מכתלי בית ההוראה · Mikaslei Beis Hahora'a — לך לך (2026-10-19)

בס"ד ,גליון קכ"ח | פרשת לך לך תשפ"ז
הדלקת נרות שבת במלון לאחר שהמניין קיבל שבת מוקדם מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א
שכאשר מבקש אדם להתפלל ולקבל שבת מבעוד יום ,עליו להדליק תחילה את נרות השבת, הגענו לחופשה במלון נופש מהדרין בעיירה קטנה באוסטריה .מאחר שבימות הקיץ שעת
שכן לאחר שקיבל שבת בתפילה שוב אינו רשאי להדליק ולעשות מלאכה .את קריאת שמע, השקיעה מאוחרת מאוד ,נקבע במלון מניין מוקדם למנחה ,קבלת שבת וערבית ,כשעה לפני
לעומת זאת ,עליו לחזור ולקרוא לאחר צאת הכוכבים ,בזמן חיובה. השקיעה .זהו המניין היחיד של אורחי המלון ,והוא מתקיים באולם שהוסב לצורך התפילה ,ולא
וכן פסק הטור (או”ח סי’ רסז)‘ :ומקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול’ ,והוא בבית כנסת קבוע.
על פי מה שאמרו חז”ל (פסחים קה‘ ):עיולי יומא כל כמה דמקדימין ליה עדיף’ ,ודברי רבי יוסי לאחר שהציבור כבר אמר ‘בואי בשלום’‘ ,מזמור שיר ליום השבת’ ו’ברכו’ ,התעורר ספק אצל
(שבת קיח‘ :):יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא’ .והביא את דברי התוספות (ברכות כז .ד”ה דרב), כמה מן האורחים :אם רוב הציבור קיבל עליו שבת ,שמא גם הנשים שנותרו בחדריהן נגררו אחר
שהקשו שהרי נאמר בגמרא (שם כג ):שאין להקדים את הדלקת הנרות קודם זמנה ,וכתבו קבלת הציבור ,ושוב אסור להן להדליק את נרות השבת .מאידך גיסא ,אפשר שמכיוון שאין כאן
ליישב שהיינו כאשר מקדים את הדלקת הנרות לקבלת השבת ,אך מפלג המנחה ולמעלה יכול קהילה קבועה ולא בית כנסת קבוע ,אלא מניין ארעי של נופשים ,קבלת השבת של המתפללים
להדליק את הנר לקבל מיד בסמוך את השבת בתפילת ערבית ,וכן כתב רבינו יונה (שם) .וכתב אינה מחייבת את שאר אורחי המלון.
הטור שבלבד שימתין לקרוא קריאת שמע בזמנה לאחר צאת הכוכבים .ומשהתפלל נאסר האם נשות האורחים רשאיות להדליק נרות לאחר שהמניין כבר קיבל שבת ,כל עוד לא
במלאכה ,שהרי קיבל עליו שבת באותה שעה. שקעה החמה?
בבית יוסף (או”ח סי’ רסג) הביא מדברי הרא”ש (שבת פ”ב סימן כד) ,שקבלת שבת תלויה בתפילת תשובה:
ערבית ,וכן היה המנהג :כשהחזן אומר ‘ברכו’ ,הכל פורשים ממלאכה .עוד כתב ללמוד מדברי א .קבלת שבת מבעוד יום וזמנה
הטור ,שאף אם הציבור טרם התפלל ,יחיד שהקדים להתפלל של שבת מבעוד יום נאסר במסכת ברכות (כז ).מובא על רב ש’איקלע לבי גניבא ,וצלי של שבת בערב שבת’ .ופירש
במלאכה .ואפילו יאמר שלא התכוון לקבל שבת ,אין דבריו מועילים‘ ,כיון שהזכיר קדושת רש”י (ד”ה של שבת) שקיבל עליו שבת מבעוד יום .הרי שאדם רשאי לקבל עליו שבת בעוד היום
היום בתפילה אי אפשר לעשותו חול’ (וכ”פ בשו”ע שם סעי’ יא) .נמצא שתפילת ערבית המוקדמת גדול ולהתפלל תפילת ערבית של שבת.
אינה רק תפילה הנאמרת קודם הלילה ,אלא של ידי התפילה חל על המתפלל קדושת שבת רבנו יונה (רי”ף שם יח ):ביאר שהדברים אמורים דווקא מפלג המנחה ואילך ,שמאותה שעה
ואיסור עשיית מלאכה. יכול אדם לקבל שבת בתפילתו .אך קודם פלג המנחה אין קבלת השבת חלה .עוד כתב,
המשך בעמ' ג'
כשסיפר לאחר מכן בבית הכנסת לחבריו על והרוצה לחוש לדבריהם יקרא לחברו 'אברהם'.2
מה שאירע ,העיר לו אחד מהם' :וכי אפשר ומי שנקרא שמו מלכתחילה 'אברם' כשם בפני
הלכה למעשה
לתקן כך טלית־קטן כשהציציות כבר קשורות תשובות ממורינו הרב שליט”א
עצמו ,אין בדבר חשש.3
בה? הרי לאחר שנקרעה הכתף נפסלה
הטלית ,וכשתפרו אותה חזרה נמצאו הציציות
מתכשרות מאליהן ,ויש בזה משום 'תעשה ולא כתף טלית-קטן שנקרעה כינוי אברהם בשם אברם
מן העשוי'!' יצחקי מיהר להסיר את הטלית־ יצחקי חזר לצימר לאחר שיצא עם כמה במקום העבודה יש לנו חבר ששמו אברהם,
קטן ופנה לשאול :האם אכן היה צורך להתיר מחבריו לטבול במעיינות שבסביבה ,והראה וכולם מכנים אותו 'אברם' .לאחרונה העיר אחד
תחילה את הציציות ורק לאחר תפירת הבגד לאמו את הטלית־קטן שלו כשאחת מכתפיה העובדים שחז"ל (ברכות יג ).אמרו' :כל הקורא
לקושרן מחדש ,או שמא מאחר שרק כתף אחת קרועה לגמרי .התברר שבאחד המקומות לאברהם אברם עובר בעשה' .האם עלינו
נקרעה והטלית נשארה מחוברת בשלמותה על נתפסה הטלית־קטן בענף של עץ ,וכאשר להפסיק לכנותו כך ,או שהאיסור נאמר רק על
ידי הכתף השנייה ,לא נתבטל ממנה כלל שם משך אותה נקרעה הכתף במקום התפר .אמו אברהם אבינו?
בגד החייב בציצית ,וממילא אין בתפירת הקרע ראתה שהקרע פשוט לתיקון ,הוציאה חוט ת .בעיקר הדבר שאמרו חז"ל על מי שקורא אברם
כל חשש של 'תעשה ולא מן העשוי'? ומחט ותפרה את הכתף בחזרה' .כשנחזור על אברהם אבינו ,נחלקו הפוסקים בגדר האיסור.1
ת .הטלית־קטן כשרה .מותר לתפור את הכתף לאלעד' ,אמרה לו' ,אתפור לך את זה בצורה כינוי הנאמר בדרך חיבה על חבר ,כשאין הכוונה
הקרועה כשהציציות נשארות במקומן ,ואין צורך מקצועית בחוט לבן ובמכונת תפירה' .יצחקי לאברהם אבינו ,מותר .אמנם יש חששו לאסור
המשך בעמ' ב' להתירן ולהטילן מחדש.4 לבש את הטלית־קטן והמשיך בדרכו .אולם גם על אדם הנקרא על שמו של אברהם אבינו,
אברהם אבינו לבין שם שניתן מסיבה אחרת. נקרא על שם אברהם אבינו ,ולכן כותבים שהאריך לבאר זה] ,והלכה כחכמים שהדבר 1בגמרא (ברכות יג :).תני בר קפרא כל הקורא
4יסוד איסור 'תעשה ולא מן העשוי' הוא את שמו בה"א .ובשו"ת מנחת יצחק (שם ד"ה מותר .וכן נקט להלכה בשו"ת מהרי"ל דיסקין לאברהם אברם עובר בעשה ,שנאמר 'והיה
כאשר בשעה שהציציות מונחות בבגד עדיין והנראה לענ"ד) האריך מדברי הפוסקים כי (קו"א סי' ה אות יט) מטעם אחר דרק בפניו שמך אברהם' .רבי אליעזר אומר עובר בלאו,
אין לפנינו בגד החייב בציצית ,ולאחר מכן בוודאי אין איסור במנהג שמקצרים את השם היה אסור ולא אחר מיתה .ודבריו צ"ב מדברי שנאמר 'ולא יקרא עוד [את] שמך אברם'.
נעשה הבגד חייב מאליו בלי שנעשה מעשה אברהם לאברם או מכנים 'אברמיל' ,וכתב הגמרא שהקשו מהפסוק (נחמיה ט ,ז) 'אתה ובמהרש"א (ח"א שם) נשאר בצ"ע למה השמיטו
חדש בציציות .וכגון המבואר בגמרא (מנחות 'מה שמקצרין השם ,או קורין לגעגועים ,בזה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם' ופסוק הפוסקים דין זה שיש בו לאו ועשה ,ואפילו לא
מ ):ובשולחן ערוך (או"ח סי' י ס"ה) ,במי שהיו מכוונים רק לבניהם בעצמם' ,וכתב להיתר אף זה נאמר אחר פטירתו של אברהם .ובמהר"ץ היה רק אסמכתא בעלמא היה להם להזכירו.
לבגדו שלוש כנפות והטיל בהן שלוש ציציות, כשעיקר השם ניתן על שם אברהם אבינו. חיות ובנימוקי הגרי"ב (שם) כתבו ג"כ שאין אכן המג"א (אור"ח סי' קנו סק"ב) במניין ההלכות
ולאחר מכן עשה לו כנף רביעית ,שהציציות כמו שמצינו בגמרא את השם 'אברם 3 איסור בדבר מטעם אחר ,דאין למדין מקודם שנשמטו מהשו"ע ,מנה איסור זה כלאו ועשה.
הראשונות פסולות משום 'תעשה ולא מן חוזאה' גיטין (נ .).בבית שמואל (שמות אנשים מתן תורה לאיסור מה שלא נשנה שוב לאחר והפרי מגדים בספרו ראש יוסף (שם) הסתפק
העשוי' .לכן בנידון שלפנינו השאלה היא האם אות א ,ערך אברהם) הביא בשם המהרש"ל מתן תורה .ובמשנ"ב (סי' קנו סק"ד) שהעתיק האם הוא לאו ועשה או רק אסמכתא בעלמא,
בשעת הקריעה פקע מן הבגד חיוב הציצית, שנותנים את השם אברם מסיבה מיוחדת ,כגון הרבה הלכות מדברי המג"א ,לא העתיק דין אך הסכים לדינא שיש בזה איסור ,ובספרו פרי
שאז כאשר מתקנים אותו חוזרות הציציות כשרוצים לקרוא לילד על שם סבו שנפטר זה ,והעיר כן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ד סי' ל). מגדים (א"א שם) הכריע בשם הפר"ח (סימן סז)
להכשרן מאליהן ,או שהטלית נשארה כל ושמו אברהם ,בעוד הסב השני ששמו אברהם 2בכף החיים (שם אות יד) הביא בשם דברי שיש בזה רק איסור דרבנן ,וכ"כ הבאר שבע,
העת בגד החייב בציצית ,והתפירה אינה אלא עודנו חי .ומהר"ץ חיות (גיטין נ ).כתב שאפשר מנחם שהאיסור נאמר באברהם אבינו בלבד. וכתב שעל כן הדבר נשמט מספרי הפוסקים,
תיקון קרע בבגד שכבר היה ונשאר חייב. שגם החכם הנזכר בגמרא נקרא אברם מסיבה אולם השדי חמד (מערכת כ כלל פג) הביא וזה תמוה כמו שתמה המהרש"א שגם אם
יסוד זה מפורש גם בדברי המשנה ברורה (סי' מיוחדת ,והשיג על הצעת סדר הדורות להגיה בשם אורות אלים לחוש גם בשאר בני אדם, הוא איסור בעלמא היה להם להזכירו .מאידך,
טו סק"ו) ,שכתב שאם מחמת הקריעה נעשה 'אבימי חוזאה' .וראה מנחת יצחק (שם ,ד"ה וצידד כדבריו .ודקדק כן מדברי הפוסקים הצל"ח (ברכות שם) חלק על המג"א ,וביאר שיש
הבגד בעל שלוש כנפות ונפטר מציצית ,צריך והנראה לענ"ד) ,שחילק בין קריאה על שם בדיני שמות גיטין ,שסתם אדם ששמו אברהם מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בעניין זה [עיי"ש
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א'
הצעת שידוך בשבת וקבלת דמי השדכנות ומפרכס ,בני הבית נגעלים ממראהו ואינם שומע ברחוב את הציבור עונים קדושה
רוצים שיישאר במטבח .האם מותר להרים
אני עוסק בשדכנות ,ולעיתים עולים בדעתי הבוקר בדרכי לעבודה דיברתי עם חבר
את המלכודת עם העכבר בעודו חי ולהעבירה בפלאפון על עניין מאוד חשוב .תוך כדי
בשבת רעיונות לשידוכים .האם מותר
לפח האשפה ,או שרק לאחר שימות יהיה ההליכה עברתי ליד בית הכנסת ושמעתי
לי להציעם לצדדים כבר בשבת? ואם
הצעתי שידוך בשבת ,ואחרי שבת המשיכו מותר לפנותו משום 'גרף של רעי'? את הקהל אומרים קדושה .האם אני מחויב
המשפחות בעצמן והשידוך נגמר בלא ת .כשהעכבר מאוס על בני הבית ונמצא במקום לעצור את השיחה ולענות עמהם או שכיון
סיוע נוסף מצידי ,האם מותר לי לקבל דמי שיושבים או עוברים בו ,מותר לפנות את שכבר אמרתי היום קדושה איני מחוייב
שדכנות בעד התועלת שהגיעה רק לאחר המלכודת עם העכבר גם בעודו חי ,ואין צורך לעצור ולענות?
השבת ,או שהדבר נחשב 'שכר שבת'? להמתין למיתתו .6אולם כשהמלכודת מונחת ת .יפסיק את השיחה ויאמר קדושה עם הקהל.5
ת .מותר להציע שידוך בשבת ולדבר עם במקום שאינו מפריע כלל ,אין להתיר את
הצדדים בעניינו ,משום שזהו צורך מצוה. פינויה משום 'גרף של רעי' ,ואף מיתת העכבר פינוי מלכודת עם עכבר חי בשבת
אולם אין לקצוב בשבת את דמי השדכנות.10 אינה מתירה זאת.7 לפני שבת הנחנו מלכודת עכברים ,העשויה
אם כל הפעולה הייתה הצעת השידוך בשבת, ודוקא כשהעכבר לכוד לגמרי ,והפינוי אינו מגש פלסטיק שעליו דבק חזק ומעט אוכל
והמשפחות המשיכו בעצמן בחול הרי זה מוסיף צידה .8יש להעביר את המלכודת לפיתיון .בשבת
נחשב לשכר שבת ,11אמנם כתבו הפוסקים בעדינות למקום שאינו מפריע .אין להשליכה נלכד בה עכבר,
להקל משום שזהו דבר מצווה ,אך אין רואים לפח באופן שיחבול בעכבר או ימיתנו ,לקפל דבוק והוא
בשכר זה סימן ברכה .12לכתחילה נכון שימשיך עליו את המגש או לסוגרו בשקית אטומה .היתר ואינו היטב
לטפל בשידוך גם בימות החול ולקבל שכר הפינוי אינו מתיר להחיש את מיתתו ,וכן אינו יכול להיחלץ,
אחד בעד הטיפול כולו ,באופן זה מותר לקבל מתיר הוצאה לרשות שאסור להוציא אליה.9 אך עדיין חי
המשך בעמ' ד'
ויש להקפיד שהדרך והמקום יהיו מותרים עכבר מת ,וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה (ס"ב) וז"ל' :מי שאמר קדושה בבית הכנסת להתיר את כל הציציות ולהטילן מחדש
בטלטול ,כמבואר בשו"ע (סי' שמו ס"א). (פכ"ה ס"ח) לגבי פינוי עכבר מת .אולם אחר ,ובא לבית הכנסת אחרת ומצא ציבור לאחר שיחזור להיות בעל ארבע כנפות,
10בשו"ע (או"ח סי' שו ס"ו) כתב שמותר אין הבדל בין שרץ חי למת ,וההיתר תלוי עונין קדושה ,יענה עמהן ,שאין הקדושה משום 'תעשה ולא מן העשוי' .אבל כל זמן
לשדך בשבת ,ובמשנה ברורה (שם סקכ"ה) במאיסותו במקום שבו הוא נמצא ,שהרי כמו התפילה שנאמר עליה כיון שאמרה שהבגד לא יצא מחיובו ,אין התפירה פוסלת
ביאר ש'חפציך אסורין ,חפצי שמים מותרין'. כעת כבר אין חשש של צידה .וכן כתב במקור פעם אחת יצא ידי חובתו ,שהרי אנו אומרים את הציציות .בביאור הלכה (סימן טז ד"ה ואז)
ההיתר הוא אפילו במי שמתעסק כן לצורך חיים (להחוות יאיר סי' שח סל"ד) כתב שמותר נקדש כמו שמקדישין אותו למעלה ,ולמעלה דן בצורת טלית־קטן שהחלק הקדמי והחלק
פרנסתו ,אולם לא יפסוק את סכום הכסף לטלטל עכבר חי עם המלכודת שבה הוא מקדישין אותו בכל עת כתות כתות מלאכי האחורי שלה מחוברים בצד אחד ,ואילו
שרוצה עבור שכר טרחתו ,כמ"ש בשו"ע (שם) נמצא ולהוציאו וליתנו לפני החתול .וכן פסק השרת ,לפיכך כל עת שישמע שמקדישים בצד השני אינם תפורים זה לזה בקביעות
שאסור לשכור שדכן ולהזכיר לו סכום מעות, הגרי"ש אלישיב (שלמי יהודה פ"י ס"י הערה לג) אותו למטה כת אחת שהם עשרה יחבר אלא מתחברים בשעת הלבישה באמצעות
ולכן היתר הדיבור בענייני השידוך אינו מתיר שהוא הדין אם העכבר חי שמותר להוציאו עצמו עמהן' ,וכן כתב בעטרת צבי (סק"ה). קרסים ,וכתב שהחיבור שבצד האחד מועיל
לקצוב את שכר השדכן בשבת (שמירת שבת מפני שהוא מאוס לדרים שם. וראה באגרות משה (ח"ג סי' פט) שביאר שכיון לצרף את שני החלקים לעניין שייחשב הבגד
כהלכתה פכ"ט סנ"ו) .ובקצות השולחן (סי' קז 7בשו"ע (סי' שח סל"ד) הותר הפינוי דווקא שהציבור מקדשים את השם איך יוציא את בעל ארבע כנפות ,ואף דן אם הוא מועיל
הערה יד) כתב להתיר לדבר בשבת גם על ממקום שיושבים בו ,ולא מחצר שאינו דר עצמו מהציבור ,ועוד שכיון שעיקר מצות לצרפם גם לעניין שיעור הבגד .ומכאן כתב
הנדוניא שכל אחד נותן ,הגם שלשכור מלמד בה .ובמשנה ברורה (שם ס"ק קלא ,קלג) ביאר קדושה הוא לענות קדוש כשיש ציבור החזון איש (או"ח סימן ג ס"ק יט ד"ה ובמ"ב):
וכדומה אסרו להזכיר סכום מעות ,זהו משום שגם מקום דריסת הרגל בכלל ההיתר ,ואילו שמקדשים את השם ,נמצא שאפילו אם כבר 'אם נקרע כל הכתף יתפור ואין בו משום
שהמעות הם שכר העבודה והוא כמקח חצר אחורית או אשפה שבחצר אינן בכלל ענה פעם אחת חייב לענות עימם .אמנם כל תעשה ולא מן העשוי' .והובאו דבריו בשונה
וממכר ,אבל בנדוניה המעות הם 'מתנה' ולא זה .אמנם בכל מקום שהדבר מפריע לבני זה רק במי שבא לתוך בית הכנסת ושומע את הלכות (סימן טז) .ומבואר שאפילו אם אחת
דמי כלל למקח וממכר .ובכף החיים (ס' שו הבית ,מותר לפנותו כגרף של רעי. הציבור עונים קדושה ,אך כאשר נמצא מחוץ הכתפיים נקרעה לגמרי ,אין הדבר הופך את
סק"ג) כתב להיזהר בזה היכא דאפשר .וראה 8ברמ"א (סי' שטז ס"ה) הותר לנעול במנעול לבית הכנסת כתב השו"ע (או"ח סי' נה ס"כ) 'היו הטלית־קטן לבגד שנפטר מן הציצית באופן
עוד בשמירת שבת כהלכתה (שם) שכתב שלא פתח שכבר סגור בפני הצבי ,ובמשנה ברורה עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה שתפירתו תגרום לפסול 'תעשה ולא מן
ידבר בענייני ממונות הנוגעים לעצם השידוך (שם ס"ק כג) ביאר שהנעילה אינה צידה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות' ,ומשמע העשוי' .החלק הקדמי והחלק האחורי עדיין
או על התחייבויות שנוטלים עליהם הצדדים, חדשה אלא שמירה על מה שכבר ניצוד. מלשונו שכתב 'יכול לענות עמהם' שאין זה מחוברים זה לזה בכתף השנייה ,והטלית
אבל מותר לדבר על דברים הנלווים לשידוך לפי זה ,כשעכבר דבוק לגמרי ואינו יכול חובה מעיקר הדין ,כיון שעיקר החיוב לענות נשארת יחידה אחת שעליה ארבע הכנפות
כגון על מקום מגורים או מקום לימודים. להשתחרר ,עצם הרמת המגש והעברתו עם הציבור אינו אלא כאשר נמצא בתוך בית המקוריות .כל האמור הוא כאשר כתף אחת
11בשו"ע (סי' שו ס"ד) ובמשנה ברורה (שם כמות שהוא אינה צידה נוספת .אולם אין די הכנסת ממש ולא כשעומד בחוץ .וכן נקט בלבד נקרעה ,ואילו הכתף השנייה נשארה
סקט"ו ,י"ט) מבואר שאיסור שכר שבת חל גם בכך להתיר את הטלטול ,שהרי בשו"ע (סי' הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה פ"ט הערה מחוברת ,אולם אם נקרעו שתי הכתפיים
כשהשכר משולם לאחר השבת. שח סל"ט) נאסר טלטול בעלי חיים ,ואף הסל ח) שהעובר ברחוב ושומע שאומרים קדושה לגמרי ,באופן שהחלק הקדמי והחלק האחורי
12בשו"ע (סי' שו ס"ה) הביא מחלוקת שהאפרוחים עומדים עליו אסור בטלטול בבית הכנסת אינו חייב לענות ,והוסיף שאף נפרדו זה מזה לשני חלקים נפרדים ,אם יש
בנטילת שכר חזנות לשבת ,ובמשנה ברורה בעודם עליו .ובמשנה ברורה (שם ס"ק קמו) על פי כן טוב שיענה אם לא שהוא עוסק בשני החלקים שיעור עיטוף מבואר בשו"ע
(שם סקכ"ג ,כ"ד) ביאר שהמקילים סוברים נתבאר שאיסור המוקצה קיים גם כשאין עוד בתורה .וכן הביא בשו"ת רבבות אפרים (ח"א (או"ח סי' טו ס"ג) שיכול לתופרם מחדש ,ואין
שלא גזרו שכר שבת במקום מצוה ,והביא חשש צידה .וכן כתב המשנה ברורה (סי' שטז סי' פט) מהגרי"ש אלישיב שאין חיוב לענות בזה משום 'תעשה ולא מן העשוי' ,אמנם
שנהגו להקל ,אך אין רואים בשכר זה סימן ס"ק כה) לגבי ציפור שכבר נצודה תחת כסותו. קדושה כאשר הולך ברחוב ושומע את המשנה ברורה (סק"ט) כתב שלכתחילה ראוי
ברכה .והגרי"ש אלישיב (תל תלפיות קובץ נמצא שאין להתיר מפני שאוחז בפלסטיק הציבור אומרים קדושה ,אך ציין שם לשו"ת לחוש לדעת הט"ז (סק"ג) והדרך החיים (סי' י
ס"ג עמ' ח) פסק שמותר לשדכן לקבל דמי ולא בעכבר ,אלא ההיתר בנידוננו הוא סילוק האלף לך שלמה (או"ח סי' מד) שנראה שסובר סק"ב) הסוברים שאף באופן זה צריך להסיר
שדכנות שהציע בשבת משום שהוא דבר הגרף. שיש חיוב לענות .וכן הביא בשו"ת ציץ את חוטי הציצית מאחד החלקים וכך יתפרנו,
מצוה ,אבל עדיף שיתנו לו בתורת מתנה. 9ברמב"ם (הלכות שבת פי"א ה"א) נתבאר אליעזר (חי"א סי' ג) משו"ת נשמת כל חי (ח"א ואחר התפירה יטיל בו הציצית מחדש .אך
בחשוקי חמד (שבת קכ ).דן אם בדמי תיווך שנטילת נשמה בבעל חי היא מלאכה ,גם סי' ד) ,וכן הביא בספר אשי ישראל (פכ"ד הערה כאשר אין בכל חלק שיעור עיטוף מבואר
ושדכנות שהחיוב הוא מדין 'נהנה' כמו בהכאה או בחניקה ולא רק בשחיטה .ואף סב) שהגר"ח קנייבסקי כתב לו בשם החזו"א במשנה ברורה (שם סק"ח) שצריך להתיר את
שכתב הגר"א (חו"מ סי' פז ס"ק קיז) ,האם כשאין צורך בגופו של בעל החיים אין בכך שחייב לענות לקדושה כאשר שומע מניין כל חוטי הציצית קודם התפירה ,כיון שכבר
יכול ליטול שכר משום שההנאה נוצרה רק היתר ,כמבואר בשו"ע (סי' שטז ס"ט) שאפילו אחר שאומרים קדושה אפילו כאשר הולך נתבטל מהבגד חובת ציצית .ואם בחלק אחד
בגמר הדבר בחול ,וא"כ יתכן לומר דמאחר בפרעוש שעל בשרו ועוקצו ,שהותר לסלקו ברחוב .וכן כתב בשו"ת קנה בושם (ח"ג סי' יש שיעור עיטוף ובחלק השני לא ,יסיר את
ושמעון נהנה רק בימות החול כשהמקח מחמת הצער ,אסור להורגו .ובמשנה ברורה ד) ,והוסיף שמה שכתב הרשב"א שמותר לו הציציות רק מהחלק שאין בו שיעור עיטוף.
נגמר ,ואילו לא היתה המכירה יוצאת לפועל (שם ס"ק לח) ביאר משום איסור נטילת לענות וכן מה שכתב השו"ע שיכול לענות, 5הרמ"א (או"ח סי' קכה ס"ב) כתב' :מי שאמר
היה פטור מלשלם ,נמצא דמעשה השבת הנשמה .הרי שהיתר סילוק דבר המצער את היינו שכיון שמותר לו לענות ממילא יש עליו סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא ציבור
בלבד אינו מחייב בתשלום ,ולכן אולי אין האדם אינו מתיר ממילא את המתתו .לפיכך, חיוב לענות יחד עם הציבור .ולפי זה אף עונין קדושה חוזר ועונה עמהם' .ומקורו
בזה איסור שכר שבת[ .ויש להעיר ,כי גם על גם בעכבר שנלכד ואין בידו להיחלץ ,אין אם הוא באמצע שיחת טלפון חשובה יש לו משו"ת הרשב"א (ח"א סי' רמט) שכתב שמי
הצד שהחיוב מצד 'נהנה' ,הלא ההנאה היא להתיר מחמת גרף של רעי פעולה הממיתה להפסיק ולענות קדושה עם הציבור. שכבר ענה קדושה מותר לו לחזור ולענות עם
על 'מסירת המידע' ,שעל זה משלמים דמי אותו או מחישה את מיתתו .יש להניח את 6בגמרא (שבת קכא ):מסופר שנמצא עכבר הציבור פעם נוספת ,והובאו דבריו בבית יוסף
שדכנות ,רק שיש תנאי שמתחייב לשלם רק המגש בעדינות ,בלי למעוך את העכבר או אצל רב אשי ,והורה ליטלו בזנבו ולהוציאו. (ס"ב) .ומלשון הרשב"א לכאורה נראה שאינו
כאשר בסוף משתמש עם המידע ,אבל סוף לחסום את נשימתו ,וההיתר להעבירו לפח מכאן למדה הגמרא שהיתר גרף של רעי אינו מחויב לענות ,ורק שכיון שדעת השואל
סוף התשלום הוא על מסירת המידע ,וזה הוא רק אם צורת ההעברה וההנחה אינן רק בטלטול אגב כלי ,אלא אף בסילוק הדבר היתה שאסור לו לענות פעם נוספת ,כתב
היה בשבת] .וצידד להתיר מצד ששדכנות גורמות לכך .כשאי אפשר להניחו בפח בדרך המאוס עצמו .וכן נפסק בשו"ע (או"ח סי' שח הרשב"א שאין בכך איסור ומותר לו לענות
הוי מידי דמצוה ,ובתנאי שהמצוה היא טעם זו ,יעבירנו למקום אחר שאינו מפריע .כמו סל"ד) שמותר לפנות דבר מטונף ממקום עוד פעם ,אך אינו מחויב בכך .אמנם מלשון
מספיק עבור השדכן להציע את השידוך ,ורק כן ,הפינוי הנידון כאן הוא היתר טלטול שיושבים בו ,אפילו בלא כלי .אמנם המשנה הרמ"א שכתב 'חוזר ועונה עמהם' משמע
מצטרפת לכך כוונת רווח .אמנם דעת הט"ז מוקצה ולא היתר הוצאה מרשות לרשות, ברורה (שם ס"ק קל) הביא את המעשה לעניין שמחויב לחזור ולענות ,וכן כתב הלבוש
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
במנהגי זמננו מקבלים במקומות רבים כבר באמירת ‘מזמור וכבר העיד בעל תרומת הדשן (סימן א) שמנהג קדום היה
מכתלי בית ההוראה שיר ליום השבת’ ,ובמקומות אחרים בסיום ‘לכה דודי’ בקהילות שבארצות אירופה להתפלל ערבית ולאכול את
תשובה ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' א' באמירת ‘בואי בשלום’ .המשנה ברורה כתב שהדבר תלוי סעודת השבת בעוד היום גדול כל כך ,עד שרב העיר וטובי
במנהג המקום .במקום שנהגו לקבל ב’מזמור שיר’ או ב’בואי הקהל היו יוצאים לאחר הסעודה לטייל על שפת נהר הדונאי
כלה’ ,כבר אז נאסרים במלאכה. ושבים לבתיהם קודם הלילה .הרי שהקושי של ימי הקיץ
ועשה דנדרים וכו’ ,מכל מקום הא רק בקבל עליו נאסר בדין בנידון השאלה ,הציבור כבר אמר גם ‘ברכו’ והתפלל הארוכים והמנהג לקבל שבת מוקדם אינם חדשים.
תוספת ולא שייך לחייב את אשתו בקבלתו’. ערבית .לכן אין כל ספק שהמתפללים עצמם קיבלו שבת. וכן נפסק בשולחן ערוך (סי’ רסז סעיף ב) ,שמפלג המנחה
שוב דן מצד קבלת הקהל של הבעל אם זה גורר אחריו השאלה היא אם קבלתם מחייבת גם את מי שלא נכח ואילך ניתן להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית מבעוד יום.
גם את האשה ,והיינו שיש שני קהלים באותה העיר ,שאם בתפילה .ופשוט שאסור לקבוע את הדלקת הנרות רק לפני קודם לכן אין זו הדלקת נר שבת הניכרת לכבוד השבת ,ואף
יש קהל אחד והוא קיבל שבת כאמור כל העיר נגררת אחריו, ‘ברכו’ ,אלא יש לקבוע קודם מועד קבלת השבת הנהוגה קבלת השבת המוקדמת אינה נעשית בזמנה.
אך כאשר יש שני מניינים כל קהל קבלת השבת שלו בזמן באותו ציבור ,לפני ‘בואי בשלום’ או ‘מזמור שיר ליום השבת’. פלג המנחה הוא שעה ורבע ‘זמניות’ לפני סוף היום.
שהוא מתפלל ,ובזה יצא להסתפק האם האשה תיגרר אחרי בימות הקיץ הארוכים כל שעה זמנית ארוכה יותר ,וההפרש
הקהל של הבעל ,וכתב שהדבר תלוי כי כאשר קבלת הקהל ד .ערבית מוקדמת אינה הופכת את היום עשוי להיות שונה במידה ניכרת בין השבתות ,ויש לבדוק
היא מתוך מצות תוספת שבת או מתוך זהירות שלא לבוא ללילה לכל דין בלוח מדויק את זמן פלג המנחה באותה עיירה ובאותו
לידי מכשול ,והוא מנהג קבוע ,כיון שהוא דבר מצוה ומנהג יש לציין כי תפילת ערבית המוקדמת אינה הופכת את תאריך .ומשום כך ,אין להסתפק באמירה שהמניין מתחיל
קבוע על האשה ללכת במנהגי בעלה ,אך אם קבלת השבת הזמן ללילה ממש לכל הדינים .בהלכות מילה נפסק (יו”ד סי’ ‘כשעה לפני השקיעה’ ,רק יש לבדוק את השעה המדוייקת
המוקדמת אינה מנהג קבוע של קדושה רק שבת אחת בחרו רסב סעיף ז)‘ :אין דבר זה תלוי בתפילה ,אם התפללו מבעוד בכל שבת.
להחמיר במצוות תוספת שבת ,אין זה 'מנהג' ,והאשה אינה יום ,לא להקל ולא להחמיר’ ,אלא יום הלידה וזמן המילה כאמור ,גם נשים המבקשות להדליק מוקדם יחד עם קבלת
נגררת אחר בעלה ורשאית להמשיך בעשיית מלאכותיה. נקבעים לפי היום והלילה במציאות. השבת אינן רשאיות להדליק נר שבת קודם פלג המנחה,
מתוך דבריו שלא דן שהאשה תיגרר אחר הבעל כדרך לעומת זאת ,בהלכות אבלות נפסק (יו”ד סי’ שעה סעיף יא), שהרי לא ניתן לקבל שבת קודם פלג המנחה ,וגם אין הדבר
שבה שאר הקהל נגרר את המתפללים בבית הכנסת ,נראה מי שהתפלל ערבית ,ועדיין הוא יום ,ושמע שמת לו מת, ניכר שהדליקו את נר השבת לכבוד השבת (שבת כג :שו"ע סי'
שהיה פשוט לו שרק קהל שהוא ציבור יכול לגרור אחריו את יש מי שאומר שמונה מיום המחרת ,ואותו יום אינו עולה. רסג ס"ד) .כמו כן ,גם כאשר מדלקת נרות ומקבלת שבת לאחר
המיעוט ,אבל הבעל הגם שהוא שורר בביתו אינו ציבור ואינו אלא שכתב בערוך השולחן (שם סעיף יט) שאם הוא עצמו זמן פלג המנחה ,יש לדאוג שימשיכו לדלוק עד הזמן שבו
גורר אחריו את האשה ובני ביתו[ .כן משמע טעמו מלשונו לא התפלל ,אף שהציבור כבר התפלל ,אותו יום עולה לו. נהנים מאורם בליל שבת ד'שרגא בטיהרא מאי מהני' (חולין
שכתב שם' :והנה כל זה הוא בקבלת הבעל עצמו ,אבל נמצא שאין כלל אחד שלפיו 'נעשה לילה' לכל דבר ,יש דינים ס .):כל הדיון להלן הוא כאשר התפילה וההדלקה נעשו לאחר
בקבלת כל הקהל נאסרו כולם אף אם יש מיעוט שלא קבלו, התלויים במציאות היום והלילה ,ויש דינים שבהם קבלתו פלג המנחה.
שהמיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחם'] .ואמנם בשו"ת 'באר הפרטית או קבלת הציבור קובעת .בנידון שלנו אין צורך ויש להזהיר את המתפללים במניין המוקדם ,שעליהם
משה' (ח"ב סימן טו) ובשו"ת 'חמדת משה' (סימן נג) דנו לחלק לומר שהיום נהפך ללילה .די בכך שקדושת שבת ואיסור להיזהר להתפלל מנחה קודם פלג המנחה ,כדי שלא להיכנס
בין כוחו של ציבור שהמיעוט בטל ונמשך אחריו ,לבין קבלת מלאכה חלו מכוח קבלת הציבור בגדר 'תוספת שבת'. ל'תרתי דסתרי' – להתפלל מנחה לאחר פלג כדעת חכמים,
יחיד שאין בכוחה לחייב אחרים .גם בשו"ת מהר"י שטייף ה .מתי מיעוט נגרר אחרי הרוב ומיד לאחריה ערבית כדעת רבי יהודה .המשנה ברורה (סי'
(סימן מב) דייק מלשון השולחן ערוך ,שהגרירה נאמרה אחר המגן אברהם (סי’ רסג סקכ”ד) מסייג את דין השולחן ערוך רסז סק"ג) כתב שאין לסמוך על ההקלה להתפלל את שתי
הציבור דווקא ולא אחר הבעל. בשני סייגים חשובים :ראשית ,אם רוב הקהל כלל לא היה התפילות לאחר פלג אלא בציבור וכשהערבית מתקיימת בבין
ז .קבלת שבת מוקדמת לצורך נוחות בבית הכנסת ,אין המיעוט שנכח שם גורר את הרוב .שנית, השמשות ובשעת הדחק ,ולא כשהוא עדיין ודאי יום .כמו
ה’אגרות משה’ הוסיף חידוש חשוב הנוגע לענייננו. בעיר שיש בה כמה בתי כנסת ,אין בית כנסת אחד נגרר אחר כן ,המתפללים ערבית מבעוד יום חייבים לחזור ולקרוא את
לדבריו ,ייתכן שההלכה שהמיעוט נגרר אחר הרוב נאמרה קבלת השבת של חברו .כל ציבור נחשב חטיבה בפני עצמה. קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים .ובימי ספירת העומר יש
דווקא כשהציבור הקדים לקבל שבת לשם קדושת השבת, וכן פסקו השולחן ערוך הרב (סי’ רסג סעיפים יז–יט) ,והמשנה להזכיר לציבור לספור לאחר צאת הכוכבים ,שלא יבואו לידי
כדי להוסיף מן החול על הקודש או כדי שלא יבואו להתאחר ברורה (סקנ”א). שכחה.
במלאכה .אולם כשההקדמה נעשית רק מפני שהשקיעה ומכאן שאם במלון שוהים מאה איש ,ורק עשרה או עוד הובא בשם הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה תפילה פרק
מאוחרת ורוצים לסעוד בזמן המקובל ,הוא הסתפק שמא אין חמישה עשר מהם התפללו במניין המוקדם ,אין עצם היותו יד הערה )10שלא הייתה דעתו נוחה כל כך מן ההנהגה בכמה
בכך כוח לגרור את מי שלא השתתף ,אפילו במקום שיש בו ‘המניין היחיד’ הופכת אותו לרוב הציבור .המתפללים מקומות בארץ ישראל להקדים בקביעות את קבלת השבת,
בית כנסת אחד בלבד. עצמם קיבלו שבת ,אך אין בכוח מיעוט זה לגרור את אף שאין לאוסרה ,מפני שאין ראוי שבמקום אחד יהיה לחלק
וכן הכריע הגר”מ שטרנבוך ב’תשובות והנהגות’ (ח”ג סימן
כל אורחי המלון .לעומת זאת ,אם רוב ציבור המתפללים מן הציבור חול ולחלק אחר שבת.
ושומרי השבת שבמלון השתתף במניין המוקדם ,או אם שני
פה) ,כי כאשר אין בהקדמת הציבור סייג או עניין של מצווה,
ציבורים מגובשים בנפרד במלון ,וזהו הציבור המרכזי שאליו ב .שלושה אופנים של קבלת שבת
אלא רק רצון לאכול מוקדם עם הילדים ,האחרים אינם נגררים כדי לברר את הדין יש להבחין בין שלושה אופנים שונים:
אחר המקדימים .וכמו כן אין האשה נגררת אחר הבעל כאשר משתייכים אורחי המלון הללו ,יש מקום לדין ‘רוב הקהל’.
אם יש בעיירה או במלון מניין נוסף המתפלל מאוחר א .קבלת שבת של האשה בהדלקת נרותיה .ב .קבלת שבת
ההקדמה נעשית רק כדי שהמשפחה תאכל בשעה נוחה וכדי של הבעל או של אדם אחר בתפילת ערבית .ג .קבלת שבת
יותר ,ומקצת האורחים קבעו את עצמם כחלק מאותו ציבור,
שהילדים יהיו ערים .ועוד כתב שהבעל עצמו אינו מעוניין של רוב הציבור ,שבכוחה לגרור גם את המיעוט.
אין הם נגררים אחרי המניין המוקדם אפילו שרוב הציבור
שהאשה תקדים כל כך את קבלת השבת כמו שהוא מקדים, א .קבלת האשה בהדלקה :למנהג האשכנזים ,האשה
מתפלל במנין המוקדם.
ונראה כוונתו שההשוואה שכשם שמיעוט הציבור נגרר אחר מקבלת עליה שבת בהדלקת הנרות ,אלא אם התנתה קודם
רובו ,כן האשה שהיא טפלה לבעל נגררת אחריו ,שייך דווקא ו .האם האשה נגררת אחר קבלת בעלה לכן ,במקום צורך ,שאינה מקבלת שבת בהדלקה .אולם
בדבר שהבעל עצמו דעתו ניחא ליה שהבית יקבל פני שבת גם במקום שאין קבלת ציבור ,נותר לדון אם קבלת הבעל קבלתה הפרטית אינה אוסרת את שאר בני הבית במלאכה.
בשעה מוקדמת ,אז כל בני הבית טפילים לו ,אך כאשר איהו כשלעצמה מחייבת את אשתו ,ומצאנו שנחלקו הפוסקים הרמ”א (סי’ רסג סעיף י) פוסק ששאר בני הבית מותרים עד
גופא אינו מעוניין בזה ,רק לעצמו הוא מקבל שבת כדי לחזור בדבר זה. קבלת השבת של הציבור .תנאי זה מועיל רק ביחס לקבלת
לביתו מבעוד יום בשעה שאינה מאוחרת ,מה שייך לומר שיטת המחמירים :הפרי מגדים (סי’ רסג משב”ז סק”א) כתב השבת שעל ידי ההדלקה שלה .אבל אין בכוחה להתנות שלא
ששאר בני הבית טפילים לו לקבל שבת מוקדמת. שיש ללמוד מדין המיעוט הנגרר אחר הרוב ,שגם בני הבית להיגרר אחרי קבלת ציבור ,כמו שיתבאר בסמוך שלאחר
וכ"כ בבאר משה (שם סי' טז) שכל מה שכתב הפרי מגדים נמשכים אחר תפילת ‘גדול הבית’ .והחוות יאיר בספרו ‘מקור קבלת שבת של הציבור המיעוט נמשך אחריו ‘על כרחם’.
(שם) שבני הבית נגררים אחר עיקר הבית הוא דווקא באופן חיים’ (סעיף יז) החמיר שאשתו ובניו הסמוכים על שולחנו ב .קבלת שבת של יחיד :אדם שהקדים והתפלל ערבית של
שבעל הבית מקבל על עצמו שבת להרבות במצוות 'תוספת טפלים לבעל הבית ונאסרים עם קבלתו. שבת מבעוד יום קיבל עליו שבת ונאסר במלאכה ,גם אם
שבת' ,אך כאשר בעל הבית עצמו אינו מקפיד כל השנה על ובשו”ת ‘שבט הלוי’ (ח”ז סימן לה) דן לגבי מנין לקבלת שבת הציבור עדיין לא קיבל שבת .כך נפסק בשולחן ערוך (סי’ רסג
הקדמת השבת ,ורק כדי שלא לאחר הסעודה מקדים להתפלל שהתקיים קבוע בשכונתו ‘זכרון מאיר’ ,והכריע שהאשה סעיף יא) .אולם נחלקו הפוסקים אם קבלת השבת של הבעל
מעריב ומקבל בכך שבת ,ואדרבה איהו גופא אינו מעוניין נגררת אחר קבלת השבת של בעלה ,בין כשאמר ‘ברכו’ ובין מחייבת את אשתו ,כפי שיתבאר להלן.
שבני ביתו יקבלו עמו שבת ,בזה אין בני הבית טפלים לו. כשאמר ‘מזמור שיר ליום השבת’ .לדבריו ,גם אם הבעל ג .קבלת שבת של הציבור :לגבי ציבור נפסק בשולחן ערוך
וכתב שכן הורה גם לבתי כנסת שאפילו רוב הקהל מקדימים התפלל במניין קטן ורוב העיר עדיין לא קיבל שבת ,בני ביתו (שם סעיף יב)‘ :אם רוב הקהל קיבלו עליהם שבת ,המיעוט
להתפלל ,אין המיעוט בטל לגביהם כאשר כל טעם הקדמתם נגררים אחריו ,ועל האשה להדליק לפני תפילתו. נמשכים אחריהם על כרחם’ .כאן אין הדבר תלוי בכוונתו
רק מצד נוחות ולא מצד קבלת תוספת שבת. וכתב זה לשונו :ופשוט בעיני כיון שהוא קבלת שבת עפ”י ורצונו של כל יחיד .אם קבלת הציבור חלה כדין ,גם מי שלא
אמנם כתב בתשובות והנהגות (שם) שעליה להדליק קודם הדין ,שבני ביתם נגררים אחריהם ,והא דאשתו ובני ביתם נכח בבית הכנסת ולא התכוון לקבל שבת נאסר במלאכה.
שהבעל חוזר לביתו ,כדי שכאשר יגיע לביתו שכבר חלה עליו נגררים אחריהם הוא בדרגא דהמיעוט נגררים אחרי הרוב, אף אורח שבא לעיר לאחר שאנשי המקום קיבלו שבת נגרר
שבת ,הבית יהיה בהנהגה של שבת .וכ"כ בשו"ת שלחן הלוי ועדיף מזה דאשתו כגופו ונמשכת אחריו מראיות שאין צריך אחריהם ,כפי שמפורש בסעיף שלאחריו .ממילא ,לכאורה
(שבת פרק ו אות ה). לעלותם על הכתב ‘וכל איש שורר בביתו’ .עכ”ל .וכן היא אם רוב הציבור במלון קיבל שבת ,אין די בכך שהנשים יאמרו
ויש לשים לב שאין דבריהם שווים ,כי האגרות משה לא דן דעת הגר"ש קמנצקי (קובץ הלכות רבי שמואל קמינצקי שבת עמ' שלא התכוונו לקבל שבת או שהתכוונו להדליק מאוחר יותר.
את האשה כנגררת אחר הבעל כדין מיעוט ציבור הנגרר אחר קעא) שהאשה ובני ביתה נגררים אחר בעלה. רק השאלה היא אם אכן היה למתפללים דין של רוב הציבור.
הרוב ,אלא רק מצד שאם זה מנהג של מצווה אצל הבעל גם שיטת המקילים :הגר”מ פיינשטיין בשו”ת ‘אגרות משה’ מקורו דין זה במרדכי (סוף פרק במה מדליקין ,סימנים רצז–רחצ),
היא חייבת בו ,אך כאשר הבעל נוהג בזה רק מטעמי נוחות (או”ח ח”ג סימן לח) כתב שקבלת שבת היא קבלה פרטית ואין שכתב‘ :והיכא שרוב הקהל קיבלו עליהם שבת ,המיעוט על
אינו יכול לחייב בזה גם את האשה ,אך בדיני מה שהרוב גורר בכוח אדם לקבל עבור חבירו וגם לא בכוח הבעל לאסור את כרחם נמשכים אחריהם ואסורין במלאכה’ .וכן הביא בשם
אחריו את המיעוט הסתפק האם זה נאמר באופן שהרוב נוהג אשתו ,ובדומה למה שאין אדם יכול לחייב את אשתו בנדר ריב”ם ,שאם הקהל אמרו ‘ברכו’ בערב שבת ,היחיד שלא היה
רק מחמת נוחות ולא לצורך מצוה .אך התשובות והנהגות שקיבל על עצמו. בבית הכנסת אינו רשאי לעשות מלאכה ,אף שאינו רוצה
והבאר משה הסכימו עם הפרי מגדים שהאשה נגררת אחר וזה לשונו‘ :פשוט שאינה נגררת אחריו ,דכמו שאינו יכול לקבל עדיין שבת ,ואין גרירת היחיד תלויה בכך ששמע
הבעל כדין מיעוט אחר הרוב ,אלא שכתבו שאין אומרים כן לחייבה בנדרים שנדר אף שהוא למיגדר מילתא ,ואף באמר את ‘ברכו’ או ענה אחריו ,אלא בעצם קבלת השבת של רוב
באופן שהרוב מקבל רק מטעמי נוחות ,ושאין האשה נגררת בפירוש שאף היא תאסר ותתחייב ,כמו כן אינו יכול לאוסרה הציבור.
אחר הבעל כאשר הוא עצמו לא מעוניין בכך. במלאכה בדין תוספת שבת בקבלתו עליו לא רק בסתמא
וזה שייך דווקא במקומות שטעם קבלת שבת המוקדמת אלא אף בפירוש שהוא מקבל שבת גם לאסור את אשתו אינו ג .זמן קבלת שבת של ציבור
בגלל ששבת נכנסת מאוד מאוחר ,ולכן מקדימים את התפילה כלום .ואף שקבלת שבת אינו מדין נדר ,דהא אין על זה לאו בזמן השולחן ערוך הייתה קבלת הציבור באמירת ‘ברכו’.
המשך בעמ' ה'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ב'
והמים עוברים דרכה בדרכם אל הברז ,ובכך בשעה מאוחרת .בערב אני מגישה לילדיי את השכר ב'הבלעה'.13
היא מסייעת במניעת הצטברות אבנית .כיון גבינות ,לבן ושאר מאכלי חלב ,ולצידם סלט
שהמסנן עשוי ממתכת ,הסתפקתי האם ירקות פרווה .בשעה זו עדיין לא עברו שש השקיית וקצירת נבטים בשבת
יש צורך לפרקו מן הצינור ולהטבילו קודם שעות מאז שאכלתי בשר .האם מותר לי
השימוש? לשבת עמם ולאכול מן הסלט ,כשהוא נקי הכינו אצלי בבית נבטים .סדר ההכנה הוא:
לגמרי מחלב ,או שיש לחשוש שמא אטעה לוקחים גרעיני אפונה ומשרים אותם לילה
ת .מסנן אבנית הקבוע בצנרת ,שעיקר שימושו בכלי עם מים ,לאחר מכן מניחים אותם על
הוא כשהוא מחובר אליה והמים עוברים דרכו ואוכל גם מן המאכלים החלביים?
רשת או מסננת וכדו' ושופכים עליהם מים
בלבד ,אינו טעון טבילה.19 ת .מותר לאכול מן הסלט הפרווה עם הילדים, כמה פעמים ביממה .המים לא נשארים בכלי
אף שעדיין לא עברו שש שעות מאכילת הבשר, אלא מיד נשפכים החוצה ,אך הם מרטיבים
מעשר כספים ממתנות בזמן לידה ואין חובה להניח היכר על השולחן כדי להיזהר את הגרעינים וכך הם צומחים .בליל שבת
לאחר לידת בננו קיבלנו מהביטוח הלאומי ממאכלי החלב ,ואין הדין דומה למי שאוכל ראיתי שהנבטים לא צמחו מספיק ,האם
'מענק לידה' ,וכן קיבלנו בסעודת הברית עתה בשר בשולחן שמונחים עליו מאכלי חלב.16 מותר לי לשפוך עליהם מים כדי שיוסיפו
מתנות רבות ,חלקן במעטפות כסף וחלקן אם רגילה לטעום מן המאכלים תוך כדי הגשתם לצמוח עד הבוקר? וכן האם מותר בשבת
חפצים ומוצרים עבור התינוק .האם צריך לילדים ,יש להיזהר ולעשות סימן שתמנע להוציא את הנבטים מהמסננת שהם מונחים
טעימה מתוך הרגל .17וכל זה כשהסלט אכן בה ולאכול אותם ,או שיש בזה משום מלאכת
להפריש מעשר כספים ממענק הלידה
פרווה ונקי מחלב ,ויש להקפיד שכלי ההגשה 'קוצר'?
ומכספי הברית? והאם יש לעשר גם את שווי
החפצים שקיבלנו במתנה? והאכילה יהיו נקיים ולא יועברו מן המאכלים ת .אסור לשפוך מים על הנבטים בשבת ,אף
ת .ממתנות כסף שמקבלים בברית יש להפריש החלביים אל הסלט.18 שהמים ניגרים מיד ,משום תולדת זורע.14
בהוצאת הנבטים מן המסננת כדי לאוכלם ,יש
מעשר כספים ,כדין כל מתנת ממון שנכנסה
חיוב טבילה במסנן אבנית המחובר לחוש משום קוצר ,ואין להוציאם.15
לרשות המקבל .אבל ,ממתנות שהן חפצים,
כגון בגדי תינוק ,כלי כסף ,עגלה וכיוצא בהם, לצינור
המנהג הוא שאין צריך לשום את שוויים לאחרונה רכשתי מסנן אבנית המתחבר אכילת סלט פרווה בשולחן חלבי בתוך
ולהפריש עשירית מכסף אחר ,אף שיש מן בקביעות לצינור המים .מדובר ביחידת שש שעות
הפוסקים שהחמירו בזה .20לעניין 'מענק לידה' סינון מתכתית המורכבת כחלק מן הצנרת, את ארוחת הצהריים הבשרית אני אוכלת
◄◄
בפני עצמו ככלי ,או שהמים נאספים בתוכו הגשה נקי ,ולא להשתמש בכפית או במזלג הניתנים עליהם .והנה בשו"ע (סי' שלו ס"ה) (סי' תקפה סק"ז) שההיתר של צורת מצוה
לצורך שתייה ולא רק עוברים דרכו ,יש שנדבקו בהם גבינה או לבן. מבואר לעניין עשבים שעלו על אוזן הכלי הוא במצוה התלויה בשבת עצמה.
להחמיר ולהטבילו בלא ברכה. 19בעניין מסנן אבנית המונח בתוך המיחם, מלחות הכלי ,שהם חשובים כמחוברים 13שו"ע (סי' שו ס"ד) ,משנה ברורה (שם
20בספר היראה לרבינו יונה (דיני צדקה העלינו שמאחר שעיקר ייעודו אינו לתיקון לקרקע והתולשן חייב .וביאר המשנה סקכ"א) וביאור הלכה (שם ד"ה נותן לו) ,בדין
ומעשר) כתב וז"ל 'ובמעשרות אל תרפה ידיך המים אלא להגן על המיחם מפני הצטברות ברורה (ס"ק לה) שחיובו משום עוקר דבר הבלעת שכר שבת בשכר עבודה בחול.
מליטלה כראוי ,כיצד מכל דבר שמשתכר, האבנית ,נמצא שאינו בכלל 'כלי סעודה' מגידולו שהוא תולדת קוצר .והוסיף 14בשו"ע (או"ח סי' שלו סי"א) 'השורה
הן ללמד ,הן לכתוב ,הן לעשות מלאכה, הטעונים טבילה .בנידון זה יש טעם נוסף שבגמרא (שם קח ).ביארו שאין זה דומה חטים ושעורים וכיוצא בהם במים ,הרי זה
או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה, להקל ,שהרי המסנן אינו עומד ככלי בפני לעציץ שאינו נקוב שהתולש ממנו פטור תולדת זורע וחייב בכל שהוא' .ובמשנה
או כל ענין שיהיה וכו' מן הכל יפריש עצמו ,אלא הוא חלק ממערכת הצנרת משום שאינו מחובר בקרקע עולם ,כיון ברורה (סק"נ) ביאר שעושה כן כדי שיתרככו
מעשר' ,ומבואר שמתנה כספית אינה שונה הקבועה ,וכל תשמישו נעשה כשהוא שאין דרך זריעה בעציץ ,מה שאין כן עשבים ויצמיחו ,ולכן הרי זה זורע וחייב מהתורה.
בעיקרה ממשכורת או מרווח עסקי ,כיון מחובר אליה .וראה בפתחי תשובה (יו"ד אלו שעיקר גידולן הוא באופן זה .ולפי זה והרמ"א (שם) כתב 'ומותר להעמיד ענפי
שסוף סוף נוסף ממון לרשותו של האדם. סי' קכ סק"ו) שהביא מתשובת שב יעקב (סי' נראה לאסור להוציא את הנבטים ממקום אילנות במים בשבת ,ובלבד שלא יהיו בהם
וכן כתב בפתחי תשובה (יו"ד סי' רמט סק"א) לא) ,לענין כלים הנקבעים בתנור ולוקחים הנבטתם בשבת ,כיון שזה מקום גידולם וכן פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית
בשם השל"ה ,שאף מממון שהגיע לאדם מהם מים חמים ללישת עיסות ,שצידד הדרך להצמיחם באופן כזה. המים' ,ומבואר שכאשר יש פרחים
בירושה יש להפריש מעשר ,אף אם המוריש לומר שאינם צריכים טבילה כלל אף כשהם 16בשו"ע (יו"ד סי' פח ס"א) נאסר להעלות שנפתחים אסור להעמידם במים בשבת.
עצמו כבר היה רגיל לעשר את ממונו ,ולפי עשויים מתכת ,כיון שעיקר דין טבילת בשר על שולחן שאוכלים עליו גבינה ,שמא וראה במשנה ברורה (ס"ק נד) שהוסיף
שהחיוב נבחן כלפי המקבל והרווח שנוסף כלים הוא כדי להעלותו מטומאת הגוי יבואו לאוכלם יחד .אולם בנידון השאלה שבאופן זה אסור אפילו להחזיר למים שהיו
לרשותו .וכן הביא החפץ חיים בספרו שהכלי היה אצלו ,וכלי המחובר לקרקע הרי האכילה הבשרית כבר הסתיימה ,ועתה בהם מערב שבת .אמנם בערך לחם (שם)
אהבת חסד (ח"ב פ"יח ס"ג) מהאליה רבה (סי' אינו מקבל טומאה .וכן כתב היד אפרים באים לאכול סלט פרווה .אמנם בבאר היטב חלק על דברי הרמ"א וכתב שזה חומרא
קנו סק"ב) .אמנם כשמקבל במתנה חפץ או (ס"ה) שכלי המחובר לקרקע כיון שאינו (שם סק"ב) הביא משו"ת בית יעקב (סי' יב) יתירה לאסור ליתן פרחים במים כאשר הם
כלי השווה כסף כתב בדרך אמונה (הלכות מקבל טומאה אינו טעון טבילה .ויש שכתבו להחמיר בישיבה אצל האוכל גבינה לאחר נפתחים בשבת ,כיון שאין צומח שום דבר
מתנות עניים פ"ז ס"ק כז ,ציון ההלכה ס"ק סז) שכן דעת הגר"א (ס"ק יח-יט) שמדמה דיני אכילת בשר ,שמא יושיט לו ויאכל .אך הפרי חדש ,והוסיף שכן המנהג במקומו להחזיר
בשם החזון איש שאין צריך להפריש עבורו טבילה לדיני קבלת טומאה ,אך ראה בשבט מגדים (שם משבצות זהב סק"ב) חלק עליו, הפרחים למים בשבת אף שהם נפתחים ואין
מעשר כספים ,וכן הובא בארחות רבנו (ח"א הלוי (ח"ו סי' רמה) שכתב לדחות זה .אמנם וכתב שלא ראה שנזהרים בזה ,ונימק זאת מי שחושש בזה .ומכל מקום אף לדבריו
עמ' שצו) בשם הסטייפלר בשם החזון איש, החכמת אדם (כלל עג סי"ג) כתב לענין יורות משני טעמים :א .משום שלא חששו ביושב כאשר צומח דבר חדש שלא היה מקודם
ובאורח צדקה (פרק י הערה יג) בשם הגרי"ש גדולות שמבשלים בהן שכר ,שאף שקובעים בלבד אצל מי שאוכל גבינה ואינו עוסק הרי זה אסור מעיקר הדין .ובשער הציון
אלישיב ,וכן דעת הגר"נ קרליץ בחוט שני ומחברים אותן לקרקע ,מכל מקום דינן עמו במלאכתו ,ב' .גם הוה גזירה לגזירה (ס"ק מח) נראה שסובר שיש בזה איסור
(שבת ח"ב עמ' שלא) ,וכתב שם שכן מנהג ככלי וטעונות טבילה ,ולדעתו אין החיבור כולי האי לא גזרינן' .ולכאורה הנפק"מ בין מהתורה .ולכן בנידון שלפנינו ,שהגרעינים
העולם .אולם דעת הגרש"ז אויערבאך (קול לקרקע כשלעצמו מפקיע שם כלי כדי הטעמים הוא ביושב ואוכל מאכל פרווה, כבר מצויים בתהליך הנבטה ,כל נתינת מים
התורה חוברת לט עמ' פז) שיש להפריש מעשר לפטור מטבילה .וכן כתב בחידושי חת"ס ולפי הטעם שהוא גזירה לגזירה מותר אפילו נוספת המסייעת לצמיחתם הרי היא בכלל
אף משווי מתנה שהיא חפץ ,וכן החמירו על השו"ע (ס"ה בהג"ה) שטבילת כלים חיובה באוכל .וכן בערוך השולחן (שם סי"א) דחה תולדת זורע ואסורה בשבת .ואין לחלק
בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קצט .חי"ב סי' מגזירת הכתוב ולא משום קבלת טומאה, חומרא זו ,וכתב 'ואין להשגיח על חומרא בכך שהמים ניגרים מיד ואינם נשארים
רמה–רמו ,רמט) ,ובשו"ת אבן ישראל (ח"ט ומנא לן להקל בכלי שאינו מקבל טומאה. כזו' .וכ"כ ביד יהודה (פיה"ק סק"ח) שערי בכלי ,שהרי סוף סוף פעולת ההרטבה היא
סי' צב אות יג) .ולמעשה המנהג הרווח הוא וכן כתב בספר גידולי טהרה (חלק השו"ת דעה (סק"ב) כה"ח (סקכ"א) .וביד אפרים (סי' המסייעת לגידולם .וכל שכן כאן שכל מטרת
כדעת החזון איש ורוב הפוסקים ,שאין צורך סי' יז) ,ובשו"ת מהר"י אסאד (סי' רטז) .וראה פח ס"ב ,ד"ה אם עשו שום היכר) חלק על הבית נתינת המים היא להוסיף ולהצמיח.
להעריך את שוויו של חפץ שניתן במתנה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' ע) שכתב שיש יעקב ,אך חילק בין היושב בלא כוונת אכילה 15הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ג) כתב' :תולש
ולהוציא מעשר כנגדו .לפיכך ,מי שקיבל מקום להקל אף לדעת המחמירים כאשר לבין שעת האכילה ,וכן בין מי שסעד ושבע תולדת קוצר הוא ,וכל העוקר דבר מגידולו
בברית עגלה בשווי אלפי שקלים ,בגדי אין אפשרות להשתמש בכלי אלא כשהוא לבין מי שאכל מעט בשר בלבד. חייב משום קוצר' .וכן מצינו בגמרא (שבת
תינוק ,כלי כסף או כל מתנה אחרת בעין, מחובר לקרקע .ובמסנן אבנית המחובר 17ביד אפרים (שם) כתב להתיר לעסוק פא' :):צרור שעלו בו עשבים התולש ממנה
אינו צריך להוציא עשירית משוויה מכיסו. לצינור יש צד נוסף להקל ,שהרי אין הוא כלי בהכנת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר ,אלא בשבת חייב חטאת' ,וברש"י (ד"ה והתולש)
וראה בדרך אמונה (שם) שהוסיף בשם המחזיק בתוכו מים לצורך אכילה או שתייה, שבמאכלים שרגילים לטעום מהם תוך כדי ביאר שזה לפי שעוקרם ממקום גידולם.
החזון איש שכאשר נתנו לו מעות אפילו כדי ואין משתמשים בו להגשת המשקה ,אלא ההכנה הזהיר מחשש שישכח ויאכל ,וסיים אמנם יש לדון אם מסננת זו נחשבת 'מקום
לקנות דבר מסוים צריך להפריש עבורם המים עוברים דרכו בלבד כחלק ממהלך שהכל לפי העניין. גידולו' לענין מלאכת קוצר .שמצד אחד,
מעשר כספים ,כיון שבדרך כלל הנותן אינו הצנרת .לפיכך ,כאשר מדובר במסנן שעיקר 18הרמ"א (סי' פח ס"ב) הזהיר שלא לשתות הנבטים אכן גדלים עליה בפועל ,ואינה
מקפיד אם המקבל ינכה מעט מן הסכום צורת שימושו היא דווקא בהיותו מחובר מכלי אחד באכילת בשר וחלב מפני אלא מקום גידולם בשעה זו .ומאידך ,אין
לצורך מעשר ,ולכן עדיין נחשבות המעות לצינור ,ואין רגילים להשתמש בו ככלי שהמאכל נדבק בכלי ,וכן הזהיר בשיורי כאן קרקע ,ואף אין כאן מצע גידול כלל,
ממונו של המקבל וחייבות במעשר .אולם עצמאי ,אינו טעון טבילה .אולם אם מדובר מאכל הנשארים במלח .ומזה יש ללמוד אלא הגרעינים מונחים על גבי רשת בלבד,
כאשר הנותן מקפיד שהכסף ישמש דווקא במסנן מתכת נשלף ,שאפשר להשתמש בו גם בנידון דידן שיש ליטול את הסלט בכלי וכל יניקתם אינה מן הרשת אלא מן המים
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט”א המשך מעמ' ג'
◄◄
מה שהקלו היינו במה שנהגו בחוץ לארץ להקדים בקיץ קבלת של הגברים ,ולא מעוניינים שגם הנשים יקבלו שבת כל כך
שבת מטעמי נוחות ,אך כאשר הבעל מקבל שבת מטעמי מצוה מוקדם ,אך בארץ ישראל שטעם קבלת שבת המוקדמת כדי מביטוח לאומי ,מאחר שהכסף משולם
ותוספת שבת האשה נגררת אחריו ,לחלק מן השיטות אפילו' להוסיף בתוספת שבת ראוי שהאשה תיגרר אחר בעלה ,וכמו לחשבון היולדת ונעשה ממונה ,ואין
כאשר מחמיר בפעם הזו ,ולאגרות משה רק כשיש לו מנהג שכתב בשבט הלוי על המניין שהתקיים בשכונתו .וגם לדעת הביטוח הלאומי מגביל את השימוש
קבוע בכך ,ומדין שהאשה נוהגת במנהגי הבעל. האגרות משה שאין האשה נגררת אחר בעלה כמיעוט הנגרר בו או מקפיד שלא יופרש חלק ממנו
נמצא שבקבלת שבת מוקדמת לצורך נוחות נחלקו הפוסקים אחר הרוב ,אם הבעל מתפלל בבית כנסת זה באופן קבוע ,הרי
אם האשה נגררת אחר בעלה ואחר הציבור .לדעת ה’אגרות שקיבל על עצמו כמנהג של מצוה להחמיר בתוספת שבת ,ועל לצדקה ,יש להפריש ממנו מעשר.21
משה’ אחר בעלה אינה נגררת ,ואחר הציבור העמיד בספק. האשה ללכת במנהגיו ,ומשכך חל עליה מיד קדושת השבת.
אך לדעת ה’באר משה’ וה’תשובות והנהגות’ יכולה להקל. מנגד ,הגר”ש וואזנר (שבט הלוי שם) דחה סברא זו ,וכתב קיצור נוצות התוכי לצורך
ובשלחן הלוי העיר שכאשר באים מטעם שמיעוט הציבור שאין לחלק בסיבת קבלת הציבור את השבת ,לאחר שהציבור טיפול בילד
מגרר אחר הרוב[ ,או לדעות שהאשה נגררת אחר הבעל כדין קיבל שבת כדין מפלג המנחה ,הקבלה היא קבלת שבת גמורה,
מיעוט אחר הרוב] גם אם תחילת מנהגם משום נוחות ,כיון ואין זה משנה אם אחד המניעים להקדמתה היה נוחות זמני קנינו תוכי לילדנו כדי לסייע לו
שלמעשה יש כוונה לקבלת שבת גם מצד מצוות תוספות שבת הסעודה .וכן כתב בשבות יצחק (ח”ח נר שבת עמ’ רלד) בשם במסגרת טיפול רגשי .המוכר הראה
ראוי שהמיעוט ייגרר אחר הרוב ,עיי”ש .אך דעת ה’שבט הלוי’ הגרי”ש אלישיב שאין לחלק מפני מה קיבלו על עצמם הרוב לנו כיצד לקצץ את הכנפיים לתוכי
הגרי”ש אלישיב והגרש”ז אויערבאך שאין להקל מטעם זה. את השבת ,והמיעוט נמשך אחריהם .וכן היא דעת הגרש”ז
אויערבאך (שולחן שלמה שבת ח”א עמ’ קנו בהערה שם) .וכן משמע
כדי שלא יוכל לעוף גבוה .האם
ח .ההלכה במניין יחיד בעיירת נופש ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מו סעיף ז) ,שכתב‘ :ואף האשה מותר לעשות זאת ,או שיש בכך
ומכאן לנידון דידן :עד כאן עסקנו בשאלה אם אשה מקבלת שרגילה לקבל שבת בהדלקת נרות שבת ,נגררת אחר הציבור משום 'צער בעלי חיים'?
שבת מתי שבעלה מתפלל ומקבל שבת ,ואם קבלת שבת שבעלה רגיל להתפלל עמו ,ואסורה בהדלקה ,ותאמר לנכרי
מוקדמת שנעשית רק לצורך נוחות בכוחה גם לגרור אחריה להדליק’ .ולא חילק בסיבת הדבר שהבעל מקבל שבת מוקדם,
ת .כשיש צורך בקיצור הנוצות כדי
את המיעוט או האשה ובני הבית .אך עוד יש לדון ולומר אלא שמקום אחר (שם הערה ס”ק סח) כתב השמירת שבת להחזיק את התוכי ולטפל בו בבטחה
שבמלון ,שאין בו מניין קבוע ,שמא לא נאמר בו דין גרירה כהלכתה בהדיא כחילוק האגרות משה[ ,וגם הביא דבריו ודברי לצורך הילד ,מותר לעשות זאת
אחר ‘רוב הקהל’ ,אלא דווקא בקהילה ובבית כנסת קבועים
שהיחידים נמשכים אחר מנהגיהם ,ואילו בקבוצת נופשים
הבאר משה לעיל הערה ס”ק מב]. ובאופן הממעט בצער .22הדברים
[בשו"ת שלחן הלוי (שבת פרק ו סעיף ה) העיר הרב ישראל אמורים בקיצור חלק מנוצות התעופה
מקרית שנאספה לשבת אחת אין המיעוט נגרר אחר הרוב. הלוי בעלסקי על דברי האגרות משה ,שקשה להחליט ולומר
ומצינו לעניין ברכת ‘מעין שבע’ בשולחן ערוך (או”ח סימן על קהילה שלמה המקבלים שבת מבעוד יום ,שזה כל כוונתם הבוגרות ,ולא בחיתוך הכנף עצמה,
רסח סעיף י) שאין אומרים אותה בבית חתנים ואבלים ,מפני אך ורק משום נוחות זמן האכילה .ברוב הפעמים כשאנשים במריטת נוצות או בפגיעה בנוצות
שאין שם מניין קבוע ,ומכאן ניתן היה לדון שאין למניין שאינו מקבלים את השבת מוקדם והם יהודים יראים ושלמים הם חדשות שיש בהן כלי דם .23גם
קבוע אותם דינים שיש למניין קבוע .ואולם לא מצינו בפוסקים רוצים באמת ובתמים להכניס את השבת מוקדם ,שרוצים
חילוק זה לעניין קבלת רוב הקהל[ .יש לציין ,שבהרבה קהילות כשהחיתוך עצמו אינו מכאיב ,יש
שהרעש של ימי החול יפסק והם רוצים כבר ליהנות מהשקט
נהוג לברך מעין שבע גם במניינים שבמקומות נופש]. והמנוחה של השבת הקדושה .אף שיתכן שיש להם גם כוונה לברר כיצד לעשות זאת בלא לגרום
בשו"ת 'שבט הלוי' (ח"ט סימן נו) נשאל בנידון זה של מניינים לאכול מוקדם וכדי שהילדים הקטנים יוכלו לשבת בשולחן צער לתוכי ,וכן שלא להביא לנפילות
ארעיים במקומות נופש ,והשיב שעיקר הנושא שהמיעוט שבת כשהם רעננים ,אבל אין להחליט שאין כאן גם כוונה וחבלות .אם אפשר להשיג את מטרת
בטל אל הרוב בקבלת שבת ,אינו שייך למנהגי הקהילה שהם אמיתית לקבל את קדושת השבת מבעוד יום ולהוסיף מן
מתקבלים על ידי הרוב ,ואם אינם קהילה רק הם יחידים הטיפול ולמנוע בריחה בלא זאת ,ראוי
הקודש לחול .ודבריו הם לגבי קבלת הציבור שהרי כלל שיש
שהתקבצו יחדיו בדרך ארעי ,שלא שייך בהם מנהגי קהילה. כאן כוונה לקבל קדושת השבת מיעוט הציבור נגרר אחרי להעדיף דרך זו.24
אבל קבלת שבת על ידי הרוב שורשה במה שנהגו לתקוע הרוב ,אך כדי להיגרר אחרי הבעל צריכים 'מנהג של מצוה'
להפסקת מלאכה ,ואם התקיעה האחרונה כיון שרוב הציבור (לדעת האגרות משה ושלחן הלוי הולך בשיטתו) ,וכיון שעיקר טעם
מקבל בה שבת ,גם מיעוט הציבור חייב לקבל עמהם ,ושבת המנהג מצד נוחות הגם שיש כוונה למצווה ,אין זה מנהג של לדבר מסוים ,והמקבל אינו אלא כשליח לקנות
חלה על כולם כאחד ,והוא תקנה מפני קדושת השבת שיהיה הבעל למצווה אלא מנהג לנוחות. את החפץ עבור הנותן ,אין הכסף נעשה שלו
זמן קצוב להפסקת מלאכת חול .והביא מה שכתב הב"ח (סי' ועוד קשה על דבריו ,לפי מה שכתב הרמ"א ביורה דעה (סי' וממילא אינו חייב לעשרו .לפיכך ,אם ההורים
רנו) על כך' :וכן ראוי לנהוג בכל מקום' ,והיינו שיש עניין חיובי קצו סעיף א) ,שלדעה אחת ,לאחר שהקהל התפלל ערבית מבעוד קיבלו כסף 'עבור הוצאות הברית' ,אבל למעשה
שיהיה קבלת שבת משותפת לכל הציבור כאחד ,והוא הגורם יום אפילו בימי החול שוב אין האשה יכולה לעשות הפסק הם רשאים לעשות בכסף כרצונם ,הרי זו עדיין
ונותן הטעם שהמיעוט בטל אצל הרוב ,ולכן גם ציבור שנמצא טהרה כדי להתחיל למנות מן היום הבא ,משום שהציבור מתנת כסף החייבת במעשר .אולם אם הנותן
במקום באופן ארעי יש לו לנהוג כן ,ובקבלת השבת של רוב כבר עשאו לילה .והרי ידוע שמנהגם להקדים ערבית בזמן ייחד את הכסף בדוקא עבור קניית דבר מסוים
הציבור ששם ,המיעוט בטל עליו וחלה קדושת השבת על כולם הראשונים נבע לעיתים מטורח ונוחות ,שלא יצטרכו לקבץ וכגון שאמר 'הכסף הזה מיועד דווקא לקניית
כאחד .וכתב‘ :ואין נפקא מינה אם הישוב קבוע או לא ,דשבת את הציבור פעם נוספת ,ואף על פי כן קבלת הציבור חלה עגלה' ואינו מסכים שישתמשו בו לשום דבר
קביעי וקיימא’. וגררה את האשה. אחר ,ובוודאי באופן שהוא עצמו משלם ישירות
ולולי דבריו היה מקום להסתפק בדבר ,כי הגם שבוודאי אמנם הרמ"א שם הביא גם את דעת האגור (סי' א'שעז) בשם לחנות עבור העגלה ,אין כאן מתנת כסף חופשית
דבר נכון וראוי הוא שייעשו לציבור ויקבלו ביחד את קדושת ר"י מולין (מהרי"ל החדשות סי' צה) ,שאפשר לעשות הפסק טהרה להורים ,ויש מקום לפטור מהפרשת מעשר
השבת ,אך כאשר במציאות אינם ציבור כלל ,כי כולם אורחים כספים.
אף לאחר שהקהל התפלל ערבית ,וסיים שנוהגין לכתחילה
זרים זה לזה בבית מלון ואין ביניהם שום שיתוף כלל ,לא נראה 21הגדרת מענק הלידה כתשלום הניתן ליולדת
להיזהר ,אך בדיעבד אין לחוש.
שנאמרה הלכה זו שהרוב יכול לגורר אחריו את המיעוט ,וכמו היא 'עבור השתתפות בהוצאות הראשונות לרגל
אלא שאין טעמו מצד שהקבלה נעשה רק לצורכי נוחות.
שבעיר שיש בה שני בתי כנסת אין הציבור הגדול יכול לגרור הלידה' ,והוא משולם ישירות לחשבון הבנק שלה.
רק טעמו כי הגם שיצא מהזמן של היום הקודם ,גם לא נעשה
אחריו את הציבור המועט אפילו שאנו בוודאי מעוניינים מצד אין צורך להציג קבלות עבור ההוצאות ,ואין
לעיצומו של היום הבא רק כסניף ליום הבא להצטרף לו ,וכתב
קדושת השבת שתחול על כולם בשווה .ושמא גם דברי שבט הגבלה על אופן השימוש בכסף לאחר קבלתו.
שאפילו הקדימו התפילה בערב שבת וקבלו בכך את השבת
הלוי נאמרו דווקא בעיירות נופש שהאורחים נשארים למשך לפי יסוד החזון איש שהובא בדרך אמונה (שם)
ותוספת שבת היא מדאורייתא אינו נעשה ממש ליום השבת
זמן מסוים ויש ביניהם יחסים שכנות מסוימים שמאפשרים אף שמטרת המענק היא לסייע בהוצאות הלידה
וגם תוספת שבת היא רק סניף לשבת .ומבואר שגם מהרי"ל
להגדיר אותם קצת כציבור אחד .או שגם בבית מלון עצם אין זה פוטר מהפרשת מעשר ,כיון שהנותן אינו
והאגור לא נחלקו בעיקר הקבלה של הציבור שמועילה אפילו
השהיה המשותפת כעת בשבת במניין אחד ,קובעת שהם ציבור מקפיד שיופרש ממנו חלק לצדקה.
שנהגו להקדים מטעמי נוחות.
ושעת קבלת השבת בתפילה הוא קבלת השבת לכל השוהים 22בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סי' קה) דן
ועוד יש לדון ,כי בהקדמת תפילת ערבית בימי החול ,אנו
במלון. במריטת נוצות מאווז חי לצורך האדם ולחתוך
מגדירים שכבר הוא זמן שכיבה ולילה ,אבל קבלת שבת על ידי לשון של תוכי או לחתוך אזנים של כלב כדי
שוב ראיתי בשם הגרש"ז אויערבאך (שולחן שלמה שבת ח"א עמ' תפילת ערבית של שבת ,אינה מצד שכעת זמן שכיבה ולילה,
קנו בהערה שם) שגם במחנה קיץ נגררים המיעוט אחר הרוב .וגם לנאותו ,וכתב שמצד הדין זה מותר ,אולם ראוי
רק מצד קבלת תוספת שבת שמזכירים בתפילה את קדושת לימנע מזה שזה אכזריות ,והביא הרמ"א (אבה"ע
בדבריו יש לומר שאמר זאת דווקא במחנה קיץ הם קבועים השבת וממשיכים על עצמנו את קדושתה ,ובזה יש לחלק כי
למשך איזה זמן ויש שייכות בין האנשים ,לא כן בבית מלון סי' ה סי"ד) דבריו להלכה ,וכתב כי כל דבר הצריך
המציאות של יום ולילה שכיבה וקימה נקבע על ידי הציבור לרפואה או לשאר דברים ,לית ביה משום איסור
שנמצאים בו פעמים ליום יומיים ואין כל שייכות בין האנשים ואין נפקא מינה מה טעם הציבור שעושה כן ,אך קדושת
ששם .ולקמן נביא מלשון הגר"ש קמנצקי שגם חילק בין צער בעלי חיים ,וכן מותר למרוט נוצות מאוזות
השבת חלה מכח קבלה והיא חלה רק על מי שקיבל על עצמו חיות וליכא למיחש משום צער בעלי חיים ,וסיים:
מעונות קיץ בתי מלון. בתפילה ,ולא על אלו שלא התפללו ולא קיבלו על עצמם .אלא
ולהמבואר יש להזהיר מפני מכשול זה בעיירות נופש קטנות 'ומכל מקום העולם נמנעים ,דהוי אכזריות' .אולם
שכאן התחדש שכאשר רוב הציבור מקבלים על עצמם תוספת הנאה של אכזריות כגון לצוד בעלי חיים על מנת
(ולענין דין בתי מלון הסתפקנו כאמור) שבהן יש מניין אחד המקבל שבת לשם מצוה ,יש בכך טעם שגם המיעוט בטל לגבי קבלתם,
שבת מוקדם ,כי אם הנופשים הם הקהילה היהודית היחידה להרגם או שבעלי חיים יריבו ,כתב בנודע ביהודה
ולכן כאשר הם מקבלים שבת רק מטעמי נוחות ,מאיזה טעם (מהדו''ק יו''ד סי' פג ובמהדו''ת יו''ד סי' י) שאסור
במקום ,ורובם משתייכים למניין המוקדם ,קבלת השבת שלהם יתבטלו שאר בני הקהל שאין זה נוח להם לקבלתם].
מחייבת את כולם. עיי"ש.
ב'פסקי תשובות' (סי' רסג אות לז) סיכם שאף שראוי לבעל 23לאורך קנה הנוצה אין קצות עצבים ,אך
אמנם יש לדקדק בלשון המשנה ברורה (סקנ"א) ,שכתב' :אבל נפש לחשוש למחמירים ,המנהג הרווח הוא להקל בקבלת
אם עושה מניין בביתו ,אפילו מניין קבוע ,בטל אצל הרוב'. בבסיסה יש עצבים ,ובנוצה חדשה המתפתחת
הבעל לבדו ,כל עוד רוב אנשי המקום לא קיבלו שבת .אולם יש כלי דם .לכן יש הבדל בין קיצור החלק הבוגר
וכוונתו היא שאפילו שיש לו מנין קבוע בביתו ,והרי כשיש שני יש להדגיש :קולא זו עוסקת רק בקבלת הבעל ,ולא באופן של
מניינים קבועים בעיר אחת ,אין המיעוט בטל לרוב ,אך כיון של הנוצה לבין פגיעה בבסיסה או בנוצה צומחת.
קבלת שבת על ידי רוב הציבור .ועל דבריו יש להוסיף ,כי כל 24שבכל אופן שיש לחוש לצער בעלי חיים כתב
המשך בעמ' הבא הרמ"א שהעולם נמנעים ,משום אכזריות.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
בהכנות ולהדליק מאוחר יותר ,האופן המהודר הוא לקבוע
מניין מאוחר ממש ,בכך נוצרים שני ציבורים נפרדים ,ובני
בעבור בעלה ,לאחר שהוא כבר קיבל שבת.
ה’אגרות משה’ העלה שיש מקום לאסור זאת מכוח מכתלי בית ההוראה
המניין המאוחר אינם נגררים אחר המוקדם. הכתוב ‘וינפש בן אמתך’ .כשם שעבד שעדיין אינו מצווה תשובה ממורינו הרב שליט”א
לסיכום: מצד עצמו בשבת אסור לעשות את מלאכת רבו ,כך יש המשך מעמ' ה'
א .בני עיר אחת שרוב הציבור קיבלו שבת בתפילת מקום לומר שהאשה ,המשועבדת במלאכות מסוימות
ערבית ,חלה השבת גם על המיעוט שלא התפלל לבעלה ,אינה רשאית לעשות בעבורו מלאכה לאחר שהוא שמניין זה אינו מתקיים בבית הכנסת ,אינו חשוב כנגד
עמם ,ובכלל זה גם הנשים והקטנים שבעיר. עצמו קיבל שבת .למעשה כתב ,שמן הראוי להחמיר שלא המניין שיש לו בית הכנסת קבוע ,והכל בטלים לגביו .אך
ב .במקום שיש שני מניינים ,אפילו אם רוב הציבור תעשה מלאכה לצורך בעלה ,מפני שרוב הראשונים סוברים כל זה כאשר יש מתפללים בבית כנסת ומתפללים בבית
מתפלל במניין הראשון שקיבל שבת ,אינם גוררים את שתוספת שבת מן התורה .אולם מלאכות שאינן שייכות פרטי ,כאשר אין בית הכנסת כלל ,ויש רק מניין אחד בבית
מיעוט הציבור שמתפלל אחר כך לקבל שבת איתם לבעל ,אלא נעשות לצורכה או לצורך אחרים ,אין לאסור פרטי שבו מתפללים רוב בני העיר ,שאר בני העיר בטלים
יחד. עליה מחמת קבלתו .לפי זה שאסור אשה לעשות מלאכה לגביו ,ובשום מקום לא נכתב בפוסקים תנאי שיהיה בית
ג .נחלקו הפוסקים אם כאשר הבעל מקבל על עצמו עבור בעלה ,מתעוררת קושיה מיוחדת בנרות שבת :הרי הכנסת שמתפללים בו הציבור בית קבוע לבית הכנסת.
שבת הוא גורר אחריו את אשתו ובני ביתו ,וכשם הדלקת הנרות אינה רק לצורך האשה ,אלא גם לצורך הבעל ובספר 'שולחן שלמה' (שבת ח"א סי' רסג אות יט) כתב שהגרש"ז
שרוב הציבור גורר אחריו את המיעוט (הפרי מגדים, ולכבוד סעודת המשפחה .ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מו אויערבך הסתפק אם רוב הציבור קיבלו את השבת כל אחד
והמקור חיים) ,שהרי כל איש שורר בביתו (שבט הלוי). הערה מב) כתב ‘וקצת יש לעיין דאיך תדליק האשה נרות שבת ביחידות ולא בבית הכנסת ,אם גם באופן זה המיעוט נמשך
ויש שסברו שדין גרירה נאמר דווקא בציבור ולא שהם גם בשביל בעלה ,ובפרט לפי המבואר בפרי מגדים אחר הרוב ,והכריע שאין המיעוט נגרר אחר הרוב אלא אם
ביחיד אפילו הוא חשוב בביתו(אגרות משה ,באר משה, דהאשה בהדלקת נרות היא שלוחו של הבעל’ .גם בשו”ת הדבר נעשה בציבור ,ונראה טעמו שההכרזה על השבת
חמדת משה ,מהר"י שטיף). ‘חמדת משה’ (שם) כתב שלכתחילה נכון שהאשה תדליק בציבור הוא הגורם ובדומה לתקיעה שנעשתה בציבור .אם
ד .אם הבעל מקדים לקבל שבת כמנהג של מצוה, קודם שהבעל מקבל שבת ,כדי שההדלקה תעלה כמצווה כן ,במלון הרי הקבלת שבת נעשה בציבור ,אף שאין זה מניין
על אשתו ללכת במנהגיו ,וחלה עליה קדושת השבת לשניהם בעודו רשאי להדליק בעצמו. קבוע לא גריעי מקבלה של יחידים שרק מחמת שאין בהם
בקבלתו (אגרות משה). אולם בשבט הלוי (ח”ז סי’ לה) ובתשובות והנהגות (ח"ג הכרזה אינה מחייבת את המיעוט.
ה .אם הבעל מקבל שבת רק מטעמי נוחות שכן שבת סי' פה) תמהו על מה שכתב האגרות משה שהאשה היא סברה זו ,שקבלת שבת של יחידים אינה נחשבת קבלת
נכנסת מאוחר ,יש אומרים שלא שייך בזה טעם של כעבד של בעלה ,לאסורה בעשיית מלאכות עבור בעלה. ציבור ,הובאה גם ב'מקור חיים' לבעל החוות יאיר (סי' רסג
מנהג של מצוה (אגרות משה) .ויש אומרים שגם לא וב'תשובות והנהגות' העיר מצד שיש מצוה על הבעל סעיף יב) .אמנם בקונטרס אחרון לשולחן ערוך הרב (שם
שייך בזה שהאשה תיגרר אחריו ,אחרי שהוא עצמו להדליק נר שבת ,ואם כבר קיבל שבת הרי ביטל המצווה, סק"ז) משמע שיש מקום להחשיב אף קבלת רוב אנשי העיר
לא נוהג בזה רק מטעמי נוחות .ועוד שהרי הוא עצמו וכתב שמצוות נר שבת מתקיימת בכך שבביתו של האדם שנעשתה כל אחד בפני עצמו ,כגון בהדלקת נרות ,כקבלת
אינו רוצה להיות בזה שורר בביתו ונוח לו שאשתו דולק נר לכבוד שבת ,ואף אם הוא עצמו כבר קיבל שבת, הציבור .אך עדיין אין הדברים שווים ,כי היחידים הם בני
תקבל שבת אחריו (תשובות והנהגות ,באר משה). יכול יהודי אחר שעדיין לא קיבל שבת להדליק בעבורו ,כפי עיר אחת וציבור אחד ומסתבר לומר בהם שקבלת רובם
ו .ולכולי עלמא ,כאשר הבעל מגיע לביתו ההנהגה שמותר למי שקיבל שבת לומר לחברו שלא קיבל לעשות אפילו' כיחידים תגרור אחריה את מיעוטם ,אך כאן הם בני
הנכונה היא שאשה כבר תהיה אחרי הדלקת הנרות לו מלאכה. מקומות הרבה ואין ביניהם שיתוף לציבור אחד ואפשר שאין
וקבלת שבת ,שאין לעשות בבית אחד שני מצבים של נמצא שגם לדעת המקילים שאין האשה מקבלת שבת קבלת רובם גוררת את מיעוטם.
חול ושל שבת. מחמת קבלת בעלה ,הדרך המובחרת היא שהאשה תדליק בשו"ת שלחן הלוי (שם) הרחיב לבאר אודות מקומות
ז .יש שהסתפקו גם בקבלה של ציבור ,לומר שכל לפני קבלת השבת של בעלה .אולם אם כבר קיבל הבעל הנופש של ערי הקיט שהם משתתפים כציבור בתקנות רבות
שקיבלו על עצמם שבת רק מחמת הנוחות ,אין הרוב שבת ,והיא עצמה לא קיבלה ולא נגררה אחר הציבור ,יש לה שביניהם ,ושאינם מניחים לכל משפחה לגור איתם ,ולכן יש
גורר אחריו גם את המיעוט (אגרות משה) .ויש שכתבו על מי לסמוך להדליק ,שהרי לדעת שבט הלוי והתשובות להם דין של ציבור ,ומשמע מדבריו כי פשיטא ליה שבבית
זאת כדבר פשוט (תשובות והנהגות ,באר משה) .ומאידך והנהגות כלל אין לה איסור לעשות מלאכה עבור בעלה ,וגם מלון שהכל נמצאים שם רק בדרך ארעית אין הרוב גורר
יש אומרים שאין הדבר משנה מטעם מה קיבלו לדעת האגרות משה שיש מקום לאסור לעשות מלאכה עבור את המיעוט.
על עצמם את השבת ,ולעולם כיון שקבלו גוררים בעלה ,ממה שהלא העיר על הבעיה של הדלקת הנר ,נראה ובספר קובץ הלכות פסקי הגר"ש קמינצקי (שבת ח"א פ"ו
אחריהם גם את המיעוט (שבט הלוי ,הגרי"ש אלישיב, שאין בכך חשש. סעיף טו ,עמ' קע) שאין על מעונות קיץ ומחנות שם של קהילה,
הגרש"ז אויערבאך). וכל שכן כאשר הם בבית מלון ומתפללים רק באיזה חדר
ח .נחלקו הפוסקים אם הדין שהרוב גורר אחריו
י .כאשר נוהגים כדעת המחמירים שאין על שם קהל כלל.
אם רוב הציבור כבר קיבל שבת ,או שהמשפחה נוהגת ומחמת שהסתפקנו בדין בית מלון לדעת השבט הלוי
את הציבור נאמר דווקא בקבלה משותפת בציבור
שהאשה נגררת אחר בעלה ,והאשה לא הדליקה נרות ,הדרך והגרש"ז אויערבאך ,אין לסמוך על עצם העובדה שהתפילה
(מקור חיים ,שולחן שלמה) ,או גם כאשר כל רוב היחידים
הטובה ביותר היא לבקש מיהודי אחר שעדיין לא קיבל מתקיימת במלון ובמניין ארעי .כאשר זהו המניין היחיד
בביתם קבלו על עצמם את השבת (משמעות שו"ע הרב).
שבת ,כגון מי שמשתייך למניין המאוחר ,להדליק .מי שקיבל במקום ,ורוב ציבור הנופשים השייך למניין קיבל שם שבת,
ט .במקומות נופש שהציבור נמצא שם רק בדרך
שבת מבעוד יום רשאי לבקש מישראל חברו שלא קיבל שבת גם המיעוט שלא השתתף בתפילה ,ובכללם הנשים שנשארו
ארעית ,יש אומרים שגם בזה המיעוט נגרר אחר לעשות בעבורו מלאכה ,כמו שפסק בשולחן ערוך (סי’ רסג
הרוב (שבט הלוי והגרש"ז אויערבאך) .ויש אומרים שאין בחדרים ,נגרר אחר קבלת הציבור ואסור בהדלקת נרות.
סעיף יז)‘ :יש אומרים שמי שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה, אמנם כאשר בבית המלון מקדימים את זמן התפילה
בזה שם ציבור ואין הרוב גורר אחריו את המיעוט מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה’ .לפיכך ,אם
(שלחן הלוי ,הגר"ש קמנצקי) .אבל באופן שהם קבוצה בגלל ימי הקיץ הארוכים ולא כדי להוסיף במצות תוספת
יש במלון מי שמשתייך למניין המאוחר ולא קיבל שבת ,ניתן שבת ,אם עדיין לא הדליקה ,יש מקום לדון לצרף את
מגובשת ביותר ,אפילו שהם רק לזמן ארעי ,נחשבים לבקש ממנו להדליק ,ואין בכך משום אמירה לאחר לעשות
כציבור (שלחן הלוי). שיטת ה'אגרות משה' ואת הכרעת 'הבאר משה' וה'תשובות
מלאכה בשבת ,שהרי לגביו עדיין יום חול. והנהגות' ,שקבלת שבת מוקדמת הנעשית באופן ארעי
י .יש להסתפק האם דברי האוסרים נאמרו דווקא אם אין יהודי שלא קיבל שבת ,הובא ב’שמירת שבת
בעירות נופש שיש איזה קביעות לשהות שם ,ויש ולצורך נוחות בלבד אינה גוררת את מי שלא השתתף
כהלכתה’ שתאמר לנכרי להדליק כנ”ל .אולם לעניין ברכה, בה .אלא שלנוכח דברי הגרי"ש אלישיב הגרש"ז אויערבך
בין האנשים קשרים מסוימים לניהול השהייה מאחר שהדין שנוי במחלוקת אם מקיימת מצוות הדלקת
המשותפת .אבל בבית מלון שנמצאים ליום יומיים והשבט הלוי שאין זה משנה מאיזה טעם קיבלו על עצמם
הנר כאשר הודלק בידי נכרי ,על כן אין לברך באופן כזה .וכן את השבת ,והערת השלחן הלוי שמצטרפת שם גם כוונה
ואין כל שייכות בין האנשים ,לא שייך בהם שם ציבור, כתב בערוך השולחן (שם סעיף כב) שכאשר רוב הציבור קיבל
או שבכל אופן לדעתם עצם השהייה המשותפת כעת להרבות במצוות תוספת שבת ,אין להורות להקל בכך ,וראוי
שבת ,גם האנשים וגם הנשים שבמקום נאסרים במלאכה. לבקש מגוי שידליק עבורם את הנר שבת[ .ולעניין הברכה
בשבת במניין אחד ,קובעת שהם ציבור ושעת קבלת ואם טרם הודלקו הנרות ,ידליקו על ידי נכרי.
השבת בתפילה הוא קבלת השבת לכל השוהים בהדלקה ע"י גוי ראה לקמן].
במלון. יא .הדרך הנכונה לכתחילה ט .עשיית מלאכה לצורך הבעל שכבר
להלכה: הדרך הנכונה היא לקבוע את זמן הדלקת הנרות לפני
א .ציבור השוהה בעיירת נופש ומקדימים את זמן שהמניין המוקדם מקבל שבת ,או לקיים מניין נוסף בשעה קיבל שבת
התפילה מטעמי נוחות שהשבת נכנסת מאוחר, מאוחרת יותר ,שאליו יהיו שייכים מי שאינם רוצים לקבל לפי המקלים שהאשה עצמה אינה נגררת אחר קבלת
נחלקו הפוסקים :א .מצד שהקבלה רק מטעמי נוחות, שבת מוקדם. בעלה ,יש לברר האם היא רשאית לעשות מלאכה המיועדת
ובזה אין הציבור נגרר אחר הרוב .ב .האם עיירת ראוי שמנהלי המלון או מארגני הנופש
נופש מגדירה את האנשים שבה לציבור שהרוב גורר יפרסמו מראש זמן מדויק להדלקה,
אחריו את המיעוט .ולכן אין להקל להדליק נר אחר לאחר פלג המנחה ולפני אמירת
קבלת הציבור ,רק יבקשו מגוי ששם שידליק עבורם ‘בואי בשלום’ או ‘מזמור שיר
ולא יברכו על הדלקה זו. ליום השבת’ .אין די להודיע
ב .גם בבית מלון [באזור שאין בו בית כנסת אחר] יש שהנשים אינן מתכוונות
להסתפק שנחשבים כציבור. לקבל שבת עם המניין,
ג .לכתחילה ידאגו לארגן במקום שני מניינים ,ומי שכן אם חל עליהן
שמבקש להדליק מאוחר יותר ישייך את עצמו למניין דין גרירה אחר רוב
השני ,ובזה אינו נגרר אחרי המניין הראשון. הציבור ,אין תנאי
ד .באופן שהבעל התפלל במניין הראשון ,ועשה זו פרטי מבטל את
מטעמי נוחות ,נחלקו הפוסקים אם אשתו נגררת קבלת הציבור.
אחריו ,וכיון שיש במקום אנשים השייכים למניין כאשר חלק
השני שלא קיבלו שבת ,תבקש מהם שידליקו עבורה, הציבור מן
ובזה יכולה לברך. מבקש להמשיך
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
