משנת החסידות · mishnas hachsidus — לך לך (2026-10-19)

בעזהשי”ת
משנת
החסידות
מאסופת תורתו של המשפיע
הגה”ח רבי
אשר זעליג
לוסטיגמן
שליט”א
המאמר השבועי:
מידות טובות
ואהבת ישראל
פרשת לך שנת תשפ”ז
שנה א’ גליון י”ג
יו”ל ע”י
מכון משנת החסידות
להערות והארות בכל ענייני הגליון
או לנדב הוצאות ההפצה
ניתן לפנות במספר טלפון:
03-722-9580
יושב ושוהה בתוך ביתך ,ואורחים היסוד בעבודת המדות הטובות
נכנסים אצלך ,את שדרכו לאכול הוא ההבנה בנפש הזולת
פת חיטים האכילתו פת חיטים ,את
בפרשת השבוע אנו לומדים:
שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר,
"ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך
את שדרכו לתות יין השקיתו יין.
וממולדתך ומבית אביך אל הארץ
אבל אברהם לא עשה כן ,אלא יושב
אשר אראך" .מפרש רש"י :להנאתך
ומהדר בעולם ,וכשימצא אורחים
וטובתך .ולכאורה צריך להבין הלשון
מכניסן בתוך ביתו ,את שאין דרכו
לטובתך והנאתך ,הרי כל איש ישראל
לאכול פת חיטים ,האכילו פת חיטים,
יקיים רצון הבורא בשמחה רבה ,אם
את שאין דרכו לאכול בשר ,האכילו
יזכה לקבל ציווי הבורא לעשות איזה
בשר ,ואת שאין דרכו לשתות יין,
דבר ,ובאפשרותו לעשות נחת רוח
השקהו יין .ולא עוד אלא עמד ובנה
להבורא ,בלי שום חשבון אישי .קל
פלטרין גדולים על הדרכים ,והניח
וחומר אברהם אבינו שכל עבודתו
מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל
הייתה בלתי לה' לבדו ,ומה הלשון
ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית
לטובתך והנאתך?
לו נחת רוח .וכל שהפה שואל מצוי
בתוך ביתו של אברהם. שלימות החסד כשמרגיש
הרי שהמכניס אורחים הגדול מצב השני
ביותר היה אברהם אבינו אף על פי ומפרש בספר "זכותא דאברהם":
כן היה חסר לו חלק אחד ,לקיים מובא באבות דרבי נתן (פרק שביעי
בשלימות המצוה .והוא -להרגיש א)" :ויהיו עניים בני ביתך" -ולא
את האורח במאה אחוז ,איזה חדר בני ביתך ממש ,אלא שיהיו עניים
לתת לו ,באיזה קומה ,ואיזה מטה, משיחים מה שאוכלים ושותים בתוך
ואיזה מצעים וכדומה .ולכן אמר ביתך ,כדרך שהיו עניים משיחין מה
לו הקב"ה לך לך מארצך ,ותצטרך שאוכלים ושותים בתוך ביתו של
להתארח אצל אחרים ,ואז תרגיש איוב ,וכשנפגשו זה בזה ,אמר אחד
בדיוק האיך לתת לאורח אירוח לחברו :מאין אתה בא ,מתוך ביתו
מושלם .ומביא עובדא שהיה אצל של איוב ,ולאן אתה הולך ,לביתו של
רבנו ה"מאור עינים" ,שהיה עוסק איוב .וכשבא עליו פורעניות גדול,
במצות פדיון שבויים .ופעם אחת אמר לפני הקב"ה :רבונו של עולם
סיבבו מהשמים שישב בבית הסוהר, לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה
ושאל בשמים מה הסיבה שעליו צמאים כו' .אף על פי כן אמר לו
לישב בבית הסוהר? ובאה אליו רחל הקב"ה לאיוב עדיין לא הגעת לחצי
אמנו ואמרה שטעם הדבר הוא ,שאף שיעור של אברהם אבינו .אתה
בחלק של בין אדם לחברו ,הוא -על על פי שהוא עוסק תמיד במצות זאת,
ידי שירגיש ויבין את השני .וכדי ומקיימה בכל ההידורים ,אבל כדי
להיות שלם בחלק השני שהוא "בין לקיימה בשלימות ,צריך ישהה בבית
אדם למקום" הוא -על ידי אמונה הסוהר ,וירגיש צער האסיר ,ואחר כך
שיש בורא עולם שעשה ועושה ויעשה יוכל לקיים המצוה בשלימות .וכן היה
כל המעשים .וזה דברי רבי עקיבא: אצל אברהם אבינו ,שהקב"ה רצה
"ואהבת לרעך כמוך אני ה'"" ,ואהבת שיקיים המצוה בשלימות הרצויה.
לרעך כמוך" זה החלק של בין אדם
לחברו ,ו"אני ה'" ,זה החלק של בין להבין את השני
אדם למקום אמונה שהוא השורש ומכל הנ"ל אנו לומדים ,שהדרך
לבין אדם למקום .ומסביר החפץ האיך יכול האדם לקיים בשלימות
חיים שלכאורה ביקש כל התורה על את הפסוק ואהבת לרעך כמוך ,הוא
רגל אחת ,והוא ענה לו על ב' רגלים, דייקא על ידי הרגשת והבנת הזולת.
אלא שאחד תלוי בשני ,כדברי רש"י
וכדברי ה"כלי יקר" זי"ע ,בביאור
ז"ל על הפסוק (דברים לג ה)" :ויהי
דברי הגמרא במסכת שבת (לא ,א):
בישורון מלך בהתאסף יחד שבטי
כשבא הגוי אצל הלל ,וביקש ממנו:
ישראל" ,בהתאפסם יחד באגודה
"גיירני על מנת שתלמדני כל התורה
אחת ושלום ביניהם ,הוא מלכם ולא
כולה כשאני עומד על רגל אחת".
כשיש מחלוקת ביניהם.
אמר לו" :מה דעלך סני לחברך לא
הצלחה בשלום בית ובחינוך תעביד זו היא כל התורה כולה ,ואידך
פירושה הוא זיל וגמור" .ולכאורה
וזה יסוד גדול מאד בהצלחה בכל
צריך להבין מה הייתה כוונתו בלשון
קשר ,בין בעל לאשה ,בין אב לבן ,בין
למדני כל התורה על רגל אחת?
רב לתלמיד ,בין משפיע למקבל .להבין
את השני ,הגיל ,הטבע ,הסביבה, ומביא ה"כלי יקר" בפסוק
מאיזה בית הוא מגיע ,לאיזה חוג "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט ,יח):
הוא משתייך ,איזה חינוך הוא קיבל. את דברי רבי עקיבא "ואהבת לרעך
וכדברי שלמה המלך" :חנוך לנער על כמוך זה כלל גדול בתורה" .ומפרש
פי דרכו גם כי יזקין לא תסור ממנה". בזה דברי הגוי שביקש מהלל ,למדני
ולכן אמר" :על פי דרכו" -ואז יהיה על רגל אחת ,היות שרוצה להתגייר
הצלחה מלאה ,ועל זה המשיך ואמר: ולהשתנות מהקצה אל הקצה ,שיתן
"גם כי יזקין לא יסור ממנה" ,לא לו עצה איך יכול לשנות עצמו .אמר
יצטרך לשנות הדרך שקיבל .וכדי לו :שיש שני חלקים בתורה ,חלק אחד
להצליח עם החינוך צריך לרדת אליו הוא "בין אדם לחברו" ,וחלק שני הוא
לחדור לאופי והטבע שלו ,ולא לפי "בין אדם למקום" .וכדי להיות שלם
להית מנהיג ישראל. האופי והטבע של המחנך .וכן מזה
שאומרים חז"ל" :אל תרצה את חברך
מדות עוברים בירושה בשעת כעסו" ,אנו רואים שצריך
ורבנו רבנו ניסים בדרשות (דרוש להתבונן האיך להצליח עם השני,
החמישי) מביא :השידוך הראשון בעם ולא לבקש מחילה בשעה שהוא
ישראל ,היה השידוך של יצחק אבינו. עצבני וכועס.
ואברהם אבינו שולח את אליעזר,
להביא שידוך עבור בנו יצחק אבינו.
מדות טובות כהנחת תפילין
ואומר לו" :אל תקח אשה לבני מבנות זאת ועוד -המשנה הראשונה
כנען אלא ממשפחתי. במסכת אבות ,מתחילה" :משה קיבל
תורה מסיני ונתנה ליהושע".
ושואל הר"ן מה היתה חשיבותו
של לבן יותר מהכנענים? אלא - עובדיה ר' הגאון ומקשה
הכנענים היו מושחתים במדות רעות מברטנורא בפירושו ,וכן הגאון ר'
באופן מיוחד ,וזה היה הקליפה שלהם. חיים ברבי בצלאל (אחיו של המהר"ל)
ומדות רעות הם חלק ומהות האדם ,הם בספרו "ספר החיים" (פרק ראשון דף
טבעו להתגאות על כל אחד ,ולהשפיל לט) ,למה מתחילה המשנה כאן בקטע
את השני בבחינת אני ואפסי .ודבר "משה קיבל תורה מסיני" -אם
שמוטבע בטבע האדם ,עובר בירושה רצונם לומר לנו ,שגם תורה שבעל
מהאב אל הבן .מה שאין כן דעות ,הם פה הוי מסיני .היו צריכים לומר קטע
דבר חיצוני ,ולא חלק ממהות האדם, זה בתחילת הש"ס במסכת ברכות,
ואין זה דבר שבטבע ,ויכול להשתנות ולא בסדר נזיקין לפני מסכת אבות.
כל רגע .וזה לא עובר בירושה ,שיתכן
אלא התירוץ הוא -שהיות
שלאב יש דעות כוזבות ,ואילו לבן
שבמסכת אבות מדובר בעיקר ממדות
דעות יש אמיתיות.
לומר לנו, טובות .באה המשנה
ולכך כששלח אברהם אבינו את שאצלנו האומה הישראלית המדות
אליעזר לקחת אשה ליצחק ,והיא הטובות ,הם לא איזה הנהגה טובה ,או
צריכה להיות מארבעה האמהות. הידור מצוה ,אלא הם מסיני ,ונחשבים
אומר לו :לא תקח אשה לבני מבנות כמו הנחת תפילין ואכילת כזית מצה,
כנען .כי הם היו מושחתים במדות, ע"כ .ובמדרש רבה מובא שמשה
וזה מהותם ,ומדות עוברים בירושה. רבנו זכה להיות מנהיג ישראל מחמת
וזה יזיק לכל האומה הישראלית .מה רחמנותו על הגדי שברח ,ומשה רבנו
שאין כן לבן שעיקר הרע שלו ,היה רדף אחריו ,וראה שברח כי רצה
דעותיו הכוזבות ,שזה היה הקליפה לשתות ,וריחם עליו והחזירו אחר כך
שלו ,וזה לא עובר בירושה. על כתפו .ואמר הקב"ה שהוא ראוי
קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין התורה מאריכה בעשית החסד
אדם" .ולמדנו במשנת רבנו השל"ה של רבקה
הק' זי"ע ,שהנברא צריך להדמות
וכן במשנת הרה"ק ר' חיים
לבורא ,ולכך צריך אדם להשלים
מטשרנוביץ זי"ע ,אנו לומדים גודל
עצמו במעלות הרמות ,ואז יהיה דומה
הצורך לבדוק בשידוך את המדות
לבוראו -לאלוק ,ולכן נגזר שמו
של החתן והכלה .כמו שמביא בספרו
בשם "אדם" ,מלשון "אדמה לעליון",
"סדורו של שבת" (שורש א' ענף ד עלה
וכן הגימטריא של שמו הוא מ"ה -
יא) :שבשעה שאליעזר הגיע לבית
כגימטריא של שם הוי"ה ,כי "אדם"
לבן לחפש השידוך של רבקה ,ועשה
בגימטריא מ"ה ,כמספר שם הוי"ה
לו סימן שהנערה שאומר אליה שתתן
במילוי אלפי"ן ,שמספרו גם כן מ"ה.
לו לשתות ,והיא תוסיף גם לגמליך
(עיין "שפע טל" בריש הספר ,שביאר
אשקה אותה הוכחת שהיא הזיווג
ענין זה באריכות) ,וכדבריו בספרו
הנכון .מביא מהמדרש שהרבה נסים
"שני לוחות הברית" (הקדמה תולדות
נעשו לרבקה( ,עיי"ש שמפרט באריכות
אדם אות ג') :ויקרא את שמם "אדם"
כל הניסים) .ואומר :עיניך תראה שכמה
-זהו פירוש על תולדות אדם וסופו,
וכמה מעלות טובות שברבקה העלים
אם דבוק הוא למעלה ,ומתדמה לו
הקרא מהסיפור ,ורמזו בלשונו דרך
יתברך ,לילך בדרכיו -נקרא שמו
רמז .והמעלה הקטנה שהוא עשיית
בעצם אדם ,מלשון "אדמה לעליון",
ורדיפת החסד ,סיפר הקרא באורך.
ועל כסא דמות אדם .ואם הוא מפריד
שנכפל כתיבת הענין בנסיון ואחר
את עצמו מהדביקות ,אז נקרא
כך במעשה .והטעם הוא – שהדבר
"אדם" - ,על שם האדמה אשר לוקח
הנעשה בצדקתה על ידי בחינתה
ממנה ,ועפר הוא ולעפר ישוב .אמנם
ודרגתה הגדולה ,ואין לנו ללמוד
שם אדם המורה על אדמה לעליון -
ממנה צורך עבודת גבוה ,שנהיה גם
זהו עיקר התכלית ,כי הרע לא נברא
אנחנו עושים כעשיתה ,קיצר בזה
רק בעבור הטוב כדפרשתי ,על כן
הקרא .אכן העשית חסד שממנה נוכל
שם אדם בעצם ,שכן עולה במספר
ללמוד דרך אהבת ועבודת ה' .דרך זה
בשמו הגדול במילואו" :יו"ד ה"א
פרשה לנו התורה הקדושה בפירוש,
וא"ו ה"א".
ללמוד ממנה ולהיות גם אנחנו עושים
תואר רבי כי משפיע חסדים כמעשהו.
ומה נעמו דבריו הקדושים אדמה לעליון
והנפלאים ,של הרה"ק ר' דוב בעריש
הנה חכמינו הק' ז"ל ,אומרים לנו
מביאלה זי"ע ,המבאר טעם הדבר
במסכת בבא מציעא (קיד ,ב)" :אתם
שנשאר לדורות שם הצדיק בכינוי
כן משה רבינו ע"ה השפיע פרנסה מסוים ,לפי בחינתו בעבודת הבורא.
לכלל ישראל ,כי המן היה בשביל וכדבריו בספרו "מגיד דבריו ליעקב"
משה ,לכן נשאר תוארו רבן של (בשלח ד"ה ויקח) :התואר רבי מיוחד
ישראל. הוא ,רק לאותם שמשתדלים בחסד
מרום עליון שישפיע שפע טובה
הטעם שהמוני בני ישראל באים וברכה לעולם הזה .ועל שם זה נקרא
לציון מרן זי"ע רבי יהודה הנשיא רבי ,לפי שמצינו
הרה"ק מראחמיסטריוקא זצוק"ל, אצלו (עבודה זרה יא ,א) שלא פסק
מביא בספרו "אמרות טהורות" מעל שולחנו לא צנון ולא חזרת ,לא
(פרשת קדושים) שחמיו הרה"ק בימות החמה ולא בימות הגשמים.
מסקווירא זי"ע ,אמר לו :שהטעם והרי אמרו בכתובות (קד ).א שבעת
שביום ההילולא של כ"ק מרן הרה"ק פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי
ר' אהרן מבעזלא זי"ע ,באים המוני מעלה ואמר גלוי וידוע ...שיגעתי
ישראל מכל ארץ ישראל יותר בתורה בעשר אצבעותי ולא נהנתי
מהרגיל ,להשתטח על הציון הקדוש, מעולם הזה אפילו באצבע קטנה,
כי מחמת גודל היותו אוהב ישראל ולפי זה מה השבח שלא פסק צנון
למעלה מהטבע ,ער האט ממש ליב וחזרת .אך כוונתו שהיה מתנהג
געהאט יעדער יוד על כן כמים הפנים בהרחבה לצורך העולם ,להראות
לפנים ,מתעוררת אהבת ישראל אליו. שעמך ישראל צריכים פרנסה ברויח.
וזה הענין שהחוזה מלובלין זי"ע,
עוד מביא (שם) שבשעה שחמיו
נשאר תוארו בשם "הרבי מלובלין”
הרה"ק מסקווירא זי"ע ,היה בארץ
אצל העולם ,כי היה סובר שהעניות
ישראל ,נכנס אליו הרב החסיד ר'
מעבירה דעתו של אדם על דעת קונו
חיים הערש אייזנבאך ז"ל ,שהיה
(עירובין מא ,ב) ,והשתדל בתפלה על
איש אמונו של הרה"ק רבי מרדכי
פרנסה ברויח על העולם .והמגיד
מראחמיסטריווקא זי"ע ,וביקש ממנו
מקאזניץ זי"ע על שהיה מתנגד לזה
הרה"ק מסקווירא שיאמר לו איזה
והחזיק בשיטתו שיאה עניות לישראל
דיבור בשם רבו ר' מרדכי ,ואמר -
(חגיגה ט ,ב) ,ולא היה משתדל
שפעם התבטא ,ואמר :איך ווייס
להשפיע פרנסה ,נשאר בתואר "מגיד"
נישט פאר וואס מען קומט צו מיר,
על העולם .ומשה רבינו ע"ה היה לו
קיין תורה זאג איך נישט ,קיין בעל
תואר "רבינו" -על שם שלקח עצמות
תפלה בין איך אויך נישט ,וואס קומט
יוסף עמו ,היינו טבעו של יוסף" ,ויוסף
מען צו מיר? אחר כך אמר :עס קען
הוא המשביר" לכל עם הארץ ,וכתיב
זיין אזויא ,איך זאג יעדען טאג פארן
"ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת
דאווענען "הריני מקבל עלי מצות
כל בית אביו" ,שהיה משפיע פרנסה.
נקראים חסידים בשם זה? כי חסיד עשה של ואהבת לרעך כמוך" ,ואמר
צריך לוותר מעצמו לטובת הזולת. בלשונו הק' :און איך זאג עס נישט
כמאמרם (נדה יז ע"א) בצפרנים שורפן נאר מיט'ן מויל ,נאר טאקע מיט'ן
חסיד ,החסיד הגם שיוכל להינזק ,על גאנצן הארץ ,איך האב טאקע ליב
ידי השריפה ששורף צפרניו [כמבואר יעדען איד ,על כן "כמים הפנים אל
בתוס' בשם ספר הערוך] ,הוא חסיד פנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז,
ושורפן ,והעיקר שהשני לא ינזק. יט) ,נמשכים בני אדם לבוא אלי.
וכמים קרים על נפש עייפה ,הם
לא לגרום צער לשכינה
דבריו הקדושים של הרה"ק ר' שלמה
וכמים קרים על נפש עייפה הם מזוויל זי"ע .המלמדנו שהתורה
הדברים שמגלה לנו רבנו החיד"א הקדושה דורשת מהאדם לאהוב
זי"ע ,בספרו "דבש לפי" (מערכת את חברו ולשמוח בטובתו .והציווי
מ' אות כ"ג) ,בביאור דברי חז"ל "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול
(ראש השנה יז ,א) אמר רבא" :כל בתורה" ,כולל כלל גדול וכלל קטן,
המעביר על מדותיו מעבירין לו על והכלל הגדול הוא לשמוח בטוב של
כל פשעיו" .הפשט הפשוט הוא, השני .והכלל הקטן הוא לפרגן לטוב
שהקב"ה דן את האדם על פי מדותיו. של השני.
וכמו שהוא מעביר על מדותיו ומוותר
לחברו ,ואינו עושה עסק בזה שפגע הקב"ה ישפיע לו רחמים
בו .מתנהג עמו גם הקב"ה באופן זה,
וכמים קרים על נפש עייפה הם
ומעביר לו על כל פשעיו .עוד אפשר
דברי רבנו האור החיים הקדוש זי"ע,
לומר במה ששמעתי מהרב המופלא
בביאור הפסוק (דברים יג ,יח)" :ונתן
עיר וקדיש ה"אור החיים הקדוש" ,כי
לך רחמים ורחמך" ,כי כשהורג את
הוה עובדא שעשיר אחד תקיף ,זלזל
עיר הנדחת עושה מעשה אכזרי,
בתלמיד חכם אחד ,והאור החיים
ואחר הפעולות נמשכים הלבבות,
הק' אמר לתלמיד חכם ,שימחול
ויכול להשפיע על לבו שיקנה מדת
לו ויעשה שלום .והשיבו החכם כי
אכזריות .באה התורה הקדושה
תיכף מחל לו ,דאמרו בזוהר הקדוש,
ואומרת שאף על פי שעושה מדת
דחטאים של ישראל מכבידים גדפוי
אכזריות ,מכל מקום לא יזיק לו ,כי
דשכינתא ח"ו .ואם לא הייתי מוחל
הקב"ה יתן לו מדת הרחמים.
לו היה נחשב עון לעשיר זה ,והיה
צער לשכינה .לכן תיכף מחלתי לו ,כי השם חסיד
על ידי זה אין צער לשכינה .והנאהו
זאת ועוד – יש מימרא מהרה"ק ר'
לאור החיים הקדוש .וממשיך :ובאמת
יוסף יצחק מלויבאוויטש זי"ע :למה
הוא סעיף גדול ועיקר ליראת שמים.
מחמש מאות (תוספתא סוטה ד ,א). ואפשר שזהו טעם סגולת מעביר על
כמה יש לאדם להשתדל להיטיב מדותיו .כי בזה שמעביר העון שלא
לרבים ,לגרום להם איזה טובה או יהיה צער לשכינה .אז על פי דרכו,
נחת רוח .הרי אם מטיב אפילו לאדם מעבירין לו על כל פשעיו .דכיון
יחידי ,הלא על כל רגע של הטבה שנזהר שלא לצער השכינה ,אלא
שגרם לו שכרו כפול חמש מאות לגרום לה נחת רוח .כך מתנהג עמו
פעמים .ואם מטיב לרבים – הלא השי"ת ,על פי מדותיו ,ומעבירין לו
ירבה כחול שכרו ! לכן יש לאדם על כל פשעיו ,שלא יהיה צער לשכינה
להשתדל לטובת הרבים אף לגופם. מסיבת עונותיו ,וזהו מדה כנגד מדה.
ועל אחת כמה וכמה לנפשם ,בעולם
שכולו טוב וכולו ארוך ,הלא יגדל לא לגרום צער וחלישות דעת
שכרו על הטוב שעשה עמם לעד. ומה מחייבים הדברים שחז"ל
ומה גם על נחת רוח שגרם להקב"ה, מלמדים אותנו במסכת כתובות (קד,
הרוצה בתיקון האדם ,מחלקו יהא א) שרבנו הקדוש צוה קודם פטירתו,
חלקנו ,ע"כ. שחנניא בר פפא ימלא מקומו.
וכשנסתלק מהעולם לא רצה רבי
נשבע שיבריא חנינא לקבל הנשיאות ,כדי שלא
ונביא כמה עובדות בענין זה, לפגוע ברב לוי ,שהיה יותר מבוגר
סיפור נורא מביא ה"חקל יצחק", ממנו .ואע"פ שרבי חנינא הוא בעל
בהקדמת הספר "אמרי יוסף" מאביו המימרא" :איזה תלמיד הגון זה
הרה"ק מספינקא זי"ע (מאמר השמיני שעושה נחת רוח לרבותיו" .מכל
אות י') ,שהרה"ק ר' משה לייב מקום בזמן שיגרם על ידי זה צער
מסאסוב זי"ע ,הלך לבקר חולה שהיה וחלישות דעת לרבי לוי ,לא קיים
חולה מאד ,ואמר לו שבודאי יעזור צואת רבו .והקב"ה נתן לו שכרו
לו השי"ת ,אולם החולה בכה מאד, שזכה לאריכות ימים ,ואחר פטירתו
ולא האמין לו ,כי ידע מצבו הקשה. של רבי לוי קיבל הנשיאות.
אז אמר לו הרבי :הנני נשבע לך
שבודאי תתרפא ואז נעשה החולה המטיב לרבים ירבה שכרו כחול
בריה חדשה והאמין לו .וכעבור ימים ומה נעמו דברי הגרש"ז מקעלעם
מועטים נפטר רח"ל .והיה רעש בעיר זי"ע ,בגודל השכר שיקבל האדם
על שבועת הרבי .ושאלוהו על זה. המחפש והרוצה בכל הזדמנות
והשיב שגם הוא היה יודע שכן יהיה. להיטיב עם הזולת ,ששכרו ירבה
אמנם ראה שגם באלו הימים שנשאר כחול .וכדבריו בספרו "חכמה
לו לחיות ,חייו אינם חיים מרוב ומוסר" ,מובא בחז"ל :מרובה מדת
פחדו .ומצינו בשלחן ערוך (או"ח הטוב ממדת פורעניות על אחת
הוא רחמן ולא אכזר ולא קמצן, סימן שכ"ט ס"ד) שאפילו על חיי שעה
אזי הוא מוכיח שהשחיטה היא מחללין את השבת ,על כן נשבע לו
מצד הקדושה .אך אם בשאר להחיותו חיי שעה .וסיים בזה הלשון:
הדברים הוא אכזר ,ואינו מרחם, אכפרה משה לייבס עולם הבא ,אביא
מורה בזה שגם השחיטה הוא מכח איוד מחיה צו זיין.
אכזריותו ,ולא מצד הקדושה.
ובזה פירש הפסוק -ולא נתן סיפר הגאון הק' מגאלנטע זצוק"ל:
אדום את ישראל עבור בגבולו. הרה"ק ר' מאיר מפרמישלן זי"ע,
היינו האדום -השוחט שנקרא העביר פעם שוחט ממשרתו,
אדום ,אינו נותן את ישראל ,עבור בשמעו שהוא קמצן בצרכי צדקה,
בגבולו ,שאינו מכניס אורח .ויט ואינו מכניס אורחים .והסביר
ישראל מעליו ,אז -ויט ישראל, צעדו -דבאמת הלא שוחט הוא
שלא לקחת אותו לשוחט ,עכ"ד. לכאורה מדת אכזריות ,וכמאמרם
ולכן לא רצה הגאון הק' מגאלנטע בשבת האי מאן דנולד במאדים
זצ"ל -לקבל שוחט שהיה חשוב, יהיה אויד דמא .ויהיה מוהל או
אבל לא היה מכניס אורח. שוחט ,אך אם מנצל מדה זאת
לצרכי קדושה ,ובהנהגת הבית
שגב גדלותם של רבותינו הקדושים
מאורי החסידות זי"ע
מעשה בימי הבעש”ט הק’
הרה"ק ר' משה אליקום בריעה מקוזניץ זי"ע ,בספרו "באר משה"
(לשמיני עצרת) :מעשה רב היה בימי הרב הקדוש הבעל שם טוב זי"ע,
שפעם אחת נעצרו הגשמים ,והיו גוזרים תענית ,והרבו בתפלה ובתחנונים
ולא נענו .וראה ביניהם הבעל שם טוב זי"ע ,איש אחד עם הארץ מפשוטי
העם ,והיה קורא "קריאת שמע" ,וכשהגיע להפסוק" :ועצר את השמים
ולא יהיה מטר" ,היה אומרו בגודל הכוונה ובבכי וזעקה גדולה .ושאל
אותו הבעל שם טוב ,מה הייתה כוונתך באומרך הפסוק הזה ,והשיב:
שהיה מכוון פירוש הפסוק" :ועצר את השמים" -שהשם יתברך יעצור
ויסחוט את השמים העליונים ,על דרך עצירת הזתים והענבים ,ואז לא
יהיה מטר כלל למעלה בשמים ,כי אם ירד הכל למטה בארץ ,וכן ואסחט
אתם ,תרגומו "ועצרית" .ונענו כל העם על ידי תפלתו זאת ,וירד להם
הגשם לברכה .שהבורא יתברך שמו הוא הבוחן לבבות ,ויודע נסתרות,
ורחמנא לבא בעי .על כן ערבו עליו דברי האיש הזה ,יען היותם בגודל
כוונת הלב באמיתיות ופנימיות לבבו ,וענהו בתפלתו.
הבעש”ט לא רצה להכנס לביהמ”ד
עוד מביא בספרו "באר משה" (פרשת נח) :הבעל שם טוב הקדוש
זי"ע ,הלך פעם אחת לבית המדרש ,ונעמד ליד הפתח ולא רצה להכנס,
ואמר :שאינו יכול להכנס בו ,כי הוא מלא על כל גדותיו מפה לפה מתורה
ותפלה ,עד בלי ימצא מקום להכנס .ויתמהו כל העומדים על המראה
הגדול ,והלא אדרבה אין שבח גדול מזה ,כשבתי תורה ותפלה ,מלאים
מתורה ותפלה .ואז הסביר להם הענין ,כי אין זה מעלה כשבית הכנסת או
הבית מדרש מלא מתורה ותפלה ,שהוא מחמת שהדיבורים מהעולם אין
יוצאים מן הלב בכוונה שלימה ורצויה ,על כן לא יוכל להיות להם עליה
למרום ,ונתמלא הבית בתורה ותפלה ,כמאמר חז"ל אורייתא בלא דחילו
ורחימו לא פרחת לעילא .וצריך להשתדל לומר הדיבורים בדחילו ורחימו
ואז הם יעלו למעלה.
