נועם התורה · Noam Hatorah — לך לך (2026-10-19)

בעזהשי"ת
קונטרס
נועם התורה
פרשת לך
לפתוח ולהלהיב הלבבות
לאהבה וליראה את ה'
מתוך שיחותיו של
מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א
-גליון רנב -
ברוקלין ניו יארק יצ"ו -תשפ"ז לפ"ק
תוכן
ביאור הנסיון של אאע"ה 'לך לך' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
אבות העולם ע"ה סללו את דרכי עבודת הבוית"ש לכל הדורות . . . . .ה
אברהם אע"ה 'הגענעראל' של כלל ישראל – מלמד טכסיסי
המלחמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טו
הקידוש על הכוס יין בשבת והלח"מ -יינו ולחמו של אברהם
אבינו ע"ה .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כא
ארץ ישראל ניתנה לאחוזת עולם לבני ישראל -ה' טעמים .. . . . . . . . . .כד
כל הזכויות שמורות
להערות והארות718-259-5435 :
ישר
Publishing & Production
718.484.2189
פרשת לך
ביאור הנסיון של אאע"ה 'לך לך'
øîàéåה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וגו' ,פירש"י
לך לך ,להנאתך ולטובתך .והקשו המפרשים )אוה"ח הק' עה"פ וילך
אברם וגו' שם ד' ,וכ"ה בספה"ק אוהב ישראל שם( דלכאו' מאי נסיון הוא ,והלא
השי"ת הבטיחו שהליכתו תהיה להנאתו וטובתו ,וא"כ איזה נסיון הוא
זה שילך כדי להשיג כל ההנאות והטובות האלה כבנים וממון וכו' ,ומה
גם שכיון שהליכה זו לצורך נסיון ,א"כ למה גילה לו השי"ת שההליכה
יהא להנאתו וטובתו .ותירצו דהא גופא הי' הנסיון לראות אם אע"פ
שידע אברהם שההליכה מבית אבא יהיה להנאתו ולטובתו ,עכ"ז לא ילך
מטעם זה כי אם לקיים מצות ה' ,וכן באמת עמד בנסיון ולא הלך מצב
ההבטחות והנאת עצמו ,אלא רק לקיים גזירת מלך) .וכ"ה בספה"ק קדושת לוי
ד"ה א"י במה אדע ובפנים יפות ד"ה לך ובדברי אמת ד"ה שם וילך(.
÷ã÷åãîåבזה מה שבתחילת הפרשה כתי' 'ויאמר ה' אל אברם' אמירה
רכה ,שאמר לו לילך להנאתו ולטובתו ,אבל אח"כ בעת
ההליכה בפועל כתי' 'וילך אברם כאשר 'דיבר' אליו ה' ,לשון קשה ,כי
אברהם אבינו קיים הדבר לילך אך ורק מחמת שכן גזר חכמתו ית' עליו,
ולא לשום תועלת אחרת.
àìåזכיתי להבין תירוצא דידהו ,דנמצא לפי"ז דכל הנסיון היה אם
אברהם אבינו ישמש את הרב ע"מ לקבל פרס או יעשה מתוך
אהבה ושלא ע"מ לקבל פרס )עי' אבות פ"א מ"ג( ,שהרי אילו היה הולך
וחושב להנאתו ולטובתו ,ודאי שגם נחשב שעמד בנסיון רק שעושה
ע"מ לקבל שכר ואינו עבודה המובחרת ,ועכשיו עמד בנסיון ועשה רק
מחמת ציווי ה' ,וכי זה כל גדולתו של אברהם אוהבי )ישעי' מא ,א( שעמד
בנסיון כזה.
נועם התורה ב
ã"ðòìðåלדייק בזה שציווי השי"ת לאברהם היה על תנאי שיהא הליכתו
רק להנאתו וטובתו ,ואם לאו ,אין כאן ציווי כשי"ת כלל ,ואם
היה הולך בלא הנאה וטובה נמצא שלא עמד בנסיון כללùéù ïåéë ,
,à÷ééã êúáåèìå êúàðäì åúåà äåéö ïë éë ,äàðää øåáò êìéù éàðúוזהו
עבודה קשה שבמקדש שהיה צריך לחשוב להנאת עצמו כמו כל הנאה
גשמית ,כדי לקיים ציווי ה' .ובכל זאת בד בבד לקח ההנאה הגשמית
והתכוין בזה שהנאתו רק לשם שמים ומחמת רצונו ית' ,ודבר כזה אין
בדומה לו בשאר מצוות שיש בהם ג"כ הנאת הגוף כמו אכילת מצה
וקדשים וכדו' ,שבזה אמרי' שעל אף דקיי"ל מצוות לאו ליהנות ניתנו,
אבל קיום המצוה מותר בהדי הנאת הגוף ,ועבודת האדם שיעשה לשם
מצוה דייקא ולא לשם הנאה גשמית ,משא"כ הכא רצון השי"ת היה
שיהנה הנאה גשמית דייקא ממצות ההליכה ,והנסיון בזה שאעפ"כ יעשה
מחמת ציווי ה'.
äååùäåלו מצוה יחידית שהיא מצוות עונג שבת ,לקדשו ולענגו במאכל
ומשתה וכסות נקי' ,שהמצוה הוא שיתענג נפש האדם בכל מיני
תענוגים גשמיים ,ומצוה כזו היא עבודה קשה לכוין שיהא לשם שמים
ולכבוד השי"ת וכבוד השבת ,וכתיב )ישעי' נח ,יג( 'וקראת לשבת עונג וגו',
שכיון שהמצוה של שבת הוא עונג לנפש האדם ,לכן 'אז תתענג על ה',
שצריך לראות שהעונג יהיה 'על ה' כלומר לשם שמים] .משא"כ במצוה
של שמחת יו"ט בבשר ויין אינו חיוב של שמחה והנאה ,כי מצוות
השמחה ביו"ט הוא כדי לשמוח בהשי"ת ובמצוותיו שמחה רוחנית,
והבשר ויין הוא רק אמצעי גשמי כדי להגיע לשמחה הרוחנית ,וכידוע
החילוק בין שבת ליו"ט לענין תענית חלום ,שי"א שאין איסור בשבת,
כי התענית עונג הוא לו ,וקיום מצוות עונג לנפש ,משא"כ ביו"ט אסור,
ודו"ק )עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' קסח([.
äðäåלעצם הענין גם קו' המפרשים אין לו הבנה ,דמאי קושי' הוא
שאי"ז נסיון כיון שהולך להנאתו וטובתו ,והרי בפשטות הוא נסיון
ככל הנסיונות ,שהרי מציאות הדברים כעת שאין לו שום הנאה וטובה,
רק צער ועגמ"נ ללכת מעירו ומבית אביו וכו' ,ואעפ"כ צריך להאמין
באמונה שלימה שאם השי"ת הבטיח לו כך בודאי שיצמח מזה טובה
ג פרשת לך
וישועה וברכה ,על אף שלעיני בשר הוא נראה רק היפך טובה וברכה,
וזה גופא הנסיון כבר בתחילת הליכתו מתוך כוונת הנאה וטובה ,מכח
אמונתו ובטחונו בדבר ה' יקום לעולם ,לבסוף יתברר שהליכתו דלמפרע
היתה להנאתו ולטובתו.
-ב -
áâàåגררא נאמר ,דמה שאמר לו השי"ת 'להנאתך ולטובתך' ,הוא ברכה
מיוחדת מאת ה' ,כי מטבע הדברים בענינים גשמיים אם יש לאדם
הנאה מאיזה דבר אין לו טובה ,ואם יש לו טובה אין כאן הנאה ,ועד"מ
מיני מתיקה שהם ערבים ומתוקים לחיך האדם ויש לו הנאה מזה ,אבל
אי"ז טובה כי מזיק לגופו ,ומאידך יש דברים מרים ומיני רפואות שהם
טובה לאדם ,אבל אי"ז להנאתו כלל ,ורק מחמת ברכת ה' יתקיימו שניהם
כאחד לאברהם ,גם שתהי' ההליכה 'להנאתך' לעריבות ומתיקות וגם
'לטובתך' שיועיל לו.
ë"åîëåתמה בעל ההפלאה )בפתחא זעירא לספרו עמ"ס כתובות אות יב( על נוסח
התפלה בשבת 'כולם ישבעו ויתענגו מטובך' ,איך יתקיימו
שניהם שביעה וגם עונג יחד ,דבענינים גשמיים ל"ש שניהם כאחד ,כי
מי שיש לו עונג מדבר גשמי סימן הוא שעדיין לא שבע ממנו ולא
מילא תאוותו ,כמו שאחז"ל )קה"ר א ,יג( יש לו מנה רוצה מאתיים ,וכתי'
)קהלת ה ,ט( 'אוהב כסף לא ישבע כסף' ,ומי שכבר מילא תאוותו והוא
שבע אין לו עונג יותר ,ואדרבה ממאס בדבר ההוא ,משא"כ בענינים
רוחניים ובעבודת השי"ת בתומ"צ יוכלו להתקיים שניהם ,שע"י קיומם
יש לו תענוג נפלא ושביעת רצון בהשי"ת ,ומאידך הוא משתוקק וצמא
להתעלות יותר ממדרגה למדרגה במעלות ה' ,ואי"ז סתירה שגם כשיש
לו שקיעה הוא תאב וחפץ יותר ויש לו גם עונג מזה ,וזהו ישבעו
ויתענגו 'מטובך' ,שרק אצל טובו יתברך דייקא בעבודת ה' שייך ישבעו
ויתענגו כאחד.
åäæåג"כ ברכת השבת ,כדאי' בירושלמי )ברכות פ"ב הי"ז( דעליה קאי 'ברכת
ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה' )משלי י ,כב( ,ועוד אי' בגמ'
)שבת קיט ,א( עשירים שבשאר ארצות במה הם זוכים ,בשביל שמכבדים
נועם התורה ד
את השבת ,עי"ש .דהנה בדרך כלל העשירות שיש לאדם באה עם עצבות
כי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים כנ"ל ולא ישבע כסףא ,ונמצא שהנאה
לאדם שלא יהיה עשיר ,אבל אז אין לו טובה וברכה ושפע ,והברכה
המיוחדת של שבת 'היא תעשיר' ,וגם 'לא יוסיף עצב עמה' שנגרם
מחמת העשירות ,אלא ברכה שלימה בלא עצב ודאגה ,ובתוך הברכה
כבר נכלל המנה והמאתיים וכל ברכאן דלעילא ותתא ,שביעה ועונג
להנאתך ולטובתך.
ïëìåלוקחים בשבת ב' לחמים 'לחם משנה' ,להורות על השפעת הברכה
מכח השבת שבאה עם העשירות ,ומגביהים אותם כאחד ,לרמז
שאי"ז סתירה ,והעשירות באה עם ברכת ה' להנאתך ולטובתך .וגם הוא
זכר למן שהיה גם טוב ומועיל להאוכלו בגשמיות וברוחניות ,וגם מתוק
וערב כמ"ש 'וטעמו כצפיחית בדבש' )שמות טז ,לא( וכל טעם שאדם רוצה
לטעום היה טועם בו.
àîåéñìåדמילתא ,לכאו' צריך להבין מ"ש בגנות מי שמתאוה לגשמיות,
שאם יש לו מנה רוצה מאתיים ,ואוהב כסף לא ישבע כסף,
ואינו שמח בחלקו והוא מלא בדאגות האיך ישיג מבוקשו ,ולכאו' הלא
גם בעבודת ה' הוא כך ,שהעובד ה' כראוי ,תמיד שואף לעלות יותר
ויותר ,וחושק ללמוד עוד מסכת ועוד מסכת ,לא ינוח ולא ישקוט ,ומה
ההבדל בין שניהם.
íðîàהחילוק בזה הוא במציאות הדברים ,דבלימוד התורה ועבודת ה',
יש לו שביעה ותענוג במה שכבר זכה להשיג ,אע"פ שיש לו
צמאון וחשק להשיג יותר ויותר ,משא"כ בעניני גשמיות אין לו שביעה
א .וזהו ביאור המשנה )אבות א ,ד( איזהו עשיר השמח בחלקו ,כי מי שאינו שמח
בחלקו הרי יש לו מנה רוצה מאתיים ,יש לו מאתיים רוצה שלוש וכו' ,וא"כ
אליבא דאמת אינו עשיר ,כיון שאינו משיג מבוקשו ,והעצה לכך אחז"ל שיהי'
שמח בחלקו ויודה להשי"ת על כל מעט ומעט שמקבל ממנו ,ואז יתן ויוסיף
לו השי"ת יותר ויותר ,משא"כ אם אינו שמח בחלקו אין מוסיף לו יותר ,כי
מה יתן ומה יוסיף לך יותר ,מאחר שאינו שבע ורוצה עוד יותר ,ולכן השמח
בחלקו יתעשר.
ה פרשת לך
במה שכבר השיג .והראיה לכך ,שבגשמיות מי שהוא אוהב כסף מוכן
ליקח את כל מה שהשיג ולהשקיע הכל בעסק אחר ,ויהיה מונח במצב
ספק הפסד ובלבד שירויח יותר ,משא"כ בלימוד התורה לא מצינו שאדם
יהיה מוכן לוותר על מסכת א' כדי לקנות מסכת נוספת ,אלא כל מסכת
ומסכת היא קנין בפני עצמו ,ונותן לו עוד שמחה ועוד שמחה ,ואינו
משליך לאחוריו מה שקנה ,רק מוסיף והולך.
אבות העולם ע"ה סללו את דרכי עבודת הבוית"ש לכל הדורות
ידוע בשם הרה"ק בעל התניא זי"ע )מובא בשמו בס' היום יום ב' חשוון( äðä
שאמר שצריך אדם 'לחיות עם הזמן' ,וכמו"כ צריך לחיות עם
פרשת השבוע ,ואיתא בספה"ק )עי' של"ה מס' פסחים נר מצוה אות ו( שהקריאה
מעוררת את הזמן ,ועד"ז י"ל שגם הפרשיות הללו שבהם התורה מרחיבה
בסיפור לידת האבות הק' ובמעשיהם ,הרי זה מביא אורה לעולם ,והזמן
גרמא להתדבק באורם וללכת בדרכיהם ,ויפה שיחתן של עבדי אבות
יותר מתורתן של בנים .ובחי' הרי"ם אי' בשם הרבי מלובלין זי"ע שהיה
אומר בהגיעו לפ' לך לך ,כי מרגיש הבדל כמו מאור לחושך ,יען
שאברהם אבינו ע"ה מאיר את כל העולם ,וע"ע בספה"ק אמרי פנחס
שאמר עד פרשת לך העולם נבוך ,ואח"כ מתעורר חסד אברהם ונעשים
ישועות בעולם.
יסד לן הרמב"ן בדבריו בכ"מ את היסוד הגדול וזל"ק )בראשית יב, äðäå
ו( ,אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם
יצחק ויעקב ,והוא ענין גדול ,הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ,ואמרו כל
מה שאירע לאבות סימן לבנים ,ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המאורעות
והמקרים ,ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים אין בהם
תועלת ,וכולם באים ללמד על העתיד וכו' ,עכל"ק .וכן הביא הרמב"ן
)שם פסוק י( מקור דבריו מדברי המדרש )ב"ר פ"ח ,ו( רבי פנחס בשם רבי
אושעיא אמר ,אמר הקב"ה לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני בניך
וכו' ,ואתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו וכו' ,עי"ש .וכל
מה שאירע לאבות סימן לבנים ,והכל הי' הכנה להכין לכל הדורות
הבאים ,כי הראה להם כל מה שעתיד להיות במשך כל הדורות .ואיתא
נועם התורה ו
במדרש )ב"ר סט ,ז( מלמד שראה יעקב בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי
כשראה חרוב אמר אין זה וכו' ,עי"ש.
-ב -
) ì"æçàברכות טז ,ב( אין קורין אבות אלא לשלשה .וצ"ב מה הכוונה .וי"ל
דהנה יש מושג של בן אחר בן ,וכל אדם מתייחס אחר אביו
ואבי אביו ולמעלה בקודש ,שהוא בן לאביו ונכד לזקנו וכו' ,אבל כלפי
שלשה אבות הק' ,כל אחד מישראל מתייחס אליהם וקרוב להם כבן
אצל אביו ,ונמצא שכלפי ראובן שמעון ולוי וכו' ,אנו מתייחסים אליהם
כשישים או שבעים דורות ,אבל כלפי שלשה אבות אנו מתייחסים אליהם
כבנים ממש .ולזאת בקשתינו 'וזוכר חסדי אבות' ''וברית אבות לבנים
תזכור' 'זכות אבות יגן עלינו' ,ובאמת כל זכות אבות שבעולם נמדד לפי
כמה דורות שבין האבות לבנים ,אבל לגבי שלשה אבות כאו"א מישראל
נחשב רק דור א' והוא קרוב אצלם כבן ממש .ומצינו שאפי' בלעם
הרשע התפעל על הדבר הזה ואמר )במדבר כג ,ט( 'כי מראש צורים אראנו
וגו' ,ופירש"י -אני מסתכל בראשיתם ובתחלת שרשיהם ואני רואה אותם
מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות .ולכן אנו
נקראים בני אברהם יצחק ויעקב )ב"מ פג ,א במשנה( ,וכפשוטו ממש.
æ"ãòåגם מצאנו שאחז"ל )אבות פ"ה מי"ט( שכל מי שיש בידו ג' דברים
הללו מתלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש
שפלה וכו' ,ואוכלין בעוה"ז ונוחלין בעוה"ב .ופי' הרע"ב מתלמידיו של
אברהם אבינו ,לומד מדרכיו והולך בדרכיו ,ע"כ .וביאור הענין הוא כנ"ל,
כי הנה יש מושג של רבנן ותלמידהון ותלמידי תלמידהון וכו' ,ואינו
דומה תלמיד הלומד מפי הרב לבין תלמיד הלומד מתלמידי הרב ,שאז
נחשב רק להיות מתלמידי תלמידיו ,אמנם כלפי אברהם אבינו כל אחד
יכול להיות תלמיד דיליה] .וי"ל בדרך צחות ,שיש ישיבות למצוינים
שקשה להתקבל להיות מתלמידי הישיבה ,אבל בישיבתו של אברהם
אבינו ע"ה ,כאו"א יכול להתקבל להימנות מתלמידי הישיבה[ .ובשבועות
הללו הקריאה מעוררת הזמן ,ומוטל עלינו להיות מקושרים ואדוקים
באברהם אבינו ,שהוא אבינו ורבינו גם יחד .והן אמנם שכלפי יצחק
ז פרשת לך
אבינו ויעקב אבינו לא נתגלה לנו האיך אפשר לזכות להיות מתלמידיהם,
אבל כלפי אברהם אבינו הורונו חז"ל שכל מי שיש בידו ג' דברים הנ"ל,
זוכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו.
øáãåחידוש נפלא כתב בתפארת ישראל )אבות שם( מתלמידיו של אברהם
אבינו -אפילו הוא עכו"ם ,עכ"פ הוא מתלמידי אאע"ה שלימד
לכל באי עולם דעת אלקים ומדות ישרות ,ומה"ט לא נקט התנא תלמידי
משה רבינו ע"ה ,דתלמידי משרע"ה צריכים לקיים כל התורה ,עכ"ד.
-ג -
äðäåאברהם אבינו ע"ה היה ראש המאמינים ,כמש"נ )יחזקאל לג ,כד( 'אחד
היה אברהם' ועליו נאמר )יהושע יד ,טו( 'האדם הגדול בענקים') ,עי'
רש"י שם( ,אשר גילה והמשיך את האמונה הק' בעולם ,והוריש אמונה זו
לכל בני ישראל עד סוף כל הדורות åúãåáò êøãå ,היה במידת החסד,
ובאופן זה קירב את הבריות ,כמ"ש )בראשית כא ,לג( ויטע אשל בבאר שבע
ויקרא שם בשם ה' אלקי עולם' ,ואחז"ל )סוטה י ,א( שהאכיל והטיב עם
באי עולם ,ועי"ז פרסם את אלוקותו ית' בעולם .ולכן בשבועות הללו
מאיר אורו הבהיר של אברהם אבינו ע"ה בעולם ,שהוא ענין אהבת ה'
באהבה רבה ואהבת עולם ,באופן של חמלה גדולה ויתירה וקירבה של
חסד ורחמים.
íðîàåכי עיקר דרכו של אברהם אבינו הי' בדרך של אהבה ,וכמש"נ
)ישעי' מא ,מ( 'אברהם אוהבי' ,אהבת ה' ואהבת הבריות ,אבל
באמת הרי היסוד של עבודת ה' הוא לעבוד בדחילו ורחימו ,ואהבה
בלא יראה או יראה בלא אהבה אינה כלום] ,וכדאי' בזוה"ק )תיקו"ז כה,
ב( כל מילי דלא אתאמרי בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא[ ועבודת
האדם לשלב דחילו ורחימו יחדיו ,כי באהבה לחוד יוכל להגיע להוללות
וק"ר ח"ו ,וכמו כן אם עבודתו היא ביראה לחוד בלא אהבה וחמימות,
אזי עלול להגיע למרה שחורה ועצבות ה' ירחם .הכלל הוא ,דזה בלא
זה אי אפשר ,והא בהא תליא .ובודאי שאאע"ה עבד את ה' גם ביראה,
ומקרא מלא דיבר הכתוב 'עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה וגו' ,ומ"מ
עיקר עבודתו להשפיע על כל באי עולם הי' במידת האהבה .ולעומתו
נועם התורה ח
יצחק אבינו ע"ה היתה עיקר מידתו מידת היראה ,כמש"נ )בראשית לא ,נב(
'אלקי אברהם ופחד יצחק היה לי וגו' ,וכה"א )שם כז ,לג( 'ויחרד יצחק
חרדה גדולה עד מאוד' ,אך בודאי שהיתה בו גם אהבה ושמחה גדולה
בהשי"ת ,ושמו מורה על כך 'כל השומע יצחק לי' שהוא לשון שמחה
וצחוק ,שעבד את השי"ת באהבה ובשמחה רבה ,אבל עיקר עבודתו
להשפיע על כל באי עולם הי' פחד ה' והדר גאונו) .וע"ע קדושת לוי פ' וירא
מאמר ב(.
äðäåאברהם אבינו היה לו עזר בקודש,
)אאע"ה מגייר האנשים ושרה מגיירת
הנשים( כי מידתו היתה מידת החסד והאהבה ,ושרה היתה מידתה
מידת היראה בגבורה ותקיפות ,כמ"ש 'ותענה שרי וגו' מפני שרה גבירתי
הנני בורחת' ,ושמה שרה מורה ע"ז שהוא לשון שררה ,וכמש"נ )בראשית
לב ,כט( 'כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל' ,ובכך השלימה מה שהי'
נצרך לשלימותו של אברהם אבינו ע"ה .ולאידך רבקה עזרתו בקודש של
יצחק אבינו ,כי לעומת מה שמידתו של יצחק הי' מידת הגבורה ,היתה
מידתה מידת החסד.
äðäåידוע מש"כ הספה"ק שמתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו ,והיה צריך
לברר ולהשליך הפסולת מתוך הטוב ,ומאברהם יצא ישמעאל וכל
בני קטורה שהיו פסולת של אהבה ,ומידתם היתה אהבה רעה לתאוות,
ומיצחק יצאו עשו וכל אלופי אדום שהיו פסולת של יראה ,רציחה
ואכזריות וכו' .ויעקב היה בחיר שבאבות )ב"ר עו ,א( ולכך היתה מיטתו
שלמה והיה לו שלימות של אהבה ויראה יחדיו ,ומידתו מידת תפארת
הממצעת חסד וגבורה יחדיו.
úòùáåהעקדה כאשר ציוה השי"ת לאברהם אבינו ע"ה 'קח את בנך
וגו' והעלהו לעולה' ,הבין אאע"ה שהדורות הבאים לא יהיו
מסוגלים לסבול את מידת הגבורה ,וסבר שע"כ צריך לשחוט את יצחק
בנו ,אבל האמת היא שהשי"ת לא אמר אלא 'והעלהו לעולה' ,ועי"ז
שעקד את יצחק בנו ע"ג המזבח ,ולקח את המאכלת לשחוט את בנו,
בזה נמתק מידת הגבורה ,ופרחה נשמתו של יצחק כמבואר בזוה"ק ,ורק
עי"ז קיבל יצחק אפשרות לישא אשה ולהוליד בנים ,כי מקודם לא היה
ט פרשת לך
לו אפשרות להמשיך דורות בעולם ,ואחר העקדה נתבשר שנולדה לו בת
זוגו ,כי נצטמצם מידת הגבורה ,ועי"ז ניתנה לו אפשרות לזה .ואברהם
סבר שצריך לגמרי לסלק ולשחוט את היראה ,אבל השי"ת אמר לו שיש
רק צורך לצמצם את היראה ולא לסלק לגמרי ,אלא לשלבו עם מידת
האהבה ,וצמצום ושילוב זה נתהוה ע"י העקדה .וע"כ נאמר 'וילכו שניהם
יחדיו' ,כי ענין העקדה היה לעקוד ולקשור את מידת האהבה של אברהם
אבינו ע"ה יחד עם מידת היראה של יצחק אבינו ע"ה .ובשעת העקדה
נתברר גם אצל אברהם מידת היראה ,כמ"ש 'עתה ידעתי כי ירא אלקים
אתה וגו' ,והוצרך אברהם אבינו לעורר מידת הגבורה ,להתאכזר על בנו
מצד אהבת השי"ת ,ועי"ז כלל מידת החסד עם מידת הגבורה.
äîåנעמו לחיך דברי הרמב"ם )פ"א מהל' עבודת כוכבים ה"ג( בלשונו הזהב,
ותו"ד שם ,שהעולם היה מתגלגל באמונות שונות ומשונות ,עד
שבא עמודו של עולם אברהם אע"ה ,שעמד וקרא בקול גדול לכל
העולם ,והודיעם שיש שם אלוק א' לכל העולם ולו ראוי לעבוד ,והיה
מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה וכו' ,וכיון
שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו ,היה מודיע לכל אחד
ואחד כפי דעתו ,עד שיחזירהו לדרך האמת ,עד שנתקבצו אליו אלפים
ורבבות ,והם אנשי בית אברהם וכו' עכ"ד) ,עי"ש באורך( .ורבים תמהו היכן
נעלמו כל הני אלפים ורבבות ,ואיך יתכן שבשעה שירד יעקב למצרים
ירד רק עם שבעים נפש מזרעו ,ומכל הגרים הללו לא נשאר שום זכר
והמשך לדורות .ושמעתי שלאחר פטירתו של אאע"ה לא היו מסוגלים
הגרים הללו לקבל את דרכו של יצחק במידת הגבורה והיראה ,כי נפל
פחד יצחק עליהם ,וחזרו לגילולי בית אבותם ,ורק יעקב ובניו המשיכו
ודבקו בדרך הישרה.
æ"òåהעיד השי"ת על אברהם אבינו ע"ה )בראשית יח ,יט( 'כי ידעתיו למען
אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ,ושמרו דרך ה' לעשות צדקה
ומשפט וגו' .ובספה"ק אוהב ישראל )פ' וירא ד"ה עוי"ל( פירש בזה דהנה
אחז"ל )יומא כח ,ב( אברהם אבינו קיים את כל התורה אפי' עירוב תבשילין,
ופי' מ"ש 'למען אשר יצוה את בניו' ,הוא לשון צוותא וחיבור היינו
שאברהם אבינו ע"ה היה מכוין בעשיית כל מצוה לייחד ולחבר עצמו
נועם התורה י
עם בניו וביתו אחריו עד סוף כל הדורות ועושה המצוה עמהם .ובזה
ביאר מ"ש 'ושמרו דרך ה'' בלשון עבר ולכאו' הול"ל 'יצוה את בניו
שישמרו דרך ה' ,בלשון עתיד ,אמנם הביאור הוא שנחשב כאילו כבר
עשו בעצמם כל המצות ,ונמצא שכבר שמרו דרך ה' בכח אבל לא
בפועל .ועשה דרך סלולה לזרעו אחריו שיהא בנקל אח"כ להם לעשות
צדקה ומשפט.
äæáåפי' משאחז"ל )תנדב"א רבה פכ"ה( חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשיי
למעשה אבות ,ולכאורה הוא פלא איך יוכל כל אחד לבוא
למדריגת אאע"ה והשגתו ,והאיך אפשר לחייב כל אדם בזה] .וצדיקים
פי' מתי יגיעו מלשון נגיעה ,מתי יהיה לנו איזה נגיעה קלה ושייכות
עם מעשי אבותינו )עי' בית אהרן לפסח דף צ"א ע"א שהביא כן בשם אביו הק' ,ובשפ"א
פ' במדבר תרל"א הביא כן בשם הרה"ק מפרשיסחא זי"ע([ .אכן באמת אין הכוונה
שיגיע האדם למעשי אברהם בעצמו ,רק למעשי עצמו שעשה בעודו
כלול וכמוס בעצמותו של אאע"ה לפי שהיה אז כלול שם בשורשו,
נמצא שיש לכל אדם אפשרות בנקל לחזור למעשיו שכבר עשה כשהיה
עדיין בכוחו של אאע"ה ,וצריך רק לשוב לשורשו ולכוחו של אאע"ה
כדי להוציא הדבר מן הכח אל הפועל ,עכדה"ק .וכל זה מיוסד על
היסוד הנ"ל ,שעבודתו של אברהם אבינו היה 'צא וכבוש להם את
הדרך' ,וכל מעשיו היה סימן לבנים אל אביהם ,שיהיה בידם לשמור
דרך ה' במשך כל הדורות ,וכביכול ראה אותנו וחשב עלינו ועשה
פעולות בעבורינו ,וגם לרבות העשרה נסיונות שנתנסה בהם אברהם
אבינו ועמד בהם ,הרי זה מסייע לכל א' מישראל באשר הוא ,לעמוד
איתן בנסיונות הפרטיים והכללים.
-ד -
êøãä úà íäøáà ïéëä ïëéä ãòåהכבושה לבניו ,מבואר במדרש בפרשתן
בברית בין הבתרים )טו ,יב( 'והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו,
פירש"י בשם המדרש רמז לצרות וחושך של גליות ,ובמדרש שם )פמ"ד
יח( 'וירד העיט על הפגרים ,וישב אותם אברם וכו' ,אמר רע"ק
לכשיעשו בניך פגרים בלא גידין ועצמות זכותך עומדת להם ,וישב
יא פרשת לך
אותם אברם ,בתשובה ע"כ .בלא גידין ועצמות הכוונה על רמ"ח מ"ע
שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה ל"ת שהם כנגד שס"ה גידין ,ואפי'
במצב כזה שכלל ישראל דומין לפגרים ה"י זכותך יעמוד להם ויחזירם
בכוחו בתשובה )עי' ישמח ישראל בפרשתן( זאת אומרת שאברהם אבינו ע"ה
ראה גם ראה אז בשפלות דורינו תשפ"ה אימה חשיכה גדולה וכבש
לנו את הדרך.
àìåזו בלבד שראה את שפלות דורינו ,אלא גם ירד והשפיל עצמו
להיות עומד במצב דורינו ממש ,וכמו שפי' זקה"ק מרן הרמ"ם
מלעלוב זיע"א ,עה"פ האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית
הימים )מט ,א( פירש"י ואגידה לכם ,ביקש יעקב לגלות את הקץ ונסתלקה
ממנו שכינה וכו' .עפ"י מה דמרגלא בפומיה על זקה"ק הרדצ"ש זיע"א
מלעלוב ,שלא היה אומר ד"ת או מוסר ואפי' עובדא בעלמא לא סיפר,
באם הדבר לא היה לפום דרגתו ובחינתו ,כי כולו נאה דורש ונאה מקיים
למעשה ,וז"פ לשון המשנה )אבות ה ,כא ועוד( 'הוא היה אומר' פי' מה
שהוא היה ,אומר ,ולא יותר מזהב] .והפטיר רבינו הרמ"ם ברוב
ענוותנותו ,שלנו נשאר עכ"פ הזכיה לדבר מצדיקי אמת ,ואלמלי נדבר
רק פון וואס מיר האלטן דערביי ,הרי אין לנו על מה לדברג[.
ב .וכמה עובדות נקשרו בכך ,וחדא מיניה שפ"א סיפר הרדצ"ש על אביו הרה"ק
הרא"מ זיע"א ,שהוא הי' אומר בתפלת יוהכ"פ ומה שחטאתי לפניך מחוק ברחמיך
הרבים ,ואפילו על ידי יסורים וחלאים רעים ,במקום לומר אבל לא על ידי
יסורים .והוסיף הרה"ק הרדצ"ש ,שרק צדיק כאבי היה מסוגל לקבל ע"ע יסורים
של אהבה ,ואותי היו היסורים מפריעים מעבודת ה' .אבל בנו מ"מ הרה"ק הרשנ"ן
העיד ,כי הוא בעצמו שמע את אביו אומר ביוהכ"פ ואפילו על ידי יסורים ,אלא
שקיים בנפשו מאה"כ והצנע לכת עם ה"א .עוד מסופר שפ"א בסעודה שלישית
של שבת ,ישב הרדצ"ש זיע"א וסיפר מהרה"ק ר"ש מפערמישלאן זי"ע שישב
בסעודתא דזעיר אנפין ופעימות לבו היו נשמעים בחזקה מרוב השתוקקות לאור
השכינה ,מ'האט געהרט דאס לעפיל פון הארץ עפנט זיך און פארמאכט זיך.
והעיד הגרמ"י וויינשטאק זצ"ל ,שהיה נוכח ברגעים אלו בשולחנו של הרבי,
ששמע גם הוא את דפיקות לבו של הרבי .הוא סיפר מרבי שלמק'ה ,והתכוון
ע"ע) ,תפארת ב"ד דף קיב ,צו(.
ג .ברם עדות נאמנה לפנינו של רביה"ק הרמ"ם ע"ע ,וזל"ק באגה"ק )משנת תרצ"ב(
איננו יודע עוד מה לכתוב ,כי ירושה היא לי ,מכ"ק זקני זי"ע שבלא לב שלם
נועם התורה יב
é"ôòåהנ"ל יתבאר דברי רש"י ,דהנה באחרית הימים עקבתא דמשיחא,
יהיה הסתר פנים גדול בעולם ,וכמש"כ )דברים לח ,יא( 'ואנכי הסתר
אסתיר פני' ,ולכן כשביקש יעקב לגלות את הקץ ,היה צריך להנמיך
ולהשפיל עצמו למצב של אחרית הימים ,ואז ממילא נסתלקה ממנו
שכינה ,כי עמד במקום הסתר פנים הגדול והנורא ,ע"כ .וזהו חיזוק נפלא
לנו דור עקבתא דמשיחא ,שאפי' יעקב אבינו כשראה ונמצא במצב שלנו
נסתלקה ממנו שכינה ,ומה נענה אנן אבתריה.
æ"ãòåיש לפרש 'והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו' ,שאברהם אבינו
ע"ה הכניס עצמו כל כולו למצב של אורך שנות הגלות והצרות,
וראה העתידות עד אחרית הימים ,וא"כ ממילא נעשה מצב של 'אימה
וחשיכה גדולה' .הרי לנו שכבש את הדרך עד המצבים של 'אימה חשיכה
גדולה' ועד בכלל ,ועצם הדבר שהאבות הק' ראו כל אורך שנות גלותינו
וצרותינו ,זה גופא חיזוק ותקוה לנו ,שהורו לנו את הדרך והתפללו
עבורינו וכו'.
-ה -
äæáåתבין פליאה גדולה שהק' המפרשים )רמב"ן ורבינו בחיי ועוד( על אברהם
אבינו ראש המאמינים שישאל להשי"ת 'במה אדע כי אירשנה',
והכתוב בעצמו מעיד עליו 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה' ,ואיך ישאל
להקב"ה ,ע"כ .ואכן אמרז"ל בגמ' )נדרים לב ,א( שנענש אברהם ב'ידוע
תדע' שנשתעבדו בניו במצרים בעבור שאמר 'במה אדע' .ולדברינו י"ל
שכיון שנכנס לגמרי במצב של חשיכה גדולה ,הגיע ג"כ למצב של דורות
שכן ישאלו שאלות ,וממילא יצא מפיו שאלת 'במה אדע'.
– און אז מע האלט נישט ביי דעם – לא יכולים לספר איזה סיפור מעשה,
ולאיש פשוט וגרוע כמו אני זה חסרון גדול ,כי מדיבורים קדושים וממעשה
צדיקים יכולים לבוא להתעוררות ורוב פעמים אני כמו אילם בין אנשים
שמדברים דברי תו"י ,ולבי לב האבן – קען זיך דערווארטן זאל האלטן ביי דעם,
-אבל מה אני יכול לעשות – איך וויל מיר ענדערשן חאטש זיין ווי אלע
געווענליכע אידן וכו' ,עכל"ק.
יג פרשת לך
åúøèîåבזה ,שרצה לפעול שגם בדורות אלו יתקיים הבטחת ברית בין
הבתרים ,ואפי' אם יגרום החטא ,הבטחה במקומה עומדת] .ומי
לנו גדול מיעקב אבינו ,שהובטח לו מפי הקב"ה ,ואעפ"כ היה ירא שמא
יגרום החטא[ ,ולכן כרת שם ברית ושבועה ,כי כריתת ברית הוא יותר
מהבטחה שהוא בלא תנאי ובכל אופן )עי' אבן עזרא( .ומדויק בזה שאלת
'במה אדע' כי 'אירשנה' שהוא מל' ירושה ,כי אפי' ברא בישא ירית
דבר תורה )כתובות נג ,א( .וזאת פעל אברהם אבינו ע"ה ,ונמצא ששאלת
במה אדע שהי' נחשב כחטא שהרי נענש ע"ז ,היתה בחי' של עבירה
לשמה ,כדי לפעול לדורות קיום הברית בכל אופן שהוא גם במצב
ששואלים שאלות וכדו'.
'éàåבחידושי הרי"מ עה"פ 'אנכי מגן לך' ,שאברהם אבינו התפלל
שתהיה אהבתו אהבה שאינה תלויה בדבר ,ונפק"מ מזה שאהבה
כזו נשאר לעולם ,וכ"א מישראל מוכרח שיהיה לו תיקון ולא יאבד ח"ו.
וזאת הנקודה שיש לכ"א מאברהם אבינו ,הבטיח הקב"ה שלא יאבד
ממנו באמרו 'אנכי מגן לך' וע"ז אנו מברכים ברכת 'מגן אברהם' ,על
נקודה זו ,עי"ש בארוכה .ובזה יובן מש"א בהגדש"פ ברוך שומר
הבטחתו ,דלכאו' מהו השבח בזה שמקיים הבטחה שהוא בעצמו הבטיח,
רק שהשבח הוא שהוא 'שומר' הבטחתו בשמירה מעליותא ,שלא יאבד
ההבטחה ,ובכל מצב שהם יעשה תחבולות לגואלם ,וזהו שהקב"ה חישב
את הקץ וכו' ,כדי לקיים הבטחתו ,כידוע.
-ו -
íàåישאל השואל êøãä àéä ïëéä ,הכבושה שכבש לן אברהם אבינו,
אף אתה אמור לו ,כי הדרך הוא דרך תפלת שחרית ,כדאי' בגמ'
)ברכות כו ,ב( אברהם תיקן תפלת שחרית ,שנאמר בפרשתן 'וישכם אברהם
בבוקר אל המקום אשר עמד שם' ,ואין עמידה אלא תפלה .והנה יש
לדייק שפסוק זה נאמר כשהשכים אברהם להתפלל על אנשי סדום,
והתפלל וביקש והפציר ולא נענה ,ומכח אותה תפלה שלא נענה אברהם
אבינו 'נישט Çא אויסגעבעטענע תפלה' ,נצמח מזה שכל כלל ישראל
מתפללים תפלת שחרית עד היום הזה ,ובאותה תפלה שלא נענה 'נישט
נועם התורה יד
גע'פועל'ט' כבש לנו את הדרך ,להתפלל ולבקש ולהפציר ,וכמה אלפים
ורבי רבבות תפלות שחרית התפללו בניו בכל הדורות ,וכמה אלפים ורבי
רבבות ישועות כבר נושעו בניו בתפלת שחרית .וזהו לימוד נפלא.
מנחה היא דרכו הכבושה של יצחק אבינו ,כדאיתא בגמ' )שם( úìôúå
שיצחק תיקן תפלת מנחה שהוא לפנות ערב סמוך להערב שמש,
שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' )בראשית כד ,סג( .ואחז"ל )ברכות
ו ,ב( לעולם יזהר אדם בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה כי אם בתפלת
המנחה ,שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני
ה' ענני וכו' .וצריך להבין מה הרבותא בתפלת מנחה ,וכי בתפלת שחרית
ותפלת ערבית אי אפשר לפעול אלא רק בתפלת המנחה ,ועי"ש בגמ'.
éìëáåיקר כ' שבתפלת מנחה אפשר לפעול את הישועה תיכף ומיד,
ואע"פ שאברהם ויעקב תקנו גם תפלת שחרית וערבית ,מ"מ לא
מצינו שנענו מיד ותכף ,אבל בתפלת מנחה מצינו שיצחק נענה מיד.
ומבאר דמסתמא התפלל יצחק על הזיווג בעוד היות אליעזר בדרך ,כי
על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא זו אשה )ברכות ח ,א( ולכך הלך
להתפלל תפלה זו בשדה .שאם נתן לו ה' השדה המוכן לזריעה ביתר
שאת על שאר כל השדות ,כמ"ש )בראשית כו יב( 'ויזרע יצחק בארץ ההיא
וימצא מאה שערים' ק"ו שיתן לו אשה אשר תוציא זרע טוב וישר בעיני
אלקים ,ומיד כאשר התפלל עליה כתיב 'וישא עיניו וירא והנה גמלים
באים' ,כי בשעת התפלה היה נותן עיניו למטה ,ומיד אחר סיום התפלה
נשא עיניו למעלה 'וירא' כי היה נענה מיד ,וכן אליהו הנביא נענה תיכף
אחר כשהתפלל ,עכ"ד .ומזה יש ללמוד שהנצרך לישועה יכול לפעול
בתפלת המנחה ישועה תיכף ומיד 'לפני השקיעה'.
úìôúåערבית היא דרכו הכבושה של יעקב אבינו ע"ה בחיר שבאבות,
השילוב של אהבה ויראה יחד ,אל יחסר המזג ,ומטתו שלמה,
כי כבר נפרש הפסולת ,והוא תיקן תפלת ערבית כשיצא לגלות' ,ויצא
יעקב מבאר שבע וילך חרנה' ,וכשיצא לגלות נעשה חושך 'כי בא
השמש' ,ובזה כבש לנו את הדרך ,שבכל שעה שיש חושך ומתפללים
תפלת ערבית זוכים לראות את האור כי טוב.
טו פרשת לך
äôå÷úזו היא תקופת העבודה של התקשרות לאבות הק' ,אבות מכלל
דאיכא תולדות ,אבות הוא מלשון רצון ,הם השרישו רצון
ותשוקה בכל א' מישראל עד סוף כל הדורות ,שיהי' לכאו"א מישראל
נקודה פנימית שבלב ,וכח זה הוא כח עפ"י הלכה ,כידוע מדברי הרמב"ם
)בפ"ב מהל' גירושין ה"כ( בביאור הדין דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני וכו',
וכל זה מכח של האבות ,ועלינו מוטל לעשות תולדות להאבות ,כי הם
הכניסו בנו רצון ותשוקה ,אבל עלינו להוציא את ה'אבות הק' כלומר
את הרצונות הק' מן הכח אל הפועל ,שיהי' מעשה אבות סימן לבנים,
שגם הם ימשיכו במעשה אבותיהם בידיהם.
äîëåקילורין הם לעינים דברי הרמב"ן בפרשת שמות ,עה"פ 'זה שמי
לעולם וזה זכרי לדור דור' )שמות ג ,טו( וזל"ק ,יחזור אל אלקי
אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ,כי לא לעולם ישכח ברית אבות ,וכל
הדורות כאשר יזכירו 'אלקי אברהם יצחק ויעקב' ישמע קל ויענם ,עכ"ל.
ואם המזכיר שמותם כך ,כ"ש מי שמתדבק בהם ,ובפרט באמצעות הג'
תפלות ,בודאי ישמע קל ויענהו ,ויביא גואל לבני בניהם בב"אד.
אברהם אע"ה 'הגענעראל' של כלל ישראל – מלמד טכסיסי המלחמה
øçàåהדברים האלה ,י"ל שגם במלחמת אברהם אבינו עם המלכים,
תיכף לימדנו אברהם אבינו כמה יסודות גדולים ונאמנים במלחמה
הגדולה היא מלחמת היצר וחיילותיו ,וסלל לנו את דרכי וטכסיסי
המלחמה כנגדו.
-א-
' ÷øéåאת חניכיו שמונה עשר ושלוש מאות וגו' )בראשית יד ,יד( .ולכאו'
צ"ב מהו מספר זה דייקא ,וברש"י שם הביא מאחז"ל )נדרים לב ,א(
ד .כק"ז הרה"ק הרמ"ם זי"ע מלעלוב היה אומר כמ"פ בקול רם קודם תפלתו מתוך
שמחה של מצוה ,דאווינען דאווינען דאווינען - ,ועי' בספר מגיד תעלומה
מהרה"ק בעל בני יששכר זי"ע )עמ"ס ברכות כו ,ב( וז"ל ,תפלות אבות תקנום,
קיבלתי שזהו מה שהתפלה נקראת בלשוננו דאוונין ,הוא לשון דאבינו ,היינו מן
תקנת אבותינו ,ע"כ.
נועם התורה טז
שאליעזר לבדו היה והוא מנין גימט' של שמו של אליעזר ,אך עדיין
צ"ב למה נכתב בתורה מספר הגימט' ולא שמו של אליעזר .וי"ל שיסוד
גדול כתוב כאן שאמר אברהם לאליעזר שאם הוא רוצה לדעת סוד
ההצלחה במלחמה ,ובפרט בהתחלת דרכו בקודש ,כדפירש"י חניכיו לשון
התחלת חינוך ,הדבר הראשון הוא 'שמונה עשר ושלוש מאות' ,כי יאוש
בגימ' שי"ז ,וצריך להתגבר על היאוש ולהגיע למספר שי"ח ,ואפי' כאשר
כבר רואה את נפילתו ,אל יתבהל ולא יתייאש כי עדיין יש תקוה
מהשי"ת ,וכמש"נ )מיכה ז ,ח( 'כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור
לי' ,ונאמר )דברים כ ,ג( 'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו
מפניהם ,כי ה"א ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם',
וכה"א )תהלים כ ,ט( 'המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד' ,ואנחנו לא
נפלנו לא כתיב ,אלא ואנחנו קמנו ]אחר שנפלנו[ ונתעודד ,וזה כל
החילוק בין ישראל לעמים ,רק בענין הקימה והעידוד ולא בנפילה .וזהו
כלל גדול בכל מלחמותיו של האדם בחיי חיותו.
øôåñîåשלפני שנים רבות נהגו בצבא הרוסי ,כאשר רצו ראשי הצבא
לבחון את החיילים מי ראוי להעלותו לדרגה ,ציוו עליהם
לרכוב על סוס פרא ]א ווילדער פערד[ ,שהשתולל מאוד להפיל את
הרוכב עליו ,והחיילים ניסו בכל כוחם להחזיק בגבורה ולא ליפול
מהסוס ,אך הסוס היה פראי מאוד ולא היה מי שעלה בידו להישאר על
הסוס ולא ליפול ארצה .ואמנם זאת לא ידעו החיילים שהמבחן היה
אחר הנפילה ,שמי שנפל מהסוס ונשאר מושכב על הארץ חובש כאביו
וחבלותיו שנחבל ,אזי ידעו שאינו ראוי להתעלות בדרגות הצבא ,אבל
אם התחזק וחזר וקפץ בחיפזון על הסוס לרכוב עליו שנית ,אזי ידעו
נאמנה שבן איש חיל הוא וראוי הוא להעלותו בדרגה .וכן הדבר בעבודת
ה' ,שצריך האדם להתחזק תמיד כאיש רוכב על הסוס שהוא היצה"ר
הוא סוס פרא ,וכל הרוכב עליו נופל ,כי מי שאינו נופל בשום פנים,
אין לו מקום בעוה"ז כלל ,ועיקר העבודה ומבחן האדם להתגבר
ולהתעצם תיכף אחר הנפילה.
æ"éôìåיש לבאר יפה מאמר הגמ' )סוכה לא ,א( בעובדא דההיא סבתא
שבאה לפני רב נחמן ואמרה לו שריש גלותא ורבנן יושבים
יז פרשת לך
בסוכה גזולה ,וטענה שעבדי ריש גלותה גזלו ממנה עצים וסככו בהן,
וצווחה ולא אשגח בה רב נחמן ,עד שאמרה לו 'איתתא דהוה ליה
לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה',
ופירש"י שכוונתה שלאברהם אבינו היה ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש
מאות .וצ"ב טובא מה היתה כוונתה בדברים אלו ,וכן מדוע באמת לא
השגיח בה רב נחמן.
àìàי"ל שההיא סבתא באה בטענה שהסוכה שהיו יושבים בה היא
גזולה ,וחשבה שאולי הם סוברים כרבי שמעון )ב"ק קיד ,א( דסתם
גזילה יאוש בעלים ,ובפרט עבדי ריש גלותא שהם תקיפים ואלימים,
אך היא צווחה שהיא לא נתייאשה ,ולכן רמזה זאת ואמרה שהיא
מזרע אברהם אבינו ע"ה שהתאזר עם שי"ח עבדים לעורר דבר זה
שאין להתייאש ,ואם כן למה לא ישגיחו בה ,כי היא בוטחת בהשי"ת
שיעזור לה אף כנגד עבדי ריש גלותא ,ואם כן צריך לחוש לדבריה
לא לשבת בסוכה הגזולה] .ועי' בספר דברי סופרים להרה"ק רבי
צדוק הכהן מלובלין זי"ע )אות טז( שהביא מהלך זה ,והקדים שגם כל
האבות הקדושים באה ישועתן אחרי יאוש ומהם למדה ההיא סבתא
שאין להתייאש[.
íðîàרב נחמן לא השגיח בה ואמר לחכמים 'פעיתא היא דא' שהיא
קולנית ואין ממש בטענותיה ,ואין לה אלא דמי עצים בלבד,
מפני שחז"ל תיקנו תקנת מריש ,שאם גזל קורה וקבעה בבנין אי"צ
להחזיר הקורה ,וסגי בדמי הקורה ,ועשו זאת מפני תקנת השבים ,שאם
גזל אדם קורה ובנאו בבירה ,לא חייבוהו לקעקע את בנינו וכו' )עי' גיטין
נה ,א( ,ונמצא שכדי שלא יתייאש האדם מן התשובה תיקנו תקנה זו,
וא"כ מאותה טענה גופא שאאע"ה לימד לנו שלא להתייאש ,לכן באמת
זהו סיבה שאין צריכים ריש גלותא ורבנן לצאת מן הסוכה ,ואחר החג
ישלמו לה דמי קורה.
åäæåשאמר אברהם אבינו 'הרימותי ידי לאל עליון קונה שמים וארץ',
רמז לנו בזה ,כי כידוע הרמת ידים במלחמה זהו סימן ליאוש
נועם התורה יח
ונפילה וכניעה לצד האויב הנלחם בו' ,אבל הרימותי ידי רק לאל עליון
קונה שמים וארץ ,בצלותי ובבעותי בבטחון ובנצחון.
-ב -
äðäאברהם אבינו אמר 'ואנכי עפר ואפר' )בראשית יח ,כז( ופירש"י כבר
הייתי ראוי להיות עפר ע"י המלכים ,ואפר ע"י נמרוד ,לולי רחמיך
אשר עמדו לי .ויתכן שכשעומדים בתפלה ומברכים 'מגן אברהם' ,יש
לכוון גם בה שהשי"ת הגין על אברהם מלהיות עפר ואפר ע"י המלכים
וע"י נמרוד באור כשדים .ואי' בחז"ל שבעפר זה גופא שהיה יכול להיות
ע"י המלכים בו ניצח את המלכים ,כי השליך עליהם עפר ונהפך לחיצים
ובליסטריות והרג בהם אלפים ,כדאי' בגמ' )תענית כא ,א( .והלימוד בזה
שאדם מישראל צריך להתנהג בענוה 'ואנכי עפר ואפר' ,אבל באותו עפר
גופא צריך להתחזק ולהיות בבחי' 'ויגבה לבו בדרכי ה' ,וצריך להתאזר
במלחמה בעוז ובתוקף.
äðäåיש ב' טעמים להא שהאדם נקרא בשם אדם ,א' ע"ש הגוף להיותו
עפר מן האדמה ,ב' ע"ש הנשמה שעיקרו ושרשו בשמים ממעל
ומלשון 'אדמה לעליון' ,ובצלם אלקים ברא אותו ,וכל אדם יש בו ב'
כוחות גם שגופו נברא עפר מן האדמה ,וגם יש לו כח אין סוף מצד
נשמתו ,ומצינו בכתובים על אברהם אבינו ומשה רבינו ודוד המלך ע"ה
]אדם ר"ת אדם דוד משה[ שהם היו גדולים בענוה )עי' גמ' חולין פט ,א(
ואעפ"כ במקום שהיה צורך להתאזר בעוז יצאו ונלחמו ,אברהם אבינו
ע"ה אמר 'ואנכי עפר ואפר' ,ומ"מ כשהיה צורך להלחם יצא למלחמה
בתוקף ובעוז .ודוד המלך ע"ה אמר על עצמו 'ואנכי תולעת ולא איש'
ועכ"ז היה נאזר בגבורה ועמד בראש מערכות ישראל ,וערך כמה
מלחמות כמבואר בכתובים .ומשה רבינו ע"ה אמר 'ונחנו מה' ,והתוה"ק
העידה עליו 'והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה',
ועכ"ז ניהל את כלל ישראל ביד רמה ,ועמד כנגד פרעה בתוקף ובגבורה
והוציאנו ממצרים לחירות עולם ,וכן במלחמת סיחון ועוג וכו'.
äæåהרמז במה שאמר אברהם אבינו להשי"ת 'במה אדע כי אירשנה',
כי תיבת 'מה' יש לו ב' פירושים ,הא' הוא ביטול ואפסיות ,וכמש"א
יט פרשת לך
'מה אנחנו מה חיינו מה כוחינו ומה גבורתינו וכו' ,ובאותו ענין עצמו
אומרים 'אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלינו ,שהוא ענין של
גדלות וחשיבות עד אין שיעור ,וכמש"נ )תהלים ח ,ב( 'ה' אדוננו מה אדיר
שמך וגו' ,וכה"א )תהלים קד ,כד( 'מה רבו מעשיך ה' וגו' ,שהוא כח א"ס
ב"ה ,וזהו במה אדע ,ב' מה אדע ,שעם שני הכוחות של מה ,אז אירשנה
ואתגבר על כל המניעות בס"ד.
øàåáîåבזה דאף דבודאי אסור לאדם להתגאות ולומר כחי ועוצם ידי
עשה לי את החיל הזה ,אלא יאמר 'ואנכי עפר כעפר'' ,ונפשי
כעפר לכל תהיה' ,אך לאידך גיסא אסור להתייאש ,אלא יתאזר בעוז
ובכח העפר עצמו יתגבר על שונאיו ,שיזרוק עליהם את העפר ויהפכו
לחיצים ובליסטראות ,דהיינו בכח הענוה והאמונה אפשר להתגבר על
כל השונאים.
åäæåשנתברך אברהם אבינו בפרשתן בברכת הבנים ב' פעמים' ,ושמתי
את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות וגו' )יג ,טז( וגם
'הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם וגו' )טו ,ה(,
שכלל ישראל נמשלו ונתברכו כעפר הארץ וככוכבים שהם ב' הכוחות
הנ"ל ,מלמטה מתוך העפר עד למעלה ברום שמים וכוכביהם ,זהו הכח
והשילוב בעבודת היהודי.
-ג -
ãåòרמז יש ללמוד ממלחמת אברהם אבינו ע"ה כנגד המלכים ,שממנו
ניקח לעבוד את ה' להתגבר במלחמת היצר ,כי הנה עיקר
המלחמה היתה כנגד כדרלעומר מלך עילם ,כמ"ש ובארבע עשרה שנה
בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו' )בראשית יד ,ה( ופירש"י שבא
כדרלעומר לפי שהוא היה בעל המעשה נכנס בעובי הקורה .וי"ל בדרך
רמז דאי' בספה"ק דתיבת 'כדרלעמר' הוא ר"ת כל מה דעביד רחמנא
לטב עביד ,שהוא רמז כמו שנפסק בשו"ע )או"ח סי' רל סעי' ה( לעולם
יהא אדם רגיל לומר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ,והדיוק הוא
על תיבת 'לעולם' ,שתמיד בכל מצב צריך לומר כל מה דעביד רחמנא
נועם התורה כ
לטב עביד] .ובדרך צחות י"ל שאם קשה לו לומר את כל הנוסח יכול
לומר בקיצור בר"ת כדרלעמר[.
øå÷îåהדין הוא בגמ' )ברכות ס ,ב( א"ר הונא אמר רב משום ר"מ וכן
תנא משמיה דר"ע ,לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד
רחמנא לטב עביד ,כי הא דרבי עקיבא שהי' בא בדרך ,והיה עמו
חמור ותרנגול ונר ,ובא למקו"א ורצה שיתנו לו מקום אכסניא ולא
נתנו לו ,אמר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ,הלך ולן בשדה בא
ארי' אכל לחמורו ,בא שונרא ואכל לתרנגול ,בא רוח וכבה לנר ,אמר
כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ,בלילה ההוא באו שודדים וגזלו את
אנשי העיר ,אמר להם זהו שאמרתי לכם כל מה דעביד רחמנא לטב
עביד ,כי אילו הי' הנר דולק ה' הגזלנים רואים אותי ,ואילו היה
החמור נוער או התרנגול קורא ,היו הגייסות באים ובוזזים אותי ,ונמצא
שהכל באמת לטובה.
'éôåבבן יהוידע ברכות שם ,דבאמת הכל תלוי בדיבורו של האדם,
שהשי"ת נתן לאדם כח לדבר ,וכשאומר כל מה דעביד רחמנא
לטב עביד ,הוא פועל שהכל יהיה לטובה ,ואפי' מתחילה לא היה
לטובה ,מ"מ באמצעות דיבורו הוא מתהפך להיות לטובה .וע"כ צריך
להיות 'רגיל לומר' ,שצריך לומר כן בתמידיות .וכן מדויק בגמ' שם
שבתחילה אחר שלא נתנו לו מקום אכסניא אמר כל מה דעביד וכו',
וכן אחר המאורעות מובא שוב שאמר כל מה דעביד וכו' ,והרי כבר
אמר מקודם ,ולמה הוצרך לומר שוב ,ולהנ"ל מובן כי דייקא בכח דיבורו
נהתפך לטובה ,ולכן הוצרך לומר שוב ושוב.
ùéåעוד מדרגה למעלה מזה ,והוא מדרגת גם זו לטובה ,דהיינו שיאמין
שגם הרעה עצמו הוא נהפך לטובה בעצם ,לא רק שמאמין שמתוך
הרעה תצא טובה ,והיא היתה מדרגת נחום איש גמזו ,ובאמת אצלו
התהפך לטובה ,שאותו העפר נתהפך לעפרו של אברהם אבינו ע"ה
שכשהשליכו אותו נהפך לחיצים ובליסטראות )עי' תענית כא ,א( ,אבל זו
מדרגה עליונה שאין חיוב על האדם להיות במדרגה זו ,ולא נפסק בשו"ע
שיהא אדם רגיל לומר גם זו לטובה ,אלא רק שיהא רגיל לומר כל מה
כא פרשת לך
דעביד רחמנא לטב עביד] .כעין חילוק זה עי' בספר בעש"ט עה"ת פ'
מקץ עמ' ער"ה[.
ô"ëòåיסוד זה אנו לומדים ממלחמתו של אברהם אבינו ע"ה כנגד
כדרלעומר ,שישנן אדם תמיד כל מה דעביד רחמנא לטב עביד,
וכן גם זו לטובה ,וסימנך 'כדרלעומר' 'גזל' ]אם מחוט ועד שרוך נעל
ואם אקח מכל אשר לך וגו'[ ,ובזה גופא ינצח את היצה"ר ,אכי"ר.
הקידוש על הכוס יין בשבת והלח"מ -יינו ולחמו של אברהם
אבינו ע"ה
' éëìîåצדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון ,ויברכהו
ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ' )בראשית יד ,יח(.
הנה כל הפסוק מרמז על שבת קודש' ,הוציא לחם ויין' מרמז על יין
של קידוש ולחם משנה ,כי אאע"ה היה ראש המאמינים וכמש"נ 'אחד
היה אברהם' ,ופרסם אלוקותו יתברך בכל העולם ,והכריז בעוז קבל עולם
ומלואו שאין עוד מלבדו ,ויש בורא עולם ומנהיג לכל הברואים
והמעשים ,וכדאי' בגמ' )סוטה ד ,ב( שאברהם אבינו הקנהו להקב"ה שמים
וארץ ,דכתיב ביה 'הרימותי ידי אל ה' קל עליון קונה שמים וארץ'.
ואיתא בגמ' )יומא כח ,ב( קיים אברהם אבינו כל התורה כולה ,שנאמר
'עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' ,ונמצא ששמר אאע"ה את השבת,
והוא ייסד סעודת שבת בקידוש ולחם משנה.
ùéåלהוסיף דהנה אחז"ל )ב"ר נו ,י( מלך שלם היא ירושלים ,וכבר ביארנו
במקו"א ,שבכל מקום שאדם מישראל נמצא ,אזי בשבת הוא
בנשמתו )נר"נ( נמצא בירושלים ,כי בשבת חוזר האדם לשורשו -ירושלים
עיר המקדש ,כי מקום תחילת הבריאה הוא בביהמ"ק בקודש הקדשים
היתה שם 'אבן שתיה' שמשם הושתת כל העולם )יומא נד ,ב ,וע"ע סוכה נג,
א(' ,ויצר ה"א את האדם עפר מן האדמה' )שם ב ,ז( ואחז"ל )ב"ר יד ,ח( כי
ממקום שנאמר בו 'מזבח אדמה תעשה לי' ,משם לקח עפר וברא את
האדם ,וממקום שנברא שם תהא כפרתו בקרבנות ,שנא' )דברים לב ,מג(
'וכפר אדמתו עמו' .ובכל שבת חוזר כל אדם למצב שהיה קודם החורבן,
'ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון' .וזהו פי' מטבע הברכה שמברכים
נועם התורה כב
בשבת 'הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים',
שהטעם שמוסיפים בברכה 'ועל ירושלים' ,כי כל אדם מישראל שרוי
בשבת בנשמתו )נר"נ( בירושלים עיה"ק.
úáùåקודש הוא הזמן שבו 'הוציא לחם ויין' בקידוש ולחם משנה
ומעידים על בריאת שמים וארץ ,ומפרסמים את האמונה שהשי"ת
הוא בורא שמים וארץ וכל צבאם .והוא כהן ומשרת לקל עליון ועומד
ומעיד לקל עליון שהוא קונה שמים וארץ .והקידוש משריש אמונה בלב
האדם .וע"כ רק בשבת אומרים 'קל עליון קונה שמים וארץ'] ,ליל שבת
בתפלת מגן אבות וביום השבת בתפלת נשמת[ ,כי אנו באים בכוחו של
אברהם אבינו ע"ה שהקנהו להקב"ה שמים וארץ ,ולכן בשבת מקדשים
על היין ומברכים על לחם משנה ,כי כך היתה מידתו של אברהם אבינו
ע"ה ,לפרסם את האמונה בבורא עולם ע"י אכילה ושתיה ,כדאי' בגמ'
)סוטה י ,א( הובא ברש"י עה"פ 'ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם
ה' )בראשית כא ,לג( שנטע פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה או
פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות ,ועל ידי אותו אשל נקרא שמו של
הקב"ה אלוק לכל העולם ,לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי
שאכלתם משלו ,סבורים אתם שמשלי אכלתם ,משל מי שאמר והיה
העולם אכלתם ,ע"כ ,ר"ל שלימד אותם שהכל מהשי"ת ואין לו לאדם
משלו כלום ,כי ממך הכל ומידך נתנו לך.
éëìîåצדק מלך שלם הוציא לחם ויין וגו' ,ויתן לו מעשר מכל',
כלומר שהאמין שהכל מהשי"ת ואין עוד מלבדו ואין משלו
כלום ,ומי שמאמין בכך נותן מעשר להשי"ת ולאחרים .וזה הטעם
שאוכלים לחם משנה ,לחם א' בשבילו ולחם נוסף שיוכל להשפיע
לאחרים .וכן אברהם אבינו באמצעות הלחם שנתן לאורחים 'ואקחה פת
לחם' ,עי"ז פרסם את האמונה בעולם .ואחז"ל )ב"ר מח ,י( שבזכות 'ואקחה
פת לחם זכו בני ישראל לירידת המן ,אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת
'ואקחה פת לחם' ,חייך שאני פורע לבניך במדבר שנאמר 'ויאמר ה'
אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים .והרי חובת הלחם משנה
בשבת ג"פ ,ילפינן מפרשת המן )שמות טז ,כה( 'אכלוהו היום כי שבת
היום וגו' )עי' שבת קיז ,ב( ,נמצא שאברהם אבינו הכניס אמונה בפת לחם
כג פרשת לך
שנתן לאורחים ,וכשאדם מישראל אוכל לחם משנה הרי הוא אוכל
מלחמו של אברהם אבינו ועי"ז הוא מתמלא באמונה .וע"ז אנו אומרים
'דא היא סעודתא דמהימנותא שלימתא' ,כי סעודת שבת היא סעודה
שאוכלים בו אמונה שלימה.
éøáãìåהרמב"ן הנ"ל )בראשית יב ,ו( שכל הפרשיות הללו הם כענין
שאחז"ל מעשה אבות סימן לבנים ,שאאע"ה הכין את הדרך
לבנ"י להחדיר בנו אמונה טהורה ,הרי ג' הסעודות הם כעין 'אנטיביאטיק'
שנוטלים ג' פעמים ביום לחיזוק האמונה לששת ימי המעשה.
ùéåלרמז במ"ש 'הרימותי ידי לקל עליון' ,כי בקידוש ובלחם משנה
מרים אדם את ידו ,שבקידוש מרימים את הכוס ובלחם משנה
מרימים את הלחמים] ,על אף שג' הסעודות הם כנגד ג' האבות ,ליל
שבת כנגד יצחק וביום כנגד אברהם וסעודה שלישית כנגד יעקב ,אבל
הלחם ויין שבג' הסעודות הכין לנו אאע"ה[ .ובזה י"ל עוד הרמז
למ"ש הספה"ק שקודם קידוש יהרהר בתשובה ,כי אמירת ויכולו היא
הגדת עדות על בריאת שמים וארץ ,ורשע פסול לעדות ,וע"כ יהרהר
בתשובה שיהי' ראוי לעדות) .עי' עבודת הקודש להחיד"א מורה באצבע סי' ד סעי'
קמג ,וכמו"כ העידו שכן הי' מנהג האוה"ח הק' זי"ע ,עי' קונטרס היחיאלי -בית השם מידות
טובות אות יח( .ואברהם אבינו אמר 'הרימותי ידי אל ה' קל עליון' )בראשית
יד ,כב( ופירש"י הרימותי ידי -לשון שבועה .וי"ל עפ"י הגמ' )נדה ל ,ב(
שהעובר קודם שיוצא לאויר העולם משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי
רשע ,כמו"כ קודם קידוש שאז נברא האדם בריאה חדשה ,כידוע
מהאוה"ח הק' ,אזי נתעורר אותה שבועה שמשביעין אותו תהי צדיק
ואל תהי רשע ,וע"כ אז בשעת קידוש ולחם משנה מקיים האדם
'הרימותי ידי' בשבועה זו.
בשעה זו מסוגל לזכות ליראת שמים ,כי הנה כ' התוס' )תענית טז, ë"òå
א ד"ה הר( מלכי צדיק מלך שלם ,שנקרא ירושלים ע"ש יראה ושלם,
ולכך אין אנו נותנים יו"ד בירושלם בין למ"ד למ"ם ע"ש שלם ,עכ"ד.
ובליל שבת מושפע שפע של התעוררות תשובה ויראת שמים ,וע"כ בליל
שבת מבקשים 'לפניו נעבוד ביראה ופחד וכו'.
נועם התורה כד
ארץ ישראל ניתנה לאחוזת עולם לבני ישראל -ה' טעמים
úåéùøôáאלו בראשית ,נח ,לך ,נתבארו בתוה"ק כמה וכמה סיבות לכך
שהארץ הקדושה שייכת לבני ישראל .והנה בפרשה זו נאמר
שהשי"ת אמר לאברהם אבינו ע"ה 'אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים
לתת לך את הארץ הזאת לרשתה' )בראשית טו ,ז( ובברית בין הבתרים אמר
לו השי"ת' ,ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו
אותם ארבע מאות שנה וגו' ,ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון
האמורי עד הנה' )שם טו ,יג -טז( ואיתא במדרש )ב"ר פד ,ב( 'וילך אל ארץ
מפני יעקב אחיו ,מפני השטר חוב כי גר יהיה זרעך ,מי שיורש את ארץ
ישראל הוא יפרע החוב ,ועשיו לא רצה לירש את ארץ ישראל כדי שלא
יפרע החוב של כי גר יהיה זרעך בארץ וגו' .ונמצא שארץ ישראל שייכת
לבנ"י מן הדין ,כי יעקב ובניו ירדו מצרים.
ùéåלהוסיף בזה ,כי הנה יציאת מצרים היתה על תנאי שיקבלו את
התורה ,ומי שמקבל את התורה מקבל גם את הארץ ,ונמצא
שפריעת החוב הוא רק למי שמקבל את התורה ,ולכן אין לעשיו שום
חלק בארץ .וע"ז נאמר )תהלים קה ,מד( 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים
ירשו ,בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו ינצורו'.
מתאימים עם מש"כ הרמב"ן באריכות )פ' אחרי עה"פ ותטמא הארץ( íéøáãäå
שארץ ישראל הוא מקום נחלת ה' לייחד שמו ית' בו ,וכ'
שעיקר קיום המצוות הוא דוקא בארה"ק ,וקיום המצוות בחו"ל הוא רק
שלא ישתכחו המצוות כשישובו לארה"ק ,והביא דברי הספרי )פ' עקב אות
מג( עה"פ 'ואבדתם מהרה' )דברים יא ,יז( אעפ"י שאני מגלה אתכם מן
הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות ,שכשתחזרו לא יהו עליכם
חדשים ,משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה ,אמר לה הוי
מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים ,וכן אמר ירמיה
)לא ,כ( הציבי לך ציונים ,אלו המצות שישראל מצוינין בהם ע"כ ,ולכן
נקראו המצוות בשם 'משפטי הארץ' ,כי עיקר קיומם תלוי בארץ .וזה"פ
פרשת 'והיה אם שמוע' שצריך לקיים את כל המצוות' ,השמרו לכם
וגו' ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה וגו' ,ואמנם אעפ"כ 'ושמתם את
דברי אלה וגו' ,לתכלית שכאשר תשובו לארץ ישראל תקיימו המצוות,
כה פרשת לך
ותדעו איך לקיימם .והמבואר בזה שרק מי שמקבל את התורה הוא זוכה
לקבל את הארץ הקדושה.
ãåòåיש בפרשה סיבה לכך שבנ"י יורשין את הארץ ,והיא זכות מצות
ברית מילה ,כמ"ש )יז ,ז( 'והקימותי את בריתי ביני ובינך וגו' ונתתי
לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם וגו'
ואתה את בריתי תשמור' ,ואי' בזוה"ק )ח"ב כג ,א( עה"פ 'וגם הקימותי
את בריתי אותם לתת להם את ארץ כנען' ,כל מאן דאתגזר ירית ארעא.
וכן נאמר 'וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וגו' .ואי' )עי' זוה"ק
ח"ג דף עה( ,דמה"ט יש לבני ישמעאל בסוף הגלות קצת אחיזה בארה"ק,
כיון שמקיימין קצת מצות מילה אפילו בלי פריעה מ"מ יש להם קצת
זכות מזה בעוה"ר ,ואולם זהו רק לזמן מועט ,כיון שאינם עושים פריעה
ומל ולא פרע כאילו לא מל.
íâåבפרשת נח מבואר סיבה נוספת על ירושת הארץ ,שנאמר 'ויאמר
ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו' )בראשית ט ,כה( וכיון דמה שקנה
עבד קנה רבו ,לכן אף שמתחילה היתה הארץ של כנען ,מ"מ כיון שהם
עבדי שם ,לכן יש לבנ"י זכות בארץ שהם נכדיו ,וזשאה"כ שם 'ברוך
ה' אלקי שם' פירש"י שעתיד לשמור הבטחתו לזרעו לתת להם את ארץ
כנען ,ואם תקשה הלא ארץ כנען מיתקרי ,לזה אמר הכתוב 'ויהי כנען
עבד למו' ,ומה שקנה עבד קנה רבוה.
ìòåכולם עיקר הטעם לכך שהארץ הקדושה שייכת לבנ"י ,למעלה
מכל הסיבות והטעמים ,הוא מ"ש רש"י בריש פרשת בראשית,
א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם
ה .ועי' רש"י בפרשתן עה"פ 'והכנעני אז בארץ' )יב ,ו( שהביא מתו"כ )כ ,יט( שהכנעני
היה אז הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם ,שבחלקו של שם נפלה,
כשחילק נח את הארץ לבניו ,שנאמר 'ומלכי צדק מלך שלם וכו' ,עי"ש .ולפי"ז
אי"צ לטעם דמה שקנה עבד קנה רבו ,כי אר"י שייך לכתחי' לרב) ,עי' שפתי חכמים
שם( .ועי' רש"י עה"פ 'ויהי כנען עבד למו' ,שאף משיגלו בני שם ,ימכרו להם
עבדים מבני כנען ,ע"כ .וטעם זה צריכא כשיגלו כלל ישראל בגלות ,ואז נזכה
בדין מה שקנה עבד קנה רבו.
נועם התורה כו
שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ,ומה טעם פתח בבראשית,
משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' שאם יאמרו או"ה
לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים ,הם אומרים להם
כל הארץ של הקב"ה היא ,הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו
נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו ,ע"כ .דהיינו שכך היה רצון
השי"ת ליתן לנו את הארץ ,וממילא אין להם שום טענות ומענות.
éøäלנו ה' טעמים וסיבות לכך שהארץ שייכת לבנ"י ,ובזה מבוארים
היטב דברי רש"י הנ"ל ,דהנה לכאו' צריך להבין ,מה תירץ על
הקו' לא היה צריך להתחיל מהחודש הזה לכם ,שאם כדי שלא יאמרו
לסטים אתם ,היה יכול להתחיל פסוק 'בראשית ברא אלקים את השמים
ואת הארץ וגו' ,ולהמשיך תיכף בפרשת החודש הזה לכם וגו' ,ולמה
הוצרך לכל האריכות מפרשת בראשית עד פרשת בא .ולהנ"ל י"ל דבכל
הפרשיות מפורטים עוד סיבות לכך ,בפרשת נח מבוארת הסיבה שעבד
עבדים יהיה לאחיו ,ולכך הוצרך לומר את כל השתלשלות מעשה המבול
ונח ובניו ,ובפרשת לך לך יש סיבה של ברית בין הבתרים וסיבת ברית
מילה ,ואח"כ יש צורך לפרט את כל סדר השתלשלות הירידה למצרים
וגלות מצרים וקבלת התורה ,שזה פריעת החוב ,וע"כ הוצרך לפרוט
את הדברים האלו הם הסיבה לכך שהארץ שייכת לבני ישראל וכנ"ל.
ì"éåשבברכת המזון בברכת הארץ ,מפורטים כל הסיבות הנ"ל ,כי אנו
מודים על הארץ 'נודה לך ה"א על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה
טובה ורחבה ,וטעם הדבר שזכינו לארץ הטובה היא 'על שהוצאתנו מארץ
מצרים' דהיינו כי פרענו את החוב .ועוד טעם 'ופדיתנו מבית עבדים',
שבזה מרומז הטעם שכנען 'עבד עבדים יהיה לאחיו' ומה שקנה עבד
קנה רבו .ואח"כ מפרטים 'ועל בריתך שחתמת בבשרינו' רמז לטעם של
ברית מילה' ,ועל תורתך שלמדתנו ועל חוקיך שהודעתנו' היינו הטעם
שקיבלנו את התורה וכנ"ל .ואח"כ מוסיפים 'ועל הכל' כלומר עיקר
הסיבה היא ,שכל הסיבות אינם העיקר ,אלא 'ה' אלקינו' ,שיש מנהיג
לבירה ,הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה להם וברצונו
נטלה מהם ונתנה לנו ,ועל כך מברכים ומודים בא"י על הארץ ועל המזון.
