gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim

שבוע: לך לך (2026-10-19)

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שנה ב‬ ‫גליון נ‬ ‫שנת תשפ״ז‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫בעזהשי״ת‬ ‫דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים‬ ‫ֹבֶֹתיָך ְּּבָׁשׁלֹום" (בראשית טו‪ ,‬טו)‪,‬‬ ‫"ְוְַאָּתּ ה ָּתּבֹוא ֶֶאל ֲֲא ֶ‬ ‫זקנתו‪ ,‬שנאמר ַ‬ ‫אברהם התחיל במצוה תחלה – לכן פטור ‬ ‫ופירש רש"י‪ :‬אביו עובד עבודה זרה‪ ,‬והוא מבשרו שיבוא אליו?‬ ‫למדך שעשה תרח תשובה‪ .‬נמצא שאמר אברהם‪ :‬מה אעשה‬ ‫מכיבוד אב‬ ‫לעת זקנתו‪ ,‬שאז אהיה חייב במצות כיבוד?‬ ‫ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך"‬ ‫ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ‬ ‫ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ‬ ‫ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ‬ ‫ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫והתשובה היתה‪" :‬לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם" – משום‬ ‫וגו' (בראשית יב‪ ,‬א)‪ .‬ובמדרש (בראשית רבה פל"ט ס"ז)‪ :‬מה כתיב‬ ‫שעוסק במצוה אתה‪ .‬שהרי על ידי שאתה בארץ ישראל‪ ,‬אתה‬ ‫למעלה מן הענין? "וימת תרח בחרן" (יא‪ ,‬לב)‪ .‬אמר רבי יצחק‪ :‬אם‬ ‫זוכה לבנים; והתחלת במצוה זו תחילה‪ ,‬בשעה שעדיין לא היית‬ ‫לענין החשבון‪ ,‬עד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים;‬ ‫חייב בכבוד אביך‪ .‬ומעתה‪ ,‬אף כשיעשה תרח תשובה ויתחייב‬ ‫אלא בתחילה אתה דורש‪ ,‬שהרשעים קרויים מתים בחייהם‪.‬‬ ‫בכבודו‪ ,‬הרי התחלת במצוה תחילה‪ ,‬ותגמור; והעוסק במצוה‬ ‫לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר‪ ,‬אצא ויהיו מחללין בי‬ ‫פטור מן המצוה‪" .‬ואין אני פוטר לאחר" – שאין לו היתר זה‪.‬‬ ‫שם שמים‪ ,‬ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו – אמר לו‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "לך לך" – דהיינו לזכות שלך‪ ,‬ששם זכותך‬ ‫הקב"ה‪ :‬לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם‪ ,‬ואין אני פוטר לאחר‬ ‫"ְוְֶא ֶֶע ְׂׂשָך ְלְ גֹוי ָּגּדֹול" (יב‪ ,‬ב) – ופירש רש"י‪ :‬כאן אי אתה‬‫מועיל‪ֶ .‬‬ ‫מכיבוד אב ואם‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך‬ ‫זוכה לבנים‪ .‬הגם שמצד המזל אי אתה מוליד‪ ,‬שם אשנה את‬ ‫– בתחילה "וימת תרח בחרן"‪ ,‬ואחר כך "ויאמר ה' אל אברם"‪.‬‬ ‫המזל על ידי זכות גדול‪.‬‬ ‫וקשה במדרש זה‪ .‬מהו לשון "בתחילה אתה דורש" – הלא הדרש‬ ‫אור תורה – להג"ר אורי ב"ר דוד קאלמייר‪ ,‬בן בתו של המהרש"א‬ ‫שדורש בתחילה שייך גם בסוף‪ .‬וקשה עוד‪ ,‬באומרו "שיהיו‬ ‫מחללין בי שם שמים‪ ,‬ויאמרו הניח אביו והלך לו לעת זקנתו"‬ ‫נדפס ב'לובלין' שנת תל"ב ונדמ"ח תשס"א‬ ‫– הלא אפילו מצד עצמו אין להניח את אביו‪ ,‬ולא רק מפני מה‬ ‫שיאמרו הבריות‪ .‬וקשה גם כן‪ ,‬למה אמר לו הקב"ה "לך אני‬ ‫פוטרך מכיבוד אב ואם‪ ,‬ואין אני פוטר לאחר" – למה פוטר אותו‬ ‫יותר מכל העולם?‬ ‫אברהם היה ראוי להיות יציר כפיו של הקב"ה‬ ‫אלא נראה לפרש‪ ,‬בהקדם שלשה דברים‪.‬‬ ‫א‪ .‬אמרו בגמרא (שבת קנו ע"א)‪ :‬אין מזל לישראל‪ .‬וכתבו‬ ‫"ְוְֶא ֶֶע ְׂׂשָך ְלְ גֹוי ָּגּדֹול" (בראשית יב‪ ,‬ב) – במדרש (ילקוט רמז סג)‪:‬‬ ‫ֶ‬ ‫התוספות (שם ד"ה אין)‪ ,‬דעל ידי זכות גדול משתנה המזל‪.‬‬ ‫לכהן גדול כאדם הראשון‪ .‬והדבר תמוה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אברהם אבינו מצד המזל לא היה ראוי להוליד‪ ,‬כמאמר הגמרא‬ ‫ויש לבאר על פי מה שכתב השל"ה (פרשת תרומה)‪ ,‬שאדם‬ ‫חּוָצה" (בראשית טו‪ ,‬ה)‪ :‬אמר‬ ‫(שם) על הפסוק "ַוַ ּיֹוֵצֵא ֹאֹתֹו ַַה ָ‬ ‫הראשון היה כהן גדול‪ ,‬משום שהיה בכורו של עולם‪ .‬ואיתא‬ ‫אברהם לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬נסתכלתי באיצטגנינות‬ ‫במדרש (בראשית רבה פי"ד ס"ו)‪ :‬ראוי היה אברהם להיבראות‬ ‫שלי ואיני ראוי להוליד בן; אמר ליה‪ ,‬צא מאיצטגנינות שלך‪,‬‬ ‫קודם אדם הראשון‪ ,‬אלא שגלוי היה לפני הקב"ה שאדם עתיד‬ ‫שאין מזל לישראל‪ .‬נמצא שהיה צריך זכות גדול כדי לשנות את‬ ‫לחטוא‪ ,‬ואם היה אברהם נברא תחילה לא היה מי שיבוא אחר‬ ‫המזל‪ .‬לכן בחוץ לארץ‪ ,‬שלא היה לו אלא זכות עצמו‪ ,‬לא היה‬ ‫אדם לתקן; לכך נברא אברהם אחר אדם הראשון‪ ,‬כדי לתקן את‬ ‫ראוי להוליד; אבל בארץ ישראל היה לו זכות גדול – זכות עצמו‬ ‫חטאו‪.‬‬ ‫וזכות ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ונראה לי‪ ,‬שמטעם זה נעשה אברהם אבינו כהן גדול כאדם‬ ‫ג‪ .‬איתא בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ סי"ח)‪ :‬יש אומרים‪ ,‬דאינו‬ ‫הראשון – משום שהיה ראוי להיברא קודם לו‪ ,‬והיה הוא בכורו‬ ‫מחויב לכבד אביו רשע אלא אם כן עשה תשובה‪ .‬ואיתא עוד‬ ‫של עולם‪ .‬ומטעם זה נפטר גם מכיבוד אב‪ :‬שהרי היה ראוי‬ ‫שם (סי"ב)‪ :‬אמר לו אביו השקיני מים וכו' – אם התחיל במצוה‬ ‫להיות יציר כפיו של הקב"ה לבדו‪ ,‬בלי שותפות בשר ודם;‬ ‫תחילה‪ ,‬יגמור‪ ,‬דהעוסק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬ ‫ורק לתיקון העולם‪ ,‬לתקן את חטאו של אדם הראשון‪ ,‬נברא‬ ‫אחר עשרים דורות‪ ,‬כדי לתקן את חטאם ואת חטאו של אדם‪.‬‬ ‫ועל פי הקדמות הללו נבוא לפרש המדרש‪" .‬בתחילה אתה‬ ‫לכך ראוי היה להיות פטור מכיבוד אב‪ ,‬ולהיות כהן גדול כאדם‬ ‫דורש‪ ,‬שהרשעים קרויים מתים בחייהם" – דהיינו‪ ,‬בתחילה‪,‬‬ ‫הראשון‪ ,‬משום שהוא בכורו של עולם‪.‬‬ ‫כשיצאת מארצך‪ ,‬פטור אתה מכיבוד אב‪ ,‬כי אביך רשע הוא‪,‬‬ ‫והרשעים בחייהם קרויים מתים‪ ,‬ואין אתה חייב בכבודו‪ .‬ולכן לא‬ ‫ובזה מבואר המדרש‪ ,‬ומתקשרים הפסוקים זה לזה‪" :‬ויאמר ה'‬ ‫חשש אברהם אלא "לעת זקנתו" דייקא‪ :‬שכל זמן שתרח ברשעו‬ ‫אל אברם לך לך"‪ ,‬ובמדרש – לך אני פוטר מכיבוד אב‪ .‬ומאיזה‬ ‫עומד‪ ,‬אין כאן חיוב כיבוד כלל; ורק לעת זקנתו‪ ,‬כשעשה תרח‬ ‫טעם? "ואעשך לגוי גדול" – לכהן גדול כאדם הראשון‪ ,‬מפני‬ ‫תשובה‪ ,‬היה מקום לחוש‪ .‬דמצינו שעשה תרח תשובה לעת‬ ‫המשך בעמוד ב‬ ‫ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף‬ ‫אוצר דרוש וחידוד משנות ש'‪-‬תקצ"ט‬ ‫עמוד ג‬ ‫עמוד א‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫א‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד א‬ ‫חייבים בכבודי‪ .‬ומעתה קל וחומר הוא‪ :‬ומה שבת‪ ,‬שהיא דוחה‬ ‫שאתה בכורו של עולם; לכך פטור אתה גם מכיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫כיבוד אב ואם‪ ,‬כיבוש ארץ ישראל דוחה אותה – כיבוד אב ואם‪,‬‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫שהשבת דוחה אותו‪ ,‬לא כל שכן שכיבוש ארץ ישראל דוחהו‪.‬‬ ‫מתת י‪-‬ה – להג"ר מתתיה ב"ר אשר לעמל ליברמאן‪ ,‬דרשן בפראג‬ ‫ואברהם‪ ,‬בהליכתו לארץ ישראל‪ ,‬החזיק בה וקנאה לבניו‪ ,‬שהרי‬ ‫נדפס ב'פרנקפורט דאדרה' שנת תנ"ו‪ ,‬ונדמ"ח תשפ"ד‬ ‫ּוְלְָרְחְָּבּ ּה‬ ‫ְתְַהֵּלּ ְך ָּבּ ָָא ֶֶרץ ְלְ ָָא ְְרָּכּ ּה ָ‬ ‫הילוך קונה‪ ,‬כמו שנאמר "קּום ִִה ַ‬ ‫ִּכּ י ְלְ ָך ֶֶא ְּּתֶנֶ ָּנּ ה" (בראשית יג‪ ,‬יז)‪ ,‬וכדאיתא (בבא בתרא ק ע"א)‪ .‬נמצא‬ ‫שהליכתו היתה תחילת כיבוש הארץ‪ ,‬כדי שיהיה נוח לבניו‬ ‫אין אדם שומע לי ומפסיד‬ ‫לכבשה – ולכן דחתה את מצות כיבוד אביו‪ .‬וזהו שאמר לו‬ ‫ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך" וגו' (בראשית יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫הקב"ה "לך" דייקא – מאחר שאתה הולך להחזיק בארץ – "אני‬ ‫פירש רש"י (יא‪ ,‬לב)‪ ,‬שהקדים הכתוב לכתוב "וימת תרח בחרן"‬ ‫פוטר"‪ ,‬ואין לך להתפחד‪.‬‬ ‫למעלה מן הענין‪ ,‬אף שעדיין נשארו לתרח שנים הרבה – כדי‬ ‫אמנם "ואין אני פוטר לאחר" – זה יעקב‪ ,‬שעזב את אביו ואת‬ ‫שלא יאמרו הבריות‪ :‬הניח אביו לעת זקנתו והלך לו‪ .‬ואמר לו‬ ‫אמו וישב בחוץ לארץ‪ ,‬ונענש על כך כ"ב שנים‪ ,‬כנגד כ"ב השנים‬ ‫הקב"ה "לך לך" – לך אני פוטר‪ ,‬ולא לאחר (בראשית רבה פל"ט‬ ‫שלא קיים בהן כיבוד אב ואם (מגילה יז ע"א)‪.‬‬ ‫ס"ז)‪.‬‬ ‫ולכאורה היה ליעקב תירוץ‪ .‬הן אמת שמותר לצאת לחוץ לארץ‬ ‫ומצאתי בספר זכרון משה להגאון מהור"ר משה בן זבולון‬ ‫לישא אשה (עבודה זרה יג ע"א)‪ ,‬ובפרט יעקב‪ ,‬שיצא בציווי יצחק‬ ‫אליעזר‪ ,‬שמכאן מוכח‪ :‬מי שיש לו אב ואם זקנים‪ ,‬לא ילך מהם‬ ‫ורבקה ליקח אשה מבני משפחתו; אלא שכתבו התוספות (שם‬ ‫אפילו לארץ ישראל‪ .‬שהרי אף על פי שאברהם הלך מחוץ‬ ‫ד"ה ללמוד תורה) שאין זה מותר אלא כשדעתו לחזור לארץ‬ ‫לארץ לארץ ישראל‪ ,‬הוצרך הקב"ה לפטור אותו – לך אני פוטר‪,‬‬ ‫ישראל‪ .‬אבל יעקב אנוס היה שלא לחזור‪ :‬שהרי נשא שתי‬ ‫ולא לאחר‪.‬‬ ‫אחיות‪ ,‬וכתב הרמב"ן (בראשית כו‪ ,‬ה) שהאבות לא קיימו את‬ ‫ובזה מתורץ למה נתנה התורה בכיבוד אב ואם שכר של "למען‬ ‫התורה אלא בארץ ישראל‪ ,‬ולכן בחוץ לארץ היה מותר לו לישא‬ ‫יאריכון ימיך"‪ .‬כי גם שכר ישיבת ארץ ישראל הוא אריכות ימים‪,‬‬ ‫שתי אחיות; אבל אילו חזר לארץ ישראל‪ ,‬היתה רחל נאסרת‬ ‫כמו שאמרו חז"ל (ברכות ח ע"ב)‪ ,‬כשאמרו לרבי יוחנן "איכא‬ ‫עליו‪ .‬נמצא שהיה מוכרח לישב בחוץ לארץ‪ ,‬וממילא נפטר‬ ‫סבי בבבל" תמה‪ ,‬דכתיב "למען ירבו ימיכם‪ ...‬על האדמה"‪.‬‬ ‫מכיבוד אב ואם‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬מי שרוצה לעלות לארץ ישראל ואביו אומר לו שלא‬ ‫אך באמת אין זה תירוץ‪ .‬כי אחר העיון נראה לחדש‪ ,‬שמה שאין‬ ‫יעלה ויניחנו לעת זקנתו – מחויב לשמוע לדברי אביו‪ ,‬כאמור;‬ ‫המצוות נוהגות בחוץ לארץ‪ ,‬אינו אלא כל זמן שלא נתחזקה‬ ‫ונמצא שהבן מפסיד את שכר אריכות הימים של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫ארץ ישראל לישראל; אבל משנתחזקה הארץ ביד האבות‪ ,‬הרי‬ ‫לכן כתוב בכיבוד אב ואם "למען יאריכון ימיך"‪ ,‬שלא יהיה הפסד‬ ‫הם כמוחזקים בכל העולם‪ ,‬וכל המצוות הנוהגות בארץ נוהגות‬ ‫לבן השומע לאביו‪.‬‬ ‫אף בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫*‬ ‫ומעתה‪ ,‬זה תלוי בזה‪ :‬אם לא נתחזקה הארץ ביד אברהם‪ ,‬אין‬ ‫ובזה נראה ליישב בפשיטות מה שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו‬ ‫כאן היתר לאברהם לעזוב את אביו; ואם נתחזקה – הרי איסור‬ ‫רבה פרק כו)‪ :‬כל המקיים כיבוד אב ואם‪ ,‬אין חילול השבת בא‬ ‫שתי אחיות נוהג גם בחוץ לארץ‪ ,‬ואין ליעקב שום ריוח בישיבתו‬ ‫לידו‪.‬‬ ‫שם‪" ,‬מה לי הכא ומה לי התם"‪ ,‬והיה לו לחזור אל אביו‪.‬‬ ‫דאיתא בגמרא‪ ,‬כל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל מוחלין‬ ‫וזהו שאמר לו הקב"ה‪" :‬לך אני פוטר" – מאחר שבהליכתך אתה‬ ‫לו עונותיו (כתובות קיא ע"א‪" :‬כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון"‪,‬‬ ‫מחזיק בארץ‪ ,‬וכיבוש ארץ ישראל דוחה כיבוד אב ואם; "ואין‬ ‫ו"כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם‬ ‫אני פוטר לאחר" – שהרי מכח חזקה זו עצמה נוהגות המצוות‬ ‫הבא")‪ .‬ושכר זה מצינו גם בשבת‪ ,‬דכתיב "שומר שבת מחללו"‬ ‫גם בחוץ לארץ‪ ,‬ושוב אין ליעקב שום תירוץ על שלא חזר אל‬ ‫– אל תקרי "מחללו" אלא "מחול לו" (שבת קיח ע"ב)‪ ,‬שמוחלין‬ ‫אביו‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לו עונותיו‪ .‬ולפיכך‪ ,‬אף שהבן השומע לאביו ואינו עולה לארץ‬ ‫שתי ידות – להג"ר אברהם ב"ר חזקי' חזקוני‬ ‫ישראל אינו מפסיד אריכות ימים‪ ,‬כמו שנתבאר‪ ,‬עדיין היה‬ ‫נדפס ב'אמשטרדם' שנת תפ"ו‬ ‫מפסיד את מחילת העונות שבארץ ישראל‪ .‬על כן אמרו שאין‬ ‫חילול השבת בא לידו – ומאחר שישמור את השבת‪ ,‬ימחלו לו‬ ‫אביו רשע מחויב לכבדו – שולח לדבר עבירה‬ ‫עונותיו גם בזה‪ ,‬ובשום אופן לא יפסיד כלום‪.‬‬ ‫*‬ ‫חייב בדיני שמים‬ ‫והוסיף בנו בעל אבני שוהם‪ :‬ונראה לי שבזה יתפרש הכתוב‬ ‫ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך"‬ ‫ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ‬ ‫ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ‬ ‫ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ‬ ‫ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫ֹתַֹתי ִּתְּׁשֹׁמֹרּו"‬ ‫ַׁשְּׁב ַ‬ ‫ְוְֶאת ּ‬ ‫"ִאיׁש ִִאּמֹו ְוְ ָָא ִִביו ִּתּ ָיָראּו ֶ‬ ‫בפרשת קדושים ִ‬ ‫(בראשית יב‪ ,‬א)‪ .‬ודרשו חז"ל‪ :‬לך אני פוטר מכיבוד אב ואם‪ ,‬ואיני‬ ‫(ויקרא יט‪ ,‬ג) – שהכתוב אומר תירוצו בצדו‪ .‬שאם הבן מחויב‬ ‫פוטר לאחר (בראשית רבה פל"ט ס"ז)‪ .‬ותמוה הוא‪.‬‬ ‫לשמוע לדברי אביו ואמו אף שלא לעלות לארץ ישראל‪ ,‬הרי‬ ‫ֹכֲֹחָך ֶזֶ ה ְוְ הֹוַׁשְׁעְָּתּ‬ ‫ובשופטים (ו‪ ,‬יד) אמר המלאך לגדעון‪ֵ" :‬לֵ ְך ְּּב ֲ‬ ‫יפסיד מה ששם מוחלין לו עונותיו; לכך אומר "ואת שבתותי‬ ‫ֶֶאת ִיִ ְׂש ָָׂרֵאֵל ִִמַּכּ ף ִִמְדְָיָ ן"‪ .‬ופירשו המפרשים‪" :‬בכחך זה" – בזכות‬ ‫תשמרו" – שכל המכבד אב ואם אין חילול השבת בא לידו‪,‬‬ ‫שכיבדת את אביך‪ ,‬שהיית חובט חטים בגת בשבילו‪[ .‬ועיין‬ ‫ובשמירת השבת ימחלו לו כל עונותיו‪ ,‬ולא יפסיד כלום‪.‬‬ ‫הגדה של פסח 'מטה אהרן' להג"ר אהרן דרשן תאומים‪ ,‬על‬ ‫נחלת יעקב הקדמון – להג"ר יעקב אברהם מקראקא‬ ‫ַּסח']‬ ‫ֹעֶֹמר ֶּפ ַ‬ ‫ְׁשְׁמְָדה ִִמְדְָיָ ן ִּבּ ְצְִלִ יל ְׂׂשעֹוֵרֵ י ֶ‬ ‫ָ‬ ‫פיסקת 'ִנִ‬ ‫נדפס ב'אמשטרדם' שנת תפ"ד‪ ,‬וב'לבוב' תרכ"ב‬ ‫‪.‬ואיתא פלוגתא‪ :‬הרמב"ם (ממרים פ"ו הי"א) פוסק‪ ,‬שאם אביו‬ ‫רשע‪ ,‬אף על פי כן מחויב לכבדו; והטור (יו"ד סי' רמ) משיג עליו‪,‬‬ ‫כיבוש הארץ דוחה כיבוד אב שדוחה שבת‬ ‫דאינו חייב לכבדו‪ .‬ומוכיח הב"ח (שם) כדעת הרמב"ם‪ ,‬מדאמר‬ ‫הקב"ה לאברהם "לך לך" – לך אני פוטר‪ ,‬ולא לאחר‪ .‬והלא תרח‬ ‫ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך"‬ ‫ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ‬ ‫ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ‬ ‫ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ‬ ‫ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫רשע היה! אלא על כרחך כדעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫(בראשית יב‪ ,‬א)‪ .‬ובמדרש (בראשית רבה פל"ט ס"ז)‪ :‬לפי שהיה‬ ‫והחזקוני (ויקרא יט‪ ,‬ג) מקשה על הטור‪ ,‬מהא דאיתא (יבמות ה‬ ‫אברהם אבינו מתפחד ואומר‪ ,‬אצא ויהיו מחללין בי שם שמים‪,‬‬ ‫ע"ב; ספרא קדושים פרשה א אות י)‪ :‬יכול אמר לו אביו חלל שבת‬ ‫ואומרים הניח אביו לעת זקנתו והלך לו – אמר לו הקב"ה‪ :‬לך‬ ‫ֹתַֹתי‬ ‫ַׁשְּׁב ַ‬ ‫ְוְֶאת ּ‬ ‫"ִאיׁש ִִאּמֹו ְוְ ָָא ִִביו ִּתּ ָיָראּו ֶ‬ ‫ישמע לו? תלמוד לומר ִ‬ ‫אני פוטר מכיבוד אב ואם‪ ,‬ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם‪.‬‬ ‫ִּתְּׁשֹׁמֹרּו ֲֲאִנִ י ה'" (ויקרא יט‪ ,‬ג) – כולכם חייבים בכבודי‪ .‬וקשה‪ :‬כיון‬ ‫וצריך ביאור‪ :‬במה נפטר אברהם ממצות כיבוד אב ואם‪ ,‬עד‬ ‫שאמר לו אביו לחלל שבת‪ ,‬ודאי רשע הוא‪ ,‬וממילא אין צריך‬ ‫שהותר לו לעזוב את אביו הזקן‪ .‬ועוד‪ ,‬מה נפקא מינה לאברהם‬ ‫לכבדו‪ ,‬ולמה לי קרא? אלא על כרחך כהרמב"ם‪.‬‬ ‫להודיעו שאחר אינו פטור – "ואין אני פוטר לאחר"‪.‬‬ ‫אך יש לתרץ קושיית החזקוני‪ ,‬דקיימא לן אין שליח לדבר‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהנה כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת‪ ,‬כמו שדרשו‬ ‫עבירה‪ ,‬ואם כן האב בציוויו לא הוי רשע‪ ,‬והוה אמינא שישמע‬ ‫"ַעד ִִרְדְָּתּ ּה" (דברים כ‪ ,‬כ) – אפילו בשבת (שבת יט ע"א)‪ .‬ושבת‬ ‫ַ‬ ‫דוחה כיבוד אב ואם‪ ,‬כדתניא (יבמות ה ע"ב)‪ִ :‬‬ ‫"ִאיׁש ִִאּמֹו ְוְ ָָא ִִביו‬ ‫ֹתַֹתי ִּתְּׁשֹׁמֹרּו ֲֲאִנִ י ה'" (ויקרא יט‪ ,‬ג) – אתה ואביך‬ ‫ַׁשְּׁב ַ‬ ‫ְוְֶאת ּ‬ ‫ִּתּ ָיָראּו ֶ‬ ‫המשך בעמוד ג‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ב‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ב‬ ‫והשתא אתי שפיר‪" :‬לך בכחך זה" – בכח מצוה זו‪ ,‬שאתה מכבד‬ ‫לו; לכך נצרך "אני ה'"‪ .‬אלא שבזה נחלקו התוספות והש"ך‪:‬‬ ‫את אביך‪ ,‬כדעת הרמב"ם‪ .‬ולדעת הרמב"ם צריך "אני ה'" ללמד‬ ‫התוספות (ב"ק נו ע"א ד"ה אלא) פוסקים שהשולח פטור בין מדיני‬ ‫שלא ישמע לו‪ ,‬וליכא לימוד דבדבר האבד אסור בשבת‪ .‬ועל‬ ‫אדם בין מדיני שמים‪ ,‬והש"ך (חו"מ סי' לב סק"ג) פוסק שבשליח‬ ‫כרחך דממילא אסור‪ ,‬והוא הדין ביום טוב‪ ,‬וקרא בא להורות‬ ‫לדבר עבירה השולח חייב בדיני שמים‪ .‬ונמצא‪ ,‬שלדעת הש"ך‬ ‫דחול המועד שרי‪ .‬ולפי זה לא חטא גדעון‪ ,‬ושפיר "והושעת את‬ ‫קושיית החזקוני במקומה עומדת‪.‬‬ ‫ישראל"‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫והנה הקשו המפרשים‪ :‬מפני מה אמר המלאך לגדעון "והושעת‬ ‫כת"י מאסקווא‪ ,‬ספריית המדינה של רוסיה‪ ,‬אוסף גינצבורג‪ ,‬סימן ‪ ;1643‬כת"י פראג‪,‬‬ ‫את ישראל מכף מדין" דוקא? ותירצו‪ ,‬משום שהלכו זקני מדין‬ ‫המוזיאון היהודי‪ ,‬סימן ‪( 3‬דרשות‪ ,‬תקל"א)‪.‬‬ ‫עם זקני מואב לבלעם לקלל את ישראל (במדבר כב‪ ,‬ז)‪ ,‬ושליח‬ ‫הנוסח משולב משני העדים‪ ,‬ועיקרו מכת"י פראג‬ ‫לדבר עבירה חייב; בשביל זה אמר לו המלאך "והושעת את‬ ‫ישראל מכף מדין"‪.‬‬ ‫גדול בתורה אביו מחויב לעמוד בפניו‬ ‫ואיתא בתשובת ר' יוסף מטראני (שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' ק)‪:‬‬ ‫מה חטאו המדינים? והלא מואב שכר את בלעם ולא מדין‪ ,‬ולא‬ ‫ְׁשֶׁמָך" וגו' (בראשית יב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫"ְוְֶא ֶֶע ְׂׂשָך ְלְ גֹוי ָּגּדֹול ַוַ ֲֲא ָָב ֶֶרְכְ ָך ַוַ ֲֲאַגַ ְּּדָלָ ה ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫היו מדין אלא שלוחים לדבר עבירה‪ ,‬ואין שליח לדבר עבירה!‬ ‫ובמדרש (עי' במדבר רבה פי"א ס"ב)‪" :‬ואגדלה שמך" – בתורה‪.‬‬ ‫אבל לדעת הש"ך שפיר חטאו‪ ,‬דהשולח חייב בדיני שמים‪.‬‬ ‫ולכאורה מנא ליה הא; דלמא הכוונה כמו שאמרו (בראשית רבה‬ ‫פל"ט סי"א) שיצא לו מוניטין בעולם‪.‬‬ ‫ומעתה מבואר הפסוק‪ .‬המלאך אמר לגדעון "בכחך זה" – בזכות‬ ‫שכיבדת את אביך; והלא יואש עובד הבעל היה‪ ,‬ורשע הוא! אלא‬ ‫ויש לבאר בהקדם מה שכתב רש"י (יא‪ ,‬לב)‪ ,‬ואיתא במדרש‬ ‫על כרחך כהרמב"ם‪ .‬ולזה רמז לו "והושעת את ישראל מכף‬ ‫(בראשית רבה שם ס"ז)‪ :‬למה הקדים הכתוב מיתתו של תרח‬ ‫מדין"‪ :‬שהמדינים חטאו ונענשו‪ ,‬אף שלא היו אלא שלוחים‪ ,‬ועל‬ ‫ליציאת אברהם – שלא יהא הדבר מפורסם לכל‪ ,‬ויאמרו לא קיים‬ ‫כרחך כדעת הש"ך‪ ,‬ולא כתוספות‪ .‬ואם כן קושיית החזקוני על‬ ‫אברהם כיבוד אביו‪ ,‬שהניחו זקן והלך לו; לפיכך קראו הכתוב‬ ‫הטור במקומה עומדת‪ ,‬ומוכח כדעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫מת‪ ,‬שהרשעים בחייהם קרויים מתים‪ .‬ועוד איתא במדרש (שם)‪:‬‬ ‫ְמְָבְרְֶכֶ יָך‬ ‫ולפי זה יתורץ המשך הפסוק בפרשתנו‪ַ" :‬וַ ֲֲא ָָבְרְָכָ ה ָ‬ ‫"לך לך מארצך וגו'" – לך אני פוטר מכיבוד אב‪.‬‬ ‫ּוְמְַקֶּלְּלְ ָך ָָאֹאֹר" (בראשית יב‪ ,‬ג)‪ .‬ואיתא במפרשים‪" :‬ומקללך"‬ ‫ַ‬ ‫והקושיא מפורסמת‪ :‬מדוע היה אברהם פטור מכיבוד אביו‬ ‫– רמז לו שיצא ממנו מדין‪ ,‬שילך עם בלק לבלעם לקלל את‬ ‫משום רשעותו‪ ,‬והלא אמרו (תנחומא שמות יח) על הפסוק "ואתה‬ ‫"ָצרֹור ֶֶאת ַַה ִִּמְדְָיָ ִנִ ים" (במדבר כה‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫ישראל; ו"אאור" – רמז לו ָ‬ ‫תבוא אל אבותיך בשלום" (טו‪ ,‬טו) – מלמד שעשה תרח תשובה‪.‬‬ ‫והשתא אתי שפיר‪" :‬לך לך" – לך אני פוטר‪ ,‬ולא לאחרים; הרי‬ ‫ונראה דלא קשה מידי‪ ,‬על פי מה שכתב הרמ"א (יו"ד סי' רמ ס"ז)‬ ‫שאף מי שאביו רשע כתרח חייב בכבודו‪ ,‬כדעת הרמב"ם‪ .‬ושני‬ ‫בשם מהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬שמיום שעלה לגדולה לא ראה את‬ ‫חלקי הכתוב מתאימים זה לזה‪" :‬ומקללך אאור" – שנענשו‬ ‫פני אביו‪ ,‬לפי שאביו היה מחויב לעמוד מפני בנו‪ ,‬ואין זה כבוד‬ ‫המדינים אף שלא היו אלא שלוחים‪ ,‬ועל כרחך כדעת הש"ך‬ ‫לאביו‪ .‬ולפי זה‪ ,‬היא הנותנת‪ :‬הואיל ותרח עשה תשובה‪ ,‬חייב‬ ‫שהשולח חייב בדיני שמים; ולשיטתו קושיית החזקוני על‬ ‫בנו אברהם בכבודו; וכיון שעלה אברהם לגדולת התורה‪ ,‬אסור‬ ‫הטור במקומה עומדת‪ ,‬ומוכח כהרמב"ם‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫היה לו לראות את פני אביו מן הטעם הנ"ל‪ .‬וזהו שאמר "ואגדלה‬ ‫*‬ ‫שמך" – בתורה‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ובדרך אחר נראה לתרץ‪ ,‬על פי מה שכתבו המפרשים (עי'‬ ‫מים יחזקאל – להג"ר יחזקאל קצנלנבויגן‪ ,‬אב"ד אה"ו‬ ‫כלי יקר לאנייאדו שם)‪ ,‬שגדעון חובט חטים בחול המועד היה‪,‬‬ ‫נדפס ב'פאריצק' שנת תקמ"ו‪ ,‬ונדמ"ח תשס"ה‬ ‫ומלאכה בחול המועד אסורה (חגיגה יח ע"א)‪.‬‬ ‫וצריך לומר שהיה דבר האבד‪ ,‬ומותר [כמו שנאמר "ֹחֵֹבֵ ט ִִח ִִּטים‬ ‫במקום שאין מכירין אותם אסור לאברהם‬ ‫ְלְָהִנִ יס ִִמְּפְֵנֵ י ִִמְדְָיָ ן" (שופטים ו‪ ,‬יא)]‪.‬‬ ‫ַַּבַּגַ ת ָ‬ ‫למחול על כבודו‬ ‫והנה כל הפוסקים באגודה אחת‪ ,‬חוץ מן הרמב"ן‪ ,‬שמדאמרינן‬ ‫ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך" (בראשית יב‪ ,‬א)‪ .‬ובמדרש‬ ‫ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ‬ ‫ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ‬ ‫"ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ‬ ‫דבדבר האבד מותר בחול המועד‪ ,‬מוכח שאיסורו אינו אלא‬ ‫(בראשית רבה פל"ט ס"ז)‪ :‬לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר‪,‬‬ ‫מדרבנן; דאי מדאורייתא‪ ,‬מנא להו לרבנן סמך להתיר‪ .‬והרמב"ן‬ ‫אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו לעת זקנותו‬ ‫סובר שאיסור מלאכה בחול המועד מדאורייתא‪.‬‬ ‫והלך לו – אמר לו הקב"ה‪ :‬לך אני פוטר מכיבוד אב ואם‪.‬‬ ‫והקשה הב"ח (או"ח סי' תקל)‪ :‬לדבריו‪ ,‬מנא לן להתיר דבר האבד‬ ‫וצריך ביאור‪ :‬מדוע כשהלך מאור כשדים לחרן הוליך את אביו‬ ‫ֹבָֹדה‬ ‫בחול המועד? ופירש‪ ,‬מדכתיב ביום טוב "ָּכּל ְמְֶלֶ אֶכֶ ת ֲֲע ָ‬ ‫עמו‪ ,‬ועתה בלכתו מחרן לארץ ישראל הוצרך לעזוב את אביו‪.‬‬ ‫ֹלא ַַת ֲֲעׂשּו" (ויקרא כג‪ ,‬ח)‪ ,‬ופירש רש"י (שם)‪ :‬אפילו מלאכות‬ ‫ואף שיש בזה טעם על דרך הקבלה‪ ,‬מכל מקום גם על פי הדין‬ ‫החשובות לכם עבודה וצורך‪ ,‬כגון דבר האבד‪ .‬וקשה‪ ,‬למה לי‬ ‫יש ליתן בזה טעם לשבח‪.‬‬ ‫קרא? פשיטא דאסור! אלא בא להורות‪ ,‬דדוקא ביום טוב אסור‪,‬‬ ‫דאיתא בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ ס"ז)‪ ,‬שאם האב תלמיד של בנו‪,‬‬ ‫אבל בחול המועד מותר‪.‬‬ ‫כל אחד עומד מפני חבירו‪ .‬וכתב הרמ"א‪ ,‬שאם הבן רוצה למחול‬ ‫ומקשים העולם‪ :‬דלמא לעולם בחול המועד אסור‪ ,‬ומה דקשיא‬ ‫על כבודו ולשמש את אביו‪ ,‬הרשות בידו‪ ,‬שהרב שמחל על‬ ‫לך "למה לי קרא ביום טוב" – איצטריך‪ ,‬דהוה אמינא דביום טוב‬ ‫כבודו כבודו מחול‪ .‬אמנם דוקא בצינעא‪ ,‬ובעירו‪ ,‬שהכל יודעים‬ ‫עצמו שרי דבר האבד‪ ,‬לכן כתיב "כל מלאכת עבודה לא תעשו";‬ ‫שהוא אביו; אבל אם הבן גדול בתורה ואין אביו דר בעירו‪ ,‬יש‬ ‫אבל לעולם בחול המועד נמי אסור‪.‬‬ ‫לחוש לבזיון התורה אם יתבזה בפני הכל‪ ,‬ולכן ירחיקו זה מזה‪,‬‬ ‫ויש ליישב את הב"ח‪ ,‬דהלא ביום טוב בלאו הכי מוכח דאסור‪.‬‬ ‫שלא יקל אחד מהם בכבוד חבירו‪ .‬וכן עשה מהר"ם מרוטנבורג‪.‬‬ ‫שהרי בשבת לא כתיב בה איסור לדבר האבד‪ ,‬ועל כרחך שבלאו‬ ‫ומעתה‪ ,‬עד עכשיו – אף שהיה אברהם גדול מתרח‪ ,‬ומן הסתם‬ ‫הכי אסור; והכי נמי ביום טוב‪ .‬ואם כן‪ ,‬למה לי קרא? אלא‬ ‫לא כיבדו תרח – לא נמנע אברהם מלהיות עם אביו‪ ,‬ומחל לו‬ ‫להורות דבחול המועד שרי‪.‬‬ ‫על כבודו כדי שלא ייענש אביו על ידו; שהרי היו בעירם‪ ,‬והכל‬ ‫ֹתַֹתי ִּתְּׁשֹׁמֹרּו ֲֲאִנִ י ה'"‬ ‫ַׁשְּׁב ַ‬ ‫"ְוְֶאת ּ‬‫אבל איתא בספרי (לא מצאתיו)‪ֶ :‬‬ ‫הכירו אותם‪ .‬אבל עתה שאמר לו הקב"ה ללכת למקום שאין‬ ‫– אפילו לדבר האבד אסור‪ .‬ממילא בשבת כתיב לימוד מיוחד‪,‬‬ ‫מכירים אותו ואינם יודעים שתרח אביו‪ ,‬ועוד שתרח עתיד לשוב‬ ‫וצריך נמי קרא ביום טוב‪ ,‬ואין ראיה להתיר בחול המועד‪.‬‬ ‫בתשובה בחרן‪ ,‬כמבואר בזוהר (ח"א עח ע"ב) – אם יהיו יחד‪ ,‬הדין‬ ‫[אפשר שדרשו כן מ"אני ה'" – נאמן לשלם שכר‪ ,‬ולא תחלל‬ ‫נותן שיהדר כל אחד את חבירו‪ ,‬ואסור לאברהם למחול על‬ ‫שבת מפני הפסד ממונך‪ .‬ולפי זה שני הלימודים מתיבה אחת‪,‬‬ ‫כבודו במקום שאין מכירים אותם‪ ,‬שמא יקל אחד בכבוד חבירו‪.‬‬ ‫ואין לדרוש ממנה שניהם‪].‬‬ ‫לכן מן הדין שיתרחקו זה מזה‪ ,‬כמו שעשה מהר"ם; וזהו שאמר‬ ‫אבל אי אפשר לומר כן‪ ,‬שהרי "אני ה'" בא ללמד‪ ,‬שאם אמר לו‬ ‫לו הקב"ה "לך לך"‪.‬‬ ‫אביו חלל שבת‪ ,‬לא ישמע לו‪ .‬ואם כן אין בשבת לימוד מיוחד‬ ‫יעלת חן – להג"ר ארי' יהודה ליב בן הג"ר יוסף תאומים‬ ‫לאסור דבר האבד‪ ,‬ועל כרחך שממילא אסור‪ ,‬והוא הדין ביום‬ ‫נדפס ב'זאלקווא' שנת תקס"ב‬ ‫טוב; והקרא ביום טוב בא להורות דבחול המועד שרי‪.‬‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ג‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הרב צב"י הירש מייזליש‬ ‫ענינים שונים‬ ‫מאמר כ חלק ב‬ ‫בדיני קריאת‬ ‫התורה והמסתעף‬ ‫חסרות ויתרות – אין הטעם שאולי אין זה טעות‪ ,‬שאנחנו אין‬ ‫טעמא דכתב – גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות ‬ ‫אנו בקיאים‪ ,‬וחיישינן‪ :‬אף שהסופרים שלנו כותבים חסר – אולי‬ ‫טעות‪ ,‬וכאן ראוי להיות מלא‪ .‬לא כן הוא‪.‬‬ ‫גמור" בספר תורה‪ ,‬על פי פסק הרמ"א – חלק ב‬ ‫אבל הטעם הוא‪ :‬אף שוודאי טעות הוא כאן‪ ,‬מכל מקום קרוב‬ ‫בגליון הקודם העלינו שני ביאורים בטעם היתר הרמ"א בחסירות‬ ‫הדבר שגם בספר האחר שנוציא – יהיה בו טעות‪ ,‬חסר במקום‬ ‫ויתירות‪ :‬לביאור המגן אברהם – שמא אין כאן טעות כלל‪ ,‬שהרי אין אנו‬ ‫מלא או להיפך‪ .‬ולכן התרו לגמור הקריאה בספר הזה‪.‬‬ ‫בקיאין; ולביאור הרמ"א עצמו בדרכי משה – הטעות ודאית היא‪ ,‬אלא‬ ‫שאין תועלת בהוצאת ספר אחר‪ ,‬שגם שאר הספרים אינם מדוייקים‪.‬‬ ‫הנפקא מינה בין שני הטעמים‬ ‫ובקיצור‪ :‬לפירוש המגן אברהם – ההיתר הוא מצד הספר הזה שנמצא‬ ‫נמצא דדינו של הנודע ביהודה תלוי בשני הביאורים בדעת הרמ"א‪.‬‬ ‫בו הטעות‪ ,‬שמא אין כאן טעות כלל‪ .‬ולפירוש הרמ"א – ההיתר הוא‬ ‫ולא בדינו של הנודע ביהודה בלבד‪ ,‬אלא יש עוד אופנים הדומים לדינו‪:‬‬ ‫מצד הספר האחר שאנו רוצים להוציא‪ ,‬שאף הוא אינו מדוייק‪.‬‬ ‫– בכל מקום שמצינו דרשות חז"ל על יו"ד יתירה‪ ,‬דהרי פשוט הדבר‬ ‫ואף בתוך הפירוש השני – שההיתר הוא מצד הספר האחר – מצינו‬ ‫שאם דרשו על אות מסוימת – בהכרח שנמצאה כן במסורת הכתיבה‬ ‫שלוש מדרגות בלשון הפוסקים‪ ,‬כמה היא הריעותא בשאר הספרים‪:‬‬ ‫שלפניהם‪ .‬ולפיכך‪ ,‬במקום כזה –אם מצינו ספר תורה שנכתבה בה‬ ‫המגן אברהם כתב "שמא האחרת גם כן אינו מדויק" – לשון ספק;‬ ‫אותה תיבה בחסרון האות הנדרשת – הרי זו בודאי טעות‪ ,‬ואין בזה‬ ‫הנודע ביהודה כתב "קרוב הדבר שברוב הספרים יש טעות" – רוב;‬ ‫ספק כלל‪ ,‬ואין דינה ככל שאר חסירות ויתירות שאין אנו בקיאים בהן‪.‬‬ ‫והרמ"א עצמו בדרכי משה כתב "לא נמצא ספר בזמן הזה שאין בו‬ ‫– מקום דנמסרה במסורה שיש קרי וכתיב‪ ,‬אם נמצא שנכתב בספר‬ ‫טעות כזה" – ודאי‪ ,‬ועל פיו יש לפרש גם לשונו בשלחן ערוך "שאין‬ ‫תורה כהקרי‪ .‬בכהאי גוונא הרי ברור לנו שהכתיבה צריכה להיות‬ ‫ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך"‪ .‬וההבדל הזה יתברר להלן כמפתח‬ ‫כה"כתיב" ולא כה"קרי"‪ ,‬וספר תורה זה פסול הוא‪.‬‬ ‫לקושיא ולתירוצה‪.‬‬ ‫– בתהלה לדוד (או"ח הלכות שבת סימן רפב אות נז ואילך) הוסיף עוד‪ ,‬דלא רק‬ ‫ונפקותא גדולה יש בין שני הטעמים‪ ,‬כמו שיתבאר מדברי הנודע‬ ‫במקום שנמצא מסורה של קרי וכתיב‪ ,‬אלא אם במקום אחר בתורה‬ ‫ביהודה‪.‬‬ ‫שיש תיבה כעין אותה שנמסרה עליה קרי וכתיב‪ ,‬ובמקום אחר לא‬ ‫דעת הנודע ביהודה‬ ‫נמסרה קרי וכתיב על תיבה כזו‪ ,‬אם נכתבה באותה מקום כמו שבתיבה‬ ‫הדומה לה נמסר עליה קרי וכתיב‪ ,‬בודאי הוא טעות‪ ,‬וספר תורה זה‬ ‫כתב הנודע ביהודה (מהדורה תניינא‪ ,‬או"ח סימן יב)‪:‬‬ ‫פסול הוא‪ .‬ועוד נבאר בעזה"י בארוכה את דברי התהלה לדוד‪.‬‬ ‫אשר שאל על ספר תורה‪ ,‬אשר באמצע הקריאה בש"ק פ' אמור‬ ‫כל אלו הדינים תלויים ועומדים בשני הביאורים בהיתירו של הרמ"א;‬ ‫"ֲא �ֶׁׁשר ִּּת� ְְק ְְרא ּּו אֹוֹ ָָתם" מלא בוי"ו‪ ,‬והוא ראוי להיות‬ ‫נמצא כתוב ֲ‬ ‫"ַאֶּת�ּ ם אפילו שוגגין‪,‬‬ ‫חסר – כמבואר במסכת ראש השנה (כה ע"א)‪ַ :‬‬ ‫דאי הטעם כמו שכתב המגן אברהם – משום שאפילו בזמן האמוראים‬ ‫ַַאֶּת�ּ ם אפילו מזידין‪ַַ ,‬אֶּת�ּ ם אפילו מוטעין" וכו'‪.‬‬ ‫לא היו בקיאים בחסירות ויתירות‪ ,‬ואם כן מאן לימא לן שאף כשנדמה‬ ‫לעינינו שהוא חסר או יתיר‪ ,‬אכן כן הוא באמת; ואפשר דליכא כאן‬ ‫ואם כן יש לדון‪ ,‬שאין זה דומה לשאר חסירות ויתירות‪ ,‬שפסק‬ ‫חסר ויתיר כלל‪ ,‬וגם ספר תורה זה כשר הוא‪ ,‬ולמה נוציא אחרת –‬ ‫הרמ"א (באו"ח סי' קמג) שאין להוציא אחרת – דשאני הכא‪ ,‬שהוא‬ ‫ולפי זה‪ ,‬רק במקום שאיכא ספק אם הנכתב בטעות הוא אכן שיבוש‪,‬‬ ‫בוודאי ראוי להיות חסר על פי מדרש חכמים‪.‬‬ ‫שפיר הקיל הרמ"א‪ .‬אבל במקום שאין כאן ספק כלל‪ ,‬אלא ברור הוא‬ ‫השואל הבין בדעת הרמ"א כמו שהבין המנחת חינוך בדברי המגן‬ ‫שנשתבשה הכתיב‪ .‬ואם כן – שוב אין להסתמך על סברת הרמ"א‬ ‫אברהם‪ ,‬דכיון דאנן לא בקיאין בחסירות ויתירות – אם כן יתכן שגם‬ ‫להקל‪ ,‬וצריך להוציא אחרת‪.‬‬ ‫ספר תורה זה כשר הוא‪ ,‬ולמה נוציא אחרת‪ .‬ולפיכך‪ ,‬במקום שגילו לנו‬ ‫אמנם אי נימא דטעמו של הרמ"א הוא‪ ,‬מחמת ספק שמא גם הספר‬ ‫חז"ל דבאותו מקום צריך להיות חסר‪ ,‬מפני שבא לדרשה – בזה לא‬ ‫האחר שנוציא‪ ,‬פסול הוא‪ .‬ולפי זה‪ ,‬אפילו במקום שיש לנו ידיעה‬ ‫הכשיר הרמ"א‪.‬‬ ‫ברורה במקום הטעות‪ ,‬וידענו שהוא טעות גמור‪ ,‬ושוב אין כאן שאלה‬ ‫אמנם כנראה שאף על פי כן הורה השואל להלכה למעשה – שאין‬ ‫של בקיאות כלל – מכל מקום אין מוציאין אחרת‪ ,‬משום דשמא גם‬ ‫להוציא אחרת‪.‬‬ ‫אותה שנוציא – פסולה היא‪.‬‬ ‫ועל זה השיב לו הנודע ביהודה‪:‬‬ ‫דיון בדברי הנודע ביהודה‬ ‫יפה הורה מעלתו שאין להוציא אחרת – דאטו טעמיה של הרמ"א‬ ‫ולכאורה דברי הנודע ביהודה מרפסין איגרא‪ ,‬דלפי פשוטו המשמעות‬ ‫בחסירות ויתירות משום שהוא ספק במקום זה‪ ,‬שמא אין כאן‬ ‫מדבריו הוא‪ ,‬דכל הספרים שלנו אינם בחזקת כשרות‪ ,‬מפני החסירות‬ ‫טעות – לא כן הוא‪ .‬אלא טעמא דרמ"א‪ ,‬שאין תועלת בהוצאת‬ ‫והיתירות‪ ,‬וממילא אף שנמצא כאן ספר תורה שבודאי יש כאן טעות‬ ‫ס"ת אחרת‪ ,‬לפי שקרוב הדבר שברוב הספרים יש טעות בחסירות‬ ‫(מחמת דרשות חז"ל‪ ,‬או מחמת מסורה של קרי וכתיב‪ ,‬או מחמת חסרון מסורה בקרי וכתיב)‪ ,‬מכל‬ ‫ויתירות‪ ,‬לפי שאין אנו בקיאין בזה‪ .‬ואם כן על כרחך אנו סומכין‬ ‫מקום גם שאר הספרים יתכן שאינם כשירים‪ ,‬וממילא אין ריוח להוציא‬ ‫שלא לפסול בשביל חסירות ויתירות – ולכן אין להוציא אחרת‪.‬‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫וכן הוא לשון הרמ"א (שם)‪" :‬שאין ספרים שלנו מדוייקים כל כך‪,‬‬ ‫ולפי זה קשה‪ ,‬איך כתב הרמ"א דבמקום טעות גמור אכן מוציאין אחרת‪,‬‬ ‫שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר" – יעויין שם‪ .‬וכן הוא לשונו‬ ‫והלא אף כאן יש לומר דגם הספרים אחרים אינם בחזקת כשרות‪ ,‬ומה‬ ‫בדרכי משה (ביו"ד סימן רעט)‪ .‬ואם כן – יפה הורה מעלתו‪.‬‬ ‫התועלת בהוצאת אחרת‪.‬‬ ‫ויש לשים לב‪ :‬הנודע ביהודה נקט כאן כלשון המגן אברהם – "לפי‬ ‫קושיא זו מביא התהלה לדוד בשם שערי אפרים (שער ו‪ ,‬סעיף לג‪ ,‬בפתחי‬ ‫שאין אנו בקיאין בזה" – אבל הדין שהעלה עולה דווקא כביאור הרמ"א‬ ‫שערים)‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫עצמו בדרכי משה‪ ,‬שאין תועלת בהוצאת אחרת מפני שגם שאר‬ ‫צ"ע‪ ,‬דא"כ בטעות גמור נמי נימא הכי‪ ...‬וכל שברור הוא שטעות‬ ‫הספרים אינם מדוייקים‪ .‬וכפי שיתבאר‪.‬‬ ‫גמור הוא – יש להוציא אחרת‪ .‬והא קמן‪ ,‬דבש"ס דריש מינה‪:‬‬ ‫וכפל דבריו (שם‪ ,‬יו"ד סימן קעח)‪:‬‬ ‫'ַאֶּת�ּ ם – אפילו שוגגין' כו'‪ ,‬ואם כתב 'מלא' – אין מקום לדרשה‬ ‫ַ‬ ‫ואשר שאל‪ :‬אם נמצא טעות בחסרות ויתרות במקום שמבואר‬ ‫זו‪ .‬וא"כ‪ ,‬לכאורה‪ ,‬הוי כטעות גמור‪.‬‬ ‫ההיפך במסורה – כגון שמבואר בפירוש במסורה שזה הוא חסר‪,‬‬ ‫ומציין התהלה לדוד‪:‬‬ ‫ונמצא בספר מלא – אם אמרינן‪ :‬כיון שמבואר בפירוש במסורה‪,‬‬ ‫ומה שהקשה זאת על הנודע ביהודה אינו מובן‪ ,‬דהא מדברי‬ ‫א"כ ודאי הוא טעות‪ ,‬ומוציאין אחרת‪.‬‬ ‫נראה שאין להוציא אחרת‪ .‬כי מה שאין מוציאין אחרת בשביל‬ ‫המשך בעמוד ה‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ד‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ד‬ ‫שבהיכל‪ ,‬כי מהיכי תיתי שהם גם כן טעו באופן חמור‪ ,‬ושאר הספרים‬ ‫הרמ"א ז"ל (והמגן אברהם) מבואר להדיא כהנודע ביהודה וכמ"ש‪.‬‬ ‫נשארו בחזקת כשרותם‪ .‬ולכן פסק דצריכין להוציא אחרת‪.‬‬ ‫[הנה התהלה לדוד מפרש את המגן אברהם לפי סוף דבריו – "שמא‬ ‫מה שאין כן כשנמצא טעות השכיח אצל הסופרים‪ ,‬ונתעורר הריעותא‬ ‫האחרת גם כן אינו מדויק" – כטעם הרמ"א עצמו‪ ,‬ולא כהבנת המנחת‬ ‫שבעונותינו הרבים הרבה סופרים טועים בחסירות ויתירות‪ ,‬ולכן כמו‬ ‫חינוך שהבאנו בגליון הקודם‪ ,‬ולכן כתב שגם מדברי המגן אברהם‬ ‫שנתעורר הריעותא על ספר זה שאנו קורין בו‪ ,‬בד בבד ובו בזמן‬ ‫מבואר כהנודע ביהודה‪ .‬אך צריך עיון לדבריו‪ ,‬אם כן למה הביא המגן‬ ‫נתעורר הריעותא גם בשאר ספרים שבהיכל‪ ,‬כי הלא כל הסופרים היו‬ ‫אברהם את הגמרא דקידושין "לא בקיאינן" – והלא התהלה לדוד‬ ‫טועים בזה וכמו שכתב הרמ"א‪ .‬ולכן לא נרויח כלום בהוצאת ספר‬ ‫עצמו (שם) כותב‪ ,‬שאין הגמרא נוגעת לנו‪" ,‬דעכ"פ בקיאין אנו לכתוב‬ ‫אחרת‪ .‬דמאי אולמיה האי מהאי‪.‬‬ ‫כפי המסורת"‪].‬‬ ‫ושוב אין להקשות על הנודע ביהודה האיך הכשיר במקום שידוע‬ ‫ותירץ התהלה לדוד‪:‬‬ ‫לנו בוודאות שהכתיב הוא טעות‪ ,‬דהלא גם בדין הרמ"א אנו יודעים‬ ‫באמת הנודע ביהודה תירץ זאת‪ ,‬דכיון שאין אנו בקיאין בחסירות‬ ‫מהמסורה שלנו שבוודאי הכתיב הוא טעות‪ ,‬ועם כל זה פסק הרמ"א‬ ‫ויתירות – על כן אנו סומכין שלא ליפסל בשביל חסרות ויתירות‪.‬‬ ‫דאין מוציאין אחרת‪ .‬ואין חילוק בין אם הבקיאות שלנו הוא ממסורת‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫קרי וכתיב‪ ,‬או מדרשת חז"ל‪ ,‬או מהמסורה של עזרא הסופר‪ ,‬והרמב"ם‪,‬‬ ‫והאור תורה‪.‬‬ ‫ועדיין לא הונח דעתי העניה בזה‪ :‬דהלא הנודע ביהודה מיירי במקום‬ ‫שבאותה טעות בקיאין אנו – שהלא גילו לנו חז"ל בפירוש שצריך‬ ‫טענת השארית יהודה‬ ‫כ"ַאֶּת�ֶ ם"‪ .‬ואם כן‪ ,‬התינח שאר ספרי התורה‬ ‫להיות חסר‪ ,‬בכדי לדרשו ַ‬ ‫ואחרי כל זאת טוען השארית יהודה על הנודע ביהודה‪:‬‬ ‫שבהיכל מוחזקים לכשרים – שהלא אנו סומכין שלא ליפסל בשביל‬ ‫דבחסר ויתיר שהוא נגד דרשות חז"ל הוי טעות גמור‪ ,‬והרי קמן‬ ‫חסר ויתיר‪ .‬מה שאין כן ספר תורה זה – הלא הוא בוודאי פסול‪ .‬ואם‬ ‫דלא שכיח בשאר ספרים‪ ,‬וכיון דלא שכיח – שפיר צריך להוציא‬ ‫גם בכהאי גוונא אין מוציאין אחרת – שפיר טוען שערי אפרים‪ ,‬שאפילו‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫בטעות גמור – הו"ל לפסוק דאין מוציאין‪.‬‬ ‫וכוונתו‪ ,‬דרק שאר חסירות ויתירות שמקובל לנו מעזרא הסופר‪ ,‬בזה‬ ‫ולפי מה שהקדמנו בראש המאמר‪ ,‬קושיא זו עומדת רק אם הריעותא‬ ‫שכיח ומצוי הטעות‪ ,‬אבל באותן המקומות שיש דרשת חז"ל‪ ,‬אין‬ ‫בשאר הספרים אינה אלא ספק‪ ,‬כלשון המגן אברהם – שאין ספק‬ ‫הסופרים טועים בדבר‪ ,‬וכמו שהעיד "והרי קמן" שטעות כזו אינה‬ ‫מוציא מידי ודאי‪ .‬אבל לפי הדרכי משה‪ ,‬שכל הספרים ודאי אינם‬ ‫מצויה‪ .‬וכיון דהיתירו של הרמ"א מיוסד על שכיחות הטעות‪ ,‬אם כן‬ ‫מדוייקים – אין כאן ודאי מול ספק‪ ,‬אלא ודאי מול ודאי‪.‬‬ ‫בכהאי גוונא צריכין להוציא אחרת‪.‬‬ ‫והנראה‪ ,‬שבעל תהלה לדוד נוקט בדברי הנודע ביהודה‪ ,‬שהרמ"א‬ ‫ועל זה עדיין היה מקום ליישב תמיהתו‪ ,‬כי אולי הסופרים בזמנו היו‬ ‫החליט בבחינת "לא פלוג" – שבענין חסירות ויתירות אין פוסלין‬ ‫תלמידי חכמים‪ ,‬וידעו כל דרשות חז"ל‪ .‬אבל המציאות ברורה היא‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬ואפילו במקום שאנו בקיאים שהוא טעות גמור‪.‬‬ ‫שלאו כל הסופרים יודעים את הש"ס כולו בעל פה‪ ...‬ולכן גם בזה‬ ‫אלא שדבר זה‪ ,‬לכאורה תפל הוא בלי טעם – דהא גופא טעמא בעי‪:‬‬ ‫מצויות טעויות‪.‬‬ ‫למה אכן החליט הרמ"א שאף במקום שבקיאין אנו בחסירות ויתירות‬ ‫וכמו כן יש לומר לגבי הדין במקום שנמסרה קרי מלא וכתיב חסר‪,‬‬ ‫– גם כן אין פוסלים‪.‬‬ ‫ונמצא חסר‪ ,‬יש לומר שגם בדבר זה לא מיזהר זהירי הסופרים‪ ,‬ר"ל‬ ‫תירוץ השארית יהודה‬ ‫שאינם זוכרים את כל המסורות‪ ,‬והוי טעות המצוי‪ ,‬ושפיר נכללת‬ ‫ומצאתי את שאהבה נפשי בשו"ת שארית יהודה (להג"ר יהודה צבי בלוהם‪,‬‬ ‫בהיתירו של הרמ"א שאין צריכין להוציא אחרת‪.‬‬ ‫או"ח סימן יג)‪ ,‬שבא לתרץ את קושיית שערי אפרים על הנודע ביהודה‪,‬‬ ‫דרך אחרת ליישב את הנודע ביהודה‬ ‫וזה לשונו‪:‬‬ ‫"ַאֶּת�ּ ם‬ ‫הנה השארית יהודה ממשיך לתרץ שיטת הנוב"י‪ ,‬ותו"ד‪ :‬שדרשת ַ‬ ‫ואחר אלף מחילות‪ ,‬לפענ"ד זה אינו‪ .‬דזה לשון דרכי משה‪ ...‬אם‬ ‫– אפילו מזידין" אינה מכח כתיב חסר‪ ,‬אלא – כמו שפירש רבינו חננאל‬ ‫כן החילוק מבואר‪ :‬שדווקא אם הטעות שכיחה גם בשאר ספרים‬ ‫– שנלמדת מיתורא דקרא‪ .‬וממילא אין ראיה מדרשת חז"ל ש"אתם"‬ ‫– כגון חסר ויתיר – אין להוציא אחרת‪ .‬אבל טעות גמור‪ ,‬שאינו‬ ‫אתא בחסר וי"ו‪ .‬וכותב שם בסוגריים‪ :‬ואע"ג דאיהו לא חזי דברי רבינו‬ ‫שכיח בשאר ספרים – אם כן ירוויח בספר תורה אחר‪ ,‬שלא יהיה‬ ‫חננאל – מדלא הביאו – רוח הקודש שלו חזי עכתו"ד‪.‬‬ ‫בו טעות זה – שפיר יש להוציא אחרת‪.‬‬ ‫ואי משום הא – לכאורה הדברים תמוהים‪ :‬דהלא‪ ,‬אף אם עיקר הדרש‬ ‫ולאור דבריו נבוא לבאר שיטת הרמ"א בס"ד‪ ,‬דהנה בסתמא אין אנו‬ ‫אינו מכח הכתיב החסר‪ ,‬אלא מכח היתורא – סוף כל סוף הדרש אינו‬ ‫מחזיקין ריעותא שנמצא פסולים בספר תורה‪ ,‬ולכן כותבים ספרי‬ ‫מתיישב אלא אם כן כתיב חסר‪ .‬ומה לי אם סיבת הדרש היא משום‬ ‫תורות‪ ,‬מוציאין אותם‪ ,‬וקורין בהם‪ ,‬ומברכין על הקריאה‪ .‬והספר תורה‬ ‫כתיב או משום יתורא – מכל מקום עצם הדרש מיוסד על כתיב חסר‪.‬‬ ‫הוא ב"חזקת כשרות" עד שיתברר אחרת‪ .‬וכמו כן שאר ספרי תורה‬ ‫ואם נבוא להוסיף דברים בפי הנודע ביהודה – אף שלא אמרם – הרי‬ ‫שלא הוציאו אותה בקריאה זו‪ ,‬ומונחים בארון הקודש‪ ,‬גם כן בחזקת‬ ‫יש לנו דרך מרווח יותר‪ ,‬וכמו שכתב שערי אפרים (שם)‪ ,‬ותוכן דבריו‪:‬‬ ‫כשרות‪.‬‬ ‫שדרשת חז"ל אינה אלא אסמכתא בעלמא – דכיון דגם השתא‪ ,‬דכתיב‬ ‫[אין כוונתי לדיני חזקה‪ ,‬ואולי יש לפלפל אם שייך חזקת כשרות במקום‬ ‫חסר – קרינן "ֹא ָָֹתם"‪ :‬האל"ף בחולם‪ ,‬והתי"ו רפה‪ .‬עי"ש‪ .‬ולפי זה – אין‬ ‫שרוב (או כל) הסופרים היו טועים בזה‪ .‬וכוונתי בשם המושאל‪ ,‬כי בסתמא‬ ‫ראיה כלל מדרשת חז"ל שהכתיב הוא חסר‪.‬‬ ‫אין לנו להחזיק ריעותא‪ .‬ודי בזה‪].‬‬ ‫ומכאן נבוא בגליון הבא בעזה"י לכמה חידושי דינים היוצאים מדברינו‬ ‫ואם נמצא טעות גדול בספר תורה‪ ,‬דהיינו טעות שאינו שכיח אצל‬ ‫– ובראשם‪ :‬מתי טעות בחסירות ויתירות נחשבת "שכיחה" ומתי לא‪,‬‬ ‫הסופרים‪ ,‬הרי לן שהסופר הזה לא דקדק היטב בכתיבה‪ ,‬ונתעצל‬ ‫ומה בין תיבת "וחמשתיו" לתיבת "בריחו"‪.‬‬ ‫במלאכתו מלאכת שמים‪ .‬אין זה עושה ריעותא בשאר הספרים‬ ‫זיקוקין דנפקא מפומי'‬ ‫בקריאת התורה נמצא פסול בס"ת בשעת הקריאה‪ ,‬ונתעוררה שאלה בנוגע לברכות‬ ‫בגליון הקודם הבאנו כיצד נתעורר אא"ז בעל חוות דעת לחבר את סידור דרך‬ ‫שיש בזה מחלוקת הפוסקים‪( ,‬פרטי השאלה אינם זכורים לי)‪ ,‬ושאלוני ואמרתי מה‬ ‫החיים‪ .‬והנה שני מעשים‪ ,‬מה היה הסידור הזה בידי רבני ישראל‪.‬‬ ‫שאמרתי‪ .‬בבואי למרן [החזון איש זצ"ל] ספרתי לו על השאלה ותשובתי‪ ,‬אמר‬ ‫בתולדות יצחק (להגר"י ליפשיץ מק"ק קובנא‪ ,‬סופ"ב)‪ :‬ועובדא הוה עם הגאון רבי יצחק‬ ‫לי מרן‪ ,‬תא ונחזי בסידור דרך החיים איך הוא פוסק‪ .‬והוסיף מרן‪ ,‬כל רב בליטא‬ ‫אלחנן זצ"ל אב"ד קאוונא בצעירותו כשנתקבל לרב בקהלה‪ ,‬ובדרכו להגיע למחוז‬ ‫כשנתקבל לרב הי' קונה סדור דרך החיים‪ ,‬ולא מש מידו בביהכ"נ‪ ,‬וכל השאלות‬ ‫חפצו לקבל עטרת הרבנות לן בדרך באחד הכפרים במלון‪ ,‬וכשביקש ספר ללמוד‬ ‫שנתעוררו בעת התפלה הי' פוסק ממנו על אתר‪ .‬כמדומה לי שהוסיף‪ ,‬תקנה גם‬ ‫בו לא היה ברשות בעל המלון כי אם 'סידור דרך החיים' שהוא פסקי הלכות בקצרה‬ ‫אתה סדור כזה ותתנהג כרבנים אלה‪ .‬וכן ראיתי שמרן התפלל בקביעות בסדור זה‪,‬‬ ‫מהגאון מליסא בעל חוות דעת זי"ע‪ ,‬ולמד בו בהלכות קריאת התורה‪ ,‬ומשהגיע‬ ‫וכשהתעוררה איזו שאלה בעת התפלה הי' מעיין בו‪.‬‬ ‫לעיר רבנותו נתעוררה שאלה בהלכות קריאת התורה‪ ,‬וידע הרב הצעיר איך לפסוק‬ ‫אא"ז הגה"ק הייטב לב זי"ע לא נתן הורמנא והיתר הוראה אלא למי שהיה בקי בהל'‬ ‫השאלה ממה שראה בלילה הקודם בדרך במלון בסידור דרך החיים‪.‬‬ ‫קריאת התורה (שבח ש"י הנדפס בסוף שו"ת תשורת ש"י החדש עמ' תקעז‪ ,‬בשם הרה"ג ר' שמעי'‬ ‫סיפר הג"ר אברהם הורביץ (ארחות רבינו הקהלת יעקב)‪ :‬הוי עובדא כשמרן החזו"א‬ ‫גרינבוים זצ"ל ששמעו מפי נכד הגאון בעל ערך ש"י זצ"ל‪ ,‬עפ"י מעשה שהיה בסיגוט עם הייטב לב‬ ‫זצוק"ל ביקש למנות אותי רב בשכונה מסוימת בב"ב‪ ,‬שלחני לשם להתפלל בר"ה‪,‬‬ ‫והערך ש"י עיי"ש)‪.‬‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ה‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ְבְָרם‪ַַ ...‬מה ִּתֶּּתּ ן ִלִ י ְוְ ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ֲֲע ִִר ִיִרי" (שם‪ ,‬ב)‬ ‫ּאֶמר ַַא ָ‬ ‫לעתיד לבוא")‪ַ" .‬וַ ֹּי ֶ‬ ‫מאא"ז הגה"ק מצאנז זצ"ל‬ ‫– אמר לפניו‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך‪,‬‬ ‫מוטב לי ואני הולך ערירי (בראשית רבה מד‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ר איית פני הצד י ק מ שר י שה א מ ונה‬ ‫ויש להבין‪ :‬מדוע ביקש אברהם על כך עתה‪ ,‬ולא קודם לכן‪ ,‬תיכף‬ ‫ְֶאָּךּ"‬ ‫ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲאֶׁשׁר ַַאְר ֶ‬ ‫ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ‬ ‫ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ‬ ‫"ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ‬ ‫"ְוְֶא ֶֶע ְׂׂשָך ְלְ גֹוי ָּגּדֹול" (שם יב‪ ,‬ב)? ואילו כאן לא רמז לו מזרע‬ ‫כשאמר לו ֶ‬ ‫(בראשית יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כלל‪ ,‬אלא משכרו בעולם הבא‪.‬‬ ‫הקב"ה ציוה לאברהם אבינו ע"ה שיסע ממקום למקום‪ ,‬לפרסם‬ ‫ונראה על פי מה דאיתא במדרש הנעלם בפרשה זו (זוהר ח"א פב ע"א)‪,‬‬ ‫אחדותו בעולם ולהשריש אמונת ה' בלב ישראל‪.‬‬ ‫ְפְָרח‪,‬‬ ‫ַּכָּּתָּמר ִיִ ָ‬ ‫"ַצִּדּ יק ָ‬ ‫בפסוק "ַוַ ְיְַנַ ַּגּ ע ה' ֶֶאת ַּפּ ְרְֹעֹה" (שם יב‪ ,‬יז)‪ ,‬שהפסוק ַ‬ ‫ושאלו אברהם‪ :‬איך יהיה אפשר לו לדבר על לב כל אדם אשר על‬ ‫ְּכּ ֶֶא ֶֶרז ַּבְּּלּ ָָבנֹון ִיִ ְׂשֶּׂגּ ה" (תהלים צב‪ ,‬יג) נאמר על אברהם ושרה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫פני האדמה?‬ ‫והנה בבבא בתרא (פ ע"ב) דרשו‪" :‬צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון‬ ‫ְֶאָּךּ" – פירוש‪ ,‬אינך צריך להטריח‬ ‫"ֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲאֶׁשׁר ַַאְר ֶ‬ ‫אמר לו הקב"ה‪ֶ :‬‬ ‫ישגה" – אם נאמר תמר למה נאמר ארז‪ ,‬ואם נאמר ארז למה נאמר‬ ‫לדרוש בכל מקום‪ .‬כי די להם באם יראו פניך‪ ,‬כי שם ה' נקרא עליך;‬ ‫תמר? אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר‪ ,‬הייתי אומר מה ארז אין עושה‬ ‫וזה לבד יעורר אותם ויטע אמונת ה' בלבם‪.‬‬ ‫פירות אף צדיק אין עושה פירות‪ ,‬לכך נאמר תמר; ואם נאמר תמר‬ ‫ולא נאמר ארז‪ ,‬הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק אין‬ ‫תולדות שמואל (תולדות הג"ר שמואל ראזענברג אב"ד אונסדארף פרק יא אות ו)‬ ‫גזעו מחליף‪ ,‬לכך נאמר ארז‪ .‬ופירש רשב"ם‪" :‬אין גזעו מחליף" – אם‬ ‫נקצץ; "אף צדיק אין גזעו מחליף" – אם מת‪ ,‬שלא יוליד בן כמותו; אי‬ ‫מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו‬ ‫ֶׁשַׁבע ִיִ ּפֹול ַַצִּדּ יק‬ ‫נמי‪ ,‬אם יפול לא יקום; "לכך נאמר ארז" – כדכתיב "ִּכּ י ַ‬ ‫ָוָ ָָקם" (משלי כד‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫של הברוך טעם‬ ‫ולפי זה‪ ,‬מתחלה לא ביקש אברהם על זרע כשר‪ ,‬כי סבר שנמשל‬ ‫בן נח מ צווה על קי ד וש השם בפרהסיא‬ ‫לארז שגזעו מחליף כפירוש הראשון של רשב"ם – שיוליד בן כמותו‪.‬‬ ‫ֹאָֹתְך ַַהִּמּ ְצ ְִִרים‬ ‫ְוְָהָיָ ה ִּכּ י ִיִ ְרְאּו ָ‬ ‫ְֶאה ָָא ְּּת‪ָ ,‬‬‫ְיְַפת ַַמְר ֶ‬ ‫"ִהֵּנּ ה ָנָ א ָיָ ַַדְעְִּתּ י ִּכּ י ִִא ָּׁׁשה ַ‬ ‫ִ‬ ‫אבל עכשיו‪ ,‬ששמע שאמר לו הקדוש ברוך הוא "אנכי מגן לך" בעולם‬ ‫ְוְֹאָֹתְך ְַיְַחּיּו" (בראשית יב‪ ,‬יא–יב)‪ .‬וקשה‪:‬‬ ‫ֹאִֹתי ָ‬ ‫ְוְָה ְְרגּו ִ‬ ‫ְוְ ָָאְמְרּו ִִאְׁשּׁתֹו ֹזֹאת‪ָ ,‬‬ ‫הזה – והיינו כפירוש השני של רשב"ם‪" ,‬כי שבע יפול צדיק וקם" –‬ ‫מה ענין "ואותך יחיו" לכאן – וכי למה יהרגו אותו כדי להחיות אותה?‬ ‫שפיר היה מתירא‪ :‬שמא רק בזה לבד הוקש לארז‪ ,‬שאם יפול יקום‪,‬‬ ‫אבל לא יוליד בן כמותו‪ .‬לכן שפיר ביקש מהשם יתברך "מה תתן לי‬ ‫והעולם מקשים‪ :‬למה יהרגוהו כדי שלא ייכשלו באיסור אשת איש –‬ ‫וגו'" – אם תתן לי בן להכעיסך‪ ,‬מוטב אנכי הולך ערירי‪.‬‬ ‫הלא בזה עצמו ייכשלו באיסור שפיכות דמים?‬ ‫ונראה לתרץ על פי מה דאיתא בסנהדרין (עד ע"ב)‪ :‬בעו מיניה מרבי‬ ‫מאא"ז בעל קיקיון דיונה‬ ‫אמי‪ ,‬בן נח מצווה על קידוש השם או אינו מצווה‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬כיון‬ ‫שמוזהרים על עבודה זרה‪ ,‬אם אמרו לו "עבוד עבודה זרה ואל תיהרג"‬ ‫צ ד י קים כי וצא ב ך – י תרב ו באיכ ות‬ ‫– אם מצווה על קידוש השם ליהרג ולא לעבור‪ ,‬או לא‪ .‬אמרי בי רב‪:‬‬ ‫ְׁשַּׁתֲּחֹוֹת‬ ‫ְלְִה ֲ‬ ‫ְלְַעְבְֶּדּ ָך‪ְּּ ,‬בבֹוא ֲֲאֹדִֹנִ י ֵבֵ ית ִִרּמֹון ִ‬ ‫ָּדָּבר ַַהֶּזּ ה ִיִ ְסְ ַלַ ח ה' ַ‬ ‫כתיב "ַלַ ָ‬ ‫ְֶעָך" (בראשית טו‪ ,‬ה) – צדיקים כיוצא בך‪.‬‬ ‫איתא במדרש‪ֹּ" :‬כּה ִיִ ְהְֶיֶ ה ַזַ ְר ֶ‬ ‫ּאֶמר לֹו‬‫ְׁשַּׁתֲּחֵוֵ ִיִתי" (מלכים ב ה‪ ,‬יח)‪ ,‬וכתיב "ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫ְוְִה ֲ‬ ‫ְׁשָׁען ַַעל ָיָ ִִדי ִ‬ ‫ָׁשָּׁמּ ה ְוְ הּוא ִנִ ָ‬ ‫וקשה‪ ,‬הלא כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה‪ ,‬אפילו על‬ ‫ֵלֵ ְך ְלְ ָׁשׁלֹום" (שם‪ ,‬יט)‪ .‬ואם איתא שבן נח מחויב ליהרג על קידוש השם‪,‬‬ ‫תנאי‪ ,‬לא חזר בו (ברכות ז ע"א); ואם כן‪ ,‬מאחר שבירך ה' את אברהם‬ ‫הרי נעמן עושה איסור בהשתחוואה‪ ,‬ולא היה לו לאלישע לומר "לך‬ ‫שיהיו כל זרעו צדיקים כיוצא בו – מהיכן באים הפושעים והמורדים?‬ ‫לשלום"‪ ,‬שנראה כאילו הודה לו ששפיר עביד‪ .‬ומשני‪ :‬הא בצינעא‪,‬‬ ‫"ְוְָהָיָ ה ִִמְסְַּפּר‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהנה בגמרא ביומא (כב ע"ב) מקשה‪ :‬כתיב ָ‬ ‫הא בפרהסיא‪ .‬ופירשו התוספות (שם עה ע"א‪ ,‬ד"ה ואם איתא)‪ :‬אף על‬ ‫"ֲאֶׁשׁר ֹלא ִיִ ַּמּד ְוְ ֹלא ִיִ ָּסֵּפֵר" (הושע ב‪,‬‬ ‫ְּּבֵנֵ י ִיִ ְׂש ָָׂרֵאֵל ְּכּ חֹול ַַהָּיּ ם"‪ ,‬וכתיב ֲ‬ ‫גב דבעבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות ושפיכות דמים אפילו בצינעא יהרג ואל‬ ‫א)‪ .‬ומשני‪ :‬כאן בזמן שעושין רצונו של מקום‪ ,‬כאן בזמן שאין עושין‬ ‫יעבור – הני מילי ישראל‪ ,‬אבל בן נח לא; ולעולם אימא לך דבן נח‬ ‫רצונו של מקום‪ .‬והקושיא עצומה‪ :‬וכי ביום אחד‪ ,‬כשהרהרו בתשובה‪,‬‬ ‫מצווה על קידוש השם בפרהסיא‪.‬‬ ‫נתרבו בכמותם?‬ ‫ולפי זה‪ ,‬אילו היתה שרה אשת איש בפרהסיא‪ ,‬היתה מחויבת למסור‬ ‫אלא ודאי שהגמרא אינה מדברת מכמות‪ ,‬אלא מאיכות‪ ,‬כדאיתא‬ ‫נפשה על קידוש השם‪.‬‬ ‫ששקול משה כנגד כל ישראל (לקח טוב שמות יח‪ ,‬א)‪ .‬בזמן שעושין‬ ‫וזהו שאמר אברהם לשרה‪" :‬הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" –‬ ‫רצונו של מקום‪ ,‬כל אחד ואחד נחשב לרבים‪ ,‬וממילא אין להם מספר;‬ ‫ופירש רש"י‪ ,‬שהיתה צנועה ביותר‪ .‬אם תגידי שאשתי את‪ ,‬יהיה הדבר‬ ‫וכשאין עושין רצונו של מקום‪ ,‬כל אחד נחשב לאחד בלבד‪ ,‬ויש להם‬ ‫גילוי עריות בפרהסיא‪ ,‬ותהיי מחויבת למסור נפשך‪ ,‬ולא יועילו להם‬ ‫מספר‪.‬‬ ‫מעשיהם – שהרי לא תתרצי להם בשום אופן‪ .‬על כן יהרגו אותי לבדי‪,‬‬ ‫ְיְָמה ּוְסְֹפֹר ַַהּכֹוָכָ ִִבים‪ֹּ ...‬כּה ִיִ ְהְֶיֶ ה‬ ‫ַׁמ ָ‬ ‫"ַהֶּבּ ט ָנָ א ַַהָּׁש ַ‬‫ולפי זה מיושב ברווחא‪ַ :‬‬ ‫ותהיי פנויה‪ ,‬ושוב אינך מחויבת למסור נפשך‪ ,‬ותשארי בחיים – וזהו‬ ‫ְֶעָך" – לא שיהיו כולם צדיקים בודאי‪ ,‬שאם כן נתבטלה הבחירה;‬ ‫ַזַ ְר ֶ‬ ‫ֹחִֹתי ָָא ְּּת" (שם‪ ,‬יג) – ולא ידעו‬ ‫ְמְִרי ָנָ א ֲֲא ִ‬‫"ִא ִ‬ ‫"והרגו אותי ואותך יחיו"‪ .‬לכן ִ‬ ‫אלא שכשיהיו צדיקים כיוצא בך‪ ,‬יהיה כל אחד שקול כעם רב‪ ,‬ולא‬ ‫"ְוְָח ְָיְָתה ַנַ ְפְִׁשׁ י ִּבְּגְָלָ ֵלֵ ְך"‪.‬‬ ‫כי אשת איש את‪ ,‬ויהיה הדבר בצינעא‪ָ ,‬‬ ‫יהיה להם מספר‪ .‬ו"עושין" דייקא – שהמחשבה לבדה אינה מועלת‪,‬‬ ‫וצריך שיעשה רצונו של מקום זמן רב לתקן מעשיו‪ִּ" ,‬כּ י ָָא ָָדם ֵאֵ ין‬ ‫ַַצִּדּ יק ָּבּ ָָא ֶֶרץ" (קהלת ז‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫מהנ"ל‬ ‫כת"י בודליאנא אוקספורד‪ ,‬אוסף אופנהיים‪ ,‬סימן ‪.284‬‬ ‫למה בי קש א ברהם על זר ע דוק א ע תה‬ ‫נדפס בסוף ספר 'קיקיון דיונה'‪ ,‬נייטרא תרצ"ד‬ ‫"ָאֹנִֹכִ י ָָמֵגֵ ן ָלָ ְך" (בראשית טו‪ ,‬א) – מגן לך בעולם הזה; "ְׂשָׂכָ ְְרָך‬ ‫במדרש‪ָ :‬‬ ‫ַַה ְְר ֵּּבה ְמְֹאֹד" – בעולם הבא (זוהר ח"א צ ע"א; וכעין זה בבראשית רבה מד‪,‬‬ ‫ד‪" :‬וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך‪ ,‬אבל שכרך מתוקן‬ ‫המשך בעמוד ז‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ו‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ו‬ ‫ולפי זה עדיין לא נפלט אברהם מלקבל יסורים בשביל ישמעאל בנו‪.‬‬ ‫ולכך בישרו הקדוש ברוך הוא שגם ישמעאל יעשה תשובה בחייו‪.‬‬ ‫מאא"ז הגה"ק ר' יעקב מלינסק זצ"ל – אבי‬ ‫וזהו שאמר הכתוב‪" :‬ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" – פירוש‪,‬‬ ‫אביו של הרה"ק מראפשיץ‬ ‫שהגלות לא תהיה בימיך‪ ,‬רק בשלום כל ימיך‪ .‬ויקשה‪ :‬הא הוא צדיק‬ ‫עשיר ית האיפה ל א הר אה ל ו‬ ‫בן רשע‪ ,‬וראוי ליסורים? על כן בישרו שתרח עשה תשובה‪ .‬ובשביל‬ ‫בנו ישמעאל‪ ,‬גם כן בישרו שיהיה נמלט מיסורים‪ ,‬שאמר לו "תקבר‬ ‫ְמְֻׁשָּלּׁש ְוְֹתֹר‬ ‫ְוְַאִיִ ל ׁ‬ ‫ְמְֻׁשֶּלֶּׁשׁ ת ַ‬ ‫ְמְֻׁשֶּלֶּׁשׁ ת ְוְֵעֵ ז ׁ‬ ‫ְקְָחה ִלִ י ֶֶעְגְָלָ ה ׁ‬ ‫ּאֶמר ֵאֵָלָ יו ָ‬ ‫"ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫בשיבה טובה" – שגם ישמעאל יעשה תשובה‪.‬‬ ‫ְוְ גֹוָזָ ל" (בראשית טו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫במדרש רבה (פמ"ד סי"ד)‪ :‬רשב"י אומר‪ ,‬כל הכפרות הראה לו‪,‬‬ ‫מאא"ז הג"ר אריה ליב פישלס זצ"ל אב"ד‬ ‫ועשירית האיפה לא הראה לו‪.‬‬ ‫קראקא – המכונה "דער הויכער ר' ליב"‬ ‫ונראה לפרש למה עשירית האיפה אין צריכים להראות לו‪ .‬דבגמרא‬ ‫מגילה (לא ע"ב)‪" :‬ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה" (בראשית‬ ‫חשבו ן של ושה ד ור ו ת‬ ‫טו‪ ,‬ח) – אמר אברהם לפני הקב"ה‪ :‬רבש"ע‪ ,‬שמא ח"ו ישראל חוטאים‬ ‫"ְוְדֹור ְְר ִִב ִיִעי ָיָ ׁשּובּו ֵהֵ ָּנּ ה" (בראשית טו‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו‪ :‬לאו‪.‬‬ ‫אמר לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬במה אדע? אמר לו‪" :‬קחה לי עגלה משולשת"‬ ‫כתב הרמ"ע מפאנו (מאמר חקור דין ח"ב פרק כח)‪:‬‬ ‫(שם‪ ,‬ט) וגו'‪ .‬אמר לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬תינח בזמן שבית המקדש קיים; בזמן‬ ‫תמן תנינן בבחירתא (עדיות פ"ב מ"ט)‪ :‬האב זוכה לבן וכו' ובמספר‬ ‫שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הדורות לפניו‪ ,‬הוא הקץ‪ ,‬שנאמר "קורא הדורות מראש" (ישעיה מא‪,‬‬ ‫והנה אמרינן (זבחים סב ע"א) "שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית"‪,‬‬ ‫ד)‪ .‬אף על פי שנאמר "ארבע מאות שנה" (בראשית טו‪ ,‬יג)‪ ,‬הרי נאמר‬ ‫שמותר להקריב בבמות [הערת עורך הספר חבל יעקב‪ :‬דברי רבינו‬ ‫"ודור רביעי ישובו הנה" וכו'‪[ .‬פי' הרע"ב‪ :‬ובמספר הדורות לפניו –‬ ‫אתיין כדעת ריש לקיש (זבחים קז ע"ב) דמקריבין בזמן הזה בבמה]‪,‬‬ ‫פעמים שהקב"ה מבטיח לאב לעשות טובה לזרעו לדור שלישי או‬ ‫לפי זה אין מקום לקושיית אברהם‪ ,‬דיש לומר שיקריבו בבמה‬ ‫לדור רביעי‪ ,‬והאב זכה לאותו הדור שתבוא להם אותה הטובה‪ .‬הוא‬ ‫כשיחרב בית המקדש‪ .‬רק‪ ,‬דאמרינן (זבחים קיט ע"ב)‪ :‬ר' יהודה אומר‬ ‫הקץ – שקצב הקדוש ברוך הוא לאותו דבר שיהיה לזמן פלוני ולדור‬ ‫אין מנחה בבמה‪ ,‬דכתיב "זבחים" (שמות כד‪ ,‬ה) – ולא מנחות‪.‬‬ ‫פלוני‪ .‬כמו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה‪ ,‬ודור רביעי ישובו‬ ‫הנה‪ ,‬הרי מספר הדורות שהוא דור רביעי הוא הקץ של ארבע מאות‬ ‫לכן כשאמר הקב"ה שיתקיימו ישראל בזכות הקרבנות‪ ,‬לא הראה לו‬ ‫שנה‪].‬‬ ‫עשירית האיפה‪ ,‬שיקשה אברהם‪ :‬תינח בזמן שבית המקדש קיים;‬ ‫בזמן שאין בית המקדש קיים‪ ,‬ולא יקריבו בבמה מנחות‪ ,‬מאי איכא‬ ‫פירוש‪ :‬אף על פי שנאמר "ארבע מאות שנה" – מכל מקום החשבון‬ ‫למימר? דבשלמא בכל הקרבנות הראה לו שזכותן מסייעתן‪ ,‬אף‬ ‫מכוון משנולד יצחק‪ ,‬וזהו "קורא הדורות מראש"‪.‬‬ ‫שיחרב בית המקדש – יקריבו בבמה; מה שאין כן במנחה‪.‬‬ ‫וזהו מבואר בפסוק אחר‪ ,‬שנאמר "ודור רביעי ישובו הנה" – דהיינו‬ ‫שלושה דורות‪ ,‬הם רד"ו שנים‪ ,‬לכל דור שבעים שנה [וכמו שנאמר‬ ‫ְבְִעים ָָׁשָנָ ה" (תהלים צ‪ ,‬י)]; וכשיתחיל דור רביעי‬ ‫"ְיְֵמֵ י ְׁשְ נֹוֵתֵ ינּו ָָב ֶֶהם ִִׁש ִ‬ ‫מאא"ז הג"ר יוסף תאומים הנ"ל‬ ‫– ישובו הנה‪.‬‬ ‫צד י ק בן רש ע ‪ ,‬ויסור ים בשבי ל ה בנים‬ ‫יואל משה על עשרה מאמרות (אמשטרדם ת"ט)‪ ,‬שם אות ב‪.‬‬ ‫טֹוָבה" (בראשית טו‪,‬‬ ‫ֹבֶֹתיָך ְּּבָׁשׁלֹום‪ִּ ,‬תּ ָּקֵּבֵר ְּּבֵׂשׂ ָיָבה ָ‬ ‫"ְוְַאָּתּ ה ָּתּבֹוא ֶֶאל ֲֲא ֶ‬ ‫ַ‬ ‫טו)‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬תבוא אל אבותיך" – למדך שעשה תרח תשובה;‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד‬ ‫"בשיבה טובה" – בישרו שיצא ישמעאל לתשובה (ומקורו בבראשית‬ ‫פיורדא – זקינו של הברוך טעם‬ ‫רבה פל"ח סי"ב)‪.‬‬ ‫ונראה לפרש על פי מה דאמרינן בברכות (ז ע"א)‪ :‬צדיק וטוב לו –‬ ‫"וי שמע אב רם ל קו ל שר י " – זכ ר ל דבר שז קו ק לגר ש‬ ‫צדיק בן צדיק; צדיק ורע לו – צדיק בן רשע‪ .‬והיה אברהם מתירא מן‬ ‫איתא ביבמות (סד ע"א)‪" :‬נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה‬ ‫היסורים‪ ,‬שסבר שהוא בכלל "צדיק ורע לו"‪ ,‬לפי שאביו היה רשע‪,‬‬ ‫– יוציא ויתן כתובה‪ ,‬שמא לא זכה להבנות ממנה‪ .‬אף על פי שאין‬ ‫ואם כן ייענש גם בשביל תרח‪ .‬לכן בישרו הקדוש ברוך הוא שתרח‬ ‫ְבְָרם ְּּב ֶֶא ֶֶרץ ְּכּ ָנָ ַַען'‬ ‫ְלְֶׁשֶׁבת ַַא ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ראיה לדבר‪ ,‬זכר לדבר‪ִ'ִ :‬מ ֵּּקץ ֶֶעֶׂשׂר ָׁשִׁנִ ים‬ ‫עשה תשובה‪.‬‬ ‫(בראשית טז‪ ,‬ג)" (והשנים שהיו נשואים בחוץ לארץ אינן עולות מן המנין)‬ ‫אך עדיין היה לו לחוש‪ :‬דהנה איוב נענש ביסורים מפני שבניו היו‬ ‫וכו'‪ .‬ומקשה הגמרא‪ :‬אברהם עקור היה!‬ ‫ִּפְּׁשָׁעם" (איוב ח‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫"ִאם ָּבֶּנֶ יָך ָָחְטְאּו לֹו ַוַ ְיְַׁשְּׁלּ ֵחֵ ם ְּּבַיַ ד‬ ‫רשעים‪ ,‬שנאמר ִ‬ ‫המשך בעמוד ח‬ ‫מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם‬ ‫מ לוקט מספר ים וס ופר ים וממל קטים‬ ‫ְלְָע ָָמל יּוָּלּד" (איוב ה‪ ,‬ז)‪ ,‬ואין לך אדם שאין לו יסורים וטרדות; ובבוא עליו טרדות‬ ‫ָ‬ ‫המשך מדברי הגה"ק רבי הלל מקאלאמיא (שירי משכיל – כלל ג פרט ג)‪:‬‬ ‫הזמן‪ ,‬בקל יכול הס"מ להסיתו לבטל את לימוד התורה לגמרי‪ .‬כי איזו אהבה‬ ‫ְִפ ִיִדם" (שמות יז‪ ,‬ח) – שרפו ידיהם מן התורה‬ ‫ִּיָּּלֶּחם ִִעם ִיִ ְׂש ָָׂרֵאֵל ִּבּ ְר ִ‬ ‫"ַוַ ָּיֹּבֹא ֲֲע ָָמֵלֵ ק ַוַ ֶ‬ ‫עזה לתורה תקועה בלבבו‪ ,‬שתעמוד לנגדו ותלחם עמו? הלא אהבתו לתורה‬ ‫(סנהדרין קו ע"א)‪ .‬עמלק‪ ,‬הוא הס"מ‪ ,‬יודע שמלימוד העיון וחידושי התורה‬ ‫צוננת היא‪.‬‬ ‫נמשכת לאדם אהבה עזה לתורה ויראה טהורה‪ ,‬ועל כן מר לו מר‪ .‬ומשום כך‬ ‫ועוד‪ ,‬והוא העיקר אצלו‪ :‬על ידי כך נחלש הקשר של שמירת תרי"ג מצוות‪,‬‬ ‫טורח בהסתתו לסבב לכל הפחות "רפידים"‪ :‬שאם לא ישמעו לו לבטל את‬ ‫מלהיות מדקדק בקיומן על הצד היותר טוב‪ .‬כי מי שאינו זוכה להיות כמעין‬ ‫לימוד התורה לגמרי‪ ,‬ישמעו לו מיהת שיהיו רפויי ידים בתורה – ילמדו‪ ,‬אבל‬ ‫המתגבר ולחדש חידושי תורה‪ ,‬אינו מרגיש שיש בלימוד התורה מתיקות‬ ‫ֹאֶֹהל" (במדבר יט‪ ,‬יד; שבת פג ע"ב)‪ .‬ורבים‬ ‫"ָא ָָדם ִּכּ י ָיָ מּות ְּּב ֶ‬ ‫לא בעיון‪ ,‬ולא יקיימו ָ‬ ‫ועושר‪ .‬ואז "ָּכּל ְיְֵמֵ י ָָעִנִ י ָָר ִִעים" (משלי טו‪ ,‬טו)‪ :‬כל עבודתו בקיום המצוות היא‬ ‫מן ההמון אינם יודעים‪ ,‬שהמתעצל בלימוד העיון סופו להביא לידי הריסות‬ ‫בבחינת קטנות ועצבות‪ ,‬שהרי לבו ריק מאש אהבת ה'‪.‬‬ ‫התורה מכל וכל‪.‬‬ ‫ַּבֶּּדֶּרְך" (דברים כה‪ ,‬יח)‪" .‬בדרך" – זה תלמוד‬ ‫"ֲאֶׁשׁר ָָק ְְרָך ֶ‬ ‫ובזה יש לפרש הכתוב ֲ‬ ‫ובערמה הוא מפתה אותם‪ ,‬ואומר שרוצה בטובתם‪ :‬שהרי לימוד העיון מצריך‬ ‫תורה‪" .‬קרך" – לשון סירוס (עי' בעל הטורים שם)‪ :‬שמסית את האדם שלא ללמוד‬ ‫לשבר את הגוף‪ ,‬לנדד שינה מן העינים ולפרוש מכל התענוגים‪ ,‬לקיים "הפוך‬ ‫בעיון‪ ,‬ושלא להוליד תולדות‪ ,‬הן הן חידושי התורה‪ .‬ועוד‪" ,‬קרך" – לשון צינון‬ ‫בה והפוך בה‪ ...‬וסיב ובלה בה" (אבות פ"ה מכ"ב)‪ .‬ובמתק שפתיו הוא מפתה את‬ ‫(רש"י שם)‪ :‬שמי שלא טעם מעולם שמחת חידושי התורה ונעימותם‪ ,‬רחוק הוא‬ ‫האדם‪ ,‬שיהיה כל לימודו רק בבחינת "לגמור"‪ .‬וזוהי "רפידים"‪ :‬לומד תורה הוא‪,‬‬ ‫מאהבה עזה ומרשפי אש שלהבת י‪-‬ה‪ ,‬שהרי מעולם לא נתלהבה בלבבו אהבת‬ ‫אבל לימודו רפוי ורזה ודל‪.‬‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫"ָא ָָדם‬ ‫ועבירה גוררת עבירה‪ .‬בלימוד "לגמור" נחלשת ופגה אהבת התורה‪ .‬והרי ָ‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ז‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ז‬ ‫אלא נראה‪ ,‬ש"ארבעה עשר" אינו מנין שנותיהם כלל‪ ,‬אלא שאותה‬ ‫וכתבו התוספות (ד"ה אע"פ שאין ראיה)‪" :‬ראיה גמורה אינה‪ ,‬דמשם‬ ‫שנה היתה שנת י"ד למחזור קטן‪ ,‬ושנת י"ד במחזור היא שנה‬ ‫אין ללמוד שיהא זקוק לגרש אשתו אפילו אם אי אפשר בלא גירושין;‬ ‫מעוברת‪ ,‬על פי הסימן הידוע למעוברות גו"ח אדז"ט [כי בכל מחזור‬ ‫ואדרבה‪ ,‬ראוי ללמוד מכאן דהיכא דשהה עמה י' שנים שרי להכניס‬ ‫קטן י"ט שנים‪ ,‬והשנים ג' ו' ח' י"א י"ד י"ז י"ט הן שנים מעוברות]‪.‬‬ ‫צרתה‪ ,‬כמו שמצינו באברהם" וכו'‪.‬‬ ‫וכוונת התרגום לפרש על פי הגמרא בר"ה (יא ע"א)‪ ,‬דאותה השנה‬ ‫וקשה‪ :‬אם כן‪ ,‬מאי מקשה הגמרא "אברהם עקור היה"? הא באמת‬ ‫מעוברת היתה‪ .‬וכן עולה לחשבון בריאת העולם‪ ,‬שאותה שנה היתה‬ ‫התנא לא יליף מאברהם מידי‪ ,‬רק לזכר בעלמא‪.‬‬ ‫שנת י"ד למחזור קטן‪ ,‬שהיא שנת עיבור‪.‬‬ ‫ונראה‪ ,‬דמוכח מאברהם דבעינן לגרש מן התורה‪" .‬אף על פי שאין‬ ‫וכן כתב הגאון ר' פנחס קצנלנבוגן (יש מנחילין סימן קיט‪ ,‬ירושלים‬ ‫ראיה לדבר" – מפסוק "מקץ עשר שנים"‪ ,‬דממנו אין ראיה שיהא צריך‬ ‫תשמ"ו)‪ ,‬שבשנת תס"ט שאלוהו בפראג קושיא זו ותירץ כן בדרך‬ ‫לגרש‪ ,‬כדברי התוספות‪" .‬אבל זכר לדבר" – מפסוק אחר דכתיב גבי‬ ‫אפשר‪ ,‬ואמר לו רבינו שכיוון לדעתו‪ ,‬ושהוא בא לכך מחשבון בריאת‬ ‫ָׂשָׂרי" (שם‪ ,‬ב)‪ .‬ותיבת "לקול" מיותרת‪,‬‬ ‫ְבְָרם ְלְ קֹול ָ‬ ‫ִּיְּׁשַׁמע ַַא ָ‬ ‫אברהם‪ַ" :‬וַ ַ‬ ‫העולם‪ .‬והחשבון‪ :‬אברהם נולד בשנת אלף תתקמ"ח לבריאת העולם‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬לרוח הקודש שבה"‪ .‬משמע שאם לא היתה מדברת‬ ‫(רש"י עבודה זרה ט ע"א)‪ ,‬ונימול בן תשעים ותשע – הרי שנת ב' אלפים‬ ‫ברוח הקודש‪ ,‬לא היה שומע לה‪.‬‬ ‫מ"ז; וכשתחלקם למחזורים של י"ט שנה‪ ,‬הם ק"ז מחזורים ועוד י"ד‬ ‫שנים – הרי שנת י"ד למחזור קטן‪ .‬וכן כתב בסדר הדורות (ב"א מ"ז)‪.‬‬ ‫ואי נימא כדברי התוספות‪ ,‬שהדין הוא להכניס צרתה ולא לגרש –‬ ‫למה הוצרך אברהם לרוח הקודש כדי לשמוע לשרה? הלא כדין‬ ‫[צמח הצב"י‪ :‬ולפי כל הנ"ל יתיישב היטב מה שהקשה בספר אהבת‬ ‫אמרה לו‪ ,‬ובלאו הכי היה לו לעשות כן‪ .‬ואין לומר שהוצרך לרוח‬ ‫יהונתן (להג"ר בנימין שמערלער‪ ,‬תרצ"ב) על התרגום‪" :‬צריך בינה‪,‬‬ ‫הקודש משום שהאשה יכולה למחות שלא ישא אחרת עליה – הא‬ ‫דהלא ישמעאל נימול בן י"ג ככתוב בפסוק המוקדם" – דהכתוב‬ ‫היא בעצמה אמרה לו‪ .‬אלא על כרחך הדין הוא דוקא לגרש‪ ,‬והיא‬ ‫אומר "וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה" (בראשית יז‪ ,‬כה)‪ ,‬והתרגום‬ ‫אמרה שלא לגרש‪ ,‬רק להוסיף עליה – "אּוַלַ י ִִאָּבֶּנֶ ה ִִמֶּמּ ָּנּ ה" (שם);‬ ‫עצמו תרגם שם "ַּבּר ְּתְ ַלַ ת ַַעְׂשְֵרֵ י ְׁשִׁנִ ין"‪ ,‬והיאך יכתוב בפסוק שאחריו‬ ‫ולזה הוצרך לרוח הקודש‪ .‬ושפיר שייך לומר "זכר לדבר"‪ :‬מדאשכחן‬ ‫"בארבעה עשר שנין"‪ .‬ועוד‪ ,‬דאין שום רמז בלשון התרגום שמנין זה‬ ‫באברהם שנשא אשה אחרת‪ ,‬והוצרך לזה רוח הקודש – שמע מינה‬ ‫מוסב על ישמעאל‪.‬‬ ‫דהדין הוא דמגרש‪ .‬ושפיר מקשה הגמרא "אברהם עקור היה"‪.‬‬ ‫אלא דאין כאן סתירה כלל – דשנת י"ד במחזור היא אכן שנת י"ג של‬ ‫כת"י ירושלים מספר ‪( 10998‬מתוך מאמר ארוך)‪.‬‬ ‫ישמעאל; ו"ארבעה עשר" שבתרגום אינו מנין שנותיו‪ ,‬אלא סימן‬ ‫השנה במחזור קטן‪].‬‬ ‫מאא"ז הגה"ק ר' שמחה כ"ץ רפאפורט זצ"ל ‬ ‫מאא"ז הגה"ק ר' איציקל האמבורגער זצ"ל –‬ ‫אב"ד לובלין – זקינו של הדברי חיים‬ ‫אבי אמו של הרה"ק מראפשיץ‬ ‫תרע ומת שרה בדרך מ מה נפשך‬ ‫הפיכת ס דום בשב ת‬ ‫ְבְָרם ֲֲח ָָמ ִִסי ָָעֶלֶ יָך" (בראשית טז‪ ,‬ה)‪ .‬פירש רש"י‪:‬‬ ‫ָׂשַׂרי ֶֶאל ַַא ָ‬ ‫ּאֶמר ַ‬ ‫"ַוַ ֹּת ֶ‬ ‫כשהתפללת עליך‪ ,‬למה לא התפללת עלי; ועוד‪ ,‬שאתה שומע בזיוני‬ ‫ְׁשָׁמֵעֵאל ְּּבנֹו" (בראשית יז‪ ,‬כו)‪ .‬ואיתא‬ ‫ְבְָר ָָהם ְוְִיִ ָ‬ ‫"ְּב ֶֶע ֶֶצם ַַהּיֹום ַַהֶּזּ ה ִנִ ּמֹול ַַא ָ‬ ‫ּ‬ ‫ושותק‪ .‬וקשה‪ ,‬מאי זה לשון "ועוד"‪.‬‬ ‫במדרש‪ :‬מכאן שאנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא‪ .‬והיא פליאה‪.‬‬ ‫ויש לתרץ‪ ,‬דאיתא בגמרא (ב"ב טז ע"א) דפנינה לשם שמים נתכוונה‪,‬‬ ‫ונראה לפרש‪ .‬דהנה דרשו חז"ל במדרש‪" :‬בעצם היום הזה" – בעיצומו‬ ‫דלכך הקניטה את חנה‪ ,‬כדי שתתקנא חנה ותתפלל על עצמה‪.‬‬ ‫של שבוע‪ ,‬כלומר באמצע השבוע‪ ,‬שהוא יום ד' – שיש שלשה ימים‬ ‫ואיתא במדרש (בראשית רבה פנ"ג ס"ו)‪" :‬וה' פקד את שרה" – בדין היה‬ ‫לפניו ושלשה ימים לאחריו – נימול‪ .‬וכמו שאמרו חז"ל (בבא מציעא פו‬ ‫לה ליפקד‪ ,‬דכתיב (במדבר ה‪ ,‬כח) "ונקתה ונזרעה זרע"‪ ,‬והיא יצאה‬ ‫ע"ב)‪ ,‬אמר רבי חמא בר חנינא‪ :‬יום ג' למילתו היה‪ ,‬ובא הקב"ה ושאל‬ ‫מפרעה ומאבימלך נקיה‪ ,‬בדין שתזרע זרע‪ .‬ואם כן‪ ,‬לא היה להגר‬ ‫ֹלָׁשה ֲֲאָנָ ִׁשׁ ים ִנִ ָּּצ ִִבים ָָעָלָ יו"‬ ‫ְוְִהֵּנּ ה ְׁשׁ ׁ‬ ‫בשלומו; ובתוך כך "ַוַ ִּיּ ָּׂשׂא ֵעֵ יָנָ יו ַוַ ַּיּ ְרְא ִ‬ ‫לומר שנתכוונה לשם שמים‪ ,‬כדי שתתפלל שרה על עצמה‪ ,‬כמו‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬ב)‪ .‬נמצא שהמלאכים באו אל אברהם ביום ו'‪ ,‬והפיכת‬ ‫פנינה; שהרי שרה אינה צריכה לתפלה‪ ,‬דבדין היה לה ליפקד‪.‬‬ ‫סדום היתה למחרתו כידוע; נמצא שהפיכת סדום היתה בשבת‪.‬‬ ‫והכי קאמרה‪" :‬חמסי עליך" – כשהתפללת על עצמך‪ ,‬מכל מקום‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬איך חילל המלאך את השבת בהפיכתו את סדום? הא‬ ‫לא התפללת עלי‪ .‬ואם תאמר שאינך צריך להתפלל‪ ,‬דבדין שאפקד‪,‬‬ ‫גם במיתת בית דין קיימא לן דאין מיתת בית דין דוחה שבת (סנהדרין‬ ‫שיצאתי נקיה מפרעה וכו' – "ועוד‪ ,‬שאתה שומע בזיוני ושותק"‪ .‬דאין‬ ‫לה ע"ב)‪ ,‬ואיך הפכו את סדום בשבת?‬ ‫לומר שהגר נתכוונה לשם שמים‪ ,‬להקניט אותי כדי שאתפלל‪ ,‬כמו‬ ‫אולם באמת לא קשה כלל‪ .‬דהא הטעם שמיתת בית דין אינה דוחה‬ ‫גבי פנינה; הא לפי דעתך אין צריך להתפלל עלי‪ ,‬דבדין שאפקד‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬אף דלכאורה הוה ליה מקלקל‪ ,‬וכל המקלקלין פטורין (שבת‬ ‫וממה נפשך‪ ,‬תרעומת עליך‪.‬‬ ‫קו ע"א) – הטעם משום דהוי תיקון גברא‪ ,‬דעל ידי המיתה יש לו חלק‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬כי מיתתו כפרתו‪ .‬אולם אנשי סדום‪ ,‬שבאמת אין להם‬ ‫מאא"ז הג"ר יחזקאל שרגא פייבל תאומים –‬ ‫חלק לעולם הבא‪ ,‬ואין כאן שום תיקון במיתתם – אם כן חזר הכלל‪,‬‬ ‫דכל המקלקלין פטורין‪ ,‬ואין כאן חילול שבת כלל‪.‬‬ ‫בן הקיקיון דיונה‬ ‫ולפי זה מובן המדרש שפיר‪ ,‬שמזה שנאמר "בעצם היום הזה נימול‬ ‫"בארבעה עשר שני ן " – לאיזה חשב ון?‬ ‫אברהם" מוכח דאנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא‪ .‬שהרי "בעצם‬ ‫ְׁשָׁמֵעֵאל ְּּבנֹו (בראשית יז‪ ,‬כו)‪ .‬ובתרגום‬ ‫ְבְָר ָָהם ְוְִיִ ָ‬ ‫ְּּב ֶֶע ֶֶצם ַַהּיֹום ַַהֶּזּ ה ִנִ ּמֹול ַַא ָ‬ ‫היום הזה" הוא עיצומו של שבוע‪ ,‬שהוא יום ד'‪ ,‬ואם כן הפיכת סדום‬ ‫ְבְָר ָָהם‬ ‫ְְּבְַעת ֲֲע ַַׂשר ְׁשְִנִ ין ְגְַזַ ר ַַא ָ‬ ‫ְּבְַאְר ַ‬ ‫יֹוָמא ָָהֵדֵ ין ַ‬ ‫ְכְַרן ָ‬ ‫יונתן בן עוזיאל‪ִִּ :‬ב ַ‬ ‫היתה בשבת כנ"ל‪ .‬ואם נאמר דאנשי סדום יש להם חלק לעולם הבא‪,‬‬ ‫ְׁשְָמֵעֵאל ְּבְֵרֵ יּה‪.‬‬ ‫ְוְִיִ ָ‬ ‫נמצא דמיתתם הוה תיקון להם – אם כן איך הפך המלאך את סדום‬ ‫בשבת‪ ,‬הא גם מיתת בית דין אינה דוחה שבת? ועל כרחך נשמע‬ ‫וצריך להבין‪ ,‬לאיזה צורך הוסיף התרגום "בארבעה עשר שנין"‪ ,‬והלא‬ ‫מזה דאין להם חלק לעולם הבא‪ ,‬ושפיר הפך את סדום בשבת‪ ,‬כי כל‬ ‫שנותיהם כבר נמנו בפסוקים שלפני זה‪" :‬ואברהם בן תשעים ותשע‬ ‫המקלקלין פטורין‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שנה" (שם‪ ,‬כד)‪" ,‬וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה" (שם‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫ספר פני אריה‪ ,‬לנכדו הג"ר ארי' לייבוש הורוויץ אב"ד סטאניסלאב (נדפס תרל"ז)‪.‬‬ ‫ויש שתירצו‪ ,‬שהוא על פי פירש"י "בעצם היום הזה" – שמלאו‬ ‫ובקונטרס הוספה לספר דרכי חיים (תשכ"ב) מביא זה בשם אא"ז הדברי חיים מצאנז‪ ,‬בשם‬ ‫לאברהם צ"ט שנה ולישמעאל י"ג שנה‪ ,‬הרי שהיה אותו היום תחילת‬ ‫קובץ הבאר שנה ג (סיון תרפ"ה‪ ,‬ח"ג סי' יא)‪ ,‬והוא פלא כי שנה ג מתחיל מסי' עו‪ ,‬אך מצאתי‬ ‫שנת י"ד לישמעאל‪ .‬אבל עדיין קשה‪ ,‬למה דייק התרגום למנות‬ ‫מאמר זה בשנה ד (כסליו תרפ"ז‪ ,‬סי' צג)‪ ,‬בשם פנחס שו"ב בראנער משעברשין‬ ‫שנותיו של ישמעאל; טפי היה מן הראוי למנות שנותיו של אברהם‪,‬‬ ‫שהיה בתחילת שנת מאה‪ .‬וגם לא נתיישבה הקושיא‪ ,‬לאיזה צורך‬ ‫הוסיף התרגום מה שכבר מפורש בכתוב‪.‬‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ח‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫באות קלה‪.‬‬ ‫ֶּתַּרח ְּּב ָָח ָָרן" (בראשית יא‪ ,‬לב)‪ ,‬ופרשת לך לך‬ ‫ָּיָּמת ַ‬ ‫פרשת נח מסתיימת "ַוַ ָ‬ ‫אבל עכשיו שנאמר "ויאמר" ה' אל אברם‪ ,‬וקשה למה לא‬ ‫ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך‬ ‫ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ‬ ‫ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ‬ ‫ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ‬ ‫ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ‬ ‫מתחילה "ַוַ ֹּי ֶ‬ ‫נאמר "וידבר" – על כרחך בא להורות שבשביל אברהם נברא‬ ‫ְֶאָּךּ" (שם יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲאֶׁשׁר ַַאְר ֶ‬ ‫העולם‪ ,‬כדברי בעל הטורים‪ .‬ואם כן "בהבראם" מיותר לענין‬ ‫נתינת ה ארץ ל אברהם אינה גזל – שהעולם נ בר א באו ת שאי ן‬ ‫זה‪ ,‬ומוכרח לדרוש "בה"א בראם"‪ ,‬באות קלה‪ .‬ולפיכך שפיר‬ ‫ב ו ממ ש‬ ‫אמר לו "לך לך מארצך‪ ...‬אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬ואין בזה‬ ‫משום גזל‪ ,‬שהרי היתה מתנה שאין בה ממש‪ ,‬ודו"ק‪ .‬עכ"ד‬ ‫ונקדים מה שכתב בספר עיר דוד (לידא – בית החכמה אות תקנג)‪:‬‬ ‫העיר דוד‪.‬‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬למה נאמר "ויאמר" ה' אל אברם‪ ,‬ולא "וידבר"‪.‬‬ ‫כיב ו ד אב בע כ ו "ם תל וי אי ה ם קרו יי ן אדם‬ ‫ונראה לבאר בתכלית הפשיטות‪ .‬דהנה על הפסוק "ֵאֵֶּלּ ה‬ ‫ְוְָה ָָא ֶֶרץ ְּּב ִִהָּבּ ְְר ָָאם" (בראשית ב‪ ,‬ד) מצינו שתי‬ ‫ַׁמִיִ ם ָ‬ ‫תֹוְלְדֹות ַַהָּׁש ַ‬ ‫והנה לכאורה יש להקשות‪ :‬למה צריך לחשוש למה שיאמרו אומות‬ ‫דרשות‪ :‬חד אמר (בראשית רבה פי"ב ס"ט)‪ ,‬אל תקרי "בהבראם"‬ ‫העולם "לסטים אתם"‪ ,‬והלא גזל עכו"ם מותר (עי' מ"ש אא"ז הש"ך בחו"מ‬ ‫אלא "באברהם" – שבשביל אברהם נבראו שמים וארץ; וחד‬ ‫סי' שמח סק"ב)?‬ ‫אמר (שם ס"ב וס"י)‪" ,‬בה"א בראם" – באות ה"א‪ ,‬אות קלה שאין‬ ‫אך כתב בספר פתח האהל (ערך הריגה)‪ ,‬שאם גזל עכו"ם אסור או‬ ‫בה ממש‪.‬‬ ‫מותר תלוי במחלוקת חכמים ורשב"י (יבמות סא ע"א) אם עכו"ם קרויים‬ ‫ומה נפקא מינה בין שתי הדרשות? הנה רש"י (בראשית א‪ ,‬א)‬ ‫"אדם"‪ :‬אם קרויים אדם – אסור לגזול מהם; ואם אינם קרויים אדם‬ ‫כתב‪ ,‬שלכך פתחה התורה בבראשית‪ ,‬שאם יאמרו אומות‬ ‫– מותר‪ .‬וכן כתב אא"ז בבנין דוד (מקץ אות נח)‪.‬‬ ‫העולם לישראל "לסטים אתם‪ ,‬שכבשתם ארצות שבעה גוים"‪,‬‬ ‫והנה רש"י כתב על הפסוק "וימת תרח בחרן"‪ :‬למה הקדים הכתוב‬ ‫יאמרו להם‪ :‬ברצונו נתנה להם‪ ,‬וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪.‬‬ ‫מיתתו של תרח ליציאתו של אברם? שלא יהא הדבר מפורסם‬ ‫והקשה השל"ה (תורה שבכתב פ' בראשית אות כח; ועי' לקט יוסף ערך ארץ‬ ‫לכל‪ ,‬ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו‪ ,‬שהניחו זקן והלך לו;‬ ‫ישראל אות ח)‪ :‬וכי זהו הדין‪ ,‬שהנותן מתנה יכול לחזור וליטלה?‬ ‫לפיכך קראו הכתוב מת וכו'‪ .‬ולכאורה קשה‪ ,‬והלא תרח עכו"ם היה‪,‬‬ ‫ַׁמִיִ ם ַנַ ֲֲעׂשּו" (תהלים לג‪ ,‬ו)‪ ,‬באמירה‬ ‫ְַבר ה' ָׁש ַ‬ ‫ותירץ‪ ,‬שהואיל ו"ִּבּ ְד ַ‬ ‫ובעכו"ם אין חיוב כיבוד אב‪ ,‬וכלשון הגמרא בקידושין (לא ע"א) על‬ ‫בעלמא‪ ,‬הרי זה כדבר שאין בו ממש‪ ,‬ומותר לחזור בו‪.‬‬ ‫המעשה בדמא בן נתינה‪" :‬ומה מי שאינו מצווה ועושה"‪.‬‬ ‫וכתבו המפרשים‪ ,‬שאף למאן דאמר עקימת שפתיו הויא‬ ‫אך יש לומר דזה גם כן תלוי אם עכו"ם קרויים אדם‪ .‬וביתר ביאור‪,‬‬ ‫מעשה‪ ,‬כאן אין אפילו עקימת שפתים‪ ,‬שהרי "בה"א בראם"‪:‬‬ ‫אמרו בקידושין (ל ע"ב) ובנדה (לא ע"א)‪" :‬שלשה שותפין הן באדם‪:‬‬ ‫כשאדם פותח את פיו לדבר‪ ,‬מיד יוצאת ה"א מפיו‪ ,‬והיא אות‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ואביו ואמו"‪ .‬ומשם נלמד טעם מצות כיבוד‪" :‬בזמן שאדם‬ ‫קלה שאין בה ממש‪[ .‬וכן כתב הרי"ף (סנהדרין טז ע"ב) לגבי עדים‬ ‫מכבד את אביו ואת אמו‪ ,‬אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי‬ ‫זוממין‪ ,‬שאם העידו בתיבת "איה" אין זו עקימת שפתים;‬ ‫ביניהם וכבדוני"‪ .‬השותפות נאמרה בלשון "באדם"‪ .‬ממילא‪ ,‬לשיטת‬ ‫ומסיים שם‪" :‬וכן אתה מוצא במדרש רבותינו ז"ל‪' ,‬בהבראם'‬ ‫רשב"י (יבמות סא ע"א) שעכו"ם אינם קרויים אדם‪ ,‬יש מקום לומר‬ ‫– בה"א בראם; ומה עסקו של ה"א? לפי שכל האותיות אדם‬ ‫שאין בהם השותפות הזו‪ ,‬ואין לאב עכו"ם חלק בבנו שמחייב כיבוד‪.‬‬ ‫קופץ את פיו בעת שמוציאן‪ ,‬אבל ה"א לאו; וכך הקדוש ברוך‬ ‫ויש לרמז זה בלשון רש"י (עבודה זרה כג ע"ב)‪ :‬עד היכן כיבוד אב ואם –‬ ‫הוא בראם בלא יגיעה ובלא מעשה"‪ .‬וכן כתב הרא"ם (בראשית ב‪,‬‬ ‫כמה "אדם" מצווה להזהר בכיבוד אב ואם‪ .‬מה עשה עובד כוכבים‬ ‫יַעף ְוְ ֹלא ִיִ יָגָ ע" (ישעיהו מ‪ ,‬כח) בבריאתו‪ ,‬הרי זה‬ ‫ד)‪ ].‬ומאחר ש"ֹלא ִיִ ַ‬ ‫– וכ"ש ישראל שמצווה על כך‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שנקט רש"י "אדם" על‬ ‫כנותן לחבירו דבר שאין בו ממש‪ ,‬ומותר לחזור בו‪.‬‬ ‫המצווה‪ ,‬ובישראל כתב "שמצווה על כך" – למעט עכו"ם‪ ,‬שאינו‬ ‫נמצא‪ :‬אם "בהבראם" כפשוטו – שבאות ה"א נבראו שמים וארץ‬ ‫מצווה‪.‬‬ ‫– שפיר יכול הקב"ה לחזור במתנתו וליתנה לישראל‪ ,‬שהיתה‬ ‫ובזה יובן הסמיכות‪ .‬כל הטעם שפתחה פרשת לך לך בתיבת‬ ‫מתנה שאין בה ממש‪ .‬אבל אם "בהבראם" – "באברהם"‪ ,‬אין‬ ‫"ויאמר"‪ ,‬הוא כדי שלא יאמרו אומות העולם "לסטים אתם"‪ .‬וקשה‪,‬‬ ‫לנו שום לימוד שבריאת שמים וארץ היתה באות קלה‪ ,‬ושוב‬ ‫והלא גזל עכו"ם מותר! ועל כרחך שגזל עכו"ם אסור‪ ,‬משום שגם‬ ‫אין הקב"ה יכול לחזור במתנתו‪ ,‬שהרי היתה מתנה של ממש‪.‬‬ ‫עכו"ם קרויים אדם‪ .‬ומנא לן הא? לזה סיימה פרשת נח "וימת תרח‬ ‫והנה בעל הטורים כתב כאן‪" :‬ויאמר" – פתח באמירה‪ ,‬בלשון‬ ‫בחרן"‪ :‬שהקדים הכתוב מיתתו כדי שלא יאמרו שלא קיים אברהם‬ ‫שנברא בו העולם‪ ,‬שבעשרה מאמרות נברא העולם‪ ,‬וכולו לא‬ ‫כבוד אביו – הרי שגם עכו"ם קרויים אדם‪.‬‬ ‫נברא אלא בזכות אברהם; לכך כתב עליו מאמר‪ .‬ולפי זה אין‬ ‫[ואין להקשות ממה שכתב הרמב"ם (ממרים פ"ה הי"א)‪ :‬גר אסור לקלל‬ ‫צורך בדרשת "בהבראם" כדי ללמד שבשביל אברהם נברא‬ ‫אביו העכו"ם ולהכותו‪ ,‬ולא יבזהו‪ ,‬שלא יאמרו "באו מקדושה חמורה‬ ‫העולם‪ ,‬שהרי זה מוכח ממה שפתחה התורה כאן בלשון‬ ‫לקדושה קלה"‪ ,‬אלא נוהג בו מקצת כבוד‪ .‬ואם כן‪ ,‬גם לצד שעכו"ם‬ ‫"ויאמר"; ועל כרחך "בהבראם" בא ללמד את הדרשה האחרת‬ ‫אינם קרויים אדם‪ ,‬יש לחוש למה שיאמרו הבריות‪ .‬דהתם אינו אלא‬ ‫– "בה"א בראם"‪.‬‬ ‫שלא יבזהו‪ ,‬וינהג בו מקצת כבוד; אבל לעזוב את אביו הזקן וללכת‬ ‫ומעתה מבואר‪ .‬דלכאורה קשה‪ :‬איך אמר הקב"ה לאברהם‬ ‫לו אולי אין בזה ביזיון‪ .‬ומדפירשו חז"ל שהקדים הכתוב מיתת תרח‪,‬‬ ‫ללכת "אל הארץ אשר אראך"? והלא יאמרו אומות העולם‬ ‫שלא יאמרו "לא קיים אברם את כבוד אביו"‪ ,‬משמע שהיה חייב‬ ‫"לסטים אתם"‪ ,‬שנטל מזה ונתן לזה‪ .‬ואם משום שברצונו‬ ‫בכבודו ממש‪ ,‬ויש לומר שגם עכו"ם קרויים אדם‪].‬‬ ‫נתנה וברצונו נטלה – גם זה אינו‪ ,‬שהרי הנותן מתנה אינו‬ ‫רשאי לחזור בו‪ .‬ואין לומר שלא היתה כאן מתנה של ממש‪,‬‬ ‫לפי שבאות קלה נברא העולם – מנא לן? דלמא "בהבראם"‬ ‫בא ללמד שבשביל אברהם נברא העולם‪ ,‬ולעולם לא נברא‬ ‫לקבלת הגליון והארות והערות‪arichimishemirim@gmail.com :‬‬ ‫מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א‬ ‫יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים‬ ‫ךל ךל תשרפ‬ ‫ט‬ ‫דרושים קדמונים‬