gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת החסידות · mishnas hachsidus — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: משנת החסידות · mishnas hachsidus

שבוע: לך לך (2026-10-19)

משנת החסידות · mishnas hachsidus — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי”ת‬ ‫משנת‬ ‫החסידות‬ ‫מאסופת תורתו של המשפיע‬ ‫הגה”ח רבי‬ ‫אשר זעליג‬ ‫לוסטיגמן‬ ‫שליט”א‬ ‫המאמר השבועי‪:‬‬ ‫מידות טובות‬ ‫ואהבת ישראל‬ ‫פרשת לך שנת תשפ”ז‬ ‫שנה א’ גליון י”ג‬ ‫יו”ל ע”י‬ ‫מכון משנת החסידות‬ ‫להערות והארות בכל ענייני הגליון‬ ‫או לנדב הוצאות ההפצה‬ ‫ניתן לפנות במספר טלפון‪:‬‬ ‫‪03-722-9580‬‬ ‫יושב ושוהה בתוך ביתך‪ ,‬ואורחים‬ ‫היסוד בעבודת המדות הטובות‬ ‫נכנסים אצלך‪ ,‬את שדרכו לאכול‬ ‫הוא ההבנה בנפש הזולת‬ ‫פת חיטים האכילתו פת חיטים‪ ,‬את‬ ‫בפרשת השבוע אנו לומדים‪:‬‬ ‫שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר‪,‬‬ ‫"ויאמר ה' אל אברהם לך לך מארצך‬ ‫את שדרכו לתות יין השקיתו יין‪.‬‬ ‫וממולדתך ומבית אביך אל הארץ‬ ‫אבל אברהם לא עשה כן‪ ,‬אלא יושב‬ ‫אשר אראך"‪ .‬מפרש רש"י‪ :‬להנאתך‬ ‫ומהדר בעולם‪ ,‬וכשימצא אורחים‬ ‫וטובתך‪ .‬ולכאורה צריך להבין הלשון‬ ‫מכניסן בתוך ביתו‪ ,‬את שאין דרכו‬ ‫לטובתך והנאתך‪ ,‬הרי כל איש ישראל‬ ‫לאכול פת חיטים‪ ,‬האכילו פת חיטים‪,‬‬ ‫יקיים רצון הבורא בשמחה רבה‪ ,‬אם‬ ‫את שאין דרכו לאכול בשר‪ ,‬האכילו‬ ‫יזכה לקבל ציווי הבורא לעשות איזה‬ ‫בשר‪ ,‬ואת שאין דרכו לשתות יין‪,‬‬ ‫דבר‪ ,‬ובאפשרותו לעשות נחת רוח‬ ‫השקהו יין‪ .‬ולא עוד אלא עמד ובנה‬ ‫להבורא‪ ,‬בלי שום חשבון אישי‪ .‬קל‬ ‫פלטרין גדולים על הדרכים‪ ,‬והניח‬ ‫וחומר אברהם אבינו שכל עבודתו‬ ‫מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל‬ ‫הייתה בלתי לה' לבדו‪ ,‬ומה הלשון‬ ‫ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית‬ ‫לטובתך והנאתך?‬ ‫לו נחת רוח‪ .‬וכל שהפה שואל מצוי‬ ‫בתוך ביתו של אברהם‪.‬‬ ‫שלימות החסד כשמרגיש‬ ‫הרי שהמכניס אורחים הגדול‬ ‫מצב השני‬ ‫ביותר היה אברהם אבינו אף על פי‬ ‫ומפרש בספר "זכותא דאברהם"‪:‬‬ ‫כן היה חסר לו חלק אחד‪ ,‬לקיים‬ ‫מובא באבות דרבי נתן (פרק שביעי‬ ‫בשלימות המצוה‪ .‬והוא ‪ -‬להרגיש‬ ‫א)‪" :‬ויהיו עניים בני ביתך" ‪ -‬ולא‬ ‫את האורח במאה אחוז‪ ,‬איזה חדר‬ ‫בני ביתך ממש‪ ,‬אלא שיהיו עניים‬ ‫לתת לו‪ ,‬באיזה קומה‪ ,‬ואיזה מטה‪,‬‬ ‫משיחים מה שאוכלים ושותים בתוך‬ ‫ואיזה מצעים וכדומה‪ .‬ולכן אמר‬ ‫ביתך‪ ,‬כדרך שהיו עניים משיחין מה‬ ‫לו הקב"ה לך לך מארצך‪ ,‬ותצטרך‬ ‫שאוכלים ושותים בתוך ביתו של‬ ‫להתארח אצל אחרים‪ ,‬ואז תרגיש‬ ‫איוב‪ ,‬וכשנפגשו זה בזה‪ ,‬אמר אחד‬ ‫בדיוק האיך לתת לאורח אירוח‬ ‫לחברו‪ :‬מאין אתה בא‪ ,‬מתוך ביתו‬ ‫מושלם‪ .‬ומביא עובדא שהיה אצל‬ ‫של איוב‪ ,‬ולאן אתה הולך‪ ,‬לביתו של‬ ‫רבנו ה"מאור עינים"‪ ,‬שהיה עוסק‬ ‫איוב‪ .‬וכשבא עליו פורעניות גדול‪,‬‬ ‫במצות פדיון שבויים‪ .‬ופעם אחת‬ ‫אמר לפני הקב"ה‪ :‬רבונו של עולם‬ ‫סיבבו מהשמים שישב בבית הסוהר‪,‬‬ ‫לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה‬ ‫ושאל בשמים מה הסיבה שעליו‬ ‫צמאים כו'‪ .‬אף על פי כן אמר לו‬ ‫לישב בבית הסוהר? ובאה אליו רחל‬ ‫הקב"ה לאיוב עדיין לא הגעת לחצי‬ ‫אמנו ואמרה שטעם הדבר הוא‪ ,‬שאף‬ ‫שיעור של אברהם אבינו‪ .‬אתה‬ ‫בחלק של בין אדם לחברו‪ ,‬הוא ‪ -‬על‬ ‫על פי שהוא עוסק תמיד במצות זאת‪,‬‬ ‫ידי שירגיש ויבין את השני‪ .‬וכדי‬ ‫ומקיימה בכל ההידורים‪ ,‬אבל כדי‬ ‫להיות שלם בחלק השני שהוא "בין‬ ‫לקיימה בשלימות‪ ,‬צריך ישהה בבית‬ ‫אדם למקום" הוא ‪ -‬על ידי אמונה‬ ‫הסוהר‪ ,‬וירגיש צער האסיר‪ ,‬ואחר כך‬ ‫שיש בורא עולם שעשה ועושה ויעשה‬ ‫יוכל לקיים המצוה בשלימות‪ .‬וכן היה‬ ‫כל המעשים‪ .‬וזה דברי רבי עקיבא‪:‬‬ ‫אצל אברהם אבינו‪ ,‬שהקב"ה רצה‬ ‫"ואהבת לרעך כמוך אני ה'"‪" ,‬ואהבת‬ ‫שיקיים המצוה בשלימות הרצויה‪.‬‬ ‫לרעך כמוך" זה החלק של בין אדם‬ ‫לחברו‪ ,‬ו"אני ה'"‪ ,‬זה החלק של בין‬ ‫להבין את השני‬ ‫אדם למקום אמונה שהוא השורש‬ ‫ומכל הנ"ל אנו לומדים‪ ,‬שהדרך‬ ‫לבין אדם למקום‪ .‬ומסביר החפץ‬ ‫האיך יכול האדם לקיים בשלימות‬ ‫חיים שלכאורה ביקש כל התורה על‬ ‫את הפסוק ואהבת לרעך כמוך‪ ,‬הוא‬ ‫רגל אחת‪ ,‬והוא ענה לו על ב' רגלים‪,‬‬ ‫דייקא על ידי הרגשת והבנת הזולת‪.‬‬ ‫אלא שאחד תלוי בשני‪ ,‬כדברי רש"י‬ ‫וכדברי ה"כלי יקר" זי"ע‪ ,‬בביאור‬ ‫ז"ל על הפסוק (דברים לג ה)‪" :‬ויהי‬ ‫דברי הגמרא במסכת שבת (לא‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫בישורון מלך בהתאסף יחד שבטי‬ ‫כשבא הגוי אצל הלל‪ ,‬וביקש ממנו‪:‬‬ ‫ישראל"‪ ,‬בהתאפסם יחד באגודה‬ ‫"גיירני על מנת שתלמדני כל התורה‬ ‫אחת ושלום ביניהם‪ ,‬הוא מלכם ולא‬ ‫כולה כשאני עומד על רגל אחת"‪.‬‬ ‫כשיש מחלוקת ביניהם‪.‬‬ ‫אמר לו‪" :‬מה דעלך סני לחברך לא‬ ‫הצלחה בשלום בית ובחינוך‬ ‫תעביד זו היא כל התורה כולה‪ ,‬ואידך‬ ‫פירושה הוא זיל וגמור"‪ .‬ולכאורה‬ ‫וזה יסוד גדול מאד בהצלחה בכל‬ ‫צריך להבין מה הייתה כוונתו בלשון‬ ‫קשר‪ ,‬בין בעל לאשה‪ ,‬בין אב לבן‪ ,‬בין‬ ‫למדני כל התורה על רגל אחת?‬ ‫רב לתלמיד‪ ,‬בין משפיע למקבל‪ .‬להבין‬ ‫את השני‪ ,‬הגיל‪ ,‬הטבע‪ ,‬הסביבה‪,‬‬ ‫ומביא ה"כלי יקר" בפסוק‬ ‫מאיזה בית הוא מגיע‪ ,‬לאיזה חוג‬ ‫"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט‪ ,‬יח)‪:‬‬ ‫הוא משתייך‪ ,‬איזה חינוך הוא קיבל‪.‬‬ ‫את דברי רבי עקיבא "ואהבת לרעך‬ ‫וכדברי שלמה המלך‪" :‬חנוך לנער על‬ ‫כמוך זה כלל גדול בתורה"‪ .‬ומפרש‬ ‫פי דרכו גם כי יזקין לא תסור ממנה"‪.‬‬ ‫בזה דברי הגוי שביקש מהלל‪ ,‬למדני‬ ‫ולכן אמר‪" :‬על פי דרכו" ‪ -‬ואז יהיה‬ ‫על רגל אחת‪ ,‬היות שרוצה להתגייר‬ ‫הצלחה מלאה‪ ,‬ועל זה המשיך ואמר‪:‬‬ ‫ולהשתנות מהקצה אל הקצה‪ ,‬שיתן‬ ‫"גם כי יזקין לא יסור ממנה"‪ ,‬לא‬ ‫לו עצה איך יכול לשנות עצמו‪ .‬אמר‬ ‫יצטרך לשנות הדרך שקיבל‪ .‬וכדי‬ ‫לו‪ :‬שיש שני חלקים בתורה‪ ,‬חלק אחד‬ ‫להצליח עם החינוך צריך לרדת אליו‬ ‫הוא "בין אדם לחברו"‪ ,‬וחלק שני הוא‬ ‫לחדור לאופי והטבע שלו‪ ,‬ולא לפי‬ ‫"בין אדם למקום"‪ .‬וכדי להיות שלם‬ ‫להית מנהיג ישראל‪.‬‬ ‫האופי והטבע של המחנך‪ .‬וכן מזה‬ ‫שאומרים חז"ל‪" :‬אל תרצה את חברך‬ ‫מדות עוברים בירושה‬ ‫בשעת כעסו"‪ ,‬אנו רואים שצריך‬ ‫ורבנו רבנו ניסים בדרשות (דרוש‬ ‫להתבונן האיך להצליח עם השני‪,‬‬ ‫החמישי) מביא‪ :‬השידוך הראשון בעם‬ ‫ולא לבקש מחילה בשעה שהוא‬ ‫ישראל‪ ,‬היה השידוך של יצחק אבינו‪.‬‬ ‫עצבני וכועס‪.‬‬ ‫ואברהם אבינו שולח את אליעזר‪,‬‬ ‫להביא שידוך עבור בנו יצחק אבינו‪.‬‬ ‫מדות טובות כהנחת תפילין‬ ‫ואומר לו‪" :‬אל תקח אשה לבני מבנות‬ ‫זאת ועוד ‪ -‬המשנה הראשונה‬ ‫כנען אלא ממשפחתי‪.‬‬ ‫במסכת אבות‪ ,‬מתחילה‪" :‬משה קיבל‬ ‫תורה מסיני ונתנה ליהושע"‪.‬‬ ‫ושואל הר"ן מה היתה חשיבותו‬ ‫של לבן יותר מהכנענים? אלא ‪-‬‬ ‫עובדיה‬ ‫ר'‬ ‫הגאון‬ ‫ומקשה‬ ‫הכנענים היו מושחתים במדות רעות‬ ‫מברטנורא בפירושו‪ ,‬וכן הגאון ר'‬ ‫באופן מיוחד‪ ,‬וזה היה הקליפה שלהם‪.‬‬ ‫חיים ברבי בצלאל (אחיו של המהר"ל)‬ ‫ומדות רעות הם חלק ומהות האדם‪ ,‬הם‬ ‫בספרו "ספר החיים" (פרק ראשון דף‬ ‫טבעו להתגאות על כל אחד‪ ,‬ולהשפיל‬ ‫לט)‪ ,‬למה מתחילה המשנה כאן בקטע‬ ‫את השני בבחינת אני ואפסי‪ .‬ודבר‬ ‫"משה קיבל תורה מסיני" ‪ -‬אם‬ ‫שמוטבע בטבע האדם‪ ,‬עובר בירושה‬ ‫רצונם לומר לנו‪ ,‬שגם תורה שבעל‬ ‫מהאב אל הבן‪ .‬מה שאין כן דעות‪ ,‬הם‬ ‫פה הוי מסיני‪ .‬היו צריכים לומר קטע‬ ‫דבר חיצוני‪ ,‬ולא חלק ממהות האדם‪,‬‬ ‫זה בתחילת הש"ס במסכת ברכות‪,‬‬ ‫ואין זה דבר שבטבע‪ ,‬ויכול להשתנות‬ ‫ולא בסדר נזיקין לפני מסכת אבות‪.‬‬ ‫כל רגע‪ .‬וזה לא עובר בירושה‪ ,‬שיתכן‬ ‫אלא התירוץ הוא ‪ -‬שהיות‬ ‫שלאב יש דעות כוזבות‪ ,‬ואילו לבן‬ ‫שבמסכת אבות מדובר בעיקר ממדות‬ ‫דעות יש אמיתיות‪.‬‬ ‫לומר לנו‪,‬‬ ‫טובות‪ .‬באה המשנה‬ ‫ולכך כששלח אברהם אבינו את‬ ‫שאצלנו האומה הישראלית המדות‬ ‫אליעזר לקחת אשה ליצחק‪ ,‬והיא‬ ‫הטובות‪ ,‬הם לא איזה הנהגה טובה‪ ,‬או‬ ‫צריכה להיות מארבעה האמהות‪.‬‬ ‫הידור מצוה‪ ,‬אלא הם מסיני‪ ,‬ונחשבים‬ ‫אומר לו‪ :‬לא תקח אשה לבני מבנות‬ ‫כמו הנחת תפילין ואכילת כזית מצה‪,‬‬ ‫כנען‪ .‬כי הם היו מושחתים במדות‪,‬‬ ‫ע"כ‪ .‬ובמדרש רבה מובא שמשה‬ ‫וזה מהותם‪ ,‬ומדות עוברים בירושה‪.‬‬ ‫רבנו זכה להיות מנהיג ישראל מחמת‬ ‫וזה יזיק לכל האומה הישראלית‪ .‬מה‬ ‫רחמנותו על הגדי שברח‪ ,‬ומשה רבנו‬ ‫שאין כן לבן שעיקר הרע שלו‪ ,‬היה‬ ‫רדף אחריו‪ ,‬וראה שברח כי רצה‬ ‫דעותיו הכוזבות‪ ,‬שזה היה הקליפה‬ ‫לשתות‪ ,‬וריחם עליו והחזירו אחר כך‬ ‫שלו‪ ,‬וזה לא עובר בירושה‪.‬‬ ‫על כתפו‪ .‬ואמר הקב"ה שהוא ראוי‬ ‫קרוין אדם ואין אומות העולם קרוין‬ ‫התורה מאריכה בעשית החסד‬ ‫אדם"‪ .‬ולמדנו במשנת רבנו השל"ה‬ ‫של רבקה‬ ‫הק' זי"ע‪ ,‬שהנברא צריך להדמות‬ ‫וכן במשנת הרה"ק ר' חיים‬ ‫לבורא‪ ,‬ולכך צריך אדם להשלים‬ ‫מטשרנוביץ זי"ע‪ ,‬אנו לומדים גודל‬ ‫עצמו במעלות הרמות‪ ,‬ואז יהיה דומה‬ ‫הצורך לבדוק בשידוך את המדות‬ ‫לבוראו ‪ -‬לאלוק‪ ,‬ולכן נגזר שמו‬ ‫של החתן והכלה‪ .‬כמו שמביא בספרו‬ ‫בשם "אדם"‪ ,‬מלשון "אדמה לעליון"‪,‬‬ ‫"סדורו של שבת" (שורש א' ענף ד עלה‬ ‫וכן הגימטריא של שמו הוא מ"ה ‪-‬‬ ‫יא)‪ :‬שבשעה שאליעזר הגיע לבית‬ ‫כגימטריא של שם הוי"ה‪ ,‬כי "אדם"‬ ‫לבן לחפש השידוך של רבקה‪ ,‬ועשה‬ ‫בגימטריא מ"ה‪ ,‬כמספר שם הוי"ה‬ ‫לו סימן שהנערה שאומר אליה שתתן‬ ‫במילוי אלפי"ן‪ ,‬שמספרו גם כן מ"ה‪.‬‬ ‫לו לשתות‪ ,‬והיא תוסיף גם לגמליך‬ ‫(עיין "שפע טל" בריש הספר‪ ,‬שביאר‬ ‫אשקה אותה הוכחת שהיא הזיווג‬ ‫ענין זה באריכות)‪ ,‬וכדבריו בספרו‬ ‫הנכון‪ .‬מביא מהמדרש שהרבה נסים‬ ‫"שני לוחות הברית" (הקדמה תולדות‬ ‫נעשו לרבקה‪( ,‬עיי"ש שמפרט באריכות‬ ‫אדם אות ג')‪ :‬ויקרא את שמם "אדם"‬ ‫כל הניסים)‪ .‬ואומר‪ :‬עיניך תראה שכמה‬ ‫‪ -‬זהו פירוש על תולדות אדם וסופו‪,‬‬ ‫וכמה מעלות טובות שברבקה העלים‬ ‫אם דבוק הוא למעלה‪ ,‬ומתדמה לו‬ ‫הקרא מהסיפור‪ ,‬ורמזו בלשונו דרך‬ ‫יתברך‪ ,‬לילך בדרכיו ‪ -‬נקרא שמו‬ ‫רמז‪ .‬והמעלה הקטנה שהוא עשיית‬ ‫בעצם אדם‪ ,‬מלשון "אדמה לעליון"‪,‬‬ ‫ורדיפת החסד‪ ,‬סיפר הקרא באורך‪.‬‬ ‫ועל כסא דמות אדם‪ .‬ואם הוא מפריד‬ ‫שנכפל כתיבת הענין בנסיון ואחר‬ ‫את עצמו מהדביקות‪ ,‬אז נקרא‬ ‫כך במעשה‪ .‬והטעם הוא – שהדבר‬ ‫"אדם"‪ - ,‬על שם האדמה אשר לוקח‬ ‫הנעשה בצדקתה על ידי בחינתה‬ ‫ממנה‪ ,‬ועפר הוא ולעפר ישוב‪ .‬אמנם‬ ‫ודרגתה הגדולה‪ ,‬ואין לנו ללמוד‬ ‫שם אדם המורה על אדמה לעליון ‪-‬‬ ‫ממנה צורך עבודת גבוה‪ ,‬שנהיה גם‬ ‫זהו עיקר התכלית‪ ,‬כי הרע לא נברא‬ ‫אנחנו עושים כעשיתה‪ ,‬קיצר בזה‬ ‫רק בעבור הטוב כדפרשתי‪ ,‬על כן‬ ‫הקרא‪ .‬אכן העשית חסד שממנה נוכל‬ ‫שם אדם בעצם‪ ,‬שכן עולה במספר‬ ‫ללמוד דרך אהבת ועבודת ה'‪ .‬דרך זה‬ ‫בשמו הגדול במילואו‪" :‬יו"ד ה"א‬ ‫פרשה לנו התורה הקדושה בפירוש‪,‬‬ ‫וא"ו ה"א"‪.‬‬ ‫ללמוד ממנה ולהיות גם אנחנו עושים‬ ‫תואר רבי כי משפיע חסדים‬ ‫כמעשהו‪.‬‬ ‫ומה נעמו דבריו הקדושים‬ ‫אדמה לעליון‬ ‫והנפלאים‪ ,‬של הרה"ק ר' דוב בעריש‬ ‫הנה חכמינו הק' ז"ל‪ ,‬אומרים לנו‬ ‫מביאלה זי"ע‪ ,‬המבאר טעם הדבר‬ ‫במסכת בבא מציעא (קיד‪ ,‬ב)‪" :‬אתם‬ ‫שנשאר לדורות שם הצדיק בכינוי‬ ‫כן משה רבינו ע"ה השפיע פרנסה‬ ‫מסוים‪ ,‬לפי בחינתו בעבודת הבורא‪.‬‬ ‫לכלל ישראל‪ ,‬כי המן היה בשביל‬ ‫וכדבריו בספרו "מגיד דבריו ליעקב"‬ ‫משה‪ ,‬לכן נשאר תוארו רבן של‬ ‫(בשלח ד"ה ויקח)‪ :‬התואר רבי מיוחד‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬רק לאותם שמשתדלים בחסד‬ ‫מרום עליון שישפיע שפע טובה‬ ‫הטעם שהמוני בני ישראל באים‬ ‫וברכה לעולם הזה‪ .‬ועל שם זה נקרא‬ ‫לציון מרן זי"ע‬ ‫רבי יהודה הנשיא רבי‪ ,‬לפי שמצינו‬ ‫הרה"ק מראחמיסטריוקא זצוק"ל‪,‬‬ ‫אצלו (עבודה זרה יא‪ ,‬א) שלא פסק‬ ‫מביא בספרו "אמרות טהורות"‬ ‫מעל שולחנו לא צנון ולא חזרת‪ ,‬לא‬ ‫(פרשת קדושים) שחמיו הרה"ק‬ ‫בימות החמה ולא בימות הגשמים‪.‬‬ ‫מסקווירא זי"ע‪ ,‬אמר לו‪ :‬שהטעם‬ ‫והרי אמרו בכתובות (קד‪ ).‬א שבעת‬ ‫שביום ההילולא של כ"ק מרן הרה"ק‬ ‫פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי‬ ‫ר' אהרן מבעזלא זי"ע‪ ,‬באים המוני‬ ‫מעלה ואמר גלוי וידוע‪ ...‬שיגעתי‬ ‫ישראל מכל ארץ ישראל יותר‬ ‫בתורה בעשר אצבעותי ולא נהנתי‬ ‫מהרגיל‪ ,‬להשתטח על הציון הקדוש‪,‬‬ ‫מעולם הזה אפילו באצבע קטנה‪,‬‬ ‫כי מחמת גודל היותו אוהב ישראל‬ ‫ולפי זה מה השבח שלא פסק צנון‬ ‫למעלה מהטבע‪ ,‬ער האט ממש ליב‬ ‫וחזרת‪ .‬אך כוונתו שהיה מתנהג‬ ‫געהאט יעדער יוד על כן כמים הפנים‬ ‫בהרחבה לצורך העולם‪ ,‬להראות‬ ‫לפנים‪ ,‬מתעוררת אהבת ישראל אליו‪.‬‬ ‫שעמך ישראל צריכים פרנסה ברויח‪.‬‬ ‫וזה הענין שהחוזה מלובלין זי"ע‪,‬‬ ‫עוד מביא (שם) שבשעה שחמיו‬ ‫נשאר תוארו בשם "הרבי מלובלין”‬ ‫הרה"ק מסקווירא זי"ע‪ ,‬היה בארץ‬ ‫אצל העולם‪ ,‬כי היה סובר שהעניות‬ ‫ישראל‪ ,‬נכנס אליו הרב החסיד ר'‬ ‫מעבירה דעתו של אדם על דעת קונו‬ ‫חיים הערש אייזנבאך ז"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫(עירובין מא‪ ,‬ב)‪ ,‬והשתדל בתפלה על‬ ‫איש אמונו של הרה"ק רבי מרדכי‬ ‫פרנסה ברויח על העולם‪ .‬והמגיד‬ ‫מראחמיסטריווקא זי"ע‪ ,‬וביקש ממנו‬ ‫מקאזניץ זי"ע על שהיה מתנגד לזה‬ ‫הרה"ק מסקווירא שיאמר לו איזה‬ ‫והחזיק בשיטתו שיאה עניות לישראל‬ ‫דיבור בשם רבו ר' מרדכי‪ ,‬ואמר ‪-‬‬ ‫(חגיגה ט‪ ,‬ב)‪ ,‬ולא היה משתדל‬ ‫שפעם התבטא‪ ,‬ואמר‪ :‬איך ווייס‬ ‫להשפיע פרנסה‪ ,‬נשאר בתואר "מגיד"‬ ‫נישט פאר וואס מען קומט צו מיר‪,‬‬ ‫על העולם‪ .‬ומשה רבינו ע"ה היה לו‬ ‫קיין תורה זאג איך נישט‪ ,‬קיין בעל‬ ‫תואר "רבינו" ‪ -‬על שם שלקח עצמות‬ ‫תפלה בין איך אויך נישט‪ ,‬וואס קומט‬ ‫יוסף עמו‪ ,‬היינו טבעו של יוסף‪" ,‬ויוסף‬ ‫מען צו מיר? אחר כך אמר‪ :‬עס קען‬ ‫הוא המשביר" לכל עם הארץ‪ ,‬וכתיב‬ ‫זיין אזויא‪ ,‬איך זאג יעדען טאג פארן‬ ‫"ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת‬ ‫דאווענען "הריני מקבל עלי מצות‬ ‫כל בית אביו"‪ ,‬שהיה משפיע פרנסה‪.‬‬ ‫נקראים חסידים בשם זה? כי חסיד‬ ‫עשה של ואהבת לרעך כמוך"‪ ,‬ואמר‬ ‫צריך לוותר מעצמו לטובת הזולת‪.‬‬ ‫בלשונו הק'‪ :‬און איך זאג עס נישט‬ ‫כמאמרם (נדה יז ע"א) בצפרנים שורפן‬ ‫נאר מיט'ן מויל‪ ,‬נאר טאקע מיט'ן‬ ‫חסיד‪ ,‬החסיד הגם שיוכל להינזק‪ ,‬על‬ ‫גאנצן הארץ‪ ,‬איך האב טאקע ליב‬ ‫ידי השריפה ששורף צפרניו [כמבואר‬ ‫יעדען איד‪ ,‬על כן "כמים הפנים אל‬ ‫בתוס' בשם ספר הערוך]‪ ,‬הוא חסיד‬ ‫פנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז‪,‬‬ ‫ושורפן‪ ,‬והעיקר שהשני לא ינזק‪.‬‬ ‫יט)‪ ,‬נמשכים בני אדם לבוא אלי‪.‬‬ ‫וכמים קרים על נפש עייפה‪ ,‬הם‬ ‫לא לגרום צער לשכינה‬ ‫דבריו הקדושים של הרה"ק ר' שלמה‬ ‫וכמים קרים על נפש עייפה הם‬ ‫מזוויל זי"ע‪ .‬המלמדנו שהתורה‬ ‫הדברים שמגלה לנו רבנו החיד"א‬ ‫הקדושה דורשת מהאדם לאהוב‬ ‫זי"ע‪ ,‬בספרו "דבש לפי" (מערכת‬ ‫את חברו ולשמוח בטובתו‪ .‬והציווי‬ ‫מ' אות כ"ג)‪ ,‬בביאור דברי חז"ל‬ ‫"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול‬ ‫(ראש השנה יז‪ ,‬א) אמר רבא‪" :‬כל‬ ‫בתורה"‪ ,‬כולל כלל גדול וכלל קטן‪,‬‬ ‫המעביר על מדותיו מעבירין לו על‬ ‫והכלל הגדול הוא לשמוח בטוב של‬ ‫כל פשעיו"‪ .‬הפשט הפשוט הוא‪,‬‬ ‫השני‪ .‬והכלל הקטן הוא לפרגן לטוב‬ ‫שהקב"ה דן את האדם על פי מדותיו‪.‬‬ ‫של השני‪.‬‬ ‫וכמו שהוא מעביר על מדותיו ומוותר‬ ‫לחברו‪ ,‬ואינו עושה עסק בזה שפגע‬ ‫הקב"ה ישפיע לו רחמים‬ ‫בו‪ .‬מתנהג עמו גם הקב"ה באופן זה‪,‬‬ ‫וכמים קרים על נפש עייפה הם‬ ‫ומעביר לו על כל פשעיו‪ .‬עוד אפשר‬ ‫דברי רבנו האור החיים הקדוש זי"ע‪,‬‬ ‫לומר במה ששמעתי מהרב המופלא‬ ‫בביאור הפסוק (דברים יג‪ ,‬יח)‪" :‬ונתן‬ ‫עיר וקדיש ה"אור החיים הקדוש"‪ ,‬כי‬ ‫לך רחמים ורחמך"‪ ,‬כי כשהורג את‬ ‫הוה עובדא שעשיר אחד תקיף‪ ,‬זלזל‬ ‫עיר הנדחת עושה מעשה אכזרי‪,‬‬ ‫בתלמיד חכם אחד‪ ,‬והאור החיים‬ ‫ואחר הפעולות נמשכים הלבבות‪,‬‬ ‫הק' אמר לתלמיד חכם‪ ,‬שימחול‬ ‫ויכול להשפיע על לבו שיקנה מדת‬ ‫לו ויעשה שלום‪ .‬והשיבו החכם כי‬ ‫אכזריות‪ .‬באה התורה הקדושה‬ ‫תיכף מחל לו‪ ,‬דאמרו בזוהר הקדוש‪,‬‬ ‫ואומרת שאף על פי שעושה מדת‬ ‫דחטאים של ישראל מכבידים גדפוי‬ ‫אכזריות‪ ,‬מכל מקום לא יזיק לו‪ ,‬כי‬ ‫דשכינתא ח"ו‪ .‬ואם לא הייתי מוחל‬ ‫הקב"ה יתן לו מדת הרחמים‪.‬‬ ‫לו היה נחשב עון לעשיר זה‪ ,‬והיה‬ ‫צער לשכינה‪ .‬לכן תיכף מחלתי לו‪ ,‬כי‬ ‫השם חסיד‬ ‫על ידי זה אין צער לשכינה‪ .‬והנאהו‬ ‫זאת ועוד – יש מימרא מהרה"ק ר'‬ ‫לאור החיים הקדוש‪ .‬וממשיך‪ :‬ובאמת‬ ‫יוסף יצחק מלויבאוויטש זי"ע‪ :‬למה‬ ‫הוא סעיף גדול ועיקר ליראת שמים‪.‬‬ ‫מחמש מאות (תוספתא סוטה ד‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫ואפשר שזהו טעם סגולת מעביר על‬ ‫כמה יש לאדם להשתדל להיטיב‬ ‫מדותיו‪ .‬כי בזה שמעביר העון שלא‬ ‫לרבים‪ ,‬לגרום להם איזה טובה או‬ ‫יהיה צער לשכינה‪ .‬אז על פי דרכו‪,‬‬ ‫נחת רוח‪ .‬הרי אם מטיב אפילו לאדם‬ ‫מעבירין לו על כל פשעיו‪ .‬דכיון‬ ‫יחידי‪ ,‬הלא על כל רגע של הטבה‬ ‫שנזהר שלא לצער השכינה‪ ,‬אלא‬ ‫שגרם לו שכרו כפול חמש מאות‬ ‫לגרום לה נחת רוח‪ .‬כך מתנהג עמו‬ ‫פעמים‪ .‬ואם מטיב לרבים – הלא‬ ‫השי"ת‪ ,‬על פי מדותיו‪ ,‬ומעבירין לו‬ ‫ירבה כחול שכרו ! לכן יש לאדם‬ ‫על כל פשעיו‪ ,‬שלא יהיה צער לשכינה‬ ‫להשתדל לטובת הרבים אף לגופם‪.‬‬ ‫מסיבת עונותיו‪ ,‬וזהו מדה כנגד מדה‪.‬‬ ‫ועל אחת כמה וכמה לנפשם‪ ,‬בעולם‬ ‫שכולו טוב וכולו ארוך‪ ,‬הלא יגדל‬ ‫לא לגרום צער וחלישות דעת‬ ‫שכרו על הטוב שעשה עמם לעד‪.‬‬ ‫ומה מחייבים הדברים שחז"ל‬ ‫ומה גם על נחת רוח שגרם להקב"ה‪,‬‬ ‫מלמדים אותנו במסכת כתובות (קד‪,‬‬ ‫הרוצה בתיקון האדם‪ ,‬מחלקו יהא‬ ‫א) שרבנו הקדוש צוה קודם פטירתו‪,‬‬ ‫חלקנו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫שחנניא בר פפא ימלא מקומו‪.‬‬ ‫וכשנסתלק מהעולם לא רצה רבי‬ ‫נשבע שיבריא‬ ‫חנינא לקבל הנשיאות‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ונביא כמה עובדות בענין זה‪,‬‬ ‫לפגוע ברב לוי‪ ,‬שהיה יותר מבוגר‬ ‫סיפור נורא מביא ה"חקל יצחק"‪,‬‬ ‫ממנו‪ .‬ואע"פ שרבי חנינא הוא בעל‬ ‫בהקדמת הספר "אמרי יוסף" מאביו‬ ‫המימרא‪" :‬איזה תלמיד הגון זה‬ ‫הרה"ק מספינקא זי"ע (מאמר השמיני‬ ‫שעושה נחת רוח לרבותיו"‪ .‬מכל‬ ‫אות י')‪ ,‬שהרה"ק ר' משה לייב‬ ‫מקום בזמן שיגרם על ידי זה צער‬ ‫מסאסוב זי"ע‪ ,‬הלך לבקר חולה שהיה‬ ‫וחלישות דעת לרבי לוי‪ ,‬לא קיים‬ ‫חולה מאד‪ ,‬ואמר לו שבודאי יעזור‬ ‫צואת רבו‪ .‬והקב"ה נתן לו שכרו‬ ‫לו השי"ת‪ ,‬אולם החולה בכה מאד‪,‬‬ ‫שזכה לאריכות ימים‪ ,‬ואחר פטירתו‬ ‫ולא האמין לו‪ ,‬כי ידע מצבו הקשה‪.‬‬ ‫של רבי לוי קיבל הנשיאות‪.‬‬ ‫אז אמר לו הרבי‪ :‬הנני נשבע לך‬ ‫שבודאי תתרפא ואז נעשה החולה‬ ‫המטיב לרבים ירבה שכרו כחול‬ ‫בריה חדשה והאמין לו‪ .‬וכעבור ימים‬ ‫ומה נעמו דברי הגרש"ז מקעלעם‬ ‫מועטים נפטר רח"ל‪ .‬והיה רעש בעיר‬ ‫זי"ע‪ ,‬בגודל השכר שיקבל האדם‬ ‫על שבועת הרבי‪ .‬ושאלוהו על זה‪.‬‬ ‫המחפש והרוצה בכל הזדמנות‬ ‫והשיב שגם הוא היה יודע שכן יהיה‪.‬‬ ‫להיטיב עם הזולת‪ ,‬ששכרו ירבה‬ ‫אמנם ראה שגם באלו הימים שנשאר‬ ‫כחול‪ .‬וכדבריו בספרו "חכמה‬ ‫לו לחיות‪ ,‬חייו אינם חיים מרוב‬ ‫ומוסר"‪ ,‬מובא בחז"ל‪ :‬מרובה מדת‬ ‫פחדו‪ .‬ומצינו בשלחן ערוך (או"ח‬ ‫הטוב ממדת פורעניות על אחת‬ ‫הוא רחמן ולא אכזר ולא קמצן‪,‬‬ ‫סימן שכ"ט ס"ד) שאפילו על חיי שעה‬ ‫אזי הוא מוכיח שהשחיטה היא‬ ‫מחללין את השבת‪ ,‬על כן נשבע לו‬ ‫מצד הקדושה‪ .‬אך אם בשאר‬ ‫להחיותו חיי שעה‪ .‬וסיים בזה הלשון‪:‬‬ ‫הדברים הוא אכזר‪ ,‬ואינו מרחם‪,‬‬ ‫אכפרה משה לייבס עולם הבא‪ ,‬אביא‬ ‫מורה בזה שגם השחיטה הוא מכח‬ ‫איוד מחיה צו זיין‪.‬‬ ‫אכזריותו‪ ,‬ולא מצד הקדושה‪.‬‬ ‫ובזה פירש הפסוק ‪ -‬ולא נתן‬ ‫סיפר הגאון הק' מגאלנטע זצוק"ל‪:‬‬ ‫אדום את ישראל עבור בגבולו‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' מאיר מפרמישלן זי"ע‪,‬‬ ‫היינו האדום ‪ -‬השוחט שנקרא‬ ‫העביר פעם שוחט ממשרתו‪,‬‬ ‫אדום‪ ,‬אינו נותן את ישראל‪ ,‬עבור‬ ‫בשמעו שהוא קמצן בצרכי צדקה‪,‬‬ ‫בגבולו‪ ,‬שאינו מכניס אורח‪ .‬ויט‬ ‫ואינו מכניס אורחים‪ .‬והסביר‬ ‫ישראל מעליו‪ ,‬אז ‪ -‬ויט ישראל‪,‬‬ ‫צעדו ‪ -‬דבאמת הלא שוחט הוא‬ ‫שלא לקחת אותו לשוחט‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לכאורה מדת אכזריות‪ ,‬וכמאמרם‬ ‫ולכן לא רצה הגאון הק' מגאלנטע‬ ‫בשבת האי מאן דנולד במאדים‬ ‫זצ"ל ‪ -‬לקבל שוחט שהיה חשוב‪,‬‬ ‫יהיה אויד דמא‪ .‬ויהיה מוהל או‬ ‫אבל לא היה מכניס אורח‪.‬‬ ‫שוחט‪ ,‬אך אם מנצל מדה זאת‬ ‫לצרכי קדושה‪ ,‬ובהנהגת הבית‬ ‫שגב גדלותם של רבותינו הקדושים‬ ‫מאורי החסידות זי"ע‬ ‫מעשה בימי הבעש”ט הק’‬ ‫הרה"ק ר' משה אליקום בריעה מקוזניץ זי"ע‪ ,‬בספרו "באר משה"‬ ‫(לשמיני עצרת)‪ :‬מעשה רב היה בימי הרב הקדוש הבעל שם טוב זי"ע‪,‬‬ ‫שפעם אחת נעצרו הגשמים‪ ,‬והיו גוזרים תענית‪ ,‬והרבו בתפלה ובתחנונים‬ ‫ולא נענו‪ .‬וראה ביניהם הבעל שם טוב זי"ע‪ ,‬איש אחד עם הארץ מפשוטי‬ ‫העם‪ ,‬והיה קורא "קריאת שמע"‪ ,‬וכשהגיע להפסוק‪" :‬ועצר את השמים‬ ‫ולא יהיה מטר"‪ ,‬היה אומרו בגודל הכוונה ובבכי וזעקה גדולה‪ .‬ושאל‬ ‫אותו הבעל שם טוב‪ ,‬מה הייתה כוונתך באומרך הפסוק הזה‪ ,‬והשיב‪:‬‬ ‫שהיה מכוון פירוש הפסוק‪" :‬ועצר את השמים" ‪ -‬שהשם יתברך יעצור‬ ‫ויסחוט את השמים העליונים‪ ,‬על דרך עצירת הזתים והענבים‪ ,‬ואז לא‬ ‫יהיה מטר כלל למעלה בשמים‪ ,‬כי אם ירד הכל למטה בארץ‪ ,‬וכן ואסחט‬ ‫אתם‪ ,‬תרגומו "ועצרית"‪ .‬ונענו כל העם על ידי תפלתו זאת‪ ,‬וירד להם‬ ‫הגשם לברכה‪ .‬שהבורא יתברך שמו הוא הבוחן לבבות‪ ,‬ויודע נסתרות‪,‬‬ ‫ורחמנא לבא בעי‪ .‬על כן ערבו עליו דברי האיש הזה‪ ,‬יען היותם בגודל‬ ‫כוונת הלב באמיתיות ופנימיות לבבו‪ ,‬וענהו בתפלתו‪.‬‬ ‫הבעש”ט לא רצה להכנס לביהמ”ד‬ ‫עוד מביא בספרו "באר משה" (פרשת נח)‪ :‬הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫זי"ע‪ ,‬הלך פעם אחת לבית המדרש‪ ,‬ונעמד ליד הפתח ולא רצה להכנס‪,‬‬ ‫ואמר‪ :‬שאינו יכול להכנס בו‪ ,‬כי הוא מלא על כל גדותיו מפה לפה מתורה‬ ‫ותפלה‪ ,‬עד בלי ימצא מקום להכנס‪ .‬ויתמהו כל העומדים על המראה‬ ‫הגדול‪ ,‬והלא אדרבה אין שבח גדול מזה‪ ,‬כשבתי תורה ותפלה‪ ,‬מלאים‬ ‫מתורה ותפלה‪ .‬ואז הסביר להם הענין‪ ,‬כי אין זה מעלה כשבית הכנסת או‬ ‫הבית מדרש מלא מתורה ותפלה‪ ,‬שהוא מחמת שהדיבורים מהעולם אין‬ ‫יוצאים מן הלב בכוונה שלימה ורצויה‪ ,‬על כן לא יוכל להיות להם עליה‬ ‫למרום‪ ,‬ונתמלא הבית בתורה ותפלה‪ ,‬כמאמר חז"ל אורייתא בלא דחילו‬ ‫ורחימו לא פרחת לעילא‪ .‬וצריך להשתדל לומר הדיבורים בדחילו ורחימו‬ ‫ואז הם יעלו למעלה‪.‬‬