gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עינים מאירות · Eniyim Meherot — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: עינים מאירות · Eniyim Meherot

שבוע: לך לך (2026-10-19)

עינים מאירות · Eniyim Meherot — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון נ"ב‬ ‫(פר' לך לך‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫ע‪ ú‬התורה והמועדים‬ ‫תשפ"ו ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל)‬ ‫תשפ"ז‬ ‫סעודתא דדוד מלכא משיחא‬ ‫סוד מזיגת היין על ידי רבא • נשמת רבא בסדום • מזיגת היין לסנהדרין‬ ‫ומזיגת סעודת מלוה מלכה • לך טל ילדותך • ביאור אנגריא בתלמידי חכמים‬ ‫ואמר על פי משל‪ ,‬למדינה שהיתה מסובלת מאוד‬ ‫של סעודה זו לקיים את הנצח‪ ,‬על כן נקראת 'סעודת‬ ‫ארבע סעודות לשבת‬ ‫במיסים‪ ,‬ובכל פעם היו פקידי המלך מכבידים את‬ ‫דוד'‪ ,‬יען כי עליו אנו אומרים אחר קידוש לבנה "דוד‬ ‫עולם עליה במיסים וארנוניות‪ ,‬במכסים והיטלים‪,‬‬ ‫מלך ישראל חי וקיים"‪ .‬ואכילת מוצאי שבת היא‬ ‫שבת מלכתא‪ ,‬נועם הנשמות ועונג הרוחות ועדן‬ ‫וכמעט שכלתה פרוטה מן הכיס מדוחק העול הכבד‪.‬‬ ‫בבחינת אסרו חג לחג‪ ,‬כשם שבאסרו חג קושרים את‬ ‫הנפשות‪ .‬ומלבד תענוגים רוחניים אלו‪ ,‬נצטוו ישראל‬ ‫קדושת המועד עם כל ימות השנה‪ ,‬כך בסעודת מוצאי‬ ‫לענג בשבת גם את גופם‪ ,‬לקדש את החומר ולעשותו‬ ‫יום אחד באה שמועה כי המלך בכבודו ובעצמו עתיד‬ ‫שבת ממשיכים את קדושת השבת לימות השבוע‪,‬‬ ‫צורה‪ .‬שלוש סעודות עורכים ישראל בשבת‪ ,‬וסודות‬ ‫לעבור דרך מדינתם‪ .‬הבינו האנשים כי הנה באה‬ ‫ומן המאכלים הקדושים נהנית הנשמה היתירה‪ ,‬כדי‬ ‫גדולים ועצומים גנוזים בכל אחת מהן‪ .‬כנגד האבות‬ ‫השעה שבה יוכלו לשפוך את שיחם לפני המלך‪ .‬אמנם‬ ‫שנזכה בכל שבוע לקדושה עילאה יותר מן הקדושה‬ ‫הקדושים הן מכוונות‪ ,‬וכנגד העולמות העליונים‪,‬‬ ‫תחילה ערכו לכבודו קבלת פנים ברוב פאר והדר‪,‬‬ ‫שבשבת הקודמת‪ ,‬ולחבר את האור הנפלא שמקבלים‬ ‫ובשורשן העליון אין לנו כל השגה כלל‪ .‬אך מלבד‬ ‫ובשעה זו הבינו כי אין זה מן הראוי לקלקל את שמחת‬ ‫מקדושת השבת גם לשאר הימים‪ ,‬להיותנו דבוקים בו‬ ‫שלוש סעודות אלו‪ ,‬עוד עורכים ישראל סעודה‬ ‫כבוד המלכות בבקשות פרטיות‪.‬‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫רביעית בצאת השבת‪ ,‬ללוות את המלכה ולקדש‬ ‫אמנם‪ ,‬אחר שסיים את כל המעשים אשר לתכליתם בא‬ ‫בקדושתה גם את ימי החול הממשמשים ובאים‪ ,‬ולבוא‬ ‫אל המקום‪ ,‬ביקשוהו האנשים כי מבקשים הם לערוך‬ ‫מעמד לכבודו גם עתה לאות פרידה‪ .‬במעמד זה הגישו‬ ‫מי יתן טהור מטמא‬ ‫אל השבת הבאה מקודשים ועומדים‪ ,‬כדי להוסיף‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬במאמרנו זה חפצים אנו לדבר מענין סעודת‬ ‫קדושה על קדושה מדי שבת בשבתו‪.‬‬ ‫למלך מתנה נכבדה‪ ,‬ועתה ניצלו את ההזדמנות לפנות‬ ‫אל המלך בדברי בקשה‪ ,‬וכה אמרו אל המלך‪" :‬אדונינו‬ ‫מלוה מלכה‪ ,‬ולקשר את הדברים עם פרשתנו ‪ -‬פרשת‬ ‫לך לך‪.‬‬ ‫מצאתי דוד עבדי‬ ‫המלך‪ ,‬ידע נא נאמנה כי בכל כוחנו ערכנו לכבודו את‬ ‫והנה‪ ,‬בפרשתנו נאמר פסוק הנראה כתכלית הגנאי‬ ‫על אודות הרה"ק רבי משה מפשעווארסק זיע"א‬ ‫כל הסעודות והתהלוכות‪ ,‬אך באמת קשה היה עלינו‬ ‫והרוע; כאשר מבקש לוט לעזוב את אברהם אבינו‬ ‫מסופר‪ ,‬כי פעם אחת ישב בסעודת מלוה מלכה‪,‬‬ ‫הדבר מאוד‪ ,‬כי עול המיסים הכביד על צווארנו ותש‬ ‫וללכת לו לסדום כי כולה משקה‪ ,‬מודיעה התורה לנו‬ ‫והתגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב‪ .‬ושאלו רבי‬ ‫כוחנו‪ ,‬ומתחננים אנו מאוד מלפני המלך כי יחון אותנו‬ ‫את מהותם‪ ,‬ואומרת (בראשית יג יג) “וְאַנׁ ְשֵי סְדֹם רָעִים‬ ‫משה‪" :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬הן בספר תהלים (פט כא) נאמר‬ ‫ברוב רחמיו ויקל מעלינו את הטורח"‪.‬‬ ‫וְח ַּטָאִים ל ַה’ מְאֹד”‪.‬‬ ‫ְשח ְּתִיו'‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫ְשמֶן קָדְׁשִי מׁ ַ‬ ‫'מָצ ָאתִי ּד ָו ִד עַב ְּד ִי ּבׁ ֶ‬ ‫והמלך בראותו את אהבתם אליו‪ ,‬ואת מעמד התפארת‬ ‫(בראשית רבה מא ד) 'אמר רבי יצחק‪' ,‬מצאתי דוד עבדי'‪,‬‬ ‫והכבוד אשר ערכו לכבודו בפרידתו מאיתם ‪ -‬נענה‬ ‫אמנם‪ ,‬בספר דברי חנה להרה"ק רבי חנה מקאלאשיץ‬ ‫זיע"א (קונטרס דברי תורה בפרשתנו)‪ ,‬כתב דווקא בפסוק זה‬ ‫היכן מצאתיו ‪ -‬בסדום'‪ .‬ומה פשר הדבר"‪.‬‬ ‫לבקשתם וויתר להם על חובם‪.‬‬ ‫את הרמז האמור; כי 'סדֹם' ראשית תיבות 'סעודה דדוד‬ ‫נענה האורח והשיב לרבי משה‪" :‬אומר לך מה שפירשו‬ ‫הזמן המסוגל במוצאי שבת‬ ‫מלכא' ו'ר ָעים' היינו 'ר ֵעים' וחברים‪ ,‬היושבים בסעודת‬ ‫במתיבתא דרקיעא; 'בסדֹם' ‪ -‬ראשי תיבות 'בסעודתא‬ ‫מרעים לאכול את הסעודה הקדושה‪ .‬ו'חטאים' מלשון‬ ‫דדוד מלכא'‪ ,‬בסעודה אשר תיקן דוד המלך עליו‬ ‫אמר רבי אלעזר מליז’ענסק‪ ,‬כי כך הוא גם בשבת‬ ‫קודש‪ .‬כאשר השבת ממשמשת ובאה‪ ,‬הכל לובשים‬ ‫קרבן חטאת‪ ,‬שבזה יזכו לכפר על נפשותיהם 'לה'‬ ‫השלום‪ ,‬היא סעודת מלוה מלכה‪ .‬ובזה מצאתי את‬ ‫מלבושי שבת ומכבדים את המלכה‪ ,‬ולקראתה עורכים‬ ‫מאוד'‪.‬‬ ‫לבבו נאמן לפני"‪.‬‬ ‫סעודות בכל מיני מטעמים ומזמרים שירות ותשבחות‪,‬‬ ‫בזה דרך בדרכו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א‬ ‫שאמר כי התורה נכתבה בלא נקודות כדי שנוכל‬ ‫תחיית המתים ‪ -‬מעצם הלוז‬ ‫אך אין מבקשים דבר‪ ,‬כי אסור לו לאדם לשאול צרכיו‬ ‫לדרוש את תיבותיה גם בניקודים אחרים מן המסורת‪.‬‬ ‫והנה נודע מה שאמרו חז”ל (ראה בראשית רבה כח ג; בית‬ ‫בשבת‪ ,‬כתקנת חז”ל‪ .‬אולם כאשר יוצאת השבת‪ ,‬ידע‬ ‫האיש המשכיל את אשר לפניו‪ ,‬אל יטול לו לידו מיד‬ ‫וידוע שכך היתה דרכם בקדוש של רבותינו תלמידי‬ ‫יוסף אורח חיים סימן ש’ בשם שבולי הלקט) כי עצם אחד יש‬ ‫את כלי החול וירוץ לעבודתו כמי שבורח מלפני המלך‬ ‫רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א למצוא רמזים על‬ ‫באדם ושמו ‘נסכוי’‪ ,‬אשר לעולם אינו נרקב ואינו‬ ‫חלילה‪ ,‬אלא ישב במתינות לסעוד סעודת מלוה מלכה‪,‬‬ ‫"כ ִי לֹא דָב ָר ר ֵק הוּ א מ ִּכ ֶם"‬ ‫אופן זה בפסוקי התורה‪ּ ,‬‬ ‫ניזוק‪ ,‬אלא קיים לנצח‪ ,‬ואינו נהנה משום מאכל‬ ‫ואז הוא הזמן לבקש מאת המלך את כל מה שנצרך לו‪.‬‬ ‫(דברים לב מז)‪ ,‬ואם ריק ‪ -‬הוא מכם (ראה תלמוד ירושלמי‬ ‫שהאדם אוכל‪ ,‬מלבד מה שיאכל בסעודת מלוה‬ ‫מסכת סוכה פרק ד הלכה א)‪.‬‬ ‫מלכה‪ ,‬זה לבדו נותן בו חיות‪ .‬ועצם זו עתיד האדם‬ ‫עננו מגן דוד‬ ‫אם כן‪ ,‬מבקשים אנו לעמוד על סודם של דברים‬ ‫לחיות בתחיית המתים‪.‬‬ ‫הרה”ק רבי שמואל אברהם ממעז’יבוז’ זיע”א‪ ,‬בנו של‬ ‫נפלאים אלו אשר שגבו מאיתנו עד מאוד‪ ,‬בקשר‬ ‫והנה רמז זה אשר עליו סיפרנו כאן‪ ,‬הובא בכמה‬ ‫הרה"ק רבי אליעזר חיים מיאמפלא זיע"א ונכדו של‬ ‫שבין דוד המלך ומשיח צדקנו לסדום‪ ,‬ולסעודת מלוה‬ ‫מן הספרים הקדושים (ראה דרכי חיים אות צ”ו)‪ ,‬ובהם‬ ‫רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א‪ ,‬חיבר קונטרס‬ ‫מלכה‪.‬‬ ‫בספה”ק מחשבות חרוץ (אות י"ט)‪ ,‬שם כתב הרה"ק‬ ‫מיוחד על עניני סעודת מלוה מלכה ושמו 'אמרי א"ש'‪.‬‬ ‫רבינו צדוק הכהן מלובלין זיע"א‪" :‬ושמעתי בשם אחד‬ ‫ושם כתב‪ ,‬כי מי שיטול ידיו לסעודת מלוה מלכה‬ ‫עת לכבד ועת לבקש‬ ‫קדוש דראשי תיבות בסד"ם בסעודתא דדוד מלכא"‪.‬‬ ‫וידליק ארבעה נרות בכל מוצאי שבת‪ ,‬מובטח לו כי‬ ‫בספר 'חמרא טבא' להגה"צ רבי אברהם שמחה‬ ‫ואנו כבר יודעים כי אותו 'אחד קדוש' אליהו הנביא‬ ‫דוד המלך נמצא איתו‪ ,‬ולא יסתלק מן העולם בלא‬ ‫מבאראנוב זצ"ל‪ ,‬מובא דבר נפלא שאמר הרה"ק רבי‬ ‫זכור לטוב הוא‪.‬‬ ‫שיראה את דוד המלך‪ .‬ואם יצטרך לישועה יבוא דוד‬ ‫אלעזר מליז'ענסק זיע"א‪ ,‬בנו היושב על כסאו של‬ ‫והוסיף שם רבינו צדוק לתת טעם לשבח בדבר‪ ,‬לפי‬ ‫המלך ויעזרנו‪ ,‬ויוכל לבקש ישועה מן השמים בשם‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א‪ ,‬לבאר מפני‬ ‫דברי חז"ל האמורים‪ ,‬כי מעצם הלוז שבשדרה ‪ -‬היא‬ ‫דוד המלך שיעזור לו בבקשתו‪ ,‬כי מחובר הוא עם דוד‬ ‫מה יש כח בסעודת מלוה מלכה לפעול ישועות אפילו‬ ‫ה'נסכוי' ‪ -‬יחיה האדם לתחיית המתים‪ ,‬ואינה נרקבת‪,‬‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫יותר מסעודות השבת עצמה‪.‬‬ ‫וחיה היא מסעודת מוצאי שבת‪ .‬נמצא כי יש בכוחה‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫על כן ישנן לאותיות 'רבא' בתוך שמו של אברהם‪ ,‬ולזה‬ ‫במלחמה זו התעסק אברהם אבינו להוציא את ניצוצות‬ ‫למי נאה לברך‬ ‫נצרכה האות ר'‪.‬‬ ‫נשמתן של אביי ורבא‪ ,‬כפי שכתב רבינו האריז"ל (ספר‬ ‫אחר שנתבאר לנו גודל מעלת סעודת מלוה מלכה‪,‬‬ ‫בקיאותו של רבא ביין ובמזיגתו‬ ‫לקוטי תורה בפרשתנו; וראה שער הגלגולים הקדמה ל"ו; ושער‬ ‫מבקשים אנו להבין את שייכות הענין לסדום‪.‬‬ ‫הפסוקים בפרשתנו) בדרשת הפסוק (בראשית יד יב) "ו ַּיִקְחוּ‬ ‫ועתה תחזינה עינינו בדבר נפלא‪ ,‬אשר על ידו נגיע‬ ‫אֶת לוֹט וְאֶת ר ְכׁ ֻשוֹ ּב ֶן ֲאחִי אַבְר ָם ו ַּיֵל ֵכוּ " כי הוא ראשית‬ ‫כדי לבאר את הענין נקדים את דברי הגמרא במסכת‬ ‫לענין מלוה מלכה‪.‬‬ ‫תיבות 'רבא'‪.‬‬ ‫פסחים (דף קיט‪" :):‬דרש רב עוירא‪ ,‬זימנין אמר ליה‬ ‫הנה בכמה מקומות בגמרא מבואר כי רבא היה בקי‬ ‫משמיה דרב‪ ,‬וזימנין אמר ליה משמיה דרב אסי‪ ,‬מאי‬ ‫והנה רבא עצמו הוא הדורש בגמרא (ברכות סג‪ ).‬את‬ ‫ומיומן במלאכת מזיגת היין‪ .‬וכגון הא דאיתא (שבת עז‪.‬‬ ‫דכתיב (בראשית כא ח) 'ויגדל הילד ויגמל'‪ ,‬עתיד הקדוש‬ ‫הפסוק (תהלים קיט קכו) "עֵת ל ַ ֲעשׂוֹת ל ַה' הֵפ ֵרוּ ּתוֹרָתֶך ָ"‪,‬‬ ‫ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו‬ ‫ועוד)‪“ :‬דאמר רבא‪ ,‬כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא‬ ‫כי בשעה שצריכים לצאת למלחמה כדי לעשות לה'‪,‬‬ ‫‪ -‬לאו חמרא הוא”‪ .‬כלומר‪ ,‬ידע רבא שיש למזוג כנגד‬ ‫לזרעו של יצחק‪ .‬לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו‬ ‫פעמים שיש להפר את לימוד התורה ולהוציא מבית‬ ‫לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך‪ ,‬ואומר להן‪' ,‬איני‬ ‫כל חלק של יין שלושה חלקים של מים‪ ,‬שלא כמנהג‬ ‫המדרש גם את לומדי התורה‪ .‬כי בשביל התורה שבעל‬ ‫העולם בזמנו שהיו מוזגין שני חלקי מים על חלק אחד‬ ‫מברך‪ ,‬שיצא ממני ישמעאל'‪ .‬אומר לו ליצחק 'טול‬ ‫פה יצא אברהם למלחמה זו‪ ,‬כדי להוציא את נשמת‬ ‫וברך'‪ ,‬אומר להן 'איני מברך‪ ,‬שיצא ממני עשו'‪ .‬אומר‬ ‫של יין [כמבואר שם]‪.‬‬ ‫רבא מן השביה‪.‬‬ ‫לו ליעקב 'טול וברך'‪ ,‬אומר להם 'איני מברך‪ ,‬שנשאתי‬ ‫וכן מובא בגמרא במסכת עירובין (דף נד‪ ,).‬כי פעם‬ ‫ומעתה נוכל לפרש כי 'נענש' אין משמעו בפנים של‬ ‫שתי אחיות בחייהן‪ ,‬שעתידה תורה לאוסרן עלי'‪ .‬אומר‬ ‫אחת הוצרך רבא ללכת ולפייס את רב יוסף בערב יום‬ ‫זעם דווקא‪ ,‬אלא מידה שנוהג בה הקדוש ברוך הוא‪ .‬כי‬ ‫לו למשה 'טול וברך'‪ ,‬אומר להם 'איני מברך‪ ,‬שלא‬ ‫הכפורים על דבר מה שאירע ביניהם‪ ,‬ובכדי לפייסו מזג‬ ‫מי שמסר את נפשו בשביל התורה שבעל פה‪ ,‬והוציא‬ ‫זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי'‪ .‬אומר‬ ‫לו כוס של יין‪ ,‬ורב יוסף שהיה סגי נהור הכיר בטעם‬ ‫עמו גם את חניכיו ילידי ביתו מתוך אמונתו ובטחונו‬ ‫לו ליהושע‪' ,‬טול וברך'‪ ,‬אומר להן 'איני מברך‪ ,‬שלא‬ ‫היין את מזיגתו של רבא ונתפייס על ידי זה [ונרחיב‬ ‫‪ -‬ודאי יעשה כן גם בשביל התורה שבכתב‪ ,‬והוא הוא‬ ‫זכיתי לבן'‪ ,‬דכתיב (דברי הימים א' ז כז) יהושע בן נון 'נון‬ ‫במעשה זה להלן]‪.‬‬ ‫הראוי שירדו בניו למצרים‪ ,‬כדי שכאשר יצאו משם‬ ‫בנו יהושע בנו'‪ .‬אומר לו לדוד 'טול וברך'‪ ,‬אומר להן‪,‬‬ ‫גם מאמר הגמרא הנודע (מגילה ז‪" ):‬מיחייב איניש‬ ‫יעבדון את האלקים על ההר הזה במתן תורה‪.‬‬ ‫'אני אברך‪ ,‬ולי נאה לברך'‪ ,‬שנאמר (תהלים קטז כג) 'כוס‬ ‫לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך‬ ‫ישועות אשא ובשם ה' אקרא'"‪.‬‬ ‫מרדכי"‪ ,‬מאמרו של רבא הוא‪.‬‬ ‫בכל דרכיך דעהו‬ ‫פלא הדבר‪ ,‬כי אם סרבו אבות העולם לברך‪ ,‬בוודאי טעם‬ ‫עוד אמרו על רבא (פסחים קז‪ ):‬כי בכל ערב פסח היה‬ ‫אם נרצה‪ ,‬נוכל למצוא רמז מה לדברים אלו בגמרא‬ ‫גדול היה בידם‪ ,‬והנה בא דוד המלך ואמר כי לו נאה‬ ‫שותה יין במשך כל היום כולו‪ ,‬כי ריבוי שתיית היין‬ ‫בברכות שם‪.‬‬ ‫לברך‪ .‬ויש להבין‪ ,‬אמנם הוא הרגל הרביעי במרכבה‪,‬‬ ‫מושך את תאוות האכילה‪ ,‬ובכדי שיאכל מצה לתיאבון‪.‬‬ ‫כי בהמשך הדברים מובא‪“ :‬דרש בר קפרא‪ ,‬איזוהי‬ ‫אך בכל מקום הרי תמיד נהג עצמו בענוה מופלגת‪ ,‬כמו‬ ‫עוד איתא במסכת יומא (דף עו‪" :):‬דאמר רבא‪ ,‬חמרא‬ ‫פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה ‪‘ -‬בכל דרכיך‬ ‫שאמר על עצמו (תהלים כב ז) "וְאָנֹכ ִי תוֹלַעַת וְלֹא א ִׁיש"‪,‬‬ ‫וריחני פקחין"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי בשתיית היין נעשה האדם‬ ‫דעהו והוא יישר ארחתיך’ (משלי ג ו)‪ .‬אמר רבא‪ ,‬אפילו‬ ‫וכן אמר (שם נא ה) "וְח ַּטָאתִי נ ֶג ְּד ִי תָמִיד"‪ ,‬והיאך זה אמר‬ ‫פיקח‪.‬‬ ‫לדבר עבירה”‪.‬‬ ‫כאן 'אני אברך ולי נאה לברך'‪.‬‬ ‫גם במסכת בבא מציעא (דף ס‪ ).‬מובא מעשה על רבא‬ ‫בענין היין‪ ,‬שקנה פעם אחת יין מן החנות ומזג אותו‬ ‫ומהי אותה עבירה‪ ,‬פירשו רש"י והראשונים שהוא כגון‬ ‫אליהו בהר הכרמל‪ ,‬שהקריב לה' בבמה בשעת איסור‬ ‫כוסי רויה‬ ‫לפי דרכו‪ ,‬ואחר שראה כי אין טעמו טוב בעיניו החזירו‬ ‫במות‪ ,‬והוראת שעה היתה כדי להפריש את ישראל‬ ‫עוד יש בזה תוספת תימה‪.‬‬ ‫לחנות‪ ,‬וסמך על כך שמזיגתו ידועה ומיוחדת‪.‬‬ ‫מעבודה זרה‪.‬‬ ‫כי הנה‪ ,‬בשיעורה של הכוס אשר עתיד דוד המלך לברך‬ ‫בספר 'חלב חיטים'‪ ,‬לאחד קדוש מגדולי חכמי תוניסיה‪,‬‬ ‫ודאי לפחותי ערך שכמותנו לא יעלה על הדעת ללכת‬ ‫עליה‪ ,‬מצינו מאמר מופלא במסכת יומא (דף עו‪ ,).‬שם‬ ‫ביאר על דרך זו את המסופר בגמרא (כתובות סה‪ ).‬שבאה‬ ‫"תַ ֲערֹך ְ לְפ ָנ ַי ׁשֻלְחָן‬ ‫דרש אביי מן הפסוק (תהלים כג ה) ּ‬ ‫אשתו של אביי אחר פטירתו לבית דינו של רבא‪,‬‬ ‫ֹאשִי ּכוֹסִי ר ְו ָי ָה"‪ ,‬כי כוסו של‬ ‫ַשמֶן ר ׁ‬ ‫נ ֶג ֶד צֹרְר ָי ּדׁ ִּשַנ ְּתָ בׁ ּ ֶ‬ ‫וביקשה שיפסקו לה יין כפי שהיה אביי בעלה נותן‬ ‫"אומר לך מה שפירשו במתיבתא דרקיעא;‬ ‫דוד המלך לעולם הבא מחזיקה מאתים עשרים ואחד‬ ‫לה‪ ,‬ולכך סירב רבא‪ ,‬משום שאמר כי יודע הוא באביי‬ ‫'בסדֹם' ‪ -‬ראשי תיבות 'בסעודתא דדוד‬ ‫לוג‪ ,‬כמנין גימטריא של תיבת 'רויה'‪ .‬וביאר המהרש"א‬ ‫שלא היה שותה יין‪ .‬ואילו האשה המשיכה וטענה כי‬ ‫היה אביי נותן לה יין רב בכוסות גדולים‪ .‬אך באמת רבא‬ ‫מלכא'‪ ,‬בסעודה אשר תיקן דוד המלך עליו‬ ‫בחידושי אגדות שם‪ ,‬כי כל הפסוק כולו על מלכותו של‬ ‫דוד הוא נדרש; 'תערוך לפני שלחן' זה המלכות‪' ,‬דשנת‬ ‫הוא זה שהיה עוסק בענין היין‪ ,‬וידע כי אביי אינו שייך‬ ‫השלום‪ ,‬היא סעודת מלוה מלכה‪ .‬ובזה‬ ‫בשמן ראשי' ‪ -‬שנמשח בשמן המשחה על ידי שמואל‬ ‫לתיקון זה‪ ,‬לכן אמר שלא היה אביי שותה‪.‬‬ ‫מצאתי את לבבו נאמן לפני"‬ ‫הנביא‪ ,‬ועל זה מסיים הפסוק 'כוסי רויה'‪ ,‬שיזכה לכוס‬ ‫של ברכה לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫וביאר שם טעם הדבר‪ ,‬כי הנה אמרו חז"ל (בראשית רבה נא‬ ‫ח; הובא ברש"י בראשית יט לג) כי כאשר היה לוט במערה עם‬ ‫ודבר זה צריך ביאור‪ ,‬לשם מה נצרכת כוס גדולה כל‬ ‫בנותיו נזדמן לו שם יין בדרך נס‪ ,‬כדי שעל ידי זה יצאו‬ ‫בדרך זו‪ ,‬כי אין בנו את מאזני השכל לשפוט בדבר‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬אשר לפי חשבון מכילה היא לכל הפחות כשבעים‬ ‫ממנו נשמות רות המואביה ונעמה העמונית‪ .‬אולם לוט‬ ‫אימתי מוטב לעשות עבירה לשמה‪ .‬אולם בכל זאת‬ ‫וחמישה ליטרים של יין‪ .‬אנו יש לנו ברשותנו כוס של‬ ‫השתכר שלא כראוי (ראה נזיר כג‪ ,).‬כי ביין יש עבודה וסדר‬ ‫למדנו כאן על עצם המושג‪ ,‬כי פעמים שיש לפעול‬ ‫אליהו המכילה כליטר יין ‪ -‬בקבוק שלם‪ ,‬ונראית היא‬ ‫מיוחד‪ ,‬ולוט לא היה בקי בזה‪ ,‬ולא מזג את היין במים‬ ‫גם בדרך שיש בה שמץ עבירה‪ ,‬כדי לעשות על ידי זה‬ ‫גדולה דיה‪ ,‬ומפני מה צריך דוד המלך לאחוז בידו כוס‬ ‫כפי שהיה רבא עושה‪ ,‬ומשום כך בא לידי חטא‪.‬‬ ‫מצוה רבה‪.‬‬ ‫המכילה שבעים וחמישה בקבוקים של יין‪ .‬וודאי לא‬ ‫וזה היה ענינו של רבא‪ ,‬שידע את דרך שתיית היין‬ ‫מפני כך מיאנו האבות הקדושים בדבר‪ ,‬אלא טעמים‬ ‫ובזה רמז רבא על ענינו שלו עצמו‪ ,‬שיצא אברהם‬ ‫הראויה‪ ,‬ובזה תיקן את מעשיו של לוט‪ .‬וכן נזכר רבא‬ ‫אחרים נתנו לזה‪ ,‬אך מהו הביאור בענין זה‪.‬‬ ‫למלחמה באופן שאמרו עליו חז"ל שנענש עליו‪ ,‬אך‬ ‫יחד עם בני עירו מחוזא בענין היין שמועיל להם‬ ‫גם אברהם נהג בדרך זו של 'בכל דרכיך דעהו'‪ ,‬וזכה‬ ‫ניסע נא ונלכה לעניני הפרשה‪ ,‬ומשם נשוב לביאור‬ ‫לרפואה‪ ,‬כדאיתא בשבת (דף קט‪" :).‬אמר רבא‪ ,‬והני בני‬ ‫שיתקיים בו סיפיה דקרא 'והוא יישר אורחותיך'‪,‬‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫מחוזא‪ ,‬כיון דמפנקי ‪ -‬אפילו חמרא נמי מסי להו"‪ .‬כי‬ ‫מאחר והיו שטופים בשתיית יין‪ ,‬הוצרך רבא לתקן את‬ ‫שמילא לו הקדוש ברוך הוא את חפצו והצליח בידו‪.‬‬ ‫האנגרייא בחניכי בית אברהם‬ ‫הדבר דווקא במקומם‪.‬‬ ‫אבי נשמת רבא‬ ‫בפרשתנו מתארת התורה הקדושה את יציאת אברהם‬ ‫למלחמה כדי להציל את לוט בן אחיו‪ ,‬ובניסים גדולים‬ ‫תיקון היין‬ ‫והנה בענין גאולת נשמת רבא‪ ,‬אמר הרה"ק המגיד‬ ‫ניצח לבדו את כל המלכים הגיבורים‪.‬‬ ‫מקאז'ניץ זיע"א (בספה"ק עבודת ישראל בפרשתנו) רמז נפלא‪.‬‬ ‫על פי הקדמות אלו נבוא להתבונן בדברי הגמרא על‬ ‫אך הנה אמרו חז”ל (נדרים לב‪“ :).‬אמר רבי אבהו אמר רבי‬ ‫כי הנה בסוף הפרשה‪ ,‬בשעת שינוי שמו של אברהם‬ ‫כוסו של דוד המלך‪ ,‬המכילה כמנין ‘רוי”ה’ לוגין‪ ,‬וכן‬ ‫אלעזר‪ ,‬מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו‬ ‫במה שאמר ‘לי נאה לברך’‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא (בראשית יז ה) "וְלֹא י ִּקָר ֵא‬ ‫למצרים מאתים ועשר שנים‪ ,‬מפני שעשה אנגרייא‬ ‫שמְך ָ אַבְרָה ָם ּכ ִי אַב הֲמוֹן ּגוֹי ִם‬ ‫שמְך ָ אַבְר ָם וְה ָי ָה ׁ ִ‬ ‫עוֹד אֶת ׁ ִ‬ ‫בתלמידי חכמים‪ ,‬שנאמר (בראשית יד יד) ‘וירק את חניכיו‬ ‫כי ראשית כל‪ ,‬למדנו כאן כי שתיית היין הנעשית באופן‬ ‫נְת ַּתִיך ָ"‪ .‬ופירשו חז"ל (ברכות יג‪ ,).‬כי "בתחלה נעשה אב‬ ‫הראוי‪ ,‬יש בה משום תיקון לשכרות שאינה ראויה‪ .‬והרי‬ ‫ילידי ביתו’”‪ .‬כי אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה‬ ‫לארם‪ ,‬ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו"‪ .‬היינו כי‬ ‫היה‪ ,‬וחניכיו ‪ -‬תלמידי ישיבתו היו‪ ,‬ועל שום שלקחם‬ ‫דוד המלך נמצא בסדום‪ ,‬ואמה של מלכות היא רות‬ ‫בישיבתו בארם היה טורח להשיב את כולם בתשובה‬ ‫למלחמה היו זרעו גרים בארץ לא להם ארבע מאות‬ ‫המואביה אשר יצאה מלוט ובתו על ידי שתיית היין‪ ,‬וכן‬ ‫ולקרב את לבבם לקדוש ברוך הוא‪ ,‬ופרסם בעולם את‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫נעמה העמונית יצאה משם‪ ,‬אשר היא אמו של רחבעם‪,‬‬ ‫האמונה בבורא יתברך‪ .‬אך מעתה נועד אברהם להיות‬ ‫שהוא ההמשך למלכות בית דוד‪ .‬אם כן שייך גם דוד‬ ‫ויש להבין‪ ,‬אם באמת אסור היה לו לאברהם לקחתם‬ ‫המלך לתיקון זה שפעל בו רבא במזיגת היין ושתייתו‪.‬‬ ‫אב לכל הגויים כולם‪.‬‬ ‫למלחמה‪ ,‬מה טעם לא חשש לזה‪.‬‬ ‫על כן נאה לו לברך על כוס מלאה וגדושה ביין רב‪.‬‬ ‫אך אם כן יש להבין‪ ,‬מה טיבה של האות ר' שנותרה‬ ‫יש לנו להבין את עומק הדברים‪ ,‬אף שאין לנו השגה‬ ‫בשמו‪ ,‬ולכאורה היה צריך להיות שמו 'אבהם'‪ ,‬מלשון‬ ‫מים ויין ‪ -‬פשט וסוד‬ ‫'אב המון'‪.‬‬ ‫כלל בלשון זו‪‘ ,‬נענש אברהם אבינו’‪.‬‬ ‫אך באמת נוכל להעמיק יותר מזה בענין אותה רויה‪.‬‬ ‫ומפרש שם על פי דברי רבינו האריז"ל האמורים כאן‪,‬‬ ‫עת לעשות לה'‬ ‫הנה כאמור לעיל‪ ,‬על אף מנהג העולם ליתן כנגד חלק‬ ‫שבמלחמת המלכים גאל אברהם את נשמתו של רבא‪,‬‬ ‫אך הנה כתב המגלה עמוקות (בפרשת נח ובפרשתנו)‪ ,‬כי‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫דבר זה נרמז במה שאמרו חז”ל (בגמרא סנהדרין הנ”ל וכן‬ ‫ובאמת‪ ,‬כיצד תועיל הכוס לדבר זה ‪ -‬על ידי המזיגה‪,‬‬ ‫אחד של יין שני חלקים של מים‪ ,‬היה רבא מוזג את‬ ‫עירובין סה‪“ ).‬נכנס יין ‪ -‬יצא סוד”‪ ,‬היינו כי מכיון ששתה‬ ‫מזיגתו של רבא‪.‬‬ ‫היין בשלושה חלקי מים‪ .‬ויש לעמוד ולהבין מה מונח‬ ‫אדם הראשון את היין מעץ הדעת ‪ -‬יצא הימנו מנין‬ ‫בעומק הדבר‪.‬‬ ‫סו”ד שנים‪ ,‬דהיינו שבעים שנה שניתנו לדוד המלך‪.‬‬ ‫בתי המקדש ופרד"ס התורה‬ ‫אכן הדבר ברור‪ ,‬כי אין מים אלא תורה‪ ,‬שנאמר (ישעיה נה‬ ‫בדומה לזה יש לבאר את מה שנעשה בלוט‪ ,‬כי מכיון‬ ‫וסוד הדבר טמון בחילוק שבין מזיגת שני חלקים על‬ ‫א) “הוֹי ּכ ָל צָמֵא ל ְכוּ ל ַּמַי ִם” (ראה בבא קמא יז‪ ,).‬ואמרו חז”ל‬ ‫שנכנס בו היין ששתה במערה ‪ -‬יצא סודו של דוד‬ ‫שליש‪ ,‬או שלושה חלקים על רבע יין‪.‬‬ ‫(תענית ז‪“ :).‬אמר רבי חנינא בר אידי‪ ,‬למה נמשלו דברי‬ ‫המלך ממנו‪.‬‬ ‫שני שלישים ושליש ‪ -‬רמז הוא לבית ראשון ושני‬ ‫תורה למים‪ ,‬דכתיב ‘הוי כל צמא לכו למים’ ‪ -‬לומר לך‪,‬‬ ‫לעומת הבית השלישי אשר מצפים אנו לבניינו בקרוב‪,‬‬ ‫מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך‪ ,‬אף‬ ‫מראשו לסופו ומסופו לראשו‬ ‫אשר הוא יעמוד לנצח‪ ,‬כדוגמת חלק היין הרומז לסוד‪.‬‬ ‫דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה”‪.‬‬ ‫בזה יש לנו לבאר את דברי רבא שהזכרנו למעלה‪,‬‬ ‫אולם בית רביעי לא ייבנה‪ ,‬על כן לא שייך כאן למזוג‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היין רומז אל חלק הסוד שבתורה‪,‬‬ ‫בדרשת הפסוק (תהלים קיט קכו) “עֵת ל ַ ֲעשׂוֹת ל ַה’ הֵפ ֵרוּ‬ ‫שלושה חלקים באחד‪.‬‬ ‫ומשנכנס יינה של תורה ‪ -‬יצא סודה של תורה (ראה‬ ‫ּתוֹרָתֶך ָ”‪ ,‬שאמר (ברכות סג‪“ :).‬האי קרא מרישיה לסיפיה‬ ‫בזוהר הקדוש ח”א דף מז‪.):‬‬ ‫מדריש‪ ,‬מסיפיה לרישיה מדריש”‪ .‬כלומר‪ ,‬שאפשר לנו‬ ‫עגלא תילתא‬ ‫בדומה לזה הוא ענין ניסוך המים והיין על גבי המזבח‪,‬‬ ‫לפרש את הפסוק בשני אופנים‪ ,‬האחד מראשו לסופו‬ ‫והנה‪ ,‬רב יוסף עצמו אחז בשלושת החלקים הראשונים‬ ‫הרומזים גם הם לחלקי הפשט והסוד שבתורה‪.‬‬ ‫והשני מסופו לראשו‪.‬‬ ‫של הפרד”ס‪ ,‬וכפי שנוכל לדקדק בדבריו הידועים‬ ‫מראשו לסופו ‪ -‬כי עת היא לעשות לשם ה’‪ ,‬והטעם‬ ‫שאמר על עצמו בכל ערב חג השבועות‪ ,‬שהיה מצוה‬ ‫פיוסו של רבא לרב יוסף‬ ‫משום שהפרו אחרים את תורתו‪ .‬וזהו מה שנעשה‬ ‫לבני ביתו להכין לו עגל משולש‪ ,‬כי אלמלא אותו יום‬ ‫לפי זה נבין את ענין פיוסו של רבא לרב יוסף‪ ,‬אשר‬ ‫בתחילה על ידי אדם הראשון ולוט‪ ,‬אשר הפרו תורה על‬ ‫של מתן תורה שגרם לו להתרומם‪ ,‬הרי כמה אנשים יש‬ ‫למעלה הזכרנוהו בקצרה‪ ,‬שהיה משמשו של רב יוסף‬ ‫ידי היין‪ ,‬ומשום כך עת היא לעשות לה’‪ ,‬וזהו שהתאמץ‬ ‫בשוק ושמם יוסף‪ ,‬ולא היה עדיף מהם‪ .‬וכלשון הגמרא‬ ‫עסוק למזוג לו כוס של יין‪ ,‬וביקש רבא מאיתו להניח‬ ‫אברהם אבינו כל כך לגאול את נשמתו של רבא‪.‬‬ ‫(פסחים סח‪“ :):‬רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי‬ ‫לו למזוג לרב יוסף‪ ,‬ואז הרגיש רב יוסף בטעמו של היין‬ ‫אך מלבד זה‪ ,‬מסופו לראשו הוא נדרש‪ ,‬כי מה טעם אנו‬ ‫עגלא תלתא‪ .‬אמר‪ ,‬אי לא האי יומא דקא גרים‪ ,‬כמה‬ ‫כי מזיגתו של רבא היא‪ ,‬ואמרו לו כי אכן בא רבא לפניו‬ ‫עצמנו עושים במידת מה שלא כתורה ויש כאן בחינה‬ ‫יוסף איכא בשוקא”‪.‬‬ ‫לפייסו‪.‬‬ ‫שמפירים אותה ‪ -‬משום שעת היא לעשות לה’‪ .‬וזהו‬ ‫כי רב יוסף היה אוחז בשלושת רגלי המרכבה המכוונים‬ ‫וכבר הארכנו במקום אחר בענין זה‪ ,‬כי דרך מזיגתו של‬ ‫מה שעשה אברהם אנגריא בתלמידי חכמים‪ ,‬לשם‬ ‫כנגד האבות הקדושים‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪ .‬אולם‬ ‫רבא שנתן שלושה חלקי מים בכוס של יין באה לרמוז‬ ‫פדיית נשמתו של רבא‪.‬‬ ‫רבא היה אוחז ברגל הרביעית שבמרכבה‪ ,‬רגל דוד‬ ‫לפרד”ס התורה‪ ,‬שהם שלושה אופנים מלבד דרך הסוד‪.‬‬ ‫והנה ‘הפרו’ נדרש גם מלשון פריה ורביה‪ ,‬ויתפרש כי‬ ‫המלך ‪ -‬היא רגל תורת הסוד‪.‬‬ ‫נעשה הדבר כדי שיעמיד לוט תולדות אשר מהם תצא‬ ‫ממדבר מתנה‬ ‫נשמת המשיח העתיד לגאול את ישראל באחרית‬ ‫סוד סעודה רביעית‬ ‫אולם כאן מבקשים אנו לדון בנקודה אחרת העולה‬ ‫הימים‪ .‬וזהו ‘מראשו לסופו’‪ ,‬כי לעתיד לבוא חותמין‬ ‫סוד זה מצוי לנו בכל שבת ושבת‪ ,‬שאוכלים שלוש‬ ‫מן הדברים; כי כאשר נודע לרב יוסף כי רבא הוא זה‬ ‫במידתו של אברהם אבינו (ראה פסחים קיז‪ ,):‬אשר הנהגתו‬ ‫סעודות כנגד שלושת אבות‪ ,‬וסעודה רביעית אחר‬ ‫העומד לפניו‪ ,‬אמר לו שלא ישב על מקומו עד שיפרש‬ ‫ומסירות נפשו הם המה העומדים לישראל באחרית‬ ‫השבת‪ ,‬למלוה דמלכה‪ ,‬כנגד דוד המלך ‪ -‬הרגל‬ ‫לו פסוק אחד מן התורה‪ ,‬מהו שנאמר (במדבר כא יח‪-‬יט)‬ ‫הימים (ראה במגלה עמוקות פרשת לך לך)‪ .‬ובכח ה’עת לעשות‬ ‫“וּ מ ִּמִד ְּב ָר מ ַּתָנ ָה‪ :‬וּ מ ִּמ ַּתָנ ָה נ ַ ֲחל ִיאֵל וּ מ ִּנ ַ ֲחל ִיאֵל ּב ָמוֹת”‪.‬‬ ‫לה’’ ‪‘ -‬הפרו תורתך’ ‪ -‬יתרבה הכל‪ ,‬מלשון ‘פרו ורבו’‪.‬‬ ‫זהו מה שרמז רבא במזיגתו על חד תלת‪ ,‬ובתוספת‬ ‫לשם מה נצרכת כוס גדולה כל כך‪ ,‬אשר‬ ‫פירש רבא‪ ,‬כי העושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל‪,‬‬ ‫ניתנת לו התורה במתנה‪ ,‬ומשניתנה לו במתנה נוחלו‬ ‫הסעודה הרביעית על שלושת סעודות השבת‪.‬‬ ‫לפי חשבון מכילה היא לכל הפחות כשבעים‬ ‫א‪-‬ל‪ ,‬וה’ הוא נחלתו‪ .‬מתוך כך הוא עולה לגדולה‬ ‫שלושת טעמי השבת‬ ‫וחמישה ליטרים של יין‪ .‬אנו יש לנו‬ ‫כ’במות’‪ .‬אמנם‪ ,‬אם הוא מגביה עצמו ‪ -‬הקדוש ברוך‬ ‫לאור הדברים האלה נוכל להבין את העומק העצום‬ ‫ברשותנו כוס של אליהו המכילה כליטר יין‬ ‫הוא משפילו‪ ,‬שנאמר (שם פסוק כ) “וּ מ ִּב ָמוֹת ה ַּג ַי ְא”‪.‬‬ ‫קיצורן של דברים‪ ,‬לצורך לימוד התורה הקדושה‬ ‫הגנוז בדברי הספה”ק שפת אמת בפרשת בראשית‬ ‫‪ -‬בקבוק שלם‪ ,‬ונראית היא גדולה דיה‬ ‫נדרשת מידת הענוה‪ .‬ולכשתמצי לומר‪ ,‬זו היא ממש‬ ‫(תרנ"א)‪.‬‬ ‫דרכו של דוד המלך ע”ה‪ ,‬שהענוה היתה מהות חייו‪.‬‬ ‫בדבריו עמד שם על נוסח הקידוש בליל שבת קודש‪,‬‬ ‫בו אומרים "וׁ ְש ַּב ַת קָדְׁשוֹ ּבְאַ ֲהב ָה וּ בְר ָצוֹן ה ִנְחִיל ָנוּ ‪ .‬ז ִּכ ָרוֹן‬ ‫הרביעית שבמרכבה‪.‬‬ ‫כוס ישועות אשא‬ ‫ֵאשִית‪(ּ .‬כ ִי הוּ א יוֹם) ּתְח ִּל ָה לְמִקְרָאֵי קֹדֶׁש זֵכ ֶר‬ ‫לְמַ ֲעשֵׂה בְר ׁ‬ ‫כי הנה בגמרא (שבת קיט‪ ):‬מובא‪ ,‬כי רבי אבהו היה נוהג‬ ‫אכן דווקא לפי זה תגדל קושייתנו האמורה‪ ,‬היאך יתכן‬ ‫ל ִיצ ִיאַת מִצְר ָי ִם‪(ּ .‬כ ִי ב ָנוּ בָחַר ְּתָ ו ְאוֹתָנוּ ק ִּדַׁש ְּתָ מ ִּכ ָל הָע ַּמִים) וׁ ְש ַּב ַת‬ ‫שבכל מוצאי שבת היו שוחטים בעבורו עגל‪ ,‬הגם‬ ‫כי האבות הקדושים מסרבים ליטול לידם כוס של‬ ‫ְשך ָ ּבְאַ ֲהב ָה וּ בְר ָצוֹן ה ִנְחַל ְּתָנוּ "‪.‬‬ ‫קָדׁ ְ‬ ‫שמבשרו לא היה אוכל כי אם כליה אחת‪ .‬הרי כאן‬ ‫ברכה‪ ,‬איש איש מטעמו‪ ,‬ואילו דוד המלך אומר ‘אני‬ ‫אם ניתן לב נמצא כי יש כאן שלושה טעמים שונים‬ ‫אותו עגל משולש הנזכר לעיל אצל רב יוסף‪ .‬וכאשר‬ ‫אברך‪ ,‬ולי נאה לברך’‪ .‬הכיצד ראה עצמו ראוי לברך‬ ‫למצות השבת‪ ,‬אשר נתן לנו הקדוש ברוך הוא באהבה‬ ‫גדל אבימי בנו‪ ,‬שאלו לשם מה נצרך הוא לשחוט בכל‬ ‫יותר מענקי הרוח‪ ,‬בעוד שכל ימיו ראה עצמו כתולעת‬ ‫וברצון; ראשית אנו אומרים כי השבת היא זכרון‬ ‫מוצאי שבת עגל‪ ,‬הרי יוכל לאכול לשובע נפשו משיירי‬ ‫ולא איש‪ ,‬חרפת אדם ובזוי עם‪.‬‬ ‫למעשה בראשית שבו שבת ה' ביום השביעי‪ .‬לאחר‬ ‫מאכלי השבת‪ ,‬ואם ירצה יותיר כליה אחת מערב שבת‬ ‫אך האמת תורה דרכה כי היא הנותנת; האבות‬ ‫מכן מוסיפין כי היא תחילה למקראי קודש‪ ,‬היינו כי‬ ‫וישמרנה למוצאי שבת‪ .‬ואכן כך עשו באותו שבוע‪.‬‬ ‫הקדושים אשר שלמים היו במעשיהם‪ ,‬דקדקו בכל‬ ‫היא תחילת השראת קדושת הזמן בעולם‪ ,‬אשר לאחר‬ ‫אולם אז בא אריה ואכל את אותה כליה שהותירו‪ .‬והיה‬ ‫סיג ופגם שהיה בהם‪ ,‬ולכן לא יכלו לברך‪ .‬אולם בא‬ ‫מכן יצאה אל הפועל גם בשאר מועדי ישראל‪ .‬ולבסוף‬ ‫בזה רמז משמים שלא לנטוש את מנהגם הקודם‪ ,‬כי‬ ‫דוד המלך ואמר‪ ,‬כי הוא כשלעצמו ‪ -‬באמת אינו כלום‪,‬‬ ‫אומרים כי היא זכר ליציאת מצרים‪ ,‬כי היא שורש‬ ‫ראוי הוא להכין ולשחוט במיוחד בעבור סעודה זו‪.‬‬ ‫אולם דווקא בגלל זה ‪‘ -‬כוס ישועות אשא’‪ ,‬היינו שבכח‬ ‫הקדושה שזכו לה ישראל ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫ופירש המהרש"א (חידושי אגדות שם)‪ ,‬כי אף שבאמת די‬ ‫קדושת הכוס ינשא עצמו ויתרומם משפל מדרגתו כפי‬ ‫אולם לאחר מכן מוסיפין אנו ואומרים 'ושבת קדשך‬ ‫היה לו לרבי אבהו בכליה אחת‪ ,‬מכל מקום אין זה כבוד‬ ‫שראה את עצמו שרוי בה‪.‬‬ ‫באהבה וברצון הנחלתנו'‪ ,‬אשר יש להבין מה תוספת‬ ‫המלכה ללוותה בשיריים‪ ,‬וכבוד הסעודה דורש שיכין‬ ‫האבות בחנו עצמם האם הגיעו למדרגת השלימות‬ ‫טעם יש כאן‪.‬‬ ‫לה בפני עצמה‪ ,‬וכדברי הגמרא שם שיש לו לאדם‬ ‫שיכלו לבוא אליה‪ ,‬אולם דוד המלך בגודל ענוותנותו‬ ‫לסדר שולחנו אף שדי לו בכזית‪.‬‬ ‫בטוח היה שאינו שייך לזה כלל‪ ,‬ומשום כך ‪ -‬לו נאה‬ ‫סעודה רביעית ‪ -‬באהבה וברצון‬ ‫אך הנה‪ ,‬שלושת הטעמים ‪ -‬ברור מיללו‪ ,‬וכנגדם אנו‬ ‫חטא עץ הדעת ‪ -‬בגפן ובחיטה‬ ‫לשבח ולברך‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בספרים הקדושים השיאו את דברי הגמרא‬ ‫סועדים שלוש בשבת‪ ,‬כנגד שלושת אבות ומכוחם‪.‬‬ ‫וכאן זוכים אנו לגלות סוד עצום‪.‬‬ ‫לכוונה הפוכה‪ ,‬כי מה שאמר אברהם שאינו יכול לברך‬ ‫אולם מלבד זה רומזת השבת ליום שכולו שבת לעתיד‬ ‫הנה נחלקו התנאים (ברכות מ‪ ).‬מה היה אילן עץ הדעת‬ ‫כי יצא ממנו ישמעאל‪ ,‬אין הכוונה לומר כי פגם יש‬ ‫לבוא‪ ,‬אשר בזה אין לנו השגה עדיין‪ ,‬כי לא התגלתה‬ ‫שבו נכשל אדם הראשון‪ .‬רבי מאיר אומר ‪ -‬גפן היה‪,‬‬ ‫בו מאברהם מחמת כן‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬כיון שכבר יצא‬ ‫בפועל ממש‪ .‬ויתכן שכנגד זה תיקנו את סעודת‬ ‫שסחט אדם הראשון ענבים ושתה מיין המשומר קודם‬ ‫ממנו ישמעאל ונטל עמו את כל הפסולת שבאברהם‪,‬‬ ‫דוד מלכא משיחא במוצאי שבת‪ ,‬על שם העתיד‪ ,‬כי‬ ‫זמנו‪ .‬ורבי יהודה אומר ‪ -‬חיטה היה‪.‬‬ ‫ממילא הגיע כבר לתיקון השלם‪ ,‬ולא יוכל לברך‪ .‬וכן‬ ‫לעתיד תתגלה לנו הארה זו‪[ .‬ובוודאי כך הוא הדבר‪ ,‬כי‬ ‫משום כך צריכים הגפן והחיטה לתיקון‪ ,‬כי על ידם‬ ‫יצחק שאמר כי יצא ממנו עשו‪ ,‬וכל מה שאמרו שאר‬ ‫מסעודה זו ניזון עצם הלוז שבשדרה]‪ .‬וזהו שמוסיפים‬ ‫נגזרה מיתה על האדם‪ ,‬כפי שהוזהר (בראשית ב יז) ּ‬ ‫“כ ִי‬ ‫הצדיקים‪ ,‬יתפרש בדרך זו‪.‬‬ ‫אנו ואומרים ‘ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו’‪ ,‬כי‬ ‫ּב ְיוֹם ֲאכָלְך ָ מ ִּמ ֶּנוּ מוֹת ּתָמוּת”‪ ,‬ויומו של הקדוש ברוך‬ ‫אמנם בפשטות נוכל לפרש כמו שביארנו‪ ,‬כי אמר דוד‬ ‫לעתיד לבוא נזכה לנחלה בלי הפסק‪.‬‬ ‫הוא אלף שנה‪ .‬ואכן ראוי היה אדם הראשון לחיות‬ ‫שלאבות ראוי לדקדק האם ראויים הם מחמת פגמים‬ ‫למדנו מכאן חידוש נפלא‪ ,‬כי באמירת ‘באהבה וברצון’‬ ‫כשיעור זה‪ ,‬אלא שצפה ברוח הקודש כי עתיד דוד‬ ‫קלים שנמצאו בהם‪ ,‬אך מלבד זה שלמים הם בכל מיני‬ ‫מכוונים אנו על סעודה רביעית‪ .‬כי אכן בדרך הטבע‬ ‫המלך לחיות שלוש שעות‪ ,‬והלך ומסר לו שבעים שנים‬ ‫שלימות‪ ,‬ואיל אני ‪ -‬כך אמר על עצמו ‪ -‬תועיל לי כוס‬ ‫אפילו סעודה שלישית קשה לאכול‪ ,‬וביותר בסעודה‬ ‫מחייו (ראה ילקוט שמעוני רמז מ”א; במדבר רבה יד‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫הברכה כדי להתקרב אל השלימות‪.‬‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫ִשָא מ ִּגְב ָעוֹת”‪.‬‬ ‫ֹאש הֶהָר ִים ו ְנ ּ ׂ‬ ‫נ ָכוֹן יִהְי ֶה הַר ּב ֵית ה’ ּבְר ׁ‬ ‫מאת הרה"ק הגאון רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצא‬ ‫רביעית‪ ,‬אחר שהתענגו במשך כל השבת בכל מיני‬ ‫כי בכח כוסו הגדולה של דוד המלך נזכה להתרומם‬ ‫זיע"א‪ ,‬לבאר את חשבון המספר מאתיים עשרים ואחד‬ ‫מעדנים כמצווה עלינו לכבד את השבת ולענגה כראוי‪.‬‬ ‫ולהתעלות‪.‬‬ ‫לוגין‪ ,‬כמנין 'רוי"ה'‪.‬‬ ‫על כן בסעודה זו האכילה היא יותר לשם שמים‪ ,‬מכח‬ ‫עד כאן פירושו של הצמח צדק‪.‬‬ ‫ומפרש הצמח צדק (אור התורה בפרשתנו)‪ ,‬כי שני שמות‬ ‫אהבה ורצון‪.‬‬ ‫מוצאים אנו בתורה הקדושה לתיאור כלי השתיה ‪-‬‬ ‫ודבר זה מזכירים אנו כבר בקידוש הלילה‪ ,‬שבו אנו‬ ‫תיקון חטא אדם הראשון ‪ -‬בקידוש ליל שבת‬ ‫כוס וגביע‪ .‬דוד המלך אומר (תהלים קטז יג) ּ‬ ‫"כוֹס יׁ ְשוּעוֹת‬ ‫מקיימים מצות “ז ָכוֹר א ֶת יוֹם הׁ ַּש ַּב ָת לְק ַּדְׁשוֹ” (שמות כ‬ ‫ועתה נבוא אל פירושו הגאוני של הרה"ק רבי מאיר‬ ‫"כוֹסִי ר ְו ָי ָה"‪ ,‬ולעומת זאת אצל יוסף‬ ‫ֶשָא"‪ ,‬וכן (שם כג ה) ּ‬ ‫א ּׂ‬ ‫ח)‪ ,‬כדי להמשיך את הנשמה היתירה שזכינו לה בשבת‬ ‫יחיאל הלוי מאוסטרובצא‪ ,‬המקשה גם הוא בספרו‬ ‫"גְב ִיעַ ה ַּכֶסֶף"‪ .‬ויש להבין את‬ ‫הצדיק נזכר (שם מד ב) ּ‬ ‫קודש גם לשאר ימות השבוע‪ .‬שהרי זמן מוצאי שבת‬ ‫'מאיר עיני חכמים' (מהדורא תליתאי) את הקושיה‬ ‫חילוק השמות ביניהם‪.‬‬ ‫הוא ממוצע בין השבת והחול‪ ,‬ועל ידי שמקדשים את‬ ‫הפשוטה האמורה‪ ,‬היאך יתכן שיבוא דוד ויאמר כי לו‬ ‫ויתבאר על פי מה שנאמר בנביא (ירמיה לה ה) "וָא ֶּתֵן‬ ‫הזמן באכילה לכבוד שבת‪ ,‬זוכים שיהיו האהבה והרצון‬ ‫נאה לברך‪ ,‬כאשר כל האבות הקדושים וצדיקי ישראל‬ ‫לִפ ְנ ֵי ּב ְנ ֵי ב ֵית הָרֵכָב ִים ּגְבִעִים מְלֵאִים י ַי ִן וְכֹסוֹת"‪ ,‬ופירש‬ ‫לנו לנחלה גם בימים הבאים עלינו לטובה‪.‬‬ ‫מתרחקים ואומרים כי אינם ראויים לברך‪.‬‬ ‫ומבאר שם לפי מה שהבאנו למעלה‪ ,‬כי לדעת רבי‬ ‫במצודת דוד שם‪" :‬וכוסות ‪ -‬לשפוך בהם יין מהגביעים‬ ‫לשתות מהם"‪ .‬נמצא שהגביעים גדולים מן הכוסות‪,‬‬ ‫עיני העדה‬ ‫מאיר עץ שאכל ממנו אדם הראשון ‪ -‬גפן היה‪ ,‬ומשום‬ ‫ומתוך הגביע ‪ -‬לשון גבעה גבוהה ‪ -‬מקבלים הכוסות‬ ‫ועתה נבאר את השייכות בין דוד המלך והיין‪ ,‬אשר כבר‬ ‫ששתה אדם מן היין נגזרה עליו מיתה‪ ,‬לחיות אלף שנה‬ ‫את השפע‪.‬‬ ‫החילונו לראותו‪.‬‬ ‫ולא יותר‪ ,‬ומתוכן נתן שבעים שנה לדוד המלך‪.‬‬ ‫דבר זה תואם למה שנתבאר בתורת הסוד על מידותיהם‬ ‫כבר ביארנו כי סעודה רביעית מכוונת כנגד החלק‬ ‫והנה מצינו במדרש (ראה לרבינו בחיי בספר שולחן של ארבע‬ ‫הקדושות של יוסף ויהודה‪ .‬יוסף הוא המשביר‪ ,‬הוא‬ ‫הרביעי שבפרד”ס‪ ,‬אשר כנגד זה מזג רבא שלושה‬ ‫שער א בשם אגדה) כי מן הגפן שאכל אדם הראשון קודם‬ ‫המשפיע הפועל במידת היסוד‪ ,‬ויהודה אשר ממנו יצא‬ ‫חלקי מים עם חלק אחד של יין‪.‬‬ ‫זמנו‪ ,‬הוציא תשע מאות עשרים וששה לוגין של יין‪.‬‬ ‫דוד ‪ -‬הוא המקבל‪ ,‬ואוחז במידת המלכות אשר אין לה‬ ‫והנה בספר 'שמע שלמה' להחכם רבי שלמה אלגאזי‬ ‫משלה כלום והכל היא מקבלת מלמעלה דרך היסוד‪.‬‬ ‫זצ"ל (פרשת ויחי)‪ ,‬הביא את דברי המדרש (בראשית רבה צח‬ ‫אם כן בא דוד לתקן את חטא אדם הראשון שחטא ביין‪,‬‬ ‫וזהו שגלגל יוסף את הדברים כך שיבוא אל יהודה‬ ‫י)‪ ,‬שם דרשו את הפסוק האמור בברכת יהודה (בראשית‬ ‫והיכן תיקנו ‪ -‬בקידוש של ליל שבת‪.‬‬ ‫בתביעה היכן הוא הגביע‪ ,‬כי ראוי הוא יוסף למזוג מן‬ ‫מט יב) "חַכְל ִיל ִי עֵינ ַי ִם מִ ּי ָי ִן וּ לְב ֶן ׁש ִּנ ַי ִם מֵחָל ָב"‪ ,‬על‬ ‫ועתה בא רבינו אל עיר חשבון‪ ,‬כי הנה דוד המלך חי‬ ‫הגביע שבידו לכוסו של יהודה‪.‬‬ ‫הסנהדרין‪ ,‬שרובן משל יהודה היו‪ ,‬שהן יושבין וסודרין‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬צא מהן י"ג שנים שלא נתחייב במצוות‪,‬‬ ‫דברי תורה בשינים עד שהן מוציאין אותן נקיים כחלב‪.‬‬ ‫נמצא כי חמישים ושבע שנים קידש‪.‬‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬יין רומז לפנימיות התורה‪ ,‬בבחינת‬ ‫'נכנס יין יצא סוד'‪ ,‬ויש כאן רמז לתיקון הגדול העתיד‬ ‫והטעם שדרשו כן‪ ,‬משום שהסנהדרין נקראו (במדבר טו‬ ‫והנה שיעור קידוש רביעית הלוג הוא‪ ,‬ולארבע שבתות‬ ‫כד) "עֵינ ֵי הָעֵד ָה"‪ ,‬והם הרואים טעמי תורה ומסדרים‬ ‫בחודש צריכים לוג אחד‪ ,‬י"ב לוגין לשנה‪ .‬ולחמישים‬ ‫להיעשות בידי יוסף‪.‬‬ ‫בדבר זה נתחבר יוסף לכוחו של יעקב אבינו‪ ,‬ונעשה‬ ‫אותם לפני העם‪ ,‬ורובם באו משבט יהודה‪.‬‬ ‫ושבע שנים‪ ,‬הרי שש מאות שמונים וארבע לוגין‪ .‬אמנם‬ ‫על כך מציין ה'שמע שלמה' את דברי המדרש בפרשת‬ ‫ישנן שנים מעוברות‪ ,‬שבע מתוך כל י"ט‪ ,‬ולחמישים‬ ‫בבחינה זו כאחד מן האבות‪ ,‬כי הוא הממוצע ביניהם‬ ‫ובין השבטים‪ ,‬והוא המשפיע בגביע מן הגבעה הגבוהה‪.‬‬ ‫תולדות (בראשית רבה סג ח) וז"ל‪" :‬וכיון שראה שמואל את‬ ‫ושבע הרי אלו שלושה מחזורים בדיוק‪ ,‬שיש בהם‬ ‫דוד אדמוני‪ ,‬דכתיב (שמואל א' טז יב) 'וישלח ויביאהו והוא‬ ‫עשרים ואחת שנים מעוברות‪ ,‬הנצרכות לעוד כ"א‬ ‫וכדברי חז"ל (ראש השנה יא‪ .‬ועוד) כי הרים אלו האבות‬ ‫אדמוני'‪ ,‬נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו‪ ,‬אמר‬ ‫לוגין‪ .‬תן כ"א על תרפ"ד‪ ,‬הרי שבע מאות וחמישה לוגין‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא 'עם יפה עינים'‪ ,‬עשו מדעת עצמו‬ ‫של יין ששתה דוד המלך בקידוש הלילה בכל שנות‬ ‫חייו‪.‬‬ ‫רב יוסף היה אוחז בשלושת רגלי המרכבה‬ ‫הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג"‪.‬‬ ‫אם כן‪' ,‬עינים' אלו הסנהדרין‪ ,‬ובהם נועץ דוד המלך‬ ‫אמנם להשלים למנין תקכ"ו לוגין שנכשל בהם אדם‬ ‫המכוונים כנגד האבות הקדושים‪ ,‬אברהם‬ ‫כאשר יצא לכל מלחמותיו‪ .‬ואכן‪ ,‬לשם מה נועדו‬ ‫הראשון חסרים עוד רכ"א לוגין‪ ,‬שעדיין לא השלים‬ ‫דוד תיקונם‪ .‬ודבר זה עתיד הוא להשלים לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫יצחק ויעקב‪ .‬אולם רבא היה אוחז ברגל‬ ‫מלחמות אלו‪ ,‬כדי להכניע את תוקף הסטרא אחרא‪,‬‬ ‫כאשר יברך על כוס ישועות ובה כמנין רוי"ה לוגין יין‪,‬‬ ‫הרביעית שבמרכבה‪ ,‬רגל דוד המלך ‪ -‬היא‬ ‫וכפי שיצא אברהם אבינו למלחמת המלכים כדי‬ ‫לגאול את נשמתו של רבא‪ ,‬כך נלחם דוד כדי להציל‬ ‫על כן לו נאה לברך ולהשלים התיקון‪.‬‬ ‫רגל תורת הסוד‬ ‫מפי הטומאה ולתקן תיקונים עליונים‪ ,‬והכל בעצת‬ ‫בנוי לתלפיות‬ ‫הסנהדרין‪ ,‬וכפי שמפורש הדבר בגמרא בברכות (דף ג‪.):‬‬ ‫והנה יין ניתן בשבעים אותיות‪ ,‬וסנהדרין אינה פחותה‬ ‫על חשבון נפלא זה נוכל להוסיף עוד נדבך אחד‪.‬‬ ‫וגבעות אלו האימהות‪ .‬וזהו שורש מה שאמר יעקב‬ ‫משבעים זקנים‪ .‬ובגמרא המשילו את חכמי הסנהדרין‬ ‫בפסוק נאמר (שיר השירים ד ד) ּ‬ ‫“כְמִג ְּד ַל ּד ָו ִיד צ ַוּ ָארֵך ְ ּב ָנוּ י‬ ‫"בִרְכֹת אָב ִיך ָ ּגָב ְרוּ‬ ‫אבינו בברכתו ליוסף (בראשית מט כו)‪ּ :‬‬ ‫למזיגת היין‪ ,‬ואמרו (סנהדרין לז‪" :).‬אמר רבי אחא בר‬ ‫לְתַל ְּפ ִ ּיוֹת”‪ .‬ותיבת ‘תלפיות’ עולה גם היא כחשבון‬ ‫ֹאש יוֹסֵף‬ ‫עַל ּבִרְכֹת הוֹר ַי עַד ּתַאֲו ַת ּגִבְעֹת עוֹל ָם ּתִהְי ֶין ָ לְר ׁ‬ ‫חנינא‪ ,‬דאמר קרא (שיר השירים ז ג) 'שררך אגן הסהר אל‬ ‫הנזכר‪ ,‬תשע מאות עשרים ושש‪ .‬ואיתא בגמרא במסכת‬ ‫וּ לְקָדְקֹד נ ְז ִיר אֶחָיו"‪ ,‬כי הכל מאותו שורש של הגבעה‬ ‫יחסר המזג' וגו'‪' ,‬שררך' ‪ -‬זו סנהדרין וכו'‪' ,‬אל יחסר‬ ‫פסחים (דף פח‪ ).‬על בית המקדש השלישי‪" :‬לא כאברהם‬ ‫והגביע‪.‬‬ ‫המזג' ‪ -‬שאם הוצרך אחד מהם לצאת‪ ,‬רואין אם יש‬ ‫שכתוב בו הר וכו'‪ ,‬ולא כיצחק שכתוב בו שדה וכו'‪ ,‬אלא‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬דוד המלך אוחז בידו את כוס הישועות‬ ‫עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה ‪ -‬יוצא‪ ,‬ואם לאו‬ ‫כיעקב שקראו בית"‪ .‬ואם נחשב את מנין 'הר שדה בית'‬ ‫מלמטה‪ ,‬כדי לקבל את השפע‪ .‬ובסופו של דבר‪ ,‬יבוא‬ ‫‪ -‬אינו יוצא"‪ .‬וביארו רש"י והראשונים‪ ,‬כי דין הוא‬ ‫יחד‪ ,‬יעלו גם הם תקכ"ו‪.‬‬ ‫משיח בן דוד משבט יהודה ויגאל את ישראל‪.‬‬ ‫שלא יחסר מן הסנהדרין לכל הפחות כפי החלק הראוי‬ ‫מעתה יתפרש הפסוק כך; ידוע שבית המקדש נקרא‬ ‫אמת‪ ,‬משיח בן יוסף נהרג כדי לסלול את הדרך למשיח‬ ‫למזיגה‪ ,‬שהוא שליש סנהדרין‪ ,‬לכן צריכים שיהיו‬ ‫צוואר‪ ,‬אשר הוא מקום הנוי והיופי‪ ,‬ובו תולה אשה‬ ‫בן דוד‪ ,‬וכאשר יבוא המשיח נראה את מעלתה הגדולה‬ ‫עשרים ושלוש‪ ,‬כי פחות מזה הוא פחות משליש ממנין‬ ‫את מיטב תכשיטיה‪ .‬ובית המקדש נקרא על שמו של‬ ‫של מידת המלכות‪ ,‬כי למרות שבסדר הספירות עומדת‬ ‫שבעים ואחד‪.‬‬ ‫דוד‪ ,‬אף כי שלמה המלך בנאו‪ ,‬ולא נפתחו שערי ההיכל‬ ‫היא למטה מן היסוד‪ ,‬מכל מקום יהא מלך המשיח‬ ‫כאן נזכרה המזיגה כדרך העולם‪ ,‬שליש יין על שני‬ ‫עד שהזכיר שלמה את זכותו של דוד (ראה שבת ל‪ .).‬אם‬ ‫במעמד גבוה יותר‪ .‬כי אז יתגלה אותו כלי קיבול נפלא‬ ‫חלקי מים‪ .‬והטעם‪ ,‬כי מקום מושב הסנהדרין הוא‬ ‫כן‪ ,‬דוד המלך הוא המתקן את ה'תלפיות' ‪ -‬הוא בית‬ ‫אשר נעשה בעבודת בני ישראל בכל משך השנים‬ ‫בלשכת הגזית שבבית המקדש‪ ,‬ובהנהגה זו כבר נתבאר‬ ‫המקדש‪ .‬כי מחמת חטא אדם הראשון ששתה תקכ"ו‬ ‫הרבות‪ .‬אז יאיר הכלי באור עצום‪ ,‬ואז יוכל דוד המלך‬ ‫שנחלקת היא לשלושה‪ ,‬שהרי שלושה בתי מקדש‬ ‫לוגין של יין ‪ -‬הפסדנו את בית המקדש‪ ,‬אך לעתיד‬ ‫לומר כי לו נאה לברך‪ .‬כי דווקא בכח הענוה‪ ,‬ההרגשה‬ ‫יש ולא ארבעה‪ ,‬והשלישי הוא כנגד היין‪ ,‬והוא הסוד‬ ‫לבוא יבנה אותו משיח בן דוד‪ ,‬ואז יהיה בנוי לתלפיות‬ ‫שאין לו דבר משל עצמו ‪ -‬תתמלא הכוס בשפע עצום‪,‬‬ ‫שלעתיד לבוא‪.‬‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫במאתים עשרים ואחד לוג‪.‬‬ ‫אולם רבא בא וחידש את סודו של דוד מלכא משיחא‪,‬‬ ‫המשכת תורת השבת לימי המעשה‬ ‫ארך אפיים ‪ -‬מידת הנצחיות‬ ‫אשר לאחר שלושת סעודות השבת נתחדשה סעודה‬ ‫רביעית כנגד רגל רביעית שבמרכבה‪ ,‬על כן היה מוזג‬ ‫והנה נוכל למצוא ביאור נפלא לענין הכליה שהיה רבי‬ ‫והנה‪ ,‬מנין זה רומז למידת ‘ארך אפים’‪ ,‬כי ‘ארך’ עולה‬ ‫שלושה חלקי מים כנגד חלק רביעי של יין‪ .‬ועל זה‬ ‫אבהו אוכל בכל סעודת מלוה מלכה‪ .‬כי שבת זהו הזמן‬ ‫גם הוא כחשבון מאתים עשרים ואחד‪ .‬והיא מידת‬ ‫עתיד דוד המלך לומר 'אני אברך‪ ,‬ולי נאה לברך'‪ ,‬ולברך‬ ‫של התורה שבעל פה‪ ,‬ובא רבי אבהו להמשיך בחינה‬ ‫‘אריך אנפין’ שתנהג ליום שכולו ארוך‪ ,‬מידה המורה‬ ‫על כוס הישועות‪ .‬ואכן‪ ,‬בסעודת מלוה מלכה נוכל‬ ‫זו גם למוצאי שבת ‪ -‬זמנו של דוד המלך עליו השלום‪,‬‬ ‫על הנצחיות‪.‬‬ ‫לטעום קצת מן הישועות שבאותה הכוס המופלאה‪.‬‬ ‫כי מידתו וביטולו הם המידה הראויה וההכנה הנצרכת‬ ‫ללימוד התורה בכלל ותורה שבעל פה בפרט‪.‬‬ ‫ָמוּשוּ‬ ‫“כ ִי הֶהָר ִים י ׁ‬ ‫ָמוּש וּ בְר ִית ׁשְלוֹמִי‬ ‫על זה נאמר בפסוק (ישעיה נד י) ּ‬ ‫וְה ַּגְב ָעוֹת ּתְמוּ טֶנ ָה וְחַס ְּד ִי מֵא ִּתֵך ְ לֹא י ׁ‬ ‫גביעים וכוסות‬ ‫יהי רצון שנזכה ללמוד וללמד להמשיך את קדושת‬ ‫לֹא תָמוּ ט אָמַר מְר ַ ֲחמֵך ְ ה’”‪ .‬כי לעתיד לבוא כבר לא‬ ‫ועתה נבוא לבאר את פשר ריבוי הכמות בכוסו הגדולה‬ ‫השבת‪ ,‬ולזכות לראות בבניין בית המקדש השלישי‪,‬‬ ‫תהיה חשיבות להרים ולגבעות ‪ -‬הוא כח המשפיע‪,‬‬ ‫של דוד המלך‪.‬‬ ‫אשר הוא השליש הנצחי‪ ,‬אשר נזכה לזה בביאת מלך‬ ‫אלא העיקר יהא כוס הישועות ‪ -‬כח המקבל‪ ,‬כוסי רויה‪.‬‬ ‫שני ביאורים נביא בדבר; הראשון הוא מדברי הרה"ק‬ ‫המשיח ‪ -‬רגל רביעי למרכבה‪ ,‬סוד דוד מלכא משיחא‪.‬‬ ‫על אותם הימים נאמר (ישעיה ב ב) “וְה ָי ָה ּבְאַ ֲחר ִית הַ ּיָמִים‬ ‫בעל הצמח צדק זיע"א‪ ,‬ולאחר מכן נביא חשבון מופלא‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬