gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha

שבוע: לך לך (2026-10-19)

נעימות הפרשה · Ne'imos Haparsha — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נעימות‬ ‫הפרשה‬ ‫מפי מורינו‬ ‫פה מפיק מרגליות‬ ‫הרב יצחק אהרן גאלדהירש שליט"א‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫גליון ק"ה‬ ‫ברכת מזל"ט לידידנו הרב משה ב"ר ישראל לודמיר שליט"א‬ ‫לרגל שמחת הולדת בנו בכורו למזל"ט‬ ‫יעזור השי"ת שיזכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו‬ ‫בעיתו ובזמנו ולגדלו ולחנכו ולחכמו לתורה ולחופה‬ ‫ולמעשים טובים וכל טוב סלה ברו"ג‬ ‫ברכת מזל"ט לידידנו הרב יצחק ב"ר אשר גאלדהירש שליט"א‬ ‫לרגל שמחת ה'חלאקה' לבנו הילד אליעזר ני"ו‬ ‫יזכה לרוות נחת בקדושה ממנו ומכל יוצ"ח‬ ‫וכל טוב סלה ברוחניות ובגשמיות‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הגה"ח רבי שמעון הירשלער זצ"ל בן הרב בונם זבולון‬ ‫שזכה להרביץ תורה בישראל רבות בשנים‪ ,‬ודבריו היו נשמעים‬ ‫ועשו פרי למעלה ושורש למטה‬ ‫נלב"ע אתשקד י' חשון תשפ"ו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ניתן לשמוע השיעורים‬ ‫‪077-2110208‬‬ ‫הפרשה‬ ‫השיעורים‬ ‫לשמוע‬‫נעימות‬ ‫בקול ניתן‬ ‫‪1-518-9311-901‬‬ ‫‪077-2110208‬‬ ‫ארה"בהפרשה‬ ‫מס'נעימות‬ ‫בקול‬ ‫יומיים בשלוחה ‪4‬‬ ‫בשלוחה ‪ | 1‬שיעורים‬ ‫‪1-518-9311-901‬‬ ‫שיעורים שבועיים‬ ‫מס' ארה"ב‬ ‫שיעורים שבועיים בשלוחה ‪ | 1‬שיעורים יומיים בשלוחה ‪4‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫והנצחותיקירכם‬ ‫לתרומותאו לזכות‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫נעימות הפרשה‬ ‫ע"שיקירכם‬ ‫פלוס"לזכות‬ ‫ב"נדרים‬ ‫נשמת או‬ ‫ניתן לתרום‬ ‫לעילוי‬ ‫‪053.414.3747‬‬ ‫נעימות הפרשה‬ ‫בפלאפון מס’‬ ‫פלוס" ע"ש‬ ‫או ב"נדרים‬ ‫ניתן לתרום‬ ‫או בפלאפון מס’ ‪053.414.3747‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א‬ ‫יו"ל ע"י מכון נעימות הפרשה להפצת שיעורים מפי מורינו שליט"א‬ ‫ב‬ ‫לקבלת הגיליון ולהערות והארות במייל ‪nh987611@gmail.com‬‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫תוכן הענינים‬ ‫פניני פרשת לך לך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫בדי‪ ‬הזכרת 'מלכות' בברכה ‪ ‬טע‪ ‬הליכת לוט ע‪ ‬אברה‪  ‬מידת‬ ‫הבטחו‪  ‬אהבת ה' שהיה אצל אברה‪ ‬אבינו‬ ‫שיעור יום שלישי פרשת לך תשפ"ו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫בזמ‪ ‬של קירוב אי‪ ‬די‪ ‬מחאה ‪ ‬הדרכי‪ ‬לזכות לשפע ‪ ‬יהא זהיר בכבוד‬ ‫אשתו ‪ ‬עשר בשביל שתתעשר ‪ ‬הזהירות ממחלוקת ‪ ‬הרחקה למע‪‬‬ ‫השלו‪‬‬ ‫יומא דהילולא ‪ -‬הרה"ק מרוז'ין ג' חשון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫דרשה שנאמרה במוצאי שבת ג' חשון פר' נח תשפ"ו ‪ -‬יומא דהילולא רבא של‬ ‫הסב"ק מרוז'ין זי"ע ‪ -‬בסעודת ההילולא בבית המדרש שטפנשט – חלק ב'‬ ‫המשכת ישועות ע"י האמונה ‪ ‬פועל ישועות לבני ישראל ‪ ‬מידת‬ ‫השמחה ‪ ‬היכי דמי בעל תשובה ‪ ‬פועל עבור הגאולה‬ ‫טוב להודות לה' – חלק ב' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כב‬ ‫שיעור שנמסר ביום כ"ז תשרי תשע"ח }במסגרת ארגון השיעורים "דבש לפי"{‬ ‫כל יו‪ ‬ויו‪ ‬ת‪ ‬לו מעי‪ ‬הודאותיו ‪ ‬חובת הכוונה בברכת מודי‪  ‬לפיכ‪‬‬ ‫אנחנו חייבי‪‬‬ ‫ג‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫פניני פרשת לך לך‬ ‫בדין הזכרת 'מלכות' בברכה‬ ‫בּרכה )בראשית יב‪ ,‬ב(‬ ‫והיה ְ ָ ָ‬ ‫שׁמך ֶ ְ ֵ‬ ‫ואגדּלה ְ ֶ ָ‬ ‫ואברכך ַ ֲ ַ ְ ָ‬ ‫ואעשׂך ְלגוֹי ָגּדוֹל ַ ֲ ָ ֶ ְ ָ‬ ‫ְ ֶֶ ְ ָ‬ ‫ברכת המעריב ערבי‪ ,(‬אלא שזה יתר‪ ‬רק‬ ‫ופירש רש"י‪' ,‬ואעש‪ ‬לגוי גדול זהו‬ ‫לגבי תפילת שחרית ומעריב‪ ,‬ועדיי‪ ‬יש‬ ‫שאומרי‪ ‬אלקי אברה‪ ,‬ואברכ‪ ‬זהו‬ ‫להבי‪ ‬מה יתר‪ ‬לגבי שמונה עשרה של‬ ‫שאומרי‪ ‬אלקי יצחק‪ ,‬ואגדלה שמ‪‬‬ ‫תפילת מנחה‪.‬‬ ‫זהו שאומרי‪ ‬אלקי יעקב‪ ,‬יכול יהיו‬ ‫ויש לומר בדר‪ ‬צחות‪ ,‬כי הנה בספר‬ ‫חותמי‪ ‬בכול‪ ‬ת"ל 'והיה ברכה' ‪ ‬ב‪‬‬ ‫מחזיק ברכה )לרבינו החיד"א( הביא בש‪‬‬ ‫חותמי‪ ‬ולא בה‪.‬‬ ‫התוס' יו"ט שמביא בש‪ ‬הירושלמי‬ ‫בגמרא ברכות )ד‪ ‬מ‪ (:‬אמרו‪' ,‬אמר רב‬ ‫)ברכות‪ ,‬ריש פרק הרואה( המקור וראיה‬ ‫כל ברכה שאי‪ ‬בה הזכרת הש‪ ‬אינה‬ ‫שצריכי‪ ‬להזכיר ש‪ ‬ומלכות בברכה‪,‬‬ ‫ברכה‪ ,‬ורבי יוחנ‪ ‬אמר כל ברכה שאי‪‬‬ ‫ממה שנאמר )תהלי‪ ‬קמה‪ ,‬א( 'ארוממ‪‬‬ ‫בה מלכות אינה ברכה'‪ ,‬והקשו התוס'‬ ‫אלקי המל‪ ‬ואברכה שמ‪ ‬לעול‪ ‬ועד'‪,‬‬ ‫)ש‪ ,‬ד"ה אמר( שהרי בברכות של שמונה‬ ‫שבשעת הברכה ארוממ‪ ‬שאתה 'אלקי'‬ ‫עשרה אי‪ ‬בה‪ ‬מלכות‪ ,‬כי מתחילי‪‬‬ ‫ואתה 'המל‪.'‬‬ ‫בא"י אלקינו ואלקי אבותינו וכו' ולא‬ ‫ולפי זה כתב לחדש בביאור הלכה‬ ‫אומרי‪' ‬מל‪ ‬העול‪ ,'‬ולגבי כל שאר‬ ‫)סימ‪ ‬ריד ד"ה ואפילו( שהנה יש נידו‪‬‬ ‫הברכות כתבו התוס' דלפי שאינ‪ ‬באי‪‬‬ ‫בפוסקי‪) ‬אב‪ ‬העוזר ועוד( א‪ ‬אמר 'מל‪'‬‬ ‫בפתיחה אי‪ ‬שיי‪ ‬מלכות‪ ,‬כיו‪ ‬שה‪‬‬ ‫ולא הזכיר 'העול‪ '‬א‪ ‬יצא ידי חובתו‪,‬‬ ‫ברכה הסמוכה לחברתה‪ ,‬אבל קשה‬ ‫וכתב הביאה"ל שלכאורה מהירושלמי‬ ‫מברכת אבות שהיא הברכה הראשונה‬ ‫משמע שיצא ידי חובתו‪ ,‬דאיתא הת‪‬‬ ‫של שמונה עשרה ואי‪ ‬בה מלכות‪.‬‬ ‫'כל ברכה שאי‪ ‬בה מלכות אינה ברכה'‬ ‫ולפני שנביא תירוצו של התוס'‪ ,‬יש‬ ‫והטע‪ ‬משו‪ ‬דכתיב ארוממ‪ ‬אלהי‬ ‫לציי‪ ‬כי יש בזה חידוש גדול 'בפירושי‬ ‫המל‪ ,‬הרי דבמל‪ ‬לבד יצא‪} ,‬וכתב‬ ‫התפילות' לרבינו יהודה ב"ר יקר זצ"ל‪,‬‬ ‫שיש לדחות דיש לחלק בי‪ ‬מל‪ ‬לחוד‬ ‫שכל ברכות של השמונה עשרה‬ ‫ובי‪ ‬תיבת המל‪ ,‬וכתב שכ‪ ‬מצא‬ ‫נחשבי‪ ‬כברכה הסמוכה לחברתה‬ ‫בשו"ע הגר"ז שכתב ג"כ הכי דיש חילוק‬ ‫לברכות קריאת שמע‪) ,‬שמתחילי‪ ‬בש‪‬‬ ‫בי‪' ‬מל‪ '‬ל'המל‪.{'‬‬ ‫ומלכות‪ ,‬בשחרית ‪ ‬ברכת יוצר אור‪ ,‬ובערבית ‪‬‬ ‫ה‬ ‫נעימות הפרשה • פניני פרשת לך לך‬ ‫'מלכות'‪ ,‬לפי שאברה‪ ‬אבינו המלי‪‬‬ ‫ועל פי זה יש לומר בדר‪ ‬צחות‬ ‫את הקב"ה על כל העול‪ ,‬שהודיע‬ ‫שכאשר מקדימי‪ ‬לומר 'אשרי' במנחה‬ ‫מלכותו בכל העול‪.‬‬ ‫קוד‪ ‬שמונה עשרה )וכמבואר בתוס' ריש‬ ‫ועל פי זה יש מפרשי‪ ‬שזה הכוונה‬ ‫פרק אי‪ ‬עומדי‪ ,(‬הרי זה כמי שהזכיר‬ ‫'והיה ברכה' ‪' ‬ב‪ ‬חותמי‪ ,'‬שעל ידי מה‬ ‫המלכות‪.‬‬ ‫שאומרי‪' ‬אלקי אברה‪ ,'‬מתקיי‪' ‬והיה‬ ‫אול‪ ‬התוס' מתרצי‪ ‬חידוש עצו‪,‬‬ ‫ברכה'‪ ,‬שבזה שהוא מזכיר 'אלקי‬ ‫שמה שאומרי‪' ‬אלקי אברה‪ '‬בשמונה‬ ‫אברה‪ '‬הברכה נעשית לברכה‪.‬‬ ‫עשרה בתחילת ברכה ראשונה הוי כמו‬ ‫?‪.‬‬ ‫טעם הליכת לוט עם אברהם‬ ‫ושׁבעים‬ ‫שׁנים ְ ִ ְ ִ‬ ‫חמשׁ ָ ִ‬‫ואברם ֶבּן ָ ֵ‬ ‫ויּלך ִאתּוֹ לוֹט ְ ַ ְ ָ‬ ‫אליו ה' ַ ֵ ֶ ְ‬‫דּבּר ֵ ָ‬ ‫כּאשׁר ִ ֶ‬ ‫אברם ַ ֲ ֶ‬‫ַויּלך ַ ְ ָ‬ ‫ֵ ְֶ‬ ‫רכוּשׁם‬ ‫אחיו ְ ֶואת ָכּל ְ ָ‬ ‫שׂרי ִא ְשׁתּוֹ ְ ֶואת לוֹט ֶבּן ָ ִ‬ ‫אברם ֶאת ָ ַ‬ ‫ויּקּח ַ ְ ָ‬ ‫מחרן‪ַ ִ ַ :‬‬ ‫בּצאתוֹ ֵ ָ ָ‬ ‫שׁנה ְ ֵ‬ ‫ָָ‬ ‫בחרן וגו' )בראשית יב‪ ,‬ד‪‬ה(‪.‬‬ ‫אשׁר ָעשׂוּ ְ ָ ָ‬ ‫הנּפשׁ ֲ ֶ‬ ‫רכשׁוּ ְ ֶואת ַ ֶ ֶ‬ ‫אשׁר ָ ָ‬ ‫ֲ ֶ‬ ‫ולא נולדו לו בני‪ ,‬וסמ‪ ‬שכנראה‬ ‫יש להבי‪ ‬למה סמ‪ ‬הפסוק את‬ ‫שכבר לא יהיו לו בני‪ ‬ונמצא שהוא‬ ‫הליכתו של לוט‪ ,‬למה שהיה אברה‪ ‬ב‪‬‬ ‫יורשו‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬הל‪ ‬עמו‪.‬‬ ‫חמש ושבעי‪ ‬שנה‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש לבאר עוד מה‬ ‫ומבאר החת‪ ‬סופר ביאור נחמד‪ ,‬כי‬ ‫שהפסוק אח"כ מייחס את לוט‬ ‫האמת הוא שלוט לא רצה בעצ‪ ‬ללכת‬ ‫לאברה‪ ‬שהוא ב‪ ‬אחיו‪ ,‬ככתוב 'ויקח‬ ‫ע‪ ‬אברה‪ ‬ולהצטר‪ ‬עמו‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫אבר‪ ‬את שרי אשתו ואת לוט ב‪ ‬אחיו'‬ ‫לא התגייר‪ ,‬והיה שיי‪ ‬עדיי‪ ‬לארצו‬ ‫ולמה לא ייחסו לשרי שהוא אחיה )וגיסו‬ ‫ומולדתו ובית אביו של אברה‪ ,‬וא"כ‬ ‫של אברה‪ ,(‬אלא שכא‪ ‬רמז שכל טע‪‬‬ ‫צרי‪ ‬להבי‪ ‬למה הל‪ ‬עמו ולא נשאר‬ ‫הליכתו היתה לפי שהוא 'ב‪ ‬אחיו' של‬ ‫בחר‪ ,‬אמנ‪ ‬הטע‪ ‬באמת למה הל‪‬‬ ‫אברה‪ ‬והוא עתיד ליורשו‪ ,‬שהגיע‬ ‫לוט עמו היה לפי שראה שאברה‪‬‬ ‫להצטר‪ ‬בתורת יורש‪.‬‬ ‫אבינו הוא כבר עכשיו זק‪ ‬ב‪ ‬ע"ה שנה‬ ‫?‪.‬‬ ‫ו‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫מידת הבטחון‬ ‫שם‪.‬‬ ‫שנה בצאתו מחר‪ ,‬היינו כשיצא מחר‪‬‬ ‫בספה"ק בת עי‪ ‬מבאר באריכות‬ ‫יצא ע‪ ‬בחינת בטחו‪ ‬בה'‪ ,‬שבטחו"‪‬‬ ‫שמספר ע"ה בגימטריא בטחו"‪ ,‬והיינו‬ ‫גימטריא חמ"ש ושבעי"‪ ,‬וזהו ואברה‪‬‬ ‫שאברה‪ ‬אבינו יצא לדרכו ע‪ ‬מידת‬ ‫ב‪ ‬חמש ושבעי"‪ ‬שנה‪ ,‬היינו שהיה אז‬ ‫הבטחו‪.‬‬ ‫בבחינת בטחו"‪ ,‬וזה גר‪ ‬לו שיצא‬ ‫ואלו דבריו הק'‪:‬‬ ‫מחר‪ ‬מבית אביו וממשפחתו'‪.‬‬ ‫'וזהו ואברה‪ ‬ב‪ ‬חמש שני‪ ‬ושבעי‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫אהבת ה' שהיה אצל אברהם אבינו‬ ‫הנּראה‬ ‫מזבּח ַלה' ַ ְִ ֶ‬ ‫ויּבן ָשׁם ִ ְ ֵ ַ‬ ‫הזּאת ַ ִ ֶ‬ ‫הארץ ַ ֹ‬ ‫אתּן ֶאת ָ ָ ֶ‬ ‫לזרעך ֶ ֵ‬ ‫ויּאמר ְ ְַ ֲ ָ‬ ‫אברם ַ ֹ ֶ‬ ‫ֵַָויּרא ה' ֶאל ַ ְ ָ‬ ‫אליו )בראשית יב‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫ֵ ָ‬ ‫אומרו 'ויב‪ ‬מזבח לה' הנראה אליו'‪,‬‬ ‫מצאנו באור החיי‪ ‬הק' בפסוק זה‬ ‫כא‪ ‬פירש סיבת שמחתו אשר עליה‬ ‫הפלגה עצומה בגודל המדרגה של‬ ‫בנה מזבח הוא לצד הראותו יתבר‪‬‬ ‫אהבת ה' שהיה לאברה‪ ‬אבינו‪ ,‬וכ‪‬‬ ‫אליו‪.‬‬ ‫כתב‪ ,‬כוונת הכתוב להודיע הפלגת‬ ‫חיבת אברה‪ ‬בקונו‪ ,‬כי ה' נגלה אליו‬ ‫ומסיי‪ ‬האור החיי‪ ‬הק'‪' ,‬וזה אות‬ ‫ובישרו בזרע ובנתינת האר‪ ,‬והוא לא‬ ‫לבניו כמה מה‪ ‬אשר הרחיקו חשק הזרע‬ ‫החשיב בשורת ב' מעלות טובות‬ ‫בער‪ ‬חשק התורה והמצוות‪ ,‬וצא ולמד‬ ‫לכלו‪ ,‬בער‪ ‬שמחתו בגילוי שכינתו‬ ‫מב‪ ‬עזאי בטענתו 'ומה אעשה ונפשי‬ ‫יתבר‪ ‬אליו‪ ,‬לקיי‪ ‬מה שנאמר )תהלי‪‬‬ ‫חשקה בתורה' )יבמות סג‪.(:‬‬ ‫טז‪ ,‬יא( 'שובע שמחות את פני‪ ,'‬והוא‬ ‫?‪.‬‬ ‫ז‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום שלישי פרשת לך תשפ"ו‬ ‫שיעור יום שלישי פרשת לך תשפ"ו‬ ‫בזמן של קירוב אין דין מחאה‬ ‫אשׁר‬ ‫הארץ ֲ ֶ‬ ‫אביך ֶאל ָ ָ ֶ‬ ‫וּמבּית ָ ִ ָ‬ ‫וּממּוֹלדתּך ִ ֵ‬ ‫מארצך ִ ַ ְ ְ ָ‬ ‫לך ֵ ַ ְ ְ ָ‬ ‫לך ְ ָ‬ ‫אברם ֶ ְ‬ ‫ַויּאמר ה' ֶאל ַ ְ ָ‬ ‫ֹ ֶ‬ ‫בּרכה )בראשית יב‪ ,‬א‪‬ב(‪.‬‬‫והיה ְ ָ ָ‬ ‫שׁמך ֶ ְ ֵ‬ ‫ואגדּלה ְ ֶ ָ‬ ‫ואברכך ַ ֲ ַ ְ ָ‬ ‫ואעשׂך ְלגוֹי ָגּדוֹל ַ ֲ ָ ֶ ְ ָ‬ ‫אראךּ‪ָ ְ ֶ ֶ ְ .‬‬ ‫ְַ ֶ ָ‬ ‫ששיבר העבודה זרה‪ ,‬ואדרבא‪ ,‬הוא‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬להנאת‪ ‬ולטובת‪ ‬וכו'‪,‬‬ ‫קירב את כל העובדי עבודה זרה‪.‬‬ ‫ועוד שאודיע טבע‪ ‬בעול‪.‬‬ ‫ומבאר‪ ,‬שיש חילוק גדול בי‪ ‬אור‬ ‫מלשו‪ ‬רש"י משמע שהעני‪ ‬של‬ ‫כשדי‪ ‬לאר‪ ‬כנע‪ ,‬שש‪ ‬באור כשדי‪‬‬ ‫'ואגדלה שמ‪ ,'‬שאודיע טבע‪ ‬בעול‪,‬‬ ‫לא שמעו לקולו כלל ולא הועיל בכל‬ ‫הרי זה חלק מהעני‪ ‬של 'להנאת‪‬‬ ‫תוכחותיו ולא עשה נפש כמו שעשה‬ ‫ולטובת‪ ,'‬והקשה החת‪ ‬סופר )שנת‬ ‫באר‪ ,‬ולא הי' ש‪ ‬מכיר ה' כי א‪ ‬הוא‪,‬‬ ‫תקפ"ו(‪ ,‬שהרי אפילו א‪ ‬לא יגדל שמו‬ ‫על כ‪ ‬השלי‪ ‬נפשו מנגד להפריש‪‬‬ ‫וחלילה יריע לו ש‪ ‬בכל הרעות‪ ,‬מ"מ‬ ‫מע"ז כל מה שאפשר‪ ,‬וא‪ ‬ימיתוהו מה‬ ‫ההליכה היא הנאתו וטובתו כי כ‪ ‬ציוה‬ ‫לו בכ‪.‬‬ ‫ה' ורצונו‪.‬‬ ‫א‪ ‬באר‪ ‬ישראל ש‪ ‬קרא בש‪ ‬ה'‬ ‫ונתגדל שמו וקבלו ממנו רבבות ועשה‬ ‫ומבאר החת‪ ‬סופר יסוד גדול‪ ,‬וכתב‬ ‫נפשות הרבה‪) ,‬כדברי הרמב"‪ ‬פסוק ב' וח'(‪,‬‬ ‫שהנה יש לחקור‪ ,‬אברה‪ ‬אבינו ע"ה‬ ‫על כ‪ ‬אי‪ ‬לו רשות למסור נפשו‬ ‫ב'אור כשדי‪ '‬מסר נפשו למיתה‬ ‫להתגרות ע‪ ‬אות‪ ‬שלא שמעו לו ולא‬ ‫והשליכו מנגד ושיבר צלמי נמרוד ועמד‬ ‫נתגיירו‪ ,‬כי א‪ ‬ימיתוהו מה יעשו כל‬ ‫נגדו‪ ,‬עד שהשליכוהו לכבש‪ ‬האש‪,‬‬ ‫אות‪ ‬תלמידי‪ ‬הסמוכי‪ ‬על הוראתו‬ ‫ולמה לא עשה כ‪ ‬ב'אר‪ ‬כנע‪ '‬שהיתה‬ ‫ותורתו‪ ,‬ואי‪ ‬לומר יסמו‪ ‬על הנס‪ ,‬אי‪‬‬ ‫מלאה גלולי‪ ,‬ואי‪ ‬ל‪ ‬ע‪ ‬רענ‪ ‬שלא‬ ‫זה מדת חכמי‪ ‬כי אולי לא יעשה לו‬ ‫היה תחתיו ע"ז וכ‪ ‬הר גבוה וגבעה‬ ‫נס ומוסר עצמו למיתה‪ ,‬וזה אי‪ ‬לו‬ ‫נישאה כדאיתא במסכת עבודה זרה )ד‪‬‬ ‫רשות א‪ ‬מפסיד לתלמידי‪ ,‬ונמצא‬ ‫מה‪ ,(.‬ולא מצינו ששיבר אליליה‪,‬‬ ‫באר‪ ‬ישראל על ידי שנתגדל שמו‬ ‫אדרבה אנו מוצאי‪ ‬שאברה‪ ‬השתחוה‬ ‫ונאספו אליו הרבה גרי‪ ,‬על ידי זה‬ ‫לבני חת ונכנע לה‪ ,‬וג‪ ‬הכניס לביתו‬ ‫עבד ה' במנוחה והשקט‪ ,‬ולא היה צרי‪‬‬ ‫את הערבי‪ ,‬וא‪ ‬שצוה עליה‪ ‬לרחו‪‬‬ ‫להתקוטט ע‪ ‬הרשעי‪ ,‬אלא השומע‬ ‫רגליה‪ ‬מעבודה זרה‪ ,‬אבל לא ראינו‬ ‫ח‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫עבור מחאות‪ ,‬אלא אדרבא‪ ,‬יש בזה‬ ‫ישמע והחדל יחדל‪ ,‬נמצא היה זה‬ ‫משו‪ ‬איסור‪ ,‬כי על ידי זה יוכל‬ ‫להנאתו וטובתו‪ .‬שלא נכנס לסכנת‬ ‫להפסיד את השומעי‪ ‬לו‪ ,‬ואדרבא‪,‬‬ ‫נפשות‪.‬‬ ‫במקו‪ ‬ששומעי‪ ‬בקולו יוסי‪ ‬לקרב‬ ‫את הרחוקי‪ ,‬והשומע ישמע והחדל‬ ‫}מבואר בדבריו שבמקו‪ ‬ששיי‪‬‬ ‫יחדל‪ ,‬וזה חידוש נפלא של מרנא החת‪‬‬ ‫לקרב את בני ישראל לתורה וליהדות‪,‬‬ ‫סופר{‪.‬‬ ‫ש‪ ‬לא רק שאי‪ ‬חובה למסור נפשו‬ ‫?‪.‬‬ ‫הדרכים לזכות לשפע‬ ‫יהא זהיר בכבוד אשתו‬ ‫וּגמלּים‬ ‫ואתנת ְ ַ ִ‬ ‫וּשׁפחת ַ ֲ ֹ ֹ‬ ‫ועבדים ְ ָ ֹ‬ ‫וחמרים ַ ֲ ָ ִ‬ ‫וּבקר ַ ֲ ֹ ִ‬ ‫ויהי לוֹ ֹצאן ָ ָ‬ ‫בּעבוּרהּ ַ ְ ִ‬ ‫היטיב ַ ֲ ָ‬ ‫וּלאברם ֵ ִ‬ ‫ְ ַ ְָ‬ ‫)בראשית יב‪ ,‬טז(‪.‬‬ ‫מיטיב ע‪ ‬האיש ומשפיע לו שפע גדול‬ ‫)ב"מ נט‪(.‬‬ ‫איתא בגמרא פרק הזהב‬ ‫בפרנסה בזכות אשתו‪ ,‬וא‪ ‬שבפשטות‬ ‫'אמר רבי חלבו לעול‪ ‬יהא אד‪ ‬זהיר‬ ‫הפסוק מדבר בפרעה‪ ,‬א‪ ‬כל מה‬ ‫ב'כבוד אשתו'‪ ,‬שאי‪ ‬ברכה מצויה בתו‪‬‬ ‫שפרעה נת‪ ‬לאבר‪ ‬הרי זה משו‪‬‬ ‫ביתו של אד‪ ‬אלא בשביל אשתו‪,‬‬ ‫שהשי"ת השפיע עליו‪ ,‬וממה שבפסוק‬ ‫שנאמר 'ולאבר‪ ‬הטיב בעבורה'‪ ,‬והיינו‬ ‫נאמר 'בעבורה' נלמד שזוכי‪ ‬לברכה‬ ‫דאמר להו רבא לבני מחוזא 'אוקירו‬ ‫בבית בשביל האשה‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬לעול‪‬‬ ‫לנשייכו כי היכי דתתעתרו'‪ ,‬היינו‬ ‫יהא אד‪ ‬זהיר בכבוד אשתו‪.‬‬ ‫שמפסוק זה לומדת הגמרא שהשי"ת‬ ‫?‪.‬‬ ‫ט‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום שלישי פרשת לך תשפ"ו‬ ‫עשר בשביל שתתעשר‬ ‫א‪ ‬לא אפתח לכ‪ ‬את ארובות השמי‪‬‬ ‫מצאנו דר‪ ‬נוספת כיצד לזכות‬ ‫והריקותי לכ‪ ‬ברכה עד בלי די'‪ ,‬ואמרו‬ ‫לשפע מרומז בפרשת‪ ,‬שנאמר )בראשית‬ ‫בגמרא )תענית ט‪' (.‬אשכחיה רבי יוחנ‪‬‬ ‫מעלי‬ ‫ה‪‬רד ָנא ֵ ָ ָ‬ ‫לפני‪ֶ ָ ִ ‬‬ ‫האר‪ֶ ָ ְ ‬‬ ‫הלא ָכל ָ ָ ֶ‬ ‫יג‪ ,‬ט( ֲ ֹ‬ ‫לינוקא דריש לקיש אמר ליה אימא לי‬ ‫ה‪‬מי‪‬‬ ‫וא‪ִ ָ ַ ‬‬‫ואימנה ְ ִ‬ ‫ה‪‬מאל ְ ֵ ִ ָ‬ ‫ִא‪ֹ ְ ַ ‬‬ ‫פסוקי‪ ‬אמר ליה עשר תעשר‪ ,‬אמר ליה‬ ‫וא‪‬מאילה‪ .‬ואמר הרה"ק מאפטא זי"ע‬ ‫ְַ ְ ְ ִ ָ‬ ‫ומאי עשר תעשר‪ ,‬אמר ליה עשר‬ ‫)ילקוט אוהב ישראל פר' ראה( רמז בפסוק‬ ‫בשביל שתתעשר‪ ,‬אמר ליה מנא ל‪‬‬ ‫זה‪ ,‬שהנה במדרש תנחומא )ראה יח(‬ ‫אמר ליה זיל נסי‪ ,‬אמר ליה ומי שרי‬ ‫דרשו 'עשר תעשר‪ ,‬עשר בשביל‬ ‫לנסוייה להקדוש ברו‪ ‬הוא והכתיב 'לא‬ ‫שתתעשר‪ ,‬עשר כדי שלא תתחסר'‪,‬‬ ‫תנסו את ה'‪ ,‬אמר ליה הכי אמר רבי‬ ‫מבואר בדברי חז"ל שכאשר האד‪ ‬נות‪‬‬ ‫הושעיא חו‪ ‬מזו שנאמר 'הביאו את כל‬ ‫מעשר הרי הוא מתעשר‪ ,‬וא‪ ‬אינו נות‪‬‬ ‫המעשר אל בית האוצר ויהי טר‪ ‬בביתי‬ ‫מעשר הרי הוא מתחסר‪ .‬ומבואר‬ ‫ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות א‪ ‬לא‬ ‫בספה"ק שכאשר האד‪ ‬נות‪ ‬מעשר‬ ‫אפתח לכ‪ ‬את ארובות השמי‪‬‬ ‫יזכה לשפע כפול ומכופל עשרת מוני‪‬‬ ‫והריקותי לכ‪ ‬ברכה עד בלי די'‪ ,‬מבואר‬ ‫מה שהיה לו בשנה זו‪ ,‬עד שכל הסכו‪‬‬ ‫בגמרא להדיא שמותר לנסות את ה'‬ ‫שהרוויח השנה‪ ,‬יהיה סכו‪ ‬המעשר של‬ ‫בהבאת המעשר‪ ,‬ומחדש הכתב סופר‬ ‫השנה הבעל"ט‪ ,‬וזה הכוונה בפסוק‬ ‫שיכול לתת המעשר מראש‪ ,‬כדי שיזכה‬ ‫'עשר ‪ ‬תעשר את כל תבואת זרע‪,'‬‬ ‫להרוויח את הקר‪ ‬בסכו‪ ‬זה‪.‬‬ ‫שעל ידי המעשר‪ ,‬הרי 'כל תבואת זרע‪'‬‬ ‫וכש‪ ‬שהנות‪ ‬מעשר זוכה‬ ‫השתא יהיה המעשר של השנה‬ ‫להתעשר‪ ,‬כ‪ ‬מי שח"ו אינו מפריש‬ ‫הבעל"ט‪.‬‬ ‫מעשר תבואותיו מתמעטי‪ ,‬וכמו‬ ‫ויש בזה חידוש גדול של הכתב סופר‬ ‫שהביאו התוספות )תענית ש‪' ,(‬מעשה‬ ‫שיש לאד‪ ‬הכח להקדי‪ ‬המעשר‬ ‫באד‪ ‬אחד שהיה עשיר והיה לו שדה‬ ‫בשביל שיתעשר‪ ,‬שיאמר לפני השי"ת‪:‬‬ ‫שעשתה אל‪ ‬כור‪ ,‬והיה אותו עשיר‬ ‫רבונו של עול‪ ,‬הריני נות‪ ‬עכשיו מאה‬ ‫נוטל מאה כורי‪ ‬למעשר ומפריש כל‬ ‫אל‪ ‬שקלי‪ ‬לצדקה‪ ,‬בשביל שאזכה‬ ‫שנה ושנה‪ ,‬וכ‪ ‬עשה כל ימיו‪ ,‬כשחלה‬ ‫לקבל ולהרוויח מיליו‪ ‬שקלי‪ ,‬וג‪ ‬זה‬ ‫למות קרא לבנו ואמר לו בני דע ששדה‬ ‫נכלל במה שנאמר )מלאכי ג‪ ,‬י( 'הביאו את‬ ‫זו שאני מוריש ל‪ ‬עושה בכל שנה‬ ‫כל המעשר אל בית האוצר ויהי טר‪‬‬ ‫ושנה אל‪ ‬כורי‪ ,‬הזהר שתפריש מאה‬ ‫בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות‬ ‫י‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫ואשמאילה'‪ .‬ופירש זאת על פי המעשה‬ ‫כורי‪ ‬כאשר עשיתי‪ ,‬ומת אותו האיש‬ ‫הנ"ל שהביאו התוספות בש‪ ‬המדרש‪,‬‬ ‫ועמד הב‪ ‬במקומו‪ ,‬ועשה השדה אל‪‬‬ ‫וזהו שכתוב 'א‪ ‬השמאל'‪ ,‬א‪ ‬תת‪‬‬ ‫כורי‪ ‬כאשר היה עושה בחיי האב‪,‬‬ ‫מעשרות ותקיי‪ ‬מה שנאמר 'ע‪‬ר'‬ ‫והפריש ממנה מאה כורי‪ ,‬בשנה שניה‬ ‫בשי"‪ ‬שמאלית‪ ,‬אז השכר הוא‬ ‫נסתכל וראה הב‪ ‬שמעשר היה דבר‬ ‫'ואימנה' ‪' ‬תתע‪‬ר' בשי"‪ ‬ימנית‪ ,‬וא‪‬‬ ‫גדול‪ ,‬ואמר שלא יפריש‪ ,‬לשנה אחרת‬ ‫'הימי‪  '‬תחדל מלעשר ותדמה בנפש‪‬‬ ‫נתמעט השדה ולא עשה כי א‪ ‬מאה‬ ‫כי מזה תרוויח ותתע‪‬ר ]בשי"‪ ‬ימנית[‪,‬‬ ‫כורי‪ ‬נצטער עליו ושמעו קרוביו שכ‪‬‬ ‫אזי 'ואשמאילה' ‪ ‬רק תע‪‬ר ]בשי"‪‬‬ ‫מיעט ולא הפריש מעשר‪ ,‬באו כול‪‬‬ ‫שמאלית[‪ ,‬שתוציא שד‪ ‬רק ע‪‬ירית‬ ‫אצלו מלובשי‪ ‬לבני‪ ‬ושמחי‪ ,‬אמר‬ ‫ממה שהיתה מוציאה‪.‬‬ ‫לה‪ ‬כמדומה לי שאת‪ ‬שמחי‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫בקלקלתי‪ ,‬אמרו לו נצטער עלי‪ ‬כי‬ ‫גרמת ל‪ ‬כל הרעה הזאת‪ ,‬ומפני מה לא‬ ‫ונתבאר מפסוקי הפרשה כי ישנ‪ ‬שני‬ ‫הפרשת מעשר כראוי היטב‪ ,‬בא וראה‬ ‫דרכי‪ ‬לזכות לעושר‪ ,‬דר‪ ‬אחת היא על‬ ‫כי מתחלה כשבא השדה ליד‪ ‬היית‬ ‫ידי מה שיכבד את אשתו‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫בעל הבית והקב"ה כה‪ ,‬שהיה המעשר‬ ‫'ולאבר‪ ‬היטיב בעבורה'‪ ,‬והעצה השניה‬ ‫חלקו לית‪ ‬לעניי‪ ,‬ועכשיו שלא‬ ‫היא המעשר‪ .‬וישאל השואל‪ ,‬למה לי‬ ‫הפרשת חלקו לו‪ ,‬היה הקב"ה בעל‬ ‫לתת מעשר‪ ,‬והרי יש לי העצה לכבד‬ ‫הבית ואתה כה‪ ,‬שאי‪ ‬שד‪ ‬עושה מה‬ ‫את האשה‪.‬‬ ‫שהיה עושה מתחילה אל‪ ‬כורי‪‬‬ ‫והפריש ל‪ ‬מאה כורי‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫ובאמת כבר היה מעשה אצל ה"ב‪‬‬ ‫)במדבר ה( 'ואיש את קדשיו לו יהיו'‪,‬‬ ‫איש חי"‪ ,‬שהגיע אליו אחד וביקש‬ ‫כלומר כשאינו מפריש כהוג‪ ‬לא יהיה‬ ‫שית‪ ‬לו 'סגולה לעשירות'‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫לו אלא הקדשי‪ ,‬כלומר המעשר‪ ,‬ועל‬ ‫'עשר בשביל שתתעשר'‪ ,‬תפריש‬ ‫זה אמרו חכמי‪ ‬המעכב מעשרותיו‬ ‫מעשרות מהכס‪ ‬שאתה מרוויח‬ ‫לסו‪ ‬בא שלא יהיה לו אלא אחד‬ ‫ובעז"ה תתעשר‪.‬‬ ‫מעשר'‪.‬‬ ‫כעבור תקופה ראה אותו יהודי כי‬ ‫ג‪ ‬חבירו שהיה יהודי פשוט כמוהו‪,‬‬ ‫ועל פי זה מבאר הרה"ק האוהב‬ ‫התעשר בעושר רב‪ .‬פנה אליו ושאלו‪:‬‬ ‫ישראל מאפטא את המדרש פליאה‬ ‫אמור לי ידידי‪ ,‬הכיצד התעשרת? השיב‬ ‫'עשר תעשר‪ ,‬הדא הוא דכתיב א‪‬‬ ‫הלה‪ :‬הלכתי למר‪ ‬הב‪ ‬איש חי‬ ‫הימי‪‬‬ ‫וא‪‬‬ ‫ואימנה‬ ‫השמאל‬ ‫אי‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום שלישי פרשת לך תשפ"ו‬ ‫)ב"ב יא‪' ,(.‬מעשה במונבז המל‪ ‬שבזבז‬ ‫וביקשתי ממנו סגולה לעשירות‪ ,‬והוא‬ ‫אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת‪,‬‬ ‫נת‪ ‬לי סגולה לעשירות‪ ,‬הוא אמר לי‬ ‫וחברו עליו אחיו ובית אביו ואמרו לו‬ ‫'אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו'‪.‬‬ ‫אבותי‪ ‬גנזו והוסיפו על של אבות‪‬‬ ‫התחלתי לכבד את אשתי‪ ,‬קניתי לה‬ ‫ואתה מבזבז‪ ,‬אמר לה‪ ‬אבותי גנזו‬ ‫שרשרת וג‪ ‬טבעת יהלו‪ ,‬וב"ה בזכות‬ ‫למטה ואני גנזתי למעלה‪ ,‬אבותי גנזו‬ ‫זה התעשרתי‪.‬‬ ‫במקו‪ ‬שהיד שולטת בו ואני גנזתי‬ ‫הל‪ ‬הראשו‪ ‬להב‪ ‬איש חי‬ ‫במקו‪ ‬שאי‪ ‬היד שולטת בו‪ ,‬אבותי‬ ‫כששאלתו בפיו‪ ,‬ילמדנו רבינו למה לי‬ ‫גנזו דבר שאי‪ ‬עושה פירות ואני גנזתי‬ ‫לע‪‬ר ולהוציא את הכס‪‬‬‫נתת סגולה ְ ַ ֵ‬ ‫דבר שעושה פירות‪ ,‬אבותי גנזו אוצרות‬ ‫ממני החוצה‪ ,‬ואילו לחברי נתת סגולה‬ ‫ממו‪ ‬ואני גנזתי אוצרות נפשות‪ ,‬אבותי‬ ‫לכבד את האשה ולקנות לה תכשיטי‪,‬‬ ‫גנזו לאחרי‪ ‬ואני גנזתי לעצמי‪ ,‬שנאמר‬ ‫כ‪ ‬ששווי הכס‪ ‬נשאר בי‪ ‬כותלי‬ ‫'ול‪ ‬תהיה צדקה'‪ ,‬אבותי גנזו לעול‪‬‬ ‫הבית‪...‬‬ ‫הזה ואני גנזתי לעול‪ ‬הבא‪ ,‬שנאמר‬ ‫'והל‪ ‬לפני‪ ‬צדק‪ ‬כבוד ה' יאספ‪,'‬‬ ‫אמר לו הב‪ ‬איש חי‪ :‬שתי הסגולות‬ ‫וביאר לו הבא"ח את הפסוקי‪' ‬אל‬ ‫נכונות‪ ,‬אבל ההסתכלות של‪ ‬מוטעית‪.‬‬ ‫תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד‬ ‫התכשיטי‪ ‬לא נשארי‪ ‬אית‪ ,‬אינ‪‬‬ ‫ביתו'‪ ,‬שהעשיר מחמת שכיבד את‬ ‫לוקח אות‪ ‬אית‪ ‬לעול‪ ‬הבא‪ .‬א‪‬‬ ‫אשתו – 'ביתו זו אשתו'‪' ,‬כי לא במותו‬ ‫המעשרות שהפרשת מכספ‪ ,‬ה‪‬‬ ‫יקח הכל לא ירד אחריו כבודו'‪ ,‬שהממו‪‬‬ ‫נשארי‪ ‬של‪ ‬לנצח‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫שאס‪ ‬לו לא ילווה אותו בדרכו‬ ‫)תהלי‪ ‬מט‪ ,‬יח( 'אל תירא כי יעשיר איש‬ ‫האחרונה‪ ,‬אבל זה שנות‪ ‬מעשר יזכה‬ ‫כי ירבה כבוד ביתו‪ ,‬כי לא במותו יקח‬ ‫שהממו‪ ‬ילווה אותו‪.‬‬ ‫הכל לא ירד אחריו כבודו'‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫?‪.‬‬ ‫בי‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫הזהירות ממחלוקת‬ ‫בּארץ‪.‬‬ ‫ישׁב ָ ָ ֶ‬ ‫והפּרזּי ָאז ֵ‬ ‫והכּנעני ְ ַ ְ ִ ִ‬ ‫מקנה לוֹט ְ ַ ְ ַ ֲ ִ‬‫אברם ֵוּבין ֵֹרעי ִ ְ ֵ‬ ‫מקנה ַ ְ ָ‬ ‫ַויהי ִריב ֵבּין ֵֹרעי ִ ְ ֵ‬ ‫ְִ‬ ‫אנשׁים‬ ‫רעיך ִכּי ֲ ָ ִ‬ ‫וּבינך ֵוּבין ַֹרעי ֵוּבין ֶֹ ָ‬‫בּיני ֵ ֶ ָ‬ ‫מריבה ֵ ִ‬ ‫תהי ְ ִ ָ‬ ‫אברם ֶאל לוֹט ַאל ָנא ְ ִ‬ ‫ַויּאמר ַ ְ ָ‬ ‫ֹ ֶ‬ ‫אנחנוּ )בראשית יג‪ ,‬ז‪‬ח(‪.‬‬ ‫אחים ֲ ָ ְ‬‫ַ ִ‬ ‫תהי מריבה ביני וביני‪ ,'‬שהוא חושש‬ ‫פתח הכתוב בריב‪' ,‬ויהי ריב'‪ ,‬וסיי‪‬‬ ‫עד מאד שהריב בי‪ ‬הרועי‪ ‬יתמש‪‬‬ ‫במריבה‪' ,‬אל נא תהי מריבה'‪ ,‬ומבאר‬ ‫ויגדל להיות מריבה בינינו{‪.‬‬ ‫השל"ה הק' בפרשת‪ :‬מכא‪ ‬ילמד‬ ‫האד‪ ‬להרחיק מאוד ממחלוקת‪ ,‬ובא‪‬‬ ‫והנה בגמרא אמרו )חולי‪ ‬פט‪' (.‬אמר‬ ‫חס ושלו‪ ‬מתחיל איזה ריב‪ ,‬יראה‬ ‫רבי אילעא אי‪ ‬העול‪ ‬מתקיי‪ ‬אלא‬ ‫לכבות תיכ‪ ‬את אש הריב‪ ,‬כמו שדרשו‬ ‫בשביל מי שבול‪ ‬את עצמו בשעת‬ ‫רז"ל )סנהדרי‪ ‬ז‪ (.‬על הפסוק 'פוטר מי‪‬‬ ‫מריבה‪ ,‬שנאמר תולה אר‪ ‬על בלימה'‪,‬‬ ‫ראשית מדו‪ .'‬וכ‪ ‬עשה אברה‪ ‬אבינו‬ ‫והנה פשטות הפסוק הוא שהעול‪‬‬ ‫שאמר ללוט 'אל נא תהי מריבה בינינו'‪.‬‬ ‫עומד באוויר‪ ,‬ואינו תולה על מאומה‪,‬‬ ‫ושמעתי צחות בתיבת 'מריבה' שאמר‬ ‫אבל חז"ל דרשו מהפסוק שאי‪ ‬העול‪‬‬ ‫בלשו‪ ‬נקיבה‪ ,‬ולא אמר 'אל נא תהי‬ ‫מתקיי‪ ‬אלא בשביל מי שבול‪ ‬את‬ ‫ריב'‪ ,‬משו‪ ‬שהריב כבר התחיל בי‪‬‬ ‫עצמו בשעת מריבה‪ ,‬ויש להבי‪ ‬היכ‪‬‬ ‫הרועי‪ ,‬לזה אמר אברה‪ ‬אבינו‪ ,‬למע‪‬‬ ‫נרמז העני‪ ‬בפסוק‪ ,‬ועוד יש להבי‪ ‬מהו‬ ‫הש‪ ‬יפסיקו דברי הריב ולא יתרבו‬ ‫'בשעת מריבה'‪.‬‬ ‫כדר‪ ‬המחלוקת שתמיד עושה פרי‬ ‫ומתרבה‪ ,‬ועל זה אמר 'אל נא תהי‬ ‫וראיתי לבאר שהנה יותר קל לאד‪‬‬ ‫מריבה'‪ ,‬לשו‪ ‬נקבה‪ ,‬כאשה היולדת‬ ‫לברוח ממחלוקת קוד‪ ‬שמתחילה‬ ‫ועושה פרי‪ ,‬ודי בזה שהתחיל ה'ריב'‬ ‫המריבה‪ ,‬שהוא בורח מהמחלוקת והוא‬ ‫ויהיה כזכר שאינו מוליד‪.‬‬ ‫מוותר על שלו ובלבד שלא יבא לידי‬ ‫מחלוקת‪ ,‬אבל לאחר שכבר התחיל‬ ‫}ויש להוסי‪ ‬על זה שלפעמי‪ ‬אנו‬ ‫הריב‪ ,‬והאחד פוגע בשני‪ ,‬והראשו‪‬‬ ‫רואי‪ ‬מחלוקת בי‪ ‬קהילות‪ ,‬המתחילה‬ ‫מחזיר לו‪ ,‬אז קשה עד מאד להפסיק‬ ‫בי‪' ‬פשוטי הע‪ ,'‬עד שהיא מגעת ג‪‬‬ ‫המחלוקת‪ ,‬מאחר שכבר נכנס לתו‪‬‬ ‫בי‪' ‬הגדולי‪ ‬והטובי‪ ,'‬וכ‪ ‬מרומז‬ ‫העני‪ ,‬ואז בוערת באד‪ ‬תאוות הנצחו‪‬‬ ‫בפסוקי‪ ‬אלו‪ ,‬שבתחילה היתה זו‬ ‫עד מאד‪ ,‬כי א‪ ‬יפסיק עכשיו‬ ‫מריבה בי‪ ‬רועי מקנה אבר‪ ‬לבי‪ ‬רועי‬ ‫מהמחלוקת‪ ,‬נמצא שהשני יוכרז‬ ‫מקנה לוט‪ ,‬ואמר לו אברה‪' ,‬אל נא‬ ‫גי‬ ‫נעימות הפרשה • שיעור יום שלישי פרשת לך תשפ"ו‬ ‫להמשי‪ ‬המחלוקת‪ ,‬עליו הכתוב אומר‬ ‫כמנצח‪ ,‬ודבר זה קשה עד מאד‪ .‬וזה‬ ‫'תולה אר‪ ‬על בלימה'{‪.‬‬ ‫הכוונה 'בול‪ ‬את עצמו בשעת מריבה'‪,‬‬ ‫וראיתי מובא בש‪ ‬הרה"ק רבי יעקב‬ ‫שכבר התחיל במחלוקת‪ ,‬והוא נמצא‬ ‫אבוחצירא זצ"ל לרמז העני‪ ‬במה‬ ‫עמוק בתו‪ ‬המחלוקת וע‪ ‬כל זה הוא‬ ‫שנאמר 'תולה אר‪ ‬על בלימה'‪ ,‬שהנה‬ ‫בול‪ ‬את עצמו‪ ,‬הרי זה מדרגה נפלאה‬ ‫נתבאר בדברי השל"ה הק' שריב לשו‪‬‬ ‫ביותר‪.‬‬ ‫זכר ומריבה בלשו‪ ‬נקיבה‪ ,‬וכאשר יש‬ ‫}וכ‪ ‬אנו רואי‪ ‬שכאשר האד‪ ‬קונה‬ ‫ריב‪ ,‬בלא מ' בתחלה וה' בסו‪ ,‬אי‪ ‬זה‬ ‫רכב חדש )קאר(‪ ,‬הוא בודק את הבלמי‪,‬‬ ‫מחלוקת הנמשכת‪ ,‬אבל כשיש מ'ריב'ה‪,‬‬ ‫כי א‪ ‬אי‪ ‬הבלמי‪ ‬פועלי‪ ‬כראוי הוא‬ ‫אזי נמשכת המחלוקת ושורפת ומכלה‬ ‫בסכנה גדולה‪ ,‬והדר‪ ‬לבדוק את‬ ‫כל חלקה טובה‪ ,‬וזהו תולה אר‪ ‬על‬ ‫הבלמי‪ ‬היא בשעת נסיעה מהירה‪ ,‬אז‬ ‫בלימ"ה‪ ,‬היינו 'בלי ‪ ‬מ"ה'‪ ,‬שהוא הופ‪‬‬ ‫אפשר לבדוק א‪ ‬פועלי‪ ‬הבלמי‪ .‬כמו‬ ‫את המריב"ה ל'ריב'‪ ,‬ומפסיק את‬ ‫כ‪ ‬כשהאד‪ ‬כבר נכנס למחלוקת ויש‬ ‫המחלוקת שלא תגדל ותתפשט‪.‬‬ ‫לו את הכוחות לבלו‪ ‬פיו ושלא‬ ‫?‪.‬‬ ‫הרחקה למען השלום‬ ‫אברם‬ ‫אחיו‪ָ ְ ַ .‬‬ ‫מעל ָ ִ‬ ‫ויּפּרדוּ ִאישׁ ֵ ַ‬ ‫מקּדם ַ ִ ָ ְ‬ ‫ויּסּע לוֹט ִ ֶ ֶ‬ ‫היּרדּן ַ ִ ַ‬ ‫כּכּר ַ ְַ ֵ‬‫ַויּבחר לוֹ לוֹט ֵאת ָכּל ִ ַ‬ ‫ְִ ַ‬ ‫סדם )בראשית יג‪ ,‬יא‪‬יב(‪.‬‬‫ויּאהל ַעד ְ ֹ‬ ‫הכּכּר ַ ֶ ֱ ַ‬ ‫בּערי ַ ִ ָ‬ ‫ישׁב ְ ָ ֵ‬ ‫כּנען ְולוֹט ָ ַ‬ ‫בּארץ ְ ָ ַ‬ ‫ישׁב ְ ֶ ֶ‬ ‫ָ ַ‬ ‫וכ‪ ‬מצינו אצל אהר‪ ‬הכה‪ ‬שא‪‬‬ ‫כתב בעל הטורי‪' ‬ויפרדו אי'ש מע'ל‬ ‫שהיה אוהב שלו‪ ‬ורוד‪ ‬שלו‪ ,‬מכל‬ ‫אחי'ו אבר'‪ ‬ס"ת שלו"‪ ,‬לומר ל‪ ‬כדי‬ ‫מקו‪ ‬כשראה אחד שיש לו השפעה‬ ‫לעשות שלו‪ ‬נתפרדו'‪ .‬מבואר בדבריו‪,‬‬ ‫לא טובה על חבירו היה מרמז לו‬ ‫שא‪ ‬שלכתחילה מעלת השלו‪ ‬היא‬ ‫להפריד ביניה‪ ,‬שכ‪ ‬בשביל השלו‪‬‬ ‫באופ‪ ‬שיהיה ביחד ע‪ ‬אחיו‪ ,‬אבל‬ ‫פעמי‪ ‬שצריכי‪ ‬להפריד בי‪ ‬הצדדי‪.‬‬ ‫באופ‪ ‬שיש כל העת מצה ומריבה‪ ,‬הרי‬ ‫)וכמאמר האהבת ישראל מוויז'ני‪ ‬זי"ע 'מ'דאר‪‬‬ ‫שאז יש להיפרד לש‪ ‬השלו‪ ,‬ומשו‪‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫זיי‪ ‬גוט צו יעדע‪ ,‬אבער נישט מיט יעדע‪.('‬‬ ‫כ‪ ‬נפרדו זה מזה משו‪ ‬השלו‪.‬‬ ‫די‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫יומא דהילולא ‪ ‬הרה"ק מרוז'ין ג' חשון‬ ‫דרשה שנאמרה במוצאי שבת ג' חשון פר' נח תשפ"ו ‪ -‬יומא‬ ‫דהילולא רבא של הסב"ק מרוז'ין זי"ע ‪ -‬בסעודת ההילולא בבית‬ ‫המדרש שטפנשט – חלק ב'‬ ‫המשכת ישועות ע"י האמונה‬ ‫הסב"ק מרוז'י‪ ‬זי"ע היה מרבה להחדיר האמונה בליבות בני ישראל‪ ,‬ומובא‬ ‫בעירי‪ ‬קדישי‪) ‬החדש( מה שאמר הרה"ק אדמו"ר מבוהוש זי"ע )מתל אביב(‪ ,‬שפע‪‬‬ ‫נענה הסב"ק מרוז'י‪ ‬ואמר‪' ,‬רבונו של עול‪ ,‬בני ישראל זקוקי‪ ‬לישועות‪ ,‬וכדי‬ ‫להיוושע בישועה צריכי‪ ‬לאמונה‪ ,‬אבל כיצד זה יבואו לידי אמונה כשליבותיה‪‬‬ ‫שבורי‪ ,'‬ונכנס הסב"ק לדביקות עילאה וכפל ואמר שוב מאמר זה‪' ,‬רבונו של‬ ‫עול‪ ,‬בני ישראל זקוקי‪ ‬לישועות‪ ,‬וכדי להיוושע בישועה צריכי‪ ‬לאמונה‪ ,‬אבל‬ ‫כיצד זה יבואו לידי אמונה כשליבותיה‪ ‬שבורי‪ ,‬שכאשר האד‪ ‬טרוד לפי שהוא‬ ‫צרי‪ ‬לפרוע את שטרי חובותיו‪ ,‬כיצד יבוא לידי אמונה‪ ,‬אבל דבר זה הנני מדרי‪‬‬ ‫את בני‪ ,‬שיהיה לה‪ ‬אמונה בישועות שכבר השפעת לה‪ ‬בעבר‪ ,‬ואתה תקבל את‬ ‫האמונה שיש לה‪ ‬בישועות שכבר נשפעו עליה‪ ,‬ואמונה זו תמשי‪ ‬את הישועה‬ ‫שה‪ ‬זקוקי‪ ‬לה כעת'‪.‬‬ ‫וזה יסוד גדול‪ ,‬שכ‪ ‬לכל אחד ואחד היתה בעבר תקופה בה ציפה לישועה‪,‬‬ ‫והשי"ת היה בעזרו והשפיע לו את הישועה‪ ,‬וא‪ ‬שהישועה באה על ידי שלוחי‪,‬‬ ‫אבל זה ברור לו שהכל מאת ה'‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬א‪ ‬שעכשיו מחמת הקשיי‪ ‬קשה לו‬ ‫להתחזק באמונה על העתיד‪ ,‬אבל מאחר שעל העבר הוא מאמי‪ ‬ויודע שהכל בא‬ ‫מאתו יתבר‪ ,‬בכח אמונה זו ימשי‪ ‬את הישועה על העתיד לבא‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫סיפר אדמו"ר הזק‪ ‬מטשורטקוב זי"ע מעשה נורא מחותנו הרה"ק רבי אהר‪‬‬ ‫מטשערנוביל זי"ע‪ ,‬אחד מחסידי הרה"ק מטשערנוביל היה סוחר גדול בעצי‪‬‬ ‫וביערות‪ ,‬והיה הול‪ ‬ונכנס בתדירות לתו‪ ‬יערות גדולי‪ ,‬פע‪ ‬אחת שפ‪ ‬את ליבו‬ ‫לפני רבו‪ ,‬דכשהוא נכנס לתו‪ ‬יער גדול נופל עליו פחד גדול אולי יקרה לו איזה‬ ‫מקרה רע ולא יצא מש‪ ‬ח"ו‪ ,‬שמע רבו הרה"ק מטשערנוביל ונת‪ ‬לו קמיע וציוה‬ ‫וט‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא ‪ -‬הרה"ק מרוז'ין ג' חשון‬ ‫לו לתלותו על צווארו לפני שהוא נכנס לתו‪ ‬היער‪ ,‬ואכ‪ ‬מני אז שקיבל היהודי‬ ‫את הקמיע נעל‪ ‬ממנו הפחד כליל והיה נכנס ויוצא בשלו‪ ‬בלי פחד ומורא‪ ,‬וכ‪‬‬ ‫עברו עליו שני‪ ‬רבות‪.‬‬ ‫ויהי היו‪ ‬הוצר‪ ‬הסוחר לנסוע מביתו במוצאי שבת‪ ,‬ומרוב מהירותו ובהילותו‬ ‫שכח לקחת עמו את הקמיע‪ ,‬ע‪ ‬היכנסו ליער‪ ,‬החלה פתאו‪ ‬לנשב רוח סערה‬ ‫גדולה וחזקה ששיברה ועקרה אילנות ונעשתה הדר‪ ‬מסוכנת‪ ,‬ואחד מהאילנות‬ ‫נפל על עגלת הסוחר ופגעה בו רח"ל‪.‬‬ ‫כשפתחו את הקמיע שהשאיר הסוחר בביתו מצאו שנכתב בו‪ :‬אני משביע אות‪‬‬ ‫הממונה על העצי‪ ‬ועל היערות‪ ,‬שלא תזיק בשו‪ ‬דבר את נושא הקמיע הזה בזמ‪‬‬ ‫שהוא תחת רשותו‪ ,‬כ‪ ‬מצווה אהר‪ ‬ב‪ ‬מרדכי‪.‬‬ ‫וסיי‪ ‬אדמו"ר הזק‪ ‬מטשורטקוב ואמר‪ :‬אבי ז"ל לא היה נות‪ ‬קמיעות‪ ,‬אלא היה‬ ‫נות‪ ‬דיבורי‪ ‬במקו‪ ‬קמיעות‪ ,‬והנה הדיבור אע"פ שהוא נכתב ונרש‪ ‬במוח של‬ ‫החסיד‪ ,‬אמנ‪ ‬ג‪ ‬הדיבור יכולי‪ ‬לשכוח אותו כמו שיכולי‪ ‬לשכוח את הקמיע‪,‬‬ ‫אבל הדיבור }הקמיע{ של אבי ז"ל היה רק תיבה אחת שיש בכוחה לשמור את‬ ‫החסיד בכל מקו‪ ‬שהוא הול‪ ‬ושהוא עומד‪ ,‬הדיבור הזה הוא ‪' ‬אמונה'‪.‬‬ ‫שהסב"ק החדיר בבני ישראל האמונה‪ ,‬ועל ידי כ‪ ‬מתחזקי‪ ‬בני ישראל ונאחזי‪‬‬ ‫בכל המצבי‪ ‬ובכל הזמני‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫פועל ישועות לבני ישראל‬ ‫הרה"ק רבי שלו‪ ‬מקאמינקא זי"ע הגיע פע‪ ‬לפני הסב"ק מרוז'י‪ ,‬אמר לו‬ ‫הרה"ק הרוז'ינער‪ ,‬שמעתי שרבו הרה"ק המהר"ש מבעלזא הוא פועל ישועות‪ ,‬יאמר‬ ‫לי מעלתו במה כוחו‪ ,‬א‪ ‬בקמיעות או בסגולות ורפואות וכדומה‪ ,‬השיב לו רבי‬ ‫שלו‪ ‬מקאמינקא‪ ,‬רבי הקדוש זיכ‪ ‬כל כ‪ ‬את אבריו‪ ,‬עד שכשנוגע ידו בחולה מיד‬ ‫נתרפא‪ ,‬והוא מרומז במאמר דוד המל‪ ‬ע"ה )תהלי‪ ‬קז‪ ,‬כ( י'שלח ד'ברו ו'ירפא‪‬‬ ‫ראשי תיבות יד"ו‪ .‬ענה הרה"ק מרוז'י‪ ,‬הסופי תיבות בפסוק זה ישל'ח דבר'ו‬ ‫וירפא'‪ ‬ה‪ ‬מו"ח‪ ,‬לרמז שבמוח לבד יכול הצדיק לפעול ואינו צרי‪ ‬לגעת בידו‪.‬‬ ‫זט‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫הסב"ק מרוז'י‪ ‬אמר על עצמו שנשמתו וליבו הוא כס‪ ‬חי )קוועק זילבער(‪,‬‬ ‫שמרגיש כל דבר‪ ,‬וכשיש ליהודי יסורי‪ ‬אפילו בקצה השני של העול‪ ,‬הרי הוא‬ ‫מרגיש הדבר בליבו‪ ,‬הוא היה מיצר בצער‪ ‬של ישראל‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫מידת השמחה‬ ‫הרה"ק מרוז'י‪ ‬דרוש דרש מהחסידי‪ ‬שלו שתהיה בה‪ ‬מידת השמחה‪,‬‬ ‫ומספרי‪ ‬שפע‪ ‬נכנס אליו אחד מהבני‪ ‬הק' ושאלתו בפיו‪ :‬שהחסידי‪ ‬העומדי‪‬‬ ‫בחו‪ ‬בקשו שהרבי ית‪ ‬לה‪ ‬דר‪ ‬של חיזוק בעבודת ה'‪ ,‬ואמר לו‪' ,‬אמור לה‪ ‬שיהיו‬ ‫תמיד בשמחה‪ ,‬וא‪ ‬אי‪ ‬לה‪ ‬מהיכ‪ ‬לקחת שמחה‪ ,‬שיהיו בשמחה אפילו פו‪ ‬א‬ ‫גליי‪ ‬ווערטל'‪) ,‬ג‪ ‬מדברי צחות ומליצה(‪ ,‬ובלבד שלא יהיה זה מהוללות וקלות ראש‪.‬‬ ‫עוד אמר הסב"ק‪ ,‬השמחה הפשוטה ביותר ‪ ‬די גרעבסטע שמחה‪ ,‬ריח קדושה‬ ‫יש בה‪ ...‬והעצבות‪ ,‬אפילו זו שמקורה טהור ‪ ‬די איידלסטע עצבות‪ ,‬די איידלסטע‬ ‫מרה שחורה‪ ,‬יש בה ריח מהצד שכנגד הסט"א רח"ל‪...‬‬ ‫חסידי‪ ‬מספרי‪ ,‬כי בירח האיתני‪ ‬בשנה האחרונה לחיי הרה"ק מרוז'י‪ ,‬היו‬ ‫החסידי‪ ‬שרויי‪ ‬באווירה קדורנית מפאת חולשתו של הצדיק‪ ,‬בשמחת תורה‬ ‫הופיע הסב"ק בחלו‪ ‬ואמר‪ ,‬שמחת תורה היו‪ !‬מדוע אינכ‪ ‬שמחי‪ ?‬ויענו כל‬ ‫הע‪ ‬ויאמרו‪ ,‬אי‪ ‬אפשר לנו להיות בשמחה כשהרבי אינו בשלימות הבריאות‪ .‬אמר‬ ‫לה‪ ‬הרוז'ינער זי"ע‪ :‬כתיב )דברי‪ ‬ח‪ ,‬יט( 'והיה א‪ ‬שכוח תשכח את ה' אלקי‪ ,'‬והיה‬ ‫לשו‪ ‬שמחה‪ ,‬ומה שיי‪ ‬לשו‪ ‬שמחה א‪ ‬שוכחי‪ ‬את ה' אלוקי‪ .‬אלא כ‪ ‬הוא‬ ‫הכוונה‪' ,‬והיה א‪ ‬שכוח' ‪ ‬א‪ ‬תשכח את מידת השמחה‪' ,‬תשכח את ה' אלקי‪,'‬‬ ‫שחסרו‪ ‬השמחה מביא חלילה לשכחת ה'‪ ,‬ויצו ללכת אל בית היי‪ ‬ולשתות על‬ ‫חשבונו‪.‬‬ ‫ובאמת כל אחד מישראל יש לו ע‪ ‬מה לשמוח‪ ,‬וכ‪ ‬הורה לנו הרה"ק הרבי ר'‬ ‫משה לייב מסאסוב זי"ע‪ ,‬שכאשר האד‪ ‬משיג את ההבנה בברכת 'שלא עשני גוי'‪,‬‬ ‫על ידי דבר זה בעצמו יוכל להיות בשמחה‪ ,‬וכל שכ‪ ‬א‪ ‬קיי‪ ‬מצוה‪ ,‬הרי שבודאי‬ ‫שעליו להיות בשמחה גדולה‪ ,‬ועל ידי השמחה במצוות ה' יתעלה יותר ויותר‪.‬‬ ‫זי‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא ‪ -‬הרה"ק מרוז'ין ג' חשון‬ ‫ואמרו צדיקי‪' ‬עבדו את ה' ‪ ‬בשמחה'‪ ,‬עצ‪ ‬הדבר שהאד‪ ‬בשמחה הרי זה‬ ‫עני‪ ‬של עבודת ה'‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫היכי דמי בעל תשובה‬ ‫סיפר אדמו"ר הזק‪ ‬מטשורטקוב זי"ע‪ ,‬מעשה בבעל תשובה אחד אשר לפני‬ ‫ששב בתשובה הרשיע מאוד‪ ,‬ולא הניח עבירה אחת שלא עבר עליה רח"ל‪ ,‬ובא‬ ‫לפני הרה"ק המגיד רבי מרדכי מטשערנוביל זי"ע ומסר לפניו קוויטל בו פירט את‬ ‫כל עוונותיו רח"ל‪ ,‬וביקש עליה‪ ‬תשובה‪ .‬כראות המגיד מטשערנוביל את כל‬ ‫חשבו‪ ‬העבירות כי רב הוא השיב לו‪ ,‬ה‪ ‬אני כבר זקנתי מלקבל עלי בעל תשובה‬ ‫קשה כזה לתקנו‪ ,‬קו‪ ‬סע אל הרה"ק מריז'י‪ ,‬הוא עודנו צעיר לימי‪ ,‬והוא יקבל‬ ‫אות‪ ‬ויושיע ל‪.‬‬ ‫כ‪ ‬עשה אותו בעל תשובה‪ ,‬נסע לרוז'י‪ ‬נכנס לפני הריז'ינער ומסר לו קוויטל‬ ‫כנ"ל‪ .‬לאחר שקרא הריז'ינער את כל הקוויטל ע‪ ‬פירוט כל העבירות הקלות‬ ‫והחמורות פנה אליו הרבי ואמר‪ ,‬ראשית כל תקפיד שכל דיבור ודבר שבקדושה‬ ‫שתאמר ה‪ ‬בתפילה ה‪ ‬ברכת הנהני‪ ‬וברכת המזו‪ ,‬ואפילו ברכת אשר יצר אל‬ ‫תאמר בעל פה‪ ,‬אלא דוקא מתו‪ ‬הסידור‪ ,‬והדבר השני שצוהו היה שבכל פע‪‬‬ ‫שישב הרה"ק אצל השלח‪' ‬לא יר‪ ‬עינו ממנו'‪ .‬כזה היה סדר תשובתו של‬ ‫הריז'ינער לבעל תשובה קשה כזה‪ .‬וסיי‪ ‬אדה"ז מטשורטקוב ואמר‪ ,‬שהוא הכיר‬ ‫אחר כ‪ ‬את הבעל תשובה הזה‪ ,‬והיה איש בעל מדריגה שיכול היה לקחת קוויטל‪,‬‬ ‫דכשעשה כל מה שציוה עליו אבי ז"ל‪ ,‬ידע אח"כ מעצמו כל מה שצרי‪ ‬לעשות‬ ‫תשובה על כל דבר ודבר‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫במעלת אמירת מאה ברכות מתו‪ ‬הכתב ובכוונה כראוי‪ ,‬יש לומר שהנה חז"ל‬ ‫אמרו )ע"ז ז‪ (:‬אמר רבי יוחנ‪ ‬משו‪ ‬רבי שמעו‪ ‬ב‪ ‬יוחאי לא דוד היה ראוי לאותו‬ ‫מעשה ולא ישראל ראויי‪ ‬לאותו מעשה‪ ,‬לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי‬ ‫חלל בקרבי וכו' אלא למה עשו לומר ל‪ ‬שא‪ ‬חטא יחיד אומרי‪ ‬לו כל‪ ‬אצל‬ ‫יחיד וא‪ ‬חטאו צבור אומרי‪ ‬לה‪ ‬לכו אצל צבור‪ ,‬ואמרו ש‪ ‬עוד‪ ,‬והיינו דרבי‬ ‫חי‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫שמואל בר נחמני אמר רבי יונת‪ ‬מאי דכתיב 'נא‪ ‬דוד ב‪ ‬ישי ונאו‪ ‬הגבר הוק‪‬‬ ‫על'‪ ,‬נאו‪ ‬דוד ב‪ ‬ישי ש'הקי‪ ‬עולה של תשובה'‪.‬‬ ‫והנה מפסוק זה למדו ג‪ ‬את העני‪ ‬של 'מאה ברכות'‪ ,‬מתיבות 'הוק‪ ‬על'‪ ,‬ע"ל‬ ‫בגימטריא מאה‪ ,‬שעל ידי ה'מאה ברכות' שתיק‪ ‬דוד המל‪ ‬לאמר‪ ‬בכל יו‪‬‬ ‫הפסיקו למות במגפה‪ ,‬נמצא שבאותו פסוק של 'עולה של תשובה' נרמז ג‪ ‬העני‪‬‬ ‫של 'מאה ברכות' בכל יו‪ ,‬ומכא‪ ‬סמ‪ ‬ראיה שעל ידי המאה ברכות כראוי יזכה‬ ‫לתשובה‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫פע‪ ‬הגיע חוטא אחד לפני הסב"ק וביקש ממנו 'דר‪ ‬תשובה'‪ ,‬ואמר ש'הוא‬ ‫מבקש לשוב בתשובה ואינו יודע כיצד לשוב בתשובה'‪ ,‬ענה לו הרבי‪ ,‬ו'כי לחטוא‬ ‫כ‪ ‬ידעת כיצד'‪ ,‬ומי לימד אות‪ ‬דעת כיצד לחטוא‪ .‬ענה האיש‪ ,‬אמת הדבר שלא‬ ‫ידעתי כיצד חוטאי‪ ,‬עשיתי כפי מה שעלה בליבי‪ ,‬ואח"כ נודע לי שהרי זה דבר‬ ‫חטא‪ ,‬אמר לו הסב"ק‪ ,‬א‪ ‬כ‪ ‬תעשה עכשיו ההיפ‪ ,‬מעכשיו שוב לא תעשה ככל‬ ‫אשר תתאוה‪ ,‬ושמור עצמ‪ ,‬ובמש‪ ‬הזמ‪ ‬תלמד מהו דר‪ ‬התשובה‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫הסב"ק מרוז'י‪ ‬הדרי‪ ‬שברגע אחד יכול האד‪ ‬לעמוד על דר‪ ‬של תשובה‪ ,‬וכ‪‬‬ ‫אמר הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטי‪ ‬זי"ע בש‪ ‬זקנו הרה"ק מרוז'י‪ ,‬כתיב )תהלי‪ ‬קג‪,‬‬ ‫יב( כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו‪ ,‬וביאר‪ ,‬כש‪ ‬שהמרחק ממזרח‬ ‫למערב שהוא מרחק רב מקצה עול‪ ‬עד קצהו‪ ,‬אול‪ ‬מרחק זה הוא לגבי המקו‪‬‬ ‫בעצ‪ ,‬אמנ‪ ‬אי‪ ‬הדבר אמור לגבי האד‪ ,‬כי האד‪ ‬כשפונה כא‪ ‬יאמר עליו שפונה‬ ‫הוא למזרח א‪ ‬כשיסוב פניו לצד האחר תיכ‪ ‬יאמר עליו שפונה למערב‪ ,‬ועל דר‪‬‬ ‫זה 'הרחיק ממנו את פשעינו'‪ ,‬שע‪ ‬אנחה אמיתית שיוצאת מלב נשבר של בר‬ ‫ישראל תיכ‪ ‬מרחיק ה' את פשעיו ממנו לקצה העול‪ ,‬ובאותה מדה מתקרב הוא‬ ‫מהקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫עוד אמר הסב"ק מרוז'י‪ ,‬איתא במדרש )דב"ר ב‪ ,‬לז( על הפסוק 'כל הנשמה תהלל‬ ‫י"ה'‪ ,‬על כל נשימה ונשימה שאד‪ ‬מעלה חייב לקלס את בוראו‪ ,‬ואמר הרה"ק‬ ‫מרוז'י‪ ,‬כי הנה בכל רגע ורגע הנשמה רוצה לצאת מהגו‪ ,‬אלא שהשי"ת אינה‬ ‫מניחה מלצאת‪ ,‬ונמצא שבכל רגע נעשה כבריה חדשה‪ ,‬וזהו חיזוק גדול לאד‪,‬‬ ‫טי‬ ‫נעימות הפרשה • יומא דהילולא ‪ -‬הרה"ק מרוז'ין ג' חשון‬ ‫כשהיצר הרע רוצה לדחותו בשעת תפילה ועבודה‪ ,‬וטוע‪ ‬הלא הנ‪ ‬מלא פשעי‪‬‬ ‫ואי‪ ‬תוכל לעמוד ולפתוח פי‪ ‬לדבר דברי‪ ‬לפני ק‪‬ל גדול ונורא‪ ,‬ישיב כזאת אל‬ ‫לבו‪ ,‬הלא ברגע זה נעשיתי בריה חדשה ועדיי‪ ‬לא חטאתי עוד ברגע זה‪ ,‬וא"כ יכול‬ ‫אני לעמוד ולהודות להשי"ת ולעבוד אותו מרגע זה ואיל‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫עוד בדרכי ההתחזקות לאחר החטא‪ ,‬אמר הסב"ק מרוז'י‪ ‬על הפסוק )בראשית ג‪,‬‬ ‫יא( ויאמר מי הגיד ל‪ ‬כי עירו‪ ‬אתה‪ ,‬וביאר הפסוק על פי סיפור מעשה‪ ,‬יו‪ ‬אחד‬ ‫היה ניקולאי צאר הרוסי‪ ‬נוסע בדר‪ ,‬ויעמידו שומרי‪ ‬על פני כל הגשרי‪ ‬להבטיח‬ ‫כי הדר‪ ‬פנויה מכל מכשול בעת שיעבור עליו‪ ,‬חייל יהודי הופקד ג‪ ‬הוא לשמור‬ ‫על אחד הגשרי‪ ,‬כיו‪ ‬שעבר הזמ‪ ‬בו היה צרי‪ ‬המל‪ ‬לעבור חשב בלבו כי בוודאי‬ ‫אירע איזה שינוי בתוכנית המסע‪ ,‬ושוב לא יעבור היו‪ ,‬פשט איפוא את בגדיו וירד‬ ‫לנחל מתחת לגשר לרחו‪ ,‬והנה בהיותו במי‪ ‬שמע מרחוק שקשוק אופני מרכבת‬ ‫המל‪ ,‬מיד קפ‪ ‬ערו‪ ‬למעלה והורה בידו שאפשר להמשי‪ ,‬כי בלעדיו היו נעצרי‪,‬‬ ‫קראו המל‪ ‬ושאלו כיצד ההי‪ ‬לעמוד לפניו ערו‪ ,‬השיבו היהודי‪ ,‬אמנ‪ ‬חטאתי‬ ‫שעזבתי משמרתי ללא רשות‪ ,‬וכי בשביל כ‪ ‬אחטא עוד ובגללי יתעכב מסעו של‬ ‫המל‪!?‬‬ ‫ובכ‪ ‬זה היה תשובת השי"ת לפני אד‪ ‬הראשו‪ ,‬מי הגיד ל‪ ‬כי עירו‪ ‬אתה עלי‪‬‬ ‫להמשי‪ ‬בעבודה ולא לשקוע הלאה בגלל העירו‪ ,‬שג‪ ‬א‪ ‬נכשל חלילה בחטא‬ ‫לא יעצור על מקומו‪ ,‬אלא ימשי‪ ‬בעבודת הקודש‪ ,‬ולא ישאר לעמוד בבו‪ ‬הנורא‪,‬‬ ‫כי מאי דהוה הוה ויתחיל מחדש לפי שעכשיו הוא כבריה חדשה‪ ,‬ולא יקלקל‬ ‫החדשי‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫פועל עבור הגאולה‬ ‫סיפר הרה"ח ר' ישראל ראזנצוייג‪ ,‬שהרה"ק מרוז'י‪ ‬נהג לומר‪" :‬איל‪ ‬העומד בתו‪‬‬ ‫השדה וענפיו נוטות לאר‪ ,‬וישראל יושב על גביו ועיניו בוכות"‪ .‬ובודאי כוונת קדשו‬ ‫היתה שהוא הוא האילנא דחיי‪ ,‬וכל בני ישראל ה‪ ‬הענפי‪ ‬המחוברי‪ ‬לשורש ע‪‬‬ ‫החיי‪ ,‬והוא יושב ובוכה על ישראל‪ ,‬וכמו שאמר הרה"ק מרוז'י‪ ‬קוד‪ ‬הסתלקותו‬ ‫כ‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫'שלא ינוח בעול‪ ‬העליו‪ ‬עד שיפעל הגאולה עבור כלל ישראל'‪ ,‬וצדיקי‪ ‬אמרו ‪‬‬ ‫הרבה שני‪ ‬אחרי הסתלקותו ‪ ‬כי הוא נמצא עדיי‪ ‬בתו‪ ‬מעיי‪ ‬של דמעותיה‪ ‬של‬ ‫ישראל ואמר שלא יעלה למקו‪ ‬מנוחתו עד שיפעל הגאולה‪ .‬ונסיי‪ ‬בפסוק‪ :‬יפרח‬ ‫בימיו צדיק ורוב שלו‪ ‬עד בלי ירח )תהלי‪ ‬עב‪ ,‬ז(‪ ,‬ופירש"י 'יפרח בימיו צדיק ‪‬‬ ‫ישראל'‪ ,‬ואמרו צדיקי‪ ‬שאפשר לומר שהכוונה היא לסב"ק מרוז'י‪ ,‬בנו של הרה"ק‬ ‫רבי שלו‪.‬‬ ‫וודאי שכעת הזאת בישיבת חסידי‪ ‬כאחד הרי זה לנייחא עבור הצדיק‪ ,‬ובודאי‬ ‫שיפעל עבור כולנו שכל אחד יוושע בגאולה פרטית עד שנוושע כולנו בגאולה‬ ‫כללית במהרה בימינו‪ ,‬אמ‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫אכ‬ ‫נעימות הפרשה • טוב להודות לה' – חלק ב'‬ ‫טוב להודות לה' – חלק ב'‬ ‫שיעור שנמסר ביום כ"ז תשרי תשע"ח‬ ‫}במסגרת ארגון השיעורים "דבש לפי"{‬ ‫על כל נשימה ונשימה נודה ונהלל‬ ‫מספרי‪ ‬על הרה"ק רבי יצחק‬ ‫חובת ההודאה המוטלת עלינו היא‬ ‫מנאנאש ז"ל‪ ,‬שהיה איש קדוש מאד‬ ‫בכל רגע ורגע‪ ,‬וכמו שנאמר )תהלי‪ ‬קנ‪,‬‬ ‫ועובד ה' באופ‪ ‬מופלג‪ ,‬והיה מסג‪‬‬ ‫ו( 'כל הנשמה תהלל י"ה'‪ ,‬ודרשו חז"ל‬ ‫עצמו הרבה‪ ,‬וספרו עליו שבשעת‬ ‫)ילקו"ש בראשית כ( 'על כל נשימה שאד‪‬‬ ‫אכילתו מעול‪ ‬לא היה מטה את גופו‬ ‫נוש‪ ‬צרי‪ ‬לקלס להקב"ה‪ ,‬ומה טע‪‬‬ ‫לעבר המאכל‪ ,‬אלא היה יושב ישר‪,‬‬ ‫'כל הנשמה תהלל י"ה'‪ ,‬על כל נשימה'‪.‬‬ ‫וכאשר קירב את הכ‪ ‬לעבר פיו היו‬ ‫שומעי‪ ‬כמה פעמי‪ ‬אי‪ ‬שהוא אומר‬ ‫ואנו רואי‪ ‬שהפעולה הראשונה‬ ‫הפסוק 'שויתי ה' לנגדי תמיד'‪ ,‬וכמו כ‪‬‬ ‫שהאד‪ ‬עושה בעת השכמתו הרי זה‬ ‫בכל מעשה שעשה היה זה מתו‪‬‬ ‫ההודאה‪ ,‬שכ‪ ‬תיכ‪ ‬כשהאד‪ ‬עומד‬ ‫הכוונה שהוא עושה עכשיו רצו‪ ‬הבורא‪.‬‬ ‫ממיטתו הרי הוא אומר 'מודה אני לפני‪‬‬ ‫מל‪ ‬חי וקי‪ ‬שהחזרת בי נשמתי‬ ‫והעיד על עצמו‪ ,‬שהנה כשהיה הול‪‬‬ ‫בחמלה'‪ ,‬שכ‪ ‬צריכי‪ ‬אנו להודות על‬ ‫לצדיקי‪ ‬ראה תמיד אי‪ ‬שהצדיקי‪‬‬ ‫כל נשימה ונשימה‪ ,‬אבל הרי אי‪ ‬זה‬ ‫מריחי‪ ‬טאבאק‪ ,‬וראה שיש לה‪ ‬איזה‬ ‫דבר קל להלל את השי"ת בכל נשימה‬ ‫עבודה בעני‪ ‬זה‪ ,‬אבל מאחר שלא ידע‬ ‫ונשימה ממש‪ ,‬ומשו‪ ‬כ‪ ‬בתחילת היו‪‬‬ ‫איזה כוונה צריכי‪ ‬לכוו‪ ,‬לא היה מריח‬ ‫כשהאד‪ ‬נוש‪ ‬את נשימותיו‬ ‫טאבאק‪ ,‬לפי שלא עשה שו‪ ‬מעשה‬ ‫הראשוני‪ ‬בעת קומו בבוקר הרי הוא‬ ‫ללא שיכוו‪ ‬הכוונות‪ ,‬עכ"פ לפי מדרגתו‪,‬‬ ‫תיכ‪ ‬ומיד מודה ומהלל לה' 'מודה אני‬ ‫לעשות נחת רוח לבורא יתבר‪ ‬שמו‪,‬‬ ‫לפני‪ ‬מל‪ ‬חי וקי‪ ‬שהחזרת בי נשמתי‬ ‫עד שעלה בדעתו שאפשר שהכוונה‬ ‫בחמלה'‪ ,‬הרי שכל היו‪ ‬נגרר אחר‬ ‫בעת שהריחו טאבאק היה‪ ,‬שהיו‬ ‫הודאה זו‪ ,‬שיהיה על כל נשימה‬ ‫מכווני‪' ‬על כל נשימה ונשימה תהלל‬ ‫ונשימה‪.‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫י"ה'‪ ,‬והיינו שמאחר שקשה לכוו‪ ‬בכל‬ ‫נשימה ממש להודות לה'‪ ,‬אבל בשעה‬ ‫בכ‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫הלשו‪  ‬ה‪ ‬דטלנ"ת‪ ,‬ואותיות השיני‪ ‬‬ ‫שהיו מריחי‪ ‬את הטאבאק בנשימה‬ ‫ה‪ ‬זסשר"‪ ,‬ויש בתיבת 'ישתבח' אות‬ ‫עמוקה הודו לה' על כל נשימה‪ ,‬ובערוב‬ ‫אחת מכל מיני האותיות‪ ,‬להורות‬ ‫ימיו העיד על עצמו שמאז שהתחיל‬ ‫שהשי"ת ברא באד‪ ‬ה' מוצאות הפה‬ ‫להריח טאבאק‪ ,‬לא הריח טאבאק פע‪‬‬ ‫כדי שישתבח שמו‪ ,‬שמודי‪ ‬לה' בכל‬ ‫אחת ללא הכוונה הראויה של 'על כל‬ ‫מוצאות הפה‪.‬‬ ‫נשימה ונשימה תהלל י"ה‪.‬‬ ‫והנה בישתבח אנו אומרי‪ ‬י"ג‬ ‫השבחי‪' ,‬שיר ושבחה הלל וזמרה וכו'‪,‬‬ ‫?‪.‬‬ ‫ואיתא שיש לומר את י"ג השבחי‪‬‬ ‫הנה בכל יו‪ ‬אנו אומרי‪' ‬ברכת‬ ‫בנשימה אחת‪ ,‬ומהו העני‪ ‬לומר כל‬ ‫ישתבח'‪ ,‬ואיתא בספה"ק שבתיבת‬ ‫השבחי‪ ‬הללו בנשימה אחת‪ ,‬ושמעתי‬ ‫"ישתבח" יש בו אותיות מכל חמשה‬ ‫מהרה"ג ר' יעקב רובי‪ ‬שליט"א שבזה‬ ‫מוצאות הפה‪ ,‬שכ‪ ‬ידוע שיש ה'‬ ‫אנו באי‪ ‬להראות שעל כל נשימה‬ ‫מוצאות הפה‪ ,‬אחה"ע ‪ ‬שה‪ ‬אותיות‬ ‫ונשימה צריכי‪ ‬להודות להשי"ת בכל‬ ‫הגרו‪ ,‬אותיות השפתיי‪  ‬ה‪ ‬בומ"‪,‬‬ ‫י"ג השבחי‪.‬‬ ‫אותיות החי‪  ‬ה‪ ‬גיכ"ק‪ ,‬אותיות‬ ‫?‪.‬‬ ‫כל יום ויום תן לו מעין הודאותיו‬ ‫ומה שיי‪ ‬לאכול למחרת הקרב‪‬‬ ‫הרה"ק הבית ישראל מגור זי"ע אמר‬ ‫ולהודות על הנס שהיה לו אתמול‪ ,‬הרי‬ ‫מאמר עמוק בעני‪ ‬ההודאה‪ ,‬שהנה יש‬ ‫ג‪ ‬היו‪ ‬קורה לו ניסי‪ ,‬וכמו שאנו‬ ‫להבי‪ ,‬שהרי בקרב‪ ‬שלמי‪ ‬זמ‪‬‬ ‫אומרי‪' ‬ועל נסי‪ ‬שבכל יו‪ ‬עמנו'‪,‬‬ ‫האכילה הוא לשני ימי‪ ‬ולילה אחד‪,‬‬ ‫ולכ‪ ‬צוה ה' שקרב‪ ‬תודה יאכל רק ליו‪‬‬ ‫ולמה בקרב‪ ‬תודה‪ ,‬שהוא ג‪ ‬כ‪ ‬קרב‪‬‬ ‫ולילה‪ ,‬לרמז שאמנ‪ ‬הבאת קרב‪ ‬על‬ ‫שלמי‪ ,‬הוא נאכל א‪ ‬ורק ליו‪ ‬ולילה‪,‬‬ ‫נס מיוחד‪ ,‬אבל בעצ‪ ‬כל יו‪ ‬שאתה חי‬ ‫ותיר‪ ,‬דהנה קרב‪ ‬תודה בא על נס‪,‬‬ ‫ונוש‪ ,‬ג‪ ‬הוא נס והיה שיי‪ ‬להביא‬ ‫שהאד‪ ‬מודה להשי"ת על הנס שעשה‬ ‫עליו קרב‪.‬‬ ‫לו‪ ,‬והנה בכל יו‪ ‬ויו‪ ‬מתרחשי‪ ‬ניסי‪,‬‬ ‫גכ‬ ‫נעימות הפרשה • טוב להודות לה' – חלק ב'‬ ‫יו‪ ‬מזמור לתודה‪ ,‬כי בכל יו‪ ‬ויו‪ ‬אנו‬ ‫והרי זה כעי‪ ‬מה שאמרו בגמרא‬ ‫צריכי‪ ‬לית‪ ‬שבח והודיה על ניסי‪‬‬ ‫)ברכות ד‪ ‬מ‪' (.‬כל יו‪ ‬ויו‪ ‬ת‪ ‬לו מעי‪‬‬ ‫ונפלאות שיש לנו בגלות המר הזה‪ ,‬ועל‬ ‫ברכותיו'‪ ,‬כמו כ‪' ‬כל יו‪ ‬ויו‪ ‬ת‪ ‬לו‬ ‫כ‪ ‬באמרו מזמור לתודה הוא יוצא ידי‬ ‫מעי‪ ‬הודאותיו'‪.‬‬ ‫חובת הבאת תודה‪ ,‬כי אי‪ ‬אד‪ ‬מרגיש‬ ‫וראה מה שכתב בספר קב הישר‬ ‫בניסו בכל יו‪.'‬‬ ‫)פרק ח'( 'ועל זה תקנו חז"ל לומר בכל‬ ‫?‪.‬‬ ‫חובת הכוונה בברכת מודים‬ ‫בחזרה קרוב הוא שלא יכוי‪ ,‬א‪ ‬כ‪‬‬ ‫לד‪(:‬‬ ‫)ד‪‬‬ ‫אמרו בגמרא ברכות‬ ‫למה יחזיר'‪.‬‬ ‫'המתפלל צרי‪ ‬שיכוי‪ ‬את לבו בכול‪,‬‬ ‫ומהו המיוחד בברכת אבות שמעכב‬ ‫וא‪ ‬אינו יכול לכוי‪ ‬בכול‪ ‬יכוי‪ ‬את לבו‬ ‫הכוונה‪ ,‬כתוב במשנה ברורה‪' ,‬כי הוא‬ ‫באחת‪ ,‬אמר רבי חייא אמר רב ספרא‬ ‫סידור שבחו של מקו‪ ,‬על כ‪ ‬אינו בדי‪‬‬ ‫משו‪ ‬חד דבי רבי‪ ,‬באבות'‪ ,‬ומבואר‬ ‫שיהא אז פונה לבבו לדברי‪ ‬אחרי‪.'‬‬ ‫בדברי הגמרא שהמתפלל צרי‪ ‬לכוי‪‬‬ ‫לכל הפחות בברכת אבות‪ ,‬וא‪ ‬אינו‬ ‫ומוסי‪ ‬המשנה ברורה חידוש גדול‪,‬‬ ‫יכול לכוי‪ ,‬משמע שלא יתפלל‪.‬‬ ‫'ויש פוסקי‪ ‬דג‪ ‬מודי‪ ‬חשוב כאבות‬ ‫לכתחלה'‪ ,‬שצריכי‪ ‬לכוי‪ ‬ה‪ ‬בברכת‬ ‫וכ‪ ‬פסק בשולח‪ ‬ערו‪) ‬סימ‪ ‬קא ס"א(‬ ‫אבות וג‪ ‬בברכת מודי‪ ,‬לפי שג‪‬‬ ‫'המתפלל צרי‪ ‬שיכוי‪ ‬בכל הברכות‪,‬‬ ‫ברכת מודי‪ ‬הוא סידור שבחו של‬ ‫וא‪ ‬אינו יכול לכוי‪ ‬בכול‪ ,‬לפחות יכוי‪‬‬ ‫מקו‪.‬‬ ‫באבות‪ ,‬א‪ ‬לא כיו‪ ‬באבות‪ ,‬אע"פ‬ ‫וראה מה שכתב הגאו‪ ‬בעל‬ ‫שכיו‪ ‬בכל השאר‪ ,‬יחזור ויתפלל'‪ ,‬וכתב‬ ‫הקהילות יעקב )ברכות סי' כז אות א(‪:‬‬ ‫המשנה ברורה )סק"ג( בדעת המחבר‪,‬‬ ‫מצאתי מרגניתא טבא ב'הרוקח' )שורש‬ ‫שא‪ ‬הוא משער שאפילו באבות לא‬ ‫עבודת ה' והתפלה( וז"ל‪ ,‬בפרק אי‪ ‬עומדי‪‬‬ ‫יכוי‪ ,‬לא יתפלל כלל עד שתתיישב‬ ‫להתפלל צרי‪ ‬שיכוי‪ ‬לבו לשמי‪,‬‬ ‫דעתו עליו שיוכל עכ"פ לכוי‪ ‬באבות‪,‬‬ ‫שנאמר תכי‪ ‬לב‪ ‬תקשיב אזני‪,‬‬ ‫אבל כתב הרמ"א בש‪ ‬הטור‪' ,‬והאידנא‬ ‫המתפלל צרי‪ ‬שיכוי‪ ‬את לבו בכול‪,‬‬ ‫אי‪ ‬חוזרי‪ ‬בשביל חסרו‪ ‬כוונה‪ ,‬שא‪‬‬ ‫דכ‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫הרוקח‪ ,‬א‪ ‬עדיי‪ ‬אינו מבואר מנל‪‬‬ ‫וא‪ ‬אינו יכול לכוי‪ ‬את לבו בכול‪ ,‬יכוי‪‬‬ ‫דאבות עדי‪ ‬טפי ממודי‪ ‬לגירסת‬ ‫את לבו באחת מה‪ ‬באבות או בהודיות‬ ‫הרוקח‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ ,‬ולפי גירסא זו‪ ,‬ג‪ ‬כשיכוי‪‬‬ ‫וכתב עוד דבאמת מלשו‪ ‬הברייתא‬ ‫בהודאה היינו במודי‪ ‬יצא ידי חובתו‬ ‫דקתני 'יכוי‪ ‬באחת מה‪ ,'‬משמע דאיכא‬ ‫לדעת הרוקח‪ ,‬וכתב שאמת שהוא‬ ‫לכל הפחות שני ברכות שהכוונה באחת‬ ‫גירסא חדשה‪.‬‬ ‫מה‪ ‬מהני לצאת ידי חובת תפילה‪,‬‬ ‫וכתב הקהילות יעקב שאפשר שכ‪‬‬ ‫ולגירסת הרוקח ניחא‪.‬‬ ‫היתה גירסת הסמ"ק שהביא הבית‬ ‫ומסיי‪ ‬הקהילות יעקב‪ ,‬ועל כ‪ ‬מי‬ ‫יוס‪ ,‬שכתב 'א‪ ‬אינו יכול לכוי‪ ‬בכל‬ ‫שלא כיו‪ ‬באבות‪ ,‬יזהר מאוד שעכ"פ‬ ‫ברכות י"ח‪ ,‬יכוי‪ ‬באבות ומודי‪ ,‬וא‪‬‬ ‫יכוי‪ ‬במודי‪ ,‬ויהא יוצא בזה לדעת‬ ‫אינו יכול לכוי‪ ‬בשניה‪ ‬יכוי‪ ‬באבות‪,‬‬ ‫הרוקח‪ .‬והביא עוד שיטות הפוסקי‪‬‬ ‫ע"כ‪ ,‬וכתב על זה הבית יוס‪' ,‬וצרי‪‬‬ ‫שסוברי‪ ‬כ‪ ,‬וכתב‪' ,‬מי שלא כיו‪ ‬באבות‬ ‫תלמוד מני‪ ‬לו דעדי‪ ‬מודי‪ ‬טפי‬ ‫ראוי שיזהר מאוד לכוי‪ ‬לכל הפחות‬ ‫משאר ברכות'‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וכתב הקהילות‬ ‫במודי‪ ,‬ויוצא לדעת כמה פוסקי‪.'‬‬ ‫יעקב‪ ,‬שאולי ג‪ ‬גרסתו היה כגירסת‬ ‫?‪.‬‬ ‫לפיכך אנחנו חייבים‬ ‫ופירש לה‪ ‬הרה"ק את כוונתו של‬ ‫סיפר הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטי‪‬‬ ‫אחיו‪ :‬כי כאשר נפגשי‪ ‬שני ידידי‪‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬חותני זקני הרה"ק רבי אברה‪‬‬ ‫שלא התראו מזה זמ‪ ‬רב‪ ,‬ואז שואל‬ ‫יעקב מסאדיגורא זללה"ה אמר פע‪‬‬ ‫אחד את השני בשלו‪ ‬חברו ואומר לו‪:‬‬ ‫אחת על מאמר חז"ל 'אי‪ ‬ב‪ ‬דוד בא‬ ‫אמור לי אחי יקירי‪ ,‬אי‪ ‬הול‪ ‬ל‪‬‬ ‫אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו‬ ‫בחיי‪ ?‬ואז‪ ,‬א‪ ‬הכל הול‪ ‬אצלו‬ ‫חייב'‪" ,‬הייתי מרוצה לו משיח היה בא‬ ‫במישרי‪ ,‬הוא עונהו‪ ,‬תודה להשי"ת‪,‬‬ ‫בדור שכולו חייב"‪ .‬והשומעי‪ ‬נתמלאו‬ ‫אני לא ראוי לכל הטוב שגמלני‪ .‬א‪ ‬א‪‬‬ ‫פליאה‪ ,‬ופנו אל דודי זקני הרה"ק רבי‬ ‫המצב הוא ח"ו להיפ‪ ,‬הוא עונה לו‪:‬‬ ‫מנח‪ ‬נחו‪ ‬משטפנשט זי"ע בבקשה‬ ‫אחי‪ ,‬אינני יודע מה פשעי ומה חטאתי‬ ‫שיפרש את דברי אחיו מסאדיגורא‪ ,‬לפי‬ ‫כפי שכל כ‪ ‬רע לי ורע מצבי‪ .‬זאת‬ ‫שהיה חסיד מופלג של אחיו‪.‬‬ ‫הכ‬ ‫נעימות הפרשה • טוב להודות לה' – חלק ב'‬ ‫'שלו‪ ‬עליכ‪ ,'‬ובתו‪ ‬כ‪ ‬שאל אותו מה‬ ‫אומרת ‪ ‬מסביר הרה"ק משטפנשט ‪‬‬ ‫שמ‪ ,‬שאל אותו היהודי לצור‪ ‬מה‬ ‫אותו אחד שטוב לו מרגיש עצמו 'כולו‬ ‫את‪ ‬צריכי‪ ‬לדעת את שמי‪ ,‬הצטער‬ ‫חייב' כלפי שמיא‪ .‬ואילו משנהו אשר‬ ‫התולדות הק' לשאלתו וחזר למקומו‬ ‫מצבו בכי רע מרגיש עצמו 'כזכאי' ואינו‬ ‫בלי לדעת אי‪ ‬קוראי‪ ‬ליהודי הזה‪,‬‬ ‫יודע בשל מה הוא נענש‪ ,‬א‪ ‬אינו בעל‬ ‫בר‪ ‬אחרי כמה רגעי‪ ‬שהתולדות הק'‬ ‫אמונה גדול‪ .‬וא‪ ‬כ‪ ‬זהו כוונת דברי‬ ‫עדיי‪ ‬הרגיש בלבו הטהור תשוקה‬ ‫אחי‪ ,‬שהוא מאחל לעצמו שיזכה‬ ‫לדעת את שמו של היהודי‪ ,‬עמד שוב‬ ‫לראות אצל יהודי‪ ‬רק טוב‪ ,‬והרבה‬ ‫ממקומו ושאל אותו עוד הפע‪ ‬לשמו‪,‬‬ ‫טוב‪ ,‬ואז ה‪ ‬ירגישו עצמ‪' ‬חייב'‪ .‬כי‬ ‫והיהודי הזה עדיי‪ ‬עומד בשלו כמקוד‪,‬‬ ‫כפי המצב הגרוע שלה‪ ‬כעת ל"ע הרי‬ ‫הבי‪ ‬התולדות הק' שאי‪ ‬זה סת‪ ‬אלא‬ ‫ה‪ ‬בבחינת 'זכאי'‪ ,‬וצודקי‪ ‬ה‪‬‬ ‫בוודאי מ‪ ‬השמי‪ ‬היא שהכניסו לו כזה‬ ‫בטענותיה‪.‬‬ ‫השתוקקות לדעת את שמו‪ ,‬על כ‪ ‬ענה‬ ‫לאחר מכ‪ ‬הוסי‪ ‬הרה"ק מהוסיאטי‪‬‬ ‫לו התולדות‪ ,‬איתא בפסוק )תהלי‪ ‬כב(‬ ‫זצ"ל ואמר‪ :‬בהגדה של פסח אנו‬ ‫'ואתה קדוש יושב תהילות ישראל'‪,‬‬ ‫אומרי‪" ‬לפיכ‪ ‬אנחנו חייבי‪ ‬להודות"‪,‬‬ ‫ולכאורה הלשו‪' ‬יושב תהילות ישראל'‬ ‫ויש להבי‪ ,‬וכי האד‪ ‬מודה לה' רק‬ ‫צרי‪ ‬ביאור‪ ,‬דמה שיי‪ ‬לומר שהקב"ה‬ ‫משו‪ ‬שחייבונו להודות‪ ,‬אלא הכוונה‬ ‫יושב בתהלות ישראל‪ ,‬אלא אפשר‬ ‫היא שמאחר שהקב"ה גאלנו ממצרי‪‬‬ ‫לומר שכמו בשפת אידיש אומרי‪ ‬על‬ ‫ואח"כ גמל לנו את כל הטובות‬ ‫ב‪ ‬אד‪ ‬שיש לו משכורת חודשית ס‪‬‬ ‫והחסדי‪ ,‬אנו מרגישי‪" ‬חייבי‪ ,"‬כי‬ ‫מסוי‪ ,‬שאד‪ ‬הזה 'יושב על משכורת‬ ‫אנו יודעי‪ ‬כי זכינו בכל הטוב לא לפי‬ ‫של כ‪ ‬וכ‪ ‬בחודש'‪ ,‬הוא הדי‪ ‬כא‪‬‬ ‫צדקת מעשינו‪.‬‬ ‫נאמר בפסוק על השי"ת שכביכול‬ ‫קדושתו בעוה"ז 'יושב על תהילות‬ ‫ישראל'‪ ,‬וזה הכוונה 'יושב תהילות‬ ‫?‪.‬‬ ‫ישראל'‪.‬‬ ‫ובדר‪ ‬אגב‪ ,‬במה שהזכיר העני‪‬‬ ‫שכאשר אחד שואל לשלומו של השני‪,‬‬ ‫הוסי‪ ‬בעל התולדות ואמר‪ ,‬שאפשר‬ ‫והלה עונה בדברי תודה לה'‪ ,‬ידוע בזה‬ ‫לומר שכשנפגשי‪ ‬שני יהודי‪ ‬יחד‪ ,‬וכל‬ ‫העובדא שהיה אצל הרה"ק התולדות‬ ‫אחד יודע שמו של חברו נעשה מזה‬ ‫יעקב יוס‪ ‬זי"ע‪ ,‬שפע‪ ‬אחת נכנס‬ ‫קירוב לבבות‪ ,‬ונגר‪ ‬מזה שבפע‪‬‬ ‫לבית מדרשו יהודי שהיה נראה כבעל‬ ‫אחרת כשיפגשו ויתנו שלו‪ ‬עליכ‪,‬‬ ‫צורה‪ ,‬וניגש אליו התולדות הק' לומר‬ ‫וכ‬ ‫נעימות הפרשה • לך לך תשפ"ז‬ ‫התולדות ע‪ ‬מורו ורבו הבעש"ט הק'‬ ‫ית‪ ‬כל אחד הודאה להשי"ת על העבר‬ ‫זי"ע‪ ,‬ואמר לו הבעש"ט הק'‪ ,‬שלו‪‬‬ ‫ועל העתיד‪ ,‬וזה נקרא 'תהילות ישראל'‪,‬‬ ‫עליכ‪' ,‬ואתה קדוש יושב תהילות‬ ‫שזה מביא נחת רוח להשי"ת‪ ,‬כיו‪‬‬ ‫ישראל'‪ ,‬ואל תצטער מזה שהיהודי הל‪‬‬ ‫שנתהוה מזה מרכבה להשראת‬ ‫ממ‪ ‬בלי לומר ל‪ ‬את שמו‪ ,‬כי היהודי‬ ‫קדושתו בעוה"ז‪ ,‬ולכ‪ ‬כדאי ל‪ ‬לומר לי‬ ‫הזה היה אליהו הנביא‪ ,‬ונשלח מ‪‬‬ ‫את שמ‪.‬‬ ‫השמי‪ ‬לעול‪ ‬הזה‪ ,‬כדי שתאמר לו‬ ‫מפי קדש‪ ‬הפירוש הזה‪ ,‬ובכל הפמליא‬ ‫והנה תיכ‪ ‬כשסיי‪ ‬התולדות לומר‬ ‫של מעלה חוזרי‪ ‬על פירוש הזה‬ ‫את דבריו הק' נעל‪ ‬היהודי כלא היה‪,‬‬ ‫שאמרת‪.‬‬ ‫ונצטער התולדות מזה‪ ,‬לימי‪ ‬נפגש‬ ‫?‪.‬‬ ‫זכ‬