gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem

שבוע: לך לך (2026-10-19)

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ללמוד ‪ -‬ולקיים‬ ‫בס"ד‬ ‫הערות מעשיות להלכה ‪ -‬על סדר הדף היומי‬ ‫"וכאשר תקום מן הספר‪ :‬תחפש באשר למד ת‪ ,‬אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו " ‪ -‬אגרת הרמב"ן‬ ‫בכורות דף ל ‪ -‬לו‬ ‫לך לך ⚫ מרחשון תשפ"ז‬ ‫גליון שנא‬ ‫ג ליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה‬ ‫דף ל [דף לה]‬ ‫נאמנות משגיח כשרות‬ ‫עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר‬ ‫ו הגרש"ז אויערבך זצ"ל במנחת שלמה (ס' סב אות ג) כתב טעמים‬ ‫אחד נחשד לכל התורה כולה‬ ‫נוספים בענין זה שאנו סומכים אחד על השני אף מי שלא קיבל‬ ‫עליו חבירות כדין המב ואר בגמ'‪ .‬טעם אחד כ תב שתקנת דמאי‬ ‫בענין נאמנות משגיחי כשרות‬ ‫היתה בזמן שרוב עמי הארץ עישרו פירותיהם‪ ,‬ומעיקר הדין לא‬ ‫היו צריכים לעשר פירות שנקנו מע"ה ‪ ,‬וחז"ל תיקנו לחוש למיעוט‬ ‫נאמנות על הפרשת מעשרות‪ :‬האם ניתן לסמוך על מי שאומר‬ ‫שאינן מעשרין‪ ,‬ובכלל התקנה אמרו שלא להאמין מי שלא קיבל‬ ‫שעישר את הפירות או שצריך לעשר כל אחד בעצמו? וכיצד ניתן‬ ‫עליו חבירו ת‪ ,‬אך בזמננו שמעיקר הד ין‪ ,‬א" א לסמוך על ע"ה כיון‬ ‫ל סמוך על משגיח כשרות שמעיד שהמוצרים מעושרים אם לא‬ ‫שרובם אינם מעשרים‪ ,‬א"כ בטלה תקנת דמאי ואין בה צורך כיון‬ ‫קבל על עצמו דברי חברות ואינו במעלת חבר [האם מעיקר הדין‬ ‫יש לועדת הכשרות נאמנות על המעשרות?]‪.‬‬ ‫שמעיקר הדין אין מאמינים לע"ה וצריך לעשר פירות שנקנו ממנו‪,‬‬ ‫והרי מבואר בבכורות (דף ל) ד יש לקבל דברי חברות בפני שלשה‬ ‫וממילא בטלה גם החומרא שהחמירו בתקנת דמאי שצריך דוקא‬ ‫ורק אז נחשב חבר הנאמן על תרומות ומעשרות‪ ,‬לפי זה יש לעיין‬ ‫קבלת ח בירות כדי להאמין על המעשרות‪ ,‬ויש לנו להאמין לכל‬ ‫שבזמננו שאינו נוהג קבלת חברות כיצד ניתן לסמוך על השגחת‬ ‫אדם שהוא בחזקת כשרות אם רק אינו בגדר של "חשוד על‬ ‫כשרות מהודרת לומר שהמוצרים מעושרים וגם אותם שהורגלו‬ ‫המעשרו ת" שבטלה חזקתו‪ .‬והוס יף שם הגרש "ז דאין לומר‬ ‫שתק נת חז"ל אינה מתבטלת לעולם גם כשבטל טעמה‪ ,‬דמצינו‬ ‫לעשר בעצמם‪ ,‬האם יכול אחד לסמוך על חברו שהרי אף שמקפיד‬ ‫עוד ענינים שגזרו בחז"ל בהפרשת תרו"מ‪ ,‬כמו התורם מזיתים על‬ ‫לעשר בעצמו עדיין אינו בכלל חבר?‬ ‫שמן וענבים על יין שאין תרומתו תרומה מש ום גדר מי חטאת‪,‬‬ ‫דעת החזו"א‬ ‫וכתב הרש"ס דבזמן הזה שאין לנו טהרות בטלה הגזירה ותרומתו‬ ‫תרומה ‪ ,‬וכן מה דאיתא בב"ק (דף קטו) היה טעון כדי יין או שמן‬ ‫החזו"א (שביעית סי' י סק"ח) כתב שאם נאמר שכשגזרו חכמים‬ ‫וראה שהן משתברין ואמר הרי הן תרומה על פירות שבביתי לא‬ ‫על הדמאי קבעו שכל מי שלא קבל דברי חברות אינו נאמן על‬ ‫אמר כלום‪ ,‬וכתב בשו"ע ( יו"ד ס' שא סע' כה) שבזמן הזה‬ ‫המעשרות‪ ,‬יוצא שבזמן הזה שאין קבלת חברות אי אפשר לסמוך‬ ‫שהתרומה עומדת לאיבוד מפ ני הטומאה תרומתו תרומה‪ ,‬וה"נ‬ ‫אחד על חברו‪ ,‬ואף על בני ביתו לא יוכל לסמוך‪ ,‬רק אם עשרו‬ ‫י"ל בדמאי‪.‬‬ ‫בפניו‪ ,‬ואין הדבר מסתבר‪ ,‬אלא ענין הקבלה שגדרו שהחברים לא‬ ‫טעם נוסף כתב שם‪ ,‬דאפשר שכ ל מה שתקנו שלא להאמין לעם‬ ‫יצרפו לחבורתן עמי הארץ‪ ,‬שלא קבלו בפני שלשה אבל מי שידוע‬ ‫הארץ‪ ,‬הוא בזמן שתקנו סדר של קבלת חבירות‪ ,‬שלא הפקיעו‬ ‫שמדקדק לעשר מה‬ ‫חז"ל לגמרי נאמנות עד אחד באיסורין לענין מעשרות‪ ,‬אלא כיון‬ ‫שאוכל ומה שמוכר הרי הוא נאמן על מעשרות כדין עד אחד‬ ‫שראו חכמים שהרבה מעמי הארץ היו מזלזלין בענין הפרשת‬ ‫באיסורים כאשר אין חברים‪ ,‬ונסתפק שם שמא גם בזמן שתקנו‬ ‫תרומות ומעשרות התקינו שלא יהא כל אדם נאמן על המעשרות‬ ‫קבלת חברות זה רק לעניין החברים‪ ,‬אבל אותם המעשרים שלא‬ ‫אלא מי שקיבל עליו ומתנהג כחבר שע"י כך הוא נאמן על המעשר‪,‬‬ ‫קבלו יוכלו לסמוך זה על זה‪.‬‬ ‫וכל מי שלא קיבל עליו חברות הרי זה כאילו הוציא את עצמו‬ ‫דברי הטור בהלכות ארץ ישראל‬ ‫מכלל הנאמנים על המעשר‪ .‬אכן כל זה הוא רק בזמן שהיה סדר‬ ‫קבל ת דברי חבירות נוהג‪ ,‬אבל בזמן שאין לנו סדר של קבלת‬ ‫והדרך אמונה ( פ"י ממעשר) הביא ראיה מהטור בהלכות ארץ‬ ‫חבירות‪ ,‬שנמצא בטל ענין הנאמנות על המעשר שאין אנו יכולים‬ ‫ישראל שלו שכתב וז"ל לקח מישראל אם הוא בקי בהלכות‬ ‫להאמי ן לשום אדם על המעשרות אפילו לאשתו ובני ביתו‪ ,‬חזר‬ ‫תרומות ומעשרות ואמר שתיקן התבואה נאמן דקי"ל עד אחד‬ ‫הדבר לדינו שכל מי שהוא בחזקת כשרות נאמן על המעשר‪ ,‬וכמו‬ ‫נאמן באיסורים עכ"ל‪.‬‬ ‫לענין שאר איסור ים‪ ,‬שמעולם לא ביטלו חז"ל לגמר י נאמנות על‬ ‫עם הארץ של זמננו‬ ‫המעשרות‪.‬‬ ‫והאריך בזה בס' מש פטי ארץ (תרו"מ עמ' ‪ )285 – 281‬וכתב‬ ‫אכן כתב החזון איש שם שגם כשאין קבלה נוהגת התקנה לפרוש‬ ‫"סיכום הדבר ים‪ ,‬לפי פשטות ההלכה בגמ' וברמב"ם בזמננו שאין‬ ‫מעם הארץ כלומר שמי שיש לו את החסרונות של עם הארץ‬ ‫לנו קבלת חבירות כדין אין לנ ו להאמין לכל אדם על המעשרות‬ ‫המבוארים בסוטה (דף כב) שאינו קורא קריאת שמע וא ינו מניח‬ ‫אף כשאומר לנו שהפירות מעושרים‪ ,‬מלבד תלמידי חכמים דגמיר‬ ‫תפילין וציצית ואינו מגדל את בניו לתלמוד תורה‪ ,‬וכן אם עובר‬ ‫וסב יר [אף שאין תורתו אומנותו] שידו ע לנו שנוהג מנהג חברות‪.‬‬ ‫על איסור שרוב ישראל נזהרים בו‪ ,‬הרי זה עם הארץ ומי שהוא‬ ‫אולם ה מנהג בזמננו שסומכים אחד על השני‪ ,‬ולפי מה שביאר‬ ‫שמור מחסרונות א לו הרי הוא חבר ואסור לו לסמוך על עם הארץ‬ ‫החזון איש אין להאמין רק למי שידוע לנו שנוהג כחבר ואין בו‬ ‫זה‪ .‬אבל חברים שמדקדקים במצוות ונזהרים במעשרות‬ ‫פחיתותיו של עם הארץ וכל שלא ידוע לנו אין לסמוך עליו‪ ,‬ולפי‬ ‫מאמינים זה לזה‪ ,‬וסיים שכן המנהג שסומכים זה על זה ומנהג‬ ‫מה שכתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל חזר הדין בזמן הזה כמו קודם‬ ‫ישראל תורה‪ ,‬ע"כ מס' בם חייתני‪.‬‬ ‫גזילה"‪ .‬והביא שם מכתב מהגר"ש אויערבך זצ"ל "משגיח הנוטל‬ ‫תק נת דמאי‪ ,‬וכל אדם נאמן על המעשרות אם רק אינו בגדר‬ ‫שכר מהממונים על הכשרות [אף אם הם נוטלים שכרם מבעל‬ ‫"חשוד על המעשרות""‪.‬‬ ‫הפירות] שפיר נאמן‪ ,‬ואדרבא תפקידו לעמ וד על המשמר להודיע‬ ‫על כל מכש ול בזה‪ ,‬ובמצב שהמשגיח והממונים מוחזקים‬ ‫איך אפשר לסמוך על ההכשר כשאין היום עדות‬ ‫ומפורסמים שטורחים בזה באמונה‪ ,‬ואם ימצא איזה מכשול‬ ‫והעיר במשפטי ארץ (שם) ‪ ,‬כי כל האמור לעיל בענין נאמנות‬ ‫ותהום כ ל העיר‪ ,‬כמדומה שזה בירור גמ ור שא"צ לחוש לזה"‪.‬‬ ‫משגיחי כשרות שייך לדון בו כאשר המשגיח אכן מעיד כי הפירות‬ ‫שתחת פיקוחו הופרשו מהם תרומות ומעשרות‪ ,‬אך במ ציאות‬ ‫דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור האם‬ ‫הקיימת בזמננו‪ ,‬אין לנו שום עדות אישית מן המשגיח כי הפריש‬ ‫ניתן לסמוך על אחרים בזה או הוה בגדר חשוד‬ ‫תרומות ומעשרות מן התוצרת שבפ יקוחו‪ ,‬ויתכן שלא הופרשו‬ ‫תרומות ומעשרות מן התוצרת או מחלקה מחמת טעות או שכח‬ ‫דברי האור זרוע שיכול לאכול אצל אחרים שאינו מחמיר כמותו‪:‬‬ ‫או מרמה וכ ל מימי חששות כיו"ב‪ ,‬והרי פירות הטבל איתחזק‬ ‫בעיקר הנדון בדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שאסור‬ ‫איסורם [שרוב הפירות בזמננו נגמ"מ ע"ד למכור]‪ ,‬ואין לנו עדות‬ ‫להתירם בפניהם יש לציין דברי האור זרוע ח"א הלכות יבום‬ ‫לשנות את חזקת האיסור ש על הפירות‪.‬‬ ‫וקידושין סימן תרג לדון אם ראובן שנוהג איס ור בדברים‬ ‫אך כתב שמ"מ יש עוד צדדים להקל לסמוך על משגיחי כשרות‬ ‫המותרים יכול לסמוך על שמעון שנוהג בזה היתר ולאכול בביתו‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫וכמו שנזיר יכול לאכול בבית ישראל ואינו צריך לחשוש שמא‬ ‫יאכילנו הישראל יין וכן ישראל יכול לאכול בבית כהן ואינו צריך‬ ‫חזקה שליח עושה שליחותו‬ ‫לחשוש שמא יאכילנו תרומה משום דלא חיישינן שיעבור הלה‬ ‫יש כמה צדדים לומר לענין הפרשת תרומות ומעשרות שבזמן הזה‬ ‫ב'לפני עיור לא תתן מכשול' או שכיון ששמעון מחזיק את ראובן‬ ‫יש חזקה ש ליח עושה שליחותו‪ ,‬וא"כ גם אם נאמר שמשגיחי‬ ‫ל'טועה' וסובר שגם ראובן עצמו אילו היה יודע שהוא מותר היה‬ ‫כשרות אין להם דין חבר שנוכל לסמוך על הפרשתם‪ ,‬אכתי יש‬ ‫אוכל אלא שמחמת טעותו מניח ממילא על ראובן לחשוש שמא‬ ‫כמה צדדים לסמוך על הפרשתם מצד חזקה שליח עושה שליחותו‪.‬‬ ‫יאכילנו שמעון ואין ראובן רשאי לאכול אצל שמעון וכמו שאמרו‬ ‫[אך הקשה שבאופן שהמשגיח המפריש תרו"מ הוא שליח של בעל‬ ‫בכורות ל 'החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו' והסיק דלא חיישינן‬ ‫הפירות‪ ,‬ובעל הפירות פעמים שהוא בגדר עם הארץ או חשוד על‬ ‫דליספי אינש לחבריה מידי דלא כשר ליה והוכיח כן מהא‬ ‫המעשרות‪ ,‬הא יך נוכל לומר על שלוחו חזקה שליח עושה‬ ‫דמסקינן יבמות טו שעשו בית שמאי כדבריהם ומה שלא נמנעו‬ ‫שליחותו‪ ,‬וכי השליח עדיף ממשלחו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬כאשר בעל‬ ‫בית הלל מלישא נשים מבית שמאי זהו משום דמודעו להו ופרשי‬ ‫הפירות – המשלח אינו מודע כלל וכלל שיש צורך בהפרשת תרו"מ‬ ‫אלמא יכול לסמוך עליו ולא חיישינן דילמא ספי ליה עיי"ש (וכן‬ ‫על הפירות הנמכרים בחנות‪ ,‬האם על של יחות מסוג זה נאמרה‬ ‫נפסק ברמ"א ס' קיט סע' ז ע' ס' כל נדרי פע"ב הערה יב)‪.‬‬ ‫החזקה "שליח עושה שליחותו"? ולכן יש לצרף עוד ד ין שהוא‬ ‫לסמוך על פתק – "כל המוצרים בד"ץ"‬ ‫המשגיח הוא כפועל וכדלהלן]‪.‬‬ ‫יש מקומות שמצו י ים מכירת שו נות לא תעודת הכשר וכתוב‬ ‫משגיח אינו חשוד על גזל‬ ‫בפתק "כל המוצרים בד"ץ" או דוכנים למכירת פירות ללא תעודת‬ ‫וע"כ כתב בס' מש פטי ארץ (תרו"מ עמ' ‪ )285‬במקום שהמשגיח‬ ‫הכשר וכנ"ל‪ .‬וע"פ הלכה אין לסמוך על המוכרים האומרים שהכל‬ ‫מקבל את משכורתו מ"ועדת הכשרות" הממונה עליו‪ ,‬ה יה אפשר‬ ‫בהכשר הבד"ץ אא"כ מכיר המוכר ים שהם מוחזקים בכשרות‪.1‬‬ ‫לדו ן מצד אחר‪ ,‬כמו שבשליח נאמרה חזקה שליח עושה שליחותו‪,‬‬ ‫וכן כתב הרמ"א יו"ד סי' קי"ט ס' א‪ ,‬אסור לסמוך על אדם שאינו‬ ‫כ מו"כ נאמר על המשגיח בשכר חזקה שעושה מלאכתו באמונה‪,‬‬ ‫מוחזק בכשרות (ע' בט"ז שם)‪ ,‬וכן ע' משנה ברורה ס' לט ס"ק כד‬ ‫וזהו בכלל של יח שעושה שליחותו שהרי הוא של יח מטעם בית‬ ‫ע"ש‪ ,‬שלא תהא מכשולות בתרו"מ ערלה ושביעית‪ .‬וכן יש להעיר‬ ‫הדין או ועדת הכשרו ת למילוי תפקידו‪ ,‬ובספר הקלין שבדמאי‬ ‫שגם אם אמת הוא שכל המו צרים בהכשר הבד "ץ עדיין יכולים‬ ‫הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ "ל "משגיח המקבל שכר על‬ ‫להיות חששות איסור בשר בחלב‪ ,‬ושלא ה ופרש חלה כדין וע"פ‬ ‫עבודתו ומתפרנס מזה אינו מרע לפרנסתו‪ ,‬וגם לא יעבור על איסור‬ ‫דקדוק הלכה ‪ ,‬תולעים‪ ,‬וחוסר ידיעה בשאר הלכות כשרות‪.‬‬ ‫דף לא‬ ‫הגירסא בסנהדרין נראה דרק הלכה ולא פירושים בעלמא‪ ,‬אבל‬ ‫כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו‬ ‫לפי הגירס א דידן דבר שמועה‪ ,‬משמע טפי דכל דבר תורה בכלל‪.‬‬ ‫חבירו יודע מי בעל השמועה‪ :‬עוד כתב (בברכת אברהם שם) הנה‬ ‫דובבות בקבר‬ ‫האומר דבר בשם אמרו הוא מקניני התורה וגם מביא גאולה‬ ‫לעולם כמבואר בפ"ו דאבות‪ ,‬ולגבי זה נראה פשוט דסגי אם חבירו‬ ‫מעלת אמירת שמועה בשם אומרו‬ ‫יודע ממי הוא‪ .‬ובמהרש"א מבואר דכאן היה ברור שההקפדה (של‬ ‫כתב הגר"א ארלנגר זצ"ל בס' ברכת אברהם (יבמות דף צז)‬ ‫ר' יוחנן בגמ' יבמות) לא מצד זה‪.‬‬ ‫ששמע שמרן החזון איש זצ"ל לא הקפיד בעניני בקיאות שאמרו‬ ‫אם בעל השמועה שחידש מוחל על זה שיאמרו בשמו‪ :‬כתב (שם)‬ ‫לו‪ ,‬שיזכיר בשם אומרו‪ ,‬ואמר שעל זה לא נאמר אומר דבר בשם‬ ‫נראה פשוט דעל מה דמבואר בסוגיין בודאי אפשר למחול‪ ,‬ויש‬ ‫אומרו‪ .‬ומצד שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬משמע שלא הקפיד שהרי‬ ‫להסתפק על מה דנאמר בקניני התורה דאומר דבר בשם אומרו‪,‬‬ ‫א"כ היה ראוי להקפיד מחמת שלא למנוע טוב לבעליו‪ ,‬שיהיו‬ ‫אם זה ג"כ תולה בקפידה ושייך מחילה‪ ,‬או דזה מצד מידת‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר‪.‬‬ ‫האמת ‪ ,‬ויותר נראה דזה מקניני התורה מצד דיש נ"מ לדינא‪ ,‬אם‬ ‫דברים שנכתבו בספרים‪ :‬כתב בברכת אברהם (שם) מיהו יש‬ ‫זה לשיטתי' ואם זה מצורף לרוב פוסקים וכיוצ"ב‪ ,‬ולפי זה ביאורי‬ ‫לחלק בין דברים שנכתבו בספרים‪ ,‬שאז אין מי שאומר לו אלא‬ ‫פסוקים בעלמא י"ל דלא שייך זה‪.‬‬ ‫כ מראה מקום‪ ,‬אבל שוב הרי זה ידיעתו מעצמו‪ ,‬אבל באופן‬ ‫אבל מה דנאמר שם דהאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה‬ ‫שפלוני אמר לו בשם אחר‪ ,‬דבר הלכה ששמע ממנו‪ ,‬וכמו כל הנך‬ ‫לעולם‪ ,‬זה ל"ש דוקא לדברי תורה‪ ,‬דהא המקור ממה דאמרה‬ ‫דמסכת עדיות‪ ,‬דכל הידיעה בא ממה שהוא מסר‪ ,‬בזה י"ל דשפיר‬ ‫אסתר בשם מרדכי‪ .‬ואולי זה מצד מידת האמת או מידת החסד‬ ‫הוה בכלל זה‪ ,‬ואז מדוייק טפי הלשון דבר שמועה (וז"ל גמ' יבמות‬ ‫להוסיף כבוד למי שממנו נודע‪ .‬ונ"מ באופן שלא מכירו בלא"ה‬ ‫א"ר ר' יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומר ים דבר שמועה מפיו בעולם הזה‬ ‫ולא יהיה לו שום נ"מ מזה‪ ,‬אם גם זה ראוי לומר בשמו‪ .‬ולגבי דבר‬ ‫שפתותיו דובבות בקבר)‪ ,‬דגם מה שהוא שמע‪ ,‬ולא דוקא מצד שהשני‬ ‫שמועה פשוט דל"ש לכלל זה שחבירו מכירו‪ .‬עכ"ד הברכת‬ ‫שמע ממנו‪ .‬ובסנהדרין הגירסה הלכה‪ .‬ויש לעיין אם זה דוקא מה‬ ‫אברהם ע"ש עוד‪.‬‬ ‫שנוגע להלכה או גם סברא בעלמא או ביאור מקראות‪ .‬ולפי‬ ‫בכשרות ויכול להיות שבא יזה פרט הוא חשוד מפני קלות הדבר בעיניו‬ ‫‪ 1‬כתב בערוך השולחן יו"ד סי' קיט סי" א ש מוחזק בכשרות אין הכוונה‬ ‫ולכל הדברים הוא מוחזק בכשרות‪ ,‬עכ"ד‪ .‬אכן לפעמים אין לקונים שום‬ ‫שיהיה ירא אל ק ים מרבים או חסיד וצדיק אלא כל שמתנהג ע"פ דת‬ ‫ידיעה על המוכר ואין ידוע אם נכנס בגדר הנ"ל‪.‬‬ ‫ישראל מניח טלית ותפילין ומתפלל ג' פעמים בכל יום ונוטל ידיו לאכילה‬ ‫ומנהיג את בני ביתו בכשרות דת תורתנו הקדושה זה נקרא מוחזק‬ ‫דף לד‬ ‫לרש"י ויקרא (יג ל ד"ה נתק ) שגם בנתק צריך מראה (כמו שדייקו‬ ‫מי שהיתה לו בהרת ונקצצה טהור‪ ,‬קצצה במתכוין וכו'‬ ‫הרמב"ן ועוד שם וע"ש במפרשי רש"י בסוג המראה ) אולם הרמב"ן‬ ‫שם הרמב"ם והראב"ד (טו"צ ח א וע''ש בכס"מ ובס"ה ) כתבו שאין‬ ‫קציצת 'בהרת' או יבלת בזמננו‬ ‫צריך בו שינוי מראה העור כלל ואם כן יש לעיין אם מותר מי שיש לו‬ ‫נתקים יכול להסתפר במקום הנתק וסביבו ועמדו בזה בספרים ‪.‬‬ ‫אף שאין טומאת צרעת בזמננו מ"מ יש איסור קציצת בהרת‪:‬‬ ‫אכן בספר המצוות הקצר מהחפץ חיים מנה את המצוות הנהוגות‬ ‫בזמנינו לא שייך דיני טומאת צרעת כמובא באחרונים כי אין לנו‬ ‫בזמן הזה והשמיט איסור קציצת בהרת ואולי סבר שאין האיסור‬ ‫כהן מיוחס לטמאותו בטומאת צרעת‪ ,‬כלשון הרמב"ם (תרומות ז‬ ‫נוהג בזמננו ‪ ,‬גם בשו"ע הרב (או"ח לח ) השמיט ההלכה שמצורע‬ ‫ט) והמצורע הרי הוא כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו והוא‬ ‫אסור בתפילין ‪ ,‬ואולי ס בר שאין דיני מצורע ונגעים נוהגים בזמן הזה‬ ‫שיטמא אותו כהן מיוחס‪ ,‬וכן כתב הבית יוסף ( יו"ד שכב) מדברי‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫הרמב"ם הללו‪ ,‬וכן כתב הרדב"ז תרומות שם שאף שכתב‬ ‫איברא המהרש"ם (ח"ג ס' ר) הסיק כשיטת התוס' דאין איסור אלא‬ ‫הרמב"ם וטומאת צרעת ( יא ו) שטהרת מצורע נוהגת בארץ ובחוץ‬ ‫במראות טמאים ולכן כתב דהיות וכבר הוכיח בספרו דעת תורה יו"ד‬ ‫לארץ אך בזמן הזה לא נהגו בטומאת צרעת מפני שאין בינינו כהן‬ ‫ה ח כי טומאת מצורע לא שייכא כלל בזה"ז כיון דליכא כהן מיוחס‬ ‫מיוחס‪.‬‬ ‫א"כ ה"ה דלא שייכא אף איסור קציצת בהרת בזה"ז ‪ .‬והא דביו"ד‬ ‫ואף שבזמנינו לא שייך דין נגעים יש אומרים שאיסור קציצת‬ ‫רסו נקט דינא דקוצץ בהרת היינו לזמן שהיה כהנים מיוחסים וכפי‬ ‫בהרת של צרעת נוהגת‪ ,‬כדברי ספר החינוך תקפד שאיסור זה נוהג‬ ‫שבאו"ח סוסי' לח הובא דין מצורע דפטור מתפלין הגם דאינו שייך‬ ‫בזה"ז כמו כן הביא המהרש"ם כי מצא שכדבריו העלה בשו"ת‬ ‫בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות ומי שנצטרע ומכיר בסימני‬ ‫גוא"י יו"ד פז דכל דין קוצץ בהרת ל"ש בזה"ז כיון דאין לנו כהן‬ ‫צרעתו אינו רשאי לקוצצו‪.‬‬ ‫והביא מדברי החינוך קעב שכתב דמצות מצורע נוהגת כל זמן שיש‬ ‫ובמנחת חינוך ושם הוסיף שגם בזמנינו שאין כהנים ברור ים ואין‬ ‫חכ ם לראות הנגעים וא"כ אין זה שייך כלל ‪.‬‬ ‫טומאת צרעת אסור‪ ,‬משום שאיסור תלישת נגעים הוא דין בפני‬ ‫עצמו ואפילו סימן טהור וכעין בוהק ופרח בכול או קודם שנטמא‬ ‫שדה שנתקווצה בשביעית תזרע במוצאי שביעית‬ ‫על ידי הכהן אסור בקציצתו‪ ,‬וכמבואר ברש"י בשבת (קלב ד"ה‬ ‫ניטייבה נידיירה ל א תזרע במוצאי שביעית‬ ‫נגעים טהורים)‪ ,‬וכן מצינו במוע"ק שאין מטמאים חתן ובכל זאת‬ ‫יש לו איסור קציצת בהרת וכן מבואר בבה"ג ובספר האשכול והל'‬ ‫מילה וכן משמע בכללי מילה לר"י הגוזר שכתב שבנגע על עור‬ ‫ד' מינים ‪ -‬שמור ונעבד‬ ‫הפריעה מותר לחתוך אבל מתחת לעור הפריעה אסור לחתוך‪ ,‬וכן‬ ‫ד' מינים ‪' -‬שמור' או 'נעבד' ‪ :‬דהיינו אם שמרו את הד' מינים‬ ‫כתבו הטור ושולחן ערוך ( יו"ד רסו א) מילה בין בזמנה ובין שלא‬ ‫בשביעית ולא הפקירם כדין‪ ,‬או נעבדו בהם איסורים בשביעית‬ ‫בזמנה דוחה צרעת‪ ,‬שאם יש בהרת בעור הערלה חותכה עם‬ ‫שלא כדין‪ ,‬לרבים מהפוסקים אסור הפרי באכילה ולכן יש‬ ‫הערלה‪ ,‬אך אם לאחר שנימול גדל בשר במילתו עד שאינו נראה‬ ‫להיזהר שלא לקחתו לצאת ידי חובה (ע' דרך אמונה פ"ה ס"ק צו‬ ‫מהול וצריך לחתכו אם יש בהרת באותו הבשר אסור לחותכו כיון‬ ‫וע' להלן בחששות של 'שמור ונעבד' בד' מינים) ‪.2‬‬ ‫שאין צריך למולו פעם אחרת אלא מדרבנן ומוכח שיש איסור‬ ‫קציצת בהרת גם בזמן הזה‪ ,‬וכן הוכיח בתולדות אדם (ח"ב‬ ‫'נעבד' בהדסים‬ ‫בהוספות לעמ' מג) מהטור ושולחן ערוך הללו והוסיף שסיפר‬ ‫אף שאין קדושת שביעית בהדסים יש לקנות (במוצאי שביעית)‬ ‫הגר"ח מוואלז'ין זצ"ל פעם אחת פרחה צרעת קטנה על רגל‬ ‫ממקור מוסמך שאין בה חשש 'נעבד' (פ' נעשו בהם עבודות אסורות‬ ‫הצדיק (אחיו הג"ר רבי זלמל'ה) וירא הרופא ויתבונן עליה ויאמר‬ ‫בשביעית) שכדי שההדסים יהיו "משולשים" יש צורך לגזום או‬ ‫התחבולה הטובה היא לדעתי לחתוך אותה ולשרש אחריה‪ ,‬השיבו‬ ‫לשרוף את שיח ההדסים במשך השנה‪ ,‬דבר שאסור לעשותו בשנת‬ ‫רבי זלמן יש לי מבוכה בזה‪ ,‬ראו הצרעת מראה בהרת יש לה‪,‬‬ ‫השמיטה‪ ,‬ולכתחילה אין לקנות דבר שגדל בעבירה‪ ,‬וכן אין‬ ‫ולדעתי איסור לאו של קציצת בהרת נוהג גם בזמ ן הזה והירבה‬ ‫להשתמש בו לצורך מצוה (שערי חג הסוכות עמ' קעו)‪ ,‬או יקנה‬ ‫לפלפל בזה בדרך אמת ובסברות ישרות‪.‬‬ ‫הדסים מנכרי דאין איסור נעבד (משמרת השביעית עמ' שכד)‪ .‬וע'‬ ‫לחשוש לק ציצת יבלת‬ ‫בשו"ת משנת יוסף (ח"א ס' לב) שדן דגזימה ושריפה לא הוי בכלל‬ ‫'נעבד' דבלאו הכי היו צומחים הדסים אלא שלא היו משולשים‪.‬‬ ‫הנה למי שיש יבלת אין חשש לקוצצה מכמה טעמים (ע' הפרשה‬ ‫אולם מסיק דאף זה בכלל נעבד דמלאכתו לצורך זה שיגדלו‬ ‫המחכימה כי תצא עמ' תצה)‪.‬‬ ‫כרצונו זו היא עבודתה וזימורה‪ .‬וע' בס' שערי שביעית (עמ'‬ ‫א‪ .‬אין מראהו עמוק מן העור בפרט יבלת שעולה בגובה מעל הבשר‬ ‫תשיח) שנוהגים להשקות הרבה כדי שיצמחו עוד הדסים‪ ,‬וכל זה‬ ‫וכלשון הרמב"ם (טו"צ א ו) אבל אם היה מראה הלובן או הפתוך‬ ‫יש לאסור משום נעבד‪ .‬וע' בשו"ת אור לציון (שביעית פרק א‬ ‫בשוה עם שאר העור או גבוה מן העור אינו נגע אלא כמו צמח מן‬ ‫תשובה יח) שלצורך מצוה‪ ,‬וכגון אתרוג והדס של מצוה טוב‬ ‫הצמחים העולים בגוף ‪.‬‬ ‫להמנע מלקחת ממקום שנעבד בשביעית [ע' שם שאין לקנות‬ ‫ב‪ .‬בד רך כלל היא פחותה מגו דל כגריס שהוא כמטבע של ‪ 10‬אגורות ‪,‬‬ ‫פירות מעץ שנעבד באיסור משום איסור מסייע ידי עוברי עבירה]‪.‬‬ ‫ושיעורו כקוטר עיגול של בין ‪ 14‬מ"מ כדעת הגר"ח נאה בשיעורי‬ ‫תורה ‪ .‬ל‪ 20‬מ"מ כדעת שו"ת מעיל צדקה כז ‪ ,‬לחם ושמלה קצ יט‬ ‫'נעבד' בלולבים‬ ‫והחתם סופר בפת"ש שם ס"ק י ‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ב ד רך כלל אינה לבנה אלא בצבע העור רק שהוא עור קשה (ולא‬ ‫עבודה מותרת שנעשית עבור התמרים [כדעת החזון איש שמותר‬ ‫מבעיא לתוספות (שבועות דף ד) שאיסור קציצת בהרת היא רק בנגעים טמאים אלא אף‬ ‫לעשות מלאכה דרבנן אף לצורך הצלת הפירות]‪ ,‬מסתבר שאף שמועילה‬ ‫לרש"י שם שאיסור הקציצה היא גם בנגעים טהורים כבוהק אמנם גם אלו הם נגעים‬ ‫ללולבים אינה אוסרת אותם‪ ,‬שהרי העבודה מותרת לצורך התמרים‪.‬‬ ‫לבנים קצת רק אינם לבנים גמורים ואילו היבלת שלנו בדרך כלל אינה לבנה כלל) אבל‬ ‫וכן הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל (מכתב הגר"י אפרתי שליט"א קובץ עץ‬ ‫לכאורה שייך כיום איסור ב'גילוח נתק' שהוא מקום בשער הראש או‬ ‫חיים ז' עמ' קה)‪ .‬אולם במטעים שנטעו בעיקר עבור לולבים‪ ,‬אף‬ ‫הזקן שיש בו חלק שאינו גודל ואסור לגלח את מקום הנתק ככתוב‬ ‫שהעבודה מועילה לתמרים מ"מ כיון שעיקר מטרת הדקלים הם‬ ‫בויקרא (יג לג ואת הנתק לא יגלח וברמ ב"ן שם ) ואת סביבו מקום‬ ‫עבור הלולבים יש להחמיר (הגר"י אפרתי שליט"א (שם))‪.‬‬ ‫כשיעור שני שערות מסביבו כמובא בתורת כהנים פרשת תזריע (ט ז‬ ‫והנהוג להרבות בהשקיית הדקלים סמוך לסוכות כדי שיצמיחו עוד‬ ‫ברמב"ן שם ובראב"ד על הרמב"ם טומאת צרעת י א )‪ .‬ובשלמא‬ ‫‪ 2‬וראה דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בזה (שו" ת אגרות משה ח"ה ס' מב)‪,‬‬ ‫עכ"פ לפי המצי אות בשנת תשכ"ו‪.‬‬ ‫ועוד לולבים [ולולבים אלו הסומכים סמוך לסוכות הם המהודרים‬ ‫סכך בענפי הדקל של 'נעבד'‬ ‫ביותר]‪ ,‬לכאורה יש לאסור בשביעית משום נעבד (ע' שערי שביעית‬ ‫אילנות שעשו בהן מלאכה בשביעית ['נעבד']‪ ,‬כיון שהם ראויים‬ ‫עמ' תשיט)‪.3‬‬ ‫לסיכוך גם בלי העבירה מותר להשתמש בהם למצוה‪ ,‬ולא נאסרו‬ ‫בשנת השמיטה תשפ"ב‪ ,‬הודיעו הבד"ץ עדה החרדית שהם משגיחים‬ ‫משום נעבד כי אין בהם קדושת שביעית (שבות יצחק שביעית עמ'‬ ‫על רוב מטעי הלולבים מזן 'דרי' שלא יעבדו בהם עבודות אסורות‪.‬‬ ‫צג בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל)‪ .‬וע' דרך אמונה בציון הלכה (פ"ד‬ ‫עוד בענין זה כתב בס' ישועת דניאל (שביעית פ" טז א עמ' פח) בשם‬ ‫ס"ק קפח)‪ ,‬ונפק"מ בערבות‪ .‬וע' בשו"ת ציץ אליעזר (חכ"א ס' יט)‬ ‫הגרש"ז אולמן זצ"ל ‪ ,‬שאם יש הוראת חכם להקל בכמה מהעבודות‬ ‫שהתיר משום שרוב רובם של רבותינו הראשונים והאחרונים‬ ‫האסורות יש להקל משום שלא שייך לקנוס שמקילים על פי הוראת‬ ‫התירו שמור ונעבד (עכ"פ בהנאה)‪.‬‬ ‫חכם‪.‬‬ ‫דף לו‬ ‫מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר‬ ‫חלב ישראל בהסתמך על מצלמת וידיאו (יש לציין שבארץ ישראל יש‬ ‫צירופים הנ"ל של חלב מומר ואין ברפת חלב טמא וכדו')‪ ,‬והיו‬ ‫פועלים נכרים במחלבה של ישראל מומר‬ ‫מקומות שבהם נחלקו בזה רבני המקום והיו רבנים שחששו שיש בזה‬ ‫הקדמה‪ :‬המציאות בזמננו שבמשקים אשר בעליהם אינם שומרים‬ ‫משום פירצה‪ ,‬ובמקרים אלו לא הסכים הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬ ‫תורה ומצוות‪ ,‬החליבה מתבצעת בהרבה מקרים ע"י פועלים נכרים‪.‬‬ ‫להתערב‪ ,‬ואמר לנהוג כדעת רבני המקום‪ .‬אמנם היו מקרים שבהם‬ ‫ויש לדון על חלב שנחלב שם האם מותר‪ ,‬או דהוה כחלב עכו"ם ואסור‬ ‫דן (כשהיה צורך בדבר) – כשהיתה הסכמה בין הרבנים באותו מקום‬ ‫(ע' יו"ד ס' קטו סע' א)‪.‬‬ ‫כי יש בזה תועלת – כן להחשיב את החלב כחלב ישראל‪ .‬רק היה‬ ‫וע' ברמ"א (יו"ד ס' קטו סע' א) וז"ל שפחות שחולבות הבהמות בבית‬ ‫מעורר את השואל שיש לבדוק שאין באפשרותם של חולבים לזייף‬ ‫ישראל או בדיר שלהם‪ ,‬כל מקום שאין בית עכו"ם מפסיק ואין לחוש‬ ‫את הדבר ‪ ,‬ופסק שמכיון שהישראל יכול לראות את כל החליבה‬ ‫לדבר טמא‪ ,‬מותר אפילו לכתחילה להניח אותן לחלוב אע"פ שאין‬ ‫בסרט הוידיאו – חשיב שנחשב כשיראל רואהו ‪ .4‬וע' בשו"ת תשובות‬ ‫שם ישראל כלל‪ ,‬דמאחר שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש‬ ‫והנהגות (ח"ה ס' רנה) שאין לסמוך עליהם כלל לגבי חלב עכו"ם‪ .‬וכן‬ ‫לדבר טמא עכ"ל‪.‬‬ ‫ע' במשמרת הבית על הל' חלב עכו"ם עמ' קסח‪.‬‬ ‫מבואר דכל שהנכרי חולב בבית ישראל אין איסור חלב עכו"ם‬ ‫בחליבתו‪ .‬אמנם כל טעמא דהא מילתא הוא משום דהנכרי מירתת‬ ‫לסמוך על היתר 'יוצא ונכנס'‬ ‫מן הישראל עלול לבוא פתאום‪ ,‬וממילא ליכא למיחש שיערב בו חלב‬ ‫יש מן ההכשרים שסומכים על ההיתר של יוצא ונכנס כארבע פעמים‬ ‫טמאה‪ ,‬ולפי זה כשהבעלים נחשב כמומר יש לדון שהחלב אסור‪,‬‬ ‫בחודש‪ ,‬בצירוף מה שקבוע שם מצלמות‪ ,‬ובצירוף כל הדברים הנ"ל‬ ‫דבכה"ג אין הנכרי מירתת מן הישראל‪ ,‬דהוא יודע שלא איכפת ליה‬ ‫אין איסור חלב מומר ויש מירתת‪ ,‬ע' דברי השבט הלוי (קובץ אור‬ ‫שיערב לו חלב טמאה‪ .‬וע' בס ישא יוסף (ח"ב ס' יג) מה שדן בזה‬ ‫ישראל עמ' לד) הנ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל ‪ .‬ויש הכשרים‬ ‫שיתכן שכיום נחשב למירתת‪ ,‬הואיל וכהיום במפעלי תוצרת החלב‬ ‫שמקפידים שהמשגיח נמצא בפועל בכל חליבה בתחילתו ובסופו וגם‬ ‫מקפידים מאד על טיב החלב‪ ,‬ומשלמים עבורו לפי הטיב‪ ,‬ויתירה‬ ‫יוצא ונכנס באמצע‪.‬‬ ‫מזו‪ ,‬אף נוטלים דגימת חלב מכל חליבה לבדיקה מעבדתית לברר את‬ ‫ובחוץ לארץ רוב וועדי הכשריות המהודרות אינם סומכים על יוצא‬ ‫טיבו‪ ,‬משום כך בעלי המשקים מקפידים עד מאד שלא יתערב בחלב‬ ‫ונכנס לגבי השגחת החלב‪ ,‬ולכן יש להם משגיח תמידי שם מהתחלת‬ ‫שלהם מאומה מחלב של משק אחר‪.‬‬ ‫החליבה עד סופה [או עכ"פ רוב החליבה מדי יום ביומו]‪ .‬והוא הידור‬ ‫וכתב בישא יוסף (שם) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל דאף שיש מקום‬ ‫נוסף בכדי שיוכל המשגיח לחתום ולסגור המשאיות המוביאות את‬ ‫לדון בסברא זו‪ ,‬מ"מ לא סגי בהכי ואין להקל ללא שיהא משגיח‬ ‫החלב ממקו ם למקום (ע' ספר חלב ישראל כהלכתו עמ' קמז)‪ .‬יש‬ ‫יוצא ונכנס מידי פעם בזמן החליבה ‪ .‬ובכה"ג אף שלא יהיה נוכח בכל‬ ‫לציין שבחו"ל חסר הצירופים להקל שיש בא"י (חלב מומר‪ ,‬אין חלב‬ ‫חליבה‪ ,‬ניתן להשתמש בתוצרת זו אף לצורך "כשרות מהדרין" עכ"ד‪.‬‬ ‫טמא באיזור‪ ,‬בהרבה מקרים יש מירתת חלש מאד)‪.‬‬ ‫[וע' בארחות רבינו (ח"ג עמ' פ) שהתיר בעל הקה"י זצ"ל לחולה‬ ‫שהיה מאושפז בבית חולים לאכול מתוצרת החלב של משקים‬ ‫היתר של האגרות משה בחלב סתם‬ ‫שבעליהם לא שמרו תורה ומצוות‪ ,‬והחלב שלהם נחלב ע"י פועלים‬ ‫ע' בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א ס' מז – מט) שבמקום שלפי חוקי‬ ‫נכרים]‪ .‬ע' קובץ תשובות ח"ג ס' קטו)‪.‬‬ ‫המדינה אסור לערב חלב טמא בטהור‪ ,‬והדבר מפוקח בקביעות ע"י‬ ‫ודעת הגר" ש וואזנר זצ"ל (ס' ישא יוסף ח"ב ס' יד‪ ,‬ובשו"ת שבט‬ ‫הרשויות‪ ,‬יש מקום להתיר בשעת הצורך אף כשלא ראה ישראל‬ ‫הלוי ח"ט ס' קסה) כתב שאפשר להקל בזה מן הדין‪( ,‬מחמת הטעמים‬ ‫החליבה לא יערבו חלב טמא ממפקחי המדינה‪ .‬וכן מצדד החזון איש‬ ‫הנ"ל שיתכן שכשהחליבה נעשית בפני ישראל מומר אין זה נכלל‬ ‫(ס' מא ס"ק ד) לגבי אבקת חלב‪.‬‬ ‫בגזירת חלב עכו"ם‪ ,‬ובמקום שאין מצויות בהמות טמאות‪ ,‬והמפעל‬ ‫אבל במקום שניתן להשיג חלב ישראל‪ ,‬כתב באגרות משה (יו"ד ח"ד‬ ‫מקפיד מאד על תערובת חלב טמא‪ ,‬ויש במחל בות חלב ישראל פי‬ ‫ס' ה וע"ע ח"ג ס' טז) שאין להקל בזה וכתב עוד (ח"א שם) שלבעל‬ ‫ששים מהחלב שחלבו הנכרים)‪ ,‬מותר הדבר מדינא‪ ,‬אך מ"מ יש‬ ‫נפש או בן תורה ראוי להחמיר בכל ענין‪.‬‬ ‫להדר לכתחילה שישגיח ישראל שומר תורה ומצוות על החליבה‪.‬‬ ‫פיקוח ממשלתי על קורונה‪ :‬ויש שפקפקו מאד על הפיקוח ממשלתי‬ ‫בזמננו וכמו שראינו ב'פיקוח' על כללי הקורונה (לבישת מסכות וכו')‬ ‫שימוש במצלמות בפיקוח על חלב‬ ‫שהרבה פעמים כ שהיתה רפיון בעקיפה של הממשלה‪ ,‬כבר לא היה‬ ‫נחלקו הפוסקים האם במקום משגיחי הכשרות בפועל בתוך הרפת‪,‬‬ ‫מירתת‪( .‬ע' דברי הגרא"י וועסטהיים זצ"ל הו"ד ס' חלב ישראל‬ ‫אפשר להציב מצלמות בכל פינה של הרפת‪ ,‬והתמונות מגיעות למקום‬ ‫כהלכתו (עמ' תסו) שלמעשה אין פיקוח ממשלתי בזה באנגליה‪ ,‬ואין‬ ‫שהמשגיח יושב ומסתכל עליהם לראות את כל שלבי החליבה‪ ,‬ויחשב‬ ‫לסמוך עליו‪ .‬ע"ע מה שכתב בזה הגר"י אברהם שליט"א שם)‪ .‬וכן‬ ‫כאילו הישראל היה שם בשעת החליבה‪.‬‬ ‫פשט המנהג להחמיר בזה‪.‬‬ ‫דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתב הגר"י אפרתי שליט"א בס' ישא‬ ‫יוסף (ח"ב עמ' לח) כמה פעמים דנו לפניו אם אפשר להקל ולהחשיב‬ ‫ניתן לקבל הגיליון במייל ‪ g089285647@gmail.com‬לתרומות‪ ,‬הערות והארות ‪0533163916‬‬ ‫‪ ) 2‬גם בעובדים נכרים יש להם קצת מירתת שבעל הבית מקפיד מאד‪.‬‬ ‫‪ 3‬וכתב בשערי שביעית (שם הערה ‪ ) 19‬שלקראת חג הסוכות משקים את הדקלים בכמויות‬ ‫‪ )3‬מצלמות‪.‬‬ ‫גדולות של מים כדי שיצמחו עוד ועוד לולבים‪ ,‬וזה נעשה עבור הלולבים ולא מחמת‬ ‫התמרים‪ ,‬וגם הלולבים צומחים ומתהוים מחמת מלאכה זו‪ ,‬וא"כ לכאורה הלולבים‬ ‫‪ )4‬יוצא ונכנס‪.‬‬ ‫הצומחים מחמת השקייה זו יש לאסרם משום נעבד‪ .‬אלא כל שלא ברור שלולב זה צמח‬ ‫‪ ) 5‬היתר של ר' משה זצ"ל על חלב עכו"ם ראה להלן‪.‬‬ ‫מחמת השקייה זו יש לדון להתירו משום ספק נעבד‪.‬‬ ‫‪ 4‬לסיכום לכאורה יש מספר צי רופים להקל בלי השגחה תמידית על חלב‪:‬‬ ‫‪ )1‬חלב מומר ‪ -‬הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד התירו מדינא‪.‬‬