ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — לך לך (2026-10-19)

מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א
פרשת לך לך
תהילים על התורה
אבני חן ונטפי שיח שלהבות קודש והגיונות חכמה
בפרקי נעים זמירות ישראל מפרשת השבוע
במקום נשגב שכזה??
הלכו המלאכים ותמהו לפני הקדוש
רבותכון מה חשיבא בעל ה’בית ישראל’ ,עמד אחיו הרב הקדוש
רבי פינחס מנחם זי”ע בעל ה’פני מנחם’ על
הרחק משכן רע
מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך
ברוך הוא“ :רבונו של עולם מה לילוד (תהלים ח ה).
המציאות המורכבת של דורנו .הוא הזכיר ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית
אשה בינינו?” מה לבן אדם במחוזותינו? את לימוד הזכות המפורסם של הרב הקדוש
אוצר יקר אין מפקידים אלא בידיים יב א).
השיב להם הבורא“ :לקבל תורה בא”. רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי”ע ,שטען
הבטוחות והנאמנות ביותר .והנה ,את כי אילו היה היצר הרע חבוי עמוק בארון הקשה רבנו הרמב”ן :בדרך כלל ,כאשר
אכן אין זה מחזה רגיל אך כעת הגיע אוצר התורה ,שהיה גנוז עמו במרום, הקדוש ברוך הוא מבטיח שכר או דורש
זמנם של בני ישראל לקבל את התורה הספרים ,וספר ‘ראשית חכמה’ – המפרט את
בחר הבורא למסור לא למלאכים שכר גן העדן וענשי הגיהנום – היה מפורסם מעשה ,הוא מציין קודם לכן את צדקותו של
ומשה רבם בא לקבלה מידי. הקדושים ,אלא דווקא לאדם קרוץ חומר. האדם שהביאה לשכר זה .כך מצינו אצל דוד
בראש כל חוצות ,איש מבני ישראל לא היה
בשמוע המלאכים כן ,אחזתם בהלה על כך תמהו מלאכי השרת בלשונו של ושלמה ,שהברכה עבורם הותנתה במפורש
בא לידי חטא.
כיון שרצו את התורה לעצמם ועל כן דוד המלך עליו השלום :׳מה אנוש כי בהליכה בדרכי ה’ ,וכך גם בפרשיות התורה
ניסו לטעון לפני הבורא שהיות והתורה תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו׳. אולם ,המציאות היא הפוכה :היצר הרע הוא
זה שבוער ברחובות וברשות הרבים ,גלוי שבהן השכר תלוי בעשייה ,כמו בפרשת ‘אם
רוחנית היא ונשגבה כל כך אינה ראויה והדבר מפליא ביותר .הרי האדם מורכב בחקתי תלכו’ .כיצד ייתכן שהקדוש ברוך
שתינתן לידיהם של אנשים העשויים ומפתה ,בעוד שספר ה’ראשית חכמה’ נותר
מנפש וגוף ,מגשמיות ורוחניות ,מיצר טמון בארון הספרים ,רחוק מן העין... הוא מבטיח לאברהם טובה שאין כדוגמתה,
מבשר ודם אלא רק למלאכי השרת. טוב ומיצר הרע ,ועל אף שמנסה האדם רק עבור עצם היציאה מהארץ בלבד?
ואת טענתם השמיעו המלאכים בלשון בכל כחו להטות נפשו לדרך הטוב הוסיף ה’פני מנחם’ וקרא בכאב לב:
הדברים נאמרו בזמנים ההם ,אך מאז ועד מיישב הרב הקדוש רבי שמואל מסוכטשוב
הכתוב ‘מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי ולקיים את מצות הבורא מכל מקום זי”ע בספרו ‘שם משמואל’ (שמות תרע”ח):
תפקדנו’ ובהמשך המזמור ‘ה’ אדנינו מה לפעמים עלול היצר הרע להתגבר עתה העולם רק הלך והדרדר .כמה חשכה
וטומאה ממלאות כיום את חוצות קריה! הרי הברכות המופלגות הללו לא ניתנו לאברהם
אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך כנגדו ולמנעו מלעבוד את הבורא כפי בשל זכויות מעשיו הטובים ,אלא בזכות עצם
על השמים’ ,כך ניסו לטעון :הרי האדם שאיוותה נפשו ,ובאם חלילה נכנע האדם הגמרא במסכת יומא (סט ):מספרת שכאשר
ביקשו אנשי כנסת הגדולה לבטל את יצר היותו סר מרע ובורח מן הטומאה.
הוא בן אנוש ואינו ראוי להיזכר כלל לעצת יצרו ונכשל בחטא פוגמים מעשיו יסוד הדברים הוא שקשה יותר לזכות לשכר
בקשר לנתינת התורה אלא רק המלאכים העבודה זרה ,יצא מבית קדש הקדשים דמות
בעולמות העליונים והשכינה הקדושה שלם דרך ה’עשה טוב’ מאשר דרך ה’סור
השוכנים בשמים. גור אריה של אש.
מצטערת על כך מאד. מרע’; זאת משום שמעשה טוב דורש כוונה
בכל אותו זמן עמד משה רבנו מן הצד ומה נאמר אנו? אם אותם ענקי עולם היו
כעת נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו טהורה ומושלמת ,ואם מתערבת בו אפילו
ומילא פיו מים .הוא הרגיש שאינו יכול צריכים כחות כבירים כדי לעמוד מול גור
היתה התורה ניתנת במתנה למלאכי מעט פנייה אישית ,ערכו פוחת .לעומת
לפתוח פיו ולהתערב בשיחתם של האש הזה ,הרי שבדורנו ,כשהוא בוער ממש
השרת ,הרי למלאכים אין יצר הרע וכל זאת ,ב’סור מרע’ קל יותר להגיע לכך שלא
בחוצות העיר בדמות פיתויים נוראיים,
מלאכי השרת עם הבורא. בריאתם היא על מנת לקיים שליחותו יתערבו כוונות זרות במעשה ,והאדם זוכה
המאבק קשה שבעתיים.
רק כאשר ביקש ממנו הבורא שיענה של מקום ואין מי שיתנגד או יפריע לשכר כנגד אותה בריחה מהרע.
להם במילוי תפקידם .בוודאי אילו היו אך אנו ראינו בחוש כמה עמל ונתייגע הרבי
להם בעצמו תשובה לטענתם פתח על פי זה ,אברהם אבינו – על אף שמעשיו
אלו מצווים לקיים את מצות התורה היו זי”ע לשנות את פני הרחוב היהודי .הוא לא
ואמר: היו בתכלית הנקיות – לא יכול היה לזכות
מקיימים אותן בשלמות הרצויה והיו נח ולא שקט עד שהצליח במשימתו :להוציא
“רבונו של עולם ,מה כתוב בתורה את ספר ה’ראשית חכמה’ מהארון ולהציבו בשבע הברכות וההבטחות העצומות הללו
שאתה נותן לי?” מעשיהם עולים לנחת רוח לפני הבורא
כמרכז החיים בראש כל חוצות ,ובו בזמן רק מכח עבודת ה’ שלו ,שכן מצד הדין אין
השיב לו הבורא‘ :אנכי ה’ אלקיך אשר באופן המעולה ביותר.
להטמין את היצר הרע עמוק בתוך הארון. אדם שיכול לעמוד לפני תוכחתו של הקדוש
הוצאתיך מארץ מצרים’ (שמות כ ב). למרות כל האמור ,לקח הבורא את ברוך הוא ,וכבר אמרו חז”ל במסכת ערכין
תורתו שהיתה גנוזה עמו במרומים נמצאנו למדים שגם הבריחה מן הטומאה
כאן פנה משה אל המלאכים ותמה ומן העבירה טומנת בחובה מאבק איתנים, (יז ).שאם היה הקדוש ברוך הוא בא בדין עם
בפניהם“ :האם ירדתם אי פעם למצרים ובמקום לתנה למלאכים נתנה לבני אדם אברהם ויצחק ויעקב לא היו יכולים לעמוד
העלולים להיכשל בה! אתמהה! ואם כן ,בדין נטל אברהם את שכרו על כך.
שם שעבד אתכם פרעה בחומר ובלבנים? בפני תוכחתו.
לא ולא! כיצד אם כן שייכים אתם למה לביאור הענין היטב נתבונן בדברי כיצד הופכים ל’אב-רם’? לכן ,עצת ה’ היתה שאברהם יזכה בברכות
שנאמר בתורה? חכמינו ז”ל במסכת שבת (פח ):המספרים ביאור נוסף לעומק הקושי בניסיון מובא
דווקא דרך הבריחה מן הרע ,וזהו עומק הציווי
לנו את שהתרחש בעולם העליון בשעה בדברי הגאון הקדוש רבי יעקב אביחצירא
מה עוד כתוב בתורה?” שאל משה את ‘לך לך’ :הצורך להתפרד ולברוח מהשפעתם
שבא משה רבנו לקבל את התורה מידי זי”ע המפורסם בכינויו ‘אביר יעקב’ ,בספרו
הבורא. הרעה של אנשי ארצו המושחתים ,ומטומאת
הבורא .נגלה מה היו טענותיהם של ‘פתוחי חותם’ (פרשת לך לך).
‘לא יהיה לך אלהים אחרים’ (שם) – מכאן העבודה הזרה שהיתה בבית אביו תרח.
המלאכים ומה השיב להם משה רבנו כחו של היצר הרע נובע מכך שהנאתו קרובה
נלמד שאסור לעבוד עבודה זרה אלא רק באופן כזה ,כל הליכתו נועדה לבריחה מן
בהסכמתו של הבורא .נעמיק בדו-שיח ומיידית .כל עצותיו ופיתוייו ממוקדים
את הבורא. המרתק שהתרחש ביניהם ובכך נבין הטומאה ,ועצם המעשה של עזיבת הרע
בתאוות העולם הזה ,המוגשות לאדם מיד וההתנתקות מהטומאה הוא שסלל את הדרך
“הרי רק את מי שגר בין הגויים העובדים מדוע כל חשיבותה של התורה היא רק ולאלתר ללא כל שהות או מניעה .מכיון
עבודה זרה יש להזהירו על כך” – טען כאשר נתונה היא בידיהם של בני אדם לזכייה בברכות האלקיות.
שהעולם החומרי מוכן לפני האדם והגוף
משה“ ,ומה לכם ולציווי זה? ועל אף שיכולותיהם מוגבלות. מוצא סיפוק מיידי בדברי היצר ,אין דבר ראשית חכמה יראת ה’
מה עוד כתוב בתורה” – שאל. וכך מספרת הגמרא: שיעכב את האדם מלהימשך אחריו. אך לאור זאת קשה :מדוע נחשב הדבר
‘זכור את יום השבת לקדשו’ (שם פסוק ז). בשעה שעלה משה למרום לקבל את לעומת זאת ,היצר הטוב מציב בפני האדם לניסיון כה גדול? הרי אין מדובר בקיום
“הרי רק מי שכל ימות השבוע עובד התורה הופתעו מלאכי השרת למול קושי גדול בהרבה ,שכן הוא קורא לאדם מצוה בתכלית הנקיות ,אלא רק במעשה
למלאכתו שייך שישבות ביום השבת ,וכי המחזה הבלתי מציאותי המתרחש למול לעמול בתורה ובמצוות עבור שכר רוחני בריחה מן הרע!
המלאכים עובדים ששה ימים כדי שיהיה עיניהם .הרי השמים הם משכן המלאכים המיועד לנשמה ולא לגוף ,ומתקבל רק במעמד ההספד שנערך במלאת שלושים
שייך לומר להם לשבות ביום השביעי?” ומה מקומו של בן אנוש קרוץ מחומר בעולם הבא .מרחק זה בין התמורה הגשמית לפטירת הרב הקדוש רבי ישראל מגור זי”ע
המשך בעמוד ג’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על התורה
חרדה עצומה על ההורים שראו לנגד את יקיריו מארץ הגזרה ולהביאם לחוף בעוד פחד ואימה משתקים את ישותו. והמוחשית לבין התמורה הרוחנית
עיניהם את בנם היקר נלקח אל הבלתי מבטחים. מזועזע עד עמקי נשמתו מהמראות שנגלו והמרוחקת ,הוא הסיבה המרכזית לכך
נודע. רבי ישראל חיים נדהם מביקורו של לעיניו ,החלו דמעות חמות לזלוג מעיניו שבני אדם נוטים לשמוע לעצת היצר הרע.
עבור שמאי ,התייצבות בשורות הצבא הקונסול ,שנחת עליו כרעם ביום בהיר; ולשטוף את פניו ,נוכח האסון המתרגש לאור זאת ,מפרש ה’אביר יעקב’ את
הפולני כלל לא עמדה על הפרק; המפלט הוא חש שאינו מסוגל להשיב על הצעה כה ובא. הפסוק (יב א) ‘לך לך מארצך’ כהדרכה לכל
היחיד שנותר היה עזיבה חפוזה ומיידית גורלית כלאחר יד .הוא ביקש מהקונסול משמעות החיזיון התבהרה במוחו בחדות אדם השואף להיות ‘אב-רם’ – כלומר ,אדם
של אדמת פולין .למנוסה הנואשת הזו היה שהות של יממה אחת כדי לשקול את אכזרית :השנאה היוקדת שחשו הפולנים המרומם במעלות התורה ובמעשים טובים.
מחיר כבד מנשא: הדברים בכובד ראש ,והבטיח כי למחרת, כלפי שכניהם היהודים ,אותה שנאת עשו כשאדם מוצא בקרבו את ההתעוררות
בתוך ימים ספורים היה על המשפחה באותה השעה בדיוק ,יתייצב במשרדו כדי ליעקב עתיקת יומין עומדת לעלות מדרגה ללכת בדרך הישרה ,הקדוש ברוך הוא
להפקיר מאחור חיים שלמים – את למסור את החלטתו הסופית. ולפרוץ את כל הגבולות .הוא הבין כי מחזיק בידו ומסייע לו בדרכו.
הבית המרווח ,את רכושם ואת כל עמל שורש התלבטותו של רבי ישראל חיים ההתנכלויות המקומיות והפגיעות ברכוש הציווי ‘מארצך’ מהווה סגולה בדוקה
ימיהם ,מבלי שיוכלו לממש כמעט דבר. נבע מהכרתו הכואבת את המציאות שהיו עד כה אינן אלא הקדמה למשהו רחב להתמודדות עם פיתויי היצר הרע הבוער
הם עמדו בפני הברירה האכזרית :להציל הרוחנית באמריקה של אותם ימים .הוא ונורא הרבה יותר .לא יהיה מדובר עוד ברחובות .כדי שהאדם לא יישבה בקסמיו
את רכושם ולאבד את בנם ,או להציל את ראה בה מדבר שממה רוחני ,מקום שבו בחילופי מהלומות גרדא או במכות יבשות, של היצר ,המציע הנאה קרובה ומיידית,
נפשם ולצאת לדרך כפליטים ,ולו רק כדי חינוך הילדים על ברכי התורה והחסידות אלא בגל של פוגרומים קשים ומרחצאות עליו להכיר בכך שמדובר במצגי שוא
להימלט מן האסון שריחף מעל ראשם. הצרופה עומד בסכנה מוחשית ומוחלטת. דמים העתידים לשטוף את הארץ. בלבד .הסוד להצלחה במאבק זה הוא
גם היציאה מפולין התבררה כמבצע למרות שהיה מודע היטב לכך שהקרקע עבור שמאי ,לא היה מקום לספק בדבר הזכירה התמידית כי הטובה וההנאה
מורכב .למרות שהחוק העניק פטור תחת רגלי יהודי פולין אינה יציבה ,הוא הצעד הבא שעליו לנקוט; עליו לקום האמיתית אינן מצויות בחומריות החולפת
למהגרים לחוץ לארץ ,צו הגיוס שכבר התקשה להשיב בחיוב לקונסול; בלבו ולברוח מארץ הגזרה ללא כל שהות .מן של העולם הזה ,אלא מיועדות לנשמה
הוצא נגד שמאי סיבך את המצב והפך ניקרה השאלה המייסרת – האם ראוי השמים מרמזים לו בבירור כי תם עידן בעולם הבא .דבר זה הוא שמאפשר לאדם
כל רגע לקריטי .אמו של שמאי מיהרה להציל את הגוף במחיר אבדן הנפש, יהדות פולין! להתנתק מהמשיכה אל הארציות ולצעוד
לפגישה גורלית עם מפקד הגיוס המקומי, ולהימלט מהפח הפולני הישר אל הפחת היו אלו השנים שלאחר מלחמת העולם אל רוממות רוחנית.
ולאחר תשלום שלמונים נכבדים ,נאות הרוחני שמעבר לים? הראשונה ,זמן שבו איש לא יכול היה
המפקד לשחררו בתנאי אחד ובלתי לאחר לבטים מייסרים שקרעו את נפשו, להעלות בדעתו את גודל האסון שעתיד ובהר ציון תהיה פליטה
מתפשר :עליו לעזוב את גבולות פולין התגבשה בלב רבי ישראל חיים החלטה להפוך את אדמת אירופה לגיא הריגה פעמים רבות היציאה מן המוכר והידוע
באופן מיידי. נחושה“ :לא ניסע לאמריקה ולא נסכן מדמם שבו יאבדו מיליונים מבני ישראל. קשה ביותר ,אך כאן נבחן המאמין ,האם
את נשמתנו!” היתה זו גבורה רוחנית המחשבה שדווקא ארץ ישראל תהיה הוא שומע בקול ה’ ועבדיו או לא.
רבי ישראל חיים ניצב בפני צומת דרכים
גורלי :האם עליו לשלוח את שמאי בגפו עילאית; משפחת גינזבורג בחרה במודע מקום המקלט היחיד ,וכי ‘ובהר ציון תהיה ליל הושענא רבה של אותה שנה ,לא היה
אל הלא-נודע ,או שמא עליהם לעקור להשליך מאחורי גבה אזרחות מובטחת, פליטה והיה קדש’ (עובדיה א יז) ,נראתה אז שונה אצל הבחור שמאי גינזבורג משאר
כולם יחד? ואולי לנסות ולהשקיע עוד כרטיסי הפלגה משולמים ועתיד של רווחה רחוקה מכל דמיון. לילות השנה.
ממון בשוחד ושלמונים כדי להסיר את כלכלית ,ובלבד שלא להעמיד בסיכון את פולין של אותה תקופה היתה מרכז בשונה מרוב בני האדם שמייחדים את
רוע הגזרה גם מעל בנו וכך יישארו כולם עתידם הרוחני של הדורות הבאים. חי ופועם של יהדות וחסידות; חצרות ליל הושענא רבה לתפילה ועבודת ה’,
בפולין?! שמאי היה שותף מלא להכרה שאמריקה האדמו”רים היו שוקקות ,והיכלי בתי הפך הבחור שמאי באופן קבוע את שעות
הלבטים המייסרים כרסמו ברבי ישראל אינה המקום הנכון עבור משפחתו ,אך הוא המדרש המו מבחורים ואברכים שביקשו החשכה לזמן של עמל רוחני ,ושקידתו
חיים ללא הרף ,עד שהחליט לדרוש את ניצב חסר אונים מול השאלה המעשית: להתעלות בדרכי התורה והחסידות. התפרסה על פני לילות השנה כולה .שמו
ה’ ולהעלות את השאלה בפני הרב הקדוש איזה טיעון יוכל להציג כדי לשכנעם באותה עת ,המושג מסירות נפש נקשר יצא אפוא בעיר מגוריו ,לוקוב ,כמתמיד
רבי אברהם מרדכי מגור זי”ע בעל ‘אמרי לעלות עמו דווקא לארץ ישראל? בעודם דווקא לעלייה לארץ ישראל .מי שבחר ושקדן שבקיאותו רבה בכל מקצועות
אמת’ .היתה זו שעת רצון מיוחדת בחצר, יושבים בשלווה בעירם לוקוב ,בבית רחב לעלות נאלץ להתמודד עם קשיי קיום התורה.
לאחר שהכניס בבריתו של אברהם אבינו ידיים וכשהפרנסה מבוססת ,המחשבה נוראים; עוני מחפיר ,רעב ומחלות ,לצד אך עם הגיע שעת חצות של ליל הושענא
את בן זקוניו ,הרב הקדוש רבי פינחס לנטוש את כל הטוב והמוכר לטובת הלא מאבקים רוחניים מורכבים מול פורקי עול רבה ,פקדה את שמאי הצעיר תחושה
מנחם אלתר מגור זי”ע בעל ה’פני מנחם’. נודע בארץ ישראל נראתה כמעט בלתי שביקשו להסית ולהדיח את הבאים. מטלטלת שמעולם לא חווה כמותה .היתה
רבי ישראל חיים גמר בלבו לפרוס בפני נתפסת! מאותו רגע שבו נגלה לעיניו החיזיון זו מעין בערה פנימית לוהטת שבערה בכל
הרבי את כל צדדי הספק ,תוך כדי הדגשה שמאי הבין ששיח רגיל לא יספיק כדי המצמרר ,הבין שמאי כי ההשגחה גופו והרעידה את ישותו; נשימתו כמעט
שבלבו נוטה הוא להישאר בפולין. לעורר את משפחתו .הוא הרגיש שעליו העליונה הטילה עליו את האחריות לקום שנעתקה ,ותחושת מחנק צורבת מילאה
זמן השהייה בחדרו של ה’אמרי אמת’ לשבור את הכלים ולנקוט בצעד קיצוני ולעשות מעשה – לעזוב את ארץ מולדתו. את גרונו ,כאילו גופו צר מלהכיל את
היה ידוע כקצר ביותר; הרבי נהג לחרוץ שיזעזע את עולמם .או אז הגה תכנית אולם ,לצד ההחלטה הנחושה ,ניקרו המתחולל בתוכו .לא היה זה רעש חיצוני
גורלות בשניות ,וכהרף עין מצא עצמו נועזת :הוא הודיע על כוונתו להתגייס בלבו ספקות מייסרים :לאן עליו להפנות או מאורע גלוי שהצית את הסערה ,אלא
השואל מחוץ לחדר .רבי ישראל חיים הבין לצבא הפולני ,צעד שנתפס באותם ימים את פעמיו? והשאלה הקשה מכל – האם התפרצות פנימית של גלי חרדה שעלו
כי בשיחה קצרה לא יספיק לשטוח את כגזר דין של שמד רוחני וסכנה גשמית. מותר לו להשאיר את הוריו ,אחיו וכל בני וירדו בקרבו.
לבטיו ,ולכן החליט לכתוב ‘קוויטל’ ארוך האמת היתה שמעולם הוא לא תכנן לשרת משפחתו מאחור ,על אדמת פולין?! דממת הלילה ,שבדרך כלל העניקה לו
המפרט את כל צדדי הספק .הוא קיווה בשורות הצבא .בפקחותו הבין שמאי שצו באותה תקופה ,הגיע לבית אביו של רוגע ושלווה ,הפכה פתאום למעין סערה
שכאשר יקרא הרבי את הדברים ,הוא זימון לצבא הפולני יהיה המפץ שיזעזע שמאי ,רבי ישראל חיים גינזבורג ,אורח בלתי נראית שהלכה והתעצמה בקרבו.
יסכים כי הדבר הטוב ביותר הוא להישאר את עולמם של הוריו ויניע אותם לפעולה. רם מעלה שלא היה מוכר לבני המשפחה. הוא הרגיש שקירות בית המדרש סוגרים
בפולין. הוא הכיר היטב את מסירותם העמוקה האיש ,שהיה לבוש בהידור רב ונשא בידו עליו ,וחיפש נואשות מעט אוויר לנשימה.
ברגע שנפתחה הדלת והאדם שלפניו אליו ואת הערכתם המופלגת לתורתו ,וידע תיק שרד מכובד ,הציג עצמו כקונסול במחשבה שמשב רוח צונן יוכל להרגיע
יצא כשפניו קורנות מאושר על התרת שכדי למנוע את הגזרה הנוראה – שבנם האמריקאי בפולין. את נפשו הסוערת ולהשיב את דעתו ,קם
ספקותיו ,נכנס רבי ישראל חיים אל הקדש היקר יחליף את דפי הגמרא במדי צבא הוא הגיע כדי לבשר בשורה בלתי נתפסת: שמאי ממקומו ,סגר את הגמרא ויצא אל
פנימה .בלב פועם ובחרדת קדש עילאית, הנכרים – הם יהיו מוכנים להפקיר את כל איש עסקים נדיב בשם יעקב סורדוט פנה האוויר הפתוח של הלילה.
הוא קרב אל השולחן והושיט לרבי את רכושם ולברוח מן הארץ ללא שהות. לממשל בבקשה מיוחדת לאשר למשפחת ברגע שפסע שמאי אל מחוץ לכתלי בית
ה’קוויטל’ הגדול שעל כתיבתו עמל שעה בבקרו של יום בהיר ,התייצב שמאי גינזבורג כולה להגר לארצות הברית. המדרש ,הבין מיד כי המועקה שחש היתה
ארוכה. בלשכת הגיוס הפולנית וביקש להתגייס. הקונסול הוסיף כי האישור כבר ניתן, אות משמים .לנגד עיניו המשתאות נגלה
להפתעתו העצומה ,ה’אמרי אמת’ כלל לא הפקיד ,שראה בשנות עבודתו אינספור ואותו נדיב אף הגדיל לעשות ושלח סכום חיזיון מצמרר ונורא הוד :השמים נראו
העיף מבט ב’קוויטל’ .הוא הניח אותו על ניסיונות השתמטות ,בהה בבחור החסידי כסף נכבד לכיסוי כרטיסי הנסיעה וכל כשטופים בגלים אימתניים של דם ,אש
השולחן ,הושיט את ידו הקדושה ואמר בתימהון מוחלט; מעולם לא פגש צעיר הוצאות המעבר. ותמרות עשן .המראה היה כה מבעית ,עד
במאור פנים“ :סע לחיים ולשלום!” יהודי המבקש להתנדב מרצונו! בסיפוק עבור המשפחה ,ההצעה הזו נראתה שהשמים האדומים והאופק השחור נדמו
בתוך שניות ספורות מצא עצמו רבי גלוי ,מיהר הפקיד לנצל את המציאה כפתח מילוט פלאי אל ‘מדינת הזהב’ ,כפי בעיניו כרצפת בית מטבחיים ענק – תמונה
ישראל חיים מחוץ לחדר ,כשהוא מבין ושיבץ את שמאי ליחידה מובחרת ביותר. שכונתה אמריקה באותם ימים ,פתרון נוראה של חורבן ואימה שנחרתה עמוק
שמילותיו הקצרות של הרבי חתמו את קשה לתאר את עצמת הזעזוע שהכה מושלם שסיפק בבת אחת ביטחון פיזי בנפשו וטלטלה את כל עולמו.
הגולל על החיים בגולה .ההכרעה נפלה: בבני משפחת גינזבורג כאשר הגיש להם ורווחה כלכלית מעבר לים. שמאי הצעיר עמד במקומו ,אחוז חלחלה,
הם עולים לארץ ישראל! שליח הדואר את המעטפה ובה צו הגיוס. התברר כי מי שעמד מאחורי היוזמה כשההבנה המבעיתה מכה בו כהלומת
שמאי הצעיר ,שחייו ורוחניותו ניצלו הבשורה הקשה היתה מיידית :על שמאי המפתיעה היה סב המשפחה ,שהתגורר פטיש כבד :החיזיון שלפניו אינו אלא
בזכות אותה הכרעה פלאית של ה’אמרי להתייצב לשירות בתוך שבוע ימים בלבד. באמריקה .השמועות המדאיגות על דמם של בני ישראל ,וזעקת דמי אחיו היא
אמת’ ,עלה לארץ ישראל וצמח להיות פרק הזמן הקצר להחריד הפך את האיום מצבם של היהודים בפולין הגיעו לאזניו, המהדהדת בתוך לבו ונפשו .הוא לא היה
דמות מופלאה – גאון בתורה וחסיד עובד המופשט לסכנה מוחשית וקרובה ,והטיל והוא החליט לפעול בדחיפות כדי להוציא מסוגל להתיק את מבטו מהמראה הנורא,
המשך מעמוד א’ תהילים
ומרומם ביותר. “מה עוד כתוב בתורה?” גדולה יותר ממצותו של המתענה ה’ .הקשר המיוחד עם רבו נמשך גם
לכן התחננו המלאכים שתישאר התורה ‘לא תשא את שם ה’ אלקיך לשוא’ (שם פסוק ו) לשם שמים (דרשות כתב סופר ,שמיני בארץ ,וכאשר עלה ה’אמרי אמת’
במחיצתם וביקשו מאת הבורא ‘תנה הודך על – על האדם חל איסור להישבע לשקר ולהזכיר עצרת). לירושלים ,זכה שמאי לשמשו בקדש
השמים’. על כך את שמו יתברך. על סיפור נפלא זה הוסיף הרב בנאמנות.
כצאת השמש בגבורתו “האם המלאכים סוחרים הם במשא ומתן שיש הקדוש רבי יצחק מבוהוש זי”ע ואמר ‘לך’ קודם ל’לך’
ביאור זה נפלא עד מאד אלא שלפיו יש להבין חשש שיבואו להישבע כדי לאמת טענתם?” – כי ברוח זו ניתן לפרש את הפסוק: כאשר אדם מבטל את רצונו האישי
מה היתה תשובתו של משה כשטען למלאכים הוסיף לטעון בפניהם משה. ‘לך לך מארצך’ .אמנם רש”י מבאר לרצון ה’ ,הוא זוכה לברכה והצלחה.
‘קנאה יש ביניכם ,יצר הרע יש ביניכם?’ הרי לא “מה עוד כתוב בתורה?” שההליכה היא ‘להנאתך ולטובתך’,
אך סדר המילים בפסוק חושף את מסופר כי פעם אחת נכנס הרב
התכוונו כלל לקבל את מצות התורה כפי שהן ‘כבד את אביך ואת אמך’ (שם פסוק יא). הקדוש רבי ישראל מרוז’ין זי”ע
רק לזכות לתענוג הגדול הטמון בפנימיותה של סדר הקדימה הנכון .המילה ‘לך’
“וכי למלאכים יש אבא ואמא ששייך לצוותם לבית מדרשו ומצא שם קבוצת
התורה וכדי שתהיה להם אחיזה בדבר זה אינם מופיעה תחילה כדי להורות שקיום
לכבדם?” חסידים יושבים בשבת אחים ,כשהם
צריכים שייכות לעולם המעשה כלל? המצוה ורצון ה’ חייבים להקדים את
“מה עוד כתוב בתורה?” הכל ,ורק לאחר מכן מגיע ה’-לך’ טועמים מיני מתיקה ,שותים יין
על כך הוסיף ה’בני יששכר’ דברים נפלאים ‘לא תרצח לא תנאף לא תגנב’ (שם פסוק יב). שרף ומשוחחים ביניהם בנינוחות על
המציין את ההנאה והטובה האישית.
שעבוד לתורה
וביאורו הוא אבן יסוד להבנת ייעודנו אשר הרי שורשן של פעולות אלה הנן בקנאה דא ועל הא .למראה המחזה ,הזעיף
עבור כך נשלחנו בעולם הזה ומדוע בחר בנו התמידית השוררת בין בני אדם וביצר הרע הרבי את פניו הקדושות; ניכר היה
הבורא לעבודתו מכל ברואי עולם: ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט לכל כי הנהגה זו אינה עולה לרצון
המסית את האדם לנקום בחברו או לגנוב ממנו,
אכן התורה הקדושה היא אור רוחני אין סוף, בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו לפניו ,וכי בעיניו היה זה ניצול לא
“וכי קנאה שוררת בין המלאכים?” תמה משה,
אך דווקא משום שאור התורה גדול ביותר אי “האם גם להם יש יצר הרע המסיתם לחטוא?” ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ראוי של הזמן היקר.
אפשר להשיגו רק באמצעות מצות מעשיות על כך לא שמענו. ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען אחד הנוכחים ,שאזר עז בנפשו,
בלבד ,ואת זה רק אנו מסוגלים לעשות!! (בראשית יב ה). פנה אל הרבי וביקש להבין את
תשובתו של משה היתה ניצחת ביותר ולשמע
הביא לכך ה’בני יששכר’ משל ברור וקולע :לא דבריו נסתתמו טענות המלאכים באחת ועל ידועים דברי אונקלוס על המילים פשר הקפדתו“ :הרי מסורת היא
פעם יוצאים אנו תחת אוויר השמים והשמש כרחם הסכימו לרצונו של הבורא ליתן את ‘ואת הנפש אשר עשו בחרן’ – וית בידינו מהרב הקדוש רבי פינחס
שולחת את קרניה למול עינינו בעז ,באופן טבעי התורה לבני האדם ,שאכן התורה ראויה נפשתא די שעבידו לאורייתא ,דהיינו מקוריץ זי”ע ,כי חסידים המתוועדים
נמצמץ בעפעפינו למול האור האדיר הבוקע מן רק להם ואילו המלאכים אינם שייכים לה שהנפשות שעשו אברהם ושרה בצוותא ושותים ‘לחיים’ נחשבים
המאור הגדול וכל ניסיון שלנו להביט למספר ולמצותיה כלל וכלל. בחרן ,הן הגרים אשר קירבו לעבודת כמי שעוסקים בתורה ממש .אם כך,
שניות אל גלגל החמה הוא קשה עד כמעט ה’ ולחיי תורה ומצוות. מדוע נראה רבנו כמי שאינו שבע
זוהי השתלשלות הדו-שיח הנדיר שהתרחש
בלתי אפשרי לראייתנו המוגבלת. בשמים בשעה שבא משה לקבל את התורה, אמנם בדברי התרגום אונקלוס רצון ממעשינו ,והרי אין כאן עוון של
כיצד יכולים אנו כן להביט אל השמש? משקפי והתמיהות במעשה זה רבות: ישנו רובד נוסף‘ :הנפש אשר עשו’, ביטול תורה?”
שמש המיועדים לכך הם האפשרות המוכרת, משמעותם תביעה לעבודה עצמית השיב להם הרב הקדוש מרוז’ין“ :אל
וכי לא ידעו המלאכים שהתורה מורכבת ממצות
העדשה המושחרת תפריד בין עינינו לבין קרני של האדם ,בה הוא עובד על נפשו תעלו על דעתכם שחולק אני על
רבות השייכות רק למי שחי בתוככי העולם הזה
השמש ורק כך נוכל להביט בקלות אל קרניה ומלטש אותה ,עד אשר היא עולה דברי הרב הקדוש מקוריץ; דבריו
שהוא עולם המעשה אשר לדרים בו יש אבא
המסנוורות. ומתעלה ,ונמצא שהוא בגדר ‘עושה’ הקדושים הם אמת ויציב .אך עליכם
ואמא ,יש יצר הרע ויש תחרות וקנאה בין איש
עד לפני מספר שנים עוד יכולנו לראות גם את נפשו. לדעת כי לא כל העתים שוות ולא כל
לרעהו? מדוע הוצרכו למשה רבנו שיודיעם על
מי שמשתמש ב’פילם’ ,ששימש בעבר כסרט כך ,וכי לא הבינו זאת מעצמם? דרך אחת לכך היא על ידי מסירות המקומות דומים .אמשול לכם משל:
צילום ,כתחלופה למשקפי שמש ,והסתכלו זאת ועוד ,הרי מצות רבות נתקנו כזכר ליציאת נפשו של האדם לתורה. מצינו תיבות מסוימות המופיעות
בעדו אל קרני האור. מצרים ,מצות סוכה ומצות קרבן פסח וכמוהן הגאון רבי אברהם נייערמן זצ”ל, בתורה ,שפעם אחת הן נאמרות
אל כזה אור גדול אי אפשר להביט אלא על ידי מצות רבות .גם איסור אכילת גיד הנשה הוא אב”ד הנריקוב ,מעיד בהקדמה בלשון קודש ופעם אחרת בלשון
מסך המבדיל בין העין לאור .ממש כך ,גם את זכר למה שאירע ליעקב אבינו בהיאבקו עם לספרו ‘תועפת ראם’ ,כי שמע מפי חול .בשני המקרים מדובר באותה
האור האדיר הגנוז בתורה הקדושה אי אפשר שרו של עשו הרשע ,וכי לא הבינו שאין להם הרב הקדוש רבי אהרן מנחם מנדל המילה ממש ,באותן האותיות ,אך
להשיג אלא על ידי קיום המצות במעשה. ולא תהיה להם כל שייכות לענינים אלו? מראדזימין זי”ע שעל האדם לדעת משמעותה משתנה מן הקצה אל
הגבלת התורה לכלים מעשיים מסייעת בעדנו ואם נאמר שידעו גם ידעו והבינו זאת מעצמם, שהוא עבד משועבד לתורה הקדושה, הקצה בהתאם להקשר שבו היא
שנוכל לתפוס ולאחוז באותו אור רוחני בלתי מדוע אם כן רצו בכל זאת לקבל את התורה, ועל כן ,אם יש לו קושיא ,עליו לייגע נאמרת.
מוגבל. ומדוע נסתתמו טענותיהם כאשר שמעו דברים את עצמו ביגיעת גוף וביגיעת נפש ראו ,למשל ,את המילה ‘פסל’.
בכך נבין את תשובת משה רבנו למלאכים אלו יוצאים מפיו של משה? ליישבה. בתורה אנו מוצאים אותה בשני
שחפצו לזכות לפנימיותה של התורה :האם יש בספרו ‘בני יששכר’ (מאמרי חודש סיון מאמר ב ואכן נאים הדברים למי שאמרם, הקשרים הפוכים בתכלית :במתן
לכם כלים מעשיים שעל ידם תוכלו לזכות לאור ימי הגבלה אות י) גילה לנו הרב הקדוש רבי צבי ובמקרה שהקשו לרבי קושיא לוחות הברית נאמר למשה (שמות לד
התורה? אלימלך מדינוב זי”ע ביאור נפלא ליישוב הדבר: כלשהי ,לא עלה על יצועו ולא נתן א) ‘ויאמר ה’ אל משה פסל לך שני
הרי בין המלאכים אין מציאות כלל של משא שנה לעיניו עד שהצליח ליישבה, לחת אבנים כראשנים’ ,ואילו באיסור
אכן ידעו המלאכים היטב שהמצות כפי
ומתן ,אין קנאה ואין תחרות ולא יצר הרע, שכתובות הן בתורה אינן שייכות אליהם כלל והוסיף שדבר זה הוא מכבודה של עבודה זרה נאמר (שם כ ד) ‘לא תעשה
וכל זאת משום שהמלאכים מהותם רוחנית וכלל ,ואם כן מה התכוונו כשטענו לפני הבורא תורה. לך פסל’ .אותן אותיות ממש ,אך
ומופשטים הם מכל דמיון של גוף גשמי שרוצים הם את התורה? פעם בא אחד מבעלי הבתים המרחק ביניהן הוא כמרחק שמים
ופעולות מעשיות ,ועל אף רוממותם לא יעלה שבעיר קוטנא עם חתנו הסמוך על מארץ.
בידם להשיג את פנימיות התורה ואם כן מה הם התכוונו לזכות על ידי כך לפנימיות התורה
ורוחניותה שזה דבר השייך גם אליהם! שולחנו אל הגאון רבי ישראל יהושע הסוד טמון במיקומה של המילה
להם ולקבלת התורה?! מקוטנא ,והתפאר בכך שחתנו בקי ‘לך’ .כאשר המעשה – ‘פסל’ קודם
וכפי שטבע זאת הרב הקדוש רבי מנחם מנדל ונבאר הדבר .התורה הקדושה אכן מתבטאת בכל המסכתות הנכללות בסדר נזיקין ל’לך’ ,הכוונה היא לאדם הפועל לשם
מקוצק זי”ע בפסוק (שמות כב ל) ‘ואנשי קדש על ידינו בקיום כל המצות המעשיות הכתובות שבש”ס עם כל המפרשים שעליהן.
בה ,מצות עשה ומצות לא תעשה ,אך שורשה שמים ומבטל את הנאתו האישית,
תהיון לי’ – ‘מענטשליך הייליג’; לקדש את פנה ה’גאון מקוטנא’ אל החתן הצעיר והרי זה קדש קדשים .אך כאשר
האנושיות. הרוחני של התורה הוא עמוק מני עמוק וכל
אות ותג שבה טומנים בקרבם עולמות רוחניים ושאל“ :אמור לי ,מהו ‘שעבודא ה’לך’ קודם ל’פסל’ ,והאדם מעמיד
בורא עולם אינו זקוק למלאכים ושרפים ,כי אשר על ידם ברא הקדוש ברוך הוא את כל דאורייתא?’” את עצמו ואת טובתו האישית במרכז
מהם יש לו די .הוא צריך דווקא אנשים ,קרוצי העולמות. האברך נדהם לשמע השאלה – המעשה הופך לחול!”
חומר וברואי בשר ,שיקדשו את עצמם ויפרשו הפשוטה .הן כל בחור ישיבה יודע המסר חדר אל לבם של החסידים:
מן הגשמיות עד שיהיו בבחינת ‘קדש לה’’. הרי כשבא הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם
בראו על ידי התורה הקדושה .היא היתה ש’שעבודא דאורייתא’ ,פירושו אמנם שתיית ‘לחיים’ והתוועדות
וזו היתה תשובת משה רבנו למלאכי השרת: כביכול כלי אומנותו של הבורא אשר על ידה שהתורה שעבדה את נכסיו של בצוותא הן אכן מעשים נשגבים,
‘קנאה יש ביניכם ,יצר הרע יש ביניכם’ .מכיון תיקן ושיכלל וברא את העולם (ב”ר א א) ובכלל האדם עבור חובותיו ,משום שנכסיו אך המבחן האמיתי טמון בכוונת
שאין לכם שייכות לחומר ולגשמיות – אין אתם זה את כל העולמות העליונים שאין לנו כל של האדם ערבים לכך שיפרע את הלב .השאלה המכרעת היא מה
יכולים למלא את התכלית המבוקשת בנתינת השגה בהיקפם ובשגב רוממותם. חובו! ניצב במרכז – האם ההנאה האישית
התורה! את זאת ידעו המלאכים ועל כן עשו חשבון ה’גאון מקוטנא’ ראה במבוכתו והסיפוק הגשמי הם העיקר ,כשהענין
ועל פי דבריו נראה לבאר את תשובתו של משה פשוט ואמרו לעצמם :הרי תענוג גדול יש לנו והוסיף“ :כוונתי היא לדברי הרוחני משמש להם רק כעטיפה ,או
רבנו למלאכים באופן דומה אך שונה :אכן גם מקרבתו של הבורא בעולמות העליונים ואם האונקלוס על המילים ‘ואת הנפש שמא החלק הרוחני הוא המרכזי,
למלאכים ייתכן ותהיה שייכות לפנימיותה של שורש כל העולמות הוא התורה הקדושה נמצא אשר עשו בחרן’ – וית נפשתא די וההנאה הגשמית טפלה לו.
התורה אך מכל מקום איזו תועלת יש מכך שהיא גם כן שורש כל התענוגים הרוחניים ועל שעבידו לאורייתא .רק אם הנך וכבר היה רגיל מרן רבנו משה סופר
לבורא? הרי קנאה ושנאה אין ביניהם ויצר הרע ידה נוכל לזכות לקרבת הבורא באופן נשגב במדרגה כזו של שעבוד לתורה ,אוכל זי”ע בעל ה’חתם סופר’ לומר ,כי
לדבר אתך בדברי תורה! אכילה לשם שמים קשה ,ומצותה
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ תהילים
טמאם לבל ידבק בם מאומה מן החרם הדעת’ לפני קבלו עליו את התפקיד הגדול ליוצרם בנחת רוח’ (ברכת יוצר) ,כלומר, אינו מסיתם לעבירה כלל ומה גדולה יש
ולשמור לפיו מחסום מדבר דבר אשר לא של מנהיג עדה. ברצון שלם ,כי הם אין להם פה לדבר, בכך שעובדים את התורה ללא כל ניסיון
כתורת ה’ ולשמרה בקדושה וטהרה .כי והדברים יובנו ביתר שאת על פי ביאורו כאמור (תהלים יט ד)‘ ,אין אמר ואין דברים’ או דחף פנימי להימנע מכך?
הם כלי הקדש אשר ישרת בם את המלך של ה’פרדס יוסף’ (ויקרא יד ד) לדברי חז”ל וכו’. רק בני האדם החיים בתוך חברה המייצרת
הקדוש ולא ישרתהו בכלי צואים .ועיין שם במגילה (יח :).מילה בסלע משתוקא בתרין, וזהו ‘בשפה ברורה ובנעימה קדושה’ ,לפי תחרות יומית מנקרת עינים ,רק בני האדם
בהמשך דבריו הנוראים. וקשה ,אם שתיקה שווה שנים ,המילה שיש שני מיני דיבור ,דיבור הפה ודיבור המקנאים ושונאים זה לזה ויצר הרע
ודבר נפלא כתב רבנו אפרים בפירושו על אינה שווה כלום ,כיון שטוב יותר לשתוק הלב ,שנאמר (קהלת ב א) ‘אמרתי אני בלבי’, מסיתם לחטוא ,לגנוב או לרצוח ,ובכל
התורה (ריש פרשת וירא) ,ליתן טעם לשבח ויהיה שנים! ועוד היה לומר ‘ושתיקה’ ודיבור הלב ומחשבתו מניע דיבור הפה. זאת נמנעים מכך היות והבורא אסר זאת
על המציצה בברית מילה“ :וקיבול דמה בוא”ו. ואם כן ,הדיבור האמיתי והברור והנבחר בתורתו ,מהם בלבד תעלה הנחת רוח
בכלי שרת ,כך מילה מקבל דמה בפיו אלא ,שיש זמן לדיבור ,כמו שנאמר הוא דיבור הלב ,וזהו הדיבור שהמלאכים הרצויה לפני הבורא במרום.
שהוא כלי שרת שבו משבח להקדוש ברוך בקהלת (ג ז) ‘עת לחשות ועת לדבר’ ,וזו מדברים בלבם וברצונם .וזהו ‘בשפה
הוא. היא מילה שאכן יקרה ,ורק כשנמשכת ברורה’ ונבחרת משתי הלשונות ,והוא ‘נעם
פה של לומדי תורה דינו ככלי
כיצד מנקים את הפה? שרת
משתיקה ,דהיינו שיתאפק כל כך עד שלא שיח סוד שרפי קדש’ שאומרים בנקדישך,
יסוד חשיבותו של הפה ככלי שרת המיוחד יהיה עוד באפשרי להתאפק .וזה‘ ,מילה שהוא הטוב והנעים שבלשונות ,והוא שיח
בסלע’ כשהיא נמשכת ‘משתיקה’ ,שווה המלאכים שעושים רצון קוניהם בלבם אמרות ה’ אמרות טהורות כסף צרוף
לתורה כבר מצינו בירושלמי (שבת פ”א ה”ב) בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב ז).
המילה ההיא ‘תרין’. ובמחשבתם .ולכן אמר ‘כולם כאחד’,
כי אמר רבי שמעון בן יוחאי ,אילו הייתי ‘אמרות ה׳ אמרות טהורות’; כדי שהאמרות
ויתרה מזה כתב הרב הקדוש בעל ‘שפת רצה לומר בלב אחד עונים ואומרים קדוש
נוכח על הר סיני בזמן שניתנה תורה הטהורות יישמעו מפיו של אדם ,אף הפה
אמת’ זי”ע (סוכות תרנ”ד) :כי כחן של ישראל קדוש קדוש.
לישראל ,הייתי מבקש מלפני הקדוש עצמו צריך להיות טהור ,ככלי שרת
ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות ,אחד בפה ...כי שבח הפה הוא בדיבור ובשתיקה שתיקה של חכמה המיועד לעבודת הקודש.
שיעסוק בתורה ,ואחד שישתמש בו לשאר כמו שאמרו ‘מילה בסלע משתוקא מהרבה טעמים חביב היה סיגוף השתיקה
צרכיו .וחזר ואמר ומה אם פה אחד הוא, בתרין’ ...ובאמת שני אלו תלויין זה בזה, על הרב הקדוש רבי ליבוש מאופולא זי”ע, כה דיבר רבנו החיד”א (יוסף תהלות יב ח):
אין העולם יכול לעמוד בו מפני לשון הרע כי כפי שמירת הפה ,כך יכולין לפתוח הפה תלמידם של ה’חוזה מלובלין’ וה’יהודי ‘אמרות ה’ ,אמרות טהורות’ ,לפי שהפה
שמוציא ,אילו היו שני פיות על אחת כמה בתורה .וזה הרמז ‘שפתים ישק משיב הקדוש מפרשיסחא’ זיע”א ,האחד מהם והלשון כלי שרת לפני ה’ ,ללמוד בתורה
וכמה. דברים נכחים’ (משלי כד כו) .פירוש ,המשיק מן הסתם קשור בפירוש המובא בספרים להתפלל ולהודות ולשבח ,צריך שיהיו
שפתותיו שלא לדבר דברים בטלים ,הוא משמו לפסוק (משלי טו כג) ‘שמחה לאיש טהורים ובלי מום כמו הכלי שרת.
והיה הרב הקדוש ה’פני מנחם’ מגור זי”ע
מקשה על דברי הירושלמי ,הרי כשם משיב דברים נכוחים. במענה פיו’ :אף שכל עבודה להשם יתברך משום כך נודעה השתיקה אצל צדיקי
הדורות כפתח לקדושת הדיבור.
שעתה שישנו פה אחד אין כל כך ריבוי לפנות את הפה צריך לעשותה בשמחה ,מכל מקום ,האיש
דלטוריא ,כי בשעה שהפה מדבר בתפלה האיר את עיננו רבנו ה’אור החיים’ הקדוש שבחר לעצמו דרך של סיגופים וצומות ששה בנים היו לו להרב הקדוש רבי
או אוכל אינו יכול לדבר לשון הרע ,כמו כן זי”ע (במדבר כו כג) בדברים נשגבים: לזכך גופו אינו יכול להיות בשמחה ישראל מרוז’ין זי”ע ,והצעיר שביניהם היה
היה יכול השם יתברך לברוא לאדם שתי ואמרו ‘משפחת הפוני’ ,פירוש ,שצריך בשלמות ,כי קשים הם לגוף ומדכדכים הרב הקדוש רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין
פיות ,ובשעה שאחד נפתח השני יהיה לפנותו ממותרות המורגשות גם מהשחוק אותו. זי”ע .צדיק גדול היה רבי מרדכי פייביש
סתום ,וממילא לא תהיה הדלטוריא גדולה ומדברים בטלים כי הם מונעים קיום אבל איש המענה רק את פיו מלדבר ושתקנותו היתה לשיחה בפי כל .מורגל
יותר ,ואף גם זאת שיהיה פה מיוחד לדברי התורה באדם. דיבורים אסורים ורק בדברי תורה ותפלה היה בפיו‘ :משתיקה אין מתעייפים’.
קדושה. ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו ,כי פה ימלל ,מסוגל להיות שרוי בשמחה תמיד, את כוונת דבריו הסביר בפרשו את דברי
ועל כן היה מבאר את עומק דברי רשב”י של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר כיון שבחר לו סיגוף כזה שאינו מחליש חז”ל במשנת אבות (פ”ג מי”ג)‘ :סייג לחכמה
כך :ומה אם אותו הפה שעסק בתורה ישרתו בם בקדש ,כי אין קדושה כקדושת את הגוף מאומה וכחותיו מלאים לעבודתו שתיקה’‘ .סייג’ הוא הדבר המקיף את
ותפלה ודברי חסידות והגיע מתוך כך התורה ,ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי יתברך. התוכן הפנימי ,כמו גן של אילנות חמד
ליראת שמים ולטהרת הלב ולחיות חול הגם שאין בהם דברים האסורים. פעם פלפלו ביניהם בחריפות רבה הרב שהוא מוקף בסייג וגדר שלא ייכנסו
דקדושה ,מכל מקום יכול הוא עצמו והוא מה שרמז במאמר ‘לפוה’ שהוא פה הקדוש רבי מאיר מדזיקוב זי”ע בעל ‘אמרי לתוכו ,וכמו הסייג כן החכמה ,גם היא
לבוא לידי כך שישלוט בו הסטרא אחרא העמל בתורה שבו שוכן חצי שמו יתברך, נעם’ ובנו חביבו הרב הקדוש בעל ‘עטרת חייבת להיות מוקפת וגדורה .ובמה?
להיות ברשות לבו ויבוא לידי חטא ודברים ‘משפחת הפוני’ ,פירוש ,צריך לפנות מפיו ישועה’ ,כשלצדם ישב חתנו של האמרי בשתיקה!
בטלים למאכלות ומאוויים האסורים או כל חוץ מהגות בתורה. נעם הרב הקדוש בעל אהבת ישראל סיפר הרב הקדוש ה’ישמח ישראל’
לאכילה ושתייה שאינם באופן הראוי מויזניץ זי”ע ,שהיה אז אברך צעיר ועול מאלכסנדר זי”ע לאברכים שנכנסו אליו
וכלשונו של רבנו יונה בפירושו למסכת
ובשיעור הנכון ,דברים הגורמים לפגם ימים. לשמוע דברי חסידות :אבי ז”ל לקחני
אבות (פ”א מי”ז) :שלא ידבר בפה דברי
וקלקול לדברי התורה שלמד ,על אחת תורה ודברים של הבלי עולם שהיו האב והבן התנצחו בלימודם ,ורבי ישראל פעם לביאלה ,אל הרב הקדוש רבי בעריש
כמה וכמה אילו היה נברא פה מיוחד החכמים הקדושים עושים עצמן ככלי שרת עצמו שתק .לאחר שסיימו שאלו את החתן מביאלה זי”ע וביקשו שיאמר לי דברי
לגשמיות לאכילה ושתייה ושיחה בלבד, שאין משתמשין בהם דברים של חול. הצעיר אם הבין ,והפריך להם רבי ישראל חסידות.
ולא היתה לו כלל שייכות לתורה ולתפלה את כל הפלפול. נענה הרב הקדוש מביאלה ואמר :הייתי
והזהירות בדבר מפורשת בהרחבה בדברי
ולדברי קדושה ,עד כמה הוא היה מאוס... רבנו הקדוש רבי משה אלשיך (שמות כח
אמר חמיו“ :לא על למדנותו תמה אני ,אלא אצל רבי בווארקי לילה שלם ,הרבי שתק,
אמנם עכשיו שנברא האדם עם פה אחד לא) :כלל הדברים כי כלי הדיבור הן הם על שתיקתו המופלגת”... אני שמעתי ,אך לא עניתי.
הרי זה למעליותא ,שבאותו הפה שעוסק יהיו לבני ישראל כלי יקר משרתי אלהינו, כשלושים וחמש שנה כפף את עצמו הגאון ומסופר על פעם שבה יצא רבי בעריש מן
בתורה ותפלה ועל ידי זה מקבל חיותו העומדים יום ולילה לשרת בם את ה’ מכל הקדוש רבי צדוק הכהן מלובלין זי”ע בפני השולחן לאחר שאף הגה לא נשמע מפי
מהשם יתברך מצד הקדושה ,בו עצמו יתר איברי האדם ,אל דמי להם .ומי בער רעו וידידו ,הרב הקדוש רבי לייבל איגר הרבי ב’שולחן’ ההוא ,ואמר‘ :עברתי מבחן
יאכל וישתה וידבר צרכיו. לא ידע לדון קל וחומר ולומר :האם מלך מלובלין. קשה ,הרבי חדר ובחן את כל איברי ,ואני
וכך הוסיף ופירש את דברי התנא דבי בשר ודם יערב לו להשתמש בכלים מכלים בכל אותן שנים מאז נפטר רבם הרב עניתי על כל דבר’.
אליהו (פכ”ו) :אם לא זכה אדם לבקש אחד מעבדיו ,האם לא ייזהר ויישמר האיש הקדוש רבי מרדכי יוסף מאיזביצא ,היה אף כשהיה נפגש עם גדולי הדור היה
רחמים על דברי תורה שיכנסו לתוך ההוא בל יתגאלו כליו בשום חלאה ואבק רבי צדוק מסוגר בביתו ושקוע בתלמודו שותק כדרכו ,אך הם הבינו את שתיקתו
מעיו ,מכל מקום יבקש רחמים על אכילה ועפר?! כי אם יכבסם בנתר וירבה למו ולא השמיע כלל דברי תורה ברבים. והיו משוחחים ביניהם בשתיקה.
ושתייה יתרה שלא ייכנסו לתוך מעיו. בורית ,למען יהיו מגוהצים וזכים לשרת רק לאחר פטירתו של רבי לייבל נאות פעם נפגש עם הרב הקדוש רבי אלעזר
והביא בשם אביו הרב הקדוש ה’אמרי בם את המלך ,והוא מלך אשר הנשמה בלית ברירה לקבל על עצמו את הנהגת מקוזניץ זי”ע וישבו יחדו כשעה תמימה
אמת’ מגור זי”ע לפרש שאכילה ושתייה טפלה לו והגוף עיקרו כי מחומר קרוץ החסידים. מבלי להוציא הגה מפיהם בתום השעה,
בקדושה נעשים הם עצמם תורה. ככל עובד אדמה. הפעם הראשונה שדרש הרב ליד שולחנו, ענו ואמרו‘ :מספיק ,כבר שוחחנו ,דיינו’.
אך הוסיף כי לפי הביאור הנזכר יובן זאת וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד נחדל היתה בשבת פרשת בשלח ,וכך פתח: ונפרדו.
ביותר ,כי הנה האכילה והשתייה היתרה לספור כי אין מספר לגדודי ההפרשים בינו כתוב (שמות יד ב) ‘דבר אל בני ישראל מעשה נשגב זה יובן על פי מה שכתב רבנו
והדברים בטלים מגשמים את הגוף והנם לבין מלך מלכי המלכים אשר כל העולמות וישבו ויחנו לפני פי החירת’ ,שמעתי רמז, אברהם סבע בספרו ‘צרור המור’ (בראשית א
מתנגדים ומפריעים לדברי תורה ותפלה, הוא בראם וכולם כאין נגדו ,אשר ברוב שצריך להתיישב ולחנות קודם שיוציא פיו כז ד”ה ובמדרש) על הפסוק (ישעיה ו ג) ‘וקרא
אולם מאידך כאשר הפה עוסק בתורה חסידות ענותנותו למעשה ידיו יכסוף לחירות ,לדבר ככל העולה על רוחו (פרי זה אל זה’ ,אותו מתרגמים ‘ומקבלין דין
ותפלה הרי זה משפיע גם על המאכל ישרתהו בכלי חרש מחרשי אדמה פינו צדיק קונטרס עמלה של תורה אות א) .כך הסביר מן דין’ ,כי כל אחד מקבל מה שאומר
ומשתה שעוברים דרך אותו הפה שיהיו ולשוננו ושפתינו אתנו ,ובהם בחר להללו את שתיקתו הארוכה במשך כשלושים חברו הגדול ממנו .ואחרי כן ,אלו ואלו
כראוי. ולשבחו תמיד יותר מכל חלקי גווייתנו, שנה ויותר ,ובמימרא קצרה זו קיפל את כל מקבלין עול מלכות שמים לעשות מאמר
מי זה החי לא יתן אל לבו ליהר לבלתי אותן השנים של ‘חנייתו הארוכה’ ו’יישוב השם שהוא עליון על כולם .וזהו ‘להקדיש
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
