gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מאורות השבת · Me'oirois Hashabbos — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫מאורות השבת‬ ‫להערות והארות‪:‬‬ ‫‪0527615936b@gmail.com‬‬ ‫•מן הפרשה‬ ‫מתקבלות‬ ‫עבודות הקלדה ועימוד‬ ‫•מן המדרש‬ ‫ב'מכון התורני'‬ ‫•הלכה‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪.‬‬ ‫שע"י המכון התורני ירושלים‬ ‫טל‪0533194867 :‬‬ ‫•זכרון לצדיקים‬ ‫לך לך ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 235‬הפקה ועריכה‪ :‬הרב נעם יעקובי שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫"ִה ְְת ַַה ֵ�ֵּל ְְך ְלְ ָפָ ַנַ י ֶוֶ ְְהֵיֵ ה ָָת ִִמים" (בראשית‬ ‫ִ‬ ‫יז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫מן הפרשה‬ ‫נראה לפרש‪ ,‬דאמר דוד המלך ע"ה‬ ‫"ַא � ְְׁש ֵֵרי ְְת ִִמ ֵיֵמי ָָד ֶֶר ְְך‬ ‫(תהלים קיט‪ ,‬א) ַ‬ ‫ַַהֹהְֹלְ ִכִ ים ְ �ְּבתֹוֹ ַַרת ה'"‪ ,‬כי כשנבחין מה‬ ‫על האדם להכיר שהטוב שמקבל מאת ה' הינו מצד חסדיו יתב' ולא בזכות מעשיו‬ ‫בין חכמת התורה הקדושה לשאר‬ ‫מתחת לדלת ביתו‪ ,‬ויודע שהושם שם ע״י נדיב אחד טוב‬ ‫"ְוְ ֶֶה ֱֱא ִִמן ַַּב� ה' ַוַ ַ �ַּי ְְח � ְְׁש ֶֶב ָָה ּלּ ֹוֹ ְְצ ָָד ָָקה" (בראשית טו‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫חכמות נמצא מתנגדים זה לזה‪ ,‬והם‬ ‫לב הרוצה לתמוך בו בצנעה‪ ,‬אזי לעולם לא יפסיק מלחכות‬ ‫להכיר שכל טובות ה' עליו הם רק מצד החסד אחרי‬ ‫דבר והפכו‪ ,‬כי שארי חכמות יש להם‬ ‫לנדבת הנדיב‪ ,‬ובכל חודש וחודש יעמוד ויחכה בכיליון‬ ‫שהבטיח השי״ת לאברהם אבינו בברית בין הבתרים "ֹל ֹא‬ ‫גבול בכל אשר להם‪ ,‬נמצא כל זמן‬ ‫עיניים מתי תבוא הנדבה לביתו‪ ,‬בידעו שגם עד היום לא‬ ‫ֶׁש ָָך" (בראשית טו‪ ,‬ד)‬ ‫יָך הּוּא ִיִ ָיָר � ֶ‬‫ִיִ ָיָר � ְְׁש ָָך ֶזֶ ה ִִּכ� י ִִאם ֲֲא � ֶֶׁשר ֵיֵ ֵֵצא ִִמֵּמ� ֵ ֶֶע ָ‬ ‫שהולכים מזה הלימוד אל לימוד אחר‬ ‫קיבל שכר המגיע לו כי אם נדבת לב בלבד‪ ,‬ומדוע שתפסק‬ ‫אמר הכתוב (פסוק ו׳) "והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה"‪ .‬ובפירוש‬ ‫אינו תמים באותה חכמה‪ ,‬אמנם כל‬ ‫הנדבה‪ .‬וכך הוא הענין כלפי שמיא‪ ,‬כי האדם החושב לעצמו‬ ‫הפסוק למי נחשבת האמונה לצדקה‪ ,‬פירש רש״י ש׳הקדוש‬ ‫זה בשארי חכמות שיד אנוש מגיע אל‬ ‫שהטובה שמקבל מאת השי״ת מגיעה לו לפי מעשיו‪ ,‬הלא‬ ‫ברוך הוא חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה‬ ‫תכליתם‪ ,‬אך בחכמות התורה שאי‬ ‫יש לו מקום לחשוש שבבא יום מן הימים תפסק הטובה‪,‬‬ ‫שהאמין בו׳‪ .‬כלומר‪ ,‬שה׳ החשיב את האמונה לצדקה מצדו‬ ‫דהיינו באופן שלפי מעשיו לא תגיע לו עוד טובה‪ .‬אבל‬ ‫של אברהם‪.‬‬ ‫אפשר להגיע אל תכליתה אם אמר‬ ‫האדם שמשכיל להבין שכל הטובות הנשפעים לו מן‬ ‫והרמב״ן השיג עליו וכתב ׳ואיני מבין מה הזכות הזאת‪,‬‬ ‫יאמר אחד שהוא הגיע אל תכליתה‪,‬‬ ‫השמים אינם אלא מצד רוב רחמי השי״ת המשפיע עליו‬ ‫למה לא יאמין באלהי אמן‪ ,‬והוא הנביא בעצמו‪ ,‬ולא איש‬ ‫נודע בבירור כי לא מבין בה כלל‪,‬‬ ‫בחסדו‪ ,‬ההוא אינו חושש שמא יפסיק הקב״ה להשפיע‬ ‫אל ויכזב‪ ,‬ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר‬ ‫אבל אם יאמר שלא בא אל תכליתה‬ ‫עליו‪ ,‬שהרי מאז ומעולם מקבל הכל מחמת צדקה וחסד‬ ‫הנסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה׳ ועל כן פירש‬ ‫הוא הולך ומתאמץ בכל יום יום‬ ‫בלבד‪ ,‬וצדקה כזו אין שום סיבה שתפסק‪.‬‬ ‫מדיליה ׳והנכון בעיני כי יאמר שהאמין [אברהם] בה׳ וחשב‬ ‫לבוא יותר בפנימיותיה‪ ,‬נמצא שהוא‬ ‫וזהו הפירוש שאנו אומרים "עד הנה עזרונו רחמיך ולא‬ ‫כי כצדקו של הקב״ה יתן לו זרע על כל פנים‪ ,‬לא בצדקת‬ ‫תמים מפני ששכל אדם אינו משיג‬ ‫עזבונו חסדיך"‪ ,‬כלומר שכל הטובות והישועות שהיו לנו‬ ‫אברם ובשכרו‪ ,‬אף על פי שאמר לו שכרך הרבה מאד׳‪.‬‬ ‫יותר‪ ,‬וזהו שכתוב "אשר תמימי‬ ‫עד עתה מצד הרחמים והחסדים הם‪ ,‬ולכן הרינו מאמינים‬ ‫כלומר‪ ,‬שאברהם אבינו ע״ה ברוב ענוותנותו ושפלות רוחו‬ ‫דרך"‪ ,‬ומפרש מי הם ה"תמימי דרך"‪,‬‬ ‫הלאה ש"אל תטשנו ה' אלוקינו" וימשיכו החסדים ַלַ ֶֶּנ� ַַצח‪ ,‬כי‬ ‫בעיניו‪ ,‬לא ראה לעצמו שום זכות שבגינה יתבשר בבשורה‬ ‫"ההולכים בתורת ה'"‪ ,‬כי העומדים‬ ‫חסדי השי״ת הם ללא גבול ולעולם הם עומדים‪.‬‬ ‫טובה כזו‪ ,‬ועל כן החשיב את הבשורה הטובה לצדקה‬ ‫אינם תמימים כמ"ש למעלה‪ ,‬וזה‬ ‫ובזה פירש גם הפסוק שאנו אומרים בהבדלה במוצ״ש‬ ‫גדולה מאת הקב״ה‪.‬‬ ‫צוה הקב"ה לאברהם ע"ה "התהלך‬ ‫"ִה ֵֵּנ� ה ֵֵאל ְיְ ׁשּׁו ָָּע ִִתי ֶֶא ְְב ַַטח ְוְ ֹל ֹא ֶֶא ְְפ ָָחד" דידוע שהשם‬ ‫(ישעיהו יב ב) ִ‬ ‫והנה דברי הרמב״ן הללו מהווים יסוד גדול בהכרת האדם‬ ‫לפני"‪ ,‬דהיינו שתלך בכל יום ויום‬ ‫"ֶח ֶֶסד ֵֵאל ָָּכ� ל‬ ‫׳אל׳ הוא מצד החסד‪ ,‬וכלשון הכתוב (תהלים נב ג) ֶ‬ ‫את בוראו‪ ,‬שטבע האדם הוא שלא להתעמק במהות‬ ‫ממדריגה למדריגה גדולה ואז תהיה‬ ‫ַַה ּּיֹוֹ ם"‪ ,‬ועל זה אומר "הנה קל ישועתי" שאני מאמין ויודע‬ ‫הטובות והחסדים הנשפעים לו מן השמים‪ ,‬ודרכו לחיות‬ ‫(חתם סופר)‬ ‫תמים כנ"ל‪.‬‬ ‫שהישועה היא מצד חסדי השי״ת עלי‪ ,‬וכיון שכן "אבטח‬ ‫בהרגשה כאילו בזכות ובצדק ניתנים לו הכל‪ ,‬ולא מעלה‬ ‫*‬ ‫ולא אפחד" שמא תפסק הטובה‪ ,‬שהרי הכל נשפע מצד‬ ‫על דעתו לערער על הרגשה זו‪ ,‬ועל כן באים דברי קדשו‬ ‫החסד‪ ,‬ומדת החסד לעולם עומדת‪.‬‬ ‫ללמדנו‪ ,‬שעל האדם להכיר ולהחשיב הטוב שמקבל מאת‬ ‫"ְוְ ַַא ְְב ָָר ָָהם ֶ �ֶּבן ִ�ִּת � ְְׁש ִִעים ָוָ ֵֵת � ַַׁשע � ָָׁשָנָ ה‬ ‫ומהלך זה שזו היתה דרכו של אברהם אבינו ע״ה לתלות‬ ‫ה׳‪ ,‬כצדקה מאתו ית׳ ושהוא נותנו לנו מצד חסדיו המרובים‪,‬‬ ‫ְ �ְּב ִִה �ֹּמֹלֹוֹ ְ �ְּבַׂש�ַ ר ָָע ְְרָלָ תֹוֹ " (בראשית יז‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫טובות הבורא בחסדיו ית״ש‪ ,‬מצינו גם בתרגום יהונתן על‬ ‫ולא בזכות מעשינו‪.‬‬ ‫"בהמולו בשר ערלתו"‪ .‬במדרש‬ ‫"ַא ַַחר‬‫הכתוב הפותח במעמד ברית בין הבתרים‪ ,‬שנאמר (טו‪ ,‬א) ַ‬ ‫ובסידור הגר״א (סדר הבדלה למוצ״ש) מפרש הכתוב כפירוש‬ ‫וברש"י ישן‪ ,‬שהיה מתירא למול‪,‬‬ ‫ַַהְּד�ְ ָָב ִִרים ָָה ֵֵאֶּל�ֶ ה ָָהָיָ ה ְְד ַַבר ה׳ ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם וגו׳ ַַאל ִּת�ִ ָיָרא ַַא ְְב ָָרם‬ ‫הרמב״ן שאברהם אבינו ראה את רוב חסדי השי״ת אליו‬ ‫מה עשה הקב"ה שלח ידו ואחז עמו‪.‬‬ ‫ָָאֹנִֹכִ י ָָמֵגֵ ן ָלָ ְְך ְׂש�ְ ָכָ ְְר ָָך ַַה ְְר ֵֵּב� ה ְְמֹאֹד" ופירש‪ :‬אחר הדברים האלה‬ ‫כחסד וצדקה‪ ,‬ולא ייחסה למעשיו הטובים‪ .‬ועל פי זה‬ ‫והדבר תמוה‪ ,‬אדם שהשליך נפשו‬ ‫שנאספו המלכים ונפלו לפני אברם ויהרגו ארבעה המלכים‬ ‫מפרש מה שאומרים בתפלת נשמת כל חי ׳עד הנה עזרונו‬ ‫לכבשן האש בלא שום ציווי והיה זה‬ ‫והחזיר תשע מחנות‪ ,‬חשב אברם בלבו‪ ,‬ווי לי שמא קבלתי‬ ‫רחמיך ולא עזבונו חסדיך וגו' ואל תטשנו ה׳ אלוקינו‬ ‫בימי בחרותו‪ ,‬איך ירא לנפשו בימי‬ ‫שכר מצותי בזה העולם ואין לי חלק לעוה״ב‪ ,‬או שמא פעם‬ ‫לנצח'‪ ,‬על דרך משל‪ ,‬לאדם שלוה מחבירו אלף זהובים‪,‬‬ ‫זקנותו וגם אחר שהוא מצווה ועושה‪.‬‬ ‫הזאת נמצא לי זכות מועטת ונפלו לפני‪ ,‬ופעם אחרת לא‬ ‫וגמר עם המלוה שלא יחזיר לו את מלא הסכום בבת אחת‪,‬‬ ‫ונראה לי לפי מ"ש בסמוך‪ ,‬כי זה‬ ‫ִיִ ָּמ� ָ ֵֵצא בי זכות ולא יפלו לפני ויתחלל בגללי שם שמים‪.‬‬ ‫אלא במשך עשרה חדשים יחזיר לו כל חודש סך של מאה‬ ‫כבוד וגדולה שעליו חותמו של מלך‬ ‫כלומר‪ ,‬שהיה אברהם ירא שמא התנהגו עמו כפי מעשיו‬ ‫זהובים‪ ,‬וכעבור חודש אכן מקיים הלוה הבטחתו ומצניע‬ ‫להגיד כי הוא עבדו ואחרים זולתו‬ ‫וקיבל שכרו בדין בעבור מעשיו הטובים‪ ,‬והיה מבקש‬ ‫את הסכום של מאה זהובים בין המשקוף לדלת בביתו של‬ ‫כאפס ותוהו נחשב לו‪ ,‬וירא אברהם‬ ‫ומתפלל על כך‪ ,‬שמעתה יקבל הטובות מאת הבורא רק‬ ‫המלוה‪ ,‬וכך מוצא המלוה מתחת דלת ביתו מעטפה ובתוכה‬ ‫למול עצמו דמחזי כיהורא וגם שמא‬ ‫מחמת חסד ה' ולא בשביל מעשיו‪ ,‬כי באם שכרו יהיה משום‬ ‫מאה זהובים‪ ,‬וכן עשה בחודש הבא עד לחודש העשירי‬ ‫יעלה במחשבתו מחשבת פיגול‬ ‫מעשיו אפשר שיתחלל שם ה' ברבים כשיצא למלחמה פעם‬ ‫שסיים להחזיר את מלוא הסכום‪ .‬והנה אף שבמשך עשרת‬ ‫אחרת ולא יעמדו לו זכויותיו ְלְ ַנַ ֵּצ�ֵ ַַח‪ ,‬ונמצא מתחלל עי״ז שם‬ ‫החדשים היה המלווה מצפה מידי חודש בחדשו לקבלת‬ ‫גאה וגאון ותהיה עבודתו פסולה‪,‬‬ ‫שמים כי הבריות לא ֵיֵ ְְדע ּּו שמפלתו היא מחמת שנתמעטו‬ ‫הסכום‪ ,‬אבל מובן שמחודש זה והלאה אינו מחכה עוד‬ ‫וכיון שנתירא מפני מפני זה סייעו‬ ‫זכיותיו‪ .‬ועל זה הבטיחו הקב״ה "אל תירא אברם וגו׳ שכרך‬ ‫למצוא הכסף מתחת לדלת ביתו‪ ,‬כי יודע הוא שעד היום‬ ‫הקב"ה שיהיה ניצול ממחשבה זו‪,‬‬ ‫הרבה מאוד"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאע״ג שהם נופלים לפניך בעוה״ז‪,‬‬ ‫קיבל רק את המגיע לו‪ ,‬ומהיום והלאה אין מגיע לו כלום‪.‬‬ ‫או כי שלח ידו ואחז עמו להראות לו‬ ‫אין זה אלא מתנת חסד ואילו שכר מעשיך הטובים שמור‬ ‫וכל זה בנוגע למלוה ולוה‪ ,‬אבל כאשר מדובר בצדקה אין‬ ‫כי הוא נותן חותמו בו ומאתו תצא‪,‬‬ ‫(משחת שמן – רבי חיים שאול קויפמאן)‬ ‫ומצפה לך לעוה״ב הרבה מאוד‪.‬‬ ‫הדבר כן‪ ,‬שהעני המוצא מידי חודש בחדשו מאה זהובים‬ ‫(כתב סופר)‬ ‫ואתי שפיר‪.‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל ךלל [עמ' ‪]1‬‬ ‫ההצלחה האמיתית‬ ‫"הּוּא ַּד�ַ �ֶֶּמֶׂש�ֶ ק ֱֱאִלִ ֶיֶעֶזֶ ר" (בראשית טו‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ֵיֵ ְְדעּון ָּכָ ל ַַע ֵֵּמי ָָה ָָא ֶֶרץ ֶֶאת ְְׁש ֶֶמָך ְלְ ִיִ ְְר ָָאה ֹא ְְֹתָך ְּכְ ַַע ְְּמָך ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל‬ ‫"ַוַ ָּיָ ֹבֹא ֶֶאל ָָהָגָ ר ַוַ ַַּת ַַהר ַוַ ֵֵּת ֶֶרא ִּכִ י ָָה ָָר ָָתה ַוַ ֵֵּת ַַקל ְּגְ ִִב ְְר ָָּתּה‬ ‫בגמרא במסכת יומא (כח‪ ,‬ב) דרשו‬ ‫יִתי"‪.‬‬ ‫ְוְ ָלָ ַַד ַַעת ִּכִ י ִִׁש ְְמָך ִנִ ְְק ָָרא ַַעל ַַה ַַּבִיִ ת ַַהֶּזֶ ה ֲֲא ֶֶׁשר ָָּבִנִ ִ‬ ‫יָה" (בראשית טז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ְְּב ֵֵעיֶנֶ ָ‬ ‫״ַה �ֹּמ � ֵֵֹׁשל ְ �ְּבָכָ ל ֲֲא � ֶֶׁשר לֹוֹ ״ ‪ -‬אמר ר״א‬ ‫ַ‬ ‫"ככל אשר יקרא אליך הנכרי"‪ ,‬ובישראל הוא אומר‬ ‫"ותקל גברתה בעיניה"‪ ,‬אמרה‪ ,‬שרה זו אין סתרה‬ ‫'המושל בתורת רבו'‪" .‬הּוּא ַַּד� �ֶֶּמ ֶ �‬ ‫ֶׂשק‬ ‫"ונתת לאיש ככל דרכיו"‪ ,‬לפי שישראל מכיר בהקב״ה‬ ‫כגלויה‪ ,‬מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת‬ ‫ֱֱאִלִ ֶיֶעֶזֶ ר"‪ ,‬אמר רבי אלעזר ש'דולה‬ ‫ויודע שהיכולת בידו‪ ,‬ואם אין תפילתו נשמעת תולה‬ ‫שלא זכתה להריון כל השנים הללו‪ ,‬ואני נתעברתי‬ ‫ומשקה מתורת רבו לאחרים'‪.‬‬ ‫את הדבר בעצמו ובחטאו‪ ,‬אבל נכרי קורא תגר ואומר‬ ‫מביאה ראשונה (רש"י)‪.‬‬ ‫נראה לומר שהחסרון של אליעזר‬ ‫'בית ששמו הולך לסוף העולם‪ ,‬נתיגעתי לכמה דרכים‬ ‫הנה הסיבה שלא ילדה שרה כל אותם השנים היא‬ ‫בא לידי ביטוי גם במעלתו‪ ,‬שכל מה‬ ‫ובאתי והתפללתי בו‪ .‬ולא מצאתי בו ממש‪ .‬כשם שאין‬ ‫כדאיתא ביבמות (סד‪ ,‬א)‪' :‬א״ר יצחק מפני מה היו אבותינו‬ ‫שזכה להיות מושל בתורת רבו‪ ,‬ודולה‬ ‫ממש בעבודה זרה'‪ .‬לפיכך (ועשית) ככל אשר יקרא‬ ‫עקורין‪ ,‬מפני שהקב״ה מתאוה לתפילתן של צדיקים'‪.‬‬ ‫משקה‪ ,‬הרי הם קנינים בתורת רבו‪.‬‬ ‫אליך הנכרי‪ ,‬אבל ישראל אם אתה רואה שהוא משחית‬ ‫ונמצא לפי זה שהאמת היתה להיפך מדעתה של הגר‪.‬‬ ‫אבל לא זכה לעליה עצמית להיות‬ ‫בממונו את חבירו אל תתן לו (תנחומא במדבר ג׳)" (רש״י)‪.‬‬ ‫שהיא חשבה שמזה ששרה לא ילדה מוכח שאינה‬ ‫'מחדש' משלו‪ ,‬או 'מושל' בתורת‬ ‫הרי שהנכרי קובע בדעתו מה היא הצלחה ומה היא‬ ‫צדקת‪ ,‬אבל באמת הוא להיפך‪ ,‬שהסיבה שלא ילדה‬ ‫עצמו‪ ,‬וזהו חסרון במהות הדרגה של‬ ‫טובתו‪ ,‬על פי מה שנראה לעיניו‪ ,‬ואם הקב״ה אינו‬ ‫היתה משום שהיא צדקת גדולה כל כך‪ ,‬עד שהקב״ה‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫שומע לתפילתו‪ ,‬תולה את הדבר בכך שאין ממש‬ ‫התאוה לתפילתה‪.‬‬ ‫על פי ההבחנה הזו אפשר ליישב כיצד‬ ‫בתפילה להקב״ה‪ ,‬ואינו מתבונן לחשוב שמא הסיבה‬ ‫ומצינו במלבי״ם (טז‪ ,‬א) שכתב טעם נוסף מדוע לא‬ ‫אליעזר נאמר עליו שהיה איקונין שלו‬ ‫לכך שאין בקשתו מתקבלת‪ ,‬היא מפני שהקב״ה יודע‬ ‫ילדה שרה‪' :‬לא ילדה לו כי היה צריך שיקדם לו‬ ‫וקלסתר פניו דומה לאברהם אבינו‬ ‫שאין זה לטובתו‪.‬‬ ‫[‪-‬ליצחק] לידת ישמעאל שהוא שאב הזוהמא‪ ,‬שעל‬ ‫(ב״ר נט ח סי׳ ז) וכמובן שהיא תוצאה‬ ‫ולכן גם הגר אף שהיתה אשה חשובה [שהרי ראתה‬ ‫ידו [‪-‬ישמעאל] נזדקקה הטפה ויצא יצחק בקדושה‪,‬‬ ‫של השגה פנימית שדבק באברהם‪,‬‬ ‫כמה מלאכים‪ ,‬ועזבה את בית המלכות של פרעה אביה‬ ‫וכן היה צריך להקדים המילה ושיזקן אברהם עוד יותר‬ ‫"ָחְכְ ַַמת ָָא ָָדם �ָָּת ִִאיר � ָָּפָנָ יו" (קהלת ח‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫להיות שפחה בבית אברהם‪ ,‬וכן מכך שנשאה אברהם‬ ‫עד שיחלש הכח החומרי ויגבר הענין הרוחני וכו''‪.‬‬ ‫א)‪ .‬ואילו יצחק ממשיכו של אברהם‬ ‫מוכח שהיתה חשובה]‪ ,‬מכל מקום עדיין נשארה בה‬ ‫וגם לפי פירוש זה מה שנתעכבה שרה מלדת היה משום‬ ‫אמנם נאמר עליו שהיה זיו איקונין שלו‬ ‫ההשקפה של אומות העולם‪ ,‬והחליטה כל דבר על פי‬ ‫מעלתה‪ ,‬כדי שתזדקק הטיפה ויתקדש זרעה יותר קודם‬ ‫כשל אביו‪ ,‬היה זה מפני שהקב״ה צר‬ ‫מראה עיניה‪ .‬ולכן פירשה שהסיבה ששרה אינה יולדת‬ ‫שתלד את יצחק‪ .‬ושתי ההריונות של הגר [וכמו שכתב‬ ‫קלסתר פניו כשל אביו כדי להפקיע‬ ‫היא מפני שאינה צדקת‪ ,‬שזו סיבה הנראית לעין ללא‬ ‫רש"י (טז‪ ,‬ה ד"ה אנכי) ע"פ בראשית רבה‪ ,‬ששרה נתנה עין‬ ‫מליצני הדור שאמרו מאבימלך הוא‬ ‫התבוננות‪ .‬אך אם היתה מתבוננת בסיבת הדבר‪ ,‬אפשר‬ ‫הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה‪ ,‬ונתעברה שוב עם‬ ‫[מדרש תנחומא‪ ,‬תולדות‪ ,‬א והובא‬ ‫שהיתה מבינה שאדרבה מפני צדקותה של שרה היא‬ ‫ישמעאל] ולידת ישמעאל [שנאמר עליו (טז‪ ,‬יב) "ְוְ הּוא‬ ‫ברש״י שם]‪ ,‬משמע שרק מטעם זה‬ ‫מתעכבת מלילד‪ ,‬וכפי שנתבאר בדברי חז״ל‪.‬‬ ‫ִיִ ְְהֶיֶ ה ֶֶּפ ֶֶרא ָָא ָָדם"]‪ ,‬היו הכנה ללידת יצחק משרה ‪ -‬שיוולד‬ ‫היתה דמותו כשל אביו ולא מחמת‬ ‫ומזה נוכל ללמוד שלא לקבוע הצלחה ע״פ הנראה‬ ‫בקדושה‪ .‬ונמצא שצדקתה של שרה גרמה לאיחור לידתה‪.‬‬ ‫דביקותו באביו‪ .‬ופלא הוא איך אליעזר‬ ‫לעינים או ע״פ הרגשות‪ ,‬אלא כפי דעת התורה וחז״ל‪.‬‬ ‫אולם סיבות אלו לא עלו על דעתה של הגר כלל‪ ,‬אלא‬ ‫השיג יותר מדרגת יצחק‪.‬‬ ‫ולדוגמא‪ ,‬מי שיגע ללמוד ולהבין סוגיא בגמרא‬ ‫חשבה שאינה יולדת מחמת שאינה צדקת‪ .‬והטעם‬ ‫ולפי האמור יובן היטב‪ ,‬שמעלת‬ ‫ואחר כמה שעות עדיין לא זכה שיהיה לו מהלך‬ ‫שחשבה כך הוא מצד החילוק בהשקפה בין ישראל‬ ‫אליעזר היתה גם חסרון‪ ,‬שאמנם השיג‬ ‫ברור‪ ,‬יכול לחשוב שלא הצליח בלימודו‪ .‬אמנם‬ ‫לאומות העולם וכדלהלן‪.‬‬ ‫הרבה מדביקותו ברבו אבל זו היתה‬ ‫באמת אצל הקב״ה העיקר הוא היגיעה ולא ההבנה‪,‬‬ ‫הנה בשמחת חנוכת בית המקדש‪ ,‬האריך שלמה המלך‬ ‫כל השגתו‪ .‬אבל יצחק היתה השגתו‬ ‫וכמש״כ החפץ חיים (ח״ח על התורה פ׳ בחוקרתי) בביאור‬ ‫להתפלל שה׳ ישמע אל תפילות עמו ישראל בכל המצבים‪,‬‬ ‫עצמית‪ ,‬וקנה לו דמות עצמית שלולא‬ ‫מה שאמרו חז״ל אנו עמלים ומקבלים שכר‪ ,‬שאנו‬ ‫ונאמר שם (מלכים א' ח‪ ,‬לח‪-‬לט)‪ָּ" :‬כָ ל ְְּת ִִפָּלָ ה ָכָ ל ְְּת ִִחָּנָ ה ֲֲא ֶֶׁשר‬ ‫הטעם הנ״ל היתה משתקפת בו דרגתו‬ ‫מקבלים שכר גם על העמילות אף אם לא גמרנו את‬ ‫ִִת ְְהֶיֶ ה ְלְ ָכָ ל ָָה ָָא ָָדם ְלְ ֹכֹל ַַע ְְּמָך ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ֲֲא ֶֶׁשר ֵיֵ ְְדעּון ִִאיׁש ֶנֶ ַגַ ע‬ ‫שלו‪ ,‬שהיא נפרדת משל אביו‪ .‬לכן‬ ‫העבודה‪ .‬ואף שבודאי יש גם תכלית לידע ולהבין את‬ ‫ּוָפ ַַרׂש ַּכַ ָָּפיו ֶֶאל ַַה ַַּבִיִ ת ַַהֶּזֶ ה‪ְ .‬וְ ַַא ָָּתה ִִּת ְְׁש ַַמע ַַה ָָּׁש� ַַמִיִ ם ְְמכֹון‬ ‫ְלְ ָָבבֹו ָ‬ ‫היה צריך לעשיית צורה מיוחדת כדי‬ ‫התורה‪ ,‬מכל מקום מי שיגע להבין אף שאינו מבין הרי‬ ‫ִִׁש ְְב ֶֶּתָך ְוְ ָָסַלַ ְְח ָָּת ְוְ ָָע ִִׂש ָיָת ְוְ ָנָ ַַת ָָּת ָלָ ִִאיׁש ְּכְ ָכָ ל ְְּד ָָרָכָ יו ֲֲא ֶֶׁשר ֵֵּת ַַדע‬ ‫להפקיע מליצני הדור‪ .‬וזהו שאומרים‬ ‫קיים רצון הקב״ה ודבק בתורתו הקדושה‪ ,‬ובזה היתה‬ ‫ֶֶאת ְלְ ָָבבֹו ִּכִ י ַַא ָָּתה ָיָ ַַד ְְע ָָּת ְלְ ַַב ְְּדָך ֶֶאת ְלְ ַַבב ָּכָ ל ְְּבֵנֵ י ָָה ָָא ָָדם"‪.‬‬ ‫בתפילת י״ח 'אלקי אברהם‪ ,‬אלקי‬ ‫לו הצלחה גדולה בלימודו‪.‬‬ ‫והוסיף להתפלל גם על הגוים (מא‪-‬מג)‪ְ" :‬וְ ַגַ ם ֶֶאל ַַהָּנָ ְכְ ִִרי‬ ‫יצחק‪ ,‬ואלוקי יעקב' שכל אחד מהם‬ ‫ויש לנו להתחזק ולמדוד הצלחה על פי דרך האמת‪,‬‬ ‫חֹוָקה ְלְ ַַמ ַַען‬ ‫ּוָבא ֵֵמ ֶֶא ֶֶרץ ְְר ָ‬ ‫ֲֲא ֶֶׁשר ֹלא ֵֵמ ַַע ְְּמָך ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל הּוא ָ‬ ‫הוא גילוי אלוקות בעולם מהדרגה‬ ‫ולא בהשקפת הנכרי המודד כל דבר רק לפי מה‬ ‫ְְׁש ֶֶמָך וגו' ְוְ ִִה ְְת ַַּפֵּלֵ ל ֶֶאל ַַה ַַּבִיִ ת ַַהֶּזֶ ה‪ַַ .‬א ָָּתה ִִּת ְְׁש ַַמע ַַה ָָּׁש� ַַמִיִ ם‬ ‫שלו הוא‪ .‬דוגמת מה שאומרים אח״כ‬ ‫(עץ החיים – רבי חיים מינץ)‬ ‫שנראה לעינים‪.‬‬ ‫יָת ְּכְ ֹכֹל ֲֲא ֶֶׁשר ִיִ ְְק ָָרא ֵֵאֶלֶ יָך ַַהָּנָ ְכְ ִִרי ְלְ ַַמ ַַען‬ ‫ְְמכֹון ִִׁש ְְב ֶֶּתָך ְוְ ָָע ִִׂש ָ‬ ‫'הגדול‪ ,‬הגבור‪ ,‬והנורא' שכל מידה‬ ‫ממידתו של הקב״ה היא בפני עצמה‪.‬‬ ‫והוא שאמרנו שיצחק היה דרגה‬ ‫מן המדרש‬ ‫עצמית‪ ,‬וכן יעקב ולכן מזכירים כל‬ ‫אחד בפני עצמו‪.‬‬ ‫(כרם טוביא ‪ -‬רבי טוביא ליסיצין)‬ ‫‬ ‫מדרש רבה לך לך לט‪ ,‬יא‬ ‫"והיה ברכה"‪ .‬לא אמר הכתוב 'והיה ברוך' או 'והיה מבורך' ‪ ,‬אלא נקט הכתוב בלשונו‬ ‫רכה‪ ,‬מה‬‫ביה ּ‪‬ב‪ ‬‬‫קרי ‪ּ ‬‬ ‫רכה" )בראשית יב‪ ,‬ב(‪  .‬‬ ‫"והיה ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫'ברכה'‪ ,‬קרי ביה ]יש לקרוא כאילו נאמר[ 'ברכה'‪ ,‬ואמר בזה לאברהם‪ ,‬מה ברכה של‬ ‫את ‪  ‬‬ ‫מקרב‬ ‫מאים‪ ,‬אף ‪ּ ‬‬ ‫הט ‪ ‬‬ ‫מטהרת ‪‬את ‪ּ ‬‬‫רכה זוֹ ‪   ‬‬‫ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫מים זו מטהרת את הטמאים הטובלים בה‪ ,‬אף את מקרב את הרחוקים מאביהם‬ ‫שבשמים ומגיירם‪ ,‬ומטהרם לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫‪‬מים‪.‬‬‫ש ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫לאביהם ׁ‪‬‬ ‫מטהרם ‪   ‬‬ ‫‪‬רחוֹ ‪‬קים ּו ‪   ‬‬ ‫אמר רבי ברכיה‪ ,‬יש להקשות‪ ,‬כיון שכבר כתוב )להלן פסוק ג( ואברככה‪ ,‬מה תלמוד לומר‬ ‫"ואברככה"‪ ,‬מה‬ ‫תוב ‪     ‬‬ ‫רכיה‪ּ ,‬כ ‪‬בר ּ‪‬כ ּ‬ ‫רבי ּ‪‬ב‪  ‬‬ ‫אמר ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כאן 'והיה ברכה'‪ .‬מתרץ המדרש‪ ,‬אלא‪ ,‬אמר לו הקב"ה לאברהם‪ ,‬עד כאן ]עתה[ הייתי‬ ‫אמר לוֹ ‪ ,‬עד‬ ‫אלא ‪ ‬‬ ‫רכה"‪ּ  .‬‬ ‫"והיה ּ‪‬ב‪ ‬‬ ‫למוד לוֹ ‪‬מר ‪  ‬‬ ‫ּ‪‬ת ‪ּ ‬‬ ‫זקוק ]צריך[ לברך בעצמי את הצדיקים שבעולמי‪ ,‬אבל מכאן ואילך הרי הברכות‬ ‫מכאן ‪  ‬‬ ‫ואיל‪‬‬ ‫למי‪ּ  ,‬‬ ‫לבר‪ ‬את עוֹ ‪ ‬‬ ‫זקוק ‪  ‬‬ ‫ּ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הייתי‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אן‬ ‫כ‬‫‪‬‬‫ּ‬ ‫מסורות לך‪ ,‬ולמאן דחזי לך למברכא‪ ,‬בריך ]ולמי שהוא ראוי בעיניך להתברך‪ ,‬ברכהו[‪.‬‬ ‫למברכא‪ּ ,‬ב‪‬רי‪.‬‬ ‫חזי ‪‬ל‪     ‬‬ ‫למאן ‪‬דּ ‪ ‬‬ ‫מסורוֹ ת ‪‬ל‪  ,‬‬ ‫הב‪‬רכוֹ ת ‪ּ ‬‬ ‫הרי ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל ךלל [עמ' ‪]2‬‬ ‫)חלק ב'(‬ ‫קריאת שמע על המטה וברכת המפיל‬ ‫עפ"י ספר "הלכות יו‪ ‬ביו‪ "‬להגרמ"מ קארפ שליט"א‬ ‫הנכנס לישן על מיטתו מברך ברכת המפיל‪ ,‬ואין להפסיק בדיבור אחר ברכת המפיל‪ ,‬אבל הקריאת‬ ‫ברכת המפיל והפסק לאחריה‬ ‫שמע ופסוקי המזמורים שהם לשמירה אינן הפסק ‪ .‬ומ"מ טוב לאחר ברכת המפיל ולאומרה‬ ‫רדם קודם באמצע קריאת שמע יקדים ברכת‬ ‫ש‪ּ‬י ‪ ‬‬ ‫לבסוף אחר קריאת כל הפסוקים‪ ,‬אך אם חושש ׁ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המפיל לקריאת שמע‪ ,‬והפסוקים אינן הפסק ‪.‬‬ ‫וראה במקורות דאם אומר ברכת המפיל מעומד יש לאחר ברכת המפיל ולילך לישן מיד‪.‬‬ ‫אם מסתפק שמא לא יוכל לישן לדעת הבה"ל לא יברך המפיל‪ ,‬ולדעת הגר"א והרבה פוסקים‬ ‫ברכה במסתפק שמא לא ירדם‬ ‫נתקנה הברכה להולך לישן על מיטתו ואע"פ שלא ישן מברכין המפיל ‪.‬‬ ‫ומ"מ אם יודע שלא יוכל לישן לא יברך המפיל בשם ומלכות שעיקר הברכה לנכנס לישן אלא‬ ‫יאמרה בלא שם ומלכות ולכן טוב שלא לברך אלא כשכבר מרגיש עייפות ורוצה לישן דבאופן כזה‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫למטה ע"מ לשכב ולישן כבר חלה הברכה ואין כאן הפסק‪ ,‬ורק משום‬ ‫‪ ‬בב"י סי' רלט ומג"א סק"ב וביהגר"א דהפסוקים הן לשמירה ואינן‬ ‫ההפסק בין ק"ש לשינה דזהו משום השמירה מהמזיקין שע"ז הזכירו הפו'‬ ‫הפסק מדריב"ל קרא להני פסוקי וגני‪ ,‬וכתב הגר"א דהפסוקים אינן הפסק‬ ‫לחזור ולומר ק"ש ופסוקי שמירה‪.‬‬ ‫דכקריאה אריכתא דמיא‪ ,‬אבל במג"א מבואר דאף אם ק"ש הוי הפסק‬ ‫ולפי"ז אם אירע שלא בירך אשר יצר אם שכב כבר יכול ליפנות ולומר אשר‬ ‫משום דאומרה לשם חובה כמ"ש בתר"י דהוי דברי תורה קודם השינה‬ ‫יצר וכ"כ המקור חיים לחו"י בקיצור ההלכות "שכח ערבית ספירת העומר‬ ‫מ"מ הפסוקים אינן הפסק‪ .‬ומ"מ מסקנת המג"א‪ ,‬דאף ק"ש אינו הפסק‬ ‫קידוש לבנה יאמר אחר המפיל"‪ .‬ובאשל אברהם בוטשאטש מהדו"ת כתב‪:‬‬ ‫דג"ז בא לשמירה‪.‬‬ ‫'י"ל שעיקר הקפידה על ההפסקה שברצון מפסיק וכו' משא"כ כשהיה‬ ‫‪ ‬השל"ה כתב דיש לאחר המפיל לכל ושכ"כ הרמ"ק ועוד‪ ,‬ואמנם הא"ר‬ ‫מזומן לשינה ולא הגיעה עליו‪ .‬וכי כשאינו יכול לישן אח"כ כלל תהיה‬ ‫סק"ג השיג ע"ז טובא מהירושלמי והרבה ראשונים דהק"ש אינו הפסק וכן‬ ‫הברכה לבטלה‪ ,‬והרי רוב העולם מברכים גם כשאין ודאי שיוכלו לישן אז‪,‬‬ ‫הפס'‪ ,‬ומסקנת המ"ב סק"ב לצאת כל השיטות וכמ"ש בפנים‪.‬‬ ‫אלא שהברכה נתקנה על ההכנה לשינה'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכ"כ בארחות רבינו בשם‬ ‫ונראה דמהפוסקים שאמרו המזמורים וכן הק"ש אחר המפיל אין הוכחה‪,‬‬ ‫מרן הקה"י זצ"ל דאשה שאמרה המפיל ונזכרה שלא התפללה ערבית תקום‬ ‫משום דאינהו מיירו כשנכנס על מיטתו ואומר המילים על המטה שאז‬ ‫ותתפלל ותסמוך על הפו' שעל מנהגו של עולם הוא מברך‪.‬‬ ‫נתקנה הברכה לנכנס לישן על מיטתו‪ ,‬ולא אכפת לן בפסוקי' דכבר התחיל‬ ‫ובקונטרס עלה לתרופה )שי"ל ע"פ הגה"ק הד"ח מצאנז זצ"ל( הובא בפסקי‬ ‫בתהליך השינה במה שנכנס על מיטתו‪ ,‬אבל אם אומר ברכת המפיל מעומד‬ ‫תשובות כאן כ' וז"ל‪' :‬מצד הדין מותר לדבר אחר המפיל ואינו דומה‬ ‫שלא על מיטתו צריך לאחר ברכת המפיל להפסוקי' וגם אין חשש שירדם‬ ‫להמוציא‪ ,‬שהשינה אינה מסורה ביד האדם שפעמים אינו יכול לישן‪ ,‬רק‬ ‫כיון דאומר מעומד שלא על מיטתו‪.‬‬ ‫ברכה זו תיקנו אנשי כנה"ג כברכת השכיבנו שאומרים בביהכ"נ אף שהוא‬ ‫‪ ‬המ"ב סק"ד כתב דאם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ וכו' יזהר‬ ‫ער כמה שעות‪ ,‬לכן אם נחוץ לכך מותר לדבר ואף לאכול ולשתות ולעסוק‬ ‫בזה כי יפסיק בין הברכה לשינה‪ .‬וכן בבה"ל )ד"ה סמוך( כתב דאם מסתפק‬ ‫במשא ומתן אם באו אליו לאחר שכבר בירך המפיל‪ ,‬ולכן בראשונים לא‬ ‫שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחילה לברך‪ .‬ולמד כן מדברי‬ ‫הוזכר האיסור לדבר‪ ,‬ורק ברמ"א הביא מצד מנהג עפ"י הפסוק אמרו‬ ‫הרמ"א והראשו' שלא להפסיק בין המפיל לשינה‪ .‬וגם ממה שדנו אם ק"ש‬ ‫בלבבכם וכו' ודומו סלה‪ ,‬ומוטב להפסיק בדיבור כמה פעמים אחר ברכת‬ ‫והמזמורים הוי הפסק וכ' דהואיל דהוי לשמירה אינו הפסק ומוכח דשאר‬ ‫המפיל ולא ישן פעם אחת בלי ברכה‪ ,‬כי הישן בלי המפיל כאוכל בלא‬ ‫דברים הוי הפסק‪ .‬ואמנם כבר הביא הבה"ל שם מהחיי"א דאף אם לא ישן‬ ‫ברכה" וכו'‪ .‬ובשם הגה"ק רבי דוד מדינאב בנו של הבני יששכר זי"ע‬ ‫שפיר דמי כיון דמברך על מנהגו של עולם ושכ"כ הא"ר לחד תירוצא בשם‬ ‫שחמור יותר מהאוכל בלא ברכה כי הנאת שינה חמורה מהנאת אכילה‬ ‫הברכת אברהם דעל מנהגו של עולם הוא מברך‪ ,‬אלא דהבה"ל השיג ע"ז‬ ‫דהנשבע שלא אישן ג' ימים מלקין אותו ובאכילה ז' ימים‪ ,‬וכן בסוכות‬ ‫ממה דמברכין המפיל וכו' דבלשון כזה כתבו הפוסקים שלא לברך המפיל‬ ‫אכילת עראי מותר שינת עראי אסורה'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובאורחות חיים ספינקא סק"ג‬ ‫כשלא ישן‪ ,‬ומסיק שם דאם יודע שלא ישן אין כדאי לברך‪ ,‬וכן שלא‬ ‫כתב בשם ספר מאורי אור דרק קביעת סיפור אסורה אחר המפיל משום‬ ‫להפסיק בין המפיל לשינה‪.‬‬ ‫היסח הדעת‪ ,‬ונהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו ואין להקפיד אפילו נמשך‬ ‫ואמנם נתבאר בספרנו בח"א ]פ"ז דין יט ולא‪-‬לב‪ ,‬ופ"ח דין לא[ שדעת‬ ‫טובא משום דברכת המפיל אינו כברכת הנהנין רק ברכת שבח צרכי העולם‬ ‫הרבה פו' וע"פ האריז"ל דמברכים גם ג' ברכות אלו )אלקי נשמה ברכה"ת‬ ‫וכו' אכן בודאי כשדעתו להיות ניעור כל הלילה אסור לברך כיון שנתקן‬ ‫והמעביר שינה( בשלא ישן דעל מנהגו של עולם מברך‪ ,‬ועכ"פ בברכת המפיל‬ ‫בהודאה על חבלי שינה ותנומה על עיני ועפעפי וגם השכיבנו לשלום‪ ,‬אבל‬ ‫מבואר בביאור הגר"א סי' תלב ס"ב דכשם שמברכין על ביעור חמץ אע"פ‬ ‫בדיעבד אינה ברכה לבטלה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובערוה"ש ס"ו כתב‪' :‬ודאי דכאן לא הוי‬ ‫שיכול להיות שלא ימצא חמץ כך מברמן על ברכת המפיל אע"פ שיכול‬ ‫ההפסק איסור כבכל הברכות‪ ,‬והטעם דהא שינה אינה מסורה ביד האדם‬ ‫להיות שלא ישן והוכיח מהמפיל לברכת ביעור חמץ ע"ש‪ .‬הרי דמעיקרא‬ ‫וכו'‪ ,‬וברכה זו היא חיובית על ענין השינה של האדם ולזה אמר שיראה‬ ‫נתקן כן‪ .‬ועי‪ ,‬בהג' מהר"ץ חיות )ברכות יא‪ (:‬דהמפיל ברכת השבח על מנהגו‬ ‫לקרבה להשינה ככל האפשר'‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫של עולם אפילו לא ישן‪ ,‬ולענ"ד גם אם נאמר דהמפיל נתקן על השינה אין‬ ‫ובספר ברכת הבית שער ל"א ס"ב כ' "ואם הפסיק בדיבור בין ברכה לשינה‬ ‫הכונה לשינה עצמה רק על מעשה ההכנה לשינה שעליו מברך המפיל‬ ‫א"צ לחזור ולברך וכן אם אינו יכול לישן זמן מרובה יכול לקום ולעסוק‬ ‫חבלי שינה על עיני שלכן כ' הסדר היום שלא לברך עד שנופלים עליו חבלי‬ ‫בתורה‪ .‬וכן אם בא לו דבר נחוץ מאד יכול להפסיק‪ .‬מיהו לכתחילה לא‬ ‫שינה והוא עיף ואז נכנס למיטה ומברך המפיל חבלי שינה על עיני‪ ,‬ואז‬ ‫יברך עד שמרגיש חבלי שינה על עיניו ולא יצטרך להפסיק"‪ ,‬ובכה"ח סק"ז‬ ‫לא אכפת לן כלל אם ישן אח"כ או לאו‪ ,‬דעכ"פ כבר התחיל בתהליך‬ ‫ע"ש‪ .‬ועי' בציץ אליעזר ח"ז סי' כז והתעוררות תשובה ח"א סי' קי"ד‬ ‫השינה‪ ,‬אבל אין לומר דמברך על השינה עצמה דהרי עדיין לא ישן ולא‬ ‫ובפסקי תשובות כאן שהאריך בזה והביא מהרבה פו' שיש לברך בכל אופן‪.‬‬ ‫מצינו ברכות הנהנין והשבח על העתיד רק על מה שאירע‪ .‬וכל שנכנס‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל ךלל [עמ' ‪]3‬‬ ‫מסתמא ישן ועל זה נתקנה ברכת המפיל לישן‪ ,‬אבל אם הוא עירני אין זה נכנס לישן רק נכנס‬ ‫לשכב ‪.‬‬ ‫אם בירך המפיל על דעת לישן ונזכר שלא התפלל ערבית או קדוש לבנה ]וזמנה עובר[ ישכב מעט‬ ‫בירך המפיל ונזכר שלא התפלל‬ ‫או נצרך לברך אשר יצר‬ ‫ואח"כ יתפלל ויאמר קדוש לבנה ‪ .‬וכן ינהג לגבי אשר יצר אם נצרך אח"כ לנקביו ‪.‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪ ‬מקור חיים להחוו"י‪ ,‬והטעם דכבר בירך בהיתר על דעת לישן כדין‬ ‫‪ ‬גם לסוברים דתיקנו הברכה אע"פ שלא ישן מ"מ לא תיקנו למי‬ ‫הנכנס לישן על מיטתו וכמ"ש הריטב"א בנוטל ידיו לאכול ונמלך דלא הוי‬ ‫שהולך לשכב בלי לישן רק להנכנס לישן על מיטתו ומשער שישן‬ ‫ברכה לבטלה ולכן ישכב מעט ואח"כ יתפלל‪.‬‬ ‫או כגון שנפלה עליו תנומה אבל אם הולך לישן עירני וספק אצלו‬ ‫‪ ‬כיון שנכנס לישן ושכב על המטה כבר חלה הברכה ואין חשש הפסק‪.‬‬ ‫אם ישן כה"ג לא תיקנו כלל הברכה‪ ,‬וכן לשון הרמב"ם פ"ז מתפלה‬ ‫כמשנ"ת בהערה דלעיל‪ ,‬ועכ"פ ברכת אשר יצר בודאי אינה הפסק דכל זה‬ ‫וש"פ הנכנס לישן על מיטתו‪ ,‬וכן כתב בסדר היום )בסדר ק"ש של לילה(‬ ‫הוא מצרכי השינה לילך לנקביו והכל ממכשירי השינה‪ .‬ושו"ר כן בחת"ס‬ ‫וז"ל‪' :‬הברכה הזאת אין לברכה עד שיראה הוא בעצמו שהשינה‬ ‫בחי' לנדה נא‪ :‬שכתב בשם ספר הלכות קטנות למהרי"ח שצידד דשייך‬ ‫באה עליו ועפעפי עיניו נאחזים לישן‪ ,‬כי איך יברך 'המפיל שינה'‬ ‫אשר יצר לברכה ראשונה על תשמיש המטה‪ .‬וכתב שם בשם היעב"ץ‬ ‫והשינה עדיין לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבוא‪ ,‬ודאי‬ ‫בסדורו דאף ברכת המפיל עולה על התשמיש‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫ברכה לבטלה הוא'‪.‬‬ ‫זכרון לצדיקים‬ ‫תר"ץ‪ :‬הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך מטלז זצ"ל‬ ‫והמשיכו לקיים את הישיבה‪ .‬לאחר המלחמה הפכה לישיבה מרכזית‬ ‫למד בקאלם ובוולוז'ין‪ .‬בשנת תרמ״ד הוזמן לשמש‬ ‫בליטא‪ .‬בשנת תרפ״א נוסד ‪ -‬ליד הישיבה ‪ -‬כולל הרבנים‪.‬‬ ‫ר״מ ומנהל הישיבה בטאלז ע״י חותנו הגר״א גורדון‬ ‫בצוואתו לבניו ציוה 'לקדש שם שמים בכל מעשיהם'‪ .‬נשארו ממנו‬ ‫רב העיר‪ .‬משם עבר לשמש כרב בוורנה ואח״כ‬ ‫כתבי יד בהלכה ומוסר שיצאו לאור ע״י בניו בחוברות מיוחדות בשם‬ ‫בשאדובה‪ .‬בשנת תרע״א אחרי פטירת חותנו הגאון‬ ‫"שעורי דעת"‪.‬‬ ‫ר׳ אליעזר גורדון‪ ,‬אב״ד ור״מ בטאלז‪ ,‬הוזמן לשמש‬ ‫עד כמה יש לדקדק בהלכה היה מספר עובדא נוראה שמצאו פעם‬ ‫רבה של טאלז ומנהל הישיבה‪ .‬הוא שקבע את אופיה של ישיבת‬ ‫בחור הרוג בבית אחד‪ ,‬והדם נשפך על הקרשים בבית‪ ,‬ולאחר הקבורה‪,‬‬ ‫טאלז ודרכה המיוחדת בלימוד ובתורת המוסר‪ ,‬יחד עם ר׳ שמעון‬ ‫התחיל מהבית ליפול מקצת מהתקרה‪ ,‬ומהקירות‪ ,‬ולא ידעו מה היה‬ ‫שקופ ור׳ יהודה לייב חסמן‪ ,‬מנהלה הרוחני של הישיבה‪ .‬במשך ‪17‬‬ ‫כאן‪ ,‬הגיע רבי יוסף לייב ‪ -‬וחקר ודרש שלא קברו גם את קרשי הבית‬ ‫שנות עבודתו המשותפת עם ר׳ אליעזר גורדון והרבה שנים אחר כך‬ ‫(כדין קבורת דם שהנפש יוצא בו) ולאחר שהטמינו הקרשים באדמה‪ ,‬חזר הבית‬ ‫טרח על הרחבתה וביסוסה של הישיבה‪.‬‬ ‫(גדולי הדורות)‬ ‫להיות כתיקונו‪.‬‬ ‫בימי מלחמת העולם הראשונה נשאר בטאלז יחד עם ר' חיים רבינוביץ‬ ‫היודע אני ללמוד? לא אשטה לומר שאני יודע ‪ -‬הלזאת תיקרא ידיעה?‬ ‫היתה פעם אסיפה בסלבודקה בעניני ציבור בשאלות הרות גורל והחליטו‬ ‫אך באותו זמן אם ישאלו אותי היש רבנים שיודעים פחות ממני‪ ,‬שטות‬ ‫שצריך מועצה של רבנים אבל בדוקא מהזקנים‪ ,‬אחד הרבנים הצעירים‬ ‫גמורה להענות בשלילה ‪ -‬בודאי יש ויש"‪ .‬זהו היסוד‪ ,‬ההפרש תמיד‬ ‫לחש "אין בדורנו גדולים" זה הגיע לאוזניו של הגאון ר יוסף יהודה‬ ‫קיים‪ ,‬ויש אצל מי לשמוע‪( .‬מאור האהל)‬ ‫בלוך זצ״ל נעמד ושאג כארי‪" :‬אמת אין גדולים בדורנו ואם ישאלו אותי‬ ‫שכרו ועונשו של האדם טמונים בתוך המצוות והעבירות‬ ‫נפשו‪ ,‬באמרו‪ :‬מלך חסד הוא‪ .‬אם אכשל חס־וחלילה אפול לרגליו ואתחנן לו ויחוס‬ ‫'ששכר מצוה ‪ -‬מצוה‪ ,‬ושכר עבירה ‪ -‬עבירה' (אבות ד‪ ,‬ב)‬ ‫עלי וירחמני‪.‬‬ ‫פירש הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ"ל (שיעורי דעת מאמר תשובה)‪:‬‬ ‫"אבל אם המלך ישלח אתו יחד למקום המלאכה מחלקת חיילים ושר־צבא וימסור‬ ‫לא כחוקי המדינות ‪ -‬חוקי התורה‪ ,‬ולא כעניין השכר והעונש הקבוע בנימוסי בני‬ ‫בידם להוציא מיד את גזר־דינו אם לא ימלא את שליחותו בדיוק הראוי‪ ,‬מה מאוד‬ ‫אדם ‪ -‬הוא השכר והעונש שנקבע על־פי התורה הקדושה‪ .‬השכר המגיע לאדם‬ ‫ירעד ליבו בקרבו כי הלא יודע הוא שאין לו תחבולה להינצל אם יעבור על מצות‬ ‫במלאותו את מצות המלכות והעונש המגיע לו בעוברו עליה הם דברים הבאים לו‬ ‫המלך וייכשל בשליחותו‪ ,‬כי אז לא יוכל לראות את פני המלך ולבקש מחילתו‪ ,‬ודינו‬ ‫מבחוץ‪ ,‬אינם תלויים לא בו ולא במעשה שעשה‪ .‬הוא עשה את המעשה והחוק קבוע‬ ‫כבר נחתך ונמסר בידי משרתי המלך שאין בידם למחול אף אם ירחמו עליו‪ ,‬כי‬ ‫בספר החוקים‪ .‬השופט דן אותו והשוטר מענישו‪.‬‬ ‫עליהם להוציא לפועל את מצות המלך אם יעוות בשליחותו‪ .‬אבל מטבע האדם‬ ‫"לא כן במצות התורה! המצוה גופה נשארה רשומה בנפש האדם ומתוכה מגיע‬ ‫הוא לבקש נוחם לנפשו למען הרגיע את רוחו‪ .‬ולכן‪ ,‬אף אם יימצא במצב סכנה כזה‪,‬‬ ‫לו על־פי מערכת הבריאה שכרו‪ ,‬והעבירה נשארת קבועה בנפשו ומביאה לו את‬ ‫יתנחם ויאמר אל ליבו‪ :‬אחר שלא נמסרתי אלא בידי אנשים שבעלי־לב המה‪ ,‬אם‬ ‫עונשו‪ .‬כלל אמרו חז״ל‪ :‬שכר מצוה ‪ -‬מצוה‪ ,‬שכר עבירה ‪ -‬עבירה׳‪ .‬המצוה גופה היא‬ ‫גם אכשל אתחנן לפניהם אולי יבקשו וימצאו זכות לפטרני‪ ,‬או הם ימליצו עלי אל‬ ‫הנותנת לו שכרו והעבירה עצמה מענישתו"‪.‬‬ ‫המלך ויעוררו רחמים עלי‪.‬‬ ‫את יסוד הדברים המחיש הגרי״ל בלוך זצ״ל על־פי המשל הבא‪:‬‬ ‫"אבל מה גדולה היא הסכנה לעבד שרבו מוסר לו עבודה חשובה ואחראית ואם לא‬ ‫"אם ישלח מלך גדול את עבדו באיזו מלאכה חשובה‪ ,‬רבת־האחריות‪ ,‬שדורשת‬ ‫יעשנה בדיוק הראוי יהיה עונשו כרוך בה‪ ,‬שהדבר עצמו שהוא עסוק בו ישרפהו‬ ‫דייקנות גדולה ומסירות יתירה לקיים אותה‪ ,‬ויאמר לו‪ :‬השמר פן תכשל ותמעול‬ ‫או יסקלהו‪ ,‬הלא אז שום תקנה אין לו כי לא המלך מעניש אותו ולא משרתיו‪ ,‬אלא‬ ‫בשליחותך‪ ,‬כי אז דתך להמית או להיאסר מאסר עולם‪ ,‬מה מאוד יפחד העבד פן‬ ‫(משל האבות ‪ -‬הרב משה לוי)‬ ‫בחטאו עצמו שם ימצא את עונשו"‪.‬‬ ‫ייכשל וישנה מעט בשליחותו‪ ,‬כי אז יגיע לו עונש כל־כך מר‪ .‬אולם יוכל להרגיע את‬ ‫מאורות השבת | ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל ךלל [עמ' ‪]4‬‬