דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — לך לך (2026-10-19)

שנה ב גליון נ שנת תשפ״ז ךל ךל תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
ֹבֶֹתיָך ְּּבָׁשׁלֹום" (בראשית טו ,טו),
"ְוְַאָּתּ ה ָּתּבֹוא ֶֶאל ֲֲא ֶ
זקנתו ,שנאמר ַ אברהם התחיל במצוה תחלה – לכן פטור
ופירש רש"י :אביו עובד עבודה זרה ,והוא מבשרו שיבוא אליו?
למדך שעשה תרח תשובה .נמצא שאמר אברהם :מה אעשה מכיבוד אב
לעת זקנתו ,שאז אהיה חייב במצות כיבוד? ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך"
ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ
ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ
ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ
ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ
"ַוַ ֹּי ֶ
והתשובה היתה" :לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם" – משום וגו' (בראשית יב ,א) .ובמדרש (בראשית רבה פל"ט ס"ז) :מה כתיב
שעוסק במצוה אתה .שהרי על ידי שאתה בארץ ישראל ,אתה למעלה מן הענין? "וימת תרח בחרן" (יא ,לב) .אמר רבי יצחק :אם
זוכה לבנים; והתחלת במצוה זו תחילה ,בשעה שעדיין לא היית לענין החשבון ,עד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים;
חייב בכבוד אביך .ומעתה ,אף כשיעשה תרח תשובה ויתחייב אלא בתחילה אתה דורש ,שהרשעים קרויים מתים בחייהם.
בכבודו ,הרי התחלת במצוה תחילה ,ותגמור; והעוסק במצוה לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר ,אצא ויהיו מחללין בי
פטור מן המצוה" .ואין אני פוטר לאחר" – שאין לו היתר זה. שם שמים ,ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו – אמר לו
וזהו שאמר הכתוב "לך לך" – דהיינו לזכות שלך ,ששם זכותך הקב"ה :לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם ,ואין אני פוטר לאחר
"ְוְֶא ֶֶע ְׂׂשָך ְלְ גֹוי ָּגּדֹול" (יב ,ב) – ופירש רש"י :כאן אי אתהמועילֶ . מכיבוד אב ואם .ולא עוד ,אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך
זוכה לבנים .הגם שמצד המזל אי אתה מוליד ,שם אשנה את – בתחילה "וימת תרח בחרן" ,ואחר כך "ויאמר ה' אל אברם".
המזל על ידי זכות גדול. וקשה במדרש זה .מהו לשון "בתחילה אתה דורש" – הלא הדרש
אור תורה – להג"ר אורי ב"ר דוד קאלמייר ,בן בתו של המהרש"א
שדורש בתחילה שייך גם בסוף .וקשה עוד ,באומרו "שיהיו
מחללין בי שם שמים ,ויאמרו הניח אביו והלך לו לעת זקנתו"
נדפס ב'לובלין' שנת תל"ב ונדמ"ח תשס"א – הלא אפילו מצד עצמו אין להניח את אביו ,ולא רק מפני מה
שיאמרו הבריות .וקשה גם כן ,למה אמר לו הקב"ה "לך אני
פוטרך מכיבוד אב ואם ,ואין אני פוטר לאחר" – למה פוטר אותו
יותר מכל העולם?
אברהם היה ראוי להיות יציר כפיו של הקב"ה אלא נראה לפרש ,בהקדם שלשה דברים.
א .אמרו בגמרא (שבת קנו ע"א) :אין מזל לישראל .וכתבו
"ְוְֶא ֶֶע ְׂׂשָך ְלְ גֹוי ָּגּדֹול" (בראשית יב ,ב) – במדרש (ילקוט רמז סג):
ֶ התוספות (שם ד"ה אין) ,דעל ידי זכות גדול משתנה המזל.
לכהן גדול כאדם הראשון .והדבר תמוה.
ב .אברהם אבינו מצד המזל לא היה ראוי להוליד ,כמאמר הגמרא
ויש לבאר על פי מה שכתב השל"ה (פרשת תרומה) ,שאדם חּוָצה" (בראשית טו ,ה) :אמר (שם) על הפסוק "ַוַ ּיֹוֵצֵא ֹאֹתֹו ַַה ָ
הראשון היה כהן גדול ,משום שהיה בכורו של עולם .ואיתא אברהם לפני הקב"ה ,רבונו של עולם ,נסתכלתי באיצטגנינות
במדרש (בראשית רבה פי"ד ס"ו) :ראוי היה אברהם להיבראות שלי ואיני ראוי להוליד בן; אמר ליה ,צא מאיצטגנינות שלך,
קודם אדם הראשון ,אלא שגלוי היה לפני הקב"ה שאדם עתיד שאין מזל לישראל .נמצא שהיה צריך זכות גדול כדי לשנות את
לחטוא ,ואם היה אברהם נברא תחילה לא היה מי שיבוא אחר המזל .לכן בחוץ לארץ ,שלא היה לו אלא זכות עצמו ,לא היה
אדם לתקן; לכך נברא אברהם אחר אדם הראשון ,כדי לתקן את ראוי להוליד; אבל בארץ ישראל היה לו זכות גדול – זכות עצמו
חטאו. וזכות ארץ ישראל.
ונראה לי ,שמטעם זה נעשה אברהם אבינו כהן גדול כאדם ג .איתא בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ סי"ח) :יש אומרים ,דאינו
הראשון – משום שהיה ראוי להיברא קודם לו ,והיה הוא בכורו מחויב לכבד אביו רשע אלא אם כן עשה תשובה .ואיתא עוד
של עולם .ומטעם זה נפטר גם מכיבוד אב :שהרי היה ראוי שם (סי"ב) :אמר לו אביו השקיני מים וכו' – אם התחיל במצוה
להיות יציר כפיו של הקב"ה לבדו ,בלי שותפות בשר ודם; תחילה ,יגמור ,דהעוסק במצוה פטור מן המצוה.
ורק לתיקון העולם ,לתקן את חטאו של אדם הראשון ,נברא
אחר עשרים דורות ,כדי לתקן את חטאם ואת חטאו של אדם. ועל פי הקדמות הללו נבוא לפרש המדרש" .בתחילה אתה
לכך ראוי היה להיות פטור מכיבוד אב ,ולהיות כהן גדול כאדם דורש ,שהרשעים קרויים מתים בחייהם" – דהיינו ,בתחילה,
הראשון ,משום שהוא בכורו של עולם. כשיצאת מארצך ,פטור אתה מכיבוד אב ,כי אביך רשע הוא,
והרשעים בחייהם קרויים מתים ,ואין אתה חייב בכבודו .ולכן לא
ובזה מבואר המדרש ,ומתקשרים הפסוקים זה לזה" :ויאמר ה' חשש אברהם אלא "לעת זקנתו" דייקא :שכל זמן שתרח ברשעו
אל אברם לך לך" ,ובמדרש – לך אני פוטר מכיבוד אב .ומאיזה עומד ,אין כאן חיוב כיבוד כלל; ורק לעת זקנתו ,כשעשה תרח
טעם? "ואעשך לגוי גדול" – לכהן גדול כאדם הראשון ,מפני תשובה ,היה מקום לחוש .דמצינו שעשה תרח תשובה לעת
המשך בעמוד ב
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
ךל ךל תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
חייבים בכבודי .ומעתה קל וחומר הוא :ומה שבת ,שהיא דוחה שאתה בכורו של עולם; לכך פטור אתה גם מכיבוד אב ואם,
כיבוד אב ואם ,כיבוש ארץ ישראל דוחה אותה – כיבוד אב ואם, ודו"ק.
שהשבת דוחה אותו ,לא כל שכן שכיבוש ארץ ישראל דוחהו. מתת י-ה – להג"ר מתתיה ב"ר אשר לעמל ליברמאן ,דרשן בפראג
ואברהם ,בהליכתו לארץ ישראל ,החזיק בה וקנאה לבניו ,שהרי נדפס ב'פרנקפורט דאדרה' שנת תנ"ו ,ונדמ"ח תשפ"ד
ּוְלְָרְחְָּבּ ּה
ְתְַהֵּלּ ְך ָּבּ ָָא ֶֶרץ ְלְ ָָא ְְרָּכּ ּה ָ
הילוך קונה ,כמו שנאמר "קּום ִִה ַ
ִּכּ י ְלְ ָך ֶֶא ְּּתֶנֶ ָּנּ ה" (בראשית יג ,יז) ,וכדאיתא (בבא בתרא ק ע"א) .נמצא
שהליכתו היתה תחילת כיבוש הארץ ,כדי שיהיה נוח לבניו
אין אדם שומע לי ומפסיד
לכבשה – ולכן דחתה את מצות כיבוד אביו .וזהו שאמר לו ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך" וגו' (בראשית יב ,א).
ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ
"ַוַ ֹּי ֶ
הקב"ה "לך" דייקא – מאחר שאתה הולך להחזיק בארץ – "אני פירש רש"י (יא ,לב) ,שהקדים הכתוב לכתוב "וימת תרח בחרן"
פוטר" ,ואין לך להתפחד. למעלה מן הענין ,אף שעדיין נשארו לתרח שנים הרבה – כדי
אמנם "ואין אני פוטר לאחר" – זה יעקב ,שעזב את אביו ואת שלא יאמרו הבריות :הניח אביו לעת זקנתו והלך לו .ואמר לו
אמו וישב בחוץ לארץ ,ונענש על כך כ"ב שנים ,כנגד כ"ב השנים הקב"ה "לך לך" – לך אני פוטר ,ולא לאחר (בראשית רבה פל"ט
שלא קיים בהן כיבוד אב ואם (מגילה יז ע"א). ס"ז).
ולכאורה היה ליעקב תירוץ .הן אמת שמותר לצאת לחוץ לארץ ומצאתי בספר זכרון משה להגאון מהור"ר משה בן זבולון
לישא אשה (עבודה זרה יג ע"א) ,ובפרט יעקב ,שיצא בציווי יצחק אליעזר ,שמכאן מוכח :מי שיש לו אב ואם זקנים ,לא ילך מהם
ורבקה ליקח אשה מבני משפחתו; אלא שכתבו התוספות (שם אפילו לארץ ישראל .שהרי אף על פי שאברהם הלך מחוץ
ד"ה ללמוד תורה) שאין זה מותר אלא כשדעתו לחזור לארץ לארץ לארץ ישראל ,הוצרך הקב"ה לפטור אותו – לך אני פוטר,
ישראל .אבל יעקב אנוס היה שלא לחזור :שהרי נשא שתי ולא לאחר.
אחיות ,וכתב הרמב"ן (בראשית כו ,ה) שהאבות לא קיימו את ובזה מתורץ למה נתנה התורה בכיבוד אב ואם שכר של "למען
התורה אלא בארץ ישראל ,ולכן בחוץ לארץ היה מותר לו לישא יאריכון ימיך" .כי גם שכר ישיבת ארץ ישראל הוא אריכות ימים,
שתי אחיות; אבל אילו חזר לארץ ישראל ,היתה רחל נאסרת כמו שאמרו חז"ל (ברכות ח ע"ב) ,כשאמרו לרבי יוחנן "איכא
עליו .נמצא שהיה מוכרח לישב בחוץ לארץ ,וממילא נפטר סבי בבבל" תמה ,דכתיב "למען ירבו ימיכם ...על האדמה".
מכיבוד אב ואם. ומעתה ,מי שרוצה לעלות לארץ ישראל ואביו אומר לו שלא
אך באמת אין זה תירוץ .כי אחר העיון נראה לחדש ,שמה שאין יעלה ויניחנו לעת זקנתו – מחויב לשמוע לדברי אביו ,כאמור;
המצוות נוהגות בחוץ לארץ ,אינו אלא כל זמן שלא נתחזקה ונמצא שהבן מפסיד את שכר אריכות הימים של ארץ ישראל.
ארץ ישראל לישראל; אבל משנתחזקה הארץ ביד האבות ,הרי לכן כתוב בכיבוד אב ואם "למען יאריכון ימיך" ,שלא יהיה הפסד
הם כמוחזקים בכל העולם ,וכל המצוות הנוהגות בארץ נוהגות לבן השומע לאביו.
אף בחוץ לארץ. *
ומעתה ,זה תלוי בזה :אם לא נתחזקה הארץ ביד אברהם ,אין ובזה נראה ליישב בפשיטות מה שאמרו חז"ל (תנא דבי אליהו
כאן היתר לאברהם לעזוב את אביו; ואם נתחזקה – הרי איסור רבה פרק כו) :כל המקיים כיבוד אב ואם ,אין חילול השבת בא
שתי אחיות נוהג גם בחוץ לארץ ,ואין ליעקב שום ריוח בישיבתו לידו.
שם" ,מה לי הכא ומה לי התם" ,והיה לו לחזור אל אביו. דאיתא בגמרא ,כל ההולך ארבע אמות בארץ ישראל מוחלין
וזהו שאמר לו הקב"ה" :לך אני פוטר" – מאחר שבהליכתך אתה לו עונותיו (כתובות קיא ע"א" :כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון",
מחזיק בארץ ,וכיבוש ארץ ישראל דוחה כיבוד אב ואם; "ואין ו"כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם
אני פוטר לאחר" – שהרי מכח חזקה זו עצמה נוהגות המצוות הבא") .ושכר זה מצינו גם בשבת ,דכתיב "שומר שבת מחללו"
גם בחוץ לארץ ,ושוב אין ליעקב שום תירוץ על שלא חזר אל – אל תקרי "מחללו" אלא "מחול לו" (שבת קיח ע"ב) ,שמוחלין
אביו .ודו"ק. לו עונותיו .ולפיכך ,אף שהבן השומע לאביו ואינו עולה לארץ
שתי ידות – להג"ר אברהם ב"ר חזקי' חזקוני ישראל אינו מפסיד אריכות ימים ,כמו שנתבאר ,עדיין היה
נדפס ב'אמשטרדם' שנת תפ"ו מפסיד את מחילת העונות שבארץ ישראל .על כן אמרו שאין
חילול השבת בא לידו – ומאחר שישמור את השבת ,ימחלו לו
אביו רשע מחויב לכבדו – שולח לדבר עבירה עונותיו גם בזה ,ובשום אופן לא יפסיד כלום.
*
חייב בדיני שמים והוסיף בנו בעל אבני שוהם :ונראה לי שבזה יתפרש הכתוב
ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך" ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ
ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ
ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ "ַוַ ֹּי ֶ ֹתַֹתי ִּתְּׁשֹׁמֹרּו"
ַׁשְּׁב ַ
ְוְֶאת ּ
"ִאיׁש ִִאּמֹו ְוְ ָָא ִִביו ִּתּ ָיָראּו ֶ
בפרשת קדושים ִ
(בראשית יב ,א) .ודרשו חז"ל :לך אני פוטר מכיבוד אב ואם ,ואיני (ויקרא יט ,ג) – שהכתוב אומר תירוצו בצדו .שאם הבן מחויב
פוטר לאחר (בראשית רבה פל"ט ס"ז) .ותמוה הוא. לשמוע לדברי אביו ואמו אף שלא לעלות לארץ ישראל ,הרי
ֹכֲֹחָך ֶזֶ ה ְוְ הֹוַׁשְׁעְָּתּ
ובשופטים (ו ,יד) אמר המלאך לגדעוןֵ" :לֵ ְך ְּּב ֲ יפסיד מה ששם מוחלין לו עונותיו; לכך אומר "ואת שבתותי
ֶֶאת ִיִ ְׂש ָָׂרֵאֵל ִִמַּכּ ף ִִמְדְָיָ ן" .ופירשו המפרשים" :בכחך זה" – בזכות תשמרו" – שכל המכבד אב ואם אין חילול השבת בא לידו,
שכיבדת את אביך ,שהיית חובט חטים בגת בשבילו[ .ועיין ובשמירת השבת ימחלו לו כל עונותיו ,ולא יפסיד כלום.
הגדה של פסח 'מטה אהרן' להג"ר אהרן דרשן תאומים ,על נחלת יעקב הקדמון – להג"ר יעקב אברהם מקראקא
ַּסח'] ֹעֶֹמר ֶּפ ַ
ְׁשְׁמְָדה ִִמְדְָיָ ן ִּבּ ְצְִלִ יל ְׂׂשעֹוֵרֵ י ֶ
ָ פיסקת 'ִנִ נדפס ב'אמשטרדם' שנת תפ"ד ,וב'לבוב' תרכ"ב
.ואיתא פלוגתא :הרמב"ם (ממרים פ"ו הי"א) פוסק ,שאם אביו
רשע ,אף על פי כן מחויב לכבדו; והטור (יו"ד סי' רמ) משיג עליו, כיבוש הארץ דוחה כיבוד אב שדוחה שבת
דאינו חייב לכבדו .ומוכיח הב"ח (שם) כדעת הרמב"ם ,מדאמר
הקב"ה לאברהם "לך לך" – לך אני פוטר ,ולא לאחר .והלא תרח ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך"
ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ
ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ
ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ
ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ
"ַוַ ֹּי ֶ
רשע היה! אלא על כרחך כדעת הרמב"ם. (בראשית יב ,א) .ובמדרש (בראשית רבה פל"ט ס"ז) :לפי שהיה
והחזקוני (ויקרא יט ,ג) מקשה על הטור ,מהא דאיתא (יבמות ה אברהם אבינו מתפחד ואומר ,אצא ויהיו מחללין בי שם שמים,
ע"ב; ספרא קדושים פרשה א אות י) :יכול אמר לו אביו חלל שבת ואומרים הניח אביו לעת זקנתו והלך לו – אמר לו הקב"ה :לך
ֹתַֹתי
ַׁשְּׁב ַ
ְוְֶאת ּ "ִאיׁש ִִאּמֹו ְוְ ָָא ִִביו ִּתּ ָיָראּו ֶ ישמע לו? תלמוד לומר ִ אני פוטר מכיבוד אב ואם ,ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם.
ִּתְּׁשֹׁמֹרּו ֲֲאִנִ י ה'" (ויקרא יט ,ג) – כולכם חייבים בכבודי .וקשה :כיון וצריך ביאור :במה נפטר אברהם ממצות כיבוד אב ואם ,עד
שאמר לו אביו לחלל שבת ,ודאי רשע הוא ,וממילא אין צריך שהותר לו לעזוב את אביו הזקן .ועוד ,מה נפקא מינה לאברהם
לכבדו ,ולמה לי קרא? אלא על כרחך כהרמב"ם. להודיעו שאחר אינו פטור – "ואין אני פוטר לאחר".
אך יש לתרץ קושיית החזקוני ,דקיימא לן אין שליח לדבר ויש לומר ,דהנה כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת ,כמו שדרשו
עבירה ,ואם כן האב בציוויו לא הוי רשע ,והוה אמינא שישמע "ַעד ִִרְדְָּתּ ּה" (דברים כ ,כ) – אפילו בשבת (שבת יט ע"א) .ושבת ַ
דוחה כיבוד אב ואם ,כדתניא (יבמות ה ע"ב)ִ :
"ִאיׁש ִִאּמֹו ְוְ ָָא ִִביו
ֹתַֹתי ִּתְּׁשֹׁמֹרּו ֲֲאִנִ י ה'" (ויקרא יט ,ג) – אתה ואביך ַׁשְּׁב ַ
ְוְֶאת ּ
ִּתּ ָיָראּו ֶ
המשך בעמוד ג
ךל ךל תשרפ ב דרושים קדמונים
המשך מעמוד ב
והשתא אתי שפיר" :לך בכחך זה" – בכח מצוה זו ,שאתה מכבד לו; לכך נצרך "אני ה'" .אלא שבזה נחלקו התוספות והש"ך:
את אביך ,כדעת הרמב"ם .ולדעת הרמב"ם צריך "אני ה'" ללמד התוספות (ב"ק נו ע"א ד"ה אלא) פוסקים שהשולח פטור בין מדיני
שלא ישמע לו ,וליכא לימוד דבדבר האבד אסור בשבת .ועל אדם בין מדיני שמים ,והש"ך (חו"מ סי' לב סק"ג) פוסק שבשליח
כרחך דממילא אסור ,והוא הדין ביום טוב ,וקרא בא להורות לדבר עבירה השולח חייב בדיני שמים .ונמצא ,שלדעת הש"ך
דחול המועד שרי .ולפי זה לא חטא גדעון ,ושפיר "והושעת את קושיית החזקוני במקומה עומדת.
ישראל" .ודו"ק. והנה הקשו המפרשים :מפני מה אמר המלאך לגדעון "והושעת
כת"י מאסקווא ,ספריית המדינה של רוסיה ,אוסף גינצבורג ,סימן ;1643כת"י פראג, את ישראל מכף מדין" דוקא? ותירצו ,משום שהלכו זקני מדין
המוזיאון היהודי ,סימן ( 3דרשות ,תקל"א). עם זקני מואב לבלעם לקלל את ישראל (במדבר כב ,ז) ,ושליח
הנוסח משולב משני העדים ,ועיקרו מכת"י פראג לדבר עבירה חייב; בשביל זה אמר לו המלאך "והושעת את
ישראל מכף מדין".
גדול בתורה אביו מחויב לעמוד בפניו ואיתא בתשובת ר' יוסף מטראני (שו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' ק):
מה חטאו המדינים? והלא מואב שכר את בלעם ולא מדין ,ולא
ְׁשֶׁמָך" וגו' (בראשית יב ,ב).
"ְוְֶא ֶֶע ְׂׂשָך ְלְ גֹוי ָּגּדֹול ַוַ ֲֲא ָָב ֶֶרְכְ ָך ַוַ ֲֲאַגַ ְּּדָלָ ה ֶ
ֶ היו מדין אלא שלוחים לדבר עבירה ,ואין שליח לדבר עבירה!
ובמדרש (עי' במדבר רבה פי"א ס"ב)" :ואגדלה שמך" – בתורה. אבל לדעת הש"ך שפיר חטאו ,דהשולח חייב בדיני שמים.
ולכאורה מנא ליה הא; דלמא הכוונה כמו שאמרו (בראשית רבה
פל"ט סי"א) שיצא לו מוניטין בעולם. ומעתה מבואר הפסוק .המלאך אמר לגדעון "בכחך זה" – בזכות
שכיבדת את אביך; והלא יואש עובד הבעל היה ,ורשע הוא! אלא
ויש לבאר בהקדם מה שכתב רש"י (יא ,לב) ,ואיתא במדרש על כרחך כהרמב"ם .ולזה רמז לו "והושעת את ישראל מכף
(בראשית רבה שם ס"ז) :למה הקדים הכתוב מיתתו של תרח מדין" :שהמדינים חטאו ונענשו ,אף שלא היו אלא שלוחים ,ועל
ליציאת אברהם – שלא יהא הדבר מפורסם לכל ,ויאמרו לא קיים כרחך כדעת הש"ך ,ולא כתוספות .ואם כן קושיית החזקוני על
אברהם כיבוד אביו ,שהניחו זקן והלך לו; לפיכך קראו הכתוב הטור במקומה עומדת ,ומוכח כדעת הרמב"ם.
מת ,שהרשעים בחייהם קרויים מתים .ועוד איתא במדרש (שם): ְמְָבְרְֶכֶ יָך
ולפי זה יתורץ המשך הפסוק בפרשתנוַ" :וַ ֲֲא ָָבְרְָכָ ה ָ
"לך לך מארצך וגו'" – לך אני פוטר מכיבוד אב. ּוְמְַקֶּלְּלְ ָך ָָאֹאֹר" (בראשית יב ,ג) .ואיתא במפרשים" :ומקללך" ַ
והקושיא מפורסמת :מדוע היה אברהם פטור מכיבוד אביו – רמז לו שיצא ממנו מדין ,שילך עם בלק לבלעם לקלל את
משום רשעותו ,והלא אמרו (תנחומא שמות יח) על הפסוק "ואתה "ָצרֹור ֶֶאת ַַה ִִּמְדְָיָ ִנִ ים" (במדבר כה ,יז). ישראל; ו"אאור" – רמז לו ָ
תבוא אל אבותיך בשלום" (טו ,טו) – מלמד שעשה תרח תשובה. והשתא אתי שפיר" :לך לך" – לך אני פוטר ,ולא לאחרים; הרי
ונראה דלא קשה מידי ,על פי מה שכתב הרמ"א (יו"ד סי' רמ ס"ז) שאף מי שאביו רשע כתרח חייב בכבודו ,כדעת הרמב"ם .ושני
בשם מהר"ם מרוטנבורג ,שמיום שעלה לגדולה לא ראה את חלקי הכתוב מתאימים זה לזה" :ומקללך אאור" – שנענשו
פני אביו ,לפי שאביו היה מחויב לעמוד מפני בנו ,ואין זה כבוד המדינים אף שלא היו אלא שלוחים ,ועל כרחך כדעת הש"ך
לאביו .ולפי זה ,היא הנותנת :הואיל ותרח עשה תשובה ,חייב שהשולח חייב בדיני שמים; ולשיטתו קושיית החזקוני על
בנו אברהם בכבודו; וכיון שעלה אברהם לגדולת התורה ,אסור הטור במקומה עומדת ,ומוכח כהרמב"ם .ודו"ק.
היה לו לראות את פני אביו מן הטעם הנ"ל .וזהו שאמר "ואגדלה *
שמך" – בתורה ,וק"ל.
ובדרך אחר נראה לתרץ ,על פי מה שכתבו המפרשים (עי'
מים יחזקאל – להג"ר יחזקאל קצנלנבויגן ,אב"ד אה"ו
כלי יקר לאנייאדו שם) ,שגדעון חובט חטים בחול המועד היה,
נדפס ב'פאריצק' שנת תקמ"ו ,ונדמ"ח תשס"ה ומלאכה בחול המועד אסורה (חגיגה יח ע"א).
וצריך לומר שהיה דבר האבד ,ומותר [כמו שנאמר "ֹחֵֹבֵ ט ִִח ִִּטים
במקום שאין מכירין אותם אסור לאברהם ְלְָהִנִ יס ִִמְּפְֵנֵ י ִִמְדְָיָ ן" (שופטים ו ,יא)].
ַַּבַּגַ ת ָ
למחול על כבודו והנה כל הפוסקים באגודה אחת ,חוץ מן הרמב"ן ,שמדאמרינן
ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך" (בראשית יב ,א) .ובמדרש
ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ
ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ
"ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ דבדבר האבד מותר בחול המועד ,מוכח שאיסורו אינו אלא
(בראשית רבה פל"ט ס"ז) :לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר, מדרבנן; דאי מדאורייתא ,מנא להו לרבנן סמך להתיר .והרמב"ן
אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו לעת זקנותו סובר שאיסור מלאכה בחול המועד מדאורייתא.
והלך לו – אמר לו הקב"ה :לך אני פוטר מכיבוד אב ואם. והקשה הב"ח (או"ח סי' תקל) :לדבריו ,מנא לן להתיר דבר האבד
וצריך ביאור :מדוע כשהלך מאור כשדים לחרן הוליך את אביו ֹבָֹדה
בחול המועד? ופירש ,מדכתיב ביום טוב "ָּכּל ְמְֶלֶ אֶכֶ ת ֲֲע ָ
עמו ,ועתה בלכתו מחרן לארץ ישראל הוצרך לעזוב את אביו. ֹלא ַַת ֲֲעׂשּו" (ויקרא כג ,ח) ,ופירש רש"י (שם) :אפילו מלאכות
ואף שיש בזה טעם על דרך הקבלה ,מכל מקום גם על פי הדין החשובות לכם עבודה וצורך ,כגון דבר האבד .וקשה ,למה לי
יש ליתן בזה טעם לשבח. קרא? פשיטא דאסור! אלא בא להורות ,דדוקא ביום טוב אסור,
דאיתא בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמ ס"ז) ,שאם האב תלמיד של בנו, אבל בחול המועד מותר.
כל אחד עומד מפני חבירו .וכתב הרמ"א ,שאם הבן רוצה למחול ומקשים העולם :דלמא לעולם בחול המועד אסור ,ומה דקשיא
על כבודו ולשמש את אביו ,הרשות בידו ,שהרב שמחל על לך "למה לי קרא ביום טוב" – איצטריך ,דהוה אמינא דביום טוב
כבודו כבודו מחול .אמנם דוקא בצינעא ,ובעירו ,שהכל יודעים עצמו שרי דבר האבד ,לכן כתיב "כל מלאכת עבודה לא תעשו";
שהוא אביו; אבל אם הבן גדול בתורה ואין אביו דר בעירו ,יש אבל לעולם בחול המועד נמי אסור.
לחוש לבזיון התורה אם יתבזה בפני הכל ,ולכן ירחיקו זה מזה, ויש ליישב את הב"ח ,דהלא ביום טוב בלאו הכי מוכח דאסור.
שלא יקל אחד מהם בכבוד חבירו .וכן עשה מהר"ם מרוטנבורג. שהרי בשבת לא כתיב בה איסור לדבר האבד ,ועל כרחך שבלאו
ומעתה ,עד עכשיו – אף שהיה אברהם גדול מתרח ,ומן הסתם הכי אסור; והכי נמי ביום טוב .ואם כן ,למה לי קרא? אלא
לא כיבדו תרח – לא נמנע אברהם מלהיות עם אביו ,ומחל לו להורות דבחול המועד שרי.
על כבודו כדי שלא ייענש אביו על ידו; שהרי היו בעירם ,והכל ֹתַֹתי ִּתְּׁשֹׁמֹרּו ֲֲאִנִ י ה'"
ַׁשְּׁב ַ
"ְוְֶאת ּאבל איתא בספרי (לא מצאתיו)ֶ :
הכירו אותם .אבל עתה שאמר לו הקב"ה ללכת למקום שאין – אפילו לדבר האבד אסור .ממילא בשבת כתיב לימוד מיוחד,
מכירים אותו ואינם יודעים שתרח אביו ,ועוד שתרח עתיד לשוב וצריך נמי קרא ביום טוב ,ואין ראיה להתיר בחול המועד.
בתשובה בחרן ,כמבואר בזוהר (ח"א עח ע"ב) – אם יהיו יחד ,הדין [אפשר שדרשו כן מ"אני ה'" – נאמן לשלם שכר ,ולא תחלל
נותן שיהדר כל אחד את חבירו ,ואסור לאברהם למחול על שבת מפני הפסד ממונך .ולפי זה שני הלימודים מתיבה אחת,
כבודו במקום שאין מכירים אותם ,שמא יקל אחד בכבוד חבירו. ואין לדרוש ממנה שניהם].
לכן מן הדין שיתרחקו זה מזה ,כמו שעשה מהר"ם; וזהו שאמר אבל אי אפשר לומר כן ,שהרי "אני ה'" בא ללמד ,שאם אמר לו
לו הקב"ה "לך לך". אביו חלל שבת ,לא ישמע לו .ואם כן אין בשבת לימוד מיוחד
יעלת חן – להג"ר ארי' יהודה ליב בן הג"ר יוסף תאומים לאסור דבר האבד ,ועל כרחך שממילא אסור ,והוא הדין ביום
נדפס ב'זאלקווא' שנת תקס"ב טוב; והקרא ביום טוב בא להורות דבחול המועד שרי.
ךל ךל תשרפ ג דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר כ חלק ב בדיני קריאת
התורה והמסתעף
חסרות ויתרות – אין הטעם שאולי אין זה טעות ,שאנחנו אין טעמא דכתב – גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות
אנו בקיאים ,וחיישינן :אף שהסופרים שלנו כותבים חסר – אולי
טעות ,וכאן ראוי להיות מלא .לא כן הוא. גמור" בספר תורה ,על פי פסק הרמ"א – חלק ב
אבל הטעם הוא :אף שוודאי טעות הוא כאן ,מכל מקום קרוב בגליון הקודם העלינו שני ביאורים בטעם היתר הרמ"א בחסירות
הדבר שגם בספר האחר שנוציא – יהיה בו טעות ,חסר במקום ויתירות :לביאור המגן אברהם – שמא אין כאן טעות כלל ,שהרי אין אנו
מלא או להיפך .ולכן התרו לגמור הקריאה בספר הזה. בקיאין; ולביאור הרמ"א עצמו בדרכי משה – הטעות ודאית היא ,אלא
שאין תועלת בהוצאת ספר אחר ,שגם שאר הספרים אינם מדוייקים.
הנפקא מינה בין שני הטעמים
ובקיצור :לפירוש המגן אברהם – ההיתר הוא מצד הספר הזה שנמצא
נמצא דדינו של הנודע ביהודה תלוי בשני הביאורים בדעת הרמ"א. בו הטעות ,שמא אין כאן טעות כלל .ולפירוש הרמ"א – ההיתר הוא
ולא בדינו של הנודע ביהודה בלבד ,אלא יש עוד אופנים הדומים לדינו: מצד הספר האחר שאנו רוצים להוציא ,שאף הוא אינו מדוייק.
– בכל מקום שמצינו דרשות חז"ל על יו"ד יתירה ,דהרי פשוט הדבר ואף בתוך הפירוש השני – שההיתר הוא מצד הספר האחר – מצינו
שאם דרשו על אות מסוימת – בהכרח שנמצאה כן במסורת הכתיבה שלוש מדרגות בלשון הפוסקים ,כמה היא הריעותא בשאר הספרים:
שלפניהם .ולפיכך ,במקום כזה –אם מצינו ספר תורה שנכתבה בה המגן אברהם כתב "שמא האחרת גם כן אינו מדויק" – לשון ספק;
אותה תיבה בחסרון האות הנדרשת – הרי זו בודאי טעות ,ואין בזה הנודע ביהודה כתב "קרוב הדבר שברוב הספרים יש טעות" – רוב;
ספק כלל ,ואין דינה ככל שאר חסירות ויתירות שאין אנו בקיאים בהן. והרמ"א עצמו בדרכי משה כתב "לא נמצא ספר בזמן הזה שאין בו
– מקום דנמסרה במסורה שיש קרי וכתיב ,אם נמצא שנכתב בספר טעות כזה" – ודאי ,ועל פיו יש לפרש גם לשונו בשלחן ערוך "שאין
תורה כהקרי .בכהאי גוונא הרי ברור לנו שהכתיבה צריכה להיות ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך" .וההבדל הזה יתברר להלן כמפתח
כה"כתיב" ולא כה"קרי" ,וספר תורה זה פסול הוא. לקושיא ולתירוצה.
– בתהלה לדוד (או"ח הלכות שבת סימן רפב אות נז ואילך) הוסיף עוד ,דלא רק ונפקותא גדולה יש בין שני הטעמים ,כמו שיתבאר מדברי הנודע
במקום שנמצא מסורה של קרי וכתיב ,אלא אם במקום אחר בתורה ביהודה.
שיש תיבה כעין אותה שנמסרה עליה קרי וכתיב ,ובמקום אחר לא דעת הנודע ביהודה
נמסרה קרי וכתיב על תיבה כזו ,אם נכתבה באותה מקום כמו שבתיבה
הדומה לה נמסר עליה קרי וכתיב ,בודאי הוא טעות ,וספר תורה זה כתב הנודע ביהודה (מהדורה תניינא ,או"ח סימן יב):
פסול הוא .ועוד נבאר בעזה"י בארוכה את דברי התהלה לדוד. אשר שאל על ספר תורה ,אשר באמצע הקריאה בש"ק פ' אמור
כל אלו הדינים תלויים ועומדים בשני הביאורים בהיתירו של הרמ"א; "ֲא �ֶׁׁשר ִּּת� ְְק ְְרא ּּו אֹוֹ ָָתם" מלא בוי"ו ,והוא ראוי להיות
נמצא כתוב ֲ
"ַאֶּת�ּ ם אפילו שוגגין,
חסר – כמבואר במסכת ראש השנה (כה ע"א)ַ :
דאי הטעם כמו שכתב המגן אברהם – משום שאפילו בזמן האמוראים ַַאֶּת�ּ ם אפילו מזידיןַַ ,אֶּת�ּ ם אפילו מוטעין" וכו'.
לא היו בקיאים בחסירות ויתירות ,ואם כן מאן לימא לן שאף כשנדמה
לעינינו שהוא חסר או יתיר ,אכן כן הוא באמת; ואפשר דליכא כאן ואם כן יש לדון ,שאין זה דומה לשאר חסירות ויתירות ,שפסק
חסר ויתיר כלל ,וגם ספר תורה זה כשר הוא ,ולמה נוציא אחרת – הרמ"א (באו"ח סי' קמג) שאין להוציא אחרת – דשאני הכא ,שהוא
ולפי זה ,רק במקום שאיכא ספק אם הנכתב בטעות הוא אכן שיבוש, בוודאי ראוי להיות חסר על פי מדרש חכמים.
שפיר הקיל הרמ"א .אבל במקום שאין כאן ספק כלל ,אלא ברור הוא השואל הבין בדעת הרמ"א כמו שהבין המנחת חינוך בדברי המגן
שנשתבשה הכתיב .ואם כן – שוב אין להסתמך על סברת הרמ"א אברהם ,דכיון דאנן לא בקיאין בחסירות ויתירות – אם כן יתכן שגם
להקל ,וצריך להוציא אחרת. ספר תורה זה כשר הוא ,ולמה נוציא אחרת .ולפיכך ,במקום שגילו לנו
אמנם אי נימא דטעמו של הרמ"א הוא ,מחמת ספק שמא גם הספר חז"ל דבאותו מקום צריך להיות חסר ,מפני שבא לדרשה – בזה לא
האחר שנוציא ,פסול הוא .ולפי זה ,אפילו במקום שיש לנו ידיעה הכשיר הרמ"א.
ברורה במקום הטעות ,וידענו שהוא טעות גמור ,ושוב אין כאן שאלה אמנם כנראה שאף על פי כן הורה השואל להלכה למעשה – שאין
של בקיאות כלל – מכל מקום אין מוציאין אחרת ,משום דשמא גם להוציא אחרת.
אותה שנוציא – פסולה היא.
ועל זה השיב לו הנודע ביהודה:
דיון בדברי הנודע ביהודה יפה הורה מעלתו שאין להוציא אחרת – דאטו טעמיה של הרמ"א
ולכאורה דברי הנודע ביהודה מרפסין איגרא ,דלפי פשוטו המשמעות בחסירות ויתירות משום שהוא ספק במקום זה ,שמא אין כאן
מדבריו הוא ,דכל הספרים שלנו אינם בחזקת כשרות ,מפני החסירות טעות – לא כן הוא .אלא טעמא דרמ"א ,שאין תועלת בהוצאת
והיתירות ,וממילא אף שנמצא כאן ספר תורה שבודאי יש כאן טעות ס"ת אחרת ,לפי שקרוב הדבר שברוב הספרים יש טעות בחסירות
(מחמת דרשות חז"ל ,או מחמת מסורה של קרי וכתיב ,או מחמת חסרון מסורה בקרי וכתיב) ,מכל ויתירות ,לפי שאין אנו בקיאין בזה .ואם כן על כרחך אנו סומכין
מקום גם שאר הספרים יתכן שאינם כשירים ,וממילא אין ריוח להוציא שלא לפסול בשביל חסירות ויתירות – ולכן אין להוציא אחרת.
אחרת. וכן הוא לשון הרמ"א (שם)" :שאין ספרים שלנו מדוייקים כל כך,
ולפי זה קשה ,איך כתב הרמ"א דבמקום טעות גמור אכן מוציאין אחרת, שנאמר שהאחר יהיה יותר כשר" – יעויין שם .וכן הוא לשונו
והלא אף כאן יש לומר דגם הספרים אחרים אינם בחזקת כשרות ,ומה בדרכי משה (ביו"ד סימן רעט) .ואם כן – יפה הורה מעלתו.
התועלת בהוצאת אחרת. ויש לשים לב :הנודע ביהודה נקט כאן כלשון המגן אברהם – "לפי
קושיא זו מביא התהלה לדוד בשם שערי אפרים (שער ו ,סעיף לג ,בפתחי שאין אנו בקיאין בזה" – אבל הדין שהעלה עולה דווקא כביאור הרמ"א
שערים) ,וז"ל: עצמו בדרכי משה ,שאין תועלת בהוצאת אחרת מפני שגם שאר
צ"ע ,דא"כ בטעות גמור נמי נימא הכי ...וכל שברור הוא שטעות הספרים אינם מדוייקים .וכפי שיתבאר.
גמור הוא – יש להוציא אחרת .והא קמן ,דבש"ס דריש מינה: וכפל דבריו (שם ,יו"ד סימן קעח):
'ַאֶּת�ּ ם – אפילו שוגגין' כו' ,ואם כתב 'מלא' – אין מקום לדרשה ַ ואשר שאל :אם נמצא טעות בחסרות ויתרות במקום שמבואר
זו .וא"כ ,לכאורה ,הוי כטעות גמור. ההיפך במסורה – כגון שמבואר בפירוש במסורה שזה הוא חסר,
ומציין התהלה לדוד: ונמצא בספר מלא – אם אמרינן :כיון שמבואר בפירוש במסורה,
ומה שהקשה זאת על הנודע ביהודה אינו מובן ,דהא מדברי א"כ ודאי הוא טעות ,ומוציאין אחרת.
נראה שאין להוציא אחרת .כי מה שאין מוציאין אחרת בשביל
המשך בעמוד ה
ךל ךל תשרפ ד דרושים קדמונים
המשך מעמוד ד
שבהיכל ,כי מהיכי תיתי שהם גם כן טעו באופן חמור ,ושאר הספרים הרמ"א ז"ל (והמגן אברהם) מבואר להדיא כהנודע ביהודה וכמ"ש.
נשארו בחזקת כשרותם .ולכן פסק דצריכין להוציא אחרת. [הנה התהלה לדוד מפרש את המגן אברהם לפי סוף דבריו – "שמא
מה שאין כן כשנמצא טעות השכיח אצל הסופרים ,ונתעורר הריעותא האחרת גם כן אינו מדויק" – כטעם הרמ"א עצמו ,ולא כהבנת המנחת
שבעונותינו הרבים הרבה סופרים טועים בחסירות ויתירות ,ולכן כמו חינוך שהבאנו בגליון הקודם ,ולכן כתב שגם מדברי המגן אברהם
שנתעורר הריעותא על ספר זה שאנו קורין בו ,בד בבד ובו בזמן מבואר כהנודע ביהודה .אך צריך עיון לדבריו ,אם כן למה הביא המגן
נתעורר הריעותא גם בשאר ספרים שבהיכל ,כי הלא כל הסופרים היו אברהם את הגמרא דקידושין "לא בקיאינן" – והלא התהלה לדוד
טועים בזה וכמו שכתב הרמ"א .ולכן לא נרויח כלום בהוצאת ספר עצמו (שם) כותב ,שאין הגמרא נוגעת לנו" ,דעכ"פ בקיאין אנו לכתוב
אחרת .דמאי אולמיה האי מהאי. כפי המסורת"].
ושוב אין להקשות על הנודע ביהודה האיך הכשיר במקום שידוע ותירץ התהלה לדוד:
לנו בוודאות שהכתיב הוא טעות ,דהלא גם בדין הרמ"א אנו יודעים באמת הנודע ביהודה תירץ זאת ,דכיון שאין אנו בקיאין בחסירות
מהמסורה שלנו שבוודאי הכתיב הוא טעות ,ועם כל זה פסק הרמ"א ויתירות – על כן אנו סומכין שלא ליפסל בשביל חסרות ויתירות.
דאין מוציאין אחרת .ואין חילוק בין אם הבקיאות שלנו הוא ממסורת ע"כ.
קרי וכתיב ,או מדרשת חז"ל ,או מהמסורה של עזרא הסופר ,והרמב"ם,
והאור תורה. ועדיין לא הונח דעתי העניה בזה :דהלא הנודע ביהודה מיירי במקום
שבאותה טעות בקיאין אנו – שהלא גילו לנו חז"ל בפירוש שצריך
טענת השארית יהודה כ"ַאֶּת�ֶ ם" .ואם כן ,התינח שאר ספרי התורה
להיות חסר ,בכדי לדרשו ַ
ואחרי כל זאת טוען השארית יהודה על הנודע ביהודה: שבהיכל מוחזקים לכשרים – שהלא אנו סומכין שלא ליפסל בשביל
דבחסר ויתיר שהוא נגד דרשות חז"ל הוי טעות גמור ,והרי קמן חסר ויתיר .מה שאין כן ספר תורה זה – הלא הוא בוודאי פסול .ואם
דלא שכיח בשאר ספרים ,וכיון דלא שכיח – שפיר צריך להוציא גם בכהאי גוונא אין מוציאין אחרת – שפיר טוען שערי אפרים ,שאפילו
אחרת. בטעות גמור – הו"ל לפסוק דאין מוציאין.
וכוונתו ,דרק שאר חסירות ויתירות שמקובל לנו מעזרא הסופר ,בזה ולפי מה שהקדמנו בראש המאמר ,קושיא זו עומדת רק אם הריעותא
שכיח ומצוי הטעות ,אבל באותן המקומות שיש דרשת חז"ל ,אין בשאר הספרים אינה אלא ספק ,כלשון המגן אברהם – שאין ספק
הסופרים טועים בדבר ,וכמו שהעיד "והרי קמן" שטעות כזו אינה מוציא מידי ודאי .אבל לפי הדרכי משה ,שכל הספרים ודאי אינם
מצויה .וכיון דהיתירו של הרמ"א מיוסד על שכיחות הטעות ,אם כן מדוייקים – אין כאן ודאי מול ספק ,אלא ודאי מול ודאי.
בכהאי גוונא צריכין להוציא אחרת. והנראה ,שבעל תהלה לדוד נוקט בדברי הנודע ביהודה ,שהרמ"א
ועל זה עדיין היה מקום ליישב תמיהתו ,כי אולי הסופרים בזמנו היו החליט בבחינת "לא פלוג" – שבענין חסירות ויתירות אין פוסלין
תלמידי חכמים ,וידעו כל דרשות חז"ל .אבל המציאות ברורה היא, לעולם ,ואפילו במקום שאנו בקיאים שהוא טעות גמור.
שלאו כל הסופרים יודעים את הש"ס כולו בעל פה ...ולכן גם בזה אלא שדבר זה ,לכאורה תפל הוא בלי טעם – דהא גופא טעמא בעי:
מצויות טעויות. למה אכן החליט הרמ"א שאף במקום שבקיאין אנו בחסירות ויתירות
וכמו כן יש לומר לגבי הדין במקום שנמסרה קרי מלא וכתיב חסר, – גם כן אין פוסלים.
ונמצא חסר ,יש לומר שגם בדבר זה לא מיזהר זהירי הסופרים ,ר"ל תירוץ השארית יהודה
שאינם זוכרים את כל המסורות ,והוי טעות המצוי ,ושפיר נכללת
ומצאתי את שאהבה נפשי בשו"ת שארית יהודה (להג"ר יהודה צבי בלוהם,
בהיתירו של הרמ"א שאין צריכין להוציא אחרת.
או"ח סימן יג) ,שבא לתרץ את קושיית שערי אפרים על הנודע ביהודה,
דרך אחרת ליישב את הנודע ביהודה וזה לשונו:
"ַאֶּת�ּ ם
הנה השארית יהודה ממשיך לתרץ שיטת הנוב"י ,ותו"ד :שדרשת ַ ואחר אלף מחילות ,לפענ"ד זה אינו .דזה לשון דרכי משה ...אם
– אפילו מזידין" אינה מכח כתיב חסר ,אלא – כמו שפירש רבינו חננאל כן החילוק מבואר :שדווקא אם הטעות שכיחה גם בשאר ספרים
– שנלמדת מיתורא דקרא .וממילא אין ראיה מדרשת חז"ל ש"אתם" – כגון חסר ויתיר – אין להוציא אחרת .אבל טעות גמור ,שאינו
אתא בחסר וי"ו .וכותב שם בסוגריים :ואע"ג דאיהו לא חזי דברי רבינו שכיח בשאר ספרים – אם כן ירוויח בספר תורה אחר ,שלא יהיה
חננאל – מדלא הביאו – רוח הקודש שלו חזי עכתו"ד. בו טעות זה – שפיר יש להוציא אחרת.
ואי משום הא – לכאורה הדברים תמוהים :דהלא ,אף אם עיקר הדרש ולאור דבריו נבוא לבאר שיטת הרמ"א בס"ד ,דהנה בסתמא אין אנו
אינו מכח הכתיב החסר ,אלא מכח היתורא – סוף כל סוף הדרש אינו מחזיקין ריעותא שנמצא פסולים בספר תורה ,ולכן כותבים ספרי
מתיישב אלא אם כן כתיב חסר .ומה לי אם סיבת הדרש היא משום תורות ,מוציאין אותם ,וקורין בהם ,ומברכין על הקריאה .והספר תורה
כתיב או משום יתורא – מכל מקום עצם הדרש מיוסד על כתיב חסר. הוא ב"חזקת כשרות" עד שיתברר אחרת .וכמו כן שאר ספרי תורה
ואם נבוא להוסיף דברים בפי הנודע ביהודה – אף שלא אמרם – הרי שלא הוציאו אותה בקריאה זו ,ומונחים בארון הקודש ,גם כן בחזקת
יש לנו דרך מרווח יותר ,וכמו שכתב שערי אפרים (שם) ,ותוכן דבריו: כשרות.
שדרשת חז"ל אינה אלא אסמכתא בעלמא – דכיון דגם השתא ,דכתיב [אין כוונתי לדיני חזקה ,ואולי יש לפלפל אם שייך חזקת כשרות במקום
חסר – קרינן "ֹא ָָֹתם" :האל"ף בחולם ,והתי"ו רפה .עי"ש .ולפי זה – אין שרוב (או כל) הסופרים היו טועים בזה .וכוונתי בשם המושאל ,כי בסתמא
ראיה כלל מדרשת חז"ל שהכתיב הוא חסר. אין לנו להחזיק ריעותא .ודי בזה].
ומכאן נבוא בגליון הבא בעזה"י לכמה חידושי דינים היוצאים מדברינו ואם נמצא טעות גדול בספר תורה ,דהיינו טעות שאינו שכיח אצל
– ובראשם :מתי טעות בחסירות ויתירות נחשבת "שכיחה" ומתי לא, הסופרים ,הרי לן שהסופר הזה לא דקדק היטב בכתיבה ,ונתעצל
ומה בין תיבת "וחמשתיו" לתיבת "בריחו". במלאכתו מלאכת שמים .אין זה עושה ריעותא בשאר הספרים
זיקוקין דנפקא מפומי'
בקריאת התורה נמצא פסול בס"ת בשעת הקריאה ,ונתעוררה שאלה בנוגע לברכות בגליון הקודם הבאנו כיצד נתעורר אא"ז בעל חוות דעת לחבר את סידור דרך
שיש בזה מחלוקת הפוסקים( ,פרטי השאלה אינם זכורים לי) ,ושאלוני ואמרתי מה החיים .והנה שני מעשים ,מה היה הסידור הזה בידי רבני ישראל.
שאמרתי .בבואי למרן [החזון איש זצ"ל] ספרתי לו על השאלה ותשובתי ,אמר בתולדות יצחק (להגר"י ליפשיץ מק"ק קובנא ,סופ"ב) :ועובדא הוה עם הגאון רבי יצחק
לי מרן ,תא ונחזי בסידור דרך החיים איך הוא פוסק .והוסיף מרן ,כל רב בליטא אלחנן זצ"ל אב"ד קאוונא בצעירותו כשנתקבל לרב בקהלה ,ובדרכו להגיע למחוז
כשנתקבל לרב הי' קונה סדור דרך החיים ,ולא מש מידו בביהכ"נ ,וכל השאלות חפצו לקבל עטרת הרבנות לן בדרך באחד הכפרים במלון ,וכשביקש ספר ללמוד
שנתעוררו בעת התפלה הי' פוסק ממנו על אתר .כמדומה לי שהוסיף ,תקנה גם בו לא היה ברשות בעל המלון כי אם 'סידור דרך החיים' שהוא פסקי הלכות בקצרה
אתה סדור כזה ותתנהג כרבנים אלה .וכן ראיתי שמרן התפלל בקביעות בסדור זה, מהגאון מליסא בעל חוות דעת זי"ע ,ולמד בו בהלכות קריאת התורה ,ומשהגיע
וכשהתעוררה איזו שאלה בעת התפלה הי' מעיין בו. לעיר רבנותו נתעוררה שאלה בהלכות קריאת התורה ,וידע הרב הצעיר איך לפסוק
אא"ז הגה"ק הייטב לב זי"ע לא נתן הורמנא והיתר הוראה אלא למי שהיה בקי בהל' השאלה ממה שראה בלילה הקודם בדרך במלון בסידור דרך החיים.
קריאת התורה (שבח ש"י הנדפס בסוף שו"ת תשורת ש"י החדש עמ' תקעז ,בשם הרה"ג ר' שמעי' סיפר הג"ר אברהם הורביץ (ארחות רבינו הקהלת יעקב) :הוי עובדא כשמרן החזו"א
גרינבוים זצ"ל ששמעו מפי נכד הגאון בעל ערך ש"י זצ"ל ,עפ"י מעשה שהיה בסיגוט עם הייטב לב זצוק"ל ביקש למנות אותי רב בשכונה מסוימת בב"ב ,שלחני לשם להתפלל בר"ה,
והערך ש"י עיי"ש).
ךל ךל תשרפ ה דרושים קדמונים
ךל ךל תשרפ
ְבְָרםַַ ...מה ִּתֶּּתּ ן ִלִ י ְוְ ָָאֹנִֹכִ י הֹוֵלֵ ְך ֲֲע ִִר ִיִרי" (שם ,ב)
ּאֶמר ַַא ָ
לעתיד לבוא")ַ" .וַ ֹּי ֶ מאא"ז הגה"ק מצאנז זצ"ל
– אמר לפניו :רבונו של עולם ,אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך,
מוטב לי ואני הולך ערירי (בראשית רבה מד ,ט). ר איית פני הצד י ק מ שר י שה א מ ונה
ויש להבין :מדוע ביקש אברהם על כך עתה ,ולא קודם לכן ,תיכף ְֶאָּךּ"
ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲאֶׁשׁר ַַאְר ֶ
ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ
ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ
"ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ
"ְוְֶא ֶֶע ְׂׂשָך ְלְ גֹוי ָּגּדֹול" (שם יב ,ב)? ואילו כאן לא רמז לו מזרע כשאמר לו ֶ (בראשית יב ,א).
כלל ,אלא משכרו בעולם הבא. הקב"ה ציוה לאברהם אבינו ע"ה שיסע ממקום למקום ,לפרסם
ונראה על פי מה דאיתא במדרש הנעלם בפרשה זו (זוהר ח"א פב ע"א), אחדותו בעולם ולהשריש אמונת ה' בלב ישראל.
ְפְָרח,
ַּכָּּתָּמר ִיִ ָ
"ַצִּדּ יק ָ בפסוק "ַוַ ְיְַנַ ַּגּ ע ה' ֶֶאת ַּפּ ְרְֹעֹה" (שם יב ,יז) ,שהפסוק ַ ושאלו אברהם :איך יהיה אפשר לו לדבר על לב כל אדם אשר על
ְּכּ ֶֶא ֶֶרז ַּבְּּלּ ָָבנֹון ִיִ ְׂשֶּׂגּ ה" (תהלים צב ,יג) נאמר על אברהם ושרה ,עיין שם. פני האדמה?
והנה בבבא בתרא (פ ע"ב) דרשו" :צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ְֶאָּךּ" – פירוש ,אינך צריך להטריח "ֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲאֶׁשׁר ַַאְר ֶ
אמר לו הקב"הֶ :
ישגה" – אם נאמר תמר למה נאמר ארז ,ואם נאמר ארז למה נאמר לדרוש בכל מקום .כי די להם באם יראו פניך ,כי שם ה' נקרא עליך;
תמר? אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר ,הייתי אומר מה ארז אין עושה וזה לבד יעורר אותם ויטע אמונת ה' בלבם.
פירות אף צדיק אין עושה פירות ,לכך נאמר תמר; ואם נאמר תמר
ולא נאמר ארז ,הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק אין תולדות שמואל (תולדות הג"ר שמואל ראזענברג אב"ד אונסדארף פרק יא אות ו)
גזעו מחליף ,לכך נאמר ארז .ופירש רשב"ם" :אין גזעו מחליף" – אם
נקצץ; "אף צדיק אין גזעו מחליף" – אם מת ,שלא יוליד בן כמותו; אי מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו
ֶׁשַׁבע ִיִ ּפֹול ַַצִּדּ יק
נמי ,אם יפול לא יקום; "לכך נאמר ארז" – כדכתיב "ִּכּ י ַ
ָוָ ָָקם" (משלי כד ,טז).
של הברוך טעם
ולפי זה ,מתחלה לא ביקש אברהם על זרע כשר ,כי סבר שנמשל בן נח מ צווה על קי ד וש השם בפרהסיא
לארז שגזעו מחליף כפירוש הראשון של רשב"ם – שיוליד בן כמותו. ֹאָֹתְך ַַהִּמּ ְצ ְִִרים
ְוְָהָיָ ה ִּכּ י ִיִ ְרְאּו ָ ְֶאה ָָא ְּּתָ ,ְיְַפת ַַמְר ֶ
"ִהֵּנּ ה ָנָ א ָיָ ַַדְעְִּתּ י ִּכּ י ִִא ָּׁׁשה ַ
ִ
אבל עכשיו ,ששמע שאמר לו הקדוש ברוך הוא "אנכי מגן לך" בעולם ְוְֹאָֹתְך ְַיְַחּיּו" (בראשית יב ,יא–יב) .וקשה: ֹאִֹתי ָ ְוְָה ְְרגּו ִ
ְוְ ָָאְמְרּו ִִאְׁשּׁתֹו ֹזֹאתָ ,
הזה – והיינו כפירוש השני של רשב"ם" ,כי שבע יפול צדיק וקם" – מה ענין "ואותך יחיו" לכאן – וכי למה יהרגו אותו כדי להחיות אותה?
שפיר היה מתירא :שמא רק בזה לבד הוקש לארז ,שאם יפול יקום,
אבל לא יוליד בן כמותו .לכן שפיר ביקש מהשם יתברך "מה תתן לי והעולם מקשים :למה יהרגוהו כדי שלא ייכשלו באיסור אשת איש –
וגו'" – אם תתן לי בן להכעיסך ,מוטב אנכי הולך ערירי. הלא בזה עצמו ייכשלו באיסור שפיכות דמים?
ונראה לתרץ על פי מה דאיתא בסנהדרין (עד ע"ב) :בעו מיניה מרבי
מאא"ז בעל קיקיון דיונה אמי ,בן נח מצווה על קידוש השם או אינו מצווה .ופירש רש"י :כיון
שמוזהרים על עבודה זרה ,אם אמרו לו "עבוד עבודה זרה ואל תיהרג"
צ ד י קים כי וצא ב ך – י תרב ו באיכ ות – אם מצווה על קידוש השם ליהרג ולא לעבור ,או לא .אמרי בי רב:
ְׁשַּׁתֲּחֹוֹת
ְלְִה ֲ ְלְַעְבְֶּדּ ָךְּּ ,בבֹוא ֲֲאֹדִֹנִ י ֵבֵ ית ִִרּמֹון ִ ָּדָּבר ַַהֶּזּ ה ִיִ ְסְ ַלַ ח ה' ַ
כתיב "ַלַ ָ
ְֶעָך" (בראשית טו ,ה) – צדיקים כיוצא בך. איתא במדרשֹּ" :כּה ִיִ ְהְֶיֶ ה ַזַ ְר ֶ ּאֶמר לֹוְׁשַּׁתֲּחֵוֵ ִיִתי" (מלכים ב ה ,יח) ,וכתיב "ַוַ ֹּי ֶ ְוְִה ֲ ְׁשָׁען ַַעל ָיָ ִִדי ִ
ָׁשָּׁמּ ה ְוְ הּוא ִנִ ָ
וקשה ,הלא כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה ,אפילו על ֵלֵ ְך ְלְ ָׁשׁלֹום" (שם ,יט) .ואם איתא שבן נח מחויב ליהרג על קידוש השם,
תנאי ,לא חזר בו (ברכות ז ע"א); ואם כן ,מאחר שבירך ה' את אברהם הרי נעמן עושה איסור בהשתחוואה ,ולא היה לו לאלישע לומר "לך
שיהיו כל זרעו צדיקים כיוצא בו – מהיכן באים הפושעים והמורדים? לשלום" ,שנראה כאילו הודה לו ששפיר עביד .ומשני :הא בצינעא,
"ְוְָהָיָ ה ִִמְסְַּפּר
ויש לומר ,דהנה בגמרא ביומא (כב ע"ב) מקשה :כתיב ָ הא בפרהסיא .ופירשו התוספות (שם עה ע"א ,ד"ה ואם איתא) :אף על
"ֲאֶׁשׁר ֹלא ִיִ ַּמּד ְוְ ֹלא ִיִ ָּסֵּפֵר" (הושע ב, ְּּבֵנֵ י ִיִ ְׂש ָָׂרֵאֵל ְּכּ חֹול ַַהָּיּ ם" ,וכתיב ֲ גב דבעבודה זרה ,גילוי עריות ושפיכות דמים אפילו בצינעא יהרג ואל
א) .ומשני :כאן בזמן שעושין רצונו של מקום ,כאן בזמן שאין עושין יעבור – הני מילי ישראל ,אבל בן נח לא; ולעולם אימא לך דבן נח
רצונו של מקום .והקושיא עצומה :וכי ביום אחד ,כשהרהרו בתשובה, מצווה על קידוש השם בפרהסיא.
נתרבו בכמותם? ולפי זה ,אילו היתה שרה אשת איש בפרהסיא ,היתה מחויבת למסור
אלא ודאי שהגמרא אינה מדברת מכמות ,אלא מאיכות ,כדאיתא נפשה על קידוש השם.
ששקול משה כנגד כל ישראל (לקח טוב שמות יח ,א) .בזמן שעושין וזהו שאמר אברהם לשרה" :הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" –
רצונו של מקום ,כל אחד ואחד נחשב לרבים ,וממילא אין להם מספר; ופירש רש"י ,שהיתה צנועה ביותר .אם תגידי שאשתי את ,יהיה הדבר
וכשאין עושין רצונו של מקום ,כל אחד נחשב לאחד בלבד ,ויש להם גילוי עריות בפרהסיא ,ותהיי מחויבת למסור נפשך ,ולא יועילו להם
מספר. מעשיהם – שהרי לא תתרצי להם בשום אופן .על כן יהרגו אותי לבדי,
ְיְָמה ּוְסְֹפֹר ַַהּכֹוָכָ ִִביםֹּ ...כּה ִיִ ְהְֶיֶ ה
ַׁמ ָ
"ַהֶּבּ ט ָנָ א ַַהָּׁש ַולפי זה מיושב ברווחאַ : ותהיי פנויה ,ושוב אינך מחויבת למסור נפשך ,ותשארי בחיים – וזהו
ְֶעָך" – לא שיהיו כולם צדיקים בודאי ,שאם כן נתבטלה הבחירה; ַזַ ְר ֶ ֹחִֹתי ָָא ְּּת" (שם ,יג) – ולא ידעו ְמְִרי ָנָ א ֲֲא ִ"ִא ִ "והרגו אותי ואותך יחיו" .לכן ִ
אלא שכשיהיו צדיקים כיוצא בך ,יהיה כל אחד שקול כעם רב ,ולא "ְוְָח ְָיְָתה ַנַ ְפְִׁשׁ י ִּבְּגְָלָ ֵלֵ ְך".
כי אשת איש את ,ויהיה הדבר בצינעאָ ,
יהיה להם מספר .ו"עושין" דייקא – שהמחשבה לבדה אינה מועלת,
וצריך שיעשה רצונו של מקום זמן רב לתקן מעשיוִּ" ,כּ י ָָא ָָדם ֵאֵ ין
ַַצִּדּ יק ָּבּ ָָא ֶֶרץ" (קהלת ז ,כ).
מהנ"ל
כת"י בודליאנא אוקספורד ,אוסף אופנהיים ,סימן .284 למה בי קש א ברהם על זר ע דוק א ע תה
נדפס בסוף ספר 'קיקיון דיונה' ,נייטרא תרצ"ד "ָאֹנִֹכִ י ָָמֵגֵ ן ָלָ ְך" (בראשית טו ,א) – מגן לך בעולם הזה; "ְׂשָׂכָ ְְרָך
במדרשָ :
ַַה ְְר ֵּּבה ְמְֹאֹד" – בעולם הבא (זוהר ח"א צ ע"א; וכעין זה בבראשית רבה מד,
ד" :וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך ,אבל שכרך מתוקן
המשך בעמוד ז
ךל ךל תשרפ ו דרושים קדמונים
המשך מעמוד ו
ולפי זה עדיין לא נפלט אברהם מלקבל יסורים בשביל ישמעאל בנו.
ולכך בישרו הקדוש ברוך הוא שגם ישמעאל יעשה תשובה בחייו. מאא"ז הגה"ק ר' יעקב מלינסק זצ"ל – אבי
וזהו שאמר הכתוב" :ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" – פירוש, אביו של הרה"ק מראפשיץ
שהגלות לא תהיה בימיך ,רק בשלום כל ימיך .ויקשה :הא הוא צדיק
עשיר ית האיפה ל א הר אה ל ו
בן רשע ,וראוי ליסורים? על כן בישרו שתרח עשה תשובה .ובשביל
בנו ישמעאל ,גם כן בישרו שיהיה נמלט מיסורים ,שאמר לו "תקבר ְמְֻׁשָּלּׁש ְוְֹתֹר
ְוְַאִיִ ל ׁ
ְמְֻׁשֶּלֶּׁשׁ ת ַ
ְמְֻׁשֶּלֶּׁשׁ ת ְוְֵעֵ ז ׁ
ְקְָחה ִלִ י ֶֶעְגְָלָ ה ׁ
ּאֶמר ֵאֵָלָ יו ָ
"ַוַ ֹּי ֶ
בשיבה טובה" – שגם ישמעאל יעשה תשובה. ְוְ גֹוָזָ ל" (בראשית טו ,ט).
במדרש רבה (פמ"ד סי"ד) :רשב"י אומר ,כל הכפרות הראה לו,
מאא"ז הג"ר אריה ליב פישלס זצ"ל אב"ד ועשירית האיפה לא הראה לו.
קראקא – המכונה "דער הויכער ר' ליב" ונראה לפרש למה עשירית האיפה אין צריכים להראות לו .דבגמרא
מגילה (לא ע"ב)" :ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה" (בראשית
חשבו ן של ושה ד ור ו ת טו ,ח) – אמר אברהם לפני הקב"ה :רבש"ע ,שמא ח"ו ישראל חוטאים
"ְוְדֹור ְְר ִִב ִיִעי ָיָ ׁשּובּו ֵהֵ ָּנּ ה" (בראשית טו ,טז). לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו :לאו.
אמר לפניו :רבש"ע ,במה אדע? אמר לו" :קחה לי עגלה משולשת"
כתב הרמ"ע מפאנו (מאמר חקור דין ח"ב פרק כח): (שם ,ט) וגו' .אמר לפניו :רבש"ע ,תינח בזמן שבית המקדש קיים; בזמן
תמן תנינן בבחירתא (עדיות פ"ב מ"ט) :האב זוכה לבן וכו' ובמספר שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? וכו' ,עכ"ל.
הדורות לפניו ,הוא הקץ ,שנאמר "קורא הדורות מראש" (ישעיה מא, והנה אמרינן (זבחים סב ע"א) "שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית",
ד) .אף על פי שנאמר "ארבע מאות שנה" (בראשית טו ,יג) ,הרי נאמר שמותר להקריב בבמות [הערת עורך הספר חבל יעקב :דברי רבינו
"ודור רביעי ישובו הנה" וכו'[ .פי' הרע"ב :ובמספר הדורות לפניו – אתיין כדעת ריש לקיש (זבחים קז ע"ב) דמקריבין בזמן הזה בבמה],
פעמים שהקב"ה מבטיח לאב לעשות טובה לזרעו לדור שלישי או לפי זה אין מקום לקושיית אברהם ,דיש לומר שיקריבו בבמה
לדור רביעי ,והאב זכה לאותו הדור שתבוא להם אותה הטובה .הוא כשיחרב בית המקדש .רק ,דאמרינן (זבחים קיט ע"ב) :ר' יהודה אומר
הקץ – שקצב הקדוש ברוך הוא לאותו דבר שיהיה לזמן פלוני ולדור אין מנחה בבמה ,דכתיב "זבחים" (שמות כד ,ה) – ולא מנחות.
פלוני .כמו ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ,ודור רביעי ישובו
הנה ,הרי מספר הדורות שהוא דור רביעי הוא הקץ של ארבע מאות לכן כשאמר הקב"ה שיתקיימו ישראל בזכות הקרבנות ,לא הראה לו
שנה]. עשירית האיפה ,שיקשה אברהם :תינח בזמן שבית המקדש קיים;
בזמן שאין בית המקדש קיים ,ולא יקריבו בבמה מנחות ,מאי איכא
פירוש :אף על פי שנאמר "ארבע מאות שנה" – מכל מקום החשבון למימר? דבשלמא בכל הקרבנות הראה לו שזכותן מסייעתן ,אף
מכוון משנולד יצחק ,וזהו "קורא הדורות מראש". שיחרב בית המקדש – יקריבו בבמה; מה שאין כן במנחה.
וזהו מבואר בפסוק אחר ,שנאמר "ודור רביעי ישובו הנה" – דהיינו
שלושה דורות ,הם רד"ו שנים ,לכל דור שבעים שנה [וכמו שנאמר
ְבְִעים ָָׁשָנָ ה" (תהלים צ ,י)]; וכשיתחיל דור רביעי
"ְיְֵמֵ י ְׁשְ נֹוֵתֵ ינּו ָָב ֶֶהם ִִׁש ִ
מאא"ז הג"ר יוסף תאומים הנ"ל
– ישובו הנה. צד י ק בן רש ע ,ויסור ים בשבי ל ה בנים
יואל משה על עשרה מאמרות (אמשטרדם ת"ט) ,שם אות ב. טֹוָבה" (בראשית טו,
ֹבֶֹתיָך ְּּבָׁשׁלֹוםִּ ,תּ ָּקֵּבֵר ְּּבֵׂשׂ ָיָבה ָ
"ְוְַאָּתּ ה ָּתּבֹוא ֶֶאל ֲֲא ֶ
ַ
טו) .ופירש רש"י" :תבוא אל אבותיך" – למדך שעשה תרח תשובה;
מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד "בשיבה טובה" – בישרו שיצא ישמעאל לתשובה (ומקורו בבראשית
פיורדא – זקינו של הברוך טעם רבה פל"ח סי"ב).
ונראה לפרש על פי מה דאמרינן בברכות (ז ע"א) :צדיק וטוב לו –
"וי שמע אב רם ל קו ל שר י " – זכ ר ל דבר שז קו ק לגר ש צדיק בן צדיק; צדיק ורע לו – צדיק בן רשע .והיה אברהם מתירא מן
איתא ביבמות (סד ע"א)" :נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה היסורים ,שסבר שהוא בכלל "צדיק ורע לו" ,לפי שאביו היה רשע,
– יוציא ויתן כתובה ,שמא לא זכה להבנות ממנה .אף על פי שאין ואם כן ייענש גם בשביל תרח .לכן בישרו הקדוש ברוך הוא שתרח
ְבְָרם ְּּב ֶֶא ֶֶרץ ְּכּ ָנָ ַַען'
ְלְֶׁשֶׁבת ַַא ָ
ֶ ראיה לדבר ,זכר לדברִ'ִ :מ ֵּּקץ ֶֶעֶׂשׂר ָׁשִׁנִ ים עשה תשובה.
(בראשית טז ,ג)" (והשנים שהיו נשואים בחוץ לארץ אינן עולות מן המנין) אך עדיין היה לו לחוש :דהנה איוב נענש ביסורים מפני שבניו היו
וכו' .ומקשה הגמרא :אברהם עקור היה! ִּפְּׁשָׁעם" (איוב ח ,ד).
ָ "ִאם ָּבֶּנֶ יָך ָָחְטְאּו לֹו ַוַ ְיְַׁשְּׁלּ ֵחֵ ם ְּּבַיַ ד
רשעים ,שנאמר ִ
המשך בעמוד ח
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מ לוקט מספר ים וס ופר ים וממל קטים
ְלְָע ָָמל יּוָּלּד" (איוב ה ,ז) ,ואין לך אדם שאין לו יסורים וטרדות; ובבוא עליו טרדות ָ המשך מדברי הגה"ק רבי הלל מקאלאמיא (שירי משכיל – כלל ג פרט ג):
הזמן ,בקל יכול הס"מ להסיתו לבטל את לימוד התורה לגמרי .כי איזו אהבה ְִפ ִיִדם" (שמות יז ,ח) – שרפו ידיהם מן התורה ִּיָּּלֶּחם ִִעם ִיִ ְׂש ָָׂרֵאֵל ִּבּ ְר ִ
"ַוַ ָּיֹּבֹא ֲֲע ָָמֵלֵ ק ַוַ ֶ
עזה לתורה תקועה בלבבו ,שתעמוד לנגדו ותלחם עמו? הלא אהבתו לתורה (סנהדרין קו ע"א) .עמלק ,הוא הס"מ ,יודע שמלימוד העיון וחידושי התורה
צוננת היא. נמשכת לאדם אהבה עזה לתורה ויראה טהורה ,ועל כן מר לו מר .ומשום כך
ועוד ,והוא העיקר אצלו :על ידי כך נחלש הקשר של שמירת תרי"ג מצוות, טורח בהסתתו לסבב לכל הפחות "רפידים" :שאם לא ישמעו לו לבטל את
מלהיות מדקדק בקיומן על הצד היותר טוב .כי מי שאינו זוכה להיות כמעין לימוד התורה לגמרי ,ישמעו לו מיהת שיהיו רפויי ידים בתורה – ילמדו ,אבל
המתגבר ולחדש חידושי תורה ,אינו מרגיש שיש בלימוד התורה מתיקות ֹאֶֹהל" (במדבר יט ,יד; שבת פג ע"ב) .ורבים "ָא ָָדם ִּכּ י ָיָ מּות ְּּב ֶ לא בעיון ,ולא יקיימו ָ
ועושר .ואז "ָּכּל ְיְֵמֵ י ָָעִנִ י ָָר ִִעים" (משלי טו ,טו) :כל עבודתו בקיום המצוות היא מן ההמון אינם יודעים ,שהמתעצל בלימוד העיון סופו להביא לידי הריסות
בבחינת קטנות ועצבות ,שהרי לבו ריק מאש אהבת ה'. התורה מכל וכל.
ַּבֶּּדֶּרְך" (דברים כה ,יח)" .בדרך" – זה תלמוד
"ֲאֶׁשׁר ָָק ְְרָך ֶ
ובזה יש לפרש הכתוב ֲ ובערמה הוא מפתה אותם ,ואומר שרוצה בטובתם :שהרי לימוד העיון מצריך
תורה" .קרך" – לשון סירוס (עי' בעל הטורים שם) :שמסית את האדם שלא ללמוד לשבר את הגוף ,לנדד שינה מן העינים ולפרוש מכל התענוגים ,לקיים "הפוך
בעיון ,ושלא להוליד תולדות ,הן הן חידושי התורה .ועוד" ,קרך" – לשון צינון בה והפוך בה ...וסיב ובלה בה" (אבות פ"ה מכ"ב) .ובמתק שפתיו הוא מפתה את
(רש"י שם) :שמי שלא טעם מעולם שמחת חידושי התורה ונעימותם ,רחוק הוא האדם ,שיהיה כל לימודו רק בבחינת "לגמור" .וזוהי "רפידים" :לומד תורה הוא,
מאהבה עזה ומרשפי אש שלהבת י-ה ,שהרי מעולם לא נתלהבה בלבבו אהבת אבל לימודו רפוי ורזה ודל.
ה'. "ָא ָָדם
ועבירה גוררת עבירה .בלימוד "לגמור" נחלשת ופגה אהבת התורה .והרי ָ
ךל ךל תשרפ ז דרושים קדמונים
המשך מעמוד ז
אלא נראה ,ש"ארבעה עשר" אינו מנין שנותיהם כלל ,אלא שאותה וכתבו התוספות (ד"ה אע"פ שאין ראיה)" :ראיה גמורה אינה ,דמשם
שנה היתה שנת י"ד למחזור קטן ,ושנת י"ד במחזור היא שנה אין ללמוד שיהא זקוק לגרש אשתו אפילו אם אי אפשר בלא גירושין;
מעוברת ,על פי הסימן הידוע למעוברות גו"ח אדז"ט [כי בכל מחזור ואדרבה ,ראוי ללמוד מכאן דהיכא דשהה עמה י' שנים שרי להכניס
קטן י"ט שנים ,והשנים ג' ו' ח' י"א י"ד י"ז י"ט הן שנים מעוברות]. צרתה ,כמו שמצינו באברהם" וכו'.
וכוונת התרגום לפרש על פי הגמרא בר"ה (יא ע"א) ,דאותה השנה וקשה :אם כן ,מאי מקשה הגמרא "אברהם עקור היה"? הא באמת
מעוברת היתה .וכן עולה לחשבון בריאת העולם ,שאותה שנה היתה התנא לא יליף מאברהם מידי ,רק לזכר בעלמא.
שנת י"ד למחזור קטן ,שהיא שנת עיבור.
ונראה ,דמוכח מאברהם דבעינן לגרש מן התורה" .אף על פי שאין
וכן כתב הגאון ר' פנחס קצנלנבוגן (יש מנחילין סימן קיט ,ירושלים ראיה לדבר" – מפסוק "מקץ עשר שנים" ,דממנו אין ראיה שיהא צריך
תשמ"ו) ,שבשנת תס"ט שאלוהו בפראג קושיא זו ותירץ כן בדרך לגרש ,כדברי התוספות" .אבל זכר לדבר" – מפסוק אחר דכתיב גבי
אפשר ,ואמר לו רבינו שכיוון לדעתו ,ושהוא בא לכך מחשבון בריאת ָׂשָׂרי" (שם ,ב) .ותיבת "לקול" מיותרת, ְבְָרם ְלְ קֹול ָ
ִּיְּׁשַׁמע ַַא ָ
אברהםַ" :וַ ַ
העולם .והחשבון :אברהם נולד בשנת אלף תתקמ"ח לבריאת העולם ופירש רש"י" :לרוח הקודש שבה" .משמע שאם לא היתה מדברת
(רש"י עבודה זרה ט ע"א) ,ונימול בן תשעים ותשע – הרי שנת ב' אלפים ברוח הקודש ,לא היה שומע לה.
מ"ז; וכשתחלקם למחזורים של י"ט שנה ,הם ק"ז מחזורים ועוד י"ד
שנים – הרי שנת י"ד למחזור קטן .וכן כתב בסדר הדורות (ב"א מ"ז). ואי נימא כדברי התוספות ,שהדין הוא להכניס צרתה ולא לגרש –
למה הוצרך אברהם לרוח הקודש כדי לשמוע לשרה? הלא כדין
[צמח הצב"י :ולפי כל הנ"ל יתיישב היטב מה שהקשה בספר אהבת אמרה לו ,ובלאו הכי היה לו לעשות כן .ואין לומר שהוצרך לרוח
יהונתן (להג"ר בנימין שמערלער ,תרצ"ב) על התרגום" :צריך בינה, הקודש משום שהאשה יכולה למחות שלא ישא אחרת עליה – הא
דהלא ישמעאל נימול בן י"ג ככתוב בפסוק המוקדם" – דהכתוב היא בעצמה אמרה לו .אלא על כרחך הדין הוא דוקא לגרש ,והיא
אומר "וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה" (בראשית יז ,כה) ,והתרגום אמרה שלא לגרש ,רק להוסיף עליה – "אּוַלַ י ִִאָּבֶּנֶ ה ִִמֶּמּ ָּנּ ה" (שם);
עצמו תרגם שם "ַּבּר ְּתְ ַלַ ת ַַעְׂשְֵרֵ י ְׁשִׁנִ ין" ,והיאך יכתוב בפסוק שאחריו ולזה הוצרך לרוח הקודש .ושפיר שייך לומר "זכר לדבר" :מדאשכחן
"בארבעה עשר שנין" .ועוד ,דאין שום רמז בלשון התרגום שמנין זה באברהם שנשא אשה אחרת ,והוצרך לזה רוח הקודש – שמע מינה
מוסב על ישמעאל. דהדין הוא דמגרש .ושפיר מקשה הגמרא "אברהם עקור היה".
אלא דאין כאן סתירה כלל – דשנת י"ד במחזור היא אכן שנת י"ג של כת"י ירושלים מספר ( 10998מתוך מאמר ארוך).
ישמעאל; ו"ארבעה עשר" שבתרגום אינו מנין שנותיו ,אלא סימן
השנה במחזור קטן].
מאא"ז הגה"ק ר' שמחה כ"ץ רפאפורט זצ"ל
מאא"ז הגה"ק ר' איציקל האמבורגער זצ"ל – אב"ד לובלין – זקינו של הדברי חיים
אבי אמו של הרה"ק מראפשיץ תרע ומת שרה בדרך מ מה נפשך
הפיכת ס דום בשב ת
ְבְָרם ֲֲח ָָמ ִִסי ָָעֶלֶ יָך" (בראשית טז ,ה) .פירש רש"י:
ָׂשַׂרי ֶֶאל ַַא ָ
ּאֶמר ַ
"ַוַ ֹּת ֶ
כשהתפללת עליך ,למה לא התפללת עלי; ועוד ,שאתה שומע בזיוני
ְׁשָׁמֵעֵאל ְּּבנֹו" (בראשית יז ,כו) .ואיתא ְבְָר ָָהם ְוְִיִ ָ "ְּב ֶֶע ֶֶצם ַַהּיֹום ַַהֶּזּ ה ִנִ ּמֹול ַַא ָ
ּ ושותק .וקשה ,מאי זה לשון "ועוד".
במדרש :מכאן שאנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא .והיא פליאה. ויש לתרץ ,דאיתא בגמרא (ב"ב טז ע"א) דפנינה לשם שמים נתכוונה,
ונראה לפרש .דהנה דרשו חז"ל במדרש" :בעצם היום הזה" – בעיצומו דלכך הקניטה את חנה ,כדי שתתקנא חנה ותתפלל על עצמה.
של שבוע ,כלומר באמצע השבוע ,שהוא יום ד' – שיש שלשה ימים ואיתא במדרש (בראשית רבה פנ"ג ס"ו)" :וה' פקד את שרה" – בדין היה
לפניו ושלשה ימים לאחריו – נימול .וכמו שאמרו חז"ל (בבא מציעא פו לה ליפקד ,דכתיב (במדבר ה ,כח) "ונקתה ונזרעה זרע" ,והיא יצאה
ע"ב) ,אמר רבי חמא בר חנינא :יום ג' למילתו היה ,ובא הקב"ה ושאל מפרעה ומאבימלך נקיה ,בדין שתזרע זרע .ואם כן ,לא היה להגר
ֹלָׁשה ֲֲאָנָ ִׁשׁ ים ִנִ ָּּצ ִִבים ָָעָלָ יו"
ְוְִהֵּנּ ה ְׁשׁ ׁ
בשלומו; ובתוך כך "ַוַ ִּיּ ָּׂשׂא ֵעֵ יָנָ יו ַוַ ַּיּ ְרְא ִ לומר שנתכוונה לשם שמים ,כדי שתתפלל שרה על עצמה ,כמו
(בראשית יח ,ב) .נמצא שהמלאכים באו אל אברהם ביום ו' ,והפיכת פנינה; שהרי שרה אינה צריכה לתפלה ,דבדין היה לה ליפקד.
סדום היתה למחרתו כידוע; נמצא שהפיכת סדום היתה בשבת. והכי קאמרה" :חמסי עליך" – כשהתפללת על עצמך ,מכל מקום
ולכאורה קשה ,איך חילל המלאך את השבת בהפיכתו את סדום? הא לא התפללת עלי .ואם תאמר שאינך צריך להתפלל ,דבדין שאפקד,
גם במיתת בית דין קיימא לן דאין מיתת בית דין דוחה שבת (סנהדרין שיצאתי נקיה מפרעה וכו' – "ועוד ,שאתה שומע בזיוני ושותק" .דאין
לה ע"ב) ,ואיך הפכו את סדום בשבת? לומר שהגר נתכוונה לשם שמים ,להקניט אותי כדי שאתפלל ,כמו
אולם באמת לא קשה כלל .דהא הטעם שמיתת בית דין אינה דוחה גבי פנינה; הא לפי דעתך אין צריך להתפלל עלי ,דבדין שאפקד.
שבת ,אף דלכאורה הוה ליה מקלקל ,וכל המקלקלין פטורין (שבת וממה נפשך ,תרעומת עליך.
קו ע"א) – הטעם משום דהוי תיקון גברא ,דעל ידי המיתה יש לו חלק
לעולם הבא ,כי מיתתו כפרתו .אולם אנשי סדום ,שבאמת אין להם מאא"ז הג"ר יחזקאל שרגא פייבל תאומים –
חלק לעולם הבא ,ואין כאן שום תיקון במיתתם – אם כן חזר הכלל,
דכל המקלקלין פטורין ,ואין כאן חילול שבת כלל. בן הקיקיון דיונה
ולפי זה מובן המדרש שפיר ,שמזה שנאמר "בעצם היום הזה נימול "בארבעה עשר שני ן " – לאיזה חשב ון?
אברהם" מוכח דאנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא .שהרי "בעצם ְׁשָׁמֵעֵאל ְּּבנֹו (בראשית יז ,כו) .ובתרגום ְבְָר ָָהם ְוְִיִ ָ
ְּּב ֶֶע ֶֶצם ַַהּיֹום ַַהֶּזּ ה ִנִ ּמֹול ַַא ָ
היום הזה" הוא עיצומו של שבוע ,שהוא יום ד' ,ואם כן הפיכת סדום ְבְָר ָָהם
ְְּבְַעת ֲֲע ַַׂשר ְׁשְִנִ ין ְגְַזַ ר ַַא ָ
ְּבְַאְר ַ
יֹוָמא ָָהֵדֵ ין ַ ְכְַרן ָ
יונתן בן עוזיאלִִּ :ב ַ
היתה בשבת כנ"ל .ואם נאמר דאנשי סדום יש להם חלק לעולם הבא, ְׁשְָמֵעֵאל ְּבְֵרֵ יּה.
ְוְִיִ ָ
נמצא דמיתתם הוה תיקון להם – אם כן איך הפך המלאך את סדום
בשבת ,הא גם מיתת בית דין אינה דוחה שבת? ועל כרחך נשמע וצריך להבין ,לאיזה צורך הוסיף התרגום "בארבעה עשר שנין" ,והלא
מזה דאין להם חלק לעולם הבא ,ושפיר הפך את סדום בשבת ,כי כל שנותיהם כבר נמנו בפסוקים שלפני זה" :ואברהם בן תשעים ותשע
המקלקלין פטורין ,ודו"ק. שנה" (שם ,כד)" ,וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה" (שם ,כה).
ספר פני אריה ,לנכדו הג"ר ארי' לייבוש הורוויץ אב"ד סטאניסלאב (נדפס תרל"ז). ויש שתירצו ,שהוא על פי פירש"י "בעצם היום הזה" – שמלאו
ובקונטרס הוספה לספר דרכי חיים (תשכ"ב) מביא זה בשם אא"ז הדברי חיים מצאנז ,בשם לאברהם צ"ט שנה ולישמעאל י"ג שנה ,הרי שהיה אותו היום תחילת
קובץ הבאר שנה ג (סיון תרפ"ה ,ח"ג סי' יא) ,והוא פלא כי שנה ג מתחיל מסי' עו ,אך מצאתי שנת י"ד לישמעאל .אבל עדיין קשה ,למה דייק התרגום למנות
מאמר זה בשנה ד (כסליו תרפ"ז ,סי' צג) ,בשם פנחס שו"ב בראנער משעברשין שנותיו של ישמעאל; טפי היה מן הראוי למנות שנותיו של אברהם,
שהיה בתחילת שנת מאה .וגם לא נתיישבה הקושיא ,לאיזה צורך
הוסיף התרגום מה שכבר מפורש בכתוב.
ךל ךל תשרפ ח דרושים קדמונים
ךל ךל תשרפ
באות קלה. ֶּתַּרח ְּּב ָָח ָָרן" (בראשית יא ,לב) ,ופרשת לך לך ָּיָּמת ַ
פרשת נח מסתיימת "ַוַ ָ
אבל עכשיו שנאמר "ויאמר" ה' אל אברם ,וקשה למה לא ּוִמ ֵּּבית ָָא ִִביָך
ּוִמּמֹוַלַ ְְד ְּּתָך ִ
ֵמֵַא ְְר ְְצָך ִ
ְבְָרם ֶלֶ ְך ְלְ ָך ַ
ּאֶמר ה' ֶֶאל ַַא ָ מתחילה "ַוַ ֹּי ֶ
נאמר "וידבר" – על כרחך בא להורות שבשביל אברהם נברא ְֶאָּךּ" (שם יב ,א). ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲאֶׁשׁר ַַאְר ֶ
העולם ,כדברי בעל הטורים .ואם כן "בהבראם" מיותר לענין נתינת ה ארץ ל אברהם אינה גזל – שהעולם נ בר א באו ת שאי ן
זה ,ומוכרח לדרוש "בה"א בראם" ,באות קלה .ולפיכך שפיר ב ו ממ ש
אמר לו "לך לך מארצך ...אל הארץ אשר אראך" ,ואין בזה
משום גזל ,שהרי היתה מתנה שאין בה ממש ,ודו"ק .עכ"ד ונקדים מה שכתב בספר עיר דוד (לידא – בית החכמה אות תקנג):
העיר דוד. יש לדקדק ,למה נאמר "ויאמר" ה' אל אברם ,ולא "וידבר".
כיב ו ד אב בע כ ו "ם תל וי אי ה ם קרו יי ן אדם ונראה לבאר בתכלית הפשיטות .דהנה על הפסוק "ֵאֵֶּלּ ה
ְוְָה ָָא ֶֶרץ ְּּב ִִהָּבּ ְְר ָָאם" (בראשית ב ,ד) מצינו שתי
ַׁמִיִ ם ָ
תֹוְלְדֹות ַַהָּׁש ַ
והנה לכאורה יש להקשות :למה צריך לחשוש למה שיאמרו אומות דרשות :חד אמר (בראשית רבה פי"ב ס"ט) ,אל תקרי "בהבראם"
העולם "לסטים אתם" ,והלא גזל עכו"ם מותר (עי' מ"ש אא"ז הש"ך בחו"מ אלא "באברהם" – שבשביל אברהם נבראו שמים וארץ; וחד
סי' שמח סק"ב)? אמר (שם ס"ב וס"י)" ,בה"א בראם" – באות ה"א ,אות קלה שאין
אך כתב בספר פתח האהל (ערך הריגה) ,שאם גזל עכו"ם אסור או בה ממש.
מותר תלוי במחלוקת חכמים ורשב"י (יבמות סא ע"א) אם עכו"ם קרויים ומה נפקא מינה בין שתי הדרשות? הנה רש"י (בראשית א ,א)
"אדם" :אם קרויים אדם – אסור לגזול מהם; ואם אינם קרויים אדם כתב ,שלכך פתחה התורה בבראשית ,שאם יאמרו אומות
– מותר .וכן כתב אא"ז בבנין דוד (מקץ אות נח). העולם לישראל "לסטים אתם ,שכבשתם ארצות שבעה גוים",
והנה רש"י כתב על הפסוק "וימת תרח בחרן" :למה הקדים הכתוב יאמרו להם :ברצונו נתנה להם ,וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
מיתתו של תרח ליציאתו של אברם? שלא יהא הדבר מפורסם והקשה השל"ה (תורה שבכתב פ' בראשית אות כח; ועי' לקט יוסף ערך ארץ
לכל ,ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו ,שהניחו זקן והלך לו; ישראל אות ח) :וכי זהו הדין ,שהנותן מתנה יכול לחזור וליטלה?
לפיכך קראו הכתוב מת וכו' .ולכאורה קשה ,והלא תרח עכו"ם היה, ַׁמִיִ ם ַנַ ֲֲעׂשּו" (תהלים לג ,ו) ,באמירה
ְַבר ה' ָׁש ַ
ותירץ ,שהואיל ו"ִּבּ ְד ַ
ובעכו"ם אין חיוב כיבוד אב ,וכלשון הגמרא בקידושין (לא ע"א) על בעלמא ,הרי זה כדבר שאין בו ממש ,ומותר לחזור בו.
המעשה בדמא בן נתינה" :ומה מי שאינו מצווה ועושה". וכתבו המפרשים ,שאף למאן דאמר עקימת שפתיו הויא
אך יש לומר דזה גם כן תלוי אם עכו"ם קרויים אדם .וביתר ביאור, מעשה ,כאן אין אפילו עקימת שפתים ,שהרי "בה"א בראם":
אמרו בקידושין (ל ע"ב) ובנדה (לא ע"א)" :שלשה שותפין הן באדם: כשאדם פותח את פיו לדבר ,מיד יוצאת ה"א מפיו ,והיא אות
הקב"ה ,ואביו ואמו" .ומשם נלמד טעם מצות כיבוד" :בזמן שאדם קלה שאין בה ממש[ .וכן כתב הרי"ף (סנהדרין טז ע"ב) לגבי עדים
מכבד את אביו ואת אמו ,אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי זוממין ,שאם העידו בתיבת "איה" אין זו עקימת שפתים;
ביניהם וכבדוני" .השותפות נאמרה בלשון "באדם" .ממילא ,לשיטת ומסיים שם" :וכן אתה מוצא במדרש רבותינו ז"ל' ,בהבראם'
רשב"י (יבמות סא ע"א) שעכו"ם אינם קרויים אדם ,יש מקום לומר – בה"א בראם; ומה עסקו של ה"א? לפי שכל האותיות אדם
שאין בהם השותפות הזו ,ואין לאב עכו"ם חלק בבנו שמחייב כיבוד. קופץ את פיו בעת שמוציאן ,אבל ה"א לאו; וכך הקדוש ברוך
ויש לרמז זה בלשון רש"י (עבודה זרה כג ע"ב) :עד היכן כיבוד אב ואם – הוא בראם בלא יגיעה ובלא מעשה" .וכן כתב הרא"ם (בראשית ב,
כמה "אדם" מצווה להזהר בכיבוד אב ואם .מה עשה עובד כוכבים יַעף ְוְ ֹלא ִיִ יָגָ ע" (ישעיהו מ ,כח) בבריאתו ,הרי זה ד) ].ומאחר ש"ֹלא ִיִ ַ
– וכ"ש ישראל שמצווה על כך ,עכ"ל .הרי שנקט רש"י "אדם" על כנותן לחבירו דבר שאין בו ממש ,ומותר לחזור בו.
המצווה ,ובישראל כתב "שמצווה על כך" – למעט עכו"ם ,שאינו נמצא :אם "בהבראם" כפשוטו – שבאות ה"א נבראו שמים וארץ
מצווה. – שפיר יכול הקב"ה לחזור במתנתו וליתנה לישראל ,שהיתה
ובזה יובן הסמיכות .כל הטעם שפתחה פרשת לך לך בתיבת מתנה שאין בה ממש .אבל אם "בהבראם" – "באברהם" ,אין
"ויאמר" ,הוא כדי שלא יאמרו אומות העולם "לסטים אתם" .וקשה, לנו שום לימוד שבריאת שמים וארץ היתה באות קלה ,ושוב
והלא גזל עכו"ם מותר! ועל כרחך שגזל עכו"ם אסור ,משום שגם אין הקב"ה יכול לחזור במתנתו ,שהרי היתה מתנה של ממש.
עכו"ם קרויים אדם .ומנא לן הא? לזה סיימה פרשת נח "וימת תרח והנה בעל הטורים כתב כאן" :ויאמר" – פתח באמירה ,בלשון
בחרן" :שהקדים הכתוב מיתתו כדי שלא יאמרו שלא קיים אברהם שנברא בו העולם ,שבעשרה מאמרות נברא העולם ,וכולו לא
כבוד אביו – הרי שגם עכו"ם קרויים אדם. נברא אלא בזכות אברהם; לכך כתב עליו מאמר .ולפי זה אין
[ואין להקשות ממה שכתב הרמב"ם (ממרים פ"ה הי"א) :גר אסור לקלל צורך בדרשת "בהבראם" כדי ללמד שבשביל אברהם נברא
אביו העכו"ם ולהכותו ,ולא יבזהו ,שלא יאמרו "באו מקדושה חמורה העולם ,שהרי זה מוכח ממה שפתחה התורה כאן בלשון
לקדושה קלה" ,אלא נוהג בו מקצת כבוד .ואם כן ,גם לצד שעכו"ם "ויאמר"; ועל כרחך "בהבראם" בא ללמד את הדרשה האחרת
אינם קרויים אדם ,יש לחוש למה שיאמרו הבריות .דהתם אינו אלא – "בה"א בראם".
שלא יבזהו ,וינהג בו מקצת כבוד; אבל לעזוב את אביו הזקן וללכת ומעתה מבואר .דלכאורה קשה :איך אמר הקב"ה לאברהם
לו אולי אין בזה ביזיון .ומדפירשו חז"ל שהקדים הכתוב מיתת תרח, ללכת "אל הארץ אשר אראך"? והלא יאמרו אומות העולם
שלא יאמרו "לא קיים אברם את כבוד אביו" ,משמע שהיה חייב "לסטים אתם" ,שנטל מזה ונתן לזה .ואם משום שברצונו
בכבודו ממש ,ויש לומר שגם עכו"ם קרויים אדם]. נתנה וברצונו נטלה – גם זה אינו ,שהרי הנותן מתנה אינו
רשאי לחזור בו .ואין לומר שלא היתה כאן מתנה של ממש,
לפי שבאות קלה נברא העולם – מנא לן? דלמא "בהבראם"
בא ללמד שבשביל אברהם נברא העולם ,ולעולם לא נברא
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
ךל ךל תשרפ ט דרושים קדמונים
