של בנים‪ .‬ובחי' הרי"ם אי' בשם הרבי מלובלין זי"ע שהיה‬ ‫אומר בהגיעו לפ' לך לך‪ ,‬כי מרגיש הבדל כמו מאור לחושך‪ ,‬יען‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה מאיר את כל העולם‪ ,‬וע"ע בספה"ק אמרי פנחס‬ ‫שאמר עד פרשת לך העולם נבוך‪ ,‬ואח"כ מתעורר חסד אברהם ונעשים‬ ‫ישועות בעולם‪.‬‬ ‫יסד לן הרמב"ן בדבריו בכ"מ את היסוד הגדול וזל"ק )בראשית יב‪,‬‬ ‫‪äðäå‬‬ ‫ו(‪ ,‬אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם‬ ‫יצחק ויעקב‪ ,‬והוא ענין גדול‪ ,‬הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה‪ ,‬ואמרו כל‬ ‫מה שאירע לאבות סימן לבנים‪ ,‬ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המאורעות‬ ‫והמקרים‪ ,‬ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים אין בהם‬ ‫תועלת‪ ,‬וכולם באים ללמד על העתיד וכו'‪ ,‬עכל"ק‪ .‬וכן הביא הרמב"ן‬ ‫)שם פסוק י( מקור דבריו מדברי המדרש )ב"ר פ"ח‪ ,‬ו( רבי פנחס בשם רבי‬ ‫אושעיא אמר‪ ,‬אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך‬ ‫וכו'‪ ,‬ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו וכו'‪ ,‬עי"ש‪ .‬וכל‬ ‫מה שאירע לאבות סימן לבנים‪ ,‬והכל הי' הכנה להכין לכל הדורות‬ ‫הבאים‪ ,‬כי הראה להם כל מה שעתיד להיות במשך כל הדורות‪ .‬ואיתא‬ ‫נועם התורה‬ ‫ו‬ ‫במדרש )ב"ר סט‪ ,‬ז( מלמד שראה יעקב בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי‬ ‫כשראה חרוב אמר אין זה וכו'‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪) ì"æçà‬ברכות טז‪ ,‬ב( אין קורין אבות אלא לשלשה‪ .‬וצ"ב מה הכוונה‪ .‬וי"ל‬ ‫דהנה יש מושג של בן אחר בן‪ ,‬וכל אדם מתייחס אחר אביו‬ ‫ואבי אביו ולמעלה בקודש‪ ,‬שהוא בן לאביו ונכד לזקנו וכו'‪ ,‬אבל כלפי‬ ‫שלשה אבות הק'‪ ,‬כל אחד מישראל מתייחס אליהם וקרוב להם כבן‬ ‫אצל אביו‪ ,‬ונמצא שכלפי ראובן שמעון ולוי וכו'‪ ,‬אנו מתייחסים אליהם‬ ‫כשישים או שבעים דורות‪ ,‬אבל כלפי שלשה אבות אנו מתייחסים אליהם‬ ‫כבנים ממש‪ .‬ולזאת בקשתינו 'וזוכר חסדי אבות' ''וברית אבות לבנים‬ ‫תזכור' 'זכות אבות יגן עלינו'‪ ,‬ובאמת כל זכות אבות שבעולם נמדד לפי‬ ‫כמה דורות שבין האבות לבנים‪ ,‬אבל לגבי שלשה אבות כאו"א מישראל‬ ‫נחשב רק דור א' והוא קרוב אצלם כבן ממש‪ .‬ומצינו שאפי' בלעם‬ ‫הרשע התפעל על הדבר הזה ואמר )במדבר כג‪ ,‬ט( 'כי מראש צורים אראנו‬ ‫וגו'‪ ,‬ופירש"י ‪ -‬אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם‬ ‫מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות‪ .‬ולכן אנו‬ ‫נקראים בני אברהם יצחק ויעקב )ב"מ פג‪ ,‬א במשנה(‪ ,‬וכפשוטו ממש‪.‬‬ ‫‪ æ"ãòå‬גם מצאנו שאחז"ל )אבות פ"ה מי"ט( שכל מי שיש בידו ג' דברים‬ ‫הללו מתלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש‬ ‫שפלה וכו'‪ ,‬ואוכלין בעוה"ז ונוחלין בעוה"ב‪ .‬ופי' הרע"ב מתלמידיו של‬ ‫אברהם אבינו‪ ,‬לומד מדרכיו והולך בדרכיו‪ ,‬ע"כ‪ .‬וביאור הענין הוא כנ"ל‪,‬‬ ‫כי הנה יש מושג של רבנן ותלמידהון ותלמידי תלמידהון וכו'‪ ,‬ואינו‬ ‫דומה תלמיד הלומד מפי הרב לבין תלמיד הלומד מתלמידי הרב‪ ,‬שאז‬ ‫נחשב רק להיות מתלמידי תלמידיו‪ ,‬אמנם כלפי אברהם אבינו כל אחד‬ ‫יכול להיות תלמיד דיליה‪] .‬וי"ל בדרך צחות‪ ,‬שיש ישיבות למצוינים‬ ‫שקשה להתקבל להיות מתלמידי הישיבה‪ ,‬אבל בישיבתו של אברהם‬ ‫אבינו ע"ה‪ ,‬כאו"א יכול להתקבל להימנות מתלמידי הישיבה[‪ .‬ובשבועות‬ ‫הללו הקריאה מעוררת הזמן‪ ,‬ומוטל עלינו להיות מקושרים ואדוקים‬ ‫באברהם אבינו‪ ,‬שהוא אבינו ורבינו גם יחד‪ .‬והן אמנם שכלפי יצחק‬ ‫ז‬ ‫פרשת לך‬ ‫אבינו ויעקב אבינו לא נתגלה לנו האיך אפשר לזכות להיות מתלמידיהם‪,‬‬ ‫אבל כלפי אברהם אבינו הורונו חז"ל שכל מי שיש בידו ג' דברים הנ"ל‪,‬‬ ‫זוכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫‪ øáãå‬חידוש נפלא כתב בתפארת ישראל )אבות שם( מתלמידיו של אברהם‬ ‫אבינו ‪ -‬אפילו הוא עכו"ם‪ ,‬עכ"פ הוא מתלמידי אאע"ה שלימד‬ ‫לכל באי עולם דעת אלקים ומדות ישרות‪ ,‬ומה"ט לא נקט התנא תלמידי‬ ‫משה רבינו ע"ה‪ ,‬דתלמידי משרע"ה צריכים לקיים כל התורה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫‪ -‬ג ‪-‬‬ ‫‪ äðäå‬אברהם אבינו ע"ה היה ראש המאמינים‪ ,‬כמש"נ )יחזקאל לג‪ ,‬כד( 'אחד‬ ‫היה אברהם' ועליו נאמר )יהושע יד‪ ,‬טו( 'האדם הגדול בענקים'‪) ,‬עי'‬ ‫רש"י שם(‪ ,‬אשר גילה והמשיך את האמונה הק' בעולם‪ ,‬והוריש אמונה זו‬ ‫לכל בני ישראל עד סוף כל הדורות‪ åúãåáò êøãå ,‬היה במידת החסד‪,‬‬ ‫ובאופן זה קירב את הבריות‪ ,‬כמ"ש )בראשית כא‪ ,‬לג( ויטע אשל בבאר שבע‬ ‫ויקרא שם בשם ה' אלקי עולם'‪ ,‬ואחז"ל )סוטה י‪ ,‬א( שהאכיל והטיב עם‬ ‫באי עולם‪ ,‬ועי"ז פרסם את אלוקותו ית' בעולם‪ .‬ולכן בשבועות הללו‬ ‫מאיר אורו הבהיר של אברהם אבינו ע"ה בעולם‪ ,‬שהוא ענין אהבת ה'‬ ‫באהבה רבה ואהבת עולם‪ ,‬באופן של חמלה גדולה ויתירה וקירבה של‬ ‫חסד ורחמים‪.‬‬ ‫‪ íðîàå‬כי עיקר דרכו של אברהם אבינו הי' בדרך של אהבה‪ ,‬וכמש"נ‬ ‫)ישעי' מא‪ ,‬מ( 'אברהם אוהבי'‪ ,‬אהבת ה' ואהבת הבריות‪ ,‬אבל‬ ‫באמת הרי היסוד של עבודת ה' הוא לעבוד בדחילו ורחימו‪ ,‬ואהבה‬ ‫בלא יראה או יראה בלא אהבה אינה כלום‪] ,‬וכדאי' בזוה"ק )תיקו"ז כה‪,‬‬ ‫ב( כל מילי דלא אתאמרי בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא[ ועבודת‬ ‫האדם לשלב דחילו ורחימו יחדיו‪ ,‬כי באהבה לחוד יוכל להגיע להוללות‬ ‫וק"ר ח"ו‪ ,‬וכמו כן אם עבודתו היא ביראה לחוד בלא אהבה וחמימות‪,‬‬ ‫אזי עלול להגיע למרה שחורה ועצבות ה' ירחם‪ .‬הכלל הוא‪ ,‬דזה בלא‬ ‫זה אי אפשר‪ ,‬והא בהא תליא‪ .‬ובודאי שאאע"ה עבד את ה' גם ביראה‪,‬‬ ‫ומקרא מלא דיבר הכתוב 'עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וגו'‪ ,‬ומ"מ‬ ‫עיקר עבודתו להשפיע על כל באי עולם הי' במידת האהבה‪ .‬ולעומתו‬ ‫נועם התורה‬ ‫ח‬ ‫יצחק אבינו ע"ה היתה עיקר מידתו מידת היראה‪ ,‬כמש"נ )בראשית לא‪ ,‬נב(‬ ‫'אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי וגו'‪ ,‬וכה"א )שם כז‪ ,‬לג( 'ויחרד יצחק‬ ‫חרדה גדולה עד מאוד'‪ ,‬אך בודאי שהיתה בו גם אהבה ושמחה גדולה‬ ‫בהשי"ת‪ ,‬ושמו מורה על כך 'כל השומע יצחק לי' שהוא לשון שמחה‬ ‫וצחוק‪ ,‬שעבד את השי"ת באהבה ובשמחה רבה‪ ,‬אבל עיקר עבודתו‬ ‫להשפיע על כל באי עולם הי' פחד ה' והדר גאונו‪) .‬וע"ע קדושת לוי פ' וירא‬ ‫מאמר ב(‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬אברהם אבינו היה לו עזר בקודש‪,‬‬ ‫)אאע"ה מגייר האנשים ושרה מגיירת‬ ‫הנשים( כי מידתו היתה מידת החסד והאהבה‪ ,‬ושרה היתה מידתה‬ ‫מידת היראה בגבורה ותקיפות‪ ,‬כמ"ש 'ותענה שרי וגו' מפני שרה גבירתי‬ ‫הנני בורחת'‪ ,‬ושמה שרה מורה ע"ז שהוא לשון שררה‪ ,‬וכמש"נ )בראשית‬ ‫לב‪ ,‬כט( 'כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל'‪ ,‬ובכך השלימה מה שהי'‬ ‫נצרך לשלימותו של אברהם אבינו ע"ה‪ .‬ולאידך רבקה עזרתו בקודש של‬ ‫יצחק אבינו‪ ,‬כי לעומת מה שמידתו של יצחק הי' מידת הגבורה‪ ,‬היתה‬ ‫מידתה מידת החסד‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬ידוע מש"כ הספה"ק שמתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו‪ ,‬והיה צריך‬ ‫לברר ולהשליך הפסולת מתוך הטוב‪ ,‬ומאברהם יצא ישמעאל וכל‬ ‫בני קטורה שהיו פסולת של אהבה‪ ,‬ומידתם היתה אהבה רעה לתאוות‪,‬‬ ‫ומיצחק יצאו עשו וכל אלופי אדום שהיו פסולת של יראה‪ ,‬רציחה‬ ‫ואכזריות וכו'‪ .‬ויעקב היה בחיר שבאבות )ב"ר עו‪ ,‬א( ולכך היתה מיטתו‬ ‫שלמה והיה לו שלימות של אהבה ויראה יחדיו‪ ,‬ומידתו מידת תפארת‬ ‫הממצעת חסד וגבורה יחדיו‪.‬‬ ‫‪ úòùáå‬העקדה כאשר ציוה השי"ת לאברהם אבינו ע"ה 'קח את בנך‬ ‫וגו' והעלהו לעולה'‪ ,‬הבין אאע"ה שהדורות הבאים לא יהיו‬ ‫מסוגלים לסבול את מידת הגבורה‪ ,‬וסבר שע"כ צריך לשחוט את יצחק‬ ‫בנו‪ ,‬אבל האמת היא שהשי"ת לא אמר אלא 'והעלהו לעולה'‪ ,‬ועי"ז‬ ‫שעקד את יצחק בנו ע"ג המזבח‪ ,‬ולקח את המאכלת לשחוט את בנו‪,‬‬ ‫בזה נמתק מידת הגבורה‪ ,‬ופרחה נשמתו של יצחק כמבואר בזוה"ק‪ ,‬ורק‬ ‫עי"ז קיבל יצחק אפשרות לישא אשה ולהוליד בנים‪ ,‬כי מקודם לא היה‬ ‫ט‬ ‫פרשת לך‬ ‫לו אפשרות להמשיך דורות בעולם‪ ,‬ואחר העקדה נתבשר שנולדה לו בת‬ ‫זוגו‪ ,‬כי נצטמצם מידת הגבורה‪ ,‬ועי"ז ניתנה לו אפשרות לזה‪ .‬ואברהם‬ ‫סבר שצריך לגמרי לסלק ולשחוט את היראה‪ ,‬אבל השי"ת אמר לו שיש‬ ‫רק צורך לצמצם את היראה ולא לסלק לגמרי‪ ,‬אלא לשלבו עם מידת‬ ‫האהבה‪ ,‬וצמצום ושילוב זה נתהוה ע"י העקדה‪ .‬וע"כ נאמר 'וילכו שניהם‬ ‫יחדיו'‪ ,‬כי ענין העקדה היה לעקוד ולקשור את מידת האהבה של אברהם‬ ‫אבינו ע"ה יחד עם מידת היראה של יצחק אבינו ע"ה‪ .‬ובשעת העקדה‬ ‫נתברר גם אצל אברהם מידת היראה‪ ,‬כמ"ש 'עתה ידעתי כי ירא אלקים‬ ‫אתה וגו'‪ ,‬והוצרך אברהם אבינו לעורר מידת הגבורה‪ ,‬להתאכזר על בנו‬ ‫מצד אהבת השי"ת‪ ,‬ועי"ז כלל מידת החסד עם מידת הגבורה‪.‬‬ ‫‪ äîå‬נעמו לחיך דברי הרמב"ם )פ"א מהל' עבודת כוכבים ה"ג( בלשונו הזהב‪,‬‬ ‫ותו"ד שם‪ ,‬שהעולם היה מתגלגל באמונות שונות ומשונות‪ ,‬עד‬ ‫שבא עמודו של עולם אברהם אע"ה‪ ,‬שעמד וקרא בקול גדול לכל‬ ‫העולם‪ ,‬והודיעם שיש שם אלוק א' לכל העולם ולו ראוי לעבוד‪ ,‬והיה‬ ‫מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה וכו'‪ ,‬וכיון‬ ‫שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו‪ ,‬היה מודיע לכל אחד‬ ‫ואחד כפי דעתו‪ ,‬עד שיחזירהו לדרך האמת‪ ,‬עד שנתקבצו אליו אלפים‬ ‫ורבבות‪ ,‬והם אנשי בית אברהם וכו' עכ"ד‪) ,‬עי"ש באורך(‪ .‬ורבים תמהו היכן‬ ‫נעלמו כל הני אלפים ורבבות‪ ,‬ואיך יתכן שבשעה שירד יעקב למצרים‬ ‫ירד רק עם שבעים נפש מזרעו‪ ,‬ומכל הגרים הללו לא נשאר שום זכר‬ ‫והמשך לדורות‪ .‬ושמעתי שלאחר פטירתו של אאע"ה לא היו מסוגלים‬ ‫הגרים הללו לקבל את דרכו של יצחק במידת הגבורה והיראה‪ ,‬כי נפל‬ ‫פחד יצחק עליהם‪ ,‬וחזרו לגילולי בית אבותם‪ ,‬ורק יעקב ובניו המשיכו‬ ‫ודבקו בדרך הישרה‪.‬‬ ‫‪ æ"òå‬העיד השי"ת על אברהם אבינו ע"ה )בראשית יח‪ ,‬יט( 'כי ידעתיו למען‬ ‫אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‪ ,‬ושמרו דרך ה' לעשות צדקה‬ ‫ומשפט וגו'‪ .‬ובספה"ק אוהב ישראל )פ' וירא ד"ה עוי"ל( פירש בזה דהנה‬ ‫אחז"ל )יומא כח‪ ,‬ב( אברהם אבינו קיים את כל התורה אפי' עירוב תבשילין‪,‬‬ ‫ופי' מ"ש 'למען אשר יצוה את בניו'‪ ,‬הוא לשון צוותא וחיבור היינו‬ ‫שאברהם אבינו ע"ה היה מכוין בעשיית כל מצוה לייחד ולחבר עצמו‬ ‫נועם התורה‬ ‫י‬ ‫עם בניו וביתו אחריו עד סוף כל הדורות ועושה המצוה עמהם‪ .‬ובזה‬ ‫ביאר מ"ש 'ושמרו דרך ה'' בלשון עבר ולכאו' הול"ל 'יצוה את בניו‬ ‫שישמרו דרך ה'‪ ,‬בלשון עתיד‪ ,‬אמנם הביאור הוא שנחשב כאילו כבר‬ ‫עשו בעצמם כל המצות‪ ,‬ונמצא שכבר שמרו דרך ה' בכח אבל לא‬ ‫בפועל‪ .‬ועשה דרך סלולה לזרעו אחריו שיהא בנקל אח"כ להם לעשות‬ ‫צדקה ומשפט‪.‬‬ ‫‪ äæáå‬פי' משאחז"ל )תנדב"א רבה פכ"ה( חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי‬ ‫למעשה אבות‪ ,‬ולכאורה הוא פלא איך יוכל כל אחד לבוא‬ ‫למדריגת אאע"ה והשגתו‪ ,‬והאיך אפשר לחייב כל אדם בזה‪] .‬וצדיקים‬ ‫פי' מתי יגיעו מלשון נגיעה‪ ,‬מתי יהיה לנו איזה נגיעה קלה ושייכות‬ ‫עם מעשי אבותינו )עי' בית אהרן לפסח דף צ"א ע"א שהביא כן בשם אביו הק'‪ ,‬ובשפ"א‬ ‫פ' במדבר תרל"א הביא כן בשם הרה"ק מפרשיסחא זי"ע([‪ .‬אכן באמת אין הכוונה‬ ‫שיגיע האדם למעשי אברהם בעצמו‪ ,‬רק למעשי עצמו שעשה בעודו‬ ‫כלול וכמוס בעצמותו של אאע"ה לפי שהיה אז כלול שם בשורשו‪,‬‬ ‫נמצא שיש לכל אדם אפשרות בנקל לחזור למעשיו שכבר עשה כשהיה‬ ‫עדיין בכוחו של אאע"ה‪ ,‬וצריך רק לשוב לשורשו ולכוחו של אאע"ה‬ ‫כדי להוציא הדבר מן הכח אל הפועל‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬וכל זה מיוסד על‬ ‫היסוד הנ"ל‪ ,‬שעבודתו של אברהם אבינו היה 'צא וכבוש להם את‬ ‫הדרך'‪ ,‬וכל מעשיו היה סימן לבנים אל אביהם‪ ,‬שיהיה בידם לשמור‬ ‫דרך ה' במשך כל הדורות‪ ,‬וכביכול ראה אותנו וחשב עלינו ועשה‬ ‫פעולות בעבורינו‪ ,‬וגם לרבות העשרה נסיונות שנתנסה בהם אברהם‬ ‫אבינו ועמד בהם‪ ,‬הרי זה מסייע לכל א' מישראל באשר הוא‪ ,‬לעמוד‬ ‫איתן בנסיונות הפרטיים והכללים‪.‬‬ ‫‪ -‬ד ‪-‬‬ ‫‪ êøãä úà íäøáà ïéëä ïëéä ãòå‬הכבושה לבניו‪ ,‬מבואר במדרש בפרשתן‬ ‫בברית בין הבתרים )טו‪ ,‬יב( 'והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו‪,‬‬ ‫פירש"י בשם המדרש רמז לצרות וחושך של גליות‪ ,‬ובמדרש שם )פמ"ד‬ ‫יח( 'וירד העיט על הפגרים‪ ,‬וישב אותם אברם וכו'‪ ,‬אמר רע"ק‬ ‫לכשיעשו בניך פגרים בלא גידין ועצמות זכותך עומדת להם‪ ,‬וישב‬ ‫יא‬ ‫פרשת לך‬ ‫אותם אברם‪ ,‬בתשובה ע"כ‪ .‬בלא גידין ועצמות הכוונה על רמ"ח מ"ע‬ ‫שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה ל"ת שהם כנגד שס"ה גידין‪ ,‬ואפי'‬ ‫במצב כזה שכלל ישראל דומין לפגרים ה"י זכותך יעמוד להם ויחזירם‬ ‫בכוחו בתשובה )עי' ישמח ישראל בפרשתן( זאת אומרת שאברהם אבינו ע"ה‬ ‫ראה גם ראה אז בשפלות דורינו תשפ"ה אימה חשיכה גדולה וכבש‬ ‫לנו את הדרך‪.‬‬ ‫‪ àìå‬זו בלבד שראה את שפלות דורינו‪ ,‬אלא גם ירד והשפיל עצמו‬ ‫להיות עומד במצב דורינו ממש‪ ,‬וכמו שפי' זקה"ק מרן הרמ"ם‬ ‫מלעלוב זיע"א‪ ,‬עה"פ האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית‬ ‫הימים )מט‪ ,‬א( פירש"י ואגידה לכם‪ ,‬ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה‬ ‫ממנו שכינה וכו'‪ .‬עפ"י מה דמרגלא בפומיה על זקה"ק הרדצ"ש זיע"א‬ ‫מלעלוב‪ ,‬שלא היה אומר ד"ת או מוסר ואפי' עובדא בעלמא לא סיפר‪,‬‬ ‫באם הדבר לא היה לפום דרגתו ובחינתו‪ ,‬כי כולו נאה דורש ונאה מקיים‬ ‫למעשה‪ ,‬וז"פ לשון המשנה )אבות ה‪ ,‬כא ועוד( 'הוא היה אומר' פי' מה‬ ‫שהוא היה‪ ,‬אומר‪ ,‬ולא יותר מזהב‪] .‬והפטיר רבינו הרמ"ם ברוב‬ ‫ענוותנותו‪ ,‬שלנו נשאר עכ"פ הזכיה לדבר מצדיקי אמת‪ ,‬ואלמלי נדבר‬ ‫רק פון וואס מיר האלטן דערביי‪ ,‬הרי אין לנו על מה לדברג[‪.‬‬ ‫ב‪ .‬וכמה עובדות נקשרו בכך‪ ,‬וחדא מיניה שפ"א סיפר הרדצ"ש על אביו הרה"ק‬ ‫הרא"מ זיע"א‪ ,‬שהוא הי' אומר בתפלת יוהכ"פ ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך‬ ‫הרבים‪ ,‬ואפילו על ידי יסורים וחלאים רעים‪ ,‬במקום לומר אבל לא על ידי‬ ‫יסורים‪ .‬והוסיף הרה"ק הרדצ"ש‪ ,‬שרק צדיק כאבי היה מסוגל לקבל ע"ע יסורים‬ ‫של אהבה‪ ,‬ואותי היו היסורים מפריעים מעבודת ה'‪ .‬אבל בנו מ"מ הרה"ק הרשנ"ן‬ ‫העיד‪ ,‬כי הוא בעצמו שמע את אביו אומר ביוהכ"פ ואפילו על ידי יסורים‪ ,‬אלא‬ ‫שקיים בנפשו מאה"כ והצנע לכת עם ה"א‪ .‬עוד מסופר שפ"א בסעודה שלישית‬ ‫של שבת‪ ,‬ישב הרדצ"ש זיע"א וסיפר מהרה"ק ר"ש מפערמישלאן זי"ע שישב‬ ‫בסעודתא דזעיר אנפין ופעימות לבו היו נשמעים בחזקה מרוב השתוקקות לאור‬ ‫השכינה‪ ,‬מ'האט געהרט דאס לעפיל פון הארץ עפנט זיך און פארמאכט זיך‪.‬‬ ‫והעיד הגרמ"י וויינשטאק זצ"ל‪ ,‬שהיה נוכח ברגעים אלו בשולחנו של הרבי‪,‬‬ ‫ששמע גם הוא את דפיקות לבו של הרבי‪ .‬הוא סיפר מרבי שלמק'ה‪ ,‬והתכוון‬ ‫ע"ע‪) ,‬תפארת ב"ד דף קיב‪ ,‬צו(‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ברם עדות נאמנה לפנינו של רביה"ק הרמ"ם ע"ע‪ ,‬וזל"ק באגה"ק )משנת תרצ"ב(‬ ‫איננו יודע עוד מה לכתוב‪ ,‬כי ירושה היא לי‪ ,‬מכ"ק זקני זי"ע שבלא לב שלם‬ ‫נועם התורה‬ ‫יב‬ ‫‪ é"ôòå‬הנ"ל יתבאר דברי רש"י‪ ,‬דהנה באחרית הימים עקבתא דמשיחא‪,‬‬ ‫יהיה הסתר פנים גדול בעולם‪ ,‬וכמש"כ )דברים לח‪ ,‬יא( 'ואנכי הסתר‬ ‫אסתיר פני'‪ ,‬ולכן כשביקש יעקב לגלות את הקץ‪ ,‬היה צריך להנמיך‬ ‫ולהשפיל עצמו למצב של אחרית הימים‪ ,‬ואז ממילא נסתלקה ממנו‬ ‫שכינה‪ ,‬כי עמד במקום הסתר פנים הגדול והנורא‪ ,‬ע"כ‪ .‬וזהו חיזוק נפלא‬ ‫לנו דור עקבתא דמשיחא‪ ,‬שאפי' יעקב אבינו כשראה ונמצא במצב שלנו‬ ‫נסתלקה ממנו שכינה‪ ,‬ומה נענה אנן אבתריה‪.‬‬ ‫‪ æ"ãòå‬יש לפרש 'והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו'‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫ע"ה הכניס עצמו כל כולו למצב של אורך שנות הגלות והצרות‪,‬‬ ‫וראה העתידות עד אחרית הימים‪ ,‬וא"כ ממילא נעשה מצב של 'אימה‬ ‫וחשיכה גדולה'‪ .‬הרי לנו שכבש את הדרך עד המצבים של 'אימה חשיכה‬ ‫גדולה' ועד בכלל‪ ,‬ועצם הדבר שהאבות הק' ראו כל אורך שנות גלותינו‬ ‫וצרותינו‪ ,‬זה גופא חיזוק ותקוה לנו‪ ,‬שהורו לנו את הדרך והתפללו‬ ‫עבורינו וכו'‪.‬‬ ‫‪ -‬ה ‪-‬‬ ‫‪ äæáå‬תבין פליאה גדולה שהק' המפרשים )רמב"ן ורבינו בחיי ועוד( על אברהם‬ ‫אבינו ראש המאמינים שישאל להשי"ת 'במה אדע כי אירשנה'‪,‬‬ ‫והכתוב בעצמו מעיד עליו 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה'‪ ,‬ואיך ישאל‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואכן אמרז"ל בגמ' )נדרים לב‪ ,‬א( שנענש אברהם ב'ידוע‬ ‫תדע' שנשתעבדו בניו במצרים בעבור שאמר 'במה אדע'‪ .‬ולדברינו י"ל‬ ‫שכיון שנכנס לגמרי במצב של חשיכה גדולה‪ ,‬הגיע ג"כ למצב של דורות‬ ‫שכן ישאלו שאלות‪ ,‬וממילא יצא מפיו שאלת 'במה אדע'‪.‬‬ ‫– און אז מע האלט נישט ביי דעם – לא יכולים לספר איזה סיפור מעשה‪,‬‬ ‫ולאיש פשוט וגרוע כמו אני זה חסרון גדול‪ ,‬כי מדיבורים קדושים וממעשה‬ ‫צדיקים יכולים לבוא להתעוררות ורוב פעמים אני כמו אילם בין אנשים‬ ‫שמדברים דברי תו"י‪ ,‬ולבי לב האבן – קען זיך דערווארטן זאל האלטן ביי דעם‪,‬‬ ‫‪ -‬אבל מה אני יכול לעשות – איך וויל מיר ענדערשן חאטש זיין ווי אלע‬ ‫געווענליכע אידן וכו'‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬ ‫יג‬ ‫פרשת לך‬ ‫‪ åúøèîå‬בזה‪ ,‬שרצה לפעול שגם בדורות אלו יתקיים הבטחת ברית בין‬ ‫הבתרים‪ ,‬ואפי' אם יגרום החטא‪ ,‬הבטחה במקומה עומדת‪] .‬ומי‬ ‫לנו גדול מיעקב אבינו‪ ,‬שהובטח לו מפי הקב"ה‪ ,‬ואעפ"כ היה ירא שמא‬ ‫יגרום החטא[‪ ,‬ולכן כרת שם ברית ושבועה‪ ,‬כי כריתת ברית הוא יותר‬ ‫מהבטחה שהוא בלא תנאי ובכל אופן )עי' אבן עזרא(‪ .‬ומדויק בזה שאלת‬ ‫'במה אדע' כי 'אירשנה' שהוא מל' ירושה‪ ,‬כי אפי' ברא בישא ירית‬ ‫דבר תורה )כתובות נג‪ ,‬א(‪ .‬וזאת פעל אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬ונמצא ששאלת‬ ‫במה אדע שהי' נחשב כחטא שהרי נענש ע"ז‪ ,‬היתה בחי' של עבירה‬ ‫לשמה‪ ,‬כדי לפעול לדורות קיום הברית בכל אופן שהוא גם במצב‬ ‫ששואלים שאלות וכדו'‪.‬‬ ‫‪ 'éàå‬בחידושי הרי"מ עה"פ 'אנכי מגן לך'‪ ,‬שאברהם אבינו התפלל‬ ‫שתהיה אהבתו אהבה שאינה תלויה בדבר‪ ,‬ונפק"מ מזה שאהבה‬ ‫כזו נשאר לעולם‪ ,‬וכ"א מישראל מוכרח שיהיה לו תיקון ולא יאבד ח"ו‪.‬‬ ‫וזאת הנקודה שיש לכ"א מאברהם אבינו‪ ,‬הבטיח הקב"ה שלא יאבד‬ ‫ממנו באמרו 'אנכי מגן לך' וע"ז אנו מברכים ברכת 'מגן אברהם'‪ ,‬על‬ ‫נקודה זו‪ ,‬עי"ש בארוכה‪ .‬ובזה יובן מש"א בהגדש"פ ברוך שומר‬ ‫הבטחתו‪ ,‬דלכאו' מהו השבח בזה שמקיים הבטחה שהוא בעצמו הבטיח‪,‬‬ ‫רק שהשבח הוא שהוא 'שומר' הבטחתו בשמירה מעליותא‪ ,‬שלא יאבד‬ ‫ההבטחה‪ ,‬ובכל מצב שהם יעשה תחבולות לגואלם‪ ,‬וזהו שהקב"ה חישב‬ ‫את הקץ וכו'‪ ,‬כדי לקיים הבטחתו‪ ,‬כידוע‪.‬‬ ‫‪ -‬ו ‪-‬‬ ‫‪ íàå‬ישאל השואל‪ êøãä àéä ïëéä ,‬הכבושה שכבש לן אברהם אבינו‪,‬‬ ‫אף אתה אמור לו‪ ,‬כי הדרך הוא דרך תפלת שחרית‪ ,‬כדאי' בגמ'‬ ‫)ברכות כו‪ ,‬ב( אברהם תיקן תפלת שחרית‪ ,‬שנאמר בפרשתן 'וישכם אברהם‬ ‫בבוקר אל המקום אשר עמד שם'‪ ,‬ואין עמידה אלא תפלה‪ .‬והנה יש‬ ‫לדייק שפסוק זה נאמר כשהשכים אברהם להתפלל על אנשי סדום‪,‬‬ ‫והתפלל וביקש והפציר ולא נענה‪ ,‬ומכח אותה תפלה שלא נענה אברהם‬ ‫אבינו 'נישט ‪Ç‬א אויסגעבעטענע תפלה'‪ ,‬נצמח מזה שכל כלל ישראל‬ ‫מתפללים תפלת שחרית עד היום הזה‪ ,‬ובאותה תפלה שלא נענה 'נישט‬ ‫נועם התורה‬ ‫יד‬ ‫גע'פועל'ט' כבש לנו את הדרך‪ ,‬להתפלל ולבקש ולהפציר‪ ,‬וכמה אלפים‬ ‫ורבי רבבות תפלות שחרית התפללו בניו בכל הדורות‪ ,‬וכמה אלפים ורבי‬ ‫רבבות ישועות כבר נושעו בניו בתפלת שחרית‪ .‬וזהו לימוד נפלא‪.‬‬ ‫מנחה היא דרכו הכבושה של יצחק אבינו‪ ,‬כדאיתא בגמ' )שם(‬ ‫‪úìôúå‬‬ ‫שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש‪,‬‬ ‫שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' )בראשית כד‪ ,‬סג(‪ .‬ואחז"ל )ברכות‬ ‫ו‪ ,‬ב( לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת‬ ‫המנחה‪ ,‬שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני‬ ‫ה' ענני וכו'‪ .‬וצריך להבין מה הרבותא בתפלת מנחה‪ ,‬וכי בתפלת שחרית‬ ‫ותפלת ערבית אי אפשר לפעול אלא רק בתפלת המנחה‪ ,‬ועי"ש בגמ'‪.‬‬ ‫‪ éìëáå‬יקר כ' שבתפלת מנחה אפשר לפעול את הישועה תיכף ומיד‪,‬‬ ‫ואע"פ שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית‪ ,‬מ"מ לא‬ ‫מצינו שנענו מיד ותכף‪ ,‬אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד‪.‬‬ ‫ומבאר דמסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך‪ ,‬כי‬ ‫על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה )ברכות ח‪ ,‬א( ולכך הלך‬ ‫להתפלל תפלה זו בשדה‪ .‬שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר‬ ‫שאת על שאר כל השדות‪ ,‬כמ"ש )בראשית כו יב( 'ויזרע יצחק בארץ ההיא‬ ‫וימצא מאה שערים' ק"ו שיתן לו אשה אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני‬ ‫אלקים‪ ,‬ומיד כאשר התפלל עליה כתיב 'וישא עיניו וירא והנה גמלים‬ ‫באים'‪ ,‬כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה‪ ,‬ומיד אחר סיום התפלה‬ ‫נשא עיניו למעלה 'וירא' כי היה נענה מיד‪ ,‬וכן אליהו הנביא נענה תיכף‬ ‫אחר כשהתפלל‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ומזה יש ללמוד שהנצרך לישועה יכול לפעול‬ ‫בתפלת המנחה ישועה תיכף ומיד 'לפני השקיעה'‪.‬‬ ‫‪ úìôúå‬ערבית היא דרכו הכבושה של יעקב אבינו ע"ה בחיר שבאבות‪,‬‬ ‫השילוב של אהבה ויראה יחד‪ ,‬אל יחסר המזג‪ ,‬ומטתו שלמה‪,‬‬ ‫כי כבר נפרש הפסולת‪ ,‬והוא תיקן תפלת ערבית כשיצא לגלות‪' ,‬ויצא‬ ‫יעקב מבאר שבע וילך חרנה'‪ ,‬וכשיצא לגלות נעשה חושך 'כי בא‬ ‫השמש'‪ ,‬ובזה כבש לנו את הדרך‪ ,‬שבכל שעה שיש חושך ומתפללים‬ ‫תפלת ערבית זוכים לראות את האור כי טוב‪.‬‬ ‫טו‬ ‫פרשת לך‬ ‫‪ äôå÷ú‬זו היא תקופת העבודה של התקשרות לאבות הק'‪ ,‬אבות מכלל‬ ‫דאיכא תולדות‪ ,‬אבות הוא מלשון רצון‪ ,‬הם השרישו רצון‬ ‫ותשוקה בכל א' מישראל עד סוף כל הדורות‪ ,‬שיהי' לכאו"א מישראל‬ ‫נקודה פנימית שבלב‪ ,‬וכח זה הוא כח עפ"י הלכה‪ ,‬כידוע מדברי הרמב"ם‬ ‫)בפ"ב מהל' גירושין ה"כ( בביאור הדין דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכו'‪,‬‬ ‫וכל זה מכח של האבות‪ ,‬ועלינו מוטל לעשות תולדות להאבות‪ ,‬כי הם‬ ‫הכניסו בנו רצון ותשוקה‪ ,‬אבל עלינו להוציא את ה'אבות הק' כלומר‬ ‫את הרצונות הק' מן הכח אל הפועל‪ ,‬שיהי' מעשה אבות סימן לבנים‪,‬‬ ‫שגם הם ימשיכו במעשה אבותיהם בידיהם‪.‬‬ ‫‪ äîëå‬קילורין הם לעינים דברי הרמב"ן בפרשת שמות‪ ,‬עה"פ 'זה שמי‬ ‫לעולם וזה זכרי לדור דור' )שמות ג‪ ,‬טו( וזל"ק‪ ,‬יחזור אל אלקי‬ ‫אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב‪ ,‬כי לא לעולם ישכח ברית אבות‪ ,‬וכל‬ ‫הדורות כאשר יזכירו 'אלקי אברהם יצחק ויעקב' ישמע קל ויענם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ואם המזכיר שמותם כך‪ ,‬כ"ש מי שמתדבק בהם‪ ,‬ובפרט באמצעות הג'‬ ‫תפלות‪ ,‬בודאי ישמע קל ויענהו‪ ,‬ויביא גואל לבני בניהם בב"אד‪.‬‬ ‫אברהם אע"ה 'הגענעראל' של כלל ישראל – מלמד טכסיסי המלחמה‬ ‫‪ øçàå‬הדברים האלה‪ ,‬י"ל שגם במלחמת אברהם אבינו עם המלכים‪,‬‬ ‫תיכף לימדנו אברהם אבינו כמה יסודות גדולים ונאמנים במלחמה‬ ‫הגדולה היא מלחמת היצר וחיילותיו‪ ,‬וסלל לנו את דרכי וטכסיסי‬ ‫המלחמה כנגדו‪.‬‬ ‫‪-‬א‪-‬‬ ‫'‪ ÷øéå‬את חניכיו שמונה עשר ושלוש מאות וגו' )בראשית יד‪ ,‬יד( ‪ .‬ולכאו'‬ ‫צ"ב מהו מספר זה דייקא‪ ,‬וברש"י שם הביא מאחז"ל )נדרים לב‪ ,‬א(‬ ‫ד‪ .‬כק"ז הרה"ק הרמ"ם זי"ע מלעלוב היה אומר כמ"פ בקול רם קודם תפלתו מתוך‬ ‫שמחה של מצוה‪ ,‬דאווינען דאווינען דאווינען‪ - ,‬ועי' בספר מגיד תעלומה‬ ‫מהרה"ק בעל בני יששכר זי"ע )עמ"ס ברכות כו‪ ,‬ב( וז"ל‪ ,‬תפלות אבות תקנום‪,‬‬ ‫קיבלתי שזהו מה שהתפלה נקראת בלשוננו דאוונין‪ ,‬הוא לשון דאבינו‪ ,‬היינו מן‬ ‫תקנת אבותינו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫טז‬ ‫שאליעזר לבדו היה והוא מנין גימט' של שמו של אליעזר‪ ,‬אך עדיין‬ ‫צ"ב למה נכתב בתורה מספר הגימט' ולא שמו של אליעזר‪ .‬וי"ל שיסוד‬ ‫גדול כתוב כאן שאמר אברהם לאליעזר שאם הוא רוצה לדעת סוד‬ ‫ההצלחה במלחמה‪ ,‬ובפרט בהתחלת דרכו בקודש‪ ,‬כדפירש"י חניכיו לשון‬ ‫התחלת חינוך‪ ,‬הדבר הראשון הוא 'שמונה עשר ושלוש מאות'‪ ,‬כי יאוש‬ ‫בגימ' שי"ז‪ ,‬וצריך להתגבר על היאוש ולהגיע למספר שי"ח‪ ,‬ואפי' כאשר‬ ‫כבר רואה את נפילתו‪ ,‬אל יתבהל ולא יתייאש כי עדיין יש תקוה‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬וכמש"נ )מיכה ז‪ ,‬ח( 'כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור‬ ‫לי'‪ ,‬ונאמר )דברים כ‪ ,‬ג( 'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו‬ ‫מפניהם‪ ,‬כי ה"א ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם'‪,‬‬ ‫וכה"א )תהלים כ‪ ,‬ט( 'המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד'‪ ,‬ואנחנו לא‬ ‫נפלנו לא כתיב‪ ,‬אלא ואנחנו קמנו ]אחר שנפלנו[ ונתעודד‪ ,‬וזה כל‬ ‫החילוק בין ישראל לעמים‪ ,‬רק בענין הקימה והעידוד ולא בנפילה‪ .‬וזהו‬ ‫כלל גדול בכל מלחמותיו של האדם בחיי חיותו‪.‬‬ ‫‪ øôåñîå‬שלפני שנים רבות נהגו בצבא הרוסי‪ ,‬כאשר רצו ראשי הצבא‬ ‫לבחון את החיילים מי ראוי להעלותו לדרגה‪ ,‬ציוו עליהם‬ ‫לרכוב על סוס פרא ]א ווילדער פערד[‪ ,‬שהשתולל מאוד להפיל את‬ ‫הרוכב עליו‪ ,‬והחיילים ניסו בכל כוחם להחזיק בגבורה ולא ליפול‬ ‫מהסוס‪ ,‬אך הסוס היה פראי מאוד ולא היה מי שעלה בידו להישאר על‬ ‫הסוס ולא ליפול ארצה‪ .‬ואמנם זאת לא ידעו החיילים שהמבחן היה‬ ‫אחר הנפילה‪ ,‬שמי שנפל מהסוס ונשאר מושכב על הארץ חובש כאביו‬ ‫וחבלותיו שנחבל‪ ,‬אזי ידעו שאינו ראוי להתעלות בדרגות הצבא‪ ,‬אבל‬ ‫אם התחזק וחזר וקפץ בחיפזון על הסוס לרכוב עליו שנית‪ ,‬אזי ידעו‬ ‫נאמנה שבן איש חיל הוא וראוי הוא להעלותו בדרגה‪ .‬וכן הדבר בעבודת‬ ‫ה'‪ ,‬שצריך האדם להתחזק תמיד כאיש רוכב על הסוס שהוא היצה"ר‬ ‫הוא סוס פרא‪ ,‬וכל הרוכב עליו נופל‪ ,‬כי מי שאינו נופל בשום פנים‪,‬‬ ‫אין לו מקום בעוה"ז כלל‪ ,‬ועיקר העבודה ומבחן האדם להתגבר‬ ‫ולהתעצם תיכף אחר הנפילה‪.‬‬ ‫‪ æ"éôìå‬יש לבאר יפה מאמר הגמ' )סוכה לא‪ ,‬א( בעובדא דההיא סבתא‬ ‫שבאה לפני רב נחמן ואמרה לו שריש גלותא ורבנן יושבים‬ ‫יז‬ ‫פרשת לך‬ ‫בסוכה גזולה‪ ,‬וטענה שעבדי ריש גלותה גזלו ממנה עצים וסככו בהן‪,‬‬ ‫וצווחה ולא אשגח בה רב נחמן‪ ,‬עד שאמרה לו 'איתתא דהוה ליה‬ ‫לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה'‪,‬‬ ‫ופירש"י שכוונתה שלאברהם אבינו היה ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש‬ ‫מאות‪ .‬וצ"ב טובא מה היתה כוונתה בדברים אלו‪ ,‬וכן מדוע באמת לא‬ ‫השגיח בה רב נחמן‪.‬‬ ‫‪ àìà‬י"ל שההיא סבתא באה בטענה שהסוכה שהיו יושבים בה היא‬ ‫גזולה‪ ,‬וחשבה שאולי הם סוברים כרבי שמעון )ב"ק קיד‪ ,‬א( דסתם‬ ‫גזילה יאוש בעלים‪ ,‬ובפרט עבדי ריש גלותא שהם תקיפים ואלימים‪,‬‬ ‫אך היא צווחה שהיא לא נתייאשה‪ ,‬ולכן רמזה זאת ואמרה שהיא‬ ‫מזרע אברהם אבינו ע"ה שהתאזר עם שי"ח עבדים לעורר דבר זה‬ ‫שאין להתייאש‪ ,‬ואם כן למה לא ישגיחו בה‪ ,‬כי היא בוטחת בהשי"ת‬ ‫שיעזור לה אף כנגד עבדי ריש גלותא‪ ,‬ואם כן צריך לחוש לדבריה‬ ‫לא לשבת בסוכה הגזולה‪] .‬ועי' בספר דברי סופרים להרה"ק רבי‬ ‫צדוק הכהן מלובלין זי"ע )אות טז( שהביא מהלך זה‪ ,‬והקדים שגם כל‬ ‫האבות הקדושים באה ישועתן אחרי יאוש ומהם למדה ההיא סבתא‬ ‫שאין להתייאש[‪.‬‬ ‫‪ íðîà‬רב נחמן לא השגיח בה ואמר לחכמים 'פעיתא היא דא' שהיא‬ ‫קולנית ואין ממש בטענותיה‪ ,‬ואין לה אלא דמי עצים בלבד‪,‬‬ ‫מפני שחז"ל תיקנו תקנת מריש‪ ,‬שאם גזל קורה וקבעה בבנין אי"צ‬ ‫להחזיר הקורה‪ ,‬וסגי בדמי הקורה‪ ,‬ועשו זאת מפני תקנת השבים‪ ,‬שאם‬ ‫גזל אדם קורה ובנאו בבירה‪ ,‬לא חייבוהו לקעקע את בנינו וכו' )עי' גיטין‬ ‫נה‪ ,‬א(‪ ,‬ונמצא שכדי שלא יתייאש האדם מן התשובה תיקנו תקנה זו‪,‬‬ ‫וא"כ מאותה טענה גופא שאאע"ה לימד לנו שלא להתייאש‪ ,‬לכן באמת‬ ‫זהו סיבה שאין צריכים ריש גלותא ורבנן לצאת מן הסוכה‪ ,‬ואחר החג‬ ‫ישלמו לה דמי קורה‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬שאמר אברהם אבינו 'הרימותי ידי לאל עליון קונה שמים וארץ'‪,‬‬ ‫רמז לנו בזה‪ ,‬כי כידוע הרמת ידים במלחמה זהו סימן ליאוש‬ ‫נועם התורה‬ ‫יח‬ ‫ונפילה וכניעה לצד האויב הנלחם בו'‪ ,‬אבל הרימותי ידי רק לאל עליון‬ ‫קונה שמים וארץ‪ ,‬בצלותי ובבעותי בבטחון ובנצחון‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ äðä‬אברהם אבינו אמר 'ואנכי עפר ואפר' )בראשית יח‪ ,‬כז( ופירש"י כבר‬ ‫הייתי ראוי להיות עפר ע"י המלכים‪ ,‬ואפר ע"י נמרוד‪ ,‬לולי רחמיך‬ ‫אשר עמדו לי‪ .‬ויתכן שכשעומדים בתפלה ומברכים 'מגן אברהם'‪ ,‬יש‬ ‫לכוון גם בה שהשי"ת הגין על אברהם מלהיות עפר ואפר ע"י המלכים‬ ‫וע"י נמרוד באור כשדים‪ .‬ואי' בחז"ל שבעפר זה גופא שהיה יכול להיות‬ ‫ע"י המלכים בו ניצח את המלכים‪ ,‬כי השליך עליהם עפר ונהפך לחיצים‬ ‫ובליסטריות והרג בהם אלפים‪ ,‬כדאי' בגמ' )תענית כא‪ ,‬א(‪ .‬והלימוד בזה‬ ‫שאדם מישראל צריך להתנהג בענוה 'ואנכי עפר ואפר'‪ ,‬אבל באותו עפר‬ ‫גופא צריך להתחזק ולהיות בבחי' 'ויגבה לבו בדרכי ה'‪ ,‬וצריך להתאזר‬ ‫במלחמה בעוז ובתוקף‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬יש ב' טעמים להא שהאדם נקרא בשם אדם‪ ,‬א' ע"ש הגוף להיותו‬ ‫עפר מן האדמה‪ ,‬ב' ע"ש הנשמה שעיקרו ושרשו בשמים ממעל‬ ‫ומלשון 'אדמה לעליון'‪ ,‬ובצלם אלקים ברא אותו‪ ,‬וכל אדם יש בו ב'‬ ‫כוחות גם שגופו נברא עפר מן האדמה‪ ,‬וגם יש לו כח אין סוף מצד‬ ‫נשמתו‪ ,‬ומצינו בכתובים על אברהם אבינו ומשה רבינו ודוד המלך ע"ה‬ ‫]אדם ר"ת אדם דוד משה[ שהם היו גדולים בענוה )עי' גמ' חולין פט‪ ,‬א(‬ ‫ואעפ"כ במקום שהיה צורך להתאזר בעוז יצאו ונלחמו‪ ,‬אברהם אבינו‬ ‫ע"ה אמר 'ואנכי עפר ואפר'‪ ,‬ומ"מ כשהיה צורך להלחם יצא למלחמה‬ ‫בתוקף ובעוז‪ .‬ודוד המלך ע"ה אמר על עצמו 'ואנכי תולעת ולא איש'‬ ‫ועכ"ז היה נאזר בגבורה ועמד בראש מערכות ישראל‪ ,‬וערך כמה‬ ‫מלחמות כמבואר בכתובים‪ .‬ומשה רבינו ע"ה אמר 'ונחנו מה'‪ ,‬והתוה"ק‬ ‫העידה עליו 'והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה'‪,‬‬ ‫ועכ"ז ניהל את כלל ישראל ביד רמה‪ ,‬ועמד כנגד פרעה בתוקף ובגבורה‬ ‫והוציאנו ממצרים לחירות עולם‪ ,‬וכן במלחמת סיחון ועוג וכו'‪.‬‬ ‫‪ äæå‬הרמז במה שאמר אברהם אבינו להשי"ת 'במה אדע כי אירשנה'‪,‬‬ ‫כי תיבת 'מה' יש לו ב' פירושים‪ ,‬הא' הוא ביטול ואפסיות‪ ,‬וכמש"א‬ ‫יט‬ ‫פרשת לך‬ ‫'מה אנחנו מה חיינו מה כוחינו ומה גבורתינו וכו'‪ ,‬ובאותו ענין עצמו‬ ‫אומרים 'אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו‪ ,‬שהוא ענין של‬ ‫גדלות וחשיבות עד אין שיעור‪ ,‬וכמש"נ )תהלים ח‪ ,‬ב( 'ה' אדוננו מה אדיר‬ ‫שמך וגו'‪ ,‬וכה"א )תהלים קד‪ ,‬כד( 'מה רבו מעשיך ה' וגו'‪ ,‬שהוא כח א"ס‬ ‫ב"ה‪ ,‬וזהו במה אדע‪ ,‬ב' מה אדע‪ ,‬שעם שני הכוחות של מה‪ ,‬אז אירשנה‬ ‫ואתגבר על כל המניעות בס"ד‪.‬‬ ‫‪ øàåáîå‬בזה דאף דבודאי אסור לאדם להתגאות ולומר כחי ועוצם ידי‬ ‫עשה לי את החיל הזה‪ ,‬אלא יאמר 'ואנכי עפר כעפר'‪' ,‬ונפשי‬ ‫כעפר לכל תהיה'‪ ,‬אך לאידך גיסא אסור להתייאש‪ ,‬אלא יתאזר בעוז‬ ‫ובכח העפר עצמו יתגבר על שונאיו‪ ,‬שיזרוק עליהם את העפר ויהפכו‬ ‫לחיצים ובליסטראות‪ ,‬דהיינו בכח הענוה והאמונה אפשר להתגבר על‬ ‫כל השונאים‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬שנתברך אברהם אבינו בפרשתן בברכת הבנים ב' פעמים‪' ,‬ושמתי‬ ‫את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות וגו' )יג‪ ,‬טז( וגם‬ ‫'הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם וגו' )טו‪ ,‬ה(‪,‬‬ ‫שכלל ישראל נמשלו ונתברכו כעפר הארץ וככוכבים שהם ב' הכוחות‬ ‫הנ"ל‪ ,‬מלמטה מתוך העפר עד למעלה ברום שמים וכוכביהם‪ ,‬זהו הכח‬ ‫והשילוב בעבודת היהודי‪.‬‬ ‫‪ -‬ג ‪-‬‬ ‫‪ ãåò‬רמז יש ללמוד ממלחמת אברהם אבינו ע"ה כנגד המלכים‪ ,‬שממנו‬ ‫ניקח לעבוד את ה' להתגבר במלחמת היצר‪ ,‬כי הנה עיקר‬ ‫המלחמה היתה כנגד כדרלעומר מלך עילם‪ ,‬כמ"ש ובארבע עשרה שנה‬ ‫בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו' )בראשית יד‪ ,‬ה( ופירש"י שבא‬ ‫כדרלעומר לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעובי הקורה‪ .‬וי"ל בדרך‬ ‫רמז דאי' בספה"ק דתיבת 'כדרלעמר' הוא ר"ת כל מה דעביד רחמנא‬ ‫לטב עביד‪ ,‬שהוא רמז כמו שנפסק בשו"ע )או"ח סי' רל סעי' ה( לעולם‬ ‫יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬והדיוק הוא‬ ‫על תיבת 'לעולם'‪ ,‬שתמיד בכל מצב צריך לומר כל מה דעביד רחמנא‬ ‫נועם התורה‬ ‫כ‬ ‫לטב עביד‪] .‬ובדרך צחות י"ל שאם קשה לו לומר את כל הנוסח יכול‬ ‫לומר בקיצור בר"ת כדרלעמר[‪.‬‬ ‫‪ øå÷îå‬הדין הוא בגמ' )ברכות ס‪ ,‬ב( א"ר הונא אמר רב משום ר"מ וכן‬ ‫תנא משמיה דר"ע‪ ,‬לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד‬ ‫רחמנא לטב עביד‪ ,‬כי הא דרבי עקיבא שהי' בא בדרך‪ ,‬והיה עמו‬ ‫חמור ותרנגול ונר‪ ,‬ובא למקו"א ורצה שיתנו לו מקום אכסניא ולא‬ ‫נתנו לו‪ ,‬אמר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬הלך ולן בשדה בא‬ ‫ארי' אכל לחמורו‪ ,‬בא שונרא ואכל לתרנגול‪ ,‬בא רוח וכבה לנר‪ ,‬אמר‬ ‫כל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬בלילה ההוא באו שודדים וגזלו את‬ ‫אנשי העיר‪ ,‬אמר להם זהו שאמרתי לכם כל מה דעביד רחמנא לטב‬ ‫עביד‪ ,‬כי אילו הי' הנר דולק ה' הגזלנים רואים אותי‪ ,‬ואילו היה‬ ‫החמור נוער או התרנגול קורא‪ ,‬היו הגייסות באים ובוזזים אותי‪ ,‬ונמצא‬ ‫שהכל באמת לטובה‪.‬‬ ‫‪ 'éôå‬בבן יהוידע ברכות שם‪ ,‬דבאמת הכל תלוי בדיבורו של האדם‪,‬‬ ‫שהשי"ת נתן לאדם כח לדבר‪ ,‬וכשאומר כל מה דעביד רחמנא‬ ‫לטב עביד‪ ,‬הוא פועל שהכל יהיה לטובה‪ ,‬ואפי' מתחילה לא היה‬ ‫לטובה‪ ,‬מ"מ באמצעות דיבורו הוא מתהפך להיות לטובה‪ .‬וע"כ צריך‬ ‫להיות 'רגיל לומר'‪ ,‬שצריך לומר כן בתמידיות‪ .‬וכן מדויק בגמ' שם‬ ‫שבתחילה אחר שלא נתנו לו מקום אכסניא אמר כל מה דעביד וכו'‪,‬‬ ‫וכן אחר המאורעות מובא שוב שאמר כל מה דעביד וכו'‪ ,‬והרי כבר‬ ‫אמר מקודם‪ ,‬ולמה הוצרך לומר שוב‪ ,‬ולהנ"ל מובן כי דייקא בכח דיבורו‬ ‫נהתפך לטובה‪ ,‬ולכן הוצרך לומר שוב ושוב‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬עוד מדרגה למעלה מזה‪ ,‬והוא מדרגת גם זו לטובה‪ ,‬דהיינו שיאמין‬ ‫שגם הרעה עצמו הוא נהפך לטובה בעצם‪ ,‬לא רק שמאמין שמתוך‬ ‫הרעה תצא טובה‪ ,‬והיא היתה מדרגת נחום איש גמזו‪ ,‬ובאמת אצלו‬ ‫התהפך לטובה‪ ,‬שאותו העפר נתהפך לעפרו של אברהם אבינו ע"ה‬ ‫שכשהשליכו אותו נהפך לחיצים ובליסטראות )עי' תענית כא‪ ,‬א(‪ ,‬אבל זו‬ ‫מדרגה עליונה שאין חיוב על האדם להיות במדרגה זו‪ ,‬ולא נפסק בשו"ע‬ ‫שיהא אדם רגיל לומר גם זו לטובה‪ ,‬אלא רק שיהא רגיל לומר כל מה‬ ‫כא‬ ‫פרשת לך‬ ‫דעביד רחמנא לטב עביד‪] .‬כעין חילוק זה עי' בספר בעש"ט עה"ת פ'‬ ‫מקץ עמ' ער"ה[‪.‬‬ ‫‪ ô"ëòå‬יסוד זה אנו לומדים ממלחמתו של אברהם אבינו ע"ה כנגד‬ ‫כדרלעומר‪ ,‬שישנן אדם תמיד כל מה דעביד רחמנא לטב עביד‪,‬‬ ‫וכן גם זו לטובה‪ ,‬וסימנך 'כדרלעומר' 'גזל' ]אם מחוט ועד שרוך נעל‬ ‫ואם אקח מכל אשר לך וגו'[‪ ,‬ובזה גופא ינצח את היצה"ר‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫הקידוש על הכוס יין בשבת והלח"מ ‪ -‬יינו ולחמו של אברהם‬ ‫אבינו ע"ה‬ ‫'‪ éëìîå‬צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון‪ ,‬ויברכהו‬ ‫ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ' )בראשית יד‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫הנה כל הפסוק מרמז על שבת קודש‪' ,‬הוציא לחם ויין' מרמז על יין‬ ‫של קידוש ולחם משנה‪ ,‬כי אאע"ה היה ראש המאמינים וכמש"נ 'אחד‬ ‫היה אברהם'‪ ,‬ופרסם אלוקותו יתברך בכל העולם‪ ,‬והכריז בעוז קבל עולם‬ ‫ומלואו שאין עוד מלבדו‪ ,‬ויש בורא עולם ומנהיג לכל הברואים‬ ‫והמעשים‪ ,‬וכדאי' בגמ' )סוטה ד‪ ,‬ב( שאברהם אבינו הקנהו להקב"ה שמים‬ ‫וארץ‪ ,‬דכתיב ביה 'הרימותי ידי אל ה' קל עליון קונה שמים וארץ'‪.‬‬ ‫ואיתא בגמ' )יומא כח‪ ,‬ב( קיים אברהם אבינו כל התורה כולה‪ ,‬שנאמר‬ ‫'עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו'‪ ,‬ונמצא ששמר אאע"ה את השבת‪,‬‬ ‫והוא ייסד סעודת שבת בקידוש ולחם משנה‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬להוסיף דהנה אחז"ל )ב"ר נו‪ ,‬י( מלך שלם היא ירושלים‪ ,‬וכבר ביארנו‬ ‫במקו"א‪ ,‬שבכל מקום שאדם מישראל נמצא‪ ,‬אזי בשבת הוא‬ ‫בנשמתו )נר"נ( נמצא בירושלים‪ ,‬כי בשבת חוזר האדם לשורשו ‪ -‬ירושלים‬ ‫עיר המקדש‪ ,‬כי מקום תחילת הבריאה הוא בביהמ"ק בקודש הקדשים‬ ‫היתה שם 'אבן שתיה' שמשם הושתת כל העולם )יומא נד‪ ,‬ב‪ ,‬וע"ע סוכה נג‪,‬‬ ‫א(‪' ,‬ויצר ה"א את האדם עפר מן האדמה' )שם ב‪ ,‬ז( ואחז"ל )ב"ר יד‪ ,‬ח( כי‬ ‫ממקום שנאמר בו 'מזבח אדמה תעשה לי'‪ ,‬משם לקח עפר וברא את‬ ‫האדם‪ ,‬וממקום שנברא שם תהא כפרתו בקרבנות‪ ,‬שנא' )דברים לב‪ ,‬מג(‬ ‫'וכפר אדמתו עמו'‪ .‬ובכל שבת חוזר כל אדם למצב שהיה קודם החורבן‪,‬‬ ‫'ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון'‪ .‬וזהו פי' מטבע הברכה שמברכים‬ ‫נועם התורה‬ ‫כב‬ ‫בשבת 'הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים'‪,‬‬ ‫שהטעם שמוסיפים בברכה 'ועל ירושלים'‪ ,‬כי כל אדם מישראל שרוי‬ ‫בשבת בנשמתו )נר"נ( בירושלים עיה"ק‪.‬‬ ‫‪ úáùå‬קודש הוא הזמן שבו 'הוציא לחם ויין' בקידוש ולחם משנה‬ ‫ומעידים על בריאת שמים וארץ‪ ,‬ומפרסמים את האמונה שהשי"ת‬ ‫הוא בורא שמים וארץ וכל צבאם‪ .‬והוא כהן ומשרת לקל עליון ועומד‬ ‫ומעיד לקל עליון שהוא קונה שמים וארץ‪ .‬והקידוש משריש אמונה בלב‬ ‫האדם‪ .‬וע"כ רק בשבת אומרים 'קל עליון קונה שמים וארץ'‪] ,‬ליל שבת‬ ‫בתפלת מגן אבות וביום השבת בתפלת נשמת[‪ ,‬כי אנו באים בכוחו של‬ ‫אברהם אבינו ע"ה שהקנהו להקב"ה שמים וארץ‪ ,‬ולכן בשבת מקדשים‬ ‫על היין ומברכים על לחם משנה‪ ,‬כי כך היתה מידתו של אברהם אבינו‬ ‫ע"ה‪ ,‬לפרסם את האמונה בבורא עולם ע"י אכילה ושתיה‪ ,‬כדאי' בגמ'‬ ‫)סוטה י‪ ,‬א( הובא ברש"י עה"פ 'ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם‬ ‫ה' )בראשית כא‪ ,‬לג( שנטע פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה או‬ ‫פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות‪ ,‬ועל ידי אותו אשל נקרא שמו של‬ ‫הקב"ה אלוק לכל העולם‪ ,‬לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי‬ ‫שאכלתם משלו‪ ,‬סבורים אתם שמשלי אכלתם‪ ,‬משל מי שאמר והיה‬ ‫העולם אכלתם‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ר"ל שלימד אותם שהכל מהשי"ת ואין לו לאדם‬ ‫משלו כלום‪ ,‬כי ממך הכל ומידך נתנו לך‪.‬‬ ‫‪ éëìîå‬צדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו'‪ ,‬ויתן לו מעשר מכל'‪,‬‬ ‫כלומר שהאמין שהכל מהשי"ת ואין עוד מלבדו ואין משלו‬ ‫כלום‪ ,‬ומי שמאמין בכך נותן מעשר להשי"ת ולאחרים‪ .‬וזה הטעם‬ ‫שאוכלים לחם משנה‪ ,‬לחם א' בשבילו ולחם נוסף שיוכל להשפיע‬ ‫לאחרים‪ .‬וכן אברהם אבינו באמצעות הלחם שנתן לאורחים 'ואקחה פת‬ ‫לחם'‪ ,‬עי"ז פרסם את האמונה בעולם‪ .‬ואחז"ל )ב"ר מח‪ ,‬י( שבזכות 'ואקחה‬ ‫פת לחם זכו בני ישראל לירידת המן‪ ,‬אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת‬ ‫'ואקחה פת לחם'‪ ,‬חייך שאני פורע לבניך במדבר שנאמר 'ויאמר ה'‬ ‫אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים‪ .‬והרי חובת הלחם משנה‬ ‫בשבת ג"פ‪ ,‬ילפינן מפרשת המן )שמות טז‪ ,‬כה( 'אכלוהו היום כי שבת‬ ‫היום וגו' )עי' שבת קיז‪ ,‬ב(‪ ,‬נמצא שאברהם אבינו הכניס אמונה בפת לחם‬ ‫כג‬ ‫פרשת לך‬ ‫שנתן לאורחים‪ ,‬וכשאדם מישראל אוכל לחם משנה הרי הוא אוכל‬ ‫מלחמו של אברהם אבינו ועי"ז הוא מתמלא באמונה‪ .‬וע"ז אנו אומרים‬ ‫'דא היא סעודתא דמהימנותא שלימתא'‪ ,‬כי סעודת שבת היא סעודה‬ ‫שאוכלים בו אמונה שלימה‪.‬‬ ‫‪ éøáãìå‬הרמב"ן הנ"ל )בראשית יב‪ ,‬ו( שכל הפרשיות הללו הם כענין‬ ‫שאחז"ל מעשה אבות סימן לבנים‪ ,‬שאאע"ה הכין את הדרך‬ ‫לבנ"י להחדיר בנו אמונה טהורה‪ ,‬הרי ג' הסעודות הם כעין 'אנטיביאטיק'‬ ‫שנוטלים ג' פעמים ביום לחיזוק האמונה לששת ימי המעשה‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬לרמז במ"ש 'הרימותי ידי לקל עליון'‪ ,‬כי בקידוש ובלחם משנה‬ ‫מרים אדם את ידו‪ ,‬שבקידוש מרימים את הכוס ובלחם משנה‬ ‫מרימים את הלחמים‪] ,‬על אף שג' הסעודות הם כנגד ג' האבות‪ ,‬ליל‬ ‫שבת כנגד יצחק וביום כנגד אברהם וסעודה שלישית כנגד יעקב‪ ,‬אבל‬ ‫הלחם ויין שבג' הסעודות הכין לנו אאע"ה[‪ .‬ובזה י"ל עוד הרמז‬ ‫למ"ש הספה"ק שקודם קידוש יהרהר בתשובה‪ ,‬כי אמירת ויכולו היא‬ ‫הגדת עדות על בריאת שמים וארץ‪ ,‬ורשע פסול לעדות‪ ,‬וע"כ יהרהר‬ ‫בתשובה שיהי' ראוי לעדות‪) .‬עי' עבודת הקודש להחיד"א מורה באצבע סי' ד סעי'‬ ‫קמג‪ ,‬וכמו"כ העידו שכן הי' מנהג האוה"ח הק' זי"ע‪ ,‬עי' קונטרס היחיאלי ‪ -‬בית השם מידות‬ ‫טובות אות יח(‪ .‬ואברהם אבינו אמר 'הרימותי ידי אל ה' קל עליון' )בראשית‬ ‫יד‪ ,‬כב( ופירש"י הרימותי ידי ‪ -‬לשון שבועה‪ .‬וי"ל עפ"י הגמ' )נדה ל‪ ,‬ב(‬ ‫שהעובר קודם שיוצא לאויר העולם משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי‬ ‫רשע‪ ,‬כמו"כ קודם קידוש שאז נברא האדם בריאה חדשה‪ ,‬כידוע‬ ‫מהאוה"ח הק'‪ ,‬אזי נתעורר אותה שבועה שמשביעין אותו תהי צדיק‬ ‫ואל תהי רשע‪ ,‬וע"כ אז בשעת קידוש ולחם משנה מקיים האדם‬ ‫'הרימותי ידי' בשבועה זו‪.‬‬ ‫בשעה זו מסוגל לזכות ליראת שמים‪ ,‬כי הנה כ' התוס' )תענית טז‪,‬‬ ‫‪ë"òå‬‬ ‫א ד"ה הר( מלכי צדיק מלך שלם‪ ,‬שנקרא ירושלים ע"ש יראה ושלם‪,‬‬ ‫ולכך אין אנו נותנים יו"ד בירושלם בין למ"ד למ"ם ע"ש שלם‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ובליל שבת מושפע שפע של התעוררות תשובה ויראת שמים‪ ,‬וע"כ בליל‬ ‫שבת מבקשים 'לפניו נעבוד ביראה ופחד וכו'‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫כד‬ ‫ארץ ישראל ניתנה לאחוזת עולם לבני ישראל ‪ -‬ה' טעמים‬ ‫‪ úåéùøôá‬אלו בראשית‪ ,‬נח‪ ,‬לך‪ ,‬נתבארו בתוה"ק כמה וכמה סיבות לכך‬ ‫שהארץ הקדושה שייכת לבני ישראל‪ .‬והנה בפרשה זו נאמר‬ ‫שהשי"ת אמר לאברהם אבינו ע"ה 'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים‬ ‫לתת לך את הארץ הזאת לרשתה' )בראשית טו‪ ,‬ז( ובברית בין הבתרים אמר‬ ‫לו השי"ת‪' ,‬ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו‬ ‫אותם ארבע מאות שנה וגו'‪ ,‬ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון‬ ‫האמורי עד הנה' )שם טו‪ ,‬יג ‪ -‬טז( ואיתא במדרש )ב"ר פד‪ ,‬ב( 'וילך אל ארץ‬ ‫מפני יעקב אחיו‪ ,‬מפני השטר חוב כי גר יהיה זרעך‪ ,‬מי שיורש את ארץ‬ ‫ישראל הוא יפרע החוב‪ ,‬ועשיו לא רצה לירש את ארץ ישראל כדי שלא‬ ‫יפרע החוב של כי גר יהיה זרעך בארץ וגו'‪ .‬ונמצא שארץ ישראל שייכת‬ ‫לבנ"י מן הדין‪ ,‬כי יעקב ובניו ירדו מצרים‪.‬‬ ‫‪ ùéå‬להוסיף בזה‪ ,‬כי הנה יציאת מצרים היתה על תנאי שיקבלו את‬ ‫התורה‪ ,‬ומי שמקבל את התורה מקבל גם את הארץ‪ ,‬ונמצא‬ ‫שפריעת החוב הוא רק למי שמקבל את התורה‪ ,‬ולכן אין לעשיו שום‬ ‫חלק בארץ‪ .‬וע"ז נאמר )תהלים קה‪ ,‬מד( 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים‬ ‫ירשו‪ ,‬בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו ינצורו'‪.‬‬ ‫מתאימים עם מש"כ הרמב"ן באריכות )פ' אחרי עה"פ ותטמא הארץ(‬ ‫‪íéøáãäå‬‬ ‫שארץ ישראל הוא מקום נחלת ה' לייחד שמו ית' בו‪ ,‬וכ'‬ ‫שעיקר קיום המצוות הוא דוקא בארה"ק‪ ,‬וקיום המצוות בחו"ל הוא רק‬ ‫שלא ישתכחו המצוות כשישובו לארה"ק‪ ,‬והביא דברי הספרי )פ' עקב אות‬ ‫מג( עה"פ 'ואבדתם מהרה' )דברים יא‪ ,‬יז( אעפ"י שאני מגלה אתכם מן‬ ‫הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות‪ ,‬שכשתחזרו לא יהו עליכם‬ ‫חדשים‪ ,‬משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה‪ ,‬אמר לה הוי‬ ‫מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים‪ ,‬וכן אמר ירמיה‬ ‫)לא‪ ,‬כ( הציבי לך ציונים‪ ,‬אלו המצות שישראל מצוינין בהם ע"כ‪ ,‬ולכן‬ ‫נקראו המצוות בשם 'משפטי הארץ'‪ ,‬כי עיקר קיומם תלוי בארץ‪ .‬וזה"פ‬ ‫פרשת 'והיה אם שמוע' שצריך לקיים את כל המצוות‪' ,‬השמרו לכם‬ ‫וגו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וגו'‪ ,‬ואמנם אעפ"כ 'ושמתם את‬ ‫דברי אלה וגו'‪ ,‬לתכלית שכאשר תשובו לארץ ישראל תקיימו המצוות‪,‬‬ ‫כה‬ ‫פרשת לך‬ ‫ותדעו איך לקיימם‪ .‬והמבואר בזה שרק מי שמקבל את התורה הוא זוכה‬ ‫לקבל את הארץ הקדושה‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬יש בפרשה סיבה לכך שבנ"י יורשין את הארץ‪ ,‬והיא זכות מצות‬ ‫ברית מילה‪ ,‬כמ"ש )יז‪ ,‬ז( 'והקימותי את בריתי ביני ובינך וגו' ונתתי‬ ‫לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם וגו'‬ ‫ואתה את בריתי תשמור'‪ ,‬ואי' בזוה"ק )ח"ב כג‪ ,‬א( עה"פ 'וגם הקימותי‬ ‫את בריתי אותם לתת להם את ארץ כנען'‪ ,‬כל מאן דאתגזר ירית ארעא‪.‬‬ ‫וכן נאמר 'וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וגו'‪ .‬ואי' )עי' זוה"ק‬ ‫ח"ג דף עה(‪ ,‬דמה"ט יש לבני ישמעאל בסוף הגלות קצת אחיזה בארה"ק‪,‬‬ ‫כיון שמקיימין קצת מצות מילה אפילו בלי פריעה מ"מ יש להם קצת‬ ‫זכות מזה בעוה"ר‪ ,‬ואולם זהו רק לזמן מועט‪ ,‬כיון שאינם עושים פריעה‬ ‫ומל ולא פרע כאילו לא מל‪.‬‬ ‫‪ íâå‬בפרשת נח מבואר סיבה נוספת על ירושת הארץ‪ ,‬שנאמר 'ויאמר‬ ‫ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו' )בראשית ט‪ ,‬כה( וכיון דמה שקנה‬ ‫עבד קנה רבו‪ ,‬לכן אף שמתחילה היתה הארץ של כנען‪ ,‬מ"מ כיון שהם‬ ‫עבדי שם‪ ,‬לכן יש לבנ"י זכות בארץ שהם נכדיו‪ ,‬וזשאה"כ שם 'ברוך‬ ‫ה' אלקי שם' פירש"י שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ‬ ‫כנען‪ ,‬ואם תקשה הלא ארץ כנען מיתקרי‪ ,‬לזה אמר הכתוב 'ויהי כנען‬ ‫עבד למו'‪ ,‬ומה שקנה עבד קנה רבוה‪.‬‬ ‫‪ ìòå‬כולם עיקר הטעם לכך שהארץ הקדושה שייכת לבנ"י‪ ,‬למעלה‬ ‫מכל הסיבות והטעמים‪ ,‬הוא מ"ש רש"י בריש פרשת בראשית‪,‬‬ ‫א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם‬ ‫ה‪ .‬ועי' רש"י בפרשתן עה"פ 'והכנעני אז בארץ' )יב‪ ,‬ו( שהביא מתו"כ )כ‪ ,‬יט( שהכנעני‬ ‫היה אז הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם‪ ,‬שבחלקו של שם נפלה‪,‬‬ ‫כשחילק נח את הארץ לבניו‪ ,‬שנאמר 'ומלכי צדק מלך שלם וכו'‪ ,‬עי"ש‪ .‬ולפי"ז‬ ‫אי"צ לטעם דמה שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬כי אר"י שייך לכתחי' לרב‪) ,‬עי' שפתי חכמים‬ ‫שם(‪ .‬ועי' רש"י עה"פ 'ויהי כנען עבד למו'‪ ,‬שאף משיגלו בני שם‪ ,‬ימכרו להם‬ ‫עבדים מבני כנען‪ ,‬ע"כ‪ .‬וטעם זה צריכא כשיגלו כלל ישראל בגלות‪ ,‬ואז נזכה‬ ‫בדין מה שקנה עבד קנה רבו‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫כו‬ ‫שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח בבראשית‪,‬‬ ‫משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' שאם יאמרו או"ה‬ ‫לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים‪ ,‬הם אומרים להם‬ ‫כל הארץ של הקב"ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו‬ ‫נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪ ,‬ע"כ‪ .‬דהיינו שכך היה רצון‬ ‫השי"ת ליתן לנו את הארץ‪ ,‬וממילא אין להם שום טענות ומענות‪.‬‬ ‫‪ éøä‬לנו ה' טעמים וסיבות לכך שהארץ שייכת לבנ"י‪ ,‬ובזה מבוארים‬ ‫היטב דברי רש"י הנ"ל‪ ,‬דהנה לכאו' צריך להבין‪ ,‬מה תירץ על‬ ‫הקו' לא היה צריך להתחיל מהחודש הזה לכם‪ ,‬שאם כדי שלא יאמרו‬ ‫לסטים אתם‪ ,‬היה יכול להתחיל פסוק 'בראשית ברא אלקים את השמים‬ ‫ואת הארץ וגו'‪ ,‬ולהמשיך תיכף בפרשת החודש הזה לכם וגו'‪ ,‬ולמה‬ ‫הוצרך לכל האריכות מפרשת בראשית עד פרשת בא‪ .‬ולהנ"ל י"ל דבכל‬ ‫הפרשיות מפורטים עוד סיבות לכך‪ ,‬בפרשת נח מבוארת הסיבה שעבד‬ ‫עבדים יהיה לאחיו‪ ,‬ולכך הוצרך לומר את כל השתלשלות מעשה המבול‬ ‫ונח ובניו‪ ,‬ובפרשת לך לך יש סיבה של ברית בין הבתרים וסיבת ברית‬ ‫מילה‪ ,‬ואח"כ יש צורך לפרט את כל סדר השתלשלות הירידה למצרים‬ ‫וגלות מצרים וקבלת התורה‪ ,‬שזה פריעת החוב‪ ,‬וע"כ הוצרך לפרוט‬ ‫את הדברים האלו הם הסיבה לכך שהארץ שייכת לבני ישראל וכנ"ל‪.‬‬ ‫‪ ì"éå‬שבברכת המזון בברכת הארץ‪ ,‬מפורטים כל הסיבות הנ"ל‪ ,‬כי אנו‬ ‫מודים על הארץ 'נודה לך ה"א על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה‬ ‫טובה ורחבה‪ ,‬וטעם הדבר שזכינו לארץ הטובה היא 'על שהוצאתנו מארץ‬ ‫מצרים' דהיינו כי פרענו את החוב‪ .‬ועוד טעם 'ופדיתנו מבית עבדים'‪,‬‬ ‫שבזה מרומז הטעם שכנען 'עבד עבדים יהיה לאחיו' ומה שקנה עבד‬ ‫קנה רבו‪ .‬ואח"כ מפרטים 'ועל בריתך שחתמת בבשרינו' רמז לטעם של‬ ‫ברית מילה‪' ,‬ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקיך שהודעתנו' היינו הטעם‬ ‫שקיבלנו את התורה וכנ"ל‪ .‬ואח"כ מוסיפים 'ועל הכל' כלומר עיקר‬ ‫הסיבה היא‪ ,‬שכל הסיבות אינם העיקר‪ ,‬אלא 'ה' אלקינו'‪ ,‬שיש מנהיג‬ ‫לבירה‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה להם וברצונו‬ ‫נטלה מהם ונתנה לנו‪ ,‬ועל כך מברכים ומודים בא"י על הארץ ועל המזון‪.‬‬