הואיל משה · Hoil Moshe — לך לך (2026-10-19)

פרשת לך
שנת תשפ"ז
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
להם לקיים המצוות הקשורים בעניני הגוף והגשם ,מ"מ יכולים ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית
לקבל המצוות וחלקי התורה דשייך קיומם גם בשמים ממעל ,כגון אביך אל הארץ אשר אראך :ולמעלה כתיב ויהיו ימי
מצות אהבת ה' ויראת ה' ותלמוד תורה וכדומה. תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן:
אך י"ל דזה תליא בפלוגתת ריו"ח ור"ל ,דאיתא במסכת סנהדרין והנבס"ד לדרוש סמיכות הפרשיות ,דרש"י (סוף פרשת נח) הקשה ,דאיך
(דף קי"א ).עה"פ (ישעיה ה-ל"ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי כתיב וימת תרח בחרן ,והלא אכתי לא מת תרח עיי"ש ,אך אי ס"ל
חק ,אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד (מלשמרו נידון בגיהנם), אין מוקדם ומאוחר בתורה א"ש .ואיתא במסכת גיטין (דף ס ,).אמר
אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי (אין הקב"ה רוצה שיהא דן ר' יוחנן משום רבי בנאה ,תורה מגילה מגילה ניתנה (כשנאמרה פרשה
את ישראל כל כך לכף חובה) ,אלא אפילו לא למד אלא חק אחד עיי"ש ,וי"ל למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותופרן) ,שנאמר אז
דמלאכי השרת ס"ל כר' יוחנן דבחוק אחד סגי להנצל ממדת הדין, אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ,ר"ש בן לקיש אומר,
ומינה דכל מצוה ומצוה חשיב בפני עצמה ,ולכן רצו לקבל אותן תורה חתומה ניתנה (לא נכתבה עד סוף ארבעים שנה לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן
המצוות דשייכו בהו ,ומשה רבינו השיבם כדעת ר"ל דצריכין והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן) ,שנאמר לקוח את ספר
לקיים כל התורה כולה כי תורת ה' תמימה וכיון שהם אינן שייכים התורה הזאת עיי"ש.
בכמה וכמה מצוות אינם יכולין לקבל את התורה עיי"ש.
וכתב בס' בא ישועה ונחמה (פ' ברכה) ,דאי ס"ל תורה חתומה ניתנה ,אז
ובספר בני שמואל (פרשת חיי שרה) כתב ,דר' יוחנן דס"ל תורה מגילה י"ל דקיבל התורה בשלימותה על הסדר שנכתב אף שלא היה כסדר,
ניתנה ,להורות דאפילו לא שמר רק חק אחד ניצול מגיהנם ,ור' ושפיר י"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה ,משא"כ אי ס"ל מגילה מגילה
יוחנן לשיטתו ,ור"ל דס"ל חתומה ניתנה ,לשיטתו דצריך לשמור ניתנה וכל פרשה כשניתן נתחבר אל התורה לא שייך לומר אין
דוקא כל המצות והחוקים ,ואם שייר אפילו חק אחד אינו ניצול מוקדם ומאוחר בתורה ,דהרי כשנכתב תיכף נתפר לתורה עכ"ד.
מגיהנם ,כי דוקא חתומה ניתנה כל המצות יחד עכ"ד.
ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):דבשעה שעלה משה למרום ,אמרו
ובספר שער החצר (אות קנ"ב) כתב ,דלכן קבלו ישראל התורה ולא מלאה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו ,אמר להם לקבל
מלאכי השרת ,משום דהתורה דברה כלשון בני אדם ולכן שייך תורה בא ,אמרו לפניו תנה הודך על השמים עיי"ש ,והמפ' כתבו
התורה לבני אדם ולא למלאכי השרת עכ"ד ,ועיין בספר עזרא (דף (עיין ספר ראש דוד פרשת בשלח ,ובספר שמע יעקב פרשת במדבר) דטענת המלאכים היתה
י"ג :מדפה"ס). שהם צריכים לקבל התורה מכח דינא דבר מיצרא עיי"ש.
ובספר קדושת יו"ט (בפרשתן) ד"ה א"י ויאמר ה' הקשה ,דאיתא ובספר יציב פתגם (פרשת שמיני) כתב לבאר מה דאיתא במסכת שבת
במד"ר (ויקרא ד-ו) ,א"ר אלעשא ,גוי אחד שאל את ר' יהושע בן (שם) ,דמשה רבינו השיב על תביעת מלאכי השרת ואמר רבש"ע
קרחה ,כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות ,אנו מרובים מכם מפני תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה וכו' לא יהיה לך אלהים אחרים,
מה אין אתם משוין עמנו בע"ז עיי"ש ,וכתבו המפ' לתרץ ,משום בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים ,שוב מה כתיב בה
דאיתא במסכת כתובות (דף ט"ו ,).דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי זכור את יום השבת לקדשו ,כלום אתם עושים מלאכה שאתם
ולא אזלינן בתר רוב ,וכל זמן שישראל יושבים וקבועים במקומם, צריכין שבות ,שוב מה כתיב בה ,לא תשא ,משא ומתן יש ביניכם,
הו"ל דין קבוע דקיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ,ולא צריכין שוב מה כתיב בה ,כבד את אביך ואת אמיך ,אב ואם יש לכם ,שוב
לחוש לטענת המינים דהם רובא דעלמא ,עיין בישמח משה (ר"פ מה כתיב בה לא תרצח ,לא תנאף ,לא תגנב ,קנאה יש ביניכם,
שמות) ,אך כ"ז א"ש בעת שישראל יושבים וקבועים במקומם ,אבל יצה"ר יש ביניכם וכו' עיי"ש.
בשעת שישראל ניידי ממקום קביעותם אז יש מקום שיתעורר
טענתם דניזול בתר רובא ,ולפי"ז איך אמר הקב"ה לאאע"ה לך לך ולכאורה צ"ב סברת מלאכי השרת ,וכי לא ידעו שרוב מצוות
להיות נייד ,הא אז לא יהיה קבוע ויש חשש ביטול ברוב עכ"ק, התורה אי אפשר לקיימן רק בעולם הזה בבעלי גוף חומרי ,והיאך
ועיין בספר בנין דוד (בפרשתן אות ג' ואות י"ג' ואות י"ט'). עלה על דעתם לקבל התורה ,אך י"ל דסברו דאעפ"י שאי אפשר
א
מה דרך רשות אף כל רשות ,ופריך מי לא עסקינן דקא אזיל ובספר טיב לבב כתב לבטל טענת אומות העולם ,דאיתא
לדבר מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי ,ומשני אם כן במדרש רבה שמות (פרשה ו-א) ,בשעה שעבר שלמה על לא
לכתוב רחמנא בשבת ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בשבת ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים וגו' ,עלתה יו"ד שבירבה
דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת וכו', וקטרגה עליו וכו' ,תני ר' שמעון בן יוחאי ,ספר משנה תורה
וב"ה אמרי (נהי נמי דקרא למידרש מיניה פרט לחתן אתא) ממילא שמע מינה עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו וכו' הרי שלמה מבקש
(בלכת דידך הוא דמחייבת) אלמא בדרך נמי קרי עיי"ש. לעקור יו"ד ממני ,אמר ליה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו
בטלין ודבר ממך אינו בטל עיי"ש ,הרי דאות אחת מן התורה
(דףוכתב בספר חוט המשולש (בפרשתן שער אשר) ,דבמסכת סוכה אינה בטלה אפילו באלף ,ונודע דכל אחד מישראל יש לו
כ"ה ):ילפינן דעוסק במצוה פטור מן המצוה ,דכתיב ויהי אחיזה באות אחת מהתורה ,וידוע מדורשי רשומות שאמרו
אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' ,טמאי מת מצוה היו דתיבת ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה ,וא"כ כל
שחל ז' שלהם בערב פסח ,דכתיב ולא יכלו לעשות הפסח אחד מס' רבוא נשמות ישראל הוא כנגד אות אחת מן
ביום ההוא וגו' ,וצריכי ,דאי מהתם משום דלא מטא זמן התורה ,ומעתה אין ממש בטענת האומות ,כיון דבני ישראל
חיובא דפסח ,אבל הכא דמטא זמן חיובא דקריאת שמע אחוזים הם באותיות התורה אין שייך בהם ביטול עכ"ד.
אימא לא ,קמ"ל ,ואי מהכא משום דליכא כרת וכו' עיי"ש.
ובספר שפת אמת לר' ישמעאל הכהן פרשת יתרו (דף מ"ה).
ומעתה י"ל דב"ה ס"ל דלא אמרינן האי סברא דבפסח לא כתב ,דאי ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם לא שייך לומר
מטא זימנא מיקרי ,דהרי כבר ידעו שכשיטמאו לא יוכלו דיש ס' רבוא אותיות דווקא מכוונים לס' רבוא שורשי
לטהר קודם פסח ,א"כ מיקרי מטא זימנא ,ושפיר ילפינן נשמות ,דהרי יש תיבות יתירות לחנם כלשון בני אדם ,רק אי
קריאת שמע מפסח מכח כש"כ אע"ג דאיכא כרת ,ועיי"ש ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם אז שפיר יש לומר
במסכת סוכה דכתבו התוס' ,דהא דאיצטריך ובלכתך בדרך דישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה עכ"ד.
לחתן דפטור מקריאת שמע ,משום דמבשבתך בביתך ידעינן
רק עוסק במצוה ,משא"כ בחתן דטריד רק טירדא דמצוה לא ובזה יבואר הסמיכות ,וימת תרח בחרן ,ולכאורה הא עדיין לא
הוי ידעינן ,ולכן איצטריך ובלכתך בדרך לחתן עיי"ש, מת ,ועכצ"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה ,ולפי"ז ס"ל תורה
ולפי"ז י"ל דב"ה ס"ל דקרא בשבתך בביתך ע"כ אתי לחתן, חתומה ניתנה ,ולפי"ז צריכין לשמור דוקא כל המצות
דאי לעוסק במצוה כבר ידעינן מפסח דג"כ מיקרי מטא והחוקים ,וי"ל דמה"ט לא קיבלו המלאכים התורה ,ולפי"ז י"ל
זימנא כנ"ל ,וא"כ אייתר ובלכתך בדרך לאתויי דקורא כדרכו דס"ל לא דיברה תורה כלשון בני אדם ,וליכא חשש ביטול
בדרך עכ"ד. ברוב עכו"ם ,ולכן ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' ודו"ק.
אך יש להעיר ,דאיתא במסכת קידושין (דף ל"ז ,):ויאכלו מעבור ***
הארץ ממחרת הפסח ,ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא
אכול ,אלמא אקרוב עומר והדר אכול ,וכתבו התוס' (דף ל"ח). ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית
ד"ה אקרוב ,בירושלמי מקשה ,דאמאי לא אכלו בני ישראל אביך אל הארץ אשר אראך :ואיתא במדרש תנחומא
בבואם לארץ ישראל מצה מן החדש מטעמא דעשה דבערב (סי' א') ,ילמדנו רבינו ,אדם מישראל מהו שיקבל עליו
תאכלו מצות וידחה הל"ת דחדש ,ותי' דמצה הוה עשה מלכות שמים כשהוא מהלך ,רב אידי ורב הונא
דקודם הדיבור ואין עשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת שלאחר בשם רבי יהודה ור' יוסי בשם רבי שמואל אמרו,
הדיבור עיי"ש ,וכתבו האחרונים דש"ס דילן במסכת יבמות אסור לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך,
(דף ה ):פליג על הירושלמי בזה ,דהרי אמרינן התם דאין למילף אלא יעמוד במקום אחד ויכוין לבו לשמים באימה
עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ממילה ותמיד ,דמה למילה וביראה וכו' עיי"ש ,ותמוה שייכות הלכה זו לקרא
ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור עיי"ש ,ומשמע דעשה דלפני דפרשתן.
הדיבור אלים טפי מלאחר הדיבור.
והנבס"ד ,דאיתא במסכת ברכות (דף י ,):בית שמאי אומרים,
ומעתה לפי"ז י"ל דדייקא פסח שהוא עשה דלפני הדיבור בערב כל אדם יטה (על צדו) ויקרא ובבוקר יעמוד שנאמר
שהיא קיל ,ולכן עוסק במצוה פטור ממנה ,ומעתה צריכין ובשכבך (דרך שכיבה) ובקומך ,ובית הלל אומרים ,כל אדם קורא
קרא ובלכתך בדרך להודיענו דעוסק במצוה פטור אפילו כדרכו שנאמר ובלכך בדרך וכו' ,ובגמ' (דף י"א ).איתא ,וב"ש
מעשה שלאחר הדיבור ,אך לשיטת הבבלי במסכת יבמות (דף האי ובלכתך בדרך מאי עביד להו ,ומשני ההוא מבעי להו
ה ):דעשה שקודם הדיבור חמור עיי"ש ,אז שפיר ילפינן לכדתניא בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך
מפסח לכל התורה דעוסק במצוה פטור מן המצוה. פרט לחתן ,מאי משמע (פרט לעוסק במצוה) ,אמר רב פפא כי דרך
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ב
ומעתה מבואר המדרש ,דכיון דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך ובספר בית האוצר ח"א (כלל א' אות ד') כתב ,דהנה יש לחקור בענין
וגו' דהיינו לך אני פוטר מכיבוד אב ,והטעם משום שתרח הפקיר מצוות התורה אם ניתנו דייקא בפעם אחת בסיני ,וכל מה שאנו
חלקו באברהם ,וע"כ דהיה לו דין ישראל ,ולפי"ז עשה דלפני מחויבים בקיום המצוות הוא רק מכח קבלת התורה בסיני ,או
הדיבור חמור ,וילפינן עוסק במצוה פטור מן המצוה מהא שנפטרו דמ"ת לא היה רק בפ"א בסיני ,אלא כבר מזמן האבות התחילה
לעשות הפסח ,ומעתה ילפינן מובלכתך בדרך שמותר לקרות נתינת התורה ,שלאברהם נמסרה מצוות מילה וליעקב גיד הנשה
קריאת שמע כשהוא מהלך ,ולכן הביא הך דינא הכא ודו"ק. ובמצרים מצוות הפסח וכדומה ,ומאז כבר אנחנו מחויבים בהנך
מצוות עוד מלפני מ"ת בסיני ,וכמו כן נמשך נתינת התורה כל המ'
ב) עוי"ל ,דהבאנו מה שהעיר בספר קדושת יו"ט על מה שאמר לו שנה שהיו ישראל במדבר עד פטירת משרע"ה ,והאריך הגרי"ע
הקב"ה לך לך מארצך ,דהרי אברהם היה אחד ויתבטל ברוב, זצ"ל דדבר זה תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי עיי"ש .וכתב דבכך
דהתינח עד עתה שהיה יושב במקומו היה לו דין קבוע ,וכמחצה תליא אם עשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת שלאחר הדיבור ,דאם
על מחצה דמי ,אבל עכשיו כשנייד ממקומו אז יש מקום שיתעורר המצוות שנאמרו קודם הדיבור ניתנו בגדר מתן תורה א"כ אין שום
טענת הגוי דניזול בתר רובא עכ"ק. סברא לחלק בין המצוות ,משא"כ אם כל חיוב שמירת התורה
והמצוות רק מפאת שניתנו לנו במתן תורה בסיני ,א"כ י"ל דעשה
ובס' דברי מהרי"א (פ' תולדות דף מ"ד :ד"ה והנה איתא) כתב ליישב בשם דקודם הדיבור אין דוחה ל"ת שלאחר הדיבור.
המפרשים קושית המין ,דאיתא ביבמות (ק"ה ,).יבמה שרקקה דם
תחלוץ ,לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק ,וכתב המרדכי וכתב עוד שם דכל זה תליא במה שחקרו קמאי אי האבות היה דינם
בחולין (פ"י אות תשל"ז) ,ותימה ,הא דתניא בזבחים (ע"ט ,).רבי יהודה כב"נ או כישראל ,דאם האבות יצאו מכלל ב"נ והיה דינם כישראל,
אומר משום רבן גמליאל ,אין דם מבטל דם (אצל זריקה ואצל כיסוי) ,אין א"כ מה שנצטוו היה בתוקף של קבלת התורה שהחל כבר בזמן
רוק (הטהור) מבטל רוק (הזב) ,אבל משמע לכ"ע דדם מבטל רוק ,א"כ האבות ,ולפי"ז י"ל דעשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת שלאחר
הכא נמי נימא הכי ,וכתב לתרץ ,דליכא למימר ביטול ברוב אלא הדיבור ,משא"כ אם עד מתן תורה בהר סיני היה דינם כב"נ ,לא
בדבר שהיה ניכר בפני עצמו תחילה ואחר כך נתערב ,אבל בדבר יתכן שכבר החל אצלם נתינת התורה ,ונתינת התורה היתה רק
שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר דבטיל ,והנה גם אצל בסיני ,ועשה דקודם הדיבור אינו דוחה לל"ת שלאחר הדיבור
בני ישראל י""ל כן ,דמשו"ה אינם בטלין הואיל ומשעת לידה היה עיי"ש ,וכ"כ בספיר מאיר עיני חכמים (מהדו"ק סי' כ"ח) עיי"ש.
תערובות ,ומאז היו נפרדין מהאומות ,לא שייך אצלם ביטול ברוב.
ואיתא במדרש רבה (פרשה ל"ט-ז) ,ויאמר ה' אל אברם לך לך ,מה כתיב
ובספר דברי חיים (בחידושיו למסכת ב"מ דף נ"ד) כתב לחדש ,דדברי המרדכי למעלה מן הענין ,וימת תרח בחרן ,א"ר יצחק ,אם לענין החשבון
הנ"ל אינם אמורים רק למ"ד דס"ל אין ברירה ,אבל למ"ד דס"ל יש ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים ,אלא בתחלה אתה
ברירה ,א"כ הוברר הדבר ולא הוה נולד בתערובות עיי"ש[ ,ועיין דורש הרשעים קרוים מתים בחייהן ,לפי שהיה אברהם אבינו
בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' כ"ב) שכתב ,דהפלוגתא אי יש ברירה או מפחד ואומר ,אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו
אין ברירה שייך אף בדבר הנולד בתערובות עיי"ש]. והלך לו לעת זקנתו ,אמר ליה הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב
ואם ,ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם ,ולא עוד אלא שאני
ואיתא במסכת יומא (דף ע"ד ,).חצי שיעור ,ר' יוחנן אמר אסור מן מקדים מיתתו ליצאתך ,בתחלה וימת תרח בחרן ואח"כ ויאמר ה'
התורה ,ריש לקיש אמר מותר מן התורה ,ר' יוחנן אמר אסור מן אל אברם עיי"ש.
התורה כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל ,ריש לקיש אמר
מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא וכו' עיי"ש. ובספר בגדי אהרן (בפרשתן ד"ה ואני הקטן) כתב הטעם דאאע"ה פטור
מכיבוד אב ,יען שתרח סיפר לנמרוד שבנו שיבר צלמיו ,ואמר
ובספר מאיר עיני חכמים מהדו"ת (דף מ"ה ).כתב ,דריו"ח ור"ל דפליגי נמרוד לאברהם לעבוד ע"ז ואם לאו ישליכו אותו לכבשן האש,
אי חצי שיעור אסור מה"ת או מותר אזדו לטעמייהו בזה דפליגי ואברהם מסר נפשו והשי"ת עשה לו נס וניצול ,אבל עכ"פ תרח
לענין ברירה אי יש ברירה או אין ברירה ,דעיקר טעמא דס"ל הפקיר חלקו שהיה לו באברהם ,כי שלשה שותפים יש באדם,
לריו"ח דחצי שיעור אסור מה"ת הוא משום כיון דחזי לאיצטרופי ואחד מהם הוא האב כדאיתא במסכת קידושין (דף ל ,):ולכן הוא
איסורא קאכיל ,והיינו דאם יאכל עוד בתוך כדי אכילת פרס יצטרף פטור מכיבוד אב עכ"ד.
להשלים השיעור ,ונמצא דהחצי שיעור שאכל מקודם היה איסור,
ולכך חל האיסור תיכף על החצי שיעור אף שלא השלים להשיעור, ובספר בנין דוד (בפרשתן אות ט') כתב ,דכ"ז נכון אי נימא דהיה לאברהם
ולכאורה קשה ,היכי דלא יאכל אלא חצי שיעור וישהה אח"כ דין ישראל ,אבל אי נימא דהיה לו דין ב"נ ,ובהלכות יסודי התורה
ביותר מכדי אכילת פרס ולא יאכל עוד ,ונימא כי עתה איגלאי (פ"ה-ה"ד) כתב הרמב"ם דבן נח אינו מצווה על קידוש השם ,ואם
מילתא למפרע כי לא היה בדעתו לאכול עוד ,ואמאי יהיה חצי מסר נפש ו הרי זה מתחייב בנפשו עיי"ש ,א"כ לא הפקיר תרח
שיעור אסור מה"ת. חלקו באברהם דהא לא היה צריך למסור נפשו עכ"ד.
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ג
ועיין באו"ח (סי' תקפ"ח סעיף ה') ,יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין אך ר' יוחנן לשיטתו דס"ל במסכת גיטין (דף מ"ח ).דאחין שחלקו
תוקעין בשופר ,וכתב הטו"ז (סק"ה) משום שמא יטלנו בידו לילך לקוחות הן משום דאין ברירה עיי"ש ,ולכן שפיר ס"ל חצי שיעור
אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר ,והקשה המזרחי ,ביו"ט נמי אסור מה"ת ,ואעפ"י שחזינן שלא אכל עוד יותר ,מ"מ אמרינן
נגזור שמא יתקן כלי שיר. דבשעה שאכל חצי שיעור הראשון היה בדעתו לאכול בכדי אכילת
פרס עוד חצי שיעור ,אבל ר"ל דס"ל במסכת גיטין (דף מ"ז ):דהמוכר
וכתב ,ועוד נ"ל לתרץ דאין להם לגזור ולעקור לגמרי ד"ת שצותה שדיהו לפירות מביא ואינו קורא ,דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי,
לתקוע ביום זה ,בשלמא בשבת לא מתעקר לגמרי כיון שבלא שבת וע"כ דס"ל יש ברירה דאל"כ לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש,
תוקעין ביו"ט ,ונראה שזהו בכלל מה שעשו סייג לתורה ולא דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון
לעבור על ד"ת דזהו לעבור על ד"ת לעקרו לגמרי ,ובזה כתב לתרץ כדאיתא בגמ' (שם) ,וכיון דס"ל יש ברירה לכן ס"ל דחצי שיעור
קושית המפ' דאמאי אמרינן דמילה דחיא שבת ולא גזרינן שמא מותר מה"ת ,דאמרינן כיון שלא השלים לשיעור שלם ,הוברר
יעביר התינוק ד"א ברה"ר ,משום דכל דבר המפורש להיתר בתורה הדבר למפרע שלא אכל איסור עכ"ד.
אין כח ביד חכמים לאסרו עיי"ש.
(שם) ונודע מש"כ הגאון מוהר"ר יהונתן זי"ע הובא באור חדש
וכ"כ ביור"ד (סי' קי"ז סק"א) לענין איסור סחורה במאכלות אסורות, אמאי לא אכלו ממצה של חדש ,עפ"י מה דאיתא בתמורה (ט"ז,).
ושע"ז אמרו במסכת יבמות (דף צ ):א"ר אלעזר בן יעקב ,שמעתי דבימי אבלו של משה נשתכחו ג' אלפים הלכות מישראל עד
שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה שהחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו ,וביומא (פ ).מבואר ,דשיעורין
אלא לעשות סייג לתורה עיי"ש ,ולכן אעפ"י שגזרו שלא למכור בית דין של יעב"ץ תיקנום (וברש"י דיעב"ץ הוא עתניאל בן קנז) וי"ל דהיו מתוך
מאכלות האסורים ,לא גזרו אלא על הקונה מחבירו כדי להרויח ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה ולא היו בקיאין בשיעורין
ולמכור ביוקר ,אבל למכור לנכרי נבלה שנזדמנה לידו שרי ,לפי עד שעתניאל בן קנז החזירן בפלפולו ,וי"ל דלכן לא היו יכולין
שנאמר בפירוש או מכור לנכרי ,וכן לא גזרו לסחור בחלב ,לפי לאכול מצה מן החדש דהרי לא ידעו כמה הוא שיעור אכילת מצוה
שמפורש בתורה וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ויש לחוש דלא יכוונו באכילתם כשיעור ולא יקיימו המצוה ויהא
עיי"ש ,וכן כתבו התוס' בב"מ (ע ):ד"ה תשיך ,לענין נשך לנכרי. עוברין על איסור חדש שלא במקום מצוה ,והיינו שלא ידעו אי
בחיובי אכילות בעינן כזית או כביצה דהיא ב' זיתים ,וא"כ ממנ"פ
וכ"כ השיטה מקובצת במסכת כתובות (דף ל"ד ,).אהא דאיתא לא יכלו לאכול מצה מחדש ,דאם יאכלו כב' זיתים מצה ,דילמא
(שם) המבשל בשבת וכו' ,ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל אין צריך לאכול רק כזית אחד ועברו על כזית השני משום ל"ת
למוצאי שבת לאחרים (לישראל) ולא לו ,במזיד לא יאכל דחדש ,ואם יאכלו כזית אחד ,שמא השיעור הוא ב' זיתים ,וא"כ
עולמית לא לו ולא לאחרים (ישראל אבל מוכרו ונותנו לעכו"ם) ,ואמרינן, בכזית אחד לא יצאו ידי מצה ועברו על איסור חדש ,ואף דגם
מאי טעמא דריו"ח הסנדלר (דאמר מעשה שבת אסורין באכילה) ,כדדריש בחדש הוי השיעור כב' זיתים ,והם לא אכלו רק כזית אחד ,מ"מ
ר' חייא אפיתחא דבי נשיאה ,ושמרתם את השבת כי קדש הלא קיי"ל כריו"ח ביומא (ע"ד ).דחצי שיעור אסור מה"ת עכ"ד.
היא לכם ,מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין
באכילה ,אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסורין ובזה יבואר המדרש ,דכיון דהקב"ה אמר לאאע"ה לך לך מארצך
בהנאה ,ת"ל לכם שלכם יהא ,יכול אפילו בשוגג (תאסר באכילה אם וגו' ,ולכאורה הא אז לא יהיה קבוע ואיכא חשש ביטול ברוב,
שגג בבישול שלא ידע שהיא שבת) ,ת"ל מחלליה מות יומת (היכא דאיכא חיוב וע"כ דליכא חשש ביטול הואיל ומשעת לידה היה בתערובות,
מיתה אסירי באכילה כי קודש) ,במזיד אמרתי לך (שהוא אסור כקודש דהא גבי חיוב ומינה דס"ל אין ברירה ,וחצי שיעור אסור מה"ת ,וי"ל דלכן לא
מיתה כתיב) ולא בשוגג עיי"ש. אכלו ממצה של חדש ,וי"ל דעשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת
שלאחר הדיבור ,וילפינן עוסק במצוה פטור מן המצוה מהא
וכתב השיטמ"ק (ד"ה מ"ט דר"י הסנדלר) והכי קא בעי ,מ"ט דר"י שנפטרו לעשות הפסח ,ומעתה ילפינן מובלכתך בדרך שמותר
הסנדלר דאמר מעשה שבת אסורין באכילה ומותרין לקרות קריאת שמע כשהוא מהלך ,ולכן הביא הך דינא הכא ודו"ק.
בהנאה ,פי' אמאי לא גזר הנאה אטו אכילה כי היכי דגזר
שוגג אטו מזיד ,והרי שניהם שוגג וההנאה הותרה מן התורה ג) עוי"ל ,דאיתא בברכות (דף כ"א ,).אמר רב יהודה ,ספק קרא קריאת
לא נאסר אלא במזיד ובאכילה ,ומשני כדדרשי ר' חייא וכו' שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ,ספק אמר אמת ויציב ספק לא
והלכך כיון שהיתר הנאה שמעינן מדכתיב לכם משלכם יהא אמר חוזר ואומר אמת ויציב ,מאי טעמא קריאת שמע דרבנן ,אמת
לכך לא גזר בה כיון שהתורה התירה להדיא ,אבל בשוגג לא ויציב דאורייתא (שמזכיר בה יציאת מצרים דחיובא דאורייתא היא דכתיב למען תזכר את יום
שמעינן לה בהדיא אלא מדאסמכיה למחלליה לומר במזיד צאתך מארץ מצרים) ,מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך ,אמר ליה אביי ההוא
אמרתי לך ולא בשוגג ,וכיון שכן איכא למימר אי קרא לא בדברי תורה כתיב עיי"ש ,מבואר מזה דמאן דס"ל דק"ש דאורייתא
אסרה יבאו חכמים כדרכם יעשו משמרת למשמרתה של ס"ל דהקרא ובשכבך ובקומך קאי אקריאת שמע ,ומאן דס"ל דק"ש
תורה וכו' עיי"ש. הוא דרבנן ס"ל דהקרא ובשכבך ובקומך קאי אדברי תורה.
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ד
ונטילת לולב ייכשל בחטא העברת ד' אמות ברה"ר ,שהרי ליכא ולפי"ז כתב בדברי תורה (שנה ח' גליון ג') להעיר ,דאי אמרינן דהקרא
שכר מצוה בהאי עלמא שיגן בעדו ,ולפי"ז אין צורך לומר דכל כח קאי אקריאת שמע ,הרי מפורש בכתוב ובלכתך בדרך שאפילו
החכמים בגזירותיהן הם רק מפאת שמגלין הצפונות שכך הוא רצון בשעת הליכה מותר לקרות ק"ש וכמבואר שם (דף י"א ,):ולפי"ד
התורה וכנ"ל. הטו"ז הנ"ל דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים
לאסור ,וא"כ אם בשכבך קאי על קריאת שמע ,א"כ הו"ל מפורש
ולפי"ז אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא ,וי"ל דהמצוה מגינה להדיא ובלכתך בדרך שקורא אפילו בשעת הליכה ,ושוב לא היה
שלא יבוא לידי חטא וקשה למה גזרו חכמים על תקיעת שופר אפשר לחכמים לתקן שלא יקרא אדם את שמע כשהוא מהלך ,אבל
ונטילת לולב בשבת ,ועכצ"ל כמש"כ הבית שערים דהחכמים אי ס"ל דק"ש דרבנן ,וכיון דהם תקנוה שפיר אמרו שלא לקרותה
הבינו וראו שאין כאן מצוה ,והיינו כיון דמקור כל גזירות ותקנת בהליכה עכ"ד.
חכמים הם בתורה עצמה שהחכמים השכילו לבאר צפונותיה,
וממילא במה שמפורש בתורה להיתר אין כח לחכמים לאסור ובשו"ת בית שערים חיור"ד (סי' תל"ז) ד"ה וע"ז עורר ,למה אסרו
וכדברי הבית שערים הנ"ל דמאחר דמפורש ההיתר אי אפשר לומר חכמים תקיעת שופר ונטילת לולב בשבת משום גזירה שמא
שהתורה אוסרתה ,ולפי"ז אין כח ביד חכמים לאסור אלא במה יעבירנו ד' אמות ברה"ר ,והרי כיון דמצוה גורררת מצוה ,א"כ
שאינו מפורש בתורה להיתר. בעסקו בקיום המצוה בוודאי לא יבוא לידי עבירה ,וי"ל דאיתא
במסכת עירובין (דף כ"א ,):בני הזהר בדברי סופרים מדברי תורה,
משא"כ אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,ומעתה אין מקום שדברי תורה יש בהם עשה ול"ת ,ודברי סופרים כל העובר על
להקשות למה גזרו שמא יעבירנו ,דבדין הוא לחוש כך כיון שאין דברי סופרים חייב מיתה עיי"ש ,ולכאורה טעמא בעי אמאי
המצוה מגינה שלא יבוא לידי חטא ,ומעתה אין הכרח לומר דכל חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה.
גזירות חכמים הוא מפני שהבינו וראו כן ברמזי התורה ,אלא
דהחכמים כפי ראות עיניהם בכל דור יכולים לגזור ככל שיחפצו, וי"ל עפי"מ דמבואר בספרים דכל איסורי דרבנן המה איסורי תורה,
ומעתה אין הכרח לומר דעל דבר המפורש בתורה להיתר אינם והתורה לא היה צריך לצוות ע"ז במפורש כי הראשונים השיגו
יכולים לגזור ,דבהעדר יסוד זה שכל גזירות חכמים רק כפי הבנתם מעצמם שדבר זה אסור כמו שאאע"ה קיים כל התורה עד שלא
בתורה משה ,אלא שגם בכח עצמם יכולים לחדש ולגזור גדרים ניתנה ,ורק אחר ירידת הדורות שנתמעטה ההשגה היו צריכין
וסייגים כפי רוחב דעתם ובינתם ,ממילא י"ל דגם בדבר המפורש לדברי חכמים שיפרשו צפונות התורה ויגזרו ככל אשר יבינו ויראו
בתורה להיתר יכולים לגזור. בתורת השם ,ולכך חמורים דברי סופרים יותר כי איסורים הללו
חמורים כ"כ שלא היה צורך לצוות עליהם בהדיא.
והבאנו מה שהעיר בספר קדושת יו"ט על מה שאמר לו הקב"ה לך
לך מארצך ,דהרי אברהם היה אחד ויתבטל ברוב ,דהתינח עד עתה ובזה מובן סברת הטו"ז דהיכא דההיתר מפורש בתורה אין כח ביד
שהיה יושב במקומו הייה לו דין קבוע ,וכמחצה על מחצה דמי, החכמים לאוסרו ,והיינו שהרי כל חיובינו לשמוע לגזירת החכמים
אבל עכשיו כשנייד ממקומו אז יש מקום שיתעורר טענתם דניזול משו ם שהם השכילו לפרש ולגלות שכן הוא רצונו יתברך שמו,
בתר רובא עכ"ק. וממילא דכאשר ההיתר מפורש בתורה הרי חזינן שרצון התורה
שדבר זה יהא מותר ,ותו אין יכולים חכמים לחדש איסור חדש,
ובספר עיר דוד (אות ר"ט) כתב לבטל טענה זו ,דישראל נקראו רוב נגד ומעתה מיושב קושיא הנ"ל דמםני מה גזרי שמא יעבירנו מהיכי
האומות משום דרשעים בחייהם קרויים מתים ,וישראל במיתתן תיתי לחשוש שבעסק המצוה יבוא לידי חטא ,דקושיא זו מעיקרא
קרויים חיים ,וא"כ לא שייך שישראל שהם חיים לעולם יתבטלו ליתא ,שהרי אע"פ דמצוה גוררת מצוה ,מ"מ חכמים שבאו בסוד
ברוב אומות שהם מתים עכ"ד. ה' השיגו שרצון ה' לאסור בכה"ג ,והיינו שהמה ידעו שמדין תורה
אין שום קיום מצוה בתקיעת שופר ונטילת לולב בשבת ,ונמצא
ואיתא במסכת שבת (דף נ"ה , ).אמר רב אמי ,אין מיתה בלא חטא (וחטאו שאין כאן מצוה שתגן בעדו להנצל מן החטא ,ולכן שפיר אסרוהו
של אדם גורם לו מיתה) ,ואין יסורין בלא עון וכו' ,מיתיבי ,אמרו מלאכי בשבת שמא יבוא לידי מכשול וחטא עכ"ד.
השרת לפני הקב"ה ,רבונו של עולם ,מפני מה קנסת מיתה על אדם
הראשון ,אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה ,אמרו לו ,והלא מבואר מזה ,דמכח קושיתו במה דגזרינן שמא יעבירנו והרי מצוה
משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו ,אמר להם ,מקרה אחד גוררת מצוה והו"ל להגן שלא ייכשל בחטא ,ובהכרח דעצם
לצדיק ולרשע לטוב וגו' (ויודעים שסוף הכל אשר צדיק ואשר רשע למות ומקרה אחד יש הגזירה זהו רצון התורה ,ומהאי טעמא אין יכולין לגזור נגד היתר
בעוה"ז לכולם) ,הוא דאמר כי האי תנא ,דתניא ,ר"ש בן אלעזר אומר, המפורש בתורה ,אך אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ,ובאמת
אף משה ואהרן בחטאם מתו ,שנאמר יען לא האמנתם בי ,הא אין בסגולת המצוה להגן מלהיכשל בדבר עבירה וכדאיתא במסכת
האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם וכו' עיי"ש, קידושין (דף ל"ט ,):א"כ לא קשיא כלל מפני מה גזרו שמא יעבירנו,
מבואר מזה דפליגי אי יש מיתה בלא חטא או אין מיתה בלא חטא. דשפיר יש מקום לחוש שבעת טרדו לקיים מצות תקיעת שופר
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ה
ואיתא בנדרים (ל"א ):גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את ובספר בא ישועה ונחמה (בפרשתן) כתב בטעמא דרשעים בחייהם
עולמו ,שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים קרויין מתים ,היינו למ"ד אין מיתה בלא חטא ,נמצא שהרשעים
וארץ לא שמתי ,ובגמ' (ל"ב ).איתא ,ופליגא אדר' אלעזר ,דאמר ר' שכבר חטאו והיה ראוי כבר להביא עליהם מיתה ,אך הקב"ה ברוב
אלעזר ,גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ חסדיו מאריך אף שמא יעשו תשובה ,וא"כ הם כמו מתים דכל
שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ,ורשע זה הוא כבר ראוי לפי
עיי"ש ,ופלוגתתם תליא בזה ,דאי ס"ל דמילה שלא בזמנו נוהג בין מעשיו למות ,לכך הם קרויים מתים אף בחייהם עכ"ד.
ביום ובין בלילה ,אז י"ל דהקרא אם לא בריתי "יומם ולילה" קאי על
מצות מילה ,משא"כ למ"ד דמילה שלא בזמנו אינו נוהג אלא ביום, ובספר דרש משה פרשת חיי שרה (דף ל"ז ):כתב ,דבזה תליא אי איכא
לא שייך לומר דאם לא בריתי יומם ולילה קאי אמצות מילה ,כין שכר מצוה בהאי עלמא או לא ,דהמ"ד דס"ל דשכר מצוה בהאי
שאינו נוהג בשום פעם בלילה רק ביום ועיי"ש בתוי"ט ,ולפי"ז עלמא ליכא ,ע"כ דס"ל דיש מיתה בלא חטא ,דאי ס"ל אין מיתה
למ"ד דמילה שלב"ז אינו נוהג אלא ביום א"א למידרש קרא על בלא חטא ,א"כ מי שלא חטא דבודאי לא ימות ,ואימתי יותן לו
מצות מילה ,ועכצ"ל דדריש ליה על התורה וכר' אלעזר. שכרו כיון דבהאי עלמא ליכא שכר ,וע"כ דס"ל דיש מיתה בלא
חטא ,משא"כ המ"ד דס"ל אין מיתה בלא חטא סובר דשכר מצוה
וכתב בספר שמנה לחמו ח"ב דרוש למילה (דרוש ג') ,דאי נימא בהאי עלמא איכא ,ומי שלא חטא אשר לא ימות ,יותן לו שכרו
דהקרא דאם לא בריתי יומם ולילה וגו' קאי על ברית מילה ,אז בהאי עלמא עכ"ד.
שפיר י"ל דבזכותו של אברהם דהיה ראש לנימולים נבראו שמים
וארץ עיי"ש. ומעתה יבואר שייכות שאלת המדרש להני קראי ,דכיון דהקב"ה
אמר לאאע"ה לך לך מארצך וגו' ,והא אז לא יהיה קבוע ואיכא
ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח ,):אמר ר' יהושע בן לוי ,בשעה שעלה חשש ביטול ברוב ,וע"כ דליכא חשש ביטול משום דרשעים
משה למרום ,אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה ,רבש"ע מה לילוד בחייהם קרויים מתים ,ומינה דאין מיתה בלי חטא ,ושכר מצוה
אשה בינינו ,אמר להם לקבל תורה בא ,אמרו לפניו חמדה גנוזה בה"ע איכא ,ולפי"ז אמרינן דיש כח ביד חכמים להטיל איסור אף
שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא בדבר המפורש בתורה ,ומעתה שפיר יכלו חכמים לתקן ולאסור
העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם ,מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם לקרות בהליכה ,לכן נתעורר לשאול בענין מהו שיקבל עליו עול
כי תפקדנו ,ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך מלכות שמים כשהוא מהלך ,האם הוי בכך איסור גמור או דרק
על השמים וכו' ,אמר לפניו ,רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב למצוה מן המובחר ,ופשט לו דאה"נ איסורא הוי בכך ודו"ק.
בה ,אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ,אמר להן כלום
למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם וכו' ***
עיי"ש ,מבואר מזה דלכן זכו בני ישראל לקבל התורה ולא
המלאכים ,מחמת שהמלאכים לא היו במצרים. ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית
אביך אל הארץ אשר אראך :וכתב הבעל הטורים ,רמז לו
ולכאורה יש להעיר ,דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל שלאחר שתלך מארצך תחיה כמנין ל"ך ל"ך ,שהרי בן
ממצרים קודם הזמן ,דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע ע"ה שנה היה כשיצא ,וכל שנותיו קע"ה עכ"ד ,וצ"ב
מאות שנה ,והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים ,ובספר ילקוט דאמאי נרמז זה כאן.
ראובני השלם פרשת בא (אות ק"ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך) עה"פ
והכנעני אז בארץ וז"ל ,בברית בין הבתרים כשנגזר גלות על והנבס"ד ,דאיתא בבראשית רבה (פרשה ל"ט-י"א) ,עה"פ ואעשך לגוי
אבותינו ,ירדו מלאכי השרת למצרים ,ושהו שם עד שבאו ישראל גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה ,אמר לו ,ומנח לא העמדת
לשם ויצאו משם ,כל אותו זמן היו המלאכים שם ,וכשנגאלו שבעים אומות ,אמר לו אותה אומה שכתוב בה (דברים ד-ז) כי מי גוי
ישראל יצאו המלאכים אתם ,ולכן התחיל חשבון הגאולה מברית גדול ,אני מעמיד ממך עיי"ש ,וכן איתא במדרש תנחומא (אות ג'),
בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה שעה ,והיינו דכתיב א"ר פנחס הכהן בר חמא ,אימתי עשה הקדוש ברוך הוא אברהם
יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל ,וכיון דהמלאכים היו לגוי גדול ,משקבלו ישראל את התורה ,שכן משה אמר להם ומי גוי
במצרים שוב נופל טענת משה כלום למצרים ירדתם ,דהא לפי"ז גדול וגו' ע"כ ,וצ"ב דמהו הכוונה דנרמז כאן.
היו במצרים ,והדרא טענת המלאכים דהתורה שייכת להם.
והנבס"ד ,עפימש"כ המפרשים דלכן חי אאע"ה קע"ה שנים ,משום
אך לפי"מ דאיתא בפרקי דר"א (פרק מ"ח) ,דלכן יצאו מקודם הזמן דהיה תרומתו של עולם ,ועין יפה הוא אחד מארבעים ,ואחד
דהלילות השלימו להד' מאות שנה שהיו צריכים להיות תחת יד מארבעים משבעה אלפים שנה ,הוא קע"ה עכ"ד ,אמנם בספר
פרעה במצרים ,דרט"ו שנה הימים והלילות המה ת"ל שנים ,והם הגלגולים (פ"ט) כתב ,דמשה היה תרומתו של עולם שחי ק"כ בנה,
לא עבדו רק רט"ו ביחד עם הלילות דנחשבים כימים ,בשביל שהוא מדה בינונית אחד מחמישים מששה אלפים עכ""ד.
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ו
ואיתא במסכת ברכות (דף ל"ד ,):א"ר חייא בר אבא אריו"ח ,כל שעבדו עמהם גם בלילה ,ולכן נשלם הזמן של ארבע מאות שנה
הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה ,אבל צדיקים גמורים ויצאו לחירות עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא השלימו את הזמן
עין לא ראתה אלקים זולתך ,ופליגא דר' אבהו ,דאמר ר' אבהו, ולא היו במצרים ,וממילא התורה אינה שייכת להם.
מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין ,שנאמר
שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו' ,לרחוק ברישא והדר ולקרוב, והחיד"א בהגדה של פסח שמחת הרגל (פיסקא דאמר ראב"ע) כתב בשם
וריו"ח אמר לך ,מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא (שהיה המפ' ,דאיתא בזוה"ק (פרשת בא דף ל"ח) על ליל פסח ביציאת מצרים,
רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו) ,ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה ותנא הוה נהיר לילה כיומא בתקופת תמוז ,וחמא כל עמא דינוי
מעיקרא ונתרחק ממנו השתא עיי"ש. דקב"ה הה"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה עכ"ל ,ולכאורה יש
להבין מדוע עשה הקב"ה ככה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא,
וכתב בשו"ת כתב סופר חאו"ח (סי' ק"ט) ,דר' אבהו דאמר במקום ולפי"ד הפרקי דר"א הנ"ל דהלילות השלימו למנין ת' שנים א"ש,
שבע"ת עומדים וכו' ודרש לרחוק מה' ,היינו שהיה בדעתו לאכול דהרי לא נגזר עליהם רק לשעבדם בימים כמשפט העבדים לעבוד
איסור חלב כשיעור ,ואכל עד כל שהוא האחרון ,וכבש יצרו ופירש ביום ,אבל בלילה שם יניחו יגיעי כח ,ולאשר הרעו אתם לשעבדם
מכל שהוא האחרון כחוט השערה ,והיה קרוב לעבירה וכבר גם בלילות מן הדין הוא שהלילות ישלימו הזמן ,ולהורות זה עשה
התחיל בפועל והתעורר תאוותו ופירש ,בדין שיקבל שכר מרובה ה' שהלילה הזו האירה כשמש להודיע לכל כי צדיק הוא יתברך,
על הפרישה שכבר אכל ויערב לו ופירש בכל שהוא האחרון ,זה וצדק דינו להוציאם בחצי זמנם כי הלילות ששעבדום נחשבו
במעלה יותר מצדיק גמור שלא טעם טעם האיסור כיון שזה כבר לימים והן משלימין למנין ת' שנים עכ"ד ,ולפי"ז ממה דאותו
טעם טעם ועשה בפועל ופירש ,ור' יוחנן לא אפשר ליה למידרש הלילה כיום יאיר מוכח דהלילות השלימו.
הכי ,דהלא ר' יוחנן ס"ל במסכת יומא (דף ע"ד ).דח"ש אסור מה"ת,
וכיון שבכל שהוא עשה איסור דאורייתא בפועל ,הוא חוטא גמור והנה עוד הביא שם החיד"א מה שכתב בשו"ת יד אליהו
(סי' נ"א)
בפועל ,ור' אבהו ס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת עכ"ד. דכיון דאותו הלילה כיום יאיר ,והו"ל כמו יום לכל דינין שבתורה,
ולכן א"ש מה שנימולו ישראל בלילה ההוא כמבואר במדרש (שמו"ר
ונודע מה שתירצו המפ' ,די"ל דקושי השעבוד שהמצריים עבדו י"ט-ה') אף למ"ד דאין מלין בלילה ,לילה זו אינה בכלל עיי"ש,
עמהם בעבודת פרך יותר ממה שנגזר עליהם ,זאת עלתה להם ולפי"ז למ"ד דמילה שלא בזמנה אינו נוהג רק ביום שפיר י"ל
להשלים הזמן ,כדאיתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו-א) ,אמרו ישראל דלכן הוצרך הקב"ה להאיר הלילה כדי שיוכלו למול קודם שחיטת
לפני הקב"ה רבון העולמים ,ארבע מאות שנה אמרת לנו הפסח ,ולפי"ז אין הכרח להא דכתב הפרקי דר"א דלילות השלימו,
להשתעבד ועדיין לא שלמו ,אמר להם כבר שלמו ,שנאמר (שה"ש ב- דמה דהלילה כיום יאיר לא היה לסיבה זו רק לסיבה אחרת ,אבל
י"א) הנה הסתיו עבר ,ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה להמ"ד דמילה שלא בזמנה נוהג בין ביום ובין בלילה ,שפיר יש
לסתיו השלים הגלות עיי"ש .אך איתא במסכת שבת (דף י ,):אמר להוכיח כדברי הפרקי דר"א ממה שהקב"ה האיר הלילה לישראל,
רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב ,לעולם אל ישנה דודאי הלילות השלימו למנין ת' שנים.
אדם בנו בין הבנים ,שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב
ליוסף יותר משאר בניו ,נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו ומעתה מבואר שפיר ,דהקב"ה אמר לו ל"ך ל"ך שתחיה עוד מאה
אבותינו למצרים ,וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג) ,ואע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב שנה סך הכל קע"ה שנה ,משום דאברהם הוא תרומתו של עולם,
ועבדום וענו אותם ,שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י דהעולם נברא בשביל אברהם ,ומינה דהעולם עומד על מצות
זה עכ"ד ,הרי דקושי השעבוד הוא בשביל חטא דמכירת יוסף, מילה ,ומילה שלא בזמנה נוהג בין ביום ובין בלילה ,ומעתה מה
וא"כ לא היה יכול להשלים הזמן דד' מאות שנה ,וכתבו המפ' שהאיר כל אותו הלילה משום דהלילות השלימו ,ולא צריכין לומר
דתליא בהא ,דאי אמרינן דמכירת יוסף נחשב לחטא אז קושי דהמלאכים השלימו הזמן ,ולכן ואעשך לגוי גדול בשעת מתן תורה
השעבוד בא לכפר על חטא דמכירת יוסף ולא השלים הזמן, לנצח המלאכים ודו"ק.
משא"כ אי אמרינן דמכירת יוסף לא הוי חטא אז שפיר י"ל דקושי
השעבוד השלים הזמן. ב) עוי"ל ,עפימש"כ רשיז"ל עה"פ והיה ברכה ,דבר אחר ,ואעשך
לגוי גדול ,זה שאומרים אלקי אברהם ,ואברכך זה שאומרים אלקי
ואיתא בבראשית רבה (פרשה פ"ד-ז) מה דבתם רעה הביא יוסף לאביו, יצחק ,ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב ,יכוול יהיו חותמין
ר' מאיר אומר חשודין הן על אבר מן החי עיי"ש ,והקשו המפ', בכולם ,תלמוד לומר והיה ברכה ,בך חותמין ולא בהם עכ"ל.
ממה נפשך אם היה אמת שאכלו אבר מן החי ,יוקשה על השבטים ובספר חכמת התורה (פרשת בראשית דף ס"ג) כתב הטעם על מה שאמרו
היתכן שיעברו בשאט נפש על איסור אבר מן החי דהוא מז' מצות חז"ל בך חותמין ,דאאע"ה היה בגדר בעל תשובה ,דהרי רק בן
שב"נ נצטוו עליהם ,ואם לא היה אמת הדבר ,היתכן דיוסף הצדיק שלש שנים או בן מ"ח שנה הכיר את בוראו ,משא"כ יצחק ויעקב
יוציא חלילה שקר מפיו ויוציא שם רע על אחיו ,וכתבו המפ' (עיין היו צדיקים מעיקרא ,ולכן אמר בך חותמין כמ"ד בעל תשובה
בספר שמע יעקב פרשת וישב עמוד ק"נ) דאכלו חצי שיעור עכ"ד. עדיף מצדיק עכ"ד.
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ז
ובספר חתן סופר שער התפלה (ס"ח) ובספר בית האוצר
(מערכת א' אות כ') ויש לבאר סברת מחלקותם ,דאיתא במסכת יומא (דף ע"ד ).חצי
כתבו לתרץ ,די"ל דעשו מלאכה שאינה צריך לגופו ,דחשיב שפיר שיעור ,ר' יוחנן אמר אסור מן התורה ,ריש לקיש אמר מותר מן
מלאכה ,אלא דמלאכת מחשבת הוא דלא הוי ,ופטורין עליה בשבת התורה ,ר' יוחנן אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאצטרופי איסורא
מפאת סמיכות פרשת שבת לפרשת המשכן ,ובמשכן כתיב מלאכת קא אכיל ,ריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא
מחשבת וכמבואר במסכת חגיגה (דף י ,):ועכ"פ לענין מצות הבן נח וליכא עיי"ש ,ובזה פליגי יוסף והשבטים ,דהשבטים ס"ל דחצי
דכתיב רק יום ולילה לא ישבותו ,ולא כתיב שם מלאכת מחשבת, שיעור מותר מה"ת[ ,ועיין בנזר הקודש בראשית רבה (פרשה ס"ד סי' ד')
א"כ הא גם מלאכה שאינה צריך לגופו שפיר לא הוי שביתה כיון דרק אאע"ה שמר גם מצות דרבנן ,אבל בניו לא שמרו אלא מצות
דהוי מלאכה עיי"ש. דאורייתא עיי"ש] ,ויוסף ס"ל דח"ש אסור מה"ת עכ"ד.
אך כ"ז א"ש אי ס"ל מלאכה שאינה צריך לגופו פטור א"כ ממנ"פ ומעתה מבואר שפיר ,דהקב"ה אמר לו ל"ך ל"ך שתחיה עוד מאה
אי היה להם דין ישראל לא עשו מלאכה דהא פטורין על מלאכה שנה סך הכל קע"ה שנה ,משום דאברהם הוא תרומתו של עולם,
שאינה צריך לגופו ,ואי הוי להם דין ב"נ שפיר נחשב להם דהעולם נברא בשביל אברהם ,ומינה דבעל תשובה עדיף מצדיק,
למלאכה ולא עברו על יום ולילה לא ישבותו ,אבל למ"ד דמלאכה וחצי שיעור מותר מה"ת ,והצדק הוא עם השבטים ,וי"ל דקושי
שאינה צריך לגופו חייב ,א"כ לא שייך לומר דעשו מלאכה שאינה השעבוד השלים הזמן ,ולא צריכין לומר דהמלאכים השלימו הזמן,
צריך לגופו ,דהלא אי היה להם דין ישראל א"א להם לעשות ולכן ואעשך לגוי גדול בשעת מתן תורה לנצח המלאכים ודו"ק.
מלאכה שאינה צריך לגופו דהלא חייבים על מלאכה שאינה צריך
לגופו. ***
ובספר מעשה רוקח (פרשת ויקהל פ"ב ).כתב ,דלכן ס"ל דמלאכה ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב :ואיתא במדרש רבה
שאצל"ג פטור ,משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן, (פרשה מ"א-ג) ,הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה-ל"ז) ויוציאם בכסף ובזהב
וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת ,ה"נ במלאכת שבת ואין בשבטיו כושל עיי"ש ,ולכאורה תמוה מה ענין זה לזה.
לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאיתא במסכת חגיגה (דף י).
הלכות שבת המה כהררים התלוין בשערה ,מלאכת מחשבת אסרה והנבס"ד ,דהנה הרמב"ן בפרשתן (פרשה י"ב-י) כתב וז"ל ,ודע כי
תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא (דמלאכת מחשבת לא כתיבא אלא ילפינן לה אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת
מדנסמכה ציווי שבת למלאכת המשכן) עיי"ש. במכשול עון ,מפני פחדו פן יהרגוהו ,והיה לו לבטוח בשם שיציל
אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו ,כי יש באלקים כח לעזור ולהציל
ומעתה ר"י ור"ש דפליגי במלאכה שאצל"ג אי חייבין או פטורין גם יציאתו מן הארץ ,שנצטווה עליה התחילה ,מפני הרעב ,עון
קאי בשיטתייהו ,אי דרשינן סמוכין או לא ,דר"ש לשיטתיה דס"ל אשר חטא כי האלקים ברעב יפדנו ממות וכו' עיי"ש .ובספר פרשת
דדרשינן סמוכין בכה"ת ,עיין במסכת פסחים (דף כ"ח ,):ובמסכת דרכים (דרוש ה') עורר על דברי הרמב"ן ,דאת"ל שהיה חטא בדבר
סנהדרין (דף ס ,).ולכן דרש סמוכין מפרשת שבת למלאכת המשכן, הזה היאך יתכן שע"י זה נתגלגל לאברהם לזכות בעושר ונכסים,
וילפינן מכח הסמיכות שיש בין פרשת שבת למלאכת המשכן וכיצד אפשר שנתעשר אברהם אבינו בשביל המעשה זה המגונה
דבעינן מלאכת מחשבת בשבת ,ולכן ס"ל דעל מלאכה שאצל"ג עיי"ש .ובספר בתי נפש (בפרשתן) כתב ,דהא דנחשב לאברהם אבינו
פטורין ,ור' יהודה לשיטתיה דלא דרש סמוכין בכה"ת רק במשנה פגם ביציאתו מארץ ישראל ,וכן במה שהביא את שרה הצדקת
תורה לחוד עיין מסכת ברכות (דף כ"א ):ובמסכת יבמות (דף ד ).ואין לו לספק מכשול ועון ,הוא דוקא אם היה להאבות קודם מתן תורה דין
איפוא הוכחה דבשבת בעינן מלאכת מחשבת ,ולכן ס"ל דגם על ישראל ,ועל כן היה ראוי למסור נפשו על כל מצות התורה ,אבל
מלאכה שאצל"ג חייבין ,ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק (ח"ב סי' אם היה לו דין ב"נ ,א"כ לא היה רשאי למסור נפשו על מצותיו,
ס"א). ושפיר עביד שלא נסתכן לישאר ברעב בארץ ישראל ,וכן במה
שאמר אמרי נא אחותי את עיי"ש.
ואיתא במסכת קידושין (דף ט"ז ,):תנו רבנן ,יכול לא יהו מעניקים
אלא ליוצא בשש ,מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה ולכאורה יש להוכיח דקודם מתן תורה יצאו האבות מכלל ב"נ,
העבריה בסימנין ,תלמוד לומר תשלחנו וכי תשלחנו ,יכול שאני דנודע קושית המפ' אהא דאיתא ביומא (כ"ח ,):קיים אברהם אבינו
מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף ,ת"ל וכי תשלחנו חפשי מעמך ,מי כל התורה כולה עד שלא ניתנה ,דהיאך שמר את השבת שלא
ששילוחו מעמך יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחו מעמך נצטווה עליה הרי ב"נ מוזהר שלא לשבות ,כדאיתא בסנהדרין (נ"ח,):
עיי"ש ,והנה ביזת מצרים היה מדין הענקה כמש"כ רשיז"ל בפרשת אמר ריש לקיש עכו"ם ששבת (ממלאכתו יום שלם) חייב מיתה ,שנאמר ויום
ראה (פרשה ט"ו-ט"ו) עה"פ העניק תעניק לו וגו' וזכרת כי עבד היית וגו' ולילה לא ישבתו (ודריש לא ישבתו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי ,ולא תימא לא ישבתו אהנך ששת
והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים אף אתה הענק ושנה עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות) ,ואמר מר אזהרתן זו היא מיתתן
לו ,והוא מספרי (סי' ס"ז) הענקתי לך ושניתי לך אף אתה הענק לו עכ"ק ,וע"כ דיצאו מכלל בני נח ,ועיין בפרשת דרכים (דרוש א').
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ח
לו א-ל אלהי ישראל ,אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה ושנה לו ,מה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תתן לו ברוחב
בתחתונים ,ר' הונא בשם ריש לקיש אמר אפילו חזן הכנסת אינו יד ,וכה"א אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת
נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך ,מחר בתך יוצא מצרים ,ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים עיי"ש.
ומתענה ,הה"ד ותצא דינה בת לאה עיי"ש ,ובספר ילקוט הגרשוני
ח"ה בהשמטות כתב ,דאי דרשינן סמוכין בכה"ת מסתבר טפי והנה י"ל דזה אם קיבלו בני ישראל ביזת מצרים וביזת הים מדין
לדרוש כר"ל שיעקב קרא לעצמו א-ל דבזה מובן הסמיכות של הענקה תליא בכך ,דאי נימא דהשלימו זמן הגלות של ארבע מאות
ותצא דינה בת לאה עיי"ש. שנה ,ולפי"ז י"ל דשפיר יצאו בני ישראל ממצרים בזמנם ,ולא היו
בגדר בורח ובכן שפיר בדין שיקבלו הענקה ,משא"כ אי נימא
ומעתה מבואר דברי המדרש ,דכיון דאמר הכתוב ואברם כבד מאוד דיצאו ממצרים טרם שהשלימו גזירת הגלות ,א"כ היה להם דין
במקנה בכסף ובזהב ,וקשה קושית הפרשת דרכים הנ"ל ,דאת"ל בורח ולית ביה חובת הענקה.
שהיה חטא בדבר הזה היאך יתכן שע"י זה נתגלגל לאברהם לזכות
בעושר ונכסים ,ואת"ל שאאע"ה היה לו דין ב"נ ,ולא היה רשאי והבאנו מה דאיתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו-א) ,אמרו ישראל לפני
למסור נפשו על מצותיו ,א"כ תקשי היאך שמר אאע"ה את השבת. הקב"ה רבון העולמים ,ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד
ועדיין לא שלמו ,אמר להם כבר שלמו ,שנאמר (שה"ש ב-י"א) הנה
לכן הסמיך המדרש הקרא ויוציאם בכסף ובזהב ואין בשבטיו הסתיו עבר ,ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו
כושל ,דאין לפקפק במה שלקחו את רכוש מצרים דשפיר זכו בהם השלים הגלות עיי"ש.
כדין מתורת הענקה ,דלא היה דינם כבורח שאין שילוחו מעמך,
כיון שהשלימו כל מה שנגזר עליהם ,מטעמא דקושי השעבוד והבאנו מה דכתבו המפ' דתליא בהא ,דאי אמרינן דמכירת יוסף
השלים הזמן ,דהצדק הוא עם השבטים דיעקב נשא השתי אחיות נחשב לחטא אז קושי השעבוד בא לכפר על חטא דמכירת יוסף
באיסור ,דיעקב בעצמו קרא לו א-ל ,ומינה דס"ל דדרשינן סמוכין, ולא השלים הזמן ,משא"כ אי אמרינן דמכירת יוסף לא הוי חטא אז
ולפי"ז ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור ,ומעתה שפיר י"ל דאאע"ה היה שפיר י"ל דקושי השעבוד השלים הזמן.
לו דין ב"נ ושמר את השבת בעשיית מלאכה שאצל"ג ודו"ק.
ובפרשת שופטים (פרשה י"ז-ט"ו) כתוב ,מקרב אחיך תשים עליך מלך
*** וגו' ,ודרשו מזה חז"ל במסכת ב"ק (דף פ"ח ).מקרב אחיך ממובחר
שבאחיך עיי"ש ,ובשלה"ק כתב דלפי"ז לכאורה אין מן הראוי
ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה :ואיתא בפסיקתא שיהיה יוסף מלך ,שהרי יוסף נולד מביאה אסורה ,כיון שיעקב
רבתי (פרשה מ"ח) פיסקא אחרי מות (אות ג') וז"ל ,ויען ה' את איוב מן חטא במה שנשא שתי אחיות ,ורחל היתה השניה ,ונמצא שביאת
הסערה (איוב ל"ח-א) ,דבר אחר ,מכל שער ושער שבראשו היה הקב"ה רחל היה באיסור ,ומי שנולד מביאה אסורה אינו נקרא ממיוחסין
משיח עצמו עמו ,אמר לו הקב"ה למי אתה קורא תגר שהיגיעוך שבאחיך ולכן אין מן הראוי שיהיה יוסף מלך עכ"ד ,וזה היה טענת
היסורים ,שמא אתה גדול מן האדם יציר כפי ,שעל מצוה אחת השבטים על יוסף על מה שאמר על עצמו שיהיה מלך ,דאין מן
שביטל גזרתי עליו מיתה ועל תולדותיו ולא קרא תגר ,אלא גדול הראוי שיהיה מלך.
אתה מן אברהם שניסיתי אותו כמה נסיונות ,על שאמר במה אדע,
אמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ולא קרא תגר וכו' עיי"ש, אך הרדב"ז בשו"ת (סי' תרצ"ו) כתב ,דליעקב היה מותר ב' אחיות
(מובא בספר ראש דוד פרשת בראשית דף כ"א מדפה"ס) והוא פלאי. שהיה מהמרכבה משכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא הכבוד
ונקרא אל ,כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ח ,).א"ר אחא א"ר אלעזר,
והנבס"ד ,עפימש"כ בספר יד אבי שלום (דף כ"ו ,):דלכן באו יסורים מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל ,שנאמר ויצב שם מזבח ויקרא לו
על איוב ,דאיתא במסכת יבמות (דף מ"ח ,):מפני מה גרים בזמן הזה אל אלקי ישראל ,דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל ,ויקרא לו
מעונין ויסורין באין עליהן ,אחרים אומרים ,מפני ששהו עצמם יעקב מיבעי ליה ,אלא ויקרא לו ליעקב אל ,ומי קראו אל ,אלקי
להכנס תחת כנפי השכינה עיי"ש ,וכיון דאיוב גייר את עצמו י"ל ישראל ע"כ הגמ' ,וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא של
דלכן באו היסורים עליו על ששהה להתגייר ,ותרעומתו היתה, מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול ,ואסור להשתמש
דכיון דאאע"ה הכיר את בוראו כשהיה בן מ"ח שנים ,ולא מצינו בשרביטו של מלך ,וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר לו
שבאו יסורים על אאע"ה ,ולכן התרעם דלמה הוא נידון ביסורים להשתמש בשרביטו של מלך ,ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד,
על ששהה להתגייר עיי"ש. ולפי"ז ראוי יוסף להיות מלך.
והנה י"ל דהוכחתו דאאע"ה היה בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו ואיתא במדרש תנחומא (מובא ברש"י עה"ת) הטעם שנענשה דינה שבא
היתה ,דעיין בבעלי תוס' עה"ת (פרשת חיי שרה) שכתבו ,דלכן נשא עליה שכם ,משום דהיתה יצאנית כדכתיב ותצא לאה וכל כבודה
אברהם להגר אע"ג שהיתה מצרית שעתידה תורה לאסור ,דכיון בת מלך פנימה ,אך בבראשית רבה (פרשה ע"ט-ח) איתא ,אר"ל ויקרא
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ט
איסור מותר לאכול דמאחר שנתבטל ברוב נהפך אותו איסור דאאע"ה היה גר וקהל גרים לא אקרי קהל ,וע"כ לא היה אסור
ונעשה היתר לגמרי כי כן גזרת הכתוב עיי"ש ,וזה י"ל גם בנידון במצרית ,וכ"כ בספר המקנה עמ"ס קידושין בסופו עיי"ש.
דידן ,דהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הרוצה לזכות את בריותיו,
ולהרבות הזכיות על העונות ,לכן כשרואה הקב"ה שהזכיות ובנזה"ק כתב ,דלמד"א מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו שפיר
והעונות שוים ושקולים הם ,נוטל כל הזכיות בבת אחת ונותן לתוך היה לאאע"ה דין גר ,אבל למד"א בן ג' שנים הכיר את בוראו ,לא
המדה ,ואח"כ נותן לתוכו העונות כל אחת ואחת בפני עצמה ,כדי היה לו דין גר כלל דהא מעודו הוכר את בוראו ,מובא בספר בנין
שיהיה ראשון ראשון בטל ,ויתהפכו העונות לזכיות שמתבטלים דוד (פרשת תולדות אות נ"ג) ,וממה שנשא אאע"ה את הגר אע"ג דהיתה
ברוב ,וכדקיי"ל כל איסורין שבתורה חד בתרי בטל ,וזהו הכונה מצרית ,וע"כ דאאע"ה היה גר וקהל גרים לא אקרי קהל ,וזהו רק
מוחל עונות עמו ,והאיך ,על ידי מעביר ראשון ראשון ,היינו דנותנן אי ס"ל דהיה בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו כדברי הנזה"ק ,ומזה
באופן שיהא קמא קמא בטל בזכיות ומבטלו עכ"ד. היה לאיוב הוכחה דאאע"ה היה בן מ"ח שנים כשהכיר את בוראו.
(פ"אונודע מה שכתב הפרמ"ג (יו"ד סי' ס"ב מ"ז סק"א) ובשער התערובות אך בנזר הקודש כתב ,דלכן נשא אברהם להגר אע"ג שהיתה
חקירה ג') דבבן נח לא מהני ביטול ברוב ,דאחרי רבים להטות בישראל מצרית שעתידה תורה לאסור ,דהלא טעם איסורן הוא מכח שהיו
נאמרה ולא בבן נח עיי"ש ,ולפי"ז א"ש למה לא מהני תשובה בני ישראל שם ,ובימי אברהם לא הוי שייך טעם זה עיי"ש.
לב"נ ,כיון דכל הטעם דתשובה מהני הוא ע"י שהקב"ה מבטל
העונות ברוב ,א"כ תינח בישראל דנוהג בהם דין רוב ומיעוט ושייך וכתב בספר חכמת התורה (פרשת לך דף תצ"א ,):דכ"ז א"ש אי ס"ל
בהו ביטול ברוב ,משא"כ בב"נ דלא מהני ליה ביטול ברוב ,גם דרשינן טעמא דקרא ,אז שפיר י"ל דהטעם דלא יבוא מצרי הוא
תשובה לא מהני להו. משום שבני ישראל היו שם ,וכיון דבימי אברהם לא שייך זה ,הותר
לו ליקח מצרית ,משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא אז אין
ולכאורה י"ל דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא ,אז י"ל לחלק עיי"ש.
דטעמא דתשובה מהני דהקב"ה נוטל כל הזכיות בבת אחת ונותן
לתוך המדה ,ואח"כ נותן לתוכו העונות אחת אחת ,כדי שיהיה וכתב הרמב"ן (פרשה ט"ו-ז) להמליץ שאברהם אבינו לא קרא תגר חס
ראשון ראשון בטל ,ויתהפכו העונות לזכיות שמתבטלים ברוב, ושלום ,אלא דשאל פן ואולי יעשו הכנעני תשובה על עונם ,ולא
ומעתה בב"נ דלא שייך ביטול אמרינן דתשובה לא מהני בב"נ, ינתן הארץ לבני ישראל ,דהרי מקרא מלא לא בצדקתך וביושר
אבל אי ס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא ,אז י"ל דתשובה מהני לבבך אתה בא לרשת את הארץ כי אם ברשעת הגוים האלה וגו',
משום גזירת הכתוב ,ואין לחלק בין ישראל לב"נ ,וי"ל דגם בב"נ ולכן חשש אברהם אבינו שמא הכנענים יחזרו בתשובה ויתעכב
מהני תשובה. ירושת הארץ עיי"ש ,וכתב בספר כסף נבחר (בפרשתן) דכ"ז ניחא אי
ס"ל דתשובה מהני לבני נח אז שפיר יש לומר דאברהם אבינו
ובזה יבואר דברי המדרש ,דאיוב היה לו תרעומות אמאי באים בהאי פחדא הוו יתיב וכדין שאל ,משא"כ אי ס"ל דלא מהני
עליו יסורים ,ואי משום בשביל ששהה להתגייר ,הלא גם אאע"ה תשובה לבני נח כדאיתא במדרש תנחומא (פרשת האזינו) כתיב ישא ה'
שהה להתגייר עד מ"ח שנים ,ולא מצינו שבאים יסורים על אברהם פניו אליך ,אליך נושא פנים כשחוזרים בתשובה ולא לאומות
אבינו ,וההכרח דהיה לאיוב דאברהם התגייר כשהיה מ"ח שנים העולם עיי"ש ,ולפי"ז אין לו תירוץ על אמרו במה אדע עכ"ד.
היתה ,ממה שנשא אאע"ה את הגר אע"ג דהיתה מצרית ,וע"כ
דאאע"ה היה גר וקהל גרים לא אקרי קהל ,וזהו רק אי ס"ל דהיה ובהואיל משה (פרשת נח) כתבנו למה מועיל תשובה רק לישראל,
בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו כדברי הנזה"ק. [ועיין בספר בני יששכר חודש סיון (מאמר ב' אות ה') ,שהביא כמה
טעמים ע"ז] ,לפימש"כ בספר ברית שלום פרשת כי תשא (דף נ"ט.
וע"ז אמר לו הקב"ה ,דז"א ,דהלא אברהם אבינו נענש על מה מדפה"ס) לפרש מה שאומרים בתפילת אל מלך יושב על כסא רחמים
שאמר במה אדע ,דאין לו התנצלות דלכן שאל דחשש שמא וכו' מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון וכו' ,דאיתא במסכת
הכנענים יעשו תשובה ,משום דלב"נ לא מהני תשובה ,ומינה דס"ל ע"ז (דף ע"ג ,).המערה יין נסך מצרצור קטן לבור אפילו כל היום כולו
דרשינן טעמא דקרא ,ולפי"ז גבי אברהם ליכא הלאו דלא יבוא קמא קמא בטל עיי"ש ,ואיתא ביו"ד (סי' קל"ד סעיף א') ,דיין נסך
מצרי ,ומעתה ליכא הוכחה דאברהם אבינו היה גר ,ושפיר י"ל דבן שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא ,במה דברים
ג' שנים הכיר את בוראו ,ולכן לא באו יסורים על אברהם אבינו, אמורים כשהורק היין המותר על טיפה של יין נסך ,אבל אם עירה
משא"כ אתה ששהית להתגייר אין לך להתרעם על היסורים יין נסך מצרצור קטן לתוך הבור של יין (היתר) ,אפילו עירה כל היום,
שבאים עליך ודו"'ק. ראשון ראשון בטל וכו' עיי"ש.
ונודע שיטת הרא"ש בפרק גיד הנשה דאם נתערב דבר מועט של
להערותhoilmoshe@gmail.com: איסור בתוך של היתר הכל מותר באכילה ואפילו אותו חתיכה של
הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף י
