אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — לך לך (2026-10-19)

פרשת לך לך -תשפ"ז
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
קונטרס זה
נערך ונאסף ע"י
אחד מבני החבורה
למען זיכוי הרבים
בכל עניני קונטרס זה
להערות והארות
ניתן לפנות למייל
R5708580@gmail
kolmenachem12@gmail.com
2
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
אורו להאיר והוא היה ההתחלה והיסוד של כלל פרשת לך לך
ישראל ,כמו שאומר הפסוק [ישעיה מא ב] מי העיר
ממזרח צדק וגו' ודרשו חז"ל [ב"ב טו ].על אברהם
כתב רבי חיים ויטאל זי"ע [עץ הדעת טוב – תהלים
אבינו ,והוא השריש כח האמונה ומסירות נפש בכל
קכד]:
הדורות אחריו.
"כבר ידעת כי הגלויות אינם אלא ארבע :בבל מדי יון
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית
ואדום וכו' ...אבל יש גלות חמישי ,אחרון לכולם וקשה
אביך אל הארץ אשר אראך( :יב א)
מכולם ,הוא גלות ישמעאל ,הנקרא 'פרא אדם' ,ואינו
כותב ה"בן איש חי" זי"ע ב"עוד יוסף חי" :איש קדוש
נמשל אל החיות כשאר ארבע הגליות ,וכנזכר בספר
כאאע"ה אשר ציווהו השי"ת לנסוע מעירו לארץ כנען,
דניאל וכו' ...שהם רוצים להרוג נפשות וגופות,
בוודאי היה נסיעה זו לטובת נשמתו וזהו דכתיב ל"ך,
ולכלות ממונם של ישראל ולבולעם חיים ולא להשאיר
היינו לטובתך ולטובת נשמתך .נמצא מסתובב לו
להם שורש וענף ,ובגלות ישמעאל עתידין להצר את
האדם עלי אדמות מהלך ומטלטל ממקום למקום ומעיר
ישראל צרות קשות ומשונות לא נראו כמותם ,שלכן
לעיר ,הכל בהשגחה פרטית מאת השי"ת לטובתו
נקרא שמו 'ישמעאל' – על שעתידים ישראל לצעוק
ולקבץ נדחיו המפוזרים והמגולגלים בדומם צומח וחי.
צעקות גדולות בימי גלותו ,ואז ישמעם קל ויענם".
עכת"ד.
ואמנם מקורו הוא בפרקי דרבי אליעזר [פרק לב]:
"ולמה נקרא שמו 'ישמעאל' ,שעתיד הקב"ה לשמוע
המהר"ל שואל :מדוע בפרשה הקודמת כשהכתוב
בקול נאקת העם ,מה שעתידין בני ישמעאל לעשות
מדבר בנח פותח קודם בשבחו ,שהיה 'צדיק תמים'.
בארץ באחרית הימים ,לפיכך נקרא שמו ישמעאל,
ולמה לא נאמר בתורה קודם מאמר השם לאברהם 'לך
שנאמר 'ישמע קל ויענם'.
לך' – שהיה אברהם צדיק וירא אלקים?
אלא ,אלמלי נאמר כך ,היה במשמע שבחירת ה'
רגיל היה הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע לומר" :לכל
באברהם ובזרעו היתה מטעם זה ,ואם חס ושלום בזמן
שבוע פרשה משלו ,חוץ מפרשת לך לך שהיא
בין הזמנים ישראל יהיו בלתי זכאים ,תיבטל חלילה
מתאימה לכל השנה .ומדוע ? מפני שכאשר האדם
הבחירה .כמאמרם ז"ל באבות :כל אהבה שהיא תלויה
רואה דברים שליליים וחסרונות אצל הזולת ,עליו לומר
בדבר בטל דבר בטלה אהבה .לכן לא סיפר הכתוב
לעצמו 'לך לך' – לך אל עצמך ומצא את החסרונות
קודם לכן דבר על צדקת אברהם ,להורות שהבחירה
שבך ,כי מום שבך אל תאמר לחבירך" ...
היא תעלומת ה' ורצונו יתברך ,שלעולם לא תופר ולא
תתבטל ,ולעולם יהיו ישראל זרע קודש ,ואף על פי
בספר "אמרי פנחס" מהרה"ק מקוריץ זי"ע :עד
שחטא ישראל הוא.
פרשת לך שקורין ענין אברהם אבינו ע"ה העולם
נבוך .ומפרשה זו מתעורר חסד אברהם ונעשים
הרה"ק ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע מבאר עפי"מ
ישועות בעולם.
דכתב הרמב"ם [הלכות דעות פ"ו ה"א] וז"ל :שדרך בני
אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו,
איתא בירושלמי :יראה בעל השמועה עומד כנגדו:
ונוהג כמנהג אנשי מדינתו ,לפיכך צריך אדם להתחבר
אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע :בסדרות האלו אאע"ה
לצדיקים ולישב אצל חכמים תמיד כדי שילמד
הוא "בעל השמועה" .הרבי מלובלין זי"ע היה אומר,
ממעשיהם ,ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי
שבהגיעו לפרשת 'לך לך' – היה אצלו הבדל כמו בין
שלא ילמד ממעשיהם ,ואם הוא במדינה שמנהגותיה
האור לחושך ,יען שאאע"ה מאיר את העולם.
רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ,ילך למקום
שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים ,ע"כ. בספר "נטעי אשל" :בספרים הק' כתבו שכשמגיע
וזהו פירוש הפסוק :שאמר הקב"ה לאברהם 'לך לך פרשה זו נעשה אור בעולם ,שמתחיל להאיר אור
מארצך' ,כיון שבני ארצך הם אנשים רעים ,על כן לך חדש האור הגדול של אברהם אבינו ,שכאן התחיל
3
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
שואל ה"שפת אמת" זי"ע :וכי צריך הקב"ה לחנפו בזה והתרחק מהם' ,וממולדתך' ,כיון שגם אנשי מולדתך
ההבטחה ,הרי וודאי שבלא זה ג"כ יעשה אברהם את הם אנשים רעים ,ע"כ התרחק גם מהם' .ומבית אביך',
רצון המקום ב"ה .אלא ביאור :שכאן הודיע לו הבורא גם מבית אביך לך והתרחק ,ותלך 'אל הארץ אשר
'ואעשך לגוי גדול' – והכל תלוי בו ,וידע שבהתחזקותו אראך' ,הוא המקום שמסוגל שם לעבוד את השי"ת.
בעבודת ה' יטה את כל בנ"י אחריו לטובה .וכמו"כ צריך
כ"א לידע שהכל תלוי בו .והיינו שבעמוד אדם בפני עוד מבאר ה"תולדות" זי"ע את הפסוק :עפ"י מש"כ
נסיון קשה ,יתבונן היטב כי כל מהותו והוויותו ומהות הרמב"ם [שם פ"א ה"ד] וז"ל :הדרך הישרה היא מדה
והווית כל העולם תלויים בעמידתו בנסיון זה ,הן לטב בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם,
והן למוטב ,ובזה תקל עליו המלאכה. ודרך זו היא דרך החכמים ,כל אדם שדעותיו דעות
בינוניות ממוצעות נקרא חכם.
אמר הרה"ק מליעווא זי"ע :השי"ת אומר להאדם ולהלן כתב הרמב"ם [שם פ"ב ה"ב] :מי שנפשו נוטהו
הרוצה להתקרב אליו :מתחילה תתחיל אתה ללכת אל איזה מדה רעה רח"ל ,צריך להתרחק ממנה עד
מהארציות והחומר שבך ,היינו שתתרחק מהתאוות קצה השני ,וינהג כך זמן רב עד שיחזור בו לדרך
וצרכי הגוף הבהמיים ,ואח"כ תוכל לזכות 'אל הארץ הטובה ,והיא המדה הבינונית שבכל דעה ודעה.
אשר אראך' ,אז אראה לך את הדרך אשר תלך בה. וזה שאמר הקב"ה לאברהם 'לך לך מארצך וממולדתך
ומבית אביך' ,דהיינו שיתרחק מאד מכל מה שראה
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל בשם אביו הרבי ממעשה בני ארצו ומולדתו ובית אביו ,שבכולן לא יוכל
ה"אמרי אמת" זי"ע מה טעם שלא גילה לו הקב"ה מיד להתנהג בהן (בתחלה) בדרך בינוני ,רק צריך להתרחק
לאיזו ארץ ללכת? ותירץ ,כי אילו היה הקב"ה אומר מכל הנהגותיהם עד קצה האחרון.
בפירוש שילך לארץ כנען ,אז אחר כך כבר לא היה יכול
לצאת משם יותר ,משום שכיון שציוה הקב"ה עליו בעוד אופן מבאר ה"תולדות" זי"ע :כי מי שהוא עובד
שיגור בארץ כנען שוב אסור לו לצאת משם ,אבל כיון השי"ת ומתענג מעבודתו ,אזי בעת שהוא רואה בני
שלא נאמר לו בפירוש ללכת לארץ כנען – ממילא בעת אדם אחרים שאינם עובדים השי"ת והם מתענגים
הרעב יכול לרדת למצרים כיון שהיה בהכרח ,דהרי מתענוגי העוה"ז ,יתגדל מזה תענוגו בעניני עבודת
איתא שכל זמן שמקבלים בהקפה אסור לצאת מהארץ, השי"ת ,ועי"ז התענוג יתעלה עוד יותר בעבודת
וזה הרי היה חטאו של אלימלך וכדאי' בגמ' ב"ב. השי"ת.
עוד תירץ ,שאברהם אבינו התיר לעצמו לירד למצרים וזהו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה' :לך לך' –
משום דכתיב 'רגלי חסידיו ישמור' ,ולכן חשב אאע"ה ופירש"י :להנאתך ולטובתך ,שתלך בדביקות בו ית'
לעצמו ,שהוא קודם ינסה ללכת למצרים ואם ירשו לו ויהא התענוג שלך בעבודת השי"ת ,וזה יתגדל עוד –
מן השמים ידע שמותר לו ללכת ,ואם אסור לו לצאת אז 'מארצך וממולדתך ומבית אביך' ,כלומר ממה שתראה
הרי לא יתנו לו משמים לצאת וכמו שמצינו אחר כך הנהגת בני ארצך ומולדתך ובית אביך ותענוגותיהם
אצל יצחק שהקב"ה א"ל' :אל תרד מצרימה' וכו', שהוא היפוך עבודתך ותענוגיך.
ולא"א כן נתנו לצאת ,ועי"ז היה קידוש ה' במצרים
כשפרעה לקח את שרה. ה"באר מים חיים" זי"ע מפרש לך היינו לדעתך ,כמו
שפירש רש"י עה"פ שלח לך לדעתך שהקב"ה הסכים
בספה"ק "זרע קודש" כותב :דהנה אילו היה אברהם על ידו ,וכמו כן אברהם אבינו מעצמו כבר רצה ללכת
אבינו נותן דעתו על עצמו מאיזה אדם נולד ומאיזה לארץ כנען וכמו שמסיים בפרשה הקודמת מאור
מקום שפל הוא בא ,היה קשה לו מאד לחשוב שיש לו כשדים ללכת ארצה כנען ,דעיקר יציאת אברהם אבינו
מציאות ויכולת כלל לעבוד את השי"ת ,כי בכל עת משם היה כדי ללכת ארצה כנען שהכיר כבר בקדושת
שיעלה על זכרונו מאיזה מקום שפל בא ,אזי יחשוב הארץ ולכן אמר לו עכשיו לך לך היינו לדעתך שרצית
בנפשו לומר מי אני ומה אני חשוב שאהיה ראוי לעבוד כבר.
4
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
כך לעמוד בו ,ולמה היה זה אחד מהעשרה נסיונות את השי"ת.
שנתנסה בהם אברהם? וכן בכל אדם כאשר יזדמן לפעמים שהוא נופל קצת,
נראה לומר ,שדווקא זה הגדיל והחמיר את הנסיון אצל אזי הוא עלול לחשוב כן על נפשו מה אני חשוב שאוכל
אברהם כי סוף סוף לא נתכוון אברהם כלל להנאתו לעבוד את ה'.
ולטובתו אלא "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' " היינו: ועל זה אמר הקב"ה לאברהם 'לך לך' וגו'" ,לאז זיך אפ
שהלך רק מחמת ציווי ה' בלי שום נגיעה פרטית. פון די אלע זאכען" ,ורק לך לעבוד את השי"ת" ,מען
הנסיון היה איפוא אם אחרי כל ההבטחות האלו יצליח דארף זיך מחזק זיין".
לשמור על טהרת הציווי ,לא יכשל בשמץ של נגיעה
ולא ימשך אחר רצון עצמו ותועלתו. במדרש [לט ז] :שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר אצא
ויהיו מחללין בי שם שמים ,ואומרים הניח אביו והלך לו
הרה"ק מגרודז'ינסק זי"ע מתרץ על השאלה הנ"ל: לעת זקנתו ,אמר לו הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב
שאברהם הקדיש כל חייו להשי"ת ,וכל מעשיו היו רק ואם.
למלא אחר רצון הבורא ,עכשיו ציווה עליו ה' לקיים בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"
מצוה להנאתו ולטובתו ,ולבחון אותו אם המעשים זי"ע בביקורו בא"י שאל :אע"פ שבשבע מצוות שנצטוו
והפעולות לצורך עצמו יהיו אף הם לשם שמים .וזה בני נח ,לא נמנית מצות כיבוד אב ואם[ ,וכפי שכבר
כנראה נסיון גדול... העיר ב"שפת אמת" בליקוטים] ,אפשר שהיא בכלל
"דינים" שנצטוו.
בעת מלחמת העולם השניה ,שהה הגרי"ז מבריסק והוסיף ואמר :גם מה שקיימו האבות גמילות חסדים,
זצ"ל בוילנא ,ובפר' לך לך שאל :מה הנסיון של נראה גם כן שהוא בכלל "דינים".
אברהם ,וכי מי אמר לו ללכת נביא ...מלאך ?..והרי והנה במדרש שם סיימו :ולא עוד אלא שאני מקדים
הכביכול בעצמו אמר את זאת והבטיחו את כל מיתתו ליציאתך ,בתחילה 'וימת תרח בחרן' – ואחר כך
ההבטחות וא"כ מה הנסיון שב"לך לך"? 'ויאמר ה' אל אברם לך לך' .ואינו מובן ,וכי כתבה
ואמר :רואים מכל זה שגלות היא גלות ונסיון בכל אופן, התורה דבר של שקר בכדי לרמות את הבריות ,ועוד
על אף שזוכה לכל ההבטחות הרמות והנשגבות, כיון שנכתבו בתורה שנות חיי תרח ועת לידת אברהם
שנאמרו והובטחו ע"י הכביכול בכבודו ובעצמו ... ממילא יודעין כולם שלא מת מקודם.
רק הפירוש הוא ,כדאיתא אצל חזקיה שגירר עצמות
ה"זכותא דאברהם" מסביר את הרש"י הנ"ל עפ"י אביו והודו לו ,גירר עצמות אביו – היינו שגירר
הסיפור שהיה עם הרה"ק רבי נחום מצ'רנוביל זי"ע, מעצמיותו ומתוכו את חלק אביו אחז הרשע שהיה בו,
כשישב במאסר ,באה אליו אשה זקנה אחת וגילתה לו כדאיתא [נדה לא ].שהעצמות הם חלק האב.
למה נאסר ,יען כי דרכו בקודש היה להיות נע ונד, וכן הפירוש גם כאן שאאע"ה המית מעצמו ומתוכו
לאסוף כספים לפדיון שבויים ,וכדי שירגיש גודל חלק אביו תרח שהיה בו .ולכן עוד מקודם הליכת
המצוה ,סיבבו מן השמים שיאסר בעצמו ,ירגיש על אברהם כתיב 'וימת תרח' – היינו שכל מה שהיה לו
עורו את הטעם המר של מאסר ,ויהנה אחר כך יותר מתרח – מת אצלו ,וממילא לא היה שייך בו עוד "כיבוד
מהמצוה. אב".
וכן כאן אצל אברהם ,שהיה מכניס אורח גדול נאמר לו
"לך לך" ,היה נע ונד ותרגיש את גודל הצער של ברש"י :לך לך – להנאתך ולטובתך.
האורחים ,הנעים ונדים .וזה "להנאתך ולטובתך" ,כדי אומר הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע :כי על פי רוב לא
שתקיים אחר כך את המצוה ביתר תענוג וביתר שמחה כל הנאותיו ותענוגותיו של אדם הם לטובתו.
של מצוה.
ה"שפת אמת" זי"ע שואל :לכאורה ,אם ה' הבטיח לו
ובספה"ק "ראשי בשמים" כתב :דהנה אברהם אבינו שזה יהיה לטובתו ולהנאתו ,הרי אין זה נסיון קשה כל
5
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
שהאדם עושה צריך שיהיה לו בזה הליכה בעבודת ה', היה תמיד מכניס אנשים תחת כנפי השכינה ,כמו
ואפילו הדברים שהם הנאתו וטובתו ,גם באלו צריך שאמרו חכז"ל אברהם מגייר את האנשים ושרה
לראות שיהלך בהן לעבודת השי"ת .וזהו שצוה השי"ת מגיירת את הנשים .על כן אמר לו הקב"ה שילך לו
לאברהם "לך לך" ופירש"י 'להנאתך ולטובתך' ,ללמדו ממקומו וילך על הדרך ,שבאמצעות זה יוכל לזכות
שגם בדבר הנוגע לך שהן ההנאות והטובות ,גם באלו אנשים הרבה במצות הכנסת אורחים ,כשאברהם יהיה
תהיה הילוכך רק משום מצות ועבודת השי"ת. אורח על הדרך ויקיימו בו הבריות מצות הכנסת
אורחים ,והואיל שאמרו חז"ל על מצוה זו גדולה הכנסת
שנינו בגמרא [ר"ה טז] :ארבעה דברים מקרעין גזר דינו אורחים יותר מהקבלת פני השכינה ,על כן יכנסו
של אדם ,ואלו הם :צדקה ,צעקה ,שינוי השם ושינוי האנשים ההם על ידי זה תחת כנפי השכינה ,כיון שהם
מעשה .ויש אומרים :אף שינוי מקום .שנאמר" :לך לך עוסקים במצוה שהוא עוד יותר מהקבלת פני השכינה.
וגו' ואעשך לגוי גדול" .ואידך :ההוא זכותא דארץ ישראל
מהני' ליה. רבה של ירושלים הגרי"מ חרל"פ זצ"ל אמר :ששונה
הקשה על כך הגה"ק רבי מנדל מפאביניץ זצוק"ל היא מצות ישוב ארץ ישראל מכל המצוות ,שכן במצוה
הי"ד :הן סוף סוף גם לדבריו גרם שינוי המקום של זו צריכים להרגיש את הטובה וההנאה הגשמית
אברהם מחוץ לארץ ,לארץ ישראל ,ומדוע לא נמנה שמשיגים ממנה ,ולדעת שהיא ארץ מעולה יותר משאר
שינוי זה עם השינויים המקרעין גזר דינו של אדם? הארצות גם בחומריותה ובגשמיותה [עיין בגמ'
והשיב :שינוי כגון זה הוא "שינוי מעשה" ,כי לא ימלט סנהדרין צג] ,ואם יחסר ההרגש שביתרון הארץ גם
שאוירא דארץ ישראל לא אהני' ליה שישנה מעשיו לפי בגשמיות – תחסר גם שלימותה של מצוה זו .ולזאת
ערכו ,ושינוי מעשה כבר נמנה בין הדברים... אמר לו הקב"ה לאברהם' :לך לך' – להנאתך ולטובתך,
'אל הארץ אשר אראך'.
'מארצך וממולדתך ומבית אביך' – אומר הרבי ר' העניך
מאלכסנדר זי"ע :בפסוק זה מרומזים ג' דברים הנזכרים אחד מבני הגולה התאונן פעם באזני רבי שמואל סלנט
במס' אבות :הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי זצוק"ל – רבה של ירושלים ,כי כבר עברו עליו שנים
עבירה ,דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה מספר מאז שנישא ועדיין לא זכה לבנים" .לא צדיק
עתיד ליתן דין וחשבון' .מארצך' -הוא כנגד לאן אתה אני" אמר רבי שמואל" ,אולם מאמין אני במה שהבטיח
הולך – למקום עפר רימה ותולעה' .וממולדתך' – רמז הקב"ה לאברהם 'לך לך מארצך' – בחוץ לארץ אי אתה
למאין באת ,מטיפה סרוחה' .ומבית אביך' – רמז זוכה לבנים ,ושם בארץ ישראל אתה זוכה" .עשה
לאבינו שבשמים ,לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, האיש כמצוותו ,עלה ארצה וזכה לדור ישרים.
לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע אמר :יש בני אדם
שאומרים בלבם ,כי אוהבים הם את ארץ ישראל ורוצים
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע דקדק :למה כתוב מקודם לעלות אליה ,אלא שרוצים לעלות בהרחבה ולא
'מארצך' ,ואח"כ 'מבית אביך' ,הלא אם אדם יוצא מן בדחקות ובצער ,רצון כוזב הוא ,כי מי שרוצה לעלות
המקום ,מתחלה יוצא מן הבית ואח"כ מהמשפחה לארץ ישראל צריך ללכת אפילו ברגל וביגיעה ,כמו
ואח"כ מן הארץ? שאמר ה' אל אברהם אבינו" :לך לך" – הליכה ממש,
ואמר ,שהפסוק מרמז לנו על מדות רעות ,שאם יש ברגל ,בטלטולי דרכים.
לאדם מדות רעות מה שלמד אותם מאביו ,זה יותר
קשה לצאת מהם ממה שלמד ממשפחתו או מבני הרה"ק ה"אהבת ישראל" זי"ע מויז'ניץ אומר :להנאתך
עירו ,וזה כוונת הפסוק :כשאדם רוצה לעשות תשובה – ולטובתך ,הנאה שהיא טובה לנשמה הרוחנית ולא
ולצאת מן המדות הרעות ,אז העצה שיצא תחילה לנפש הבהמית דהיינו תאוות וכו' וד"ל.
מהמדות הרעות שראה אצל בני משפחתו ,ואח"כ
לצאת ממה שראה מבית אביו. והרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע כותב :שבכל דבר
6
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
ולחסד - ,נגד מיעוט השם .וחן י"ל שאי' במדרש הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע ,בעת ברחו ממדינת
בברכת כהנים :ויחונך – יחון אותך בבנים ,כמה דתימא רוסיה לסדיגורא ,המשיכו נציגי השלטונות הרוסיים
הילדים אשר חנן וגו'. להתנכל לו ולבקש שיחזירוהו לרוסיה .ויעצוהו מקורביו
לשנות שם משפחתו ,ואז יוכלו לאמור שהוא איננו
ברש"י :לא גילה לו מיד הארץ כדי לחבבה בעיניו ולתת האיש שהם מחפשים אחריו .ולא הסכים הרה"ק
לו שכר על כל דיבור ודיבור ועל כל פסיעה ופסיעה. מרוז'ין לזה ,באמרו :בברחי משם נתקיים בי ענין גלות,
שואל הרה"ק ה"אמרי שאול" ממודז'יץ זי"ע :כלום יש לאאע"ה אמר הקב"ה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית
לך שכר גדול מזה שהקב"ה מדבר עמו? אביך"" ,מארצך וממולדתך" נתקיים בי ,אך ללכת
אלא ,בנוהג שבעולם כשאדם מעתיק דירתו ושואלים "מבית אביך" יכול היה רק אאע"ה שאביו היה תרח,
אותו היכן מקום דירתך החדשה? מה סיבת היציאה אבל אבי היה רבי שלום זי"ע ומאב גדול כזה איני יכול
ומה המטרה? כרגיל הוא יודע להשיב על השאלה .מה ללכת( ...את שם המשפחה פרידמן שפירושו "איש
שאין כן באברהם שציווהו הקב"ה "לך לך" ולא גילה לו שלום" ,בחר לו הרה"ק מרוז'ין ע"ש אביו רבי שלום
לאן .כיון שראוהו אנשי עירו עוזב את המקום ,היו הכל מפראהביטש זי"ע).
שואלים לאן? ומה המטרה? והוא מגמגם בדבריו ,עונה
שבאמת גם הוא אינו יודע את הסיבה ולאן ,היו הבריות 'אל הארץ אשר אראך' – ה"חתם סופר" זצ"ל אומר
תמהין עליו ושואלים :אפשר אדם נוסע למקום ואינו שיש לפרש :בארץ אשר הקב"ה יהיה נראה אליך ,כי
יודע לאן ,ואינו יודע מטרת נסיעתו? ושוב היה אברהם רק בארץ ישראל שורה הנבואה.
מוכרח להוסיף דברים על דיבוריו ,להסבירם ולהבינם כי
מצוות ה' עליו :לך לך! וכי מאמין הוא באמונה שלימה הרב מקוטנא זצוק"ל שואל :שלא מצינו שהראה אותה
כי ימצא מנוח ונחת במקומו החדש. לו? ונראה לומר ,לפי דברי אבי מורי ז"ל ה"ישועות
על הצער הזה ועל הדיבורים הללו ,שהיה אברהם צריך מלכו" בתירוץ הקושיא ,למה לא מל אברהם אבינו את
לדבר ולהשיב לכל אחד ואחד ,בדין הוא שיטול שכרו עצמו קודם שנצטווה ,הרי קיים כל התורה כולה קודם
על כל דיבור ודיבור .ודפח"ח. שניתנה? ותירץ לפי דברי הרה"ק רבי יצחק מוורקה
זי"ע :שהאבות לא יכלו לעשות שום דבר כנגד רצון
מוהריד"א שליט"א שואל :דאינו מובן ,דאטו המקיים השי"ת ,משום שאיבריהם נתקדשו ונטהרו ולא יכלו
מצוה שכתובה בפרשה ארוכה יקבל יותר שכר ממצוה לעשות שום דבר רע ,ומכיון שסוף סוף נצטוה אאע"ה
שנכתבה בפרשה קצרה ? וכי על הדיבור מקבלים שכר במצות מילה וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה
או על קיום המצוה ,ואם קשה לקיימה יקבל שכר לפום ועושה ,לכן לא יכל לשלוח ידו ולמול.
צערא אבל לא יותר גדול בגלל שנאמר לו בכמה מילים כך בנידון דידן ,כשאברהם בא לארץ ישראל ונתקשר
יותר ? אליה ולא יכל לעוזבה ,הבין מכאן שזאת היא הארץ
ואולי הכוונה ,כי מיד שציוה לו הקב"ה 'לך לך' התחיל המיועדת שנצטוה עליה ,וכך נתקיים בו "אשר אראך".
אברהם ללכת ואע"פ שלא ידע להיכן ,שהרי הקב"ה
א"ל ללכת ,נמצא שאותן פסיעות שהלך עד אשר שמע הרה"ק ה"ישועות משה" זי"ע אמר בשם אביו הרה"ק
לאיזה מקום ללכת הלך יותר ממה שהיה הולך אם ה"אמרי חיים" זי"ע שאמר :תתנהג באופן כזה בענייניך
הקב"ה היה מגלה לו את המקום ,ועליהם קיבל שכר הארציים 'אשר אראך' איך זאל דיר קענען קיקען אין
יותר ,וזה "על כל דיבור ודיבור ועל כל פסיעה ופסיעה". פנים [שיהיה אפשרות להביט בפניך]...
אומרים בשם הרבי מקאצק זי"ע :שלכן מצינו בגמ' על ברש"י :הדרך ממעטת וכו'.
קושיא חמורה הלשון מריה דאברהם [שבת כב .ועוד], בפרדס יוסף מביא מש"כ בספר "מעשה בצלאל" על
מפני שהקושיא הראשונה היתה של אברהם אבינו הריקאנטי סי' ל"ה :דיש לכוון זה בתפילת הדרך,
ע"ה ששאל :תאמר שהבירה הזאת בלא מנהיג כדאי' "ותצילנו מכף כל אויב" – היא נגד הסכנה" .ותשלח
במד' ריש פ' לך לך. ברכה במעשה ידינו" – נגד מיעוט הממון .ותתננו לחן
7
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
אמונה ובטחון לרמב"ן כתוב :שלכן נוסף לאברהם ה', ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה:
כדי שיהיו לאבות י"ג אותיות כמספרן אצל האמהות. (יב ב)
לכך ,אם יעקב נקרא ישראל – אז מתוספת אות ויצטרך בתרגום יונתן' :ואברכה מברכיך' – ית כהניא דפרסין
להקרא אברם .וזה 'ואגדלה שמך' זה שאומרים אלקי ידיהון בצילו ומברכין ית בנך' ,ומקללך אאור' – בלעם
יעקב ,היינו ,להוסיף לך אות ואז יהיה נקרא יעקב ולא דלמלטט יתהון אילוט ויקטלוניה לפתגם דחרב.
ישראל .וזה שנאמר בתהלים' :לולא ה' שהיה לנו', הבעל הטורים כותב רמז' :ואברכה מברכיך' – בגימטרי'
לולא ה"הא" – 'יאמר נא ישראל' .ודפח"ח. 'יהיו כהנים המברכים בניך' ,ו'מקללך אאור' –
בגימטרי' 'בלעם הבא לקלל בניך' ,ומוסיף כי על כן
הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע מפרש הלשון 'ואברכך' אמר מברכיך בלשון רבים ומקללך בלשון יחיד.
שהוא מלשון הברכת אילן באילן .דהנה האדם נקרא
עץ כמ"ש 'כי האדם עץ השדה' ,והתורה גם כן נקראת במדרש :והיה ברכה ,קרי ביה ברכה ,מה בריכה
'עץ החיים' ,ועל ידי שאדם מישראל לומד תורה נעשה מטהרת את הטמאים ,אף אתה מקרב רחוקים
אורייתא וקוב"ה וישראל חד ,שמברך את האדם שהוא ומטהרם לאביהם שבשמים.
אילן זוטא ,אל התורה שהיא אילנא רברבא .וזה"ש הגה"צ רבי משה שטרנבוך שליט"א ראב"ד דירושלים
'ואברכך' מלשון הברכת אילן באילן ,שיבריך עצמו לתוך ת"ו אמר בשם הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע לפרש את
התורה ,וע"י לימוד התורה יבא לדביקות בהשי"ת. דברי המדרש :שכדי שאדם יוכל לטהר אחרים ולקרבם
לאביהם שבשמים ,צריך הוא להיות כמו בריכה והיינו
החיד"א מביא את קושית התוספות [ברכות מ ]:על מה מקוה ,שכשם שהמקוה אינו מקבל טומאה ,ובכוחו
שאמרו שם בגמרא כל ברכה שאין בה שם ומלכות לטהר טמאים ,כך גם האדם שרוצה לטהר אחרים צריך
אינה ברכה ,אם כן מדוע בברכת אבות אין מזכירים להיות במצב שהוא לא מקבל טומאה ,והיינו שלא יהיה
מלכות אלא שם בלבד ,ותירצו שכשאומרים אלוקי מושפע מדרך הרשעים ולא יתקרר מהם בעבודת ה'
אברהם היינו מלכות כיון שאברהם המליך את הקב"ה ע"י הדיבור עמהם ,ורק אז יכול הוא לפעול לקירוב
על כל העולם ע"ש .וכתב שעפי"ז יש לפרש שזהו רחוקים ,וא"א היה כמו "בריכה" שבכוחו לקרב רחוקים
הכוונה 'והיה ברכה' ,פי' שעל ידך תהיה הברכה בלא להתקרר באמונה ,כי הוא עצמו היה איתן
שלימה שאף שאין בה מלכות אך על ידי זה שמזכירים באמונתו ולא היה מקום לחשוש שמא יושפע לרעה
את שמך שאומרים אלוקי אברהם היינו מלכות. ויקבל דעות כוזבות תוך כדי שיעסוק בקירוב רחוקים.
ברש"י :כאן אי אתה זוכה לבנים. ברש"י' :ואעשך לגוי גדול' – זה שאומרים אלקי
שואל ה"כתב סופר" זצ"ל :למה לא זכו האבות לבנים אברהם' .ואברכך' – זהו שאומרים אלקי יצחק.
בימי נעוריהם? 'ואגדלה שמך' – זהו שאומרים אלקי יעקב.
מסביר ה"כתב סופר" רעיון עמוק :משום שעליהם היה שואל הבעש"ט הק' זי"ע :מדוע אין אומרים "אלקי
ללמד את האנושות דעת השם ,ואילו היה להם בנים אברהם יצחק ויעקב" אלא מזכירים את השם אצל כל
היו עוסקים בעיקר בחינוך בניהם ומתמסרים להם אחד מהאבות?
ביותר ולא היתה להם אפשרות ללמד אחרים ,לכן כבש אלא ,כי כל אחד מהאבות הגיע בכוחות עצמו ובדרכיו
השם את מעינם עד עת זקנה כאשר כבר העמידו המיוחדות להכרת ה' ,לכל אחד היתה דרך מיוחדת
תלמידים הרבה ויכלו להתמסר אח"כ גם לחינוך בעבודת ה'.
בניהם .ע"כ.
פעם שמעתי ואיני זוכר בשם מי :שאחרי המלחמה הרה"ק רבי ישעיה'לי מושקאט זי"ע בספרו "הרי
הארורה ,גדולי ישראל בכל העולם שהקימו מחדש את בשמים" מביא מש"כ ב"אגרת הטיול" :אברהם יצחק
עולם התורה והחסידות בארץ ישראל ובחו"ל לא היה יעקב – י"ג אותיות ,כמנין "אהבה" ,וכנגד י"ג מדות של
להם ילדים .הרבי ה"בית ישראל" זי"ע .ה"חזון איש" רחמים .וכן שרה ,רבקה ,רחל ,לאה – ביחד כ"ו ,כמנין
זצוק"ל .הרבי מבעלזא זי"ע .ובחו"ל :הרבי מסאטמאר שם הוי"ה .וזה ענין זכור לנו ברית שלש עשרה .ובספר
8
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
'ואגדלה שמך' – במדרש רבה :יצא לו מוניטין ,ומהו זי"ע .הרבי מחב"ד זי"ע .ואותו רעיון ,שכדי להקים
מוניטין שלו ,זקן וזקנה מיכן בחור ובתולה מיכן. עולם חדש היה מוכרח להיות שלא יהיה להם שום
אומר הרב אב"ד קוטנא זצ"ל :דרך העולם שלעת זקנה נגיעה אישית חוץ מבנין העולם לתורה וחסידות והבן.
מפזרים יותר ממון לצדקה מאשר בימי הנעורים .אבל
דרכו של אברהם במידת החסד והנדיבות שלו היתה ברש"י :ואברכך – בממון .והיה ברכה – הברכות נתונים
שווה בימי הבחרות כבימי הזקנה .וזה :מטבע של בידך.
אברהם בחור ובתולה מיכן זקן וזקנה מיכן. שואל ה"בית יעקב" [אלכסנדר] :הלא אין מדרך
הצדיקים שיחפצו בממון ולהיות לו שם בארץ ולהיות
'והיה ברכה' – אומר היהודי הק' מפשיסחא זי"ע :מה מהמברכים ,ומכל שכן אבינו אברהם?
בין ברכה להצלחה? הצלחה באה בדרך הטבע ,ואילו אמנם נראה ,כי אאע"ה אשר תשוקתו מאוד לפרסם א-
ברכה היא מחוץ לדרך הטבע .בחוץ לארץ מצויה רק לוהותו ית"ש בעולם ,ולקרב נפשות כולם ליוצרנו ית'
הצלחה ,רק ענינים שביכלתנו לתפוס אותם בשכל ולהוכיחם על רוע מעלליהם היה צריך לו ממון הרבה
הפשוט ,אולם בארץ ישראל מצויה גם ברכה ,מצויים שלא יצטרך לבריות ,ואדרבה הכל יהיו צריכים לו
שם ענינים שהם למעלה מדרך הטבע .זהו "יברכך ה' ולברכתו ,ועי"ז יהיו דבריו נשמעים ביותר .וזהו וילך
מציון" – בציון באה גם בחינת ברכה. אברם כאשר דבר אליו ה' ,ר"ל לכוונת השי"ת ולא
לכן אמר הקב"ה לאברהם' :לך לך מארצך וממולדתך לכוונת עצמו לממון ולשם טוב.
וכו' אל הארץ אשר אראך' ,וחז"ל הוסיפו והסבירו :כאן
בחוץ לארץ אי אתה זוכה לבנים ,ברכה זו שלמעלה מן 'והיה ברכה' – ביאר הגאון רבי משה פיינשטין זצ"ל:
הטבע ,יכולה לבוא אליך רק בארץ ישראל. דהיינו שאתה אברהם ,תהיה בעצם מציאותך ברכה
בעולם ,כי אדם גדול ותלמיד חכם עצם מציאותו וחיותו
ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת בעולם היא ברכה לעולם' .והיה ברכה' -היינו "די
האדמה( :יב ג) זאלסט זיין א ברכה" [שאתה תהיה הברכה].
הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע כותב [בפר' נח]" :משנולד
אברהם ,לא ענש הקב"ה לאומה ,רק את האומה אשר ברש"י :בך חותמין ולא בהם.
הם עושים רעה לזרעו ,אבל מה שעושין נגד ה' הוא אומר הגה"ק ה"מגלה עמוקות" זי"ע :על שלשה דברים
שומר להם להיפרע מהן לעת"ל .ולא כן קודם שנולד העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות
אברהם שענש הקב"ה לדור המבול ודור הפלגה על חסדים .שלשה אלו נתגלמו בשלשת האבות ,אברהם
שהכעיסו נגד רצונו ,אבל משבא אברהם ענש את – גמילות חסדים .יצחק – עבודה .יעקב – תורה .לפני
האומה הזאת שמצירים את זרע אברהם. ביאת הגואל יתמעטו עמודי התורה והעבודה ,וישאר
רק העמוד של גמילות חסדים" .ציון במשפט תפדה
אומר ה"כלי יקר" :לגבי המברכים נאמר" :ואברכה", ושביה בצדקה" .וזה שאומר רש"י :בך חותמין –
מקודם ,לגבי המקללים נאמר" :אאר" – אחר כך [וכן מידתך ,מידת החסד ,תחתום את פרשת הגלות.
דייק האור החיים הק' ותירץ בדרך אחרת] .כי מחשבה
טובה הקב"ה מצרפה למעשה ,והמברך ,הרי יחשוב על הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע אומר :אברהם תיקן
ברכתו קודם שיוציאה מפיו' .ומקללך – אאר' ,אחרי תפילת שחרית להתפלל בהשכמה ,כדי שיוכל כל היום
שיוציא הקללה מפיו – כי מחשבה רעה אין הקב"ה להתמסר למצוות הכנסת אורחים .יצחק התפלל כל
מצרפה למעשה .וכן איתא ב"קדושת לוי". היום עד מנחה ,ויעקב עד מעריב .ובהכנסת אורחים
טיפלו אנשי ביתם ומשרתיהם .ולכן אמר לו הקב"ה
שואל ה"משך חכמה" :מדוע בברכה הקדים את ברכת לאברהם אשלם לך מידה כנגד מידה ,אתה מחשיב
ה' ['ואברכה'] למברכים ,ואילו בקללה להיפך ,אמר את מאד מצות הכנסת אורחים כדי לפרסם את שמי – אף
קללת ה' ['אאור'] אחר הזכרת המקללים ,מה טעם אני אודיע את טבעך בעולם ויאמרו רק מגן אברהם ולא
ההבדל? מגן יצחק ויעקב ,וזה 'בך חותמין'.
9
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
חמש ושבעים שנה בצאתו מחרן( :יב ד) ויש לבאר :כי הנה המברכים את אברהם ,כאשר יזכו
ביאר בש"ך עה"ת :להגיד זריזותו ,שלא המתין עד לברכת ה' ,אז זה יהיה סיבה למה שיחזרו לברך את
שימצא שיירה ,או מי שיורהו בדרך ,או עד שימכור אברהם בשנית כדי לזכות שוב לברכת ה' ,וכן גם
חפציו ויקנה מה שהוא צריך ,בפרט אם יש לו אנשים אחרים יתוספו למברכים ,המקלל לעומת זאת ,כאשר
שהולכים בחברתו ,שצריך להכין לכאו"א כדי סיפוקו יאור אותו ה' ,הלא זה יגרום שלא יהיה שום איש
ולהכין להם צידה לדרך ,לזה אמר' :וילך – כאשר דבר שיקלל את אברהם ,בראותו כי השי"ת מעניש את
אליו ה'' ,תיכף לדיבור הלך מיד ,להודיעך זירוזו ובטחונו המקלל.
בה' וכו'" .וכן כתב באוה"ח הק'. ולכן שינה הכתוב את לשונו ,ולגבי הברכה הקדים את
ברכת ה' למברכים ,כי עי"ז יתוספו ויתרבו המברכים,
ה"חתם סופר" זצ"ל מסביר את הפסוק עפ"י דברי ואילו בקללה הקדים את המקלל לקללת ה' ,כי אחר
הרמב"ן ,שארץ מולדת תרח ובניו היה בחרן ,והלך וישב קללת ה' ,שוב לא ימצא עוד מי שיקלל את אברהם.
באור כשדים ,ושם נולד הרן ,כדכתיב 'וימת הרן על פני
תרח אביו באור כשדים' .ושוב יצא תרח מאור כשדים הגה"ק רבי נחמיה'לי אלתר זצוק"ל בהיותו ילד שאל
וחזר ונתיישב בחרן מקום מולדתו ומולדת בניו מעולם, את אביו ה"שפת אמת" זי"ע :כתיב 'ונברכו בך כל
כדכתיב 'בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי משפחות האדמה' ופירש רש"י :אדם אומר לבנו "תהא
אברהם' וגו'. כאברהם" ,וא"כ אם הכל מברכים את אברהם ,מי יהיה
נמצא לפי"ז שאברהם יצא מארצו וממולדתו ובית אביו זה שיקלל שעליו נאמר 'ומקללך אאור' ?
'כאשר דבר אליו ה'' ,וזה היה נסיון גדול .אך לוט לא השיבו אביו :יתכן לומר כאותם אינשי ,העוינים את
הלך לו מארץ מולדתו עתה בצאתו מחרן שהרי אביו הרב – אך מתפללים בעומק הלב שבניהם יגדלו כמוהו
הרן וגם הוא נולדו באור כשדים ,ומה לו חרן או מקום ...
אחר ,ואי משום משפחתו שהניח בחרן ויצא לו ,הלא
גם עתה נסע עם דודו אברהם ושרי אחותו .נמצא 'ומקללך אאר' – הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר בשם
שאאע"ה הלך 'כאשר דבר אליו ה' – ממש מארצו בעל הטורים שבגימטריא זה "בלעם הבא לקלל את
וממולדתו ומבית אביו' ,וילך אתו לוט' – מטרת הליכתו בניך" .ולכאורה הרי בלעם לא קילל? ותירץ ,דאי'
היה עם אברהם ולא כאשר דבר ה'. בירושלמי [פאה ה] שבגויים מחשבה רעה נחשבת
למעשה .ועוד יש לומר ,שרש"י אומר שהקב"ה הניח לו
אומר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע :כשאדם מישראל רסן בפה ,דהיינו שבלעם דיבר אך הרסן עצר את קולו,
כבר מחליט לקיים מצוה "כאשר דבר אליו ה' " – מיד – ואי' בב"מ [צ[ עקימת שפתיו הוי מעשה לר' יוחנן ,וכך
"וילך אתו לוט" ,נזקק אליו הבעל דבר ומשיאו לדבר נפסק להלכה ,א"כ בלעם קלל ,וזה מש"כ 'ומקללך
אחר ,העצה" :אם השמאל ואימינה ואם הימין אאר'.
ואשמאילה" ,להתרחק ממנו כמטחוי קשת.
הרבי ר' יהונתן בספרו "תפארת יונתן" מבאר מפני מה
ה"שפת אמת" זי"ע כתב [תרל"ז] :הטעם שזכה לוט הדגישה התורה "כל" משפחות האדמה:
להיות עם אאע"ה וגם הוא גופא שזכה לצאת ממנו דוד מצינו הכתוב אצל אסתר נאמר "ותהי אסתר נשאת חן
ומשיח ,נראה כי היה בזכות הרן אביו .אף שלא היתה בעיני כל רואיה" ,ואמחז"ל :אמר ר' אלעזר מלמד שלכל
מסירות נפשו בשלימות (לכן נשרף) ,אעפ"כ שריפתו אחד ואחד נדמתה לו כאומתו .כך אפשר לומר על
היתה בכלל קידוש ה' ונשרף עבור השי"ת ,ואין הקב"ה אאע"ה ,מאחר שהגיע מהנכר ולא נודע מקום מוצאו,
מקפח שכר כל בריה ,לכן זכה לכל זה. הוא התפרסם בחכמתו ובמעשיו וכל אחד חשב שמא
מאומתו הוא וביקש להתייחס אליו ,לכן – 'ונברכו בך
אומר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע :אף שנתברך "כל" משפחות האדמה'.
בגלל הליכה זו בברכות נעלות ונישאות שלא זכה
כמותן שום אדם בעולם .והיה בטבע הדבר שתהיה וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט ואברם בן
10
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
האורחים שהאכיל והנפש אשר עשה ,די להם הליכתו בחשק נמרץ בשביל הברכות ,שהרי כמה
שהעמידום על דת אמת ,אבל לא שיהיה להם דין אנשים עוברים ימים ומדבריות ומחרפים את נפשם
ישראל לקיים כל התורה. בסכנות דרכים כדי להחיות נפשם ,מה גם ברכות
מאליפות כאלו בזה ובבא .בכל זאת אברהם לא שם לב
שואל ה"סנדלר" הרב ר' משה יעקב רוביקוב מת"א לכל זה אלא הלך כאשר דיבר אליו ה'.
זצ"ל :בשביל מה התורה כותבת שאברהם לקח את
משפחתו ,וכי אדם שעובר לגור ממדינה למדינה אברם לשם שמים הלך' ,כאשר צוה אליו ה'' ,ולוט למה
משאיר את משפחתו שם ,וזה דבר פשוט שכך היה? הלך? כי "אברם בן חמש ושבעים שנה" ראה לוט
אלא ,מנהג העולם שכשאדם רוצה לעבור למדינה שדודו זקן מופלג וימיו ספורים וחבל היה לו להפקיר
אחרת ,הוא קודם נוסע בגפו כדי לבדוק את המקום, ירושה שכזאת.
את הפרנסה ,חינוך ושאר דברים ,ואם הכל מתאים לו
אז נוסע להעביר את משפחתו ,משא"כ אצל אברהם אומר הרה"ק ה"בת עין" זי"ע" :בטחון" הוא בגימטרי'
אבינו אומרת התורה – כאשר נאמר לו ציווי ה' לא חשב ,75לומר לך שרק בכח הבטחון יכל אאע"ה לעמוד
איך ומה יהיה ,אלא לקח את בני משפחתו ישר והלך בנסיון ,ללכת מבית אביו למקום לא נודע.
לארץ ישראל .ואח"כ מצאתי כתוב כן בשם הספה"ק
"בעלי ברית אברם". הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר בשם ה"שפת אמת"
זי"ע :שאפילו שהקב"ה הבטיח לאאע"ה הבטחות
סיפר הגאון מטשעבין זצוק"ל :פעם אמר יהודי אחד שייטיב עמו וכדכתי' 'ואברככה ואגדלה שמך' וגו' ,מ"מ
להגה"ק מקוטנא זצוק"ל ,שהינו בקי בסדר נזיקין. אאע"ה הלך רק בגלל שהקב"ה ציווהו – 'כאשר דבר
הגה"ק חפץ לומר לו שהעיקר הוא לא רק הבקיאות, אליו ה'' ,ולא בשביל כל אותן הבטחות הללו ,שאאע"ה
אלא ההתמסרות לתורה ,ולכך פנה אליו בשאלה: לא היה צריך כל זה.
התדע מהו שיעבודא דאורייתא ? השיב לו האברך: ואפשר ,שאכן אאע"ה עבור עצמו לא היה צריך לכל
בוודאי ,ופרש בפניו את כל השיטות ופרטי הדינים אותן הבטחות וההטבות שהקב"ה הבטיחו ,ורק בשביל
הנוגעים לשעבודא דאורייתא .כשסיים אמר לו הרב :לא הדורות הבאים' ,ומלכים מחלציך יצאו' ,כדי שהם יוכלו
זאת היתה כוונתי ,כוונתי לדברי התרגום אונקלוס להתקיים ולהחזיק מעמד ,בשבילם ועבורם הוצרכו לכל
עה"פ 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' – וית נפשתא די ההבטחות הללו.
שעבידו לאורייתא .גם זה שעבודא דאורייתא ,וגם את והוסיף :שהשפ"א מוסיף עוד יותר ,שכל ההבטחות
זה צריך לזכור ... שהקב"ה הבטיחו לא"א ,גם היו חלק מהנסיון ,ואכן
אברהם אבינו התגבר על הכל והלך רק 'כאשר דבר
אליו ה'' ,בגלל שהקב"ה ציווהו בלי שום חשבונות.
במדרש איתא שאאע"ה גייר גרים ,גירי אמת ,והוא
גיירם ע"י אכילה ,כשבא גוי לא"א מיד נתן לו לאכול ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל
ולשתות ,וכשהיו אוכלים ושותים היה אומר להם ברכו רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו
למי שאמר והיה העולם. ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען( :יב ה)
שואל הרבי ה"בית ישראל" זי"ע בשם אביו הרבי ביארו הקדמונים שגרים אלו לא היו גירי צדק ,כמו
ה"אמרי אמת" זי"ע :הרי גם קודם האכילה צריך לברך, שמצינו בשו"ת הרמ"א [סי' י] לגבי שמירת המצוות
וא"כ למה לא אמר להם תיכף כשנכנסו אליו לברך של אברהם אבינו וז"ל :נוכל לומר אם הוא שמר ,אנשי
ברכה ראשונה? ביתו לא שמרו רק החק הנימוסי הנמסר להם ,דהיינו
ותירץ ,שכל הדין של ברכה לפניה נלמד מק"ו – שבע מצוות בני נח.
כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש ,ובגוי לא שייך
ק"ו ,כי הק"ו זה אחד מהי"ג מדות שהתורה נדרשת כעין זה כתב ה"חתם סופר" זצ"ל [חולין קיג :].כמ"ש
בהן ,וממילא בגוי אין זה שייך. הקדמונים ,נהי הוא וביתו שמרו כל התורה ,אבל
11
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
שואל הרה"ק מרוז'ין זי"ע :הלא כן עשו בכל מקום עו"א לתרץ ,דבעצם ,הרי אי אפשר לקרוא לגוי ולהגיד
מגורם ובכל מקום בואם וא"כ למה תלה הכתוב זה לו שיברך ,כי מי ישמע לו ,אבל לאחר שנותנים לו
הדבר בחרן דוקא? לאכול ולשתות ,אז כבר אפשר לתבוע ממנו שיברך.
אלא לרמז בא שאאע"ה דאג לא רק לדורו הוא ,אלא ואפשר לפרש יותר בעמקות ,שסתם גוי מתחילה
שבכח עבודתו עשה טובה גם לדורות הבאים אחריו ,כי כשבא לא"א לא היה שייך בכלל להגיד לו שיברך ,כי
ראה שיהיו בני אדם שיבלו ימיהם בטוב ויזכו לזכות את מה לו ולברכה ,איזה שייכות יש לו בכלל לברכה ,אבל
נפשם בלי מפריע ,ולעומתם יהיו גם בני אדם שכן יהיו לאחר שאכל ממאכלו של אאע"ה ,איז עהר געווארען א
טרודים בפרנסתם אבל מ"מ יקבעו עתים לתורה ביסעל אויס געהיידילט ,אז יכלו להגיד לו שיברך.
ועבודה ,נמצאת שאלו האמורים דואגים לנפשם בעצם,
אבל מה יעשו אזובי הקיר ,שכל ימיהם מדוכאים בכעס ה"עברא דדשא" שואל :דלכאורה הוה ליה למימר רק
ומכאוב רודפים אחר הפרנסה ואינה ,מה יהא עליהם? "וילכו ארצה כנען" ,ומה הוסיף הפסוק באמרו "ויבאו
באו אברהם אבינו בכח קדושתו ושרה בכח קדושתה ארצה כנען"?
ועשו 'את הנפש בחרן' תיקנו [עשו הוא לשון תיקון] ותירץ בשם ה"בני יששכר זי"ע בספרו "אגרא דכלה",
את הנפשות שנגזר עליהם לבלות ימיהם בחרון אף שבא ללמדנו שהיה להם קפיצת הדרך ,ותיכף כשעשו
שבעולם ,ומיעוטא דמיעוטא של העבודה שלהם ייחשב פעולת היציאה – 'ויצאו ללכת ארצה כנען' – נמשך
כמרובה. מהתעוררותם שתלך לנגדם ארץ כנען.
או 'ויצאו ללכת ארצה כנען' – שהם יצאו בכוונה ללכת
הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע שואל :מה היה בסופם ימים רבים ארצה כנען ,והשי"ת עשה להם נס ויבואו
של אותם גרים ,הלא אינם נזכרים בשום מקום? תיכף ארצה כנען בלי שהיית זמן ,עי"ש( .וכבר הקדימו
וביאר ,שאחרי פטירתו של אאע"ה לא רצו להצטרף אל בספר "שבט מוסר" בספרו מגלה צפונות עה"ת).
רבם החדש אל יצחק אבינו ,משום שאצל אברהם ועיי"ש בדבריו ח"ב באורך ותרווה נחת.
אבינו ראו רק מידת החסד וצדקה ,גמ"ח והכנסת
אורחים ,ולא יכלו להסתגל למידת הפחד והגבורה של עוד כתב ב"אגרא דכלה" :כי סדר העולם הוא
יצחק אבינו ,וסברו כי אחר אברהם אין עוד מורה ורבי דכשהולכים בדרך ארוכה ,אז מתעכבים ושוהים
בשבילם ,ולפיכך נסוגו אחור וחזרו לסורם. להנפש קצת על הדרך ולאכול ולשתות ,אולם לא כן
עשה אברהם אבינו ,כי מגודל ההתלהבות לקיים דברי
ויעבר אברם בארץ וגו'( :יב ו) השי"ת ולהגיע אל ארץ כנען נסע בלי הפסק ,וכן עבר
ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים מדייק שמקודם נקרא בכל ארץ כנען ולא פסק את דרכו אף לרגע עד שעבר
'ארץ כנען' – ועתה כשעבר אברהם בה נקרא 'הארץ' בכולה מן הקצה אל הקצה.
סתם ,רק 'הכנעני אז בארץ' ,אבל לא נקרא ע"ש כנען
כמקודם ,משום שהמשיך אברהם בצדקתו קדושת ארץ שואל מו' רה"י שליט"א ב"בנאות דשא" :ומהי
ישראל להיות בקדושתה הראויה לה. הכפילות ,אלא שא"א התווה כאן דרך וסלל מסלול,
שכשיהודי יהיה חדור מטרה וזוכרה תמיד מתוך רצון
ברש"י :נכנס לתוכה. בעומק הלב; הנני רוצה לעזוב את ארצי ומולדתי ובית
שואל האדמו"ר ה"אמרי אש" ממודז'יץ זי"ע :מאי קמ"ל אבי ,הנני רוצה להתרומם מהעוה"ז ולהתרחק
רש"י? הרי אם עבר בארץ ודאי שנכנס לתוכה? אלא, מהגשמיות והוא מכוון לכך את כל מעשיו ,אזי אכן
לא הסתכל אברהם רק בחיצוניותה של הארץ ,אלא מובטח הוא שאכן יזכה ל'ויבואו ארצה כנען'.
נכנס לתוכה ,הסתכל אל התוך והפנימיות של ארץ
ישראל ,שהיא הרוחניות שבה ,ואז מצא מה רב טוב איתא במדרש ומובא ברש"י :אברהם היה מגייר את
הצפון בה. האנשים ושרה מגיירת הנשים.
12
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
גם לגייר גם את הנשים ,ואברהם אינו יכול להתייחד וירא ה' וגו' ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן
עם הנשים ,משום כן הוצרך לעשות אוהל מיוחד עבור שם מזבח לה' הנראה אליו( :יב ז)
שרה שהיא תקבל שם את הנשים לגיירם. שואל רבינו בחיי למה המתין לבנות המזבח עד עכשיו
וי"ל שזה הטעם שהקדים להקים את האוהל של שרה שהגיע לשכם ולא בנאו תיכף בבואו לארץ ,ומתרץ
קודם שהעמיד את אוהלו ,כפי שמצינו במתן תורה שאה"נ אברהם אבינו רצה לבנות מזבח תיכף אלא
שקרא הקב"ה לנשים תחילה דכתיב 'כה תאמר לבית שפחד מהכנעני שהיו שולטים אז בארץ שמא יתנכלו
יעקב ותגיד לבני ישראל' ,ואמרו חז"ל' :כה תאמר לבית לו עבור זה ,ולכך אומר הכתוב 'והכנעני אז בארץ',
יעקב' ,אלו הנשים' ,ותגיד לבני ישראל' אלו האנשים. שזהו הסיבה שלא בנה מזבח עד עכשיו ,אך
כשנתבשר מהקב"ה 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'
רבינו בחיי מפרש 'ויקרא בשם ה' על דרך הדרש :ויקרא שארץ זו תהיה של בניו שוב לא פחד מהם ובנה מזבח.
מלשון קירוי ותקרה כמו 'המקרה במים עליותיו
[תהלים קד ג] ,רצונו לומר כמו אדם המחזק את אומר ה"אור החיים" הק' זי"ע :אף שאברהם נתבשר
התקרה כדי שיהיו בטוחים תחתיה ,כן אברהם אבינו כאן שתי בשורות גדולות וחשובות ,בשורת הזרע
היה מחזק האמונה בלבות הבריות והיה מבטיחם ובשורת הארץ ,בכל זאת ,מעיד הכתוב כי עיקר שמחתו
שיזכו לחיי העולם הבא. שעוררה אותו לבנות מזבח לה' היתה על שזכה
להתגלות ה'" ,ויבן מזבח לה' הנראה אליו".
ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה( :יב ט)
דברים שנאמרו ע"י הגה"ח מו' רדנח"א שליט"א ר"י ויעתק משם ההרה מקדם לבית א-ל ויט אהלה ויקרא
"פני מנחם" בירושלים עיה"ק ת"ו: בשם ה'( :יב ח)
בשם רבה של קראקא הגאון רבי שמעון סופר זצוק"ל:
ידועה היא המסורת לדרוש ארבע פעמים שנאמר 'ויעתק משם ההרה' – היינו היצר הרע' ,מקדם לבית
בתורה תיבת 'הלוך' באופנים דומין זה לזה ,תרי מינייהו א-ל' – מלשון קודם ,מקודם צריך לנתק את היצה"ר
בפרשת נח וחד מינייהו בפרשתן והאחרון בפרשת ואחר כך 'ויט אהלו' – כלומר אהל של תורה.
תולדות' .הלוך וחסור'' ,הלוך ושוב' ,הלוך ונסוע' ,הלוך
וגדל' .ודרשות רבות נאמרו במסורה זו. ברש"י :אהלה כתיב ,בתחילה נטה את אהל אשתו,
הרב מבענדין בספרו "יכהן פאר" מבאר :שהרוצה ואחר כך את שלו.
לשוב בתשובה עליו להכיר בחסרונות עצמו ,באם רוצה שואל הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע :למה עשה שתי
להיות 'הלוך ושוב' ,שומה עליו לדעת במה הוא 'הלוך אהלים אחד לעצמו ואחד לאשתו ,הלא די להם באוהל
וחסור' ,ואז כשיכיר חסרונותיו ויסתלק מהם 'הלוך אחד לו ולאשתו ,וכמו שמצינו אצל יעקב 'ויבוא לבן
ונסוע' ,אזי יוכל לבוא ולהיות 'הלוך וגדל עד כי גדל באוהל יעקב ובאוהל לאה' ,וכתב רש"י :אוהל יעקב הוא
מאד'. אוהל רחל ,שהיה יעקב תדיר אצלה ,ע"כ .והרי שהיה
בספר "חיי צבי" :מפרש באופן נאה על פי מה שסיפר דר יעקב באותו אוהל של רחל ,ואף שהיה לו עוד נשים,
על עצמו הרה"ק רבי אהרן קליוואנר (מתלמידי המגיד ומכ"ש אברהם שהיה לו רק אשה אחת ,היה ראוי
ממעזריטש) ,דבריו הובאו בספר "שפתי צדיקים" שידור באוהל אחד עם שרה.
בפרשת קדושים :אני הייתי בילדותי בישיבה בפראג, ויש לבאר ,שכוונת שתי אוהלים אלו היתה בכדי לקבל
ובאותו מחוז היתה עיר קטנה ואנשים בה מעט ונמצא את הגרים ,וכמו שמבואר בגמ' [סוטה י ]:שאברהם
בהם איש אחד עשיר והיתה לו בת יחידה שהגיעה היה עושה פונדק ומאכיל את העוברים ושבים ,ומלמד
לפרקה ורצה ליתן לה בעל תלמיד חכם .נסע לפראג אותם לברך לפני השי"ת ,שהקריא שמו של הקב"ה
להישיבה וביקש מהרב התופס ישיבה לברור לו איזה בפי העוברים ושבים ע"ש .ובודאי בכדי שיוכל לדבר על
בחור טוב ,ובירר אותי .ומיד לקחני האיש והביאני לביתו ליבם ויתקבלו דבריו ,היה צריך לעשות כן בתוך אוהלו
ופשט מעלי בגדי הסחבות והבלויים והלבישני בגדי במקום צנוע ,שאז לא יתביישו לאכול אצלו ויוכל לדבר
חופש ועושר ונתן לי בתו לאשה ועטרני בכסף ובזהב. על ליבם .ולכן הוצרכו שתי אוהלים ,שהלא היו צריכים
13
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
סליק להתם עדיף כתרי מינייהו' ,הלוך וגדל עד כי גדל ובהמשך הזמן ראיתי עצמי בתפנוקים ושמנתי עביתי
מאד'. והתחלתי לבעוט ופרקתי מעלי עול ההתמדה בלימוד.
וכראותם חמי וחמותי ויקציפו עלי ,והתחילו לעמוד עלי
אנשים חכמים להוכיחני .והמנהג היה אז לנסיעת בעלי
*** הדרשנים ,והיה מדרך הדרשן להתאכסן בבית חמי כי
עוד יתכן לרמז ,עפ"מ שהביא בהקדמת ספר "וילקט הוא היה עשיר ,והנכבד בעיר ופרנס .וביקש מכל דורש
יוסף" בשם חותני זקני בעל הסולם זצ"ל ,שפי' ע"ד להוכיחני והיה בהוכיח אותי השבתי לו אפילו אם אלך
צחות מה שאמר פרעה 'נרפים אתם נרפים על כן אתם בטל עשרים שנה אתעלה יותר בלימוד מכל לומדי
אומרים נלכה ונזבחה' ,לאמיר גיין ,לאמיר שחט'ן. העיר הזאת .וכן היה תשובתי לכל דורש.
כידוע מאמר העולם ,יש מי שלומד ומתפלל ,ויש מי ויהי היום ונתאכסן דורש אחד טוב וחכם חרשים
שהולך ללמוד והולך להתפלל ,וכבר אמרו ע"ד צחות וכאשר הוכיח אותי השבתי לו כנ"ל .והשיב אמריו לי,
הרהור עבירה עדיף מהרהור תשובה ,כי הרהור עבירה טוב דבריך נגד לומדי העיר הזאת ,אבל מה תעשה
משמעו שרוצה לעבור ועדיין לא עבר ,והרהור תשובה כשיכעסו עליך חמיך וחמותך ויפשטו מעליך בגדי
היינו שמבקש לשוב אבל בפועל לא שב. החמודות וילבישו אותך בבגדים הבלויים והסחבות
וכן יש לרמוז ארבע מדות בהולכי לבית המדרש ,יש וישלחו אותך חזרה להישיבה ,למקום שבאת משם .מה
'הולך' ואינו עושה ,ויש 'הולך ועושה' .וכן רמוז בפרשתן תענה ,ובאיזה בושת אנפין תעמוד לפני לומדי הישיבה,
על אאע"ה 'ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען', שהם נתעלו מעלה מעלה ואתה ירדת מטה ,הלא
ולכאו' פשיטא ומאי קמ"ל ,פשיטא שאם יצאו ללכת תכסיך בושה וכלימה.
לכנען הרי שבאו לכנען ,אלא רבותיה דאברהם קמ"ל והנה מיד נכנסו דבריו באוזני כארס של עכנאי ,ונפל לי
שהיה הולך ועושה. במחשבתי שזה פירוש הפסוק 'קדושים תהיו כי קדוש
ואשרי האיש אשר לא 'הלך' כעצת רשעים ,וממילא אני ה'' וגו' ,ולכאורה מה דמיון בשר ודם לקדושת א-ל
'בדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב ,כי אם חי בורא כל העולמים .אמנם יכוין בזה לומר כי פן ואולי
בתורת ה' חפצו' – אזי אין נשאר ברצון ובהליכות של יאמר האדם בלבו הלא כשאפילו אלך בשרירות לבי
הכנה בעלמא ,אלא 'ובתורתו יהגה יומם ולילה' ,רצון להרשיע ביותר עם כל זה אתעלה יותר בהקדושה
שמביא לידי מעשה. מהטוב שבגוים .לזה אמר הכתוב לו יהי כדבריך בהאי
וזאת תרמוז לנו המסורה ,מי שהוא רק הולך 'הלוך עלמא ,אבל מה תענה ליום הפקודה בעת חזרת
ושוב' – אזי הוא 'הלוך וחסור' ,אולם מי שהולך ועושה, הנשמה למקורה למקום קדושתי .וזה הפירוש 'קדושים
'הלוך ונסוע' – אזי הוא 'הולך וגדל עד כי גדל מאד'. תהיו' – ואם תאמר הלא איך שייך שיהיה עכ"פ יותר
קדושים אנחנו מהטוב שבאומות ,לזה אמר לו יהי
עוד י"ל לפי המסופר אודות הגר"י ניימן ראש ישיבת כדבריך בהאי עלמא ,אמנם 'כי קדוש אני' ובמקום
"אור ישראל" בפתח תקוה זצ"ל ,שהלך פעם עם אחד קדושתי מה תענה .ותיכף כשנפל למחשבתי פירוש
ממקורביו מהכא להתם בדרך עקיפה וארוכה ,לשאלתו הפסוק ,מיד הבטחתי לו שאחזור להתמדת הלימוד
של מלוהו על הארכת הדרך השיב שיש לו הרבה כבראשונה עכ"ל.
חובות לצורך הישיבה ומתבייש לעבור בדרך פלונית כי ולפי זה מפרש דבר המסורה ,אמנם כעת האדם הולך
שם שוהה אחד מנושיו .נענה מלוהו ואמר כעת הבנתי 'הלוך ונסוע' וטוב בעיניו ,אבל עליו לחשב חשבונו של
מדוע מבקשים לא לידי מתנת בו"ד ,בלשון יחיד ,ולא עולם שכאשר יתקיים בו 'הלוך ושוב' אזי יהא ח"ו 'הלוך
לידי הלוואתם בלשון רבים ,כי מתנה עדיף לקבל וחסור' לעומת חבריו שהם כל אותה העת הלכו 'הלוך
מרבים ,שהרי כמה כבר יכול לתת 'נותן' אחד ,משא"כ וגדול'.
הלוואה עדיף שיהא לו לאדם מלווה אחד ולא מלווים
רבים כי אז יצטרך לעקם דרכיו לרוב... ***
וי"ל דז"ש חז"ל על הפסוק 'וילך למסעיו' – בחזרתו עוד יתכן לפרש ע"פ מ"ש בגמ' [כתובות עה :]:אמר
פרע הקפותיו ,שיכול היה לשוב לאותם אכסניות אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן ,אמר רבא וחד מינן כי
14
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
שנזמין עצמינו לשלושה דברים ,עיי"ש .שנית ,מנין לנו ודרכים שבהם הלך ברדתו מצרימה ,שכן אינו בוש
לומר להיפך מרבותינו בעלי הגמרא בנדרים [לב]. לראות את פניהם שהרי יש לאל ידו להשיב להם
שאיתא שם ג' טעמים על גלות מצרים ,ולא הזכירו הקפותיהם.
חטא שמצא הרמב"ן .ועוד ,הרי הרמב"ן ז"ל בתחילתו וגם בזה יש ליתן טעם למסורה ברמיזה ,כל עוד שהוא
מביא המדרש [ב"ר מ ו] צא וכבוש להם את הדרך לפני הולך 'הלוך וחסור' – מוכרח הוא להיות 'הלוך ונסוע'
בניך ,וזה דוחק גדול לפרש כאשר עשה אברהם אבינו ממקום למקום ,אבל כאשר 'הולך וגדל' יוכל להיות
את החטא לכך יכבוש את הדרך לפני בניו .ועיין בפרדס הולך 'הלוך ושוב' באותם המקומות לפרוע הקפותיו.
יוסף שאומר שם תירוץ דחוק ,שהרמב"ן מחולק עם ודפח"ח.
המדרש ,ואין נכון לומר כן .ועוד ,גם אברהם אמר
אחותי גם בפעם השני [וירא כ כ] ,וכן יצחק אמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד
אחותי [תולדות כו ז] ,והנה הם הנביאים לא הרגישו הרעב בארץ( :יב י)
שיש חטא לומר אחותי ,והרמב"ן ז"ל שהיה כשלשת אומרים בשם הרבי ר' יהונתן זצוק"ל על הפסוק
אלפי שנה אחר אאע"ה מצא חטא. בתהלים' :נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו',
אני שמח כשאומות העולם שבעים ויש להם שפע של
ב"ניצוץ אחד" מביא שמקשין העולם :הרי בכל פעם דגן ותירוש ואז – 'בשלום יחדיו אשכבה ואישן' ,אז אני
ששרד רעב כבד בכנען ,ירדו הכל למצרים לשבור אוכל. יכול להיות בשקט ,כי כשעשיו הוא רעב ,אינני יכול
וכאן חזינן שלא ירד אלא אברהם ,הרי שלא היה הרעב לשבת במנוחה.
חמור כל כך .אם כן ,מדוע מיהר אברהם לעזוב את
הארץ אשר אליה הגיע עפ"י דבר ה'? היה לו להמתין ב"אגרת הקודש" להרה"ק רבי אלעזר בנו של הרבי ר'
עכ"פ עד שיחזק הרעב וירדו כולם למצרים. אלימלך זי"ע כתוב :אברהם אבינו שפירסם אמונת יחוד
ומתרצים בשם הרב דון יצחק אברבנאל זצ"ל ,כי אכן בעולם ,והפיל אותו נמרוד לכבשן האש ויצא בשלום,
עדיין היתה אפשרות להתקיים בדוחק בארץ כנען .אלא וכיון שבא לא"י ונתהוה הרעב ,מיד אמרו יושבי המקום:
שבמקום כזה צריך היהודי להימלט תיכף ומיד .כי הוא "מחמת שזה המין בא אצלנו התרגש עלינו אסון זה" –
יהיה שק החבטות ,להאשימו ברעב שפקד את האיזור והיה מוכרח לילך למצרים כדי להשקיט הדבר ,לבל
או בכל דבר רע אחר שקורה ,כבר מראשית ימיה של תתפשט דיבה זו ביניהם וכן בכל דור ודור – על
האומה ,תמיד היו היהודים מואשמים בכל צרה משרע"ה העניו מכל האדם העלילו דווקא "מדוע
שמתרחשת בעולם... תתנשאו על קהל ה' " .וכן כיוצא בו .עיי"ש.
ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה וגו' הנה נא ידעתי כי ה"פרשת דרכים" מביא בשם הראב"ד :כי עונש הבא
אשה יפת מראה את( :יב יא) על ידי השי"ת בעצמו קשה יותר מעונש הבא על ידי
איתא בזוה"ק [ח"א פא :].כדכתיב 'ופרעה הקריב' – שליח .וארץ ישראל עיני ה' אלקיך בה ,נמצא שהרעב
דאיהו אקריב להו לישראל לתיובתא ,אוף הכא דאקריב בא על ידי השי"ת בעצמו ,ולכך "כבד" הוא הרעב בא"י
גרמיה לקוב"ה כדקא יאות' .ע"כ. יותר מאשר בארצות אחרות.
הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע מפרש הענין :שכאשר
הלך אאע"ה למצרים ,שהיא מלאה טומאה וגילולים, הרה"ק רבי יעקב מפשעווארסק זי"ע כותב במכתב
קשר את עצמו בקשר חזק בהקב"ה .וכן מצינו ביעקב לבנו כ"ק האדמו"ר שליט"א באנטוורפן:
אבינו ע"ה שטרם בואו לבית לבן הטמין עצמו בבית בני יקירי שליט"א ,תעיין נא בפירוש הרמב"ן ז"ל על
עבר י"ד שנים ,ואף בלילה לא שכב כי אם עסק בתורה. פסוק 'ויהי רעב בארץ' ,שאברהם אבינו חטא חטא גדול
והוא גם כן כדי לקשר את עצמו בקשר חזק שלא בשגגה וכו' ,והנה תמוה לי דבריו הקדושים ,ראשית,
יתקלקל בבית לבן ח"ו .כן כל איש ,כאשר הגיע לס"ג וכי הבוטח בהשם אסור לו לעשות שום דבר להצלה
ועוד מעט הוא הולך לימי המעשה ,צריך לקשר א"ע מסכנת מות ,הרי הרמב"ן ז"ל אומר בפר' וישלח
בש"ק בקשר חזק ובתוספת אהבה ורצון ,וע"י אהבה זו בתחילתו שראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק יעקב
15
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
וע"כ אמר לה :הנה אם יבואו אנשים תתחילי ותאמרי הוא מעורר כח אהבה ורצון מלמעלה ג"כ ביתר שאת.
יש לי אח עני שמבקש שתתנו לו מתנות ,וכך יוודע וזהו" :רעוא דרעוין".
להם שהוא אחיה ,אבל לא היתה כוונתו ח"ו לקבל
מתנות אלא להציל את נפשו. שואל הגר"א וכי עד עכשיו לא ידע אברהם שהיא יפת
וזה פירוש הכתוב' :אמרי נא' וגו' זה יהיה דיבור שלך, תואר? ואפשר לומר דאי' בחז"ל :אסתר ירקרוקת היתה
אבל אני איני מתכוין אלא 'וחיתה נפשי בגללך'. אלא חוט של חסד משוך עליה .והיינו שבאמת אסתר
לא היתה יפה אלא בגלל צדקותה היתה נראית יפה,
הרה"ק ה"קדושת ציון" מבאבוב זי"ע הי"ד מבאר :כי מחסד שמים .ואת ההבדל בין יופי טבעי ל"חוט של
בודאי לא עלה על דעתו ליהנות ממתנת בשר ודם ,אך חסד" מכירים בשעה שהיופי כרוך עם אסון .אם היופי
כדי שיזכה לברכה 'שונא מתנות יחיה' – היה עליו הוא טבעי – נשאר גם אז ,אבל אם הוא מצד חסד – אז
להיות במצב שאחרים רוצים לתת לו מתנה והוא מסרב החסד הוא שלא תיראה יפה ,כדי להצילה מצרה.
לקבל ,אך מי שאין אחרים חפצים להעניק לו מאומה כשאברהם ראה שגם בשעה שאורבת לה סכנה מצד
פשיטא שאינו בכלל 'שונא מתנות'. המצרים בגלל יפיה ,היא נשארת יפה ,אמר' :הנה נא
וזה מה שאמר אברהם 'למען ייטב לי בעבורך' – ויחפצו ידעתי כי אשה יפת מראה את' – שיופייך הוא טבעי,
לתת לי מתנות ,והוא יסרב ולא יסכים לקבל ,וממילא לא מחמת חוט של חסד.
'וחיתה נפשי בגללך' – שהרי כך היא המידה ששונא
מתנות יחיה. הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע סיפר :כי בילדותו שאל את
ומביא סמך לדבריו מלשון תרגויב"ע עה"פ 'ולאברם המלמד ,עה"פ 'הנה נא ידעתי' וגו' וברש"י שעד עתה
היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר' – והוו לי מדיליה עאן לא הכיר בה ,והלא אסור לקדש אשה עד שיראנה?
ותורין ,משמע שרכושו היה ממה שהצליח ה' דרכו והוא בעצמו ענה :דכל טעם האיסור הוא שמא יראה
בסחורתו ומשלו הרוויח ,ובאמת לא קיבל מאומה מבית בה דבר מגונה ותתגנה עליו ,אמנם מי שאינו מסתכל
פרעה. אף פעם באשתו א"כ אינו צריך לראותה קודם...
אומר הרבי ר' יונתן זצ"ל :הדין הוא שאם אמר "לי" אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי
משמע לו ולא ליורשיו .וגם אברהם דייק כך ,כי המתנות בגללך( :יב יג)
שניתנו לו במצרים לא זכה בהן יצחק כלל ,ואלו הן כותב ה"חתם סופר" זצ"ל :נראה שאברהם גירש את
המתנות שנתנן לבני הפילגשים ,בני קטורה ,שמוצאם שרי על תנאי ,אם לא יארע נס ויגע בה פרעה ,וכן גבי
ממצרים ,ממצרים באו המתנות ולמצרים שבו ,וזה אבימלך ,שתהיה מגורשת למפרע מעכשיו ,ואין כאן
הדיוק' :למען ייטב לי'. איסור אשת איש.
ויהי לו צאן ובקר חמרים ועבדים ושפחת ואתנת ברש"י :יתנו לי מתנות.
וגמלים( :יב טז) שואל הט"ז בספרו "דברי דוד" :רבים תמהים וכי
ב"תוספות השלם עה"ת" :מהו שהפסיק בין 'חמורים' אברהם חשק למתנות ,ואדרבה אפילו במקום שהיה לו
ל'אתונות' וכתב שם 'עבדים ושפחות'? אלא ,כי לא בא להחזיק מה שלחם במלחמה אמר 'אם אקח מחוט'
אלא לרמז על מה שאחז"ל [יבמות סב ].עם הדומה וגו' ,וכ"ש בדבר מאוס בשביל ממון?
לחמור. ומסביר :שאברהם רצה ששרה תאמר 'אחי הוא' ,ודבר
זה אינו שייך רק אם ישאלו אותה אם בעלה הוא ,אז
וינגע ה' את פרעה וגו'( :יב יז) תוכל לענות אחי הוא ,אבל אם לא ישאלוה אם היא
הקשו הראשונים [ראה רבינו בחיי בשם רבי סעדיה תתחיל להגיד 'אחי הוא' – ירגישו שיש פה איזה
גאון ,ועוד] מדוע לקה פרעה בנגעים אחר שחשב עורמה ,דמי שאל אותה דבר זה ,וע"כ היה ירא שמא
ששרה היא אחותו של אברהם ,ולא ידע כלל שהיא לא ישאלוה ויהרגו אותו שיחשבו שהוא בעלה.
16
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
יפגע באברם .אך פרעה הקשה את לבו ,ואמר "מאמין אשת איש ,ותירצו בכמה אנפין.
אני לדבריך הראשונים ,שאמרת באזני כל העם שאחיך בספר "מפי ספרים וסופרים" מביא בשם הרה"ק רבי
הוא .ואיני מאמין לדבריך האחרונים". יהודה לייב מזאקילקוב ה"ליקוטי מהרי"ל" זי"ע שמבאר
על כך הביא עליו הקב"ה נגעים 'על דבר שרי' ,על בדרך הפשט :דהנה ידוע שמצרים היו שטופי זימה,
הדברים אשר דברה שרה ואמרה לו והוא לא שמע לה, ובודאי היה פרעה ג"כ רשע ,דאם היה צדיק היו
ומה היא דיבורה? 'אשת אברם' ,שאשתו של אברהם משרתיו צדיקים ,כידוע 'מושל מקשיב על דבר שקר כל
היא ,ולא אחותו. משרתיו רשעים' [משלי כט יב] ,ואפילו ראיה אינו צריך
לזה ,שפשוט מסתמא היה רשע.
ויקרא פרעה לאברם וגו' למה לא הגדת לי וגו'( :יב יח) עוד יש להקדים מה שנאמר בפרשת וירא ,שכאשר
הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע שואל שלקמן בפרשת ברח לוט מסדום ביקש מן המלאך 'הנה פן תדבקני',
וירא אצל אבימלך ג"כ היה כעין מעשה זה ,ושם כתוב ופירש רש"י שחשש לחזור להתגורר אצל אברהם
שהקב"ה אמר לאבימלך 'ועתה השב אשת האיש כי אבינו שמא יענש ,כי רק בהיותו יושב ליד אנשי סדום
נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה' ,ופירש רש"י כי נביא הוא הרשעים וחטאים לה' מאד אז היה נחשב לצדיק ,אבל
ויודע שלא נגעת בה לפיכך יתפלל בעדך ,ולכאורה אם ימצא במחיצתו של אברהם יחשב כרשע ויענש.
קשה למה כאן לא אמר הקב"ה לפרעה כן. לפיכך ביקש על העיר צוער שתינצל ,וממילא 'אמלטה
ותירץ הרה"ק מקוריץ זי"ע :עפי"מ שאחז"ל [נדרים נא שמה הלא מצער הוא ותנצל נפשי'.
לב ]:ששם בן נח היה מתחילה כהן כמ"ש 'והוא כהן ומכאן נמצינו למדין ,שכאשר הרשע עומד ליד הצדיק
לא-ל עליון' ,אלא שע"י שהקדים ברכת אברהם לברכת ניכר יותר מעשה הרשעות שלו ,ולכן כאשר באה שרה
הקב"ה שהקדים ברכת עבד לברכת קונו איבד כהונתו הצדקת לבית פרעה בלטה יותר רשעותו של פרעה
וניתנה הכהונה לאברהם ע"ש .והנה נפסק להלכה הרשע ,ונמצא שנענשו בית פרעה מחמת עוונותיהם
בשו"ע [אהע"ז סי' ו י"א] אשת ישראל שנאנסה דמעיקרא ,שעכשיו נתגלה ונתברר יותר גודל רשעתם,
מותרת לבעלה ואשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה, והיינו דקא מוסיף קרא 'וינגע ה' את פרעה וגו' על דבר
והשתא א"ש ,שכאן אצל פרעה עדיין לא היה אאע"ה שרי אשת אברם' - ,כי זה הוסיף עוד טעם לעונשו,
כהן ואם כן אף אם פרעה היה נוגע בשרה לא היתה שהרי לבד מצדקותה עוד היתה אשת חבר וקיי"ל אשת
נאסרת עליו באונס ,אבל אצל אבימלך כבר היה חבר הרי היא כחבר ,ועל כן נענשו בנגעים.
אברהם אבינו כהן ואם היה נוגע בה ח"ו היתה שרה ןלאידך גיסא הושפעה ברכה מרובה על אברהם ושרה,
נאסרת עליו אף שהיה באונס ,וא"כ היה אברהם אבינו כי עתה היה ניכר צדקותם ביותר ,והיינו דכתיב
יותר צריך לפחד ולחשוש להיות עמה ,על כן אמר 'ולאברם היטיב בעבורה' – פירוש שעל ידי שנלקחה
הקב"ה לאבימלך ועתה השב את אשת האיש כי נביא לבית פרעה נזכרו שניהם לטובה ביתר שאת ,כיתרון
הוא וממילא יודע שלא נגעת בה ויכול להיות עמה ואם האור מן החושך ,כי כאשר הנר מאיר בחדר חשוך אזי
כן שפיר יתפלל עליך. אורו מאיר הרבה יותר ,ובלאו הכי היה ג"כ שכרם גדול
וצדקותם עד למאוד ,ומכל שכן לפי ערך מעשה פרעה,
ועתה הנה אשתך קח ולך( :יב יט) ומשו"ה היטיב השי"ת להם בברכה מרובה.
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק :הנה אמרו חז"ל אמר
רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנא' וכו' ,א"כ שואל ה"כלי יקר" :מדוע מדגיש הפסוק ששרי היא
איך היה אברהם מותר בשרה אחר שהיתה שבויה אצל אשת אברם ,וכי עדיין לא ידענו זאת? ועוד יש להבין,
פרעה ואאע"ה היה כהן כמ"ש אתה כהן לעולם, מה פשעו ומה חטאתו של פרעה בלקחו את שרה ,והרי
ואע"פ שהיה נביא – הלא זכריה בן הקצב העיד שלא סבור היה שהיא אחותו?
זזה ידו מתוך ידה ואעפ"כ אסרוה [כתובות כז] ואפילו ואומר ה"כלי יקר" ששתי השאלות הללו יתורצו בתירוץ
מצוות דרבנן היה אאע"ה מקיים? אחד :אמנם להמון העם אמרה 'אחותו אני' ,אבל
ותירץ ,ע"פ מה שאמרו במד' שמלאך היה עומד ומגלב לפרעה אמרה את האמת שהיא אשת אברם .היא
בידו עי"ש ,ואפשר הוא כמו עדות ,ומה אפי' עבד או חשבה ,שמלך היושב על כסא דין לא יעשה עוול ,ולא
17
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
הכלה ,וא"כ מסתמא נתנו גם ללוט ,כי גם הוא היה אח שפחה יכולים להעיד ולא תהא כהנת כפונדקית.
לשרה כי היה בן הרן .וכן משמע מלשון הספורנו. עוד תירץ ,משום שלא נעשה כהן רק אחר שמל עצמו.
ה"בית אברהם" מביא :הרה"ק מנשכיז ז"ל אמר עה"פ אברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב( :יג ב)
'הולך את החכמים יחכם ורוע כסילים ירוע ',ורוע כתיב אומר ה"תפארת יונתן"" :כבד" כתיב .לאמור ,שהרכוש
עם ו' החיבור ,היינו שעושה גם שניהם ,הוא הולך עם הרב הכביד עליו ,כי לצדיקים גדול נסיון העושר מנסיון
חכמים ,מתחבר עם יראי ה' ועושה כמעשיהם ,ויחד העוני .וכמו שמספרים שהרה"ק רבי פנחס מקוריץ
עם זה הוא גם רוע עם כסילים ,מתחבר גם עמהם ,הוא זי"ע היה נוטל ידיו לאחר שנגע בממון.
רוצה למצוא חן גם בעיני יראי ה' וגם בעיני רשעים,
'ירוע' ,הוא איש שבור חצי צדיק וחצי רשע ,כי צריך אומר הרה"ק ה"מי שילוח" זי"ע :הכסף והזהב היו עליו
להיות חזק בדעתו בבחי' 'אחזתיו ולא ארפנו' .וזה היה למשא כבד...
לוט שהלך יחד עם אברהם ,וכשראה את סדום ואת כל
הככר כי כולה משקה הלך עם הרשעים. ב"שער בת רבים" :למה כנס אברהם כסף וזהב? אלא
כדי שיוכל להפיץ דעה ברבים כמ"ש' :ויקרא בשם ה'',
ולא נשא הארץ אותם לשבת יחדיו כי היה רכושם רב כי חכמת המסכן בזויה...
ולא יכלו לשבת יחדיו( :יג ו)
שואל ה"שבט סופר" בספרו "שערי שמחה" :לכאורה וילך למסעיו וגו'( :יג ג)
נראה כשפת יתר ויתור לשון ,שמסיים עוד פעם' :ולא ברש"י :היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו
יכלו לשבת יחדיו'. למצרים.
ויש לפרש ,כי כן דרך המחלוקת ,אף שמתחילה יש ולכאורה למאי נ"מ? אלא שנרמז בזה מדת
סיבה וטעם למחלוקת ,מ"מ כיון שכבר באו לידי ההסתפקות ,כי כשהלך למצרים ,בימי הרעב ,היה עני
מחלוקת ואחזו בה ,אזי אף אם אחר כך תתבטל ובודאי לא לן באכסניות מפוארות ,ובשובו אף שהיה
הסיבה ,עם כל זה ,אין יכולים עוד להיות בשלום יחדיו, כבד בכסף ובזהב – לן באותן האכסניות עצמן.
וכן כאן ,מתחילה 'ולא נשא הארץ אותם לשבת יחדיו',
והסיבה שלא יכל לשבת יחדיו היתה 'כי היה רכושם ויקרא שם אברם בשם ה'( :יג ד)
רב' ,והיה ריב ביניהם – אבל בגין כך 'ולא יכלו לשבת הרבי ה"לב שמחה" זי"ע כותב שהחיד"א ז"ל מביא
יחדיו' גם בלא כל סיבה ,וכאמור. בספרו "דבש לפי" :את דברי הזוה"ק שכשאדם רוצה
לברך לחברו או לבנו צריך לברך בתחילה להקב"ה ,ואי
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט קב"ה לא אתבריך בקדמיתא אינון ברכאן לא מתקיימין,
והכנעני והפרזי אז יושב בארץ( :יג ז) וכתב על אדם גדול כשהיה מברך אדם משים ידו על
שואל ה"ישמח משה" זי"ע :מה סמיכות הענינים בין ראשו ואומר יתברך שמו של הקב"ה ואח"כ מברך
הריב לבין הכנעני היושב בארץ .למה נסמכו שני לאיש ההוא ,כמו כן אאע"ה תמיד הזכיר שם ה' ,וז"ש
הענינים בפסוק אחד? 'והיה ברכה' – 'והיה' אותיות שם הוי' ,שבתחילה ברך
אלא מאחר ששליטי הארץ היו הכנעני והפריזי ,אנשי שמו ית' ואחר כך ברכה.
צדק ומשפט מפוקפקים ,לא היה בפני מי להתדיין.
וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר( :יג ה)
ב"לקוטי מוהר"ן" [דף קו] כתוב :ארץ ישראל יש לה ב' ולכאורה מאיפה היה ללוט צאן ובקר?
בחינות :לפעמים היא נקראת ארץ כנען ולפעמים ארץ ונראה ,דהנה מצינו לעיל 'ולאברם היטיב בעבורה ויהי
סתם .כשיש מחלוקת היא נקראת ארץ כנען ,בחינת לו צאן ובקר' .וכתוב שאברהם אמר לשרה 'אמרי נא
"כאן עני" ,כמ"ש רז"ל על הפסוק "ולא יהיה כנעני" – אחותי את למען ייטב לי בעבורך' ,מנין ידע אברהם
אין כאן עני .נמצא ,שכנען הוא בחינת 'כאן עני' .וזה שייטיבו לו? ע"כ שהיה שם המנהג לתת מתנות לאחי
18
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
אחים אנחנו" ,נשאר הלאה קרובים ,אולם לא ביחד, בגלל המחלוקת .כי מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות.
"הפרד נא מעלי" ,וכמאמר הסבא קדישא זי"ע" :זיין "ויהי ריב" וכו' והכנעני אז בארץ ,כי אז נקראת בבחינת
גוט צו יעדען אובער נישט מיט יעדען" ,ואמנם אח"כ ארץ כנען .אבל כשיש שלום נקראת ארץ סתם ,בחינת
כשרצו להרע ללוט במלחמת המלכים ,מיד רץ אברהם "ארץ נתנה יבולה" ,שנותנת כוחותיה לכל יבול הארץ.
ומסר את נפשו עליו ,אבל לא רצה להיות במחיצה
אחת אתו. 'והכנעני והפרזי אז יושב בארץ' – ובהמשך הפסוקים –
' אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' כי אנשים אחים
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר שפירוש הפסוק הוא: אנחנו' .הכנעני והפריזי שני עמים זרים חיים בשלום
שרועי לוט טענו שהקב"ה הבטיח את הארץ לאברהם, ובאחדות ,כאיש אחד ש"יושב" הוא לשון יחיד ,ואנו
ולאברהם אין בן ולוט יורשו ,ולפיכך הארץ שלנו היא. "אנשים אחים" ,קרובים ,ורבים זה עם זה ,מה יאמרו
ועל זה טען אאע"ה שני דברים :א' ,עוד יכול להיות לי הבריות? חילול השם הרי הוא גדול מאד!
ילדים .וב' ,אפילו אם אמנם לא יהיו לי ילדים ,אבל בכל
זאת אתה יורשי לא תהיה ,דהיינו ,שה'אל נא תהי ויאמר אברהם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך
מריבה' עולה על ה'-כי אנשים אחים אנחנו' ,פי' ,שעל וגו' כי אנשים אחים אנחנו( :יג ח)
זה בוודאי שאין לנו מה לריב – על זה שאנחנו אחים, הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימים
משום שאחים אנחנו בוודאי שלא ,וזה ברור שאתה לא ואשמאילה( :יג ט)
תירש אותי. אומר האלשיך הק' :המחלוקת היא בתחילה ענין של
ריב (לשון זכר) ,אבל מיד היא נעשית פוריה כמו נקיבה,
בימי מלחמת העולם הראשונה הרה"ק המוהרי"ד היא נעשית מריבה (לשון נקיבה).
מבעלזא זי"ע היה צריך לברוח מהעיירה בעלז והגיע
לעיר מונקאטש .וכששאלוהו מדוע לא ברח לאיזה ישוב אומר הרה"ק ה'דברי שמואל" מסלונים זי"ע :זוהי הדרך
הררי קטן אחר ,ענה :שאנו מוצאים בתורה שאאע"ה איך שיהודי צריך להתנהג עם כופרים רח"ל ,שלא יכנס
אמר ללוט 'הפרד נא מעלי' .כלומר :לך לאן שאתה כלל בשום ויכוחים עמהם ,כי אם יבוא בדברים
רוצה ,ולכאורה קשה ,מדוע לא אמר לו הישאר כאן ואני ויתקוטט עמהם ,הרי ביני וביני יאזין לטענותיהם
אלך למקום אחר? ולדעותיהם הכוזבות ,ודבר זה גופו נחשב כבר פגם
התירוץ הוא :יהודי צדיק כמו אברהם אבינו אינו יכול באמונה ח"ו ,וכן היה אומר אאע"ה ללוט 'אל נא תהי
להתגורר בכל מקום ,כי הוא זקוק לביהכ"נ ,מנין, מריבה' – איני רוצה אפילו את המריבה אלא 'הפרד נא
מקוה ,לשוחט ,לת"ת וכיו"ב ,אבל הרשע והאדם מעלי' – אין רצוני בשום שייכות ומגע אתך.
החילוני יכול להתגורר אפילו בקצה העולם ללא כל
בעיות. אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע :אע"פ שלוט
התנהג לכאורה כראוי ,תמיד היה הולך את אברם,
כלפי חוץ הראה את עצמו כתלמידו של אאע"ה ,בכ"ז
מפרש הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע בספר "אמרות הבחין אאע"ה בדרכו הנלוזה שצבוע הוא וחפץ
משה"' :אברם' הוא הנשמה ,ו'לוט' זה היצר הרע. שיחשבוהו כ"שיינער יוד" ,אבל באמת מתחבר עם
רצ"ל ,הנשמה אומרת להיצה"ר 'אל' ר"ל אינני חפץ רשעים ועושה אותם רועים שלו והם מרעים בשדות
בשלומך' ,נא' בבקשה ממך 'תהי מריבה ביני ובינך', אחרים ,ולא די שאינו מוכיחם אלא עוד שם בפיהן אותן
'אם השמאל ואימינה' – אם תרצה להוליכני בדרך טענות צבועות ,ניתנה הארץ לאברם ואין לו יורש ולוט
השמאלי ,בוודאי 'ואימינה' ,בוודאי לא אשמע לך ואלך יורשו ואין זה גזל ,כפירש"י ז"ל.
בדרך הימין' ,ואם הימין' ,רצ"ל ,אם אפילו תתן לי עצה דרך זה של לוט הורע מאד בעיני אברהם ,לכן אמר לו
ללכת אתך בדרך הימין' ,ואשמאילה' יותר טוב לפני "אל נא" אין דרכך זו מוצאת חן בעיני ,לפיכך אבקשך
אשר אלך בדרך השמאלית בעצמי ולא אתך אפילו "תהי מריבה ביני ובינך" ,נהיה נא מחולקים איש
בדרך הימין. מרעהו ,אבל לא תהיה זו מחלוקת גמורה" ,כי אנשים
19
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
אך הענין הוא לדעתי ,כי כאשר התלווה לוט לאברהם וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה
וירד למצרים הצליח להשיג דרגות גבוהות בעבודה, משקה וגו' (יג י)
שהרי לא התפתה לעשות כמעשיהם ,וכן משמע מן ויסע לוט מקדם וגו'( :יג יא)
הפסוק 'ולוט עמו הנגבה' ,היינו שהתעלה יחד עם שואל כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א :יש להבין מדוע
אברהם בעבודתו ,וזה הטעה אותו לומר "אי אפשי לא דווקא עכשיו בחר לו לוט להיפרד מאברהם ולמצוא
באברם – כי אוכל לבדי ללכת בגדולות ונפלאות לעצמו דרך חדשה קלוקלת?!
כאברהם ,ולא באלוקיו – למשוך עלי האלוקות על ידו, ונראה ,שלוט היה אוהב בצע ,וחשקה נפשו בממון
וחשב בדעתו כי גם הוא יוכל להכניס הרשעים תחת ודמים הרבה ,וכאשר ראה את 'אברם כבד מאד במקנה
כנפי השכינה ,ועל כן 'ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן' בכסף ובזהב' – הבין מכך שעובדי ה' זוכים לעשירות
– כיון שהיו שטופי זימה ורצה להחזירם למוטב ,וסבר מופלגת ,ולכן החליט גם הוא להיות עבד לעבדי ה',
כי כשם שבהיותו במצרים לא נמשך אחר הרשעים כן ונתברך ביתו בצאן בקר ואוהלים.
יצליח בעבודתו גם בסדום ,אבל באמת מכח דביקותו ברם ,לאחר שראה את כל ככר הירדן 'כי כלה משקה'
באברהם עלה ,כדכתיב 'ולוט עמו' – עמו דייקא, על אף היותם 'רעים וחטאים לה' מאד' ,הסיק מכך
וכשנפרד ממנו נפל למטה ,ונמשך אחר הסדומים מסקנא ,שלא רק עובדי ה' מתברכים מעשירות ,אלא
והרשיע עמהם. גם רשעים יכולים לזכות לכך ,ולכן בראותו כך החליט
על אתר להפרד מאברהם ,והסיע את עצמו מקדמונו
ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד( :יג יג) של עולם ,כי למה לו להתייגע להיות עבד לעבדי ה'
שואל ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים ,הנה בגמ' ברכות לאחר שראה שהעשירות אינה דייקא נחלת עבדי ה'.
אי' שברוריה אמרה יתמו חוטאים אין כתוב אלא 'יתמו ולא ידע כי אצל הרשעים העושר שמור לבעליו לרעתם,
חטאים' .אם כן היה צריך להיות גם כאן רעים משא"כ אצל הצדיקים העושר הוא לטובתם – לצורך
וחוטאים? עבודת קונם מתוך הרחבה.
ויתכן לומר :כי רשעים גמורים נעשים הם עצמם
חטאים ,סמל החטא .וההיפך אצל הצדיקים הגדולים, ברש"י :נסע מאצל אברם ,והלך לו למערבו של אברם,
כענין האבות שנעשו מרכבה לשכינה ,זה לעומת זה. נמצא נוסע ממזרח למערב.
ברשעים הגדולים הנהפכים לעצם החטא וגוף החוטא, תמה הרא"ם ,הלא סדום ועמורה הן בגבול המזרחי של
בהם מתקיים באמת יתמו חטאים ,ואותם שעדיין א"י ,ואילו בית א-ל – שם ישב אברהם – במרכז הארץ
יכולים לחזור בתשובה הם נקראים חוטאים. היא .וא"כ ,כאשר נסע מאצל אברהם ,לא הלך 'מקדם'
ובזה מתיישבת דרשת חז"ל על אותו פסוק :ראה דוד אלא 'לקדם' למזרחו של א"א.
במפלתן של רשעים ואמר שירה יתמו חטאים. ביאר ה"טורי זהב" בספרו "דברי דוד" עה"ת ,שאכן
הלך לוט לקדם ,אלא שכיון שהיה בוש מא"א על שבחר
בשם צדיקים אמרו' :ואנשי סדום וגו' רעים וחטאים', לו למושב מקום רשע ומדינה מפורסמת בחטא ,שינה
גונבים וגוזלים ,ועושים כל דבר האסור .אולם "לה' – ואמר לו שהולך הוא למקום אחר ,במערבו של אברהם,
מאד" ,במצוות שאינם עולות כסף ואינם תובעות ואכן כוון לשם פעמיו .רק כאשר כבר נפרדו איש מעל
קרבנות מעושיהן ,אלא מביאים להם כבוד ותהילה בהן אחיו ,סיבב את דרכו והלך למקום אשר לבו חפץ
הם זהירים מאד' .לה' – מאד' ... מזרחה ,לסדום...
וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך ברש"י :הסיע עצמו מקדמונו של עולם ,אמר ,אי אפשי
וגו'( :יג יד) לא באברם ולא באלוקיו.
בספה"ק "באר מים חיים" כתוב :כי אברהם בראותו כי כותב הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב זי"ע בספרו "זר
ריחק את לוט מעמו והלך לוט וישב בסדום ,מורך עלה זהב" :והוא פליאה נשגבה לומר זאת על לוט ,הלא
בלבבו פן ח"ו גרם הוא להיות נדחה אדם מפני השם, ראינו כי גם אחר כך היה מחזר על האורחים ,וגם מצות
מה שכל ימיו פעל ועשה להכניס את כל העולם כולו אפה ,ואם כן לא כפר בהקב"ה.
20
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
אליבא דאמת זה אינו ,דודאי היה חביב על אברהם מה תחת כנפי השכינה ,וחשש פן דחפו בשתי ידים וכבר
שהלך לפרוע הקפותיו. אמרו חז"ל לא כאלישע שדחפו לגיחזי ,חשש אברהם
אולי יש בידו עוון על זה ,וע"כ תיכף 'וה' אמר אל אברם
מספר משכילים פנו פעם אל הרה"ק מרוז'ין זי"ע אחרי הפרד לוט מעמו' ,הראה לו כי מאחר שנפרד לוט
שכידוע ניהל את חייו בגינוני מלכות ,והתנהג ברחבות מעמו נתגלה אליו הדיבור ,וממילא יראה כי לא חשב
ובדרכי עשירות ,ושאלו כיצד מתיישבת הצדיקות עם השם זאת לעוון ,אדרבה מותר לדחפו מאתו ,אף אם
עשירות .השיב להם רבינו :אאע"ה כשהלך להפיץ את ירשיע יותר ,מאחר שמעכב אחרים מלעשות מצוה
דבר ה' היה מוכרח לקחת אתו רכוש גדול ,כי האנשים עכ"ל.
הטפשים מתייחסים בנימוס ובדרך ארץ לזה שיש לו
כסף ,כמו כן מצינו בחז"ל מימות משה ועד רבי לא ברש"י :כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו.
מצינו תורה וגדולה במקום אחד מימות רבי ועד רב אשי ולעיל שהיה לוט אצלו וכתיב 'וירא ה' אל אברם',
לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד [גיטין נט] ,ולמה באותה שעה כשר היה.
דוקא אלו ג' ,כי אלמלא לא היו מוצאים גדולה אצל שואל ה"כתב סופר" זצ"ל :מה אירע ללוט בינתיים
משרע"ה מקבל ומוסר התורה ,ואצל רבינו הקדוש שהחמיץ ואבד את כשרותו? אלא ,שבאותו פרק אירע
מסדר המשנה ,ורב אשי מסדר הגמרא ,לא היו דבר' :וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר
מקבלים את תורתם. ואהלים' ,לוט התעשר ,וישמן ויבעט ,העושר קלקל
וכך אמר גם דוהמע"ה בנועם זמירותיו' :טוב לי תורת אותו ,הסירו מדרך הישר ויסע מקדמונו של עולם.
פיך מאלפי זהב וכסף' – זה שיש לו אלפי זהב וכסף גם
תורה אוהבים לשמוע מפיו. ושמתי את זרעך כעפר הארץ וגו'( :יג טז)
מפרש הרה"ק ה"אמונת אברהם" מפיטסבורג זי"ע:
שואל ה"חתם סופר" זצ"ל :למה ועל מה לווה אברהם דאין הבטחתו ית' שירבו זרעו בכמות ,שזו אינה מעלה
אם לא ידע שיהיה בידו לפרוע? ומי הלוה לו? כל כך .אלא שיהיו מקודשים בקדושת ישראל ,אשר כל
אלא ,משמע שאין מדובר בחובות ממון אלא בחובות נקודה קטנה מבר ישראל ,ערכו עצום ורב עד לאין
מסוג אחר ,שהיה חייב תשובות לשאלות שהקיפוהו שיעור.
בהן ,כגון :שאלת צדיק ורע לו – מדוע צדיק שכמותו וז"ש 'ושמתי את זרעך כעפר הארץ' ,שאשימם עם
סובל ונודד ממקום למקום .בלכתו לא היה לו תשובה, סגולה שאפילו נקודה קטנה מהם כגרגיר עפר וחול
אבל בשובו ,אחרי הנס עם פרעה ואחרי שהיה כבד יהיה חשוב ויקר בעיני עד מאוד.
בכסף ובזהב" ,פרע" את החוב שנשאר חייב להם.
ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב וילך למסעיו:
וכתב עוד ב"חתם סופר" :וכעת נראה לי ,נהי שבזה (יג כג)
פרע הקפותיו לדחות שואליו ,שהיה שווה לו טרחתו ברש"י :בחזרתו פרע הקפותיו.
בעד בצע כסף ,מ"מ בעצמו לא נתפייס בזה ,שלא ב"אמרי שפר" מהגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל :י"ל
השכיל דבר זה בדעתו הייתכן לטרוד עצמו מא"י בדרך הלצה ,דהנה מדרך הטבע אף אם יהיה לאדם
למצרים בעבור כסף וזהב ,אך אחר כך כשראה אלף אלפי דינרי זהב לא יהיו למשא עליו,מכיוון שהדבר
שהעושר ההוא היה לטובתו שעי"ז נגרם להפריד את חביב בעיניו כל כך עד שלא יהיה עליו למשא .אך
לוט מעמו ,אז נתפייס והבין. באופן שאין המעות שלו רק משל אחרים בפקדון או אז
הוא לו למשא .וא"כ הכי נמי אצל אברהם ,אם היה
הממון נשאר בידו משלו לא היה עליו למשא ,אך כיון
ובשם צדיקים מתרצים :שבהליכתו בירך בכל מקום שידע שלא ישאר בידו רק יצטרך לפרוע בזה הקפותיו,
שעבר את האנשים ,את זה בבנים ,ואת זה בעשירות אם כן הוי ממון של אחרים ,לכן היה עליו למשא –
וכדומה ,ובחזירתו הלך לראות מה קרה עם הברכות... 'ואברם כבד מאד' .ומסיים שם :זה י"ל ע"ד הלצה ,אבל
21
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
"ברע" ו"רבע" היינו הך – השיב הילד ,מתחילה היה החיד"א בספרו "פני דוד" מבאר דברי רש"י שפרע
שמו של מלך סדום "ברע" אבל הרי סדום וכל אשר לה הקפותיו – ולכאורה קשה מי פתי ילוה לאורח העובר
נהפכה ,ואז נהפך גם שם המלך ,מ"ברע" ל"רבע" ... מעיר לעיר שאינו מכיר? וביותר קשה על אאע"ה איך
יצא לדרך ללא מעות? ומבאר ,שבודאי לא יצא בלי
שואל החיד"א ב"חומת אנך" :למה לא הזכיר שם כסף ,וגם שילם בדרכו בכל מקום ,אלא שהיו מעותיו
המלך כמו שהזכיר את שמות שאר המלכים, מצומצמים ,ופרע ערך עני באושפיזות ,ששילם בכל
והמפרשים כתבו על שצוער ניצולה ,ויש מי שכתב אכסניה כפי הסכום שהיו מבקשים מאיש עני ,אבל
שהיו אנשים בה מעט לכך לא נזכר שם המלך [שם בחזרתו פרע לכל אחד ההפרש שיש בין ערך עני לערך
רמב"ן] ,ולדבריו א"ש ,דהכתוב עצמו מפרשה' :ומלך עשיר.
בלע' ולא נזכר שם המלך ,מטעם היות 'צוער' שהיתה
קטנה וכו'. ומסיים שם :זה י"ל ע"ד הלצה ,אבל אליבא דאמת זה
והיותר נראה ,דשם המלך גם הוא 'בלע' כשם העיר, אינו ,דודאי היה חביב על אברהם מה שהלך לפרוע
וכן ראיתי בספר הישר שכתב 'ובלע מלך צוער'. הקפותיו.
ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר וגו' ואת הזוזים הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :כי בפי העולם שגור
בהם וגו'( :יד ה) לומר שעני יש לו לב זהב ,שכן רגיל הוא לומר :לו הייתי
תרגם אונקלוס :ית תקיפא .אומר ה"שבט שמעון" :למי עשיר ,כבר הייתי נותן כך וכך מעות ביד רחבה ,ותורם
שהזוזים בידם ,אלה בעלי הכסף הרכוש וההון ,להם וכן מפרנס וכו' .אמנם ,ביום שהוא התעשר ,כל
התקיפות... הבטחותיו נעלמות ונשכחות ונמוגות כליל .אבל
אאע"ה אף אחר שנתעשר ותבוא אליו הרווחה ,זכר
ועמק השדים בארות בארות חמר וגו'( :יד י) היטב את אשר אמר ,ובחזרתו שב ופרע הקפותיו ,בכל
ברש"י :שהיה הטיט מגובל בחמר ונעשה לו נס שיצא אותם המקומות שמקודם אמר לעצמו 'לו הייתי עשיר,
משם ,לפי שהיו באומות מקצתן שלא היו מאמינים כבר הייתי מנדב כהוגן' ,כעת כשעבר בהם קיים את
שניצל אברהם מכבשן האש באור כשדים וכיון שיצא מחשבתו הלכה למעשה.
זה מן החמר האמינו באברהם למפרע.
מקשים העולם ,אדרבה איפכא מסתברא ,דהא אחרי ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר
שזכה מלך סדום הרשע להצלה בדרך נס א"כ יש בידם כדרלעומר מלך עילם וגו'( :יד א)
להכחיש את אהבת ה' לאברהם ,כי מעתה אין להם במדרש פליאה :צדיקים אינם אוכלים אלא מן הגזל,
עוד הוכחה שהקב"ה עושה ניסים לצדיקים בהשגחה ואינן אוכלים אלא מן המבושל ,ואומרים כדרלעומר,
פרטית ,דאולי כל הנהגה ניסית מקרה בעלמא הוא והוא פלא.
ח"ו ,דאל"כ למה זכה רשע זה לנס. וכתב בספר "דמשק אליעזר" בשם ה"אמרי בינה"
ומבאר ה"בית יעקב" מאב"ד אלכסנדר זצ"ל ,עפ"י לבאר דברי המדרש פליאה כדלהלן :גז"ל ר"ת ג ם ז ו
דברי המדרש שאברהם היה מתפלל על העקרות ל טובה ,מבוש"ל ר"ת מ סתפק ב מה ש יש ל ו,
שיפקדו ועל החולים שיתרפאו ,ותפילותיו עשו פירות, כדרלעמ"ר ר"ת כ ל מ ה ד עביד ר חמנא ל טב ע
ורב הונא מוסיף שם שכאשר ראה החולה את אברהם ביד.
אבינו היה מתרפא ,כי המצייר לפניו דמות תמונת
דיוקנו של הצדיק זוכה לרפואות וישועות ,והיינו נמי עשו מלחמה את ברע מלך סדם וגו'( :יד ב)
דאמרו שם במדרש שאפילו ספינות שהיו מפרשות בים כשהרבי ר' יונתן היה ילד ולמד ב"חדר" שאלו המלמד:
הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם ,ובדרך זו ניצל מה היה שמו של מלך סדום?
נמי מלך סדום בשעה שנפל בבארות חמר ,שהתפלל כתוב בפרשת לך לך" ,ברע" מלך סדום – השיב הילד.
בזכותו של אברהם וצר לפניו צורתו ואז זכה להינצל, ומדוע בסדר ה"קטורת" שאנו אומרים לפני התפילה
וסיפר סיבת ואופן הצלתו לכל יושבי תבל ,ועי"ז האמינו נאמר :מלח סדומית "רבע"? – שאל המלמד.
22
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
מזה דייק הספורנו שהפליט לא ידע מקירבותם אך באברהם למפרע שניצל מכבשן האש.
אברהם שמע מדבריו שנשבה.
ב"ניצוץ אחד" מביא בשם אביו הרבי ה"פני מנחם"
במדרש :העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. זי"ע שפירש :שמה שלא האמינו בתחילה לנס ההצלה
שואל הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמר זי"ע :הלא קודם של אברהם ,הוא משום שבעובי גשמיותם לא היו
לכן כבר הוזכר השם 'אברם' כל כך הרבה פעמים ולא יכולים להעלות על דעתם כי יתכן שאדם ימסור את חייו
נזכר עוד התואר 'עברי' ,מדוע דווקא כאן נאמר עליו היקרים לו מכל ,עבור כל סיבה שהיא בעולם ,לכן לא
שהוא 'אברם העברי'? האמינו שהפיל אברהם את עצמו לכבשן האש בעבור
ותירץ :תוכניתו של הפליט היתה ,שאברהם ימות אמונתו ,אך משראו שמלך סדום ברח למקום סכנה,
במלחמה והוא ישא את שרה לאשה .והרי זה היה מצב וסיכן את חייו מפחד אויב שמא ינהגו בו המלכים מנהג
של פיקוח נפש ,וכיצד עלה בדעתו שאברהם יצא אכזריות ,מכאן הסיקו האומות שיש מציאות של ויתור
למלחמה כה מסוכנת? התשובה היא :כי הפליט הכיר על החיים בגלל סיבות מסויימות חשובות יותר ,אצל
את אברהם וידע שהוא 'אברם העברי' ,ולמען הגוי יהיה זה על מנת שלא יתבזה ויתייסר ,ואצל
עקרונותיו מוכן הוא להילחם נגד כל העולם ,ממילא אברהם העברי יהא זה למען בוראו .עכשיו האמינו
היה ברור לו שכשישמע שנשבה לוט בן אחיו – יצא למפרע שיתכן שאכן מסר את נפשו עבור אמונתו ,כי
להילחם למרות הסכנה הגדולה שבדבר. עבורו יקרה היא יותר מהחיים עצמם.
ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו והוא
וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וגו' וירדף יושב בסדום( :יד יב)
עד דן( :יד יד) ה"עברא דדשא" מביא מה שקדקו המפרשים [עי' ס'
שואל הרבי ר' העשיל זי"ע :מדוע מלחמת אברהם אפריון] דהול"ל ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו,
אבינו והמלכים נחשבה בין עשרה נסיונות שנתנסה ועוד דקדקו המפרשים [עי' אוה"ח הק' ועוד] שתיבות
א"א ,ולכאורה לא היתה במלחמה זו מלחמת מצוה 'בן אחי אברם' מיותר ,דכבר ידענו שהוא בן אחי אברם,
לקדש שם שמים ,אלא דבר אישי של אברהם להציל וכן נתקשו למה ליה למימר 'והוא יושב בסדום'.
את קרובו? עוד תמוה ,האיך מותר היה לו לאברהם ויל"פ כוונת הכתוב 'ואת רכושו' – שמפרש מהו רכושו
להסתכן הוא לבדו ואליעזר -כדרשת חז"ל – במלחמה – 'בן אחי אברם' ,שלוט החשיב את יחוסו הרם שהוא
נגד חמישה מלכים? בן אחי אברם כרכוש בעלמא ,כנכס גשמי הנותן לו
רק הענין הוא ,שמלחמה זו היתה המשך מלחמתו כבוד וממון וכיו"ב ,ומכיון שלא השכיל לידע שזה מחייב
הישנה של אברהם כנגד נמרוד – זה אמרפל – שאמר אותו להתנהג כראוי ,ולכן יכלו כוחות הסט"א וכת
שהוא אלהים ,ואברהם הכחישו והכריז על אמונתו באל דיליה לשבותו ,וזהו אמרו 'והוא יושב בסדום' שהא
עולם ,עתה כששמע אברהם שנשבה לוט בידי חיילותיו גופא שהיה בן אחי אברם גרם לו לשבת בסדום ,כי
של נמרוד ,חשש שמכיון שלוט היה דומה לו בקלסתר כשאין מנצלים הכוחות כראוי עוד נהפך לו לרועץ כנ"ל,
פניו ,יכריחהו נמרוד שיגיד על עצמו שהוא אברהם והזכות אבות מסייעת רק אם הבנים הולכים בדרכי
ויכריז בפני כל שהגיע להכרה שאכן שגה בהכריזו על אבות ,על ידי יגיעה ועבודה עצמית בעבודת ה' ,עבודתן
אמונתו בה' ,ושמעתה הוא מודה באלוהותו של מקדשתן.
נמרוד ...לפיכך החליט לרדוף אחרי נמרוד ולהלחם בו,
ולסכל את מזימתו .ממה נפשך :מנצח אברהם ,יווכח ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וגו'( :יד יג)
כל העולם בשקרו של נמרוד .ייהרג אברהם ,הרי יצא הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא את דברי הספורנו
קול שאברהם נהרג ושוב לא יאמינו ללוט כשיגיד על שפירש שלא ידע הפליט מקירבות שיש לאברם עם
עצמו שהוא אברהם. לוט ,רק מטעם שראה מחזיקו בדעות עברי .ואולי
משום כך היה במלחמה זו משום קידוש שם שמים כוונתו מדכתיב אחר כך 'וישמע אברם כי נשבה אחיו'
ברבים .ודפח"ח. – למה לא זכר הכתוב בהגדת הפליט שנשבה אחיו,
23
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
לאברהם לחם ויין ,על כן נעשה כהן לקל עליון ,ע"ד הרבי ה"לב שמחה" זי"ע שואל :יש לדקדק ,איך יצא
אמרם ז"ל [יומא עא ].הרוצה לנסך יין על גבי מזבח אאע"ה למלחמה להצלת לוט מבלי לשאול ,ואיך לא
בזמן הזה ימלא גרונם של ת"ח יין. התיירא ,ואולי משום שאמר לו 'הפרד נא מעלי אם
השמאל והימינה' וגו' וברש"י :ואעמוד לך למגן ולעזר
הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע נזדמן פעם עם וכו' ,לכן הרגיש חיוב ואחריות יותר בזה ,וסיכן עצמו
הגה"ק רבי שלמה קליגר זצוק"ל .היו מסובים שעה להצילו.
ארוכה ועוסקים בדברי תורה ,כמעשיהם של צדיקים. גם י"ל ,שלא נתיירא ,משום שאחרי הפרד לוט מעמו
עם פרידתם אמר הרבי ר' מאיר :מלכי צדק הוא שם בן הובטח לו 'כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה
נח [נדרים לב ,].שנהג ישיבה גדולה – .את בית מדרשו ולזרעך עד עולם' ,לכן לא נתיירא לצאת למלחמה אף
של שם ועבר .בבית מדרש זה למד יצחק אבינו ,ואחרי שלא שאל כי כבר היה לו הברכה.
העקידה שב אליו .שם למד גם יעקב אבינו י"ד שנה –
הרי שהיה שם כולו תורה .לעומתו היה אאע"ה כולו ברש"י :רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה ,והוא מנין
מעשים טובים .ושני גדולים אלה ,כשנזדמנו יחד ,לא גימטרי' של שמו.
הסתפקו במה שיש להם ,אלא כל אחד רצה ללמוד שואל ה"כלי יקר" :ולכאורה יפלא ,דהא אין דרך
מחברו כדי להגיע לשלמות נוספת" .ומלכי צדק מלך המקרא לומר "מספר המורה על איש אחד" ,וכן הרי
שלם הוציא לחם ויין" – מלכי צדק למד מאברהם את בהמשך אמר אברם למלך סדום 'וחלק האנשים אשר
המידה של הכנסת אורחים ,ואברהם למד ממלכי צדק הלכו אתי' ,ומשמע שהיו אתו לוחמים נוספים.
את הענין של "כהן לא-ל עליון" ,את הדרך איך לעסוק והקרוב אלי לומר בזה ,שגם רש"י מודה שלקח עמו
בתורה ובעבודה. שי"ח אנשים ממש ,כי חייב כל אדם לעשות בדרך
הטבע כל אשר ימצא בכוחו לעשות ,ומה שיחסר
ב"אבקת רוכל" בליקוטים כותב הרה"ק ה"ישמח הטבע ישלים הנס .אך שקשה ,למה לקח אברם דווקא
משה" זי"ע וז"ל" :אלי דבר יגונב בחלומי ,דעלי הכהן מספר שי"ח ,ומה הגיד לנו בזה הכתוב .אלא להורות
היה נשמת שם בן נח ,על כן נאמר בו 'והוא כהן לא-ל שהייתה המלחמה כל כך חזקה עליו עד שלא היה
עליון' ,ד'עליון' מרומז 'עלי' ,ונראה לי ד'נו' הם נדב אפשרי בדרך הטבע לנצחם ,ומ"מ הלך אברם
ואביהוא ,והשם יכפר". למלחמה ,כי סמך שאלקיו יהיה בעזרו ,וסימנא מילתא
היא – כי לקח עמו אנשים כמספר אליעז"ר ,להורות כי
הרה"ק ה"אמרי יוסף" מספינקא זי"ע מביא לפרש אליעזר לבדו היה שם ,כי לא נעשה הנצחון ההוא
מקרא זה בדרך הלצה בשם הרה"ק רבי מאיר בשום פעולה אנושית ,כי אם בעזר אלוקי לבד ,לפיכך
מפרמישלאן זי"ע: לא רדף כי אם עד דן.
דהנה בימי אברהם אבינו היה שם בן נח זקן מופלג
ויושב בישיבה ,שהרי עשרה דורות היו מנח ועד ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו'( :יד טו)
אברהם ,ושם היה בנו של נח ,ויהי כאשר הכיר אברהם אומר המקובל הקדוש רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע:
את בוראו והתחיל לפרסם שמו יתברך בעולם ,הגיעה יחלק בגימטריא "פסח" .כמו שייסד הפייטן" :אז רוב
שמועה זו לאזני שם ,והתעניין לדעת מה טיבו של ניסים הפלאת בלילה ...גר צדק – אברהם – נצחתו
אברהם המלמד לאדם דרך ה' ,ולאחר בירורים נודע לו, כנחלק לו לילה.
שהוא עוסק בצדקה וגמילות חסדים ומכניס אורחים
בביתו ,ונותן לחם לרעבים ומאכיל ומשקה לעוברי ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל
אורח ,ויהי כאשר שמע שמועות אלו ויהי לפלא בעיניו עליון( :יד יח)
על שמתקבצים אליו תלמידים ,כי סבר דאע"פ שהוא ה"חתם סופר" זצ"ל מדקדק :למה לא אמר בהיפך
מכניס אורחים ועושה חסד לאלפים אכתי אינו ראוי 'ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לקל עליון הוציא לחם
להיות רב ורבי ללמד לבני אדם תורת ה' ,לפיכך כאשר ויין' ,ולמה אמר מקודם 'הוציא לחם ויין' ואח"כ אמר
נתוועדו עתה יחד ,רצה לתהות על קנקנו ולבדוק אם 'והוא כהן ל'אל עליון' ?! אלא רמז לו ,דבזה עצמו שנתן
24
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
שגם ע"י אכילה ושתיה אפשר לעבוד את השם ,אם יש בו גם עבודת ה' זולת מדת הגמילות חסד שלו.
עושים זאת לשם שמים ,שגם זה נעשה עבודה לה' והיינו דכתיב 'ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין' –
בחינת כהן לא-ל עליון. היינו שהוציא מדה זו מן הכלל ורצה לבדוק אם יש בו
והוסיף ע"ז :שאז הרי היה ליל פסח ,וא"כ היה היין עוד חלקי עבודה זולת מה שהוא נותן לחם ויין לאנשים,
לצורך ד' כוסות ,וכן הלחם היה מצה לצורך אכילת ואכן הבחין וראה 'והוא כהן לא-ל עליון' – ועובד את
מצה ,והיה בזה ממש ענין עבודה וקיום מצות בפועל. השי"ת גם בתורה ועבודה בתכלית השלימות,
עכתדה"ק ושפתים ישק.
בשם הרה"ק מבעלזא זי"ע ששאל מדוע בפסוק הקודם
כתוב ויצא מלך סדום לקראתו וכאן במלכי צדק לא הקשה הגאון רבי יצחק הורביץ מהאמבורג זצוק"ל:
כתוב ויצא לקראתו ,ותירץ :עפי"מ שכ' הרמב"ם שכהן למה מפסיק במלת 'לחם ויין' באמצע ,היה לו לכתוב
גדול אסור לצאת מירושלים ,ומלכי צדק שהרי היה כהן 'ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון הוציא לחם
גדול כמו שמסיים הפסוק והוא כהן לא-ל עליון ,ולכך ויין' ?
לא היה יכול לצאת מירושלים לקראתו ורק כשהגיע ותירץ ,דהנה ידוע כי מלכי צדק הוא שם בן נח ,ורמז לו
אברהם אבינו לירושלים הוציא לו לחם ויין. עם הלחם ויין שבני אברהם יקריבו מנחות ונסכים על
גבי המזבח .והנה ידוע דיין נסכים כולו למזבח ,ומנחות
בספר "מדרש יונתן" מבאר דכוונת המקרא היה לומר הקומץ למזבח והשירים נאכלין .וידוע דדבר שהוא כולו
לנו מה עשה ,ועל זה התחיל ואמר דמלכי צדק הוציא למזבח חשוב יותר כמו עולה שכתובה בתורה קודם
לחם ויין ,ועל כך המשיך וביאר הכתוב למה שינה מלכי חטאת ,וא"כ היל"ל 'הוציא לו יין ולחם' להקדים יין
צדק מדרך העולם והוציא לחם קודם יין ,וע"ז פירש כיון לנסכים קודם למנחות ,אלא דמנחת כהן אינה נקמצת
דכהן היה ,וקיי"ל דכהן אסור בשתיית יין כי מהרה יבנה אלא כולה נשרפת ,וזה מתיקות מקראי קודש' :ומלכי
ביהמ"ק ואם ישתה יין וישתכר יהיה פסול לעבודה ,ועל צדק מלך שלם הוציא לחם ויין' – וקשה למה לחם
כן הקדים לחם ליין ,דעל ידי כך נעשה היין בתוך קודם ,ומשני 'והוא כהן' וגו' ודו"ק.
הסעודה וקיי"ל דיין בתוך הסעודה אינו משכר ,וזה
שפיר שרי גם לכהנים. מסביר המוהרי"ל דיסקין זצוק"ל :הזכיר 'לחם ויין' –
לרמוז שהביא לו מצות ויין לד' כוסות .מפני שעובדא זו
מסופר על רבי שלמה זלמן מרגליות זצ"ל שהיה גם היתה בליל פסח אחר חצות .כדאי' בתרגו"י עה"פ
גאון וגם עשיר .פעם שלח לו אחד מקרוביו ,יהודי 'ויבא הפליט ויגד לאברם העברי' – ואתא עוג וגו' עד
תלמיד חכם ,שני כרטיסי הזמנה לחתונת בתו .שאל אעל אתא במיעלי יומא דפסחא אשכחיה דהוה עביד
אותו ר' אפרים זלמן מדוע שלחת לי שני כרטיסים? גריצן פטירן .וכמו"כ כתב רש"י ז"ל עה"כ 'ויחלק
השיב לו :בפסוק נאמר "ומלכי צדק מלך שלם הוציא עליהם לילה' – ומדרש אגדה שנחלק הלילה ובחציו
לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון ויברכהו" .מלכי צדק היה הראשון נעשה לו נס ,וחציו השני נשמר ובא לו לחצות
גם עשיר – מלך ,וגם צדיק – כהן .ומספרת לנו התורה לילה של מצרים.
רבותא ,שהוא נהג כפי שעשיר צריך להתנהג" ,הוציא מכל זה מבואר סדר המאורעות :שהפליט בא לא"א
לחם ויין" – נתן לו לאכול ולשתות ,וככהן – "ויברכהו", בערב פסח ,ויגד לו הדבר ונזדרז מאד 'וירק את חניכיו'
שלרוב משנים את הסדר ומחליפים את התפקידים, – ורדף אחרי המלכים והשיג אותם בתחילת ליל פסח,
בעלי האוצרות – העשירים ,מחלקים ברכות .והצדיקים והיתה המלחמה נמשכת מתחילת הלילה עד חצות.
– מחלקים כסף ...ולכן שלחתי לך שני כרטיסים ,אחד ואחר חצות הלילה שב מהמלחמה ,והיה חושב מלכי
לר' אפרים זלמן העשיר והשני לר' אפרים זלמן הגאון, צדק שאפשר שמפני טירדת המלחמה לא לקח אאע"ה
למען תראה שלא תוחלף השיטה ... עמו מצות ויין ולכן הוציא לו לחם ויין .ודפח"ח.
ברוך אברם לקל עליון קונה שמים וארץ( :יד יט) הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע אמר בשם ה"ארי
אומר כ"ק אדמו"ר מבאיאן שליט"א :כידוע 'שמים' דבי עלאי" זי"ע :דהוציא לחם ויין פירושו – שלמד ממנו
25
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
[בפר' ואתחנן] ,בטעם סירוב אברהם אבינו לקבל הכוונה לעניני רוחניות ,ו'ארץ' הכוונה לעניני גשמיות,
ממלך סדום ,דכיון שבאותו היום נעשה נס למלך סדום אאע"ה שעבד בכל אשר לו ,הן ברוחניות והם
וניצול ,הוי יום אידו ,ואסור לקבל הימנו משום שיש בגשמיות ,והקנהו להשי"ת ,שיהיה באופן של מה
חשש דאזיל ומודה לע"ז. שקנה עבד קנה רבו.
ודבריו מחודשים ,דמבואר במדרש [הובא ברש"י] דכיוון
דנעשה נס למלך סדום ויצא מן החמר ,האמינו ויתן לו מעשר מכל( :יד כ)
באברהם למפרע ,וא"כ לכאורה מה החשש דילמא מפרש ה"פנים יפות"' :מכל' – שעישר אף את הדברים
אזיל ומודה לע"ז. שהביא מביתו שהלך למלחמה ,מאחר שהיו בחזקת
אלא שאין לסמוך על התפעלות והתעוררות אמונה שיאבדו .אילולא הנס שהיה לו ,שניצח את המלכים,
הנמשכת ממעשה ניסים ,כי ההתפעלות הגדולה ככל כמו שמצינו לגבי מעשר תבואה ,שאינו מנכה מן
שתהיה לא תמנע את האדם מלהמשיך להימשך אחר החשבון את חלק הזרעים שזרע בקרקע ,מפני שאחר
הרגליו ומשיכותיו ,ולכך גם אחרי שהאמין למפרע הזריעה הם נרקבים ,והם בחזקת אבודים .וכן ראיתי
באברהם ,מ"מ אינו בהכרח שעוזב לגמרי את הע"ז, בתשובה שחוב שכבר נתייאש ממנו ,ואח"כ הוחזר לו,
ועד שלא יחפוץ האדם לגדור גדר בעדו ולשנות הרגליו חייב לעשר .אף כאן נתן אברהם אבינו מעשר 'מכל',
לטוב ,אין לנו שום ערובה ותקוה ממנו לשיפור דרכיו. גם ממה שהביא מביתו לצורך המלחמה.
"יד" אומר הרה"ק רבי חיים מאיר מויז'ניץ זי"ע – רומז כותב ה"אך פרי תבואה" זי"ע :יש לדקדק ממה נתן לו
לעניני הרשות ,כמאמחז"ל עה"פ ויקח את כל ארצו אברהם מעשר ,הלא לא לקח כלום מלך סדום ,כדכתיב
מידו - ,מרשותו ,הרימותי – העליתי את עניני הרשות אחר זה 'ויאמר אברם אל מלך סדום הרמותי ידי וגו' אם
לשמו ית' ,שיהא הכל רק לצורך גבוה ,קדש עצמך מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך' וגו'.
במותר לך. וי"ל ,דהנה פסקינן [ב"ב כד ].המציל מן הנהר ומן
הגייס הרי אלו שלו .והנה לפי זה קנה אברהם אבינו
אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא את הנכסים של מלך סדום ,רק מצד החסידות לא רצה
תאמר אני העשרתי וגו'( :יד כג) לקבל .והנה מבואר במתניתין דדמאי [פ"ג משנה ג']
כותב ה"לבוש" [או"ח ב ד] :כשנועל מנעליו וכו' ואם אם הגביה איזה דבר כיון שקנה את הדבר אין רשאי
הם מנעלים שצריכים קשירה ,ינעול של ימין תחילה, להשליך מידו עד שיעשר תחילה .ולכן 'ויתן לו מעשר
ולא יקשרנו ,ואחרי כן ינעול של שמאל ,ויקשרנו מכל' ,אף מזה הדבר שהחזיר למלך סדום .ודו"ק כי הוא
תחילה ,משום דגבי ענין קשירה מצינו בתורה נכון לענ"ד.
דאחשבה לשמאל ,כגון בקשירת תפילין.
ועוד נ"ל טעם הגון ,מדאמרינן בפרק כיסוי הדם [חולין שואל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע :באומר 'מעשר מכל
פט ].בשכר שאמר אברהם אבינו 'אם מחוט ועד שרוך אשר לו' – משמע כולל כל רכושו משכבר הימים .ויש
נעל' – זכו בניו לשתי מצוות ,לחוט של תכלת ,ורצועה להבין מפני מה ,והלא בפשטות כבר היה מעושר,
של תפילין. בודאי לא נחשד אאע"ה שישהה מעשרותיו.
לכך מדמינן קשירת הנעליים לקשירת התפילין ,דכיון ותירץ :כי כאשר יצא א"א לחרף את נפשו במלחמה זו,
דעל ידי 'שרוך נעל' – זכו בהן .וכיון דקשירת תפילין כבר התייאש מכל רכושו ,וידע כי בדרך הטבע לא
הוא תחילה ביד שמאל ,ואחר כך קושר של ראש יישאר ממנו מאומה .ממילא ,כאשר עזרוהו משמים
בראשו שהוא נוטה לצד ימין ידו השמאלית ,כן יהיה לנצח במלחמה ,חש כאילו זכה מחדש בכל רכושו,
קשירת נעל השמאל ג"כ תחילה ,אחר כך יקשור הימין. שכבר היה בעיניו הפקר כעפרא דארעא ,ועל כן נתן
מעשר כספים מכל רכושו שבידו.
[א"ה :ראיתי בספר שי"ל "בנסוע הארון" ע"י ידידי
הרה"ג מו' מיכאל אריה ראנד שליט"א -שהרבי הרימותי ידי אל ה'( :יד כב)
ה"אמרי אמת" זי"ע בהיותו בארץ ישראל ראה את הרב מו' רה"י שליט"א אמר בשם ה"פנים יפות" שכותב
26
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
יראה כאילו שהכל היה מכחו – כוחי ועוצם ידי ,ולכן קוק זצ"ל שהיה כהן – לחלוץ לברכת כהנים את נעלו
אמר' :הרימותי ידי לקל עליון' -להראות שהכל בא הימנית תחילה ,ולשאלתו ענה שהיות שהולך כעת
מהשמים. לקיים מצוה חשובה לכן חולץ בימין ,ושבחו על כך ,וכן
הגאב"ד מבענדין זצוק"ל שהיה שם וגם שם לב על כך
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל :המפרשים הקשו האיך התחיל מאז לחלוץ את נעל ימין תחילה לברכת
החזיר אאע"ה הרכוש למלך סדום ,הלא כ' ו'לא כהנים].
תחנם' ,ובגמ' [ע"ז כ ].לא תתן להם מתנת חנם
ואאע"ה קנה הכל בכיבוש מלחמה ,ואאע"ה קיים כל בגמרא [סוטה יז] :דרש רבא ,בשכר שאמר אברהם אם
התורה כולה עד שלא נתנה? מחוט ועד שרוך נעל ,זכו בניו לשתי מצוות ,לחוט של
ותירץ ,כי אאע"ה אמר 'הרימותי ידי' וגו' כשלקח מן תכלת ולרצועה של תפילין.
המלכים ,ולא זכה בו כלל ,ואין זה כנותן מתנה. אומר ה"משך חכמה" זצ"ל :יתכן שמשום זה ,בתפילת
עוד תירץ ,עפ"י מ"ש חז"ל [סנהדרין עו] המחזיר שחרית שאברהם תיקנה – אנו מניחים תפילין
אבידה לגוי עליו הכתוב אומר 'למען ספות הרוה את ומתעטפים בטלית גדול.
הצמאה' ,אך אי' שאם מכירו מותר ,שאינו אלא כמוכרו
לו ,וכאן ג"כ אאע"ה היה מכירם. ה"פנים יפות" מבאר :שכל בגד שנעשה עבור אדם
רשע וכש"כ בגד השייך לרשע עצמו שורה עליו
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע דקדק :האיך יאמר על חוט טומאות וקליפות ,וכן להיפוך בגדו של צדיק ,שאם עשו
ושרוך נעל שהעשירו בזה? ואין לומר שבשקר יאמר אני בגד זה עבור הצדיק או כש"כ אם שייך להצדיק עצמו
העשרתי ,דא"כ גם אם לא יקח כלום ג"כ יכול לשקר שורה עליו רוח קדושה ,וכמש"כ בדור המדבר 'שמלתך
ולומר שהעשיר לאברם? לא בלתה מעליך' .ועל כן לא רצה אברהם לקבל שום
ופירש ואמר ,עפ"י הגמ' במסכת ב"ב [טו] כל הנוטל דבר ממלך סדום אפילו מחוט ועד שרוך נעל ,מפני
פרוטה מאיוב מתברך ,וא"כ חשש שמלך סדום יאמר הטומאה ששורה עליהם ,זהו לפי פשוטו.
שמפרוטה שלו נתעשר אברם. ועל דרך רמז הוא מבאר :דמלך סדום מרמז על היצה"ר
שהוא בא לפתות האדם מתחלה בדברים קטנים,
עוד אמר :שבפי' הטור על התורה מפרש :שחוט היינו בתאוות גשמיות וחמדות ,ועי"ז מושכו אחר כך גם
תכשיט של הראש ,ושרוך נעל – הוא תכשיט מתכשיטי לדברים אסורים רח"ל .ועל כן אמר לו אברהם 'אם
הרגל ,וזה 'מחוט ועד שרוך נעל' כמו מראשו ועד רגליו. מחוט ועד שרוך נעל' ,חוט ושרוך נעל מרמז על דברים
קטנים ,לדוגמא שרוך נעל קאי על מה שאמרו חז"ל
ורבנו בחיי מביא בשם רבי סעדיה גאון :הזכיר הכתוב דבשעת הגזירה צריך למסור נפשו אפילו על ערקתא
הצומח החי והדומם שהם הקנינים כולם שהם ברשות דמסאני ,כלומר דאפילו בדבר קטן כזה כמו עניני
המדבר' ,אם מחוט' – זה הצומח וכולל התבואה קדושת הלבוש אין לילך אחר עצת היצר.
והפירות' .עד שרוך נעל' – זה החי וכולל הבהמות
והעופות ,ואם אקח זה הדומם וכולל הכסף והזהב הרבי ה"בית ישראל" זי"ע שאל :מדוע כאן אאע"ה לא
ואבנים טובות ומרגליות ,ולכך הוסיף ואמר ו'אם אקח רצה להינות ממלך סדום ,ולעיל אצל פרעה כתוב שכן
מכל אשר לך'. לקח ממנו כדכתי' ו'לאברם היטיב בעבורה וגו''?
ופשוט אפשר לומר ,שאצל פרעה עוד היה אברהם עני,
בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר וכדאמרי' שבחזרתו פרע הקפותיו ,אבל כאן כבר לא
הלכו אתי וגו'( :יד כד) היה צריך ולכן לא לקח.
אומר ה"חפץ חיים" זצוק"ל :כוונת התיבה "בלעדי" אך נראה לתרץ ,דלעיל אצל פרעה שנתן לו מתנות ,לא
היא ללמדנו ,שלעצמו החמיר אברהם אבינו ביותר לבלי היה שום מלחמה ,רק שפרעה לקח את שרה ,ולכן
ליהנות ממלך סדום מחוט ועד שרוך נעל .אולם בנוגע לקח מהם ,אבל כאן שהיתה מלחמה ונס גדול ,שנלחם
לנערים והאנשים אשר הלכו אתו ,להם לא החמיר ,הם עם ה' מלכים ,לא רצה א"א לקחת שום דבר כדי שלא
27
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
אורחים כל היום ולהאכילן ולהשקותן בעצמו ועל ידי זה יקחו חלקם .ללמדך ,שהרשות ביד כל אחד להחמיר
יתפרסם אלקותו יתברך שמו .ורצה דווקא לקיים לעצמו ולא לאחרים.
בעצמו לא על ידי שליח כי מצוה בו יותר מבשלוחו .אבל
יצחק תיקן מנחה – כי התפלל כל היום עד זמן מנחה, שואל הרבי ה"פני מנחם" זי"ע :אמרינן בגמ' [חולין
ומלאכתו בהכנסת אורחים מלאכת אביו נעשה על ידי פט :].קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינן
שליח על ידי אחרים .וכן יעקב תיקן ערבית – כי התפלל יכולין להחזירו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים.
כל היום עד הערב .ובטח גם הוא לא הניח מלאכת אביו וקשה ,למה נקרא חלק הנערים גזל ,הרי מלך סדום נתן
זקנו וקיים הכנסת אורחים על ידי שליח. לו את הכל ברצון שלם ,וגם בדין היה שלל המלחמה
על כן אמר הקב"ה לאברהם ,אם כל כך גדול כבודי שייך להם ,גם קשה הרי לאאע"ה היה ממון והיה יכול
בעיניך שלא האמנת לשום שליח במצות הכנסת לשלם עבור אכילתם?
אורחים כדי שתתפרסם בעצמך אלקותי בעולם ,על כן ויתכן שהפירוש להיפך ,אברהם אבינו העלה ותיקן
'אנכי מגן לך' ,ובך חותמין מגן אברהם ולא בהם ,מדה הכל ,אבל את רכוש סדום שהיה כולו גזל הנאכל ,רעים
כנגד מדה. בגופם וחטאים בממונם ,לא היה יכול אברהם אבינו
להעלות ,לכן לא לקח זאת לעצמו והשאירו אצל
עוד אמר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע בדרך הנערים[ ,עיי"ש תשנ"ג].
צחות :על פירוש הפסוק 'צדיק אכל לשובע נפשו ובטן
רשעים תחסר' – שהצדיק אוכל אע"פ ש'שובע נפשו' אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד( :טו א)
– כדי שהאורח גם כן יאכל כדי צרכו ,אבל 'בטן רשעים ה"קדושת לוי" זי"ע מפרש :שנתכוין הקב"ה לומר לו
תחסר' – היינו הוא אינו אוכל ובטנו חסר מחמת הרעב, שכל זה שזכה שנהרגו המלכים בידו לא היה בתורת
וכל זה שווה לו כדי שגם האורח לא יאכל כל צרכו .וכן נקמה מהם אלא שהקב"ה באהבתו אליו הגין עליו
איתא ב"בוצינא דנהורא" במשלי שם. להצילו שלא יגיע לו חלילה רעה מהם ואם כן לא ינוכה
אבל אאע"ה היה הצדיק האמת ובעל המכניס אורח כלום משכרו עבור זה ,וזה שכתוב 'אל תירא אברם
הכי גדול ,והיה אוכל עם כל אחד ואחד כדי שיאככו כל אנוכי מגן לך' לגודל אהבת ה' אליו וממילא נשאר
צרכם ויסעדו לבם .ולזה היה צריך מעי טוב ,על כן 'שכרך הרבה מאד'.
הבטיח לו הקב"ה 'ואנכי מגן לך' – אתן לך מאגען
טוב ...וכן כתוב ב"מאמר מרדכי" מהרה"ק רבי מרדכי ה"חידושי הרי"ם" זי"ע כותב בספר "הזכות" :בנסיון
מנדבורנה זי"ע. העקידה ,אאע"ה פעל לדורי דורות ,שגם שיהיו בני
ישראל באמת מרוחקים ,עכ"ז ישאר פנימיות האהבה
ברש"י :אחר שנעשה לו נס זה ,שהרג את המלכים, מהשי"ת לישראל ,וממילא יהיה גם בלב ישראל כן,
והיה דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי – שהפנימיות ,ישאר באהבת השי"ת ,רק מוסתר .וזה
לכך אמר לו המקום אל תירא אברהם. שאמר השי"ת לאאע"ה' :אנכי מגן לך' ,שיש נקודה
הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן מפונביז' זצ"ל ביאר את בלב כל איש מישראל שהשי"ת הוא מגן שלא יאבד
תשובת הקב"ה עפ"י משל: אותה ,ומזה הוא אע"פ שחטא – ישראל הוא [סנהדרין
כי הנה פועל העובד אצל בעה"ב ,אם הוא אוכל אצל מד ,].ועל זה אנו מברכין להשי"ת "מגן אברהם".
בעה"ב הרי מנכים לו משכרו את דמי הארוחה ,אמנם
אדם עשיר מנהל בנק וכדומה ,אם אוכל את ארוחתו אומר הרבי מויז'ניץ זי"ע :ש כרך ה רבה מ אד הם
במקום העבודה בודאי לא ינכו לו אותה משכרו ,כי ר"ת ש בת מ כל ה מעשים ,בזכות שמירת ש"ק אנכי
שכרו רב כל כך עד שאין משמעות כלל לשווי הארוחה מגן לך.
שאוכל ביחס לכל משכורתו.
וע"ד זה השיב הקב"ה לאברהם 'שכרך הרבה מאד', בספר "דברי מאיר השלם" [שהודפס מחדש] :ששמע
ולכן אפילו אם נתקבל משהו שכר אין מנכים לו את זה, שאמר הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע :כי אברהם
כי גם מה שנתקבל כבר ,אינו חשוב ככלום לעומת תיקן שחרית – כדי להתפלל בהשכמה ויוכל להכניס
28
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
מאד' ,אמר אברהם 'מה תתן לי ואנכי הולך ערירי' – החלק שלא קיבל ,שהרי שכרו הרבה מאד ,ובכה"ג אין
מה יש לי מכל תענוגי עוה"ז וגם מעניני עוה"ב ,אם לא הדרך לנכות מן השכר את החלק המועט שנתקבל
ישאר ממני דורות עובדי ה' שיהיה נח"ר לפני הקב"ה, כבר.
שזה כל תכלית האדם.
ויאמר אברם וגו' מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן
בספר "וילקט יוסף" מביא ששמע מפ"ק של הרבי משק ביתי הוא דמשק אליעזר( :טו ב)
ה"בית ישראל" זי"ע בשם אביו זי"ע בשם המדרש: שואל הרה"ק ה"מאור ושמש" זי"ע :על מילת 'דמשק'
דאמר לפניו רבש"ע אם עתיד אני להעמיד בנים – אי' בגמרא שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים ,א"כ
ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי. לאיזה ענין הזכיר א"א 'ובן משק ביתי הוא דמשק
והקשו המפרשים בזה ,דעל טענה כזאת שטען חזקיה אליעזר' ,כי לפי דברי הגמ' זה שבח לאליעזר ,והיה די
המלך ע"ה ,היתה התשובה ע"י ישעיה הנביא בהדי באומרו 'מה תתן לי ובן משק ביתי הוא יורש אותי'.
כבשי דרחמנא למה לך ,מאי דמפקדת איבעי לך ע"כ נראה שדברי חז"ל רמזו על ענין אחר .שצריך לידע
למעבד ,וא"כ מאי שנא? ולהודיע לבני אדם המחברים עצמם לצדיקים ,שלא
ותירץ ,דשאני אאע"ה דקיי"ל דנולד עקר ואין ראוי לילד ילמדו את עצמם לעשות כתנועותיהם והנהגותיהם
אלא ע"י תפילתו נענה ונשתנו סדרי בראשית עליו, כמצות אנשים מלומדה ,היינו מפני שהצדיק הוא עושה
וע"כ לא שייך מאי דמפקדת וכו'. כך יעשה הוא ג"כ כמוהו ,כי זה הוא לא טוב מאד ,רק
וכן תירץ את דיוק המפרשים גם על דוהמע"ה ,שאי' שילמד לעשות כפי שכלו באמת לאמיתתו לעבוד את
במד' דאמר כעין אאע"ה' ,וראה אם דרך עוצב בי' וגו' השי"ת בלב נכון.
היינו אם עתיד אני להעמיד בנים ולהעציבך מוטב לי וזה הוא שאמר אאע"ה 'ובן משק ביתי הוא דמשק
'ונחני בדרך עולם' .והיינו משום דמבואר בזוה"ק אליעזר' – שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים – פירוש
דדוהמע"ה נולד בלי שנים לחיות ,אלא דאדה"ר נתן לו שדולה ומשקה ,שלומד אותם לעשות מצות אנשים
מתנה משנותיו ע' שנה ,וממילא ל"ש לומר עליו מאי מלומדה ,לעשות מה שרבו עושה ,והשיב לו השי"ת
דמפקדת וכנ"ל. 'לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך' וגו'.
ועדיין היה ירא אברהם שגם יוצאי חלציו יעשו מצות
הרבי ה"בית ישראל" זי"ע תירץ :דבשלמא אאע"ה אנשים מלומדה בלא לב נבון וחכם ,ע"כ הוציא אותו
מילא חובתו ,שנשא אשה והלך לא"י ,ולכן אין זה כל כך החוצה ואמר לו 'ספור הכוכבים ויאמר לו כה יהיה
עולה שביקש שיהיו לו רק בנים טובים ,משא"כ חזקיה זרעך' – פירוש ,דוגמת הכוכבים שהם בעלי שכל,
שלא נשא אשה כלל ,לכך רצו להענישו. כדכתיב 'והמשכילים יזהירו' וגו' ,והכוכבים אינם
מקבלים בהירות המאורות זה מזה ,רק כל אחד הוא
ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע וגו'( :טו ג) מאיר בפני עצמו ,וע"כ המאורות של הכוכבים אינם
אומר ה"שפת אמת" זי"ע בליקוטים :מה שלא ביקש דומים זה לזה ,והבטיחו השי"ת שכן יהיה זרעו ,שיעבדו
אברהם על שרה ואמר 'לי לא נתת זרע' – כמו את השי"ת כ"א לפי שכלו ,ולא יעשו מצות אנשים
שנתרעמה עליו שרה ,נראה כי היו שניהם נביאים מלומדה רק הכל באמת .והבן !
וראה כל א' כי יהיה להשני בנים כי רק הנוגע לו לא
ראה ,והיה סבור אברהם כי עוד יהיה לה בנים מאחר. כותב הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע :באברהם
אבינו כתיב 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ושמרו דרך ה'' ,עיקר העבודה של איש יהודי איך שלא
ממעיך הוא יירשך( :טו ד) יהיה שפל במצבו הרוחני ,עליו להשתדל שישאיר
אומר הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע :לאחר שאאע"ה אחריו דורות שיעשו נחת רוח לפניו ית"ש ,עובדי ה'
אמר 'ואנכי הולך ערירי' – הרי פתח פה לשטן ח"ו, ועוסקים בתו"ת ,ואל יחשוב שהוא יסדר אותם בעניני
לפיכך הורה השי"ת 'לאמר' – שיאמר הוא בעצמו 'לא גשמיות ,כי דברים אלו הם רק מהשי"ת ,וזהו שאמר
יירשך זה' בכדי לבטל מה שאמר מתחילה. אברהם אחרי שה' הבטיח לו 'אנכי מגן לך שכרך הרבה
29
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
התחיל מחמת ענוותנותו להתבונן איך זכה לאמונה הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר
כזאת' ,ויחשבה לו צדקה' – ר"ל שחשב כי ע"י כח אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך( :טו ה)
הצדקה שהיה עושה ומכניס אורחים ,זכה לאמונה' .כי הרבי ר' ברוך ממז'בוז' זי"ע אמר" :וספור" מלשון ספיר
צדקה תרומם גוי' – אפילו זה שהוא בבחינת גוי. ויהלום .היינו שיאיר ויבהיק בכל העולמות.
הרה"ק רבי הלל מקאלמייא זי"ע פירש כוונת הכתוב: אומר הרה"ק ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע :הכוכבים רק
דהנה אאע"ה היה מכניס אורחים במידה גדולה ,ובכ"ז מלמטה נראים קטנים ,אבל למעלה הם גדולים מאד– .
היו אנשים שהיו מקטינים ערך מעשיו ואמרו :הלא כה יהיה זרעך – כך ישראל ,בארץ הם קטנים ושפלים,
חשוך בנים הוא ,ולמה לו רכוש רב לעזוב לאחרים חילו, אבל למעלה ,בשמים ,הם חשובים וגדולים מאד.
ולכן מפזר ממונו בעודנו חי ,אבל אין כוונתו לעשות
צדקה וחסד עם הבריות! אבל אחרי שהבטיח לו הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל דרש :למרות שיודע אתה
הקב"ה בן שיוריש אותו ,ועדיין היה מפזר הונו לצדקה, מראש ,כי לא תוכל לספור את הכוכבים ,הרי אתה
ולא חשש לשמור את כספו עבור תולדותיו אז הודו מביט השמימה ומנסה לספור" - ,כה יהיה זרעך" –
והחשיבו הכל את מעשה הצדקה שלו ,וזשה"כ 'והאמין יעיזו ,יהינו ויעפילו גם לבלתי אפשרי ,למעלה מן
בה'' ,שהאמין במה שהבטיח לו השי"ת עתה שיזכה הטבע ,לא ימודו את הרצון במידת היכולת אלא את
לבן ,ובכל זאת המשיך לתת צדקה ,ואז 'ויחשבה לו היכולת במידת הרצון.
צדקה' ,שצדקתו היתה לו חשיבות מיוחדת ,כי הכל ראו
והכירו במדת חסדו האמיתי. שמעתי לפני רבות בשנים מהרה"ח ר' פנחס יעקב כהן
ז"ל בשם המגיד מקוז'ניץ זי"ע [ולא מצאתי בספרו]:
הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע הסביר פסוק מהו כפל הלשון 'ויאמר' 'ויאמר'?
זה: אלא ,דאברהם אבינו היה מצווה לספור הכוכבים ללא
כי המאמין באמונה שלימה בהשגחתו ית' ,יכול בנקל הגבלת זמן ,ולא היה מפסיק ,לכן אמר לו הקב"ה ויאמר
לתת צדקה ,כי יודע שכל מה שיש לו ,אינו משלו ,רק כה יהיה זרעך! זו היתה הכוונה שכמו שאת זה אי
שייך באמת להשי"ת ,וא"כ אין נתינתו משלו אלא משל אפשר לספור כך גם את זרעך לא יוכלו לספור.
הקב"ה ,כמאה"כ [דה"י א כט יד] 'כי ממך הכל ומידך
נתנו לך' ,אולם זה שנדמה לו דכל מה שיש לו הוא ברש"י :הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן
רכושו הפרטי בלבד ,למה יתן לאחרים את שלו ,וזהו הכוכבים.
שנאמר 'והאמין בה'' – היינו שאאע"ה ידע והאמין שכל ה"חידושי הרי"ם" זי"ע פירש :השי"ת הגביה את
מה שיש לו הוא מאת ה' ,ולכן 'ויחשבה לו צדקה', אברהם אע"ה מעל לכל מזל וטבע ,אף כי לפי טבעו לא
פירוש בכל נתינה שנתן היה חושב בקרבו ,שכביכול היה ראוי להעמיד בן ,העלהו השי"ת מעל לטבע ומעל
השי"ת נותן הצדקה ולא הוא הנותן ,כי הרי משלו ית' למזל ,ואמר לו השי"ת 'כה יהיה זרעך' ,אף בניך יהיו
ניתנה. כך ,גם הם יהיו למעלה מן המזל ,ואתנהג אתם חוץ
מדרך הטבע כי אם בהשגחה פרטית בדרך נס ,וכמ"ש
הרה"ק ה"אמרי מנחם" מאלכסנדר זי"ע מבאר :עפ"י חז"ל אין מזל לישראל.
מה שהביא בסידור "לב שמח" בשם חותנו הרה"ק
המהר"ש מבעלזא זי"ע ,עה"כ 'ישא ברכה מאת ה' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה( :טו ו)
וצדקה מאלקי ישעו' ,כי יש אנשים בני בלי דעת אומר המגיד מקוז'ניץ זי"ע :שאאע"ה החשיב את
שכאשר יש להם איזה ברכה ,הן בממון והן דרך צדקת ה' ,שנתן לו לב להבין ולהשכיל ,להאמין בה'
בתורה ,סוברים ומדמים בדעתם כוחי ועוצם ידי עשה ולהגיע לשלימות האמונה.
לי את החיל הזה ,ויש אחרים שאע"פ שיודעים ש'מאת
ה' היתה זאת' – מ"מ בדעתם הם חושבים שהם אומר הרה"ק ה"יסוד העבודה" מסלונים זי"ע [יו"ד י"א
צדיקים וראויים מצד מעשיהם לזה .לכך אמר דוהמע"ה חשון] :כשהשיג אאע"ה השגות גדולות בענין אמונה,
30
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
במה אדע וארגיש לאחר מותי כי אירשנה – שבניי ירשו 'ישא ברכה' – אם האדם נושא ברכה ,ידע שהוא 'מאת
את הארץ? והנה מצינו בחז"ל [ברכות יח ]:שהמתים השם' – ולא מכוחו ועוצם ידו ,ולא עוד אלא 'וצדקה
יודעים בצער בניהם ,וידוע שמידה טובה מרובה ממידת מאלקי ישעו' – שידע שהכל הוא בבחי' צדקה
פורענות ,ואם בצערם יודעים אזי כל שכן שיודעים מהשי"ת ,כי מצד מעשיו אינו ראוי לזה.
ומרגישים בטובתם ,הוא אשר השיב לו הקב"ה וזשה"כ 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה' ,היינו אאע"ה
לאברהם' :ידוע תדע כי גר יהיה זרעך' וגו' ותרגיש אף שהגיע לבחינת אמונה ברום המעלות ,אמר שהוא
בצרתם .ואם כן עאכו"כ שתדע בגדולתם וטובתם. לא מכוחו ועוצם ידו ולא מעיקר צדקתו ,רק הכל צדקה
מאת ה'.
הרה"ק רבי אלימלך מגרודז'ינסק זי"ע שאל :הרי
בפסוק הקודם נאמר "והאמין בה'" ,מה מקום אפוא אומר מו' רה"י שליט"א' :והאמן' – חסר יו"ד ,כי המבחן
לשאלת במה אדע ? אלא ,אברהם אמנם האמין לתוקף האמונה הוא דייקא בעת חסרון כשיש חשכות
באמונה שלימה בהבטחת ה' ,אולם פקפק אם גם בניו והסתר ,ודייקא אז יש את הכח להגיע לאמונה אמיתית,
אחריו ,הדורות הבאים אחריו ,יאמינו גם הם כמותו ואם משכיל אז להתחזק באמונה בה' – האמונה
בהבטחה זו .וזה ששאל' :במה אדע כי אירשנה' ,כי מתגברת ומתחזקת ונקבעת אצלו.
אמנם אוריש את האמונה הזאת גם לבני אחרי ?!
בספר "תפארת בנים" שואל :שלכאורה צריך ביאור,
המפרשים שואלים מדוע שאל אברהם אבינו רק על הלא אאע"ה קיים כל התורה כולה ואפילו עירובין [יומא
הבטחת הארץ ולא על הבטחת הבנים? כד ,]:א"כ מדוע נחשב לו לצדקה רק אודות האמונה?
ומתרץ הרב ר' איצ'לה מוולוז'ין זצ"ל :משל למלך שנסע וי"ל ,עפי"ד המדרש [ויק"ר כז ב] על הכתוב [איוב מא
בדרך וראה עני הגון נודד ,מצא העני חן בעיניו ,הכניסו ג] 'מי הקדימני ואשלם' ,מי עשה ציצית עד שלא נתתי
למרכבתו ונתן לו סכום הגון .שלא יצטרך להיות נע ונד. לו טלית ,מי עשה מעקה עד שלא נתתי לו גג וכו',
בדרך פגשו שיכור מוטל ברפש ועליו פרווה יקרה, נמצא שכל מצוה שאדם מקיים ,קדמה לכך נתינתו של
המלך ציוה לפשוט הפרווה מעל השיכור וליתנה לעני. הקב"ה .משא"כ אמונה ,לא קדם לו מהשי"ת קודם לכן
– אדוני המלך – אמר העני – אבקשך לתת לי מכתב, שום דבר ,כעין צדקה שעשה אדם עם רעהו מבלי
שנתת לי את הפרווה במתנה .אמר לו המלך :מדוע לא שקדמה לו איזו הטבה ממנו ,על כן דווקא על האמונה
שאלת כל אות על הכסף שנתתי לך? השיב העני :על שהיתה בו ,נחשב לו הדבר לצדקה.
הכסף אין תובעים ,כי מכיסך נתת ,והכל יאמינו לי
שקיבלתי במתנה .אבל את הפרווה לקחת מאיש אחר, ויאמר וגו' במה אדע כי אירשנה( :טו ח)
הגם שיש לך רשות לכך ,בכל זאת יש חשש שואל ה"אוהב ישראל" זי"ע :האם פקפק אאע"ה ח"ו
שכשיתפכח השיכור יתבענו ממני ,ולכן אני רוצה אות בהבטחת הבורא .אלא חז"ל אמרו :שלש מתנות טובות
שקיבלתיה ברשות מאת המלך. נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין,
הנמשל :על הבטחת הבנים לא רצה אות ,כי אף אחד תורה ,ארץ ישראל ,ועולם הבא .לכן שאל 'במה אדע' ?
לא יבוא בטענות על הבטחה זו .אבל על בשורת הארץ – במה אתיסר ,מלשון הפסוק בשופטים" :וידע בהם
לא די בהבטחה גרידא ,כי הרי יש צורך לכבשה מידי את אנשי סוכות" [שופטים ח טז] – 'כי אירשנה'.
אחרים ,ויהיו עליה תובעים ,לפיכך ביקש אות "במה והראה לו הקב"ה שעבוד מלכיות ,וזה שנאמר "ידוע
אדע כי אירשנה". תדע".
בגמרא :אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי ,מיום אומר הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל :לכאורה יפלא ,וכי
שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו אברהם אבינו ראש המאמינים יהיה מסופק בהבטחות
להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון[ .ברכות ז.]. הבורא ית"ש ,וי"ל הכוונה ,שאברהם השתוקק מאוד
בהקדמה לשו"ת "כנפי יונה" מובא :שמעתי שאמרו שידע וירגיש אחר מותו מגדולת בניו אחריו ,וכך אמר
על הגר"א זצ"ל ,שבא אליו אחד לבקש הסכמה על להקב"ה :הבטחתני לתת את הארץ הזאת לזרעי ,אבל
31
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
ברכוש גדול( :טו יד) פירושו לסידור התפילה וראה הגר"א בראש ספרו טעם
אומר רבי סעדיה גאון :אם על יסוד שתי המלים הללו להתחלת סדר התפילה בשבח "אדון עולם" על פי דברי
"דן אנכי" אשר בהבטחת ה' בברית בין הבתרים אירעו רשב"י הנ"ל .וידוע שאברהם תיקן תפילת שחרית ועל
לנו כ"כ הרבה נסים ונפלאות ,ומכות ומופתים לצוררי כן ראוי לקבוע את השם הזה בראש תפילתו של
ישראל - ,כמה ניסים יהיו בגאולה העתידה ,שעליה אברהם אבינו .ואמר הגר"א זצ"ל" :כי אלמלא לא בא
ניתנו כל כך הרבה הבטחות ויעודים על ידי עבדיו ספרו בדפוס אלא בשביל זה – דיו".
הנביאים .אכי"ר.
ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא
ו"הרוקח" כותב :שבפסוק זה יש רמז למפלת המן. להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה( :טו יג)
הנה במגילת אסתר נמצא השם המן נ"ד פעמים ,וזהו עה"פ בפ' ויגש' :ואת העם העביר אתו' – יוסף –
וגם את הגוי אשר יעבודו "דן" אנכי – בגימטריא נ"ד. 'לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו' ,מפרש רש"י:
לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ .ונתכוון יוסף להסיר
בספר "פרשת דרכים" אומר שבמילים "דן אנכי" יש חרפה מעל אחיו ,שלא יהיו קורין אותן גולין .אומר
הדגשה מיוחדת .דהנה ידועה הקושיא ,איך הענישו את ה"פנינים יקרים" שכאן הרמז ,כי גר יהיה זרעך בארץ
המצרים במכות ובממון ,הרי קיי"ל שאין לוקין "לא להם" ,בארץ שגם תושביה גרים וגולים.
ומשלמין? אלא שמיתה בידי שמים אינה פוטרת
מממון ,ולכן "וגם את הגוי אשר יעבודו ד ן א נ כ י " – הרה"ק מרוז'ין זי"ע סיפר :הסבא משפולי זי"ע היה
בידי שמים – "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" ,כי אז לוקין רגיל להתחנן לפני השי"ת :רבש"ע! וכי בשביל
ומשלמין. "התנצחות" קלה שיש לך עם ישראל יסבלו כל כך את
עול ואורך הגלות .יש לך סכסוך עם בנ"י :הם אומרים
ברש"י :בממון גדול. "השיבנו ה' אליך ונשובה" ,ואתה אומר "שובו אלי
אומר הרה"ק ה"דברי ישראל" מודז'יץ זי"ע :לכאורה ואשובה אליכם" ,ובשביל כך אתה מעכב את הגאולה
היל"ל 'בממון הרבה' ? אלא 'כי טוב מעט לצדיק מהמון וממתין עד שיעשו ישראל תשובה? ובכן ,נשבע אני לך
רשעים רבים' – ע"כ לא אמר בממון הרבה ,אלא בממון בדיקנא קדישא שלי ,שישראל לא יעשו תשובה קודם
גדול ,היינו ממון גבוה וחשוב ,שפע דקדושה. הגאולה.
הוסיף ע"ז הרוז'ינר זי"ע :אף אני אומר כן ,אבל את זה
ואחרי כ ן יצא ו ברכו ש גדו ל – אומר החיד"א בספרו אני מבטיחך בבירור – כשיבוא מלך המשיח בודאי יעשו
"נחל קדומים" :סופי תיבות "לשון" ,רמז שיצאו בזכות תשובה .שכן יש להם לישראל טענה צודקת ,אנו
שלא שינו את לשונן. אומרים בתפילה "ומפני חטאינו גלינו מארצינו" ,מפני
פירושו לפני ,כלומר :עוד טרם שחטאנו כבר נגזרה
ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה: עלינו גלות ,שהרי בברית בין הבתרים נגזרו עלינו ארבע
(טו טו) גלויות .לכן כשם שגזרת עלינו גלות קודם שחטאנו ,כך
ברש"י :ללמדך שעשה תרח תשובה. הקב"ה צריך לגאלם קודם שיעשו תשובה.
שאל המהרש"א בעודו ילד :כיצד למד רש"י מפסוק זה
שתרח עשה תשובה ,והלא יתכן שתרח עמד ברשעו, אומר היה רבי ישראל סלנטר זצ"ל :והיא הבטחה
ובכל זאת יהיה בגן עדן יחד עם בנו אברהם ,משום מהשי"ת ,שלא יעלה בידי היהודים להתבטל ח"ו בין
ש"ברא מזכה אבא" אמרינן בסנהדרין .וכן משום שלא גויי הארץ בכדי להקל עי"ז את עול הגלות ,כי תמיד
יהיה הבן בגן עדן ואביו בגיהנום [יומא עב]. יזכירום הגוים שהם גרים ויושבים בארץ לא להם ,ועל
ויש לומר :הנה הכתוב אומר "ואתה תבוא אל אבותיך כרחם יחזיקו מעמד ,וישארו יהודים נאמנים עד ביאת
בשלום" לשון רבים ,משמע שלא רק אביו [תרח] יהיה גואל צדק.
בגן עדן ,אלא גם נחור אבי תרח ,אף הוא יהיה בגן עדן
יחד עם אברהם ,ומה זכותו של נחור לכך? מכאן, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו
32
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
בתרגום יוב"ע :עול לות אמתי ואחררינה .הרי למד כי שתרח עשה תשובה ,וברא מזכה אביו ,ויזכה גם נחור
במתנה זו שנתנה שרה את הגר לאברהם לאשה היה להיות אתם בגן עדן.
כלול ששחררה אותה מעבודתה ,וא"כ בשעת לידת
ישמעאל לא היתה הגר שפחה כי אם בת חורין. ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה:
ומעתה יפלא – שואל ה"מגילת ספר" :איך תרגם יוב"ע (טו טז)
גופיה קרא דלקמן [כא יב] 'כי ביצחק יקרא לך זרע' – שואל הגה"ק ה"ישועות מלכו" מקוטנא זצ"ל :הרי
ארום ביצחק יתקרון לך בנין ודין בר אמתא לא מתייחס בפסוק י"ג נאמר "ועבדום וענו אותם ארבע מאות
בתרך .הרי כיון שבשעת לידתו היה ישמעאל נולד מבת שנה" ,כיצד יתיישבו שני הזמנים?
חורין הרי יש לו שפיר יחוס ,ולמה לא יתייחס ויהיה דינו ונראה לומר ,כי מקודם היה דור ק"כ שנה ,כמו
כבן שפחה ? שנאמר :והיו ימיו מאה ועשרים שנה .וג' פעמים ק"כ –
אכן ,כבר נתבאר כי כל מתנת שרה את הגר לאברהם עולה ש"ס ,ובן ארבעים לבינה – שתהיה להם דעת
היתה כדי שתהיה יכולה לגדל את בניה של הגר, לקבל את התורה ,הרי ביחד ארבע מאות שנה.
וכדפירש תרגום ירושלמי על המקרא 'אולי אבנה אך משראה הקב"ה שלא יוכלו שאת בסבל זמן ארוך
ממנה' – שזו היתה כל טעם המתנה ,וכיון שלבסוף לא כל כך ,הקטין את משך שנות דור לשבעים שנה ,כמו
נתנה הגר לשרה לגדל את ישמעאל ,הרי נתבטלה שנאמר בתהלים' :ימי שנותינו בהם שבעים שנה' .וג'
המתנה מלמפרע ולא חל השחרור ,ושפחה גמורה פעמים שבעים הרי רד"ו .וזה שהיה צורך לעוד ארבעים
היתה בשעת לידת ישמעאל. שנה – כדי שיגיעו לכלל בינה ,נתן הקב"ה שכל ובינה
לעוברות ותינוקות ,כמו שמובא במדרש שהתינוקות
ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית וגו'( :טז ג) הראו באצבעם על הים' :זה א-לי ואנוהו' .וזהו פירוש:
אומר ה"שפת אמת" זי"ע :בא וראה צדקתה של שרה 'מפי עוללים ויונקים יסדת עוז' – ואין עוז אלא תורה,
– היא ידעה שה' הבטיח זרע לאברהם ,ולו עכבה ולמה – 'למען צורריך ,להשבית' – טענת – 'אויב
נתינת הגר לאברהם היתה מכריחה – כביכול – את ומתנקם' ,שטענו שישראל צריכים להיות עוד מ' שנה
ההשגחה שיהיה הזרע ממנה – והיא לא עשתה כן ,כי במצרים.
חששה אולי היא המעכבת ,ונתנה את הגר לאברהם.
לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו' עד הנהר הגדול נהר
הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר :נישואי הגר לאברהם פרת( :טו יח)
אבינו הוא פלא ,כפי שהקשו המפרשים ,שהרי היתה הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע ביקר בארץ
מצרית ראשונה האסורה לישראל ,ואיתא [יומא כח]: הקודש ,ובחזרתו לפולין לקח עמו חלה קטנה ,אשר
שקיים אברהם אע"ה כל התורה כולה עד שלא ניתנה. מחמת הדרך ושהייתו זמן רב על האניה נתקשתה
אך יש לומר ,דהא איכא רבי שמעון הסובר [יבמות עו]: החלה והיתה קשה כאבן .בשב"ק ציוה שיצרפו את
שמצרית מותרת לבוא בקהל ,ולפיכך הגם שאין הלכה החלה הקטנה לחלה הגדולה בשביל לחם משנה.
כמותו ,עכ"ז הוי כעין "כל המיקל בארץ הלכה כמותו ובעת השולחן הסתפק על איזה מהם לברך ,אם על
בחו"ל" [ברכות לו ,].הכי נמי המיקל אחר מתן תורה – החלה הגדולה או על הקטנה מא"י המיוחסת?
הלכה כמותו קודם מתן תורה. וישב שם אב"ד נאליבוק זצ"ל ושאל אותו מה לעשות,
גם יש לומר כעין זה ,דכיון שבזמן הזה מצרית מותרת וענה לו :הלא זה רש"י מפורש ,עה"פ הנהר הגדול נהר
מטעם ש"כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות" פרת אומר רש"י :הלא קטן הוא אלא משום כבודו של
[ברכות כח ,].לפיכך גם קודם מ"ת היה הדבר מותר ,כי א"י קוראים לו גדול .ע"כ אנו רואים שהחלה הקטנה
לא נאסר קודם מ"ת רק דבר האסור בהחלט ,ולא דבר שמא"י חשובה יותר.
שיהיה לו היתר בזמן מן הזמנים .ואולי זאת היתה
מחשבתו של שלמה המלך שנשא את בת פרעה ,כיון ותאמר שרי אל אברם וגו' בא נא אל שפחתי אולי
שיש לדבר היתר לאחר זמן"[ .בנסוע הארון"]. אבנה ממנה וגו'( :טז ב)
33
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
וזה דבר הפסוק' :וימצאה מלאך ה'' – בזכות 'על העין ויבא אל הגר וגו' ותקל גברתה בעיניה( :טז ד)
בדרך שור' – 'שור' מלשון הבטה וראיה ,והיינו ששמרה הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע מביא מה ששמע מזקינו
על העין שלא להביט במראות אסורים. ה"חידושי הרי"ם" זי"ע ,על מה שאמר לבן ליעקב [לא
כט] 'יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלקי אביכם וגו'
ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי וגו' השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע' ,דלכאורה
אנכי ברחת( :טז ח) צריך להבין ,למה גילה להם שהוזהר משמים לבל יזיק
שואל הרה"ק רבי יחזקאל ממקוזמיר זי"ע ,וכן איתא להם?! וביאר ,כי איש כזה שזכה פעם אחת למדריגה
מה"דברי יחזקאל" בשם חותנו ה"ארי דבי עילאי" זי"ע: גדולה כזו של התגלות אלוקית אי אפשר שיעצור עצמו
הרי המלאך שאל אותה שתי שאלות ,מאין ולאן ,ולמה שלא יספר .עכ"ד.
לא השיבה על השאלה השניה? אלא ,אם התשובה והוסיף ה"אמרי אמת" שכדוגמתו יתכן לומר כאן לגבי
היא שהיא בורחת ,אז אין מקום לתשובה על שאלת הגר ,דכאשר ראתה לראשונה מלאכים ,התנשאה מאד
אנה תלכי ,כי להבורח אין תכלית ומטרה ,הוא בורח בקרבה ,כי חשבה שהיא בעצמה כדאי לזה ,ע"כ
ואינו חושב לאן. הקילה גבירתה בעיניה ,לכך קרא לה המלאך בשם
'הגר שפחת שרי' ,ובזה האיר המלאך את עיניה,
מבאר ה"שפתי צדיק" זי"ע :כאן גבי הגר שראתה שמעט המדריגות שלה זכתה רק בשביל היותה שפחת
מלאכים והשיגה התנשאות ,וחשבה שהיא בעצמה שרה ,ואז הכירה האמת שכן הדבר ,ועל כן חזרה בה
כדאית לזה ,על כן הוקלה גבירתה בעיניה ,לכך קרא ואמרה מיד 'מפני שרי גברתי אנכי בורחת' ובזה תיקנה
לה המלאך בשם 'הגר שפחת שרי' ,בזה האיר עיניה את טעותה.
שממעט המדרגות שלה לא זכתה ,רק מטעם שהיא
שפחת שרה ,והכירה האמת שכן הדבר וענתה 'מפני ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וגו'( :טז ה)
שרי גברתי' ,ובזה נתקן טעותה. ברש"י :כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך
ערירי לא התפללת אלא עליך והיה לך להתפלל על
שנינו וכו' .ועוד דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע
ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך והתעני תחת בזיוני ושותק.
ידיה( :טז ט) ב"נטעי אשל" מביא בשם "אהלי שם" [מבעל "יעיר
ברש"י :על כל אמירה היה שלוח לה מלאך אחר ,לכך קנו" עמ"ס קינים] שמפרש :ששני הפירושים הם ענין
נאמר מלאך בכל אמירה ואמירה. אחד ,כי לפי הפירוש הראשון שאמרה שהיה לו
הגה"ק ה"ישועות מלכו" מקוטנא זצ"ל אומר הסבר להתפלל עבורה לכאורה קשה שאברהם היה יכול
הדבר :דהנה עבד כהן אוכל בתרומה ,וכל המחובר לטעון לה האם אני צריך להתפלל עליך ,הרי את
לטהור טהור .והגר כל זמן שהיתה נכנעת לשרה היתה מספיק צדקת גדולה בעצמך ויכולה את להתפלל על
לה מדריגה מוסרית נעלה בהיותה שפחת אברהם עצמך ,ולכך מביא רש"י פירוש הב' שטענה לו אם אכן
ושרה .כאשר ברחה מהם פקעה ממנה תלות זו ונפלה אתה טוען שאני צדקת אם כן איך אתה שומע בזיוני
ממדריגתה .וזה ששאל המלאך' :הגר שפחת שרה ,אי ושותק שהיה לך על כל פנים למחות יותר על כבודי.
מזה באת ואנה תלכי' – זכרי מקומך הראשון שהיית
טפילה לקדושה' ,אנה תלכי' – על ידי בריחתך מהם וימצאה מלאך ה' אל עין המים במדבר על העין בדרך
תרדי ממדרגתך הנעלה .וכאשר אמרה' :מפני שרי שור( :טז ז)
גברתי אנכי בורחת' ,קיבלה עליה מחדש עול שיעבודה מבאר הרה"ק ה"דברי שמואל" מסלונים זי"ע :שהנה
של שרה וקראתה גברתי .חזרה אפוא הגר להיות הגר היה מוצאה ממצרים מקור הטומאה ,אלא שזכות
טפילה להקדושה ,ועלתה במעלתה המוסרית .ולכן אחת הייתה לה שנזהרה בשמירת העינים ,לבלתי
המלאך הזה שדיבר אליה עד כה ,היה כבר קטן הביט אל האסור ,ע"כ זכתה להתדבק בגוף קדוש
במעלתו להיות שליח אליה ,ומעתה היתה צריכה כאאע"ה ,ולא זו בלבד אלא זכתה לראות מלאך אלקים
למלאך אחר בדרגה גדולה יותר. בהקיץ.
34
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מפרש עפי"מ שכתוב בספר "אהלי שם" מהרה"ק רבי שם קלינברג
בזוה"ק [וארא לב ].שכל מה שיש בעוונותינו הרבים מזאלושיץ – קראקא זי"ע הי"ד ,מביא בשם אביו
כח וממשלה לישמעאל עד שסובלים ממנו ישראל כל הרה"ק רבי אברהם מרדכי זי"ע ,למה היה על כל
כך הוא בגלל המילה שמל עצמו ,וזהו הרמז 'ידו בכל' אמירה מלאך אחר ,ותירץ ,מכאן לומדים ש'אל תרבה
שמה שיש לו יד דהיינו ממשלה הוא בזכות 'כל' שרומז שיחה עם האשה' ,על כן על כל אמירה היה מלאך
לברית כידוע ,ומ"מ יזכו ישראל להתגבר עליו משום אחר .והוא נפלא.
שלישראל יש גם חלק הפריעה שעושים ביד אחר
המילה ,משא"כ ישמעאל שאינם עושים כי אם את בספר "מדשן ביתך" מבאר באופן נפלא מה היה
חלק המילה דהוא החיתוך שזה עושים בכלי אבל לא הויכוח שבין שרה להגר .עפ"י מעשה שהיה בזמנו של
את חלק הפריעה שעושים ביד ,וזהו שרומז הפסוק 'ויד ה"נודע ביהודה" זצ"ל .בגביר שנצרך לנסוע לפראג
כל בו' שכיון שלישראל יש גם חלק שעושים ב'יד' נוסף לרגל מסחרו ,ושכר עגלון להסיעו לשם .על אם הדרך
על בחינת 'כל' שהוא עצם המילה ,על כן יזכו למשול עצרו באיזה בית אכסניה ללינת לילה ,ובבוקר הקדים
'בו' בישמעאל. העגלון להשכים בעוד הגביר ישן עדיין שנת ישרים,
והתלבש עצמו בבגדי הגביר ,וטען שהוא הגביר ,ופקד
כי אמרה הלום ראיתי אחרי רואי( :טז יג) על הגביר לנהוג את העגלה.
בספה"ק "אהבת שלום" מפרש עפי"ד ה"ראשית כשהגיעו לעיר פראג ,רץ הגביר האמיתי למרא דאתרא
חכמה" [שער הענוה בפתיחה] שהרוצה להיות בעל ה"נובע ביהודה" ,ובכה לפניו להצילו מידי העגלון
תשובה לא ירע בעיניו אם יראה אנשים שרוצים שעשקו ,והעגלון צעק לעומתו ששקר ענה בו והוא
להשתרר עליו וכו' ,כי הגר אמרה 'מפני שרי גבירתי הגביר ,הנוב"י ביקש שיכנסו אליו למחרת בבוקר ,ואמר
אנכי בורחת' שאינה רוצה להיות תחת שרי שנקראת לגבאי שמחר ישאיר אותם להמתין מחוץ לביתו עד
גבירתה להיות נכנעת תחתיה ,ואמר לה המלאך 'שובי שיזמין אותם .ואכן למחרת היום התייצבו שניהם ליד
אל גבירתך והתעני תחת ידיה' ,כי ראוי לך להיות ביתו והמתינו שם מהבוקר עד שהגיעה שעת
נכנעת ולקבל מרות. הצהריים .בפתע פתאום פתח הנוב"י את דלתו ,ואמר:
"העגלון יקום מיד" ,מיד קם העגלון על רגליו ,אך מיד
על כן קרא לבאר באר לחי רואי( :טז יד) תפס את עצמו והתיישב מיד ,כי הבין שהתגלתה
אומר הרה"ק ה"באר מים חיים" זי"ע :קראה שם זה, תרמיתו ,אך זה היה כבר מאוחר מידי ,שנתפס
להיות לעד אמת ויציב אשר הקב"ה רואה בצרת בקלקלתו.
הנאנחים והנאנקים ,ומשגיח ומרחם על השפלים כמו כן היה הויכוח בין הגר ושרי ,כי הגר טענה שאינה
ונבזים ,ויהיה הבאר הזה לסימן לדורות הבאים שאין שפחה יותר לשרה ,כי היא התחתנה עם אברהם והיא
כה' אלוקינו השומע תפילת כל פה ורואה בצרות כל לא חייבת יותר לעבוד למענה ,אבל שרה טענה שהיא
אחד מבריותיו .וזה' :באר לחי רואי' – כלומר הבאר עדיין שפחה ,ואברהם אבינו פסק כשרה ,ולכן ברחה,
הזאת היא האות והסימן שחי רואי ,כלומר ,חי עולמים והמלאך עשה לה כעין המעשה הנ"ל ,שהיא טענה כל
ברוך הוא ,הוא הרואה לכל צרותי והוא המושיע .והכל הזמן שהיא אינה השפחה ,לפתע בא המלאך ואמר לה
בכדי להודות לשמו ולהללו בפיהם ,ושבחו ברוך הוא 'הגר שפחת שרי' מיד ענתה 'הנני' ,ונמצא שהודתה
יהיה נזכר בזה על ידה. שהיא שפחה של שרה אמנו.
ויאמר אליו אני א-ל ש-די התהלך לפני והיה תמים( :יז והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו וגו'( :טז יב)
א) בשם אחד מהגדולים זצ"ל :לפי הדקדוק העברי שם
ויפל אברם על פניו וידבר אתו אלקים לאמר( :יז ג) התואר בא תמיד אחרי שם העצם .היה צריך אם כן
ברש"י :אני הוא שיש די באלקותי לכל בריה וכו' .ובגמ' לכתוב אדם פרא? – סימן ש"פרא" זה שם עצם של
חגיגה [חגיגה יב ].דרשו אני הוא שאמרתי לעולם די, ישמעאל ,זהו בעצמיותו ובמהותו.
35
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
ויש להסביר זאת לפי חז"ל שאמרו כי ערלה שלא שבתחילת הבריאה התחיל העולם להתפשט יותר
בזמנה – לפני שמונה ימים – אינה מעכבת מלאכול ויותר עד שאמר לו הקב"ה די.
בפסח .שעל פי דין מעכבת מילת עבדיו ,אבל לפני
שהגיע זמן החיוב אין מילה מעכבת ,לפי שקודם זמן בשם המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע מובא ,שהכוונה
חיובו אינו נקרא ערל .לכן ,כל זמן שלא נצטוה אברהם בזה על דרך שאומרים בתפילת 'נשמת' 'ואילו פינו
על המילה ,לא היה נקרא ערל ,ויכול היה לראות את מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקים להודות לך כו'
השכינה ,אבל משעה שנצטוה למול עצמו חל עליו שם על אחת מאלף' – ואעפ"כ שפיר יכולים אנו להודות,
ערל ,ולכן נפל על פניו. משום שכשיהודי עושה מצידו כל מה שיכול אין שייך
לטעון עליו כלום ,שאף שאין גבול להודאה אך אין
ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ,ואי אפשר לטעון
המון גוים נתתיך( :יז ה) כנגדו למה לא הודית יותר אחר שכבר הודה כל מה
ברש"י בפסוק לעיל 'ויוצא אותו החוצה' – הביא דברי שיכול ,וז"ש 'אני הוא שאמרתי לעולמי די' שיש
המדרש :א"ל צא מאיצטגנינות שלך ,שראית במזלות בבריאה מושג של גבול ודי ,ועל כן אין שייך לטעון על
שאינך עתיד להעמיד בן ,אברם אין לו בן אבל אברהם האדם כלום.
יש לו בן.
אומר הגה"ק ה"זרע שמשון" זי"ע :נראה לבאר עומק כתב בספר "מעשי ה' " לרבי אליעזר אשכנזי זצ"ל:
הטעם שבתוספת אות ה"א יהיה יכול אברהם להוליד, הגוף שחסר בו דבר באבריו ,או לקה בבריאותו ,או שיש
עפי"מ שאמרו בזוה"ק [ח"ג רטז ]:שכשישראל קיבלו בו דבר מיותר ,נקרא בעל מום ,שאינו תמים .על דרך
את התורה יצאו מתחת המזל ,ומאז נקבע שאין מזל שנאמר' :תמימה – אשר אין בה מום' .לכך אמר
לישראל .ולפי זה י"ל שבוודאי אברהם שקיים את כל השי"ת לאברהם שימול ויהיה תמים כמו שנברא אדם
התורה ראוי לו לצאת מהמזל .ולכן הוסיף לו השי"ת הראשון.
את האות ה"א הרומז למספר חמש ,לומר שמפני
שקיים חמשה חומשי תורה יצא מן המזל. הרה"ק רבי זאב מסטריקוב זי"ע אומר :להתהלך
וזה נרמז גם בתיבות שבפסוק 'ויוצא אותו החוצה' – בתמימות אפשר רק "לפני" ,לפני השם .עם בני אדם,
'החוצה' – ה"א חוצה ,והיינו שע"י הה"א – חמשה ב"מילי דעלמא" קשה להתנהג בתמימות.
חומשי תורה ,זכה לצאת החוצה מן המזל.
הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע אמר :הנסיון בענין המילה
מספרים על הרה"ג רבי קאפל מלאנקוב זצ"ל ,שהיה היה שאברהם אבינו קיים מצוה זו אף על פי שחשב ,כי
גאון בתורה ידוע ,והתפרנס מבית מרזח שכל הגוים היו על ידי כך יתבדל מכלל העולם ולא יוכל יותר למשוך
קונים אצלו ומכבדים אותו על ישרותו ופקחותו. לבם של בני אדם ,לקרבם ולהכניסם תחת כנפי
יום אחד קיבל אגרת מראשי הקהל באמסטרדם השכינה ,דבר זה יהיה היפך מהותו וטבעו ,שכן מהותו
שמציעים לו משרת אב"ד שם. ושורש שלימותו של אברהם היו לקרב את באי העולם
על זה ענה ר' קאפיל :במקום להיות משועבד לקהל אל בורא העולם .אמר לו השם" :היה תמים" – אל
ולהיות "אב בית דין" ,יותר טוב לו להתפרנס מבית תשים לבך למהותך ,אלא לעולם עשה בתמימות מה
מרזח ולהיות "אב המון גויים" ... שנצטווית.
ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם( :יז ברש"י :ויפול אברם על פניו – ממורא השכינה .שעד
ט) שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו.
פירשו בספה"ק שאחר שיהיה ענין זה אצלך כראוי וזהו שנאמר בבלעם' :נופל וגלוי עינים'.
ממילא יהיה כן גם 'לדורותם' בכל הדורות הבאים, שואל ה"כלי חמדה" זצ"ל :שהרי קודם לכן נאמר:
שזהו הכח הגדול של כל דבר קדושה ,שכל מה ' ויאמר ה' אל אברם לך לך' ,ולא מצינו שם שנפל על
שהאדם עושה בענינים אלו הוא משפיע בזה טובה לכל פניו?
36
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
הגזירה וליהודים היתה אורה ,שמחו במצות ברית הדורות אחריו.
המילה שבזכותה נשארו יהודים .ודפח"ח.
ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני
ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את וביניכם( :יז יא)
שמה שרי כי שרה שמה( :יז טו) אומר הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע :הנה כל אדם
שואל ה"צרור המור" :לכאורה היה צ"ל 'והיה שמה מישראל צריך שיהיו בו שני אותות – אות מילה ואות
שרה' ,כמ"ש באברהם 'והיית לאב המון גוים ולא יקרא תפילין .ובשבת – אות שבת במקום אות התפילין .וכ"ק
עוד את שמך אברהם והיה שמך אברהם' וגו' ,ומהו 'כי אבי אדמו"ר זצ"ל [האבני נזר] אמר :שזה מה שכתוב
שרה שמה' ,דמשמע שכבר נקראת 'שרה' ,ולכך אינה "תעיתי כשה אבד" שהרי אבידה מחזירים בסימנים,
ראויה להקראות 'שרי' ,והוא תמוה ,היכן מצינו שכבר ושני סימנים הריהם כסימן מובהק ,ואליבא דכולי
נקראת 'שרה'. עלמא הוא חוזר מדאורייתא.
אלא ,לפי שידוע כי כשהמלך עושה אדם אחד לאלוף,
אין ראוי שיעשה לאשתו אלופה ,כי אחר שהבעל ובן שמנת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם וגו'( :יז
כאשתו ואשת חבר הרי היא כחבר [שבועות ל ,]:אין יב)
היא צריכה שינוי השם .וז"ש 'שרי אשתך' הרי היא בברכת המזון בסעודת ברית מילה אומרים :הרחמן הוא
כגופך ,ולכן 'לא תקרא את שמה שרי ,כי שרה שמה' – יברך אבי הילד ואמו וכו' מיום השמיני והלאה ירצה
מיום שאתה נקראת 'אברהם'. דמו .שמעתי מכ"ק ה"לב שמחה" זי"ע שאמר בשם
אביו הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע :לכאורה היו צריכים
השלה"ק מבאר בדרך דומה" :ביאור הענין מצאתי ,כי לומר מיום השמיני ירצה דמו אצל הרחמן הוא יברך את
לפעמים נמצא אשה שהיא חשובה מאד ,אבל אין הרך הנימול ,כי הלא ירצה דמו היינו של הנימול?
החשיבות מצד עצמה רק מצד בעלה ,כמו מלכה – ופירש ואמר :כי הנה בזמן המילה לא ידוע אם התינוק
חשיבותה שנשאת למלך ,וע"ד 'אשת כחבר כחבר' – מרוצה מהמילה והייסורים ,כי להתינוק אין עצה
אבל שרה היה לה חשיבות גדולה מצד עצמה ,כי להתנגד ,אך אחרי שנתגדל ונולד לו ג"כ תינוק ושבנו בן
נביאה גדולה היתה ,בלא החשיבות שהיה לה מצד שמונת ימים מוסרו למול ,אז איגלאי מילתא למפרע
אברהם שהוא בעלה ,היה לה חשיבות גדולה מצד שגם כשהוא נימול בהיותו רך היה ג"כ מרצון.
עצמה ,וז"ש' :שרי אשתך לא תקרא שמה שרי', וזה"פ הרחמן הוא יברך אבי הילד וכו' מיום השמיני
כלומר ,היא 'שרי' שלי ,כי מצדי היא שוררת ,רק תקרא והלאה ,היינו כשהוא מוסר בנו לימול אז ירצה דמו –
שמה 'שרה' ,מצד עצמה היא שרה". היינו דמו של האב .שאז איגלאי מילתא למפרע שגם
מילתו היתה מרצון ,ולכן שייך לומר זה אצל הרחמן הוא
וה"אמרי חיים" זי"ע מתרץ :כשהוסיף הקב"ה אות יברך אבי הילד וכו'.
לאאע"ה נאמר' :והיה שמך אברהם' ,בלשון עתיד,
היינו שמעתה יהיה שמך אברהם ,ואילו כאן נאמר כי והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם( :יז יב -יג)
שרה שמה ,לשון עבר ,משמע ששמה שרה מכבר? סימן היכר זה נשאר לעולם .כל המצוות יכול האדם
ואפ"ל ,שהה"א שנתוספה לאאע"ה נלקחה מהיו"ד שיתערטל מהן ויסירן מעל עצמו ,מה שאין כן מצוה זו.
של שרי ,וממילא נשאר לשרה רק ה"א ,וזהו 'כי שרה אמר הרה"ג המפורסם רבי יעקב יוסף זצ"ל שהיה רבה
שמה' – עוד מאז .ודפח"ח. של אמריקה והיה מגדולי הרבנים בדורו ,הסבר על
דברי חז"ל שאמרו' :ליהודים היתה אורה ושמחה
חז"ל אומרים שהשי"ת נטל את היו"ד של שרי ונתנה וששון' – זו מילה .הרי יכלו באמת להינצל מהשמדה
ליהושע. על ידי שיסירו את בגדיהם היהודים ,ולא יכירו בהם.
שואל הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל :מה בא דבר זה ולא היא ,שהרי סימן היכר אחד נשאר עליהם ,זה סימן
לרמזנו ? אם צריך להוסיף יו"ד ליהושע ,וכי חסרים של ברית מילה שלא ניתן להסירו .ולכן כאשר בטלה
37
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
"ולישמעאל שמעתיך ,הנה ברכתי אותו והפריתי אותו" יודי"ן עד שצריך לבוא ולקחתה משרי ? מה פשר
שישמעאל יהיה גדול ועצום ,הרי לא לזה התכוון הדבר.
אברהם אבינו בתפילתו? והנה ,גם בהנשיאים נלקחה יו"ד אחת כדאי' ,ואם כן
ההסבר הוא :אליבא דאמת ,ליראת שמים לא מועילה מדוע לא נתן השי"ת ליהושע את היו"ד מהנשיאים?
תפילה ,כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" ,ולא ואפשר לומר שההסבר לכך הוא :שכאשר שרי גירשה
על יראה גופא התפלל אאע"ה ,אלא על התנאים את הגר ואת בנה ,היא עשתה בכך פעולה גדולה מאד,
והאפשרויות שיוכל להיות ירא שמים ,שתהיה לו ולא חששה לחילול השם העלול להיווצר מכך .ויעוין
פרנסה ושלא תהיינה לו דאגות אחרות ,על זאת באה בתוספתא ,שהמחלוקת בין אברהם ושרי נסבה על
התשובה "ולישמעאל שמעתיך ,הנה ברכתי אותו", החשש לחילול ה' ,שאברהם חשש לכך ושרי לא,
אתן לו ההזדמנויות הטובות והאמצעים ליראת שמים. והשי"ת הצדיק את שרי – שבמקרה שיצחק עלול
להתקלקל כתוצאה מקרבתו של ישמעאל ,אין לחשוש
ה"חידושי הרי"ם" זי"ע אמר :לכן התפלל אאע"ה על לחילול כבוד השם.
ישמעאל שיחי' ,לאחר שהשי"ת הבטיח לו שיהיה לו בן פעולה זו של שרי היתה דרושה לאומץ רב מצידה.
יצחק ,כדי שלא יהיה יצחק "בן יחיד" שהבן יחיד יש ואומץ זה היה דרוש גם ליהושע ,כי בהמצאו יחד עם
עליו הרבה קטרוגים. אנשי מעלה בדוגמתם של נשיאי ישראל ,עלול היה
מתוך ענוותנותו שלא למחות נגדם ,ולהכנע מפניהם
ויכל לדבר אתו ויעל אלקים מעל אברהם( :יז כב) ולהיענות לדרישותיהם ,לכן נטל השי"ת יו"ד משרי
הרה"ק ה"קדושת לוי" זי"ע מבאר :דהנה אמרו חז"ל ונתנה ליהושע כדי שתאמץ את ליבו לעמוד מול
שממרא נתן לאברהם עצה על המילה ,ובזכות זה זכה המתנגדים.
שנגלה השי"ת אל אברהם בחלקו ,ויש להבין מדוע
הוצרך אברהם לקחת עצה מממרא לעשות המצוה ? ויאמר אברהם אל האלקים לו ישמעאל יחיה לפניך:
ומבאר ,דהנה בכל מקום שיש שם השראת השכינה (יז יח)
שאי אפשר להיצה"ר שיהא לו שליטה שם ,ואם כן לולי ויאמר אלקים אבל שרה אשתך יולדת לך בן( :יז יט)
שהיה הקב"ה מסלק שכינתו מאברהם לא היה לו נסיון כותב ה"לב העברי" :דרשו חז"ל שהתפלל שיהיה
כלל ,שהרי לא היה מקום פנוי להיצה"ר לפתותו ,ועל צדיק ,ונראה לי שזו התפילה גרם ליה שעכ"פ אינו
כן סילק הקב"ה את שכינתו ממנו לרגע ,ואז מצא עובד ע"ז ,וזה בחינת 'לפניך' ,שיאמין שיש בורא שמים
היצה"ר מקום שיוכל לגשת אליו ולפתותו שלא לעשות ואינו עובד ע"ז כשאר אומות.
המצוה ,וע"כ הוצרך לקחת עצה מממרא .וזשה"כ 'ויעל
אלקים מעל אברהם' ,כלומר שסילק שכינתו ממנו, מפרש הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל ראש
והטעם כדי שיוכל להיות בגדר נסיון. ישיבת טשעבין :דבקשת אברהם היתה ,שישמעאל
יחזור בתשובה ,ובזה יחשב כאילו נולד לו בן ,בבחינת
ואברם בן תשעים ותשע שנה בהמלו את בשר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ,כי דרך הצדיקים למעט
ערלתו( :יז כד) בניסים שלא כדרך הטבע ,כמ"ש 'הלבן מאה שנה' וגו'.
מובא בשו"ת מן השמים שאמר לו בעל החלום בדרך והשיב לו ה'' :אבל שרה אשתך יולדת לך בן' ,היינו
רמז :דלכן מברכים בלשון 'על המילה' – משום דלישמעאל חסר זכות אמהות כיון שנולד מהגר ,דהנה
דאאע"ה היה הראשון שנצטוה במצוה זו ו"על" אף למ"ד זכות אבות תמה – מ"מ זכות אמהות לא
בגימטרי' ,100מספר שנותיו של אאע"ה בעת המילה. תמה [עיין בשפ"א פסח תרמ"ב] ,ולכן חפץ ה' ליתן לו
"המילה" – גימטרי' 90שהם מספר שנותיה של שרה בן דוקא משרה אמנו ובזרעה יקרא לך זרע.
בעת ההיא.
ברש"י :יחיה ביראתך.
קושיא ידועה היא ,הרי האבות קיימו את התורה עד שואל הרה"ק רבי ברוך מגורליץ זי"ע :אם אברהם
שלא נתנה ,אם כן למה לא מל אברהם עצמו קודם התפלל על יראת שמים ,מה היא איפא התשובה
38
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
ותירץ ,אני חושב מפני שהיה לו למול את העבדים ,ואי' שנצטוה?
שבתחילה מל אנשי ביתו ואח"כ מל הוא בעצמו, מתרץ הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטנין זי"ע :כיון
וממילא למול כמה מאות אנשים נשתהה מהבוקר עד שבמצות מילה יש איסור חובל ,כי אסור לו לאדם
חצות. לחבול בגופו או בבנו .ואלמלא נצטוה על מצות מילה
לא היה יכול לקיימה.
וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בני נכר
נמלו אתו( :יז כז) הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע תירץ :עפימ"ש בגמ' בנדרים:
בספה"ק "אור יצחק" כתב דיש להבין דלשון הפסוק הנודר מן המולים מותר במולי עכו"ם עי"ש ,כי אין
מורה שהם נימולו מאליהם ביחד עם אברהם ,והלא מילה רק לישראל ,וכמ"ש על בריתך שחתמת בבשרנו,
נאמר מפורש בפסוק 'וימל את בשר ערלתם' .אך הענין וצאצאיו חתם באות ברית קודש – וחותם אין יכולים
הוא דהנה רש"י מביא "שנטל אברהם סכין והיה לזייף ,וממילא לא היה יכול לימול קודם.
מתיירא למול ,ואחז כביכול הקב"ה בידו וחתך ערלתו,
שנאמר וכרות "עמו" הברית". פעם אחרת תירץ בשם אביו ה"שפת אמת" זצ"ל:
וקשה ,דאיך שייך לומר על אברהם אבינו שהיה שלפי שיטת ר"ת ז"ל [מובא בר"ן ז"ל בפרק ר"א
מתיירא למול עצמו ,והלא הוא היה מוכן אף לשחוט את דמילה] דגוי שנימול בעודו גוי ואחר כך רצה להתגייר
בנו יחידו לכבוד הבורא ית"ש ,ובכל עת היה מוכן אין לו תקנה ,ואם כן א"ש שלא מל עצמו מקודם
למסור עצמו לעמן השי"ת ,ואיך אפשר לומר שהיה שנצטווה.
מתיירא לחתוך בעצמו לקיים מצות השי"ת.
ומבאר ,דאין הפשט שהיה מפחד לעשות מעשה ה"דברי שאול" אומר :וי"ל היות וברית מילה היא
המילה דהיינו החיתוך ,אלא היה מתיירא האם יוכל "אות" ,הרי כשם שאות הצטיינות מהמלך לא שייך
לקיים המצוה כתיקונו ,כי חשש כיון דדרשינן מהפסוק ליטול לבד בלא ציווי המלך ,כך גם את "אות" המילה
המול ימול דרק מי שכבר נימול רשאי למול ולא ערל, לא ניתן לקחת בלי שיש על כך ציווי מפורש.
א"כ הלא הוא עצמו שלא היה נימול עדיין ממילא הוא
פסול למול את עצמו כיון שהוא ערל ,וזהו הפירוש כעין זה מתרץ הרה"ק ה"ערוגת הבושם" זי"ע :כי
שהיה מתיירא למול את עצמו שמא לא יקיים המצוה מצות מילה היא "כריתת ברית" בין ישראל להקב"ה,
כראוי ,ועל כן בא השי"ת ואחז עמו ומל אותו בעצמו ו"כריתת ברית" יכולה להיות רק בהסכמת וברצון שני
כביכול. הצדדים ,כי שניהם צריכים להסכים ולקבוע קשר של
וזה שאמר הכתוב 'וכל אנשי ביתו נימולו אתו' ,דהיינו אהבה ביניהם .ולכן התהוות הברית על ידי המילה
אחר שהוא כבר היה נימול אז היה יכול למול את אנשי היתה אפשרית רק לאחר ציווי והסכמת הקב"ה
ביתו ,כי רק אחרי מילת עצמו הוכשר למול אחרים ,וזהו לכריתת ברית זו.
הפירוש נימולו את"ו ,כלומר על ידי שנימול הוא,
דבאמצעות מילת אברהם היה שייך שימול אותם הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מתרץ בדרך צחות :וכי היה
אברהם. חסר שישמעאל יצא ממנו אחרי שיהיה נימול...
גם י"ל ,כמו שנאמר מכבר דאי' שהמוהל צריך להיות
נימול ,וכיון שאאע"ה לא היה מהול ,לא היה יכול למול
אומר הרה"ק ה"אגרא דכלה" זי"ע :להיות שהם לא היו עצמו עד שנצטוה.
יודעים לכוון הסוד של מצות מילה ,ציוה להם שיעשו
על דעתו ועל כונתו .וכן הוא בקבלה מהצדיקים שמי בעצם היום הזה נימול אברהם וגו'( :יז כו)
שאינו יודע לכוון בסודות עליונים ,יאמר בפה מלא בעת הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע שאל ,על הא דאי' בפרקי
עשיית המצוות 'על דעת הצדיקים' ,וכן ציוה אברהם דרבי אליעזר שאברהם אבינו ע"ה נימול בחצי היום דכ'
לאנשי ביתו .וז"ש 'נמולו אתו' ,ר"ל על דעתו ועל בעצם היום הזה עיי"ש ,והלא כל הזריזות ילפינן
כוונתו. מאברהם ואיך שהה עד חצי היום?
39
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
סיפר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע: הפטרה
מעשה ביהודי עשיר וקמצן שנכנס אצל מרן ה"שפת למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מה'
אמת" זי"ע ושאל כיצד יגמל ממידת הקמצנות שלקוי [ישעיה מ כז]:
בה .שאלו ה"שפת אמת" אם מורגל בהרחת טבק, במדרש עה"פ 'ויאמר ישראל למה הרעותם לי להגיד
ומשהשיב בשלילה יעץ לו שמכאן ואילך ירגיל עצמו לאיש' וגו' ,מביא את הפסוק 'למה תאמר' וגו' ,ופירש
להריח טבק .לאחר תקופה שב העשיר והתאונן כי ה"חפץ חיים" שהיה בזה קצת טענה על יעקב אבינו
עשה כעצתו ,אך קמצנותו בעינה עומדת .אמר לו שלפי מדריגתו הגדולה במידת הבטחון לא היה לו לומר
ה"שפת אמת"" :כוונתי הייתה שתרכוש לעצמך למה הרעותם ,שהרי בוודאי הכל מאתו יתברך והכל רק
קופסת טבק ואז יגשו אליך ידידים לבקש ממך שתתן לטובה כפי שהיה באמת ולכך אמר הכתוב למה תאמר
להם קמצוץ להריח הימנו ,וכאשר תיענה לבקשתם יעקב ותדבר ישראל וגו'.
תיגמל אט אט מן הקמצנות .אולם אתה ,במקום לחלק
משלך לאחרים ,התחלת לבקש מאחרים שיתנו לך וקוי ה' יחליפו כח( :מ לא]:
משלהם ,כיצד אפוא יעלה בידך להיפטר מקמצנותך"... הרה"ק ה"ייטב לב" זי"ע מפרש 'יחליפו' היינו קנין
הבין הלה את הלקח ואכן כעבור תקופה של נתינה חליפין ,שבקנין חליפין הקונה נותן הסודר ומקנהו
מתמדת הורגל לפזר מהונו ברוחב לב ונגמל מן להמוכר ועבור זה מקנה לו המוכר את החפץ ,וכביכול
הקמצנות[ ...בספר פ"מ ח"ד]. אנו גם כן עושים קנין חליפין עם הקב"ה ,שע"י שיש
לנו אמונה ובטחון בה' ומקוים ומצפים אליו תמיד
*** מחשיב הקב"ה כאילו אנו נותנים לו משהו ,וכנגד זה
נותן לנו הקב"ה בעולם הזה כח וכל מה שצריך.
הרה"ק [תולדות מאיר'ל" ר' בספר "הצדיק
מאמשינוב זי"ע]:
אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע
יהודי הגיע בוקר אחד לביהמ"ד של הרה"ק רבי מאיר'ל
בענינים שונים:
מאמשינוב – בבית וגן להתפלל ותיקין ,מנין שייסד
הרבי .הוא לא הכיר את הרבי וכאשר נכנס לביהמ"ד,
באחד מן המאבקים שניהל הגאב"ד דבריסק זצ"ל כנגד
שאל אותו הרבי" :מה שמך"? ועוד שאלות שונות.
פורצי גדר ,ולחם מלחמות ה' ללא פשרה ,התבטא
אותו יהודי איבד סבלנותו ושאל את הרבי" :אולי תשאל
לפניו איש אחד ,שיתכן שאם הוא – הגרי"ז – היה
אותי מה מספר הנעליים שאני נועל"? ...היהודי נכנס
מוותר קמעא ,היה המאבק קל ומצליח יותר .בתגובה
לביהמ"ד והחל בתפילה.
אמר הגרי"ז ,כי פעם היה "מלמד" שנשכר ללמוד
חומש עם ילד ,וכשלמדו פרשת לך לך מענין מלחמות
בעת קריאת התורה עמד הרבי ליד הבימה ,ואותו אדם
המלכים ,לימד המלמד את הילד את שמו של
שאל את שכינו "מי היהודי הזה שעומד ליד הבימה"?
כדרלעומר ,אך הילד לא קלט ואמר בשיבוש:
הלה השיבו ,שזהו הרבי מאמשינוב .נחרד האורח מאד
כדלרעומר ,תיקן אותו המלמד שיאמר כדרלעומר,
וניגש אל הרבי וביקש ממנו את סליחתו על שפגע בו
והילד שיבש שוב בצורה שונה :כלדרעומר .ניסה
ואמר לו דברים שאינם ראויים להיאמר ,השיב לו הרבי:
המלמד שוב לומר נכון ,כדרלעומר ,והילד משבש שוב
"אל דאגה ,דע לך ,אם יהודי אחד אוהב את השני ,אז
כרלדעומר ,גער בו המלמד ,תגיד כבר נכון ,כ ד ר ל ע ו
לא נורא אם הוא יודע גם מה מספר הנעליים שלו"...
מ ר ,השיב לו הילד :אולי תוותר אתה ואל תתעקש כל
כך על הכדרלעומר ,שיהיה כלדרעומר או כרלדעומר...
***
כשכיהן הגה"ק רבי הלל מקאלאמייא זצ"ל כרב ומרא
***
40
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
קמצנים כמותו" ,ובעל דבביה בר קמצא" ,והוא שונא דאתרא בעיר סיקס ,נסע פעם משם לצאנז ,כדי
את העניים [שהם 'בר קמצא' – כי אין להם קמצנות להסתופף בצל קדשו של ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע,
כמו העשירים] ,ואינו רוצה לתת להם צדקה בשום בהגיעו לצאנז ראה את הרבי עורך את שולחנו הטהור
אופן ,ואדרבה הוא מגרשם בבושת פנים" .אמר" העני, לפני ה'.
"איזיל ואיכול קורצא בי מלכא" – אלך לקטרג על
העשירים אצל מלך מלכי המלכים" ,אזל אמר ליה הגיב הרה"ק ה"דברי חיים" זי"ע" :סיקס'ער רב! בוודאי
לקיסר ,מרדו בך יהודאי ,א"ל וכו' ,שלח להם עני, באת אלי כדי לשמוע ממני פלפול ,והנה תחת פלפול
ונראה אם הם מקרבים אותו" ,בהדי דקאתי שדא ביה הינכם רואים אותי מיסב בסעודה"...
מומא בניב שפתים" ,שהחלו לרנן עליו בשפתיהם
שהוא עני שאינו הגון ,ואין ליתן לו צדקה ואין לפדותו השיב לו הרב מקאלאמייא" :ואם הייתי בא לבית
וזהו הגורם לחורבן בית מקדשנו ותפארתנו... המקדש מה הייתי רואה?! כהנים אוכלים קרבנות
ובעלים מתכפרים"...
***
קודם מלחמת העולם הראשונה היה להגאון מטשעבין ***
מסחר של פחמים (קוילען – געשעפט) מה שקיבל סיפר כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א – ליו"ד של
מחותנו הגביר בתורת נדן .במשך ימי המלחמה ירד הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע י"א מרחשון.
מסחר זה לטמיון .אבל נשאר לו קצת כסף להשקעה
באיזה מסחר .אז בא אליו סוחר מסויים והציע לו דרכו של הרה"ק ה"מאור עינים" מטשערנאביל זי"ע
להשקיע את כספו במסחרו ,שיביא לו רווחים נאים. היתה לקבץ מעות לצדקה עבור מצוות פדיון שבויים.
ההצעה נראתה לו טובה ,אבל לא רצה לעשות מאומה פעם הגיע אליו עשיר אחד וביקש ממנו סכום מסויים
בטרם יקבל את עצתו וברכתו של רבו הגאון רבי מאיר עבור פדיון שבויים .שאלו הנגיד" :מי הוא השבוי"?
אריק זצ"ל .מאחר שרבו גר באותם הימים בעיר וויען, השיב" :פלוני" .נענה הגביר" :אני מכיר את פלוני,
נסע עם הרכבת לוויען ,בלוויית חתנו ר' שלמה הנ"ל. והוא איש בליעל וגנב ,ואין צורך לפדותו".
הם הגיעו לשם באשמורת הבוקר ,ותיכף שם התלמיד
פעמיו לעבר בית רבו .השניים שוחחו בד"ת כמעט כל פתח הרה"ק ה"מאור עינים" זי"ע את פיו בחכמה
היום ,ורק כאשר הגיע קרוב להזמן שהרכבת נוסעת ואמר:
חזרה מויען לגליציא ,שטח הרב את שאלתו ואמר שבא
לכאן לשמוע עצתו של רבו איך להשקיע את ממונו איתא בגמרא [גיטין נו :]:אקמצא ובר קמצא חרוב
במסחר ההוא ,ולקבל ברכתו. ירושלים ,דההוא גברא דרחמיה קמצא לבעל דבביה בר
קמצא ,עבד סעודתא ,אמר ליה לשמעיה ,זיל אייתי לי
התשובה שקיבל מרבו היתה :אני מייעץ לך שתשקיע קמצא ,אזל אייתי ליה בר קמצא ...נקטיה בידיה
את כל הונך במסחר זה ,ואני מברכך שיעזור השי"ת ואוקמיה ואפקיה ...אמר ...איזיל ואיכול בהו קורצא בי
ותפסיד מהרה את כל כספך ,כדי שתהא מוכרח לקבל מלכא [אלך ואלשין בהם אל המלך] ,אזל אמר ליה
עליך משרת רבנות באיזו עיר בישראל .כשמוע הגאון לקיסר ,מרדו בך יהודאי ,אמר ליה מי יימר ,אמר ליה,
הצעיר דברים אלה מפורש יוצא מפי הגרמ"א ,נעשו שדר להו קורבנא ,חזית אי מקריבן ליה ,אזל שבר בידיה
פניו חיוורים כסיד ,כי ידע שאין עצה ואין תבונה וכל עגלא תלתא ,בהדי דקאתי שדא ביה מומא בניב
הונו מונח על קרן הצבי ,שבין היום ומחר יופסד ויאבד. שפתים" ,ולא רצו להקריבו ,ומכאן נתגלגל חורבן
וכאשר חזר לגליציא קיבל עליו את הרבנות בעיר ביהמ"ק.
טשעבין.
ויש לפרש הרמז בדברי הגמרא כך" :דההוא גברא"
*** שהיה עשיר" ,דרחמיה קמצא" ,שחבריו הם עשירים
41
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
והוסיף ואמר" :שאם מחמת תביעה זו ניתן הכח אחד מחסידי הרבי מליובאוויטש זי"ע ,שעסק בקירוב
לישמעאל לענות את זרע אברהם ושרה בכל מיני נערים לתורה ומצוות ,נסע אליו בתחילת החורף עם
העינוי ,הרי שגם התיקון להחליש את כוח ישמעאל קבוצת ילדים מעירו שזה עתה הגיעו למצוות .כשעמדו
ולבטל את העינויים ,חייב שיהיה דוקא בחיזוק במידת לפניו התעניין הרבי אצל הנער הראשון ,אם הוא
החסידות ,לתקן את המידות ,ולהרגיש בצרת חבירו, מתכוון להיכנס בשנה הבאה לישיבה ,אך הלה השיב
לחזק את טובת זולתו ולטרוח בעמל נפשו על תקנת בשלילה והסביר" :אף אחד מכל הילדים שב"בלאק"
חבירו". [ברחוב] שלי ,לא הולך לישיבה" .שאלו הרבי על מה
הוא למד לאחרונה ,והלה סיפר מפרשת השבוע על נח
שבנה תיבה גדולה שהצילה אותו ואת כל משפחתו
*** מהמבול שירד בעולם" .יודע אתה מדוע המבול השמיד
היה זה בזמן מלחמת המפרץ ,אזעקה מייללת נשמעה את כל בני האדם בעולם ,ואילו נח ומשפחתו ניצלו"?
היטב ברחובות העיר בני ברק .קולה המצמרר עלה וירד אמר לו הרבי :מפני שנוח לא עשה את מה שעשו
לסירוגין .בדיוק ברגעים אלו היה רה"י הגאון רבי גרשון הרשעים ב"בלאק" שלו...
איידלשטיין זצ"ל מהלך ברחוב ראב"ד בדרכו לביתו.
פנה הרבי לילד שאחריו ,וגם הוא סיפר שאינו מתכוין
רה"י נכנס ישר כנדרש לאחד מחדרי המדרגות ללכת לישיבה כפי חביריו ,וכשהרבי שאל מה למדו
הקרובים ושהה שם ,מחכה לצפירת הארגעה [כפי בכתתו לאחרונה ,סיפר כי למדו על אברהם אבינו
שהיה אז] .יהודי נוסף שנקלע לחדר המדרגות ,מיהר שהיה צדיק גדול מכניס אורחים ובעל חסד .אמר הרבי:
לעלות קומה ,ולבקש מאחד השכנים כסא עבור רה"י, "כיצד יתכן שעם ישראל מתקיים כבר אלפי שנים ולא
'בבקשה' אמר ביראת כבוד ,וקירב את הכסא לרה"י, נטמע בין הגויים"? והשיב" :מפני שאברהם אבינו לא
אך הוא סירב לשבת. שמע ולא עשה את מה שעשו אנשי ה"בלאק" שלו...
'מדוע לא' הפציר היהודי ,אך רה"י אינו מתיישב,
היהודי לא הרפה – 'ראש הישיבה חושש שיש בריפוד ***
שעטנז'? ביקש הלה לדעת. תלמידיו של רה"י הגריא"ל שטיינמן זצ"ל אומרים
בשמו שיש סגולה נפלאה בהקשר למצב הבטחוני מול
תשובתו של רה"י הייתה מפתיעה' :אינך רואה שיש הרוצחים הישמעאלים ימש"ו:
לכסא שתי ידיות? איך אשב בשעה כזו על כסא
מלכותי ,כשכלל ישראל נתונים בעת צרה ופחד?!... כמה פעמים שהיו פיגועים ואסונות רח"ל על ידי בני
ישמעאל ,הראה רה"י זצ"ל ,כי כבר כתב הרמב"ן
עה"פ 'ותענה שרי ותברח מפניה' – חטאה אמנו בעינוי
*** הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן ושמע ה' אל עניה,
הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע היה אומר ,שבשלש ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה
עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם – העולם מתנהל. בכל מיני העינוי.
שהיו זמנים שהנהגת העולם היתה על פי מדת "קל
וחומר" ,ויש תקופה שהעולם מתנהג במדת "גזירה ואמר רה"י זצ"ל :כי התביעה היתה בדקי דקות ,לפי
שוה" ,וכן בשאר כל המידות ,ובימות עקבתא דמשיחא שהיתה צריכה לנהוג ברחמנות כפי שכתב הרמב"ם
יהיה העולם מונהג ע"פ המידה של "שני כתובים בהלכות עבדים [ט ח] :מידת חסידות ודרכי חכמה
המכחישים זה את זה" דהיינו שיהיו צדיקים מכחישים שיהא אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עולו על עבדו,
וחולקים זה על זה" ,עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ולא ייצר לו.
42
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
גאב"ד זכרון מאיר הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל ביניהם" – שיבוא אליהו זכור לטוב לבשר טוב לישראל
ה"שבט הלוי" ,שהיה מילדי העיר וינה ,היה מספר והוא ישים שלום בין הצדיקים ,במהרה בימינו אמן.
לתלמידיו כי פעם לעת שהגאון החסיד רבי יואל שרייבר
זצ"ל בנו של הגר"ש סופר זצ"ל התארח בעירו ,השכים
קום לפני התפילה בשעה מוקדמת כדרכו ,וכשהגיע ***
לביהמ"ד היתה הדלת נעולה .היהודי הראשון שהגיע ב"ניצוץ אחד":
לשם נשאל על ידי רבי יואל" :היכן הוא הגוי המחזיק מסופר שפעם אחת נקלע רב מתנגד אחד ,לשולחנו
את המפתחות ואחראי לפתיחת ביהמ"ד?" .היהודי של הרה"ק ה"יסוד העבודה" מסלונים זי"ע [נלב"ע י"א
המקומי היה מופתע מהשאלה – והגיב בפליאה" :למה במרחשוון תרמ"ד] ביום השבת ,חזה בעבודתו בקודש,
חושב הרב שגוי יחזיק במפתחות של ביהמ"ד"?! וראה פניו המאירים ובוערים כלפידים .אך משנשאל
השיבו רבי יואל" :בטוחני ,כי אם היה זה יהודי המחזיק ע"י החסידים על התרשמותו מהרבי ,השיב בזלזול:
בתפקיד ,כבר היה מבין שאת ביהמ"ד יש לפתוח 'אכן ,כל מי ששותה ,פניו מאדימים" ...הגיב החסיד
בשעה מוקדמת לפני התפילה ! ."--- המפורסם רבי מוטקה לידר זצ"ל [מראשי חסידי
סלונים בטבריה ,חותנו של הרה"ק ה"ברכת אברהם"
זי"ע] :בזאת אבין מה שאחז"ל [ב"ר מא י] שהיה
*** קלסתר פניו של לוט דומה לשל אברהם – 'כי אנשים
באחד הפעמים כאשר נערכה להגאון רבי אלעזר מן אחים אנחנו' .ולכאורה ,היתכן ,וכי ניתן לדמות את
שך ר"י פונביז' זצ"ל ,בדיקה יסודית בעיניו ,פנה הוא מראה פני לוט ,למראה פניו הקדושות של אאע"ה ,אין
אל הרופא שערך את הבדיקה ,פרופסור בעל מוניטין זאת אלא שליצני הדור הכירו את לוט באדמומימותו
אשר כיהן כמנהל מחלקת העיניים בבית החולים מיינו ,וסברו שגם פניו של אברהם אבינו האדימו
"אסותא" – ושאל" :אמור לי פרופסור ,כיצד העין מחמת כן...
רואה?"
"בעין – ישנם עצבי ראיה!" השיב הפרופסור .ורבנו ***
הוסיף להקשות" :ומהו עצב"? מספר מקורבו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל – הג"ר
איסר שוב שליט"א:
"העצב – הוא מעין 'חוט' המקשר בין העין למוח!".
השיב הפרופסור .אולם רבנו עדיין לא בא על סיפוקו... "אירע פעם שהגראי"ל זצוק"ל שבר את אגן הירכיים,
"ומהו המוח"? הוסיף והקשה ,והפרופסור הסביר כי ובשל כך לא יכול היה לצאת מביתו כחודש ימים.
המוח הינו מערך של מליוני תאים המעבדים את בפעם הראשונה כשכבר היו כוחותיו עמו והוא תיכנן
המידע שמתקבל מכל מערכת העצבים המסועפת. לצאת לתפילה ,לפתע אני מבחין שהוא חושש לצאת
מביתו .שאלתיו האם הוא עדיין אינו חש בטוב וקשה
כעת ,הגיע רבנו אל הנקודה" :הסברת היטב את עליו ההליכה .אך הוא השיב שהוא חש בטוב ב"ה.
חלקיה של המערכת ,אולם אולי תוכל להסביר לי כיצד כשהביט בהפצרותי לנסות ולהבין טעם חששו לצאת
מסוגל המוח ,שהוא בס"ה מבנה כימי של תאים ,לעבד מפתח ביתו ,הוא גילה את אוזניי במסר שלא יישכח
מידע ,לחשוב ולהבין"? מזיכרוני כל ימי חיי' :הרי חודש ימים לא יכולתי לצאת
מהבית ,וכולם יודעים שלבטח החטא גרם לי זאת ,ואם
אל מול השאלה הזו ,נותר הפרופסור בלא תשובה. כך כשאצא מפתח הבית יאמרו כל מי שיראה אותי,
בעל כורחו נאלץ להודות כי מורכבותו ואופן פעולתו של הנה החוטא ...ואכן ,זו בושה גדולה."...
המוח – אינם מובנים עדיין לשכל אנוש ,והרי הם בודאי
מנפלאות הבריאה.
***
43
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
שיחה שקיים עמו ב'גארטן' .וסיפר להם משה ,שהוא המסקנה היתה ברורה איפוא ,אולם רבנו לא הסתפק
סיפר לרבי ,שזה עתה לאחרונה הגיע אליו בחור בשם בכך .הוא פנה אל הפרופסור ושאל" :אם כן ,אם יודע
ישראל וביקש ממנו להצטרף אל חבורת הגנבים אתה שהעין שלך ,זו המאפשרת לך לראות את כל
שבראשותו ,וטרם נעתר לבקשתו אמר לו שהוא צריך המראות שבעולם ,אינה יכולה לראות אלא מחמת
לבחון אותו אם ראוי הוא לשמש כגנב בחבורתם ,ולכן שהבורא יתברך ברא אותה ונתן בה את היכולת לראות,
כדי לוודאות אם יכולתו באומנות מלאכת הגניבה ,אמר אם מבין אתה כי המוח המעבד את המידע המתקבל
לו שילך לגנוב תיבה מלאה בזהב ובכסף שמונחת אצל מהעין הינו בריאה מופלאה ומורכבת כל כך; אם כן,
הפריץ של הכפר שמסביב לו עומדים 2שומרים עם כיצד אתה משלם לבורא העולם על המתנה הנפלאה
חרבות. שנתן לך? מה אתה נותן לו בתמורתה"?
כעבור מספר ימים לא אכזב אותו בחור ישראל והביא "אנו" – הטעים ראש הישיבה – "מודים לבורא העולם
עמו את התיבה המלאה בזהב ובכסף שהיה מונח אצל שלש פעמים בכל יום על המתנות שנתן לנו ,בשלושת
הפריץ .והמשיך אותו משה גנב בסיפורו -שעדיין לא התפילות שאנו נושאים לפניו מדי יום ביומו .אולם אתה
השתכנע לקבל את הבחור ישראל בחבורת הגנבים שאינך מתפלל ,במה אתה משיב לבורא העולם על
שלו .ואמר לו שעדיין ייתכן שפעם אחת הלך לו טוב חסדיו? כיצד אתה מודה לו? כלום אין זה מתבקש
באומנות הגניבה ומאן יימר שגם בפעמים הבאות ילך לדעתך ,להודות למי שנתן לך מתנות כה חיוניות
לו טוב לגנוב ,ומשום כך צריך הוא לבחון אותו פעם ומופלאות"? – סיים רה"י בפליאה ,והשאלה נותרה
נוספת ,ולכן אמר לו שיש לא הרחק ממקום שהותם מהדהדת בחלל החדר...
'קלויסטער' – מנזר ,ועל השולחן שבתוך המנזר יש
מנורה עשויה כולה מזהב טהור ,ומסביב לשולחן יש סיפורי השבוע
הרבה שומרים ,ולא עוד ,אלא שמסביב לבנין המנזר יש
הרבה כלבים שתוקפים כל מי שמעז להיכנס אל הבנין. סיפר הרה"ח הישיש רבי מאיר אלבוים ז"ל מחסידי
אלכסנדר ששמע מיהודי זקן מופלג מהעיר חיפה
כעבור מספר ימים הביא עמו ישראל אף את המנורה שזכה עוד להסתופף בצל הרה"ק מרוז'ין זי"ע:
שגנב מהמנזר .משה הנ"ל בראותו איך עשה את כל זה
התפעל מכך ושאל את ישראל איך כה הצליח בגניבות היה לו לרבו הרוז'ינער 'גארטן' [גינה – פרדס] ,שהיה
אלו ,והסביר לו ישראל ,שאל בית הפריץ הצליח מתבודד שם לבדו לעתים מזומנים ,ובשעת התבודדות
להיכנס בכך שהוא לקח אבן מהזגג שחותך את זו לא שהו עמו אף אחד מן החסידים וגם בניו הק' לא
הזכוכיות וכשהשומרים ישנו שבר את הזכוכית של הלכו עמו בשעה זו.
החדר וגנב את התיבה עם הזהב .ואל המנזר הצליח
להיכנס לגנוב ,כי נתן מספר ימים אוכל לכלבים היה שם אחד בשם משה ראש הגנבים ,והוא היה כן
והתחבר אליהם עד שהכירו אותו ואהבו אותו ,וכך נכנס מדי פעם אל ה'גארטן' והיה משוחח עם
כשהשומרים ישנו פרץ לתוך המנזר וגנב את המנורה הרוז'ינער .פעם אחת לאחר שיחה של הרוז'ינער עם
העשויה מזהב. אותו משה ראש הגנבים יצא הרוז'ינער מה'גארטן'
וכשהוא מלא בהתפעלות התבטא ואמר בזה"ל" :אוי
תוך כדי דיבור בשעה שמשה הנ"ל שוחח עם ישראל האב איך מיר גילערנט פין מוישה'ן"[ ...אוי איך
הבחור החדש שמתכונן להיכנס אל חבורת הגנבים, שלמדתי ממשה].
הבחין משה שנגנב לו מטבע קטן של 20א צוונציגער,
וחשד מיד בישראל שהוא זה שגנב אותו מעמו ולכן החסידים ששמעו זאת התפעלו מאד מה כבר יכול
פנה אליו ודרש ממנו להחזיר לו תיכף את המטבע הרבי הצדיק להתפעל מגנב אחד .מרוב סקרנותם מה
שגנב ממנו ,אולם ישראל הכחיש את החשד באומרו דיבר הרבי עם אותו משה גנב ,ניגשו אל משה ראש
שהוא לא יעז אף פעם לגנוב מראש הגנבים בעצמו, הגנבים בעצמו ושאלו אותו מה דיבר עם הרבי באותה
44
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
לתלמידיו וידידיו לנסוע לא"י ,באמרו :כאן במדינותינו וגם לאחר כמה פעמים שהוא דרש ממנו את המטבע
צריכים נטורי קרתא עובדי ה'! הוא הכחיש מכל וכל.
ויסע בעגלה עד חוף הים ,וישב באניה ההולכת לעיר בלית ברירה אחרת הורה משה להלקות אותו 20
איסטנבול ועדיין לא ראה שום איש מישראל לדבר פעמים מלקות ,ורק לאחר הפעם ה 20-שהוא קיבל את
עימו ,ויפלו פניו ויאמר בלבו :מה זאת עשיתי ,עזבתי המכות כבר לא סבל יותר ישראל והודה על הגניבה
עירי ומשפחתי ,אשר מעודי על ברכי גדלתים ,ועלי דרך המיוחסת לו והוציא את המטבע והחזיר אותה.
ה' הרביתים ,ואני בא למקום שאין מכירים אותי,
ובוודאי לא אוכל לעשות פעלים לטובה ,להרביץ תורה למרבה הפלא שאל אותו משה ,למה רק לאחר הפעם
ויראת ה' לרבים ,ומי יודע אם גם לעצמי אוכל לעסוק העשרים הוא החזיר את המטבע ולמה הוא לא חשך
בתורה ועבודה ,כמו בביתי שהיתה פרנסתי מזומנת לי, לעצמו את המכות ,והיה יכול להודות ולהחזיר את
וארוחתי מסודרת לי מבני עירי ,ועתה פן יטרידני טרדת המטבע מיד לאחר המכה הראשונה .השיב לו ישראל:
הזמן ,וכך חשב עוד ועוד! וילך הלוך ושוב ,ולבו בל עמו, שהיות שהוא הרגיש שהוא מסוגל לסבול את המכה
ויאמר בלבו לשוב לביתו ,ולא ידע להשית עצות בנפשו. האחת החליט לסבול את כל העשרים מכות והעיקר
להישאר בתוך החבורה של הגנבים...
והנה לקראתו בא איש ישראל הבא היום בספינה,
וישמחו זה עם זה מאד ,ויספרו זה לזה קורותיו ,וישאל עתה הבינו כבר החסידים ממה התפעל רבם ומאורם
את האיש :מאין בא?! ויאמר ,מארץ פולין! וישאלהו הרה"ק מרוז'ין זי"ע ,הוא התפעל מדברים אלו ,שאפילו
הרב :האם אתה מכיר את הרבי ר' בער ממעזריטש?! אם מקבלים מכות לא מתנתקים מהחברייא בשום
ויאמר :הן הייתי אצלו בשנה זו בפרשת נח ,וגם שמעתי פנים ואופן[ ....פורסם בעלון "אהל מועד" דלעלוב].
ממנו ד"ת ,המתוקים מדבש ונופת צופים! ויבקש
שיאמר לו מה ששמע ויאיר עיניו ,כי הוא מאנשי
חסידיו ,ויען האיש ויאמר לו ד"ת אשר שמע מהמגיד ***
הקדוש ממעזריטש: סיפר הגה"ק ה"דרכי תשובה" ממונקאטש זי"ע:
כתיב בסוף פרשת נח' :ויקח תרח את אברם בנו ואת מעשה באחד מתלמידי המגיד הקדוש ממעזריטש
לוט בן הרן בן בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה זי"ע ,שהיה ראב"ד בעיר גדולה ,ומנהיג עירו בצדק
כנען וישבו שם' ,ואח"כ מתחיל פרשה שניה' ,ויאמר ה' וביושר ,ופעל פעולות לטובה בעניני כשרות ,ובעניני
אל אברם לך לך מארצך וממולדתך וגו' אל הארץ אשר תלמוד תורה לתינוקות של בית רבן ,וחבורות לימוד
אראך' .והדקדוקים רבו .א .מה ראה אאע"ה לעזוב תורה ברבים ועוד ועוד.
ארצו ומולדתו ,אשר שם פועל פעולות לטובה ,והוכר
לכל באי עולם שיש בורא עולם ,והוא גייר אנשים ושרה ויהי לעת זקנותו ,ויאמר בלבו :הן בני ובנותי ב"ה
מגיירת הנשים כמאמר [בראשית יב ה] 'ואת הנפש נשואים ,ומתי אעשה גם אנכי לביתי ,לדאוג לצרכי
אשר עשו בחרן' ,ומי יודע אם יוכלו לעשות כן בארץ נפשי ונשמתי ,הן בעודני כאן אני טרוד בעסקי העיר
אשר באים לשם ,באין מכיר אותם?! ב .הלא הם יצאו וצרכי רבים ,והתיישב בדעתו לעזוב את עירו ,ולקבוע
ללכת ארצה כנען ,ואמאי ישבו בחרן?! ג' .ויאמר ה' אל דירתו בארץ ישראל ,ולהקדיש בימי זקנותו עתיו ורגעיו
אברם לך לך' וגו' ,הלא כבר יצאו ללכת ארצה כנען ,ועל לעבודת הבורא ית"ש ,וכן עשה ,וימכור את כל אשר לו,
מה בא ציווי הקב"ה?! ויקח צרור כספו בידו ,ויפרד מבני עירו וממשפחתו.
ופירש הרבי ר' בער :מעשה שהיה כך היה ,כאשר ראה אבל לא הודיע כוונתו לרבו המגיד ממעזריטש ,כי ירא
הבעל דבר הוא השטן ,את מעשה אאע"ה ,אשר פעל פן יעכבנו ,כי המגיד הק' לא הסכים ליתן רשות
45
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
ראה שהרה"ק מקרלין עומד נשען על ידו השמאלית ועשה באור כשדים ,לגייר אנשים ונשים ,ולהכניסם
ואינו עושה מאומה ,ורץ אליו המוכר בחרי אף ,וא"ל תחת כנפי השכינה ,וירע בעיני השטן ,ולכן נתן לו עצה
הרה"ק :אם רצונך להכות אותי הכה אותי! והמוכר ללכת לארץ כנען להשלים את נפשו ,והיינו דכתיב
נבהל בראותו אור פניו ,וירף ממנו והלך לביתו ,ונתן 'ויקח תרח' המרומז ליצר הרע' ,את אברם ללכת ארצה
כסף לאשת הרה"ק לפרנסתה ,ומני אז נתן בכל פעם כנען' ,דהיינו שהשטן השיאו עצה זו ללכת לא"י.
מעט כסף להרבנית ,עד שהיו לה ולילדיה לחם צר ומים
לחץ .כן עברו כמה שנים ,ונעשה הרה"ק מלמד ,ומעט אמנם 'ויהי כבואם עד חרן' ,אזי ויאמר השטן בלבו ,מה
מעט התחיל להתגלות כי איש קדוש הוא ,והתחילו לי ללכת עמו עד ארץ כנען ,והלא כל כוונתי היה רק
כמה אנשים להסתופף בצלו ,ונעשה מפורסם גדול שיצא ממקומו ,אשר שם פעל פעולות לעבודת הבורא,
ושמעו הולך בכל הארץ ,כי איש קדוש ונורא הוא. ויעזוב השטן את אברהם שם בחרן ,ויהיה כאשר עזבו
השטן ,ויתן אברהם אל לבו :מה זאת עשיתי ,שעזבתי
והנה ברבות הימים נחלה האיש מוכר החלב הנ"ל, את מקומי אשר שם הכרתי את בוראי ,והרגלתי שמו
ומת ממחלתו בערב ש"ק ,והגידו להרה"ק מקרלין על בפי הבריות ,ומי יודע אם המקום אשר אני הולך לשם
מותו ,וציוה שבעת ההלויה יודיעו אותו ,וכאשר סיימו מוכשר לזה?! ויפלו פניו ,ויאמר בלבו :לשוב וללכת
לקבור את הגולל מהקבר ,לקח הרה"ק חתיכה קטנה לארצו! ועל כן נאמר 'ויאמר ה' אל אברם לך לך אל
של שרביט מהאילן ונעץ בקבר ,והלך לביתו להכין את הארץ אשר אראך' וגו' ,עד עתה באת עם היצה"ר,
עצמו על קבלת ש"ק. ומעתה אני אלך עמך.
בלילה כאשר ישב על השולחן היו פניו פני להבים, וישמח הרב מאד לדבריו ,בשמעו דברים הנאמרים
ויתמוך ראשו על ידיו ,ופניו בוערים כאש ,וכן ישב כמה מרבו הקדוש ,והבין בעצמו שבוודאי התכוון בדבריו
שעות ולא טעם מאומה ממאכלי שבת ,כי היה דבוק עליו ,ואכן המשיך ויסע לדרכו.
במחשבתו ,עד כי ניצוצי אש נפקין ממצחו ,ופתאום
הקיץ ממחשבותיו ויצו ליתן לפניו מאכלי שבת ,כי שבת
קודש היום לה' ,ויהי הדבר הזה לפלא בעיני כל ***
החסידים היושבים אצל השולחן. בספר "שמע שלמה" מסופר:
והנה אחד מהחסידים שהיה מקורב גדול אצל הרה"ק, הרה"ק רבי שלמה מקרלין זי"ע – הי"ד ,קודם שנתגלה
והיה דבוק תמיד אצלו ,וכאשר עלה על מיטתו לא היה היה עני גדול ,והיה לו שלושה בנים ,והתגורר ליד מוכר
יכול לישן כל הלילה מחמת הפלא הזה ,ובשבת חלב שהיה עשיר ועלה למעלה ,אבל לא הלך בדרך
בשחרית נכנס המקורב אל הרה"ק ,ושאל אותו :מה הישר.
היה אתמול בלילה ששהה כמה שעות בדביקות
נפלאה?! אמר לו הרה"ק :לא אכחד ממך ,כי עשיתי הרה"ק מקרלין היה יושב כל היום בביהמ"ד מלובש
מעשה נורא ,כי כאשר נעצתי השרביט בהקבר של בטלית ותפילין ולמד ,ובני ביתו סבלו מעוני ומחסור.
מוכר החלב ,לא היה יכול המלאך 'דומה' ליגע בו, פעם אחת בשלו בבית מוכר החלב הנ"ל תבשיל בשר,
ונעשה רעש גדול בשמים ,מי עשה זאת?! כי היה בעל והריחו הילדים ריח התבשילים ונפלו בחלשות מגודל
עבירה גדול ,ומלאכי חבלה לא יכלו לגשת אליו מחמת הרעב ,ונעשה רעש מזה ,ונאספו אנשים רבים להציל
נעיצת השרביט שלי ,ויאמרו המלאכים כי עשה זאת את הילדים מחלשות.
שלמה בן יוטא מחמת שפירנס את אשתו ובניו ,ואמרו
בשמים שיקראו אותי לדין על זה ,וטענתי בבי"ד של ואז החליט המוכר הנ"ל :אלך אל ביהמ"ד ואראה ,אם
מעלה כי עשיתי זאת יען כי הציל את נפש אשתי ובני באמת הוא איש צדיק ויושב בביהמ"ד אחריש לו ,ואם
מרעב ,וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם לא, לאו אכה אותו מכות אכזריות ,אחרי שהוא אכזר ואינו
והצדיקו אותי בבי"ד של מעלה. מרחם על אשתו ויוצאי חלציו! וכאשר הלך אל ביהמ"ד,
46
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
אנ"ש ונקבץ עבורו את הסכום הדרוש ,כדי שיוכל
להחזיר חובותיו ולשוב לאיתנו הראשון .ואזי בטוחני ***
שכל הזכויות שזקפת למענו יגנו בעדו ,שאכן ישוב "אל מול פני הצדיק ה"אהבת שלום" זי"ע [יו"ד י"ז
להצליח בנכסיו". חשון] עמד החסיד ר' משה שמו ,וביכה את צערו,
נענה השרף לבקשת גיסו ,וילכו שניהם יחדיו ,פשטו בפנים שטופות דמע.
ידיהם בגדוד ודרשו כספים ,ומי רואה אותם יוצאים עשיר מופלג היה כל ימיו ,וברכה שרתה במסחרו ,אולם
ואינו מוציא כסף מכיסו ,כך הצליחו להעמיד את העני לאחרונה נהפך עליו הגלגל רח"ל ,הוא הגיע עד פת
על רגליו ,שאף חזר והעשיר ביתר עוז ,כך היו הצדיקים לחם ,ונושים עטו עליו מכל עבר.
עוסקים במעשי חסד את מידת חסדו של השי"ת והצדיק ה"אהבת שלום" זי"ע ,מבין ומאזין מביט
לעלמא הדין. ומקשיב ,ומבועי מדתו ,מידת החסד ואהבת ישראל,
עולים על גדות לבו הטהור .ואחר פנה אליו בחמימות:
*** "שמע נא אהובי ,סע נא אל גיסי הרה"ק השרף רבי
לאדז' – בימי מלחמת העולם הראשונה .הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זי"ע [חתן אביו הרה"ק רבי קאפל
יחיאל אהרן מקוז'ניץ זי"ע היה ספון בחדרו ,בחדר חסיד זי"ע] ,שם תזכה לישועה ,ברם ,זאת אבקש,
החיצוני המתינו שני יהודים ליכנס לפניו לדין תורה. שבדרכך חזרה תבוא אלי לספר מה נעשה בדינך".
לפתע יצא הרבי מן החדר ,התיישב באחת בראש עשה ר' משה כמצות רבו ,נסע ובא לו אצל ה"שרף"
השולחן ,הושיב את שני הניצים משני הצדדים זה מול מסטרעליסק .מצבו הקשה של החסיד נגע מאד ללבו
זה ,ראשית ביקש הרבי דמי פסק ,והשניים הושיטו לו של רבי אורי ,הוא ניסה להרגיעו ואמר לו" :אלך לטבול
חמישים רובל כל אחד. במקוה למענך ,ומי יתן שזכות הטבילה תגן בעדך,
הרבי קיבל את המעות בידיו ,קרא אל השמש ,והתעניין ותוושע מן הצרה".
האם בשטיבל פלוני יש די פחמים להסקה וכדו' ,כאשר משחזר ר' משה לקאסוב ,וסיפר לרבו מה שאמר גיסו
השיב השמש בחיוב ,התבקש לרכוש עבור השטיבל השרף ,ענה לו" :שוב נא על עקבותיך ,לסטרעליסק,
לחם וגבינה במעות אלו .מסתמא עבור אותם ילדים ואמור נא לגיסי בשמי! בטבילת מקוה לא אשלם
שהרבי אסף במסירות בתקופת המלחמה והעמיד לנושים"...
עליהם מלמדים. כששב ר' משה לסטרעליסק ,היה זה בשעת בוקר,
לאחר מכן הקשיב הרבי לטענות שני הצדדים ,ראשית נענה לו השרף" :אקדיש לך אפוא את זכות התפילין
אמר" :הפסק הוא – שאני לא אפסוק בזה ,מאחר שאניח היום" .חזר וסיפר את הדברים לרבו ,אך הוא
והמריבה היא על כסף – וכסף אינו דבר חשוב כלל!" החזירו שוב לומר לו לגיסו" :בזכויות של תפילין אין
הס הושלך בחדר ,פסק דין משונה שכזה ,את השקט משלמים לנושים"...
חתכו המילים הבאות"... :שיהודים יריבו זה עם זה מששמע השרף את הדברים נענה" :אצא אפוא מגדרי
בגלל כסף"!? ---וכמו ב'כל נדרי' חזר הרבי על המילים ואעשה מה שלא עשיתי מעולם .זכות כל תפילותי
שוב ושוב ,ובכל פעם עלה קולו יותר ויותר. אשר אתפלל היום יעמדו לך ,ועמהם זכות התפילין
בשלב זה התחרטו בעלי הדין על הדיין שבחרו לעצמם. וזכות הטבילה במקוה – גם יחד".
לפתע הפכו פניו של הרבי לרכות ,והוא החל לדבר אל אלא שגם הפעם לא סיפקו הדברים את ה"אהבת
ליבם שאין טעם לריב על הכסף ושיתפייסו .הוא חזר שלום"" :חזור לסטרעליסק – אמר בפעם הרביעית
על הדברים שוב ושוב ,עד שטענותיהם פרחו מהם, לחסיד הנבוך – ואמור לגיסי כי בכל אלה הזכויות אין
והם הושיטו את ידיהם זה לזה. משלמים ולו חוב קטן ביותר".
אך את הרבי זה לא סיפק .והוא החל לצעוק" :האם לזה הפעם קם השרף ושם פעמיו לקאסוב ,כדי להבין פשר
התכוונתי?! ששתי חתיכות בשר יגעו זה בזה?! גם דבר".פשוט ביותר" – אמר ה"אהבת שלום"" .ר' משה
באטליז יש חתיכות בשר שנוגעות זה בזה! התכוונתי זקוק לכספים בדחיפות ,לא די לנו להאציל לו ברכות,
לפיוס בכל הלב! ...בשלב זה נעמדו בעלי הדין זה לזה אלא יש לסייע לו מיד .רצוני שנלך שנינו בצוותא אל
47
אסיפת אמרי"ם – פרשת לך לך תשפ"ז בה"י
ניתוח ,ובלי זה אינני רואה שום תרופה למחלתו .אחר וביקשו מחילה אחד מהשני ,יד חיברה ליד ויצאו לריקוד
כמה שבועות פגשתי את האיש הזה ברחוב ושאלתי משותף ,והפעם לא של גושי בשר – כי אם של
אותו מה שלומו ואמר ב"ה טוב .ושאלתי אותו איך עבר הלבבות ,וכך הסתיים לו ה'דין תורה' המוזר.
הניתוח ,אמר לי לא עשיתי שום ניתוח .הרבי שלי אמר
לי לא לעשות ניתוח .כשסיפרתי לו מה שהרופא אמר למעשה:
לי – אז השיב לי בזה"ל" :א אפעראציע ,איי ,מ'טאר
נישט" .מספר הרופא – התחלתי לצעוק איך זה אפשר במעמד צפה מן הצד ילד לודז'אי קטן שלמד במוסדותיו
להגיד כדבר הזה ,מ'טאר נישט? הלא אני חרד לדבר ה' של הרבי – שלימים התפרסם כרבי גד'ל – הלא הוא
ולפני שאני מחליט להגיד לעשות ניתוח ,אני עובר על הגה"ח רבי גד'ל אייזנר זצ"ל משגיח בישיבת "חידושי
כל דיני טריפות בשולחן ערוך לברר אם אפשר לעשות הרי"ם" בתל -אביב ,והוא שסיפר זאת וראה בכך מסר
ניתוח במקום הזה ובררתי שאפשר .ואיך אמר שם גדול.
הרבי שאסור לעשות – מי זה הרבי שלך שיגיד נגד המסר שעולה מן הסיפור נוקב .האם יעלה על הדעת
השולחן ערוך?! ששני סוחרים יושפעו מפסק דין שנימוקיו המוזרים
אחרי זמן הייתי בוורשה ,והחלטתי ליסע לגור אל הרבי במחילת כבוד התורה הם כסף אינו דבר חשוב ,או
שלכם ,ולשאול אותו על זה. שיהודים יריבו זה עם זה בגלל כסף ,הישנו סוחר
כשבאתי סיפרתי לו את כל הענין ,אז עמד כשני רגעים בעולם שיושפע מנימוק זה שמתחת להיגיון? על כרחך
– עינים למטה ,ואחר כך הכה ברגל על הרצפה ,ואמר שלא המילים השפיעו עליהם ,כי אם הלב הענק שניצב
א וודאי מ'טאר נישט – באותו רגע נזכרתי בסעיף אחד מאחוריהן .כאשר הלב יוקד – הוא מצליח להעביר את
בהלכות תערובות ! ששם נאמר במפורש שבמקום האמת הנוקבת במסילות משלו ,הנימוקים הנ"ל אינם
הזה אסור לעשות ניתוח – כזה הוא הרבי שלכם... מתחת להיגיון ,כי אם מעל ההיגיון.
זכותם תגן עלינו
***
בחוברת "אוצר הגנוז":
ידידי חביבי בין רשימותיו של הרה"ח ר' משה פראגר ז"ל ,מתעד
השואה ומנציח זכרה ,נמצאת רשימה שרשם מפי
הרה"ח רבי מרדכי דוד שטיין ז"ל ששימש כבעל תוקע
אנו מתפללים לבורא עולם
אצל רבוה"ק מגור זי"ע ,ובה סיפורים ששמע מאביו
שזכות הצדיקים אשר את מימיהם אנו שותים הרה"צ רבי כתריאל בעל תוקע זצ"ל:
ודברי תורתם ושיחתם אנו מביאים
ללמדנו בינה ודרך החיים ...סיפר לו חסיד אחד מלודז' .הוא ועוד חבר שלו נסעו
תעמוד לנו ותחזקנו ותאמצנו באסיפת ביחד לרגלי מסחרם לעיר פטרבורג – התאכסנו שם
במלון יהודי וראו שם איש א' בבגדי צבא עומד ומתפלל
אמרי"ם
בטלית ותפילין .אחר כך כשישבו לאכול בא גם הוא
בבריות גופא וחיים ארוכים
וישב על ידם ושאל אותם מאיזה מקום הם .ואחר כך
עד ביאת גואל צדק ובאו לציון מושיעים שאל אותם לאיזה רבי הם נוסעים ,ואמרו לו לרבי מגור
אמן כן יהי רצון. – ה"שפת אמת" זצ"ל .אמר להם :אתם מכירים את
הרבי שלכם? אני מכיר אותו ואספר מה שקרה לי עם
ידידכם אוהבכם הרבי שלכם.
לפני כמה שנים הייתי רופא בצ'נסטחוב ,ובא אלי יהודי
א' לביקור .בדקתי אותו ואמרתי לו שהוא מוכרח לעבור
48
