gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: לך לך (2026-10-19)

הואיל משה · Hoil Moshe — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת לך‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫להם לקיים המצוות הקשורים בעניני הגוף והגשם‪ ,‬מ"מ יכולים‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬ ‫לקבל המצוות וחלקי התורה דשייך קיומם גם בשמים ממעל‪ ,‬כגון‬ ‫אביך אל הארץ אשר אראך‪ :‬ולמעלה כתיב ויהיו ימי‬ ‫מצות אהבת ה' ויראת ה' ותלמוד תורה וכדומה‪.‬‬ ‫תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן‪:‬‬ ‫אך י"ל דזה תליא בפלוגתת ריו"ח ור"ל‪ ,‬דאיתא במסכת סנהדרין‬ ‫והנבס"ד לדרוש סמיכות הפרשיות‪ ,‬דרש"י (סוף פרשת נח) הקשה‪ ,‬דאיך‬ ‫(דף קי"א‪ ).‬עה"פ (ישעיה ה‪-‬ל"ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי‬ ‫כתיב וימת תרח בחרן‪ ,‬והלא אכתי לא מת תרח עיי"ש‪ ,‬אך אי ס"ל‬ ‫חק‪ ,‬אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד (מלשמרו נידון בגיהנם)‪,‬‬ ‫אין מוקדם ומאוחר בתורה א"ש‪ .‬ואיתא במסכת גיטין (דף ס‪ ,).‬אמר‬ ‫אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי (אין הקב"ה רוצה שיהא דן‬ ‫ר' יוחנן משום רבי בנאה‪ ,‬תורה מגילה מגילה ניתנה (כשנאמרה פרשה‬ ‫את ישראל כל כך לכף חובה)‪ ,‬אלא אפילו לא למד אלא חק אחד עיי"ש‪ ,‬וי"ל‬ ‫למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותופרן)‪ ,‬שנאמר אז‬ ‫דמלאכי השרת ס"ל כר' יוחנן דבחוק אחד סגי להנצל ממדת הדין‪,‬‬ ‫אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי‪ ,‬ר"ש בן לקיש אומר‪,‬‬ ‫ומינה דכל מצוה ומצוה חשיב בפני עצמה‪ ,‬ולכן רצו לקבל אותן‬ ‫תורה חתומה ניתנה (לא נכתבה עד סוף ארבעים שנה לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן‬ ‫המצוות דשייכו בהו‪ ,‬ומשה רבינו השיבם כדעת ר"ל דצריכין‬ ‫והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן)‪ ,‬שנאמר לקוח את ספר‬ ‫לקיים כל התורה כולה כי תורת ה' תמימה וכיון שהם אינן שייכים‬ ‫התורה הזאת עיי"ש‪.‬‬ ‫בכמה וכמה מצוות אינם יכולין לקבל את התורה עיי"ש‪.‬‬ ‫וכתב בס' בא ישועה ונחמה (פ' ברכה)‪ ,‬דאי ס"ל תורה חתומה ניתנה‪ ,‬אז‬ ‫ובספר בני שמואל (פרשת חיי שרה) כתב‪ ,‬דר' יוחנן דס"ל תורה מגילה‬ ‫י"ל דקיבל התורה בשלימותה על הסדר שנכתב אף שלא היה כסדר‪,‬‬ ‫ניתנה‪ ,‬להורות דאפילו לא שמר רק חק אחד ניצול מגיהנם‪ ,‬ור'‬ ‫ושפיר י"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל מגילה מגילה‬ ‫יוחנן לשיטתו‪ ,‬ור"ל דס"ל חתומה ניתנה‪ ,‬לשיטתו דצריך לשמור‬ ‫ניתנה וכל פרשה כשניתן נתחבר אל התורה לא שייך לומר אין‬ ‫דוקא כל המצות והחוקים‪ ,‬ואם שייר אפילו חק אחד אינו ניצול‬ ‫מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬דהרי כשנכתב תיכף נתפר לתורה עכ"ד‪.‬‬ ‫מגיהנם‪ ,‬כי דוקא חתומה ניתנה כל המצות יחד עכ"ד‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬דבשעה שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו‬ ‫ובספר שער החצר (אות קנ"ב) כתב‪ ,‬דלכן קבלו ישראל התורה ולא‬ ‫מלאה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל‬ ‫מלאכי השרת‪ ,‬משום דהתורה דברה כלשון בני אדם ולכן שייך‬ ‫תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו תנה הודך על השמים עיי"ש‪ ,‬והמפ' כתבו‬ ‫התורה לבני אדם ולא למלאכי השרת עכ"ד‪ ,‬ועיין בספר עזרא (דף‬ ‫(עיין ספר ראש דוד פרשת בשלח‪ ,‬ובספר שמע יעקב פרשת במדבר) דטענת המלאכים היתה‬ ‫י"ג‪ :‬מדפה"ס)‪.‬‬ ‫שהם צריכים לקבל התורה מכח דינא דבר מיצרא עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר קדושת יו"ט (בפרשתן) ד"ה א"י ויאמר ה' הקשה‪ ,‬דאיתא‬ ‫ובספר יציב פתגם (פרשת שמיני) כתב לבאר מה דאיתא במסכת שבת‬ ‫במד"ר (ויקרא ד‪-‬ו)‪ ,‬א"ר אלעשא‪ ,‬גוי אחד שאל את ר' יהושע בן‬ ‫(שם)‪ ,‬דמשה רבינו השיב על תביעת מלאכי השרת ואמר רבש"ע‬ ‫קרחה‪ ,‬כתוב בתורתכם אחרי רבים להטות‪ ,‬אנו מרובים מכם מפני‬ ‫תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה וכו' לא יהיה לך אלהים אחרים‪,‬‬ ‫מה אין אתם משוין עמנו בע"ז עיי"ש‪ ,‬וכתבו המפ' לתרץ‪ ,‬משום‬ ‫בין עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים‪ ,‬שוב מה כתיב בה‬ ‫דאיתא במסכת כתובות (דף ט"ו‪ ,).‬דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‬ ‫זכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬כלום אתם עושים מלאכה שאתם‬ ‫ולא אזלינן בתר רוב‪ ,‬וכל זמן שישראל יושבים וקבועים במקומם‪,‬‬ ‫צריכין שבות‪ ,‬שוב מה כתיב בה‪ ,‬לא תשא‪ ,‬משא ומתן יש ביניכם‪,‬‬ ‫הו"ל דין קבוע דקיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪ ,‬ולא צריכין‬ ‫שוב מה כתיב בה‪ ,‬כבד את אביך ואת אמיך‪ ,‬אב ואם יש לכם‪ ,‬שוב‬ ‫לחוש לטענת המינים דהם רובא דעלמא‪ ,‬עיין בישמח משה (ר"פ‬ ‫מה כתיב בה לא תרצח‪ ,‬לא תנאף‪ ,‬לא תגנב‪ ,‬קנאה יש ביניכם‪,‬‬ ‫שמות)‪ ,‬אך כ"ז א"ש בעת שישראל יושבים וקבועים במקומם‪ ,‬אבל‬ ‫יצה"ר יש ביניכם וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫בשעת שישראל ניידי ממקום קביעותם אז יש מקום שיתעורר‬ ‫טענתם דניזול בתר רובא‪ ,‬ולפי"ז איך אמר הקב"ה לאאע"ה לך לך‬ ‫ולכאורה צ"ב סברת מלאכי השרת‪ ,‬וכי לא ידעו שרוב מצוות‬ ‫להיות נייד‪ ,‬הא אז לא יהיה קבוע ויש חשש ביטול ברוב עכ"ק‪,‬‬ ‫התורה אי אפשר לקיימן רק בעולם הזה בבעלי גוף חומרי‪ ,‬והיאך‬ ‫ועיין בספר בנין דוד (בפרשתן אות ג' ואות י"ג' ואות י"ט')‪.‬‬ ‫עלה על דעתם לקבל התורה‪ ,‬אך י"ל דסברו דאעפ"י שאי אפשר‬ ‫א‬ ‫מה דרך רשות אף כל רשות‪ ,‬ופריך מי לא עסקינן דקא אזיל‬ ‫ובספר טיב לבב כתב לבטל טענת אומות העולם‪ ,‬דאיתא‬ ‫לדבר מצוה ואפילו הכי אמר רחמנא לקרי‪ ,‬ומשני אם כן‬ ‫במדרש רבה שמות (פרשה ו‪-‬א)‪ ,‬בשעה שעבר שלמה על לא‬ ‫לכתוב רחמנא בשבת ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בשבת‬ ‫ירבה לו נשים ולא ירבה לו סוסים וגו'‪ ,‬עלתה יו"ד שבירבה‬ ‫דידך ובלכת דידך הוא דמחייבת הא דמצוה פטירת וכו'‪,‬‬ ‫וקטרגה עליו וכו'‪ ,‬תני ר' שמעון בן יוחאי‪ ,‬ספר משנה תורה‬ ‫וב"ה אמרי (נהי נמי דקרא למידרש מיניה פרט לחתן אתא) ממילא שמע מינה‬ ‫עלה ונשתטח לפני הקב"ה אמר לפניו וכו' הרי שלמה מבקש‬ ‫(בלכת דידך הוא דמחייבת) אלמא בדרך נמי קרי עיי"ש‪.‬‬ ‫לעקור יו"ד ממני‪ ,‬אמר ליה הקב"ה שלמה ואלף כיוצא בו‬ ‫בטלין ודבר ממך אינו בטל עיי"ש‪ ,‬הרי דאות אחת מן התורה‬ ‫(דף‬‫וכתב בספר חוט המשולש (בפרשתן שער אשר)‪ ,‬דבמסכת סוכה‬ ‫אינה בטלה אפילו באלף‪ ,‬ונודע דכל אחד מישראל יש לו‬ ‫כ"ה‪ ):‬ילפינן דעוסק במצוה פטור מן המצוה‪ ,‬דכתיב ויהי‬ ‫אחיזה באות אחת מהתורה‪ ,‬וידוע מדורשי רשומות שאמרו‬ ‫אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו'‪ ,‬טמאי מת מצוה היו‬ ‫דתיבת ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה‪ ,‬וא"כ כל‬ ‫שחל ז' שלהם בערב פסח‪ ,‬דכתיב ולא יכלו לעשות הפסח‬ ‫אחד מס' רבוא נשמות ישראל הוא כנגד אות אחת מן‬ ‫ביום ההוא וגו'‪ ,‬וצריכי‪ ,‬דאי מהתם משום דלא מטא זמן‬ ‫התורה‪ ,‬ומעתה אין ממש בטענת האומות‪ ,‬כיון דבני ישראל‬ ‫חיובא דפסח‪ ,‬אבל הכא דמטא זמן חיובא דקריאת שמע‬ ‫אחוזים הם באותיות התורה אין שייך בהם ביטול עכ"ד‪.‬‬ ‫אימא לא‪ ,‬קמ"ל‪ ,‬ואי מהכא משום דליכא כרת וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר שפת אמת לר' ישמעאל הכהן פרשת יתרו (דף מ"ה‪).‬‬ ‫ומעתה י"ל דב"ה ס"ל דלא אמרינן האי סברא דבפסח לא‬ ‫כתב‪ ,‬דאי ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם לא שייך לומר‬ ‫מטא זימנא מיקרי‪ ,‬דהרי כבר ידעו שכשיטמאו לא יוכלו‬ ‫דיש ס' רבוא אותיות דווקא מכוונים לס' רבוא שורשי‬ ‫לטהר קודם פסח‪ ,‬א"כ מיקרי מטא זימנא‪ ,‬ושפיר ילפינן‬ ‫נשמות‪ ,‬דהרי יש תיבות יתירות לחנם כלשון בני אדם‪ ,‬רק אי‬ ‫קריאת שמע מפסח מכח כש"כ אע"ג דאיכא כרת‪ ,‬ועיי"ש‬ ‫ס"ל לא דברה תורה כלשון בני אדם אז שפיר יש לומר‬ ‫במסכת סוכה דכתבו התוס'‪ ,‬דהא דאיצטריך ובלכתך בדרך‬ ‫דישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה עכ"ד‪.‬‬ ‫לחתן דפטור מקריאת שמע‪ ,‬משום דמבשבתך בביתך ידעינן‬ ‫רק עוסק במצוה‪ ,‬משא"כ בחתן דטריד רק טירדא דמצוה לא‬ ‫ובזה יבואר הסמיכות‪ ,‬וימת תרח בחרן‪ ,‬ולכאורה הא עדיין לא‬ ‫הוי ידעינן‪ ,‬ולכן איצטריך ובלכתך בדרך לחתן עיי"ש‪,‬‬ ‫מת‪ ,‬ועכצ"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬ולפי"ז ס"ל תורה‬ ‫ולפי"ז י"ל דב"ה ס"ל דקרא בשבתך בביתך ע"כ אתי לחתן‪,‬‬ ‫חתומה ניתנה‪ ,‬ולפי"ז צריכין לשמור דוקא כל המצות‬ ‫דאי לעוסק במצוה כבר ידעינן מפסח דג"כ מיקרי מטא‬ ‫והחוקים‪ ,‬וי"ל דמה"ט לא קיבלו המלאכים התורה‪ ,‬ולפי"ז י"ל‬ ‫זימנא כנ"ל‪ ,‬וא"כ אייתר ובלכתך בדרך לאתויי דקורא כדרכו‬ ‫דס"ל לא דיברה תורה כלשון בני אדם‪ ,‬וליכא חשש ביטול‬ ‫בדרך עכ"ד‪.‬‬ ‫ברוב עכו"ם‪ ,‬ולכן ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' ודו"ק‪.‬‬ ‫אך יש להעיר‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף ל"ז‪ ,):‬ויאכלו מעבור‬ ‫***‬ ‫הארץ ממחרת הפסח‪ ,‬ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא‬ ‫אכול‪ ,‬אלמא אקרוב עומר והדר אכול‪ ,‬וכתבו התוס' (דף ל"ח‪).‬‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬ ‫ד"ה אקרוב‪ ,‬בירושלמי מקשה‪ ,‬דאמאי לא אכלו בני ישראל‬ ‫אביך אל הארץ אשר אראך‪ :‬ואיתא במדרש תנחומא‬ ‫בבואם לארץ ישראל מצה מן החדש מטעמא דעשה דבערב‬ ‫(סי' א')‪ ,‬ילמדנו רבינו‪ ,‬אדם מישראל מהו שיקבל עליו‬ ‫תאכלו מצות וידחה הל"ת דחדש‪ ,‬ותי' דמצה הוה עשה‬ ‫מלכות שמים כשהוא מהלך‪ ,‬רב אידי ורב הונא‬ ‫דקודם הדיבור ואין עשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת שלאחר‬ ‫בשם רבי יהודה ור' יוסי בשם רבי שמואל אמרו‪,‬‬ ‫הדיבור עיי"ש‪ ,‬וכתבו האחרונים דש"ס דילן במסכת יבמות‬ ‫אסור לקבל עליו עול מלכות שמים כשהוא מהלך‪,‬‬ ‫(דף ה‪ ):‬פליג על הירושלמי בזה‪ ,‬דהרי אמרינן התם דאין למילף‬ ‫אלא יעמוד במקום אחד ויכוין לבו לשמים באימה‬ ‫עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ממילה ותמיד‪ ,‬דמה למילה‬ ‫וביראה וכו' עיי"ש‪ ,‬ותמוה שייכות הלכה זו לקרא‬ ‫ותמיד שכן ישנן לפני הדיבור עיי"ש‪ ,‬ומשמע דעשה דלפני‬ ‫דפרשתן‪.‬‬ ‫הדיבור אלים טפי מלאחר הדיבור‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת ברכות (דף י‪ ,):‬בית שמאי אומרים‪,‬‬ ‫ומעתה לפי"ז י"ל דדייקא פסח שהוא עשה דלפני הדיבור‬ ‫בערב כל אדם יטה (על צדו) ויקרא ובבוקר יעמוד שנאמר‬ ‫שהיא קיל‪ ,‬ולכן עוסק במצוה פטור ממנה‪ ,‬ומעתה צריכין‬ ‫ובשכבך (דרך שכיבה) ובקומך‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ ,‬כל אדם קורא‬ ‫קרא ובלכתך בדרך להודיענו דעוסק במצוה פטור אפילו‬ ‫כדרכו שנאמר ובלכך בדרך וכו'‪ ,‬ובגמ' (דף י"א‪ ).‬איתא‪ ,‬וב"ש‬ ‫מעשה שלאחר הדיבור‪ ,‬אך לשיטת הבבלי במסכת יבמות (דף‬ ‫האי ובלכתך בדרך מאי עביד להו‪ ,‬ומשני ההוא מבעי להו‬ ‫ה‪ ):‬דעשה שקודם הדיבור חמור עיי"ש‪ ,‬אז שפיר ילפינן‬ ‫לכדתניא בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך‬ ‫מפסח לכל התורה דעוסק במצוה פטור מן המצוה‪.‬‬ ‫פרט לחתן‪ ,‬מאי משמע (פרט לעוסק במצוה)‪ ,‬אמר רב פפא כי דרך‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ב‬ ‫ומעתה מבואר המדרש‪ ,‬דכיון דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך‬ ‫ובספר בית האוצר ח"א (כלל א' אות ד') כתב‪ ,‬דהנה יש לחקור בענין‬ ‫וגו' דהיינו לך אני פוטר מכיבוד אב‪ ,‬והטעם משום שתרח הפקיר‬ ‫מצוות התורה אם ניתנו דייקא בפעם אחת בסיני‪ ,‬וכל מה שאנו‬ ‫חלקו באברהם‪ ,‬וע"כ דהיה לו דין ישראל‪ ,‬ולפי"ז עשה דלפני‬ ‫מחויבים בקיום המצוות הוא רק מכח קבלת התורה בסיני‪ ,‬או‬ ‫הדיבור חמור‪ ,‬וילפינן עוסק במצוה פטור מן המצוה מהא שנפטרו‬ ‫דמ"ת לא היה רק בפ"א בסיני‪ ,‬אלא כבר מזמן האבות התחילה‬ ‫לעשות הפסח‪ ,‬ומעתה ילפינן מובלכתך בדרך שמותר לקרות‬ ‫נתינת התורה‪ ,‬שלאברהם נמסרה מצוות מילה וליעקב גיד הנשה‬ ‫קריאת שמע כשהוא מהלך‪ ,‬ולכן הביא הך דינא הכא ודו"ק‪.‬‬ ‫ובמצרים מצוות הפסח וכדומה‪ ,‬ומאז כבר אנחנו מחויבים בהנך‬ ‫מצוות עוד מלפני מ"ת בסיני‪ ,‬וכמו כן נמשך נתינת התורה כל המ'‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דהבאנו מה שהעיר בספר קדושת יו"ט על מה שאמר לו‬ ‫שנה שהיו ישראל במדבר עד פטירת משרע"ה‪ ,‬והאריך הגרי"ע‬ ‫הקב"ה לך לך מארצך‪ ,‬דהרי אברהם היה אחד ויתבטל ברוב‪,‬‬ ‫זצ"ל דדבר זה תליא בפלוגתא דתנאי ואמוראי עיי"ש‪ .‬וכתב דבכך‬ ‫דהתינח עד עתה שהיה יושב במקומו היה לו דין קבוע‪ ,‬וכמחצה‬ ‫תליא אם עשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת שלאחר הדיבור‪ ,‬דאם‬ ‫על מחצה דמי‪ ,‬אבל עכשיו כשנייד ממקומו אז יש מקום שיתעורר‬ ‫המצוות שנאמרו קודם הדיבור ניתנו בגדר מתן תורה א"כ אין שום‬ ‫טענת הגוי דניזול בתר רובא עכ"ק‪.‬‬ ‫סברא לחלק בין המצוות‪ ,‬משא"כ אם כל חיוב שמירת התורה‬ ‫והמצוות רק מפאת שניתנו לנו במתן תורה בסיני‪ ,‬א"כ י"ל דעשה‬ ‫ובס' דברי מהרי"א (פ' תולדות דף מ"ד‪ :‬ד"ה והנה איתא) כתב ליישב בשם‬ ‫דקודם הדיבור אין דוחה ל"ת שלאחר הדיבור‪.‬‬ ‫המפרשים קושית המין‪ ,‬דאיתא ביבמות (ק"ה‪ ,).‬יבמה שרקקה דם‬ ‫תחלוץ‪ ,‬לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק‪ ,‬וכתב המרדכי‬ ‫וכתב עוד שם דכל זה תליא במה שחקרו קמאי אי האבות היה דינם‬ ‫בחולין (פ"י אות תשל"ז)‪ ,‬ותימה‪ ,‬הא דתניא בזבחים (ע"ט‪ ,).‬רבי יהודה‬ ‫כב"נ או כישראל‪ ,‬דאם האבות יצאו מכלל ב"נ והיה דינם כישראל‪,‬‬ ‫אומר משום רבן גמליאל‪ ,‬אין דם מבטל דם (אצל זריקה ואצל כיסוי)‪ ,‬אין‬ ‫א"כ מה שנצטוו היה בתוקף של קבלת התורה שהחל כבר בזמן‬ ‫רוק (הטהור) מבטל רוק (הזב)‪ ,‬אבל משמע לכ"ע דדם מבטל רוק‪ ,‬א"כ‬ ‫האבות‪ ,‬ולפי"ז י"ל דעשה דקודם הדיבור דוחה לל"ת שלאחר‬ ‫הכא נמי נימא הכי‪ ,‬וכתב לתרץ‪ ,‬דליכא למימר ביטול ברוב אלא‬ ‫הדיבור‪ ,‬משא"כ אם עד מתן תורה בהר סיני היה דינם כב"נ‪ ,‬לא‬ ‫בדבר שהיה ניכר בפני עצמו תחילה ואחר כך נתערב‪ ,‬אבל בדבר‬ ‫יתכן שכבר החל אצלם נתינת התורה‪ ,‬ונתינת התורה היתה רק‬ ‫שתחילת ביאתו לעולם מעורב ליכא למימר דבטיל‪ ,‬והנה גם אצל‬ ‫בסיני‪ ,‬ועשה דקודם הדיבור אינו דוחה לל"ת שלאחר הדיבור‬ ‫בני ישראל י""ל כן‪ ,‬דמשו"ה אינם בטלין הואיל ומשעת לידה היה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בספיר מאיר עיני חכמים (מהדו"ק סי' כ"ח) עיי"ש‪.‬‬ ‫תערובות‪ ,‬ומאז היו נפרדין מהאומות‪ ,‬לא שייך אצלם ביטול ברוב‪.‬‬ ‫ואיתא במדרש רבה (פרשה ל"ט‪-‬ז)‪ ,‬ויאמר ה' אל אברם לך לך‪ ,‬מה כתיב‬ ‫ובספר דברי חיים (בחידושיו למסכת ב"מ דף נ"ד) כתב לחדש‪ ,‬דדברי המרדכי‬ ‫למעלה מן הענין‪ ,‬וימת תרח בחרן‪ ,‬א"ר יצחק‪ ,‬אם לענין החשבון‬ ‫הנ"ל אינם אמורים רק למ"ד דס"ל אין ברירה‪ ,‬אבל למ"ד דס"ל יש‬ ‫ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים‪ ,‬אלא בתחלה אתה‬ ‫ברירה‪ ,‬א"כ הוברר הדבר ולא הוה נולד בתערובות עיי"ש‪[ ,‬ועיין‬ ‫דורש הרשעים קרוים מתים בחייהן‪ ,‬לפי שהיה אברהם אבינו‬ ‫בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' כ"ב) שכתב‪ ,‬דהפלוגתא אי יש ברירה או‬ ‫מפחד ואומר‪ ,‬אצא ויהיו מחללין בי שם שמים ואומרים הניח אביו‬ ‫אין ברירה שייך אף בדבר הנולד בתערובות עיי"ש]‪.‬‬ ‫והלך לו לעת זקנתו‪ ,‬אמר ליה הקב"ה לך אני פוטרך מכיבוד אב‬ ‫ואם‪ ,‬ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם‪ ,‬ולא עוד אלא שאני‬ ‫ואיתא במסכת יומא (דף ע"ד‪ ,).‬חצי שיעור‪ ,‬ר' יוחנן אמר אסור מן‬ ‫מקדים מיתתו ליצאתך‪ ,‬בתחלה וימת תרח בחרן ואח"כ ויאמר ה'‬ ‫התורה‪ ,‬ריש לקיש אמר מותר מן התורה‪ ,‬ר' יוחנן אמר אסור מן‬ ‫אל אברם עיי"ש‪.‬‬ ‫התורה כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל‪ ,‬ריש לקיש אמר‬ ‫מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר בגדי אהרן (בפרשתן ד"ה ואני הקטן) כתב הטעם דאאע"ה פטור‬ ‫מכיבוד אב‪ ,‬יען שתרח סיפר לנמרוד שבנו שיבר צלמיו‪ ,‬ואמר‬ ‫ובספר מאיר עיני חכמים מהדו"ת (דף מ"ה‪ ).‬כתב‪ ,‬דריו"ח ור"ל דפליגי‬ ‫נמרוד לאברהם לעבוד ע"ז ואם לאו ישליכו אותו לכבשן האש‪,‬‬ ‫אי חצי שיעור אסור מה"ת או מותר אזדו לטעמייהו בזה דפליגי‬ ‫ואברהם מסר נפשו והשי"ת עשה לו נס וניצול‪ ,‬אבל עכ"פ תרח‬ ‫לענין ברירה אי יש ברירה או אין ברירה‪ ,‬דעיקר טעמא דס"ל‬ ‫הפקיר חלקו שהיה לו באברהם‪ ,‬כי שלשה שותפים יש באדם‪,‬‬ ‫לריו"ח דחצי שיעור אסור מה"ת הוא משום כיון דחזי לאיצטרופי‬ ‫ואחד מהם הוא האב כדאיתא במסכת קידושין (דף ל‪ ,):‬ולכן הוא‬ ‫איסורא קאכיל‪ ,‬והיינו דאם יאכל עוד בתוך כדי אכילת פרס יצטרף‬ ‫פטור מכיבוד אב עכ"ד‪.‬‬ ‫להשלים השיעור‪ ,‬ונמצא דהחצי שיעור שאכל מקודם היה איסור‪,‬‬ ‫ולכך חל האיסור תיכף על החצי שיעור אף שלא השלים להשיעור‪,‬‬ ‫ובספר בנין דוד (בפרשתן אות ט') כתב‪ ,‬דכ"ז נכון אי נימא דהיה לאברהם‬ ‫ולכאורה קשה‪ ,‬היכי דלא יאכל אלא חצי שיעור וישהה אח"כ‬ ‫דין ישראל‪ ,‬אבל אי נימא דהיה לו דין ב"נ‪ ,‬ובהלכות יסודי התורה‬ ‫ביותר מכדי אכילת פרס ולא יאכל עוד‪ ,‬ונימא כי עתה איגלאי‬ ‫(פ"ה‪-‬ה"ד) כתב הרמב"ם דבן נח אינו מצווה על קידוש השם‪ ,‬ואם‬ ‫מילתא למפרע כי לא היה בדעתו לאכול עוד‪ ,‬ואמאי יהיה חצי‬ ‫מסר נפש ו הרי זה מתחייב בנפשו עיי"ש‪ ,‬א"כ לא הפקיר תרח‬ ‫שיעור אסור מה"ת‪.‬‬ ‫חלקו באברהם דהא לא היה צריך למסור נפשו עכ"ד‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ג‬ ‫ועיין באו"ח (סי' תקפ"ח סעיף ה')‪ ,‬יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין‬ ‫אך ר' יוחנן לשיטתו דס"ל במסכת גיטין (דף מ"ח‪ ).‬דאחין שחלקו‬ ‫תוקעין בשופר‪ ,‬וכתב הטו"ז (סק"ה) משום שמא יטלנו בידו לילך‬ ‫לקוחות הן משום דאין ברירה עיי"ש‪ ,‬ולכן שפיר ס"ל חצי שיעור‬ ‫אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר‪ ,‬והקשה המזרחי‪ ,‬ביו"ט נמי‬ ‫אסור מה"ת‪ ,‬ואעפ"י שחזינן שלא אכל עוד יותר‪ ,‬מ"מ אמרינן‬ ‫נגזור שמא יתקן כלי שיר‪.‬‬ ‫דבשעה שאכל חצי שיעור הראשון היה בדעתו לאכול בכדי אכילת‬ ‫פרס עוד חצי שיעור‪ ,‬אבל ר"ל דס"ל במסכת גיטין (דף מ"ז‪ ):‬דהמוכר‬ ‫וכתב‪ ,‬ועוד נ"ל לתרץ דאין להם לגזור ולעקור לגמרי ד"ת שצותה‬ ‫שדיהו לפירות מביא ואינו קורא‪ ,‬דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי‪,‬‬ ‫לתקוע ביום זה‪ ,‬בשלמא בשבת לא מתעקר לגמרי כיון שבלא שבת‬ ‫וע"כ דס"ל יש ברירה דאל"כ לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש‪,‬‬ ‫תוקעין ביו"ט‪ ,‬ונראה שזהו בכלל מה שעשו סייג לתורה ולא‬ ‫דלא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון‬ ‫לעבור על ד"ת דזהו לעבור על ד"ת לעקרו לגמרי‪ ,‬ובזה כתב לתרץ‬ ‫כדאיתא בגמ' (שם)‪ ,‬וכיון דס"ל יש ברירה לכן ס"ל דחצי שיעור‬ ‫קושית המפ' דאמאי אמרינן דמילה דחיא שבת ולא גזרינן שמא‬ ‫מותר מה"ת‪ ,‬דאמרינן כיון שלא השלים לשיעור שלם‪ ,‬הוברר‬ ‫יעביר התינוק ד"א ברה"ר‪ ,‬משום דכל דבר המפורש להיתר בתורה‬ ‫הדבר למפרע שלא אכל איסור עכ"ד‪.‬‬ ‫אין כח ביד חכמים לאסרו עיי"ש‪.‬‬ ‫(שם)‬ ‫ונודע מש"כ הגאון מוהר"ר יהונתן זי"ע הובא באור חדש‬ ‫וכ"כ ביור"ד (סי' קי"ז סק"א) לענין איסור סחורה במאכלות אסורות‪,‬‬ ‫אמאי לא אכלו ממצה של חדש‪ ,‬עפ"י מה דאיתא בתמורה (ט"ז‪,).‬‬ ‫ושע"ז אמרו במסכת יבמות (דף צ‪ ):‬א"ר אלעזר בן יעקב‪ ,‬שמעתי‬ ‫דבימי אבלו של משה נשתכחו ג' אלפים הלכות מישראל עד‬ ‫שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה‬ ‫שהחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו‪ ,‬וביומא (פ‪ ).‬מבואר‪ ,‬דשיעורין‬ ‫אלא לעשות סייג לתורה עיי"ש‪ ,‬ולכן אעפ"י שגזרו שלא למכור‬ ‫בית דין של יעב"ץ תיקנום (וברש"י דיעב"ץ הוא עתניאל בן קנז) וי"ל דהיו מתוך‬ ‫מאכלות האסורים‪ ,‬לא גזרו אלא על הקונה מחבירו כדי להרויח‬ ‫ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה ולא היו בקיאין בשיעורין‬ ‫ולמכור ביוקר‪ ,‬אבל למכור לנכרי נבלה שנזדמנה לידו שרי‪ ,‬לפי‬ ‫עד שעתניאל בן קנז החזירן בפלפולו‪ ,‬וי"ל דלכן לא היו יכולין‬ ‫שנאמר בפירוש או מכור לנכרי‪ ,‬וכן לא גזרו לסחור בחלב‪ ,‬לפי‬ ‫לאכול מצה מן החדש דהרי לא ידעו כמה הוא שיעור אכילת מצוה‬ ‫שמפורש בתורה וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה‬ ‫ויש לחוש דלא יכוונו באכילתם כשיעור ולא יקיימו המצוה ויהא‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וכן כתבו התוס' בב"מ (ע‪ ):‬ד"ה תשיך‪ ,‬לענין נשך לנכרי‪.‬‬ ‫עוברין על איסור חדש שלא במקום מצוה‪ ,‬והיינו שלא ידעו אי‬ ‫בחיובי אכילות בעינן כזית או כביצה דהיא ב' זיתים‪ ,‬וא"כ ממנ"פ‬ ‫וכ"כ השיטה מקובצת במסכת כתובות (דף ל"ד‪ ,).‬אהא דאיתא‬ ‫לא יכלו לאכול מצה מחדש‪ ,‬דאם יאכלו כב' זיתים מצה‪ ,‬דילמא‬ ‫(שם) המבשל בשבת וכו'‪ ,‬ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל‬ ‫אין צריך לאכול רק כזית אחד ועברו על כזית השני משום ל"ת‬ ‫למוצאי שבת לאחרים (לישראל) ולא לו‪ ,‬במזיד לא יאכל‬ ‫דחדש‪ ,‬ואם יאכלו כזית אחד‪ ,‬שמא השיעור הוא ב' זיתים‪ ,‬וא"כ‬ ‫עולמית לא לו ולא לאחרים (ישראל אבל מוכרו ונותנו לעכו"ם)‪ ,‬ואמרינן‪,‬‬ ‫בכזית אחד לא יצאו ידי מצה ועברו על איסור חדש‪ ,‬ואף דגם‬ ‫מאי טעמא דריו"ח הסנדלר (דאמר מעשה שבת אסורין באכילה)‪ ,‬כדדריש‬ ‫בחדש הוי השיעור כב' זיתים‪ ,‬והם לא אכלו רק כזית אחד‪ ,‬מ"מ‬ ‫ר' חייא אפיתחא דבי נשיאה‪ ,‬ושמרתם את השבת כי קדש‬ ‫הלא קיי"ל כריו"ח ביומא (ע"ד‪ ).‬דחצי שיעור אסור מה"ת עכ"ד‪.‬‬ ‫היא לכם‪ ,‬מה קודש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין‬ ‫באכילה‪ ,‬אי מה קודש אסור בהנאה אף מעשה שבת אסורין‬ ‫ובזה יבואר המדרש‪ ,‬דכיון דהקב"ה אמר לאאע"ה לך לך מארצך‬ ‫בהנאה‪ ,‬ת"ל לכם שלכם יהא‪ ,‬יכול אפילו בשוגג (תאסר באכילה אם‬ ‫וגו'‪ ,‬ולכאורה הא אז לא יהיה קבוע ואיכא חשש ביטול ברוב‪,‬‬ ‫שגג בבישול שלא ידע שהיא שבת) ‪ ,‬ת"ל מחלליה מות יומת (היכא דאיכא חיוב‬ ‫וע"כ דליכא חשש ביטול הואיל ומשעת לידה היה בתערובות‪,‬‬ ‫מיתה אסירי באכילה כי קודש)‪ ,‬במזיד אמרתי לך (שהוא אסור כקודש דהא גבי חיוב‬ ‫ומינה דס"ל אין ברירה‪ ,‬וחצי שיעור אסור מה"ת‪ ,‬וי"ל דלכן לא‬ ‫מיתה כתיב) ולא בשוגג עיי"ש‪.‬‬ ‫אכלו ממצה של חדש‪ ,‬וי"ל דעשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת‬ ‫שלאחר הדיבור‪ ,‬וילפינן עוסק במצוה פטור מן המצוה מהא‬ ‫וכתב השיטמ"ק (ד"ה מ"ט דר"י הסנדלר) והכי קא בעי‪ ,‬מ"ט דר"י‬ ‫שנפטרו לעשות הפסח‪ ,‬ומעתה ילפינן מובלכתך בדרך שמותר‬ ‫הסנדלר דאמר מעשה שבת אסורין באכילה ומותרין‬ ‫לקרות קריאת שמע כשהוא מהלך‪ ,‬ולכן הביא הך דינא הכא ודו"ק‪.‬‬ ‫בהנאה‪ ,‬פי' אמאי לא גזר הנאה אטו אכילה כי היכי דגזר‬ ‫שוגג אטו מזיד‪ ,‬והרי שניהם שוגג וההנאה הותרה מן התורה‬ ‫ג) עוי"ל‪ ,‬דאיתא בברכות (דף כ"א‪ ,).‬אמר רב יהודה‪ ,‬ספק קרא קריאת‬ ‫לא נאסר אלא במזיד ובאכילה‪ ,‬ומשני כדדרשי ר' חייא וכו'‬ ‫שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא‪ ,‬ספק אמר אמת ויציב ספק לא‬ ‫והלכך כיון שהיתר הנאה שמעינן מדכתיב לכם משלכם יהא‬ ‫אמר חוזר ואומר אמת ויציב‪ ,‬מאי טעמא קריאת שמע דרבנן‪ ,‬אמת‬ ‫לכך לא גזר בה כיון שהתורה התירה להדיא‪ ,‬אבל בשוגג לא‬ ‫ויציב דאורייתא (שמזכיר בה יציאת מצרים דחיובא דאורייתא היא דכתיב למען תזכר את יום‬ ‫שמעינן לה בהדיא אלא מדאסמכיה למחלליה לומר במזיד‬ ‫צאתך מארץ מצרים) ‪ ,‬מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך‪ ,‬אמר ליה אביי ההוא‬ ‫אמרתי לך ולא בשוגג‪ ,‬וכיון שכן איכא למימר אי קרא לא‬ ‫בדברי תורה כתיב עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דמאן דס"ל דק"ש דאורייתא‬ ‫אסרה יבאו חכמים כדרכם יעשו משמרת למשמרתה של‬ ‫ס"ל דהקרא ובשכבך ובקומך קאי אקריאת שמע‪ ,‬ומאן דס"ל דק"ש‬ ‫תורה וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫הוא דרבנן ס"ל דהקרא ובשכבך ובקומך קאי אדברי תורה‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ד‬ ‫ונטילת לולב ייכשל בחטא העברת ד' אמות ברה"ר‪ ,‬שהרי ליכא‬ ‫ולפי"ז כתב בדברי תורה (שנה ח' גליון ג') להעיר‪ ,‬דאי אמרינן דהקרא‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא שיגן בעדו‪ ,‬ולפי"ז אין צורך לומר דכל כח‬ ‫קאי אקריאת שמע‪ ,‬הרי מפורש בכתוב ובלכתך בדרך שאפילו‬ ‫החכמים בגזירותיהן הם רק מפאת שמגלין הצפונות שכך הוא רצון‬ ‫בשעת הליכה מותר לקרות ק"ש וכמבואר שם (דף י"א‪ ,):‬ולפי"ד‬ ‫התורה וכנ"ל‪.‬‬ ‫הטו"ז הנ"ל דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים‬ ‫לאסור‪ ,‬וא"כ אם בשכבך קאי על קריאת שמע‪ ,‬א"כ הו"ל מפורש‬ ‫ולפי"ז אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא איכא‪ ,‬וי"ל דהמצוה מגינה‬ ‫להדיא ובלכתך בדרך שקורא אפילו בשעת הליכה‪ ,‬ושוב לא היה‬ ‫שלא יבוא לידי חטא וקשה למה גזרו חכמים על תקיעת שופר‬ ‫אפשר לחכמים לתקן שלא יקרא אדם את שמע כשהוא מהלך‪ ,‬אבל‬ ‫ונטילת לולב בשבת‪ ,‬ועכצ"ל כמש"כ הבית שערים דהחכמים‬ ‫אי ס"ל דק"ש דרבנן‪ ,‬וכיון דהם תקנוה שפיר אמרו שלא לקרותה‬ ‫הבינו וראו שאין כאן מצוה‪ ,‬והיינו כיון דמקור כל גזירות ותקנת‬ ‫בהליכה עכ"ד‪.‬‬ ‫חכמים הם בתורה עצמה שהחכמים השכילו לבאר צפונותיה‪,‬‬ ‫וממילא במה שמפורש בתורה להיתר אין כח לחכמים לאסור‬ ‫ובשו"ת בית שערים חיור"ד (סי' תל"ז) ד"ה וע"ז עורר‪ ,‬למה אסרו‬ ‫וכדברי הבית שערים הנ"ל דמאחר דמפורש ההיתר אי אפשר לומר‬ ‫חכמים תקיעת שופר ונטילת לולב בשבת משום גזירה שמא‬ ‫שהתורה אוסרתה‪ ,‬ולפי"ז אין כח ביד חכמים לאסור אלא במה‬ ‫יעבירנו ד' אמות ברה"ר‪ ,‬והרי כיון דמצוה גורררת מצוה‪ ,‬א"כ‬ ‫שאינו מפורש בתורה להיתר‪.‬‬ ‫בעסקו בקיום המצוה בוודאי לא יבוא לידי עבירה‪ ,‬וי"ל דאיתא‬ ‫במסכת עירובין (דף כ"א‪ ,):‬בני הזהר בדברי סופרים מדברי תורה‪,‬‬ ‫משא"כ אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ומעתה אין מקום‬ ‫שדברי תורה יש בהם עשה ול"ת‪ ,‬ודברי סופרים כל העובר על‬ ‫להקשות למה גזרו שמא יעבירנו‪ ,‬דבדין הוא לחוש כך כיון שאין‬ ‫דברי סופרים חייב מיתה עיי"ש‪ ,‬ולכאורה טעמא בעי אמאי‬ ‫המצוה מגינה שלא יבוא לידי חטא‪ ,‬ומעתה אין הכרח לומר דכל‬ ‫חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה‪.‬‬ ‫גזירות חכמים הוא מפני שהבינו וראו כן ברמזי התורה‪ ,‬אלא‬ ‫דהחכמים כפי ראות עיניהם בכל דור יכולים לגזור ככל שיחפצו‪,‬‬ ‫וי"ל עפי"מ דמבואר בספרים דכל איסורי דרבנן המה איסורי תורה‪,‬‬ ‫ומעתה אין הכרח לומר דעל דבר המפורש בתורה להיתר אינם‬ ‫והתורה לא היה צריך לצוות ע"ז במפורש כי הראשונים השיגו‬ ‫יכולים לגזור‪ ,‬דבהעדר יסוד זה שכל גזירות חכמים רק כפי הבנתם‬ ‫מעצמם שדבר זה אסור כמו שאאע"ה קיים כל התורה עד שלא‬ ‫בתורה משה‪ ,‬אלא שגם בכח עצמם יכולים לחדש ולגזור גדרים‬ ‫ניתנה‪ ,‬ורק אחר ירידת הדורות שנתמעטה ההשגה היו צריכין‬ ‫וסייגים כפי רוחב דעתם ובינתם‪ ,‬ממילא י"ל דגם בדבר המפורש‬ ‫לדברי חכמים שיפרשו צפונות התורה ויגזרו ככל אשר יבינו ויראו‬ ‫בתורה להיתר יכולים לגזור‪.‬‬ ‫בתורת השם‪ ,‬ולכך חמורים דברי סופרים יותר כי איסורים הללו‬ ‫חמורים כ"כ שלא היה צורך לצוות עליהם בהדיא‪.‬‬ ‫והבאנו מה שהעיר בספר קדושת יו"ט על מה שאמר לו הקב"ה לך‬ ‫לך מארצך‪ ,‬דהרי אברהם היה אחד ויתבטל ברוב‪ ,‬דהתינח עד עתה‬ ‫ובזה מובן סברת הטו"ז דהיכא דההיתר מפורש בתורה אין כח ביד‬ ‫שהיה יושב במקומו הייה לו דין קבוע‪ ,‬וכמחצה על מחצה דמי‪,‬‬ ‫החכמים לאוסרו‪ ,‬והיינו שהרי כל חיובינו לשמוע לגזירת החכמים‬ ‫אבל עכשיו כשנייד ממקומו אז יש מקום שיתעורר טענתם דניזול‬ ‫משו ם שהם השכילו לפרש ולגלות שכן הוא רצונו יתברך שמו‪,‬‬ ‫בתר רובא עכ"ק‪.‬‬ ‫וממילא דכאשר ההיתר מפורש בתורה הרי חזינן שרצון התורה‬ ‫שדבר זה יהא מותר‪ ,‬ותו אין יכולים חכמים לחדש איסור חדש‪,‬‬ ‫ובספר עיר דוד (אות ר"ט) כתב לבטל טענה זו‪ ,‬דישראל נקראו רוב נגד‬ ‫ומעתה מיושב קושיא הנ"ל דמםני מה גזרי שמא יעבירנו מהיכי‬ ‫האומות משום דרשעים בחייהם קרויים מתים‪ ,‬וישראל במיתתן‬ ‫תיתי לחשוש שבעסק המצוה יבוא לידי חטא‪ ,‬דקושיא זו מעיקרא‬ ‫קרויים חיים‪ ,‬וא"כ לא שייך שישראל שהם חיים לעולם יתבטלו‬ ‫ליתא‪ ,‬שהרי אע"פ דמצוה גוררת מצוה‪ ,‬מ"מ חכמים שבאו בסוד‬ ‫ברוב אומות שהם מתים עכ"ד‪.‬‬ ‫ה' השיגו שרצון ה' לאסור בכה"ג‪ ,‬והיינו שהמה ידעו שמדין תורה‬ ‫אין שום קיום מצוה בתקיעת שופר ונטילת לולב בשבת‪ ,‬ונמצא‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף נ"ה‪ , ).‬אמר רב אמי‪ ,‬אין מיתה בלא חטא (וחטאו‬ ‫שאין כאן מצוה שתגן בעדו להנצל מן החטא‪ ,‬ולכן שפיר אסרוהו‬ ‫של אדם גורם לו מיתה) ‪ ,‬ואין יסורין בלא עון וכו'‪ ,‬מיתיבי‪ ,‬אמרו מלאכי‬ ‫בשבת שמא יבוא לידי מכשול וחטא עכ"ד‪.‬‬ ‫השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬מפני מה קנסת מיתה על אדם‬ ‫הראשון‪ ,‬אמר להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬והלא‬ ‫מבואר מזה‪ ,‬דמכח קושיתו במה דגזרינן שמא יעבירנו והרי מצוה‬ ‫משה ואהרן שקיימו כל התורה כולה ומתו‪ ,‬אמר להם‪ ,‬מקרה אחד‬ ‫גוררת מצוה והו"ל להגן שלא ייכשל בחטא‪ ,‬ובהכרח דעצם‬ ‫לצדיק ולרשע לטוב וגו' (ויודעים שסוף הכל אשר צדיק ואשר רשע למות ומקרה אחד יש‬ ‫הגזירה זהו רצון התורה‪ ,‬ומהאי טעמא אין יכולין לגזור נגד היתר‬ ‫בעוה"ז לכולם)‪ ,‬הוא דאמר כי האי תנא‪ ,‬דתניא‪ ,‬ר"ש בן אלעזר אומר‪,‬‬ ‫המפורש בתורה‪ ,‬אך אי ס"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא‪ ,‬ובאמת‬ ‫אף משה ואהרן בחטאם מתו‪ ,‬שנאמר יען לא האמנתם בי‪ ,‬הא‬ ‫אין בסגולת המצוה להגן מלהיכשל בדבר עבירה וכדאיתא במסכת‬ ‫האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫קידושין (דף ל"ט‪ ,):‬א"כ לא קשיא כלל מפני מה גזרו שמא יעבירנו‪,‬‬ ‫מבואר מזה דפליגי אי יש מיתה בלא חטא או אין מיתה בלא חטא‪.‬‬ ‫דשפיר יש מקום לחוש שבעת טרדו לקיים מצות תקיעת שופר‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ה‬ ‫ואיתא בנדרים (ל"א‪ ):‬גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את‬ ‫ובספר בא ישועה ונחמה (בפרשתן) כתב בטעמא דרשעים בחייהם‬ ‫עולמו‪ ,‬שנאמר כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים‬ ‫קרויין מתים‪ ,‬היינו למ"ד אין מיתה בלא חטא‪ ,‬נמצא שהרשעים‬ ‫וארץ לא שמתי‪ ,‬ובגמ' (ל"ב‪ ).‬איתא‪ ,‬ופליגא אדר' אלעזר‪ ,‬דאמר ר'‬ ‫שכבר חטאו והיה ראוי כבר להביא עליהם מיתה‪ ,‬אך הקב"ה ברוב‬ ‫אלעזר‪ ,‬גדולה תורה שאלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ‬ ‫חסדיו מאריך אף שמא יעשו תשובה‪ ,‬וא"כ הם כמו מתים דכל‬ ‫שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי‬ ‫הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו‪ ,‬ורשע זה הוא כבר ראוי לפי‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ופלוגתתם תליא בזה‪ ,‬דאי ס"ל דמילה שלא בזמנו נוהג בין‬ ‫מעשיו למות‪ ,‬לכך הם קרויים מתים אף בחייהם עכ"ד‪.‬‬ ‫ביום ובין בלילה‪ ,‬אז י"ל דהקרא אם לא בריתי "יומם ולילה" קאי על‬ ‫מצות מילה‪ ,‬משא"כ למ"ד דמילה שלא בזמנו אינו נוהג אלא ביום‪,‬‬ ‫ובספר דרש משה פרשת חיי שרה (דף ל"ז‪ ):‬כתב‪ ,‬דבזה תליא אי איכא‬ ‫לא שייך לומר דאם לא בריתי יומם ולילה קאי אמצות מילה‪ ,‬כין‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא או לא‪ ,‬דהמ"ד דס"ל דשכר מצוה בהאי‬ ‫שאינו נוהג בשום פעם בלילה רק ביום ועיי"ש בתוי"ט‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫עלמא ליכא‪ ,‬ע"כ דס"ל דיש מיתה בלא חטא‪ ,‬דאי ס"ל אין מיתה‬ ‫למ"ד דמילה שלב"ז אינו נוהג אלא ביום א"א למידרש קרא על‬ ‫בלא חטא‪ ,‬א"כ מי שלא חטא דבודאי לא ימות‪ ,‬ואימתי יותן לו‬ ‫מצות מילה‪ ,‬ועכצ"ל דדריש ליה על התורה וכר' אלעזר‪.‬‬ ‫שכרו כיון דבהאי עלמא ליכא שכר‪ ,‬וע"כ דס"ל דיש מיתה בלא‬ ‫חטא‪ ,‬משא"כ המ"ד דס"ל אין מיתה בלא חטא סובר דשכר מצוה‬ ‫וכתב בספר שמנה לחמו ח"ב דרוש למילה (דרוש ג')‪ ,‬דאי נימא‬ ‫בהאי עלמא איכא‪ ,‬ומי שלא חטא אשר לא ימות‪ ,‬יותן לו שכרו‬ ‫דהקרא דאם לא בריתי יומם ולילה וגו' קאי על ברית מילה‪ ,‬אז‬ ‫בהאי עלמא עכ"ד‪.‬‬ ‫שפיר י"ל דבזכותו של אברהם דהיה ראש לנימולים נבראו שמים‬ ‫וארץ עיי"ש‪.‬‬ ‫ומעתה יבואר שייכות שאלת המדרש להני קראי‪ ,‬דכיון דהקב"ה‬ ‫אמר לאאע"ה לך לך מארצך וגו'‪ ,‬והא אז לא יהיה קבוע ואיכא‬ ‫ואיתא במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬אמר ר' יהושע בן לוי‪ ,‬בשעה שעלה‬ ‫חשש ביטול ברוב‪ ,‬וע"כ דליכא חשש ביטול משום דרשעים‬ ‫משה למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע מה לילוד‬ ‫בחייהם קרויים מתים‪ ,‬ומינה דאין מיתה בלי חטא‪ ,‬ושכר מצוה‬ ‫אשה בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו חמדה גנוזה‬ ‫בה"ע איכא‪ ,‬ולפי"ז אמרינן דיש כח ביד חכמים להטיל איסור אף‬ ‫שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא‬ ‫בדבר המפורש בתורה‪ ,‬ומעתה שפיר יכלו חכמים לתקן ולאסור‬ ‫העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם‪ ,‬מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם‬ ‫לקרות בהליכה‪ ,‬לכן נתעורר לשאול בענין מהו שיקבל עליו עול‬ ‫כי תפקדנו‪ ,‬ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך‬ ‫מלכות שמים כשהוא מהלך‪ ,‬האם הוי בכך איסור גמור או דרק‬ ‫על השמים וכו'‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב‬ ‫למצוה מן המובחר‪ ,‬ופשט לו דאה"נ איסורא הוי בכך ודו"ק‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪ ,‬אמר להן כלום‬ ‫למצרים ירדתם לפרעה השתעבדתם תורה למה תהא לכם וכו'‬ ‫***‬ ‫עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דלכן זכו בני ישראל לקבל התורה ולא‬ ‫המלאכים‪ ,‬מחמת שהמלאכים לא היו במצרים‪.‬‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית‬ ‫אביך אל הארץ אשר אראך‪ :‬וכתב הבעל הטורים‪ ,‬רמז לו‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬דהנה המפ' הקשו דהיאך יצאו ישראל‬ ‫שלאחר שתלך מארצך תחיה כמנין ל"ך ל"ך‪ ,‬שהרי בן‬ ‫ממצרים קודם הזמן‪ ,‬דהגזירה היתה ועבדום וענו אותם ארבע‬ ‫ע"ה שנה היה כשיצא‪ ,‬וכל שנותיו קע"ה עכ"ד‪ ,‬וצ"ב‬ ‫מאות שנה‪ ,‬והם לא היו במצרים כ"א רד"ו שנים‪ ,‬ובספר ילקוט‬ ‫דאמאי נרמז זה כאן‪.‬‬ ‫ראובני השלם פרשת בא (אות ק"ד) הביא מספר ציוני (פרשת לך לך) עה"פ‬ ‫והכנעני אז בארץ וז"ל‪ ,‬בברית בין הבתרים כשנגזר גלות על‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא בבראשית רבה (פרשה ל"ט‪-‬י"א)‪ ,‬עה"פ ואעשך לגוי‬ ‫אבותינו‪ ,‬ירדו מלאכי השרת למצרים‪ ,‬ושהו שם עד שבאו ישראל‬ ‫גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה‪ ,‬אמר לו‪ ,‬ומנח לא העמדת‬ ‫לשם ויצאו משם‪ ,‬כל אותו זמן היו המלאכים שם‪ ,‬וכשנגאלו‬ ‫שבעים אומות‪ ,‬אמר לו אותה אומה שכתוב בה (דברים ד‪-‬ז) כי מי גוי‬ ‫ישראל יצאו המלאכים אתם‪ ,‬ולכן התחיל חשבון הגאולה מברית‬ ‫גדול‪ ,‬אני מעמיד ממך עיי"ש‪ ,‬וכן איתא במדרש תנחומא (אות ג')‪,‬‬ ‫בין הבתרים שהרי המלאכים נשתעבדו מאותה שעה‪ ,‬והיינו דכתיב‬ ‫א"ר פנחס הכהן בר חמא‪ ,‬אימתי עשה הקדוש ברוך הוא אברהם‬ ‫יצאו כל צבאות ה' אלו המלאכים עכ"ל‪ ,‬וכיון דהמלאכים היו‬ ‫לגוי גדול‪ ,‬משקבלו ישראל את התורה‪ ,‬שכן משה אמר להם ומי גוי‬ ‫במצרים שוב נופל טענת משה כלום למצרים ירדתם‪ ,‬דהא לפי"ז‬ ‫גדול וגו' ע"כ‪ ,‬וצ"ב דמהו הכוונה דנרמז כאן‪.‬‬ ‫היו במצרים‪ ,‬והדרא טענת המלאכים דהתורה שייכת להם‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ המפרשים דלכן חי אאע"ה קע"ה שנים‪ ,‬משום‬ ‫אך לפי"מ דאיתא בפרקי דר"א (פרק מ"ח)‪ ,‬דלכן יצאו מקודם הזמן‬ ‫דהיה תרומתו של עולם‪ ,‬ועין יפה הוא אחד מארבעים‪ ,‬ואחד‬ ‫דהלילות השלימו להד' מאות שנה שהיו צריכים להיות תחת יד‬ ‫מארבעים משבעה אלפים שנה‪ ,‬הוא קע"ה עכ"ד‪ ,‬אמנם בספר‬ ‫פרעה במצרים‪ ,‬דרט"ו שנה הימים והלילות המה ת"ל שנים‪ ,‬והם‬ ‫הגלגולים (פ"ט) כתב‪ ,‬דמשה היה תרומתו של עולם שחי ק"כ בנה‪,‬‬ ‫לא עבדו רק רט"ו ביחד עם הלילות דנחשבים כימים‪ ,‬בשביל‬ ‫שהוא מדה בינונית אחד מחמישים מששה אלפים עכ""ד‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ו‬ ‫ואיתא במסכת ברכות (דף ל"ד‪ ,):‬א"ר חייא בר אבא אריו"ח‪ ,‬כל‬ ‫שעבדו עמהם גם בלילה‪ ,‬ולכן נשלם הזמן של ארבע מאות שנה‬ ‫הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה‪ ,‬אבל צדיקים גמורים‬ ‫ויצאו לחירות עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דהמלאכים לא השלימו את הזמן‬ ‫עין לא ראתה אלקים זולתך‪ ,‬ופליגא דר' אבהו‪ ,‬דאמר ר' אבהו‪,‬‬ ‫ולא היו במצרים‪ ,‬וממילא התורה אינה שייכת להם‪.‬‬ ‫מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין‪ ,‬שנאמר‬ ‫שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו'‪ ,‬לרחוק ברישא והדר ולקרוב‪,‬‬ ‫והחיד"א בהגדה של פסח שמחת הרגל (פיסקא דאמר ראב"ע) כתב בשם‬ ‫וריו"ח אמר לך‪ ,‬מאי רחוק שהיה רחוק מדבר עבירה מעיקרא (שהיה‬ ‫המפ'‪ ,‬דאיתא בזוה"ק (פרשת בא דף ל"ח) על ליל פסח ביציאת מצרים‪,‬‬ ‫רחוק כל ימיו מן העבירה דהיינו צדיק מעיקרו)‪ ,‬ומאי קרוב שהיה קרוב לדבר עבירה‬ ‫ותנא הוה נהיר לילה כיומא בתקופת תמוז‪ ,‬וחמא כל עמא דינוי‬ ‫מעיקרא ונתרחק ממנו השתא עיי"ש‪.‬‬ ‫דקב"ה הה"ד ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה עכ"ל‪ ,‬ולכאורה יש‬ ‫להבין מדוע עשה הקב"ה ככה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא‪,‬‬ ‫וכתב בשו"ת כתב סופר חאו"ח (סי' ק"ט)‪ ,‬דר' אבהו דאמר במקום‬ ‫ולפי"ד הפרקי דר"א הנ"ל דהלילות השלימו למנין ת' שנים א"ש‪,‬‬ ‫שבע"ת עומדים וכו' ודרש לרחוק מה'‪ ,‬היינו שהיה בדעתו לאכול‬ ‫דהרי לא נגזר עליהם רק לשעבדם בימים כמשפט העבדים לעבוד‬ ‫איסור חלב כשיעור‪ ,‬ואכל עד כל שהוא האחרון‪ ,‬וכבש יצרו ופירש‬ ‫ביום‪ ,‬אבל בלילה שם יניחו יגיעי כח‪ ,‬ולאשר הרעו אתם לשעבדם‬ ‫מכל שהוא האחרון כחוט השערה‪ ,‬והיה קרוב לעבירה וכבר‬ ‫גם בלילות מן הדין הוא שהלילות ישלימו הזמן‪ ,‬ולהורות זה עשה‬ ‫התחיל בפועל והתעורר תאוותו ופירש‪ ,‬בדין שיקבל שכר מרובה‬ ‫ה' שהלילה הזו האירה כשמש להודיע לכל כי צדיק הוא יתברך‪,‬‬ ‫על הפרישה שכבר אכל ויערב לו ופירש בכל שהוא האחרון‪ ,‬זה‬ ‫וצדק דינו להוציאם בחצי זמנם כי הלילות ששעבדום נחשבו‬ ‫במעלה יותר מצדיק גמור שלא טעם טעם האיסור כיון שזה כבר‬ ‫לימים והן משלימין למנין ת' שנים עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז ממה דאותו‬ ‫טעם טעם ועשה בפועל ופירש‪ ,‬ור' יוחנן לא אפשר ליה למידרש‬ ‫הלילה כיום יאיר מוכח דהלילות השלימו‪.‬‬ ‫הכי‪ ,‬דהלא ר' יוחנן ס"ל במסכת יומא (דף ע"ד‪ ).‬דח"ש אסור מה"ת‪,‬‬ ‫וכיון שבכל שהוא עשה איסור דאורייתא בפועל‪ ,‬הוא חוטא גמור‬ ‫והנה עוד הביא שם החיד"א מה שכתב בשו"ת יד אליהו‬ ‫(סי' נ"א)‬ ‫בפועל‪ ,‬ור' אבהו ס"ל דחצי שיעור מותר מה"ת עכ"ד‪.‬‬ ‫דכיון דאותו הלילה כיום יאיר‪ ,‬והו"ל כמו יום לכל דינין שבתורה‪,‬‬ ‫ולכן א"ש מה שנימולו ישראל בלילה ההוא כמבואר במדרש (שמו"ר‬ ‫ונודע מה שתירצו המפ'‪ ,‬די"ל דקושי השעבוד שהמצריים עבדו‬ ‫י"ט‪-‬ה') אף למ"ד דאין מלין בלילה‪ ,‬לילה זו אינה בכלל עיי"ש‪,‬‬ ‫עמהם בעבודת פרך יותר ממה שנגזר עליהם‪ ,‬זאת עלתה להם‬ ‫ולפי"ז למ"ד דמילה שלא בזמנה אינו נוהג רק ביום שפיר י"ל‬ ‫להשלים הזמן‪ ,‬כדאיתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו‪-‬א)‪ ,‬אמרו ישראל‬ ‫דלכן הוצרך הקב"ה להאיר הלילה כדי שיוכלו למול קודם שחיטת‬ ‫לפני הקב"ה רבון העולמים‪ ,‬ארבע מאות שנה אמרת לנו‬ ‫הפסח‪ ,‬ולפי"ז אין הכרח להא דכתב הפרקי דר"א דלילות השלימו‪,‬‬ ‫להשתעבד ועדיין לא שלמו‪ ,‬אמר להם כבר שלמו‪ ,‬שנאמר (שה"ש ב‪-‬‬ ‫דמה דהלילה כיום יאיר לא היה לסיבה זו רק לסיבה אחרת‪ ,‬אבל‬ ‫י"א) הנה הסתיו עבר‪ ,‬ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה‬ ‫להמ"ד דמילה שלא בזמנה נוהג בין ביום ובין בלילה‪ ,‬שפיר יש‬ ‫לסתיו השלים הגלות עיי"ש‪ .‬אך איתא במסכת שבת (דף י‪ ,):‬אמר‬ ‫להוכיח כדברי הפרקי דר"א ממה שהקב"ה האיר הלילה לישראל‪,‬‬ ‫רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב‪ ,‬לעולם אל ישנה‬ ‫דודאי הלילות השלימו למנין ת' שנים‪.‬‬ ‫אדם בנו בין הבנים‪ ,‬שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב‬ ‫ליוסף יותר משאר בניו‪ ,‬נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו‬ ‫ומעתה מבואר שפיר‪ ,‬דהקב"ה אמר לו ל"ך ל"ך שתחיה עוד מאה‬ ‫אבותינו למצרים‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה ה"ג)‪ ,‬ואע"ג דבלא"ה נגזר דכתיב‬ ‫שנה סך הכל קע"ה שנה‪ ,‬משום דאברהם הוא תרומתו של עולם‪,‬‬ ‫ועבדום וענו אותם‪ ,‬שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כ"כ אלא ע"י‬ ‫דהעולם נברא בשביל אברהם‪ ,‬ומינה דהעולם עומד על מצות‬ ‫זה עכ"ד‪ ,‬הרי דקושי השעבוד הוא בשביל חטא דמכירת יוסף‪,‬‬ ‫מילה‪ ,‬ומילה שלא בזמנה נוהג בין ביום ובין בלילה‪ ,‬ומעתה מה‬ ‫וא"כ לא היה יכול להשלים הזמן דד' מאות שנה‪ ,‬וכתבו המפ'‬ ‫שהאיר כל אותו הלילה משום דהלילות השלימו‪ ,‬ולא צריכין לומר‬ ‫דתליא בהא‪ ,‬דאי אמרינן דמכירת יוסף נחשב לחטא אז קושי‬ ‫דהמלאכים השלימו הזמן‪ ,‬ולכן ואעשך לגוי גדול בשעת מתן תורה‬ ‫השעבוד בא לכפר על חטא דמכירת יוסף ולא השלים הזמן‪,‬‬ ‫לנצח המלאכים ודו"ק‪.‬‬ ‫משא"כ אי אמרינן דמכירת יוסף לא הוי חטא אז שפיר י"ל דקושי‬ ‫השעבוד השלים הזמן‪.‬‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬עפימש"כ רשיז"ל עה"פ והיה ברכה‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬ואעשך‬ ‫לגוי גדול‪ ,‬זה שאומרים אלקי אברהם‪ ,‬ואברכך זה שאומרים אלקי‬ ‫ואיתא בבראשית רבה (פרשה פ"ד‪-‬ז) מה דבתם רעה הביא יוסף לאביו‪,‬‬ ‫יצחק‪ ,‬ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב‪ ,‬יכוול יהיו חותמין‬ ‫ר' מאיר אומר חשודין הן על אבר מן החי עיי"ש‪ ,‬והקשו המפ'‪,‬‬ ‫בכולם‪ ,‬תלמוד לומר והיה ברכה‪ ,‬בך חותמין ולא בהם עכ"ל‪.‬‬ ‫ממה נפשך אם היה אמת שאכלו אבר מן החי‪ ,‬יוקשה על השבטים‬ ‫ובספר חכמת התורה (פרשת בראשית דף ס"ג) כתב הטעם על מה שאמרו‬ ‫היתכן שיעברו בשאט נפש על איסור אבר מן החי דהוא מז' מצות‬ ‫חז"ל בך חותמין‪ ,‬דאאע"ה היה בגדר בעל תשובה‪ ,‬דהרי רק בן‬ ‫שב"נ נצטוו עליהם‪ ,‬ואם לא היה אמת הדבר‪ ,‬היתכן דיוסף הצדיק‬ ‫שלש שנים או בן מ"ח שנה הכיר את בוראו‪ ,‬משא"כ יצחק ויעקב‬ ‫יוציא חלילה שקר מפיו ויוציא שם רע על אחיו‪ ,‬וכתבו המפ' (עיין‬ ‫היו צדיקים מעיקרא‪ ,‬ולכן אמר בך חותמין כמ"ד בעל תשובה‬ ‫בספר שמע יעקב פרשת וישב עמוד ק"נ) דאכלו חצי שיעור עכ"ד‪.‬‬ ‫עדיף מצדיק עכ"ד‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ז‬ ‫ובספר חתן סופר שער התפלה (ס"ח) ובספר בית האוצר‬ ‫(מערכת א' אות כ')‬ ‫ויש לבאר סברת מחלקותם‪ ,‬דאיתא במסכת יומא (דף ע"ד‪ ).‬חצי‬ ‫כתבו לתרץ‪ ,‬די"ל דעשו מלאכה שאינה צריך לגופו‪ ,‬דחשיב שפיר‬ ‫שיעור‪ ,‬ר' יוחנן אמר אסור מן התורה‪ ,‬ריש לקיש אמר מותר מן‬ ‫מלאכה‪ ,‬אלא דמלאכת מחשבת הוא דלא הוי‪ ,‬ופטורין עליה בשבת‬ ‫התורה‪ ,‬ר' יוחנן אמר אסור מן התורה כיון דחזי לאצטרופי איסורא‬ ‫מפאת סמיכות פרשת שבת לפרשת המשכן‪ ,‬ובמשכן כתיב מלאכת‬ ‫קא אכיל‪ ,‬ריש לקיש אמר מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא‬ ‫מחשבת וכמבואר במסכת חגיגה (דף י‪ ,):‬ועכ"פ לענין מצות הבן נח‬ ‫וליכא עיי"ש‪ ,‬ובזה פליגי יוסף והשבטים‪ ,‬דהשבטים ס"ל דחצי‬ ‫דכתיב רק יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬ולא כתיב שם מלאכת מחשבת‪,‬‬ ‫שיעור מותר מה"ת‪[ ,‬ועיין בנזר הקודש בראשית רבה (פרשה ס"ד סי' ד')‬ ‫א"כ הא גם מלאכה שאינה צריך לגופו שפיר לא הוי שביתה כיון‬ ‫דרק אאע"ה שמר גם מצות דרבנן‪ ,‬אבל בניו לא שמרו אלא מצות‬ ‫דהוי מלאכה עיי"ש‪.‬‬ ‫דאורייתא עיי"ש]‪ ,‬ויוסף ס"ל דח"ש אסור מה"ת עכ"ד‪.‬‬ ‫אך כ"ז א"ש אי ס"ל מלאכה שאינה צריך לגופו פטור א"כ ממנ"פ‬ ‫ומעתה מבואר שפיר‪ ,‬דהקב"ה אמר לו ל"ך ל"ך שתחיה עוד מאה‬ ‫אי היה להם דין ישראל לא עשו מלאכה דהא פטורין על מלאכה‬ ‫שנה סך הכל קע"ה שנה‪ ,‬משום דאברהם הוא תרומתו של עולם‪,‬‬ ‫שאינה צריך לגופו‪ ,‬ואי הוי להם דין ב"נ שפיר נחשב להם‬ ‫דהעולם נברא בשביל אברהם‪ ,‬ומינה דבעל תשובה עדיף מצדיק‪,‬‬ ‫למלאכה ולא עברו על יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬אבל למ"ד דמלאכה‬ ‫וחצי שיעור מותר מה"ת‪ ,‬והצדק הוא עם השבטים‪ ,‬וי"ל דקושי‬ ‫שאינה צריך לגופו חייב‪ ,‬א"כ לא שייך לומר דעשו מלאכה שאינה‬ ‫השעבוד השלים הזמן‪ ,‬ולא צריכין לומר דהמלאכים השלימו הזמן‪,‬‬ ‫צריך לגופו‪ ,‬דהלא אי היה להם דין ישראל א"א להם לעשות‬ ‫ולכן ואעשך לגוי גדול בשעת מתן תורה לנצח המלאכים ודו"ק‪.‬‬ ‫מלאכה שאינה צריך לגופו דהלא חייבים על מלאכה שאינה צריך‬ ‫לגופו‪.‬‬ ‫***‬ ‫ובספר מעשה רוקח (פרשת ויקהל פ"ב‪ ).‬כתב‪ ,‬דלכן ס"ל דמלאכה‬ ‫ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב‪ :‬ואיתא במדרש רבה‬ ‫שאצל"ג פטור‪ ,‬משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת המשכן‪,‬‬ ‫(פרשה מ"א‪-‬ג)‪ ,‬הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה‪-‬ל"ז) ויוציאם בכסף ובזהב‬ ‫וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת‪ ,‬ה"נ במלאכת שבת‬ ‫ואין בשבטיו כושל עיי"ש‪ ,‬ולכאורה תמוה מה ענין זה לזה‪.‬‬ ‫לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאיתא במסכת חגיגה (דף י‪).‬‬ ‫הלכות שבת המה כהררים התלוין בשערה‪ ,‬מלאכת מחשבת אסרה‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דהנה הרמב"ן בפרשתן (פרשה י"ב‪-‬י) כתב וז"ל‪ ,‬ודע כי‬ ‫תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא (דמלאכת מחשבת לא כתיבא אלא ילפינן לה‬ ‫אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת‬ ‫מדנסמכה ציווי שבת למלאכת המשכן) עיי"ש‪.‬‬ ‫במכשול עון‪ ,‬מפני פחדו פן יהרגוהו‪ ,‬והיה לו לבטוח בשם שיציל‬ ‫אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו‪ ,‬כי יש באלקים כח לעזור ולהציל‬ ‫ומעתה ר"י ור"ש דפליגי במלאכה שאצל"ג אי חייבין או פטורין‬ ‫גם יציאתו מן הארץ‪ ,‬שנצטווה עליה התחילה‪ ,‬מפני הרעב‪ ,‬עון‬ ‫קאי בשיטתייהו‪ ,‬אי דרשינן סמוכין או לא‪ ,‬דר"ש לשיטתיה דס"ל‬ ‫אשר חטא כי האלקים ברעב יפדנו ממות וכו' עיי"ש‪ .‬ובספר פרשת‬ ‫דדרשינן סמוכין בכה"ת‪ ,‬עיין במסכת פסחים (דף כ"ח‪ ,):‬ובמסכת‬ ‫דרכים (דרוש ה') עורר על דברי הרמב"ן‪ ,‬דאת"ל שהיה חטא בדבר‬ ‫סנהדרין (דף ס‪ ,).‬ולכן דרש סמוכין מפרשת שבת למלאכת המשכן‪,‬‬ ‫הזה היאך יתכן שע"י זה נתגלגל לאברהם לזכות בעושר ונכסים‪,‬‬ ‫וילפינן מכח הסמיכות שיש בין פרשת שבת למלאכת המשכן‬ ‫וכיצד אפשר שנתעשר אברהם אבינו בשביל המעשה זה המגונה‬ ‫דבעינן מלאכת מחשבת בשבת‪ ,‬ולכן ס"ל דעל מלאכה שאצל"ג‬ ‫עיי"ש‪ .‬ובספר בתי נפש (בפרשתן) כתב‪ ,‬דהא דנחשב לאברהם אבינו‬ ‫פטורין‪ ,‬ור' יהודה לשיטתיה דלא דרש סמוכין בכה"ת רק במשנה‬ ‫פגם ביציאתו מארץ ישראל‪ ,‬וכן במה שהביא את שרה הצדקת‬ ‫תורה לחוד עיין מסכת ברכות (דף כ"א‪ ):‬ובמסכת יבמות (דף ד‪ ).‬ואין לו‬ ‫לספק מכשול ועון‪ ,‬הוא דוקא אם היה להאבות קודם מתן תורה דין‬ ‫איפוא הוכחה דבשבת בעינן מלאכת מחשבת‪ ,‬ולכן ס"ל דגם על‬ ‫ישראל‪ ,‬ועל כן היה ראוי למסור נפשו על כל מצות התורה‪ ,‬אבל‬ ‫מלאכה שאצל"ג חייבין‪ ,‬ועיין בשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק (ח"ב סי'‬ ‫אם היה לו דין ב"נ‪ ,‬א"כ לא היה רשאי למסור נפשו על מצותיו‪,‬‬ ‫ס"א)‪.‬‬ ‫ושפיר עביד שלא נסתכן לישאר ברעב בארץ ישראל‪ ,‬וכן במה‬ ‫שאמר אמרי נא אחותי את עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת קידושין (דף ט"ז‪ ,):‬תנו רבנן‪ ,‬יכול לא יהו מעניקים‬ ‫אלא ליוצא בשש‪ ,‬מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה‬ ‫ולכאורה יש להוכיח דקודם מתן תורה יצאו האבות מכלל ב"נ‪,‬‬ ‫העבריה בסימנין‪ ,‬תלמוד לומר תשלחנו וכי תשלחנו‪ ,‬יכול שאני‬ ‫דנודע קושית המפ' אהא דאיתא ביומא (כ"ח‪ ,):‬קיים אברהם אבינו‬ ‫מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף‪ ,‬ת"ל וכי תשלחנו חפשי מעמך‪ ,‬מי‬ ‫כל התורה כולה עד שלא ניתנה‪ ,‬דהיאך שמר את השבת שלא‬ ‫ששילוחו מעמך יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחו מעמך‬ ‫נצטווה עליה הרי ב"נ מוזהר שלא לשבות‪ ,‬כדאיתא בסנהדרין (נ"ח‪,):‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬והנה ביזת מצרים היה מדין הענקה כמש"כ רשיז"ל בפרשת‬ ‫אמר ריש לקיש עכו"ם ששבת (ממלאכתו יום שלם) חייב מיתה‪ ,‬שנאמר ויום‬ ‫ראה (פרשה ט"ו‪-‬ט"ו) עה"פ העניק תעניק לו וגו' וזכרת כי עבד היית וגו'‬ ‫ולילה לא ישבתו (ודריש לא ישבתו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי‪ ,‬ולא תימא לא ישבתו אהנך ששת‬ ‫והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים אף אתה הענק ושנה‬ ‫עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות)‪ ,‬ואמר מר אזהרתן זו היא מיתתן‬ ‫לו‪ ,‬והוא מספרי (סי' ס"ז) הענקתי לך ושניתי לך אף אתה הענק לו‬ ‫עכ"ק‪ ,‬וע"כ דיצאו מכלל בני נח‪ ,‬ועיין בפרשת דרכים (דרוש א')‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ח‬ ‫לו א‪-‬ל אלהי ישראל‪ ,‬אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה‬ ‫ושנה לו‪ ,‬מה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תתן לו ברוחב‬ ‫בתחתונים‪ ,‬ר' הונא בשם ריש לקיש אמר אפילו חזן הכנסת אינו‬ ‫יד‪ ,‬וכה"א אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת‬ ‫נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך‪ ,‬מחר בתך יוצא‬ ‫מצרים‪ ,‬ואברותיה בירקרק חרוץ זו ביזת הים עיי"ש‪.‬‬ ‫ומתענה‪ ,‬הה"ד ותצא דינה בת לאה עיי"ש‪ ,‬ובספר ילקוט הגרשוני‬ ‫ח"ה בהשמטות כתב‪ ,‬דאי דרשינן סמוכין בכה"ת מסתבר טפי‬ ‫והנה י"ל דזה אם קיבלו בני ישראל ביזת מצרים וביזת הים מדין‬ ‫לדרוש כר"ל שיעקב קרא לעצמו א‪-‬ל דבזה מובן הסמיכות של‬ ‫הענקה תליא בכך‪ ,‬דאי נימא דהשלימו זמן הגלות של ארבע מאות‬ ‫ותצא דינה בת לאה עיי"ש‪.‬‬ ‫שנה‪ ,‬ולפי"ז י"ל דשפיר יצאו בני ישראל ממצרים בזמנם‪ ,‬ולא היו‬ ‫בגדר בורח ובכן שפיר בדין שיקבלו הענקה‪ ,‬משא"כ אי נימא‬ ‫ומעתה מבואר דברי המדרש‪ ,‬דכיון דאמר הכתוב ואברם כבד מאוד‬ ‫דיצאו ממצרים טרם שהשלימו גזירת הגלות‪ ,‬א"כ היה להם דין‬ ‫במקנה בכסף ובזהב‪ ,‬וקשה קושית הפרשת דרכים הנ"ל‪ ,‬דאת"ל‬ ‫בורח ולית ביה חובת הענקה‪.‬‬ ‫שהיה חטא בדבר הזה היאך יתכן שע"י זה נתגלגל לאברהם לזכות‬ ‫בעושר ונכסים‪ ,‬ואת"ל שאאע"ה היה לו דין ב"נ‪ ,‬ולא היה רשאי‬ ‫והבאנו מה דאיתא במד"ר פרשת בא (פרשה ט"ו‪-‬א)‪ ,‬אמרו ישראל לפני‬ ‫למסור נפשו על מצותיו‪ ,‬א"כ תקשי היאך שמר אאע"ה את השבת‪.‬‬ ‫הקב"ה רבון העולמים‪ ,‬ארבע מאות שנה אמרת לנו להשתעבד‬ ‫ועדיין לא שלמו‪ ,‬אמר להם כבר שלמו‪ ,‬שנאמר (שה"ש ב‪-‬י"א) הנה‬ ‫לכן הסמיך המדרש הקרא ויוציאם בכסף ובזהב ואין בשבטיו‬ ‫הסתיו עבר‪ ,‬ופי' ביפה תואר (שם) דקושי השעבוד הדומה לסתיו‬ ‫כושל‪ ,‬דאין לפקפק במה שלקחו את רכוש מצרים דשפיר זכו בהם‬ ‫השלים הגלות עיי"ש‪.‬‬ ‫כדין מתורת הענקה‪ ,‬דלא היה דינם כבורח שאין שילוחו מעמך‪,‬‬ ‫כיון שהשלימו כל מה שנגזר עליהם‪ ,‬מטעמא דקושי השעבוד‬ ‫והבאנו מה דכתבו המפ' דתליא בהא‪ ,‬דאי אמרינן דמכירת יוסף‬ ‫השלים הזמן‪ ,‬דהצדק הוא עם השבטים דיעקב נשא השתי אחיות‬ ‫נחשב לחטא אז קושי השעבוד בא לכפר על חטא דמכירת יוסף‬ ‫באיסור‪ ,‬דיעקב בעצמו קרא לו א‪-‬ל‪ ,‬ומינה דס"ל דדרשינן סמוכין‪,‬‬ ‫ולא השלים הזמן‪ ,‬משא"כ אי אמרינן דמכירת יוסף לא הוי חטא אז‬ ‫ולפי"ז ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור‪ ,‬ומעתה שפיר י"ל דאאע"ה היה‬ ‫שפיר י"ל דקושי השעבוד השלים הזמן‪.‬‬ ‫לו דין ב"נ ושמר את השבת בעשיית מלאכה שאצל"ג ודו"ק‪.‬‬ ‫ובפרשת שופטים (פרשה י"ז‪-‬ט"ו) כתוב‪ ,‬מקרב אחיך תשים עליך מלך‬ ‫***‬ ‫וגו'‪ ,‬ודרשו מזה חז"ל במסכת ב"ק (דף פ"ח‪ ).‬מקרב אחיך ממובחר‬ ‫שבאחיך עיי"ש‪ ,‬ובשלה"ק כתב דלפי"ז לכאורה אין מן הראוי‬ ‫ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה‪ :‬ואיתא בפסיקתא‬ ‫שיהיה יוסף מלך‪ ,‬שהרי יוסף נולד מביאה אסורה‪ ,‬כיון שיעקב‬ ‫רבתי (פרשה מ"ח) פיסקא אחרי מות (אות ג') וז"ל‪ ,‬ויען ה' את איוב מן‬ ‫חטא במה שנשא שתי אחיות‪ ,‬ורחל היתה השניה‪ ,‬ונמצא שביאת‬ ‫הסערה (איוב ל"ח‪-‬א)‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬מכל שער ושער שבראשו היה הקב"ה‬ ‫רחל היה באיסור‪ ,‬ומי שנולד מביאה אסורה אינו נקרא ממיוחסין‬ ‫משיח עצמו עמו‪ ,‬אמר לו הקב"ה למי אתה קורא תגר שהיגיעוך‬ ‫שבאחיך ולכן אין מן הראוי שיהיה יוסף מלך עכ"ד‪ ,‬וזה היה טענת‬ ‫היסורים‪ ,‬שמא אתה גדול מן האדם יציר כפי‪ ,‬שעל מצוה אחת‬ ‫השבטים על יוסף על מה שאמר על עצמו שיהיה מלך‪ ,‬דאין מן‬ ‫שביטל גזרתי עליו מיתה ועל תולדותיו ולא קרא תגר‪ ,‬אלא גדול‬ ‫הראוי שיהיה מלך‪.‬‬ ‫אתה מן אברהם שניסיתי אותו כמה נסיונות‪ ,‬על שאמר במה אדע‪,‬‬ ‫אמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך ולא קרא תגר וכו' עיי"ש‪,‬‬ ‫אך הרדב"ז בשו"ת (סי' תרצ"ו) כתב‪ ,‬דליעקב היה מותר ב' אחיות‬ ‫(מובא בספר ראש דוד פרשת בראשית דף כ"א מדפה"ס) והוא פלאי‪.‬‬ ‫שהיה מהמרכבה משכינה הקדושה וצורתו חקוקה בכסא הכבוד‬ ‫ונקרא אל‪ ,‬כדאיתא במסכת מגילה (דף י"ח‪ ,).‬א"ר אחא א"ר אלעזר‪,‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר יד אבי שלום (דף כ"ו‪ ,):‬דלכן באו יסורים‬ ‫מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל‪ ,‬שנאמר ויצב שם מזבח ויקרא לו‬ ‫על איוב‪ ,‬דאיתא במסכת יבמות (דף מ"ח‪ ,):‬מפני מה גרים בזמן הזה‬ ‫אל אלקי ישראל‪ ,‬דאי ס"ד למזבח קרא ליה יעקב אל‪ ,‬ויקרא לו‬ ‫מעונין ויסורין באין עליהן‪ ,‬אחרים אומרים‪ ,‬מפני ששהו עצמם‬ ‫יעקב מיבעי ליה‪ ,‬אלא ויקרא לו ליעקב אל‪ ,‬ומי קראו אל‪ ,‬אלקי‬ ‫להכנס תחת כנפי השכינה עיי"ש‪ ,‬וכיון דאיוב גייר את עצמו י"ל‬ ‫ישראל ע"כ הגמ'‪ ,‬וכיון דאיסור עריות הוא משום דבפמליא של‬ ‫דלכן באו היסורים עליו על ששהה להתגייר‪ ,‬ותרעומתו היתה‪,‬‬ ‫מעלה הוי זיווגי המדות בבחינת עריות כביכול‪ ,‬ואסור להשתמש‬ ‫דכיון דאאע"ה הכיר את בוראו כשהיה בן מ"ח שנים‪ ,‬ולא מצינו‬ ‫בשרביטו של מלך‪ ,‬וכיון שיעקב היה בבחינת אל הותר לו‬ ‫שבאו יסורים על אאע"ה‪ ,‬ולכן התרעם דלמה הוא נידון ביסורים‬ ‫להשתמש בשרביטו של מלך‪ ,‬ושפיר נשא שתי אחיות עכ"ד‪,‬‬ ‫על ששהה להתגייר עיי"ש‪.‬‬ ‫ולפי"ז ראוי יוסף להיות מלך‪.‬‬ ‫והנה י"ל דהוכחתו דאאע"ה היה בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו‬ ‫ואיתא במדרש תנחומא (מובא ברש"י עה"ת) הטעם שנענשה דינה שבא‬ ‫היתה‪ ,‬דעיין בבעלי תוס' עה"ת (פרשת חיי שרה) שכתבו‪ ,‬דלכן נשא‬ ‫עליה שכם‪ ,‬משום דהיתה יצאנית כדכתיב ותצא לאה וכל כבודה‬ ‫אברהם להגר אע"ג שהיתה מצרית שעתידה תורה לאסור‪ ,‬דכיון‬ ‫בת מלך פנימה‪ ,‬אך בבראשית רבה (פרשה ע"ט‪-‬ח) איתא‪ ,‬אר"ל ויקרא‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף ט‬ ‫איסור מותר לאכול דמאחר שנתבטל ברוב נהפך אותו איסור‬ ‫דאאע"ה היה גר וקהל גרים לא אקרי קהל‪ ,‬וע"כ לא היה אסור‬ ‫ונעשה היתר לגמרי כי כן גזרת הכתוב עיי"ש‪ ,‬וזה י"ל גם בנידון‬ ‫במצרית‪ ,‬וכ"כ בספר המקנה עמ"ס קידושין בסופו עיי"ש‪.‬‬ ‫דידן‪ ,‬דהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו הרוצה לזכות את בריותיו‪,‬‬ ‫ולהרבות הזכיות על העונות‪ ,‬לכן כשרואה הקב"ה שהזכיות‬ ‫ובנזה"ק כתב‪ ,‬דלמד"א מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו שפיר‬ ‫והעונות שוים ושקולים הם‪ ,‬נוטל כל הזכיות בבת אחת ונותן לתוך‬ ‫היה לאאע"ה דין גר‪ ,‬אבל למד"א בן ג' שנים הכיר את בוראו‪ ,‬לא‬ ‫המדה‪ ,‬ואח"כ נותן לתוכו העונות כל אחת ואחת בפני עצמה‪ ,‬כדי‬ ‫היה לו דין גר כלל דהא מעודו הוכר את בוראו‪ ,‬מובא בספר בנין‬ ‫שיהיה ראשון ראשון בטל‪ ,‬ויתהפכו העונות לזכיות שמתבטלים‬ ‫דוד (פרשת תולדות אות נ"ג)‪ ,‬וממה שנשא אאע"ה את הגר אע"ג דהיתה‬ ‫ברוב‪ ,‬וכדקיי"ל כל איסורין שבתורה חד בתרי בטל‪ ,‬וזהו הכונה‬ ‫מצרית‪ ,‬וע"כ דאאע"ה היה גר וקהל גרים לא אקרי קהל‪ ,‬וזהו רק‬ ‫מוחל עונות עמו‪ ,‬והאיך‪ ,‬על ידי מעביר ראשון ראשון‪ ,‬היינו דנותנן‬ ‫אי ס"ל דהיה בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו כדברי הנזה"ק‪ ,‬ומזה‬ ‫באופן שיהא קמא קמא בטל בזכיות ומבטלו עכ"ד‪.‬‬ ‫היה לאיוב הוכחה דאאע"ה היה בן מ"ח שנים כשהכיר את בוראו‪.‬‬ ‫(פ"א‬‫ונודע מה שכתב הפרמ"ג (יו"ד סי' ס"ב מ"ז סק"א) ובשער התערובות‬ ‫אך בנזר הקודש כתב‪ ,‬דלכן נשא אברהם להגר אע"ג שהיתה‬ ‫חקירה ג') דבבן נח לא מהני ביטול ברוב‪ ,‬דאחרי רבים להטות בישראל‬ ‫מצרית שעתידה תורה לאסור‪ ,‬דהלא טעם איסורן הוא מכח שהיו‬ ‫נאמרה ולא בבן נח עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז א"ש למה לא מהני תשובה‬ ‫בני ישראל שם‪ ,‬ובימי אברהם לא הוי שייך טעם זה עיי"ש‪.‬‬ ‫לב"נ‪ ,‬כיון דכל הטעם דתשובה מהני הוא ע"י שהקב"ה מבטל‬ ‫העונות ברוב‪ ,‬א"כ תינח בישראל דנוהג בהם דין רוב ומיעוט ושייך‬ ‫וכתב בספר חכמת התורה (פרשת לך דף תצ"א‪ ,):‬דכ"ז א"ש אי ס"ל‬ ‫בהו ביטול ברוב‪ ,‬משא"כ בב"נ דלא מהני ליה ביטול ברוב‪ ,‬גם‬ ‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז שפיר י"ל דהטעם דלא יבוא מצרי הוא‬ ‫תשובה לא מהני להו‪.‬‬ ‫משום שבני ישראל היו שם‪ ,‬וכיון דבימי אברהם לא שייך זה‪ ,‬הותר‬ ‫לו ליקח מצרית‪ ,‬משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא אז אין‬ ‫ולכאורה י"ל דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז י"ל‬ ‫לחלק עיי"ש‪.‬‬ ‫דטעמא דתשובה מהני דהקב"ה נוטל כל הזכיות בבת אחת ונותן‬ ‫לתוך המדה‪ ,‬ואח"כ נותן לתוכו העונות אחת אחת‪ ,‬כדי שיהיה‬ ‫וכתב הרמב"ן (פרשה ט"ו‪-‬ז) להמליץ שאברהם אבינו לא קרא תגר חס‬ ‫ראשון ראשון בטל‪ ,‬ויתהפכו העונות לזכיות שמתבטלים ברוב‪,‬‬ ‫ושלום‪ ,‬אלא דשאל פן ואולי יעשו הכנעני תשובה על עונם‪ ,‬ולא‬ ‫ומעתה בב"נ דלא שייך ביטול אמרינן דתשובה לא מהני בב"נ‪,‬‬ ‫ינתן הארץ לבני ישראל‪ ,‬דהרי מקרא מלא לא בצדקתך וביושר‬ ‫אבל אי ס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז י"ל דתשובה מהני‬ ‫לבבך אתה בא לרשת את הארץ כי אם ברשעת הגוים האלה וגו'‪,‬‬ ‫משום גזירת הכתוב‪ ,‬ואין לחלק בין ישראל לב"נ‪ ,‬וי"ל דגם בב"נ‬ ‫ולכן חשש אברהם אבינו שמא הכנענים יחזרו בתשובה ויתעכב‬ ‫מהני תשובה‪.‬‬ ‫ירושת הארץ עיי"ש‪ ,‬וכתב בספר כסף נבחר (בפרשתן) דכ"ז ניחא אי‬ ‫ס"ל דתשובה מהני לבני נח אז שפיר יש לומר דאברהם אבינו‬ ‫ובזה יבואר דברי המדרש‪ ,‬דאיוב היה לו תרעומות אמאי באים‬ ‫בהאי פחדא הוו יתיב וכדין שאל‪ ,‬משא"כ אי ס"ל דלא מהני‬ ‫עליו יסורים‪ ,‬ואי משום בשביל ששהה להתגייר‪ ,‬הלא גם אאע"ה‬ ‫תשובה לבני נח כדאיתא במדרש תנחומא (פרשת האזינו) כתיב ישא ה'‬ ‫שהה להתגייר עד מ"ח שנים‪ ,‬ולא מצינו שבאים יסורים על אברהם‬ ‫פניו אליך‪ ,‬אליך נושא פנים כשחוזרים בתשובה ולא לאומות‬ ‫אבינו‪ ,‬וההכרח דהיה לאיוב דאברהם התגייר כשהיה מ"ח שנים‬ ‫העולם עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז אין לו תירוץ על אמרו במה אדע עכ"ד‪.‬‬ ‫היתה‪ ,‬ממה שנשא אאע"ה את הגר אע"ג דהיתה מצרית‪ ,‬וע"כ‬ ‫דאאע"ה היה גר וקהל גרים לא אקרי קהל‪ ,‬וזהו רק אי ס"ל דהיה‬ ‫ובהואיל משה (פרשת נח) כתבנו למה מועיל תשובה רק לישראל‪,‬‬ ‫בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו כדברי הנזה"ק‪.‬‬ ‫[ועיין בספר בני יששכר חודש סיון (מאמר ב' אות ה')‪ ,‬שהביא כמה‬ ‫טעמים ע"ז]‪ ,‬לפימש"כ בספר ברית שלום פרשת כי תשא (דף נ"ט‪.‬‬ ‫וע"ז אמר לו הקב"ה‪ ,‬דז"א‪ ,‬דהלא אברהם אבינו נענש על מה‬ ‫מדפה"ס) לפרש מה שאומרים בתפילת אל מלך יושב על כסא רחמים‬ ‫שאמר במה אדע‪ ,‬דאין לו התנצלות דלכן שאל דחשש שמא‬ ‫וכו' מוחל עונות עמו מעביר ראשון ראשון וכו'‪ ,‬דאיתא במסכת‬ ‫הכנענים יעשו תשובה‪ ,‬משום דלב"נ לא מהני תשובה‪ ,‬ומינה דס"ל‬ ‫ע"ז (דף ע"ג‪ ,).‬המערה יין נסך מצרצור קטן לבור אפילו כל היום כולו‬ ‫דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬ולפי"ז גבי אברהם ליכא הלאו דלא יבוא‬ ‫קמא קמא בטל עיי"ש‪ ,‬ואיתא ביו"ד (סי' קל"ד סעיף א')‪ ,‬דיין נסך‬ ‫מצרי‪ ,‬ומעתה ליכא הוכחה דאברהם אבינו היה גר‪ ,‬ושפיר י"ל דבן‬ ‫שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא‪ ,‬במה דברים‬ ‫ג' שנים הכיר את בוראו‪ ,‬ולכן לא באו יסורים על אברהם אבינו‪,‬‬ ‫אמורים כשהורק היין המותר על טיפה של יין נסך‪ ,‬אבל אם עירה‬ ‫משא"כ אתה ששהית להתגייר אין לך להתרעם על היסורים‬ ‫יין נסך מצרצור קטן לתוך הבור של יין (היתר)‪ ,‬אפילו עירה כל היום‪,‬‬ ‫שבאים עליך ודו"'ק‪.‬‬ ‫ראשון ראשון בטל וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ונודע שיטת הרא"ש בפרק גיד הנשה דאם נתערב דבר מועט של‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫איסור בתוך של היתר הכל מותר באכילה ואפילו אותו חתיכה של‬ ‫הואיל משה פרשת לך תשפ"ז דף י‬