gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom

שבוע: לך לך (2026-10-19)

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫במקום נשגב שכזה??‬ ‫הלכו המלאכים ותמהו לפני הקדוש‬ ‫רבותכון מה חשיבא‬ ‫בעל ה’בית ישראל’‪ ,‬עמד אחיו הרב הקדוש‬ ‫רבי פינחס מנחם זי”ע בעל ה’פני מנחם’ על‬ ‫הרחק משכן רע‬ ‫מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‬ ‫ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫ברוך הוא‪“ :‬רבונו של עולם מה לילוד‬ ‫(תהלים ח ה)‪.‬‬ ‫המציאות המורכבת של דורנו‪ .‬הוא הזכיר‬ ‫ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית‬ ‫אשה בינינו?” מה לבן אדם במחוזותינו?‬ ‫את לימוד הזכות המפורסם של הרב הקדוש‬ ‫אוצר יקר אין מפקידים אלא בידיים‬ ‫יב א)‪.‬‬ ‫השיב להם הבורא‪“ :‬לקבל תורה בא”‪.‬‬ ‫רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי”ע‪ ,‬שטען‬ ‫הבטוחות והנאמנות ביותר‪ .‬והנה‪ ,‬את‬ ‫כי אילו היה היצר הרע חבוי עמוק בארון‬ ‫הקשה רבנו הרמב”ן‪ :‬בדרך כלל‪ ,‬כאשר‬ ‫אכן אין זה מחזה רגיל אך כעת הגיע‬ ‫אוצר התורה‪ ,‬שהיה גנוז עמו במרום‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מבטיח שכר או דורש‬ ‫זמנם של בני ישראל לקבל את התורה‬ ‫הספרים‪ ,‬וספר ‘ראשית חכמה’ – המפרט את‬ ‫בחר הבורא למסור לא למלאכים‬ ‫שכר גן העדן וענשי הגיהנום – היה מפורסם‬ ‫מעשה‪ ,‬הוא מציין קודם לכן את צדקותו של‬ ‫ומשה רבם בא לקבלה מידי‪.‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬אלא דווקא לאדם קרוץ חומר‪.‬‬ ‫האדם שהביאה לשכר זה‪ .‬כך מצינו אצל דוד‬ ‫בראש כל חוצות‪ ,‬איש מבני ישראל לא היה‬ ‫בשמוע המלאכים כן‪ ,‬אחזתם בהלה‬ ‫על כך תמהו מלאכי השרת בלשונו של‬ ‫ושלמה‪ ,‬שהברכה עבורם הותנתה במפורש‬ ‫בא לידי חטא‪.‬‬ ‫כיון שרצו את התורה לעצמם ועל כן‬ ‫דוד המלך עליו השלום‪ :‬׳מה אנוש כי‬ ‫בהליכה בדרכי ה’‪ ,‬וכך גם בפרשיות התורה‬ ‫ניסו לטעון לפני הבורא שהיות והתורה‬ ‫תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו׳‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬המציאות היא הפוכה‪ :‬היצר הרע הוא‬ ‫זה שבוער ברחובות וברשות הרבים‪ ,‬גלוי‬ ‫שבהן השכר תלוי בעשייה‪ ,‬כמו בפרשת ‘אם‬ ‫רוחנית היא ונשגבה כל כך אינה ראויה‬ ‫והדבר מפליא ביותר‪ .‬הרי האדם מורכב‬ ‫בחקתי תלכו’‪ .‬כיצד ייתכן שהקדוש ברוך‬ ‫שתינתן לידיהם של אנשים העשויים‬ ‫ומפתה‪ ,‬בעוד שספר ה’ראשית חכמה’ נותר‬ ‫מנפש וגוף‪ ,‬מגשמיות ורוחניות‪ ,‬מיצר‬ ‫טמון בארון הספרים‪ ,‬רחוק מן העין‪...‬‬ ‫הוא מבטיח לאברהם טובה שאין כדוגמתה‪,‬‬ ‫מבשר ודם אלא רק למלאכי השרת‪.‬‬ ‫טוב ומיצר הרע‪ ,‬ועל אף שמנסה האדם‬ ‫רק עבור עצם היציאה מהארץ בלבד?‬ ‫ואת טענתם השמיעו המלאכים בלשון‬ ‫בכל כחו להטות נפשו לדרך הטוב‬ ‫הוסיף ה’פני מנחם’ וקרא בכאב לב‪:‬‬ ‫הדברים נאמרו בזמנים ההם‪ ,‬אך מאז ועד‬ ‫מיישב הרב הקדוש רבי שמואל מסוכטשוב‬ ‫הכתוב ‘מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי‬ ‫ולקיים את מצות הבורא מכל מקום‬ ‫זי”ע בספרו ‘שם משמואל’ (שמות תרע”ח)‪:‬‬ ‫תפקדנו’ ובהמשך המזמור ‘ה’ אדנינו מה‬ ‫לפעמים עלול היצר הרע להתגבר‬ ‫עתה העולם רק הלך והדרדר‪ .‬כמה חשכה‬ ‫וטומאה ממלאות כיום את חוצות קריה! הרי‬ ‫הברכות המופלגות הללו לא ניתנו לאברהם‬ ‫אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך‬ ‫כנגדו ולמנעו מלעבוד את הבורא כפי‬ ‫בשל זכויות מעשיו הטובים‪ ,‬אלא בזכות עצם‬ ‫על השמים’‪ ,‬כך ניסו לטעון‪ :‬הרי האדם‬ ‫שאיוותה נפשו‪ ,‬ובאם חלילה נכנע האדם‬ ‫הגמרא במסכת יומא (סט‪ ):‬מספרת שכאשר‬ ‫ביקשו אנשי כנסת הגדולה לבטל את יצר‬ ‫היותו סר מרע ובורח מן הטומאה‪.‬‬ ‫הוא בן אנוש ואינו ראוי להיזכר כלל‬ ‫לעצת יצרו ונכשל בחטא פוגמים מעשיו‬ ‫יסוד הדברים הוא שקשה יותר לזכות לשכר‬ ‫בקשר לנתינת התורה אלא רק המלאכים‬ ‫העבודה זרה‪ ,‬יצא מבית קדש הקדשים דמות‬ ‫בעולמות העליונים והשכינה הקדושה‬ ‫שלם דרך ה’עשה טוב’ מאשר דרך ה’סור‬ ‫השוכנים בשמים‪.‬‬ ‫גור אריה של אש‪.‬‬ ‫מצטערת על כך מאד‪.‬‬ ‫מרע’; זאת משום שמעשה טוב דורש כוונה‬ ‫בכל אותו זמן עמד משה רבנו מן הצד‬ ‫ומה נאמר אנו? אם אותם ענקי עולם היו‬ ‫כעת נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו‬ ‫טהורה ומושלמת‪ ,‬ואם מתערבת בו אפילו‬ ‫ומילא פיו מים‪ .‬הוא הרגיש שאינו יכול‬ ‫צריכים כחות כבירים כדי לעמוד מול גור‬ ‫היתה התורה ניתנת במתנה למלאכי‬ ‫מעט פנייה אישית‪ ,‬ערכו פוחת‪ .‬לעומת‬ ‫לפתוח פיו ולהתערב בשיחתם של‬ ‫האש הזה‪ ,‬הרי שבדורנו‪ ,‬כשהוא בוער ממש‬ ‫השרת‪ ,‬הרי למלאכים אין יצר הרע וכל‬ ‫זאת‪ ,‬ב’סור מרע’ קל יותר להגיע לכך שלא‬ ‫בחוצות העיר בדמות פיתויים נוראיים‪,‬‬ ‫מלאכי השרת עם הבורא‪.‬‬ ‫בריאתם היא על מנת לקיים שליחותו‬ ‫יתערבו כוונות זרות במעשה‪ ,‬והאדם זוכה‬ ‫המאבק קשה שבעתיים‪.‬‬ ‫רק כאשר ביקש ממנו הבורא שיענה‬ ‫של מקום ואין מי שיתנגד או יפריע‬ ‫לשכר כנגד אותה בריחה מהרע‪.‬‬ ‫להם במילוי תפקידם‪ .‬בוודאי אילו היו‬ ‫אך אנו ראינו בחוש כמה עמל ונתייגע הרבי‬ ‫להם בעצמו תשובה לטענתם פתח‬ ‫על פי זה‪ ,‬אברהם אבינו – על אף שמעשיו‬ ‫אלו מצווים לקיים את מצות התורה היו‬ ‫זי”ע לשנות את פני הרחוב היהודי‪ .‬הוא לא‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫היו בתכלית הנקיות – לא יכול היה לזכות‬ ‫מקיימים אותן בשלמות הרצויה והיו‬ ‫נח ולא שקט עד שהצליח במשימתו‪ :‬להוציא‬ ‫“רבונו של עולם‪ ,‬מה כתוב בתורה‬ ‫את ספר ה’ראשית חכמה’ מהארון ולהציבו‬ ‫בשבע הברכות וההבטחות העצומות הללו‬ ‫שאתה נותן לי?”‬ ‫מעשיהם עולים לנחת רוח לפני הבורא‬ ‫כמרכז החיים בראש כל חוצות‪ ,‬ובו בזמן‬ ‫רק מכח עבודת ה’ שלו‪ ,‬שכן מצד הדין אין‬ ‫השיב לו הבורא‪‘ :‬אנכי ה’ אלקיך אשר‬ ‫באופן המעולה ביותר‪.‬‬ ‫להטמין את היצר הרע עמוק בתוך הארון‪.‬‬ ‫אדם שיכול לעמוד לפני תוכחתו של הקדוש‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים’ (שמות כ ב)‪.‬‬ ‫למרות כל האמור‪ ,‬לקח הבורא את‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬וכבר אמרו חז”ל במסכת ערכין‬ ‫תורתו שהיתה גנוזה עמו במרומים‬ ‫נמצאנו למדים שגם הבריחה מן הטומאה‬ ‫כאן פנה משה אל המלאכים ותמה‬ ‫ומן העבירה טומנת בחובה מאבק איתנים‪,‬‬ ‫(יז‪ ).‬שאם היה הקדוש ברוך הוא בא בדין עם‬ ‫בפניהם‪“ :‬האם ירדתם אי פעם למצרים‬ ‫ובמקום לתנה למלאכים נתנה לבני אדם‬ ‫אברהם ויצחק ויעקב לא היו יכולים לעמוד‬ ‫העלולים להיכשל בה! אתמהה!‬ ‫ואם כן‪ ,‬בדין נטל אברהם את שכרו על כך‪.‬‬ ‫שם שעבד אתכם פרעה בחומר ובלבנים?‬ ‫בפני תוכחתו‪.‬‬ ‫לא ולא! כיצד אם כן שייכים אתם למה‬ ‫לביאור הענין היטב נתבונן בדברי‬ ‫כיצד הופכים ל’אב‪-‬רם’?‬ ‫לכן‪ ,‬עצת ה’ היתה שאברהם יזכה בברכות‬ ‫שנאמר בתורה?‬ ‫חכמינו ז”ל במסכת שבת (פח‪ ):‬המספרים‬ ‫ביאור נוסף לעומק הקושי בניסיון מובא‬ ‫דווקא דרך הבריחה מן הרע‪ ,‬וזהו עומק הציווי‬ ‫לנו את שהתרחש בעולם העליון בשעה‬ ‫בדברי הגאון הקדוש רבי יעקב אביחצירא‬ ‫מה עוד כתוב בתורה?” שאל משה את‬ ‫‘לך לך’‪ :‬הצורך להתפרד ולברוח מהשפעתם‬ ‫שבא משה רבנו לקבל את התורה מידי‬ ‫זי”ע המפורסם בכינויו ‘אביר יעקב’‪ ,‬בספרו‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫הרעה של אנשי ארצו המושחתים‪ ,‬ומטומאת‬ ‫הבורא‪ .‬נגלה מה היו טענותיהם של‬ ‫‘פתוחי חותם’ (פרשת לך לך)‪.‬‬ ‫‘לא יהיה לך אלהים אחרים’ (שם) – מכאן‬ ‫העבודה הזרה שהיתה בבית אביו תרח‪.‬‬ ‫המלאכים ומה השיב להם משה רבנו‬ ‫כחו של היצר הרע נובע מכך שהנאתו קרובה‬ ‫נלמד שאסור לעבוד עבודה זרה אלא רק‬ ‫באופן כזה‪ ,‬כל הליכתו נועדה לבריחה מן‬ ‫בהסכמתו של הבורא‪ .‬נעמיק בדו‪-‬שיח‬ ‫ומיידית‪ .‬כל עצותיו ופיתוייו ממוקדים‬ ‫את הבורא‪.‬‬ ‫המרתק שהתרחש ביניהם ובכך נבין‬ ‫הטומאה‪ ,‬ועצם המעשה של עזיבת הרע‬ ‫בתאוות העולם הזה‪ ,‬המוגשות לאדם מיד‬ ‫וההתנתקות מהטומאה הוא שסלל את הדרך‬ ‫“הרי רק את מי שגר בין הגויים העובדים‬ ‫מדוע כל חשיבותה של התורה היא רק‬ ‫ולאלתר ללא כל שהות או מניעה‪ .‬מכיון‬ ‫עבודה זרה יש להזהירו על כך” – טען‬ ‫כאשר נתונה היא בידיהם של בני אדם‬ ‫לזכייה בברכות האלקיות‪.‬‬ ‫שהעולם החומרי מוכן לפני האדם והגוף‬ ‫משה‪“ ,‬ומה לכם ולציווי זה?‬ ‫ועל אף שיכולותיהם מוגבלות‪.‬‬ ‫מוצא סיפוק מיידי בדברי היצר‪ ,‬אין דבר‬ ‫ראשית חכמה יראת ה’‬ ‫מה עוד כתוב בתורה” – שאל‪.‬‬ ‫וכך מספרת הגמרא‪:‬‬ ‫שיעכב את האדם מלהימשך אחריו‪.‬‬ ‫אך לאור זאת קשה‪ :‬מדוע נחשב הדבר‬ ‫‘זכור את יום השבת לקדשו’ (שם פסוק ז)‪.‬‬ ‫בשעה שעלה משה למרום לקבל את‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היצר הטוב מציב בפני האדם‬ ‫לניסיון כה גדול? הרי אין מדובר בקיום‬ ‫“הרי רק מי שכל ימות השבוע עובד‬ ‫התורה הופתעו מלאכי השרת למול‬ ‫קושי גדול בהרבה‪ ,‬שכן הוא קורא לאדם‬ ‫מצוה בתכלית הנקיות‪ ,‬אלא רק במעשה‬ ‫למלאכתו שייך שישבות ביום השבת‪ ,‬וכי‬ ‫המחזה הבלתי מציאותי המתרחש למול‬ ‫לעמול בתורה ובמצוות עבור שכר רוחני‬ ‫בריחה מן הרע!‬ ‫המלאכים עובדים ששה ימים כדי שיהיה‬ ‫עיניהם‪ .‬הרי השמים הם משכן המלאכים‬ ‫המיועד לנשמה ולא לגוף‪ ,‬ומתקבל רק‬ ‫במעמד ההספד שנערך במלאת שלושים‬ ‫שייך לומר להם לשבות ביום השביעי?”‬ ‫ומה מקומו של בן אנוש קרוץ מחומר‬ ‫בעולם הבא‪ .‬מרחק זה בין התמורה הגשמית‬ ‫לפטירת הרב הקדוש רבי ישראל מגור זי”ע‬ ‫המשך בעמוד ג’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫חרדה עצומה על ההורים שראו לנגד‬ ‫את יקיריו מארץ הגזרה ולהביאם לחוף‬ ‫בעוד פחד ואימה משתקים את ישותו‪.‬‬ ‫והמוחשית לבין התמורה הרוחנית‬ ‫עיניהם את בנם היקר נלקח אל הבלתי‬ ‫מבטחים‪.‬‬ ‫מזועזע עד עמקי נשמתו מהמראות שנגלו‬ ‫והמרוחקת‪ ,‬הוא הסיבה המרכזית לכך‬ ‫נודע‪.‬‬ ‫רבי ישראל חיים נדהם מביקורו של‬ ‫לעיניו‪ ,‬החלו דמעות חמות לזלוג מעיניו‬ ‫שבני אדם נוטים לשמוע לעצת היצר הרע‪.‬‬ ‫עבור שמאי‪ ,‬התייצבות בשורות הצבא‬ ‫הקונסול‪ ,‬שנחת עליו כרעם ביום בהיר;‬ ‫ולשטוף את פניו‪ ,‬נוכח האסון המתרגש‬ ‫לאור זאת‪ ,‬מפרש ה’אביר יעקב’ את‬ ‫הפולני כלל לא עמדה על הפרק; המפלט‬ ‫הוא חש שאינו מסוגל להשיב על הצעה כה‬ ‫ובא‪.‬‬ ‫הפסוק (יב א) ‘לך לך מארצך’ כהדרכה לכל‬ ‫היחיד שנותר היה עזיבה חפוזה ומיידית‬ ‫גורלית כלאחר יד‪ .‬הוא ביקש מהקונסול‬ ‫משמעות החיזיון התבהרה במוחו בחדות‬ ‫אדם השואף להיות ‘אב‪-‬רם’ – כלומר‪ ,‬אדם‬ ‫של אדמת פולין‪ .‬למנוסה הנואשת הזו היה‬ ‫שהות של יממה אחת כדי לשקול את‬ ‫אכזרית‪ :‬השנאה היוקדת שחשו הפולנים‬ ‫המרומם במעלות התורה ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫מחיר כבד מנשא‪:‬‬ ‫הדברים בכובד ראש‪ ,‬והבטיח כי למחרת‪,‬‬ ‫כלפי שכניהם היהודים‪ ,‬אותה שנאת עשו‬ ‫כשאדם מוצא בקרבו את ההתעוררות‬ ‫בתוך ימים ספורים היה על המשפחה‬ ‫באותה השעה בדיוק‪ ,‬יתייצב במשרדו כדי‬ ‫ליעקב עתיקת יומין עומדת לעלות מדרגה‬ ‫ללכת בדרך הישרה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫להפקיר מאחור חיים שלמים – את‬ ‫למסור את החלטתו הסופית‪.‬‬ ‫ולפרוץ את כל הגבולות‪ .‬הוא הבין כי‬ ‫מחזיק בידו ומסייע לו בדרכו‪.‬‬ ‫הבית המרווח‪ ,‬את רכושם ואת כל עמל‬ ‫שורש התלבטותו של רבי ישראל חיים‬ ‫ההתנכלויות המקומיות והפגיעות ברכוש‬ ‫הציווי ‘מארצך’ מהווה סגולה בדוקה‬ ‫ימיהם‪ ,‬מבלי שיוכלו לממש כמעט דבר‪.‬‬ ‫נבע מהכרתו הכואבת את המציאות‬ ‫שהיו עד כה אינן אלא הקדמה למשהו רחב‬ ‫להתמודדות עם פיתויי היצר הרע הבוער‬ ‫הם עמדו בפני הברירה האכזרית‪ :‬להציל‬ ‫הרוחנית באמריקה של אותם ימים‪ .‬הוא‬ ‫ונורא הרבה יותר‪ .‬לא יהיה מדובר עוד‬ ‫ברחובות‪ .‬כדי שהאדם לא יישבה בקסמיו‬ ‫את רכושם ולאבד את בנם‪ ,‬או להציל את‬ ‫ראה בה מדבר שממה רוחני‪ ,‬מקום שבו‬ ‫בחילופי מהלומות גרדא או במכות יבשות‪,‬‬ ‫של היצר‪ ,‬המציע הנאה קרובה ומיידית‪,‬‬ ‫נפשם ולצאת לדרך כפליטים‪ ,‬ולו רק כדי‬ ‫חינוך הילדים על ברכי התורה והחסידות‬ ‫אלא בגל של פוגרומים קשים ומרחצאות‬ ‫עליו להכיר בכך שמדובר במצגי שוא‬ ‫להימלט מן האסון שריחף מעל ראשם‪.‬‬ ‫הצרופה עומד בסכנה מוחשית ומוחלטת‪.‬‬ ‫דמים העתידים לשטוף את הארץ‪.‬‬ ‫בלבד‪ .‬הסוד להצלחה במאבק זה הוא‬ ‫גם היציאה מפולין התבררה כמבצע‬ ‫למרות שהיה מודע היטב לכך שהקרקע‬ ‫עבור שמאי‪ ,‬לא היה מקום לספק בדבר‬ ‫הזכירה התמידית כי הטובה וההנאה‬ ‫מורכב‪ .‬למרות שהחוק העניק פטור‬ ‫תחת רגלי יהודי פולין אינה יציבה‪ ,‬הוא‬ ‫הצעד הבא שעליו לנקוט; עליו לקום‬ ‫האמיתית אינן מצויות בחומריות החולפת‬ ‫למהגרים לחוץ לארץ‪ ,‬צו הגיוס שכבר‬ ‫התקשה להשיב בחיוב לקונסול; בלבו‬ ‫ולברוח מארץ הגזרה ללא כל שהות‪ .‬מן‬ ‫של העולם הזה‪ ,‬אלא מיועדות לנשמה‬ ‫הוצא נגד שמאי סיבך את המצב והפך‬ ‫ניקרה השאלה המייסרת – האם ראוי‬ ‫השמים מרמזים לו בבירור כי תם עידן‬ ‫בעולם הבא‪ .‬דבר זה הוא שמאפשר לאדם‬ ‫כל רגע לקריטי‪ .‬אמו של שמאי מיהרה‬ ‫להציל את הגוף במחיר אבדן הנפש‪,‬‬ ‫יהדות פולין!‬ ‫להתנתק מהמשיכה אל הארציות ולצעוד‬ ‫לפגישה גורלית עם מפקד הגיוס המקומי‪,‬‬ ‫ולהימלט מהפח הפולני הישר אל הפחת‬ ‫היו אלו השנים שלאחר מלחמת העולם‬ ‫אל רוממות רוחנית‪.‬‬ ‫ולאחר תשלום שלמונים נכבדים‪ ,‬נאות‬ ‫הרוחני שמעבר לים?‬ ‫הראשונה‪ ,‬זמן שבו איש לא יכול היה‬ ‫המפקד לשחררו בתנאי אחד ובלתי‬ ‫לאחר לבטים מייסרים שקרעו את נפשו‪,‬‬ ‫להעלות בדעתו את גודל האסון שעתיד‬ ‫ובהר ציון תהיה פליטה‬ ‫מתפשר‪ :‬עליו לעזוב את גבולות פולין‬ ‫התגבשה בלב רבי ישראל חיים החלטה‬ ‫להפוך את אדמת אירופה לגיא הריגה‬ ‫פעמים רבות היציאה מן המוכר והידוע‬ ‫באופן מיידי‪.‬‬ ‫נחושה‪“ :‬לא ניסע לאמריקה ולא נסכן‬ ‫מדמם שבו יאבדו מיליונים מבני ישראל‪.‬‬ ‫קשה ביותר‪ ,‬אך כאן נבחן המאמין‪ ,‬האם‬ ‫את נשמתנו!” היתה זו גבורה רוחנית‬ ‫המחשבה שדווקא ארץ ישראל תהיה‬ ‫הוא שומע בקול ה’ ועבדיו או לא‪.‬‬ ‫רבי ישראל חיים ניצב בפני צומת דרכים‬ ‫גורלי‪ :‬האם עליו לשלוח את שמאי בגפו‬ ‫עילאית; משפחת גינזבורג בחרה במודע‬ ‫מקום המקלט היחיד‪ ,‬וכי ‘ובהר ציון תהיה‬ ‫ליל הושענא רבה של אותה שנה‪ ,‬לא היה‬ ‫אל הלא‪-‬נודע‪ ,‬או שמא עליהם לעקור‬ ‫להשליך מאחורי גבה אזרחות מובטחת‪,‬‬ ‫פליטה והיה קדש’ (עובדיה א יז)‪ ,‬נראתה אז‬ ‫שונה אצל הבחור שמאי גינזבורג משאר‬ ‫כולם יחד? ואולי לנסות ולהשקיע עוד‬ ‫כרטיסי הפלגה משולמים ועתיד של רווחה‬ ‫רחוקה מכל דמיון‪.‬‬ ‫לילות השנה‪.‬‬ ‫ממון בשוחד ושלמונים כדי להסיר את‬ ‫כלכלית‪ ,‬ובלבד שלא להעמיד בסיכון את‬ ‫פולין של אותה תקופה היתה מרכז‬ ‫בשונה מרוב בני האדם שמייחדים את‬ ‫רוע הגזרה גם מעל בנו וכך יישארו כולם‬ ‫עתידם הרוחני של הדורות הבאים‪.‬‬ ‫חי ופועם של יהדות וחסידות; חצרות‬ ‫ליל הושענא רבה לתפילה ועבודת ה’‪,‬‬ ‫בפולין?!‬ ‫שמאי היה שותף מלא להכרה שאמריקה‬ ‫האדמו”רים היו שוקקות‪ ,‬והיכלי בתי‬ ‫הפך הבחור שמאי באופן קבוע את שעות‬ ‫הלבטים המייסרים כרסמו ברבי ישראל‬ ‫אינה המקום הנכון עבור משפחתו‪ ,‬אך הוא‬ ‫המדרש המו מבחורים ואברכים שביקשו‬ ‫החשכה לזמן של עמל רוחני‪ ,‬ושקידתו‬ ‫חיים ללא הרף‪ ,‬עד שהחליט לדרוש את‬ ‫ניצב חסר אונים מול השאלה המעשית‪:‬‬ ‫להתעלות בדרכי התורה והחסידות‪.‬‬ ‫התפרסה על פני לילות השנה כולה‪ .‬שמו‬ ‫ה’ ולהעלות את השאלה בפני הרב הקדוש‬ ‫איזה טיעון יוכל להציג כדי לשכנעם‬ ‫באותה עת‪ ,‬המושג מסירות נפש נקשר‬ ‫יצא אפוא בעיר מגוריו‪ ,‬לוקוב‪ ,‬כמתמיד‬ ‫רבי אברהם מרדכי מגור זי”ע בעל ‘אמרי‬ ‫לעלות עמו דווקא לארץ ישראל? בעודם‬ ‫דווקא לעלייה לארץ ישראל‪ .‬מי שבחר‬ ‫ושקדן שבקיאותו רבה בכל מקצועות‬ ‫אמת’‪ .‬היתה זו שעת רצון מיוחדת בחצר‪,‬‬ ‫יושבים בשלווה בעירם לוקוב‪ ,‬בבית רחב‬ ‫לעלות נאלץ להתמודד עם קשיי קיום‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫לאחר שהכניס בבריתו של אברהם אבינו‬ ‫ידיים וכשהפרנסה מבוססת‪ ,‬המחשבה‬ ‫נוראים; עוני מחפיר‪ ,‬רעב ומחלות‪ ,‬לצד‬ ‫אך עם הגיע שעת חצות של ליל הושענא‬ ‫את בן זקוניו‪ ,‬הרב הקדוש רבי פינחס‬ ‫לנטוש את כל הטוב והמוכר לטובת הלא‬ ‫מאבקים רוחניים מורכבים מול פורקי עול‬ ‫רבה‪ ,‬פקדה את שמאי הצעיר תחושה‬ ‫מנחם אלתר מגור זי”ע בעל ה’פני מנחם’‪.‬‬ ‫נודע בארץ ישראל נראתה כמעט בלתי‬ ‫שביקשו להסית ולהדיח את הבאים‪.‬‬ ‫מטלטלת שמעולם לא חווה כמותה‪ .‬היתה‬ ‫רבי ישראל חיים גמר בלבו לפרוס בפני‬ ‫נתפסת!‬ ‫מאותו רגע שבו נגלה לעיניו החיזיון‬ ‫זו מעין בערה פנימית לוהטת שבערה בכל‬ ‫הרבי את כל צדדי הספק‪ ,‬תוך כדי הדגשה‬ ‫שמאי הבין ששיח רגיל לא יספיק כדי‬ ‫המצמרר‪ ,‬הבין שמאי כי ההשגחה‬ ‫גופו והרעידה את ישותו; נשימתו כמעט‬ ‫שבלבו נוטה הוא להישאר בפולין‪.‬‬ ‫לעורר את משפחתו‪ .‬הוא הרגיש שעליו‬ ‫העליונה הטילה עליו את האחריות לקום‬ ‫שנעתקה‪ ,‬ותחושת מחנק צורבת מילאה‬ ‫זמן השהייה בחדרו של ה’אמרי אמת’‬ ‫לשבור את הכלים ולנקוט בצעד קיצוני‬ ‫ולעשות מעשה – לעזוב את ארץ מולדתו‪.‬‬ ‫את גרונו‪ ,‬כאילו גופו צר מלהכיל את‬ ‫היה ידוע כקצר ביותר; הרבי נהג לחרוץ‬ ‫שיזעזע את עולמם‪ .‬או אז הגה תכנית‬ ‫אולם‪ ,‬לצד ההחלטה הנחושה‪ ,‬ניקרו‬ ‫המתחולל בתוכו‪ .‬לא היה זה רעש חיצוני‬ ‫גורלות בשניות‪ ,‬וכהרף עין מצא עצמו‬ ‫נועזת‪ :‬הוא הודיע על כוונתו להתגייס‬ ‫בלבו ספקות מייסרים‪ :‬לאן עליו להפנות‬ ‫או מאורע גלוי שהצית את הסערה‪ ,‬אלא‬ ‫השואל מחוץ לחדר‪ .‬רבי ישראל חיים הבין‬ ‫לצבא הפולני‪ ,‬צעד שנתפס באותם ימים‬ ‫את פעמיו? והשאלה הקשה מכל – האם‬ ‫התפרצות פנימית של גלי חרדה שעלו‬ ‫כי בשיחה קצרה לא יספיק לשטוח את‬ ‫כגזר דין של שמד רוחני וסכנה גשמית‪.‬‬ ‫מותר לו להשאיר את הוריו‪ ,‬אחיו וכל בני‬ ‫וירדו בקרבו‪.‬‬ ‫לבטיו‪ ,‬ולכן החליט לכתוב ‘קוויטל’ ארוך‬ ‫האמת היתה שמעולם הוא לא תכנן לשרת‬ ‫משפחתו מאחור‪ ,‬על אדמת פולין?!‬ ‫דממת הלילה‪ ,‬שבדרך כלל העניקה לו‬ ‫המפרט את כל צדדי הספק‪ .‬הוא קיווה‬ ‫בשורות הצבא‪ .‬בפקחותו הבין שמאי שצו‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬הגיע לבית אביו של‬ ‫רוגע ושלווה‪ ,‬הפכה פתאום למעין סערה‬ ‫שכאשר יקרא הרבי את הדברים‪ ,‬הוא‬ ‫זימון לצבא הפולני יהיה המפץ שיזעזע‬ ‫שמאי‪ ,‬רבי ישראל חיים גינזבורג‪ ,‬אורח‬ ‫בלתי נראית שהלכה והתעצמה בקרבו‪.‬‬ ‫יסכים כי הדבר הטוב ביותר הוא להישאר‬ ‫את עולמם של הוריו ויניע אותם לפעולה‪.‬‬ ‫רם מעלה שלא היה מוכר לבני המשפחה‪.‬‬ ‫הוא הרגיש שקירות בית המדרש סוגרים‬ ‫בפולין‪.‬‬ ‫הוא הכיר היטב את מסירותם העמוקה‬ ‫האיש‪ ,‬שהיה לבוש בהידור רב ונשא בידו‬ ‫עליו‪ ,‬וחיפש נואשות מעט אוויר לנשימה‪.‬‬ ‫ברגע שנפתחה הדלת והאדם שלפניו‬ ‫אליו ואת הערכתם המופלגת לתורתו‪ ,‬וידע‬ ‫תיק שרד מכובד‪ ,‬הציג עצמו כקונסול‬ ‫במחשבה שמשב רוח צונן יוכל להרגיע‬ ‫יצא כשפניו קורנות מאושר על התרת‬ ‫שכדי למנוע את הגזרה הנוראה – שבנם‬ ‫האמריקאי בפולין‪.‬‬ ‫את נפשו הסוערת ולהשיב את דעתו‪ ,‬קם‬ ‫ספקותיו‪ ,‬נכנס רבי ישראל חיים אל הקדש‬ ‫היקר יחליף את דפי הגמרא במדי צבא‬ ‫הוא הגיע כדי לבשר בשורה בלתי נתפסת‪:‬‬ ‫שמאי ממקומו‪ ,‬סגר את הגמרא ויצא אל‬ ‫פנימה‪ .‬בלב פועם ובחרדת קדש עילאית‪,‬‬ ‫הנכרים – הם יהיו מוכנים להפקיר את כל‬ ‫איש עסקים נדיב בשם יעקב סורדוט פנה‬ ‫האוויר הפתוח של הלילה‪.‬‬ ‫הוא קרב אל השולחן והושיט לרבי את‬ ‫רכושם ולברוח מן הארץ ללא שהות‪.‬‬ ‫לממשל בבקשה מיוחדת לאשר למשפחת‬ ‫ברגע שפסע שמאי אל מחוץ לכתלי בית‬ ‫ה’קוויטל’ הגדול שעל כתיבתו עמל שעה‬ ‫בבקרו של יום בהיר‪ ,‬התייצב שמאי‬ ‫גינזבורג כולה להגר לארצות הברית‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬הבין מיד כי המועקה שחש היתה‬ ‫ארוכה‪.‬‬ ‫בלשכת הגיוס הפולנית וביקש להתגייס‪.‬‬ ‫הקונסול הוסיף כי האישור כבר ניתן‪,‬‬ ‫אות משמים‪ .‬לנגד עיניו המשתאות נגלה‬ ‫להפתעתו העצומה‪ ,‬ה’אמרי אמת’ כלל לא‬ ‫הפקיד‪ ,‬שראה בשנות עבודתו אינספור‬ ‫ואותו נדיב אף הגדיל לעשות ושלח סכום‬ ‫חיזיון מצמרר ונורא הוד‪ :‬השמים נראו‬ ‫העיף מבט ב’קוויטל’‪ .‬הוא הניח אותו על‬ ‫ניסיונות השתמטות‪ ,‬בהה בבחור החסידי‬ ‫כסף נכבד לכיסוי כרטיסי הנסיעה וכל‬ ‫כשטופים בגלים אימתניים של דם‪ ,‬אש‬ ‫השולחן‪ ,‬הושיט את ידו הקדושה ואמר‬ ‫בתימהון מוחלט; מעולם לא פגש צעיר‬ ‫הוצאות המעבר‪.‬‬ ‫ותמרות עשן‪ .‬המראה היה כה מבעית‪ ,‬עד‬ ‫במאור פנים‪“ :‬סע לחיים ולשלום!”‬ ‫יהודי המבקש להתנדב מרצונו! בסיפוק‬ ‫עבור המשפחה‪ ,‬ההצעה הזו נראתה‬ ‫שהשמים האדומים והאופק השחור נדמו‬ ‫בתוך שניות ספורות מצא עצמו רבי‬ ‫גלוי‪ ,‬מיהר הפקיד לנצל את המציאה‬ ‫כפתח מילוט פלאי אל ‘מדינת הזהב’‪ ,‬כפי‬ ‫בעיניו כרצפת בית מטבחיים ענק – תמונה‬ ‫ישראל חיים מחוץ לחדר‪ ,‬כשהוא מבין‬ ‫ושיבץ את שמאי ליחידה מובחרת ביותר‪.‬‬ ‫שכונתה אמריקה באותם ימים‪ ,‬פתרון‬ ‫נוראה של חורבן ואימה שנחרתה עמוק‬ ‫שמילותיו הקצרות של הרבי חתמו את‬ ‫קשה לתאר את עצמת הזעזוע שהכה‬ ‫מושלם שסיפק בבת אחת ביטחון פיזי‬ ‫בנפשו וטלטלה את כל עולמו‪.‬‬ ‫הגולל על החיים בגולה‪ .‬ההכרעה נפלה‪:‬‬ ‫בבני משפחת גינזבורג כאשר הגיש להם‬ ‫ורווחה כלכלית מעבר לים‪.‬‬ ‫שמאי הצעיר עמד במקומו‪ ,‬אחוז חלחלה‪,‬‬ ‫הם עולים לארץ ישראל!‬ ‫שליח הדואר את המעטפה ובה צו הגיוס‪.‬‬ ‫התברר כי מי שעמד מאחורי היוזמה‬ ‫כשההבנה המבעיתה מכה בו כהלומת‬ ‫שמאי הצעיר‪ ,‬שחייו ורוחניותו ניצלו‬ ‫הבשורה הקשה היתה מיידית‪ :‬על שמאי‬ ‫המפתיעה היה סב המשפחה‪ ,‬שהתגורר‬ ‫פטיש כבד‪ :‬החיזיון שלפניו אינו אלא‬ ‫בזכות אותה הכרעה פלאית של ה’אמרי‬ ‫להתייצב לשירות בתוך שבוע ימים בלבד‪.‬‬ ‫באמריקה‪ .‬השמועות המדאיגות על‬ ‫דמם של בני ישראל‪ ,‬וזעקת דמי אחיו היא‬ ‫אמת’‪ ,‬עלה לארץ ישראל וצמח להיות‬ ‫פרק הזמן הקצר להחריד הפך את האיום‬ ‫מצבם של היהודים בפולין הגיעו לאזניו‪,‬‬ ‫המהדהדת בתוך לבו ונפשו‪ .‬הוא לא היה‬ ‫דמות מופלאה – גאון בתורה וחסיד עובד‬ ‫המופשט לסכנה מוחשית וקרובה‪ ,‬והטיל‬ ‫והוא החליט לפעול בדחיפות כדי להוציא‬ ‫מסוגל להתיק את מבטו מהמראה הנורא‪,‬‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫ומרומם ביותר‪.‬‬ ‫“מה עוד כתוב בתורה?”‬ ‫גדולה יותר ממצותו של המתענה‬ ‫ה’‪ .‬הקשר המיוחד עם רבו נמשך גם‬ ‫לכן התחננו המלאכים שתישאר התורה‬ ‫‘לא תשא את שם ה’ אלקיך לשוא’ (שם פסוק ו)‬ ‫לשם שמים (דרשות כתב סופר‪ ,‬שמיני‬ ‫בארץ‪ ,‬וכאשר עלה ה’אמרי אמת’‬ ‫במחיצתם וביקשו מאת הבורא ‘תנה הודך על‬ ‫– על האדם חל איסור להישבע לשקר ולהזכיר‬ ‫עצרת)‪.‬‬ ‫לירושלים‪ ,‬זכה שמאי לשמשו בקדש‬ ‫השמים’‪.‬‬ ‫על כך את שמו יתברך‪.‬‬ ‫על סיפור נפלא זה הוסיף הרב‬ ‫בנאמנות‪.‬‬ ‫כצאת השמש בגבורתו‬ ‫“האם המלאכים סוחרים הם במשא ומתן שיש‬ ‫הקדוש רבי יצחק מבוהוש זי”ע ואמר‬ ‫‘לך’ קודם ל’לך’‬ ‫ביאור זה נפלא עד מאד אלא שלפיו יש להבין‬ ‫חשש שיבואו להישבע כדי לאמת טענתם?” –‬ ‫כי ברוח זו ניתן לפרש את הפסוק‪:‬‬ ‫כאשר אדם מבטל את רצונו האישי‬ ‫מה היתה תשובתו של משה כשטען למלאכים‬ ‫הוסיף לטעון בפניהם משה‪.‬‬ ‫‘לך לך מארצך’‪ .‬אמנם רש”י מבאר‬ ‫לרצון ה’‪ ,‬הוא זוכה לברכה והצלחה‪.‬‬ ‫‘קנאה יש ביניכם‪ ,‬יצר הרע יש ביניכם?’ הרי לא‬ ‫“מה עוד כתוב בתורה?”‬ ‫שההליכה היא ‘להנאתך ולטובתך’‪,‬‬ ‫אך סדר המילים בפסוק חושף את‬ ‫מסופר כי פעם אחת נכנס הרב‬ ‫התכוונו כלל לקבל את מצות התורה כפי שהן‬ ‫‘כבד את אביך ואת אמך’ (שם פסוק יא)‪.‬‬ ‫הקדוש רבי ישראל מרוז’ין זי”ע‬ ‫רק לזכות לתענוג הגדול הטמון בפנימיותה של‬ ‫סדר הקדימה הנכון‪ .‬המילה ‘לך’‬ ‫“וכי למלאכים יש אבא ואמא ששייך לצוותם‬ ‫לבית מדרשו ומצא שם קבוצת‬ ‫התורה וכדי שתהיה להם אחיזה בדבר זה אינם‬ ‫מופיעה תחילה כדי להורות שקיום‬ ‫לכבדם?”‬ ‫חסידים יושבים בשבת אחים‪ ,‬כשהם‬ ‫צריכים שייכות לעולם המעשה כלל?‬ ‫המצוה ורצון ה’ חייבים להקדים את‬ ‫“מה עוד כתוב בתורה?”‬ ‫הכל‪ ,‬ורק לאחר מכן מגיע ה‪’-‬לך’‬ ‫טועמים מיני מתיקה‪ ,‬שותים יין‬ ‫על כך הוסיף ה’בני יששכר’ דברים נפלאים‬ ‫‘לא תרצח לא תנאף לא תגנב’ (שם פסוק יב)‪.‬‬ ‫שרף ומשוחחים ביניהם בנינוחות על‬ ‫המציין את ההנאה והטובה האישית‪.‬‬ ‫שעבוד לתורה‬ ‫וביאורו הוא אבן יסוד להבנת ייעודנו אשר‬ ‫הרי שורשן של פעולות אלה הנן בקנאה‬ ‫דא ועל הא‪ .‬למראה המחזה‪ ,‬הזעיף‬ ‫עבור כך נשלחנו בעולם הזה ומדוע בחר בנו‬ ‫התמידית השוררת בין בני אדם וביצר הרע‬ ‫הרבי את פניו הקדושות; ניכר היה‬ ‫הבורא לעבודתו מכל ברואי עולם‪:‬‬ ‫ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט‬ ‫לכל כי הנהגה זו אינה עולה לרצון‬ ‫המסית את האדם לנקום בחברו או לגנוב ממנו‪,‬‬ ‫אכן התורה הקדושה היא אור רוחני אין סוף‪,‬‬ ‫בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו‬ ‫לפניו‪ ,‬וכי בעיניו היה זה ניצול לא‬ ‫“וכי קנאה שוררת בין המלאכים?” תמה משה‪,‬‬ ‫אך דווקא משום שאור התורה גדול ביותר אי‬ ‫“האם גם להם יש יצר הרע המסיתם לחטוא?”‬ ‫ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו‬ ‫ראוי של הזמן היקר‪.‬‬ ‫אפשר להשיגו רק באמצעות מצות מעשיות‬ ‫על כך לא שמענו‪.‬‬ ‫ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען‬ ‫אחד הנוכחים‪ ,‬שאזר עז בנפשו‪,‬‬ ‫בלבד‪ ,‬ואת זה רק אנו מסוגלים לעשות!!‬ ‫(בראשית יב ה)‪.‬‬ ‫פנה אל הרבי וביקש להבין את‬ ‫תשובתו של משה היתה ניצחת ביותר ולשמע‬ ‫הביא לכך ה’בני יששכר’ משל ברור וקולע‪ :‬לא‬ ‫דבריו נסתתמו טענות המלאכים באחת ועל‬ ‫ידועים דברי אונקלוס על המילים‬ ‫פשר הקפדתו‪“ :‬הרי מסורת היא‬ ‫פעם יוצאים אנו תחת אוויר השמים והשמש‬ ‫כרחם הסכימו לרצונו של הבורא ליתן את‬ ‫‘ואת הנפש אשר עשו בחרן’ – וית‬ ‫בידינו מהרב הקדוש רבי פינחס‬ ‫שולחת את קרניה למול עינינו בעז‪ ,‬באופן טבעי‬ ‫התורה לבני האדם‪ ,‬שאכן התורה ראויה‬ ‫נפשתא די שעבידו לאורייתא‪ ,‬דהיינו‬ ‫מקוריץ זי”ע‪ ,‬כי חסידים המתוועדים‬ ‫נמצמץ בעפעפינו למול האור האדיר הבוקע מן‬ ‫רק להם ואילו המלאכים אינם שייכים לה‬ ‫שהנפשות שעשו אברהם ושרה‬ ‫בצוותא ושותים ‘לחיים’ נחשבים‬ ‫המאור הגדול וכל ניסיון שלנו להביט למספר‬ ‫ולמצותיה כלל וכלל‪.‬‬ ‫בחרן‪ ,‬הן הגרים אשר קירבו לעבודת‬ ‫כמי שעוסקים בתורה ממש‪ .‬אם כך‪,‬‬ ‫שניות אל גלגל החמה הוא קשה עד כמעט‬ ‫ה’ ולחיי תורה ומצוות‪.‬‬ ‫מדוע נראה רבנו כמי שאינו שבע‬ ‫זוהי השתלשלות הדו‪-‬שיח הנדיר שהתרחש‬ ‫בלתי אפשרי לראייתנו המוגבלת‪.‬‬ ‫בשמים בשעה שבא משה לקבל את התורה‪,‬‬ ‫אמנם בדברי התרגום אונקלוס‬ ‫רצון ממעשינו‪ ,‬והרי אין כאן עוון של‬ ‫כיצד יכולים אנו כן להביט אל השמש? משקפי‬ ‫והתמיהות במעשה זה רבות‪:‬‬ ‫ישנו רובד נוסף‪‘ :‬הנפש אשר עשו’‪,‬‬ ‫ביטול תורה?”‬ ‫שמש המיועדים לכך הם האפשרות המוכרת‪,‬‬ ‫משמעותם תביעה לעבודה עצמית‬ ‫השיב להם הרב הקדוש מרוז’ין‪“ :‬אל‬ ‫וכי לא ידעו המלאכים שהתורה מורכבת ממצות‬ ‫העדשה המושחרת תפריד בין עינינו לבין קרני‬ ‫של האדם‪ ,‬בה הוא עובד על נפשו‬ ‫תעלו על דעתכם שחולק אני על‬ ‫רבות השייכות רק למי שחי בתוככי העולם הזה‬ ‫השמש ורק כך נוכל להביט בקלות אל קרניה‬ ‫ומלטש אותה‪ ,‬עד אשר היא עולה‬ ‫דברי הרב הקדוש מקוריץ; דבריו‬ ‫שהוא עולם המעשה אשר לדרים בו יש אבא‬ ‫המסנוורות‪.‬‬ ‫ומתעלה‪ ,‬ונמצא שהוא בגדר ‘עושה’‬ ‫הקדושים הם אמת ויציב‪ .‬אך עליכם‬ ‫ואמא‪ ,‬יש יצר הרע ויש תחרות וקנאה בין איש‬ ‫עד לפני מספר שנים עוד יכולנו לראות גם‬ ‫את נפשו‪.‬‬ ‫לדעת כי לא כל העתים שוות ולא כל‬ ‫לרעהו? מדוע הוצרכו למשה רבנו שיודיעם על‬ ‫מי שמשתמש ב’פילם’‪ ,‬ששימש בעבר כסרט‬ ‫כך‪ ,‬וכי לא הבינו זאת מעצמם?‬ ‫דרך אחת לכך היא על ידי מסירות‬ ‫המקומות דומים‪ .‬אמשול לכם משל‪:‬‬ ‫צילום‪ ,‬כתחלופה למשקפי שמש‪ ,‬והסתכלו‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬הרי מצות רבות נתקנו כזכר ליציאת‬ ‫נפשו של האדם לתורה‪.‬‬ ‫מצינו תיבות מסוימות המופיעות‬ ‫בעדו אל קרני האור‪.‬‬ ‫מצרים‪ ,‬מצות סוכה ומצות קרבן פסח וכמוהן‬ ‫הגאון רבי אברהם נייערמן זצ”ל‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬שפעם אחת הן נאמרות‬ ‫אל כזה אור גדול אי אפשר להביט אלא על ידי‬ ‫מצות רבות‪ .‬גם איסור אכילת גיד הנשה הוא‬ ‫אב”ד הנריקוב‪ ,‬מעיד בהקדמה‬ ‫בלשון קודש ופעם אחרת בלשון‬ ‫מסך המבדיל בין העין לאור‪ .‬ממש כך‪ ,‬גם את‬ ‫זכר למה שאירע ליעקב אבינו בהיאבקו עם‬ ‫לספרו ‘תועפת ראם’‪ ,‬כי שמע מפי‬ ‫חול‪ .‬בשני המקרים מדובר באותה‬ ‫האור האדיר הגנוז בתורה הקדושה אי אפשר‬ ‫שרו של עשו הרשע‪ ,‬וכי לא הבינו שאין להם‬ ‫הרב הקדוש רבי אהרן מנחם מנדל‬ ‫המילה ממש‪ ,‬באותן האותיות‪ ,‬אך‬ ‫להשיג אלא על ידי קיום המצות במעשה‪.‬‬ ‫ולא תהיה להם כל שייכות לענינים אלו?‬ ‫מראדזימין זי”ע שעל האדם לדעת‬ ‫משמעותה משתנה מן הקצה אל‬ ‫הגבלת התורה לכלים מעשיים מסייעת בעדנו‬ ‫ואם נאמר שידעו גם ידעו והבינו זאת מעצמם‪,‬‬ ‫שהוא עבד משועבד לתורה הקדושה‪,‬‬ ‫הקצה בהתאם להקשר שבו היא‬ ‫שנוכל לתפוס ולאחוז באותו אור רוחני בלתי‬ ‫מדוע אם כן רצו בכל זאת לקבל את התורה‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אם יש לו קושיא‪ ,‬עליו לייגע‬ ‫נאמרת‪.‬‬ ‫מוגבל‪.‬‬ ‫ומדוע נסתתמו טענותיהם כאשר שמעו דברים‬ ‫את עצמו ביגיעת גוף וביגיעת נפש‬ ‫ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬את המילה ‘פסל’‪.‬‬ ‫בכך נבין את תשובת משה רבנו למלאכים‬ ‫אלו יוצאים מפיו של משה?‬ ‫ליישבה‪.‬‬ ‫בתורה אנו מוצאים אותה בשני‬ ‫שחפצו לזכות לפנימיותה של התורה‪ :‬האם יש‬ ‫בספרו ‘בני יששכר’ (מאמרי חודש סיון מאמר ב‬ ‫ואכן נאים הדברים למי שאמרם‪,‬‬ ‫הקשרים הפוכים בתכלית‪ :‬במתן‬ ‫לכם כלים מעשיים שעל ידם תוכלו לזכות לאור‬ ‫ימי הגבלה אות י) גילה לנו הרב הקדוש רבי צבי‬ ‫ובמקרה שהקשו לרבי קושיא‬ ‫לוחות הברית נאמר למשה (שמות לד‬ ‫התורה?‬ ‫אלימלך מדינוב זי”ע ביאור נפלא ליישוב הדבר‪:‬‬ ‫כלשהי‪ ,‬לא עלה על יצועו ולא נתן‬ ‫א) ‘ויאמר ה’ אל משה פסל לך שני‬ ‫הרי בין המלאכים אין מציאות כלל של משא‬ ‫שנה לעיניו עד שהצליח ליישבה‪,‬‬ ‫לחת אבנים כראשנים’‪ ,‬ואילו באיסור‬ ‫אכן ידעו המלאכים היטב שהמצות כפי‬ ‫ומתן‪ ,‬אין קנאה ואין תחרות ולא יצר הרע‪,‬‬ ‫שכתובות הן בתורה אינן שייכות אליהם כלל‬ ‫והוסיף שדבר זה הוא מכבודה של‬ ‫עבודה זרה נאמר (שם כ ד) ‘לא תעשה‬ ‫וכל זאת משום שהמלאכים מהותם רוחנית‬ ‫וכלל‪ ,‬ואם כן מה התכוונו כשטענו לפני הבורא‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫לך פסל’‪ .‬אותן אותיות ממש‪ ,‬אך‬ ‫ומופשטים הם מכל דמיון של גוף גשמי‬ ‫שרוצים הם את התורה?‬ ‫פעם בא אחד מבעלי הבתים‬ ‫המרחק ביניהן הוא כמרחק שמים‬ ‫ופעולות מעשיות‪ ,‬ועל אף רוממותם לא יעלה‬ ‫שבעיר קוטנא עם חתנו הסמוך על‬ ‫מארץ‪.‬‬ ‫בידם להשיג את פנימיות התורה ואם כן מה‬ ‫הם התכוונו לזכות על ידי כך לפנימיות התורה‬ ‫ורוחניותה שזה דבר השייך גם אליהם!‬ ‫שולחנו אל הגאון רבי ישראל יהושע‬ ‫הסוד טמון במיקומה של המילה‬ ‫להם ולקבלת התורה?!‬ ‫מקוטנא‪ ,‬והתפאר בכך שחתנו בקי‬ ‫‘לך’‪ .‬כאשר המעשה – ‘פסל’ קודם‬ ‫וכפי שטבע זאת הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫ונבאר הדבר‪ .‬התורה הקדושה אכן מתבטאת‬ ‫בכל המסכתות הנכללות בסדר נזיקין‬ ‫ל’לך’‪ ,‬הכוונה היא לאדם הפועל לשם‬ ‫מקוצק זי”ע בפסוק (שמות כב ל) ‘ואנשי קדש‬ ‫על ידינו בקיום כל המצות המעשיות הכתובות‬ ‫שבש”ס עם כל המפרשים שעליהן‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬מצות עשה ומצות לא תעשה‪ ,‬אך שורשה‬ ‫שמים ומבטל את הנאתו האישית‪,‬‬ ‫תהיון לי’ – ‘מענטשליך הייליג’; לקדש את‬ ‫פנה ה’גאון מקוטנא’ אל החתן הצעיר‬ ‫והרי זה קדש קדשים‪ .‬אך כאשר‬ ‫האנושיות‪.‬‬ ‫הרוחני של התורה הוא עמוק מני עמוק וכל‬ ‫אות ותג שבה טומנים בקרבם עולמות רוחניים‬ ‫ושאל‪“ :‬אמור לי‪ ,‬מהו ‘שעבודא‬ ‫ה’לך’ קודם ל’פסל’‪ ,‬והאדם מעמיד‬ ‫בורא עולם אינו זקוק למלאכים ושרפים‪ ,‬כי‬ ‫אשר על ידם ברא הקדוש ברוך הוא את כל‬ ‫דאורייתא?’”‬ ‫את עצמו ואת טובתו האישית במרכז‬ ‫מהם יש לו די‪ .‬הוא צריך דווקא אנשים‪ ,‬קרוצי‬ ‫העולמות‪.‬‬ ‫האברך נדהם לשמע השאלה‬ ‫– המעשה הופך לחול!”‬ ‫חומר וברואי בשר‪ ,‬שיקדשו את עצמם ויפרשו‬ ‫הפשוטה‪ .‬הן כל בחור ישיבה יודע‬ ‫המסר חדר אל לבם של החסידים‪:‬‬ ‫מן הגשמיות עד שיהיו בבחינת ‘קדש לה’’‪.‬‬ ‫הרי כשבא הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם‬ ‫בראו על ידי התורה הקדושה‪ .‬היא היתה‬ ‫ש’שעבודא דאורייתא’‪ ,‬פירושו‬ ‫אמנם שתיית ‘לחיים’ והתוועדות‬ ‫וזו היתה תשובת משה רבנו למלאכי השרת‪:‬‬ ‫כביכול כלי אומנותו של הבורא אשר על ידה‬ ‫שהתורה שעבדה את נכסיו של‬ ‫בצוותא הן אכן מעשים נשגבים‪,‬‬ ‫‘קנאה יש ביניכם‪ ,‬יצר הרע יש ביניכם’‪ .‬מכיון‬ ‫תיקן ושיכלל וברא את העולם (ב”ר א א) ובכלל‬ ‫האדם עבור חובותיו‪ ,‬משום שנכסיו‬ ‫אך המבחן האמיתי טמון בכוונת‬ ‫שאין לכם שייכות לחומר ולגשמיות – אין אתם‬ ‫זה את כל העולמות העליונים שאין לנו כל‬ ‫של האדם ערבים לכך שיפרע את‬ ‫הלב‪ .‬השאלה המכרעת היא מה‬ ‫יכולים למלא את התכלית המבוקשת בנתינת‬ ‫השגה בהיקפם ובשגב רוממותם‪.‬‬ ‫חובו!‬ ‫ניצב במרכז – האם ההנאה האישית‬ ‫התורה!‬ ‫את זאת ידעו המלאכים ועל כן עשו חשבון‬ ‫ה’גאון מקוטנא’ ראה במבוכתו‬ ‫והסיפוק הגשמי הם העיקר‪ ,‬כשהענין‬ ‫ועל פי דבריו נראה לבאר את תשובתו של משה‬ ‫פשוט ואמרו לעצמם‪ :‬הרי תענוג גדול יש לנו‬ ‫והוסיף‪“ :‬כוונתי היא לדברי‬ ‫הרוחני משמש להם רק כעטיפה‪ ,‬או‬ ‫רבנו למלאכים באופן דומה אך שונה‪ :‬אכן גם‬ ‫מקרבתו של הבורא בעולמות העליונים ואם‬ ‫האונקלוס על המילים ‘ואת הנפש‬ ‫שמא החלק הרוחני הוא המרכזי‪,‬‬ ‫למלאכים ייתכן ותהיה שייכות לפנימיותה של‬ ‫שורש כל העולמות הוא התורה הקדושה נמצא‬ ‫אשר עשו בחרן’ – וית נפשתא די‬ ‫וההנאה הגשמית טפלה לו‪.‬‬ ‫התורה אך מכל מקום איזו תועלת יש מכך‬ ‫שהיא גם כן שורש כל התענוגים הרוחניים ועל‬ ‫שעבידו לאורייתא‪ .‬רק אם הנך‬ ‫וכבר היה רגיל מרן רבנו משה סופר‬ ‫לבורא? הרי קנאה ושנאה אין ביניהם ויצר הרע‬ ‫ידה נוכל לזכות לקרבת הבורא באופן נשגב‬ ‫במדרגה כזו של שעבוד לתורה‪ ,‬אוכל‬ ‫זי”ע בעל ה’חתם סופר’ לומר‪ ,‬כי‬ ‫לדבר אתך בדברי תורה!‬ ‫אכילה לשם שמים קשה‪ ,‬ומצותה‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫תהילים‬ ‫טמאם לבל ידבק בם מאומה מן החרם‬ ‫הדעת’ לפני קבלו עליו את התפקיד הגדול‬ ‫ליוצרם בנחת רוח’ (ברכת יוצר)‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫אינו מסיתם לעבירה כלל ומה גדולה יש‬ ‫ולשמור לפיו מחסום מדבר דבר אשר לא‬ ‫של מנהיג עדה‪.‬‬ ‫ברצון שלם‪ ,‬כי הם אין להם פה לדבר‪,‬‬ ‫בכך שעובדים את התורה ללא כל ניסיון‬ ‫כתורת ה’ ולשמרה בקדושה וטהרה‪ .‬כי‬ ‫והדברים יובנו ביתר שאת על פי ביאורו‬ ‫כאמור (תהלים יט ד)‪‘ ,‬אין אמר ואין דברים’‬ ‫או דחף פנימי להימנע מכך?‬ ‫הם כלי הקדש אשר ישרת בם את המלך‬ ‫של ה’פרדס יוסף’ (ויקרא יד ד) לדברי חז”ל‬ ‫וכו’‪.‬‬ ‫רק בני האדם החיים בתוך חברה המייצרת‬ ‫הקדוש ולא ישרתהו בכלי צואים‪ .‬ועיין שם‬ ‫במגילה (יח‪ :).‬מילה בסלע משתוקא בתרין‪,‬‬ ‫וזהו ‘בשפה ברורה ובנעימה קדושה’‪ ,‬לפי‬ ‫תחרות יומית מנקרת עינים‪ ,‬רק בני האדם‬ ‫בהמשך דבריו הנוראים‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬אם שתיקה שווה שנים‪ ,‬המילה‬ ‫שיש שני מיני דיבור‪ ,‬דיבור הפה ודיבור‬ ‫המקנאים ושונאים זה לזה ויצר הרע‬ ‫ודבר נפלא כתב רבנו אפרים בפירושו על‬ ‫אינה שווה כלום‪ ,‬כיון שטוב יותר לשתוק‬ ‫הלב‪ ,‬שנאמר (קהלת ב א) ‘אמרתי אני בלבי’‪,‬‬ ‫מסיתם לחטוא‪ ,‬לגנוב או לרצוח‪ ,‬ובכל‬ ‫התורה (ריש פרשת וירא)‪ ,‬ליתן טעם לשבח‬ ‫ויהיה שנים! ועוד היה לומר ‘ושתיקה’‬ ‫ודיבור הלב ומחשבתו מניע דיבור הפה‪.‬‬ ‫זאת נמנעים מכך היות והבורא אסר זאת‬ ‫על המציצה בברית מילה‪“ :‬וקיבול דמה‬ ‫בוא”ו‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬הדיבור האמיתי והברור והנבחר‬ ‫בתורתו‪ ,‬מהם בלבד תעלה הנחת רוח‬ ‫בכלי שרת‪ ,‬כך מילה מקבל דמה בפיו‬ ‫אלא‪ ,‬שיש זמן לדיבור‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫הוא דיבור הלב‪ ,‬וזהו הדיבור שהמלאכים‬ ‫הרצויה לפני הבורא במרום‪.‬‬ ‫שהוא כלי שרת שבו משבח להקדוש ברוך‬ ‫בקהלת (ג ז) ‘עת לחשות ועת לדבר’‪ ,‬וזו‬ ‫מדברים בלבם וברצונם‪ .‬וזהו ‘בשפה‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫היא מילה שאכן יקרה‪ ,‬ורק כשנמשכת‬ ‫ברורה’ ונבחרת משתי הלשונות‪ ,‬והוא ‘נעם‬ ‫פה של לומדי תורה דינו ככלי‬ ‫כיצד מנקים את הפה?‬ ‫שרת‬ ‫משתיקה‪ ,‬דהיינו שיתאפק כל כך עד שלא‬ ‫שיח סוד שרפי קדש’ שאומרים בנקדישך‪,‬‬ ‫יסוד חשיבותו של הפה ככלי שרת המיוחד‬ ‫יהיה עוד באפשרי להתאפק‪ .‬וזה‪‘ ,‬מילה‬ ‫שהוא הטוב והנעים שבלשונות‪ ,‬והוא שיח‬ ‫בסלע’ כשהיא נמשכת ‘משתיקה’‪ ,‬שווה‬ ‫המלאכים שעושים רצון קוניהם בלבם‬ ‫אמרות ה’ אמרות טהורות כסף צרוף‬ ‫לתורה כבר מצינו בירושלמי (שבת פ”א ה”ב)‬ ‫בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב ז)‪.‬‬ ‫המילה ההיא ‘תרין’‪.‬‬ ‫ובמחשבתם‪ .‬ולכן אמר ‘כולם כאחד’‪,‬‬ ‫כי אמר רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬אילו הייתי‬ ‫‘אמרות ה׳ אמרות טהורות’; כדי שהאמרות‬ ‫ויתרה מזה כתב הרב הקדוש בעל ‘שפת‬ ‫רצה לומר בלב אחד עונים ואומרים קדוש‬ ‫נוכח על הר סיני בזמן שניתנה תורה‬ ‫הטהורות יישמעו מפיו של אדם‪ ,‬אף הפה‬ ‫אמת’ זי”ע (סוכות תרנ”ד)‪ :‬כי כחן של ישראל‬ ‫קדוש קדוש‪.‬‬ ‫לישראל‪ ,‬הייתי מבקש מלפני הקדוש‬ ‫עצמו צריך להיות טהור‪ ,‬ככלי שרת‬ ‫ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות‪ ,‬אחד‬ ‫בפה‪ ...‬כי שבח הפה הוא בדיבור ובשתיקה‬ ‫שתיקה של חכמה‬ ‫המיועד לעבודת הקודש‪.‬‬ ‫שיעסוק בתורה‪ ,‬ואחד שישתמש בו לשאר‬ ‫כמו שאמרו ‘מילה בסלע משתוקא‬ ‫מהרבה טעמים חביב היה סיגוף השתיקה‬ ‫צרכיו‪ .‬וחזר ואמר ומה אם פה אחד הוא‪,‬‬ ‫בתרין’‪ ...‬ובאמת שני אלו תלויין זה בזה‪,‬‬ ‫על הרב הקדוש רבי ליבוש מאופולא זי”ע‪,‬‬ ‫כה דיבר רבנו החיד”א (יוסף תהלות יב ח)‪:‬‬ ‫אין העולם יכול לעמוד בו מפני לשון הרע‬ ‫כי כפי שמירת הפה‪ ,‬כך יכולין לפתוח הפה‬ ‫תלמידם של ה’חוזה מלובלין’ וה’יהודי‬ ‫‘אמרות ה’‪ ,‬אמרות טהורות’‪ ,‬לפי שהפה‬ ‫שמוציא‪ ,‬אילו היו שני פיות על אחת כמה‬ ‫בתורה‪ .‬וזה הרמז ‘שפתים ישק משיב‬ ‫הקדוש מפרשיסחא’ זיע”א‪ ,‬האחד מהם‬ ‫והלשון כלי שרת לפני ה’‪ ,‬ללמוד בתורה‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫דברים נכחים’ (משלי כד כו)‪ .‬פירוש‪ ,‬המשיק‬ ‫מן הסתם קשור בפירוש המובא בספרים‬ ‫להתפלל ולהודות ולשבח‪ ,‬צריך שיהיו‬ ‫שפתותיו שלא לדבר דברים בטלים‪ ,‬הוא‬ ‫משמו לפסוק (משלי טו כג) ‘שמחה לאיש‬ ‫טהורים ובלי מום כמו הכלי שרת‪.‬‬ ‫והיה הרב הקדוש ה’פני מנחם’ מגור זי”ע‬ ‫מקשה על דברי הירושלמי‪ ,‬הרי כשם‬ ‫משיב דברים נכוחים‪.‬‬ ‫במענה פיו’‪ :‬אף שכל עבודה להשם יתברך‬ ‫משום כך נודעה השתיקה אצל צדיקי‬ ‫הדורות כפתח לקדושת הדיבור‪.‬‬ ‫שעתה שישנו פה אחד אין כל כך ריבוי‬ ‫לפנות את הפה‬ ‫צריך לעשותה בשמחה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬האיש‬ ‫דלטוריא‪ ,‬כי בשעה שהפה מדבר בתפלה‬ ‫האיר את עיננו רבנו ה’אור החיים’ הקדוש‬ ‫שבחר לעצמו דרך של סיגופים וצומות‬ ‫ששה בנים היו לו להרב הקדוש רבי‬ ‫או אוכל אינו יכול לדבר לשון הרע‪ ,‬כמו כן‬ ‫זי”ע (במדבר כו כג) בדברים נשגבים‪:‬‬ ‫לזכך גופו אינו יכול להיות בשמחה‬ ‫ישראל מרוז’ין זי”ע‪ ,‬והצעיר שביניהם היה‬ ‫היה יכול השם יתברך לברוא לאדם שתי‬ ‫ואמרו ‘משפחת הפוני’‪ ,‬פירוש‪ ,‬שצריך‬ ‫בשלמות‪ ,‬כי קשים הם לגוף ומדכדכים‬ ‫הרב הקדוש רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין‬ ‫פיות‪ ,‬ובשעה שאחד נפתח השני יהיה‬ ‫לפנותו ממותרות המורגשות גם מהשחוק‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫זי”ע‪ .‬צדיק גדול היה רבי מרדכי פייביש‬ ‫סתום‪ ,‬וממילא לא תהיה הדלטוריא גדולה‬ ‫ומדברים בטלים כי הם מונעים קיום‬ ‫אבל איש המענה רק את פיו מלדבר‬ ‫ושתקנותו היתה לשיחה בפי כל‪ .‬מורגל‬ ‫יותר‪ ,‬ואף גם זאת שיהיה פה מיוחד לדברי‬ ‫התורה באדם‪.‬‬ ‫דיבורים אסורים ורק בדברי תורה ותפלה‬ ‫היה בפיו‪‘ :‬משתיקה אין מתעייפים’‪.‬‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו‪ ,‬כי פה‬ ‫ימלל‪ ,‬מסוגל להיות שרוי בשמחה תמיד‪,‬‬ ‫את כוונת דבריו הסביר בפרשו את דברי‬ ‫ועל כן היה מבאר את עומק דברי רשב”י‬ ‫של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר‬ ‫כיון שבחר לו סיגוף כזה שאינו מחליש‬ ‫חז”ל במשנת אבות (פ”ג מי”ג)‪‘ :‬סייג לחכמה‬ ‫כך‪ :‬ומה אם אותו הפה שעסק בתורה‬ ‫ישרתו בם בקדש‪ ,‬כי אין קדושה כקדושת‬ ‫את הגוף מאומה וכחותיו מלאים לעבודתו‬ ‫שתיקה’‪‘ .‬סייג’ הוא הדבר המקיף את‬ ‫ותפלה ודברי חסידות והגיע מתוך כך‬ ‫התורה‪ ,‬ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫התוכן הפנימי‪ ,‬כמו גן של אילנות חמד‬ ‫ליראת שמים ולטהרת הלב ולחיות‬ ‫חול הגם שאין בהם דברים האסורים‪.‬‬ ‫פעם פלפלו ביניהם בחריפות רבה הרב‬ ‫שהוא מוקף בסייג וגדר שלא ייכנסו‬ ‫דקדושה‪ ,‬מכל מקום יכול הוא עצמו‬ ‫והוא מה שרמז במאמר ‘לפוה’ שהוא פה‬ ‫הקדוש רבי מאיר מדזיקוב זי”ע בעל ‘אמרי‬ ‫לתוכו‪ ,‬וכמו הסייג כן החכמה‪ ,‬גם היא‬ ‫לבוא לידי כך שישלוט בו הסטרא אחרא‬ ‫העמל בתורה שבו שוכן חצי שמו יתברך‪,‬‬ ‫נעם’ ובנו חביבו הרב הקדוש בעל ‘עטרת‬ ‫חייבת להיות מוקפת וגדורה‪ .‬ובמה?‬ ‫להיות ברשות לבו ויבוא לידי חטא ודברים‬ ‫‘משפחת הפוני’‪ ,‬פירוש‪ ,‬צריך לפנות מפיו‬ ‫ישועה’‪ ,‬כשלצדם ישב חתנו של האמרי‬ ‫בשתיקה!‬ ‫בטלים למאכלות ומאוויים האסורים או‬ ‫כל חוץ מהגות בתורה‪.‬‬ ‫נעם הרב הקדוש בעל אהבת ישראל‬ ‫סיפר הרב הקדוש ה’ישמח ישראל’‬ ‫לאכילה ושתייה שאינם באופן הראוי‬ ‫מויזניץ זי”ע‪ ,‬שהיה אז אברך צעיר ועול‬ ‫מאלכסנדר זי”ע לאברכים שנכנסו אליו‬ ‫וכלשונו של רבנו יונה בפירושו למסכת‬ ‫ובשיעור הנכון‪ ,‬דברים הגורמים לפגם‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫לשמוע דברי חסידות‪ :‬אבי ז”ל לקחני‬ ‫אבות (פ”א מי”ז)‪ :‬שלא ידבר בפה דברי‬ ‫וקלקול לדברי התורה שלמד‪ ,‬על אחת‬ ‫תורה ודברים של הבלי עולם שהיו‬ ‫האב והבן התנצחו בלימודם‪ ,‬ורבי ישראל‬ ‫פעם לביאלה‪ ,‬אל הרב הקדוש רבי בעריש‬ ‫כמה וכמה אילו היה נברא פה מיוחד‬ ‫החכמים הקדושים עושים עצמן ככלי שרת‬ ‫עצמו שתק‪ .‬לאחר שסיימו שאלו את החתן‬ ‫מביאלה זי”ע וביקשו שיאמר לי דברי‬ ‫לגשמיות לאכילה ושתייה ושיחה בלבד‪,‬‬ ‫שאין משתמשין בהם דברים של חול‪.‬‬ ‫הצעיר אם הבין‪ ,‬והפריך להם רבי ישראל‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫ולא היתה לו כלל שייכות לתורה ולתפלה‬ ‫את כל הפלפול‪.‬‬ ‫נענה הרב הקדוש מביאלה ואמר‪ :‬הייתי‬ ‫והזהירות בדבר מפורשת בהרחבה בדברי‬ ‫ולדברי קדושה‪ ,‬עד כמה הוא היה מאוס‪...‬‬ ‫רבנו הקדוש רבי משה אלשיך (שמות כח‬ ‫אמר חמיו‪“ :‬לא על למדנותו תמה אני‪ ,‬אלא‬ ‫אצל רבי בווארקי לילה שלם‪ ,‬הרבי שתק‪,‬‬ ‫אמנם עכשיו שנברא האדם עם פה אחד‬ ‫לא)‪ :‬כלל הדברים כי כלי הדיבור הן הם‬ ‫על שתיקתו המופלגת‪”...‬‬ ‫אני שמעתי‪ ,‬אך לא עניתי‪.‬‬ ‫הרי זה למעליותא‪ ,‬שבאותו הפה שעוסק‬ ‫יהיו לבני ישראל כלי יקר משרתי אלהינו‪,‬‬ ‫כשלושים וחמש שנה כפף את עצמו הגאון‬ ‫ומסופר על פעם שבה יצא רבי בעריש מן‬ ‫בתורה ותפלה ועל ידי זה מקבל חיותו‬ ‫העומדים יום ולילה לשרת בם את ה’ מכל‬ ‫הקדוש רבי צדוק הכהן מלובלין זי”ע בפני‬ ‫השולחן לאחר שאף הגה לא נשמע מפי‬ ‫מהשם יתברך מצד הקדושה‪ ,‬בו עצמו‬ ‫יתר איברי האדם‪ ,‬אל דמי להם‪ .‬ומי בער‬ ‫רעו וידידו‪ ,‬הרב הקדוש רבי לייבל איגר‬ ‫הרבי ב’שולחן’ ההוא‪ ,‬ואמר‪‘ :‬עברתי מבחן‬ ‫יאכל וישתה וידבר צרכיו‪.‬‬ ‫לא ידע לדון קל וחומר ולומר‪ :‬האם מלך‬ ‫מלובלין‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬הרבי חדר ובחן את כל איברי‪ ,‬ואני‬ ‫וכך הוסיף ופירש את דברי התנא דבי‬ ‫בשר ודם יערב לו להשתמש בכלים מכלים‬ ‫בכל אותן שנים מאז נפטר רבם הרב‬ ‫עניתי על כל דבר’‪.‬‬ ‫אליהו (פכ”ו)‪ :‬אם לא זכה אדם לבקש‬ ‫אחד מעבדיו‪ ,‬האם לא ייזהר ויישמר האיש‬ ‫הקדוש רבי מרדכי יוסף מאיזביצא‪ ,‬היה‬ ‫אף כשהיה נפגש עם גדולי הדור היה‬ ‫רחמים על דברי תורה שיכנסו לתוך‬ ‫ההוא בל יתגאלו כליו בשום חלאה ואבק‬ ‫רבי צדוק מסוגר בביתו ושקוע בתלמודו‬ ‫שותק כדרכו‪ ,‬אך הם הבינו את שתיקתו‬ ‫מעיו‪ ,‬מכל מקום יבקש רחמים על אכילה‬ ‫ועפר?! כי אם יכבסם בנתר וירבה למו‬ ‫ולא השמיע כלל דברי תורה ברבים‪.‬‬ ‫והיו משוחחים ביניהם בשתיקה‪.‬‬ ‫ושתייה יתרה שלא ייכנסו לתוך מעיו‪.‬‬ ‫בורית‪ ,‬למען יהיו מגוהצים וזכים לשרת‬ ‫רק לאחר פטירתו של רבי לייבל נאות‬ ‫פעם נפגש עם הרב הקדוש רבי אלעזר‬ ‫והביא בשם אביו הרב הקדוש ה’אמרי‬ ‫בם את המלך‪ ,‬והוא מלך אשר הנשמה‬ ‫בלית ברירה לקבל על עצמו את הנהגת‬ ‫מקוזניץ זי”ע וישבו יחדו כשעה תמימה‬ ‫אמת’ מגור זי”ע לפרש שאכילה ושתייה‬ ‫טפלה לו והגוף עיקרו כי מחומר קרוץ‬ ‫החסידים‪.‬‬ ‫מבלי להוציא הגה מפיהם בתום השעה‪,‬‬ ‫בקדושה נעשים הם עצמם תורה‪.‬‬ ‫ככל עובד אדמה‪.‬‬ ‫הפעם הראשונה שדרש הרב ליד שולחנו‪,‬‬ ‫ענו ואמרו‪‘ :‬מספיק‪ ,‬כבר שוחחנו‪ ,‬דיינו’‪.‬‬ ‫אך הוסיף כי לפי הביאור הנזכר יובן זאת‬ ‫וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד נחדל‬ ‫היתה בשבת פרשת בשלח‪ ,‬וכך פתח‪:‬‬ ‫ונפרדו‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬כי הנה האכילה והשתייה היתרה‬ ‫לספור כי אין מספר לגדודי ההפרשים בינו‬ ‫כתוב (שמות יד ב) ‘דבר אל בני ישראל‬ ‫מעשה נשגב זה יובן על פי מה שכתב רבנו‬ ‫והדברים בטלים מגשמים את הגוף והנם‬ ‫לבין מלך מלכי המלכים אשר כל העולמות‬ ‫וישבו ויחנו לפני פי החירת’‪ ,‬שמעתי רמז‪,‬‬ ‫אברהם סבע בספרו ‘צרור המור’ (בראשית א‬ ‫מתנגדים ומפריעים לדברי תורה ותפלה‪,‬‬ ‫הוא בראם וכולם כאין נגדו‪ ,‬אשר ברוב‬ ‫שצריך להתיישב ולחנות קודם שיוציא פיו‬ ‫כז ד”ה ובמדרש) על הפסוק (ישעיה ו ג) ‘וקרא‬ ‫אולם מאידך כאשר הפה עוסק בתורה‬ ‫חסידות ענותנותו למעשה ידיו יכסוף‬ ‫לחירות‪ ,‬לדבר ככל העולה על רוחו (פרי‬ ‫זה אל זה’‪ ,‬אותו מתרגמים ‘ומקבלין דין‬ ‫ותפלה הרי זה משפיע גם על המאכל‬ ‫ישרתהו בכלי חרש מחרשי אדמה פינו‬ ‫צדיק קונטרס עמלה של תורה אות א)‪ .‬כך הסביר‬ ‫מן דין’‪ ,‬כי כל אחד מקבל מה שאומר‬ ‫ומשתה שעוברים דרך אותו הפה שיהיו‬ ‫ולשוננו ושפתינו אתנו‪ ,‬ובהם בחר להללו‬ ‫את שתיקתו הארוכה במשך כשלושים‬ ‫חברו הגדול ממנו‪ .‬ואחרי כן‪ ,‬אלו ואלו‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫ולשבחו תמיד יותר מכל חלקי גווייתנו‪,‬‬ ‫שנה ויותר‪ ,‬ובמימרא קצרה זו קיפל את כל‬ ‫מקבלין עול מלכות שמים לעשות מאמר‬ ‫מי זה החי לא יתן אל לבו ליהר לבלתי‬ ‫אותן השנים של ‘חנייתו הארוכה’ ו’יישוב‬ ‫השם שהוא עליון על כולם‪ .‬וזהו ‘להקדיש‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬