gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar

שבוע: לך לך (2026-10-19)

מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מצורפים‬ ‫פנינים מלוקטים מ‬ ‫א‬ ‫אדמו"רי שושילתא‬ ‫ֱא‪-‬ל ִֹהים‬ ‫ָ ּב ָרא‬ ‫אשית‬ ‫ְ ּב ֵר ִ‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫עמ' י"א‬ ‫פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'‬ ‫העלונים‪:‬‬ ‫בס"ד‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה‬ ‫משיעורי‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫גליון ש”י‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫גיליון א'‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫)בראשית תשפ"ג(‬ ‫בראשית תשפ"ו‬ ‫˙ור˙ חיים‬ ‫עמ'החייםי"ט‬ ‫נו˘‡ ˙ורני מר˙˜‬ ‫הפרדת רשויות – האדם ובעלי‬ ‫עמ' ט"ו‬ ‫בס“ד‬ ‫תשפ”ז‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א‬ ‫עמ' כ"ז‬ ‫שבת קודש‬ ‫עמ' כ"ג‬ ‫על התורה‬ ‫חדש בהיכל ›››‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫מילתא חדתא – דרשות חלק א‬ ‫ראיית המלאך הביאה את הגר לענווה‬ ‫מעלת גמילות חסדים‬ ‫וַ ּיִ ְמ ָצ ָאּה ַמלְ ַאְך ה’ ַעל ֵעין ַה ַּמיִ ם ַּב ִּמ ְד ָּבר ַעל‬ ‫וַ ּיֵ לֶ ְך ַא ְב ָרם ּכַ ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר ֵאלָ יו ה’ (יב ד)‬ ‫דרושים בדרכי עבודת השם המתאימים במיוחד‬ ‫ֹאמר ָהגָ ר ִׁש ְפ ַחת ָׂש ַרי (טז ז‪-‬ח)‬ ‫ָה ַעיִ ן ְּב ֶד ֶרְך ׁשּור‪ .‬וַ ּי ַ‬ ‫אברהם אבינו החשיב את הגמילות חסדים‬ ‫בהתמודדויות ובאתגרים של דורנו‪ .‬הדרושים מתוך דרשות‬ ‫איתא בספר קול שמחה‪ ,‬אני שמעתי‬ ‫כדיבור עם הקב”ה‪‘ .‬וילך אברם כאשר דיבר‬ ‫ומאמרים שנאמרו במשך השנים מפ"ק‬ ‫המאמר מפי קדוש זקני מורי ורבי זצ”ל בשם‬ ‫אליו ה’’‪ .‬רצה לומר אברהם אבינו עליו השלום‬ ‫כבוד קדושת מרן אדמו"ר רבי דוד חי‬ ‫הרבי רבי בונם זצ”ל‪ ,‬על פסוק שאמר לבן‬ ‫גם בהילוכו כדרכו היה טוב לו לדבר עם‬ ‫אביחצירא שליט"א‪ ,‬ונכתבו ונערכו בלשון‬ ‫‘יש לאל ידי וגו’‪ ,‬ואלוהי אביכם אמש’ וגו’ (לא‬ ‫אנשים טובות ולגמלם טוב וחסד‪ ,‬והיה חביב‬ ‫בהירה ונגישה לכל נפש‪ ,‬מתוך מטרה‬ ‫כט)‪ .‬למה גילה להם שהוזהר משמים לבל יזיק‬ ‫לו כאשר דיבר אליו ה’ רצה לומר כמו שהיה‬ ‫לחזק‪ ,‬לעורר ולרומם את הלבבות לעבודת‬ ‫להם‪ .‬אך איש כזה שזכה פעם אחת למדרגה‬ ‫יקר בעיניו וחביב עליו כאשר דיבר ה’ עימו‪,‬‬ ‫ה'‪ .‬כרך זה הוא על עניני תלמוד תורה יראת‬ ‫אי אפשר שיעצור עצמו שלא יספר‪ ,‬עד כאן‬ ‫כי גם הגמילות חסדים הם רצון השם יתברך‬ ‫שמים ומדות טובות‪.‬‬ ‫לשון קודשו‪ .‬כן יש לומר כאן גבי הגר שראתה‬ ‫(תפארת שלמה‪ ,‬הרה”ק רבי שלמה מרדומסק זיע”א לחג‬ ‫היו דברים מעולם בראשית‬ ‫מלאכים השיגה התנשאות וחשבה שהיא‬ ‫בעצמה כדאי לזה‪ ,‬על כן הוקלה גבירתה‬ ‫הסוכות)‬ ‫עיקר העבודה בגמילות חסדים‬ ‫חמישים פרקים המפגישים את הקורא עם עולמות שנדמה‬ ‫בעיניה‪ .‬לכן קרא לה המלאך בשם הגר שפחת‬ ‫וְ ֶא ֶע ְׂשָך לְ גֹוי ּגָ דֹול וַ ֲא ָב ֶרכְ ָך וַ ֲאגַ ְּדלָ ה ְׁש ֶמָך‬ ‫כי אבדו ואינם‪ ,‬ופותחים שער לאוצרות קדמוניים שנגנזו‬ ‫שרה‪ ,‬בזה האיר עיניה שמעט המדרגות שלה‬ ‫וֶ ְהיֵ ה ְּב ָרכָ ה (יב ב)‬ ‫בין השיטין של ספרים נדירים וכתבי יד נשכחים‪ .‬כך‬ ‫זכתה רק מטעם שהיא שפחת שרה‪ ,‬והכירה‬ ‫בך חותמין ‪ -‬בדורות האחרונים עיקר‬ ‫נחשף לפני הקורא פסיפס מרהיב של תגליות וחידושים‪,‬‬ ‫האמת שכן הדבר וענתה מפני שרי גברתי‪,‬‬ ‫העבודה בגמילות חסדים‪‘ .‬ואעשך לגוי גדול‬ ‫דמויות חידתיות ומאורעות בלתי ייאמנו‪ ,‬סיפורי מסורת‬ ‫ובזה נתקן טעותה‪.‬‬ ‫ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה’‪ .‬פירש רש”י‬ ‫ופולקלור יהודי עוצר נשימה‪ .‬זהו ספר‬ ‫(שפתי צדיק‪ ,‬הרה”ק רבי פנחס מנחם מפילץ זיע”א)‬ ‫ז”ל‪ ,‬ואעשך לגוי גדול ‪ -‬זה שאומרים אלוהי‬ ‫שאין מסתפקים בקריאה אחת שלו‪.‬‬ ‫אברהם אבינו עשה נ”ב שנים הכנה למצוות‬ ‫אברהם‪ ,‬ואברכך ‪ -‬זה שאומרים אלוהי יצחק‪,‬‬ ‫ככל שחוזרים ומעיינים בתוכו‪ ,‬מוסיפים‬ ‫מילה‬ ‫ואגדלה שמך ‪ -‬זה שאומרים אלוהי יעקב‪ ,‬יכול‬ ‫למצוא בו טעם לשבח ופנים חדשות‬ ‫וְ ַא ְב ָר ָהם ֶּבן ִּת ְׁש ִעים וָ ֵת ַׁשע ָׁשנָ ה ְּב ִהּמֹלוֹ (יז‬ ‫יהו חותמין בכולן‪ ,‬תלמוד לומר והיה ברכה ‪-‬‬ ‫מתגלות‪ .‬הספר יעניק עניין וחידוש‬ ‫כד)‬ ‫בך חותמין ולא בהם‪ ,‬עד כאן לשונו‪ .‬העניין‬ ‫לשולחן השבת‪ ,‬יעורר דיון וסקרנות‬ ‫ידוע שאברהם בן שלוש הכיר את בוראו‬ ‫בך חותמין יש לומר שהוא על דרך מאמרם‬ ‫בשיעורי תורה ובהרצאות‪ ,‬ויעשיר את‬ ‫(נדרים לב‪ ,).‬ואפילו למאן דאמר במדרש (ב”ר‬ ‫ז”ל (אבות פ”א מ”ב)‪ ,‬על שלושה דברים העולם‬ ‫שיחותיהם של תלמידי חכמים ושוחרי‬ ‫סד ד) בן מ”ח הכיר‪ ,‬מכל מקום יש מזמן זה‬ ‫עומד על התורה ועל העבודה ועל הגמילות‬ ‫תבונה המבקשים לדעת כי היו דברים‬ ‫עד צ”ט שנים שמל עצמו עוד נ”ב שנה‪ ,‬וידוע‬ ‫חסדים‪ ,‬וידוע שאלו ג’ עמודים מתייחסים אל‬ ‫מעולם‪.‬‬ ‫שאברהם קיים כל המצוות (יומא כח‪ ,):‬ואם כן‬ ‫ג’ האבות הקדושים‪ ,‬שכל אחד בפרטיות היה‬ ‫שו"ע מתיבתא או"ח הלכות קריאת שמע (נח‪-‬סו)‬ ‫למה לא קיים גם מצוות מילה מעצמו‪ ,‬אלא‬ ‫אדוק במידה אחת מהמידות האלו‪ ,‬אברהם‬ ‫שהמתין כל השנים הללו שיהיה מצווה ועושה‬ ‫בגמילות חסדים‪ ,‬יצחק בעבודה‪ ,‬יעקב בתורה‪.‬‬ ‫ספר הטור עם הערות וציונים‪ ,‬עם ספר שולחן ערוך‬ ‫(ראה של”ה פרשת וירא)‪ ,‬ואם כן הכין עצמו נ”ב‬ ‫ולעת הקץ שאז יתמעט בתורה ובעבודה נגד‬ ‫ונושאי כליו‪ ,‬בתוספת מדורי ביאור‬ ‫שנים לקיים מצווה זו‪ .‬עניין הכנה למילה‬ ‫דורות הקודמים אזי יתרבה פעולת גמילות‬ ‫נרחבים והערות נחוצות‪ ,‬ועוד שלל רב‬ ‫אצל כל אדם‪ .‬וכמו כן יש למצוא עניין הכנה‬ ‫חסדים בעולם‪ ,‬וכמאמר הכתוב (ישעיה א כז)‬ ‫של הוספות לתועלת הלומד‪ .‬הביאור‬ ‫בכל אדם‪ ,‬והוא כי יאמר האדם שניתן אילו‬ ‫‘ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה’‪ .‬וזהו בך‬ ‫'מתיבתא' ערוך בשפה ברורה ונוחה‪,‬‬ ‫הייתה מצווה זו של מילה על עצמו ולא על‬ ‫חותמין‪.‬‬ ‫כשאליו נוספים‪' :‬ילקוט ביאורים'‪ ,‬ועוד‬ ‫(אהל תורה‪ ,‬הרה”ק רבי מנחם מנדל מקוצק זיע”א) אביו למולו‪ ,‬היה שש ושמח למול עצמו כמו‬ ‫מדורי ליקוט וביאור נרחבים ומגוונים‪,‬‬ ‫שמלוהו ביום השמיני‪ ,‬נמצא ששייך עניין‬ ‫ביאור על אנשי סדום‬ ‫שהכל ערוך ומוגה על פי דפוסים ישנים‪,‬‬ ‫הכנה גם במילה‪ ,‬ונחשב זה כאילו הכין עצמו‬ ‫וְ ַאנְ ֵׁשי ְסדֹם ָר ִעים וְ ַח ָּט ִאים לַ ה’ ְמאֹד (יג יג)‬ ‫במהדורה מהודרת ומאירת עיניים‪,‬‬ ‫הטעם שהיו אנשי סדום מקצצים רגלי כראוי למצווה זו‪.‬‬ ‫לתועלת הלומדים‪.‬‬ ‫(מדבר קודש‪ ,‬הרה”ק רבי שר שלום מבעלזא זיע”א)‬ ‫האנשים הבאים למחנם‪ .‬בגמרא סנהדרין (קט‪):‬‬ ‫כוח התפילה מהאבות הקדושים‬ ‫מובא על אנשי סדום‪ ,‬כשהבא אליהם איש זר‪,‬‬ ‫להזמנות ספרים עד הבית‪1800-22-55-66 :‬‬ ‫וְ ֶא ֶע ְׂשָך לְ גֹוי ּגָ דֹול וַ ֲא ָב ֶרכְ ָך וַ ֲאגַ ְּדלָ ה ְׁש ֶמָך‬ ‫היו מניחים אותו על המיטה‪ ,‬ומי שהיה ארוך‬ ‫יותר היו מקצצים את רגליו‪ ,‬והקצר יותר היו (יב ב)‬ ‫אקטואלי‪:‬‬ ‫השבוע בגליון‪:‬‬ ‫חשיפה‪:‬‬ ‫דרשו בגמרא (פסחים קיז‪‘ ):‬ואעשך לגוי‬ ‫למיטה‪ ,‬עד כאן‪ ,‬ותמוה‪ .‬ויש לומר דהנה נאמר גדול’ זהו שאומרים אלוקי אברהם‪‘ .‬ואברכך’‬ ‫מפשיטים את איבריו עד שהיה שווה בשווה‬ ‫(דברים יא ו) ‘ואת כל היקום אשר ברגליהם’ וגו’‪ ,‬זהו שאומרים אלוקי יצחק‪‘ .‬ואגדלה שמך’‬ ‫לנגב‬ ‫האור החיים הק’‪:‬‬ ‫נס‬ ‫ודרשו חז”ל (סנהדרין קי‪ :).‬זה ממונו של אדם זהו שאומרים אלוקי יעקב‪ .‬שלכך אומר כל‬ ‫ידיו‬ ‫ההצלה‬ ‫שמעמידו על רגליו‪ .‬וזה היה חוק סדום‪ ,‬יהודי בתחילת תפילתו שלוש פעמים בכל יום‬ ‫בבגדיו‬ ‫אם ההליכה “לטובתך‬ ‫מעלילת‬ ‫שכולם יהיו שווים בממונם‪ ,‬וזה הרמז שהיו ‘אלוקי אברהם’ וכו’‪ ,‬שכוח הברכה מהאבות‬ ‫בשבת‬ ‫ולהנאתך” מהו הניסיון?‬ ‫הדם‬ ‫מקצצים את רגליו ‪ -‬רצה לומר את כספו‪ ,‬נמשך לדורותיהם אחריהם ומסייע לקבל‬ ‫| עמ’ ח' |‬ ‫| עמ’ ב' |‬ ‫| עמ’ ג' |‬ ‫תפילתם ברחמים‪ .‬והרי תפילות אבות תיקנום‪,‬‬ ‫שיהיו כולם שווים בדיוק‪ ,‬ודו”ק‪.‬‬ ‫(שארית יצחק‪ ,‬הרה”ק רבי יצחק זעליג מסוקולוב זיע”א) אברהם תיקן תפילת שחרית‪ ,‬יצחק תיקן‬ ‫עמ' ה'‬ ‫פניני אביר יעקב‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫א‬ ‫מחוברים‬ ‫פנינים חכמים ואמרות‬ ‫נפלאות על פרשת השבוע‬ ‫פנינים ואמרות‬ ‫אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם‬ ‫תפילת מנחה‪ ,‬יעקב תיקן תפילת ערבית‬ ‫דבר האמונה‬ ‫הראשונה‪ ,‬ממה דכתיב ‘אל ארץ המוריה’‬ ‫(ברכות כו‪ ,):‬ובמשמעות התיבה ‘תיקנו’‬ ‫הוי השנייה חביבה מן הראשונה”‪.‬‬ ‫נכלל גם שעשו מעשה בעצם התפילות‪,‬‬ ‫תפקיד האמונה לגלות את האלוקות שבטבע העולם‬ ‫מעתה יש לומר כי רמז מלכיצדק‬ ‫והיינו שנתנו כוח שיתקבלו תפילות עם‬ ‫הדרך לקשר עולם הזה הגשמי בעולם העליון הרוחני הוא על‬ ‫בזה עוד‪ ,‬כי חילוק יש בין הלחם והיין‪,‬‬ ‫ישראל בכל הזמנים האלו‪.‬‬ ‫ידי קיום המצוות מתוך אמונה‪ ,‬כמו שכתב השפת אמת (פר’ חיי שרה‬ ‫שהלחם עיקר שבחו כשהוא טרי וחם‪,‬‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא‬ ‫תרמ”ט ד”ה במדרש)‪ :‬כי בני ישראל נבראו להעלות כל הטבע ולברר‬ ‫ולאחר מכן שוב אינו טוב למאכל‪ ,‬עד‬ ‫חדתא ‪ -‬תורה)‬ ‫ולהעיד‪ ,‬כי הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא המנהיג את העולם והטבע‬ ‫שמתקלקל לגמרי‪ .‬ואילו היין בתחילתו‬ ‫לחם ויין‬ ‫והזמן‪ ,‬דכתיב (ישעיה מג יב) ‘אתם עדי ואני אל’‪ ,‬ואמרו חז”ל (ספרי פר’‬ ‫אינו טוב כל כך‪ ,‬אולם לאחר שמתיישן‬ ‫הֹוציא לֶ ֶחם וָ יָ יִ ן‬ ‫ּומלְ ּכִ י ֶצ ֶדק ֶמלֶ ְך ָׁשלֵ ם ִ‬ ‫ַ‬ ‫וזאת הברכה שמו) כשאתם עדי אני אל‪ ,‬פירוש‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ברא‬ ‫נעשה יין משובח שדעת זקנים נוחה‬ ‫(בראשית יד יח)‬ ‫העולם להיות בחירה לאדם‪ ,‬וכפי מה שבני ישראל מעידין ומבררין‬ ‫הימנו‪.‬‬ ‫כאשר שב אברהם אבינו ממלחמת‬ ‫כח הנהגתו יתברך‪ ,‬כן מתגלה כח הנהגתו יתברך בעולם‪.‬‬ ‫ובזה רמז לו על שני הנסיונות‬ ‫המלכים‪ ,‬בא לקראתו מלכיצדק מלך‬ ‫והמכיר את מקומו‪ ,‬הוא החכם המגלה פנימיות הבריאה בבחינת‬ ‫שנתנסה‪ .‬כי נסיון ‘לך לך מארצך’‬ ‫שלם ובידו לחם ויין‪ ,‬ואמר לו כי אין בלבו‬ ‫‘עולם’‪ ,‬היינו שמעלה את הטבע של העולם בכך שמגלה את‬ ‫שנתנסה בו בתחילת דרכו בקודש דומה‬ ‫עליו על אף שהרג את צאצאיו‪.‬‬ ‫האלוקות הנסתרת בו‪ .‬ומצינו עוד שהצדיק מחבר במעשיו את‬ ‫ללחם המשובח בראשיתו‪ ,‬ועליו מברכין‬ ‫והביא רש”י שם את דברי חז”ל (ראה‬ ‫הארץ לשמים‪ ,‬שהרי כל הדברים שבעולם יש להם שורש בשמים‬ ‫‘המוציא לחם מן הארץ’‪ .‬אולם מלבד זה‬ ‫בראשית רבה מג‪ ,‬ו) כי בלחם וביין רמז לו‬ ‫והעבודה היא לכוון אותם לשורשם העליון‪ ,‬כמו שבית המקדש‬ ‫הגיש לו מלכיצדק את היין‪ ,‬ורמז לו על‬ ‫על העבודה שעתידים בניו של אברהם‬ ‫שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה‪ ,‬וכן ירושלים של מטה‬ ‫הנסיון העשירי אשר הוא עתיד לעבור ‪-‬‬ ‫הוא נסיון העקידה‪ ,‬כיין הנשמר ומשתבח‬ ‫לעבוד בבית המקדש במנחות ובנסכים‪.‬‬ ‫מכוונת כנגד ירושלים של מעלה‪ ,‬וכפי שנזכר לעיל שעל זה כתוב‬ ‫ונראה לפרש עוד על פי מה דאיתא‬ ‫‘השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם’‪.‬‬ ‫לבסוף‪.‬‬ ‫(עינים מאירות ‪ -‬להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ‬ ‫במדרש בפרשתנו (בראשית רבה לט‪ ,‬ט)‪“ :‬אמר‬ ‫(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א ‪ -‬מילתא חדתא ‪ -‬אמונה וביטחון)‬ ‫שליט”א‬ ‫רבי לוי‪ ,‬שתי פעמים כתיב ‘לך לך’ ואין‬ ‫דברים טובים‪ ,‬ובזה מבאר את הפסוק [כפי‬ ‫שביאר רבינו האוה”ח לעיל] “וילך אברם כאשר‬ ‫ועמד בזה הניסיון כפי שכתב האור החיים הק’‬ ‫שעשה הדבר לצד גזירת מלך עליון ולא לתועלת‬ ‫ווארט מהאור החיים הק'‬ ‫דיבר אליו השם”‪ ,‬שלא כוון להנאת עצמו כלל‬ ‫הנמשך לו‪.‬‬ ‫אלא עשה הכל לרצון בוראו‪.‬‬ ‫קיים המצוה לשם שמים ולא לשם הנאה‬ ‫אם ההליכה “לטובתך ולהנאתך” מהו‬ ‫ובדרכם אלו של רבינו האוה”ח הק’ וה’הפלאה’‬ ‫כתבו עוד רבים‪ ,‬ואין כאן המקום לפרט את כולם‬ ‫ביתר ביאור נמצא בתורתו של בעל ‘ההפלאה’‬ ‫הניסיון?‬ ‫בספרו פנים יפות (בפרשתנו)‪ ,‬כי אותן המצוות שאין‬ ‫ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫כי רבים הם (וראה ב’ערבי נחל’ כתב על קושיא זו “ועי’‬ ‫בהם הנאות הגוף כתפילין וציצית וכיוצא בהן‪,‬‬ ‫באור החיים‪ ,‬ודרכנו יהיה קרוב לדרכו”)‪ ,‬ונחתום בביאור‬ ‫וגו’ (יב‪ ,‬א)‪ .‬וברש”י לך לך ‪ -‬להנאתך ולטובתך‪.‬‬ ‫בעד עשייתן יזכה האדם לשכר בעוה”ב‪ ,‬ועליהם‬ ‫הקשו המפרשים דבכך שהבטיח השם יתברך‬ ‫זה בלשונו הזהב של הרה”ק בעל האוהב ישראל‬ ‫אמרו (קידושין לט‪“ ):‬שכר מצוה בהאי עלמא ליכא”‪,‬‬ ‫שכתב בהאי לישנא‪:‬‬ ‫לאברהם אבינו שכר טוב ‪ -‬ואגדלה שמך ‪ -‬לבנים‬ ‫אבל המצוות שיש בהם הנאה לגוף כגון עונג‬ ‫טובים ועוד מעלות טובות‪ ,‬בזה נתמעט קושי‬ ‫“אכן שורש הדבר הוא כך‪ ,‬דודאי עיקר עשיית‬ ‫ושמחת יום טוב‪ ,‬וכן בזמן המקדש אכילת קדשים‬ ‫הניסיון‪ ,‬כי כשמתן שכרו בצידו נעשה הניסיון קל‬ ‫איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה‬ ‫דכתיב בהו (דברים יד‪ ,‬כג) “ואכלת לפני ה’ אלקיך‬ ‫מ‪â‬אי ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫י‪õ‬תר ִ ַ‬ ‫‪à‬פרנסה ֵ‬ ‫נפ‪ָ ָ ְ ַ ְ õŁ‬‬ ‫‪ë‬טריד ַ ְ‬ ‫מ‪ä‬סר א‪õ‬ד‪õ‬ת ַה ַ ְ ִ‬ ‫‪â‬ברי ָ‬ ‫ה‪ë‬איר | ִ ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ר ַ ֵ ִ‬ ‫אוצר פניני החסידות‬ ‫האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח”ו‪ ,‬רק‬ ‫‪à‬רוח ‪ . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת‬ ‫‪ָ ŁçŁ‬ל‪ִ ְ ã‬‬ ‫‪éŁ‬ן ֶ ֵ‬ ‫לפרנסה ְ ֶ ַ‬ ‫מ‪é‬ל ֶ ֵ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪ô‬או‪õ‬ת ִ ָ‬ ‫האכילה ֶ‬ ‫מ‪Ł‬יכ‪õ‬ת ַל ַ ֲ‬ ‫‪à‬תאו‪õ‬ת ָ ֲ ִ ָ‬ ‫‪ì‬פ‪ִ ְ Ł‬‬ ‫המצמצם ְ ַ ֲ‬ ‫‪ַ ŁçŁ‬לֶ ֶ‬ ‫נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ‬ ‫‪Łé‬ם ֶ ֵ‬ ‫אמת | ְ ֵ‬ ‫אמרי ֹ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ְ ַ‬ ‫‪Ł‬על‬‫הבטחה ֶ ַ‬ ‫ה‪Łá‬מ‪äç‬ת | ַ ְ ָ ָ‬ ‫טרד‪õ‬ת ַ ַ ְ ִ‬ ‫‪ï‬רנסה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫‪õ‬תיה' – ִ ְ‬ ‫וקלל ֶ ָ‬ ‫טר ַ‪â‬ת ַה ַ ְ ָ ָ‬ ‫‪Ł‬נה ְ ִ ְ‬ ‫מהאדם ִ ְ‬ ‫'‪ô‬כלה ָ ָ‬ ‫‪äô‬סר ֵ ָ ָ ָ‬ ‫י‪ł‬ראל | ִ ְ ֶ‬ ‫‪õô‬רה ַ‬ ‫על ָ‬ ‫ֵ‪à‬ית ִ ְ ָ ֵ‬ ‫ק‪à‬לת ֹ‬ ‫ידי ַ ָ ַ‬ ‫ְֵ‬ ‫שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר‬ ‫ושמחת”‪ ,‬בהם היצר הרע מסית את האדם לכוון‬ ‫לקרבת ה' ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫רבינו האור החיים הק’ מתייחס לקושיא זו‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ְ‪á‬ד‪õ‬ל‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫לעם‬‫‪é‬ברכ‪õ‬ת ִוי‪äŁ‬ע‪õ‬ת ְ ַ‬ ‫ה‪õô‬כחה ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ַ ֵ ָ‬ ‫‪ä‬מפר ִ‪Ł‬ים ֶאת ִ ְ ֵ‬ ‫מר‪ë‬זים ְ ָ‬‫‪õôà‬כח‪õ‬ת ְ ֻ ָ ִ‬ ‫‪ï‬כים ְ ָ ְ‬ ‫מה ְ ִ‬ ‫‪ï‬נחס | ַ ֵ‬ ‫‪â‬יקים ְ ַ‬ ‫‪ä‬דרכים ְ ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬ינה | ַצ ִ ִ‬ ‫אמרי ִ ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ִ ָ‬ ‫ְָ ִ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫‪Ł‬אין‬ ‫‪áŁ‬ם‬ ‫מ‪ï‬ני ֶ ֵ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ַ‬ ‫‪à‬הס ֵ‪ô‬ר ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬אדם ְ ֹ ֶ‬ ‫‪ìŁ‬אמר‪ְ ֶ ְ ä‬‬ ‫טב‪ä‬ע ָ ָ ָ‬ ‫‪à‬רכ‪õ‬ת ֶא ָ‪ê‬א ֶ ֶ ֶ ְ‬ ‫להי‪õ‬ת ָ ַ‬ ‫צריכה ִ ְ‬ ‫ה‪õô‬כחה ֵהם ְ ָ‬ ‫ית‪à‬ר‪ָ ִ ְ ü‬‬ ‫עניני ַ ֵ ָ‬ ‫‪à‬ג‪äê‬י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫ה‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫מציא‪ä‬ת ַ ֵ‬ ‫ל‪äñ‬טי ִ‪ł‬יח‪õ‬ת | ָ‪é‬ל ִ ְ ְ ֵ‬ ‫א‪õ‬ריתא | ְ ִ‬ ‫‪à‬יכל ָ‪ô‬ן ָלב‪õ‬א ְ ִ‬ ‫‪ï‬ת‪á‬מי ַ ְ ָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ִ ְָ‬ ‫ִ ְֵָ‬ ‫המלך מלכו של עולם‪ ,‬יהא מה שיהיה ואחר כוונת‬ ‫בהם להנאת עצמו ולא יכוון לשם מצוה‪ ,‬ולכן‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫בתוך דבריו‪ ,‬ומבאר בזה את הפסוק (להלן ד’) “וילך‬ ‫‪ä‬ברכ‪õ‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫וז‪õ‬כים‬ ‫מע ָ‪ł‬יו ְ ִ‬ ‫להיטיב ַ ֲ‬‫עצמ‪ִ ֵ ְ õ‬‬ ‫‪ô‬רים ט‪õ‬ב‪õ‬ת ְ ָ‬ ‫מק‪à‬ל ַעל ַ ְ‬ ‫אחד ְ ַ ֵ‬ ‫‪ä‬מס ָ ִ‬ ‫‪õ‬כ‪áְ ã‬נ ִ‪ä‬זים ֻ ְ‬ ‫‪õô‬כחה ָ‪é‬ל ֶ ָ‬ ‫‪õô‬רה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫‪à‬קריאת ַה ֵ ָ‬ ‫‪à‬מ‪ô‬ן ָ‬ ‫י‪äŁ‬עה | ְ‪à‬ת ָ‬ ‫אמת | ִ ְ ִ ַ‬ ‫‪Łà‬למ‪ä‬ת ְ ַ ַ‬ ‫עטרת ְ ָ‬ ‫‪õô‬רת ֱ ֶ‬ ‫להתק‪ֵ ְ ִ Łâ‬‬ ‫ִי ְ ָ ֵ‬ ‫ֲ ֶֶ‬ ‫ְִ ְֵַ‬ ‫ַ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ב‬ ‫‪é‬תיבה' ‪ . . . . . . . . . . . .‬ב‬ ‫הה‪ïŁ‬ע‪õ‬ת ‪ . . . . . . . .‬ג‬ ‫ההתח ְ‪äŁâ‬ת‬‫‪à‬חינת ַ ִ ְ ַ‬ ‫ו'א‪õ‬ת‪õç‬ת ַה ְ ִ ָ‬ ‫לכל ַ ַ ְ ָ‬ ‫‪ä‬לג‪õê‬ת ֶאת ְ ִ ַ‬ ‫ז‪õ‬כים ְ ָ‬ ‫החקיקה' ְ ִ‬ ‫ה‪à‬רית ִ‬ ‫להאמין ְ ַ‬ ‫מא‪ַ ָ ְ ִ õô‬‬ ‫‪õ‬ת‪õç‬ת ַ ֲ ִ ָ‬ ‫‪Łà‬מירת ַ ְ ִ‬ ‫‪õô‬ציא‪ִ ֲ ַ ְ – 'ä‬‬ ‫י‪éŁ‬ח ֵ ִ‬ ‫ה‪å‬היר‪ä‬ת ִ ְ ִ ַ‬ ‫חד‪ִ Ł‬‬ ‫‪à‬הלה ֹלא ִ ְ ַ‬ ‫‪à‬חינת 'א ִ‬ ‫מ‪ï‬ני ָ ָ‬ ‫‪é‬פי ַ ְ ִ‬ ‫'וי‪Ł‬ן ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬מ‪ð‬ב ֶ‪Ł‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫‪õô‬רה | ְ ִ ַ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ְ ִ‬ ‫ל‪äñ‬טי ָ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫עין | ְ ָ ָ‬ ‫ְַָ‬ ‫ִ ֵ‬ ‫ַ‪à‬ת ַ ִ‬ ‫ֵֵ‬ ‫הלב הן הן הדברים‪ ,‬ועיקר הניסיון של אברהם‬ ‫אם האדם מזכך את מחשבתו וכל כוונתו אינה‬ ‫‪ä‬פ‪õ‬סקים ‪ . .‬ו‬ ‫נ‪Ł‬מת‪õ‬‬ ‫ְִ‬ ‫האדם ֶאת ִ ְ ָ‬ ‫‪á‬מרא‬ ‫אברם כאשר דיבר אליו השם” שנראה כמיותר‪,‬‬ ‫לל‪äë‬ד ְ ָ ָ‬ ‫מעלה ָ ָ ָ‬ ‫וחסיד‪ä‬ת ְ ִ‬ ‫לאט ַ ֲ ֶ‬ ‫לאט ְ ַ‬ ‫מ‪ä‬סר ַ ֲ ִ‬ ‫ספרי ָ‬ ‫הח‪äê‬ק ֵ‪à‬ין ִל‪äë‬ד ִ ְ ֵ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ְוי‪õ‬ם ִ‪é‬י ְ ַ‬ ‫ה‪ô‬פ‪ê‬ה ְ ָ‬ ‫טעם ַ ְ ִ ָ‬ ‫ל‪Ł‬ר ָ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁ‬ו‬ ‫‪â‬וד | ַ ִ‬ ‫מ‪Ł‬ה | ַ ַ‬ ‫חמ‪â‬ת ָ ִ‬ ‫‪à‬אר ֹ ֶ‬ ‫ֶ ְַ‬ ‫ְְָ‬ ‫ֵֵ‬ ‫‪àŁ‬כל י‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫האדם‬‫הנהגת ָ ָ ָ‬‫‪ô‬היה ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪êŁ‬א ִ ְ ֶ‬ ‫זק‪ä‬פה' – ֶ ֹ‬ ‫'‪à‬ק‪õ‬מה ְ ָ‬ ‫ק‪õ‬ממ‪äç‬ת ְ ָ‬ ‫אתכם ֲ ִ‬ ‫‪à‬המה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫וא‪õ‬ל‪ֶ ְ ֶ ü‬‬ ‫‪õô‬רת ָאב‪õ‬ת | ָ ֵ‬ ‫‪à‬בחינת ְ ֵ ָ‬ ‫ֶ ְָ‬ ‫ַ‬ ‫ְִִ ַ‬ ‫‪õ‬ספת ‪ . . . . . .‬ו‬ ‫מצוה נ ֶ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ִ ְ ָ‬‫‪ä‬מ‪õôŁ‬קק ְ ַ ֵ‬ ‫‪à‬מצוה ִ ְ ֵ‬ ‫‪õ‬סק ְ ִ ְ ָ‬ ‫‪ł‬כר‪Łֶ õ‬ל ָהע ֵ‬ ‫י‪õ‬סף | ְ ָ‬ ‫‪â‬ברי ֵ‬ ‫ִ ְֵ‬ ‫י‪Ł‬ר‪ä‬ת ‪ . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪ëŁ‬ה‪ä‬ת‪ְ ַ õ‬‬ ‫אבינ‪ַ ֶ ä‬‬ ‫מ‪ç‬עקב ָ ִ‬‫עמלק ָהפ‪ֹ ֲ ַ ִ üä‬‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ֲ ָ ֵ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫אבינו ע”ה היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה‬ ‫אלא לשם שמים כדי לקיים מצות בוראו ואינו‬ ‫‪àŁà‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫וזלה”ק‪“ :‬עוד ירצה להיות שאמר לו ה’ הבטחות‬ ‫‪ł‬ביעה ‪ . . . . . .‬ז‬ ‫‪é‬די ְ ִ ָ‬ ‫‪Ł‬א‪õ‬כלים ְ ֵ‬ ‫‪Łá‬מים ְ ַ ָ‬ ‫לי‪ł‬ראל ַאף ַעל ִ‪ï‬י ֶ ְ ִ‬ ‫ה‪⁄‬ל‪õ‬ם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ז‬ ‫ירידת ְ ָ ִ‬ ‫מביאה ֶאת ַ ָ‬ ‫ה‪ô‬ר ְ ִ ַ‬ ‫‪ï‬נים ְ ִ ְ ָ ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ִ ָ‬ ‫‪ìŁ‬י | ֶ ֵ‬ ‫‪ł‬יאת ָ ִ‬ ‫מלכים | ַה ָ‬ ‫ה‪á‬ר ֻ ִ‬ ‫נבחר | ְנ ִ ַ‬ ‫ילק‪ä‬ט ַ ֵ ְ‬ ‫‪é‬סף ִ ְ ָ‬ ‫מ‪ä‬סר ְ ָ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ְַ‬ ‫ֶֶ‬ ‫‪⁄‬כינה ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫‪ł‬ראל ‪ . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ה‪õà‬רא ‪ . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪Łà‬ביל ַה ְ ִ ָ‬ ‫נ‪Ł‬מ‪õ‬ת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫לעב‪õ‬דת ַ ֵ‬ ‫‪ł‬ראל ִ ְ ִ‬ ‫לער‪ְ ִ ü‬‬ ‫‪õà‬ערה ַ ֲ ַ‬ ‫יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ‬ ‫קצבה ְ ֵ ֶ‬ ‫‪é‬א‪ָ ֵ Ł‬‬ ‫ואין ִ ְ ָ‬ ‫ה‪ê‬בן | הקב"ה ִ ְ ַ‬ ‫ער‪ֵ ְ ü‬‬ ‫התלהב‪ä‬ת ְ ֵ‬ ‫ה‪ê‬בן | ֵאין ֵ ֶ‬ ‫מים ַח ִ‪ç‬ים | ִ ְ ַ ֲ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫מח‪ł‬ף ַ ָ ָ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫ְַ ֹ‬ ‫‪à‬אר ַ ִ‬ ‫ְֵ‬ ‫אל‪ç‬ה‪ . . . . . . . . . . . . . . ä‬ז‬ ‫ידי ֵ ִ ָ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫הקרבת ְ ִ ִ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ָ ַ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫ַַ‬ ‫‪ä‬מת‪ä‬קים ֵהם‬ ‫‪õ‬תם ְ ִ‬ ‫‪ë‬ק‪ç‬מים א ָ‬ ‫הנאה ַל ְ ַ ְ ִ‬ ‫טעם יֵ‪ָ ָ ֲ Ł‬‬ ‫להם ַ ַ‬ ‫‪ֶ ָ ŁçŁ‬‬ ‫‪ë‬צ‪õ‬ת ֶ ֵ‬ ‫קד‪ַ | Ł‬ה ִ ְ‬ ‫ֶַזרע ֶֹ‬ ‫וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח”ו לכוון בהליכה‬ ‫מערב במצוות אלו שום הנאה ושמחה לגופו אזי‬ ‫תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו’‪ ,‬וא”כ הגם‬ ‫‪ì‬ביא ז‬ ‫אלָ‪ç‬ה‪ַ ä‬הָ ִ‬ ‫ידי ֵ ִ‬ ‫‪à‬כל י‪õ‬ם ַעל ְ ֵ‬ ‫לה ָ‪à‬א ֵאינ‪ְ õ‬כל‪ä‬ם ‪ . . . . . .‬ח‬ ‫‪ô‬מידים ְ ָ‬ ‫וק‪à‬לה ְ ַ‬ ‫‪äŁô‬בה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫להקרבת ְ ִ ִ‬ ‫‪äŁô‬בה ְ ַ ָ ָ‬‫‪à‬לא ְ ָ‬ ‫ידי ְ ָ‬ ‫ה‪é‬ת‪ä‬ב ְ ַ ְ ָ ַ‬ ‫‪äíç‬רים ַעל ְ ֵ‬ ‫רמז ַ ָ‬ ‫ה‪õô‬רה | ִו‪äâ‬י ְ ֹ‬ ‫ו‪ç‬אמר ָ‪Ł‬א‪ä‬ל | ֶ ֶ‬ ‫חפץ ַח ִ‪ç‬ים ַעל ַ ָ‬ ‫‪ïé‬רת ַה ִ ִ‬ ‫ִ‪Ł‬יר ָמע‪õ‬ן | ַ ָ ַ‬ ‫ַֹ ֶ‬ ‫ֵָ‬ ‫מאד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪ä‬לד‪à‬ר ִ‪äàâ‬ר‬ ‫‪õôà‬רה ְ ַ ֵ‬ ‫לעסק ַ ָ‬ ‫‪çŁ‬כ‪õ‬ל ַ ֲ ֹ‬ ‫אהבה ֶ ָ‬ ‫מרב ַ ֲ ָ‬ ‫‪à‬עפר ֵ ֹ‬ ‫ית‪à‬ר‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ü‬ה‬ ‫להת‪á‬ל‪á‬ל ֶ ָ ָ‬ ‫אביב | ֵי‪ֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł‬‬ ‫לפני ַה ֵ‪⁄‬ם ִ ְ ָ ַ‬ ‫ִ‪ֵäéà‬רי ָ ִ‬ ‫אחד ִ ְ ֵ‬ ‫ְ ֹ‬ ‫ֶָ‬ ‫‪ëô‬ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫לא ַ ָ‬ ‫‪à‬רית ָאב‪õ‬ת ֹ‬ ‫יה‪õ‬נתן | ְ ִ‬‫מדר‪ָ ָ ְ Ł‬‬ ‫ִ ְַ‬ ‫‪ł‬מחה‬‫יתמ‪ê‬א ִ ְ ָ‬ ‫לא ִ ְ ַ ֵ‬ ‫‪ï‬תי ֹ‬ ‫‪õô‬רה ִמי ֶ ִ‬ ‫טעמי ָ‬ ‫לטעם ַ ֲ ֵ‬ ‫‪õåŁ‬כין ִ ְ ֹ‬ ‫אחר ֶ ִ‬ ‫אמת | ַ ַ‬ ‫‪ł‬פת ֱ ֶ‬ ‫ְ ַ‬ ‫זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע באמת‬ ‫יש לו שכר אף בעוה”ז‪ ,‬וכשם שכבש הנאתו כך‬ ‫שילך יסבור הרואה כי אין להחזיק לו טובה על זה‪,‬‬ ‫‪à‬ע‪õ‬לם‬ ‫לה‪õ‬ריו ָ ָ‬ ‫ר‪ä‬ח ְ ָ‬ ‫נחת ַ‬ ‫‪õá‬רם ַ ַ‬ ‫ה‪à⁄‬ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫‪àŁà‬ת ֵ‬ ‫‪õô‬רה ְ ַ ָ‬ ‫המח‪ִ Łâ‬ח‪ָ Łäâ‬‬ ‫ה‪õô‬רה ְ‪à‬י‪õ‬ם ַ ַ ָ‬ ‫קד‪ä‬מים | ַ ְ ַ ֵ‬ ‫ַה ָ‪à‬א ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ח‬ ‫הארץ | ִע ַ‪ñ‬ר ִל‪äë‬ד ַ ָ‬ ‫נחל ְ ִ‬ ‫מ‪å‬מרת ָ ָ ֶ‬ ‫ִ ִ ְַ‬ ‫ַַ‬ ‫וחדוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫למעלה‬ ‫האלקי ֶ‪Ł‬ה‪ä‬א ְ ַ ְ ָ‬ ‫ה‪äàâ‬ק ָ ֱ ֹ ִ‬ ‫האדם ֶאת ַ ִ‬ ‫מפסיד ָ ָ ָ‬ ‫‪àŁ‬ע‪õ‬לם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫העברה ַ ְ ִ‬ ‫ידי ָ ֲ ֵ ָ‬ ‫ו‪ł‬מחה ֶ ָ ָ‬ ‫מ‪⁄‬מ‪ä‬אל | ַעל ְ ֵ‬ ‫וענג ְ ִ ְ ָ‬ ‫ֵ‪Ł‬ם ִ ְ ֵ‬ ‫‪äŁ‬ע ְ ֶֹ‬‫‪Ł‬ע ַ‬ ‫מ‪é‬ל ַ ֲ‬ ‫ְ ְֶָ‬ ‫ִָ‬ ‫שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי השי”ת‪,‬‬ ‫באותה מדה ימדדו לו ויזכה ליהנות מן המצוה‬ ‫‪õ‬לם ַהֶ‪å‬ה ‪ . . . .‬ח‬ ‫שאפילו קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר‬ ‫ל‪ł‬כר ַאף ָ‪à‬ע ָ‬ ‫ז‪õ‬כה ְ ָ ָ‬ ‫‪ä‬במצ‪õ‬ת ֶ‬ ‫‪àŁà‬ת ְ‪à‬ת ָ‪õ‬רה ְ ִ ְ‬ ‫הע‪õ‬סק ְ ַ ָ‬ ‫מעשי צדיקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יב‬ ‫זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יד‬ ‫‪â‬וד | ָ ֵ‬ ‫‪à‬נין ָ ִ‬‫ִ ְַ‬ ‫לאחר‬ ‫האדם ַאף ְ ַ ַ‬ ‫‪ä⁄‬מ‪ַ ã‬על ָ ָ ָ‬ ‫‪⁄çŁ‬אר ִר ָ‬ ‫‪à‬אפן ֶ ִ ָ ֵ‬ ‫‪ë‬צוה ְ ֹ ֶ‬ ‫לק‪ç‬ם ַה ִ ְ ָ‬ ‫אדם | ֵי‪ֵ ַ ְ Ł‬‬ ‫ק‪äç‬מ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ã‬ה‬ ‫‪ìŁ‬דמה ל‪Łֶ õ‬ה‪ä‬א ָרח‪õ‬ק ֵמהשי"ת ה‪ä‬א ָקר‪õ‬ב ‪ . . . . . . . . .‬ה‬ ‫‪êŁ‬א‬ ‫רחמים ֶ ֹ‬ ‫יב‪ִ ֲ ַ Łñ‬‬ ‫‪ï‬רנסת‪ֵ ַ ְ õ‬‬‫‪à‬צרכי ַ ְ ָ ָ‬‫להתע ֵ‪í‬ק ְ ָ ְ ֵ‬ ‫קדם ֵצאת‪ַ ְ ִ ְ õ‬‬ ‫אלימל‪ִ | ü‬מי ֶ ִ ְ ֶ‬ ‫הרמ"ל | ֶֹ‬ ‫‪õô‬לד‪õ‬ת ָ ָ‬ ‫נעם ֱ ִ ֶ ֶ‬ ‫מ‪Ł‬נת ָ ַ ַ‬ ‫ְ‬ ‫ִ ָ‬ ‫ִ ְַ‬ ‫ַֹ‬ ‫עכ”ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר‬ ‫בזה העולם‪.‬‬ ‫ליסע‪ ,‬לזה הודיע הכתוב צדקתו של אברהם כי‬ ‫י‪Łé‬ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ה‬ ‫ִָ ֵ‬ ‫בס"ד‬ ‫היינו רק לקיים דבר ה’‪ ,‬ולעשות נחת רוח ליוצרו‬ ‫ועיקר הניסיון של אברהם היה שאף שהבטיח‬ ‫מה שהלך לא לצד הבטחת האמורות אלא לעשות‬ ‫שיתגדל ויתפרסם אלקותו ית’ לעיני כל הברואים‬ ‫לו השי”ת שכר גדול‪ ,‬היה עליו להתעלות וללכת‬ ‫דבר השם” עכ”ל‪.‬‬ ‫בכל מקום בואו זהו עיקר כוונתו בהליכתו זאת”‬ ‫בכוונה רצויה לקיים רצון הבורא ולא לקיים‬ ‫ולפי זה‪ ,‬הניסיון לאברהם היה‪ ,‬אם ילך לדרכו‬ ‫עיי”ש באריכות מש”כ עוד בזה‪.‬‬ ‫המצוה מחמת הבטחות של כסף וזהב ושאר‬ ‫מחמת ציווי ה’ או שמא ילך מחמת ההבטחות‪.‬‬ ‫לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש ‪8‬‬ ‫מחוברים‬ ‫ניתן להשיג את הגיליון‬ ‫מתחילים‬ ‫את היום!‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬שוקי קנר‬ ‫מדי שבוע בכל סניפי‬ ‫להצטרפות‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ישירות למייל האישי‬ ‫קו מענה הלכה‬ ‫עיצוב ועימוד עלונים‪ :‬שוקי קנר‬ ‫העלון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫"ספרי אור החיים"‬ ‫ירושלים‪ :‬ירמיהו ‪ | 13‬שאולזון ‪ | 49‬הפסגה ‪ | 45‬בר אילן ‪ | 4‬חבקוק ‪ • 2‬בית שמש‪ :‬שדרות‬ ‫האמוראים ‪ | 63‬נחל ניצנים ‪ | 3‬יהודה הנשיא ‪ • 6‬בני ברק‪ :‬רבי עקיבא ‪ | 152‬רבי עקיבא ‪68‬‬ ‫| הרב שך ‪ | 8‬אהרנוביץ ‪ | 12‬נחמיה ‪ | 28‬כהנמן ‪ • 64‬מודיעין עילית‪ :‬שד' יחזקאל ‪ | 2‬חפץ‬ ‫‪02-803-9999‬‬ ‫חיים ‪ 7‬אלעד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ • 94‬אשדוד‪ :‬יהודה הנשיא ‪ | 8‬אליעזר בן הורקנוס ‪ 8‬ביתר‬ ‫או במייל‪rav@abiryaakov.com :‬‬ ‫עילית‪ :‬הרן ‪ • 9‬חיפה‪ :‬מיכאל ‪ 27‬נתיבות‪ :‬הרמב"ם ‪ 1‬נתניה‪ :‬הס ‪ 18‬פתח תקוה‪ :‬רוטשילד ‪75‬‬ ‫קו השיעורים – קול הלשון‪03-6171077 :‬‬ ‫לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ב‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫ֵמה’ ִמצְ ֲע ֵדי גֶ בֶ ר ּכֹונָ נּו‪ :‬השגחה פרטית מופלאה‪,‬‬ ‫לא ידוע כמה שעות הוא שכב כך‪,‬‬ ‫הלך לבקר את אביו בהוראות רבו וניצל מעלילת דם‪...‬‬ ‫עד שהתעורר וגילה את עצמו מתחת‬ ‫ודיווחה כי בתה נחטפה בידי היהודים‪ .‬החיפושים‬ ‫מודעת ה’דרושים’ בכתב העת של קהילת‬ ‫למפולת‪ .‬הוא ניסה לזחול החוצה‬ ‫אחריה עלו בתוהו‪ .‬סמיכות הימים לחג הפסח‬ ‫יהודי טיסאסלר שבהונגריה החליפה ידיים‬ ‫אך לא הצליח‪ | ...‬הסוף המפתיע‪...‬‬ ‫העלתה בקרב האנטישמים את ההנחה כי‬ ‫במהירות‪“ .‬דרוש שוחט!”‪ ,‬צעקו אותיות גדולות‪.‬‬ ‫היהודים שחטוה לצורך אפיית מצות‪ .‬הללו דאגו‬ ‫“לקהילתנו הקדושה דרוש שוחט ירא שמיים”‪,‬‬ ‫מדבר יהודי מגבעת שאול‪ .‬אני עדיין נרגש‬ ‫לשכור עדי שקר שהעידו כי ‘ראו’ בעיניהם כיצד‬ ‫נכתב במודעה‪“ .‬על המעוניינים להגיש מועמדות‬ ‫מכל המעשה שארע במוצאי שבת פרשת ראה‬ ‫הרגו היהודים את הנערה‪.‬‬ ‫להראות בקיאות בהלכות שחיטה ובדיקה ולהיות‬ ‫עם תושב השכונה‪ ,‬יהודי מבוגר שמתגורר לבדו‪.‬‬ ‫מפקד המשטרה‪ ,‬שהיה שונא ישראל מובהק‪,‬‬ ‫בעלי ניסיון באומנות השחיטה”‪ .‬בהמשך נכתב‬ ‫לקראת צאת השבת אחזה בו סחרחורת‪ ,‬והוא‬ ‫החליט לנצל את ההזדמנות ולפתוח בחקירה‪.‬‬ ‫כי על המועמדים לבוא להתארח בעיירה שבת‬ ‫נאחז בארון הספרים בביתו‪ .‬הוא תפס במדף‬ ‫חשדו של המפקד גבר כששמע כי באותו שבוע‬ ‫אחת‪ ,‬שבמהלכה יתהו רבני המקום על קנקנם‪.‬‬ ‫בחזקה‪ ,‬ולפתע התנתק הארון ממקומו והתמוטט‬ ‫הופיעו בטיסאסלר שלושה שוחטים אורחים‪...‬‬ ‫ארבעה שוחטים מערי הסביבה נענו לקריאה‪.‬‬ ‫על גבי היהודי‪ .‬ספרי הקודש נפלו והתפזרו‪ ,‬ובעל‬ ‫ִשמעה של עלילת הדם נפוץ בכל העולם‪ .‬על‬ ‫הם נטלו את תיק השחיטה ויצאו לעשות את‬ ‫הבית בעצמו נשכב על הרצפה מתחת לארון‬ ‫אף עדותם של מלומדים נוצרים כי היהודים אינם‬ ‫השבת בעיירה‪.‬‬ ‫ואיבד את ההכרה‪.‬‬ ‫משתמשים בדם בחג הפסח ובכל השנה‪ ,‬פשטה‬ ‫ר’ דוד השוחט היה אחד מהארבעה‪ .‬בדרכו‬ ‫לא ידוע כמה שעות הוא שכב כך‪ ,‬עד שהתעורר‬ ‫כאש‬ ‫העלילה‬ ‫לטיסאסלר החליט לעצור בעיר היידודורוג‬ ‫וגילה את עצמו מתחת למפולת‪ .‬הוא ניסה לזחול‬ ‫בשדה קוצים‪ .‬צרה‬ ‫ָ(‘ד ָאראג’ ביידיש) שבהונגריה‪ ,‬שבה התגורר רבי‬ ‫גדולה התרגשה על יותר מזה לא היה‬ ‫שמואל פרנקל‪ ,‬ששימש רב ואדמו”ר‪ .‬שמו היה‬ ‫החוצה אך לא הצליח‪ .‬הבית נעול‪ ,‬הוא נמצא‬ ‫צריך‪ .‬דבריו באו‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫מפורסם כבעל מופתים שרבים נושעו מברכותיו‪.‬‬ ‫כאן לבדו‪ ,‬ואף אחד לא יודע על מה שקורה אתו‬ ‫ברגעים אלו‪ .‬כמה זמן הוא יחזיק מעמד מתחת‬ ‫לשונאי ישראל‬ ‫החוק‬ ‫רשויות‬ ‫דוד ביקש לסור למשכנו ולקבל את ברכתו‪.‬‬ ‫לארון? מתי ישימו לב להעדרו ויבואו להציל‬ ‫בדיוק בזמן‪.‬‬ ‫מעצמן‬ ‫פרקו‬ ‫“באתי לרבנו בדרכי לטיסאסלר”‪ ,‬סיפר ר’‬ ‫אותו? והאם כשזה יקרה‪ ,‬יהיה את מי להציל?‬ ‫האם פנתה אל‬ ‫ֵ‬ ‫כל אמת מידה‬ ‫דוד‪“ .‬אני מתכוון להיבחן שם בתקווה להתקבל‬ ‫זמן רב הוא התענה מתחת לארון שקרס‪ ,‬עד‬ ‫מקצועית‪ ,‬והחלו השלטונות ודיווחה‬ ‫למשרת שוחט העיירה”‪ .‬ר’ דוד ציפה לקבל‬ ‫ששמע דפיקות על דלת ביתו‪ .‬הוא התחיל לצעוק‬ ‫ברכה להצלחה‪ ,‬ואולם תגובתו של האדמו”ר‬ ‫כי בתה נחטפה‬ ‫לבצע מעצרים בלי‬ ‫שלושת‬ ‫הבחנה‪.‬‬ ‫הייתה מפתיעה‪.‬‬ ‫בכל הכוח‪ ,‬אבל קולו החלוש לא עבר את מפתן‬ ‫בידי היהודים‪.‬‬ ‫שבאו‬ ‫השוחטים‬ ‫“מצוות כיבוד אב חשובה ביותר”‪ ,‬אמר לו רבי‬ ‫הדלת‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬בלי קשר לצעקות נפרצה‬ ‫לעיירה ‪ -‬ר’ שלמה החיפושים אחריה‬ ‫שמואל‪ .‬ר’ דוד נדרך‪ ,‬שכן הוא לא העלה כלל‬ ‫הדלת‪ ,‬ובפתח הופיעו אנשי הצלה ומכבי אש‪.‬‬ ‫שוורץ‪ ,‬ר’ אברהם עלו בתוהו‪ .‬סמיכות‬ ‫את שמו של אביו בפגישתם‪“ .‬דומני שכדאי יהיה‬ ‫הם מיהרו להרים את הארון ולפנות את הפצוע‪.‬‬ ‫בוקסבוים ור’ לייב הימים לחג הפסח‬ ‫כי קודם שתמשיך לכיוון טיסאסלר תפנה לעיר‬ ‫החדר היה חם וחנוק‪ ,‬ומיד אווררו אותו‪ ,‬הגישו לו‬ ‫העלתה בקרב‬ ‫ברוין ‪ -‬שולחו‬ ‫היידוננש‪ ,‬שבה אביך מתגורר”‪.‬‬ ‫שתייה‪ ,‬חיברו לו אינפוזיה של נוזלים ופינו אותו‬ ‫לבית חולים‪ .‬חייו נצלו‪.‬‬ ‫האנטישמים את‬ ‫למעצר ממושך‪ ,‬עם‬ ‫ר’ דוד נדהם מההוראה הבלתי‪-‬צפויה‪“ .‬סע‬ ‫לשלום”‪ ,‬נפרד ממנו רבי שמואל בפנים מאירות‪,‬‬ ‫תוך ימים לא רבים הוא התרפא מהטראומה‬ ‫יהודים‪ ,‬עשרים ההנחה כי היהודים‬ ‫עוד‬ ‫במספר‪.‬‬ ‫“שה’ יהיה בעזרך תמיד”‪.‬‬ ‫הקשה ושב לאיתנו‪ .‬פגשתי אותו ושאלתיו‬ ‫שחטוה לצורך‬ ‫דבר עלילת הדם‬ ‫כשיצא מהחדר תהה ר’ דוד כיצד לנהוג‪ .‬הוא‬ ‫לשלומו‪ ,‬וכך הוא סיפר לי על כל מה שעבר עליו‪.‬‬ ‫בטיסאסלר הגיע אפיית מצות‪ .‬הללו‬ ‫רצה בכל מאודו להקדים את נסיעתו לטיסאסלר‬ ‫“איך לדעתך ידעו אנשי הצלה לפרוץ אלי‬ ‫דאגו לשכור עדי‬ ‫גם לאוזנו של דוד‬ ‫ככל האפשר‪ ,‬כדי שסיכוייו להתקבל לשוחט יהיו‬ ‫הביתה?” הוא שאל אותי‪.‬‬ ‫שקר שהעידו כי‬ ‫שהיה‬ ‫השוחט‪,‬‬ ‫גבוהים‪ .‬אך מאידך גיסא חזקה עליו פקודתו של‬ ‫“איך באמת?”‬ ‫‘ראו’ בעיניהם כיצד‬ ‫רק‬ ‫אליה‪.‬‬ ‫בדרכו‬ ‫רבי שמואל‪ ,‬ואותה לא העז להפר‪.‬‬ ‫“אגיד לך‪ .‬בוא תראה איזו השגחה פרטית יש‬ ‫ר’ דוד יצא להיידוננש‪ ,‬לבקר את אביו‪ ,‬כהוראת‬ ‫הרגו היהודים את‬ ‫פשר‬ ‫את‬ ‫הבין‬ ‫אז‬ ‫הרבי‪ .‬השינוי במסלול עיכב את בואו לטיסאסלר‬ ‫כאן‪ .‬יש לי אחות בארצות הברית‪ .‬בכל יום ראשון‬ ‫הוראתו התמוהה‬ ‫הנערה‬ ‫של רבי שמואל‬ ‫למשך כמה ימים‪ ,‬אך הוא שמח שזכה לקיים את‬ ‫בשעה שלוש בצהריים אנחנו מקיימים שיעור‪.‬‬ ‫אני מוסר לה דברי השקפה ומוסר‪ ,‬וכך אנחנו‬ ‫לשנות את מסלול‬ ‫מצוות רבו ומצוות כיבוד אב‪.‬‬ ‫מתחזקים ביחד‪ .‬זה כבר שש עשרה שנה שאנחנו‬ ‫הנסיעה ולבקר את אביו‪ .‬בזכות העיכוב ניצל‬ ‫זה היה בשנת תרמ”ב‪ .‬בעיירה טיסאסלר‬ ‫מקיימים את הקביעות הזאת‪.‬‬ ‫מליפול בידי שונאי ישראל‪ ,‬כפי שקרה לעמיתיו‬ ‫התגוררה קהילה יהודית קטנה ובה כמה מאות‬ ‫לא עבר עלינו יום ראשון בשבוע‪ ,‬מבלי‬ ‫השוחטים‪.‬‬ ‫יהודים‪ .‬ופתאום התחוללה דרמה שחוללה‬ ‫שאתקשר אליה בשעה שלוש בצהרים‪ .‬גם באותו‬ ‫פרשת עלילת הדם בטיסאסלר נמשכה זמן‬ ‫טלטלה בעולם כולו‪ .‬בשבת קודש‪ ,‬ארבעה ימים‬ ‫לפני חג הפסח‪ ,‬נעלמה אסתר שוימושי‪ ,‬נערה‬ ‫יום ראשון גורלי‪ ,‬חיכתה אחותי לטלפון שלי‪.‬‬ ‫רב‪ ,‬וזכתה לתהודה נרחבת בעיתונות של אותם‬ ‫נוצרייה‪ ,‬ששימשה משרתת‪.‬‬ ‫השעה שלוש הגיעה ואני לא התקשרתי אליה‪.‬‬ ‫ימים‪ .‬לכל אורך תקופת המשפט שהו ה’נאשמים’‬ ‫אימּה של הנערה יצאה לחפשה ושאלה‬ ‫לא יכולתי להתקשר‪ ,‬כי הייתי מתחת להריסות‪.‬‬ ‫היהודים בכלא עיר המחוז נירג’האזה‪ ,‬בהמתנה‬ ‫עוברים ושבים אם מישהו ראה את בתה‪ .‬לבסוף‬ ‫היא חיכתה וחיכתה‪ ,‬ראתה שהטלפון לא מגיע‬ ‫להשלמת החקירה והגשת כתב אישום‪ .‬ביניהם‬ ‫היו שלושת השוחטים האורחים‪ ,‬שבאו לאותה‬ ‫פגשה את יוסף שארף‪ ,‬שמש בית הכנסת‪ .‬הוא‬ ‫והתקשרה אלי‪ .‬שמעתי את הטלפון מצלצל אך‬ ‫שבת שבה נעלמה הנערה הנוצרייה‪.‬‬ ‫התחיל לנחמה שלא תדאג יתר על המידה‪ ,‬וכי‬ ‫לא יכולתי לענות לו‪ .‬כשראתה שאיני עונה היא‬ ‫כעבור ארבעה‪-‬עשר חודשי מעצר וארבעים‬ ‫בקרוב תימצא בתה‪.‬‬ ‫התקשרה לכל הבנים שלי‪ .‬הם התקשרו אלי וגם‬ ‫ושניים ימי משפט דרמטיים‪ ,‬זוכו היהודים מכל‬ ‫“הביטי”‪ ,‬אמר בחוסר דעת‪“ ,‬גם לפני שנה‪,‬‬ ‫להם לא עניתי‪ .‬כיוון שכך הם הבינו שמשהו‬ ‫אשמה ושוחררו‪ .‬הסנגור שניצח על הזיכוי היה‬ ‫סמוך לחג הפסח‪ ,‬נעלם ילד נוצרי‪ .‬אנשים רעים‬ ‫חמור קרה אתי‪ ,‬ומיהרו להזמין את ‘הצלה’‪.‬‬ ‫קארוי אטווש‪ ,‬פוליטיקאי וסופר הונגרי‪ .‬הוא‬ ‫כבר מיהרו להעליל על היהודים כי הרגו את‬ ‫הם הגיעו ממש ברגע האחרון”‪.‬‬ ‫פרסם את זיכרונותיו בספר בן שלושה כרכים‪,‬‬ ‫הילד כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות‪ ,‬אך‬ ‫את כל השתלשלות העניינים שמעתי מבעל‬ ‫ובו תיאר את מהלך האירועים ואת חוויותיו‬ ‫כעבור כמה שעות הופיע הילד בריא ושלם”‪.‬‬ ‫המעשה‪ ,‬ונדהמתי לשמוע מה גדול כוחו של‬ ‫האישיות‪.‬‬ ‫יותר מזה לא היה צריך‪ .‬דבריו באו לשונאי‬ ‫שיעור קבוע‪ ,‬להציל ממוות לחיים‪.‬‬ ‫(גל’ שיחת השבוע)‬ ‫האם פנתה אל השלטונות‬ ‫ישראל בדיוק בזמן‪ֵ .‬‬ ‫(גל’ השגחה פרטית)‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ג‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים מאלפים‬ ‫מצדיקי הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫באתי להיות מנקה‪ .‬יש את המשרה ‪ -‬מצויין‪ ,‬הבה אתחיל‪ .‬אם המשרה כבר נתפסה ‪ -‬הנח לי ואלך לחפש פרנסה אחרת‪.‬‬ ‫לשמש מגיד שיעור?! אני?!?!’ ‘כן‪ ,‬אתה‪ .‬אתה האיש‪ .‬באת הנה בדיוק בזמן‪ .‬אל תספר לי סיפורים‪...‬‬ ‫‘כן‪ ,‬אתה‪ .‬אתה האיש‪ .‬באת הנה בדיוק בזמן‪ .‬אל תספר לי סיפורים‪...‬‬ ‫אהרן היה בחור צעיר‪ ,‬בעת שנשלח ללמוד בישיבה‪ ,‬בה התקשה מאוד‬ ‫באת הנה להציע את עצמך לעבודה ‪ -‬כי אתה זקוק לכסף‪ .‬הנה לך עבודה‪,‬‬ ‫לתפקד‪ .‬אין לדעת מה הביא לתוצאה העצובה‪ ,‬אך בסופו של דבר‪ ,‬מצא את‬ ‫ומשכורת בצידה‪ .‬בוא תשמש כמגיד שיעור! אתה נראה לי מועמד מתאים‬ ‫עצמו מחוץ לכותלי הישיבה‪.‬‬ ‫מאוד!’‬ ‫לא ארך זמן רב עד שמצא את החברים הלא נכונים בשכונת פארקאווי‬ ‫אהרן הפך נבוך‪ .‬אכן כן‪ ,‬הוא זקוק לכסף‪ ,‬אך לא התכוון לחזור להיכל‬ ‫שבניו יורק בה התגורר‪ ,‬ומשם ואילך הידרדרותו היתה בלתי נמנעת‪ ,‬עד‬ ‫הישיבה‪ ,‬לא ללמוד ובטח שלא ללמד! האומנם? הוא ישמש כמגיד שיעור?‬ ‫ששינה את שמו‪ ,‬את מלבושיו‪ ,‬ואת חזותו החיצונית‪ .‬נראה כאילו שכח את‬ ‫‘תראה‪ ’,‬אמר לו ראש הישיבה‪‘ ,‬אם תתקשה במשהו ‪ -‬אני כאן לעזור לך‪,‬‬ ‫מקורו‪ ,‬את החינוך שהוענק לו בילדותו‪ ,‬והתנהגותו כאחד הריקים‪ ,‬ה’ ישמור‪.‬‬ ‫להכין שיעורים‪ ,‬להשיב לשאלות‪ ,‬לסייע לך להבין וגם להסביר‪ .‬כמובן ‪-‬‬ ‫אלא שבהיותו רחוק מהוריו‪ ,‬עול פרנסתו‬ ‫גם משכורתך תשולם על ידי‪ ,‬מדי חודש בחודשו‪ .‬הנח לניקיון‪ ,‬אותו יוכלו‬ ‫הוטל עליו‪ ,‬ולפיכך הוא חיפש עבודה‪ .‬מודעה‬ ‫לעשות אחרים‪ .‬מגיד שיעור ‪ -‬זה תפקידך‪ ,‬זו משרתך‪ ,‬עלה והצלח!’ ‪ -‬אמר‬ ‫שהכריזה על ישיבה שמחפשת מנקה צדה‬ ‫‘כן‪ ,‬אתה‪ .‬אתה האיש‪.‬‬ ‫ראש הישיבה ולחץ את ידו בחמימות‪...‬‬ ‫את עיניו‪ ,‬והוא פנה לישיבה והציע את עצמו‬ ‫באת הנה בדיוק‬ ‫תוהה ונבוך‪ ,‬נאלץ אהרן לחפש פינה שקטה‪ ,‬להחליף לבגד רבני הולם‪,‬‬ ‫למשרת המנקה‪ .‬הוא נקרא לראיון עבודה‬ ‫בזמן‪ .‬אל תספר לי‬ ‫ולשוב תוך שעה קלה להיכל הישיבה ‪ -‬לקבוצת התלמידים הממתינה לו‪.‬‬ ‫בחדרו של ראש הישיבה‪ ,‬שהבין מהשיחה כי‬ ‫סיפורים‪ ...‬באת הנה‬ ‫‘ננסה‪ ,‬נראה‪ - ’...‬הרהר בעגמימות מה‪ ,‬לא העלה בדעתו שיש סיכוי‪...‬‬ ‫הנער שלפניו אינו עוד אחד מהשכונה‪ ,‬אלא‬ ‫להציע את עצמך‬ ‫ביום שלמחרת‪ ,‬כבר עמד אהרן בבית המדרש‪ ,‬נושא שיעור מרתק‪ .‬ראש‬ ‫תלמיד ישיבה בעבר שהתרחק מהיהדות‪,‬‬ ‫לעבודה ‪ -‬כי אתה‬ ‫הישיבה עמד לימינו ותמך בו‪ ,‬יישב את מה שמורכב וסייע לו בהסברה‪.‬‬ ‫ופנה אליו בנעימות‪:‬‬ ‫זקוק לכסף‪ .‬הנה לך‬ ‫‘ראה נא‪ ,‬אהרן יקירי! מנקה כבר מצאנו‪ ,‬אך‬ ‫בהתפתחות יוצאת דופן‪ ,‬מהרגע בו הציע את עצמו כמנקה ועד שזכה‬ ‫עבודה‪ ,‬ומשכורת‬ ‫התפנתה דווקא משרה אחרת‪ ,‬שמתאימה לך‬ ‫בקבוצת תלמידים שומעי לקחו המחוברים אליו והוא להם כדמות מאירה ‪-‬‬ ‫בדיוק‪ .‬משרת מגיד שיעור‪ .‬יש כאן בישיבה‬ ‫תשמש‬ ‫בצידה‪ .‬בוא‬ ‫לא עברו אלא שבועיים ימים‪...‬‬ ‫קבוצה של יהודים מבוגרים שעושים את‬ ‫כמגיד שיעור! אתה‬ ‫מאז‪ ,‬חזר אהרן להתענג על מתיקות התורה‪ ,‬עלה ונתעלה בה‪ .‬בהמשך‬ ‫דרכם בעולמה של הגמרא לראשונה בחייהם‪,‬‬ ‫נראה לי מועמד‬ ‫התחתן‪ ,‬הפך למרביץ תורה נערץ‪ ,‬וכיום משמש הוא כראש כולל חשוב כאן‬ ‫בארץ‪ .‬נקל לשער את גודל הכאב אם נפשו היתה נאבדת בתהום הניקיון‪,‬‬ ‫ואני זקוק למגיד שיעור עבורם‪.‬‬ ‫מתאים מאוד!’‬ ‫והיה ממשיך לחיות את חייו כגוי לכל דבר‪ .‬אך ראש הישיבה זיהה בזמן אמת‬ ‫נראה לי שהתפקיד הזה הולם אותך‪ ,‬הלא‬ ‫אכן‬ ‫אהרן הפך נבוך‪.‬‬ ‫את הנפש שלפניו‪ ,‬ופעל ברגעי הזדמנות להציל נפש בישראל מכיליון רוחני!‬ ‫כן?’‬ ‫כן‪ ,‬הוא זקוק לכסף‪,‬‬ ‫סיפור מדהים זה‪ ,‬מאיר אלומה בוהקת על ההזדמנויות שיש לכולנו‪ .‬כמה‬ ‫אהרן התנער מהרעיון‪ ,‬עיוות את פניו‬ ‫לחזור‬ ‫אך לא התכוון‬ ‫כולנו נתקלים בנפשות תועות ותוהות‪ ,‬כמה לכולנו יש הזדמנויות למכביר‬ ‫לשלילה‪ .‬הוא? מגיד שיעור? והלא צורת אות‬ ‫לא‬ ‫הישיבה‪,‬‬ ‫להיכל‬ ‫לתפוס עוד נשמה יהודית‪ ,‬לזכות עוד אדם‪ ,‬להעניק מימד רוחני לחייו של‬ ‫לא קרא מזה זמן רב‪ ,‬והלא חזותו אינה לא‬ ‫ללמוד ובטח שלא‬ ‫יהודי מבולבל‪ .‬זה קרוב אלינו כל כך‪ ,‬צריך רק להיות דרוך‪ ,‬לפקוח עין‪,‬‬ ‫כשל מגיד שיעור ולא כשל תלמיד‪ ,‬אלא רחוק‬ ‫ללמד! האומנם?‬ ‫לזהות הזדמנויות‪.‬‬ ‫מכך מאוד! שהוא ישמש מגיד שיעור?!‬ ‫כמגיד‬ ‫הוא ישמש‬ ‫ומי שזוכה ‪ -‬אשרי לו ואשרי חלקו‪ ,‬זהו מזכה הרבים אמיתי‪ .‬יהודי שתופס‬ ‫ראש הישיבה הבין את פשר הסירוב‪ ,‬אך‬ ‫שיעור?‪...‬‬ ‫יהודי אחר‪ ,‬יהודי שמזהה הזדמנות לפעול כדי לקרב יהודים‪ ,‬יהודי שזוכה‬ ‫לא התכוון לוותר‪‘ .‬אינני מבין מה הבעיה’‪,‬‬ ‫לעשןת משהו כדי להעניק ליהודי אחר טעם במצוה‪ ,‬רצון להשתפר‪ ,‬חיזוק‬ ‫סח כמיתמם‪‘ ,‬הלא יש לך היסטוריה בלימוד‬ ‫ביראת שמים או טעם מתוק של דף גמרא ‪ -‬אין לשער ולתאר עד כמה גדולה‬ ‫הגמרא‪ ,‬אתה מבין בתחום‪ .‬אינני מציב אותך בפני קבוצת גאונים בכירים‪,‬‬ ‫זכותו‪ ,‬אי אפשר לדמיין לאן הוא יוביל‪.‬‬ ‫אלא מול קבוצת אנשים שזה עתה עושים צעדים ראשונים‪ .‬בוא ותהפוך‬ ‫ואז ‪ -‬הוא זוכה‪ ,‬בגדול‪ .‬זיכוי הרבים זו הדרך להידבק באמת בבורא עולם‪,‬‬ ‫למגיד שיעור עבורם!’ ‪ -‬כמעט התחנן ראש הישיבה‪...‬‬ ‫לפעול להגשמת הייעוד של הפצת קידוש שם שמים בעולם‪ .‬ולכן‪ ,‬דבר זה‬ ‫‘מה פתאום?’ ‪ -‬השיב אהרן ומשך בכתפיו‪‘ ,‬נו‪ ,‬באמת‪ .‬באתי להיות מנקה‪.‬‬ ‫מזכה בהבטחה הכבירה לזכות לקרבת ה’‪ ,‬ובברכתו הטובה בכל מעשי ידינו!‬ ‫יש את המשרה ‪ -‬מצויין‪ ,‬הבה אתחיל‪ .‬אם המשרה כבר נתפסה ‪ -‬הנח לי‬ ‫(פניני פרשת השבוע)‬ ‫ואלך לחפש פרנסה אחרת‪ .‬לשמש מגיד שיעור?! אני?!?!’‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ד‬ ‫מחוברים‬ ‫מעשיות ולקחים‬ ‫מאלפים מצדיקי‬ ‫הדורות‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פנינים על הפרשה‪:‬‬ ‫עצות וסגולות‪:‬‬ ‫לוֹ ֵמד ִהיא ַּת ְבלִ ין לַ ֵ ּי ֶצר ָה ָרע‪ְּ ,‬ד ִאם ּ ָפגַ ע ָ ּב ָא ָדם‬ ‫מי שנוח לבריות בידוע שהוא נוח‬ ‫יִ ְמ ׁ ְש ֵכהוּ לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש ָמקוֹ ם ׁ ֶש ַ ּב ֲע ֵלי ְּת ִר ִיסין‬ ‫‘לתת לך את הארץ’ רמז לשב”ק‬ ‫עוֹ ְמ ִדים‪ְ ,‬וזֶ הוּ ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירס‪:‬‬ ‫לשמים‬ ‫ָל ֶתת לְ ָך ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ּזֹאת לְ ִר ׁ ְש ָּת ּה ְוגוֹ ’ (בראשית טו ז)‪ֶ .‬את ָה ָא ֶרץ‬ ‫על ידי לימוד התורה זוכה לכמה מעלות‬ ‫ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח נ ַֹח ִא ׁיש ַצ ִ ּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה‬ ‫ַה ּזֹאת ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ַ‘ש ַ ּבת ק ֶֹד ׁש’ ִעם ַה ֵּתבוֹ ת ְוכוּ’‪ַ ,‬וּמה ַ ּגם ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינוּ‬ ‫ְוּבנֵ י ּג ֶֹמר ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ְו ִר ַיפת ְותֹגַ ְר ָמה (י ג)‪ָּ .‬כאן‬ ‫ְּב ֹדר ָֹתיו ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹח (ו ט)‪.‬‬ ‫ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ ם‪ֶ ׁ ,‬שבּ וֹ ָ ּב ַחר ה’ ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ְוכוּ’‪ֶ ׁ ,‬שהוּ א הוּ א ׁ ֶש ִה ִּכיר ֶאת‬ ‫ָ ּבא לִ ְרמֹז ַה ּתוֹ ֲעלִ ּיוֹ ת ַה ִ ּנ ְמ ׁ ָשכוֹ ת ָל ָא ָדם ֵמ ַה ִּל ּמוּ ד‪,‬‬ ‫יֵ ׁש לְ ַד ְק ֵּדק ָל ָּמה ָּכ ַתב ְּת ָל ָתא נ ַֹח ְּב ַהאי ְק ָרא‪.‬‬ ‫בּ וֹ ְראוֹ ִמ ֻּכ ָּלם‪ַ ,‬עד ֶ ּג ֶדר ׁ ֶש ָחזְ רוּ ֻּכ ָּלם אוֹ ֻר ָ ּבם לְ ַה ֲא ִמין ַ ּבה’ ַ ּב ּׁ ָש ַמיִ ם‬ ‫ְו ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ָפ ֵר ׁש ְּב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא‬ ‫ִמ ַּמ ַעל ְו ַעל ָה ָא ֶרץ ִמ ַ ּת ַחת ֵאין עוֹ ד ְוכוּ’‪ֶ ׁ ,‬ש ַעל זֶ ה ָע ָליו נֶ ֱא ַמר (ישעיה מא‬ ‫ִּכי ַהלּ וֹ ֵמד גּ וֹ ֵרם ׁ ֶשה’ ַמ ׁ ְש ֶרה ׁ ְשכִ ינָ תוֹ ָע ָליו‪.‬‬ ‫ְועוֹ ד‪ַ ,‬הלּ וֹ ֵמד ְמ ַמ ֵּתק ַה ִ ּדינִ ים ַוּמכְ נִ ַיע ִס ְט ָרא‬ ‫(אבות פ”ג מ”י) כָּל ׁ ֶשרוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ רוּ ַח‬ ‫ח) ַ‘א ְב ָר ָהם א ֲֹה ִבי’ ְוכוּ’‪ְ ,‬ו ָכל ׁ ֶש ֵּכן ְו ַקל וָ ח ֶֹמר הוּ א ׁ ֶש ַעל זֹאת הוֹ ִסיף לוֹ‬ ‫ַא ֲח ָרא‪ְ .‬ועוֹ ד‪ַ ,‬הלּ וֹ ֵמד זוֹ ֶכה לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ָ ּבעוֹ ָלם‬ ‫ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ‪ְ ,‬וכָל ׁ ֶש ֵאין רוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה‬ ‫ִּב ׁ ְשמוֹ אוֹ ת ה’ ָהרוֹ ֶמזֶ ת לְ ׁ ֵשם ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ַּכ ָ ּידוּ ַע‪ֶ ׁ ,‬ש ַעל ְמנָ ת ֵּכן ָהיְ ָתה זֹאת‬ ‫ַה ֶּזה ָוּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ְ .‬וזֶ הוּ ְוּבנֵ י ּג ֶֹמר‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‬ ‫ֵה ֶימנּ וּ ֵאין רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ‪ּ ָ .‬בזֶ ה יִ ְת ּ ָפ ֵר ׁש‬ ‫ֵמ ִא ּתוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך‪ ,‬לִ ְרמֹז לוֹ ַ ּבה’ ׁ ֶשהוּ א הוּ א ַה ִ ּנ ְב ָחר לְ ׁ ָש ְר ָת ּה וּ לְ ָד ְב ָקה ָ ּב ּה‪,‬‬ ‫ּתוֹ ֲעלוֹ ת ַהלּ וֹ ֵמד ַמה ֵהם‪ַ ,‬א ׁ ְש ְּכנַ ז‪ְ ,‬ק ֵרי ֵ ּבהּ א’‬ ‫ַה ָּכתוּב ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ִ ,‬אם ָר ִצ ָית‬ ‫ֹאמר‬ ‫ְוזֶ הוּ ָל ֶתת לְ ָך ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ּזֹאת לְ ִר ׁ ְש ָּת ּה‪ֵ ,‬מ ַע ָּתה ְו ַעד עוֹ ָלם ְוכוּ’‪ .‬וַ ּי ַ‬ ‫ׁ ָש ַכן ז’‪ ,‬א’ ׁ ֶשהוּ א ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ׁ ֶש ִ ּנ ְק ָרא‬ ‫לַ ֲעמֹד ַעל ָא ָדם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ֵּת ַדע ִאם רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם‬ ‫ֹאמר ִּב ְת ִפ ָּלה‬ ‫ה’ ֱאל ִֹהים ַ ּב ָּמה ֵא ַדע ִּכי ִא ָיר ׁ ֶש ָ ּנה (שם פסוק ח)‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ וַ ּי ַ‬ ‫ֶא ָחד‪ְ ,‬מ ׁ ַש ֵּכן בּ וֹ ׁ ְשכִ ינָ תוֹ ַה ִ ּנ ְק ֵראת ַ ּבת ׁ ֶש ַבע‬ ‫נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ‪ֵ ,‬א ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת ַמ ֲעשָׂ יו ַה ּטוֹ ִבים‪ִ ,‬אם‬ ‫ְוּב ַת ֲחנוּנִ ים‪ַּ ,‬כ ָ ּידוּ ַע ַעל לְ ׁשוֹ ן ֲא ִמ ָירה ְוכוּ’‪ ,‬ה’ ֱאל ִֹהים ׁ ֶש ֵה ָּמה ׁ ְשמוֹ ֶת ָיה‬ ‫ָה ְרמוּ זָ ה בּ ְזַ יִ ”ן‪ְ .‬ו ִר ַיפת‪ ,‬אוֹ ִת ּיוֹ ת רי”ו פ”ת‪ ,‬רי”ו‬ ‫נ ַֹח ְו ַצ ִ ּדיק ְו ָת ִמים ְּבדֹר ָֹתיו‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ׁ ֶשרוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת‬ ‫ַּכנּ וֹ ָדע ְוגַ ם יִ חוּ ָדהּ ְוכוּ’‪ּ ַ ,‬ב ָּמה ֵא ַדע ְּד ַהיְ נוּ ְּב ֵאיזֶ ה ּ ֹכחַ ֲאנִ י זוֹ ֶכה לְ ַמ ְד ֵר ָגה‬ ‫נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ‪ַּ ,‬דע ׁ ֶש ַ ּגם ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹח‪,‬‬ ‫זֹאת‪ָ ,‬מה ֲאנִ י ֶמה ַח ַ ּיי‪ִּ ,‬כי ַ ּב ַער ֲאנִ י ְול ֹא ֵא ַדע‪ְ ,‬וזֶ הוּ ַ ּב ָּמה ֵא ַדע ְוכוּ’‪ִּ ,‬כי‬ ‫ִהיא ִמ ַּדת ַה ְ ּגבוּ ָרה‪ַ ,‬על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ ְמ ַמ ֵּתק אוֹ ָת ּה‪,‬‬ ‫ימנּ וּ ‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫ְּד ַהיְ נוּ רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶ‬ ‫ִא ָיר ׁ ֶש ָ ּנה לְ ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה‪ֶ ,‬א ֶרץ ָה ֶעלְ יוֹ נָ ה ְוכוּ’‪ּ ַ .‬גם ֶר ֶמז ִא ָיר ׁ ֶש ָ ּנה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא‬ ‫וּפ”ת ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא לִ ילִי”ת‪ַ ,‬על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ ַמכְ נִ ַיע‬ ‫ַ‘ה ַּמלְ כוּ ת ֲאדֹנָ י’ ְוכוּ’‪.‬‬ ‫אוֹ ָת ּה‪ְ .‬ותֹגַ ְר ָמה אוֹ ִת ּיוֹ ת וְתָּג רָמָה‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ַ ,‬על‬ ‫שמות נח ובניו רומזים לאדם‬ ‫(פתח האוהל פר’ לך לך)‬ ‫יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ זוֹ ֶכה לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ׁ ֶשהוּ א ָּ‘ת ָגא’ ָ ּבעוֹ ָלם‬ ‫ַה ֶּזה ָוּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבא‪ְ ,‬וּב ָא ְמרוֹ ‘רָמָה’ רָמַז לְ ֶכ ֶתר‬ ‫ולשני יצריו ולנשמה‬ ‫האותות בימות החול ובשבת‬ ‫ּתוֹ ָרה ׁ ֶשהוּ א ָ ּגדוֹ ל ִמ ּׁ ְש ָאר ַה ְּכ ָת ִרים‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫וַ ִ ּי ְהיוּ ְבנֵ י נ ַֹח ַה ּי ְֹצ ִאים ִמן ַה ֵּת ָבה ׁ ֵשם ְו ָחם וָ יָ ֶפת‬ ‫ׁ ָש ְמ ָרה נַ ְפ ׁ ִשי ֵעד ֶֹתיָך וָ א ֲֹה ֵבם ְמאֹד (תהלים קיט קסז)‪ַ .‬ה ַּכ ָ ּונָ ה לְ ִפי ַמה‬ ‫(ט יח)‪.‬‬ ‫ּׁ ֶש ָאנוּ ְמ ַד ְּב ִרים ַעכְ ׁ ָשו ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבת‪ְ ,‬והוּ א ִ ּד ְב ָכל יוֹ ם ָצ ִריְך ַה ִ ּישְׂ ְר ֵאלִ י‬ ‫בעל תורה שהוא נאה במעשיו‬ ‫נִ ְר ֶאה לְ ִפי ֲענִ ּיוּ ת ַּד ְע ִּתי לִ ְרמֹז ַעל ָּכל ַה ּׁ ֵשמוֹ ת‬ ‫ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ ִע ּמוֹ ׁ ְשנֵ י ֵע ִדים‪ּ ַ .‬בחֹל אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ְואוֹ ת ְּת ִפ ִּלין‪ְ ,‬וּב ׁ ַש ָ ּבת‬ ‫דבריו נשמעים‬ ‫ׁ ֶשל ְּבנֵ י נ ַֹח ְותוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהם ְותוֹ לְ דוֹ ת ּתוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהן‪,‬‬ ‫אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ְואוֹ ת ׁ ַש ָ ּבת‪ְּ ,‬ד ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם נִ ְק ָרא ‘אוֹ ת’‪ .‬וּכְ ָבר ָּכ ַת ְבנוּ‬ ‫ישה ְו ַת ְר ׁ ִש ׁיש ִּכ ִּתים ְוד ָֹדנִ ים (י ד)‪.‬‬ ‫ְוּבנֵ י יָ וָ ן ֱאלִ ׁ ָ‬ ‫ִּכי ל ֹא לְ ִח ָ ּנם נִ ְק ְּבעוּ‪ִ .‬ה ֵ ּנה יָ דוּ ַע ִּכי ָה ָא ָדם יֵ ׁש‬ ‫ְּב ִס ַ ּי ְע ָּתא ִד ׁ ְש ַמ ָ ּיא ְּב ֵס ֶפר זֶ ה ִּב ְת ִח ָּלתוֹ (אות א תהלים קיט ו)‪ְּ ,‬ד ַה ְּת ִפ ִּלין‬ ‫בּ וֹ יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְו ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְויֵ ֶצר ָה ָרע‪ְ ,‬ויֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב‬ ‫ֹאש‪ְ ,‬ו ַה ּ ַט ַעם ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‪,‬‬ ‫ְּכפוּ לִ ים ֶא ָחד ַ ּב ָ ּיד ְו ֶא ָחד ָ ּבר ׁ‬ ‫ְּכ ָבר ָּכ ַת ְבנוּ ְּדיָ וָ ן אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘נוֹ י’‪ְּ ,‬דיִ ְהיֶ ה ַ ּב ַעל‬ ‫ְו ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה מוֹ ִרים לוֹ ִּכי ִאם ֶּד ֶרְך יְ ׁ ָש ָרה לַ ֲעבֹד‬ ‫ֹאש ְּכנֶ ֶגד ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ֶשל יָ ד ְּכנֶ ֶגד ׁ ָ‘שמוֹ ר’‪:‬‬ ‫ׁ ֶשל ר ׁ‬ ‫ּתוֹ ָרה נָ ֶאה ְּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ְ ,‬ויִ גְ רֹם לוֹ זֶ ה ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ‬ ‫ֶאת ה’‪ ,‬לַ ֲעסֹק ַ ּב ּתוֹ ָרה ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪ְ .‬ויֵ ֶצר‬ ‫ברית ותפילין ושבת הם כנגד נה”י‬ ‫ְּד ָב ָריו נִ ׁ ְש ָמ ִעים ְוּמ ֻק ָ ּבלִ ים ְּב ֵעינֵ י ְּבנֵ י ָא ָדם‪,‬‬ ‫ָה ָרע ְּב ֶה ֶפְך ַּכ ָ ּונָ תוֹ‪ְ ,‬וּפ ֻע ָּלתוֹ ִהיא לְ ַב ּ ֵטל ֶאת‬ ‫ְו ַא ַּכ ִּתי ָצ ִריְך לְ ַד ְק ֵּדק‪ֵּ ,‬כיוָ ן ׁ ֶש ַה ְּת ִפ ִּלין ֵהם ֵעד ַה ּׁ ֵשנִ י ִעם ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש‪,‬‬ ‫ִּכי ַה ּדוֹ ֵר ׁש ְוּמ ַק ֵ ּים ְּכ ׁ ֶש ּמוֹ כִ ַיח ְּבנֵ י ָא ָדם ַמ ּ ִטים‬ ‫ָה ָא ָדם ַ ּב ֲעבוֹ ַדת ה’ וּ לְ ַב ּ ְטלוֹ ִמ ִ ּק ּיוּ ם ִמ ְצוֹ ת ֲעשֵׂ ה‬ ‫אֹזֶ ן לִ ׁ ְשמ ַֹע ּתוֹ ַכ ְח ּתוֹ ‪ ,‬וּכְ ׁ ֶש ּמוֹ ֶרה ָל ֶהם הוֹ ָראוֹ ת‬ ‫ַס ִ ּגי ְ ּב ַא ַחת ּ ְכמוֹ ְ ּב ִרית ק ֶֹד ׁש ׁ ֶשהוּ א ֶא ָחד‪ְ .‬ו ָכ ַת ְבנוּ (מעגלי צדק תהלים קיט‬ ‫וּ לְ ַה ֲע ִבירוֹ ַעל ִמ ְצוֹ ת ל ֹא ַת ֲעשֶׂ ה‪ְ .‬ו ִה ֵ ּנה ָּכל ָא ָדם‬ ‫ֹאש ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ׁ ֶשל יָ ד‬ ‫יד) ְּד ַה ְּת ִפ ִּלין ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ַההוֹ ד‪ֶ ׁ ,‬של ר ׁ‬ ‫ְמ ַק ְּבלִ ים‪ ,‬וּכְ ׁ ֶש ַּמ ּ ִטיל ֵ ּבינֵ ֶיהם ׁ ָשלוֹ ם ׁשוֹ ְמ ִעים‬ ‫ָראוּ י לְ ִה ָ ּק ֵרא ְּב ׁ ֵשם נ ַֹח‪ָּ ,‬כל ֶא ָחד לְ ִפי ַּד ְר ּכוֹ ‪ִ ,‬אם‬ ‫ְו ֵאינָ ם ְמ ָס ְר ִבים‪ְ .‬וזֶ הוּ ְוּבנֵ י יָ וָ ן‪ָ ,‬ה ָא ָדם ַה ָ ּנ ֶאה‬ ‫ְּכנֶ ֶגד ַההוֹ ד‪ּ ִ ,‬דלְ עוֹ ָלם ַה ֵ ּנ ַצח ִּב ְדכוּ ָרא ְו ַההוֹ ד ְּבנוּ ְק ָבא ַּכ ְמב ָֹאר ַ ּב ִּת ּקוּנִ ים‬ ‫ָא ָדם יָ ׁ ָשר הוּ א ְועוֹ ֵסק ַ ּבתּוֹ ָרה ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים‪,‬‬ ‫(תיקון יח לד‪ְ ):‬וּב ִד ְב ֵרי ַר ֵ ּבנוּ זלה”ה (שער הכונות דרושי העמידה דרוש ב)‪,‬‬ ‫ּדוֹ ֵר ׁש ְו ַה ָ ּנ ֶאה ְמ ַק ֵ ּים‪ְּ ,‬כ ׁ ֶש ּדוֹ ֵר ׁש לִ ְבנֵ י ָא ָדם ְורוֹ ֶצה‬ ‫ָקרֵינַ ן ֵ ּב ּה נוֹ ַח לוֹ ׁ ֶש ִ ּנ ְב ָרא‪ְ ,‬ו ִאם ְּב ֶה ֶפְך ָקרֵינַן ֵ ּב ּה‬ ‫ָללוּ ׁש אוֹ ָת ּה ְּכ ִע ָּסה ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ְמעוּ לִ ְד ָב ָריו‪ְ ,‬ו ַת ְר ׁ ִש ׁיש‪,‬‬ ‫ְּד ִאיהוּ ְּבנֵ ַצח ְו ִא ִיהי ְּבהוֹ ד‪ְ .‬ו ֵכן נַ ִמי ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‪‘ ,‬זָ כוֹ ר’ לִ ְדכוּ ָרא‬ ‫נוֹ ַח לוֹ ׁ ֶשלּ ֹא נִ ְב ָרא‪ְ .‬וּבנֵ י נ ַֹח ׁ ֶש ֵהם ׁ ֵשם ָחם וָ יָ ֶפת‬ ‫ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ לְ נוּ ְק ָבא (זוהר ח”א מח‪ ,):‬וּ ְדכוּ ָרא הוּ א נֵ ַצח ְונוּ ְק ָבא הוּ א הוֹ ד‬ ‫ְּד ַהיְ נוּ יִ ְהיוּ ְּד ָב ָריו ְמ ֻק ָ ּבלִ ים ֲע ֵל ֶיהם ְּכ ַת ְר ׁ ִש ׁיש‪.‬‬ ‫רוֹ ְמזִ ים ַעל ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְויֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְויֵ ֶצר ָה ָרע‪ֵ ׁ ,‬שם‬ ‫ְוזֶ הוּ ִּכ ִּתים ְוד ָֹדנִ ים‪ֵ ּ ,‬פרוּ ׁש‪ַ ,‬אף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ָהיוּ ְּבנֵ י‬ ‫ָּכ ָאמוּ ר‪ ,‬נִ ְמ ָצא ַה ְּת ִפ ִּלין ְו ַה ּׁ ַש ָ ּבת ֻּדגְ ָמא זֶ ה ָלזֶ ה‪:‬‬ ‫רוֹ ֵמז לַ ְ ּנ ׁ ָש ָמה‪ִּ ,‬כי ְּכמוֹ ׁ ֶש ַה ּׁ ֵשם נֶ ְע ָלם ָּכְך ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ְּכ ׁ ֶש ִ ּנ ְתבּ וֹ נֵ ן ַ ּב ָּד ָבר ֵה ֵיטב‪ְּ ,‬ב ֶהכְ ֵר ַח ָּכְך ָצ ִריְך לִ ְהיוֹ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ִ ּי ְהיוּ‬ ‫ָא ָדם ִּכ ּתוֹ ת ִּכ ּתוֹ ת ְמ ֻח ָּל ִקים‪ַ ,‬עכְ ׁ ָשו ַעל יְ ֵדי ְּד ָב ָריו‬ ‫נֶ ְע ֶל ֶמת‪ְ ,‬ויָ ֶפת הוּ א יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְּכ ַמ ׁ ְש ָמעוֹ ‪ ,‬יָ ֶפה הוּ א‬ ‫וּמוּ ָסרוֹ יַ ְחזְ רוּ ּדוֹ ִדים ְו ֵר ִעים‪ְ ,‬וזֶ הוּ ְוד ָֹדנִ ים‪:‬‬ ‫ַה ְּת ִפ ִּלין ׁ ְש ַּתיִ ם נֶ ֶגד נֵ ַצח ְוהוֹ ד‪ְ ,‬ו ַה ּׁ ַש ָ ּבת ַ ּגם ֵּכן ׁ ְש ַּתיִ ם ׁ ֶש ֵהם ‘זָ כוֹ ר’‬ ‫טוֹ ב‪ְ ,‬ו ָחם הוּ א יֵ ֶצר ָה ָרע ׁ ֶש ְּמ ַח ֵּמם גּ וּפוֹ ׁ ֶשל ָא ָדם‪:‬‬ ‫ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח ְוהוֹ ד‪ְ .‬ו ַה ּ ַט ַעם‪ֶ ׁ ,‬ש ֵהם ִמ ְצ ָט ְר ִפים ִעם אוֹ ת‬ ‫התורה והמצוות מכניעים את הקליפות‬ ‫(פיתוחי חותם)‬ ‫ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ׁ ֶשהוּ א ְּכנֶ ֶגד ַהיְ סוֹ ד‪ְ ,‬ו ַהיְ סוֹ ד ֵאינוֹ ִמ ְת ּ ָפ ֵר ׁש ֵמ ַה ֵ ּנ ַצח ְו ַההוֹ ד‬ ‫ואת אומות העולם‬ ‫יהם נֶ ֱא ַמר (בראשית כט ב)‬ ‫לְ עוֹ ָלם‪ְּ ,‬במוֹ ַט”ב ְּת ָל ָתא ַּכ ֲח ָדא יָ ְת ִבי‪ֶ ׁ ,‬ש ֲע ֵל ֶ‬ ‫ַוּמה ּׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (י ה) ֵמ ֵא ֶּלה נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם‬ ‫יצר הטוב מביא את האדם‬ ‫ׁ ְ‘של ֹ ׁ ָשה ֶע ְד ֵרי צֹאן ר ְֹב ִצים ָע ֶל ָיה’‪ַ ,‬היְ נוּ ַעל ַה ַּמלְ כוּ ת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵא ֶּלה ֵהם‬ ‫ְּב ַא ְרצ ָֹתם ִא ׁיש לִ לְ ׁשֹנוֹ לְ ִמ ׁ ְש ּ ְפח ָֹתם ְּבגוֹ יֵ ֶהם‪ ,‬יָ דוּ ַע‬ ‫ללמוד תורה כראוי‬ ‫ַה ַּמ ׁ ְש ּ ִפ ִיעים ַ ּב ַּמלְ כוּ ת‪ְ .‬ו ׁ ַש ּ ִפיר הוּ א ְּד ָח ׁ ְש ִבינַ ן לִ ְת ִפ ִּלין ֵעד ֶא ָחד ַאף ַעל‬ ‫הוּ א ְּד ָהעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים לְ ׁ ֵשם‬ ‫ְּבנֵ י יֶ ֶפת ּג ֶֹמר ָוּמגוֹ ג ָוּמ ַדי ְויָ וָ ן ְו ֻת ָבל ֶוּמ ׁ ֶשְך‬ ‫ַ ּגב ִ ּד ְת ֵרי נִ ינְ הוּ‪ְ ,‬ו ֵכן לַ ּׁ ַש ָ ּבת‪ִ ,‬מ ּׁשוּ ם ְּדנֵ ַצח ְוהוֹ ד ְּת ֵרי ּ ַפלְ ֵגי גּ ָוּפא נִ ינְ הוּ‪,‬‬ ‫ׁ ָש ַמיִ ם ַמכְ נִ ַיע ַה ְ ּקלִ ּ ָפה ַוּמ ְפ ִר ָיד ּה‪ְ ,‬ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַּמ ְפ ִריד‬ ‫ְו ִת ָירס (י ב)‪.‬‬ ‫ִאם ֵּכן ֶא ָחד ֵהם ַּד ְו ָקא‪:‬‬ ‫ַה ְ ּקלִ ּ ָפה ֵאין ּ ֹכחַ ְּביָ ָד ּה לַ ֲעשׂ וֹ ת ַרע ל ֹא לְ ַמ ְע ָלה‬ ‫ְת ִח ָּלה ִה ְת ִחיל ַ ּב ֵ ּי ֶצר ַה ּטוֹ ב ַמה ֵהם ּ ְפ ֻעלּ וֹ ָתיו‬ ‫אות של שבת שהיא קבועה עדיפא מאות של תפילין‬ ‫ְול ֹא לְ ַמ ּ ָטה‪ְ .‬ול ֹא זוֹ ִּבלְ ַבד‪ֶ ,‬א ָּלא ְּכ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ִעים‬ ‫ְותוֹ לְ דוֹ ָתיו‪ְ ,‬וזֶ הוּ אוֹ ְמרוֹ ְּבנֵ י יֶ ֶפת ּג ֶֹמר ָוּמגוֹ ג ְוגוֹ ’‪.‬‬ ‫ְו ִה ֵ ּנה ָהאוֹ ת ׁ ֶשל ׁ ַש ָ ּבת ֲע ִד ָיפא ֵמאוֹ ת ִ ּד ְת ִפ ִּלין‪ְּ ,‬דאוֹ ת ְּד ׁ ַש ָ ּבת ְקבוּ ָעה‬ ‫ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶשל ַמ ְע ָלה‪ַ ,‬אף ָה ֻא ּמוֹ ת ׁ ֶש ְּל ַמ ּ ָטה‬ ‫ּ ֵפרוּ ׁש‪ּ ,‬תוֹ לְ דוֹ ת יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ֵא ֶּלה ֵהם‪ ,‬אוֹ ֵמר ָל ָא ָדם‬ ‫ִעם ָה ָא ָדם ְּכאוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש‪ְּ ,‬ד ִמ ּׁ ְש ַעת ַק ָ ּבלַ ת ׁ ַש ָ ּבת ָּכל ַה ַּליְ ָלה ְו ָכל‬ ‫נִ כְ נָ ִעים ְו ֵאינָ ם עוֹ שִׂ ים ַרע לְ יִ שְׂ ָר ֵאל‪ִּ ,‬כי זֶ ה ָּתלוּ י‬ ‫ְ ּגמֹר ּתוֹ ָרה‪ָ .‬וּמגוֹ ג לִ ְרמֹז ׁ ֶש ִ ּילְ מֹד ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְתמוֹ ֵגג‪,‬‬ ‫ַה ּיוֹ ם‪(ְ ,‬ו) ַה ּׁ ַש ָ ּבת ִעם ָה ָא ָדם ֵאינוֹ נִ ְפ ָרד ִמ ֶּמנּ וּ ֲא ִפלּ וּ ֶרגַ ע ּד ְוּמיָ א ְּדאוֹ ת‬ ‫ָ ּבזֶ ה‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר ֵמ ֵא ֶּלה נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם ְוגוֹ ’‪,‬‬ ‫ְּכמוֹ ׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ה מכ”ב) ְ‘ו ִסיב ְוּב ֵל ּה‬ ‫ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש‪ִ ,‬אם ֵּכן ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָהוֵ י ֵעד ָ ּגמוּ ר ָּכ ֵעד ׁ ֶשל אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש‪,‬‬ ‫ְּכלוֹ ַמר‪ִ ,‬מ ֶּזה ַה ַ ּצ ִ ּדיק ׁ ֶשעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים‬ ‫‘וּמה ַּדי’‪ְּ ,‬כלוֹ ַמר‪ֵ ,‬אין ׁ ִשעוּ ר‬ ‫ַ ּב ּה’‪ָ .‬וּמ ַדי ְקרֵי ֵ ּב ּה ַ‬ ‫ִ ּד ׁ ְשנֵ ֶיהם ְקבוּ ִעים ְו ֵאינָ ם זָ זִ ים‪ַ ,‬אְך ַה ְּת ִפ ִּלין זְ ַמ ָ ּנם ֵאינוֹ ַ ּב ַּליְ ָלה ְּכ ָלל‪,‬‬ ‫טוֹ ִבים לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם‪ ,‬נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם‪ ,‬נִ ְפ ְרדוּ‬ ‫לְ לִ ּמוּ ד ַה ּתוֹ ָרה‪ִּ ,‬כי חוֹ ָבה ַעל ָה ָא ָדם ׁ ֶשלּ ֹא יִ ְת ַ ּב ּ ֵטל‬ ‫ְוגַ ם ַ ּב ּיוֹ ם ֵאין ַמ ִ ּנ ִיחין אוֹ ָתם ָּכל ַה ּיוֹ ם‪ִ ,‬אם ֵּכן ֵעד ְּד ׁ ַש ָ ּבת ָע ִדיף ֵמ ֵעד‬ ‫ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ֵמ ִחבּ וּ ָרם‪ָּ ,‬כל ֶא ָחד ָ ּב ָדד יֵ ׁ ֵשב‪ְ ,‬וזֶ הוּ‬ ‫ִמ ֶּמ ָ ּנה‪ְ .‬ויָ וָ ן אוֹ ִת ּיוֹ ת ְ‘ונוֹ י’‪ֶ ׁ ,‬ש ָ ּצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה נָ ֶאה‬ ‫ִ ּד ְת ִפ ִּלין‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ָש ְמ ָרה נַ ְפ ׁ ִשי ֵעד ֶֹתיךָ ׁ ֶש ֵהם ׁ ָשמוֹ ר ְוזָ כוֹ ר‪ָ ׁ ,‬שמוֹ ר לְ נוּ ְק ָבא‬ ‫ִא ׁיש לִ לְ ׁשֹנוֹ‪ְ .‬ול ֹא לְ ַמ ְע ָלה ִּבלְ ַבד ָ ּג ַרם ַהכְ נָ ָעה‬ ‫ּדוֹ ֵר ׁש ְונָ ֶאה ְמ ַק ֵ ּים‪ְ .‬ו ֻת ָבל ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירס‪ּ ָ ,‬בא‬ ‫ְּד ָהוֵ י ַ ּב ַּליְ ָלה‪ְ ,‬וזָ כוֹ ר לִ ְדכוּ ָרא ְּד ָהוֵ י ַ ּב ּיוֹ ם‪ .‬וָ א ֲֹה ֵבם ְמאֹד‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ֵמ ַא ַחר‬ ‫ֵוּפרוּ ד‪ֶ ,‬א ָּלא ֲא ִפלּ וּ לְ ַמ ּ ָטה נִ כְ נְ עוּ ָה ֻא ּמוֹ ת‪ְ ,‬וזֶ הוּ‬ ‫לִ ְרמֹז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה‬ ‫ׁ ֶש ָה ֵעדוּ ת זוֹ ׁ ֶשל ׁ ַש ָ ּבת ֵאינָ ּה נִ ְפ ֶר ֶדת ִמ ֶּמ ִ ּני ָּכל ַה ַּליְ ָלה ְו ָכל ַה ּיוֹ ם‪ָ ,‬א ַה ְב ִּתי‬ ‫לְ ִמ ׁ ְש ּ ְפח ָֹתם ְּבגוֹ יֵ ֶהם‪ְּ ,‬ד ַהיְ נוּ ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת ׁ ֶש ְּל ַמ ּ ָטה‬ ‫(קידושין ל‪ְּ ):‬ד ַה ּתוֹ ָרה ִהיא ַּתבְלִ ין לַ ֵ ּי ֶצר ָה ָרע‪,‬‬ ‫ֵעדוּ ת זוֹ ׁ ֶשל ׁ ַש ָ ּבת יוֹ ֵתר ִמ ּׁ ֶשל ְּת ִפ ִּלין ָּכ ָאמוּ ר‪ְ ,‬וזֶ הוּ וָ א ֲֹה ֵבם ְמאֹד‪:‬‬ ‫ׁ ֶש ֵהם ָה ַע ִּמים ׁ ֶשל ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת‪ ,‬גַּם ֵהם ֻהכְ נְ עוּ‬ ‫ְו ָא ְמרוּ ַ ּגם ֵּכן (שם) ִאם ּ ָפגַ ע ְּבָך ְמנֻ ָ ּול זֶ ה ָמ ׁ ְש ֵכהוּ‬ ‫(מעגלי צדק אות ש’)‬ ‫ְונִ ְת ּ ָפ ְרדוּ ִא ׁיש ֵמ ַעל ָא ִחיו‪( :‬פיתוחי חותם)‬ ‫לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש‪ְ .‬וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ְו ֻת ָבל‪ַ ,‬ה ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ָא ָדם‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ה‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א‬ ‫אלך”‪ ,‬כי על ידם זוכה האדם‬ ‫להגיע אל התכלית הנרצה של‬ ‫כלומר דמי היה אבי שאר הנביאים‪ ,‬כי‬ ‫הרי לאבי הנביאים לא היה חלק בנבואה‬ ‫ואת הנפש אשר עשו‬ ‫חיים‪-‬נצחיים‪ ,‬כיון שהתמימות‬ ‫ולבניהם כן‪ ,‬וללמדך דאין קשר בין‬ ‫בחרן‬ ‫היא הנקודה הפנימית בעבודתו‬ ‫האב לבנו לגבי חלק הנבואה‪ ,‬ואם כך‬ ‫בהזמר הנורא של האר”י הק’‬ ‫של בר‪-‬ישראל אשר על ידה‬ ‫הרי שהקושיא “הגם שמואל בנביאים”‬ ‫“אזמר בשבחין” של הזמירות‬ ‫מתהפך הכל לטובה והיא‬ ‫עומדת‪ ,‬שמהיכן באמת קיבל שאול את‬ ‫לליל שבת קודש‪ ,‬מבאר רבינו‬ ‫מביאה את המחזיקים בה לחיים מאושרים בעולם‪-‬‬ ‫כח הנביאות שאינה משורש נשמתו כלל‪,‬‬ ‫את הקטע “למעבד נשמתין‬ ‫הזה ובעולם‪-‬הבא‪.‬‬ ‫הוי אומר שקיבל משמואל דאחר שאמר‬ ‫ברוחין חדתין בתרתין ובתלתין”‪,‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' לו שמואל להתנבאות הרי שבכח הצדיק‬ ‫דביכולת צדיק האמת לתת חיות‬ ‫כך מצינו אצל אברהם‪-‬אבינו ע”ה‪ ,‬שהשי”ת‬ ‫שבו להמשיך לשאול הארה חדשה וכח‬ ‫בנשמתו הקיימת של האדם‪ ,‬וגם‬ ‫ציוהו‪“ :‬התהלך לפני והיה תמים” (בראשית יז א’)‪,‬‬ ‫להתנבאות הגם שמצד שורשו לא היה לו את כח‬ ‫האדם‬ ‫ביכולת‬ ‫ואז‬ ‫נותן לו נשמה חדשה לגמרי‬ ‫וכבר ביארנו במקו”א שמלשון “והיה” משמע‬ ‫לעובדו יתברך ומתוך התחדשות שלימה (וזלה”ק‬ ‫שיהתפך אברהם למהות של תמימות‪ .‬ועל‪-‬אף‬ ‫הנביאות כלל‪ ,‬והרי לך דביכולת הצדיק להשפיע‬ ‫בתורה ל”ו‪ :‬ויכול הצדיק להוריש בתורתו שנחדש נשמתין חדתין‬ ‫שזכה לגילויים של הארת‪-‬פנים אשר לא היו אצל‬ ‫נשמה והארה חדשה לגמרי אצל האדם‪.‬‬ ‫(נשמות חדשות) לכל אחד מאנשי מקורביו וכו’ כמובא‬ ‫הצדיקים אשר לפניו‪ ,‬עכ”ז למדו השי”ת לאחוז‬ ‫ובדומה לזה כתיב במדרש (בראשית רבה פרשה‬ ‫בהזמר “למעבד נשמתין חדתין” וכו’ ע”ש)‪.‬‬ ‫תמיד בדרכי התמימות‪.‬‬ ‫פ”ד) עה”פ “ואת הנפש אשר עשו בחרן” (בראשית‬ ‫וכן מצינו גבי שאול המלך שם נאמר ‪( :‬שמואל‪-‬א‬ ‫ומצינו סימוכין אל הדבר‪ ,‬ע”פ הכתוב (בראשית‬ ‫יב ה’) דמהו הלשון “עשו”‪ ,‬והרי אין בכח בני‬ ‫י‪ ,‬יא יב) פסוק י”א‪“ :‬ויהי כל יודעו מאתמול שלשום‬ ‫יח לג) “וילך ה’ כאשר כילה לדבר אל אברהם”‪,‬‬ ‫ויראו והנה עם נביאים ניבא ויאמר העם איש אל אדם “לעשות” נפשות ולברוא נשמות‪ ,‬ומיישב‬ ‫שעניינו‪ ,‬הסתלקות השכינה מאברהם‪-‬אבינו [כפי‬ ‫רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים”‪ .‬המדרש דאברהם ושרה הכניסו בני אדם תחת‬ ‫ערך ההתגלות שהיתה לו בעת שדבר אליו ה’]‪,‬‬ ‫פסוק י”ב‪“ :‬ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על כנפי השכינה‪ ,‬והביאור בזה‪ ,‬דהיה ביד אברהם‬ ‫ואעפ”כ ממשיך הכתוב לומר (שם)‪“ :‬ואברהם‬ ‫צדיק הדור הכוח והיכולת לתת לבני האדם הארה‬ ‫כן היתה למשל הגם שאול בנביאים”‪.‬‬ ‫שב למקומו”‪ ,‬היינו‪ ,‬ששב למקומו וביתו לפרסם‬ ‫וביאור הפסוקים הללו הוא כך‪ ,‬דהכלל ידוע ונשמה של חלק אלוקי ממעל‪ ,‬ואפילו לגוי לתת‬ ‫אלקותו לכל באי עולם‪ ,‬כמו שאמר הכתוב (בראשית‬ ‫דלכל אדם יש יחוד מיוחד לשורש נשמתו‪ ,‬שמשם לו היכולת להתהפך ליהודי‪ ,‬זהו כוחו של צדיק‬ ‫כא ל”ג) “ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם‬ ‫גדולתו ומדריגתו‪ ,‬ויתכן שיש צדיק גדול מאד‪ ,‬להשפיע נשמה והארה חדשה גם למי שמצד‬ ‫ה’ א‪-‬ל עולם”‪ ,‬וזה הוא שאמר “למקומו”‪ ,‬דהיינו‬ ‫שהוא אפילו גדול יותר מנביא‪ ,‬ואעפ”כ לא יהיה שורש נשמתו לא זכה לזה‪.‬‬ ‫(יומם ‪ -‬מאמר בזכות וכח הצדיק זוכים לאמונה טהורה)‬ ‫שאע”פ שהיה בבחינה של הסתלקות‪-‬המוחין‬ ‫לו חלק בידיעת הנביאות‪ ,‬וזאת היות ושורש‬ ‫[כפום דרגתו]‪ ,‬עכ”ז המשיך לעבוד את בוראו על‬ ‫והיה תמים‬ ‫נשמתו אינה מחלק הנביאות‪ ,‬ולזה תמהו האיך‬ ‫דרך התמימות אשר היא “מקומו”‪ ,‬כאשר ציוה‬ ‫על ידי ההליכה בדרכי האמונה בתמימות‪-‬‬ ‫נתנבא שאול והרי אין שורשו מן הנביאות‪ ,‬וחשבו‬ ‫אותו אלקים “והיה תמים”‪.‬‬ ‫דאולי זכה לכך מכח אביו דאב מזכה ברא (אביו קיש ופשיטות‪ ,‬נמצא האדם על מקומו הנכון‪ ,‬והולך‬ ‫(כדת נפש משיבת ‪ -‬מאמר ואני בתומי אלך)‬ ‫נזכר בשמואל א’ ט’)‪ ,‬וע”כ השיב האיש “ומי אביהם”‪ ,‬בדרך האמיתית כמ”ש (תהלים כו י”א)‪“ :‬ואני בתומי‬ ‫הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א‬ ‫בעניין המלחמות‪ ,‬וגם כשגיבור‬ ‫מנצח אין זה בדרך הטבע‬ ‫ענייני העולם‪ ,‬שעלינו להתחזק‬ ‫באמונה פשוטה‪ ,‬תמימה ושלימה‪,‬‬ ‫מלחמות אני עשיתי ‪ -‬להאמין‬ ‫אלא רק בדרך נס‪ ,‬ולכן היתה‬ ‫שרק הקב”ה הוא שעשה ועושה‬ ‫שה’ הוא איש מלחמה‬ ‫‘טענה’ על בר כוכבא‪ ,‬מדוע‬ ‫ויעשה לכל המעשים‪ ,‬ואין ב’יד’‬ ‫בפרשתן‪ ,‬ויאמר מלך סדום אל אברם‬ ‫חשב שיפול הנצחון בחלקו אם‬ ‫האדם וביכולתו לעשות מאומה‪,‬‬ ‫תן לי הנפש והרכוש קח לך‪ ,‬ויאמר אברם‬ ‫לא יעשה הקב”ה נס לרומיים‪,‬‬ ‫אך ביותר נוגעים הם ל’עניינא‬ ‫אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה’ א‪-‬ל‬ ‫אלא היה צריך להאמין שגם בשעה שהוא מנצח‬ ‫דיומא’ ‪ -‬לעסק ה’מלחמה’‪ ,‬שבהם‬ ‫עליון קונה שמים וארץ‪ ,‬אם מחוט ועד‬ ‫הרי זה רק ביד ה’ ובדרך נס‪ ,‬וממילא היה עליו‬ ‫אין טבע בעולם כלל‪ ,‬אין הגיבור‬ ‫שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא‬ ‫להתפלל שהקב”ה ישלח לו עזרו מקודש‪ .‬וזאת‬ ‫מנצח מחמת כוחו ולא מחמת‬ ‫תאמר אני העשרתי את אברם‪ ,‬ולכאורה‬ ‫האמונה שהכל הוא מיד אבינו שבשמים ‪ -‬היא‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' חכמתו ותחבולותיו‪ ,‬ואין החלש‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬שהלא כן הוא דרך המלחמות‬ ‫היא ה’חרב והחנית’ כנגד כל אויבינו הקמים עלינו‪,‬‬ ‫מפסיד מחמת אזלת ידו או בי אינו‬ ‫שהמנצח בקרב בוזז את שלל הארץ‪ ,‬ואם‬ ‫וכדבריו המלהיבים של הרה”ק הקדושת לוי’ זי”ע‬ ‫כן מאחר שאברהם ניצח את ארבעת המלכים אם בקי בטיב עריכת מלחמה‪ ,‬אלא ‘לא בחיל ולא בכח’‪,‬‬ ‫על הפסוק ‘אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה’‬ ‫כן כל הרכוש שלו ‘מן הדין’‪ ,‬ואינו שייך כלל למלך כי אם ה’ הוא איש מלחמה לבדו‪ ,‬והוא ‘מלמד ידי‬ ‫מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך‬ ‫סדום‪ ,‬ואין שום טענה וזכות למלך סדום לומר לקרב ואצבעותי למלחמה‪ ,‬וכלשון ה’מצודת דוד’ ‪-‬‬ ‫ואתה על במותימו תדרוך’‪‘ ,‬זה הגאוה שאתה‬ ‫‘אני העשרתי את אברם’‪ ,‬ואף אם אמור יאמר כן כל נצחון שאני עושה במלחמה לא באה מכח ידי‪,‬‬ ‫יודע שהשי”ת מגן עזרך הוא לך חרב שעי”ז‬ ‫לא יהא בדבריו כלום‪ ,‬ומדוע חשש אברהם שמא כי ה’ הוא המלמד ידי למלחמה‪ .‬והוכיח זאת הגאון‬ ‫תהרוג אותם’‪ ,‬ובזה מבאר המשך הלשון ואתה‬ ‫יאמר מלך סדום שהוא העשיר את אברהם‪ .‬ומבאר רבי משה פיינשטיין זצ”ל מהא דאיתא בירושלמי‬ ‫על במותיו תדרוך‪ ,‬כי כוחות הרע מכונים בשם‬ ‫המלבי”ם‪ ,‬שאברהם אבינו אמר‪ ,‬אותו נצחון בשדה ש’בר כוכבא’ נענש על שביקש מהשי”ת שלא‬ ‫‘במה’ מלשון גאווה וגבהות הלב‪ ,‬ואתה‪ ,‬על ידי‬ ‫הקרב לא היה בכוחי ועוצם ידי ולא בגבורת ידי יעזור לרומי במלחמתם כנגד היהודים ולא ביקש‬ ‫שאתה מתנאה ‘שיש לך פטרון אבינו שבשמים’‬ ‫אלא השי”ת הוא עושה מלחמות והוא המנצח בהם‪ ,‬שהקב”ה יעזרהו במלחמה‪ ,‬ולכאורה יש להקשות‪,‬‬ ‫עי”ז תדרוך ותהרוג אותם‪ ,‬כי הם מתגאים בעצם‪,‬‬ ‫ו’הרימותי ידי אל ה’ א‪-‬ל עליון’ ‪ -‬ש’ידי’ לא היתה שהלא בר כוכבא ואנשיו היו גיבורי חיל יתר מן‬ ‫ואנחנו מתגאים בהשי”ת שהוא אבינו מלכנו‪ .‬וכך‬ ‫אלא כחרב ביד השי”ת‪ ,‬וממילא אין השלל והביזה הרומיים‪ ,‬ובדרך הטבע היו אמורים לנצח‪ ,‬אלא‬ ‫נאמר בפרשתן‪‘ ,‬אחר הדברים האלה היה דבר‬ ‫שלי כי לא אני הוא המנצח‪ ...‬והוסיף אברהם שחשש בר כוכבא שמא יעשה הקב”ה נס עם בני‬ ‫ה’ אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי‬ ‫לאמור ולא תאמר אני העשרתי את אברם‪ ,‬והיינו‪ ,‬רומי לתת בידם את הנצחון בכדי להעניש את בני‬ ‫מגן לך שכרך הרבה מאד’‪ ,‬וכתב רש”י ששכרך‬ ‫שאם יקח מן השלל כדרך המנצחים אזי תאמר היד ישראל‪ ,‬על כן ביקש שלא יעזור הקב”ה לרומיים‬ ‫הרבה מאוד על צדקותיך‪ ,‬ופירשו רבים מצדיקי‬ ‫על עצמה אני העשרתי‪ ,‬שבכוחי ועוצם ידי עשיתי ולא יעניש את ישראל‪ ,‬וממילא יהא הנצחון ביד‬ ‫הדורות בדרך הרמז‪ ,‬שהנה ‘אנכי’ מרמז על ‘אנכי‬ ‫את החיל הזה‪ ,‬ובאמת הרי רק ה’ פעל כל זאת בר כוכבא בדרך הטבע‪ ,‬ומה חסרון יש בתפילתו‪,‬‬ ‫ה’ אלוקיך’ שהוא יסוד ועיקר מצוות האמונה‪ ,‬וכך‬ ‫ולא ידי ‪ -‬יד כהה‪ .‬ואם כי הדברים שייכים בכל אלא מכאן ראייה כי אין שום הנהגה טבעית‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ו‬ ‫מחוברים‬ ‫אוצרות הפרשה‬ ‫אשר ראית את עניי ‪ -‬קרוב ה’ לנשברי לב‬ ‫המלכים‪ ,‬וקנייה אחר כך אברהם אבינו בשינוי‬ ‫אמר לו הקב”ה לאברהם אבינו‪ ,‬אל תירא כי גדולה‬ ‫בפרשתן‪‘ ,‬ותקרא שם ה’ הדובר אליה אתה א‪-‬ל‬ ‫רשות‪ ,‬ואברהם אבינו אזר עצמו עם שלוש מאות‬ ‫כוחה של האמונה להגן עליך מכל צרה וצוקה‬ ‫ראי וגו’‪ ,‬על כן קרא לבאר באר לחי רואי’‪ ,‬דבר‬ ‫שמונה עשרה ילידי ביתו לרדוף אחר ארבעה‬ ‫שלא תבוא‪ ,‬ולדחות ולהרחיק את הפורענות‪,‬‬ ‫בעיתו מה טוב להביא מה שכתב הרה”ק ה’באר‬ ‫מלכים‪ ,‬ובנדרים דהוא בגימטריא ‘אליעזר’ (‪,(318‬‬ ‫ושכרך הרבה מאוד‪ .‬ודבר ה’ יקום לעולם כ’נבואה‬ ‫מים חיים’ זי”ע לבאר במתק לשונו ‪ -‬קראה שם זה‬ ‫ומשמעות השם מפורש בתורה אצל משה רבינו‬ ‫הנצרכת לדורות’ ‪ -‬לכל אחד ואחד מישראל מזרעו‬ ‫להיות לעד אמת לדורות הבאים שאין כה’ אלוקינו‬ ‫ע”ה ‘כי אלוקי אבי בעזרי ויצילני’ וגו’‪ ,‬שכבר היה‬ ‫של אברהם אבינו‪ ,‬ש’אנכי ה’ אלוקיך’‪ ,‬ואמונה זו‪,‬‬ ‫השומע ויציב אשר הקב”ה רואה בצרת הנאנחים‬ ‫חרב פרעה על צוארו‪ ,‬והשי”ת יכול לעזור גם‬ ‫תגן עליך אל תירא ואל תחת‪ ,‬אלא התחזק בידיעה‬ ‫והנאנקים ומשגיח ומרחם על השפלים ונבזים‪,‬‬ ‫אחר היאוש‪ ,‬שאין להתייאש משום דבר‪ ,‬וזהו רמז‬ ‫ותוסיף בשכרך הרבה מאוד”‪ .‬וכמו שפירש‬ ‫ויהיה הבאר הזה לסימן ולאות הבאר הזאת הוא‬ ‫מספר שלוש מאות שמונה עשרה (‪ (318‬בגימטריא‬ ‫הרה”ק ה’חתם סופר’ זי”ע במה שמצינו בדבר ה’‬ ‫יאו”ש עם הכולל (כלומר מספר אחד יותר מיאוש העולה‬ ‫אל אברהם ב’מחזה’‪ ,‬שבתחילה אמר לו ה’ שיזכה‬ ‫והסימן‬ ‫האות‬ ‫שחי רואי תפילת‬ ‫בגמטריא רק ‪ ,(317‬כי מספר זה הוא המוציא מידי‬ ‫לבן ‪‘ -‬כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך וכו’‪,‬‬ ‫אבל באמת‬ ‫כל פה ורואה‬ ‫יאוש‪ ,‬ומורה שהשי”ת עוזר מכל דבר שהאדם‬ ‫כה יהיה זרעך’‪ ,‬ועל כך ‘והאמין בה”‪ ,‬עוד בישרו‬ ‫מאת ה’ היתה‬ ‫בצרות כל אחד‬ ‫חושב להתייאש‪ ,‬עכ”ל‪ .‬וכל בנין אומה הישראלית‬ ‫היה אחר היאוש הגמור ד’אברהם ושרה זקנים וגו’‪,‬‬ ‫שיזכה לרשת את ארץ ישראל ‪‘ -‬לתת לך את‬ ‫זאת שיהיה בנין‬ ‫מבריותיו‪ ,‬וזה באר‬ ‫ומי מלל לאברהם’‪ ,‬שלא עלה על דעת אדם עוד‬ ‫הארץ הזאת לרשתה’‪ ,‬ועל זה שאל אברהם ‘ה’‬ ‫אלוקים במה אדע כי אירשנה’‪ ,‬ופירש רש”י שעל‬ ‫האומה דווקא‬ ‫לחי רואי‪ ,‬בלומר‬ ‫הבאר הזה עדות‬ ‫להאמין זה‪ ,‬ואפילו אחר הבטחת המלאך ושרה‬ ‫בשורת הזרע לא שאל לו אות‪ ,‬כי אם על ירושת‬ ‫אחר היאוש הגמור‬ ‫שהקב”ה‬ ‫אמת‬ ‫הצדקת ידעה והאמינה דהשי”ת כל יכול‪ ,‬ועם בל‬ ‫הארץ שאל במה אדע כי אירשנה‪ .‬ולכאורה צריך‬ ‫שלא האמין שום‬ ‫רואה צרתי והוא‬ ‫זה צחקה בקרבה‪ ,‬שהיה רחוק אצלה להאמין זה‬ ‫ביאור מאי שנא בשורת הזרע מבשורת הארץ‪,‬‬ ‫אדם ואפילו שרה‬ ‫וכו’‪.‬‬ ‫המושיע‬ ‫בידעה זקנת אברהם‪ ...‬וכן זקנתה‪ ,‬ואם היה רצון‬ ‫השי”ת לפקדם‪ ,‬היה פוקדם מקודם‪ ,‬דלמעט בנס‬ ‫מדוע האמין אברהם שיזכה לבנים ולא ביקש אות‬ ‫שתיפקד עוד‪,‬‬ ‫הללו‬ ‫כדברים‬ ‫עדיף‪ ,‬ולא עביד ניסא במקום שאין צריך‪ ,‬אבל‬ ‫ואילו על ירושת הארץ ביקש אות‪ .‬ומבאר ה’חתם‬ ‫סופר’‪ ,‬כי הגם שלפי ‘מזלו’ של אברהם לא היה‬ ‫כי זה כל האדם‬ ‫הרה”ק‬ ‫אמת’‬ ‫ביאר‬ ‫ה’אמרי‬ ‫באמת מאת ה’ היתה זאת שיהיה בנין האומה‬ ‫שייך שיזכה לבנים‪ ,‬ומבאר בתוס’ שצריך ‘זכות‬ ‫הישראלי להאמין‬ ‫זי”ע בלשון הכתוב‬ ‫דווקא אחר היאוש הגמור שלא האמין שום‬ ‫גדול’ לשנות את המזל‪ ,‬אך על ידי אמונה ניתן‬ ‫שאין להתייאש‬ ‫מלאך‬ ‫‘וימצאה‬ ‫אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד‪ ,‬כי זה כל האדם‬ ‫לבטל כל המזלות ולהפך הכל לטובה‪ ,‬והאמונה‬ ‫הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל‪ ,‬דלעולם‬ ‫כלל‪ ,‬דלעולם‬ ‫ולכאורה‬ ‫ה”‪,‬‬ ‫השי”ת יכול לעזור והיפלא מה’ דבר‪ ,‬ואין לחקור‬ ‫הטהורה היא היא ‘זכות גדול’‪ ,‬על כן לא פקפק‬ ‫השי”ת יכול לעזור‬ ‫צריך ביאור מהו‬ ‫בחקירות למה עשה ה’ ככה‪ .‬וכן הישועה דלעתיד‬ ‫אברהם כלל בבשורת הזרע‪ ,‬כי ידע שאם יאמין‬ ‫בה’ אכן יזכה לבנים‪ ,‬ורק על ירושת הארץ‬ ‫והיפלא מה’‬ ‫וימצאה‪ ,‬וכי חיפש‬ ‫נאמר ‘מי האמין לשמועתינו’‪ ...‬וכן אמרו ד’אין בן‬ ‫שאל במה אדע כי אירשנה‪ ,‬מאחר שלגרש את‬ ‫מקודם‬ ‫אותה‬ ‫דבר‪ ,‬ואין לחקור‬ ‫לכן‪ ,‬היה לו לומר‬ ‫דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה’‪ ,‬ועל כן אמר‬ ‫בני כנען תלוי רק אם המה מחזיקים בחטא‪ ,‬ואז‬ ‫בחקירות למה‬ ‫‘ויראה מלאך ה”’‪.‬‬ ‫‘הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם’‪,‬‬ ‫דגם התחלת בנינכם היה כן אחר היאוש‪ ,‬ושוב‬ ‫שורת הדין נותנת לגרשם‪ ,‬נמצא שבשהבטיחו‬ ‫עשה ה’ ככה‪ .‬וכן‬ ‫אלא‪ ,‬מאחר שהגר‬ ‫מצאתי בתנחומא על פסוק ‘וה’ פקד’ דבר זה‬ ‫הקב”ה על ארץ ישראל נכלל בזה שבוודאי לא‬ ‫הישועה דלעתיד‬ ‫‘נרדפת’‬ ‫הייתה‬ ‫עיי”ש‪ .‬בפרשתן‪‘ ,‬ואברם בן חמש שנים ושבעים‬ ‫ישובו הכנענים מדרכם הרעה והוא ‘יותר קשה‬ ‫וממש נמנע שיסגור דלתי תשובה ויעשה כנגד‬ ‫נאמר ‘מי האמין‬ ‫משרה אמנו‪ ,‬הרי‬ ‫שנה בצאתו מחרן’‪ ,‬ומפרש הרה”ק ה’בת עין’ זי”ע‬ ‫בחירתם’‪ ,‬על כן היה קשה לו להאמין‪ ,‬כי שמא‬ ‫יבקש‬ ‫‘אלוקים‬ ‫לשמועתינו’‪ ...‬וכן‬ ‫את נרדף’‪ ,‬ואף‬ ‫שבוודאי הוקשה לו לאברהם לעזוב את ארצו‬ ‫יחזרו בתשובה ושוב לא יוכלו לגרשם מן הארץ‪,‬‬ ‫אמרו ד’אין בן דוד‬ ‫היא‬ ‫שהנרדפת‬ ‫ומולדתו ובית אביו בהם הורגל כל ימי חייו‪ ,‬ללכת‬ ‫לארץ נכריה כאשר עדיין אינו יודע אפילו אנה‬ ‫על בן שאל במה אדע‪.‬‬ ‫בא עד שיתייאשו‬ ‫הבורחת‬ ‫הגר‬ ‫ילך‪ ,‬ומאין היה לו כוח כביר כל כך ‪ -‬לעזוב הכל‪,‬‬ ‫קמנו ונתעודד ‪ -‬אין שום יאוש בעולם כלל‬ ‫מן הגאולה’‪ ,‬ועל‬ ‫משרה אמנו‪ ,‬אך‬ ‫למקום הלא נודע‪ ...‬אלא שהאמין ובטח בהקב”ה‬ ‫בפרשתן‪ ,‬וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק‬ ‫כן אמר ‘הביטו‬ ‫כבר אמרו חז”ל‬ ‫שבוודאי יעשה עמו ‘אך טוב וחסד’‪ ,‬השליך עצמו‬ ‫את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות’‪,‬‬ ‫שאלוקים יבקש‬ ‫ולכאורה קשה מה בא הכתוב ללמדנו שהיו לו‬ ‫אל אברהם‬ ‫את הנרדף אפילו‬ ‫ואת יהבו על ה’‪ ,‬ובזאת היה בכוחו לקיים רצונו ית’‬ ‫שי”ח עבדים‪ ,‬והרי היה די בעצם הדבר ש’הריק‬ ‫אפילו בדבר שקשה לו‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב ואברם‬ ‫אביכם ואל שרה‬ ‫צדיק רודף רשע‪,‬‬ ‫בן חמש שנים ושבעים שנה‪ ,‬כי תיבת ‘בטחון’‬ ‫את חניכיו’‪ ,‬ומה נפקא לן בידיעת מניין העבדים‪.‬‬ ‫תחוללכם’‪ ,‬דגם‬ ‫על כן ‘חיפש’‬ ‫עולה בגמטריא ‘חמש ושבעים’‪ ,‬וכלומר שהשיג‬ ‫ומבאר הרה”ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי”ע‬ ‫התחלת בנינכם‬ ‫המלאך אחר הגר‬ ‫מדרגת הבטחון בצאתו מחרן‪ ,‬שרק על ידי שבטח‬ ‫כשהוא מקדים בזה”ל‪ ,‬אין ליהודי להתייאש משום‬ ‫היה כן אחר היאוש‬ ‫שמצאה‪...‬‬ ‫עד‬ ‫בהם היה בכוחו לצאת יצא מארץ מולדתו ומבית‬ ‫דבר‪ ,‬בין בעניני הגוף כמו שאמרו אפילו חרב‬ ‫וז”ל הרה”ק ה’שם‬ ‫אביו וממשפחתו‪ .‬ואכן‪ ,‬בכח האמונה והבטחון‬ ‫חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו‬ ‫זי”ע‪,‬‬ ‫משמואל’‬ ‫בבורא כל העולמים דכל מאי דעביד לטב עביד יש‬ ‫מהרחמים‪ ,‬בין בעניני הנפש אפילו נשתקע למקום‬ ‫הנה ודאי שכן הוא בכל פרט שהוא נרדף מכוחות‬ ‫בכוחו לקיים מצוות ה’ ולעמוד בנסיונות הקשים‬ ‫שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז”ל שאין תשובה‬ ‫חיצונים הרודפים אחר האדם להממו ולאבדו‪,‬‬ ‫ביותר‪ .‬ומכאן נלמד‪ ,‬כל חד וחד ב’עשרה נסיונות’‬ ‫מועלת ח”ו‪ ,‬או שתשובתו קשה‪ .‬או שרואה עצמו‬ ‫ובבשביל זה עצמו נתוסף השמירה והבחירה‬ ‫העוברות עליו‪ ,‬או בכל צרה וצוקה המתרחשת‬ ‫משתקע והולך בענייני עולם הזה‪ ,‬אל יתייאש‬ ‫[דהיינו‪ ,‬שמחמת שהוא ‘נרדף’ הקב”ה שומר ומגין‬ ‫ובאה לעולם‪ ,‬וכן בכל ‘פרשת דרכים’ בשאינו יודע‬ ‫בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד‪ ,‬כי אין יאוש‬ ‫עליו בשמירה יתירה ובוחר בו לחלקו] כדכתיב‬ ‫כיצד יוכל עמוד בעת הילוך ב’חרן’ ‪ -‬חרונו של‬ ‫כלל אצל איש יהודי‪ ,‬והשי”ת יכול לעזור בכל‬ ‫ואלוקים יבקש את הנרדף‪ .‬ובכן אל יפול לב‬ ‫עולם‪ ,‬כי בשיראה את ה’ בכל דבר וענין אז יצליח‪,‬‬ ‫ענין‪ .‬ואברהם אבינו ע”ה ראש האומה הוא שפתח‬ ‫האדם עליו כשמוצא את עצמו נרדף הן בגשמיות‬ ‫כי האמונה והבטחון הם המשענת שעל ידם יצלח‬ ‫דבר זה שלא להתייאש משום דבר‪ ,‬כשנשבה‬ ‫והן ברוחניות‪ ,‬כי רבים אשר אתו מאשר איתם‪.‬‬ ‫את כל ‘משבריך וגליך שעלי עברו’‪ ,‬ואם יבטח‬ ‫לוט וכבר נתייאשו כולם מלהציל‪ ,‬דעל כן אמר‬ ‫עכ”ל‪.‬‬ ‫בהשי”ת יוכל לעמוד בנקל מבלי שברון רוח ונפש‪.‬‬ ‫מלך סדום ‘הרכוש קח לך’‪ ,‬דכבר נתייאש בידי‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ז‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א‬ ‫או בטישיו שאינו מקפיד על‬ ‫מימיו ‪ -‬לכל הדעות והשיטות‬ ‫בחול ויבוא לכבסה‪ .‬וביאר מו”ר‪,‬‬ ‫דבזמנינו אין הדרך לכבס מיד‬ ‫לנגב ידיו בבגדיו בשבת‬ ‫[וכן מבואר ג”כ בשש”כ מהדו”ח‬ ‫המגבות שהתלכלכו אלא לוקחים‬ ‫רחץ או נטל ידיו במקום שאין בו‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫פכ”ז הע’ נו]‪.‬‬ ‫מגבת אחרת נקיה [וב”ה שיש שפע‬ ‫מגבת או טישיו לנגב ידיו בו‪ ,‬האם מותר לנגב‬ ‫גדול כ”כ]‪ ,‬ולכן אין חשש הנ”ל‬ ‫ידיו בבגדיו בשבת‪.‬‬ ‫להביט במראה בשבת‬ ‫והוה כסמרטוט שאין מקפידין‬ ‫מצד הלכות שבת מותר‪ ,‬אמנם הרי‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫האם מותר בזמנינו‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫עליו אם יתלכלך ‪ -‬דמבואר‬ ‫במשנ”ב (סקנ”ז) דמותר להתקנח‬ ‫הוא קשה לשכחה‪.‬‬ ‫להביט במראה בשבת‪.‬‬ ‫הרחבת הדברים‪ .‬עי’ במשנ”ב (סקנ”א) שהביא‬ ‫בזה‪ ,‬והוא הדין בנידון דידן‪.‬‬ ‫מותר‪ ,‬וכן מצד‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫ניגוב כוסות וקערות‬ ‫מדברי הפוסקים‪ ,‬דאפי’ כשהוא דרך לכלוך‬ ‫מותר לנגב ידיו רק בדבר שאין הדרך להקפיד‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' הלכות יורה דעה‬ ‫(סי’ קנ”ו סעי’‬ ‫ב) מותר כהיום לגברים להביט‬ ‫בשבת‬ ‫על מימיו‪ ,‬אמנם בבגד שהדרך להקפיד על מימיו‬ ‫משום דחיישינן שמא יבוא לידי סחיטה‪ ,‬היה בדין‬ ‫במראה‪ ,‬ואין בזה החשש משום “לא ילבש גבר”‪.‬‬ ‫האם מותר לנגב‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫לאסור‪ .‬אמנם עיי”ש במשנ”ב עוד שהביא למש”כ‬ ‫ועי’ עוד בהערה‪.‬‬ ‫כוסות וקערות בשבת‪.‬‬ ‫הפרי מגדים (א”א סקכ”ב) דדוקא במים מרובים‬ ‫הרחבת הדברים‪ .‬בשו”ע סעי’ י”ג מבואר דאסור‬ ‫אסור‪ ,‬אבל במים מועטים מותר כמו שמצוי על‬ ‫להסתכל במראה של מתכת בשבת שהיא חריפה‬ ‫מותר לנגב את הקערות שהם‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫ידי סיפוג הידים‪ ,‬לא חיישינן לסחיטה כלל‪ .‬וכן‬ ‫בשפתו כאיזמל‪ ,‬דחיישינן שמא ישיר בה נימין‬ ‫רחבים‪ ,‬וכן בזמנינו‪ ,‬מותר לנגב את הכוסות מפני‬ ‫הוא בנידון דידן‪ .‬אמנם מצד שקשה לשכחה צריך‬ ‫שהם רחבים דיו‪ ,‬ומותר לנגבם‪ .‬אך ינגב במטלית‬ ‫ליזהר בזה‪ ,‬כמבואר בספר תשב”ץ קטן (סימן רפז)‪.‬‬ ‫המדולדלין‪ ,‬ולפיכך במראה של זמנינו שאין חשש‬ ‫שאינו מקפיד על מימיו אם יהיה רטוב‪ ,‬או על ידי‬ ‫זה כלל‪ ,‬מותר‪ .‬וכבר כתב בערוך השולחן (סעי’‬ ‫כד) דבזמנינו מותר להסתכל בשבת בכל סוגי‬ ‫טישיו ונייר מגבת‪ .‬ובאופן כזה מותר לכל הדעות‪.‬‬ ‫לנגב לכלוך בוץ במגבת בשבת‬ ‫המראות‪ .‬וכן פסק מו”ר‪.‬ולענין האיסור המבואר‬ ‫הרחבת הדברים‪ .‬בשו”ע סעי’ י”ב מבואר‬ ‫דאסור לנגב כוס צר‪ ,‬וביאר במג”א (סקכ”ז)‬ ‫נתלכלכה ידו בטיט [ברפש ובוץ]‪,‬‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫בשו”ע יו”ד (סי’ קנו סעי’ ב) דאסור לאיש להסתכל‬ ‫האם מותר לנגבו במגבת שכולם מנגבים בו‬ ‫בתירוצו הראשון דמיירי שמקנח בדבר שהוא‬ ‫ידיהם‪.‬‬ ‫במראה משום “לא ילבש גבר שמלת אשה”‪ ,‬אלא‬ ‫מקפיד על מימיו‪ ,‬אמנם אם יקנח בדבר שאינו‬ ‫א”כ משום רפואה וכו’‪ ,‬כבר כתב בהגהות הרמ”א‬ ‫מקפיד על מימיו מותר אפי’ בכוס צר‪ ,‬כיון דלא‬ ‫מותר כיון שנחשב כסמרטוט שאין‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬דבזמנינו שהדרך הוא שגם האנשים דרכם‬ ‫הוי פ”ר שיסחטנו‪ .‬ובתירוצו השני ביאר במג”א‬ ‫הדרך להקפיד עליו אם יתלכלך‪ ,‬ועי’ עוד בהערה‪.‬‬ ‫להסתכל במראה מותר‪ .‬ולפיכך מותר מעיקר‬ ‫דכאן בשו”ע מיירי בכוס צר שהוא פ”ר שיסחטנו‪,‬‬ ‫הרחבת הדברים‪ .‬הנה מבואר בשו”ע (סעי’ יא)‬ ‫הדין גם לאנשים להתסכל במראה בין בחול ובין‬ ‫ולפיכך אסור אף בבגד שאינו מקפיד על מימיו‪.‬‬ ‫דמי שנתלכלכה ידו בטיט מקנחה בזנב הסוס‬ ‫בשבת‪ .‬אמנם עיי”ש בהגהות הגר”א בשו”ע יו”ד‬ ‫וביאר מו”ר‪ ,‬דבזמנינו שהכוסות הם רחבות ואינו‬ ‫ובזנב הפרה‪ ,‬אבל לא במפה שמקנחים בה ידים‪,‬‬ ‫שם‪ ,‬שכתב דהחסידים נזהרים בזה גם בזמנינו‪.‬‬ ‫פ”ר כלל שיבוא לסחוט‪ ,‬מותר לנגבם במטלית‬ ‫מפני שיש לחשוש שיעשה כדרך שהוא עושה‬ ‫הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א‬ ‫שמירת הגוף והנפש‪ ,‬וכך מורה‬ ‫הג”ר מאיר סירוטה שליט”א‪,‬‬ ‫זה אחר זה‪ ,‬אינו מצד הדין אלא דרך‬ ‫חומרא‪[ .‬שו”ת שבט הלוי שם]‪.‬‬ ‫המשך שמירת הגוף והנפש‬ ‫יג‪ .‬יש להיזהר שלא לטגן מאכליים בשרים‪ ,‬כגון‬ ‫והוסיף‪ ,‬שהמחמיר בגילוי לענין‬ ‫יח‪ .‬הניח חלה על מכסה סיר‬ ‫קציצות בשר או שניצל‪ ,‬בשמן שטיגנו בו לפני‬ ‫שתיה‪ ,‬יצטרך להחמיר גם בגילוי‬ ‫טשולנט בשרי כדי לחממו‪ ,‬לא יאכל‬ ‫כן דגים‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬ולכן השופך את השמן לתוך‬ ‫לענין נטילת ידים‪ ,‬ולא ראינו‬ ‫את החלה עם דגים‪[ .‬פסקי הוראה‬ ‫בקבוק כדי לשמרו לשימוש נוסף‪ ,‬יש לציין על‬ ‫שנהגו להחמיר בזה]‪.‬‬ ‫סימן צה אות יז והע’ לג‪ ,‬וכ”כ‬ ‫הבקבוק אם השמן בשרי או מדגים‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ב‪ .‬כתב הכף החיים [שם‬ ‫שם שלא לאכול חלה זו עם חלב‪,‬‬ ‫ייאסרו התבשילים שיטגנו בהם אחר כך‪[ .‬משנת‬ ‫סק”ט]‪ :‬אפילו אי לא חיישינן‬ ‫אלא אם כן הניח החלה בתבנית‬ ‫הכשרות שם]‪.‬‬ ‫לגילוי‪ ,‬מכל מקום צריך להיזהר‬ ‫אלומניום על מכסה הסיר‪ ,‬ע”ש‪,‬‬ ‫יד‪ .‬לחם שאפה עם דגים‪ ,‬כיון שיש בלחם רק‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' הרבה‪ ,‬ולכסות התבשיל בלילה‪,‬‬ ‫ובפסקים ותשובות סימן קטז אות ז‪,‬‬ ‫ריח הדג‪ ,‬מותר לאכלו עם בשר‪[ .‬ט”ז שם סק”ג]‪.‬‬ ‫משום דמצויים שם נמלים‬ ‫כתב דמותר לאכול החלה עם דגים‪,‬‬ ‫טו‪ .‬אולם אם אפה תפוחי אדמה עם דגים‬ ‫על פי מה שכתב הרעק”א בשם הפמ”ג‪ ,‬והגם ותולעים‪ ,‬ויתערבו בתבשיל‪ ...‬ולאו דוקא תבשיל‪,‬‬ ‫בתנור אחד‪ ,‬הרי זה נחשב כנתבשלו יחד‪ ,‬ואסור‬ ‫שדעת רעק”א להחמיר בנ”ט בר נ”ט בשעת בישול אלא כל דבר שיש לחוש שיתדבקו בו יתושים או‬ ‫לאכול את התפוחי אדמה עם בשר‪[ .‬הג”ר מאיר‬ ‫כשיטת החוו”ד‪ ,‬בענין סכנת דגים סובר דכל שבא פרעושים וכדו’‪ ,‬צריך ליזהר לכסותם בטוב‪.‬‬ ‫סירוטה]‪.‬‬ ‫ג‪ .‬כתב השו”ע [או”ח סימן ערב ס”א]‪ ,‬אין‬ ‫הטעם דרך כלי‪ ,‬אין סכנה‪ ,‬אמנם ע”ש בהע’ ‪80‬‬ ‫טז‪ .‬מנהג העולם לאכול דגים לפני בשר‪ ,‬ואין‬ ‫מקדשים בשבת ויום טוב על יין שעמד מגולה‪.‬‬ ‫שמביא מהגרי”י פישר שהחמיר בזה]‪.‬‬ ‫זה רק הנהגה בלבד‪ ,‬דמותר לאכול בשר ואחר כך‬ ‫וכתב המגן אברהם [שם]‪ ,‬דאפילו בזמנינו שאין‬ ‫ב‪ .‬שתיית משקים שנתגלו‪.‬‬ ‫דגים‪[ .‬לכאורה מנהג העולם נובע ממה שכתב‬ ‫א‪ .‬חכמינו זכרונם לברכה אסרו לשתות משקים נחשים מצויים‪ ,‬אין לקדש עליו‪ ,‬לפי שאינו‬ ‫הרמב”ם בהל’ דעות פ”ד ה”ז‪ ,‬שיש לאכול קודם‬ ‫שנתגלו‪ ,‬דחששו שמא שתה נחש מהם והטיל בהם מהכבוד לקדש ביין כזה לפני מלכו של עולם‪ ,‬ואם‬ ‫הקל ואחר כך הכבד‪ ,‬אמנם מלשון השו”ע שם ס”ג‬ ‫ארס‪ ,‬אמנם בזמנינו שאין נחשים מצויים בינינו‪ ,‬עמד מגולה רק זמן מועט‪ ,‬מותר לקדש עליו‪ ,‬אלא‬ ‫שכתב‪“ :‬ירחוץ ידיו בין בשר לדג”‪ ,‬משמע דמותר‬ ‫מותר לשתות משקים שהיו מגולים‪[ .‬שו”ע יו”ד אם כן נמר [פג] טעמו וריחו‪ .‬וכתב בשו”ת דברי‬ ‫לאכול דג אחר בשר‪ .‬מבית לוי שם]‪.‬‬ ‫סימן קטז ס”א‪ ,‬ובפתחי תשובה שם סק”א‪ ,‬הביא מלכיאל [ח”ד ס”א]‪ ,‬שהזמן שיפוג טעמו וריחו‬ ‫יז‪ .‬יש אומרים שאסור להעלות בשר על שולחן‬ ‫מהשל”ה ומהגר”א שחששו לזה גם בזמנינו‪ ,‬אמנם הוא לערך ה ‪ -‬ו שעות‪ .‬אמנם אם עמד היין מגולה‬ ‫שיש עליו דגים‪ ,‬או להיפך‪[ .‬דרכי תשובה יו”ד‬ ‫ההוראה למעשה להקל בזה‪ ,‬כפי שהורה בעל בתוך ארון או במקרר‪ ,‬אינו נפסל לקידוש‪[ .‬כף‬ ‫סימן קטז סקי”ג בשם ספר קהל יהודא]‪ .‬ויש‬ ‫שבט הלוי‪ ,‬הו”ד בקובץ מבית לוי עניני יו”ד הל’ החיים שם סק”ט]‪.‬‬ ‫אומרים שאין בזה צד איסור‪ ,‬ומה שנהגו להביאם‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ח‬ ‫מחוברים‬ ‫אקטואליות‬ ‫תשובות‬ ‫מבית הוראה אביר יעקב‬ ‫הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א‬ ‫רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'‬ ‫הסוברים שאם שכח ונזכר‬ ‫לאחר שאמר רצה חוזר לכי‬ ‫שמא מאחר ולשיטת הכהן לא‬ ‫יצא הציבור ידי חובתם לא יעלה‬ ‫ש”ץ שאמר בקיץ “טל ומטר”‪ ,‬האם‬ ‫אתה שומע‪ .‬ואמנם השו”ע‬ ‫לדוכן? והדעת נוטה שיעלה‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫יעלו כהנים לדוכן‬ ‫פסק לכתחילה שלא כמותם‪.‬‬ ‫מאחר והרמב”ם והרא”ש‬ ‫ש”ץ שלא כיוון באבות או שאין‬ ‫תשעה המכוונים לברכות הש”ץ‬ ‫חזן שטעה‪ ,‬ואמר בחזרת הש”ץ בקיץ‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫“ותן טל ומטר”‪ ,‬הציבור ניסה לתקן אותו שיחזור‬ ‫סוברים שחוזר לברך עלינו‪.‬‬ ‫והנה מי שלא כיוון באבות נפסק‬ ‫ל”ברך עלינו” ויאמר “ותן ברכה”‪ ,‬אולם אצה לו‬ ‫אולם בדיעבד כשעשה מעשה‬ ‫במשנ”ב (סימן קא סק”ד ובבה”ל ד”ה‬ ‫הדרך‪ ,‬לכן מיהר והמשיך את תפלתו‪ ,‬וכשהגיע‬ ‫כשיטות הנ”ל‪ ,‬קשה לחייבו‬ ‫והאידנא) שלא יצא ידי חובת שמו”ע‪.‬‬ ‫לברכת כהנים‪ ,‬נסתפקו אם יעלו לדוכן?‬ ‫לחזור שנית על תפילתו‪ ,‬וספק‬ ‫ויש להסתפק מה יהא הדין‪ :‬א‪.‬‬ ‫ברכות להקל‪ .‬ומה טוב אלו היה‬ ‫כאשר הש”ץ לא כיוון באבות האם‬ ‫אסור לכהנים לעלות לדוכן מאחר‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫ארכיון 'עוז והדר' יכול לשמוע תפילת שמונה‬ ‫אפשר לישא כפים בתפילה זו?‬ ‫ונאמר בירושלמי (תענית פ”ד)‪“ :‬לא מצאנו נשיאת‬ ‫עשרה מהש”ץ כשחוזר על‬ ‫ב‪ .‬כאשר אין תשעה שמכוונים‬ ‫כפים בלי תפילה”‪ ,‬והכוונה לחזרת הש”ץ כמבואר‬ ‫תפילתו או מחבר שמתפלל ויוציאנו ידי חובה‪.‬‬ ‫לתפילת הש”ץ‪ ,‬דמבואר במשנ”ב (סימן קכד ס”ק יט)‬ ‫שם בגליון הש”ס‪ ,‬ולכן אין נשיאת כפים בלילה‬ ‫שצריך הש”ץ לכוון שאם אין עשרה שמכוונים‬ ‫מאחר ואין בו חזרת הש”ץ‪ .‬והקשה “שיירי קרבן”‬ ‫מסופק אם התפלל ברכה אחת‬ ‫לתפילתו תהיה תפילתו נדבה‪ ,‬וא”כ יש לעיין אם‬ ‫הא כתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם‪ ,‬והיינו נשיאת‬ ‫משמו”ע היאמר הביננו‬ ‫אין תשעה שמכוונים ותפילתו היא תפילת נדבה‪,‬‬ ‫האם אפשר לישא כפים?‬ ‫כפים‪ ,‬ולא היתה שם תפילה? וי”ל דתניא בתורת‬ ‫כהנים ומביאו רש”י‪“ :‬ויצאו ויברכו העם”‪ ,‬אמרו‬ ‫נאמר בשו”ע (סימן קי ס”א) בשעת‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫ונראה שגם אם לא כוון באבות וגם אין עשרה‬ ‫ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו‪ ,‬יהי רצון שתשרה‬ ‫הדחק‪ ,‬כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום‬ ‫שמכוונים יש לתפילתו שם של חזרת הש”ץ‪,‬‬ ‫שכינה במעשה ידינו‪ ,‬והיינו תפילה‪ .‬ואדרבה‬ ‫שהוא טרוד‪ ,‬וירא שיפסיקוהו‪ ,‬או שלא יוכל‬ ‫ולכן דקדק המשנ”ב (סימן קכד סק”י) וכתב “שאם‬ ‫איכא למימר דמכאן יליף הש”ס דבעינן תפילה‬ ‫להתפלל בכוונה תפלה ארוכה‪ ,‬מתפלל אחר ג’‬ ‫אין תשעה מכוונים קרוב להיות ברכות לבטלה”‬ ‫לנשיאת כפים‪ ,‬עכ”ל‪ .‬גם הביאור הלכה (סימן קכ”ח‬ ‫ראשונות הביננו‪ ,‬ואומר אחריה ג’ אחרונות‪,...‬‬ ‫אך לא כתב שהוי ממש ברכות לבטלה‪ ,‬ונראה‬ ‫ס”א ד”ה דזר) כתב וז”ל‪ :‬כיון דתקנו רבנן שלא ישא‬ ‫ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים‪ ,‬ולא במו”ש‬ ‫להוסיף שאם הוי ממש ברכות לבטלה לא מצינו‬ ‫כפים בלא תפילה‪ ,‬שוב מי שאומר פסוקים אלו‬ ‫ויו”ט‪ .‬וכתב המשנ”ב (סק”ה) הטעם שאינו אומר‬ ‫מה יעשה הש”ץ בשבת קודש שא”א להתפלל‬ ‫של ברכת כהנים בלא תפילה הוי כמכוין שלא‬ ‫הביננו בימות הגשמים מפני שצ”ל ותן טל ומטר‬ ‫בנדבה‪ .‬והסברא בזה שסוף סוף עשה את מה‬ ‫לקיים בזה המצוה דברכת כהנים‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫בברכת השנים‪ ,‬ובמוצ”ש ויו”ט צ”ל הבדלה‪,‬‬ ‫שחז”ל תיקנו ויש לזה שם של חזרת הש”ץ‪.‬‬ ‫לאור זאת מאחר וחזן זה מברך ברכות לבטלה‬ ‫ואפילו אם ירצה לכללם בברכת הביננו ג”כ אינו‬ ‫ומעשה בגה”צ ר’ משה אהרן שטרן זצ”ל שהלך‬ ‫ותפלתו קללה‪ ,‬כי ביקש גשמים בקיץ (וכמבואר‬ ‫רשאי‪ ,‬והוסיף שבפמ”ג מסתפק לומר דאפילו‬ ‫לגרי”ז זצ”ל ושאלו שלפי דברי הגר”ח מבריסק‬ ‫בסימן קיד משנ”ב ס”ק יח)‪ ,‬אין זה חזרת הש”ץ אלא‬ ‫בדיעבד אם התפלל הביננו באלו הימים וכלל‬ ‫שאם לא כיוון בכל השמו”ע שהוא כעומד לפני‬ ‫קללת הש”ץ‪ ,‬ובזה לא נושאים כפים‪ .‬ויעויין‬ ‫בתוכן אפשר דלא יצא דעבר על תקנת חז”ל‪.‬‬ ‫מלך לא יצא ידי חובתו‪ ,‬נמצא שאם אין עשרה‬ ‫במסכת תענית (דף יב ע”ב) ‘יצא ניסן וירדו גשמים‬ ‫ויש להסתפק מהי ההלכה כשבאמצע התפילה‬ ‫שמכוונים כך חסר לו בתפילה בציבור‪ .‬והשיבו‬ ‫סימן קללה’‪.‬‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬שכח אם אמר את ברכת ‘את‬ ‫שתפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה‪ ,‬אבל גוף יש‬ ‫והעיר הרה”ג ר’ עזרא יצחייק שליט”א מדברי‬ ‫צמח דוד’‪ ,‬וכעת הוא לפני כי אתה שומע‪ .‬דהנה‬ ‫כאן ולתפילה בציבור סגי בגוף‪ .‬א”כ גם בענייננו‪,‬‬ ‫כף החיים (סימן קכח סק”ד) שכתב‪“ :‬כל שיש בבית‬ ‫בקהלות יעקב (ברכות סימן יז) הביא מהחיי אדם‬ ‫אם לא אמר בחורף טל ומטר‪ ,‬או שאמר בקיץ‬ ‫הכנסת עשרה‪ ,‬אעפ”י שאין מתפללים בחזרה‪,‬‬ ‫שימשיך הלאה כי ספיקא דרבנן לקולא‪ ,‬והקהלות‬ ‫טו”מ‪ ,‬חסר בגוף עצמו ואין לזה שם של תפילה‪,‬‬ ‫אלא הציבור וש”ץ יחד בקול רם‪ ,‬והכהנים‬ ‫יעקב חולק וסובר שיחזור על מה שמסופק‪ ,‬דאם‬ ‫משא”כ אם הגוף כתיקונו וחסר בנשמה אפשר‬ ‫השלימו תפלתם קודם שיגיע ציבור לרצה‪ ,‬יכולין‬ ‫ימשיך חיישינן שדילג על הברכה‪ ,‬וממילא כל מה‬ ‫שפיר לשאת כפים‪.‬‬ ‫לעלות לדוכן לישא את כפיהם”‪ .‬הרי שגם בלי‬ ‫שימשיך ויתפלל גם יהיה ברכה לבטלה‪ ,‬ובכה”ג‬ ‫שכח “טל ומטר” ונזכר ב”מודים”‬ ‫חזרת הש”ץ הכהנים נושאים כפיהם? יש להשיב‬ ‫על כך שדברי כף החיים אמורים כשכל הצבור‬ ‫לא אמרינן סב”ל‪ .‬ויש לדון בנידוננו שאולי יאמר‬ ‫הביננו ויצא ממנ”פ‪ ,‬דאפילו אם טעה קודם ולא‬ ‫וחזר ל”כי אתה שומע”‬ ‫מתפלל יחד‪ ,‬והכהנים נושאים כפים תוך התפילה‪.‬‬ ‫אמר את צמח דוד עבדך יצא‪ ,‬יד”ח ע”י הביננו‪.‬‬ ‫כידוע השוכח לבקש ותן “טל ומטר”‬ ‫שאלה‪.‬‬ ‫וגם יש בזה קצת מעלת חזרת הש”ץ כי אמרו יחד‬ ‫קדושה‪ ,‬משא”כ בשאלתנו שהציבור לא התפללו‬ ‫ויעוין מסכת יומא דף פז ע”א מתפלל שבע‬ ‫ונזכר לפני שומע תפילה אומרה שם‪ ,‬אבל אם‬ ‫מתוך שמונה עשרה ופרש”י הביננו‪ ,‬ובמוצאי יום‬ ‫נזכר לאחר שכבר אמר “רצה”‪ ,‬חוזר לברך עלינו‪.‬‬ ‫כעת‪ ,‬רק החזן‪ ,‬ותפילתו אינה תפילה‪ ,‬ולכן אין‬ ‫הכיפורים התירו לצאת בה מפני הטורח‪.‬‬ ‫מהי ההלכה כששכח לחזור ולהתחיל מברך עלינו‪,‬‬ ‫לכהנים לשאת כפים באופן זה‪.‬‬ ‫אלא אמר ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה‬ ‫ש”ץ בן אשכנז שאמר מלך אוהב צדקה ומשפט‬ ‫מו”ח מרן הגרי”ש אלישיב שליט”א‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫כי אתה שומע תפילת כל פה‪ ...‬ברוך אתה שומע‬ ‫והכהן בן ספרד‬ ‫השיב דאי אפשר להרכיב תפילה רגילה עם‬ ‫תפילה ושוב המשיך עד סוף התפילה וסיים‪ ,‬האם‬ ‫וצ”ע מה הדין בעשי”ת כשהחזן והציבור‬ ‫הביננו‪ ,‬כשם שאי אפשר להתפלל חצי בתור חיוב‬ ‫חוזר לראש?‬ ‫בני אשכנז‪ ,‬והחזן טעה ואמר מלך אוהב צדקה‬ ‫וחצי בתור נדבה כמבואר בשו”ע (או”ח סימן קז א)‪.‬‬ ‫ומשפט‪ ,‬דבדיעבד יצא כמבואר ברמ”א (סימן קיח)‪,‬‬ ‫ועוד אמר מו”ח שליט”א דאם יתפלל כעת הביננו‬ ‫בדיעבד אי אפשר לחייבו לחזור‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫ואילו הכהן בן ספרד שלשיטתו מי שלא אומר‬ ‫יהפכו כל הברכות שאמר מתחילה‪ ,‬דהיינו מאתה‬ ‫שנית על התפילה‪ ,‬שהרי הביא הבית יוסף (סימן‬ ‫המלך המשפט חייב לחזור‪ ,‬האם ישא כפיו‪,‬‬ ‫חונן עד כי אתה שומע לברכות לבטלה‪.‬‬ ‫קיז) את שיטת רבנו יונה והרשב”א ורב האי גאון‬ ‫כיון שהציבור יוצא בזה מצות חזרת הש”ץ‪ ,‬או‬ ‫הגליון השבועי מבית עוז והדר ‪ -‬אור לישרים‬ ‫ט‬ ‫מחוברים‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר‬ ‫רבי דוד חי אביחצירא שליט“א‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל ַא ְב ָרם ֶל ְך ְל ָך ֵמ ַא ְר ְצ ָך‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫פרשת לך לך תשפ"ז | גיליון ג'‬ ‫)יב‪ ,‬א(‬ ‫יש לקשר את סיומה של הפרשה‬ ‫הקודמת "וימת תרח בחרן" עם התחלת‬ ‫פרשתנו 'ויאמר'‪ ,‬שבא לרמז שבזמן‬ ‫'חרן' דהיינו חרון אף‪ ,‬יש להרבות‬ ‫הכתב והמכתב‬ ‫ב'ויאמר'‪ ,‬שאמירה היא מלשון רכה‬ ‫)בשונה מ'וידבר' שהוא לשון קשה‪ ,‬ראה רש"י להלן‬ ‫יט‪ ,‬ג(‪ ,‬והיינו תפילה ותחנונים‪ ,‬שתשובה‬ ‫ותפילה וצדקה מעבירין את רוע‬ ‫דברי מוסר ויראה מכתי“ק‬ ‫הגזירה‪.‬‬ ‫"אתה סימן לבניך"‬ ‫כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א‬ ‫)בראשית רבה מח‪ ,‬ז(‬ ‫)רישא וסיפא(‬ ‫מהרח"ו ע"ה בשערי קדושה )חלק א' שער ב'( כתב‪ ,‬שאין המדות מכלל תרי"ג מצוות‪ ,‬כי‬ ‫ֶל ְך ְל ָך ֵמ ַא ְר ְצ ָך ו ִּמ ּמוֹ ַל ְד ְּת ָך ו ִּמ ֵ ּבית‬ ‫הן הכנות עיקריות אל תרי"ג מצוות בקיומן או בביטולם‪ .‬ולפיכך ענין המדות הרעות‬ ‫ָא ִב ָ‬ ‫יך )יב‪ ,‬א(‬ ‫קשים מן העבירות עצמם מאוד מאוד‪ .‬ולהיותם עיקרים ויסודות‪ ,‬לא נמנו בכלל תרי"ג‬ ‫הנה ידוע שכאשר אנו מקיימים‬ ‫המצוות‪ .‬ונמצא כי צריך להיזהר ממדות רעות יותר מקיום המצוות‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫את מצוות סוכה‪ ,‬באים האבות‬ ‫אמנם קשה אם דורשים מהאדם שיתקן את מדותיו עוד קודם שיבוא להיכל‬ ‫הקדושים אל הסוכה כ'אושפיזין'‪ .‬ויש‬ ‫התורה‪ ,‬מאין יקח וילמד איך לתקן את מדותיו אם לא מהתורה‪ ,‬כמו שכתוב בפרקי‬ ‫לבאר שעל ידי מצוות הסוכה אנו‬ ‫אבות )פ"ב מ"ה( ולא עם הארץ חסיד‪ .‬ואפילו אדם שרוצה לתקן את מידותיו בלי התורה‬ ‫מתקשרים בקדושת האבות הקדושים‬ ‫איך יצליח‪ ,‬שכן כל דבר שאינו בא מכח התורה אין לו קיום‪ .‬וכל ספרי המידות והמוסר‬ ‫אשר גם הם יצאו מביתם חוצה על‬ ‫מבוססים על התורה הנביאים והכתובים‪.‬‬ ‫פי מצוות ה' אליהם‪ ,‬ונמצא שכשאנו‬ ‫נראה לי בס"ד לבאר לענ"ד‪ ,‬הלא התורה ניתנה על ידי משה רבינו ע"ה בשנת דור‬ ‫יוצאים מביתנו חוצה אנו מקבלים‬ ‫הכ"ו לבריאת העולם‪ .‬שכן העולם עמד בחסד כ"ו דורות עד שניתנה התורה‪ ,‬מתחילת‬ ‫נגיעה כלשהיא בקדושתם‪ .‬וזה הרמז‬ ‫ספר בראשית עד פרשת יתרו שניתנה התורה‪ ,‬וכל אותם הדורות מאדם הראשון עד‬ ‫בציוויו של הקב"ה לאברהם אבינו‬ ‫דורו של משה רבינו ע"ה‪ .‬אמנם תורה טרם ניתנה אבל היה שת בן אדם הראשון‪ ,‬נח‪,‬‬ ‫לצאת מביתו בלשון 'לך‪-‬לך' שהוא‬ ‫חנוך‪ ,‬מתושלח‪ ,‬והאבות הקדושים ע"ה‪ ,‬וכל הפרשיות שמלמדים אותנו איך האדם‬ ‫בגימטריא 'סכך'‪ ,‬היינו לומר שיציאה‬ ‫יתקן את מידותיו‪.‬‬ ‫זו פעלה את קדושת הסוכה‪.‬‬ ‫רבינו בחיי ע"ה כל השבח שהתורה מספרת על גדולי האומה זה רק במדות‪ ,‬כמו‬ ‫)אורי וישעי‪ ,‬אקדמות מילין(‬ ‫נח‪" ,‬נ ַֹח ִא ׁיש ַצ ִּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְ ּבדֹר ָֹתיו"‪" ,‬צדיק" ‪ -‬בין אדם לחבירו‪" ,‬תמים" ‪ -‬בין אדם‬ ‫למקום‪"ֶ ,‬את ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּל ְך נ ַֹח"‪ .‬וכן אברהם אבינו ע"ה במעשה החסד שלו שעשה‬ ‫יך ו ְּמ ַק ֶּל ְל ָך ָאאֹר )יב‪ ,‬ג(‬ ‫וַ ֲא ָב ֲר ָכה ְמ ָב ְר ֶכ ָ‬ ‫לכל העולם‪ ,‬הכל בא ממדות הטובות שלהם‪.‬‬ ‫יש להקשות‪ ,‬מדוע בברכה הקדים‬ ‫וזה הכוונה לפני שלומד תורה יש לו ללמוד תיקון המדות‪ ,‬שהיו גדולי האומה עוד‬ ‫את שכר הברכה לברכה עצמה‪ ,‬ואילו‬ ‫טרם נתנה התורה ע"י משה רבינו ע"ה‪ ,‬ומהאבות הקדושים ע"ה אפשר ללמוד כל‬ ‫בקללה הקדים את מעשה הקללה‬ ‫המדות הטובות‪ ,‬והן מעשה אבות סימן לבנים‪.‬‬ ‫לעונשה‪ ,‬שאמר 'ומקללך אאור' ולא‬ ‫'ואאור מקללך'? ויש לתרץ שקיומה‬ ‫של ברכת ההדיוט נזקקת לעזר ממעל‪,‬‬ ‫ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך‬ ‫ֵצ ָ‬ ‫ועל כן הקב"ה הקדים לברך את מברכי‬ ‫אברהם‪ ,‬כדי שיהיה כח בברכתם‬ ‫צו ֵעד ָל ֶב ַטח‬ ‫ַה ַּמ ֲא ִמין ְ ּבה'‪ֹ ,‬‬ ‫ותתקיים‪ ,‬ואילו המקלל‪ ,‬אין ספק‬ ‫קום ּב ֹו ַה ֶּד ֶר ְך נִ ְס ֶּת ֶרת‬ ‫ַ ּגם ְ ּב ָמ ֹ‬ ‫שלקללתו אין תוכן ואין צורך למנוע‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫�‬ ‫חותמו אמת‬ ‫מתוך שיעורים בספר הקדוש‬ ‫’פיתוחי חותם‘‬ ‫ארצך‪ ,‬מולדתך‪ ,‬בית אביך‬ ‫המאבקים הנכונים לדרכו של מבקש השם‪ ,‬המנסה להתרומם מעל טבעו העכור‬ ‫וסביבתו הרדודה‪ ,‬וכיצד יוכל לגבור על עצת יצרו שמנסה לרפות את ידיו ולייאשו‬ ‫אל מול טענות היצר‪ ,‬נתבונן מעט בעומק הרמוז בין הקפלים‬ ‫בתחילת פרשתנו‪ ,‬פרשת לך לך‪ ,‬מלמדנו בינה מרן בעל אביר‬ ‫בדבריו של רבינו‪ :‬לכאורה‪ ,‬הקושי שבעבודת ה'‪ ,‬הוא הבעיה‬ ‫יעקב זי"ע אודות המאבקים הנכונים לדרכו של מבקש השם‪,‬‬ ‫הקבועה הטורדת כל אדם שמעוניין להשליט סדר בחייו ולהגיע‬ ‫המנסה להתרומם מעל טבעו העכור וסביבתו הרדודה‪ ,‬וכיצד‬ ‫להישגים כל‪-‬שהם‪ ,‬שהוא המתח והמאבק בין ה'כאן‪-‬ועכשיו'‪,‬‬ ‫יוכל לגבור על עצת יצרו שמנסה לרפות את ידיו ולייאשו‪ .‬דבריו‬ ‫לבין תועלת רחוקה‪.‬‬ ‫הנפלאים כמעט ואינם זוקקים ביאור ונקראם בצוותא חדא‪:‬‬ ‫לדוגמאות בעלמא‪ :‬אדם המעוניין להחזיק עסק מצליח‪,‬‬ ‫"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך‬ ‫יזדקק למשך תקופה לקמץ בהוצאותיו‪ ,‬לעבוד שעות רבות‬ ‫אל הארץ אשר אראך‪ ,‬ואעשך לגוי גדול וגו' )יב‪ ,‬א‪-‬ג(‪ .‬אפשר‬ ‫ומתישות‪ ,‬ולהתמודד עם דחיות וכישלונות‪ .‬רק לאחר שנים‬ ‫לרמוז‪ ,‬דהנה יצר הרע בני אדם שומעים לעצתו משום דמקרבא‬ ‫רבות‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬יזכה ליהנות מפירות עמלו‪ .‬המעוניין להתפרנס‬ ‫הנייתא‪ ,‬שכל מועצותיו הם כדי להשיג אדם את תאוות העולם‬ ‫ולהתפרסם כמוזיקאי מצליח‪ ,‬יאלץ להתאמן אלפי שעות ללא‬ ‫הזה‪ ,‬וכששומע אדם לעצתו‪ ,‬הנה כל תאוותיו מוכנים ומזומנים‬ ‫תמורה מיידית‪ ,‬להיות שולייה של מוסיקאים גדולים שלעיתים‬ ‫לפניו לעשות כחפצו ורצונו מיד ולאלתר‪ ,‬בלי הרחקת זמן ובלי‬ ‫יתנהגו אליו בגסות‪ ,‬ושוב‪ ,‬רק לאחר שנים רבות ‪ -‬אם בכלל‪,‬‬ ‫מניעת שום דבר‪ ,‬כי הנה העולם מוכן לפניו והגוף נאה לו כל מה‬ ‫יזכה להגיע לשאיפתו‪.‬‬ ‫שאומר היצר‪ ,‬ואין מעכב"‪.‬‬ ‫ולמרות זאת‪ ,‬אנשים בעלי מבנה אישיות מתאים‪ ,‬מוכנים‪ ,‬ואף‬ ‫"לא כן יצר הטוב‪ ,‬כל מה שאומר לאדם רחוק רחוק מי ימצאנו‪,‬‬ ‫מצליחים לעמוד במטלות הקשות בדרך אל הכסף והתהילה‪.‬‬ ‫כי הוא אומר לאדם שיעסוק בתורה ובמצוות כדי שיזכה לעולם‬ ‫ולכאורה בדומה לכך‪ ,‬גם אדם המעוניין להשתלם בעבודת ה'‪,‬‬ ‫הבא‪ ,‬וזה אחר מיתת האדם‪ ,‬והנאה זו לנשמה ולא לגוף‪ ,‬מפני‬ ‫ייאלץ לעבור את המסלול המפרך הנדרש בעדה‪ ,‬והאיש הירא‬ ‫סיבה זו שומעים בני אדם לעצת יצר הרע‪ ,‬מאחר שקרובה‬ ‫ורך הלבב‪ ,‬או חלש האופי‪ ,‬יתייאש באמצע הדרך‪ ,‬והחזק שאינו‬ ‫הנאתו והגוף יש לו הנאה גדולה בזה‪ .‬וזה דרכם של בני אדם‬ ‫מרפה יעלה יבוא ויגיע לשאיפת נפשו הטהורה‪.‬‬ ‫כסיל למו‪ ,‬כשרוצים להניח הבלי עולם הזה ולהתעסק בתורה‬ ‫טבעו של עולם‬ ‫ומצוות‪ ,‬היצר מתגרה בהם ואומר להם‪ :‬דעו שאתם מאבדים‬ ‫ברם אם כנים הדברים‪ ,‬אין כאן טענה ניצחת מצד היצר‪ ,‬ואף‬ ‫הטובה האמיתית שאתם רואים ומוכנת לפניכם‪ ,‬ורודפים אחר‬ ‫אין צורך במענה מחוכם מצידו של הקב"ה‪ ,‬שכן זה טבעו של‬ ‫טובה שהיא רחוקה‪ ,‬וספק תשיגו אותה או לא‪ ,‬שהרי אתם רואים‬ ‫עולם‪ ,‬שכל הישג ראוי לשמו אינו זמין עבור כל אחד מבלי‬ ‫בעיניכם הארץ רחבת ידים לפניכם‪ ,‬וכל הנאות הגוף מצויין בה‬ ‫מאמץ‪ .‬לא זו בלבד אלא שהדברים מוכרחים מצד עצמם‪ ,‬שכן‬ ‫ואין מונע ואין מעכב"‪.‬‬ ‫דבר הזמין לכל אחד‪ ,‬אינו שונה במאומה מהאוויר לנשימה‪ ,‬אור‬ ‫כעת מלמד מרן שתי מניעות נוספות העומדות בפני אדם‬ ‫השמש‪ ,‬ציוץ הציפורים או המים הזכים‪ ,‬שעם כל מעלותיהם‬ ‫הבא מסביבה רדודה‪" :‬והנה מחמת שלושה סיבות אדם שומע‬ ‫אינם נחשקים ולא נחשבים כהישג‪ ,‬שהרי הם מובנים מאליהם‪.‬‬ ‫לעצת יצר הרע‪ :‬אחד‪ ,‬כיון שהארץ הלזו שאנו יושבים בה‪ ,‬כל‬ ‫דומה שהחילוק בין עבודת ה' לאותם הישגים שהודגמו‬ ‫תאוות שמפתה יצר הרע לאדם מצויין בה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬גוף האדם‬ ‫לעיל‪ ,‬רמוז במילותיו הקצרות של רבינו‪" :‬לא כן יצר הטוב‪ ,‬כל‬ ‫שמחומר קורץ מתאווה וחומד לכל תאוות העולם הזה‪ ,‬דמצא‬ ‫מה שאומר לאדם רחוק רחוק מי ימצאנו"‪ .‬לאמור‪ ,‬היצר הטוב‬ ‫מין את מינו וניעור‪ .‬השלישית‪ ,‬אדם היו אבותיו של אדם נוהגים‬ ‫דורש מהאדם דבר 'רחוק'‪ ,‬כלומר דבר שייך לעולמות אחרים‬ ‫שלא כשורה‪ ,‬אומר לו היצר‪ :‬אחוז מעשי אבותיך בידך‪ .‬וכיון‬ ‫ומנוגד לעצם טבעו ומהותו של העולם‪.‬‬ ‫שהם שלושה דברים מוחזקים‪ ,‬קשה לאדם לפרוש מהם"‪.‬‬ ‫לצורך ביאור הדברים נביא את לשונו של האדמו"ר‬ ‫ארץ החיים‬ ‫מסוכוטשוב בעל שם משמואל )פרשת תרומה שנת תרע"ח(‪ ,‬ואלו‬ ‫בהמשך הדברים מלמד מרן ששלושה מניעות אלו רמוזות‬ ‫דבריו‪" :‬לגודל רוממות התורה עד דאורייתא וקוב"ה כולא חד‪,‬‬ ‫בציוויו של הקב"ה לאברהם "לך לך מארצך"‪ ,‬כלומר הארץ‬ ‫אי אפשר לאדם שבזכות מעשיו הטובים יזכה בתורה‪ ,‬ואף‬ ‫הגשמית שכל תענוגותיה מצויים 'כאן‪-‬ועכשיו'‪" ,‬ממולדתך"‪,‬‬ ‫דיגעתי ומצאתי תאמין‪ ,‬זהו רק לבוש התורה וחכמתה‪ ,‬אבל‬ ‫היינו מגופו של האדם שקורץ מחומר ומתאווה לתענוגותיו‪,‬‬ ‫האלקות שבה רחוקה מן האדם מאד מאד"‪.‬‬ ‫"ומבית אביך" ‪ -‬כשאינם נוהגים כשורה‪" ,‬אל הארץ אשר אראך"‪,‬‬ ‫לאמור‪ ,‬עיקר עבודת ה' היא להתחבר אל האלקות‪ .‬ודבר‬ ‫היא ארץ החיים העליונה‪ ,‬כלומר עבודת ה' ודביקות השכינה‪.‬‬ ‫זה אינו דורש רק יגיעה‪ ,‬שכן שאיפות ונכונות לעמל הן תכונות‬ ‫בטרם נבוא אל התשובות אותן משיב הקב"ה עבור עובדיו‬ ‫�‬ ‫מזהב ומפז‬ ‫פנינים מלוקטים מספרי‬ ‫אדמו"רי שושילתא קדישא‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫גשמיות‪ ,‬בדרך למעלות והישגים גשמיים‪ ,‬ואילו כאן נדרש מהאדם להפוך לבעל מהות‬ ‫אחרת‪ .‬דבר שלכאורה אינו כלל בהישג ידו‪.‬‬ ‫ולעצור בעדה‪ ,‬שכן מי זה שוטה‬ ‫לחשוב שהוא מסוגל להפוך‬ ‫והדרך היחידה להגיע למעלה זו היא רק באופן של 'לך‪-‬לך'‪ ,‬כלומר שלילתם‬ ‫את ברכת הקב"ה‪ ,‬ורק שלאחר‬ ‫של הדחפים החומריים ומלחמה בהם‪ ,‬וכלשונו של רבינו בהמשך דבריו‪" :‬התרחק‬ ‫מכן הוא ראוי לעונש על קללת‬ ‫מ'ממולדתך'‪ ,‬ממה שאתה רואה עיקר לידתך ובניינך הוא בנוי על תאוות העולם"‪ ,‬ורק‬ ‫אברהם‪ ,‬כדי שיתפרסם ויוודע‬ ‫על ידי כך‪ ,‬זוכה האדם בעזר ממעל ל'חיות דקדושה'‪ ,‬כלומר להרגיש את פעולתה של‬ ‫שעבור קללת אברהם באה אליו‬ ‫הנשמה‪ ,‬שהיא מהעליונים‪ ,‬וחפצה ורצונה לשרת את קונה וליאור באורו‪.‬‬ ‫הרעה מאיתו יתברך‪ ,‬ויידעו הכל‬ ‫או בלשונו של בעל השם משמואל בהמשך דבריו שם‪" :‬אלא על פי דאיתא‬ ‫את שבח אברהם אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫בזוהר הקדוש‪ ,‬דלעומת שאדם בורח מן החיצוניות בא לעומתו בקדושה… עבודת ה'‬ ‫)פתח האוהל(‬ ‫על כן לעומת שאדם בורח מאהבות ותשוקות חיצוניות בא לעומתו לזכות איננה רק‬ ‫'דחיית‬ ‫בתורה‪ ,‬ואם בורח מחיצוניות ביותר הוא זוכה ביותר לאלקות שבה"‪.‬‬ ‫ׁ ְש ֵּתים ֶע ְׂש ֵרה ׁ ָשנָ ה ָע ְבד ּו ֶאת‬ ‫סיפוקים'‬ ‫חיילות של קדושה‬ ‫ְּכ ָד ְר ָלע ֶֹמר ׁו ְּש ׁל ֹש ֶע ְׂש ֵרה ׁ ָשנָ ה‬ ‫ָמ ָרד ּו )יד‪ ,‬ד(‬ ‫מיידים‪ ,‬על‬ ‫ובזה יאירו דברי מרן בעל אביר יעקב‪ ,‬שמבאר את מענהו של הקב"ה‬ ‫עבור עובד ה' מול יצרו הרע‪" :‬אל תאמר המתעסק בעסקי ארץ הלזו מרבה‬ ‫יש לרמוז בפסוק על מלחמת‬ ‫מנת להגיע‬ ‫רעים ואוהבים‪ ,‬אל ידמה לך כן‪ ,‬כי אדרבה אם תלך בדרך טובים דרך ישרה‬ ‫היצר וחיילותיו‪ ,‬שכן כדרלעומר‬ ‫לסיפוקים‬ ‫"אעשך לגוי גדול"‪ ,‬כי כל מצוה ומצוה שתעשה נברא ממנה מלאך‪ ,‬ונמצא‬ ‫בגימטריא 'יצר רע'‪ ,‬חושבנא דדין‬ ‫כחושבנא דדין‪ .‬והנה בשתים‬ ‫גדולים יותר‬ ‫אתה מרבה אוכלוסין ‪ -‬חיילות של קדושה‪ .‬ואל תתמה גם כן ממה שאתה‬ ‫בהמשך‪,‬‬ ‫רואה לידתך ובניינך הוא מחומר ובניין יצר הרע‪ ,‬ותאמר איך אוכל להיפרד‬ ‫עשרה שנותיו הראשונות של‬ ‫מהטבע המושרש ותקוע בבניין חזק‪ ,‬כי הלוא אני "ואברכך"‪ ,‬ובברכתי ייהפך‬ ‫אדם אין לו יצר טוב‪ ,‬וכל יצר‬ ‫אלא היא‬ ‫הטבע להתקדש"‪.‬‬ ‫מחשבות ליבו רק רע כל היום‪,‬‬ ‫התחברות‬ ‫כלומר‪ ,‬אף שלכאורה אינך מוצא כל קשר בינך לבין הקדושה‪ ,‬עם כל זאת‪,‬‬ ‫וזהו 'שתים עשרה שנה עבדו'‬ ‫כוחות נפשו 'את כדרלעומר'‪,‬‬ ‫למהות‬ ‫כשתברח מהגשמיות ותידבק בעבודתי‪ ,‬הקדושה העליונה תגיע אליך בעזר‬ ‫ממעל‪ ,‬ושכינת עוזו תשכון עליך כאן בעולם הזה‪ .‬ונסיים בדברי הגאון הקדוש‬ ‫הוא היצר הרע‪ ,‬שאין מי שמוחה‬ ‫נעלית‪,‬‬ ‫רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'פרי צדיק' )פרשת מקץ אות ז(‪ ,‬שמבאר את עבודת‬ ‫בידו‪ ,‬ורק ב'שלוש עשרה שנה'‪,‬‬ ‫מהות‬ ‫האבות הקדושים כדברי רבינו‪ ,‬שבימיהם הייתה הקדושה כמעט חסרת יכולת‬ ‫שנעשה בר מצוה ונכנס בו יצר‬ ‫הטוב‪' ,‬מרדו'‪ ,‬שבאה עצת יצר‬ ‫אלוקית‪,‬‬ ‫השגה‪ ,‬ורק על ידי עבודתם ירדה שכינה למטה‪ ,‬והיא זמינה עבור כל מבקשי‬ ‫הטוב וממרידה את כוחות הנפש‬ ‫ומשמעותה‬ ‫ה'‪ ,‬שיכולים להידבק בדרכי אבותיהם הקדושים וללכת בדרכיהם‪.‬‬ ‫ובכך מבאר רבי צדוק הכהן זי"ע את דברי רז"ל המפורסמים )פסחים פח‪(.‬‬ ‫נגד היצר הרע‪.‬‬ ‫היא הפיכת‬ ‫שאברהם אבינו קרא לבית המקדש 'הר'‪ ,‬יצחק קראו 'שדה'‪ ,‬ויעקב אבינו‬ ‫)פיתוחי חותם(‬ ‫האדם‬ ‫עליו קרא לו 'בית'‪ .‬ובלשונו‪" :‬כי מידת אברהם אבינו עליו השלום‪ ,‬שהיה‬ ‫וְ ַא ָּתה ָּתבוֹ א ֶאל ֲאב ֶֹת ָיך ְ ּ ׁב ָשלוֹ ם‬ ‫הגשמי‬ ‫ראשית התפשטות הקדושה בעולם‪ ,‬שהיה תחילה לגרים‪ ,‬והוא כהר שהוא‬ ‫יבה טוֹ ָבה )טו‪ ,‬טו(‬‫ִּת ָ ּק ֵבר ְ ּב ֵׂש ָ‬ ‫למשרתו‬ ‫גבוה ורחוק מן האדם בריחוק מקום כעין מה שנאמר )בראשית נו‪ ,‬א( וירא את‬ ‫המקום מרחוק"‪ .‬כלומר בימיו של אברהם אבינו הייתה עבודת ה' נעלמת‬ ‫תאריך פטירתו של מרנא בעל‬ ‫של קונו‪,‬‬ ‫ורחוק כהר שפסגתו אינה ברת השגה‪.‬‬ ‫אביר יעקב היה בכ' טבת‪ .‬ובספר‬ ‫קבלה קדמון בשם 'קרניים' )עליו‬ ‫כמלאך‬ ‫"אמנם ביצחק נעשה יחוד וצמצום הקדושה לזרעו‪ ,‬כמו שנאמר )שם‬ ‫חיבר רבי שמשון אוסטרופולי את פירושו 'דן‬ ‫מיכאל‬ ‫כא‪ ,‬יב( 'כי ביצחק יקרא לך זרע'‪ ,‬וזה הענין שקראו שדה‪ ,‬שנאמר )שם כד‪ ,‬סג(‬ ‫ידין'( מובא שפטירתו של אברהם‬ ‫העומד‬ ‫ו'יצא יצחק לשוח בשדה'‪ ,‬כענין התוועדות שני רעים‪ ,‬על דרך מה שנאמר‬ ‫)שיר השירים ז‪ ,‬יב( 'לכה דודי נצא השדה'… ועיקר שלימות היחוד נשלם ביעקב‬ ‫אבינו הייתה בטבת‪ ,‬ורמז לכך‬ ‫לשר‬ ‫שקראו בית‪ ,‬שהוא שלימות הייחוד בקביעות לעולמי עד‪ ,‬כמו שנאמר )משלי‬ ‫בפסוק ת'קבר ב'שיבה ט'ובה‪,‬‬ ‫שהם ראשי תיבות טב"ת )וכבר דנו‬ ‫יב‪ ,‬יט( שפת אמת תכון לעד"‪.‬‬ ‫האחרונים על כך מדברי הגמרא במסכת ראש‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬שעבודת ה' איננה רק 'דחיית סיפוקים' מיידים‪ ,‬על מנת להגיע לסיפוקים‬ ‫השנה דף י‪ ,:‬שמובאת מחלוקת תהנאים האם‬ ‫גדולים יותר בהמשך‪ ,‬אלא היא התחברות למהות נעלית‪ ,‬מהות אלוקית‪ ,‬ומשמעותה‬ ‫האבות נפטרו בתשרי או בניסן ואכמ"ל(‪ .‬ועוד‬ ‫היא הפיכת האדם הגשמי למשרתו של קונו‪ ,‬כמלאך מיכאל העומד לשרת‪ ,‬עד שימאס‬ ‫הוסיף בספר הנ"ל כתב שהנפטר‬ ‫בעולם ועסקיו‪ ,‬וימצא לו לחברה את מלאכי השרת‪ ,‬וכלשון רבינו‪" :‬אעשך לגוי גדול‪ ,‬כי‬ ‫בחודש הנ"ל אשריו ואשרי חלקו‪,‬‬ ‫כל מצוה ומצוה שתעשה נברא ממנה מלאך‪ ,‬ונמצא אתה מרבה אוכלוסין ‪ -‬חיילות של‬ ‫שזוכה ויושב עם אברהם אבינו‬ ‫קדושה"‪ .‬בבחינת‪' :‬ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' )זכריה ג‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫ע"ה‪.‬‬ ‫)הקדמת רבי אהרן אביחצירא לדורש טוב(‬ ‫�‬ ‫משולחן גבוה‬ ‫בינו שנות‬ ‫תשובות דא“ח שהשיב כ“ק‬ ‫מעשי רב מתוקף פעולת‬ ‫מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים‬ ‫קדושים רבוה“ק זי“ע‬ ‫השגחה פרטית‬ ‫פרק ג'‬ ‫האם מחובת האמונה גם להאמין בהשגחה פרטית‪ ,‬או שזה סלסול בעלמא?‬ ‫דרך עקלתון‬ ‫נענה תחילה בקוצר אמרים לגודל חשיבות וחומרת העניין‪ :‬זוהי חובה גמורה‬ ‫בגליון הקודם התייחסנו למיקומה המיוחד של מרוקו‪,‬‬ ‫וזהו חלק בל יינתק מחלקי האמונה‪ .‬אין אמונה בבורא עולם בלי אמונה בהשגחה‬ ‫המצויה בנקודת החיבור שבין האוקיינוס האטלנטי והים‬ ‫פרטית על כל חלק וחלק וכל דבר הכי קטן מחלקי הבריאה – מהמדברים ועד‬ ‫התיכון‪ ,‬כשהיא שוכנת מצידו הדרומי של נקודת התפר‬ ‫החלקים הכי קטנים של הדומם‪.‬‬ ‫שביניהם‪ ,‬ואילו מיצרי גיברלטר מצויים בצד הצפוני‪.‬‬ ‫ידוע שאחד החידושים הכי גדולים של אור שבעת הימים הבעל שם טוב‬ ‫למיקום זה ישנה חשיבות מיוחדת בהלכות ברכות‪,‬‬ ‫הקדוש זיע"א היה בכך שהחדיר וחזר על כך שיש השגחה פרטית ממש על כל‬ ‫שכן כידוע קיימת ברכה מיוחדת על ראיית הים הגדול‬ ‫פרט ופרט מחלקי הבריאה‪ ,‬ואין שום דבר שקורה חס וחלילה בדרך מקרה‪,‬‬ ‫'ברוך אתה וכו' שעשה את הים הגדול'‪ ,‬אלא שנחלקו‬ ‫ואין שום דבר שקורה שלא בכוונת מכוון מעם הקב"ה‪.‬‬ ‫הפוסקים האם מדובר על הים התיכון או שמא דווקא על‬ ‫וכך מובא בספר 'תפארת למשה' )פרשת בלק( כי בעת שבא הרה"ק מפולנאה‬ ‫ים האוקיינוס שמקיף את כל העולם )ראה שו"ע או"ח סימן רכח‬ ‫– בעל 'תולדות יעקב יוסף' זי"ע – לפני הבעל שם טוב בפעם הראשונה‪ ,‬הייתה‬ ‫ומשנה ברורה שם(‪ .‬עולה מכך‪ ,‬שאדם הנמצא בנקודת המפגש‬ ‫אחת משיחותיהם בעניין השגחה פרטית‪ .‬אמר הבעל שם טוב זיע"א שבכל‬ ‫שבין שני הימים יכול לברך ברכה זו בשופי לדעת הכל‪.‬‬ ‫דבר שאדם רואה או שומע וכל דבר שקורה לו – הכול הוא בהשגחה פרטית‬ ‫כפי שכבר הזכרנו‪ ,‬קיימות רק שתי נקודות כאלו‪ ,‬מצרי‬ ‫משמיים כדי ללמוד מזה‪ ,‬וממילא על האדם להתבונן במה שראה או שמע‪,‬‬ ‫גיברלטר מצפון‪ ,‬וחופה המערבי של מרוקו מדרום‪.‬‬ ‫או כשקרה לו דבר מסוים‪ ,‬מה עליו ללמוד מזה‪ .‬שכן מאחר שהקב"ה שלח‬ ‫גם לעובדה שהזכרנו בגליון הקודם בשם המדרש‪,‬‬ ‫זאת במכוון אליו שיראה וישמע דבר זה‪ ,‬הרי זה בבחינת בת קול מאת הקב"ה‬ ‫שחופים אלו אינם קיימים מבריאת העולם אלא הם הצפה‬ ‫שמדבר אליו‪.‬‬ ‫מאוחרת‪ ,‬ישנו קשר להלכה זו‪ ,‬שכן בספר משך חכמה‬ ‫עודם מדברים‪ ,‬ועבר שם גוי שהייתה אומנותו לתקן תיקוני בית בעיר‪ .‬והנה‬ ‫)דברים פרק לד( מבאר בטעמו של רבי יהודה שחידש את‬ ‫הוא דופק על הדלת ושואל את הבעש"ט זיע"א אם יש לו בבית מה לתקן‪ .‬ענה‬ ‫ברכת 'הים הגדול' )שלא כדעת חכמים במסכת ברכות דף נד‪ ,.‬שסוברים‬ ‫לו הבעש"ט שאין אצלו מה לתקן‪ .‬שאל הגוי עוד פעם‪" :‬אולי בכל זאת יש לך‬ ‫שמברכים עליו 'עושה מעשה בראשית'(‪ ,‬שהוא מכיוון שהים התיכון‬ ‫משהו לתקן?" חזר ופנה הבעש"ט לבעל ה'תולדות' ואמר "ראה‪ ,‬הגוי הזה הוא‬ ‫לא נוצר בימי בראשית אלא רק לאחר מכן‪ ,‬ועל כן לא ניתן‬ ‫שליח משמיים לעורר אותי שעדיין יש לי ברוחניות מה לתקן‪ ,‬כי מה שהגוי בא‬ ‫לברך עליו ברכה זו )כמובן שטעם זה מתאים רק לפי הדעות שמברכים‬ ‫לשאול זאת – הוא גם כן השגחה פרטית"‪.‬‬ ‫ברכה זו על הים התיכון‪ .‬ואילו לדעות שמדובר על האוקיינוס‪ ,‬יש לומר שמפני‬ ‫אבל הרב מפולנאה לא רצה לקבל דברים אלו‪ ,‬כי היה רחוק בעיניו לומר‬ ‫חשיבותו קבעו לו ברכה מיוחדת בפני עצמו(‪.‬‬ ‫שדיבורים היוצאים מגוי יש בהם השגחה פרטית והוראה מן השמיים מהקב"ה‬ ‫מעניין להזכיר את דבריו הפלאיים של הרד"ל על מדרש‬ ‫לאדם‪ .‬חזר הבעש"ט והסביר עוד את העניין‪ ,‬אך ה'תולדות' נשאר בעמדתו‪.‬‬ ‫רבה )ברכות פרשה כג( לפיהם עד לימינו ניכר זרם חזק השוצף‬ ‫אז אמר לו הבעל שם טוב‪" :‬אתה יכול להבין את הדברים‪ ,‬אלא שאינך רוצה"‪.‬‬ ‫בנקודת החיבור שבין הים התיכון לאוקיינוס‪ .‬לדבריו‪,‬‬ ‫במילים אלו נפרדו‪ ,‬והרב מפולנאה חזר לאכסניה שלו‪ .‬בדרך חזרתו עבר שם‬ ‫זרם זה אינו אלא זכר למאורע עליית האוקיינוס בדורות‬ ‫גוי עם עגלה‪ ,‬וזו התהפכה‪ .‬חיפש הגוי אנשים שיעזרו לו להרימה‪ ,‬וכשראה את‬ ‫הקדומים‪ ,‬וכלשון המדרש )ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו(‪:‬‬ ‫ה'תולדות' פנה אליו וביקש ממנו עזרה‪ .‬אמנם בהיותו טרוד במחשבותיו ענה לו‬ ‫"שעשה הקדוש ברוך הוא זכרון בעולם שידעו דורות‬ ‫שאינו יכול‪ ,‬או אז אמר לו הגוי‪" :‬יכול אתה‪ ,‬אלא שאינך רוצה!"‬ ‫העולם שבא מבול לעולם‪ ,‬שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו"‪.‬‬ ‫כששמע בעל ה'תולדות' מילים אלו‪ ,‬נזכר בדברי הבעל שם טוב‪ ,‬ואז הבין‬ ‫ואכן‪ ,‬זרמי הים החזקים באיזור המפגש‪ ,‬גורמים לכך‬ ‫שהגוי הזה אכן היה שליח אליו משמיים – ומני אז נעשה תלמידו המובהק של‬ ‫ששחיינים ידועים שמבקשים לחצות את המיצר בשחייה‬ ‫הבעל שם טוב‪.‬‬ ‫)דבר המהווה כמה וכמה דורות אתגר ידוע עבור חובבי 'ספורט'‪ ,‬המתהללים‬ ‫הרי לנו שאין כאן שום "סלסול בעלמא"‪ ,‬אלא ראיית עולם שלמה‪ .‬הקב"ה‬ ‫בגבורת זרוע בשר( אינם עוברים אותו בקו ישר‪ ,‬אלא מאריכים‬ ‫מדבר איתנו ללא הרף דרך כל מאורע‪ ,‬קול ומראה בעולמו‪ ,‬וכל בר דעת נתבע‬ ‫את דרכם ועוברים בדרך עקלתון‪ ,‬במקום בו זרמי הים‬ ‫לפקוח עיניים‪ ,‬להקשיב ולהבין שאין מקרה בעולם כלל‪.‬‬ ‫נוחים יותר למעבר‪.‬‬ ‫�‬ ‫ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א‬ ‫יראת שמים‬ ‫אמונה ובטחון חלק ב'‬ ‫אמונה ובטחון חלק א‬ ‫אהבת התורה‬ ‫מילתא חדתא — על מסכת אבות‬ ‫מילתא חדתא — על התורה‬ ‫מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים‪,‬‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫מאמרים להעמקת האמונה‬ ‫פרקי חיזוק באהבת התורה‪ ,‬ביגיעתה‬ ‫מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני‬ ‫שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות‬ ‫יראת הרוממות ודבקות בה׳‪ ,‬המשלבים‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫והבטחון בהשי״ת‪ ,‬המעניקים חיזוק‬ ‫ובעסק לימודה‪ ,‬המעוררים את הלב‬ ‫עבודת ה׳ והליכות חיים‪ ,‬המשלבים‬ ‫התורה‪ ,‬המאירים את עבודת ה׳ ואת‬ ‫את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫בהתמודדויות ובנסיונות החיים‪ ,‬ובפרט‬ ‫להתמסרות לתורה ולהתחזקות‬ ‫דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך‬ ‫ההתמודדות עם אתגרי הדור‪ ,‬ערוכים‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫באתגרי דורנו‪ .‬חלק א‪.‬‬ ‫בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫המוסר והחסידות‪.‬‬ ‫בלשון בהירה ונגישה‪.‬‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‬ ‫הגדה של פסח — מילתא חדתא‬ ‫פורים‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‬ ‫ירח האיתנים‬ ‫שבת קודש‬ ‫שערי תפילה‬ ‫ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח‬ ‫מאמרים על עניני הפורים‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק בעניני‬ ‫מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול‬ ‫מאמרים על קדושת השבת ועל סדר‬ ‫שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה‪,‬‬ ‫ושיה“ש‪ ,‬המעמיקים בעניני יציאת‬ ‫ופנימיות החג‪ ,‬ובהם דברי‬ ‫חנוכה וט״ו בשבט‪ ,‬המאירים את‬ ‫ותשרי‪ :‬ראש השנה‪ ,‬עשרת ימי תשובה‪,‬‬ ‫יומה‪ ,‬המאירים את עבודת השבת‪.‬‬ ‫לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות‬ ‫מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור‬ ‫חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳‬ ‫עבודת הימים ומעוררים להתחזקות‬ ‫יום הכיפורים וחג הסוכות‪ ,‬לאור‬ ‫בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר‬ ‫עם אתגרי החיים‪ ,‬ערוכים בלשון בהירה‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫ולהליכות החיים‪.‬‬ ‫בתורה ואמונה‪.‬‬ ‫פנימיות התורה‪.‬‬ ‫שליט״א‪.‬‬ ‫הקרובה לכל נפש‪.‬‬ ‫לשה״ק )ספרד ‪ /‬ע“מ( ‪ /‬אנגלית‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אנגלית‪.‬‬ ‫לשה״ק ‪ /‬אידיש‬ ‫ובחר˙ בחיים‬ ‫בס"ד‪ ,‬גיליון שפ"ה | פר' לך לך | תשפ"ז‬ ‫‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡‬ ‫ב‡ור החיים‬ ‫˙ול„ו˙ רבנו ה˜'‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫פר˜ ˘מיני‪˙ :‬הפוכו˙‬ ‫˘מח ביסורין‬ ‫ברכתו לאברהם חשובה ומתקיימת יותר‪.‬‬ ‫שכר על כל צעד‬ ‫מידה טובה ממהרת לבוא‪ :‬עוד בטרם בירך – כבר‬ ‫אמנם כן‪ ,‬למרות כל הסבל אותו חווה רבינו‪,‬‬ ‫בירך אותו השם!‬ ‫שהגיע מאנשים קרובים אליו; לא נגרע דבר‬ ‫'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך'‪.‬‬ ‫משמחתו התמידית‪ .‬הוא קיים בעצמו מה שכתב‬ ‫לכאורה‪ ,‬לאחר שאמר הקב"ה לאברהם לצאת‬ ‫בספרו חפץ ה‘‪:‬‬ ‫כל הארץ במבט אחד‬ ‫'מארצך'‪ ,‬הרי ממילא הוא יוצא גם ממולדתו ומבית‬ ‫אביו‪ .‬לשם מה מפרט הכתוב את כל שלושת‬ ‫”מדרכי האהבה השלמה בהאדון ברוך הוא‪,‬‬ ‫המקומות?‬ ‫שישמח ]‪-‬ביסורין[ ויאמר די לי שנעשה‬ ‫'שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬צער הפרידה אינו שווה‬ ‫רצונו יתברך בי‪ ,‬וקיים בי האדון מאמרו‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬צפונה ונגבה וקדמה וימה'‪.‬‬ ‫בכל מקום‪ .‬קל יותר לעזוב את הארץ‪ ,‬קשה יותר‬ ‫ונתרצה ב“ה בהיות הדבר כן“‪.‬‬ ‫לכאורה‪ ,‬המילים 'מן המקום אשר אתה שם' מיותרות‪.‬‬ ‫להיפרד מן המולדת‪ ,‬והקשה מכולם הוא לעזוב את‬ ‫”השומעין חרפתם ואינם משיבים‪ ,‬עליהם‬ ‫וכי מאיזה מקום יראה אברהם‪ ,‬אם לא מן המקום שבו‬ ‫בית האב‪.‬‬ ‫הכתוב אומר כצאת השמש בגבורתו‪ .‬הכוונה‬ ‫הוא עומד?‬ ‫היא‪ ,‬הגם שישמעו חירוף וגידוף בהם‬ ‫לכן סידר הקב"ה את הציווי מן הקל אל הכבד‪:‬‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬נס עצום נעשה לו‪ .‬אברהם‬ ‫מארצך‪ .‬ממולדתך‪ .‬ומבית אביך‪.‬‬ ‫ואפילו הכי אינן משיבין‪ ,‬פירוש לומר למה‬ ‫ראה צפונה ונגבה‪ ,‬קדמה וימה‪ ,‬את כל ארץ ישראל –‬ ‫תאמר לי כדבר הזה‪ ,‬מה שאמרי לך‪ ,‬הגם‬ ‫מדוע? כדי ליתן לאברהם שכר על כל פרט ופרט‪.‬‬ ‫ממקום אחד‪.‬‬ ‫אילו היה הקב"ה אומר לו תחילה 'מבית אביך'‪ ,‬וכבר‬ ‫שאינו משיבו בחירוף גם הוא‪ ,‬אלא אומרו‬ ‫למה תדבר כדברים האלה‪ ,‬ולא ישיבו כלל“‪.‬‬ ‫הוא לא היה צריך להסתובב מצד לצד‪ ,‬ולא לעלות‬ ‫היה מקבל עליו את הצער הגדול‪ ,‬לא היה מקום‬ ‫ממקום למקום כדי לראות כל חלק‪ .‬הקב"ה נתן בו כוח‬ ‫לצוותו אחר כך על הצער הקטן‪.‬‬ ‫”‡ני יוסף ‡חיכם”‬ ‫לראות את כולה‪ ,‬כאילו כל קצות הארץ התקרבו ובאו‬ ‫כך מצאנו גם בעקדת יצחק‪' :‬את בנך‪ ,‬את יחידך‪ ,‬אשר‬ ‫הוא גם לא נטר להם טינה‪ .‬מה נאוו לרבינו הדברים‬ ‫לפניו‪.‬‬ ‫אהבת‪ ,‬את יצחק' – שלב אחר שלב‪ ,‬כדי להרבות‬ ‫אותם כתב בפירושו לפסוק ”אני יוסף אחיכם“‪.‬‬ ‫ולכן נאמר מיד‪' :‬כי את כל הארץ אשר אתה רואה‬ ‫שכרו‪.‬‬ ‫”אני יוסף אחיכם וגו‘‪ .‬טעם שחזר פעם ב‘‬ ‫לך אתננה'‪ .‬הראייה הזו לא היתה רק כדי להראות לו‬ ‫הקב"ה חפץ להיטיב לאוהביו‪ ,‬ונותן להם שכר על כל‬ ‫אני יוסף‪ ,‬לצד שראה שלא ענוהו חשש לב‘‬ ‫מה יקבל‪ .‬בכך עשה אברהם חזקה בארץ‪ :‬הארץ כולה‬ ‫צעד וצעד!‬ ‫דברים‪ .‬האחד שפחדו ממנו ולא יכלו להשיב‬ ‫באה לפני בעליה‪.‬‬ ‫כבושת גנב כי ימצא‪ ,‬והב‘ שלא האמינוהו‬ ‫לא אברהם הקיף את הארץ; הארץ כולה כביכול‬ ‫שהוא יוסף‪ ,‬לזה אמר כנגד צד היראה‬ ‫התקרבה אל אברהם!‬ ‫הברכה מקדימה לבוא‬ ‫שאתם יראים ונבהלתם לא תחושו לדבר כי‬ ‫אני יוסף אחיכם פירוש מתנהג עמכם במדת‬ ‫'ואברכה מברכיך ומקללך אאור'‪.‬‬ ‫האחוה וכאלו לא היה הדבר ההוא‪ ,‬גם סמך‬ ‫הצדיק נותן גם בלי שחייב‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ ,‬מדוע בברכה נאמר‬ ‫לומר אחיכם אשר מכרתם לומר שאפילו‬ ‫תחילה 'ואברכה' ואחר כך 'מברכיך'‪ ,‬ואילו בקללה‬ ‫בזמן המכר לא כהתה עין האחוה ממני‪“...‬‬ ‫'ויצא מלך סדום לקראתו… ומלכי צדק‬ ‫נאמר תחילה 'מקללך' ורק אחר כך 'אאור'?‬ ‫אמרו צדיקים‪ ,‬כי וודאי וברור הדבר שגם לרבינו‬ ‫מלך שלם הוציא לחם ויין'‪.‬‬ ‫אומר הקב"ה לאברהם‪ :‬מי שעתיד לברך אותך‪,‬‬ ‫היתה מידה גבוהה זו‪ ,‬כי לולא זאת לא היה יכול‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ ,‬מדוע התורה מפסיקה‬ ‫אני מקדים ומברך אותו עוד קודם שיברך‪ .‬אבל מי‬ ‫לומר פירוש זה‪.‬‬ ‫באמצע עניינו של מלך סדום‪ ,‬ומספרת תחילה על‬ ‫שיבקש לקלל אותך‪ ,‬איני מקללו קודם מעשהו; רק‬ ‫מלכי צדק?‬ ‫לאחר שיקלל – אאור אותו‪.‬‬ ‫ה˙˜וממויו˙ ומלחמו˙ ‡חים‬ ‫התורה מבקשת להראות לנו את ההבדל שבין הצדיק‬ ‫ולמה ההבדל?‬ ‫ויהי אחרי הבצרות שבין שנת תפ“א לתפ“ד‪,‬‬ ‫לרשע‪.‬‬ ‫באשר מכל הקהילות המפוארות במרוקו נותרו‬ ‫העונש למקלל נועד גם לשמור על כבודו של אברהם‪.‬‬ ‫שרידים עמוסי תלאות עשרות השנים‪ ,‬מוכים‬ ‫מלך סדום היה חייב לאברהם הכרת הטוב עצומה‪.‬‬ ‫לכן צריך שכולם יראו שהקללה באה עליו מפני‬ ‫אברהם מסר את נפשו‪ ,‬הציל אותו‪ ,‬את עמו ואת‬ ‫שזלזל באברהם‪ .‬אילו היה נענש קודם שקילל‪ ,‬לא היו‬ ‫וחבולים‪ ,‬שבורים ורצוצים‪ ,‬עניים ואביונים שציפו‬ ‫כל רכושו‪ .‬והנה הוא יוצא לקראת אברהם – בידיים‬ ‫יודעים מה גרם למפלתו‪ ,‬ולא היו נזהרים‪.‬‬ ‫להפוגה כלשהי בצרותיהם הנוראות – התרגשה‬ ‫ריקות‪.‬‬ ‫ובדרך נוספת אומר האור החיים הקדוש‪ :‬הקב"ה‬ ‫ובאה עליהם שוב צרה קשה וממושכת‪.‬‬ ‫בשנת תפ“ז נפל מלכה העריץ של מרוקו‪ ,‬מולאי‬ ‫לעומתו מלכי צדק אינו חייב לאברהם דבר‪ .‬ואף על‬ ‫מקדים לברך את המברך‪ ,‬כדי שכאשר יוציא את‬ ‫פי כן הוא חושב‪ :‬אברהם ואנשיו חוזרים מן המלחמה‪,‬‬ ‫ברכתו מפיו כבר יהיה הוא עצמו מבורך מאת ה'‪ ,‬ואז‬ ‫איסמעאיל‪ ,‬למשכב אשר ממנו לא קם‪ .‬מחלתו‬ ‫של המלך האכזר שעד עתה החזיק את מרוקו‬ ‫המ˘ך בעמו„ ‚' ◄‬ ‫כולה באגרוף ברזל‪ ,‬ובעטיה התרופפה עתה‬ ‫אחיזתו במוסרות השלטון‪ ,‬הביאה עמה גל של‬ ‫התקוממויות מצידם של שבטים שונים‪ ,‬שציפו‬ ‫מזה שנים לפרוק את עולו של מולאי איסמעאיל‬ ‫הנורא‪ ,‬ולזכות לקצת חופש ועצמאות‪.‬‬ ‫המ˘ך ב˘בוע הב‡‬ ‫ספיר ויהלום‬ ‫פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה‬ ‫יותר משהיה בימי המנהל המנוסה‪.‬‬ ‫סביבו‪ ,‬אלא למסור את העתיד כולו ולבטל את‬ ‫בתוך זמן קצר יצא שמו של המשקה בכל האזור‪,‬‬ ‫רצונו מול רצון הבורא‪.‬‬ ‫הולך מפני ˘נˆטווה‬ ‫ההזמנות התרבו‪ ,‬והאכסנאי התעשר‪ .‬הוא היה‬ ‫לכך ההליכה השנייה חביבה יותר‪ ,‬לפי‬ ‫וּממּוֹלַ ְד ְתּ‪‬‬‫ֹאמר ה‘ ֶאל ַא ְב ָרם לֶ ‪ ‬לְ ‪ֵ ‬מ ַא ְר ְצ‪ִ ‬‬ ‫’וַ יּ ֶ‬ ‫בטוח כי למנהל החדש יש סוד מקצועי שאינו‬ ‫שבראשונה יצא ממקומו ואילו בשנייה יצא מן‬ ‫וּמ ֵבּית ָא ִבי‪ֶ ‬אל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ַא ְר ֶאךָּ' )בראשית יב א(‬ ‫ִ‬ ‫מגלה לאיש‪ .‬אבל רבי משה ידע שאין לו שום‬ ‫הבעלות על עצמו‪.‬‬ ‫כאשר ציווה הקדוש ברוך הוא על אברהם אבינו‬ ‫סוד‪ ,‬הוא רק מילא את התפקיד שהועמד לפניו‪,‬‬ ‫אין פירוש הדבר שהאדם המבטל רצונו לרצון‬ ‫לעזוב את ארצו ומולדתו ובית אביו ולצאת לדרך‪,‬‬ ‫והברכה באה מאת ה‘‪.‬‬ ‫הבורא נעשה חסר רצון וחסר אישיות‪ .‬אדרבה‪,‬‬ ‫הוא הרגיע אותו תיכף ומיד והבטיח לו‪' :‬ואעשך‬ ‫מנהג קבוע היה לרבי משה לסעוד בכל מוצאי‬ ‫אברהם פעל בעולם בעוצמה שאין לה שיעור‪.‬‬ ‫לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה'‪ .‬וכמו‬ ‫שבת סעודת מלוה מלכה עם בעל האכסניה‪.‬‬ ‫ביטול לרצון ה‘ אינו חולשה‪ ,‬אלא חירות‪ .‬מי‬ ‫שפירש רש"י הקדוש שהדרך ממעטת שלושה‬ ‫באחד השבועות הגיעו סוחרים רבים‪ ,‬ובעל הבית‬ ‫שאינו משועבד לכבודו ולהרגליו‪ ,‬יכול לעשות את‬ ‫דברים‪ ,‬ועל כך הבטיח לו שלוש ברכות אלו‪.‬‬ ‫היה שקוע בחשבונותיו‪ .‬רבי משה המתין זמן מה‪,‬‬ ‫המעשה הנכון גם כשהוא אינו מתאים לשיקולים‬ ‫שאלה מתבקשת היא‪ ,‬מדוע נחשבת ההליכה‬ ‫וכשראה שהשעה מתאחרת חזר לחדרו‪.‬‬ ‫חיצוניים או קטנוניים‪.‬‬ ‫לניסיון כה גדול? הרי אברהם שהיה עקר ללא‬ ‫לאחר כמה שעות נזכר בעל הבית בסעודה ויצא‬ ‫הוא יכול לקבל שליחות שאינה לפי כישוריו‬ ‫ילדים‪ ,‬נצטווה לעזוב מקום של עבודה זרה וללכת‬ ‫להזמינו‪ .‬בהתקרבו לחדר‪ ,‬ראה לפתע אור גדול‬ ‫המדומים‪ ,‬והוא יכול להיפרד מהצלחה שאהב‬ ‫לעתיד מובטח מפי הבורא עצמו בזרע של קיימא‪,‬‬ ‫בוקע מן החדר‪.‬‬ ‫כאשר נקרא למקום אחר‪.‬‬ ‫בגדולה ובכבוד‪.‬‬ ‫הוא הציץ בחלון וראה את רבי משה יושב ליד‬ ‫‪‬‬ ‫הדברים נתבארו בידי רבינו האור החיים הקדוש‬ ‫שולחן ערוך עם זקן נשוא פנים‪ ,‬שמראהו כמלאך‬ ‫לפני שהתפרסם שמו של הרב הקדוש רבי משה‬ ‫שדייק בפסוק הבא ’וילך אברם כאשר דבר אליו‬ ‫ה‘‪.‬‬ ‫מפשעווארסק זיע“א‪ ,‬היה עני מרוד‪ ,‬נע ונד מעיר‬ ‫ה‘'‪ .‬התורה אינה מספרת רק שאברהם ציית‪ ,‬אלא‬ ‫לעיר ומאכסניה לאכסניה‪ ,‬ומבקש לו פת לחם‬ ‫מגלה מה הניע אותו‪ .‬הוא לא הלך מפני שחישב‬ ‫נרתע בעל הבית לאחוריו והלך לו‪.‬‬ ‫ומקום להניח בו את ראשו‪.‬‬ ‫את הרווח הצפוי‪ ,‬אלא מפני שכך נצטווה‪.‬‬ ‫בבוקר אמר בעל האכסניה לרבי משה כי שוב אינו‬ ‫גם אילו לא הובטחו לו בנים‪ ,‬עושר וגדולה‪ ,‬היה‬ ‫יכול להתייחס אליו כאל אדם פשוט‪ .‬הוא סיפר‬ ‫באחת מנסיעותיו נקלע לפונדק של יהודי מכניס‬ ‫אורחים‪ ,‬שהעניק לו מאכל ומשקה ביד רחבה‪.‬‬ ‫אברהם הולך באותה זריזות‪ ,‬מפני שכך ציווהו‬ ‫מה ראה ושאל מי היה האורח‪ .‬השיב לו רבי משה‬ ‫הבורא‪ .‬ולכך נאמר 'כאשר דבר' ולא 'כאשר אמר'‪,‬‬ ‫כי היה זה אליהו הנביא זכור לטוב‪ ,‬שבא לסעוד‬ ‫אלא שרבי משה הבחין כי עננת דאגה רובצת על‬ ‫פניו של בעל הבית‪.‬‬ ‫משום שקיבל אברהם אבינו את הדברים כגזירת‬ ‫עמו ובישר לו כי תם זמנו במקום הזה‪ :‬עליו לקום‬ ‫מלך המחייבת אותו‪ ,‬ולא כהצעה נאה שכדאי לו‬ ‫וללכת לפשעווארסק‪ ,‬לשמש שם מגיד מישרים‬ ‫פנה רבי משה לבעל האכסניה‪ ,‬ואמר לו‪" :‬הן אמר‬ ‫לקבלה‪.‬‬ ‫ולחזק את לב ישראל‪.‬‬ ‫שלמה המלך 'דאגה בלב איש ישחנה‘‪ ,‬ופירשו‬ ‫והדברים מעמידים את הניסיון במקום אחר‬ ‫תמה רבי משה באזני אליהו‪" :‬מדוע שיקבלו אדם‬ ‫בגמרא יסיחנה מדעתו או ישיחנה לאחרים‪ .‬מאחר‬ ‫לגמרי‪ :‬לא רק היכולת לעזוב בית ומולדת‪ ,‬אלא‬ ‫אלמוני למגיד מישרים?"‬ ‫שניכר שאינך מצליח להסירה מלבך‪ ,‬ספר לי מה‬ ‫היכולת לברר בתוך הלב לשם מה הולכים‪.‬‬ ‫אמר לו אליהו כי כאשר יגיע לעיר‪ ,‬הילדים‬ ‫מציק לך‪ ,‬אולי תמצא עצה"‪.‬‬ ‫הוסיף האור החיים הקדוש שתי נקודות‬ ‫יכריזו כי בא המגיד החדש‪ ,‬ודבריהם ייכנסו בלב‬ ‫פתח בעל האכסניה את סגור לבו וסיפר כי את‬ ‫המשלימות זו את זו‪:‬‬ ‫אבותיהם‪.‬‬ ‫עיקר פרנסתו הוא מפיק ממשרפת יי“ש הסמוכה‬ ‫לביתו‪ ,‬ובה עובדים פועלים מיומנים‪ ,‬ובראשם‬ ‫ראשית‪ ,‬אברהם לא התעכב אפילו שעה אחת‬ ‫אכן כך היה‪ ,‬ומאז גדול וקדוש שמו של רבי משה‬ ‫ותיכף ומיד יצא לדרך‪ .‬שנית‪ ,‬הוא יצא קודם‬ ‫מפשעווארסק בישראל‪.‬‬ ‫מנהל מומחה הבקי ברזי הכנת המשקה‪.‬‬ ‫שנמסר לו שם המקום‪ ,‬שהרי נאמר רק 'אל הארץ‬ ‫בעיון בסיפור מופלא זה‪ ,‬יש להבחין בנקודה‬ ‫והנה‪ ,‬לפני ימים אחדים עזב המנהל את תפקידו‪,‬‬ ‫אשר אראך'‪.‬‬ ‫נפלאה הנסתרת מעיני הקורא במבט ראשון‪:‬‬ ‫בתחילה היה המחסן מלא חביות‪ ,‬ובעל הבית סבר‬ ‫שעד שיתרוקנו כבר ימצא מחליף‪ ,‬אך אדם מתאים‬ ‫אדם היוצא לדרך‪ ,‬הרי הוא מתכנן את צעדיו‬ ‫שתי שליחויות הוטלו על רבי משה מפשעווארסק‬ ‫ומתכנן את המסלול בו ייסע והיכן יעבור‪ ,‬אך כאן‬ ‫לא נמצא‪ ,‬החבית האחרונה עמדה להסתיים‪ ,‬וכל‬ ‫מן השמים‪ ,‬השליחות הראשונה‪ ,‬הייתה כאשר‬ ‫נדרש אברהם לסמוך על המדריך העליון ולצעוד‬ ‫מקור פרנסתו היה נתון בסכנה‪.‬‬ ‫היה עני נודד בלא מאום‪ ,‬והוצעה לו קורת גג‬ ‫בעיניים עצומות‪.‬‬ ‫ומזון‪.‬‬ ‫בתוך כדי הדברים הביט בעל האכסניה ברבי‬ ‫משה והציע הצעה מפתיעה‪ :‬אולי יקבל הוא‬ ‫זריזותו לא נבעה מפזיזות‪ ,‬אלא מאמונה מוחלטת‬ ‫כאשר הצליח והחל להתבסס בתפקידו הוטלה‬ ‫בבורא יתברך המובילו בדרך יד ביד‪.‬‬ ‫את ניהול המפעל‪ .‬הוא יזכה למשכורת‪ ,‬למקום‬ ‫עליו שליחות חדשה‪ .‬כעת היה עליו לעזוב את‬ ‫מכך נלמד‪ ,‬כי יכול אדם לנהוג כראוי ולצעוד‬ ‫מגורים ולמזון‪ ,‬והעסק יינצל מסגירה‪.‬‬ ‫הכל ולצאת לדרך‪.‬‬ ‫בדרך הנכונה‪ ,‬ובכל זאת לעשות זאת אך ורק‬ ‫רבי משה מעולם לא עסק במלאכה זו‪ ,‬אפילו‬ ‫כעת מדובר בניסיון קשה יותר‪ .‬אין זו חכמה‬ ‫לטובת עצמו מתוך חשיבה על עצמו ותו לא‪.‬‬ ‫משקה פשוט הוא לא ידע כיצד להכין‪.‬‬ ‫להיענות לשליחות כאשר אין לאדם ’מה להפסיד‘‬ ‫יכול אדם לגלות למקום תורה לפעול במסירות‬ ‫כביכול‪.‬‬ ‫אף על פי כן לא דחה את הדברים‪ .‬הוא הבין כי‬ ‫משמים גלגלו לידיו את הדבר‪ ,‬והסכים לקבל את‬ ‫נפש למען הכלל‪ ,‬ולגמול חסד עם אחרים בצורה‬ ‫אילו היה רבי משה רואה את ההצלחה כקניינו‬ ‫יוצאת דופן‪ ,‬אך כל מחשבתו על הכבוד או על‬ ‫התפקיד‪.‬‬ ‫הפרטי‪ ,‬היה נאחז בתפקיד ואומר לעצמו‪ :‬כאן‬ ‫השכר שיקבל‪.‬‬ ‫אני מועיל וכאן ניכרת ברכתי‪ ,‬אך רבי משה ראה‬ ‫בעל הבית הציג אותו בפני הפועלים‪ ,‬והודיע להם‬ ‫כי מעתה ואילך הוא הממונה עליהם‪.‬‬ ‫אלו הם מעשים טובים וראויים‪ ,‬אך אינם בגדר‬ ‫את עצמו כשליח בלבד‪ ,‬ותיכף ברגע שנסתיימה‬ ‫’כאשר דבר אליו ה‘' בשלמות‪.‬‬ ‫השליחות פנה לשליחות החדשה‪.‬‬ ‫כשנעמדו הפועלים סביבו והמתינו להוראות‪,‬‬ ‫כזו היתה שליחותו של אברהם אבינו‪ ,‬בביטול‬ ‫לא העמיד רבי משה פנים כאילו הוא יודע את‬ ‫˘˙י פעמים ”לך לך”‬ ‫רצונו מפני רצון הבורא‪.‬‬ ‫המלאכה‪ ,‬אלא אמר להם בשלווה‪" :‬כל אחד‬ ‫אמרו חכמינו ז“ל )ב"ר לט ט( כי שתי פעמים נאמר‬ ‫ימשיך לעשות בדיוק את המלאכה שעשה תחת‬ ‫לאברהם 'לך לך'‪ ,‬האחת בראשית דרכו‪ ,‬כאשר‬ ‫המנהל הקודם‪ ,‬אני אפקח על העבודה ואם יהיה‬ ‫נצטווה לצאת מחרן‪ ,‬והאחרת בניסיון האחרון‪,‬‬ ‫צורך בשינוי אודיע לכם"‪.‬‬ ‫לר‡ו˙ ‡˙ ה‡ר‪ ı‬כולה‬ ‫הפועלים שבו למקומותיהם‪ ,‬ורבי משה נכנס‬ ‫כאשר נצטווה 'לך לך אל ארץ המוריה' לעקוד את‬ ‫יצחק‪.‬‬ ‫’וַ ה‘ ָא ַמר ֶאל ַא ְב ָרם ַא ֲח ֵרי ִה ָפּ ֶרד לוֹט ֵמ ִעמּוֹ ָשׂא נָ א‬ ‫לחדר הקטן שהוקצה לו‪ ,‬הוציא את ספריו וישב‬ ‫איזו משתי ההליכות חביבה יותר לפניו?‬ ‫ֵעינֶ י‪ְ ‬וּר ֵאה ִמן ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר ַא ָתּה ָשׁם ָצפֹנָ ה וָ נֶ גְ ָבּה‬ ‫ללמוד‪.‬‬ ‫תשובתם של חכמינו היא כי השנייה חביבה מן‬ ‫וָ ֵק ְד ָמה וָ יָ ָמּה'‪) .‬יג יד(‬ ‫מדי פעם יצא לסובב בין העובדים‪ ,‬וכשראה שהם‬ ‫הראשונה‪ ,‬לפי שבהליכה הראשונה נדרש אברהם‬ ‫רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א מדייק במילים‬ ‫עושים את מלאכתם כראוי‪ ,‬ושב לתורתו‪.‬‬ ‫להיפרד מארצו ממולדתו ומבית אביו‪ ,‬אך עדיין‬ ‫שנראות במבט ראשון מיותרות 'מן המקום אשר‬ ‫לעת ערב יצאו מהמבשלה חביות ראשונות‪ .‬בעל‬ ‫הובטח לו עתיד גדול‪ ,‬אך בניסיון העקדה‪ ,‬נדרש‬ ‫אתה שם‘‪ .‬הרי מובן שאברהם רואה מן המקום‬ ‫הבית טעם מן המשקה ונדהם‪ :‬טעמו היה משובח‬ ‫ממנו דבר עמוק יותר‪ :‬לא רק לעזוב את אשר‬ ‫◄◄◄‬ ‫פניני ‡ור החיים‬ ‫◄◄◄‬ ‫◄ המ˘ך מעמו„ ‡'‬ ‫לגלות לי במה אתה מהרהר?'‬ ‫שבו הוא עומד‪ .‬לשם מה מדגישה התורה פרט זה?‬ ‫צריכים הם לאכול ולשתות‪ .‬מיד 'הוציא לחם ויין'‬ ‫עניתי לו‪' :‬כבר זמן רב שחושב אני על כך שנמצא‬ ‫כתשובה על כך כתב חידוש נפלא‪ :‬אברהם אבינו עמד‬ ‫והקביל את פניו בנדיבות‪.‬‬ ‫אני במחנה ללא כל אפשרות לקיים את מצוות אלקי‪,‬‬ ‫על מקומו באותה תנוחה‪ ,‬ומשם ראה לכל ארבעת‬ ‫וכמה קשה עלי הדבר‪.‬‬ ‫הצדדים‪ ,‬מזרח ומערב צפון ודרום‪ ,‬מבלי שהיה צריך‬ ‫זהו שבחם של הצדיקים‪ :‬הם אינם ממתינים עד‬ ‫היום בבוקר‪ ,‬כאשר אמרתי את התפילה אותה אנו‬ ‫לסבב את גופו או את פניו לארבעת הכיוונים‪.‬‬ ‫שתהיה עליהם חובה‪ .‬לבם נדיב‪ ,‬והם מחפשים‬ ‫אומרים בעת הקימה ‪' -‬מודה אני לפניך מלך חי וקיים‬ ‫איזה צורך היה שיעשה לו לאברהם אבינו נס גדול‬ ‫במה יוכלו להיטיב‪.‬‬ ‫שהחזרת בי נשמתי'‪ ,‬הרהרתי לעצמי‪ :‬על מה מודה‬ ‫ועצום שכזה‪ ,‬שהגם שגופו ופניו היו מפנים לצד אחד‬ ‫הרשע שואל‪ :‬מה אני חייב? הצדיק שואל‪ :‬מה עוד‬ ‫אני לבורא?‬ ‫הוא יראה גם את הצדדים האחרים מבלי לפנות אנה‬ ‫אני יכול לתת!‬ ‫על כך שהחזיר את נשמתי כדי שאוכל להמשיך‬ ‫ואנה‪ ,‬והרי קיימא לן שאין הקדוש ברוך הוא עושה‬ ‫לחטוב עצים?!‬ ‫ניסים לחינם‪.‬‬ ‫הלא אין לי כל אפשרות לקיים את מצוותיו כאן‬ ‫היה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ“ל ראש ישיבת‬ ‫על כבוד שמים לא מוותרים‬ ‫במחנה‪ ,‬ואיזו תועלת יש לו מהחזרת נשמתי?'‬ ‫'שאלה טובה'‪ ,‬הפטיר הגוי בעודו מנסה להבין את‬ ‫מיר‪ ,‬מפרש בדברי האור החיים הק‘‪ ,‬שיש לדעת כי‬ ‫אינו דומה דבר שלם לדבר שמפורד לכמה חלקים‪,‬‬ ‫המחשבות המשונות המטרידות את מוחו של הרב‬ ‫ולכן הייתה מעלה מיוחדת לאברהם אבינו לראות‬ ‫'אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח‬ ‫היהודי הנתון במאסר ובעבודות פרך בשלג הסיבירי‪,‬‬ ‫את ארץ ישראל כמקשה אחת‪ ,‬מאשר לראותה בחלק‬ ‫מכל אשר לך‪ ,‬ולא תאמר אני העשרתי‬ ‫רחוק מאחיו היהודים ומבני משפחתו‪.‬‬ ‫אחר חלק‪ ,‬צד אחר צד‪.‬‬ ‫את אברם'‪.‬‬ ‫ואז ‪ -‬המשיך רבי יחזקאל ‪ -‬האירה בי ההבנה‪.‬‬ ‫וזו הסיבה שעשה הקדוש ברוך הוא נס שלא יצטרך‬ ‫לסובב את גופו‪ ,‬כי המכוון היה להראות לו את ארץ‬ ‫לכאורה‪ ,‬מה היה החשש? הרי אברהם ניצח‬ ‫התשובה טמונה במילות אותה התפילה ‪' -‬בחמלה‬ ‫ישראל בתוך ראייה אחת הכוללת את כל הארץ‪.‬‬ ‫במלחמה‪ ,‬והרכוש שכבש שייך לו מן הדין‪ .‬מלך‬ ‫רבה אמונתך'‪.‬‬ ‫על כך מודה אני לבורא‪ ,‬על שזכיתי להאמין בו‪...‬‬ ‫נקודה זו חשובה להבנה גם בחיי היום יום‪.‬‬ ‫סדום לא נתן לו מאומה‪.‬‬ ‫אפשר להסתכל על ספר דף אחר דף‪ ,‬ובכל דף לראות‬ ‫מצווה זו יכול אני לקיים גם כאן! בכל מקום בו אני‬ ‫אומר האור החיים הקדוש‪ ,‬אכן‪ ,‬אברהם ידע‬ ‫נמצא יכול אני להאמין בבורא בלב שלם‪ ,‬ולשם כך‬ ‫מילים נכונות וחשובות; ורק לאחר שמבינים את‬ ‫שהרכוש שלו‪ .‬לכן הקדים ונתן 'מעשר מכל'; אין‬ ‫בלבד כדאי לחיות ולהודות לבורא על שהחזיר את‬ ‫הספר כולו יודעים מה כל דף עושה בתוך המהלך‬ ‫אדם מפריש מעשר מדבר שאינו שלו‪.‬‬ ‫נשמתי‪"...‬‬ ‫השלם‪.‬‬ ‫אבל מלך סדום חשב אחרת‪ .‬הוא דימה בנפשו‬ ‫לשמע הדברים נענה הריי"צ בהתפעלות‪:‬‬ ‫אפשר לראות חדרים נפרדים בבית‪ ,‬ורק כאשר‬ ‫מכירים את הבית כולו מבינים כיצד כל חדר משלים‬ ‫שהרכוש עדיין שלו‪ ,‬ורק הוא מסכים לתת אותו‬ ‫היתהבשביל 'דערהער' )הבנה( כזה לבד‪ ,‬הייתה שווה‬ ‫את האחר‪ .‬חלק יכול להיות אמיתי לגמרי‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫לאברהם‪ .‬ואם יישאר משהו בידי אברהם‪ ,‬יוכל‬ ‫כל תקופת המאסר!"‬ ‫אם הוא עומד לבדו הוא עדיין אינו מספר את כל‬ ‫המלך לומר ברבים‪' :‬אני העשרתי את אברם'‪.‬‬ ‫אין פירוש הדברים שהצער והייסורים חדלים להיות‬ ‫הסיפור‪.‬‬ ‫אברהם אינו מוכן שיישמע משפט כזה‪ ,‬אפילו‬ ‫קשים‪ .‬רבי יחזקאל לא הכחיש את המחנה ולא הפך‬ ‫זהו העומק שמאיר בדברי רבינו‪ .‬התורה אינה אומרת‬ ‫את עבודת הכפייה לדבר נעים‪ .‬אלא שבתוך תמונת‬ ‫שהוא שקר‪ .‬בני אדם עלולים לחשוב שעושרו בא‬ ‫חיים שנראתה בתחילה כולה כחטיבת עצים‪ ,‬הוא‬ ‫רק שאברהם ראה הרבה‪ .‬היא מלמדת שהקדוש ברוך‬ ‫לו ממלך סדום ולא מברכת ה'‪ ,‬ויהיה בכך מיעוט‬ ‫גילה חלק נוסף שהיה אמיתי לא פחות‪ :‬גם כאן יש לו‬ ‫הוא נתן לו ראייה של שלמות‪ .‬הארץ שהובטחה לו‬ ‫בכבוד שמים‪.‬‬ ‫קשר עם הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫איננה צפון לחוד‪ ,‬דרום לחוד‪ ,‬מזרח לחוד ומערב‬ ‫לחוד‪ .‬כל החלקים מצטרפים למציאות אחת‪ .‬כדי‬ ‫לכן הוא מוותר על כל חלקו‪ .‬רק את המעשר‪,‬‬ ‫כאשר ראה רק את הקטע שבו הוא נמצא‪ ,‬היה מקום‬ ‫למסור לאברהם את התמונה הזאת‪ ,‬היה צורך שיראה‬ ‫שהוא חלקו של גבוה‪ ,‬כבר הפריש; על שלו הוא‬ ‫לשאלה ’על מה אני מודה‘; כאשר המבט התרחב‪,‬‬ ‫אותה בלי לפרק אותה במבטו‪.‬‬ ‫רשאי לוותר‪ ,‬אך לא על מה שהוא חייב להשם‪.‬‬ ‫התברר שגם ביום הזה יש שליחות ועבודת ה‘‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫על ממון שלו אברהם מוותר; על כבוד שמים –‬ ‫כך גם אנחנו עלולים לעיתים לשפוט מציאות שלמה‬ ‫שנים קשות ומרות עברו על הגאון רבי יחזקאל‬ ‫מתוך צד אחד בלבד‪ .‬ילד נכשל במבחן ומרגיש שכל‬ ‫לעולם לא!‬ ‫התקופה שלו כישלון‪ ,‬אדם עבר יום קשה ומסיק שכל‬ ‫אברמסקי זצוק"ל בגולת סיביר ‪ -‬אליה הוגלה על ידי‬ ‫השלטונות הקומוניסטים ב'עוון' הפצת תורה ויהדות‬ ‫השבוע אבוד‪ .‬אפילו בעבודת ה‘ אדם יכול להביט רק‬ ‫ברוסיה הסובייטית‪.‬‬ ‫במה שלא הצליח לעשות ולשכוח את התפילה שכן‬ ‫טובה שאינה מנכה מן השכר‬ ‫התפלל‪ ,‬את המאמץ שכן השקיע ואת המצווה שכן‬ ‫מגדולי הרבנים ברוסיה היה רבי יחזקאל שכיהן פאר‬ ‫קיים‪.‬‬ ‫כרבה של סלוצק המעטירה‪ ,‬ומהרבנים האחרונים‬ ‫שנותרו בה לחזק את רוחם של היהודים הנדכאים ולא‬ ‫'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום‪ ,‬תקבר‬ ‫הראייה השלמה אינה באה לטשטש את החלק הכואב‪.‬‬ ‫נמלטו על נפשם עם פרוץ המהפכה הבולשביקית‪.‬‬ ‫בשיבה טובה'‪.‬‬ ‫להפך‪ ,‬היא נותנת לכל חלק את מקומו המדויק‪ .‬טעות‬ ‫ידוע ידעו אנשי 'המחלקה היהודית' ‪ -‬היבסקציה‪,‬‬ ‫נשארת טעות‪ ,‬קושי נשאר קושי‪ ,‬וחסרון דורש תיקון‪.‬‬ ‫שואל האור החיים הקדוש‪ ,‬מדוע כפל הכתוב‪:‬‬ ‫אבל הם אינם מקבלים רשות להכריז שהם המציאות‬ ‫את מעמדו של רבי יחזקאל ביהדות ברית המועצות‪,‬‬ ‫'בשלום' ו'בשיבה טובה'? ועוד‪ ,‬למה נאמרה‬ ‫כולה‪.‬‬ ‫ושמרו את צעדיו‪ ,‬עד שהצליחו להאשימו בהתנגדות‬ ‫הבטחה זו דווקא מיד לאחר שהבטיח הקב"ה כי‬ ‫ולפי ביאורו של רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש‪ ,‬עשה‬ ‫לשלטון ולגזר עליו גזר דין מוות שהומר בעבודות פרך‪.‬‬ ‫בני ישראל יצאו ממצרים ברכוש גדול?‬ ‫הבורא יתברך לאברהם נס כדי שלא יצטרך לעבור‬ ‫למעלה משנה היה רבי יחזקאל כלוא במחנה עבודה‬ ‫מצד לצד ולבנות את תמונת הארץ מחלקים נפרדים‪.‬‬ ‫בסיביר ונאלץ לעבוד עבודת פרך עד ששוחרר‬ ‫אברהם אבינו חשש תמיד שמא הניסים והחסדים‬ ‫בחסדי שמים‪.‬‬ ‫שהקב"ה עושה עמו ינכו מן השכר השמור לו‬ ‫הוא ראה אותה בבת אחת‪ ,‬כשלמות אחת‪ .‬זו הייתה‬ ‫הדרך הראויה להראות לו את המתנה‪.‬‬ ‫לימים ביקר אצל ידידו ועמיתו לעמידה על משמר‬ ‫לעולם הבא‪ .‬לאחר שהובטח לו כי יעשו לבניו‬ ‫היהדות בכפור הקומוניסטי ‪ -‬הרב הקדוש רבי יוסף‬ ‫ומכאן הוראה גם לנו‪ .‬לפעמים צריך לקיים בעצמנו‬ ‫ניסים גדולים ויצאו ברכוש רב‪ ,‬היה יכול לחשוש‪:‬‬ ‫יצחק מליובאוויטש זיע"א‪ .‬במהלך הביקור ביקש‬ ‫’שא נא עיניך‘‪ :‬להגביה מעט את המבט מן הפרט‬ ‫אולי הטובה הזו תבוא על חשבון שכרי‪.‬‬ ‫שתפס כרגע את כל תשומת הלב‪ ,‬ולראות מה עוד‬ ‫הרבי הריי"צ לשמוע מקורותיו של רבי יחזקאל בעת‬ ‫לכן אמר לו הקב"ה‪' :‬ואתה תבוא אל אבותיך‬ ‫נמצא בתמונה‪.‬‬ ‫מאסרו‪ ,‬ורבי יחזקאל סיפר‪:‬‬ ‫בשלום'‪ .‬תבוא לעולם הבא בשלמות‪ ,‬בלי שיחסר‬ ‫מי שמצליח לראות את החלק בתוך השלם אינו נעשה‬ ‫היתהבעת שהייתי במחנה בסיביר הוטלה עלי עבודת‬ ‫מאומה משכרך‪ .‬כל הטובה לבניך היא מתנת‬ ‫אדיש לפרטים‪ ,‬הוא דווקא יודע לשפוט אותם נכון‬ ‫פרך של חטיבת עצים כל היום כולו‪ ,‬מבוקר עד ערב‪.‬‬ ‫אלוקים‪ ,‬ולא ניכוי מן השכר‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬הוא יכול לתקן מה שצריך תיקון‪ ,‬להודות על‬ ‫הממונה עלי היה אסיר פוליטי בעצמו‪ ,‬ומשום כך‬ ‫מה שיש‪ ,‬ולא לתת לרגע אחד להסתיר ממנו חיים‬ ‫הייתה בו מידה של אנושיות‪ ,‬ולא התעמר בי כרבים‬ ‫ואחר כך הוסיף‪' :‬תקבר בשיבה טובה' – גם בעולם‬ ‫שלמים‪.‬‬ ‫מהממונים האחרים אלא נהג עמי בחסד‪.‬‬ ‫הזה תהיה אחריתך טובה‪ :‬לא תראה את שעבוד‬ ‫יום אחד התיישבתי באמצע העבודה על אחד הגזעים‬ ‫יהי רצון שנזכה ללמוד מאברהם אבינו לראות את‬ ‫בניך‪ ,‬וישמעאל יעשה תשובה בימיך‪.‬‬ ‫אשר לפנינו בעין ישרה ורחבה‪ ,‬ומתורת רבינו ה‘אור‬ ‫והרהרתי על רוע מצבי‪ ,‬שאני נמצא כאן במחנה ללא‬ ‫'בשלום' – שלם בשכרו לעולם הבא; 'בשיבה‬ ‫החיים‘ הקדוש לזכור שהשלמות גדולה מסך חלקיה‪:‬‬ ‫תפילין וללא ציצית‪ ,‬אין ביכולתי לשמור שבת כראוי‬ ‫טובה' – טוב בעולם הזה‪.‬‬ ‫לראות כל פרט באמת‪ ,‬אך לא לאבד בגללו את‬ ‫ואף להתפלל אין מניחים לי‪.‬‬ ‫התמונה כולה‪.‬‬ ‫ראני הממונה ושאל בסקרנות‪' :‬כבוד הרב‪ ,‬התואיל‬ ‫)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(‬ ‫מ˙יב˙‡ ‡ור החיים‬ ‫עיניך‘‪ ,‬הלא הראיה היתה בדרך נס‪ ,‬וגם מדוע‬ ‫אמרו )ספרי פנחס פקל“ו(‪’ ,‬רבי עקיבא אומר הראה לו‬ ‫וַ ה‘ ָא ַמר ֶאל ַא ְב ָרם ַא ֲח ֵרי ִה ָפּ ֶרד לוֹט ֵמ ִעמּוֹ ָשׂא‬ ‫הוצרך לבקש זאת ממנו בלשון ’נא‘‪.‬‬ ‫הקב“ה למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשולחן‬ ‫נָ א ֵעינֶ י‪ְ ‬וּר ֵאה ִמן ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר ַא ָתּה ָשׁם ָצפֹנָ ה‬ ‫ובטעם שהוצרך ה‘ להראות לאברהם את הארץ‬ ‫ערוך‘ וכו‘‪ ,‬ולגבי אברהם אמרו )מכילתא בשלח מס‘‬ ‫וָ נֶ גְ ָבּה וָ ֵק ְד ָמה וָ יָ ָמּה )בראשית יג יד(‪:‬‬ ‫על ידי נס‪ ,‬ולא הוליכו בכל הארץ על מנת‬ ‫דעמלק פ“ב(‪’ ,‬חביבה היא ראייתו של אברהם אבינו‬ ‫וכתב רבינו ’וראה מן המקום‘‪ ,‬טעם שהוצרך‬ ‫שיראה את כולה‪ ,‬מצינו כמה ביאורים‪:‬‬ ‫יותר מראייתו של משה‘‪ ,‬אם כן כשם שהראה‬ ‫לומר ’מן המקום אשר אתה שם‘‪ .‬כאן עשה לו‬ ‫א‪ .‬הגר“ח שמואלביץ זצ“ל ביאר )שיחות מוסר‬ ‫למשה את כל הארץ כשולחן ערוך‪ ,‬ודאי גם‬ ‫נס עצום שיוכל לראות מצפון לדרום וממערב‬ ‫תשל“א מאמר ל(‪ ,‬שאינו דומה דבר שלם לשני חצאי‬ ‫לאברהם הראה כן‪ .‬וביאר על פי זה מה שאמרו‬ ‫למזרח ממקום אחד מבלי שיוצרך לסובב‪.‬‬ ‫דברים‪ ,‬ויש מעלה גדולה בעשיית דבר שלם‬ ‫ולהלן )פסוק טו( ביאר רבינו כיצד ארע הנס‪ .‬וכן‬ ‫במדרש )ילקוט שמעוני תהלים רמז תרצז‪ ,‬וכעי“ז בב“ר נט ה(‬ ‫בבת אחת דוקא‪ ,‬וכדאי היה לעשות נס עצום זה‬ ‫כתב רבינו לעיל )יב א( בביאור הפסוק ’לך לך‬ ‫על הפסוק )תהלים כד ג( ’מי יעלה בהר ה‘ ומי יקום‬ ‫וגו‘ אל הארץ אשר אראך‘‪’ ,‬עוד רמזו שיראנה לו‬ ‫כדי להראות לו את כל הארץ בבת אחת‪.‬‬ ‫במקום קדשו‘ זה אברהם‪ ,‬והיינו מפני שאין עוד‬ ‫ב‪ .‬עוד ביאר הגר“ח שמואלביץ זצ“ל )פרקי הגות‬ ‫כולה‪ ,‬דכתיב ’שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה‘‬ ‫מי שראה את כל חלקי ארץ ישראל כמו אברהם‪,‬‬ ‫וגו‘‪ ,‬ונתן לו כח הראיה לראות כולה‘‪.‬‬ ‫ומוסר חנוכה עמ‘ קמד(‪ ,‬שמצינו בתורה הרבה ניסים‬ ‫שהראה לו ה‘ את כל חלקיה בבת אחת‪.‬‬ ‫וכעין זה ביאר רבינו בפרשת פנחס )במדבר כז‬ ‫שנעשו אף שלא היו מוכרחים כל כך‪ ,‬ובכך‬ ‫אמנם באילת השחר )ד“ה שא נא( הקשה לפירוש‬ ‫יג( את הבטחת ה‘ למשה רבינו ’וראיתה אותה‘‪,‬‬ ‫מראה ה‘ את אהבתו לצדיקים‪ ,‬שעושה להם גם‬ ‫רבינו‪ ,‬מדוע הוצרך ה‘ לומר לאברהם ’שא נא‬ ‫שהכוונה למה שאמרו חז“ל )ספרי פנחס פקל“ו(‬ ‫ניסים שאינם מוכרחים‪ ,‬כדי למנוע מהם טרחא‬ ‫שהראהו ה‘ את כל הארץ בדרך נס‪ ,‬אף שאין‬ ‫מועטת‪.‬‬ ‫כח בעין טבעית לראות כן‪ .‬וכן ביאר בפרשת‬ ‫ג‪ .‬בדברי שמואל )ראטה‪ ,‬ד“ה שא נא( ביאר‪ ,‬שה‘‬ ‫ואתחנן )דברים ג כז( מה שאמר ה‘ למשה ’וראה‬ ‫נתן בזה סימן לבניו של אברהם‪ ,‬שיהיה להם‬ ‫בעיניך‘‪ ,‬שעשה עמו ה‘ נס‪ ,‬וראה בעיניו בלבד‬ ‫נוח לכבוש את הארץ בכל מקום שיפנו‪ ,‬בלי‬ ‫בלא הליכה‪ ,‬והוא דבר שאין עין טבעית יכולה‬ ‫להתאמץ ולבקש תחבולות‪ .‬וכעין מה שאמרו‬ ‫לראות‪ .‬ובפרשת וזאת הברכה על הפסוק )שם‬ ‫)חולין צא‪ (.‬שקיפל ה‘ את כל הארץ תחת יעקב‬ ‫לד א( ’ויראהו ה‘ את כל הארץ‘ כתב רבינו‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬לסימן שתהיה נוחה ליכבש לבניו‪.‬‬ ‫’פירוש הפעיל ה‘ בו ראות מה שאין גבול בעין‬ ‫ד‪ .‬הג“ר יצחק מתתיהו לוריא )בסו“ס שערי לימוד ח“ב‬ ‫לראות‪ ,‬באחד מב‘ דרכים‪ ,‬או יאיר עיניו מאור‬ ‫קונט‘ טעמי תורה אות ו( כתב ליישב‪ ,‬שבשעה שדיבר‬ ‫זרוע לצדיק שהוא אור ששת ימי בראשית הגנוז‬ ‫ה‘ עם אברהם נפלה עליו יראה גדולה עד שלא‬ ‫לצדיק‪ ,‬שאמרו רז“ל )חגיגה יב‪ (.‬שבו יביט האדם‬ ‫יכול היה להזיז שום אבר‪ ,‬ולכן הוצרך ה‘ לעשות‬ ‫מסוף העולם‪ ,‬או הקריב הארץ למול עיניו‬ ‫עמו נס שיוכל לראות את כל הארץ בלי שיצטרך‬ ‫והראה אותה לו לפניו‘‪.‬‬ ‫להסתובב‪ .‬עוד יש בזה הרחבת הענינים בספר‬ ‫בדברי יואל )מועדים‪ ,‬ר“ה אות יג( כתב‪ ,‬שכן מבואר‬ ‫בע“ה‪.‬‬ ‫לכאורה מדברי חז“ל‪ ,‬שהנה אצל משה כבר‬ ‫"‡ור ˘ל י˘ועה‪:‬‬ ‫כ˘˙ור˙ ה‡ור החיים ה˜„ו˘ פ˙חה ˘ערי ˘מים"‬ ‫‡ור הי˘ועו˙‬ ‫בעולמנו‪ ,‬לעיתים מתגלים סיפורים מופלאים המעידים כאלף עדים על כוחה העצום של תורת רבינו האור החיים‬ ‫מכ˙בי הלומ„ים‬ ‫הקדוש זיע"א‪ ,‬אשר אורו הבהיר מאיר נתיבות ופותח שערי ישועה‪ .‬הנה לפניכם מעשה נפלא שהתרחש בימינו אנו‪,‬‬ ‫המלמד על כוחה המופלא של הכרת הטוב‪ ,‬המשתלבת עם סגולת לימוד תורתו הקדושה‪.‬‬ ‫בשכונה שקטה בריכוז חרדי‪ ,‬חי יהודי יקר‪ ,‬איש חסד במלוא מובן המילה‪ .‬ליבו הרחב היה פתוח תמיד לכל דבר שבקדושה‪ ,‬ובפרט לבניית בית המקדש מעט‬ ‫‪ -‬בית הכנסת השכונתי‪ .‬בממונו ובמרצו‪ ,‬סייע להקים את בית ה' לתפארת‪ ,‬מקום תורה ותפילה לרבים‪.‬‬ ‫אותו יהודי נשא בליבו דאגה כבדה ‪ -‬בתו‪ ,‬שהתקרבה לגיל שלושים‪ ,‬טרם מצאה את זיווגה‪ .‬גבאי בית הכנסת‪ ,‬שהכירו בטובו הרב‪ ,‬החליטו להשיב לו כגמולו‬ ‫בדרך מיוחדת במינה‪ .‬הם ידעו את אשר ידוע בשער בת רבים ‪ -‬כוחו העצום של לימוד בספר האור החיים הקדוש‪ ,‬אשר אורו מבקיע רקיעים ופותח שערי‬ ‫ישועה‪.‬‬ ‫בליל ט"ו בשבט‪ ,‬כאשר האילנות נידונים והשפע יורד לעולם‪ ,‬כינסו הגבאים שישים אברכים ‪ -‬כנגד שישים רבוא נשמות ישראל ‪ -‬בבית הכנסת שנבנה בזכותו‪.‬‬ ‫בדממה מיוחדת‪ ,‬לאור הנרות‪ ,‬שקעו האברכים בתורתו המאירה של רבינו הקדוש‪ ,‬כשליבם מכוון לישועתה של הבת‪ .‬הלימוד נעשה בצנעה‪ ,‬מבלי שאבי הבת‬ ‫ידע כלל מהמתרחש‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬כוחה המופלא של תורת האור החיים הקדוש לא איחר להתגלות‪ .‬כמו אור בוקע מבעד לעננים‪ ,‬תוך שבועיים בלבד ‪ -‬פרק זמן מפליא בקצרותו ‪ -‬מצאה‬ ‫הבת את זיווגה המיועד‪ .‬כאילו נפתחו שערי שמים‪ ,‬וברכת רבינו הקדוש האירה את דרכה‪ .‬תוך חודשיים זכתה להקים בית נאמן בישראל‪ ,‬להפליא כל רואיה‪.‬‬ ‫סיפור מופלא זה מלמדנו שני יסודות חשובים‪ :‬האחד ‪ -‬כוחה העצום של הכרת הטוב‪ ,‬והשני ‪ -‬סגולתה המופלאה של תורת רבינו האור החיים הקדוש זיע"א‪,‬‬ ‫אשר כל העוסק בה זוכה לראות ישועות למעלה מדרך הטבע‪ .‬כפי שאורו מאיר עד היום בספריו הקדושים‪ ,‬כך ממשיך הוא להאיר דרכם של ישראל ולפתוח‬ ‫עבורם שערי ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון‬ ‫פניני אור החיים‬ ‫חיים כולכם היום‬ ‫מוסרי אור החיים‬ ‫פרי תואר המבואר‬ ‫סט חוברות אור החיים משולב‬ ‫סט חומש אור החיים המבואר‬ ‫חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה‬ ‫ביאור משולב בשפה ברורה‪ ,‬בתוספת‬ ‫דברי האור החיים מוגהים ומבוארים‬ ‫פנינים נבחרות מתורת האור החיים‪,‬‬ ‫דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים‪,‬‬ ‫לקט מדברי האור החיים הק' על דרך‬ ‫דעה‪ ,‬עם ביאורים‪ ,‬ציונים ומדור מסכם של‬ ‫מדור "תורת חיים"; מחולק ל־‪ 48‬חוברות‬ ‫בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי‬ ‫ערוכות לפי נושאים ועניינים‪.‬‬ ‫מסודרות לפי ימות השנה והמועדים‪.‬‬ ‫המוסר עם ביאור דבריו‪.‬‬ ‫פסקיו והלכותיו‪.‬‬ ‫נוחות לנשיאה וללימוד‪.‬‬ ‫החיים"‪ ,‬להבנת עומק דבריו וכוונתו‪.‬‬ ‫ספיר ויהלום אור החיים‬ ‫אוצרות אור החיים מתיבתא‬ ‫חפץ ה' המבואר‬ ‫שולחן שבת עם אור החיים‬ ‫אור החיים לוח יומי‬ ‫אור החיים עם ביאור משולב‬ ‫מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל‬ ‫חיבורו של האור החיים על מסכת שבת‪,‬‬ ‫מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת‬ ‫ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי‬ ‫אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור‬ ‫ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל‬ ‫פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים‪ ,‬בשילוב‬ ‫מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬מעובדים בשפה פשוטה‬ ‫האור החיים‪ ,‬לצד ליקוטים משלימים‬ ‫החיים הקדוש‪.‬‬ ‫ימות השנה‪.‬‬ ‫משלים‪ ,‬סיפורי צדיקים‪ ,‬הנהגות ופנינים‪.‬‬ ‫ציונים ומראי מקומות‪.‬‬ ‫ובניקוד מלא‪.‬‬ ‫משאר ספריו‪.‬‬ ‫הגדה של פסח אור החיים‬ ‫באור החיים‬ ‫פרק שירה אור החיים‬ ‫ראשון לציון המבואר‬ ‫מגילת אסתר ‪ -‬אור החיים‬ ‫מפתח של חיים‬ ‫ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה‪ ,‬עם‬ ‫פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫מגילה מבוארת‪ ,‬עם "ראשון לציון" המבואר‬ ‫עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים‪,‬‬ ‫פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת‬ ‫ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר‪,‬‬ ‫ביאורים‪ ,‬הערות וציונים‪ ,‬בתוספת "ראשון‬ ‫מלווים בתמונות ומסמכים נדירים‬ ‫וליקוטים מספרי האור החיים על סדר‬ ‫מסודרות לפי עניינים‪ ,‬אישים ומאורעות‪,‬‬ ‫האור החיים‪ ,‬בתוספת נוסח בעל השל"ה‪.‬‬ ‫בתוספת ביאורים‪.‬‬ ‫לציון" המבואר על שיר השירים‪.‬‬ ‫מתקופתו‪.‬‬ ‫המגילה‪.‬‬ ‫בתוספת תולדות רבינו‪.‬‬ ‫לחיים‬ ‫מחוברים‬ ‫ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙‬ ‫ניתן להשיג בנדרים פלוס‬ ‫זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו‬ ‫חיי‚ו‪03-617-1077 :‬‬ ‫למייל‪ m028039999@gmail.com :‬או לפקס ‪ 02-5385689‬או ב'נדרים פלוס' ‪ -‬באר ישראל‬ ‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון נ"ב‬ ‫)פר' לך לך‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫ע‪ ú‬ה˙ורה והמוע„ים‬ ‫תשפ"ו ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל(‬ ‫תשפ"ז‬ ‫סעודתא דדוד מלכא משיחא‬ ‫סוד מזיגת היין על ידי רבא • נשמת רבא בסדום • מזיגת היין לסנהדרין‬ ‫ומזיגת סעודת מלוה מלכה • לך טל ילדותך • ביאור אנגריא בתלמידי חכמים‬ ‫ואמר על פי משל‪ ,‬למדינה שהיתה מסובלת מאוד‬ ‫של סעודה זו לקיים את הנצח‪ ,‬על כן נקראת 'סעודת‬ ‫ארבע סעודות לשבת‬ ‫במיסים‪ ,‬ובכל פעם היו פקידי המלך מכבידים את‬ ‫דוד'‪ ,‬יען כי עליו אנו אומרים אחר קידוש לבנה "דוד‬ ‫עולם עליה במיסים וארנוניות‪ ,‬במכסים והיטלים‪,‬‬ ‫מלך ישראל חי וקיים"‪ .‬ואכילת מוצאי שבת היא‬ ‫שבת מלכתא‪ ,‬נועם הנשמות ועונג הרוחות ועדן‬ ‫וכמעט שכלתה פרוטה מן הכיס מדוחק העול הכבד‪.‬‬ ‫בבחינת אסרו חג לחג‪ ,‬כשם שבאסרו חג קושרים את‬ ‫הנפשות‪ .‬ומלבד תענוגים רוחניים אלו‪ ,‬נצטוו ישראל‬ ‫קדושת המועד עם כל ימות השנה‪ ,‬כך בסעודת מוצאי‬ ‫לענג בשבת גם את גופם‪ ,‬לקדש את החומר ולעשותו‬ ‫יום אחד באה שמועה כי המלך בכבודו ובעצמו עתיד‬ ‫שבת ממשיכים את קדושת השבת לימות השבוע‪,‬‬ ‫צורה‪ .‬שלוש סעודות עורכים ישראל בשבת‪ ,‬וסודות‬ ‫לעבור דרך מדינתם‪ .‬הבינו האנשים כי הנה באה‬ ‫ומן המאכלים הקדושים נהנית הנשמה היתירה‪ ,‬כדי‬ ‫גדולים ועצומים גנוזים בכל אחת מהן‪ .‬כנגד האבות‬ ‫השעה שבה יוכלו לשפוך את שיחם לפני המלך‪ .‬אמנם‬ ‫שנזכה בכל שבוע לקדושה עילאה יותר מן הקדושה‬ ‫הקדושים הן מכוונות‪ ,‬וכנגד העולמות העליונים‪,‬‬ ‫תחילה ערכו לכבודו קבלת פנים ברוב פאר והדר‪,‬‬ ‫שבשבת הקודמת‪ ,‬ולחבר את האור הנפלא שמקבלים‬ ‫ובשורשן העליון אין לנו כל השגה כלל‪ .‬אך מלבד‬ ‫ובשעה זו הבינו כי אין זה מן הראוי לקלקל את שמחת‬ ‫מקדושת השבת גם לשאר הימים‪ ,‬להיותנו דבוקים בו‬ ‫שלוש סעודות אלו‪ ,‬עוד עורכים ישראל סעודה‬ ‫כבוד המלכות בבקשות פרטיות‪.‬‬ ‫תמיד‪.‬‬ ‫רביעית בצאת השבת‪ ,‬ללוות את המלכה ולקדש‬ ‫אמנם‪ ,‬אחר שסיים את כל המעשים אשר לתכליתם בא‬ ‫בקדושתה גם את ימי החול הממשמשים ובאים‪ ,‬ולבוא‬ ‫אל המקום‪ ,‬ביקשוהו האנשים כי מבקשים הם לערוך‬ ‫מעמד לכבודו גם עתה לאות פרידה‪ .‬במעמד זה הגישו‬ ‫מי יתן טהור מטמא‬ ‫אל השבת הבאה מקודשים ועומדים‪ ,‬כדי להוסיף‬ ‫הנה כי כן‪ ,‬במאמרנו זה חפצים אנו לדבר מענין סעודת‬ ‫קדושה על קדושה מדי שבת בשבתו‪.‬‬ ‫למלך מתנה נכבדה‪ ,‬ועתה ניצלו את ההזדמנות לפנות‬ ‫אל המלך בדברי בקשה‪ ,‬וכה אמרו אל המלך‪" :‬אדונינו‬ ‫מלוה מלכה‪ ,‬ולקשר את הדברים עם פרשתנו ‪ -‬פרשת‬ ‫לך לך‪.‬‬ ‫מצאתי דוד עבדי‬ ‫המלך‪ ,‬ידע נא נאמנה כי בכל כוחנו ערכנו לכבודו את‬ ‫והנה‪ ,‬בפרשתנו נאמר פסוק הנראה כתכלית הגנאי‬ ‫על אודות הרה"ק רבי משה מפשעווארסק זיע"א‬ ‫כל הסעודות והתהלוכות‪ ,‬אך באמת קשה היה עלינו‬ ‫והרוע; כאשר מבקש לוט לעזוב את אברהם אבינו‬ ‫מסופר‪ ,‬כי פעם אחת ישב בסעודת מלוה מלכה‪,‬‬ ‫הדבר מאוד‪ ,‬כי עול המיסים הכביד על צווארנו ותש‬ ‫וללכת לו לסדום כי כולה משקה‪ ,‬מודיעה התורה לנו‬ ‫והתגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב‪ .‬ושאלו רבי‬ ‫כוחנו‪ ,‬ומתחננים אנו מאוד מלפני המלך כי יחון אותנו‬ ‫את מהותם‪ ,‬ואומרת )בראשית יג יג( ”וְאַנׁ ְשֵי סְדֹם רָעִים‬ ‫משה‪" :‬ילמדנו רבינו‪ ,‬הן בספר תהלים )פט כא( נאמר‬ ‫ברוב רחמיו ויקל מעלינו את הטורח"‪.‬‬ ‫וְח ַּטָאִים ל ַה‘ מְאֹד“‪.‬‬ ‫ְשח ְּתִיו'‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫ְשמֶן קָדְׁשִי מׁ ַ‬ ‫'מָצ ָאתִי ּד ָו ִד עַב ְּד ִי ּבׁ ֶ‬ ‫והמלך בראותו את אהבתם אליו‪ ,‬ואת מעמד התפארת‬ ‫)בראשית רבה מא ד( 'אמר רבי יצחק‪' ,‬מצאתי דוד עבדי'‪,‬‬ ‫והכבוד אשר ערכו לכבודו בפרידתו מאיתם ‪ -‬נענה‬ ‫אמנם‪ ,‬בספר דברי חנה להרה"ק רבי חנה מקאלאשיץ‬ ‫זיע"א )קונטרס דברי תורה בפרשתנו(‪ ,‬כתב דווקא בפסוק זה‬ ‫היכן מצאתיו ‪ -‬בסדום'‪ .‬ומה פשר הדבר"‪.‬‬ ‫לבקשתם וויתר להם על חובם‪.‬‬ ‫את הרמז האמור; כי 'סדֹם' ראשית תיבות 'סעודה דדוד‬ ‫נענה האורח והשיב לרבי משה‪" :‬אומר לך מה שפירשו‬ ‫הזמן המסוגל במוצאי שבת‬ ‫מלכא' ו'ר ָעים' היינו 'ר ֵעים' וחברים‪ ,‬היושבים בסעודת‬ ‫במתיבתא דרקיעא; 'בסדֹם' ‪ -‬ראשי תיבות 'בסעודתא‬ ‫מרעים לאכול את הסעודה הקדושה‪ .‬ו'חטאים' מלשון‬ ‫דדוד מלכא'‪ ,‬בסעודה אשר תיקן דוד המלך עליו‬ ‫אמר רבי אלעזר מליז‘ענסק‪ ,‬כי כך הוא גם בשבת‬ ‫קודש‪ .‬כאשר השבת ממשמשת ובאה‪ ,‬הכל לובשים‬ ‫קרבן חטאת‪ ,‬שבזה יזכו לכפר על נפשותיהם 'לה'‬ ‫השלום‪ ,‬היא סעודת מלוה מלכה‪ .‬ובזה מצאתי את‬ ‫מלבושי שבת ומכבדים את המלכה‪ ,‬ולקראתה עורכים‬ ‫מאוד'‪.‬‬ ‫לבבו נאמן לפני"‪.‬‬ ‫סעודות בכל מיני מטעמים ומזמרים שירות ותשבחות‪,‬‬ ‫בזה דרך בדרכו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א‬ ‫שאמר כי התורה נכתבה בלא נקודות כדי שנוכל‬ ‫תחיית המתים ‪ -‬מעצם הלוז‬ ‫אך אין מבקשים דבר‪ ,‬כי אסור לו לאדם לשאול צרכיו‬ ‫לדרוש את תיבותיה גם בניקודים אחרים מן המסורת‪.‬‬ ‫והנה נודע מה שאמרו חז“ל )ראה בראשית רבה כח ג; בית‬ ‫בשבת‪ ,‬כתקנת חז“ל‪ .‬אולם כאשר יוצאת השבת‪ ,‬ידע‬ ‫האיש המשכיל את אשר לפניו‪ ,‬אל יטול לו לידו מיד‬ ‫וידוע שכך היתה דרכם בקדוש של רבותינו תלמידי‬ ‫יוסף אורח חיים סימן ש‘ בשם שבולי הלקט( כי עצם אחד יש‬ ‫את כלי החול וירוץ לעבודתו כמי שבורח מלפני המלך‬ ‫רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א למצוא רמזים על‬ ‫באדם ושמו ’נסכוי‘‪ ,‬אשר לעולם אינו נרקב ואינו‬ ‫חלילה‪ ,‬אלא ישב במתינות לסעוד סעודת מלוה מלכה‪,‬‬ ‫"כ ִי לֹא דָב ָר ר ֵק הוּ א מ ִּכ ֶם"‬ ‫אופן זה בפסוקי התורה‪ּ ,‬‬ ‫ניזוק‪ ,‬אלא קיים לנצח‪ ,‬ואינו נהנה משום מאכל‬ ‫ואז הוא הזמן לבקש מאת המלך את כל מה שנצרך לו‪.‬‬ ‫)דברים לב מז(‪ ,‬ואם ריק ‪ -‬הוא מכם )ראה תלמוד ירושלמי‬ ‫שהאדם אוכל‪ ,‬מלבד מה שיאכל בסעודת מלוה‬ ‫מסכת סוכה פרק ד הלכה א(‪.‬‬ ‫מלכה‪ ,‬זה לבדו נותן בו חיות‪ .‬ועצם זו עתיד האדם‬ ‫עננו מגן דוד‬ ‫אם כן‪ ,‬מבקשים אנו לעמוד על סודם של דברים‬ ‫לחיות בתחיית המתים‪.‬‬ ‫הרה“ק רבי שמואל אברהם ממעז‘יבוז‘ זיע“א‪ ,‬בנו של‬ ‫נפלאים אלו אשר שגבו מאיתנו עד מאוד‪ ,‬בקשר‬ ‫והנה רמז זה אשר עליו סיפרנו כאן‪ ,‬הובא בכמה‬ ‫הרה"ק רבי אליעזר חיים מיאמפלא זיע"א ונכדו של‬ ‫שבין דוד המלך ומשיח צדקנו לסדום‪ ,‬ולסעודת מלוה‬ ‫מן הספרים הקדושים )ראה דרכי חיים אות צ“ו(‪ ,‬ובהם‬ ‫רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א‪ ,‬חיבר קונטרס‬ ‫מלכה‪.‬‬ ‫בספה“ק מחשבות חרוץ )אות י"ט(‪ ,‬שם כתב הרה"ק‬ ‫מיוחד על עניני סעודת מלוה מלכה ושמו 'אמרי א"ש'‪.‬‬ ‫רבינו צדוק הכהן מלובלין זיע"א‪" :‬ושמעתי בשם אחד‬ ‫ושם כתב‪ ,‬כי מי שיטול ידיו לסעודת מלוה מלכה‬ ‫עת לכבד ועת לבקש‬ ‫קדוש דראשי תיבות בסד"ם בסעודתא דדוד מלכא"‪.‬‬ ‫וידליק ארבעה נרות בכל מוצאי שבת‪ ,‬מובטח לו כי‬ ‫בספר 'חמרא טבא' להגה"צ רבי אברהם שמחה‬ ‫ואנו כבר יודעים כי אותו 'אחד קדוש' אליהו הנביא‬ ‫דוד המלך נמצא איתו‪ ,‬ולא יסתלק מן העולם בלא‬ ‫מבאראנוב זצ"ל‪ ,‬מובא דבר נפלא שאמר הרה"ק רבי‬ ‫זכור לטוב הוא‪.‬‬ ‫שיראה את דוד המלך‪ .‬ואם יצטרך לישועה יבוא דוד‬ ‫אלעזר מליז'ענסק זיע"א‪ ,‬בנו היושב על כסאו של‬ ‫והוסיף שם רבינו צדוק לתת טעם לשבח בדבר‪ ,‬לפי‬ ‫המלך ויעזרנו‪ ,‬ויוכל לבקש ישועה מן השמים בשם‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א‪ ,‬לבאר מפני‬ ‫דברי חז"ל האמורים‪ ,‬כי מעצם הלוז שבשדרה ‪ -‬היא‬ ‫דוד המלך שיעזור לו בבקשתו‪ ,‬כי מחובר הוא עם דוד‬ ‫מה יש כח בסעודת מלוה מלכה לפעול ישועות אפילו‬ ‫ה'נסכוי' ‪ -‬יחיה האדם לתחיית המתים‪ ,‬ואינה נרקבת‪,‬‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫יותר מסעודות השבת עצמה‪.‬‬ ‫וחיה היא מסעודת מוצאי שבת‪ .‬נמצא כי יש בכוחה‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫על כן ישנן לאותיות 'רבא' בתוך שמו של אברהם‪ ,‬ולזה‬ ‫במלחמה זו התעסק אברהם אבינו להוציא את ניצוצות‬ ‫למי נאה לברך‬ ‫נצרכה האות ר'‪.‬‬ ‫נשמתן של אביי ורבא‪ ,‬כפי שכתב רבינו האריז"ל )ספר‬ ‫אחר שנתבאר לנו גודל מעלת סעודת מלוה מלכה‪,‬‬ ‫בקיאותו של רבא ביין ובמזיגתו‬ ‫לקוטי תורה בפרשתנו; וראה שער הגלגולים הקדמה ל"ו; ושער‬ ‫מבקשים אנו להבין את שייכות הענין לסדום‪.‬‬ ‫הפסוקים בפרשתנו( בדרשת הפסוק )בראשית יד יב( "ו ַּיִקְחוּ‬ ‫ועתה תחזינה עינינו בדבר נפלא‪ ,‬אשר על ידו נגיע‬ ‫אֶת לוֹט וְאֶת ר ְכׁ ֻשוֹ ּב ֶן ֲאחִי אַבְר ָם ו ַּיֵל ֵכוּ " כי הוא ראשית‬ ‫כדי לבאר את הענין נקדים את דברי הגמרא במסכת‬ ‫לענין מלוה מלכה‪.‬‬ ‫תיבות 'רבא'‪.‬‬ ‫פסחים )דף קיט‪" :(:‬דרש רב עוירא‪ ,‬זימנין אמר ליה‬ ‫הנה בכמה מקומות בגמרא מבואר כי רבא היה בקי‬ ‫משמיה דרב‪ ,‬וזימנין אמר ליה משמיה דרב אסי‪ ,‬מאי‬ ‫והנה רבא עצמו הוא הדורש בגמרא )ברכות סג‪ (.‬את‬ ‫ומיומן במלאכת מזיגת היין‪ .‬וכגון הא דאיתא )שבת עז‪.‬‬ ‫דכתיב )בראשית כא ח( 'ויגדל הילד ויגמל'‪ ,‬עתיד הקדוש‬ ‫הפסוק )תהלים קיט קכו( "עֵת ל ַ ֲעשׂוֹת ל ַה' הֵפ ֵרוּ ּתוֹרָתֶך ָ"‪,‬‬ ‫ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו‬ ‫ועוד(‪” :‬דאמר רבא‪ ,‬כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא‬ ‫כי בשעה שצריכים לצאת למלחמה כדי לעשות לה'‪,‬‬ ‫‪ -‬לאו חמרא הוא“‪ .‬כלומר‪ ,‬ידע רבא שיש למזוג כנגד‬ ‫לזרעו של יצחק‪ .‬לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו‬ ‫פעמים שיש להפר את לימוד התורה ולהוציא מבית‬ ‫לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך‪ ,‬ואומר להן‪' ,‬איני‬ ‫כל חלק של יין שלושה חלקים של מים‪ ,‬שלא כמנהג‬ ‫המדרש גם את לומדי התורה‪ .‬כי בשביל התורה שבעל‬ ‫העולם בזמנו שהיו מוזגין שני חלקי מים על חלק אחד‬ ‫מברך‪ ,‬שיצא ממני ישמעאל'‪ .‬אומר לו ליצחק 'טול‬ ‫פה יצא אברהם למלחמה זו‪ ,‬כדי להוציא את נשמת‬ ‫וברך'‪ ,‬אומר להן 'איני מברך‪ ,‬שיצא ממני עשו'‪ .‬אומר‬ ‫של יין ]כמבואר שם[‪.‬‬ ‫רבא מן השביה‪.‬‬ ‫לו ליעקב 'טול וברך'‪ ,‬אומר להם 'איני מברך‪ ,‬שנשאתי‬ ‫וכן מובא בגמרא במסכת עירובין )דף נד‪ ,(.‬כי פעם‬ ‫ומעתה נוכל לפרש כי 'נענש' אין משמעו בפנים של‬ ‫שתי אחיות בחייהן‪ ,‬שעתידה תורה לאוסרן עלי'‪ .‬אומר‬ ‫אחת הוצרך רבא ללכת ולפייס את רב יוסף בערב יום‬ ‫זעם דווקא‪ ,‬אלא מידה שנוהג בה הקדוש ברוך הוא‪ .‬כי‬ ‫לו למשה 'טול וברך'‪ ,‬אומר להם 'איני מברך‪ ,‬שלא‬ ‫הכפורים על דבר מה שאירע ביניהם‪ ,‬ובכדי לפייסו מזג‬ ‫מי שמסר את נפשו בשביל התורה שבעל פה‪ ,‬והוציא‬ ‫זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי'‪ .‬אומר‬ ‫לו כוס של יין‪ ,‬ורב יוסף שהיה סגי נהור הכיר בטעם‬ ‫עמו גם את חניכיו ילידי ביתו מתוך אמונתו ובטחונו‬ ‫לו ליהושע‪' ,‬טול וברך'‪ ,‬אומר להן 'איני מברך‪ ,‬שלא‬ ‫היין את מזיגתו של רבא ונתפייס על ידי זה ]ונרחיב‬ ‫‪ -‬ודאי יעשה כן גם בשביל התורה שבכתב‪ ,‬והוא הוא‬ ‫זכיתי לבן'‪ ,‬דכתיב )דברי הימים א' ז כז( יהושע בן נון 'נון‬ ‫במעשה זה להלן[‪.‬‬ ‫הראוי שירדו בניו למצרים‪ ,‬כדי שכאשר יצאו משם‬ ‫בנו יהושע בנו'‪ .‬אומר לו לדוד 'טול וברך'‪ ,‬אומר להן‪,‬‬ ‫גם מאמר הגמרא הנודע )מגילה ז‪" (:‬מיחייב איניש‬ ‫יעבדון את האלקים על ההר הזה במתן תורה‪.‬‬ ‫'אני אברך‪ ,‬ולי נאה לברך'‪ ,‬שנאמר )תהלים קטז כג( 'כוס‬ ‫לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך‬ ‫ישועות אשא ובשם ה' אקרא'"‪.‬‬ ‫מרדכי"‪ ,‬מאמרו של רבא הוא‪.‬‬ ‫בכל דרכיך דעהו‬ ‫פלא הדבר‪ ,‬כי אם סרבו אבות העולם לברך‪ ,‬בוודאי טעם‬ ‫עוד אמרו על רבא )פסחים קז‪ (:‬כי בכל ערב פסח היה‬ ‫אם נרצה‪ ,‬נוכל למצוא רמז מה לדברים אלו בגמרא‬ ‫גדול היה בידם‪ ,‬והנה בא דוד המלך ואמר כי לו נאה‬ ‫שותה יין במשך כל היום כולו‪ ,‬כי ריבוי שתיית היין‬ ‫בברכות שם‪.‬‬ ‫לברך‪ .‬ויש להבין‪ ,‬אמנם הוא הרגל הרביעי במרכבה‪,‬‬ ‫מושך את תאוות האכילה‪ ,‬ובכדי שיאכל מצה לתיאבון‪.‬‬ ‫כי בהמשך הדברים מובא‪” :‬דרש בר קפרא‪ ,‬איזוהי‬ ‫אך בכל מקום הרי תמיד נהג עצמו בענוה מופלגת‪ ,‬כמו‬ ‫עוד איתא במסכת יומא )דף עו‪" :(:‬דאמר רבא‪ ,‬חמרא‬ ‫פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה ‪’ -‬בכל דרכיך‬ ‫שאמר על עצמו )תהלים כב ז( "וְאָנֹכ ִי תוֹלַעַת וְלֹא א ִׁיש"‪,‬‬ ‫וריחני פקחין"‪ ,‬כלומר‪ ,‬כי בשתיית היין נעשה האדם‬ ‫דעהו והוא יישר ארחתיך‘ )משלי ג ו(‪ .‬אמר רבא‪ ,‬אפילו‬ ‫וכן אמר )שם נא ה( "וְח ַּטָאתִי נ ֶג ְּד ִי תָמִיד"‪ ,‬והיאך זה אמר‬ ‫פיקח‪.‬‬ ‫לדבר עבירה“‪.‬‬ ‫כאן 'אני אברך ולי נאה לברך'‪.‬‬ ‫גם במסכת בבא מציעא )דף ס‪ (.‬מובא מעשה על רבא‬ ‫בענין היין‪ ,‬שקנה פעם אחת יין מן החנות ומזג אותו‬ ‫ומהי אותה עבירה‪ ,‬פירשו רש"י והראשונים שהוא כגון‬ ‫אליהו בהר הכרמל‪ ,‬שהקריב לה' בבמה בשעת איסור‬ ‫כוסי רויה‬ ‫לפי דרכו‪ ,‬ואחר שראה כי אין טעמו טוב בעיניו החזירו‬ ‫במות‪ ,‬והוראת שעה היתה כדי להפריש את ישראל‬ ‫עוד יש בזה תוספת תימה‪.‬‬ ‫לחנות‪ ,‬וסמך על כך שמזיגתו ידועה ומיוחדת‪.‬‬ ‫מעבודה זרה‪.‬‬ ‫כי הנה‪ ,‬בשיעורה של הכוס אשר עתיד דוד המלך לברך‬ ‫בספר 'חלב חיטים'‪ ,‬לאחד קדוש מגדולי חכמי תוניסיה‪,‬‬ ‫ודאי לפחותי ערך שכמותנו לא יעלה על הדעת ללכת‬ ‫עליה‪ ,‬מצינו מאמר מופלא במסכת יומא )דף עו‪ ,(.‬שם‬ ‫ביאר על דרך זו את המסופר בגמרא )כתובות סה‪ (.‬שבאה‬ ‫"תַ ֲערֹך ְ לְפ ָנ ַי ׁשֻלְחָן‬ ‫דרש אביי מן הפסוק )תהלים כג ה( ּ‬ ‫אשתו של אביי אחר פטירתו לבית דינו של רבא‪,‬‬ ‫ֹאשִי ּכוֹסִי ר ְו ָי ָה"‪ ,‬כי כוסו של‬ ‫ַשמֶן ר ׁ‬ ‫נ ֶג ֶד צֹרְר ָי ּדׁ ִּשַנ ְּתָ בׁ ּ ֶ‬ ‫וביקשה שיפסקו לה יין כפי שהיה אביי בעלה נותן‬ ‫"אומר לך מה שפירשו במתיבתא דרקיעא;‬ ‫דוד המלך לעולם הבא מחזיקה מאתים עשרים ואחד‬ ‫לה‪ ,‬ולכך סירב רבא‪ ,‬משום שאמר כי יודע הוא באביי‬ ‫'בסדֹם' ‪ -‬ראשי תיבות 'בסעודתא דדוד‬ ‫לוג‪ ,‬כמנין גימטריא של תיבת 'רויה'‪ .‬וביאר המהרש"א‬ ‫שלא היה שותה יין‪ .‬ואילו האשה המשיכה וטענה כי‬ ‫היה אביי נותן לה יין רב בכוסות גדולים‪ .‬אך באמת רבא‬ ‫מלכא'‪ ,‬בסעודה אשר תיקן דוד המלך עליו‬ ‫בחידושי אגדות שם‪ ,‬כי כל הפסוק כולו על מלכותו של‬ ‫דוד הוא נדרש; 'תערוך לפני שלחן' זה המלכות‪' ,‬דשנת‬ ‫הוא זה שהיה עוסק בענין היין‪ ,‬וידע כי אביי אינו שייך‬ ‫השלום‪ ,‬היא סעודת מלוה מלכה‪ .‬ובזה‬ ‫בשמן ראשי' ‪ -‬שנמשח בשמן המשחה על ידי שמואל‬ ‫לתיקון זה‪ ,‬לכן אמר שלא היה אביי שותה‪.‬‬ ‫מצאתי את לבבו נאמן לפני"‬ ‫הנביא‪ ,‬ועל זה מסיים הפסוק 'כוסי רויה'‪ ,‬שיזכה לכוס‬ ‫של ברכה לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫וביאר שם טעם הדבר‪ ,‬כי הנה אמרו חז"ל )בראשית רבה נא‬ ‫ח; הובא ברש"י בראשית יט לג( כי כאשר היה לוט במערה עם‬ ‫ודבר זה צריך ביאור‪ ,‬לשם מה נצרכת כוס גדולה כל‬ ‫בנותיו נזדמן לו שם יין בדרך נס‪ ,‬כדי שעל ידי זה יצאו‬ ‫בדרך זו‪ ,‬כי אין בנו את מאזני השכל לשפוט בדבר‪,‬‬ ‫כך‪ ,‬אשר לפי חשבון מכילה היא לכל הפחות כשבעים‬ ‫ממנו נשמות רות המואביה ונעמה העמונית‪ .‬אולם לוט‬ ‫אימתי מוטב לעשות עבירה לשמה‪ .‬אולם בכל זאת‬ ‫וחמישה ליטרים של יין‪ .‬אנו יש לנו ברשותנו כוס של‬ ‫השתכר שלא כראוי )ראה נזיר כג‪ ,(.‬כי ביין יש עבודה וסדר‬ ‫למדנו כאן על עצם המושג‪ ,‬כי פעמים שיש לפעול‬ ‫אליהו המכילה כליטר יין ‪ -‬בקבוק שלם‪ ,‬ונראית היא‬ ‫מיוחד‪ ,‬ולוט לא היה בקי בזה‪ ,‬ולא מזג את היין במים‬ ‫גם בדרך שיש בה שמץ עבירה‪ ,‬כדי לעשות על ידי זה‬ ‫גדולה דיה‪ ,‬ומפני מה צריך דוד המלך לאחוז בידו כוס‬ ‫כפי שהיה רבא עושה‪ ,‬ומשום כך בא לידי חטא‪.‬‬ ‫מצוה רבה‪.‬‬ ‫המכילה שבעים וחמישה בקבוקים של יין‪ .‬וודאי לא‬ ‫וזה היה ענינו של רבא‪ ,‬שידע את דרך שתיית היין‬ ‫מפני כך מיאנו האבות הקדושים בדבר‪ ,‬אלא טעמים‬ ‫ובזה רמז רבא על ענינו שלו עצמו‪ ,‬שיצא אברהם‬ ‫הראויה‪ ,‬ובזה תיקן את מעשיו של לוט‪ .‬וכן נזכר רבא‬ ‫אחרים נתנו לזה‪ ,‬אך מהו הביאור בענין זה‪.‬‬ ‫למלחמה באופן שאמרו עליו חז"ל שנענש עליו‪ ,‬אך‬ ‫יחד עם בני עירו מחוזא בענין היין שמועיל להם‬ ‫גם אברהם נהג בדרך זו של 'בכל דרכיך דעהו'‪ ,‬וזכה‬ ‫ניסע נא ונלכה לעניני הפרשה‪ ,‬ומשם נשוב לביאור‬ ‫לרפואה‪ ,‬כדאיתא בשבת )דף קט‪" :(.‬אמר רבא‪ ,‬והני בני‬ ‫שיתקיים בו סיפיה דקרא 'והוא יישר אורחותיך'‪,‬‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫מחוזא‪ ,‬כיון דמפנקי ‪ -‬אפילו חמרא נמי מסי להו"‪ .‬כי‬ ‫מאחר והיו שטופים בשתיית יין‪ ,‬הוצרך רבא לתקן את‬ ‫שמילא לו הקדוש ברוך הוא את חפצו והצליח בידו‪.‬‬ ‫האנגרייא בחניכי בית אברהם‬ ‫הדבר דווקא במקומם‪.‬‬ ‫אבי נשמת רבא‬ ‫בפרשתנו מתארת התורה הקדושה את יציאת אברהם‬ ‫למלחמה כדי להציל את לוט בן אחיו‪ ,‬ובניסים גדולים‬ ‫תיקון היין‬ ‫והנה בענין גאולת נשמת רבא‪ ,‬אמר הרה"ק המגיד‬ ‫ניצח לבדו את כל המלכים הגיבורים‪.‬‬ ‫מקאז'ניץ זיע"א )בספה"ק עבודת ישראל בפרשתנו( רמז נפלא‪.‬‬ ‫על פי הקדמות אלו נבוא להתבונן בדברי הגמרא על‬ ‫אך הנה אמרו חז“ל )נדרים לב‪” :(.‬אמר רבי אבהו אמר רבי‬ ‫כי הנה בסוף הפרשה‪ ,‬בשעת שינוי שמו של אברהם‬ ‫כוסו של דוד המלך‪ ,‬המכילה כמנין ’רוי“ה‘ לוגין‪ ,‬וכן‬ ‫אלעזר‪ ,‬מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו‬ ‫במה שאמר ’לי נאה לברך‘‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬אמר לו הקדוש ברוך הוא )בראשית יז ה( "וְלֹא י ִּקָר ֵא‬ ‫למצרים מאתים ועשר שנים‪ ,‬מפני שעשה אנגרייא‬ ‫שמְך ָ אַבְרָה ָם ּכ ִי אַב הֲמוֹן ּגוֹי ִם‬ ‫שמְך ָ אַבְר ָם וְה ָי ָה ׁ ִ‬ ‫עוֹד אֶת ׁ ִ‬ ‫בתלמידי חכמים‪ ,‬שנאמר )בראשית יד יד( ’וירק את חניכיו‬ ‫כי ראשית כל‪ ,‬למדנו כאן כי שתיית היין הנעשית באופן‬ ‫נְת ַּתִיך ָ"‪ .‬ופירשו חז"ל )ברכות יג‪ ,(.‬כי "בתחלה נעשה אב‬ ‫הראוי‪ ,‬יש בה משום תיקון לשכרות שאינה ראויה‪ .‬והרי‬ ‫ילידי ביתו‘“‪ .‬כי אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה‬ ‫לארם‪ ,‬ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו"‪ .‬היינו כי‬ ‫היה‪ ,‬וחניכיו ‪ -‬תלמידי ישיבתו היו‪ ,‬ועל שום שלקחם‬ ‫דוד המלך נמצא בסדום‪ ,‬ואמה של מלכות היא רות‬ ‫בישיבתו בארם היה טורח להשיב את כולם בתשובה‬ ‫למלחמה היו זרעו גרים בארץ לא להם ארבע מאות‬ ‫המואביה אשר יצאה מלוט ובתו על ידי שתיית היין‪ ,‬וכן‬ ‫ולקרב את לבבם לקדוש ברוך הוא‪ ,‬ופרסם בעולם את‬ ‫שנה‪.‬‬ ‫נעמה העמונית יצאה משם‪ ,‬אשר היא אמו של רחבעם‪,‬‬ ‫האמונה בבורא יתברך‪ .‬אך מעתה נועד אברהם להיות‬ ‫שהוא ההמשך למלכות בית דוד‪ .‬אם כן שייך גם דוד‬ ‫ויש להבין‪ ,‬אם באמת אסור היה לו לאברהם לקחתם‬ ‫המלך לתיקון זה שפעל בו רבא במזיגת היין ושתייתו‪.‬‬ ‫אב לכל הגויים כולם‪.‬‬ ‫למלחמה‪ ,‬מה טעם לא חשש לזה‪.‬‬ ‫על כן נאה לו לברך על כוס מלאה וגדושה ביין רב‪.‬‬ ‫אך אם כן יש להבין‪ ,‬מה טיבה של האות ר' שנותרה‬ ‫יש לנו להבין את עומק הדברים‪ ,‬אף שאין לנו השגה‬ ‫בשמו‪ ,‬ולכאורה היה צריך להיות שמו 'אבהם'‪ ,‬מלשון‬ ‫מים ויין ‪ -‬פשט וסוד‬ ‫'אב המון'‪.‬‬ ‫כלל בלשון זו‪’ ,‬נענש אברהם אבינו‘‪.‬‬ ‫אך באמת נוכל להעמיק יותר מזה בענין אותה רויה‪.‬‬ ‫ומפרש שם על פי דברי רבינו האריז"ל האמורים כאן‪,‬‬ ‫עת לעשות לה'‬ ‫הנה כאמור לעיל‪ ,‬על אף מנהג העולם ליתן כנגד חלק‬ ‫שבמלחמת המלכים גאל אברהם את נשמתו של רבא‪,‬‬ ‫אך הנה כתב המגלה עמוקות )בפרשת נח ובפרשתנו(‪ ,‬כי‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫דבר זה נרמז במה שאמרו חז“ל )בגמרא סנהדרין הנ“ל וכן‬ ‫ובאמת‪ ,‬כיצד תועיל הכוס לדבר זה ‪ -‬על ידי המזיגה‪,‬‬ ‫אחד של יין שני חלקים של מים‪ ,‬היה רבא מוזג את‬ ‫עירובין סה‪” (.‬נכנס יין ‪ -‬יצא סוד“‪ ,‬היינו כי מכיון ששתה‬ ‫מזיגתו של רבא‪.‬‬ ‫היין בשלושה חלקי מים‪ .‬ויש לעמוד ולהבין מה מונח‬ ‫אדם הראשון את היין מעץ הדעת ‪ -‬יצא הימנו מנין‬ ‫בעומק הדבר‪.‬‬ ‫סו“ד שנים‪ ,‬דהיינו שבעים שנה שניתנו לדוד המלך‪.‬‬ ‫בתי המקדש ופרד"ס התורה‬ ‫אכן הדבר ברור‪ ,‬כי אין מים אלא תורה‪ ,‬שנאמר )ישעיה נה‬ ‫בדומה לזה יש לבאר את מה שנעשה בלוט‪ ,‬כי מכיון‬ ‫וסוד הדבר טמון בחילוק שבין מזיגת שני חלקים על‬ ‫א( ”הוֹי ּכ ָל צָמֵא ל ְכוּ ל ַּמַי ִם“ )ראה בבא קמא יז‪ ,(.‬ואמרו חז“ל‬ ‫שנכנס בו היין ששתה במערה ‪ -‬יצא סודו של דוד‬ ‫שליש‪ ,‬או שלושה חלקים על רבע יין‪.‬‬ ‫)תענית ז‪” :(.‬אמר רבי חנינא בר אידי‪ ,‬למה נמשלו דברי‬ ‫המלך ממנו‪.‬‬ ‫שני שלישים ושליש ‪ -‬רמז הוא לבית ראשון ושני‬ ‫תורה למים‪ ,‬דכתיב ’הוי כל צמא לכו למים‘ ‪ -‬לומר לך‪,‬‬ ‫לעומת הבית השלישי אשר מצפים אנו לבניינו בקרוב‪,‬‬ ‫מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך‪ ,‬אף‬ ‫מראשו לסופו ומסופו לראשו‬ ‫אשר הוא יעמוד לנצח‪ ,‬כדוגמת חלק היין הרומז לסוד‪.‬‬ ‫דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה“‪.‬‬ ‫בזה יש לנו לבאר את דברי רבא שהזכרנו למעלה‪,‬‬ ‫אולם בית רביעי לא ייבנה‪ ,‬על כן לא שייך כאן למזוג‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היין רומז אל חלק הסוד שבתורה‪,‬‬ ‫בדרשת הפסוק )תהלים קיט קכו( ”עֵת ל ַ ֲעשׂוֹת ל ַה‘ הֵפ ֵרוּ‬ ‫שלושה חלקים באחד‪.‬‬ ‫ומשנכנס יינה של תורה ‪ -‬יצא סודה של תורה )ראה‬ ‫ּתוֹרָתֶך ָ“‪ ,‬שאמר )ברכות סג‪” :(.‬האי קרא מרישיה לסיפיה‬ ‫בזוהר הקדוש ח“א דף מז‪.(:‬‬ ‫מדריש‪ ,‬מסיפיה לרישיה מדריש“‪ .‬כלומר‪ ,‬שאפשר לנו‬ ‫עגלא תילתא‬ ‫בדומה לזה הוא ענין ניסוך המים והיין על גבי המזבח‪,‬‬ ‫לפרש את הפסוק בשני אופנים‪ ,‬האחד מראשו לסופו‬ ‫והנה‪ ,‬רב יוסף עצמו אחז בשלושת החלקים הראשונים‬ ‫הרומזים גם הם לחלקי הפשט והסוד שבתורה‪.‬‬ ‫והשני מסופו לראשו‪.‬‬ ‫של הפרד“ס‪ ,‬וכפי שנוכל לדקדק בדבריו הידועים‬ ‫מראשו לסופו ‪ -‬כי עת היא לעשות לשם ה‘‪ ,‬והטעם‬ ‫שאמר על עצמו בכל ערב חג השבועות‪ ,‬שהיה מצוה‬ ‫פיוסו של רבא לרב יוסף‬ ‫משום שהפרו אחרים את תורתו‪ .‬וזהו מה שנעשה‬ ‫לבני ביתו להכין לו עגל משולש‪ ,‬כי אלמלא אותו יום‬ ‫לפי זה נבין את ענין פיוסו של רבא לרב יוסף‪ ,‬אשר‬ ‫בתחילה על ידי אדם הראשון ולוט‪ ,‬אשר הפרו תורה על‬ ‫של מתן תורה שגרם לו להתרומם‪ ,‬הרי כמה אנשים יש‬ ‫למעלה הזכרנוהו בקצרה‪ ,‬שהיה משמשו של רב יוסף‬ ‫ידי היין‪ ,‬ומשום כך עת היא לעשות לה‘‪ ,‬וזהו שהתאמץ‬ ‫בשוק ושמם יוסף‪ ,‬ולא היה עדיף מהם‪ .‬וכלשון הגמרא‬ ‫עסוק למזוג לו כוס של יין‪ ,‬וביקש רבא מאיתו להניח‬ ‫אברהם אבינו כל כך לגאול את נשמתו של רבא‪.‬‬ ‫)פסחים סח‪” :(:‬רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי‬ ‫לו למזוג לרב יוסף‪ ,‬ואז הרגיש רב יוסף בטעמו של היין‬ ‫אך מלבד זה‪ ,‬מסופו לראשו הוא נדרש‪ ,‬כי מה טעם אנו‬ ‫עגלא תלתא‪ .‬אמר‪ ,‬אי לא האי יומא דקא גרים‪ ,‬כמה‬ ‫כי מזיגתו של רבא היא‪ ,‬ואמרו לו כי אכן בא רבא לפניו‬ ‫עצמנו עושים במידת מה שלא כתורה ויש כאן בחינה‬ ‫יוסף איכא בשוקא“‪.‬‬ ‫לפייסו‪.‬‬ ‫שמפירים אותה ‪ -‬משום שעת היא לעשות לה‘‪ .‬וזהו‬ ‫כי רב יוסף היה אוחז בשלושת רגלי המרכבה המכוונים‬ ‫וכבר הארכנו במקום אחר בענין זה‪ ,‬כי דרך מזיגתו של‬ ‫מה שעשה אברהם אנגריא בתלמידי חכמים‪ ,‬לשם‬ ‫כנגד האבות הקדושים‪ ,‬אברהם יצחק ויעקב‪ .‬אולם‬ ‫רבא שנתן שלושה חלקי מים בכוס של יין באה לרמוז‬ ‫פדיית נשמתו של רבא‪.‬‬ ‫רבא היה אוחז ברגל הרביעית שבמרכבה‪ ,‬רגל דוד‬ ‫לפרד“ס התורה‪ ,‬שהם שלושה אופנים מלבד דרך הסוד‪.‬‬ ‫והנה ’הפרו‘ נדרש גם מלשון פריה ורביה‪ ,‬ויתפרש כי‬ ‫המלך ‪ -‬היא רגל תורת הסוד‪.‬‬ ‫נעשה הדבר כדי שיעמיד לוט תולדות אשר מהם תצא‬ ‫ממדבר מתנה‬ ‫נשמת המשיח העתיד לגאול את ישראל באחרית‬ ‫סוד סעודה רביעית‬ ‫אולם כאן מבקשים אנו לדון בנקודה אחרת העולה‬ ‫הימים‪ .‬וזהו ’מראשו לסופו‘‪ ,‬כי לעתיד לבוא חותמין‬ ‫סוד זה מצוי לנו בכל שבת ושבת‪ ,‬שאוכלים שלוש‬ ‫מן הדברים; כי כאשר נודע לרב יוסף כי רבא הוא זה‬ ‫במידתו של אברהם אבינו )ראה פסחים קיז‪ ,(:‬אשר הנהגתו‬ ‫סעודות כנגד שלושת אבות‪ ,‬וסעודה רביעית אחר‬ ‫העומד לפניו‪ ,‬אמר לו שלא ישב על מקומו עד שיפרש‬ ‫ומסירות נפשו הם המה העומדים לישראל באחרית‬ ‫השבת‪ ,‬למלוה דמלכה‪ ,‬כנגד דוד המלך ‪ -‬הרגל‬ ‫לו פסוק אחד מן התורה‪ ,‬מהו שנאמר )במדבר כא יח‪-‬יט(‬ ‫הימים )ראה במגלה עמוקות פרשת לך לך(‪ .‬ובכח ה‘עת לעשות‬ ‫”וּ מ ִּמִד ְּב ָר מ ַּתָנ ָה‪ :‬וּ מ ִּמ ַּתָנ ָה נ ַ ֲחל ִיאֵל וּ מ ִּנ ַ ֲחל ִיאֵל ּב ָמוֹת“‪.‬‬ ‫לה‘‘ ‪’ -‬הפרו תורתך‘ ‪ -‬יתרבה הכל‪ ,‬מלשון ’פרו ורבו‘‪.‬‬ ‫זהו מה שרמז רבא במזיגתו על חד תלת‪ ,‬ובתוספת‬ ‫לשם מה נצרכת כוס גדולה כל כך‪ ,‬אשר‬ ‫פירש רבא‪ ,‬כי העושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל‪,‬‬ ‫ניתנת לו התורה במתנה‪ ,‬ומשניתנה לו במתנה נוחלו‬ ‫הסעודה הרביעית על שלושת סעודות השבת‪.‬‬ ‫לפי חשבון מכילה היא לכל הפחות כשבעים‬ ‫א‪-‬ל‪ ,‬וה‘ הוא נחלתו‪ .‬מתוך כך הוא עולה לגדולה‬ ‫שלושת טעמי השבת‬ ‫וחמישה ליטרים של יין‪ .‬אנו יש לנו‬ ‫כ‘במות‘‪ .‬אמנם‪ ,‬אם הוא מגביה עצמו ‪ -‬הקדוש ברוך‬ ‫לאור הדברים האלה נוכל להבין את העומק העצום‬ ‫ברשותנו כוס של אליהו המכילה כליטר יין‬ ‫הוא משפילו‪ ,‬שנאמר )שם פסוק כ( ”וּ מ ִּב ָמוֹת ה ַּג ַי ְא“‪.‬‬ ‫קיצורן של דברים‪ ,‬לצורך לימוד התורה הקדושה‬ ‫הגנוז בדברי הספה“ק שפת אמת בפרשת בראשית‬ ‫‪ -‬בקבוק שלם‪ ,‬ונראית היא גדולה דיה‬ ‫נדרשת מידת הענוה‪ .‬ולכשתמצי לומר‪ ,‬זו היא ממש‬ ‫)תרנ"א(‪.‬‬ ‫דרכו של דוד המלך ע“ה‪ ,‬שהענוה היתה מהות חייו‪.‬‬ ‫בדבריו עמד שם על נוסח הקידוש בליל שבת קודש‪,‬‬ ‫בו אומרים "וׁ ְש ַּב ַת קָדְׁשוֹ ּבְאַ ֲהב ָה וּ בְר ָצוֹן ה ִנְחִיל ָנוּ ‪ .‬ז ִּכ ָרוֹן‬ ‫הרביעית שבמרכבה‪.‬‬ ‫כוס ישועות אשא‬ ‫ֵאשִית‪)ּ .‬כ ִי הוּ א יוֹם( ּתְח ִּל ָה לְמִקְרָאֵי קֹדֶׁש זֵכ ֶר‬ ‫לְמַ ֲעשֵׂה בְר ׁ‬ ‫כי הנה בגמרא )שבת קיט‪ (:‬מובא‪ ,‬כי רבי אבהו היה נוהג‬ ‫אכן דווקא לפי זה תגדל קושייתנו האמורה‪ ,‬היאך יתכן‬ ‫ל ִיצ ִיאַת מִצְר ָי ִם‪)ּ .‬כ ִי ב ָנוּ בָחַר ְּתָ ו ְאוֹתָנוּ ק ִּדַׁש ְּתָ מ ִּכ ָל הָע ַּמִים( וׁ ְש ַּב ַת‬ ‫שבכל מוצאי שבת היו שוחטים בעבורו עגל‪ ,‬הגם‬ ‫כי האבות הקדושים מסרבים ליטול לידם כוס של‬ ‫ְשך ָ ּבְאַ ֲהב ָה וּ בְר ָצוֹן ה ִנְחַל ְּתָנוּ "‪.‬‬ ‫קָדׁ ְ‬ ‫שמבשרו לא היה אוכל כי אם כליה אחת‪ .‬הרי כאן‬ ‫ברכה‪ ,‬איש איש מטעמו‪ ,‬ואילו דוד המלך אומר ’אני‬ ‫אם ניתן לב נמצא כי יש כאן שלושה טעמים שונים‬ ‫אותו עגל משולש הנזכר לעיל אצל רב יוסף‪ .‬וכאשר‬ ‫אברך‪ ,‬ולי נאה לברך‘‪ .‬הכיצד ראה עצמו ראוי לברך‬ ‫למצות השבת‪ ,‬אשר נתן לנו הקדוש ברוך הוא באהבה‬ ‫גדל אבימי בנו‪ ,‬שאלו לשם מה נצרך הוא לשחוט בכל‬ ‫יותר מענקי הרוח‪ ,‬בעוד שכל ימיו ראה עצמו כתולעת‬ ‫וברצון; ראשית אנו אומרים כי השבת היא זכרון‬ ‫מוצאי שבת עגל‪ ,‬הרי יוכל לאכול לשובע נפשו משיירי‬ ‫ולא איש‪ ,‬חרפת אדם ובזוי עם‪.‬‬ ‫למעשה בראשית שבו שבת ה' ביום השביעי‪ .‬לאחר‬ ‫מאכלי השבת‪ ,‬ואם ירצה יותיר כליה אחת מערב שבת‬ ‫אך האמת תורה דרכה כי היא הנותנת; האבות‬ ‫מכן מוסיפין כי היא תחילה למקראי קודש‪ ,‬היינו כי‬ ‫וישמרנה למוצאי שבת‪ .‬ואכן כך עשו באותו שבוע‪.‬‬ ‫הקדושים אשר שלמים היו במעשיהם‪ ,‬דקדקו בכל‬ ‫היא תחילת השראת קדושת הזמן בעולם‪ ,‬אשר לאחר‬ ‫אולם אז בא אריה ואכל את אותה כליה שהותירו‪ .‬והיה‬ ‫סיג ופגם שהיה בהם‪ ,‬ולכן לא יכלו לברך‪ .‬אולם בא‬ ‫מכן יצאה אל הפועל גם בשאר מועדי ישראל‪ .‬ולבסוף‬ ‫בזה רמז משמים שלא לנטוש את מנהגם הקודם‪ ,‬כי‬ ‫דוד המלך ואמר‪ ,‬כי הוא כשלעצמו ‪ -‬באמת אינו כלום‪,‬‬ ‫אומרים כי היא זכר ליציאת מצרים‪ ,‬כי היא שורש‬ ‫ראוי הוא להכין ולשחוט במיוחד בעבור סעודה זו‪.‬‬ ‫אולם דווקא בגלל זה ‪’ -‬כוס ישועות אשא‘‪ ,‬היינו שבכח‬ ‫הקדושה שזכו לה ישראל ביציאת מצרים‪.‬‬ ‫ופירש המהרש"א )חידושי אגדות שם(‪ ,‬כי אף שבאמת די‬ ‫קדושת הכוס ינשא עצמו ויתרומם משפל מדרגתו כפי‬ ‫אולם לאחר מכן מוסיפין אנו ואומרים 'ושבת קדשך‬ ‫היה לו לרבי אבהו בכליה אחת‪ ,‬מכל מקום אין זה כבוד‬ ‫שראה את עצמו שרוי בה‪.‬‬ ‫באהבה וברצון הנחלתנו'‪ ,‬אשר יש להבין מה תוספת‬ ‫המלכה ללוותה בשיריים‪ ,‬וכבוד הסעודה דורש שיכין‬ ‫האבות בחנו עצמם האם הגיעו למדרגת השלימות‬ ‫טעם יש כאן‪.‬‬ ‫לה בפני עצמה‪ ,‬וכדברי הגמרא שם שיש לו לאדם‬ ‫שיכלו לבוא אליה‪ ,‬אולם דוד המלך בגודל ענוותנותו‬ ‫לסדר שולחנו אף שדי לו בכזית‪.‬‬ ‫בטוח היה שאינו שייך לזה כלל‪ ,‬ומשום כך ‪ -‬לו נאה‬ ‫סעודה רביעית ‪ -‬באהבה וברצון‬ ‫אך הנה‪ ,‬שלושת הטעמים ‪ -‬ברור מיללו‪ ,‬וכנגדם אנו‬ ‫חטא עץ הדעת ‪ -‬בגפן ובחיטה‬ ‫לשבח ולברך‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בספרים הקדושים השיאו את דברי הגמרא‬ ‫סועדים שלוש בשבת‪ ,‬כנגד שלושת אבות ומכוחם‪.‬‬ ‫וכאן זוכים אנו לגלות סוד עצום‪.‬‬ ‫לכוונה הפוכה‪ ,‬כי מה שאמר אברהם שאינו יכול לברך‬ ‫אולם מלבד זה רומזת השבת ליום שכולו שבת לעתיד‬ ‫הנה נחלקו התנאים )ברכות מ‪ (.‬מה היה אילן עץ הדעת‬ ‫כי יצא ממנו ישמעאל‪ ,‬אין הכוונה לומר כי פגם יש‬ ‫לבוא‪ ,‬אשר בזה אין לנו השגה עדיין‪ ,‬כי לא התגלתה‬ ‫שבו נכשל אדם הראשון‪ .‬רבי מאיר אומר ‪ -‬גפן היה‪,‬‬ ‫בו מאברהם מחמת כן‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬כיון שכבר יצא‬ ‫בפועל ממש‪ .‬ויתכן שכנגד זה תיקנו את סעודת‬ ‫שסחט אדם הראשון ענבים ושתה מיין המשומר קודם‬ ‫ממנו ישמעאל ונטל עמו את כל הפסולת שבאברהם‪,‬‬ ‫דוד מלכא משיחא במוצאי שבת‪ ,‬על שם העתיד‪ ,‬כי‬ ‫זמנו‪ .‬ורבי יהודה אומר ‪ -‬חיטה היה‪.‬‬ ‫ממילא הגיע כבר לתיקון השלם‪ ,‬ולא יוכל לברך‪ .‬וכן‬ ‫לעתיד תתגלה לנו הארה זו‪] .‬ובוודאי כך הוא הדבר‪ ,‬כי‬ ‫משום כך צריכים הגפן והחיטה לתיקון‪ ,‬כי על ידם‬ ‫יצחק שאמר כי יצא ממנו עשו‪ ,‬וכל מה שאמרו שאר‬ ‫מסעודה זו ניזון עצם הלוז שבשדרה[‪ .‬וזהו שמוסיפים‬ ‫נגזרה מיתה על האדם‪ ,‬כפי שהוזהר )בראשית ב יז( ּ‬ ‫”כ ִי‬ ‫הצדיקים‪ ,‬יתפרש בדרך זו‪.‬‬ ‫אנו ואומרים ’ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו‘‪ ,‬כי‬ ‫ּב ְיוֹם ֲאכָלְך ָ מ ִּמ ֶּנוּ מוֹת ּתָמוּת“‪ ,‬ויומו של הקדוש ברוך‬ ‫אמנם בפשטות נוכל לפרש כמו שביארנו‪ ,‬כי אמר דוד‬ ‫לעתיד לבוא נזכה לנחלה בלי הפסק‪.‬‬ ‫הוא אלף שנה‪ .‬ואכן ראוי היה אדם הראשון לחיות‬ ‫שלאבות ראוי לדקדק האם ראויים הם מחמת פגמים‬ ‫למדנו מכאן חידוש נפלא‪ ,‬כי באמירת ’באהבה וברצון‘‬ ‫כשיעור זה‪ ,‬אלא שצפה ברוח הקודש כי עתיד דוד‬ ‫קלים שנמצאו בהם‪ ,‬אך מלבד זה שלמים הם בכל מיני‬ ‫מכוונים אנו על סעודה רביעית‪ .‬כי אכן בדרך הטבע‬ ‫המלך לחיות שלוש שעות‪ ,‬והלך ומסר לו שבעים שנים‬ ‫שלימות‪ ,‬ואיל אני ‪ -‬כך אמר על עצמו ‪ -‬תועיל לי כוס‬ ‫אפילו סעודה שלישית קשה לאכול‪ ,‬וביותר בסעודה‬ ‫מחייו )ראה ילקוט שמעוני רמז מ“א; במדבר רבה יד‪ ,‬יב(‪.‬‬ ‫הברכה כדי להתקרב אל השלימות‪.‬‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫ִשָא מ ִּגְב ָעוֹת“‪.‬‬ ‫ֹאש הֶהָר ִים ו ְנ ּ ׂ‬ ‫נ ָכוֹן יִהְי ֶה הַר ּב ֵית ה‘ ּבְר ׁ‬ ‫מאת הרה"ק הגאון רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצא‬ ‫רביעית‪ ,‬אחר שהתענגו במשך כל השבת בכל מיני‬ ‫כי בכח כוסו הגדולה של דוד המלך נזכה להתרומם‬ ‫זיע"א‪ ,‬לבאר את חשבון המספר מאתיים עשרים ואחד‬ ‫מעדנים כמצווה עלינו לכבד את השבת ולענגה כראוי‪.‬‬ ‫ולהתעלות‪.‬‬ ‫לוגין‪ ,‬כמנין 'רוי"ה'‪.‬‬ ‫על כן בסעודה זו האכילה היא יותר לשם שמים‪ ,‬מכח‬ ‫עד כאן פירושו של הצמח צדק‪.‬‬ ‫ומפרש הצמח צדק )אור התורה בפרשתנו(‪ ,‬כי שני שמות‬ ‫אהבה ורצון‪.‬‬ ‫מוצאים אנו בתורה הקדושה לתיאור כלי השתיה ‪-‬‬ ‫ודבר זה מזכירים אנו כבר בקידוש הלילה‪ ,‬שבו אנו‬ ‫תיקון חטא אדם הראשון ‪ -‬בקידוש ליל שבת‬ ‫כוס וגביע‪ .‬דוד המלך אומר )תהלים קטז יג( ּ‬ ‫"כוֹס יׁ ְשוּעוֹת‬ ‫מקיימים מצות ”ז ָכוֹר א ֶת יוֹם הׁ ַּש ַּב ָת לְק ַּדְׁשוֹ“ )שמות כ‬ ‫ועתה נבוא אל פירושו הגאוני של הרה"ק רבי מאיר‬ ‫"כוֹסִי ר ְו ָי ָה"‪ ,‬ולעומת זאת אצל יוסף‬ ‫ֶשָא"‪ ,‬וכן )שם כג ה( ּ‬ ‫א ּׂ‬ ‫ח(‪ ,‬כדי להמשיך את הנשמה היתירה שזכינו לה בשבת‬ ‫יחיאל הלוי מאוסטרובצא‪ ,‬המקשה גם הוא בספרו‬ ‫"גְב ִיעַ ה ַּכֶסֶף"‪ .‬ויש להבין את‬ ‫הצדיק נזכר )שם מד ב( ּ‬ ‫קודש גם לשאר ימות השבוע‪ .‬שהרי זמן מוצאי שבת‬ ‫'מאיר עיני חכמים' )מהדורא תליתאי( את הקושיה‬ ‫חילוק השמות ביניהם‪.‬‬ ‫הוא ממוצע בין השבת והחול‪ ,‬ועל ידי שמקדשים את‬ ‫הפשוטה האמורה‪ ,‬היאך יתכן שיבוא דוד ויאמר כי לו‬ ‫ויתבאר על פי מה שנאמר בנביא )ירמיה לה ה( "וָא ֶּתֵן‬ ‫הזמן באכילה לכבוד שבת‪ ,‬זוכים שיהיו האהבה והרצון‬ ‫נאה לברך‪ ,‬כאשר כל האבות הקדושים וצדיקי ישראל‬ ‫לִפ ְנ ֵי ּב ְנ ֵי ב ֵית הָרֵכָב ִים ּגְבִעִים מְלֵאִים י ַי ִן וְכֹסוֹת"‪ ,‬ופירש‬ ‫לנו לנחלה גם בימים הבאים עלינו לטובה‪.‬‬ ‫מתרחקים ואומרים כי אינם ראויים לברך‪.‬‬ ‫ומבאר שם לפי מה שהבאנו למעלה‪ ,‬כי לדעת רבי‬ ‫במצודת דוד שם‪" :‬וכוסות ‪ -‬לשפוך בהם יין מהגביעים‬ ‫לשתות מהם"‪ .‬נמצא שהגביעים גדולים מן הכוסות‪,‬‬ ‫עיני העדה‬ ‫מאיר עץ שאכל ממנו אדם הראשון ‪ -‬גפן היה‪ ,‬ומשום‬ ‫ומתוך הגביע ‪ -‬לשון גבעה גבוהה ‪ -‬מקבלים הכוסות‬ ‫ועתה נבאר את השייכות בין דוד המלך והיין‪ ,‬אשר כבר‬ ‫ששתה אדם מן היין נגזרה עליו מיתה‪ ,‬לחיות אלף שנה‬ ‫את השפע‪.‬‬ ‫החילונו לראותו‪.‬‬ ‫ולא יותר‪ ,‬ומתוכן נתן שבעים שנה לדוד המלך‪.‬‬ ‫דבר זה תואם למה שנתבאר בתורת הסוד על מידותיהם‬ ‫כבר ביארנו כי סעודה רביעית מכוונת כנגד החלק‬ ‫והנה מצינו במדרש )ראה לרבינו בחיי בספר שולחן של ארבע‬ ‫הקדושות של יוסף ויהודה‪ .‬יוסף הוא המשביר‪ ,‬הוא‬ ‫הרביעי שבפרד“ס‪ ,‬אשר כנגד זה מזג רבא שלושה‬ ‫שער א בשם אגדה( כי מן הגפן שאכל אדם הראשון קודם‬ ‫המשפיע הפועל במידת היסוד‪ ,‬ויהודה אשר ממנו יצא‬ ‫חלקי מים עם חלק אחד של יין‪.‬‬ ‫זמנו‪ ,‬הוציא תשע מאות עשרים וששה לוגין של יין‪.‬‬ ‫דוד ‪ -‬הוא המקבל‪ ,‬ואוחז במידת המלכות אשר אין לה‬ ‫והנה בספר 'שמע שלמה' להחכם רבי שלמה אלגאזי‬ ‫משלה כלום והכל היא מקבלת מלמעלה דרך היסוד‪.‬‬ ‫זצ"ל )פרשת ויחי(‪ ,‬הביא את דברי המדרש )בראשית רבה צח‬ ‫אם כן בא דוד לתקן את חטא אדם הראשון שחטא ביין‪,‬‬ ‫וזהו שגלגל יוסף את הדברים כך שיבוא אל יהודה‬ ‫י(‪ ,‬שם דרשו את הפסוק האמור בברכת יהודה )בראשית‬ ‫והיכן תיקנו ‪ -‬בקידוש של ליל שבת‪.‬‬ ‫בתביעה היכן הוא הגביע‪ ,‬כי ראוי הוא יוסף למזוג מן‬ ‫מט יב( "חַכְל ִיל ִי עֵינ ַי ִם מִ ּי ָי ִן וּ לְב ֶן ׁש ִּנ ַי ִם מֵחָל ָב"‪ ,‬על‬ ‫ועתה בא רבינו אל עיר חשבון‪ ,‬כי הנה דוד המלך חי‬ ‫הגביע שבידו לכוסו של יהודה‪.‬‬ ‫הסנהדרין‪ ,‬שרובן משל יהודה היו‪ ,‬שהן יושבין וסודרין‬ ‫שבעים שנה‪ ,‬צא מהן י"ג שנים שלא נתחייב במצוות‪,‬‬ ‫דברי תורה בשינים עד שהן מוציאין אותן נקיים כחלב‪.‬‬ ‫נמצא כי חמישים ושבע שנים קידש‪.‬‬ ‫כאמור לעיל‪ ,‬יין רומז לפנימיות התורה‪ ,‬בבחינת‬ ‫'נכנס יין יצא סוד'‪ ,‬ויש כאן רמז לתיקון הגדול העתיד‬ ‫והטעם שדרשו כן‪ ,‬משום שהסנהדרין נקראו )במדבר טו‬ ‫והנה שיעור קידוש רביעית הלוג הוא‪ ,‬ולארבע שבתות‬ ‫כד( "עֵינ ֵי הָעֵד ָה"‪ ,‬והם הרואים טעמי תורה ומסדרים‬ ‫בחודש צריכים לוג אחד‪ ,‬י"ב לוגין לשנה‪ .‬ולחמישים‬ ‫להיעשות בידי יוסף‪.‬‬ ‫בדבר זה נתחבר יוסף לכוחו של יעקב אבינו‪ ,‬ונעשה‬ ‫אותם לפני העם‪ ,‬ורובם באו משבט יהודה‪.‬‬ ‫ושבע שנים‪ ,‬הרי שש מאות שמונים וארבע לוגין‪ .‬אמנם‬ ‫על כך מציין ה'שמע שלמה' את דברי המדרש בפרשת‬ ‫ישנן שנים מעוברות‪ ,‬שבע מתוך כל י"ט‪ ,‬ולחמישים‬ ‫בבחינה זו כאחד מן האבות‪ ,‬כי הוא הממוצע ביניהם‬ ‫ובין השבטים‪ ,‬והוא המשפיע בגביע מן הגבעה הגבוהה‪.‬‬ ‫תולדות )בראשית רבה סג ח( וז"ל‪" :‬וכיון שראה שמואל את‬ ‫ושבע הרי אלו שלושה מחזורים בדיוק‪ ,‬שיש בהם‬ ‫דוד אדמוני‪ ,‬דכתיב )שמואל א' טז יב( 'וישלח ויביאהו והוא‬ ‫עשרים ואחת שנים מעוברות‪ ,‬הנצרכות לעוד כ"א‬ ‫וכדברי חז"ל )ראש השנה יא‪ .‬ועוד( כי הרים אלו האבות‬ ‫אדמוני'‪ ,‬נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו‪ ,‬אמר‬ ‫לוגין‪ .‬תן כ"א על תרפ"ד‪ ,‬הרי שבע מאות וחמישה לוגין‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא 'עם יפה עינים'‪ ,‬עשו מדעת עצמו‬ ‫של יין ששתה דוד המלך בקידוש הלילה בכל שנות‬ ‫חייו‪.‬‬ ‫רב יוסף היה אוחז בשלושת רגלי המרכבה‬ ‫הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג"‪.‬‬ ‫אם כן‪' ,‬עינים' אלו הסנהדרין‪ ,‬ובהם נועץ דוד המלך‬ ‫אמנם להשלים למנין תקכ"ו לוגין שנכשל בהם אדם‬ ‫המכוונים כנגד האבות הקדושים‪ ,‬אברהם‬ ‫כאשר יצא לכל מלחמותיו‪ .‬ואכן‪ ,‬לשם מה נועדו‬ ‫הראשון חסרים עוד רכ"א לוגין‪ ,‬שעדיין לא השלים‬ ‫דוד תיקונם‪ .‬ודבר זה עתיד הוא להשלים לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫יצחק ויעקב‪ .‬אולם רבא היה אוחז ברגל‬ ‫מלחמות אלו‪ ,‬כדי להכניע את תוקף הסטרא אחרא‪,‬‬ ‫כאשר יברך על כוס ישועות ובה כמנין רוי"ה לוגין יין‪,‬‬ ‫הרביעית שבמרכבה‪ ,‬רגל דוד המלך ‪ -‬היא‬ ‫וכפי שיצא אברהם אבינו למלחמת המלכים כדי‬ ‫לגאול את נשמתו של רבא‪ ,‬כך נלחם דוד כדי להציל‬ ‫על כן לו נאה לברך ולהשלים התיקון‪.‬‬ ‫רגל תורת הסוד‬ ‫מפי הטומאה ולתקן תיקונים עליונים‪ ,‬והכל בעצת‬ ‫בנוי לתלפיות‬ ‫הסנהדרין‪ ,‬וכפי שמפורש הדבר בגמרא בברכות )דף ג‪.(:‬‬ ‫והנה יין ניתן בשבעים אותיות‪ ,‬וסנהדרין אינה פחותה‬ ‫על חשבון נפלא זה נוכל להוסיף עוד נדבך אחד‪.‬‬ ‫וגבעות אלו האימהות‪ .‬וזהו שורש מה שאמר יעקב‬ ‫משבעים זקנים‪ .‬ובגמרא המשילו את חכמי הסנהדרין‬ ‫בפסוק נאמר )שיר השירים ד ד( ּ‬ ‫”כְמִג ְּד ַל ּד ָו ִיד צ ַוּ ָארֵך ְ ּב ָנוּ י‬ ‫"בִרְכֹת אָב ִיך ָ ּגָב ְרוּ‬ ‫אבינו בברכתו ליוסף )בראשית מט כו(‪ּ :‬‬ ‫למזיגת היין‪ ,‬ואמרו )סנהדרין לז‪" :(.‬אמר רבי אחא בר‬ ‫לְתַל ְּפ ִ ּיוֹת“‪ .‬ותיבת ’תלפיות‘ עולה גם היא כחשבון‬ ‫ֹאש יוֹסֵף‬ ‫עַל ּבִרְכֹת הוֹר ַי עַד ּתַאֲו ַת ּגִבְעֹת עוֹל ָם ּתִהְי ֶין ָ לְר ׁ‬ ‫חנינא‪ ,‬דאמר קרא )שיר השירים ז ג( 'שררך אגן הסהר אל‬ ‫הנזכר‪ ,‬תשע מאות עשרים ושש‪ .‬ואיתא בגמרא במסכת‬ ‫וּ לְקָדְקֹד נ ְז ִיר אֶחָיו"‪ ,‬כי הכל מאותו שורש של הגבעה‬ ‫יחסר המזג' וגו'‪' ,‬שררך' ‪ -‬זו סנהדרין וכו'‪' ,‬אל יחסר‬ ‫פסחים )דף פח‪ (.‬על בית המקדש השלישי‪" :‬לא כאברהם‬ ‫והגביע‪.‬‬ ‫המזג' ‪ -‬שאם הוצרך אחד מהם לצאת‪ ,‬רואין אם יש‬ ‫שכתוב בו הר וכו'‪ ,‬ולא כיצחק שכתוב בו שדה וכו'‪ ,‬אלא‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬דוד המלך אוחז בידו את כוס הישועות‬ ‫עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה ‪ -‬יוצא‪ ,‬ואם לאו‬ ‫כיעקב שקראו בית"‪ .‬ואם נחשב את מנין 'הר שדה בית'‬ ‫מלמטה‪ ,‬כדי לקבל את השפע‪ .‬ובסופו של דבר‪ ,‬יבוא‬ ‫‪ -‬אינו יוצא"‪ .‬וביארו רש"י והראשונים‪ ,‬כי דין הוא‬ ‫יחד‪ ,‬יעלו גם הם תקכ"ו‪.‬‬ ‫משיח בן דוד משבט יהודה ויגאל את ישראל‪.‬‬ ‫שלא יחסר מן הסנהדרין לכל הפחות כפי החלק הראוי‬ ‫מעתה יתפרש הפסוק כך; ידוע שבית המקדש נקרא‬ ‫אמת‪ ,‬משיח בן יוסף נהרג כדי לסלול את הדרך למשיח‬ ‫למזיגה‪ ,‬שהוא שליש סנהדרין‪ ,‬לכן צריכים שיהיו‬ ‫צוואר‪ ,‬אשר הוא מקום הנוי והיופי‪ ,‬ובו תולה אשה‬ ‫בן דוד‪ ,‬וכאשר יבוא המשיח נראה את מעלתה הגדולה‬ ‫עשרים ושלוש‪ ,‬כי פחות מזה הוא פחות משליש ממנין‬ ‫את מיטב תכשיטיה‪ .‬ובית המקדש נקרא על שמו של‬ ‫של מידת המלכות‪ ,‬כי למרות שבסדר הספירות עומדת‬ ‫שבעים ואחד‪.‬‬ ‫דוד‪ ,‬אף כי שלמה המלך בנאו‪ ,‬ולא נפתחו שערי ההיכל‬ ‫היא למטה מן היסוד‪ ,‬מכל מקום יהא מלך המשיח‬ ‫כאן נזכרה המזיגה כדרך העולם‪ ,‬שליש יין על שני‬ ‫עד שהזכיר שלמה את זכותו של דוד )ראה שבת ל‪ .(.‬אם‬ ‫במעמד גבוה יותר‪ .‬כי אז יתגלה אותו כלי קיבול נפלא‬ ‫חלקי מים‪ .‬והטעם‪ ,‬כי מקום מושב הסנהדרין הוא‬ ‫כן‪ ,‬דוד המלך הוא המתקן את ה'תלפיות' ‪ -‬הוא בית‬ ‫אשר נעשה בעבודת בני ישראל בכל משך השנים‬ ‫בלשכת הגזית שבבית המקדש‪ ,‬ובהנהגה זו כבר נתבאר‬ ‫המקדש‪ .‬כי מחמת חטא אדם הראשון ששתה תקכ"ו‬ ‫הרבות‪ .‬אז יאיר הכלי באור עצום‪ ,‬ואז יוכל דוד המלך‬ ‫שנחלקת היא לשלושה‪ ,‬שהרי שלושה בתי מקדש‬ ‫לוגין של יין ‪ -‬הפסדנו את בית המקדש‪ ,‬אך לעתיד‬ ‫לומר כי לו נאה לברך‪ .‬כי דווקא בכח הענוה‪ ,‬ההרגשה‬ ‫יש ולא ארבעה‪ ,‬והשלישי הוא כנגד היין‪ ,‬והוא הסוד‬ ‫לבוא יבנה אותו משיח בן דוד‪ ,‬ואז יהיה בנוי לתלפיות‬ ‫שאין לו דבר משל עצמו ‪ -‬תתמלא הכוס בשפע עצום‪,‬‬ ‫שלעתיד לבוא‪.‬‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫במאתים עשרים ואחד לוג‪.‬‬ ‫אולם רבא בא וחידש את סודו של דוד מלכא משיחא‪,‬‬ ‫המשכת תורת השבת לימי המעשה‬ ‫ארך אפיים ‪ -‬מידת הנצחיות‬ ‫אשר לאחר שלושת סעודות השבת נתחדשה סעודה‬ ‫רביעית כנגד רגל רביעית שבמרכבה‪ ,‬על כן היה מוזג‬ ‫והנה נוכל למצוא ביאור נפלא לענין הכליה שהיה רבי‬ ‫והנה‪ ,‬מנין זה רומז למידת ’ארך אפים‘‪ ,‬כי ’ארך‘ עולה‬ ‫שלושה חלקי מים כנגד חלק רביעי של יין‪ .‬ועל זה‬ ‫אבהו אוכל בכל סעודת מלוה מלכה‪ .‬כי שבת זהו הזמן‬ ‫גם הוא כחשבון מאתים עשרים ואחד‪ .‬והיא מידת‬ ‫עתיד דוד המלך לומר 'אני אברך‪ ,‬ולי נאה לברך'‪ ,‬ולברך‬ ‫של התורה שבעל פה‪ ,‬ובא רבי אבהו להמשיך בחינה‬ ‫’אריך אנפין‘ שתנהג ליום שכולו ארוך‪ ,‬מידה המורה‬ ‫על כוס הישועות‪ .‬ואכן‪ ,‬בסעודת מלוה מלכה נוכל‬ ‫זו גם למוצאי שבת ‪ -‬זמנו של דוד המלך עליו השלום‪,‬‬ ‫על הנצחיות‪.‬‬ ‫לטעום קצת מן הישועות שבאותה הכוס המופלאה‪.‬‬ ‫כי מידתו וביטולו הם המידה הראויה וההכנה הנצרכת‬ ‫ללימוד התורה בכלל ותורה שבעל פה בפרט‪.‬‬ ‫ָמוּשוּ‬ ‫”כ ִי הֶהָר ִים י ׁ‬ ‫ָמוּש וּ בְר ִית ׁשְלוֹמִי‬ ‫על זה נאמר בפסוק )ישעיה נד י( ּ‬ ‫וְה ַּגְב ָעוֹת ּתְמוּ טֶנ ָה וְחַס ְּד ִי מֵא ִּתֵך ְ לֹא י ׁ‬ ‫גביעים וכוסות‬ ‫יהי רצון שנזכה ללמוד וללמד להמשיך את קדושת‬ ‫לֹא תָמוּ ט אָמַר מְר ַ ֲחמֵך ְ ה‘“‪ .‬כי לעתיד לבוא כבר לא‬ ‫ועתה נבוא לבאר את פשר ריבוי הכמות בכוסו הגדולה‬ ‫השבת‪ ,‬ולזכות לראות בבניין בית המקדש השלישי‪,‬‬ ‫תהיה חשיבות להרים ולגבעות ‪ -‬הוא כח המשפיע‪,‬‬ ‫של דוד המלך‪.‬‬ ‫אשר הוא השליש הנצחי‪ ,‬אשר נזכה לזה בביאת מלך‬ ‫אלא העיקר יהא כוס הישועות ‪ -‬כח המקבל‪ ,‬כוסי רויה‪.‬‬ ‫שני ביאורים נביא בדבר; הראשון הוא מדברי הרה"ק‬ ‫המשיח ‪ -‬רגל רביעי למרכבה‪ ,‬סוד דוד מלכא משיחא‪.‬‬ ‫על אותם הימים נאמר )ישעיה ב ב( ”וְה ָי ָה ּבְאַ ֲחר ִית הַ ּיָמִים‬ ‫בעל הצמח צדק זיע"א‪ ,‬ולאחר מכן נביא חשבון מופלא‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬ ‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫במקום נשגב שכזה??‬ ‫הלכו המלאכים ותמהו לפני הקדוש‬ ‫רבותכון מה חשיבא‬ ‫בעל ה’בית ישראל’‪ ,‬עמד אחיו הרב הקדוש‬ ‫רבי פינחס מנחם זי”ע בעל ה’פני מנחם’ על‬ ‫הרחק משכן רע‬ ‫מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו‬ ‫ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך‬ ‫ברוך הוא‪“ :‬רבונו של עולם מה לילוד‬ ‫(תהלים ח ה)‪.‬‬ ‫המציאות המורכבת של דורנו‪ .‬הוא הזכיר‬ ‫ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית‬ ‫אשה בינינו?” מה לבן אדם במחוזותינו?‬ ‫את לימוד הזכות המפורסם של הרב הקדוש‬ ‫אוצר יקר אין מפקידים אלא בידיים‬ ‫יב א)‪.‬‬ ‫השיב להם הבורא‪“ :‬לקבל תורה בא”‪.‬‬ ‫רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי”ע‪ ,‬שטען‬ ‫הבטוחות והנאמנות ביותר‪ .‬והנה‪ ,‬את‬ ‫כי אילו היה היצר הרע חבוי עמוק בארון‬ ‫הקשה רבנו הרמב”ן‪ :‬בדרך כלל‪ ,‬כאשר‬ ‫אכן אין זה מחזה רגיל אך כעת הגיע‬ ‫אוצר התורה‪ ,‬שהיה גנוז עמו במרום‪,‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא מבטיח שכר או דורש‬ ‫זמנם של בני ישראל לקבל את התורה‬ ‫הספרים‪ ,‬וספר ‘ראשית חכמה’ – המפרט את‬ ‫בחר הבורא למסור לא למלאכים‬ ‫שכר גן העדן וענשי הגיהנום – היה מפורסם‬ ‫מעשה‪ ,‬הוא מציין קודם לכן את צדקותו של‬ ‫ומשה רבם בא לקבלה מידי‪.‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬אלא דווקא לאדם קרוץ חומר‪.‬‬ ‫האדם שהביאה לשכר זה‪ .‬כך מצינו אצל דוד‬ ‫בראש כל חוצות‪ ,‬איש מבני ישראל לא היה‬ ‫בשמוע המלאכים כן‪ ,‬אחזתם בהלה‬ ‫על כך תמהו מלאכי השרת בלשונו של‬ ‫ושלמה‪ ,‬שהברכה עבורם הותנתה במפורש‬ ‫בא לידי חטא‪.‬‬ ‫כיון שרצו את התורה לעצמם ועל כן‬ ‫דוד המלך עליו השלום‪ :‬׳מה אנוש כי‬ ‫בהליכה בדרכי ה’‪ ,‬וכך גם בפרשיות התורה‬ ‫ניסו לטעון לפני הבורא שהיות והתורה‬ ‫תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו׳‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬המציאות היא הפוכה‪ :‬היצר הרע הוא‬ ‫זה שבוער ברחובות וברשות הרבים‪ ,‬גלוי‬ ‫שבהן השכר תלוי בעשייה‪ ,‬כמו בפרשת ‘אם‬ ‫רוחנית היא ונשגבה כל כך אינה ראויה‬ ‫והדבר מפליא ביותר‪ .‬הרי האדם מורכב‬ ‫בחקתי תלכו’‪ .‬כיצד ייתכן שהקדוש ברוך‬ ‫שתינתן לידיהם של אנשים העשויים‬ ‫ומפתה‪ ,‬בעוד שספר ה’ראשית חכמה’ נותר‬ ‫מנפש וגוף‪ ,‬מגשמיות ורוחניות‪ ,‬מיצר‬ ‫טמון בארון הספרים‪ ,‬רחוק מן העין‪...‬‬ ‫הוא מבטיח לאברהם טובה שאין כדוגמתה‪,‬‬ ‫מבשר ודם אלא רק למלאכי השרת‪.‬‬ ‫טוב ומיצר הרע‪ ,‬ועל אף שמנסה האדם‬ ‫רק עבור עצם היציאה מהארץ בלבד?‬ ‫ואת טענתם השמיעו המלאכים בלשון‬ ‫בכל כחו להטות נפשו לדרך הטוב‬ ‫הוסיף ה’פני מנחם’ וקרא בכאב לב‪:‬‬ ‫הדברים נאמרו בזמנים ההם‪ ,‬אך מאז ועד‬ ‫מיישב הרב הקדוש רבי שמואל מסוכטשוב‬ ‫הכתוב ‘מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי‬ ‫ולקיים את מצות הבורא מכל מקום‬ ‫זי”ע בספרו ’שם משמואל’ (שמות תרע”ח)‪:‬‬ ‫תפקדנו’ ובהמשך המזמור ‘ה’ אדנינו מה‬ ‫לפעמים עלול היצר הרע להתגבר‬ ‫עתה העולם רק הלך והדרדר‪ .‬כמה חשכה‬ ‫וטומאה ממלאות כיום את חוצות קריה! הרי‬ ‫הברכות המופלגות הללו לא ניתנו לאברהם‬ ‫אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך‬ ‫כנגדו ולמנעו מלעבוד את הבורא כפי‬ ‫בשל זכויות מעשיו הטובים‪ ,‬אלא בזכות עצם‬ ‫על השמים’‪ ,‬כך ניסו לטעון‪ :‬הרי האדם‬ ‫שאיוותה נפשו‪ ,‬ובאם חלילה נכנע האדם‬ ‫הגמרא במסכת יומא (סט‪ ):‬מספרת שכאשר‬ ‫ביקשו אנשי כנסת הגדולה לבטל את יצר‬ ‫היותו סר מרע ובורח מן הטומאה‪.‬‬ ‫הוא בן אנוש ואינו ראוי להיזכר כלל‬ ‫לעצת יצרו ונכשל בחטא פוגמים מעשיו‬ ‫יסוד הדברים הוא שקשה יותר לזכות לשכר‬ ‫בקשר לנתינת התורה אלא רק המלאכים‬ ‫העבודה זרה‪ ,‬יצא מבית קדש הקדשים דמות‬ ‫בעולמות העליונים והשכינה הקדושה‬ ‫שלם דרך ה’עשה טוב’ מאשר דרך ה’סור‬ ‫השוכנים בשמים‪.‬‬ ‫גור אריה של אש‪.‬‬ ‫מצטערת על כך מאד‪.‬‬ ‫מרע’; זאת משום שמעשה טוב דורש כוונה‬ ‫בכל אותו זמן עמד משה רבנו מן הצד‬ ‫ומה נאמר אנו? אם אותם ענקי עולם היו‬ ‫כעת נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו‬ ‫טהורה ומושלמת‪ ,‬ואם מתערבת בו אפילו‬ ‫ומילא פיו מים‪ .‬הוא הרגיש שאינו יכול‬ ‫צריכים כחות כבירים כדי לעמוד מול גור‬ ‫היתה התורה ניתנת במתנה למלאכי‬ ‫מעט פנייה אישית‪ ,‬ערכו פוחת‪ .‬לעומת‬ ‫לפתוח פיו ולהתערב בשיחתם של‬ ‫האש הזה‪ ,‬הרי שבדורנו‪ ,‬כשהוא בוער ממש‬ ‫השרת‪ ,‬הרי למלאכים אין יצר הרע וכל‬ ‫זאת‪ ,‬ב’סור מרע’ קל יותר להגיע לכך שלא‬ ‫בחוצות העיר בדמות פיתויים נוראיים‪,‬‬ ‫מלאכי השרת עם הבורא‪.‬‬ ‫בריאתם היא על מנת לקיים שליחותו‬ ‫יתערבו כוונות זרות במעשה‪ ,‬והאדם זוכה‬ ‫המאבק קשה שבעתיים‪.‬‬ ‫רק כאשר ביקש ממנו הבורא שיענה‬ ‫של מקום ואין מי שיתנגד או יפריע‬ ‫לשכר כנגד אותה בריחה מהרע‪.‬‬ ‫להם במילוי תפקידם‪ .‬בוודאי אילו היו‬ ‫אך אנו ראינו בחוש כמה עמל ונתייגע הרבי‬ ‫להם בעצמו תשובה לטענתם פתח‬ ‫על פי זה‪ ,‬אברהם אבינו – על אף שמעשיו‬ ‫אלו מצווים לקיים את מצות התורה היו‬ ‫זי”ע לשנות את פני הרחוב היהודי‪ .‬הוא לא‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫היו בתכלית הנקיות – לא יכול היה לזכות‬ ‫מקיימים אותן בשלמות הרצויה והיו‬ ‫נח ולא שקט עד שהצליח במשימתו‪ :‬להוציא‬ ‫“רבונו של עולם‪ ,‬מה כתוב בתורה‬ ‫את ספר ה’ראשית חכמה’ מהארון ולהציבו‬ ‫בשבע הברכות וההבטחות העצומות הללו‬ ‫שאתה נותן לי?”‬ ‫מעשיהם עולים לנחת רוח לפני הבורא‬ ‫כמרכז החיים בראש כל חוצות‪ ,‬ובו בזמן‬ ‫רק מכח עבודת ה’ שלו‪ ,‬שכן מצד הדין אין‬ ‫השיב לו הבורא‪‘ :‬אנכי ה’ אלקיך אשר‬ ‫באופן המעולה ביותר‪.‬‬ ‫להטמין את היצר הרע עמוק בתוך הארון‪.‬‬ ‫אדם שיכול לעמוד לפני תוכחתו של הקדוש‬ ‫הוצאתיך מארץ מצרים’ (שמות כ ב)‪.‬‬ ‫למרות כל האמור‪ ,‬לקח הבורא את‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬וכבר אמרו חז”ל במסכת ערכין‬ ‫תורתו שהיתה גנוזה עמו במרומים‬ ‫נמצאנו למדים שגם הבריחה מן הטומאה‬ ‫כאן פנה משה אל המלאכים ותמה‬ ‫ומן העבירה טומנת בחובה מאבק איתנים‪,‬‬ ‫(יז‪ ).‬שאם היה הקדוש ברוך הוא בא בדין עם‬ ‫בפניהם‪“ :‬האם ירדתם אי פעם למצרים‬ ‫ובמקום לתנה למלאכים נתנה לבני אדם‬ ‫אברהם ויצחק ויעקב לא היו יכולים לעמוד‬ ‫העלולים להיכשל בה! אתמהה!‬ ‫ואם כן‪ ,‬בדין נטל אברהם את שכרו על כך‪.‬‬ ‫שם שעבד אתכם פרעה בחומר ובלבנים?‬ ‫בפני תוכחתו‪.‬‬ ‫לא ולא! כיצד אם כן שייכים אתם למה‬ ‫לביאור הענין היטב נתבונן בדברי‬ ‫כיצד הופכים ל‘אב‪-‬רם‘?‬ ‫לכן‪ ,‬עצת ה’ היתה שאברהם יזכה בברכות‬ ‫שנאמר בתורה?‬ ‫חכמינו ז”ל במסכת שבת (פח‪ ):‬המספרים‬ ‫ביאור נוסף לעומק הקושי בניסיון מובא‬ ‫דווקא דרך הבריחה מן הרע‪ ,‬וזהו עומק הציווי‬ ‫לנו את שהתרחש בעולם העליון בשעה‬ ‫בדברי הגאון הקדוש רבי יעקב אביחצירא‬ ‫מה עוד כתוב בתורה?” שאל משה את‬ ‫‘לך לך’‪ :‬הצורך להתפרד ולברוח מהשפעתם‬ ‫שבא משה רבנו לקבל את התורה מידי‬ ‫זי”ע המפורסם בכינויו ’אביר יעקב’‪ ,‬בספרו‬ ‫הבורא‪.‬‬ ‫הרעה של אנשי ארצו המושחתים‪ ,‬ומטומאת‬ ‫הבורא‪ .‬נגלה מה היו טענותיהם של‬ ‫’פתוחי חותם’ (פרשת לך לך)‪.‬‬ ‫‘לא יהיה לך אלהים אחרים’ (שם) – מכאן‬ ‫העבודה הזרה שהיתה בבית אביו תרח‪.‬‬ ‫המלאכים ומה השיב להם משה רבנו‬ ‫כחו של היצר הרע נובע מכך שהנאתו קרובה‬ ‫נלמד שאסור לעבוד עבודה זרה אלא רק‬ ‫באופן כזה‪ ,‬כל הליכתו נועדה לבריחה מן‬ ‫בהסכמתו של הבורא‪ .‬נעמיק בדו‪-‬שיח‬ ‫ומיידית‪ .‬כל עצותיו ופיתוייו ממוקדים‬ ‫את הבורא‪.‬‬ ‫המרתק שהתרחש ביניהם ובכך נבין‬ ‫הטומאה‪ ,‬ועצם המעשה של עזיבת הרע‬ ‫בתאוות העולם הזה‪ ,‬המוגשות לאדם מיד‬ ‫וההתנתקות מהטומאה הוא שסלל את הדרך‬ ‫“הרי רק את מי שגר בין הגויים העובדים‬ ‫מדוע כל חשיבותה של התורה היא רק‬ ‫ולאלתר ללא כל שהות או מניעה‪ .‬מכיון‬ ‫עבודה זרה יש להזהירו על כך” – טען‬ ‫כאשר נתונה היא בידיהם של בני אדם‬ ‫לזכייה בברכות האלקיות‪.‬‬ ‫שהעולם החומרי מוכן לפני האדם והגוף‬ ‫משה‪“ ,‬ומה לכם ולציווי זה?‬ ‫ועל אף שיכולותיהם מוגבלות‪.‬‬ ‫מוצא סיפוק מיידי בדברי היצר‪ ,‬אין דבר‬ ‫ראשית חכמה יראת ה‘‬ ‫מה עוד כתוב בתורה” – שאל‪.‬‬ ‫וכך מספרת הגמרא‪:‬‬ ‫שיעכב את האדם מלהימשך אחריו‪.‬‬ ‫אך לאור זאת קשה‪ :‬מדוע נחשב הדבר‬ ‫‘זכור את יום השבת לקדשו’ (שם פסוק ז)‪.‬‬ ‫בשעה שעלה משה למרום לקבל את‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬היצר הטוב מציב בפני האדם‬ ‫לניסיון כה גדול? הרי אין מדובר בקיום‬ ‫“הרי רק מי שכל ימות השבוע עובד‬ ‫התורה הופתעו מלאכי השרת למול‬ ‫קושי גדול בהרבה‪ ,‬שכן הוא קורא לאדם‬ ‫מצוה בתכלית הנקיות‪ ,‬אלא רק במעשה‬ ‫למלאכתו שייך שישבות ביום השבת‪ ,‬וכי‬ ‫המחזה הבלתי מציאותי המתרחש למול‬ ‫לעמול בתורה ובמצוות עבור שכר רוחני‬ ‫בריחה מן הרע!‬ ‫המלאכים עובדים ששה ימים כדי שיהיה‬ ‫עיניהם‪ .‬הרי השמים הם משכן המלאכים‬ ‫המיועד לנשמה ולא לגוף‪ ,‬ומתקבל רק‬ ‫במעמד ההספד שנערך במלאת שלושים‬ ‫שייך לומר להם לשבות ביום השביעי?”‬ ‫ומה מקומו של בן אנוש קרוץ מחומר‬ ‫בעולם הבא‪ .‬מרחק זה בין התמורה הגשמית‬ ‫לפטירת הרב הקדוש רבי ישראל מגור זי”ע‬ ‫המשך בעמוד ג’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫חרדה עצומה על ההורים שראו לנגד‬ ‫את יקיריו מארץ הגזרה ולהביאם לחוף‬ ‫בעוד פחד ואימה משתקים את ישותו‪.‬‬ ‫והמוחשית לבין התמורה הרוחנית‬ ‫עיניהם את בנם היקר נלקח אל הבלתי‬ ‫מבטחים‪.‬‬ ‫מזועזע עד עמקי נשמתו מהמראות שנגלו‬ ‫והמרוחקת‪ ,‬הוא הסיבה המרכזית לכך‬ ‫נודע‪.‬‬ ‫רבי ישראל חיים נדהם מביקורו של‬ ‫לעיניו‪ ,‬החלו דמעות חמות לזלוג מעיניו‬ ‫שבני אדם נוטים לשמוע לעצת היצר הרע‪.‬‬ ‫עבור שמאי‪ ,‬התייצבות בשורות הצבא‬ ‫הקונסול‪ ,‬שנחת עליו כרעם ביום בהיר;‬ ‫ולשטוף את פניו‪ ,‬נוכח האסון המתרגש‬ ‫לאור זאת‪ ,‬מפרש ה’אביר יעקב’ את‬ ‫הפולני כלל לא עמדה על הפרק; המפלט‬ ‫הוא חש שאינו מסוגל להשיב על הצעה כה‬ ‫ובא‪.‬‬ ‫הפסוק (יב א) ‘לך לך מארצך’ כהדרכה לכל‬ ‫היחיד שנותר היה עזיבה חפוזה ומיידית‬ ‫גורלית כלאחר יד‪ .‬הוא ביקש מהקונסול‬ ‫משמעות החיזיון התבהרה במוחו בחדות‬ ‫אדם השואף להיות ‘אב‪-‬רם’ – כלומר‪ ,‬אדם‬ ‫של אדמת פולין‪ .‬למנוסה הנואשת הזו היה‬ ‫שהות של יממה אחת כדי לשקול את‬ ‫אכזרית‪ :‬השנאה היוקדת שחשו הפולנים‬ ‫המרומם במעלות התורה ובמעשים טובים‪.‬‬ ‫מחיר כבד מנשא‪:‬‬ ‫הדברים בכובד ראש‪ ,‬והבטיח כי למחרת‪,‬‬ ‫כלפי שכניהם היהודים‪ ,‬אותה שנאת עשו‬ ‫כשאדם מוצא בקרבו את ההתעוררות‬ ‫בתוך ימים ספורים היה על המשפחה‬ ‫באותה השעה בדיוק‪ ,‬יתייצב במשרדו כדי‬ ‫ליעקב עתיקת יומין עומדת לעלות מדרגה‬ ‫ללכת בדרך הישרה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫להפקיר מאחור חיים שלמים – את‬ ‫למסור את החלטתו הסופית‪.‬‬ ‫ולפרוץ את כל הגבולות‪ .‬הוא הבין כי‬ ‫מחזיק בידו ומסייע לו בדרכו‪.‬‬ ‫הבית המרווח‪ ,‬את רכושם ואת כל עמל‬ ‫שורש התלבטותו של רבי ישראל חיים‬ ‫ההתנכלויות המקומיות והפגיעות ברכוש‬ ‫הציווי ‘מארצך’ מהווה סגולה בדוקה‬ ‫ימיהם‪ ,‬מבלי שיוכלו לממש כמעט דבר‪.‬‬ ‫נבע מהכרתו הכואבת את המציאות‬ ‫שהיו עד כה אינן אלא הקדמה למשהו רחב‬ ‫להתמודדות עם פיתויי היצר הרע הבוער‬ ‫הם עמדו בפני הברירה האכזרית‪ :‬להציל‬ ‫הרוחנית באמריקה של אותם ימים‪ .‬הוא‬ ‫ונורא הרבה יותר‪ .‬לא יהיה מדובר עוד‬ ‫ברחובות‪ .‬כדי שהאדם לא יישבה בקסמיו‬ ‫את רכושם ולאבד את בנם‪ ,‬או להציל את‬ ‫ראה בה מדבר שממה רוחני‪ ,‬מקום שבו‬ ‫בחילופי מהלומות גרדא או במכות יבשות‪,‬‬ ‫של היצר‪ ,‬המציע הנאה קרובה ומיידית‪,‬‬ ‫נפשם ולצאת לדרך כפליטים‪ ,‬ולו רק כדי‬ ‫חינוך הילדים על ברכי התורה והחסידות‬ ‫אלא בגל של פוגרומים קשים ומרחצאות‬ ‫עליו להכיר בכך שמדובר במצגי שוא‬ ‫להימלט מן האסון שריחף מעל ראשם‪.‬‬ ‫הצרופה עומד בסכנה מוחשית ומוחלטת‪.‬‬ ‫דמים העתידים לשטוף את הארץ‪.‬‬ ‫בלבד‪ .‬הסוד להצלחה במאבק זה הוא‬ ‫גם היציאה מפולין התבררה כמבצע‬ ‫למרות שהיה מודע היטב לכך שהקרקע‬ ‫עבור שמאי‪ ,‬לא היה מקום לספק בדבר‬ ‫הזכירה התמידית כי הטובה וההנאה‬ ‫מורכב‪ .‬למרות שהחוק העניק פטור‬ ‫תחת רגלי יהודי פולין אינה יציבה‪ ,‬הוא‬ ‫הצעד הבא שעליו לנקוט; עליו לקום‬ ‫האמיתית אינן מצויות בחומריות החולפת‬ ‫למהגרים לחוץ לארץ‪ ,‬צו הגיוס שכבר‬ ‫התקשה להשיב בחיוב לקונסול; בלבו‬ ‫ולברוח מארץ הגזרה ללא כל שהות‪ .‬מן‬ ‫של העולם הזה‪ ,‬אלא מיועדות לנשמה‬ ‫הוצא נגד שמאי סיבך את המצב והפך‬ ‫ניקרה השאלה המייסרת – האם ראוי‬ ‫השמים מרמזים לו בבירור כי תם עידן‬ ‫בעולם הבא‪ .‬דבר זה הוא שמאפשר לאדם‬ ‫כל רגע לקריטי‪ .‬אמו של שמאי מיהרה‬ ‫להציל את הגוף במחיר אבדן הנפש‪,‬‬ ‫יהדות פולין!‬ ‫להתנתק מהמשיכה אל הארציות ולצעוד‬ ‫לפגישה גורלית עם מפקד הגיוס המקומי‪,‬‬ ‫ולהימלט מהפח הפולני הישר אל הפחת‬ ‫היו אלו השנים שלאחר מלחמת העולם‬ ‫אל רוממות רוחנית‪.‬‬ ‫ולאחר תשלום שלמונים נכבדים‪ ,‬נאות‬ ‫הרוחני שמעבר לים?‬ ‫הראשונה‪ ,‬זמן שבו איש לא יכול היה‬ ‫המפקד לשחררו בתנאי אחד ובלתי‬ ‫לאחר לבטים מייסרים שקרעו את נפשו‪,‬‬ ‫להעלות בדעתו את גודל האסון שעתיד‬ ‫ובהר ציון תהיה פליטה‬ ‫מתפשר‪ :‬עליו לעזוב את גבולות פולין‬ ‫התגבשה בלב רבי ישראל חיים החלטה‬ ‫להפוך את אדמת אירופה לגיא הריגה‬ ‫פעמים רבות היציאה מן המוכר והידוע‬ ‫באופן מיידי‪.‬‬ ‫נחושה‪“ :‬לא ניסע לאמריקה ולא נסכן‬ ‫מדמם שבו יאבדו מיליונים מבני ישראל‪.‬‬ ‫קשה ביותר‪ ,‬אך כאן נבחן המאמין‪ ,‬האם‬ ‫את נשמתנו!” היתה זו גבורה רוחנית‬ ‫המחשבה שדווקא ארץ ישראל תהיה‬ ‫הוא שומע בקול ה’ ועבדיו או לא‪.‬‬ ‫רבי ישראל חיים ניצב בפני צומת דרכים‬ ‫גורלי‪ :‬האם עליו לשלוח את שמאי בגפו‬ ‫עילאית; משפחת גינזבורג בחרה במודע‬ ‫מקום המקלט היחיד‪ ,‬וכי ‘ובהר ציון תהיה‬ ‫ליל הושענא רבה של אותה שנה‪ ,‬לא היה‬ ‫אל הלא‪-‬נודע‪ ,‬או שמא עליהם לעקור‬ ‫להשליך מאחורי גבה אזרחות מובטחת‪,‬‬ ‫פליטה והיה קדש’ (עובדיה א יז)‪ ,‬נראתה אז‬ ‫שונה אצל הבחור שמאי גינזבורג משאר‬ ‫כולם יחד? ואולי לנסות ולהשקיע עוד‬ ‫כרטיסי הפלגה משולמים ועתיד של רווחה‬ ‫רחוקה מכל דמיון‪.‬‬ ‫לילות השנה‪.‬‬ ‫ממון בשוחד ושלמונים כדי להסיר את‬ ‫כלכלית‪ ,‬ובלבד שלא להעמיד בסיכון את‬ ‫פולין של אותה תקופה היתה מרכז‬ ‫בשונה מרוב בני האדם שמייחדים את‬ ‫רוע הגזרה גם מעל בנו וכך יישארו כולם‬ ‫עתידם הרוחני של הדורות הבאים‪.‬‬ ‫חי ופועם של יהדות וחסידות; חצרות‬ ‫ליל הושענא רבה לתפילה ועבודת ה’‪,‬‬ ‫בפולין?!‬ ‫שמאי היה שותף מלא להכרה שאמריקה‬ ‫האדמו”רים היו שוקקות‪ ,‬והיכלי בתי‬ ‫הפך הבחור שמאי באופן קבוע את שעות‬ ‫הלבטים המייסרים כרסמו ברבי ישראל‬ ‫אינה המקום הנכון עבור משפחתו‪ ,‬אך הוא‬ ‫המדרש המו מבחורים ואברכים שביקשו‬ ‫החשכה לזמן של עמל רוחני‪ ,‬ושקידתו‬ ‫חיים ללא הרף‪ ,‬עד שהחליט לדרוש את‬ ‫ניצב חסר אונים מול השאלה המעשית‪:‬‬ ‫להתעלות בדרכי התורה והחסידות‪.‬‬ ‫התפרסה על פני לילות השנה כולה‪ .‬שמו‬ ‫ה’ ולהעלות את השאלה בפני הרב הקדוש‬ ‫איזה טיעון יוכל להציג כדי לשכנעם‬ ‫באותה עת‪ ,‬המושג מסירות נפש נקשר‬ ‫יצא אפוא בעיר מגוריו‪ ,‬לוקוב‪ ,‬כמתמיד‬ ‫רבי אברהם מרדכי מגור זי”ע בעל ’אמרי‬ ‫לעלות עמו דווקא לארץ ישראל? בעודם‬ ‫דווקא לעלייה לארץ ישראל‪ .‬מי שבחר‬ ‫ושקדן שבקיאותו רבה בכל מקצועות‬ ‫אמת’‪ .‬היתה זו שעת רצון מיוחדת בחצר‪,‬‬ ‫יושבים בשלווה בעירם לוקוב‪ ,‬בבית רחב‬ ‫לעלות נאלץ להתמודד עם קשיי קיום‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫לאחר שהכניס בבריתו של אברהם אבינו‬ ‫ידיים וכשהפרנסה מבוססת‪ ,‬המחשבה‬ ‫נוראים; עוני מחפיר‪ ,‬רעב ומחלות‪ ,‬לצד‬ ‫אך עם הגיע שעת חצות של ליל הושענא‬ ‫את בן זקוניו‪ ,‬הרב הקדוש רבי פינחס‬ ‫לנטוש את כל הטוב והמוכר לטובת הלא‬ ‫מאבקים רוחניים מורכבים מול פורקי עול‬ ‫רבה‪ ,‬פקדה את שמאי הצעיר תחושה‬ ‫מנחם אלתר מגור זי”ע בעל ה’פני מנחם’‪.‬‬ ‫נודע בארץ ישראל נראתה כמעט בלתי‬ ‫שביקשו להסית ולהדיח את הבאים‪.‬‬ ‫מטלטלת שמעולם לא חווה כמותה‪ .‬היתה‬ ‫רבי ישראל חיים גמר בלבו לפרוס בפני‬ ‫נתפסת!‬ ‫מאותו רגע שבו נגלה לעיניו החיזיון‬ ‫זו מעין בערה פנימית לוהטת שבערה בכל‬ ‫הרבי את כל צדדי הספק‪ ,‬תוך כדי הדגשה‬ ‫שמאי הבין ששיח רגיל לא יספיק כדי‬ ‫המצמרר‪ ,‬הבין שמאי כי ההשגחה‬ ‫גופו והרעידה את ישותו; נשימתו כמעט‬ ‫שבלבו נוטה הוא להישאר בפולין‪.‬‬ ‫לעורר את משפחתו‪ .‬הוא הרגיש שעליו‬ ‫העליונה הטילה עליו את האחריות לקום‬ ‫שנעתקה‪ ,‬ותחושת מחנק צורבת מילאה‬ ‫זמן השהייה בחדרו של ה’אמרי אמת’‬ ‫לשבור את הכלים ולנקוט בצעד קיצוני‬ ‫ולעשות מעשה – לעזוב את ארץ מולדתו‪.‬‬ ‫את גרונו‪ ,‬כאילו גופו צר מלהכיל את‬ ‫היה ידוע כקצר ביותר; הרבי נהג לחרוץ‬ ‫שיזעזע את עולמם‪ .‬או אז הגה תכנית‬ ‫אולם‪ ,‬לצד ההחלטה הנחושה‪ ,‬ניקרו‬ ‫המתחולל בתוכו‪ .‬לא היה זה רעש חיצוני‬ ‫גורלות בשניות‪ ,‬וכהרף עין מצא עצמו‬ ‫נועזת‪ :‬הוא הודיע על כוונתו להתגייס‬ ‫בלבו ספקות מייסרים‪ :‬לאן עליו להפנות‬ ‫או מאורע גלוי שהצית את הסערה‪ ,‬אלא‬ ‫השואל מחוץ לחדר‪ .‬רבי ישראל חיים הבין‬ ‫לצבא הפולני‪ ,‬צעד שנתפס באותם ימים‬ ‫את פעמיו? והשאלה הקשה מכל – האם‬ ‫התפרצות פנימית של גלי חרדה שעלו‬ ‫כי בשיחה קצרה לא יספיק לשטוח את‬ ‫כגזר דין של שמד רוחני וסכנה גשמית‪.‬‬ ‫מותר לו להשאיר את הוריו‪ ,‬אחיו וכל בני‬ ‫וירדו בקרבו‪.‬‬ ‫לבטיו‪ ,‬ולכן החליט לכתוב ‘קוויטל’ ארוך‬ ‫האמת היתה שמעולם הוא לא תכנן לשרת‬ ‫משפחתו מאחור‪ ,‬על אדמת פולין?!‬ ‫דממת הלילה‪ ,‬שבדרך כלל העניקה לו‬ ‫המפרט את כל צדדי הספק‪ .‬הוא קיווה‬ ‫בשורות הצבא‪ .‬בפקחותו הבין שמאי שצו‬ ‫באותה תקופה‪ ,‬הגיע לבית אביו של‬ ‫רוגע ושלווה‪ ,‬הפכה פתאום למעין סערה‬ ‫שכאשר יקרא הרבי את הדברים‪ ,‬הוא‬ ‫זימון לצבא הפולני יהיה המפץ שיזעזע‬ ‫שמאי‪ ,‬רבי ישראל חיים גינזבורג‪ ,‬אורח‬ ‫בלתי נראית שהלכה והתעצמה בקרבו‪.‬‬ ‫יסכים כי הדבר הטוב ביותר הוא להישאר‬ ‫את עולמם של הוריו ויניע אותם לפעולה‪.‬‬ ‫רם מעלה שלא היה מוכר לבני המשפחה‪.‬‬ ‫הוא הרגיש שקירות בית המדרש סוגרים‬ ‫בפולין‪.‬‬ ‫הוא הכיר היטב את מסירותם העמוקה‬ ‫האיש‪ ,‬שהיה לבוש בהידור רב ונשא בידו‬ ‫עליו‪ ,‬וחיפש נואשות מעט אוויר לנשימה‪.‬‬ ‫ברגע שנפתחה הדלת והאדם שלפניו‬ ‫אליו ואת הערכתם המופלגת לתורתו‪ ,‬וידע‬ ‫תיק שרד מכובד‪ ,‬הציג עצמו כקונסול‬ ‫במחשבה שמשב רוח צונן יוכל להרגיע‬ ‫יצא כשפניו קורנות מאושר על התרת‬ ‫שכדי למנוע את הגזרה הנוראה – שבנם‬ ‫האמריקאי בפולין‪.‬‬ ‫את נפשו הסוערת ולהשיב את דעתו‪ ,‬קם‬ ‫ספקותיו‪ ,‬נכנס רבי ישראל חיים אל הקדש‬ ‫היקר יחליף את דפי הגמרא במדי צבא‬ ‫הוא הגיע כדי לבשר בשורה בלתי נתפסת‪:‬‬ ‫שמאי ממקומו‪ ,‬סגר את הגמרא ויצא אל‬ ‫פנימה‪ .‬בלב פועם ובחרדת קדש עילאית‪,‬‬ ‫הנכרים – הם יהיו מוכנים להפקיר את כל‬ ‫איש עסקים נדיב בשם יעקב סורדוט פנה‬ ‫האוויר הפתוח של הלילה‪.‬‬ ‫הוא קרב אל השולחן והושיט לרבי את‬ ‫רכושם ולברוח מן הארץ ללא שהות‪.‬‬ ‫לממשל בבקשה מיוחדת לאשר למשפחת‬ ‫ברגע שפסע שמאי אל מחוץ לכתלי בית‬ ‫ה’קוויטל’ הגדול שעל כתיבתו עמל שעה‬ ‫בבקרו של יום בהיר‪ ,‬התייצב שמאי‬ ‫גינזבורג כולה להגר לארצות הברית‪.‬‬ ‫המדרש‪ ,‬הבין מיד כי המועקה שחש היתה‬ ‫ארוכה‪.‬‬ ‫בלשכת הגיוס הפולנית וביקש להתגייס‪.‬‬ ‫הקונסול הוסיף כי האישור כבר ניתן‪,‬‬ ‫אות משמים‪ .‬לנגד עיניו המשתאות נגלה‬ ‫להפתעתו העצומה‪ ,‬ה’אמרי אמת’ כלל לא‬ ‫הפקיד‪ ,‬שראה בשנות עבודתו אינספור‬ ‫ואותו נדיב אף הגדיל לעשות ושלח סכום‬ ‫חיזיון מצמרר ונורא הוד‪ :‬השמים נראו‬ ‫העיף מבט ב’קוויטל’‪ .‬הוא הניח אותו על‬ ‫ניסיונות השתמטות‪ ,‬בהה בבחור החסידי‬ ‫כסף נכבד לכיסוי כרטיסי הנסיעה וכל‬ ‫כשטופים בגלים אימתניים של דם‪ ,‬אש‬ ‫השולחן‪ ,‬הושיט את ידו הקדושה ואמר‬ ‫בתימהון מוחלט; מעולם לא פגש צעיר‬ ‫הוצאות המעבר‪.‬‬ ‫ותמרות עשן‪ .‬המראה היה כה מבעית‪ ,‬עד‬ ‫במאור פנים‪“ :‬סע לחיים ולשלום!”‬ ‫יהודי המבקש להתנדב מרצונו! בסיפוק‬ ‫עבור המשפחה‪ ,‬ההצעה הזו נראתה‬ ‫שהשמים האדומים והאופק השחור נדמו‬ ‫בתוך שניות ספורות מצא עצמו רבי‬ ‫גלוי‪ ,‬מיהר הפקיד לנצל את המציאה‬ ‫כפתח מילוט פלאי אל ‘מדינת הזהב’‪ ,‬כפי‬ ‫בעיניו כרצפת בית מטבחיים ענק – תמונה‬ ‫ישראל חיים מחוץ לחדר‪ ,‬כשהוא מבין‬ ‫ושיבץ את שמאי ליחידה מובחרת ביותר‪.‬‬ ‫שכונתה אמריקה באותם ימים‪ ,‬פתרון‬ ‫נוראה של חורבן ואימה שנחרתה עמוק‬ ‫שמילותיו הקצרות של הרבי חתמו את‬ ‫קשה לתאר את עצמת הזעזוע שהכה‬ ‫מושלם שסיפק בבת אחת ביטחון פיזי‬ ‫בנפשו וטלטלה את כל עולמו‪.‬‬ ‫הגולל על החיים בגולה‪ .‬ההכרעה נפלה‪:‬‬ ‫בבני משפחת גינזבורג כאשר הגיש להם‬ ‫ורווחה כלכלית מעבר לים‪.‬‬ ‫שמאי הצעיר עמד במקומו‪ ,‬אחוז חלחלה‪,‬‬ ‫הם עולים לארץ ישראל!‬ ‫שליח הדואר את המעטפה ובה צו הגיוס‪.‬‬ ‫התברר כי מי שעמד מאחורי היוזמה‬ ‫כשההבנה המבעיתה מכה בו כהלומת‬ ‫שמאי הצעיר‪ ,‬שחייו ורוחניותו ניצלו‬ ‫הבשורה הקשה היתה מיידית‪ :‬על שמאי‬ ‫המפתיעה היה סב המשפחה‪ ,‬שהתגורר‬ ‫פטיש כבד‪ :‬החיזיון שלפניו אינו אלא‬ ‫בזכות אותה הכרעה פלאית של ה’אמרי‬ ‫להתייצב לשירות בתוך שבוע ימים בלבד‪.‬‬ ‫באמריקה‪ .‬השמועות המדאיגות על‬ ‫דמם של בני ישראל‪ ,‬וזעקת דמי אחיו היא‬ ‫אמת’‪ ,‬עלה לארץ ישראל וצמח להיות‬ ‫פרק הזמן הקצר להחריד הפך את האיום‬ ‫מצבם של היהודים בפולין הגיעו לאזניו‪,‬‬ ‫המהדהדת בתוך לבו ונפשו‪ .‬הוא לא היה‬ ‫דמות מופלאה – גאון בתורה וחסיד עובד‬ ‫המופשט לסכנה מוחשית וקרובה‪ ,‬והטיל‬ ‫והוא החליט לפעול בדחיפות כדי להוציא‬ ‫מסוגל להתיק את מבטו מהמראה הנורא‪,‬‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫ומרומם ביותר‪.‬‬ ‫“מה עוד כתוב בתורה?”‬ ‫גדולה יותר ממצותו של המתענה‬ ‫ה’‪ .‬הקשר המיוחד עם רבו נמשך גם‬ ‫לכן התחננו המלאכים שתישאר התורה‬ ‫‘לא תשא את שם ה’ אלקיך לשוא’ (שם פסוק ו)‬ ‫לשם שמים (דרשות כתב סופר‪ ,‬שמיני‬ ‫בארץ‪ ,‬וכאשר עלה ה’אמרי אמת’‬ ‫במחיצתם וביקשו מאת הבורא ‘תנה הודך על‬ ‫– על האדם חל איסור להישבע לשקר ולהזכיר‬ ‫עצרת)‪.‬‬ ‫לירושלים‪ ,‬זכה שמאי לשמשו בקדש‬ ‫השמים’‪.‬‬ ‫על כך את שמו יתברך‪.‬‬ ‫על סיפור נפלא זה הוסיף הרב‬ ‫בנאמנות‪.‬‬ ‫כצאת השמש בגבורתו‬ ‫“האם המלאכים סוחרים הם במשא ומתן שיש‬ ‫הקדוש רבי יצחק מבוהוש זי”ע ואמר‬ ‫’לך‘ קודם ל‘לך‘‬ ‫ביאור זה נפלא עד מאד אלא שלפיו יש להבין‬ ‫חשש שיבואו להישבע כדי לאמת טענתם?” –‬ ‫כי ברוח זו ניתן לפרש את הפסוק‪:‬‬ ‫כאשר אדם מבטל את רצונו האישי‬ ‫מה היתה תשובתו של משה כשטען למלאכים‬ ‫הוסיף לטעון בפניהם משה‪.‬‬ ‫‘לך לך מארצך’‪ .‬אמנם רש”י מבאר‬ ‫לרצון ה’‪ ,‬הוא זוכה לברכה והצלחה‪.‬‬ ‫‘קנאה יש ביניכם‪ ,‬יצר הרע יש ביניכם?’ הרי לא‬ ‫“מה עוד כתוב בתורה?”‬ ‫שההליכה היא ‘להנאתך ולטובתך’‪,‬‬ ‫אך סדר המילים בפסוק חושף את‬ ‫מסופר כי פעם אחת נכנס הרב‬ ‫התכוונו כלל לקבל את מצות התורה כפי שהן‬ ‫‘כבד את אביך ואת אמך’ (שם פסוק יא)‪.‬‬ ‫הקדוש רבי ישראל מרוז’ין זי”ע‬ ‫רק לזכות לתענוג הגדול הטמון בפנימיותה של‬ ‫סדר הקדימה הנכון‪ .‬המילה ‘לך’‬ ‫“וכי למלאכים יש אבא ואמא ששייך לצוותם‬ ‫לבית מדרשו ומצא שם קבוצת‬ ‫התורה וכדי שתהיה להם אחיזה בדבר זה אינם‬ ‫מופיעה תחילה כדי להורות שקיום‬ ‫לכבדם?”‬ ‫חסידים יושבים בשבת אחים‪ ,‬כשהם‬ ‫צריכים שייכות לעולם המעשה כלל?‬ ‫המצוה ורצון ה’ חייבים להקדים את‬ ‫“מה עוד כתוב בתורה?”‬ ‫הכל‪ ,‬ורק לאחר מכן מגיע ה‪’-‬לך’‬ ‫טועמים מיני מתיקה‪ ,‬שותים יין‬ ‫על כך הוסיף ה’בני יששכר’ דברים נפלאים‬ ‫‘לא תרצח לא תנאף לא תגנב’ (שם פסוק יב)‪.‬‬ ‫שרף ומשוחחים ביניהם בנינוחות על‬ ‫המציין את ההנאה והטובה האישית‪.‬‬ ‫שעבוד לתורה‬ ‫וביאורו הוא אבן יסוד להבנת ייעודנו אשר‬ ‫הרי שורשן של פעולות אלה הנן בקנאה‬ ‫דא ועל הא‪ .‬למראה המחזה‪ ,‬הזעיף‬ ‫עבור כך נשלחנו בעולם הזה ומדוע בחר בנו‬ ‫התמידית השוררת בין בני אדם וביצר הרע‬ ‫הרבי את פניו הקדושות; ניכר היה‬ ‫הבורא לעבודתו מכל ברואי עולם‪:‬‬ ‫ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט‬ ‫לכל כי הנהגה זו אינה עולה לרצון‬ ‫המסית את האדם לנקום בחברו או לגנוב ממנו‪,‬‬ ‫אכן התורה הקדושה היא אור רוחני אין סוף‪,‬‬ ‫בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו‬ ‫לפניו‪ ,‬וכי בעיניו היה זה ניצול לא‬ ‫“וכי קנאה שוררת בין המלאכים?” תמה משה‪,‬‬ ‫אך דווקא משום שאור התורה גדול ביותר אי‬ ‫“האם גם להם יש יצר הרע המסיתם לחטוא?”‬ ‫ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו‬ ‫ראוי של הזמן היקר‪.‬‬ ‫אפשר להשיגו רק באמצעות מצות מעשיות‬ ‫על כך לא שמענו‪.‬‬ ‫ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען‬ ‫אחד הנוכחים‪ ,‬שאזר עז בנפשו‪,‬‬ ‫בלבד‪ ,‬ואת זה רק אנו מסוגלים לעשות!!‬ ‫(בראשית יב ה)‪.‬‬ ‫פנה אל הרבי וביקש להבין את‬ ‫תשובתו של משה היתה ניצחת ביותר ולשמע‬ ‫הביא לכך ה’בני יששכר’ משל ברור וקולע‪ :‬לא‬ ‫דבריו נסתתמו טענות המלאכים באחת ועל‬ ‫ידועים דברי אונקלוס על המילים‬ ‫פשר הקפדתו‪“ :‬הרי מסורת היא‬ ‫פעם יוצאים אנו תחת אוויר השמים והשמש‬ ‫כרחם הסכימו לרצונו של הבורא ליתן את‬ ‫‘ואת הנפש אשר עשו בחרן’ – וית‬ ‫בידינו מהרב הקדוש רבי פינחס‬ ‫שולחת את קרניה למול עינינו בעז‪ ,‬באופן טבעי‬ ‫התורה לבני האדם‪ ,‬שאכן התורה ראויה‬ ‫נפשתא די שעבידו לאורייתא‪ ,‬דהיינו‬ ‫מקוריץ זי”ע‪ ,‬כי חסידים המתוועדים‬ ‫נמצמץ בעפעפינו למול האור האדיר הבוקע מן‬ ‫רק להם ואילו המלאכים אינם שייכים לה‬ ‫שהנפשות שעשו אברהם ושרה‬ ‫בצוותא ושותים ‘לחיים’ נחשבים‬ ‫המאור הגדול וכל ניסיון שלנו להביט למספר‬ ‫ולמצותיה כלל וכלל‪.‬‬ ‫בחרן‪ ,‬הן הגרים אשר קירבו לעבודת‬ ‫כמי שעוסקים בתורה ממש‪ .‬אם כך‪,‬‬ ‫שניות אל גלגל החמה הוא קשה עד כמעט‬ ‫ה’ ולחיי תורה ומצוות‪.‬‬ ‫מדוע נראה רבנו כמי שאינו שבע‬ ‫זוהי השתלשלות הדו‪-‬שיח הנדיר שהתרחש‬ ‫בלתי אפשרי לראייתנו המוגבלת‪.‬‬ ‫בשמים בשעה שבא משה לקבל את התורה‪,‬‬ ‫אמנם בדברי התרגום אונקלוס‬ ‫רצון ממעשינו‪ ,‬והרי אין כאן עוון של‬ ‫כיצד יכולים אנו כן להביט אל השמש? משקפי‬ ‫והתמיהות במעשה זה רבות‪:‬‬ ‫ישנו רובד נוסף‪‘ :‬הנפש אשר עשו’‪,‬‬ ‫ביטול תורה?”‬ ‫שמש המיועדים לכך הם האפשרות המוכרת‪,‬‬ ‫משמעותם תביעה לעבודה עצמית‬ ‫השיב להם הרב הקדוש מרוז’ין‪“ :‬אל‬ ‫וכי לא ידעו המלאכים שהתורה מורכבת ממצות‬ ‫העדשה המושחרת תפריד בין עינינו לבין קרני‬ ‫של האדם‪ ,‬בה הוא עובד על נפשו‬ ‫תעלו על דעתכם שחולק אני על‬ ‫רבות השייכות רק למי שחי בתוככי העולם הזה‬ ‫השמש ורק כך נוכל להביט בקלות אל קרניה‬ ‫ומלטש אותה‪ ,‬עד אשר היא עולה‬ ‫דברי הרב הקדוש מקוריץ; דבריו‬ ‫שהוא עולם המעשה אשר לדרים בו יש אבא‬ ‫המסנוורות‪.‬‬ ‫ומתעלה‪ ,‬ונמצא שהוא בגדר ‘עושה’‬ ‫הקדושים הם אמת ויציב‪ .‬אך עליכם‬ ‫ואמא‪ ,‬יש יצר הרע ויש תחרות וקנאה בין איש‬ ‫עד לפני מספר שנים עוד יכולנו לראות גם‬ ‫את נפשו‪.‬‬ ‫לדעת כי לא כל העתים שוות ולא כל‬ ‫לרעהו? מדוע הוצרכו למשה רבנו שיודיעם על‬ ‫מי שמשתמש ב’פילם’‪ ,‬ששימש בעבר כסרט‬ ‫כך‪ ,‬וכי לא הבינו זאת מעצמם?‬ ‫דרך אחת לכך היא על ידי מסירות‬ ‫המקומות דומים‪ .‬אמשול לכם משל‪:‬‬ ‫צילום‪ ,‬כתחלופה למשקפי שמש‪ ,‬והסתכלו‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬הרי מצות רבות נתקנו כזכר ליציאת‬ ‫נפשו של האדם לתורה‪.‬‬ ‫מצינו תיבות מסוימות המופיעות‬ ‫בעדו אל קרני האור‪.‬‬ ‫מצרים‪ ,‬מצות סוכה ומצות קרבן פסח וכמוהן‬ ‫הגאון רבי אברהם נייערמן זצ”ל‪,‬‬ ‫בתורה‪ ,‬שפעם אחת הן נאמרות‬ ‫אל כזה אור גדול אי אפשר להביט אלא על ידי‬ ‫מצות רבות‪ .‬גם איסור אכילת גיד הנשה הוא‬ ‫אב”ד הנריקוב‪ ,‬מעיד בהקדמה‬ ‫בלשון קודש ופעם אחרת בלשון‬ ‫מסך המבדיל בין העין לאור‪ .‬ממש כך‪ ,‬גם את‬ ‫זכר למה שאירע ליעקב אבינו בהיאבקו עם‬ ‫לספרו ’תועפת ראם’‪ ,‬כי שמע מפי‬ ‫חול‪ .‬בשני המקרים מדובר באותה‬ ‫האור האדיר הגנוז בתורה הקדושה אי אפשר‬ ‫שרו של עשו הרשע‪ ,‬וכי לא הבינו שאין להם‬ ‫הרב הקדוש רבי אהרן מנחם מנדל‬ ‫המילה ממש‪ ,‬באותן האותיות‪ ,‬אך‬ ‫להשיג אלא על ידי קיום המצות במעשה‪.‬‬ ‫ולא תהיה להם כל שייכות לענינים אלו?‬ ‫מראדזימין זי”ע שעל האדם לדעת‬ ‫משמעותה משתנה מן הקצה אל‬ ‫הגבלת התורה לכלים מעשיים מסייעת בעדנו‬ ‫ואם נאמר שידעו גם ידעו והבינו זאת מעצמם‪,‬‬ ‫שהוא עבד משועבד לתורה הקדושה‪,‬‬ ‫הקצה בהתאם להקשר שבו היא‬ ‫שנוכל לתפוס ולאחוז באותו אור רוחני בלתי‬ ‫מדוע אם כן רצו בכל זאת לקבל את התורה‪,‬‬ ‫ועל כן‪ ,‬אם יש לו קושיא‪ ,‬עליו לייגע‬ ‫נאמרת‪.‬‬ ‫מוגבל‪.‬‬ ‫ומדוע נסתתמו טענותיהם כאשר שמעו דברים‬ ‫את עצמו ביגיעת גוף וביגיעת נפש‬ ‫ראו‪ ,‬למשל‪ ,‬את המילה ‘פסל’‪.‬‬ ‫בכך נבין את תשובת משה רבנו למלאכים‬ ‫אלו יוצאים מפיו של משה?‬ ‫ליישבה‪.‬‬ ‫בתורה אנו מוצאים אותה בשני‬ ‫שחפצו לזכות לפנימיותה של התורה‪ :‬האם יש‬ ‫בספרו ’בני יששכר’ (מאמרי חודש סיון מאמר ב‬ ‫ואכן נאים הדברים למי שאמרם‪,‬‬ ‫הקשרים הפוכים בתכלית‪ :‬במתן‬ ‫לכם כלים מעשיים שעל ידם תוכלו לזכות לאור‬ ‫ימי הגבלה אות י) גילה לנו הרב הקדוש רבי צבי‬ ‫ובמקרה שהקשו לרבי קושיא‬ ‫לוחות הברית נאמר למשה (שמות לד‬ ‫התורה?‬ ‫אלימלך מדינוב זי”ע ביאור נפלא ליישוב הדבר‪:‬‬ ‫כלשהי‪ ,‬לא עלה על יצועו ולא נתן‬ ‫א) ‘ויאמר ה’ אל משה פסל לך שני‬ ‫הרי בין המלאכים אין מציאות כלל של משא‬ ‫שנה לעיניו עד שהצליח ליישבה‪,‬‬ ‫לחת אבנים כראשנים’‪ ,‬ואילו באיסור‬ ‫אכן ידעו המלאכים היטב שהמצות כפי‬ ‫ומתן‪ ,‬אין קנאה ואין תחרות ולא יצר הרע‪,‬‬ ‫שכתובות הן בתורה אינן שייכות אליהם כלל‬ ‫והוסיף שדבר זה הוא מכבודה של‬ ‫עבודה זרה נאמר (שם כ ד) ‘לא תעשה‬ ‫וכל זאת משום שהמלאכים מהותם רוחנית‬ ‫וכלל‪ ,‬ואם כן מה התכוונו כשטענו לפני הבורא‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫לך פסל’‪ .‬אותן אותיות ממש‪ ,‬אך‬ ‫ומופשטים הם מכל דמיון של גוף גשמי‬ ‫שרוצים הם את התורה?‬ ‫פעם בא אחד מבעלי הבתים‬ ‫המרחק ביניהן הוא כמרחק שמים‬ ‫ופעולות מעשיות‪ ,‬ועל אף רוממותם לא יעלה‬ ‫שבעיר קוטנא עם חתנו הסמוך על‬ ‫מארץ‪.‬‬ ‫בידם להשיג את פנימיות התורה ואם כן מה‬ ‫הם התכוונו לזכות על ידי כך לפנימיות התורה‬ ‫ורוחניותה שזה דבר השייך גם אליהם!‬ ‫שולחנו אל הגאון רבי ישראל יהושע‬ ‫הסוד טמון במיקומה של המילה‬ ‫להם ולקבלת התורה?!‬ ‫מקוטנא‪ ,‬והתפאר בכך שחתנו בקי‬ ‫‘לך’‪ .‬כאשר המעשה – ‘פסל’ קודם‬ ‫וכפי שטבע זאת הרב הקדוש רבי מנחם מנדל‬ ‫ונבאר הדבר‪ .‬התורה הקדושה אכן מתבטאת‬ ‫בכל המסכתות הנכללות בסדר נזיקין‬ ‫ל’לך’‪ ,‬הכוונה היא לאדם הפועל לשם‬ ‫מקוצק זי”ע בפסוק (שמות כב ל) ‘ואנשי קדש‬ ‫על ידינו בקיום כל המצות המעשיות הכתובות‬ ‫שבש”ס עם כל המפרשים שעליהן‪.‬‬ ‫בה‪ ,‬מצות עשה ומצות לא תעשה‪ ,‬אך שורשה‬ ‫שמים ומבטל את הנאתו האישית‪,‬‬ ‫תהיון לי’ – ‘מענטשליך הייליג’; לקדש את‬ ‫פנה ה’גאון מקוטנא’ אל החתן הצעיר‬ ‫והרי זה קדש קדשים‪ .‬אך כאשר‬ ‫האנושיות‪.‬‬ ‫הרוחני של התורה הוא עמוק מני עמוק וכל‬ ‫אות ותג שבה טומנים בקרבם עולמות רוחניים‬ ‫ושאל‪“ :‬אמור לי‪ ,‬מהו ‘שעבודא‬ ‫ה’לך’ קודם ל’פסל’‪ ,‬והאדם מעמיד‬ ‫בורא עולם אינו זקוק למלאכים ושרפים‪ ,‬כי‬ ‫אשר על ידם ברא הקדוש ברוך הוא את כל‬ ‫דאורייתא?’”‬ ‫את עצמו ואת טובתו האישית במרכז‬ ‫מהם יש לו די‪ .‬הוא צריך דווקא אנשים‪ ,‬קרוצי‬ ‫העולמות‪.‬‬ ‫האברך נדהם לשמע השאלה‬ ‫– המעשה הופך לחול!”‬ ‫חומר וברואי בשר‪ ,‬שיקדשו את עצמם ויפרשו‬ ‫הפשוטה‪ .‬הן כל בחור ישיבה יודע‬ ‫המסר חדר אל לבם של החסידים‪:‬‬ ‫מן הגשמיות עד שיהיו בבחינת ‘קדש לה’’‪.‬‬ ‫הרי כשבא הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם‬ ‫בראו על ידי התורה הקדושה‪ .‬היא היתה‬ ‫ש’שעבודא דאורייתא’‪ ,‬פירושו‬ ‫אמנם שתיית ‘לחיים’ והתוועדות‬ ‫וזו היתה תשובת משה רבנו למלאכי השרת‪:‬‬ ‫כביכול כלי אומנותו של הבורא אשר על ידה‬ ‫שהתורה שעבדה את נכסיו של‬ ‫בצוותא הן אכן מעשים נשגבים‪,‬‬ ‫‘קנאה יש ביניכם‪ ,‬יצר הרע יש ביניכם’‪ .‬מכיון‬ ‫תיקן ושיכלל וברא את העולם (ב”ר א א) ובכלל‬ ‫האדם עבור חובותיו‪ ,‬משום שנכסיו‬ ‫אך המבחן האמיתי טמון בכוונת‬ ‫שאין לכם שייכות לחומר ולגשמיות – אין אתם‬ ‫זה את כל העולמות העליונים שאין לנו כל‬ ‫של האדם ערבים לכך שיפרע את‬ ‫הלב‪ .‬השאלה המכרעת היא מה‬ ‫יכולים למלא את התכלית המבוקשת בנתינת‬ ‫השגה בהיקפם ובשגב רוממותם‪.‬‬ ‫חובו!‬ ‫ניצב במרכז – האם ההנאה האישית‬ ‫התורה!‬ ‫את זאת ידעו המלאכים ועל כן עשו חשבון‬ ‫ה’גאון מקוטנא’ ראה במבוכתו‬ ‫והסיפוק הגשמי הם העיקר‪ ,‬כשהענין‬ ‫ועל פי דבריו נראה לבאר את תשובתו של משה‬ ‫פשוט ואמרו לעצמם‪ :‬הרי תענוג גדול יש לנו‬ ‫והוסיף‪“ :‬כוונתי היא לדברי‬ ‫הרוחני משמש להם רק כעטיפה‪ ,‬או‬ ‫רבנו למלאכים באופן דומה אך שונה‪ :‬אכן גם‬ ‫מקרבתו של הבורא בעולמות העליונים ואם‬ ‫האונקלוס על המילים ‘ואת הנפש‬ ‫שמא החלק הרוחני הוא המרכזי‪,‬‬ ‫למלאכים ייתכן ותהיה שייכות לפנימיותה של‬ ‫שורש כל העולמות הוא התורה הקדושה נמצא‬ ‫אשר עשו בחרן’ – וית נפשתא די‬ ‫וההנאה הגשמית טפלה לו‪.‬‬ ‫התורה אך מכל מקום איזו תועלת יש מכך‬ ‫שהיא גם כן שורש כל התענוגים הרוחניים ועל‬ ‫שעבידו לאורייתא‪ .‬רק אם הנך‬ ‫וכבר היה רגיל מרן רבנו משה סופר‬ ‫לבורא? הרי קנאה ושנאה אין ביניהם ויצר הרע‬ ‫ידה נוכל לזכות לקרבת הבורא באופן נשגב‬ ‫במדרגה כזו של שעבוד לתורה‪ ,‬אוכל‬ ‫זי”ע בעל ה’חתם סופר’ לומר‪ ,‬כי‬ ‫לדבר אתך בדברי תורה!‬ ‫אכילה לשם שמים קשה‪ ,‬ומצותה‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫תהילים‬ ‫טמאם לבל ידבק בם מאומה מן החרם‬ ‫הדעת’ לפני קבלו עליו את התפקיד הגדול‬ ‫ליוצרם בנחת רוח’ (ברכת יוצר)‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫אינו מסיתם לעבירה כלל ומה גדולה יש‬ ‫ולשמור לפיו מחסום מדבר דבר אשר לא‬ ‫של מנהיג עדה‪.‬‬ ‫ברצון שלם‪ ,‬כי הם אין להם פה לדבר‪,‬‬ ‫בכך שעובדים את התורה ללא כל ניסיון‬ ‫כתורת ה’ ולשמרה בקדושה וטהרה‪ .‬כי‬ ‫והדברים יובנו ביתר שאת על פי ביאורו‬ ‫כאמור (תהלים יט ד)‪‘ ,‬אין אמר ואין דברים’‬ ‫או דחף פנימי להימנע מכך?‬ ‫הם כלי הקדש אשר ישרת בם את המלך‬ ‫של ה’פרדס יוסף’ (ויקרא יד ד) לדברי חז”ל‬ ‫וכו’‪.‬‬ ‫רק בני האדם החיים בתוך חברה המייצרת‬ ‫הקדוש ולא ישרתהו בכלי צואים‪ .‬ועיין שם‬ ‫במגילה (יח‪ :).‬מילה בסלע משתוקא בתרין‪,‬‬ ‫וזהו ’בשפה ברורה ובנעימה קדושה’‪ ,‬לפי‬ ‫תחרות יומית מנקרת עינים‪ ,‬רק בני האדם‬ ‫בהמשך דבריו הנוראים‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬אם שתיקה שווה שנים‪ ,‬המילה‬ ‫שיש שני מיני דיבור‪ ,‬דיבור הפה ודיבור‬ ‫המקנאים ושונאים זה לזה ויצר הרע‬ ‫ודבר נפלא כתב רבנו אפרים בפירושו על‬ ‫אינה שווה כלום‪ ,‬כיון שטוב יותר לשתוק‬ ‫הלב‪ ,‬שנאמר (קהלת ב א) ’אמרתי אני בלבי’‪,‬‬ ‫מסיתם לחטוא‪ ,‬לגנוב או לרצוח‪ ,‬ובכל‬ ‫התורה (ריש פרשת וירא)‪ ,‬ליתן טעם לשבח‬ ‫ויהיה שנים! ועוד היה לומר ‘ושתיקה’‬ ‫ודיבור הלב ומחשבתו מניע דיבור הפה‪.‬‬ ‫זאת נמנעים מכך היות והבורא אסר זאת‬ ‫על המציצה בברית מילה‪“ :‬וקיבול דמה‬ ‫בוא”ו‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬הדיבור האמיתי והברור והנבחר‬ ‫בתורתו‪ ,‬מהם בלבד תעלה הנחת רוח‬ ‫בכלי שרת‪ ,‬כך מילה מקבל דמה בפיו‬ ‫אלא‪ ,‬שיש זמן לדיבור‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫הוא דיבור הלב‪ ,‬וזהו הדיבור שהמלאכים‬ ‫הרצויה לפני הבורא במרום‪.‬‬ ‫שהוא כלי שרת שבו משבח להקדוש ברוך‬ ‫בקהלת (ג ז) ‘עת לחשות ועת לדבר’‪ ,‬וזו‬ ‫מדברים בלבם וברצונם‪ .‬וזהו ’בשפה‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫היא מילה שאכן יקרה‪ ,‬ורק כשנמשכת‬ ‫ברורה’ ונבחרת משתי הלשונות‪ ,‬והוא ’נעם‬ ‫פה של לומדי תורה דינו ככלי‬ ‫כיצד מנקים את הפה?‬ ‫שרת‬ ‫משתיקה‪ ,‬דהיינו שיתאפק כל כך עד שלא‬ ‫שיח סוד שרפי קדש’ שאומרים בנקדישך‪,‬‬ ‫יסוד חשיבותו של הפה ככלי שרת המיוחד‬ ‫יהיה עוד באפשרי להתאפק‪ .‬וזה‪’ ,‬מילה‬ ‫שהוא הטוב והנעים שבלשונות‪ ,‬והוא שיח‬ ‫בסלע’ כשהיא נמשכת ’משתיקה’‪ ,‬שווה‬ ‫המלאכים שעושים רצון קוניהם בלבם‬ ‫אמרות ה’ אמרות טהורות כסף צרוף‬ ‫לתורה כבר מצינו בירושלמי (שבת פ”א ה”ב)‬ ‫בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב ז)‪.‬‬ ‫המילה ההיא ’תרין’‪.‬‬ ‫ובמחשבתם‪ .‬ולכן אמר ‘כולם כאחד’‪,‬‬ ‫כי אמר רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬אילו הייתי‬ ‫‘אמרות ה׳ אמרות טהורות’; כדי שהאמרות‬ ‫ויתרה מזה כתב הרב הקדוש בעל ’שפת‬ ‫רצה לומר בלב אחד עונים ואומרים קדוש‬ ‫נוכח על הר סיני בזמן שניתנה תורה‬ ‫הטהורות יישמעו מפיו של אדם‪ ,‬אף הפה‬ ‫אמת’ זי”ע (סוכות תרנ”ד)‪ :‬כי כחן של ישראל‬ ‫קדוש קדוש‪.‬‬ ‫לישראל‪ ,‬הייתי מבקש מלפני הקדוש‬ ‫עצמו צריך להיות טהור‪ ,‬ככלי שרת‬ ‫ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות‪ ,‬אחד‬ ‫בפה‪ ...‬כי שבח הפה הוא בדיבור ובשתיקה‬ ‫שתיקה של חכמה‬ ‫המיועד לעבודת הקודש‪.‬‬ ‫שיעסוק בתורה‪ ,‬ואחד שישתמש בו לשאר‬ ‫כמו שאמרו ‘מילה בסלע משתוקא‬ ‫מהרבה טעמים חביב היה סיגוף השתיקה‬ ‫צרכיו‪ .‬וחזר ואמר ומה אם פה אחד הוא‪,‬‬ ‫בתרין’‪ ...‬ובאמת שני אלו תלויין זה בזה‪,‬‬ ‫על הרב הקדוש רבי ליבוש מאופולא זי”ע‪,‬‬ ‫כה דיבר רבנו החיד”א (יוסף תהלות יב ח)‪:‬‬ ‫אין העולם יכול לעמוד בו מפני לשון הרע‬ ‫כי כפי שמירת הפה‪ ,‬כך יכולין לפתוח הפה‬ ‫תלמידם של ה’חוזה מלובלין’ וה’יהודי‬ ‫‘אמרות ה’‪ ,‬אמרות טהורות’‪ ,‬לפי שהפה‬ ‫שמוציא‪ ,‬אילו היו שני פיות על אחת כמה‬ ‫בתורה‪ .‬וזה הרמז ‘שפתים ישק משיב‬ ‫הקדוש מפרשיסחא’ זיע”א‪ ,‬האחד מהם‬ ‫והלשון כלי שרת לפני ה’‪ ,‬ללמוד בתורה‬ ‫וכמה‪.‬‬ ‫דברים נכחים’ (משלי כד כו)‪ .‬פירוש‪ ,‬המשיק‬ ‫מן הסתם קשור בפירוש המובא בספרים‬ ‫להתפלל ולהודות ולשבח‪ ,‬צריך שיהיו‬ ‫שפתותיו שלא לדבר דברים בטלים‪ ,‬הוא‬ ‫משמו לפסוק (משלי טו כג) ‘שמחה לאיש‬ ‫טהורים ובלי מום כמו הכלי שרת‪.‬‬ ‫והיה הרב הקדוש ה’פני מנחם’ מגור זי”ע‬ ‫מקשה על דברי הירושלמי‪ ,‬הרי כשם‬ ‫משיב דברים נכוחים‪.‬‬ ‫במענה פיו’‪ :‬אף שכל עבודה להשם יתברך‬ ‫משום כך נודעה השתיקה אצל צדיקי‬ ‫הדורות כפתח לקדושת הדיבור‪.‬‬ ‫שעתה שישנו פה אחד אין כל כך ריבוי‬ ‫לפנות את הפה‬ ‫צריך לעשותה בשמחה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬האיש‬ ‫דלטוריא‪ ,‬כי בשעה שהפה מדבר בתפלה‬ ‫האיר את עיננו רבנו ה’אור החיים’ הקדוש‬ ‫שבחר לעצמו דרך של סיגופים וצומות‬ ‫ששה בנים היו לו להרב הקדוש רבי‬ ‫או אוכל אינו יכול לדבר לשון הרע‪ ,‬כמו כן‬ ‫זי”ע (במדבר כו כג) בדברים נשגבים‪:‬‬ ‫לזכך גופו אינו יכול להיות בשמחה‬ ‫ישראל מרוז’ין זי”ע‪ ,‬והצעיר שביניהם היה‬ ‫היה יכול השם יתברך לברוא לאדם שתי‬ ‫ואמרו ‘משפחת הפוני’‪ ,‬פירוש‪ ,‬שצריך‬ ‫בשלמות‪ ,‬כי קשים הם לגוף ומדכדכים‬ ‫הרב הקדוש רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין‬ ‫פיות‪ ,‬ובשעה שאחד נפתח השני יהיה‬ ‫לפנותו ממותרות המורגשות גם מהשחוק‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫זי”ע‪ .‬צדיק גדול היה רבי מרדכי פייביש‬ ‫סתום‪ ,‬וממילא לא תהיה הדלטוריא גדולה‬ ‫ומדברים בטלים כי הם מונעים קיום‬ ‫אבל איש המענה רק את פיו מלדבר‬ ‫ושתקנותו היתה לשיחה בפי כל‪ .‬מורגל‬ ‫יותר‪ ,‬ואף גם זאת שיהיה פה מיוחד לדברי‬ ‫התורה באדם‪.‬‬ ‫דיבורים אסורים ורק בדברי תורה ותפלה‬ ‫היה בפיו‪’ :‬משתיקה אין מתעייפים’‪.‬‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו‪ ,‬כי פה‬ ‫ימלל‪ ,‬מסוגל להיות שרוי בשמחה תמיד‪,‬‬ ‫את כוונת דבריו הסביר בפרשו את דברי‬ ‫ועל כן היה מבאר את עומק דברי רשב”י‬ ‫של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר‬ ‫כיון שבחר לו סיגוף כזה שאינו מחליש‬ ‫חז”ל במשנת אבות (פ”ג מי”ג)‪‘ :‬סייג לחכמה‬ ‫כך‪ :‬ומה אם אותו הפה שעסק בתורה‬ ‫ישרתו בם בקדש‪ ,‬כי אין קדושה כקדושת‬ ‫את הגוף מאומה וכחותיו מלאים לעבודתו‬ ‫שתיקה’‪‘ .‬סייג’ הוא הדבר המקיף את‬ ‫ותפלה ודברי חסידות והגיע מתוך כך‬ ‫התורה‪ ,‬ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫התוכן הפנימי‪ ,‬כמו גן של אילנות חמד‬ ‫ליראת שמים ולטהרת הלב ולחיות‬ ‫חול הגם שאין בהם דברים האסורים‪.‬‬ ‫פעם פלפלו ביניהם בחריפות רבה הרב‬ ‫שהוא מוקף בסייג וגדר שלא ייכנסו‬ ‫דקדושה‪ ,‬מכל מקום יכול הוא עצמו‬ ‫והוא מה שרמז במאמר ‘לפוה’ שהוא פה‬ ‫הקדוש רבי מאיר מדזיקוב זי”ע בעל ’אמרי‬ ‫לתוכו‪ ,‬וכמו הסייג כן החכמה‪ ,‬גם היא‬ ‫לבוא לידי כך שישלוט בו הסטרא אחרא‬ ‫העמל בתורה שבו שוכן חצי שמו יתברך‪,‬‬ ‫נעם’ ובנו חביבו הרב הקדוש בעל ’עטרת‬ ‫חייבת להיות מוקפת וגדורה‪ .‬ובמה?‬ ‫להיות ברשות לבו ויבוא לידי חטא ודברים‬ ‫‘משפחת הפוני’‪ ,‬פירוש‪ ,‬צריך לפנות מפיו‬ ‫ישועה’‪ ,‬כשלצדם ישב חתנו של האמרי‬ ‫בשתיקה!‬ ‫בטלים למאכלות ומאוויים האסורים או‬ ‫כל חוץ מהגות בתורה‪.‬‬ ‫נעם הרב הקדוש בעל אהבת ישראל‬ ‫סיפר הרב הקדוש ה’ישמח ישראל’‬ ‫לאכילה ושתייה שאינם באופן הראוי‬ ‫מויזניץ זי”ע‪ ,‬שהיה אז אברך צעיר ועול‬ ‫מאלכסנדר זי”ע לאברכים שנכנסו אליו‬ ‫וכלשונו של רבנו יונה בפירושו למסכת‬ ‫ובשיעור הנכון‪ ,‬דברים הגורמים לפגם‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫לשמוע דברי חסידות‪ :‬אבי ז”ל לקחני‬ ‫אבות (פ”א מי”ז)‪ :‬שלא ידבר בפה דברי‬ ‫וקלקול לדברי התורה שלמד‪ ,‬על אחת‬ ‫תורה ודברים של הבלי עולם שהיו‬ ‫האב והבן התנצחו בלימודם‪ ,‬ורבי ישראל‬ ‫פעם לביאלה‪ ,‬אל הרב הקדוש רבי בעריש‬ ‫כמה וכמה אילו היה נברא פה מיוחד‬ ‫החכמים הקדושים עושים עצמן ככלי שרת‬ ‫עצמו שתק‪ .‬לאחר שסיימו שאלו את החתן‬ ‫מביאלה זי”ע וביקשו שיאמר לי דברי‬ ‫לגשמיות לאכילה ושתייה ושיחה בלבד‪,‬‬ ‫שאין משתמשין בהם דברים של חול‪.‬‬ ‫הצעיר אם הבין‪ ,‬והפריך להם רבי ישראל‬ ‫חסידות‪.‬‬ ‫ולא היתה לו כלל שייכות לתורה ולתפלה‬ ‫את כל הפלפול‪.‬‬ ‫נענה הרב הקדוש מביאלה ואמר‪ :‬הייתי‬ ‫והזהירות בדבר מפורשת בהרחבה בדברי‬ ‫ולדברי קדושה‪ ,‬עד כמה הוא היה מאוס‪...‬‬ ‫רבנו הקדוש רבי משה אלשיך (שמות כח‬ ‫אמר חמיו‪“ :‬לא על למדנותו תמה אני‪ ,‬אלא‬ ‫אצל רבי בווארקי לילה שלם‪ ,‬הרבי שתק‪,‬‬ ‫אמנם עכשיו שנברא האדם עם פה אחד‬ ‫לא)‪ :‬כלל הדברים כי כלי הדיבור הן הם‬ ‫על שתיקתו המופלגת‪”...‬‬ ‫אני שמעתי‪ ,‬אך לא עניתי‪.‬‬ ‫הרי זה למעליותא‪ ,‬שבאותו הפה שעוסק‬ ‫יהיו לבני ישראל כלי יקר משרתי אלהינו‪,‬‬ ‫כשלושים וחמש שנה כפף את עצמו הגאון‬ ‫ומסופר על פעם שבה יצא רבי בעריש מן‬ ‫בתורה ותפלה ועל ידי זה מקבל חיותו‬ ‫העומדים יום ולילה לשרת בם את ה’ מכל‬ ‫הקדוש רבי צדוק הכהן מלובלין זי”ע בפני‬ ‫השולחן לאחר שאף הגה לא נשמע מפי‬ ‫מהשם יתברך מצד הקדושה‪ ,‬בו עצמו‬ ‫יתר איברי האדם‪ ,‬אל דמי להם‪ .‬ומי בער‬ ‫רעו וידידו‪ ,‬הרב הקדוש רבי לייבל איגר‬ ‫הרבי ב’שולחן’ ההוא‪ ,‬ואמר‪‘ :‬עברתי מבחן‬ ‫יאכל וישתה וידבר צרכיו‪.‬‬ ‫לא ידע לדון קל וחומר ולומר‪ :‬האם מלך‬ ‫מלובלין‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬הרבי חדר ובחן את כל איברי‪ ,‬ואני‬ ‫וכך הוסיף ופירש את דברי התנא דבי‬ ‫בשר ודם יערב לו להשתמש בכלים מכלים‬ ‫בכל אותן שנים מאז נפטר רבם הרב‬ ‫עניתי על כל דבר’‪.‬‬ ‫אליהו (פכ”ו)‪ :‬אם לא זכה אדם לבקש‬ ‫אחד מעבדיו‪ ,‬האם לא ייזהר ויישמר האיש‬ ‫הקדוש רבי מרדכי יוסף מאיזביצא‪ ,‬היה‬ ‫אף כשהיה נפגש עם גדולי הדור היה‬ ‫רחמים על דברי תורה שיכנסו לתוך‬ ‫ההוא בל יתגאלו כליו בשום חלאה ואבק‬ ‫רבי צדוק מסוגר בביתו ושקוע בתלמודו‬ ‫שותק כדרכו‪ ,‬אך הם הבינו את שתיקתו‬ ‫מעיו‪ ,‬מכל מקום יבקש רחמים על אכילה‬ ‫ועפר?! כי אם יכבסם בנתר וירבה למו‬ ‫ולא השמיע כלל דברי תורה ברבים‪.‬‬ ‫והיו משוחחים ביניהם בשתיקה‪.‬‬ ‫ושתייה יתרה שלא ייכנסו לתוך מעיו‪.‬‬ ‫בורית‪ ,‬למען יהיו מגוהצים וזכים לשרת‬ ‫רק לאחר פטירתו של רבי לייבל נאות‬ ‫פעם נפגש עם הרב הקדוש רבי אלעזר‬ ‫והביא בשם אביו הרב הקדוש ה’אמרי‬ ‫בם את המלך‪ ,‬והוא מלך אשר הנשמה‬ ‫בלית ברירה לקבל על עצמו את הנהגת‬ ‫מקוזניץ זי”ע וישבו יחדו כשעה תמימה‬ ‫אמת’ מגור זי”ע לפרש שאכילה ושתייה‬ ‫טפלה לו והגוף עיקרו כי מחומר קרוץ‬ ‫החסידים‪.‬‬ ‫מבלי להוציא הגה מפיהם בתום השעה‪,‬‬ ‫בקדושה נעשים הם עצמם תורה‪.‬‬ ‫ככל עובד אדמה‪.‬‬ ‫הפעם הראשונה שדרש הרב ליד שולחנו‪,‬‬ ‫ענו ואמרו‪‘ :‬מספיק‪ ,‬כבר שוחחנו‪ ,‬דיינו’‪.‬‬ ‫אך הוסיף כי לפי הביאור הנזכר יובן זאת‬ ‫וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד נחדל‬ ‫היתה בשבת פרשת בשלח‪ ,‬וכך פתח‪:‬‬ ‫ונפרדו‪.‬‬ ‫ביותר‪ ,‬כי הנה האכילה והשתייה היתרה‬ ‫לספור כי אין מספר לגדודי ההפרשים בינו‬ ‫כתוב (שמות יד ב) ’דבר אל בני ישראל‬ ‫מעשה נשגב זה יובן על פי מה שכתב רבנו‬ ‫והדברים בטלים מגשמים את הגוף והנם‬ ‫לבין מלך מלכי המלכים אשר כל העולמות‬ ‫וישבו ויחנו לפני פי החירת’‪ ,‬שמעתי רמז‪,‬‬ ‫אברהם סבע בספרו ’צרור המור’ (בראשית א‬ ‫מתנגדים ומפריעים לדברי תורה ותפלה‪,‬‬ ‫הוא בראם וכולם כאין נגדו‪ ,‬אשר ברוב‬ ‫שצריך להתיישב ולחנות קודם שיוציא פיו‬ ‫כז ד”ה ובמדרש) על הפסוק (ישעיה ו ג) ‘וקרא‬ ‫אולם מאידך כאשר הפה עוסק בתורה‬ ‫חסידות ענותנותו למעשה ידיו יכסוף‬ ‫לחירות‪ ,‬לדבר ככל העולה על רוחו (פרי‬ ‫זה אל זה’‪ ,‬אותו מתרגמים ‘ומקבלין דין‬ ‫ותפלה הרי זה משפיע גם על המאכל‬ ‫ישרתהו בכלי חרש מחרשי אדמה פינו‬ ‫צדיק קונטרס עמלה של תורה אות א)‪ .‬כך הסביר‬ ‫מן דין’‪ ,‬כי כל אחד מקבל מה שאומר‬ ‫ומשתה שעוברים דרך אותו הפה שיהיו‬ ‫ולשוננו ושפתינו אתנו‪ ,‬ובהם בחר להללו‬ ‫את שתיקתו הארוכה במשך כשלושים‬ ‫חברו הגדול ממנו‪ .‬ואחרי כן‪ ,‬אלו ואלו‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫ולשבחו תמיד יותר מכל חלקי גווייתנו‪,‬‬ ‫שנה ויותר‪ ,‬ובמימרא קצרה זו קיפל את כל‬ ‫מקבלין עול מלכות שמים לעשות מאמר‬ ‫מי זה החי לא יתן אל לבו ליהר לבלתי‬ ‫אותן השנים של ‘חנייתו הארוכה’ ו’יישוב‬ ‫השם שהוא עליון על כולם‪ .‬וזהו ‘להקדיש‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬ ‫בס"ד‪ ,‬גליון קכ"ח | פרשת לך לך תשפ"ז‬ ‫הדלקת נרות שבת במלון לאחר שהמניין קיבל שבת מוקדם‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫שכאשר מבקש אדם להתפלל ולקבל שבת מבעוד יום‪ ,‬עליו להדליק תחילה את נרות השבת‪,‬‬ ‫הגענו לחופשה במלון נופש מהדרין בעיירה קטנה באוסטריה‪ .‬מאחר שבימות הקיץ שעת‬ ‫שכן לאחר שקיבל שבת בתפילה שוב אינו רשאי להדליק ולעשות מלאכה‪ .‬את קריאת שמע‪,‬‬ ‫השקיעה מאוחרת מאוד‪ ,‬נקבע במלון מניין מוקדם למנחה‪ ,‬קבלת שבת וערבית‪ ,‬כשעה לפני‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬עליו לחזור ולקרוא לאחר צאת הכוכבים‪ ,‬בזמן חיובה‪.‬‬ ‫השקיעה‪ .‬זהו המניין היחיד של אורחי המלון‪ ,‬והוא מתקיים באולם שהוסב לצורך התפילה‪ ,‬ולא‬ ‫וכן פסק הטור (או”ח סי’ רסז)‪‘ :‬ומקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול’‪ ,‬והוא‬ ‫בבית כנסת קבוע‪.‬‬ ‫על פי מה שאמרו חז”ל (פסחים קה‪‘ ):‬עיולי יומא כל כמה דמקדימין ליה עדיף’‪ ,‬ודברי רבי יוסי‬ ‫לאחר שהציבור כבר אמר ’בואי בשלום’‪’ ,‬מזמור שיר ליום השבת’ ו’ברכו’‪ ,‬התעורר ספק אצל‬ ‫(שבת קיח‪‘ :):‬יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא’‪ .‬והביא את דברי התוספות (ברכות כז‪ .‬ד”ה דרב)‪,‬‬ ‫כמה מן האורחים‪ :‬אם רוב הציבור קיבל עליו שבת‪ ,‬שמא גם הנשים שנותרו בחדריהן נגררו אחר‬ ‫שהקשו שהרי נאמר בגמרא (שם כג‪ ):‬שאין להקדים את הדלקת הנרות קודם זמנה‪ ,‬וכתבו‬ ‫קבלת הציבור‪ ,‬ושוב אסור להן להדליק את נרות השבת‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬אפשר שמכיוון שאין כאן‬ ‫ליישב שהיינו כאשר מקדים את הדלקת הנרות לקבלת השבת‪ ,‬אך מפלג המנחה ולמעלה יכול‬ ‫קהילה קבועה ולא בית כנסת קבוע‪ ,‬אלא מניין ארעי של נופשים‪ ,‬קבלת השבת של המתפללים‬ ‫להדליק את הנר לקבל מיד בסמוך את השבת בתפילת ערבית‪ ,‬וכן כתב רבינו יונה (שם)‪ .‬וכתב‬ ‫אינה מחייבת את שאר אורחי המלון‪.‬‬ ‫הטור שבלבד שימתין לקרוא קריאת שמע בזמנה לאחר צאת הכוכבים‪ .‬ומשהתפלל נאסר‬ ‫האם נשות האורחים רשאיות להדליק נרות לאחר שהמניין כבר קיבל שבת‪ ,‬כל עוד לא‬ ‫במלאכה‪ ,‬שהרי קיבל עליו שבת באותה שעה‪.‬‬ ‫שקעה החמה?‬ ‫בבית יוסף (או”ח סי’ רסג) הביא מדברי הרא”ש (שבת פ”ב סימן כד)‪ ,‬שקבלת שבת תלויה בתפילת‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ערבית‪ ,‬וכן היה המנהג‪ :‬כשהחזן אומר ‘ברכו’‪ ,‬הכל פורשים ממלאכה‪ .‬עוד כתב ללמוד מדברי‬ ‫א‪ .‬קבלת שבת מבעוד יום וזמנה‬ ‫הטור‪ ,‬שאף אם הציבור טרם התפלל‪ ,‬יחיד שהקדים להתפלל של שבת מבעוד יום נאסר‬ ‫במסכת ברכות (כז‪ ).‬מובא על רב ש’איקלע לבי גניבא‪ ,‬וצלי של שבת בערב שבת’‪ .‬ופירש‬ ‫במלאכה‪ .‬ואפילו יאמר שלא התכוון לקבל שבת‪ ,‬אין דבריו מועילים‪‘ ,‬כיון שהזכיר קדושת‬ ‫רש”י (ד”ה של שבת) שקיבל עליו שבת מבעוד יום‪ .‬הרי שאדם רשאי לקבל עליו שבת בעוד היום‬ ‫היום בתפילה אי אפשר לעשותו חול’ (וכ”פ בשו”ע שם סעי’ יא)‪ .‬נמצא שתפילת ערבית המוקדמת‬ ‫גדול ולהתפלל תפילת ערבית של שבת‪.‬‬ ‫אינה רק תפילה הנאמרת קודם הלילה‪ ,‬אלא של ידי התפילה חל על המתפלל קדושת שבת‬ ‫רבנו יונה (רי”ף שם יח‪ ):‬ביאר שהדברים אמורים דווקא מפלג המנחה ואילך‪ ,‬שמאותה שעה‬ ‫ואיסור עשיית מלאכה‪.‬‬ ‫יכול אדם לקבל שבת בתפילתו‪ .‬אך קודם פלג המנחה אין קבלת השבת חלה‪ .‬עוד כתב‪,‬‬ ‫המשך בעמ' ג'‬ ‫כשסיפר לאחר מכן בבית הכנסת לחבריו על‬ ‫והרוצה לחוש לדבריהם יקרא לחברו 'אברהם'‪.2‬‬ ‫מה שאירע‪ ,‬העיר לו אחד מהם‪' :‬וכי אפשר‬ ‫ומי שנקרא שמו מלכתחילה 'אברם' כשם בפני‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫לתקן כך טלית־קטן כשהציציות כבר קשורות‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א‬ ‫עצמו‪ ,‬אין בדבר חשש‪.3‬‬ ‫בה? הרי לאחר שנקרעה הכתף נפסלה‬ ‫הטלית‪ ,‬וכשתפרו אותה חזרה נמצאו הציציות‬ ‫מתכשרות מאליהן‪ ,‬ויש בזה משום 'תעשה ולא‬ ‫כתף טלית‪-‬קטן שנקרעה‬ ‫כינוי אברהם בשם אברם‬ ‫מן העשוי'!' יצחקי מיהר להסיר את הטלית־‬ ‫יצחקי חזר לצימר לאחר שיצא עם כמה‬ ‫במקום העבודה יש לנו חבר ששמו אברהם‪,‬‬ ‫קטן ופנה לשאול‪ :‬האם אכן היה צורך להתיר‬ ‫מחבריו לטבול במעיינות שבסביבה‪ ,‬והראה‬ ‫וכולם מכנים אותו 'אברם'‪ .‬לאחרונה העיר אחד‬ ‫תחילה את הציציות ורק לאחר תפירת הבגד‬ ‫לאמו את הטלית־קטן שלו כשאחת מכתפיה‬ ‫העובדים שחז"ל )ברכות יג‪ (.‬אמרו‪' :‬כל הקורא‬ ‫לקושרן מחדש‪ ,‬או שמא מאחר שרק כתף אחת‬ ‫קרועה לגמרי‪ .‬התברר שבאחד המקומות‬ ‫לאברהם אברם עובר בעשה'‪ .‬האם עלינו‬ ‫נקרעה והטלית נשארה מחוברת בשלמותה על‬ ‫נתפסה הטלית־קטן בענף של עץ‪ ,‬וכאשר‬ ‫להפסיק לכנותו כך‪ ,‬או שהאיסור נאמר רק על‬ ‫ידי הכתף השנייה‪ ,‬לא נתבטל ממנה כלל שם‬ ‫משך אותה נקרעה הכתף במקום התפר‪ .‬אמו‬ ‫אברהם אבינו?‬ ‫בגד החייב בציצית‪ ,‬וממילא אין בתפירת הקרע‬ ‫ראתה שהקרע פשוט לתיקון‪ ,‬הוציאה חוט‬ ‫ת‪ .‬בעיקר הדבר שאמרו חז"ל על מי שקורא אברם‬ ‫כל חשש של 'תעשה ולא מן העשוי'?‬ ‫ומחט ותפרה את הכתף בחזרה‪' .‬כשנחזור‬ ‫על אברהם אבינו‪ ,‬נחלקו הפוסקים בגדר האיסור‪.1‬‬ ‫ת‪ .‬הטלית־קטן כשרה‪ .‬מותר לתפור את הכתף‬ ‫לאלעד'‪ ,‬אמרה לו‪' ,‬אתפור לך את זה בצורה‬ ‫כינוי הנאמר בדרך חיבה על חבר‪ ,‬כשאין הכוונה‬ ‫הקרועה כשהציציות נשארות במקומן‪ ,‬ואין צורך‬ ‫מקצועית בחוט לבן ובמכונת תפירה'‪ .‬יצחקי‬ ‫לאברהם אבינו‪ ,‬מותר‪ .‬אמנם יש חששו לאסור‬ ‫המשך בעמ' ב'‬ ‫להתירן ולהטילן מחדש‪.4‬‬ ‫לבש את הטלית־קטן והמשיך בדרכו‪ .‬אולם‬ ‫גם על אדם הנקרא על שמו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫אברהם אבינו לבין שם שניתן מסיבה אחרת‪.‬‬ ‫נקרא על שם אברהם אבינו‪ ,‬ולכן כותבים‬ ‫שהאריך לבאר זה[‪ ,‬והלכה כחכמים שהדבר‬ ‫‪ 1‬בגמרא )ברכות יג‪ :(.‬תני בר קפרא כל הקורא‬ ‫‪ 4‬יסוד איסור 'תעשה ולא מן העשוי' הוא‬ ‫את שמו בה"א‪ .‬ובשו"ת מנחת יצחק )שם ד"ה‬ ‫מותר‪ .‬וכן נקט להלכה בשו"ת מהרי"ל דיסקין‬ ‫לאברהם אברם עובר בעשה‪ ,‬שנאמר 'והיה‬ ‫כאשר בשעה שהציציות מונחות בבגד עדיין‬ ‫והנראה לענ"ד( האריך מדברי הפוסקים כי‬ ‫)קו"א סי' ה אות יט( מטעם אחר דרק בפניו‬ ‫שמך אברהם'‪ .‬רבי אליעזר אומר עובר בלאו‪,‬‬ ‫אין לפנינו בגד החייב בציצית‪ ,‬ולאחר מכן‬ ‫בוודאי אין איסור במנהג שמקצרים את השם‬ ‫היה אסור ולא אחר מיתה‪ .‬ודבריו צ"ב מדברי‬ ‫שנאמר 'ולא יקרא עוד ]את[ שמך אברם'‪.‬‬ ‫נעשה הבגד חייב מאליו בלי שנעשה מעשה‬ ‫אברהם לאברם או מכנים 'אברמיל'‪ ,‬וכתב‬ ‫הגמרא שהקשו מהפסוק )נחמיה ט‪ ,‬ז( 'אתה‬ ‫ובמהרש"א )ח"א שם( נשאר בצ"ע למה השמיטו‬ ‫חדש בציציות‪ .‬וכגון המבואר בגמרא )מנחות‬ ‫'מה שמקצרין השם‪ ,‬או קורין לגעגועים‪ ,‬בזה‬ ‫הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם' ופסוק‬ ‫הפוסקים דין זה שיש בו לאו ועשה‪ ,‬ואפילו לא‬ ‫מ‪ (:‬ובשולחן ערוך )או"ח סי' י ס"ה(‪ ,‬במי שהיו‬ ‫מכוונים רק לבניהם בעצמם'‪ ,‬וכתב להיתר אף‬ ‫זה נאמר אחר פטירתו של אברהם‪ .‬ובמהר"ץ‬ ‫היה רק אסמכתא בעלמא היה להם להזכירו‪.‬‬ ‫לבגדו שלוש כנפות והטיל בהן שלוש ציציות‪,‬‬ ‫כשעיקר השם ניתן על שם אברהם אבינו‪.‬‬ ‫חיות ובנימוקי הגרי"ב )שם( כתבו ג"כ שאין‬ ‫אכן המג"א )אור"ח סי' קנו סק"ב( במניין ההלכות‬ ‫ולאחר מכן עשה לו כנף רביעית‪ ,‬שהציציות‬ ‫כמו שמצינו בגמרא את השם 'אברם‬ ‫‪3‬‬ ‫איסור בדבר מטעם אחר‪ ,‬דאין למדין מקודם‬ ‫שנשמטו מהשו"ע‪ ,‬מנה איסור זה כלאו ועשה‪.‬‬ ‫הראשונות פסולות משום 'תעשה ולא מן‬ ‫חוזאה' גיטין )נ‪ .(.‬בבית שמואל )שמות אנשים‬ ‫מתן תורה לאיסור מה שלא נשנה שוב לאחר‬ ‫והפרי מגדים בספרו ראש יוסף )שם( הסתפק‬ ‫העשוי'‪ .‬לכן בנידון שלפנינו השאלה היא האם‬ ‫אות א‪ ,‬ערך אברהם( הביא בשם המהרש"ל‬ ‫מתן תורה‪ .‬ובמשנ"ב )סי' קנו סק"ד( שהעתיק‬ ‫האם הוא לאו ועשה או רק אסמכתא בעלמא‪,‬‬ ‫בשעת הקריעה פקע מן הבגד חיוב הציצית‪,‬‬ ‫שנותנים את השם אברם מסיבה מיוחדת‪ ,‬כגון‬ ‫הרבה הלכות מדברי המג"א‪ ,‬לא העתיק דין‬ ‫אך הסכים לדינא שיש בזה איסור‪ ,‬ובספרו פרי‬ ‫שאז כאשר מתקנים אותו חוזרות הציציות‬ ‫כשרוצים לקרוא לילד על שם סבו שנפטר‬ ‫זה‪ ,‬והעיר כן בשו"ת מנחת יצחק )ח"ד סי' ל(‪.‬‬ ‫מגדים )א"א שם( הכריע בשם הפר"ח )סימן סז(‬ ‫להכשרן מאליהן‪ ,‬או שהטלית נשארה כל‬ ‫ושמו אברהם‪ ,‬בעוד הסב השני ששמו אברהם‬ ‫‪ 2‬בכף החיים )שם אות יד( הביא בשם דברי‬ ‫שיש בזה רק איסור דרבנן‪ ,‬וכ"כ הבאר שבע‪,‬‬ ‫העת בגד החייב בציצית‪ ,‬והתפירה אינה אלא‬ ‫עודנו חי‪ .‬ומהר"ץ חיות )גיטין נ‪ (.‬כתב שאפשר‬ ‫מנחם שהאיסור נאמר באברהם אבינו בלבד‪.‬‬ ‫וכתב שעל כן הדבר נשמט מספרי הפוסקים‪,‬‬ ‫תיקון קרע בבגד שכבר היה ונשאר חייב‪.‬‬ ‫שגם החכם הנזכר בגמרא נקרא אברם מסיבה‬ ‫אולם השדי חמד )מערכת כ כלל פג( הביא‬ ‫וזה תמוה כמו שתמה המהרש"א שגם אם‬ ‫יסוד זה מפורש גם בדברי המשנה ברורה )סי'‬ ‫מיוחדת‪ ,‬והשיג על הצעת סדר הדורות להגיה‬ ‫בשם אורות אלים לחוש גם בשאר בני אדם‪,‬‬ ‫הוא איסור בעלמא היה להם להזכירו‪ .‬מאידך‪,‬‬ ‫טו סק"ו(‪ ,‬שכתב שאם מחמת הקריעה נעשה‬ ‫'אבימי חוזאה'‪ .‬וראה מנחת יצחק )שם‪ ,‬ד"ה‬ ‫וצידד כדבריו‪ .‬ודקדק כן מדברי הפוסקים‬ ‫הצל"ח )ברכות שם( חלק על המג"א‪ ,‬וביאר שיש‬ ‫הבגד בעל שלוש כנפות ונפטר מציצית‪ ,‬צריך‬ ‫והנראה לענ"ד(‪ ,‬שחילק בין קריאה על שם‬ ‫בדיני שמות גיטין‪ ,‬שסתם אדם ששמו אברהם‬ ‫מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בעניין זה ]עיי"ש‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫א‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'‬ ‫הצעת שידוך בשבת וקבלת דמי השדכנות‬ ‫ומפרכס‪ ,‬בני הבית נגעלים ממראהו ואינם‬ ‫שומע ברחוב את הציבור עונים קדושה‬ ‫רוצים שיישאר במטבח‪ .‬האם מותר להרים‬ ‫אני עוסק בשדכנות‪ ,‬ולעיתים עולים בדעתי‬ ‫הבוקר בדרכי לעבודה דיברתי עם חבר‬ ‫את המלכודת עם העכבר בעודו חי ולהעבירה‬ ‫בפלאפון על עניין מאוד חשוב‪ .‬תוך כדי‬ ‫בשבת רעיונות לשידוכים‪ .‬האם מותר‬ ‫לפח האשפה‪ ,‬או שרק לאחר שימות יהיה‬ ‫ההליכה עברתי ליד בית הכנסת ושמעתי‬ ‫לי להציעם לצדדים כבר בשבת? ואם‬ ‫הצעתי שידוך בשבת‪ ,‬ואחרי שבת המשיכו‬ ‫מותר לפנותו משום 'גרף של רעי'?‬ ‫את הקהל אומרים קדושה‪ .‬האם אני מחויב‬ ‫המשפחות בעצמן והשידוך נגמר בלא‬ ‫ת‪ .‬כשהעכבר מאוס על בני הבית ונמצא במקום‬ ‫לעצור את השיחה ולענות עמהם או שכיון‬ ‫סיוע נוסף מצידי‪ ,‬האם מותר לי לקבל דמי‬ ‫שיושבים או עוברים בו‪ ,‬מותר לפנות את‬ ‫שכבר אמרתי היום קדושה איני מחוייב‬ ‫שדכנות בעד התועלת שהגיעה רק לאחר‬ ‫המלכודת עם העכבר גם בעודו חי‪ ,‬ואין צורך‬ ‫לעצור ולענות?‬ ‫השבת‪ ,‬או שהדבר נחשב 'שכר שבת'?‬ ‫להמתין למיתתו‪ .6‬אולם כשהמלכודת מונחת‬ ‫ת‪ .‬יפסיק את השיחה ויאמר קדושה עם הקהל‪.5‬‬ ‫ת‪ .‬מותר להציע שידוך בשבת ולדבר עם‬ ‫במקום שאינו מפריע כלל‪ ,‬אין להתיר את‬ ‫הצדדים בעניינו‪ ,‬משום שזהו צורך מצוה‪.‬‬ ‫פינויה משום 'גרף של רעי'‪ ,‬ואף מיתת העכבר‬ ‫פינוי מלכודת עם עכבר חי בשבת‬ ‫אולם אין לקצוב בשבת את דמי השדכנות‪.10‬‬ ‫אינה מתירה זאת‪.7‬‬ ‫לפני שבת הנחנו מלכודת עכברים‪ ,‬העשויה‬ ‫אם כל הפעולה הייתה הצעת השידוך בשבת‪,‬‬ ‫ודוקא כשהעכבר לכוד לגמרי‪ ,‬והפינוי אינו‬ ‫מגש פלסטיק שעליו דבק חזק ומעט אוכל‬ ‫והמשפחות המשיכו בעצמן בחול הרי זה‬ ‫מוסיף צידה‪ .8‬יש להעביר את המלכודת‬ ‫לפיתיון‪ .‬בשבת‬ ‫נחשב לשכר שבת‪ ,11‬אמנם כתבו הפוסקים‬ ‫בעדינות למקום שאינו מפריע‪ .‬אין להשליכה‬ ‫נלכד בה עכבר‪,‬‬ ‫להקל משום שזהו דבר מצווה‪ ,‬אך אין רואים‬ ‫לפח באופן שיחבול בעכבר או ימיתנו‪ ,‬לקפל‬ ‫דבוק‬ ‫והוא‬ ‫בשכר זה סימן ברכה‪ .12‬לכתחילה נכון שימשיך‬ ‫עליו את המגש או לסוגרו בשקית אטומה‪ .‬היתר‬ ‫ואינו‬ ‫היטב‬ ‫לטפל בשידוך גם בימות החול ולקבל שכר‬ ‫הפינוי אינו מתיר להחיש את מיתתו‪ ,‬וכן אינו‬ ‫יכול להיחלץ‪,‬‬ ‫אחד בעד הטיפול כולו‪ ,‬באופן זה מותר לקבל‬ ‫מתיר הוצאה לרשות שאסור להוציא אליה‪.9‬‬ ‫אך עדיין חי‬ ‫המשך בעמ' ד'‬ ‫ויש להקפיד שהדרך והמקום יהיו מותרים‬ ‫עכבר מת‪ ,‬וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה‬ ‫)ס"ב( וז"ל‪' :‬מי שאמר קדושה בבית הכנסת‬ ‫להתיר את כל הציציות ולהטילן מחדש‬ ‫בטלטול‪ ,‬כמבואר בשו"ע )סי' שמו ס"א(‪.‬‬ ‫)פכ"ה ס"ח( לגבי פינוי עכבר מת‪ .‬אולם‬ ‫אחר‪ ,‬ובא לבית הכנסת אחרת ומצא ציבור‬ ‫לאחר שיחזור להיות בעל ארבע כנפות‪,‬‬ ‫‪ 10‬בשו"ע )או"ח סי' שו ס"ו( כתב שמותר‬ ‫אין הבדל בין שרץ חי למת‪ ,‬וההיתר תלוי‬ ‫עונין קדושה‪ ,‬יענה עמהן‪ ,‬שאין הקדושה‬ ‫משום 'תעשה ולא מן העשוי'‪ .‬אבל כל זמן‬ ‫לשדך בשבת‪ ,‬ובמשנה ברורה )שם סקכ"ה(‬ ‫במאיסותו במקום שבו הוא נמצא‪ ,‬שהרי‬ ‫כמו התפילה שנאמר עליה כיון שאמרה‬ ‫שהבגד לא יצא מחיובו‪ ,‬אין התפירה פוסלת‬ ‫ביאר ש'חפציך אסורין‪ ,‬חפצי שמים מותרין'‪.‬‬ ‫כעת כבר אין חשש של צידה‪ .‬וכן כתב במקור‬ ‫פעם אחת יצא ידי חובתו‪ ,‬שהרי אנו אומרים‬ ‫את הציציות‪ .‬בביאור הלכה )סימן טז ד"ה ואז(‬ ‫ההיתר הוא אפילו במי שמתעסק כן לצורך‬ ‫חיים )להחוות יאיר סי' שח סל"ד( כתב שמותר‬ ‫נקדש כמו שמקדישין אותו למעלה‪ ,‬ולמעלה‬ ‫דן בצורת טלית־קטן שהחלק הקדמי והחלק‬ ‫פרנסתו‪ ,‬אולם לא יפסוק את סכום הכסף‬ ‫לטלטל עכבר חי עם המלכודת שבה הוא‬ ‫מקדישין אותו בכל עת כתות כתות מלאכי‬ ‫האחורי שלה מחוברים בצד אחד‪ ,‬ואילו‬ ‫שרוצה עבור שכר טרחתו‪ ,‬כמ"ש בשו"ע )שם(‬ ‫נמצא ולהוציאו וליתנו לפני החתול‪ .‬וכן פסק‬ ‫השרת‪ ,‬לפיכך כל עת שישמע שמקדישים‬ ‫בצד השני אינם תפורים זה לזה בקביעות‬ ‫שאסור לשכור שדכן ולהזכיר לו סכום מעות‪,‬‬ ‫הגרי"ש אלישיב )שלמי יהודה פ"י ס"י הערה לג(‬ ‫אותו למטה כת אחת שהם עשרה יחבר‬ ‫אלא מתחברים בשעת הלבישה באמצעות‬ ‫ולכן היתר הדיבור בענייני השידוך אינו מתיר‬ ‫שהוא הדין אם העכבר חי שמותר להוציאו‬ ‫עצמו עמהן'‪ ,‬וכן כתב בעטרת צבי )סק"ה(‪.‬‬ ‫קרסים‪ ,‬וכתב שהחיבור שבצד האחד מועיל‬ ‫לקצוב את שכר השדכן בשבת )שמירת שבת‬ ‫מפני שהוא מאוס לדרים שם‪.‬‬ ‫וראה באגרות משה )ח"ג סי' פט( שביאר שכיון‬ ‫לצרף את שני החלקים לעניין שייחשב הבגד‬ ‫כהלכתה פכ"ט סנ"ו(‪ .‬ובקצות השולחן )סי' קז‬ ‫‪ 7‬בשו"ע )סי' שח סל"ד( הותר הפינוי דווקא‬ ‫שהציבור מקדשים את השם איך יוציא את‬ ‫בעל ארבע כנפות‪ ,‬ואף דן אם הוא מועיל‬ ‫הערה יד( כתב להתיר לדבר בשבת גם על‬ ‫ממקום שיושבים בו‪ ,‬ולא מחצר שאינו דר‬ ‫עצמו מהציבור‪ ,‬ועוד שכיון שעיקר מצות‬ ‫לצרפם גם לעניין שיעור הבגד‪ .‬ומכאן כתב‬ ‫הנדוניא שכל אחד נותן‪ ,‬הגם שלשכור מלמד‬ ‫בה‪ .‬ובמשנה ברורה )שם ס"ק קלא‪ ,‬קלג( ביאר‬ ‫קדושה הוא לענות קדוש כשיש ציבור‬ ‫החזון איש )או"ח סימן ג ס"ק יט ד"ה ובמ"ב(‪:‬‬ ‫וכדומה אסרו להזכיר סכום מעות‪ ,‬זהו משום‬ ‫שגם מקום דריסת הרגל בכלל ההיתר‪ ,‬ואילו‬ ‫שמקדשים את השם‪ ,‬נמצא שאפילו אם כבר‬ ‫'אם נקרע כל הכתף יתפור ואין בו משום‬ ‫שהמעות הם שכר העבודה והוא כמקח‬ ‫חצר אחורית או אשפה שבחצר אינן בכלל‬ ‫ענה פעם אחת חייב לענות עימם‪ .‬אמנם כל‬ ‫תעשה ולא מן העשוי'‪ .‬והובאו דבריו בשונה‬ ‫וממכר‪ ,‬אבל בנדוניה המעות הם 'מתנה' ולא‬ ‫זה‪ .‬אמנם בכל מקום שהדבר מפריע לבני‬ ‫זה רק במי שבא לתוך בית הכנסת ושומע את‬ ‫הלכות )סימן טז(‪ .‬ומבואר שאפילו אם אחת‬ ‫דמי כלל למקח וממכר‪ .‬ובכף החיים )ס' שו‬ ‫הבית‪ ,‬מותר לפנותו כגרף של רעי‪.‬‬ ‫הציבור עונים קדושה‪ ,‬אך כאשר נמצא מחוץ‬ ‫הכתפיים נקרעה לגמרי‪ ,‬אין הדבר הופך את‬ ‫סק"ג( כתב להיזהר בזה היכא דאפשר‪ .‬וראה‬ ‫‪ 8‬ברמ"א )סי' שטז ס"ה( הותר לנעול במנעול‬ ‫לבית הכנסת כתב השו"ע )או"ח סי' נה ס"כ( 'היו‬ ‫הטלית־קטן לבגד שנפטר מן הציצית באופן‬ ‫עוד בשמירת שבת כהלכתה )שם( שכתב שלא‬ ‫פתח שכבר סגור בפני הצבי‪ ,‬ובמשנה ברורה‬ ‫עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה‬ ‫שתפירתו תגרום לפסול 'תעשה ולא מן‬ ‫ידבר בענייני ממונות הנוגעים לעצם השידוך‬ ‫)שם ס"ק כג( ביאר שהנעילה אינה צידה‬ ‫אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות'‪ ,‬ומשמע‬ ‫העשוי'‪ .‬החלק הקדמי והחלק האחורי עדיין‬ ‫או על התחייבויות שנוטלים עליהם הצדדים‪,‬‬ ‫חדשה אלא שמירה על מה שכבר ניצוד‪.‬‬ ‫מלשונו שכתב 'יכול לענות עמהם' שאין זה‬ ‫מחוברים זה לזה בכתף השנייה‪ ,‬והטלית‬ ‫אבל מותר לדבר על דברים הנלווים לשידוך‬ ‫לפי זה‪ ,‬כשעכבר דבוק לגמרי ואינו יכול‬ ‫חובה מעיקר הדין‪ ,‬כיון שעיקר החיוב לענות‬ ‫נשארת יחידה אחת שעליה ארבע הכנפות‬ ‫כגון על מקום מגורים או מקום לימודים‪.‬‬ ‫להשתחרר‪ ,‬עצם הרמת המגש והעברתו‬ ‫עם הציבור אינו אלא כאשר נמצא בתוך בית‬ ‫המקוריות‪ .‬כל האמור הוא כאשר כתף אחת‬ ‫‪ 11‬בשו"ע )סי' שו ס"ד( ובמשנה ברורה )שם‬ ‫כמות שהוא אינה צידה נוספת‪ .‬אולם אין די‬ ‫הכנסת ממש ולא כשעומד בחוץ‪ .‬וכן נקט‬ ‫בלבד נקרעה‪ ,‬ואילו הכתף השנייה נשארה‬ ‫סקט"ו‪ ,‬י"ט( מבואר שאיסור שכר שבת חל גם‬ ‫בכך להתיר את הטלטול‪ ,‬שהרי בשו"ע )סי'‬ ‫הגרש"ז אויערבאך )הליכות שלמה פ"ט הערה‬ ‫מחוברת‪ ,‬אולם אם נקרעו שתי הכתפיים‬ ‫כשהשכר משולם לאחר השבת‪.‬‬ ‫שח סל"ט( נאסר טלטול בעלי חיים‪ ,‬ואף הסל‬ ‫ח( שהעובר ברחוב ושומע שאומרים קדושה‬ ‫לגמרי‪ ,‬באופן שהחלק הקדמי והחלק האחורי‬ ‫‪ 12‬בשו"ע )סי' שו ס"ה( הביא מחלוקת‬ ‫שהאפרוחים עומדים עליו אסור בטלטול‬ ‫בבית הכנסת אינו חייב לענות‪ ,‬והוסיף שאף‬ ‫נפרדו זה מזה לשני חלקים נפרדים‪ ,‬אם יש‬ ‫בנטילת שכר חזנות לשבת‪ ,‬ובמשנה ברורה‬ ‫בעודם עליו‪ .‬ובמשנה ברורה )שם ס"ק קמו(‬ ‫על פי כן טוב שיענה אם לא שהוא עוסק‬ ‫בשני החלקים שיעור עיטוף מבואר בשו"ע‬ ‫)שם סקכ"ג‪ ,‬כ"ד( ביאר שהמקילים סוברים‬ ‫נתבאר שאיסור המוקצה קיים גם כשאין עוד‬ ‫בתורה‪ .‬וכן הביא בשו"ת רבבות אפרים )ח"א‬ ‫)או"ח סי' טו ס"ג( שיכול לתופרם מחדש‪ ,‬ואין‬ ‫שלא גזרו שכר שבת במקום מצוה‪ ,‬והביא‬ ‫חשש צידה‪ .‬וכן כתב המשנה ברורה )סי' שטז‬ ‫סי' פט( מהגרי"ש אלישיב שאין חיוב לענות‬ ‫בזה משום 'תעשה ולא מן העשוי'‪ ,‬אמנם‬ ‫שנהגו להקל‪ ,‬אך אין רואים בשכר זה סימן‬ ‫ס"ק כה( לגבי ציפור שכבר נצודה תחת כסותו‪.‬‬ ‫קדושה כאשר הולך ברחוב ושומע את‬ ‫המשנה ברורה )סק"ט( כתב שלכתחילה ראוי‬ ‫ברכה‪ .‬והגרי"ש אלישיב )תל תלפיות קובץ‬ ‫נמצא שאין להתיר מפני שאוחז בפלסטיק‬ ‫הציבור אומרים קדושה‪ ,‬אך ציין שם לשו"ת‬ ‫לחוש לדעת הט"ז )סק"ג( והדרך החיים )סי' י‬ ‫ס"ג עמ' ח( פסק שמותר לשדכן לקבל דמי‬ ‫ולא בעכבר‪ ,‬אלא ההיתר בנידוננו הוא סילוק‬ ‫האלף לך שלמה )או"ח סי' מד( שנראה שסובר‬ ‫סק"ב( הסוברים שאף באופן זה צריך להסיר‬ ‫שדכנות שהציע בשבת משום שהוא דבר‬ ‫הגרף‪.‬‬ ‫שיש חיוב לענות‪ .‬וכן הביא בשו"ת ציץ‬ ‫את חוטי הציצית מאחד החלקים וכך יתפרנו‪,‬‬ ‫מצוה‪ ,‬אבל עדיף שיתנו לו בתורת מתנה‪.‬‬ ‫‪ 9‬ברמב"ם )הלכות שבת פי"א ה"א( נתבאר‬ ‫אליעזר )חי"א סי' ג( משו"ת נשמת כל חי )ח"א‬ ‫ואחר התפירה יטיל בו הציצית מחדש‪ .‬אך‬ ‫בחשוקי חמד )שבת קכ‪ (.‬דן אם בדמי תיווך‬ ‫שנטילת נשמה בבעל חי היא מלאכה‪ ,‬גם‬ ‫סי' ד(‪ ,‬וכן הביא בספר אשי ישראל )פכ"ד הערה‬ ‫כאשר אין בכל חלק שיעור עיטוף מבואר‬ ‫ושדכנות שהחיוב הוא מדין 'נהנה' כמו‬ ‫בהכאה או בחניקה ולא רק בשחיטה‪ .‬ואף‬ ‫סב( שהגר"ח קנייבסקי כתב לו בשם החזו"א‬ ‫במשנה ברורה )שם סק"ח( שצריך להתיר את‬ ‫שכתב הגר"א )חו"מ סי' פז ס"ק קיז(‪ ,‬האם‬ ‫כשאין צורך בגופו של בעל החיים אין בכך‬ ‫שחייב לענות לקדושה כאשר שומע מניין‬ ‫כל חוטי הציצית קודם התפירה‪ ,‬כיון שכבר‬ ‫יכול ליטול שכר משום שההנאה נוצרה רק‬ ‫היתר‪ ,‬כמבואר בשו"ע )סי' שטז ס"ט( שאפילו‬ ‫אחר שאומרים קדושה אפילו כאשר הולך‬ ‫נתבטל מהבגד חובת ציצית‪ .‬ואם בחלק אחד‬ ‫בגמר הדבר בחול‪ ,‬וא"כ יתכן לומר דמאחר‬ ‫בפרעוש שעל בשרו ועוקצו‪ ,‬שהותר לסלקו‬ ‫ברחוב‪ .‬וכן כתב בשו"ת קנה בושם )ח"ג סי'‬ ‫יש שיעור עיטוף ובחלק השני לא‪ ,‬יסיר את‬ ‫ושמעון נהנה רק בימות החול כשהמקח‬ ‫מחמת הצער‪ ,‬אסור להורגו‪ .‬ובמשנה ברורה‬ ‫ד(‪ ,‬והוסיף שמה שכתב הרשב"א שמותר לו‬ ‫הציציות רק מהחלק שאין בו שיעור עיטוף‪.‬‬ ‫נגמר‪ ,‬ואילו לא היתה המכירה יוצאת לפועל‬ ‫)שם ס"ק לח( ביאר משום איסור נטילת‬ ‫לענות וכן מה שכתב השו"ע שיכול לענות‪,‬‬ ‫‪ 5‬הרמ"א )או"ח סי' קכה ס"ב( כתב‪' :‬מי שאמר‬ ‫היה פטור מלשלם‪ ,‬נמצא דמעשה השבת‬ ‫הנשמה‪ .‬הרי שהיתר סילוק דבר המצער את‬ ‫היינו שכיון שמותר לו לענות ממילא יש עליו‬ ‫סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא ציבור‬ ‫בלבד אינו מחייב בתשלום‪ ,‬ולכן אולי אין‬ ‫האדם אינו מתיר ממילא את המתתו‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫חיוב לענות יחד עם הציבור‪ .‬ולפי זה אף‬ ‫עונין קדושה חוזר ועונה עמהם'‪ .‬ומקורו‬ ‫בזה איסור שכר שבת‪] .‬ויש להעיר‪ ,‬כי גם על‬ ‫גם בעכבר שנלכד ואין בידו להיחלץ‪ ,‬אין‬ ‫אם הוא באמצע שיחת טלפון חשובה יש לו‬ ‫משו"ת הרשב"א )ח"א סי' רמט( שכתב שמי‬ ‫הצד שהחיוב מצד 'נהנה'‪ ,‬הלא ההנאה היא‬ ‫להתיר מחמת גרף של רעי פעולה הממיתה‬ ‫להפסיק ולענות קדושה עם הציבור‪.‬‬ ‫שכבר ענה קדושה מותר לו לחזור ולענות עם‬ ‫על 'מסירת המידע'‪ ,‬שעל זה משלמים דמי‬ ‫אותו או מחישה את מיתתו‪ .‬יש להניח את‬ ‫‪ 6‬בגמרא )שבת קכא‪ (:‬מסופר שנמצא עכבר‬ ‫הציבור פעם נוספת‪ ,‬והובאו דבריו בבית יוסף‬ ‫שדכנות‪ ,‬רק שיש תנאי שמתחייב לשלם רק‬ ‫המגש בעדינות‪ ,‬בלי למעוך את העכבר או‬ ‫אצל רב אשי‪ ,‬והורה ליטלו בזנבו ולהוציאו‪.‬‬ ‫)ס"ב(‪ .‬ומלשון הרשב"א לכאורה נראה שאינו‬ ‫כאשר בסוף משתמש עם המידע‪ ,‬אבל סוף‬ ‫לחסום את נשימתו‪ ,‬וההיתר להעבירו לפח‬ ‫מכאן למדה הגמרא שהיתר גרף של רעי אינו‬ ‫מחויב לענות‪ ,‬ורק שכיון שדעת השואל‬ ‫סוף התשלום הוא על מסירת המידע‪ ,‬וזה‬ ‫הוא רק אם צורת ההעברה וההנחה אינן‬ ‫רק בטלטול אגב כלי‪ ,‬אלא אף בסילוק הדבר‬ ‫היתה שאסור לו לענות פעם נוספת‪ ,‬כתב‬ ‫היה בשבת[‪ .‬וצידד להתיר מצד ששדכנות‬ ‫גורמות לכך‪ .‬כשאי אפשר להניחו בפח בדרך‬ ‫המאוס עצמו‪ .‬וכן נפסק בשו"ע )או"ח סי' שח‬ ‫הרשב"א שאין בכך איסור ומותר לו לענות‬ ‫הוי מידי דמצוה‪ ,‬ובתנאי שהמצוה היא טעם‬ ‫זו‪ ,‬יעבירנו למקום אחר שאינו מפריע‪ .‬כמו‬ ‫סל"ד( שמותר לפנות דבר מטונף ממקום‬ ‫עוד פעם‪ ,‬אך אינו מחויב בכך‪ .‬אמנם מלשון‬ ‫מספיק עבור השדכן להציע את השידוך‪ ,‬ורק‬ ‫כן‪ ,‬הפינוי הנידון כאן הוא היתר טלטול‬ ‫שיושבים בו‪ ,‬אפילו בלא כלי‪ .‬אמנם המשנה‬ ‫הרמ"א שכתב 'חוזר ועונה עמהם' משמע‬ ‫מצטרפת לכך כוונת רווח‪ .‬אמנם דעת הט"ז‬ ‫מוקצה ולא היתר הוצאה מרשות לרשות‪,‬‬ ‫ברורה )שם ס"ק קל( הביא את המעשה לעניין‬ ‫שמחויב לחזור ולענות‪ ,‬וכן כתב הלבוש‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ב‬ ‫במנהגי זמננו מקבלים במקומות רבים כבר באמירת ‘מזמור‬ ‫וכבר העיד בעל תרומת הדשן (סימן א) שמנהג קדום היה‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫שיר ליום השבת’‪ ,‬ובמקומות אחרים בסיום ‘לכה דודי’‬ ‫בקהילות שבארצות אירופה להתפלל ערבית ולאכול את‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' א'‬ ‫באמירת ‘בואי בשלום’‪ .‬המשנה ברורה כתב שהדבר תלוי‬ ‫סעודת השבת בעוד היום גדול כל כך‪ ,‬עד שרב העיר וטובי‬ ‫במנהג המקום‪ .‬במקום שנהגו לקבל ב’מזמור שיר’ או ב’בואי‬ ‫הקהל היו יוצאים לאחר הסעודה לטייל על שפת נהר הדונאי‬ ‫כלה’‪ ,‬כבר אז נאסרים במלאכה‪.‬‬ ‫ושבים לבתיהם קודם הלילה‪ .‬הרי שהקושי של ימי הקיץ‬ ‫ועשה דנדרים וכו’‪ ,‬מכל מקום הא רק בקבל עליו נאסר בדין‬ ‫בנידון השאלה‪ ,‬הציבור כבר אמר גם ‘ברכו’ והתפלל‬ ‫הארוכים והמנהג לקבל שבת מוקדם אינם חדשים‪.‬‬ ‫תוספת ולא שייך לחייב את אשתו בקבלתו’‪.‬‬ ‫ערבית‪ .‬לכן אין כל ספק שהמתפללים עצמם קיבלו שבת‪.‬‬ ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (סי’ רסז סעיף ב)‪ ,‬שמפלג המנחה‬ ‫שוב דן מצד קבלת הקהל של הבעל אם זה גורר אחריו‬ ‫השאלה היא אם קבלתם מחייבת גם את מי שלא נכח‬ ‫ואילך ניתן להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית מבעוד יום‪.‬‬ ‫גם את האשה‪ ,‬והיינו שיש שני קהלים באותה העיר‪ ,‬שאם‬ ‫בתפילה‪ .‬ופשוט שאסור לקבוע את הדלקת הנרות רק לפני‬ ‫קודם לכן אין זו הדלקת נר שבת הניכרת לכבוד השבת‪ ,‬ואף‬ ‫יש קהל אחד והוא קיבל שבת כאמור כל העיר נגררת אחריו‪,‬‬ ‫‘ברכו’‪ ,‬אלא יש לקבוע קודם מועד קבלת השבת הנהוגה‬ ‫קבלת השבת המוקדמת אינה נעשית בזמנה‪.‬‬ ‫אך כאשר יש שני מניינים כל קהל קבלת השבת שלו בזמן‬ ‫באותו ציבור‪ ,‬לפני ‘בואי בשלום’ או ‘מזמור שיר ליום השבת’‪.‬‬ ‫פלג המנחה הוא שעה ורבע ‘זמניות’ לפני סוף היום‪.‬‬ ‫שהוא מתפלל‪ ,‬ובזה יצא להסתפק האם האשה תיגרר אחרי‬ ‫בימות הקיץ הארוכים כל שעה זמנית ארוכה יותר‪ ,‬וההפרש‬ ‫הקהל של הבעל‪ ,‬וכתב שהדבר תלוי כי כאשר קבלת הקהל‬ ‫ד‪ .‬ערבית מוקדמת אינה הופכת את היום‬ ‫עשוי להיות שונה במידה ניכרת בין השבתות‪ ,‬ויש לבדוק‬ ‫היא מתוך מצות תוספת שבת או מתוך זהירות שלא לבוא‬ ‫ללילה לכל דין‬ ‫בלוח מדויק את זמן פלג המנחה באותה עיירה ובאותו‬ ‫לידי מכשול‪ ,‬והוא מנהג קבוע‪ ,‬כיון שהוא דבר מצוה ומנהג‬ ‫יש לציין כי תפילת ערבית המוקדמת אינה הופכת את‬ ‫תאריך‪ .‬ומשום כך‪ ,‬אין להסתפק באמירה שהמניין מתחיל‬ ‫קבוע על האשה ללכת במנהגי בעלה‪ ,‬אך אם קבלת השבת‬ ‫הזמן ללילה ממש לכל הדינים‪ .‬בהלכות מילה נפסק (יו”ד סי’‬ ‫‘כשעה לפני השקיעה’‪ ,‬רק יש לבדוק את השעה המדוייקת‬ ‫המוקדמת אינה מנהג קבוע של קדושה רק שבת אחת בחרו‬ ‫רסב סעיף ז)‪‘ :‬אין דבר זה תלוי בתפילה‪ ,‬אם התפללו מבעוד‬ ‫בכל שבת‪.‬‬ ‫להחמיר במצוות תוספת שבת‪ ,‬אין זה 'מנהג'‪ ,‬והאשה אינה‬ ‫יום‪ ,‬לא להקל ולא להחמיר’‪ ,‬אלא יום הלידה וזמן המילה‬ ‫כאמור‪ ,‬גם נשים המבקשות להדליק מוקדם יחד עם קבלת‬ ‫נגררת אחר בעלה ורשאית להמשיך בעשיית מלאכותיה‪.‬‬ ‫נקבעים לפי היום והלילה במציאות‪.‬‬ ‫השבת אינן רשאיות להדליק נר שבת קודם פלג המנחה‪,‬‬ ‫מתוך דבריו שלא דן שהאשה תיגרר אחר הבעל כדרך‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬בהלכות אבלות נפסק (יו”ד סי’ שעה סעיף יא)‪,‬‬ ‫שהרי לא ניתן לקבל שבת קודם פלג המנחה‪ ,‬וגם אין הדבר‬ ‫שבה שאר הקהל נגרר את המתפללים בבית הכנסת‪ ,‬נראה‬ ‫מי שהתפלל ערבית‪ ,‬ועדיין הוא יום‪ ,‬ושמע שמת לו מת‪,‬‬ ‫ניכר שהדליקו את נר השבת לכבוד השבת (שבת כג‪ :‬שו"ע סי'‬ ‫שהיה פשוט לו שרק קהל שהוא ציבור יכול לגרור אחריו את‬ ‫יש מי שאומר שמונה מיום המחרת‪ ,‬ואותו יום אינו עולה‪.‬‬ ‫רסג ס"ד)‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם כאשר מדלקת נרות ומקבלת שבת לאחר‬ ‫המיעוט‪ ,‬אבל הבעל הגם שהוא שורר בביתו אינו ציבור ואינו‬ ‫אלא שכתב בערוך השולחן (שם סעיף יט) שאם הוא עצמו‬ ‫זמן פלג המנחה‪ ,‬יש לדאוג שימשיכו לדלוק עד הזמן שבו‬ ‫גורר אחריו את האשה ובני ביתו‪[ .‬כן משמע טעמו מלשונו‬ ‫לא התפלל‪ ,‬אף שהציבור כבר התפלל‪ ,‬אותו יום עולה לו‪.‬‬ ‫נהנים מאורם בליל שבת ד'שרגא בטיהרא מאי מהני' (חולין‬ ‫שכתב שם‪' :‬והנה כל זה הוא בקבלת הבעל עצמו‪ ,‬אבל‬ ‫נמצא שאין כלל אחד שלפיו 'נעשה לילה' לכל דבר‪ ,‬יש דינים‬ ‫ס‪ .):‬כל הדיון להלן הוא כאשר התפילה וההדלקה נעשו לאחר‬ ‫בקבלת כל הקהל נאסרו כולם אף אם יש מיעוט שלא קבלו‪,‬‬ ‫התלויים במציאות היום והלילה‪ ,‬ויש דינים שבהם קבלתו‬ ‫פלג המנחה‪.‬‬ ‫שהמיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחם']‪ .‬ואמנם בשו"ת 'באר‬ ‫הפרטית או קבלת הציבור קובעת‪ .‬בנידון שלנו אין צורך‬ ‫ויש להזהיר את המתפללים במניין המוקדם‪ ,‬שעליהם‬ ‫משה' (ח"ב סימן טו) ובשו"ת 'חמדת משה' (סימן נג) דנו לחלק‬ ‫לומר שהיום נהפך ללילה‪ .‬די בכך שקדושת שבת ואיסור‬ ‫להיזהר להתפלל מנחה קודם פלג המנחה‪ ,‬כדי שלא להיכנס‬ ‫בין כוחו של ציבור שהמיעוט בטל ונמשך אחריו‪ ,‬לבין קבלת‬ ‫מלאכה חלו מכוח קבלת הציבור בגדר 'תוספת שבת'‪.‬‬ ‫ל'תרתי דסתרי' – להתפלל מנחה לאחר פלג כדעת חכמים‪,‬‬ ‫יחיד שאין בכוחה לחייב אחרים‪ .‬גם בשו"ת מהר"י שטייף‬ ‫ה‪ .‬מתי מיעוט נגרר אחרי הרוב‬ ‫ומיד לאחריה ערבית כדעת רבי יהודה‪ .‬המשנה ברורה (סי'‬ ‫(סימן מב) דייק מלשון השולחן ערוך‪ ,‬שהגרירה נאמרה אחר‬ ‫המגן אברהם (סי’ רסג סקכ”ד) מסייג את דין השולחן ערוך‬ ‫רסז סק"ג) כתב שאין לסמוך על ההקלה להתפלל את שתי‬ ‫הציבור דווקא ולא אחר הבעל‪.‬‬ ‫בשני סייגים חשובים‪ :‬ראשית‪ ,‬אם רוב הקהל כלל לא היה‬ ‫התפילות לאחר פלג אלא בציבור וכשהערבית מתקיימת בבין‬ ‫ז‪ .‬קבלת שבת מוקדמת לצורך נוחות‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬אין המיעוט שנכח שם גורר את הרוב‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫השמשות ובשעת הדחק‪ ,‬ולא כשהוא עדיין ודאי יום‪ .‬כמו‬ ‫ה’אגרות משה’ הוסיף חידוש חשוב הנוגע לענייננו‪.‬‬ ‫בעיר שיש בה כמה בתי כנסת‪ ,‬אין בית כנסת אחד נגרר אחר‬ ‫כן‪ ,‬המתפללים ערבית מבעוד יום חייבים לחזור ולקרוא את‬ ‫לדבריו‪ ,‬ייתכן שההלכה שהמיעוט נגרר אחר הרוב נאמרה‬ ‫קבלת השבת של חברו‪ .‬כל ציבור נחשב חטיבה בפני עצמה‪.‬‬ ‫קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים‪ .‬ובימי ספירת העומר יש‬ ‫דווקא כשהציבור הקדים לקבל שבת לשם קדושת השבת‪,‬‬ ‫וכן פסקו השולחן ערוך הרב (סי’ רסג סעיפים יז–יט)‪ ,‬והמשנה‬ ‫להזכיר לציבור לספור לאחר צאת הכוכבים‪ ,‬שלא יבואו לידי‬ ‫כדי להוסיף מן החול על הקודש או כדי שלא יבואו להתאחר‬ ‫ברורה (סקנ”א)‪.‬‬ ‫שכחה‪.‬‬ ‫במלאכה‪ .‬אולם כשההקדמה נעשית רק מפני שהשקיעה‬ ‫ומכאן שאם במלון שוהים מאה איש‪ ,‬ורק עשרה או‬ ‫עוד הובא בשם הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה תפילה פרק‬ ‫מאוחרת ורוצים לסעוד בזמן המקובל‪ ,‬הוא הסתפק שמא אין‬ ‫חמישה עשר מהם התפללו במניין המוקדם‪ ,‬אין עצם היותו‬ ‫יד הערה ‪ (10‬שלא הייתה דעתו נוחה כל כך מן ההנהגה בכמה‬ ‫בכך כוח לגרור את מי שלא השתתף‪ ,‬אפילו במקום שיש בו‬ ‫‘המניין היחיד’ הופכת אותו לרוב הציבור‪ .‬המתפללים‬ ‫מקומות בארץ ישראל להקדים בקביעות את קבלת השבת‪,‬‬ ‫בית כנסת אחד בלבד‪.‬‬ ‫עצמם קיבלו שבת‪ ,‬אך אין בכוח מיעוט זה לגרור את‬ ‫אף שאין לאוסרה‪ ,‬מפני שאין ראוי שבמקום אחד יהיה לחלק‬ ‫וכן הכריע הגר”מ שטרנבוך ב’תשובות והנהגות’ (ח”ג סימן‬ ‫כל אורחי המלון‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם רוב ציבור המתפללים‬ ‫מן הציבור חול ולחלק אחר שבת‪.‬‬ ‫ושומרי השבת שבמלון השתתף במניין המוקדם‪ ,‬או אם שני‬ ‫פה)‪ ,‬כי כאשר אין בהקדמת הציבור סייג או עניין של מצווה‪,‬‬ ‫ציבורים מגובשים בנפרד במלון‪ ,‬וזהו הציבור המרכזי שאליו‬ ‫ב‪ .‬שלושה אופנים של קבלת שבת‬ ‫אלא רק רצון לאכול מוקדם עם הילדים‪ ,‬האחרים אינם נגררים‬ ‫כדי לברר את הדין יש להבחין בין שלושה אופנים שונים‪:‬‬ ‫אחר המקדימים‪ .‬וכמו כן אין האשה נגררת אחר הבעל כאשר‬ ‫משתייכים אורחי המלון הללו‪ ,‬יש מקום לדין ‘רוב הקהל’‪.‬‬ ‫אם יש בעיירה או במלון מניין נוסף המתפלל מאוחר‬ ‫א‪ .‬קבלת שבת של האשה בהדלקת נרותיה‪ .‬ב‪ .‬קבלת שבת‬ ‫ההקדמה נעשית רק כדי שהמשפחה תאכל בשעה נוחה וכדי‬ ‫של הבעל או של אדם אחר בתפילת ערבית‪ .‬ג‪ .‬קבלת שבת‬ ‫יותר‪ ,‬ומקצת האורחים קבעו את עצמם כחלק מאותו ציבור‪,‬‬ ‫שהילדים יהיו ערים‪ .‬ועוד כתב שהבעל עצמו אינו מעוניין‬ ‫של רוב הציבור‪ ,‬שבכוחה לגרור גם את המיעוט‪.‬‬ ‫אין הם נגררים אחרי המניין המוקדם אפילו שרוב הציבור‬ ‫שהאשה תקדים כל כך את קבלת השבת כמו שהוא מקדים‪,‬‬ ‫א‪ .‬קבלת האשה בהדלקה‪ :‬למנהג האשכנזים‪ ,‬האשה‬ ‫מתפלל במנין המוקדם‪.‬‬ ‫ונראה כוונתו שההשוואה שכשם שמיעוט הציבור נגרר אחר‬ ‫מקבלת עליה שבת בהדלקת הנרות‪ ,‬אלא אם התנתה קודם‬ ‫רובו‪ ,‬כן האשה שהיא טפלה לבעל נגררת אחריו‪ ,‬שייך דווקא‬ ‫ו‪ .‬האם האשה נגררת אחר קבלת בעלה‬ ‫לכן‪ ,‬במקום צורך‪ ,‬שאינה מקבלת שבת בהדלקה‪ .‬אולם‬ ‫בדבר שהבעל עצמו דעתו ניחא ליה שהבית יקבל פני שבת‬ ‫גם במקום שאין קבלת ציבור‪ ,‬נותר לדון אם קבלת הבעל‬ ‫קבלתה הפרטית אינה אוסרת את שאר בני הבית במלאכה‪.‬‬ ‫בשעה מוקדמת‪ ,‬אז כל בני הבית טפילים לו‪ ,‬אך כאשר איהו‬ ‫כשלעצמה מחייבת את אשתו‪ ,‬ומצאנו שנחלקו הפוסקים‬ ‫הרמ”א (סי’ רסג סעיף י) פוסק ששאר בני הבית מותרים עד‬ ‫גופא אינו מעוניין בזה‪ ,‬רק לעצמו הוא מקבל שבת כדי לחזור‬ ‫בדבר זה‪.‬‬ ‫קבלת השבת של הציבור‪ .‬תנאי זה מועיל רק ביחס לקבלת‬ ‫לביתו מבעוד יום בשעה שאינה מאוחרת‪ ,‬מה שייך לומר‬ ‫שיטת המחמירים‪ :‬הפרי מגדים (סי’ רסג משב”ז סק”א) כתב‬ ‫השבת שעל ידי ההדלקה שלה‪ .‬אבל אין בכוחה להתנות שלא‬ ‫ששאר בני הבית טפילים לו לקבל שבת מוקדמת‪.‬‬ ‫שיש ללמוד מדין המיעוט הנגרר אחר הרוב‪ ,‬שגם בני הבית‬ ‫להיגרר אחרי קבלת ציבור‪ ,‬כמו שיתבאר בסמוך שלאחר‬ ‫וכ"כ בבאר משה (שם סי' טז) שכל מה שכתב הפרי מגדים‬ ‫נמשכים אחר תפילת ‘גדול הבית’‪ .‬והחוות יאיר בספרו ‘מקור‬ ‫קבלת שבת של הציבור המיעוט נמשך אחריו ‘על כרחם’‪.‬‬ ‫(שם) שבני הבית נגררים אחר עיקר הבית הוא דווקא באופן‬ ‫חיים’ (סעיף יז) החמיר שאשתו ובניו הסמוכים על שולחנו‬ ‫ב‪ .‬קבלת שבת של יחיד‪ :‬אדם שהקדים והתפלל ערבית של‬ ‫שבעל הבית מקבל על עצמו שבת להרבות במצוות 'תוספת‬ ‫טפלים לבעל הבית ונאסרים עם קבלתו‪.‬‬ ‫שבת מבעוד יום קיבל עליו שבת ונאסר במלאכה‪ ,‬גם אם‬ ‫שבת'‪ ,‬אך כאשר בעל הבית עצמו אינו מקפיד כל השנה על‬ ‫ובשו”ת ‘שבט הלוי’ (ח”ז סימן לה) דן לגבי מנין לקבלת שבת‬ ‫הציבור עדיין לא קיבל שבת‪ .‬כך נפסק בשולחן ערוך (סי’ רסג‬ ‫הקדמת השבת‪ ,‬ורק כדי שלא לאחר הסעודה מקדים להתפלל‬ ‫שהתקיים קבוע בשכונתו ‘זכרון מאיר’‪ ,‬והכריע שהאשה‬ ‫סעיף יא)‪ .‬אולם נחלקו הפוסקים אם קבלת השבת של הבעל‬ ‫מעריב ומקבל בכך שבת‪ ,‬ואדרבה איהו גופא אינו מעוניין‬ ‫נגררת אחר קבלת השבת של בעלה‪ ,‬בין כשאמר ‘ברכו’ ובין‬ ‫מחייבת את אשתו‪ ,‬כפי שיתבאר להלן‪.‬‬ ‫שבני ביתו יקבלו עמו שבת‪ ,‬בזה אין בני הבית טפלים לו‪.‬‬ ‫כשאמר ‘מזמור שיר ליום השבת’‪ .‬לדבריו‪ ,‬גם אם הבעל‬ ‫ג‪ .‬קבלת שבת של הציבור‪ :‬לגבי ציבור נפסק בשולחן ערוך‬ ‫וכתב שכן הורה גם לבתי כנסת שאפילו רוב הקהל מקדימים‬ ‫התפלל במניין קטן ורוב העיר עדיין לא קיבל שבת‪ ,‬בני ביתו‬ ‫(שם סעיף יב)‪‘ :‬אם רוב הקהל קיבלו עליהם שבת‪ ,‬המיעוט‬ ‫להתפלל‪ ,‬אין המיעוט בטל לגביהם כאשר כל טעם הקדמתם‬ ‫נגררים אחריו‪ ,‬ועל האשה להדליק לפני תפילתו‪.‬‬ ‫נמשכים אחריהם על כרחם’‪ .‬כאן אין הדבר תלוי בכוונתו‬ ‫רק מצד נוחות ולא מצד קבלת תוספת שבת‪.‬‬ ‫וכתב זה לשונו‪ :‬ופשוט בעיני כיון שהוא קבלת שבת עפ”י‬ ‫ורצונו של כל יחיד‪ .‬אם קבלת הציבור חלה כדין‪ ,‬גם מי שלא‬ ‫אמנם כתב בתשובות והנהגות (שם) שעליה להדליק קודם‬ ‫הדין‪ ,‬שבני ביתם נגררים אחריהם‪ ,‬והא דאשתו ובני ביתם‬ ‫נכח בבית הכנסת ולא התכוון לקבל שבת נאסר במלאכה‪.‬‬ ‫שהבעל חוזר לביתו‪ ,‬כדי שכאשר יגיע לביתו שכבר חלה עליו‬ ‫נגררים אחריהם הוא בדרגא דהמיעוט נגררים אחרי הרוב‪,‬‬ ‫אף אורח שבא לעיר לאחר שאנשי המקום קיבלו שבת נגרר‬ ‫שבת‪ ,‬הבית יהיה בהנהגה של שבת‪ .‬וכ"כ בשו"ת שלחן הלוי‬ ‫ועדיף מזה דאשתו כגופו ונמשכת אחריו מראיות שאין צריך‬ ‫אחריהם‪ ,‬כפי שמפורש בסעיף שלאחריו‪ .‬ממילא‪ ,‬לכאורה‬ ‫(שבת פרק ו אות ה)‪.‬‬ ‫לעלותם על הכתב ‘וכל איש שורר בביתו’‪ .‬עכ”ל‪ .‬וכן היא‬ ‫אם רוב הציבור במלון קיבל שבת‪ ,‬אין די בכך שהנשים יאמרו‬ ‫ויש לשים לב שאין דבריהם שווים‪ ,‬כי האגרות משה לא דן‬ ‫דעת הגר"ש קמנצקי (קובץ הלכות רבי שמואל קמינצקי שבת עמ'‬ ‫שלא התכוונו לקבל שבת או שהתכוונו להדליק מאוחר יותר‪.‬‬ ‫את האשה כנגררת אחר הבעל כדין מיעוט ציבור הנגרר אחר‬ ‫קעא) שהאשה ובני ביתה נגררים אחר בעלה‪.‬‬ ‫רק השאלה היא אם אכן היה למתפללים דין של רוב הציבור‪.‬‬ ‫הרוב‪ ,‬אלא רק מצד שאם זה מנהג של מצווה אצל הבעל גם‬ ‫שיטת המקילים‪ :‬הגר”מ פיינשטיין בשו”ת ‘אגרות משה’‬ ‫מקורו דין זה במרדכי (סוף פרק במה מדליקין‪ ,‬סימנים רצז–רחצ)‪,‬‬ ‫היא חייבת בו‪ ,‬אך כאשר הבעל נוהג בזה רק מטעמי נוחות‬ ‫(או”ח ח”ג סימן לח) כתב שקבלת שבת היא קבלה פרטית ואין‬ ‫שכתב‪‘ :‬והיכא שרוב הקהל קיבלו עליהם שבת‪ ,‬המיעוט על‬ ‫אינו יכול לחייב בזה גם את האשה‪ ,‬אך בדיני מה שהרוב גורר‬ ‫בכוח אדם לקבל עבור חבירו וגם לא בכוח הבעל לאסור את‬ ‫כרחם נמשכים אחריהם ואסורין במלאכה’‪ .‬וכן הביא בשם‬ ‫אחריו את המיעוט הסתפק האם זה נאמר באופן שהרוב נוהג‬ ‫אשתו‪ ,‬ובדומה למה שאין אדם יכול לחייב את אשתו בנדר‬ ‫ריב”ם‪ ,‬שאם הקהל אמרו ‘ברכו’ בערב שבת‪ ,‬היחיד שלא היה‬ ‫רק מחמת נוחות ולא לצורך מצוה‪ .‬אך התשובות והנהגות‬ ‫שקיבל על עצמו‪.‬‬ ‫בבית הכנסת אינו רשאי לעשות מלאכה‪ ,‬אף שאינו רוצה‬ ‫והבאר משה הסכימו עם הפרי מגדים שהאשה נגררת אחר‬ ‫וזה לשונו‪‘ :‬פשוט שאינה נגררת אחריו‪ ,‬דכמו שאינו יכול‬ ‫לקבל עדיין שבת‪ ,‬ואין גרירת היחיד תלויה בכך ששמע‬ ‫הבעל כדין מיעוט אחר הרוב‪ ,‬אלא שכתבו שאין אומרים כן‬ ‫לחייבה בנדרים שנדר אף שהוא למיגדר מילתא‪ ,‬ואף באמר‬ ‫את ‘ברכו’ או ענה אחריו‪ ,‬אלא בעצם קבלת השבת של רוב‬ ‫באופן שהרוב מקבל רק מטעמי נוחות‪ ,‬ושאין האשה נגררת‬ ‫בפירוש שאף היא תאסר ותתחייב‪ ,‬כמו כן אינו יכול לאוסרה‬ ‫הציבור‪.‬‬ ‫אחר הבעל כאשר הוא עצמו לא מעוניין בכך‪.‬‬ ‫במלאכה בדין תוספת שבת בקבלתו עליו לא רק בסתמא‬ ‫וזה שייך דווקא במקומות שטעם קבלת שבת המוקדמת‬ ‫אלא אף בפירוש שהוא מקבל שבת גם לאסור את אשתו אינו‬ ‫ג‪ .‬זמן קבלת שבת של ציבור‬ ‫בגלל ששבת נכנסת מאוד מאוחר‪ ,‬ולכן מקדימים את התפילה‬ ‫כלום‪ .‬ואף שקבלת שבת אינו מדין נדר‪ ,‬דהא אין על זה לאו‬ ‫בזמן השולחן ערוך הייתה קבלת הציבור באמירת ‘ברכו’‪.‬‬ ‫המשך בעמ' ה'‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ג‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫הלכה למעשה‬ ‫תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'‬ ‫והמים עוברים דרכה בדרכם אל הברז‪ ,‬ובכך‬ ‫בשעה מאוחרת‪ .‬בערב אני מגישה לילדיי‬ ‫את השכר ב'הבלעה'‪.13‬‬ ‫היא מסייעת במניעת הצטברות אבנית‪ .‬כיון‬ ‫גבינות‪ ,‬לבן ושאר מאכלי חלב‪ ,‬ולצידם סלט‬ ‫שהמסנן עשוי ממתכת‪ ,‬הסתפקתי האם‬ ‫ירקות פרווה‪ .‬בשעה זו עדיין לא עברו שש‬ ‫השקיית וקצירת נבטים בשבת‬ ‫יש צורך לפרקו מן הצינור ולהטבילו קודם‬ ‫שעות מאז שאכלתי בשר‪ .‬האם מותר לי‬ ‫השימוש?‬ ‫לשבת עמם ולאכול מן הסלט‪ ,‬כשהוא נקי‬ ‫הכינו אצלי בבית נבטים‪ .‬סדר ההכנה הוא‪:‬‬ ‫לגמרי מחלב‪ ,‬או שיש לחשוש שמא אטעה‬ ‫לוקחים גרעיני אפונה ומשרים אותם לילה‬ ‫ת‪ .‬מסנן אבנית הקבוע בצנרת‪ ,‬שעיקר שימושו‬ ‫בכלי עם מים‪ ,‬לאחר מכן מניחים אותם על‬ ‫הוא כשהוא מחובר אליה והמים עוברים דרכו‬ ‫ואוכל גם מן המאכלים החלביים?‬ ‫רשת או מסננת וכדו' ושופכים עליהם מים‬ ‫בלבד‪ ,‬אינו טעון טבילה‪.19‬‬ ‫ת‪ .‬מותר לאכול מן הסלט הפרווה עם הילדים‪,‬‬ ‫כמה פעמים ביממה‪ .‬המים לא נשארים בכלי‬ ‫אף שעדיין לא עברו שש שעות מאכילת הבשר‪,‬‬ ‫אלא מיד נשפכים החוצה‪ ,‬אך הם מרטיבים‬ ‫מעשר כספים ממתנות בזמן לידה‬ ‫ואין חובה להניח היכר על השולחן כדי להיזהר‬ ‫את הגרעינים וכך הם צומחים‪ .‬בליל שבת‬ ‫לאחר לידת בננו קיבלנו מהביטוח הלאומי‬ ‫ממאכלי החלב‪ ,‬ואין הדין דומה למי שאוכל‬ ‫ראיתי שהנבטים לא צמחו מספיק‪ ,‬האם‬ ‫'מענק לידה'‪ ,‬וכן קיבלנו בסעודת הברית‬ ‫עתה בשר בשולחן שמונחים עליו מאכלי חלב‪.16‬‬ ‫מותר לי לשפוך עליהם מים כדי שיוסיפו‬ ‫מתנות רבות‪ ,‬חלקן במעטפות כסף וחלקן‬ ‫אם רגילה לטעום מן המאכלים תוך כדי הגשתם‬ ‫לצמוח עד הבוקר? וכן האם מותר בשבת‬ ‫חפצים ומוצרים עבור התינוק‪ .‬האם צריך‬ ‫לילדים‪ ,‬יש להיזהר ולעשות סימן שתמנע‬ ‫להוציא את הנבטים מהמסננת שהם מונחים‬ ‫טעימה מתוך הרגל‪ .17‬וכל זה כשהסלט אכן‬ ‫בה ולאכול אותם‪ ,‬או שיש בזה משום מלאכת‬ ‫להפריש מעשר כספים ממענק הלידה‬ ‫פרווה ונקי מחלב‪ ,‬ויש להקפיד שכלי ההגשה‬ ‫'קוצר'?‬ ‫ומכספי הברית? והאם יש לעשר גם את שווי‬ ‫החפצים שקיבלנו במתנה?‬ ‫והאכילה יהיו נקיים ולא יועברו מן המאכלים‬ ‫ת‪ .‬אסור לשפוך מים על הנבטים בשבת‪ ,‬אף‬ ‫ת‪ .‬ממתנות כסף שמקבלים בברית יש להפריש‬ ‫החלביים אל הסלט‪.18‬‬ ‫שהמים ניגרים מיד‪ ,‬משום תולדת זורע‪.14‬‬ ‫בהוצאת הנבטים מן המסננת כדי לאוכלם‪ ,‬יש‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬כדין כל מתנת ממון שנכנסה‬ ‫חיוב טבילה במסנן אבנית המחובר‬ ‫לחוש משום קוצר‪ ,‬ואין להוציאם‪.15‬‬ ‫לרשות המקבל‪ .‬אבל‪ ,‬ממתנות שהן חפצים‪,‬‬ ‫כגון בגדי תינוק‪ ,‬כלי כסף‪ ,‬עגלה וכיוצא בהם‪,‬‬ ‫לצינור‬ ‫המנהג הוא שאין צריך לשום את שוויים‬ ‫לאחרונה רכשתי מסנן אבנית המתחבר‬ ‫אכילת סלט פרווה בשולחן חלבי בתוך‬ ‫ולהפריש עשירית מכסף אחר‪ ,‬אף שיש מן‬ ‫בקביעות לצינור המים‪ .‬מדובר ביחידת‬ ‫שש שעות‬ ‫הפוסקים שהחמירו בזה‪ .20‬לעניין 'מענק לידה'‬ ‫סינון מתכתית המורכבת כחלק מן הצנרת‪,‬‬ ‫את ארוחת הצהריים הבשרית אני אוכלת‬ ‫◄◄‬ ‫בפני עצמו ככלי‪ ,‬או שהמים נאספים בתוכו‬ ‫הגשה נקי‪ ,‬ולא להשתמש בכפית או במזלג‬ ‫הניתנים עליהם‪ .‬והנה בשו"ע )סי' שלו ס"ה(‬ ‫)סי' תקפה סק"ז( שההיתר של צורת מצוה‬ ‫לצורך שתייה ולא רק עוברים דרכו‪ ,‬יש‬ ‫שנדבקו בהם גבינה או לבן‪.‬‬ ‫מבואר לעניין עשבים שעלו על אוזן הכלי‬ ‫הוא במצוה התלויה בשבת עצמה‪.‬‬ ‫להחמיר ולהטבילו בלא ברכה‪.‬‬ ‫‪ 19‬בעניין מסנן אבנית המונח בתוך המיחם‪,‬‬ ‫מלחות הכלי‪ ,‬שהם חשובים כמחוברים‬ ‫‪ 13‬שו"ע )סי' שו ס"ד(‪ ,‬משנה ברורה )שם‬ ‫‪ 20‬בספר היראה לרבינו יונה )דיני צדקה‬ ‫העלינו שמאחר שעיקר ייעודו אינו לתיקון‬ ‫לקרקע והתולשן חייב‪ .‬וביאר המשנה‬ ‫סקכ"א( וביאור הלכה )שם ד"ה נותן לו(‪ ,‬בדין‬ ‫ומעשר( כתב וז"ל 'ובמעשרות אל תרפה ידיך‬ ‫המים אלא להגן על המיחם מפני הצטברות‬ ‫ברורה )ס"ק לה( שחיובו משום עוקר דבר‬ ‫הבלעת שכר שבת בשכר עבודה בחול‪.‬‬ ‫מליטלה כראוי‪ ,‬כיצד מכל דבר שמשתכר‪,‬‬ ‫האבנית‪ ,‬נמצא שאינו בכלל 'כלי סעודה'‬ ‫מגידולו שהוא תולדת קוצר‪ .‬והוסיף‬ ‫‪ 14‬בשו"ע )או"ח סי' שלו סי"א( 'השורה‬ ‫הן ללמד‪ ,‬הן לכתוב‪ ,‬הן לעשות מלאכה‪,‬‬ ‫הטעונים טבילה‪ .‬בנידון זה יש טעם נוסף‬ ‫שבגמרא )שם קח‪ (.‬ביארו שאין זה דומה‬ ‫חטים ושעורים וכיוצא בהם במים‪ ,‬הרי זה‬ ‫או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה‪,‬‬ ‫להקל‪ ,‬שהרי המסנן אינו עומד ככלי בפני‬ ‫לעציץ שאינו נקוב שהתולש ממנו פטור‬ ‫תולדת זורע וחייב בכל שהוא'‪ .‬ובמשנה‬ ‫או כל ענין שיהיה וכו' מן הכל יפריש‬ ‫עצמו‪ ,‬אלא הוא חלק ממערכת הצנרת‬ ‫משום שאינו מחובר בקרקע עולם‪ ,‬כיון‬ ‫ברורה )סק"נ( ביאר שעושה כן כדי שיתרככו‬ ‫מעשר'‪ ,‬ומבואר שמתנה כספית אינה שונה‬ ‫הקבועה‪ ,‬וכל תשמישו נעשה כשהוא‬ ‫שאין דרך זריעה בעציץ‪ ,‬מה שאין כן עשבים‬ ‫ויצמיחו‪ ,‬ולכן הרי זה זורע וחייב מהתורה‪.‬‬ ‫בעיקרה ממשכורת או מרווח עסקי‪ ,‬כיון‬ ‫מחובר אליה‪ .‬וראה בפתחי תשובה )יו"ד‬ ‫אלו שעיקר גידולן הוא באופן זה‪ .‬ולפי זה‬ ‫והרמ"א )שם( כתב 'ומותר להעמיד ענפי‬ ‫שסוף סוף נוסף ממון לרשותו של האדם‪.‬‬ ‫סי' קכ סק"ו( שהביא מתשובת שב יעקב )סי'‬ ‫נראה לאסור להוציא את הנבטים ממקום‬ ‫אילנות במים בשבת‪ ,‬ובלבד שלא יהיו בהם‬ ‫וכן כתב בפתחי תשובה )יו"ד סי' רמט סק"א(‬ ‫לא(‪ ,‬לענין כלים הנקבעים בתנור ולוקחים‬ ‫הנבטתם בשבת‪ ,‬כיון שזה מקום גידולם וכן‬ ‫פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית‬ ‫בשם השל"ה‪ ,‬שאף מממון שהגיע לאדם‬ ‫מהם מים חמים ללישת עיסות‪ ,‬שצידד‬ ‫הדרך להצמיחם באופן כזה‪.‬‬ ‫המים'‪ ,‬ומבואר שכאשר יש פרחים‬ ‫בירושה יש להפריש מעשר‪ ,‬אף אם המוריש‬ ‫לומר שאינם צריכים טבילה כלל אף כשהם‬ ‫‪ 16‬בשו"ע )יו"ד סי' פח ס"א( נאסר להעלות‬ ‫שנפתחים אסור להעמידם במים בשבת‪.‬‬ ‫עצמו כבר היה רגיל לעשר את ממונו‪ ,‬ולפי‬ ‫עשויים מתכת‪ ,‬כיון שעיקר דין טבילת‬ ‫בשר על שולחן שאוכלים עליו גבינה‪ ,‬שמא‬ ‫וראה במשנה ברורה )ס"ק נד( שהוסיף‬ ‫שהחיוב נבחן כלפי המקבל והרווח שנוסף‬ ‫כלים הוא כדי להעלותו מטומאת הגוי‬ ‫יבואו לאוכלם יחד‪ .‬אולם בנידון השאלה‬ ‫שבאופן זה אסור אפילו להחזיר למים שהיו‬ ‫לרשותו‪ .‬וכן הביא החפץ חיים בספרו‬ ‫שהכלי היה אצלו‪ ,‬וכלי המחובר לקרקע‬ ‫הרי האכילה הבשרית כבר הסתיימה‪ ,‬ועתה‬ ‫בהם מערב שבת‪ .‬אמנם בערך לחם )שם(‬ ‫אהבת חסד )ח"ב פ"יח ס"ג( מהאליה רבה )סי'‬ ‫אינו מקבל טומאה‪ .‬וכן כתב היד אפרים‬ ‫באים לאכול סלט פרווה‪ .‬אמנם בבאר היטב‬ ‫חלק על דברי הרמ"א וכתב שזה חומרא‬ ‫קנו סק"ב(‪ .‬אמנם כשמקבל במתנה חפץ או‬ ‫)ס"ה( שכלי המחובר לקרקע כיון שאינו‬ ‫)שם סק"ב( הביא משו"ת בית יעקב )סי' יב(‬ ‫יתירה לאסור ליתן פרחים במים כאשר הם‬ ‫כלי השווה כסף כתב בדרך אמונה )הלכות‬ ‫מקבל טומאה אינו טעון טבילה‪ .‬ויש שכתבו‬ ‫להחמיר בישיבה אצל האוכל גבינה לאחר‬ ‫נפתחים בשבת‪ ,‬כיון שאין צומח שום דבר‬ ‫מתנות עניים פ"ז ס"ק כז‪ ,‬ציון ההלכה ס"ק סז(‬ ‫שכן דעת הגר"א )ס"ק יח‪-‬יט( שמדמה דיני‬ ‫אכילת בשר‪ ,‬שמא יושיט לו ויאכל‪ .‬אך הפרי‬ ‫חדש‪ ,‬והוסיף שכן המנהג במקומו להחזיר‬ ‫בשם החזון איש שאין צריך להפריש עבורו‬ ‫טבילה לדיני קבלת טומאה‪ ,‬אך ראה בשבט‬ ‫מגדים )שם משבצות זהב סק"ב( חלק עליו‪,‬‬ ‫הפרחים למים בשבת אף שהם נפתחים ואין‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬וכן הובא בארחות רבנו )ח"א‬ ‫הלוי )ח"ו סי' רמה( שכתב לדחות זה‪ .‬אמנם‬ ‫וכתב שלא ראה שנזהרים בזה‪ ,‬ונימק זאת‬ ‫מי שחושש בזה‪ .‬ומכל מקום אף לדבריו‬ ‫עמ' שצו( בשם הסטייפלר בשם החזון איש‪,‬‬ ‫החכמת אדם )כלל עג סי"ג( כתב לענין יורות‬ ‫משני טעמים‪ :‬א‪ .‬משום שלא חששו ביושב‬ ‫כאשר צומח דבר חדש שלא היה מקודם‬ ‫ובאורח צדקה )פרק י הערה יג( בשם הגרי"ש‬ ‫גדולות שמבשלים בהן שכר‪ ,‬שאף שקובעים‬ ‫בלבד אצל מי שאוכל גבינה ואינו עוסק‬ ‫הרי זה אסור מעיקר הדין‪ .‬ובשער הציון‬ ‫אלישיב‪ ,‬וכן דעת הגר"נ קרליץ בחוט שני‬ ‫ומחברים אותן לקרקע‪ ,‬מכל מקום דינן‬ ‫עמו במלאכתו‪ ,‬ב‪' .‬גם הוה גזירה לגזירה‬ ‫)ס"ק מח( נראה שסובר שיש בזה איסור‬ ‫)שבת ח"ב עמ' שלא(‪ ,‬וכתב שם שכן מנהג‬ ‫ככלי וטעונות טבילה‪ ,‬ולדעתו אין החיבור‬ ‫כולי האי לא גזרינן'‪ .‬ולכאורה הנפק"מ בין‬ ‫מהתורה‪ .‬ולכן בנידון שלפנינו‪ ,‬שהגרעינים‬ ‫העולם‪ .‬אולם דעת הגרש"ז אויערבאך )קול‬ ‫לקרקע כשלעצמו מפקיע שם כלי כדי‬ ‫הטעמים הוא ביושב ואוכל מאכל פרווה‪,‬‬ ‫כבר מצויים בתהליך הנבטה‪ ,‬כל נתינת מים‬ ‫התורה חוברת לט עמ' פז( שיש להפריש מעשר‬ ‫לפטור מטבילה‪ .‬וכן כתב בחידושי חת"ס‬ ‫ולפי הטעם שהוא גזירה לגזירה מותר אפילו‬ ‫נוספת המסייעת לצמיחתם הרי היא בכלל‬ ‫אף משווי מתנה שהיא חפץ‪ ,‬וכן החמירו‬ ‫על השו"ע )ס"ה בהג"ה( שטבילת כלים חיובה‬ ‫באוכל‪ .‬וכן בערוך השולחן )שם סי"א( דחה‬ ‫תולדת זורע ואסורה בשבת‪ .‬ואין לחלק‬ ‫בשו"ת משנה הלכות )ח"ו סי' קצט‪ .‬חי"ב סי'‬ ‫מגזירת הכתוב ולא משום קבלת טומאה‪,‬‬ ‫חומרא זו‪ ,‬וכתב 'ואין להשגיח על חומרא‬ ‫בכך שהמים ניגרים מיד ואינם נשארים‬ ‫רמה–רמו‪ ,‬רמט(‪ ,‬ובשו"ת אבן ישראל )ח"ט‬ ‫ומנא לן להקל בכלי שאינו מקבל טומאה‪.‬‬ ‫כזו'‪ .‬וכ"כ ביד יהודה )פיה"ק סק"ח( שערי‬ ‫בכלי‪ ,‬שהרי סוף סוף פעולת ההרטבה היא‬ ‫סי' צב אות יג(‪ .‬ולמעשה המנהג הרווח הוא‬ ‫וכן כתב בספר גידולי טהרה )חלק השו"ת‬ ‫דעה )סק"ב( כה"ח )סקכ"א(‪ .‬וביד אפרים )סי'‬ ‫המסייעת לגידולם‪ .‬וכל שכן כאן שכל מטרת‬ ‫כדעת החזון איש ורוב הפוסקים‪ ,‬שאין צורך‬ ‫סי' יז(‪ ,‬ובשו"ת מהר"י אסאד )סי' רטז(‪ .‬וראה‬ ‫פח ס"ב‪ ,‬ד"ה אם עשו שום היכר( חלק על הבית‬ ‫נתינת המים היא להוסיף ולהצמיח‪.‬‬ ‫להעריך את שוויו של חפץ שניתן במתנה‬ ‫בשו"ת מנחת יצחק )ח"ח סי' ע( שכתב שיש‬ ‫יעקב‪ ,‬אך חילק בין היושב בלא כוונת אכילה‬ ‫‪ 15‬הרמב"ם )שבת פ"ח ה"ג( כתב‪' :‬תולש‬ ‫ולהוציא מעשר כנגדו‪ .‬לפיכך‪ ,‬מי שקיבל‬ ‫מקום להקל אף לדעת המחמירים כאשר‬ ‫לבין שעת האכילה‪ ,‬וכן בין מי שסעד ושבע‬ ‫תולדת קוצר הוא‪ ,‬וכל העוקר דבר מגידולו‬ ‫בברית עגלה בשווי אלפי שקלים‪ ,‬בגדי‬ ‫אין אפשרות להשתמש בכלי אלא כשהוא‬ ‫לבין מי שאכל מעט בשר בלבד‪.‬‬ ‫חייב משום קוצר'‪ .‬וכן מצינו בגמרא )שבת‬ ‫תינוק‪ ,‬כלי כסף או כל מתנה אחרת בעין‪,‬‬ ‫מחובר לקרקע‪ .‬ובמסנן אבנית המחובר‬ ‫‪ 17‬ביד אפרים )שם( כתב להתיר לעסוק‬ ‫פא‪' :(:‬צרור שעלו בו עשבים התולש ממנה‬ ‫אינו צריך להוציא עשירית משוויה מכיסו‪.‬‬ ‫לצינור יש צד נוסף להקל‪ ,‬שהרי אין הוא כלי‬ ‫בהכנת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר‪ ,‬אלא‬ ‫בשבת חייב חטאת'‪ ,‬וברש"י )ד"ה והתולש(‬ ‫וראה בדרך אמונה )שם( שהוסיף בשם‬ ‫המחזיק בתוכו מים לצורך אכילה או שתייה‪,‬‬ ‫שבמאכלים שרגילים לטעום מהם תוך כדי‬ ‫ביאר שזה לפי שעוקרם ממקום גידולם‪.‬‬ ‫החזון איש שכאשר נתנו לו מעות אפילו כדי‬ ‫ואין משתמשים בו להגשת המשקה‪ ,‬אלא‬ ‫ההכנה הזהיר מחשש שישכח ויאכל‪ ,‬וסיים‬ ‫אמנם יש לדון אם מסננת זו נחשבת 'מקום‬ ‫לקנות דבר מסוים צריך להפריש עבורם‬ ‫המים עוברים דרכו בלבד כחלק ממהלך‬ ‫שהכל לפי העניין‪.‬‬ ‫גידולו' לענין מלאכת קוצר‪ .‬שמצד אחד‪,‬‬ ‫מעשר כספים‪ ,‬כיון שבדרך כלל הנותן אינו‬ ‫הצנרת‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאשר מדובר במסנן שעיקר‬ ‫‪ 18‬הרמ"א )סי' פח ס"ב( הזהיר שלא לשתות‬ ‫הנבטים אכן גדלים עליה בפועל‪ ,‬ואינה‬ ‫מקפיד אם המקבל ינכה מעט מן הסכום‬ ‫צורת שימושו היא דווקא בהיותו מחובר‬ ‫מכלי אחד באכילת בשר וחלב מפני‬ ‫אלא מקום גידולם בשעה זו‪ .‬ומאידך‪ ,‬אין‬ ‫לצורך מעשר‪ ,‬ולכן עדיין נחשבות המעות‬ ‫לצינור‪ ,‬ואין רגילים להשתמש בו ככלי‬ ‫שהמאכל נדבק בכלי‪ ,‬וכן הזהיר בשיורי‬ ‫כאן קרקע‪ ,‬ואף אין כאן מצע גידול כלל‪,‬‬ ‫ממונו של המקבל וחייבות במעשר‪ .‬אולם‬ ‫עצמאי‪ ,‬אינו טעון טבילה‪ .‬אולם אם מדובר‬ ‫מאכל הנשארים במלח‪ .‬ומזה יש ללמוד‬ ‫אלא הגרעינים מונחים על גבי רשת בלבד‪,‬‬ ‫כאשר הנותן מקפיד שהכסף ישמש דווקא‬ ‫במסנן מתכת נשלף‪ ,‬שאפשר להשתמש בו‬ ‫גם בנידון דידן שיש ליטול את הסלט בכלי‬ ‫וכל יניקתם אינה מן הרשת אלא מן המים‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ד‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫המשך מעמ' ג'‬ ‫◄◄‬ ‫מה שהקלו היינו במה שנהגו בחוץ לארץ להקדים בקיץ קבלת‬ ‫של הגברים‪ ,‬ולא מעוניינים שגם הנשים יקבלו שבת כל כך‬ ‫שבת מטעמי נוחות‪ ,‬אך כאשר הבעל מקבל שבת מטעמי מצוה‬ ‫מוקדם‪ ,‬אך בארץ ישראל שטעם קבלת שבת המוקדמת כדי‬ ‫מביטוח לאומי‪ ,‬מאחר שהכסף משולם‬ ‫ותוספת שבת האשה נגררת אחריו‪ ,‬לחלק מן השיטות אפילו'‬ ‫להוסיף בתוספת שבת ראוי שהאשה תיגרר אחר בעלה‪ ,‬וכמו‬ ‫לחשבון היולדת ונעשה ממונה‪ ,‬ואין‬ ‫כאשר מחמיר בפעם הזו‪ ,‬ולאגרות משה רק כשיש לו מנהג‬ ‫שכתב בשבט הלוי על המניין שהתקיים בשכונתו‪ .‬וגם לדעת‬ ‫הביטוח הלאומי מגביל את השימוש‬ ‫קבוע בכך‪ ,‬ומדין שהאשה נוהגת במנהגי הבעל‪.‬‬ ‫האגרות משה שאין האשה נגררת אחר בעלה כמיעוט הנגרר‬ ‫בו או מקפיד שלא יופרש חלק ממנו‬ ‫נמצא שבקבלת שבת מוקדמת לצורך נוחות נחלקו הפוסקים‬ ‫אחר הרוב‪ ,‬אם הבעל מתפלל בבית כנסת זה באופן קבוע‪ ,‬הרי‬ ‫אם האשה נגררת אחר בעלה ואחר הציבור‪ .‬לדעת ה’אגרות‬ ‫שקיבל על עצמו כמנהג של מצוה להחמיר בתוספת שבת‪ ,‬ועל‬ ‫לצדקה‪ ,‬יש להפריש ממנו מעשר‪.21‬‬ ‫משה’ אחר בעלה אינה נגררת‪ ,‬ואחר הציבור העמיד בספק‪.‬‬ ‫האשה ללכת במנהגיו‪ ,‬ומשכך חל עליה מיד קדושת השבת‪.‬‬ ‫אך לדעת ה’באר משה’ וה’תשובות והנהגות’ יכולה להקל‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬הגר”ש וואזנר (שבט הלוי שם) דחה סברא זו‪ ,‬וכתב‬ ‫קיצור נוצות התוכי לצורך‬ ‫ובשלחן הלוי העיר שכאשר באים מטעם שמיעוט הציבור‬ ‫שאין לחלק בסיבת קבלת הציבור את השבת‪ ,‬לאחר שהציבור‬ ‫טיפול בילד‬ ‫מגרר אחר הרוב‪[ ,‬או לדעות שהאשה נגררת אחר הבעל כדין‬ ‫קיבל שבת כדין מפלג המנחה‪ ,‬הקבלה היא קבלת שבת גמורה‪,‬‬ ‫מיעוט אחר הרוב] גם אם תחילת מנהגם משום נוחות‪ ,‬כיון‬ ‫ואין זה משנה אם אחד המניעים להקדמתה היה נוחות זמני‬ ‫קנינו תוכי לילדנו כדי לסייע לו‬ ‫שלמעשה יש כוונה לקבלת שבת גם מצד מצוות תוספות שבת‬ ‫הסעודה‪ .‬וכן כתב בשבות יצחק (ח”ח נר שבת עמ’ רלד) בשם‬ ‫במסגרת טיפול רגשי‪ .‬המוכר הראה‬ ‫ראוי שהמיעוט ייגרר אחר הרוב‪ ,‬עיי”ש‪ .‬אך דעת ה’שבט הלוי’‬ ‫הגרי”ש אלישיב שאין לחלק מפני מה קיבלו על עצמם הרוב‬ ‫לנו כיצד לקצץ את הכנפיים לתוכי‬ ‫הגרי”ש אלישיב והגרש”ז אויערבאך שאין להקל מטעם זה‪.‬‬ ‫את השבת‪ ,‬והמיעוט נמשך אחריהם‪ .‬וכן היא דעת הגרש”ז‬ ‫אויערבאך (שולחן שלמה שבת ח”א עמ’ קנו בהערה שם)‪ .‬וכן משמע‬ ‫כדי שלא יוכל לעוף גבוה‪ .‬האם‬ ‫ח‪ .‬ההלכה במניין יחיד בעיירת נופש‬ ‫ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מו סעיף ז)‪ ,‬שכתב‪‘ :‬ואף האשה‬ ‫מותר לעשות זאת‪ ,‬או שיש בכך‬ ‫ומכאן לנידון דידן‪ :‬עד כאן עסקנו בשאלה אם אשה מקבלת‬ ‫שרגילה לקבל שבת בהדלקת נרות שבת‪ ,‬נגררת אחר הציבור‬ ‫משום 'צער בעלי חיים'?‬ ‫שבת מתי שבעלה מתפלל ומקבל שבת‪ ,‬ואם קבלת שבת‬ ‫שבעלה רגיל להתפלל עמו‪ ,‬ואסורה בהדלקה‪ ,‬ותאמר לנכרי‬ ‫מוקדמת שנעשית רק לצורך נוחות בכוחה גם לגרור אחריה‬ ‫להדליק’‪ .‬ולא חילק בסיבת הדבר שהבעל מקבל שבת מוקדם‪,‬‬ ‫ת‪ .‬כשיש צורך בקיצור הנוצות כדי‬ ‫את המיעוט או האשה ובני הבית‪ .‬אך עוד יש לדון ולומר‬ ‫אלא שמקום אחר (שם הערה ס”ק סח) כתב השמירת שבת‬ ‫להחזיק את התוכי ולטפל בו בבטחה‬ ‫שבמלון‪ ,‬שאין בו מניין קבוע‪ ,‬שמא לא נאמר בו דין גרירה‬ ‫כהלכתה בהדיא כחילוק האגרות משה‪[ ,‬וגם הביא דבריו ודברי‬ ‫לצורך הילד‪ ,‬מותר לעשות זאת‬ ‫אחר ‘רוב הקהל’‪ ,‬אלא דווקא בקהילה ובבית כנסת קבועים‬ ‫שהיחידים נמשכים אחר מנהגיהם‪ ,‬ואילו בקבוצת נופשים‬ ‫הבאר משה לעיל הערה ס”ק מב]‪.‬‬ ‫ובאופן הממעט בצער‪ .22‬הדברים‬ ‫[בשו"ת שלחן הלוי (שבת פרק ו סעיף ה) העיר הרב ישראל‬ ‫אמורים בקיצור חלק מנוצות התעופה‬ ‫מקרית שנאספה לשבת אחת אין המיעוט נגרר אחר הרוב‪.‬‬ ‫הלוי בעלסקי על דברי האגרות משה‪ ,‬שקשה להחליט ולומר‬ ‫ומצינו לעניין ברכת ‘מעין שבע’ בשולחן ערוך (או”ח סימן‬ ‫על קהילה שלמה המקבלים שבת מבעוד יום‪ ,‬שזה כל כוונתם‬ ‫הבוגרות‪ ,‬ולא בחיתוך הכנף עצמה‪,‬‬ ‫רסח סעיף י) שאין אומרים אותה בבית חתנים ואבלים‪ ,‬מפני‬ ‫אך ורק משום נוחות זמן האכילה‪ .‬ברוב הפעמים כשאנשים‬ ‫במריטת נוצות או בפגיעה בנוצות‬ ‫שאין שם מניין קבוע‪ ,‬ומכאן ניתן היה לדון שאין למניין שאינו‬ ‫מקבלים את השבת מוקדם והם יהודים יראים ושלמים הם‬ ‫חדשות שיש בהן כלי דם‪ .23‬גם‬ ‫קבוע אותם דינים שיש למניין קבוע‪ .‬ואולם לא מצינו בפוסקים‬ ‫רוצים באמת ובתמים להכניס את השבת מוקדם‪ ,‬שרוצים‬ ‫חילוק זה לעניין קבלת רוב הקהל‪[ .‬יש לציין‪ ,‬שבהרבה קהילות‬ ‫כשהחיתוך עצמו אינו מכאיב‪ ,‬יש‬ ‫שהרעש של ימי החול יפסק והם רוצים כבר ליהנות מהשקט‬ ‫נהוג לברך מעין שבע גם במניינים שבמקומות נופש]‪.‬‬ ‫והמנוחה של השבת הקדושה‪ .‬אף שיתכן שיש להם גם כוונה‬ ‫לברר כיצד לעשות זאת בלא לגרום‬ ‫בשו"ת 'שבט הלוי' (ח"ט סימן נו) נשאל בנידון זה של מניינים‬ ‫לאכול מוקדם וכדי שהילדים הקטנים יוכלו לשבת בשולחן‬ ‫צער לתוכי‪ ,‬וכן שלא להביא לנפילות‬ ‫ארעיים במקומות נופש‪ ,‬והשיב שעיקר הנושא שהמיעוט‬ ‫שבת כשהם רעננים‪ ,‬אבל אין להחליט שאין כאן גם כוונה‬ ‫וחבלות‪ .‬אם אפשר להשיג את מטרת‬ ‫בטל אל הרוב בקבלת שבת‪ ,‬אינו שייך למנהגי הקהילה שהם‬ ‫אמיתית לקבל את קדושת השבת מבעוד יום ולהוסיף מן‬ ‫מתקבלים על ידי הרוב‪ ,‬ואם אינם קהילה רק הם יחידים‬ ‫הטיפול ולמנוע בריחה בלא זאת‪ ,‬ראוי‬ ‫הקודש לחול‪ .‬ודבריו הם לגבי קבלת הציבור שהרי כלל שיש‬ ‫שהתקבצו יחדיו בדרך ארעי‪ ,‬שלא שייך בהם מנהגי קהילה‪.‬‬ ‫כאן כוונה לקבל קדושת השבת מיעוט הציבור נגרר אחרי‬ ‫להעדיף דרך זו‪.24‬‬ ‫אבל קבלת שבת על ידי הרוב שורשה במה שנהגו לתקוע‬ ‫הרוב‪ ,‬אך כדי להיגרר אחרי הבעל צריכים 'מנהג של מצוה'‬ ‫להפסקת מלאכה‪ ,‬ואם התקיעה האחרונה כיון שרוב הציבור‬ ‫(לדעת האגרות משה ושלחן הלוי הולך בשיטתו)‪ ,‬וכיון שעיקר טעם‬ ‫מקבל בה שבת‪ ,‬גם מיעוט הציבור חייב לקבל עמהם‪ ,‬ושבת‬ ‫המנהג מצד נוחות הגם שיש כוונה למצווה‪ ,‬אין זה מנהג של‬ ‫לדבר מסוים‪ ,‬והמקבל אינו אלא כשליח לקנות‬ ‫חלה על כולם כאחד‪ ,‬והוא תקנה מפני קדושת השבת שיהיה‬ ‫הבעל למצווה אלא מנהג לנוחות‪.‬‬ ‫את החפץ עבור הנותן‪ ,‬אין הכסף נעשה שלו‬ ‫זמן קצוב להפסקת מלאכת חול‪ .‬והביא מה שכתב הב"ח (סי'‬ ‫ועוד קשה על דבריו‪ ,‬לפי מה שכתב הרמ"א ביורה דעה (סי'‬ ‫וממילא אינו חייב לעשרו‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם ההורים‬ ‫רנו) על כך‪' :‬וכן ראוי לנהוג בכל מקום'‪ ,‬והיינו שיש עניין חיובי‬ ‫קצו סעיף א)‪ ,‬שלדעה אחת‪ ,‬לאחר שהקהל התפלל ערבית מבעוד‬ ‫קיבלו כסף 'עבור הוצאות הברית'‪ ,‬אבל למעשה‬ ‫שיהיה קבלת שבת משותפת לכל הציבור כאחד‪ ,‬והוא הגורם‬ ‫יום אפילו בימי החול שוב אין האשה יכולה לעשות הפסק‬ ‫הם רשאים לעשות בכסף כרצונם‪ ,‬הרי זו עדיין‬ ‫ונותן הטעם שהמיעוט בטל אצל הרוב‪ ,‬ולכן גם ציבור שנמצא‬ ‫טהרה כדי להתחיל למנות מן היום הבא‪ ,‬משום שהציבור‬ ‫מתנת כסף החייבת במעשר‪ .‬אולם אם הנותן‬ ‫במקום באופן ארעי יש לו לנהוג כן‪ ,‬ובקבלת השבת של רוב‬ ‫כבר עשאו לילה‪ .‬והרי ידוע שמנהגם להקדים ערבית בזמן‬ ‫ייחד את הכסף בדוקא עבור קניית דבר מסוים‬ ‫הציבור ששם‪ ,‬המיעוט בטל עליו וחלה קדושת השבת על כולם‬ ‫הראשונים נבע לעיתים מטורח ונוחות‪ ,‬שלא יצטרכו לקבץ‬ ‫וכגון שאמר 'הכסף הזה מיועד דווקא לקניית‬ ‫כאחד‪ .‬וכתב‪‘ :‬ואין נפקא מינה אם הישוב קבוע או לא‪ ,‬דשבת‬ ‫את הציבור פעם נוספת‪ ,‬ואף על פי כן קבלת הציבור חלה‬ ‫עגלה' ואינו מסכים שישתמשו בו לשום דבר‬ ‫קביעי וקיימא’‪.‬‬ ‫וגררה את האשה‪.‬‬ ‫אחר‪ ,‬ובוודאי באופן שהוא עצמו משלם ישירות‬ ‫ולולי דבריו היה מקום להסתפק בדבר‪ ,‬כי הגם שבוודאי‬ ‫אמנם הרמ"א שם הביא גם את דעת האגור (סי' א'שעז) בשם‬ ‫לחנות עבור העגלה‪ ,‬אין כאן מתנת כסף חופשית‬ ‫דבר נכון וראוי הוא שייעשו לציבור ויקבלו ביחד את קדושת‬ ‫ר"י מולין (מהרי"ל החדשות סי' צה)‪ ,‬שאפשר לעשות הפסק טהרה‬ ‫להורים‪ ,‬ויש מקום לפטור מהפרשת מעשר‬ ‫השבת‪ ,‬אך כאשר במציאות אינם ציבור כלל‪ ,‬כי כולם אורחים‬ ‫כספים‪.‬‬ ‫אף לאחר שהקהל התפלל ערבית‪ ,‬וסיים שנוהגין לכתחילה‬ ‫זרים זה לזה בבית מלון ואין ביניהם שום שיתוף כלל‪ ,‬לא נראה‬ ‫‪ 21‬הגדרת מענק הלידה כתשלום הניתן ליולדת‬ ‫להיזהר‪ ,‬אך בדיעבד אין לחוש‪.‬‬ ‫שנאמרה הלכה זו שהרוב יכול לגורר אחריו את המיעוט‪ ,‬וכמו‬ ‫היא 'עבור השתתפות בהוצאות הראשונות לרגל‬ ‫אלא שאין טעמו מצד שהקבלה נעשה רק לצורכי נוחות‪.‬‬ ‫שבעיר שיש בה שני בתי כנסת אין הציבור הגדול יכול לגרור‬ ‫הלידה'‪ ,‬והוא משולם ישירות לחשבון הבנק שלה‪.‬‬ ‫רק טעמו כי הגם שיצא מהזמן של היום הקודם‪ ,‬גם לא נעשה‬ ‫אחריו את הציבור המועט אפילו שאנו בוודאי מעוניינים מצד‬ ‫אין צורך להציג קבלות עבור ההוצאות‪ ,‬ואין‬ ‫לעיצומו של היום הבא רק כסניף ליום הבא להצטרף לו‪ ,‬וכתב‬ ‫קדושת השבת שתחול על כולם בשווה‪ .‬ושמא גם דברי שבט‬ ‫הגבלה על אופן השימוש בכסף לאחר קבלתו‪.‬‬ ‫שאפילו הקדימו התפילה בערב שבת וקבלו בכך את השבת‬ ‫הלוי נאמרו דווקא בעיירות נופש שהאורחים נשארים למשך‬ ‫לפי יסוד החזון איש שהובא בדרך אמונה )שם(‬ ‫ותוספת שבת היא מדאורייתא אינו נעשה ממש ליום השבת‬ ‫זמן מסוים ויש ביניהם יחסים שכנות מסוימים שמאפשרים‬ ‫אף שמטרת המענק היא לסייע בהוצאות הלידה‬ ‫וגם תוספת שבת היא רק סניף לשבת‪ .‬ומבואר שגם מהרי"ל‬ ‫להגדיר אותם קצת כציבור אחד‪ .‬או שגם בבית מלון עצם‬ ‫אין זה פוטר מהפרשת מעשר‪ ,‬כיון שהנותן אינו‬ ‫והאגור לא נחלקו בעיקר הקבלה של הציבור שמועילה אפילו‬ ‫השהיה המשותפת כעת בשבת במניין אחד‪ ,‬קובעת שהם ציבור‬ ‫מקפיד שיופרש ממנו חלק לצדקה‪.‬‬ ‫שנהגו להקדים מטעמי נוחות‪.‬‬ ‫ושעת קבלת השבת בתפילה הוא קבלת השבת לכל השוהים‬ ‫‪ 22‬בתרומת הדשן )פסקים וכתבים סי' קה( דן‬ ‫ועוד יש לדון‪ ,‬כי בהקדמת תפילת ערבית בימי החול‪ ,‬אנו‬ ‫במלון‪.‬‬ ‫במריטת נוצות מאווז חי לצורך האדם ולחתוך‬ ‫מגדירים שכבר הוא זמן שכיבה ולילה‪ ,‬אבל קבלת שבת על ידי‬ ‫לשון של תוכי או לחתוך אזנים של כלב כדי‬ ‫שוב ראיתי בשם הגרש"ז אויערבאך (שולחן שלמה שבת ח"א עמ'‬ ‫תפילת ערבית של שבת‪ ,‬אינה מצד שכעת זמן שכיבה ולילה‪,‬‬ ‫קנו בהערה שם) שגם במחנה קיץ נגררים המיעוט אחר הרוב‪ .‬וגם‬ ‫לנאותו‪ ,‬וכתב שמצד הדין זה מותר‪ ,‬אולם ראוי‬ ‫רק מצד קבלת תוספת שבת שמזכירים בתפילה את קדושת‬ ‫לימנע מזה שזה אכזריות‪ ,‬והביא הרמ"א )אבה"ע‬ ‫בדבריו יש לומר שאמר זאת דווקא במחנה קיץ הם קבועים‬ ‫השבת וממשיכים על עצמנו את קדושתה‪ ,‬ובזה יש לחלק כי‬ ‫למשך איזה זמן ויש שייכות בין האנשים‪ ,‬לא כן בבית מלון‬ ‫סי' ה סי"ד( דבריו להלכה‪ ,‬וכתב כי כל דבר הצריך‬ ‫המציאות של יום ולילה שכיבה וקימה נקבע על ידי הציבור‬ ‫לרפואה או לשאר דברים‪ ,‬לית ביה משום איסור‬ ‫שנמצאים בו פעמים ליום יומיים ואין כל שייכות בין האנשים‬ ‫ואין נפקא מינה מה טעם הציבור שעושה כן‪ ,‬אך קדושת‬ ‫ששם‪ .‬ולקמן נביא מלשון הגר"ש קמנצקי שגם חילק בין‬ ‫צער בעלי חיים‪ ,‬וכן מותר למרוט נוצות מאוזות‬ ‫השבת חלה מכח קבלה והיא חלה רק על מי שקיבל על עצמו‬ ‫חיות וליכא למיחש משום צער בעלי חיים‪ ,‬וסיים‪:‬‬ ‫מעונות קיץ בתי מלון‪.‬‬ ‫בתפילה‪ ,‬ולא על אלו שלא התפללו ולא קיבלו על עצמם‪ .‬אלא‬ ‫ולהמבואר יש להזהיר מפני מכשול זה בעיירות נופש קטנות‬ ‫'ומכל מקום העולם נמנעים‪ ,‬דהוי אכזריות'‪ .‬אולם‬ ‫שכאן התחדש שכאשר רוב הציבור מקבלים על עצמם תוספת‬ ‫הנאה של אכזריות כגון לצוד בעלי חיים על מנת‬ ‫(ולענין דין בתי מלון הסתפקנו כאמור) שבהן יש מניין אחד המקבל‬ ‫שבת לשם מצוה‪ ,‬יש בכך טעם שגם המיעוט בטל לגבי קבלתם‪,‬‬ ‫שבת מוקדם‪ ,‬כי אם הנופשים הם הקהילה היהודית היחידה‬ ‫להרגם או שבעלי חיים יריבו‪ ,‬כתב בנודע ביהודה‬ ‫ולכן כאשר הם מקבלים שבת רק מטעמי נוחות‪ ,‬מאיזה טעם‬ ‫)מהדו''ק יו''ד סי' פג ובמהדו''ת יו''ד סי' י( שאסור‬ ‫במקום‪ ,‬ורובם משתייכים למניין המוקדם‪ ,‬קבלת השבת שלהם‬ ‫יתבטלו שאר בני הקהל שאין זה נוח להם לקבלתם]‪.‬‬ ‫מחייבת את כולם‪.‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ב'פסקי תשובות' (סי' רסג אות לז) סיכם שאף שראוי לבעל‬ ‫‪ 23‬לאורך קנה הנוצה אין קצות עצבים‪ ,‬אך‬ ‫אמנם יש לדקדק בלשון המשנה ברורה (סקנ"א)‪ ,‬שכתב‪' :‬אבל‬ ‫נפש לחשוש למחמירים‪ ,‬המנהג הרווח הוא להקל בקבלת‬ ‫אם עושה מניין בביתו‪ ,‬אפילו מניין קבוע‪ ,‬בטל אצל הרוב'‪.‬‬ ‫בבסיסה יש עצבים‪ ,‬ובנוצה חדשה המתפתחת‬ ‫הבעל לבדו‪ ,‬כל עוד רוב אנשי המקום לא קיבלו שבת‪ .‬אולם‬ ‫יש כלי דם‪ .‬לכן יש הבדל בין קיצור החלק הבוגר‬ ‫וכוונתו היא שאפילו שיש לו מנין קבוע בביתו‪ ,‬והרי כשיש שני‬ ‫יש להדגיש‪ :‬קולא זו עוסקת רק בקבלת הבעל‪ ,‬ולא באופן של‬ ‫מניינים קבועים בעיר אחת‪ ,‬אין המיעוט בטל לרוב‪ ,‬אך כיון‬ ‫של הנוצה לבין פגיעה בבסיסה או בנוצה צומחת‪.‬‬ ‫קבלת שבת על ידי רוב הציבור‪ .‬ועל דבריו יש להוסיף‪ ,‬כי כל‬ ‫‪ 24‬שבכל אופן שיש לחוש לצער בעלי חיים כתב‬ ‫המשך בעמ' הבא‬ ‫הרמ"א שהעולם נמנעים‪ ,‬משום אכזריות‪.‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫ה‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫בהכנות ולהדליק מאוחר יותר‪ ,‬האופן המהודר הוא לקבוע‬ ‫מניין מאוחר ממש‪ ,‬בכך נוצרים שני ציבורים נפרדים‪ ,‬ובני‬ ‫בעבור בעלה‪ ,‬לאחר שהוא כבר קיבל שבת‪.‬‬ ‫ה’אגרות משה’ העלה שיש מקום לאסור זאת מכוח‬ ‫מכתלי בית ההוראה‬ ‫המניין המאוחר אינם נגררים אחר המוקדם‪.‬‬ ‫הכתוב ‘וינפש בן אמתך’‪ .‬כשם שעבד שעדיין אינו מצווה‬ ‫תשובה ממורינו הרב שליט“א‬ ‫לסיכום‪:‬‬ ‫מצד עצמו בשבת אסור לעשות את מלאכת רבו‪ ,‬כך יש‬ ‫המשך מעמ' ה'‬ ‫א‪ .‬בני עיר אחת שרוב הציבור קיבלו שבת בתפילת‬ ‫מקום לומר שהאשה‪ ,‬המשועבדת במלאכות מסוימות‬ ‫ערבית‪ ,‬חלה השבת גם על המיעוט שלא התפלל‬ ‫לבעלה‪ ,‬אינה רשאית לעשות בעבורו מלאכה לאחר שהוא‬ ‫שמניין זה אינו מתקיים בבית הכנסת‪ ,‬אינו חשוב כנגד‬ ‫עמם‪ ,‬ובכלל זה גם הנשים והקטנים שבעיר‪.‬‬ ‫עצמו קיבל שבת‪ .‬למעשה כתב‪ ,‬שמן הראוי להחמיר שלא‬ ‫המניין שיש לו בית הכנסת קבוע‪ ,‬והכל בטלים לגביו‪ .‬אך‬ ‫ב‪ .‬במקום שיש שני מניינים‪ ,‬אפילו אם רוב הציבור‬ ‫תעשה מלאכה לצורך בעלה‪ ,‬מפני שרוב הראשונים סוברים‬ ‫כל זה כאשר יש מתפללים בבית כנסת ומתפללים בבית‬ ‫מתפלל במניין הראשון שקיבל שבת‪ ,‬אינם גוררים את‬ ‫שתוספת שבת מן התורה‪ .‬אולם מלאכות שאינן שייכות‬ ‫פרטי‪ ,‬כאשר אין בית הכנסת כלל‪ ,‬ויש רק מניין אחד בבית‬ ‫מיעוט הציבור שמתפלל אחר כך לקבל שבת איתם‬ ‫לבעל‪ ,‬אלא נעשות לצורכה או לצורך אחרים‪ ,‬אין לאסור‬ ‫פרטי שבו מתפללים רוב בני העיר‪ ,‬שאר בני העיר בטלים‬ ‫יחד‪.‬‬ ‫עליה מחמת קבלתו‪ .‬לפי זה שאסור אשה לעשות מלאכה‬ ‫לגביו‪ ,‬ובשום מקום לא נכתב בפוסקים תנאי שיהיה בית‬ ‫ג‪ .‬נחלקו הפוסקים אם כאשר הבעל מקבל על עצמו‬ ‫עבור בעלה‪ ,‬מתעוררת קושיה מיוחדת בנרות שבת‪ :‬הרי‬ ‫הכנסת שמתפללים בו הציבור בית קבוע לבית הכנסת‪.‬‬ ‫שבת הוא גורר אחריו את אשתו ובני ביתו‪ ,‬וכשם‬ ‫הדלקת הנרות אינה רק לצורך האשה‪ ,‬אלא גם לצורך הבעל‬ ‫ובספר 'שולחן שלמה' (שבת ח"א סי' רסג אות יט) כתב שהגרש"ז‬ ‫שרוב הציבור גורר אחריו את המיעוט (הפרי מגדים‪,‬‬ ‫ולכבוד סעודת המשפחה‪ .‬ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מו‬ ‫אויערבך הסתפק אם רוב הציבור קיבלו את השבת כל אחד‬ ‫והמקור חיים)‪ ,‬שהרי כל איש שורר בביתו (שבט הלוי)‪.‬‬ ‫הערה מב) כתב ‘וקצת יש לעיין דאיך תדליק האשה נרות שבת‬ ‫ביחידות ולא בבית הכנסת‪ ,‬אם גם באופן זה המיעוט נמשך‬ ‫ויש שסברו שדין גרירה נאמר דווקא בציבור ולא‬ ‫שהם גם בשביל בעלה‪ ,‬ובפרט לפי המבואר בפרי מגדים‬ ‫אחר הרוב‪ ,‬והכריע שאין המיעוט נגרר אחר הרוב אלא אם‬ ‫ביחיד אפילו הוא חשוב בביתו(אגרות משה‪ ,‬באר משה‪,‬‬ ‫דהאשה בהדלקת נרות היא שלוחו של הבעל’‪ .‬גם בשו”ת‬ ‫הדבר נעשה בציבור‪ ,‬ונראה טעמו שההכרזה על השבת‬ ‫חמדת משה‪ ,‬מהר"י שטיף)‪.‬‬ ‫‘חמדת משה’ (שם) כתב שלכתחילה נכון שהאשה תדליק‬ ‫בציבור הוא הגורם ובדומה לתקיעה שנעשתה בציבור‪ .‬אם‬ ‫ד‪ .‬אם הבעל מקדים לקבל שבת כמנהג של מצוה‪,‬‬ ‫קודם שהבעל מקבל שבת‪ ,‬כדי שההדלקה תעלה כמצווה‬ ‫כן‪ ,‬במלון הרי הקבלת שבת נעשה בציבור‪ ,‬אף שאין זה מניין‬ ‫על אשתו ללכת במנהגיו‪ ,‬וחלה עליה קדושת השבת‬ ‫לשניהם בעודו רשאי להדליק בעצמו‪.‬‬ ‫קבוע לא גריעי מקבלה של יחידים שרק מחמת שאין בהם‬ ‫בקבלתו (אגרות משה)‪.‬‬ ‫אולם בשבט הלוי (ח”ז סי’ לה) ובתשובות והנהגות (ח"ג‬ ‫הכרזה אינה מחייבת את המיעוט‪.‬‬ ‫ה‪ .‬אם הבעל מקבל שבת רק מטעמי נוחות שכן שבת‬ ‫סי' פה) תמהו על מה שכתב האגרות משה שהאשה היא‬ ‫סברה זו‪ ,‬שקבלת שבת של יחידים אינה נחשבת קבלת‬ ‫נכנסת מאוחר‪ ,‬יש אומרים שלא שייך בזה טעם של‬ ‫כעבד של בעלה‪ ,‬לאסורה בעשיית מלאכות עבור בעלה‪.‬‬ ‫ציבור‪ ,‬הובאה גם ב'מקור חיים' לבעל החוות יאיר (סי' רסג‬ ‫מנהג של מצוה (אגרות משה)‪ .‬ויש אומרים שגם לא‬ ‫וב'תשובות והנהגות' העיר מצד שיש מצוה על הבעל‬ ‫סעיף יב)‪ .‬אמנם בקונטרס אחרון לשולחן ערוך הרב (שם‬ ‫שייך בזה שהאשה תיגרר אחריו‪ ,‬אחרי שהוא עצמו‬ ‫להדליק נר שבת‪ ,‬ואם כבר קיבל שבת הרי ביטל המצווה‪,‬‬ ‫סק"ז) משמע שיש מקום להחשיב אף קבלת רוב אנשי העיר‬ ‫לא נוהג בזה רק מטעמי נוחות‪ .‬ועוד שהרי הוא עצמו‬ ‫וכתב שמצוות נר שבת מתקיימת בכך שבביתו של האדם‬ ‫שנעשתה כל אחד בפני עצמו‪ ,‬כגון בהדלקת נרות‪ ,‬כקבלת‬ ‫אינו רוצה להיות בזה שורר בביתו ונוח לו שאשתו‬ ‫דולק נר לכבוד שבת‪ ,‬ואף אם הוא עצמו כבר קיבל שבת‪,‬‬ ‫הציבור‪ .‬אך עדיין אין הדברים שווים‪ ,‬כי היחידים הם בני‬ ‫תקבל שבת אחריו (תשובות והנהגות‪ ,‬באר משה)‪.‬‬ ‫יכול יהודי אחר שעדיין לא קיבל שבת להדליק בעבורו‪ ,‬כפי‬ ‫עיר אחת וציבור אחד ומסתבר לומר בהם שקבלת רובם‬ ‫ו‪ .‬ולכולי עלמא‪ ,‬כאשר הבעל מגיע לביתו ההנהגה‬ ‫שמותר למי שקיבל שבת לומר לחברו שלא קיבל לעשות‬ ‫אפילו' כיחידים תגרור אחריה את מיעוטם‪ ,‬אך כאן הם בני‬ ‫הנכונה היא שאשה כבר תהיה אחרי הדלקת הנרות‬ ‫לו מלאכה‪.‬‬ ‫מקומות הרבה ואין ביניהם שיתוף לציבור אחד ואפשר שאין‬ ‫וקבלת שבת‪ ,‬שאין לעשות בבית אחד שני מצבים של‬ ‫נמצא שגם לדעת המקילים שאין האשה מקבלת שבת‬ ‫קבלת רובם גוררת את מיעוטם‪.‬‬ ‫חול ושל שבת‪.‬‬ ‫מחמת קבלת בעלה‪ ,‬הדרך המובחרת היא שהאשה תדליק‬ ‫בשו"ת שלחן הלוי (שם) הרחיב לבאר אודות מקומות‬ ‫ז‪ .‬יש שהסתפקו גם בקבלה של ציבור‪ ,‬לומר שכל‬ ‫לפני קבלת השבת של בעלה‪ .‬אולם אם כבר קיבל הבעל‬ ‫הנופש של ערי הקיט שהם משתתפים כציבור בתקנות רבות‬ ‫שקיבלו על עצמם שבת רק מחמת הנוחות‪ ,‬אין הרוב‬ ‫שבת‪ ,‬והיא עצמה לא קיבלה ולא נגררה אחר הציבור‪ ,‬יש לה‬ ‫שביניהם‪ ,‬ושאינם מניחים לכל משפחה לגור איתם‪ ,‬ולכן יש‬ ‫גורר אחריו גם את המיעוט (אגרות משה)‪ .‬ויש שכתבו‬ ‫על מי לסמוך להדליק‪ ,‬שהרי לדעת שבט הלוי והתשובות‬ ‫להם דין של ציבור‪ ,‬ומשמע מדבריו כי פשיטא ליה שבבית‬ ‫זאת כדבר פשוט (תשובות והנהגות‪ ,‬באר משה)‪ .‬ומאידך‬ ‫והנהגות כלל אין לה איסור לעשות מלאכה עבור בעלה‪ ,‬וגם‬ ‫מלון שהכל נמצאים שם רק בדרך ארעית אין הרוב גורר‬ ‫יש אומרים שאין הדבר משנה מטעם מה קיבלו‬ ‫לדעת האגרות משה שיש מקום לאסור לעשות מלאכה עבור‬ ‫את המיעוט‪.‬‬ ‫על עצמם את השבת‪ ,‬ולעולם כיון שקבלו גוררים‬ ‫בעלה‪ ,‬ממה שהלא העיר על הבעיה של הדלקת הנר‪ ,‬נראה‬ ‫ובספר קובץ הלכות פסקי הגר"ש קמינצקי (שבת ח"א פ"ו‬ ‫אחריהם גם את המיעוט (שבט הלוי‪ ,‬הגרי"ש אלישיב‪,‬‬ ‫שאין בכך חשש‪.‬‬ ‫סעיף טו‪ ,‬עמ' קע) שאין על מעונות קיץ ומחנות שם של קהילה‪,‬‬ ‫הגרש"ז אויערבאך)‪.‬‬ ‫וכל שכן כאשר הם בבית מלון ומתפללים רק באיזה חדר‬ ‫ח‪ .‬נחלקו הפוסקים אם הדין שהרוב גורר אחריו‬ ‫י‪ .‬כאשר נוהגים כדעת המחמירים‬ ‫שאין על שם קהל כלל‪.‬‬ ‫אם רוב הציבור כבר קיבל שבת‪ ,‬או שהמשפחה נוהגת‬ ‫ומחמת שהסתפקנו בדין בית מלון לדעת השבט הלוי‬ ‫את הציבור נאמר דווקא בקבלה משותפת בציבור‬ ‫שהאשה נגררת אחר בעלה‪ ,‬והאשה לא הדליקה נרות‪ ,‬הדרך‬ ‫והגרש"ז אויערבאך‪ ,‬אין לסמוך על עצם העובדה שהתפילה‬ ‫(מקור חיים‪ ,‬שולחן שלמה)‪ ,‬או גם כאשר כל רוב היחידים‬ ‫הטובה ביותר היא לבקש מיהודי אחר שעדיין לא קיבל‬ ‫מתקיימת במלון ובמניין ארעי‪ .‬כאשר זהו המניין היחיד‬ ‫בביתם קבלו על עצמם את השבת (משמעות שו"ע הרב)‪.‬‬ ‫שבת‪ ,‬כגון מי שמשתייך למניין המאוחר‪ ,‬להדליק‪ .‬מי שקיבל‬ ‫במקום‪ ,‬ורוב ציבור הנופשים השייך למניין קיבל שם שבת‪,‬‬ ‫ט‪ .‬במקומות נופש שהציבור נמצא שם רק בדרך‬ ‫שבת מבעוד יום רשאי לבקש מישראל חברו שלא קיבל שבת‬ ‫גם המיעוט שלא השתתף בתפילה‪ ,‬ובכללם הנשים שנשארו‬ ‫ארעית‪ ,‬יש אומרים שגם בזה המיעוט נגרר אחר‬ ‫לעשות בעבורו מלאכה‪ ,‬כמו שפסק בשולחן ערוך (סי’ רסג‬ ‫הרוב (שבט הלוי והגרש"ז אויערבאך)‪ .‬ויש אומרים שאין‬ ‫בחדרים‪ ,‬נגרר אחר קבלת הציבור ואסור בהדלקת נרות‪.‬‬ ‫סעיף יז)‪‘ :‬יש אומרים שמי שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה‪,‬‬ ‫אמנם כאשר בבית המלון מקדימים את זמן התפילה‬ ‫בזה שם ציבור ואין הרוב גורר אחריו את המיעוט‬ ‫מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה’‪ .‬לפיכך‪ ,‬אם‬ ‫(שלחן הלוי‪ ,‬הגר"ש קמנצקי)‪ .‬אבל באופן שהם קבוצה‬ ‫בגלל ימי הקיץ הארוכים ולא כדי להוסיף במצות תוספת‬ ‫יש במלון מי שמשתייך למניין המאוחר ולא קיבל שבת‪ ,‬ניתן‬ ‫שבת‪ ,‬אם עדיין לא הדליקה‪ ,‬יש מקום לדון לצרף את‬ ‫מגובשת ביותר‪ ,‬אפילו שהם רק לזמן ארעי‪ ,‬נחשבים‬ ‫לבקש ממנו להדליק‪ ,‬ואין בכך משום אמירה לאחר לעשות‬ ‫כציבור (שלחן הלוי)‪.‬‬ ‫שיטת ה'אגרות משה' ואת הכרעת 'הבאר משה' וה'תשובות‬ ‫מלאכה בשבת‪ ,‬שהרי לגביו עדיין יום חול‪.‬‬ ‫והנהגות'‪ ,‬שקבלת שבת מוקדמת הנעשית באופן ארעי‬ ‫י‪ .‬יש להסתפק האם דברי האוסרים נאמרו דווקא‬ ‫אם אין יהודי שלא קיבל שבת‪ ,‬הובא ב’שמירת שבת‬ ‫בעירות נופש שיש איזה קביעות לשהות שם‪ ,‬ויש‬ ‫ולצורך נוחות בלבד אינה גוררת את מי שלא השתתף‬ ‫כהלכתה’ שתאמר לנכרי להדליק כנ”ל‪ .‬אולם לעניין ברכה‪,‬‬ ‫בה‪ .‬אלא שלנוכח דברי הגרי"ש אלישיב הגרש"ז אויערבך‬ ‫בין האנשים קשרים מסוימים לניהול השהייה‬ ‫מאחר שהדין שנוי במחלוקת אם מקיימת מצוות הדלקת‬ ‫המשותפת‪ .‬אבל בבית מלון שנמצאים ליום יומיים‬ ‫והשבט הלוי שאין זה משנה מאיזה טעם קיבלו על עצמם‬ ‫הנר כאשר הודלק בידי נכרי‪ ,‬על כן אין לברך באופן כזה‪ .‬וכן‬ ‫את השבת‪ ,‬והערת השלחן הלוי שמצטרפת שם גם כוונה‬ ‫ואין כל שייכות בין האנשים‪ ,‬לא שייך בהם שם ציבור‪,‬‬ ‫כתב בערוך השולחן (שם סעיף כב) שכאשר רוב הציבור קיבל‬ ‫או שבכל אופן לדעתם עצם השהייה המשותפת כעת‬ ‫להרבות במצוות תוספת שבת‪ ,‬אין להורות להקל בכך‪ ,‬וראוי‬ ‫שבת‪ ,‬גם האנשים וגם הנשים שבמקום נאסרים במלאכה‪.‬‬ ‫לבקש מגוי שידליק עבורם את הנר שבת‪[ .‬ולעניין הברכה‬ ‫בשבת במניין אחד‪ ,‬קובעת שהם ציבור ושעת קבלת‬ ‫ואם טרם הודלקו הנרות‪ ,‬ידליקו על ידי נכרי‪.‬‬ ‫השבת בתפילה הוא קבלת השבת לכל השוהים‬ ‫בהדלקה ע"י גוי ראה לקמן]‪.‬‬ ‫במלון‪.‬‬ ‫יא‪ .‬הדרך הנכונה לכתחילה‬ ‫ט‪ .‬עשיית מלאכה לצורך הבעל שכבר‬ ‫להלכה‪:‬‬ ‫הדרך הנכונה היא לקבוע את זמן הדלקת הנרות לפני‬ ‫א‪ .‬ציבור השוהה בעיירת נופש ומקדימים את זמן‬ ‫שהמניין המוקדם מקבל שבת‪ ,‬או לקיים מניין נוסף בשעה‬ ‫קיבל שבת‬ ‫התפילה מטעמי נוחות שהשבת נכנסת מאוחר‪,‬‬ ‫מאוחרת יותר‪ ,‬שאליו יהיו שייכים מי שאינם רוצים לקבל‬ ‫לפי המקלים שהאשה עצמה אינה נגררת אחר קבלת‬ ‫נחלקו הפוסקים‪ :‬א‪ .‬מצד שהקבלה רק מטעמי נוחות‪,‬‬ ‫שבת מוקדם‪.‬‬ ‫בעלה‪ ,‬יש לברר האם היא רשאית לעשות מלאכה המיועדת‬ ‫ובזה אין הציבור נגרר אחר הרוב‪ .‬ב‪ .‬האם עיירת‬ ‫ראוי שמנהלי המלון או מארגני הנופש‬ ‫נופש מגדירה את האנשים שבה לציבור שהרוב גורר‬ ‫יפרסמו מראש זמן מדויק להדלקה‪,‬‬ ‫אחריו את המיעוט‪ .‬ולכן אין להקל להדליק נר אחר‬ ‫לאחר פלג המנחה ולפני אמירת‬ ‫קבלת הציבור‪ ,‬רק יבקשו מגוי ששם שידליק עבורם‬ ‫‘בואי בשלום’ או ‘מזמור שיר‬ ‫ולא יברכו על הדלקה זו‪.‬‬ ‫ליום השבת’‪ .‬אין די להודיע‬ ‫ב‪ .‬גם בבית מלון [באזור שאין בו בית כנסת אחר] יש‬ ‫שהנשים אינן מתכוונות‬ ‫להסתפק שנחשבים כציבור‪.‬‬ ‫לקבל שבת עם המניין‪,‬‬ ‫ג‪ .‬לכתחילה ידאגו לארגן במקום שני מניינים‪ ,‬ומי‬ ‫שכן אם חל עליהן‬ ‫שמבקש להדליק מאוחר יותר ישייך את עצמו למניין‬ ‫דין גרירה אחר רוב‬ ‫השני‪ ,‬ובזה אינו נגרר אחרי המניין הראשון‪.‬‬ ‫הציבור‪ ,‬אין תנאי‬ ‫ד‪ .‬באופן שהבעל התפלל במניין הראשון‪ ,‬ועשה זו‬ ‫פרטי מבטל את‬ ‫מטעמי נוחות‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם אשתו נגררת‬ ‫קבלת הציבור‪.‬‬ ‫אחריו‪ ,‬וכיון שיש במקום אנשים השייכים למניין‬ ‫כאשר חלק‬ ‫השני שלא קיבלו שבת‪ ,‬תבקש מהם שידליקו עבורה‪,‬‬ ‫הציבור‬ ‫מן‬ ‫ובזה יכולה לברך‪.‬‬ ‫מבקש להמשיך‬ ‫לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים‪ ,‬ניתן לשלוח למייל‪9917936@gmail.com :‬‬ ‫להצטרפות לקבלת העלון במייל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫לתגובות‪:‬‬ ‫לשאלות בהלכה‪:‬‬ ‫‪9917936@gmail.com‬‬ ‫‪ 02-803-9999‬שלוחה ‪rav@abiryaakov.com | 8‬‬ ‫ו‬