gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מדור לפרי הארץ · M'dor Lepri Hu'aretz — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מדור לפרי הארץ · M'dor Lepri Hu'aretz

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מדור לפרי הארץ · M'dor Lepri Hu'aretz — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי”ת‬ ‫שיעור בספה”ק‬ ‫פרי הארץ‬ ‫מפי הגה”ח‬ ‫רבי אברהם מרדכי אלתר שליט”א‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫‘יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל’‬ ‫ההשגה היא הכנה לאמונה התמימה‬ ‫לקבלת הגליון בדוא''ל ולכל שאלה ‪/‬‬ ‫הערה על השיעורים ולענייני הפצה‬ ‫ו‪/‬או לשאלות נוספות אל מו' הגה"ח‬ ‫רא''מ אלתר שליט"א בחסידות ודרכי‬ ‫העבודה‬ ‫ניתן לשלוח לכתובת המערכת‬ ‫‪de422144@gmail.com‬‬ ‫או בפקס ‪077-3181588 -‬‬ ‫‪‬‬ ‫חדש! ניתן לשמוע את השיעורים‬ ‫השבועיים גם בקו דברי אמת ואמונה‬ ‫בשלוחה ‪3‬‬ ‫ארץ ישראל ‪( *5265 -‬או ‪(02-5011430‬‬ ‫ארה"ב ‪518-329-9186‬‬ ‫זכות הפצת תורה ויראה שבגליון זה‬ ‫אירופה ‪44-3303-9004-84‬‬ ‫לרגל שמחת נישואי בן ידידנו הנכבד‬ ‫איש טוב ומטיב‬ ‫בשלוחה ייעודית זו מופיעים גם שאר‬ ‫הרה"ח ברוך משה פינקוסביץ שיחי'‬ ‫שיעורי הרב שליט"א בספרי תורת המגיד‪,‬‬ ‫עם בת מחותנו הרה"ח ר' שלמה דז'לדוב שיחי'‬ ‫תומר דבורה‪ ,‬שער היחוד והאמונה‪,‬‬ ‫בורא עולם בקנין השלם זה הבנין‬ ‫ושיעורים נוספים למועדים ונושאים‬ ‫יעלה הזיווג יפה יפה ויזכה לרוות רוב נחת דקדושה‬ ‫מכל יוצ"ח‬ ‫שונים‬ ‫מאחלים באהבה וברכה‬ ‫‪‬‬ ‫מוקירי ותלמידי מו' הרב שליט"א‬ ‫‪----------------‬‬ ‫שמחת הנישואין תתקיים אי"ה ביום ד' י"ב חשון‬ ‫באולמי 'גוטניק' רח' בית הדפוס ‪ 11‬ירושלים‬ ‫עימוד ועיצוב‪:‬‬ ‫"ואנוהו"‬ ‫‪05331.05646‬‬ ‫א‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | תוכ ן הﬠנינים‬ ‫תוכ ן הﬠנינים‬ ‫מלכותא דארעא משתלשלת ממלכותא דרקיעא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫הנבראים תלויים ומקושרים בהקב"ה על ידי מדת המלכות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫סיפור שבחו של מקום ‪ -‬המשכת והתגלות מדותיו יתברך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫התפארות השכינה הק' לפני הקב"ה 'חזי במאי ברא אתינא לקמך' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫דביקות האמונה למעלה מן השכל וההשגה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫ההשגה והשכל פועלים התחזקות האמונה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫תוספת שבחו של מקום מגדילה את האמונה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫ההפרש בין נח לאברהם אבינו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יג‬ ‫התענוג העולה למעלה ע"י האמונה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫כל מה שאצל ה' ישנו 'דרך הטוב להיטיב' הוא רק מחמת שעלה ברצונו כך ‪ . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫אין שייך שום השגה כלל ברצונו של השי"ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫הרמב"ם כיון בדבריו על פי נגלה‪ ,‬לטמעים על פי פנימיות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טז‬ ‫התענוג שיש בראשית הוא מכח התקשרות העולמות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יז‬ ‫ב 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫פ רשת לך לך‬ ‫נאמר בישיבה גדולה "פני מנחם" בﬠיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' ‪ -‬ההשגה היא הכנה לאמונה התמימה‬ ‫באים לבקש מלפני מלך בשר ודם בקשה‬ ‫אמרו רבותינו ז"ל )שבת קח‪' (.‬מילה‬ ‫כל שהיא‪ ,‬מקדימים לשבח אותו בשבחים‬ ‫באותו מקום מנין‪ ,‬שנאמר‬ ‫המתאימים לאותה הבקשה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫"המול לכם כל זכר" )יז‪ ,‬י( מקום‬ ‫מבקשים זאת ממנו‪ .‬כגון כאשר באים‬ ‫שהוא זכר' וכו'‪ .‬הענין הוא על דרך‬ ‫לבקש שהמלך יתן איזה דבר‪ ,‬מקדימים‬ ‫הפסוק "והאמין בה' ויחשבה לו‬ ‫ואומרים לפניו כמה הוא מלך גדול רם‬ ‫צדקה" )טו‪ ,‬ו(‪ .‬וכדרכו של רבינו המקשר‬ ‫ונשא‪ ,‬וכמה שהוא מטיב ונותן בריבוי גדול‬ ‫את הכל עם ענין האמונה‪ ,‬יבא לקשר גם‬ ‫בכל עת‪ ,‬ואחר כך מציעים לפניו את‬ ‫ענין זה אל האמונה‪ ,‬כאשר יתבאר בהמשך‬ ‫הבקשה‪ .‬או כאשר באים לבקש ממנו לנהוג‬ ‫הדברים בעז"ה‪.‬‬ ‫בגבורה על איזה ענין‪ ,‬מקדימים ומשבחים‬ ‫מלכותא דארﬠא משתלשלת ממלכותא‬ ‫דרקיﬠא‬ ‫אותו על גבורתו הנפלאה‪ ,‬ואז מבקשים כי‬ ‫יעשה מעשה גבורה פלוני‪ .‬ומזה יש לנו‬ ‫ללמוד אשר זה הוא הסדר הראוי גם‬ ‫והוא על דרך אמירת רבותינו ז"ל‬ ‫במלכותא דרקיעא‪ ,‬כאשר האדם בא‬ ‫)ע"ז ז‪' (:‬לעולם יסדר אדם שבחו‬ ‫לשטוח את בקשותיו לפני הקב"ה‪ ,‬שצריך‬ ‫של מקום ואחר כך יתפלל'‪ .‬לפני‬ ‫הוא להקדים להם את שבחו של מקום‪.‬‬ ‫שיבקש האדם את צרכיו מאת ה' בתפלתו‪,‬‬ ‫צריך הוא להקדים את סידור 'שבחו של‬ ‫אכן באמת אמרו כי ענין זה אינו מתחיל‬ ‫מקום' לפני כן‪ .‬ואפשר להבין את הדבר על‬ ‫במלכותא דארעא‪ ,‬ומשם לומדים‬ ‫פי הנוהג שבעולם‪ ,‬שהרי 'מלכותא דארעא‬ ‫מלכותא‬ ‫כלפי‬ ‫הראויה‬ ‫להנהגה‬ ‫זאת‬ ‫כעין מלכותא דרקיעא' )ברכות נח‪ ,(.‬וכאשר‬ ‫ג‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | פ רשת לך לך‬ ‫אשר הלכה זו גם כן אין עניינה מיוסד על‬ ‫דרקיעא‪ .‬אלא אדרבה‪ ,‬הטעם הפנימי לכך‬ ‫דרכי המלכים בעולם הזה ומתחיל שם‪,‬‬ ‫שדבר זה נוהג במלכותא דארעא‪ ,‬הוא רק‬ ‫אלא מהנהגתם אנו לומדים ויודעים שענין‬ ‫מפני היות הדבר הזה מתאים על פי האמת‬ ‫זה קיים בעולמות העליונים‪ .‬ובזה יכולים‬ ‫וכך הוא נוהג במלכותא דרקיעא‪ .‬כי כל‬ ‫להבין אף בפשטות איך היא בבחי' יותר‬ ‫סדרי העולם הזה וענייניו באים בדרך‬ ‫פנימית‪ ,‬כי המלבושים הם ענין לבושי‬ ‫בעולמות‬ ‫משרשיהם‬ ‫השתלשלות‬ ‫הנפש דהיינו כל המחשבות והמדות וכו'‪,‬‬ ‫העליונים‪ ,‬וכל דבר הנראה בעולם הזה‪,‬‬ ‫לפני‬ ‫ולנקותם‬ ‫לתקנם‬ ‫צריכים‬ ‫אשר‬ ‫הרי זה תוצאה והשתלשלות מן הדברים‬ ‫שמתעלים בדביקות בה' בשעת התפלה‪.‬‬ ‫כמות שהם בעולמות העליונים‪ .‬ולכן‬ ‫וכמו שכתב בסידורו של שבת )שורש א ענף ג(‬ ‫כאשר אנו רואים הנהגה של סידור שבחיו‬ ‫בענין הטבילה בערב שב"ק‪ ,‬כי מי שטובל‬ ‫של מלך בשר ודם בעולם הזה‪ ,‬אין לומדים‬ ‫בפועל ואינו מטביל את נפשו באופן‬ ‫מזה שראוי לחדש הנהגה כזאת גם כלפי‬ ‫המבואר שם‪ ,‬הוא כטובל ושרץ בידו‪,‬‬ ‫מלך מלכי המלכים הקב"ה‪ ,‬אלא רואים‬ ‫עיי"ש‪ .‬כי כשם שצריך אדם לרחוץ ולנקות‬ ‫בסדר הזה הנוהג אצל המלך בעוה"ז‪ ,‬שזה‬ ‫את עצמו לפני שהוא נכנס אל המלך‪ ,‬כך‬ ‫הוא הסדר הנוהג ודאי גם בעולמות‬ ‫צריכים לטבול ולנקות את נשמותינו לפני‬ ‫העליונים‪ ,‬ולכן צריכים אנו להתנהג באופן‬ ‫כניסת שבת המלכה‪ ,‬ולהפשיט את לבוש‬ ‫זה בסדר התפלה‪ .‬וכמובן כי הסדרים‬ ‫השק של העוונות והפגמים אשר עלינו‪,‬‬ ‫הנוהגים בעולמות העליונים‪ ,‬הם על פי‬ ‫"כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק"‬ ‫טעמים עמוקים רוחניים ופנימיים‪ ,‬אכן מן‬ ‫)אסתר ד‪ ,‬ב(‪ .‬ואלו הם דוגמאות להסתכלות‬ ‫הנוהג שבעולם רואים את מציאות הדברים‬ ‫פנימית על ענייני העולם‪ ,‬המורים לנו את‬ ‫כאשר הם‪.‬‬ ‫דרכי העבודה הרוחנית[‪.‬‬ ‫]וזה הוא הכלל בכל הדברים שלומדים‬ ‫בהם את דרך ההנהגה בעבודת‬ ‫הנבראים תלויים ומקושרים בהקב"ה ﬠל‬ ‫מלכו של עולם מן הנוהג שבעולם‪ ,‬שאין‬ ‫ידי מדת המלכות‬ ‫מקור הנהגות אלו בעולם הזה‪ ,‬אלא זו היא‬ ‫כי השכינה היא הנקראת תפלה )זוה"ק‬ ‫הדרך שלנו לדעת ולהבין מה הוא אופן‬ ‫ח"א כד‪ ,(.‬שהוא הדבקות האמתי‬ ‫ההנהגה הראויה על פי סדרי העולמות‬ ‫ברצון העליון על ידי האמונה בלי‬ ‫העליונים‪ .‬כגון מה שצריכים לסדר לפני‬ ‫שום טעם‪ .‬בעשרה מאמרות נברא העולם‬ ‫התפלה את המלבושים כמו שמסדרים‬ ‫)אבות פ"ה מ"א(‪ ,‬שהם כנגד עשר הספירות‬ ‫אותם כאשר נכנסים לפני מלך בשר ודם‪,‬‬ ‫ד 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫עלינו ומאמינים בו‪ ,‬ומתייראים ממנו על‬ ‫שבהם ברא הקב"ה את כל העולמות‪ .‬ומדת‬ ‫דרך מורא מלכות‪ .‬ומפני שעל ידי מדת‬ ‫המלכות היא הספירה האחרונה מכולם‪,‬‬ ‫המלכות מתקשרים הנבראים בהקב"ה‪ ,‬לכן‬ ‫ולכן כתוב "ומלכותו בכל משלה"‪ ,‬שכל‬ ‫עבודת התפלה היא בחי' השראת השכינה‬ ‫העולמות מלמעלה עד למטה מקבלים את‬ ‫ומדת המלכות‪ ,‬כי ענין התפלה הוא‬ ‫חיותם מספירת המלכות‪ ,‬והיא נחשבת‬ ‫התחברות זו של הנבראים בהקב"ה‪ ,‬כמו‬ ‫השורש שממנה יונקים כולם‪ .‬כי היא הינה‬ ‫אלקים‬ ‫"נפתולי‬ ‫עה"פ‬ ‫רש"י‬ ‫שכתב‬ ‫סוף ההארות העליונות שהקב"ה גילה‬ ‫נפתלתי" שהוא לשון של התחברות ולשון‬ ‫מאמיתת מציאותו‪ ,‬ולכן ממנה מתחילים‬ ‫תפלה‪ ,‬והוא לפי שהתפלה היא התחברות‬ ‫כל הנבראים‪ ,‬ומקבלים את השפעתם דרכה‬ ‫והתדבקות בהקב"ה‪ .‬ולכן התפלה היא‬ ‫והיא נשמת הנבראים‪ .‬וכך גם בפרטיות‬ ‫חלק עיקרי מן העבודות אשר מצד מדת‬ ‫יותר‪ ,‬לגבי כלל ישראל שהם תכלית ושורש‬ ‫המלכות‪ ,‬כאשר בה מתעלים הנבראים‬ ‫מציאות הבריאה כולה שנבראה בשביל‬ ‫ומתקשרים בשורש חיותם‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬הרי מקור וכלליות החיות של‬ ‫נשמות ישראל‪ ,‬היא מדת המלכות המכונה‬ ‫סיפור שבחו של מקום ‪ -‬המשכת‬ ‫'כנסת ישראל'‪ .‬ולכן נקראת מדת המלכות‬ ‫והתגלות מדותיו יתברך‬ ‫בשם 'שכינה'‪ ,‬על שם שהיא שוכנת‬ ‫בעולמות התחתונים ומחיה אותם‪.‬‬ ‫ודקות הענין יתבאר בהמשך‬ ‫הדברים‪ ,‬כמאמר "כל‬ ‫שסדר המציאות ודרך המשכת‬ ‫וכשם‬ ‫הנחלים הולכים אל הים והים איננו‬ ‫החיות מן הספירות העליונות אל‬ ‫מלא‪ ,‬אל מקום שהנחלים הולכים‬ ‫העולמות התחתונים‪ ,‬עוברת דרך מדת‬ ‫שם הם שבים ללכת" )קהלת א‪ ,‬ז(‪ .‬וגם‬ ‫המלכות דוקא‪ .‬כך גם סדר ודרך התקשרות‬ ‫דבר גשמי זה‪ ,‬שהנחלים הולכים אל הים‬ ‫הנבראים בהקב"ה‪ ,‬בנתיב העבודה העולה‬ ‫והים איננו מתמלא‪ ,‬והמים חוזרים משם‬ ‫מן העולם הזה אל העולמות העליונים‪ ,‬הרי‬ ‫אל הנחלים‪ ,‬יש בו עומק בפנימיות‬ ‫היא עוברת דרך מדת המלכות‪ .‬ולכן‬ ‫הדברים‪ .‬והוא‪ ,‬כי השכינה לית לה‬ ‫התחלת עבודת ה' ויסודה הוא תמיד‬ ‫מגרמה כלום‪ ,‬כי אם הנמשך אליה‬ ‫בדברים המקושרים למדת המלכות‪ ,‬כמו‬ ‫דרך המדות‪ .‬כל האור שיש לשכינה הק'‬ ‫מצות האמונה )כמו שנתבאר במאמר לפר' ויקהל ‪-‬‬ ‫להאיר על הארץ‪ ,‬אינו אור עצמי משלה‬ ‫פרה( וכך גם עבודת היראה והתפלה‪ .‬שהרי‬ ‫בכלל‪ ,‬כי אין לה מעצמה כלום‪ .‬אלא כל‬ ‫מצד מדת המלכות מתגלה הקב"ה עלינו‬ ‫אורה נחשב כמו אור הלבנה )הרומזת על מדת‬ ‫כמלך העולם‪ ,‬ואנו מקבלים את מלכותו‬ ‫ה‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | פ רשת לך לך‬ ‫במדת החסד הרי הוא מעורר שמדת החסד‬ ‫המלכות( המאיר על הארץ‪ ,‬אשר אין לה כלל‬ ‫תאיר במדת המלכות‪ ,‬בני ישראל הינם‬ ‫אור עצמי‪ ,‬והיא גם כן בבחי' 'לית לה‬ ‫איברי השכינה‪ ,‬וביכולתם לעורר את‬ ‫מגרמה כלום'‪ ,‬אבל כל כוחה הוא רק על‬ ‫השפעת מדותיו יתברך אל השכינה הק' על‬ ‫ידי שמביאה ומאירה את אור השמש שהיא‬ ‫ידי שבחיהם‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫מראה לאור זה‪ .‬וכמו כן‬ ‫מקבלת‪ ,‬והיא כמו‬ ‫השכינה הק' הינה כמו ראי‪ ,‬והיא מעבירה‬ ‫וכן כתב בקדושת לוי )פר' בהעלותך( בשם‬ ‫אלינו את האור שהיא מקבלת מאת ששת‬ ‫המגיד‪ ,‬וז"ל‪' :‬לעולם יספר אדם‬ ‫המדות אשר מעליה המאירים אליה‪ ,‬מדת‬ ‫בשבחו של הקדוש ברוך הוא ואח"כ‬ ‫אהבה ומדת החסד‪ ,‬מדת הגבורה‪ ,‬מדת‬ ‫יתפלל‪ ,‬שמעתי מאדמו"ר ז"ל הפירוש‪ ,‬כי‬ ‫התפארת וכו'‪ ,‬אשר הם משתקפים בה וזה‬ ‫הנה ענין השירות והתשבחות וזמירות‬ ‫הוא מה שהיא מאירה בנו‪ ,‬ואכן לולא‬ ‫הנאמרים לכבוד הבורא יתברך שמו‪ ,‬אין‬ ‫המדות העליונות 'לית לה מגרמה כלום'‪.‬‬ ‫הענין המכוון לרצות אותו בהם חס‬ ‫ושלום‪ ,‬כמו במלך בשר ודם כאשר‬ ‫שהם המדות העליונות‪ ,‬הם 'שבחו של‬ ‫משבחים אותו אזי הוא מתפעל מזה‬ ‫מקום' כידוע )זוה"ק ח"ב ריח‪ .(:‬כאשר‬ ‫התענוג ומתענג מתוך קילוסו‪ ,‬כי בבורא‬ ‫אדם משבח את הרבונו של עולם‪ ,‬ומדבר‬ ‫יתברך לא יצויר שום שינוי רצון ח"ו‬ ‫על גדלות הבורא‪ ,‬הרי הוא עסוק במדת‬ ‫כנודע‪] ,‬והבורא אינו צריך לבריותיו‬ ‫ה'חסד' של הקב"ה‪ ,‬הוא משבח את גדלות‬ ‫כמבואר בשיר היחוד[‪ ,‬אבל הכוונה בהם‬ ‫הבורא‪ ,‬שברוב טובו וחסדיו מאיר לארץ‬ ‫שיתמשך ויתלבש רצון וכח עילת העילות‬ ‫ולדרים עליה‪ ,‬ושאר גדלות וחסדי ה'‬ ‫ב"ה במדותיו הקדושות הנאלצות‪ ,‬והם‬ ‫שמשפיע בעולם‪ ,‬הרי הוא משבח את מדת‬ ‫כמו חסד ורחמים וחמלה וחנינה‪ ,‬היינו‬ ‫החסד של ה'‪ .‬וכאשר האדם משבח את ה'‬ ‫במה שמשבחים אותו במדות הנ"ל‪ ,‬כמו‬ ‫על שהוא בעל הכוחות כולם וכוחו‬ ‫רחום וחנון ה' ארך אפים וגדל חסד‬ ‫וגבורתו מלא עולם‪ ,‬הרי הוא משבח את‬ ‫וכמוהם‪ ,‬ובזה אנו ממשיכים התלבשות‬ ‫מדת ה'גבורה' של ה'‪ .‬ועל דרך זה כל שאר‬ ‫רצונו הפשוט באלו המדות‪ ,‬ואח"כ אחר‬ ‫השבחים משתייכים לאחד מששת המדות‬ ‫הכנה זו אנו מתפללים וממשיכים השפע‬ ‫העליונים‪ ,‬כל ברכות השחר ופסוקי דזמרה‬ ‫מהבורא ברוך הוא על ידי מדותיו הנ"ל‬ ‫כולם הם עיסוק בשבחו של מקום בששת‬ ‫עלינו‪ ,‬וזהו יספר בשבחו של מקום‪ ,‬לשון‬ ‫מדותיו‪ .‬וכאשר האדם עוסק בהם‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ספיר גזרתו‪ ,‬לשון בהירות התלבשותו‪,‬‬ ‫באמת מעורר את הנהגתם‪ ,‬אדם העוסק‬ ‫ו 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫אומרת 'חזי במאי ברא אתינא‬ ‫ובהירותו במדות אשר אנו משבחים אותו‬ ‫לקמך' )זוה"ק ח"ג יג‪ .(.‬למרות שגם השכינה‬ ‫בם‪ ,‬ואח"כ יתפלל להמשיך להם השפע‬ ‫היא אחת ממדותיו של הקב"ה בעצמו‪,‬‬ ‫משם‪ ,‬כנ"ל'‪.‬‬ ‫שאר‬ ‫כלפי‬ ‫מתנהלת‬ ‫השכינה‬ ‫אעפ"כ‬ ‫וכבר נתבאר בשיעורי תומר דבורה )שיעור‬ ‫המדות בצורה של 'יחוד קוב"ה ושכינתיה'‪,‬‬ ‫א( שנחלקו בספה"ק אם די בהזכרת‬ ‫כבחי' של מדה העומדת כביכול בפני‬ ‫י"ג מדות הרחמים בשביל לעוררם‪ ,‬או‬ ‫במדות‬ ‫ומתדבקת‬ ‫ומתאחדת‬ ‫עצמה‪,‬‬ ‫שצריך האדם להתנהג בדוגמתם‪ .‬אבל‬ ‫העליונות‪ .‬וזהו שהשכינה אומרת לקב"ה‬ ‫בשעת התפלה‪ ,‬בוודאי שהאדם מעורר את‬ ‫'ראה במה בניך כלל ישראל באים לפניך‪,‬‬ ‫המדות העליונות בעצם סיפור שבחו של‬ ‫בנך הביא שבחך'‪ ,‬כאשר יהודי מספר‬ ‫מקום‪ .‬ובספה"ק מבואר על הכתוב "זכר‬ ‫שבחו של מקום השכינה מביאה זאת אל‬ ‫עשה לנפלאותיו"‪ ,‬שע"י הזכרת מעשה‬ ‫הקב"ה‪ .‬והיינו אשר על ידי סיפור שבחיו‬ ‫ניסים שעשה ה' בעבר‪ ,‬מעוררים זכירה‬ ‫של מקום‪ ,‬שזה מעורר את ההשפעה אל‬ ‫והשפעה מחודשת בבחי' אותם הניסים‪ ,‬כי‬ ‫השכינה הק' כנ"ל‪ ,‬הרי על ידי זה חוזרת‬ ‫על ידי שבחו של מקום על אותם ניסים‪,‬‬ ‫השכינה ומתפארת לפני הקב"ה‪ ,‬כי עכשיו‬ ‫נפתח אותו הפתח של זה הנס‪ ,‬ונמשכת‬ ‫כבר יש לה במה להתפאר‪ ,‬וזה גורם את‬ ‫מדה זו‪.‬‬ ‫ההתקרבות להקב"ה בשעת התפלה‪ ,‬וזהו‬ ‫התפארות השכינה הק' לפני הקב"ה 'חזי‬ ‫סדר הדברים של סידור שבחיו של הקב"ה‬ ‫במאי ברא אתינא לקמך'‬ ‫ואחר כך תפלה‪.‬‬ ‫המגיד )אבות( הרחיב את ענין‬ ‫ובתורת‬ ‫לכן כשהאדם חפץ לדבקה בו‬ ‫עבודה זו‪ ,‬לא רק כלפי סיפור‬ ‫יתברך‪ ,‬אי אפשר כי אם על‬ ‫שבחו של מקום‪ ,‬אלא לגבי כל עבודת ה'‪,‬‬ ‫ידי תפלה‪ ,‬שהיא השכינה‪ ,‬שהיא‬ ‫שכן הוא גם במה שהאדם מחדש חידושי‬ ‫היראה‪' ,‬בזאת יבא אל הקדש'‪ ,‬מדת‬ ‫תורה ובורא בזה שמים חדשים‪ ,‬כי כל‬ ‫המלכות נקראת זאת‪ ,‬ובה יבוא האדם אל‬ ‫חידוש תורה שמחדש האדם בעולם הזה‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬על ידי יראה ואמונה השייכים‬ ‫השכינה הקדושה מביאה זאת לפני הקב"ה‬ ‫למדת המלכות יכול האדם לבוא לחיבור‬ ‫ואומרת 'חזי במאי ברא אתינא לקמך'‪.‬‬ ‫לה'‪ ,‬ל'נפתולי אלקים נפתלתי'‪ ,‬אבל‬ ‫מדלית לה מגרמה כלום‪ ,‬צריך‬ ‫מאידך האור המאיר מחמיר מאד‬ ‫אכן‬ ‫תחלה לסדר שבחו של מקום כנ"ל‬ ‫בהגדרת עבודה זו‪ ,‬איך גורמים‬ ‫בכדי לעורר אליה השפעה‪ ,‬והשכינה‬ ‫ז‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | פ רשת לך לך‬ ‫כביכול היא בסוד אלמת‪ ,‬ואין לה דבורים‬ ‫התעוררות התפארות השכינה 'חזי במאי‬ ‫במה להתפאר‪.‬‬ ‫ברא אתינא לקמך' ]וכדרכו של בעל האור‬ ‫המאיר שאינו נותן לחיות בשלוות תרדמת‬ ‫ובזה אפשר לרמוז בפסוק בראשית )ב‪ ,‬ה(‬ ‫הזמן‪ ,‬והוא גוער בנו על תרדמתנו‪ ,‬ולכן‬ ‫'וכל שיח השדה טרם יהיה וגו' כי‬ ‫בקאצק חיבבו מאד את ספרו[‪ ,‬וז"ל )פר'‬ ‫לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין‬ ‫שמות בפסוק ותתצב אחותו(‪' :‬שמעתי מהמגיד ז"ל‬ ‫לעבוד את האדמה'‪ ,‬ירצה‪ ,‬השכינה נקרא‬ ‫שהיה אומר פירוש המשנה )אבות פ"ב מי"ג(‬ ‫'שדה' חקל תפוחין קדישין‪ ,‬ומלת 'שיח'‬ ‫'וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע‬ ‫משמעו לשון דבור‪ ,‬ורומז הכתוב 'וכל‬ ‫אלא רחמים ותחנונים לפני המקום'‪,‬‬ ‫שיח השדה' היינו דבורים של השכינה‪,‬‬ ‫וביאר‪ ,‬בכאן אזהרה לצדיק כשרוצה‬ ‫'טרם יהיה' עדיין לא היה לה דבורים‬ ‫להתפלל אל יעשה תפלתו קבע‪' ,‬תפלתו'‬ ‫להתפאר‪ ,‬ולמה זה‪' ,‬ואדם אין לעבוד את‬ ‫דייקא‪ ,‬להתפלל עבור צורך עצמו מה‬ ‫האדמה' דייקא‪ ,‬שאין איש צדיק בארץ‬ ‫שהוא חסור‪ ,‬כי תפלה כזו אינה נחשבת‬ ‫לעבוד את השכינה לעשות לה קישוטין‬ ‫למאומה לפעול עמה כלום בעולמות‬ ‫ותיקונים‪ ,‬כי אם איש לדרכו פנה‪ ,‬הכל‬ ‫עליונים‪ .‬כי אם כל עצמו ומגמתו של‬ ‫עבור צרכי גופו‪ ,‬ואין איש שם על לב‬ ‫הצדיק בעומדו להתפלל‪ ,‬היא רק עבור‬ ‫אשר בעשותו ככה אזי השכינה כביכול‬ ‫השכינה‪ ,‬שהיא מקומה של עולם‪ ,‬וזהו‬ ‫היא בסוד אלמת וכו'‪ .‬ואחר כך כשבאים‬ ‫'אלא רחמים ותחנונים לפני המקום'‪.‬‬ ‫הצדיקים השלמים והתמימים‪ ,‬אשר כל‬ ‫ואיש אשר אלה לו להתפלל רק עבור‬ ‫מגמתם והתאמצם בתורתם ותפלתם הכל‬ ‫צורך גבוה‪ ,‬אזי גורם דבורים להשכינה‬ ‫עבור השכינה לעשות לה קישוטין‪ ,‬אזי‬ ‫להתפאר אתו עמו‪ ,‬לומר 'חזי במאי ברא‬ ‫גורמים זיווג השכינה על ידי מעשיהם‬ ‫אתינא לקמך'‪ .‬כי זהו כלל גדול‪ ,‬אשר‬ ‫הטובים‪ ,‬שהיא נתעלה למעלה ומתיחדת‬ ‫עיקר עבודת האדם זו תפלה שבלב‪ ,‬לא‬ ‫עם בעלה לומר חזי במה ברא אתינא‬ ‫תקנו אנשי כנסת הגדולה רק לצורך‬ ‫לקמך'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רפואה ופרנסה ומפלת שונאים וכדומה‪,‬‬ ‫כותב בחריפות מרובה שתפלה‬ ‫והוא‬ ‫כנראה מי"ב ברכות אמצעיות‪ ,‬כי אם הכל‬ ‫שהיא לצורך עצמו 'תפלה כזו‬ ‫לצורך גבוה תיקוני עולמות כידוע למביני‬ ‫אינה נחשבת למאומה לפעול עמה כלום'‪,‬‬ ‫מדע‪ .‬ואם כל עצמו של אדם ומגמתו‬ ‫]ובמ"א )שיעור פרי הארץ פר' אמור( הרחבנו בזה[‪,‬‬ ‫בהשפך שיחו לפניו יתברך רק למלאות די‬ ‫אנו לא במדרגה זו‪ ,‬אבל צריך לכל הפחות‬ ‫והשכינה‬ ‫כלום‪,‬‬ ‫פועל‬ ‫אינו‬ ‫חסרונו‪,‬‬ ‫ח 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫מכסים'‪ .‬ואנו צריכים לעורר את זאת‬ ‫להשתמש בעצת הבני יששכר ‪ -‬שיהיה 'כל‬ ‫בעבודתנו‪ ,‬עוד בחור שיחדש חידושי‬ ‫זה אכניס' בתוך התפלה‪ ,‬ויאמר האדם לפני‬ ‫תורה‪ ,‬עוד בחור שישקיע יותר בחיבור‬ ‫הקב"ה‪' :‬האמת היא שהייתי צריך להתפלל‬ ‫בתפלה‪ ,‬עוד בחור שיוסיף בעבודת ה'‪,‬‬ ‫אך ורק עבור צער השכינה‪ ,‬אבל מה אעשה‬ ‫במשנה זהירות בסור מרע‪ ,‬באמירת מלה‬ ‫ואיני אוחז במדרגה זו‪ ,‬ולכן הנני מבקש‬ ‫טובה לחברים בישיבה‪ ,‬כל פעולה קטנה‬ ‫מהקב"ה שאצליח לבוא למדרגה זו‪,‬‬ ‫כזאת השכינה הקדושה מביאה לקב"ה‬ ‫להשתחרר מהמבט הצר שבו אני חי'‪ .‬הרי‬ ‫ואומרת 'חזי במאי ברא אתינא לקמך'‪.‬‬ ‫ראש השנה לא היה לפני עשר שנים‪ ...‬עוד‬ ‫שפוותיה'‪,‬‬ ‫מרחשוון‬ ‫ב'רחושי‬ ‫אוחזים‬ ‫דביקות האמונה למﬠלה מן השכל וההשגה‬ ‫ובחודש תשרי עסקנו באמת בבקשת 'וידע‬ ‫ומבאר להלן שהאמונה בלי טעם ודעת‬ ‫כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יציר כי‬ ‫היא האמונה הגבוהה והאמתית‬ ‫אתה יצרתו' וכו'‪ ,‬ובודאי שפעלנו בתפלתנו‬ ‫ביותר‪ .‬יש ששואלים איך ניתן להאמין‬ ‫זאת‪ .‬ואם חלק ההסתר בא בהתגלות כזאת‬ ‫בלי ידיעה‪ ,‬אבל האמת היא שהאמונה‬ ‫רח"ל ]המאורעות של שמחת תורה תשפ"ד‬ ‫היא‬ ‫מובנת‬ ‫והבלתי‬ ‫נתפסת‬ ‫הבלתי‬ ‫רח"ל[‪ ,‬בוודאי כי מן היושר לבקש שימשך‬ ‫האמונה הכי גבוהה‪ ,‬כי היא נקודת חיבור‬ ‫גם חלק הגילוי בהתגלות ממש‪ ,‬שהרי "זה‬ ‫שלמעלה מן הידיעה‪ ,‬על ידי ידיעה‬ ‫לעומת זה עשה האלקים"‪ ,‬ההסתר והגילוי‬ ‫מגיעים לדביקות בה'‪ ,‬ועל ידי אמונה‬ ‫הולכים יחד‪ ,‬וההתגלות מביאה עמה גם‬ ‫מגיעים לחיבור הנעלה יותר מדביקות‪,‬‬ ‫את הישועות הגשמיות גם כן‪.‬‬ ‫והוא האמונה‪ ,‬שהיא הדביקות הכי נעלית‬ ‫המחבלים ימ"ש מריעים על ידי‬ ‫הרי‬ ‫ואמיתית ברצון העליון‪.‬‬ ‫מחילות שחפרו בקרקע‪ ,‬והרי 'קרקע‬ ‫וכשמגיע אל הדבקות‪ ,‬כשאדם כבר‬ ‫עולם' היא השכינה הקדושה‪ ,‬ויש לנו‬ ‫של‬ ‫לנקודה‬ ‫באמת‬ ‫מגיע‬ ‫ללמוד מזה שחבלתם היא בכך שעושים‬ ‫דביקות‪ ,‬יבין את זאת באמונתו‪ ,‬כי‬ ‫חללים בתוך השכינה הקדושה כביכול‪.‬‬ ‫עדיין לא השיג לא טעם ולא הריח‬ ‫והעצה להילחם עמם‪ ,‬היא למלאות את כל‬ ‫בהשגה שמץ מנהו ואפס קצהו‪ ,‬ולא‬ ‫חללי וחסרונות השכינה הקדושה‪ ,‬בתורה‬ ‫נכנס בה כלל‪ ,‬וכבודו הוא אמונתו‬ ‫ובתפלה‪ ,‬ואזי יתמלאו כל מחילותיהם‬ ‫לבד‪ ,‬להתדבק בו יתברך על ידי‬ ‫במים ושאר מרעין בישין כיד ה' הטובה‪.‬‬ ‫האמונה‪ ,‬אחר כל העיונית והשכלים‬ ‫במקום חסרון וחלל בארץ‪ ,‬יהיה ומלאה‬ ‫שהשיג‪ ,‬שכל השגותיו אינם יכולים‬ ‫הארץ‪' ,‬ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים‬ ‫ט‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | פ רשת לך לך‬ ‫פשוטה‪ ,‬וזהו 'ישמח משה במתנת חלקו'‬ ‫בו יתברך‪ ,‬שהרי הוא אין סוף ברוך‬ ‫מפני שאחר כל מה שהשיג‪ ,‬עדיין 'כי עבד‬ ‫הוא‪ .‬גם האדם שלמד והשיג כל ימי חייו‬ ‫נאמן קראת לו'‪ ,‬ואת זה ביקש משה רבינו‬ ‫כל תורת הנגלה וכל תורת הנסתר וכל‬ ‫בעבודתו בקודש‪.‬‬ ‫תורת החסידות לכל סוגיה וכל תורת‬ ‫המוסר לכל סוגיה‪ ,‬וכל התורות ששייכים‬ ‫ההשגה והשכל פוﬠלים התחזקות האמונה‬ ‫ממעלה עד מטה‪ ,‬עדיין לא הגיע לאפס‬ ‫השאלה‪ ,‬אם כך למה באמת‬ ‫ונשאלת‬ ‫קצהו של השגה כל שהיא בבורא יתברך‪,‬‬ ‫צריך את עבודת 'דע את אלוקי‬ ‫כי כל ההשגות הינם בתוך הגבול ובתוך‬ ‫אביך ועבדהו'‪ ,‬הרי אחרי כל ההשגות‬ ‫השכל‪ ,‬ואילו הבורא ית' הוא אין סוף‪.‬‬ ‫חוזרים לאמונה פשוטה שיש לילד קטן‬ ‫הפשוטה‬ ‫האמונה‬ ‫את‬ ‫צריכים‬ ‫ולכך‬ ‫המאמין שיש בורא עולם‪ ,‬ולמה אמרו‬ ‫במציאות ה' שהיא למעלה מכל השגה‪,‬‬ ‫חז"ל )ספרי עקב מט( 'רצונך להכיר את מי‬ ‫ודוקא אמונה זו היא תפיסה והתדבקות‬ ‫שאמר והיה העולם למוד הגדה' דהיינו‬ ‫באמיתת מציאותו האין סופית‪.‬‬ ‫סודות התורה‪ ,‬הרי גם אחר כל ההשגות‬ ‫ובבית אברהם )פר' נשא( כתב שהבעל שם‬ ‫לא יבוא לאפס קצהו בהכרת מי שאמר‬ ‫טוב זי"ע אמר 'אחר כל המדרגות‬ ‫והיה העולם‪.‬‬ ‫וההשגות הנני יהודי פשוט'‪ ,‬והוא ניגש‬ ‫התשובה על כך‪ :‬אבל כל השגותיו‬ ‫לכל דבר עם הפשטות כמו יהודי פשוט‪.‬‬ ‫פעולת‬ ‫רק‬ ‫אינם‬ ‫והגם שכתוב 'דע את אלוקי אביך ועבדהו'‪,‬‬ ‫התחזקות האמונה‪ ,‬דבר זה הוא ענין‬ ‫ובלי ידיעה חסר בעבודת ה'‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫עמוק הצריך ביאור רב‪ .‬בעל התניא‬ ‫לעבוד את ה' בלי ידיעתו‪ .‬היינו מפני‬ ‫במאמריו )פר' כי תשא( כתב בענין 'שכן‬ ‫שצריך להשקיע כל הכוחות‪ ,‬את כל המח‬ ‫ארץ ורעה אמונה'‪ ,‬אשר דברי שכל‬ ‫והלב בעבודתו יתברך‪ ,‬והכנסת המח‬ ‫עמוקים ביותר‪ ,‬שהפילוסופים חוקרים‬ ‫לעבודת ה' היא על ידי שממלאים אותו‬ ‫עליהם הרבה מאד ואינם מצליחים לבוא‬ ‫בהשגות וידיעות אלקות‪ .‬אבל העבודה‬ ‫לחקר עומקם‪ ,‬הינם יסוד פשוט וכלל‬ ‫עצמה היא למעלה מכל המושג‪ ,‬רק‬ ‫מונח בלב כל איש בבית ישראל בקרב‬ ‫באמונה פשוטה‪ .‬וזו היתה עבודת משה‬ ‫איש ולב עמוק‪ ,‬עד שכל הרוחות בעולם‬ ‫רבינו‪ ,‬שאף ש"תמונת ה' יביט" ו"פה אל‬ ‫]וכפי‬ ‫כלום‬ ‫מזה‬ ‫אותו‬ ‫מזיזות‬ ‫אין‬ ‫פה אדבר בו"‪ ,‬שהיתה לו תכלית ההשגה‬ ‫שרואים שגם יהודים הרחוקים מאד‪,‬‬ ‫השייכת בבורא כביכול‪ .‬עם כל זה עמד‬ ‫נמצא בתוכם כח וניצוץ האמונה‪ ,‬וכאשר‬ ‫לפניו יתברך כעבד העובד את רבו באמונה‬ ‫י 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫קארלינער זי"ע תשפ"ג(‪ ,‬שהאמונה היא אכן‬ ‫חייהם בסכנה הרי הם צועקים "שמע‬ ‫למעלה מההשגה‪ ,‬אכן ההשגה צריכה‬ ‫ישראל ה' אלקינו ה' אחד"‪ ,‬כי נקודת‬ ‫להגיע עד לאמונה‪ .‬שהרי תינוק קטן משיג‬ ‫האמונה הנמצאת בעומק לבבם פורצת‬ ‫בהשגתו ידיעה קלושה בלבד בגדלות ה'‪,‬‬ ‫ובוערת[‪ ,‬וכח האמונה נמשך משורש‬ ‫שהוא יודע שיש בורא לעולם ותו לא‪ .‬ואם‬ ‫הנשמה הגבוה מכל ההשגות‪ ,‬כמאמר‬ ‫לא ירחיב את השגותיו בידיעת הבורא‬ ‫רז"ל 'אף על גב דאיהו לא חזי מזליה‬ ‫במשך החיים‪ ,‬ומאידך ירחיב את המוח‬ ‫חזי'‪ .‬אלא שאע"פ שמנקודה זו הנעלית‬ ‫וימלא אותו בכל מיני ידיעות אחרות‪,‬‬ ‫מן ההשגה היא שורש הנשמה‪ ,‬עדיין‬ ‫נמצא שכל הידיעות האחרות יהיו חוצצות‬ ‫צריך את חלק ההשגה בשביל שהאמונה‬ ‫בין השכל וההשגה אל האמונה שלמעלה‬ ‫תפרוץ ותתגלה באדם‪ .‬והוא על דרך מה‬ ‫מההשגה‪ ,‬כי ההשגה הקטנה שיש לו בענין‬ ‫שתינוק קטן לומד לזחול‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫הבורא ית' מאז ילדותו‪ ,‬מכוסה בחציצה‬ ‫ללכת‪ ,‬שבוודאי יש בו מכבר בכוחות‬ ‫של ידיעות גדולות ורחבות יותר אצל‬ ‫נפשו גם את כח הזחילה וכח ההילוך‪,‬‬ ‫האדם‪ ,‬ובמקום מרוחק הרבה ממנו נמצאת‬ ‫את‬ ‫אצלו‬ ‫לגלות‬ ‫נצרך‬ ‫עדיין‬ ‫אבל‬ ‫אמונתו הנעלית מכל ידיעותיו ושכלו‪ ,‬כי‬ ‫כוחותיו‪ ,‬ואם יקשרו את התינוק או‬ ‫ידיעת הבורא היא אחת מן הקטנות‬ ‫שישאירו אותו כל הזמן בעריסתו מבלי‬ ‫והפשוטות שבידיעותיו‪ ,‬והאמונה נמצאת‬ ‫לגרות אותו לזחול ולילך‪ ,‬לא יצליח‬ ‫מעל כל השכל שלו המלא בידיעות גדולות‬ ‫הנמצאים‬ ‫האלו‬ ‫הכוחות‬ ‫את‬ ‫לגלות‬ ‫אחרות‪ .‬ולכן צריך האדם להכניס את כל‬ ‫בתוכו‪ .‬ועל דרך זה הוא ענין האמונה‪,‬‬ ‫חלק וכח ההשגה שיש לו בהשגת ידיעת‬ ‫כי אפילו שהיא נמצאת בכח הנפש‬ ‫הבורא‪ ,‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא גם כל שאר‬ ‫ועוטפת את האדם‪ ,‬אמנם נצרך להרחיב‬ ‫הידיעות שהוא שומע ולומד‪ ,‬ירתום גם‬ ‫את הידיעה בגדלות ה' בשביל שהאמונה‬ ‫אותם ויחברם לעבודת ה'‪ ,‬עד שכל מוחו‬ ‫תתפשט‪ ,‬וזהו שכתב רבינו שהידיעה‬ ‫יהיה מלא בידיעות המקושרות להשגת‬ ‫נועדה לחזק את האמונה שלמעלה מן‬ ‫הבורא ית'‪ .‬ואז אין חייץ בין חלק ההשגה‬ ‫התפשטות‬ ‫הוא‬ ‫זה‬ ‫וחיזוק‬ ‫ההשגה‪,‬‬ ‫לאמונה‪ ,‬וזהו ענין 'יחוד קוב"ה ושכינתיה'‬ ‫והתגלות האמונה בהשגת האדם‪.‬‬ ‫המקיף‬ ‫בין‬ ‫החיבור‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫בעבודת‬ ‫תלושה‬ ‫ההשגה‬ ‫תהיה‬ ‫שלא‬ ‫לפנימי‪,‬‬ ‫לבאר זאת בעוד אופן‪ ,‬וכמו‬ ‫וניתן‬ ‫ומנותקת מן האמונה‪.‬‬ ‫שביארנו במ"א )יא"צ הרה"ק ר' שלמה‬ ‫יא‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | פ רשת לך לך‬ ‫אבל בט"ו לחודש שהיא בגדלותה‪ ,‬ניתן‬ ‫תוספת שבחו של מקום מגדילה את‬ ‫לילך לאורה כשנמצאים במקום חושך‪ .‬וכן‬ ‫האמונה‬ ‫הוא כך במחשך עולם הזה‪ ,‬הארת מקצת‬ ‫וחוזק האמונה מגדיל מנהיר ומזהיר‬ ‫שבחו של מקום אין בכוחה עדיין להאיר‬ ‫סידור שבחו יתברך יותר‪,‬‬ ‫לנו את ההליכה בהאי עלמא‪ ,‬אבל ככל‬ ‫שהרי לית לה מגרמה כלום‪ ,‬וגדולת‬ ‫שמשתבחת הארת סידור שבחו של מקום‪,‬‬ ‫סידור שבחו של מקום במופלא ממנו‬ ‫ניתן לילך לאורה בתוך עולם הזה‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬מביאו אל הדביקות ותפלה‬ ‫יתירה‪ .‬שבחו של מקום מחזק את‬ ‫"והארץ לעולם עומדת" )קהלת א‪ ,‬ד(‪,‬‬ ‫האמונה‪ ,‬ואזי הדביקות בבורא נעלית יותר‪,‬‬ ‫שהיא אמונה בלי שום‬ ‫ואזי סיפור שבחו של מקום נעלה ומשובח‬ ‫השגה בו יתברך‪" ,‬והאמין בה'"‬ ‫יותר‪ ,‬ומתעלה ומשתבח גם חלק האמונה‪.‬‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וכן הוא לעולם‪ ,‬סידור שבחו של‬ ‫ככל שהאדם מברך ברכות השחר ופסוקי‬ ‫מקום אינו חד פעמי‪ ,‬אלא משתבח עוד‬ ‫דזמרה וברכות ק"ש ברמה נעלית יותר‪ ,‬אזי‬ ‫ועוד‪ ,‬וזהו 'לעולם' יסדר אדם שבחו‬ ‫האמונה מאירה בו יותר‪ .‬דוגמא פשוטה‬ ‫של מקום‪ ,‬וזהו "כל הנחלים הולכים‬ ‫לכך היא‪ ,‬אדם שבתחילה בירך ברכת זוקף‬ ‫אל הים וכו' אל מקום שהנחלים‬ ‫כפופים בכוונת פירוש המלות‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫הולכים שם הם שבים ללכת" כנ"ל‪,‬‬ ‫שמע והבין איך האדם עומד‪ ,‬ואת החכמה‬ ‫ים היא מדת המלכות כמבואר בזוהר‪ ,‬וכל‬ ‫הנפלאה שיש בשיווי המשקל וכו' אזי‬ ‫המדות שהם הנחלים באים למדת המלכות‬ ‫למחרת הוא מברך ברכת זוקף כפופים‬ ‫שהיא האמונה‪ ,‬והים איננו מלא‪ ,‬תמיד‬ ‫באופן נעלה ומשובח יותר‪ ,‬ואם חלילה לא‬ ‫צריך שישובו הנחלים המדות וסיפור שבחו‬ ‫הצליח להתרומם והוא נצרך לילך לדרוש‬ ‫של מקום עוד ועוד לים‪.‬‬ ‫לרופאים‪ ,‬אזי ברכת זוקף כפופים מקבלת‬ ‫וכן כתב בשארית ישראל )שער התקשרות ריש‬ ‫הוא‬ ‫שכן‬ ‫וחומר‬ ‫וקל‬ ‫תוקף‪.‬‬ ‫משנה‬ ‫דרוש ה(‪ :‬כל אחד הרוצה לכנוס‬ ‫ברוחניות‪ ,‬ככל שהאדם משיג יותר שבחו‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬צריך להתחיל ולהתבונן תמיד‬ ‫של מקום‪ ,‬כך האמונה והדביקות נעשים‬ ‫בשפלות עצמו ולהחזיק עצמו בבחינת‬ ‫וככל‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫נעלה‬ ‫ובאופן‬ ‫עמוקים‬ ‫מום זר‪ ,‬ואחר כך יכול להגיע לבחינת‬ ‫היא‬ ‫הרי‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫משובחת‬ ‫שהאמונה‬ ‫תלמיד חכם לעבוד ה' בבחינת השגה‬ ‫משפיעה ומאירה יותר אל האדם‪ .‬ועל דרך‬ ‫וידיעה ולהתבונן ברוממות ה' יתברך‬ ‫הלבנה‪ ,‬שבתחילת החודש בקטנותה אורה‬ ‫בכוונות ויחודים‪ ,‬ואחר כך צריך להגיע‬ ‫קלוש‪ ,‬ואינה מועילה לאדם ההולך בחושך‪.‬‬ ‫יב 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫ואחר כך לומר כל התפלה רק תיבות‬ ‫לבחינת העבודה האמיתית ולהשיג איך‬ ‫ואותיות לבד בלי שום כוונה‪ ,‬כי הוא‬ ‫שאינו בבחינת ידיעה כלל‪ ,‬פירוש שאינו‬ ‫מופשט לגמרי מחושי גופו בביטול עצום‬ ‫בגדר וערך שום ידיעה‪ ,‬וכמאמרם תכלית‬ ‫לאין סוף יתברך בלי שום מהות עצמו‬ ‫הידיעה שלא נדע‪ ,‬ולא אמר שלא ידע כי‬ ‫וד"ל‪ ,‬רק דלאו כל מוחא סביל דא‪ ,‬ולכל‬ ‫אם שלא נדע‪ ,‬היינו שאי אפשר לבוא‬ ‫הפחות יכין עצמו קודם התפלה לפי ערכו‬ ‫ולכנוס בבחינת ידיעה וכו'‪.‬‬ ‫וכל ההבנה שלו בגדולת הבורא יהיה רק‬ ‫כללא דמלתא‪ ,‬שדרך העבודה האמיתית‬ ‫בהכנה ועצם התפלה עם פירוש המלות‬ ‫להתחיל באמונה פשוטה שלמטה‬ ‫יהיה רק בהתקשרות לאלופו של עולם אין‬ ‫ופחיתותו‬ ‫שפלותו‬ ‫ולהרגיש‬ ‫מהדעת‪,‬‬ ‫סוף יתברך‪ ,‬בבחינת תכלית הידיעה שלא‬ ‫בתשובה והכנעה‪ ,‬ואחר כך צריך גם כן‬ ‫נדע כנ"ל‪ ,‬למעלה משום שכל והבנה‪.‬‬ ‫בחינת ידיעה כל חד וחד לפום מה‬ ‫ברוך‬ ‫ר'‬ ‫הקדוש‬ ‫בשם‬ ‫ושמעתי‬ ‫דמשער בליביה בהבנת רוממות וגדלות‬ ‫]ממעז'יבוז'[‪ ,‬שפירוש המלות בפשוט‬ ‫הבורא‪ ,‬ודלא כיש שמרחיקין את הידיעה‬ ‫גבוה מכל הכוונות כמו ברוך אתה ה'‬ ‫לגמרי‪ ,‬כי גם בלא דעת נפש לא טוב‪ ,‬כי‬ ‫"גילויבט ביסטו גאט"‪.‬‬ ‫ודאי צריך להיות הידיעה גם כן כמו‬ ‫שכתוב 'דע את אלקי אביך' וכו'‪ ,‬אבל‬ ‫וגם בלימוד התורה הנגלית‪ ,‬העצה הוא‬ ‫מכל מקום גם כן העיקר שלא להיות‬ ‫לחשוב‬ ‫הלימוד‬ ‫קודם‬ ‫מתחילה‬ ‫נשאר רק בידיעה‪ ,‬כי העיקר אחר הידיעה‬ ‫בשפלות עצמו ולהכניע עצמו בתשובה‪,‬‬ ‫צריך עוד לבוא לבחינת אמונה שלמעלה‬ ‫וכן באמצע לימודו יפסיק קצת להתבונן‬ ‫מהשכל‪ ,‬וכמאמר אסף 'ואני בער ולא‬ ‫עצמו לבא לידי תשובה‪ ,‬ויעמיק בפשט‬ ‫אדע בהמות הייתי עמך' וכו'‪.‬‬ ‫ההוא שלומד כפי יכלתו‪ ,‬כי על ידי הפשט‬ ‫הכח הוא להפשיט אותו מבחינת הקליפות‬ ‫וכן הוא בתפלה‪ ,‬העיקר הוא שצריך‬ ‫הסובבים אותו ואחר כך לחזור הענין‬ ‫השעה קודם התפלה הן התבוננות‬ ‫ההוא בדיבור לבד בלי עיון‪ .‬וכן היה‬ ‫בשפלות עצמו והן בהתבוננות בגדולת‬ ‫הדרך של הקדוש רבי יעקב יצחק ]החוזה[‬ ‫הבורא הוא רק הכנה קודם התפלה‪ ,‬ועצם‬ ‫מלובלין‪ ,‬כשהיה לומד גמרא היה לומד‬ ‫התפלה צריך לצמצם את עצמו בתיבות‬ ‫דף בעיון ואחר כך היה חוזר אותו הדף‬ ‫הסדורות שסדרו אנשי כנסת הגדולה‪ ,‬ויש‬ ‫בדיבור לבד והיה מחבב הדבור של‬ ‫בזה כמה אופנים גבוה מעל גבוה‪ ,‬יש מי‬ ‫הגמרא בלי עיון'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫שיוכל להכין כל ההכנות קודם התפלה‬ ‫יג‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | פ רשת לך לך‬ ‫על פי עיון והתבוננות‪ ,‬הרה"ק ר' מנחם‬ ‫ההפ רש בין נח לאברהם אבינו‬ ‫)מנחם ציון הגש"פ ד"ה‬ ‫מענדל מרימנוב זי"ע‬ ‫)ב"ר ל‪ ,‬יא בשינוי(‬ ‫והנה איתא במדרש‬ ‫מתחילה( אמר‪' :‬אמרו חז"ל )נדרים לב‪ (.‬בן ג'‬ ‫החילוק שבין נח לאברהם‬ ‫שנים הכיר את בוראו‪ ,‬ובמקום אחר אמרו‬ ‫הוא על פי משל‪ ,‬נח דומה לאוהבו‬ ‫בן מ"ח שנה )ב"ר צה‪ ,‬ג(‪ ,‬ואלו ואלו דברי‬ ‫של מלך שיושב באפילה והמלך בא‬ ‫ע"ז‬ ‫עבד‬ ‫שמתחילה‬ ‫חיים‪,‬‬ ‫אלקים‬ ‫ומאיר לו‪ ,‬ואברהם דומה לאוהב‬ ‫וכשנעשה בן ג' שנה הבין שאין בה ממש‪,‬‬ ‫שבא להאיר למלך‪ ,‬ואמר המלך עד‬ ‫אמר אין בירה בלא מנהיג‪ ,‬והתחיל‬ ‫שאתה מאיר באפילה תלך ותאיר‬ ‫לחשוב על צבא השמים ולא היה יכול‬ ‫במקום אור‪ ,‬עיין שם הלשון צח‪,‬‬ ‫להגיע לנקודת האמת‪ ,‬עד שרצה הקדוש‬ ‫]אולי רבינו עצמו אמר לעיין שם‪ ,‬דאם לא‬ ‫ברוך הוא את מחשבתו הטובה ודעתו‬ ‫כן‪ ,‬היה לו למסדר הספר להעתיק לשון‬ ‫הרצוייה'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫המדרש[‪ ,‬וז"ל המדרש‪ :‬משל לאוהבו של‬ ‫והיה הולך וגדל בדעה בינה והשכל‪,‬‬ ‫מלך שהיה משתקע בטיט עבה‪ ,‬הציץ‬ ‫ובזוה"ק )לך לך( מבואר שאברהם‬ ‫המלך וראה אותו‪ ,‬אמר ליה עד שאתה‬ ‫אבינו השיג בעומק חכמתו את כל סדר‬ ‫משתקע בטיט הלך עמי‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬ ‫המלאכים ושרי האומות של כל ארץ וארץ‪,‬‬ ‫'את האלקים התהלך נח'‪ .‬ולמה אברהם‬ ‫ובהגיעו לארץ ישראל השיג שהיא מקור‬ ‫דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך‬ ‫הכל‪ ,‬אבל לא השיג מי הוא השר של ארץ‬ ‫מהלך במבואות האפלים‪ ,‬הציץ אוהבו‬ ‫ישראל‪ ,‬ואזי התגלה הקב"ה אליו‪ ,‬ואחר‬ ‫והתחיל מאיר עליו דרך החלון‪ ,‬הציץ‬ ‫כל זה היתה לו אמונה פשוטה‪ ,‬והיה‬ ‫המלך וראה אותו‪ ,‬אמר לו עד שאתה‬ ‫תמים במעשיו שהיא האמונה לבד‪,‬‬ ‫מאיר לי דרך חלון בא והאיר לפני‪ ,‬כך‬ ‫כמאמר )בראשית יז‪ ,‬א( "התהלך לפני"‬ ‫אמר הקב"ה לאברהם עד שתהא מאיר לי‬ ‫שהוא למעלה מן המדות "והיה‬ ‫מאספוטמיא ומחברותיה בא והאיר לפני‬ ‫תמים" אחר כך‪ ,‬כי ההשגה בו‬ ‫בארץ ישראל'‪ ,‬וזהו שאמר 'לך לך'‪.‬‬ ‫יתברך הוא אין סוף‪ ,‬וההתקשרות‬ ‫והדביקות האמתי בו ית' הוא על ידי‬ ‫והענין הוא‪ ,‬כי נח היה צדיק‬ ‫אמונה זו לבד‪ .‬וכן ראו אצל גדולי‬ ‫באמונתו בלי שום השגה‬ ‫ישראל בכל הדורות‪ ,‬שמצד אחד היה להם‬ ‫עיונית‪ ,‬והיה תמים במעשיו‪ ,‬והשם‬ ‫אמונה פשוטה ותמימה ממש כילד קטן‪,‬‬ ‫יתברך האיר לו‪ .‬אבל אברהם 'בן‬ ‫ומאידך היו להם גדלות ההשגה ביותר‪,‬‬ ‫שלש שנים הכיר את בוראו' )נדרים לב‪(.‬‬ ‫יד 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫'אבינו מלכנו' הוא מעורר נחת רוח ותענוג‬ ‫ובאמת שניהם הולכים יחד‪ ,‬והא בלא הא‬ ‫נפלא אצלו‪ ,‬כבן קטן הקורא לאביו אבא‪,‬‬ ‫לא קיימא‪.‬‬ ‫תענוג‬ ‫מעוררת‬ ‫מלכנו‬ ‫אבינו‬ ‫אמירת‬ ‫ע"ד משל התקשרות כל העולמות זה‬ ‫ורחמים וחסדים‪ ,‬וזהו כל שעשועיו‬ ‫בזה‪ ,‬המה גם כן על ידי אמונה‪,‬‬ ‫יתברך כמאמר )פסחים קיב‪ (.‬יותר ממה‬ ‫ואפילו בעולם השפל‪ ,‬דהיינו על ידי‬ ‫שהעגל רוצה לינק פרה רוצה‬ ‫מדת המלכות‪ ,‬וכידוע מענין 'כתר מלכות'‪,‬‬ ‫להניק‪ ,‬ענין 'דרך הטוב להיטיב'‪ ,‬וזהו‬ ‫שסוף כל עולם היא מדת המלכות‪ ,‬והיא גם‬ ‫ההתקשרות שבין כל עולם לעולם‪,‬‬ ‫הפתח והמקשר את העולם שתחתיו‪,‬‬ ‫שכל הגדול מחבירו רוצה להשפיע‬ ‫ובלשון המקובלים היינו מלכות דאין סוף‪,‬‬ ‫לשתחתיו‪ ,‬ובהשפעתו מקבל תענוג‬ ‫שעליה נאמר 'ומלכותו בכל משלה'‪ ,‬והיא‬ ‫יותר מהתחתון בקבלתו‪ ,‬תענוג מדת‬ ‫עוברת דרך כל העולמות עד עולם הזה‬ ‫המלכות המשפעת לעולם שתחתיה‪ ,‬נעלה‬ ‫התחתון‪ ,‬ומקשרת כל העולמות זה לזה‪.‬‬ ‫יותר מתענוג העולם שמקבל ממנה‪ .‬וגם‬ ‫התﬠנוג הﬠולה למﬠלה ﬠ"י האמונה‬ ‫אצל הנבראים‪ ,‬מי שלומד עם חברותא‬ ‫תענוג‬ ‫יתר‬ ‫לו‬ ‫יש‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫שמשפיע‬ ‫מהחברותא שמקבל השפעתו ממנו‪.‬‬ ‫דרך משל‪ ,‬אדם יש לו נחת רוח‬ ‫כשבנו הקטן מכיר שהוא‬ ‫כל מה שאצל ה' ישנו 'דרך הטוב להיטיב'‬ ‫אביו‪ ,‬בטרם שידע הנער שום שכל‪,‬‬ ‫הוא רק מחמת שﬠלה ברצונו כך‬ ‫אף על פי כן יש לו נחת‪ .‬לאב יש‬ ‫אבל אין המשל דומה לנמשל כלל‪,‬‬ ‫תענוג מקריאת בנו הקטן לעברו 'אבא'‪ ,‬אף‬ ‫שהרי כל אלה נבראו באופן‬ ‫שהבן אינו יודע כלל מה היא קריאה זו‪,‬‬ ‫וסדר זה‪ ,‬וטבע הבריאה היא‬ ‫ומה פירוש זה שהוא אביו‪ ,‬אבל זה מעורר‬ ‫התקשרות זה‪ .‬מה שאין כן הוא‬ ‫תענוג אצל האב‪ .‬כמו כן ההתקשרות של‬ ‫יתברך עילת כל העילות אין סוף‬ ‫יהודי לה' באופן של אמונה מבלי השגה‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬הבורא את הכל וגם טבע‬ ‫והבנה‪ ,‬גורמת לו ית' נחת רוח‪ ,‬ומעוררת‬ ‫הבריאה הנ"ל‪ ,‬אין שייך בו שום‬ ‫אצלו כביכול תענוג וחיבה‪ .‬וכן על דרך‬ ‫תענוג והתקשרות הנ"ל כלל‪ ,‬שהרי‬ ‫זה היתה בריאת העולמות כולם‬ ‫הוא ברא הטבע ומקיים אותה בכל‬ ‫כמאמר )פס"ז בראשית א‪ ,‬א( 'בראשית ברא'‬ ‫רגע‪ ,‬כי בלתי חפץ קיומה בכל רגע‬ ‫בשביל ישראל שנקראו ראשית‪,‬‬ ‫ברצונו יתברך כאילו לא היתה‬ ‫שידעו לפאר ליוצרם ויקראו לפניו‬ ‫וממילא בטילה‪ ,‬א"כ מה הוא‬ ‫אבינו מלכנו‪ ,‬כשיהודי אומר להקב"ה‬ ‫טו‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | פ רשת לך לך‬ ‫אינו נתפס בשום השגה‪ ,‬לא בהשגת אדם‬ ‫ההתקשרות מאתו יתברך להשפיע‪,‬‬ ‫אנושי ומגושם‪ ,‬וגם לא בהשגת נבראים‬ ‫זה אינו כי אם חפץ ורצון פשוט‪ .‬רבינו‬ ‫עליונים‪ ,‬מלאכים שרפים חיות ואופני‬ ‫מבאר שהקב"ה מהוה את כל הבריאה עם‬ ‫הקודש‪ ,‬כי האדם מוגבל בהגבלה גשמית‬ ‫כל טבעיה‪ ,‬ובודאי אין שייך לומר כי מפני‬ ‫והם מוגבלים בהגבלה רוחנית‪ ,‬לולא‬ ‫הטבע של התענוג להשפיע ברא אותה‪,‬‬ ‫ההגבלה אין להם שום מציאות עצמאית‪,‬‬ ‫שהרי את הטבע הזה עצמו ברא הקב"ה‪.‬‬ ‫ולכן אין ביכולתם להשיג כלל את מהות‬ ‫אלא ודאי שאין הבריאה אלא מחמת 'חפץ‬ ‫רצון הבורא הבלתי בעל גבול ואין סוף‪.‬‬ ‫ורצון פשוט' מאת השי"ת‪ ,‬רצון נעלה שאין‬ ‫לנו השגה בו כלל‪ .‬ובאמת כך צריך להדגיש‬ ‫ישנם כאלו שאוהבים לבאר דברים‪ ,‬כגון‬ ‫גם על כל שאר טעמי הבריאה‪ ,‬כענין מה‬ ‫למה היו כעת הריגות כאלו בארץ‬ ‫שנתאוה כביכול להיות לו דירה בתחתונים‬ ‫ישראל‪ ,‬שכל כך הרבה נשמות ישראל‬ ‫וכו'‪ ,‬שהרי כל טעם שיהיה הוא איזה שהוא‬ ‫נרצחו רח"ל‪ .‬ומבארים בזה כמה ביאורים‪,‬‬ ‫הגבלה וכלל‪ ,‬וה' אינו מוכרח במאומה‪ .‬כל‬ ‫כגון שהיו גלגולים וכו'‪ .‬ובאמת אכן מצאנו‬ ‫מערכת 'דרך הטוב להיטיב' היא מערכת‬ ‫שהאר"י הק' ביאר ע"פ סוד הגלגולים כל‬ ‫מושגים שה' ברא‪ ,‬לולא הבריאה אין 'דרך'‬ ‫מיני הריגות שהיו‪ ,‬וגם הבעש"ט הקדוש‪.‬‬ ‫ואין 'הטוב' ואין 'להיטיב'‪ .‬א"כ כל מה‬ ‫אבל גם בזה צריך לדעת שזהו סך הכל אך‬ ‫שנאמר אצל הבורא יתברך 'דרך הטוב‬ ‫ורק בחלק ההשגה‪ ,‬כי בחלק האמונה אי‬ ‫להיטיב' הוא רק מחמת שרצה בכך‪ ,‬והוא‬ ‫אפשר לדעת כלל‪' ,‬בהדי כבשי דרחמנא‬ ‫רק כדי שיהיה לנו איזשהו אחיזה בו גם‬ ‫למה לך'‪' ,‬שתוק כך עלה במחשבה לפני'‪.‬‬ ‫בחלק ההשגה והידיעה‪ ,‬אבל האמת היא‬ ‫וצריכים להכיר בכך אשר כל דבר הנתפס‬ ‫שכל זה הוא רק מצד שעלה ברצונו כך‪.‬‬ ‫בחלק הידיעה הוא לא עצם הדבר‪ ,‬כי עצם‬ ‫]ובזה מובן היטב כמה נצרך חלק האמונה‪,‬‬ ‫הדבר הוא רק באמונה פשוטה שלמעלה‬ ‫ואין די בחלק ההשגה[‪ .‬כמאמר )עץ חיים‬ ‫מכל הסבר‪ ,‬ובלתי נתפס‪.‬‬ ‫בפתיחה( 'כשעלה ברצונו יתברך'‬ ‫ומאחר וכל ענין חלק הידיעה הוא רק‬ ‫המוזכר‪ ,‬ברצונו ברא תחילה וברצונו‬ ‫בשביל לבוא על ידי זה לאחיזה‬ ‫מקיים ומשפיע תמיד ומתענג‪.‬‬ ‫וחיזוק באמונה פשוטה כמו שנתבאר‪ ,‬אם כן‬ ‫אל לו לאדם להתעסק בחלקי הידיעה שאינם‬ ‫אין שייך שום השגה כלל ברצונו‬ ‫מביאים ומחברים אותו לאמונה‪ ,‬וזהו כמו‬ ‫של השי"ת‬ ‫מי שלומד ספר שאינו לפי השגתו כלל‪ ,‬אשר‬ ‫יכולה‬ ‫אין שום השגה‬ ‫אבל‬ ‫לימוד זה רק מבלבל אותו‪ .‬כל הידיעה של‬ ‫ההתקשרות זה‪ .‬רצונו יתברך‬ ‫טז 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫עולם‪ ,‬אף על פי שלא כיון בהם‪ .‬דבר‬ ‫'דע את אלוקי אביך' הוא רק בשביל לבוא‬ ‫זה הוא לא רק במצוות מילה אלא בהרבה‬ ‫ל'ועבדהו'‪ ,‬לחיבור לאמונה‪ ,‬כל הלימוד‬ ‫דברים‪ ,‬והמקובל הרה"ק ר' אשר זעליג‬ ‫בספר פרי הארץ ושאר ספה"ק הוא כדי‬ ‫על‬ ‫שלם‬ ‫ספר‬ ‫חיבר‬ ‫זצ"ל‬ ‫מרגליות‬ ‫לבוא לאמונה וחיבור אליו יתברך‪ ,‬שנוכל‬ ‫ההשוואות שבין תורת הרמב"ם לדברי‬ ‫להיאחז באמונה בכל כוחותינו‪ .‬הרה"ק‬ ‫הזוהר הקדוש‪ ,‬ואע"פ שהרמב"ם לא למד‬ ‫מרוז'ין זי"ע אמר שלפני ביאת המשיח כל‬ ‫)שער הגלגולים(‬ ‫קבלה‪ ,‬וכמ"ש האר"י הק'‬ ‫העולם יהיה מטולטל‪ ,‬ויצטרכו להחזיק‬ ‫שהרמב"ן למד קבלה והרמב"ם לא‪ ,‬מפני‬ ‫בחבל שיהיה תלוי בין שמים וארץ‪ ,‬שהוא‬ ‫שהרמב"ן היה מצד ימין והרמב"ם היה‬ ‫חבל האמונה‪ .‬כשם שהוא בגשמיות באדם‬ ‫אמונים‬ ‫בשומר‬ ‫ובאמת‬ ‫שמאל‪.‬‬ ‫מצד‬ ‫התלוי בין שמים וארץ וכל הצלתו היא רק‬ ‫הקדמון כתב שבסוף ימיו למד הרמב"ם‬ ‫על ידי אחיזה בחבל ההצלה‪ ,‬אשר הוא אוחז‬ ‫קבלה‪ ,‬שכתב במכתב בסוף ימיו שבא אליו‬ ‫בחבל זה בכל כוחו‪ ,‬וקושר את ידיו ואת‬ ‫זקן אחד ולימדו דברים המתיישבים על‬ ‫רגליו ואת כל מה שביכולתו לחבל זה‪ .‬כמו‬ ‫הלב‪ ,‬וזהו מעשה מרכבה‪ .‬אכן ודאי שאת‬ ‫כן אנו צריכים לקשור את כל עצמנו לאמונה‬ ‫הספר מורה נבוכים ושאר ספריו כתב לפני‬ ‫בו יתברך‪ ,‬והאחיזה החזקה באמונה הוא‬ ‫סוף ימיו‪ ,‬כאשר לא ידע עדיין חכמה זו‪ .‬וכן‬ ‫ע"י שממלאים את ההשגה בהשגה בו‬ ‫נראה מדברי רבינו כאן 'שלא כיון בהם'‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬ולא בהשגת הבלי העולם‪.‬‬ ‫אבל אעפ"כ 'הוציא מפיו קדוש דברים‬ ‫אמתיים העומדים ברומו של עולם'‪.‬‬ ‫הרמב"ם כיון בדבריו ﬠל פי נגלה‪ ,‬לטמﬠים‬ ‫ﬠל פי פנימיות‬ ‫הדבר‪ ,‬איך זכה הרמב"ם לכוין‬ ‫וטעם‬ ‫והנה הרמב"ם ז"ל )מורה נבוכים ח"ג פמ"ט(‬ ‫לדברים אמיתיים‪ ,‬כאשר לא כיון‬ ‫מילה‪,‬‬ ‫כתב טעם למצות‬ ‫בהם‪ .‬יש לומר שהוא מפני שכאשר אדם‬ ‫להתיש כח המתאוה‪ .‬המילה שייכת‬ ‫מחובר באמת לרוחניות‪ ,‬גם אם אינו יודע‬ ‫למדת היסוד שהיא ההתקשרות‪ ,‬וכח תאוות‬ ‫איך זה נקרא בשמות ספרי הקבלה‪ ,‬אבל‬ ‫האדם נמצא בכח ההתקשרות‪ ,‬שהתאוות‬ ‫יש לו את פנימיות הענין המדובר ומוגדר‬ ‫ממשיכות אותו להתקשר בענייני העולם‬ ‫בספרי הקבלה‪ .‬ועל דרך משל‪ ,‬שיש מי‬ ‫הזה‪ ,‬ולכן כאשר האדם נימול ומגלה את‬ ‫שמדבר על דבר מאכל מסויים ומגדירו‬ ‫כח ההתקשרות להקב"ה‪ ,‬על ידי זה נהיים‬ ‫ומסבירו‪ ,‬ויש מי שאוכל אותו מבלי לדעת‬ ‫כל תאוותיו מוכחשים וחלשים יותר‪.‬‬ ‫איך הוא נקרא וכל חקרי הטבע שבו‪ .‬והנה‬ ‫והאמת כי הוא ז"ל הוציא מפיו קדוש‬ ‫זה המדבר על המאכל בלבד ישאר רעב‪,‬‬ ‫דברים אמתים העומדים ברומו של‬ ‫יז‬ ‫שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ | פ רשת לך לך‬ ‫הראשית אל שלאחריו וממנו אל‬ ‫ואילו האוכלו מכניס בקרבו את המאכל‪ .‬כמו‬ ‫שלאחריו נקרא הוא ראשית‪ ,‬וכן‬ ‫כן הוא ברוחניות‪ ,‬ישנם כאלו שמדברים את‬ ‫לעולם‪ ,‬כל נקודת התחלת עולם מחוברת‬ ‫כל שפת הקבלה‪ ,‬כל הספירות וכל העולמות‬ ‫אל העולם שמעליו‪ ,‬בסוד 'כתר מלכות'‬ ‫וכו'‪ ,‬אבל הם מבחוץ‪ .‬ואילו הרמב"ם‪ ,‬אף‬ ‫וכנ"ל‪ ,‬ולכן יש בזה תענוג הנובע מן הכתר‬ ‫על פי שלא ידע את כל שמות הספירות וכל‬ ‫והרצון‪ ,‬וזה מתגלה גם בעולם הזה בכך‬ ‫שמות העולמות‪ ,‬אבל מרוב קדושתו ויגיעתו‬ ‫שבכל ראשית דבר יש תענוג וחביבות‪.‬‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬הוא היה בכל העולמות‬ ‫אבל עיקר העבודה וההתקשרות בו‬ ‫והספירות מבלי לדעת שמותם‪ ,‬ולכן כיון‬ ‫ית'‪ ,‬להשיג הדביקות האמתי שאחר‬ ‫בכל הדברים העומדים ברומו של עולם‪.‬‬ ‫כל השגות‪ ,‬שאין ההתקשרות השגה‬ ‫בו יתברך‪ ,‬שהרי הוא יתברך חוץ‬ ‫התﬠנוג שיש בראשית הוא מכח‬ ‫מכל הנבראים וחוץ מכל החביבות‬ ‫התקשרות הﬠולמות‬ ‫והאהבות וחוץ מטבע ההתקשרות‬ ‫וכמו שהכוונה והטעם בחיתוך ערלת‬ ‫הנ"ל‪ ,‬שהרי הוא הבורא את הכל‪,‬‬ ‫המילה‪ ,‬כן הוא בכרם ערלה‬ ‫אבל הדביקות בו הוא באמונה לבד‬ ‫תחלה ומצות בכורים‪ ,‬גם בכרם יש‬ ‫בלי שום טעם אהבה חיבה ותאוה‪.‬‬ ‫בתחילה ג' שנות ערלה‪ ,‬וגם לאחר מכן יש‬ ‫בכל שנה מצות ביכורים‪ ,‬שהוא דומה לענין‬ ‫וע"פ יסוד זה מבאר רבינו ביאור חדש‬ ‫הערלה‪ ,‬כי עניינם הוא לפרוש מן הפירות‬ ‫בדברי הרמב"ם‪ :‬וזהו שכתב‬ ‫הראשונים‪ .‬והענין כמאמר‬ ‫)ישעיה כח‪ ,‬ד(‬ ‫הרמב"ם שמצות מילה עניינה להתיש‬ ‫"כבכורה בטרם קיץ וכו' בעודו בכפו‬ ‫כח המתאוה‪ ,‬כי מצות מילה שאנו‬ ‫יבלענה"‪ ,‬יש תענוג מיוחד בראשית היבול‪,‬‬ ‫חתומים בה באבר המוליד ומוציא‬ ‫גם בזמנינו מי שמוציא ספר‪ ,‬הספר הראשון‬ ‫נשמות‪ ,‬שהוא הדביקות‪ ,‬צריכה‬ ‫היוצא ממכבש הדפוס חביב מאד‪ ,‬כי‬ ‫להיות להתיש כח המתאוה‪ ,‬כי אם‬ ‫הראשית והתחלה הוא דבר חביב‪.‬‬ ‫על ידי האמונה לבד‪ ,‬והיינו שנצרך‬ ‫להתיש את כח המתאוה גם ברוחניות‪,‬‬ ‫והחביבות הוא רק מפני היותו‬ ‫שלמרות שצריך אהבת ה' ודביקות ועיסוק‬ ‫ראשית לבד‪ ,‬שכן דרך‬ ‫בשבחו של מקום ובחלק ההשגה וכו'‪,‬‬ ‫לכל ראשית להיותו חביב ואהוב‬ ‫ובלעדיהם אי אפשר להגיע לאמונה‪ ,‬אבל‬ ‫מאד‪ ,‬וטעם הדבר מפני השורש שבזה‬ ‫צריך לזכור שבסופו של דבר נצרך להגיע‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬שהוא התענוג‬ ‫לאמונה פשוטה שמעל הכל‪ ,‬ובמצות‬ ‫וההתקשרות שבין עולם לעולם מן‬ ‫יח 'יסדר שבחו של מקום ואחר כך יתפלל' | שיﬠור בספה"ק פ רי הארץ‬ ‫המשפיעים מקבלים בהשפעתם‬ ‫מילה שהתיש כח המתאוה‪ ,‬חותמו‬ ‫התענוג היותם משפיעים כטבע‬ ‫אמת ואמונה בו יתברך‪ ,‬לדבקה בו‬ ‫הבריאה‪ ,‬מה שאין כן הוא יתברך‬ ‫בלי שום השגת טעם כדרך‬ ‫אדון הטבע אינו מקבל כלל רק‬ ‫ההתקשרות כל העולמות מעילה‬ ‫משפיע‪] .‬המשך המאמר בפנים הספר א[‪.‬‬ ‫לעלול מחמת טבע תענוג ההשפעה‬ ‫כנ"ל‪ ,‬שהרי אין סוף הוא יתברך‬ ‫ונתבשר‬ ‫שנשמע‬ ‫יעזור‬ ‫יתברך‬ ‫וה'‬ ‫אדון הטבע ולא שייך בו טבע תענוג‬ ‫בשורות טובות‪ ,‬הן בנוגע לשבי‬ ‫הנ"ל‪ ,‬אבל הדביקות וההתקשרות‬ ‫הגשמי‪ ,‬והן בנוגע לשבי הרוחני‪ ,‬שיצאו‬ ‫השפעתו יתברך מאתו אינו כי אם‬ ‫חלקים רבים מהשביה הרוחנית‪ ,‬והשכינה‬ ‫האמונה ברצונו הפשוט להשפיע בלי‬ ‫תוכל לומר לפני הקב"ה 'חזי בהאי ברא‬ ‫שום טעם‪ .‬וזהו החילוק שבינו יתברך‬ ‫אתינא לקמך'‪.‬‬ ‫לכל הנבראים המשפיעים‪ ,‬שהרי כל‬ ‫א‪ .‬וזהו שאמרו המול לכם כל זכר‪ ,‬ממקום שהוא זכר‪ ,‬רק משפיע ואינו מקבל כלל‪ ,‬בהתיש‬ ‫כח המתאוה ותענוג ההשפעה כלל בלי שום טעם כלל‪ ,‬ובזה הוא מתקשר בחכמה עליונה‬ ‫שהיא יו"ד )ת"ז ת' יח לב ע"א(‪ .‬וכמאמר )איוב כח‪ ,‬יב( החכמה מאין תמצא‪ ,‬שהוא מאין ואפס בלי‬ ‫שום טעם‪ .‬ומילת זכרים כזה הם חותמו אמת ואמונה‪.‬‬ ‫וזהו שאמר "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" שכל האמונה שהשיג‪ ,‬אחר כל העיונים‬ ‫והשכלים‪ ,‬לא חשב לשום השגה‪ ,‬כי אם למדריגה התחתונה שהוא אמונה צדקה‪ ,‬שהרי כל‬ ‫ההשגות בטלים כנגדו ית'‪ .‬ומה שהשיג אח"כ הוא שאמר )בראשית יח כז( ואנכי עפר ואפר‪ ,‬שהוא‬ ‫התקשרות בחכמה עליונה‪ ,‬שהוא השפלות כאפס ואין‪ ,‬כמאמר והחכמה מאין תמצא‪ .‬והשגת‬ ‫אמונה גדולה כזו‪ ,‬שאחר כל השכלים והעיונית והשגות הדביקות שמשיג‪ ,‬יאמין באמת ואמונה‬ ‫מחמת שפלות עצמו להיותו בעיניו עפר ואפר‪ ,‬בודאי כל השגותיו אין בו לא טעם ולא ריח‬ ‫ולא שום דביקות כלל‪ ,‬ובאמונתו יחיה לדבקה בו ית'‪ ,‬אמונה זו היא הנקראת "אמנה אחותי‬ ‫בת אבי היא אך לא בת אמי" )שם כ יב(‪ ,‬כי אמונה זו אינה נשפעת כי אם מאתו ית' בעצמו‪,‬‬ ‫בלי שום עולמות אמצעים שמקבלים תענוג בהשפעתם‪ ,‬כמאמר יותר ממה שהעגל רוצה כנ"ל‪,‬‬ ‫והמבין יבין‪ .‬ולכן באמונה זו הוא הדביקות בו ית'‪ .‬ולכן מוזכרים בתורה המדריגות כסדר‪,‬‬ ‫תחלה פסוק "ויחשבה לו צדקה"‪ ,‬ואח"כ "אנכי עפר ואפר"‪ ,‬ואח"כ פסוק "וגם אמנה אחותי‬ ‫בת אבי היא" עיי"ש‪.‬‬