gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שו״‪+‬ת בה‪++++‬לכה לשולחן שבת‬ ‫מאת הרב משה חיים חנונו שליט"א‬ ‫גיליון מס' ‪152‬‬ ‫דין הוצאת חפצים לרשות הרבים סמוך לחשיכה (במקום שאין עירוב)‬ ‫קבעו חכמים גדרים וסייגים סמוך לחשיכה בערב שבת כדי להרחיק את האדם מן העבירה‪ ,‬אחד הגדרים המרכזיים בתקנה זו הוא האיסור‬ ‫לצאת לרשות הרבים סמוך לחשיכה כאשר חפץ נמצא בידו של האדם או בכיסו‪ .‬מחשש “שמא ישכח”‪ ,‬מתוך שהאדם טרוד בהכנות האחרונות‬ ‫לקראת שבת‪ ,‬הוא עלול לשכוח שהחפץ עמו‪ ,‬וימשיך לשאת אותו ברשות הרבים לאחר כניסת השבת – ויעבור על איסור תורה גמור של‬ ‫מלאכת הוצאה‪.1‬‬ ‫חז”ל הבחינו בין סוגי החפצים והאופן שבו הם נישאים‪ ,‬וקבעו שלושה גדרים יסודיים‪:‬‬ ‫חפצים הנישאים כדרך הוצאתם‪ :‬חפץ המוחזק ביד או מונח בכיס הבגד‪ ,‬נחשב כנישא בדרך הוצאה רגילה (שאילו היה נעשה בשבת במזיד‪,‬‬ ‫היה חיובו מן התורה)‪ .‬בחפצים אלו חלה גזירת חכמים במלוא תוקפה‪ ,‬ואסור לצאת עמם לרשות הרבים סמוך לחשיכה‪.‬‬ ‫חפצים שאין דרך הוצאתם בכך‪ :‬חפץ הנישא שלא כדרך הוצאתו הרגילה‪ ,‬כגון מחט התחובה בבגד‪ ,‬אין איסור הוצאתו בשבת עצמה אלא‬ ‫מדברי סופרים‪ .‬מאחר שכל האיסור בערב שבת הוא סייג וגזירה‪ ,‬לא גזרו חכמים “גזירה לגזירה”‪ ,‬ועל כן התירו לצאת במחט תחובה סמוך‬ ‫לחשיכה‪( ,2‬ואף לחייט שזהו דרך אומנותו קיימא לן להלכה להקל‪.)3‬‬ ‫חפצים שיש תזכורת לגביהם (תפילין)‪ :‬חפץ שהאדם לבוש בו ומצווה למשמש בו בכל שעה‪ ,‬כגון תפילין שבראשו או בזרועו‪ ,‬מותר לצאת‬ ‫עמו סמוך לחשיכה‪ .‬כיון שהאיסור להסיח דעה מן התפילין משמש תזכורת עצמית לאדם‪ ,‬ומסיר את החשש שמא ישכחם עליו לאחר כניסת‬ ‫השבת‪ .4‬אולם‪ ,‬הדגישו הפוסקים שייחוד זה נאמר דווקא כשהתפילין מונחות על גופו‪ ,5‬אבל אם מחזיקן בידו‪ ,‬הרי הן ככל חפץ אחר שיש‬ ‫לחוש בו ולשמור על תקנת חכמים‪.6‬‬ ‫יהודי שרוצה ללכת מביתו לבית הכנסת‬ ‫מקום שאינו רשות הרבים גמורה אלא‬ ‫יום שישי‪ ,‬עשרים דקות לפני השקיעה‬ ‫סמוך לכניסת השבת (במקום שאין בו‬ ‫“כרמלית” (כגון רוב הרחובות והשטחים‬ ‫במקום שאין בו עירוב‪ .‬גבאי בית הכנסת‬ ‫עירוב)‪ ,‬כדי להספיק לשלם לגבאי לפני‬ ‫הפתוחים בזמננו‪ ,‬שאין בהם עירוב)‪,‬‬ ‫סוחב ברחוב שישיות מים וארגזים גדולים‬ ‫השקיעה על העליות לתורה שקנה בשבוע‬ ‫שאיסור הטלטול בהם בשבת הוא מדברי‬ ‫של עוגות לצורך הקידוש שנערך בבית‬ ‫שעבר – האם יש בדבר איסור משום‬ ‫חכמים – האם מותר לצאת לשם עם‬ ‫הכנסת אחר התפילה‪ .‬האם יש בדבר‬ ‫גזירת הוצאת חפצים סמוך לחשיכה?‬ ‫חפצים ביד סמוך לשבת?‬ ‫איסור משום גזירת חכמים שלא לצאת‬ ‫יש מן הפוסקים שרצו להקל ולדמות דין‬ ‫בזמן שהוא “סמוך לחשיכה” (כחצי שעה‬ ‫עם חפצים לרשות הרבים סמוך לשבת?‬ ‫זה לדין תפילין (שהותר לצאת עמן סמוך‬ ‫לפני השקיעה)‪ ,‬כתבו האחרונים שאין‬ ‫מעיקר הדין‪ ,‬חז”ל גזרו שלא לצאת לרשות‬ ‫לחשיכה)‪ .‬סברתם היא‪ :‬שטבעו של אדם‬ ‫איסור לצאת לכרמלית כשהחפץ בידו‪.‬‬ ‫הרבים סמוך לחשיכה עם חפצים ביד או‬ ‫למשמש בכיסו תדיר כאשר יש לו שם‬ ‫הטעם לכך הוא שאפילו אם ישכח ויטלטל‬ ‫כסף‪ ,11‬ומתוך כך ודאי ייזכר ולא יבוא לידי‬ ‫שם את החפץ בשבת עצמה‪ ,‬לא יעבור על‬ ‫בכיס‪ ,‬שמא ישכח שהשבת נכנסת וימשיך‬ ‫טלטול המעות בשבת עצמה‪.12‬‬ ‫איסור תורה אלא על איסור דרבנן‪ ,‬ולא רצו‬ ‫לטלטל אותם‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬הכרעת רוב הפוסקים היא שאסור‬ ‫חז”ל לגזור “גזירה לגזירה”‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא גזרו‬ ‫אולם‪ ,‬הפוסקים כתבו שחפץ כבד או חפץ‬ ‫לעשות כן‪ ,‬אף על פי שבכוונתו למסור את‬ ‫שמא מתוך שיצא לכרמלית יבוא להוציא‬ ‫שאין רגילות לשאת אותו בכל שעה (כמו‬ ‫הכסף לגבאי עוד לפני השקיעה‪ .‬ודחו את‬ ‫לרשות הרבים גמורה‪ ,‬כי עיקר הגזירה‬ ‫שישיות מים או ארגזים גדולים) – מותר‬ ‫הראיה מתפילין‪ ,‬שכן בתפילין – חל חיוב‬ ‫נאמרה רק על יציאה לרשות הרבים‪.9‬‬ ‫לשאת אותו סמוך לשבת‪ .‬מכיוון שהמשא‬ ‫גמור מן הדין שלא להסיח את הדעת מהן‪,‬‬ ‫אולם‪ ,‬כל זה מותר דווקא “סמוך לחשיכה”‪,‬‬ ‫מורגש היטב‪ ,‬אין חשש שהאדם יסיח את‬ ‫ולכן סמכו חכמים על כך שהאדם ודאי יזכור‬ ‫אבל סמוך לשבת ממש (בדקות האחרונות‬ ‫דעתו ממנו וישכח שהשבת נכנסת‪ .7‬כמו‬ ‫להסירן בזמן‪ .‬בשונה מההרגל למשמש‬ ‫שלפני השקיעה) – אסור לצאת עם חפץ‬ ‫כן‪ ,‬אם ברור לאדם שהוא יגיע למחוז חפצו‬ ‫בכיס שאינו אלא טבע אנושי ואינו חובה‬ ‫בידו לכל מקום שאסור לטלטל בו‪ ,‬ואפילו‬ ‫עוד לפני זמן השקיעה‪ ,‬יש להקל בדבר‪ ,‬אף‬ ‫הלכתית‪ ,‬ועל כן ישנו חשש ממשי שהאדם‬ ‫לכרמלית שהאיסור בה הוא מדרבנן בלבד‪.10‬‬ ‫בחפץ שבכיסו‪.8‬‬ ‫כח ובירור הלכה ס"ק לד שם‪.‬‬ ‫ובירור הלכה ס"ק לג שם‪.‬‬ ‫אינו זכור בו ואין כוונתו להוציא‪ ,‬אפילו‬ ‫‪ 1‬כל שבכוונתו להוציאו ושכח שהיום‬ ‫‪ 7‬תפארת ישראל (שבת פ"א בועז אות ה)‪,‬‬ ‫‪ 4‬שו"ע סימן רנב סעיף ו‪.‬‬ ‫הכי גזרו בזה חכמים כיון שהאיסור הוצאה‬ ‫שבת‪ ,‬או ששכח שדבר זה אסור בשבת‪,‬‬ ‫שו"ת אבן ישראל ח"ט סימן סג ועל מסכת‬ ‫‪ 5‬ויש שהקלו בזה‪ .‬ב"י סעיף ו‪ ,‬וכן סתם‬ ‫באופן זה הוא איסור תורה‪.‬‬ ‫מג"א ס"ק כד על פי דברי התוספות שבת‬ ‫שבת יא ע"ב‪ ,‬ועיין עוד שפת אמת שם‪ ,‬ועוד‬ ‫בשו"ע ולא כתב דווקא כאשר התפילין‬ ‫‪ 2‬שו"ע סימן רנב סעיף ו‪ ,‬משנ"ב ס"ק נא‪-‬נב‪.‬‬ ‫יא ע"א ד"ה שמא‪ ,‬שאם לא כן ורק שוכח‬ ‫בפסקי תשובות הלכה ח ובהערה ‪ 65‬שם‪.‬‬ ‫בראשו‪ ,‬וכן פסק הפרישה ס"ק יב‪ ,‬ובהחמד‬ ‫‪ 3‬ב"י סימן רנב סעיף ו על פי הרמב"ם‬ ‫שהחפץ בידו או בכיסו לא עבר על איסור‬ ‫‪ 8‬כדמוכח בסימן רסו סעיף ח‪ ,‬והגר"ז שם‬ ‫משה ס"ק יד‪ ,‬והנהר שלום סק"ה כתבו‬ ‫פי"ט הלכה כא שפסק כרבי מאיר בגמרא‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ואם כן האיסור שלא להוציא‬ ‫סעיף טז‪.‬‬ ‫ליישב דברי הב"י‪ ,‬ועיין עוד בתוספת שבת‬ ‫שבת יא ע"ב‪ ,‬שו"ע סימן שא סעיף יב‪ ,‬בה"ל‬ ‫משום כך בערב שבת הוי גזירה לגזירה‪,‬‬ ‫‪ 9‬שלטי גבורים שבת דף ה ע"א‪ ,‬תוספת יום‬ ‫ס"ק כח‪.‬‬ ‫סימן רנב שם ד"ה בידו‪ ,‬ועיי"ש שהביא‬ ‫ועיין בה"ל ד"ה שמא ישכח שציין למאירי‬ ‫טוב במלבושי יום טוב סק"י‪.‬‬ ‫‪ 6‬הב"ח‪ ,‬הט"ז‪ ,‬המג"א‪ ,‬שיירי כנסת הגדולה‬ ‫לדעת הגר"א ס"ק כח שפסק כרבי יהודה‬ ‫בחידושיו ועיי"ש שם שכתב ליישב שאין‬ ‫‪ 10‬הגר"א הובא במשנ"ב סוף ס"ק נב‪ ,‬בה"ל‬ ‫(הגהות ב"י ס"ק יד)‪ ,‬נחלת צבי סק"ו‪ ,‬אליה‬ ‫שבאומן אפילו תחובה לו בבגדו חייב‬ ‫זה חשוב גזרה לגזרה רק בדבר שאם היה‬ ‫ד"ה בידו‪.‬‬ ‫רבה ס"ק כב‪ ,‬הגר"ז סעיף יט‪ ,‬ערוך השולחן‬ ‫חטאת‪ ,‬וממילא יהיה אסור לו לצאת סמוך‬ ‫עושהו במזיד היה פטור‪ ,‬אבל בענייננו‬ ‫‪ 11‬כמבואר בגמרא בבא מציעא כא ע"ב‪.‬‬ ‫סעיף יז‪ ,‬משנ"ב ס"ק נד‪ ,‬כה"ח ס"ק פ‪ ,‬ועיין‬ ‫לחשכה במחט התחובה לו בבגדו‪ .‬ועיין עוד‬ ‫שמוציא בידו או בכיסו ובאופן זה אם היה‬ ‫‪ 12‬שו"ת קול גדול סימן קג‪.‬‬ ‫עוד בהרחבה עניין זה הלכה ברורה הלכה‬ ‫בהרחבה עניין זה הלכה ברורה הלכה כח‬ ‫עושה זאת במזיד היה חייב‪ ,‬אף שעכשיו‬ ‫האם יש צורך לבדוק בגדי שבת מיוחדים‬ ‫יתרכז בהליכתו‪ ,‬ישכח שהשבת נכנסה‪ ,‬או בכיס?‬ ‫דעת רוב הפוסקים‪ :‬זמן “סמוך לחשיכה” שלובש אותם רק בשבתות?‬ ‫וימשיך לשאת את הכסף בכיסו גם לאחר‬ ‫מי שיש לו בגדים נקיים המיוחדים לשבת‬ ‫‪13‬‬ ‫האסור ביציאה חל החל מחצי שעה קודם‬ ‫השקיעה באיסור תורה ‪ .‬על כן‪ ,‬במקומות‬ ‫בלבד‪ ,‬ולא לבש בגדים אלו מעולם בימות‬ ‫זמן השקיעה‪.19‬‬ ‫שאין עירוב כלל‪ ,‬יש להסדיר את התשלום‬ ‫החול‪ ,‬אינו צריך לבודקם בערב שבת‬ ‫אולם בירושלמי מבואר שזמן סמוך לחשכה‬ ‫לגבאי מוקדם יותר בערב שבת‪ ,‬או להמתין‬ ‫כלל‪ ,25‬ויש שכתבו שנכון להחמיר בכל‬ ‫בדין זה הוא סמוך למנחה והיינו סמוך‬ ‫לימי החול שאחר השבת‪.‬‬ ‫גוונא‪ .26‬ובפרט שמצוי שלובשים בגדי‬ ‫למנחה קטנה‪ ,‬ויש אומרים סמוך למנחה‬ ‫האם בזמן הזה‪ ,‬במקומות שאין בהם‬ ‫שבת באירועים חשובים כמו חתונות ושאר‬ ‫גדולה‪ ,‬וכן מבואר בכמה ראשונים‪ ,‬ולמעשה‬ ‫עירוב‪ ,‬עדיין שייכת גזירת חכמים שלא‬ ‫שמחות‪.‬‬ ‫יש שכתבו שנכון לחוש לזה ולהחמיר שלא‬ ‫לצאת לרחוב עם חפצים ביד או בכיס‬ ‫מי שגר במקום שאין בו עירוב‪ ,‬האם‬ ‫לצאת עם חפצים מיותרים בכיסים כבר‬ ‫סמוך לשבת?‬ ‫מותר לו להניח “טישו” (ממחטת נייר)‬ ‫משלוש שעות קודם זמן צאת הכוכבים של‬ ‫בשאלה זו ישנה מחלוקת יסודית בין‬ ‫בכיס הבגד בשבת עצמה כשהוא נמצא‬ ‫רבנו תם‪.20‬‬ ‫הפוסקים‪ ,‬התלויה בהגדרה ההלכתית של‬ ‫האם יש חיוב לבדוק את כיסי הבגדים בתוך ביתו‪ ,‬או שמא יש לחוש שישכח‬ ‫הרחובות בזמננו‪:‬‬ ‫בערב שבת כדי לוודא שאין בהם חפצים ויצא עמו לרחוב?‬ ‫פוסקים רבים סוברים שבזמננו אין לנו דין‬ ‫נחלקו האחרונים במי שגר במקום שאין‬ ‫שאסור לצאת עמם או לטלטלם בשבת?‬ ‫“רשות הרבים” גמורה מן התורה‪ ,‬משום‬ ‫עירוב אם מותר לו להשתמש בביתו בכיסים‬ ‫ומה הדין אם הוא גר בעיר שיש עירוב‬ ‫שרחוב אינו נחשב כ”רשות הרבים” אלא אם‬ ‫שבבגדו‪ .‬יש שכתבו לאסור הנחת חפץ‬ ‫מהודר?‬ ‫כן עוברים בו ‪( 600,000‬שישים ריבוא) בני‬ ‫בכיס הבגד גם בתוך הבית‪ ,‬שמא ישכח את‬ ‫אדם בכל יום‪ .14‬לשיטה זו‪ ,‬הרחובות שלנו‬ ‫מצוה על האדם למשמש בבגדיו סמוך‬ ‫החפץ בכיסו ויצא עמו לרחוב‪ ,‬ולשיטתם‬ ‫נחשבים כ”כרמלית” (שאיסור הטלטול בהם‬ ‫אין היתר להכניס חפצים לכיס בשבת כלל‬ ‫לכניסת השבת‪ ,‬כדי לבדוק שאין מונחים‬ ‫בהם חפצים – שמא ישכח ויצא עמם לרשות‬ ‫הוא מדרבנן בלבד)‪ ,‬ומאחר שכל האיסור‬ ‫גם אם הוא בבית‪.27‬‬ ‫בערב שבת הוא רק “גזירה”‪ ,‬לא גזרו חכמים‬ ‫הרבים‪ ,‬או שמא יש בהם חפצי מוקצה‬ ‫אולם‪ ,‬יש חולקים וסוברים שלא חייבו‬ ‫“גזירה לגזירה”‪ .15‬לכן‪ ,‬לדעתם מותר לצאת‬ ‫חכמים למשמש בכיסיו אלא כדי שידע אם‬ ‫האסורים בטלטול בשבת‪ .‬חז”ל החשיבו‬ ‫סמוך לחשיכה עם חפץ ביד‪( .‬אמנם‪ ,‬גם‬ ‫יש חפץ מונח שם‪ ,‬אך לאחר שהוא יודע‬ ‫בדיקה זו עד מאוד וקראו לה “הלכתא רבתי‬ ‫לשיטה זו יש להחמיר ולהימנע מכך בדקות‬ ‫שהחפץ שם – אינו צריך להסירו‪ ,‬שכן אם‬ ‫לשבת” (הלכה גדולה לשבת)‪.21‬‬ ‫האחרונות הסמוכות לשקיעה ממש‪.)16‬‬ ‫יודע שהחפץ בכיסו לא חוששים שמא‬ ‫ויש אומרים שאם היה הדבר סמוך לשקיעת‬ ‫מנגד‪ ,‬דעת פוסקים רבים היא שגם בזמן‬ ‫ישכח ויצא איתו לרשות הרבים‪.28‬‬ ‫החמה‪ ,‬חייב מן הדין למשמש בבגדיו‪ ,‬ורק‬ ‫הזה יש דין רשות הרבים גמורה מן התורה‬ ‫למעשה‪ ,‬כתבו האחרונים שבמקומות‬ ‫קודם לכן אין זה אלא מצוה‪.22‬‬ ‫ברחובות המרכזיים‪ .17‬לשיטתם‪ ,‬גזירת‬ ‫שישנה רשות הרבים דאורייתא‪ ,‬יש להחמיר‬ ‫גם אם האדם נמצא במקום שיש עירוב‬ ‫חכמים קיימת במלוא תוקפה‪ ,‬ואסור לצאת‬ ‫כדעות האחרונים שלא להחזיק חפצים‬ ‫מהודר או שאין רשות הרבים‪ ,‬מצווה עליו‬ ‫עם חפץ ביד או בכיס סמוך לחשיכה בכל‬ ‫בכיס הבגד גם בתוך הבית‪ .29‬כמו כן‪ ,‬אדם‬ ‫למשמש בבגדיו סמוך לשבת כדי שלא יהיה‬ ‫מקום שאין בו עירוב מהודר‪.18‬‬ ‫הרוצה לצאת למקום שאין בו עירוב‪ ,‬והוא‬ ‫עליו דבר האסור בטלטול מצד מוקצה‪.23‬‬ ‫רגיל לשאת בכיסו בימי החול דבר המותר‬ ‫כמו כן‪ ,‬יש למשמש גם בבגדי השבת‬ ‫מאיזה שעה בערב שבת מתחיל הזמן‬ ‫בטלטול (כגון מטפחת)‪ ,‬צריך למשמש‬ ‫המונחים בארון או התלויים‪ ,‬שהוא עתיד‬ ‫הנקרא “סמוך לחשיכה”‪ ,‬שמשם ואילך‬ ‫בבגדיו תחילה לפני שיצא‪.30‬‬ ‫ללובשם במהלך השבת‪.24‬‬ ‫אסרו חכמים לצאת לרחוב עם חפץ ביד‬ ‫‪ 23‬משנ"ב ס"ק נה‪.‬‬ ‫ולהחמיר עיי"ש עוד‪.‬‬ ‫לרשות הרבים‪ ,‬לא גזרו בזה‪ ,‬ולא בטלה‬ ‫‪ 13‬שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן פא‪,‬‬ ‫‪ 24‬תהלה לדוד סימן שי סק"ה על פי‬ ‫‪ 21‬בגמרא שבת יב ע"א תניא חנניא אומר‬ ‫תקנת חכמים שנאמרה על מי שיוצא‬ ‫והביא שכן כתב המהר"י די בוטון‪ ,‬והובא‬ ‫המג"א‪ ,‬שש"כ פי"ח הערה קפ‪.‬‬ ‫חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם‬ ‫לרשות הרבים‪ ,‬ויש לעיין בזה עוד‪.‬‬ ‫להלכה בהיד אהרון הגהות הטור‪ ,‬ובתורת‬ ‫‪ 25‬כן מבואר במשנ"ב ס"ק נה שדווקא‬ ‫חשכה‪ ,‬אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת‪.‬‬ ‫‪ 16‬משנ"ב ס"ק נב על פי דברי הגר"א‪,‬‬ ‫חיים סופר ס"ק לח‪ ,‬כה"ח ס"ק עט‪ ,‬וכן‬ ‫במקום שרגיל להשתמש בו‪ ,‬אורחות‬ ‫וכן פסק הרמב"ם פי"ט מהלכות שבת‬ ‫בה"ל ד"ה בידו‪.‬‬ ‫מתבאר בדברי הגר"ז סימן רסו סעיף טז‪,‬‬ ‫רבנו ח"א עמוד קא שכן נהג הסתייפלער‪,‬‬ ‫הלכה כו‪ ,‬אלא שהרמב"ם נקט לשון חייב‬ ‫‪ 17‬כמבואר בסתימת השו"ע בסימן שמ"ה‬ ‫ועיין בשו"ת מרדכי אפשטיין סימן ב‪,‬‬ ‫שלעולם לא לבש בגדי שבת בעת שמחה‬ ‫כלשון הברייתא‪ ,‬והסמ"ג (לאוין סה) כתב‬ ‫סעיף ז'‪ ,‬ועיין בביאור הלכה שם ובסימן‬ ‫ובהלכה ברורה הלכה ל‪.‬‬ ‫לשון צריך‪ ,‬אבל הטור והשו"ע כתבו לשון‬ ‫ש"ג ד"ה 'והשתא'‪.‬‬ ‫‪ 14‬עיין פרטי דין רשות הרבים שו"ע סימן‬ ‫בימות החול‪ ,‬ורק בערב שבת חול המועד‬ ‫מצוה‪ ,‬וכתב הבה"ל ד"ה מצוה לבאר בזה‬ ‫‪ 18‬ובמקום שיש עירוב כדין‪ ,‬אין חוששים‬ ‫שמה סעיף ז‪.‬‬ ‫היה מקיים הלכה זו‪.‬‬ ‫שהיה קשה לטור והשו"ע שהרי במשנה לא‬ ‫שמא יצא מחוץ לעירוב (פסקי תשובות‬ ‫‪ 15‬מג"א ס"ק כג‪ ,‬הובא להלכה בהגר"ז‬ ‫‪ 26‬תורת חיים סופר ס"ק לט‪ ,‬פסקי‬ ‫אסרו לצאת סמוך לחשכה אלא אם אוחז‬ ‫אות י"ב והערה ‪ ,60‬ע"פ שו"ע סימן ש"ג‬ ‫סעיף יח‪ ,‬ובערוך השולחן סעיף יז‪( ,‬ועיין‬ ‫תשובות הלכה ט ושם בהערה ‪ 76‬כתב‬ ‫בידו דבר שאסור לצאת בו בשבת‪ ,‬אבל לא‬ ‫סעיפים י"ז‪-‬י"ח)‪.‬‬ ‫בשו"ת צמח צדק מליובאוויטש שער‬ ‫בשם ספר זכרון יהודה מנהגי א"ש תלמיד‬ ‫שיצטרך למשמש שמא יש לו דבר שאסור‬ ‫‪ 19‬פמ"ג א"א ס"ק כו‪ ,‬נהר שלום סק"ו‪,‬‬ ‫המילואים סימן יג‪ ,‬ובשו"ת זכרון יוסף‬ ‫החת"ס שנהג תמיד למשמש בבגדי השבת‪,‬‬ ‫לצאת בו בשבת‪ ,‬וגם משמע שלא אסרו‬ ‫הובא בבה"ל ד"ה סמוך‪ .‬ואף שמצינו הרבה‬ ‫פאק אות יד שהעירו שדברי הגר"ז סותרים‬ ‫ופעם אחת בערב שבת חשב בדעתו שלא‬ ‫אלא כשרוצה לצאת מחוץ לביתו‪ ,‬ובדין‬ ‫דינים שהפירוש בהם סמוך לחשכה היינו‬ ‫למה שכתב בסימן רסו סעיף טז‪ ,‬ועיי"ש‬ ‫למשמש‪ ,‬כי לא אמרו חכמים אלא לאלה‬ ‫זה מבואר בברייתא שאף כשיושב בביתו‬ ‫סמוך לשקיעה ממש‪( ,‬עיין סימן רמו סעיף‬ ‫מה שכתבו בזה‪ ),‬וכן הובא בתוספת יום‬ ‫שאין להם בגדים מיוחדים לשבת‪ ,‬ושוב‬ ‫חייב למשמש בבגדיו‪ ,‬ולכן שינו וכתבו‬ ‫ב‪ ,‬וסימן רמז סעיף א‪ ,‬וסימן רנב סעיף ב‪,‬‬ ‫טוב במלבושי יום טוב סק"י שכתב על‬ ‫נמלך בדעתו שבכל זאת לא מצינו בדברי‬ ‫לשון מצוה להורות שאין זה חיוב גמור‪,‬‬ ‫כיון שבדינים אלו אמרו במשנה בשבת יז‬ ‫פי השלטי גיבורים שם שכתב שלא גזרו‬ ‫חכמים לחלק‪ ,‬ומשמש ומצא מטבע בכיס‬ ‫מה שאין כן במשנה שאיסור הוא לצאת עם‬ ‫ע"ב ובכולן בית הלל מתירים עם השמש‪,‬‬ ‫בכרמלית מטעם שהוא גזירה לגזירה‪,‬‬ ‫בגד השבת‪ ,‬ונזכר כי לאיזה סיבה לבש‬ ‫חפץ בידו‪.‬‬ ‫אלא שצריך שיצא מפתח ביתו מבעוד‬ ‫שהוא הדין לדידן שאין לנו רשות הרבים‪,‬‬ ‫בחול את הבגד של שבת‪ ,‬ואמר כמה‬ ‫‪ 22‬כן כתב הפמ"ג א"א ס"ק כו על פי דברי‬ ‫יום‪ ),‬מכל מקום לשון סמוך לחשכה בדין‬ ‫והובא גם באליה רבה ס"ק כג‪ ,‬אולם עיין‬ ‫הב"ח‪ ,‬הגר"א ס"ק כט‪ ,‬והנהר שלום סק"ו‪,‬‬ ‫זה משמעותו כשאר מקומות שנאמר בהם‬ ‫בתורת חיים סופר ס"ק לז שכתב להעיר על‬ ‫גדולים דברי חכמים לבלתי סור מדבריהם‬ ‫הובאו בבה"ל שם לבאר את החילוק בין‬ ‫סמוך שהוא חצי שעה קודם‪ ,‬כגון סמוך‬ ‫זה שלפי סברא זו היה לנו לתקוע בראש‬ ‫ואזהרותיהם‪.‬‬ ‫דין המשנה שאיסור הוא מן הדין שמדובר‬ ‫למנחה וכדומה‪.‬‬ ‫השנה שחל בשבת‪ ,‬כיון שאין לנו רשות‬ ‫‪ 27‬הגר"א מעשה רב אות קמא‪ ,‬הגר"ז‬ ‫סמוך לשקיעת החמה ממש‪ ,‬ודין הברייתא‬ ‫‪ 20‬בבה"ל שם כתב שלא מצא בפוסקים‬ ‫הרבים‪ ,‬ועל כרחך צריך לומר שאף שבטל‬ ‫סימן שג סכ"ג‪.‬‬ ‫הוא רק מצוה ולא חיוב גמור כיון שמדובר‬ ‫לחוש לדברי הירושלמי זולת רבנו חננאל‪,‬‬ ‫הטעם לא בטלה תקנת חכמים וגזירתם‪,‬‬ ‫‪ 28‬תהלה לדוד ס"ק טז‪.‬‬ ‫סמוך לחשכה‪ ,‬ואף הרמב"ם שכתב לשון‬ ‫אולם בהלכה ברורה הלכה כט הביא שמצא‬ ‫והוא הדין לעניין דין זה‪ ,‬וכן העיר בזה‬ ‫‪ 29‬הגרש"ז אויערבך שש"כ פי"ח הערה‬ ‫חייב כיון שנקט לשון עם חשכה‪ ,‬וכן הובא‬ ‫שכן כתב בספר מגילת סתרים לרבנו ניסים‬ ‫הבה"ל סימן שג סעיף יח ד"ה והשתא‪,‬‬ ‫קפא‪ ,‬ועיי"ש עוד הערה קפט‪.‬‬ ‫בכה"ח ס"ק פה בשם האחרונים‪ ,‬ועיין עוד‬ ‫גאון‪ ,‬ובספר העיתים סימן ד‪ ,‬מאירי שבת‬ ‫ואפשר לחלק שבעניננו כל הגזירה הייתה‬ ‫‪ 30‬משנ"ב ס"ק נו‪ ,‬ועיין שעה"צ סק"מ‪.‬‬ ‫ערוך השולחן סעיף יח‪.‬‬ ‫יא ע"א‪ ,‬ועוד‪ ,‬ולכן מסיק שראוי לחוש‬ ‫לא לצאת לרשות הרבים‪ ,‬וכיון שאינו יוצא‬