שו"ת בהלכה · Shu"t Behalacha — לך לך (2026-10-19)

שו״+ת בה++++לכה לשולחן שבת
מאת הרב משה חיים חנונו שליט"א
גיליון מס' 152
דין הוצאת חפצים לרשות הרבים סמוך לחשיכה (במקום שאין עירוב)
קבעו חכמים גדרים וסייגים סמוך לחשיכה בערב שבת כדי להרחיק את האדם מן העבירה ,אחד הגדרים המרכזיים בתקנה זו הוא האיסור
לצאת לרשות הרבים סמוך לחשיכה כאשר חפץ נמצא בידו של האדם או בכיסו .מחשש “שמא ישכח” ,מתוך שהאדם טרוד בהכנות האחרונות
לקראת שבת ,הוא עלול לשכוח שהחפץ עמו ,וימשיך לשאת אותו ברשות הרבים לאחר כניסת השבת – ויעבור על איסור תורה גמור של
מלאכת הוצאה.1
חז”ל הבחינו בין סוגי החפצים והאופן שבו הם נישאים ,וקבעו שלושה גדרים יסודיים:
חפצים הנישאים כדרך הוצאתם :חפץ המוחזק ביד או מונח בכיס הבגד ,נחשב כנישא בדרך הוצאה רגילה (שאילו היה נעשה בשבת במזיד,
היה חיובו מן התורה) .בחפצים אלו חלה גזירת חכמים במלוא תוקפה ,ואסור לצאת עמם לרשות הרבים סמוך לחשיכה.
חפצים שאין דרך הוצאתם בכך :חפץ הנישא שלא כדרך הוצאתו הרגילה ,כגון מחט התחובה בבגד ,אין איסור הוצאתו בשבת עצמה אלא
מדברי סופרים .מאחר שכל האיסור בערב שבת הוא סייג וגזירה ,לא גזרו חכמים “גזירה לגזירה” ,ועל כן התירו לצאת במחט תחובה סמוך
לחשיכה( ,2ואף לחייט שזהו דרך אומנותו קיימא לן להלכה להקל.)3
חפצים שיש תזכורת לגביהם (תפילין) :חפץ שהאדם לבוש בו ומצווה למשמש בו בכל שעה ,כגון תפילין שבראשו או בזרועו ,מותר לצאת
עמו סמוך לחשיכה .כיון שהאיסור להסיח דעה מן התפילין משמש תזכורת עצמית לאדם ,ומסיר את החשש שמא ישכחם עליו לאחר כניסת
השבת .4אולם ,הדגישו הפוסקים שייחוד זה נאמר דווקא כשהתפילין מונחות על גופו ,5אבל אם מחזיקן בידו ,הרי הן ככל חפץ אחר שיש
לחוש בו ולשמור על תקנת חכמים.6
יהודי שרוצה ללכת מביתו לבית הכנסת מקום שאינו רשות הרבים גמורה אלא יום שישי ,עשרים דקות לפני השקיעה
סמוך לכניסת השבת (במקום שאין בו “כרמלית” (כגון רוב הרחובות והשטחים במקום שאין בו עירוב .גבאי בית הכנסת
עירוב) ,כדי להספיק לשלם לגבאי לפני הפתוחים בזמננו ,שאין בהם עירוב), סוחב ברחוב שישיות מים וארגזים גדולים
השקיעה על העליות לתורה שקנה בשבוע שאיסור הטלטול בהם בשבת הוא מדברי של עוגות לצורך הקידוש שנערך בבית
שעבר – האם יש בדבר איסור משום חכמים – האם מותר לצאת לשם עם הכנסת אחר התפילה .האם יש בדבר
גזירת הוצאת חפצים סמוך לחשיכה? חפצים ביד סמוך לשבת? איסור משום גזירת חכמים שלא לצאת
יש מן הפוסקים שרצו להקל ולדמות דין בזמן שהוא “סמוך לחשיכה” (כחצי שעה עם חפצים לרשות הרבים סמוך לשבת?
זה לדין תפילין (שהותר לצאת עמן סמוך לפני השקיעה) ,כתבו האחרונים שאין מעיקר הדין ,חז”ל גזרו שלא לצאת לרשות
לחשיכה) .סברתם היא :שטבעו של אדם איסור לצאת לכרמלית כשהחפץ בידו.
הרבים סמוך לחשיכה עם חפצים ביד או
למשמש בכיסו תדיר כאשר יש לו שם הטעם לכך הוא שאפילו אם ישכח ויטלטל
כסף ,11ומתוך כך ודאי ייזכר ולא יבוא לידי שם את החפץ בשבת עצמה ,לא יעבור על בכיס ,שמא ישכח שהשבת נכנסת וימשיך
טלטול המעות בשבת עצמה.12 איסור תורה אלא על איסור דרבנן ,ולא רצו לטלטל אותם.
אולם ,הכרעת רוב הפוסקים היא שאסור חז”ל לגזור “גזירה לגזירה” .כמו כן ,לא גזרו אולם ,הפוסקים כתבו שחפץ כבד או חפץ
לעשות כן ,אף על פי שבכוונתו למסור את שמא מתוך שיצא לכרמלית יבוא להוציא שאין רגילות לשאת אותו בכל שעה (כמו
הכסף לגבאי עוד לפני השקיעה .ודחו את לרשות הרבים גמורה ,כי עיקר הגזירה שישיות מים או ארגזים גדולים) – מותר
הראיה מתפילין ,שכן בתפילין – חל חיוב נאמרה רק על יציאה לרשות הרבים.9 לשאת אותו סמוך לשבת .מכיוון שהמשא
גמור מן הדין שלא להסיח את הדעת מהן, אולם ,כל זה מותר דווקא “סמוך לחשיכה”, מורגש היטב ,אין חשש שהאדם יסיח את
ולכן סמכו חכמים על כך שהאדם ודאי יזכור אבל סמוך לשבת ממש (בדקות האחרונות דעתו ממנו וישכח שהשבת נכנסת .7כמו
להסירן בזמן .בשונה מההרגל למשמש שלפני השקיעה) – אסור לצאת עם חפץ כן ,אם ברור לאדם שהוא יגיע למחוז חפצו
בכיס שאינו אלא טבע אנושי ואינו חובה בידו לכל מקום שאסור לטלטל בו ,ואפילו עוד לפני זמן השקיעה ,יש להקל בדבר ,אף
הלכתית ,ועל כן ישנו חשש ממשי שהאדם לכרמלית שהאיסור בה הוא מדרבנן בלבד.10 בחפץ שבכיסו.8
כח ובירור הלכה ס"ק לד שם. ובירור הלכה ס"ק לג שם. אינו זכור בו ואין כוונתו להוציא ,אפילו 1כל שבכוונתו להוציאו ושכח שהיום
7תפארת ישראל (שבת פ"א בועז אות ה), 4שו"ע סימן רנב סעיף ו. הכי גזרו בזה חכמים כיון שהאיסור הוצאה שבת ,או ששכח שדבר זה אסור בשבת,
שו"ת אבן ישראל ח"ט סימן סג ועל מסכת 5ויש שהקלו בזה .ב"י סעיף ו ,וכן סתם באופן זה הוא איסור תורה. מג"א ס"ק כד על פי דברי התוספות שבת
שבת יא ע"ב ,ועיין עוד שפת אמת שם ,ועוד בשו"ע ולא כתב דווקא כאשר התפילין 2שו"ע סימן רנב סעיף ו ,משנ"ב ס"ק נא-נב. יא ע"א ד"ה שמא ,שאם לא כן ורק שוכח
בפסקי תשובות הלכה ח ובהערה 65שם. בראשו ,וכן פסק הפרישה ס"ק יב ,ובהחמד 3ב"י סימן רנב סעיף ו על פי הרמב"ם שהחפץ בידו או בכיסו לא עבר על איסור
8כדמוכח בסימן רסו סעיף ח ,והגר"ז שם משה ס"ק יד ,והנהר שלום סק"ה כתבו פי"ט הלכה כא שפסק כרבי מאיר בגמרא דאורייתא ,ואם כן האיסור שלא להוציא
סעיף טז. ליישב דברי הב"י ,ועיין עוד בתוספת שבת שבת יא ע"ב ,שו"ע סימן שא סעיף יב ,בה"ל משום כך בערב שבת הוי גזירה לגזירה,
9שלטי גבורים שבת דף ה ע"א ,תוספת יום ס"ק כח. סימן רנב שם ד"ה בידו ,ועיי"ש שהביא ועיין בה"ל ד"ה שמא ישכח שציין למאירי
טוב במלבושי יום טוב סק"י. 6הב"ח ,הט"ז ,המג"א ,שיירי כנסת הגדולה לדעת הגר"א ס"ק כח שפסק כרבי יהודה בחידושיו ועיי"ש שם שכתב ליישב שאין
10הגר"א הובא במשנ"ב סוף ס"ק נב ,בה"ל (הגהות ב"י ס"ק יד) ,נחלת צבי סק"ו ,אליה שבאומן אפילו תחובה לו בבגדו חייב זה חשוב גזרה לגזרה רק בדבר שאם היה
ד"ה בידו. רבה ס"ק כב ,הגר"ז סעיף יט ,ערוך השולחן חטאת ,וממילא יהיה אסור לו לצאת סמוך עושהו במזיד היה פטור ,אבל בענייננו
11כמבואר בגמרא בבא מציעא כא ע"ב. סעיף יז ,משנ"ב ס"ק נד ,כה"ח ס"ק פ ,ועיין לחשכה במחט התחובה לו בבגדו .ועיין עוד שמוציא בידו או בכיסו ובאופן זה אם היה
12שו"ת קול גדול סימן קג. עוד בהרחבה עניין זה הלכה ברורה הלכה בהרחבה עניין זה הלכה ברורה הלכה כח עושה זאת במזיד היה חייב ,אף שעכשיו
האם יש צורך לבדוק בגדי שבת מיוחדים יתרכז בהליכתו ,ישכח שהשבת נכנסה ,או בכיס?
דעת רוב הפוסקים :זמן “סמוך לחשיכה” שלובש אותם רק בשבתות? וימשיך לשאת את הכסף בכיסו גם לאחר
מי שיש לו בגדים נקיים המיוחדים לשבת
13
האסור ביציאה חל החל מחצי שעה קודם השקיעה באיסור תורה .על כן ,במקומות
בלבד ,ולא לבש בגדים אלו מעולם בימות זמן השקיעה.19 שאין עירוב כלל ,יש להסדיר את התשלום
החול ,אינו צריך לבודקם בערב שבת אולם בירושלמי מבואר שזמן סמוך לחשכה לגבאי מוקדם יותר בערב שבת ,או להמתין
כלל ,25ויש שכתבו שנכון להחמיר בכל בדין זה הוא סמוך למנחה והיינו סמוך לימי החול שאחר השבת.
גוונא .26ובפרט שמצוי שלובשים בגדי למנחה קטנה ,ויש אומרים סמוך למנחה האם בזמן הזה ,במקומות שאין בהם
שבת באירועים חשובים כמו חתונות ושאר גדולה ,וכן מבואר בכמה ראשונים ,ולמעשה עירוב ,עדיין שייכת גזירת חכמים שלא
שמחות. יש שכתבו שנכון לחוש לזה ולהחמיר שלא לצאת לרחוב עם חפצים ביד או בכיס
מי שגר במקום שאין בו עירוב ,האם לצאת עם חפצים מיותרים בכיסים כבר סמוך לשבת?
מותר לו להניח “טישו” (ממחטת נייר) משלוש שעות קודם זמן צאת הכוכבים של
בשאלה זו ישנה מחלוקת יסודית בין
בכיס הבגד בשבת עצמה כשהוא נמצא רבנו תם.20
הפוסקים ,התלויה בהגדרה ההלכתית של
האם יש חיוב לבדוק את כיסי הבגדים בתוך ביתו ,או שמא יש לחוש שישכח הרחובות בזמננו:
בערב שבת כדי לוודא שאין בהם חפצים ויצא עמו לרחוב? פוסקים רבים סוברים שבזמננו אין לנו דין
נחלקו האחרונים במי שגר במקום שאין שאסור לצאת עמם או לטלטלם בשבת? “רשות הרבים” גמורה מן התורה ,משום
עירוב אם מותר לו להשתמש בביתו בכיסים ומה הדין אם הוא גר בעיר שיש עירוב שרחוב אינו נחשב כ”רשות הרבים” אלא אם
שבבגדו .יש שכתבו לאסור הנחת חפץ מהודר? כן עוברים בו ( 600,000שישים ריבוא) בני
בכיס הבגד גם בתוך הבית ,שמא ישכח את אדם בכל יום .14לשיטה זו ,הרחובות שלנו
מצוה על האדם למשמש בבגדיו סמוך
החפץ בכיסו ויצא עמו לרחוב ,ולשיטתם נחשבים כ”כרמלית” (שאיסור הטלטול בהם
אין היתר להכניס חפצים לכיס בשבת כלל לכניסת השבת ,כדי לבדוק שאין מונחים
בהם חפצים – שמא ישכח ויצא עמם לרשות הוא מדרבנן בלבד) ,ומאחר שכל האיסור
גם אם הוא בבית.27 בערב שבת הוא רק “גזירה” ,לא גזרו חכמים
הרבים ,או שמא יש בהם חפצי מוקצה
אולם ,יש חולקים וסוברים שלא חייבו “גזירה לגזירה” .15לכן ,לדעתם מותר לצאת
חכמים למשמש בכיסיו אלא כדי שידע אם האסורים בטלטול בשבת .חז”ל החשיבו
סמוך לחשיכה עם חפץ ביד( .אמנם ,גם
יש חפץ מונח שם ,אך לאחר שהוא יודע בדיקה זו עד מאוד וקראו לה “הלכתא רבתי
לשיטה זו יש להחמיר ולהימנע מכך בדקות
שהחפץ שם – אינו צריך להסירו ,שכן אם לשבת” (הלכה גדולה לשבת).21
האחרונות הסמוכות לשקיעה ממש.)16
יודע שהחפץ בכיסו לא חוששים שמא ויש אומרים שאם היה הדבר סמוך לשקיעת
מנגד ,דעת פוסקים רבים היא שגם בזמן
ישכח ויצא איתו לרשות הרבים.28 החמה ,חייב מן הדין למשמש בבגדיו ,ורק
הזה יש דין רשות הרבים גמורה מן התורה
למעשה ,כתבו האחרונים שבמקומות קודם לכן אין זה אלא מצוה.22
ברחובות המרכזיים .17לשיטתם ,גזירת
שישנה רשות הרבים דאורייתא ,יש להחמיר גם אם האדם נמצא במקום שיש עירוב חכמים קיימת במלוא תוקפה ,ואסור לצאת
כדעות האחרונים שלא להחזיק חפצים מהודר או שאין רשות הרבים ,מצווה עליו עם חפץ ביד או בכיס סמוך לחשיכה בכל
בכיס הבגד גם בתוך הבית .29כמו כן ,אדם למשמש בבגדיו סמוך לשבת כדי שלא יהיה מקום שאין בו עירוב מהודר.18
הרוצה לצאת למקום שאין בו עירוב ,והוא עליו דבר האסור בטלטול מצד מוקצה.23
רגיל לשאת בכיסו בימי החול דבר המותר כמו כן ,יש למשמש גם בבגדי השבת מאיזה שעה בערב שבת מתחיל הזמן
בטלטול (כגון מטפחת) ,צריך למשמש המונחים בארון או התלויים ,שהוא עתיד הנקרא “סמוך לחשיכה” ,שמשם ואילך
בבגדיו תחילה לפני שיצא.30 ללובשם במהלך השבת.24 אסרו חכמים לצאת לרחוב עם חפץ ביד
23משנ"ב ס"ק נה. ולהחמיר עיי"ש עוד. לרשות הרבים ,לא גזרו בזה ,ולא בטלה 13שו"ת הלכות קטנות חלק א סימן פא,
24תהלה לדוד סימן שי סק"ה על פי 21בגמרא שבת יב ע"א תניא חנניא אומר תקנת חכמים שנאמרה על מי שיוצא והביא שכן כתב המהר"י די בוטון ,והובא
המג"א ,שש"כ פי"ח הערה קפ. חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם לרשות הרבים ,ויש לעיין בזה עוד. להלכה בהיד אהרון הגהות הטור ,ובתורת
25כן מבואר במשנ"ב ס"ק נה שדווקא חשכה ,אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת. 16משנ"ב ס"ק נב על פי דברי הגר"א, חיים סופר ס"ק לח ,כה"ח ס"ק עט ,וכן
במקום שרגיל להשתמש בו ,אורחות וכן פסק הרמב"ם פי"ט מהלכות שבת בה"ל ד"ה בידו. מתבאר בדברי הגר"ז סימן רסו סעיף טז,
רבנו ח"א עמוד קא שכן נהג הסתייפלער, הלכה כו ,אלא שהרמב"ם נקט לשון חייב 17כמבואר בסתימת השו"ע בסימן שמ"ה ועיין בשו"ת מרדכי אפשטיין סימן ב,
שלעולם לא לבש בגדי שבת בעת שמחה כלשון הברייתא ,והסמ"ג (לאוין סה) כתב סעיף ז' ,ועיין בביאור הלכה שם ובסימן ובהלכה ברורה הלכה ל.
לשון צריך ,אבל הטור והשו"ע כתבו לשון ש"ג ד"ה 'והשתא'. 14עיין פרטי דין רשות הרבים שו"ע סימן
בימות החול ,ורק בערב שבת חול המועד
מצוה ,וכתב הבה"ל ד"ה מצוה לבאר בזה 18ובמקום שיש עירוב כדין ,אין חוששים שמה סעיף ז.
היה מקיים הלכה זו. שהיה קשה לטור והשו"ע שהרי במשנה לא שמא יצא מחוץ לעירוב (פסקי תשובות 15מג"א ס"ק כג ,הובא להלכה בהגר"ז
26תורת חיים סופר ס"ק לט ,פסקי אסרו לצאת סמוך לחשכה אלא אם אוחז אות י"ב והערה ,60ע"פ שו"ע סימן ש"ג סעיף יח ,ובערוך השולחן סעיף יז( ,ועיין
תשובות הלכה ט ושם בהערה 76כתב בידו דבר שאסור לצאת בו בשבת ,אבל לא סעיפים י"ז-י"ח). בשו"ת צמח צדק מליובאוויטש שער
בשם ספר זכרון יהודה מנהגי א"ש תלמיד שיצטרך למשמש שמא יש לו דבר שאסור 19פמ"ג א"א ס"ק כו ,נהר שלום סק"ו, המילואים סימן יג ,ובשו"ת זכרון יוסף
החת"ס שנהג תמיד למשמש בבגדי השבת, לצאת בו בשבת ,וגם משמע שלא אסרו הובא בבה"ל ד"ה סמוך .ואף שמצינו הרבה פאק אות יד שהעירו שדברי הגר"ז סותרים
ופעם אחת בערב שבת חשב בדעתו שלא אלא כשרוצה לצאת מחוץ לביתו ,ובדין דינים שהפירוש בהם סמוך לחשכה היינו למה שכתב בסימן רסו סעיף טז ,ועיי"ש
למשמש ,כי לא אמרו חכמים אלא לאלה זה מבואר בברייתא שאף כשיושב בביתו סמוך לשקיעה ממש( ,עיין סימן רמו סעיף מה שכתבו בזה ),וכן הובא בתוספת יום
שאין להם בגדים מיוחדים לשבת ,ושוב חייב למשמש בבגדיו ,ולכן שינו וכתבו ב ,וסימן רמז סעיף א ,וסימן רנב סעיף ב, טוב במלבושי יום טוב סק"י שכתב על
נמלך בדעתו שבכל זאת לא מצינו בדברי לשון מצוה להורות שאין זה חיוב גמור, כיון שבדינים אלו אמרו במשנה בשבת יז פי השלטי גיבורים שם שכתב שלא גזרו
חכמים לחלק ,ומשמש ומצא מטבע בכיס מה שאין כן במשנה שאיסור הוא לצאת עם ע"ב ובכולן בית הלל מתירים עם השמש, בכרמלית מטעם שהוא גזירה לגזירה,
בגד השבת ,ונזכר כי לאיזה סיבה לבש חפץ בידו. אלא שצריך שיצא מפתח ביתו מבעוד שהוא הדין לדידן שאין לנו רשות הרבים,
בחול את הבגד של שבת ,ואמר כמה 22כן כתב הפמ"ג א"א ס"ק כו על פי דברי יום ),מכל מקום לשון סמוך לחשכה בדין והובא גם באליה רבה ס"ק כג ,אולם עיין
הב"ח ,הגר"א ס"ק כט ,והנהר שלום סק"ו, זה משמעותו כשאר מקומות שנאמר בהם בתורת חיים סופר ס"ק לז שכתב להעיר על
גדולים דברי חכמים לבלתי סור מדבריהם
הובאו בבה"ל שם לבאר את החילוק בין סמוך שהוא חצי שעה קודם ,כגון סמוך זה שלפי סברא זו היה לנו לתקוע בראש
ואזהרותיהם. דין המשנה שאיסור הוא מן הדין שמדובר למנחה וכדומה. השנה שחל בשבת ,כיון שאין לנו רשות
27הגר"א מעשה רב אות קמא ,הגר"ז סמוך לשקיעת החמה ממש ,ודין הברייתא 20בבה"ל שם כתב שלא מצא בפוסקים הרבים ,ועל כרחך צריך לומר שאף שבטל
סימן שג סכ"ג. הוא רק מצוה ולא חיוב גמור כיון שמדובר לחוש לדברי הירושלמי זולת רבנו חננאל, הטעם לא בטלה תקנת חכמים וגזירתם,
28תהלה לדוד ס"ק טז. סמוך לחשכה ,ואף הרמב"ם שכתב לשון אולם בהלכה ברורה הלכה כט הביא שמצא והוא הדין לעניין דין זה ,וכן העיר בזה
29הגרש"ז אויערבך שש"כ פי"ח הערה חייב כיון שנקט לשון עם חשכה ,וכן הובא שכן כתב בספר מגילת סתרים לרבנו ניסים הבה"ל סימן שג סעיף יח ד"ה והשתא,
קפא ,ועיי"ש עוד הערה קפט. בכה"ח ס"ק פה בשם האחרונים ,ועיין עוד גאון ,ובספר העיתים סימן ד ,מאירי שבת ואפשר לחלק שבעניננו כל הגזירה הייתה
30משנ"ב ס"ק נו ,ועיין שעה"צ סק"מ. ערוך השולחן סעיף יח. יא ע"א ,ועוד ,ולכן מסיק שראוי לחוש לא לצאת לרשות הרבים ,וכיון שאינו יוצא
