gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ח | פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫הדלקת נרות שבת במלון לאחר שהמניין קיבל שבת מוקדם‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫שכאשר מבקש אדם להתפלל ולקבל שבת מבעוד יום‪ ,‬עליו להדליק תחילה את נרות השבת‪,‬‬ ‫הגענו לחופשה במלון נופש מהדרין בעיירה קטנה באוסטריה‪ .‬מאחר שבימות הקיץ שעת‬ ‫שכן לאחר שקיבל שבת בתפילה שוב אינו רשאי להדליק ולעשות מלאכה‪ .‬את קריאת שמע‪,‬‬ ‫השקיעה מאוחרת מאוד‪ ,‬נקבע במלון מניין מוקדם למנחה‪ ,‬קבלת שבת וערבית‪ ,‬כשעה לפני‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬עליו לחזור ולקרוא לאחר צאת הכוכבים‪ ,‬בזמן חיובה‪.‬‬ ‫השקיעה‪ .‬זהו המניין היחיד של אורחי המלון‪ ,‬והוא מתקיים באולם שהוסב לצורך התפילה‪ ,‬ולא‬ ‫וכן פסק הטור (או”ח סי’ רסז)‪‘ :‬ומקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול’‪ ,‬והוא‬ ‫בבית כנסת קבוע‪.‬‬ ‫על פי מה שאמרו חז”ל (פסחים קה‪‘ ):‬עיולי יומא כל כמה דמקדימין ליה עדיף’‪ ,‬ודברי רבי יוסי‬ ‫לאחר שהציבור כבר אמר ‘בואי בשלום’‪‘ ,‬מזמור שיר ליום השבת’ ו’ברכו’‪ ,‬התעורר ספק אצל‬ ‫(שבת קיח‪‘ :):‬יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא’‪ .‬והביא את דברי התוספות (ברכות כז‪ .‬ד”ה דרב)‪,‬‬ ‫כמה מן האורחים‪ :‬אם רוב הציבור קיבל עליו שבת‪ ,‬שמא גם הנשים שנותרו בחדריהן נגררו אחר‬ ‫שהקשו שהרי נאמר בגמרא (שם כג‪ ):‬שאין להקדים את הדלקת הנרות קודם זמנה‪ ,‬וכתבו‬ ‫קבלת הציבור‪ ,‬ושוב אסור להן להדליק את נרות השבת‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אפשר שמכיוון שאין כאן‬ ‫ליישב שהיינו כאשר מקדים את הדלקת הנרות לקבלת השבת‪ ,‬אך מפלג המנחה ולמעלה יכול‬ ‫קהילה קבועה ולא בית כנסת קבוע‪ ,‬אלא מניין ארעי של נופשים‪ ,‬קבלת השבת של המתפללים‬ ‫להדליק את הנר לקבל מיד בסמוך את השבת בתפילת ערבית‪ ,‬וכן כתב רבינו יונה (שם)‪ .‬וכתב‬ ‫אינה מחייבת את שאר אורחי המלון‪.‬‬ ‫הטור שבלבד שימתין לקרוא קריאת שמע בזמנה לאחר צאת הכוכבים‪ .‬ומשהתפלל נאסר‬ ‫האם נשות האורחים רשאיות להדליק נרות לאחר שהמניין כבר קיבל שבת‪ ,‬כל עוד לא‬ ‫במלאכה‪ ,‬שהרי קיבל עליו שבת באותה שעה‪.‬‬ ‫שקעה החמה?‬ ‫בבית יוסף (או”ח סי’ רסג) הביא מדברי הרא”ש (שבת פ”ב סימן כד)‪ ,‬שקבלת שבת תלויה בתפילת‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ערבית‪ ,‬וכן היה המנהג‪ :‬כשהחזן אומר ‘ברכו’‪ ,‬הכל פורשים ממלאכה‪ .‬עוד כתב ללמוד מדברי‬ ‫א‪ .‬קבלת שבת מבעוד יום וזמנה‬ ‫הטור‪ ,‬שאף אם הציבור טרם התפלל‪ ,‬יחיד שהקדים להתפלל של שבת מבעוד יום נאסר‬ ‫במסכת ברכות (כז‪ ).‬מובא על רב ש’איקלע לבי גניבא‪ ,‬וצלי של שבת בערב שבת’‪ .‬ופירש‬ ‫במלאכה‪ .‬ואפילו יאמר שלא התכוון לקבל שבת‪ ,‬אין דבריו מועילים‪‘ ,‬כיון שהזכיר קדושת‬ ‫רש”י (ד”ה של שבת) שקיבל עליו שבת מבעוד יום‪ .‬הרי שאדם רשאי לקבל עליו שבת בעוד היום‬ ‫היום בתפילה אי אפשר לעשותו חול’ (וכ”פ בשו”ע שם סעי’ יא)‪ .‬נמצא שתפילת ערבית המוקדמת‬ ‫גדול ולהתפלל תפילת ערבית של שבת‪.‬‬ ‫אינה רק תפילה הנאמרת קודם הלילה‪ ,‬אלא של ידי התפילה חל על המתפלל קדושת שבת‬ ‫רבנו יונה (רי”ף שם יח‪ ):‬ביאר שהדברים אמורים דווקא מפלג המנחה ואילך‪ ,‬שמאותה שעה‬ ‫ואיסור עשיית מלאכה‪.‬‬ ‫יכול אדם לקבל שבת בתפילתו‪ .‬אך קודם פלג המנחה אין קבלת השבת חלה‪ .‬עוד כתב‪,‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫כשסיפר לאחר מכן בבית הכנסת לחבריו על‬ ‫והרוצה לחוש לדבריהם יקרא לחברו 'אברהם'‪.2‬‬ ‫מה שאירע‪ ,‬העיר לו אחד מהם‪' :‬וכי אפשר‬ ‫ומי שנקרא שמו מלכתחילה 'אברם' כשם בפני‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫לתקן כך טלית־קטן כשהציציות כבר קשורות‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א‬ ‫עצמו‪ ,‬אין בדבר חשש‪.3‬‬ ‫בה? הרי לאחר שנקרעה הכתף נפסלה‬ ‫הטלית‪ ,‬וכשתפרו אותה חזרה נמצאו הציציות‬ ‫מתכשרות מאליהן‪ ,‬ויש בזה משום 'תעשה ולא‬ ‫כתף טלית‪-‬קטן שנקרעה‬ ‫כינוי אברהם בשם אברם‬ ‫מן העשוי'!' יצחקי מיהר להסיר את הטלית־‬ ‫יצחקי חזר לצימר לאחר שיצא עם כמה‬ ‫במקום העבודה יש לנו חבר ששמו אברהם‪,‬‬ ‫קטן ופנה לשאול‪ :‬האם אכן היה צורך להתיר‬ ‫מחבריו לטבול במעיינות שבסביבה‪ ,‬והראה‬ ‫וכולם מכנים אותו 'אברם'‪ .‬לאחרונה העיר אחד‬ ‫תחילה את הציציות ורק לאחר תפירת הבגד‬ ‫לאמו את הטלית־קטן שלו כשאחת מכתפיה‬ ‫העובדים שחז"ל (ברכות יג‪ ).‬אמרו‪' :‬כל הקורא‬ ‫לקושרן מחדש‪ ,‬או שמא מאחר שרק כתף אחת‬ ‫קרועה לגמרי‪ .‬התברר שבאחד המקומות‬ ‫לאברהם אברם עובר בעשה'‪ .‬האם עלינו‬ ‫נקרעה והטלית נשארה מחוברת בשלמותה על‬ ‫נתפסה הטלית־קטן בענף של עץ‪ ,‬וכאשר‬ ‫להפסיק לכנותו כך‪ ,‬או שהאיסור נאמר רק על‬ ‫ידי הכתף השנייה‪ ,‬לא נתבטל ממנה כלל שם‬ ‫משך אותה נקרעה הכתף במקום התפר‪ .‬אמו‬ ‫אברהם אבינו?‬ ‫בגד החייב בציצית‪ ,‬וממילא אין בתפירת הקרע‬ ‫ראתה שהקרע פשוט לתיקון‪ ,‬הוציאה חוט‬ ‫ת‪ .‬בעיקר הדבר שאמרו חז"ל על מי שקורא אברם‬ ‫כל חשש של 'תעשה ולא מן העשוי'?‬ ‫ומחט ותפרה את הכתף בחזרה‪' .‬כשנחזור‬ ‫על אברהם אבינו‪ ,‬נחלקו הפוסקים בגדר האיסור‪.1‬‬ ‫ת‪ .‬הטלית־קטן כשרה‪ .‬מותר לתפור את הכתף‬ ‫לאלעד'‪ ,‬אמרה לו‪' ,‬אתפור לך את זה בצורה‬ ‫כינוי הנאמר בדרך חיבה על חבר‪ ,‬כשאין הכוונה‬ ‫הקרועה כשהציציות נשארות במקומן‪ ,‬ואין צורך‬ ‫מקצועית בחוט לבן ובמכונת תפירה'‪ .‬יצחקי‬ ‫לאברהם אבינו‪ ,‬מותר‪ .‬אמנם יש חששו לאסור‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫להתירן ולהטילן מחדש‪.4‬‬ ‫לבש את הטלית־קטן והמשיך בדרכו‪ .‬אולם‬ ‫גם על אדם הנקרא על שמו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫אברהם אבינו לבין שם שניתן מסיבה אחרת‪.‬‬ ‫נקרא על שם אברהם אבינו‪ ,‬ולכן כותבים‬ ‫שהאריך לבאר זה]‪ ,‬והלכה כחכמים שהדבר‬ ‫‪ 1‬בגמרא (ברכות יג‪ :).‬תני בר קפרא כל הקורא‬ ‫‪ 4‬יסוד איסור 'תעשה ולא מן העשוי' הוא‬ ‫את שמו בה"א‪ .‬ובשו"ת מנחת יצחק (שם ד"ה‬ ‫מותר‪ .‬וכן נקט להלכה בשו"ת מהרי"ל דיסקין‬ ‫לאברהם אברם עובר בעשה‪ ,‬שנאמר 'והיה‬ ‫כאשר בשעה שהציציות מונחות בבגד עדיין‬ ‫והנראה לענ"ד) האריך מדברי הפוסקים כי‬ ‫(קו"א סי' ה אות יט) מטעם אחר דרק בפניו‬ ‫שמך אברהם'‪ .‬רבי אליעזר אומר עובר בלאו‪,‬‬ ‫אין לפנינו בגד החייב בציצית‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫בוודאי אין איסור במנהג שמקצרים את השם‬ ‫היה אסור ולא אחר מיתה‪ .‬ודבריו צ"ב מדברי‬ ‫שנאמר 'ולא יקרא עוד [את] שמך אברם'‪.‬‬ ‫נעשה הבגד חייב מאליו בלי שנעשה מעשה‬ ‫אברהם לאברם או מכנים 'אברמיל'‪ ,‬וכתב‬ ‫הגמרא שהקשו מהפסוק (נחמיה ט‪ ,‬ז) 'אתה‬ ‫ובמהרש"א (ח"א שם) נשאר בצ"ע למה השמיטו‬ ‫חדש בציציות‪ .‬וכגון המבואר בגמרא (מנחות‬ ‫'מה שמקצרין השם‪ ,‬או קורין לגעגועים‪ ,‬בזה‬ ‫הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם' ופסוק‬ ‫הפוסקים דין זה שיש בו לאו ועשה‪ ,‬ואפילו לא‬ ‫מ‪ ):‬ובשולחן ערוך (או"ח סי' י ס"ה)‪ ,‬במי שהיו‬ ‫מכוונים רק לבניהם בעצמם'‪ ,‬וכתב להיתר אף‬ ‫זה נאמר אחר פטירתו של אברהם‪ .‬ובמהר"ץ‬ ‫היה רק אסמכתא בעלמא היה להם להזכירו‪.‬‬ ‫לבגדו שלוש כנפות והטיל בהן שלוש ציציות‪,‬‬ ‫כשעיקר השם ניתן על שם אברהם אבינו‪.‬‬ ‫חיות ובנימוקי הגרי"ב (שם) כתבו ג"כ שאין‬ ‫אכן המג"א (אור"ח סי' קנו סק"ב) במניין ההלכות‬ ‫ולאחר מכן עשה לו כנף רביעית‪ ,‬שהציציות‬ ‫כמו שמצינו בגמרא את השם 'אברם‬ ‫‪3‬‬ ‫איסור בדבר מטעם אחר‪ ,‬דאין למדין מקודם‬ ‫שנשמטו מהשו"ע‪ ,‬מנה איסור זה כלאו ועשה‪.‬‬ ‫הראשונות פסולות משום 'תעשה ולא מן‬ ‫חוזאה' גיטין (נ‪ .).‬בבית שמואל (שמות אנשים‬ ‫מתן תורה לאיסור מה שלא נשנה שוב לאחר‬ ‫והפרי מגדים בספרו ראש יוסף (שם) הסתפק‬ ‫העשוי'‪ .‬לכן בנידון שלפנינו השאלה היא האם‬ ‫אות א‪ ,‬ערך אברהם) הביא בשם המהרש"ל‬ ‫מתן תורה‪ .‬ובמשנ"ב (סי' קנו סק"ד) שהעתיק‬ ‫האם הוא לאו ועשה או רק אסמכתא בעלמא‪,‬‬ ‫בשעת הקריעה פקע מן הבגד חיוב הציצית‪,‬‬ ‫שנותנים את השם אברם מסיבה מיוחדת‪ ,‬כגון‬ ‫הרבה הלכות מדברי המג"א‪ ,‬לא העתיק דין‬ ‫אך הסכים לדינא שיש בזה איסור‪ ,‬ובספרו פרי‬ ‫שאז כאשר מתקנים אותו חוזרות הציציות‬ ‫כשרוצים לקרוא לילד על שם סבו שנפטר‬ ‫זה‪ ,‬והעיר כן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' ל)‪.‬‬ ‫מגדים (א"א שם) הכריע בשם הפר"ח (סימן סז)‬ ‫להכשרן מאליהן‪ ,‬או שהטלית נשארה כל‬ ‫ושמו אברהם‪ ,‬בעוד הסב השני ששמו אברהם‬ ‫‪ 2‬בכף החיים (שם אות יד) הביא בשם דברי‬ ‫שיש בזה רק איסור דרבנן‪ ,‬וכ"כ הבאר שבע‪,‬‬ ‫העת בגד החייב בציצית‪ ,‬והתפירה אינה אלא‬ ‫עודנו חי‪ .‬ומהר"ץ חיות (גיטין נ‪ ).‬כתב שאפשר‬ ‫מנחם שהאיסור נאמר באברהם אבינו בלבד‪.‬‬ ‫וכתב שעל כן הדבר נשמט מספרי הפוסקים‪,‬‬ ‫תיקון קרע בבגד שכבר היה ונשאר חייב‪.‬‬ ‫שגם החכם הנזכר בגמרא נקרא אברם מסיבה‬ ‫אולם השדי חמד (מערכת כ כלל פג) הביא‬ ‫וזה תמוה כמו שתמה המהרש"א שגם אם‬ ‫יסוד זה מפורש גם בדברי המשנה ברורה (סי'‬ ‫מיוחדת‪ ,‬והשיג על הצעת סדר הדורות להגיה‬ ‫בשם אורות אלים לחוש גם בשאר בני אדם‪,‬‬ ‫הוא איסור בעלמא היה להם להזכירו‪ .‬מאידך‪,‬‬ ‫טו סק"ו)‪ ,‬שכתב שאם מחמת הקריעה נעשה‬ ‫'אבימי חוזאה'‪ .‬וראה מנחת יצחק (שם‪ ,‬ד"ה‬ ‫וצידד כדבריו‪ .‬ודקדק כן מדברי הפוסקים‬ ‫הצל"ח (ברכות שם) חלק על המג"א‪ ,‬וביאר שיש‬ ‫הבגד בעל שלוש כנפות ונפטר מציצית‪ ,‬צריך‬ ‫והנראה לענ"ד)‪ ,‬שחילק בין קריאה על שם‬ ‫בדיני שמות גיטין‪ ,‬שסתם אדם ששמו אברהם‬ ‫מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בעניין זה [עיי"ש‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'‬ ‫הצעת שידוך בשבת וקבלת דמי השדכנות‬ ‫ומפרכס‪ ,‬בני הבית נגעלים ממראהו ואינם‬ ‫שומע ברחוב את הציבור עונים קדושה‬ ‫רוצים שיישאר במטבח‪ .‬האם מותר להרים‬ ‫אני עוסק בשדכנות‪ ,‬ולעיתים עולים בדעתי‬ ‫הבוקר בדרכי לעבודה דיברתי עם חבר‬ ‫את המלכודת עם העכבר בעודו חי ולהעבירה‬ ‫בפלאפון על עניין מאוד חשוב‪ .‬תוך כדי‬ ‫בשבת רעיונות לשידוכים‪ .‬האם מותר‬ ‫לפח האשפה‪ ,‬או שרק לאחר שימות יהיה‬ ‫ההליכה עברתי ליד בית הכנסת ושמעתי‬ ‫לי להציעם לצדדים כבר בשבת? ואם‬ ‫הצעתי שידוך בשבת‪ ,‬ואחרי שבת המשיכו‬ ‫מותר לפנותו משום 'גרף של רעי'?‬ ‫את הקהל אומרים קדושה‪ .‬האם אני מחויב‬ ‫המשפחות בעצמן והשידוך נגמר בלא‬ ‫ת‪ .‬כשהעכבר מאוס על בני הבית ונמצא במקום‬ ‫לעצור את השיחה ולענות עמהם או שכיון‬ ‫סיוע נוסף מצידי‪ ,‬האם מותר לי לקבל דמי‬ ‫שיושבים או עוברים בו‪ ,‬מותר לפנות את‬ ‫שכבר אמרתי היום קדושה איני מחוייב‬ ‫שדכנות בעד התועלת שהגיעה רק לאחר‬ ‫המלכודת עם העכבר גם בעודו חי‪ ,‬ואין צורך‬ ‫לעצור ולענות?‬ ‫השבת‪ ,‬או שהדבר נחשב 'שכר שבת'?‬ ‫להמתין למיתתו‪ .6‬אולם כשהמלכודת מונחת‬ ‫ת‪ .‬יפסיק את השיחה ויאמר קדושה עם הקהל‪.5‬‬ ‫ת‪ .‬מותר להציע שידוך בשבת ולדבר עם‬ ‫במקום שאינו מפריע כלל‪ ,‬אין להתיר את‬ ‫הצדדים בעניינו‪ ,‬משום שזהו צורך מצוה‪.‬‬ ‫פינויה משום 'גרף של רעי'‪ ,‬ואף מיתת העכבר‬ ‫פינוי מלכודת עם עכבר חי בשבת‬ ‫אולם אין לקצוב בשבת את דמי השדכנות‪.10‬‬ ‫אינה מתירה זאת‪.7‬‬ ‫לפני שבת הנחנו מלכודת עכברים‪ ,‬העשויה‬ ‫אם כל הפעולה הייתה הצעת השידוך בשבת‪,‬‬ ‫ודוקא כשהעכבר לכוד לגמרי‪ ,‬והפינוי אינו‬ ‫מגש פלסטיק שעליו דבק חזק ומעט אוכל‬ ‫והמשפחות המשיכו בעצמן בחול הרי זה‬ ‫מוסיף צידה‪ .8‬יש להעביר את המלכודת‬ ‫לפיתיון‪ .‬בשבת‬ ‫נחשב לשכר שבת‪ ,11‬אמנם כתבו הפוסקים‬ ‫בעדינות למקום שאינו מפריע‪ .‬אין להשליכה‬ ‫נלכד בה עכבר‪,‬‬ ‫להקל משום שזהו דבר מצווה‪ ,‬אך אין רואים‬ ‫לפח באופן שיחבול בעכבר או ימיתנו‪ ,‬לקפל‬ ‫דבוק‬ ‫והוא‬ ‫בשכר זה סימן ברכה‪ .12‬לכתחילה נכון שימשיך‬ ‫עליו את המגש או לסוגרו בשקית אטומה‪ .‬היתר‬ ‫ואינו‬ ‫היטב‬ ‫לטפל בשידוך גם בימות החול ולקבל שכר‬ ‫הפינוי אינו מתיר להחיש את מיתתו‪ ,‬וכן אינו‬ ‫יכול להיחלץ‪,‬‬ ‫אחד בעד הטיפול כולו‪ ,‬באופן זה מותר לקבל‬ ‫מתיר הוצאה לרשות שאסור להוציא אליה‪.9‬‬ ‫אך עדיין חי‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫ויש להקפיד שהדרך והמקום יהיו מותרים‬ ‫עכבר מת‪ ,‬וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה‬ ‫(ס"ב) וז"ל‪' :‬מי שאמר קדושה בבית הכנסת‬ ‫להתיר את כל הציציות ולהטילן מחדש‬ ‫בטלטול‪ ,‬כמבואר בשו"ע (סי' שמו ס"א)‪.‬‬ ‫(פכ"ה ס"ח) לגבי פינוי עכבר מת‪ .‬אולם‬ ‫אחר‪ ,‬ובא לבית הכנסת אחרת ומצא ציבור‬ ‫לאחר שיחזור להיות בעל ארבע כנפות‪,‬‬ ‫‪ 10‬בשו"ע (או"ח סי' שו ס"ו) כתב שמותר‬ ‫אין הבדל בין שרץ חי למת‪ ,‬וההיתר תלוי‬ ‫עונין קדושה‪ ,‬יענה עמהן‪ ,‬שאין הקדושה‬ ‫משום 'תעשה ולא מן העשוי'‪ .‬אבל כל זמן‬ ‫לשדך בשבת‪ ,‬ובמשנה ברורה (שם סקכ"ה)‬ ‫במאיסותו במקום שבו הוא נמצא‪ ,‬שהרי‬ ‫כמו התפילה שנאמר עליה כיון שאמרה‬ ‫שהבגד לא יצא מחיובו‪ ,‬אין התפירה פוסלת‬ ‫ביאר ש'חפציך אסורין‪ ,‬חפצי שמים מותרין'‪.‬‬ ‫כעת כבר אין חשש של צידה‪ .‬וכן כתב במקור‬ ‫פעם אחת יצא ידי חובתו‪ ,‬שהרי אנו אומרים‬ ‫את הציציות‪ .‬בביאור הלכה (סימן טז ד"ה ואז)‬ ‫ההיתר הוא אפילו במי שמתעסק כן לצורך‬ ‫חיים (להחוות יאיר סי' שח סל"ד) כתב שמותר‬ ‫נקדש כמו שמקדישין אותו למעלה‪ ,‬ולמעלה‬ ‫דן בצורת טלית־קטן שהחלק הקדמי והחלק‬ ‫פרנסתו‪ ,‬אולם לא יפסוק את סכום הכסף‬ ‫לטלטל עכבר חי עם המלכודת שבה הוא‬ ‫מקדישין אותו בכל עת כתות כתות מלאכי‬ ‫האחורי שלה מחוברים בצד אחד‪ ,‬ואילו‬ ‫שרוצה עבור שכר טרחתו‪ ,‬כמ"ש בשו"ע (שם)‬ ‫נמצא ולהוציאו וליתנו לפני החתול‪ .‬וכן פסק‬ ‫השרת‪ ,‬לפיכך כל עת שישמע שמקדישים‬ ‫בצד השני אינם תפורים זה לזה בקביעות‬ ‫שאסור לשכור שדכן ולהזכיר לו סכום מעות‪,‬‬ ‫הגרי"ש אלישיב (שלמי יהודה פ"י ס"י הערה לג)‬ ‫אותו למטה כת אחת שהם עשרה יחבר‬ ‫אלא מתחברים בשעת הלבישה באמצעות‬ ‫ולכן היתר הדיבור בענייני השידוך אינו מתיר‬ ‫שהוא הדין אם העכבר חי שמותר להוציאו‬ ‫עצמו עמהן'‪ ,‬וכן כתב בעטרת צבי (סק"ה)‪.‬‬ ‫קרסים‪ ,‬וכתב שהחיבור שבצד האחד מועיל‬ ‫לקצוב את שכר השדכן בשבת (שמירת שבת‬ ‫מפני שהוא מאוס לדרים שם‪.‬‬ ‫וראה באגרות משה (ח"ג סי' פט) שביאר שכיון‬ ‫לצרף את שני החלקים לעניין שייחשב הבגד‬ ‫כהלכתה פכ"ט סנ"ו)‪ .‬ובקצות השולחן (סי' קז‬ ‫‪ 7‬בשו"ע (סי' שח סל"ד) הותר הפינוי דווקא‬ ‫שהציבור מקדשים את השם איך יוציא את‬ ‫בעל ארבע כנפות‪ ,‬ואף דן אם הוא מועיל‬ ‫הערה יד) כתב להתיר לדבר בשבת גם על‬ ‫ממקום שיושבים בו‪ ,‬ולא מחצר שאינו דר‬ ‫עצמו מהציבור‪ ,‬ועוד שכיון שעיקר מצות‬ ‫לצרפם גם לעניין שיעור הבגד‪ .‬ומכאן כתב‬ ‫הנדוניא שכל אחד נותן‪ ,‬הגם שלשכור מלמד‬ ‫בה‪ .‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק קלא‪ ,‬קלג) ביאר‬ ‫קדושה הוא לענות קדוש כשיש ציבור‬ ‫החזון איש (או"ח סימן ג ס"ק יט ד"ה ובמ"ב)‪:‬‬ ‫וכדומה אסרו להזכיר סכום מעות‪ ,‬זהו משום‬ ‫שגם מקום דריסת הרגל בכלל ההיתר‪ ,‬ואילו‬ ‫שמקדשים את השם‪ ,‬נמצא שאפילו אם כבר‬ ‫'אם נקרע כל הכתף יתפור ואין בו משום‬ ‫שהמעות הם שכר העבודה והוא כמקח‬ ‫חצר אחורית או אשפה שבחצר אינן בכלל‬ ‫ענה פעם אחת חייב לענות עימם‪ .‬אמנם כל‬ ‫תעשה ולא מן העשוי'‪ .‬והובאו דבריו בשונה‬ ‫וממכר‪ ,‬אבל בנדוניה המעות הם 'מתנה' ולא‬ ‫זה‪ .‬אמנם בכל מקום שהדבר מפריע לבני‬ ‫זה רק במי שבא לתוך בית הכנסת ושומע את‬ ‫הלכות (סימן טז)‪ .‬ומבואר שאפילו אם אחת‬ ‫דמי כלל למקח וממכר‪ .‬ובכף החיים (ס' שו‬ ‫הבית‪ ,‬מותר לפנותו כגרף של רעי‪.‬‬ ‫הציבור עונים קדושה‪ ,‬אך כאשר נמצא מחוץ‬ ‫הכתפיים נקרעה לגמרי‪ ,‬אין הדבר הופך את‬ ‫סק"ג) כתב להיזהר בזה היכא דאפשר‪ .‬וראה‬ ‫‪ 8‬ברמ"א (סי' שטז ס"ה) הותר לנעול במנעול‬ ‫לבית הכנסת כתב השו"ע (או"ח סי' נה ס"כ) 'היו‬ ‫הטלית־קטן לבגד שנפטר מן הציצית באופן‬ ‫עוד בשמירת שבת כהלכתה (שם) שכתב שלא‬ ‫פתח שכבר סגור בפני הצבי‪ ,‬ובמשנה ברורה‬ ‫עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה‬ ‫שתפירתו תגרום לפסול 'תעשה ולא מן‬ ‫ידבר בענייני ממונות הנוגעים לעצם השידוך‬ ‫(שם ס"ק כג) ביאר שהנעילה אינה צידה‬ ‫אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות'‪ ,‬ומשמע‬ ‫העשוי'‪ .‬החלק הקדמי והחלק האחורי עדיין‬ ‫או על התחייבויות שנוטלים עליהם הצדדים‪,‬‬ ‫חדשה אלא שמירה על מה שכבר ניצוד‪.‬‬ ‫מלשונו שכתב 'יכול לענות עמהם' שאין זה‬ ‫מחוברים זה לזה בכתף השנייה‪ ,‬והטלית‬ ‫אבל מותר לדבר על דברים הנלווים לשידוך‬ ‫לפי זה‪ ,‬כשעכבר דבוק לגמרי ואינו יכול‬ ‫חובה מעיקר הדין‪ ,‬כיון שעיקר החיוב לענות‬ ‫נשארת יחידה אחת שעליה ארבע הכנפות‬ ‫כגון על מקום מגורים או מקום לימודים‪.‬‬ ‫להשתחרר‪ ,‬עצם הרמת המגש והעברתו‬ ‫עם הציבור אינו אלא כאשר נמצא בתוך בית‬ ‫המקוריות‪ .‬כל האמור הוא כאשר כתף אחת‬ ‫‪ 11‬בשו"ע (סי' שו ס"ד) ובמשנה ברורה (שם‬ ‫כמות שהוא אינה צידה נוספת‪ .‬אולם אין די‬ ‫הכנסת ממש ולא כשעומד בחוץ‪ .‬וכן נקט‬ ‫בלבד נקרעה‪ ,‬ואילו הכתף השנייה נשארה‬ ‫סקט"ו‪ ,‬י"ט) מבואר שאיסור שכר שבת חל גם‬ ‫בכך להתיר את הטלטול‪ ,‬שהרי בשו"ע (סי'‬ ‫הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה פ"ט הערה‬ ‫מחוברת‪ ,‬אולם אם נקרעו שתי הכתפיים‬ ‫כשהשכר משולם לאחר השבת‪.‬‬ ‫שח סל"ט) נאסר טלטול בעלי חיים‪ ,‬ואף הסל‬ ‫ח) שהעובר ברחוב ושומע שאומרים קדושה‬ ‫לגמרי‪ ,‬באופן שהחלק הקדמי והחלק האחורי‬ ‫‪ 12‬בשו"ע (סי' שו ס"ה) הביא מחלוקת‬ ‫שהאפרוחים עומדים עליו אסור בטלטול‬ ‫בבית הכנסת אינו חייב לענות‪ ,‬והוסיף שאף‬ ‫נפרדו זה מזה לשני חלקים נפרדים‪ ,‬אם יש‬ ‫בנטילת שכר חזנות לשבת‪ ,‬ובמשנה ברורה‬ ‫בעודם עליו‪ .‬ובמשנה ברורה (שם ס"ק קמו)‬ ‫על פי כן טוב שיענה אם לא שהוא עוסק‬ ‫בשני החלקים שיעור עיטוף מבואר בשו"ע‬ ‫(שם סקכ"ג‪ ,‬כ"ד) ביאר שהמקילים סוברים‬ ‫נתבאר שאיסור המוקצה קיים גם כשאין עוד‬ ‫בתורה‪ .‬וכן הביא בשו"ת רבבות אפרים (ח"א‬ ‫(או"ח סי' טו ס"ג) שיכול לתופרם מחדש‪ ,‬ואין‬ ‫שלא גזרו שכר שבת במקום מצוה‪ ,‬והביא‬ ‫חשש צידה‪ .‬וכן כתב המשנה ברורה (סי' שטז‬ ‫סי' פט) מהגרי"ש אלישיב שאין חיוב לענות‬ ‫בזה משום 'תעשה ולא מן העשוי'‪ ,‬אמנם‬ ‫שנהגו להקל‪ ,‬אך אין רואים בשכר זה סימן‬ ‫ס"ק כה) לגבי ציפור שכבר נצודה תחת כסותו‪.‬‬ ‫קדושה כאשר הולך ברחוב ושומע את‬ ‫המשנה ברורה (סק"ט) כתב שלכתחילה ראוי‬ ‫ברכה‪ .‬והגרי"ש אלישיב (תל תלפיות קובץ‬ ‫נמצא שאין להתיר מפני שאוחז בפלסטיק‬ ‫הציבור אומרים קדושה‪ ,‬אך ציין שם לשו"ת‬ ‫לחוש לדעת הט"ז (סק"ג) והדרך החיים (סי' י‬ ‫ס"ג עמ' ח) פסק שמותר לשדכן לקבל דמי‬ ‫ולא בעכבר‪ ,‬אלא ההיתר בנידוננו הוא סילוק‬ ‫האלף לך שלמה (או"ח סי' מד) שנראה שסובר‬ ‫סק"ב) הסוברים שאף באופן זה צריך להסיר‬ ‫שדכנות שהציע בשבת משום שהוא דבר‬ ‫הגרף‪.‬‬ ‫שיש חיוב לענות‪ .‬וכן הביא בשו"ת ציץ‬ ‫את חוטי הציצית מאחד החלקים וכך יתפרנו‪,‬‬ ‫מצוה‪ ,‬אבל עדיף שיתנו לו בתורת מתנה‪.‬‬ ‫‪ 9‬ברמב"ם (הלכות שבת פי"א ה"א) נתבאר‬ ‫אליעזר (חי"א סי' ג) משו"ת נשמת כל חי (ח"א‬ ‫ואחר התפירה יטיל בו הציצית מחדש‪ .‬אך‬ ‫בחשוקי חמד (שבת קכ‪ ).‬דן אם בדמי תיווך‬ ‫שנטילת נשמה בבעל חי היא מלאכה‪ ,‬גם‬ ‫סי' ד)‪ ,‬וכן הביא בספר אשי ישראל (פכ"ד הערה‬ ‫כאשר אין בכל חלק שיעור עיטוף מבואר‬ ‫ושדכנות שהחיוב הוא מדין 'נהנה' כמו‬ ‫בהכאה או בחניקה ולא רק בשחיטה‪ .‬ואף‬ ‫סב) שהגר"ח קנייבסקי כתב לו בשם החזו"א‬ ‫במשנה ברורה (שם סק"ח) שצריך להתיר את‬ ‫שכתב הגר"א (חו"מ סי' פז ס"ק קיז)‪ ,‬האם‬ ‫כשאין צורך בגופו של בעל החיים אין בכך‬ ‫שחייב לענות לקדושה כאשר שומע מניין‬ ‫כל חוטי הציצית קודם התפירה‪ ,‬כיון שכבר‬ ‫יכול ליטול שכר משום שההנאה נוצרה רק‬ ‫היתר‪ ,‬כמבואר בשו"ע (סי' שטז ס"ט) שאפילו‬ ‫אחר שאומרים קדושה אפילו כאשר הולך‬ ‫נתבטל מהבגד חובת ציצית‪ .‬ואם בחלק אחד‬ ‫בגמר הדבר בחול‪ ,‬וא"כ יתכן לומר דמאחר‬ ‫בפרעוש שעל בשרו ועוקצו‪ ,‬שהותר לסלקו‬ ‫ברחוב‪ .‬וכן כתב בשו"ת קנה בושם (ח"ג סי'‬ ‫יש שיעור עיטוף ובחלק השני לא‪ ,‬יסיר את‬ ‫ושמעון נהנה רק בימות החול כשהמקח‬ ‫מחמת הצער‪ ,‬אסור להורגו‪ .‬ובמשנה ברורה‬ ‫ד)‪ ,‬והוסיף שמה שכתב הרשב"א שמותר לו‬ ‫הציציות רק מהחלק שאין בו שיעור עיטוף‪.‬‬ ‫נגמר‪ ,‬ואילו לא היתה המכירה יוצאת לפועל‬ ‫(שם ס"ק לח) ביאר משום איסור נטילת‬ ‫לענות וכן מה שכתב השו"ע שיכול לענות‪,‬‬ ‫‪ 5‬הרמ"א (או"ח סי' קכה ס"ב) כתב‪' :‬מי שאמר‬ ‫היה פטור מלשלם‪ ,‬נמצא דמעשה השבת‬ ‫הנשמה‪ .‬הרי שהיתר סילוק דבר המצער את‬ ‫היינו שכיון שמותר לו לענות ממילא יש עליו‬ ‫סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא ציבור‬ ‫בלבד אינו מחייב בתשלום‪ ,‬ולכן אולי אין‬ ‫האדם אינו מתיר ממילא את המתתו‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫חיוב לענות יחד עם הציבור‪ .‬ולפי זה אף‬ ‫עונין קדושה חוזר ועונה עמהם'‪ .‬ומקורו‬ ‫בזה איסור שכר שבת‪[ .‬ויש להעיר‪ ,‬כי גם על‬ ‫גם בעכבר שנלכד ואין בידו להיחלץ‪ ,‬אין‬ ‫אם הוא באמצע שיחת טלפון חשובה יש לו‬ ‫משו"ת הרשב"א (ח"א סי' רמט) שכתב שמי‬ ‫הצד שהחיוב מצד 'נהנה'‪ ,‬הלא ההנאה היא‬ ‫להתיר מחמת גרף של רעי פעולה הממיתה‬ ‫להפסיק ולענות קדושה עם הציבור‪.‬‬ ‫שכבר ענה קדושה מותר לו לחזור ולענות עם‬ ‫על 'מסירת המידע'‪ ,‬שעל זה משלמים דמי‬ ‫אותו או מחישה את מיתתו‪ .‬יש להניח את‬ ‫‪ 6‬בגמרא (שבת קכא‪ ):‬מסופר שנמצא עכבר‬ ‫הציבור פעם נוספת‪ ,‬והובאו דבריו בבית יוסף‬ ‫שדכנות‪ ,‬רק שיש תנאי שמתחייב לשלם רק‬ ‫המגש בעדינות‪ ,‬בלי למעוך את העכבר או‬ ‫אצל רב אשי‪ ,‬והורה ליטלו בזנבו ולהוציאו‪.‬‬ ‫(ס"ב)‪ .‬ומלשון הרשב"א לכאורה נראה שאינו‬ ‫כאשר בסוף משתמש עם המידע‪ ,‬אבל סוף‬ ‫לחסום את נשימתו‪ ,‬וההיתר להעבירו לפח‬ ‫מכאן למדה הגמרא שהיתר גרף של רעי אינו‬ ‫מחויב לענות‪ ,‬ורק שכיון שדעת השואל‬ ‫סוף התשלום הוא על מסירת המידע‪ ,‬וזה‬ ‫הוא רק אם צורת ההעברה וההנחה אינן‬ ‫רק בטלטול אגב כלי‪ ,‬אלא אף בסילוק הדבר‬ ‫היתה שאסור לו לענות פעם נוספת‪ ,‬כתב‬ ‫היה בשבת]‪ .‬וצידד להתיר מצד ששדכנות‬ ‫גורמות לכך‪ .‬כשאי אפשר להניחו בפח בדרך‬ ‫המאוס עצמו‪ .‬וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' שח‬ ‫הרשב"א שאין בכך איסור ומותר לו לענות‬ ‫הוי מידי דמצוה‪ ,‬ובתנאי שהמצוה היא טעם‬ ‫זו‪ ,‬יעבירנו למקום אחר שאינו מפריע‪ .‬כמו‬ ‫סל"ד) שמותר לפנות דבר מטונף ממקום‬ ‫עוד פעם‪ ,‬אך אינו מחויב בכך‪ .‬אמנם מלשון‬ ‫מספיק עבור השדכן להציע את השידוך‪ ,‬ורק‬ ‫כן‪ ,‬הפינוי הנידון כאן הוא היתר טלטול‬ ‫שיושבים בו‪ ,‬אפילו בלא כלי‪ .‬אמנם המשנה‬ ‫הרמ"א שכתב 'חוזר ועונה עמהם' משמע‬ ‫מצטרפת לכך כוונת רווח‪ .‬אמנם דעת הט"ז‬ ‫מוקצה ולא היתר הוצאה מרשות לרשות‪,‬‬ ‫ברורה (שם ס"ק קל) הביא את המעשה לעניין‬ ‫שמחויב לחזור ולענות‪ ,‬וכן כתב הלבוש‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫במנהגי זמננו מקבלים במקומות רבים כבר באמירת ‘מזמור‬ ‫וכבר העיד בעל תרומת הדשן (סימן א) שמנהג קדום היה‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫שיר ליום השבת’‪ ,‬ובמקומות אחרים בסיום ‘לכה דודי’‬ ‫בקהילות שבארצות אירופה להתפלל ערבית ולאכול את‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫באמירת ‘בואי בשלום’‪ .‬המשנה ברורה כתב שהדבר תלוי‬ ‫סעודת השבת בעוד היום גדול כל כך‪ ,‬עד שרב העיר וטובי‬ ‫במנהג המקום‪ .‬במקום שנהגו לקבל ב’מזמור שיר’ או ב’בואי‬ ‫הקהל היו יוצאים לאחר הסעודה לטייל על שפת נהר הדונאי‬ ‫כלה’‪ ,‬כבר אז נאסרים במלאכה‪.‬‬ ‫ושבים לבתיהם קודם הלילה‪ .‬הרי שהקושי של ימי הקיץ‬ ‫ועשה דנדרים וכו’‪ ,‬מכל מקום הא רק בקבל עליו נאסר בדין‬ ‫בנידון השאלה‪ ,‬הציבור כבר אמר גם ‘ברכו’ והתפלל‬ ‫הארוכים והמנהג לקבל שבת מוקדם אינם חדשים‪.‬‬ ‫תוספת ולא שייך לחייב את אשתו בקבלתו’‪.‬‬ ‫ערבית‪ .‬לכן אין כל ספק שהמתפללים עצמם קיבלו שבת‪.‬‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (סי’ רסז סעיף ב)‪ ,‬שמפלג המנחה‬ ‫שוב דן מצד קבלת הקהל של הבעל אם זה גורר אחריו‬ ‫השאלה היא אם קבלתם מחייבת גם את מי שלא נכח‬ ‫ואילך ניתן להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית מבעוד יום‪.‬‬ ‫גם את האשה‪ ,‬והיינו שיש שני קהלים באותה העיר‪ ,‬שאם‬ ‫בתפילה‪ .‬ופשוט שאסור לקבוע את הדלקת הנרות רק לפני‬ ‫קודם לכן אין זו הדלקת נר שבת הניכרת לכבוד השבת‪ ,‬ואף‬ ‫יש קהל אחד והוא קיבל שבת כאמור כל העיר נגררת אחריו‪,‬‬ ‫‘ברכו’‪ ,‬אלא יש לקבוע קודם מועד קבלת השבת הנהוגה‬ ‫קבלת השבת המוקדמת אינה נעשית בזמנה‪.‬‬ ‫אך כאשר יש שני מניינים כל קהל קבלת השבת שלו בזמן‬ ‫באותו ציבור‪ ,‬לפני ‘בואי בשלום’ או ‘מזמור שיר ליום השבת’‪.‬‬ ‫פלג המנחה הוא שעה ורבע ‘זמניות’ לפני סוף היום‪.‬‬ ‫שהוא מתפלל‪ ,‬ובזה יצא להסתפק האם האשה תיגרר אחרי‬ ‫בימות הקיץ הארוכים כל שעה זמנית ארוכה יותר‪ ,‬וההפרש‬ ‫הקהל של הבעל‪ ,‬וכתב שהדבר תלוי כי כאשר קבלת הקהל‬ ‫ד‪ .‬ערבית מוקדמת אינה הופכת את היום‬ ‫עשוי להיות שונה במידה ניכרת בין השבתות‪ ,‬ויש לבדוק‬ ‫היא מתוך מצות תוספת שבת או מתוך זהירות שלא לבוא‬ ‫ללילה לכל דין‬ ‫בלוח מדויק את זמן פלג המנחה באותה עיירה ובאותו‬ ‫לידי מכשול‪ ,‬והוא מנהג קבוע‪ ,‬כיון שהוא דבר מצוה ומנהג‬ ‫יש לציין כי תפילת ערבית המוקדמת אינה הופכת את‬ ‫תאריך‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אין להסתפק באמירה שהמניין מתחיל‬ ‫קבוע על האשה ללכת במנהגי בעלה‪ ,‬אך אם קבלת השבת‬ ‫הזמן ללילה ממש לכל הדינים‪ .‬בהלכות מילה נפסק (יו”ד סי’‬ ‫‘כשעה לפני השקיעה’‪ ,‬רק יש לבדוק את השעה המדוייקת‬ ‫המוקדמת אינה מנהג קבוע של קדושה רק שבת אחת בחרו‬ ‫רסב סעיף ז)‪‘ :‬אין דבר זה תלוי בתפילה‪ ,‬אם התפללו מבעוד‬ ‫בכל שבת‪.‬‬ ‫להחמיר במצוות תוספת שבת‪ ,‬אין זה 'מנהג'‪ ,‬והאשה אינה‬ ‫יום‪ ,‬לא להקל ולא להחמיר’‪ ,‬אלא יום הלידה וזמן המילה‬ ‫כאמור‪ ,‬גם נשים המבקשות להדליק מוקדם יחד עם קבלת‬ ‫נגררת אחר בעלה ורשאית להמשיך בעשיית מלאכותיה‪.‬‬ ‫נקבעים לפי היום והלילה במציאות‪.‬‬ ‫השבת אינן רשאיות להדליק נר שבת קודם פלג המנחה‪,‬‬ ‫מתוך דבריו שלא דן שהאשה תיגרר אחר הבעל כדרך‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בהלכות אבלות נפסק (יו”ד סי’ שעה סעיף יא)‪,‬‬ ‫שהרי לא ניתן לקבל שבת קודם פלג המנחה‪ ,‬וגם אין הדבר‬ ‫שבה שאר הקהל נגרר את המתפללים בבית הכנסת‪ ,‬נראה‬ ‫מי שהתפלל ערבית‪ ,‬ועדיין הוא יום‪ ,‬ושמע שמת לו מת‪,‬‬ ‫ניכר שהדליקו את נר השבת לכבוד השבת (שבת כג‪ :‬שו"ע סי'‬ ‫שהיה פשוט לו שרק קהל שהוא ציבור יכול לגרור אחריו את‬ ‫יש מי שאומר שמונה מיום המחרת‪ ,‬ואותו יום אינו עולה‪.‬‬ ‫רסג ס"ד)‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם כאשר מדלקת נרות ומקבלת שבת לאחר‬ ‫המיעוט‪ ,‬אבל הבעל הגם שהוא שורר בביתו אינו ציבור ואינו‬ ‫אלא שכתב בערוך השולחן (שם סעיף יט) שאם הוא עצמו‬ ‫זמן פלג המנחה‪ ,‬יש לדאוג שימשיכו לדלוק עד הזמן שבו‬ ‫גורר אחריו את האשה ובני ביתו‪[ .‬כן משמע טעמו מלשונו‬ ‫לא התפלל‪ ,‬אף שהציבור כבר התפלל‪ ,‬אותו יום עולה לו‪.‬‬ ‫נהנים מאורם בליל שבת ד'שרגא בטיהרא מאי מהני' (חולין‬ ‫שכתב שם‪' :‬והנה כל זה הוא בקבלת הבעל עצמו‪ ,‬אבל‬ ‫נמצא שאין כלל אחד שלפיו 'נעשה לילה' לכל דבר‪ ,‬יש דינים‬ ‫ס‪ .):‬כל הדיון להלן הוא כאשר התפילה וההדלקה נעשו לאחר‬ ‫בקבלת כל הקהל נאסרו כולם אף אם יש מיעוט שלא קבלו‪,‬‬ ‫התלויים במציאות היום והלילה‪ ,‬ויש דינים שבהם קבלתו‬ ‫פלג המנחה‪.‬‬ ‫שהמיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחם']‪ .‬ואמנם בשו"ת 'באר‬ ‫הפרטית או קבלת הציבור קובעת‪ .‬בנידון שלנו אין צורך‬ ‫ויש להזהיר את המתפללים במניין המוקדם‪ ,‬שעליהם‬ ‫משה' (ח"ב סימן טו) ובשו"ת 'חמדת משה' (סימן נג) דנו לחלק‬ ‫לומר שהיום נהפך ללילה‪ .‬די בכך שקדושת שבת ואיסור‬ ‫להיזהר להתפלל מנחה קודם פלג המנחה‪ ,‬כדי שלא להיכנס‬ ‫בין כוחו של ציבור שהמיעוט בטל ונמשך אחריו‪ ,‬לבין קבלת‬ ‫מלאכה חלו מכוח קבלת הציבור בגדר 'תוספת שבת'‪.‬‬ ‫ל'תרתי דסתרי' – להתפלל מנחה לאחר פלג כדעת חכמים‪,‬‬ ‫יחיד שאין בכוחה לחייב אחרים‪ .‬גם בשו"ת מהר"י שטייף‬ ‫ה‪ .‬מתי מיעוט נגרר אחרי הרוב‬ ‫ומיד לאחריה ערבית כדעת רבי יהודה‪ .‬המשנה ברורה (סי'‬ ‫(סימן מב) דייק מלשון השולחן ערוך‪ ,‬שהגרירה נאמרה אחר‬ ‫המגן אברהם (סי’ רסג סקכ”ד) מסייג את דין השולחן ערוך‬ ‫רסז סק"ג) כתב שאין לסמוך על ההקלה להתפלל את שתי‬ ‫הציבור דווקא ולא אחר הבעל‪.‬‬ ‫בשני סייגים חשובים‪ :‬ראשית‪ ,‬אם רוב הקהל כלל לא היה‬ ‫התפילות לאחר פלג אלא בציבור וכשהערבית מתקיימת בבין‬ ‫ז‪ .‬קבלת שבת מוקדמת לצורך נוחות‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬אין המיעוט שנכח שם גורר את הרוב‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫השמשות ובשעת הדחק‪ ,‬ולא כשהוא עדיין ודאי יום‪ .‬כמו‬ ‫ה’אגרות משה’ הוסיף חידוש חשוב הנוגע לענייננו‪.‬‬ ‫בעיר שיש בה כמה בתי כנסת‪ ,‬אין בית כנסת אחד נגרר אחר‬ ‫כן‪ ,‬המתפללים ערבית מבעוד יום חייבים לחזור ולקרוא את‬ ‫לדבריו‪ ,‬ייתכן שההלכה שהמיעוט נגרר אחר הרוב נאמרה‬ ‫קבלת השבת של חברו‪ .‬כל ציבור נחשב חטיבה בפני עצמה‪.‬‬ ‫קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים‪ .‬ובימי ספירת העומר יש‬ ‫דווקא כשהציבור הקדים לקבל שבת לשם קדושת השבת‪,‬‬ ‫וכן פסקו השולחן ערוך הרב (סי’ רסג סעיפים יז–יט)‪ ,‬והמשנה‬ ‫להזכיר לציבור לספור לאחר צאת הכוכבים‪ ,‬שלא יבואו לידי‬ ‫כדי להוסיף מן החול על הקודש או כדי שלא יבואו להתאחר‬ ‫ברורה (סקנ”א)‪.‬‬ ‫שכחה‪.‬‬ ‫במלאכה‪ .‬אולם כשההקדמה נעשית רק מפני שהשקיעה‬ ‫ומכאן שאם במלון שוהים מאה איש‪ ,‬ורק עשרה או‬ ‫עוד הובא בשם הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה תפילה פרק‬ ‫מאוחרת ורוצים לסעוד בזמן המקובל‪ ,‬הוא הסתפק שמא אין‬ ‫חמישה עשר מהם התפללו במניין המוקדם‪ ,‬אין עצם היותו‬ ‫יד הערה ‪ )10‬שלא הייתה דעתו נוחה כל כך מן ההנהגה בכמה‬ ‫בכך כוח לגרור את מי שלא השתתף‪ ,‬אפילו במקום שיש בו‬ ‫‘המניין היחיד’ הופכת אותו לרוב הציבור‪ .‬המתפללים‬ ‫מקומות בארץ ישראל להקדים בקביעות את קבלת השבת‪,‬‬ ‫בית כנסת אחד בלבד‪.‬‬ ‫עצמם קיבלו שבת‪ ,‬אך אין בכוח מיעוט זה לגרור את‬ ‫אף שאין לאוסרה‪ ,‬מפני שאין ראוי שבמקום אחד יהיה לחלק‬ ‫וכן הכריע הגר”מ שטרנבוך ב’תשובות והנהגות’ (ח”ג סימן‬ ‫כל אורחי המלון‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם רוב ציבור המתפללים‬ ‫מן הציבור חול ולחלק אחר שבת‪.‬‬ ‫ושומרי השבת שבמלון השתתף במניין המוקדם‪ ,‬או אם שני‬ ‫פה)‪ ,‬כי כאשר אין בהקדמת הציבור סייג או עניין של מצווה‪,‬‬ ‫ציבורים מגובשים בנפרד במלון‪ ,‬וזהו הציבור המרכזי שאליו‬ ‫ב‪ .‬שלושה אופנים של קבלת שבת‬ ‫אלא רק רצון לאכול מוקדם עם הילדים‪ ,‬האחרים אינם נגררים‬ ‫כדי לברר את הדין יש להבחין בין שלושה אופנים שונים‪:‬‬ ‫אחר המקדימים‪ .‬וכמו כן אין האשה נגררת אחר הבעל כאשר‬ ‫משתייכים אורחי המלון הללו‪ ,‬יש מקום לדין ‘רוב הקהל’‪.‬‬ ‫אם יש בעיירה או במלון מניין נוסף המתפלל מאוחר‬ ‫א‪ .‬קבלת שבת של האשה בהדלקת נרותיה‪ .‬ב‪ .‬קבלת שבת‬ ‫ההקדמה נעשית רק כדי שהמשפחה תאכל בשעה נוחה וכדי‬ ‫של הבעל או של אדם אחר בתפילת ערבית‪ .‬ג‪ .‬קבלת שבת‬ ‫יותר‪ ,‬ומקצת האורחים קבעו את עצמם כחלק מאותו ציבור‪,‬‬ ‫שהילדים יהיו ערים‪ .‬ועוד כתב שהבעל עצמו אינו מעוניין‬ ‫של רוב הציבור‪ ,‬שבכוחה לגרור גם את המיעוט‪.‬‬ ‫אין הם נגררים אחרי המניין המוקדם אפילו שרוב הציבור‬ ‫שהאשה תקדים כל כך את קבלת השבת כמו שהוא מקדים‪,‬‬ ‫א‪ .‬קבלת האשה בהדלקה‪ :‬למנהג האשכנזים‪ ,‬האשה‬ ‫מתפלל במנין המוקדם‪.‬‬ ‫ונראה כוונתו שההשוואה שכשם שמיעוט הציבור נגרר אחר‬ ‫מקבלת עליה שבת בהדלקת הנרות‪ ,‬אלא אם התנתה קודם‬ ‫רובו‪ ,‬כן האשה שהיא טפלה לבעל נגררת אחריו‪ ,‬שייך דווקא‬ ‫ו‪ .‬האם האשה נגררת אחר קבלת בעלה‬ ‫לכן‪ ,‬במקום צורך‪ ,‬שאינה מקבלת שבת בהדלקה‪ .‬אולם‬ ‫בדבר שהבעל עצמו דעתו ניחא ליה שהבית יקבל פני שבת‬ ‫גם במקום שאין קבלת ציבור‪ ,‬נותר לדון אם קבלת הבעל‬ ‫קבלתה הפרטית אינה אוסרת את שאר בני הבית במלאכה‪.‬‬ ‫בשעה מוקדמת‪ ,‬אז כל בני הבית טפילים לו‪ ,‬אך כאשר איהו‬ ‫כשלעצמה מחייבת את אשתו‪ ,‬ומצאנו שנחלקו הפוסקים‬ ‫הרמ”א (סי’ רסג סעיף י) פוסק ששאר בני הבית מותרים עד‬ ‫גופא אינו מעוניין בזה‪ ,‬רק לעצמו הוא מקבל שבת כדי לחזור‬ ‫בדבר זה‪.‬‬ ‫קבלת השבת של הציבור‪ .‬תנאי זה מועיל רק ביחס לקבלת‬ ‫לביתו מבעוד יום בשעה שאינה מאוחרת‪ ,‬מה שייך לומר‬ ‫שיטת המחמירים‪ :‬הפרי מגדים (סי’ רסג משב”ז סק”א) כתב‬ ‫השבת שעל ידי ההדלקה שלה‪ .‬אבל אין בכוחה להתנות שלא‬ ‫ששאר בני הבית טפילים לו לקבל שבת מוקדמת‪.‬‬ ‫שיש ללמוד מדין המיעוט הנגרר אחר הרוב‪ ,‬שגם בני הבית‬ ‫להיגרר אחרי קבלת ציבור‪ ,‬כמו שיתבאר בסמוך שלאחר‬ ‫וכ"כ בבאר משה (שם סי' טז) שכל מה שכתב הפרי מגדים‬ ‫נמשכים אחר תפילת ‘גדול הבית’‪ .‬והחוות יאיר בספרו ‘מקור‬ ‫קבלת שבת של הציבור המיעוט נמשך אחריו ‘על כרחם’‪.‬‬ ‫(שם) שבני הבית נגררים אחר עיקר הבית הוא דווקא באופן‬ ‫חיים’ (סעיף יז) החמיר שאשתו ובניו הסמוכים על שולחנו‬ ‫ב‪ .‬קבלת שבת של יחיד‪ :‬אדם שהקדים והתפלל ערבית של‬ ‫שבעל הבית מקבל על עצמו שבת להרבות במצוות 'תוספת‬ ‫טפלים לבעל הבית ונאסרים עם קבלתו‪.‬‬ ‫שבת מבעוד יום קיבל עליו שבת ונאסר במלאכה‪ ,‬גם אם‬ ‫שבת'‪ ,‬אך כאשר בעל הבית עצמו אינו מקפיד כל השנה על‬ ‫ובשו”ת ‘שבט הלוי’ (ח”ז סימן לה) דן לגבי מנין לקבלת שבת‬ ‫הציבור עדיין לא קיבל שבת‪ .‬כך נפסק בשולחן ערוך (סי’ רסג‬ ‫הקדמת השבת‪ ,‬ורק כדי שלא לאחר הסעודה מקדים להתפלל‬ ‫שהתקיים קבוע בשכונתו ‘זכרון מאיר’‪ ,‬והכריע שהאשה‬ ‫סעיף יא)‪ .‬אולם נחלקו הפוסקים אם קבלת השבת של הבעל‬ ‫מעריב ומקבל בכך שבת‪ ,‬ואדרבה איהו גופא אינו מעוניין‬ ‫נגררת אחר קבלת השבת של בעלה‪ ,‬בין כשאמר ‘ברכו’ ובין‬ ‫מחייבת את אשתו‪ ,‬כפי שיתבאר להלן‪.‬‬ ‫שבני ביתו יקבלו עמו שבת‪ ,‬בזה אין בני הבית טפלים לו‪.‬‬ ‫כשאמר ‘מזמור שיר ליום השבת’‪ .‬לדבריו‪ ,‬גם אם הבעל‬ ‫ג‪ .‬קבלת שבת של הציבור‪ :‬לגבי ציבור נפסק בשולחן ערוך‬ ‫וכתב שכן הורה גם לבתי כנסת שאפילו רוב הקהל מקדימים‬ ‫התפלל במניין קטן ורוב העיר עדיין לא קיבל שבת‪ ,‬בני ביתו‬ ‫(שם סעיף יב)‪‘ :‬אם רוב הקהל קיבלו עליהם שבת‪ ,‬המיעוט‬ ‫להתפלל‪ ,‬אין המיעוט בטל לגביהם כאשר כל טעם הקדמתם‬ ‫נגררים אחריו‪ ,‬ועל האשה להדליק לפני תפילתו‪.‬‬ ‫נמשכים אחריהם על כרחם’‪ .‬כאן אין הדבר תלוי בכוונתו‬ ‫רק מצד נוחות ולא מצד קבלת תוספת שבת‪.‬‬ ‫וכתב זה לשונו‪ :‬ופשוט בעיני כיון שהוא קבלת שבת עפ”י‬ ‫ורצונו של כל יחיד‪ .‬אם קבלת הציבור חלה כדין‪ ,‬גם מי שלא‬ ‫אמנם כתב בתשובות והנהגות (שם) שעליה להדליק קודם‬ ‫הדין‪ ,‬שבני ביתם נגררים אחריהם‪ ,‬והא דאשתו ובני ביתם‬ ‫נכח בבית הכנסת ולא התכוון לקבל שבת נאסר במלאכה‪.‬‬ ‫שהבעל חוזר לביתו‪ ,‬כדי שכאשר יגיע לביתו שכבר חלה עליו‬ ‫נגררים אחריהם הוא בדרגא דהמיעוט נגררים אחרי הרוב‪,‬‬ ‫אף אורח שבא לעיר לאחר שאנשי המקום קיבלו שבת נגרר‬ ‫שבת‪ ,‬הבית יהיה בהנהגה של שבת‪ .‬וכ"כ בשו"ת שלחן הלוי‬ ‫ועדיף מזה דאשתו כגופו ונמשכת אחריו מראיות שאין צריך‬ ‫אחריהם‪ ,‬כפי שמפורש בסעיף שלאחריו‪ .‬ממילא‪ ,‬לכאורה‬ ‫(שבת פרק ו אות ה)‪.‬‬ ‫לעלותם על הכתב ‘וכל איש שורר בביתו’‪ .‬עכ”ל‪ .‬וכן היא‬ ‫אם רוב הציבור במלון קיבל שבת‪ ,‬אין די בכך שהנשים יאמרו‬ ‫ויש לשים לב שאין דבריהם שווים‪ ,‬כי האגרות משה לא דן‬ ‫דעת הגר"ש קמנצקי (קובץ הלכות רבי שמואל קמינצקי שבת עמ'‬ ‫שלא התכוונו לקבל שבת או שהתכוונו להדליק מאוחר יותר‪.‬‬ ‫את האשה כנגררת אחר הבעל כדין מיעוט ציבור הנגרר אחר‬ ‫קעא) שהאשה ובני ביתה נגררים אחר בעלה‪.‬‬ ‫רק השאלה היא אם אכן היה למתפללים דין של רוב הציבור‪.‬‬ ‫הרוב‪ ,‬אלא רק מצד שאם זה מנהג של מצווה אצל הבעל גם‬ ‫שיטת המקילים‪ :‬הגר”מ פיינשטיין בשו”ת ‘אגרות משה’‬ ‫מקורו דין זה במרדכי (סוף פרק במה מדליקין‪ ,‬סימנים רצז–רחצ)‪,‬‬ ‫היא חייבת בו‪ ,‬אך כאשר הבעל נוהג בזה רק מטעמי נוחות‬ ‫(או”ח ח”ג סימן לח) כתב שקבלת שבת היא קבלה פרטית ואין‬ ‫שכתב‪‘ :‬והיכא שרוב הקהל קיבלו עליהם שבת‪ ,‬המיעוט על‬ ‫אינו יכול לחייב בזה גם את האשה‪ ,‬אך בדיני מה שהרוב גורר‬ ‫בכוח אדם לקבל עבור חבירו וגם לא בכוח הבעל לאסור את‬ ‫כרחם נמשכים אחריהם ואסורין במלאכה’‪ .‬וכן הביא בשם‬ ‫אחריו את המיעוט הסתפק האם זה נאמר באופן שהרוב נוהג‬ ‫אשתו‪ ,‬ובדומה למה שאין אדם יכול לחייב את אשתו בנדר‬ ‫ריב”ם‪ ,‬שאם הקהל אמרו ‘ברכו’ בערב שבת‪ ,‬היחיד שלא היה‬ ‫רק מחמת נוחות ולא לצורך מצוה‪ .‬אך התשובות והנהגות‬ ‫שקיבל על עצמו‪.‬‬ ‫בבית הכנסת אינו רשאי לעשות מלאכה‪ ,‬אף שאינו רוצה‬ ‫והבאר משה הסכימו עם הפרי מגדים שהאשה נגררת אחר‬ ‫וזה לשונו‪‘ :‬פשוט שאינה נגררת אחריו‪ ,‬דכמו שאינו יכול‬ ‫לקבל עדיין שבת‪ ,‬ואין גרירת היחיד תלויה בכך ששמע‬ ‫הבעל כדין מיעוט אחר הרוב‪ ,‬אלא שכתבו שאין אומרים כן‬ ‫לחייבה בנדרים שנדר אף שהוא למיגדר מילתא‪ ,‬ואף באמר‬ ‫את ‘ברכו’ או ענה אחריו‪ ,‬אלא בעצם קבלת השבת של רוב‬ ‫באופן שהרוב מקבל רק מטעמי נוחות‪ ,‬ושאין האשה נגררת‬ ‫בפירוש שאף היא תאסר ותתחייב‪ ,‬כמו כן אינו יכול לאוסרה‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫אחר הבעל כאשר הוא עצמו לא מעוניין בכך‪.‬‬ ‫במלאכה בדין תוספת שבת בקבלתו עליו לא רק בסתמא‬ ‫וזה שייך דווקא במקומות שטעם קבלת שבת המוקדמת‬ ‫אלא אף בפירוש שהוא מקבל שבת גם לאסור את אשתו אינו‬ ‫ג‪ .‬זמן קבלת שבת של ציבור‬ ‫בגלל ששבת נכנסת מאוד מאוחר‪ ,‬ולכן מקדימים את התפילה‬ ‫כלום‪ .‬ואף שקבלת שבת אינו מדין נדר‪ ,‬דהא אין על זה לאו‬ ‫בזמן השולחן ערוך הייתה קבלת הציבור באמירת ‘ברכו’‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ה'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'‬ ‫והמים עוברים דרכה בדרכם אל הברז‪ ,‬ובכך‬ ‫בשעה מאוחרת‪ .‬בערב אני מגישה לילדיי‬ ‫את השכר ב'הבלעה'‪.13‬‬ ‫היא מסייעת במניעת הצטברות אבנית‪ .‬כיון‬ ‫גבינות‪ ,‬לבן ושאר מאכלי חלב‪ ,‬ולצידם סלט‬ ‫שהמסנן עשוי ממתכת‪ ,‬הסתפקתי האם‬ ‫ירקות פרווה‪ .‬בשעה זו עדיין לא עברו שש‬ ‫השקיית וקצירת נבטים בשבת‬ ‫יש צורך לפרקו מן הצינור ולהטבילו קודם‬ ‫שעות מאז שאכלתי בשר‪ .‬האם מותר לי‬ ‫השימוש?‬ ‫לשבת עמם ולאכול מן הסלט‪ ,‬כשהוא נקי‬ ‫הכינו אצלי בבית נבטים‪ .‬סדר ההכנה הוא‪:‬‬ ‫לגמרי מחלב‪ ,‬או שיש לחשוש שמא אטעה‬ ‫לוקחים גרעיני אפונה ומשרים אותם לילה‬ ‫ת‪ .‬מסנן אבנית הקבוע בצנרת‪ ,‬שעיקר שימושו‬ ‫בכלי עם מים‪ ,‬לאחר מכן מניחים אותם על‬ ‫הוא כשהוא מחובר אליה והמים עוברים דרכו‬ ‫ואוכל גם מן המאכלים החלביים?‬ ‫רשת או מסננת וכדו' ושופכים עליהם מים‬ ‫בלבד‪ ,‬אינו טעון טבילה‪.19‬‬ ‫ת‪ .‬מותר לאכול מן הסלט הפרווה עם הילדים‪,‬‬ ‫כמה פעמים ביממה‪ .‬המים לא נשארים בכלי‬ ‫אף שעדיין לא עברו שש שעות מאכילת הבשר‪,‬‬ ‫אלא מיד נשפכים החוצה‪ ,‬אך הם מרטיבים‬ ‫מעשר כספים ממתנות בזמן לידה‬ ‫ואין חובה להניח היכר על השולחן כדי להיזהר‬ ‫את הגרעינים וכך הם צומחים‪ .‬בליל שבת‬ ‫לאחר לידת בננו קיבלנו מהביטוח הלאומי‬ ‫ממאכלי החלב‪ ,‬ואין הדין דומה למי שאוכל‬ ‫ראיתי שהנבטים לא צמחו מספיק‪ ,‬האם‬ ‫'מענק לידה'‪ ,‬וכן קיבלנו בסעודת הברית‬ ‫עתה בשר בשולחן שמונחים עליו מאכלי חלב‪.16‬‬ ‫מותר לי לשפוך עליהם מים כדי שיוסיפו‬ ‫מתנות רבות‪ ,‬חלקן במעטפות כסף וחלקן‬ ‫אם רגילה לטעום מן המאכלים תוך כדי הגשתם‬ ‫לצמוח עד הבוקר? וכן האם מותר בשבת‬ ‫חפצים ומוצרים עבור התינוק‪ .‬האם צריך‬ ‫לילדים‪ ,‬יש להיזהר ולעשות סימן שתמנע‬ ‫להוציא את הנבטים מהמסננת שהם מונחים‬ ‫טעימה מתוך הרגל‪ .17‬וכל זה כשהסלט אכן‬ ‫בה ולאכול אותם‪ ,‬או שיש בזה משום מלאכת‬ ‫להפריש מעשר כספים ממענק הלידה‬ ‫פרווה ונקי מחלב‪ ,‬ויש להקפיד שכלי ההגשה‬ ‫'קוצר'?‬ ‫ומכספי הברית? והאם יש לעשר גם את שווי‬ ‫החפצים שקיבלנו במתנה?‬ ‫והאכילה יהיו נקיים ולא יועברו מן המאכלים‬ ‫ת‪ .‬אסור לשפוך מים על הנבטים בשבת‪ ,‬אף‬ ‫ת‪ .‬ממתנות כסף שמקבלים בברית יש להפריש‬ ‫החלביים אל הסלט‪.18‬‬ ‫שהמים ניגרים מיד‪ ,‬משום תולדת זורע‪.14‬‬ ‫בהוצאת הנבטים מן המסננת כדי לאוכלם‪ ,‬יש‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬כדין כל מתנת ממון שנכנסה‬ ‫חיוב טבילה במסנן אבנית המחובר‬ ‫לחוש משום קוצר‪ ,‬ואין להוציאם‪.15‬‬ ‫לרשות המקבל‪ .‬אבל‪ ,‬ממתנות שהן חפצים‪,‬‬ ‫כגון בגדי תינוק‪ ,‬כלי כסף‪ ,‬עגלה וכיוצא בהם‪,‬‬ ‫לצינור‬ ‫המנהג הוא שאין צריך לשום את שוויים‬ ‫לאחרונה רכשתי מסנן אבנית המתחבר‬ ‫אכילת סלט פרווה בשולחן חלבי בתוך‬ ‫ולהפריש עשירית מכסף אחר‪ ,‬אף שיש מן‬ ‫בקביעות לצינור המים‪ .‬מדובר ביחידת‬ ‫שש שעות‬ ‫הפוסקים שהחמירו בזה‪ .20‬לעניין 'מענק לידה'‬ ‫סינון מתכתית המורכבת כחלק מן הצנרת‪,‬‬ ‫את ארוחת הצהריים הבשרית אני אוכלת‬ ‫◄◄‬ ‫בפני עצמו ככלי‪ ,‬או שהמים נאספים בתוכו‬ ‫הגשה נקי‪ ,‬ולא להשתמש בכפית או במזלג‬ ‫הניתנים עליהם‪ .‬והנה בשו"ע (סי' שלו ס"ה)‬ ‫(סי' תקפה סק"ז) שההיתר של צורת מצוה‬ ‫לצורך שתייה ולא רק עוברים דרכו‪ ,‬יש‬ ‫שנדבקו בהם גבינה או לבן‪.‬‬ ‫מבואר לעניין עשבים שעלו על אוזן הכלי‬ ‫הוא במצוה התלויה בשבת עצמה‪.‬‬ ‫להחמיר ולהטבילו בלא ברכה‪.‬‬ ‫‪ 19‬בעניין מסנן אבנית המונח בתוך המיחם‪,‬‬ ‫מלחות הכלי‪ ,‬שהם חשובים כמחוברים‬ ‫‪ 13‬שו"ע (סי' שו ס"ד)‪ ,‬משנה ברורה (שם‬ ‫‪ 20‬בספר היראה לרבינו יונה (דיני צדקה‬ ‫העלינו שמאחר שעיקר ייעודו אינו לתיקון‬ ‫לקרקע והתולשן חייב‪ .‬וביאר המשנה‬ ‫סקכ"א) וביאור הלכה (שם ד"ה נותן לו)‪ ,‬בדין‬ ‫ומעשר) כתב וז"ל 'ובמעשרות אל תרפה ידיך‬ ‫המים אלא להגן על המיחם מפני הצטברות‬ ‫ברורה (ס"ק לה) שחיובו משום עוקר דבר‬ ‫הבלעת שכר שבת בשכר עבודה בחול‪.‬‬ ‫מליטלה כראוי‪ ,‬כיצד מכל דבר שמשתכר‪,‬‬ ‫האבנית‪ ,‬נמצא שאינו בכלל 'כלי סעודה'‬ ‫מגידולו שהוא תולדת קוצר‪ .‬והוסיף‬ ‫‪ 14‬בשו"ע (או"ח סי' שלו סי"א) 'השורה‬ ‫הן ללמד‪ ,‬הן לכתוב‪ ,‬הן לעשות מלאכה‪,‬‬ ‫הטעונים טבילה‪ .‬בנידון זה יש טעם נוסף‬ ‫שבגמרא (שם קח‪ ).‬ביארו שאין זה דומה‬ ‫חטים ושעורים וכיוצא בהם במים‪ ,‬הרי זה‬ ‫או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה‪,‬‬ ‫להקל‪ ,‬שהרי המסנן אינו עומד ככלי בפני‬ ‫לעציץ שאינו נקוב שהתולש ממנו פטור‬ ‫תולדת זורע וחייב בכל שהוא'‪ .‬ובמשנה‬ ‫או כל ענין שיהיה וכו' מן הכל יפריש‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא הוא חלק ממערכת הצנרת‬ ‫משום שאינו מחובר בקרקע עולם‪ ,‬כיון‬ ‫ברורה (סק"נ) ביאר שעושה כן כדי שיתרככו‬ ‫מעשר'‪ ,‬ומבואר שמתנה כספית אינה שונה‬ ‫הקבועה‪ ,‬וכל תשמישו נעשה כשהוא‬ ‫שאין דרך זריעה בעציץ‪ ,‬מה שאין כן עשבים‬ ‫ויצמיחו‪ ,‬ולכן הרי זה זורע וחייב מהתורה‪.‬‬ ‫בעיקרה ממשכורת או מרווח עסקי‪ ,‬כיון‬ ‫מחובר אליה‪ .‬וראה בפתחי תשובה (יו"ד‬ ‫אלו שעיקר גידולן הוא באופן זה‪ .‬ולפי זה‬ ‫והרמ"א (שם) כתב 'ומותר להעמיד ענפי‬ ‫שסוף סוף נוסף ממון לרשותו של האדם‪.‬‬ ‫סי' קכ סק"ו) שהביא מתשובת שב יעקב (סי'‬ ‫נראה לאסור להוציא את הנבטים ממקום‬ ‫אילנות במים בשבת‪ ,‬ובלבד שלא יהיו בהם‬ ‫וכן כתב בפתחי תשובה (יו"ד סי' רמט סק"א)‬ ‫לא)‪ ,‬לענין כלים הנקבעים בתנור ולוקחים‬ ‫הנבטתם בשבת‪ ,‬כיון שזה מקום גידולם וכן‬ ‫פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית‬ ‫בשם השל"ה‪ ,‬שאף מממון שהגיע לאדם‬ ‫מהם מים חמים ללישת עיסות‪ ,‬שצידד‬ ‫הדרך להצמיחם באופן כזה‪.‬‬ ‫המים'‪ ,‬ומבואר שכאשר יש פרחים‬ ‫בירושה יש להפריש מעשר‪ ,‬אף אם המוריש‬ ‫לומר שאינם צריכים טבילה כלל אף כשהם‬ ‫‪ 16‬בשו"ע (יו"ד סי' פח ס"א) נאסר להעלות‬ ‫שנפתחים אסור להעמידם במים בשבת‪.‬‬ ‫עצמו כבר היה רגיל לעשר את ממונו‪ ,‬ולפי‬ ‫עשויים מתכת‪ ,‬כיון שעיקר דין טבילת‬ ‫בשר על שולחן שאוכלים עליו גבינה‪ ,‬שמא‬ ‫וראה במשנה ברורה (ס"ק נד) שהוסיף‬ ‫שהחיוב נבחן כלפי המקבל והרווח שנוסף‬ ‫כלים הוא כדי להעלותו מטומאת הגוי‬ ‫יבואו לאוכלם יחד‪ .‬אולם בנידון השאלה‬ ‫שבאופן זה אסור אפילו להחזיר למים שהיו‬ ‫לרשותו‪ .‬וכן הביא החפץ חיים בספרו‬ ‫שהכלי היה אצלו‪ ,‬וכלי המחובר לקרקע‬ ‫הרי האכילה הבשרית כבר הסתיימה‪ ,‬ועתה‬ ‫בהם מערב שבת‪ .‬אמנם בערך לחם (שם)‬ ‫אהבת חסד (ח"ב פ"יח ס"ג) מהאליה רבה (סי'‬ ‫אינו מקבל טומאה‪ .‬וכן כתב היד אפרים‬ ‫באים לאכול סלט פרווה‪ .‬אמנם בבאר היטב‬ ‫חלק על דברי הרמ"א וכתב שזה חומרא‬ ‫קנו סק"ב)‪ .‬אמנם כשמקבל במתנה חפץ או‬ ‫(ס"ה) שכלי המחובר לקרקע כיון שאינו‬ ‫(שם סק"ב) הביא משו"ת בית יעקב (סי' יב)‬ ‫יתירה לאסור ליתן פרחים במים כאשר הם‬ ‫כלי השווה כסף כתב בדרך אמונה (הלכות‬ ‫מקבל טומאה אינו טעון טבילה‪ .‬ויש שכתבו‬ ‫להחמיר בישיבה אצל האוכל גבינה לאחר‬ ‫נפתחים בשבת‪ ,‬כיון שאין צומח שום דבר‬ ‫מתנות עניים פ"ז ס"ק כז‪ ,‬ציון ההלכה ס"ק סז)‬ ‫שכן דעת הגר"א (ס"ק יח‪-‬יט) שמדמה דיני‬ ‫אכילת בשר‪ ,‬שמא יושיט לו ויאכל‪ .‬אך הפרי‬ ‫חדש‪ ,‬והוסיף שכן המנהג במקומו להחזיר‬ ‫בשם החזון איש שאין צריך להפריש עבורו‬ ‫טבילה לדיני קבלת טומאה‪ ,‬אך ראה בשבט‬ ‫מגדים (שם משבצות זהב סק"ב) חלק עליו‪,‬‬ ‫הפרחים למים בשבת אף שהם נפתחים ואין‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬וכן הובא בארחות רבנו (ח"א‬ ‫הלוי (ח"ו סי' רמה) שכתב לדחות זה‪ .‬אמנם‬ ‫וכתב שלא ראה שנזהרים בזה‪ ,‬ונימק זאת‬ ‫מי שחושש בזה‪ .‬ומכל מקום אף לדבריו‬ ‫עמ' שצו) בשם הסטייפלר בשם החזון איש‪,‬‬ ‫החכמת אדם (כלל עג סי"ג) כתב לענין יורות‬ ‫משני טעמים‪ :‬א‪ .‬משום שלא חששו ביושב‬ ‫כאשר צומח דבר חדש שלא היה מקודם‬ ‫ובאורח צדקה (פרק י הערה יג) בשם הגרי"ש‬ ‫גדולות שמבשלים בהן שכר‪ ,‬שאף שקובעים‬ ‫בלבד אצל מי שאוכל גבינה ואינו עוסק‬ ‫הרי זה אסור מעיקר הדין‪ .‬ובשער הציון‬ ‫אלישיב‪ ,‬וכן דעת הגר"נ קרליץ בחוט שני‬ ‫ומחברים אותן לקרקע‪ ,‬מכל מקום דינן‬ ‫עמו במלאכתו‪ ,‬ב‪' .‬גם הוה גזירה לגזירה‬ ‫(ס"ק מח) נראה שסובר שיש בזה איסור‬ ‫(שבת ח"ב עמ' שלא)‪ ,‬וכתב שם שכן מנהג‬ ‫ככלי וטעונות טבילה‪ ,‬ולדעתו אין החיבור‬ ‫כולי האי לא גזרינן'‪ .‬ולכאורה הנפק"מ בין‬ ‫מהתורה‪ .‬ולכן בנידון שלפנינו‪ ,‬שהגרעינים‬ ‫העולם‪ .‬אולם דעת הגרש"ז אויערבאך (קול‬ ‫לקרקע כשלעצמו מפקיע שם כלי כדי‬ ‫הטעמים הוא ביושב ואוכל מאכל פרווה‪,‬‬ ‫כבר מצויים בתהליך הנבטה‪ ,‬כל נתינת מים‬ ‫התורה חוברת לט עמ' פז) שיש להפריש מעשר‬ ‫לפטור מטבילה‪ .‬וכן כתב בחידושי חת"ס‬ ‫ולפי הטעם שהוא גזירה לגזירה מותר אפילו‬ ‫נוספת המסייעת לצמיחתם הרי היא בכלל‬ ‫אף משווי מתנה שהיא חפץ‪ ,‬וכן החמירו‬ ‫על השו"ע (ס"ה בהג"ה) שטבילת כלים חיובה‬ ‫באוכל‪ .‬וכן בערוך השולחן (שם סי"א) דחה‬ ‫תולדת זורע ואסורה בשבת‪ .‬ואין לחלק‬ ‫בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קצט‪ .‬חי"ב סי'‬ ‫מגזירת הכתוב ולא משום קבלת טומאה‪,‬‬ ‫חומרא זו‪ ,‬וכתב 'ואין להשגיח על חומרא‬ ‫בכך שהמים ניגרים מיד ואינם נשארים‬ ‫רמה–רמו‪ ,‬רמט)‪ ,‬ובשו"ת אבן ישראל (ח"ט‬ ‫ומנא לן להקל בכלי שאינו מקבל טומאה‪.‬‬ ‫כזו'‪ .‬וכ"כ ביד יהודה (פיה"ק סק"ח) שערי‬ ‫בכלי‪ ,‬שהרי סוף סוף פעולת ההרטבה היא‬ ‫סי' צב אות יג)‪ .‬ולמעשה המנהג הרווח הוא‬ ‫וכן כתב בספר גידולי טהרה (חלק השו"ת‬ ‫דעה (סק"ב) כה"ח (סקכ"א)‪ .‬וביד אפרים (סי'‬ ‫המסייעת לגידולם‪ .‬וכל שכן כאן שכל מטרת‬ ‫כדעת החזון איש ורוב הפוסקים‪ ,‬שאין צורך‬ ‫סי' יז)‪ ,‬ובשו"ת מהר"י אסאד (סי' רטז)‪ .‬וראה‬ ‫פח ס"ב‪ ,‬ד"ה אם עשו שום היכר) חלק על הבית‬ ‫נתינת המים היא להוסיף ולהצמיח‪.‬‬ ‫להעריך את שוויו של חפץ שניתן במתנה‬ ‫בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' ע) שכתב שיש‬ ‫יעקב‪ ,‬אך חילק בין היושב בלא כוונת אכילה‬ ‫‪ 15‬הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ג) כתב‪' :‬תולש‬ ‫ולהוציא מעשר כנגדו‪ .‬לפיכך‪ ,‬מי שקיבל‬ ‫מקום להקל אף לדעת המחמירים כאשר‬ ‫לבין שעת האכילה‪ ,‬וכן בין מי שסעד ושבע‬ ‫תולדת קוצר הוא‪ ,‬וכל העוקר דבר מגידולו‬ ‫בברית עגלה בשווי אלפי שקלים‪ ,‬בגדי‬ ‫אין אפשרות להשתמש בכלי אלא כשהוא‬ ‫לבין מי שאכל מעט בשר בלבד‪.‬‬ ‫חייב משום קוצר'‪ .‬וכן מצינו בגמרא (שבת‬ ‫תינוק‪ ,‬כלי כסף או כל מתנה אחרת בעין‪,‬‬ ‫מחובר לקרקע‪ .‬ובמסנן אבנית המחובר‬ ‫‪ 17‬ביד אפרים (שם) כתב להתיר לעסוק‬ ‫פא‪' :):‬צרור שעלו בו עשבים התולש ממנה‬ ‫אינו צריך להוציא עשירית משוויה מכיסו‪.‬‬ ‫לצינור יש צד נוסף להקל‪ ,‬שהרי אין הוא כלי‬ ‫בהכנת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר‪ ,‬אלא‬ ‫בשבת חייב חטאת'‪ ,‬וברש"י (ד"ה והתולש)‬ ‫וראה בדרך אמונה (שם) שהוסיף בשם‬ ‫המחזיק בתוכו מים לצורך אכילה או שתייה‪,‬‬ ‫שבמאכלים שרגילים לטעום מהם תוך כדי‬ ‫ביאר שזה לפי שעוקרם ממקום גידולם‪.‬‬ ‫החזון איש שכאשר נתנו לו מעות אפילו כדי‬ ‫ואין משתמשים בו להגשת המשקה‪ ,‬אלא‬ ‫ההכנה הזהיר מחשש שישכח ויאכל‪ ,‬וסיים‬ ‫אמנם יש לדון אם מסננת זו נחשבת 'מקום‬ ‫לקנות דבר מסוים צריך להפריש עבורם‬ ‫המים עוברים דרכו בלבד כחלק ממהלך‬ ‫שהכל לפי העניין‪.‬‬ ‫גידולו' לענין מלאכת קוצר‪ .‬שמצד אחד‪,‬‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬כיון שבדרך כלל הנותן אינו‬ ‫הצנרת‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר מדובר במסנן שעיקר‬ ‫‪ 18‬הרמ"א (סי' פח ס"ב) הזהיר שלא לשתות‬ ‫הנבטים אכן גדלים עליה בפועל‪ ,‬ואינה‬ ‫מקפיד אם המקבל ינכה מעט מן הסכום‬ ‫צורת שימושו היא דווקא בהיותו מחובר‬ ‫מכלי אחד באכילת בשר וחלב מפני‬ ‫אלא מקום גידולם בשעה זו‪ .‬ומאידך‪ ,‬אין‬ ‫לצורך מעשר‪ ,‬ולכן עדיין נחשבות המעות‬ ‫לצינור‪ ,‬ואין רגילים להשתמש בו ככלי‬ ‫שהמאכל נדבק בכלי‪ ,‬וכן הזהיר בשיורי‬ ‫כאן קרקע‪ ,‬ואף אין כאן מצע גידול כלל‪,‬‬ ‫ממונו של המקבל וחייבות במעשר‪ .‬אולם‬ ‫עצמאי‪ ,‬אינו טעון טבילה‪ .‬אולם אם מדובר‬ ‫מאכל הנשארים במלח‪ .‬ומזה יש ללמוד‬ ‫אלא הגרעינים מונחים על גבי רשת בלבד‪,‬‬ ‫כאשר הנותן מקפיד שהכסף ישמש דווקא‬ ‫במסנן מתכת נשלף‪ ,‬שאפשר להשתמש בו‬ ‫גם בנידון דידן שיש ליטול את הסלט בכלי‬ ‫וכל יניקתם אינה מן הרשת אלא מן המים‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫◄◄‬ ‫מה שהקלו היינו במה שנהגו בחוץ לארץ להקדים בקיץ קבלת‬ ‫של הגברים‪ ,‬ולא מעוניינים שגם הנשים יקבלו שבת כל כך‬ ‫שבת מטעמי נוחות‪ ,‬אך כאשר הבעל מקבל שבת מטעמי מצוה‬ ‫מוקדם‪ ,‬אך בארץ ישראל שטעם קבלת שבת המוקדמת כדי‬ ‫מביטוח לאומי‪ ,‬מאחר שהכסף משולם‬ ‫ותוספת שבת האשה נגררת אחריו‪ ,‬לחלק מן השיטות אפילו'‬ ‫להוסיף בתוספת שבת ראוי שהאשה תיגרר אחר בעלה‪ ,‬וכמו‬ ‫לחשבון היולדת ונעשה ממונה‪ ,‬ואין‬ ‫כאשר מחמיר בפעם הזו‪ ,‬ולאגרות משה רק כשיש לו מנהג‬ ‫שכתב בשבט הלוי על המניין שהתקיים בשכונתו‪ .‬וגם לדעת‬ ‫הביטוח הלאומי מגביל את השימוש‬ ‫קבוע בכך‪ ,‬ומדין שהאשה נוהגת במנהגי הבעל‪.‬‬ ‫האגרות משה שאין האשה נגררת אחר בעלה כמיעוט הנגרר‬ ‫בו או מקפיד שלא יופרש חלק ממנו‬ ‫נמצא שבקבלת שבת מוקדמת לצורך נוחות נחלקו הפוסקים‬ ‫אחר הרוב‪ ,‬אם הבעל מתפלל בבית כנסת זה באופן קבוע‪ ,‬הרי‬ ‫אם האשה נגררת אחר בעלה ואחר הציבור‪ .‬לדעת ה’אגרות‬ ‫שקיבל על עצמו כמנהג של מצוה להחמיר בתוספת שבת‪ ,‬ועל‬ ‫לצדקה‪ ,‬יש להפריש ממנו מעשר‪.21‬‬ ‫משה’ אחר בעלה אינה נגררת‪ ,‬ואחר הציבור העמיד בספק‪.‬‬ ‫האשה ללכת במנהגיו‪ ,‬ומשכך חל עליה מיד קדושת השבת‪.‬‬ ‫אך לדעת ה’באר משה’ וה’תשובות והנהגות’ יכולה להקל‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬הגר”ש וואזנר (שבט הלוי שם) דחה סברא זו‪ ,‬וכתב‬ ‫קיצור נוצות התוכי לצורך‬ ‫ובשלחן הלוי העיר שכאשר באים מטעם שמיעוט הציבור‬ ‫שאין לחלק בסיבת קבלת הציבור את השבת‪ ,‬לאחר שהציבור‬ ‫טיפול בילד‬ ‫מגרר אחר הרוב‪[ ,‬או לדעות שהאשה נגררת אחר הבעל כדין‬ ‫קיבל שבת כדין מפלג המנחה‪ ,‬הקבלה היא קבלת שבת גמורה‪,‬‬ ‫מיעוט אחר הרוב] גם אם תחילת מנהגם משום נוחות‪ ,‬כיון‬ ‫ואין זה משנה אם אחד המניעים להקדמתה היה נוחות זמני‬ ‫קנינו תוכי לילדנו כדי לסייע לו‬ ‫שלמעשה יש כוונה לקבלת שבת גם מצד מצוות תוספות שבת‬ ‫הסעודה‪ .‬וכן כתב בשבות יצחק (ח”ח נר שבת עמ’ רלד) בשם‬ ‫במסגרת טיפול רגשי‪ .‬המוכר הראה‬ ‫ראוי שהמיעוט ייגרר אחר הרוב‪ ,‬עיי”ש‪ .‬אך דעת ה’שבט הלוי’‬ ‫הגרי”ש אלישיב שאין לחלק מפני מה קיבלו על עצמם הרוב‬ ‫לנו כיצד לקצץ את הכנפיים לתוכי‬ ‫הגרי”ש אלישיב והגרש”ז אויערבאך שאין להקל מטעם זה‪.‬‬ ‫את השבת‪ ,‬והמיעוט נמשך אחריהם‪ .‬וכן היא דעת הגרש”ז‬ ‫אויערבאך (שולחן שלמה שבת ח”א עמ’ קנו בהערה שם)‪ .‬וכן משמע‬ ‫כדי שלא יוכל לעוף גבוה‪ .‬האם‬ ‫ח‪ .‬ההלכה במניין יחיד בעיירת נופש‬ ‫ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מו סעיף ז)‪ ,‬שכתב‪‘ :‬ואף האשה‬ ‫מותר לעשות זאת‪ ,‬או שיש בכך‬ ‫ומכאן לנידון דידן‪ :‬עד כאן עסקנו בשאלה אם אשה מקבלת‬ ‫שרגילה לקבל שבת בהדלקת נרות שבת‪ ,‬נגררת אחר הציבור‬ ‫משום 'צער בעלי חיים'?‬ ‫שבת מתי שבעלה מתפלל ומקבל שבת‪ ,‬ואם קבלת שבת‬ ‫שבעלה רגיל להתפלל עמו‪ ,‬ואסורה בהדלקה‪ ,‬ותאמר לנכרי‬ ‫מוקדמת שנעשית רק לצורך נוחות בכוחה גם לגרור אחריה‬ ‫להדליק’‪ .‬ולא חילק בסיבת הדבר שהבעל מקבל שבת מוקדם‪,‬‬ ‫ת‪ .‬כשיש צורך בקיצור הנוצות כדי‬ ‫את המיעוט או האשה ובני הבית‪ .‬אך עוד יש לדון ולומר‬ ‫אלא שמקום אחר (שם הערה ס”ק סח) כתב השמירת שבת‬ ‫להחזיק את התוכי ולטפל בו בבטחה‬ ‫שבמלון‪ ,‬שאין בו מניין קבוע‪ ,‬שמא לא נאמר בו דין גרירה‬ ‫כהלכתה בהדיא כחילוק האגרות משה‪[ ,‬וגם הביא דבריו ודברי‬ ‫לצורך הילד‪ ,‬מותר לעשות זאת‬ ‫אחר ‘רוב הקהל’‪ ,‬אלא דווקא בקהילה ובבית כנסת קבועים‬ ‫שהיחידים נמשכים אחר מנהגיהם‪ ,‬ואילו בקבוצת נופשים‬ ‫הבאר משה לעיל הערה ס”ק מב]‪.‬‬ ‫ובאופן הממעט בצער‪ .22‬הדברים‬ ‫[בשו"ת שלחן הלוי (שבת פרק ו סעיף ה) העיר הרב ישראל‬ ‫אמורים בקיצור חלק מנוצות התעופה‬ ‫מקרית שנאספה לשבת אחת אין המיעוט נגרר אחר הרוב‪.‬‬ ‫הלוי בעלסקי על דברי האגרות משה‪ ,‬שקשה להחליט ולומר‬ ‫ומצינו לעניין ברכת ‘מעין שבע’ בשולחן ערוך (או”ח סימן‬ ‫על קהילה שלמה המקבלים שבת מבעוד יום‪ ,‬שזה כל כוונתם‬ ‫הבוגרות‪ ,‬ולא בחיתוך הכנף עצמה‪,‬‬ ‫רסח סעיף י) שאין אומרים אותה בבית חתנים ואבלים‪ ,‬מפני‬ ‫אך ורק משום נוחות זמן האכילה‪ .‬ברוב הפעמים כשאנשים‬ ‫במריטת נוצות או בפגיעה בנוצות‬ ‫שאין שם מניין קבוע‪ ,‬ומכאן ניתן היה לדון שאין למניין שאינו‬ ‫מקבלים את השבת מוקדם והם יהודים יראים ושלמים הם‬ ‫חדשות שיש בהן כלי דם‪ .23‬גם‬ ‫קבוע אותם דינים שיש למניין קבוע‪ .‬ואולם לא מצינו בפוסקים‬ ‫רוצים באמת ובתמים להכניס את השבת מוקדם‪ ,‬שרוצים‬ ‫חילוק זה לעניין קבלת רוב הקהל‪[ .‬יש לציין‪ ,‬שבהרבה קהילות‬ ‫כשהחיתוך עצמו אינו מכאיב‪ ,‬יש‬ ‫שהרעש של ימי החול יפסק והם רוצים כבר ליהנות מהשקט‬ ‫נהוג לברך מעין שבע גם במניינים שבמקומות נופש]‪.‬‬ ‫והמנוחה של השבת הקדושה‪ .‬אף שיתכן שיש להם גם כוונה‬ ‫לברר כיצד לעשות זאת בלא לגרום‬ ‫בשו"ת 'שבט הלוי' (ח"ט סימן נו) נשאל בנידון זה של מניינים‬ ‫לאכול מוקדם וכדי שהילדים הקטנים יוכלו לשבת בשולחן‬ ‫צער לתוכי‪ ,‬וכן שלא להביא לנפילות‬ ‫ארעיים במקומות נופש‪ ,‬והשיב שעיקר הנושא שהמיעוט‬ ‫שבת כשהם רעננים‪ ,‬אבל אין להחליט שאין כאן גם כוונה‬ ‫וחבלות‪ .‬אם אפשר להשיג את מטרת‬ ‫בטל אל הרוב בקבלת שבת‪ ,‬אינו שייך למנהגי הקהילה שהם‬ ‫אמיתית לקבל את קדושת השבת מבעוד יום ולהוסיף מן‬ ‫מתקבלים על ידי הרוב‪ ,‬ואם אינם קהילה רק הם יחידים‬ ‫הטיפול ולמנוע בריחה בלא זאת‪ ,‬ראוי‬ ‫הקודש לחול‪ .‬ודבריו הם לגבי קבלת הציבור שהרי כלל שיש‬ ‫שהתקבצו יחדיו בדרך ארעי‪ ,‬שלא שייך בהם מנהגי קהילה‪.‬‬ ‫כאן כוונה לקבל קדושת השבת מיעוט הציבור נגרר אחרי‬ ‫להעדיף דרך זו‪.24‬‬ ‫אבל קבלת שבת על ידי הרוב שורשה במה שנהגו לתקוע‬ ‫הרוב‪ ,‬אך כדי להיגרר אחרי הבעל צריכים 'מנהג של מצוה'‬ ‫להפסקת מלאכה‪ ,‬ואם התקיעה האחרונה כיון שרוב הציבור‬ ‫(לדעת האגרות משה ושלחן הלוי הולך בשיטתו)‪ ,‬וכיון שעיקר טעם‬ ‫מקבל בה שבת‪ ,‬גם מיעוט הציבור חייב לקבל עמהם‪ ,‬ושבת‬ ‫המנהג מצד נוחות הגם שיש כוונה למצווה‪ ,‬אין זה מנהג של‬ ‫לדבר מסוים‪ ,‬והמקבל אינו אלא כשליח לקנות‬ ‫חלה על כולם כאחד‪ ,‬והוא תקנה מפני קדושת השבת שיהיה‬ ‫הבעל למצווה אלא מנהג לנוחות‪.‬‬ ‫את החפץ עבור הנותן‪ ,‬אין הכסף נעשה שלו‬ ‫זמן קצוב להפסקת מלאכת חול‪ .‬והביא מה שכתב הב"ח (סי'‬ ‫ועוד קשה על דבריו‪ ,‬לפי מה שכתב הרמ"א ביורה דעה (סי'‬ ‫וממילא אינו חייב לעשרו‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם ההורים‬ ‫רנו) על כך‪' :‬וכן ראוי לנהוג בכל מקום'‪ ,‬והיינו שיש עניין חיובי‬ ‫קצו סעיף א)‪ ,‬שלדעה אחת‪ ,‬לאחר שהקהל התפלל ערבית מבעוד‬ ‫קיבלו כסף 'עבור הוצאות הברית'‪ ,‬אבל למעשה‬ ‫שיהיה קבלת שבת משותפת לכל הציבור כאחד‪ ,‬והוא הגורם‬ ‫יום אפילו בימי החול שוב אין האשה יכולה לעשות הפסק‬ ‫הם רשאים לעשות בכסף כרצונם‪ ,‬הרי זו עדיין‬ ‫ונותן הטעם שהמיעוט בטל אצל הרוב‪ ,‬ולכן גם ציבור שנמצא‬ ‫טהרה כדי להתחיל למנות מן היום הבא‪ ,‬משום שהציבור‬ ‫מתנת כסף החייבת במעשר‪ .‬אולם אם הנותן‬ ‫במקום באופן ארעי יש לו לנהוג כן‪ ,‬ובקבלת השבת של רוב‬ ‫כבר עשאו לילה‪ .‬והרי ידוע שמנהגם להקדים ערבית בזמן‬ ‫ייחד את הכסף בדוקא עבור קניית דבר מסוים‬ ‫הציבור ששם‪ ,‬המיעוט בטל עליו וחלה קדושת השבת על כולם‬ ‫הראשונים נבע לעיתים מטורח ונוחות‪ ,‬שלא יצטרכו לקבץ‬ ‫וכגון שאמר 'הכסף הזה מיועד דווקא לקניית‬ ‫כאחד‪ .‬וכתב‪‘ :‬ואין נפקא מינה אם הישוב קבוע או לא‪ ,‬דשבת‬ ‫את הציבור פעם נוספת‪ ,‬ואף על פי כן קבלת הציבור חלה‬ ‫עגלה' ואינו מסכים שישתמשו בו לשום דבר‬ ‫קביעי וקיימא’‪.‬‬ ‫וגררה את האשה‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬ובוודאי באופן שהוא עצמו משלם ישירות‬ ‫ולולי דבריו היה מקום להסתפק בדבר‪ ,‬כי הגם שבוודאי‬ ‫אמנם הרמ"א שם הביא גם את דעת האגור (סי' א'שעז) בשם‬ ‫לחנות עבור העגלה‪ ,‬אין כאן מתנת כסף חופשית‬ ‫דבר נכון וראוי הוא שייעשו לציבור ויקבלו ביחד את קדושת‬ ‫ר"י מולין (מהרי"ל החדשות סי' צה)‪ ,‬שאפשר לעשות הפסק טהרה‬ ‫להורים‪ ,‬ויש מקום לפטור מהפרשת מעשר‬ ‫השבת‪ ,‬אך כאשר במציאות אינם ציבור כלל‪ ,‬כי כולם אורחים‬ ‫כספים‪.‬‬ ‫אף לאחר שהקהל התפלל ערבית‪ ,‬וסיים שנוהגין לכתחילה‬ ‫זרים זה לזה בבית מלון ואין ביניהם שום שיתוף כלל‪ ,‬לא נראה‬ ‫‪ 21‬הגדרת מענק הלידה כתשלום הניתן ליולדת‬ ‫להיזהר‪ ,‬אך בדיעבד אין לחוש‪.‬‬ ‫שנאמרה הלכה זו שהרוב יכול לגורר אחריו את המיעוט‪ ,‬וכמו‬ ‫היא 'עבור השתתפות בהוצאות הראשונות לרגל‬ ‫אלא שאין טעמו מצד שהקבלה נעשה רק לצורכי נוחות‪.‬‬ ‫שבעיר שיש בה שני בתי כנסת אין הציבור הגדול יכול לגרור‬ ‫הלידה'‪ ,‬והוא משולם ישירות לחשבון הבנק שלה‪.‬‬ ‫רק טעמו כי הגם שיצא מהזמן של היום הקודם‪ ,‬גם לא נעשה‬ ‫אחריו את הציבור המועט אפילו שאנו בוודאי מעוניינים מצד‬ ‫אין צורך להציג קבלות עבור ההוצאות‪ ,‬ואין‬ ‫לעיצומו של היום הבא רק כסניף ליום הבא להצטרף לו‪ ,‬וכתב‬ ‫קדושת השבת שתחול על כולם בשווה‪ .‬ושמא גם דברי שבט‬ ‫הגבלה על אופן השימוש בכסף לאחר קבלתו‪.‬‬ ‫שאפילו הקדימו התפילה בערב שבת וקבלו בכך את השבת‬ ‫הלוי נאמרו דווקא בעיירות נופש שהאורחים נשארים למשך‬ ‫לפי יסוד החזון איש שהובא בדרך אמונה (שם)‬ ‫ותוספת שבת היא מדאורייתא אינו נעשה ממש ליום השבת‬ ‫זמן מסוים ויש ביניהם יחסים שכנות מסוימים שמאפשרים‬ ‫אף שמטרת המענק היא לסייע בהוצאות הלידה‬ ‫וגם תוספת שבת היא רק סניף לשבת‪ .‬ומבואר שגם מהרי"ל‬ ‫להגדיר אותם קצת כציבור אחד‪ .‬או שגם בבית מלון עצם‬ ‫אין זה פוטר מהפרשת מעשר‪ ,‬כיון שהנותן אינו‬ ‫והאגור לא נחלקו בעיקר הקבלה של הציבור שמועילה אפילו‬ ‫השהיה המשותפת כעת בשבת במניין אחד‪ ,‬קובעת שהם ציבור‬ ‫מקפיד שיופרש ממנו חלק לצדקה‪.‬‬ ‫שנהגו להקדים מטעמי נוחות‪.‬‬ ‫ושעת קבלת השבת בתפילה הוא קבלת השבת לכל השוהים‬ ‫‪ 22‬בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' קה) דן‬ ‫ועוד יש לדון‪ ,‬כי בהקדמת תפילת ערבית בימי החול‪ ,‬אנו‬ ‫במלון‪.‬‬ ‫במריטת נוצות מאווז חי לצורך האדם ולחתוך‬ ‫מגדירים שכבר הוא זמן שכיבה ולילה‪ ,‬אבל קבלת שבת על ידי‬ ‫לשון של תוכי או לחתוך אזנים של כלב כדי‬ ‫שוב ראיתי בשם הגרש"ז אויערבאך (שולחן שלמה שבת ח"א עמ'‬ ‫תפילת ערבית של שבת‪ ,‬אינה מצד שכעת זמן שכיבה ולילה‪,‬‬ ‫קנו בהערה שם) שגם במחנה קיץ נגררים המיעוט אחר הרוב‪ .‬וגם‬ ‫לנאותו‪ ,‬וכתב שמצד הדין זה מותר‪ ,‬אולם ראוי‬ ‫רק מצד קבלת תוספת שבת שמזכירים בתפילה את קדושת‬ ‫לימנע מזה שזה אכזריות‪ ,‬והביא הרמ"א (אבה"ע‬ ‫בדבריו יש לומר שאמר זאת דווקא במחנה קיץ הם קבועים‬ ‫השבת וממשיכים על עצמנו את קדושתה‪ ,‬ובזה יש לחלק כי‬ ‫למשך איזה זמן ויש שייכות בין האנשים‪ ,‬לא כן בבית מלון‬ ‫סי' ה סי"ד) דבריו להלכה‪ ,‬וכתב כי כל דבר הצריך‬ ‫המציאות של יום ולילה שכיבה וקימה נקבע על ידי הציבור‬ ‫לרפואה או לשאר דברים‪ ,‬לית ביה משום איסור‬ ‫שנמצאים בו פעמים ליום יומיים ואין כל שייכות בין האנשים‬ ‫ואין נפקא מינה מה טעם הציבור שעושה כן‪ ,‬אך קדושת‬ ‫ששם‪ .‬ולקמן נביא מלשון הגר"ש קמנצקי שגם חילק בין‬ ‫צער בעלי חיים‪ ,‬וכן מותר למרוט נוצות מאוזות‬ ‫השבת חלה מכח קבלה והיא חלה רק על מי שקיבל על עצמו‬ ‫חיות וליכא למיחש משום צער בעלי חיים‪ ,‬וסיים‪:‬‬ ‫מעונות קיץ בתי מלון‪.‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬ולא על אלו שלא התפללו ולא קיבלו על עצמם‪ .‬אלא‬ ‫ולהמבואר יש להזהיר מפני מכשול זה בעיירות נופש קטנות‬ ‫'ומכל מקום העולם נמנעים‪ ,‬דהוי אכזריות'‪ .‬אולם‬ ‫שכאן התחדש שכאשר רוב הציבור מקבלים על עצמם תוספת‬ ‫הנאה של אכזריות כגון לצוד בעלי חיים על מנת‬ ‫(ולענין דין בתי מלון הסתפקנו כאמור) שבהן יש מניין אחד המקבל‬ ‫שבת לשם מצוה‪ ,‬יש בכך טעם שגם המיעוט בטל לגבי קבלתם‪,‬‬ ‫שבת מוקדם‪ ,‬כי אם הנופשים הם הקהילה היהודית היחידה‬ ‫להרגם או שבעלי חיים יריבו‪ ,‬כתב בנודע ביהודה‬ ‫ולכן כאשר הם מקבלים שבת רק מטעמי נוחות‪ ,‬מאיזה טעם‬ ‫(מהדו''ק יו''ד סי' פג ובמהדו''ת יו''ד סי' י) שאסור‬ ‫במקום‪ ,‬ורובם משתייכים למניין המוקדם‪ ,‬קבלת השבת שלהם‬ ‫יתבטלו שאר בני הקהל שאין זה נוח להם לקבלתם]‪.‬‬ ‫מחייבת את כולם‪.‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ב'פסקי תשובות' (סי' רסג אות לז) סיכם שאף שראוי לבעל‬ ‫‪ 23‬לאורך קנה הנוצה אין קצות עצבים‪ ,‬אך‬ ‫אמנם יש לדקדק בלשון המשנה ברורה (סקנ"א)‪ ,‬שכתב‪' :‬אבל‬ ‫נפש לחשוש למחמירים‪ ,‬המנהג הרווח הוא להקל בקבלת‬ ‫אם עושה מניין בביתו‪ ,‬אפילו מניין קבוע‪ ,‬בטל אצל הרוב'‪.‬‬ ‫בבסיסה יש עצבים‪ ,‬ובנוצה חדשה המתפתחת‬ ‫הבעל לבדו‪ ,‬כל עוד רוב אנשי המקום לא קיבלו שבת‪ .‬אולם‬ ‫יש כלי דם‪ .‬לכן יש הבדל בין קיצור החלק הבוגר‬ ‫וכוונתו היא שאפילו שיש לו מנין קבוע בביתו‪ ,‬והרי כשיש שני‬ ‫יש להדגיש‪ :‬קולא זו עוסקת רק בקבלת הבעל‪ ,‬ולא באופן של‬ ‫מניינים קבועים בעיר אחת‪ ,‬אין המיעוט בטל לרוב‪ ,‬אך כיון‬ ‫של הנוצה לבין פגיעה בבסיסה או בנוצה צומחת‪.‬‬ ‫קבלת שבת על ידי רוב הציבור‪ .‬ועל דבריו יש להוסיף‪ ,‬כי כל‬ ‫‪ 24‬שבכל אופן שיש לחוש לצער בעלי חיים כתב‬ ‫המשך בעמ' הבא‬ ‫הרמ"א שהעולם נמנעים‪ ,‬משום אכזריות‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫בהכנות ולהדליק מאוחר יותר‪ ,‬האופן המהודר הוא לקבוע‬ ‫מניין מאוחר ממש‪ ,‬בכך נוצרים שני ציבורים נפרדים‪ ,‬ובני‬ ‫בעבור בעלה‪ ,‬לאחר שהוא כבר קיבל שבת‪.‬‬ ‫ה’אגרות משה’ העלה שיש מקום לאסור זאת מכוח‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫המניין המאוחר אינם נגררים אחר המוקדם‪.‬‬ ‫הכתוב ‘וינפש בן אמתך’‪ .‬כשם שעבד שעדיין אינו מצווה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט”א‬ ‫לסיכום‪:‬‬ ‫מצד עצמו בשבת אסור לעשות את מלאכת רבו‪ ,‬כך יש‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫א‪ .‬בני עיר אחת שרוב הציבור קיבלו שבת בתפילת‬ ‫מקום לומר שהאשה‪ ,‬המשועבדת במלאכות מסוימות‬ ‫ערבית‪ ,‬חלה השבת גם על המיעוט שלא התפלל‬ ‫לבעלה‪ ,‬אינה רשאית לעשות בעבורו מלאכה לאחר שהוא‬ ‫שמניין זה אינו מתקיים בבית הכנסת‪ ,‬אינו חשוב כנגד‬ ‫עמם‪ ,‬ובכלל זה גם הנשים והקטנים שבעיר‪.‬‬ ‫עצמו קיבל שבת‪ .‬למעשה כתב‪ ,‬שמן הראוי להחמיר שלא‬ ‫המניין שיש לו בית הכנסת קבוע‪ ,‬והכל בטלים לגביו‪ .‬אך‬ ‫ב‪ .‬במקום שיש שני מניינים‪ ,‬אפילו אם רוב הציבור‬ ‫תעשה מלאכה לצורך בעלה‪ ,‬מפני שרוב הראשונים סוברים‬ ‫כל זה כאשר יש מתפללים בבית כנסת ומתפללים בבית‬ ‫מתפלל במניין הראשון שקיבל שבת‪ ,‬אינם גוררים את‬ ‫שתוספת שבת מן התורה‪ .‬אולם מלאכות שאינן שייכות‬ ‫פרטי‪ ,‬כאשר אין בית הכנסת כלל‪ ,‬ויש רק מניין אחד בבית‬ ‫מיעוט הציבור שמתפלל אחר כך לקבל שבת איתם‬ ‫לבעל‪ ,‬אלא נעשות לצורכה או לצורך אחרים‪ ,‬אין לאסור‬ ‫פרטי שבו מתפללים רוב בני העיר‪ ,‬שאר בני העיר בטלים‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫עליה מחמת קבלתו‪ .‬לפי זה שאסור אשה לעשות מלאכה‬ ‫לגביו‪ ,‬ובשום מקום לא נכתב בפוסקים תנאי שיהיה בית‬ ‫ג‪ .‬נחלקו הפוסקים אם כאשר הבעל מקבל על עצמו‬ ‫עבור בעלה‪ ,‬מתעוררת קושיה מיוחדת בנרות שבת‪ :‬הרי‬ ‫הכנסת שמתפללים בו הציבור בית קבוע לבית הכנסת‪.‬‬ ‫שבת הוא גורר אחריו את אשתו ובני ביתו‪ ,‬וכשם‬ ‫הדלקת הנרות אינה רק לצורך האשה‪ ,‬אלא גם לצורך הבעל‬ ‫ובספר 'שולחן שלמה' (שבת ח"א סי' רסג אות יט) כתב שהגרש"ז‬ ‫שרוב הציבור גורר אחריו את המיעוט (הפרי מגדים‪,‬‬ ‫ולכבוד סעודת המשפחה‪ .‬ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מו‬ ‫אויערבך הסתפק אם רוב הציבור קיבלו את השבת כל אחד‬ ‫והמקור חיים)‪ ,‬שהרי כל איש שורר בביתו (שבט הלוי)‪.‬‬ ‫הערה מב) כתב ‘וקצת יש לעיין דאיך תדליק האשה נרות שבת‬ ‫ביחידות ולא בבית הכנסת‪ ,‬אם גם באופן זה המיעוט נמשך‬ ‫ויש שסברו שדין גרירה נאמר דווקא בציבור ולא‬ ‫שהם גם בשביל בעלה‪ ,‬ובפרט לפי המבואר בפרי מגדים‬ ‫אחר הרוב‪ ,‬והכריע שאין המיעוט נגרר אחר הרוב אלא אם‬ ‫ביחיד אפילו הוא חשוב בביתו(אגרות משה‪ ,‬באר משה‪,‬‬ ‫דהאשה בהדלקת נרות היא שלוחו של הבעל’‪ .‬גם בשו”ת‬ ‫הדבר נעשה בציבור‪ ,‬ונראה טעמו שההכרזה על השבת‬ ‫חמדת משה‪ ,‬מהר"י שטיף)‪.‬‬ ‫‘חמדת משה’ (שם) כתב שלכתחילה נכון שהאשה תדליק‬ ‫בציבור הוא הגורם ובדומה לתקיעה שנעשתה בציבור‪ .‬אם‬ ‫ד‪ .‬אם הבעל מקדים לקבל שבת כמנהג של מצוה‪,‬‬ ‫קודם שהבעל מקבל שבת‪ ,‬כדי שההדלקה תעלה כמצווה‬ ‫כן‪ ,‬במלון הרי הקבלת שבת נעשה בציבור‪ ,‬אף שאין זה מניין‬ ‫על אשתו ללכת במנהגיו‪ ,‬וחלה עליה קדושת השבת‬ ‫לשניהם בעודו רשאי להדליק בעצמו‪.‬‬ ‫קבוע לא גריעי מקבלה של יחידים שרק מחמת שאין בהם‬ ‫בקבלתו (אגרות משה)‪.‬‬ ‫אולם בשבט הלוי (ח”ז סי’ לה) ובתשובות והנהגות (ח"ג‬ ‫הכרזה אינה מחייבת את המיעוט‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אם הבעל מקבל שבת רק מטעמי נוחות שכן שבת‬ ‫סי' פה) תמהו על מה שכתב האגרות משה שהאשה היא‬ ‫סברה זו‪ ,‬שקבלת שבת של יחידים אינה נחשבת קבלת‬ ‫נכנסת מאוחר‪ ,‬יש אומרים שלא שייך בזה טעם של‬ ‫כעבד של בעלה‪ ,‬לאסורה בעשיית מלאכות עבור בעלה‪.‬‬ ‫ציבור‪ ,‬הובאה גם ב'מקור חיים' לבעל החוות יאיר (סי' רסג‬ ‫מנהג של מצוה (אגרות משה)‪ .‬ויש אומרים שגם לא‬ ‫וב'תשובות והנהגות' העיר מצד שיש מצוה על הבעל‬ ‫סעיף יב)‪ .‬אמנם בקונטרס אחרון לשולחן ערוך הרב (שם‬ ‫שייך בזה שהאשה תיגרר אחריו‪ ,‬אחרי שהוא עצמו‬ ‫להדליק נר שבת‪ ,‬ואם כבר קיבל שבת הרי ביטל המצווה‪,‬‬ ‫סק"ז) משמע שיש מקום להחשיב אף קבלת רוב אנשי העיר‬ ‫לא נוהג בזה רק מטעמי נוחות‪ .‬ועוד שהרי הוא עצמו‬ ‫וכתב שמצוות נר שבת מתקיימת בכך שבביתו של האדם‬ ‫שנעשתה כל אחד בפני עצמו‪ ,‬כגון בהדלקת נרות‪ ,‬כקבלת‬ ‫אינו רוצה להיות בזה שורר בביתו ונוח לו שאשתו‬ ‫דולק נר לכבוד שבת‪ ,‬ואף אם הוא עצמו כבר קיבל שבת‪,‬‬ ‫הציבור‪ .‬אך עדיין אין הדברים שווים‪ ,‬כי היחידים הם בני‬ ‫תקבל שבת אחריו (תשובות והנהגות‪ ,‬באר משה)‪.‬‬ ‫יכול יהודי אחר שעדיין לא קיבל שבת להדליק בעבורו‪ ,‬כפי‬ ‫עיר אחת וציבור אחד ומסתבר לומר בהם שקבלת רובם‬ ‫ו‪ .‬ולכולי עלמא‪ ,‬כאשר הבעל מגיע לביתו ההנהגה‬ ‫שמותר למי שקיבל שבת לומר לחברו שלא קיבל לעשות‬ ‫אפילו' כיחידים תגרור אחריה את מיעוטם‪ ,‬אך כאן הם בני‬ ‫הנכונה היא שאשה כבר תהיה אחרי הדלקת הנרות‬ ‫לו מלאכה‪.‬‬ ‫מקומות הרבה ואין ביניהם שיתוף לציבור אחד ואפשר שאין‬ ‫וקבלת שבת‪ ,‬שאין לעשות בבית אחד שני מצבים של‬ ‫נמצא שגם לדעת המקילים שאין האשה מקבלת שבת‬ ‫קבלת רובם גוררת את מיעוטם‪.‬‬ ‫חול ושל שבת‪.‬‬ ‫מחמת קבלת בעלה‪ ,‬הדרך המובחרת היא שהאשה תדליק‬ ‫בשו"ת שלחן הלוי (שם) הרחיב לבאר אודות מקומות‬ ‫ז‪ .‬יש שהסתפקו גם בקבלה של ציבור‪ ,‬לומר שכל‬ ‫לפני קבלת השבת של בעלה‪ .‬אולם אם כבר קיבל הבעל‬ ‫הנופש של ערי הקיט שהם משתתפים כציבור בתקנות רבות‬ ‫שקיבלו על עצמם שבת רק מחמת הנוחות‪ ,‬אין הרוב‬ ‫שבת‪ ,‬והיא עצמה לא קיבלה ולא נגררה אחר הציבור‪ ,‬יש לה‬ ‫שביניהם‪ ,‬ושאינם מניחים לכל משפחה לגור איתם‪ ,‬ולכן יש‬ ‫גורר אחריו גם את המיעוט (אגרות משה)‪ .‬ויש שכתבו‬ ‫על מי לסמוך להדליק‪ ,‬שהרי לדעת שבט הלוי והתשובות‬ ‫להם דין של ציבור‪ ,‬ומשמע מדבריו כי פשיטא ליה שבבית‬ ‫זאת כדבר פשוט (תשובות והנהגות‪ ,‬באר משה)‪ .‬ומאידך‬ ‫והנהגות כלל אין לה איסור לעשות מלאכה עבור בעלה‪ ,‬וגם‬ ‫מלון שהכל נמצאים שם רק בדרך ארעית אין הרוב גורר‬ ‫יש אומרים שאין הדבר משנה מטעם מה קיבלו‬ ‫לדעת האגרות משה שיש מקום לאסור לעשות מלאכה עבור‬ ‫את המיעוט‪.‬‬ ‫על עצמם את השבת‪ ,‬ולעולם כיון שקבלו גוררים‬ ‫בעלה‪ ,‬ממה שהלא העיר על הבעיה של הדלקת הנר‪ ,‬נראה‬ ‫ובספר קובץ הלכות פסקי הגר"ש קמינצקי (שבת ח"א פ"ו‬ ‫אחריהם גם את המיעוט (שבט הלוי‪ ,‬הגרי"ש אלישיב‪,‬‬ ‫שאין בכך חשש‪.‬‬ ‫סעיף טו‪ ,‬עמ' קע) שאין על מעונות קיץ ומחנות שם של קהילה‪,‬‬ ‫הגרש"ז אויערבאך)‪.‬‬ ‫וכל שכן כאשר הם בבית מלון ומתפללים רק באיזה חדר‬ ‫ח‪ .‬נחלקו הפוסקים אם הדין שהרוב גורר אחריו‬ ‫י‪ .‬כאשר נוהגים כדעת המחמירים‬ ‫שאין על שם קהל כלל‪.‬‬ ‫אם רוב הציבור כבר קיבל שבת‪ ,‬או שהמשפחה נוהגת‬ ‫ומחמת שהסתפקנו בדין בית מלון לדעת השבט הלוי‬ ‫את הציבור נאמר דווקא בקבלה משותפת בציבור‬ ‫שהאשה נגררת אחר בעלה‪ ,‬והאשה לא הדליקה נרות‪ ,‬הדרך‬ ‫והגרש"ז אויערבאך‪ ,‬אין לסמוך על עצם העובדה שהתפילה‬ ‫(מקור חיים‪ ,‬שולחן שלמה)‪ ,‬או גם כאשר כל רוב היחידים‬ ‫הטובה ביותר היא לבקש מיהודי אחר שעדיין לא קיבל‬ ‫מתקיימת במלון ובמניין ארעי‪ .‬כאשר זהו המניין היחיד‬ ‫בביתם קבלו על עצמם את השבת (משמעות שו"ע הרב)‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬כגון מי שמשתייך למניין המאוחר‪ ,‬להדליק‪ .‬מי שקיבל‬ ‫במקום‪ ,‬ורוב ציבור הנופשים השייך למניין קיבל שם שבת‪,‬‬ ‫ט‪ .‬במקומות נופש שהציבור נמצא שם רק בדרך‬ ‫שבת מבעוד יום רשאי לבקש מישראל חברו שלא קיבל שבת‬ ‫גם המיעוט שלא השתתף בתפילה‪ ,‬ובכללם הנשים שנשארו‬ ‫ארעית‪ ,‬יש אומרים שגם בזה המיעוט נגרר אחר‬ ‫לעשות בעבורו מלאכה‪ ,‬כמו שפסק בשולחן ערוך (סי’ רסג‬ ‫הרוב (שבט הלוי והגרש"ז אויערבאך)‪ .‬ויש אומרים שאין‬ ‫בחדרים‪ ,‬נגרר אחר קבלת הציבור ואסור בהדלקת נרות‪.‬‬ ‫סעיף יז)‪‘ :‬יש אומרים שמי שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה‪,‬‬ ‫אמנם כאשר בבית המלון מקדימים את זמן התפילה‬ ‫בזה שם ציבור ואין הרוב גורר אחריו את המיעוט‬ ‫מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה’‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם‬ ‫(שלחן הלוי‪ ,‬הגר"ש קמנצקי)‪ .‬אבל באופן שהם קבוצה‬ ‫בגלל ימי הקיץ הארוכים ולא כדי להוסיף במצות תוספת‬ ‫יש במלון מי שמשתייך למניין המאוחר ולא קיבל שבת‪ ,‬ניתן‬ ‫שבת‪ ,‬אם עדיין לא הדליקה‪ ,‬יש מקום לדון לצרף את‬ ‫מגובשת ביותר‪ ,‬אפילו שהם רק לזמן ארעי‪ ,‬נחשבים‬ ‫לבקש ממנו להדליק‪ ,‬ואין בכך משום אמירה לאחר לעשות‬ ‫כציבור (שלחן הלוי)‪.‬‬ ‫שיטת ה'אגרות משה' ואת הכרעת 'הבאר משה' וה'תשובות‬ ‫מלאכה בשבת‪ ,‬שהרי לגביו עדיין יום חול‪.‬‬ ‫והנהגות'‪ ,‬שקבלת שבת מוקדמת הנעשית באופן ארעי‬ ‫י‪ .‬יש להסתפק האם דברי האוסרים נאמרו דווקא‬ ‫אם אין יהודי שלא קיבל שבת‪ ,‬הובא ב’שמירת שבת‬ ‫בעירות נופש שיש איזה קביעות לשהות שם‪ ,‬ויש‬ ‫ולצורך נוחות בלבד אינה גוררת את מי שלא השתתף‬ ‫כהלכתה’ שתאמר לנכרי להדליק כנ”ל‪ .‬אולם לעניין ברכה‪,‬‬ ‫בה‪ .‬אלא שלנוכח דברי הגרי"ש אלישיב הגרש"ז אויערבך‬ ‫בין האנשים קשרים מסוימים לניהול השהייה‬ ‫מאחר שהדין שנוי במחלוקת אם מקיימת מצוות הדלקת‬ ‫המשותפת‪ .‬אבל בבית מלון שנמצאים ליום יומיים‬ ‫והשבט הלוי שאין זה משנה מאיזה טעם קיבלו על עצמם‬ ‫הנר כאשר הודלק בידי נכרי‪ ,‬על כן אין לברך באופן כזה‪ .‬וכן‬ ‫את השבת‪ ,‬והערת השלחן הלוי שמצטרפת שם גם כוונה‬ ‫ואין כל שייכות בין האנשים‪ ,‬לא שייך בהם שם ציבור‪,‬‬ ‫כתב בערוך השולחן (שם סעיף כב) שכאשר רוב הציבור קיבל‬ ‫או שבכל אופן לדעתם עצם השהייה המשותפת כעת‬ ‫להרבות במצוות תוספת שבת‪ ,‬אין להורות להקל בכך‪ ,‬וראוי‬ ‫שבת‪ ,‬גם האנשים וגם הנשים שבמקום נאסרים במלאכה‪.‬‬ ‫לבקש מגוי שידליק עבורם את הנר שבת‪[ .‬ולעניין הברכה‬ ‫בשבת במניין אחד‪ ,‬קובעת שהם ציבור ושעת קבלת‬ ‫ואם טרם הודלקו הנרות‪ ,‬ידליקו על ידי נכרי‪.‬‬ ‫השבת בתפילה הוא קבלת השבת לכל השוהים‬ ‫בהדלקה ע"י גוי ראה לקמן]‪.‬‬ ‫במלון‪.‬‬ ‫יא‪ .‬הדרך הנכונה לכתחילה‬ ‫ט‪ .‬עשיית מלאכה לצורך הבעל שכבר‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫הדרך הנכונה היא לקבוע את זמן הדלקת הנרות לפני‬ ‫א‪ .‬ציבור השוהה בעיירת נופש ומקדימים את זמן‬ ‫שהמניין המוקדם מקבל שבת‪ ,‬או לקיים מניין נוסף בשעה‬ ‫קיבל שבת‬ ‫התפילה מטעמי נוחות שהשבת נכנסת מאוחר‪,‬‬ ‫מאוחרת יותר‪ ,‬שאליו יהיו שייכים מי שאינם רוצים לקבל‬ ‫לפי המקלים שהאשה עצמה אינה נגררת אחר קבלת‬ ‫נחלקו הפוסקים‪ :‬א‪ .‬מצד שהקבלה רק מטעמי נוחות‪,‬‬ ‫שבת מוקדם‪.‬‬ ‫בעלה‪ ,‬יש לברר האם היא רשאית לעשות מלאכה המיועדת‬ ‫ובזה אין הציבור נגרר אחר הרוב‪ .‬ב‪ .‬האם עיירת‬ ‫ראוי שמנהלי המלון או מארגני הנופש‬ ‫נופש מגדירה את האנשים שבה לציבור שהרוב גורר‬ ‫יפרסמו מראש זמן מדויק להדלקה‪,‬‬ ‫אחריו את המיעוט‪ .‬ולכן אין להקל להדליק נר אחר‬ ‫לאחר פלג המנחה ולפני אמירת‬ ‫קבלת הציבור‪ ,‬רק יבקשו מגוי ששם שידליק עבורם‬ ‫‘בואי בשלום’ או ‘מזמור שיר‬ ‫ולא יברכו על הדלקה זו‪.‬‬ ‫ליום השבת’‪ .‬אין די להודיע‬ ‫ב‪ .‬גם בבית מלון [באזור שאין בו בית כנסת אחר] יש‬ ‫שהנשים אינן מתכוונות‬ ‫להסתפק שנחשבים כציבור‪.‬‬ ‫לקבל שבת עם המניין‪,‬‬ ‫ג‪ .‬לכתחילה ידאגו לארגן במקום שני מניינים‪ ,‬ומי‬ ‫שכן אם חל עליהן‬ ‫שמבקש להדליק מאוחר יותר ישייך את עצמו למניין‬ ‫דין גרירה אחר רוב‬ ‫השני‪ ,‬ובזה אינו נגרר אחרי המניין הראשון‪.‬‬ ‫הציבור‪ ,‬אין תנאי‬ ‫ד‪ .‬באופן שהבעל התפלל במניין הראשון‪ ,‬ועשה זו‬ ‫פרטי מבטל את‬ ‫מטעמי נוחות‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם אשתו נגררת‬ ‫קבלת הציבור‪.‬‬ ‫אחריו‪ ,‬וכיון שיש במקום אנשים השייכים למניין‬ ‫כאשר חלק‬ ‫השני שלא קיבלו שבת‪ ,‬תבקש מהם שידליקו עבורה‪,‬‬ ‫הציבור‬ ‫מן‬ ‫ובזה יכולה לברך‪.‬‬ ‫מבקש להמשיך‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬