עדן הנפשות · Eiden Hanifashois — לך לך (2026-10-19)

מפעל להתעדן מתורת הבעש"ט זי"ע באופן הבנה ששוה לכל נפש
גליון כ"ח | פרשת לך תשפ"ז
עדן השבוע :להתעדן בנושא אחד מן המקורות עד העבודה בנפש האדם
והמשל לזה הוא כמדינה המחלקת תמיכה א .שורש הבריאה – מדוע
לנצרכים :אם לא תבדוק המדינה בשקידה נצרכת מדת הגבורה כדי
ובתוקף למי היא נותנת ,יאבדו המעות על דברי
שיתקיים החסד?
ריק ,והעניים האמיתיים ישארו ברעב .רק על ידי
התנאים והצמצומים הקשים ,מגיע החסד לידיים הנה כוונת הבורא יתברך בבריאת העולמות
הנכונות. היתה "עולם חסד יבנה" ,כי מחפץ חסדו הגדול
רצה להיטיב ולהשפיע טוב לנבראיו ,כנודע
ובעבודת השם של איש הישראלי בכל יום ויום,
ש"דרך הטוב להיטיב" .אולם ,אילו היה העולם
נראה דבר זה בשני אופנים:
מתנהג אך ורק במדת החסד בלי שום גבול ,מדה
א) שמירה מ"ריבוי האור" :כאשר הנשמה ומשפט ,לא היה העולם יכול להתקיים חס
מתלהבת בהתעוררות קדושה ודביקות ,בבחינת וחלילה .כי אז היתה הבר יאה בבחינת הפקרות –
"אם רצוא לבך" ,מ וטל על האדם להשתמש בכח כפי שהיה בעת דור המבול – שאין איש לוקח
הצמצום והגבורה ,ולהכניס את ההתלהבות הזו אחריות על מעשיו ,ואין תביעה ודין ,וממילא
בתוך כלים ברורים של מעשה התורה והמצוות, היתה כל ההשפעה הולכת למקומות החיצונים
כדי שלא תצא נשמתו חלילה ,והוא ענין "שוב והרעים ולא היתה מגיעה לתכליתה המבוקשת.
לאחד" ו"עד שתחפץ". על כן ברא הבורא ברוך הוא את מדת ה"גבורה"
ב) התגברות על היצר :הגוף נמשך אחר – שהיא ענין הצמצום ,הגבולים והמשפט – כדי
החומריות והנאות עולם הזה ,והיצר הרע אינו לקבוע סייג וסדר נכון .נמצא איפוא יסוד עצום:
מניח לו ,ש"יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום". אין הגבורה סתירה למדת החסד ,אלא אדרבה,
אם אין באדם מדת גבורה להתאזר כגבור ולערוך היא ה"כלי" והשומר המאפשר לחסד להישאר
מלחמה נגד תאוותיו ,כמאמרם "לעולם ירגיז אדם חסד אמת ולהגיע אל המקום הראוי לו.
א
האומר "אני צודק" ,אלא כח הנובע מכך יצר טוב על יצר הרע" ,אזי יכבה מהרה שלהבת
שהוא יודע כי "הבורא הוא הצודק". החסד ועבודת השם שלו.
וביתר ביאור: ב .מדת התפארת – לצאת
כפי שנתבאר ,ראשית ההשפעה מאת הבורא מן ה"מיצר" העצמי
היא במדת החסד ,וכל מדה היא שלב נוסף בחסד מדות החסד והגבורה הן הכלים לשתי המדות
זה .הגבורה באה ומצמצמת את החסד כדי שיהא אהבה ויר אה ,ובהן עלול האדם להישאר סגור
"חסד גמור" ולא חסד מופלג שאין הנבראים בתוך טבע מדותיו ,כפי שכתב בעל התניא" :יש
יכולים להשיגו .אחר כך באה התפארת ומסדרת מי שאוהב ויש מי שירא" .אם האדם עובד את
את ההשפעות באופן מאוזן וראוי לפי ערך השם רק לפי טבעו ,הרי הוא עדיין שקוע בישותו:
המקבלים .עתה באים הנצח וההוד ,שהם כוחות "בעל החסד" מצד טבעו רוצה תמיד להעניק בלי
ההשפעה למעשה ובפועל ,המורידים את השפע חשבון כי זהו רצונו ,ו"בעל הגבורה" מצד טבעו
לנבראים .כאשר גזר הבורא להשפיע ,צריך רוצה תמיד למחות ו לבקר .שניהם עדיין מונחים
לקבוע כיצד תרד ההשפעה בפועל .באים בתוך טבעם האישי.
המקטרגים ואומרים שההשפעה רבה מדי ,ואז
כאן נכנסת המדה הממוצעת – תפארת! היא
משתמש הבורא במדת ה"נצח" ומנצח את כל
המלמדת את האדם "לפאר ליוצרו ולא לצורך
הסברות המונעות את השפע; אך לעתים "מודה"
עצמו" .האדם יוצא מתוך ה"קופסא" של טבעו;
הוא לטענת המלאכים ומשתמש במדת ה"הוד"
אין הוא מחשב מה לבו חפץ ,אלא מביט על
לצמצם מעט את ההשפעה .ודבר זה מתאים מאוד
המקבלים ושוקל :מהו רצון הבורא בעת הזו?
למה שידוע ש יש "קו הימין" הכולל חכמה ,חסד
פעמים שיש לקרב באהבה ,ופעמים שיש להציב
ונצח ,שהם כוחות המשפיעים (כי הנצח עניינו
גבול קשוח .כאשר כל המגמה היא רק לעבוד את
לנצח המניעות כדי להשפיע) ,ו"קו השמאל"
הבורא ,מתאחדים החסד והגבורה יחד לשלמות
הכולל בינה ,גבורה והוד ,שהם כוחות המצמצמים
אחת נאה.
(כי ההוד הוא ההודאה לסברא שההשפעות
גדולות מדי) .אולם הכל נכלל בבחינת "ה' ג .נצח והוד – תחילה
חסדים" ,כדי להגיע לתכלית המבוקש ת להשפיע קבלת עול ואחר כך נצחון
טוב לנבראים. מהמדות העליונות משתלשלת ההנהגה אל
והנה כאשר מגיע הדבר אל האדם ,הנמצא הכוחות המעשיים :נצח בקו הימין (לנצח
למטה ,עליו להתחיל בעבודתו במדות התחתונות המניעות ולהשפיע) ,והוד בקו השמאל (להודות
ולהעלותן מלמטה למעלה ,כי לא תעלה ולהסכים לצמצום).
ב'מעלו ת' על מזבחי ,אלא צריך האדם לעבוד אולם אצל האדם ,סדר העבודה הוא ממטה
ממדרגה למדרגה ,ממטה למעלה .תחילה פותח למעלה:
במדת המלכות ,לקבל עליו עול מלכות שמים ● ראשית – מדת ההוד :האדם מתחיל בקבלת
בבחינת קבלת עול .ואחר כך משתמש במדת עול מלכות שמים פשוטה ובהכנעה .הוא
ההוד ,שענינה הודאה .שכן העולם הזה נראה מודה על האמת ש"כולא קמיה כלא חשיב",
כדבר נפרד ויש גמור ,אך האדם מקבל עליו עול שהבורא הוא המנהיג את הכל ,והאדם עם
מלכות שמים תחילה ומודה שהבורא יתברך הוא שכלו וישותו אינו כלום.
"כולא קמיה כלא חשיב" והכל בטל אליו ,וזוהי
בחינת אמונה. ● ואחר כך – מדת הנצח :רק לאחר שביטל
דעתו ,מגיע הוא לכח ה"נצח דקדושה" –
ואחר כך בא לבחינת נצח ,דהיינו לאחר שכבר עקשנות קדושה ועזה לנצח את היצר ואת
הודה שהבורא הוא הצודק ,הרי הוא מנצח את הקשיים .אין זו עקשנות של בעל גאוה
היצר הרע המתגבר עליו נגד האמת ,ומתחזק
ב
שכן מחמת שהמלכות בנויה מגבורה וצמצום ,אין בעבודתו מחמת ש ראה את האמת לאמיתה.
השראת הש כינה נראית בעולם וקשה להפיץ ובאדם הרי הוד הוא בחינת צמצום ,שמכניע
קדושה ולהתגבר על הקליפות. ומשעבד דעתו לדעת הבורא ,ומדת נצח באה
וזהו שכתב הזרע קודש שחסר בחינת תפארת מהמדה ה'גדולה' שנלחם לעשות עבודת השם נגד
ודכר ,היינו הארת שם הוי"ה וזעיר אנפין ,והוא כל כחות הרע .וכיון שכל זה בא רק אחר שפלות
בחינת שינה ותרדימה .והמשל בזה כבעל עסק וביטול ,מיושבת היטב הקושיא מהו החילוק בין
שאיבד את המוחין והתענוג בניהול עסקיו ,שאף נצח והוד דקדושה לנצח והוד הבאים מכח הרע,
שהעסק מתנהל ,אין הנהגתו והשגחתו כראוי .כך שכן אלו של קדושה באים רק אחר קבלת עול
בעולם ,כשהשפע בא בלא הארת שם הוי"ה מלכות שמים ,שהבורא צודק ואני בטל אליו,
בתוקף ,שוררת חשכות גדולה והקליפות ואינם באים מה"אני" של האדם הסובר שהוא
מתגברות בתוקף. הצודק ,אלא דוקא מביטול העצמי שאיני צודק
והמתקת הדינים היא על ידי מעשה המצות, כלל.
שעל ידי אתערותא דלתתא של האדם ,שהוא ד .ירידת מצרים – לעורר
מרכבה למלכות ,מעלה מיין נוקבין ומעורר את הדכר ולא לירא מן
הארת מיין דוכרין משם הוי"ה ,ונעשית "אשה הדינים
יפת מראה" ,ונמתקים גבורות המלכות ,ומתעורר
מדת המלכות (כנסת ישראל ,בחינת נוקבא)
רצון ותענוג למעלה להשפיע חסדים גלויים היא המ קבלת את השפע .וכדי שלא יהיה לכחות
לעולם. החיצונים יניקה מרובה ,בנויה המלכות בדרך של
ה" .בעלה נתעטר בה" – גבורה וצמצום ,בסוד "מלך במשפט יעמיד ארץ".
מתי אין להמתיק את הדין אך כאשר אור שם הוי"ה (תפארת ,בחינת דכר)
כלל ישראל צריכים לילך תמיד בדרך המתקה אינו מאיר בגלוי ,שוררת בחינת הסתר פנים
– לייחד ה"אני" של האדם עם ה"אין" של הבורא, ותרדימה ,ואז מתעוררת עזות בקליפות למשול
שיהיה הכל בטל בחסד .אך כלפי רשעים וקליפות – ומזה נתיירא אברה ם אבינו ברדתו מצרימה.
העבודה היא להיפך ממש ,ששם אין עושים התיקון לזה הוא על ידי כח המצות ואתערותא
פשרות ואין ממתיקים את הדין כלל. דלתתא ,בסוד "אמרי נא אחותי את" .כשיהודי
וזהו הענין של "בע לה נתעטר בה" ,שבעת מקיים מצות מתוך קבלת עול ,מעלה הוא מיין
שמתקיים "גרש את האמה ואת בנה" ,מתעטף נוקבין וממשיך את אור שם הוי"ה ומייחד תפארת
התפארת במלבושי דין תקיפים כדי להילחם ומלכות .אז נעשית המלכות בחינת "אשה יפת
ולבער את הרע .שכן קיום העולם תלוי במשפט, מראה" ,והדינים הקשים נמתקים ,והבורא יתברך
בשכר ועונש ובכליית הרשעה; ובסיכומו של מתמלא תענוג ורצון להשפיע חסדים ורחמים
דבר ,מפלתם של הרשעים היא החסד המעולה פשוטים.
ביותר לכלל הבריאה ,כפי שנאמר "באבוד וביאור הענין בתוספת ביאור :הנה כל עולמות
רשעים רנה". בריאה יצירה ועשיה ,שמהם יונקים המדורות
ובהרחבת הדברים: החיצונים והקליפות ,יניקתם היא ממדת מלכות
דאצילות ,ששרה אמנו היתה מרכבה אליה .ואילו
הנה מדת המלכות מכונה בשם 'אני' ,יען כי אין
היה בנין המלכות בנוי מחסדים והשפעה בלי
רשות לאף נברא לומר 'אני' מלבד המלך.
גבולים ,היו הקליפות מקבלים שפע רב ומרגישים
ובעומק הדבר יש לפרש ,כי בעולמות העליונים
עצמם כיש ונפרד גמור והיה להם כח רב
כדוגמת עולם האצילות ,שולטת בחינת ביטול
מה קדושה .אך כיון שצינור השפעתם הוא מלכות
היש באופן מוחלט ,ועל כן הכל שם נחשב כ'אין'
הבנויה מגבורה וצמצום ,אין מקבלים אלא כדי
ואפס .אולם ממלכות דאצילות ולמטה ,מתחילים
חיותם ואין כחם גדול כל כך .אמנם יש בזה סכנה,
הנבראים לחוש את עצמם כ'יש' ,וכל נברא
ג
● חמש דברות של 'עשה' – כנגד ה' חסדים מרגיש את עצמו כ'אני' .לכן יש צורך להמתיק
(בחינת אברהם אבינו). בחינה זו ולהתחזק באמונה כי הבורא יתברך הוא
● חמש דברות של 'לא תעשה' – כנגד ה' ה'אני' האמתי ,וכל מה שחוצה לו בטל ומבוטל
גבורות וצמצום (בחינת שרה אמנו). אליו ,וזוהי המתקת ה'אני' על ידי המשכת מדת
התפארת והזכר שהיא בחינת 'אין'.
ובהתחבר שתי אותיות ה' יחד – כאשר אברהם
מאיר בחסד ובהשפעה ,ושרה מציבה את הגבול אמנם בזמן שצריך לעשות שפטים ברשעים,
ועושה משפט – או אז מתגלה כי שניהם ממקור נעשית ההמתקה בדרך אחרת :במקום שה'אני'
אחד יצאו ,מאות יו"ד של שם הוי"ה ,המנהיג את יתבטל ב'אין' ,נוטל ה'אין' את ה'אני' ובו הוא
כל העולם אל תיקונו הסופי והשלם. מעניש את הרשעים .וביאור הדבר בעומק יתירה:
כי באמת מצד הדעת העליונה נחשב כל העולם
וביתר ביאור:
כאילו אינו ,ואם יחטא אדם לא יפעל שם מאומה
כפי שנתבאר ,בכל המדות מצויים חסדים ולא יפגום כלל .אך מצד סדר ההשתלשלות ,שבו
וגבורות ,והכל תלוי באופן השימוש בהן .כי מדת הקליפות תופסות מקום ומעכבות את אור הוי"ה
החסד אם ישתמשו בה ללא גבולים תביא חורבן, מלהאיר ,שם שייכת בחינת כעס ונקמה בעוברים
ותהפוך מחסד לגבורה .וכן הוא בכל מדה ,שאם על רצונו .וכאשר עולה ה'אני' אל ה'אין' ,הרי הוא
תכליתה לטובה הרי היא חסד ,ואם תכליתה מגיע למדרגת 'לפני הוי"ה תטהרו' ,ובחינת 'טהור
לרעה הרי היא גבורה .מדת התפארת שאברהם עינים מראות ברע' ,ושם הכל מתוקן ונמתקות
ה יה מרכבה אליה נבנית בחסדים ,והוא בדרך כלל כל הגבורות .אך אין זו תכלית הבריאה ,שהרי
בבחינת משפיע; ושרה שהיא מלכות ,בבחינת צריך שיתקיים רצון הוי"ה לדירה בתחתונים
'מלך במשפט יעמיד ארץ' ,נבנית בגבורות. בדרך של שכר ועונש .ועל כן מסלק כביכול את
וצריך לעשות חיבור נכון ביניהם ,שאם המשפיע מבט ה'אין' ומתלבש במבט ה'אני' ,ואז לכל פגם
הוא העיקר הרי נמתקות הגבורות ונעשות יש חשבון ,והוא נפרע מן הרשעים על כל
רחמים ,והקליפות יונקות רק מעט והשפע מעשיהם ,וכל האומר הקדוש ברוך הוא וותרן הוא
העיקרי הולך למקומות טובי ם .אך לעיתים יש -הרי זה ענין נורא.
צורך בבחינת 'אשת חיל עטרת בעלה' ,והתפארת
מתלבשת בה ומשתמשת במדתה לעורר גבורות ו .חלוקת אות יו"ד – הכל
על הרשעים .אך התכלית בסופו של דבר היא אחדות אחת קדושה
חסד ,ואין רע יורד מן השמים ,כי 'באבוד רשעים וזהו הסוד הטמיר שגילו חז"ל ,כי אות יו"ד –
רנה' ,ומפלת הרשעים היא טובה לעולם .וזהו שערכה המספרי עשרה – נחלקה לשתי אותיות
הרמז העמוק באות יו"ד שהיתה לשרה ,שבתחילה ה' :ה' אחת ניתנה לאברהם וה' אחת לשרה .כי
היתה שרה המקבלת לכל הגבורות והחסדים, אות יו"ד היא השורש לעשרה מאמרות ולעשרת
ואחר כך נחלקה האות יו"ד שנטל אברהם את הדברות ,הנחלקים על שני לוחות:
החסדים ושרה את הגבורות ,וביחד פועלים הם
תיקון עולם בשלמות.
ד
זרע קודש עם ביאור משולב
טבע מזגו – כב על חסד המעניק ללא הבחנה או ויאמר אליו שרה אשתך לא תקרא את כו',
כבעל גבורה הדוחה הכל – אלא ייצא מגדרי במדרש כתיב אשת חיל עטרת בעלה ,א"ר אחא:
עצמו לבחון מהו רצון הבורא ומה נצרך למקבל, בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה; רבנן
ואז יכללו ויתחברו מדת חסד וגבורה ,כיון שבכל אמרו :בכ"מ האיש גוזר ,ברם הכא כל אשר תאמר
דרכיו ,הן שמתנהג בחסד הן בגבורה ,הכל כוונה אליך שרה שמע בקולה; אר"י בן קרחא :יו"ד
אחת להם :לפאר ליוצרו ולעבדו ,ולפי הצורך שנטלה משרה נחלקה חציו לשרה וחציו לאברהם.
לעבודתו ית"ש בעת הזאת מתנהג כן אז ,ואינו ולבאר כל זה ,הנה ית"ש ברא העולם באות ה'
מתנהג במדה אחת לבד רק בשניהם לפי הצורך שהוא אתא קלילא מאוד ,הבל בלבד בלא כוונת
לעבודתו. הוצאת תנועות אות כמ"ש במ"א ,וזה מורה שכל
וכן ברא ית"ש מדת נצח ,שלפעמים צריך האדם החיות עוה"ז מהבל ,כי ברוחו שמים שפרה ,וכן
לנצח את יצרו והרשעים ולא להודות להם ,וכן ויפח באפיו נשמת חיים ,נשימה והבל כביכול ,וכן
בתחילת הבריאה נצח ית"ש את המלאכים שקטרגו האדם צריך שעל כל נשימה ונשימה יהלל יה .והנה
על הבריאה ,להמשיך את ההשפעה חרף הקטרוג. אות ה' הוא חמשה לאות יות והוא במספר נחשב
אבל ראה ית"ש שלפעמים צריך האדם להודות על לחמשה ,זה מורה לנו על חמשה מדות עליונות
האמת וברא מדת ההוד ,וסדר עבודת האדם הוא שנברא העולם בהם ,והם ה' בחי' שחשב הכתוב:
לעלות ממטה למעלה :תחילה במידת ההוד – 'לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד',
לקבל עול מלכות שמים בהכנעה והודאה שהכל והם ה' חסדים עליונים שנשפעים לעוה"ז ,כי ית"ש
אפס זולתו ,ומתוך ביטול זה בא למידת נצח ברא העולם בחסדו ית"ש להטיב לנבראיו בחסדו
דקדושה – לעמוד בתוקף כנגד היצר מתוך הגדול.
מסירות לאמת ולא מתוך ישות עצמית. אבל ראה ית"ש שבחסד לבד אינו טוב ,שאם
וע"י המדות אלו שיעבוד אותו ית"ש בהם, הייתה ההנהגה בחסד לבדו בלא משפט וגבול ,לא
ממשיך חסדים גדולים לבחי' מלכותו ית"ש ,בחי' היה קיום לעולם והיה נחרב כדור המבול בלא
מלך במשפט יעמיד ארץ ,להמתיק הגבורות של תביעת מעשים ,כי לפעמים צריך האדם להתנהג
מלכות שנקרא כנס"י בחי' נוקבא ,ע"י שמיחד את במדת גבורה להתגבר על יצרו ,שלא יכבה כוח
בחי' נוקבא הזאת לתפארת בחי' דכר. החסד מתאוות החומר ,וכן להציב כלי וגבול
וכן הי' עבודת אברהם אע"ה ,וז"ש 'הנה נא ידעתי להשפעה שלא יאבד האור מרוב התפשטותו,
כי אשה יפת מראה את' ,פי' שלבחי' אשה (היא ולכעוס על עוברי רצונו ית"ש.
המלכות הנבנית מצמצום וגבורה) צריך ליחד את וכן כתיב בו ית"ש :ה' כגבור יצא כאיש מלחמות
יופי מדת תפארת .והנה עתה ראה אברהם שירד יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר ,וזהו
למצרים ,ורצה יתב"ש כביכול שמדת גבורה עיקר החסד הגדול באבוד רשעים הקמים עלינו,
תתפשט ,בחי' מלך במשפט יעמוד ארץ נגד שנמצא שהגבורה והצמצום אינם סתירה לחסד,
המצרים ,ונוקבא נתמלא בגבורה ,ואז הייתה שעת אלא הם הכלי המעמיד את החסד שיתקיים
הסתר פנים ותרדימת המוחין שבה יכולים בתיקונו ,וכן מצינו בגלות מצרים שהי' חסד גדול
החיצונים להתגבר ,ולכן כל מי שהי' נוגע בשרה לנו נראה ית"ש כבחור חגור כלי זיין במדת גבורה.
הי' נוטל שלו מכות גדולות על דבר שרה ,וכתב בס' ולכן ברא ית"ש לצורך חסד הגדול עשה מדת
שאמרה אז פ' ציצית שכתיב בה 'אני ה' אלקיכם' גבורה.
ועשתה צירוף 'אלי-הכם' ופעלה גבורות. ובין החסד וגבורה עשה מדת ממוצעת אותם הוא
וזהו שאמר אברהם כשראה שבחי' נוקבא נתמלא מדת תפארת ,זה מורה שיתנהג האדם בכל המדות
בגבורה' :והי' כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו לפאר ליוצר ולא לצורך עצמו ,שלא יפעל רק לפי
ה
והנה בחי' נוקבא כנס"י נקראת 'אני' ,כי הוא מדת זאת' – כי ה מצרים אע"פ שהי' רשעים אבל חכמים
מלכות ,כי שום אדם אינו יכול לומר אני הוא רק היו והי' מאד גדלה חכמתם ,ויבינו את זאת שבחי'
המלך אומר תראו מה אני ומלכותי ,כמ"ש 'ראו נוקבא נתמלאת בגבורה ושיש התפשטות גבורה
עתה כי אני אני הוא' ,שממנה מתחילה תחושת בעולם ,ועי"ז יאחזו הם במדת גבורה ויתגברו עלי
הישות בעולמות .ויש בחי' עליונה שנקראת 'אין', והרגו אותי .וז"ש והי' כי יראו אותך המצרים ואמרו
ששם הביטול הגמור ,וצריך להמשיך חסדים אשתו זאת ,ולא אמר אשתי את כמ"ש אחותי את,
מבחי' אי ן לבחי' אני להמתיק הגבורות ,וזהו רק לנו רק הפי ' כנ"ל על בחי' נוקבא מלכות כנס"י ,אשתו
בני ישראל. של הקב"ה כביכול ,שכנס"י נקראת אשה לו ית"ש
אבל כשרוצים לפעול על אוה"ע ,אזי המדה של על שמקבלת השפע מאתו ית' ,כי הנוקבא מקבלת
אני אינו נמתקת בבחי' דכר ולא נמתקת ממדת אין, ונקרא 'זאת' כידוע ,וירגישו שנתמלאת אשתו
כדי שיפעול פעולתה בדינים גדולים לאוה"ע, ית"ש שנקראת זאת בגבורה ומלך במשפט יעמוד
שאין מעלימים עין מן המשפט ,אלא דנים אותם ארץ ,ועי"ז יתעסקו בגבורתם כשירגישו שיש
לפי מעשיהם .וז"ש המדרש' :בעלה נתעטר בה' – התלבשות גבורה ב עולם והרגו אותו.
שגם בעלה נתלבש אז בבחינה לפעול דינים ולכן 'אמרי נא אחותי את' – שיתמתקו הגבורות
באוה"ע ,שהתפארת מתלבש בגבורת הדין' ,והיא של בחי' נוקבא ע"י התחברותה בדכר ,לעורר את
אינה מתעטרת בבעלה' – שאין נמתקים הגבורות אור שם הוי"ה על ידי אתערותא דלתתא של קיום
שבה ע"י המשכה לה מבחי' דכר .וז"ש המדרש: המצוות ,כמ"ש 'פתחי לי אחותי רעיתי יונתי כו".
'בכ"מ האיש גוזר ,ברם הכא כל אשר תאמר אליך ואמר אברהם' :למען ייטב לי בעבורך' – שכל רצונו
שרה שמע בקולה' – שזהו נאמר כשאמרה שרה ותשוקתו רק בעבורך ,עבור בחי' נוקבא כנס"י,
'גרש את האמה ואת בנה' ,שזהו נגד אוה"ע להמשיך לה חסדים עליונים ,וכל כוונתי במה שאני
והרשעים ,בחי' נוקבא גוזרת בדינה בחי' מלך רוצה שיטיב לי אין כוונתי בשביל עצמי רק עבור
במשפט יעמיד ארץ ,והאיש בחי' דכר מקיים ואינו כנס"י השכינה הקדושה שלא יהי' לה ח"ו צער
ממתיק הגבורות נגד אוה"ע ,כי ביעור הרע הוא ומניעת השפע ח"ו .ואמר' :וחיתה נפשי בגללך' –
עצמו החסד הגדול לקיום העולם. כל רצוני בחיות נפשי היא ג"כ לא לצורך עצמי רק
והנה יש חמשה חסדים עליונים כנ"ל ויש ה' בחי' בגללך ,לצורך מלכ ות כנס"י השכינה הקדושה,
גבורות ,וזה עשרה מאמרות שנברא העולם, בכל הטבתי וחיותי הכל כוונתי עבורה.
ועשרת הדברות בשני לוחות :בכל לוח ה' דברות, וכן צריך להיות עבודת כל אדם מישראל:
בלוח אחד מ"ע ה' חסדים ,ובלוח אחד מל"ת בחי' לעשות יחוד בין נוקבא הנ"ל בחי' אשה ליחדה
גבורות וצמצום ,והם בחי' ב' ההי"ן שבשם הוי'. לתפארת בחי' יופי כנ"ל ,שיהי' בחי' כחתן יכהן
ובאמת כולם נכללים כל העשרה באחדות א' פאר שרומז למדת תפארת ,וככלה תעדה כלי'
בהיו"ד שבשם הוי' שרשם ,וז"ש שנטל ית"ש היו"ד שנוקבא תהי' כלי לקבל השפעת הרחמים וחסדים,
וחלקה :חצי' לשרה (ה' גבורות להעמיד גבול ונלך בעקבות אבותינו שע"ז הי' כל עבודתם .וז"ש:
ומשפט) וחצי' לאברהם (ה' חסדים להשפיע 'אם לא תדעי לך היפה בנשים' – איך תמשיך בחי'
ולהאיר) ,כנ"ל שביו"ד נכלל הכל – ה' חסדים וה' יפה מדת תפארת בנשים בחי' נוקבא לעשות יחוד
גבורות בחי' אברהם ושרה כנ"ל ,שמשורש אחד בין ת"ת ומלכות' ,צאי לך בעקבי הצאן' – תלך
עליון יצאו ,לפעול יחד את תיקון הבריאה. בעקבות אבותינו ובדרכיהם ומעשיהם הטובי',
ועי"ז תוכל לפעול היחוד הנ"ל.
הערות בענין הג ליון יתקבלו לרצון | להצטרף לקבל הגליון בכל שבוע יפנו למיילaidenbesht@gmail. com :
קורא יקר! במערכת 'עדן הנפשות' מוכנים להאיר לך המושגים הקשים שבספרי חסידות .אם יש לך קושי בהבנת אחד מהמושגים שבספרי חסידות ,ואתה רוצה לקבל בהירות בענין ,פנה נא
למערכת ,ואי"ה יובהר הענין בין בתרי הגליונות הבאים.
ו
