gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani

שבוע: לך לך (2026-10-19)

דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אירוסין? בר מצוה? שבע ברכות?‬ ‫הגבירו קצב – הולך להיות שמח!‬ ‫ניתן לקבל את העלון כל שבוע‬ ‫במייל‪0527615936b@gmail.com :‬‬ ‫ישראל איצקוביץ‬ ‫אורגניסט שנותן נשמה ושמחה‬ ‫להערות והארות‪yoelf@asiatec.co.il :‬‬ ‫דברי תורה‬ ‫להזמנות‬ ‫שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'‬ ‫רחוב האומן ‪ 27‬ירושלים‪0533194867 :‬‬ ‫‪0527642206‬‬ ‫ירושלים שליט"א וצוות המכון התורני‬ ‫המכון התורני‬ ‫נעם יעקובי‬ ‫שע"יועריכה‪ :‬הרב‬ ‫לך לך ‪ -‬תשפ"ז | גליון ‪ | 208‬הפקה‬ ‫ורעיון זה הוא ע"פ יסוד דברי הבעש"ט זצ"ל המובא בספר‬ ‫‪‬מ‪‬לד‪  ‬‬ ‫‪‬מ‪‬ית‬ ‫מארצ‪    ‬‬ ‫אבר‪ ‬ל‪ ‬ל‪    ‬‬‫ו‪‬אמר ה' ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫"תולדות יעקב יוסף" )פרשת חיי שרה( 'שבמקום שמחשבתו של‬ ‫א‪‬ר ‪   ‬‬ ‫ארא‪) "‬בראשית יב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫אבי‪ ‬אל ‪  ‬‬‫‪‬‬ ‫האדם שם הוא' כלומר‪ ,‬שכשהאדם חושב על איזה ענין או‬ ‫הפתח להתעלות ‪ ‬התנתקות מכל הבלי העולם‬ ‫איזה מקום מסוים‪ ,‬אף אם אינו נמצא שם במציאות‪ ,‬נחשב‬ ‫דקדקו המפרשים‪ ,‬הרי סדר קיום הציווי אינו כן‪ ,‬אלא מקודם‬ ‫הדבר כאילו עומד שם ממש‪ ,‬ואת זה ציוה ה' לאברהם‪,‬‬ ‫יוצא האדם מבית אביו וכשממשיך בדרכו הריהו יוצא גם‬ ‫לנתק מחשבתו לגמרי מארצו וממולדתו‪ ,‬שלא יהיה שום‬ ‫ממקום הולדתו‪ ,‬וכשמרחיק עוד אזי הוא יוצא אף מארצו‪,‬‬ ‫אופן או מצב שיימצא שם‪ .‬ומצווהו ה' עוד מה תהא עבודתו‬ ‫ולמה הקדים הכתוב ארצו ומולדתו לפני בית אביו‪.‬‬ ‫אחר ההליכה והפרידה מבית אביו‪ ,‬שילך "אל הארץ אשר‬ ‫אראך" כלומר‪ ,‬שעליו להתמיד בהתנתקות זו יותר ויותר‪ ,‬עד‬ ‫וכתב המלבי"ם בביאור הדבר‪ ,‬שהנה שני קשרים הינם‬ ‫אשר יזכה ויגיע אל הייעוד המקווה לבחינת "אל הארץ אשר‬ ‫המקשרים את האדם עם בית אביו ומשפחתו‪ ,‬האחד הוא‬ ‫אראך"‪ ,‬ועבודה זו שייכת בכל עת ובכל זמן‪ ,‬לכל אחד ואחד‬ ‫הקשר הגשמי דהיינו מה שהוא שוהה במציאות בבית זה‬ ‫מבני ישראל החפץ לעבוד את ה'‪ ,‬שצריך לנתק עצמו מהבלי‬ ‫וחי בו את חייו‪ ,‬והשני הוא הקשר הנפשי‪ ,‬שבתוך לבו הוא‬ ‫העוה"ז‪ ,‬ולהתאמץ ולהתייגע להתעלות עוד ועוד‪ ,‬עד שיזכה‬ ‫מקושר עם אנשי ביתו ומשפחתו‪ ,‬וקשר זה הוא בתוקף אף‬ ‫להגיע למדרגות גבוהות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו‪.‬‬ ‫כשאינו נמצא בסביבתם והולך למקום רחוק‪ ,‬שגם שם‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫הריהו נשאר מקושר ומשוייך לביתו ומגוריו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ועל זה בא הציווי לאברהם מאת ה'‪ ,‬שלא היתה הכוונה רק‬ ‫על היציאה הגשמית להעתיק גופו ממקומו ומבית אביו‪,‬‬ ‫‪‬מ‪‬לד‪  ‬‬ ‫‪‬מ‪‬ית‬ ‫מארצ‪    ‬‬ ‫אבר‪ ‬ל‪ ‬ל‪    ‬‬‫"ו‪‬אמר ה' ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אלא שבנוסף להרחקה הגשמית‪ ,‬יש עליו להרחיק את נפשו‬ ‫א‪‬ר ‪   ‬‬ ‫ארא‪) "‬בראשית יב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫אבי‪ ‬אל ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואת נשמתו מדעותיהם ומעלליהם של אנשי בית אביו‪,‬‬ ‫במדרש לך לך‪' :‬אמר הקב"ה לך אני פוטר מכבוד אב ואם‬ ‫שהמקום גורם לאדם להימשך אחר הדעות והמידות‬ ‫ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם'‪.‬‬ ‫המושרשים שם‪ ,‬והורה לו הקב"ה אברהם שיתנתק לגמרי‬ ‫ותמוה‪ ,‬וכי משא פנים יש בדבר‪.‬‬ ‫ממקומם ואף בתוככי לבו ישרש אחר כל קשר ושייכות עם‬ ‫בית אביו וייפרד משם פרידה גמורה ומוחלטת עד שלא‬ ‫ונראה בפשיטות ליישב‪ ,‬דהנה טעם מצות כבוד אב ואם הוא‬ ‫ישאר אצלו שום זיכרון והשתייכות למשפחתו‪.‬‬ ‫לפי שהביאו לעולם הזה וזולתם לא היה ולא נברא‪,‬‬ ‫כדאמרינן באלו מציאות דף ל"ג 'אבידת אביו ואבידת רבו‬ ‫ובזה מתבאר היטיב לשון הכתוב בסדר האמור‪ ,‬שלכן‬ ‫אבידת רבו קודמת‪ ,‬שאביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו‬ ‫התחיל סדר היציאה "מארצך" בראשונה‪ ,‬מפני שההתנתקות‬ ‫לחיי העולם הבא'‪ .‬ואיתא במדרש ב"ר פי"א‪ ,‬ראוי היה‬ ‫מן 'הארץ' שבה חי האדם היא הקלה ביותר‪ ,‬שלארץ שגר‬ ‫אברהם לברוא קודם אדם הראשון ולהיות יציר כפיו של‬ ‫בה כמעט ואין לו הרגשת שייכות‪ ,‬וכאשר מצליח לעשות‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולכך נברא באמצע הדורות כדי שיסבול דורות‬ ‫התנתקות זו‪ ,‬אח"כ יוכל להתנתק גם 'ממקום הולדתו'‪ .‬ורק‬ ‫שלפניו ושלאחריו‪ .‬הרי דליצירת אברהם לא היה נצרך אב‬ ‫אח"כ כשכבר פעל בנפשו הרחקה וניתוק מארצו ומעירו‪ ,‬אז‬ ‫ואם כי היה ראוי להיות נוצר מיציר כפיו של הקב"ה ולא‬ ‫יוכל לעבוד על ההרחקה 'מבית אביו'‪ ,‬שהוא מקושר אליו‬ ‫נוצר מהם כי אם לצורכם להיות סובל את הוריו ונושא את‬ ‫בקשר נפשי חזק‪ ,‬וקשה לו ביותר לנתק עצמו משם‪ ,‬ולכן‬ ‫נושאיו‪ ,‬ואזלי הטעם של חיוב כיבוד אב ואם כשאר יליד‬ ‫נאמר זה באחרונה‪.‬‬ ‫אשה שאביו ואמו הביאו לעולם הזה‪ ,‬לכן רק אותו פטר‬ ‫ובדרך זה ניחא גם מה שהקשה רש"י על הציווי "לך לך‬ ‫הקב"ה מכבוד אב ואם ולא לאחר ‪) .‬דברי יהונתן ‪ ‬רבי יהונתן אייבשיץ(‬ ‫מארצך"‪ ,‬והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן? אלא‬ ‫‪‬‬ ‫כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך'‪ ,‬ולפי זה‬ ‫אפשר שזהו פשט דבריו‪ ,‬שאמר לו ה' 'התרחק עוד משם'‬ ‫א‪‬‬‫‪‬רי ‪ ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫מצרימה ‪  ‬‬ ‫הקריב ‪‬לב‪‬א ‪    ‬‬ ‫‪‬א‪‬ר ‪  ‬‬‫"ויהי ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫כלומר‪ ,‬מה שיצאת עתה מארץ מולדתך‪ ,‬לא די בזה שיצאת‬ ‫מראה ‪ ‬‬ ‫א‪) "‬בראשית יב‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫יפת ‪  ‬‬ ‫א‪‬ה ‪ ‬‬ ‫ידע‪‬י ‪‬י ‪ ‬‬ ‫ה‪‬ה ‪‬נא ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫בגופך משם‪ ,‬אלא 'התרחק עוד משם' עליך להתרחק משם‬ ‫מבטו הרוחני של אברהם אבינו‬ ‫עוד ועוד בנוסף ליציאה הגופנית‪' ,‬וצא מבית אביך'‪,‬‬ ‫"הנה נא ידעתי"‪ ,‬מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך‬ ‫שחובתך להיפרד ולשכוח אף מכל זכר לבית אביך שגרת‬ ‫צניעות שבשניהם‪ ,‬ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה )רש"י(‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬עד שלא יהא לך שום קשר נפשי עם כל העבר‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]1‬‬ ‫הנה הרמב"ם מייסד בזה שאם נהיה עסוקים בתורה כראוי‪,‬‬ ‫יש להבין איך שייך דבר זה במציאות‪ ,‬שאברהם אבינו לא‬ ‫לא יהא מקום בלבנו למחשבות תאוה‪ .‬אמנם ענין זה שייך‬ ‫הכיר בשרה אשתו אף שהיתה אשתו כמה עשרות שנים‪.‬‬ ‫רק אם האדם מרגיש שמחה ותענוג בלימוד‪ ,‬והעצה לזה‬ ‫ושמעתי מהמשגיח מו"ר הרב דוד קראנגלאס זצ"ל הסבר‬ ‫היא לעשות סיכום של כל סוגיא שלמד‪ ,‬מה הם החידושים‬ ‫הדבר בפשטות‪ ,‬שאמר על עצמו שאחרי שמדבר עם בחור‬ ‫שנתחדשו לו בסוגיא ומה הם מסקנות הסוגיא‪ .‬הכלל‪,‬‬ ‫שעה ארוכה‪ ,‬ובמשך הדיבור הוא מסתכל בעיניו של הבחור‪,‬‬ ‫שיהיה ברור אצלו מה שלמד‪ ,‬ולא שתהיה לו תערובת של‬ ‫מפני שעל ידי זה יכול להכירו יותר‪ ,‬אעפ"כ אם ישאלו אותו‬ ‫ידיעות‪ ,‬באופן שאם ישאלוהו ימצא את עצמו שאינו יודע‬ ‫אח"כ על עיניו של הבחור באיזה צבע הם‪ ,‬לא יוכל להשיב‪.‬‬ ‫דבר‪ ,‬שמצב זה גורם שלא יתענג בלימודו‪ ,‬וכמש"כ הרמח"ל‬ ‫ואף שהתבונן בעיניו שעה ארוכה וראה את צבעם‪ ,‬כיון‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫בהקדמה לדרך ה'‪.‬‬ ‫שצבע העינים לא היה חשוב בעיניו לשים לבו לכך‪ ,‬לכן לא‬ ‫‪‬‬ ‫נקלט במוחו כלל‪ ,‬שדבר שאין האדם מתכוון לראותו אינו‬ ‫רואהו‪.‬‬ ‫א‪‬ר ‪   ‬‬ ‫ארא‪) "‬בראשית יב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫"אל ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וכן איתא בגמרא )שבועות לד‪ ,‬א( 'כל מילתא דלא רמיא עליה‬ ‫'לא גלה לו הארץ מיד וכו' ולתת לו שכר על כל דבור ודבור'‬ ‫דאיניש לאו אדעתיה'‪ ,‬והיינו שאף אם יעשה אדם מעשה‪,‬‬ ‫)רש"י(‪.‬‬ ‫אם אין הדבר חשוב בעיניו לא יזכור כלל מה שעשה‪ .‬וכן‬ ‫תימה‪ ,‬וכי אם יגלה לו הארץ מיד לא יקבל שכר על כל‬ ‫אם יראה אדם איזה דבר‪ ,‬אם אינו חשוב בעיניו לא יבחין‬ ‫פסיעה ופסיעה שילך אליה‪ ,‬הלוא היה צריך ללכת ממקומו‬ ‫כלל מה שראה‪ .‬ואפשר לראות דבר זה בחוש‪ ,‬כשאדם מבקר‬ ‫עם אשתו בבית אחרים‪ ,‬אם ישאלו את האיש לאחר יציאתם‬ ‫עד לשם‪.‬‬ ‫מן הבית מה היה צבע איזה דבר בבית‪ ,‬לא יוכל לענות‪ ,‬אבל‬ ‫מצ‪ּ‬וה אותו‬ ‫הגאון רבי ברוך בער זצ"ל תירץ שאילו היה ‪ ‬‬ ‫כשישאלו את האשה בודאי תוכל להשיב‪ ,‬וגם לתאר את‬ ‫ללכת לארץ ישראל‪ ,‬היה נמצא שהציווי הוא להגיע לארץ‬ ‫שאר פרטי הדבר‪.‬‬ ‫ישראל וההליכה לשם לא היתה נחשבת אלא 'הכשר מצוה'‪,‬‬ ‫וזה הביאור במה שאמר אברהם אבינו‪ ,‬שאף שבודאי ראה‬ ‫והיה מקבל שכר על עצם 'ההליכה' ולא על כל פסיעה‬ ‫את אשתו הרבה פעמים‪ ,‬אעפ"כ לא הכיר ביפיה כיון‬ ‫ופסיעה‪ ,‬אבל כאשר לא גילה לו זאת ממילא היתה כל‬ ‫שהיופי לא היה חשוב בעיניו‪ ,‬ולכן לא שם לבו לכך‪ .‬וכן‬ ‫פסיעה מצוה בפני עצמה‪.‬‬ ‫משמע ממה שאמרו בגמרא )ב"ב טז‪ ,‬א( 'אברהם אפילו בדידיה‬ ‫ויש לדמות לרעיון זה מה שהיה הגאון רבי יחזקאל‬ ‫לא איסתכל'‪ ,‬שלא אמרו לא ראה או לא חזא אלא 'לא‬ ‫אברמסקי זצ"ל מפרש לשון רש"י במשנה )סוכה כה‪ ,‬א( 'שלוחי‬ ‫איסתכל'‪ ,‬דהיינו שראה אבל לא התבונן ביפיה‪ .‬וכן מדוייק‬ ‫מצוה פטורין מן הסוכה'‪ ,‬ופירש‪ ,‬שלוחי מצוה ‪ -‬הולכי‬ ‫ברש"י שכתב 'מתוך צניעות שבשניהם'‪ ,‬שהרי לכאורה היה‬ ‫בדרך מצוה כגון ללמוד תורה‪ .‬דקשה מדוע לא פירש‬ ‫צ"ל 'מתוך צניעות שבשרה'‪ .‬אלא משמע שבדרך כלל היתה‬ ‫שהפטור הוא על לומדי תורה עצמם‪ ,‬ותירץ‪ ,‬כי בשעה‬ ‫שרה מקפדת מאד להצניע את עצמה‪ ,‬וממילא לא היה‬ ‫שלומד תורה אינו בגדר 'עוסק במצוה' מפני שכל רגע ורגע‬ ‫אברהם יכול להסתכל בה כ"כ‪ .‬ואף כשראה אותה הרי גם‬ ‫שלומד יש לו מצוה בפני עצמה‪ ,‬וכשגומר רגע זה מתחיל‬ ‫הוא עצמו התנהג בצניעות‪ ,‬ר"ל שלא היה יופיה חשוב‬ ‫במצות הרגע הבא אחריו‪ ,‬אבל כשהולך ללמוד ונמצא בדרך‬ ‫בעיניו כלל‪ ,‬וממילא לא הסתכל בה כדי להתבונן ביפיה‪,‬‬ ‫הליכתו אזי כל שעת ההליכה היא מצוה אחת ארוכה‪,‬‬ ‫ולא הבחין בה אלא בפנימיותה‪.‬‬ ‫וממילא נחשב אז בגדר 'עוסק במצוה' ולא המצוה עצמה‪.‬‬ ‫ובזה יכול אדם למדוד את מצבו הרוחני‪ ,‬איזה דברים עושים‬ ‫וכמו כן הוא הענין כאן‪ ,‬שבאם היה הקב"ה מצוהו ללכת‬ ‫עליו רושם‪ .‬למשל אם בא לסעוד אצל חבירו‪ ,‬באיזה דברים‬ ‫לארץ מסוימת‪ ,‬היתה כל ההליכה מצוה אחת שהיא 'להגיע'‬ ‫מבחין מיד‪ ,‬האם רואה את המאכלים שנמצאים על השלחן‪,‬‬ ‫לארץ זו‪ ,‬אבל עכשיו שלא גילה לו המקום‪ ,‬היתה המצוה‬ ‫או שרואה את הספרים שיש לחבירו בארון הספרים וכדומה‪.‬‬ ‫על כל פסיעה ופסיעה‪ ,‬שהרי הקב"ה לא ציוה לו 'להגיע'‬ ‫ואדם רוחני עיקר מחשבתו היא על הדברים הרוחניים‪.‬‬ ‫לאיזה מקום רק 'ללכת' ממקומו עד שיאמר לו לעמוד ולא‬ ‫מדריגה זו גדולה היא מאד וקשה להשיגה‪ ,‬והיינו שאדם‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫ללכת עוד‪.‬‬ ‫יהיה שקוע כל כך ברוחניות‪ ,‬עד שלא יראה אלא דברים‬ ‫‪‬‬ ‫קדושים‪ ,‬ולא יתבונן בחיצוניות ובגשמיות‪ ,‬אלא בפנימיות‬ ‫וברוחניות‪.‬‬ ‫"ו‪‬אמר ה' ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫אבר‪) "‬בראשית יב‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אולם יש בזה עבודה ששייכת גם אלינו‪ ,‬והיינו שעלינו‬ ‫'אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום‬ ‫להשתדל לחשוב רק בדברים קדושים‪ ,‬כדי שלא נבוא לידי‬ ‫וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא‬ ‫מחשבות בדברים אסורים‪ ,‬וכלשון הרמב"ם )סוף איסורי ביאה(‪:‬‬ ‫מנהיג' וכו' )מדרש רבה תחלת לך לך(‪.‬‬ ‫'יתירה מכל זאת אמרו‪ ,‬יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה‬ ‫בהתבוננות בבירה ולהכריח שיש לה מנהיג הלא שני דברים‬ ‫וירחיב דעתו בחכמה‪ ,‬שאין מחשבת עריות מתגברת אלא‬ ‫מובנים בזה‪ .‬האחד שכשרואים בנין יודעים ודאי שמישהו‬ ‫"א ּ‪‬י ‪‬לת‬‫בלב פנוי מן החכמה‪ ,‬ובחכמה הוא אומר )משלי ה‪ ,‬ט( ‪‬‬ ‫בנה אותו‪ .‬אבל נוסף לזה הרי מבינים שהיתה לו תכלית‬ ‫אהבתה ּ‪‬ת ׁ ‪‬שגּ‪ ‬ה‬ ‫בכל ‪‬עת ּ‪‬ב ‪ּ    ‬‬ ‫יר ּ‪‬ו‪  ‬‬ ‫יה ‪ ‬‬ ‫ויעלת ‪‬חן ‪‬דּ ‪‬דּ ‪‬‬ ‫אהבים ‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ומטרה שלשם כך בנה את הבנין‪.‬‬ ‫תמיד"'‪.‬‬‫‪ ‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]2‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬ע‪   ‬‬ ‫בחר‪) "‬בראשית יב‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ה‪‬פ‪  ‬‬ ‫"ואת ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫כן הוא באמונה בה'‪ ,‬לא מספיק לידע שה' ברא את העולם‬ ‫ומלואו בששת הימים‪ ,‬אלא להבין שלתכלית בראן‪.‬‬ ‫תרגם אונקלוס 'דשעבידו לאורייתא'‪ ,‬ואמרו מליצי המוסר‪:‬‬ ‫]ופירשוה לנו רבותינו בתחילת החומש‪ ,‬בראשית בשביל‬ ‫חכמנו הולידו נפשותנו‪ ,‬ואבותינו הולידו גופותינו‪.‬‬ ‫התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל[‪.‬‬ ‫)רבנו יוסף נחמיאש‪ ,‬תלמיד חבר להרא"ש(‬ ‫ולזאת מכוונת השאלה ששואלין לאדם בשעה שמכניסין‬ ‫‪‬‬ ‫אותו לדין 'צפית לישועה' )שבת לא‪ ,‬א(‪ ,‬שענין זה מהדברים‬ ‫)כרם טוביה(‬ ‫החשובים לחכות ולצפות לתכלית העולם‪.‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬ע‪   ‬‬ ‫בחר‪) "‬בראשית יב‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ה‪‬פ‪  ‬‬ ‫"ואת ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נראה דגר יכול לברך 'שעשני גר' דזה נמי מקרי 'עשיה'‪ ,‬כמו‬ ‫שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן"‪.‬‬ ‫)דרכי משה או"ח סימין מו(‬ ‫"והיה ‪  ‬‬ ‫‪‬רכה" )בראשית יב‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫היינו שבעצם מציאותך תהיה ברכה להעולם‪ ,‬דו זאלסט זיין‬ ‫)מגד גבעות עולם ‪ ‬רבי משה פיינשטיין(‬ ‫א ברכה'‪.‬‬ ‫א‪‬ר ‪‬ע‪   ‬‬ ‫בחר‪) "‬בראשית יב‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ה‪‬פ‪  ‬‬ ‫"ואת ‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בענין הגרים שגייר אברהם אבינו‬ ‫ברש"י 'הכניסן תחת כנפי השכינה‪ ,‬אברהם מגייר את‬ ‫‪‬ר ‪ ‬‬ ‫אליו" )בראשית יב‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫‪‬א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫אבר‪   ‬‬ ‫"ו‪‬ל‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫האנשים‪ ,‬ושרה מגיירת את הנשים‪ ,‬ומעלה עליהן הכתוב‬ ‫צריך להבין לשם מה אמר הכתוב "כאשר דבר אליו ה'"‪ ,‬הרי‬ ‫כאלו עשאום'‪ .‬ומקור דברי רש"י הוא במדרש רבה )פרק לט‬ ‫די במה שיאמר "וילך אברם" ובודאי שלא הלך רק בשביל‬ ‫פי"ד(‪ ,‬וכך איתא שם‪' :‬אלו הגרים שגיירו‪ ,‬ואם גיירו‪ ,‬למה‬ ‫שכך ציוה לו ה'‪.‬‬ ‫אמר עשו‪ ,‬אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובדי‬ ‫כוכבים ומגיירו‪ ,‬כאילו בוראו‪ .‬אברהם היה מגייר את‬ ‫והרד"ק כתב שבא להשמיענו שלא שאל ולא נסה אלא‬ ‫האנשים ושרה מגיירת את הנשים'‪ .‬ע"כ‪ .‬וכן הוא בתרגום‬ ‫האמין בו שיקיים לו מה שאמר לו‪.‬‬ ‫אונקלוס כאן‪' ,‬וית נפשתא דשעבידו לאורייתא'‪ .‬וכיוצא בזה‬ ‫וה"אור החיים" הק' כתב‪ ,‬שכוונת הכתוב הוא להודיע‬ ‫יש לציין לגמ' סנהדרין )צט‪ ,‬ב( 'כל המלמד את בן חבירו‬ ‫חיבתו של אברהם שלא נתעכב אפילו שעה אחת‪ ,‬אלא בגמר‬ ‫תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ואת הנפש‬ ‫דברי ה' לך לך תכף "וילך אברם" ולא נתעכב לשום סיבה‬ ‫אשר עשו בחרן'‪.‬‬ ‫ועזב את אביו ומולדתו‪ .‬עוד ירצה להיות שאמר לו ה'‬ ‫והנה יעויין ברמב"ם בהלכות עבודה זרה )פ"א ה"ג( שהאריך‬ ‫הבטחות תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו' אם כן הגם‬ ‫בענין הגרים של אברהם אבינו‪ ,‬וזה לשונו הזהב‪' :‬והתחיל‬ ‫שילך יסבור הרואה כי אין להחזיק לו טובה על זה שאפילו‬ ‫]אברהם אבינו[ לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם‬ ‫קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר ליסע‪ ,‬לזה הודיע‬ ‫ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד‬ ‫הכתוב צדקותו של אברהם כי מה שהלך לא לצד הבטחות‬ ‫והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה‬ ‫האמורות אלא לעשות דבר ה' וכו' שעשה הדבר לצד גזירת‬ ‫לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא‬ ‫מלך עליו ולא לתועלת הנמשך לו‪.‬‬ ‫שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו‬ ‫וה"כתב סופר" כתב שבא הכתוב להורות‪ ,‬שאף ודרך בני‬ ‫ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו‬ ‫אדם הוא שבתחילה כשמתחיל לעשות איזה דבר טוב הריהו‬ ‫עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים‬ ‫נכנס לזה במלא ההתלהבות והזריזות‪ ,‬אבל עם חלוף הזמן‬ ‫ורבבות והם אנשי בית אברהם'‪ .‬ומפרשי הרמב"ם מציינים‬ ‫מתרגל בעשייתו ופגה ההתלהבות‪ ,‬ולא כן נהג אברהם‬ ‫שם מקור לחלק מדברי הרמב"ם מדברי המדרש )במדבר רבה‬ ‫אבינו ע"ה שלא נתרשל אף לא לרגע אחד‪ ,‬וכל משך עשייתו‬ ‫פ"ב פי"ב( דאיתא התם שהיה אברהם מכניס את הבריות תחת‬ ‫והליכתו היתה בזריזות ושמחה כאילו זה עתה נצטווה‪ .‬וע"ד‬ ‫כנפי השכינה וכו'‪ ,‬ובהמשך דברי המדרש מבואר שבירך‬ ‫מצ ‪ּ ‬ו‪ ‬ה ּיוֹ ם"‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫"אשר ‪  ‬‬ ‫שדרשו חז"ל )ספרי דברים לא( עה"פ ‪ׁ ‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא לאברהם שיהיו כל בני ביתו צדיקים‪.‬‬ ‫)שמות לד‪ ,‬יא(‪ ,‬לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם‬ ‫ופירש שם המהרז"ו‪ ,‬וזה לשונו‪' :‬כמו שנאמר ואת הנפש‬ ‫סופנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה‪.‬‬ ‫אשר עשו בחרן‪ ,‬ונימולו איתו כל מקנת כסף‪ ,‬ע"כ‪ .‬ונמצא‬ ‫ועד"ז איתא בספרים על הכתוב המורה למלך ישראל )דברים‬ ‫מזה דכל הגרים שנכללו בכלל 'הנפש אשר עשו בחרן‪ ,‬היו‬ ‫נימולים והיו גרים גמורים‪.‬‬ ‫בתוֹ ‪‬על ּ‪‬כ ּ‪‬סא ‪ּ    ‬‬ ‫ממלכתוֹ " וגו' שלא אמר והיה‬ ‫כש ‪ּ ‬‬ ‫"והיה ‪ ׁ ‬‬ ‫יז‪ ,‬יח( ‪  ‬‬ ‫'בשבתו' אלא "כשבתו"‪ .‬להזהירו שכל ימיו ישב על כסאו‬ ‫והאחרונים הקשו איך היו יכולים להיות גרים גמורים‪ ,‬הא‬ ‫כמי שעלה עליו זה עתה‪ ,‬ויהיו כוונותיו ורצונותיו טובים‬ ‫גירות צריכה להיות על ידי בית דין‪ ,‬כדאיתא ביבמות )מו‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫וישרים כימי ראשית ממלכתו‪ .‬וכך אמר דוד המלך )תהלים קיט‪,‬‬ ‫והנה מצינו בזה מחלוקת בראשונים אלו דברים מעכבים את‬ ‫ש ‪‬לל ‪‬רב"‪ ,‬שכל ימיו היה‬ ‫אמרת‪ּ ‬כמוֹ ‪‬צא ׁ‪‬‬‫אנכי ‪‬על ‪   ‬‬ ‫ש ‪ ‬‬ ‫קסב( ‪ׂ‬‬ ‫"ש ׂ‬ ‫הגירות בדיעבד כשאינה נעשית בפני בית דין‪ ,‬דשיטת‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫שמח על אמרות ה' כמו בו ברגע שמצא השלל‪.‬‬ ‫התוספות ביבמות )מה‪ ,‬ב ד"ה מי( דצריך בית דין של שלשה רק‬ ‫לקבלת מצות‪ ,‬ושיטת הרמב"ם )איסורי ביאה פי"ג ה"ו( דאף‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]3‬‬ ‫זב ‪‬ח"‪ ,‬ופירש רש"י‪,‬‬ ‫ואיל ּ‪‬ב ּ‪‬מ ‪ּ ‬‬‫ואעל ּ‪‬פר ‪  ‬‬ ‫ערכתי ‪  ‬‬ ‫חת ‪ּ   ‬‬ ‫זב ‪‬‬ ‫המ ‪ּ ‬‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫למילה וטבילה צריך בית דין של שלשה‪ ,‬והובאו שיטותיהם‬ ‫'שבעה מזבחות ערכתי' אין כתיב כאן אלא "את שבעת‬ ‫בשולחן ערוך )יורה דעה סימן רסח סעיף ג( עיין שם‪ .‬ואם כן יש‬ ‫המזבחות"‪ ,‬אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה‬ ‫לעיין היאך נעשו גרים גמורים הלא לא היה שם בית דין‪.‬‬ ‫מזבחות‪ .‬ואני ערכתי כנגד כולן‪ ,‬אברהם בנה ארבעה וכו'‪,‬‬ ‫ועיין מה שכתב בזה בספר המגיד להפרי מגדים )בהגהות על‬ ‫ואברהם לא העלה אלא איל אחד'‪ .‬פירוש‪ ,‬לאפוקי מבלעם‬ ‫הפרשת דרכים אות י"ז(‪ .‬ועיין בזה דבר מחודש בדרשות חתם‬ ‫דעל כל מזבח העלה פר ואיל‪ ,‬ומשמע דמכל המזבחות שבנו‬ ‫סופר )ח"ג עמ' קטז‪ ,(.‬שכתב דכירן שהיתה בבית אברהם‬ ‫האבות לא הקריבו עליהם אלא רק קרבן אחד‪ ,‬והוא האיל‬ ‫השראת השכינה הוה כמו מקום שנמצא בו בית דין של‬ ‫שהקריב אברהם בעקידה‪] .‬וכן כתב בספר "דורות‬ ‫שלשה‪ ,‬ונסתייע לזה מהגמ' סנהדרין )טז‪ ,‬א( דמשה רבינו‬ ‫הראשונים" )חלק ו' פל"ז( דמנהגם של ישראל מראשית ימי‬ ‫במקום סנהדרין של שבעים ואחד היה‪.‬‬ ‫האבות עד סוף ימי הבית הראשון לבנות מזבח לא לשם‬ ‫ובאמת נחלקו בזה קמאי ובתראי האם היתה להם גירות‬ ‫הקרבת קרבנות כי אם לשם הבעת תודה לה' לזכר ישועתם‪,‬‬ ‫גמורה‪ ,‬והיה להם דין ישראל‪ ,‬או שהיו גרים רק לגבי פרישה‬ ‫וגם לעדות השראת שכינתו‪ .‬והם המזבחות שבנה אברהם‬ ‫מעבודה זרה‪ ,‬וכעין גדר של גר תושב‪ .‬דעת המהרי"ט )או"ח‬ ‫בבואו לארץ‪ ,‬והוא המזבח שבנה משה רבנו אחרי מלחמת‬ ‫ח"ב סי' ו( והפרשת דרכים )דרוש יז( בשם המר"ש יפה שהיו‬ ‫קרא ׁ ‪‬שמוֹ ה'‬ ‫מזב ‪‬ח ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫משה ‪ּ  ‬‬ ‫"ו ‪ּ ‬י ‪‬בן ‪ׁ ‬‬ ‫עמלק כדכתיב )שמות יז‪ ,‬טו( ‪‬‬ ‫גרים גמורים וכדין ישראל‪ .‬ומאידך סוברים כמה וכמה‬ ‫נסי"‪ ,‬וכן מצינו כעין מזבחות אלו מוזכר הרבה פעמים‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫אחרונים שלא היו גרים אלא רק לגבי פרישה מעבודה זרה‪,‬‬ ‫בנ"ך‪ ,‬ע"ש‪ .‬ועיין עוד בספר "חסד לאברהם" )דרייזין(‬ ‫עיין בתשובת הרמ"א )סימן י(‪ ,‬הגהות יעב"ץ )סנהדרין פד‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫שהאריך טובא בזה‪ ,‬והביא מו"מ בזה מכמה גדולים‪ .‬וציין‬ ‫הגר"י ענגיל בבית האוצר )ח"א כלל א' אות י(‪ ,‬חידושי הגרי"ז‬ ‫למדרש רבה בפ' נשא )פ"י אות ה( דמשמע משם שהקריב‬ ‫)פרשת בא( וספר אם כל חי )ח"ג סי' ו(‪.‬‬ ‫אברהם אבינו קרבן על המזבח‪ ,‬ע"ש[‪.‬‬ ‫ויש לדעת מה היה ההמשך עם כל רבבות הגרים הללו‪ ,‬דלא‬ ‫‪‬‬ ‫מצינו זכרם אחר כך‪ .‬וראיתי בספר היקר "מגדים חדשים"‬ ‫שציין בזה‪ ,‬דבפרקי דרבי אליעזר )פרק כ"ט( וכן הוא בילקוט‬ ‫"ו‪‬קרא ‪ ‬‬ ‫‪ ‬ה'" )בראשית יב‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)סוף פרשת לך רמז פב( איתא‪ ,‬דכל העבדים שנימולו עם אברהם‬ ‫אונקלוס תירגם שהתפלל שם בשם ה'‪ .‬והרמב"ן כתב‪ :‬שהיה‬ ‫אבינו לא נתקיימו לא הם ולא זרעם‪ .‬וכן כתב רבינו בחיי‬ ‫קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה'‪ ,‬מודיע אותו‬ ‫אשר ‪ ‬‬ ‫חפר ּו" וגו'‪,‬‬ ‫ארת ‪ׁ ‬‬ ‫הב ‪ ‬‬ ‫"וכל ‪ּ ‬‬ ‫)בראשית כו‪ ,‬טו(‪ ,‬ומפרש הפסוק ‪ ‬‬ ‫ואלקותו לבני אדם‪ .‬כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו‬ ‫שהוא רמז לגרים שנתגיירו בימי אברהם שחזרו אח"כ‬ ‫שמוע‪ .‬ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה‬ ‫לסורם‪ .‬עיין שם‪ .‬ויעויין בספר "מנחם ציון" להרה"ק רמ"מ‬ ‫מברכיך"‪ ,‬היה למוד ללמד ולפרסם האלוקות‪ .‬וכן הוא‬ ‫מרימנוב זי"ע )דרושים לפסח ד"ה מתחילה עובדי עבודה זרה( שכתב 'כל‬ ‫בספורנו שמטעם זה קבע אוהלו בין שתי עיירות גדולות‪,‬‬ ‫אותן הנפשות אשר עשו בחרן שגיירו כמה אלפים ורבבות‪,‬‬ ‫למען ירבו הבאים לשמוע בקראו בשם ה'‪.‬‬ ‫ומכולם לא נודע מה היה להם אחרי כן ואבד זכרם‪ ,‬ונשקעו‬ ‫אחר כך לחזור לגילולי אביהם'‪ ,‬עיין שם‪ .‬אולם קצת יש‬ ‫וכדבריהם כתב הרמב"ם )פ"א מהל' ע"ז ה"ג( כשמאריך על‬ ‫להעיר מדברי המדרש רבה ומפירוש המהרז"ו הנ"ל דמשמע‬ ‫השתלשלות הדברים איך שבימי אנוש התחילו הגוים‬ ‫שהיו צדיקים‪ ,‬ויש לעיין‪.‬‬ ‫לתעות אחרי עבודה זרה‪ ,‬עד שבא אברהם אבינו והתחיל‬ ‫לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם‬ ‫‪‬‬ ‫אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא‬ ‫ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה וכו'‪.‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫ה‪‬את‬ ‫א‪ ‬את ‪  ‬‬‫לזרע‪  ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪   ‬‬ ‫אבר‪   ‬‬ ‫"ו‪‬רא ה' ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ואף הראב"ד כתב אחריו‪ :‬ותמה אני שהרי היו שם שם ועבר‬ ‫ה‪‬ראה ‪ ‬‬ ‫אליו" )בראשית יב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫מז‪‬ח ‪‬לה' ‪   ‬‬ ‫ו‪‬ב‪     ‬‬ ‫‪‬‬ ‫איך לא היו מוחין‪ ,‬ואפשר כי מוחים היו ולא אירע להם‬ ‫האם אברהם הקריב קרבנות על המזבחות שבנה‬ ‫שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם‪ ,‬עד שבא‬ ‫פירש רש"י‪" :‬ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו"‪' ,‬על בשורת‬ ‫אברהם ושבר צלמי אביו‪ ,‬ומעשהו זה עשה רושם על‬ ‫הזרע ועל בשורת ארץ ישראל'‪.‬‬ ‫האנשים‪ .‬והוסיף עליו במגדל עוז‪ :‬ואני אומר שהיו מוחים‬ ‫והנה לא נתפרש בקראי שאברהם אבינו הקריב קרבנות‬ ‫בקרובים שלהם ומלמדים בבתי מדרשות לבאין לשמשן‬ ‫במזבחות שבנה‪ ,‬וגם לקמן )יג‪ ,‬ד( כשחזר ממצרים נאמר רק‬ ‫כדרך ששימשן יעקב אבינו ע"ה‪ ,‬אבל לא מסרו עצמן‬ ‫"ויקרא שם אברם בשם ה'"‪ ,‬ומשמע שרק קרא בשם ה'‬ ‫להריגה כאברהם אבינו ע"ה שייחד עצמו לנפשו ושילם‬ ‫במקום שבנה מזבח ולא הקריב קרבנות‪ ,‬וכן בכל מקום‬ ‫אשר ‪ׂ ‬‬ ‫עש ּו‬ ‫פש ‪ׁ ‬‬ ‫"ואת ‪‬הנּ‪ׁ  ‬‬ ‫אותו בראשו וכו' כעדות הכתוב ‪ ‬‬ ‫שבנו האבות מזבחות לא כתיב שהקריבו קרבנות‪ .‬ויש מקום‬ ‫ב"ו‪ּ‬י ‪‬רק ‪‬את ‪  ‬‬ ‫חניכיו" וגו'‬ ‫בחרן" )בראשית יב‪ ,‬ה( וכמו שאמרו ז"ל ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫לומר שבאמת לא הקריבו‪ ,‬ושעבודתם היתה בבנין מזבח‬ ‫עד שאמרו במסכת עבודה זרה )יד‪ ,‬ב( גמירי דמסכת עבודה‬ ‫לבד‪ .‬אך יעויין ברמב"ן כאן שכתב שאברהם אבינו זבח זבח‬ ‫זרה דאברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוה‪ ,‬וישיבת אליעזר‬ ‫תודה להודות לה'‪ .‬אכן מאידך בספר תורת העולה להרמ"א‬ ‫עבדו גדולה מישיבתו‪.‬‬ ‫ז"ל )חלק שלישי פרק עג ופרק עז( כתב דהאבות לא הקריבו קרבנות‬ ‫ולפי מה שנתבאר שהפסוק "ויקרא בשם השם" מורה על‬ ‫על המזבחות שעשו‪ ,‬ע"ש‪ .‬ובאמת דכן משמע מדברי רש"י‬ ‫פרסום אלקותו ית' לעיני העמים‪ ,‬יש לומר שזהו גם פירוש‬ ‫אליו ‪‬את ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫בעת‬ ‫אמר ]בלעם[ ‪ ‬‬ ‫"ו ּי‪ ‬‬ ‫בפרשת בלק‪ ,‬עה"פ )כג ד( ‪‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]4‬‬ ‫)בראשית יג‪,‬‬ ‫אבר‪  ‬‬ ‫‪ ‬ה'"‬ ‫ו‪‬קרא ‪   ‬‬ ‫למ‪‬עיו וכו' ‪   ‬‬ ‫"ו‪‬ל‪    ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫"כוֹ ס ‪ׁ ‬‬ ‫יש ּועוֹ ת‬ ‫הפסוק שאומר דוד המלך ע"ה )תהלים קטז‪ ,‬יג( ּ‬ ‫ג‪ ‬ד(‪.‬‬ ‫אקרא"‪ ,‬שתיבת "אקרא" מורה על פרסום‬ ‫בשם ה' ‪  ‬‬ ‫א‪‬א ּו ‪ׁ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫שם ה'‪ .‬ומזמר דוד המלך שכאשר יושיעו הקב"ה מצרתו‬ ‫אודות מקום קבוע להתפלל‪ ,‬נראה שאין צריך שכל ימי חייו‬ ‫ישא כוס הישועות בידו ויפרסם ברבים את שם ה' הגדול‬ ‫יתפלל רק במקום אחד‪ ,‬וגם אברהם אבינו ע"ה ]שמינה‬ ‫המושיע לקוראיו‪.‬‬ ‫ילפינן כל הענין ‪ -‬ברכות ו‪ ,‬ב[ הלך בשם ה' וקרא בכמה‬ ‫מקומות‪ .‬והכוונה שמקום שיש בו צד קביעות להתפלל‪.‬‬ ‫ועפ"י מה שביאר ב"העמק דבר" )ויקרא ז‪ ,‬יג( מדוע קרבן תודה‬ ‫)אשל אברהם בוטשאטש סימן צ'(‬ ‫נאכל רק ליום ולילה שלא כשאר קרבנות שלמים הנאכלים‬ ‫לשני ימים ולילה אחד‪ ,‬כי ע"י שנתמעט זמן אכילתו ממילא‬ ‫‪‬‬ ‫יצטרך להזמין חברים וקרובים שיסייעוהו לגמור אכילת כל‬ ‫הזבח ולחמה לפני שיעבור זמן אכילתו‪ ,‬ועי"ז יתפרסם הנס‬ ‫‪‬בינ‪ ‬‬ ‫‪‬בי‪‬‬ ‫‪‬יני ‪ ‬‬‫מריבה ‪ ‬‬ ‫תהי ‪  ‬‬ ‫אבר‪ ‬אל ל‪‬ט ‪‬אל ‪‬נא ‪ ‬‬‫"ו‪‬אמר ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫זבח ּתוֹ ‪‬דה‬ ‫אזבח ‪ ‬‬‫"ל‪ּ   ‬‬ ‫יותר‪ .‬וזהו שאמר הכתוב )תהלים קטז‪ ,‬יז( ‪‬‬ ‫אחי‪   ‬‬ ‫אנחנ‪) "‬בראשית יג‪ ,‬ח(‪.‬‬ ‫אנ‪‬י‪  ‬‬ ‫רעי‪ ‬י ‪  ‬‬ ‫‪‬בי‪ ‬‬ ‫רעי ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אקרא" היינו שיפרסם מעשי השי"ת ברבים אחרי‬ ‫בשם ה' ‪  ‬‬ ‫ּו ‪ׁ ‬‬ ‫אש ‪‬לם" היינו‬‫ּ‬ ‫"נדרי ‪‬לה' ‪ׁ ‬‬ ‫זביחת התודה‪ ,‬וממשיך ואומר ‪  ‬‬ ‫בספר "שיר מעון" להגאון רבי שמעון סופר זצ"ל אב"ד‬ ‫עמוֹ " )פסוק יד( באכילת הקרבן‪,‬‬ ‫לכל ‪ּ ‬‬ ‫"נגדה נּ‪ ‬א ‪ ‬‬ ‫הקרבת הקרבן‪   ,‬‬ ‫ערלוי מפרש זה הכתוב על דרך המוסר‪ ,‬ללמד הדרך הישרה‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫שיאכל ברבים ויתפרסם בזה הנס‪.‬‬ ‫בעבודת ההתבדלות מאנשים רשעים‪ ,‬שהיה אברהם אבינו‬ ‫אומר ללוט "אל נא" תהיה אתי בידידות ואחוה אלא "תהי‬ ‫‪‬‬ ‫מריבה ביני ובינך" שנהיה תמיד מופרשים ומובדלים‪,‬‬ ‫והטעם לזה מפני "כי אנשים אחים אנחנו" וטבע העולם‬ ‫אבר‪     ‬‬ ‫מצרימה" וגו' )בראשית יב‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫ו‪‬רד ‪  ‬‬ ‫‪‬אר‪  ‬‬ ‫רעב ‪  ‬‬ ‫"ויהי ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הוא שקרובי משפחה מתחברים יחדיו זה עם זה‪ ,‬ואני אינני‬ ‫'באותה הארץ לבדה ]היה הרעב[ לנסותו אם יהרהר אחר‬ ‫סובל זאת ואינני רוצה להתחבר אתך שהרי רשע אתה‬ ‫דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו‬ ‫וחוששני ללמוד מדרכך הרעים‪ ,‬ולכן רצוני לריב אתך‬ ‫משיאו לצאת ממנה' )רש"י(‪.‬‬ ‫ולהתפרד ממך לגמרי‪.‬‬ ‫מלשון רש"י נראה‪ ,‬שבעצם היציאה מארץ כנען והירידה‬ ‫וכן מצינו שהיה שלמה המלך ע"ה צועד בדרך זו‪ ,‬והיה‬ ‫למצרים לא היה שום חיסרון‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬מאחר שקבל זאת‬ ‫מפריד עצמו מאנשי רשע‪ ,‬וכפי שפרשו המפרשים מאמר‬ ‫באמונה ולא הרהר אחר ה'‪ ,‬נחשב לו הדבר לזכות‪.‬‬ ‫ש‪‬ם ּ‪‬בין‬‫ויהי ׁ‪‬‬ ‫אשר ‪‬דּ ּ‪‬בר לוֹ ‪  ‬‬ ‫‪‬מה ּ‪‬כ ‪ׁ ‬‬ ‫לש ‪‬‬ ‫חכמה ‪ ׁ ‬‬ ‫נתן ‪  ‬‬ ‫"וה' ‪ ‬‬ ‫הכתוב ‪‬‬ ‫והרמב"ן חולק על כך בתוקף‪ ,‬וסבירא ליה שמה שירד‬ ‫ניהם" )מלכים א' ה‪ ,‬כו(‪,‬‬ ‫ברית ׁ ‪‬ש ‪ ‬‬ ‫כרת ּו ‪ ‬‬ ‫‪‬מה ‪‬ו ‪ּ ‬י ‪ ‬‬ ‫חירם ּו ‪‬בין ׁ‪‬ש ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אברהם למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי‬ ‫שלכאורה מפני מה הקדים לומר "וה' נתן חכמה לשלמה"‬ ‫הבצורת‪ ,‬היה בזה עון אשר חטא‪ ,‬כי האלוקים ברעב יפדנו‬ ‫בשעה שבא לספר על כריתת הברית ביניהם‪ ,‬ומה שייכות‬ ‫ממות‪ ,‬ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים‬ ‫בין חכמתו של שלמה לכריתת ברית זו‪.‬‬ ‫ביד פרעה‪ ,‬כי במקום המשפט שמה הרשע והחטא‪ .‬וכדבריו‬ ‫אלא שבא להורות‪ ,‬שאל ילמד האדם מזה שמותר לו‬ ‫איתא כבר בזוה"ק )ח"א פא‪ (:‬שאמר רבי יהודה כיון דנחת‬ ‫להתחבר עם אנשים רשעים באמתלא שכך עשה שלמה‬ ‫אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ארבע‬ ‫המלך‪ ,‬והיינו‪ ,‬מפני שרק מי שניחן בחכמה קדושה כזו כמו‬ ‫מאה שנים‪.‬‬ ‫שלמה המלך הוא הוא אשר מותר לו להתעסק עם אנשים‬ ‫‪‬‬ ‫מפוקפקים כי יש לו החכמה הנצרכת להישמר מהם‬ ‫ומדעותיהם העקומות‪ ,‬אבל האדם הפשוט אסור לו לכרות‬ ‫רעב ‪  ‬‬ ‫‪‬אר‪) "‬בראשית יב‪ ,‬י(‪.‬‬ ‫"ויהי ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ידידות ברית עמהם‪ ,‬פן יבולע לו ח"ו וילמד ממעשיהם‬ ‫מדוע לא הוריד הקב"ה לאברהם אבינו מן‬ ‫המקולקלים‪ .‬ומדויק לשון הכתוב "ויכרתו ברית שניהם"‬ ‫עיין ב"תורת משה" לחתם סופר בפרשת עקב )עה"פ "ויענך‬ ‫ולא נאמר 'ויכרתו שניהם ברית' לומר שגם אחרי שכרתו‬ ‫וירעיבך"‪ ,‬עמ' נה( שכתב וז"ל‪' ,‬ותגדל התימה למה לא הוריד‬ ‫הברית‪ ,‬נשארו בבחינת 'שניהם'‪ ,‬שלעולם לא נתאחדו‬ ‫הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו מן לאחר שהגיע כבר‬ ‫להיות כאחד‪.‬‬ ‫לארץ ישראל וכבר התנסה במה שלא הרהר אחר מידותיו‬ ‫ועד"ז איתא בספרים לפרש מה שאמרו בגמרא )שבת יד‪ ,‬ב(‬ ‫של הקדוש ברוך כשהיה שם רעב‪ ,‬ולמה הוצרך לטרוח‬ ‫בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול‬ ‫לרדת מצרימה'‪ ,‬ועיין שם מה שתירץ‪.‬‬ ‫לבי ‪‬גם ‪ ‬‬ ‫אני" )משלי כג‪ ,‬טו(‪.‬‬ ‫יש ‪‬מח ‪ּ ‬‬ ‫לב‪ׂ   ‬‬ ‫חכם ‪ּ ‬‬ ‫"ב ‪‬ני ‪‬אם ‪ ‬‬ ‫ואמרה ּ‪‬‬ ‫ואולי יש לומר לומר על פי מה דאיתא בבבא מציעא )פו‪ ,‬ב(‬ ‫והתמיה ידועה איזו חכמה היא זו לתקן עירובין ונטילת‬ ‫דבשכר שנתן אברהם אבינו למלאכים חמאה וחלב זכו‬ ‫ידים‪ ,‬אלא כי ענין עירובי חצרות הוא לערב את כל בני‬ ‫ישראל למן‪ ,‬ואם כן נמצא דעכשיו שעדיין לא באו‬ ‫החצר יחדיו כאילו דרים בבית אחד‪ ,‬ובדרך כלל יש בין בני‬ ‫המלאכים לאברהם‪ ,‬עדיין לא היה שייך שיזכה למציאות‬ ‫החצר כמה מדרגות של אנשים‪ ,‬ישנם הטובים יותר וישנם‬ ‫)גיצי אורה – רבי אליקים גציל פריד(‬ ‫אכילת המן‪ ,‬ודוק‪.‬‬ ‫הטובים פחות‪ .‬וכשמתערבים יחדיו קיימת סכנת התבוללות‬ ‫שיושפעו האנשים הישרים לרעה מחבריהם הפחותים‪ ,‬ולכן‬ ‫‪‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]5‬‬ ‫מבואר שלוט היה מתלוצץ על הבטחת הארץ מפני שלא‬ ‫התחכם שלמה המלך ע"ה למנוע צרה זו ותיקן להם מצות‬ ‫האמין בנבואת אברהם‪ ,‬וגם היה מתלוצץ מאברהם עצמו‪,‬‬ ‫'נטילת ידים' בד בבד עם מצות העירוב‪ ,‬מפני שנטילת ידים‬ ‫על שהאמין בהבטחת הזרע‪ ,‬ועל הלץ כבר כתוב "גרש לץ"‪.‬‬ ‫יש בה ענין פרישות והתבדלות מהדברים הטמאים‪ ,‬וללמדם‬ ‫ועדיין צריך ביאור‪ ,‬מדוע חמורה מדה זו של ליצנות כ"כ‬ ‫שבשעה שמחויבים להתערב עם חבריהם פחותי הערך‪ ,‬יש‬ ‫יותר מכל שאר מדות רעות ומגונות‪ ,‬שהרי אברהם היה סובל‬ ‫לשמור על הפרשה והבדלה מוחלטת שח"ו לא ילמדו מהם‬ ‫כל בעלי גאוה ובעלי תאוה‪ ,‬ומדותיהם הרעות לא עכבוהו‬ ‫כלום‪ .‬וזו היתה חכמתו הגדולה‪ ,‬שידע ולימד היאך ובאיזה‬ ‫מללמדם האמת‪ .‬ודוקא את לוט קרובו שהיתה בו מידת‬ ‫אופן להתחבר יחדיו ובכל זאת לשמור על התרחקות‪.‬‬ ‫הליצנות‪ ,‬לא היה יכול להחזיר למוטב עד שהוכרח לגרשו‪.‬‬ ‫ובתנא דבי אליהו )תנדא"ר פ"ח( מזהיר בדיבורים חמורים על‬ ‫חובת השמירה שלא להתחבר עם הגויים מחשש שמא‬ ‫ויש להסביר הענין על פי מה שכתוב בספר "שערי תשובה"‬ ‫ילמוד ממעשיהם הרעים‪ ,‬וז"ל‪ :‬ישמר אדם דברים בלבו‬ ‫)שער ג‪ ,‬קעד‪‬קעז( בביאור כת הליצנים שאינם מקבלים פני‬ ‫שלא יעשה שותפות עם הגוי‪ ,‬ולא יכרות עמו ברית‪ ,‬שכן‬ ‫השכינה‪ ,‬ופירש שם כמה חלקים במדת הליצנות‪' :‬החלק‬ ‫מצאנו באברהם אבינו שעשה שותפות‪ ,‬וסוף דברים שעשו‬ ‫השני ‪ -‬מי שלועג לבני אדם וכו'‪ ,‬ופעמים ילעיג הלץ על‬ ‫עמו ברית וכו'‪ .‬בשעה שאברהם כרת ברית עם אבימלך‪,‬‬ ‫הקדושים והנביאים וכו'‪ .‬החלק השלישי ‪ -‬מי שלועג תמיד‬ ‫נתקבצו מלאכי שרת אמרו לפניו‪ ,‬ריבון כל העולמים‪ ,‬אדם‬ ‫לדברים ולפעולות‪ ,‬ואין דעתו להבזות בעליהם‪ ,‬אך מרחיק‬ ‫יחיד שבחרתה לך משבעים לשונות כרת ברית עם אומות‬ ‫הדברים שאין להרחיקם‪ ,‬ומרחיק תוחלת הפעולות שיש‬ ‫העולם‪ ,‬אמר להן‪ ,‬בן יחיד נתתי לו למאה שנה ואמרתי לו‬ ‫תקוה לתועלותן וכו'‪ .‬והלץ הזה הביאהו למדתו הרעה היותו‬ ‫"יק ‪‬רא ‪‬ל‪  ‬‬ ‫זרע" )בראשית כא‪ ,‬יב(‪ ,‬אומר לו להעלהו לעולה‪ ,‬אם‬ ‫‪ּ ‬‬ ‫חכם בעיניו‪ ,‬ופעמים שהביאה מדה הזאת את האדם לידי‬ ‫יעלהו הריני אדע‪ ,‬ואם לאו יפה אתם אומרים וכו'‪] .‬ואף על‬ ‫מינות להלעיג על המצות וכו'‪ .‬והחלק השלישי הזה היא‬ ‫פי כן שעמד בניסיון לא הועיל לו זאת‪ ,‬וסוף דבר היה[‬ ‫הכת שאינה מקבלת תוכחה‪ ,‬שנאמר 'אל תוכח לץ פן‬ ‫שעינו אותה אומה את ישראל ולחצו אותם יותר משלש‬ ‫ישנאך' וכו'‪ ,‬והיא המדה שאין לה תקוה וכו''‪.‬‬ ‫מאות שנה בשכר שכרת ברית עם אומות העולם‪ ,‬מכאן‬ ‫הרי שהלץ הלועג על דברים ופעולות וכ"ש על נבואות‪ ,‬אינו‬ ‫אמרו כל העושה שותפות עם הגוי כאילו עובד עבודה זרה‬ ‫מקבל תוכחה ולכן אין לו תקוה‪ .‬וכיון שלוט היה מלעיג על‬ ‫וכורת עמו ברית‪ ,‬ואם תלמיד חכם ]הוא[‪ ,‬מזלזל את תורתו‬ ‫אברהם‪ ,‬ועל הנבואות שנאמרו לו על זרעו ועל ירושת‬ ‫ומחלל שמו של אביו שבשמים‪ ,‬ומבזבז את ממונו ומוסר‬ ‫הארץ‪ .‬על כן אף שעבודתו של אברהם היתה להשפיע אפילו‬ ‫את בניו ]ומפיל אותם[ בחרב‪ ,‬ומגלה אותם מארצם ומוכרן‬ ‫על מי שיש בו מדות מגונות ומושחתות מאד‪ ,‬ולקרבם תחת‬ ‫לעבודה זרה‪.‬‬ ‫כנפי השכינה‪ ,‬לא היה יכול להטות לטובה את ליבו של לוט‪,‬‬ ‫והדברים מזעזעים עד מאוד‪ ,‬שהרי אברהם אבינו עמד‬ ‫כיון שהיתה בו מידת הליצנות‪ ,‬והלקוי במדה זו אינו מקבל‬ ‫בניסיון בגבורה‪ ,‬והוכיח במעשה העקידה שכוונתו היתה‬ ‫תוכחה ואין לו תקוה‪ .‬והיתה סכנה שאם ישאר לוט אצל‬ ‫לטובה ולשם שמים‪ ,‬ועכ"ז לא עמדה לו זכותו ונענש עונש‬ ‫אברהם יקלקל את עבודתו של אברהם‪ ,‬שכל עבודתו היתה‬ ‫חמור כ"כ לו ולזרעו אחריו‪ ,‬ועל כן הלוא מה נענה אנן‬ ‫לקרב אנשים לאבינו שבשמים‪ ,‬ולוט היה עושה את ההיפך‬ ‫אזובי קיר אבתריה‪ ,‬ובודאי ששומה עלינו להזהר ולהישמר‬ ‫מכך‪ ,‬שהיה מבטל את דבריו ומושך אחרים אחריו‪ ,‬ולכן‬ ‫בכל מיני שמירות שלא להתחבר עם אנשי רשע‪ ,‬ולהבדל‬ ‫הוכרח אברהם לגרש אותו מעליו‪.‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫מהם ומהמונם בתכלית ההבדלה‪.‬‬ ‫ויש ללמוד מכך כמה קשה כוחה של ליצנות‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫‪‬‬ ‫במסילת ישרים )פרק ה'( 'כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל‬ ‫האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות'‪ .‬ואין‬ ‫‪‬בינ‪ ‬‬ ‫‪‬בי‪‬‬ ‫‪‬יני ‪ ‬‬ ‫מריבה ‪ ‬‬ ‫תהי ‪  ‬‬ ‫אבר‪ ‬אל ל‪‬ט ‪‬אל ‪‬נא ‪ ‬‬‫"ו‪‬אמר ‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫הדבר מפני חולשת דברי התוכחה‪ ,‬אלא שזוהי כוחה של‬ ‫אנחנ‪ ,‬ה‪‬א ‪‬כל ‪  ‬‬ ‫האר‪‬‬ ‫אחי‪   ‬‬ ‫אנ‪‬י‪  ‬‬ ‫רעי‪ ‬י ‪  ‬‬ ‫‪‬בי‪ ‬‬ ‫רעי ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ליצנות‪ .‬ויש לאדם להרחיק עצמו ממידה זו בכל כחו‪ ,‬שלא‬ ‫וא‪   ‬‬ ‫ה‪‬מי‪‬‬ ‫ואימנה ‪ ‬‬ ‫ה‪‬מאל ‪   ‬‬ ‫מעלי ‪‬א‪   ‬‬ ‫ה‪‬רד ‪‬נא ‪  ‬‬ ‫לפני‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫לבטל ענינים השובים ואנשים השובים‪ .‬וכן יזהר האדם‬ ‫‪    ‬‬ ‫וא‪‬מאילה" )בראשית יג‪ ,‬ח‪‬ט(‪.‬‬ ‫להתרחק מליצנים‪ ,‬כי על ידם האדם נמשך למדת הביטול‬ ‫פרידת לוט ‪ ‬כחה של ליצנות‬ ‫)עץ החיים(‬ ‫שהיא גורם גדול לרפיון בעבודת ה'‪.‬‬ ‫יש לתמוה על אברהם אבינו שאע"פ שהיה מקרב את כל‬ ‫ש ‪ּ ‬י ּ‪‬פ‪‬רד‬ ‫העולם תחת כנפי השכינה‪ ,‬מ"מ ביקש מלוט בן אחיו ׁ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ש ‪ּ ‬י ‪ּ ‬ז ‪‬הר מן‬ ‫ממנו‪ ,‬ולא היה רוצה לקרבו לעבודת ה' ולהזהירו ׁ‪‬‬ ‫הגזל וכדומה‪.‬‬ ‫ו‪‬אהל ‪‬עד‬ ‫ה‪‬ר ‪   ‬‬ ‫‪‬ערי ‪  ‬‬ ‫י‪‬ב ‪  ‬‬ ‫‪‬נע‪ ‬ול‪‬ט ‪ ‬‬ ‫‪‬אר‪   ‬‬ ‫י‪‬ב ‪  ‬‬ ‫"אבר‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫איתא במדרש )ב"ר מא‪ ,‬ח(‪' :‬ר' נחמיה אומר‪ ,‬כעס היה לו‬ ‫‪ ‬‬ ‫סד‪) "‬בראשית יג‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫להקב"ה בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו‪ ,‬הדא‬ ‫כתב הרמב"ם בריש הלכות עבודה זרה )פרק א' הלכה ג(‪ ,‬אברהם‬ ‫רש ‪‬לץ" זה לוט'‪' .‬שהיה מתלוצץ‬ ‫הוא דכתיב )משלי כב‪ ,‬י( "גּ‪ׁ  ‬‬ ‫אבינו היה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה‬ ‫]לוט[ על אברהם שהיה מובטח להוליד לעת זקנותו' )עץ‬ ‫לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא‪.‬‬ ‫נתתי ‪‬את ‪  ‬‬ ‫הארץ‬ ‫"לזרע‪ּ   ‬‬ ‫יוסף(‪' .‬ודע שהשי"ת אמר לאברהם ‪   ‬‬ ‫ארץ כנען בכלל היתה ולמה יצאת‪ .‬אלא שיש אנשים‬ ‫‪‬ה ּז‪‬את" )בראשית טו‪ ,‬יח(‪ ,‬הרי שלא האמין לוט בנבואה של‬ ‫שכשהם בחוץ לארץ הם עבדים נאמנים לה' ולתורתו‪ ,‬אבל‬ ‫אברם ולכך קרא אותו לץ" )מהרז"ו(‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]6‬‬ ‫להפיל גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים‪ ,‬והיינו "ברוך‬ ‫כשהם עולים לארץ משלימים אם המציאות החדשה ורוח‬ ‫אברם לאל עליון קונה שמים וארץ"‪ ,‬כי לזה יקרא "קונה‬ ‫אחרת להם ושפה אחת לכולם‪ ,‬ומה שאסרו עכשיו נעשית‬ ‫שמים וארץ" שבידו לשדד המערכת‪ ,‬אמנם אמר תחלה כי‬ ‫להם כהיתר‪ .‬ועל כך בא לרבותא‪ ,‬שאברהם אבינו קרא בארץ‬ ‫חלילה לחשוב זה בהחלט שמלך מלכי המלכים הקב"ה‬ ‫)רבי יואל מסאטמאר(‬ ‫ישראל‪ ,‬אותה הכרזה שהכריז בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫צריך לעזרתו של ב"ו‪ ,‬כי אדרבא בתחילה השפיע הוא כח‬ ‫‪‬‬ ‫לאברהם אבינו ע"ה שיכול הוא במעשיו הטובים להשפיע‬ ‫ממטה למעלה‪ ,‬להוסיף כח בפמליא של מעלה‪ ,‬וזה שאמר‬ ‫י‪‬כל ‪‬אי‪  ‬‬ ‫למנ‪‬ת‬ ‫א‪‬ר ‪‬א‪ ‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫‪‬עפר ‪  ‬‬ ‫זרע‪   ‬‬ ‫"ו‪‬מ‪‬י ‪‬את ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ"‪ ,‬פי' אברם הוא‬ ‫זרע‪   ‬‬ ‫י‪‬נה" )בראשית יג‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫האר‪    ‬‬ ‫עפר ‪  ‬‬‫‪‬את ‪ ‬‬ ‫ברוך ומושפע מהקב"ה‪ ,‬עד שברוך אל עליון אשר מגן צריך‬ ‫'ונהגו בצרפת להביא ספל מלא חול ועפר וטומנין שם את‬ ‫בידך ואין להאריך במובן‪.‬‬ ‫חתך המילה‪ .‬ויש סמך לחול "ושמתי את זרעך כעפר הארץ"‬ ‫ואולי מ"מ חטא קצת בזה שהרי ידוע כי אעפ"י שאמת הוא‬ ‫)ספר המנהיג הלכות מילה(‬ ‫וגו''‪.‬‬ ‫שכל הצדיקים נעזרים מהקב"ה‪ ,‬ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו‬ ‫יכול לו‪ ,‬מ"מ חוץ מאברהם אבינו ע"ה שזה היה תכלית‬ ‫‪‬‬ ‫הנסיון שהקב"ה סלק עזרתו ממנו‪ ,‬והעמידו במלחמה עם‬ ‫י‪‬כל ‪‬אי‪  ‬‬ ‫למנ‪‬ת‬ ‫א‪‬ר ‪‬א‪ ‬‬ ‫האר‪  ‬‬ ‫‪‬עפר ‪  ‬‬ ‫זרע‪   ‬‬ ‫"ו‪‬מ‪‬י ‪‬את ‪  ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫היצה"ר‪ ,‬נמצא כי ממנ"פ‪ ,‬אם נפרש הקרא כפשוטו‪ ,‬הרי‬ ‫זרע‪   ‬‬ ‫י‪‬נה" )בראשית יג‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫האר‪    ‬‬ ‫עפר ‪  ‬‬‫‪‬את ‪ ‬‬ ‫הקדים ברכתו של ב"ו לברכתו של הקב"ה‪ ,‬ואם נאמר כאשר‬ ‫ומכאן למדנו דין בהלכות כיסוי הדם‪ :‬וצריך שיהא עפר‬ ‫פרשנו‪ ,‬נמצא חשד הוא לאברהם אבינו ע"ה שהקב"ה עוזרו‬ ‫תיחוח דתנן )חולין פח‪ ,‬א( מכסין בחול דק אבל לא בחול הגס‪,‬‬ ‫וצריך סעד לתומכו‪ ,‬וידוע החושד חברו במה שאין בו אזי‬ ‫ואמרינן היכי דמי חול הדק כל שאין היוצר יכול לכותשו‪,‬‬ ‫נוטלין זכיותיו ונותני' לחברו שדבר עליו ]חו"ה שער הכנעה‬ ‫הלכך צריך לכותשו ולתוחחו יפה יפה‪ .‬וטעמא דכתיב "אשר‬ ‫פ"ז[‪ .‬והשתא אתי שפיר מה שאמרו חז"ל שניתן כהונתו של‬ ‫אם יוכל איש למנות את עפר הארץ"‪ ,‬אלמא דבר שאינו דק‬ ‫מלכי צדק לאברהם אבינו ע"ה על שהקדים ברכתו של ב"ו‬ ‫)יראים סימן תלח(‬ ‫שאינו נמנה הוא נקרא עפר‪.‬‬ ‫לברכתו של מקום‪ ,‬ולפי הנ"ל אתי שפיר‪ ,‬ומייתי חז"ל על‬ ‫צדק" )תהלים קי‪,‬‬ ‫מלכי ‪ ‬‬ ‫ברתי ‪ּ  ‬‬ ‫כהן ‪‬לעוֹ ‪‬לם ‪‬על ‪‬דּ ‪  ‬‬ ‫"אתה ‪ ‬‬ ‫זה פסוק ‪ּ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)חת"ס לךלך עמ' מ"ח(‬ ‫ד(‪.‬‬ ‫כה‪  ‬‬ ‫לאל‬ ‫ויי‪ ‬וה‪‬א ‪ ‬‬ ‫לח‪   ‬‬ ‫ה‪‬ציא ‪ ‬‬ ‫‪‬ל‪ ‬‬ ‫מל‪  ‬‬ ‫צדק ‪ ‬‬ ‫"‪‬מל‪‬י ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫עלי‪) "‬בראשית יד‪ ,‬יח(‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬למה לא הוציא יין לבד‪.‬‬ ‫ועד ‪‬ר‪  ‬‬ ‫נעל" )בראשית יד‪ ,‬כג(‪.‬‬ ‫"א‪ ‬מח‪‬ט ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫וי"ל דאיתא בגמרא דתענית )דף י"ז( אסור לכהן לשתות יין‬ ‫בשכר שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל" זכו‬ ‫שמא ישתכר ויהיה פסול לעבודה אפילו בזמן שאין בהמ"ק‬ ‫בניו לשתי מצוות ‪ -‬לחוט של תכלת ורצועה של תפילין )חולין‬ ‫קיים משום מהרה יבנה ביהמ"ק ובעינן כהן הראוי לעבודה‪,‬‬ ‫פח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫אבל איתא בתוך הסעודה מותר לשתות יין שיין שבתוך‬ ‫כתב בשולחן ערוך )סימן כה סעיף א( אחר שלבש טלית מצויץ‬ ‫הסעודה אינו משכר‪ .‬והשתא אתי שפיר "ומלכי צדק הוציא‬ ‫יניח תפילין‪ ,‬שמעלין בקודש‪ .‬ועיין ב"מקור חיים" לבעל‬ ‫לחם ויין"‪ ,‬קשה למה הביא לחם‪ ,‬לכך אמר "והוא כהן לאל‬ ‫ה"חוות יאיר"‪ :‬וא"א הגאון זלה"ה אומר ]הטעם[ מדכתיב‬ ‫עליון" ואסור לו לשתות יין מטעם הנ"ל לכך הוצרך להביא‬ ‫"מחוט" תחילה ואח"כ "שרוך נעל"‪ ,‬דמשם זכו ישראל‬ ‫)מדרש יהונתן – רבי יהונתן אייבשיץ(‬ ‫לחם והוי בתוך הסעודה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫)אדירי התורה(‬ ‫לציצית ותפילין‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬מי‪   ‬‬ ‫ואר‪,‬‬ ‫קנה ‪  ‬‬ ‫עלי‪ ‬‬‫לאל ‪ ‬‬ ‫אבר‪  ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪‬ר‪   ‬‬ ‫"ויברכה‪   ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫אבר‪    ‬‬ ‫‪‬חזה‬ ‫דבר ה' ‪‬אל ‪  ‬‬ ‫היה ‪ ‬‬‫הא‪‬ה ‪ ‬‬ ‫ה‪‬ברי‪   ‬‬ ‫"אחר ‪   ‬‬ ‫‪‬‬ ‫מע‪‬ר ‪ ‬‬ ‫מ‪‬ל"‬ ‫ו‪ ‬ל‪   ‬‬ ‫‪‬יד‪   ‬‬ ‫צרי‪   ‬‬ ‫מ‪  ‬‬ ‫א‪‬ר ‪ ‬‬ ‫עלי‪  ‬‬ ‫‪‬בר‪ ‬אל ‪ ‬‬‫‪‬‬ ‫הר‪‬ה ‪ ‬‬ ‫מאד"‬ ‫‪‬כר‪   ‬‬ ‫מג‪ ‬ל‪   ‬‬ ‫אנכי ‪ ‬‬ ‫אבר‪   ‬‬ ‫‪‬ירא ‪  ‬‬ ‫לאמר ‪‬אל ‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫)בראשית יד‪ ,‬יט‪‬כ(‪.‬‬ ‫)בראשית טו‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫הצדיק הוא המוסיף כח בפמליא של מעלה במעשיו הטובים להשפיע ממטה למעלה‬ ‫לעבוד את ה' בתמימות בלא חשבונות וספיקות‬ ‫חז"ל האשימוהו על שהקדים ברכתו של בשר ודם לברכתו‬ ‫אמרו חז"ל )תנדב"א פכ"ה( 'חייב כל אדם לומר מתי יגיעו‬ ‫של הקב"ה‪ .‬וי"ל דברי מלכי צדק כך כי ברוך הוא מלשון‬ ‫מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב'‪ .‬והנה כדי‬ ‫משופע בשפע‪ ,‬וידוע כי הצדיק הוא המוסיף כח בפמליא‬ ‫שנוכל לקיים מאמר זה ולהשתדל לדמות מעשינו למעשי‬ ‫עזר‪) "‬דברים לג‪ ,‬כו( ‪ּ  ‬‬ ‫"ועתה‬ ‫מים ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫ש‪ ‬‬ ‫"רכב ׁ‪‬‬ ‫של מעלה‪ ,‬על דרך ‪ ‬‬ ‫האבות הקדושים מוטל עלינו קודם להתבונן במעשיהם עד‬ ‫יגדּ ל ‪‬נא ּכ‪ ‬ח ה'" )במדבר יד‪ ,‬יז( וכדומה )עי' ילק"ש שלח י"ד(‪ ,‬אלא‬ ‫‪‬‬ ‫כמה ששכלנו הדל יכול להשיג‪ ,‬כדי שנדע ‪ ‬‬ ‫למה עלינו‬ ‫שהשפע ההוא בעצמו שהצדיק מוסיף למעלה‪ ,‬הוא בא לו‬ ‫לשאוף‪ ,‬ולאלו מדרגות לרצות להגיע‪ .‬וכאשר נתבונן‬ ‫תחלה מאת ה' שהקב"ה עוזרו על דבר טוב‪ ,‬ועי"ז מוסיף‬ ‫בפרשתנו נוכל ללמוד קצת אופן מעשיהם בעבודת ה'‪,‬‬ ‫הוא כח בפמליא של מעלה‪ .‬והשתא אתי שפיר דמלכי צדק‬ ‫ולהתלמד מהם להועיל איך לשפר דרכינו וללכת במסילה‬ ‫רצה לומר שהקב"ה משופע בשפע רב מהתעוררות דלתתא‬ ‫הישרה שהורישו לנו‪.‬‬ ‫של אברהם אבינו ע"ה‪ ,‬על ששדד עתה המערכת שלא בטבע‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]7‬‬ ‫ב( אמר רבי חנינא‪ ,‬הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים‪,‬‬ ‫איתא בגמרא )נדרים לב‪ ,‬א(‪' :‬בן ג' שנה הכיר אברהם את‬ ‫א‪‬הי‪ׁ ‬ש‪ ‬אל ‪ּ  ‬‬ ‫מעמ‪‬‬ ‫ראל ‪‬מה ה' ‪ ‬‬ ‫יש‪ ‬‬ ‫"ועתה ‪ׂ  ‬‬ ‫שנאמר )דברים י‪ ,‬יב( ‪ּ  ‬‬ ‫בוראו'‪ .‬ובמדרש )ב"ר לט א( מבואר איך בא לידי הכרה זו‪,‬‬ ‫ליראה"‪ .‬ומקשינן‪ ,‬אטו יראת שמים מילתא זוטרתא‬ ‫ּ‪‬כי ‪‬אם ‪   ‬‬ ‫ואמרו‪ :‬אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום‬ ‫היא‪ ,‬והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי‪ ,‬אין לו‬ ‫למקום וראה בירה אחת דולקת‪ .‬אמר תאמר שהבירה זו בלא‬ ‫להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים‬ ‫מנהיג‪ ,‬הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה‪,‬‬ ‫וכו' ומתרצת הגמרא‪ ,‬אין‪ ,‬לגבי משה מילתא זוטרתא היא‪.‬‬ ‫כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר‪ ,‬תאמר שהעולם הזה בלא‬ ‫ומקשים העולם‪ ,‬שלכאורה לא נתיישבה השאלה כלום‪,‬‬ ‫מנהיג‪ ,‬הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם‪.‬‬ ‫שהרי פסוק זה נאמר כציווי לכל ישראל ולא למשה רבנו‬ ‫והנה כשלומדים דברי המדרש כפשטן נראה שתיכף ומיד‬ ‫עצמו‪ ,‬ולגבי כל העם הלא אין היראה מילתא זוטרתא כלל‬ ‫כשהתחיל להתבונן בהנהגת העולם והגיע להבנה שבוודאי‬ ‫וכלל‪ ,‬ומדוע אמר הכתוב לשון זה‪ .‬ותירץ עפ"י יסוד‬ ‫יש מנהיג לבירה‪ ,‬זכה להתגלות הקב"ה עליו‪ .‬אבל לפי דעת‬ ‫המובא בספר התניא שע"י מסירות נפש אפילו במקצת‬ ‫רוב המפרשים היתה ההתגלות הראשונה שזכה לה זמן רב‬ ‫אפשר להשיג כל המדרגות‪ .‬ועל פי זה מובנים דברי‬ ‫אחרי כך‪ ,‬שרק בברית בין הבתרים בהיותו כבר בן שבעים‬ ‫הגמרא‪ ,‬שמשה רבנו ע"ה מורה לנו בפסוק זה ענין‬ ‫שנה אז נגלה אליו השי"ת וכדכתיב כאן "היה דבר ה' אל‬ ‫המסירות נפש הנצרכת לכל בר ישראל‪ ,‬שנדרש מן האדם‬ ‫אברם במחזה לאמר"‪ ,‬וכל השישים ושבע שנים שעברו עד‬ ‫לעבוד את ה' באופן שימסור כל כולו לעבודתו ית"ש‪,‬‬ ‫אז‪ ,‬לא זכה לשום התגלות מאת ה'‪.‬‬ ‫וכהמשך לשון הכתוב "ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך‬ ‫וכידוע מהמדרשים שהשנים הללו לא עברו עליו בנקל כלל‪.‬‬ ‫ובכל נפשך"‪ .‬ועל זה אמרו בגמרא 'לגבי משה מילתא‬ ‫כי בעוד ששאר יושבי העולם בימים ההם היו עובדים‬ ‫זוטרתא היא' כלומר‪ ,‬שהאדם מישראל המוכן למסור נפשו‬ ‫לשמש ולשאר עבודה זרה‪ ,‬היה אברהם היחיד שהבין שאין‬ ‫למען כבוד השי"ת ולוותר על רצונותיו הגשמיים למען‬ ‫בהם ממש ולבדו עמד להתבונן ולחקור מי הוא בעל הבירה‪.‬‬ ‫עבודת ה'‪ ,‬ממילא זוכה לקרבת ה' וכלפיו אכן תהיה יראת‬ ‫ובגלל זאת היו לו מריבות קשות עם כל אנשי העולם וסבל‬ ‫שמים מילתא זוטרתא‪ ,‬כי ע"י המסירות נפש יזכה למדרגות‬ ‫מהם צרות רבות‪ ,‬וכמו שמספר הרמב"ן בסוף פרשת נח )לעיל‬ ‫רמות מאוד עד שיראת שמים ‪ -‬שהיא ראשית העבודה‪,‬‬ ‫יא כח( שישב אברהם בעיר ששמה כותא וחלק על דעת ההמון‬ ‫תהיה פשוטה אצלו בתכלית ולא יצטרך כלל לעמול עליה‬ ‫שהיו עובדים לשמש‪ ,‬ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה‬ ‫להשיגה‪.‬‬ ‫עימהם בתוכחות ימים רבים שם‪ ,‬אחר כך פחד המלך‬ ‫ובכח עבודת המסירות נפש של אברהם אבינו ע"ה זכה‬ ‫שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגרש אותו‬ ‫וזיכה את בניו אחריו‪ ,‬שניתוספו לנו כמה מצוות בזכותו כמו‬ ‫אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו‪ ,‬ואחר כל זה הושלך‬ ‫שאמרו בגמרא )סוטה יז‪ ,‬א( בשכר שאמר אברהם אבינו )יח‪ ,‬כז(‬ ‫לאור כשדים וניצל משם בדרך נס‪.‬‬ ‫ואפר" זכו בניו לשני מצוות‪ ,‬אפר פרה ועפר‬ ‫עפר ‪  ‬‬ ‫"ואנכי ‪ ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫ומכאן יש לנו ללמוד הוראה למעשה‪ ,‬כאשר אנו רואים אצל‬ ‫סוטה‪ .‬ואמירה זו "ואנוכי עפר ואפר" היא הביטוי למסירות‬ ‫אברהם אבינו ראש המאמינים שהיה עומד איתן באמונתו‬ ‫נפש שלו‪ ,‬כמו שפירש רש"י שאמר‪ :‬כבר הייתי ראוי להיות‬ ‫שנים רבות‪ ,‬הגם שלא זכה לשום התגלות מלמעלה‪ ,‬ועל אף‬ ‫עפר על ידי המלכים ואפר ע"י נמרוד לולי רחמיך אשר‬ ‫שהוצרך למסירות נפש ממש כדי לשמור על האמונה‪ ,‬לא‬ ‫עמדו לי‪ .‬והיינו‪ ,‬שכח מסירות נפשו בעבור האמונה וכבוד‬ ‫קיבל שום סימן ואות מן השמים שדרכו היא הדרך הנכונה‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫שמים הביאו לזכותנו במצוות אלו‪.‬‬ ‫לילך בה‪ ,‬ועכ"ז לא הרפה לרגע אחד מחוזק אמונתו‬ ‫‪‬‬ ‫והמשיך בה בכל עוז‪ ,‬מאחר שהיה ברור לו כשמש שזוהי‬ ‫הדרך הנכונה שעליו ללכת בה‪ ,‬להאמין בהשי"ת ולעבדו‬ ‫ה‪‬מימה ‪ ‬‬ ‫‪‬ספר‬ ‫ה‪‬ט ‪‬נא ‪    ‬‬ ‫ו‪‬אמר ‪ ‬‬ ‫הח‪‬צה ‪  ‬‬ ‫את‪  ‬‬ ‫"ו‪‬צא ‪‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫בכל לבו‪ ,‬גם כשאינו זוכה לחוש התעלות וגילויים‪.‬‬ ‫יהיה ‪  ‬‬ ‫זרע‪."‬‬ ‫ו‪‬אמר ל‪ ‬ה ‪  ‬‬ ‫את‪   ‬‬ ‫לס‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬כל ‪  ‬‬ ‫ה‪‬כבי‪ ‬א‪ ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ובהנהגה זו סלל דרך עבודה ברורה לזרעו אחריו בכל דור‬ ‫)בראשית טו‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫ודור‪ ,‬שנדע איך להחזיק באמונתנו בכל עוז ובמסירות נפש‪,‬‬ ‫מלשון הכתוב משמע שמעמד ברית בין הבתרים היה בשעת‬ ‫להאמין בתמימות ובפשיטות שהבורא ית"ש הוא בורא‬ ‫לילה שהרי נצטווה לספור את הכוכבים‪ .‬והקשו התוס'‬ ‫ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו אלוקינו היה הוה ויהיה‪,‬‬ ‫ה‪‬מש ּ‪‬ב ‪‬אה"‬ ‫"ויהי ‪ׁ   ‬‬ ‫)ברכות ז' ד"ה לא(‪ ,‬הרי בתר הכי כתיב ‪  ‬‬ ‫והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים‪ ,‬וגם כאשר לא‬ ‫)בראשית טו‪ ,‬יז( דמשמע שרק אז שקעה השמש ונעשה לילה‪.‬‬ ‫זוכים לשום התגלות מן השמים ונאבקים על טוהר האמונה‬ ‫ותירץ בשם הרשב"ם‪ ,‬דודאי שני פרשיות הם ולאו בבת‬ ‫בקושי רב‪ ,‬כאשר יצה"ר מבלבל את המוח ואינו מניח‬ ‫אחת נאמרו ואין מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬ועיי"ש שמאריך‬ ‫לשמור על האמונה בטהרתה‪ ,‬עכ"ז אל לנו להיכנס לשום‬ ‫בכלל זה של אין מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬ומביא עוד ראיה‬ ‫חשבונות וספיקות ח"ו רק להתחזק באמונה תמימה‬ ‫מפרשה זו לכלל זה‪.‬‬ ‫בהשי"ת‪.‬‬ ‫וב"תוספות השלם" איתא טעמו של זה הכלל מדוע אין‬ ‫וכמו שאברהם אבינו היתה לו מסירות נפש ממש על טוהר‬ ‫מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬משום שאנו קוראים לכהן ראשון‬ ‫אמונתו ועבודת ה' שלו‪ ,‬כך צריכים אנחנו ללכת בדרכיו‬ ‫לעלות לתורה‪ ,‬ומחמת זו חיישינן אולי יכנסו בלבו הרהורי‬ ‫ולמסור נפשנו על האמונה והעבודה‪ ,‬כפי ששמעתי מכ"ק‬ ‫גאוה שתמיד מתחילים הענין בו‪ ,‬ולזה נכתב התורה שלא‬ ‫אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל לפרש מאמר חז"ל )ברכות לג‪,‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]8‬‬ ‫ומשמע שכן הוא ג"כ לגבי יצחק אבינו‪ ,‬ויעקב אבינו שהרי‬ ‫כסדר כדי שמה שמתחילין לא יהא ראשית הענין‪ .‬ובספר‬ ‫הגר אומר אלקי אבותינו על שלשת האבות ]א"ה‪ ,‬עיין‬ ‫"שמירת הלשון" לבעל החפץ חיים )שער התורה פ"א( איתא‬ ‫חידושי הרמב"ן ב"ב פ"א א'‪ .‬וכ"כ הריטב"א מכות י"ט א'‪.‬‬ ‫טעם אחר לזה שלא נאמרה התורה על הסדר בשם המדרש‬ ‫)כרם טוביה ‪ ‬רבי טוביא ליסיצין(‬ ‫וע"ע שאג"א סימן מ"ט[‪.‬‬ ‫)ילקוט תהילים ג'(‪ ,‬שאלמלי נתנו על הסדר כל מי שהיה קורא בהן‬ ‫היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם‬ ‫‪‬‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫סדורה של תורה‪.‬‬ ‫מ‪  ‬‬ ‫יצא‪) "‬בראשית יז‪ ,‬ו(‪.‬‬ ‫‪‬מלכי‪  ‬‬ ‫לג‪‬י‪   ‬‬ ‫"‪‬נת‪‬י‪  ‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫יצירת כלל ישראל‬ ‫‪‬פחת‪  ‬‬ ‫מ‪‬‬ ‫ה‪‬צרית ‪   ‬‬ ‫הגר ‪   ‬‬ ‫אבר‪ ‬את ‪ ‬‬ ‫א‪‬ת ‪  ‬‬ ‫‪‬רי ‪ ‬‬ ‫"ו‪‬ח ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫'עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו‬ ‫את‪    ‬‬ ‫לאבר‪‬‬ ‫ו‪  ‬‬ ‫‪‬נע‪   ‬‬ ‫‪‬אר‪   ‬‬ ‫אבר‪   ‬‬ ‫ל‪‬בת ‪  ‬‬ ‫‪‬ני‪   ‬‬‫ע‪‬ר ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי‬ ‫לא‪‬ה" )בראשית טז‪ ,‬ג(‪.‬‬ ‫אי‪ ‬ל‪   ‬‬‫‪ ‬‬ ‫המבול‪ .‬עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך‬ ‫איך נשא אברהם הגר שהיתה שפחה‬ ‫אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא‬ ‫ידועה קושיית בעלי התוספות )דעת זקנים כה‪ ,‬א( היאך נשא‬ ‫)ריש פ"ה דאבות(‬ ‫אברהם אבינו וקבל שכר כולם'‬ ‫אברהם את הגר המצרית לאשה‪ ,‬והא קיים את כל התורה‬ ‫בימי נח הביא ה' מבול כי השחית כל בשר את דרכו על‬ ‫כולה )יומא כח‪ ,‬ב(‪ ,‬ואסור לישא מצרית ראשונה ושניה‪,‬‬ ‫הארץ‪ .‬וישאר אך נח ושלשת בניו ונשותיהם‪ ,‬ומהם נפצה‬ ‫דקיימא לן כמאן דאמר ביבמות )עו‪ ,‬ב( דאחד זכרים ואחד‬ ‫הארץ אחר המבול‪ .‬ה' השחית את הארץ בהביאו עליהם את‬ ‫נקבות אסורים‪ .‬ועיין ב"פנים יפות" )שם( וב"מקנה" סוף‬ ‫המבול אבל לא רצה להשמיד את כל הבריאה‪ ,‬ושייר את נח‬ ‫קידושין )פב‪ ,‬א( מה שכתב ליישב בזה‪.‬‬ ‫ובניו כדי שמהם יחזור העולם ויפוצו על פני כל הארץ‪ .‬הם‬ ‫אולם לכאורה יש להעיר עוד‪ ,‬היאך נשא אברהם שפחה‪ ,‬הא‬ ‫יתחילו את העולם מחדש‪.‬‬ ‫איכא איסור לאו שלא לישא שפחה כמו שכתוב בפרשת כי‬ ‫כמו"כ אחר המבול נשבע ה' שלא יביא עוד מבול על הארץ‬ ‫ראל )דברים כג‪ ,‬יח( עיין שם‬‫יש‪ ‬‬ ‫מב ‪‬ני ‪ׂ  ‬‬ ‫קדש" ‪ּ ‬‬ ‫"יהיה ‪ׁ  ‬‬ ‫תצא ‪‬ו‪‬א ‪  ‬‬ ‫לשחת כל בשר‪ ,‬קיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו‪ .‬וכן דור‬ ‫ברש"י‪ ,‬וצריך עיון‪] .‬ועיין בספר "אמת ליעקב" )קמניצקי(‬ ‫הפלגה למרות שפשטו ידיהם בעיקר לא נימוחו אלא בלל‬ ‫בפרשת חיי שרה שהעיר כמו כן לגבי יצחק עם בתו של‬ ‫אותם והפיצם‪.‬‬ ‫אליעזר‪ ,‬מדוע לא אמר אברהם לאליעזר שאינו יכול להשיא‬ ‫אותו הדבר כשעברו עשרה דורות מנח ועד אברהם גם הם‬ ‫את בתו ליצחק משום לאו מפורש ד"לא יהיה קדש"‪ .‬ועיין‬ ‫שם מה שכתב לחדש על פי דברי הרמב"ם )אישית פ"א ה"ד(‬ ‫היו מכעיסין ובאין‪ ,‬כמאמר התנא באבות‪ .‬אך ה' לא הביא‬ ‫עליהם השחתה‪ ,‬אלא רצה לבנות את העולם מחדש‪ .‬ליצור‬ ‫דקודם מתן תורה לא היה שייך בכלל לעבור על איסור‬ ‫את תכלית העולם ולבנות את העם הנבחר‪ .‬אמנם השאיר את‬ ‫קדישות‪ .‬ועיין עוד במהרש"א ביבמות )ק‪ ,‬ב([‪.‬‬ ‫)גיצי אורה ‪ ‬רבי אליקים גציל פריד(‬ ‫ברואי העולם בחיים בגלל אברהם שנטל שכר כולם‪ ,‬אבל‬ ‫העולם החדש בתכלית ברייתו נוצר עתה מחדש‪ ,‬וכל העולם‬ ‫‪‬‬ ‫"אתה ה ּוא‬ ‫לצוות בעלמא עבורו‪ .‬הוא אשר אמר נחמיה )ט‪ ,‬ז( ‪ּ ‬‬ ‫ש ‪‬דּ ים‬ ‫אברם ‪‬והוֹ ‪‬צאתוֹ ‪‬מא ּור ּ‪‬כ ‪ׂ ‬‬ ‫חרת ּ‪‬ב ‪  ‬‬ ‫אשר ּ‪‬ב ‪ּ  ‬‬ ‫הא‪‬הים ‪ׁ ‬‬ ‫ה' ‪  ‬‬ ‫‪‬י‪   ‬‬ ‫נת‪‬י‪) "‬בראשית יז‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫"אב ‪‬המ‪ ‬‬ ‫‪‬‬ ‫אברהם" וגו'‪ .‬שה' בחר את אברהם מכל העולם‬ ‫מת ‪‬מוֹ ‪   ‬‬ ‫‪‬וש ‪ּ ‬‬ ‫‪ׂ‬‬ ‫אברהם אב לכל אחד מישראל‬ ‫לבנות את העם הנבחר‪ ,‬כמו שאומרים בתפילת המועדות‬ ‫קורא )פרשת‬ ‫שנינו במסכת בכורים )פ"א(‪ ,‬הגר מביא ואינו‬ ‫"אתה בחרתנו מכל העמים" שמאז היתה ההתחלה לעם‬ ‫בכורים( שאינו יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו"‪.‬‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫שהשבועה על מתנת הארץ לא היתה לאבותיו‪ .‬וכשהוא‬ ‫ברם לכשנתבונן‪ ,‬הרי ההתחלה שנהיית ע"י אברהם היתה‬ ‫מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלקי אבות ישראל‪ .‬שאינו‬ ‫יותר 'יש מאין' מאשר אצל נח ובניו‪ .‬שכן אחר המבול היו‬ ‫יכול לומר אבותינו‪ ,‬שאין אברהם ויצחק ויעקב אבותיו‪.‬‬ ‫שלשת בני נח ונשותיהם ויוולדו להם בנים אחר המבול‬ ‫אולם להלכה לא נפסק כהאי משנה‪ .‬הרמב"ם )פ"ד מבכורים ח"ג(‬ ‫ומאלה נפרדו הגוים בארץ‪.‬‬ ‫פוסק הגר מביא וקורא לפי שנאמר לאברהם אב המון גויים‬ ‫לעומת זאת אברהם יחיד היה‪ ,‬וההתחלה באה מאחד‪ ,‬לא‬ ‫נתתיך‪ ,‬הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי‬ ‫עקרה" )בראשית יא‪ ,‬ל(‪ ,‬ובגמ'‬ ‫ש‪‬רי ‪  ‬‬‫"ות ‪‬הי ׂ‪‬‬ ‫משלשה‪ .‬זאת ועוד‪ּ  ,‬‬ ‫שכינה‪ .‬ומקורו מהירושלמי כמו שהביא הכסף משנה‪ .‬הוי‬ ‫יבמות )ס"ד‪ ,‬א( אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו‬ ‫אומר שאברהם אבינו הוא אב ישר לגר‪ ,‬שהרי אין לו אבות‬ ‫נק ‪ּ ‬‬ ‫רתם"‬ ‫מק ‪‬בת ּבוֹ ר ‪ּ ‬‬ ‫ואל ‪ּ ‬‬ ‫בתם ‪ ‬‬ ‫חצ ‪ּ ‬‬ ‫"הביט ּו ‪‬אל צ ּור ‪ּ ‬‬ ‫שנאמר ‪ּ ‬‬ ‫ישראלים בינתיים‪.‬‬ ‫)ישעיהו נא‪ ,‬א(‪ .‬שלא היה לאברהם כלל כח התולדה‪ .‬זאת‬ ‫נלמד מכאן‪ ,‬שכל אחד ואחד מישראל אברהם הוא אביו‪.‬‬ ‫אומרת שמחמת העבר והעולם שהיה‪ ,‬לא היה המשך‬ ‫ולא כפי שמורגלים לחשוב שאברהם אבינו היינו באמצעות‬ ‫מאברהם‪ .‬וע"י שפקדם ה' ‪ -‬זה אופן של 'יש מאין' לבנות‬ ‫כל הדורות בינתיים‪ ,‬שהוא אבי האב לאבינו במשך מאות‬ ‫מהם את העולם החדש כתכליתו‪ ,‬מלבד היותם זקנים באים‬ ‫דורות‪ .‬אלא אברהם 'אבינו' ממש בלא הפסק ותיווך‪ ,‬דלא‬ ‫בימים אברהם בן מאה ושרה בת תשעים‪.‬‬ ‫גרע כל אחד מישראל מהגר‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]9‬‬ ‫הפריעה‪ ,‬שייך שפיר לברך ברכת להכניסו בבריתו של‬ ‫לפי זה‪ ,‬המפורש בתורה והמובא בגמרא את הנסים‬ ‫)משחת שמן(‬ ‫אברהם אבינו גם על זאת‪.‬‬ ‫שאברהם ושרה נפקדו אין אלו נסים גרידא לפקוד אותם‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫אלא כדי לברוא מחדש העולם בתכליתו‪ ,‬יצר ה' את הגרעין‬ ‫'יש מאין' שיהיה לגמרי יותר חדש‪ .‬דמה שקדוש יותר‪ ,‬צריך‬ ‫וי‪‬מעאל ‪‬נ‪) "‬בראשית יז‪ ,‬כו(‪.‬‬ ‫אברה‪     ‬‬ ‫ה‪‬ה ‪‬נ‪‬ל ‪   ‬‬ ‫"‪‬עצ‪ ‬ה‪  ‬‬ ‫‪‬‬ ‫)כרם טוביא ‪ ‬רבי טוביא ליסיצין(‬ ‫להתחיל מהיסוד‪.‬‬ ‫ידועים דברי הפרקי דרבי אליעזר )פרק כט‪ ,‬והובא בתוס' ר"ה יא‪ ,‬א‬ ‫ד"ה אלא( שדורש מ"בעצם היום הזה" שאברהם אבינו נמול‬ ‫‪‬‬ ‫ביום כיפור‪ .‬ויש להעיר איך מל אברהם אבינו ביום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬והא לא מל בשמיני ללידתו‪ ,‬והוי כמילה שלא‬ ‫‪‬ה‪‬ל‪ ‬את ‪ ‬‬ ‫‪‬ר‬ ‫‪‬נה ‪  ‬‬‫ע‪‬רה ‪ ‬‬ ‫"וי‪‬מעאל ‪‬נ‪     ‬‬ ‫‪  ‬‬ ‫בזמנה שאינה דוחה שבת ויום טוב כמבואר בשבת )קלג‪ ,‬א(‪.‬‬ ‫‪ ‬‬ ‫ערלת‪) "‬בראשית יז‪ ,‬כה(‪.‬‬ ‫וכבר העירו האחרונים על זה‪.‬‬ ‫'ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתך ערלה ולפרוע המילה לכך‬ ‫הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בספרו "דברי שאול" כתב‬ ‫נאמר בו את' )רש"י(‪.‬‬ ‫בישוב הענין‪ ,‬זה לשונו‪:‬‬ ‫וכתב הרא"ם דאף על גב דאמרינן בפרק הערל )יבמות עא‪ ,‬ב‬ ‫במדרש רבה פרשה מ"ו‪ :‬זמן היה לו לאברהם אבינו אימתי‬ ‫ותוס' שם ד"ה לא( לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו‪ ,‬מכל מקום‬ ‫שנתנה לו מילה שנאמר "בעצם היום הזה נימול אברהם‬ ‫קיימה הוא מעצמו‪ ,‬כמו שקיים כל התורה אפילו עירובי‬ ‫וישמעאל בנו"‪ .‬והוא תמוה דמנ"ל מזה דזמן נתן לו‪ .‬והנה‬ ‫תבשילין כדאיתא ביומא )יומא כח‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫עפ"י דרוש אמרתי דהנה ראתי ב"לוית חן" שהקשה‬ ‫והנה‪ ,‬קיימא לן להלכה )טוש"ע יו"ד סי' רסה( שברכת הברית‬ ‫דאברהם נימול ביום כיפור כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר‬ ‫"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" מברכים בין המילה‬ ‫והרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ויוה"כ‪ ,‬ולכן‬ ‫להפריעה‪ ,‬ומבאר הטור )שם( בשם אביו הרא"ש דחשיב‬ ‫כתב הוא לפרש המדרש ד'זמן ניתן לו לאברהם אבינו' והוי‬ ‫שפיר עובר לעשייתן כיון דמל ולא פרע כאילו לא מל )שבת‬ ‫מילה בזמנה‪ .‬ואם כי דבר חכמה הוא‪ ,‬אבל אינו מרומז‬ ‫קלז‪ ,‬ב( והוי כמברך קודם המילה‪ .‬והקשה המנחת חינוך )ריש‬ ‫]ב["בעצם היום הזה"‪ .‬וכתב דבפרקי דרבי אליעזר דריש לה‬ ‫מצוה ב'( שאם לא נצטוה אאע"ה על הפריעה‪ ,‬היאך אפשר‬ ‫מגזרה שוה "בעצם היום" דכתיב ביום הכפורים‪ .‬אבל‬ ‫לומר ברכה זו להכניסו וכו' על הפריעה שלא היתה מצוותו‪.‬‬ ‫לדעתי יש להוסיף עוד מהא דהביא הבית יוסף באו"ח סימן‬ ‫תק"ן דעשרה בטבת אלמלא היה יכול להיות חל בשבת לא‬ ‫ויש לומר עפ"י מש"כ ה"בית הלוי" עה"פ שאמר הקב"ה‬ ‫אדם ּ‪‬כ ‪‬תב ‪‬ל‪ ‬את‬ ‫"בן ‪ ‬‬ ‫היה נדחה משום דכתיב )יחזקאל כד‪ ,‬ב( ּ‪‬‬ ‫לאברהם )יז‪ ,‬א( "התהלך לפני והיה תמים" "ואתנה בריתי‬ ‫לם‬‫ש ‪‬‬ ‫מל‪ּ ‬ב ‪‬בל ‪‬אל ‪‬יר ּו ׁ‪‬‬‫סמ‪  ‬‬ ‫עצם ‪‬ה ּיוֹ ם ‪‬ה ‪ּ ‬זה ‪ ‬‬ ‫שם ‪‬ה ּיוֹ ם ‪‬את ‪ ‬‬ ‫ׁ‪‬‬ ‫ביני וביניכם"‪ ,‬ותמה שהתחיל הכתוב בלשון ציווי "והיה‬ ‫עצם ‪‬ה ּיוֹ ם ‪‬ה‪ּ ‬זה‪ ,‬וביאור הדברים דכל דכתיב בעצם היום‬ ‫ּ‪‬ב ‪ ‬‬ ‫תמים" וסיים בלשון להבא "ואתנה בריתי ביני" כו'‪ ,‬ומיישב‬ ‫הזה כל שעשהו ביום אחר אינו מקיים הדבר כתיקונו דקפיד‬ ‫שהציווי היה על המילה עצמה בלא הפריעה‪ ,‬שהרי על‬ ‫על עצם היום הזה‪ ,‬ולפי זה כאן דהתורה קפדה על עצם‬ ‫הפריעה לא נצטווה‪ ,‬ואמר לו עוד "ואתנה בריתי ביני‬ ‫היום הזה בלי ספק היום זמנו‪ ,‬וא"כ ממילא לכך דוחה‬ ‫וביניכם" הבטיחו דאחר זמן כשיגאלו ממצרים‪ ,‬עוד יוסיף‬ ‫יוה"כ‪ ,‬וזה דיליף מ"עצם היום הזה" שיוה"כ דוחה שבת‬ ‫לו בה מעלה ויצטוו על הפריעה ויתן להם גם הברית‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫וכל ענינים‪ ,‬וזה נכון‪.‬‬ ‫ולפי זה אפשר דכיון שכבר הובטח לאברהם אבינו על‬ ‫ז' בחשוון תר"ץ‪ :‬הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך מטלז זצ"ל‬ ‫רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל נולד לאביו רבי מרדכי אליעזר גורדון זצ״ל‪ .‬לאחר נשואיו בשנת תרמ״א למד‬ ‫עוד כשלש שנים בקלם‪.‬‬ ‫זצ״ל בכ"א שבט תר"כ בעיר ראסיין בליטא‪.‬‬ ‫בגיל אחת עשרה עזב את בית הוריו וגלה למקום תורה בשנת תרמ״ה נתמנה רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל‬ ‫לראש ישיבת טלז‪.‬‬ ‫לעיר וובוילניק בישיבת דודו רבי משה חריף זצ״ל‪.‬‬ ‫לאחר שנכנס למצוות‪ ,‬נסע לעיירה קלם ללמוד אצל רבי נסתלק לבית עולמו ביום ז׳ מר חשון תר"ץ‬ ‫כבר בגיל צעיר התגלו ברבי יוסף ליב כשרונות נעלים ומידות‬ ‫ספר תורה חי‬ ‫תרומיות‪ ,‬בגיל שבע כבר למד גמרא עם מפרשים‪ ,‬רכש בקיאות‬ ‫כשנולד רבי יוסף ליב נעדר אביו רבי מרדכי מביתו ושהה בלייפציג‪,‬‬ ‫וחידש חידושים‪.‬‬ ‫לאחר שהשלים את חוקו בלימוד התורה בלילה עלה רבי מרדכי על‬ ‫בגיל אחת עשרה למד אצל דודו רבי משה חריף תלמיד הגר"ח‬ ‫יצועו לשינת הלילה‪ ,‬בחלומו הוא רואה שהנה נותנים לו ספר תורה‬ ‫מוואלז'ין זצוק״ל‪ ,‬וקלט היטב את שיטת הלימוד‪ ,‬כך עלה ונתעלה‬ ‫בית והוא מחבקו בזרעותיו‪.‬‬ ‫בתורה ויראת שמים עד שהתמנה לראש ישיבת טלז המעטירה‪.‬‬ ‫בבוקר הלך רבי מרדכי לרבה של לייפציג לספר את חלומו‪ ,‬כדי‬ ‫לאחר אירוסיו עם בתו של רבי אליעזר גורדון זצ״ל נסע רבי יוסף ליב‬ ‫שיפתור לו לטובה‪ ,‬רבה של לייפציג פתר לו שיוולד לו בן שיהיה‬ ‫לישיבת וואלז״ין ללמוד בישיבתו של הנצי״ב‪ ,‬הגאון רבי זליג ראובן‬ ‫דומה לספר תורה‪ ,‬כשחזר רבי מרדכי לביתו נתבשר שבאותו לילה‬ ‫בענגיס זצ״ל מספר‪ ,‬כי באחת השבתות הבחין בהתקהלות הנערכת‬ ‫בו חלם את החלום נולד לו בנו רבי יוסף יהודה ליב שלימים נתפרסם‬ ‫באחת מאכסניית הבחורים של הישיבה‪ ,‬כשנכנס פנימה לברר‬ ‫כ׳ספר תורה"‪.‬‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]10‬‬ ‫תתפתחו ותשתלמו להיות מושלים על עצמכם נשאים על ההמון‬ ‫מה הענין‪ ,‬הנה רואה הוא את רבי יוסף ליב בראש חבורה מבחירי‬ ‫מנהיגי הדור"‪.‬‬ ‫הישיבה‪ ,‬ומשמיע בפניהם דברי הגות בפרשת השבוע כראש ישיבה‬ ‫רבי יוסף ליב‪ ,‬לא הניח דבר קטן וגדול‪ ,‬כשהוא תובע מעצמו‬ ‫לתלמידים‪.‬‬ ‫ומתלמידיו‪ ,‬לעשות כל דבר במחשבה תחילה ולא להוציא מהפה‬ ‫כשלש שנים לאחר נשואיו מינה אותו חמיו רבי אליעזר לר"מ בישיבת‬ ‫דברים בלי שתקדם לכל מלה מחשבה‪ ,‬מה לומר וממה להמנע והכל‬ ‫טלז‪ ,‬לאחר כשמונה עשרה שנה לערך עזב זמנית את ישיבת טלז‬ ‫יעשה מתוך כובד ראש ללא פזיזות ובהילות‪.‬‬ ‫ונתמנה לרבנות בקהילת "וורנה" ושם הוקמה ישיבה שמנתה כמה‬ ‫רבי יוסף ליב‪ ,‬לא פסח מלהמעיט את ערך הכבוד החיצוני‪ ,‬שיסודו‬ ‫עשרות בחורים בזמן קצר‪ ,‬לאחר מכן נתבקש רבי יוסף ליב לכהן‬ ‫שקר ואל לקנא במי מחכה לכבוד זה‪ ,‬וכך היה אומר "אלה שאין להם‬ ‫כרב העיר "׳שאדובא" וגם שם הוא הקים ישיבה בה למדו תוך זמן‬ ‫כל כך נסיון בחיים‪ ,‬עושה הדבר רושם חזק עליהם ומעורר‪ ...‬קנאת‬ ‫קצר למעלה ממאה בחורים‪.‬‬ ‫שקר‪ ,‬אחרי שאנחנו הננו נושאי השייכים לזה ממילא בכבוד הענין‬ ‫כשבע שנים ישב רבי יוסף ליב על כסא הרבנות ב׳״שאדובא* ניהל‬ ‫תלוי גם כבוד עצמנו‪ ,‬וכאשר נמצא באדם אהבת עצמו‪ ,‬מדות שונות‪,‬‬ ‫את הקהילה על מי מנוחות ותיקן את כל הטעון תיקח‪ ,‬בשנת תר״ע‬ ‫מתעוררים רגשי קנאה גם על הכבוד המדומה‪ ,‬מדוע לא תיראה‬ ‫נפטר באופן פתאומי ראש הישיבה חמיו רבי אליעזר גורדון זצ״ל‬ ‫תפארתנו על הדרך? מדוע לא ידברו גם אודותינו בשער‪ ,‬וזוהי קנאת‬ ‫ורבי יוסף ליב נקרא על ידי פרנסי העיר טלז למלא את תפקיד אב״ד‬ ‫שקר"‪.‬‬ ‫ור"מ טלז‪.‬‬ ‫הנדרש מכולם‪ ,‬סובר רבי יוסף ליב‪ ,‬זו העבודה הפנימית ולא‬ ‫רבי יוסף ליב בלון זצ״ל ניהל את עדתו ביד רמה‪ ,‬בתחבולות הוא‬ ‫החיצונית בלבד‪ ,‬כלומר שתתלוה לעבודה החיצונית הכוונות‬ ‫לחם נגד המשכילים כדי להעמיד אח הדת על תילה‪ ,‬לאחר זמן הוא‬ ‫והמחשבות הפנימיות‪ ,‬ולתת לפנימיות את המשקל העיקרי במעשים‬ ‫הקים כולל לאברכים ליד הישיבה בטלז‪.‬‬ ‫החיצוניים‪ ,‬וכל זה אפשר להשיג על ידי כובד ראש ומחשבה יתירה‬ ‫לא נבצר מקומו של רבי יוסף ליב בלוך זצ״ל מהנושאים בעול‬ ‫לפני ובשעת כל מעשה ומעשה שנעשה בידי האדם‪( .‬תודעה)‬ ‫הציבור וכשנתיסדה תנועת "אגודת ישראל" הצטרף אליה וכתב‬ ‫*‬ ‫דברים מאלפים ביותר‪.‬‬ ‫משל נוקב שאמר הגה״צ רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל על מאמר‬ ‫"בדבר חברת "אגודת ישראל׳ שנוסדה על ידי גדולינו החרדים‬ ‫חז״ל (ברכות יז‪ ,‬א)‪" :‬מרגלא בפומיה דרב‪ ,‬העולם הבא אין בו לא אכילה‪,‬‬ ‫באשכנז‪ ,‬באמת זו אינה צריכה לפנים כי נחוץ הדבר מאד‪ ...‬מי כעמנו‬ ‫ולא שהיה‪ ,‬ולא פריה ורביה‪ ,‬ולא משא ומתן‪ ,‬ולא קנאה ולא שנאה‬ ‫ישראל גוי נרדף בלי חשד מידי כל עושקיהם כה‪ ,‬וגם מי מבני ישראל‬ ‫ולא תחרות‪ ,‬אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו‬ ‫כיראי ה' החרדים על דברו הנרדפים תמיד ובכל מקום‪ ,‬גם על ידי‬ ‫השכינה"‪:‬‬ ‫אחיהם השונים בדעתו מהם‪ ...‬עלינו לדעת ולהכיר כי לפי מהלך‬ ‫אדם אחד התכונן לנסוע לאמריקה‪ ,‬נסיעה שארכה מספר חודשים‬ ‫ימינו אלה‪ ,‬כמעט שאין כל אפשרות לקיום דתה של תורה‪ ,‬אם לא‬ ‫באנייה‪ .‬תכנית ההפלגה‪ ,‬כללה תחנת ביניים בצרפת‪ ,‬שם ינוחו‬ ‫נתאזר ברוב עוז ואומץ להתאחד ולהתאגד יחדיו‪ ,‬ובעבור מצוא על‬ ‫שבועיים ימים‪ ,‬יצטיידו במזון להמשך הדרך‪ ,‬ואז יפליגו לדרכם‪.‬‬ ‫ידי זה אמצעים נכונים לבטחון קיומו של המצות המעשיות המצוות‬ ‫האיש ידע שישהה באמריקה זמן רב‪ ,‬ורק שבועיים בלבד ישהה‬ ‫עלינו‪.‬‬ ‫בצרפת‪ .‬כדי להסתדר באמריקה‪ ,‬צריכים לדעת אנגלית‪ ,‬אבל גם‬ ‫משנת תרפ״ה ואילך תקפו את רבי יוסף ליב מיחושים ומחלות‪ .‬ועם‬ ‫כדי להיות שבועיים בצרפת‪ ,‬יש לדעת צרפתית‪ .‬אך כיון שהתחנה‬ ‫כל זאת המשיך לנהל את הענינים הרוחניים כאילו לא קרה דבר‪.‬‬ ‫הראשונה היא בצרפת‪ ,‬החליט להקדים ללמוד צרפתית‪ .‬בינתיים‬ ‫בערב יום הכיפורים תר׳ץ כשבאו בניו להתברך מפיו לפני "כל נדרי"‬ ‫חלף עבר הזמן‪ ,‬הוא רכש לעצמו ידיעות בצרפתית‪ ,‬אבל אנגלית כבר‬ ‫כמנהגם כל שנה‪ ,‬ברכם רבי יוסף ליב "שיהיו יודעים ומקיימים את‬ ‫לא הספיק ללמוד‪ .‬האניה הגיעה לצרפת‪ ,‬האיש ירד ממנה‪ ,‬ונהנה‬ ‫יעודם הגדול עלי אדמות‪ ,‬לקדש את שמו יתברך בעולמו‪ ,‬ביום ז׳ מר‬ ‫מכל רגע‪ .‬ידיעת השפה הצרפתית ברהיטות‪ ,‬סייעה לו‪ ,‬והוא הסתדר‬ ‫חשון השיב את נשמתו ליוצרה‪( .‬תודעה)‬ ‫בצורה הטובה ביותר‪ .‬לאחר שבועיים חזר לאניה‪ ,‬והמשיך בדרך‬ ‫*‬ ‫לאמריקה‪.‬‬ ‫"להשתדל למשול בעצמו"‬ ‫בהגיעו לאמריקה‪ ,‬ניסה גם שם לדבר צרפתית‪ ,‬אבל אף אחד לא הבין‬ ‫רבי יוסף ליב בלוך זצ״ל‪ ,‬בדבריו‪ ,‬היה מעלה את השומעים לשאיפות‬ ‫אותו‪ ,‬וגם הוא לא הבין מה שדיברו אליו‪ .‬אמרו לו אנשים‪" :‬שוטה‬ ‫נשגבות ורצון לעלות מעלה מעלה בתורה יראת שמים ותיקון‬ ‫שבעולם! ידעת שתשהה בצרפת רק שבועיים ימים‪ ,‬ואת שארית‬ ‫המידות במידה היותר נעלה שניתן‪.‬‬ ‫חייך אתה בא לבלות באמריקה — הלכת ולמדת צרפתית‪ ,‬במקום‬ ‫כל הבאים בצל קורתו תלמידים כזרים‪ ,‬בני משפחה קרובים ורחוקים‪,‬‬ ‫שתלמד את השפה האנגלית‪ ,‬שלה אתה זקוק כל החיים‪ !?...‬והנמשל‬ ‫כולם הושפעו מאישיותו ומדבריו שתבעו שלימות בכל מעשה‬ ‫מובן‪.‬‬ ‫ומעשה של האדם‪.‬‬ ‫*‬ ‫רבי יוסף ליב הנחיל לתלמידיו את המודעות שיש חובה לשאיפה‬ ‫ראשונים כמלאכים‬ ‫לגדלות ולשלימות‪ ,‬כשהוא מוסיף שכל אחד הרוצה בכך יכול‬ ‫בליל הסדר נתגלו להגר״א על ידי אליהו הנביא‪ ,‬ואפשר על ידי אחד‬ ‫להעפיל לגבהים בדרגת שלימות האישיות בכל הענינים‪.‬‬ ‫מישיבה של מעלה‪ ,‬אלפיים ומאתיים וששים אופנים בביאור הפסוק‬ ‫והחשוב מכל‪ ,‬שעל זה עמד רבי יוסף ליב הוא שכדי למלא תפקיד‬ ‫"עלו זה בנגב"‪ .‬על כך מספר תלמידו המובהק רבי חיים מוולוז׳ין‪.‬‬ ‫מחנך ומשפיע לאחרים‪ ,‬חובה להשתלם להיות מושל על עצמו ואז‬ ‫עוד מוסיף רבי חיים‪ ,‬כי אמר הגר״א "שבאופן אחד מהם אני יודע‬ ‫ראוי הוא נם כן להורות לאחרים את הדרך אשר ילכו בה‪ .‬באחד‬ ‫כוחות כל הבריות וכל איבר מה ענינו"‪.‬‬ ‫משעורי דעת שאמר לפני תלמידיו נשא דברים בענין זה ואלו דבריו‬ ‫דברים מפליאים אלה של רבי חיים מוואלוז׳ין על רבו‪ ,‬הגאון מווילנא‪,‬‬ ‫המאלפים‪:‬‬ ‫הובאו על ידי ראש ישיבת טלז המעטירה‪ ,‬רבי יוסף יהודה לייב בלון‪,‬‬ ‫"כל אחד אם רק ירצה‪ ,‬יכול להשתלם ולעלות למדרגה זו‪ ,‬אבל זה‬ ‫בשעור שלו לתלמידי הישיבה‪ .‬הרב בלוך היה מגדולי רבני ליטא‪,‬‬ ‫אפשר רק אם בהיותו בישיבה ישתדל למשול בעצמו ולמלא את‬ ‫אשר למד בקלם ובוולוז׳ין‪ .‬בחכמת היראה נחשב לתלמיד של הסבא‬ ‫החובות המוטלות על בן ישיבה‪ ,‬ואם חס ושלום יחסר עוד מזה‪ ,‬אות‬ ‫מסלובודקה ורבי שמחה זיסל ‪ -‬הסבא מקלם‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬כי אין בכוחו למשול ברוחו ולמלא את תפקידו על פי הכרתו‬ ‫נושא שעורו בישיבה היה "אם הראשונים כמלאכים"‪ .‬הוא ביאר‬ ‫וחובתו הודאית והאיך זה יוכל להיות מנהיג את האחרים?‬ ‫לתלמידיו מה נשגבה מדרגתם של האבות‪ ,‬של אישי התנ״ך ושל‬ ‫אי לזאת משלו על כוחותיכם המפריעים אתכם מעבודת ה׳‪ ,‬ואז‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]11‬‬ ‫"שיעורי דעת" (חלק ד‪ ,‬חכמה ומוסר‪ ,‬שיעור ה)‪ ,‬וראשית דבריו ־ במעלה‬ ‫חכמינו ז״ל‪ ,‬כי רק לאור הבנת דרגתם האישית והרוחנית ניתן להבין‬ ‫העצומה של קבלת דברי הרב בכל ענין וענין בתחומי החיים‪.‬‬ ‫באור הנכון את מעשיהם ודבריהם של אישים אלה בתורה‪ ,‬בנ״ך‬ ‫"בכמה מקומות לימדונו חז״ל חובת התלמיד לשמוע לדברי הרב‬ ‫ובדברי חז״ל‪.‬‬ ‫ולקבל דבריו"‪ ,‬פותח הרב בלוך‪" ,‬וזה לא רק בעניני הלכה אלא גם‬ ‫מי שחושב כי אישי התנ״ך וגדולי חז״ל היו אנשים כמונו‪ ,‬אמר ראש‬ ‫בשאלות החיים ואפילו קלי ערך‪ ,‬כי לעולם כל חשבון‪ ,‬אפילו היותר‬ ‫הישיבה‪ ,‬וסבור הוא כי ענינים קטנים וקטנוניים שתופסים מקום‬ ‫פשוט‪ ,‬מקושר עם ישרות הלב בפנימיות הנפש‪ ,‬כי אם נפש האדם‬ ‫אצלנו תפסו מקום גם אצלם‪ ...‬רק שוטה ופתי גמור יכול לומר‬ ‫זכה וישרה ‪ -‬היא מוציאה על כל דבר משפט ישר‪ ,‬ואם חסרות‬ ‫דברים כאלו‪ .‬לא נדבר אודות האבות והאמהות הקדושים‪ ,‬לא על‬ ‫הזכות והישרות ‪ -‬אזי גם משפטים אפילו בדברים קטני ערך יצאו‬ ‫דוד ושאול‪ ,‬לא על הנביאים‪ ,‬וגם לא על תנאים ואמוראים‪ .‬נדבר רק‬ ‫מעוקלים"‪.‬‬ ‫אודות אדם אחד שזה לא מכבר חי בינינו‪ ,‬והכל יודעים על גדלותו‬ ‫"ולכן‪ ,‬הרוצה להרגיל עצמו לדון בכל דבר בישרות דעת‪ ,‬עליו לשמוע‬ ‫וצדקתו‪ ,‬על הגאון רבי אליהו זצ״ל מווילנא‪ .‬הרב בלוך‪ ,‬ראש הישיבה‪,‬‬ ‫ולכוון דעתו לדעת רבו‪ .‬כי מלבד מה שעל פי רוב יש לו לרב יותר‬ ‫הביא לפני שומעיו את דברי רבי חיים מוולוז׳ין על רבו הגר״א ועל‬ ‫נסיון החיים‪ ,‬ודעת זקנים היא יותר מיושבת‪ ,‬הרי דעת תורה קובעת‬ ‫גילוי אלפיים ומאתיים וששים אופנים של ביאור הפסוק "עלו זה‬ ‫את ישרות המחשבה לשפוט על הכל יותר במשפט ישר ונכון"‪.‬‬ ‫בנגב״‪ ,‬ואחר זאת המשיך ואמר (מובא בשעורי דעת ספר שני עמוד ע׳)‪:‬‬ ‫"אולם מלבד כל זה"‪ ,‬מטעים הרב בלוך‪" ,‬ישנה חשיבות מיוחדת‬ ‫האם יש לנו ציור ומושג (על כך) שיכול מוח האדם להכיל אלפיים ושתי‬ ‫לדברי הרב‪ ,‬מפני שיש לזה ערך סגולי!"‬ ‫מאות וששים אופנים על פסוק אחד‪ ,‬שעל ידי אחד מהם (מהביאורים)‬ ‫ה״שיעורי דעת" מביא את דברי הגמרא במסכת סוכה (לב‪ ,‬ב)‪ ,‬בענין‬ ‫אפשר לדעת סודות כל הבריות ומציאות (מהותו של) כל איבר!! וזה‬ ‫ההדס‪" :‬היכי דמי עבות? אמר רבי יהודה‪ :‬והוא דקיימי תלתא תלתא‬ ‫הלא (מדובר) באיש שהיה זה לא כבר עמנו!‬ ‫טרפי בקינא‪ ,‬רב כהנא אמר‪ :‬אפילו תרי וחד‪ ,‬רב אחא בריה דרבא‬ ‫והלא רק טפש ומשוגע יכול לומר שרבי חיים הגזים בזה‪ ,‬או שנדמה‬ ‫מהדר אתרי וחד‪ ,‬הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא"‪.‬‬ ‫לו כן‪ ,‬כי הלא ידוע לנו גדלותו ורוממותו של רבי חיים מוולוז׳ין‪ .‬וגם‬ ‫"ולכאורה תמוה הוא!" כותב ה״שיעורי דעת׳ "אמאי הוה מהדר אתרי‬ ‫מספרו הקטן "נפש החיים" אפשר לראות צדקתו וקדושתו‪ .‬מלבד‬ ‫וחד?! הא ודאי אף לרב כהנא ‪ -‬תלתא טרפי בקינא שפיר טפי‪ ,‬ולכולי‬ ‫שהיה מקובל אז לחכם מדיני (מנהיג פיקח)‪ ,‬ועל גדלותו וקדושתו ספרו‬ ‫עלמא לא עדיף תרי וחד מתלתא תלתא בקינא!"‬ ‫הכל‪ .‬תמונתו כמו חיה עומדת נגד עיני‪ .‬אצלכם (תלמידי הישיבה) יכול‬ ‫מקור נוסף בענין זה טעון ביאור‪ ,‬והוא במסכת פסחים (קיד‪ ,‬ב)‪ ,‬בענין‬ ‫להיות כי אין זה כל כן‪ ,‬אבל אני כאילו ראיתיו היום‪ .‬ואם רבי חיים אומר‪,‬‬ ‫שני תבשילים בליל הסדר‪" :‬מאי שני תבשילין?"‪ ,‬שואלת הגמרא‪,‬‬ ‫בודאי אמת הוא‪ ,‬בלי שום ספק כלל‪ .‬והספר הלא נדפס עוד בחייו‪ ,‬ושם‬ ‫ומשיבה‪" :‬סילקא וארוזא"‪ .‬ועל כך מוסיפה הגמרא‪" :‬רבא הוה מיהדר‬ ‫הוא מעיד שהיתה לו‪ ,‬להגר״א זצ״ל‪ ,‬בכל לילה עליית נשמה‪ .‬ואם הגאון‬ ‫אסילקא וארוזא‪ ,‬הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא"‪.‬‬ ‫רבי חיים זצ״ל מעיד‪ ,‬אין שום ספק ופקפוק כלל שכן הוא‪...‬‬ ‫עלינו להבין זאת‪ ,‬תמה הרב בלוך‪ ,‬מדוע חיזרו חכמי הגמרא על‬ ‫איזה מושג אפשר לנו‪ ,‬קטני המוחות‪ ,‬להשיג בענינים שהכיל איש‬ ‫דברים שיצאו מפי רבותיהם‪ ,‬הגם שלכאורה לא היה בהם ענין מיוחד!‬ ‫כזה (הגר"א)‪ .‬ובכל זאת מספרים בשם רבי חיים‪ ,‬אע״פ שזה לא נמצא‬ ‫ה״שיעורי דעת" מבסס בזה מערכה שלימה‪ ,‬ואנו נביא רק את‬ ‫כתוב אבל ממקורות נאמנים הוא‪ ,‬כי שאלו תלמידיו את (רבם)‪ ,‬רבי‬ ‫תמציתה‪ .‬והיא‪ ,‬כי כוחו של הדיבור הרי הוא כוח עצום עד מאוד‪ ,‬כי‬ ‫חיים זצ״ל‪ :‬ל ּּו היה הגר״א בדורם של האמוראים‪ ,‬האם היה אמורא!‬ ‫על כן‪ ,‬בצאת הדבר מפי הרב‪ ,‬גם אם מצד המציאות הנראית לעינינו‬ ‫וענה (רבי חיים)‪ :‬אילו חי (הגר״א) אלף שנים פעמיים‪ ,‬גם עד קרסוליו של‬ ‫אין בו תוספת מעלה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מכיון שהרב הוציא בשפתיו וביטא‬ ‫אמורא לא היה מגיע‪ ,‬ואולי כהרמב״ן‪.‬‬ ‫דברים בשבח ענין מסויים ‪ -‬קנה אותו ענין תוספת שבח ומעלה‪,‬‬ ‫זאת אומר תלמידו שמספר עליו גדולות ונפלאות‪ ,‬ושכותב עליו כי‬ ‫מעצם דיבורו של הרב‪ ,‬וזהו לבד טעם גדול ונורא לחזר אחר אותו‬ ‫יודע הוא שבביתו היו דנים (נשמות) מתים‪ ,‬ועוד גדולות כאלו‪ .‬והוא‬ ‫ענין דווקא!‬ ‫אומר‪ ,‬כי אילו חי אלף שנים פעמיים‪ ,‬גם עד קרסוליו של אמורא לא‬ ‫וכתמצית לשונו‪" :‬ידעו חז״ל‪ ,‬כי מצוה שיכולה ליעשות בהדס של‬ ‫היה מגיע! ואולי (גדול הוא) כרמב״ן‪.‬‬ ‫שלושה עלין ובהדס של אחד ושנים‪ ,‬כשחכם גדול כרב כהנא אומר‬ ‫אם כך‪ ,‬האם אפשר שיהיה לנו שום מושג באנשים שחיו כמה דורות‬ ‫׳אפילו תרי וחד׳ ומפיק מפומיה כי בתרי וחד נעשית המצוות‪ ,‬נעשה‬ ‫קודם!‬ ‫רושם על תרי וחד‪ ,‬ונתעלה מדרגתם וחשובים ביותר לעשות בהם‬ ‫נאמר בגמרא (שבת קי״ב) "אם הראשונים בני מלאכים‪ ,‬אנו בני אנשים‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא! וכן כשרב הונא אמר ׳אפילו‬ ‫ואם הראשונים בני אנשים‪ ,‬אנו כחמורים" אם במשך זמן של‬ ‫סילקא וארוזא׳‪ ,‬על ידי דיבורו שדיבר עליהם וסימן אותם שהם‬ ‫שני דורות (שעליהם מדובר בגמרא) ירדו כל כך עד שאמרו על עצמם‬ ‫ראויים למצוה‪ ,‬חל עליהם דיבורו ונתעלה חשיבותם ומצוה להדורי‬ ‫שהראשונים (נחשבים) כמלאכים נגדם‪ ,‬הלא נבין עד כמה ירדנו ונפלנו‬ ‫עלייהו‪ ,‬הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא!"‪ ,‬ועיין שם עוד בדבריו‬ ‫אנו לנגדם‪ ,‬לאין שעור ולאין ערך‪ .‬ואם כן‪ ,‬האם אפשר לנו להשיג‬ ‫המעוררים‪ .‬ונצטט כאן עוד קטע קטן מדבריו של הרב בלוך בענין‬ ‫שום ציור מ״שעור קומה" שלהם!‬ ‫זה‪ ,‬לבל נטעה לחשוב כי בימינו אין תוקף לדברי קודשם של רבותינו‬ ‫אחד הדברים העולים מדברי הרב בלוך הוא‪ ,‬כי ניתן ללמוד על‬ ‫כפי שהיה בדורות עברו‪.‬‬ ‫גדלות הראשונים מתוך למוד גדלותם של אחרונים המוכרים לנו‬ ‫וזו לשונו שם‪" :‬ואנו‪ ,‬היש לנו מילים לתאר את קוטן ערכנו נגד‬ ‫יותר‪( .‬שערי אמונה)‬ ‫חכמינו הקדושים? הלא גם הבטוי ’עפר אני תחת כפות רגליהם׳‪,‬‬ ‫*‬ ‫׳אנכי תולעת ולא איש׳ וגר‪ ,‬גדול הוא יותר מדי לנו! אבל איתא‬ ‫כוחו העצום של דיבור היוצא מפי הרב‬ ‫בתנא דבי אליהו (פרק ט)‪ :‬׳מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ‪ ,‬בין‬ ‫עד היכן היו נזהרים רבותינו‪ ,‬חכמי הגמרא‪ ,‬בדברי רבותיהם‪ ,‬עד כדי‬ ‫ישראל בין עכו״ם‪ ,‬בין איש בין אשה‪ ,‬בין עבד ובין שפחה‪ ,‬הכל לפי‬ ‫כך שכאשר יצא דבר מפי רבותיהם ‪ -‬היו מהדרים בו ומחזרים אחריו‪,‬‬ ‫המעשה שהוא עושה ‪ -‬כך רוח הקודש שורה עליו׳‪ .‬ולכן עלינו לדעת‪,‬‬ ‫רק משום סיבה זו‪ ,‬שיצא הדבר מפי הרב‪ .‬וכלשון רבותינו‪" :‬הואיל‬ ‫כי כל מה ששרר בימיהם אז ‪ -‬גם אצלנו הוא שורר‪ ,‬אף אם במידה‬ ‫ונפיק מפומיה דרב"‪.‬‬ ‫קטנה בערך‪ ,‬אבל נמצא הוא‪ .‬ולכן גם עתה נמצא הכוח הרוחני הזה‬ ‫ובאמת‪ ,‬מהו סוד ענין זה? מדוע עצם אמירת הדבר על ידי הרב‬ ‫שבדברי הרב‪ ,‬כל אחד בדורו‪ ,‬׳יפתח בדורו כשמואל בדורו׳‪ ,‬פועל‬ ‫מקנה לו חשיבות ומעלה עצומה כל כך‪ ,‬עד שראוי להדר ולחזר אחרי‬ ‫ונותן מעלה וחשיבות לדבר‪ .‬ולעומת זה‪ ,‬עיוות וקלקול הוא כשאין‬ ‫אותו ענין?‬ ‫מתחשבין עם דעת הרב כראוי" וכו׳‪ ,‬עיין שם‪( .‬שיחת יצחק‪-‬רב יצחק בצרי)‬ ‫ובכן‪ ,‬על יסוד הדבר עומד הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך‪ ,‬בספרו‬ ‫ןוילג | ז"פשת ‪ -‬ךל ךל "הרות ירבד"בד"" [‪]12‬‬