gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת לך לך ‪-‬תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אורו להאיר והוא היה ההתחלה והיסוד של כלל‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫ישראל‪ ,‬כמו שאומר הפסוק [ישעיה מא ב] מי העיר‬ ‫ממזרח צדק וגו' ודרשו חז"ל [ב"ב טו‪ ].‬על אברהם‬ ‫כתב רבי חיים ויטאל זי"ע [עץ הדעת טוב – תהלים‬ ‫אבינו‪ ,‬והוא השריש כח האמונה ומסירות נפש בכל‬ ‫קכד]‪:‬‬ ‫הדורות אחריו‪.‬‬ ‫"כבר ידעת כי הגלויות אינם אלא ארבע‪ :‬בבל מדי יון‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬ ‫ואדום וכו'‪ ...‬אבל יש גלות חמישי‪ ,‬אחרון לכולם וקשה‬ ‫אביך אל הארץ אשר אראך‪( :‬יב א)‬ ‫מכולם‪ ,‬הוא גלות ישמעאל‪ ,‬הנקרא 'פרא אדם'‪ ,‬ואינו‬ ‫כותב ה"בן איש חי" זי"ע ב"עוד יוסף חי"‪ :‬איש קדוש‬ ‫נמשל אל החיות כשאר ארבע הגליות‪ ,‬וכנזכר בספר‬ ‫כאאע"ה אשר ציווהו השי"ת לנסוע מעירו לארץ כנען‪,‬‬ ‫דניאל וכו'‪ ...‬שהם רוצים להרוג נפשות וגופות‪,‬‬ ‫בוודאי היה נסיעה זו לטובת נשמתו וזהו דכתיב ל"ך‪,‬‬ ‫ולכלות ממונם של ישראל ולבולעם חיים ולא להשאיר‬ ‫היינו לטובתך ולטובת נשמתך‪ .‬נמצא מסתובב לו‬ ‫להם שורש וענף‪ ,‬ובגלות ישמעאל עתידין להצר את‬ ‫האדם עלי אדמות מהלך ומטלטל ממקום למקום ומעיר‬ ‫ישראל צרות קשות ומשונות לא נראו כמותם‪ ,‬שלכן‬ ‫לעיר‪ ,‬הכל בהשגחה פרטית מאת השי"ת לטובתו‬ ‫נקרא שמו 'ישמעאל' – על שעתידים ישראל לצעוק‬ ‫ולקבץ נדחיו המפוזרים והמגולגלים בדומם צומח וחי‪.‬‬ ‫צעקות גדולות בימי גלותו‪ ,‬ואז ישמעם קל ויענם"‪.‬‬ ‫עכת"ד‪.‬‬ ‫ואמנם מקורו הוא בפרקי דרבי אליעזר [פרק לב]‪:‬‬ ‫"ולמה נקרא שמו 'ישמעאל'‪ ,‬שעתיד הקב"ה לשמוע‬ ‫המהר"ל שואל‪ :‬מדוע בפרשה הקודמת כשהכתוב‬ ‫בקול נאקת העם‪ ,‬מה שעתידין בני ישמעאל לעשות‬ ‫מדבר בנח פותח קודם בשבחו‪ ,‬שהיה 'צדיק תמים'‪.‬‬ ‫בארץ באחרית הימים‪ ,‬לפיכך נקרא שמו ישמעאל‪,‬‬ ‫ולמה לא נאמר בתורה קודם מאמר השם לאברהם 'לך‬ ‫שנאמר 'ישמע קל ויענם'‪.‬‬ ‫לך' – שהיה אברהם צדיק וירא אלקים?‬ ‫אלא‪ ,‬אלמלי נאמר כך‪ ,‬היה במשמע שבחירת ה'‬ ‫רגיל היה הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע לומר‪" :‬לכל‬ ‫באברהם ובזרעו היתה מטעם זה‪ ,‬ואם חס ושלום בזמן‬ ‫שבוע פרשה משלו‪ ,‬חוץ מפרשת לך לך שהיא‬ ‫בין הזמנים ישראל יהיו בלתי זכאים‪ ,‬תיבטל חלילה‬ ‫מתאימה לכל השנה‪ .‬ומדוע ? מפני שכאשר האדם‬ ‫הבחירה‪ .‬כמאמרם ז"ל באבות‪ :‬כל אהבה שהיא תלויה‬ ‫רואה דברים שליליים וחסרונות אצל הזולת‪ ,‬עליו לומר‬ ‫בדבר בטל דבר בטלה אהבה‪ .‬לכן לא סיפר הכתוב‬ ‫לעצמו 'לך לך' – לך אל עצמך ומצא את החסרונות‬ ‫קודם לכן דבר על צדקת אברהם‪ ,‬להורות שהבחירה‬ ‫שבך‪ ,‬כי מום שבך אל תאמר לחבירך" ‪...‬‬ ‫היא תעלומת ה' ורצונו יתברך‪ ,‬שלעולם לא תופר ולא‬ ‫תתבטל‪ ,‬ולעולם יהיו ישראל זרע קודש‪ ,‬ואף על פי‬ ‫בספר "אמרי פנחס" מהרה"ק מקוריץ זי"ע‪ :‬עד‬ ‫שחטא ישראל הוא‪.‬‬ ‫פרשת לך שקורין ענין אברהם אבינו ע"ה העולם‬ ‫נבוך‪ .‬ומפרשה זו מתעורר חסד אברהם ונעשים‬ ‫הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע מבאר עפי"מ‬ ‫ישועות בעולם‪.‬‬ ‫דכתב הרמב"ם [הלכות דעות פ"ו ה"א] וז"ל‪ :‬שדרך בני‬ ‫אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו‪,‬‬ ‫איתא בירושלמי‪ :‬יראה בעל השמועה עומד כנגדו‪:‬‬ ‫ונוהג כמנהג אנשי מדינתו‪ ,‬לפיכך צריך אדם להתחבר‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬בסדרות האלו אאע"ה‬ ‫לצדיקים ולישב אצל חכמים תמיד כדי שילמד‬ ‫הוא "בעל השמועה"‪ .‬הרבי מלובלין זי"ע היה אומר‪,‬‬ ‫ממעשיהם‪ ,‬ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי‬ ‫שבהגיעו לפרשת 'לך לך' – היה אצלו הבדל כמו בין‬ ‫שלא ילמד ממעשיהם‪ ,‬ואם הוא במדינה שמנהגותיה‬ ‫האור לחושך‪ ,‬יען שאאע"ה מאיר את העולם‪.‬‬ ‫רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה‪ ,‬ילך למקום‬ ‫שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בספר "נטעי אשל"‪ :‬בספרים הק' כתבו שכשמגיע‬ ‫וזהו פירוש הפסוק‪ :‬שאמר הקב"ה לאברהם 'לך לך‬ ‫פרשה זו נעשה אור בעולם‪ ,‬שמתחיל להאיר אור‬ ‫מארצך'‪ ,‬כיון שבני ארצך הם אנשים רעים‪ ,‬על כן לך‬ ‫חדש האור הגדול של אברהם אבינו‪ ,‬שכאן התחיל‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬וכי צריך הקב"ה לחנפו בזה‬ ‫והתרחק מהם‪' ,‬וממולדתך'‪ ,‬כיון שגם אנשי מולדתך‬ ‫ההבטחה‪ ,‬הרי וודאי שבלא זה ג"כ יעשה אברהם את‬ ‫הם אנשים רעים‪ ,‬ע"כ התרחק גם מהם‪' .‬ומבית אביך'‪,‬‬ ‫רצון המקום ב"ה‪ .‬אלא ביאור‪ :‬שכאן הודיע לו הבורא‬ ‫גם מבית אביך לך והתרחק‪ ,‬ותלך 'אל הארץ אשר‬ ‫'ואעשך לגוי גדול' – והכל תלוי בו‪ ,‬וידע שבהתחזקותו‬ ‫אראך'‪ ,‬הוא המקום שמסוגל שם לעבוד את השי"ת‪.‬‬ ‫בעבודת ה' יטה את כל בנ"י אחריו לטובה‪ .‬וכמו"כ צריך‬ ‫כ"א לידע שהכל תלוי בו‪ .‬והיינו שבעמוד אדם בפני‬ ‫עוד מבאר ה"תולדות" זי"ע את הפסוק‪ :‬עפ"י מש"כ‬ ‫נסיון קשה‪ ,‬יתבונן היטב כי כל מהותו והוויותו ומהות‬ ‫הרמב"ם [שם פ"א ה"ד] וז"ל‪ :‬הדרך הישרה היא מדה‬ ‫והווית כל העולם תלויים בעמידתו בנסיון זה‪ ,‬הן לטב‬ ‫בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם‪,‬‬ ‫והן למוטב‪ ,‬ובזה תקל עליו המלאכה‪.‬‬ ‫ודרך זו היא דרך החכמים‪ ,‬כל אדם שדעותיו דעות‬ ‫בינוניות ממוצעות נקרא חכם‪.‬‬ ‫אמר הרה"ק מליעווא זי"ע‪ :‬השי"ת אומר להאדם‬ ‫ולהלן כתב הרמב"ם [שם פ"ב ה"ב]‪ :‬מי שנפשו נוטהו‬ ‫הרוצה להתקרב אליו‪ :‬מתחילה תתחיל אתה ללכת‬ ‫אל איזה מדה רעה רח"ל‪ ,‬צריך להתרחק ממנה עד‬ ‫מהארציות והחומר שבך‪ ,‬היינו שתתרחק מהתאוות‬ ‫קצה השני‪ ,‬וינהג כך זמן רב עד שיחזור בו לדרך‬ ‫וצרכי הגוף הבהמיים‪ ,‬ואח"כ תוכל לזכות 'אל הארץ‬ ‫הטובה‪ ,‬והיא המדה הבינונית שבכל דעה ודעה‪.‬‬ ‫אשר אראך'‪ ,‬אז אראה לך את הדרך אשר תלך בה‪.‬‬ ‫וזה שאמר הקב"ה לאברהם 'לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫ומבית אביך'‪ ,‬דהיינו שיתרחק מאד מכל מה שראה‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל בשם אביו הרבי‬ ‫ממעשה בני ארצו ומולדתו ובית אביו‪ ,‬שבכולן לא יוכל‬ ‫ה"אמרי אמת" זי"ע מה טעם שלא גילה לו הקב"ה מיד‬ ‫להתנהג בהן (בתחלה) בדרך בינוני‪ ,‬רק צריך להתרחק‬ ‫לאיזו ארץ ללכת? ותירץ‪ ,‬כי אילו היה הקב"ה אומר‬ ‫מכל הנהגותיהם עד קצה האחרון‪.‬‬ ‫בפירוש שילך לארץ כנען‪ ,‬אז אחר כך כבר לא היה יכול‬ ‫לצאת משם יותר‪ ,‬משום שכיון שציוה הקב"ה עליו‬ ‫בעוד אופן מבאר ה"תולדות" זי"ע‪ :‬כי מי שהוא עובד‬ ‫שיגור בארץ כנען שוב אסור לו לצאת משם‪ ,‬אבל כיון‬ ‫השי"ת ומתענג מעבודתו‪ ,‬אזי בעת שהוא רואה בני‬ ‫שלא נאמר לו בפירוש ללכת לארץ כנען – ממילא בעת‬ ‫אדם אחרים שאינם עובדים השי"ת והם מתענגים‬ ‫הרעב יכול לרדת למצרים כיון שהיה בהכרח‪ ,‬דהרי‬ ‫מתענוגי העוה"ז‪ ,‬יתגדל מזה תענוגו בעניני עבודת‬ ‫איתא שכל זמן שמקבלים בהקפה אסור לצאת מהארץ‪,‬‬ ‫השי"ת‪ ,‬ועי"ז התענוג יתעלה עוד יותר בעבודת‬ ‫וזה הרי היה חטאו של אלימלך וכדאי' בגמ' ב"ב‪.‬‬ ‫השי"ת‪.‬‬ ‫עוד תירץ‪ ,‬שאברהם אבינו התיר לעצמו לירד למצרים‬ ‫וזהו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה‪' :‬לך לך' –‬ ‫משום דכתיב 'רגלי חסידיו ישמור'‪ ,‬ולכן חשב אאע"ה‬ ‫ופירש"י‪ :‬להנאתך ולטובתך‪ ,‬שתלך בדביקות בו ית'‬ ‫לעצמו‪ ,‬שהוא קודם ינסה ללכת למצרים ואם ירשו לו‬ ‫ויהא התענוג שלך בעבודת השי"ת‪ ,‬וזה יתגדל עוד –‬ ‫מן השמים ידע שמותר לו ללכת‪ ,‬ואם אסור לו לצאת אז‬ ‫'מארצך וממולדתך ומבית אביך'‪ ,‬כלומר ממה שתראה‬ ‫הרי לא יתנו לו משמים לצאת וכמו שמצינו אחר כך‬ ‫הנהגת בני ארצך ומולדתך ובית אביך ותענוגותיהם‬ ‫אצל יצחק שהקב"ה א"ל‪' :‬אל תרד מצרימה' וכו'‪,‬‬ ‫שהוא היפוך עבודתך ותענוגיך‪.‬‬ ‫ולא"א כן נתנו לצאת‪ ,‬ועי"ז היה קידוש ה' במצרים‬ ‫כשפרעה לקח את שרה‪.‬‬ ‫ה"באר מים חיים" זי"ע מפרש לך היינו לדעתך‪ ,‬כמו‬ ‫שפירש רש"י עה"פ שלח לך לדעתך שהקב"ה הסכים‬ ‫בספה"ק "זרע קודש" כותב‪ :‬דהנה אילו היה אברהם‬ ‫על ידו‪ ,‬וכמו כן אברהם אבינו מעצמו כבר רצה ללכת‬ ‫אבינו נותן דעתו על עצמו מאיזה אדם נולד ומאיזה‬ ‫לארץ כנען וכמו שמסיים בפרשה הקודמת מאור‬ ‫מקום שפל הוא בא‪ ,‬היה קשה לו מאד לחשוב שיש לו‬ ‫כשדים ללכת ארצה כנען‪ ,‬דעיקר יציאת אברהם אבינו‬ ‫מציאות ויכולת כלל לעבוד את השי"ת‪ ,‬כי בכל עת‬ ‫משם היה כדי ללכת ארצה כנען שהכיר כבר בקדושת‬ ‫שיעלה על זכרונו מאיזה מקום שפל בא‪ ,‬אזי יחשוב‬ ‫הארץ ולכן אמר לו עכשיו לך לך היינו לדעתך שרצית‬ ‫בנפשו לומר מי אני ומה אני חשוב שאהיה ראוי לעבוד‬ ‫כבר‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כך לעמוד בו‪ ,‬ולמה היה זה אחד מהעשרה נסיונות‬ ‫את השי"ת‪.‬‬ ‫שנתנסה בהם אברהם?‬ ‫וכן בכל אדם כאשר יזדמן לפעמים שהוא נופל קצת‪,‬‬ ‫נראה לומר‪ ,‬שדווקא זה הגדיל והחמיר את הנסיון אצל‬ ‫אזי הוא עלול לחשוב כן על נפשו מה אני חשוב שאוכל‬ ‫אברהם כי סוף סוף לא נתכוון אברהם כלל להנאתו‬ ‫לעבוד את ה'‪.‬‬ ‫ולטובתו אלא "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' " היינו‪:‬‬ ‫ועל זה אמר הקב"ה לאברהם 'לך לך' וגו'‪" ,‬לאז זיך אפ‬ ‫שהלך רק מחמת ציווי ה' בלי שום נגיעה פרטית‪.‬‬ ‫פון די אלע זאכען"‪ ,‬ורק לך לעבוד את השי"ת‪" ,‬מען‬ ‫הנסיון היה איפוא אם אחרי כל ההבטחות האלו יצליח‬ ‫דארף זיך מחזק זיין"‪.‬‬ ‫לשמור על טהרת הציווי‪ ,‬לא יכשל בשמץ של נגיעה‬ ‫ולא ימשך אחר רצון עצמו ותועלתו‪.‬‬ ‫במדרש [לט ז]‪ :‬שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא‬ ‫ויהיו מחללין בי שם שמים‪ ,‬ואומרים הניח אביו והלך לו‬ ‫הרה"ק מגרודז'ינסק זי"ע מתרץ על השאלה הנ"ל‪:‬‬ ‫לעת זקנתו‪ ,‬אמר לו הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב‬ ‫שאברהם הקדיש כל חייו להשי"ת‪ ,‬וכל מעשיו היו רק‬ ‫ואם‪.‬‬ ‫למלא אחר רצון הבורא‪ ,‬עכשיו ציווה עליו ה' לקיים‬ ‫בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫מצוה להנאתו ולטובתו‪ ,‬ולבחון אותו אם המעשים‬ ‫זי"ע בביקורו בא"י שאל‪ :‬אע"פ שבשבע מצוות שנצטוו‬ ‫והפעולות לצורך עצמו יהיו אף הם לשם שמים‪ .‬וזה‬ ‫בני נח‪ ,‬לא נמנית מצות כיבוד אב ואם‪[ ,‬וכפי שכבר‬ ‫כנראה נסיון גדול‪...‬‬ ‫העיר ב"שפת אמת" בליקוטים]‪ ,‬אפשר שהיא בכלל‬ ‫"דינים" שנצטוו‪.‬‬ ‫בעת מלחמת העולם השניה‪ ,‬שהה הגרי"ז מבריסק‬ ‫והוסיף ואמר‪ :‬גם מה שקיימו האבות גמילות חסדים‪,‬‬ ‫זצ"ל בוילנא‪ ,‬ובפר' לך לך שאל‪ :‬מה הנסיון של‬ ‫נראה גם כן שהוא בכלל "דינים"‪.‬‬ ‫אברהם‪ ,‬וכי מי אמר לו ללכת נביא‪ ...‬מלאך‪ ?..‬והרי‬ ‫והנה במדרש שם סיימו‪ :‬ולא עוד אלא שאני מקדים‬ ‫הכביכול בעצמו אמר את זאת והבטיחו את כל‬ ‫מיתתו ליציאתך‪ ,‬בתחילה 'וימת תרח בחרן' – ואחר כך‬ ‫ההבטחות וא"כ מה הנסיון שב"לך לך"?‬ ‫'ויאמר ה' אל אברם לך לך'‪ .‬ואינו מובן‪ ,‬וכי כתבה‬ ‫ואמר‪ :‬רואים מכל זה שגלות היא גלות ונסיון בכל אופן‪,‬‬ ‫התורה דבר של שקר בכדי לרמות את הבריות‪ ,‬ועוד‬ ‫על אף שזוכה לכל ההבטחות הרמות והנשגבות‪,‬‬ ‫כיון שנכתבו בתורה שנות חיי תרח ועת לידת אברהם‬ ‫שנאמרו והובטחו ע"י הכביכול בכבודו ובעצמו ‪...‬‬ ‫ממילא יודעין כולם שלא מת מקודם‪.‬‬ ‫רק הפירוש הוא‪ ,‬כדאיתא אצל חזקיה שגירר עצמות‬ ‫ה"זכותא דאברהם" מסביר את הרש"י הנ"ל עפ"י‬ ‫אביו והודו לו‪ ,‬גירר עצמות אביו – היינו שגירר‬ ‫הסיפור שהיה עם הרה"ק רבי נחום מצ'רנוביל זי"ע‪,‬‬ ‫מעצמיותו ומתוכו את חלק אביו אחז הרשע שהיה בו‪,‬‬ ‫כשישב במאסר‪ ,‬באה אליו אשה זקנה אחת וגילתה לו‬ ‫כדאיתא [נדה לא‪ ].‬שהעצמות הם חלק האב‪.‬‬ ‫למה נאסר‪ ,‬יען כי דרכו בקודש היה להיות נע ונד‪,‬‬ ‫וכן הפירוש גם כאן שאאע"ה המית מעצמו ומתוכו‬ ‫לאסוף כספים לפדיון שבויים‪ ,‬וכדי שירגיש גודל‬ ‫חלק אביו תרח שהיה בו‪ .‬ולכן עוד מקודם הליכת‬ ‫המצוה‪ ,‬סיבבו מן השמים שיאסר בעצמו‪ ,‬ירגיש על‬ ‫אברהם כתיב 'וימת תרח' – היינו שכל מה שהיה לו‬ ‫עורו את הטעם המר של מאסר‪ ,‬ויהנה אחר כך יותר‬ ‫מתרח – מת אצלו‪ ,‬וממילא לא היה שייך בו עוד "כיבוד‬ ‫מהמצוה‪.‬‬ ‫אב"‪.‬‬ ‫וכן כאן אצל אברהם‪ ,‬שהיה מכניס אורח גדול נאמר לו‬ ‫"לך לך"‪ ,‬היה נע ונד ותרגיש את גודל הצער של‬ ‫ברש"י‪ :‬לך לך – להנאתך ולטובתך‪.‬‬ ‫האורחים‪ ,‬הנעים ונדים‪ .‬וזה "להנאתך ולטובתך"‪ ,‬כדי‬ ‫אומר הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע‪ :‬כי על פי רוב לא‬ ‫שתקיים אחר כך את המצוה ביתר תענוג וביתר שמחה‬ ‫כל הנאותיו ותענוגותיו של אדם הם לטובתו‪.‬‬ ‫של מצוה‪.‬‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע שואל‪ :‬לכאורה‪ ,‬אם ה' הבטיח לו‬ ‫ובספה"ק "ראשי בשמים" כתב‪ :‬דהנה אברהם אבינו‬ ‫שזה יהיה לטובתו ולהנאתו‪ ,‬הרי אין זה נסיון קשה כל‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שהאדם עושה צריך שיהיה לו בזה הליכה בעבודת ה'‪,‬‬ ‫היה תמיד מכניס אנשים תחת כנפי השכינה‪ ,‬כמו‬ ‫ואפילו הדברים שהם הנאתו וטובתו‪ ,‬גם באלו צריך‬ ‫שאמרו חכז"ל אברהם מגייר את האנשים ושרה‬ ‫לראות שיהלך בהן לעבודת השי"ת‪ .‬וזהו שצוה השי"ת‬ ‫מגיירת את הנשים‪ .‬על כן אמר לו הקב"ה שילך לו‬ ‫לאברהם "לך לך" ופירש"י 'להנאתך ולטובתך'‪ ,‬ללמדו‬ ‫ממקומו וילך על הדרך‪ ,‬שבאמצעות זה יוכל לזכות‬ ‫שגם בדבר הנוגע לך שהן ההנאות והטובות‪ ,‬גם באלו‬ ‫אנשים הרבה במצות הכנסת אורחים‪ ,‬כשאברהם יהיה‬ ‫תהיה הילוכך רק משום מצות ועבודת השי"ת‪.‬‬ ‫אורח על הדרך ויקיימו בו הבריות מצות הכנסת‬ ‫אורחים‪ ,‬והואיל שאמרו חז"ל על מצוה זו גדולה הכנסת‬ ‫שנינו בגמרא [ר"ה טז]‪ :‬ארבעה דברים מקרעין גזר דינו‬ ‫אורחים יותר מהקבלת פני השכינה‪ ,‬על כן יכנסו‬ ‫של אדם‪ ,‬ואלו הם‪ :‬צדקה‪ ,‬צעקה‪ ,‬שינוי השם ושינוי‬ ‫האנשים ההם על ידי זה תחת כנפי השכינה‪ ,‬כיון שהם‬ ‫מעשה‪ .‬ויש אומרים‪ :‬אף שינוי מקום‪ .‬שנאמר‪" :‬לך לך‬ ‫עוסקים במצוה שהוא עוד יותר מהקבלת פני השכינה‪.‬‬ ‫וגו' ואעשך לגוי גדול"‪ .‬ואידך‪ :‬ההוא זכותא דארץ ישראל‬ ‫מהני' ליה‪.‬‬ ‫רבה של ירושלים הגרי"מ חרל"פ זצ"ל אמר‪ :‬ששונה‬ ‫הקשה על כך הגה"ק רבי מנדל מפאביניץ זצוק"ל‬ ‫היא מצות ישוב ארץ ישראל מכל המצוות‪ ,‬שכן במצוה‬ ‫הי"ד‪ :‬הן סוף סוף גם לדבריו גרם שינוי המקום של‬ ‫זו צריכים להרגיש את הטובה וההנאה הגשמית‬ ‫אברהם מחוץ לארץ‪ ,‬לארץ ישראל‪ ,‬ומדוע לא נמנה‬ ‫שמשיגים ממנה‪ ,‬ולדעת שהיא ארץ מעולה יותר משאר‬ ‫שינוי זה עם השינויים המקרעין גזר דינו של אדם?‬ ‫הארצות גם בחומריותה ובגשמיותה [עיין בגמ'‬ ‫והשיב‪ :‬שינוי כגון זה הוא "שינוי מעשה"‪ ,‬כי לא ימלט‬ ‫סנהדרין צג]‪ ,‬ואם יחסר ההרגש שביתרון הארץ גם‬ ‫שאוירא דארץ ישראל לא אהני' ליה שישנה מעשיו לפי‬ ‫בגשמיות – תחסר גם שלימותה של מצוה זו‪ .‬ולזאת‬ ‫ערכו‪ ,‬ושינוי מעשה כבר נמנה בין הדברים‪...‬‬ ‫אמר לו הקב"ה לאברהם‪' :‬לך לך' – להנאתך ולטובתך‪,‬‬ ‫'אל הארץ אשר אראך'‪.‬‬ ‫'מארצך וממולדתך ומבית אביך' – אומר הרבי ר' העניך‬ ‫מאלכסנדר זי"ע‪ :‬בפסוק זה מרומזים ג' דברים הנזכרים‬ ‫אחד מבני הגולה התאונן פעם באזני רבי שמואל סלנט‬ ‫במס' אבות‪ :‬הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי‬ ‫זצוק"ל – רבה של ירושלים‪ ,‬כי כבר עברו עליו שנים‬ ‫עבירה‪ ,‬דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה‬ ‫מספר מאז שנישא ועדיין לא זכה לבנים‪" .‬לא צדיק‬ ‫עתיד ליתן דין וחשבון‪' .‬מארצך' ‪ -‬הוא כנגד לאן אתה‬ ‫אני" אמר רבי שמואל‪" ,‬אולם מאמין אני במה שהבטיח‬ ‫הולך – למקום עפר רימה ותולעה‪' .‬וממולדתך' – רמז‬ ‫הקב"ה לאברהם 'לך לך מארצך' – בחוץ לארץ אי אתה‬ ‫למאין באת‪ ,‬מטיפה סרוחה‪' .‬ומבית אביך' – רמז‬ ‫זוכה לבנים‪ ,‬ושם בארץ ישראל אתה זוכה"‪ .‬עשה‬ ‫לאבינו שבשמים‪ ,‬לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון‪,‬‬ ‫האיש כמצוותו‪ ,‬עלה ארצה וזכה לדור ישרים‪.‬‬ ‫לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע אמר‪ :‬יש בני אדם‬ ‫שאומרים בלבם‪ ,‬כי אוהבים הם את ארץ ישראל ורוצים‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע דקדק‪ :‬למה כתוב מקודם‬ ‫לעלות אליה‪ ,‬אלא שרוצים לעלות בהרחבה ולא‬ ‫'מארצך'‪ ,‬ואח"כ 'מבית אביך'‪ ,‬הלא אם אדם יוצא מן‬ ‫בדחקות ובצער‪ ,‬רצון כוזב הוא‪ ,‬כי מי שרוצה לעלות‬ ‫המקום‪ ,‬מתחלה יוצא מן הבית ואח"כ מהמשפחה‬ ‫לארץ ישראל צריך ללכת אפילו ברגל וביגיעה‪ ,‬כמו‬ ‫ואח"כ מן הארץ?‬ ‫שאמר ה' אל אברהם אבינו‪" :‬לך לך" – הליכה ממש‪,‬‬ ‫ואמר‪ ,‬שהפסוק מרמז לנו על מדות רעות‪ ,‬שאם יש‬ ‫ברגל‪ ,‬בטלטולי דרכים‪.‬‬ ‫לאדם מדות רעות מה שלמד אותם מאביו‪ ,‬זה יותר‬ ‫קשה לצאת מהם ממה שלמד ממשפחתו או מבני‬ ‫הרה"ק ה"אהבת ישראל" זי"ע מויז'ניץ אומר‪ :‬להנאתך‬ ‫עירו‪ ,‬וזה כוונת הפסוק‪ :‬כשאדם רוצה לעשות תשובה‬ ‫– ולטובתך‪ ,‬הנאה שהיא טובה לנשמה הרוחנית ולא‬ ‫ולצאת מן המדות הרעות‪ ,‬אז העצה שיצא תחילה‬ ‫לנפש הבהמית דהיינו תאוות וכו' וד"ל‪.‬‬ ‫מהמדות הרעות שראה אצל בני משפחתו‪ ,‬ואח"כ‬ ‫לצאת ממה שראה מבית אביו‪.‬‬ ‫והרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע כותב‪ :‬שבכל דבר‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ולחסד‪ - ,‬נגד מיעוט השם‪ .‬וחן י"ל שאי' במדרש‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ ,‬בעת ברחו ממדינת‬ ‫בברכת כהנים‪ :‬ויחונך – יחון אותך בבנים‪ ,‬כמה דתימא‬ ‫רוסיה לסדיגורא‪ ,‬המשיכו נציגי השלטונות הרוסיים‬ ‫הילדים אשר חנן וגו'‪.‬‬ ‫להתנכל לו ולבקש שיחזירוהו לרוסיה‪ .‬ויעצוהו מקורביו‬ ‫לשנות שם משפחתו‪ ,‬ואז יוכלו לאמור שהוא איננו‬ ‫ברש"י‪ :‬לא גילה לו מיד הארץ כדי לחבבה בעיניו ולתת‬ ‫האיש שהם מחפשים אחריו‪ .‬ולא הסכים הרה"ק‬ ‫לו שכר על כל דיבור ודיבור ועל כל פסיעה ופסיעה‪.‬‬ ‫מרוז'ין לזה‪ ,‬באמרו‪ :‬בברחי משם נתקיים בי ענין גלות‪,‬‬ ‫שואל הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע‪ :‬כלום יש‬ ‫לאאע"ה אמר הקב"ה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬ ‫לך שכר גדול מזה שהקב"ה מדבר עמו?‬ ‫אביך"‪" ,‬מארצך וממולדתך" נתקיים בי‪ ,‬אך ללכת‬ ‫אלא‪ ,‬בנוהג שבעולם כשאדם מעתיק דירתו ושואלים‬ ‫"מבית אביך" יכול היה רק אאע"ה שאביו היה תרח‪,‬‬ ‫אותו היכן מקום דירתך החדשה? מה סיבת היציאה‬ ‫אבל אבי היה רבי שלום זי"ע ומאב גדול כזה איני יכול‬ ‫ומה המטרה? כרגיל הוא יודע להשיב על השאלה‪ .‬מה‬ ‫ללכת‪( ...‬את שם המשפחה פרידמן שפירושו "איש‬ ‫שאין כן באברהם שציווהו הקב"ה "לך לך" ולא גילה לו‬ ‫שלום"‪ ,‬בחר לו הרה"ק מרוז'ין ע"ש אביו רבי שלום‬ ‫לאן‪ .‬כיון שראוהו אנשי עירו עוזב את המקום‪ ,‬היו הכל‬ ‫מפראהביטש זי"ע)‪.‬‬ ‫שואלים לאן? ומה המטרה? והוא מגמגם בדבריו‪ ,‬עונה‬ ‫שבאמת גם הוא אינו יודע את הסיבה ולאן‪ ,‬היו הבריות‬ ‫'אל הארץ אשר אראך' – ה"חתם סופר" זצ"ל אומר‬ ‫תמהין עליו ושואלים‪ :‬אפשר אדם נוסע למקום ואינו‬ ‫שיש לפרש‪ :‬בארץ אשר הקב"ה יהיה נראה אליך‪ ,‬כי‬ ‫יודע לאן‪ ,‬ואינו יודע מטרת נסיעתו? ושוב היה אברהם‬ ‫רק בארץ ישראל שורה הנבואה‪.‬‬ ‫מוכרח להוסיף דברים על דיבוריו‪ ,‬להסבירם ולהבינם כי‬ ‫מצוות ה' עליו‪ :‬לך לך! וכי מאמין הוא באמונה שלימה‬ ‫הרב מקוטנא זצוק"ל שואל‪ :‬שלא מצינו שהראה אותה‬ ‫כי ימצא מנוח ונחת במקומו החדש‪.‬‬ ‫לו? ונראה לומר‪ ,‬לפי דברי אבי מורי ז"ל ה"ישועות‬ ‫על הצער הזה ועל הדיבורים הללו‪ ,‬שהיה אברהם צריך‬ ‫מלכו" בתירוץ הקושיא‪ ,‬למה לא מל אברהם אבינו את‬ ‫לדבר ולהשיב לכל אחד ואחד‪ ,‬בדין הוא שיטול שכרו‬ ‫עצמו קודם שנצטווה‪ ,‬הרי קיים כל התורה כולה קודם‬ ‫על כל דיבור ודיבור‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫שניתנה? ותירץ לפי דברי הרה"ק רבי יצחק מוורקה‬ ‫זי"ע‪ :‬שהאבות לא יכלו לעשות שום דבר כנגד רצון‬ ‫מוהריד"א שליט"א שואל‪ :‬דאינו מובן‪ ,‬דאטו המקיים‬ ‫השי"ת‪ ,‬משום שאיבריהם נתקדשו ונטהרו ולא יכלו‬ ‫מצוה שכתובה בפרשה ארוכה יקבל יותר שכר ממצוה‬ ‫לעשות שום דבר רע‪ ,‬ומכיון שסוף סוף נצטוה אאע"ה‬ ‫שנכתבה בפרשה קצרה ? וכי על הדיבור מקבלים שכר‬ ‫במצות מילה וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה‬ ‫או על קיום המצוה‪ ,‬ואם קשה לקיימה יקבל שכר לפום‬ ‫ועושה‪ ,‬לכן לא יכל לשלוח ידו ולמול‪.‬‬ ‫צערא אבל לא יותר גדול בגלל שנאמר לו בכמה מילים‬ ‫כך בנידון דידן‪ ,‬כשאברהם בא לארץ ישראל ונתקשר‬ ‫יותר ?‬ ‫אליה ולא יכל לעוזבה‪ ,‬הבין מכאן שזאת היא הארץ‬ ‫ואולי הכוונה‪ ,‬כי מיד שציוה לו הקב"ה 'לך לך' התחיל‬ ‫המיועדת שנצטוה עליה‪ ,‬וכך נתקיים בו "אשר אראך"‪.‬‬ ‫אברהם ללכת ואע"פ שלא ידע להיכן‪ ,‬שהרי הקב"ה‬ ‫א"ל ללכת‪ ,‬נמצא שאותן פסיעות שהלך עד אשר שמע‬ ‫הרה"ק ה"ישועות משה" זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק‬ ‫לאיזה מקום ללכת הלך יותר ממה שהיה הולך אם‬ ‫ה"אמרי חיים" זי"ע שאמר‪ :‬תתנהג באופן כזה בענייניך‬ ‫הקב"ה היה מגלה לו את המקום‪ ,‬ועליהם קיבל שכר‬ ‫הארציים 'אשר אראך' איך זאל דיר קענען קיקען אין‬ ‫יותר‪ ,‬וזה "על כל דיבור ודיבור ועל כל פסיעה ופסיעה"‪.‬‬ ‫פנים [שיהיה אפשרות להביט בפניך]‪...‬‬ ‫אומרים בשם הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬שלכן מצינו בגמ' על‬ ‫ברש"י‪ :‬הדרך ממעטת וכו'‪.‬‬ ‫קושיא חמורה הלשון מריה דאברהם [שבת כב‪ .‬ועוד]‪,‬‬ ‫בפרדס יוסף מביא מש"כ בספר "מעשה בצלאל" על‬ ‫מפני שהקושיא הראשונה היתה של אברהם אבינו‬ ‫הריקאנטי סי' ל"ה‪ :‬דיש לכוון זה בתפילת הדרך‪,‬‬ ‫ע"ה ששאל‪ :‬תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג כדאי'‬ ‫"ותצילנו מכף כל אויב" – היא נגד הסכנה‪" .‬ותשלח‬ ‫במד' ריש פ' לך לך‪.‬‬ ‫ברכה במעשה ידינו" – נגד מיעוט הממון‪ .‬ותתננו לחן‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אמונה ובטחון לרמב"ן כתוב‪ :‬שלכן נוסף לאברהם ה'‪,‬‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה‪:‬‬ ‫כדי שיהיו לאבות י"ג אותיות כמספרן אצל האמהות‪.‬‬ ‫(יב ב)‬ ‫לכך‪ ,‬אם יעקב נקרא ישראל – אז מתוספת אות ויצטרך‬ ‫בתרגום יונתן‪' :‬ואברכה מברכיך' – ית כהניא דפרסין‬ ‫להקרא אברם‪ .‬וזה 'ואגדלה שמך' זה שאומרים אלקי‬ ‫ידיהון בצילו ומברכין ית בנך‪' ,‬ומקללך אאור' – בלעם‬ ‫יעקב‪ ,‬היינו‪ ,‬להוסיף לך אות ואז יהיה נקרא יעקב ולא‬ ‫דלמלטט יתהון אילוט ויקטלוניה לפתגם דחרב‪.‬‬ ‫ישראל‪ .‬וזה שנאמר בתהלים‪' :‬לולא ה' שהיה לנו'‪,‬‬ ‫הבעל הטורים כותב רמז‪' :‬ואברכה מברכיך' – בגימטרי'‬ ‫לולא ה"הא" – 'יאמר נא ישראל'‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫'יהיו כהנים המברכים בניך'‪ ,‬ו'מקללך אאור' –‬ ‫בגימטרי' 'בלעם הבא לקלל בניך'‪ ,‬ומוסיף כי על כן‬ ‫הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע מפרש הלשון 'ואברכך'‬ ‫אמר מברכיך בלשון רבים ומקללך בלשון יחיד‪.‬‬ ‫שהוא מלשון הברכת אילן באילן‪ .‬דהנה האדם נקרא‬ ‫עץ כמ"ש 'כי האדם עץ השדה'‪ ,‬והתורה גם כן נקראת‬ ‫במדרש‪ :‬והיה ברכה‪ ,‬קרי ביה ברכה‪ ,‬מה בריכה‬ ‫'עץ החיים'‪ ,‬ועל ידי שאדם מישראל לומד תורה נעשה‬ ‫מטהרת את הטמאים‪ ,‬אף אתה מקרב רחוקים‬ ‫אורייתא וקוב"ה וישראל חד‪ ,‬שמברך את האדם שהוא‬ ‫ומטהרם לאביהם שבשמים‪.‬‬ ‫אילן זוטא‪ ,‬אל התורה שהיא אילנא רברבא‪ .‬וזה"ש‬ ‫הגה"צ רבי משה שטרנבוך שליט"א ראב"ד דירושלים‬ ‫'ואברכך' מלשון הברכת אילן באילן‪ ,‬שיבריך עצמו לתוך‬ ‫ת"ו אמר בשם הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע לפרש את‬ ‫התורה‪ ,‬וע"י לימוד התורה יבא לדביקות בהשי"ת‪.‬‬ ‫דברי המדרש‪ :‬שכדי שאדם יוכל לטהר אחרים ולקרבם‬ ‫לאביהם שבשמים‪ ,‬צריך הוא להיות כמו בריכה והיינו‬ ‫החיד"א מביא את קושית התוספות [ברכות מ‪ ]:‬על מה‬ ‫מקוה‪ ,‬שכשם שהמקוה אינו מקבל טומאה‪ ,‬ובכוחו‬ ‫שאמרו שם בגמרא כל ברכה שאין בה שם ומלכות‬ ‫לטהר טמאים‪ ,‬כך גם האדם שרוצה לטהר אחרים צריך‬ ‫אינה ברכה‪ ,‬אם כן מדוע בברכת אבות אין מזכירים‬ ‫להיות במצב שהוא לא מקבל טומאה‪ ,‬והיינו שלא יהיה‬ ‫מלכות אלא שם בלבד‪ ,‬ותירצו שכשאומרים אלוקי‬ ‫מושפע מדרך הרשעים ולא יתקרר מהם בעבודת ה'‬ ‫אברהם היינו מלכות כיון שאברהם המליך את הקב"ה‬ ‫ע"י הדיבור עמהם‪ ,‬ורק אז יכול הוא לפעול לקירוב‬ ‫על כל העולם ע"ש‪ .‬וכתב שעפי"ז יש לפרש שזהו‬ ‫רחוקים‪ ,‬וא"א היה כמו "בריכה" שבכוחו לקרב רחוקים‬ ‫הכוונה 'והיה ברכה'‪ ,‬פי' שעל ידך תהיה הברכה‬ ‫בלא להתקרר באמונה‪ ,‬כי הוא עצמו היה איתן‬ ‫שלימה שאף שאין בה מלכות אך על ידי זה שמזכירים‬ ‫באמונתו ולא היה מקום לחשוש שמא יושפע לרעה‬ ‫את שמך שאומרים אלוקי אברהם היינו מלכות‪.‬‬ ‫ויקבל דעות כוזבות תוך כדי שיעסוק בקירוב רחוקים‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬כאן אי אתה זוכה לבנים‪.‬‬ ‫ברש"י‪' :‬ואעשך לגוי גדול' – זה שאומרים אלקי‬ ‫שואל ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬למה לא זכו האבות לבנים‬ ‫אברהם‪' .‬ואברכך' – זהו שאומרים אלקי יצחק‪.‬‬ ‫בימי נעוריהם?‬ ‫'ואגדלה שמך' – זהו שאומרים אלקי יעקב‪.‬‬ ‫מסביר ה"כתב סופר" רעיון עמוק‪ :‬משום שעליהם היה‬ ‫שואל הבעש"ט הק' זי"ע‪ :‬מדוע אין אומרים "אלקי‬ ‫ללמד את האנושות דעת השם‪ ,‬ואילו היה להם בנים‬ ‫אברהם יצחק ויעקב" אלא מזכירים את השם אצל כל‬ ‫היו עוסקים בעיקר בחינוך בניהם ומתמסרים להם‬ ‫אחד מהאבות?‬ ‫ביותר ולא היתה להם אפשרות ללמד אחרים‪ ,‬לכן כבש‬ ‫אלא‪ ,‬כי כל אחד מהאבות הגיע בכוחות עצמו ובדרכיו‬ ‫השם את מעינם עד עת זקנה כאשר כבר העמידו‬ ‫המיוחדות להכרת ה'‪ ,‬לכל אחד היתה דרך מיוחדת‬ ‫תלמידים הרבה ויכלו להתמסר אח"כ גם לחינוך‬ ‫בעבודת ה'‪.‬‬ ‫בניהם‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫פעם שמעתי ואיני זוכר בשם מי‪ :‬שאחרי המלחמה‬ ‫הרה"ק רבי ישעיה'לי מושקאט זי"ע בספרו "הרי‬ ‫הארורה‪ ,‬גדולי ישראל בכל העולם שהקימו מחדש את‬ ‫בשמים" מביא מש"כ ב"אגרת הטיול"‪ :‬אברהם יצחק‬ ‫עולם התורה והחסידות בארץ ישראל ובחו"ל לא היה‬ ‫יעקב – י"ג אותיות‪ ,‬כמנין "אהבה"‪ ,‬וכנגד י"ג מדות של‬ ‫להם ילדים‪ .‬הרבי ה"בית ישראל" זי"ע‪ .‬ה"חזון איש"‬ ‫רחמים‪ .‬וכן שרה‪ ,‬רבקה‪ ,‬רחל‪ ,‬לאה – ביחד כ"ו‪ ,‬כמנין‬ ‫זצוק"ל‪ .‬הרבי מבעלזא זי"ע‪ .‬ובחו"ל‪ :‬הרבי מסאטמאר‬ ‫שם הוי"ה‪ .‬וזה ענין זכור לנו ברית שלש עשרה‪ .‬ובספר‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'ואגדלה שמך' – במדרש רבה‪ :‬יצא לו מוניטין‪ ,‬ומהו‬ ‫זי"ע‪ .‬הרבי מחב"ד זי"ע‪ .‬ואותו רעיון‪ ,‬שכדי להקים‬ ‫מוניטין שלו‪ ,‬זקן וזקנה מיכן בחור ובתולה מיכן‪.‬‬ ‫עולם חדש היה מוכרח להיות שלא יהיה להם שום‬ ‫אומר הרב אב"ד קוטנא זצ"ל‪ :‬דרך העולם שלעת זקנה‬ ‫נגיעה אישית חוץ מבנין העולם לתורה וחסידות והבן‪.‬‬ ‫מפזרים יותר ממון לצדקה מאשר בימי הנעורים‪ .‬אבל‬ ‫דרכו של אברהם במידת החסד והנדיבות שלו היתה‬ ‫ברש"י‪ :‬ואברכך – בממון‪ .‬והיה ברכה – הברכות נתונים‬ ‫שווה בימי הבחרות כבימי הזקנה‪ .‬וזה‪ :‬מטבע של‬ ‫בידך‪.‬‬ ‫אברהם בחור ובתולה מיכן זקן וזקנה מיכן‪.‬‬ ‫שואל ה"בית יעקב" [אלכסנדר]‪ :‬הלא אין מדרך‬ ‫הצדיקים שיחפצו בממון ולהיות לו שם בארץ ולהיות‬ ‫'והיה ברכה' – אומר היהודי הק' מפשיסחא זי"ע‪ :‬מה‬ ‫מהמברכים‪ ,‬ומכל שכן אבינו אברהם?‬ ‫בין ברכה להצלחה? הצלחה באה בדרך הטבע‪ ,‬ואילו‬ ‫אמנם נראה‪ ,‬כי אאע"ה אשר תשוקתו מאוד לפרסם א‪-‬‬ ‫ברכה היא מחוץ לדרך הטבע‪ .‬בחוץ לארץ מצויה רק‬ ‫לוהותו ית"ש בעולם‪ ,‬ולקרב נפשות כולם ליוצרנו ית'‬ ‫הצלחה‪ ,‬רק ענינים שביכלתנו לתפוס אותם בשכל‬ ‫ולהוכיחם על רוע מעלליהם היה צריך לו ממון הרבה‬ ‫הפשוט‪ ,‬אולם בארץ ישראל מצויה גם ברכה‪ ,‬מצויים‬ ‫שלא יצטרך לבריות‪ ,‬ואדרבה הכל יהיו צריכים לו‬ ‫שם ענינים שהם למעלה מדרך הטבע‪ .‬זהו "יברכך ה'‬ ‫ולברכתו‪ ,‬ועי"ז יהיו דבריו נשמעים ביותר‪ .‬וזהו וילך‬ ‫מציון" – בציון באה גם בחינת ברכה‪.‬‬ ‫אברם כאשר דבר אליו ה'‪ ,‬ר"ל לכוונת השי"ת ולא‬ ‫לכן אמר הקב"ה לאברהם‪' :‬לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫לכוונת עצמו לממון ולשם טוב‪.‬‬ ‫וכו' אל הארץ אשר אראך'‪ ,‬וחז"ל הוסיפו והסבירו‪ :‬כאן‬ ‫בחוץ לארץ אי אתה זוכה לבנים‪ ,‬ברכה זו שלמעלה מן‬ ‫'והיה ברכה' – ביאר הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל‪:‬‬ ‫הטבע‪ ,‬יכולה לבוא אליך רק בארץ ישראל‪.‬‬ ‫דהיינו שאתה אברהם‪ ,‬תהיה בעצם מציאותך ברכה‬ ‫בעולם‪ ,‬כי אדם גדול ותלמיד חכם עצם מציאותו וחיותו‬ ‫ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת‬ ‫בעולם היא ברכה לעולם‪' .‬והיה ברכה' ‪ -‬היינו "די‬ ‫האדמה‪( :‬יב ג)‬ ‫זאלסט זיין א ברכה" [שאתה תהיה הברכה]‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע כותב [בפר' נח]‪" :‬משנולד‬ ‫אברהם‪ ,‬לא ענש הקב"ה לאומה‪ ,‬רק את האומה אשר‬ ‫ברש"י‪ :‬בך חותמין ולא בהם‪.‬‬ ‫הם עושים רעה לזרעו‪ ,‬אבל מה שעושין נגד ה' הוא‬ ‫אומר הגה"ק ה"מגלה עמוקות" זי"ע‪ :‬על שלשה דברים‬ ‫שומר להם להיפרע מהן לעת"ל‪ .‬ולא כן קודם שנולד‬ ‫העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות‬ ‫אברהם שענש הקב"ה לדור המבול ודור הפלגה על‬ ‫חסדים‪ .‬שלשה אלו נתגלמו בשלשת האבות‪ ,‬אברהם‬ ‫שהכעיסו נגד רצונו‪ ,‬אבל משבא אברהם ענש את‬ ‫– גמילות חסדים‪ .‬יצחק – עבודה‪ .‬יעקב – תורה‪ .‬לפני‬ ‫האומה הזאת שמצירים את זרע אברהם‪.‬‬ ‫ביאת הגואל יתמעטו עמודי התורה והעבודה‪ ,‬וישאר‬ ‫רק העמוד של גמילות חסדים‪" .‬ציון במשפט תפדה‬ ‫אומר ה"כלי יקר"‪ :‬לגבי המברכים נאמר‪" :‬ואברכה"‪,‬‬ ‫ושביה בצדקה"‪ .‬וזה שאומר רש"י‪ :‬בך חותמין –‬ ‫מקודם‪ ,‬לגבי המקללים נאמר‪" :‬אאר" – אחר כך [וכן‬ ‫מידתך‪ ,‬מידת החסד‪ ,‬תחתום את פרשת הגלות‪.‬‬ ‫דייק האור החיים הק' ותירץ בדרך אחרת]‪ .‬כי מחשבה‬ ‫טובה הקב"ה מצרפה למעשה‪ ,‬והמברך‪ ,‬הרי יחשוב על‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע אומר‪ :‬אברהם תיקן‬ ‫ברכתו קודם שיוציאה מפיו‪' .‬ומקללך – אאר'‪ ,‬אחרי‬ ‫תפילת שחרית להתפלל בהשכמה‪ ,‬כדי שיוכל כל היום‬ ‫שיוציא הקללה מפיו – כי מחשבה רעה אין הקב"ה‬ ‫להתמסר למצוות הכנסת אורחים‪ .‬יצחק התפלל כל‬ ‫מצרפה למעשה‪ .‬וכן איתא ב"קדושת לוי"‪.‬‬ ‫היום עד מנחה‪ ,‬ויעקב עד מעריב‪ .‬ובהכנסת אורחים‬ ‫טיפלו אנשי ביתם ומשרתיהם‪ .‬ולכן אמר לו הקב"ה‬ ‫שואל ה"משך חכמה"‪ :‬מדוע בברכה הקדים את ברכת‬ ‫לאברהם אשלם לך מידה כנגד מידה‪ ,‬אתה מחשיב‬ ‫ה' ['ואברכה'] למברכים‪ ,‬ואילו בקללה להיפך‪ ,‬אמר את‬ ‫מאד מצות הכנסת אורחים כדי לפרסם את שמי – אף‬ ‫קללת ה' ['אאור'] אחר הזכרת המקללים‪ ,‬מה טעם‬ ‫אני אודיע את טבעך בעולם ויאמרו רק מגן אברהם ולא‬ ‫ההבדל?‬ ‫מגן יצחק ויעקב‪ ,‬וזה 'בך חותמין'‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן‪( :‬יב ד)‬ ‫ויש לבאר‪ :‬כי הנה המברכים את אברהם‪ ,‬כאשר יזכו‬ ‫ביאר בש"ך עה"ת‪ :‬להגיד זריזותו‪ ,‬שלא המתין עד‬ ‫לברכת ה'‪ ,‬אז זה יהיה סיבה למה שיחזרו לברך את‬ ‫שימצא שיירה‪ ,‬או מי שיורהו בדרך‪ ,‬או עד שימכור‬ ‫אברהם בשנית כדי לזכות שוב לברכת ה'‪ ,‬וכן גם‬ ‫חפציו ויקנה מה שהוא צריך‪ ,‬בפרט אם יש לו אנשים‬ ‫אחרים יתוספו למברכים‪ ,‬המקלל לעומת זאת‪ ,‬כאשר‬ ‫שהולכים בחברתו‪ ,‬שצריך להכין לכאו"א כדי סיפוקו‬ ‫יאור אותו ה'‪ ,‬הלא זה יגרום שלא יהיה שום איש‬ ‫ולהכין להם צידה לדרך‪ ,‬לזה אמר‪' :‬וילך – כאשר דבר‬ ‫שיקלל את אברהם‪ ,‬בראותו כי השי"ת מעניש את‬ ‫אליו ה''‪ ,‬תיכף לדיבור הלך מיד‪ ,‬להודיעך זירוזו ובטחונו‬ ‫המקלל‪.‬‬ ‫בה' וכו'"‪ .‬וכן כתב באוה"ח הק'‪.‬‬ ‫ולכן שינה הכתוב את לשונו‪ ,‬ולגבי הברכה הקדים את‬ ‫ברכת ה' למברכים‪ ,‬כי עי"ז יתוספו ויתרבו המברכים‪,‬‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל מסביר את הפסוק עפ"י דברי‬ ‫ואילו בקללה הקדים את המקלל לקללת ה'‪ ,‬כי אחר‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬שארץ מולדת תרח ובניו היה בחרן‪ ,‬והלך וישב‬ ‫קללת ה'‪ ,‬שוב לא ימצא עוד מי שיקלל את אברהם‪.‬‬ ‫באור כשדים‪ ,‬ושם נולד הרן‪ ,‬כדכתיב 'וימת הרן על פני‬ ‫תרח אביו באור כשדים'‪ .‬ושוב יצא תרח מאור כשדים‬ ‫הגה"ק רבי נחמיה'לי אלתר זצוק"ל בהיותו ילד שאל‬ ‫וחזר ונתיישב בחרן מקום מולדתו ומולדת בניו מעולם‪,‬‬ ‫את אביו ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬כתיב 'ונברכו בך כל‬ ‫כדכתיב 'בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי‬ ‫משפחות האדמה' ופירש רש"י‪ :‬אדם אומר לבנו "תהא‬ ‫אברהם' וגו'‪.‬‬ ‫כאברהם"‪ ,‬וא"כ אם הכל מברכים את אברהם‪ ,‬מי יהיה‬ ‫נמצא לפי"ז שאברהם יצא מארצו וממולדתו ובית אביו‬ ‫זה שיקלל שעליו נאמר 'ומקללך אאור' ?‬ ‫'כאשר דבר אליו ה''‪ ,‬וזה היה נסיון גדול‪ .‬אך לוט לא‬ ‫השיבו אביו‪ :‬יתכן לומר כאותם אינשי‪ ,‬העוינים את‬ ‫הלך לו מארץ מולדתו עתה בצאתו מחרן שהרי אביו‬ ‫הרב – אך מתפללים בעומק הלב שבניהם יגדלו כמוהו‬ ‫הרן וגם הוא נולדו באור כשדים‪ ,‬ומה לו חרן או מקום‬ ‫‪...‬‬ ‫אחר‪ ,‬ואי משום משפחתו שהניח בחרן ויצא לו‪ ,‬הלא‬ ‫גם עתה נסע עם דודו אברהם ושרי אחותו‪ .‬נמצא‬ ‫'ומקללך אאר' – הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר בשם‬ ‫שאאע"ה הלך 'כאשר דבר אליו ה' – ממש מארצו‬ ‫בעל הטורים שבגימטריא זה "בלעם הבא לקלל את‬ ‫וממולדתו ומבית אביו‪' ,‬וילך אתו לוט' – מטרת הליכתו‬ ‫בניך"‪ .‬ולכאורה הרי בלעם לא קילל? ותירץ‪ ,‬דאי'‬ ‫היה עם אברהם ולא כאשר דבר ה'‪.‬‬ ‫בירושלמי [פאה ה] שבגויים מחשבה רעה נחשבת‬ ‫למעשה‪ .‬ועוד יש לומר‪ ,‬שרש"י אומר שהקב"ה הניח לו‬ ‫אומר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע‪ :‬כשאדם מישראל‬ ‫רסן בפה‪ ,‬דהיינו שבלעם דיבר אך הרסן עצר את קולו‪,‬‬ ‫כבר מחליט לקיים מצוה "כאשר דבר אליו ה' " – מיד –‬ ‫ואי' בב"מ [צ[ עקימת שפתיו הוי מעשה לר' יוחנן‪ ,‬וכך‬ ‫"וילך אתו לוט"‪ ,‬נזקק אליו הבעל דבר ומשיאו לדבר‬ ‫נפסק להלכה‪ ,‬א"כ בלעם קלל‪ ,‬וזה מש"כ 'ומקללך‬ ‫אחר‪ ,‬העצה‪" :‬אם השמאל ואימינה ואם הימין‬ ‫אאר'‪.‬‬ ‫ואשמאילה"‪ ,‬להתרחק ממנו כמטחוי קשת‪.‬‬ ‫הרבי ר' יהונתן בספרו "תפארת יונתן" מבאר מפני מה‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע כתב [תרל"ז]‪ :‬הטעם שזכה לוט‬ ‫הדגישה התורה "כל" משפחות האדמה‪:‬‬ ‫להיות עם אאע"ה וגם הוא גופא שזכה לצאת ממנו דוד‬ ‫מצינו הכתוב אצל אסתר נאמר "ותהי אסתר נשאת חן‬ ‫ומשיח‪ ,‬נראה כי היה בזכות הרן אביו‪ .‬אף שלא היתה‬ ‫בעיני כל רואיה"‪ ,‬ואמחז"ל‪ :‬אמר ר' אלעזר מלמד שלכל‬ ‫מסירות נפשו בשלימות (לכן נשרף)‪ ,‬אעפ"כ שריפתו‬ ‫אחד ואחד נדמתה לו כאומתו‪ .‬כך אפשר לומר על‬ ‫היתה בכלל קידוש ה' ונשרף עבור השי"ת‪ ,‬ואין הקב"ה‬ ‫אאע"ה‪ ,‬מאחר שהגיע מהנכר ולא נודע מקום מוצאו‪,‬‬ ‫מקפח שכר כל בריה‪ ,‬לכן זכה לכל זה‪.‬‬ ‫הוא התפרסם בחכמתו ובמעשיו וכל אחד חשב שמא‬ ‫מאומתו הוא וביקש להתייחס אליו‪ ,‬לכן – 'ונברכו בך‬ ‫אומר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬אף שנתברך‬ ‫"כל" משפחות האדמה'‪.‬‬ ‫בגלל הליכה זו בברכות נעלות ונישאות שלא זכה‬ ‫כמותן שום אדם בעולם‪ .‬והיה בטבע הדבר שתהיה‬ ‫וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ואברם בן‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫האורחים שהאכיל והנפש אשר עשה‪ ,‬די להם‬ ‫הליכתו בחשק נמרץ בשביל הברכות‪ ,‬שהרי כמה‬ ‫שהעמידום על דת אמת‪ ,‬אבל לא שיהיה להם דין‬ ‫אנשים עוברים ימים ומדבריות ומחרפים את נפשם‬ ‫ישראל לקיים כל התורה‪.‬‬ ‫בסכנות דרכים כדי להחיות נפשם‪ ,‬מה גם ברכות‬ ‫מאליפות כאלו בזה ובבא‪ .‬בכל זאת אברהם לא שם לב‬ ‫שואל ה"סנדלר" הרב ר' משה יעקב רוביקוב מת"א‬ ‫לכל זה אלא הלך כאשר דיבר אליו ה'‪.‬‬ ‫זצ"ל‪ :‬בשביל מה התורה כותבת שאברהם לקח את‬ ‫משפחתו‪ ,‬וכי אדם שעובר לגור ממדינה למדינה‬ ‫אברם לשם שמים הלך‪' ,‬כאשר צוה אליו ה''‪ ,‬ולוט למה‬ ‫משאיר את משפחתו שם‪ ,‬וזה דבר פשוט שכך היה?‬ ‫הלך? כי "אברם בן חמש ושבעים שנה" ראה לוט‬ ‫אלא‪ ,‬מנהג העולם שכשאדם רוצה לעבור למדינה‬ ‫שדודו זקן מופלג וימיו ספורים וחבל היה לו להפקיר‬ ‫אחרת‪ ,‬הוא קודם נוסע בגפו כדי לבדוק את המקום‪,‬‬ ‫ירושה שכזאת‪.‬‬ ‫את הפרנסה‪ ,‬חינוך ושאר דברים‪ ,‬ואם הכל מתאים לו‬ ‫אז נוסע להעביר את משפחתו‪ ,‬משא"כ אצל אברהם‬ ‫אומר הרה"ק ה"בת עין" זי"ע‪" :‬בטחון" הוא בגימטרי'‬ ‫אבינו אומרת התורה – כאשר נאמר לו ציווי ה' לא חשב‬ ‫‪ ,75‬לומר לך שרק בכח הבטחון יכל אאע"ה לעמוד‬ ‫איך ומה יהיה‪ ,‬אלא לקח את בני משפחתו ישר והלך‬ ‫בנסיון‪ ,‬ללכת מבית אביו למקום לא נודע‪.‬‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬ואח"כ מצאתי כתוב כן בשם הספה"ק‬ ‫"בעלי ברית אברם"‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם ה"שפת אמת"‬ ‫זי"ע‪ :‬שאפילו שהקב"ה הבטיח לאאע"ה הבטחות‬ ‫סיפר הגאון מטשעבין זצוק"ל‪ :‬פעם אמר יהודי אחד‬ ‫שייטיב עמו וכדכתי' 'ואברככה ואגדלה שמך' וגו'‪ ,‬מ"מ‬ ‫להגה"ק מקוטנא זצוק"ל‪ ,‬שהינו בקי בסדר נזיקין‪.‬‬ ‫אאע"ה הלך רק בגלל שהקב"ה ציווהו – 'כאשר דבר‬ ‫הגה"ק חפץ לומר לו שהעיקר הוא לא רק הבקיאות‪,‬‬ ‫אליו ה''‪ ,‬ולא בשביל כל אותן הבטחות הללו‪ ,‬שאאע"ה‬ ‫אלא ההתמסרות לתורה‪ ,‬ולכך פנה אליו בשאלה‪:‬‬ ‫לא היה צריך כל זה‪.‬‬ ‫התדע מהו שיעבודא דאורייתא ? השיב לו האברך‪:‬‬ ‫ואפשר‪ ,‬שאכן אאע"ה עבור עצמו לא היה צריך לכל‬ ‫בוודאי‪ ,‬ופרש בפניו את כל השיטות ופרטי הדינים‬ ‫אותן הבטחות וההטבות שהקב"ה הבטיחו‪ ,‬ורק בשביל‬ ‫הנוגעים לשעבודא דאורייתא‪ .‬כשסיים אמר לו הרב‪ :‬לא‬ ‫הדורות הבאים‪' ,‬ומלכים מחלציך יצאו'‪ ,‬כדי שהם יוכלו‬ ‫זאת היתה כוונתי‪ ,‬כוונתי לדברי התרגום אונקלוס‬ ‫להתקיים ולהחזיק מעמד‪ ,‬בשבילם ועבורם הוצרכו לכל‬ ‫עה"פ 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' – וית נפשתא די‬ ‫ההבטחות הללו‪.‬‬ ‫שעבידו לאורייתא‪ .‬גם זה שעבודא דאורייתא‪ ,‬וגם את‬ ‫והוסיף‪ :‬שהשפ"א מוסיף עוד יותר‪ ,‬שכל ההבטחות‬ ‫זה צריך לזכור ‪...‬‬ ‫שהקב"ה הבטיחו לא"א‪ ,‬גם היו חלק מהנסיון‪ ,‬ואכן‬ ‫אברהם אבינו התגבר על הכל והלך רק 'כאשר דבר‬ ‫אליו ה''‪ ,‬בגלל שהקב"ה ציווהו בלי שום חשבונות‪.‬‬ ‫במדרש איתא שאאע"ה גייר גרים‪ ,‬גירי אמת‪ ,‬והוא‬ ‫גיירם ע"י אכילה‪ ,‬כשבא גוי לא"א מיד נתן לו לאכול‬ ‫ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל‬ ‫ולשתות‪ ,‬וכשהיו אוכלים ושותים היה אומר להם ברכו‬ ‫רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו‬ ‫למי שאמר והיה העולם‪.‬‬ ‫ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען‪( :‬יב ה)‬ ‫שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע בשם אביו הרבי‬ ‫ביארו הקדמונים שגרים אלו לא היו גירי צדק‪ ,‬כמו‬ ‫ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬הרי גם קודם האכילה צריך לברך‪,‬‬ ‫שמצינו בשו"ת הרמ"א [סי' י] לגבי שמירת המצוות‬ ‫וא"כ למה לא אמר להם תיכף כשנכנסו אליו לברך‬ ‫של אברהם אבינו וז"ל‪ :‬נוכל לומר אם הוא שמר‪ ,‬אנשי‬ ‫ברכה ראשונה?‬ ‫ביתו לא שמרו רק החק הנימוסי הנמסר להם‪ ,‬דהיינו‬ ‫ותירץ‪ ,‬שכל הדין של ברכה לפניה נלמד מק"ו –‬ ‫שבע מצוות בני נח‪.‬‬ ‫כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש‪ ,‬ובגוי לא שייך‬ ‫ק"ו‪ ,‬כי הק"ו זה אחד מהי"ג מדות שהתורה נדרשת‬ ‫כעין זה כתב ה"חתם סופר" זצ"ל [חולין קיג‪ :].‬כמ"ש‬ ‫בהן‪ ,‬וממילא בגוי אין זה שייך‪.‬‬ ‫הקדמונים‪ ,‬נהי הוא וביתו שמרו כל התורה‪ ,‬אבל‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ :‬הלא כן עשו בכל מקום‬ ‫עו"א לתרץ‪ ,‬דבעצם‪ ,‬הרי אי אפשר לקרוא לגוי ולהגיד‬ ‫מגורם ובכל מקום בואם וא"כ למה תלה הכתוב זה‬ ‫לו שיברך‪ ,‬כי מי ישמע לו‪ ,‬אבל לאחר שנותנים לו‬ ‫הדבר בחרן דוקא?‬ ‫לאכול ולשתות‪ ,‬אז כבר אפשר לתבוע ממנו שיברך‪.‬‬ ‫אלא לרמז בא שאאע"ה דאג לא רק לדורו הוא‪ ,‬אלא‬ ‫ואפשר לפרש יותר בעמקות‪ ,‬שסתם גוי מתחילה‬ ‫שבכח עבודתו עשה טובה גם לדורות הבאים אחריו‪ ,‬כי‬ ‫כשבא לא"א לא היה שייך בכלל להגיד לו שיברך‪ ,‬כי‬ ‫ראה שיהיו בני אדם שיבלו ימיהם בטוב ויזכו לזכות את‬ ‫מה לו ולברכה‪ ,‬איזה שייכות יש לו בכלל לברכה‪ ,‬אבל‬ ‫נפשם בלי מפריע‪ ,‬ולעומתם יהיו גם בני אדם שכן יהיו‬ ‫לאחר שאכל ממאכלו של אאע"ה‪ ,‬איז עהר געווארען א‬ ‫טרודים בפרנסתם אבל מ"מ יקבעו עתים לתורה‬ ‫ביסעל אויס געהיידילט‪ ,‬אז יכלו להגיד לו שיברך‪.‬‬ ‫ועבודה‪ ,‬נמצאת שאלו האמורים דואגים לנפשם בעצם‪,‬‬ ‫אבל מה יעשו אזובי הקיר‪ ,‬שכל ימיהם מדוכאים בכעס‬ ‫ה"עברא דדשא" שואל‪ :‬דלכאורה הוה ליה למימר רק‬ ‫ומכאוב רודפים אחר הפרנסה ואינה‪ ,‬מה יהא עליהם?‬ ‫"וילכו ארצה כנען"‪ ,‬ומה הוסיף הפסוק באמרו "ויבאו‬ ‫באו אברהם אבינו בכח קדושתו ושרה בכח קדושתה‬ ‫ארצה כנען"?‬ ‫ועשו 'את הנפש בחרן' תיקנו [עשו הוא לשון תיקון]‬ ‫ותירץ בשם ה"בני יששכר זי"ע בספרו "אגרא דכלה"‪,‬‬ ‫את הנפשות שנגזר עליהם לבלות ימיהם בחרון אף‬ ‫שבא ללמדנו שהיה להם קפיצת הדרך‪ ,‬ותיכף כשעשו‬ ‫שבעולם‪ ,‬ומיעוטא דמיעוטא של העבודה שלהם ייחשב‬ ‫פעולת היציאה – 'ויצאו ללכת ארצה כנען' – נמשך‬ ‫כמרובה‪.‬‬ ‫מהתעוררותם שתלך לנגדם ארץ כנען‪.‬‬ ‫או 'ויצאו ללכת ארצה כנען' – שהם יצאו בכוונה ללכת‬ ‫הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע שואל‪ :‬מה היה בסופם‬ ‫ימים רבים ארצה כנען‪ ,‬והשי"ת עשה להם נס ויבואו‬ ‫של אותם גרים‪ ,‬הלא אינם נזכרים בשום מקום?‬ ‫תיכף ארצה כנען בלי שהיית זמן‪ ,‬עי"ש‪( .‬וכבר הקדימו‬ ‫וביאר‪ ,‬שאחרי פטירתו של אאע"ה לא רצו להצטרף אל‬ ‫בספר "שבט מוסר" בספרו מגלה צפונות עה"ת)‪.‬‬ ‫רבם החדש אל יצחק אבינו‪ ,‬משום שאצל אברהם‬ ‫ועיי"ש בדבריו ח"ב באורך ותרווה נחת‪.‬‬ ‫אבינו ראו רק מידת החסד וצדקה‪ ,‬גמ"ח והכנסת‬ ‫אורחים‪ ,‬ולא יכלו להסתגל למידת הפחד והגבורה של‬ ‫עוד כתב ב"אגרא דכלה"‪ :‬כי סדר העולם הוא‬ ‫יצחק אבינו‪ ,‬וסברו כי אחר אברהם אין עוד מורה ורבי‬ ‫דכשהולכים בדרך ארוכה‪ ,‬אז מתעכבים ושוהים‬ ‫בשבילם‪ ,‬ולפיכך נסוגו אחור וחזרו לסורם‪.‬‬ ‫להנפש קצת על הדרך ולאכול ולשתות‪ ,‬אולם לא כן‬ ‫עשה אברהם אבינו‪ ,‬כי מגודל ההתלהבות לקיים דברי‬ ‫ויעבר אברם בארץ וגו'‪( :‬יב ו)‬ ‫השי"ת ולהגיע אל ארץ כנען נסע בלי הפסק‪ ,‬וכן עבר‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים מדייק שמקודם נקרא‬ ‫בכל ארץ כנען ולא פסק את דרכו אף לרגע עד שעבר‬ ‫'ארץ כנען' – ועתה כשעבר אברהם בה נקרא 'הארץ'‬ ‫בכולה מן הקצה אל הקצה‪.‬‬ ‫סתם‪ ,‬רק 'הכנעני אז בארץ'‪ ,‬אבל לא נקרא ע"ש כנען‬ ‫כמקודם‪ ,‬משום שהמשיך אברהם בצדקתו קדושת ארץ‬ ‫שואל מו' רה"י שליט"א ב"בנאות דשא"‪ :‬ומהי‬ ‫ישראל להיות בקדושתה הראויה לה‪.‬‬ ‫הכפילות‪ ,‬אלא שא"א התווה כאן דרך וסלל מסלול‪,‬‬ ‫שכשיהודי יהיה חדור מטרה וזוכרה תמיד מתוך רצון‬ ‫ברש"י‪ :‬נכנס לתוכה‪.‬‬ ‫בעומק הלב; הנני רוצה לעזוב את ארצי ומולדתי ובית‬ ‫שואל האדמו"ר ה"אמרי אש" ממודז'יץ זי"ע‪ :‬מאי קמ"ל‬ ‫אבי‪ ,‬הנני רוצה להתרומם מהעוה"ז ולהתרחק‬ ‫רש"י? הרי אם עבר בארץ ודאי שנכנס לתוכה? אלא‪,‬‬ ‫מהגשמיות והוא מכוון לכך את כל מעשיו‪ ,‬אזי אכן‬ ‫לא הסתכל אברהם רק בחיצוניותה של הארץ‪ ,‬אלא‬ ‫מובטח הוא שאכן יזכה ל'ויבואו ארצה כנען'‪.‬‬ ‫נכנס לתוכה‪ ,‬הסתכל אל התוך והפנימיות של ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬שהיא הרוחניות שבה‪ ,‬ואז מצא מה רב טוב‬ ‫איתא במדרש ומובא ברש"י‪ :‬אברהם היה מגייר את‬ ‫הצפון בה‪.‬‬ ‫האנשים ושרה מגיירת הנשים‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫גם לגייר גם את הנשים‪ ,‬ואברהם אינו יכול להתייחד‬ ‫וירא ה' וגו' ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן‬ ‫עם הנשים‪ ,‬משום כן הוצרך לעשות אוהל מיוחד עבור‬ ‫שם מזבח לה' הנראה אליו‪( :‬יב ז)‬ ‫שרה שהיא תקבל שם את הנשים לגיירם‪.‬‬ ‫שואל רבינו בחיי למה המתין לבנות המזבח עד עכשיו‬ ‫וי"ל שזה הטעם שהקדים להקים את האוהל של שרה‬ ‫שהגיע לשכם ולא בנאו תיכף בבואו לארץ‪ ,‬ומתרץ‬ ‫קודם שהעמיד את אוהלו‪ ,‬כפי שמצינו במתן תורה‬ ‫שאה"נ אברהם אבינו רצה לבנות מזבח תיכף אלא‬ ‫שקרא הקב"ה לנשים תחילה דכתיב 'כה תאמר לבית‬ ‫שפחד מהכנעני שהיו שולטים אז בארץ שמא יתנכלו‬ ‫יעקב ותגיד לבני ישראל'‪ ,‬ואמרו חז"ל‪' :‬כה תאמר לבית‬ ‫לו עבור זה‪ ,‬ולכך אומר הכתוב 'והכנעני אז בארץ'‪,‬‬ ‫יעקב'‪ ,‬אלו הנשים‪' ,‬ותגיד לבני ישראל' אלו האנשים‪.‬‬ ‫שזהו הסיבה שלא בנה מזבח עד עכשיו‪ ,‬אך‬ ‫כשנתבשר מהקב"ה 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'‬ ‫רבינו בחיי מפרש 'ויקרא בשם ה' על דרך הדרש‪ :‬ויקרא‬ ‫שארץ זו תהיה של בניו שוב לא פחד מהם ובנה מזבח‪.‬‬ ‫מלשון קירוי ותקרה כמו 'המקרה במים עליותיו‬ ‫[תהלים קד ג]‪ ,‬רצונו לומר כמו אדם המחזק את‬ ‫אומר ה"אור החיים" הק' זי"ע‪ :‬אף שאברהם נתבשר‬ ‫התקרה כדי שיהיו בטוחים תחתיה‪ ,‬כן אברהם אבינו‬ ‫כאן שתי בשורות גדולות וחשובות‪ ,‬בשורת הזרע‬ ‫היה מחזק האמונה בלבות הבריות והיה מבטיחם‬ ‫ובשורת הארץ‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬מעיד הכתוב כי עיקר שמחתו‬ ‫שיזכו לחיי העולם הבא‪.‬‬ ‫שעוררה אותו לבנות מזבח לה' היתה על שזכה‬ ‫להתגלות ה'‪" ,‬ויבן מזבח לה' הנראה אליו"‪.‬‬ ‫ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‪( :‬יב ט)‬ ‫דברים שנאמרו ע"י הגה"ח מו' רדנח"א שליט"א ר"י‬ ‫ויעתק משם ההרה מקדם לבית א‪-‬ל ויט אהלה ויקרא‬ ‫"פני מנחם" בירושלים עיה"ק ת"ו‪:‬‬ ‫בשם ה'‪( :‬יב ח)‬ ‫בשם רבה של קראקא הגאון רבי שמעון סופר זצוק"ל‪:‬‬ ‫ידועה היא המסורת לדרוש ארבע פעמים שנאמר‬ ‫'ויעתק משם ההרה' – היינו היצר הרע‪' ,‬מקדם לבית‬ ‫בתורה תיבת 'הלוך' באופנים דומין זה לזה‪ ,‬תרי מינייהו‬ ‫א‪-‬ל' – מלשון קודם‪ ,‬מקודם צריך לנתק את היצה"ר‬ ‫בפרשת נח וחד מינייהו בפרשתן והאחרון בפרשת‬ ‫ואחר כך 'ויט אהלו' – כלומר אהל של תורה‪.‬‬ ‫תולדות‪' .‬הלוך וחסור'‪' ,‬הלוך ושוב'‪ ,‬הלוך ונסוע'‪ ,‬הלוך‬ ‫וגדל'‪ .‬ודרשות רבות נאמרו במסורה זו‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אהלה כתיב‪ ,‬בתחילה נטה את אהל אשתו‪,‬‬ ‫הרב מבענדין בספרו "יכהן פאר" מבאר‪ :‬שהרוצה‬ ‫ואחר כך את שלו‪.‬‬ ‫לשוב בתשובה עליו להכיר בחסרונות עצמו‪ ,‬באם רוצה‬ ‫שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע‪ :‬למה עשה שתי‬ ‫להיות 'הלוך ושוב'‪ ,‬שומה עליו לדעת במה הוא 'הלוך‬ ‫אהלים אחד לעצמו ואחד לאשתו‪ ,‬הלא די להם באוהל‬ ‫וחסור'‪ ,‬ואז כשיכיר חסרונותיו ויסתלק מהם 'הלוך‬ ‫אחד לו ולאשתו‪ ,‬וכמו שמצינו אצל יעקב 'ויבוא לבן‬ ‫ונסוע'‪ ,‬אזי יוכל לבוא ולהיות 'הלוך וגדל עד כי גדל‬ ‫באוהל יעקב ובאוהל לאה'‪ ,‬וכתב רש"י‪ :‬אוהל יעקב הוא‬ ‫מאד'‪.‬‬ ‫אוהל רחל‪ ,‬שהיה יעקב תדיר אצלה‪ ,‬ע"כ‪ .‬והרי שהיה‬ ‫בספר "חיי צבי"‪ :‬מפרש באופן נאה על פי מה שסיפר‬ ‫דר יעקב באותו אוהל של רחל‪ ,‬ואף שהיה לו עוד נשים‪,‬‬ ‫על עצמו הרה"ק רבי אהרן קליוואנר (מתלמידי המגיד‬ ‫ומכ"ש אברהם שהיה לו רק אשה אחת‪ ,‬היה ראוי‬ ‫ממעזריטש)‪ ,‬דבריו הובאו בספר "שפתי צדיקים"‬ ‫שידור באוהל אחד עם שרה‪.‬‬ ‫בפרשת קדושים‪ :‬אני הייתי בילדותי בישיבה בפראג‪,‬‬ ‫ויש לבאר‪ ,‬שכוונת שתי אוהלים אלו היתה בכדי לקבל‬ ‫ובאותו מחוז היתה עיר קטנה ואנשים בה מעט ונמצא‬ ‫את הגרים‪ ,‬וכמו שמבואר בגמ' [סוטה י‪ ]:‬שאברהם‬ ‫בהם איש אחד עשיר והיתה לו בת יחידה שהגיעה‬ ‫היה עושה פונדק ומאכיל את העוברים ושבים‪ ,‬ומלמד‬ ‫לפרקה ורצה ליתן לה בעל תלמיד חכם‪ .‬נסע לפראג‬ ‫אותם לברך לפני השי"ת‪ ,‬שהקריא שמו של הקב"ה‬ ‫להישיבה וביקש מהרב התופס ישיבה לברור לו איזה‬ ‫בפי העוברים ושבים ע"ש‪ .‬ובודאי בכדי שיוכל לדבר על‬ ‫בחור טוב‪ ,‬ובירר אותי‪ .‬ומיד לקחני האיש והביאני לביתו‬ ‫ליבם ויתקבלו דבריו‪ ,‬היה צריך לעשות כן בתוך אוהלו‬ ‫ופשט מעלי בגדי הסחבות והבלויים והלבישני בגדי‬ ‫במקום צנוע‪ ,‬שאז לא יתביישו לאכול אצלו ויוכל לדבר‬ ‫חופש ועושר ונתן לי בתו לאשה ועטרני בכסף ובזהב‪.‬‬ ‫על ליבם‪ .‬ולכן הוצרכו שתי אוהלים‪ ,‬שהלא היו צריכים‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫סליק להתם עדיף כתרי מינייהו‪' ,‬הלוך וגדל עד כי גדל‬ ‫ובהמשך הזמן ראיתי עצמי בתפנוקים ושמנתי עביתי‬ ‫מאד'‪.‬‬ ‫והתחלתי לבעוט ופרקתי מעלי עול ההתמדה בלימוד‪.‬‬ ‫וכראותם חמי וחמותי ויקציפו עלי‪ ,‬והתחילו לעמוד עלי‬ ‫אנשים חכמים להוכיחני‪ .‬והמנהג היה אז לנסיעת בעלי‬ ‫***‬ ‫הדרשנים‪ ,‬והיה מדרך הדרשן להתאכסן בבית חמי כי‬ ‫עוד יתכן לרמז‪ ,‬עפ"מ שהביא בהקדמת ספר "וילקט‬ ‫הוא היה עשיר‪ ,‬והנכבד בעיר ופרנס‪ .‬וביקש מכל דורש‬ ‫יוסף" בשם חותני זקני בעל הסולם זצ"ל‪ ,‬שפי' ע"ד‬ ‫להוכיחני והיה בהוכיח אותי השבתי לו אפילו אם אלך‬ ‫צחות מה שאמר פרעה 'נרפים אתם נרפים על כן אתם‬ ‫בטל עשרים שנה אתעלה יותר בלימוד מכל לומדי‬ ‫אומרים נלכה ונזבחה'‪ ,‬לאמיר גיין‪ ,‬לאמיר שחט'ן‪.‬‬ ‫העיר הזאת‪ .‬וכן היה תשובתי לכל דורש‪.‬‬ ‫כידוע מאמר העולם‪ ,‬יש מי שלומד ומתפלל‪ ,‬ויש מי‬ ‫ויהי היום ונתאכסן דורש אחד טוב וחכם חרשים‬ ‫שהולך ללמוד והולך להתפלל‪ ,‬וכבר אמרו ע"ד צחות‬ ‫וכאשר הוכיח אותי השבתי לו כנ"ל‪ .‬והשיב אמריו לי‪,‬‬ ‫הרהור עבירה עדיף מהרהור תשובה‪ ,‬כי הרהור עבירה‬ ‫טוב דבריך נגד לומדי העיר הזאת‪ ,‬אבל מה תעשה‬ ‫משמעו שרוצה לעבור ועדיין לא עבר‪ ,‬והרהור תשובה‬ ‫כשיכעסו עליך חמיך וחמותך ויפשטו מעליך בגדי‬ ‫היינו שמבקש לשוב אבל בפועל לא שב‪.‬‬ ‫החמודות וילבישו אותך בבגדים הבלויים והסחבות‬ ‫וכן יש לרמוז ארבע מדות בהולכי לבית המדרש‪ ,‬יש‬ ‫וישלחו אותך חזרה להישיבה‪ ,‬למקום שבאת משם‪ .‬מה‬ ‫'הולך' ואינו עושה‪ ,‬ויש 'הולך ועושה'‪ .‬וכן רמוז בפרשתן‬ ‫תענה‪ ,‬ובאיזה בושת אנפין תעמוד לפני לומדי הישיבה‪,‬‬ ‫על אאע"ה 'ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען'‪,‬‬ ‫שהם נתעלו מעלה מעלה ואתה ירדת מטה‪ ,‬הלא‬ ‫ולכאו' פשיטא ומאי קמ"ל‪ ,‬פשיטא שאם יצאו ללכת‬ ‫תכסיך בושה וכלימה‪.‬‬ ‫לכנען הרי שבאו לכנען‪ ,‬אלא רבותיה דאברהם קמ"ל‬ ‫והנה מיד נכנסו דבריו באוזני כארס של עכנאי‪ ,‬ונפל לי‬ ‫שהיה הולך ועושה‪.‬‬ ‫במחשבתי שזה פירוש הפסוק 'קדושים תהיו כי קדוש‬ ‫ואשרי האיש אשר לא 'הלך' כעצת רשעים‪ ,‬וממילא‬ ‫אני ה'' וגו'‪ ,‬ולכאורה מה דמיון בשר ודם לקדושת א‪-‬ל‬ ‫'בדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב‪ ,‬כי אם‬ ‫חי בורא כל העולמים‪ .‬אמנם יכוין בזה לומר כי פן ואולי‬ ‫בתורת ה' חפצו' – אזי אין נשאר ברצון ובהליכות של‬ ‫יאמר האדם בלבו הלא כשאפילו אלך בשרירות לבי‬ ‫הכנה בעלמא‪ ,‬אלא 'ובתורתו יהגה יומם ולילה'‪ ,‬רצון‬ ‫להרשיע ביותר עם כל זה אתעלה יותר בהקדושה‬ ‫שמביא לידי מעשה‪.‬‬ ‫מהטוב שבגוים‪ .‬לזה אמר הכתוב לו יהי כדבריך בהאי‬ ‫וזאת תרמוז לנו המסורה‪ ,‬מי שהוא רק הולך 'הלוך‬ ‫עלמא‪ ,‬אבל מה תענה ליום הפקודה בעת חזרת‬ ‫ושוב' – אזי הוא 'הלוך וחסור'‪ ,‬אולם מי שהולך ועושה‪,‬‬ ‫הנשמה למקורה למקום קדושתי‪ .‬וזה הפירוש 'קדושים‬ ‫'הלוך ונסוע' – אזי הוא 'הולך וגדל עד כי גדל מאד'‪.‬‬ ‫תהיו' – ואם תאמר הלא איך שייך שיהיה עכ"פ יותר‬ ‫קדושים אנחנו מהטוב שבאומות‪ ,‬לזה אמר לו יהי‬ ‫עוד י"ל לפי המסופר אודות הגר"י ניימן ראש ישיבת‬ ‫כדבריך בהאי עלמא‪ ,‬אמנם 'כי קדוש אני' ובמקום‬ ‫"אור ישראל" בפתח תקוה זצ"ל‪ ,‬שהלך פעם עם אחד‬ ‫קדושתי מה תענה‪ .‬ותיכף כשנפל למחשבתי פירוש‬ ‫ממקורביו מהכא להתם בדרך עקיפה וארוכה‪ ,‬לשאלתו‬ ‫הפסוק‪ ,‬מיד הבטחתי לו שאחזור להתמדת הלימוד‬ ‫של מלוהו על הארכת הדרך השיב שיש לו הרבה‬ ‫כבראשונה עכ"ל‪.‬‬ ‫חובות לצורך הישיבה ומתבייש לעבור בדרך פלונית כי‬ ‫ולפי זה מפרש דבר המסורה‪ ,‬אמנם כעת האדם הולך‬ ‫שם שוהה אחד מנושיו‪ .‬נענה מלוהו ואמר כעת הבנתי‬ ‫'הלוך ונסוע' וטוב בעיניו‪ ,‬אבל עליו לחשב חשבונו של‬ ‫מדוע מבקשים לא לידי מתנת בו"ד‪ ,‬בלשון יחיד‪ ,‬ולא‬ ‫עולם שכאשר יתקיים בו 'הלוך ושוב' אזי יהא ח"ו 'הלוך‬ ‫לידי הלוואתם בלשון רבים‪ ,‬כי מתנה עדיף לקבל‬ ‫וחסור' לעומת חבריו שהם כל אותה העת הלכו 'הלוך‬ ‫מרבים‪ ,‬שהרי כמה כבר יכול לתת 'נותן' אחד‪ ,‬משא"כ‬ ‫וגדול'‪.‬‬ ‫הלוואה עדיף שיהא לו לאדם מלווה אחד ולא מלווים‬ ‫רבים כי אז יצטרך לעקם דרכיו לרוב‪...‬‬ ‫***‬ ‫וי"ל דז"ש חז"ל על הפסוק 'וילך למסעיו' – בחזרתו‬ ‫עוד יתכן לפרש ע"פ מ"ש בגמ' [כתובות עה‪ :]:‬אמר‬ ‫פרע הקפותיו‪ ,‬שיכול היה לשוב לאותם אכסניות‬ ‫אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן‪ ,‬אמר רבא וחד מינן כי‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שנזמין עצמינו לשלושה דברים‪ ,‬עיי"ש‪ .‬שנית‪ ,‬מנין לנו‬ ‫ודרכים שבהם הלך ברדתו מצרימה‪ ,‬שכן אינו בוש‬ ‫לומר להיפך מרבותינו בעלי הגמרא בנדרים [לב‪].‬‬ ‫לראות את פניהם שהרי יש לאל ידו להשיב להם‬ ‫שאיתא שם ג' טעמים על גלות מצרים‪ ,‬ולא הזכירו‬ ‫הקפותיהם‪.‬‬ ‫חטא שמצא הרמב"ן‪ .‬ועוד‪ ,‬הרי הרמב"ן ז"ל בתחילתו‬ ‫וגם בזה יש ליתן טעם למסורה ברמיזה‪ ,‬כל עוד שהוא‬ ‫מביא המדרש [ב"ר מ ו] צא וכבוש להם את הדרך לפני‬ ‫הולך 'הלוך וחסור' – מוכרח הוא להיות 'הלוך ונסוע'‬ ‫בניך‪ ,‬וזה דוחק גדול לפרש כאשר עשה אברהם אבינו‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬אבל כאשר 'הולך וגדל' יוכל להיות‬ ‫את החטא לכך יכבוש את הדרך לפני בניו‪ .‬ועיין בפרדס‬ ‫הולך 'הלוך ושוב' באותם המקומות לפרוע הקפותיו‪.‬‬ ‫יוסף שאומר שם תירוץ דחוק‪ ,‬שהרמב"ן מחולק עם‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬ואין נכון לומר כן‪ .‬ועוד‪ ,‬גם אברהם אמר‬ ‫אחותי גם בפעם השני [וירא כ כ]‪ ,‬וכן יצחק אמר‬ ‫ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד‬ ‫אחותי [תולדות כו ז]‪ ,‬והנה הם הנביאים לא הרגישו‬ ‫הרעב בארץ‪( :‬יב י)‬ ‫שיש חטא לומר אחותי‪ ,‬והרמב"ן ז"ל שהיה כשלשת‬ ‫אומרים בשם הרבי ר' יהונתן זצוק"ל על הפסוק‬ ‫אלפי שנה אחר אאע"ה מצא חטא‪.‬‬ ‫בתהלים‪' :‬נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו'‪,‬‬ ‫אני שמח כשאומות העולם שבעים ויש להם שפע של‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא שמקשין העולם‪ :‬הרי בכל פעם‬ ‫דגן ותירוש ואז – 'בשלום יחדיו אשכבה ואישן'‪ ,‬אז אני‬ ‫ששרד רעב כבד בכנען‪ ,‬ירדו הכל למצרים לשבור אוכל‪.‬‬ ‫יכול להיות בשקט‪ ,‬כי כשעשיו הוא רעב‪ ,‬אינני יכול‬ ‫וכאן חזינן שלא ירד אלא אברהם‪ ,‬הרי שלא היה הרעב‬ ‫לשבת במנוחה‪.‬‬ ‫חמור כל כך‪ .‬אם כן‪ ,‬מדוע מיהר אברהם לעזוב את‬ ‫הארץ אשר אליה הגיע עפ"י דבר ה'? היה לו להמתין‬ ‫ב"אגרת הקודש" להרה"ק רבי אלעזר בנו של הרבי ר'‬ ‫עכ"פ עד שיחזק הרעב וירדו כולם למצרים‪.‬‬ ‫אלימלך זי"ע כתוב‪ :‬אברהם אבינו שפירסם אמונת יחוד‬ ‫ומתרצים בשם הרב דון יצחק אברבנאל זצ"ל‪ ,‬כי אכן‬ ‫בעולם‪ ,‬והפיל אותו נמרוד לכבשן האש ויצא בשלום‪,‬‬ ‫עדיין היתה אפשרות להתקיים בדוחק בארץ כנען‪ .‬אלא‬ ‫וכיון שבא לא"י ונתהוה הרעב‪ ,‬מיד אמרו יושבי המקום‪:‬‬ ‫שבמקום כזה צריך היהודי להימלט תיכף ומיד‪ .‬כי הוא‬ ‫"מחמת שזה המין בא אצלנו התרגש עלינו אסון זה" –‬ ‫יהיה שק החבטות‪ ,‬להאשימו ברעב שפקד את האיזור‬ ‫והיה מוכרח לילך למצרים כדי להשקיט הדבר‪ ,‬לבל‬ ‫או בכל דבר רע אחר שקורה‪ ,‬כבר מראשית ימיה של‬ ‫תתפשט דיבה זו ביניהם וכן בכל דור ודור – על‬ ‫האומה‪ ,‬תמיד היו היהודים מואשמים בכל צרה‬ ‫משרע"ה העניו מכל האדם העלילו דווקא "מדוע‬ ‫שמתרחשת בעולם‪...‬‬ ‫תתנשאו על קהל ה' "‪ .‬וכן כיוצא בו‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה וגו' הנה נא ידעתי כי‬ ‫ה"פרשת דרכים" מביא בשם הראב"ד‪ :‬כי עונש הבא‬ ‫אשה יפת מראה את‪( :‬יב יא)‬ ‫על ידי השי"ת בעצמו קשה יותר מעונש הבא על ידי‬ ‫איתא בזוה"ק [ח"א פא‪ :].‬כדכתיב 'ופרעה הקריב' –‬ ‫שליח‪ .‬וארץ ישראל עיני ה' אלקיך בה‪ ,‬נמצא שהרעב‬ ‫דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא‪ ,‬אוף הכא דאקריב‬ ‫בא על ידי השי"ת בעצמו‪ ,‬ולכך "כבד" הוא הרעב בא"י‬ ‫גרמיה לקוב"ה כדקא יאות'‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫יותר מאשר בארצות אחרות‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע מפרש הענין‪ :‬שכאשר‬ ‫הלך אאע"ה למצרים‪ ,‬שהיא מלאה טומאה וגילולים‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע כותב במכתב‬ ‫קשר את עצמו בקשר חזק בהקב"ה‪ .‬וכן מצינו ביעקב‬ ‫לבנו כ"ק האדמו"ר שליט"א באנטוורפן‪:‬‬ ‫אבינו ע"ה שטרם בואו לבית לבן הטמין עצמו בבית‬ ‫בני יקירי שליט"א‪ ,‬תעיין נא בפירוש הרמב"ן ז"ל על‬ ‫עבר י"ד שנים‪ ,‬ואף בלילה לא שכב כי אם עסק בתורה‪.‬‬ ‫פסוק 'ויהי רעב בארץ'‪ ,‬שאברהם אבינו חטא חטא גדול‬ ‫והוא גם כן כדי לקשר את עצמו בקשר חזק שלא‬ ‫בשגגה וכו'‪ ,‬והנה תמוה לי דבריו הקדושים‪ ,‬ראשית‪,‬‬ ‫יתקלקל בבית לבן ח"ו‪ .‬כן כל איש‪ ,‬כאשר הגיע לס"ג‬ ‫וכי הבוטח בהשם אסור לו לעשות שום דבר להצלה‬ ‫ועוד מעט הוא הולך לימי המעשה‪ ,‬צריך לקשר א"ע‬ ‫מסכנת מות‪ ,‬הרי הרמב"ן ז"ל אומר בפר' וישלח‬ ‫בש"ק בקשר חזק ובתוספת אהבה ורצון‪ ,‬וע"י אהבה זו‬ ‫בתחילתו שראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק יעקב‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וע"כ אמר לה‪ :‬הנה אם יבואו אנשים תתחילי ותאמרי‬ ‫הוא מעורר כח אהבה ורצון מלמעלה ג"כ ביתר שאת‪.‬‬ ‫יש לי אח עני שמבקש שתתנו לו מתנות‪ ,‬וכך יוודע‬ ‫וזהו‪" :‬רעוא דרעוין"‪.‬‬ ‫להם שהוא אחיה‪ ,‬אבל לא היתה כוונתו ח"ו לקבל‬ ‫מתנות אלא להציל את נפשו‪.‬‬ ‫שואל הגר"א וכי עד עכשיו לא ידע אברהם שהיא יפת‬ ‫וזה פירוש הכתוב‪' :‬אמרי נא' וגו' זה יהיה דיבור שלך‪,‬‬ ‫תואר? ואפשר לומר דאי' בחז"ל‪ :‬אסתר ירקרוקת היתה‬ ‫אבל אני איני מתכוין אלא 'וחיתה נפשי בגללך'‪.‬‬ ‫אלא חוט של חסד משוך עליה‪ .‬והיינו שבאמת אסתר‬ ‫לא היתה יפה אלא בגלל צדקותה היתה נראית יפה‪,‬‬ ‫הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע הי"ד מבאר‪ :‬כי‬ ‫מחסד שמים‪ .‬ואת ההבדל בין יופי טבעי ל"חוט של‬ ‫בודאי לא עלה על דעתו ליהנות ממתנת בשר ודם‪ ,‬אך‬ ‫חסד" מכירים בשעה שהיופי כרוך עם אסון‪ .‬אם היופי‬ ‫כדי שיזכה לברכה 'שונא מתנות יחיה' – היה עליו‬ ‫הוא טבעי – נשאר גם אז‪ ,‬אבל אם הוא מצד חסד – אז‬ ‫להיות במצב שאחרים רוצים לתת לו מתנה והוא מסרב‬ ‫החסד הוא שלא תיראה יפה‪ ,‬כדי להצילה מצרה‪.‬‬ ‫לקבל‪ ,‬אך מי שאין אחרים חפצים להעניק לו מאומה‬ ‫כשאברהם ראה שגם בשעה שאורבת לה סכנה מצד‬ ‫פשיטא שאינו בכלל 'שונא מתנות'‪.‬‬ ‫המצרים בגלל יפיה‪ ,‬היא נשארת יפה‪ ,‬אמר‪' :‬הנה נא‬ ‫וזה מה שאמר אברהם 'למען ייטב לי בעבורך' – ויחפצו‬ ‫ידעתי כי אשה יפת מראה את' – שיופייך הוא טבעי‪,‬‬ ‫לתת לי מתנות‪ ,‬והוא יסרב ולא יסכים לקבל‪ ,‬וממילא‬ ‫לא מחמת חוט של חסד‪.‬‬ ‫'וחיתה נפשי בגללך' – שהרי כך היא המידה ששונא‬ ‫מתנות יחיה‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע סיפר‪ :‬כי בילדותו שאל את‬ ‫ומביא סמך לדבריו מלשון תרגויב"ע עה"פ 'ולאברם‬ ‫המלמד‪ ,‬עה"פ 'הנה נא ידעתי' וגו' וברש"י שעד עתה‬ ‫היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר' – והוו לי מדיליה עאן‬ ‫לא הכיר בה‪ ,‬והלא אסור לקדש אשה עד שיראנה?‬ ‫ותורין‪ ,‬משמע שרכושו היה ממה שהצליח ה' דרכו‬ ‫והוא בעצמו ענה‪ :‬דכל טעם האיסור הוא שמא יראה‬ ‫בסחורתו ומשלו הרוויח‪ ,‬ובאמת לא קיבל מאומה מבית‬ ‫בה דבר מגונה ותתגנה עליו‪ ,‬אמנם מי שאינו מסתכל‬ ‫פרעה‪.‬‬ ‫אף פעם באשתו א"כ אינו צריך לראותה קודם‪...‬‬ ‫אומר הרבי ר' יונתן זצ"ל‪ :‬הדין הוא שאם אמר "לי"‬ ‫אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי‬ ‫משמע לו ולא ליורשיו‪ .‬וגם אברהם דייק כך‪ ,‬כי המתנות‬ ‫בגללך‪( :‬יב יג)‬ ‫שניתנו לו במצרים לא זכה בהן יצחק כלל‪ ,‬ואלו הן‬ ‫כותב ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬נראה שאברהם גירש את‬ ‫המתנות שנתנן לבני הפילגשים‪ ,‬בני קטורה‪ ,‬שמוצאם‬ ‫שרי על תנאי‪ ,‬אם לא יארע נס ויגע בה פרעה‪ ,‬וכן גבי‬ ‫ממצרים‪ ,‬ממצרים באו המתנות ולמצרים שבו‪ ,‬וזה‬ ‫אבימלך‪ ,‬שתהיה מגורשת למפרע מעכשיו‪ ,‬ואין כאן‬ ‫הדיוק‪' :‬למען ייטב לי'‪.‬‬ ‫איסור אשת איש‪.‬‬ ‫ויהי לו צאן ובקר חמרים ועבדים ושפחת ואתנת‬ ‫ברש"י‪ :‬יתנו לי מתנות‪.‬‬ ‫וגמלים‪( :‬יב טז)‬ ‫שואל הט"ז בספרו "דברי דוד"‪ :‬רבים תמהים וכי‬ ‫ב"תוספות השלם עה"ת"‪ :‬מהו שהפסיק בין 'חמורים'‬ ‫אברהם חשק למתנות‪ ,‬ואדרבה אפילו במקום שהיה לו‬ ‫ל'אתונות' וכתב שם 'עבדים ושפחות'? אלא‪ ,‬כי לא בא‬ ‫להחזיק מה שלחם במלחמה אמר 'אם אקח מחוט'‬ ‫אלא לרמז על מה שאחז"ל [יבמות סב‪ ].‬עם הדומה‬ ‫וגו'‪ ,‬וכ"ש בדבר מאוס בשביל ממון?‬ ‫לחמור‪.‬‬ ‫ומסביר‪ :‬שאברהם רצה ששרה תאמר 'אחי הוא'‪ ,‬ודבר‬ ‫זה אינו שייך רק אם ישאלו אותה אם בעלה הוא‪ ,‬אז‬ ‫וינגע ה' את פרעה וגו'‪( :‬יב יז)‬ ‫תוכל לענות אחי הוא‪ ,‬אבל אם לא ישאלוה אם היא‬ ‫הקשו הראשונים [ראה רבינו בחיי בשם רבי סעדיה‬ ‫תתחיל להגיד 'אחי הוא' – ירגישו שיש פה איזה‬ ‫גאון‪ ,‬ועוד] מדוע לקה פרעה בנגעים אחר שחשב‬ ‫עורמה‪ ,‬דמי שאל אותה דבר זה‪ ,‬וע"כ היה ירא שמא‬ ‫ששרה היא אחותו של אברהם‪ ,‬ולא ידע כלל שהיא‬ ‫לא ישאלוה ויהרגו אותו שיחשבו שהוא בעלה‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יפגע באברם‪ .‬אך פרעה הקשה את לבו‪ ,‬ואמר "מאמין‬ ‫אשת איש‪ ,‬ותירצו בכמה אנפין‪.‬‬ ‫אני לדבריך הראשונים‪ ,‬שאמרת באזני כל העם שאחיך‬ ‫בספר "מפי ספרים וסופרים" מביא בשם הרה"ק רבי‬ ‫הוא‪ .‬ואיני מאמין לדבריך האחרונים"‪.‬‬ ‫יהודה לייב מזאקילקוב ה"ליקוטי מהרי"ל" זי"ע שמבאר‬ ‫על כך הביא עליו הקב"ה נגעים 'על דבר שרי'‪ ,‬על‬ ‫בדרך הפשט‪ :‬דהנה ידוע שמצרים היו שטופי זימה‪,‬‬ ‫הדברים אשר דברה שרה ואמרה לו והוא לא שמע לה‪,‬‬ ‫ובודאי היה פרעה ג"כ רשע‪ ,‬דאם היה צדיק היו‬ ‫ומה היא דיבורה? 'אשת אברם'‪ ,‬שאשתו של אברהם‬ ‫משרתיו צדיקים‪ ,‬כידוע 'מושל מקשיב על דבר שקר כל‬ ‫היא‪ ,‬ולא אחותו‪.‬‬ ‫משרתיו רשעים' [משלי כט יב]‪ ,‬ואפילו ראיה אינו צריך‬ ‫לזה‪ ,‬שפשוט מסתמא היה רשע‪.‬‬ ‫ויקרא פרעה לאברם וגו' למה לא הגדת לי וגו'‪( :‬יב יח)‬ ‫עוד יש להקדים מה שנאמר בפרשת וירא‪ ,‬שכאשר‬ ‫הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע שואל שלקמן בפרשת‬ ‫ברח לוט מסדום ביקש מן המלאך 'הנה פן תדבקני'‪,‬‬ ‫וירא אצל אבימלך ג"כ היה כעין מעשה זה‪ ,‬ושם כתוב‬ ‫ופירש רש"י שחשש לחזור להתגורר אצל אברהם‬ ‫שהקב"ה אמר לאבימלך 'ועתה השב אשת האיש כי‬ ‫אבינו שמא יענש‪ ,‬כי רק בהיותו יושב ליד אנשי סדום‬ ‫נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה'‪ ,‬ופירש רש"י כי נביא הוא‬ ‫הרשעים וחטאים לה' מאד אז היה נחשב לצדיק‪ ,‬אבל‬ ‫ויודע שלא נגעת בה לפיכך יתפלל בעדך‪ ,‬ולכאורה‬ ‫אם ימצא במחיצתו של אברהם יחשב כרשע ויענש‪.‬‬ ‫קשה למה כאן לא אמר הקב"ה לפרעה כן‪.‬‬ ‫לפיכך ביקש על העיר צוער שתינצל‪ ,‬וממילא 'אמלטה‬ ‫ותירץ הרה"ק מקוריץ זי"ע‪ :‬עפי"מ שאחז"ל [נדרים‬ ‫נא שמה הלא מצער הוא ותנצל נפשי'‪.‬‬ ‫לב‪ ]:‬ששם בן נח היה מתחילה כהן כמ"ש 'והוא כהן‬ ‫ומכאן נמצינו למדין‪ ,‬שכאשר הרשע עומד ליד הצדיק‬ ‫לא‪-‬ל עליון'‪ ,‬אלא שע"י שהקדים ברכת אברהם לברכת‬ ‫ניכר יותר מעשה הרשעות שלו‪ ,‬ולכן כאשר באה שרה‬ ‫הקב"ה שהקדים ברכת עבד לברכת קונו איבד כהונתו‬ ‫הצדקת לבית פרעה בלטה יותר רשעותו של פרעה‬ ‫וניתנה הכהונה לאברהם ע"ש‪ .‬והנה נפסק להלכה‬ ‫הרשע‪ ,‬ונמצא שנענשו בית פרעה מחמת עוונותיהם‬ ‫בשו"ע [אהע"ז סי' ו י"א] אשת ישראל שנאנסה‬ ‫דמעיקרא‪ ,‬שעכשיו נתגלה ונתברר יותר גודל רשעתם‪,‬‬ ‫מותרת לבעלה ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה‪,‬‬ ‫והיינו דקא מוסיף קרא 'וינגע ה' את פרעה וגו' על דבר‬ ‫והשתא א"ש‪ ,‬שכאן אצל פרעה עדיין לא היה אאע"ה‬ ‫שרי אשת אברם'‪ - ,‬כי זה הוסיף עוד טעם לעונשו‪,‬‬ ‫כהן ואם כן אף אם פרעה היה נוגע בשרה לא היתה‬ ‫שהרי לבד מצדקותה עוד היתה אשת חבר וקיי"ל אשת‬ ‫נאסרת עליו באונס‪ ,‬אבל אצל אבימלך כבר היה‬ ‫חבר הרי היא כחבר‪ ,‬ועל כן נענשו בנגעים‪.‬‬ ‫אברהם אבינו כהן ואם היה נוגע בה ח"ו היתה שרה‬ ‫ןלאידך גיסא הושפעה ברכה מרובה על אברהם ושרה‪,‬‬ ‫נאסרת עליו אף שהיה באונס‪ ,‬וא"כ היה אברהם אבינו‬ ‫כי עתה היה ניכר צדקותם ביותר‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫יותר צריך לפחד ולחשוש להיות עמה‪ ,‬על כן אמר‬ ‫'ולאברם היטיב בעבורה' – פירוש שעל ידי שנלקחה‬ ‫הקב"ה לאבימלך ועתה השב את אשת האיש כי נביא‬ ‫לבית פרעה נזכרו שניהם לטובה ביתר שאת‪ ,‬כיתרון‬ ‫הוא וממילא יודע שלא נגעת בה ויכול להיות עמה ואם‬ ‫האור מן החושך‪ ,‬כי כאשר הנר מאיר בחדר חשוך אזי‬ ‫כן שפיר יתפלל עליך‪.‬‬ ‫אורו מאיר הרבה יותר‪ ,‬ובלאו הכי היה ג"כ שכרם גדול‬ ‫וצדקותם עד למאוד‪ ,‬ומכל שכן לפי ערך מעשה פרעה‪,‬‬ ‫ועתה הנה אשתך קח ולך‪( :‬יב יט)‬ ‫ומשו"ה היטיב השי"ת להם בברכה מרובה‪.‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק‪ :‬הנה אמרו חז"ל אמר‬ ‫רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנא' וכו'‪ ,‬א"כ‬ ‫שואל ה"כלי יקר"‪ :‬מדוע מדגיש הפסוק ששרי היא‬ ‫איך היה אברהם מותר בשרה אחר שהיתה שבויה אצל‬ ‫אשת אברם‪ ,‬וכי עדיין לא ידענו זאת? ועוד יש להבין‪,‬‬ ‫פרעה ואאע"ה היה כהן כמ"ש אתה כהן לעולם‪,‬‬ ‫מה פשעו ומה חטאתו של פרעה בלקחו את שרה‪ ,‬והרי‬ ‫ואע"פ שהיה נביא – הלא זכריה בן הקצב העיד שלא‬ ‫סבור היה שהיא אחותו?‬ ‫זזה ידו מתוך ידה ואעפ"כ אסרוה [כתובות כז] ואפילו‬ ‫ואומר ה"כלי יקר" ששתי השאלות הללו יתורצו בתירוץ‬ ‫מצוות דרבנן היה אאע"ה מקיים?‬ ‫אחד‪ :‬אמנם להמון העם אמרה 'אחותו אני'‪ ,‬אבל‬ ‫ותירץ‪ ,‬ע"פ מה שאמרו במד' שמלאך היה עומד ומגלב‬ ‫לפרעה אמרה את האמת שהיא אשת אברם‪ .‬היא‬ ‫בידו עי"ש‪ ,‬ואפשר הוא כמו עדות‪ ,‬ומה אפי' עבד או‬ ‫חשבה‪ ,‬שמלך היושב על כסא דין לא יעשה עוול‪ ,‬ולא‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הכלה‪ ,‬וא"כ מסתמא נתנו גם ללוט‪ ,‬כי גם הוא היה אח‬ ‫שפחה יכולים להעיד ולא תהא כהנת כפונדקית‪.‬‬ ‫לשרה כי היה בן הרן‪ .‬וכן משמע מלשון הספורנו‪.‬‬ ‫עוד תירץ‪ ,‬משום שלא נעשה כהן רק אחר שמל עצמו‪.‬‬ ‫ה"בית אברהם" מביא‪ :‬הרה"ק מנשכיז ז"ל אמר עה"פ‬ ‫אברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב‪( :‬יג ב)‬ ‫'הולך את החכמים יחכם ורוע כסילים ירוע‪ ',‬ורוע כתיב‬ ‫אומר ה"תפארת יונתן"‪" :‬כבד" כתיב‪ .‬לאמור‪ ,‬שהרכוש‬ ‫עם ו' החיבור‪ ,‬היינו שעושה גם שניהם‪ ,‬הוא הולך עם‬ ‫הרב הכביד עליו‪ ,‬כי לצדיקים גדול נסיון העושר מנסיון‬ ‫חכמים‪ ,‬מתחבר עם יראי ה' ועושה כמעשיהם‪ ,‬ויחד‬ ‫העוני‪ .‬וכמו שמספרים שהרה"ק רבי פנחס מקוריץ‬ ‫עם זה הוא גם רוע עם כסילים‪ ,‬מתחבר גם עמהם‪ ,‬הוא‬ ‫זי"ע היה נוטל ידיו לאחר שנגע בממון‪.‬‬ ‫רוצה למצוא חן גם בעיני יראי ה' וגם בעיני רשעים‪,‬‬ ‫'ירוע'‪ ,‬הוא איש שבור חצי צדיק וחצי רשע‪ ,‬כי צריך‬ ‫אומר הרה"ק ה"מי שילוח" זי"ע‪ :‬הכסף והזהב היו עליו‬ ‫להיות חזק בדעתו בבחי' 'אחזתיו ולא ארפנו'‪ .‬וזה היה‬ ‫למשא כבד‪...‬‬ ‫לוט שהלך יחד עם אברהם‪ ,‬וכשראה את סדום ואת כל‬ ‫הככר כי כולה משקה הלך עם הרשעים‪.‬‬ ‫ב"שער בת רבים"‪ :‬למה כנס אברהם כסף וזהב? אלא‬ ‫כדי שיוכל להפיץ דעה ברבים כמ"ש‪' :‬ויקרא בשם ה''‪,‬‬ ‫ולא נשא הארץ אותם לשבת יחדיו כי היה רכושם רב‬ ‫כי חכמת המסכן בזויה‪...‬‬ ‫ולא יכלו לשבת יחדיו‪( :‬יג ו)‬ ‫שואל ה"שבט סופר" בספרו "שערי שמחה"‪ :‬לכאורה‬ ‫וילך למסעיו וגו'‪( :‬יג ג)‬ ‫נראה כשפת יתר ויתור לשון‪ ,‬שמסיים עוד פעם‪' :‬ולא‬ ‫ברש"י‪ :‬היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו‬ ‫יכלו לשבת יחדיו'‪.‬‬ ‫למצרים‪.‬‬ ‫ויש לפרש‪ ,‬כי כן דרך המחלוקת‪ ,‬אף שמתחילה יש‬ ‫ולכאורה למאי נ"מ? אלא שנרמז בזה מדת‬ ‫סיבה וטעם למחלוקת‪ ,‬מ"מ כיון שכבר באו לידי‬ ‫ההסתפקות‪ ,‬כי כשהלך למצרים‪ ,‬בימי הרעב‪ ,‬היה עני‬ ‫מחלוקת ואחזו בה‪ ,‬אזי אף אם אחר כך תתבטל‬ ‫ובודאי לא לן באכסניות מפוארות‪ ,‬ובשובו אף שהיה‬ ‫הסיבה‪ ,‬עם כל זה‪ ,‬אין יכולים עוד להיות בשלום יחדיו‪,‬‬ ‫כבד בכסף ובזהב – לן באותן האכסניות עצמן‪.‬‬ ‫וכן כאן‪ ,‬מתחילה 'ולא נשא הארץ אותם לשבת יחדיו'‪,‬‬ ‫והסיבה שלא יכל לשבת יחדיו היתה 'כי היה רכושם‬ ‫ויקרא שם אברם בשם ה'‪( :‬יג ד)‬ ‫רב'‪ ,‬והיה ריב ביניהם – אבל בגין כך 'ולא יכלו לשבת‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב שהחיד"א ז"ל מביא‬ ‫יחדיו' גם בלא כל סיבה‪ ,‬וכאמור‪.‬‬ ‫בספרו "דבש לפי"‪ :‬את דברי הזוה"ק שכשאדם רוצה‬ ‫לברך לחברו או לבנו צריך לברך בתחילה להקב"ה‪ ,‬ואי‬ ‫ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט‬ ‫קב"ה לא אתבריך בקדמיתא אינון ברכאן לא מתקיימין‪,‬‬ ‫והכנעני והפרזי אז יושב בארץ‪( :‬יג ז)‬ ‫וכתב על אדם גדול כשהיה מברך אדם משים ידו על‬ ‫שואל ה"ישמח משה" זי"ע‪ :‬מה סמיכות הענינים בין‬ ‫ראשו ואומר יתברך שמו של הקב"ה ואח"כ מברך‬ ‫הריב לבין הכנעני היושב בארץ‪ .‬למה נסמכו שני‬ ‫לאיש ההוא‪ ,‬כמו כן אאע"ה תמיד הזכיר שם ה'‪ ,‬וז"ש‬ ‫הענינים בפסוק אחד?‬ ‫'והיה ברכה' – 'והיה' אותיות שם הוי'‪ ,‬שבתחילה ברך‬ ‫אלא מאחר ששליטי הארץ היו הכנעני והפריזי‪ ,‬אנשי‬ ‫שמו ית' ואחר כך ברכה‪.‬‬ ‫צדק ומשפט מפוקפקים‪ ,‬לא היה בפני מי להתדיין‪.‬‬ ‫וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר‪( :‬יג ה)‬ ‫ב"לקוטי מוהר"ן" [דף קו] כתוב‪ :‬ארץ ישראל יש לה ב'‬ ‫ולכאורה מאיפה היה ללוט צאן ובקר?‬ ‫בחינות‪ :‬לפעמים היא נקראת ארץ כנען ולפעמים ארץ‬ ‫ונראה‪ ,‬דהנה מצינו לעיל 'ולאברם היטיב בעבורה ויהי‬ ‫סתם‪ .‬כשיש מחלוקת היא נקראת ארץ כנען‪ ,‬בחינת‬ ‫לו צאן ובקר'‪ .‬וכתוב שאברהם אמר לשרה 'אמרי נא‬ ‫"כאן עני"‪ ,‬כמ"ש רז"ל על הפסוק "ולא יהיה כנעני" –‬ ‫אחותי את למען ייטב לי בעבורך'‪ ,‬מנין ידע אברהם‬ ‫אין כאן עני‪ .‬נמצא‪ ,‬שכנען הוא בחינת 'כאן עני'‪ .‬וזה‬ ‫שייטיבו לו? ע"כ שהיה שם המנהג לתת מתנות לאחי‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אחים אנחנו"‪ ,‬נשאר הלאה קרובים‪ ,‬אולם לא ביחד‪,‬‬ ‫בגלל המחלוקת‪ .‬כי מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות‪.‬‬ ‫"הפרד נא מעלי"‪ ,‬וכמאמר הסבא קדישא זי"ע‪" :‬זיין‬ ‫"ויהי ריב" וכו' והכנעני אז בארץ‪ ,‬כי אז נקראת בבחינת‬ ‫גוט צו יעדען אובער נישט מיט יעדען"‪ ,‬ואמנם אח"כ‬ ‫ארץ כנען‪ .‬אבל כשיש שלום נקראת ארץ סתם‪ ,‬בחינת‬ ‫כשרצו להרע ללוט במלחמת המלכים‪ ,‬מיד רץ אברהם‬ ‫"ארץ נתנה יבולה"‪ ,‬שנותנת כוחותיה לכל יבול הארץ‪.‬‬ ‫ומסר את נפשו עליו‪ ,‬אבל לא רצה להיות במחיצה‬ ‫אחת אתו‪.‬‬ ‫'והכנעני והפרזי אז יושב בארץ' – ובהמשך הפסוקים –‬ ‫' אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' כי אנשים אחים‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר שפירוש הפסוק הוא‪:‬‬ ‫אנחנו'‪ .‬הכנעני והפריזי שני עמים זרים חיים בשלום‬ ‫שרועי לוט טענו שהקב"ה הבטיח את הארץ לאברהם‪,‬‬ ‫ובאחדות‪ ,‬כאיש אחד ש"יושב" הוא לשון יחיד‪ ,‬ואנו‬ ‫ולאברהם אין בן ולוט יורשו‪ ,‬ולפיכך הארץ שלנו היא‪.‬‬ ‫"אנשים אחים"‪ ,‬קרובים‪ ,‬ורבים זה עם זה‪ ,‬מה יאמרו‬ ‫ועל זה טען אאע"ה שני דברים‪ :‬א'‪ ,‬עוד יכול להיות לי‬ ‫הבריות? חילול השם הרי הוא גדול מאד!‬ ‫ילדים‪ .‬וב'‪ ,‬אפילו אם אמנם לא יהיו לי ילדים‪ ,‬אבל בכל‬ ‫זאת אתה יורשי לא תהיה‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שה'אל נא תהי‬ ‫ויאמר אברהם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך‬ ‫מריבה' עולה על ה‪'-‬כי אנשים אחים אנחנו'‪ ,‬פי'‪ ,‬שעל‬ ‫וגו' כי אנשים אחים אנחנו‪( :‬יג ח)‬ ‫זה בוודאי שאין לנו מה לריב – על זה שאנחנו אחים‪,‬‬ ‫הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימים‬ ‫משום שאחים אנחנו בוודאי שלא‪ ,‬וזה ברור שאתה לא‬ ‫ואשמאילה‪( :‬יג ט)‬ ‫תירש אותי‪.‬‬ ‫אומר האלשיך הק'‪ :‬המחלוקת היא בתחילה ענין של‬ ‫ריב (לשון זכר)‪ ,‬אבל מיד היא נעשית פוריה כמו נקיבה‪,‬‬ ‫בימי מלחמת העולם הראשונה הרה"ק המוהרי"ד‬ ‫היא נעשית מריבה (לשון נקיבה)‪.‬‬ ‫מבעלזא זי"ע היה צריך לברוח מהעיירה בעלז והגיע‬ ‫לעיר מונקאטש‪ .‬וכששאלוהו מדוע לא ברח לאיזה ישוב‬ ‫אומר הרה"ק ה'דברי שמואל" מסלונים זי"ע‪ :‬זוהי הדרך‬ ‫הררי קטן אחר‪ ,‬ענה‪ :‬שאנו מוצאים בתורה שאאע"ה‬ ‫איך שיהודי צריך להתנהג עם כופרים רח"ל‪ ,‬שלא יכנס‬ ‫אמר ללוט 'הפרד נא מעלי'‪ .‬כלומר‪ :‬לך לאן שאתה‬ ‫כלל בשום ויכוחים עמהם‪ ,‬כי אם יבוא בדברים‬ ‫רוצה‪ ,‬ולכאורה קשה‪ ,‬מדוע לא אמר לו הישאר כאן ואני‬ ‫ויתקוטט עמהם‪ ,‬הרי ביני וביני יאזין לטענותיהם‬ ‫אלך למקום אחר?‬ ‫ולדעותיהם הכוזבות‪ ,‬ודבר זה גופו נחשב כבר פגם‬ ‫התירוץ הוא‪ :‬יהודי צדיק כמו אברהם אבינו אינו יכול‬ ‫באמונה ח"ו‪ ,‬וכן היה אומר אאע"ה ללוט 'אל נא תהי‬ ‫להתגורר בכל מקום‪ ,‬כי הוא זקוק לביהכ"נ‪ ,‬מנין‪,‬‬ ‫מריבה' – איני רוצה אפילו את המריבה אלא 'הפרד נא‬ ‫מקוה‪ ,‬לשוחט‪ ,‬לת"ת וכיו"ב‪ ,‬אבל הרשע והאדם‬ ‫מעלי' – אין רצוני בשום שייכות ומגע אתך‪.‬‬ ‫החילוני יכול להתגורר אפילו בקצה העולם ללא כל‬ ‫בעיות‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬אע"פ שלוט‬ ‫התנהג לכאורה כראוי‪ ,‬תמיד היה הולך את אברם‪,‬‬ ‫כלפי חוץ הראה את עצמו כתלמידו של אאע"ה‪ ,‬בכ"ז‬ ‫מפרש הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע בספר "אמרות‬ ‫הבחין אאע"ה בדרכו הנלוזה שצבוע הוא וחפץ‬ ‫משה"‪' :‬אברם' הוא הנשמה‪ ,‬ו'לוט' זה היצר הרע‪.‬‬ ‫שיחשבוהו כ"שיינער יוד"‪ ,‬אבל באמת מתחבר עם‬ ‫רצ"ל‪ ,‬הנשמה אומרת להיצה"ר 'אל' ר"ל אינני חפץ‬ ‫רשעים ועושה אותם רועים שלו והם מרעים בשדות‬ ‫בשלומך‪' ,‬נא' בבקשה ממך 'תהי מריבה ביני ובינך'‪,‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ולא די שאינו מוכיחם אלא עוד שם בפיהן אותן‬ ‫'אם השמאל ואימינה' – אם תרצה להוליכני בדרך‬ ‫טענות צבועות‪ ,‬ניתנה הארץ לאברם ואין לו יורש ולוט‬ ‫השמאלי‪ ,‬בוודאי 'ואימינה'‪ ,‬בוודאי לא אשמע לך ואלך‬ ‫יורשו ואין זה גזל‪ ,‬כפירש"י ז"ל‪.‬‬ ‫בדרך הימין‪' ,‬ואם הימין'‪ ,‬רצ"ל‪ ,‬אם אפילו תתן לי עצה‬ ‫דרך זה של לוט הורע מאד בעיני אברהם‪ ,‬לכן אמר לו‬ ‫ללכת אתך בדרך הימין‪' ,‬ואשמאילה' יותר טוב לפני‬ ‫"אל נא" אין דרכך זו מוצאת חן בעיני‪ ,‬לפיכך אבקשך‬ ‫אשר אלך בדרך השמאלית בעצמי ולא אתך אפילו‬ ‫"תהי מריבה ביני ובינך"‪ ,‬נהיה נא מחולקים איש‬ ‫בדרך הימין‪.‬‬ ‫מרעהו‪ ,‬אבל לא תהיה זו מחלוקת גמורה‪" ,‬כי אנשים‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אך הענין הוא לדעתי‪ ,‬כי כאשר התלווה לוט לאברהם‬ ‫וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה‬ ‫וירד למצרים הצליח להשיג דרגות גבוהות בעבודה‪,‬‬ ‫משקה וגו' (יג י)‬ ‫שהרי לא התפתה לעשות כמעשיהם‪ ,‬וכן משמע מן‬ ‫ויסע לוט מקדם וגו'‪( :‬יג יא)‬ ‫הפסוק 'ולוט עמו הנגבה'‪ ,‬היינו שהתעלה יחד עם‬ ‫שואל כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א‪ :‬יש להבין מדוע‬ ‫אברהם בעבודתו‪ ,‬וזה הטעה אותו לומר "אי אפשי לא‬ ‫דווקא עכשיו בחר לו לוט להיפרד מאברהם ולמצוא‬ ‫באברם – כי אוכל לבדי ללכת בגדולות ונפלאות‬ ‫לעצמו דרך חדשה קלוקלת?!‬ ‫כאברהם‪ ,‬ולא באלוקיו – למשוך עלי האלוקות על ידו‪,‬‬ ‫ונראה‪ ,‬שלוט היה אוהב בצע‪ ,‬וחשקה נפשו בממון‬ ‫וחשב בדעתו כי גם הוא יוכל להכניס הרשעים תחת‬ ‫ודמים הרבה‪ ,‬וכאשר ראה את 'אברם כבד מאד במקנה‬ ‫כנפי השכינה‪ ,‬ועל כן 'ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן'‬ ‫בכסף ובזהב' – הבין מכך שעובדי ה' זוכים לעשירות‬ ‫– כיון שהיו שטופי זימה ורצה להחזירם למוטב‪ ,‬וסבר‬ ‫מופלגת‪ ,‬ולכן החליט גם הוא להיות עבד לעבדי ה'‪,‬‬ ‫כי כשם שבהיותו במצרים לא נמשך אחר הרשעים כן‬ ‫ונתברך ביתו בצאן בקר ואוהלים‪.‬‬ ‫יצליח בעבודתו גם בסדום‪ ,‬אבל באמת מכח דביקותו‬ ‫ברם‪ ,‬לאחר שראה את כל ככר הירדן 'כי כלה משקה'‬ ‫באברהם עלה‪ ,‬כדכתיב 'ולוט עמו' – עמו דייקא‪,‬‬ ‫על אף היותם 'רעים וחטאים לה' מאד'‪ ,‬הסיק מכך‬ ‫וכשנפרד ממנו נפל למטה‪ ,‬ונמשך אחר הסדומים‬ ‫מסקנא‪ ,‬שלא רק עובדי ה' מתברכים מעשירות‪ ,‬אלא‬ ‫והרשיע עמהם‪.‬‬ ‫גם רשעים יכולים לזכות לכך‪ ,‬ולכן בראותו כך החליט‬ ‫על אתר להפרד מאברהם‪ ,‬והסיע את עצמו מקדמונו‬ ‫ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד‪( :‬יג יג)‬ ‫של עולם‪ ,‬כי למה לו להתייגע להיות עבד לעבדי ה'‬ ‫שואל ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים‪ ,‬הנה בגמ' ברכות‬ ‫לאחר שראה שהעשירות אינה דייקא נחלת עבדי ה'‪.‬‬ ‫אי' שברוריה אמרה יתמו חוטאים אין כתוב אלא 'יתמו‬ ‫ולא ידע כי אצל הרשעים העושר שמור לבעליו לרעתם‪,‬‬ ‫חטאים'‪ .‬אם כן היה צריך להיות גם כאן רעים‬ ‫משא"כ אצל הצדיקים העושר הוא לטובתם – לצורך‬ ‫וחוטאים?‬ ‫עבודת קונם מתוך הרחבה‪.‬‬ ‫ויתכן לומר‪ :‬כי רשעים גמורים נעשים הם עצמם‬ ‫חטאים‪ ,‬סמל החטא‪ .‬וההיפך אצל הצדיקים הגדולים‪,‬‬ ‫ברש"י‪ :‬נסע מאצל אברם‪ ,‬והלך לו למערבו של אברם‪,‬‬ ‫כענין האבות שנעשו מרכבה לשכינה‪ ,‬זה לעומת זה‪.‬‬ ‫נמצא נוסע ממזרח למערב‪.‬‬ ‫ברשעים הגדולים הנהפכים לעצם החטא וגוף החוטא‪,‬‬ ‫תמה הרא"ם‪ ,‬הלא סדום ועמורה הן בגבול המזרחי של‬ ‫בהם מתקיים באמת יתמו חטאים‪ ,‬ואותם שעדיין‬ ‫א"י‪ ,‬ואילו בית א‪-‬ל – שם ישב אברהם – במרכז הארץ‬ ‫יכולים לחזור בתשובה הם נקראים חוטאים‪.‬‬ ‫היא‪ .‬וא"כ‪ ,‬כאשר נסע מאצל אברהם‪ ,‬לא הלך 'מקדם'‬ ‫ובזה מתיישבת דרשת חז"ל על אותו פסוק‪ :‬ראה דוד‬ ‫אלא 'לקדם' למזרחו של א"א‪.‬‬ ‫במפלתן של רשעים ואמר שירה יתמו חטאים‪.‬‬ ‫ביאר ה"טורי זהב" בספרו "דברי דוד" עה"ת‪ ,‬שאכן‬ ‫הלך לוט לקדם‪ ,‬אלא שכיון שהיה בוש מא"א על שבחר‬ ‫בשם צדיקים אמרו‪' :‬ואנשי סדום וגו' רעים וחטאים'‪,‬‬ ‫לו למושב מקום רשע ומדינה מפורסמת בחטא‪ ,‬שינה‬ ‫גונבים וגוזלים‪ ,‬ועושים כל דבר האסור‪ .‬אולם "לה' –‬ ‫ואמר לו שהולך הוא למקום אחר‪ ,‬במערבו של אברהם‪,‬‬ ‫מאד"‪ ,‬במצוות שאינם עולות כסף ואינם תובעות‬ ‫ואכן כוון לשם פעמיו‪ .‬רק כאשר כבר נפרדו איש מעל‬ ‫קרבנות מעושיהן‪ ,‬אלא מביאים להם כבוד ותהילה בהן‬ ‫אחיו‪ ,‬סיבב את דרכו והלך למקום אשר לבו חפץ‬ ‫הם זהירים מאד‪' .‬לה' – מאד' ‪...‬‬ ‫מזרחה‪ ,‬לסדום‪...‬‬ ‫וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך‬ ‫ברש"י‪ :‬הסיע עצמו מקדמונו של עולם‪ ,‬אמר‪ ,‬אי אפשי‬ ‫וגו'‪( :‬יג יד)‬ ‫לא באברם ולא באלוקיו‪.‬‬ ‫בספה"ק "באר מים חיים" כתוב‪ :‬כי אברהם בראותו כי‬ ‫כותב הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב זי"ע בספרו "זר‬ ‫ריחק את לוט מעמו והלך לוט וישב בסדום‪ ,‬מורך עלה‬ ‫זהב"‪ :‬והוא פליאה נשגבה לומר זאת על לוט‪ ,‬הלא‬ ‫בלבבו פן ח"ו גרם הוא להיות נדחה אדם מפני השם‪,‬‬ ‫ראינו כי גם אחר כך היה מחזר על האורחים‪ ,‬וגם מצות‬ ‫מה שכל ימיו פעל ועשה להכניס את כל העולם כולו‬ ‫אפה‪ ,‬ואם כן לא כפר בהקב"ה‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אליבא דאמת זה אינו‪ ,‬דודאי היה חביב על אברהם מה‬ ‫תחת כנפי השכינה‪ ,‬וחשש פן דחפו בשתי ידים וכבר‬ ‫שהלך לפרוע הקפותיו‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל לא כאלישע שדחפו לגיחזי‪ ,‬חשש אברהם‬ ‫אולי יש בידו עוון על זה‪ ,‬וע"כ תיכף 'וה' אמר אל אברם‬ ‫מספר משכילים פנו פעם אל הרה"ק מרוז'ין זי"ע‬ ‫אחרי הפרד לוט מעמו'‪ ,‬הראה לו כי מאחר שנפרד לוט‬ ‫שכידוע ניהל את חייו בגינוני מלכות‪ ,‬והתנהג ברחבות‬ ‫מעמו נתגלה אליו הדיבור‪ ,‬וממילא יראה כי לא חשב‬ ‫ובדרכי עשירות‪ ,‬ושאלו כיצד מתיישבת הצדיקות עם‬ ‫השם זאת לעוון‪ ,‬אדרבה מותר לדחפו מאתו‪ ,‬אף אם‬ ‫עשירות‪ .‬השיב להם רבינו‪ :‬אאע"ה כשהלך להפיץ את‬ ‫ירשיע יותר‪ ,‬מאחר שמעכב אחרים מלעשות מצוה‬ ‫דבר ה' היה מוכרח לקחת אתו רכוש גדול‪ ,‬כי האנשים‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫הטפשים מתייחסים בנימוס ובדרך ארץ לזה שיש לו‬ ‫כסף‪ ,‬כמו כן מצינו בחז"ל מימות משה ועד רבי לא‬ ‫ברש"י‪ :‬כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו‪.‬‬ ‫מצינו תורה וגדולה במקום אחד מימות רבי ועד רב אשי‬ ‫ולעיל שהיה לוט אצלו וכתיב 'וירא ה' אל אברם'‪,‬‬ ‫לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד [גיטין נט]‪ ,‬ולמה‬ ‫באותה שעה כשר היה‪.‬‬ ‫דוקא אלו ג'‪ ,‬כי אלמלא לא היו מוצאים גדולה אצל‬ ‫שואל ה"כתב סופר" זצ"ל‪ :‬מה אירע ללוט בינתיים‬ ‫משרע"ה מקבל ומוסר התורה‪ ,‬ואצל רבינו הקדוש‬ ‫שהחמיץ ואבד את כשרותו? אלא‪ ,‬שבאותו פרק אירע‬ ‫מסדר המשנה‪ ,‬ורב אשי מסדר הגמרא‪ ,‬לא היו‬ ‫דבר‪' :‬וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר‬ ‫מקבלים את תורתם‪.‬‬ ‫ואהלים'‪ ,‬לוט התעשר‪ ,‬וישמן ויבעט‪ ,‬העושר קלקל‬ ‫וכך אמר גם דוהמע"ה בנועם זמירותיו‪' :‬טוב לי תורת‬ ‫אותו‪ ,‬הסירו מדרך הישר ויסע מקדמונו של עולם‪.‬‬ ‫פיך מאלפי זהב וכסף' – זה שיש לו אלפי זהב וכסף גם‬ ‫תורה אוהבים לשמוע מפיו‪.‬‬ ‫ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו'‪( :‬יג טז)‬ ‫מפרש הרה"ק ה"אמונת אברהם" מפיטסבורג זי"ע‪:‬‬ ‫שואל ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬למה ועל מה לווה אברהם‬ ‫דאין הבטחתו ית' שירבו זרעו בכמות‪ ,‬שזו אינה מעלה‬ ‫אם לא ידע שיהיה בידו לפרוע? ומי הלוה לו?‬ ‫כל כך‪ .‬אלא שיהיו מקודשים בקדושת ישראל‪ ,‬אשר כל‬ ‫אלא‪ ,‬משמע שאין מדובר בחובות ממון אלא בחובות‬ ‫נקודה קטנה מבר ישראל‪ ,‬ערכו עצום ורב עד לאין‬ ‫מסוג אחר‪ ,‬שהיה חייב תשובות לשאלות שהקיפוהו‬ ‫שיעור‪.‬‬ ‫בהן‪ ,‬כגון‪ :‬שאלת צדיק ורע לו – מדוע צדיק שכמותו‬ ‫וז"ש 'ושמתי את זרעך כעפר הארץ'‪ ,‬שאשימם עם‬ ‫סובל ונודד ממקום למקום‪ .‬בלכתו לא היה לו תשובה‪,‬‬ ‫סגולה שאפילו נקודה קטנה מהם כגרגיר עפר וחול‬ ‫אבל בשובו‪ ,‬אחרי הנס עם פרעה ואחרי שהיה כבד‬ ‫יהיה חשוב ויקר בעיני עד מאוד‪.‬‬ ‫בכסף ובזהב‪" ,‬פרע" את החוב שנשאר חייב להם‪.‬‬ ‫ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו‪:‬‬ ‫וכתב עוד ב"חתם סופר"‪ :‬וכעת נראה לי‪ ,‬נהי שבזה‬ ‫(יג כג)‬ ‫פרע הקפותיו לדחות שואליו‪ ,‬שהיה שווה לו טרחתו‬ ‫ברש"י‪ :‬בחזרתו פרע הקפותיו‪.‬‬ ‫בעד בצע כסף‪ ,‬מ"מ בעצמו לא נתפייס בזה‪ ,‬שלא‬ ‫ב"אמרי שפר" מהגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל‪ :‬י"ל‬ ‫השכיל דבר זה בדעתו הייתכן לטרוד עצמו מא"י‬ ‫בדרך הלצה‪ ,‬דהנה מדרך הטבע אף אם יהיה לאדם‬ ‫למצרים בעבור כסף וזהב‪ ,‬אך אחר כך כשראה‬ ‫אלף אלפי דינרי זהב לא יהיו למשא עליו‪,‬מכיוון שהדבר‬ ‫שהעושר ההוא היה לטובתו שעי"ז נגרם להפריד את‬ ‫חביב בעיניו כל כך עד שלא יהיה עליו למשא‪ .‬אך‬ ‫לוט מעמו‪ ,‬אז נתפייס והבין‪.‬‬ ‫באופן שאין המעות שלו רק משל אחרים בפקדון או אז‬ ‫הוא לו למשא‪ .‬וא"כ הכי נמי אצל אברהם‪ ,‬אם היה‬ ‫הממון נשאר בידו משלו לא היה עליו למשא‪ ,‬אך כיון‬ ‫ובשם צדיקים מתרצים‪ :‬שבהליכתו בירך בכל מקום‬ ‫שידע שלא ישאר בידו רק יצטרך לפרוע בזה הקפותיו‪,‬‬ ‫שעבר את האנשים‪ ,‬את זה בבנים‪ ,‬ואת זה בעשירות‬ ‫אם כן הוי ממון של אחרים‪ ,‬לכן היה עליו למשא –‬ ‫וכדומה‪ ,‬ובחזירתו הלך לראות מה קרה עם הברכות‪...‬‬ ‫'ואברם כבד מאד'‪ .‬ומסיים שם‪ :‬זה י"ל ע"ד הלצה‪ ,‬אבל‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫"ברע" ו"רבע" היינו הך – השיב הילד‪ ,‬מתחילה היה‬ ‫החיד"א בספרו "פני דוד" מבאר דברי רש"י שפרע‬ ‫שמו של מלך סדום "ברע" אבל הרי סדום וכל אשר לה‬ ‫הקפותיו – ולכאורה קשה מי פתי ילוה לאורח העובר‬ ‫נהפכה‪ ,‬ואז נהפך גם שם המלך‪ ,‬מ"ברע" ל"רבע" ‪...‬‬ ‫מעיר לעיר שאינו מכיר? וביותר קשה על אאע"ה איך‬ ‫יצא לדרך ללא מעות? ומבאר‪ ,‬שבודאי לא יצא בלי‬ ‫שואל החיד"א ב"חומת אנך"‪ :‬למה לא הזכיר שם‬ ‫כסף‪ ,‬וגם שילם בדרכו בכל מקום‪ ,‬אלא שהיו מעותיו‬ ‫המלך כמו שהזכיר את שמות שאר המלכים‪,‬‬ ‫מצומצמים‪ ,‬ופרע ערך עני באושפיזות‪ ,‬ששילם בכל‬ ‫והמפרשים כתבו על שצוער ניצולה‪ ,‬ויש מי שכתב‬ ‫אכסניה כפי הסכום שהיו מבקשים מאיש עני‪ ,‬אבל‬ ‫שהיו אנשים בה מעט לכך לא נזכר שם המלך [שם‬ ‫בחזרתו פרע לכל אחד ההפרש שיש בין ערך עני לערך‬ ‫רמב"ן]‪ ,‬ולדבריו א"ש‪ ,‬דהכתוב עצמו מפרשה‪' :‬ומלך‬ ‫עשיר‪.‬‬ ‫בלע' ולא נזכר שם המלך‪ ,‬מטעם היות 'צוער' שהיתה‬ ‫קטנה וכו'‪.‬‬ ‫ומסיים שם‪ :‬זה י"ל ע"ד הלצה‪ ,‬אבל אליבא דאמת זה‬ ‫והיותר נראה‪ ,‬דשם המלך גם הוא 'בלע' כשם העיר‪,‬‬ ‫אינו‪ ,‬דודאי היה חביב על אברהם מה שהלך לפרוע‬ ‫וכן ראיתי בספר הישר שכתב 'ובלע מלך צוער'‪.‬‬ ‫הקפותיו‪.‬‬ ‫ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר וגו' ואת הזוזים‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬כי בפי העולם שגור‬ ‫בהם וגו'‪( :‬יד ה)‬ ‫לומר שעני יש לו לב זהב‪ ,‬שכן רגיל הוא לומר‪ :‬לו הייתי‬ ‫תרגם אונקלוס‪ :‬ית תקיפא‪ .‬אומר ה"שבט שמעון"‪ :‬למי‬ ‫עשיר‪ ,‬כבר הייתי נותן כך וכך מעות ביד רחבה‪ ,‬ותורם‬ ‫שהזוזים בידם‪ ,‬אלה בעלי הכסף הרכוש וההון‪ ,‬להם‬ ‫וכן מפרנס וכו'‪ .‬אמנם‪ ,‬ביום שהוא התעשר‪ ,‬כל‬ ‫התקיפות‪...‬‬ ‫הבטחותיו נעלמות ונשכחות ונמוגות כליל‪ .‬אבל‬ ‫אאע"ה אף אחר שנתעשר ותבוא אליו הרווחה‪ ,‬זכר‬ ‫ועמק השדים בארות בארות חמר וגו'‪( :‬יד י)‬ ‫היטב את אשר אמר‪ ,‬ובחזרתו שב ופרע הקפותיו‪ ,‬בכל‬ ‫ברש"י‪ :‬שהיה הטיט מגובל בחמר ונעשה לו נס שיצא‬ ‫אותם המקומות שמקודם אמר לעצמו 'לו הייתי עשיר‪,‬‬ ‫משם‪ ,‬לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינים‬ ‫כבר הייתי מנדב כהוגן'‪ ,‬כעת כשעבר בהם קיים את‬ ‫שניצל אברהם מכבשן האש באור כשדים וכיון שיצא‬ ‫מחשבתו הלכה למעשה‪.‬‬ ‫זה מן החמר האמינו באברהם למפרע‪.‬‬ ‫מקשים העולם‪ ,‬אדרבה איפכא מסתברא‪ ,‬דהא אחרי‬ ‫ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר‬ ‫שזכה מלך סדום הרשע להצלה בדרך נס א"כ יש בידם‬ ‫כדרלעומר מלך עילם וגו'‪( :‬יד א)‬ ‫להכחיש את אהבת ה' לאברהם‪ ,‬כי מעתה אין להם‬ ‫במדרש פליאה‪ :‬צדיקים אינם אוכלים אלא מן הגזל‪,‬‬ ‫עוד הוכחה שהקב"ה עושה ניסים לצדיקים בהשגחה‬ ‫ואינן אוכלים אלא מן המבושל‪ ,‬ואומרים כדרלעומר‪,‬‬ ‫פרטית‪ ,‬דאולי כל הנהגה ניסית מקרה בעלמא הוא‬ ‫והוא פלא‪.‬‬ ‫ח"ו‪ ,‬דאל"כ למה זכה רשע זה לנס‪.‬‬ ‫וכתב בספר "דמשק אליעזר" בשם ה"אמרי בינה"‬ ‫ומבאר ה"בית יעקב" מאב"ד אלכסנדר זצ"ל‪ ,‬עפ"י‬ ‫לבאר דברי המדרש פליאה כדלהלן‪ :‬גז"ל ר"ת ג ם ז ו‬ ‫דברי המדרש שאברהם היה מתפלל על העקרות‬ ‫ל טובה‪ ,‬מבוש"ל ר"ת מ סתפק ב מה ש יש ל ו‪,‬‬ ‫שיפקדו ועל החולים שיתרפאו‪ ,‬ותפילותיו עשו פירות‪,‬‬ ‫כדרלעמ"ר ר"ת כ ל מ ה ד עביד ר חמנא ל טב ע‬ ‫ורב הונא מוסיף שם שכאשר ראה החולה את אברהם‬ ‫ביד‪.‬‬ ‫אבינו היה מתרפא‪ ,‬כי המצייר לפניו דמות תמונת‬ ‫דיוקנו של הצדיק זוכה לרפואות וישועות‪ ,‬והיינו נמי‬ ‫עשו מלחמה את ברע מלך סדם וגו'‪( :‬יד ב)‬ ‫דאמרו שם במדרש שאפילו ספינות שהיו מפרשות בים‬ ‫כשהרבי ר' יונתן היה ילד ולמד ב"חדר" שאלו המלמד‪:‬‬ ‫הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם‪ ,‬ובדרך זו ניצל‬ ‫מה היה שמו של מלך סדום?‬ ‫נמי מלך סדום בשעה שנפל בבארות חמר‪ ,‬שהתפלל‬ ‫כתוב בפרשת לך לך‪" ,‬ברע" מלך סדום – השיב הילד‪.‬‬ ‫בזכותו של אברהם וצר לפניו צורתו ואז זכה להינצל‪,‬‬ ‫ומדוע בסדר ה"קטורת" שאנו אומרים לפני התפילה‬ ‫וסיפר סיבת ואופן הצלתו לכל יושבי תבל‪ ,‬ועי"ז האמינו‬ ‫נאמר‪ :‬מלח סדומית "רבע"? – שאל המלמד‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מזה דייק הספורנו שהפליט לא ידע מקירבותם אך‬ ‫באברהם למפרע שניצל מכבשן האש‪.‬‬ ‫אברהם שמע מדבריו שנשבה‪.‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא בשם אביו הרבי ה"פני מנחם"‬ ‫במדרש‪ :‬העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד‪.‬‬ ‫זי"ע שפירש‪ :‬שמה שלא האמינו בתחילה לנס ההצלה‬ ‫שואל הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמר זי"ע‪ :‬הלא קודם‬ ‫של אברהם‪ ,‬הוא משום שבעובי גשמיותם לא היו‬ ‫לכן כבר הוזכר השם 'אברם' כל כך הרבה פעמים ולא‬ ‫יכולים להעלות על דעתם כי יתכן שאדם ימסור את חייו‬ ‫נזכר עוד התואר 'עברי'‪ ,‬מדוע דווקא כאן נאמר עליו‬ ‫היקרים לו מכל‪ ,‬עבור כל סיבה שהיא בעולם‪ ,‬לכן לא‬ ‫שהוא 'אברם העברי'?‬ ‫האמינו שהפיל אברהם את עצמו לכבשן האש בעבור‬ ‫ותירץ‪ :‬תוכניתו של הפליט היתה‪ ,‬שאברהם ימות‬ ‫אמונתו‪ ,‬אך משראו שמלך סדום ברח למקום סכנה‪,‬‬ ‫במלחמה והוא ישא את שרה לאשה‪ .‬והרי זה היה מצב‬ ‫וסיכן את חייו מפחד אויב שמא ינהגו בו המלכים מנהג‬ ‫של פיקוח נפש‪ ,‬וכיצד עלה בדעתו שאברהם יצא‬ ‫אכזריות‪ ,‬מכאן הסיקו האומות שיש מציאות של ויתור‬ ‫למלחמה כה מסוכנת? התשובה היא‪ :‬כי הפליט הכיר‬ ‫על החיים בגלל סיבות מסויימות חשובות יותר‪ ,‬אצל‬ ‫את אברהם וידע שהוא 'אברם העברי'‪ ,‬ולמען‬ ‫הגוי יהיה זה על מנת שלא יתבזה ויתייסר‪ ,‬ואצל‬ ‫עקרונותיו מוכן הוא להילחם נגד כל העולם‪ ,‬ממילא‬ ‫אברהם העברי יהא זה למען בוראו‪ .‬עכשיו האמינו‬ ‫היה ברור לו שכשישמע שנשבה לוט בן אחיו – יצא‬ ‫למפרע שיתכן שאכן מסר את נפשו עבור אמונתו‪ ,‬כי‬ ‫להילחם למרות הסכנה הגדולה שבדבר‪.‬‬ ‫עבורו יקרה היא יותר מהחיים עצמם‪.‬‬ ‫ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו והוא‬ ‫וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וגו' וירדף‬ ‫יושב בסדום‪( :‬יד יב)‬ ‫עד דן‪( :‬יד יד)‬ ‫ה"עברא דדשא" מביא מה שקדקו המפרשים [עי' ס'‬ ‫שואל הרבי ר' העשיל זי"ע‪ :‬מדוע מלחמת אברהם‬ ‫אפריון] דהול"ל ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו‪,‬‬ ‫אבינו והמלכים נחשבה בין עשרה נסיונות שנתנסה‬ ‫ועוד דקדקו המפרשים [עי' אוה"ח הק' ועוד] שתיבות‬ ‫א"א‪ ,‬ולכאורה לא היתה במלחמה זו מלחמת מצוה‬ ‫'בן אחי אברם' מיותר‪ ,‬דכבר ידענו שהוא בן אחי אברם‪,‬‬ ‫לקדש שם שמים‪ ,‬אלא דבר אישי של אברהם להציל‬ ‫וכן נתקשו למה ליה למימר 'והוא יושב בסדום'‪.‬‬ ‫את קרובו? עוד תמוה‪ ,‬האיך מותר היה לו לאברהם‬ ‫ויל"פ כוונת הכתוב 'ואת רכושו' – שמפרש מהו רכושו‬ ‫להסתכן הוא לבדו ואליעזר ‪ -‬כדרשת חז"ל – במלחמה‬ ‫– 'בן אחי אברם'‪ ,‬שלוט החשיב את יחוסו הרם שהוא‬ ‫נגד חמישה מלכים?‬ ‫בן אחי אברם כרכוש בעלמא‪ ,‬כנכס גשמי הנותן לו‬ ‫רק הענין הוא‪ ,‬שמלחמה זו היתה המשך מלחמתו‬ ‫כבוד וממון וכיו"ב‪ ,‬ומכיון שלא השכיל לידע שזה מחייב‬ ‫הישנה של אברהם כנגד נמרוד – זה אמרפל – שאמר‬ ‫אותו להתנהג כראוי‪ ,‬ולכן יכלו כוחות הסט"א וכת‬ ‫שהוא אלהים‪ ,‬ואברהם הכחישו והכריז על אמונתו באל‬ ‫דיליה לשבותו‪ ,‬וזהו אמרו 'והוא יושב בסדום' שהא‬ ‫עולם‪ ,‬עתה כששמע אברהם שנשבה לוט בידי חיילותיו‬ ‫גופא שהיה בן אחי אברם גרם לו לשבת בסדום‪ ,‬כי‬ ‫של נמרוד‪ ,‬חשש שמכיון שלוט היה דומה לו בקלסתר‬ ‫כשאין מנצלים הכוחות כראוי עוד נהפך לו לרועץ כנ"ל‪,‬‬ ‫פניו‪ ,‬יכריחהו נמרוד שיגיד על עצמו שהוא אברהם‬ ‫והזכות אבות מסייעת רק אם הבנים הולכים בדרכי‬ ‫ויכריז בפני כל שהגיע להכרה שאכן שגה בהכריזו על‬ ‫אבות‪ ,‬על ידי יגיעה ועבודה עצמית בעבודת ה'‪ ,‬עבודתן‬ ‫אמונתו בה'‪ ,‬ושמעתה הוא מודה באלוהותו של‬ ‫מקדשתן‪.‬‬ ‫נמרוד‪ ...‬לפיכך החליט לרדוף אחרי נמרוד ולהלחם בו‪,‬‬ ‫ולסכל את מזימתו‪ .‬ממה נפשך‪ :‬מנצח אברהם‪ ,‬יווכח‬ ‫ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וגו'‪( :‬יד יג)‬ ‫כל העולם בשקרו של נמרוד‪ .‬ייהרג אברהם‪ ,‬הרי יצא‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא את דברי הספורנו‬ ‫קול שאברהם נהרג ושוב לא יאמינו ללוט כשיגיד על‬ ‫שפירש שלא ידע הפליט מקירבות שיש לאברם עם‬ ‫עצמו שהוא אברהם‪.‬‬ ‫לוט‪ ,‬רק מטעם שראה מחזיקו בדעות עברי‪ .‬ואולי‬ ‫משום כך היה במלחמה זו משום קידוש שם שמים‬ ‫כוונתו מדכתיב אחר כך 'וישמע אברם כי נשבה אחיו'‬ ‫ברבים‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫– למה לא זכר הכתוב בהגדת הפליט שנשבה אחיו‪,‬‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לאברהם לחם ויין‪ ,‬על כן נעשה כהן לקל עליון‪ ,‬ע"ד‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע שואל‪ :‬יש לדקדק‪ ,‬איך יצא‬ ‫אמרם ז"ל [יומא עא‪ ].‬הרוצה לנסך יין על גבי מזבח‬ ‫אאע"ה למלחמה להצלת לוט מבלי לשאול‪ ,‬ואיך לא‬ ‫בזמן הזה ימלא גרונם של ת"ח יין‪.‬‬ ‫התיירא‪ ,‬ואולי משום שאמר לו 'הפרד נא מעלי אם‬ ‫השמאל והימינה' וגו' וברש"י‪ :‬ואעמוד לך למגן ולעזר‬ ‫הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע נזדמן פעם עם‬ ‫וכו'‪ ,‬לכן הרגיש חיוב ואחריות יותר בזה‪ ,‬וסיכן עצמו‬ ‫הגה"ק רבי שלמה קליגר זצוק"ל‪ .‬היו מסובים שעה‬ ‫להצילו‪.‬‬ ‫ארוכה ועוסקים בדברי תורה‪ ,‬כמעשיהם של צדיקים‪.‬‬ ‫גם י"ל‪ ,‬שלא נתיירא‪ ,‬משום שאחרי הפרד לוט מעמו‬ ‫עם פרידתם אמר הרבי ר' מאיר‪ :‬מלכי צדק הוא שם בן‬ ‫הובטח לו 'כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה‬ ‫נח [נדרים לב‪ ,].‬שנהג ישיבה גדולה‪ – .‬את בית מדרשו‬ ‫ולזרעך עד עולם'‪ ,‬לכן לא נתיירא לצאת למלחמה אף‬ ‫של שם ועבר‪ .‬בבית מדרש זה למד יצחק אבינו‪ ,‬ואחרי‬ ‫שלא שאל כי כבר היה לו הברכה‪.‬‬ ‫העקידה שב אליו‪ .‬שם למד גם יעקב אבינו י"ד שנה –‬ ‫הרי שהיה שם כולו תורה‪ .‬לעומתו היה אאע"ה כולו‬ ‫ברש"י‪ :‬רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה‪ ,‬והוא מנין‬ ‫מעשים טובים‪ .‬ושני גדולים אלה‪ ,‬כשנזדמנו יחד‪ ,‬לא‬ ‫גימטרי' של שמו‪.‬‬ ‫הסתפקו במה שיש להם‪ ,‬אלא כל אחד רצה ללמוד‬ ‫שואל ה"כלי יקר"‪ :‬ולכאורה יפלא‪ ,‬דהא אין דרך‬ ‫מחברו כדי להגיע לשלמות נוספת‪" .‬ומלכי צדק מלך‬ ‫המקרא לומר "מספר המורה על איש אחד"‪ ,‬וכן הרי‬ ‫שלם הוציא לחם ויין" – מלכי צדק למד מאברהם את‬ ‫בהמשך אמר אברם למלך סדום 'וחלק האנשים אשר‬ ‫המידה של הכנסת אורחים‪ ,‬ואברהם למד ממלכי צדק‬ ‫הלכו אתי'‪ ,‬ומשמע שהיו אתו לוחמים נוספים‪.‬‬ ‫את הענין של "כהן לא‪-‬ל עליון"‪ ,‬את הדרך איך לעסוק‬ ‫והקרוב אלי לומר בזה‪ ,‬שגם רש"י מודה שלקח עמו‬ ‫בתורה ובעבודה‪.‬‬ ‫שי"ח אנשים ממש‪ ,‬כי חייב כל אדם לעשות בדרך‬ ‫הטבע כל אשר ימצא בכוחו לעשות‪ ,‬ומה שיחסר‬ ‫ב"אבקת רוכל" בליקוטים כותב הרה"ק ה"ישמח‬ ‫הטבע ישלים הנס‪ .‬אך שקשה‪ ,‬למה לקח אברם דווקא‬ ‫משה" זי"ע וז"ל‪" :‬אלי דבר יגונב בחלומי‪ ,‬דעלי הכהן‬ ‫מספר שי"ח‪ ,‬ומה הגיד לנו בזה הכתוב‪ .‬אלא להורות‬ ‫היה נשמת שם בן נח‪ ,‬על כן נאמר בו 'והוא כהן לא‪-‬ל‬ ‫שהייתה המלחמה כל כך חזקה עליו עד שלא היה‬ ‫עליון'‪ ,‬ד'עליון' מרומז 'עלי'‪ ,‬ונראה לי ד'נו' הם נדב‬ ‫אפשרי בדרך הטבע לנצחם‪ ,‬ומ"מ הלך אברם‬ ‫ואביהוא‪ ,‬והשם יכפר"‪.‬‬ ‫למלחמה‪ ,‬כי סמך שאלקיו יהיה בעזרו‪ ,‬וסימנא מילתא‬ ‫היא – כי לקח עמו אנשים כמספר אליעז"ר‪ ,‬להורות כי‬ ‫הרה"ק ה"אמרי יוסף" מספינקא זי"ע מביא לפרש‬ ‫אליעזר לבדו היה שם‪ ,‬כי לא נעשה הנצחון ההוא‬ ‫מקרא זה בדרך הלצה בשם הרה"ק רבי מאיר‬ ‫בשום פעולה אנושית‪ ,‬כי אם בעזר אלוקי לבד‪ ,‬לפיכך‬ ‫מפרמישלאן זי"ע‪:‬‬ ‫לא רדף כי אם עד דן‪.‬‬ ‫דהנה בימי אברהם אבינו היה שם בן נח זקן מופלג‬ ‫ויושב בישיבה‪ ,‬שהרי עשרה דורות היו מנח ועד‬ ‫ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו'‪( :‬יד טו)‬ ‫אברהם‪ ,‬ושם היה בנו של נח‪ ,‬ויהי כאשר הכיר אברהם‬ ‫אומר המקובל הקדוש רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע‪:‬‬ ‫את בוראו והתחיל לפרסם שמו יתברך בעולם‪ ,‬הגיעה‬ ‫יחלק בגימטריא "פסח"‪ .‬כמו שייסד הפייטן‪" :‬אז רוב‬ ‫שמועה זו לאזני שם‪ ,‬והתעניין לדעת מה טיבו של‬ ‫ניסים הפלאת בלילה ‪ ...‬גר צדק – אברהם – נצחתו‬ ‫אברהם המלמד לאדם דרך ה'‪ ,‬ולאחר בירורים נודע לו‪,‬‬ ‫כנחלק לו לילה‪.‬‬ ‫שהוא עוסק בצדקה וגמילות חסדים ומכניס אורחים‬ ‫בביתו‪ ,‬ונותן לחם לרעבים ומאכיל ומשקה לעוברי‬ ‫ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא‪-‬ל‬ ‫אורח‪ ,‬ויהי כאשר שמע שמועות אלו ויהי לפלא בעיניו‬ ‫עליון‪( :‬יד יח)‬ ‫על שמתקבצים אליו תלמידים‪ ,‬כי סבר דאע"פ שהוא‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל מדקדק‪ :‬למה לא אמר בהיפך‬ ‫מכניס אורחים ועושה חסד לאלפים אכתי אינו ראוי‬ ‫'ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לקל עליון הוציא לחם‬ ‫להיות רב ורבי ללמד לבני אדם תורת ה'‪ ,‬לפיכך כאשר‬ ‫ויין'‪ ,‬ולמה אמר מקודם 'הוציא לחם ויין' ואח"כ אמר‬ ‫נתוועדו עתה יחד‪ ,‬רצה לתהות על קנקנו ולבדוק אם‬ ‫'והוא כהן ל'אל עליון' ?! אלא רמז לו‪ ,‬דבזה עצמו שנתן‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שגם ע"י אכילה ושתיה אפשר לעבוד את השם‪ ,‬אם‬ ‫יש בו גם עבודת ה' זולת מדת הגמילות חסד שלו‪.‬‬ ‫עושים זאת לשם שמים‪ ,‬שגם זה נעשה עבודה לה'‬ ‫והיינו דכתיב 'ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין' –‬ ‫בחינת כהן לא‪-‬ל עליון‪.‬‬ ‫היינו שהוציא מדה זו מן הכלל ורצה לבדוק אם יש בו‬ ‫והוסיף ע"ז‪ :‬שאז הרי היה ליל פסח‪ ,‬וא"כ היה היין‬ ‫עוד חלקי עבודה זולת מה שהוא נותן לחם ויין לאנשים‪,‬‬ ‫לצורך ד' כוסות‪ ,‬וכן הלחם היה מצה לצורך אכילת‬ ‫ואכן הבחין וראה 'והוא כהן לא‪-‬ל עליון' – ועובד את‬ ‫מצה‪ ,‬והיה בזה ממש ענין עבודה וקיום מצות בפועל‪.‬‬ ‫השי"ת גם בתורה ועבודה בתכלית השלימות‪,‬‬ ‫עכתדה"ק ושפתים ישק‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע ששאל מדוע בפסוק הקודם‬ ‫כתוב ויצא מלך סדום לקראתו וכאן במלכי צדק לא‬ ‫הקשה הגאון רבי יצחק הורביץ מהאמבורג זצוק"ל‪:‬‬ ‫כתוב ויצא לקראתו‪ ,‬ותירץ‪ :‬עפי"מ שכ' הרמב"ם שכהן‬ ‫למה מפסיק במלת 'לחם ויין' באמצע‪ ,‬היה לו לכתוב‬ ‫גדול אסור לצאת מירושלים‪ ,‬ומלכי צדק שהרי היה כהן‬ ‫'ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון הוציא לחם‬ ‫גדול כמו שמסיים הפסוק והוא כהן לא‪-‬ל עליון‪ ,‬ולכך‬ ‫ויין' ?‬ ‫לא היה יכול לצאת מירושלים לקראתו ורק כשהגיע‬ ‫ותירץ‪ ,‬דהנה ידוע כי מלכי צדק הוא שם בן נח‪ ,‬ורמז לו‬ ‫אברהם אבינו לירושלים הוציא לו לחם ויין‪.‬‬ ‫עם הלחם ויין שבני אברהם יקריבו מנחות ונסכים על‬ ‫גבי המזבח‪ .‬והנה ידוע דיין נסכים כולו למזבח‪ ,‬ומנחות‬ ‫בספר "מדרש יונתן" מבאר דכוונת המקרא היה לומר‬ ‫הקומץ למזבח והשירים נאכלין‪ .‬וידוע דדבר שהוא כולו‬ ‫לנו מה עשה‪ ,‬ועל זה התחיל ואמר דמלכי צדק הוציא‬ ‫למזבח חשוב יותר כמו עולה שכתובה בתורה קודם‬ ‫לחם ויין‪ ,‬ועל כך המשיך וביאר הכתוב למה שינה מלכי‬ ‫חטאת‪ ,‬וא"כ היל"ל 'הוציא לו יין ולחם' להקדים יין‬ ‫צדק מדרך העולם והוציא לחם קודם יין‪ ,‬וע"ז פירש כיון‬ ‫לנסכים קודם למנחות‪ ,‬אלא דמנחת כהן אינה נקמצת‬ ‫דכהן היה‪ ,‬וקיי"ל דכהן אסור בשתיית יין כי מהרה יבנה‬ ‫אלא כולה נשרפת‪ ,‬וזה מתיקות מקראי קודש‪' :‬ומלכי‬ ‫ביהמ"ק ואם ישתה יין וישתכר יהיה פסול לעבודה‪ ,‬ועל‬ ‫צדק מלך שלם הוציא לחם ויין' – וקשה למה לחם‬ ‫כן הקדים לחם ליין‪ ,‬דעל ידי כך נעשה היין בתוך‬ ‫קודם‪ ,‬ומשני 'והוא כהן' וגו' ודו"ק‪.‬‬ ‫הסעודה וקיי"ל דיין בתוך הסעודה אינו משכר‪ ,‬וזה‬ ‫שפיר שרי גם לכהנים‪.‬‬ ‫מסביר המוהרי"ל דיסקין זצוק"ל‪ :‬הזכיר 'לחם ויין' –‬ ‫לרמוז שהביא לו מצות ויין לד' כוסות‪ .‬מפני שעובדא זו‬ ‫מסופר על רבי שלמה זלמן מרגליות זצ"ל שהיה גם‬ ‫היתה בליל פסח אחר חצות‪ .‬כדאי' בתרגו"י עה"פ‬ ‫גאון וגם עשיר‪ .‬פעם שלח לו אחד מקרוביו‪ ,‬יהודי‬ ‫'ויבא הפליט ויגד לאברם העברי' – ואתא עוג וגו' עד‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬שני כרטיסי הזמנה לחתונת בתו‪ .‬שאל‬ ‫אעל אתא במיעלי יומא דפסחא אשכחיה דהוה עביד‬ ‫אותו ר' אפרים זלמן מדוע שלחת לי שני כרטיסים?‬ ‫גריצן פטירן‪ .‬וכמו"כ כתב רש"י ז"ל עה"כ 'ויחלק‬ ‫השיב לו‪ :‬בפסוק נאמר "ומלכי צדק מלך שלם הוציא‬ ‫עליהם לילה' – ומדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו‬ ‫לחם ויין והוא כהן לא‪-‬ל עליון ויברכהו"‪ .‬מלכי צדק היה‬ ‫הראשון נעשה לו נס‪ ,‬וחציו השני נשמר ובא לו לחצות‬ ‫גם עשיר – מלך‪ ,‬וגם צדיק – כהן‪ .‬ומספרת לנו התורה‬ ‫לילה של מצרים‪.‬‬ ‫רבותא‪ ,‬שהוא נהג כפי שעשיר צריך להתנהג‪" ,‬הוציא‬ ‫מכל זה מבואר סדר המאורעות‪ :‬שהפליט בא לא"א‬ ‫לחם ויין" – נתן לו לאכול ולשתות‪ ,‬וככהן – "ויברכהו"‪,‬‬ ‫בערב פסח‪ ,‬ויגד לו הדבר ונזדרז מאד 'וירק את חניכיו'‬ ‫שלרוב משנים את הסדר ומחליפים את התפקידים‪,‬‬ ‫– ורדף אחרי המלכים והשיג אותם בתחילת ליל פסח‪,‬‬ ‫בעלי האוצרות – העשירים‪ ,‬מחלקים ברכות‪ .‬והצדיקים‬ ‫והיתה המלחמה נמשכת מתחילת הלילה עד חצות‪.‬‬ ‫– מחלקים כסף‪ ...‬ולכן שלחתי לך שני כרטיסים‪ ,‬אחד‬ ‫ואחר חצות הלילה שב מהמלחמה‪ ,‬והיה חושב מלכי‬ ‫לר' אפרים זלמן העשיר והשני לר' אפרים זלמן הגאון‪,‬‬ ‫צדק שאפשר שמפני טירדת המלחמה לא לקח אאע"ה‬ ‫למען תראה שלא תוחלף השיטה ‪...‬‬ ‫עמו מצות ויין ולכן הוציא לו לחם ויין‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ברוך אברם לקל עליון קונה שמים וארץ‪( :‬יד יט)‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע אמר בשם ה"ארי‬ ‫אומר כ"ק אדמו"ר מבאיאן שליט"א‪ :‬כידוע 'שמים'‬ ‫דבי עלאי" זי"ע‪ :‬דהוציא לחם ויין פירושו – שלמד ממנו‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫[בפר' ואתחנן]‪ ,‬בטעם סירוב אברהם אבינו לקבל‬ ‫הכוונה לעניני רוחניות‪ ,‬ו'ארץ' הכוונה לעניני גשמיות‪,‬‬ ‫ממלך סדום‪ ,‬דכיון שבאותו היום נעשה נס למלך סדום‬ ‫אאע"ה שעבד בכל אשר לו‪ ,‬הן ברוחניות והם‬ ‫וניצול‪ ,‬הוי יום אידו‪ ,‬ואסור לקבל הימנו משום שיש‬ ‫בגשמיות‪ ,‬והקנהו להשי"ת‪ ,‬שיהיה באופן של מה‬ ‫חשש דאזיל ומודה לע"ז‪.‬‬ ‫שקנה עבד קנה רבו‪.‬‬ ‫ודבריו מחודשים‪ ,‬דמבואר במדרש [הובא ברש"י] דכיוון‬ ‫דנעשה נס למלך סדום ויצא מן החמר‪ ,‬האמינו‬ ‫ויתן לו מעשר מכל‪( :‬יד כ)‬ ‫באברהם למפרע‪ ,‬וא"כ לכאורה מה החשש דילמא‬ ‫מפרש ה"פנים יפות"‪' :‬מכל' – שעישר אף את הדברים‬ ‫אזיל ומודה לע"ז‪.‬‬ ‫שהביא מביתו שהלך למלחמה‪ ,‬מאחר שהיו בחזקת‬ ‫אלא שאין לסמוך על התפעלות והתעוררות אמונה‬ ‫שיאבדו‪ .‬אילולא הנס שהיה לו‪ ,‬שניצח את המלכים‪,‬‬ ‫הנמשכת ממעשה ניסים‪ ,‬כי ההתפעלות הגדולה ככל‬ ‫כמו שמצינו לגבי מעשר תבואה‪ ,‬שאינו מנכה מן‬ ‫שתהיה לא תמנע את האדם מלהמשיך להימשך אחר‬ ‫החשבון את חלק הזרעים שזרע בקרקע‪ ,‬מפני שאחר‬ ‫הרגליו ומשיכותיו‪ ,‬ולכך גם אחרי שהאמין למפרע‬ ‫הזריעה הם נרקבים‪ ,‬והם בחזקת אבודים‪ .‬וכן ראיתי‬ ‫באברהם‪ ,‬מ"מ אינו בהכרח שעוזב לגמרי את הע"ז‪,‬‬ ‫בתשובה שחוב שכבר נתייאש ממנו‪ ,‬ואח"כ הוחזר לו‪,‬‬ ‫ועד שלא יחפוץ האדם לגדור גדר בעדו ולשנות הרגליו‬ ‫חייב לעשר‪ .‬אף כאן נתן אברהם אבינו מעשר 'מכל'‪,‬‬ ‫לטוב‪ ,‬אין לנו שום ערובה ותקוה ממנו לשיפור דרכיו‪.‬‬ ‫גם ממה שהביא מביתו לצורך המלחמה‪.‬‬ ‫"יד" אומר הרה"ק רבי חיים מאיר מויז'ניץ זי"ע – רומז‬ ‫כותב ה"אך פרי תבואה" זי"ע‪ :‬יש לדקדק ממה נתן לו‬ ‫לעניני הרשות‪ ,‬כמאמחז"ל עה"פ ויקח את כל ארצו‬ ‫אברהם מעשר‪ ,‬הלא לא לקח כלום מלך סדום‪ ,‬כדכתיב‬ ‫מידו‪ - ,‬מרשותו‪ ,‬הרימותי – העליתי את עניני הרשות‬ ‫אחר זה 'ויאמר אברם אל מלך סדום הרמותי ידי וגו' אם‬ ‫לשמו ית'‪ ,‬שיהא הכל רק לצורך גבוה‪ ,‬קדש עצמך‬ ‫מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך' וגו'‪.‬‬ ‫במותר לך‪.‬‬ ‫וי"ל‪ ,‬דהנה פסקינן [ב"ב כד‪ ].‬המציל מן הנהר ומן‬ ‫הגייס הרי אלו שלו‪ .‬והנה לפי זה קנה אברהם אבינו‬ ‫אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא‬ ‫את הנכסים של מלך סדום‪ ,‬רק מצד החסידות לא רצה‬ ‫תאמר אני העשרתי וגו'‪( :‬יד כג)‬ ‫לקבל‪ .‬והנה מבואר במתניתין דדמאי [פ"ג משנה ג']‬ ‫כותב ה"לבוש" [או"ח ב ד]‪ :‬כשנועל מנעליו וכו' ואם‬ ‫אם הגביה איזה דבר כיון שקנה את הדבר אין רשאי‬ ‫הם מנעלים שצריכים קשירה‪ ,‬ינעול של ימין תחילה‪,‬‬ ‫להשליך מידו עד שיעשר תחילה‪ .‬ולכן 'ויתן לו מעשר‬ ‫ולא יקשרנו‪ ,‬ואחרי כן ינעול של שמאל‪ ,‬ויקשרנו‬ ‫מכל'‪ ,‬אף מזה הדבר שהחזיר למלך סדום‪ .‬ודו"ק כי הוא‬ ‫תחילה‪ ,‬משום דגבי ענין קשירה מצינו בתורה‬ ‫נכון לענ"ד‪.‬‬ ‫דאחשבה לשמאל‪ ,‬כגון בקשירת תפילין‪.‬‬ ‫ועוד נ"ל טעם הגון‪ ,‬מדאמרינן בפרק כיסוי הדם [חולין‬ ‫שואל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬באומר 'מעשר מכל‬ ‫פט‪ ].‬בשכר שאמר אברהם אבינו 'אם מחוט ועד שרוך‬ ‫אשר לו' – משמע כולל כל רכושו משכבר הימים‪ .‬ויש‬ ‫נעל' – זכו בניו לשתי מצוות‪ ,‬לחוט של תכלת‪ ,‬ורצועה‬ ‫להבין מפני מה‪ ,‬והלא בפשטות כבר היה מעושר‪,‬‬ ‫של תפילין‪.‬‬ ‫בודאי לא נחשד אאע"ה שישהה מעשרותיו‪.‬‬ ‫לכך מדמינן קשירת הנעליים לקשירת התפילין‪ ,‬דכיון‬ ‫ותירץ‪ :‬כי כאשר יצא א"א לחרף את נפשו במלחמה זו‪,‬‬ ‫דעל ידי 'שרוך נעל' – זכו בהן‪ .‬וכיון דקשירת תפילין‬ ‫כבר התייאש מכל רכושו‪ ,‬וידע כי בדרך הטבע לא‬ ‫הוא תחילה ביד שמאל‪ ,‬ואחר כך קושר של ראש‬ ‫יישאר ממנו מאומה‪ .‬ממילא‪ ,‬כאשר עזרוהו משמים‬ ‫בראשו שהוא נוטה לצד ימין ידו השמאלית‪ ,‬כן יהיה‬ ‫לנצח במלחמה‪ ,‬חש כאילו זכה מחדש בכל רכושו‪,‬‬ ‫קשירת נעל השמאל ג"כ תחילה‪ ,‬אחר כך יקשור הימין‪.‬‬ ‫שכבר היה בעיניו הפקר כעפרא דארעא‪ ,‬ועל כן נתן‬ ‫מעשר כספים מכל רכושו שבידו‪.‬‬ ‫[א"ה‪ :‬ראיתי בספר שי"ל "בנסוע הארון" ע"י ידידי‬ ‫הרה"ג מו' מיכאל אריה ראנד שליט"א ‪ -‬שהרבי‬ ‫הרימותי ידי אל ה'‪( :‬יד כב)‬ ‫ה"אמרי אמת" זי"ע בהיותו בארץ ישראל ראה את הרב‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר בשם ה"פנים יפות" שכותב‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫יראה כאילו שהכל היה מכחו – כוחי ועוצם ידי‪ ,‬ולכן‬ ‫קוק זצ"ל שהיה כהן – לחלוץ לברכת כהנים את נעלו‬ ‫אמר‪' :‬הרימותי ידי לקל עליון' ‪ -‬להראות שהכל בא‬ ‫הימנית תחילה‪ ,‬ולשאלתו ענה שהיות שהולך כעת‬ ‫מהשמים‪.‬‬ ‫לקיים מצוה חשובה לכן חולץ בימין‪ ,‬ושבחו על כך‪ ,‬וכן‬ ‫הגאב"ד מבענדין זצוק"ל שהיה שם וגם שם לב על כך‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל‪ :‬המפרשים הקשו האיך‬ ‫התחיל מאז לחלוץ את נעל ימין תחילה לברכת‬ ‫החזיר אאע"ה הרכוש למלך סדום‪ ,‬הלא כ' ו'לא‬ ‫כהנים]‪.‬‬ ‫תחנם'‪ ,‬ובגמ' [ע"ז כ‪ ].‬לא תתן להם מתנת חנם‬ ‫ואאע"ה קנה הכל בכיבוש מלחמה‪ ,‬ואאע"ה קיים כל‬ ‫בגמרא [סוטה יז]‪ :‬דרש רבא‪ ,‬בשכר שאמר אברהם אם‬ ‫התורה כולה עד שלא נתנה?‬ ‫מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬זכו בניו לשתי מצוות‪ ,‬לחוט של‬ ‫ותירץ‪ ,‬כי אאע"ה אמר 'הרימותי ידי' וגו' כשלקח מן‬ ‫תכלת ולרצועה של תפילין‪.‬‬ ‫המלכים‪ ,‬ולא זכה בו כלל‪ ,‬ואין זה כנותן מתנה‪.‬‬ ‫אומר ה"משך חכמה" זצ"ל‪ :‬יתכן שמשום זה‪ ,‬בתפילת‬ ‫עוד תירץ‪ ,‬עפ"י מ"ש חז"ל [סנהדרין עו] המחזיר‬ ‫שחרית שאברהם תיקנה – אנו מניחים תפילין‬ ‫אבידה לגוי עליו הכתוב אומר 'למען ספות הרוה את‬ ‫ומתעטפים בטלית גדול‪.‬‬ ‫הצמאה'‪ ,‬אך אי' שאם מכירו מותר‪ ,‬שאינו אלא כמוכרו‬ ‫לו‪ ,‬וכאן ג"כ אאע"ה היה מכירם‪.‬‬ ‫ה"פנים יפות" מבאר‪ :‬שכל בגד שנעשה עבור אדם‬ ‫רשע וכש"כ בגד השייך לרשע עצמו שורה עליו‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק‪ :‬האיך יאמר על חוט‬ ‫טומאות וקליפות‪ ,‬וכן להיפוך בגדו של צדיק‪ ,‬שאם עשו‬ ‫ושרוך נעל שהעשירו בזה? ואין לומר שבשקר יאמר אני‬ ‫בגד זה עבור הצדיק או כש"כ אם שייך להצדיק עצמו‬ ‫העשרתי‪ ,‬דא"כ גם אם לא יקח כלום ג"כ יכול לשקר‬ ‫שורה עליו רוח קדושה‪ ,‬וכמש"כ בדור המדבר 'שמלתך‬ ‫ולומר שהעשיר לאברם?‬ ‫לא בלתה מעליך'‪ .‬ועל כן לא רצה אברהם לקבל שום‬ ‫ופירש ואמר‪ ,‬עפ"י הגמ' במסכת ב"ב [טו] כל הנוטל‬ ‫דבר ממלך סדום אפילו מחוט ועד שרוך נעל‪ ,‬מפני‬ ‫פרוטה מאיוב מתברך‪ ,‬וא"כ חשש שמלך סדום יאמר‬ ‫הטומאה ששורה עליהם‪ ,‬זהו לפי פשוטו‪.‬‬ ‫שמפרוטה שלו נתעשר אברם‪.‬‬ ‫ועל דרך רמז הוא מבאר‪ :‬דמלך סדום מרמז על היצה"ר‬ ‫שהוא בא לפתות האדם מתחלה בדברים קטנים‪,‬‬ ‫עוד אמר‪ :‬שבפי' הטור על התורה מפרש‪ :‬שחוט היינו‬ ‫בתאוות גשמיות וחמדות‪ ,‬ועי"ז מושכו אחר כך גם‬ ‫תכשיט של הראש‪ ,‬ושרוך נעל – הוא תכשיט מתכשיטי‬ ‫לדברים אסורים רח"ל‪ .‬ועל כן אמר לו אברהם 'אם‬ ‫הרגל‪ ,‬וזה 'מחוט ועד שרוך נעל' כמו מראשו ועד רגליו‪.‬‬ ‫מחוט ועד שרוך נעל'‪ ,‬חוט ושרוך נעל מרמז על דברים‬ ‫קטנים‪ ,‬לדוגמא שרוך נעל קאי על מה שאמרו חז"ל‬ ‫ורבנו בחיי מביא בשם רבי סעדיה גאון‪ :‬הזכיר הכתוב‬ ‫דבשעת הגזירה צריך למסור נפשו אפילו על ערקתא‬ ‫הצומח החי והדומם שהם הקנינים כולם שהם ברשות‬ ‫דמסאני‪ ,‬כלומר דאפילו בדבר קטן כזה כמו עניני‬ ‫המדבר‪' ,‬אם מחוט' – זה הצומח וכולל התבואה‬ ‫קדושת הלבוש אין לילך אחר עצת היצר‪.‬‬ ‫והפירות‪' .‬עד שרוך נעל' – זה החי וכולל הבהמות‬ ‫והעופות‪ ,‬ואם אקח זה הדומם וכולל הכסף והזהב‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל‪ :‬מדוע כאן אאע"ה לא‬ ‫ואבנים טובות ומרגליות‪ ,‬ולכך הוסיף ואמר ו'אם אקח‬ ‫רצה להינות ממלך סדום‪ ,‬ולעיל אצל פרעה כתוב שכן‬ ‫מכל אשר לך'‪.‬‬ ‫לקח ממנו כדכתי' ו'לאברם היטיב בעבורה וגו''?‬ ‫ופשוט אפשר לומר‪ ,‬שאצל פרעה עוד היה אברהם עני‪,‬‬ ‫בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר‬ ‫וכדאמרי' שבחזרתו פרע הקפותיו‪ ,‬אבל כאן כבר לא‬ ‫הלכו אתי וגו'‪( :‬יד כד)‬ ‫היה צריך ולכן לא לקח‪.‬‬ ‫אומר ה"חפץ חיים" זצוק"ל‪ :‬כוונת התיבה "בלעדי"‬ ‫אך נראה לתרץ‪ ,‬דלעיל אצל פרעה שנתן לו מתנות‪ ,‬לא‬ ‫היא ללמדנו‪ ,‬שלעצמו החמיר אברהם אבינו ביותר לבלי‬ ‫היה שום מלחמה‪ ,‬רק שפרעה לקח את שרה‪ ,‬ולכן‬ ‫ליהנות ממלך סדום מחוט ועד שרוך נעל‪ .‬אולם בנוגע‬ ‫לקח מהם‪ ,‬אבל כאן שהיתה מלחמה ונס גדול‪ ,‬שנלחם‬ ‫לנערים והאנשים אשר הלכו אתו‪ ,‬להם לא החמיר‪ ,‬הם‬ ‫עם ה' מלכים‪ ,‬לא רצה א"א לקחת שום דבר כדי שלא‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אורחים כל היום ולהאכילן ולהשקותן בעצמו ועל ידי זה‬ ‫יקחו חלקם‪ .‬ללמדך‪ ,‬שהרשות ביד כל אחד להחמיר‬ ‫יתפרסם אלקותו יתברך שמו‪ .‬ורצה דווקא לקיים‬ ‫לעצמו ולא לאחרים‪.‬‬ ‫בעצמו לא על ידי שליח כי מצוה בו יותר מבשלוחו‪ .‬אבל‬ ‫יצחק תיקן מנחה – כי התפלל כל היום עד זמן מנחה‪,‬‬ ‫שואל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬אמרינן בגמ' [חולין‬ ‫ומלאכתו בהכנסת אורחים מלאכת אביו נעשה על ידי‬ ‫פט‪ :].‬קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינן‬ ‫שליח על ידי אחרים‪ .‬וכן יעקב תיקן ערבית – כי התפלל‬ ‫יכולין להחזירו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים‪.‬‬ ‫כל היום עד הערב‪ .‬ובטח גם הוא לא הניח מלאכת אביו‬ ‫וקשה‪ ,‬למה נקרא חלק הנערים גזל‪ ,‬הרי מלך סדום נתן‬ ‫זקנו וקיים הכנסת אורחים על ידי שליח‪.‬‬ ‫לו את הכל ברצון שלם‪ ,‬וגם בדין היה שלל המלחמה‬ ‫על כן אמר הקב"ה לאברהם‪ ,‬אם כל כך גדול כבודי‬ ‫שייך להם‪ ,‬גם קשה הרי לאאע"ה היה ממון והיה יכול‬ ‫בעיניך שלא האמנת לשום שליח במצות הכנסת‬ ‫לשלם עבור אכילתם?‬ ‫אורחים כדי שתתפרסם בעצמך אלקותי בעולם‪ ,‬על כן‬ ‫ויתכן שהפירוש להיפך‪ ,‬אברהם אבינו העלה ותיקן‬ ‫'אנכי מגן לך'‪ ,‬ובך חותמין מגן אברהם ולא בהם‪ ,‬מדה‬ ‫הכל‪ ,‬אבל את רכוש סדום שהיה כולו גזל הנאכל‪ ,‬רעים‬ ‫כנגד מדה‪.‬‬ ‫בגופם וחטאים בממונם‪ ,‬לא היה יכול אברהם אבינו‬ ‫להעלות‪ ,‬לכן לא לקח זאת לעצמו והשאירו אצל‬ ‫עוד אמר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע בדרך‬ ‫הנערים‪[ ,‬עיי"ש תשנ"ג]‪.‬‬ ‫צחות‪ :‬על פירוש הפסוק 'צדיק אכל לשובע נפשו ובטן‬ ‫רשעים תחסר' – שהצדיק אוכל אע"פ ש'שובע נפשו'‬ ‫אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד‪( :‬טו א)‬ ‫– כדי שהאורח גם כן יאכל כדי צרכו‪ ,‬אבל 'בטן רשעים‬ ‫ה"קדושת לוי" זי"ע מפרש‪ :‬שנתכוין הקב"ה לומר לו‬ ‫תחסר' – היינו הוא אינו אוכל ובטנו חסר מחמת הרעב‪,‬‬ ‫שכל זה שזכה שנהרגו המלכים בידו לא היה בתורת‬ ‫וכל זה שווה לו כדי שגם האורח לא יאכל כל צרכו‪ .‬וכן‬ ‫נקמה מהם אלא שהקב"ה באהבתו אליו הגין עליו‬ ‫איתא ב"בוצינא דנהורא" במשלי שם‪.‬‬ ‫להצילו שלא יגיע לו חלילה רעה מהם ואם כן לא ינוכה‬ ‫אבל אאע"ה היה הצדיק האמת ובעל המכניס אורח‬ ‫כלום משכרו עבור זה‪ ,‬וזה שכתוב 'אל תירא אברם‬ ‫הכי גדול‪ ,‬והיה אוכל עם כל אחד ואחד כדי שיאככו כל‬ ‫אנוכי מגן לך' לגודל אהבת ה' אליו וממילא נשאר‬ ‫צרכם ויסעדו לבם‪ .‬ולזה היה צריך מעי טוב‪ ,‬על כן‬ ‫'שכרך הרבה מאד'‪.‬‬ ‫הבטיח לו הקב"ה 'ואנכי מגן לך' – אתן לך מאגען‬ ‫טוב‪ ...‬וכן כתוב ב"מאמר מרדכי" מהרה"ק רבי מרדכי‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע כותב בספר "הזכות"‪ :‬בנסיון‬ ‫מנדבורנה זי"ע‪.‬‬ ‫העקידה‪ ,‬אאע"ה פעל לדורי דורות‪ ,‬שגם שיהיו בני‬ ‫ישראל באמת מרוחקים‪ ,‬עכ"ז ישאר פנימיות האהבה‬ ‫ברש"י‪ :‬אחר שנעשה לו נס זה‪ ,‬שהרג את המלכים‪,‬‬ ‫מהשי"ת לישראל‪ ,‬וממילא יהיה גם בלב ישראל כן‪,‬‬ ‫והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי –‬ ‫שהפנימיות‪ ,‬ישאר באהבת השי"ת‪ ,‬רק מוסתר‪ .‬וזה‬ ‫לכך אמר לו המקום אל תירא אברהם‪.‬‬ ‫שאמר השי"ת לאאע"ה‪' :‬אנכי מגן לך'‪ ,‬שיש נקודה‬ ‫הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן מפונביז' זצ"ל ביאר את‬ ‫בלב כל איש מישראל שהשי"ת הוא מגן שלא יאבד‬ ‫תשובת הקב"ה עפ"י משל‪:‬‬ ‫אותה‪ ,‬ומזה הוא אע"פ שחטא – ישראל הוא [סנהדרין‬ ‫כי הנה פועל העובד אצל בעה"ב‪ ,‬אם הוא אוכל אצל‬ ‫מד‪ ,].‬ועל זה אנו מברכין להשי"ת "מגן אברהם"‪.‬‬ ‫בעה"ב הרי מנכים לו משכרו את דמי הארוחה‪ ,‬אמנם‬ ‫אדם עשיר מנהל בנק וכדומה‪ ,‬אם אוכל את ארוחתו‬ ‫אומר הרבי מויז'ניץ זי"ע‪ :‬ש כרך ה רבה מ אד הם‬ ‫במקום העבודה בודאי לא ינכו לו אותה משכרו‪ ,‬כי‬ ‫ר"ת ש בת מ כל ה מעשים‪ ,‬בזכות שמירת ש"ק אנכי‬ ‫שכרו רב כל כך עד שאין משמעות כלל לשווי הארוחה‬ ‫מגן לך‪.‬‬ ‫שאוכל ביחס לכל משכורתו‪.‬‬ ‫וע"ד זה השיב הקב"ה לאברהם 'שכרך הרבה מאד'‪,‬‬ ‫בספר "דברי מאיר השלם" [שהודפס מחדש]‪ :‬ששמע‬ ‫ולכן אפילו אם נתקבל משהו שכר אין מנכים לו את זה‪,‬‬ ‫שאמר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע‪ :‬כי אברהם‬ ‫כי גם מה שנתקבל כבר‪ ,‬אינו חשוב ככלום לעומת‬ ‫תיקן שחרית – כדי להתפלל בהשכמה ויוכל להכניס‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מאד'‪ ,‬אמר אברהם 'מה תתן לי ואנכי הולך ערירי' –‬ ‫החלק שלא קיבל‪ ,‬שהרי שכרו הרבה מאד‪ ,‬ובכה"ג אין‬ ‫מה יש לי מכל תענוגי עוה"ז וגם מעניני עוה"ב‪ ,‬אם לא‬ ‫הדרך לנכות מן השכר את החלק המועט שנתקבל‬ ‫ישאר ממני דורות עובדי ה' שיהיה נח"ר לפני הקב"ה‪,‬‬ ‫כבר‪.‬‬ ‫שזה כל תכלית האדם‪.‬‬ ‫ויאמר אברם וגו' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן‬ ‫בספר "וילקט יוסף" מביא ששמע מפ"ק של הרבי‬ ‫משק ביתי הוא דמשק אליעזר‪( :‬טו ב)‬ ‫ה"בית ישראל" זי"ע בשם אביו זי"ע בשם המדרש‪:‬‬ ‫שואל הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע‪ :‬על מילת 'דמשק'‬ ‫דאמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים‬ ‫– אי' בגמרא שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים‪ ,‬א"כ‬ ‫ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי‪.‬‬ ‫לאיזה ענין הזכיר א"א 'ובן משק ביתי הוא דמשק‬ ‫והקשו המפרשים בזה‪ ,‬דעל טענה כזאת שטען חזקיה‬ ‫אליעזר'‪ ,‬כי לפי דברי הגמ' זה שבח לאליעזר‪ ,‬והיה די‬ ‫המלך ע"ה‪ ,‬היתה התשובה ע"י ישעיה הנביא בהדי‬ ‫באומרו 'מה תתן לי ובן משק ביתי הוא יורש אותי'‪.‬‬ ‫כבשי דרחמנא למה לך‪ ,‬מאי דמפקדת איבעי לך‬ ‫ע"כ נראה שדברי חז"ל רמזו על ענין אחר‪ .‬שצריך לידע‬ ‫למעבד‪ ,‬וא"כ מאי שנא?‬ ‫ולהודיע לבני אדם המחברים עצמם לצדיקים‪ ,‬שלא‬ ‫ותירץ‪ ,‬דשאני אאע"ה דקיי"ל דנולד עקר ואין ראוי לילד‬ ‫ילמדו את עצמם לעשות כתנועותיהם והנהגותיהם‬ ‫אלא ע"י תפילתו נענה ונשתנו סדרי בראשית עליו‪,‬‬ ‫כמצות אנשים מלומדה‪ ,‬היינו מפני שהצדיק הוא עושה‬ ‫וע"כ לא שייך מאי דמפקדת וכו'‪.‬‬ ‫כך יעשה הוא ג"כ כמוהו‪ ,‬כי זה הוא לא טוב מאד‪ ,‬רק‬ ‫וכן תירץ את דיוק המפרשים גם על דוהמע"ה‪ ,‬שאי'‬ ‫שילמד לעשות כפי שכלו באמת לאמיתתו לעבוד את‬ ‫במד' דאמר כעין אאע"ה‪' ,‬וראה אם דרך עוצב בי' וגו'‬ ‫השי"ת בלב נכון‪.‬‬ ‫היינו אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי‬ ‫וזה הוא שאמר אאע"ה 'ובן משק ביתי הוא דמשק‬ ‫'ונחני בדרך עולם'‪ .‬והיינו משום דמבואר בזוה"ק‬ ‫אליעזר' – שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים – פירוש‬ ‫דדוהמע"ה נולד בלי שנים לחיות‪ ,‬אלא דאדה"ר נתן לו‬ ‫שדולה ומשקה‪ ,‬שלומד אותם לעשות מצות אנשים‬ ‫מתנה משנותיו ע' שנה‪ ,‬וממילא ל"ש לומר עליו מאי‬ ‫מלומדה‪ ,‬לעשות מה שרבו עושה‪ ,‬והשיב לו השי"ת‬ ‫דמפקדת וכנ"ל‪.‬‬ ‫'לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך' וגו'‪.‬‬ ‫ועדיין היה ירא אברהם שגם יוצאי חלציו יעשו מצות‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע תירץ‪ :‬דבשלמא אאע"ה‬ ‫אנשים מלומדה בלא לב נבון וחכם‪ ,‬ע"כ הוציא אותו‬ ‫מילא חובתו‪ ,‬שנשא אשה והלך לא"י‪ ,‬ולכן אין זה כל כך‬ ‫החוצה ואמר לו 'ספור הכוכבים ויאמר לו כה יהיה‬ ‫עולה שביקש שיהיו לו רק בנים טובים‪ ,‬משא"כ חזקיה‬ ‫זרעך' – פירוש‪ ,‬דוגמת הכוכבים שהם בעלי שכל‪,‬‬ ‫שלא נשא אשה כלל‪ ,‬לכך רצו להענישו‪.‬‬ ‫כדכתיב 'והמשכילים יזהירו' וגו'‪ ,‬והכוכבים אינם‬ ‫מקבלים בהירות המאורות זה מזה‪ ,‬רק כל אחד הוא‬ ‫ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע וגו'‪( :‬טו ג)‬ ‫מאיר בפני עצמו‪ ,‬וע"כ המאורות של הכוכבים אינם‬ ‫אומר ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים‪ :‬מה שלא ביקש‬ ‫דומים זה לזה‪ ,‬והבטיחו השי"ת שכן יהיה זרעו‪ ,‬שיעבדו‬ ‫אברהם על שרה ואמר 'לי לא נתת זרע' – כמו‬ ‫את השי"ת כ"א לפי שכלו‪ ,‬ולא יעשו מצות אנשים‬ ‫שנתרעמה עליו שרה‪ ,‬נראה כי היו שניהם נביאים‬ ‫מלומדה רק הכל באמת‪ .‬והבן !‬ ‫וראה כל א' כי יהיה להשני בנים כי רק הנוגע לו לא‬ ‫ראה‪ ,‬והיה סבור אברהם כי עוד יהיה לה בנים מאחר‪.‬‬ ‫כותב הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע‪ :‬באברהם‬ ‫אבינו כתיב 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו‬ ‫והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא‬ ‫ושמרו דרך ה''‪ ,‬עיקר העבודה של איש יהודי איך שלא‬ ‫ממעיך הוא יירשך‪( :‬טו ד)‬ ‫יהיה שפל במצבו הרוחני‪ ,‬עליו להשתדל שישאיר‬ ‫אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע‪ :‬לאחר שאאע"ה‬ ‫אחריו דורות שיעשו נחת רוח לפניו ית"ש‪ ,‬עובדי ה'‬ ‫אמר 'ואנכי הולך ערירי' – הרי פתח פה לשטן ח"ו‪,‬‬ ‫ועוסקים בתו"ת‪ ,‬ואל יחשוב שהוא יסדר אותם בעניני‬ ‫לפיכך הורה השי"ת 'לאמר' – שיאמר הוא בעצמו 'לא‬ ‫גשמיות‪ ,‬כי דברים אלו הם רק מהשי"ת‪ ,‬וזהו שאמר‬ ‫יירשך זה' בכדי לבטל מה שאמר מתחילה‪.‬‬ ‫אברהם אחרי שה' הבטיח לו 'אנכי מגן לך שכרך הרבה‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫התחיל מחמת ענוותנותו להתבונן איך זכה לאמונה‬ ‫הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר‬ ‫כזאת‪' ,‬ויחשבה לו צדקה' – ר"ל שחשב כי ע"י כח‬ ‫אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך‪( :‬טו ה)‬ ‫הצדקה שהיה עושה ומכניס אורחים‪ ,‬זכה לאמונה‪' .‬כי‬ ‫הרבי ר' ברוך ממז'בוז' זי"ע אמר‪" :‬וספור" מלשון ספיר‬ ‫צדקה תרומם גוי' – אפילו זה שהוא בבחינת גוי‪.‬‬ ‫ויהלום‪ .‬היינו שיאיר ויבהיק בכל העולמות‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי הלל מקאלמייא זי"ע פירש כוונת הכתוב‪:‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע‪ :‬הכוכבים רק‬ ‫דהנה אאע"ה היה מכניס אורחים במידה גדולה‪ ,‬ובכ"ז‬ ‫מלמטה נראים קטנים‪ ,‬אבל למעלה הם גדולים מאד‪– .‬‬ ‫היו אנשים שהיו מקטינים ערך מעשיו ואמרו‪ :‬הלא‬ ‫כה יהיה זרעך – כך ישראל‪ ,‬בארץ הם קטנים ושפלים‪,‬‬ ‫חשוך בנים הוא‪ ,‬ולמה לו רכוש רב לעזוב לאחרים חילו‪,‬‬ ‫אבל למעלה‪ ,‬בשמים‪ ,‬הם חשובים וגדולים מאד‪.‬‬ ‫ולכן מפזר ממונו בעודנו חי‪ ,‬אבל אין כוונתו לעשות‬ ‫צדקה וחסד עם הבריות! אבל אחרי שהבטיח לו‬ ‫הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל דרש‪ :‬למרות שיודע אתה‬ ‫הקב"ה בן שיוריש אותו‪ ,‬ועדיין היה מפזר הונו לצדקה‪,‬‬ ‫מראש‪ ,‬כי לא תוכל לספור את הכוכבים‪ ,‬הרי אתה‬ ‫ולא חשש לשמור את כספו עבור תולדותיו אז הודו‬ ‫מביט השמימה ומנסה לספור‪" - ,‬כה יהיה זרעך" –‬ ‫והחשיבו הכל את מעשה הצדקה שלו‪ ,‬וזשה"כ 'והאמין‬ ‫יעיזו‪ ,‬יהינו ויעפילו גם לבלתי אפשרי‪ ,‬למעלה מן‬ ‫בה''‪ ,‬שהאמין במה שהבטיח לו השי"ת עתה שיזכה‬ ‫הטבע‪ ,‬לא ימודו את הרצון במידת היכולת אלא את‬ ‫לבן‪ ,‬ובכל זאת המשיך לתת צדקה‪ ,‬ואז 'ויחשבה לו‬ ‫היכולת במידת הרצון‪.‬‬ ‫צדקה'‪ ,‬שצדקתו היתה לו חשיבות מיוחדת‪ ,‬כי הכל ראו‬ ‫והכירו במדת חסדו האמיתי‪.‬‬ ‫שמעתי לפני רבות בשנים מהרה"ח ר' פנחס יעקב כהן‬ ‫ז"ל בשם המגיד מקוז'ניץ זי"ע [ולא מצאתי בספרו]‪:‬‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע הסביר פסוק‬ ‫מהו כפל הלשון 'ויאמר' 'ויאמר'?‬ ‫זה‪:‬‬ ‫אלא‪ ,‬דאברהם אבינו היה מצווה לספור הכוכבים ללא‬ ‫כי המאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית'‪ ,‬יכול בנקל‬ ‫הגבלת זמן‪ ,‬ולא היה מפסיק‪ ,‬לכן אמר לו הקב"ה ויאמר‬ ‫לתת צדקה‪ ,‬כי יודע שכל מה שיש לו‪ ,‬אינו משלו‪ ,‬רק‬ ‫כה יהיה זרעך! זו היתה הכוונה שכמו שאת זה אי‬ ‫שייך באמת להשי"ת‪ ,‬וא"כ אין נתינתו משלו אלא משל‬ ‫אפשר לספור כך גם את זרעך לא יוכלו לספור‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬כמאה"כ [דה"י א כט יד] 'כי ממך הכל ומידך‬ ‫נתנו לך'‪ ,‬אולם זה שנדמה לו דכל מה שיש לו הוא‬ ‫ברש"י‪ :‬הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן‬ ‫רכושו הפרטי בלבד‪ ,‬למה יתן לאחרים את שלו‪ ,‬וזהו‬ ‫הכוכבים‪.‬‬ ‫שנאמר 'והאמין בה'' – היינו שאאע"ה ידע והאמין שכל‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע פירש‪ :‬השי"ת הגביה את‬ ‫מה שיש לו הוא מאת ה'‪ ,‬ולכן 'ויחשבה לו צדקה'‪,‬‬ ‫אברהם אע"ה מעל לכל מזל וטבע‪ ,‬אף כי לפי טבעו לא‬ ‫פירוש בכל נתינה שנתן היה חושב בקרבו‪ ,‬שכביכול‬ ‫היה ראוי להעמיד בן‪ ,‬העלהו השי"ת מעל לטבע ומעל‬ ‫השי"ת נותן הצדקה ולא הוא הנותן‪ ,‬כי הרי משלו ית'‬ ‫למזל‪ ,‬ואמר לו השי"ת 'כה יהיה זרעך'‪ ,‬אף בניך יהיו‬ ‫ניתנה‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬גם הם יהיו למעלה מן המזל‪ ,‬ואתנהג אתם חוץ‬ ‫מדרך הטבע כי אם בהשגחה פרטית בדרך נס‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫הרה"ק ה"אמרי מנחם" מאלכסנדר זי"ע מבאר‪ :‬עפ"י‬ ‫חז"ל אין מזל לישראל‪.‬‬ ‫מה שהביא בסידור "לב שמח" בשם חותנו הרה"ק‬ ‫המהר"ש מבעלזא זי"ע‪ ,‬עה"כ 'ישא ברכה מאת ה'‬ ‫והאמין בה' ויחשבה לו צדקה‪( :‬טו ו)‬ ‫וצדקה מאלקי ישעו'‪ ,‬כי יש אנשים בני בלי דעת‬ ‫אומר המגיד מקוז'ניץ זי"ע‪ :‬שאאע"ה החשיב את‬ ‫שכאשר יש להם איזה ברכה‪ ,‬הן בממון והן דרך‬ ‫צדקת ה'‪ ,‬שנתן לו לב להבין ולהשכיל‪ ,‬להאמין בה'‬ ‫בתורה‪ ,‬סוברים ומדמים בדעתם כוחי ועוצם ידי עשה‬ ‫ולהגיע לשלימות האמונה‪.‬‬ ‫לי את החיל הזה‪ ,‬ויש אחרים שאע"פ שיודעים ש'מאת‬ ‫ה' היתה זאת' – מ"מ בדעתם הם חושבים שהם‬ ‫אומר הרה"ק ה"יסוד העבודה" מסלונים זי"ע [יו"ד י"א‬ ‫צדיקים וראויים מצד מעשיהם לזה‪ .‬לכך אמר דוהמע"ה‬ ‫חשון]‪ :‬כשהשיג אאע"ה השגות גדולות בענין אמונה‪,‬‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫במה אדע וארגיש לאחר מותי כי אירשנה – שבניי ירשו‬ ‫'ישא ברכה' – אם האדם נושא ברכה‪ ,‬ידע שהוא 'מאת‬ ‫את הארץ? והנה מצינו בחז"ל [ברכות יח‪ ]:‬שהמתים‬ ‫השם' – ולא מכוחו ועוצם ידו‪ ,‬ולא עוד אלא 'וצדקה‬ ‫יודעים בצער בניהם‪ ,‬וידוע שמידה טובה מרובה ממידת‬ ‫מאלקי ישעו' – שידע שהכל הוא בבחי' צדקה‬ ‫פורענות‪ ,‬ואם בצערם יודעים אזי כל שכן שיודעים‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬כי מצד מעשיו אינו ראוי לזה‪.‬‬ ‫ומרגישים בטובתם‪ ,‬הוא אשר השיב לו הקב"ה‬ ‫וזשה"כ 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה'‪ ,‬היינו אאע"ה‬ ‫לאברהם‪' :‬ידוע תדע כי גר יהיה זרעך' וגו' ותרגיש‬ ‫אף שהגיע לבחינת אמונה ברום המעלות‪ ,‬אמר שהוא‬ ‫בצרתם‪ .‬ואם כן עאכו"כ שתדע בגדולתם וטובתם‪.‬‬ ‫לא מכוחו ועוצם ידו ולא מעיקר צדקתו‪ ,‬רק הכל צדקה‬ ‫מאת ה'‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי אלימלך מגרודז'ינסק זי"ע שאל‪ :‬הרי‬ ‫בפסוק הקודם נאמר "והאמין בה'"‪ ,‬מה מקום אפוא‬ ‫אומר מו' רה"י שליט"א‪' :‬והאמן' – חסר יו"ד‪ ,‬כי המבחן‬ ‫לשאלת במה אדע ? אלא‪ ,‬אברהם אמנם האמין‬ ‫לתוקף האמונה הוא דייקא בעת חסרון כשיש חשכות‬ ‫באמונה שלימה בהבטחת ה'‪ ,‬אולם פקפק אם גם בניו‬ ‫והסתר‪ ,‬ודייקא אז יש את הכח להגיע לאמונה אמיתית‪,‬‬ ‫אחריו‪ ,‬הדורות הבאים אחריו‪ ,‬יאמינו גם הם כמותו‬ ‫ואם משכיל אז להתחזק באמונה בה' – האמונה‬ ‫בהבטחה זו‪ .‬וזה ששאל‪' :‬במה אדע כי אירשנה'‪ ,‬כי‬ ‫מתגברת ומתחזקת ונקבעת אצלו‪.‬‬ ‫אמנם אוריש את האמונה הזאת גם לבני אחרי ?!‬ ‫בספר "תפארת בנים" שואל‪ :‬שלכאורה צריך ביאור‪,‬‬ ‫המפרשים שואלים מדוע שאל אברהם אבינו רק על‬ ‫הלא אאע"ה קיים כל התורה כולה ואפילו עירובין [יומא‬ ‫הבטחת הארץ ולא על הבטחת הבנים?‬ ‫כד‪ ,]:‬א"כ מדוע נחשב לו לצדקה רק אודות האמונה?‬ ‫ומתרץ הרב ר' איצ'לה מוולוז'ין זצ"ל‪ :‬משל למלך שנסע‬ ‫וי"ל‪ ,‬עפי"ד המדרש [ויק"ר כז ב] על הכתוב [איוב מא‬ ‫בדרך וראה עני הגון נודד‪ ,‬מצא העני חן בעיניו‪ ,‬הכניסו‬ ‫ג] 'מי הקדימני ואשלם'‪ ,‬מי עשה ציצית עד שלא נתתי‬ ‫למרכבתו ונתן לו סכום הגון‪ .‬שלא יצטרך להיות נע ונד‪.‬‬ ‫לו טלית‪ ,‬מי עשה מעקה עד שלא נתתי לו גג וכו'‪,‬‬ ‫בדרך פגשו שיכור מוטל ברפש ועליו פרווה יקרה‪,‬‬ ‫נמצא שכל מצוה שאדם מקיים‪ ,‬קדמה לכך נתינתו של‬ ‫המלך ציוה לפשוט הפרווה מעל השיכור וליתנה לעני‪.‬‬ ‫הקב"ה‪ .‬משא"כ אמונה‪ ,‬לא קדם לו מהשי"ת קודם לכן‬ ‫– אדוני המלך – אמר העני – אבקשך לתת לי מכתב‪,‬‬ ‫שום דבר‪ ,‬כעין צדקה שעשה אדם עם רעהו מבלי‬ ‫שנתת לי את הפרווה במתנה‪ .‬אמר לו המלך‪ :‬מדוע לא‬ ‫שקדמה לו איזו הטבה ממנו‪ ,‬על כן דווקא על האמונה‬ ‫שאלת כל אות על הכסף שנתתי לך? השיב העני‪ :‬על‬ ‫שהיתה בו‪ ,‬נחשב לו הדבר לצדקה‪.‬‬ ‫הכסף אין תובעים‪ ,‬כי מכיסך נתת‪ ,‬והכל יאמינו לי‬ ‫שקיבלתי במתנה‪ .‬אבל את הפרווה לקחת מאיש אחר‪,‬‬ ‫ויאמר וגו' במה אדע כי אירשנה‪( :‬טו ח)‬ ‫הגם שיש לך רשות לכך‪ ,‬בכל זאת יש חשש‬ ‫שואל ה"אוהב ישראל" זי"ע‪ :‬האם פקפק אאע"ה ח"ו‬ ‫שכשיתפכח השיכור יתבענו ממני‪ ,‬ולכן אני רוצה אות‬ ‫בהבטחת הבורא‪ .‬אלא חז"ל אמרו‪ :‬שלש מתנות טובות‬ ‫שקיבלתיה ברשות מאת המלך‪.‬‬ ‫נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין‪,‬‬ ‫הנמשל‪ :‬על הבטחת הבנים לא רצה אות‪ ,‬כי אף אחד‬ ‫תורה‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬ועולם הבא‪ .‬לכן שאל 'במה אדע' ?‬ ‫לא יבוא בטענות על הבטחה זו‪ .‬אבל על בשורת הארץ‬ ‫– במה אתיסר‪ ,‬מלשון הפסוק בשופטים‪" :‬וידע בהם‬ ‫לא די בהבטחה גרידא‪ ,‬כי הרי יש צורך לכבשה מידי‬ ‫את אנשי סוכות" [שופטים ח טז] – 'כי אירשנה'‪.‬‬ ‫אחרים‪ ,‬ויהיו עליה תובעים‪ ,‬לפיכך ביקש אות "במה‬ ‫והראה לו הקב"ה שעבוד מלכיות‪ ,‬וזה שנאמר "ידוע‬ ‫אדע כי אירשנה"‪.‬‬ ‫תדע"‪.‬‬ ‫בגמרא‪ :‬אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬מיום‬ ‫אומר הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל‪ :‬לכאורה יפלא‪ ,‬וכי‬ ‫שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו‬ ‫אברהם אבינו ראש המאמינים יהיה מסופק בהבטחות‬ ‫להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון‪[ .‬ברכות ז‪.].‬‬ ‫הבורא ית"ש‪ ,‬וי"ל הכוונה‪ ,‬שאברהם השתוקק מאוד‬ ‫בהקדמה לשו"ת "כנפי יונה" מובא‪ :‬שמעתי שאמרו‬ ‫שידע וירגיש אחר מותו מגדולת בניו אחריו‪ ,‬וכך אמר‬ ‫על הגר"א זצ"ל‪ ,‬שבא אליו אחד לבקש הסכמה על‬ ‫להקב"ה‪ :‬הבטחתני לתת את הארץ הזאת לזרעי‪ ,‬אבל‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ברכוש גדול‪( :‬טו יד)‬ ‫פירושו לסידור התפילה וראה הגר"א בראש ספרו טעם‬ ‫אומר רבי סעדיה גאון‪ :‬אם על יסוד שתי המלים הללו‬ ‫להתחלת סדר התפילה בשבח "אדון עולם" על פי דברי‬ ‫"דן אנכי" אשר בהבטחת ה' בברית בין הבתרים אירעו‬ ‫רשב"י הנ"ל‪ .‬וידוע שאברהם תיקן תפילת שחרית ועל‬ ‫לנו כ"כ הרבה נסים ונפלאות‪ ,‬ומכות ומופתים לצוררי‬ ‫כן ראוי לקבוע את השם הזה בראש תפילתו של‬ ‫ישראל‪ - ,‬כמה ניסים יהיו בגאולה העתידה‪ ,‬שעליה‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬ואמר הגר"א זצ"ל‪" :‬כי אלמלא לא בא‬ ‫ניתנו כל כך הרבה הבטחות ויעודים על ידי עבדיו‬ ‫ספרו בדפוס אלא בשביל זה – דיו"‪.‬‬ ‫הנביאים‪ .‬אכי"ר‪.‬‬ ‫ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא‬ ‫ו"הרוקח" כותב‪ :‬שבפסוק זה יש רמז למפלת המן‪.‬‬ ‫להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה‪( :‬טו יג)‬ ‫הנה במגילת אסתר נמצא השם המן נ"ד פעמים‪ ,‬וזהו‬ ‫עה"פ בפ' ויגש‪' :‬ואת העם העביר אתו' – יוסף –‬ ‫וגם את הגוי אשר יעבודו "דן" אנכי – בגימטריא נ"ד‪.‬‬ ‫'לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו'‪ ,‬מפרש רש"י‪:‬‬ ‫לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ‪ .‬ונתכוון יוסף להסיר‬ ‫בספר "פרשת דרכים" אומר שבמילים "דן אנכי" יש‬ ‫חרפה מעל אחיו‪ ,‬שלא יהיו קורין אותן גולין‪ .‬אומר‬ ‫הדגשה מיוחדת‪ .‬דהנה ידועה הקושיא‪ ,‬איך הענישו את‬ ‫ה"פנינים יקרים" שכאן הרמז‪ ,‬כי גר יהיה זרעך בארץ‬ ‫המצרים במכות ובממון‪ ,‬הרי קיי"ל שאין לוקין‬ ‫"לא להם"‪ ,‬בארץ שגם תושביה גרים וגולים‪.‬‬ ‫ומשלמין? אלא שמיתה בידי שמים אינה פוטרת‬ ‫מממון‪ ,‬ולכן "וגם את הגוי אשר יעבודו ד ן א נ כ י " –‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע סיפר‪ :‬הסבא משפולי זי"ע היה‬ ‫בידי שמים – "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"‪ ,‬כי אז לוקין‬ ‫רגיל להתחנן לפני השי"ת‪ :‬רבש"ע! וכי בשביל‬ ‫ומשלמין‪.‬‬ ‫"התנצחות" קלה שיש לך עם ישראל יסבלו כל כך את‬ ‫עול ואורך הגלות‪ .‬יש לך סכסוך עם בנ"י‪ :‬הם אומרים‬ ‫ברש"י‪ :‬בממון גדול‪.‬‬ ‫"השיבנו ה' אליך ונשובה"‪ ,‬ואתה אומר "שובו אלי‬ ‫אומר הרה"ק ה"דברי ישראל" מודז'יץ זי"ע‪ :‬לכאורה‬ ‫ואשובה אליכם"‪ ,‬ובשביל כך אתה מעכב את הגאולה‬ ‫היל"ל 'בממון הרבה' ? אלא 'כי טוב מעט לצדיק מהמון‬ ‫וממתין עד שיעשו ישראל תשובה? ובכן‪ ,‬נשבע אני לך‬ ‫רשעים רבים' – ע"כ לא אמר בממון הרבה‪ ,‬אלא בממון‬ ‫בדיקנא קדישא שלי‪ ,‬שישראל לא יעשו תשובה קודם‬ ‫גדול‪ ,‬היינו ממון גבוה וחשוב‪ ,‬שפע דקדושה‪.‬‬ ‫הגאולה‪.‬‬ ‫הוסיף ע"ז הרוז'ינר זי"ע‪ :‬אף אני אומר כן‪ ,‬אבל את זה‬ ‫ואחרי כ ן יצא ו ברכו ש גדו ל – אומר החיד"א בספרו‬ ‫אני מבטיחך בבירור – כשיבוא מלך המשיח בודאי יעשו‬ ‫"נחל קדומים"‪ :‬סופי תיבות "לשון"‪ ,‬רמז שיצאו בזכות‬ ‫תשובה‪ .‬שכן יש להם לישראל טענה צודקת‪ ,‬אנו‬ ‫שלא שינו את לשונן‪.‬‬ ‫אומרים בתפילה "ומפני חטאינו גלינו מארצינו"‪ ,‬מפני‬ ‫פירושו לפני‪ ,‬כלומר‪ :‬עוד טרם שחטאנו כבר נגזרה‬ ‫ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה‪:‬‬ ‫עלינו גלות‪ ,‬שהרי בברית בין הבתרים נגזרו עלינו ארבע‬ ‫(טו טו)‬ ‫גלויות‪ .‬לכן כשם שגזרת עלינו גלות קודם שחטאנו‪ ,‬כך‬ ‫ברש"י‪ :‬ללמדך שעשה תרח תשובה‪.‬‬ ‫הקב"ה צריך לגאלם קודם שיעשו תשובה‪.‬‬ ‫שאל המהרש"א בעודו ילד‪ :‬כיצד למד רש"י מפסוק זה‬ ‫שתרח עשה תשובה‪ ,‬והלא יתכן שתרח עמד ברשעו‪,‬‬ ‫אומר היה רבי ישראל סלנטר זצ"ל‪ :‬והיא הבטחה‬ ‫ובכל זאת יהיה בגן עדן יחד עם בנו אברהם‪ ,‬משום‬ ‫מהשי"ת‪ ,‬שלא יעלה בידי היהודים להתבטל ח"ו בין‬ ‫ש"ברא מזכה אבא" אמרינן בסנהדרין‪ .‬וכן משום שלא‬ ‫גויי הארץ בכדי להקל עי"ז את עול הגלות‪ ,‬כי תמיד‬ ‫יהיה הבן בגן עדן ואביו בגיהנום [יומא עב]‪.‬‬ ‫יזכירום הגוים שהם גרים ויושבים בארץ לא להם‪ ,‬ועל‬ ‫ויש לומר‪ :‬הנה הכתוב אומר "ואתה תבוא אל אבותיך‬ ‫כרחם יחזיקו מעמד‪ ,‬וישארו יהודים נאמנים עד ביאת‬ ‫בשלום" לשון רבים‪ ,‬משמע שלא רק אביו [תרח] יהיה‬ ‫גואל צדק‪.‬‬ ‫בגן עדן‪ ,‬אלא גם נחור אבי תרח‪ ,‬אף הוא יהיה בגן עדן‬ ‫יחד עם אברהם‪ ,‬ומה זכותו של נחור לכך? מכאן‪,‬‬ ‫וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בתרגום יוב"ע‪ :‬עול לות אמתי ואחררינה‪ .‬הרי למד כי‬ ‫שתרח עשה תשובה‪ ,‬וברא מזכה אביו‪ ,‬ויזכה גם נחור‬ ‫במתנה זו שנתנה שרה את הגר לאברהם לאשה היה‬ ‫להיות אתם בגן עדן‪.‬‬ ‫כלול ששחררה אותה מעבודתה‪ ,‬וא"כ בשעת לידת‬ ‫ישמעאל לא היתה הגר שפחה כי אם בת חורין‪.‬‬ ‫ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה‪:‬‬ ‫ומעתה יפלא – שואל ה"מגילת ספר"‪ :‬איך תרגם יוב"ע‬ ‫(טו טז)‬ ‫גופיה קרא דלקמן [כא יב] 'כי ביצחק יקרא לך זרע' –‬ ‫שואל הגה"ק ה"ישועות מלכו" מקוטנא זצ"ל‪ :‬הרי‬ ‫ארום ביצחק יתקרון לך בנין ודין בר אמתא לא מתייחס‬ ‫בפסוק י"ג נאמר "ועבדום וענו אותם ארבע מאות‬ ‫בתרך‪ .‬הרי כיון שבשעת לידתו היה ישמעאל נולד מבת‬ ‫שנה"‪ ,‬כיצד יתיישבו שני הזמנים?‬ ‫חורין הרי יש לו שפיר יחוס‪ ,‬ולמה לא יתייחס ויהיה דינו‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬כי מקודם היה דור ק"כ שנה‪ ,‬כמו‬ ‫כבן שפחה ?‬ ‫שנאמר‪ :‬והיו ימיו מאה ועשרים שנה‪ .‬וג' פעמים ק"כ –‬ ‫אכן‪ ,‬כבר נתבאר כי כל מתנת שרה את הגר לאברהם‬ ‫עולה ש"ס‪ ,‬ובן ארבעים לבינה – שתהיה להם דעת‬ ‫היתה כדי שתהיה יכולה לגדל את בניה של הגר‪,‬‬ ‫לקבל את התורה‪ ,‬הרי ביחד ארבע מאות שנה‪.‬‬ ‫וכדפירש תרגום ירושלמי על המקרא 'אולי אבנה‬ ‫אך משראה הקב"ה שלא יוכלו שאת בסבל זמן ארוך‬ ‫ממנה' – שזו היתה כל טעם המתנה‪ ,‬וכיון שלבסוף לא‬ ‫כל כך‪ ,‬הקטין את משך שנות דור לשבעים שנה‪ ,‬כמו‬ ‫נתנה הגר לשרה לגדל את ישמעאל‪ ,‬הרי נתבטלה‬ ‫שנאמר בתהלים‪' :‬ימי שנותינו בהם שבעים שנה'‪ .‬וג'‬ ‫המתנה מלמפרע ולא חל השחרור‪ ,‬ושפחה גמורה‬ ‫פעמים שבעים הרי רד"ו‪ .‬וזה שהיה צורך לעוד ארבעים‬ ‫היתה בשעת לידת ישמעאל‪.‬‬ ‫שנה – כדי שיגיעו לכלל בינה‪ ,‬נתן הקב"ה שכל ובינה‬ ‫לעוברות ותינוקות‪ ,‬כמו שמובא במדרש שהתינוקות‬ ‫ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית וגו'‪( :‬טז ג)‬ ‫הראו באצבעם על הים‪' :‬זה א‪-‬לי ואנוהו'‪ .‬וזהו פירוש‪:‬‬ ‫אומר ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬בא וראה צדקתה של שרה‬ ‫'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז' – ואין עוז אלא תורה‪,‬‬ ‫– היא ידעה שה' הבטיח זרע לאברהם‪ ,‬ולו עכבה‬ ‫ולמה – 'למען צורריך‪ ,‬להשבית' – טענת – 'אויב‬ ‫נתינת הגר לאברהם היתה מכריחה – כביכול – את‬ ‫ומתנקם'‪ ,‬שטענו שישראל צריכים להיות עוד מ' שנה‬ ‫ההשגחה שיהיה הזרע ממנה – והיא לא עשתה כן‪ ,‬כי‬ ‫במצרים‪.‬‬ ‫חששה אולי היא המעכבת‪ ,‬ונתנה את הגר לאברהם‪.‬‬ ‫לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו' עד הנהר הגדול נהר‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬נישואי הגר לאברהם‬ ‫פרת‪( :‬טו יח)‬ ‫אבינו הוא פלא‪ ,‬כפי שהקשו המפרשים‪ ,‬שהרי היתה‬ ‫הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע ביקר בארץ‬ ‫מצרית ראשונה האסורה לישראל‪ ,‬ואיתא [יומא כח‪]:‬‬ ‫הקודש‪ ,‬ובחזרתו לפולין לקח עמו חלה קטנה‪ ,‬אשר‬ ‫שקיים אברהם אע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה‪.‬‬ ‫מחמת הדרך ושהייתו זמן רב על האניה נתקשתה‬ ‫אך יש לומר‪ ,‬דהא איכא רבי שמעון הסובר [יבמות עו‪]:‬‬ ‫החלה והיתה קשה כאבן‪ .‬בשב"ק ציוה שיצרפו את‬ ‫שמצרית מותרת לבוא בקהל‪ ,‬ולפיכך הגם שאין הלכה‬ ‫החלה הקטנה לחלה הגדולה בשביל לחם משנה‪.‬‬ ‫כמותו‪ ,‬עכ"ז הוי כעין "כל המיקל בארץ הלכה כמותו‬ ‫ובעת השולחן הסתפק על איזה מהם לברך‪ ,‬אם על‬ ‫בחו"ל" [ברכות לו‪ ,].‬הכי נמי המיקל אחר מתן תורה –‬ ‫החלה הגדולה או על הקטנה מא"י המיוחסת?‬ ‫הלכה כמותו קודם מתן תורה‪.‬‬ ‫וישב שם אב"ד נאליבוק זצ"ל ושאל אותו מה לעשות‪,‬‬ ‫גם יש לומר כעין זה‪ ,‬דכיון שבזמן הזה מצרית מותרת‬ ‫וענה לו‪ :‬הלא זה רש"י מפורש‪ ,‬עה"פ הנהר הגדול נהר‬ ‫מטעם ש"כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות"‬ ‫פרת אומר רש"י‪ :‬הלא קטן הוא אלא משום כבודו של‬ ‫[ברכות כח‪ ,].‬לפיכך גם קודם מ"ת היה הדבר מותר‪ ,‬כי‬ ‫א"י קוראים לו גדול‪ .‬ע"כ אנו רואים שהחלה הקטנה‬ ‫לא נאסר קודם מ"ת רק דבר האסור בהחלט‪ ,‬ולא דבר‬ ‫שמא"י חשובה יותר‪.‬‬ ‫שיהיה לו היתר בזמן מן הזמנים‪ .‬ואולי זאת היתה‬ ‫מחשבתו של שלמה המלך שנשא את בת פרעה‪ ,‬כיון‬ ‫ותאמר שרי אל אברם וגו' בא נא אל שפחתי אולי‬ ‫שיש לדבר היתר לאחר זמן‪"[ .‬בנסוע הארון"]‪.‬‬ ‫אבנה ממנה וגו'‪( :‬טז ב)‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫וזה דבר הפסוק‪' :‬וימצאה מלאך ה'' – בזכות 'על העין‬ ‫ויבא אל הגר וגו' ותקל גברתה בעיניה‪( :‬טז ד)‬ ‫בדרך שור' – 'שור' מלשון הבטה וראיה‪ ,‬והיינו ששמרה‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא מה ששמע מזקינו‬ ‫על העין שלא להביט במראות אסורים‪.‬‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ ,‬על מה שאמר לבן ליעקב [לא‬ ‫כט] 'יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם וגו'‬ ‫ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי וגו'‬ ‫השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע'‪ ,‬דלכאורה‬ ‫אנכי ברחת‪( :‬טז ח)‬ ‫צריך להבין‪ ,‬למה גילה להם שהוזהר משמים לבל יזיק‬ ‫שואל הרה"ק רבי יחזקאל ממקוזמיר זי"ע‪ ,‬וכן איתא‬ ‫להם?! וביאר‪ ,‬כי איש כזה שזכה פעם אחת למדריגה‬ ‫מה"דברי יחזקאל" בשם חותנו ה"ארי דבי עילאי" זי"ע‪:‬‬ ‫גדולה כזו של התגלות אלוקית אי אפשר שיעצור עצמו‬ ‫הרי המלאך שאל אותה שתי שאלות‪ ,‬מאין ולאן‪ ,‬ולמה‬ ‫שלא יספר‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לא השיבה על השאלה השניה? אלא‪ ,‬אם התשובה‬ ‫והוסיף ה"אמרי אמת" שכדוגמתו יתכן לומר כאן לגבי‬ ‫היא שהיא בורחת‪ ,‬אז אין מקום לתשובה על שאלת‬ ‫הגר‪ ,‬דכאשר ראתה לראשונה מלאכים‪ ,‬התנשאה מאד‬ ‫אנה תלכי‪ ,‬כי להבורח אין תכלית ומטרה‪ ,‬הוא בורח‬ ‫בקרבה‪ ,‬כי חשבה שהיא בעצמה כדאי לזה‪ ,‬ע"כ‬ ‫ואינו חושב לאן‪.‬‬ ‫הקילה גבירתה בעיניה‪ ,‬לכך קרא לה המלאך בשם‬ ‫'הגר שפחת שרי'‪ ,‬ובזה האיר המלאך את עיניה‪,‬‬ ‫מבאר ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬כאן גבי הגר שראתה‬ ‫שמעט המדריגות שלה זכתה רק בשביל היותה שפחת‬ ‫מלאכים והשיגה התנשאות‪ ,‬וחשבה שהיא בעצמה‬ ‫שרה‪ ,‬ואז הכירה האמת שכן הדבר‪ ,‬ועל כן חזרה בה‬ ‫כדאית לזה‪ ,‬על כן הוקלה גבירתה בעיניה‪ ,‬לכך קרא‬ ‫ואמרה מיד 'מפני שרי גברתי אנכי בורחת' ובזה תיקנה‬ ‫לה המלאך בשם 'הגר שפחת שרי'‪ ,‬בזה האיר עיניה‬ ‫את טעותה‪.‬‬ ‫שממעט המדרגות שלה לא זכתה‪ ,‬רק מטעם שהיא‬ ‫שפחת שרה‪ ,‬והכירה האמת שכן הדבר וענתה 'מפני‬ ‫ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו'‪( :‬טז ה)‬ ‫שרי גברתי'‪ ,‬ובזה נתקן טעותה‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך‬ ‫ערירי לא התפללת אלא עליך והיה לך להתפלל על‬ ‫שנינו וכו'‪ .‬ועוד דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע‬ ‫ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך והתעני תחת‬ ‫בזיוני ושותק‪.‬‬ ‫ידיה‪( :‬טז ט)‬ ‫ב"נטעי אשל" מביא בשם "אהלי שם" [מבעל "יעיר‬ ‫ברש"י‪ :‬על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר‪ ,‬לכך‬ ‫קנו" עמ"ס קינים] שמפרש‪ :‬ששני הפירושים הם ענין‬ ‫נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬כי לפי הפירוש הראשון שאמרה שהיה לו‬ ‫הגה"ק ה"ישועות מלכו" מקוטנא זצ"ל אומר הסבר‬ ‫להתפלל עבורה לכאורה קשה שאברהם היה יכול‬ ‫הדבר‪ :‬דהנה עבד כהן אוכל בתרומה‪ ,‬וכל המחובר‬ ‫לטעון לה האם אני צריך להתפלל עליך‪ ,‬הרי את‬ ‫לטהור טהור‪ .‬והגר כל זמן שהיתה נכנעת לשרה היתה‬ ‫מספיק צדקת גדולה בעצמך ויכולה את להתפלל על‬ ‫לה מדריגה מוסרית נעלה בהיותה שפחת אברהם‬ ‫עצמך‪ ,‬ולכך מביא רש"י פירוש הב' שטענה לו אם אכן‬ ‫ושרה‪ .‬כאשר ברחה מהם פקעה ממנה תלות זו ונפלה‬ ‫אתה טוען שאני צדקת אם כן איך אתה שומע בזיוני‬ ‫ממדריגתה‪ .‬וזה ששאל המלאך‪' :‬הגר שפחת שרה‪ ,‬אי‬ ‫ושותק שהיה לך על כל פנים למחות יותר על כבודי‪.‬‬ ‫מזה באת ואנה תלכי' – זכרי מקומך הראשון שהיית‬ ‫טפילה לקדושה‪' ,‬אנה תלכי' – על ידי בריחתך מהם‬ ‫וימצאה מלאך ה' אל עין המים במדבר על העין בדרך‬ ‫תרדי ממדרגתך הנעלה‪ .‬וכאשר אמרה‪' :‬מפני שרי‬ ‫שור‪( :‬טז ז)‬ ‫גברתי אנכי בורחת'‪ ,‬קיבלה עליה מחדש עול שיעבודה‬ ‫מבאר הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע‪ :‬שהנה‬ ‫של שרה וקראתה גברתי‪ .‬חזרה אפוא הגר להיות‬ ‫הגר היה מוצאה ממצרים מקור הטומאה‪ ,‬אלא שזכות‬ ‫טפילה להקדושה‪ ,‬ועלתה במעלתה המוסרית‪ .‬ולכן‬ ‫אחת הייתה לה שנזהרה בשמירת העינים‪ ,‬לבלתי‬ ‫המלאך הזה שדיבר אליה עד כה‪ ,‬היה כבר קטן‬ ‫הביט אל האסור‪ ,‬ע"כ זכתה להתדבק בגוף קדוש‬ ‫במעלתו להיות שליח אליה‪ ,‬ומעתה היתה צריכה‬ ‫כאאע"ה‪ ,‬ולא זו בלבד אלא זכתה לראות מלאך אלקים‬ ‫למלאך אחר בדרגה גדולה יותר‪.‬‬ ‫בהקיץ‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מפרש עפי"מ שכתוב‬ ‫בספר "אהלי שם" מהרה"ק רבי שם קלינברג‬ ‫בזוה"ק [וארא לב‪ ].‬שכל מה שיש בעוונותינו הרבים‬ ‫מזאלושיץ – קראקא זי"ע הי"ד‪ ,‬מביא בשם אביו‬ ‫כח וממשלה לישמעאל עד שסובלים ממנו ישראל כל‬ ‫הרה"ק רבי אברהם מרדכי זי"ע‪ ,‬למה היה על כל‬ ‫כך הוא בגלל המילה שמל עצמו‪ ,‬וזהו הרמז 'ידו בכל'‬ ‫אמירה מלאך אחר‪ ,‬ותירץ‪ ,‬מכאן לומדים ש'אל תרבה‬ ‫שמה שיש לו יד דהיינו ממשלה הוא בזכות 'כל' שרומז‬ ‫שיחה עם האשה'‪ ,‬על כן על כל אמירה היה מלאך‬ ‫לברית כידוע‪ ,‬ומ"מ יזכו ישראל להתגבר עליו משום‬ ‫אחר‪ .‬והוא נפלא‪.‬‬ ‫שלישראל יש גם חלק הפריעה שעושים ביד אחר‬ ‫המילה‪ ,‬משא"כ ישמעאל שאינם עושים כי אם את‬ ‫בספר "מדשן ביתך" מבאר באופן נפלא מה היה‬ ‫חלק המילה דהוא החיתוך שזה עושים בכלי אבל לא‬ ‫הויכוח שבין שרה להגר‪ .‬עפ"י מעשה שהיה בזמנו של‬ ‫את חלק הפריעה שעושים ביד‪ ,‬וזהו שרומז הפסוק 'ויד‬ ‫ה"נודע ביהודה" זצ"ל‪ .‬בגביר שנצרך לנסוע לפראג‬ ‫כל בו' שכיון שלישראל יש גם חלק שעושים ב'יד' נוסף‬ ‫לרגל מסחרו‪ ,‬ושכר עגלון להסיעו לשם‪ .‬על אם הדרך‬ ‫על בחינת 'כל' שהוא עצם המילה‪ ,‬על כן יזכו למשול‬ ‫עצרו באיזה בית אכסניה ללינת לילה‪ ,‬ובבוקר הקדים‬ ‫'בו' בישמעאל‪.‬‬ ‫העגלון להשכים בעוד הגביר ישן עדיין שנת ישרים‪,‬‬ ‫והתלבש עצמו בבגדי הגביר‪ ,‬וטען שהוא הגביר‪ ,‬ופקד‬ ‫כי אמרה הלום ראיתי אחרי רואי‪( :‬טז יג)‬ ‫על הגביר לנהוג את העגלה‪.‬‬ ‫בספה"ק "אהבת שלום" מפרש עפי"ד ה"ראשית‬ ‫כשהגיעו לעיר פראג‪ ,‬רץ הגביר האמיתי למרא דאתרא‬ ‫חכמה" [שער הענוה בפתיחה] שהרוצה להיות בעל‬ ‫ה"נובע ביהודה"‪ ,‬ובכה לפניו להצילו מידי העגלון‬ ‫תשובה לא ירע בעיניו אם יראה אנשים שרוצים‬ ‫שעשקו‪ ,‬והעגלון צעק לעומתו ששקר ענה בו והוא‬ ‫להשתרר עליו וכו'‪ ,‬כי הגר אמרה 'מפני שרי גבירתי‬ ‫הגביר‪ ,‬הנוב"י ביקש שיכנסו אליו למחרת בבוקר‪ ,‬ואמר‬ ‫אנכי בורחת' שאינה רוצה להיות תחת שרי שנקראת‬ ‫לגבאי שמחר ישאיר אותם להמתין מחוץ לביתו עד‬ ‫גבירתה להיות נכנעת תחתיה‪ ,‬ואמר לה המלאך 'שובי‬ ‫שיזמין אותם‪ .‬ואכן למחרת היום התייצבו שניהם ליד‬ ‫אל גבירתך והתעני תחת ידיה'‪ ,‬כי ראוי לך להיות‬ ‫ביתו והמתינו שם מהבוקר עד שהגיעה שעת‬ ‫נכנעת ולקבל מרות‪.‬‬ ‫הצהריים‪ .‬בפתע פתאום פתח הנוב"י את דלתו‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫"העגלון יקום מיד"‪ ,‬מיד קם העגלון על רגליו‪ ,‬אך מיד‬ ‫על כן קרא לבאר באר לחי רואי‪( :‬טז יד)‬ ‫תפס את עצמו והתיישב מיד‪ ,‬כי הבין שהתגלתה‬ ‫אומר הרה"ק ה"באר מים חיים" זי"ע‪ :‬קראה שם זה‪,‬‬ ‫תרמיתו‪ ,‬אך זה היה כבר מאוחר מידי‪ ,‬שנתפס‬ ‫להיות לעד אמת ויציב אשר הקב"ה רואה בצרת‬ ‫בקלקלתו‪.‬‬ ‫הנאנחים והנאנקים‪ ,‬ומשגיח ומרחם על השפלים‬ ‫כמו כן היה הויכוח בין הגר ושרי‪ ,‬כי הגר טענה שאינה‬ ‫ונבזים‪ ,‬ויהיה הבאר הזה לסימן לדורות הבאים שאין‬ ‫שפחה יותר לשרה‪ ,‬כי היא התחתנה עם אברהם והיא‬ ‫כה' אלוקינו השומע תפילת כל פה ורואה בצרות כל‬ ‫לא חייבת יותר לעבוד למענה‪ ,‬אבל שרה טענה שהיא‬ ‫אחד מבריותיו‪ .‬וזה‪' :‬באר לחי רואי' – כלומר הבאר‬ ‫עדיין שפחה‪ ,‬ואברהם אבינו פסק כשרה‪ ,‬ולכן ברחה‪,‬‬ ‫הזאת היא האות והסימן שחי רואי‪ ,‬כלומר‪ ,‬חי עולמים‬ ‫והמלאך עשה לה כעין המעשה הנ"ל‪ ,‬שהיא טענה כל‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬הוא הרואה לכל צרותי והוא המושיע‪ .‬והכל‬ ‫הזמן שהיא אינה השפחה‪ ,‬לפתע בא המלאך ואמר לה‬ ‫בכדי להודות לשמו ולהללו בפיהם‪ ,‬ושבחו ברוך הוא‬ ‫'הגר שפחת שרי' מיד ענתה 'הנני'‪ ,‬ונמצא שהודתה‬ ‫יהיה נזכר בזה על ידה‪.‬‬ ‫שהיא שפחה של שרה אמנו‪.‬‬ ‫ויאמר אליו אני א‪-‬ל ש‪-‬די התהלך לפני והיה תמים‪( :‬יז‬ ‫והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו וגו'‪( :‬טז יב)‬ ‫א)‬ ‫בשם אחד מהגדולים זצ"ל‪ :‬לפי הדקדוק העברי שם‬ ‫ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלקים לאמר‪( :‬יז ג)‬ ‫התואר בא תמיד אחרי שם העצם‪ .‬היה צריך אם כן‬ ‫ברש"י‪ :‬אני הוא שיש די באלקותי לכל בריה וכו'‪ .‬ובגמ'‬ ‫לכתוב אדם פרא? – סימן ש"פרא" זה שם עצם של‬ ‫חגיגה [חגיגה יב‪ ].‬דרשו אני הוא שאמרתי לעולם די‪,‬‬ ‫ישמעאל‪ ,‬זהו בעצמיותו ובמהותו‪.‬‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ויש להסביר זאת לפי חז"ל שאמרו כי ערלה שלא‬ ‫שבתחילת הבריאה התחיל העולם להתפשט יותר‬ ‫בזמנה – לפני שמונה ימים – אינה מעכבת מלאכול‬ ‫ויותר עד שאמר לו הקב"ה די‪.‬‬ ‫בפסח‪ .‬שעל פי דין מעכבת מילת עבדיו‪ ,‬אבל לפני‬ ‫שהגיע זמן החיוב אין מילה מעכבת‪ ,‬לפי שקודם זמן‬ ‫בשם המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע מובא‪ ,‬שהכוונה‬ ‫חיובו אינו נקרא ערל‪ .‬לכן‪ ,‬כל זמן שלא נצטוה אברהם‬ ‫בזה על דרך שאומרים בתפילת 'נשמת' 'ואילו פינו‬ ‫על המילה‪ ,‬לא היה נקרא ערל‪ ,‬ויכול היה לראות את‬ ‫מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים להודות לך כו'‬ ‫השכינה‪ ,‬אבל משעה שנצטוה למול עצמו חל עליו שם‬ ‫על אחת מאלף' – ואעפ"כ שפיר יכולים אנו להודות‪,‬‬ ‫ערל‪ ,‬ולכן נפל על פניו‪.‬‬ ‫משום שכשיהודי עושה מצידו כל מה שיכול אין שייך‬ ‫לטעון עליו כלום‪ ,‬שאף שאין גבול להודאה אך אין‬ ‫ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב‬ ‫הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו‪ ,‬ואי אפשר לטעון‬ ‫המון גוים נתתיך‪( :‬יז ה)‬ ‫כנגדו למה לא הודית יותר אחר שכבר הודה כל מה‬ ‫ברש"י בפסוק לעיל 'ויוצא אותו החוצה' – הביא דברי‬ ‫שיכול‪ ,‬וז"ש 'אני הוא שאמרתי לעולמי די' שיש‬ ‫המדרש‪ :‬א"ל צא מאיצטגנינות שלך‪ ,‬שראית במזלות‬ ‫בבריאה מושג של גבול ודי‪ ,‬ועל כן אין שייך לטעון על‬ ‫שאינך עתיד להעמיד בן‪ ,‬אברם אין לו בן אבל אברהם‬ ‫האדם כלום‪.‬‬ ‫יש לו בן‪.‬‬ ‫אומר הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע‪ :‬נראה לבאר עומק‬ ‫כתב בספר "מעשי ה' " לרבי אליעזר אשכנזי זצ"ל‪:‬‬ ‫הטעם שבתוספת אות ה"א יהיה יכול אברהם להוליד‪,‬‬ ‫הגוף שחסר בו דבר באבריו‪ ,‬או לקה בבריאותו‪ ,‬או שיש‬ ‫עפי"מ שאמרו בזוה"ק [ח"ג רטז‪ ]:‬שכשישראל קיבלו‬ ‫בו דבר מיותר‪ ,‬נקרא בעל מום‪ ,‬שאינו תמים‪ .‬על דרך‬ ‫את התורה יצאו מתחת המזל‪ ,‬ומאז נקבע שאין מזל‬ ‫שנאמר‪' :‬תמימה – אשר אין בה מום'‪ .‬לכך אמר‬ ‫לישראל‪ .‬ולפי זה י"ל שבוודאי אברהם שקיים את כל‬ ‫השי"ת לאברהם שימול ויהיה תמים כמו שנברא אדם‬ ‫התורה ראוי לו לצאת מהמזל‪ .‬ולכן הוסיף לו השי"ת‬ ‫הראשון‪.‬‬ ‫את האות ה"א הרומז למספר חמש‪ ,‬לומר שמפני‬ ‫שקיים חמשה חומשי תורה יצא מן המזל‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי זאב מסטריקוב זי"ע אומר‪ :‬להתהלך‬ ‫וזה נרמז גם בתיבות שבפסוק 'ויוצא אותו החוצה' –‬ ‫בתמימות אפשר רק "לפני"‪ ,‬לפני השם‪ .‬עם בני אדם‪,‬‬ ‫'החוצה' – ה"א חוצה‪ ,‬והיינו שע"י הה"א – חמשה‬ ‫ב"מילי דעלמא" קשה להתנהג בתמימות‪.‬‬ ‫חומשי תורה‪ ,‬זכה לצאת החוצה מן המזל‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע אמר‪ :‬הנסיון בענין המילה‬ ‫מספרים על הרה"ג רבי קאפל מלאנקוב זצ"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫היה שאברהם אבינו קיים מצוה זו אף על פי שחשב‪ ,‬כי‬ ‫גאון בתורה ידוע‪ ,‬והתפרנס מבית מרזח שכל הגוים היו‬ ‫על ידי כך יתבדל מכלל העולם ולא יוכל יותר למשוך‬ ‫קונים אצלו ומכבדים אותו על ישרותו ופקחותו‪.‬‬ ‫לבם של בני אדם‪ ,‬לקרבם ולהכניסם תחת כנפי‬ ‫יום אחד קיבל אגרת מראשי הקהל באמסטרדם‬ ‫השכינה‪ ,‬דבר זה יהיה היפך מהותו וטבעו‪ ,‬שכן מהותו‬ ‫שמציעים לו משרת אב"ד שם‪.‬‬ ‫ושורש שלימותו של אברהם היו לקרב את באי העולם‬ ‫על זה ענה ר' קאפיל‪ :‬במקום להיות משועבד לקהל‬ ‫אל בורא העולם‪ .‬אמר לו השם‪" :‬היה תמים" – אל‬ ‫ולהיות "אב בית דין"‪ ,‬יותר טוב לו להתפרנס מבית‬ ‫תשים לבך למהותך‪ ,‬אלא לעולם עשה בתמימות מה‬ ‫מרזח ולהיות "אב המון גויים" ‪...‬‬ ‫שנצטווית‪.‬‬ ‫ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם‪( :‬יז‬ ‫ברש"י‪ :‬ויפול אברם על פניו – ממורא השכינה‪ .‬שעד‬ ‫ט)‬ ‫שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו‪.‬‬ ‫פירשו בספה"ק שאחר שיהיה ענין זה אצלך כראוי‬ ‫וזהו שנאמר בבלעם‪' :‬נופל וגלוי עינים'‪.‬‬ ‫ממילא יהיה כן גם 'לדורותם' בכל הדורות הבאים‪,‬‬ ‫שואל ה"כלי חמדה" זצ"ל‪ :‬שהרי קודם לכן נאמר‪:‬‬ ‫שזהו הכח הגדול של כל דבר קדושה‪ ,‬שכל מה‬ ‫' ויאמר ה' אל אברם לך לך'‪ ,‬ולא מצינו שם שנפל על‬ ‫שהאדם עושה בענינים אלו הוא משפיע בזה טובה לכל‬ ‫פניו?‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הגזירה וליהודים היתה אורה‪ ,‬שמחו במצות ברית‬ ‫הדורות אחריו‪.‬‬ ‫המילה שבזכותה נשארו יהודים‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני‬ ‫ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את‬ ‫וביניכם‪( :‬יז יא)‬ ‫שמה שרי כי שרה שמה‪( :‬יז טו)‬ ‫אומר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬הנה כל אדם‬ ‫שואל ה"צרור המור"‪ :‬לכאורה היה צ"ל 'והיה שמה‬ ‫מישראל צריך שיהיו בו שני אותות – אות מילה ואות‬ ‫שרה'‪ ,‬כמ"ש באברהם 'והיית לאב המון גוים ולא יקרא‬ ‫תפילין‪ .‬ובשבת – אות שבת במקום אות התפילין‪ .‬וכ"ק‬ ‫עוד את שמך אברהם והיה שמך אברהם' וגו'‪ ,‬ומהו 'כי‬ ‫אבי אדמו"ר זצ"ל [האבני נזר] אמר‪ :‬שזה מה שכתוב‬ ‫שרה שמה'‪ ,‬דמשמע שכבר נקראת 'שרה'‪ ,‬ולכך אינה‬ ‫"תעיתי כשה אבד" שהרי אבידה מחזירים בסימנים‪,‬‬ ‫ראויה להקראות 'שרי'‪ ,‬והוא תמוה‪ ,‬היכן מצינו שכבר‬ ‫ושני סימנים הריהם כסימן מובהק‪ ,‬ואליבא דכולי‬ ‫נקראת 'שרה'‪.‬‬ ‫עלמא הוא חוזר מדאורייתא‪.‬‬ ‫אלא‪ ,‬לפי שידוע כי כשהמלך עושה אדם אחד לאלוף‪,‬‬ ‫אין ראוי שיעשה לאשתו אלופה‪ ,‬כי אחר שהבעל‬ ‫ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם וגו'‪( :‬יז‬ ‫כאשתו ואשת חבר הרי היא כחבר [שבועות ל‪ ,]:‬אין‬ ‫יב)‬ ‫היא צריכה שינוי השם‪ .‬וז"ש 'שרי אשתך' הרי היא‬ ‫בברכת המזון בסעודת ברית מילה אומרים‪ :‬הרחמן הוא‬ ‫כגופך‪ ,‬ולכן 'לא תקרא את שמה שרי‪ ,‬כי שרה שמה' –‬ ‫יברך אבי הילד ואמו וכו' מיום השמיני והלאה ירצה‬ ‫מיום שאתה נקראת 'אברהם'‪.‬‬ ‫דמו‪ .‬שמעתי מכ"ק ה"לב שמחה" זי"ע שאמר בשם‬ ‫אביו הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬לכאורה היו צריכים‬ ‫השלה"ק מבאר בדרך דומה‪" :‬ביאור הענין מצאתי‪ ,‬כי‬ ‫לומר מיום השמיני ירצה דמו אצל הרחמן הוא יברך את‬ ‫לפעמים נמצא אשה שהיא חשובה מאד‪ ,‬אבל אין‬ ‫הרך הנימול‪ ,‬כי הלא ירצה דמו היינו של הנימול?‬ ‫החשיבות מצד עצמה רק מצד בעלה‪ ,‬כמו מלכה –‬ ‫ופירש ואמר‪ :‬כי הנה בזמן המילה לא ידוע אם התינוק‬ ‫חשיבותה שנשאת למלך‪ ,‬וע"ד 'אשת כחבר כחבר' –‬ ‫מרוצה מהמילה והייסורים‪ ,‬כי להתינוק אין עצה‬ ‫אבל שרה היה לה חשיבות גדולה מצד עצמה‪ ,‬כי‬ ‫להתנגד‪ ,‬אך אחרי שנתגדל ונולד לו ג"כ תינוק ושבנו בן‬ ‫נביאה גדולה היתה‪ ,‬בלא החשיבות שהיה לה מצד‬ ‫שמונת ימים מוסרו למול‪ ,‬אז איגלאי מילתא למפרע‬ ‫אברהם שהוא בעלה‪ ,‬היה לה חשיבות גדולה מצד‬ ‫שגם כשהוא נימול בהיותו רך היה ג"כ מרצון‪.‬‬ ‫עצמה‪ ,‬וז"ש‪' :‬שרי אשתך לא תקרא שמה שרי'‪,‬‬ ‫וזה"פ הרחמן הוא יברך אבי הילד וכו' מיום השמיני‬ ‫כלומר‪ ,‬היא 'שרי' שלי‪ ,‬כי מצדי היא שוררת‪ ,‬רק תקרא‬ ‫והלאה‪ ,‬היינו כשהוא מוסר בנו לימול אז ירצה דמו –‬ ‫שמה 'שרה'‪ ,‬מצד עצמה היא שרה"‪.‬‬ ‫היינו דמו של האב‪ .‬שאז איגלאי מילתא למפרע שגם‬ ‫מילתו היתה מרצון‪ ,‬ולכן שייך לומר זה אצל הרחמן הוא‬ ‫וה"אמרי חיים" זי"ע מתרץ‪ :‬כשהוסיף הקב"ה אות‬ ‫יברך אבי הילד וכו'‪.‬‬ ‫לאאע"ה נאמר‪' :‬והיה שמך אברהם'‪ ,‬בלשון עתיד‪,‬‬ ‫היינו שמעתה יהיה שמך אברהם‪ ,‬ואילו כאן נאמר כי‬ ‫והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם‪( :‬יז יב ‪ -‬יג)‬ ‫שרה שמה‪ ,‬לשון עבר‪ ,‬משמע ששמה שרה מכבר?‬ ‫סימן היכר זה נשאר לעולם‪ .‬כל המצוות יכול האדם‬ ‫ואפ"ל‪ ,‬שהה"א שנתוספה לאאע"ה נלקחה מהיו"ד‬ ‫שיתערטל מהן ויסירן מעל עצמו‪ ,‬מה שאין כן מצוה זו‪.‬‬ ‫של שרי‪ ,‬וממילא נשאר לשרה רק ה"א‪ ,‬וזהו 'כי שרה‬ ‫אמר הרה"ג המפורסם רבי יעקב יוסף זצ"ל שהיה רבה‬ ‫שמה' – עוד מאז‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫של אמריקה והיה מגדולי הרבנים בדורו‪ ,‬הסבר על‬ ‫דברי חז"ל שאמרו‪' :‬ליהודים היתה אורה ושמחה‬ ‫חז"ל אומרים שהשי"ת נטל את היו"ד של שרי ונתנה‬ ‫וששון' – זו מילה‪ .‬הרי יכלו באמת להינצל מהשמדה‬ ‫ליהושע‪.‬‬ ‫על ידי שיסירו את בגדיהם היהודים‪ ,‬ולא יכירו בהם‪.‬‬ ‫שואל הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל‪ :‬מה בא דבר זה‬ ‫ולא היא‪ ,‬שהרי סימן היכר אחד נשאר עליהם‪ ,‬זה סימן‬ ‫לרמזנו ? אם צריך להוסיף יו"ד ליהושע‪ ,‬וכי חסרים‬ ‫של ברית מילה שלא ניתן להסירו‪ .‬ולכן כאשר בטלה‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫"ולישמעאל שמעתיך‪ ,‬הנה ברכתי אותו והפריתי אותו"‬ ‫יודי"ן עד שצריך לבוא ולקחתה משרי ? מה פשר‬ ‫שישמעאל יהיה גדול ועצום‪ ,‬הרי לא לזה התכוון‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫אברהם אבינו בתפילתו?‬ ‫והנה‪ ,‬גם בהנשיאים נלקחה יו"ד אחת כדאי'‪ ,‬ואם כן‬ ‫ההסבר הוא‪ :‬אליבא דאמת‪ ,‬ליראת שמים לא מועילה‬ ‫מדוע לא נתן השי"ת ליהושע את היו"ד מהנשיאים?‬ ‫תפילה‪ ,‬כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"‪ ,‬ולא‬ ‫ואפשר לומר שההסבר לכך הוא‪ :‬שכאשר שרי גירשה‬ ‫על יראה גופא התפלל אאע"ה‪ ,‬אלא על התנאים‬ ‫את הגר ואת בנה‪ ,‬היא עשתה בכך פעולה גדולה מאד‪,‬‬ ‫והאפשרויות שיוכל להיות ירא שמים‪ ,‬שתהיה לו‬ ‫ולא חששה לחילול השם העלול להיווצר מכך‪ .‬ויעוין‬ ‫פרנסה ושלא תהיינה לו דאגות אחרות‪ ,‬על זאת באה‬ ‫בתוספתא‪ ,‬שהמחלוקת בין אברהם ושרי נסבה על‬ ‫התשובה "ולישמעאל שמעתיך‪ ,‬הנה ברכתי אותו"‪,‬‬ ‫החשש לחילול ה'‪ ,‬שאברהם חשש לכך ושרי לא‪,‬‬ ‫אתן לו ההזדמנויות הטובות והאמצעים ליראת שמים‪.‬‬ ‫והשי"ת הצדיק את שרי – שבמקרה שיצחק עלול‬ ‫להתקלקל כתוצאה מקרבתו של ישמעאל‪ ,‬אין לחשוש‬ ‫ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר‪ :‬לכן התפלל אאע"ה על‬ ‫לחילול כבוד השם‪.‬‬ ‫ישמעאל שיחי'‪ ,‬לאחר שהשי"ת הבטיח לו שיהיה לו בן‬ ‫פעולה זו של שרי היתה דרושה לאומץ רב מצידה‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬כדי שלא יהיה יצחק "בן יחיד" שהבן יחיד יש‬ ‫ואומץ זה היה דרוש גם ליהושע‪ ,‬כי בהמצאו יחד עם‬ ‫עליו הרבה קטרוגים‪.‬‬ ‫אנשי מעלה בדוגמתם של נשיאי ישראל‪ ,‬עלול היה‬ ‫מתוך ענוותנותו שלא למחות נגדם‪ ,‬ולהכנע מפניהם‬ ‫ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם‪( :‬יז כב)‬ ‫ולהיענות לדרישותיהם‪ ,‬לכן נטל השי"ת יו"ד משרי‬ ‫הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מבאר‪ :‬דהנה אמרו חז"ל‬ ‫ונתנה ליהושע כדי שתאמץ את ליבו לעמוד מול‬ ‫שממרא נתן לאברהם עצה על המילה‪ ,‬ובזכות זה זכה‬ ‫המתנגדים‪.‬‬ ‫שנגלה השי"ת אל אברהם בחלקו‪ ,‬ויש להבין מדוע‬ ‫הוצרך אברהם לקחת עצה מממרא לעשות המצוה ?‬ ‫ויאמר אברהם אל האלקים לו ישמעאל יחיה לפניך‪:‬‬ ‫ומבאר‪ ,‬דהנה בכל מקום שיש שם השראת השכינה‬ ‫(יז יח)‬ ‫שאי אפשר להיצה"ר שיהא לו שליטה שם‪ ,‬ואם כן לולי‬ ‫ויאמר אלקים אבל שרה אשתך יולדת לך בן‪( :‬יז יט)‬ ‫שהיה הקב"ה מסלק שכינתו מאברהם לא היה לו נסיון‬ ‫כותב ה"לב העברי"‪ :‬דרשו חז"ל שהתפלל שיהיה‬ ‫כלל‪ ,‬שהרי לא היה מקום פנוי להיצה"ר לפתותו‪ ,‬ועל‬ ‫צדיק‪ ,‬ונראה לי שזו התפילה גרם ליה שעכ"פ אינו‬ ‫כן סילק הקב"ה את שכינתו ממנו לרגע‪ ,‬ואז מצא‬ ‫עובד ע"ז‪ ,‬וזה בחינת 'לפניך'‪ ,‬שיאמין שיש בורא שמים‬ ‫היצה"ר מקום שיוכל לגשת אליו ולפתותו שלא לעשות‬ ‫ואינו עובד ע"ז כשאר אומות‪.‬‬ ‫המצוה‪ ,‬וע"כ הוצרך לקחת עצה מממרא‪ .‬וזשה"כ 'ויעל‬ ‫אלקים מעל אברהם'‪ ,‬כלומר שסילק שכינתו ממנו‪,‬‬ ‫מפרש הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל ראש‬ ‫והטעם כדי שיוכל להיות בגדר נסיון‪.‬‬ ‫ישיבת טשעבין‪ :‬דבקשת אברהם היתה‪ ,‬שישמעאל‬ ‫יחזור בתשובה‪ ,‬ובזה יחשב כאילו נולד לו בן‪ ,‬בבחינת‬ ‫ואברם בן תשעים ותשע שנה בהמלו את בשר‬ ‫גר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬כי דרך הצדיקים למעט‬ ‫ערלתו‪( :‬יז כד)‬ ‫בניסים שלא כדרך הטבע‪ ,‬כמ"ש 'הלבן מאה שנה' וגו'‪.‬‬ ‫מובא בשו"ת מן השמים שאמר לו בעל החלום בדרך‬ ‫והשיב לו ה'‪' :‬אבל שרה אשתך יולדת לך בן'‪ ,‬היינו‬ ‫רמז‪ :‬דלכן מברכים בלשון 'על המילה' – משום‬ ‫דלישמעאל חסר זכות אמהות כיון שנולד מהגר‪ ,‬דהנה‬ ‫דאאע"ה היה הראשון שנצטוה במצוה זו ו"על"‬ ‫אף למ"ד זכות אבות תמה – מ"מ זכות אמהות לא‬ ‫בגימטרי' ‪ ,100‬מספר שנותיו של אאע"ה בעת המילה‪.‬‬ ‫תמה [עיין בשפ"א פסח תרמ"ב]‪ ,‬ולכן חפץ ה' ליתן לו‬ ‫"המילה" – גימטרי' ‪ 90‬שהם מספר שנותיה של שרה‬ ‫בן דוקא משרה אמנו ובזרעה יקרא לך זרע‪.‬‬ ‫בעת ההיא‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬יחיה ביראתך‪.‬‬ ‫קושיא ידועה היא‪ ,‬הרי האבות קיימו את התורה עד‬ ‫שואל הרה"ק רבי ברוך מגורליץ זי"ע‪ :‬אם אברהם‬ ‫שלא נתנה‪ ,‬אם כן למה לא מל אברהם עצמו קודם‬ ‫התפלל על יראת שמים‪ ,‬מה היא איפא התשובה‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ותירץ‪ ,‬אני חושב מפני שהיה לו למול את העבדים‪ ,‬ואי'‬ ‫שנצטוה?‬ ‫שבתחילה מל אנשי ביתו ואח"כ מל הוא בעצמו‪,‬‬ ‫מתרץ הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטנין זי"ע‪ :‬כיון‬ ‫וממילא למול כמה מאות אנשים נשתהה מהבוקר עד‬ ‫שבמצות מילה יש איסור חובל‪ ,‬כי אסור לו לאדם‬ ‫חצות‪.‬‬ ‫לחבול בגופו או בבנו‪ .‬ואלמלא נצטוה על מצות מילה‬ ‫לא היה יכול לקיימה‪.‬‬ ‫וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בני נכר‬ ‫נמלו אתו‪( :‬יז כז)‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע תירץ‪ :‬עפימ"ש בגמ' בנדרים‪:‬‬ ‫בספה"ק "אור יצחק" כתב דיש להבין דלשון הפסוק‬ ‫הנודר מן המולים מותר במולי עכו"ם עי"ש‪ ,‬כי אין‬ ‫מורה שהם נימולו מאליהם ביחד עם אברהם‪ ,‬והלא‬ ‫מילה רק לישראל‪ ,‬וכמ"ש על בריתך שחתמת בבשרנו‪,‬‬ ‫נאמר מפורש בפסוק 'וימל את בשר ערלתם'‪ .‬אך הענין‬ ‫וצאצאיו חתם באות ברית קודש – וחותם אין יכולים‬ ‫הוא דהנה רש"י מביא "שנטל אברהם סכין והיה‬ ‫לזייף‪ ,‬וממילא לא היה יכול לימול קודם‪.‬‬ ‫מתיירא למול‪ ,‬ואחז כביכול הקב"ה בידו וחתך ערלתו‪,‬‬ ‫שנאמר וכרות "עמו" הברית"‪.‬‬ ‫פעם אחרת תירץ בשם אביו ה"שפת אמת" זצ"ל‪:‬‬ ‫וקשה‪ ,‬דאיך שייך לומר על אברהם אבינו שהיה‬ ‫שלפי שיטת ר"ת ז"ל [מובא בר"ן ז"ל בפרק ר"א‬ ‫מתיירא למול עצמו‪ ,‬והלא הוא היה מוכן אף לשחוט את‬ ‫דמילה] דגוי שנימול בעודו גוי ואחר כך רצה להתגייר‬ ‫בנו יחידו לכבוד הבורא ית"ש‪ ,‬ובכל עת היה מוכן‬ ‫אין לו תקנה‪ ,‬ואם כן א"ש שלא מל עצמו מקודם‬ ‫למסור עצמו לעמן השי"ת‪ ,‬ואיך אפשר לומר שהיה‬ ‫שנצטווה‪.‬‬ ‫מתיירא לחתוך בעצמו לקיים מצות השי"ת‪.‬‬ ‫ומבאר‪ ,‬דאין הפשט שהיה מפחד לעשות מעשה‬ ‫ה"דברי שאול" אומר‪ :‬וי"ל היות וברית מילה היא‬ ‫המילה דהיינו החיתוך‪ ,‬אלא היה מתיירא האם יוכל‬ ‫"אות"‪ ,‬הרי כשם שאות הצטיינות מהמלך לא שייך‬ ‫לקיים המצוה כתיקונו‪ ,‬כי חשש כיון דדרשינן מהפסוק‬ ‫ליטול לבד בלא ציווי המלך‪ ,‬כך גם את "אות" המילה‬ ‫המול ימול דרק מי שכבר נימול רשאי למול ולא ערל‪,‬‬ ‫לא ניתן לקחת בלי שיש על כך ציווי מפורש‪.‬‬ ‫א"כ הלא הוא עצמו שלא היה נימול עדיין ממילא הוא‬ ‫פסול למול את עצמו כיון שהוא ערל‪ ,‬וזהו הפירוש‬ ‫כעין זה מתרץ הרה"ק ה"ערוגת הבושם" זי"ע‪ :‬כי‬ ‫שהיה מתיירא למול את עצמו שמא לא יקיים המצוה‬ ‫מצות מילה היא "כריתת ברית" בין ישראל להקב"ה‪,‬‬ ‫כראוי‪ ,‬ועל כן בא השי"ת ואחז עמו ומל אותו בעצמו‬ ‫ו"כריתת ברית" יכולה להיות רק בהסכמת וברצון שני‬ ‫כביכול‪.‬‬ ‫הצדדים‪ ,‬כי שניהם צריכים להסכים ולקבוע קשר של‬ ‫וזה שאמר הכתוב 'וכל אנשי ביתו נימולו אתו'‪ ,‬דהיינו‬ ‫אהבה ביניהם‪ .‬ולכן התהוות הברית על ידי המילה‬ ‫אחר שהוא כבר היה נימול אז היה יכול למול את אנשי‬ ‫היתה אפשרית רק לאחר ציווי והסכמת הקב"ה‬ ‫ביתו‪ ,‬כי רק אחרי מילת עצמו הוכשר למול אחרים‪ ,‬וזהו‬ ‫לכריתת ברית זו‪.‬‬ ‫הפירוש נימולו את"ו‪ ,‬כלומר על ידי שנימול הוא‪,‬‬ ‫דבאמצעות מילת אברהם היה שייך שימול אותם‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מתרץ בדרך צחות‪ :‬וכי היה‬ ‫אברהם‪.‬‬ ‫חסר שישמעאל יצא ממנו אחרי שיהיה נימול‪...‬‬ ‫גם י"ל‪ ,‬כמו שנאמר מכבר דאי' שהמוהל צריך להיות‬ ‫נימול‪ ,‬וכיון שאאע"ה לא היה מהול‪ ,‬לא היה יכול למול‬ ‫אומר הרה"ק ה"אגרא דכלה" זי"ע‪ :‬להיות שהם לא היו‬ ‫עצמו עד שנצטוה‪.‬‬ ‫יודעים לכוון הסוד של מצות מילה‪ ,‬ציוה להם שיעשו‬ ‫על דעתו ועל כונתו‪ .‬וכן הוא בקבלה מהצדיקים שמי‬ ‫בעצם היום הזה נימול אברהם וגו'‪( :‬יז כו)‬ ‫שאינו יודע לכוון בסודות עליונים‪ ,‬יאמר בפה מלא בעת‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל‪ ,‬על הא דאי' בפרקי‬ ‫עשיית המצוות 'על דעת הצדיקים'‪ ,‬וכן ציוה אברהם‬ ‫דרבי אליעזר שאברהם אבינו ע"ה נימול בחצי היום דכ'‬ ‫לאנשי ביתו‪ .‬וז"ש 'נמולו אתו'‪ ,‬ר"ל על דעתו ועל‬ ‫בעצם היום הזה עיי"ש‪ ,‬והלא כל הזריזות ילפינן‬ ‫כוונתו‪.‬‬ ‫מאברהם ואיך שהה עד חצי היום?‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫סיפר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪:‬‬ ‫הפטרה‬ ‫מעשה ביהודי עשיר וקמצן שנכנס אצל מרן ה"שפת‬ ‫למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה'‬ ‫אמת" זי"ע ושאל כיצד יגמל ממידת הקמצנות שלקוי‬ ‫[ישעיה מ כז]‪:‬‬ ‫בה‪ .‬שאלו ה"שפת אמת" אם מורגל בהרחת טבק‪,‬‬ ‫במדרש עה"פ 'ויאמר ישראל למה הרעותם לי להגיד‬ ‫ומשהשיב בשלילה יעץ לו שמכאן ואילך ירגיל עצמו‬ ‫לאיש' וגו'‪ ,‬מביא את הפסוק 'למה תאמר' וגו'‪ ,‬ופירש‬ ‫להריח טבק‪ .‬לאחר תקופה שב העשיר והתאונן כי‬ ‫ה"חפץ חיים" שהיה בזה קצת טענה על יעקב אבינו‬ ‫עשה כעצתו‪ ,‬אך קמצנותו בעינה עומדת‪ .‬אמר לו‬ ‫שלפי מדריגתו הגדולה במידת הבטחון לא היה לו לומר‬ ‫ה"שפת אמת"‪" :‬כוונתי הייתה שתרכוש לעצמך‬ ‫למה הרעותם‪ ,‬שהרי בוודאי הכל מאתו יתברך והכל רק‬ ‫קופסת טבק ואז יגשו אליך ידידים לבקש ממך שתתן‬ ‫לטובה כפי שהיה באמת ולכך אמר הכתוב למה תאמר‬ ‫להם קמצוץ להריח הימנו‪ ,‬וכאשר תיענה לבקשתם‬ ‫יעקב ותדבר ישראל וגו'‪.‬‬ ‫תיגמל אט אט מן הקמצנות‪ .‬אולם אתה‪ ,‬במקום לחלק‬ ‫משלך לאחרים‪ ,‬התחלת לבקש מאחרים שיתנו לך‬ ‫וקוי ה' יחליפו כח‪( :‬מ לא]‪:‬‬ ‫משלהם‪ ,‬כיצד אפוא יעלה בידך להיפטר מקמצנותך"‪...‬‬ ‫הרה"ק ה"ייטב לב" זי"ע מפרש 'יחליפו' היינו קנין‬ ‫הבין הלה את הלקח ואכן כעבור תקופה של נתינה‬ ‫חליפין‪ ,‬שבקנין חליפין הקונה נותן הסודר ומקנהו‬ ‫מתמדת הורגל לפזר מהונו ברוחב לב ונגמל מן‬ ‫להמוכר ועבור זה מקנה לו המוכר את החפץ‪ ,‬וכביכול‬ ‫הקמצנות‪[ ...‬בספר פ"מ ח"ד]‪.‬‬ ‫אנו גם כן עושים קנין חליפין עם הקב"ה‪ ,‬שע"י שיש‬ ‫לנו אמונה ובטחון בה' ומקוים ומצפים אליו תמיד‬ ‫***‬ ‫מחשיב הקב"ה כאילו אנו נותנים לו משהו‪ ,‬וכנגד זה‬ ‫נותן לנו הקב"ה בעולם הזה כח וכל מה שצריך‪.‬‬ ‫הרה"ק‬ ‫[תולדות‬ ‫מאיר'ל"‬ ‫ר'‬ ‫בספר "הצדיק‬ ‫מאמשינוב זי"ע]‪:‬‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫יהודי הגיע בוקר אחד לביהמ"ד של הרה"ק רבי מאיר'ל‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫מאמשינוב – בבית וגן להתפלל ותיקין‪ ,‬מנין שייסד‬ ‫הרבי‪ .‬הוא לא הכיר את הרבי וכאשר נכנס לביהמ"ד‪,‬‬ ‫באחד מן המאבקים שניהל הגאב"ד דבריסק זצ"ל כנגד‬ ‫שאל אותו הרבי‪" :‬מה שמך"? ועוד שאלות שונות‪.‬‬ ‫פורצי גדר‪ ,‬ולחם מלחמות ה' ללא פשרה‪ ,‬התבטא‬ ‫אותו יהודי איבד סבלנותו ושאל את הרבי‪" :‬אולי תשאל‬ ‫לפניו איש אחד‪ ,‬שיתכן שאם הוא – הגרי"ז – היה‬ ‫אותי מה מספר הנעליים שאני נועל"?‪ ...‬היהודי נכנס‬ ‫מוותר קמעא‪ ,‬היה המאבק קל ומצליח יותר‪ .‬בתגובה‬ ‫לביהמ"ד והחל בתפילה‪.‬‬ ‫אמר הגרי"ז‪ ,‬כי פעם היה "מלמד" שנשכר ללמוד‬ ‫חומש עם ילד‪ ,‬וכשלמדו פרשת לך לך מענין מלחמות‬ ‫בעת קריאת התורה עמד הרבי ליד הבימה‪ ,‬ואותו אדם‬ ‫המלכים‪ ,‬לימד המלמד את הילד את שמו של‬ ‫שאל את שכינו "מי היהודי הזה שעומד ליד הבימה"?‬ ‫כדרלעומר‪ ,‬אך הילד לא קלט ואמר בשיבוש‪:‬‬ ‫הלה השיבו‪ ,‬שזהו הרבי מאמשינוב‪ .‬נחרד האורח מאד‬ ‫כדלרעומר‪ ,‬תיקן אותו המלמד שיאמר כדרלעומר‪,‬‬ ‫וניגש אל הרבי וביקש ממנו את סליחתו על שפגע בו‬ ‫והילד שיבש שוב בצורה שונה‪ :‬כלדרעומר‪ .‬ניסה‬ ‫ואמר לו דברים שאינם ראויים להיאמר‪ ,‬השיב לו הרבי‪:‬‬ ‫המלמד שוב לומר נכון‪ ,‬כדרלעומר‪ ,‬והילד משבש שוב‬ ‫"אל דאגה‪ ,‬דע לך‪ ,‬אם יהודי אחד אוהב את השני‪ ,‬אז‬ ‫כרלדעומר‪ ,‬גער בו המלמד‪ ,‬תגיד כבר נכון‪ ,‬כ ד ר ל ע ו‬ ‫לא נורא אם הוא יודע גם מה מספר הנעליים שלו"‪...‬‬ ‫מ ר‪ ,‬השיב לו הילד‪ :‬אולי תוותר אתה ואל תתעקש כל‬ ‫כך על הכדרלעומר‪ ,‬שיהיה כלדרעומר או כרלדעומר‪...‬‬ ‫***‬ ‫כשכיהן הגה"ק רבי הלל מקאלאמייא זצ"ל כרב ומרא‬ ‫***‬ ‫‪40‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קמצנים כמותו‪" ,‬ובעל דבביה בר קמצא"‪ ,‬והוא שונא‬ ‫דאתרא בעיר סיקס‪ ,‬נסע פעם משם לצאנז‪ ,‬כדי‬ ‫את העניים [שהם 'בר קמצא' – כי אין להם קמצנות‬ ‫להסתופף בצל קדשו של ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע‪,‬‬ ‫כמו העשירים]‪ ,‬ואינו רוצה לתת להם צדקה בשום‬ ‫בהגיעו לצאנז ראה את הרבי עורך את שולחנו הטהור‬ ‫אופן‪ ,‬ואדרבה הוא מגרשם בבושת פנים‪" .‬אמר" העני‪,‬‬ ‫לפני ה'‪.‬‬ ‫"איזיל ואיכול קורצא בי מלכא" – אלך לקטרג על‬ ‫העשירים אצל מלך מלכי המלכים‪" ,‬אזל אמר ליה‬ ‫הגיב הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע‪" :‬סיקס'ער רב! בוודאי‬ ‫לקיסר‪ ,‬מרדו בך יהודאי‪ ,‬א"ל וכו'‪ ,‬שלח להם עני‪,‬‬ ‫באת אלי כדי לשמוע ממני פלפול‪ ,‬והנה תחת פלפול‬ ‫ונראה אם הם מקרבים אותו‪" ,‬בהדי דקאתי שדא ביה‬ ‫הינכם רואים אותי מיסב בסעודה"‪...‬‬ ‫מומא בניב שפתים"‪ ,‬שהחלו לרנן עליו בשפתיהם‬ ‫שהוא עני שאינו הגון‪ ,‬ואין ליתן לו צדקה ואין לפדותו‬ ‫השיב לו הרב מקאלאמייא‪" :‬ואם הייתי בא לבית‬ ‫וזהו הגורם לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו‪...‬‬ ‫המקדש מה הייתי רואה?! כהנים אוכלים קרבנות‬ ‫ובעלים מתכפרים"‪...‬‬ ‫***‬ ‫קודם מלחמת העולם הראשונה היה להגאון מטשעבין‬ ‫***‬ ‫מסחר של פחמים (קוילען – געשעפט) מה שקיבל‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א – ליו"ד של‬ ‫מחותנו הגביר בתורת נדן‪ .‬במשך ימי המלחמה ירד‬ ‫הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע י"א מרחשון‪.‬‬ ‫מסחר זה לטמיון‪ .‬אבל נשאר לו קצת כסף להשקעה‬ ‫באיזה מסחר‪ .‬אז בא אליו סוחר מסויים והציע לו‬ ‫דרכו של הרה"ק ה"מאור עינים" מטשערנאביל זי"ע‬ ‫להשקיע את כספו במסחרו‪ ,‬שיביא לו רווחים נאים‪.‬‬ ‫היתה לקבץ מעות לצדקה עבור מצוות פדיון שבויים‪.‬‬ ‫ההצעה נראתה לו טובה‪ ,‬אבל לא רצה לעשות מאומה‬ ‫פעם הגיע אליו עשיר אחד וביקש ממנו סכום מסויים‬ ‫בטרם יקבל את עצתו וברכתו של רבו הגאון רבי מאיר‬ ‫עבור פדיון שבויים‪ .‬שאלו הנגיד‪" :‬מי הוא השבוי"?‬ ‫אריק זצ"ל‪ .‬מאחר שרבו גר באותם הימים בעיר וויען‪,‬‬ ‫השיב‪" :‬פלוני"‪ .‬נענה הגביר‪" :‬אני מכיר את פלוני‪,‬‬ ‫נסע עם הרכבת לוויען‪ ,‬בלוויית חתנו ר' שלמה הנ"ל‪.‬‬ ‫והוא איש בליעל וגנב‪ ,‬ואין צורך לפדותו"‪.‬‬ ‫הם הגיעו לשם באשמורת הבוקר‪ ,‬ותיכף שם התלמיד‬ ‫פעמיו לעבר בית רבו‪ .‬השניים שוחחו בד"ת כמעט כל‬ ‫פתח הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע את פיו בחכמה‬ ‫היום‪ ,‬ורק כאשר הגיע קרוב להזמן שהרכבת נוסעת‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫חזרה מויען לגליציא‪ ,‬שטח הרב את שאלתו ואמר שבא‬ ‫לכאן לשמוע עצתו של רבו איך להשקיע את ממונו‬ ‫איתא בגמרא [גיטין נו‪ :]:‬אקמצא ובר קמצא חרוב‬ ‫במסחר ההוא‪ ,‬ולקבל ברכתו‪.‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬דההוא גברא דרחמיה קמצא לבעל דבביה בר‬ ‫קמצא‪ ,‬עבד סעודתא‪ ,‬אמר ליה לשמעיה‪ ,‬זיל אייתי לי‬ ‫התשובה שקיבל מרבו היתה‪ :‬אני מייעץ לך שתשקיע‬ ‫קמצא‪ ,‬אזל אייתי ליה בר קמצא‪ ...‬נקטיה בידיה‬ ‫את כל הונך במסחר זה‪ ,‬ואני מברכך שיעזור השי"ת‬ ‫ואוקמיה ואפקיה‪ ...‬אמר‪ ...‬איזיל ואיכול בהו קורצא בי‬ ‫ותפסיד מהרה את כל כספך‪ ,‬כדי שתהא מוכרח לקבל‬ ‫מלכא [אלך ואלשין בהם אל המלך]‪ ,‬אזל אמר ליה‬ ‫עליך משרת רבנות באיזו עיר בישראל‪ .‬כשמוע הגאון‬ ‫לקיסר‪ ,‬מרדו בך יהודאי‪ ,‬אמר ליה מי יימר‪ ,‬אמר ליה‪,‬‬ ‫הצעיר דברים אלה מפורש יוצא מפי הגרמ"א‪ ,‬נעשו‬ ‫שדר להו קורבנא‪ ,‬חזית אי מקריבן ליה‪ ,‬אזל שבר בידיה‬ ‫פניו חיוורים כסיד‪ ,‬כי ידע שאין עצה ואין תבונה וכל‬ ‫עגלא תלתא‪ ,‬בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב‬ ‫הונו מונח על קרן הצבי‪ ,‬שבין היום ומחר יופסד ויאבד‪.‬‬ ‫שפתים"‪ ,‬ולא רצו להקריבו‪ ,‬ומכאן נתגלגל חורבן‬ ‫וכאשר חזר לגליציא קיבל עליו את הרבנות בעיר‬ ‫ביהמ"ק‪.‬‬ ‫טשעבין‪.‬‬ ‫ויש לפרש הרמז בדברי הגמרא כך‪" :‬דההוא גברא"‬ ‫***‬ ‫שהיה עשיר‪" ,‬דרחמיה קמצא"‪ ,‬שחבריו הם עשירים‬ ‫‪41‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫והוסיף ואמר‪" :‬שאם מחמת תביעה זו ניתן הכח‬ ‫אחד מחסידי הרבי מליובאוויטש זי"ע‪ ,‬שעסק בקירוב‬ ‫לישמעאל לענות את זרע אברהם ושרה בכל מיני‬ ‫נערים לתורה ומצוות‪ ,‬נסע אליו בתחילת החורף עם‬ ‫העינוי‪ ,‬הרי שגם התיקון להחליש את כוח ישמעאל‬ ‫קבוצת ילדים מעירו שזה עתה הגיעו למצוות‪ .‬כשעמדו‬ ‫ולבטל את העינויים‪ ,‬חייב שיהיה דוקא בחיזוק במידת‬ ‫לפניו התעניין הרבי אצל הנער הראשון‪ ,‬אם הוא‬ ‫החסידות‪ ,‬לתקן את המידות‪ ,‬ולהרגיש בצרת חבירו‪,‬‬ ‫מתכוון להיכנס בשנה הבאה לישיבה‪ ,‬אך הלה השיב‬ ‫לחזק את טובת זולתו ולטרוח בעמל נפשו על תקנת‬ ‫בשלילה והסביר‪" :‬אף אחד מכל הילדים שב"בלאק"‬ ‫חבירו"‪.‬‬ ‫[ברחוב] שלי‪ ,‬לא הולך לישיבה"‪ .‬שאלו הרבי על מה‬ ‫הוא למד לאחרונה‪ ,‬והלה סיפר מפרשת השבוע על נח‬ ‫שבנה תיבה גדולה שהצילה אותו ואת כל משפחתו‬ ‫***‬ ‫מהמבול שירד בעולם‪" .‬יודע אתה מדוע המבול השמיד‬ ‫היה זה בזמן מלחמת המפרץ‪ ,‬אזעקה מייללת נשמעה‬ ‫את כל בני האדם בעולם‪ ,‬ואילו נח ומשפחתו ניצלו"?‬ ‫היטב ברחובות העיר בני ברק‪ .‬קולה המצמרר עלה וירד‬ ‫אמר לו הרבי‪ :‬מפני שנוח לא עשה את מה שעשו‬ ‫לסירוגין‪ .‬בדיוק ברגעים אלו היה רה"י הגאון רבי גרשון‬ ‫הרשעים ב"בלאק" שלו‪...‬‬ ‫איידלשטיין זצ"ל מהלך ברחוב ראב"ד בדרכו לביתו‪.‬‬ ‫פנה הרבי לילד שאחריו‪ ,‬וגם הוא סיפר שאינו מתכוין‬ ‫רה"י נכנס ישר כנדרש לאחד מחדרי המדרגות‬ ‫ללכת לישיבה כפי חביריו‪ ,‬וכשהרבי שאל מה למדו‬ ‫הקרובים ושהה שם‪ ,‬מחכה לצפירת הארגעה [כפי‬ ‫בכתתו לאחרונה‪ ,‬סיפר כי למדו על אברהם אבינו‬ ‫שהיה אז]‪ .‬יהודי נוסף שנקלע לחדר המדרגות‪ ,‬מיהר‬ ‫שהיה צדיק גדול מכניס אורחים ובעל חסד‪ .‬אמר הרבי‪:‬‬ ‫לעלות קומה‪ ,‬ולבקש מאחד השכנים כסא עבור רה"י‪,‬‬ ‫"כיצד יתכן שעם ישראל מתקיים כבר אלפי שנים ולא‬ ‫'בבקשה' אמר ביראת כבוד‪ ,‬וקירב את הכסא לרה"י‪,‬‬ ‫נטמע בין הגויים"? והשיב‪" :‬מפני שאברהם אבינו לא‬ ‫אך הוא סירב לשבת‪.‬‬ ‫שמע ולא עשה את מה שעשו אנשי ה"בלאק" שלו‪...‬‬ ‫'מדוע לא' הפציר היהודי‪ ,‬אך רה"י אינו מתיישב‪,‬‬ ‫היהודי לא הרפה – 'ראש הישיבה חושש שיש בריפוד‬ ‫***‬ ‫שעטנז'? ביקש הלה לדעת‪.‬‬ ‫תלמידיו של רה"י הגריא"ל שטיינמן זצ"ל אומרים‬ ‫בשמו שיש סגולה נפלאה בהקשר למצב הבטחוני מול‬ ‫תשובתו של רה"י הייתה מפתיעה‪' :‬אינך רואה שיש‬ ‫הרוצחים הישמעאלים ימש"ו‪:‬‬ ‫לכסא שתי ידיות? איך אשב בשעה כזו על כסא‬ ‫מלכותי‪ ,‬כשכלל ישראל נתונים בעת צרה ופחד?!‪...‬‬ ‫כמה פעמים שהיו פיגועים ואסונות רח"ל על ידי בני‬ ‫ישמעאל‪ ,‬הראה רה"י זצ"ל‪ ,‬כי כבר כתב הרמב"ן‬ ‫עה"פ 'ותענה שרי ותברח מפניה' – חטאה אמנו בעינוי‬ ‫***‬ ‫הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן ושמע ה' אל עניה‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע היה אומר‪ ,‬שבשלש‬ ‫ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה‬ ‫עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם – העולם מתנהל‪.‬‬ ‫בכל מיני העינוי‪.‬‬ ‫שהיו זמנים שהנהגת העולם היתה על פי מדת "קל‬ ‫וחומר"‪ ,‬ויש תקופה שהעולם מתנהג במדת "גזירה‬ ‫ואמר רה"י זצ"ל‪ :‬כי התביעה היתה בדקי דקות‪ ,‬לפי‬ ‫שוה"‪ ,‬וכן בשאר כל המידות‪ ,‬ובימות עקבתא דמשיחא‬ ‫שהיתה צריכה לנהוג ברחמנות כפי שכתב הרמב"ם‬ ‫יהיה העולם מונהג ע"פ המידה של "שני כתובים‬ ‫בהלכות עבדים [ט ח]‪ :‬מידת חסידות ודרכי חכמה‬ ‫המכחישים זה את זה" דהיינו שיהיו צדיקים מכחישים‬ ‫שיהא אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו‪,‬‬ ‫וחולקים זה על זה‪" ,‬עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע‬ ‫ולא ייצר לו‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫גאב"ד זכרון מאיר הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל‬ ‫ביניהם" – שיבוא אליהו זכור לטוב לבשר טוב לישראל‬ ‫ה"שבט הלוי"‪ ,‬שהיה מילדי העיר וינה‪ ,‬היה מספר‬ ‫והוא ישים שלום בין הצדיקים‪ ,‬במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫לתלמידיו כי פעם לעת שהגאון החסיד רבי יואל שרייבר‬ ‫זצ"ל בנו של הגר"ש סופר זצ"ל התארח בעירו‪ ,‬השכים‬ ‫קום לפני התפילה בשעה מוקדמת כדרכו‪ ,‬וכשהגיע‬ ‫***‬ ‫לביהמ"ד היתה הדלת נעולה‪ .‬היהודי הראשון שהגיע‬ ‫ב"ניצוץ אחד"‪:‬‬ ‫לשם נשאל על ידי רבי יואל‪" :‬היכן הוא הגוי המחזיק‬ ‫מסופר שפעם אחת נקלע רב מתנגד אחד‪ ,‬לשולחנו‬ ‫את המפתחות ואחראי לפתיחת ביהמ"ד?"‪ .‬היהודי‬ ‫של הרה"ק ה"יסוד העבודה" מסלונים זי"ע [נלב"ע י"א‬ ‫המקומי היה מופתע מהשאלה – והגיב בפליאה‪" :‬למה‬ ‫במרחשוון תרמ"ד] ביום השבת‪ ,‬חזה בעבודתו בקודש‪,‬‬ ‫חושב הרב שגוי יחזיק במפתחות של ביהמ"ד"?!‬ ‫וראה פניו המאירים ובוערים כלפידים‪ .‬אך משנשאל‬ ‫השיבו רבי יואל‪" :‬בטוחני‪ ,‬כי אם היה זה יהודי המחזיק‬ ‫ע"י החסידים על התרשמותו מהרבי‪ ,‬השיב בזלזול‪:‬‬ ‫בתפקיד‪ ,‬כבר היה מבין שאת ביהמ"ד יש לפתוח‬ ‫'אכן‪ ,‬כל מי ששותה‪ ,‬פניו מאדימים"‪ ...‬הגיב החסיד‬ ‫בשעה מוקדמת לפני התפילה ! ‪."---‬‬ ‫המפורסם רבי מוטקה לידר זצ"ל [מראשי חסידי‬ ‫סלונים בטבריה‪ ,‬חותנו של הרה"ק ה"ברכת אברהם"‬ ‫זי"ע]‪ :‬בזאת אבין מה שאחז"ל [ב"ר מא י] שהיה‬ ‫***‬ ‫קלסתר פניו של לוט דומה לשל אברהם – 'כי אנשים‬ ‫באחד הפעמים כאשר נערכה להגאון רבי אלעזר מן‬ ‫אחים אנחנו'‪ .‬ולכאורה‪ ,‬היתכן‪ ,‬וכי ניתן לדמות את‬ ‫שך ר"י פונביז' זצ"ל‪ ,‬בדיקה יסודית בעיניו‪ ,‬פנה הוא‬ ‫מראה פני לוט‪ ,‬למראה פניו הקדושות של אאע"ה‪ ,‬אין‬ ‫אל הרופא שערך את הבדיקה‪ ,‬פרופסור בעל מוניטין‬ ‫זאת אלא שליצני הדור הכירו את לוט באדמומימותו‬ ‫אשר כיהן כמנהל מחלקת העיניים בבית החולים‬ ‫מיינו‪ ,‬וסברו שגם פניו של אברהם אבינו האדימו‬ ‫"אסותא" – ושאל‪" :‬אמור לי פרופסור‪ ,‬כיצד העין‬ ‫מחמת כן‪...‬‬ ‫רואה?"‬ ‫"בעין – ישנם עצבי ראיה!" השיב הפרופסור‪ .‬ורבנו‬ ‫***‬ ‫הוסיף להקשות‪" :‬ומהו עצב"?‬ ‫מספר מקורבו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל – הג"ר‬ ‫איסר שוב שליט"א‪:‬‬ ‫"העצב – הוא מעין 'חוט' המקשר בין העין למוח!"‪.‬‬ ‫השיב הפרופסור‪ .‬אולם רבנו עדיין לא בא על סיפוקו‪...‬‬ ‫"אירע פעם שהגראי"ל זצוק"ל שבר את אגן הירכיים‪,‬‬ ‫"ומהו המוח"? הוסיף והקשה‪ ,‬והפרופסור הסביר כי‬ ‫ובשל כך לא יכול היה לצאת מביתו כחודש ימים‪.‬‬ ‫המוח הינו מערך של מליוני תאים המעבדים את‬ ‫בפעם הראשונה כשכבר היו כוחותיו עמו והוא תיכנן‬ ‫המידע שמתקבל מכל מערכת העצבים המסועפת‪.‬‬ ‫לצאת לתפילה‪ ,‬לפתע אני מבחין שהוא חושש לצאת‬ ‫מביתו‪ .‬שאלתיו האם הוא עדיין אינו חש בטוב וקשה‬ ‫כעת‪ ,‬הגיע רבנו אל הנקודה‪" :‬הסברת היטב את‬ ‫עליו ההליכה‪ .‬אך הוא השיב שהוא חש בטוב ב"ה‪.‬‬ ‫חלקיה של המערכת‪ ,‬אולם אולי תוכל להסביר לי כיצד‬ ‫כשהביט בהפצרותי לנסות ולהבין טעם חששו לצאת‬ ‫מסוגל המוח‪ ,‬שהוא בס"ה מבנה כימי של תאים‪ ,‬לעבד‬ ‫מפתח ביתו‪ ,‬הוא גילה את אוזניי במסר שלא יישכח‬ ‫מידע‪ ,‬לחשוב ולהבין"?‬ ‫מזיכרוני כל ימי חיי‪' :‬הרי חודש ימים לא יכולתי לצאת‬ ‫מהבית‪ ,‬וכולם יודעים שלבטח החטא גרם לי זאת‪ ,‬ואם‬ ‫אל מול השאלה הזו‪ ,‬נותר הפרופסור בלא תשובה‪.‬‬ ‫כך כשאצא מפתח הבית יאמרו כל מי שיראה אותי‪,‬‬ ‫בעל כורחו נאלץ להודות כי מורכבותו ואופן פעולתו של‬ ‫הנה החוטא‪ ...‬ואכן‪ ,‬זו בושה גדולה‪."...‬‬ ‫המוח – אינם מובנים עדיין לשכל אנוש‪ ,‬והרי הם בודאי‬ ‫מנפלאות הבריאה‪.‬‬ ‫***‬ ‫‪43‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שיחה שקיים עמו ב'גארטן'‪ .‬וסיפר להם משה‪ ,‬שהוא‬ ‫המסקנה היתה ברורה איפוא‪ ,‬אולם רבנו לא הסתפק‬ ‫סיפר לרבי‪ ,‬שזה עתה לאחרונה הגיע אליו בחור בשם‬ ‫בכך‪ .‬הוא פנה אל הפרופסור ושאל‪" :‬אם כן‪ ,‬אם יודע‬ ‫ישראל וביקש ממנו להצטרף אל חבורת הגנבים‬ ‫אתה שהעין שלך‪ ,‬זו המאפשרת לך לראות את כל‬ ‫שבראשותו‪ ,‬וטרם נעתר לבקשתו אמר לו שהוא צריך‬ ‫המראות שבעולם‪ ,‬אינה יכולה לראות אלא מחמת‬ ‫לבחון אותו אם ראוי הוא לשמש כגנב בחבורתם‪ ,‬ולכן‬ ‫שהבורא יתברך ברא אותה ונתן בה את היכולת לראות‪,‬‬ ‫כדי לוודאות אם יכולתו באומנות מלאכת הגניבה‪ ,‬אמר‬ ‫אם מבין אתה כי המוח המעבד את המידע המתקבל‬ ‫לו שילך לגנוב תיבה מלאה בזהב ובכסף שמונחת אצל‬ ‫מהעין הינו בריאה מופלאה ומורכבת כל כך; אם כן‪,‬‬ ‫הפריץ של הכפר שמסביב לו עומדים ‪ 2‬שומרים עם‬ ‫כיצד אתה משלם לבורא העולם על המתנה הנפלאה‬ ‫חרבות‪.‬‬ ‫שנתן לך? מה אתה נותן לו בתמורתה"?‬ ‫כעבור מספר ימים לא אכזב אותו בחור ישראל והביא‬ ‫"אנו" – הטעים ראש הישיבה – "מודים לבורא העולם‬ ‫עמו את התיבה המלאה בזהב ובכסף שהיה מונח אצל‬ ‫שלש פעמים בכל יום על המתנות שנתן לנו‪ ,‬בשלושת‬ ‫הפריץ‪ .‬והמשיך אותו משה גנב בסיפורו ‪ -‬שעדיין לא‬ ‫התפילות שאנו נושאים לפניו מדי יום ביומו‪ .‬אולם אתה‬ ‫השתכנע לקבל את הבחור ישראל בחבורת הגנבים‬ ‫שאינך מתפלל‪ ,‬במה אתה משיב לבורא העולם על‬ ‫שלו‪ .‬ואמר לו שעדיין ייתכן שפעם אחת הלך לו טוב‬ ‫חסדיו? כיצד אתה מודה לו? כלום אין זה מתבקש‬ ‫באומנות הגניבה ומאן יימר שגם בפעמים הבאות ילך‬ ‫לדעתך‪ ,‬להודות למי שנתן לך מתנות כה חיוניות‬ ‫לו טוב לגנוב‪ ,‬ומשום כך צריך הוא לבחון אותו פעם‬ ‫ומופלאות"? – סיים רה"י בפליאה‪ ,‬והשאלה נותרה‬ ‫נוספת‪ ,‬ולכן אמר לו שיש לא הרחק ממקום שהותם‬ ‫מהדהדת בחלל החדר‪...‬‬ ‫'קלויסטער' – מנזר‪ ,‬ועל השולחן שבתוך המנזר יש‬ ‫מנורה עשויה כולה מזהב טהור‪ ,‬ומסביב לשולחן יש‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫הרבה שומרים‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שמסביב לבנין המנזר יש‬ ‫הרבה כלבים שתוקפים כל מי שמעז להיכנס אל הבנין‪.‬‬ ‫סיפר הרה"ח הישיש רבי מאיר אלבוים ז"ל מחסידי‬ ‫אלכסנדר ששמע מיהודי זקן מופלג מהעיר חיפה‬ ‫כעבור מספר ימים הביא עמו ישראל אף את המנורה‬ ‫שזכה עוד להסתופף בצל הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪:‬‬ ‫שגנב מהמנזר‪ .‬משה הנ"ל בראותו איך עשה את כל זה‬ ‫התפעל מכך ושאל את ישראל איך כה הצליח בגניבות‬ ‫היה לו לרבו הרוז'ינער 'גארטן' [גינה – פרדס]‪ ,‬שהיה‬ ‫אלו‪ ,‬והסביר לו ישראל‪ ,‬שאל בית הפריץ הצליח‬ ‫מתבודד שם לבדו לעתים מזומנים‪ ,‬ובשעת התבודדות‬ ‫להיכנס בכך שהוא לקח אבן מהזגג שחותך את‬ ‫זו לא שהו עמו אף אחד מן החסידים וגם בניו הק' לא‬ ‫הזכוכיות וכשהשומרים ישנו שבר את הזכוכית של‬ ‫הלכו עמו בשעה זו‪.‬‬ ‫החדר וגנב את התיבה עם הזהב‪ .‬ואל המנזר הצליח‬ ‫להיכנס לגנוב‪ ,‬כי נתן מספר ימים אוכל לכלבים‬ ‫היה שם אחד בשם משה ראש הגנבים‪ ,‬והוא היה כן‬ ‫והתחבר אליהם עד שהכירו אותו ואהבו אותו‪ ,‬וכך‬ ‫נכנס מדי פעם אל ה'גארטן' והיה משוחח עם‬ ‫כשהשומרים ישנו פרץ לתוך המנזר וגנב את המנורה‬ ‫הרוז'ינער‪ .‬פעם אחת לאחר שיחה של הרוז'ינער עם‬ ‫העשויה מזהב‪.‬‬ ‫אותו משה ראש הגנבים יצא הרוז'ינער מה'גארטן'‬ ‫וכשהוא מלא בהתפעלות התבטא ואמר בזה"ל‪" :‬אוי‬ ‫תוך כדי דיבור בשעה שמשה הנ"ל שוחח עם ישראל‬ ‫האב איך מיר גילערנט פין מוישה'ן"‪[ ...‬אוי איך‬ ‫הבחור החדש שמתכונן להיכנס אל חבורת הגנבים‪,‬‬ ‫שלמדתי ממשה]‪.‬‬ ‫הבחין משה שנגנב לו מטבע קטן של ‪ 20‬א צוונציגער‪,‬‬ ‫וחשד מיד בישראל שהוא זה שגנב אותו מעמו ולכן‬ ‫החסידים ששמעו זאת התפעלו מאד מה כבר יכול‬ ‫פנה אליו ודרש ממנו להחזיר לו תיכף את המטבע‬ ‫הרבי הצדיק להתפעל מגנב אחד‪ .‬מרוב סקרנותם מה‬ ‫שגנב ממנו‪ ,‬אולם ישראל הכחיש את החשד באומרו‬ ‫דיבר הרבי עם אותו משה גנב‪ ,‬ניגשו אל משה ראש‬ ‫שהוא לא יעז אף פעם לגנוב מראש הגנבים בעצמו‪,‬‬ ‫הגנבים בעצמו ושאלו אותו מה דיבר עם הרבי באותה‬ ‫‪44‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לתלמידיו וידידיו לנסוע לא"י‪ ,‬באמרו‪ :‬כאן במדינותינו‬ ‫וגם לאחר כמה פעמים שהוא דרש ממנו את המטבע‬ ‫צריכים נטורי קרתא עובדי ה'!‬ ‫הוא הכחיש מכל וכל‪.‬‬ ‫ויסע בעגלה עד חוף הים‪ ,‬וישב באניה ההולכת לעיר‬ ‫בלית ברירה אחרת הורה משה להלקות אותו ‪20‬‬ ‫איסטנבול ועדיין לא ראה שום איש מישראל לדבר‬ ‫פעמים מלקות‪ ,‬ורק לאחר הפעם ה‪ 20-‬שהוא קיבל את‬ ‫עימו‪ ,‬ויפלו פניו ויאמר בלבו‪ :‬מה זאת עשיתי‪ ,‬עזבתי‬ ‫המכות כבר לא סבל יותר ישראל והודה על הגניבה‬ ‫עירי ומשפחתי‪ ,‬אשר מעודי על ברכי גדלתים‪ ,‬ועלי דרך‬ ‫המיוחסת לו והוציא את המטבע והחזיר אותה‪.‬‬ ‫ה' הרביתים‪ ,‬ואני בא למקום שאין מכירים אותי‪,‬‬ ‫ובוודאי לא אוכל לעשות פעלים לטובה‪ ,‬להרביץ תורה‬ ‫למרבה הפלא שאל אותו משה‪ ,‬למה רק לאחר הפעם‬ ‫ויראת ה' לרבים‪ ,‬ומי יודע אם גם לעצמי אוכל לעסוק‬ ‫העשרים הוא החזיר את המטבע ולמה הוא לא חשך‬ ‫בתורה ועבודה‪ ,‬כמו בביתי שהיתה פרנסתי מזומנת לי‪,‬‬ ‫לעצמו את המכות‪ ,‬והיה יכול להודות ולהחזיר את‬ ‫וארוחתי מסודרת לי מבני עירי‪ ,‬ועתה פן יטרידני טרדת‬ ‫המטבע מיד לאחר המכה הראשונה‪ .‬השיב לו ישראל‪:‬‬ ‫הזמן‪ ,‬וכך חשב עוד ועוד! וילך הלוך ושוב‪ ,‬ולבו בל עמו‪,‬‬ ‫שהיות שהוא הרגיש שהוא מסוגל לסבול את המכה‬ ‫ויאמר בלבו לשוב לביתו‪ ,‬ולא ידע להשית עצות בנפשו‪.‬‬ ‫האחת החליט לסבול את כל העשרים מכות והעיקר‬ ‫להישאר בתוך החבורה של הגנבים‪...‬‬ ‫והנה לקראתו בא איש ישראל הבא היום בספינה‪,‬‬ ‫וישמחו זה עם זה מאד‪ ,‬ויספרו זה לזה קורותיו‪ ,‬וישאל‬ ‫עתה הבינו כבר החסידים ממה התפעל רבם ומאורם‬ ‫את האיש‪ :‬מאין בא?! ויאמר‪ ,‬מארץ פולין! וישאלהו‬ ‫הרה"ק מרוז'ין זי"ע‪ ,‬הוא התפעל מדברים אלו‪ ,‬שאפילו‬ ‫הרב‪ :‬האם אתה מכיר את הרבי ר' בער ממעזריטש?!‬ ‫אם מקבלים מכות לא מתנתקים מהחברייא בשום‬ ‫ויאמר‪ :‬הן הייתי אצלו בשנה זו בפרשת נח‪ ,‬וגם שמעתי‬ ‫פנים ואופן‪[ ....‬פורסם בעלון "אהל מועד" דלעלוב]‪.‬‬ ‫ממנו ד"ת‪ ,‬המתוקים מדבש ונופת צופים! ויבקש‬ ‫שיאמר לו מה ששמע ויאיר עיניו‪ ,‬כי הוא מאנשי‬ ‫חסידיו‪ ,‬ויען האיש ויאמר לו ד"ת אשר שמע מהמגיד‬ ‫***‬ ‫הקדוש ממעזריטש‪:‬‬ ‫סיפר הגה"ק ה"דרכי תשובה" ממונקאטש זי"ע‪:‬‬ ‫כתיב בסוף פרשת נח‪' :‬ויקח תרח את אברם בנו ואת‬ ‫מעשה באחד מתלמידי המגיד הקדוש ממעזריטש‬ ‫לוט בן הרן בן בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה‬ ‫זי"ע‪ ,‬שהיה ראב"ד בעיר גדולה‪ ,‬ומנהיג עירו בצדק‬ ‫כנען וישבו שם'‪ ,‬ואח"כ מתחיל פרשה שניה‪' ,‬ויאמר ה'‬ ‫וביושר‪ ,‬ופעל פעולות לטובה בעניני כשרות‪ ,‬ובעניני‬ ‫אל אברם לך לך מארצך וממולדתך וגו' אל הארץ אשר‬ ‫תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן‪ ,‬וחבורות לימוד‬ ‫אראך'‪ .‬והדקדוקים רבו‪ .‬א‪ .‬מה ראה אאע"ה לעזוב‬ ‫תורה ברבים ועוד ועוד‪.‬‬ ‫ארצו ומולדתו‪ ,‬אשר שם פועל פעולות לטובה‪ ,‬והוכר‬ ‫לכל באי עולם שיש בורא עולם‪ ,‬והוא גייר אנשים ושרה‬ ‫ויהי לעת זקנותו‪ ,‬ויאמר בלבו‪ :‬הן בני ובנותי ב"ה‬ ‫מגיירת הנשים כמאמר [בראשית יב ה] 'ואת הנפש‬ ‫נשואים‪ ,‬ומתי אעשה גם אנכי לביתי‪ ,‬לדאוג לצרכי‬ ‫אשר עשו בחרן'‪ ,‬ומי יודע אם יוכלו לעשות כן בארץ‬ ‫נפשי ונשמתי‪ ,‬הן בעודני כאן אני טרוד בעסקי העיר‬ ‫אשר באים לשם‪ ,‬באין מכיר אותם?! ב‪ .‬הלא הם יצאו‬ ‫וצרכי רבים‪ ,‬והתיישב בדעתו לעזוב את עירו‪ ,‬ולקבוע‬ ‫ללכת ארצה כנען‪ ,‬ואמאי ישבו בחרן?! ג‪' .‬ויאמר ה' אל‬ ‫דירתו בארץ ישראל‪ ,‬ולהקדיש בימי זקנותו עתיו ורגעיו‬ ‫אברם לך לך' וגו'‪ ,‬הלא כבר יצאו ללכת ארצה כנען‪ ,‬ועל‬ ‫לעבודת הבורא ית"ש‪ ,‬וכן עשה‪ ,‬וימכור את כל אשר לו‪,‬‬ ‫מה בא ציווי הקב"ה?!‬ ‫ויקח צרור כספו בידו‪ ,‬ויפרד מבני עירו וממשפחתו‪.‬‬ ‫ופירש הרבי ר' בער‪ :‬מעשה שהיה כך היה‪ ,‬כאשר ראה‬ ‫אבל לא הודיע כוונתו לרבו המגיד ממעזריטש‪ ,‬כי ירא‬ ‫הבעל דבר הוא השטן‪ ,‬את מעשה אאע"ה‪ ,‬אשר פעל‬ ‫פן יעכבנו‪ ,‬כי המגיד הק' לא הסכים ליתן רשות‬ ‫‪45‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ראה שהרה"ק מקרלין עומד נשען על ידו השמאלית‬ ‫ועשה באור כשדים‪ ,‬לגייר אנשים ונשים‪ ,‬ולהכניסם‬ ‫ואינו עושה מאומה‪ ,‬ורץ אליו המוכר בחרי אף‪ ,‬וא"ל‬ ‫תחת כנפי השכינה‪ ,‬וירע בעיני השטן‪ ,‬ולכן נתן לו עצה‬ ‫הרה"ק‪ :‬אם רצונך להכות אותי הכה אותי! והמוכר‬ ‫ללכת לארץ כנען להשלים את נפשו‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫נבהל בראותו אור פניו‪ ,‬וירף ממנו והלך לביתו‪ ,‬ונתן‬ ‫'ויקח תרח' המרומז ליצר הרע‪' ,‬את אברם ללכת ארצה‬ ‫כסף לאשת הרה"ק לפרנסתה‪ ,‬ומני אז נתן בכל פעם‬ ‫כנען'‪ ,‬דהיינו שהשטן השיאו עצה זו ללכת לא"י‪.‬‬ ‫מעט כסף להרבנית‪ ,‬עד שהיו לה ולילדיה לחם צר ומים‬ ‫לחץ‪ .‬כן עברו כמה שנים‪ ,‬ונעשה הרה"ק מלמד‪ ,‬ומעט‬ ‫אמנם 'ויהי כבואם עד חרן'‪ ,‬אזי ויאמר השטן בלבו‪ ,‬מה‬ ‫מעט התחיל להתגלות כי איש קדוש הוא‪ ,‬והתחילו‬ ‫לי ללכת עמו עד ארץ כנען‪ ,‬והלא כל כוונתי היה רק‬ ‫כמה אנשים להסתופף בצלו‪ ,‬ונעשה מפורסם גדול‬ ‫שיצא ממקומו‪ ,‬אשר שם פעל פעולות לעבודת הבורא‪,‬‬ ‫ושמעו הולך בכל הארץ‪ ,‬כי איש קדוש ונורא הוא‪.‬‬ ‫ויעזוב השטן את אברהם שם בחרן‪ ,‬ויהיה כאשר עזבו‬ ‫השטן‪ ,‬ויתן אברהם אל לבו‪ :‬מה זאת עשיתי‪ ,‬שעזבתי‬ ‫והנה ברבות הימים נחלה האיש מוכר החלב הנ"ל‪,‬‬ ‫את מקומי אשר שם הכרתי את בוראי‪ ,‬והרגלתי שמו‬ ‫ומת ממחלתו בערב ש"ק‪ ,‬והגידו להרה"ק מקרלין על‬ ‫בפי הבריות‪ ,‬ומי יודע אם המקום אשר אני הולך לשם‬ ‫מותו‪ ,‬וציוה שבעת ההלויה יודיעו אותו‪ ,‬וכאשר סיימו‬ ‫מוכשר לזה?! ויפלו פניו‪ ,‬ויאמר בלבו‪ :‬לשוב וללכת‬ ‫לקבור את הגולל מהקבר‪ ,‬לקח הרה"ק חתיכה קטנה‬ ‫לארצו! ועל כן נאמר 'ויאמר ה' אל אברם לך לך אל‬ ‫של שרביט מהאילן ונעץ בקבר‪ ,‬והלך לביתו להכין את‬ ‫הארץ אשר אראך' וגו'‪ ,‬עד עתה באת עם היצה"ר‪,‬‬ ‫עצמו על קבלת ש"ק‪.‬‬ ‫ומעתה אני אלך עמך‪.‬‬ ‫בלילה כאשר ישב על השולחן היו פניו פני להבים‪,‬‬ ‫וישמח הרב מאד לדבריו‪ ,‬בשמעו דברים הנאמרים‬ ‫ויתמוך ראשו על ידיו‪ ,‬ופניו בוערים כאש‪ ,‬וכן ישב כמה‬ ‫מרבו הקדוש‪ ,‬והבין בעצמו שבוודאי התכוון בדבריו‬ ‫שעות ולא טעם מאומה ממאכלי שבת‪ ,‬כי היה דבוק‬ ‫עליו‪ ,‬ואכן המשיך ויסע לדרכו‪.‬‬ ‫במחשבתו‪ ,‬עד כי ניצוצי אש נפקין ממצחו‪ ,‬ופתאום‬ ‫הקיץ ממחשבותיו ויצו ליתן לפניו מאכלי שבת‪ ,‬כי שבת‬ ‫קודש היום לה'‪ ,‬ויהי הדבר הזה לפלא בעיני כל‬ ‫***‬ ‫החסידים היושבים אצל השולחן‪.‬‬ ‫בספר "שמע שלמה" מסופר‪:‬‬ ‫והנה אחד מהחסידים שהיה מקורב גדול אצל הרה"ק‪,‬‬ ‫הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע – הי"ד‪ ,‬קודם שנתגלה‬ ‫והיה דבוק תמיד אצלו‪ ,‬וכאשר עלה על מיטתו לא היה‬ ‫היה עני גדול‪ ,‬והיה לו שלושה בנים‪ ,‬והתגורר ליד מוכר‬ ‫יכול לישן כל הלילה מחמת הפלא הזה‪ ,‬ובשבת‬ ‫חלב שהיה עשיר ועלה למעלה‪ ,‬אבל לא הלך בדרך‬ ‫בשחרית נכנס המקורב אל הרה"ק‪ ,‬ושאל אותו‪ :‬מה‬ ‫הישר‪.‬‬ ‫היה אתמול בלילה ששהה כמה שעות בדביקות‬ ‫נפלאה?! אמר לו הרה"ק‪ :‬לא אכחד ממך‪ ,‬כי עשיתי‬ ‫הרה"ק מקרלין היה יושב כל היום בביהמ"ד מלובש‬ ‫מעשה נורא‪ ,‬כי כאשר נעצתי השרביט בהקבר של‬ ‫בטלית ותפילין ולמד‪ ,‬ובני ביתו סבלו מעוני ומחסור‪.‬‬ ‫מוכר החלב‪ ,‬לא היה יכול המלאך 'דומה' ליגע בו‪,‬‬ ‫פעם אחת בשלו בבית מוכר החלב הנ"ל תבשיל בשר‪,‬‬ ‫ונעשה רעש גדול בשמים‪ ,‬מי עשה זאת?! כי היה בעל‬ ‫והריחו הילדים ריח התבשילים ונפלו בחלשות מגודל‬ ‫עבירה גדול‪ ,‬ומלאכי חבלה לא יכלו לגשת אליו מחמת‬ ‫הרעב‪ ,‬ונעשה רעש מזה‪ ,‬ונאספו אנשים רבים להציל‬ ‫נעיצת השרביט שלי‪ ,‬ויאמרו המלאכים כי עשה זאת‬ ‫את הילדים מחלשות‪.‬‬ ‫שלמה בן יוטא מחמת שפירנס את אשתו ובניו‪ ,‬ואמרו‬ ‫בשמים שיקראו אותי לדין על זה‪ ,‬וטענתי בבי"ד של‬ ‫ואז החליט המוכר הנ"ל‪ :‬אלך אל ביהמ"ד ואראה‪ ,‬אם‬ ‫מעלה כי עשיתי זאת יען כי הציל את נפש אשתי ובני‬ ‫באמת הוא איש צדיק ויושב בביהמ"ד אחריש לו‪ ,‬ואם‬ ‫מרעב‪ ,‬וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם לא‪,‬‬ ‫לאו אכה אותו מכות אכזריות‪ ,‬אחרי שהוא אכזר ואינו‬ ‫והצדיקו אותי בבי"ד של מעלה‪.‬‬ ‫מרחם על אשתו ויוצאי חלציו! וכאשר הלך אל ביהמ"ד‪,‬‬ ‫‪46‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אנ"ש ונקבץ עבורו את הסכום הדרוש‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫להחזיר חובותיו ולשוב לאיתנו הראשון‪ .‬ואזי בטוחני‬ ‫***‬ ‫שכל הזכויות שזקפת למענו יגנו בעדו‪ ,‬שאכן ישוב‬ ‫"אל מול פני הצדיק ה"אהבת שלום" זי"ע [יו"ד י"ז‬ ‫להצליח בנכסיו"‪.‬‬ ‫חשון] עמד החסיד ר' משה שמו‪ ,‬וביכה את צערו‪,‬‬ ‫נענה השרף לבקשת גיסו‪ ,‬וילכו שניהם יחדיו‪ ,‬פשטו‬ ‫בפנים שטופות דמע‪.‬‬ ‫ידיהם בגדוד ודרשו כספים‪ ,‬ומי רואה אותם יוצאים‬ ‫עשיר מופלג היה כל ימיו‪ ,‬וברכה שרתה במסחרו‪ ,‬אולם‬ ‫ואינו מוציא כסף מכיסו‪ ,‬כך הצליחו להעמיד את העני‬ ‫לאחרונה נהפך עליו הגלגל רח"ל‪ ,‬הוא הגיע עד פת‬ ‫על רגליו‪ ,‬שאף חזר והעשיר ביתר עוז‪ ,‬כך היו הצדיקים‬ ‫לחם‪ ,‬ונושים עטו עליו מכל עבר‪.‬‬ ‫עוסקים במעשי חסד את מידת חסדו של השי"ת‬ ‫והצדיק ה"אהבת שלום" זי"ע‪ ,‬מבין ומאזין מביט‬ ‫לעלמא הדין‪.‬‬ ‫ומקשיב‪ ,‬ומבועי מדתו‪ ,‬מידת החסד ואהבת ישראל‪,‬‬ ‫עולים על גדות לבו הטהור‪ .‬ואחר פנה אליו בחמימות‪:‬‬ ‫***‬ ‫"שמע נא אהובי‪ ,‬סע נא אל גיסי הרה"ק השרף רבי‬ ‫לאדז' – בימי מלחמת העולם הראשונה‪ .‬הרה"ק רבי‬ ‫אורי מסטרעליסק זי"ע [חתן אביו הרה"ק רבי קאפל‬ ‫יחיאל אהרן מקוז'ניץ זי"ע היה ספון בחדרו‪ ,‬בחדר‬ ‫חסיד זי"ע]‪ ,‬שם תזכה לישועה‪ ,‬ברם‪ ,‬זאת אבקש‪,‬‬ ‫החיצוני המתינו שני יהודים ליכנס לפניו לדין תורה‪.‬‬ ‫שבדרכך חזרה תבוא אלי לספר מה נעשה בדינך"‪.‬‬ ‫לפתע יצא הרבי מן החדר‪ ,‬התיישב באחת בראש‬ ‫עשה ר' משה כמצות רבו‪ ,‬נסע ובא לו אצל ה"שרף"‬ ‫השולחן‪ ,‬הושיב את שני הניצים משני הצדדים זה מול‬ ‫מסטרעליסק‪ .‬מצבו הקשה של החסיד נגע מאד ללבו‬ ‫זה‪ ,‬ראשית ביקש הרבי דמי פסק‪ ,‬והשניים הושיטו לו‬ ‫של רבי אורי‪ ,‬הוא ניסה להרגיעו ואמר לו‪" :‬אלך לטבול‬ ‫חמישים רובל כל אחד‪.‬‬ ‫במקוה למענך‪ ,‬ומי יתן שזכות הטבילה תגן בעדך‪,‬‬ ‫הרבי קיבל את המעות בידיו‪ ,‬קרא אל השמש‪ ,‬והתעניין‬ ‫ותוושע מן הצרה"‪.‬‬ ‫האם בשטיבל פלוני יש די פחמים להסקה וכדו'‪ ,‬כאשר‬ ‫משחזר ר' משה לקאסוב‪ ,‬וסיפר לרבו מה שאמר גיסו‬ ‫השיב השמש בחיוב‪ ,‬התבקש לרכוש עבור השטיבל‬ ‫השרף‪ ,‬ענה לו‪" :‬שוב נא על עקבותיך‪ ,‬לסטרעליסק‪,‬‬ ‫לחם וגבינה במעות אלו‪ .‬מסתמא עבור אותם ילדים‬ ‫ואמור נא לגיסי בשמי! בטבילת מקוה לא אשלם‬ ‫שהרבי אסף במסירות בתקופת המלחמה והעמיד‬ ‫לנושים"‪...‬‬ ‫עליהם מלמדים‪.‬‬ ‫כששב ר' משה לסטרעליסק‪ ,‬היה זה בשעת בוקר‪,‬‬ ‫לאחר מכן הקשיב הרבי לטענות שני הצדדים‪ ,‬ראשית‬ ‫נענה לו השרף‪" :‬אקדיש לך אפוא את זכות התפילין‬ ‫אמר‪" :‬הפסק הוא – שאני לא אפסוק בזה‪ ,‬מאחר‬ ‫שאניח היום"‪ .‬חזר וסיפר את הדברים לרבו‪ ,‬אך הוא‬ ‫והמריבה היא על כסף – וכסף אינו דבר חשוב כלל!"‬ ‫החזירו שוב לומר לו לגיסו‪" :‬בזכויות של תפילין אין‬ ‫הס הושלך בחדר‪ ,‬פסק דין משונה שכזה‪ ,‬את השקט‬ ‫משלמים לנושים‪"...‬‬ ‫חתכו המילים הבאות‪"... :‬שיהודים יריבו זה עם זה‬ ‫מששמע השרף את הדברים נענה‪" :‬אצא אפוא מגדרי‬ ‫בגלל כסף"!? ‪ ---‬וכמו ב'כל נדרי' חזר הרבי על המילים‬ ‫ואעשה מה שלא עשיתי מעולם‪ .‬זכות כל תפילותי‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬ובכל פעם עלה קולו יותר ויותר‪.‬‬ ‫אשר אתפלל היום יעמדו לך‪ ,‬ועמהם זכות התפילין‬ ‫בשלב זה התחרטו בעלי הדין על הדיין שבחרו לעצמם‪.‬‬ ‫וזכות הטבילה במקוה – גם יחד"‪.‬‬ ‫לפתע הפכו פניו של הרבי לרכות‪ ,‬והוא החל לדבר אל‬ ‫אלא שגם הפעם לא סיפקו הדברים את ה"אהבת‬ ‫ליבם שאין טעם לריב על הכסף ושיתפייסו‪ .‬הוא חזר‬ ‫שלום"‪" :‬חזור לסטרעליסק – אמר בפעם הרביעית‬ ‫על הדברים שוב ושוב‪ ,‬עד שטענותיהם פרחו מהם‪,‬‬ ‫לחסיד הנבוך – ואמור לגיסי כי בכל אלה הזכויות אין‬ ‫והם הושיטו את ידיהם זה לזה‪.‬‬ ‫משלמים ולו חוב קטן ביותר"‪.‬‬ ‫אך את הרבי זה לא סיפק‪ .‬והוא החל לצעוק‪" :‬האם לזה‬ ‫הפעם קם השרף ושם פעמיו לקאסוב‪ ,‬כדי להבין פשר‬ ‫התכוונתי?! ששתי חתיכות בשר יגעו זה בזה?! גם‬ ‫דבר‪".‬פשוט ביותר" – אמר ה"אהבת שלום"‪" .‬ר' משה‬ ‫באטליז יש חתיכות בשר שנוגעות זה בזה! התכוונתי‬ ‫זקוק לכספים בדחיפות‪ ,‬לא די לנו להאציל לו ברכות‪,‬‬ ‫לפיוס בכל הלב!‪ ...‬בשלב זה נעמדו בעלי הדין זה לזה‬ ‫אלא יש לסייע לו מיד‪ .‬רצוני שנלך שנינו בצוותא אל‬ ‫‪47‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ניתוח‪ ,‬ובלי זה אינני רואה שום תרופה למחלתו‪ .‬אחר‬ ‫וביקשו מחילה אחד מהשני‪ ,‬יד חיברה ליד ויצאו לריקוד‬ ‫כמה שבועות פגשתי את האיש הזה ברחוב ושאלתי‬ ‫משותף‪ ,‬והפעם לא של גושי בשר – כי אם של‬ ‫אותו מה שלומו ואמר ב"ה טוב‪ .‬ושאלתי אותו איך עבר‬ ‫הלבבות‪ ,‬וכך הסתיים לו ה'דין תורה' המוזר‪.‬‬ ‫הניתוח‪ ,‬אמר לי לא עשיתי שום ניתוח‪ .‬הרבי שלי אמר‬ ‫לי לא לעשות ניתוח‪ .‬כשסיפרתי לו מה שהרופא אמר‬ ‫למעשה‪:‬‬ ‫לי – אז השיב לי בזה"ל‪" :‬א אפעראציע‪ ,‬איי‪ ,‬מ'טאר‬ ‫נישט"‪ .‬מספר הרופא – התחלתי לצעוק איך זה אפשר‬ ‫במעמד צפה מן הצד ילד לודז'אי קטן שלמד במוסדותיו‬ ‫להגיד כדבר הזה‪ ,‬מ'טאר נישט? הלא אני חרד לדבר ה'‬ ‫של הרבי – שלימים התפרסם כרבי גד'ל – הלא הוא‬ ‫ולפני שאני מחליט להגיד לעשות ניתוח‪ ,‬אני עובר על‬ ‫הגה"ח רבי גד'ל אייזנר זצ"ל משגיח בישיבת "חידושי‬ ‫כל דיני טריפות בשולחן ערוך לברר אם אפשר לעשות‬ ‫הרי"ם" בתל‪ -‬אביב‪ ,‬והוא שסיפר זאת וראה בכך מסר‬ ‫ניתוח במקום הזה ובררתי שאפשר‪ .‬ואיך אמר שם‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫הרבי שאסור לעשות – מי זה הרבי שלך שיגיד נגד‬ ‫המסר שעולה מן הסיפור נוקב‪ .‬האם יעלה על הדעת‬ ‫השולחן ערוך?!‬ ‫ששני סוחרים יושפעו מפסק דין שנימוקיו המוזרים‬ ‫אחרי זמן הייתי בוורשה‪ ,‬והחלטתי ליסע לגור אל הרבי‬ ‫במחילת כבוד התורה הם כסף אינו דבר חשוב‪ ,‬או‬ ‫שלכם‪ ,‬ולשאול אותו על זה‪.‬‬ ‫שיהודים יריבו זה עם זה בגלל כסף‪ ,‬הישנו סוחר‬ ‫כשבאתי סיפרתי לו את כל הענין‪ ,‬אז עמד כשני רגעים‬ ‫בעולם שיושפע מנימוק זה שמתחת להיגיון? על כרחך‬ ‫– עינים למטה‪ ,‬ואחר כך הכה ברגל על הרצפה‪ ,‬ואמר‬ ‫שלא המילים השפיעו עליהם‪ ,‬כי אם הלב הענק שניצב‬ ‫א וודאי מ'טאר נישט – באותו רגע נזכרתי בסעיף אחד‬ ‫מאחוריהן‪ .‬כאשר הלב יוקד – הוא מצליח להעביר את‬ ‫בהלכות תערובות ! ששם נאמר במפורש שבמקום‬ ‫האמת הנוקבת במסילות משלו‪ ,‬הנימוקים הנ"ל אינם‬ ‫הזה אסור לעשות ניתוח – כזה הוא הרבי שלכם‪...‬‬ ‫מתחת להיגיון‪ ,‬כי אם מעל ההיגיון‪.‬‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫***‬ ‫בחוברת "אוצר הגנוז"‪:‬‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫בין רשימותיו של הרה"ח ר' משה פראגר ז"ל‪ ,‬מתעד‬ ‫השואה ומנציח זכרה‪ ,‬נמצאת רשימה שרשם מפי‬ ‫הרה"ח רבי מרדכי דוד שטיין ז"ל ששימש כבעל תוקע‬ ‫אנו מתפללים לבורא עולם‬ ‫אצל רבוה"ק מגור זי"ע‪ ,‬ובה סיפורים ששמע מאביו‬ ‫שזכות הצדיקים אשר את מימיהם אנו שותים‬ ‫הרה"צ רבי כתריאל בעל תוקע זצ"ל‪:‬‬ ‫ודברי תורתם ושיחתם אנו מביאים‬ ‫ללמדנו בינה ודרך החיים‬ ‫‪...‬סיפר לו חסיד אחד מלודז'‪ .‬הוא ועוד חבר שלו נסעו‬ ‫תעמוד לנו ותחזקנו ותאמצנו באסיפת‬ ‫ביחד לרגלי מסחרם לעיר פטרבורג – התאכסנו שם‬ ‫במלון יהודי וראו שם איש א' בבגדי צבא עומד ומתפלל‬ ‫אמרי"ם‬ ‫בטלית ותפילין‪ .‬אחר כך כשישבו לאכול בא גם הוא‬ ‫בבריות גופא וחיים ארוכים‬ ‫וישב על ידם ושאל אותם מאיזה מקום הם‪ .‬ואחר כך‬ ‫עד ביאת גואל צדק ובאו לציון מושיעים‬ ‫שאל אותם לאיזה רבי הם נוסעים‪ ,‬ואמרו לו לרבי מגור‬ ‫אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫– ה"שפת אמת" זצ"ל‪ .‬אמר להם‪ :‬אתם מכירים את‬ ‫הרבי שלכם? אני מכיר אותו ואספר מה שקרה לי עם‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫הרבי שלכם‪.‬‬ ‫לפני כמה שנים הייתי רופא בצ'נסטחוב‪ ,‬ובא אלי יהודי‬ ‫א' לביקור‪ .‬בדקתי אותו ואמרתי לו שהוא מוכרח לעבור‬ ‫‪48‬‬