ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — לך לך (2026-10-19)

ללמוד -ולקיים
בס"ד
הערות מעשיות להלכה -על סדר הדף היומי
"וכאשר תקום מן הספר :תחפש באשר למד ת ,אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו " -אגרת הרמב"ן
בכורות דף ל -לו לך לך ⚫ מרחשון תשפ"ז גליון שנא
ג ליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה
דף ל [דף לה]
נאמנות משגיח כשרות עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות ונחשד לדבר
ו הגרש"ז אויערבך זצ"ל במנחת שלמה (ס' סב אות ג) כתב טעמים אחד נחשד לכל התורה כולה
נוספים בענין זה שאנו סומכים אחד על השני אף מי שלא קיבל
עליו חבירות כדין המב ואר בגמ' .טעם אחד כ תב שתקנת דמאי בענין נאמנות משגיחי כשרות
היתה בזמן שרוב עמי הארץ עישרו פירותיהם ,ומעיקר הדין לא
היו צריכים לעשר פירות שנקנו מע"ה ,וחז"ל תיקנו לחוש למיעוט נאמנות על הפרשת מעשרות :האם ניתן לסמוך על מי שאומר
שאינן מעשרין ,ובכלל התקנה אמרו שלא להאמין מי שלא קיבל שעישר את הפירות או שצריך לעשר כל אחד בעצמו? וכיצד ניתן
עליו חבירו ת ,אך בזמננו שמעיקר הד ין ,א" א לסמוך על ע"ה כיון ל סמוך על משגיח כשרות שמעיד שהמוצרים מעושרים אם לא
שרובם אינם מעשרים ,א"כ בטלה תקנת דמאי ואין בה צורך כיון קבל על עצמו דברי חברות ואינו במעלת חבר [האם מעיקר הדין
יש לועדת הכשרות נאמנות על המעשרות?].
שמעיקר הדין אין מאמינים לע"ה וצריך לעשר פירות שנקנו ממנו, והרי מבואר בבכורות (דף ל) ד יש לקבל דברי חברות בפני שלשה
וממילא בטלה גם החומרא שהחמירו בתקנת דמאי שצריך דוקא ורק אז נחשב חבר הנאמן על תרומות ומעשרות ,לפי זה יש לעיין
קבלת ח בירות כדי להאמין על המעשרות ,ויש לנו להאמין לכל שבזמננו שאינו נוהג קבלת חברות כיצד ניתן לסמוך על השגחת
אדם שהוא בחזקת כשרות אם רק אינו בגדר של "חשוד על כשרות מהודרת לומר שהמוצרים מעושרים וגם אותם שהורגלו
המעשרו ת" שבטלה חזקתו .והוס יף שם הגרש "ז דאין לומר
שתק נת חז"ל אינה מתבטלת לעולם גם כשבטל טעמה ,דמצינו לעשר בעצמם ,האם יכול אחד לסמוך על חברו שהרי אף שמקפיד
עוד ענינים שגזרו בחז"ל בהפרשת תרו"מ ,כמו התורם מזיתים על לעשר בעצמו עדיין אינו בכלל חבר?
שמן וענבים על יין שאין תרומתו תרומה מש ום גדר מי חטאת, דעת החזו"א
וכתב הרש"ס דבזמן הזה שאין לנו טהרות בטלה הגזירה ותרומתו
תרומה ,וכן מה דאיתא בב"ק (דף קטו) היה טעון כדי יין או שמן החזו"א (שביעית סי' י סק"ח) כתב שאם נאמר שכשגזרו חכמים
וראה שהן משתברין ואמר הרי הן תרומה על פירות שבביתי לא על הדמאי קבעו שכל מי שלא קבל דברי חברות אינו נאמן על
אמר כלום ,וכתב בשו"ע ( יו"ד ס' שא סע' כה) שבזמן הזה המעשרות ,יוצא שבזמן הזה שאין קבלת חברות אי אפשר לסמוך
שהתרומה עומדת לאיבוד מפ ני הטומאה תרומתו תרומה ,וה"נ אחד על חברו ,ואף על בני ביתו לא יוכל לסמוך ,רק אם עשרו
י"ל בדמאי. בפניו ,ואין הדבר מסתבר ,אלא ענין הקבלה שגדרו שהחברים לא
טעם נוסף כתב שם ,דאפשר שכ ל מה שתקנו שלא להאמין לעם יצרפו לחבורתן עמי הארץ ,שלא קבלו בפני שלשה אבל מי שידוע
הארץ ,הוא בזמן שתקנו סדר של קבלת חבירות ,שלא הפקיעו שמדקדק לעשר מה
חז"ל לגמרי נאמנות עד אחד באיסורין לענין מעשרות ,אלא כיון שאוכל ומה שמוכר הרי הוא נאמן על מעשרות כדין עד אחד
שראו חכמים שהרבה מעמי הארץ היו מזלזלין בענין הפרשת באיסורים כאשר אין חברים ,ונסתפק שם שמא גם בזמן שתקנו
תרומות ומעשרות התקינו שלא יהא כל אדם נאמן על המעשרות קבלת חברות זה רק לעניין החברים ,אבל אותם המעשרים שלא
אלא מי שקיבל עליו ומתנהג כחבר שע"י כך הוא נאמן על המעשר, קבלו יוכלו לסמוך זה על זה.
וכל מי שלא קיבל עליו חברות הרי זה כאילו הוציא את עצמו דברי הטור בהלכות ארץ ישראל
מכלל הנאמנים על המעשר .אכן כל זה הוא רק בזמן שהיה סדר
קבל ת דברי חבירות נוהג ,אבל בזמן שאין לנו סדר של קבלת והדרך אמונה ( פ"י ממעשר) הביא ראיה מהטור בהלכות ארץ
חבירות ,שנמצא בטל ענין הנאמנות על המעשר שאין אנו יכולים ישראל שלו שכתב וז"ל לקח מישראל אם הוא בקי בהלכות
להאמי ן לשום אדם על המעשרות אפילו לאשתו ובני ביתו ,חזר תרומות ומעשרות ואמר שתיקן התבואה נאמן דקי"ל עד אחד
הדבר לדינו שכל מי שהוא בחזקת כשרות נאמן על המעשר ,וכמו נאמן באיסורים עכ"ל.
לענין שאר איסור ים ,שמעולם לא ביטלו חז"ל לגמר י נאמנות על עם הארץ של זמננו
המעשרות.
והאריך בזה בס' מש פטי ארץ (תרו"מ עמ' )285 – 281וכתב אכן כתב החזון איש שם שגם כשאין קבלה נוהגת התקנה לפרוש
"סיכום הדבר ים ,לפי פשטות ההלכה בגמ' וברמב"ם בזמננו שאין מעם הארץ כלומר שמי שיש לו את החסרונות של עם הארץ
לנו קבלת חבירות כדין אין לנ ו להאמין לכל אדם על המעשרות המבוארים בסוטה (דף כב) שאינו קורא קריאת שמע וא ינו מניח
אף כשאומר לנו שהפירות מעושרים ,מלבד תלמידי חכמים דגמיר תפילין וציצית ואינו מגדל את בניו לתלמוד תורה ,וכן אם עובר
וסב יר [אף שאין תורתו אומנותו] שידו ע לנו שנוהג מנהג חברות. על איסור שרוב ישראל נזהרים בו ,הרי זה עם הארץ ומי שהוא
אולם ה מנהג בזמננו שסומכים אחד על השני ,ולפי מה שביאר שמור מחסרונות א לו הרי הוא חבר ואסור לו לסמוך על עם הארץ
החזון איש אין להאמין רק למי שידוע לנו שנוהג כחבר ואין בו זה .אבל חברים שמדקדקים במצוות ונזהרים במעשרות
פחיתותיו של עם הארץ וכל שלא ידוע לנו אין לסמוך עליו ,ולפי מאמינים זה לזה ,וסיים שכן המנהג שסומכים זה על זה ומנהג
מה שכתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל חזר הדין בזמן הזה כמו קודם ישראל תורה ,ע"כ מס' בם חייתני.
גזילה" .והביא שם מכתב מהגר"ש אויערבך זצ"ל "משגיח הנוטל תק נת דמאי ,וכל אדם נאמן על המעשרות אם רק אינו בגדר
שכר מהממונים על הכשרות [אף אם הם נוטלים שכרם מבעל "חשוד על המעשרות"".
הפירות] שפיר נאמן ,ואדרבא תפקידו לעמ וד על המשמר להודיע
על כל מכש ול בזה ,ובמצב שהמשגיח והממונים מוחזקים איך אפשר לסמוך על ההכשר כשאין היום עדות
ומפורסמים שטורחים בזה באמונה ,ואם ימצא איזה מכשול והעיר במשפטי ארץ (שם) ,כי כל האמור לעיל בענין נאמנות
ותהום כ ל העיר ,כמדומה שזה בירור גמ ור שא"צ לחוש לזה". משגיחי כשרות שייך לדון בו כאשר המשגיח אכן מעיד כי הפירות
שתחת פיקוחו הופרשו מהם תרומות ומעשרות ,אך במ ציאות
דברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור האם הקיימת בזמננו ,אין לנו שום עדות אישית מן המשגיח כי הפריש
ניתן לסמוך על אחרים בזה או הוה בגדר חשוד תרומות ומעשרות מן התוצרת שבפ יקוחו ,ויתכן שלא הופרשו
תרומות ומעשרות מן התוצרת או מחלקה מחמת טעות או שכח
דברי האור זרוע שיכול לאכול אצל אחרים שאינו מחמיר כמותו: או מרמה וכ ל מימי חששות כיו"ב ,והרי פירות הטבל איתחזק
בעיקר הנדון בדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור שאסור איסורם [שרוב הפירות בזמננו נגמ"מ ע"ד למכור] ,ואין לנו עדות
להתירם בפניהם יש לציין דברי האור זרוע ח"א הלכות יבום לשנות את חזקת האיסור ש על הפירות.
וקידושין סימן תרג לדון אם ראובן שנוהג איס ור בדברים אך כתב שמ"מ יש עוד צדדים להקל לסמוך על משגיחי כשרות
המותרים יכול לסמוך על שמעון שנוהג בזה היתר ולאכול בביתו וכדלהלן.
וכמו שנזיר יכול לאכול בבית ישראל ואינו צריך לחשוש שמא
יאכילנו הישראל יין וכן ישראל יכול לאכול בבית כהן ואינו צריך חזקה שליח עושה שליחותו
לחשוש שמא יאכילנו תרומה משום דלא חיישינן שיעבור הלה יש כמה צדדים לומר לענין הפרשת תרומות ומעשרות שבזמן הזה
ב'לפני עיור לא תתן מכשול' או שכיון ששמעון מחזיק את ראובן יש חזקה ש ליח עושה שליחותו ,וא"כ גם אם נאמר שמשגיחי
ל'טועה' וסובר שגם ראובן עצמו אילו היה יודע שהוא מותר היה כשרות אין להם דין חבר שנוכל לסמוך על הפרשתם ,אכתי יש
אוכל אלא שמחמת טעותו מניח ממילא על ראובן לחשוש שמא כמה צדדים לסמוך על הפרשתם מצד חזקה שליח עושה שליחותו.
יאכילנו שמעון ואין ראובן רשאי לאכול אצל שמעון וכמו שאמרו [אך הקשה שבאופן שהמשגיח המפריש תרו"מ הוא שליח של בעל
בכורות ל 'החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו' והסיק דלא חיישינן הפירות ,ובעל הפירות פעמים שהוא בגדר עם הארץ או חשוד על
דליספי אינש לחבריה מידי דלא כשר ליה והוכיח כן מהא המעשרות ,הא יך נוכל לומר על שלוחו חזקה שליח עושה
דמסקינן יבמות טו שעשו בית שמאי כדבריהם ומה שלא נמנעו שליחותו ,וכי השליח עדיף ממשלחו .זאת ועוד ,כאשר בעל
בית הלל מלישא נשים מבית שמאי זהו משום דמודעו להו ופרשי הפירות – המשלח אינו מודע כלל וכלל שיש צורך בהפרשת תרו"מ
אלמא יכול לסמוך עליו ולא חיישינן דילמא ספי ליה עיי"ש (וכן על הפירות הנמכרים בחנות ,האם על של יחות מסוג זה נאמרה
נפסק ברמ"א ס' קיט סע' ז ע' ס' כל נדרי פע"ב הערה יב). החזקה "שליח עושה שליחותו"? ולכן יש לצרף עוד ד ין שהוא
לסמוך על פתק – "כל המוצרים בד"ץ" המשגיח הוא כפועל וכדלהלן].
יש מקומות שמצו י ים מכירת שו נות לא תעודת הכשר וכתוב משגיח אינו חשוד על גזל
בפתק "כל המוצרים בד"ץ" או דוכנים למכירת פירות ללא תעודת וע"כ כתב בס' מש פטי ארץ (תרו"מ עמ' )285במקום שהמשגיח
הכשר וכנ"ל .וע"פ הלכה אין לסמוך על המוכרים האומרים שהכל מקבל את משכורתו מ"ועדת הכשרות" הממונה עליו ,ה יה אפשר
בהכשר הבד"ץ אא"כ מכיר המוכר ים שהם מוחזקים בכשרות.1 לדו ן מצד אחר ,כמו שבשליח נאמרה חזקה שליח עושה שליחותו,
וכן כתב הרמ"א יו"ד סי' קי"ט ס' א ,אסור לסמוך על אדם שאינו כ מו"כ נאמר על המשגיח בשכר חזקה שעושה מלאכתו באמונה,
מוחזק בכשרות (ע' בט"ז שם) ,וכן ע' משנה ברורה ס' לט ס"ק כד וזהו בכלל של יח שעושה שליחותו שהרי הוא של יח מטעם בית
ע"ש ,שלא תהא מכשולות בתרו"מ ערלה ושביעית .וכן יש להעיר הדין או ועדת הכשרו ת למילוי תפקידו ,ובספר הקלין שבדמאי
שגם אם אמת הוא שכל המו צרים בהכשר הבד "ץ עדיין יכולים הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ "ל "משגיח המקבל שכר על
להיות חששות איסור בשר בחלב ,ושלא ה ופרש חלה כדין וע"פ עבודתו ומתפרנס מזה אינו מרע לפרנסתו ,וגם לא יעבור על איסור
דקדוק הלכה ,תולעים ,וחוסר ידיעה בשאר הלכות כשרות.
דף לא
הגירסא בסנהדרין נראה דרק הלכה ולא פירושים בעלמא ,אבל כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו
לפי הגירס א דידן דבר שמועה ,משמע טפי דכל דבר תורה בכלל.
חבירו יודע מי בעל השמועה :עוד כתב (בברכת אברהם שם) הנה דובבות בקבר
האומר דבר בשם אמרו הוא מקניני התורה וגם מביא גאולה
לעולם כמבואר בפ"ו דאבות ,ולגבי זה נראה פשוט דסגי אם חבירו מעלת אמירת שמועה בשם אומרו
יודע ממי הוא .ובמהרש"א מבואר דכאן היה ברור שההקפדה (של כתב הגר"א ארלנגר זצ"ל בס' ברכת אברהם (יבמות דף צז)
ר' יוחנן בגמ' יבמות) לא מצד זה. ששמע שמרן החזון איש זצ"ל לא הקפיד בעניני בקיאות שאמרו
אם בעל השמועה שחידש מוחל על זה שיאמרו בשמו :כתב (שם) לו ,שיזכיר בשם אומרו ,ואמר שעל זה לא נאמר אומר דבר בשם
נראה פשוט דעל מה דמבואר בסוגיין בודאי אפשר למחול ,ויש אומרו .ומצד שפתותיו דובבות בקבר ,משמע שלא הקפיד שהרי
להסתפק על מה דנאמר בקניני התורה דאומר דבר בשם אומרו, א"כ היה ראוי להקפיד מחמת שלא למנוע טוב לבעליו ,שיהיו
אם זה ג"כ תולה בקפידה ושייך מחילה ,או דזה מצד מידת שפתותיו דובבות בקבר.
האמת ,ויותר נראה דזה מקניני התורה מצד דיש נ"מ לדינא ,אם דברים שנכתבו בספרים :כתב בברכת אברהם (שם) מיהו יש
זה לשיטתי' ואם זה מצורף לרוב פוסקים וכיוצ"ב ,ולפי זה ביאורי לחלק בין דברים שנכתבו בספרים ,שאז אין מי שאומר לו אלא
פסוקים בעלמא י"ל דלא שייך זה. כ מראה מקום ,אבל שוב הרי זה ידיעתו מעצמו ,אבל באופן
אבל מה דנאמר שם דהאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה שפלוני אמר לו בשם אחר ,דבר הלכה ששמע ממנו ,וכמו כל הנך
לעולם ,זה ל"ש דוקא לדברי תורה ,דהא המקור ממה דאמרה דמסכת עדיות ,דכל הידיעה בא ממה שהוא מסר ,בזה י"ל דשפיר
אסתר בשם מרדכי .ואולי זה מצד מידת האמת או מידת החסד הוה בכלל זה ,ואז מדוייק טפי הלשון דבר שמועה (וז"ל גמ' יבמות
להוסיף כבוד למי שממנו נודע .ונ"מ באופן שלא מכירו בלא"ה א"ר ר' יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומר ים דבר שמועה מפיו בעולם הזה
ולא יהיה לו שום נ"מ מזה ,אם גם זה ראוי לומר בשמו .ולגבי דבר שפתותיו דובבות בקבר) ,דגם מה שהוא שמע ,ולא דוקא מצד שהשני
שמועה פשוט דל"ש לכלל זה שחבירו מכירו .עכ"ד הברכת שמע ממנו .ובסנהדרין הגירסה הלכה .ויש לעיין אם זה דוקא מה
אברהם ע"ש עוד. שנוגע להלכה או גם סברא בעלמא או ביאור מקראות .ולפי
בכשרות ויכול להיות שבא יזה פרט הוא חשוד מפני קלות הדבר בעיניו 1כתב בערוך השולחן יו"ד סי' קיט סי" א ש מוחזק בכשרות אין הכוונה
ולכל הדברים הוא מוחזק בכשרות ,עכ"ד .אכן לפעמים אין לקונים שום שיהיה ירא אל ק ים מרבים או חסיד וצדיק אלא כל שמתנהג ע"פ דת
ידיעה על המוכר ואין ידוע אם נכנס בגדר הנ"ל. ישראל מניח טלית ותפילין ומתפלל ג' פעמים בכל יום ונוטל ידיו לאכילה
ומנהיג את בני ביתו בכשרות דת תורתנו הקדושה זה נקרא מוחזק
דף לד
לרש"י ויקרא (יג ל ד"ה נתק ) שגם בנתק צריך מראה (כמו שדייקו מי שהיתה לו בהרת ונקצצה טהור ,קצצה במתכוין וכו'
הרמב"ן ועוד שם וע"ש במפרשי רש"י בסוג המראה ) אולם הרמב"ן
שם הרמב"ם והראב"ד (טו"צ ח א וע''ש בכס"מ ובס"ה ) כתבו שאין קציצת 'בהרת' או יבלת בזמננו
צריך בו שינוי מראה העור כלל ואם כן יש לעיין אם מותר מי שיש לו
נתקים יכול להסתפר במקום הנתק וסביבו ועמדו בזה בספרים . אף שאין טומאת צרעת בזמננו מ"מ יש איסור קציצת בהרת:
אכן בספר המצוות הקצר מהחפץ חיים מנה את המצוות הנהוגות בזמנינו לא שייך דיני טומאת צרעת כמובא באחרונים כי אין לנו
בזמן הזה והשמיט איסור קציצת בהרת ואולי סבר שאין האיסור כהן מיוחס לטמאותו בטומאת צרעת ,כלשון הרמב"ם (תרומות ז
נוהג בזמננו ,גם בשו"ע הרב (או"ח לח ) השמיט ההלכה שמצורע ט) והמצורע הרי הוא כמי שטומאה יוצאה עליו מגופו והוא
אסור בתפילין ,ואולי ס בר שאין דיני מצורע ונגעים נוהגים בזמן הזה שיטמא אותו כהן מיוחס ,וכן כתב הבית יוסף ( יו"ד שכב) מדברי
כלל. הרמב"ם הללו ,וכן כתב הרדב"ז תרומות שם שאף שכתב
איברא המהרש"ם (ח"ג ס' ר) הסיק כשיטת התוס' דאין איסור אלא הרמב"ם וטומאת צרעת ( יא ו) שטהרת מצורע נוהגת בארץ ובחוץ
במראות טמאים ולכן כתב דהיות וכבר הוכיח בספרו דעת תורה יו"ד לארץ אך בזמן הזה לא נהגו בטומאת צרעת מפני שאין בינינו כהן
ה ח כי טומאת מצורע לא שייכא כלל בזה"ז כיון דליכא כהן מיוחס מיוחס.
א"כ ה"ה דלא שייכא אף איסור קציצת בהרת בזה"ז .והא דביו"ד ואף שבזמנינו לא שייך דין נגעים יש אומרים שאיסור קציצת
רסו נקט דינא דקוצץ בהרת היינו לזמן שהיה כהנים מיוחסים וכפי בהרת של צרעת נוהגת ,כדברי ספר החינוך תקפד שאיסור זה נוהג
שבאו"ח סוסי' לח הובא דין מצורע דפטור מתפלין הגם דאינו שייך
בזה"ז כמו כן הביא המהרש"ם כי מצא שכדבריו העלה בשו"ת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות ומי שנצטרע ומכיר בסימני
גוא"י יו"ד פז דכל דין קוצץ בהרת ל"ש בזה"ז כיון דאין לנו כהן צרעתו אינו רשאי לקוצצו.
והביא מדברי החינוך קעב שכתב דמצות מצורע נוהגת כל זמן שיש ובמנחת חינוך ושם הוסיף שגם בזמנינו שאין כהנים ברור ים ואין
חכ ם לראות הנגעים וא"כ אין זה שייך כלל . טומאת צרעת אסור ,משום שאיסור תלישת נגעים הוא דין בפני
עצמו ואפילו סימן טהור וכעין בוהק ופרח בכול או קודם שנטמא
שדה שנתקווצה בשביעית תזרע במוצאי שביעית על ידי הכהן אסור בקציצתו ,וכמבואר ברש"י בשבת (קלב ד"ה
ניטייבה נידיירה ל א תזרע במוצאי שביעית נגעים טהורים) ,וכן מצינו במוע"ק שאין מטמאים חתן ובכל זאת
יש לו איסור קציצת בהרת וכן מבואר בבה"ג ובספר האשכול והל'
מילה וכן משמע בכללי מילה לר"י הגוזר שכתב שבנגע על עור
ד' מינים -שמור ונעבד הפריעה מותר לחתוך אבל מתחת לעור הפריעה אסור לחתוך ,וכן
ד' מינים ' -שמור' או 'נעבד' :דהיינו אם שמרו את הד' מינים כתבו הטור ושולחן ערוך ( יו"ד רסו א) מילה בין בזמנה ובין שלא
בשביעית ולא הפקירם כדין ,או נעבדו בהם איסורים בשביעית בזמנה דוחה צרעת ,שאם יש בהרת בעור הערלה חותכה עם
שלא כדין ,לרבים מהפוסקים אסור הפרי באכילה ולכן יש הערלה ,אך אם לאחר שנימול גדל בשר במילתו עד שאינו נראה
להיזהר שלא לקחתו לצאת ידי חובה (ע' דרך אמונה פ"ה ס"ק צו מהול וצריך לחתכו אם יש בהרת באותו הבשר אסור לחותכו כיון
וע' להלן בחששות של 'שמור ונעבד' בד' מינים) .2 שאין צריך למולו פעם אחרת אלא מדרבנן ומוכח שיש איסור
קציצת בהרת גם בזמן הזה ,וכן הוכיח בתולדות אדם (ח"ב
'נעבד' בהדסים בהוספות לעמ' מג) מהטור ושולחן ערוך הללו והוסיף שסיפר
אף שאין קדושת שביעית בהדסים יש לקנות (במוצאי שביעית) הגר"ח מוואלז'ין זצ"ל פעם אחת פרחה צרעת קטנה על רגל
ממקור מוסמך שאין בה חשש 'נעבד' (פ' נעשו בהם עבודות אסורות הצדיק (אחיו הג"ר רבי זלמל'ה) וירא הרופא ויתבונן עליה ויאמר
בשביעית) שכדי שההדסים יהיו "משולשים" יש צורך לגזום או התחבולה הטובה היא לדעתי לחתוך אותה ולשרש אחריה ,השיבו
לשרוף את שיח ההדסים במשך השנה ,דבר שאסור לעשותו בשנת רבי זלמן יש לי מבוכה בזה ,ראו הצרעת מראה בהרת יש לה,
השמיטה ,ולכתחילה אין לקנות דבר שגדל בעבירה ,וכן אין ולדעתי איסור לאו של קציצת בהרת נוהג גם בזמ ן הזה והירבה
להשתמש בו לצורך מצוה (שערי חג הסוכות עמ' קעו) ,או יקנה לפלפל בזה בדרך אמת ובסברות ישרות.
הדסים מנכרי דאין איסור נעבד (משמרת השביעית עמ' שכד) .וע' לחשוש לק ציצת יבלת
בשו"ת משנת יוסף (ח"א ס' לב) שדן דגזימה ושריפה לא הוי בכלל
'נעבד' דבלאו הכי היו צומחים הדסים אלא שלא היו משולשים. הנה למי שיש יבלת אין חשש לקוצצה מכמה טעמים (ע' הפרשה
אולם מסיק דאף זה בכלל נעבד דמלאכתו לצורך זה שיגדלו המחכימה כי תצא עמ' תצה).
כרצונו זו היא עבודתה וזימורה .וע' בס' שערי שביעית (עמ' א .אין מראהו עמוק מן העור בפרט יבלת שעולה בגובה מעל הבשר
תשיח) שנוהגים להשקות הרבה כדי שיצמחו עוד הדסים ,וכל זה וכלשון הרמב"ם (טו"צ א ו) אבל אם היה מראה הלובן או הפתוך
יש לאסור משום נעבד .וע' בשו"ת אור לציון (שביעית פרק א בשוה עם שאר העור או גבוה מן העור אינו נגע אלא כמו צמח מן
תשובה יח) שלצורך מצוה ,וכגון אתרוג והדס של מצוה טוב הצמחים העולים בגוף .
להמנע מלקחת ממקום שנעבד בשביעית [ע' שם שאין לקנות ב .בד רך כלל היא פחותה מגו דל כגריס שהוא כמטבע של 10אגורות ,
פירות מעץ שנעבד באיסור משום איסור מסייע ידי עוברי עבירה]. ושיעורו כקוטר עיגול של בין 14מ"מ כדעת הגר"ח נאה בשיעורי
תורה .ל 20מ"מ כדעת שו"ת מעיל צדקה כז ,לחם ושמלה קצ יט
'נעבד' בלולבים והחתם סופר בפת"ש שם ס"ק י .
ג .ב ד רך כלל אינה לבנה אלא בצבע העור רק שהוא עור קשה (ולא
עבודה מותרת שנעשית עבור התמרים [כדעת החזון איש שמותר מבעיא לתוספות (שבועות דף ד) שאיסור קציצת בהרת היא רק בנגעים טמאים אלא אף
לעשות מלאכה דרבנן אף לצורך הצלת הפירות] ,מסתבר שאף שמועילה לרש"י שם שאיסור הקציצה היא גם בנגעים טהורים כבוהק אמנם גם אלו הם נגעים
ללולבים אינה אוסרת אותם ,שהרי העבודה מותרת לצורך התמרים. לבנים קצת רק אינם לבנים גמורים ואילו היבלת שלנו בדרך כלל אינה לבנה כלל) אבל
וכן הורה הגרי"ש אלישיב זצ"ל (מכתב הגר"י אפרתי שליט"א קובץ עץ לכאורה שייך כיום איסור ב'גילוח נתק' שהוא מקום בשער הראש או
חיים ז' עמ' קה) .אולם במטעים שנטעו בעיקר עבור לולבים ,אף הזקן שיש בו חלק שאינו גודל ואסור לגלח את מקום הנתק ככתוב
שהעבודה מועילה לתמרים מ"מ כיון שעיקר מטרת הדקלים הם בויקרא (יג לג ואת הנתק לא יגלח וברמ ב"ן שם ) ואת סביבו מקום
עבור הלולבים יש להחמיר (הגר"י אפרתי שליט"א (שם)). כשיעור שני שערות מסביבו כמובא בתורת כהנים פרשת תזריע (ט ז
והנהוג להרבות בהשקיית הדקלים סמוך לסוכות כדי שיצמיחו עוד ברמב"ן שם ובראב"ד על הרמב"ם טומאת צרעת י א ) .ובשלמא
2וראה דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בזה (שו" ת אגרות משה ח"ה ס' מב),
עכ"פ לפי המצי אות בשנת תשכ"ו.
ועוד לולבים [ולולבים אלו הסומכים סמוך לסוכות הם המהודרים
סכך בענפי הדקל של 'נעבד' ביותר] ,לכאורה יש לאסור בשביעית משום נעבד (ע' שערי שביעית
אילנות שעשו בהן מלאכה בשביעית ['נעבד'] ,כיון שהם ראויים עמ' תשיט).3
לסיכוך גם בלי העבירה מותר להשתמש בהם למצוה ,ולא נאסרו בשנת השמיטה תשפ"ב ,הודיעו הבד"ץ עדה החרדית שהם משגיחים
משום נעבד כי אין בהם קדושת שביעית (שבות יצחק שביעית עמ' על רוב מטעי הלולבים מזן 'דרי' שלא יעבדו בהם עבודות אסורות.
צג בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל) .וע' דרך אמונה בציון הלכה (פ"ד עוד בענין זה כתב בס' ישועת דניאל (שביעית פ" טז א עמ' פח) בשם
ס"ק קפח) ,ונפק"מ בערבות .וע' בשו"ת ציץ אליעזר (חכ"א ס' יט) הגרש"ז אולמן זצ"ל ,שאם יש הוראת חכם להקל בכמה מהעבודות
שהתיר משום שרוב רובם של רבותינו הראשונים והאחרונים האסורות יש להקל משום שלא שייך לקנוס שמקילים על פי הוראת
התירו שמור ונעבד (עכ"פ בהנאה). חכם.
דף לו
מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר
חלב ישראל בהסתמך על מצלמת וידיאו (יש לציין שבארץ ישראל יש
צירופים הנ"ל של חלב מומר ואין ברפת חלב טמא וכדו') ,והיו פועלים נכרים במחלבה של ישראל מומר
מקומות שבהם נחלקו בזה רבני המקום והיו רבנים שחששו שיש בזה הקדמה :המציאות בזמננו שבמשקים אשר בעליהם אינם שומרים
משום פירצה ,ובמקרים אלו לא הסכים הגרי"ש אלישיב זצ"ל תורה ומצוות ,החליבה מתבצעת בהרבה מקרים ע"י פועלים נכרים.
להתערב ,ואמר לנהוג כדעת רבני המקום .אמנם היו מקרים שבהם ויש לדון על חלב שנחלב שם האם מותר ,או דהוה כחלב עכו"ם ואסור
דן (כשהיה צורך בדבר) – כשהיתה הסכמה בין הרבנים באותו מקום (ע' יו"ד ס' קטו סע' א).
כי יש בזה תועלת – כן להחשיב את החלב כחלב ישראל .רק היה וע' ברמ"א (יו"ד ס' קטו סע' א) וז"ל שפחות שחולבות הבהמות בבית
מעורר את השואל שיש לבדוק שאין באפשרותם של חולבים לזייף ישראל או בדיר שלהם ,כל מקום שאין בית עכו"ם מפסיק ואין לחוש
את הדבר ,ופסק שמכיון שהישראל יכול לראות את כל החליבה לדבר טמא ,מותר אפילו לכתחילה להניח אותן לחלוב אע"פ שאין
בסרט הוידיאו – חשיב שנחשב כשיראל רואהו .4וע' בשו"ת תשובות שם ישראל כלל ,דמאחר שהוא בבית ישראל או בשכונתו אין לחוש
והנהגות (ח"ה ס' רנה) שאין לסמוך עליהם כלל לגבי חלב עכו"ם .וכן לדבר טמא עכ"ל.
ע' במשמרת הבית על הל' חלב עכו"ם עמ' קסח. מבואר דכל שהנכרי חולב בבית ישראל אין איסור חלב עכו"ם
בחליבתו .אמנם כל טעמא דהא מילתא הוא משום דהנכרי מירתת
לסמוך על היתר 'יוצא ונכנס' מן הישראל עלול לבוא פתאום ,וממילא ליכא למיחש שיערב בו חלב
יש מן ההכשרים שסומכים על ההיתר של יוצא ונכנס כארבע פעמים טמאה ,ולפי זה כשהבעלים נחשב כמומר יש לדון שהחלב אסור,
בחודש ,בצירוף מה שקבוע שם מצלמות ,ובצירוף כל הדברים הנ"ל דבכה"ג אין הנכרי מירתת מן הישראל ,דהוא יודע שלא איכפת ליה
אין איסור חלב מומר ויש מירתת ,ע' דברי השבט הלוי (קובץ אור שיערב לו חלב טמאה .וע' בס ישא יוסף (ח"ב ס' יג) מה שדן בזה
ישראל עמ' לד) הנ"ל והגרי"ש אלישיב זצ"ל .ויש הכשרים שיתכן שכיום נחשב למירתת ,הואיל וכהיום במפעלי תוצרת החלב
שמקפידים שהמשגיח נמצא בפועל בכל חליבה בתחילתו ובסופו וגם מקפידים מאד על טיב החלב ,ומשלמים עבורו לפי הטיב ,ויתירה
יוצא ונכנס באמצע. מזו ,אף נוטלים דגימת חלב מכל חליבה לבדיקה מעבדתית לברר את
ובחוץ לארץ רוב וועדי הכשריות המהודרות אינם סומכים על יוצא טיבו ,משום כך בעלי המשקים מקפידים עד מאד שלא יתערב בחלב
ונכנס לגבי השגחת החלב ,ולכן יש להם משגיח תמידי שם מהתחלת שלהם מאומה מחלב של משק אחר.
החליבה עד סופה [או עכ"פ רוב החליבה מדי יום ביומו] .והוא הידור וכתב בישא יוסף (שם) בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל דאף שיש מקום
נוסף בכדי שיוכל המשגיח לחתום ולסגור המשאיות המוביאות את לדון בסברא זו ,מ"מ לא סגי בהכי ואין להקל ללא שיהא משגיח
החלב ממקו ם למקום (ע' ספר חלב ישראל כהלכתו עמ' קמז) .יש יוצא ונכנס מידי פעם בזמן החליבה .ובכה"ג אף שלא יהיה נוכח בכל
לציין שבחו"ל חסר הצירופים להקל שיש בא"י (חלב מומר ,אין חלב חליבה ,ניתן להשתמש בתוצרת זו אף לצורך "כשרות מהדרין" עכ"ד.
טמא באיזור ,בהרבה מקרים יש מירתת חלש מאד). [וע' בארחות רבינו (ח"ג עמ' פ) שהתיר בעל הקה"י זצ"ל לחולה
שהיה מאושפז בבית חולים לאכול מתוצרת החלב של משקים
היתר של האגרות משה בחלב סתם שבעליהם לא שמרו תורה ומצוות ,והחלב שלהם נחלב ע"י פועלים
ע' בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א ס' מז – מט) שבמקום שלפי חוקי נכרים] .ע' קובץ תשובות ח"ג ס' קטו).
המדינה אסור לערב חלב טמא בטהור ,והדבר מפוקח בקביעות ע"י ודעת הגר" ש וואזנר זצ"ל (ס' ישא יוסף ח"ב ס' יד ,ובשו"ת שבט
הרשויות ,יש מקום להתיר בשעת הצורך אף כשלא ראה ישראל הלוי ח"ט ס' קסה) כתב שאפשר להקל בזה מן הדין( ,מחמת הטעמים
החליבה לא יערבו חלב טמא ממפקחי המדינה .וכן מצדד החזון איש הנ"ל שיתכן שכשהחליבה נעשית בפני ישראל מומר אין זה נכלל
(ס' מא ס"ק ד) לגבי אבקת חלב. בגזירת חלב עכו"ם ,ובמקום שאין מצויות בהמות טמאות ,והמפעל
אבל במקום שניתן להשיג חלב ישראל ,כתב באגרות משה (יו"ד ח"ד מקפיד מאד על תערובת חלב טמא ,ויש במחל בות חלב ישראל פי
ס' ה וע"ע ח"ג ס' טז) שאין להקל בזה וכתב עוד (ח"א שם) שלבעל ששים מהחלב שחלבו הנכרים) ,מותר הדבר מדינא ,אך מ"מ יש
נפש או בן תורה ראוי להחמיר בכל ענין. להדר לכתחילה שישגיח ישראל שומר תורה ומצוות על החליבה.
פיקוח ממשלתי על קורונה :ויש שפקפקו מאד על הפיקוח ממשלתי
בזמננו וכמו שראינו ב'פיקוח' על כללי הקורונה (לבישת מסכות וכו')
שימוש במצלמות בפיקוח על חלב
שהרבה פעמים כ שהיתה רפיון בעקיפה של הממשלה ,כבר לא היה נחלקו הפוסקים האם במקום משגיחי הכשרות בפועל בתוך הרפת,
מירתת( .ע' דברי הגרא"י וועסטהיים זצ"ל הו"ד ס' חלב ישראל אפשר להציב מצלמות בכל פינה של הרפת ,והתמונות מגיעות למקום
כהלכתו (עמ' תסו) שלמעשה אין פיקוח ממשלתי בזה באנגליה ,ואין שהמשגיח יושב ומסתכל עליהם לראות את כל שלבי החליבה ,ויחשב
לסמוך עליו .ע"ע מה שכתב בזה הגר"י אברהם שליט"א שם) .וכן כאילו הישראל היה שם בשעת החליבה.
פשט המנהג להחמיר בזה. דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל כתב הגר"י אפרתי שליט"א בס' ישא
יוסף (ח"ב עמ' לח) כמה פעמים דנו לפניו אם אפשר להקל ולהחשיב
ניתן לקבל הגיליון במייל g089285647@gmail.comלתרומות ,הערות והארות 0533163916
) 2גם בעובדים נכרים יש להם קצת מירתת שבעל הבית מקפיד מאד. 3וכתב בשערי שביעית (שם הערה ) 19שלקראת חג הסוכות משקים את הדקלים בכמויות
)3מצלמות. גדולות של מים כדי שיצמחו עוד ועוד לולבים ,וזה נעשה עבור הלולבים ולא מחמת
התמרים ,וגם הלולבים צומחים ומתהוים מחמת מלאכה זו ,וא"כ לכאורה הלולבים
)4יוצא ונכנס. הצומחים מחמת השקייה זו יש לאסרם משום נעבד .אלא כל שלא ברור שלולב זה צמח
) 5היתר של ר' משה זצ"ל על חלב עכו"ם ראה להלן. מחמת השקייה זו יש לדון להתירו משום ספק נעבד.
4לסיכום לכאורה יש מספר צי רופים להקל בלי השגחה תמידית על חלב:
)1חלב מומר -הגרי"ש אלישיב זצ"ל ועוד התירו מדינא.
