דברי תורה - המכון התורני · Divrei Torah - Hamachon Hatorani — לך לך (2026-10-19)

אירוסין? בר מצוה? שבע ברכות?
הגבירו קצב – הולך להיות שמח! ניתן לקבל את העלון כל שבוע
במייל0527615936b@gmail.com :
ישראל איצקוביץ
אורגניסט שנותן נשמה ושמחה להערות והארותyoelf@asiatec.co.il :
דברי תורה
להזמנות שירותי הקלדה ועימוד ב'מכון התורני'
רחוב האומן 27ירושלים0533194867 :
0527642206
ירושלים שליט"א וצוות המכון התורני המכון התורני
נעם יעקובי שע"יועריכה :הרב
לך לך -תשפ"ז | גליון | 208הפקה
ורעיון זה הוא ע"פ יסוד דברי הבעש"ט זצ"ל המובא בספר מלד
מית מארצ אבר ל ל ואמר ה' אל
"תולדות יעקב יוסף" )פרשת חיי שרה( 'שבמקום שמחשבתו של אר
ארא) "בראשית יב ,א(. האר
אבי אל
האדם שם הוא' כלומר ,שכשהאדם חושב על איזה ענין או
הפתח להתעלות התנתקות מכל הבלי העולם
איזה מקום מסוים ,אף אם אינו נמצא שם במציאות ,נחשב
דקדקו המפרשים ,הרי סדר קיום הציווי אינו כן ,אלא מקודם
הדבר כאילו עומד שם ממש ,ואת זה ציוה ה' לאברהם,
יוצא האדם מבית אביו וכשממשיך בדרכו הריהו יוצא גם
לנתק מחשבתו לגמרי מארצו וממולדתו ,שלא יהיה שום
ממקום הולדתו ,וכשמרחיק עוד אזי הוא יוצא אף מארצו,
אופן או מצב שיימצא שם .ומצווהו ה' עוד מה תהא עבודתו
ולמה הקדים הכתוב ארצו ומולדתו לפני בית אביו.
אחר ההליכה והפרידה מבית אביו ,שילך "אל הארץ אשר
אראך" כלומר ,שעליו להתמיד בהתנתקות זו יותר ויותר ,עד וכתב המלבי"ם בביאור הדבר ,שהנה שני קשרים הינם
אשר יזכה ויגיע אל הייעוד המקווה לבחינת "אל הארץ אשר המקשרים את האדם עם בית אביו ומשפחתו ,האחד הוא
אראך" ,ועבודה זו שייכת בכל עת ובכל זמן ,לכל אחד ואחד הקשר הגשמי דהיינו מה שהוא שוהה במציאות בבית זה
מבני ישראל החפץ לעבוד את ה' ,שצריך לנתק עצמו מהבלי וחי בו את חייו ,והשני הוא הקשר הנפשי ,שבתוך לבו הוא
העוה"ז ,ולהתאמץ ולהתייגע להתעלות עוד ועוד ,עד שיזכה מקושר עם אנשי ביתו ומשפחתו ,וקשר זה הוא בתוקף אף
להגיע למדרגות גבוהות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. כשאינו נמצא בסביבתם והולך למקום רחוק ,שגם שם
)משחת שמן( הריהו נשאר מקושר ומשוייך לביתו ומגוריו.
ועל זה בא הציווי לאברהם מאת ה' ,שלא היתה הכוונה רק
על היציאה הגשמית להעתיק גופו ממקומו ומבית אביו,
מלד
מית מארצ אבר ל ל "ואמר ה' אל
אלא שבנוסף להרחקה הגשמית ,יש עליו להרחיק את נפשו
אר
ארא) "בראשית יב ,א(. האר
אבי אל
ואת נשמתו מדעותיהם ומעלליהם של אנשי בית אביו,
במדרש לך לך' :אמר הקב"ה לך אני פוטר מכבוד אב ואם שהמקום גורם לאדם להימשך אחר הדעות והמידות
ואין אני פוטר לאחר מכבוד אב ואם'. המושרשים שם ,והורה לו הקב"ה אברהם שיתנתק לגמרי
ותמוה ,וכי משא פנים יש בדבר. ממקומם ואף בתוככי לבו ישרש אחר כל קשר ושייכות עם
בית אביו וייפרד משם פרידה גמורה ומוחלטת עד שלא
ונראה בפשיטות ליישב ,דהנה טעם מצות כבוד אב ואם הוא
ישאר אצלו שום זיכרון והשתייכות למשפחתו.
לפי שהביאו לעולם הזה וזולתם לא היה ולא נברא,
כדאמרינן באלו מציאות דף ל"ג 'אבידת אביו ואבידת רבו ובזה מתבאר היטיב לשון הכתוב בסדר האמור ,שלכן
אבידת רבו קודמת ,שאביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו התחיל סדר היציאה "מארצך" בראשונה ,מפני שההתנתקות
לחיי העולם הבא' .ואיתא במדרש ב"ר פי"א ,ראוי היה מן 'הארץ' שבה חי האדם היא הקלה ביותר ,שלארץ שגר
אברהם לברוא קודם אדם הראשון ולהיות יציר כפיו של בה כמעט ואין לו הרגשת שייכות ,וכאשר מצליח לעשות
הקב"ה ,ולכך נברא באמצע הדורות כדי שיסבול דורות התנתקות זו ,אח"כ יוכל להתנתק גם 'ממקום הולדתו' .ורק
שלפניו ושלאחריו .הרי דליצירת אברהם לא היה נצרך אב אח"כ כשכבר פעל בנפשו הרחקה וניתוק מארצו ומעירו ,אז
ואם כי היה ראוי להיות נוצר מיציר כפיו של הקב"ה ולא יוכל לעבוד על ההרחקה 'מבית אביו' ,שהוא מקושר אליו
נוצר מהם כי אם לצורכם להיות סובל את הוריו ונושא את בקשר נפשי חזק ,וקשה לו ביותר לנתק עצמו משם ,ולכן
נושאיו ,ואזלי הטעם של חיוב כיבוד אב ואם כשאר יליד נאמר זה באחרונה.
אשה שאביו ואמו הביאו לעולם הזה ,לכן רק אותו פטר ובדרך זה ניחא גם מה שהקשה רש"י על הציווי "לך לך
הקב"ה מכבוד אב ואם ולא לאחר ) .דברי יהונתן רבי יהונתן אייבשיץ(
מארצך" ,והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן? אלא
כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך' ,ולפי זה
אפשר שזהו פשט דבריו ,שאמר לו ה' 'התרחק עוד משם'
ארי ואמר אל
מצרימה
הקריב לבא
אר "ויהי
כלומר ,מה שיצאת עתה מארץ מולדתך ,לא די בזה שיצאת
מראה
א) "בראשית יב ,יא(. יפת אה
ידעי י
הה נא
בגופך משם ,אלא 'התרחק עוד משם' עליך להתרחק משם
מבטו הרוחני של אברהם אבינו עוד ועוד בנוסף ליציאה הגופנית' ,וצא מבית אביך',
"הנה נא ידעתי" ,מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך שחובתך להיפרד ולשכוח אף מכל זכר לבית אביך שגרת
צניעות שבשניהם ,ועכשיו על ידי מעשה הכיר בה )רש"י(. שם ,עד שלא יהא לך שום קשר נפשי עם כל העבר.
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []1
הנה הרמב"ם מייסד בזה שאם נהיה עסוקים בתורה כראוי, יש להבין איך שייך דבר זה במציאות ,שאברהם אבינו לא
לא יהא מקום בלבנו למחשבות תאוה .אמנם ענין זה שייך הכיר בשרה אשתו אף שהיתה אשתו כמה עשרות שנים.
רק אם האדם מרגיש שמחה ותענוג בלימוד ,והעצה לזה ושמעתי מהמשגיח מו"ר הרב דוד קראנגלאס זצ"ל הסבר
היא לעשות סיכום של כל סוגיא שלמד ,מה הם החידושים הדבר בפשטות ,שאמר על עצמו שאחרי שמדבר עם בחור
שנתחדשו לו בסוגיא ומה הם מסקנות הסוגיא .הכלל, שעה ארוכה ,ובמשך הדיבור הוא מסתכל בעיניו של הבחור,
שיהיה ברור אצלו מה שלמד ,ולא שתהיה לו תערובת של מפני שעל ידי זה יכול להכירו יותר ,אעפ"כ אם ישאלו אותו
ידיעות ,באופן שאם ישאלוהו ימצא את עצמו שאינו יודע אח"כ על עיניו של הבחור באיזה צבע הם ,לא יוכל להשיב.
דבר ,שמצב זה גורם שלא יתענג בלימודו ,וכמש"כ הרמח"ל ואף שהתבונן בעיניו שעה ארוכה וראה את צבעם ,כיון
)עץ החיים( בהקדמה לדרך ה'. שצבע העינים לא היה חשוב בעיניו לשים לבו לכך ,לכן לא
נקלט במוחו כלל ,שדבר שאין האדם מתכוון לראותו אינו
רואהו.
אר
ארא) "בראשית יב ,א(. האר
"אל
וכן איתא בגמרא )שבועות לד ,א( 'כל מילתא דלא רמיא עליה
'לא גלה לו הארץ מיד וכו' ולתת לו שכר על כל דבור ודבור' דאיניש לאו אדעתיה' ,והיינו שאף אם יעשה אדם מעשה,
)רש"י(. אם אין הדבר חשוב בעיניו לא יזכור כלל מה שעשה .וכן
תימה ,וכי אם יגלה לו הארץ מיד לא יקבל שכר על כל אם יראה אדם איזה דבר ,אם אינו חשוב בעיניו לא יבחין
פסיעה ופסיעה שילך אליה ,הלוא היה צריך ללכת ממקומו כלל מה שראה .ואפשר לראות דבר זה בחוש ,כשאדם מבקר
עם אשתו בבית אחרים ,אם ישאלו את האיש לאחר יציאתם
עד לשם.
מן הבית מה היה צבע איזה דבר בבית ,לא יוכל לענות ,אבל
מצּוה אותו
הגאון רבי ברוך בער זצ"ל תירץ שאילו היה
כשישאלו את האשה בודאי תוכל להשיב ,וגם לתאר את
ללכת לארץ ישראל ,היה נמצא שהציווי הוא להגיע לארץ
שאר פרטי הדבר.
ישראל וההליכה לשם לא היתה נחשבת אלא 'הכשר מצוה',
וזה הביאור במה שאמר אברהם אבינו ,שאף שבודאי ראה
והיה מקבל שכר על עצם 'ההליכה' ולא על כל פסיעה
את אשתו הרבה פעמים ,אעפ"כ לא הכיר ביפיה כיון
ופסיעה ,אבל כאשר לא גילה לו זאת ממילא היתה כל
שהיופי לא היה חשוב בעיניו ,ולכן לא שם לבו לכך .וכן
פסיעה מצוה בפני עצמה.
משמע ממה שאמרו בגמרא )ב"ב טז ,א( 'אברהם אפילו בדידיה
ויש לדמות לרעיון זה מה שהיה הגאון רבי יחזקאל
לא איסתכל' ,שלא אמרו לא ראה או לא חזא אלא 'לא
אברמסקי זצ"ל מפרש לשון רש"י במשנה )סוכה כה ,א( 'שלוחי
איסתכל' ,דהיינו שראה אבל לא התבונן ביפיה .וכן מדוייק
מצוה פטורין מן הסוכה' ,ופירש ,שלוחי מצוה -הולכי
ברש"י שכתב 'מתוך צניעות שבשניהם' ,שהרי לכאורה היה
בדרך מצוה כגון ללמוד תורה .דקשה מדוע לא פירש
צ"ל 'מתוך צניעות שבשרה' .אלא משמע שבדרך כלל היתה
שהפטור הוא על לומדי תורה עצמם ,ותירץ ,כי בשעה
שרה מקפדת מאד להצניע את עצמה ,וממילא לא היה
שלומד תורה אינו בגדר 'עוסק במצוה' מפני שכל רגע ורגע
אברהם יכול להסתכל בה כ"כ .ואף כשראה אותה הרי גם
שלומד יש לו מצוה בפני עצמה ,וכשגומר רגע זה מתחיל
הוא עצמו התנהג בצניעות ,ר"ל שלא היה יופיה חשוב
במצות הרגע הבא אחריו ,אבל כשהולך ללמוד ונמצא בדרך
בעיניו כלל ,וממילא לא הסתכל בה כדי להתבונן ביפיה,
הליכתו אזי כל שעת ההליכה היא מצוה אחת ארוכה,
ולא הבחין בה אלא בפנימיותה.
וממילא נחשב אז בגדר 'עוסק במצוה' ולא המצוה עצמה.
ובזה יכול אדם למדוד את מצבו הרוחני ,איזה דברים עושים
וכמו כן הוא הענין כאן ,שבאם היה הקב"ה מצוהו ללכת
עליו רושם .למשל אם בא לסעוד אצל חבירו ,באיזה דברים
לארץ מסוימת ,היתה כל ההליכה מצוה אחת שהיא 'להגיע'
מבחין מיד ,האם רואה את המאכלים שנמצאים על השלחן,
לארץ זו ,אבל עכשיו שלא גילה לו המקום ,היתה המצוה או שרואה את הספרים שיש לחבירו בארון הספרים וכדומה.
על כל פסיעה ופסיעה ,שהרי הקב"ה לא ציוה לו 'להגיע' ואדם רוחני עיקר מחשבתו היא על הדברים הרוחניים.
לאיזה מקום רק 'ללכת' ממקומו עד שיאמר לו לעמוד ולא
מדריגה זו גדולה היא מאד וקשה להשיגה ,והיינו שאדם
)משחת שמן( ללכת עוד.
יהיה שקוע כל כך ברוחניות ,עד שלא יראה אלא דברים
קדושים ,ולא יתבונן בחיצוניות ובגשמיות ,אלא בפנימיות
וברוחניות.
"ואמר ה' אל
אבר) "בראשית יב ,א(.
אולם יש בזה עבודה ששייכת גם אלינו ,והיינו שעלינו
'אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום להשתדל לחשוב רק בדברים קדושים ,כדי שלא נבוא לידי
וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלא מחשבות בדברים אסורים ,וכלשון הרמב"ם )סוף איסורי ביאה(:
מנהיג' וכו' )מדרש רבה תחלת לך לך(. 'יתירה מכל זאת אמרו ,יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה
בהתבוננות בבירה ולהכריח שיש לה מנהיג הלא שני דברים וירחיב דעתו בחכמה ,שאין מחשבת עריות מתגברת אלא
מובנים בזה .האחד שכשרואים בנין יודעים ודאי שמישהו "א ּי לתבלב פנוי מן החכמה ,ובחכמה הוא אומר )משלי ה ,ט(
בנה אותו .אבל נוסף לזה הרי מבינים שהיתה לו תכלית אהבתה ּת ׁ שגּ ה
בכל עת ּב ּ
יר ּו
יה
ויעלת חן דּ דּ
אהבים
ומטרה שלשם כך בנה את הבנין. תמיד"'.
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []2
אר ע
בחר) "בראשית יב ,ה(. הפ
"ואת
כן הוא באמונה בה' ,לא מספיק לידע שה' ברא את העולם
ומלואו בששת הימים ,אלא להבין שלתכלית בראן.
תרגם אונקלוס 'דשעבידו לאורייתא' ,ואמרו מליצי המוסר:
]ופירשוה לנו רבותינו בתחילת החומש ,בראשית בשביל
חכמנו הולידו נפשותנו ,ואבותינו הולידו גופותינו.
התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל[.
)רבנו יוסף נחמיאש ,תלמיד חבר להרא"ש(
ולזאת מכוונת השאלה ששואלין לאדם בשעה שמכניסין
אותו לדין 'צפית לישועה' )שבת לא ,א( ,שענין זה מהדברים
)כרם טוביה( החשובים לחכות ולצפות לתכלית העולם.
אר ע
בחר) "בראשית יב ,ה(. הפ
"ואת
נראה דגר יכול לברך 'שעשני גר' דזה נמי מקרי 'עשיה' ,כמו
שנאמר "ואת הנפש אשר עשו בחרן".
)דרכי משה או"ח סימין מו(
"והיה
רכה" )בראשית יב ,ב(.
היינו שבעצם מציאותך תהיה ברכה להעולם ,דו זאלסט זיין
)מגד גבעות עולם רבי משה פיינשטיין( א ברכה'.
אר ע
בחר) "בראשית יב ,ה(. הפ
"ואת
בענין הגרים שגייר אברהם אבינו
ברש"י 'הכניסן תחת כנפי השכינה ,אברהם מגייר את ר
אליו" )בראשית יב ,ד(. אר
אבר
"ול
האנשים ,ושרה מגיירת את הנשים ,ומעלה עליהן הכתוב
צריך להבין לשם מה אמר הכתוב "כאשר דבר אליו ה'" ,הרי
כאלו עשאום' .ומקור דברי רש"י הוא במדרש רבה )פרק לט
די במה שיאמר "וילך אברם" ובודאי שלא הלך רק בשביל
פי"ד( ,וכך איתא שם' :אלו הגרים שגיירו ,ואם גיירו ,למה
שכך ציוה לו ה'.
אמר עשו ,אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העובדי
כוכבים ומגיירו ,כאילו בוראו .אברהם היה מגייר את והרד"ק כתב שבא להשמיענו שלא שאל ולא נסה אלא
האנשים ושרה מגיירת את הנשים' .ע"כ .וכן הוא בתרגום האמין בו שיקיים לו מה שאמר לו.
אונקלוס כאן' ,וית נפשתא דשעבידו לאורייתא' .וכיוצא בזה וה"אור החיים" הק' כתב ,שכוונת הכתוב הוא להודיע
יש לציין לגמ' סנהדרין )צט ,ב( 'כל המלמד את בן חבירו חיבתו של אברהם שלא נתעכב אפילו שעה אחת ,אלא בגמר
תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ואת הנפש דברי ה' לך לך תכף "וילך אברם" ולא נתעכב לשום סיבה
אשר עשו בחרן'. ועזב את אביו ומולדתו .עוד ירצה להיות שאמר לו ה'
והנה יעויין ברמב"ם בהלכות עבודה זרה )פ"א ה"ג( שהאריך הבטחות תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו' אם כן הגם
בענין הגרים של אברהם אבינו ,וזה לשונו הזהב' :והתחיל שילך יסבור הרואה כי אין להחזיק לו טובה על זה שאפילו
]אברהם אבינו[ לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר ליסע ,לזה הודיע
ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד הכתוב צדקותו של אברהם כי מה שהלך לא לצד הבטחות
והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה האמורות אלא לעשות דבר ה' וכו' שעשה הדבר לצד גזירת
לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא מלך עליו ולא לתועלת הנמשך לו.
שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו וה"כתב סופר" כתב שבא הכתוב להורות ,שאף ודרך בני
ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו אדם הוא שבתחילה כשמתחיל לעשות איזה דבר טוב הריהו
עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים נכנס לזה במלא ההתלהבות והזריזות ,אבל עם חלוף הזמן
ורבבות והם אנשי בית אברהם' .ומפרשי הרמב"ם מציינים מתרגל בעשייתו ופגה ההתלהבות ,ולא כן נהג אברהם
שם מקור לחלק מדברי הרמב"ם מדברי המדרש )במדבר רבה
אבינו ע"ה שלא נתרשל אף לא לרגע אחד ,וכל משך עשייתו
פ"ב פי"ב( דאיתא התם שהיה אברהם מכניס את הבריות תחת והליכתו היתה בזריזות ושמחה כאילו זה עתה נצטווה .וע"ד
כנפי השכינה וכו' ,ובהמשך דברי המדרש מבואר שבירך מצ ּ ו ה ּיוֹ ם"
אנכי
"אשר
שדרשו חז"ל )ספרי דברים לא( עה"פ ׁ
הקדוש ברוך הוא לאברהם שיהיו כל בני ביתו צדיקים. )שמות לד ,יא( ,לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם
ופירש שם המהרז"ו ,וזה לשונו' :כמו שנאמר ואת הנפש סופנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה.
אשר עשו בחרן ,ונימולו איתו כל מקנת כסף ,ע"כ .ונמצא
ועד"ז איתא בספרים על הכתוב המורה למלך ישראל )דברים
מזה דכל הגרים שנכללו בכלל 'הנפש אשר עשו בחרן ,היו
נימולים והיו גרים גמורים. בתוֹ על ּכ ּסא ּ
ממלכתוֹ " וגו' שלא אמר והיה כש ּ
"והיה ׁ
יז ,יח(
'בשבתו' אלא "כשבתו" .להזהירו שכל ימיו ישב על כסאו
והאחרונים הקשו איך היו יכולים להיות גרים גמורים ,הא כמי שעלה עליו זה עתה ,ויהיו כוונותיו ורצונותיו טובים
גירות צריכה להיות על ידי בית דין ,כדאיתא ביבמות )מו ,ב(. וישרים כימי ראשית ממלכתו .וכך אמר דוד המלך )תהלים קיט,
והנה מצינו בזה מחלוקת בראשונים אלו דברים מעכבים את ש לל רב" ,שכל ימיו היה
אמרתּ כמוֹ צא ׁאנכי על ש קסב( ׂ
"ש ׂ
הגירות בדיעבד כשאינה נעשית בפני בית דין ,דשיטת )משחת שמן( שמח על אמרות ה' כמו בו ברגע שמצא השלל.
התוספות ביבמות )מה ,ב ד"ה מי( דצריך בית דין של שלשה רק
לקבלת מצות ,ושיטת הרמב"ם )איסורי ביאה פי"ג ה"ו( דאף
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []3
זב ח" ,ופירש רש"י, ואיל ּב ּמ ּ ואעל ּפר ערכתי
חת ּ
זב
המ ּ
ּ למילה וטבילה צריך בית דין של שלשה ,והובאו שיטותיהם
'שבעה מזבחות ערכתי' אין כתיב כאן אלא "את שבעת בשולחן ערוך )יורה דעה סימן רסח סעיף ג( עיין שם .ואם כן יש
המזבחות" ,אמר לפניו אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה לעיין היאך נעשו גרים גמורים הלא לא היה שם בית דין.
מזבחות .ואני ערכתי כנגד כולן ,אברהם בנה ארבעה וכו', ועיין מה שכתב בזה בספר המגיד להפרי מגדים )בהגהות על
ואברהם לא העלה אלא איל אחד' .פירוש ,לאפוקי מבלעם הפרשת דרכים אות י"ז( .ועיין בזה דבר מחודש בדרשות חתם
דעל כל מזבח העלה פר ואיל ,ומשמע דמכל המזבחות שבנו סופר )ח"ג עמ' קטז ,(.שכתב דכירן שהיתה בבית אברהם
האבות לא הקריבו עליהם אלא רק קרבן אחד ,והוא האיל השראת השכינה הוה כמו מקום שנמצא בו בית דין של
שהקריב אברהם בעקידה] .וכן כתב בספר "דורות שלשה ,ונסתייע לזה מהגמ' סנהדרין )טז ,א( דמשה רבינו
הראשונים" )חלק ו' פל"ז( דמנהגם של ישראל מראשית ימי במקום סנהדרין של שבעים ואחד היה.
האבות עד סוף ימי הבית הראשון לבנות מזבח לא לשם ובאמת נחלקו בזה קמאי ובתראי האם היתה להם גירות
הקרבת קרבנות כי אם לשם הבעת תודה לה' לזכר ישועתם, גמורה ,והיה להם דין ישראל ,או שהיו גרים רק לגבי פרישה
וגם לעדות השראת שכינתו .והם המזבחות שבנה אברהם מעבודה זרה ,וכעין גדר של גר תושב .דעת המהרי"ט )או"ח
בבואו לארץ ,והוא המזבח שבנה משה רבנו אחרי מלחמת ח"ב סי' ו( והפרשת דרכים )דרוש יז( בשם המר"ש יפה שהיו
קרא ׁ שמוֹ ה'
מזב ח ו ּ י
משה ּ "ו ּ י בן ׁ
עמלק כדכתיב )שמות יז ,טו( גרים גמורים וכדין ישראל .ומאידך סוברים כמה וכמה
נסי" ,וכן מצינו כעין מזבחות אלו מוזכר הרבה פעמים ּ אחרונים שלא היו גרים אלא רק לגבי פרישה מעבודה זרה,
בנ"ך ,ע"ש .ועיין עוד בספר "חסד לאברהם" )דרייזין(
עיין בתשובת הרמ"א )סימן י( ,הגהות יעב"ץ )סנהדרין פד ,א(,
שהאריך טובא בזה ,והביא מו"מ בזה מכמה גדולים .וציין הגר"י ענגיל בבית האוצר )ח"א כלל א' אות י( ,חידושי הגרי"ז
למדרש רבה בפ' נשא )פ"י אות ה( דמשמע משם שהקריב )פרשת בא( וספר אם כל חי )ח"ג סי' ו(.
אברהם אבינו קרבן על המזבח ,ע"ש[.
ויש לדעת מה היה ההמשך עם כל רבבות הגרים הללו ,דלא
מצינו זכרם אחר כך .וראיתי בספר היקר "מגדים חדשים"
שציין בזה ,דבפרקי דרבי אליעזר )פרק כ"ט( וכן הוא בילקוט
"וקרא
ה'" )בראשית יב ,ח(. )סוף פרשת לך רמז פב( איתא ,דכל העבדים שנימולו עם אברהם
אונקלוס תירגם שהתפלל שם בשם ה' .והרמב"ן כתב :שהיה אבינו לא נתקיימו לא הם ולא זרעם .וכן כתב רבינו בחיי
קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה' ,מודיע אותו אשר
חפר ּו" וגו', ארת ׁ
הב
"וכל ּ
)בראשית כו ,טו( ,ומפרש הפסוק
ואלקותו לבני אדם .כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שהוא רמז לגרים שנתגיירו בימי אברהם שחזרו אח"כ
שמוע .ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה "ואברכה לסורם .עיין שם .ויעויין בספר "מנחם ציון" להרה"ק רמ"מ
מברכיך" ,היה למוד ללמד ולפרסם האלוקות .וכן הוא מרימנוב זי"ע )דרושים לפסח ד"ה מתחילה עובדי עבודה זרה( שכתב 'כל
בספורנו שמטעם זה קבע אוהלו בין שתי עיירות גדולות, אותן הנפשות אשר עשו בחרן שגיירו כמה אלפים ורבבות,
למען ירבו הבאים לשמוע בקראו בשם ה'. ומכולם לא נודע מה היה להם אחרי כן ואבד זכרם ,ונשקעו
אחר כך לחזור לגילולי אביהם' ,עיין שם .אולם קצת יש
וכדבריהם כתב הרמב"ם )פ"א מהל' ע"ז ה"ג( כשמאריך על
להעיר מדברי המדרש רבה ומפירוש המהרז"ו הנ"ל דמשמע
השתלשלות הדברים איך שבימי אנוש התחילו הגוים
שהיו צדיקים ,ויש לעיין.
לתעות אחרי עבודה זרה ,עד שבא אברהם אבינו והתחיל
לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם
אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא
ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה וכו'. האר
האת א את לזרע
ואמר
אבר
"ורא ה' אל
ואף הראב"ד כתב אחריו :ותמה אני שהרי היו שם שם ועבר הראה
אליו" )בראשית יב ,ז(. מזח לה'
וב
איך לא היו מוחין ,ואפשר כי מוחים היו ולא אירע להם האם אברהם הקריב קרבנות על המזבחות שבנה
שישברו את צלמיהם לפי שהיו מתחבאים מהם ,עד שבא פירש רש"י" :ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו"' ,על בשורת
אברהם ושבר צלמי אביו ,ומעשהו זה עשה רושם על הזרע ועל בשורת ארץ ישראל'.
האנשים .והוסיף עליו במגדל עוז :ואני אומר שהיו מוחים והנה לא נתפרש בקראי שאברהם אבינו הקריב קרבנות
בקרובים שלהם ומלמדים בבתי מדרשות לבאין לשמשן במזבחות שבנה ,וגם לקמן )יג ,ד( כשחזר ממצרים נאמר רק
כדרך ששימשן יעקב אבינו ע"ה ,אבל לא מסרו עצמן "ויקרא שם אברם בשם ה'" ,ומשמע שרק קרא בשם ה'
להריגה כאברהם אבינו ע"ה שייחד עצמו לנפשו ושילם במקום שבנה מזבח ולא הקריב קרבנות ,וכן בכל מקום
אשר ׂ
עש ּו פש ׁ
"ואת הנּׁ
אותו בראשו וכו' כעדות הכתוב שבנו האבות מזבחות לא כתיב שהקריבו קרבנות .ויש מקום
ב"וּי רק את
חניכיו" וגו' בחרן" )בראשית יב ,ה( וכמו שאמרו ז"ל
לומר שבאמת לא הקריבו ,ושעבודתם היתה בבנין מזבח
עד שאמרו במסכת עבודה זרה )יד ,ב( גמירי דמסכת עבודה לבד .אך יעויין ברמב"ן כאן שכתב שאברהם אבינו זבח זבח
זרה דאברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוה ,וישיבת אליעזר תודה להודות לה' .אכן מאידך בספר תורת העולה להרמ"א
עבדו גדולה מישיבתו. ז"ל )חלק שלישי פרק עג ופרק עז( כתב דהאבות לא הקריבו קרבנות
ולפי מה שנתבאר שהפסוק "ויקרא בשם השם" מורה על על המזבחות שעשו ,ע"ש .ובאמת דכן משמע מדברי רש"י
פרסום אלקותו ית' לעיני העמים ,יש לומר שזהו גם פירוש אליו את ׁ ש
בעת אמר ]בלעם[
"ו ּי
בפרשת בלק ,עה"פ )כג ד(
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []4
)בראשית יג, אבר
ה'" וקרא
למעיו וכו'
"ול
"כוֹ ס ׁ
יש ּועוֹ ת הפסוק שאומר דוד המלך ע"ה )תהלים קטז ,יג( ּ
ג ד(. אקרא" ,שתיבת "אקרא" מורה על פרסום בשם ה'
אא ּו ׁ
שם ה' .ומזמר דוד המלך שכאשר יושיעו הקב"ה מצרתו
אודות מקום קבוע להתפלל ,נראה שאין צריך שכל ימי חייו
ישא כוס הישועות בידו ויפרסם ברבים את שם ה' הגדול
יתפלל רק במקום אחד ,וגם אברהם אבינו ע"ה ]שמינה
המושיע לקוראיו.
ילפינן כל הענין -ברכות ו ,ב[ הלך בשם ה' וקרא בכמה
מקומות .והכוונה שמקום שיש בו צד קביעות להתפלל. ועפ"י מה שביאר ב"העמק דבר" )ויקרא ז ,יג( מדוע קרבן תודה
)אשל אברהם בוטשאטש סימן צ'(
נאכל רק ליום ולילה שלא כשאר קרבנות שלמים הנאכלים
לשני ימים ולילה אחד ,כי ע"י שנתמעט זמן אכילתו ממילא
יצטרך להזמין חברים וקרובים שיסייעוהו לגמור אכילת כל
הזבח ולחמה לפני שיעבור זמן אכילתו ,ועי"ז יתפרסם הנס
בינ
בי יני מריבה
תהי
אבר אל לט אל נא "ואמר
זבח ּתוֹ דה
אזבח "לּ
יותר .וזהו שאמר הכתוב )תהלים קטז ,יז(
אחי
אנחנ) "בראשית יג ,ח(. אני
רעי י
בי
רעי
אקרא" היינו שיפרסם מעשי השי"ת ברבים אחרי בשם ה'
ּו ׁ
אש לם" היינוּ "נדרי לה' ׁ
זביחת התודה ,וממשיך ואומר
בספר "שיר מעון" להגאון רבי שמעון סופר זצ"ל אב"ד עמוֹ " )פסוק יד( באכילת הקרבן, לכל ּ
"נגדה נּ א
הקרבת הקרבן ,
ערלוי מפרש זה הכתוב על דרך המוסר ,ללמד הדרך הישרה )משחת שמן( שיאכל ברבים ויתפרסם בזה הנס.
בעבודת ההתבדלות מאנשים רשעים ,שהיה אברהם אבינו
אומר ללוט "אל נא" תהיה אתי בידידות ואחוה אלא "תהי
מריבה ביני ובינך" שנהיה תמיד מופרשים ומובדלים,
והטעם לזה מפני "כי אנשים אחים אנחנו" וטבע העולם אבר
מצרימה" וגו' )בראשית יב ,י(. ורד
אר
רעב
"ויהי
הוא שקרובי משפחה מתחברים יחדיו זה עם זה ,ואני אינני 'באותה הארץ לבדה ]היה הרעב[ לנסותו אם יהרהר אחר
סובל זאת ואינני רוצה להתחבר אתך שהרי רשע אתה דבריו של הקב"ה שאמר לו ללכת אל ארץ כנען ועכשיו
וחוששני ללמוד מדרכך הרעים ,ולכן רצוני לריב אתך משיאו לצאת ממנה' )רש"י(.
ולהתפרד ממך לגמרי. מלשון רש"י נראה ,שבעצם היציאה מארץ כנען והירידה
וכן מצינו שהיה שלמה המלך ע"ה צועד בדרך זו ,והיה למצרים לא היה שום חיסרון ,ואדרבה ,מאחר שקבל זאת
מפריד עצמו מאנשי רשע ,וכפי שפרשו המפרשים מאמר באמונה ולא הרהר אחר ה' ,נחשב לו הדבר לזכות.
שם ּביןויהי ׁ
אשר דּ ּבר לוֹ
מה ּכ ׁ
לש חכמה ׁ נתן
"וה'
הכתוב והרמב"ן חולק על כך בתוקף ,וסבירא ליה שמה שירד
ניהם" )מלכים א' ה ,כו(, ברית ׁ ש כרת ּו מה ו ּ י חירם ּו בין ׁש
אברהם למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי
שלכאורה מפני מה הקדים לומר "וה' נתן חכמה לשלמה" הבצורת ,היה בזה עון אשר חטא ,כי האלוקים ברעב יפדנו
בשעה שבא לספר על כריתת הברית ביניהם ,ומה שייכות ממות ,ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים
בין חכמתו של שלמה לכריתת ברית זו. ביד פרעה ,כי במקום המשפט שמה הרשע והחטא .וכדבריו
אלא שבא להורות ,שאל ילמד האדם מזה שמותר לו איתא כבר בזוה"ק )ח"א פא (:שאמר רבי יהודה כיון דנחת
להתחבר עם אנשים רשעים באמתלא שכך עשה שלמה אברהם למצרים בלא רשו אשתעבידו בנוי במצרים ארבע
המלך ,והיינו ,מפני שרק מי שניחן בחכמה קדושה כזו כמו מאה שנים.
שלמה המלך הוא הוא אשר מותר לו להתעסק עם אנשים
מפוקפקים כי יש לו החכמה הנצרכת להישמר מהם
ומדעותיהם העקומות ,אבל האדם הפשוט אסור לו לכרות רעב
אר) "בראשית יב ,י(. "ויהי
ידידות ברית עמהם ,פן יבולע לו ח"ו וילמד ממעשיהם
מדוע לא הוריד הקב"ה לאברהם אבינו מן
המקולקלים .ומדויק לשון הכתוב "ויכרתו ברית שניהם"
עיין ב"תורת משה" לחתם סופר בפרשת עקב )עה"פ "ויענך
ולא נאמר 'ויכרתו שניהם ברית' לומר שגם אחרי שכרתו
וירעיבך" ,עמ' נה( שכתב וז"ל' ,ותגדל התימה למה לא הוריד
הברית ,נשארו בבחינת 'שניהם' ,שלעולם לא נתאחדו
הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו מן לאחר שהגיע כבר
להיות כאחד.
לארץ ישראל וכבר התנסה במה שלא הרהר אחר מידותיו
ועד"ז איתא בספרים לפרש מה שאמרו בגמרא )שבת יד ,ב( של הקדוש ברוך כשהיה שם רעב ,ולמה הוצרך לטרוח
בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים יצתה בת קול לרדת מצרימה' ,ועיין שם מה שתירץ.
לבי גם
אני" )משלי כג ,טו(. יש מח ּ
לבׂ
חכם ּ
"ב ני אם
ואמרה ּ
ואולי יש לומר לומר על פי מה דאיתא בבבא מציעא )פו ,ב(
והתמיה ידועה איזו חכמה היא זו לתקן עירובין ונטילת
דבשכר שנתן אברהם אבינו למלאכים חמאה וחלב זכו
ידים ,אלא כי ענין עירובי חצרות הוא לערב את כל בני
ישראל למן ,ואם כן נמצא דעכשיו שעדיין לא באו
החצר יחדיו כאילו דרים בבית אחד ,ובדרך כלל יש בין בני המלאכים לאברהם ,עדיין לא היה שייך שיזכה למציאות
החצר כמה מדרגות של אנשים ,ישנם הטובים יותר וישנם
)גיצי אורה – רבי אליקים גציל פריד( אכילת המן ,ודוק.
הטובים פחות .וכשמתערבים יחדיו קיימת סכנת התבוללות
שיושפעו האנשים הישרים לרעה מחבריהם הפחותים ,ולכן
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []5
מבואר שלוט היה מתלוצץ על הבטחת הארץ מפני שלא התחכם שלמה המלך ע"ה למנוע צרה זו ותיקן להם מצות
האמין בנבואת אברהם ,וגם היה מתלוצץ מאברהם עצמו, 'נטילת ידים' בד בבד עם מצות העירוב ,מפני שנטילת ידים
על שהאמין בהבטחת הזרע ,ועל הלץ כבר כתוב "גרש לץ". יש בה ענין פרישות והתבדלות מהדברים הטמאים ,וללמדם
ועדיין צריך ביאור ,מדוע חמורה מדה זו של ליצנות כ"כ שבשעה שמחויבים להתערב עם חבריהם פחותי הערך ,יש
יותר מכל שאר מדות רעות ומגונות ,שהרי אברהם היה סובל לשמור על הפרשה והבדלה מוחלטת שח"ו לא ילמדו מהם
כל בעלי גאוה ובעלי תאוה ,ומדותיהם הרעות לא עכבוהו כלום .וזו היתה חכמתו הגדולה ,שידע ולימד היאך ובאיזה
מללמדם האמת .ודוקא את לוט קרובו שהיתה בו מידת אופן להתחבר יחדיו ובכל זאת לשמור על התרחקות.
הליצנות ,לא היה יכול להחזיר למוטב עד שהוכרח לגרשו. ובתנא דבי אליהו )תנדא"ר פ"ח( מזהיר בדיבורים חמורים על
חובת השמירה שלא להתחבר עם הגויים מחשש שמא
ויש להסביר הענין על פי מה שכתוב בספר "שערי תשובה"
ילמוד ממעשיהם הרעים ,וז"ל :ישמר אדם דברים בלבו
)שער ג ,קעדקעז( בביאור כת הליצנים שאינם מקבלים פני
שלא יעשה שותפות עם הגוי ,ולא יכרות עמו ברית ,שכן
השכינה ,ופירש שם כמה חלקים במדת הליצנות' :החלק
מצאנו באברהם אבינו שעשה שותפות ,וסוף דברים שעשו
השני -מי שלועג לבני אדם וכו' ,ופעמים ילעיג הלץ על
עמו ברית וכו' .בשעה שאברהם כרת ברית עם אבימלך,
הקדושים והנביאים וכו' .החלק השלישי -מי שלועג תמיד
נתקבצו מלאכי שרת אמרו לפניו ,ריבון כל העולמים ,אדם
לדברים ולפעולות ,ואין דעתו להבזות בעליהם ,אך מרחיק
יחיד שבחרתה לך משבעים לשונות כרת ברית עם אומות
הדברים שאין להרחיקם ,ומרחיק תוחלת הפעולות שיש
העולם ,אמר להן ,בן יחיד נתתי לו למאה שנה ואמרתי לו
תקוה לתועלותן וכו' .והלץ הזה הביאהו למדתו הרעה היותו
"יק רא ל
זרע" )בראשית כא ,יב( ,אומר לו להעלהו לעולה ,אם ּ
חכם בעיניו ,ופעמים שהביאה מדה הזאת את האדם לידי
יעלהו הריני אדע ,ואם לאו יפה אתם אומרים וכו'] .ואף על
מינות להלעיג על המצות וכו' .והחלק השלישי הזה היא
פי כן שעמד בניסיון לא הועיל לו זאת ,וסוף דבר היה[
הכת שאינה מקבלת תוכחה ,שנאמר 'אל תוכח לץ פן
שעינו אותה אומה את ישראל ולחצו אותם יותר משלש
ישנאך' וכו' ,והיא המדה שאין לה תקוה וכו''.
מאות שנה בשכר שכרת ברית עם אומות העולם ,מכאן
הרי שהלץ הלועג על דברים ופעולות וכ"ש על נבואות ,אינו אמרו כל העושה שותפות עם הגוי כאילו עובד עבודה זרה
מקבל תוכחה ולכן אין לו תקוה .וכיון שלוט היה מלעיג על וכורת עמו ברית ,ואם תלמיד חכם ]הוא[ ,מזלזל את תורתו
אברהם ,ועל הנבואות שנאמרו לו על זרעו ועל ירושת ומחלל שמו של אביו שבשמים ,ומבזבז את ממונו ומוסר
הארץ .על כן אף שעבודתו של אברהם היתה להשפיע אפילו את בניו ]ומפיל אותם[ בחרב ,ומגלה אותם מארצם ומוכרן
על מי שיש בו מדות מגונות ומושחתות מאד ,ולקרבם תחת לעבודה זרה.
כנפי השכינה ,לא היה יכול להטות לטובה את ליבו של לוט, והדברים מזעזעים עד מאוד ,שהרי אברהם אבינו עמד
כיון שהיתה בו מידת הליצנות ,והלקוי במדה זו אינו מקבל בניסיון בגבורה ,והוכיח במעשה העקידה שכוונתו היתה
תוכחה ואין לו תקוה .והיתה סכנה שאם ישאר לוט אצל לטובה ולשם שמים ,ועכ"ז לא עמדה לו זכותו ונענש עונש
אברהם יקלקל את עבודתו של אברהם ,שכל עבודתו היתה חמור כ"כ לו ולזרעו אחריו ,ועל כן הלוא מה נענה אנן
לקרב אנשים לאבינו שבשמים ,ולוט היה עושה את ההיפך אזובי קיר אבתריה ,ובודאי ששומה עלינו להזהר ולהישמר
מכך ,שהיה מבטל את דבריו ומושך אחרים אחריו ,ולכן בכל מיני שמירות שלא להתחבר עם אנשי רשע ,ולהבדל
הוכרח אברהם לגרש אותו מעליו. )משחת שמן( מהם ומהמונם בתכלית ההבדלה.
ויש ללמוד מכך כמה קשה כוחה של ליצנות ,וכמו שכתב
במסילת ישרים )פרק ה'( 'כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל
האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות' .ואין בינ
בי יני
מריבה
תהי אבר אל לט אל נא "ואמר
הדבר מפני חולשת דברי התוכחה ,אלא שזוהי כוחה של אנחנ ,הא כל
האר אחי אני
רעי י
בי רעי
ליצנות .ויש לאדם להרחיק עצמו ממידה זו בכל כחו ,שלא וא
המי ואימנה
המאל מעלי א
הרד נא
לפני
לבטל ענינים השובים ואנשים השובים .וכן יזהר האדם
ואמאילה" )בראשית יג ,חט(.
להתרחק מליצנים ,כי על ידם האדם נמשך למדת הביטול פרידת לוט כחה של ליצנות
)עץ החיים( שהיא גורם גדול לרפיון בעבודת ה'. יש לתמוה על אברהם אבינו שאע"פ שהיה מקרב את כל
ש ּ י ּפרד
העולם תחת כנפי השכינה ,מ"מ ביקש מלוט בן אחיו ׁ
ש ּ י ּ ז הר מן
ממנו ,ולא היה רוצה לקרבו לעבודת ה' ולהזהירו ׁ
הגזל וכדומה.
ואהל עד
הר
ערי
יב נע ולט
אר
יב
"אבר
איתא במדרש )ב"ר מא ,ח(' :ר' נחמיה אומר ,כעס היה לו
סד) "בראשית יג ,יב(.
להקב"ה בשעה שהיה מהלך לוט עם אברהם אבינו ,הדא
כתב הרמב"ם בריש הלכות עבודה זרה )פרק א' הלכה ג( ,אברהם רש לץ" זה לוט'' .שהיה מתלוצץ הוא דכתיב )משלי כב ,י( "גּׁ
אבינו היה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה ]לוט[ על אברהם שהיה מובטח להוליד לעת זקנותו' )עץ
לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא. נתתי את
הארץ "לזרעּ
יוסף(' .ודע שהשי"ת אמר לאברהם
ארץ כנען בכלל היתה ולמה יצאת .אלא שיש אנשים ה ּזאת" )בראשית טו ,יח( ,הרי שלא האמין לוט בנבואה של
שכשהם בחוץ לארץ הם עבדים נאמנים לה' ולתורתו ,אבל אברם ולכך קרא אותו לץ" )מהרז"ו(.
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []6
להפיל גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים ,והיינו "ברוך כשהם עולים לארץ משלימים אם המציאות החדשה ורוח
אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" ,כי לזה יקרא "קונה אחרת להם ושפה אחת לכולם ,ומה שאסרו עכשיו נעשית
שמים וארץ" שבידו לשדד המערכת ,אמנם אמר תחלה כי להם כהיתר .ועל כך בא לרבותא ,שאברהם אבינו קרא בארץ
חלילה לחשוב זה בהחלט שמלך מלכי המלכים הקב"ה )רבי יואל מסאטמאר( ישראל ,אותה הכרזה שהכריז בחוץ לארץ.
צריך לעזרתו של ב"ו ,כי אדרבא בתחילה השפיע הוא כח
לאברהם אבינו ע"ה שיכול הוא במעשיו הטובים להשפיע
ממטה למעלה ,להוסיף כח בפמליא של מעלה ,וזה שאמר יכל אי
למנת אר א האר
עפר
זרע
"ומי את
"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" ,פי' אברם הוא זרע
ינה" )בראשית יג ,טז(. האר
עפר את
ברוך ומושפע מהקב"ה ,עד שברוך אל עליון אשר מגן צריך 'ונהגו בצרפת להביא ספל מלא חול ועפר וטומנין שם את
בידך ואין להאריך במובן. חתך המילה .ויש סמך לחול "ושמתי את זרעך כעפר הארץ"
ואולי מ"מ חטא קצת בזה שהרי ידוע כי אעפ"י שאמת הוא )ספר המנהיג הלכות מילה( וגו''.
שכל הצדיקים נעזרים מהקב"ה ,ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו
יכול לו ,מ"מ חוץ מאברהם אבינו ע"ה שזה היה תכלית
הנסיון שהקב"ה סלק עזרתו ממנו ,והעמידו במלחמה עם יכל אי
למנת אר א האר
עפר
זרע
"ומי את
היצה"ר ,נמצא כי ממנ"פ ,אם נפרש הקרא כפשוטו ,הרי זרע
ינה" )בראשית יג ,טז(. האר
עפר את
הקדים ברכתו של ב"ו לברכתו של הקב"ה ,ואם נאמר כאשר
ומכאן למדנו דין בהלכות כיסוי הדם :וצריך שיהא עפר
פרשנו ,נמצא חשד הוא לאברהם אבינו ע"ה שהקב"ה עוזרו
תיחוח דתנן )חולין פח ,א( מכסין בחול דק אבל לא בחול הגס,
וצריך סעד לתומכו ,וידוע החושד חברו במה שאין בו אזי
ואמרינן היכי דמי חול הדק כל שאין היוצר יכול לכותשו,
נוטלין זכיותיו ונותני' לחברו שדבר עליו ]חו"ה שער הכנעה
הלכך צריך לכותשו ולתוחחו יפה יפה .וטעמא דכתיב "אשר
פ"ז[ .והשתא אתי שפיר מה שאמרו חז"ל שניתן כהונתו של
אם יוכל איש למנות את עפר הארץ" ,אלמא דבר שאינו דק
מלכי צדק לאברהם אבינו ע"ה על שהקדים ברכתו של ב"ו
)יראים סימן תלח( שאינו נמנה הוא נקרא עפר.
לברכתו של מקום ,ולפי הנ"ל אתי שפיר ,ומייתי חז"ל על
צדק" )תהלים קי, מלכי
ברתי ּ
כהן לעוֹ לם על דּ
"אתה
זה פסוק ּ
)חת"ס לךלך עמ' מ"ח( ד(.
כה
לאל ויי והא
לח הציא
ל מל
צדק
"מלי
עלי) "בראשית יד ,יח(.
וקשה ,למה לא הוציא יין לבד.
ועד ר
נעל" )בראשית יד ,כג(. "א מחט
וי"ל דאיתא בגמרא דתענית )דף י"ז( אסור לכהן לשתות יין
בשכר שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל" זכו
שמא ישתכר ויהיה פסול לעבודה אפילו בזמן שאין בהמ"ק
בניו לשתי מצוות -לחוט של תכלת ורצועה של תפילין )חולין
קיים משום מהרה יבנה ביהמ"ק ובעינן כהן הראוי לעבודה,
פח ,ב(.
אבל איתא בתוך הסעודה מותר לשתות יין שיין שבתוך
כתב בשולחן ערוך )סימן כה סעיף א( אחר שלבש טלית מצויץ הסעודה אינו משכר .והשתא אתי שפיר "ומלכי צדק הוציא
יניח תפילין ,שמעלין בקודש .ועיין ב"מקור חיים" לבעל לחם ויין" ,קשה למה הביא לחם ,לכך אמר "והוא כהן לאל
ה"חוות יאיר" :וא"א הגאון זלה"ה אומר ]הטעם[ מדכתיב עליון" ואסור לו לשתות יין מטעם הנ"ל לכך הוצרך להביא
"מחוט" תחילה ואח"כ "שרוך נעל" ,דמשם זכו ישראל )מדרש יהונתן – רבי יהונתן אייבשיץ( לחם והוי בתוך הסעודה ,ודו"ק.
)אדירי התורה( לציצית ותפילין.
מי
ואר, קנה
עלי לאל אבר
ואמר ר
"ויברכה
אבר
חזה דבר ה' אל היה האה
הברי
"אחר
מער
מל" ו ל
יד
צרי
מ
אר
עלי
בר אל
הרה
מאד" כר
מג ל
אנכי
אבר
ירא
לאמר אל
)בראשית יד ,יטכ(.
)בראשית טו ,א(. הצדיק הוא המוסיף כח בפמליא של מעלה במעשיו הטובים להשפיע ממטה למעלה
לעבוד את ה' בתמימות בלא חשבונות וספיקות חז"ל האשימוהו על שהקדים ברכתו של בשר ודם לברכתו
אמרו חז"ל )תנדב"א פכ"ה( 'חייב כל אדם לומר מתי יגיעו של הקב"ה .וי"ל דברי מלכי צדק כך כי ברוך הוא מלשון
מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב' .והנה כדי משופע בשפע ,וידוע כי הצדיק הוא המוסיף כח בפמליא
שנוכל לקיים מאמר זה ולהשתדל לדמות מעשינו למעשי עזר) "דברים לג ,כו( ּ
"ועתה מים ּב
ש
"רכב ׁ
של מעלה ,על דרך
האבות הקדושים מוטל עלינו קודם להתבונן במעשיהם עד יגדּ ל נא ּכ ח ה'" )במדבר יד ,יז( וכדומה )עי' ילק"ש שלח י"ד( ,אלא
כמה ששכלנו הדל יכול להשיג ,כדי שנדע
למה עלינו שהשפע ההוא בעצמו שהצדיק מוסיף למעלה ,הוא בא לו
לשאוף ,ולאלו מדרגות לרצות להגיע .וכאשר נתבונן תחלה מאת ה' שהקב"ה עוזרו על דבר טוב ,ועי"ז מוסיף
בפרשתנו נוכל ללמוד קצת אופן מעשיהם בעבודת ה', הוא כח בפמליא של מעלה .והשתא אתי שפיר דמלכי צדק
ולהתלמד מהם להועיל איך לשפר דרכינו וללכת במסילה רצה לומר שהקב"ה משופע בשפע רב מהתעוררות דלתתא
הישרה שהורישו לנו. של אברהם אבינו ע"ה ,על ששדד עתה המערכת שלא בטבע
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []7
ב( אמר רבי חנינא ,הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, איתא בגמרא )נדרים לב ,א(' :בן ג' שנה הכיר אברהם את
אהיׁ ש אל ּ
מעמ ראל מה ה'
יש
"ועתה ׂ
שנאמר )דברים י ,יב( ּ בוראו' .ובמדרש )ב"ר לט א( מבואר איך בא לידי הכרה זו,
ליראה" .ומקשינן ,אטו יראת שמים מילתא זוטרתא ּכי אם ואמרו :אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום
היא ,והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחי ,אין לו למקום וראה בירה אחת דולקת .אמר תאמר שהבירה זו בלא
להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים מנהיג ,הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה,
וכו' ומתרצת הגמרא ,אין ,לגבי משה מילתא זוטרתא היא. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר ,תאמר שהעולם הזה בלא
ומקשים העולם ,שלכאורה לא נתיישבה השאלה כלום, מנהיג ,הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם.
שהרי פסוק זה נאמר כציווי לכל ישראל ולא למשה רבנו והנה כשלומדים דברי המדרש כפשטן נראה שתיכף ומיד
עצמו ,ולגבי כל העם הלא אין היראה מילתא זוטרתא כלל כשהתחיל להתבונן בהנהגת העולם והגיע להבנה שבוודאי
וכלל ,ומדוע אמר הכתוב לשון זה .ותירץ עפ"י יסוד יש מנהיג לבירה ,זכה להתגלות הקב"ה עליו .אבל לפי דעת
המובא בספר התניא שע"י מסירות נפש אפילו במקצת רוב המפרשים היתה ההתגלות הראשונה שזכה לה זמן רב
אפשר להשיג כל המדרגות .ועל פי זה מובנים דברי אחרי כך ,שרק בברית בין הבתרים בהיותו כבר בן שבעים
הגמרא ,שמשה רבנו ע"ה מורה לנו בפסוק זה ענין שנה אז נגלה אליו השי"ת וכדכתיב כאן "היה דבר ה' אל
המסירות נפש הנצרכת לכל בר ישראל ,שנדרש מן האדם אברם במחזה לאמר" ,וכל השישים ושבע שנים שעברו עד
לעבוד את ה' באופן שימסור כל כולו לעבודתו ית"ש, אז ,לא זכה לשום התגלות מאת ה'.
וכהמשך לשון הכתוב "ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך
וכידוע מהמדרשים שהשנים הללו לא עברו עליו בנקל כלל.
ובכל נפשך" .ועל זה אמרו בגמרא 'לגבי משה מילתא
כי בעוד ששאר יושבי העולם בימים ההם היו עובדים
זוטרתא היא' כלומר ,שהאדם מישראל המוכן למסור נפשו
לשמש ולשאר עבודה זרה ,היה אברהם היחיד שהבין שאין
למען כבוד השי"ת ולוותר על רצונותיו הגשמיים למען
בהם ממש ולבדו עמד להתבונן ולחקור מי הוא בעל הבירה.
עבודת ה' ,ממילא זוכה לקרבת ה' וכלפיו אכן תהיה יראת
ובגלל זאת היו לו מריבות קשות עם כל אנשי העולם וסבל
שמים מילתא זוטרתא ,כי ע"י המסירות נפש יזכה למדרגות
מהם צרות רבות ,וכמו שמספר הרמב"ן בסוף פרשת נח )לעיל
רמות מאוד עד שיראת שמים -שהיא ראשית העבודה,
יא כח( שישב אברהם בעיר ששמה כותא וחלק על דעת ההמון
תהיה פשוטה אצלו בתכלית ולא יצטרך כלל לעמול עליה
שהיו עובדים לשמש ,ונתן המלך אותו בבית הסוהר והיה
להשיגה.
עימהם בתוכחות ימים רבים שם ,אחר כך פחד המלך
ובכח עבודת המסירות נפש של אברהם אבינו ע"ה זכה שישחית עליו ארצו ויסיר בני האדם מאמונתם וגרש אותו
וזיכה את בניו אחריו ,שניתוספו לנו כמה מצוות בזכותו כמו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו ,ואחר כל זה הושלך
שאמרו בגמרא )סוטה יז ,א( בשכר שאמר אברהם אבינו )יח ,כז(
לאור כשדים וניצל משם בדרך נס.
ואפר" זכו בניו לשני מצוות ,אפר פרה ועפר עפר
"ואנכי
ומכאן יש לנו ללמוד הוראה למעשה ,כאשר אנו רואים אצל
סוטה .ואמירה זו "ואנוכי עפר ואפר" היא הביטוי למסירות
אברהם אבינו ראש המאמינים שהיה עומד איתן באמונתו
נפש שלו ,כמו שפירש רש"י שאמר :כבר הייתי ראוי להיות
שנים רבות ,הגם שלא זכה לשום התגלות מלמעלה ,ועל אף
עפר על ידי המלכים ואפר ע"י נמרוד לולי רחמיך אשר
שהוצרך למסירות נפש ממש כדי לשמור על האמונה ,לא
עמדו לי .והיינו ,שכח מסירות נפשו בעבור האמונה וכבוד
קיבל שום סימן ואות מן השמים שדרכו היא הדרך הנכונה
)משחת שמן( שמים הביאו לזכותנו במצוות אלו.
לילך בה ,ועכ"ז לא הרפה לרגע אחד מחוזק אמונתו
והמשיך בה בכל עוז ,מאחר שהיה ברור לו כשמש שזוהי
הדרך הנכונה שעליו ללכת בה ,להאמין בהשי"ת ולעבדו
המימה
ספר הט נא
ואמר
החצה
את
"וצא
בכל לבו ,גם כשאינו זוכה לחוש התעלות וגילויים.
יהיה
זרע." ואמר ל ה
את
לסר
כל
הכבי א
ובהנהגה זו סלל דרך עבודה ברורה לזרעו אחריו בכל דור
)בראשית טו ,ה(. ודור ,שנדע איך להחזיק באמונתנו בכל עוז ובמסירות נפש,
מלשון הכתוב משמע שמעמד ברית בין הבתרים היה בשעת להאמין בתמימות ובפשיטות שהבורא ית"ש הוא בורא
לילה שהרי נצטווה לספור את הכוכבים .והקשו התוס' ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו אלוקינו היה הוה ויהיה,
המש ּב אה"
"ויהי ׁ
)ברכות ז' ד"ה לא( ,הרי בתר הכי כתיב והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים ,וגם כאשר לא
)בראשית טו ,יז( דמשמע שרק אז שקעה השמש ונעשה לילה. זוכים לשום התגלות מן השמים ונאבקים על טוהר האמונה
ותירץ בשם הרשב"ם ,דודאי שני פרשיות הם ולאו בבת בקושי רב ,כאשר יצה"ר מבלבל את המוח ואינו מניח
אחת נאמרו ואין מוקדם ומאוחר בתורה ,ועיי"ש שמאריך לשמור על האמונה בטהרתה ,עכ"ז אל לנו להיכנס לשום
בכלל זה של אין מוקדם ומאוחר בתורה ,ומביא עוד ראיה חשבונות וספיקות ח"ו רק להתחזק באמונה תמימה
מפרשה זו לכלל זה. בהשי"ת.
וב"תוספות השלם" איתא טעמו של זה הכלל מדוע אין וכמו שאברהם אבינו היתה לו מסירות נפש ממש על טוהר
מוקדם ומאוחר בתורה ,משום שאנו קוראים לכהן ראשון אמונתו ועבודת ה' שלו ,כך צריכים אנחנו ללכת בדרכיו
לעלות לתורה ,ומחמת זו חיישינן אולי יכנסו בלבו הרהורי ולמסור נפשנו על האמונה והעבודה ,כפי ששמעתי מכ"ק
גאוה שתמיד מתחילים הענין בו ,ולזה נכתב התורה שלא אדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל לפרש מאמר חז"ל )ברכות לג,
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []8
ומשמע שכן הוא ג"כ לגבי יצחק אבינו ,ויעקב אבינו שהרי כסדר כדי שמה שמתחילין לא יהא ראשית הענין .ובספר
הגר אומר אלקי אבותינו על שלשת האבות ]א"ה ,עיין "שמירת הלשון" לבעל החפץ חיים )שער התורה פ"א( איתא
חידושי הרמב"ן ב"ב פ"א א' .וכ"כ הריטב"א מכות י"ט א'. טעם אחר לזה שלא נאמרה התורה על הסדר בשם המדרש
)כרם טוביה רבי טוביא ליסיצין( וע"ע שאג"א סימן מ"ט[. )ילקוט תהילים ג'( ,שאלמלי נתנו על הסדר כל מי שהיה קורא בהן
היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים לפיכך נתעלם
)משחת שמן( סדורה של תורה.
מ
יצא) "בראשית יז ,ו(. מלכי
לגי
"נתי
יצירת כלל ישראל פחת
מ הצרית הגר אבר את את
רי
"וח
'עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו את
לאבר ו
נע אר
אבר
לבת
ני ער
שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי
לאה" )בראשית טז ,ג(. אי ל
המבול .עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך
איך נשא אברהם הגר שהיתה שפחה
אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא
ידועה קושיית בעלי התוספות )דעת זקנים כה ,א( היאך נשא
)ריש פ"ה דאבות( אברהם אבינו וקבל שכר כולם'
אברהם את הגר המצרית לאשה ,והא קיים את כל התורה
בימי נח הביא ה' מבול כי השחית כל בשר את דרכו על כולה )יומא כח ,ב( ,ואסור לישא מצרית ראשונה ושניה,
הארץ .וישאר אך נח ושלשת בניו ונשותיהם ,ומהם נפצה דקיימא לן כמאן דאמר ביבמות )עו ,ב( דאחד זכרים ואחד
הארץ אחר המבול .ה' השחית את הארץ בהביאו עליהם את נקבות אסורים .ועיין ב"פנים יפות" )שם( וב"מקנה" סוף
המבול אבל לא רצה להשמיד את כל הבריאה ,ושייר את נח קידושין )פב ,א( מה שכתב ליישב בזה.
ובניו כדי שמהם יחזור העולם ויפוצו על פני כל הארץ .הם
אולם לכאורה יש להעיר עוד ,היאך נשא אברהם שפחה ,הא
יתחילו את העולם מחדש.
איכא איסור לאו שלא לישא שפחה כמו שכתוב בפרשת כי
כמו"כ אחר המבול נשבע ה' שלא יביא עוד מבול על הארץ ראל )דברים כג ,יח( עיין שםיש
מב ני ׂ
קדש" ּ
"יהיה ׁ
תצא וא
לשחת כל בשר ,קיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו .וכן דור ברש"י ,וצריך עיון] .ועיין בספר "אמת ליעקב" )קמניצקי(
הפלגה למרות שפשטו ידיהם בעיקר לא נימוחו אלא בלל בפרשת חיי שרה שהעיר כמו כן לגבי יצחק עם בתו של
אותם והפיצם. אליעזר ,מדוע לא אמר אברהם לאליעזר שאינו יכול להשיא
אותו הדבר כשעברו עשרה דורות מנח ועד אברהם גם הם את בתו ליצחק משום לאו מפורש ד"לא יהיה קדש" .ועיין
שם מה שכתב לחדש על פי דברי הרמב"ם )אישית פ"א ה"ד(
היו מכעיסין ובאין ,כמאמר התנא באבות .אך ה' לא הביא
עליהם השחתה ,אלא רצה לבנות את העולם מחדש .ליצור דקודם מתן תורה לא היה שייך בכלל לעבור על איסור
את תכלית העולם ולבנות את העם הנבחר .אמנם השאיר את קדישות .ועיין עוד במהרש"א ביבמות )ק ,ב([.
)גיצי אורה רבי אליקים גציל פריד(
ברואי העולם בחיים בגלל אברהם שנטל שכר כולם ,אבל
העולם החדש בתכלית ברייתו נוצר עתה מחדש ,וכל העולם
"אתה ה ּוא לצוות בעלמא עבורו .הוא אשר אמר נחמיה )ט ,ז( ּ
ש דּ ים
אברם והוֹ צאתוֹ מא ּור ּכ ׂ
חרת ּב
אשר ּב ּ
האהים ׁ
ה' י
נתי) "בראשית יז ,ה(. "אב המ
אברהם" וגו' .שה' בחר את אברהם מכל העולם מת מוֹ
וש ּ
ׂ אברהם אב לכל אחד מישראל
לבנות את העם הנבחר ,כמו שאומרים בתפילת המועדות קורא )פרשת שנינו במסכת בכורים )פ"א( ,הגר מביא ואינו
"אתה בחרתנו מכל העמים" שמאז היתה ההתחלה לעם בכורים( שאינו יכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו".
ישראל. שהשבועה על מתנת הארץ לא היתה לאבותיו .וכשהוא
ברם לכשנתבונן ,הרי ההתחלה שנהיית ע"י אברהם היתה מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלקי אבות ישראל .שאינו
יותר 'יש מאין' מאשר אצל נח ובניו .שכן אחר המבול היו יכול לומר אבותינו ,שאין אברהם ויצחק ויעקב אבותיו.
שלשת בני נח ונשותיהם ויוולדו להם בנים אחר המבול אולם להלכה לא נפסק כהאי משנה .הרמב"ם )פ"ד מבכורים ח"ג(
ומאלה נפרדו הגוים בארץ. פוסק הגר מביא וקורא לפי שנאמר לאברהם אב המון גויים
לעומת זאת אברהם יחיד היה ,וההתחלה באה מאחד ,לא נתתיך ,הרי הוא אב כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי
עקרה" )בראשית יא ,ל( ,ובגמ' שרי "ות הי ׂ
משלשה .זאת ועודּ , שכינה .ומקורו מהירושלמי כמו שהביא הכסף משנה .הוי
יבמות )ס"ד ,א( אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו אומר שאברהם אבינו הוא אב ישר לגר ,שהרי אין לו אבות
נק ּ
רתם" מק בת ּבוֹ ר ּ
ואל ּ
בתם
חצ ּ
"הביט ּו אל צ ּור ּ
שנאמר ּ ישראלים בינתיים.
)ישעיהו נא ,א( .שלא היה לאברהם כלל כח התולדה .זאת נלמד מכאן ,שכל אחד ואחד מישראל אברהם הוא אביו.
אומרת שמחמת העבר והעולם שהיה ,לא היה המשך ולא כפי שמורגלים לחשוב שאברהם אבינו היינו באמצעות
מאברהם .וע"י שפקדם ה' -זה אופן של 'יש מאין' לבנות כל הדורות בינתיים ,שהוא אבי האב לאבינו במשך מאות
מהם את העולם החדש כתכליתו ,מלבד היותם זקנים באים דורות .אלא אברהם 'אבינו' ממש בלא הפסק ותיווך ,דלא
בימים אברהם בן מאה ושרה בת תשעים. גרע כל אחד מישראל מהגר.
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []9
הפריעה ,שייך שפיר לברך ברכת להכניסו בבריתו של לפי זה ,המפורש בתורה והמובא בגמרא את הנסים
)משחת שמן( אברהם אבינו גם על זאת. שאברהם ושרה נפקדו אין אלו נסים גרידא לפקוד אותם,
אלא כדי לברוא מחדש העולם בתכליתו ,יצר ה' את הגרעין
'יש מאין' שיהיה לגמרי יותר חדש .דמה שקדוש יותר ,צריך
וימעאל נ) "בראשית יז ,כו(.
אברה
הה נל
"עצ ה
)כרם טוביא רבי טוביא ליסיצין( להתחיל מהיסוד.
ידועים דברי הפרקי דרבי אליעזר )פרק כט ,והובא בתוס' ר"ה יא ,א
ד"ה אלא( שדורש מ"בעצם היום הזה" שאברהם אבינו נמול
ביום כיפור .ויש להעיר איך מל אברהם אבינו ביום
הכיפורים ,והא לא מל בשמיני ללידתו ,והוי כמילה שלא
הל את
ר נה ערה "וימעאל נ
בזמנה שאינה דוחה שבת ויום טוב כמבואר בשבת )קלג ,א(.
ערלת) "בראשית יז ,כה(.
וכבר העירו האחרונים על זה. 'ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתך ערלה ולפרוע המילה לכך
הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בספרו "דברי שאול" כתב נאמר בו את' )רש"י(.
בישוב הענין ,זה לשונו:
וכתב הרא"ם דאף על גב דאמרינן בפרק הערל )יבמות עא ,ב
במדרש רבה פרשה מ"ו :זמן היה לו לאברהם אבינו אימתי ותוס' שם ד"ה לא( לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו ,מכל מקום
שנתנה לו מילה שנאמר "בעצם היום הזה נימול אברהם קיימה הוא מעצמו ,כמו שקיים כל התורה אפילו עירובי
וישמעאל בנו" .והוא תמוה דמנ"ל מזה דזמן נתן לו .והנה תבשילין כדאיתא ביומא )יומא כח ,ב(.
עפ"י דרוש אמרתי דהנה ראתי ב"לוית חן" שהקשה
והנה ,קיימא לן להלכה )טוש"ע יו"ד סי' רסה( שברכת הברית
דאברהם נימול ביום כיפור כדאיתא בפרקי דרבי אליעזר
"להכניסו בבריתו של אברהם אבינו" מברכים בין המילה
והרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ויוה"כ ,ולכן
להפריעה ,ומבאר הטור )שם( בשם אביו הרא"ש דחשיב
כתב הוא לפרש המדרש ד'זמן ניתן לו לאברהם אבינו' והוי
שפיר עובר לעשייתן כיון דמל ולא פרע כאילו לא מל )שבת
מילה בזמנה .ואם כי דבר חכמה הוא ,אבל אינו מרומז
קלז ,ב( והוי כמברך קודם המילה .והקשה המנחת חינוך )ריש
]ב["בעצם היום הזה" .וכתב דבפרקי דרבי אליעזר דריש לה
מצוה ב'( שאם לא נצטוה אאע"ה על הפריעה ,היאך אפשר
מגזרה שוה "בעצם היום" דכתיב ביום הכפורים .אבל
לומר ברכה זו להכניסו וכו' על הפריעה שלא היתה מצוותו.
לדעתי יש להוסיף עוד מהא דהביא הבית יוסף באו"ח סימן
תק"ן דעשרה בטבת אלמלא היה יכול להיות חל בשבת לא ויש לומר עפ"י מש"כ ה"בית הלוי" עה"פ שאמר הקב"ה
אדם ּכ תב ל את "בן
היה נדחה משום דכתיב )יחזקאל כד ,ב( ּ לאברהם )יז ,א( "התהלך לפני והיה תמים" "ואתנה בריתי
לםש
מלּ ב בל אל יר ּו ׁסמ
עצם ה ּיוֹ ם ה ּ זה
שם ה ּיוֹ ם את ׁ ביני וביניכם" ,ותמה שהתחיל הכתוב בלשון ציווי "והיה
עצם ה ּיוֹ ם הּ זה ,וביאור הדברים דכל דכתיב בעצם היום ּב תמים" וסיים בלשון להבא "ואתנה בריתי ביני" כו' ,ומיישב
הזה כל שעשהו ביום אחר אינו מקיים הדבר כתיקונו דקפיד שהציווי היה על המילה עצמה בלא הפריעה ,שהרי על
על עצם היום הזה ,ולפי זה כאן דהתורה קפדה על עצם הפריעה לא נצטווה ,ואמר לו עוד "ואתנה בריתי ביני
היום הזה בלי ספק היום זמנו ,וא"כ ממילא לכך דוחה וביניכם" הבטיחו דאחר זמן כשיגאלו ממצרים ,עוד יוסיף
יוה"כ ,וזה דיליף מ"עצם היום הזה" שיוה"כ דוחה שבת לו בה מעלה ויצטוו על הפריעה ויתן להם גם הברית ,ע"כ.
וכל ענינים ,וזה נכון. ולפי זה אפשר דכיון שכבר הובטח לאברהם אבינו על
ז' בחשוון תר"ץ :הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך מטלז זצ"ל
רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל נולד לאביו רבי מרדכי אליעזר גורדון זצ״ל .לאחר נשואיו בשנת תרמ״א למד
עוד כשלש שנים בקלם. זצ״ל בכ"א שבט תר"כ בעיר ראסיין בליטא.
בגיל אחת עשרה עזב את בית הוריו וגלה למקום תורה בשנת תרמ״ה נתמנה רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל
לראש ישיבת טלז. לעיר וובוילניק בישיבת דודו רבי משה חריף זצ״ל.
לאחר שנכנס למצוות ,נסע לעיירה קלם ללמוד אצל רבי נסתלק לבית עולמו ביום ז׳ מר חשון תר"ץ
כבר בגיל צעיר התגלו ברבי יוסף ליב כשרונות נעלים ומידות ספר תורה חי
תרומיות ,בגיל שבע כבר למד גמרא עם מפרשים ,רכש בקיאות כשנולד רבי יוסף ליב נעדר אביו רבי מרדכי מביתו ושהה בלייפציג,
וחידש חידושים. לאחר שהשלים את חוקו בלימוד התורה בלילה עלה רבי מרדכי על
בגיל אחת עשרה למד אצל דודו רבי משה חריף תלמיד הגר"ח יצועו לשינת הלילה ,בחלומו הוא רואה שהנה נותנים לו ספר תורה
מוואלז'ין זצוק״ל ,וקלט היטב את שיטת הלימוד ,כך עלה ונתעלה בית והוא מחבקו בזרעותיו.
בתורה ויראת שמים עד שהתמנה לראש ישיבת טלז המעטירה. בבוקר הלך רבי מרדכי לרבה של לייפציג לספר את חלומו ,כדי
לאחר אירוסיו עם בתו של רבי אליעזר גורדון זצ״ל נסע רבי יוסף ליב שיפתור לו לטובה ,רבה של לייפציג פתר לו שיוולד לו בן שיהיה
לישיבת וואלז״ין ללמוד בישיבתו של הנצי״ב ,הגאון רבי זליג ראובן דומה לספר תורה ,כשחזר רבי מרדכי לביתו נתבשר שבאותו לילה
בענגיס זצ״ל מספר ,כי באחת השבתות הבחין בהתקהלות הנערכת בו חלם את החלום נולד לו בנו רבי יוסף יהודה ליב שלימים נתפרסם
באחת מאכסניית הבחורים של הישיבה ,כשנכנס פנימה לברר כ׳ספר תורה".
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []10
תתפתחו ותשתלמו להיות מושלים על עצמכם נשאים על ההמון מה הענין ,הנה רואה הוא את רבי יוסף ליב בראש חבורה מבחירי
מנהיגי הדור". הישיבה ,ומשמיע בפניהם דברי הגות בפרשת השבוע כראש ישיבה
רבי יוסף ליב ,לא הניח דבר קטן וגדול ,כשהוא תובע מעצמו לתלמידים.
ומתלמידיו ,לעשות כל דבר במחשבה תחילה ולא להוציא מהפה כשלש שנים לאחר נשואיו מינה אותו חמיו רבי אליעזר לר"מ בישיבת
דברים בלי שתקדם לכל מלה מחשבה ,מה לומר וממה להמנע והכל טלז ,לאחר כשמונה עשרה שנה לערך עזב זמנית את ישיבת טלז
יעשה מתוך כובד ראש ללא פזיזות ובהילות. ונתמנה לרבנות בקהילת "וורנה" ושם הוקמה ישיבה שמנתה כמה
רבי יוסף ליב ,לא פסח מלהמעיט את ערך הכבוד החיצוני ,שיסודו עשרות בחורים בזמן קצר ,לאחר מכן נתבקש רבי יוסף ליב לכהן
שקר ואל לקנא במי מחכה לכבוד זה ,וכך היה אומר "אלה שאין להם כרב העיר "׳שאדובא" וגם שם הוא הקים ישיבה בה למדו תוך זמן
כל כך נסיון בחיים ,עושה הדבר רושם חזק עליהם ומעורר ...קנאת קצר למעלה ממאה בחורים.
שקר ,אחרי שאנחנו הננו נושאי השייכים לזה ממילא בכבוד הענין כשבע שנים ישב רבי יוסף ליב על כסא הרבנות ב׳״שאדובא* ניהל
תלוי גם כבוד עצמנו ,וכאשר נמצא באדם אהבת עצמו ,מדות שונות, את הקהילה על מי מנוחות ותיקן את כל הטעון תיקח ,בשנת תר״ע
מתעוררים רגשי קנאה גם על הכבוד המדומה ,מדוע לא תיראה נפטר באופן פתאומי ראש הישיבה חמיו רבי אליעזר גורדון זצ״ל
תפארתנו על הדרך? מדוע לא ידברו גם אודותינו בשער ,וזוהי קנאת ורבי יוסף ליב נקרא על ידי פרנסי העיר טלז למלא את תפקיד אב״ד
שקר". ור"מ טלז.
הנדרש מכולם ,סובר רבי יוסף ליב ,זו העבודה הפנימית ולא רבי יוסף ליב בלון זצ״ל ניהל את עדתו ביד רמה ,בתחבולות הוא
החיצונית בלבד ,כלומר שתתלוה לעבודה החיצונית הכוונות לחם נגד המשכילים כדי להעמיד אח הדת על תילה ,לאחר זמן הוא
והמחשבות הפנימיות ,ולתת לפנימיות את המשקל העיקרי במעשים הקים כולל לאברכים ליד הישיבה בטלז.
החיצוניים ,וכל זה אפשר להשיג על ידי כובד ראש ומחשבה יתירה לא נבצר מקומו של רבי יוסף ליב בלוך זצ״ל מהנושאים בעול
לפני ובשעת כל מעשה ומעשה שנעשה בידי האדם( .תודעה) הציבור וכשנתיסדה תנועת "אגודת ישראל" הצטרף אליה וכתב
* דברים מאלפים ביותר.
משל נוקב שאמר הגה״צ רבי יוסף יהודה לייב בלוך זצ״ל על מאמר "בדבר חברת "אגודת ישראל׳ שנוסדה על ידי גדולינו החרדים
חז״ל (ברכות יז ,א)" :מרגלא בפומיה דרב ,העולם הבא אין בו לא אכילה, באשכנז ,באמת זו אינה צריכה לפנים כי נחוץ הדבר מאד ...מי כעמנו
ולא שהיה ,ולא פריה ורביה ,ולא משא ומתן ,ולא קנאה ולא שנאה ישראל גוי נרדף בלי חשד מידי כל עושקיהם כה ,וגם מי מבני ישראל
ולא תחרות ,אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו כיראי ה' החרדים על דברו הנרדפים תמיד ובכל מקום ,גם על ידי
השכינה": אחיהם השונים בדעתו מהם ...עלינו לדעת ולהכיר כי לפי מהלך
אדם אחד התכונן לנסוע לאמריקה ,נסיעה שארכה מספר חודשים ימינו אלה ,כמעט שאין כל אפשרות לקיום דתה של תורה ,אם לא
באנייה .תכנית ההפלגה ,כללה תחנת ביניים בצרפת ,שם ינוחו נתאזר ברוב עוז ואומץ להתאחד ולהתאגד יחדיו ,ובעבור מצוא על
שבועיים ימים ,יצטיידו במזון להמשך הדרך ,ואז יפליגו לדרכם. ידי זה אמצעים נכונים לבטחון קיומו של המצות המעשיות המצוות
האיש ידע שישהה באמריקה זמן רב ,ורק שבועיים בלבד ישהה עלינו.
בצרפת .כדי להסתדר באמריקה ,צריכים לדעת אנגלית ,אבל גם משנת תרפ״ה ואילך תקפו את רבי יוסף ליב מיחושים ומחלות .ועם
כדי להיות שבועיים בצרפת ,יש לדעת צרפתית .אך כיון שהתחנה כל זאת המשיך לנהל את הענינים הרוחניים כאילו לא קרה דבר.
הראשונה היא בצרפת ,החליט להקדים ללמוד צרפתית .בינתיים בערב יום הכיפורים תר׳ץ כשבאו בניו להתברך מפיו לפני "כל נדרי"
חלף עבר הזמן ,הוא רכש לעצמו ידיעות בצרפתית ,אבל אנגלית כבר כמנהגם כל שנה ,ברכם רבי יוסף ליב "שיהיו יודעים ומקיימים את
לא הספיק ללמוד .האניה הגיעה לצרפת ,האיש ירד ממנה ,ונהנה יעודם הגדול עלי אדמות ,לקדש את שמו יתברך בעולמו ,ביום ז׳ מר
מכל רגע .ידיעת השפה הצרפתית ברהיטות ,סייעה לו ,והוא הסתדר חשון השיב את נשמתו ליוצרה( .תודעה)
בצורה הטובה ביותר .לאחר שבועיים חזר לאניה ,והמשיך בדרך *
לאמריקה. "להשתדל למשול בעצמו"
בהגיעו לאמריקה ,ניסה גם שם לדבר צרפתית ,אבל אף אחד לא הבין רבי יוסף ליב בלוך זצ״ל ,בדבריו ,היה מעלה את השומעים לשאיפות
אותו ,וגם הוא לא הבין מה שדיברו אליו .אמרו לו אנשים" :שוטה נשגבות ורצון לעלות מעלה מעלה בתורה יראת שמים ותיקון
שבעולם! ידעת שתשהה בצרפת רק שבועיים ימים ,ואת שארית המידות במידה היותר נעלה שניתן.
חייך אתה בא לבלות באמריקה — הלכת ולמדת צרפתית ,במקום כל הבאים בצל קורתו תלמידים כזרים ,בני משפחה קרובים ורחוקים,
שתלמד את השפה האנגלית ,שלה אתה זקוק כל החיים !?...והנמשל כולם הושפעו מאישיותו ומדבריו שתבעו שלימות בכל מעשה
מובן. ומעשה של האדם.
* רבי יוסף ליב הנחיל לתלמידיו את המודעות שיש חובה לשאיפה
ראשונים כמלאכים לגדלות ולשלימות ,כשהוא מוסיף שכל אחד הרוצה בכך יכול
בליל הסדר נתגלו להגר״א על ידי אליהו הנביא ,ואפשר על ידי אחד להעפיל לגבהים בדרגת שלימות האישיות בכל הענינים.
מישיבה של מעלה ,אלפיים ומאתיים וששים אופנים בביאור הפסוק והחשוב מכל ,שעל זה עמד רבי יוסף ליב הוא שכדי למלא תפקיד
"עלו זה בנגב" .על כך מספר תלמידו המובהק רבי חיים מוולוז׳ין. מחנך ומשפיע לאחרים ,חובה להשתלם להיות מושל על עצמו ואז
עוד מוסיף רבי חיים ,כי אמר הגר״א "שבאופן אחד מהם אני יודע ראוי הוא נם כן להורות לאחרים את הדרך אשר ילכו בה .באחד
כוחות כל הבריות וכל איבר מה ענינו". משעורי דעת שאמר לפני תלמידיו נשא דברים בענין זה ואלו דבריו
דברים מפליאים אלה של רבי חיים מוואלוז׳ין על רבו ,הגאון מווילנא, המאלפים:
הובאו על ידי ראש ישיבת טלז המעטירה ,רבי יוסף יהודה לייב בלון, "כל אחד אם רק ירצה ,יכול להשתלם ולעלות למדרגה זו ,אבל זה
בשעור שלו לתלמידי הישיבה .הרב בלוך היה מגדולי רבני ליטא, אפשר רק אם בהיותו בישיבה ישתדל למשול בעצמו ולמלא את
אשר למד בקלם ובוולוז׳ין .בחכמת היראה נחשב לתלמיד של הסבא החובות המוטלות על בן ישיבה ,ואם חס ושלום יחסר עוד מזה ,אות
מסלובודקה ורבי שמחה זיסל -הסבא מקלם. הוא ,כי אין בכוחו למשול ברוחו ולמלא את תפקידו על פי הכרתו
נושא שעורו בישיבה היה "אם הראשונים כמלאכים" .הוא ביאר וחובתו הודאית והאיך זה יוכל להיות מנהיג את האחרים?
לתלמידיו מה נשגבה מדרגתם של האבות ,של אישי התנ״ך ושל אי לזאת משלו על כוחותיכם המפריעים אתכם מעבודת ה׳ ,ואז
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []11
"שיעורי דעת" (חלק ד ,חכמה ומוסר ,שיעור ה) ,וראשית דבריו ־ במעלה חכמינו ז״ל ,כי רק לאור הבנת דרגתם האישית והרוחנית ניתן להבין
העצומה של קבלת דברי הרב בכל ענין וענין בתחומי החיים. באור הנכון את מעשיהם ודבריהם של אישים אלה בתורה ,בנ״ך
"בכמה מקומות לימדונו חז״ל חובת התלמיד לשמוע לדברי הרב ובדברי חז״ל.
ולקבל דבריו" ,פותח הרב בלוך" ,וזה לא רק בעניני הלכה אלא גם מי שחושב כי אישי התנ״ך וגדולי חז״ל היו אנשים כמונו ,אמר ראש
בשאלות החיים ואפילו קלי ערך ,כי לעולם כל חשבון ,אפילו היותר הישיבה ,וסבור הוא כי ענינים קטנים וקטנוניים שתופסים מקום
פשוט ,מקושר עם ישרות הלב בפנימיות הנפש ,כי אם נפש האדם אצלנו תפסו מקום גם אצלם ...רק שוטה ופתי גמור יכול לומר
זכה וישרה -היא מוציאה על כל דבר משפט ישר ,ואם חסרות דברים כאלו .לא נדבר אודות האבות והאמהות הקדושים ,לא על
הזכות והישרות -אזי גם משפטים אפילו בדברים קטני ערך יצאו דוד ושאול ,לא על הנביאים ,וגם לא על תנאים ואמוראים .נדבר רק
מעוקלים". אודות אדם אחד שזה לא מכבר חי בינינו ,והכל יודעים על גדלותו
"ולכן ,הרוצה להרגיל עצמו לדון בכל דבר בישרות דעת ,עליו לשמוע וצדקתו ,על הגאון רבי אליהו זצ״ל מווילנא .הרב בלוך ,ראש הישיבה,
ולכוון דעתו לדעת רבו .כי מלבד מה שעל פי רוב יש לו לרב יותר הביא לפני שומעיו את דברי רבי חיים מוולוז׳ין על רבו הגר״א ועל
נסיון החיים ,ודעת זקנים היא יותר מיושבת ,הרי דעת תורה קובעת גילוי אלפיים ומאתיים וששים אופנים של ביאור הפסוק "עלו זה
את ישרות המחשבה לשפוט על הכל יותר במשפט ישר ונכון". בנגב״ ,ואחר זאת המשיך ואמר (מובא בשעורי דעת ספר שני עמוד ע׳):
"אולם מלבד כל זה" ,מטעים הרב בלוך" ,ישנה חשיבות מיוחדת האם יש לנו ציור ומושג (על כך) שיכול מוח האדם להכיל אלפיים ושתי
לדברי הרב ,מפני שיש לזה ערך סגולי!" מאות וששים אופנים על פסוק אחד ,שעל ידי אחד מהם (מהביאורים)
ה״שיעורי דעת" מביא את דברי הגמרא במסכת סוכה (לב ,ב) ,בענין אפשר לדעת סודות כל הבריות ומציאות (מהותו של) כל איבר!! וזה
ההדס" :היכי דמי עבות? אמר רבי יהודה :והוא דקיימי תלתא תלתא הלא (מדובר) באיש שהיה זה לא כבר עמנו!
טרפי בקינא ,רב כהנא אמר :אפילו תרי וחד ,רב אחא בריה דרבא והלא רק טפש ומשוגע יכול לומר שרבי חיים הגזים בזה ,או שנדמה
מהדר אתרי וחד ,הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא". לו כן ,כי הלא ידוע לנו גדלותו ורוממותו של רבי חיים מוולוז׳ין .וגם
"ולכאורה תמוה הוא!" כותב ה״שיעורי דעת׳ "אמאי הוה מהדר אתרי מספרו הקטן "נפש החיים" אפשר לראות צדקתו וקדושתו .מלבד
וחד?! הא ודאי אף לרב כהנא -תלתא טרפי בקינא שפיר טפי ,ולכולי שהיה מקובל אז לחכם מדיני (מנהיג פיקח) ,ועל גדלותו וקדושתו ספרו
עלמא לא עדיף תרי וחד מתלתא תלתא בקינא!" הכל .תמונתו כמו חיה עומדת נגד עיני .אצלכם (תלמידי הישיבה) יכול
מקור נוסף בענין זה טעון ביאור ,והוא במסכת פסחים (קיד ,ב) ,בענין להיות כי אין זה כל כן ,אבל אני כאילו ראיתיו היום .ואם רבי חיים אומר,
שני תבשילים בליל הסדר" :מאי שני תבשילין?" ,שואלת הגמרא, בודאי אמת הוא ,בלי שום ספק כלל .והספר הלא נדפס עוד בחייו ,ושם
ומשיבה" :סילקא וארוזא" .ועל כך מוסיפה הגמרא" :רבא הוה מיהדר הוא מעיד שהיתה לו ,להגר״א זצ״ל ,בכל לילה עליית נשמה .ואם הגאון
אסילקא וארוזא ,הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא". רבי חיים זצ״ל מעיד ,אין שום ספק ופקפוק כלל שכן הוא...
עלינו להבין זאת ,תמה הרב בלוך ,מדוע חיזרו חכמי הגמרא על איזה מושג אפשר לנו ,קטני המוחות ,להשיג בענינים שהכיל איש
דברים שיצאו מפי רבותיהם ,הגם שלכאורה לא היה בהם ענין מיוחד! כזה (הגר"א) .ובכל זאת מספרים בשם רבי חיים ,אע״פ שזה לא נמצא
ה״שיעורי דעת" מבסס בזה מערכה שלימה ,ואנו נביא רק את כתוב אבל ממקורות נאמנים הוא ,כי שאלו תלמידיו את (רבם) ,רבי
תמציתה .והיא ,כי כוחו של הדיבור הרי הוא כוח עצום עד מאוד ,כי חיים זצ״ל :ל ּּו היה הגר״א בדורם של האמוראים ,האם היה אמורא!
על כן ,בצאת הדבר מפי הרב ,גם אם מצד המציאות הנראית לעינינו וענה (רבי חיים) :אילו חי (הגר״א) אלף שנים פעמיים ,גם עד קרסוליו של
אין בו תוספת מעלה ,מכל מקום ,מכיון שהרב הוציא בשפתיו וביטא אמורא לא היה מגיע ,ואולי כהרמב״ן.
דברים בשבח ענין מסויים -קנה אותו ענין תוספת שבח ומעלה, זאת אומר תלמידו שמספר עליו גדולות ונפלאות ,ושכותב עליו כי
מעצם דיבורו של הרב ,וזהו לבד טעם גדול ונורא לחזר אחר אותו יודע הוא שבביתו היו דנים (נשמות) מתים ,ועוד גדולות כאלו .והוא
ענין דווקא! אומר ,כי אילו חי אלף שנים פעמיים ,גם עד קרסוליו של אמורא לא
וכתמצית לשונו" :ידעו חז״ל ,כי מצוה שיכולה ליעשות בהדס של היה מגיע! ואולי (גדול הוא) כרמב״ן.
שלושה עלין ובהדס של אחד ושנים ,כשחכם גדול כרב כהנא אומר אם כך ,האם אפשר שיהיה לנו שום מושג באנשים שחיו כמה דורות
׳אפילו תרי וחד׳ ומפיק מפומיה כי בתרי וחד נעשית המצוות ,נעשה קודם!
רושם על תרי וחד ,ונתעלה מדרגתם וחשובים ביותר לעשות בהם נאמר בגמרא (שבת קי״ב) "אם הראשונים בני מלאכים ,אנו בני אנשים.
המצוה ,הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא! וכן כשרב הונא אמר ׳אפילו ואם הראשונים בני אנשים ,אנו כחמורים" אם במשך זמן של
סילקא וארוזא׳ ,על ידי דיבורו שדיבר עליהם וסימן אותם שהם שני דורות (שעליהם מדובר בגמרא) ירדו כל כך עד שאמרו על עצמם
ראויים למצוה ,חל עליהם דיבורו ונתעלה חשיבותם ומצוה להדורי שהראשונים (נחשבים) כמלאכים נגדם ,הלא נבין עד כמה ירדנו ונפלנו
עלייהו ,הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא!" ,ועיין שם עוד בדבריו אנו לנגדם ,לאין שעור ולאין ערך .ואם כן ,האם אפשר לנו להשיג
המעוררים .ונצטט כאן עוד קטע קטן מדבריו של הרב בלוך בענין שום ציור מ״שעור קומה" שלהם!
זה ,לבל נטעה לחשוב כי בימינו אין תוקף לדברי קודשם של רבותינו אחד הדברים העולים מדברי הרב בלוך הוא ,כי ניתן ללמוד על
כפי שהיה בדורות עברו. גדלות הראשונים מתוך למוד גדלותם של אחרונים המוכרים לנו
וזו לשונו שם" :ואנו ,היש לנו מילים לתאר את קוטן ערכנו נגד יותר( .שערי אמונה)
חכמינו הקדושים? הלא גם הבטוי ’עפר אני תחת כפות רגליהם׳, *
׳אנכי תולעת ולא איש׳ וגר ,גדול הוא יותר מדי לנו! אבל איתא כוחו העצום של דיבור היוצא מפי הרב
בתנא דבי אליהו (פרק ט) :׳מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ ,בין עד היכן היו נזהרים רבותינו ,חכמי הגמרא ,בדברי רבותיהם ,עד כדי
ישראל בין עכו״ם ,בין איש בין אשה ,בין עבד ובין שפחה ,הכל לפי כך שכאשר יצא דבר מפי רבותיהם -היו מהדרים בו ומחזרים אחריו,
המעשה שהוא עושה -כך רוח הקודש שורה עליו׳ .ולכן עלינו לדעת, רק משום סיבה זו ,שיצא הדבר מפי הרב .וכלשון רבותינו" :הואיל
כי כל מה ששרר בימיהם אז -גם אצלנו הוא שורר ,אף אם במידה ונפיק מפומיה דרב".
קטנה בערך ,אבל נמצא הוא .ולכן גם עתה נמצא הכוח הרוחני הזה ובאמת ,מהו סוד ענין זה? מדוע עצם אמירת הדבר על ידי הרב
שבדברי הרב ,כל אחד בדורו ,׳יפתח בדורו כשמואל בדורו׳ ,פועל מקנה לו חשיבות ומעלה עצומה כל כך ,עד שראוי להדר ולחזר אחרי
ונותן מעלה וחשיבות לדבר .ולעומת זה ,עיוות וקלקול הוא כשאין אותו ענין?
מתחשבין עם דעת הרב כראוי" וכו׳ ,עיין שם( .שיחת יצחק-רב יצחק בצרי) ובכן ,על יסוד הדבר עומד הגאון רבי יוסף יהודה לייב בלוך ,בספרו
ןוילג | ז"פשת -ךל ךל "הרות ירבד"בד"" []12
