gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אוצרות המייש"ר · Oitzrois Hmysh"r — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫י"ג בחשון תשפ״ז|שב‪+‬ת קודש| גליון ‪224‬‬ ‫פרש‪+‬ת ‪+‬לך ‪+‬לך‬ ‫משולחן המלך‬ ‫עמוד ‪3‬‬ ‫זוהר על הפרשה‬ ‫עמוד ‪8‬‬ ‫שרפי קודש‬ ‫עמוד ‪10‬‬ ‫ההלכה היומית‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫שאלות מבית הדין‬ ‫עמוד ‪12‬‬ ‫מדור הילדים‬ ‫עמוד ‪14‬‬ ‫דרכי הרשב״י‬ ‫עמוד ‪15‬‬ ‫העלון טעון גניזה | אין לקרוא במהלך התפילה‬ ‫לקבלת העלון – פרטים בעמוד ‪6‬‬ ‫‪2‬‬ ‫זמני ‪+‬השבת‬ ‫הזמני>ם ע"פ >לוח או>ר ה>חיים‬ ‫הילו‪+‬לא‬ ‫ר״ת‬ ‫יציאה‬ ‫שקיעה‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫דצ‪+‬דיקיא‬ ‫‪19:11‬‬ ‫‪18:32‬‬ ‫‪18:02‬‬ ‫‪17:22‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪19:10‬‬ ‫‪18:32‬‬ ‫‪18:01‬‬ ‫‪17:41‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪19:07‬‬ ‫‪18:30‬‬ ‫‪18:02‬‬ ‫‪17:42‬‬ ‫באר שבע‬ ‫"וי‬ ‫שר‬ ‫‪19:07‬‬ ‫‪18:30‬‬ ‫‪18:00‬‬ ‫‪17:40‬‬ ‫תל אביב‬ ‫אח‬ ‫יום ראשון ‪ -‬י"ד חשון‬ ‫*כמנהג ירושלים הדלקת נרות ‪ 40‬דקות לפני השקיעה‬ ‫עם‬ ‫שב‬ ‫יד‪ .‬רבי אברהם אלימלך‪ ,‬האדמו"ר מסטולין קרלין‪ ,‬תש"ג | רבי‬ ‫אברהם יצחק מחסלאויטש‪ ,‬מח"ס משכיל לאיתן | רבי יונה אליהו‪,‬‬ ‫רב שכונת נוה עמל הרצליה‪ ,‬תש"נ‬ ‫כש‬ ‫למ‬ ‫יום שני ‪ -‬ט"ו חשון‬ ‫מא‬ ‫קט‬ ‫טו‪ .‬רבי אברהם ישעיהו קרליץ‪ ,‬החזון אי"ש‪ ,‬תשי"ד | רבי לייב בעל‬ ‫שע‬ ‫יסורים‪ ,‬תקצ"ז‪ ,‬קבור בצפת | רבי יהודה ליאון פטילון‪ ,‬התשל"ה |‬ ‫מתתיהו בן יוחנן כהן גדול‪ ,‬קבור במודיעין | רבי אשר בן רבי יחיאל‪,‬‬ ‫הרא"ש | רבי יצחק אלגאזי‬ ‫או‬ ‫מת‬ ‫כש‬ ‫יום שלישי ‪ -‬ט"ז חשון‬ ‫רוא‬ ‫טז‪ .‬רבי אלעזר מנחם מן שך‪ ,‬ראש ישיבת פוניבז'‪ ,‬התשס"ב |‬ ‫שב‬ ‫רבי אברהם ישמעאל חי סאנגאוניטי | רבי בן ציון קואינקה‪ ,‬עורך‬ ‫לא‬ ‫המאסף | רבי חיים פינטו השני | רבי יוסף טויסיד מירושלים‪,‬‬ ‫תשל"ט‬ ‫נמ‬ ‫מה‬ ‫את‬ ‫יום רביעי ‪ -‬י"ז חשון‬ ‫מע‬ ‫למ‬ ‫יז‪ .‬רבי בנימין זאב חשין‪ ,‬מזקני החסידים בירושלים‪ ,‬התשמ"ט | רבי‬ ‫מנחם מנדל‪ ,‬בעל אהבת שלום מקוסוב‪ ,‬תקפ"ו | רבי משולם זוסיא‬ ‫מק‬ ‫טוורסקי‪ ,‬האדמו"ר מצ'רנוביל‪ ,‬תשמ"ח | רבי ראובן כץ‪ ,‬רבה של‬ ‫וא‬ ‫פתח תקוה‪ ,‬מח"ס דגל ראובן‪ ,‬תשכ"ד | רבי יוסף פרבר‪ ,‬ראש ישיבת‬ ‫היכל התלמוד ת"א | רבי יעקב הורוביץ‪ ,‬ר"י אופקים‪ .‬תש"ע‬ ‫מי‬ ‫לו‬ ‫נות‬ ‫יום חמישי ‪ -‬י"ח חשון‬ ‫יח‪ .‬רבי נחום פרצוביץ‪ ,‬ראש ישיבת מיר‪ ,‬תשמ"ז | רבי ראובן ביתאן‪,‬‬ ‫דיין במוכנין | רבי רפאל ברוך טולידאנו‪ ,‬מח"ס קיצור שלחן ערוך‪,‬‬ ‫תשל"א | רבי אברהם רוזאניס הזקן‪ ,‬חמיו של המשנה למלך | רבי‬ ‫יעקב פרידמן‪ ,‬האדמו"ר מהוסיאטין | רבי ישועה ראזון‪ ,‬מחכמי‬ ‫ירושלים | רבי מאיר דוד כהנא הי"ד‪ ,‬תשנ"א | רבי ציון ביתאן‪,‬‬ ‫ראב"ד טריפולי‪ ,‬תשט"ז | רבי נחום פרצוביץ‪ ,‬ראש ישיבת מיר‪,‬‬ ‫אב‬ ‫תשמ"ז | רבי משואל דיקמן‪ ,‬אב"ד חיפה‬ ‫בא‬ ‫הב‬ ‫את‬ ‫יום שישי ‪ -‬י"ט חשון‬ ‫אנ‬ ‫יט‪ .‬רבי ישועה עטייה‪ ,‬מחו"ר פורת יוסף‪ ,‬תשמ"ח | רבי שמשון‬ ‫ב"ר משולם מזברז'‪ ,‬ת"ר | רבי סאסי מעתוק כהן יהונתן‪ ,‬מג'רבא‪,‬‬ ‫אמ‬ ‫מח"ס ברכת ה'‪ ,‬תרס"ה | רבי אהרון ברנשיין‪ ,‬ראש ישיבת חיי עולם‪,‬‬ ‫תשנ"ה | רבי דוד הכהן‪ ,‬מתלמידי הרב שרעבי‪ ,‬וממקובלי ישיבת נהר‬ ‫וא‬ ‫שלום | רבי דב יפה‪ ,‬זקן המשגיחים‪ ,‬תשע"ח‬ ‫והו‬ ‫או‬ ‫יום שבת ‪ -‬כ' חשון‬ ‫כ‪ .‬ר' אברהם ב"ר יצחק מח"ס האשכול‪ ,‬ד'תתקמ"ט | כמוהר"ר ראש‬ ‫עדת המכוונים רבנו מרדכי שרעבי (בן מרים)‪ ,‬מייסד וראש ישיבת‬ ‫נהר שלום‪ ,‬תדש"ם | רבי משה נתן נטע למברגר‪ ,‬אב"ד מאקווא‬ ‫קרית אתא‪ ,‬תשמ"ג | רבי אבא יהודה חדאד‪ ,‬מחכמי ג'רבא‪ ,‬תרנ"ח‬ ‫| רבי נסים כהן השני‪ ,‬ראב"ד ג'רבא‪ ,‬מח"ס מעשה נסים‪ ,‬תשכ"ג |‬ ‫רבי אברהם סופר‪ ,‬מח"ס אברהם אוהבי | רבי שלום מקמינקא | רבי‬ ‫מרדכי צוקרמן‪' ,‬לב מרדכי'‪ .‬תשס"ד‬ ‫‪3‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫פנינים מוסרים ומעשיות השווים לכל נפש‬ ‫הנערכים משולחן המלך מתוך‬ ‫שיעור הדף היומי שנמסר ע"י מרן שליט"א‬ ‫עורך‪ :‬הרב מרדכי ג'נודי הי"ו‬ ‫אברהם אמר לכולם‪' :‬סליחה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ציווה‬ ‫אותי ללכת'‪ .‬הוא לא שואל שאלות‪.‬‬ ‫לידתו של מנהיג‬ ‫אמרו לו‪' :‬לאיפה?' אומר‪' :‬לא יודע‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫אמר לי ללכת‪ ,‬מי שרוצה‪ ,‬יבוא‪ ,‬לא רוצה‪ ,‬לא צריך‬ ‫"ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת‬ ‫לבוא‪ ,‬אף אחד לא צריך לבוא'‪ .‬אמרו לו ‪' -‬אבל תשמע‪,‬‬ ‫שרי כלתו אשת אברם בנו‪ ,‬ויצאו איתם מאור כשדים‬ ‫יש לך פה עסקים לרוב‪ ,‬וכולנו תלמידים שלך‪ ,‬מה נלך‪,‬‬ ‫והבינה שזה הילד שאומרים עליו שלא מפחד מאף‬ ‫ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם"‪.‬‬ ‫איפה נלך? אתה הרבי‪ ,‬אתה המורה'‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬לא מנמרוד ולא מאף אחד‪ .‬ואז שלח לו נמרוד‬ ‫אחרי שאברהם אבינו ניצל מאור כשדים‪ ,‬תרח עבר‬ ‫אמר להם‪' :‬הקדוש ברוך הוא אמר לי 'לך לך מארצך‬ ‫אנשים כדי להביא אותו‪ ,‬אך אמר להם אברהם‪' :‬תלכו‬ ‫עם משפחתו ל'חרן' כדי שלא להיות בחברת הרשעים‬ ‫וממולדתך'‪ ,‬אין מה לעשות‪ ...‬מי שרוצה‪ ,‬יבוא עם‬ ‫בחזרה‪ ,‬אני לא בא אליו'‪ .‬ועוד לפני שהם הגיעו בחזרה‬ ‫שב'אור כשדים'‪ .‬זה בעצם אחד ליד השני‪ ,‬זה לא רחוק‪.‬‬ ‫אברהם'‪.‬‬ ‫אל נמרוד‪ ,‬הוא כבר היה אצל נמרוד‪ ,‬נכנס שמה‪ ,‬צעק‬ ‫'אּורפה'‪.‬‬ ‫ָ‬ ‫'אור כשדים' היום זה‬ ‫היה חלק גדול שהיו הולכים אחריו‪ ,‬אנשים נשים וטף‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬נתן לו שאגה ואמר 'מי אתה בכלל? שקרן‪ ,‬רמאי‪,‬‬ ‫כשאברהם אבינו נולד‪ ,‬באו החוזים בכוכבים‪ ,‬ואמרו‬ ‫שום דבר לא מעניין אותו‪ ,‬אלא רק 'השם צבאות אשרי‬ ‫רשע‪ ,‬מקול של ילד קטן‪ ,‬בריה קטנה‪ ,‬אתה מפחד?‬ ‫למלך נמרוד‪' :‬אנו רואים ארבעה כוכבים גדולים‬ ‫אדם בוטח בך"‪.‬‬ ‫אתה שקרן‪ ,‬אתה כזבן‪ ,‬יש בורא אחד לעולם!'‪.‬‬ ‫מארבע רוחות השמיים שנלחמים יחד‪ ,‬ובא כוכב אחד‬ ‫אברהם אבינו זכה אחר כך להכניס אלפים תחת כנפי‬ ‫קטן עלה מן המזרח‪ ,‬ובלע את כל הארבעה‪ ...‬זה סימן‬ ‫הקדוש ברוך הוא יודע מה‬ ‫השכינה‪ .‬כתוב "ותהי שרי עקרה אין לה ולד"‪ ,‬אין לה‬ ‫שעתיד להיוולד בן אחד מאיתנו שימרוד בך'‪ .‬שמע את‬ ‫טוב לך‬ ‫זה נמרוד ופחד מאוד‪.‬‬ ‫אומרים שמיד כשנולד אברהם אבינו‪ ,‬נאלץ להסתתר‬ ‫מתחת האדמה ‪ 13‬שנה‪ .‬כשהיה תינוק‪ ,‬גדל שם לבד‪.‬‬ ‫איך אומר הפלא יועץ בספרו ערך 'ביטחון'‪ ,‬שביטחון‬ ‫אינו האמונה שהשם יעשה בדיוק את מה שאנחנו‬ ‫כשאשתו של תרח הייתה בהריון‪ ,‬אמר לה‪ :‬שמעי‪ ,‬אני‬ ‫רוצים או שלא יקרו לנו דברים רעים‪ .‬הוא מסביר שאם‬ ‫רואה שאת בהריון‪ ,‬יש לך כך וכך‪ ,‬ונמרוד ציווה‪ :‬כל מי‬ ‫אדם יבטח בצורה כזו‪ ,‬תוחלתו עלולה להתאכזב‪ ,‬שהרי‬ ‫שבהריון צריך להרוג את הילד‪ ,‬אין מה לעשות‪ .‬היא‬ ‫אנו רואים במציאות שגם צדיקים גמורים סובלים‬ ‫לא רצתה להרוג אותו‪ ,‬אבל תרח היה חסיד גדול של‬ ‫ומדוכאים בייסורים‪.‬‬ ‫עונג שב‪+‬ת‬ ‫נמרוד‪ ,‬עושה עבודה זרה‪ ,‬היה לו בית חרושת לפסלים‪.‬‬ ‫מה יעשה עכשיו? היא הייתה בהריון‪ ,‬הביאו לבדוק לה‬ ‫אלא אומר הפלא יועץ‪ ,‬עיקר הביטחון הוא שיבטח‬ ‫את הבטן‪ ,‬אבל לא הצליחו‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא היה‬ ‫בהשם ש'כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד'‪ ,‬כי אדם‬ ‫מעלה את הוולד למעלה‪ ,‬וכשלוחצים למעלה‪ ,‬היה יורד‬ ‫רואה וחושב 'אני רוצה את זה'‪ ,‬אבל אתה חושב שזה‬ ‫למטה‪ .‬ואז כשהיא הייתה צריכה ללדת‪ ,‬הלכה לאיזה‬ ‫טוב‪ ,‬והקדוש ברוך הוא יודע מה טוב לך‪ .‬ככה יהיה‬ ‫מקום במדבר וילדה אותו וטיפלה בו איזה יום אחד‪,‬‬ ‫הביטחון של הצדיקים בהשם‪.‬‬ ‫ואמרה לו‪ :‬תשמע‪ ,‬אני לא יכולה לעשות כלום‪ ,‬אבל‬ ‫מי שברא אותנו הוא יטפל בך‪ .‬והחביאה אותו ונתנה‬ ‫המבריח הצדיק‬ ‫לו מה שאפשר והלכה‪ .‬מהשמיים שלחו לו מלאך והיה‬ ‫נותן לו לאכול ולשתות‪ .‬והוא גדל ובמשך כמה ימים‬ ‫אתם יודעים שהיה לפני ‪ 50‬שנה או יותר‪ ,‬בזמן ה'שאה'‬ ‫ולד‪ ,‬אבל יש לה נשמות‪ .‬כל פעם היו מולידים נשמות‪,‬‬ ‫נהיה כמו בחור בגיל ‪.20‬‬ ‫המלך של פרס‪ ,‬ואחר כך בא 'חומייני' ותפס את‬ ‫והיו מביאים אותם תחת כנפי השכינה‪ .‬והנשמות האלה‬ ‫השלטון‪ ,‬והמצב היה לא פשוט‪ .‬הייתה איזו משפחה‬ ‫אחת מ'אספאהן' יהודים שהיו עשירים מופלגים‪,‬‬ ‫שמוליד אברהם‪ ,‬היה מוציא את הזוהמה של הטומאה‬ ‫מנשמות הגֵ רים‪ ,‬וׂשם להם נשמה שהוא הוליד אותה‪,‬‬ ‫ילד קטן מול מלך גדול‬ ‫היו להם חנויות של זהב‪ .‬החיילים של 'חומייני' נכנסו‬ ‫פלא פלאות‪.‬‬ ‫אברהם אבינו היה כבר מדבר‪ ,‬חכם‪ ,‬ופיקח‪ .‬אמא שלו‬ ‫לעסק‪ ,‬הרגו את ראש המשפחה‪ ,‬אשתו נשארה אלמנה‬ ‫באה לראות אחרי איזה שבוע‪-‬שבועיים מה הולך עם‬ ‫לבדה‪ .‬ידעה שאם היא לא בורחת ועוזבת את הכל‪ ,‬היא‬ ‫ובניה גם כן ילכו לאיבוד‪ .‬ארזה כל מה שיכלה‪ ,‬החליטה‬ ‫לעזוב את האימפריה‪...‬‬ ‫הבן שלה‪ ,‬רואה שם בחור בגיל ‪ .20‬אומרת לו‪ :‬תגיד לי‪,‬‬ ‫אתה מכיר‪ ,‬היה פה איזה תינוק אחד?? אומר לה‪' :‬זה‬ ‫לברוח לארץ ישראל‪.‬‬ ‫אני‪'...‬היו לה סימנים כדי לזהות אותו‪ ,‬ומיד אמרה 'כן‪,‬‬ ‫אחר כך אומר לו הקדוש ברוך הוא‪" :‬לך לך"‪ ,‬אחרי‬ ‫נתנה חצי מכל מה שנשאר לה לאיזה גוי אחד שהוא‬ ‫שהוא הקים אימפריה אדירה ב'חרן'‪ ,‬אז הוא אומר לו‪:‬‬ ‫זה אתה‪ .‬איך גדלת ככה?'‬ ‫מבריח אותם‪ ,‬שייקח אותם על גמלים וחמורים‪ ,‬יוציא‬ ‫"לך לך מארצך וממולדתך‪ ...‬אל הארץ אשר אראך"‪.‬‬ ‫אמר אברהם‪' :‬הקדוש ברוך הוא‪ ,‬מי שברא את השמש‬ ‫אותם לגבול טורקיה‪ ,‬ומשם היא תבוא לארץ‪ .‬בדרך‬ ‫בחרן היו לו חנויות‪ ,‬בתי חרושת‪ ,‬מה לא היה לו שם?‬ ‫ואת הירח‪ ,‬את השמיים ואת הארץ‪ ,‬הוא ברא אותי‬ ‫באו שודדים‪ ,‬היו לה קצת אבנים טובות ממה שבעלה‬ ‫היו לו ישיבות‪ ,‬היה לו את אליעזר 'דולה ומשקה'‬ ‫והוא נתן לי מזון וכל מה שאני צריך'‪ ,‬אמרה 'מה שאתה‬ ‫הכל‪.‬‬ ‫השאיר‪ ,‬וגם קצת כסף‪ ,‬גנבו לה‬ ‫מתורת רבו‪ .‬ואומר לו הקדוש ברוך הוא‪" :‬לְך לָך"‪.‬‬ ‫אומר?!'‪ ,‬היא פחדה פחד נורא‪ ,‬ראתה איך הוא מדבר‪,‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪4‬‬ ‫שמ‬ ‫שע‬ ‫פגשתי אותך בעולם העליון וראיתי שאת נכה‪ .‬אמרתי‪:‬‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫'אישה לא מתאים לה להיות נכה‪ ,‬כי היא צריכה ללכת‪,‬‬ ‫לבוא‪ ,‬לטפל בילדים'‪ .‬אמרתי‪' ,‬אני בן תורה‪ ,‬כל הזמן‬ ‫יושב לומד‪ ,‬אני ייקח את זה עליי וייתן לאשתי את‬ ‫הבריאות'‪' ,‬אבל עכשיו שאת לא רוצה אותי‪ ,‬זה שלך‬ ‫אמרה‪' :‬לא משנה‪ ,‬אני ממשיכה'‪ .‬היה להם לעבור‬ ‫קחי את זה‪ ,‬ושלום על ישראל'‪.‬‬ ‫דברים לא פשוטים‪ ,‬היו צריכים לעבור כל מיני מקומות‬ ‫כן‪ ,‬ככה זה הולך‪ .‬שהקדוש ברוך הוא לא יביא אותנו לא‬ ‫מסוכנים‪ ,‬גשרים‪ ,‬חבלים‪ ,‬נהרות‪ .‬הנעליים נהרסו‪ ,‬אין‬ ‫אומ‬ ‫לידי ניסיון ולא לידי ביזיון‪ ,‬כל מה שהקדוש ברוך הוא‬ ‫כלום‪ ,‬והיו צריכים ללכת על אבנים‪ ,‬והכל דוקר‪ .‬ויש‬ ‫"אל‬ ‫נותן הכל טוב‪.‬‬ ‫למטה תהום‪ ,‬והם עוברים על גשרים צרים‪ .‬כל פעם‬ ‫יצח‬ ‫המדריך הגוי היה אומר להם‪' :‬אם אתם לא עוברים‪ ,‬אני‬ ‫המ‬ ‫כא‬ ‫יסורים ששווים ממון‬ ‫לו סטירת לחי‪ .‬כתוב "מי שסוטר לועו של חברו‪ ,‬כסוטר‬ ‫פני שכינה‪ .‬היה לו צער גדול‪.‬‬ ‫הורג אתכם‪ .‬מהר!'‪.‬‬ ‫לבסוף הגיעו לגבול טורקיה‪ .‬קרא המדריך ואמר לה‪:‬‬ ‫במ‬ ‫לימים נפטר אותו צדיק‪ ,‬אמרו לו‪ :‬אתה נקי‪ ,‬אבל יש‬ ‫היה יהודי אחד‪ ,‬היה לו בית מרזח שהיה חוכר מהפריץ‪.‬‬ ‫'תדעי לך‪ ,‬אני לא גיליתי לך‪ ,‬אבל אני יהודי‪ .‬התנהגתי‬ ‫תל‬ ‫עליך את הכתם של הסטירה‪ ,‬נתת לחבר שלך סטירה‪.‬‬ ‫הוא לא תמיד שילם בזמן‪ ,‬לפעמים באמצע החודש‬ ‫אליך קשה‪ ,‬כי ידעתי שאם לא ָאאיים עליכם שאני‬ ‫בה‬ ‫יש לך שתי אפשרויות‪ :‬או תיכנס לגיהינם לקצת‬ ‫אחרי שבוע‪-‬שבועיים‪ .‬יום אחד הפריץ היה צריך‬ ‫אהרוג אתכם‪ ,‬אתם לא תוכלו לעבור ולשרוד את זה‪,‬‬ ‫לנסוע‪ ,‬ושם במקומו מישהו אחר ממונה‪ ,‬וההוא היה‬ ‫'פוליש'‪ ,‬או תחזור ב'גלגול'‪ .‬לא רצה‪ ,‬אמר שהולך‬ ‫אבל אני אוהב אתכם‪ .‬עכשיו קחי בחזרה את כל הכסף‬ ‫אב‬ ‫לגיהינם‪ .‬אבל שמה אש שורפת ומתלקחת‪ ,‬איזה‬ ‫שנתת לי‪ ,‬חצי מהרכוש נתת לי‪ ,‬הנה קחי את הכל‪ ,‬תלכי‬ ‫אדם קשה מאוד והיה אומר‪' :‬מה זה‪ ,‬לא הביא כסף‬ ‫בזמן?'‪ ,‬והיה מכה אותו בשוטים‪ .‬המסכן קיבל מכות‬ ‫ייסורים‪ ...‬חזר לאחוריו ואמר‪' :‬תשמע‪ ,‬אני רוצה לבוא‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬תדעי‪ ,‬שזה הכל מעילת העילות וסיבת‬ ‫אמ‬ ‫במשך שמונה חודשים‪.‬‬ ‫בגלגול'‪ .‬אבל הוא פחד שעוד פעם ייתן סטירה‪ ,‬אמר‬ ‫הסיבות‪ ,‬אשרייך שזכית לעמוד בניסיון'‪.‬‬ ‫שר‬ ‫לבית דין שהוא מוכן לבוא בגלגול בתור כפרה‪ ,‬שיוולד‬ ‫כתוב "נתת ליראיך נס להתנוסס" (תהילים ס'‪ ,‬ו')‪ ,‬ניסיון‬ ‫כשחזר הפריץ‪ ,‬סיפר היהודי לפריץ מה עשה לו‬ ‫הת‬ ‫עם יד קטועה‪ ,‬בלי יד‪ .‬וככה הוא נולד‪ ,‬בלי יד‪ ,‬כל ימיו‬ ‫זה 'התרוממות'‪ .‬הרי לקח לה את החצי של הרכוש‬ ‫המחליף‪ .‬אמר לו הפריץ‪' :‬על כל מה שציער אותך‪,‬‬ ‫ת‬ ‫היה כזה נכה מסכן‪ .‬היה לו כל הזמן שאלות‪' :‬למה הוא‬ ‫שהיה לה‪ ,‬אך אחרי שצלחה את הנסיון אמר‪' :‬כל החצי‬ ‫תקבל עכשיו הרבה זהובים על כל מכה‪ .‬בא היהודי‬ ‫אמ‬ ‫נולד ככה?'‪ ,‬היו לו שאלות‪ ,‬הוא לא ידע‪ ,‬והיה קשה לו‪.‬‬ ‫שנתת לי‪ ,‬שלך‪ .‬אני לא צריך את זה‪ ,‬אני יהודי‪ ,‬שמחתי‬ ‫לבית‪ ,‬ואומר לאשתו‪ :‬חבל שלא קיבלתי עוד מכות‪ ..‬כי‬ ‫עד שראה אותו אחד מגדולי ישראל‪ ,‬ואמר לו‪ :‬אני אגיד‬ ‫להעביר אתכם‪ ,‬תלכו לארץ ישראל'‪ .‬אומרים שיש לה‬ ‫כל מכה שווה הרבה כסף‪.‬‬ ‫לך‪ ,‬אתה ביקשת את זה מהשמיים'‪.‬‬ ‫היום בנים‪ ,‬בנות‪ ,‬ומשפחות גדולות‪.‬‬ ‫שמ‬ ‫חס‬ ‫תמיד תהיה בעליה‪...‬‬ ‫אמר לו הרב שלום שבדרון לאותו רווק‪' :‬הכל זה‬ ‫'בך‬ ‫השגחה עליונה‪ ,‬לא סתם נשמות כאלה צריכים לסבול‪,‬‬ ‫הסיבה שנולד אדם קטוע‬ ‫לע‬ ‫ראש הישיבה אומר על הפסוק‪" :‬לך לך מארצך‬ ‫אל תחשוב שזה 'הקללה'‪ ,‬אלא הכל מהשמיים‪ ,‬זה‬ ‫ניסיונות‪ ,‬הכל מידו יתברך‪.‬‬ ‫‪-‬יד‬ ‫וממולדתך ומבית אביך"‪ ,‬האדם צריך תמיד ללכת‪,‬‬ ‫ל‬ ‫להיות במצב של הליכה‪ ,‬לא לעמוד דום במקום‪ ,‬דורך‬ ‫היה פה הרב שלום שבדרון‪ ,‬שהיה גר ב'שערי החסד'‪,‬‬ ‫מצ‬ ‫במקום‪ .‬מה פתאום‪ .‬אלא מוסיף והולך והולך‪ .‬אם אדם‬ ‫האברך שלקח על עצמו את‬ ‫והיה נותן בלילות החורף כמו עכשיו‪ ,‬כל ליל שבת‬ ‫נתן‬ ‫תה‬ ‫לא הולך‪ ,‬זה סימן שהוא יורד‪ .‬אדם עומד – זה 'יורד'‪.‬‬ ‫העונש‬ ‫דרשה גדולה‪ .‬הכל מלא מפה לפה‪ .‬היה לו דברים‬ ‫לכן צריך להמשיך‪" ,‬לְך לָך"‪.‬‬ ‫מצחיקים והיה מּוסר שאין כמותו‪.‬‬ ‫ויש‬ ‫היה אחד שחלם שהמלך עלה עד אמצע הסולם אבל‬ ‫אחד מגדולי ישראל‪ ,‬הציעו לו שידוך והוא היה קצת‬ ‫היה יהודי אחד שהיה רגיל לבוא אצלו והיה בוכה‪ ,‬אומר‬ ‫לא הגיע למעלה‪ .‬התעורר‪ ,‬והיה פוחד‪.‬‬ ‫ברגל צולע‪ .‬כשנפגשה איתו הבחורה‪ ,‬ראתה אותו‬ ‫לו‪' :‬כבוד הרב אין לי שידוךוגם לאחים שלי הגדולים'‪.‬‬ ‫הלך למלך‪ ,‬הוא אהב את המלך‪ ,‬אמר לו‪' :‬חלמתי עליך‬ ‫שהוא קצת צולע‪ ,‬אומרת לאבא שלה שהיא לא רוצה‪,‬‬ ‫אומר שאבא שלו קיבל איזה קללה מאחד הגדולים‬ ‫שאתה הגעת עד אמצע הסולם'‪ .‬המלך שמח‪ ,‬נתן לו‬ ‫לא יכולה לעמוד בזה‪ ,‬לא מוכנה‪ .‬אמר לה‪ :‬טוב‪.‬‬ ‫בחוץ לארץ שאמר לו‪" :‬בגלל שציערת אותי‪ ,‬אף אחד‬ ‫מתנה‪' .‬כי אם אני עולה‪ ,‬זה טוב‪ ,‬כי יש לי עוד הרבה‬ ‫הראה לה החסיד תמונה שהוא הולך נורמלי‪ ,‬והיא‬ ‫מהבנים שלך לא יתחתן"‪ .‬אז הוא היה בוכה‪...‬‬ ‫לעלות‪ ,‬תודה רבה‪ ,‬חלום טוב חלמת'‪ ,‬ונתן לו מתנה‬ ‫צולעת‪ .‬אומרת לו‪ :‬מה קרה? למה זה כך?‪ ,‬אמר‬ ‫אמר לו רבי שלום שבדרון‪' :‬אני אספר לך סיפור‪ .‬היה‬ ‫היה‬ ‫גדולה‪ ,‬הרבה כסף‪.‬‬ ‫לה‪ :‬אין שום בעיה שלא נתחתן‪ ,‬אבל מה?‪ ,‬אני כבר‬ ‫יהודי אחד צדיק שיום אחד חברו הרגיז אותו והוא נתן‬ ‫‪+‬תיקון הנפטרים‬ ‫_למסירת שמות _לתיקון הנפטרים‬ ‫הנערך בכ_ל ערב ראש חודש‬ ‫שלוחה‬ ‫‪7‬‬ ‫‪03.5520004‬‬ ‫‪5‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫שמע את זה השכן שלו‪ ,‬אמר למלך‪' :‬חלמתי עליך‬ ‫שעלית עד הסוף למעלה'‪ ,‬ונתן לו המלך מכות‪ ..‬כי אם‬ ‫הגעתי לסוף‪,‬נותר לי רק ליפול‪...‬‬ ‫הביטחון שאדם בוטח בה'‪ :‬דרגה ראשונה – "עוזר"‪:‬‬ ‫הטעם למידת החסד של‬ ‫כשאדם עושה סיבה או פעולה כלשהי מצידו (כגון‬ ‫אברהם‬ ‫אדם שמצבו הבריאותי ירוד והוא עושה השתדלות‬ ‫רפואית)‪ ,‬והוא בוטח שה' יעזור לו‪ .‬על דרגה זו נאמר‬ ‫אומר רש"י "ואעשך לגוי גדול" – זה שאומרים בתפילה‬ ‫"עוזר" – אתה עושה השתדלות‪ ,‬וה' עוזר לך‪.‬‬ ‫"אלהי אברהם"‪" .‬ואברכך" – זה שאומרים "אלהי‬ ‫יצחק"‪" .‬ואגדלה שמך" – זה שאומרים "אלהי יעקב"‪.‬‬ ‫דרגה שנייה – "מושיע"‪ :‬אדם שלא עושה מאומה‬ ‫גדול‪ ,‬אבל גם קמצן גדול‪ .‬ראה אותו רבי פנחס מקוריץ‬ ‫המדרש ממשיך ושואל‪ :‬אם שלושת האבות נזכרים‬ ‫מצידו‪ ,‬ובכל זאת הקדוש ברוך הוא מושיע אותו בלא‬ ‫יום אחד ביום כיפור‪ ,‬מה זה מתפלל‪ ...‬ואחר כך הלך עם‬ ‫כאן‪ ,‬יכול יהו חותמין בכולן? האם נחתום את הברכה‬ ‫שום סיבה טבעית‪.‬‬ ‫העניים‪ ,‬וכשכולם יושבים להגיד 'תהילים'‪ ,‬היה יושב‬ ‫במילים "ברוך אתה ה' מגן אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב"?‪,‬‬ ‫דרגה שלישית – "מגן"‪ :‬הדרגה הגבוהה מכולן‪,‬‬ ‫ואומר איתם 'תהילים' מילה במילה‪.‬‬ ‫תלמוד לומר‪" :‬והיה ברכה" – מלמד שבָך חותמין ולא‬ ‫כשאדם עושה לפעמים פעולה שהיא כביכול נגדית‬ ‫בהם‪ .‬כלומר‪ ,‬הברכה מסתיימת אך ורק בשמו של‬ ‫קרא לו ואמר‪' :‬אתה יודע שעכשיו יש מלחמה‪ ,‬הצבאות‬ ‫לטבע ולשכל האנושי‪ ,‬ומוסר נפשו ונכנס לסכנה בעבור‬ ‫אברהם‪" :‬מגן אברהם"‪.‬‬ ‫של אוסטריה עם אלה וכולי‪ ,‬יש מלחמה קשה‪ ,‬ומה‬ ‫כבוד ה'‪ ,‬ובכל זאת הוא בוטח בקדוש ברוך הוא שה'‬ ‫אברהם אבינו היה בן 'נח' כשמת 'נח'‪ ,‬כלומר היה בגיל‬ ‫אתה אומר על זה שרצו לקחת חיילים מהצבא של 'חיל‬ ‫יהיה 'מגן' בעדו‪.‬‬ ‫‪ 58‬כשמת נח‪.‬‬ ‫רגלי' להיות 'טייסים'‪ ,‬ואלה של ה'טייסים' רוצים להיות‬ ‫'חיל רגלי'‪ ,‬רוצים לעבור צבאות וכו'‪.‬‬ ‫אמר לו אברהם‪ :‬תגיד לי‪ ,‬כשירדתם מהתיבה‪ ,‬איך‬ ‫השכר הגדול של בעל‬ ‫אמר לו‪' :‬כבוד הרב‪ ,‬עכשיו זה 'כיפור'‪ ,‬ואתה אומר לי‬ ‫שרדתם את כל התיבה הזאת הרי הכל היה מתהפך‪,‬‬ ‫הביטחון‬ ‫'מלחמות'‪' ,‬לעבור צבאות'?!'‬ ‫התיבה הייתה מתגלגלת במים‪ ,‬עליונים למטה‪,‬‬ ‫תחתונים למעלה‪ ,‬וכל כך הרבה עבודה היה לכם'?‬ ‫אומר לו‪' :‬לא‪ ,‬זה עניין שאני רוצה לדבר איתך‪ .‬אתה‬ ‫אברהם אבינו בטח בה' בתכלית הביטחון‪ ,‬ומסר את‬ ‫ל'חיל חסד'‪ -‬ל'חיל העשירים'‪ ,‬שעושים חסד‬ ‫שייך ֵ‬ ‫אמר לו נח‪' :‬בזכות החסד שעשינו שרדנו‪ .‬זה רעב‪ ,‬וזה‬ ‫עצמו לסכנה עבור קידוש ה' כשהלך להילחם כנגד‬ ‫ונותנים צדקות‪ ,‬ופתאום נהיית אצל העניים? מה אתה‬ ‫רוצה ככה‪ ,‬וזה ככה‪ ,‬והצלחנו לאט לאט'‪.‬‬ ‫ארבעת המלכים כדי שלא יחללו את שם ה'‪ .‬לכן אמר‬ ‫רוצה להיות ב'חיל של העניים'? הולך יושב קורא‬ ‫שמע את זה אברהם ואמר‪' :‬החסד‪ ,‬אני לוקח אותו‪,‬‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא‪" :‬אל תירא אברם אנכי מגן לך" –‬ ‫תהילים? הקב"ה לא צריך את ה'תהילים' שלך‪,‬‬ ‫חסד זה דבר גדול‪' ,‬אברהם איש החסד'‪ .‬לכן אמר לו‪:‬‬ ‫ו"שׂכָ ְרָך‬ ‫להושיעך מכל הסכנות שלא ישלוט בך מאומה‪ְ ,‬‬ ‫הקב"ה רוצה את הכסף שתיתן לישיבות‪ .‬מה שאתה‬ ‫'בך חותמים'‪ ,‬כל הגאולה עכשיו תהיה בזכות ה'חסד'‪.‬‬ ‫ַה ְרבֵ ּה ְמאֹד" על גודל הביטחון הזה‪ .‬ועל כן מסיים‬ ‫עושה זה הקדוש ברוך הוא לא צריך'‪ .‬אמר לו‪' :‬קיבלתי‬ ‫לעשות חסד לזולת‪ .‬כמו חסד ‪ -‬אין בעולם‪ ,‬החסד זה‬ ‫הכתוב בחתימת הברכה‪" :‬ברוך אתה ה'‪ ,‬מגן אברהם" –‬ ‫מה שאמרת'‪ .‬ובאותו יום‪' ,‬יום כיפור'‪ ,‬דרש רבי פנחס‬ ‫דבר גדול‪ ,‬אבל תלוי איך‪.‬‬ ‫לא נאמר 'עוזר אברהם' ולא 'מושיע אברהם'‪ ,‬אלא 'מגן‬ ‫ועשה מגבית גדולה‪ ,‬והוא נתן הון עתק‪ ,‬הוציא ממנו‬ ‫אברהם'‪ ,‬בזכות גודל ביטחונו‪.‬‬ ‫למשל‪ :‬הקב"ה נתן לאדם עושר שיעשה צדקות‪,‬‬ ‫הרב הון עתק‪ .‬אמר‪' :‬עכשיו זה חם‪ ,‬עכשיו ניקח את‬ ‫מצוות‪ ,‬מעשים טובים‪ ,‬יחזיק עניים‪ ,‬יחזיק ישיבות‪,‬‬ ‫על דרגה זו נאמר‪" :‬קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל‬ ‫הכסף‪ ..‬שמחר לא יהיה דבר אחר'‪..‬‬ ‫נתן לו עושר גדול‪ .‬יש עניים שאין להם‪ ,‬והם לומדים‬ ‫ה'"‪ .‬השכר הגדול ביותר שיזכה לו בעל הביטחון הוא‪,‬‬ ‫תהילים‪ ,‬הם קוראים‪ ,‬ומה השם ייתן להם‪ -‬ייתן להם‪.‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא יחזק ויאמץ את לבבו ויהיה לו‬ ‫ביטחון עוד יותר ועוד יותר‪ .‬לא שייך לומר שהקדוש‬ ‫ארבע דרגות באנשי ביטחון‬ ‫ויש חכמים‪ ,‬שלומדים תורה‪ .‬כל אחד מה שהשם נתן‬ ‫לנו‪ ,‬סימן שזה התיקון שלו‪.‬‬ ‫ברוך הוא ישפיע לו עשירות גדולה כדי שלא יזדקק עוד‬ ‫לביטחון‪ ,‬שהרי בעל 'חובות הלבבות' אומר 'שמידת‬ ‫הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו‪" :‬אל תירא‬ ‫הביטחון עולה בערכּה על כל דבר'‪ .‬אפילו מי שבידו‬ ‫אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד"‪.‬‬ ‫ה' לא צריך את התהילים‬ ‫לייצר זהב‪ ,‬חושש כל ימיו משודדים ושופכי דמים‪,‬‬ ‫אומר הגאון מוילנה‪ :‬מצינו שאנו אומרים בתפילה‪:‬‬ ‫שלך!‬ ‫אבל בעל הביטחון יש לו מנוחת הנפש‪ ,‬אינו מפחד‬ ‫"מלך עוזר ומושיע ומגן"‪ .‬מה כפל הלשון הזה 'עוזר'‪,‬‬ ‫מאף אחד ואין לו דאגה‪ .‬לכן השכר הגדול ביותר של‬ ‫'מושיע'‪' ,‬מגן'? אלא‪ ,‬אלו כנגד שלוש דרגות בדרכי‬ ‫היה אחד מהעשירים הגדולים ב'פולניה'‪ ,‬שהיה עשיר‬ ‫באפשרותך להיות משותפיו של מו״ר הרב בניהו שליט״א‪ ,‬בתרומת ‪ ₪ 500‬חד פעמי‪ ,‬ואברכי‬ ‫המוסדות ילמדו להצלחתכם‪ ,‬שלט זה מודבק בפתחים של כל בתי המדרש של המוסדות הקדושים‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫‪6‬‬ ‫דירה מלאה אוצרות‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫ב‬ ‫לא עברו שבועיים‪ ,‬ופוגש את השומר הזה אדם עשיר‬ ‫ברחוב ושואל אותו‪' :‬כמה אתה מרוויח ליום במאפייה?'‪.‬‬ ‫המ‬ ‫ענה לו השומר‪' :‬כך וכך לירות'‪ .‬אמר לו העשיר‪' :‬בוא‬ ‫צדיק באמונתו יחיה‬ ‫כנע‬ ‫דיבורים קדושים בענייני "אמונה"‬ ‫פח‬ ‫תעבוד אצלי ואתן לך ‪ 20‬לירות בכל יום! העבודה קלה‬ ‫מאת הרב יוסף עבדלחק שליט"א‬ ‫הרבה יותר מהמאפייה‪ ,‬אלא שכדי להגיע אליה אכסה את‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫עיניך במטפחת שלא תדע איפה הבית‪ ,‬ואחר כך אוציא‬ ‫בה‬ ‫אותך מכוסה עיניים'‪ .‬הסכים השומר‪.‬‬ ‫חז‬ ‫אב‬ ‫הכניס אותו העשיר לתוך מרתף בביתו ופתח את עיניו‪,‬‬ ‫בעל הביטחון הוא‪ ,‬שה' יחזק ויאמץ את לבבו לקוות אל‬ ‫הג‬ ‫והנה המרתף מלא אוצרות‪ ,‬מטבעות זהב‪ ,‬נחושת‬ ‫ה' שוב ושוב‪.‬‬ ‫ה'ז‬ ‫ומרגליות‪ .‬אמר לו העשיר‪' :‬תפקידך לספור ולסדר לי את‬ ‫המטבעות‪ ,‬ומשכורתך תהיה ‪ 20‬לירות ליום'‪.‬‬ ‫יש‬ ‫"לך לך מארצך ובית אביך"‬ ‫מי‬ ‫עבד השומר במקום ימים רבים והרוויח ממון רב‪ ,‬אך‬ ‫קבלת עושר תמורה הדלקת נר‬ ‫פרשה זו מלמדת אותנו איך יהודי צריך‬ ‫לא ידע היכן המקום נמצא‪ .‬כעבור זמן מה נפטר אותו‬ ‫לנהוג פה בעולם הזה‪ ,‬אברהם אבינו אבי‬ ‫עשיר שהיה ערירי‪ ,‬והבנקים הוציאו את ביתו למכירה‬ ‫מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל היה מסביר את הפסוק "אנכי‬ ‫האומה היהודית הראשון שהכיר את השם‬ ‫כות‬ ‫פומבית בלא שאיש ידע על המרתף והאוצרות שבתוכו‪.‬‬ ‫מגן לך שכרך הרבה מאד"‪" :‬אנכי" זו התורה‪ ,‬שנאמר בה‬ ‫יתברך אחרי שחקר והגיע אל חקר האמת‪,‬‬ ‫לע‬ ‫קם אותו שומר‪ ,‬הציע על הבית את המחיר הגבוה ביותר‬ ‫והחל לפרסם בעולם את יד השם כמה‬ ‫של‬ ‫"אנכי ה' אלהיך"‪ .‬התורה מגינה ומצילה את האדם‪ ,‬מגינה‬ ‫שהיא מנהלת את הכול‪ ,‬והצליח לגייר מאה‬ ‫וקנה אותו‪ .‬ואז התעשר עושר אדיר כפי שהבטיח לו רבי‬ ‫שע‬ ‫עליו מכל חולי‪ ,‬מכל מחלה ומכל צרה שלא תבוא‪ .‬והיה‬ ‫שמונים אלף אנשים שעזבו את עבודה זרה‬ ‫צמח צרפתי‪ .‬ובכדי שלא יכירו אותו‪ ,‬עזב את טוניס‪ ,‬נסע‬ ‫הק‬ ‫חכם עובדיה יוסף מספר מעשה שהיה בטוניס עם אחד‬ ‫שלהם ובאו בצילו של אברהם אבינו וקירב‬ ‫ל'טורקיה' והפך שם למיליונר מופלג‪.‬‬ ‫אותם להשם יתברך‪ ,‬כל כך עמל וטרח‪ ,‬והנה‬ ‫זה‬ ‫הגאונים הגדולים‪ ,‬רבי צמח צרפתי זצ"ל (המוזכר בספר‬ ‫של‬ ‫'שם הגדולים' להחיד"א)‪.‬‬ ‫הגיע היום שבו אומר לוו הקב”ה לך מפה‬ ‫כל הוצאותיך עליי‬ ‫רבי צמח היה מתמיד עצום בתורה‪ .‬לילה אחד‪ ,‬שהיה‬ ‫אל ארץ אשר אני יראה לך‪ ,‬אברהם אבינו‬ ‫יכל לשאול שאלות את השם יתברך זה מה‬ ‫ליל קור עז‪ ,‬נכבה הנר בחדרו ולא היה לו מאיפה להדליק‬ ‫שאתה נותן לי תודה על כל מה שפירסמתי‬ ‫כשרבי צמח צרפתי עבר את גיל ‪ ,70‬ביקש לעלות לארץ‬ ‫אותך בעולם עד שהצליח להרים קהילה‬ ‫ישראל ובדרכו עבר ב'טורקיה'‪ .‬עשו לרב כבוד מלכים‪.‬‬ ‫אש‪ ,‬אך מרוב תשוקתו ללמוד לא יכל להפסיק‪ .‬שוכנת‬ ‫אומר לו השם תעזוב את הכול תלך למקום‬ ‫שמע על כך אותו עשיר גוי ושאל‪' :‬למי עושים כבוד?'‪.‬‬ ‫הייתה שם מאפייה של נחתום גוי‪ ,‬והיה גוי שומר היושב‬ ‫ללא מוצא אולם אברהם אבינו לא שאלות‬ ‫על‬ ‫אמרו לו‪' :‬לרב צמח צרפתי'‪ .‬אמר העשיר‪' :‬כל העושר‬ ‫בפתחה‪ .‬ירד אליו הרב ואמר לו‪' :‬תשמע‪ ,‬אני רוצה ללמוד‬ ‫כי הוא מבין שתפקידו בעולם הזה היא‬ ‫כל‬ ‫שלי הוא בזכותו!'‪.‬‬ ‫ואין לי נר‪ ,‬אתה יכול לתת לי אש?'‪.‬‬ ‫ללכת אם מה שהשם מכווין וזה מה שטוב‬ ‫שם‬ ‫לו‪ ,‬ואם חשבנו שזהו נגמר לו העבודה עכשיו‬ ‫ביקש העשיר לעשות לכבוד הרב מסיבה מפוארת‬ ‫אותו שומר קם משנתו בקושי רב‪ .‬על הפתח הייתה‬ ‫הוא בא לארץ ינוח בשלווה‪ ,‬רק מגיע מתחיל‬ ‫בגן היפה ביותר‪ ,‬עם האוכל הטוב ביותר‪ .‬הוא פנה לרב‬ ‫מותקנת דלת כבדה מאוד עם משקולות שהצריכה מאמץ‬ ‫רעב‪ ,‬יכל להגיד להשם אני עושה שליחותך‬ ‫אל‬ ‫הראשי של 'טורקיה' ואמר לו‪' :‬אתה תביא אוכל כשר‬ ‫אדיר להזזתּה‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬קם השומר‪ ,‬פתח את הדלת‬ ‫ואתה מצר לי‪ ,‬אולם אברהם לימד אותנו את‬ ‫הו‬ ‫למהדרין וטבחים מיוחדים‪ ,‬ואני אשלם את כל ההוצאות'‪.‬‬ ‫הדרך שבה יהודי צריך להלך בה כל היום‬ ‫והדליק לרב את הנר‪ .‬הרב חזר לחדרו‪ ,‬אך כעבור כמה‬ ‫וכל הלילה מטרה אחת להרגיש שהשם‬ ‫'פר‬ ‫צעדים נכבה הנר שוב‪ .‬מרוב אהבתו לתורה חזר הרב אל‬ ‫תמהו החכמים מה לגוי ולזה‪ ,‬ואמר העשיר שהוא מבקש‬ ‫יתברך הוא זה שמכוון לנו את החיים לפרטי‬ ‫לדבר עם הרב צמח צרפתי בארבע עיניים‪ .‬כשנפגשו‪,‬‬ ‫השומר ואמר לו‪' :‬דחילאק'‪ -‬אנא הדלק לי את הנר שוב‪,‬‬ ‫פרטים ותפקידינו היא להוריד את הראש‬ ‫כש‬ ‫שאל העשיר את הרב‪' :‬אתה מכיר אותי?'‪ .‬אמר לו הרב‪:‬‬ ‫כי נכבה לי'‪.‬‬ ‫בלי לנסות להבין למה ככה השם מתנהל‬ ‫לא‬ ‫'לא'‪ .‬אמר לו‪' :‬תסתכל עליי‪ ,‬אתה זוכר גוי אחד שפתח לך‬ ‫איתנו‪ ,‬וכך היה אברהם מניסיון לניסיון אולם‬ ‫אמר לו השומר‪' :‬כבוד הרב‪ ,‬אני באתי לכאן לישון ואתה‬ ‫הוא לא נשבר זורם אם מה שהשם מכווין לו‪,‬‬ ‫בא‬ ‫את הדלת במאפייה וברכת אותו שידע עושר?'‪ .‬אמר לו‬ ‫מעיר אותי‪ ,‬מחר לא אוכל לעבוד והדלת הזו כבדה מאוד'‪.‬‬ ‫ולכן אברהם התחיל את כל מסע ניסיונתיו‬ ‫'אל‬ ‫הרב‪' :‬זה אתה?!'‪ .‬אמר לו הגוי‪' :‬כן! ועכשיו כעת שאתה‬ ‫אמר לו הרב‪' :‬אם תעשה זאת למעני כדי שאוכל ללמוד‪,‬‬ ‫בגיל שבעים וחמש משום שזה גימטרייא‬ ‫א‬ ‫עולה לארץ ישראל‪ ,‬אני אתן לך את כל הכסף שתצטרך‪,‬‬ ‫בטחון כי בגיל הזה הוא הגיע להשגה‬ ‫אני מבטיח לך שתהיה עשיר מופלג!'‪.‬‬ ‫שלימה בלי ספק שאין עוד מלבדו‪ ,‬ועל‬ ‫מה‬ ‫אבנה לך ישיבה ואתן לך צ'קים בנקאיים‪ ,‬וכל מה שתזקק‬ ‫הת‬ ‫לו – תפנה אליי'‪.‬‬ ‫אמר לו הגוי‪' :‬כך? אני מאמין לכל מילה שלך!'‪.‬‬ ‫ידי זה נבין את הגמרא במסכת ברכות (סג)‬ ‫כל הקורא לאברהם אברם עובר במצוות‬ ‫לת‬ ‫קם השומר ואמר‪' :‬עכשיו לא רק שאדליק לך את הנר‪ֵ ,‬ראה מה כוחה של ברכת חכם ומסירות נפש של רב‬ ‫עשה‪ ,‬ולכאורה נשאלת השאלה הרי היו‬ ‫למען התורה!‬ ‫אלא אלך איתך עד הבית כדי שלא יכבה בדרך'‪ .‬וכך עשה‪.‬‬ ‫עוד בתורה שהשם שינה להם את השם כגון‬ ‫שרה יהושוע‪ ,‬אז למה דווקא אברהם עובר‬ ‫בעשה‪ ,‬התשובה היא משום שאברם ר”ת‬ ‫יוצא רבות מחשבות בלב איש” בלי השם‬ ‫אולם אם תוספת ה’ של אברהם אז השם‬ ‫גם במחשבות האדם וזה היה אברהם אבינו‬ ‫אשר עמל וחינך את כל העולם כולו לחיות‬ ‫אמונה בהשם וכל החיזוקים שאנו מחזקים‬ ‫את ליבנו באמונה בהשם יתברך אינם אלא‬ ‫כתוצאה מפעולותיו‪,‬‬ ‫השם יעזרנו שנכה ללכת בדרכי אבותינו‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫שבת שלום‬ ‫‪7‬‬ ‫משול‪+‬חן‬ ‫המ‪+‬לך‬ ‫התגלות אחרית הימים‬ ‫בפרשת מסופר‪" :‬ותקח שרי אשת אברם את הגר‬ ‫שיר‬ ‫כל נתיבותיה שלום‬ ‫המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ‬ ‫ה?'‪.‬‬ ‫לימוד מידות התנהגות ורחמים בדרכי‬ ‫כנען ותתן אתה לאברם אישּה לו לאשה"‪ .‬שרה אמנו‬ ‫בוא‬ ‫התעלות "במידות טובות" והנהגות דרך‬ ‫פחדה שאם ימות אברהם בלא בנים‪ ,‬תזדקק ליבום‪ ,‬ולכן‬ ‫קלה‬ ‫ארץ מאת הרב משה אהרון זוארץ‬ ‫נתנה לו את הגר‪.‬‬ ‫את‬ ‫שליט"א‬ ‫ציא‬ ‫מאברכי המוסדות‬ ‫בהמשך נאמר‪" :‬ותענה שרי ותברח מפניה"‪ .‬אומרים‬ ‫חז"ל וגם הרמב"ן ששרה חטאה בעינוי הזה‪ ,‬וגם אברהם‬ ‫יניו‪,‬‬ ‫מסירות הרבנים למען קהילתם‬ ‫אבינו שהניח לה לעשות כן‪ ,‬ולכן שמע ה' את ענייּה של‬ ‫הגר ונתן לה בן שיהיה 'פרא אדם'‪ .‬ועל זה אמרו בספר‬ ‫שת‬ ‫ה'זוהר' הקדוש‪ ,‬שעתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ‬ ‫את‬ ‫בזמן רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל‪ ,‬היה לו תלמיד דגול בשם‬ ‫זיכוי הרבים – אין ערך לשכרו‬ ‫רבי יהושע ברדקי זצ"ל‪ .‬רבי יהושע התאלמן בגיל צעיר‬ ‫ישראל‪ ,‬ואין אומה בעולם ששונאת את ישראל יותר‬ ‫פרשת השבוע – לך לך פותחת בציווי ה’ לאברהם לעזוב‬ ‫והחליט לעלות לארץ ישראל עם בנו ובתו הקטנים‪ .‬הם‬ ‫מישמעאל‪ ,‬כפי שכתב הרמב"ם באיגרת תימן‪ :‬שלא‬ ‫אך‬ ‫את ארץ מולדתו וללכת ‘אל הארץ אשר אראך’‪ .‬הקב”ה‬ ‫הפליגו בספינה רעועה‪ ,‬ובאמצע הים פרצה סערה גדולה‬ ‫עמדה לרעה על ישראל אומה קשה ממנה‪.‬‬ ‫אותו‬ ‫הבטיח לאברהם ‘סל של הטבות’ אם ילך וישמע לציוויו‪,‬‬ ‫ואכן אברהם ויחד איתו אשתו שרה יצאו לדרכם כציווי ה’‬ ‫והספינה נבקעה לשניים‪.‬‬ ‫ירה‬ ‫כותב רבי שמעון בר יוחאי בזוהר‪ ,‬שעתידים בני ישמעאל‬ ‫ולקחו איתם גם ‘את הנפש אשר עשו בחרן’‪.‬‬ ‫וכו‪.‬‬ ‫רבי יהושע קפץ למים הסוערים כשהוא אוחז בשני ילדיו‬ ‫לעורר את כל עמי העולם לבוא לירושלים‪ ,‬ואף שיעשו‬ ‫ומהי ה’נפש אשר עשו בחרן’?‬ ‫ותר‬ ‫ושוחה בכל כוחותיו‪ .‬הרוחות היו עזות והגלים גבוהים‪ ,‬עד‬ ‫שלום ביניהם – כולם יתהפכו על ישראל‪ .‬וכתוב בזוהר‬ ‫רש”י ביאר שתי ביאורים‪ :‬ברובד הפשטי אלו העבדים‬ ‫רבי‬ ‫ושפחות שקנו להם‪ ,‬וברובד הדרוש אלו הגרים שגיירו‬ ‫שתש כוחו לחלוטין‪ .‬הוא הבין שאם לא יטוש אחד מילדיו‬ ‫שעתידים בני ישמעאל לשלוט תשעה חודשים‪ .‬אך‬ ‫וקרבו תחת כנפי השכינה‪ ,‬שאברהם אבינו היה מגייר את‬ ‫נסע‬ ‫– יטבעו שלשתם‪ .‬אמר לבתו‪' :‬בתי‪ ,‬כוחותיי אזלו‪ .‬איני‬ ‫הקדוש ברוך הוא יוריד אותם מעט מעט‪ ,‬ועכשיו‬ ‫הגברים ושרה את הנשים ואותם לקחו עימם ארצה כנען‪.1‬‬ ‫זכות גדולה ישנם ל’מזכי הרבים’ – אותם המקרבים‬ ‫יכול להחזיק את שניכם‪ ,‬ואת פטורה מחלק מהמצוות‪.'...‬‬ ‫זה כבר נעשה חמישה חודשים‪ ,‬ועוד מעט זה יהיה‬ ‫נשמות יקרות לצור מחצבתם‪ ,‬ועליהם הליצו‪‘ :‬בורא‬ ‫צעקה הבת בבכי תמרורים‪' :‬אבא! אין לי אבא אחר‬ ‫שלושה‪ ,‬עד שלא יהיה כלום‪ .‬יהיה יום יומיים ונגמר‬ ‫נפשות רבות’ שבוראים ומחיים נפשות רבות‪.‬‬ ‫מלבדך! אבינו שבשמיים יכול להצילנו!'‪.‬‬ ‫בע"ה‪.‬‬ ‫שכרו של מזכה הרבים עצום ורב והפליג בכך בזוהר‬ ‫הקדוש‪ ,‬וכן היה זועק על כך רבות מנהמת ליבו הטהור‬ ‫למשמע דבריה התחזק רבי יהושע‪ ,‬ובחסדי שמים‬ ‫מרן רבנו הגדול חכם עובדיה יוסף זצ”ל שבשבת שעברה‬ ‫היתה יום ההילולה שלו‪ ,‬והוא היה ‘נאה דורש – נאה‬ ‫ובכוחות על‪-‬אנושיים הצליח להציל את שניהם ולהגיע‬ ‫ה'זוהר ' מגן מפני האיסלאם‬ ‫ארץ‬ ‫כים‪.‬‬ ‫מקיים’ שהיה מכתת רגליו בכל רחבי הארץ להשיב רבים‬ ‫עמם לארץ ישראל‪.‬‬ ‫מעוון ולקרבם לצור מחצבתם‪ ,‬והיה מרבה לעודד ולדחוף‬ ‫ד?'‪.‬‬ ‫כל אחד להיות מ’מזכי הרבים’ אשר אין קץ לשכרם‪.‬‬ ‫בשנת תקס"ח (‪ .)1808‬כשזכה רבי יהושע להגיע‬ ‫על ישמעאל נאמר‪" :‬והוא יהיה פרא אדם‪ ,‬ידו בכל ויד‬ ‫ושר‬ ‫רבותינו אמרו‪‘ :‬במקום שאין איש – השתדל להיות‬ ‫לירושלים‪ ,‬מינו אותו לראש הקהילה האשכנזית ולנציגּה‬ ‫כל בו"‪ .‬שאל המהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ :‬דרך המקרא לכתוב‬ ‫איש’‪ ,‬כלפי מה הדברים אמורים? ישנם אנשים שמגיעים‬ ‫מול הממשל הטורקי‪ ,‬תפקיד בעל עוצמה וכבוד רב‪.‬‬ ‫שם עצם ואחריו תואר‪ ,‬כגון 'אדם חכם' או 'אדם עשיר'‪.‬‬ ‫לאזכרות ולמקומות שנאספים שם אנשים ומחפשים מי‬ ‫"פ ֶּרא ָא ָדם" ולא 'אדם פרא'?‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע נאמר ֶ‬ ‫ארת‬ ‫שיאמר דברי תורה‪ ,‬יושב שם אדם ש’יש לו מה למכור‬ ‫יום שישי אחד‪ ,‬כשהיה ביתו ערוך לכבוד שבת‪ ,‬דפק עני‬ ‫לרב‬ ‫להם’ אבל אז מגיעה ‘מסכת ענווה’ – ‘מי אני’? ‘מה אני’?‬ ‫בדלתו ואמר‪' :‬כבוד הרב‪ ,‬ביתי ריק ממאכלים ואפילו פת‬ ‫אלא‪ ,‬שאצל שאר בני האדם העצם הוא 'אדם' והתואר‬ ‫כשר‬ ‫‘אני לא ראוי’ וכו’‪ ,‬על אף שעל האדם להכיר במיעוט ערכו‬ ‫ישנם זמנים ומקומות שבהם על האדם לאזור חפציו‬ ‫אין לי לשבת'‪ .‬ניגש רבי יהושע‪ ,‬לקח פמוט כסף מביתו‬ ‫הוא 'פרא'‪ ,‬ואילו אצל ישמעאל העצם עצמו הוא‬ ‫ות'‪.‬‬ ‫ולקום ולזכות את הרבים בדברי אלוקים חיים‪.‬‬ ‫ואמר לו‪' :‬לך מכור את זה ויהיו לך צורכי שבת'‪ .‬כעבור‬ ‫'פרא'! כלומר‪ ,‬אפילו אם יהיה פרופסור או עורך דין‬ ‫קש‬ ‫ומסופר שפעם היתה קהילה שלא היה להם רב שידרוש‬ ‫שעה קלה בא עני אחר וזעק שאין לו במה לקדש‪ ,‬ניגש‬ ‫– במהותו הוא 'פרא אדם'‪.‬‬ ‫דברי תורה‪ ,‬ה’חפץ חיים’ שלח לשם אברך שיהיה שם לרב‬ ‫שו‪,‬‬ ‫ומורה דרך‪ ,‬סוכם עם בני הקהילה שהאברך ימסור שיחה‬ ‫הרב ונתן לו את הפמוט השני‪ .‬לאחר מכן בא עני שלישי‪,‬‬ ‫כשבאו אצל ה'חפץ חיים' זצ"ל ואמרו לו שרוצים לעלות‬ ‫רב‪:‬‬ ‫שלוש שעות מידי שבת‪ ,‬וכך היה משך חצי שנה‪.‬‬ ‫הוציא הרב מאכלים מהארון ונתן לו‪.‬‬ ‫לארץ ישראל‪ ,‬אך חוששים מפני מאורעות הדמים שהיו‬ ‫ח לך‬ ‫אחר חצי שנה רצה האברך לראות פירות בעמלו והחל‬ ‫לשאול אותם שאלות על הדברים שלמדו‪ ,‬לצערו לא היו‬ ‫בא עני נוסף‪ ,‬ניגש הרב לארון‪ ,‬הוציא את השטריימל שלו‬ ‫בארץ (ביפו‪ ,‬בצפת ובחברון)‪ ,‬אמר להם ה'חפץ חיים'‪:‬‬ ‫ר לו‬ ‫תשובות‪ ,‬הם לא ידעו וזכרו כלום מדברי תורתו‪.‬‬ ‫ואמר לו‪' :‬תמכור את השטריימל ותקנה אוכל לשבת'‪.‬‬ ‫'אל תפחדו! נכון שכתוב 'הוא יהיה פרא אדם'‪ ,‬אך אם‬ ‫אתה‬ ‫הגיע האברך לחפץ חיים וביקש את אישורו לעזוב אותם‬ ‫אך העני אמר לרב בתרעומת‪' :‬איזה מין רב אתה?!‬ ‫אנחנו מרבים בתורה ובתפילה‪ ,‬ה' מציל אותנו מידם'‪.‬‬ ‫טרך‪,‬‬ ‫שהרי בין כה אין הקשבה ודבריו לא נשמעים ונלקטים‬ ‫אצלם‪.‬‬ ‫אפילו עבור עניי עירך אין לך?' וזרק את השטריימל‪.‬‬ ‫מה עלינו לעשות בזמן כזה? להתחבא בתיבה! ומהי‬ ‫זקק‬ ‫החפץ חיים השיבו‪“ :‬אתה יודע איזה זכות יש לך‪ ,‬גם אם‬ ‫הרב הרים את השטריימל‪ ,‬ניער אותו מאבק וחשב בליבו‪:‬‬ ‫התיבה? אומר הזוהר הקדוש על הפסוק "צהר תעשה‬ ‫הם לא מקשיבים‪ ,‬כל שבת שלוש שעות הם לא מדברים‬ ‫'אם אתפרץ מזעם מצבו של העני גם ככה קשה מאוד'‪.‬‬ ‫לתבה" – אל תקרי 'צוהר' אלא 'זוהר'! התיבה שמגנה על‬ ‫לשון הרע‪ ,‬אתה יודע איזה זיכוי רבים גדול זה”?‬ ‫רב‬ ‫וזה מסר לכל אדם שדורש במקומות שאין בתוכם‬ ‫יצא מפתח ביתו‪ ,‬חיזר על הפתחים ואסף ממון עבור העני‪.‬‬ ‫האדם היא העיסוק בתורה ובזוהר הקדוש‪.‬‬ ‫הקשבה רבה‪ ,‬אפילו אם אף אחד לא מקשיב בזמן הדרשה‬ ‫הם זכו לא לדבר לשון הרע ודברים בטלים‪ ,‬שכנודע‬ ‫שכשיושבים ללא דברי תורה ומרבים בשיחה בטלה בנקל‬ ‫הלימוד שלך יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב‪.....‬‬ ‫שיעור הדף היומי‬ ‫עלולים להגיע ללשון הרע ואם האנשים לא יראי ה’ יכולים‬ ‫להגיע גם לדיבורי נבלה‪ ,‬ה”י‪.‬‬ ‫מפי הרה"ג דן גבאי שליט"א‬ ‫הלכך – החלש יאמר גיבור אני‪ ,‬ובמקום שאין איש שיאמר‬ ‫דברי תורה יאזור כגבר מתניו ויקום לזכות את הרבים‪ ,‬כבר‬ ‫אמרו רבותינו‪‘ :‬כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו’‪.‬‬ ‫דף היומי במתיקות ובהירות‪ ,‬משניות‬ ‫‪ .1‬כידוע דרכו של רש"י לדבוק בפירוש הפשט ביותר‪ ,‬וכאן‬ ‫בפירושו הקדים את פירוש הדרוש‪ ,‬ונראה שמתיישב יותר‬ ‫יומיות‪ ,‬נ"ך‪ ,‬מוסר‪ ,‬מעשיות והלכות‬ ‫עם לשון הפסוק‪ ,‬וכך דרך רש"י שהדרוש יותר מתיישב עם‬ ‫בימים‪ :‬א‪ ,‬ב‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬בישיבת המייש"ר רח' אורט ישראל ‪ ,4‬בת ים‬ ‫לשון הכתובים להקדימו לפשט‪.‬‬ ‫‪ 17:40‬תפילת ערבית > ‪ 18:00‬תחילת השיעור‬ ‫בוא ותגלה שגם אתה יכול לסיים מסכתות בהבנה ובהנאה‬ ‫שתיה קלה וחמה‬ ‫לרווחת הלומדים‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫‪8‬‬ ‫בגין דא יפקון מן גל‬ ‫נָ ׁש‬ ‫הו‬ ‫(ּבְ ׂש‬ ‫גם תרח זכה לחזור בתשובה‬ ‫בד‬ ‫ומ‬ ‫מדוע רק אברהם נצטוה ללכת מארצו‬ ‫ַאב‬ ‫ּתוּ ּ ָפ ַתח ְו ָא ַמר‪( ,‬איוב לז) ְועַ ָּתה לֹא ָראוּ אוֹ ר ָּב ִהיר‬ ‫זה‬ ‫הוּ א ַּב ׁ ּ ְש ָח ִקים וְ רוּ ַח עָ בְ ָרה וַ ְּת ַט ֲה ֵרם‪ְ .‬ועַ ָּתה לֹא‬ ‫הנש‬ ‫ימ ַתי עוד פתח רבי שמעון ואמר‪ ,‬ועתה‬ ‫ָראוּ אוֹ ר‪ֵ ,‬א ָ‬ ‫לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם‪,‬‬ ‫(ח"א דף עח ע"ב) ִר ִּבי ֶאלְ עָ זָ ר ֲהוָ ה יָ ִתיב ַק ֵּמ ּיה דְּ ִר ִּבי‬ ‫ומפרש ועתה לא ראו אור ושואל‪ ,‬אימתי על איזו תקופה‬ ‫ׁ ִש ְמעוֹ ן ֲאבוּ י‪ ,‬וְ ֲהוֵ י עִ ֵמ ּיה ִר ִּבי יְ הוּ ָדה וְ ִר ִּבי יִ ְצ ָחק‬ ‫נאמר מקרא זה‪ְּ ,‬ב ׁ ָשעֲ ָתא ְד ָא ַמר ֻק ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְיך הוּ א‬ ‫וְ ִר ִּבי ִחזְ ִק ָ ּיה‪ָ .‬א ַמר לֵ ּיה ִר ִּבי ֶאלְ עָ זָ ר לְ ַר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן‬ ‫מ‬ ‫לְ ַאבְ ָר ָהם לֶ ְך לְ ָך ֵמ ַא ְר ְצ ָך וּ ִמ ּמוֹ לַ ְד ְּת ָך וּ ִמ ֵּבית ָא ִב ָיך‬ ‫ֲאבוּ י‪ַ ,‬האי דִּ כְ ִתיב לֶ ְך לְ ָך ֵמ ַא ְר ְצ ָך וּ ִמ ּמוֹ לַ ְד ְּת ָך‪ֵּ ,‬כיוָ ן‬ ‫על שעה שאמר הקב"ה לאברהם לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫הקב"ה‪ ,‬דִּ כְ ִּתיב וַ ֵ ּילֶ ְך ַאבְ ָרם ַּכ ֲא ׁ ֶשר דִּ ֶּבר ֵאלָ יו יְ הֹ ָוה‬ ‫דְּ כֻ לְ הוּ נָ פְ קוּ לְ ֵמ ַה ְך‪ַ ,‬א ַּמאי לָ א ִא ְּת ָמר לֵ ּיה דְּ כֻ לְ הוּ‬ ‫יִ ּ ְפקוּ ן רבי אלעזר היה יושב לפני רשב"י אביו והיו עמו רבי‬ ‫ומבית אביך‪ ,‬היתה להם אפשרות לראות את האור הגדול‬ ‫וַ ֵ ּילֶ ְך ִא ּתוֹ לוֹ ט הרי שרק אברם ולוט הלכו לארץ כנען‪,‬‬ ‫יהודה‪ ,‬ורבי יצחק‪ ,‬ורבי חזקיה‪ .‬אמר רבי אלעזר לרבי שמעון‬ ‫הזה ולהנות ממנו ולהצטרף לאברהם אבינו כי היתה עת רצון‬ ‫ואפי' שלוט לא היה בציווי של לך לך‪ ,‬וְ ִאילוּ ֶּת ַרח לָ א‬ ‫שְׂ‬ ‫ועל זה אמר לא ראו "אור" כי אחר שיצא אברהם מתוכם‬ ‫ּ ְכ ִתיב (ּבֵ יּה וַ ּיֵ לֶ ְך‪ֵ ,‬אלָ א וַ ּיֵ צֵ א) אבל תרח לא כתוב שיצא עם‬ ‫אביו‪ ,‬מדוע רק אברהם נצטוה ללכת מארצו‪ ,‬הלא גם תרח‬ ‫ְּבא‬ ‫נחשך אורם‪ָּ .‬ב ִהיר הוּ א ַב ׁ ּ ְש ָח ִקים ואומר שאותו אור‬ ‫ולוט יצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען‪ ,‬אם כן למה לא‬ ‫ַאח‬ ‫היה בהיר בשחקים ומה היה מיוחד בו‪ .‬דְּ ַבעָ א ֻק ְד ׁ ָשא‬ ‫אברהם כי נשאר בחרן ושם מת כמ"ש וימת תרח בחרן‪ ,‬הרי‬ ‫אמר הקב"ה לאברהם שכולם יצאו‪ ,‬מדוע רק אברהם נצטוה‬ ‫בע‬ ‫ְּב ִר ְיך הוּ א לְ ַא ְד ָּב ָקא לֵ ּיה לְ ַא ְב ָר ָהם ְּב ַההוּ א אוֹ ר‬ ‫לנו שכל יציאתו היתה להציל עצמו‪.‬‬ ‫ללכת מארצו שאמר לו הקב"ה לך לך מארצך וכו'‪ .‬דְּ ָהא‬ ‫דִּ כ‬ ‫דִּ לְ עֵ ילָ א שרצה הקב"ה לדבק ולחבר את אברהם‬ ‫ַאף עַ ל ַ ּגב דְּ ֶת ַרח ֲהוָ ה פַ לַ ח לַ עֲ בוֹ ָדה זָ ָרה‪ֵּ ,‬כיוָ ן‬ ‫יֵ "ׁש‬ ‫ולהמשיך עליו את האור העליון שהוא סוד חסד הנקרא אור‪,‬‬ ‫דְּ ִא ְתעַ ר ְּב ִא ְתעֲ רוּ ָתא ַטב לְ ִמ ּ ַיפק ַּב ְה ֵד ּיה דְּ ַאבְ ָר ָהם‬ ‫לֵ יּה‬ ‫והוא האור שברא הקב"ה ביום ראשון של מעשה בראשית‬ ‫כי אעפ''י שתרח היה עובד ע"ז‪ ,‬כיון שנתעורר בהתעוררות‬ ‫אברהם היה האור והשמחה לבני דורו‬ ‫מה‬ ‫וּ לְ ַאנְ ָה ָרא ַּת ָּמן‪ְ .‬ורוּ ַח עָ בְ ָרה וַ ְּת ַט ֲה ֵרם ולהאיר‬ ‫וא"ל ה' לך לך שיאיר לו ולדורותיו‬ ‫טובה לצאת עם אברהם‪ ,‬וְ ָח ֵמינָ ן דְּ ֻק ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְיך הוּ א‬ ‫נוח‬ ‫שם ולהמשיך מאותו האור שיתפשט בכל הארץ‪ .‬ורוח‬ ‫ִא ְת ָרעֵ י בִ ְתיוּ בְ ָּתא דְּ ַח ָ ּייבַ ָ ּיא וּ ׁ ְש ָרא לְ ִמ ּ ַיפק‪ַ ,‬א ַּמאי‬ ‫עָ ל‬ ‫עברה ותטהרם פי' שאח"כ רוח טהרה עברה בלבם ויחזרו‬ ‫לָ א ְּכ ִתיב לְ כוּ לָ כֶ ם‪ַ ,‬א ַּמאי לְ ַאבְ ָר ָהם ִּבלְ חוֹ דוֹ י לֶ ְך‬ ‫הז‬ ‫בתשובה‪ .‬דְּ ָהא לְ ָב ַתר ָּתבוּ ִב ְתיוּ ְב ָּתא ֶּת ַרח ְוכָ ל ְּבנֵ י‬ ‫לְ ָך וראינו שהקב"ה רוצה בתשובת הרשעים‪ ,‬וכבר התחיל‬ ‫ַמא‬ ‫יה כי אחר כך חזרו בתשובה תרח וכל בני עירו (נ"א‬ ‫בֵ ֵית ּ‬ ‫ּ ָפ ַתח וְ ָא ַמר (איוב לח) וַ ִ ּי ְמנַ ע ֵמ ְר ׁ ָשעִ ים אוֹ ָרם וּ זְ רוֹ עַ‬ ‫לצאת מאור כשדים‪ ,‬אם כן למה לא כתוב בלשון רבים‬ ‫דְּ א‬ ‫אתיּה) דִּ כְ ִּתיב‬ ‫יה (נ"א בְ נֵ י ָמ ֵ‬ ‫אתיּה)‪ְּ .‬בנֵ י ֵב ֵית ּ‬ ‫וְ כָ ל ּבְ נֵ י ָמ ֵ‬ ‫ָר ָמה ִּת ׁ ָשבֵ ר‪ַ .‬האי ְק ָרא אוּ ְקמוּ ָה‪ֲ ,‬א ָבל ַו ִ ּי ְמנַ ע‬ ‫שכולם ילכו‪ ,‬למה רק לאברהם לבדו נאמר לך לך‪.‬‬ ‫שה‬ ‫וְ ֶאת ַה ֶּנפֶ ׁש ֲא ׁ ֶשר עָ שׂ וּ ְב ָח ָרן וראה שבני עירו‪ ,‬חזרו‬ ‫יה מקרא זה‬ ‫ֵמ ְר ׁ ָשעִ ים אוֹ ָרם‪ ,‬דָּ א נִ ְמרוֹ ד וּ בְ נֵ י ָד ֵר ּ‬ ‫ביד‬ ‫בתשובה שכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן פי' שהחזירו‬ ‫כבר פירשוהו במקום אחר‪ ,‬אבל מש"כ וימנע מרשעים‬ ‫עוש‬ ‫אותם בתשובה ונתגיירו בעבורם‪ ,‬ואברהם ושרה הולידו‬ ‫אורם‪ ,‬פירוש‪ ,‬הרשעים הם נמרוד ובני דורו דְּ נָ פַ ק‬ ‫זוכ‬ ‫נשמות והיו נותנים אותם לכל אלו שחזרו בתשובה‪ֶּ .‬ת ַרח‬ ‫ַאבְ ָר ָהם ִמ ַּניְ יהוּ ַד ֲהוָ ה אוֹ ָרם האור זה אברהם שיצא‬ ‫תרח ברח כדי שלא יהרגוהו בני ארצו‬ ‫מנין שעשה תשובה‪ ,‬דִּ כְ ִּתיב ְו ַא ָּתה ָתבֹ א ֶאל ֲאבוֹ ֶת ָיך‬ ‫אברהם מתוכם שהיה אורם‪ ,‬ובזכותו היה להם חיים ואור‬ ‫על שהטעה אותם לעבוד את הפסלים‬ ‫ְּב ׁ ָשלוֹ ם ְוגו'‪ .‬פירש"י אביו עובד עבודה זרה והוא מבשרו‬ ‫ושמחה וע"י שיצא פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה‪ .‬וּ זְ רוֹ עַ‬ ‫שיבא אליו‪ ,‬ואם לא היה עושה תשובה לא היה אומר לו‬ ‫ָר ָמה ִּת ׁ ָשבֵ ר‪ ,‬דָּ א נִ ְמרוֹ ד שע"י שניצל אברהם מכבשן‬ ‫הקב"ה שיבא אל בית אבותיו בתשובה אלא ללמדך שתרח‬ ‫האש נשברה זרועו הרמה וכח ממשלתו של נמרוד‪ .‬דָּ ָבר‬ ‫ָא ַמר לֵ ּיה ִר ִּבי ׁ ִש ְמעוֹ ן‪ִ ,‬אי ֵת ָימא ְד ֶת ַרח ַּכד נָ פַ ק‬ ‫ֵמאוּ ר ַּכשְׂ דִּ ים ְּבגִ ין לְ ַא ֲה ָד ָרא בִ ְת ׁשוּ בָ ה ֲהוָ ה וכי ַא ֵחר וַ ִ ּי ְמנַ ע ֵמ ְר ׁ ָשעִ ים אוֹ ָרם‪ ,‬דָּ א ֶּת ַרח וּ ְבנֵ י בֵ ֵית ּיה‪.‬‬ ‫עשה תשובה‪.‬‬ ‫אתה חושב שתרח יצא מאור כשדים כדי לחזור בתשובה‪ ,‬אוֹ ָרם‪ ,‬דָּ א ַאבְ ָר ָהם פירוש אחר‪ ,‬מש"כ וימנע מרשעים‬ ‫לַ או ֲהכִ י‪ֵ .‬אלָ א ּ ַכד נָ פַ ק לְ ִא ׁ ְש ְּתזָ בָ א נָ פַ ק‪ ,‬דַּ ֲהווּ אורם זה תרח ובני ביתו הרשעים‪ ,‬ואילו אורם זה אברהם‬ ‫ִרב‬ ‫אחר שעסק האדם בעולם הזה בתורה‬ ‫עו‬ ‫ֻּכ ְּלהוּ בְ נֵ י ַא ְרעֵ ּיה ָּבעָ אן לְ ִמ ְק ְטלֵ ּיה אין הדבר כן שיצא מתוכם מחמת רשעתם‪ָ .‬האוֹ ר לָ א ְּכ ִתיב ֵאלָ א‬ ‫הקב"ה מקדים לנשמתו שלום‬ ‫יֵ ית‬ ‫אלא כשיצא מאור כשדים היתה כונתו להציל עצמו כי כל אוֹ ָרם דַּ ֲהוָ ה עִ ְּמהוֹ ן ולכן כתוב אורם ולא אור שמורה‬ ‫יש‬ ‫בני ארצו רצו להורגו‪ֵ ּ .‬כיוָ ן דְּ ָחזוּ ְד ִא ׁ ְש ְּתזִ יב ַאבְ ָר ָהם שמתוכם יצא האור שהיה עמהם שהוא אברהם שחי‬ ‫אר‬ ‫ֲהווּ ָא ְמ ֵרי לֵ ּיה לְ ֶת ַרח‪ַ ,‬אנְ ְּת הוּ א ְד ֲהוִ ית ַמ ְטעֵ י לָ ן עמהם‪ .‬וּ זְ רוֹ עַ ָר ָמה ִּת ׁ ָשבֵ ר‪ ,‬דָּ א נִ ְמרוֹ ד דַּ ֲהוָ ה ַמ ְטעֵ י‬ ‫ויל‬ ‫(סתרי תורה דף פט ע"א) ַא ַחר ַהדְּ בָ ִרים ָה ֵא ֶּלה ְוגו'‪.‬‬ ‫יה ּ ָכל ְּבנֵ י עָ לְ ָמא וזרוע רמה תשבר‪ ,‬הוא נמרוד‬ ‫ְּב ִא ֵּלין ּ ְפ ִסילִ ין כיון שראו שאברהם ניצל מכבשן האש‪ַ ,‬א ַּב ְת ֵר ּ‬ ‫לְ גַ‬ ‫יתא אחר הדברים האלה וכו'‪ ,‬הדברים‬ ‫שהיתה לו זרוע רמה ועל ידה היה מטעה אחריו את כל בני ִא ֵּלין ּ ִפ ְת ָ ּג ֵמי אוֹ ָריְ ָ‬ ‫היו אומרים לתרח אתה הוא שהיית מטעה ומסית אותנו‬ ‫לְ גַ‬ ‫העולם ועתה נשברה זרועו הרמה‪ ,‬וּ בְ גִ ין ָּכ ְך ְּכ ִתיב לֶ ְך חוזר על דברי תורה‪ ,‬דִּ כְ ִּתיב‪( ,‬דברים ה) ֶאת ַהדְּ ָב ִרים‬ ‫כְ ֵד‬ ‫ְ ָה ֵא ֶּלה דִּ ֶּבר יְ הֹ ָוה ֶאל ָּכל ְק ַהלְ כֶ ם‪ַ .‬מה ְּל ַה ָּלן‬ ‫ן‬ ‫באלו הפסלים של עבודה זרה‪ ,‬וּ ִמגּ וֹ דַּ ְחלָ א דִּ לְ הוֹ‬ ‫נָ פַ ק ֶּת ַרח‪ֵּ ,‬כיוָ ן דְּ ָמ ָטא לְ ָח ָרן לָ א נָ פַ ק ִמ ַּת ָּמן לְ בָ ַתר לְ ָך‪ְּ .‬בגִ ין לְ ַאנְ ָה ָרא לָ ְך וּ לְ כָ ל ִאנּ וּ ן דְּ יִ ּ ְפקוּ ן ִמ ָּינך‬ ‫אב‬ ‫יתא כמו‬ ‫ּ ִפ ְת ָ ּג ֵמי אוֹ ָריְ ָיתא‪ ,‬אוֹ ף ַהכָ א פִ ְת ָ ּג ֵמי אוֹ ָריְ ָ‬ ‫ומשום שהיה ירא מהם יצא תרח מאור כשדים‪ ,‬וראיה לדבר ִמ ּ ָכאן וּ לְ ָהלְ ָאה ולכן כתוב לך לך כדי להאיר לך ולכל‬ ‫בת‬ ‫ששם בדבר ה' אל כל קהלכם תיבות הדברים האלה הם‬ ‫לֵ י‬ ‫דברי תורה‪ ,‬אף כאן הם דברי תורה‪ָּ .‬ב ַתר דְּ ִא ׁ ְש ַּתדַּ ל ַּבר‬ ‫כי באורך יראו אור‪.‬‬ ‫הדורות שיצאו ממך‬ ‫כיון שהגיע לחרן לא יצא אחר כך משם וכל זה היה גלוי לפני‬ ‫‪9‬‬ ‫ממ‪+‬לכת ‪+‬הרשב״י‬ ‫ון מן גלותא ברחמי‬ ‫נָ ׁש ְּב ַהאי עָ לְ ָמא ַּבדְּ בָ ִרים ָה ֵא ֶּלה‪ֻ ,‬ק ְד ׁ ָשא ְּב ִר ְיך‬ ‫הוּ א ְמבַ ּ ֵׂשר לֵ ּיה וְ ַא ְקדִּ ים לַ ּה לְ נִ ׁ ְש ָמ ָתא ׁ ְשלָ ם‬ ‫בתורה‪ ,‬ואני אתן עושר רב למי שילמד תורה עבורי‪.‬‬ ‫(ּבְ ׂשֹורֹות טֹובֹות) ובא ללמד אחר שעסק האדם בעולם הזה‬ ‫בדברי תורה‪ ,‬הקב"ה מבשר לו בשורה טובה שהוא צריך לה‬ ‫ָא ַמר לֵ ּיה לְ ַההוּ א ַר ָ ּווק ִּת ׁ ְש ַּתדַּ ל ְּבאוֹ ַריְ ָיתא וְ ָדא‬ ‫ומקדים לנשמתו שלום‪ָ ,‬ה ָדא הוּ א דִּ כְ ִתיב ַאל ִּת ָירא‬ ‫יְ ִהיב לָ ְך עוּ ְת ָרא אמר ר' אבא לאותו רווק תשתדל‬ ‫ַאבְ ָרם ָאנֹ כִ י ָמגֵ ן לָ ְך‪ִ ,‬מ ָּכל זַ יְ ינִ ין ִּב ׁ ִ‬ ‫ישין דְּ גֵ ִיה ָּנם‬ ‫בתורה וזה האיש יתן לך עושר‪ ,‬יְ ַהב לֵ ּיה ַההוּ א ַּכ ָּסא‬ ‫זה מ"ש אל תירא אברם פי'‪ ,‬הקב"ה אומר לאברם שהיא‬ ‫ְדפָ ז‪ָ .‬ק ָרא עֲ לֵ ּיה ִר ִּבי ַא ָּבא (איוב כח) לֹא יַ עַ ְרכֶ ָּנה‬ ‫הנשמה אל תירא כי אנכי מגן לך מכל מיני עונשים רעים‬ ‫זָ ָהב וּ זְ כוּ כִ ית וּ ְתמוּ ָר ָת ּה ּ ְכלִ י פָ ז נתן לו אותו הכוס‬ ‫של הגיהנם‪.‬‬ ‫של פז‪ .‬קרא עליו ר' אבא מש"כ לא יערכנה זהב וזכוכית‬ ‫ותמורתה כלי פז פי' שאין להעריך את התורה לזהב‬ ‫ולזכוכית לבנה שהיא אבן טובה היקרה מזהב‪ ,‬וגם אין לקחת‬ ‫תמורתה כלי פז‪ .‬יָ ִתיב ְולָ עָ א ְבאוֹ ַריְ ָיתא ְו ַההוּ א ַּבר‬ ‫מי שעוסק בתורה בעולם הזה זוכה ונוחל‬ ‫יה עוּ ְת ָרא ישב רבי יוסי ועסק בתורה‬ ‫נָ ׁש ֲה ָוה יְ ִהיב לֵ ּ‬ ‫יק ָרא א"ל‬ ‫דְּ יִ ְקרוּ ן לֵ ּיה ִר ִּבי יוֹ ֵסי ָמ ֵ‬ ‫ארי דְּ עוּ ְת ָרא וִ ָ‬ ‫ירושת נחלה בעולם הבא‬ ‫ואותו האיש נתן לו עושר כמו יששכר וזבולון‪ .‬לְ יוֹ ִמין‬ ‫ר' אבא אם תעסוק בתורה ודאי שיהיה לך עשירות‪ .‬אמר‬ ‫יתא ִּב ְמעוֹ י לימים נכנסה חשקת‬ ‫עָ אל ֲח ִמידוּ ְדאוֹ ַריְ ָ‬ ‫לו מה שמך‪ ,‬אמר לו יוסי שמי‪ ,‬אמר לתלמידיו שיקראו‬ ‫התורה במעיו של ר' יוסי שחמד העושר והכבוד‪ .‬יוֹ ָמא ַחד‬ ‫אותו רבי יוסי בעל העושר והכבוד‪ ,‬כדי שכך יתקיים‪ .‬יָ ִתיב‬ ‫שְׂ כָ ְר ָך ַה ְר ֵּבה ְמאֹ ד‪ְּ ,‬בגִ ין דְּ כָ ל ַמאן דְּ ִא ׁ ְש ַּתדַּ ל‬ ‫ֲה ָוה יָ ִתיב ַו ֲה ָוה ָבכֵ י‪ַ .‬א ׁ ְש ְּכ ֵח ּיה ַר ֵּב ּיה דַּ ֲהוָ ה בָ כֵ י‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יה‬ ‫ּ‬ ‫מ‬‫ֵ‬ ‫ּ‬ ‫ק‬‫ַ‬ ‫ים‬ ‫א‬‫ֵ‬ ‫ק‬‫ָ‬ ‫ה‬ ‫וָ‬‫ה‬‫ֲ‬ ‫ין‬ ‫מ‬‫ִ‬ ‫יוֹ‬ ‫לְ‬ ‫א‪.‬‬ ‫ית‬ ‫ָ‬ ‫יְ‬‫ר‬‫ַ‬ ‫אוֹ‬‫ב‬‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ק‬ ‫ס‬ ‫ּ‬ ‫ַ‬ ‫עַ‬‫ת‬ ‫ְ‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫וְ‬ ‫ְּבאוֹ ַריְ ָיתא ְּב ַהאי עָ לְ ָמא זָ כֵ י וְ ַא ְח ִסין יְ ֻר ָּתא‬ ‫יה‪ִ ,‬ר ִּבי ָאן הוּ א עוּ ְת ָרא והיה יושב ועוסק‬ ‫ּ‬ ‫לֵ‬ ‫ר‬ ‫מ‬ ‫ַ‬ ‫א‬‫ָ‬ ‫ַא ְח ַסנְ ָּתא ְבעָ לְ ָמא ְד ָא ֵתי לפי שכל מי שעוסק בתורה‬ ‫יה עַ ל ָמה ָקא ָבכִ ית יום אחד היה יושב ובוכה‬ ‫ָא ַמר לֵ ּ‬ ‫בעולם הזה הוא זוכה ונוחל ירושת נחלה בעולם הבא ּ ְכ ָמה בתורה‪ ,‬פעם אחת כשעמד לפניו‪ ,‬שאל מר' אבא‪ ,‬רבי‪ ,‬היכן‬ ‫על שהמיר העושר התמידי הנצחי בעושר הנפסד‪ ,‬מצאו‬ ‫דִּ כְ ִתיב (משלי ח) לְ ַהנְ ִחיל אוֹ ֲהבַ י יֵ ׁש‪ַ .‬מאי יֵ ׁ"ש ָ(ּדא היא העשירות שהבטחתני שהרי כבר הגעתי למדתי הרבה‬ ‫רבו ר' אבא שהיה בוכה‪ ,‬אמר לו על מה אתה בוכה‪ָ .‬א ַמר‬ ‫יֵ "ׁש ֵּמ ָאיִ ן ְּתלָ ת ֲע ָׂשר נַ ֲה ֵרי ְד ֲא ַפ ְר ְסמֹונָ א ַדכְ יָ א ְ(מכִ ילָ ן) ְּדיַ ֲהבֵ י תורה‪ָ .‬א ַמר‪ְ ׁ ,‬ש ַמע ִמ ַּנ ּה דְּ לָ א לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ָקא עֲ בִ יד‪,‬‬ ‫לֵ ּיה וּ ָמה ַמ ַּנ ְחנָ א ַחיֵ י ְדעָ לְ ָמא ְד ָא ֵתי ְּבגִ ין ַהאי‪ ,‬לָ א‬ ‫יה אמר ר' אבא משמע שאינו לומד לשם‬ ‫לֵ יּה ַא ְח ַסנְ ָּתא ִעּלָ ָאה בְ ָעלְ ָמא ְד ָא ֵתי (נ"א ָּדא ָעלְ ָמא ְד ָא ֵתי)‪ .‬וְ עָ אל לְ ִא ְד ֵר ּ‬ ‫ְבעֵ ינָ א ֵאלָ א לְ ִמזְ ּ ֵכי לְ גַ ָּבאי אמר לו מה עשיתי וכי אניח‬ ‫שמים ולא זכה למה שאמרו רבותינו מתוך שלא לשמה‬ ‫מה פירוש יש‪ ,‬ומפרש הוא עולם הבא הנקרא יש לפי שהוא‬ ‫חיי העולם הבא בשביל העשירות‪ ,‬איני רוצה ללמוד בשביל‬ ‫אחר אלא לזכות לעצמי‪ָ .‬א ַמר ַה ׁ ְש ָּתא ׁ ְש ַמע ִמ ַּנ ּה דְּ ָהא‬ ‫יבא לשמה‪ ,‬כי אם היה לומד לשמה היה זוכה לשניהם‪,‬‬ ‫נוחל שם ש"י עולמות וְ אוֹ ְצרוֹ ֵת ֶיהם ֲא ַמ ֵּלא‪ְּ ,‬ב ַהאי‬ ‫לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ָקא עֲ ִביד אמר ר' אבא עתה משמע כי‬ ‫ורבי אבא נכנס לחדרו להתפלל עליו‪ ,‬וי"מ שכוונתו היתה‬ ‫עָ לְ ָמא ֵמעוּ ְת ָרא וּ ִמ ּ ָכל ִטיבוּ ְדעָ לְ ָמא וגם זוכה בעולם‬ ‫להתפלל וליפול על פניו כדי שימות אותו תלמיד כיון שהיה‬ ‫הזה שהקב"ה ימלא לו אוצרותיו מעושר ומכל טוב העולם‪.‬‬ ‫לשם שמים הוא לומד‪.‬‬ ‫עוסק בתורה שלא לשמה‪ָ ׁ .‬ש ַמע ַחד ָקלָ א ַד ֲהוָ ה ָא ַמר‪,‬‬ ‫ַמאן דְּ ָאזִ יל לְ יָ ִמינָ א זָ כֵ י לְ עָ לְ ָמא ְד ָא ֵתי‪ ,‬וּ ַמאן‬ ‫לָ א ַתעַ נְ ׁ ֵש ּיה (ּתּוב לְ גַ ּבֵ יּה) דְּ גַ בְ ָרא ַר ָּבא לִ ֱ‬ ‫יהוֵ י שמע‬ ‫דְּ ָאזִ יל לִ שְׂ ָמאלָ א ָהא עוּ ְת ָרא בְ עָ לְ ָמא ֵדין כי מי‬ ‫בת קול מן השמים שאמרה‪ ,‬לא תענישו כי אדם גדול יהיה‪.‬‬ ‫אין לך שכר טוב בעולם כמי שעוסק‬ ‫ָּתב לְ גַ ֵּב ּיה‪ָ ,‬א ַמר לֵ ּיה ִּתיב ְּב ִרי ִתיב וְ ֲאנָ א יָ ִה ְיבנָ א‬ ‫שהולך לימין כלומר שלומד תורה בחשק כמו שעוסקים‬ ‫לָ ְך עוּ ְת ָרא חזר אליו ואמר לו שב בני שב ועסוק בתורה‬ ‫ביד ימין‪ ,‬ולשמה‪ ,‬זוכה לעולם הבא וממילא גם ל‪-‬ובשמאלה‬ ‫בתורה ומקיימה‬ ‫עושר וכבוד‪ .‬ומי שהולך לשמאל שאינו עוסק בתורה לשמה‬ ‫ואני אתן לך עושר‪.‬‬ ‫זוכה רק לעושר וכבוד בעולם הזה‪ ,‬והעיקר שהוא התורה‬ ‫והמצוות חסר ממנו‪.‬‬ ‫ָק ָרא לֵ ּיה לְ ַההוּ א גַ ְב ָרא‪ָ ,‬א ַמר לֵ ּיה טוֹ ל עוּ ְת ָר ְך‬ ‫ְו ַהב לֵ ּיה לְ יַ ְת ֵמי וּ לְ ִמ ְס ְּכנֵ י‪ְ ,‬ו ֲאנָ א יָ ִהיבְ נָ א לָ ְך חוּ לַ ק‬ ‫לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז‬ ‫יתא ְּבכָ ל ַמה ְד ֲאנַ ן לָ עַ אן קרא ר' אבא‬ ‫יַ ִּתיר ְּבאוֹ ַריְ ָ‬ ‫מעשה בר' אבא ואותו תלמיד‬ ‫לאותו האיש שנתן את הגביעים ואת העושר‪ ,‬אמר לו קח‬ ‫העושר שלך ותן אותו ליתומים ולעניים‪ ,‬ובזכות זה אני אתן‬ ‫ַא ְד ָהכִ י ֲא ָתא גַ בְ ָרא ַחד וּ ָמאנָ א דְּ פָ ז ִּב ֵיד ּיה‪ַ ,‬אפְ ֵק ּיה‬ ‫לך חלק גדול יותר בתורה בכל מה שאנו לומדים‪ַ .‬א ֲה ַדר‬ ‫יתא ביני ביני בא איש אחד וכלי פז בידו‬ ‫וּ נְ פַ ל נְ הוֹ ָרא בְ בֵ ָ‬ ‫ִר ִּבי ַא ָּבא‪ ,‬כַ ד ֲא ָתא ֵמ ָה ָתם‪ֲ ,‬הוָ ה ַמכְ ִריז ַמאן ָּבעֵ י שהיא אבן טובה ומאירה‪ ,‬הוציאו והאיר אור בבית‪ָ .‬א ַמר לֵ ּיה ִר ִּבי יוֹ ֵסי ַההוּ א כַ ָּסא ְדפָ ז‪ְ ,‬ועַ ד יוֹ ָמא לָ א ַאעֲ ֵדי‬ ‫יה וּ ִמן ְּבנוֹ י ֶּבן ּ ַפ ִּזי החזיר לו ר' יוסי את הכוס של פז‪,‬‬ ‫עוּ ְת ָרא וּ ַמאן ָּבעֵ י אוֹ ְרכָ א ְד ַח ֵ ּיי בְ עָ לְ ָמא ְד ָא ֵתי לֵ ּיה ִר ִּבי ְּבעֵ ינָ א לְ ִמזְ ֵּכי בְ אוֹ ַריְ ָיתא וְ ֲאנָ א לָ א ׁ ְש ֵמ ּ‬ ‫יתא ְבגִ ינִ י ומסיבה המעשה הזה לא סר ממנו ומן בניו שם בן פזי עד‬ ‫יֵ ֵיתי וְ יִ ׁ ְש ַּתדַּ ל ְּבאוֹ ַריְ ָיתא רבי אבא‪ ,‬כשבא מבבל לארץ זָ כִ ינָ א‪ ,‬וּ בָ עֵ ינָ א ַמאן דְּ יִ ׁ ְש ַּתדַּ ל ְּבאוֹ ַריְ ָ‬ ‫ישראל‪ ,‬היה מכריז ואומר מי רוצה עושר‪ ,‬ומי רוצה חיים אמר לר' אבא‪ ,‬רבי‪ ,‬אני רוצה לזכות בתורה ואני לא זכיתי היום‪ְ ,‬ו ַהיְ ינוּ ִר ִּבי יוֹ ֵסי ֶּבן ּ ַפזִ י‪ְ ,‬וזָ כָ ה לְ כַ ָּמה אוֹ ָריְ ָיתא‬ ‫להבין בתורה‪ ,‬ואני רוצה מישהו שישתדל בתורה בשבילי‪ .‬הוּ א וּ ְבנוֹ י (ּבְ גִ ין ְדלָ ָעא בְ ַ‬ ‫ארוכים בעולם הבא‪ ,‬יבא וישתדל בתורה‪ ,‬כלומר ייאבק‬ ‫אֹוריְ ָיתא) וזכה להרבה תורה הוא‬ ‫וילחם להשיג את התורה‪ֲ .‬הווּ ִמ ְת ַּכנְ ׁ ִשין ּכוּ לֵ י עָ לְ ָמא דְּ ָהא ִאית לִ י עוּ ְת ָרא ַס ֵ ּגי ְד ָקא ׁ ְשבַ ק לִ י ַא ָּבא‪ ,‬דְּ כַ ד ובניו רבי שמעון בן פזי‪ ,‬ורבי יהודה בן פזי‪ .‬דְּ לֵ ית לָ ְך ֲאגַ ר‬ ‫לְ גַ ֵּב ּיה‪ַ .‬ר ָ ּווק ַחד ֲהוָ ה ְּב ׁ ִשיבְ בוּ ֵת ּיה‪ .‬יוֹ ָמא ַחד ֲא ָתא‬ ‫ימ ּה‪ .‬כי‬‫לְ גַ ֵּביה‪ָ ,‬א ַמר לֵ יה‪ִ ,‬ר ִּבי בָ עֵ ינָ א לְ ִמלְ עֵ י בְ אוֹ ַריְ ָיתא יָ ִתיב עַ ל ּ ָפתוֹ ֵר ּיה ֲהוָ ה ְמ ַסדַּ ר עֲ לֵ ּיה ְּתלֵ ַיסר ַּכ ֵּסי ַטב ְּבעָ לְ ָמא ְּכ ָמאן דְּ לָ עֵ י ְבאוֹ ַריְ ָיתא וּ ְמ ַק ְ ּי ָ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ּ‬ ‫ֵמ ִא ֵלין כי יש לי עושר רב שהשאיר לי אבי בירושה‪ ,‬ועיני אין לך שכר טוב בעולם כמי שעוסק בתורה ומקיימה‪ ,‬והביא‬ ‫רבי‬ ‫של‬ ‫בשכנותו‬ ‫אחד‬ ‫רווק‬ ‫היה‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ָ‬ ‫ת‬‫ְ‬ ‫עוּ‬ ‫י‬ ‫לִ‬ ‫ה‬ ‫יֶ‬ ‫ה‬‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫י‬ ‫ִ‬ ‫ש‬ ‫ֶ‬ ‫כְ ֵדי ׁ‬ ‫שבעה מהעושר המדומה‪ ,‬כי כאשר ישב אבי על שלחנו היה סיפור זה כאן לפי שדרש הפסוק אל תירא אברם על הלימוד‬ ‫מסדר י"ג כוסות פז כאלה‪ .‬וּ בָ עֵ ינָ א לְ ִמזְ ֵּכי בְ אוֹ ַריְ ָיתא‬ ‫לעסוק‬ ‫רוצה‬ ‫אני‬ ‫רבי‬ ‫לו‪,‬‬ ‫ואמר‬ ‫אבא‬ ‫ר'‬ ‫אל‬ ‫בא‬ ‫אחד‬ ‫יום‬ ‫אבא‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬ושעל זה נאמר לו שכרך הרבה מאד‪.‬‬ ‫עוּ ְת ָרא ואני רוצה לזכות‬ ‫יָ ִהיבְ נָ א‬ ‫וְ ֲאנָ א‬ ‫ר‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫א‬‫ָ‬ ‫אי‪.‬‬ ‫דָּ‬ ‫וַ‬ ‫א‬ ‫ה‬‫ָ‬ ‫יה‬ ‫ּ‬ ‫לֵ‬ ‫ר‬ ‫מ‬‫ַ‬ ‫א‬‫ָ‬ ‫עושר‪.‬‬ ‫לי‬ ‫שיהיה‬ ‫כדי‬ ‫בתורה‬ ‫לֵ ּיה ַמה ׁ ּ ְש ָמ ְך‪ָ .‬א ַמר לֵ ּיה יוֹ ֵסי‪ָ .‬א ַמר לוֹ ן לְ ַתלְ ִמידוֹ י‬ ‫‪10‬‬ ‫מעשיות והנהגות מכלי ראשון שנשמעו מפי קודשו‬ ‫פומבי בפני כל חכמי שרעב על כל ארבעה טורים‬ ‫של מרן הגאון המקובל‬ ‫ומשנה תורה‪ ,‬ובסוף המבחן נסמך על ידם לרבנות‪.‬‬ ‫חכם בני‪+‬הו שמוא‪+‬לי שליט"א‬ ‫נישואיו‬ ‫על רבותיו חכמי ישראל 'שרפי הקודש'‬ ‫סח מורנו הרב שליט"א‪ :‬אביו של הרב שרעבי‬ ‫ומה ששמע מפי קודשם על רבותיהם זיע"א‬ ‫רבינו מרדכי שרעבי זצוק"ל‬ ‫תלמידים‪ .‬רבינו היה מלמדם במתק שפתיים‪,‬‬ ‫מעשיות סיפורי מופת ונפלאות שנעשו בתבונה ובטוב טעם‪ ,‬והתלמידים היו שותים בצמא‬ ‫ע"י רבינו זיע"א‪ ,‬ישנם לאין ספור‪ ,‬את דבריו‪ .‬בזקנותו‪ ,‬התבטא על כך רבינו באומרו‪,‬‬ ‫יכלה הזמן והמה לא יכלו‪ .‬ואף שעברו כי תלמידיו היו גדולים ממנו בשנים‪ ,‬והיו כבני שש‬ ‫עשרה או שבע‬ ‫עשרה‪ ,‬ועל אף‬ ‫שהיה צעיר מהם‪,‬‬ ‫כשלשים‬ ‫בהמוניהם‬ ‫באו‬ ‫ש נ ה‬ ‫לשמוע תורה מפיו‪.‬‬ ‫מפטירתו‬ ‫באחד השיעורים‬ ‫זיע"א‪,‬‬ ‫של רבינו‬ ‫רבינו‪,‬‬ ‫סיפר‬ ‫ישנם רבים החיים‬ ‫שבדרשת הבר‪-‬‬ ‫עימנו שנושעו ע"י‬ ‫ע"ה נפטר עוד בטרם בא לעולם‪ .‬שנה או שנתיים‬ ‫מצוה שלו‪ ,‬דרש‬ ‫רבינו בישועות‬ ‫אחרי שנולד‪ ,‬התייתם גם מאימו‪ .‬הוא ואחותו גדלו‬ ‫בפני רבני עירו‪,‬‬ ‫מיוחדות‪,‬‬ ‫יתומים מאב ומאם‪.‬‬ ‫והשמיע בעל פה‬ ‫בבחינת‬ ‫בהגיע רבינו לפרק "הנושא אישה"‪ ,‬נשא לאשה את‬ ‫את כל שבעים סוגי‬ ‫'צדיק‬ ‫הרבנית לאה ע"ה‪ .‬שידוך זה הוצע לרבינו כשהיה‬ ‫שיש‬ ‫הטריפות‬ ‫ג ו ז ר‬ ‫בדרכו מהעיר עדן לעיר שרעב כדי לחפש שם‬ ‫בבהמה‪ ,‬עם הסבר‬ ‫והקב"ה‬ ‫אישה‪ .‬בהיותו בדרכו עצר בכפר 'אצ'ויחה'‪ ,‬הוצע‬ ‫רהוט על כל דבר‬ ‫מקיים'‪.‬‬ ‫לו שידוך מאחת המשפחות המיוחסות בכפר‪ ,‬את‬ ‫ודבר‪ ,‬וכן אמר‬ ‫ועל תורת‬ ‫מרת לאה ‪ -‬ביתו של הרב המקובל ר' זכריה בן‬ ‫הלכה אחר הלכה‬ ‫נפלאותיו‬ ‫סעדיה מודחי זצוק"ל‪ .‬רבינו נתרצה מיד לשידוך‪,‬‬ ‫מהרמב"ם‪ ,‬כשהוא‬ ‫ניתן‬ ‫בלבד יהיה‬ ‫וזמן קצר לאחר מכן הם נישאו‪.‬‬ ‫מתבל את דבריו‬ ‫ספרים‬ ‫לכתוב כמה‬ ‫הרבנית היתה אז בת תשע שנים בלבד‪ ,‬וגם היא‬ ‫בש"ס ובפוסקים‪.‬‬ ‫כרס‪.‬‬ ‫עבי‬ ‫היתה יתומה מאמה אשר נפטרה בעת לידתה‪ ,‬ונקרא‬ ‫לא זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫מ ר ג ל א‬ ‫שמה בישראל לאה כשם אמה‪ .‬רבינו היה זה שלימד‬ ‫בר‪-‬‬ ‫שבמעמד‬ ‫בפומיה‬ ‫המצווה שלו שחט‬ ‫רבי מרדכי שרעבי עם מרן הרב עובדיה‬ ‫דמו"ר‬ ‫אותה לקרוא ולכתוב‪ .‬היא היתה צדקת גדולה‪,‬‬ ‫והיתה דורשת בפני נשים בצורה נפלאה‪( .‬מורנו‬ ‫עט"ר שליט"א לומר בזה‪ ,‬הביטו בהמה‪ ,‬וכל המשתתפים אכלו משחיטתו‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫הרב שליט"א‬ ‫וראו עד היכן כוחו של העוסק בתורה נבחן על כל הלכות טרפות וקיבל תעודה מגאוני‬ ‫סיפר‪ ,‬שחמותו‬ ‫תימן‪.‬‬ ‫לשמה בשקידה ובהתמדה עצומה‪ ,‬כפי‬ ‫הצדקת‪ ,‬מרת‬ ‫שקיים מו"ר זיע"א‪ .‬שמכוח קדושתו ידיעותיו המיוחדות בתורה היו פרי עמלו‪ ,‬כפי ששח‬ ‫בתשבע לבית‬ ‫ותורתו זכה שייעשו על ידו ניסים‪ .‬מעלה לתלמידיו‪ ,‬שקודם שהיה הולך ללמוד אצל רבו‪ ,‬רבי‬ ‫מ ש פ ח ת‬ ‫זו לא ניתנה לרבינו בחינם‪ ,‬אלא פרי עמלו הוא‪ ,‬חיים סינואני זקוצ"ל‪ ,‬היה מכין את הלימוד ששים‬ ‫מ ר ד כ י ‪,‬‬ ‫'נפש עמל עמלה לו'‪ ,‬ובכוחות עצמו טיפס ועלה פעמים‪ ,‬ואחר השיעור היה חוזר עוד ששים פעמים‪.‬‬ ‫ע"ה‪ ,‬היתה‬ ‫נמצא‪ ,‬שכל לימוד היה משנן כמאה ועשרים‬ ‫למדרגות נעלות כאלו‪.‬‬ ‫מלוה אותה‬ ‫פעמים‪ ,‬ובכך נחקקו דברי התורה בעצמותיו‪ ,‬כמו‬ ‫אב בחוכמה ורך בשנים‬ ‫לדרשותיה‬ ‫שמעידים תלמידיו‪ ,‬שרבינו ידע את כל ארבעה‬ ‫מקום‬ ‫בכל‬ ‫טורים עם ה"בית יוסף" ושו"ע ונושאי כליו הכל‬ ‫שמונה‬ ‫בן‬ ‫בהיותו צעיר לימים‪ ,‬והוא‬ ‫שהייתה‬ ‫בעל פה‪ .‬וכשהיו לומדים בישיבת המקובלים את‬ ‫רבינו‬ ‫את‬ ‫תימן‬ ‫שנים בלבד‪ ,‬מינו חכמי‬ ‫הולכת‪ ).‬על‬ ‫דברי הטור והב"י‪ ,‬רבינו היה ללא ספר פתוח לפניו‪,‬‬ ‫מרביץ‬ ‫והיה‬ ‫'מארי'‪,‬‬ ‫לרבן המכונה‬ ‫ידי תמיכתם‬ ‫וכשהקורא היה טועה‪ ,‬מיד היה רבינו מעמידו על‬ ‫הכירוהו‬ ‫עירו‬ ‫חכמי‬ ‫כל‬ ‫בעדרים‪,‬‬ ‫תורה‬ ‫המיוחדת‬ ‫טעותו‪.‬‬ ‫ונתיבותיה‪.‬‬ ‫בתורה‬ ‫לו‬ ‫רב‬ ‫ידיו‬ ‫כי‬ ‫של בני הזוג‬ ‫תמונתו בעלותו ארצה‬ ‫רבינו לימד 'תלמוד בבלי' בתלמוד כשמלאו לרבינו חמש עשרה שנים‪ ,‬עמד למבחן‬ ‫זה בזה‪ ,‬נבנה‬ ‫התורה בתימן‪ ,‬ומספר תלמידיו מנה כמאה‬ ‫‪11‬‬ ‫הבית המיוחד של רבינו מרדכי שלאורו התחממו‬ ‫רבבות מעם ישראל‪ ,‬וממנו הופץ אור התורה‬ ‫אהבת ישראל‬ ‫לאלפים ולרבבות‪...‬‬ ‫את נוסח "לשם יחוד קבה"ו וכו'"‪ ,‬הנאמר‬ ‫קודם כל תפילה ומצווה‪ ,‬נהג רבינו לומר‬ ‫עליית רבינו לארץ ישראל ‪ -‬נטיעות‬ ‫בשקט‪ ,‬אך כשהגיע למילים "בשם כל‬ ‫בקרקע העליונה‬ ‫ישראל"‪ ,‬היה מגביה קולו במקצת‪,‬‬ ‫סיפר רבינו שאחת הסיבות שגרמו לו להחליט‬ ‫להדגיש אהבת ישראל ולכלול‬ ‫לצאת מתימן היתה‪ ,‬מפני שבאותה תקופה נגנבו‬ ‫תפילתו בכללות עם ישראל‪ .‬וכפי‬ ‫מבית המושל חפצים שונים‪ ,‬ורבינו הטיל גורל‬ ‫שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות‪:‬‬ ‫ומצא את הגנב‪ .‬הוא חשש‪ ,‬שמעתה ואילך ירצו‬ ‫"קודם כל תפילה צריך אדם לקבל עליו‬ ‫השלטונות להשתמש בו לעשות גורלות וכדומה‪,‬‬ ‫מצות 'ואהבת לרעך כמוך'‪ ,‬עי"ז תהיה‬ ‫ולכן החליט לעזוב את העיר‪.‬‬ ‫תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל‬ ‫בהגיעם לנמל יפו‪ ,‬הועברו העולים לעיר‬ ‫ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי"‪.‬‬ ‫‘רחובות’‪ ,‬שם הוכרחו לעבוד בפרדסים‬ ‫פעם נכנסו לביתו שני פעוטות‬ ‫בתמורה לקבלת מחייתם‪ .‬גם לבית רבינו‬ ‫שהוריהם נמנו על המחנה‬ ‫הגיעו האחראים והודיעוהו‪ ,‬כי למחר יהיה‬ ‫החילוני‪ .‬הפעוטות השתובבו‬ ‫עליו לנטוע לפחות עשרה נטיעות‪.‬‬ ‫כה וכה סביב כסאו של‬ ‫אולם‪ ,‬רבינו המשיך לעסוק בתורה כהרגלו‪,‬‬ ‫רבינו‪ ,‬אשר פנה אליהם‬ ‫בהתמדה ובחשק רב‪ ,‬ולא שת ליבו‬ ‫בחיבה ואמר "אתה ילד‬ ‫להתעסק בנטיעות ובמילי דעלמא‪ .‬לעת‬ ‫טוב!" "את ילדה טובה!"‬ ‫ערב הגיע הממונה לביתו של רבינו‪ ,‬ושאלו‬ ‫נענה אחד מהיושבים בחדר‬ ‫נחרצות על סיבת השתמטותו מעבודת‬ ‫ואמר לצדיק‪" ,‬הלואי שאימם‬ ‫הנטיעות המוטלת על כלל התושבים‪.‬‬ ‫היתה צנועה" ‪ -‬השיבו רבינו מניה וביה‪,‬‬ ‫חייך רבינו ואמר‪‘ :‬אני נטעתי עשרה נטיעות‬ ‫"גם האמא טובה!"‬ ‫בקרקע העליונה’‪ .‬כוונת רבינו היתה‪ ,‬שע”י‬ ‫גם בחושך מצא רבינו נקודת‬ ‫התעמקותו בתורת הסוד‪ ,‬ייחד הספירות‬ ‫אור‪ ...‬עליו נאמר‪" ,‬הדן את‬ ‫העליונות עשרה במספר‪ ,‬ונטע שם נטיעות‬ ‫חברו לכף זכות דנין אותו מן‬ ‫יקרות‪.‬‬ ‫השמים לכף זכות"‪.‬‬ ‫הממונה שלא הבין למה התכוון רבינו‪,‬‬ ‫מעשירי לקדיש עד‬ ‫חשבו למשוגע‪ ,‬ועל אתר פטר את רבינו‬ ‫שר בית הזוהר‬ ‫מן העבודה‪ .‬כך יכול היה רבינו להמשיך‬ ‫לעסוק בתורה כדרכו בקודש גם בימים‬ ‫מספר מורנו הרב שליט"א‬ ‫קצרים אלו בהם שהה בעיר רחובות‪.‬‬ ‫על ר' יצחק ֵבזַ 'ה‪ ,‬שהיה מכונה‪:‬‬ ‫"שר בית הזוהר"‪ ,‬מרוב אהבתו ולימודו‬ ‫אחר ימים אחדים‪ ,‬גמר רבינו אומר בליבו‬ ‫בזוהר הקדוש‪ .‬כשהיה צעיר‪ ,‬הוא ל"ע‬ ‫לעלות לירושלים עיה”ק‪ ,‬ביודעו שמקום‬ ‫היה חילוני‪ .‬יום אחד‪ ,‬היה חסר לרב‬ ‫מושבו הוא בירושלים‪ .‬וכן עשה‪ .‬הטעין‬ ‫שרעבי עשירי למניין‪ ,‬ור' יצחק‬ ‫רבינו יחד עם רעייתו את חפציהם על‬ ‫הרכבת‪ ,‬ובאו לירושלים‪.‬‬ ‫בדיוק אז עבר שם‪ .‬הרב עמד‬ ‫בחוץ‪ ,‬וביקש ממנו להשלים‬ ‫בהגיעו לירושלים עיר הקודש נדד רבינו‬ ‫ל'קדיש' ולהיות 'עשירי'‪.‬‬ ‫כמה פעמים עד אשר הגיע לחצר ברח’‬ ‫ענה לו ר' יצחק שאין לו זמן וכוח לכך‪,‬‬ ‫עם עמיתו המקובל ר' אברהם הכהן‪ ,‬שהיה עוד‬ ‫שילה אשר בשכונת מחנה יהודה‪ ,‬החצר‬ ‫אך לבסוף נכנס ושמע קדיש עם כוונות‪,‬‬ ‫מהמכוונים ב"ישיבת בית‪-‬אל" בעיר העתיקה‪.‬‬ ‫אשר ברבות הימים התפרסמה כחצר הקדושה של‬ ‫ומיד אחרי זה ברח‪ .‬אחרי יומיים‪ ,‬שוב‬ ‫כבר בחצות הלילה היו משכימים קום מורנו הרב‬ ‫ישיבתו‪ .‬שם קבע את מקום מושבו‪.‬‬ ‫זצ"ל עם תלמידיו ועוסקים בתורת הסוד עד זמן‬ ‫ראה את הרב עומד בחוץ וקורא לו להשלים‬ ‫התפילה‪ .‬בהגיע זמן התפילה‪ ,‬היו מכינים עצמם‬ ‫בישיבת בית אל ‪ -‬הקמת ישיבת "נהר‬ ‫מניין‪ .‬ענה‪' ,‬אני לא יכול'‪ .‬אמר לו הרב‪' ,‬כדאי לך‪,‬‬ ‫בוא'‪ .‬אחרי שסיימו את התפילה‪ ,‬הרב דחף לו ביד‬ ‫בדחילו ורחימו‪ ,‬והיו עומדים להתפלל מתוך כובד‬ ‫שלום"‬ ‫חמש לירות‪ ,‬שלפני שישים שנה היו שוות‬ ‫ראש עם הנץ החמה‪ ,‬מתוך סידור התפילה שסידר‬ ‫בשנת התש"ח‪ ,‬כאשר נחרבה "ישיבת בית‪-‬אל"‬ ‫למשכורת חודשית‪ .‬מצא הדבר חן בעיניו‪,‬‬ ‫הרש"ש הקדוש זלה"ה‪ .‬מידי יום ביומו‪ ,‬לאחר‬ ‫בעיר העתיקה‪ ,‬חשש רבינו זיע"א שיתבטל מניין‬ ‫ומאז אותו יום הוא התחיל לעבור שם‬ ‫התפילה‪ ,‬היה לומד רבינו זצ"ל עם תלמידיו טור עם‬ ‫המכוונים שהיו מתפללים את כל שלשת התפילות‬ ‫בכוונה‪ ,‬העיקר שיקראו לו‪ .‬וכך‪ ,‬שוב‬ ‫"בית יוסף" ורמב"ם‪.‬‬ ‫עם הכוונות‪ ,‬ומיד טרח לפתוח מניין של מקובלים‬ ‫דחף לו הרב חמש לירות‪ .‬כך‪ ,‬מיום‬ ‫ואכן‪ ,‬לאחר טרחה ויגיעה רבה‪ ,‬זכה מו"ר ראש‬ ‫‪ -‬רובם ממקובלי "ישיבת בית‪-‬אל"‪ ,‬שהמשיכו את‬ ‫ליום התקרב עוד ועוד לתורה‪ ,‬וכבר לא‬ ‫הישיבה זצוק"ל להעמיד תלמידים הרבה בלימוד‬ ‫השושלת המפוארת של תורת הקבלה והתפילות‬ ‫היה צריך את החמש לירות‪ ,‬אלא היה‬ ‫חכמת הקבלה בכלל ובכוונות הרש"ש בפרט‪,‬‬ ‫בכוונות‪.‬‬ ‫שמח לבוא לישיבה‪ .‬לאט לאט עזב הכל‪,‬‬ ‫ואפשר דאלמלא מו"ר זצ"ל היה משתכח לימוד זה‬ ‫כך‪ ,‬לפני למעלה משבעים שנה‪ ,‬הקים רבינו את‬ ‫ושב בתשובה שלמה‪.‬‬ ‫והתפילות בכוונות‪.‬‬ ‫ישיבתו‪ ,‬ישיבת המקובלים "נהר שלום"‪ ,‬יחד‬ ‫‪12‬‬ ‫“ה‬ ‫מעש‪+‬ה בי‪+‬הודי‬ ‫ו‬ ‫המשך הלכות מוקצה‬ ‫שאלות אקטואליות מבית הדין‬ ‫לא‬ ‫בענייני חושן משפט‬ ‫אם פסקה החיצונית כשרה וכו פסק בשו”ע (סי’ שח‬ ‫האם מותר לטלטל שברי כלים ?‬ ‫נע‬ ‫בעריכת הרה"ג רבי יעקב כהן‬ ‫זו ה‬ ‫סעי’ טו) שיש חילוק בין רצועה פנימית לחיצונה‬ ‫שליט"א‬ ‫מבואר בגמ’ שבת קכג‪ .‬מחט שניטל חררה או עוקצה‬ ‫מאברכי מוסדותינו‬ ‫הא‬ ‫וא‬ ‫דינה כמוקצה כיון שדרך בני האדם לזרוק אותה אמנם בזמננו שאין שתי רצועות אז החילוק הוא‬ ‫או‬ ‫לצ‬ ‫לבין הגרוטאות וכן פסק בשו”ע (סי’ שח סעי’ יא) אם עדיין הנעל ראויה לשימוש וכן לתקנה אח”כ או‬ ‫לש‬ ‫שדעתו לזורקה‬ ‫שמחט שנשברה אסור לטלטלה [כיון שנשברה דינה‬ ‫א‬ ‫מצא שטרות כסף ולידם קבלת תשלום‬ ‫ויע‬ ‫האם מותר לטלטל מטאטא שנשבר בשבת ?‬ ‫כמוקצה מחמת גופו‬ ‫שאלה‪ :‬קודם התפילה נכנס ראובן להכין גופו‬ ‫לו‬ ‫בנקיות לתפילה וכמו שכתוב “היכון לקראת אלהיך‬ ‫בז‬ ‫ולפי”ז הוא הדין לכל כלי שאם נשבר חלק ממנו כתב בשו”ע (סי’ שח סעי’ טז) כירה [חצובה שמניחים‬ ‫ישראל” בחדר השירותים מצא ראובן להפתעתו‬ ‫כמה שטרות כסף זרוקים על הריצפה‪ ,‬וכן עוד נייר‬ ‫לל‬ ‫הרגילות לא להשתמש בו לעוד שימושים אלא עליו את הסיר] שנשמטה [כלומר התפרקה] אחת‬ ‫אחד נוסף‪ ,‬כשהסתכל בנייר ראה ראובן שנייר זה‬ ‫אב‬ ‫הוא קבלה מגבאי בית הכנסת לאביתר על תשלום‬ ‫או‬ ‫מרגליה אסור לטלטלה וכתב הרמ”א (שם) וכן‬ ‫לזורקו דינו כמוקצה מחמת גופו‬ ‫לעליה לתורה‪ ,‬עתה בא ראובן לשאול האם צריך‬ ‫הוא להחזיר את השטרות לאביתר או שיכול לקחתם‬ ‫ספסל ארוך שנשמט אחד מרגליו וכ”ש שניים אסור‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫ביא‬ ‫ומה הדין בכלי שנשבר אבל עדיין אפשר‬ ‫לטלטלו‬ ‫תשובה‪ :‬אם אין בצורת השטרות סימן כגון שמקופלים‬ ‫רומ‬ ‫של‬ ‫להשתמש בו ועתידים לחזור ולתקנו ?‬ ‫באופן משונה וכיו”ב‪ ,‬הרי אלו של מוצאן‪.‬‬ ‫וביאר במשנ”ב (ס”ק סח) שהטעם הוא שחוששים‬ ‫הנימוק‪ :‬מבואר בשו”ע (סימן רסב סעיף ו) דהמוצא‬ ‫או‬ ‫מעות מפוזרים שאין בהם סימן‪ ,‬הרי אלו שלו‪,‬‬ ‫כגון דלת של שידה שהתפרקה מהשידה וכדו’‬ ‫לה‬ ‫שמא יבוא לתקן ולהדק את הרגל בחוזקה וחייב‬ ‫דמסתמא הרגישו הבעלים בנפילתם וכיון שאין‬ ‫שש‬ ‫בהם סימן מתייאש‪ .‬אכן אם המעות אינם מפוזרות‬ ‫אמ‬ ‫דעת רוב הראשונים וכן פסק בשו”ע (סי’ שח סעי’ ח)‬ ‫משום מכה בפטיש או בונה לחלק מהפוסקים‬ ‫ביאר השו”ע (שם בסעיפים יא‪-‬יג) דחייב להכריז‬ ‫לה‬ ‫וכגון אם מצא צבור מעות‪ ,‬חייב להכריז‪ .‬או כשמצא‬ ‫שאם התפרקו דלתות הכלים מותרים בטלטול אפילו‬ ‫של‬ ‫וכתבו הפוסקים לפי”ז מטאטא שיצא המקל‬ ‫שלשה מטבעות זה על גב זה והם עשויים כמגדל‪.‬‬ ‫[דהיינו הרחב למטה והאמצעי רחב מן העליון]‪ ,‬או‬ ‫התפרק בחול כיון שהם עתידם לחזור הם נחשבים‬ ‫שהיו מונחים כסולם‪[ ,‬דהיינו רובו של אמצעי על גבי‬ ‫מהמברשת אסור לטלטל לא את המקל ולא את‬ ‫אד‬ ‫תחתון‪ ,‬ורובו של עליון על גבי האמצעי] או שהיו אחד‬ ‫חלק מהכלי גם בעודו תלוש אמנם לחבר אסור‬ ‫צד‬ ‫המברשת מחשש שמא יבוא לתקן אותם בחוזק‬ ‫מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהם באופן שאם יכניס‬ ‫קיסם ביניהם ינטלו בבת אחת‪ ,‬חייב להכריז‪ ,‬ע”ש‪.‬‬ ‫במ‬ ‫משום בונה אלא כל ההיתר הוא לטלטל את הדלת‬ ‫ויתקעם ויעבור על מכה בפטיש‬ ‫אבל אם אין בו סימנים הללו‪ ,‬אפילו אמר “רשומה‬ ‫לה‬ ‫היא בחותם מלך פלוני”‪ ,‬או אפילו אמר‪“ :‬שמי כתוב‬ ‫שכ‬ ‫ממקום למקום‬ ‫עליה”‪ ,‬אין מחזירין לו‪ ,‬מפני שמטבע ניתן להוצאה‬ ‫וה”ה למשקפיים שנפלה לו הידית או העדשה שהם‬ ‫ושמא הוציאה ומאחר נפלו ע”כ‪ .‬אמנם בסעיף כ כתב‬ ‫מוקצים מחמת שיבוא לחברם בחוזק וחייב משום‬ ‫האם מותר לטלטל נעל או וסנדל שנקרע ?‬ ‫השו”ע דהמוצא ארנק ולפניו מעות מפוזרים‪ ,‬הרי אלו‬ ‫מע‬ ‫שלו‪ .‬ואם מראים הדברים שהארנק והמעות של אדם‬ ‫הק‬ ‫מכה בפטיש‬ ‫מבואר בגמ’ שבת (קיב‪ ).‬סנדל שנפסקו שתי‬ ‫אחד ומהכיס נפלו‪ ,‬חייב להכריז‪ ,‬ע”כ‪ .‬ופשט השו”ע‬ ‫רב‬ ‫נראה “שמראין הדברים” שכתב הוא כעין המבואר‬ ‫שה‬ ‫רצועותיו [החיצונה והפנימית] או רוב תחתית המנעל אמנם באופן שאי אפשר לתקן אותם בביתו וצריך‬ ‫בסעיף שלפני זה והיינו כגון שנשארו מקצת מעות‬ ‫הע‬ ‫בתוך הארנק וכן כשפני הארנק הם כלפי המעות ואין‬ ‫אסור בטלטול ר’ יהודה אומר שאם נפסקה הפנימית מעשה אומן מותר לטלטלם כיון שאין חשש שיבוא‬ ‫לארנק מעצור שימנע מהמעות לצאת מתוכו ע”ש‪.‬‬ ‫עג‬ ‫ואמנם מסתבר שגם שאר דברים שיהוו הוכחה שאכן‬ ‫וה‬ ‫המעות הם של בעל הארנק‪ ,‬גם יועיל כדי לחייב את‬ ‫לתקנם [כיון שאינו יכול או אינו יודע לתקנם]‬ ‫היא מוקצה [כיון שהנעל אינה ראויה לשימוש] אבל‬ ‫המוצא להכריז‪ ,‬אכן בנידו”ד שאין המעות קשורות‬ ‫לקבלה‪ ,‬ואין הוכחה שהכסף נפל מבעל הקבלה‪,‬‬ ‫לזכרון עולם בהיכל ה'‬ ‫וכשם שממנו נפל הקבלה כך אפשר שמאחר נפל‬ ‫כסף‪ ,‬על כן אם אין בצורת השטרות סימן כגון‬ ‫שמקופלים באופן משונה וכיו”ב‪ ,‬הרי אלו של מוצאן‪.‬‬ ‫רות‬ ‫מרדכי‬ ‫גבריאל‬ ‫ר' שלום אהרון‬ ‫בת שרה‬ ‫בן חביבה‬ ‫בן מסעודה‬ ‫בן רחל‬ ‫להנצחת יקירך ‪03-5520004 -‬‬ ‫‪13‬‬ ‫מן העולם ‪ -‬צריכים לחיות את זה‪.‬‬ ‫איגרת‬ ‫לבני הנעורים‬ ‫איתא בשבת (י‪“ ):‬כי אני ה’ מקדישכם” אמר‬ ‫הקב”ה למשה מתנה טובה בבית גנזי ושבת שמה‬ ‫להעמיד את הרע במקומו הנכון‬ ‫ואני מבקשה ליתנה לישראל לך ותודיעם”‪ ,‬מדוע‬ ‫צריך להודיע‪ ,‬מדוע צריך לפרסם את מעלת השבת‬ ‫ולהודיע את ערכה? ממשילים בעלי המוסר‪ ,‬מעשה‬ ‫“הלא כל הארץ לפניך היפרד נא מעלי אם השמאל‬ ‫בעני אחד שדפק על דלתו של רב אחד וביקש‬ ‫ואימינה ואם הימין והשמאילה” (בראשית יג‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫צדקה‪ ,‬לא היה לו מה לתת וחיפש ומצא בקופסת‬ ‫לאחר שחוזרים אברהם אבינו ולוט מארץ מצרים‪,‬‬ ‫התכשיטים של אשתו טבעת פשוטה ואמר לו לך‬ ‫נעשה ריב בין רועי אברהם לרועי לוט‪ ,‬ובגלל מריבה‬ ‫מכור אותה ותקנה לך מזון להחיות את נפשך‪ ,‬לאחר‬ ‫זו הם נאלצים להיפרד‪ ,‬אומר אברהם ללוט‪“ :‬הלא כל‬ ‫זמן מה הגיעה אשתו‪ ,‬וסיפר לה את אשר אירע‬ ‫הארץ לפניך היפרד נא מעלי אם השמאל ואימינה‬ ‫והיא היתה המומה‪ ,‬כי טבעת זו אינה פשוטה כלל‪,‬‬ ‫כשעלה רבי שמעון אצל אביו אמר לו‪ ,‬כך אמרתי לר’‬ ‫ואם הימין והשמיאילה” (בראשית יג‪ ,‬ט)‪ ,‬פירוש ‪-‬‬ ‫זהו יהלום ענק ולא זכוכית‪ ,‬רץ הרב אחרי העני וצעק‬ ‫חייא וכך השיב לי‪ ,‬אמר לו‪ :‬כל כך נתן ר’ חייא הבבלי‬ ‫אומר אברהם ללוט‪ ,‬היפרד מעלי אם אתה הולך‬ ‫אליו שיעצור‪ ,‬אל תחשוש לא אקח לך את תרומתי‬ ‫ממש וחשיבות ללגיונים אלו של רומא עד שהשווה‬ ‫לצד שמאל אני הולך לימין ואם אתה הולך לימין אני‬ ‫ואין אני רוצה אותה בחזרה‪ ,‬אלא דע לך שאינה‬ ‫אותם לזבובים‪ ,‬לגיונים אלו לא חשובים כלום‪ ,‬אבל‬ ‫לשמאל‪ ,‬ובחר לוט ביופי החיצוני של העולם הזה על‬ ‫טבעת פשוטה אלא אבן יקרה מאוד‪ ,‬אני רק רוצה‬ ‫זבובין הקב”ה עושה שליחותו בהן שנאמר “והיה‬ ‫אף הקילקול הפנימי שהיה לאנשי סדום ועמורה‪.‬‬ ‫ביום ההוא ישרק ה’ לזבוב אשר בקצה יאורי”‪.‬‬ ‫שתדע את ערכה האמיתי ואל תמכור אותה בזול‪.‬‬ ‫ויעויין ברבינו בחיי שתמה‪ ,‬אם זה הפירוש הנכון היה‬ ‫מדוע היה צריך רבי חייא לבזות ולהשוות את‬ ‫זה שהקב”ה רוצה להודיע שידעו כולם את ערכה‬ ‫החיילים הרומאים לזבובים מאוסים? אלא שראה‬ ‫לו לומר ואשמילה ולא “ואשמאילה” אלא שהכוונה‬ ‫הרב והעצום של השבת לא למכור אותה בזול‪ ,‬שעה‬ ‫שרבי שמעון מתלהב ומתפעל מהם חושב שיש‬ ‫בזה שאני אשמאילה אותך כלומר שאברהם אומר‬ ‫של תלמוד תורה בשבת כאלף שעות לימוד בימי‬ ‫בהם ממש‪ ,‬רצה להראות לו ממש בעיניו למה הם‬ ‫ללוט‪ :‬אם תרצה להיות בצד שמאל אני אלך לימין‬ ‫שווים‪ ,‬פרסם לו את הדבר כדי שיכיר שהם שקר‬ ‫אבל אם תרצה להיות אתה בצד ימין אני אשמאיל‬ ‫החול (ובכלל כל מילה של לימוד תורה יקרה היא‬ ‫גמור ושווים כקליפת השום‪ ,‬זהו שעשו גם רבי וגם‬ ‫אותך וישים אותך בצד שמאל (וכן הובא במדרש‬ ‫מפנינים כל חפצים לא ישוו בה ‪ -‬ותלמוד תורה כנגד‬ ‫רבה מ”א ו’ לחד פירושא)‪.‬‬ ‫כולם)‪ ,‬כל האוכל ג’ סעודות בשבת ניצול מחבלי‬ ‫רבי חייא העמידו את היופי החיצוני במקומו הנכון‬ ‫משיח ומיסורי מלחמת גוג ומגוג‪ ,‬צריך לדעת את‬ ‫אין מה להתלהב מחיצוניות הם שווים לזבובים ואף‬ ‫ביאור ‪ -‬אברהם הוא צד הימין צד האמת “ימין ה’‬ ‫ערך הדבר כדי שנכיר בחשיבותו ואת מיקומו‬ ‫לפחות מהם‪ ,‬ואין בהם כלום‪ .‬ויעויין עוד בתענית ז‪.‬‬ ‫רוממה ימין ה’ עושה חיל”‪ ,‬ולעומתו לוט הוא בחינה‬ ‫במעשה עם רבי יהושוע בן חנניה‪.‬‬ ‫של שמאל‪ ,‬בחינה של שקר‪ ,‬ואם השקר רוצה להציג‬ ‫האמיתי כדי שלא נבזבז אותו על הבלים‪.‬‬ ‫ה”חפץ חיים” ראה פעם אחת חילול שבת בכה ובכה‪,‬‬ ‫אותו בצד ימין כאילו הוא האמת‪ ,‬צריך בעל כורחו‬ ‫מובא בשולחן ערוך (אור”ח קג‪ ,‬ב) “אין בונים בית‬ ‫צריכים לדעת את החשיבות והערך של האמת ושל‬ ‫להעמידו במקומו הנכון שהוא משמאל‪ ,‬שנדע בברור‬ ‫כנסת אלא בגובה של עיר ומגביהין אותו כד שיהיה‬ ‫השקר‪ ,‬כשרואים עבירה צריך לבכות כדי להכיר‬ ‫ששם מקומו‪ .‬שהרבה דברים באים באיצטלא של‬ ‫גבוה מכל בתי העיר” בית כנסת צריך להיות במקום‬ ‫באסון הגדול‪ .‬הגמ’ בברכות (לו‪ ):‬אומרת “כל‬ ‫אמת אבל בשורש מהותם זה שקר‪ ,‬ולכן תפקידנו‬ ‫הגבוה בעיר אף על פי שתפילה צריכה להיות‬ ‫האוכל בלי ברכה כאילו גוזל את ה’ והוי חבר לאיש‬ ‫להעמיד את השקר את היצר הרע במקומו הנכון כדי‬ ‫במקום נמוך שנאמר “ממעמקים קראתיך ה’”‪ ,‬אלא‬ ‫משחית לירבעם בן נבט שחטא והחטיא את הרבים‬ ‫שלא נטעה לחשוב אפילו בהרהור קל שיש בו משהו‬ ‫יש עניין לרומם את בית אלוקינו שהכל ידעו שהוא‬ ‫שאין לו חלק לעולם הבא”‪ ,‬ויפלא מה אסון גדול כל‬ ‫מהאמת‪.‬‬ ‫עיקר הבית של העיר לא שום מקום אחר‪.‬‬ ‫כך רק שלא בירך‪ ,‬אלא שחז”ל רוצים שנכיר באסון‬ ‫אדם שמתעקש לעמוד בשקר שלו להראות פניו כפני‬ ‫הגדול של העבירה אפילו שלכאורה נראית כקטנה‪.‬‬ ‫צדיק שהצדק עימו‪ ,‬צריך להתרחק ממנו ולהעמידו‬ ‫לעומת זה מצינו בסנהדרין (סג‪ ):‬וכן הובא בהלכה‬ ‫לדוגמא ‪ -‬חז”ל דימו מצוות או עבירות לדברים‬ ‫במקום הנכון‪ .‬ועל כן צריך כל אדם להזהר שלא‬ ‫“לא יאמר אדם לחברו המתן לי לצד עבודה זרה”‬ ‫מאוד מוגזמים כגון תלמיד חכם האוכל עם רשע‬ ‫להתפעל מענייני העולם השפל הזה עלמא דשיקרא‪,‬‬ ‫שלא ישמע שם עבודה זרה על פיך‪ ,‬כדי לרחק עצמו‬ ‫כאילו עובד עבודה זרה‪ ,‬כל הכועס כאילו עובד ע”ז‪,‬‬ ‫שכל הנאה בעולם הזה מרחיקה את האדם מהטוב‬ ‫ממנה ולא ליתן לה חשיבות כלל שלא נטעה ח”ו‬ ‫המלבין פני חברו ברבים כאילו רצחו‪ ,‬לשון הרע כמו‬ ‫הניצחי‪ ,‬כמובא בתנחומא (וישב ג’)‪.‬‬ ‫שיש בה ממש‪.‬‬ ‫מכה רעהו בסתר‪ ,‬כל הגר בארץ ישראל יש לו אלוה‪,‬‬ ‫ואילו הגר בחו”ל אין לו‪ ,‬כל המחלל את השבת‬ ‫מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין ושלח אחר רבינו‬ ‫ולכן אמרו חז”ל שם “כל ליצנות אסורה מלבד ליצנות‬ ‫הקדוש והלכו עימו רבי שמעון בנו ורבי חייא‪ ,‬ראה‬ ‫כאילו עבר על התורה כולה‪ ,‬ועוד כהנה דברים‬ ‫מעבודה זרה”‪ ,‬ואע”פ שליצנות מידה מאוסה מנהגם‬ ‫קיצוניים‪ ,‬אלא שחז”ל רצו לזעזע אותנו כביכול‬ ‫רבי שמעון לגיון אחד מחיילי המשמר של אנטונינוס‬ ‫של פלשתים‪ ,‬שאין לכת הליצנים חלק בעולם הבא‪,‬‬ ‫שנכיר את עוצמת העבירה‪ ,‬מפני שאדם מטבעו לא‬ ‫שהוא גבוה נאה ומשובח שראשו מגיע עד כותרות‬ ‫אלא שמתפקידנו לבזות את הרע ולפרסמו שהוא‬ ‫מחשיב דברים אלו שנראים לו קטנים‪ ,‬אבל כלפי‬ ‫העמודים‪ .‬אמר לו לרבי חייא‪ :‬ראה כמה מפוטמים‬ ‫שקר כדי להעמידו במקומו הנכון‪ ,‬וכנגד זה צריך‬ ‫שמיא הם דברים עצומים ואנו צריכים לדעת זו‪.‬‬ ‫עגלים של עשיו‪ .‬נטלו רבי חייא והוליכו לשוק‬ ‫לפרסם את בית הכנסת את האמת להעמידו ברום‬ ‫המשנה באבות (ג’‪ ,‬יד) אומרת‪ :‬שינה של שחרית‪,‬‬ ‫והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובים עליהם‪,‬‬ ‫העיר להכיר בחשיבותו ‪( .‬אור ההר)‬ ‫יין של צהרים‪ ,‬שיחת הילדים‪ ,‬מוציאים את האדם‬ ‫אמר לו‪ :‬זבובים אלו ואותו ליגיון שווים‪.‬‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫שילה בן נטלי חיה‬ ‫איל בן יסמין‬ ‫ורד בת יסמין‬ ‫אליהו בן סאלמה‬ ‫טל בן מדי‬ ‫גיל בן אסנת‬ ‫עידו בן רחל‬ ‫יניב בן משה‬ ‫מרדכי בן נטלי חיה‬ ‫‪03-5520004‬‬ ‫לתרומות והנצחות‬ ‫שרה בת נעמי‬ ‫מאיר בן מדי‬ ‫ירמיהו בן ויקטוריה‬ ‫‪14‬‬ ‫תא חז‬ ‫חזי‬ ‫‪he na‬‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫מאשרין‬ ‫‪ths in‬‬ ‫‪Hebr‬‬ ‫‪ew‬‬ ‫לחם‪ ,‬כאי‬ ‫אלא‬ ‫פריטים טמונים ‪ -‬פרשת לך לך‬ ‫לחם מדא‬ ‫ביה‬ ‫צאו למסע בעקבות רועי אברהם אבינו‪ ,‬ומצאו את ‪ 15‬הפריטים‬ ‫לח״ם ו‬ ‫הננ‬ ‫ד)‬ ‫המסתתרים בתמונה!‬ ‫מניהדאא‬ ‫ועל‬ ‫נקיט‪ ,‬גו‬ ‫(שיר‬ ‫דא כנס‬ ‫הפריטים שעליכם לחפש‪:‬‬ ‫רשימת הפריטים‪:‬‬ ‫‪ .1‬מקל נדודים – "לֶ ְך לְ ָך ֵמ ַא ְרצְ ָך"‪.‬‬ ‫‪ .2‬גמל – מסעו של אברהם לארץ כנען‪.‬‬ ‫‪ .3‬אוהל – מגורי אברהם בארץ כנען‪.‬‬ ‫‪ .4‬מפת ארץ כנען – הארץ שהובטחה לאברהם‪.‬‬ ‫‪ .5‬עץ אלון – ֵ"אלֹון מ ֶֹורה"‪.‬‬ ‫‪ .6‬שדה חיטה – שדות הארץ‪.‬‬ ‫‪ .7‬עדר כבשים – מקנה אברהם ולוט‪.‬‬ ‫‪ .8‬זמם לצאן – רועי אברהם שמנעו גזל‪.‬‬ ‫‪ .9‬באר – השקיית המקנה‪.‬‬ ‫‪ .10‬גדר אבנים – גבולות השדות‪.‬‬ ‫‪ .11‬נהר הירדן – "כִ ּכַ ּר ַה ַי ְּר ֵדּן"‪.‬‬ ‫‪1/1‬‬ ‫‪ .12‬שער העיר סדום – מקום מושבו של לוט‪.‬‬ ‫‪ .13‬שק תבואה – הרעב בארץ כנען‪.‬‬ ‫‪ .14‬מטיל זהב – עושרו של אברהם‪.‬‬ ‫‪ .15‬כתר מלך – ארבעת המלכים וחמשת המלכים‪.‬‬ ‫האם תצליחו לגלות את כולם? בהצלחה!‬ ‫מצא את ההבדלים‬ ‫ַוי ְִהי כְ ּבֹוא ַא ְב ָרם ִמצְ ָרי ְָמה‬ ‫אברהם אבינו מגיע למצרים ושרה אמנו מוסתרת בתיבה‪ .‬התבוננו היטב ומצאו את ‪ 15‬ההבדלים בין התמונות!‬ ‫יש לכם פתרון? הזדמנות לזכות בפרסים מפתיעים! ‪ -‬שלחו את התשובות הנכונות למייל ‪Office@mrbs.co.il‬‬ ‫או לפקס ‪ 077-4701119‬והיכנסו להגרלה‪-‬בהצלחה!‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫כ‬ ‫‪15‬‬ ‫ר‬ ‫‪17:40‬‬ ‫‪,28.1.‬‬ ‫‪2025‬‬ ‫ש‬ ‫ד‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫ותתאי‬ ‫עלמא עלמא‬ ‫דאתי‪ ,‬דעלאי‬ ‫איהו‪ ,‬איהו‪,‬‬ ‫ומאי ומאי‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫לחמו‪,‬דאדאהואהואאתראתרדכלאדכלא‬ ‫מאשרין ליה‪,‬‬ ‫שמנהלחמו‪,‬‬ ‫מאשרשמנה‬ ‫תא חזי‪ ,‬מאשר‬ ‫ב‬ ‫‪Kabb‬‬ ‫‪alistic‬‬ ‫ב‬ ‫‪Tree‬‬ ‫‪of Lif‬‬ ‫‪e with‬‬ ‫‪the na‬‬ ‫י״‬ ‫‪mes‬‬ ‫‪of the‬‬ ‫‪Seph‬‬ ‫‪iroth‬‬ ‫פריש אלאמאןאיתהואלחםאתר‪,‬‬ ‫כאןהואלא אתר‪,‬‬‫עד מאן‬ ‫מאן‪,‬פריש‬ ‫לחמו‪,‬כאן לא‬ ‫לחמו‪,‬שמנה‬‫שמנה ליה‪.‬‬ ‫ומכספין‬‫ומכספליהין ליה‪.‬‬ ‫מאשרין‬ ‫ותתאי‬ ‫‪and pa‬‬ ‫ואית‬ ‫מאן‪ ,‬עד‬ ‫מאשרין ליה‬ ‫‪th‬‬ ‫לחםדתלייא‬ ‫ואית‬ ‫תורה‬ ‫אילנא‬ ‫דברי‬‫ואית אית‬ ‫אילנאביהדחיי‪,‬מותא ‪,‬‬ ‫אילנא ‪,‬אילנאאיתדתלייא‬ ‫אית אילנא ואית‬ ‫דחיי‪ ,‬ואית‬ ‫אילנא ‪,‬דאית‬ ‫ואיתכמה‬ ‫דאיתואיתאילנאלחם‪,‬‬ ‫כמהלחם‬‫לחם‪ ,‬אית‬ ‫אלא‬ ‫לחמ״והרשב״י‬ ‫שלטז‬‫(שמות‬‫הוא‬ ‫(לחם)ועלדאדאו'‪,‬דרךודא‬ ‫כתיבאורו‬ ‫לחמ״ואיהולח״ם ו'‪,‬‬ ‫פנג‪,‬הואומאן‬ ‫לחם ודא‬ ‫דאקרידא ו'‪,‬‬ ‫ואיתאיהולחם(לחם)‬ ‫דאקרי ‪,‬לחםאיתפנג‪,‬לחםומאן‬ ‫לחם מותא‬ ‫ביה‬ ‫השמיםו'‪,‬ודאי‪.‬‬ ‫דהא‬ ‫הקדוש‬ ‫השמים‪ ,‬מן‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫בזוהר‬ ‫מאשר שמנה‬‫לחם מן‬ ‫ועל דא‬‫ודאי‪.‬לכם‬ ‫ממטיר‬‫השמים‬ ‫השמים‪,‬ד)מןהנני‬ ‫(שמות טז‬‫כתיבלחם מן‬ ‫ממטירדא לכם‬ ‫לח״םהנניו'‪ ,‬ועל‬ ‫ד)‬ ‫כדכתיב‬ ‫איהו‬ ‫מעטרא ליה‪,‬‬ ‫אמו‪ ,‬וכד‬ ‫בעטרהוהואשעטרה לו‬‫(שיר גהאייא)אילנא ‪,‬‬ ‫כדכתיבאתזן‬ ‫מעטראו'‪,‬ליה‪,‬דהא מניה‬ ‫לחמו‪ ,‬לחם‬ ‫שמנה‪ ,‬והוא‬ ‫מניהדאאתזןמאשר‬ ‫האי אילנא‬ ‫ועל‬ ‫מלך‬ ‫ומאן לה על‬ ‫אתזנת‪,‬מלך‪,‬‬ ‫והוא יהיב‬ ‫מניהמעדני‬ ‫דהא יתן‬ ‫ודאי הוא‬ ‫נקיט‪,‬ישראל‪,‬‬ ‫וכד דאאיהוכנסת‬‫אמו‪ ,‬מלך‬ ‫מלך‪,‬לו ומאן‬ ‫שעטרה‬ ‫בעטרהמעדני‬‫נקיט‪ ,‬גודאייא)הוא יתן‬ ‫(שיר‬ ‫קיימא ‪,‬לך לך‬ ‫פ>רש>ת‬‫דצדיק‪ ,‬דרגא קדישא את‬ ‫קדישאעלאתידאקיימא ‪,‬‬‫דצדיק‪,‬והואדרגאיהיב לה‬ ‫אתזנת‪,‬‬ ‫דא כנסת ישראל‪ ,‬דהא מניה ידא‬ ‫בכתר‪ ,‬ומלא דרגה פחות‪ ,‬דהיינו בחכמה וכו' וידוע שבשם‬ ‫במבחן של העולם הזה לפני השם יתברך‪ ,‬וברגע שאנחנו‬ ‫כתב הרמב"ם (הלכות ע"ז א ג) שכאשר היה אברהם אבינו‬ ‫ב"ן הייתה בריאת העולם‪.‬‬ ‫מתרגלים בכל עת לשאול את עצמינו‪ ,‬מה כעת ה' יתברך‬ ‫קטן החל לחקור אחר הנהגת העולם ובן ארבעים שנה‬ ‫רוצה שנעשה כעת‪ ,‬ואנחנו פועלים על פי מה שיד שכלנו‬ ‫הכיר אברהם את בוראו ובכס"מ שם כתב שבזה מיושבים‬ ‫ונמצא שיש ארבעה מלכים ועוד חמשה הרי הם ט'‬ ‫מגעת לדעת את רצונו יתברך‪ ,‬הרי אנחנו עומדים בנסיון‬ ‫דברי חז"ל שמסכת נדרים (לב‪ ).‬נאמר בן ג' שנים ואילו‬ ‫מלכים דטומאה והיינו שהיו ז מלכים דפרשת ואלה‬ ‫של העולם הזה‪ ,‬ומכינים אנחנו את עצמנו לעולם שכולו‬ ‫במדרש רבה נח נאמר שלריש לקיש בן ארבעים ושמונה‬ ‫המלכים אשר מלכו (פרק לו פסוק א) וכאשר נגדלו‪,‬‬ ‫ארוך וטוב‪.‬‬ ‫שנה הכיר את בוראו ולגירסת הרמב"ם צ"ל בן ארבעים‬ ‫עלו בחינת ז' מלכים הנזכרים ונעשו ט' מלכים הנזכרים‬ ‫וכאשר הגיע אברהם אבינו לארץ ישראל קיבל את כל‬ ‫שנה (כ"כ הכס"מ אולם יש להקשות שגירסת מ"ח שנה‬ ‫החמישה והארבעה‪ ,‬לפי שבתחילה היו ז' מלכים דחג"ת‬ ‫השפע הרוחני של ארץ הקודש‪ ,‬וזכה לתקן תיקונים‬ ‫הכיר אברהם את בוראו מובאת כמה פעמים במדרש רבה‬ ‫נהי"ם שלכל אחד ג' פירקין‪ ,‬ובצד הקלי' לא עלו לדרגה‬ ‫ויחודים גדולים בעולמות העליונים‪ ,‬לאין שיעור‪ ,‬והוריד‬ ‫וגם בתנחומא ובילקוט ובפסיקתא ויש אומרים בפסיקתא‬ ‫‪file:///C‬‬ ‫שפע וברכה לעולם מתוקף הקדושה‪ ,‬ומחמת שכל‬ ‫‪:/Use‬‬ ‫בן נ' שנים)‬ ‫טדגי‪rs/‬‬ ‫‪/Dow‬‬ ‫‪nload‬‬ ‫מעל כל החג"ת אלא חסד וגבורה שב' פרקין עליונים‬ ‫‪s/Tre‬‬ ‫‪e_of‬‬‫‪_life_b‬‬ ‫_‪ahir‬‬ ‫‪Hebr‬‬ ‫השפע החל להגיע לאברהם ולא היה יכולת לצד הקליפה‬ ‫וידוע שנחלקו האמוראים במדרש האם נסיון העקדה‬ ‫‪ew (1‬‬ ‫‪).svg‬‬ ‫שלהם נעשה בחינת חכמה ובינה בלבד בלא דעת‪ ,‬לפי‬ ‫לינק‪ ,‬על ידי שהיה אברהם מוריד השפע בארץ ישראל‪,‬‬ ‫הוא הגדול או נסיון לך לך‪ ,‬והמסקנה שהעקדה הוא‬ ‫שהדעת הוא המוליד וכו' ונמצא ט'‪ .‬כך הסברני רבי ניסים‬ ‫לכן קם נמרוד הרשע ראש הקליפה‪ ,‬לנסות להילחם‬ ‫הנסיון הגדול יותר‪ .‬ויש גם מחלוקת מה נמנה מי' נסיונות‬ ‫‪1/1‬‬ ‫נעים נר"ו‬ ‫באברהם‪ ,‬וכפי שידוע שכל מטרת מלחמת ד' המלכים‬ ‫וכו' יעויין גם במפרשים על המשנה באבות (ה ג)‪ .‬ועל‬ ‫ויש ללמוד מכך רק כאשר הגיע אברהם לארץ ישראל‬ ‫היא לצורך לשבות שבי מהקדושה של אברהם או להורגו‪,‬‬ ‫כל פנים‪ ,‬יש מפרשים שאומרים שלאברהם אבינו לא‬ ‫וזוהי הסיבה שלא קם נמרוד על אברהם בהיותו בחרן‪ ,‬על‬ ‫היה לו נסיון כלל לשמוע לדבר ה'‪ ,‬כי היה מבוטל מכל‬ ‫בא נמרוד להלחם נגדו לפי שלקח את כל השפע לצד‬ ‫אף שהיה יותר קרוב למקומו‪ ,‬לפי שרק כאשר הגיע לארץ‬ ‫וכל כלפי הי"ת והיה דבק בהי"ת‪ ,‬וראה את יד ה'‪ ,‬ושכל‬ ‫הקדושה‪ ,‬שעל ידי מעשים טובים נעשה שפע לעם‬ ‫ישראל ראה נמרוד שכל השפע מגיע מצד אברהם אבינו‪,‬‬ ‫אמרי ה' בנבואות אליו יתקיימו‪ ,‬וראה יד ה' במכות פרעה‬ ‫ישראל רוחני וגשמי‪ ,‬ואז האומות מרגישים את חסרונם‪,‬‬ ‫ובטן רשעים תחסר דהיינו שיוצאים אט אט כל ניצוצי‬ ‫ואלימלך על דבר שרה אשתו וכו'‪ ,‬אלא כל נסיונו היה‬ ‫ורוצים להלחם בישראל‪ ,‬אבל אם יש תשובה ועליייה‬ ‫הקדושה מהקלי' ולא נשאר להם שפע כלל‪ .‬ועל כן החל‬ ‫כמאמר הצדיקים "הורני ה' דרכך אהלך באמיתך" אין‬ ‫רוחנית לעם ישראל‪ ,‬אזי עם ישראל הם נוצחים‪ ,‬למרות‬ ‫לסובב סיבות כיצד להלחם באברהם בחיר ה'‪.‬‬ ‫לו כל שאלה אם ילך בדרך רצונו יתברך אלא רק לדעת‬ ‫שבאים עליהם מלכים יותר תקיפים וחזקים‪ .‬ועוד יש‬ ‫וזוהי הסיבה שאע"פ שד' המלכים היו מלכים גדולים‬ ‫את דרכו‪ ,‬וידוע שאברהם אבינו קיים את כל התורה‬ ‫ללמוד מכאן את מעלתה של ארץ ישראל‪ ,‬כמה שפע‬ ‫ומפורסמים‪ ,‬הגיעו ממרחק רב להלחם עם החמשה‬ ‫והנחיל את התורה לעולם שהתורה כולה רחמים וחסדים‬ ‫מלכים הקטנים שאין כלל כבוד לנצחם‪ ,‬לפי שעיקר‬ ‫גדולים‪ ,‬ואע"פ שנסיון לך לך בימים ההם אינו כמו זמנינו‬ ‫של קדושה מושכת על האדם‪ ,‬וכתוב ברמב"ן על עניין‬ ‫בכלל‪ ,‬לפי שבימיהם היו אנשים הורגים וחומסים או‬ ‫מטרת הד' מלכים היא לתפוס את אברהם ולכן גם שבו‬ ‫זה של ארץ ישראל‪ ,‬שככל שאדם חושב ומעריך את‬ ‫את לוט וכמבואר במדרש תנחומה שכל מטרתם הייתה‬ ‫רוצחים את האורחים ונשיהם‪ ,‬והיו כנופיות כנופיות ומי‬ ‫ישיבתו בארץ הקודש‪ ,‬ומתחבר במחשבתו לקדושה זו‪,‬‬ ‫להזיק את אברהם אבינו ונמרוד הרשע שידע שאברהם‬ ‫שהולך ממקומו ספק גדול מאוד אם יחיה וישרוד‪ ,‬מ"מ‬ ‫כך קדושת ארץ ישראל משפיע עליו יותר ויותר אור‬ ‫לוקח כל השפע לצד הקדושה לאחר וזכר את הצלתו‬ ‫אין לאברהם נסיון להרוג את עצמו לכבוד הי"ת שהרי‬ ‫רוחני‪ ,‬שמקדש אותו‪ ,‬והרי הוא כמי שיש לו אלוה‪ ,‬דהיינו‬ ‫מאור כשדים ניסה בכל כוחו להרע לאברהם ולכן בא‬ ‫הוא בטל ומבוטל אליו יתברך‪ ,‬אלא הנסיון היה חיבוט‬ ‫שמחובר ליוצרו ומתקדש בקדושת אור ה' של בחינה זו‬ ‫מרחק אלפי קילומטרים להילחם באברהם בחירוף נפש‪.‬‬ ‫הנפש בשאלה מה לעשות ומה היא רצון ה' כאשר מקבל‬ ‫אלא שהיה דבר שמעט מונע מאברהם להוריד את השפע‬ ‫בנבואה ציווי מהי"ת לעשות מעשה של חילול ה' ב'לך לך'‬ ‫גם כן‪.‬‬ ‫והיינו חברותו עם לוט‪ ,‬לפי שכל עוד שהיה מחובר לוט‬ ‫שעוזב את אביו הזקן‪ ,‬והוא מנוגד לכל התורה המוסרית‬ ‫וכל מלחמה זו של המלכים‪ ,,‬רומזת לכל המלחמות עד‬ ‫לאברהם היה ללוט יניקה מהקדושה‪ ,‬וכשנפרד הפסיקה‬ ‫שהיה מודיע לרבים כל ימיו‪ ,‬שהרי היה מודיע לכולם‬ ‫עולם‪ ,‬וגם למלחמה של דורינו דור עיקבתא דמשיחא‪,‬‬ ‫היניקה ועל ידי שלא היה לקלי' יניקה מהקדושה של‬ ‫שיש בורא לעולם וחייבים ללכת בדרכי הישר ובכלל זה‬ ‫וכמו שמצינו שאברהם ואליעזר נתגברו על כל צבאות‬ ‫אברהם‪ ,‬ובפרש שהיה גם בארץ ישראל‪ ,‬וגם נפרד מלוט‬ ‫לסייע ולכבד את האבות מצוות כיבוד הורים‪ ,‬ועל כן היה‬ ‫נהיה הפרדה בין המלכים לפי שלמלכים כולם אין חיות כי‬ ‫לו נסיון כיצד יחלל שמו יתברך‪.‬‬ ‫האלפים‪ ,‬בזכות האמונה! ויבואו עד דן ואמרו חז"ל‬ ‫שהגיע לדן חלשה דעתו‪ ,‬משראה את העגלים כמבואר‬ ‫אין שפע לטומאה‪ ,‬וניהיה בהם פירוד כי בעת שהיה להם‬ ‫וגם בנסיון העקידה הנסיון היה כיצד יחלל שמו יתברך‪,‬‬ ‫יניקה לא היה בהם פירוד ולכן רצו לשבות את אברהם‬ ‫שהרי עתה יאמרו כל ציווי ה' שהיו יפים ונאמנים‪ ,‬והם‬ ‫ברש"י והיינו שראה עד הבירורים של עיקבתא דמשיחא‪,‬‬ ‫ומטעם זה הם לקחו את לוט בשבי בכדי שיצליחו חלילה‬ ‫ברכה לעולם‪ ,‬עתה רואים ציווי הנוגד לכל מוסר ולכל‬ ‫לפי ששבט דן שהוא השבט האחרון במסעות‪ ,‬שמברר‬ ‫לשבות גם את אברהם שזמן שיצא לחלצו‪ .‬וזוהי הסיבה‬ ‫הגיון ויש בזה חילול ה'‪ ,‬ולכן היה לו נגיעות בדבר כיצד‬ ‫את הבירורים האחרונים ומאסף לכל המחנות‪ ,‬ולכן יעויין‬ ‫שכאשר ניצח אברהם את ד המלכים עדיין רצה מלך‬ ‫לנהוג‪ .‬אולם מצד נסיון העקדה שה' מצד אחד אמר לו‬ ‫במכתב של הרמב"ם לבנו (ויש אומרים שאינו מהרמב"ם)‬ ‫סדום שהצילו אברהם לשלם לאברהם מפני שרצו על‬ ‫כי ביצחק יקרא לך זרע ומצד שני אומר לעוקדו אין‬ ‫שכותב על גוש דן שהוא מקום שיש בו הרבה בירורים‬ ‫ידי זה לינק מקדושתו אולם אברהם בעמידתו האיתנה לא‬ ‫לאברהם שאלות כלל‪ ,‬כי הולך בפשיטת אחר ה' ולא נכנס‬ ‫ורוח של פחות קדושה משאר ארץ ישראל יעויי"ש אבל‬ ‫נתן לזה כלל‪.‬‬ ‫בכבשי דרחמנא‪ ,‬אלא שהיה לו הספיקות והנגיעות הנ"ל‪,‬‬ ‫וידוע מה שכתוב בדברי רבינו האריז"ל ש‪-‬ד' המלכים‬ ‫אולם התגבר על נגיעותיו והחליט ללכת כפשט דברי ה'‬ ‫על ידי מצוות התשובה והתעלות בתורה וירא"ש זוכים‬ ‫והחמשה מלכים ביחד תשע הם במרכבה של הטומאה‬ ‫בנבואתו‪ ,‬ועשה הציווי כאשר ציווה ה' ללא כל שינוי או‬ ‫ישראל לקחת את כל השפע ולגבור על כל שונאיהם‬ ‫הוספות הסברים שמשנים את משמעות דברי ה' כפי‬ ‫כנגד שם הויה דב"ן במילוי ההין כזה יוד הה וו הה שיש בו‬ ‫עד לתשועתם הגדולה בביאת משיח צדקנו ובניין בית‬ ‫אשר ייטה לב האדם‪.‬‬ ‫ט' אותיות‪ ,‬והאותיות של הפשוט‪ ,‬דהיינו שם הויה ללא‬ ‫מקדשינו ותפארתינו אמן התודה וברכה לרבי ניסים‬ ‫המילויהם כביכול כנגד ד מלכים‪ ,‬ואילו החמישה מלכים‬ ‫וצריך לדעת שגם אם אין פשט הדברים נכון ומדיוק‬ ‫נעים שליט"א שמלמד אותנו יהי רצון שיזכה לראות נחת‬ ‫הם היו כנגד ה' אותיות של המילוי דשם ב"ן הנזכר‪ ,‬ולכן‬ ‫מספיק‪ ,‬שיתכן שהיה גם באופנים נוספים‪ ,‬מכל מקום‪,‬‬ ‫דקדושה מכל יוצאי חלציו אמן‪.‬‬ ‫היו הם מלכים יותר קטנים וחלשים לפי שידוע ש'פשוט'‬ ‫היסוד הנלמד מכאן הוא‪ ,‬שכל רגע ורגע אנחנו עומדים‬ 16