זהר הקדוש · Zohar Hakkadosh — לך לך (2026-10-19)

ִעם ֵּביאוּר
ַה ּ ֶכ ֶתר וְ ַה ּ ָכבוֹד
פרשת לך · הצדיק יחזיר את הרשע בתשובה
כיון שכתב שלוט רצה להתחבר עם אברהם כדי ללמוד ממעשיו ,מבאר דרך אגב ענין חיבור לפנינו מבואר שכוונת אברהם אבינו כשהלך לארץ ישראל היתה רק לקיים מצוות
הרשעים לצדיקים כדי שילמדו לתקן מעשיהם ,ואחר כך חוזר לביאור המקראות. קונו ,והקב"ה הוסיף לו הבטחות ,ולוט הלך עמו שרצה ללמוד ממעשיו ,אולם
למעשה לא למד ממנו אלא הכנסת אורחים בלבד .ועוד מבואר שבשעת פטירתו של
דּאוֹלפי
צדּיקיּיא אשריהם הצדיקים זכּאין אינּוּן
אלעזר ,
רבּי
אמר
האדם זוכה לראות את פני השכינה ,ומודה בפיו וחותם על כל מעשיו ,ובטרם
בּרי הוּא שלומדים את דרכיו של הקדוש וּדשׁא ארחוֹי דּק הסתלקותו מן העולם דנים אותו כשגופו ורוחו יחדיו .ומבואר עוד ,שהרשעים אינם
למיה בּהוּ כדי בּגין ברוך הוא , חוזרים בתשובה לעולם ,ודרך הצדיק הוא
מנּיהּ ולירא וּלדחלא
ללכת בהם , להחזירו למוטב.
יוֹמא
מההוּא ממנו שלא לחטוא , כּאשׁר דּבּר אליו ה' ו יּל
דּז מּין בּר
דדינא מאותו יום הדין , אברם 'ויּל
וּדשׁאוחוּשׁבּנא לק דּינא למיהב נשׁ שׁנים חמשׁ ואברם בּן אתּוֹ לוֹט
בּרי הוּא שעתיד האדם ליתן דין
מחרן' )בראשית יב ד(
וראה . בּצאתוֹ שׁנה שׁבעים ו
וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא לאחר חזי בוא אלעזר ,תּא רבּי אמר
מלאת ימיו .ומשום כך יראים הצדיקים כתיב שהרי דּהא לא מדוע נאמר 'וילך' ,
מן החטא ,כי איך ישאו פנים כאשר יבוא
להראות לפני הקב"ה ביום הדין והוא
דּבּר כּאשׁר אברם
אליו ה'' ,שמשמעו שתחילת יציאתו של
'ויּצא אינו כתוב
מכעיס את קונו.
אלּא כתוב אברם ממקומו היתה על פי ה' ,
אליו ה'' ,כי רק דּבּר כּאשׁר אברם 'ויּל
תחילה מקדים לבאר איך נראה הדין לאחר
ההסתלקות מן העולם ,ומתחיל לתאר מה
לאחר שיצא אברם ממקומו נצטוה שילך
זוכה האדם לראות ביום פטירתו. אמר דאתּ כּמא ויתרחק עוד יותר בדרך ,
ואמר ,כתוב )איוב לז ז(, פּתח רבי אלעזר 'ויּאמר ה' אל כמו שנאמר )שם פסוק א(
לדעת כּל יחתּוֹם אדם 'בּיד כּל
'צא וּמבּית וּממּוֹלדתּ
מארצ אברם ל ל
וּה אוֹקמ קרא מעשׂהוּ' ,האי אנ שׁי עבדוּ אראךּ' ,ולא כתוב אשׁר הארץ אבי אל
פסוק זה ביארוהו חז"ל )תענית יא(. בּקדמיתא יציאה דּהא לך' ,
שהכוונה היא שכל אדם חותם לאחר קודם שהרי את היציאה מאור כשדים עשו
חזי אבל תּא פטירתו על כל מעשיו , דּכתיב כמו שנצטוה אברם ללכת בדרך ,
בוא וראה ,מה מתרחש בעת פטירתו.
תּרח את 'ויּקּח שכתוב קודם לכן )שם יא לא(
דּברדּאשׁלימוּ יוֹמוֹי יוֹמא בּההוּא שׂרי ואת הרן בּן בּנוֹ ואת לוֹט בּן אברם בּנוֹ
מעלמא ביום ההוא לאפּקא נשׁ אתּם מאוּר ויּצאוּ אברם בּנוֹ כּלּתוֹ א שׁת
שנשלמים ימי האדם בעולם הזה ,וצריך כּנען' .ולכן ארצה ללכת כּשׂדּים
וּפאיוֹמא דּג לצאת מן העולם ,ההוּא שׁתּא עכשיו לאחר שכבר יצא מאור ה
אתּבר ביום ההוא שהגוף נשבר והחומר
כּאשׁר אברם 'ויּל כּתיב כתוב כשדים ,
פּרשׁאלאת
בעיא ונפשׁא מתבטל , כתוב כתיב ולא ולא אליו ה'' , דּבּר
מנּיהּ והנפש רוצה להיפרד מן הגוף, 'ויּצא' ,כיון שהיציאה עצמה לא היתה על
למחמי
לבר נשׁ אתייהיב רשׁוּ כּדין
פי ה' .והליכה זו כבר היתה על פי ה',
אז ניתנת רשות לאדם לראות את אליו ה'' ,וכוונת דּבּר 'כּאשׁר שנאמר
הוה ליהּ רשׁוּ דּלא השכינה ,מה הפסוק לומר כי מיד כאשר דיבר אליו ה'
למחמי מה שלא היה לו רשות לראות ללכת בדרך לא התעכב כלל אלא מיד יצא
שׁלטא בזמן שהגוף וּפא בּזמנא דג
לדרך .ומפרש הזוהר כי הדיבור מה'
בּוּרייהּ ועומד על וקאים על שולט , דּאבטח ליהּ לאברהם הוא הדיבור
בריאתו ,והחומר עדיין אינו בטל ,כי הבטחוֹת שהבטיח לו הקדוש בּכלּהוּ
הכוחות הגופניים מהווים מסך המבדיל ברוך הוא ,כלומר באותו הדיבור שהבטיח
לנפש מלראות דבר רוחני ,וכאשר נחלשים
ואברכ
'ואעשׂ לגוֹי גּדוֹל לו הקב"ה
כוחות הגוף מתחזקת הנפש ויכולה להשיג
מברכי
ואברכה בּרכה , והיה שׁמ ואגדּלה
ונברכוּ ב כּל
משׁפּחת אאר וּמקלּל
מה שלא היתה יכולה להשיג כאשר היו
כוחות הגוף בתוקפם.
האדמה' )שם יב בג(.
עוד בטרם פטירתו מחשבים כל מה שעשה '. 'וילך נאמר לוט אצל גם יבאר מדוע
בימי חייו וחותם על כך. אברם'ויּל כיון שביאר שלשון הפסוק
וּכדין ואז ,כשעומד להיפטר מן אליו ה'' מלמד שהלך מיד דּבּר כּאשׁר
תּלתעליהּ קיימי העולם , אמר ולא התמהמה ,אם כן קשה מדוע
שׁליחן עומדים עליו שלשה שלוחים, כלשון הזה גם אצל לוט שלא היה צדיק
שׁבי יוֹמוֹי וחוֹבוֹי ומחשבים את וח 'ויּל
כאברהם ,כמו שנאמר בהמשך הפסוק
ימיו ]מה שעשה בהם[ ואת עוונותיו, אתּוֹ לוֹט' ,היה לו לומר 'ויצא אתו לוט'
עלמא וכל מה שעשה בעולם הזה ,והוּא בּהאי
דּעבד
וכל מה כיון שהוא לא נצטוה בציווי מיוחד ללכת ,ולא היה זאת אלא המשך ליציאתו
וּלבתר הוּא בּפוּמיהּ והוא מודה על הכל בפיו , כּלּא אוֹדי על
בּגין
עמּיהּ שנתחבר לוט עם אברהם
דּאתחבּר
מאור כשדים .ומתרץ ,הואיל
דכתיב
הדא הוּא בּידיהּ ואחר כך הוא חותם עליו בידו , עליהּ
חתים
מעוֹבדוֹי כדי ללמוד ממעשיו ,לכך נופל לשון 'וילך' גם על לוט למילף
יחתּוֹם' ,כי כל אדם חותם בידו על אדם
'בּיד כּל
זהו מה שנאמר , כּוּלּי האי ועם כל זה ,לא למד לוט אתאוֹליף ועם כּל דּא לא עצמו .
מעשיו. כל מעשיו של אברהם ,מלבד מצות הכנסת אורחים.
קדל מקשה אק שׁי
יּיבא שהרשע דּח
ואף על גּב
ללמדו דרכי תורה , מבאר מה נעשה עם חתימת האדם על מעשיו בדין של מעלה.
ליהּ לא יניח לו לילך ישׁבּוֹק עורף הוּא ,ואינו רוצה ללמוד ממנו ,לא חתימין חתומים כל מעשיו כדי כּלּהוּ וּבידיהּ ובידו של השליח ,
ולא י שׁבּוֹק ליהּבּידיהּ
לאתקפא
בדרכיו המקולקלות .והטעם ד אית ליהּ עלמא לדון אותו בעולם למידן ליהּ )בההוא ,ד"א בהאי(
ישׁבּוֹקדּאי
שיש לו לצדיק להחזיק בתוקף ברשע ולא להניח לו לילך בדרכו , בּתראי
ועל
קדמאי על חטאים קדמונים ,ההוא שהוא העולם הבא ,על
יה ילך ליהּ כי אם יעזוב אותו , חדתּי
ועל חטאים אחרונים ,על
עתּיקי עבירות ועל עבירות חדשות ,
עלמא ויחריב את ויחריב
העולם.
הרשע
אתנשׁי לא נשכח אפילו ישנות .לא
ומביא רבי אלעזר ראיה על כך שלצדיק הדא הוּא מינּייהוּ אחד מהם . חד
אסור לדחות את הרשע שתחת ידו פן דכתיב זהו מה שנאמר בהמשך הפסוק
יקלקל הרבה.
מעשׂהוּ' ,שכל מעשי אנשׁי
'לדעת כּל
אלישׁע הנביא, חזי בוא וראה מן תּא
לגחזי שדחה את גחזי דּדחה
האדם ידועים ונזכרים.
רבי אלעזר משלים לבאר מדוע מחשבים את
וכן היה משום שחטא והחטיא את הרבים , מעשיו עוד בטרם פטירתו.
בּהדיהּ דּהוה לוֹט זמנא בּאברהם ,כּל בּהאי דּעבד עוֹבדין וכיון ד כל אינּוּן
כל זמן שהיה לוט עמו ,גם אם לא למד בעולם הזה,שכלהיה עושה בּג וּפא
המעשים אותם עלמא
רשּׁיעיּא בּהדי אתח בּר ממעשיו ,לא שעשה
לא התחבר לוט עם הרשעים ,
כּיון הכיורוּחא עם הגוף והרוח יחדיו ,
מנּיהּ שנפרד לוט מאברהם, דּאתפּרשׁ וּשׁבּנא כך גם צריך ליתן יהיב ח נ מּי
'ויּבחר
כּתיב כתוב )בראשית יג יא( , מה וּפא חשבון מעשיו ,כשעדיין מלובש בּג
וּכתיב יּרדּן' , כּכּר ה לוֹ לוֹט את כּל ור וּחא בגופו ורוחו יחדיו ,עד לא
'ויּאהל עד ועוד כתוב )שם פסוק יב( , מעלמא בטרם שנפטר מן יפּוֹק
בּתריהּ כתוב אחר כּתיב סדוֹם' ,ו מה העולם ,כדי שיקבלו את העונש יחדיו.
רעים 'ואנשׁי סדוֹם כך )שם פסוק יג( , גם למרות כל הנוראות האלו הנעשים ביום
מאד' ,הרי שלאחר שנפרד טּאים לה' וח הפטירה ,אין הרשע שב בתשובה אפילו
לוט מאברהם על פי בקשת אברהם לאחר ביום מיתתו.
מריבת הרועים ,התחבר לוט עם אנשי סדום יּיביּא
דח
כּמּה חזי בוא וראה , תּא
מקשה קדל שׁי אק
שהרשע כפי
הרשעים.
עתה חוזר לדברי רבי אלעזר ומביא מה עלמא בּהאי עורף שלא לחזור בתשובה
אפילּוּ גם, הכי נ מּי כך בעולם הזה ,
שהקשה רבי אבא על דיוקו בפסוק 'וילך
אברם'.
עלמאמהאי לנפקא דבעי בשׁעתּא
אבּא לרבי אלעזר ,האי
דּאמרתּ שאמרת ודייקת
אמר לו ר בּי
זה מה
עדיין אק שׁי קדל מקשה עורף ,ואינו
בשעה שעומד לצאת מן העולם הזה,
כתיב ולא אברם' 'ויּל ממה שכתוב בּגין כּ בגלל כן, חוזר בתשובה .
אברם' ,לומר שציווי ה' 'ויּצא ולא כתוב כּאה הוּא בּר נשׁ אשרי הוא האדם, ז
לילך לארץ כנען הגיע אליו לאחר שיצא
וּדשׁא ארחוֹי דּק עלמא בּהאי דּיליף
אבל קשה שׁפּיר יפה הוּא . ממקומו , בּרי הוּא שלומד בעולם הזה את
דקרא מסוף הפסוק ,שהרי מה סּוֹפא
כּתיב כתוב בסוף הפסוק )שם יב ד(,
מ
יּיבא למיה
בּגין דרכיו של הקדוש ברוך הוא
בּהוּ כדי ללכת בהם .וּמאידך ח
שׁנהושׁבעים שׁנים חמשׁ 'ואברם בּן
בּהני
דּאסתּכּל הרשע ,אף על גּב
מחרן' ,הרי שגם היציאה היתה בּצאתוֹ צדּיקיּיא )נ"א דאשתדל בהדי(
אלעזר
אמר ר בּי על פי ציווי ה' .ומתרץ , שמסתכל באלו הצדיקים ההולכים בדרכי
כּתיב ,כלומר לכן 'מחרן' לרבי אבא , קדל אק שׁי הקב"ה ,מכל מקום
דקדק הכתוב ואמר 'מחרן' ,לומר כי יציאה
מקשה למילף ואינו רוצה בעי ולא עורף ,
זו לא היתה מארץ מולדתו אלא מחרן ללמוד מדרכי הצדיקים.
ששהה שם זמן מה בדרכו לאחר שיצא
מארץ מולדתו ,ומשם יצא עכשיו , על אף קשיות עורף של הרשע אסור
וההיא להניח אותו בדרכו הרעה.
מוֹלדתּוֹ שהיא אור כשדים מארץ יציאה רוצה הרשע וּבגין כּ ומשום כך שאין
ללמוד מעצמו ממעשי הצדיקים,
כּנען',
ארצה ללכת יּצאוּ שנזכר בפסוק 'ו
בּקדמיתא היתה קודם לכן לפני הות למתקף בּיהּ יש לצדּיקא אית ליהּ
לו לצדיק להחזיק ברשע בתוקף ,כדי
שציווהו ה' לילך בדרך.
זוהר הקדוש המבואר > עם פירוש "הכתר והכבוד"
ביאור בשפה ברורה הפותח את לב הלומד ,עם מקורות וביאורים על פי גדולי המפרשים
