מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — לך לך (2026-10-19)

ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
מאורות השבת
להערות והארות:
0527615936b@gmail.com
•מן הפרשה מתקבלות
עבודות הקלדה ועימוד
•מן המדרש ב'מכון התורני'
•הלכה רחוב האומן 27ירושלים.
שע"י המכון התורני ירושלים
טל0533194867 :
•זכרון לצדיקים
לך לך -תשפ"ז | גליון | 235הפקה ועריכה :הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני
"ִה ְְת ַַה ֵ�ֵּל ְְך ְלְ ָפָ ַנַ י ֶוֶ ְְהֵיֵ ה ָָת ִִמים" (בראשית
ִ
יז ,א).
מן הפרשה נראה לפרש ,דאמר דוד המלך ע"ה
"ַא � ְְׁש ֵֵרי ְְת ִִמ ֵיֵמי ָָד ֶֶר ְְך
(תהלים קיט ,א) ַ
ַַהֹהְֹלְ ִכִ ים ְ �ְּבתֹוֹ ַַרת ה'" ,כי כשנבחין מה
על האדם להכיר שהטוב שמקבל מאת ה' הינו מצד חסדיו יתב' ולא בזכות מעשיו בין חכמת התורה הקדושה לשאר
מתחת לדלת ביתו ,ויודע שהושם שם ע״י נדיב אחד טוב "ְוְ ֶֶה ֱֱא ִִמן ַַּב� ה' ַוַ ַ �ַּי ְְח � ְְׁש ֶֶב ָָה ּלּ ֹוֹ ְְצ ָָד ָָקה" (בראשית טו ,ו). חכמות נמצא מתנגדים זה לזה ,והם
לב הרוצה לתמוך בו בצנעה ,אזי לעולם לא יפסיק מלחכות להכיר שכל טובות ה' עליו הם רק מצד החסד אחרי דבר והפכו ,כי שארי חכמות יש להם
לנדבת הנדיב ,ובכל חודש וחודש יעמוד ויחכה בכיליון שהבטיח השי״ת לאברהם אבינו בברית בין הבתרים "ֹל ֹא גבול בכל אשר להם ,נמצא כל זמן
עיניים מתי תבוא הנדבה לביתו ,בידעו שגם עד היום לא ֶׁש ָָך" (בראשית טו ,ד)
יָך הּוּא ִיִ ָיָר � ִֶיִ ָיָר � ְְׁש ָָך ֶזֶ ה ִִּכ� י ִִאם ֲֲא � ֶֶׁשר ֵיֵ ֵֵצא ִִמֵּמ� ֵ ֶֶע ָ
שהולכים מזה הלימוד אל לימוד אחר
קיבל שכר המגיע לו כי אם נדבת לב בלבד ,ומדוע שתפסק אמר הכתוב (פסוק ו׳) "והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה" .ובפירוש אינו תמים באותה חכמה ,אמנם כל
הנדבה .וכך הוא הענין כלפי שמיא ,כי האדם החושב לעצמו הפסוק למי נחשבת האמונה לצדקה ,פירש רש״י ש׳הקדוש
זה בשארי חכמות שיד אנוש מגיע אל
שהטובה שמקבל מאת השי״ת מגיעה לו לפי מעשיו ,הלא ברוך הוא חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה
תכליתם ,אך בחכמות התורה שאי
יש לו מקום לחשוש שבבא יום מן הימים תפסק הטובה, שהאמין בו׳ .כלומר ,שה׳ החשיב את האמונה לצדקה מצדו
דהיינו באופן שלפי מעשיו לא תגיע לו עוד טובה .אבל של אברהם.
אפשר להגיע אל תכליתה אם אמר
האדם שמשכיל להבין שכל הטובות הנשפעים לו מן והרמב״ן השיג עליו וכתב ׳ואיני מבין מה הזכות הזאת, יאמר אחד שהוא הגיע אל תכליתה,
השמים אינם אלא מצד רוב רחמי השי״ת המשפיע עליו למה לא יאמין באלהי אמן ,והוא הנביא בעצמו ,ולא איש נודע בבירור כי לא מבין בה כלל,
בחסדו ,ההוא אינו חושש שמא יפסיק הקב״ה להשפיע אל ויכזב ,ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר אבל אם יאמר שלא בא אל תכליתה
עליו ,שהרי מאז ומעולם מקבל הכל מחמת צדקה וחסד הנסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה׳ ועל כן פירש הוא הולך ומתאמץ בכל יום יום
בלבד ,וצדקה כזו אין שום סיבה שתפסק. מדיליה ׳והנכון בעיני כי יאמר שהאמין [אברהם] בה׳ וחשב לבוא יותר בפנימיותיה ,נמצא שהוא
וזהו הפירוש שאנו אומרים "עד הנה עזרונו רחמיך ולא כי כצדקו של הקב״ה יתן לו זרע על כל פנים ,לא בצדקת תמים מפני ששכל אדם אינו משיג
עזבונו חסדיך" ,כלומר שכל הטובות והישועות שהיו לנו אברם ובשכרו ,אף על פי שאמר לו שכרך הרבה מאד׳. יותר ,וזהו שכתוב "אשר תמימי
עד עתה מצד הרחמים והחסדים הם ,ולכן הרינו מאמינים כלומר ,שאברהם אבינו ע״ה ברוב ענוותנותו ושפלות רוחו דרך" ,ומפרש מי הם ה"תמימי דרך",
הלאה ש"אל תטשנו ה' אלוקינו" וימשיכו החסדים ַלַ ֶֶּנ� ַַצח ,כי בעיניו ,לא ראה לעצמו שום זכות שבגינה יתבשר בבשורה "ההולכים בתורת ה'" ,כי העומדים
חסדי השי״ת הם ללא גבול ולעולם הם עומדים. טובה כזו ,ועל כן החשיב את הבשורה הטובה לצדקה אינם תמימים כמ"ש למעלה ,וזה
ובזה פירש גם הפסוק שאנו אומרים בהבדלה במוצ״ש גדולה מאת הקב״ה. צוה הקב"ה לאברהם ע"ה "התהלך
"ִה ֵֵּנ� ה ֵֵאל ְיְ ׁשּׁו ָָּע ִִתי ֶֶא ְְב ַַטח ְוְ ֹל ֹא ֶֶא ְְפ ָָחד" דידוע שהשם (ישעיהו יב ב) ִ והנה דברי הרמב״ן הללו מהווים יסוד גדול בהכרת האדם לפני" ,דהיינו שתלך בכל יום ויום
"ֶח ֶֶסד ֵֵאל ָָּכ� ל
׳אל׳ הוא מצד החסד ,וכלשון הכתוב (תהלים נב ג) ֶ את בוראו ,שטבע האדם הוא שלא להתעמק במהות ממדריגה למדריגה גדולה ואז תהיה
ַַה ּּיֹוֹ ם" ,ועל זה אומר "הנה קל ישועתי" שאני מאמין ויודע הטובות והחסדים הנשפעים לו מן השמים ,ודרכו לחיות
(חתם סופר) תמים כנ"ל.
שהישועה היא מצד חסדי השי״ת עלי ,וכיון שכן "אבטח בהרגשה כאילו בזכות ובצדק ניתנים לו הכל ,ולא מעלה
*
ולא אפחד" שמא תפסק הטובה ,שהרי הכל נשפע מצד על דעתו לערער על הרגשה זו ,ועל כן באים דברי קדשו
החסד ,ומדת החסד לעולם עומדת. ללמדנו ,שעל האדם להכיר ולהחשיב הטוב שמקבל מאת "ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֶ �ֶּבן ִ�ִּת � ְְׁש ִִעים ָוָ ֵֵת � ַַׁשע � ָָׁשָנָ ה
ומהלך זה שזו היתה דרכו של אברהם אבינו ע״ה לתלות ה׳ ,כצדקה מאתו ית׳ ושהוא נותנו לנו מצד חסדיו המרובים, ְ �ְּב ִִה �ֹּמֹלֹוֹ ְ �ְּבַׂש�ַ ר ָָע ְְרָלָ תֹוֹ " (בראשית יז ,כד).
טובות הבורא בחסדיו ית״ש ,מצינו גם בתרגום יהונתן על ולא בזכות מעשינו. "בהמולו בשר ערלתו" .במדרש
"ַא ַַחרהכתוב הפותח במעמד ברית בין הבתרים ,שנאמר (טו ,א) ַ ובסידור הגר״א (סדר הבדלה למוצ״ש) מפרש הכתוב כפירוש וברש"י ישן ,שהיה מתירא למול,
ַַהְּד�ְ ָָב ִִרים ָָה ֵֵאֶּל�ֶ ה ָָהָיָ ה ְְד ַַבר ה׳ ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם וגו׳ ַַאל ִּת�ִ ָיָרא ַַא ְְב ָָרם הרמב״ן שאברהם אבינו ראה את רוב חסדי השי״ת אליו מה עשה הקב"ה שלח ידו ואחז עמו.
ָָאֹנִֹכִ י ָָמֵגֵ ן ָלָ ְְך ְׂש�ְ ָכָ ְְר ָָך ַַה ְְר ֵֵּב� ה ְְמֹאֹד" ופירש :אחר הדברים האלה כחסד וצדקה ,ולא ייחסה למעשיו הטובים .ועל פי זה והדבר תמוה ,אדם שהשליך נפשו
שנאספו המלכים ונפלו לפני אברם ויהרגו ארבעה המלכים מפרש מה שאומרים בתפלת נשמת כל חי ׳עד הנה עזרונו לכבשן האש בלא שום ציווי והיה זה
והחזיר תשע מחנות ,חשב אברם בלבו ,ווי לי שמא קבלתי רחמיך ולא עזבונו חסדיך וגו' ואל תטשנו ה׳ אלוקינו בימי בחרותו ,איך ירא לנפשו בימי
שכר מצותי בזה העולם ואין לי חלק לעוה״ב ,או שמא פעם לנצח' ,על דרך משל ,לאדם שלוה מחבירו אלף זהובים, זקנותו וגם אחר שהוא מצווה ועושה.
הזאת נמצא לי זכות מועטת ונפלו לפני ,ופעם אחרת לא וגמר עם המלוה שלא יחזיר לו את מלא הסכום בבת אחת, ונראה לי לפי מ"ש בסמוך ,כי זה
ִיִ ָּמ� ָ ֵֵצא בי זכות ולא יפלו לפני ויתחלל בגללי שם שמים. אלא במשך עשרה חדשים יחזיר לו כל חודש סך של מאה כבוד וגדולה שעליו חותמו של מלך
כלומר ,שהיה אברהם ירא שמא התנהגו עמו כפי מעשיו זהובים ,וכעבור חודש אכן מקיים הלוה הבטחתו ומצניע להגיד כי הוא עבדו ואחרים זולתו
וקיבל שכרו בדין בעבור מעשיו הטובים ,והיה מבקש את הסכום של מאה זהובים בין המשקוף לדלת בביתו של כאפס ותוהו נחשב לו ,וירא אברהם
ומתפלל על כך ,שמעתה יקבל הטובות מאת הבורא רק המלוה ,וכך מוצא המלוה מתחת דלת ביתו מעטפה ובתוכה
למול עצמו דמחזי כיהורא וגם שמא
מחמת חסד ה' ולא בשביל מעשיו ,כי באם שכרו יהיה משום מאה זהובים ,וכן עשה בחודש הבא עד לחודש העשירי
יעלה במחשבתו מחשבת פיגול
מעשיו אפשר שיתחלל שם ה' ברבים כשיצא למלחמה פעם שסיים להחזיר את מלוא הסכום .והנה אף שבמשך עשרת
אחרת ולא יעמדו לו זכויותיו ְלְ ַנַ ֵּצ�ֵ ַַח ,ונמצא מתחלל עי״ז שם החדשים היה המלווה מצפה מידי חודש בחדשו לקבלת גאה וגאון ותהיה עבודתו פסולה,
שמים כי הבריות לא ֵיֵ ְְדע ּּו שמפלתו היא מחמת שנתמעטו הסכום ,אבל מובן שמחודש זה והלאה אינו מחכה עוד וכיון שנתירא מפני מפני זה סייעו
זכיותיו .ועל זה הבטיחו הקב״ה "אל תירא אברם וגו׳ שכרך למצוא הכסף מתחת לדלת ביתו ,כי יודע הוא שעד היום הקב"ה שיהיה ניצול ממחשבה זו,
הרבה מאוד" ,כלומר ,שאע״ג שהם נופלים לפניך בעוה״ז, קיבל רק את המגיע לו ,ומהיום והלאה אין מגיע לו כלום. או כי שלח ידו ואחז עמו להראות לו
אין זה אלא מתנת חסד ואילו שכר מעשיך הטובים שמור וכל זה בנוגע למלוה ולוה ,אבל כאשר מדובר בצדקה אין כי הוא נותן חותמו בו ומאתו תצא,
(משחת שמן – רבי חיים שאול קויפמאן) ומצפה לך לעוה״ב הרבה מאוד. הדבר כן ,שהעני המוצא מידי חודש בחדשו מאה זהובים (כתב סופר) ואתי שפיר.
מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת -ךל ךל ךלל [עמ' ]1
ההצלחה האמיתית "הּוּא ַּד�ַ �ֶֶּמֶׂש�ֶ ק ֱֱאִלִ ֶיֶעֶזֶ ר" (בראשית טו ,ב).
ֵיֵ ְְדעּון ָּכָ ל ַַע ֵֵּמי ָָה ָָא ֶֶרץ ֶֶאת ְְׁש ֶֶמָך ְלְ ִיִ ְְר ָָאה ֹא ְְֹתָך ְּכְ ַַע ְְּמָך ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל "ַוַ ָּיָ ֹבֹא ֶֶאל ָָהָגָ ר ַוַ ַַּת ַַהר ַוַ ֵֵּת ֶֶרא ִּכִ י ָָה ָָר ָָתה ַוַ ֵֵּת ַַקל ְּגְ ִִב ְְר ָָּתּה בגמרא במסכת יומא (כח ,ב) דרשו
יִתי". ְוְ ָלָ ַַד ַַעת ִּכִ י ִִׁש ְְמָך ִנִ ְְק ָָרא ַַעל ַַה ַַּבִיִ ת ַַהֶּזֶ ה ֲֲא ֶֶׁשר ָָּבִנִ ִ יָה" (בראשית טז ,ד). ְְּב ֵֵעיֶנֶ ָ ״ַה �ֹּמ � ֵֵֹׁשל ְ �ְּבָכָ ל ֲֲא � ֶֶׁשר לֹוֹ ״ -אמר ר״א ַ
"ככל אשר יקרא אליך הנכרי" ,ובישראל הוא אומר "ותקל גברתה בעיניה" ,אמרה ,שרה זו אין סתרה 'המושל בתורת רבו'" .הּוּא ַַּד� �ֶֶּמ ֶ �
ֶׂשק
"ונתת לאיש ככל דרכיו" ,לפי שישראל מכיר בהקב״ה כגלויה ,מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת ֱֱאִלִ ֶיֶעֶזֶ ר" ,אמר רבי אלעזר ש'דולה
ויודע שהיכולת בידו ,ואם אין תפילתו נשמעת תולה שלא זכתה להריון כל השנים הללו ,ואני נתעברתי ומשקה מתורת רבו לאחרים'.
את הדבר בעצמו ובחטאו ,אבל נכרי קורא תגר ואומר מביאה ראשונה (רש"י). נראה לומר שהחסרון של אליעזר
'בית ששמו הולך לסוף העולם ,נתיגעתי לכמה דרכים הנה הסיבה שלא ילדה שרה כל אותם השנים היא בא לידי ביטוי גם במעלתו ,שכל מה
ובאתי והתפללתי בו .ולא מצאתי בו ממש .כשם שאין כדאיתא ביבמות (סד ,א)' :א״ר יצחק מפני מה היו אבותינו שזכה להיות מושל בתורת רבו ,ודולה
ממש בעבודה זרה' .לפיכך (ועשית) ככל אשר יקרא עקורין ,מפני שהקב״ה מתאוה לתפילתן של צדיקים'. משקה ,הרי הם קנינים בתורת רבו.
אליך הנכרי ,אבל ישראל אם אתה רואה שהוא משחית ונמצא לפי זה שהאמת היתה להיפך מדעתה של הגר. אבל לא זכה לעליה עצמית להיות
בממונו את חבירו אל תתן לו (תנחומא במדבר ג׳)" (רש״י). שהיא חשבה שמזה ששרה לא ילדה מוכח שאינה 'מחדש' משלו ,או 'מושל' בתורת
הרי שהנכרי קובע בדעתו מה היא הצלחה ומה היא צדקת ,אבל באמת הוא להיפך ,שהסיבה שלא ילדה עצמו ,וזהו חסרון במהות הדרגה של
טובתו ,על פי מה שנראה לעיניו ,ואם הקב״ה אינו היתה משום שהיא צדקת גדולה כל כך ,עד שהקב״ה האדם.
שומע לתפילתו ,תולה את הדבר בכך שאין ממש התאוה לתפילתה. על פי ההבחנה הזו אפשר ליישב כיצד
בתפילה להקב״ה ,ואינו מתבונן לחשוב שמא הסיבה ומצינו במלבי״ם (טז ,א) שכתב טעם נוסף מדוע לא אליעזר נאמר עליו שהיה איקונין שלו
לכך שאין בקשתו מתקבלת ,היא מפני שהקב״ה יודע ילדה שרה' :לא ילדה לו כי היה צריך שיקדם לו וקלסתר פניו דומה לאברהם אבינו
שאין זה לטובתו. [-ליצחק] לידת ישמעאל שהוא שאב הזוהמא ,שעל (ב״ר נט ח סי׳ ז) וכמובן שהיא תוצאה
ולכן גם הגר אף שהיתה אשה חשובה [שהרי ראתה ידו [-ישמעאל] נזדקקה הטפה ויצא יצחק בקדושה, של השגה פנימית שדבק באברהם,
כמה מלאכים ,ועזבה את בית המלכות של פרעה אביה וכן היה צריך להקדים המילה ושיזקן אברהם עוד יותר "ָחְכְ ַַמת ָָא ָָדם �ָָּת ִִאיר � ָָּפָנָ יו" (קהלת ח, ָ
להיות שפחה בבית אברהם ,וכן מכך שנשאה אברהם עד שיחלש הכח החומרי ויגבר הענין הרוחני וכו''. א) .ואילו יצחק ממשיכו של אברהם
מוכח שהיתה חשובה] ,מכל מקום עדיין נשארה בה וגם לפי פירוש זה מה שנתעכבה שרה מלדת היה משום אמנם נאמר עליו שהיה זיו איקונין שלו
ההשקפה של אומות העולם ,והחליטה כל דבר על פי מעלתה ,כדי שתזדקק הטיפה ויתקדש זרעה יותר קודם כשל אביו ,היה זה מפני שהקב״ה צר
מראה עיניה .ולכן פירשה שהסיבה ששרה אינה יולדת שתלד את יצחק .ושתי ההריונות של הגר [וכמו שכתב קלסתר פניו כשל אביו כדי להפקיע
היא מפני שאינה צדקת ,שזו סיבה הנראית לעין ללא רש"י (טז ,ה ד"ה אנכי) ע"פ בראשית רבה ,ששרה נתנה עין מליצני הדור שאמרו מאבימלך הוא
התבוננות .אך אם היתה מתבוננת בסיבת הדבר ,אפשר הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה ,ונתעברה שוב עם [מדרש תנחומא ,תולדות ,א והובא
שהיתה מבינה שאדרבה מפני צדקותה של שרה היא ישמעאל] ולידת ישמעאל [שנאמר עליו (טז ,יב) "ְוְ הּוא ברש״י שם] ,משמע שרק מטעם זה
מתעכבת מלילד ,וכפי שנתבאר בדברי חז״ל. ִיִ ְְהֶיֶ ה ֶֶּפ ֶֶרא ָָא ָָדם"] ,היו הכנה ללידת יצחק משרה -שיוולד היתה דמותו כשל אביו ולא מחמת
ומזה נוכל ללמוד שלא לקבוע הצלחה ע״פ הנראה בקדושה .ונמצא שצדקתה של שרה גרמה לאיחור לידתה. דביקותו באביו .ופלא הוא איך אליעזר
לעינים או ע״פ הרגשות ,אלא כפי דעת התורה וחז״ל. אולם סיבות אלו לא עלו על דעתה של הגר כלל ,אלא השיג יותר מדרגת יצחק.
ולדוגמא ,מי שיגע ללמוד ולהבין סוגיא בגמרא חשבה שאינה יולדת מחמת שאינה צדקת .והטעם ולפי האמור יובן היטב ,שמעלת
ואחר כמה שעות עדיין לא זכה שיהיה לו מהלך שחשבה כך הוא מצד החילוק בהשקפה בין ישראל אליעזר היתה גם חסרון ,שאמנם השיג
ברור ,יכול לחשוב שלא הצליח בלימודו .אמנם לאומות העולם וכדלהלן. הרבה מדביקותו ברבו אבל זו היתה
באמת אצל הקב״ה העיקר הוא היגיעה ולא ההבנה, הנה בשמחת חנוכת בית המקדש ,האריך שלמה המלך כל השגתו .אבל יצחק היתה השגתו
וכמש״כ החפץ חיים (ח״ח על התורה פ׳ בחוקרתי) בביאור להתפלל שה׳ ישמע אל תפילות עמו ישראל בכל המצבים, עצמית ,וקנה לו דמות עצמית שלולא
מה שאמרו חז״ל אנו עמלים ומקבלים שכר ,שאנו ונאמר שם (מלכים א' ח ,לח-לט)ָּ" :כָ ל ְְּת ִִפָּלָ ה ָכָ ל ְְּת ִִחָּנָ ה ֲֲא ֶֶׁשר הטעם הנ״ל היתה משתקפת בו דרגתו
מקבלים שכר גם על העמילות אף אם לא גמרנו את ִִת ְְהֶיֶ ה ְלְ ָכָ ל ָָה ָָא ָָדם ְלְ ֹכֹל ַַע ְְּמָך ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ֲֲא ֶֶׁשר ֵיֵ ְְדעּון ִִאיׁש ֶנֶ ַגַ ע שלו ,שהיא נפרדת משל אביו .לכן
העבודה .ואף שבודאי יש גם תכלית לידע ולהבין את ּוָפ ַַרׂש ַּכַ ָָּפיו ֶֶאל ַַה ַַּבִיִ ת ַַהֶּזֶ הְ .וְ ַַא ָָּתה ִִּת ְְׁש ַַמע ַַה ָָּׁש� ַַמִיִ ם ְְמכֹון ְלְ ָָבבֹו ָ היה צריך לעשיית צורה מיוחדת כדי
התורה ,מכל מקום מי שיגע להבין אף שאינו מבין הרי ִִׁש ְְב ֶֶּתָך ְוְ ָָסַלַ ְְח ָָּת ְוְ ָָע ִִׂש ָיָת ְוְ ָנָ ַַת ָָּת ָלָ ִִאיׁש ְּכְ ָכָ ל ְְּד ָָרָכָ יו ֲֲא ֶֶׁשר ֵֵּת ַַדע להפקיע מליצני הדור .וזהו שאומרים
קיים רצון הקב״ה ודבק בתורתו הקדושה ,ובזה היתה ֶֶאת ְלְ ָָבבֹו ִּכִ י ַַא ָָּתה ָיָ ַַד ְְע ָָּת ְלְ ַַב ְְּדָך ֶֶאת ְלְ ַַבב ָּכָ ל ְְּבֵנֵ י ָָה ָָא ָָדם". בתפילת י״ח 'אלקי אברהם ,אלקי
לו הצלחה גדולה בלימודו. והוסיף להתפלל גם על הגוים (מא-מג)ְ" :וְ ַגַ ם ֶֶאל ַַהָּנָ ְכְ ִִרי יצחק ,ואלוקי יעקב' שכל אחד מהם
ויש לנו להתחזק ולמדוד הצלחה על פי דרך האמת, חֹוָקה ְלְ ַַמ ַַען ּוָבא ֵֵמ ֶֶא ֶֶרץ ְְר ָ ֲֲא ֶֶׁשר ֹלא ֵֵמ ַַע ְְּמָך ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל הּוא ָ הוא גילוי אלוקות בעולם מהדרגה
ולא בהשקפת הנכרי המודד כל דבר רק לפי מה ְְׁש ֶֶמָך וגו' ְוְ ִִה ְְת ַַּפֵּלֵ ל ֶֶאל ַַה ַַּבִיִ ת ַַהֶּזֶ הַַ .א ָָּתה ִִּת ְְׁש ַַמע ַַה ָָּׁש� ַַמִיִ ם שלו הוא .דוגמת מה שאומרים אח״כ
(עץ החיים – רבי חיים מינץ) שנראה לעינים. יָת ְּכְ ֹכֹל ֲֲא ֶֶׁשר ִיִ ְְק ָָרא ֵֵאֶלֶ יָך ַַהָּנָ ְכְ ִִרי ְלְ ַַמ ַַען ְְמכֹון ִִׁש ְְב ֶֶּתָך ְוְ ָָע ִִׂש ָ 'הגדול ,הגבור ,והנורא' שכל מידה
ממידתו של הקב״ה היא בפני עצמה.
והוא שאמרנו שיצחק היה דרגה
מן המדרש עצמית ,וכן יעקב ולכן מזכירים כל
אחד בפני עצמו.
(כרם טוביא -רבי טוביא ליסיצין)
מדרש רבה לך לך לט ,יא "והיה ברכה" .לא אמר הכתוב 'והיה ברוך' או 'והיה מבורך' ,אלא נקט הכתוב בלשונו
רכה ,מהביה ּב קרי ּ רכה" )בראשית יב ,ב( . "והיה ּב
'ברכה' ,קרי ביה ]יש לקרוא כאילו נאמר[ 'ברכה' ,ואמר בזה לאברהם ,מה ברכה של
את
מקרב מאים ,אף ּ הט
מטהרת את ּ רכה זוֹ ּב מים זו מטהרת את הטמאים הטובלים בה ,אף את מקרב את הרחוקים מאביהם
שבשמים ומגיירם ,ומטהרם לאביהם שבשמים.
מים.ש ּב
לאביהם ׁ
מטהרם
רחוֹ קים ּו
אמר רבי ברכיה ,יש להקשות ,כיון שכבר כתוב )להלן פסוק ג( ואברככה ,מה תלמוד לומר
"ואברככה" ,מה
תוב רכיהּ ,כ בר ּכ ּ רבי ּב
אמר ּ
כאן 'והיה ברכה' .מתרץ המדרש ,אלא ,אמר לו הקב"ה לאברהם ,עד כאן ]עתה[ הייתי
אמר לוֹ ,עד
אלא רכה"ּ . "והיה ּב
למוד לוֹ מר ּת ּ זקוק ]צריך[ לברך בעצמי את הצדיקים שבעולמי ,אבל מכאן ואילך הרי הברכות
מכאן
ואיל למיּ , לבר את עוֹ זקוק
ּ
הייתי אן כּ מסורות לך ,ולמאן דחזי לך למברכא ,בריך ]ולמי שהוא ראוי בעיניך להתברך ,ברכהו[.
למברכאּ ,ברי.
חזי ל
למאן דּ
מסורוֹ ת ל ,
הברכוֹ ת ּ
הרי ּ
מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת -ךל ךל ךלל [עמ' ]2
)חלק ב'( קריאת שמע על המטה וברכת המפיל
עפ"י ספר "הלכות יו ביו "להגרמ"מ קארפ שליט"א
הנכנס לישן על מיטתו מברך ברכת המפיל ,ואין להפסיק בדיבור אחר ברכת המפיל ,אבל הקריאת ברכת המפיל והפסק לאחריה
שמע ופסוקי המזמורים שהם לשמירה אינן הפסק .ומ"מ טוב לאחר ברכת המפיל ולאומרה
רדם קודם באמצע קריאת שמע יקדים ברכת שּי
לבסוף אחר קריאת כל הפסוקים ,אך אם חושש ׁ
המפיל לקריאת שמע ,והפסוקים אינן הפסק .
וראה במקורות דאם אומר ברכת המפיל מעומד יש לאחר ברכת המפיל ולילך לישן מיד.
אם מסתפק שמא לא יוכל לישן לדעת הבה"ל לא יברך המפיל ,ולדעת הגר"א והרבה פוסקים ברכה במסתפק שמא לא ירדם
נתקנה הברכה להולך לישן על מיטתו ואע"פ שלא ישן מברכין המפיל .
ומ"מ אם יודע שלא יוכל לישן לא יברך המפיל בשם ומלכות שעיקר הברכה לנכנס לישן אלא
יאמרה בלא שם ומלכות ולכן טוב שלא לברך אלא כשכבר מרגיש עייפות ורוצה לישן דבאופן כזה
• •
למטה ע"מ לשכב ולישן כבר חלה הברכה ואין כאן הפסק ,ורק משום בב"י סי' רלט ומג"א סק"ב וביהגר"א דהפסוקים הן לשמירה ואינן
ההפסק בין ק"ש לשינה דזהו משום השמירה מהמזיקין שע"ז הזכירו הפו' הפסק מדריב"ל קרא להני פסוקי וגני ,וכתב הגר"א דהפסוקים אינן הפסק
לחזור ולומר ק"ש ופסוקי שמירה. דכקריאה אריכתא דמיא ,אבל במג"א מבואר דאף אם ק"ש הוי הפסק
ולפי"ז אם אירע שלא בירך אשר יצר אם שכב כבר יכול ליפנות ולומר אשר משום דאומרה לשם חובה כמ"ש בתר"י דהוי דברי תורה קודם השינה
יצר וכ"כ המקור חיים לחו"י בקיצור ההלכות "שכח ערבית ספירת העומר מ"מ הפסוקים אינן הפסק .ומ"מ מסקנת המג"א ,דאף ק"ש אינו הפסק
קידוש לבנה יאמר אחר המפיל" .ובאשל אברהם בוטשאטש מהדו"ת כתב: דג"ז בא לשמירה.
'י"ל שעיקר הקפידה על ההפסקה שברצון מפסיק וכו' משא"כ כשהיה השל"ה כתב דיש לאחר המפיל לכל ושכ"כ הרמ"ק ועוד ,ואמנם הא"ר
מזומן לשינה ולא הגיעה עליו .וכי כשאינו יכול לישן אח"כ כלל תהיה סק"ג השיג ע"ז טובא מהירושלמי והרבה ראשונים דהק"ש אינו הפסק וכן
הברכה לבטלה ,והרי רוב העולם מברכים גם כשאין ודאי שיוכלו לישן אז, הפס' ,ומסקנת המ"ב סק"ב לצאת כל השיטות וכמ"ש בפנים.
אלא שהברכה נתקנה על ההכנה לשינה' ,ע"כ .וכ"כ בארחות רבינו בשם ונראה דמהפוסקים שאמרו המזמורים וכן הק"ש אחר המפיל אין הוכחה,
מרן הקה"י זצ"ל דאשה שאמרה המפיל ונזכרה שלא התפללה ערבית תקום משום דאינהו מיירו כשנכנס על מיטתו ואומר המילים על המטה שאז
ותתפלל ותסמוך על הפו' שעל מנהגו של עולם הוא מברך. נתקנה הברכה לנכנס לישן על מיטתו ,ולא אכפת לן בפסוקי' דכבר התחיל
ובקונטרס עלה לתרופה )שי"ל ע"פ הגה"ק הד"ח מצאנז זצ"ל( הובא בפסקי בתהליך השינה במה שנכנס על מיטתו ,אבל אם אומר ברכת המפיל מעומד
תשובות כאן כ' וז"ל' :מצד הדין מותר לדבר אחר המפיל ואינו דומה שלא על מיטתו צריך לאחר ברכת המפיל להפסוקי' וגם אין חשש שירדם
להמוציא ,שהשינה אינה מסורה ביד האדם שפעמים אינו יכול לישן ,רק כיון דאומר מעומד שלא על מיטתו.
ברכה זו תיקנו אנשי כנה"ג כברכת השכיבנו שאומרים בביהכ"נ אף שהוא המ"ב סק"ד כתב דאם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ וכו' יזהר
ער כמה שעות ,לכן אם נחוץ לכך מותר לדבר ואף לאכול ולשתות ולעסוק בזה כי יפסיק בין הברכה לשינה .וכן בבה"ל )ד"ה סמוך( כתב דאם מסתפק
במשא ומתן אם באו אליו לאחר שכבר בירך המפיל ,ולכן בראשונים לא שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחילה לברך .ולמד כן מדברי
הוזכר האיסור לדבר ,ורק ברמ"א הביא מצד מנהג עפ"י הפסוק אמרו הרמ"א והראשו' שלא להפסיק בין המפיל לשינה .וגם ממה שדנו אם ק"ש
בלבבכם וכו' ודומו סלה ,ומוטב להפסיק בדיבור כמה פעמים אחר ברכת והמזמורים הוי הפסק וכ' דהואיל דהוי לשמירה אינו הפסק ומוכח דשאר
המפיל ולא ישן פעם אחת בלי ברכה ,כי הישן בלי המפיל כאוכל בלא דברים הוי הפסק .ואמנם כבר הביא הבה"ל שם מהחיי"א דאף אם לא ישן
ברכה" וכו' .ובשם הגה"ק רבי דוד מדינאב בנו של הבני יששכר זי"ע שפיר דמי כיון דמברך על מנהגו של עולם ושכ"כ הא"ר לחד תירוצא בשם
שחמור יותר מהאוכל בלא ברכה כי הנאת שינה חמורה מהנאת אכילה הברכת אברהם דעל מנהגו של עולם הוא מברך ,אלא דהבה"ל השיג ע"ז
דהנשבע שלא אישן ג' ימים מלקין אותו ובאכילה ז' ימים ,וכן בסוכות ממה דמברכין המפיל וכו' דבלשון כזה כתבו הפוסקים שלא לברך המפיל
אכילת עראי מותר שינת עראי אסורה' ,ע"כ .ובאורחות חיים ספינקא סק"ג כשלא ישן ,ומסיק שם דאם יודע שלא ישן אין כדאי לברך ,וכן שלא
כתב בשם ספר מאורי אור דרק קביעת סיפור אסורה אחר המפיל משום להפסיק בין המפיל לשינה.
היסח הדעת ,ונהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו ואין להקפיד אפילו נמשך ואמנם נתבאר בספרנו בח"א ]פ"ז דין יט ולא-לב ,ופ"ח דין לא[ שדעת
טובא משום דברכת המפיל אינו כברכת הנהנין רק ברכת שבח צרכי העולם הרבה פו' וע"פ האריז"ל דמברכים גם ג' ברכות אלו )אלקי נשמה ברכה"ת
וכו' אכן בודאי כשדעתו להיות ניעור כל הלילה אסור לברך כיון שנתקן והמעביר שינה( בשלא ישן דעל מנהגו של עולם מברך ,ועכ"פ בברכת המפיל
בהודאה על חבלי שינה ותנומה על עיני ועפעפי וגם השכיבנו לשלום ,אבל מבואר בביאור הגר"א סי' תלב ס"ב דכשם שמברכין על ביעור חמץ אע"פ
בדיעבד אינה ברכה לבטלה ,ע"כ .ובערוה"ש ס"ו כתב' :ודאי דכאן לא הוי שיכול להיות שלא ימצא חמץ כך מברמן על ברכת המפיל אע"פ שיכול
ההפסק איסור כבכל הברכות ,והטעם דהא שינה אינה מסורה ביד האדם להיות שלא ישן והוכיח מהמפיל לברכת ביעור חמץ ע"ש .הרי דמעיקרא
וכו' ,וברכה זו היא חיובית על ענין השינה של האדם ולזה אמר שיראה נתקן כן .ועי ,בהג' מהר"ץ חיות )ברכות יא (:דהמפיל ברכת השבח על מנהגו
לקרבה להשינה ככל האפשר' ,ע"כ. של עולם אפילו לא ישן ,ולענ"ד גם אם נאמר דהמפיל נתקן על השינה אין
ובספר ברכת הבית שער ל"א ס"ב כ' "ואם הפסיק בדיבור בין ברכה לשינה הכונה לשינה עצמה רק על מעשה ההכנה לשינה שעליו מברך המפיל
א"צ לחזור ולברך וכן אם אינו יכול לישן זמן מרובה יכול לקום ולעסוק חבלי שינה על עיני שלכן כ' הסדר היום שלא לברך עד שנופלים עליו חבלי
בתורה .וכן אם בא לו דבר נחוץ מאד יכול להפסיק .מיהו לכתחילה לא שינה והוא עיף ואז נכנס למיטה ומברך המפיל חבלי שינה על עיני ,ואז
יברך עד שמרגיש חבלי שינה על עיניו ולא יצטרך להפסיק" ,ובכה"ח סק"ז לא אכפת לן כלל אם ישן אח"כ או לאו ,דעכ"פ כבר התחיל בתהליך
ע"ש .ועי' בציץ אליעזר ח"ז סי' כז והתעוררות תשובה ח"א סי' קי"ד השינה ,אבל אין לומר דמברך על השינה עצמה דהרי עדיין לא ישן ולא
ובפסקי תשובות כאן שהאריך בזה והביא מהרבה פו' שיש לברך בכל אופן. מצינו ברכות הנהנין והשבח על העתיד רק על מה שאירע .וכל שנכנס
מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת -ךל ךל ךלל [עמ' ]3
מסתמא ישן ועל זה נתקנה ברכת המפיל לישן ,אבל אם הוא עירני אין זה נכנס לישן רק נכנס
לשכב .
אם בירך המפיל על דעת לישן ונזכר שלא התפלל ערבית או קדוש לבנה ]וזמנה עובר[ ישכב מעט בירך המפיל ונזכר שלא התפלל
או נצרך לברך אשר יצר
ואח"כ יתפלל ויאמר קדוש לבנה .וכן ינהג לגבי אשר יצר אם נצרך אח"כ לנקביו .
• •
מקור חיים להחוו"י ,והטעם דכבר בירך בהיתר על דעת לישן כדין גם לסוברים דתיקנו הברכה אע"פ שלא ישן מ"מ לא תיקנו למי
הנכנס לישן על מיטתו וכמ"ש הריטב"א בנוטל ידיו לאכול ונמלך דלא הוי שהולך לשכב בלי לישן רק להנכנס לישן על מיטתו ומשער שישן
ברכה לבטלה ולכן ישכב מעט ואח"כ יתפלל. או כגון שנפלה עליו תנומה אבל אם הולך לישן עירני וספק אצלו
כיון שנכנס לישן ושכב על המטה כבר חלה הברכה ואין חשש הפסק. אם ישן כה"ג לא תיקנו כלל הברכה ,וכן לשון הרמב"ם פ"ז מתפלה
כמשנ"ת בהערה דלעיל ,ועכ"פ ברכת אשר יצר בודאי אינה הפסק דכל זה וש"פ הנכנס לישן על מיטתו ,וכן כתב בסדר היום )בסדר ק"ש של לילה(
הוא מצרכי השינה לילך לנקביו והכל ממכשירי השינה .ושו"ר כן בחת"ס וז"ל' :הברכה הזאת אין לברכה עד שיראה הוא בעצמו שהשינה
בחי' לנדה נא :שכתב בשם ספר הלכות קטנות למהרי"ח שצידד דשייך באה עליו ועפעפי עיניו נאחזים לישן ,כי איך יברך 'המפיל שינה'
אשר יצר לברכה ראשונה על תשמיש המטה .וכתב שם בשם היעב"ץ והשינה עדיין לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבוא ,ודאי
בסדורו דאף ברכת המפיל עולה על התשמיש ,ע"ש. ברכה לבטלה הוא'.
זכרון לצדיקים
תר"ץ :הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך מטלז זצ"ל
והמשיכו לקיים את הישיבה .לאחר המלחמה הפכה לישיבה מרכזית למד בקאלם ובוולוז'ין .בשנת תרמ״ד הוזמן לשמש
בליטא .בשנת תרפ״א נוסד -ליד הישיבה -כולל הרבנים. ר״מ ומנהל הישיבה בטאלז ע״י חותנו הגר״א גורדון
בצוואתו לבניו ציוה 'לקדש שם שמים בכל מעשיהם' .נשארו ממנו רב העיר .משם עבר לשמש כרב בוורנה ואח״כ
כתבי יד בהלכה ומוסר שיצאו לאור ע״י בניו בחוברות מיוחדות בשם בשאדובה .בשנת תרע״א אחרי פטירת חותנו הגאון
"שעורי דעת". ר׳ אליעזר גורדון ,אב״ד ור״מ בטאלז ,הוזמן לשמש
עד כמה יש לדקדק בהלכה היה מספר עובדא נוראה שמצאו פעם רבה של טאלז ומנהל הישיבה .הוא שקבע את אופיה של ישיבת
בחור הרוג בבית אחד ,והדם נשפך על הקרשים בבית ,ולאחר הקבורה, טאלז ודרכה המיוחדת בלימוד ובתורת המוסר ,יחד עם ר׳ שמעון
התחיל מהבית ליפול מקצת מהתקרה ,ומהקירות ,ולא ידעו מה היה שקופ ור׳ יהודה לייב חסמן ,מנהלה הרוחני של הישיבה .במשך 17
כאן ,הגיע רבי יוסף לייב -וחקר ודרש שלא קברו גם את קרשי הבית שנות עבודתו המשותפת עם ר׳ אליעזר גורדון והרבה שנים אחר כך
(כדין קבורת דם שהנפש יוצא בו) ולאחר שהטמינו הקרשים באדמה ,חזר הבית טרח על הרחבתה וביסוסה של הישיבה.
(גדולי הדורות) להיות כתיקונו. בימי מלחמת העולם הראשונה נשאר בטאלז יחד עם ר' חיים רבינוביץ
היודע אני ללמוד? לא אשטה לומר שאני יודע -הלזאת תיקרא ידיעה? היתה פעם אסיפה בסלבודקה בעניני ציבור בשאלות הרות גורל והחליטו
אך באותו זמן אם ישאלו אותי היש רבנים שיודעים פחות ממני ,שטות שצריך מועצה של רבנים אבל בדוקא מהזקנים ,אחד הרבנים הצעירים
גמורה להענות בשלילה -בודאי יש ויש" .זהו היסוד ,ההפרש תמיד לחש "אין בדורנו גדולים" זה הגיע לאוזניו של הגאון ר יוסף יהודה
קיים ,ויש אצל מי לשמוע( .מאור האהל) בלוך זצ״ל נעמד ושאג כארי" :אמת אין גדולים בדורנו ואם ישאלו אותי
שכרו ועונשו של האדם טמונים בתוך המצוות והעבירות
נפשו ,באמרו :מלך חסד הוא .אם אכשל חס־וחלילה אפול לרגליו ואתחנן לו ויחוס 'ששכר מצוה -מצוה ,ושכר עבירה -עבירה' (אבות ד ,ב)
עלי וירחמני. פירש הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ"ל (שיעורי דעת מאמר תשובה):
"אבל אם המלך ישלח אתו יחד למקום המלאכה מחלקת חיילים ושר־צבא וימסור לא כחוקי המדינות -חוקי התורה ,ולא כעניין השכר והעונש הקבוע בנימוסי בני
בידם להוציא מיד את גזר־דינו אם לא ימלא את שליחותו בדיוק הראוי ,מה מאוד אדם -הוא השכר והעונש שנקבע על־פי התורה הקדושה .השכר המגיע לאדם
ירעד ליבו בקרבו כי הלא יודע הוא שאין לו תחבולה להינצל אם יעבור על מצות במלאותו את מצות המלכות והעונש המגיע לו בעוברו עליה הם דברים הבאים לו
המלך וייכשל בשליחותו ,כי אז לא יוכל לראות את פני המלך ולבקש מחילתו ,ודינו מבחוץ ,אינם תלויים לא בו ולא במעשה שעשה .הוא עשה את המעשה והחוק קבוע
כבר נחתך ונמסר בידי משרתי המלך שאין בידם למחול אף אם ירחמו עליו ,כי בספר החוקים .השופט דן אותו והשוטר מענישו.
עליהם להוציא לפועל את מצות המלך אם יעוות בשליחותו .אבל מטבע האדם "לא כן במצות התורה! המצוה גופה נשארה רשומה בנפש האדם ומתוכה מגיע
הוא לבקש נוחם לנפשו למען הרגיע את רוחו .ולכן ,אף אם יימצא במצב סכנה כזה, לו על־פי מערכת הבריאה שכרו ,והעבירה נשארת קבועה בנפשו ומביאה לו את
יתנחם ויאמר אל ליבו :אחר שלא נמסרתי אלא בידי אנשים שבעלי־לב המה ,אם עונשו .כלל אמרו חז״ל :שכר מצוה -מצוה ,שכר עבירה -עבירה׳ .המצוה גופה היא
גם אכשל אתחנן לפניהם אולי יבקשו וימצאו זכות לפטרני ,או הם ימליצו עלי אל הנותנת לו שכרו והעבירה עצמה מענישתו".
המלך ויעוררו רחמים עלי. את יסוד הדברים המחיש הגרי״ל בלוך זצ״ל על־פי המשל הבא:
"אבל מה גדולה היא הסכנה לעבד שרבו מוסר לו עבודה חשובה ואחראית ואם לא "אם ישלח מלך גדול את עבדו באיזו מלאכה חשובה ,רבת־האחריות ,שדורשת
יעשנה בדיוק הראוי יהיה עונשו כרוך בה ,שהדבר עצמו שהוא עסוק בו ישרפהו דייקנות גדולה ומסירות יתירה לקיים אותה ,ויאמר לו :השמר פן תכשל ותמעול
או יסקלהו ,הלא אז שום תקנה אין לו כי לא המלך מעניש אותו ולא משרתיו ,אלא בשליחותך ,כי אז דתך להמית או להיאסר מאסר עולם ,מה מאוד יפחד העבד פן
(משל האבות -הרב משה לוי) בחטאו עצמו שם ימצא את עונשו". ייכשל וישנה מעט בשליחותו ,כי אז יגיע לו עונש כל־כך מר .אולם יוכל להרגיע את
מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת -ךל ךל ךלל [עמ' ]4
