מחוברים - עוז והדר · Mechiburim - Oiz Vehudar — לך לך (2026-10-19)

מצורפים
פנינים מלוקטים מ
א
אדמו"רי שושילתא
ֱא-ל ִֹהים ָ ּב ָרא אשית
ְ ּב ֵר ִ
ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
עמ' י"א
פרשת בראשית תשפ"ז | גיליון א'
העלונים:
בס"ד
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון רצ"ח | פרשת יתרו | תשפ"ה
משיעורי
רבי מנחם מנדל ‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
גליון ש”י
פרשת לך לך
גיליון א' פומרנץ שליט"א
ע úה˙ורה והמוע„ים )בראשית תשפ"ג(
בראשית תשפ"ו ˙ור˙ חיים
עמ'החייםי"ט
נו˘‡ ˙ורני מר˙˜
הפרדת רשויות – האדם ובעלי עמ' ט"ו
בס“ד
תשפ”ז
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
עמ' כ"ז שבת קודש
עמ' כ"ג
על התורה
חדש בהיכל ››› פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
מילתא חדתא – דרשות חלק א ראיית המלאך הביאה את הגר לענווה מעלת גמילות חסדים
וַ ּיִ ְמ ָצ ָאּה ַמלְ ַאְך ה’ ַעל ֵעין ַה ַּמיִ ם ַּב ִּמ ְד ָּבר ַעל וַ ּיֵ לֶ ְך ַא ְב ָרם ּכַ ֲא ֶׁשר ִּד ֶּבר ֵאלָ יו ה’ (יב ד)
דרושים בדרכי עבודת השם המתאימים במיוחד ֹאמר ָהגָ ר ִׁש ְפ ַחת ָׂש ַרי (טז ז-ח) ָה ַעיִ ן ְּב ֶד ֶרְך ׁשּור .וַ ּי ַ אברהם אבינו החשיב את הגמילות חסדים
בהתמודדויות ובאתגרים של דורנו .הדרושים מתוך דרשות איתא בספר קול שמחה ,אני שמעתי כדיבור עם הקב”ה‘ .וילך אברם כאשר דיבר
ומאמרים שנאמרו במשך השנים מפ"ק המאמר מפי קדוש זקני מורי ורבי זצ”ל בשם אליו ה’’ .רצה לומר אברהם אבינו עליו השלום
כבוד קדושת מרן אדמו"ר רבי דוד חי הרבי רבי בונם זצ”ל ,על פסוק שאמר לבן גם בהילוכו כדרכו היה טוב לו לדבר עם
אביחצירא שליט"א ,ונכתבו ונערכו בלשון ‘יש לאל ידי וגו’ ,ואלוהי אביכם אמש’ וגו’ (לא אנשים טובות ולגמלם טוב וחסד ,והיה חביב
בהירה ונגישה לכל נפש ,מתוך מטרה כט) .למה גילה להם שהוזהר משמים לבל יזיק לו כאשר דיבר אליו ה’ רצה לומר כמו שהיה
לחזק ,לעורר ולרומם את הלבבות לעבודת להם .אך איש כזה שזכה פעם אחת למדרגה יקר בעיניו וחביב עליו כאשר דיבר ה’ עימו,
ה' .כרך זה הוא על עניני תלמוד תורה יראת אי אפשר שיעצור עצמו שלא יספר ,עד כאן כי גם הגמילות חסדים הם רצון השם יתברך
שמים ומדות טובות. לשון קודשו .כן יש לומר כאן גבי הגר שראתה (תפארת שלמה ,הרה”ק רבי שלמה מרדומסק זיע”א לחג
היו דברים מעולם בראשית מלאכים השיגה התנשאות וחשבה שהיא
בעצמה כדאי לזה ,על כן הוקלה גבירתה
הסוכות)
עיקר העבודה בגמילות חסדים
חמישים פרקים המפגישים את הקורא עם עולמות שנדמה בעיניה .לכן קרא לה המלאך בשם הגר שפחת וְ ֶא ֶע ְׂשָך לְ גֹוי ּגָ דֹול וַ ֲא ָב ֶרכְ ָך וַ ֲאגַ ְּדלָ ה ְׁש ֶמָך
כי אבדו ואינם ,ופותחים שער לאוצרות קדמוניים שנגנזו שרה ,בזה האיר עיניה שמעט המדרגות שלה וֶ ְהיֵ ה ְּב ָרכָ ה (יב ב)
בין השיטין של ספרים נדירים וכתבי יד נשכחים .כך זכתה רק מטעם שהיא שפחת שרה ,והכירה בך חותמין -בדורות האחרונים עיקר
נחשף לפני הקורא פסיפס מרהיב של תגליות וחידושים, האמת שכן הדבר וענתה מפני שרי גברתי, העבודה בגמילות חסדים‘ .ואעשך לגוי גדול
דמויות חידתיות ומאורעות בלתי ייאמנו ,סיפורי מסורת ובזה נתקן טעותה. ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה’ .פירש רש”י
ופולקלור יהודי עוצר נשימה .זהו ספר (שפתי צדיק ,הרה”ק רבי פנחס מנחם מפילץ זיע”א)
ז”ל ,ואעשך לגוי גדול -זה שאומרים אלוהי
שאין מסתפקים בקריאה אחת שלו. אברהם אבינו עשה נ”ב שנים הכנה למצוות אברהם ,ואברכך -זה שאומרים אלוהי יצחק,
ככל שחוזרים ומעיינים בתוכו ,מוסיפים מילה ואגדלה שמך -זה שאומרים אלוהי יעקב ,יכול
למצוא בו טעם לשבח ופנים חדשות וְ ַא ְב ָר ָהם ֶּבן ִּת ְׁש ִעים וָ ֵת ַׁשע ָׁשנָ ה ְּב ִהּמֹלוֹ (יז יהו חותמין בכולן ,תלמוד לומר והיה ברכה -
מתגלות .הספר יעניק עניין וחידוש כד) בך חותמין ולא בהם ,עד כאן לשונו .העניין
לשולחן השבת ,יעורר דיון וסקרנות ידוע שאברהם בן שלוש הכיר את בוראו בך חותמין יש לומר שהוא על דרך מאמרם
בשיעורי תורה ובהרצאות ,ויעשיר את (נדרים לב ,).ואפילו למאן דאמר במדרש (ב”ר ז”ל (אבות פ”א מ”ב) ,על שלושה דברים העולם
שיחותיהם של תלמידי חכמים ושוחרי סד ד) בן מ”ח הכיר ,מכל מקום יש מזמן זה עומד על התורה ועל העבודה ועל הגמילות
תבונה המבקשים לדעת כי היו דברים עד צ”ט שנים שמל עצמו עוד נ”ב שנה ,וידוע חסדים ,וידוע שאלו ג’ עמודים מתייחסים אל
מעולם. שאברהם קיים כל המצוות (יומא כח ,):ואם כן ג’ האבות הקדושים ,שכל אחד בפרטיות היה
שו"ע מתיבתא או"ח הלכות קריאת שמע (נח-סו) למה לא קיים גם מצוות מילה מעצמו ,אלא אדוק במידה אחת מהמידות האלו ,אברהם
שהמתין כל השנים הללו שיהיה מצווה ועושה בגמילות חסדים ,יצחק בעבודה ,יעקב בתורה.
ספר הטור עם הערות וציונים ,עם ספר שולחן ערוך (ראה של”ה פרשת וירא) ,ואם כן הכין עצמו נ”ב ולעת הקץ שאז יתמעט בתורה ובעבודה נגד
ונושאי כליו ,בתוספת מדורי ביאור שנים לקיים מצווה זו .עניין הכנה למילה דורות הקודמים אזי יתרבה פעולת גמילות
נרחבים והערות נחוצות ,ועוד שלל רב אצל כל אדם .וכמו כן יש למצוא עניין הכנה חסדים בעולם ,וכמאמר הכתוב (ישעיה א כז)
של הוספות לתועלת הלומד .הביאור בכל אדם ,והוא כי יאמר האדם שניתן אילו ‘ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה’ .וזהו בך
'מתיבתא' ערוך בשפה ברורה ונוחה, הייתה מצווה זו של מילה על עצמו ולא על חותמין.
כשאליו נוספים' :ילקוט ביאורים' ,ועוד (אהל תורה ,הרה”ק רבי מנחם מנדל מקוצק זיע”א) אביו למולו ,היה שש ושמח למול עצמו כמו
מדורי ליקוט וביאור נרחבים ומגוונים, שמלוהו ביום השמיני ,נמצא ששייך עניין ביאור על אנשי סדום
שהכל ערוך ומוגה על פי דפוסים ישנים, הכנה גם במילה ,ונחשב זה כאילו הכין עצמו וְ ַאנְ ֵׁשי ְסדֹם ָר ִעים וְ ַח ָּט ִאים לַ ה’ ְמאֹד (יג יג)
במהדורה מהודרת ומאירת עיניים, הטעם שהיו אנשי סדום מקצצים רגלי כראוי למצווה זו.
לתועלת הלומדים. (מדבר קודש ,הרה”ק רבי שר שלום מבעלזא זיע”א)
האנשים הבאים למחנם .בגמרא סנהדרין (קט):
כוח התפילה מהאבות הקדושים מובא על אנשי סדום ,כשהבא אליהם איש זר,
להזמנות ספרים עד הבית1800-22-55-66 : וְ ֶא ֶע ְׂשָך לְ גֹוי ּגָ דֹול וַ ֲא ָב ֶרכְ ָך וַ ֲאגַ ְּדלָ ה ְׁש ֶמָך היו מניחים אותו על המיטה ,ומי שהיה ארוך
יותר היו מקצצים את רגליו ,והקצר יותר היו (יב ב)
אקטואלי: השבוע בגליון: חשיפה:
דרשו בגמרא (פסחים קיז‘ ):ואעשך לגוי
למיטה ,עד כאן ,ותמוה .ויש לומר דהנה נאמר גדול’ זהו שאומרים אלוקי אברהם‘ .ואברכך’
מפשיטים את איבריו עד שהיה שווה בשווה
(דברים יא ו) ‘ואת כל היקום אשר ברגליהם’ וגו’ ,זהו שאומרים אלוקי יצחק‘ .ואגדלה שמך’
לנגב האור החיים הק’: נס ודרשו חז”ל (סנהדרין קי :).זה ממונו של אדם זהו שאומרים אלוקי יעקב .שלכך אומר כל
ידיו ההצלה שמעמידו על רגליו .וזה היה חוק סדום ,יהודי בתחילת תפילתו שלוש פעמים בכל יום
בבגדיו אם ההליכה “לטובתך מעלילת שכולם יהיו שווים בממונם ,וזה הרמז שהיו ‘אלוקי אברהם’ וכו’ ,שכוח הברכה מהאבות
בשבת ולהנאתך” מהו הניסיון? הדם מקצצים את רגליו -רצה לומר את כספו ,נמשך לדורותיהם אחריהם ומסייע לקבל
| עמ’ ח' | | עמ’ ב' | | עמ’ ג' | תפילתם ברחמים .והרי תפילות אבות תיקנום, שיהיו כולם שווים בדיוק ,ודו”ק.
(שארית יצחק ,הרה”ק רבי יצחק זעליג מסוקולוב זיע”א) אברהם תיקן תפילת שחרית ,יצחק תיקן
עמ' ה' פניני אביר יעקב
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים א מחוברים
פנינים חכמים ואמרות
נפלאות על פרשת השבוע פנינים ואמרות
אנו יודעים אי זו חביבה אם השנייה אם תפילת מנחה ,יעקב תיקן תפילת ערבית
דבר האמונה הראשונה ,ממה דכתיב ‘אל ארץ המוריה’ (ברכות כו ,):ובמשמעות התיבה ‘תיקנו’
הוי השנייה חביבה מן הראשונה”. נכלל גם שעשו מעשה בעצם התפילות,
תפקיד האמונה לגלות את האלוקות שבטבע העולם מעתה יש לומר כי רמז מלכיצדק והיינו שנתנו כוח שיתקבלו תפילות עם
הדרך לקשר עולם הזה הגשמי בעולם העליון הרוחני הוא על בזה עוד ,כי חילוק יש בין הלחם והיין, ישראל בכל הזמנים האלו.
ידי קיום המצוות מתוך אמונה ,כמו שכתב השפת אמת (פר’ חיי שרה שהלחם עיקר שבחו כשהוא טרי וחם, (האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא
תרמ”ט ד”ה במדרש) :כי בני ישראל נבראו להעלות כל הטבע ולברר ולאחר מכן שוב אינו טוב למאכל ,עד חדתא -תורה)
ולהעיד ,כי הקדוש ברוך הוא ,הוא המנהיג את העולם והטבע שמתקלקל לגמרי .ואילו היין בתחילתו לחם ויין
והזמן ,דכתיב (ישעיה מג יב) ‘אתם עדי ואני אל’ ,ואמרו חז”ל (ספרי פר’ אינו טוב כל כך ,אולם לאחר שמתיישן הֹוציא לֶ ֶחם וָ יָ יִ ן
ּומלְ ּכִ י ֶצ ֶדק ֶמלֶ ְך ָׁשלֵ ם ִ
ַ
וזאת הברכה שמו) כשאתם עדי אני אל ,פירוש ,הקדוש ברוך הוא ברא נעשה יין משובח שדעת זקנים נוחה (בראשית יד יח)
העולם להיות בחירה לאדם ,וכפי מה שבני ישראל מעידין ומבררין הימנו. כאשר שב אברהם אבינו ממלחמת
כח הנהגתו יתברך ,כן מתגלה כח הנהגתו יתברך בעולם. ובזה רמז לו על שני הנסיונות המלכים ,בא לקראתו מלכיצדק מלך
והמכיר את מקומו ,הוא החכם המגלה פנימיות הבריאה בבחינת שנתנסה .כי נסיון ‘לך לך מארצך’
שלם ובידו לחם ויין ,ואמר לו כי אין בלבו
‘עולם’ ,היינו שמעלה את הטבע של העולם בכך שמגלה את שנתנסה בו בתחילת דרכו בקודש דומה
עליו על אף שהרג את צאצאיו.
האלוקות הנסתרת בו .ומצינו עוד שהצדיק מחבר במעשיו את ללחם המשובח בראשיתו ,ועליו מברכין
והביא רש”י שם את דברי חז”ל (ראה
הארץ לשמים ,שהרי כל הדברים שבעולם יש להם שורש בשמים ‘המוציא לחם מן הארץ’ .אולם מלבד זה
בראשית רבה מג ,ו) כי בלחם וביין רמז לו
והעבודה היא לכוון אותם לשורשם העליון ,כמו שבית המקדש הגיש לו מלכיצדק את היין ,ורמז לו על
על העבודה שעתידים בניו של אברהם
שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה ,וכן ירושלים של מטה הנסיון העשירי אשר הוא עתיד לעבור -
הוא נסיון העקידה ,כיין הנשמר ומשתבח לעבוד בבית המקדש במנחות ובנסכים.
מכוונת כנגד ירושלים של מעלה ,וכפי שנזכר לעיל שעל זה כתוב ונראה לפרש עוד על פי מה דאיתא
‘השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם’. לבסוף.
(עינים מאירות -להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ במדרש בפרשתנו (בראשית רבה לט ,ט)“ :אמר
(האדמו”ר רבי דוד חי אביחצירא שליט”א -מילתא חדתא -אמונה וביטחון)
שליט”א רבי לוי ,שתי פעמים כתיב ‘לך לך’ ואין
דברים טובים ,ובזה מבאר את הפסוק [כפי
שביאר רבינו האוה”ח לעיל] “וילך אברם כאשר
ועמד בזה הניסיון כפי שכתב האור החיים הק’
שעשה הדבר לצד גזירת מלך עליון ולא לתועלת
ווארט מהאור החיים הק'
דיבר אליו השם” ,שלא כוון להנאת עצמו כלל הנמשך לו.
אלא עשה הכל לרצון בוראו. קיים המצוה לשם שמים ולא לשם הנאה אם ההליכה “לטובתך ולהנאתך” מהו
ובדרכם אלו של רבינו האוה”ח הק’ וה’הפלאה’
כתבו עוד רבים ,ואין כאן המקום לפרט את כולם
ביתר ביאור נמצא בתורתו של בעל ‘ההפלאה’ הניסיון?
בספרו פנים יפות (בפרשתנו) ,כי אותן המצוות שאין ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך
כי רבים הם (וראה ב’ערבי נחל’ כתב על קושיא זו “ועי’ בהם הנאות הגוף כתפילין וציצית וכיוצא בהן,
באור החיים ,ודרכנו יהיה קרוב לדרכו”) ,ונחתום בביאור וגו’ (יב ,א) .וברש”י לך לך -להנאתך ולטובתך.
בעד עשייתן יזכה האדם לשכר בעוה”ב ,ועליהם הקשו המפרשים דבכך שהבטיח השם יתברך
זה בלשונו הזהב של הרה”ק בעל האוהב ישראל אמרו (קידושין לט“ ):שכר מצוה בהאי עלמא ליכא”,
שכתב בהאי לישנא: לאברהם אבינו שכר טוב -ואגדלה שמך -לבנים
אבל המצוות שיש בהם הנאה לגוף כגון עונג טובים ועוד מעלות טובות ,בזה נתמעט קושי
“אכן שורש הדבר הוא כך ,דודאי עיקר עשיית
ושמחת יום טוב ,וכן בזמן המקדש אכילת קדשים הניסיון ,כי כשמתן שכרו בצידו נעשה הניסיון קל
איזה מצוה או איזה עובדא הוא שלא יעשנה
דכתיב בהו (דברים יד ,כג) “ואכלת לפני ה’ אלקיך מâאי . . . . . .ו
יותר.
יõתר ִ ַ àפרנסה ֵ נפָ ָ ְ ַ ְ õŁ ëטריד ַ ְ
מäסר אõדõת ַה ַ ְ ִ âברי ָ הëאיר | ִ ְ ֵ אõר ַ ֵ ִ אוצר פניני החסידות
האדם לשום איזה פניה לטובת עצמו ח”ו ,רק àרוח . . . . . . . . . . . .ו
מŁיכõת ָ ŁçŁלִ ְ ã éŁן ֶ ֵ
לפרנסה ְ ֶ ַ
מéל ֶ ֵ
זõכה ְ ַ ְ ָ ָ
ôאוõת ִ ָ
האכילה ֶ
מŁיכõת ַל ַ ֲ
àתאוõת ָ ֲ ִ ָ
ìפִ ְ Ł
המצמצם ְ ַ ֲ
ַ ŁçŁלֶ ֶ
נעם | ַ ְ ַ ְ ֵ
Łéם ֶ ֵ אמת | ְ ֵ
אמרי ֹ ַ
łפת ֱ ֶ
ִ ְֵ
ְ ַ
Łעלהבטחה ֶ ַ הŁáמäçת | ַ ְ ָ ָ טרדõת ַ ַ ְ ִ
ïרנסה . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
õתיה' – ִ ְ וקלל ֶ ָ
טר ַâת ַה ַ ְ ָ ָ
Łנה ְ ִ ְ
מהאדם ִ ְ
'ôכלה ָ ָ
äôסר ֵ ָ ָ ָ
יłראל | ִ ְ ֶ
õôרה ַ על ָ
ֵàית ִ ְ ָ ֵ
קàלת ֹ ידי ַ ָ ַ ְֵ
שיהא במחשבה זכה טהורה ונקיה לקיים דבר ושמחת” ,בהם היצר הרע מסית את האדם לכוון לקרבת ה' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
רבינו האור החיים הק’ מתייחס לקושיא זו
àרכõת ְáדõלõת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
לעםéברכõת ִויäŁעõת ְ ַ הõôכחה ִ ְ ָ
âברי ַ ֵ ָ äמפר ִŁים ֶאת ִ ְ ֵ
מרëזים ְ ָõôàכחõת ְ ֻ ָ ִ
ïכים ְ ָ ְ מה ְ ִ
ïנחס | ַ ֵ
âיקים ְ ַ
äדרכים ְ ִ ְ ַ
àינה | ַצ ִ ִ
אמרי ִ ְ ָ
âברי ִ ָ
ְָ ִ
ִ ְֵ
ִ ְֵ
Łאין
áŁם
מïני ֶ ֵ
àאפן ֶ ַ
àהס ֵôר ִ ְ ֵ
àאדם ְ ֹ ֶ
ìŁאמרְ ֶ ְ ä
טבäע ָ ָ ָ
àרכõת ֶא ָêא ֶ ֶ ֶ ְ
להיõת ָ ַ צריכה ִ ְ
הõôכחה ֵהם ְ ָ
יתàרָ ִ ְ ü
עניני ַ ֵ ָ
àגäêי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
ה⁄ם ִ ְ ָ ַ מציאäת ַ ֵ
לäñטי ִłיחõת | ָéל ִ ְ ְ ֵ
אõריתא | ְ ִ
àיכל ָôן ָלבõא ְ ִ
ïתáמי ַ ְ ָ
ִ ֵ
ִ ְָ
ִ ְֵָ
המלך מלכו של עולם ,יהא מה שיהיה ואחר כוונת בהם להנאת עצמו ולא יכוון לשם מצוה ,ולכן łראל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
בתוך דבריו ,ומבאר בזה את הפסוק (להלן ד’) “וילך
äברכõת . . . . . . . . . . . . . . .ו
וזõכים
מע ָłיו ְ ִ להיטיב ַ ֲעצמִ ֵ ְ õ
ôרים טõבõת ְ ָ
מקàל ַעל ַ ְ אחד ְ ַ ֵ
äמס ָ ִ
õכáְ ãנ ִäזים ֻ ְ
õôכחה ָéל ֶ ָ
õôרה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
àקריאת ַה ֵ ָ
àמôן ָ
יäŁעה | ְàת ָ
אמת | ִ ְ ִ ַ
Łàלמäת ְ ַ ַ
עטרת ְ ָ
õôרת ֱ ֶ
להתקֵ ְ ִ Łâ
ִי ְ ָ ֵ
ֲ ֶֶ
ְִ ְֵַ
ַ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üב
éתיבה' . . . . . . . . . . . .ב
ההïŁעõת . . . . . . . .ג
ההתח ְäŁâתàחינת ַ ִ ְ ַ
ו'אõתõçת ַה ְ ִ ָ
לכל ַ ַ ְ ָ
äלגõêת ֶאת ְ ִ ַ
זõכים ְ ָ
החקיקה' ְ ִ
הàרית ִ
להאמין ְ ַ
מאַ ָ ְ ִ õô
õתõçת ַ ֲ ִ ָ
Łàמירת ַ ְ ִ
õôציאִ ֲ ַ ְ – 'ä
יéŁח ֵ ִ
הåהירäת ִ ְ ִ ַ
חדִ Ł
àהלה ֹלא ִ ְ ַ
àחינת 'א ִ
מïני ָ ָ
éפי ַ ְ ִ
'ויŁן ִ ְ ֵ
àמðב ֶŁל ֶ ָ ָ
õôרה | ְ ִ ַ
מŁה | ְ ִ
לäñטי ָ
àאר ֹ ֶ
עין | ְ ָ ָ
ְַָ
ִ ֵ
ַàת ַ ִ
ֵֵ
הלב הן הן הדברים ,ועיקר הניסיון של אברהם אם האדם מזכך את מחשבתו וכל כוונתו אינה äפõסקים . .ו
נŁמתõ
ְִ
האדם ֶאת ִ ְ ָ
áמרא
אברם כאשר דיבר אליו השם” שנראה כמיותר,
ללäëד ְ ָ ָ
מעלה ָ ָ ָ
וחסידäת ְ ִ
לאט ַ ֲ ֶ לאט ְ ַ
מäסר ַ ֲ ִ ספרי ָ החäêק ֵàין ִלäëד ִ ְ ֵ
àכל יõם ְויõם ִéי ְ ַ הôפêה ְ ָ
טעם ַ ְ ִ ָ
לŁר ָ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãŁו
âוד | ַ ִ
מŁה | ַ ַ
חמâת ָ ִ
àאר ֹ ֶ
ֶ ְַ
ְְָ
ֵֵ
àŁכל יõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
האדםהנהגת ָ ָ ָôהיה ַ ְ ָ ַ
êŁא ִ ְ ֶ זקäפה' – ֶ ֹ 'àקõמה ְ ָ קõממäçת ְ ָ אתכם ֲ ִ
àהמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ד
ואõלֶ ְ ֶ ü õôרת ָאבõת | ָ ֵ
àבחינת ְ ֵ ָ
ֶ ְָ
ַ
ְִִ ַ
õספת . . . . . .ו מצוה נ ֶ ֶ לקçם ִ ְ ָäמõôŁקק ְ ַ ֵ
àמצוה ִ ְ ֵ õסק ְ ִ ְ ָ łכרŁֶ õל ָהע ֵ יõסף | ְ ָ âברי ֵ ִ ְֵ יŁרäת . . . . . . . . . . .ד ëŁהäתְ ַ õ אבינַ ֶ ä מçעקב ָ ִעמלק ָהפֹ ֲ ַ ִ üä מ⁄מäאל | ֲ ָ ֵ ֵŁם ִ ְ ֵ
אבינו ע”ה היה שמחשבתו היתה זכה ונקיה אלא לשם שמים כדי לקיים מצות בוראו ואינו àŁàת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
וזלה”ק“ :עוד ירצה להיות שאמר לו ה’ הבטחות
łביעה . . . . . .ז éדי ְ ִ ָ Łאõכלים ְ ֵ
Łáמים ְ ַ ָ
ליłראל ַאף ַעל ִïי ֶ ְ ִ
ה⁄לõם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ז
ירידת ְ ָ ִ
מביאה ֶאת ַ ָ
הôר ְ ִ ַ
ïנים ְ ִ ְ ָ ֵ
õôרה ְ ִ ָ
ìŁי | ֶ ֵ
łיאת ָ ִ
מלכים | ַה ָ
הáר ֻ ִ
נבחר | ְנ ִ ַ
ילקäט ַ ֵ ְ
éסף ִ ְ ָ
מäסר ְ ָ ִ ַ
ְַ
ֶֶ
⁄כינה . . . . . . . . . . . . .ד
łראל . . . . . . . . . . . . .ה
הõàרא . . . . . . . . . . . .ה
Łàביל ַה ְ ִ ָ
נŁמõת ִי ְ ָ ֵ
לעבõדת ַ ֵ
łראל ִ ְ ִ
לערְ ִ ü
õàערה ַ ֲ ַ
יגאל ֶאת ִי ְ ָ ֵ
קצבה ְ ֵ ֶ
éאָ ֵ Ł
ואין ִ ְ ָ
הêבן | הקב"ה ִ ְ ַ
ערֵ ְ ü
התלהבäת ְ ֵ
הêבן | ֵאין ֵ ֶ
מים ַח ִçים | ִ ְ ַ ֲ
מחłף ַ ָ ָ
מחłף ַ ָ ָ
ְַ ֹ
ְַ ֹ
àאר ַ ִ ְֵ
אלçה . . . . . . . . . . . . . . äז ידי ֵ ִ ָ àכל יõם ַעל ְ ֵ ôמידים ְ ָ הקרבת ְ ִ ִ קדäמים | ַ ְ ָ ַ נחל ְ ִ ַַ äמתäקים ֵהם õתם ְ ִ ëקçמים א ָ הנאה ַל ְ ַ ְ ִ טעם יֵָ ָ ֲ Ł להם ַ ַ ֶ ָ ŁçŁ ëצõת ֶ ֵ קדַ | Łה ִ ְ ֶַזרע ֶֹ
וטהורה בלי שום סיג ופסולת ח”ו לכוון בהליכה מערב במצוות אלו שום הנאה ושמחה לגופו אזי תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו’ ,וא”כ הגם
ìביא ז אלָçהַ äהָ ִ
ידי ֵ ִ àכל יõם ַעל ְ ֵ
לה ָàא ֵאינְ õכלäם . . . . . .ח
ôמידים ְ ָ
וקàלה ְ ַ
äŁôבה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
להקרבת ְ ִ ִ
äŁôבה ְ ַ ָ ָàלא ְ ָ
ידי ְ ָ
הéתäב ְ ַ ְ ָ ַ
äíçרים ַעל ְ ֵ
רמז ַ ָ
הõôרה | ִוäâי ְ ֹ
וçאמר ָŁאäל | ֶ ֶ
חפץ ַח ִçים ַעל ַ ָ
ïéרת ַה ִ ִ ִŁיר ָמעõן | ַ ָ ַ
ַֹ ֶ
ֵָ
מאד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
äלדàר ִäàâר õôàרה ְ ַ ֵ לעסק ַ ָ çŁכõל ַ ֲ ֹ אהבה ֶ ָ מרב ַ ֲ ָ àעפר ֵ ֹ
יתàר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . üה
להתáלáל ֶ ָ ָ אביב | ֵיֵ ְ ַ ְ ִ ְ Ł
לפני ַה ֵ⁄ם ִ ְ ָ ַ
ִֵäéàרי ָ ִ
אחד ִ ְ ֵ
ְ ֹ
ֶָ
ëôה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח לא ַ ָ àרית ָאבõת ֹ יהõנתן | ְ ִמדרָ ָ ְ Ł ִ ְַ łמחהיתמêא ִ ְ ָ לא ִ ְ ַ ֵ ïתי ֹ õôרה ִמי ֶ ִ טעמי ָ לטעם ַ ֲ ֵ õåŁכין ִ ְ ֹ אחר ֶ ִ אמת | ַ ַ łפת ֱ ֶ ְ ַ
זו שום דבר לטובתו ולהנאתו הגם שידע באמת יש לו שכר אף בעוה”ז ,וכשם שכבש הנאתו כך שילך יסבור הרואה כי אין להחזיק לו טובה על זה,
àעõלם
להõריו ָ ָ רäח ְ ָ נחת ַ õáרם ַ ַ
הà⁄ת . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
àŁàת ֵ õôרה ְ ַ ָ המחִ Łâחָ Łäâ
הõôרה ְàיõם ַ ַ ָ
קדäמים | ַ ְ ַ ֵ
ַה ָàא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ח
הארץ | ִע ַñר ִלäëד ַ ָ
נחל ְ ִ
מåמרת ָ ָ ֶ ִ ִ ְַ
ַַ וחדוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
למעלה
האלקי ֶŁהäא ְ ַ ְ ָ הäàâק ָ ֱ ֹ ִ האדם ֶאת ַ ִ מפסיד ָ ָ ָ
àŁעõלם . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה
העברה ַ ְ ִ ידי ָ ֲ ֵ ָ
וłמחה ֶ ָ ָ
מ⁄מäאל | ַעל ְ ֵ
וענג ְ ִ ְ ָ
ֵŁם ִ ְ ֵ
äŁע ְ ֶֹŁע ַ מéל ַ ֲ
ְ ְֶָ
ִָ
שיצמח לו מזה כל טוב כמו ששמע מפי השי”ת, באותה מדה ימדדו לו ויזכה ליהנות מן המצוה õלם ַהֶåה . . . .ח
שאפילו קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר
לłכר ַאף ָàע ָ זõכה ְ ָ ָ äבמצõת ֶ àŁàת ְàת ָõרה ְ ִ ְ העõסק ְ ַ ָ
מעשי צדיקים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
ספיר ויהלום | הארה חסידית מן הפרשה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יב
זוהר הקדוש | עם פרוש הכתר והכבוד . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יד
âוד | ָ ֵ àנין ָ ִִ ְַ לאחר
האדם ַאף ְ ַ ַ ä⁄מַ ãעל ָ ָ ָ ⁄çŁאר ִר ָ àאפן ֶ ִ ָ ֵ ëצוה ְ ֹ ֶ לקçם ַה ִ ְ ָ אדם | ֵיֵ ַ ְ Ł
קäçמ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ãה
ìŁדמה לŁֶ õהäא ָרחõק ֵמהשי"ת הäא ָקרõב . . . . . . . . .ה
êŁא
רחמים ֶ ֹ יבִ ֲ ַ Łñ ïרנסתֵ ַ ְ õàצרכי ַ ְ ָ ָלהתע ֵíק ְ ָ ְ ֵ קדם ֵצאתַ ְ ִ ְ õ
אלימלִ | üמי ֶ ִ ְ ֶ
הרמ"ל | ֶֹ
õôלדõת ָ ָ
נעם ֱ ִ ֶ ֶ
מŁנת ָ ַ ַ
ְ
ִ ָ
ִ ְַ
ַֹ
עכ”ז לא השגיח על זה והסיח דעתו לדבר אחר בזה העולם. ליסע ,לזה הודיע הכתוב צדקתו של אברהם כי יŁéל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ה ִָ ֵ
בס"ד
היינו רק לקיים דבר ה’ ,ולעשות נחת רוח ליוצרו ועיקר הניסיון של אברהם היה שאף שהבטיח מה שהלך לא לצד הבטחת האמורות אלא לעשות
שיתגדל ויתפרסם אלקותו ית’ לעיני כל הברואים לו השי”ת שכר גדול ,היה עליו להתעלות וללכת דבר השם” עכ”ל.
בכל מקום בואו זהו עיקר כוונתו בהליכתו זאת” בכוונה רצויה לקיים רצון הבורא ולא לקיים ולפי זה ,הניסיון לאברהם היה ,אם ילך לדרכו
עיי”ש באריכות מש”כ עוד בזה. המצוה מחמת הבטחות של כסף וזהב ושאר מחמת ציווי ה’ או שמא ילך מחמת ההבטחות.
לשאלות הלכתיות בבית ההוראה הקש 8
מחוברים ניתן להשיג את הגיליון
מתחילים
את היום!
עיצוב ועימוד :שוקי קנר
מדי שבוע בכל סניפי
להצטרפותnewsletter.mechubarim@gmail.com : ישירות למייל האישי
קו מענה הלכה
עיצוב ועימוד עלונים :שוקי קנר
העלון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים "ספרי אור החיים"
ירושלים :ירמיהו | 13שאולזון | 49הפסגה | 45בר אילן | 4חבקוק • 2בית שמש :שדרות
האמוראים | 63נחל ניצנים | 3יהודה הנשיא • 6בני ברק :רבי עקיבא | 152רבי עקיבא 68
| הרב שך | 8אהרנוביץ | 12נחמיה | 28כהנמן • 64מודיעין עילית :שד' יחזקאל | 2חפץ
02-803-9999
חיים 7אלעד :יהודה הנשיא • 94אשדוד :יהודה הנשיא | 8אליעזר בן הורקנוס 8ביתר
או במיילrav@abiryaakov.com :
עילית :הרן • 9חיפה :מיכאל 27נתיבות :הרמב"ם 1נתניה :הס 18פתח תקוה :רוטשילד 75
קו השיעורים – קול הלשון03-6171077 :
לתגובות ולהצטרפות לקבלת הגליון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ב מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
ֵמה’ ִמצְ ֲע ֵדי גֶ בֶ ר ּכֹונָ נּו :השגחה פרטית מופלאה, לא ידוע כמה שעות הוא שכב כך,
הלך לבקר את אביו בהוראות רבו וניצל מעלילת דם... עד שהתעורר וגילה את עצמו מתחת
ודיווחה כי בתה נחטפה בידי היהודים .החיפושים מודעת ה’דרושים’ בכתב העת של קהילת למפולת .הוא ניסה לזחול החוצה
אחריה עלו בתוהו .סמיכות הימים לחג הפסח יהודי טיסאסלר שבהונגריה החליפה ידיים אך לא הצליח | ...הסוף המפתיע...
העלתה בקרב האנטישמים את ההנחה כי במהירות“ .דרוש שוחט!” ,צעקו אותיות גדולות.
היהודים שחטוה לצורך אפיית מצות .הללו דאגו “לקהילתנו הקדושה דרוש שוחט ירא שמיים”, מדבר יהודי מגבעת שאול .אני עדיין נרגש
לשכור עדי שקר שהעידו כי ‘ראו’ בעיניהם כיצד נכתב במודעה“ .על המעוניינים להגיש מועמדות מכל המעשה שארע במוצאי שבת פרשת ראה
הרגו היהודים את הנערה. להראות בקיאות בהלכות שחיטה ובדיקה ולהיות עם תושב השכונה ,יהודי מבוגר שמתגורר לבדו.
מפקד המשטרה ,שהיה שונא ישראל מובהק, בעלי ניסיון באומנות השחיטה” .בהמשך נכתב לקראת צאת השבת אחזה בו סחרחורת ,והוא
החליט לנצל את ההזדמנות ולפתוח בחקירה. כי על המועמדים לבוא להתארח בעיירה שבת נאחז בארון הספרים בביתו .הוא תפס במדף
חשדו של המפקד גבר כששמע כי באותו שבוע אחת ,שבמהלכה יתהו רבני המקום על קנקנם. בחזקה ,ולפתע התנתק הארון ממקומו והתמוטט
הופיעו בטיסאסלר שלושה שוחטים אורחים... ארבעה שוחטים מערי הסביבה נענו לקריאה. על גבי היהודי .ספרי הקודש נפלו והתפזרו ,ובעל
ִשמעה של עלילת הדם נפוץ בכל העולם .על הם נטלו את תיק השחיטה ויצאו לעשות את הבית בעצמו נשכב על הרצפה מתחת לארון
אף עדותם של מלומדים נוצרים כי היהודים אינם השבת בעיירה. ואיבד את ההכרה.
משתמשים בדם בחג הפסח ובכל השנה ,פשטה ר’ דוד השוחט היה אחד מהארבעה .בדרכו לא ידוע כמה שעות הוא שכב כך ,עד שהתעורר
כאש העלילה לטיסאסלר החליט לעצור בעיר היידודורוג וגילה את עצמו מתחת למפולת .הוא ניסה לזחול
בשדה קוצים .צרה ָ(‘ד ָאראג’ ביידיש) שבהונגריה ,שבה התגורר רבי
גדולה התרגשה על יותר מזה לא היה שמואל פרנקל ,ששימש רב ואדמו”ר .שמו היה
החוצה אך לא הצליח .הבית נעול ,הוא נמצא
צריך .דבריו באו היהודים. מפורסם כבעל מופתים שרבים נושעו מברכותיו.
כאן לבדו ,ואף אחד לא יודע על מה שקורה אתו
ברגעים אלו .כמה זמן הוא יחזיק מעמד מתחת
לשונאי ישראל החוק רשויות דוד ביקש לסור למשכנו ולקבל את ברכתו. לארון? מתי ישימו לב להעדרו ויבואו להציל
בדיוק בזמן. מעצמן פרקו “באתי לרבנו בדרכי לטיסאסלר” ,סיפר ר’
אותו? והאם כשזה יקרה ,יהיה את מי להציל?
האם פנתה אל ֵ כל אמת מידה דוד“ .אני מתכוון להיבחן שם בתקווה להתקבל
זמן רב הוא התענה מתחת לארון שקרס ,עד
מקצועית ,והחלו השלטונות ודיווחה למשרת שוחט העיירה” .ר’ דוד ציפה לקבל
ששמע דפיקות על דלת ביתו .הוא התחיל לצעוק
ברכה להצלחה ,ואולם תגובתו של האדמו”ר
כי בתה נחטפה לבצע מעצרים בלי
שלושת הבחנה. הייתה מפתיעה. בכל הכוח ,אבל קולו החלוש לא עבר את מפתן
בידי היהודים. שבאו השוחטים “מצוות כיבוד אב חשובה ביותר” ,אמר לו רבי הדלת .בסופו של דבר ,בלי קשר לצעקות נפרצה
לעיירה -ר’ שלמה החיפושים אחריה שמואל .ר’ דוד נדרך ,שכן הוא לא העלה כלל הדלת ,ובפתח הופיעו אנשי הצלה ומכבי אש.
שוורץ ,ר’ אברהם עלו בתוהו .סמיכות את שמו של אביו בפגישתם“ .דומני שכדאי יהיה הם מיהרו להרים את הארון ולפנות את הפצוע.
בוקסבוים ור’ לייב הימים לחג הפסח כי קודם שתמשיך לכיוון טיסאסלר תפנה לעיר החדר היה חם וחנוק ,ומיד אווררו אותו ,הגישו לו
העלתה בקרב ברוין -שולחו היידוננש ,שבה אביך מתגורר”. שתייה ,חיברו לו אינפוזיה של נוזלים ופינו אותו
לבית חולים .חייו נצלו.
האנטישמים את למעצר ממושך ,עם ר’ דוד נדהם מההוראה הבלתי-צפויה“ .סע
לשלום” ,נפרד ממנו רבי שמואל בפנים מאירות, תוך ימים לא רבים הוא התרפא מהטראומה
יהודים ,עשרים ההנחה כי היהודים עוד
במספר. “שה’ יהיה בעזרך תמיד”. הקשה ושב לאיתנו .פגשתי אותו ושאלתיו
שחטוה לצורך דבר עלילת הדם כשיצא מהחדר תהה ר’ דוד כיצד לנהוג .הוא לשלומו ,וכך הוא סיפר לי על כל מה שעבר עליו.
בטיסאסלר הגיע אפיית מצות .הללו רצה בכל מאודו להקדים את נסיעתו לטיסאסלר “איך לדעתך ידעו אנשי הצלה לפרוץ אלי
דאגו לשכור עדי גם לאוזנו של דוד ככל האפשר ,כדי שסיכוייו להתקבל לשוחט יהיו הביתה?” הוא שאל אותי.
שקר שהעידו כי שהיה השוחט, גבוהים .אך מאידך גיסא חזקה עליו פקודתו של “איך באמת?”
‘ראו’ בעיניהם כיצד רק אליה. בדרכו רבי שמואל ,ואותה לא העז להפר. “אגיד לך .בוא תראה איזו השגחה פרטית יש
ר’ דוד יצא להיידוננש ,לבקר את אביו ,כהוראת
הרגו היהודים את פשר את הבין אז
הרבי .השינוי במסלול עיכב את בואו לטיסאסלר
כאן .יש לי אחות בארצות הברית .בכל יום ראשון
הוראתו התמוהה
הנערה של רבי שמואל למשך כמה ימים ,אך הוא שמח שזכה לקיים את
בשעה שלוש בצהריים אנחנו מקיימים שיעור.
אני מוסר לה דברי השקפה ומוסר ,וכך אנחנו
לשנות את מסלול מצוות רבו ומצוות כיבוד אב. מתחזקים ביחד .זה כבר שש עשרה שנה שאנחנו
הנסיעה ולבקר את אביו .בזכות העיכוב ניצל זה היה בשנת תרמ”ב .בעיירה טיסאסלר מקיימים את הקביעות הזאת.
מליפול בידי שונאי ישראל ,כפי שקרה לעמיתיו התגוררה קהילה יהודית קטנה ובה כמה מאות
לא עבר עלינו יום ראשון בשבוע ,מבלי
השוחטים. יהודים .ופתאום התחוללה דרמה שחוללה
שאתקשר אליה בשעה שלוש בצהרים .גם באותו
פרשת עלילת הדם בטיסאסלר נמשכה זמן טלטלה בעולם כולו .בשבת קודש ,ארבעה ימים
לפני חג הפסח ,נעלמה אסתר שוימושי ,נערה יום ראשון גורלי ,חיכתה אחותי לטלפון שלי.
רב ,וזכתה לתהודה נרחבת בעיתונות של אותם
נוצרייה ,ששימשה משרתת. השעה שלוש הגיעה ואני לא התקשרתי אליה.
ימים .לכל אורך תקופת המשפט שהו ה’נאשמים’
אימּה של הנערה יצאה לחפשה ושאלה לא יכולתי להתקשר ,כי הייתי מתחת להריסות.
היהודים בכלא עיר המחוז נירג’האזה ,בהמתנה
עוברים ושבים אם מישהו ראה את בתה .לבסוף היא חיכתה וחיכתה ,ראתה שהטלפון לא מגיע
להשלמת החקירה והגשת כתב אישום .ביניהם
היו שלושת השוחטים האורחים ,שבאו לאותה פגשה את יוסף שארף ,שמש בית הכנסת .הוא והתקשרה אלי .שמעתי את הטלפון מצלצל אך
שבת שבה נעלמה הנערה הנוצרייה. התחיל לנחמה שלא תדאג יתר על המידה ,וכי לא יכולתי לענות לו .כשראתה שאיני עונה היא
כעבור ארבעה-עשר חודשי מעצר וארבעים בקרוב תימצא בתה. התקשרה לכל הבנים שלי .הם התקשרו אלי וגם
ושניים ימי משפט דרמטיים ,זוכו היהודים מכל “הביטי” ,אמר בחוסר דעת“ ,גם לפני שנה, להם לא עניתי .כיוון שכך הם הבינו שמשהו
אשמה ושוחררו .הסנגור שניצח על הזיכוי היה סמוך לחג הפסח ,נעלם ילד נוצרי .אנשים רעים חמור קרה אתי ,ומיהרו להזמין את ‘הצלה’.
קארוי אטווש ,פוליטיקאי וסופר הונגרי .הוא כבר מיהרו להעליל על היהודים כי הרגו את הם הגיעו ממש ברגע האחרון”.
פרסם את זיכרונותיו בספר בן שלושה כרכים, הילד כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות ,אך את כל השתלשלות העניינים שמעתי מבעל
ובו תיאר את מהלך האירועים ואת חוויותיו כעבור כמה שעות הופיע הילד בריא ושלם”. המעשה ,ונדהמתי לשמוע מה גדול כוחו של
האישיות. יותר מזה לא היה צריך .דבריו באו לשונאי שיעור קבוע ,להציל ממוות לחיים.
(גל’ שיחת השבוע) האם פנתה אל השלטונות ישראל בדיוק בזמןֵ . (גל’ השגחה פרטית)
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ג מחוברים
מעשיות ולקחים מאלפים
מצדיקי הדורות סיפורי צדיקים
באתי להיות מנקה .יש את המשרה -מצויין ,הבה אתחיל .אם המשרה כבר נתפסה -הנח לי ואלך לחפש פרנסה אחרת.
לשמש מגיד שיעור?! אני?!?!’ ‘כן ,אתה .אתה האיש .באת הנה בדיוק בזמן .אל תספר לי סיפורים...
‘כן ,אתה .אתה האיש .באת הנה בדיוק בזמן .אל תספר לי סיפורים... אהרן היה בחור צעיר ,בעת שנשלח ללמוד בישיבה ,בה התקשה מאוד
באת הנה להציע את עצמך לעבודה -כי אתה זקוק לכסף .הנה לך עבודה, לתפקד .אין לדעת מה הביא לתוצאה העצובה ,אך בסופו של דבר ,מצא את
ומשכורת בצידה .בוא תשמש כמגיד שיעור! אתה נראה לי מועמד מתאים עצמו מחוץ לכותלי הישיבה.
מאוד!’ לא ארך זמן רב עד שמצא את החברים הלא נכונים בשכונת פארקאווי
אהרן הפך נבוך .אכן כן ,הוא זקוק לכסף ,אך לא התכוון לחזור להיכל שבניו יורק בה התגורר ,ומשם ואילך הידרדרותו היתה בלתי נמנעת ,עד
הישיבה ,לא ללמוד ובטח שלא ללמד! האומנם? הוא ישמש כמגיד שיעור? ששינה את שמו ,את מלבושיו ,ואת חזותו החיצונית .נראה כאילו שכח את
‘תראה ’,אמר לו ראש הישיבה‘ ,אם תתקשה במשהו -אני כאן לעזור לך, מקורו ,את החינוך שהוענק לו בילדותו ,והתנהגותו כאחד הריקים ,ה’ ישמור.
להכין שיעורים ,להשיב לשאלות ,לסייע לך להבין וגם להסביר .כמובן - אלא שבהיותו רחוק מהוריו ,עול פרנסתו
גם משכורתך תשולם על ידי ,מדי חודש בחודשו .הנח לניקיון ,אותו יוכלו הוטל עליו ,ולפיכך הוא חיפש עבודה .מודעה
לעשות אחרים .מגיד שיעור -זה תפקידך ,זו משרתך ,עלה והצלח!’ -אמר שהכריזה על ישיבה שמחפשת מנקה צדה ‘כן ,אתה .אתה האיש.
ראש הישיבה ולחץ את ידו בחמימות... את עיניו ,והוא פנה לישיבה והציע את עצמו באת הנה בדיוק
תוהה ונבוך ,נאלץ אהרן לחפש פינה שקטה ,להחליף לבגד רבני הולם, למשרת המנקה .הוא נקרא לראיון עבודה בזמן .אל תספר לי
ולשוב תוך שעה קלה להיכל הישיבה -לקבוצת התלמידים הממתינה לו. בחדרו של ראש הישיבה ,שהבין מהשיחה כי סיפורים ...באת הנה
‘ננסה ,נראה - ’...הרהר בעגמימות מה ,לא העלה בדעתו שיש סיכוי... הנער שלפניו אינו עוד אחד מהשכונה ,אלא להציע את עצמך
ביום שלמחרת ,כבר עמד אהרן בבית המדרש ,נושא שיעור מרתק .ראש תלמיד ישיבה בעבר שהתרחק מהיהדות, לעבודה -כי אתה
הישיבה עמד לימינו ותמך בו ,יישב את מה שמורכב וסייע לו בהסברה. ופנה אליו בנעימות: זקוק לכסף .הנה לך
‘ראה נא ,אהרן יקירי! מנקה כבר מצאנו ,אך
בהתפתחות יוצאת דופן ,מהרגע בו הציע את עצמו כמנקה ועד שזכה עבודה ,ומשכורת
התפנתה דווקא משרה אחרת ,שמתאימה לך
בקבוצת תלמידים שומעי לקחו המחוברים אליו והוא להם כדמות מאירה -
בדיוק .משרת מגיד שיעור .יש כאן בישיבה
תשמש בצידה .בוא
לא עברו אלא שבועיים ימים...
קבוצה של יהודים מבוגרים שעושים את
כמגיד שיעור! אתה
מאז ,חזר אהרן להתענג על מתיקות התורה ,עלה ונתעלה בה .בהמשך
דרכם בעולמה של הגמרא לראשונה בחייהם,
נראה לי מועמד
התחתן ,הפך למרביץ תורה נערץ ,וכיום משמש הוא כראש כולל חשוב כאן
בארץ .נקל לשער את גודל הכאב אם נפשו היתה נאבדת בתהום הניקיון, ואני זקוק למגיד שיעור עבורם.
מתאים מאוד!’
והיה ממשיך לחיות את חייו כגוי לכל דבר .אך ראש הישיבה זיהה בזמן אמת נראה לי שהתפקיד הזה הולם אותך ,הלא
אכן אהרן הפך נבוך.
את הנפש שלפניו ,ופעל ברגעי הזדמנות להציל נפש בישראל מכיליון רוחני! כן?’ כן ,הוא זקוק לכסף,
סיפור מדהים זה ,מאיר אלומה בוהקת על ההזדמנויות שיש לכולנו .כמה אהרן התנער מהרעיון ,עיוות את פניו לחזור אך לא התכוון
כולנו נתקלים בנפשות תועות ותוהות ,כמה לכולנו יש הזדמנויות למכביר לשלילה .הוא? מגיד שיעור? והלא צורת אות לא הישיבה, להיכל
לתפוס עוד נשמה יהודית ,לזכות עוד אדם ,להעניק מימד רוחני לחייו של לא קרא מזה זמן רב ,והלא חזותו אינה לא ללמוד ובטח שלא
יהודי מבולבל .זה קרוב אלינו כל כך ,צריך רק להיות דרוך ,לפקוח עין, כשל מגיד שיעור ולא כשל תלמיד ,אלא רחוק ללמד! האומנם?
לזהות הזדמנויות. מכך מאוד! שהוא ישמש מגיד שיעור?! כמגיד הוא ישמש
ומי שזוכה -אשרי לו ואשרי חלקו ,זהו מזכה הרבים אמיתי .יהודי שתופס ראש הישיבה הבין את פשר הסירוב ,אך שיעור?...
יהודי אחר ,יהודי שמזהה הזדמנות לפעול כדי לקרב יהודים ,יהודי שזוכה לא התכוון לוותר‘ .אינני מבין מה הבעיה’,
לעשןת משהו כדי להעניק ליהודי אחר טעם במצוה ,רצון להשתפר ,חיזוק סח כמיתמם‘ ,הלא יש לך היסטוריה בלימוד
ביראת שמים או טעם מתוק של דף גמרא -אין לשער ולתאר עד כמה גדולה הגמרא ,אתה מבין בתחום .אינני מציב אותך בפני קבוצת גאונים בכירים,
זכותו ,אי אפשר לדמיין לאן הוא יוביל. אלא מול קבוצת אנשים שזה עתה עושים צעדים ראשונים .בוא ותהפוך
ואז -הוא זוכה ,בגדול .זיכוי הרבים זו הדרך להידבק באמת בבורא עולם, למגיד שיעור עבורם!’ -כמעט התחנן ראש הישיבה...
לפעול להגשמת הייעוד של הפצת קידוש שם שמים בעולם .ולכן ,דבר זה ‘מה פתאום?’ -השיב אהרן ומשך בכתפיו‘ ,נו ,באמת .באתי להיות מנקה.
מזכה בהבטחה הכבירה לזכות לקרבת ה’ ,ובברכתו הטובה בכל מעשי ידינו! יש את המשרה -מצויין ,הבה אתחיל .אם המשרה כבר נתפסה -הנח לי
(פניני פרשת השבוע) ואלך לחפש פרנסה אחרת .לשמש מגיד שיעור?! אני?!?!’
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ד מחוברים
מעשיות ולקחים
מאלפים מצדיקי
הדורות סיפורי צדיקים
פנינים על הפרשה: עצות וסגולות:
לוֹ ֵמד ִהיא ַּת ְבלִ ין לַ ֵ ּי ֶצר ָה ָרעְּ ,ד ִאם ּ ָפגַ ע ָ ּב ָא ָדם מי שנוח לבריות בידוע שהוא נוח
יִ ְמ ׁ ְש ֵכהוּ לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁש ָמקוֹ ם ׁ ֶש ַ ּב ֲע ֵלי ְּת ִר ִיסין ‘לתת לך את הארץ’ רמז לשב”ק
עוֹ ְמ ִדיםְ ,וזֶ הוּ ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירס: לשמים ָל ֶתת לְ ָך ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ּזֹאת לְ ִר ׁ ְש ָּת ּה ְוגוֹ ’ (בראשית טו ז)ֶ .את ָה ָא ֶרץ
על ידי לימוד התורה זוכה לכמה מעלות ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹח נ ַֹח ִא ׁיש ַצ ִ ּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ַה ּזֹאת ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא ׁ ַ‘ש ַ ּבת ק ֶֹד ׁש’ ִעם ַה ֵּתבוֹ ת ְוכוּ’ַ ,וּמה ַ ּגם ַא ְב ָר ָהם ָא ִבינוּ
ְוּבנֵ י ּג ֶֹמר ַא ׁ ְש ְּכנַ ז ְו ִר ַיפת ְותֹגַ ְר ָמה (י ג)ָּ .כאן ְּב ֹדר ָֹתיו ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹח (ו ט). ָע ָליו ַה ּׁ ָשלוֹ םֶ ׁ ,שבּ וֹ ָ ּב ַחר ה’ ִמ ָּכל ָה ַע ִּמים ְוכוּ’ֶ ׁ ,שהוּ א הוּ א ׁ ֶש ִה ִּכיר ֶאת
ָ ּבא לִ ְרמֹז ַה ּתוֹ ֲעלִ ּיוֹ ת ַה ִ ּנ ְמ ׁ ָשכוֹ ת ָל ָא ָדם ֵמ ַה ִּל ּמוּ ד, יֵ ׁש לְ ַד ְק ֵּדק ָל ָּמה ָּכ ַתב ְּת ָל ָתא נ ַֹח ְּב ַהאי ְק ָרא. בּ וֹ ְראוֹ ִמ ֻּכ ָּלםַ ,עד ֶ ּג ֶדר ׁ ֶש ָחזְ רוּ ֻּכ ָּלם אוֹ ֻר ָ ּבם לְ ַה ֲא ִמין ַ ּבה’ ַ ּב ּׁ ָש ַמיִ ם
ְו ֶא ְפ ׁ ָשר לְ ָפ ֵר ׁש ְּב ֶד ֶרְך ֶר ֶמז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא ִמ ַּמ ַעל ְו ַעל ָה ָא ֶרץ ִמ ַ ּת ַחת ֵאין עוֹ ד ְוכוּ’ֶ ׁ ,ש ַעל זֶ ה ָע ָליו נֶ ֱא ַמר (ישעיה מא
ִּכי ַהלּ וֹ ֵמד גּ וֹ ֵרם ׁ ֶשה’ ַמ ׁ ְש ֶרה ׁ ְשכִ ינָ תוֹ ָע ָליו.
ְועוֹ דַ ,הלּ וֹ ֵמד ְמ ַמ ֵּתק ַה ִ ּדינִ ים ַוּמכְ נִ ַיע ִס ְט ָרא (אבות פ”ג מ”י) כָּל ׁ ֶשרוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּ רוּ ַח ח) ַ‘א ְב ָר ָהם א ֲֹה ִבי’ ְוכוּ’ְ ,ו ָכל ׁ ֶש ֵּכן ְו ַקל וָ ח ֶֹמר הוּ א ׁ ֶש ַעל זֹאת הוֹ ִסיף לוֹ
ַא ֲח ָראְ .ועוֹ דַ ,הלּ וֹ ֵמד זוֹ ֶכה לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ָ ּבעוֹ ָלם ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וְּ ,וכָל ׁ ֶש ֵאין רוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת נוֹ ָחה ִּב ׁ ְשמוֹ אוֹ ת ה’ ָהרוֹ ֶמזֶ ת לְ ׁ ֵשם ַה ּׁ ְשכִ ינָ ה ַּכ ָ ּידוּ ַעֶ ׁ ,ש ַעל ְמנָ ת ֵּכן ָהיְ ָתה זֹאת
ַה ֶּזה ָוּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבאְ .וזֶ הוּ ְוּבנֵ י ּג ֶֹמרְּ ,כלוֹ ַמר ֵה ֶימנּ וּ ֵאין רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וּּ ָ .בזֶ ה יִ ְת ּ ָפ ֵר ׁש ֵמ ִא ּתוֹ יִ ְת ָ ּב ַרְך ,לִ ְרמֹז לוֹ ַ ּבה’ ׁ ֶשהוּ א הוּ א ַה ִ ּנ ְב ָחר לְ ׁ ָש ְר ָת ּה וּ לְ ָד ְב ָקה ָ ּב ּה,
ּתוֹ ֲעלוֹ ת ַהלּ וֹ ֵמד ַמה ֵהםַ ,א ׁ ְש ְּכנַ זְ ,ק ֵרי ֵ ּבהּ א’ ַה ָּכתוּב ֵא ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת נ ַֹחְּ ,כלוֹ ַמרִ ,אם ָר ִצ ָית ֹאמר ְוזֶ הוּ ָל ֶתת לְ ָך ֶאת ָה ָא ֶרץ ַה ּזֹאת לְ ִר ׁ ְש ָּת ּהֵ ,מ ַע ָּתה ְו ַעד עוֹ ָלם ְוכוּ’ .וַ ּי ַ
ׁ ָש ַכן ז’ ,א’ ׁ ֶשהוּ א ַה ָ ּקדוֹ ׁש ָ ּברוּ ְך הוּ א ׁ ֶש ִ ּנ ְק ָרא לַ ֲעמֹד ַעל ָא ָדם ְּכ ֵדי ׁ ֶש ֵּת ַדע ִאם רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם ֹאמר ִּב ְת ִפ ָּלה ה’ ֱאל ִֹהים ַ ּב ָּמה ֵא ַדע ִּכי ִא ָיר ׁ ֶש ָ ּנה (שם פסוק ח)ְּ ,ד ַהיְ נוּ וַ ּי ַ
ֶא ָחדְ ,מ ׁ ַש ֵּכן בּ וֹ ׁ ְשכִ ינָ תוֹ ַה ִ ּנ ְק ֵראת ַ ּבת ׁ ֶש ַבע נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וֵּ ,א ֶּלה ּתוֹ לְ דֹת ַמ ֲעשָׂ יו ַה ּטוֹ ִביםִ ,אם ְוּב ַת ֲחנוּנִ יםַּ ,כ ָ ּידוּ ַע ַעל לְ ׁשוֹ ן ֲא ִמ ָירה ְוכוּ’ ,ה’ ֱאל ִֹהים ׁ ֶש ֵה ָּמה ׁ ְשמוֹ ֶת ָיה
ָה ְרמוּ זָ ה בּ ְזַ יִ ”ןְ .ו ִר ַיפת ,אוֹ ִת ּיוֹ ת רי”ו פ”ת ,רי”ו נ ַֹח ְו ַצ ִ ּדיק ְו ָת ִמים ְּבדֹר ָֹתיוְּ ,ד ַהיְ נוּ ׁ ֶשרוּ ַח ַה ְּב ִר ּיוֹ ת ַּכנּ וֹ ָדע ְוגַ ם יִ חוּ ָדהּ ְוכוּ’ּ ַ ,ב ָּמה ֵא ַדע ְּד ַהיְ נוּ ְּב ֵאיזֶ ה ּ ֹכחַ ֲאנִ י זוֹ ֶכה לְ ַמ ְד ֵר ָגה
נוֹ ָחה ֵה ֶימנּ וַּּ ,דע ׁ ֶש ַ ּגם ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹח, זֹאתָ ,מה ֲאנִ י ֶמה ַח ַ ּייִּ ,כי ַ ּב ַער ֲאנִ י ְול ֹא ֵא ַדעְ ,וזֶ הוּ ַ ּב ָּמה ֵא ַדע ְוכוּ’ִּ ,כי
ִהיא ִמ ַּדת ַה ְ ּגבוּ ָרהַ ,על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ ְמ ַמ ֵּתק אוֹ ָת ּה,
ימנּ וּ ( :פיתוחי חותם) ְּד ַהיְ נוּ רוּ ַח ַה ָּמקוֹ ם נוֹ ָחה ֵה ֶ ִא ָיר ׁ ֶש ָ ּנה לְ ַה ּׁ ְשכִ ינָ הֶ ,א ֶרץ ָה ֶעלְ יוֹ נָ ה ְוכוּ’ּ ַ .גם ֶר ֶמז ִא ָיר ׁ ֶש ָ ּנה ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא
וּפ”ת ִ ּג ַימ ְט ִר ָ ּיא לִ ילִי”תַ ,על יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ ַמכְ נִ ַיע
ַ‘ה ַּמלְ כוּ ת ֲאדֹנָ י’ ְוכוּ’.
אוֹ ָת ּהְ .ותֹגַ ְר ָמה אוֹ ִת ּיוֹ ת וְתָּג רָמָהְּ ,כלוֹ ַמרַ ,על שמות נח ובניו רומזים לאדם (פתח האוהל פר’ לך לך)
יְ ֵדי לִ ּמוּ דוֹ זוֹ ֶכה לְ ֶכ ֶתר ּתוֹ ָרה ׁ ֶשהוּ א ָּ‘ת ָגא’ ָ ּבעוֹ ָלם
ַה ֶּזה ָוּבעוֹ ָלם ַה ָ ּבאְ ,וּב ָא ְמרוֹ ‘רָמָה’ רָמַז לְ ֶכ ֶתר
ולשני יצריו ולנשמה האותות בימות החול ובשבת
ּתוֹ ָרה ׁ ֶשהוּ א ָ ּגדוֹ ל ִמ ּׁ ְש ָאר ַה ְּכ ָת ִרים( :פיתוחי חותם) וַ ִ ּי ְהיוּ ְבנֵ י נ ַֹח ַה ּי ְֹצ ִאים ִמן ַה ֵּת ָבה ׁ ֵשם ְו ָחם וָ יָ ֶפת ׁ ָש ְמ ָרה נַ ְפ ׁ ִשי ֵעד ֶֹתיָך וָ א ֲֹה ֵבם ְמאֹד (תהלים קיט קסז)ַ .ה ַּכ ָ ּונָ ה לְ ִפי ַמה
(ט יח). ּׁ ֶש ָאנוּ ְמ ַד ְּב ִרים ַעכְ ׁ ָשו ְּביוֹ ם ַה ּׁ ַש ָ ּבתְ ,והוּ א ִ ּד ְב ָכל יוֹ ם ָצ ִריְך ַה ִ ּישְׂ ְר ֵאלִ י
בעל תורה שהוא נאה במעשיו נִ ְר ֶאה לְ ִפי ֲענִ ּיוּ ת ַּד ְע ִּתי לִ ְרמֹז ַעל ָּכל ַה ּׁ ֵשמוֹ ת ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ ִע ּמוֹ ׁ ְשנֵ י ֵע ִדיםּ ַ .בחֹל אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ְואוֹ ת ְּת ִפ ִּליןְ ,וּב ׁ ַש ָ ּבת
דבריו נשמעים ׁ ֶשל ְּבנֵ י נ ַֹח ְותוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהם ְותוֹ לְ דוֹ ת ּתוֹ לְ דוֹ ֵת ֶיהן, אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ְואוֹ ת ׁ ַש ָ ּבתְּ ,ד ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהם נִ ְק ָרא ‘אוֹ ת’ .וּכְ ָבר ָּכ ַת ְבנוּ
ישה ְו ַת ְר ׁ ִש ׁיש ִּכ ִּתים ְוד ָֹדנִ ים (י ד). ְוּבנֵ י יָ וָ ן ֱאלִ ׁ ָ ִּכי ל ֹא לְ ִח ָ ּנם נִ ְק ְּבעוִּ .ה ֵ ּנה יָ דוּ ַע ִּכי ָה ָא ָדם יֵ ׁש ְּב ִס ַ ּי ְע ָּתא ִד ׁ ְש ַמ ָ ּיא ְּב ֵס ֶפר זֶ ה ִּב ְת ִח ָּלתוֹ (אות א תהלים קיט ו)ְּ ,ד ַה ְּת ִפ ִּלין
בּ וֹ יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְו ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְויֵ ֶצר ָה ָרעְ ,ויֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ֹאשְ ,ו ַה ּ ַט ַעם ׁ ֶש ֵהם ְּכנֶ ֶגד ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’, ְּכפוּ לִ ים ֶא ָחד ַ ּב ָ ּיד ְו ֶא ָחד ָ ּבר ׁ
ְּכ ָבר ָּכ ַת ְבנוּ ְּדיָ וָ ן אוֹ ִת ּיוֹ ת ‘נוֹ י’ְּ ,דיִ ְהיֶ ה ַ ּב ַעל
ְו ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה מוֹ ִרים לוֹ ִּכי ִאם ֶּד ֶרְך יְ ׁ ָש ָרה לַ ֲעבֹד ֹאש ְּכנֶ ֶגד ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ֶשל יָ ד ְּכנֶ ֶגד ׁ ָ‘שמוֹ ר’: ׁ ֶשל ר ׁ
ּתוֹ ָרה נָ ֶאה ְּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםְ ,ויִ גְ רֹם לוֹ זֶ ה ׁ ֶש ִ ּי ְהיוּ
ֶאת ה’ ,לַ ֲעסֹק ַ ּב ּתוֹ ָרה ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִביםְ .ויֵ ֶצר ברית ותפילין ושבת הם כנגד נה”י
ְּד ָב ָריו נִ ׁ ְש ָמ ִעים ְוּמ ֻק ָ ּבלִ ים ְּב ֵעינֵ י ְּבנֵ י ָא ָדם,
ָה ָרע ְּב ֶה ֶפְך ַּכ ָ ּונָ תוְֹ ,וּפ ֻע ָּלתוֹ ִהיא לְ ַב ּ ֵטל ֶאת ְו ַא ַּכ ִּתי ָצ ִריְך לְ ַד ְק ֵּדקֵּ ,כיוָ ן ׁ ֶש ַה ְּת ִפ ִּלין ֵהם ֵעד ַה ּׁ ֵשנִ י ִעם ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש,
ִּכי ַה ּדוֹ ֵר ׁש ְוּמ ַק ֵ ּים ְּכ ׁ ֶש ּמוֹ כִ ַיח ְּבנֵ י ָא ָדם ַמ ּ ִטים ָה ָא ָדם ַ ּב ֲעבוֹ ַדת ה’ וּ לְ ַב ּ ְטלוֹ ִמ ִ ּק ּיוּ ם ִמ ְצוֹ ת ֲעשֵׂ ה
אֹזֶ ן לִ ׁ ְשמ ַֹע ּתוֹ ַכ ְח ּתוֹ ,וּכְ ׁ ֶש ּמוֹ ֶרה ָל ֶהם הוֹ ָראוֹ ת ַס ִ ּגי ְ ּב ַא ַחת ּ ְכמוֹ ְ ּב ִרית ק ֶֹד ׁש ׁ ֶשהוּ א ֶא ָחדְ .ו ָכ ַת ְבנוּ (מעגלי צדק תהלים קיט
וּ לְ ַה ֲע ִבירוֹ ַעל ִמ ְצוֹ ת ל ֹא ַת ֲעשֶׂ הְ .ו ִה ֵ ּנה ָּכל ָא ָדם ֹאש ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ׁ ֶשל יָ ד יד) ְּד ַה ְּת ִפ ִּלין ֵהם ְּכנֶ ֶגד ַה ֵ ּנ ַצח ְו ַההוֹ דֶ ׁ ,של ר ׁ
ְמ ַק ְּבלִ ים ,וּכְ ׁ ֶש ַּמ ּ ִטיל ֵ ּבינֵ ֶיהם ׁ ָשלוֹ ם ׁשוֹ ְמ ִעים ָראוּ י לְ ִה ָ ּק ֵרא ְּב ׁ ֵשם נ ַֹחָּ ,כל ֶא ָחד לְ ִפי ַּד ְר ּכוֹ ִ ,אם
ְו ֵאינָ ם ְמ ָס ְר ִביםְ .וזֶ הוּ ְוּבנֵ י יָ וָ ןָ ,ה ָא ָדם ַה ָ ּנ ֶאה ְּכנֶ ֶגד ַההוֹ דּ ִ ,דלְ עוֹ ָלם ַה ֵ ּנ ַצח ִּב ְדכוּ ָרא ְו ַההוֹ ד ְּבנוּ ְק ָבא ַּכ ְמב ָֹאר ַ ּב ִּת ּקוּנִ ים
ָא ָדם יָ ׁ ָשר הוּ א ְועוֹ ֵסק ַ ּבתּוֹ ָרה ְוּב ַמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים, (תיקון יח לדְ ):וּב ִד ְב ֵרי ַר ֵ ּבנוּ זלה”ה (שער הכונות דרושי העמידה דרוש ב),
ּדוֹ ֵר ׁש ְו ַה ָ ּנ ֶאה ְמ ַק ֵ ּיםְּ ,כ ׁ ֶש ּדוֹ ֵר ׁש לִ ְבנֵ י ָא ָדם ְורוֹ ֶצה ָקרֵינַ ן ֵ ּב ּה נוֹ ַח לוֹ ׁ ֶש ִ ּנ ְב ָראְ ,ו ִאם ְּב ֶה ֶפְך ָקרֵינַן ֵ ּב ּה
ָללוּ ׁש אוֹ ָת ּה ְּכ ִע ָּסה ׁ ֶש ִ ּי ׁ ְש ְמעוּ לִ ְד ָב ָריוְ ,ו ַת ְר ׁ ִש ׁיש, ְּד ִאיהוּ ְּבנֵ ַצח ְו ִא ִיהי ְּבהוֹ דְ .ו ֵכן נַ ִמי ‘זָ כוֹ ר’ ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’‘ ,זָ כוֹ ר’ לִ ְדכוּ ָרא
נוֹ ַח לוֹ ׁ ֶשלּ ֹא נִ ְב ָראְ .וּבנֵ י נ ַֹח ׁ ֶש ֵהם ׁ ֵשם ָחם וָ יָ ֶפת ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ לְ נוּ ְק ָבא (זוהר ח”א מח ,):וּ ְדכוּ ָרא הוּ א נֵ ַצח ְונוּ ְק ָבא הוּ א הוֹ ד
ְּד ַהיְ נוּ יִ ְהיוּ ְּד ָב ָריו ְמ ֻק ָ ּבלִ ים ֲע ֵל ֶיהם ְּכ ַת ְר ׁ ִש ׁיש. רוֹ ְמזִ ים ַעל ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְויֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְויֵ ֶצר ָה ָרעֵ ׁ ,שם
ְוזֶ הוּ ִּכ ִּתים ְוד ָֹדנִ יםֵ ּ ,פרוּ ׁשַ ,אף ַעל ּ ִפי ׁ ֶש ָהיוּ ְּבנֵ י ָּכ ָאמוּ ר ,נִ ְמ ָצא ַה ְּת ִפ ִּלין ְו ַה ּׁ ַש ָ ּבת ֻּדגְ ָמא זֶ ה ָלזֶ ה:
רוֹ ֵמז לַ ְ ּנ ׁ ָש ָמהִּ ,כי ְּכמוֹ ׁ ֶש ַה ּׁ ֵשם נֶ ְע ָלם ָּכְך ַה ְ ּנ ׁ ָש ָמה ְו ִה ֵ ּנה ְּכ ׁ ֶש ִ ּנ ְתבּ וֹ נֵ ן ַ ּב ָּד ָבר ֵה ֵיטבְּ ,ב ֶהכְ ֵר ַח ָּכְך ָצ ִריְך לִ ְהיוֹ תֶ ׁ ,ש ִ ּי ְהיוּ
ָא ָדם ִּכ ּתוֹ ת ִּכ ּתוֹ ת ְמ ֻח ָּל ִקיםַ ,עכְ ׁ ָשו ַעל יְ ֵדי ְּד ָב ָריו נֶ ְע ֶל ֶמתְ ,ויָ ֶפת הוּ א יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ְּכ ַמ ׁ ְש ָמעוֹ ,יָ ֶפה הוּ א
וּמוּ ָסרוֹ יַ ְחזְ רוּ ּדוֹ ִדים ְו ֵר ִעיםְ ,וזֶ הוּ ְוד ָֹדנִ ים: ַה ְּת ִפ ִּלין ׁ ְש ַּתיִ ם נֶ ֶגד נֵ ַצח ְוהוֹ דְ ,ו ַה ּׁ ַש ָ ּבת ַ ּגם ֵּכן ׁ ְש ַּתיִ ם ׁ ֶש ֵהם ‘זָ כוֹ ר’
טוֹ בְ ,ו ָחם הוּ א יֵ ֶצר ָה ָרע ׁ ֶש ְּמ ַח ֵּמם גּ וּפוֹ ׁ ֶשל ָא ָדם: ְו ׁ ָ’שמוֹ ר’ֶ ׁ ,ש ֵהם ְּכנֶ ֶגד נֵ ַצח ְוהוֹ דְ .ו ַה ּ ַט ַעםֶ ׁ ,ש ֵהם ִמ ְצ ָט ְר ִפים ִעם אוֹ ת
התורה והמצוות מכניעים את הקליפות (פיתוחי חותם) ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש ׁ ֶשהוּ א ְּכנֶ ֶגד ַהיְ סוֹ דְ ,ו ַהיְ סוֹ ד ֵאינוֹ ִמ ְת ּ ָפ ֵר ׁש ֵמ ַה ֵ ּנ ַצח ְו ַההוֹ ד
ואת אומות העולם יהם נֶ ֱא ַמר (בראשית כט ב) לְ עוֹ ָלםְּ ,במוֹ ַט”ב ְּת ָל ָתא ַּכ ֲח ָדא יָ ְת ִביֶ ׁ ,ש ֲע ֵל ֶ
ַוּמה ּׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר (י ה) ֵמ ֵא ֶּלה נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם
יצר הטוב מביא את האדם ׁ ְ‘של ֹ ׁ ָשה ֶע ְד ֵרי צֹאן ר ְֹב ִצים ָע ֶל ָיה’ַ ,היְ נוּ ַעל ַה ַּמלְ כוּ תֶ ׁ ,ש ֵא ֶּלה ֵהם
ְּב ַא ְרצ ָֹתם ִא ׁיש לִ לְ ׁשֹנוֹ לְ ִמ ׁ ְש ּ ְפח ָֹתם ְּבגוֹ יֵ ֶהם ,יָ דוּ ַע ללמוד תורה כראוי ַה ַּמ ׁ ְש ּ ִפ ִיעים ַ ּב ַּמלְ כוּ תְ .ו ׁ ַש ּ ִפיר הוּ א ְּד ָח ׁ ְש ִבינַ ן לִ ְת ִפ ִּלין ֵעד ֶא ָחד ַאף ַעל
הוּ א ְּד ָהעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים טוֹ ִבים לְ ׁ ֵשם ְּבנֵ י יֶ ֶפת ּג ֶֹמר ָוּמגוֹ ג ָוּמ ַדי ְויָ וָ ן ְו ֻת ָבל ֶוּמ ׁ ֶשְך ַ ּגב ִ ּד ְת ֵרי נִ ינְ הוְּ ,ו ֵכן לַ ּׁ ַש ָ ּבתִ ,מ ּׁשוּ ם ְּדנֵ ַצח ְוהוֹ ד ְּת ֵרי ּ ַפלְ ֵגי גּ ָוּפא נִ ינְ הוּ,
ׁ ָש ַמיִ ם ַמכְ נִ ַיע ַה ְ ּקלִ ּ ָפה ַוּמ ְפ ִר ָיד ּהְ ,ו ֵכיוָ ן ׁ ֶש ַּמ ְפ ִריד ְו ִת ָירס (י ב). ִאם ֵּכן ֶא ָחד ֵהם ַּד ְו ָקא:
ַה ְ ּקלִ ּ ָפה ֵאין ּ ֹכחַ ְּביָ ָד ּה לַ ֲעשׂ וֹ ת ַרע ל ֹא לְ ַמ ְע ָלה ְת ִח ָּלה ִה ְת ִחיל ַ ּב ֵ ּי ֶצר ַה ּטוֹ ב ַמה ֵהם ּ ְפ ֻעלּ וֹ ָתיו אות של שבת שהיא קבועה עדיפא מאות של תפילין
ְול ֹא לְ ַמ ּ ָטהְ .ול ֹא זוֹ ִּבלְ ַבדֶ ,א ָּלא ְּכ ׁ ֶש ִ ּנכְ נָ ִעים ְותוֹ לְ דוֹ ָתיוְ ,וזֶ הוּ אוֹ ְמרוֹ ְּבנֵ י יֶ ֶפת ּג ֶֹמר ָוּמגוֹ ג ְוגוֹ ’. ְו ִה ֵ ּנה ָהאוֹ ת ׁ ֶשל ׁ ַש ָ ּבת ֲע ִד ָיפא ֵמאוֹ ת ִ ּד ְת ִפ ִּליןְּ ,דאוֹ ת ְּד ׁ ַש ָ ּבת ְקבוּ ָעה
ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ׁ ֶשל ַמ ְע ָלהַ ,אף ָה ֻא ּמוֹ ת ׁ ֶש ְּל ַמ ּ ָטה ּ ֵפרוּ ׁשּ ,תוֹ לְ דוֹ ת יֵ ֶצר ַה ּטוֹ ב ֵא ֶּלה ֵהם ,אוֹ ֵמר ָל ָא ָדם ִעם ָה ָא ָדם ְּכאוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁשְּ ,ד ִמ ּׁ ְש ַעת ַק ָ ּבלַ ת ׁ ַש ָ ּבת ָּכל ַה ַּליְ ָלה ְו ָכל
נִ כְ נָ ִעים ְו ֵאינָ ם עוֹ שִׂ ים ַרע לְ יִ שְׂ ָר ֵאלִּ ,כי זֶ ה ָּתלוּ י ְ ּגמֹר ּתוֹ ָרהָ .וּמגוֹ ג לִ ְרמֹז ׁ ֶש ִ ּילְ מֹד ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְתמוֹ ֵגג, ַה ּיוֹ ם(ְ ,ו) ַה ּׁ ַש ָ ּבת ִעם ָה ָא ָדם ֵאינוֹ נִ ְפ ָרד ִמ ֶּמנּ וּ ֲא ִפלּ וּ ֶרגַ ע ּד ְוּמיָ א ְּדאוֹ ת
ָ ּבזֶ הְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ֶ ּנ ֱא ַמר ֵמ ֵא ֶּלה נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם ְוגוֹ ’, ְּכמוֹ ׁ ֶש ָא ַמר ַה ַּת ָ ּנא (אבות פ”ה מכ”ב) ְ‘ו ִסיב ְוּב ֵל ּה ְּב ִרית ק ֶֹד ׁשִ ,אם ֵּכן ַה ּׁ ַש ָ ּבת ָהוֵ י ֵעד ָ ּגמוּ ר ָּכ ֵעד ׁ ֶשל אוֹ ת ְּב ִרית ק ֶֹד ׁש,
ְּכלוֹ ַמרִ ,מ ֶּזה ַה ַ ּצ ִ ּדיק ׁ ֶשעוֹ ֵסק ַ ּב ּתוֹ ָרה ַוּמ ֲעשִׂ ים ‘וּמה ַּדי’ְּ ,כלוֹ ַמרֵ ,אין ׁ ִשעוּ ר ַ ּב ּה’ָ .וּמ ַדי ְקרֵי ֵ ּב ּה ַ ִ ּד ׁ ְשנֵ ֶיהם ְקבוּ ִעים ְו ֵאינָ ם זָ זִ יםַ ,אְך ַה ְּת ִפ ִּלין זְ ַמ ָ ּנם ֵאינוֹ ַ ּב ַּליְ ָלה ְּכ ָלל,
טוֹ ִבים לְ ׁ ֵשם ׁ ָש ַמיִ ם ,נִ ְפ ְרדוּ ִא ֵ ּיי ַהגּ וֹ יִ ם ,נִ ְפ ְרדוּ לְ לִ ּמוּ ד ַה ּתוֹ ָרהִּ ,כי חוֹ ָבה ַעל ָה ָא ָדם ׁ ֶשלּ ֹא יִ ְת ַ ּב ּ ֵטל ְוגַ ם ַ ּב ּיוֹ ם ֵאין ַמ ִ ּנ ִיחין אוֹ ָתם ָּכל ַה ּיוֹ םִ ,אם ֵּכן ֵעד ְּד ׁ ַש ָ ּבת ָע ִדיף ֵמ ֵעד
ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ֵמ ִחבּ וּ ָרםָּ ,כל ֶא ָחד ָ ּב ָדד יֵ ׁ ֵשבְ ,וזֶ הוּ ִמ ֶּמ ָ ּנהְ .ויָ וָ ן אוֹ ִת ּיוֹ ת ְ‘ונוֹ י’ֶ ׁ ,ש ָ ּצ ִריְך ׁ ֶש ִ ּי ְהיֶ ה נָ ֶאה ִ ּד ְת ִפ ִּליןְ .וזֶ הוּ ׁ ָש ְמ ָרה נַ ְפ ׁ ִשי ֵעד ֶֹתיךָ ׁ ֶש ֵהם ׁ ָשמוֹ ר ְוזָ כוֹ רָ ׁ ,שמוֹ ר לְ נוּ ְק ָבא
ִא ׁיש לִ לְ ׁשֹנוְֹ .ול ֹא לְ ַמ ְע ָלה ִּבלְ ַבד ָ ּג ַרם ַהכְ נָ ָעה ּדוֹ ֵר ׁש ְונָ ֶאה ְמ ַק ֵ ּיםְ .ו ֻת ָבל ֶוּמ ׁ ֶשְך ְו ִת ָירסּ ָ ,בא ְּד ָהוֵ י ַ ּב ַּליְ ָלהְ ,וזָ כוֹ ר לִ ְדכוּ ָרא ְּד ָהוֵ י ַ ּב ּיוֹ ם .וָ א ֲֹה ֵבם ְמאֹדְּ ,ד ַהיְ נוּ ֵמ ַא ַחר
ֵוּפרוּ דֶ ,א ָּלא ֲא ִפלּ וּ לְ ַמ ּ ָטה נִ כְ נְ עוּ ָה ֻא ּמוֹ תְ ,וזֶ הוּ לִ ְרמֹז ַעל ַמה ּׁ ֶש ָא ְמרוּ ַרבּ וֹ ֵתינוּ זִ כְ רוֹ נָ ם לִ ְב ָר ָכה ׁ ֶש ָה ֵעדוּ ת זוֹ ׁ ֶשל ׁ ַש ָ ּבת ֵאינָ ּה נִ ְפ ֶר ֶדת ִמ ֶּמ ִ ּני ָּכל ַה ַּליְ ָלה ְו ָכל ַה ּיוֹ םָ ,א ַה ְב ִּתי
לְ ִמ ׁ ְש ּ ְפח ָֹתם ְּבגוֹ יֵ ֶהםְּ ,ד ַהיְ נוּ ַה ִּמ ׁ ְש ּ ָפחוֹ ת ׁ ֶש ְּל ַמ ּ ָטה (קידושין לְּ ):ד ַה ּתוֹ ָרה ִהיא ַּתבְלִ ין לַ ֵ ּי ֶצר ָה ָרע, ֵעדוּ ת זוֹ ׁ ֶשל ׁ ַש ָ ּבת יוֹ ֵתר ִמ ּׁ ֶשל ְּת ִפ ִּלין ָּכ ָאמוּ רְ ,וזֶ הוּ וָ א ֲֹה ֵבם ְמאֹד:
ׁ ֶש ֵהם ָה ַע ִּמים ׁ ֶשל ַה ְ ּקלִ ּפוֹ ת ,גַּם ֵהם ֻהכְ נְ עוּ ְו ָא ְמרוּ ַ ּגם ֵּכן (שם) ִאם ּ ָפגַ ע ְּבָך ְמנֻ ָ ּול זֶ ה ָמ ׁ ְש ֵכהוּ (מעגלי צדק אות ש’)
ְונִ ְת ּ ָפ ְרדוּ ִא ׁיש ֵמ ַעל ָא ִחיו( :פיתוחי חותם) לְ ֵבית ַה ִּמ ְד ָר ׁשְ .וזֶ הוּ ׁ ֶש ָא ַמר ְו ֻת ָבלַ ,ה ּתוֹ ָרה ׁ ֶש ָא ָדם
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ה מחוברים
אוצרות הפרשה
הגאון הצדיק רבי יעקב מאיר שכטר שליט”א
אלך” ,כי על ידם זוכה האדם
להגיע אל התכלית הנרצה של
כלומר דמי היה אבי שאר הנביאים ,כי
הרי לאבי הנביאים לא היה חלק בנבואה
ואת הנפש אשר עשו
חיים-נצחיים ,כיון שהתמימות ולבניהם כן ,וללמדך דאין קשר בין בחרן
היא הנקודה הפנימית בעבודתו האב לבנו לגבי חלק הנבואה ,ואם כך בהזמר הנורא של האר”י הק’
של בר-ישראל אשר על ידה הרי שהקושיא “הגם שמואל בנביאים” “אזמר בשבחין” של הזמירות
מתהפך הכל לטובה והיא עומדת ,שמהיכן באמת קיבל שאול את לליל שבת קודש ,מבאר רבינו
מביאה את המחזיקים בה לחיים מאושרים בעולם- כח הנביאות שאינה משורש נשמתו כלל, את הקטע “למעבד נשמתין
הזה ובעולם-הבא. הוי אומר שקיבל משמואל דאחר שאמר ברוחין חדתין בתרתין ובתלתין”,
ארכיון 'עוז והדר' לו שמואל להתנבאות הרי שבכח הצדיק דביכולת צדיק האמת לתת חיות
כך מצינו אצל אברהם-אבינו ע”ה ,שהשי”ת
שבו להמשיך לשאול הארה חדשה וכח בנשמתו הקיימת של האדם ,וגם
ציוהו“ :התהלך לפני והיה תמים” (בראשית יז א’),
להתנבאות הגם שמצד שורשו לא היה לו את כח האדם ביכולת ואז נותן לו נשמה חדשה לגמרי
וכבר ביארנו במקו”א שמלשון “והיה” משמע לעובדו יתברך ומתוך התחדשות שלימה (וזלה”ק
שיהתפך אברהם למהות של תמימות .ועל-אף הנביאות כלל ,והרי לך דביכולת הצדיק להשפיע
בתורה ל”ו :ויכול הצדיק להוריש בתורתו שנחדש נשמתין חדתין
שזכה לגילויים של הארת-פנים אשר לא היו אצל נשמה והארה חדשה לגמרי אצל האדם.
(נשמות חדשות) לכל אחד מאנשי מקורביו וכו’ כמובא
הצדיקים אשר לפניו ,עכ”ז למדו השי”ת לאחוז ובדומה לזה כתיב במדרש (בראשית רבה פרשה
בהזמר “למעבד נשמתין חדתין” וכו’ ע”ש).
תמיד בדרכי התמימות. פ”ד) עה”פ “ואת הנפש אשר עשו בחרן” (בראשית
וכן מצינו גבי שאול המלך שם נאמר ( :שמואל-א
ומצינו סימוכין אל הדבר ,ע”פ הכתוב (בראשית יב ה’) דמהו הלשון “עשו” ,והרי אין בכח בני
י ,יא יב) פסוק י”א“ :ויהי כל יודעו מאתמול שלשום
יח לג) “וילך ה’ כאשר כילה לדבר אל אברהם”, ויראו והנה עם נביאים ניבא ויאמר העם איש אל אדם “לעשות” נפשות ולברוא נשמות ,ומיישב
שעניינו ,הסתלקות השכינה מאברהם-אבינו [כפי רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים” .המדרש דאברהם ושרה הכניסו בני אדם תחת
ערך ההתגלות שהיתה לו בעת שדבר אליו ה’], פסוק י”ב“ :ויען איש משם ויאמר ומי אביהם על כנפי השכינה ,והביאור בזה ,דהיה ביד אברהם
ואעפ”כ ממשיך הכתוב לומר (שם)“ :ואברהם צדיק הדור הכוח והיכולת לתת לבני האדם הארה כן היתה למשל הגם שאול בנביאים”.
שב למקומו” ,היינו ,ששב למקומו וביתו לפרסם וביאור הפסוקים הללו הוא כך ,דהכלל ידוע ונשמה של חלק אלוקי ממעל ,ואפילו לגוי לתת
אלקותו לכל באי עולם ,כמו שאמר הכתוב (בראשית דלכל אדם יש יחוד מיוחד לשורש נשמתו ,שמשם לו היכולת להתהפך ליהודי ,זהו כוחו של צדיק
כא ל”ג) “ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם גדולתו ומדריגתו ,ויתכן שיש צדיק גדול מאד ,להשפיע נשמה והארה חדשה גם למי שמצד
ה’ א-ל עולם” ,וזה הוא שאמר “למקומו” ,דהיינו שהוא אפילו גדול יותר מנביא ,ואעפ”כ לא יהיה שורש נשמתו לא זכה לזה.
(יומם -מאמר בזכות וכח הצדיק זוכים לאמונה טהורה)
שאע”פ שהיה בבחינה של הסתלקות-המוחין לו חלק בידיעת הנביאות ,וזאת היות ושורש
[כפום דרגתו] ,עכ”ז המשיך לעבוד את בוראו על והיה תמים נשמתו אינה מחלק הנביאות ,ולזה תמהו האיך
דרך התמימות אשר היא “מקומו” ,כאשר ציוה על ידי ההליכה בדרכי האמונה בתמימות- נתנבא שאול והרי אין שורשו מן הנביאות ,וחשבו
אותו אלקים “והיה תמים”. דאולי זכה לכך מכח אביו דאב מזכה ברא (אביו קיש ופשיטות ,נמצא האדם על מקומו הנכון ,והולך
(כדת נפש משיבת -מאמר ואני בתומי אלך) נזכר בשמואל א’ ט’) ,וע”כ השיב האיש “ומי אביהם” ,בדרך האמיתית כמ”ש (תהלים כו י”א)“ :ואני בתומי
הגאון הצדיק רבי אלימלך בידרמן שליט”א
בעניין המלחמות ,וגם כשגיבור
מנצח אין זה בדרך הטבע
ענייני העולם ,שעלינו להתחזק
באמונה פשוטה ,תמימה ושלימה,
מלחמות אני עשיתי -להאמין
אלא רק בדרך נס ,ולכן היתה שרק הקב”ה הוא שעשה ועושה שה’ הוא איש מלחמה
‘טענה’ על בר כוכבא ,מדוע ויעשה לכל המעשים ,ואין ב’יד’ בפרשתן ,ויאמר מלך סדום אל אברם
חשב שיפול הנצחון בחלקו אם האדם וביכולתו לעשות מאומה, תן לי הנפש והרכוש קח לך ,ויאמר אברם
לא יעשה הקב”ה נס לרומיים, אך ביותר נוגעים הם ל’עניינא אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה’ א-ל
אלא היה צריך להאמין שגם בשעה שהוא מנצח דיומא’ -לעסק ה’מלחמה’ ,שבהם עליון קונה שמים וארץ ,אם מחוט ועד
הרי זה רק ביד ה’ ובדרך נס ,וממילא היה עליו אין טבע בעולם כלל ,אין הגיבור שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא
להתפלל שהקב”ה ישלח לו עזרו מקודש .וזאת מנצח מחמת כוחו ולא מחמת תאמר אני העשרתי את אברם ,ולכאורה
האמונה שהכל הוא מיד אבינו שבשמים -היא ארכיון 'עוז והדר' חכמתו ותחבולותיו ,ואין החלש יש לתמוה ,שהלא כן הוא דרך המלחמות
היא ה’חרב והחנית’ כנגד כל אויבינו הקמים עלינו, מפסיד מחמת אזלת ידו או בי אינו שהמנצח בקרב בוזז את שלל הארץ ,ואם
וכדבריו המלהיבים של הרה”ק הקדושת לוי’ זי”ע כן מאחר שאברהם ניצח את ארבעת המלכים אם בקי בטיב עריכת מלחמה ,אלא ‘לא בחיל ולא בכח’,
על הפסוק ‘אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה’ כן כל הרכוש שלו ‘מן הדין’ ,ואינו שייך כלל למלך כי אם ה’ הוא איש מלחמה לבדו ,והוא ‘מלמד ידי
מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך סדום ,ואין שום טענה וזכות למלך סדום לומר לקרב ואצבעותי למלחמה ,וכלשון ה’מצודת דוד’ -
ואתה על במותימו תדרוך’‘ ,זה הגאוה שאתה ‘אני העשרתי את אברם’ ,ואף אם אמור יאמר כן כל נצחון שאני עושה במלחמה לא באה מכח ידי,
יודע שהשי”ת מגן עזרך הוא לך חרב שעי”ז לא יהא בדבריו כלום ,ומדוע חשש אברהם שמא כי ה’ הוא המלמד ידי למלחמה .והוכיח זאת הגאון
תהרוג אותם’ ,ובזה מבאר המשך הלשון ואתה יאמר מלך סדום שהוא העשיר את אברהם .ומבאר רבי משה פיינשטיין זצ”ל מהא דאיתא בירושלמי
על במותיו תדרוך ,כי כוחות הרע מכונים בשם המלבי”ם ,שאברהם אבינו אמר ,אותו נצחון בשדה ש’בר כוכבא’ נענש על שביקש מהשי”ת שלא
‘במה’ מלשון גאווה וגבהות הלב ,ואתה ,על ידי הקרב לא היה בכוחי ועוצם ידי ולא בגבורת ידי יעזור לרומי במלחמתם כנגד היהודים ולא ביקש
שאתה מתנאה ‘שיש לך פטרון אבינו שבשמים’ אלא השי”ת הוא עושה מלחמות והוא המנצח בהם ,שהקב”ה יעזרהו במלחמה ,ולכאורה יש להקשות,
עי”ז תדרוך ותהרוג אותם ,כי הם מתגאים בעצם, ו’הרימותי ידי אל ה’ א-ל עליון’ -ש’ידי’ לא היתה שהלא בר כוכבא ואנשיו היו גיבורי חיל יתר מן
ואנחנו מתגאים בהשי”ת שהוא אבינו מלכנו .וכך אלא כחרב ביד השי”ת ,וממילא אין השלל והביזה הרומיים ,ובדרך הטבע היו אמורים לנצח ,אלא
נאמר בפרשתן‘ ,אחר הדברים האלה היה דבר שלי כי לא אני הוא המנצח ...והוסיף אברהם שחשש בר כוכבא שמא יעשה הקב”ה נס עם בני
ה’ אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי לאמור ולא תאמר אני העשרתי את אברם ,והיינו ,רומי לתת בידם את הנצחון בכדי להעניש את בני
מגן לך שכרך הרבה מאד’ ,וכתב רש”י ששכרך שאם יקח מן השלל כדרך המנצחים אזי תאמר היד ישראל ,על כן ביקש שלא יעזור הקב”ה לרומיים
הרבה מאוד על צדקותיך ,ופירשו רבים מצדיקי על עצמה אני העשרתי ,שבכוחי ועוצם ידי עשיתי ולא יעניש את ישראל ,וממילא יהא הנצחון ביד
הדורות בדרך הרמז ,שהנה ‘אנכי’ מרמז על ‘אנכי את החיל הזה ,ובאמת הרי רק ה’ פעל כל זאת בר כוכבא בדרך הטבע ,ומה חסרון יש בתפילתו,
ה’ אלוקיך’ שהוא יסוד ועיקר מצוות האמונה ,וכך ולא ידי -יד כהה .ואם כי הדברים שייכים בכל אלא מכאן ראייה כי אין שום הנהגה טבעית
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ו מחוברים
אוצרות הפרשה
אשר ראית את עניי -קרוב ה’ לנשברי לב המלכים ,וקנייה אחר כך אברהם אבינו בשינוי אמר לו הקב”ה לאברהם אבינו ,אל תירא כי גדולה
בפרשתן‘ ,ותקרא שם ה’ הדובר אליה אתה א-ל רשות ,ואברהם אבינו אזר עצמו עם שלוש מאות כוחה של האמונה להגן עליך מכל צרה וצוקה
ראי וגו’ ,על כן קרא לבאר באר לחי רואי’ ,דבר שמונה עשרה ילידי ביתו לרדוף אחר ארבעה שלא תבוא ,ולדחות ולהרחיק את הפורענות,
בעיתו מה טוב להביא מה שכתב הרה”ק ה’באר מלכים ,ובנדרים דהוא בגימטריא ‘אליעזר’ (,(318 ושכרך הרבה מאוד .ודבר ה’ יקום לעולם כ’נבואה
מים חיים’ זי”ע לבאר במתק לשונו -קראה שם זה ומשמעות השם מפורש בתורה אצל משה רבינו הנצרכת לדורות’ -לכל אחד ואחד מישראל מזרעו
להיות לעד אמת לדורות הבאים שאין כה’ אלוקינו ע”ה ‘כי אלוקי אבי בעזרי ויצילני’ וגו’ ,שכבר היה של אברהם אבינו ,ש’אנכי ה’ אלוקיך’ ,ואמונה זו,
השומע ויציב אשר הקב”ה רואה בצרת הנאנחים חרב פרעה על צוארו ,והשי”ת יכול לעזור גם תגן עליך אל תירא ואל תחת ,אלא התחזק בידיעה
והנאנקים ומשגיח ומרחם על השפלים ונבזים, אחר היאוש ,שאין להתייאש משום דבר ,וזהו רמז ותוסיף בשכרך הרבה מאוד” .וכמו שפירש
ויהיה הבאר הזה לסימן ולאות הבאר הזאת הוא מספר שלוש מאות שמונה עשרה ( (318בגימטריא הרה”ק ה’חתם סופר’ זי”ע במה שמצינו בדבר ה’
יאו”ש עם הכולל (כלומר מספר אחד יותר מיאוש העולה אל אברהם ב’מחזה’ ,שבתחילה אמר לו ה’ שיזכה
והסימן האות
שחי רואי תפילת בגמטריא רק ,(317כי מספר זה הוא המוציא מידי לבן ‘ -כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך וכו’,
אבל באמת כל פה ורואה
יאוש ,ומורה שהשי”ת עוזר מכל דבר שהאדם כה יהיה זרעך’ ,ועל כך ‘והאמין בה” ,עוד בישרו
מאת ה’ היתה בצרות כל אחד
חושב להתייאש ,עכ”ל .וכל בנין אומה הישראלית
היה אחר היאוש הגמור ד’אברהם ושרה זקנים וגו’,
שיזכה לרשת את ארץ ישראל ‘ -לתת לך את
זאת שיהיה בנין מבריותיו ,וזה באר
ומי מלל לאברהם’ ,שלא עלה על דעת אדם עוד
הארץ הזאת לרשתה’ ,ועל זה שאל אברהם ‘ה’
אלוקים במה אדע כי אירשנה’ ,ופירש רש”י שעל
האומה דווקא לחי רואי ,בלומר
הבאר הזה עדות
להאמין זה ,ואפילו אחר הבטחת המלאך ושרה בשורת הזרע לא שאל לו אות ,כי אם על ירושת
אחר היאוש הגמור שהקב”ה אמת
הצדקת ידעה והאמינה דהשי”ת כל יכול ,ועם בל הארץ שאל במה אדע כי אירשנה .ולכאורה צריך
שלא האמין שום רואה צרתי והוא
זה צחקה בקרבה ,שהיה רחוק אצלה להאמין זה ביאור מאי שנא בשורת הזרע מבשורת הארץ,
אדם ואפילו שרה וכו’. המושיע
בידעה זקנת אברהם ...וכן זקנתה ,ואם היה רצון
השי”ת לפקדם ,היה פוקדם מקודם ,דלמעט בנס
מדוע האמין אברהם שיזכה לבנים ולא ביקש אות
שתיפקד עוד, הללו כדברים
עדיף ,ולא עביד ניסא במקום שאין צריך ,אבל
ואילו על ירושת הארץ ביקש אות .ומבאר ה’חתם
סופר’ ,כי הגם שלפי ‘מזלו’ של אברהם לא היה
כי זה כל האדם הרה”ק
אמת’
ביאר
ה’אמרי
באמת מאת ה’ היתה זאת שיהיה בנין האומה שייך שיזכה לבנים ,ומבאר בתוס’ שצריך ‘זכות
הישראלי להאמין זי”ע בלשון הכתוב
דווקא אחר היאוש הגמור שלא האמין שום גדול’ לשנות את המזל ,אך על ידי אמונה ניתן
שאין להתייאש מלאך ‘וימצאה
אדם ואפילו שרה שתיפקד עוד ,כי זה כל האדם לבטל כל המזלות ולהפך הכל לטובה ,והאמונה
הישראלי להאמין שאין להתייאש כלל ,דלעולם
כלל ,דלעולם ולכאורה ה”, השי”ת יכול לעזור והיפלא מה’ דבר ,ואין לחקור
הטהורה היא היא ‘זכות גדול’ ,על כן לא פקפק
השי”ת יכול לעזור צריך ביאור מהו בחקירות למה עשה ה’ ככה .וכן הישועה דלעתיד
אברהם כלל בבשורת הזרע ,כי ידע שאם יאמין
בה’ אכן יזכה לבנים ,ורק על ירושת הארץ
והיפלא מה’ וימצאה ,וכי חיפש נאמר ‘מי האמין לשמועתינו’ ...וכן אמרו ד’אין בן שאל במה אדע כי אירשנה ,מאחר שלגרש את
מקודם אותה
דבר ,ואין לחקור לכן ,היה לו לומר
דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה’ ,ועל כן אמר בני כנען תלוי רק אם המה מחזיקים בחטא ,ואז
בחקירות למה ‘ויראה מלאך ה”’.
‘הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם’,
דגם התחלת בנינכם היה כן אחר היאוש ,ושוב
שורת הדין נותנת לגרשם ,נמצא שבשהבטיחו
עשה ה’ ככה .וכן אלא ,מאחר שהגר מצאתי בתנחומא על פסוק ‘וה’ פקד’ דבר זה
הקב”ה על ארץ ישראל נכלל בזה שבוודאי לא
הישועה דלעתיד ‘נרדפת’ הייתה עיי”ש .בפרשתן‘ ,ואברם בן חמש שנים ושבעים
ישובו הכנענים מדרכם הרעה והוא ‘יותר קשה
וממש נמנע שיסגור דלתי תשובה ויעשה כנגד
נאמר ‘מי האמין משרה אמנו ,הרי שנה בצאתו מחרן’ ,ומפרש הרה”ק ה’בת עין’ זי”ע בחירתם’ ,על כן היה קשה לו להאמין ,כי שמא
יבקש ‘אלוקים
לשמועתינו’ ...וכן את נרדף’ ,ואף
שבוודאי הוקשה לו לאברהם לעזוב את ארצו
יחזרו בתשובה ושוב לא יוכלו לגרשם מן הארץ,
אמרו ד’אין בן דוד היא שהנרדפת
ומולדתו ובית אביו בהם הורגל כל ימי חייו ,ללכת
לארץ נכריה כאשר עדיין אינו יודע אפילו אנה
על בן שאל במה אדע.
בא עד שיתייאשו הבורחת הגר ילך ,ומאין היה לו כוח כביר כל כך -לעזוב הכל, קמנו ונתעודד -אין שום יאוש בעולם כלל
מן הגאולה’ ,ועל משרה אמנו ,אך למקום הלא נודע ...אלא שהאמין ובטח בהקב”ה בפרשתן ,וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק
כן אמר ‘הביטו כבר אמרו חז”ל שבוודאי יעשה עמו ‘אך טוב וחסד’ ,השליך עצמו את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות’,
שאלוקים יבקש ולכאורה קשה מה בא הכתוב ללמדנו שהיו לו
אל אברהם את הנרדף אפילו
ואת יהבו על ה’ ,ובזאת היה בכוחו לקיים רצונו ית’
שי”ח עבדים ,והרי היה די בעצם הדבר ש’הריק
אפילו בדבר שקשה לו ,וזהו שאמר הכתוב ואברם
אביכם ואל שרה צדיק רודף רשע, בן חמש שנים ושבעים שנה ,כי תיבת ‘בטחון’ את חניכיו’ ,ומה נפקא לן בידיעת מניין העבדים.
תחוללכם’ ,דגם על כן ‘חיפש’ עולה בגמטריא ‘חמש ושבעים’ ,וכלומר שהשיג ומבאר הרה”ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי”ע
התחלת בנינכם המלאך אחר הגר מדרגת הבטחון בצאתו מחרן ,שרק על ידי שבטח כשהוא מקדים בזה”ל ,אין ליהודי להתייאש משום
היה כן אחר היאוש שמצאה... עד בהם היה בכוחו לצאת יצא מארץ מולדתו ומבית דבר ,בין בעניני הגוף כמו שאמרו אפילו חרב
וז”ל הרה”ק ה’שם אביו וממשפחתו .ואכן ,בכח האמונה והבטחון חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו
זי”ע, משמואל’ בבורא כל העולמים דכל מאי דעביד לטב עביד יש מהרחמים ,בין בעניני הנפש אפילו נשתקע למקום
הנה ודאי שכן הוא בכל פרט שהוא נרדף מכוחות בכוחו לקיים מצוות ה’ ולעמוד בנסיונות הקשים שנשתקע וחטא בדבר שאמרו ז”ל שאין תשובה
חיצונים הרודפים אחר האדם להממו ולאבדו, ביותר .ומכאן נלמד ,כל חד וחד ב’עשרה נסיונות’ מועלת ח”ו ,או שתשובתו קשה .או שרואה עצמו
ובבשביל זה עצמו נתוסף השמירה והבחירה העוברות עליו ,או בכל צרה וצוקה המתרחשת משתקע והולך בענייני עולם הזה ,אל יתייאש
[דהיינו ,שמחמת שהוא ‘נרדף’ הקב”ה שומר ומגין ובאה לעולם ,וכן בכל ‘פרשת דרכים’ בשאינו יודע בעצמו לומר שלא יוכל לפרוש עוד ,כי אין יאוש
עליו בשמירה יתירה ובוחר בו לחלקו] כדכתיב כיצד יוכל עמוד בעת הילוך ב’חרן’ -חרונו של כלל אצל איש יהודי ,והשי”ת יכול לעזור בכל
ואלוקים יבקש את הנרדף .ובכן אל יפול לב עולם ,כי בשיראה את ה’ בכל דבר וענין אז יצליח, ענין .ואברהם אבינו ע”ה ראש האומה הוא שפתח
האדם עליו כשמוצא את עצמו נרדף הן בגשמיות כי האמונה והבטחון הם המשענת שעל ידם יצלח דבר זה שלא להתייאש משום דבר ,כשנשבה
והן ברוחניות ,כי רבים אשר אתו מאשר איתם. את כל ‘משבריך וגליך שעלי עברו’ ,ואם יבטח לוט וכבר נתייאשו כולם מלהציל ,דעל כן אמר
עכ”ל. בהשי”ת יוכל לעמוד בנקל מבלי שברון רוח ונפש. מלך סדום ‘הרכוש קח לך’ ,דכבר נתייאש בידי
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ז מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון הגדול רבי מאיר סירוטה שליט"א
או בטישיו שאינו מקפיד על
מימיו -לכל הדעות והשיטות
בחול ויבוא לכבסה .וביאר מו”ר,
דבזמנינו אין הדרך לכבס מיד
לנגב ידיו בבגדיו בשבת
[וכן מבואר ג”כ בשש”כ מהדו”ח המגבות שהתלכלכו אלא לוקחים רחץ או נטל ידיו במקום שאין בו שאלה.
פכ”ז הע’ נו]. מגבת אחרת נקיה [וב”ה שיש שפע מגבת או טישיו לנגב ידיו בו ,האם מותר לנגב
גדול כ”כ] ,ולכן אין חשש הנ”ל ידיו בבגדיו בשבת.
להביט במראה בשבת והוה כסמרטוט שאין מקפידין
מצד הלכות שבת מותר ,אמנם הרי תשובה.
האם מותר בזמנינו שאלה. עליו אם יתלכלך -דמבואר
במשנ”ב (סקנ”ז) דמותר להתקנח הוא קשה לשכחה.
להביט במראה בשבת. הרחבת הדברים .עי’ במשנ”ב (סקנ”א) שהביא
בזה ,והוא הדין בנידון דידן.
מותר ,וכן מצד תשובה. ניגוב כוסות וקערות
מדברי הפוסקים ,דאפי’ כשהוא דרך לכלוך
מותר לנגב ידיו רק בדבר שאין הדרך להקפיד
ארכיון 'עוז והדר' הלכות יורה דעה
(סי’ קנ”ו סעי’
ב) מותר כהיום לגברים להביט בשבת על מימיו ,אמנם בבגד שהדרך להקפיד על מימיו
משום דחיישינן שמא יבוא לידי סחיטה ,היה בדין
במראה ,ואין בזה החשש משום “לא ילבש גבר”. האם מותר לנגב שאלה. לאסור .אמנם עיי”ש במשנ”ב עוד שהביא למש”כ
ועי’ עוד בהערה. כוסות וקערות בשבת. הפרי מגדים (א”א סקכ”ב) דדוקא במים מרובים
הרחבת הדברים .בשו”ע סעי’ י”ג מבואר דאסור אסור ,אבל במים מועטים מותר כמו שמצוי על
להסתכל במראה של מתכת בשבת שהיא חריפה מותר לנגב את הקערות שהם תשובה. ידי סיפוג הידים ,לא חיישינן לסחיטה כלל .וכן
בשפתו כאיזמל ,דחיישינן שמא ישיר בה נימין רחבים ,וכן בזמנינו ,מותר לנגב את הכוסות מפני הוא בנידון דידן .אמנם מצד שקשה לשכחה צריך
שהם רחבים דיו ,ומותר לנגבם .אך ינגב במטלית ליזהר בזה ,כמבואר בספר תשב”ץ קטן (סימן רפז).
המדולדלין ,ולפיכך במראה של זמנינו שאין חשש
שאינו מקפיד על מימיו אם יהיה רטוב ,או על ידי
זה כלל ,מותר .וכבר כתב בערוך השולחן (סעי’
כד) דבזמנינו מותר להסתכל בשבת בכל סוגי
טישיו ונייר מגבת .ובאופן כזה מותר לכל הדעות. לנגב לכלוך בוץ במגבת בשבת
המראות .וכן פסק מו”ר.ולענין האיסור המבואר
הרחבת הדברים .בשו”ע סעי’ י”ב מבואר
דאסור לנגב כוס צר ,וביאר במג”א (סקכ”ז)
נתלכלכה ידו בטיט [ברפש ובוץ], שאלה.
בשו”ע יו”ד (סי’ קנו סעי’ ב) דאסור לאיש להסתכל האם מותר לנגבו במגבת שכולם מנגבים בו
בתירוצו הראשון דמיירי שמקנח בדבר שהוא ידיהם.
במראה משום “לא ילבש גבר שמלת אשה” ,אלא מקפיד על מימיו ,אמנם אם יקנח בדבר שאינו
א”כ משום רפואה וכו’ ,כבר כתב בהגהות הרמ”א מקפיד על מימיו מותר אפי’ בכוס צר ,כיון דלא מותר כיון שנחשב כסמרטוט שאין תשובה.
שם ,דבזמנינו שהדרך הוא שגם האנשים דרכם הוי פ”ר שיסחטנו .ובתירוצו השני ביאר במג”א הדרך להקפיד עליו אם יתלכלך ,ועי’ עוד בהערה.
להסתכל במראה מותר .ולפיכך מותר מעיקר דכאן בשו”ע מיירי בכוס צר שהוא פ”ר שיסחטנו, הרחבת הדברים .הנה מבואר בשו”ע (סעי’ יא)
הדין גם לאנשים להתסכל במראה בין בחול ובין ולפיכך אסור אף בבגד שאינו מקפיד על מימיו. דמי שנתלכלכה ידו בטיט מקנחה בזנב הסוס
בשבת .אמנם עיי”ש בהגהות הגר”א בשו”ע יו”ד וביאר מו”ר ,דבזמנינו שהכוסות הם רחבות ואינו ובזנב הפרה ,אבל לא במפה שמקנחים בה ידים,
שם ,שכתב דהחסידים נזהרים בזה גם בזמנינו. פ”ר כלל שיבוא לסחוט ,מותר לנגבם במטלית מפני שיש לחשוש שיעשה כדרך שהוא עושה
הגאון רבי אהרן מרדכי גרין שליט”א
שמירת הגוף והנפש ,וכך מורה
הג”ר מאיר סירוטה שליט”א,
זה אחר זה ,אינו מצד הדין אלא דרך
חומרא[ .שו”ת שבט הלוי שם].
המשך שמירת הגוף והנפש
יג .יש להיזהר שלא לטגן מאכליים בשרים ,כגון
והוסיף ,שהמחמיר בגילוי לענין יח .הניח חלה על מכסה סיר
קציצות בשר או שניצל ,בשמן שטיגנו בו לפני
שתיה ,יצטרך להחמיר גם בגילוי טשולנט בשרי כדי לחממו ,לא יאכל
כן דגים ,וכן להיפך ,ולכן השופך את השמן לתוך
לענין נטילת ידים ,ולא ראינו את החלה עם דגים[ .פסקי הוראה
בקבוק כדי לשמרו לשימוש נוסף ,יש לציין על
שנהגו להחמיר בזה]. סימן צה אות יז והע’ לג ,וכ”כ
הבקבוק אם השמן בשרי או מדגים ,כדי שלא
ב .כתב הכף החיים [שם שם שלא לאכול חלה זו עם חלב,
ייאסרו התבשילים שיטגנו בהם אחר כך[ .משנת
סק”ט] :אפילו אי לא חיישינן אלא אם כן הניח החלה בתבנית
הכשרות שם].
לגילוי ,מכל מקום צריך להיזהר אלומניום על מכסה הסיר ,ע”ש,
יד .לחם שאפה עם דגים ,כיון שיש בלחם רק
ארכיון 'עוז והדר' הרבה ,ולכסות התבשיל בלילה, ובפסקים ותשובות סימן קטז אות ז,
ריח הדג ,מותר לאכלו עם בשר[ .ט”ז שם סק”ג].
משום דמצויים שם נמלים כתב דמותר לאכול החלה עם דגים,
טו .אולם אם אפה תפוחי אדמה עם דגים
על פי מה שכתב הרעק”א בשם הפמ”ג ,והגם ותולעים ,ויתערבו בתבשיל ...ולאו דוקא תבשיל, בתנור אחד ,הרי זה נחשב כנתבשלו יחד ,ואסור
שדעת רעק”א להחמיר בנ”ט בר נ”ט בשעת בישול אלא כל דבר שיש לחוש שיתדבקו בו יתושים או לאכול את התפוחי אדמה עם בשר[ .הג”ר מאיר
כשיטת החוו”ד ,בענין סכנת דגים סובר דכל שבא פרעושים וכדו’ ,צריך ליזהר לכסותם בטוב. סירוטה].
ג .כתב השו”ע [או”ח סימן ערב ס”א] ,אין הטעם דרך כלי ,אין סכנה ,אמנם ע”ש בהע’ 80 טז .מנהג העולם לאכול דגים לפני בשר ,ואין
מקדשים בשבת ויום טוב על יין שעמד מגולה. שמביא מהגרי”י פישר שהחמיר בזה]. זה רק הנהגה בלבד ,דמותר לאכול בשר ואחר כך
וכתב המגן אברהם [שם] ,דאפילו בזמנינו שאין ב .שתיית משקים שנתגלו. דגים[ .לכאורה מנהג העולם נובע ממה שכתב
א .חכמינו זכרונם לברכה אסרו לשתות משקים נחשים מצויים ,אין לקדש עליו ,לפי שאינו הרמב”ם בהל’ דעות פ”ד ה”ז ,שיש לאכול קודם
שנתגלו ,דחששו שמא שתה נחש מהם והטיל בהם מהכבוד לקדש ביין כזה לפני מלכו של עולם ,ואם הקל ואחר כך הכבד ,אמנם מלשון השו”ע שם ס”ג
ארס ,אמנם בזמנינו שאין נחשים מצויים בינינו ,עמד מגולה רק זמן מועט ,מותר לקדש עליו ,אלא שכתב“ :ירחוץ ידיו בין בשר לדג” ,משמע דמותר
מותר לשתות משקים שהיו מגולים[ .שו”ע יו”ד אם כן נמר [פג] טעמו וריחו .וכתב בשו”ת דברי לאכול דג אחר בשר .מבית לוי שם].
סימן קטז ס”א ,ובפתחי תשובה שם סק”א ,הביא מלכיאל [ח”ד ס”א] ,שהזמן שיפוג טעמו וריחו יז .יש אומרים שאסור להעלות בשר על שולחן
מהשל”ה ומהגר”א שחששו לזה גם בזמנינו ,אמנם הוא לערך ה -ו שעות .אמנם אם עמד היין מגולה שיש עליו דגים ,או להיפך[ .דרכי תשובה יו”ד
ההוראה למעשה להקל בזה ,כפי שהורה בעל בתוך ארון או במקרר ,אינו נפסל לקידוש[ .כף סימן קטז סקי”ג בשם ספר קהל יהודא] .ויש
שבט הלוי ,הו”ד בקובץ מבית לוי עניני יו”ד הל’ החיים שם סק”ט]. אומרים שאין בזה צד איסור ,ומה שנהגו להביאם
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ח מחוברים
אקטואליות תשובות
מבית הוראה אביר יעקב
הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט”א
רבה של שכונת רמת אלחנן בבני ברק ובעמח"ס 'חשוקי חמד'
הסוברים שאם שכח ונזכר
לאחר שאמר רצה חוזר לכי
שמא מאחר ולשיטת הכהן לא
יצא הציבור ידי חובתם לא יעלה
ש”ץ שאמר בקיץ “טל ומטר” ,האם
אתה שומע .ואמנם השו”ע לדוכן? והדעת נוטה שיעלה ,וצ”ע. יעלו כהנים לדוכן
פסק לכתחילה שלא כמותם.
מאחר והרמב”ם והרא”ש
ש”ץ שלא כיוון באבות או שאין
תשעה המכוונים לברכות הש”ץ
חזן שטעה ,ואמר בחזרת הש”ץ בקיץ שאלה.
“ותן טל ומטר” ,הציבור ניסה לתקן אותו שיחזור
סוברים שחוזר לברך עלינו. והנה מי שלא כיוון באבות נפסק ל”ברך עלינו” ויאמר “ותן ברכה” ,אולם אצה לו
אולם בדיעבד כשעשה מעשה במשנ”ב (סימן קא סק”ד ובבה”ל ד”ה
הדרך ,לכן מיהר והמשיך את תפלתו ,וכשהגיע
כשיטות הנ”ל ,קשה לחייבו והאידנא) שלא יצא ידי חובת שמו”ע. לברכת כהנים ,נסתפקו אם יעלו לדוכן?
לחזור שנית על תפילתו ,וספק ויש להסתפק מה יהא הדין :א.
ברכות להקל .ומה טוב אלו היה כאשר הש”ץ לא כיוון באבות האם אסור לכהנים לעלות לדוכן מאחר תשובה.
ארכיון 'עוז והדר' יכול לשמוע תפילת שמונה אפשר לישא כפים בתפילה זו? ונאמר בירושלמי (תענית פ”ד)“ :לא מצאנו נשיאת
עשרה מהש”ץ כשחוזר על ב .כאשר אין תשעה שמכוונים כפים בלי תפילה” ,והכוונה לחזרת הש”ץ כמבואר
תפילתו או מחבר שמתפלל ויוציאנו ידי חובה. לתפילת הש”ץ ,דמבואר במשנ”ב (סימן קכד ס”ק יט) שם בגליון הש”ס ,ולכן אין נשיאת כפים בלילה
שצריך הש”ץ לכוון שאם אין עשרה שמכוונים מאחר ואין בו חזרת הש”ץ .והקשה “שיירי קרבן”
מסופק אם התפלל ברכה אחת לתפילתו תהיה תפילתו נדבה ,וא”כ יש לעיין אם הא כתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם ,והיינו נשיאת
משמו”ע היאמר הביננו אין תשעה שמכוונים ותפילתו היא תפילת נדבה,
האם אפשר לישא כפים?
כפים ,ולא היתה שם תפילה? וי”ל דתניא בתורת
כהנים ומביאו רש”י“ :ויצאו ויברכו העם” ,אמרו
נאמר בשו”ע (סימן קי ס”א) בשעת שאלה. ונראה שגם אם לא כוון באבות וגם אין עשרה ויהי נועם ה’ אלוקינו עלינו ,יהי רצון שתשרה
הדחק ,כגון שהוא בדרך או שהיה עומד במקום שמכוונים יש לתפילתו שם של חזרת הש”ץ, שכינה במעשה ידינו ,והיינו תפילה .ואדרבה
שהוא טרוד ,וירא שיפסיקוהו ,או שלא יוכל ולכן דקדק המשנ”ב (סימן קכד סק”י) וכתב “שאם איכא למימר דמכאן יליף הש”ס דבעינן תפילה
להתפלל בכוונה תפלה ארוכה ,מתפלל אחר ג’ אין תשעה מכוונים קרוב להיות ברכות לבטלה” לנשיאת כפים ,עכ”ל .גם הביאור הלכה (סימן קכ”ח
ראשונות הביננו ,ואומר אחריה ג’ אחרונות,... אך לא כתב שהוי ממש ברכות לבטלה ,ונראה ס”א ד”ה דזר) כתב וז”ל :כיון דתקנו רבנן שלא ישא
ואינו מתפלל הביננו בימות הגשמים ,ולא במו”ש להוסיף שאם הוי ממש ברכות לבטלה לא מצינו כפים בלא תפילה ,שוב מי שאומר פסוקים אלו
ויו”ט .וכתב המשנ”ב (סק”ה) הטעם שאינו אומר מה יעשה הש”ץ בשבת קודש שא”א להתפלל של ברכת כהנים בלא תפילה הוי כמכוין שלא
הביננו בימות הגשמים מפני שצ”ל ותן טל ומטר בנדבה .והסברא בזה שסוף סוף עשה את מה לקיים בזה המצוה דברכת כהנים ,עכ”ל.
בברכת השנים ,ובמוצ”ש ויו”ט צ”ל הבדלה, שחז”ל תיקנו ויש לזה שם של חזרת הש”ץ. לאור זאת מאחר וחזן זה מברך ברכות לבטלה
ואפילו אם ירצה לכללם בברכת הביננו ג”כ אינו ומעשה בגה”צ ר’ משה אהרן שטרן זצ”ל שהלך ותפלתו קללה ,כי ביקש גשמים בקיץ (וכמבואר
רשאי ,והוסיף שבפמ”ג מסתפק לומר דאפילו לגרי”ז זצ”ל ושאלו שלפי דברי הגר”ח מבריסק בסימן קיד משנ”ב ס”ק יח) ,אין זה חזרת הש”ץ אלא
בדיעבד אם התפלל הביננו באלו הימים וכלל שאם לא כיוון בכל השמו”ע שהוא כעומד לפני קללת הש”ץ ,ובזה לא נושאים כפים .ויעויין
בתוכן אפשר דלא יצא דעבר על תקנת חז”ל. מלך לא יצא ידי חובתו ,נמצא שאם אין עשרה במסכת תענית (דף יב ע”ב) ‘יצא ניסן וירדו גשמים
ויש להסתפק מהי ההלכה כשבאמצע התפילה שמכוונים כך חסר לו בתפילה בציבור .והשיבו סימן קללה’.
במוצאי שבת ,שכח אם אמר את ברכת ‘את שתפילה בלי כוונה כגוף בלי נשמה ,אבל גוף יש והעיר הרה”ג ר’ עזרא יצחייק שליט”א מדברי
צמח דוד’ ,וכעת הוא לפני כי אתה שומע .דהנה כאן ולתפילה בציבור סגי בגוף .א”כ גם בענייננו, כף החיים (סימן קכח סק”ד) שכתב“ :כל שיש בבית
בקהלות יעקב (ברכות סימן יז) הביא מהחיי אדם אם לא אמר בחורף טל ומטר ,או שאמר בקיץ הכנסת עשרה ,אעפ”י שאין מתפללים בחזרה,
שימשיך הלאה כי ספיקא דרבנן לקולא ,והקהלות טו”מ ,חסר בגוף עצמו ואין לזה שם של תפילה, אלא הציבור וש”ץ יחד בקול רם ,והכהנים
יעקב חולק וסובר שיחזור על מה שמסופק ,דאם משא”כ אם הגוף כתיקונו וחסר בנשמה אפשר השלימו תפלתם קודם שיגיע ציבור לרצה ,יכולין
ימשיך חיישינן שדילג על הברכה ,וממילא כל מה שפיר לשאת כפים. לעלות לדוכן לישא את כפיהם” .הרי שגם בלי
שימשיך ויתפלל גם יהיה ברכה לבטלה ,ובכה”ג שכח “טל ומטר” ונזכר ב”מודים” חזרת הש”ץ הכהנים נושאים כפיהם? יש להשיב
על כך שדברי כף החיים אמורים כשכל הצבור
לא אמרינן סב”ל .ויש לדון בנידוננו שאולי יאמר
הביננו ויצא ממנ”פ ,דאפילו אם טעה קודם ולא
וחזר ל”כי אתה שומע” מתפלל יחד ,והכהנים נושאים כפים תוך התפילה.
אמר את צמח דוד עבדך יצא ,יד”ח ע”י הביננו. כידוע השוכח לבקש ותן “טל ומטר” שאלה. וגם יש בזה קצת מעלת חזרת הש”ץ כי אמרו יחד
קדושה ,משא”כ בשאלתנו שהציבור לא התפללו
ויעוין מסכת יומא דף פז ע”א מתפלל שבע ונזכר לפני שומע תפילה אומרה שם ,אבל אם
מתוך שמונה עשרה ופרש”י הביננו ,ובמוצאי יום נזכר לאחר שכבר אמר “רצה” ,חוזר לברך עלינו. כעת ,רק החזן ,ותפילתו אינה תפילה ,ולכן אין
הכיפורים התירו לצאת בה מפני הטורח. מהי ההלכה כששכח לחזור ולהתחיל מברך עלינו, לכהנים לשאת כפים באופן זה.
אלא אמר ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה ש”ץ בן אשכנז שאמר מלך אוהב צדקה ומשפט
מו”ח מרן הגרי”ש אלישיב שליט”א תשובה. כי אתה שומע תפילת כל פה ...ברוך אתה שומע והכהן בן ספרד
השיב דאי אפשר להרכיב תפילה רגילה עם תפילה ושוב המשיך עד סוף התפילה וסיים ,האם וצ”ע מה הדין בעשי”ת כשהחזן והציבור
הביננו ,כשם שאי אפשר להתפלל חצי בתור חיוב חוזר לראש? בני אשכנז ,והחזן טעה ואמר מלך אוהב צדקה
וחצי בתור נדבה כמבואר בשו”ע (או”ח סימן קז א). ומשפט ,דבדיעבד יצא כמבואר ברמ”א (סימן קיח),
ועוד אמר מו”ח שליט”א דאם יתפלל כעת הביננו בדיעבד אי אפשר לחייבו לחזור תשובה. ואילו הכהן בן ספרד שלשיטתו מי שלא אומר
יהפכו כל הברכות שאמר מתחילה ,דהיינו מאתה שנית על התפילה ,שהרי הביא הבית יוסף (סימן המלך המשפט חייב לחזור ,האם ישא כפיו,
חונן עד כי אתה שומע לברכות לבטלה. קיז) את שיטת רבנו יונה והרשב”א ורב האי גאון כיון שהציבור יוצא בזה מצות חזרת הש”ץ ,או
הגליון השבועי מבית עוז והדר -אור לישרים ט מחוברים
מזהב ומפז ממשנתו של כ“ק מרן אדמו“ר
רבי דוד חי אביחצירא שליט“א
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
ֹאמר ה' ֶאל ַא ְב ָרם ֶל ְך ְל ָך ֵמ ַא ְר ְצ ָך
וַ ּי ֶ
פרשת לך לך תשפ"ז | גיליון ג'
)יב ,א(
יש לקשר את סיומה של הפרשה
הקודמת "וימת תרח בחרן" עם התחלת
פרשתנו 'ויאמר' ,שבא לרמז שבזמן
'חרן' דהיינו חרון אף ,יש להרבות
הכתב והמכתב
ב'ויאמר' ,שאמירה היא מלשון רכה
)בשונה מ'וידבר' שהוא לשון קשה ,ראה רש"י להלן
יט ,ג( ,והיינו תפילה ותחנונים ,שתשובה
ותפילה וצדקה מעבירין את רוע דברי מוסר ויראה מכתי“ק
הגזירה.
"אתה סימן לבניך" כ“ק מרן אדמו“ר שליט“א
)בראשית רבה מח ,ז(
)רישא וסיפא(
מהרח"ו ע"ה בשערי קדושה )חלק א' שער ב'( כתב ,שאין המדות מכלל תרי"ג מצוות ,כי
ֶל ְך ְל ָך ֵמ ַא ְר ְצ ָך ו ִּמ ּמוֹ ַל ְד ְּת ָך ו ִּמ ֵ ּבית הן הכנות עיקריות אל תרי"ג מצוות בקיומן או בביטולם .ולפיכך ענין המדות הרעות
ָא ִב ָ
יך )יב ,א( קשים מן העבירות עצמם מאוד מאוד .ולהיותם עיקרים ויסודות ,לא נמנו בכלל תרי"ג
הנה ידוע שכאשר אנו מקיימים המצוות .ונמצא כי צריך להיזהר ממדות רעות יותר מקיום המצוות ,עיי"ש.
את מצוות סוכה ,באים האבות אמנם קשה אם דורשים מהאדם שיתקן את מדותיו עוד קודם שיבוא להיכל
הקדושים אל הסוכה כ'אושפיזין' .ויש התורה ,מאין יקח וילמד איך לתקן את מדותיו אם לא מהתורה ,כמו שכתוב בפרקי
לבאר שעל ידי מצוות הסוכה אנו אבות )פ"ב מ"ה( ולא עם הארץ חסיד .ואפילו אדם שרוצה לתקן את מידותיו בלי התורה
מתקשרים בקדושת האבות הקדושים איך יצליח ,שכן כל דבר שאינו בא מכח התורה אין לו קיום .וכל ספרי המידות והמוסר
אשר גם הם יצאו מביתם חוצה על מבוססים על התורה הנביאים והכתובים.
פי מצוות ה' אליהם ,ונמצא שכשאנו נראה לי בס"ד לבאר לענ"ד ,הלא התורה ניתנה על ידי משה רבינו ע"ה בשנת דור
יוצאים מביתנו חוצה אנו מקבלים הכ"ו לבריאת העולם .שכן העולם עמד בחסד כ"ו דורות עד שניתנה התורה ,מתחילת
נגיעה כלשהיא בקדושתם .וזה הרמז ספר בראשית עד פרשת יתרו שניתנה התורה ,וכל אותם הדורות מאדם הראשון עד
בציוויו של הקב"ה לאברהם אבינו דורו של משה רבינו ע"ה .אמנם תורה טרם ניתנה אבל היה שת בן אדם הראשון ,נח,
לצאת מביתו בלשון 'לך-לך' שהוא חנוך ,מתושלח ,והאבות הקדושים ע"ה ,וכל הפרשיות שמלמדים אותנו איך האדם
בגימטריא 'סכך' ,היינו לומר שיציאה יתקן את מידותיו.
זו פעלה את קדושת הסוכה. רבינו בחיי ע"ה כל השבח שהתורה מספרת על גדולי האומה זה רק במדות ,כמו
)אורי וישעי ,אקדמות מילין(
נח" ,נ ַֹח ִא ׁיש ַצ ִּדיק ָּת ִמים ָהיָ ה ְ ּבדֹר ָֹתיו"" ,צדיק" -בין אדם לחבירו" ,תמים" -בין אדם
למקום"ֶ ,את ָה ֱאל ִֹהים ִה ְת ַה ֶּל ְך נ ַֹח" .וכן אברהם אבינו ע"ה במעשה החסד שלו שעשה
יך ו ְּמ ַק ֶּל ְל ָך ָאאֹר )יב ,ג(
וַ ֲא ָב ֲר ָכה ְמ ָב ְר ֶכ ָ
לכל העולם ,הכל בא ממדות הטובות שלהם.
יש להקשות ,מדוע בברכה הקדים וזה הכוונה לפני שלומד תורה יש לו ללמוד תיקון המדות ,שהיו גדולי האומה עוד
את שכר הברכה לברכה עצמה ,ואילו טרם נתנה התורה ע"י משה רבינו ע"ה ,ומהאבות הקדושים ע"ה אפשר ללמוד כל
בקללה הקדים את מעשה הקללה המדות הטובות ,והן מעשה אבות סימן לבנים.
לעונשה ,שאמר 'ומקללך אאור' ולא
'ואאור מקללך'? ויש לתרץ שקיומה
של ברכת ההדיוט נזקקת לעזר ממעל,
ידה לַ ֶ ּד ֶר ְך
ֵצ ָ
ועל כן הקב"ה הקדים לברך את מברכי
אברהם ,כדי שיהיה כח בברכתם
צו ֵעד ָל ֶב ַטח ַה ַּמ ֲא ִמין ְ ּבה'ֹ ,
ותתקיים ,ואילו המקלל ,אין ספק קום ּב ֹו ַה ֶּד ֶר ְך נִ ְס ֶּת ֶרת
ַ ּגם ְ ּב ָמ ֹ
שלקללתו אין תוכן ואין צורך למנוע
המשך בעמ' ג'
�
חותמו אמת
מתוך שיעורים בספר הקדוש
’פיתוחי חותם‘
ארצך ,מולדתך ,בית אביך
המאבקים הנכונים לדרכו של מבקש השם ,המנסה להתרומם מעל טבעו העכור
וסביבתו הרדודה ,וכיצד יוכל לגבור על עצת יצרו שמנסה לרפות את ידיו ולייאשו
אל מול טענות היצר ,נתבונן מעט בעומק הרמוז בין הקפלים בתחילת פרשתנו ,פרשת לך לך ,מלמדנו בינה מרן בעל אביר
בדבריו של רבינו :לכאורה ,הקושי שבעבודת ה' ,הוא הבעיה יעקב זי"ע אודות המאבקים הנכונים לדרכו של מבקש השם,
הקבועה הטורדת כל אדם שמעוניין להשליט סדר בחייו ולהגיע המנסה להתרומם מעל טבעו העכור וסביבתו הרדודה ,וכיצד
להישגים כל-שהם ,שהוא המתח והמאבק בין ה'כאן-ועכשיו', יוכל לגבור על עצת יצרו שמנסה לרפות את ידיו ולייאשו .דבריו
לבין תועלת רחוקה. הנפלאים כמעט ואינם זוקקים ביאור ונקראם בצוותא חדא:
לדוגמאות בעלמא :אדם המעוניין להחזיק עסק מצליח, "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך
יזדקק למשך תקופה לקמץ בהוצאותיו ,לעבוד שעות רבות אל הארץ אשר אראך ,ואעשך לגוי גדול וגו' )יב ,א-ג( .אפשר
ומתישות ,ולהתמודד עם דחיות וכישלונות .רק לאחר שנים לרמוז ,דהנה יצר הרע בני אדם שומעים לעצתו משום דמקרבא
רבות ,אם בכלל ,יזכה ליהנות מפירות עמלו .המעוניין להתפרנס הנייתא ,שכל מועצותיו הם כדי להשיג אדם את תאוות העולם
ולהתפרסם כמוזיקאי מצליח ,יאלץ להתאמן אלפי שעות ללא הזה ,וכששומע אדם לעצתו ,הנה כל תאוותיו מוכנים ומזומנים
תמורה מיידית ,להיות שולייה של מוסיקאים גדולים שלעיתים לפניו לעשות כחפצו ורצונו מיד ולאלתר ,בלי הרחקת זמן ובלי
יתנהגו אליו בגסות ,ושוב ,רק לאחר שנים רבות -אם בכלל, מניעת שום דבר ,כי הנה העולם מוכן לפניו והגוף נאה לו כל מה
יזכה להגיע לשאיפתו. שאומר היצר ,ואין מעכב".
ולמרות זאת ,אנשים בעלי מבנה אישיות מתאים ,מוכנים ,ואף "לא כן יצר הטוב ,כל מה שאומר לאדם רחוק רחוק מי ימצאנו,
מצליחים לעמוד במטלות הקשות בדרך אל הכסף והתהילה. כי הוא אומר לאדם שיעסוק בתורה ובמצוות כדי שיזכה לעולם
ולכאורה בדומה לכך ,גם אדם המעוניין להשתלם בעבודת ה', הבא ,וזה אחר מיתת האדם ,והנאה זו לנשמה ולא לגוף ,מפני
ייאלץ לעבור את המסלול המפרך הנדרש בעדה ,והאיש הירא סיבה זו שומעים בני אדם לעצת יצר הרע ,מאחר שקרובה
ורך הלבב ,או חלש האופי ,יתייאש באמצע הדרך ,והחזק שאינו הנאתו והגוף יש לו הנאה גדולה בזה .וזה דרכם של בני אדם
מרפה יעלה יבוא ויגיע לשאיפת נפשו הטהורה. כסיל למו ,כשרוצים להניח הבלי עולם הזה ולהתעסק בתורה
טבעו של עולם ומצוות ,היצר מתגרה בהם ואומר להם :דעו שאתם מאבדים
ברם אם כנים הדברים ,אין כאן טענה ניצחת מצד היצר ,ואף הטובה האמיתית שאתם רואים ומוכנת לפניכם ,ורודפים אחר
אין צורך במענה מחוכם מצידו של הקב"ה ,שכן זה טבעו של טובה שהיא רחוקה ,וספק תשיגו אותה או לא ,שהרי אתם רואים
עולם ,שכל הישג ראוי לשמו אינו זמין עבור כל אחד מבלי בעיניכם הארץ רחבת ידים לפניכם ,וכל הנאות הגוף מצויין בה
מאמץ .לא זו בלבד אלא שהדברים מוכרחים מצד עצמם ,שכן ואין מונע ואין מעכב".
דבר הזמין לכל אחד ,אינו שונה במאומה מהאוויר לנשימה ,אור כעת מלמד מרן שתי מניעות נוספות העומדות בפני אדם
השמש ,ציוץ הציפורים או המים הזכים ,שעם כל מעלותיהם הבא מסביבה רדודה" :והנה מחמת שלושה סיבות אדם שומע
אינם נחשקים ולא נחשבים כהישג ,שהרי הם מובנים מאליהם. לעצת יצר הרע :אחד ,כיון שהארץ הלזו שאנו יושבים בה ,כל
דומה שהחילוק בין עבודת ה' לאותם הישגים שהודגמו תאוות שמפתה יצר הרע לאדם מצויין בה .זאת ועוד ,גוף האדם
לעיל ,רמוז במילותיו הקצרות של רבינו" :לא כן יצר הטוב ,כל שמחומר קורץ מתאווה וחומד לכל תאוות העולם הזה ,דמצא
מה שאומר לאדם רחוק רחוק מי ימצאנו" .לאמור ,היצר הטוב מין את מינו וניעור .השלישית ,אדם היו אבותיו של אדם נוהגים
דורש מהאדם דבר 'רחוק' ,כלומר דבר שייך לעולמות אחרים שלא כשורה ,אומר לו היצר :אחוז מעשי אבותיך בידך .וכיון
ומנוגד לעצם טבעו ומהותו של העולם. שהם שלושה דברים מוחזקים ,קשה לאדם לפרוש מהם".
לצורך ביאור הדברים נביא את לשונו של האדמו"ר ארץ החיים
מסוכוטשוב בעל שם משמואל )פרשת תרומה שנת תרע"ח( ,ואלו בהמשך הדברים מלמד מרן ששלושה מניעות אלו רמוזות
דבריו" :לגודל רוממות התורה עד דאורייתא וקוב"ה כולא חד, בציוויו של הקב"ה לאברהם "לך לך מארצך" ,כלומר הארץ
אי אפשר לאדם שבזכות מעשיו הטובים יזכה בתורה ,ואף הגשמית שכל תענוגותיה מצויים 'כאן-ועכשיו'" ,ממולדתך",
דיגעתי ומצאתי תאמין ,זהו רק לבוש התורה וחכמתה ,אבל היינו מגופו של האדם שקורץ מחומר ומתאווה לתענוגותיו,
האלקות שבה רחוקה מן האדם מאד מאד". "ומבית אביך" -כשאינם נוהגים כשורה" ,אל הארץ אשר אראך",
לאמור ,עיקר עבודת ה' היא להתחבר אל האלקות .ודבר היא ארץ החיים העליונה ,כלומר עבודת ה' ודביקות השכינה.
זה אינו דורש רק יגיעה ,שכן שאיפות ונכונות לעמל הן תכונות בטרם נבוא אל התשובות אותן משיב הקב"ה עבור עובדיו
�
מזהב ומפז
פנינים מלוקטים מספרי
אדמו"רי שושילתא קדישא
המשך מעמ' א' גשמיות ,בדרך למעלות והישגים גשמיים ,ואילו כאן נדרש מהאדם להפוך לבעל מהות
אחרת .דבר שלכאורה אינו כלל בהישג ידו.
ולעצור בעדה ,שכן מי זה שוטה
לחשוב שהוא מסוגל להפוך והדרך היחידה להגיע למעלה זו היא רק באופן של 'לך-לך' ,כלומר שלילתם
את ברכת הקב"ה ,ורק שלאחר של הדחפים החומריים ומלחמה בהם ,וכלשונו של רבינו בהמשך דבריו" :התרחק
מכן הוא ראוי לעונש על קללת מ'ממולדתך' ,ממה שאתה רואה עיקר לידתך ובניינך הוא בנוי על תאוות העולם" ,ורק
אברהם ,כדי שיתפרסם ויוודע על ידי כך ,זוכה האדם בעזר ממעל ל'חיות דקדושה' ,כלומר להרגיש את פעולתה של
שעבור קללת אברהם באה אליו הנשמה ,שהיא מהעליונים ,וחפצה ורצונה לשרת את קונה וליאור באורו.
הרעה מאיתו יתברך ,ויידעו הכל או בלשונו של בעל השם משמואל בהמשך דבריו שם" :אלא על פי דאיתא
את שבח אברהם אבינו ע"ה. בזוהר הקדוש ,דלעומת שאדם בורח מן החיצוניות בא לעומתו בקדושה… עבודת ה'
)פתח האוהל( על כן לעומת שאדם בורח מאהבות ותשוקות חיצוניות בא לעומתו לזכות איננה רק
'דחיית בתורה ,ואם בורח מחיצוניות ביותר הוא זוכה ביותר לאלקות שבה".
ׁ ְש ֵּתים ֶע ְׂש ֵרה ׁ ָשנָ ה ָע ְבד ּו ֶאת סיפוקים' חיילות של קדושה
ְּכ ָד ְר ָלע ֶֹמר ׁו ְּש ׁל ֹש ֶע ְׂש ֵרה ׁ ָשנָ ה
ָמ ָרד ּו )יד ,ד(
מיידים ,על ובזה יאירו דברי מרן בעל אביר יעקב ,שמבאר את מענהו של הקב"ה
עבור עובד ה' מול יצרו הרע" :אל תאמר המתעסק בעסקי ארץ הלזו מרבה
יש לרמוז בפסוק על מלחמת מנת להגיע רעים ואוהבים ,אל ידמה לך כן ,כי אדרבה אם תלך בדרך טובים דרך ישרה
היצר וחיילותיו ,שכן כדרלעומר לסיפוקים "אעשך לגוי גדול" ,כי כל מצוה ומצוה שתעשה נברא ממנה מלאך ,ונמצא
בגימטריא 'יצר רע' ,חושבנא דדין
כחושבנא דדין .והנה בשתים
גדולים יותר אתה מרבה אוכלוסין -חיילות של קדושה .ואל תתמה גם כן ממה שאתה
בהמשך, רואה לידתך ובניינך הוא מחומר ובניין יצר הרע ,ותאמר איך אוכל להיפרד
עשרה שנותיו הראשונות של מהטבע המושרש ותקוע בבניין חזק ,כי הלוא אני "ואברכך" ,ובברכתי ייהפך
אדם אין לו יצר טוב ,וכל יצר אלא היא הטבע להתקדש".
מחשבות ליבו רק רע כל היום, התחברות כלומר ,אף שלכאורה אינך מוצא כל קשר בינך לבין הקדושה ,עם כל זאת,
וזהו 'שתים עשרה שנה עבדו'
כוחות נפשו 'את כדרלעומר', למהות כשתברח מהגשמיות ותידבק בעבודתי ,הקדושה העליונה תגיע אליך בעזר
ממעל ,ושכינת עוזו תשכון עליך כאן בעולם הזה .ונסיים בדברי הגאון הקדוש
הוא היצר הרע ,שאין מי שמוחה נעלית, רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו 'פרי צדיק' )פרשת מקץ אות ז( ,שמבאר את עבודת
בידו ,ורק ב'שלוש עשרה שנה', מהות האבות הקדושים כדברי רבינו ,שבימיהם הייתה הקדושה כמעט חסרת יכולת
שנעשה בר מצוה ונכנס בו יצר
הטוב' ,מרדו' ,שבאה עצת יצר
אלוקית, השגה ,ורק על ידי עבודתם ירדה שכינה למטה ,והיא זמינה עבור כל מבקשי
הטוב וממרידה את כוחות הנפש ומשמעותה ה' ,שיכולים להידבק בדרכי אבותיהם הקדושים וללכת בדרכיהם.
ובכך מבאר רבי צדוק הכהן זי"ע את דברי רז"ל המפורסמים )פסחים פח(.
נגד היצר הרע. היא הפיכת שאברהם אבינו קרא לבית המקדש 'הר' ,יצחק קראו 'שדה' ,ויעקב אבינו
)פיתוחי חותם(
האדם עליו קרא לו 'בית' .ובלשונו" :כי מידת אברהם אבינו עליו השלום ,שהיה
וְ ַא ָּתה ָּתבוֹ א ֶאל ֲאב ֶֹת ָיך ְ ּ ׁב ָשלוֹ ם
הגשמי ראשית התפשטות הקדושה בעולם ,שהיה תחילה לגרים ,והוא כהר שהוא
יבה טוֹ ָבה )טו ,טו(ִּת ָ ּק ֵבר ְ ּב ֵׂש ָ למשרתו גבוה ורחוק מן האדם בריחוק מקום כעין מה שנאמר )בראשית נו ,א( וירא את
המקום מרחוק" .כלומר בימיו של אברהם אבינו הייתה עבודת ה' נעלמת
תאריך פטירתו של מרנא בעל של קונו, ורחוק כהר שפסגתו אינה ברת השגה.
אביר יעקב היה בכ' טבת .ובספר
קבלה קדמון בשם 'קרניים' )עליו
כמלאך "אמנם ביצחק נעשה יחוד וצמצום הקדושה לזרעו ,כמו שנאמר )שם
חיבר רבי שמשון אוסטרופולי את פירושו 'דן
מיכאל כא ,יב( 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ,וזה הענין שקראו שדה ,שנאמר )שם כד ,סג(
ידין'( מובא שפטירתו של אברהם העומד ו'יצא יצחק לשוח בשדה' ,כענין התוועדות שני רעים ,על דרך מה שנאמר
)שיר השירים ז ,יב( 'לכה דודי נצא השדה'… ועיקר שלימות היחוד נשלם ביעקב
אבינו הייתה בטבת ,ורמז לכך לשר שקראו בית ,שהוא שלימות הייחוד בקביעות לעולמי עד ,כמו שנאמר )משלי
בפסוק ת'קבר ב'שיבה ט'ובה,
שהם ראשי תיבות טב"ת )וכבר דנו יב ,יט( שפת אמת תכון לעד".
האחרונים על כך מדברי הגמרא במסכת ראש נמצינו למדים ,שעבודת ה' איננה רק 'דחיית סיפוקים' מיידים ,על מנת להגיע לסיפוקים
השנה דף י ,:שמובאת מחלוקת תהנאים האם גדולים יותר בהמשך ,אלא היא התחברות למהות נעלית ,מהות אלוקית ,ומשמעותה
האבות נפטרו בתשרי או בניסן ואכמ"ל( .ועוד היא הפיכת האדם הגשמי למשרתו של קונו ,כמלאך מיכאל העומד לשרת ,עד שימאס
הוסיף בספר הנ"ל כתב שהנפטר בעולם ועסקיו ,וימצא לו לחברה את מלאכי השרת ,וכלשון רבינו" :אעשך לגוי גדול ,כי
בחודש הנ"ל אשריו ואשרי חלקו, כל מצוה ומצוה שתעשה נברא ממנה מלאך ,ונמצא אתה מרבה אוכלוסין -חיילות של
שזוכה ויושב עם אברהם אבינו קדושה" .בבחינת' :ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה' )זכריה ג ,ז(.
ע"ה.
)הקדמת רבי אהרן אביחצירא לדורש טוב(
�
משולחן גבוה בינו שנות
תשובות דא“ח שהשיב כ“ק מעשי רב מתוקף פעולת
מרן אדמו“ר שליט“א לשואלים קדושים רבוה“ק זי“ע
השגחה פרטית פרק ג'
האם מחובת האמונה גם להאמין בהשגחה פרטית ,או שזה סלסול בעלמא? דרך עקלתון
נענה תחילה בקוצר אמרים לגודל חשיבות וחומרת העניין :זוהי חובה גמורה
בגליון הקודם התייחסנו למיקומה המיוחד של מרוקו,
וזהו חלק בל יינתק מחלקי האמונה .אין אמונה בבורא עולם בלי אמונה בהשגחה
המצויה בנקודת החיבור שבין האוקיינוס האטלנטי והים
פרטית על כל חלק וחלק וכל דבר הכי קטן מחלקי הבריאה – מהמדברים ועד
התיכון ,כשהיא שוכנת מצידו הדרומי של נקודת התפר
החלקים הכי קטנים של הדומם.
שביניהם ,ואילו מיצרי גיברלטר מצויים בצד הצפוני.
ידוע שאחד החידושים הכי גדולים של אור שבעת הימים הבעל שם טוב
למיקום זה ישנה חשיבות מיוחדת בהלכות ברכות,
הקדוש זיע"א היה בכך שהחדיר וחזר על כך שיש השגחה פרטית ממש על כל
שכן כידוע קיימת ברכה מיוחדת על ראיית הים הגדול
פרט ופרט מחלקי הבריאה ,ואין שום דבר שקורה חס וחלילה בדרך מקרה,
'ברוך אתה וכו' שעשה את הים הגדול' ,אלא שנחלקו
ואין שום דבר שקורה שלא בכוונת מכוון מעם הקב"ה.
הפוסקים האם מדובר על הים התיכון או שמא דווקא על
וכך מובא בספר 'תפארת למשה' )פרשת בלק( כי בעת שבא הרה"ק מפולנאה ים האוקיינוס שמקיף את כל העולם )ראה שו"ע או"ח סימן רכח
– בעל 'תולדות יעקב יוסף' זי"ע – לפני הבעל שם טוב בפעם הראשונה ,הייתה ומשנה ברורה שם( .עולה מכך ,שאדם הנמצא בנקודת המפגש
אחת משיחותיהם בעניין השגחה פרטית .אמר הבעל שם טוב זיע"א שבכל שבין שני הימים יכול לברך ברכה זו בשופי לדעת הכל.
דבר שאדם רואה או שומע וכל דבר שקורה לו – הכול הוא בהשגחה פרטית כפי שכבר הזכרנו ,קיימות רק שתי נקודות כאלו ,מצרי
משמיים כדי ללמוד מזה ,וממילא על האדם להתבונן במה שראה או שמע, גיברלטר מצפון ,וחופה המערבי של מרוקו מדרום.
או כשקרה לו דבר מסוים ,מה עליו ללמוד מזה .שכן מאחר שהקב"ה שלח
גם לעובדה שהזכרנו בגליון הקודם בשם המדרש,
זאת במכוון אליו שיראה וישמע דבר זה ,הרי זה בבחינת בת קול מאת הקב"ה
שחופים אלו אינם קיימים מבריאת העולם אלא הם הצפה
שמדבר אליו.
מאוחרת ,ישנו קשר להלכה זו ,שכן בספר משך חכמה
עודם מדברים ,ועבר שם גוי שהייתה אומנותו לתקן תיקוני בית בעיר .והנה )דברים פרק לד( מבאר בטעמו של רבי יהודה שחידש את
הוא דופק על הדלת ושואל את הבעש"ט זיע"א אם יש לו בבית מה לתקן .ענה ברכת 'הים הגדול' )שלא כדעת חכמים במסכת ברכות דף נד ,.שסוברים
לו הבעש"ט שאין אצלו מה לתקן .שאל הגוי עוד פעם" :אולי בכל זאת יש לך שמברכים עליו 'עושה מעשה בראשית'( ,שהוא מכיוון שהים התיכון
משהו לתקן?" חזר ופנה הבעש"ט לבעל ה'תולדות' ואמר "ראה ,הגוי הזה הוא לא נוצר בימי בראשית אלא רק לאחר מכן ,ועל כן לא ניתן
שליח משמיים לעורר אותי שעדיין יש לי ברוחניות מה לתקן ,כי מה שהגוי בא לברך עליו ברכה זו )כמובן שטעם זה מתאים רק לפי הדעות שמברכים
לשאול זאת – הוא גם כן השגחה פרטית". ברכה זו על הים התיכון .ואילו לדעות שמדובר על האוקיינוס ,יש לומר שמפני
אבל הרב מפולנאה לא רצה לקבל דברים אלו ,כי היה רחוק בעיניו לומר חשיבותו קבעו לו ברכה מיוחדת בפני עצמו(.
שדיבורים היוצאים מגוי יש בהם השגחה פרטית והוראה מן השמיים מהקב"ה מעניין להזכיר את דבריו הפלאיים של הרד"ל על מדרש
לאדם .חזר הבעש"ט והסביר עוד את העניין ,אך ה'תולדות' נשאר בעמדתו. רבה )ברכות פרשה כג( לפיהם עד לימינו ניכר זרם חזק השוצף
אז אמר לו הבעל שם טוב" :אתה יכול להבין את הדברים ,אלא שאינך רוצה". בנקודת החיבור שבין הים התיכון לאוקיינוס .לדבריו,
במילים אלו נפרדו ,והרב מפולנאה חזר לאכסניה שלו .בדרך חזרתו עבר שם זרם זה אינו אלא זכר למאורע עליית האוקיינוס בדורות
גוי עם עגלה ,וזו התהפכה .חיפש הגוי אנשים שיעזרו לו להרימה ,וכשראה את הקדומים ,וכלשון המדרש )ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו(:
ה'תולדות' פנה אליו וביקש ממנו עזרה .אמנם בהיותו טרוד במחשבותיו ענה לו "שעשה הקדוש ברוך הוא זכרון בעולם שידעו דורות
שאינו יכול ,או אז אמר לו הגוי" :יכול אתה ,אלא שאינך רוצה!" העולם שבא מבול לעולם ,שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו".
כששמע בעל ה'תולדות' מילים אלו ,נזכר בדברי הבעל שם טוב ,ואז הבין ואכן ,זרמי הים החזקים באיזור המפגש ,גורמים לכך
שהגוי הזה אכן היה שליח אליו משמיים – ומני אז נעשה תלמידו המובהק של ששחיינים ידועים שמבקשים לחצות את המיצר בשחייה
הבעל שם טוב. )דבר המהווה כמה וכמה דורות אתגר ידוע עבור חובבי 'ספורט' ,המתהללים
הרי לנו שאין כאן שום "סלסול בעלמא" ,אלא ראיית עולם שלמה .הקב"ה בגבורת זרוע בשר( אינם עוברים אותו בקו ישר ,אלא מאריכים
מדבר איתנו ללא הרף דרך כל מאורע ,קול ומראה בעולמו ,וכל בר דעת נתבע את דרכם ועוברים בדרך עקלתון ,במקום בו זרמי הים
לפקוח עיניים ,להקשיב ולהבין שאין מקרה בעולם כלל. נוחים יותר למעבר.
�
ספרי 'מילתא חדתא' מתורת כ"ק מרן אדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א
יראת שמים אמונה ובטחון חלק ב' אמונה ובטחון חלק א אהבת התורה מילתא חדתא — על מסכת אבות מילתא חדתא — על התורה
מאמרי התעוררות לקנין יראת שמים, מאמרים להעמקת האמונה מאמרים להעמקת האמונה פרקי חיזוק באהבת התורה ,ביגיעתה מאמרים על סדר מסכת אבות בעניני שיחות ודברי חיזוק על סדר פרשיות
יראת הרוממות ודבקות בה׳ ,המשלבים והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק והבטחון בהשי״ת ,המעניקים חיזוק ובעסק לימודה ,המעוררים את הלב עבודת ה׳ והליכות חיים ,המשלבים התורה ,המאירים את עבודת ה׳ ואת
את דרכי הפשט והדרש עם פנימיות בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט בהתמודדויות ובנסיונות החיים ,ובפרט להתמסרות לתורה ולהתחזקות דברי התעוררות לעבודת ה' בדרך ההתמודדות עם אתגרי הדור ,ערוכים
התורה. באתגרי דורנו .חלק א. באתגרי דורנו .חלק א. בעבודת ה׳. המוסר והחסידות. בלשון בהירה ונגישה.
לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אידיש לשה״ק לשה״ק /אנגלית לשה״ק /אנגלית
הגדה של פסח — מילתא חדתא פורים חנוכה וט״ו בשבט ירח האיתנים שבת קודש שערי תפילה
ביאורים על סדר ההגדה חג הפסח מאמרים על עניני הפורים שיחות ומאמרי חיזוק בעניני מאמרי התעוררות לעבודת ימי אלול מאמרים על קדושת השבת ועל סדר שיחות ודברי התעוררות בעניני תפילה,
ושיה“ש ,המעמיקים בעניני יציאת ופנימיות החג ,ובהם דברי חנוכה וט״ו בשבט ,המאירים את ותשרי :ראש השנה ,עשרת ימי תשובה, יומה ,המאירים את עבודת השבת. לחיזוק הלב בעבודת ה׳ ובהתמודדות
מצרים ובעבודת ליל הסדר לאור חיזוק והתעוררות לעבודת ה׳ עבודת הימים ומעוררים להתחזקות יום הכיפורים וחג הסוכות ,לאור בצירוף פיוטי קודש מאת כ“ק אדמו״ר עם אתגרי החיים ,ערוכים בלשון בהירה
פנימיות התורה. ולהליכות החיים. בתורה ואמונה. פנימיות התורה. שליט״א. הקרובה לכל נפש.
לשה״ק )ספרד /ע“מ( /אנגלית לשה״ק לשה״ק לשה״ק לשה״ק /אנגלית. לשה״ק /אידיש
ובחר˙ בחיים
בס"ד ,גיליון שפ"ה | פר' לך לך | תשפ"ז
‚ליון ˘בועי במ˘נ˙ מרן ה‡ור החיים ה˜' זיע"‡
ב‡ור החיים
˙ול„ו˙ רבנו ה˜' פניני ‡ור החיים
פר˜ ˘מיני˙ :הפוכו˙
˘מח ביסורין
ברכתו לאברהם חשובה ומתקיימת יותר.
שכר על כל צעד
מידה טובה ממהרת לבוא :עוד בטרם בירך – כבר
אמנם כן ,למרות כל הסבל אותו חווה רבינו, בירך אותו השם!
שהגיע מאנשים קרובים אליו; לא נגרע דבר 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך'.
משמחתו התמידית .הוא קיים בעצמו מה שכתב לכאורה ,לאחר שאמר הקב"ה לאברהם לצאת
בספרו חפץ ה‘: כל הארץ במבט אחד 'מארצך' ,הרי ממילא הוא יוצא גם ממולדתו ומבית
אביו .לשם מה מפרט הכתוב את כל שלושת
”מדרכי האהבה השלמה בהאדון ברוך הוא,
המקומות?
שישמח ]-ביסורין[ ויאמר די לי שנעשה 'שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה
אומר האור החיים הקדוש ,צער הפרידה אינו שווה
רצונו יתברך בי ,וקיים בי האדון מאמרו. שם ,צפונה ונגבה וקדמה וימה'. בכל מקום .קל יותר לעזוב את הארץ ,קשה יותר
ונתרצה ב“ה בהיות הדבר כן“.
לכאורה ,המילים 'מן המקום אשר אתה שם' מיותרות. להיפרד מן המולדת ,והקשה מכולם הוא לעזוב את
”השומעין חרפתם ואינם משיבים ,עליהם וכי מאיזה מקום יראה אברהם ,אם לא מן המקום שבו בית האב.
הכתוב אומר כצאת השמש בגבורתו .הכוונה הוא עומד?
היא ,הגם שישמעו חירוף וגידוף בהם לכן סידר הקב"ה את הציווי מן הקל אל הכבד:
אומר האור החיים הקדוש ,נס עצום נעשה לו .אברהם מארצך .ממולדתך .ומבית אביך.
ואפילו הכי אינן משיבין ,פירוש לומר למה ראה צפונה ונגבה ,קדמה וימה ,את כל ארץ ישראל –
תאמר לי כדבר הזה ,מה שאמרי לך ,הגם מדוע? כדי ליתן לאברהם שכר על כל פרט ופרט.
ממקום אחד. אילו היה הקב"ה אומר לו תחילה 'מבית אביך' ,וכבר
שאינו משיבו בחירוף גם הוא ,אלא אומרו
למה תדבר כדברים האלה ,ולא ישיבו כלל“. הוא לא היה צריך להסתובב מצד לצד ,ולא לעלות היה מקבל עליו את הצער הגדול ,לא היה מקום
ממקום למקום כדי לראות כל חלק .הקב"ה נתן בו כוח לצוותו אחר כך על הצער הקטן.
”‡ני יוסף ‡חיכם” לראות את כולה ,כאילו כל קצות הארץ התקרבו ובאו כך מצאנו גם בעקדת יצחק' :את בנך ,את יחידך ,אשר
הוא גם לא נטר להם טינה .מה נאוו לרבינו הדברים לפניו. אהבת ,את יצחק' – שלב אחר שלב ,כדי להרבות
אותם כתב בפירושו לפסוק ”אני יוסף אחיכם“. ולכן נאמר מיד' :כי את כל הארץ אשר אתה רואה שכרו.
”אני יוסף אחיכם וגו‘ .טעם שחזר פעם ב‘ לך אתננה' .הראייה הזו לא היתה רק כדי להראות לו הקב"ה חפץ להיטיב לאוהביו ,ונותן להם שכר על כל
אני יוסף ,לצד שראה שלא ענוהו חשש לב‘ מה יקבל .בכך עשה אברהם חזקה בארץ :הארץ כולה צעד וצעד!
דברים .האחד שפחדו ממנו ולא יכלו להשיב באה לפני בעליה.
כבושת גנב כי ימצא ,והב‘ שלא האמינוהו לא אברהם הקיף את הארץ; הארץ כולה כביכול
שהוא יוסף ,לזה אמר כנגד צד היראה התקרבה אל אברהם! הברכה מקדימה לבוא
שאתם יראים ונבהלתם לא תחושו לדבר כי
אני יוסף אחיכם פירוש מתנהג עמכם במדת 'ואברכה מברכיך ומקללך אאור'.
האחוה וכאלו לא היה הדבר ההוא ,גם סמך הצדיק נותן גם בלי שחייב שואל האור החיים הקדוש ,מדוע בברכה נאמר
לומר אחיכם אשר מכרתם לומר שאפילו תחילה 'ואברכה' ואחר כך 'מברכיך' ,ואילו בקללה
בזמן המכר לא כהתה עין האחוה ממני“... 'ויצא מלך סדום לקראתו… ומלכי צדק נאמר תחילה 'מקללך' ורק אחר כך 'אאור'?
אמרו צדיקים ,כי וודאי וברור הדבר שגם לרבינו מלך שלם הוציא לחם ויין'. אומר הקב"ה לאברהם :מי שעתיד לברך אותך,
היתה מידה גבוהה זו ,כי לולא זאת לא היה יכול שואל האור החיים הקדוש ,מדוע התורה מפסיקה אני מקדים ומברך אותו עוד קודם שיברך .אבל מי
לומר פירוש זה. באמצע עניינו של מלך סדום ,ומספרת תחילה על שיבקש לקלל אותך ,איני מקללו קודם מעשהו; רק
מלכי צדק? לאחר שיקלל – אאור אותו.
ה˙˜וממויו˙ ומלחמו˙ ‡חים התורה מבקשת להראות לנו את ההבדל שבין הצדיק ולמה ההבדל?
ויהי אחרי הבצרות שבין שנת תפ“א לתפ“ד, לרשע.
באשר מכל הקהילות המפוארות במרוקו נותרו העונש למקלל נועד גם לשמור על כבודו של אברהם.
שרידים עמוסי תלאות עשרות השנים ,מוכים מלך סדום היה חייב לאברהם הכרת הטוב עצומה. לכן צריך שכולם יראו שהקללה באה עליו מפני
אברהם מסר את נפשו ,הציל אותו ,את עמו ואת שזלזל באברהם .אילו היה נענש קודם שקילל ,לא היו
וחבולים ,שבורים ורצוצים ,עניים ואביונים שציפו
כל רכושו .והנה הוא יוצא לקראת אברהם – בידיים יודעים מה גרם למפלתו ,ולא היו נזהרים.
להפוגה כלשהי בצרותיהם הנוראות – התרגשה
ריקות. ובדרך נוספת אומר האור החיים הקדוש :הקב"ה
ובאה עליהם שוב צרה קשה וממושכת.
בשנת תפ“ז נפל מלכה העריץ של מרוקו ,מולאי לעומתו מלכי צדק אינו חייב לאברהם דבר .ואף על מקדים לברך את המברך ,כדי שכאשר יוציא את
פי כן הוא חושב :אברהם ואנשיו חוזרים מן המלחמה, ברכתו מפיו כבר יהיה הוא עצמו מבורך מאת ה' ,ואז
איסמעאיל ,למשכב אשר ממנו לא קם .מחלתו
של המלך האכזר שעד עתה החזיק את מרוקו המ˘ך בעמו„ ‚' ◄
כולה באגרוף ברזל ,ובעטיה התרופפה עתה
אחיזתו במוסרות השלטון ,הביאה עמה גל של
התקוממויות מצידם של שבטים שונים ,שציפו
מזה שנים לפרוק את עולו של מולאי איסמעאיל
הנורא ,ולזכות לקצת חופש ועצמאות.
המ˘ך ב˘בוע הב‡
ספיר ויהלום
פניני מוסר ויר‡˙ ˘מים בפר˘ה
יותר משהיה בימי המנהל המנוסה. סביבו ,אלא למסור את העתיד כולו ולבטל את
בתוך זמן קצר יצא שמו של המשקה בכל האזור, רצונו מול רצון הבורא. הולך מפני ˘נˆטווה
ההזמנות התרבו ,והאכסנאי התעשר .הוא היה לכך ההליכה השנייה חביבה יותר ,לפי וּממּוֹלַ ְד ְתֹּאמר ה‘ ֶאל ַא ְב ָרם לֶ לְ ֵ מ ַא ְר ְצִ
’וַ יּ ֶ
בטוח כי למנהל החדש יש סוד מקצועי שאינו שבראשונה יצא ממקומו ואילו בשנייה יצא מן וּמ ֵבּית ָא ִביֶ אל ָה ָא ֶרץ ֲא ֶשׁר ַא ְר ֶאךָּ' )בראשית יב א(
ִ
מגלה לאיש .אבל רבי משה ידע שאין לו שום הבעלות על עצמו. כאשר ציווה הקדוש ברוך הוא על אברהם אבינו
סוד ,הוא רק מילא את התפקיד שהועמד לפניו, אין פירוש הדבר שהאדם המבטל רצונו לרצון לעזוב את ארצו ומולדתו ובית אביו ולצאת לדרך,
והברכה באה מאת ה‘. הבורא נעשה חסר רצון וחסר אישיות .אדרבה, הוא הרגיע אותו תיכף ומיד והבטיח לו' :ואעשך
מנהג קבוע היה לרבי משה לסעוד בכל מוצאי אברהם פעל בעולם בעוצמה שאין לה שיעור. לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה' .וכמו
שבת סעודת מלוה מלכה עם בעל האכסניה. ביטול לרצון ה‘ אינו חולשה ,אלא חירות .מי שפירש רש"י הקדוש שהדרך ממעטת שלושה
באחד השבועות הגיעו סוחרים רבים ,ובעל הבית שאינו משועבד לכבודו ולהרגליו ,יכול לעשות את דברים ,ועל כך הבטיח לו שלוש ברכות אלו.
היה שקוע בחשבונותיו .רבי משה המתין זמן מה, המעשה הנכון גם כשהוא אינו מתאים לשיקולים שאלה מתבקשת היא ,מדוע נחשבת ההליכה
וכשראה שהשעה מתאחרת חזר לחדרו. חיצוניים או קטנוניים. לניסיון כה גדול? הרי אברהם שהיה עקר ללא
לאחר כמה שעות נזכר בעל הבית בסעודה ויצא הוא יכול לקבל שליחות שאינה לפי כישוריו ילדים ,נצטווה לעזוב מקום של עבודה זרה וללכת
להזמינו .בהתקרבו לחדר ,ראה לפתע אור גדול המדומים ,והוא יכול להיפרד מהצלחה שאהב לעתיד מובטח מפי הבורא עצמו בזרע של קיימא,
בוקע מן החדר. כאשר נקרא למקום אחר. בגדולה ובכבוד.
הוא הציץ בחלון וראה את רבי משה יושב ליד הדברים נתבארו בידי רבינו האור החיים הקדוש
שולחן ערוך עם זקן נשוא פנים ,שמראהו כמלאך לפני שהתפרסם שמו של הרב הקדוש רבי משה שדייק בפסוק הבא ’וילך אברם כאשר דבר אליו
ה‘. מפשעווארסק זיע“א ,היה עני מרוד ,נע ונד מעיר ה‘' .התורה אינה מספרת רק שאברהם ציית ,אלא
לעיר ומאכסניה לאכסניה ,ומבקש לו פת לחם מגלה מה הניע אותו .הוא לא הלך מפני שחישב
נרתע בעל הבית לאחוריו והלך לו.
ומקום להניח בו את ראשו. את הרווח הצפוי ,אלא מפני שכך נצטווה.
בבוקר אמר בעל האכסניה לרבי משה כי שוב אינו גם אילו לא הובטחו לו בנים ,עושר וגדולה ,היה
יכול להתייחס אליו כאל אדם פשוט .הוא סיפר באחת מנסיעותיו נקלע לפונדק של יהודי מכניס
אורחים ,שהעניק לו מאכל ומשקה ביד רחבה. אברהם הולך באותה זריזות ,מפני שכך ציווהו
מה ראה ושאל מי היה האורח .השיב לו רבי משה הבורא .ולכך נאמר 'כאשר דבר' ולא 'כאשר אמר',
כי היה זה אליהו הנביא זכור לטוב ,שבא לסעוד אלא שרבי משה הבחין כי עננת דאגה רובצת על
פניו של בעל הבית. משום שקיבל אברהם אבינו את הדברים כגזירת
עמו ובישר לו כי תם זמנו במקום הזה :עליו לקום מלך המחייבת אותו ,ולא כהצעה נאה שכדאי לו
וללכת לפשעווארסק ,לשמש שם מגיד מישרים פנה רבי משה לבעל האכסניה ,ואמר לו" :הן אמר לקבלה.
ולחזק את לב ישראל. שלמה המלך 'דאגה בלב איש ישחנה‘ ,ופירשו
והדברים מעמידים את הניסיון במקום אחר
תמה רבי משה באזני אליהו" :מדוע שיקבלו אדם בגמרא יסיחנה מדעתו או ישיחנה לאחרים .מאחר
לגמרי :לא רק היכולת לעזוב בית ומולדת ,אלא
אלמוני למגיד מישרים?" שניכר שאינך מצליח להסירה מלבך ,ספר לי מה
היכולת לברר בתוך הלב לשם מה הולכים.
אמר לו אליהו כי כאשר יגיע לעיר ,הילדים מציק לך ,אולי תמצא עצה".
הוסיף האור החיים הקדוש שתי נקודות
יכריזו כי בא המגיד החדש ,ודבריהם ייכנסו בלב פתח בעל האכסניה את סגור לבו וסיפר כי את
המשלימות זו את זו:
אבותיהם. עיקר פרנסתו הוא מפיק ממשרפת יי“ש הסמוכה
לביתו ,ובה עובדים פועלים מיומנים ,ובראשם ראשית ,אברהם לא התעכב אפילו שעה אחת
אכן כך היה ,ומאז גדול וקדוש שמו של רבי משה ותיכף ומיד יצא לדרך .שנית ,הוא יצא קודם
מפשעווארסק בישראל. מנהל מומחה הבקי ברזי הכנת המשקה.
שנמסר לו שם המקום ,שהרי נאמר רק 'אל הארץ
בעיון בסיפור מופלא זה ,יש להבחין בנקודה והנה ,לפני ימים אחדים עזב המנהל את תפקידו, אשר אראך'.
נפלאה הנסתרת מעיני הקורא במבט ראשון: בתחילה היה המחסן מלא חביות ,ובעל הבית סבר
שעד שיתרוקנו כבר ימצא מחליף ,אך אדם מתאים אדם היוצא לדרך ,הרי הוא מתכנן את צעדיו
שתי שליחויות הוטלו על רבי משה מפשעווארסק ומתכנן את המסלול בו ייסע והיכן יעבור ,אך כאן
לא נמצא ,החבית האחרונה עמדה להסתיים ,וכל
מן השמים ,השליחות הראשונה ,הייתה כאשר נדרש אברהם לסמוך על המדריך העליון ולצעוד
מקור פרנסתו היה נתון בסכנה.
היה עני נודד בלא מאום ,והוצעה לו קורת גג בעיניים עצומות.
ומזון. בתוך כדי הדברים הביט בעל האכסניה ברבי
משה והציע הצעה מפתיעה :אולי יקבל הוא זריזותו לא נבעה מפזיזות ,אלא מאמונה מוחלטת
כאשר הצליח והחל להתבסס בתפקידו הוטלה בבורא יתברך המובילו בדרך יד ביד.
את ניהול המפעל .הוא יזכה למשכורת ,למקום
עליו שליחות חדשה .כעת היה עליו לעזוב את מכך נלמד ,כי יכול אדם לנהוג כראוי ולצעוד
מגורים ולמזון ,והעסק יינצל מסגירה.
הכל ולצאת לדרך. בדרך הנכונה ,ובכל זאת לעשות זאת אך ורק
רבי משה מעולם לא עסק במלאכה זו ,אפילו
כעת מדובר בניסיון קשה יותר .אין זו חכמה לטובת עצמו מתוך חשיבה על עצמו ותו לא.
משקה פשוט הוא לא ידע כיצד להכין.
להיענות לשליחות כאשר אין לאדם ’מה להפסיד‘ יכול אדם לגלות למקום תורה לפעול במסירות
כביכול. אף על פי כן לא דחה את הדברים .הוא הבין כי
משמים גלגלו לידיו את הדבר ,והסכים לקבל את נפש למען הכלל ,ולגמול חסד עם אחרים בצורה
אילו היה רבי משה רואה את ההצלחה כקניינו יוצאת דופן ,אך כל מחשבתו על הכבוד או על
התפקיד.
הפרטי ,היה נאחז בתפקיד ואומר לעצמו :כאן השכר שיקבל.
אני מועיל וכאן ניכרת ברכתי ,אך רבי משה ראה בעל הבית הציג אותו בפני הפועלים ,והודיע להם
כי מעתה ואילך הוא הממונה עליהם. אלו הם מעשים טובים וראויים ,אך אינם בגדר
את עצמו כשליח בלבד ,ותיכף ברגע שנסתיימה ’כאשר דבר אליו ה‘' בשלמות.
השליחות פנה לשליחות החדשה. כשנעמדו הפועלים סביבו והמתינו להוראות,
כזו היתה שליחותו של אברהם אבינו ,בביטול לא העמיד רבי משה פנים כאילו הוא יודע את ˘˙י פעמים ”לך לך”
רצונו מפני רצון הבורא. המלאכה ,אלא אמר להם בשלווה" :כל אחד אמרו חכמינו ז“ל )ב"ר לט ט( כי שתי פעמים נאמר
ימשיך לעשות בדיוק את המלאכה שעשה תחת לאברהם 'לך לך' ,האחת בראשית דרכו ,כאשר
המנהל הקודם ,אני אפקח על העבודה ואם יהיה נצטווה לצאת מחרן ,והאחרת בניסיון האחרון,
צורך בשינוי אודיע לכם".
לר‡ו˙ ‡˙ ה‡ר ıכולה הפועלים שבו למקומותיהם ,ורבי משה נכנס
כאשר נצטווה 'לך לך אל ארץ המוריה' לעקוד את
יצחק.
’וַ ה‘ ָא ַמר ֶאל ַא ְב ָרם ַא ֲח ֵרי ִה ָפּ ֶרד לוֹט ֵמ ִעמּוֹ ָשׂא נָ א לחדר הקטן שהוקצה לו ,הוציא את ספריו וישב איזו משתי ההליכות חביבה יותר לפניו?
ֵעינֶ יְ וּר ֵאה ִמן ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר ַא ָתּה ָשׁם ָצפֹנָ ה וָ נֶ גְ ָבּה ללמוד. תשובתם של חכמינו היא כי השנייה חביבה מן
וָ ֵק ְד ָמה וָ יָ ָמּה') .יג יד( מדי פעם יצא לסובב בין העובדים ,וכשראה שהם הראשונה ,לפי שבהליכה הראשונה נדרש אברהם
רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש זיע“א מדייק במילים עושים את מלאכתם כראוי ,ושב לתורתו. להיפרד מארצו ממולדתו ומבית אביו ,אך עדיין
שנראות במבט ראשון מיותרות 'מן המקום אשר לעת ערב יצאו מהמבשלה חביות ראשונות .בעל הובטח לו עתיד גדול ,אך בניסיון העקדה ,נדרש
אתה שם‘ .הרי מובן שאברהם רואה מן המקום הבית טעם מן המשקה ונדהם :טעמו היה משובח ממנו דבר עמוק יותר :לא רק לעזוב את אשר
◄◄◄
פניני ‡ור החיים
◄◄◄
◄ המ˘ך מעמו„ ‡'
לגלות לי במה אתה מהרהר?' שבו הוא עומד .לשם מה מדגישה התורה פרט זה?
צריכים הם לאכול ולשתות .מיד 'הוציא לחם ויין' עניתי לו' :כבר זמן רב שחושב אני על כך שנמצא כתשובה על כך כתב חידוש נפלא :אברהם אבינו עמד
והקביל את פניו בנדיבות. אני במחנה ללא כל אפשרות לקיים את מצוות אלקי, על מקומו באותה תנוחה ,ומשם ראה לכל ארבעת
וכמה קשה עלי הדבר. הצדדים ,מזרח ומערב צפון ודרום ,מבלי שהיה צריך
זהו שבחם של הצדיקים :הם אינם ממתינים עד היום בבוקר ,כאשר אמרתי את התפילה אותה אנו לסבב את גופו או את פניו לארבעת הכיוונים.
שתהיה עליהם חובה .לבם נדיב ,והם מחפשים אומרים בעת הקימה ' -מודה אני לפניך מלך חי וקיים איזה צורך היה שיעשה לו לאברהם אבינו נס גדול
במה יוכלו להיטיב. שהחזרת בי נשמתי' ,הרהרתי לעצמי :על מה מודה ועצום שכזה ,שהגם שגופו ופניו היו מפנים לצד אחד
הרשע שואל :מה אני חייב? הצדיק שואל :מה עוד אני לבורא? הוא יראה גם את הצדדים האחרים מבלי לפנות אנה
אני יכול לתת! על כך שהחזיר את נשמתי כדי שאוכל להמשיך ואנה ,והרי קיימא לן שאין הקדוש ברוך הוא עושה
לחטוב עצים?! ניסים לחינם.
הלא אין לי כל אפשרות לקיים את מצוותיו כאן היה הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ“ל ראש ישיבת
על כבוד שמים לא מוותרים במחנה ,ואיזו תועלת יש לו מהחזרת נשמתי?'
'שאלה טובה' ,הפטיר הגוי בעודו מנסה להבין את
מיר ,מפרש בדברי האור החיים הק‘ ,שיש לדעת כי
אינו דומה דבר שלם לדבר שמפורד לכמה חלקים,
המחשבות המשונות המטרידות את מוחו של הרב ולכן הייתה מעלה מיוחדת לאברהם אבינו לראות
'אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח היהודי הנתון במאסר ובעבודות פרך בשלג הסיבירי, את ארץ ישראל כמקשה אחת ,מאשר לראותה בחלק
מכל אשר לך ,ולא תאמר אני העשרתי רחוק מאחיו היהודים ומבני משפחתו. אחר חלק ,צד אחר צד.
את אברם'. ואז -המשיך רבי יחזקאל -האירה בי ההבנה. וזו הסיבה שעשה הקדוש ברוך הוא נס שלא יצטרך
לסובב את גופו ,כי המכוון היה להראות לו את ארץ
לכאורה ,מה היה החשש? הרי אברהם ניצח התשובה טמונה במילות אותה התפילה ' -בחמלה
ישראל בתוך ראייה אחת הכוללת את כל הארץ.
במלחמה ,והרכוש שכבש שייך לו מן הדין .מלך רבה אמונתך'.
על כך מודה אני לבורא ,על שזכיתי להאמין בו... נקודה זו חשובה להבנה גם בחיי היום יום.
סדום לא נתן לו מאומה. אפשר להסתכל על ספר דף אחר דף ,ובכל דף לראות
מצווה זו יכול אני לקיים גם כאן! בכל מקום בו אני
אומר האור החיים הקדוש ,אכן ,אברהם ידע נמצא יכול אני להאמין בבורא בלב שלם ,ולשם כך מילים נכונות וחשובות; ורק לאחר שמבינים את
שהרכוש שלו .לכן הקדים ונתן 'מעשר מכל'; אין בלבד כדאי לחיות ולהודות לבורא על שהחזיר את הספר כולו יודעים מה כל דף עושה בתוך המהלך
אדם מפריש מעשר מדבר שאינו שלו. נשמתי"... השלם.
אבל מלך סדום חשב אחרת .הוא דימה בנפשו לשמע הדברים נענה הריי"צ בהתפעלות: אפשר לראות חדרים נפרדים בבית ,ורק כאשר
מכירים את הבית כולו מבינים כיצד כל חדר משלים
שהרכוש עדיין שלו ,ורק הוא מסכים לתת אותו היתהבשביל 'דערהער' )הבנה( כזה לבד ,הייתה שווה את האחר .חלק יכול להיות אמיתי לגמרי ,ובכל זאת
לאברהם .ואם יישאר משהו בידי אברהם ,יוכל כל תקופת המאסר!"
אם הוא עומד לבדו הוא עדיין אינו מספר את כל
המלך לומר ברבים' :אני העשרתי את אברם'. אין פירוש הדברים שהצער והייסורים חדלים להיות הסיפור.
אברהם אינו מוכן שיישמע משפט כזה ,אפילו קשים .רבי יחזקאל לא הכחיש את המחנה ולא הפך
זהו העומק שמאיר בדברי רבינו .התורה אינה אומרת
את עבודת הכפייה לדבר נעים .אלא שבתוך תמונת
שהוא שקר .בני אדם עלולים לחשוב שעושרו בא חיים שנראתה בתחילה כולה כחטיבת עצים ,הוא
רק שאברהם ראה הרבה .היא מלמדת שהקדוש ברוך
לו ממלך סדום ולא מברכת ה' ,ויהיה בכך מיעוט גילה חלק נוסף שהיה אמיתי לא פחות :גם כאן יש לו
הוא נתן לו ראייה של שלמות .הארץ שהובטחה לו
בכבוד שמים. קשר עם הקדוש ברוך הוא.
איננה צפון לחוד ,דרום לחוד ,מזרח לחוד ומערב
לחוד .כל החלקים מצטרפים למציאות אחת .כדי
לכן הוא מוותר על כל חלקו .רק את המעשר, כאשר ראה רק את הקטע שבו הוא נמצא ,היה מקום למסור לאברהם את התמונה הזאת ,היה צורך שיראה
שהוא חלקו של גבוה ,כבר הפריש; על שלו הוא לשאלה ’על מה אני מודה‘; כאשר המבט התרחב, אותה בלי לפרק אותה במבטו.
רשאי לוותר ,אך לא על מה שהוא חייב להשם. התברר שגם ביום הזה יש שליחות ועבודת ה‘.
על ממון שלו אברהם מוותר; על כבוד שמים – כך גם אנחנו עלולים לעיתים לשפוט מציאות שלמה
שנים קשות ומרות עברו על הגאון רבי יחזקאל
מתוך צד אחד בלבד .ילד נכשל במבחן ומרגיש שכל
לעולם לא! התקופה שלו כישלון ,אדם עבר יום קשה ומסיק שכל
אברמסקי זצוק"ל בגולת סיביר -אליה הוגלה על ידי
השלטונות הקומוניסטים ב'עוון' הפצת תורה ויהדות
השבוע אבוד .אפילו בעבודת ה‘ אדם יכול להביט רק
ברוסיה הסובייטית.
במה שלא הצליח לעשות ולשכוח את התפילה שכן
טובה שאינה מנכה מן השכר התפלל ,את המאמץ שכן השקיע ואת המצווה שכן מגדולי הרבנים ברוסיה היה רבי יחזקאל שכיהן פאר
קיים. כרבה של סלוצק המעטירה ,ומהרבנים האחרונים
שנותרו בה לחזק את רוחם של היהודים הנדכאים ולא
'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום ,תקבר הראייה השלמה אינה באה לטשטש את החלק הכואב.
נמלטו על נפשם עם פרוץ המהפכה הבולשביקית.
בשיבה טובה'. להפך ,היא נותנת לכל חלק את מקומו המדויק .טעות
ידוע ידעו אנשי 'המחלקה היהודית' -היבסקציה,
נשארת טעות ,קושי נשאר קושי ,וחסרון דורש תיקון.
שואל האור החיים הקדוש ,מדוע כפל הכתוב: אבל הם אינם מקבלים רשות להכריז שהם המציאות את מעמדו של רבי יחזקאל ביהדות ברית המועצות,
'בשלום' ו'בשיבה טובה'? ועוד ,למה נאמרה כולה. ושמרו את צעדיו ,עד שהצליחו להאשימו בהתנגדות
הבטחה זו דווקא מיד לאחר שהבטיח הקב"ה כי ולפי ביאורו של רבינו ה‘אור החיים‘ הקדוש ,עשה לשלטון ולגזר עליו גזר דין מוות שהומר בעבודות פרך.
בני ישראל יצאו ממצרים ברכוש גדול? הבורא יתברך לאברהם נס כדי שלא יצטרך לעבור למעלה משנה היה רבי יחזקאל כלוא במחנה עבודה
מצד לצד ולבנות את תמונת הארץ מחלקים נפרדים. בסיביר ונאלץ לעבוד עבודת פרך עד ששוחרר
אברהם אבינו חשש תמיד שמא הניסים והחסדים בחסדי שמים.
שהקב"ה עושה עמו ינכו מן השכר השמור לו הוא ראה אותה בבת אחת ,כשלמות אחת .זו הייתה
הדרך הראויה להראות לו את המתנה. לימים ביקר אצל ידידו ועמיתו לעמידה על משמר
לעולם הבא .לאחר שהובטח לו כי יעשו לבניו היהדות בכפור הקומוניסטי -הרב הקדוש רבי יוסף
ומכאן הוראה גם לנו .לפעמים צריך לקיים בעצמנו
ניסים גדולים ויצאו ברכוש רב ,היה יכול לחשוש: יצחק מליובאוויטש זיע"א .במהלך הביקור ביקש
’שא נא עיניך‘ :להגביה מעט את המבט מן הפרט
אולי הטובה הזו תבוא על חשבון שכרי. שתפס כרגע את כל תשומת הלב ,ולראות מה עוד הרבי הריי"צ לשמוע מקורותיו של רבי יחזקאל בעת
לכן אמר לו הקב"ה' :ואתה תבוא אל אבותיך נמצא בתמונה. מאסרו ,ורבי יחזקאל סיפר:
בשלום' .תבוא לעולם הבא בשלמות ,בלי שיחסר מי שמצליח לראות את החלק בתוך השלם אינו נעשה היתהבעת שהייתי במחנה בסיביר הוטלה עלי עבודת
מאומה משכרך .כל הטובה לבניך היא מתנת אדיש לפרטים ,הוא דווקא יודע לשפוט אותם נכון פרך של חטיבת עצים כל היום כולו ,מבוקר עד ערב.
אלוקים ,ולא ניכוי מן השכר. יותר .הוא יכול לתקן מה שצריך תיקון ,להודות על הממונה עלי היה אסיר פוליטי בעצמו ,ומשום כך
מה שיש ,ולא לתת לרגע אחד להסתיר ממנו חיים הייתה בו מידה של אנושיות ,ולא התעמר בי כרבים
ואחר כך הוסיף' :תקבר בשיבה טובה' – גם בעולם שלמים. מהממונים האחרים אלא נהג עמי בחסד.
הזה תהיה אחריתך טובה :לא תראה את שעבוד יום אחד התיישבתי באמצע העבודה על אחד הגזעים
יהי רצון שנזכה ללמוד מאברהם אבינו לראות את
בניך ,וישמעאל יעשה תשובה בימיך. אשר לפנינו בעין ישרה ורחבה ,ומתורת רבינו ה‘אור והרהרתי על רוע מצבי ,שאני נמצא כאן במחנה ללא
'בשלום' – שלם בשכרו לעולם הבא; 'בשיבה החיים‘ הקדוש לזכור שהשלמות גדולה מסך חלקיה: תפילין וללא ציצית ,אין ביכולתי לשמור שבת כראוי
טובה' – טוב בעולם הזה. לראות כל פרט באמת ,אך לא לאבד בגללו את ואף להתפלל אין מניחים לי.
התמונה כולה. ראני הממונה ושאל בסקרנות' :כבוד הרב ,התואיל
)מאוצרותיו ושיחותיו של הגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א(
מ˙יב˙‡ ‡ור החיים
עיניך‘ ,הלא הראיה היתה בדרך נס ,וגם מדוע אמרו )ספרי פנחס פקל“ו(’ ,רבי עקיבא אומר הראה לו וַ ה‘ ָא ַמר ֶאל ַא ְב ָרם ַא ֲח ֵרי ִה ָפּ ֶרד לוֹט ֵמ ִעמּוֹ ָשׂא
הוצרך לבקש זאת ממנו בלשון ’נא‘. הקב“ה למשה את כל חדרי ארץ ישראל כשולחן נָ א ֵעינֶ יְ וּר ֵאה ִמן ַה ָמּקוֹם ֲא ֶשׁר ַא ָתּה ָשׁם ָצפֹנָ ה
ובטעם שהוצרך ה‘ להראות לאברהם את הארץ ערוך‘ וכו‘ ,ולגבי אברהם אמרו )מכילתא בשלח מס‘ וָ נֶ גְ ָבּה וָ ֵק ְד ָמה וָ יָ ָמּה )בראשית יג יד(:
על ידי נס ,ולא הוליכו בכל הארץ על מנת דעמלק פ“ב(’ ,חביבה היא ראייתו של אברהם אבינו וכתב רבינו ’וראה מן המקום‘ ,טעם שהוצרך
שיראה את כולה ,מצינו כמה ביאורים: יותר מראייתו של משה‘ ,אם כן כשם שהראה לומר ’מן המקום אשר אתה שם‘ .כאן עשה לו
א .הגר“ח שמואלביץ זצ“ל ביאר )שיחות מוסר למשה את כל הארץ כשולחן ערוך ,ודאי גם נס עצום שיוכל לראות מצפון לדרום וממערב
תשל“א מאמר ל( ,שאינו דומה דבר שלם לשני חצאי לאברהם הראה כן .וביאר על פי זה מה שאמרו למזרח ממקום אחד מבלי שיוצרך לסובב.
דברים ,ויש מעלה גדולה בעשיית דבר שלם ולהלן )פסוק טו( ביאר רבינו כיצד ארע הנס .וכן
במדרש )ילקוט שמעוני תהלים רמז תרצז ,וכעי“ז בב“ר נט ה(
בבת אחת דוקא ,וכדאי היה לעשות נס עצום זה כתב רבינו לעיל )יב א( בביאור הפסוק ’לך לך
על הפסוק )תהלים כד ג( ’מי יעלה בהר ה‘ ומי יקום וגו‘ אל הארץ אשר אראך‘’ ,עוד רמזו שיראנה לו
כדי להראות לו את כל הארץ בבת אחת. במקום קדשו‘ זה אברהם ,והיינו מפני שאין עוד
ב .עוד ביאר הגר“ח שמואלביץ זצ“ל )פרקי הגות
כולה ,דכתיב ’שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה‘
מי שראה את כל חלקי ארץ ישראל כמו אברהם, וגו‘ ,ונתן לו כח הראיה לראות כולה‘.
ומוסר חנוכה עמ‘ קמד( ,שמצינו בתורה הרבה ניסים שהראה לו ה‘ את כל חלקיה בבת אחת. וכעין זה ביאר רבינו בפרשת פנחס )במדבר כז
שנעשו אף שלא היו מוכרחים כל כך ,ובכך אמנם באילת השחר )ד“ה שא נא( הקשה לפירוש יג( את הבטחת ה‘ למשה רבינו ’וראיתה אותה‘,
מראה ה‘ את אהבתו לצדיקים ,שעושה להם גם רבינו ,מדוע הוצרך ה‘ לומר לאברהם ’שא נא שהכוונה למה שאמרו חז“ל )ספרי פנחס פקל“ו(
ניסים שאינם מוכרחים ,כדי למנוע מהם טרחא
שהראהו ה‘ את כל הארץ בדרך נס ,אף שאין
מועטת. כח בעין טבעית לראות כן .וכן ביאר בפרשת
ג .בדברי שמואל )ראטה ,ד“ה שא נא( ביאר ,שה‘ ואתחנן )דברים ג כז( מה שאמר ה‘ למשה ’וראה
נתן בזה סימן לבניו של אברהם ,שיהיה להם בעיניך‘ ,שעשה עמו ה‘ נס ,וראה בעיניו בלבד
נוח לכבוש את הארץ בכל מקום שיפנו ,בלי בלא הליכה ,והוא דבר שאין עין טבעית יכולה
להתאמץ ולבקש תחבולות .וכעין מה שאמרו לראות .ובפרשת וזאת הברכה על הפסוק )שם
)חולין צא (.שקיפל ה‘ את כל הארץ תחת יעקב לד א( ’ויראהו ה‘ את כל הארץ‘ כתב רבינו,
אבינו ,לסימן שתהיה נוחה ליכבש לבניו. ’פירוש הפעיל ה‘ בו ראות מה שאין גבול בעין
ד .הג“ר יצחק מתתיהו לוריא )בסו“ס שערי לימוד ח“ב לראות ,באחד מב‘ דרכים ,או יאיר עיניו מאור
קונט‘ טעמי תורה אות ו( כתב ליישב ,שבשעה שדיבר זרוע לצדיק שהוא אור ששת ימי בראשית הגנוז
ה‘ עם אברהם נפלה עליו יראה גדולה עד שלא לצדיק ,שאמרו רז“ל )חגיגה יב (.שבו יביט האדם
יכול היה להזיז שום אבר ,ולכן הוצרך ה‘ לעשות מסוף העולם ,או הקריב הארץ למול עיניו
עמו נס שיוכל לראות את כל הארץ בלי שיצטרך והראה אותה לו לפניו‘.
להסתובב .עוד יש בזה הרחבת הענינים בספר בדברי יואל )מועדים ,ר“ה אות יג( כתב ,שכן מבואר
בע“ה. לכאורה מדברי חז“ל ,שהנה אצל משה כבר
"‡ור ˘ל י˘ועה:
כ˘˙ור˙ ה‡ור החיים ה˜„ו˘ פ˙חה ˘ערי ˘מים" ‡ור הי˘ועו˙
בעולמנו ,לעיתים מתגלים סיפורים מופלאים המעידים כאלף עדים על כוחה העצום של תורת רבינו האור החיים מכ˙בי הלומ„ים
הקדוש זיע"א ,אשר אורו הבהיר מאיר נתיבות ופותח שערי ישועה .הנה לפניכם מעשה נפלא שהתרחש בימינו אנו,
המלמד על כוחה המופלא של הכרת הטוב ,המשתלבת עם סגולת לימוד תורתו הקדושה.
בשכונה שקטה בריכוז חרדי ,חי יהודי יקר ,איש חסד במלוא מובן המילה .ליבו הרחב היה פתוח תמיד לכל דבר שבקדושה ,ובפרט לבניית בית המקדש מעט
-בית הכנסת השכונתי .בממונו ובמרצו ,סייע להקים את בית ה' לתפארת ,מקום תורה ותפילה לרבים.
אותו יהודי נשא בליבו דאגה כבדה -בתו ,שהתקרבה לגיל שלושים ,טרם מצאה את זיווגה .גבאי בית הכנסת ,שהכירו בטובו הרב ,החליטו להשיב לו כגמולו
בדרך מיוחדת במינה .הם ידעו את אשר ידוע בשער בת רבים -כוחו העצום של לימוד בספר האור החיים הקדוש ,אשר אורו מבקיע רקיעים ופותח שערי
ישועה.
בליל ט"ו בשבט ,כאשר האילנות נידונים והשפע יורד לעולם ,כינסו הגבאים שישים אברכים -כנגד שישים רבוא נשמות ישראל -בבית הכנסת שנבנה בזכותו.
בדממה מיוחדת ,לאור הנרות ,שקעו האברכים בתורתו המאירה של רבינו הקדוש ,כשליבם מכוון לישועתה של הבת .הלימוד נעשה בצנעה ,מבלי שאבי הבת
ידע כלל מהמתרחש.
והנה ,כוחה המופלא של תורת האור החיים הקדוש לא איחר להתגלות .כמו אור בוקע מבעד לעננים ,תוך שבועיים בלבד -פרק זמן מפליא בקצרותו -מצאה
הבת את זיווגה המיועד .כאילו נפתחו שערי שמים ,וברכת רבינו הקדוש האירה את דרכה .תוך חודשיים זכתה להקים בית נאמן בישראל ,להפליא כל רואיה.
סיפור מופלא זה מלמדנו שני יסודות חשובים :האחד -כוחה העצום של הכרת הטוב ,והשני -סגולתה המופלאה של תורת רבינו האור החיים הקדוש זיע"א,
אשר כל העוסק בה זוכה לראות ישועות למעלה מדרך הטבע .כפי שאורו מאיר עד היום בספריו הקדושים ,כך ממשיך הוא להאיר דרכם של ישראל ולפתוח
עבורם שערי ישועה ורחמים.
ספרי "אור החיים" בהוצאת המכון
פניני אור החיים חיים כולכם היום מוסרי אור החיים פרי תואר המבואר סט חוברות אור החיים משולב סט חומש אור החיים המבואר
חיבורו ההלכתי של האור החיים על יורה ביאור משולב בשפה ברורה ,בתוספת דברי האור החיים מוגהים ומבוארים
פנינים נבחרות מתורת האור החיים, דרכי חיים והנהגות ממשנת האור החיים, לקט מדברי האור החיים הק' על דרך
דעה ,עם ביאורים ,ציונים ומדור מסכם של מדור "תורת חיים"; מחולק ל־ 48חוברות בהרחבה במדורי "מאורי אור" ו"מאורי
ערוכות לפי נושאים ועניינים. מסודרות לפי ימות השנה והמועדים. המוסר עם ביאור דבריו.
פסקיו והלכותיו. נוחות לנשיאה וללימוד. החיים" ,להבנת עומק דבריו וכוונתו.
ספיר ויהלום אור החיים אוצרות אור החיים מתיבתא חפץ ה' המבואר שולחן שבת עם אור החיים אור החיים לוח יומי אור החיים עם ביאור משולב
מתוך שיעורי ושיחות הגאון רבי מנחם מנדל חיבורו של האור החיים על מסכת שבת, מאמרים לפרשיות ולמועדים על פי תורת ביאור קצר ובהיר המשולב ברצף דברי
אוצר ביאורים וחידושים על ספר אור ספר האור החיים בחלוקה יומית לכל
פומרנץ על פרשיות השבוע והמועדים ,בשילוב מוגה על פי דפוס ראשון ומלווה בביאור, האור החיים ,מעובדים בשפה פשוטה האור החיים ,לצד ליקוטים משלימים
החיים הקדוש. ימות השנה.
משלים ,סיפורי צדיקים ,הנהגות ופנינים. ציונים ומראי מקומות. ובניקוד מלא. משאר ספריו.
הגדה של פסח אור החיים באור החיים פרק שירה אור החיים ראשון לציון המבואר מגילת אסתר -אור החיים מפתח של חיים
ליקוט מכתבי האור החיים על ההגדה ,עם פרקי חיי ותולדות האור החיים הקדוש, מגילה מבוארת ,עם "ראשון לציון" המבואר עשרות אלפי פנינים מספר אור החיים,
פרק שירה עם ביאור המלוקט מתורת ספר "ראשון לציון" לרבינו חיים בן עטר,
ביאורים ,הערות וציונים ,בתוספת "ראשון מלווים בתמונות ומסמכים נדירים וליקוטים מספרי האור החיים על סדר מסודרות לפי עניינים ,אישים ומאורעות,
האור החיים ,בתוספת נוסח בעל השל"ה. בתוספת ביאורים.
לציון" המבואר על שיר השירים. מתקופתו. המגילה. בתוספת תולדות רבינו.
לחיים מחוברים
ל˘מיע˙ ˘יעורים ו„ר˘ו˙
ניתן להשיג בנדרים פלוס
זכיתם לישועה בזכות הלימוד בספר 'אור החיים' הקדוש? נשמח שתשתפו אותנו! שלחו את סיפורכם אלינו
חיי‚ו03-617-1077 : למייל m028039999@gmail.com :או לפקס 02-5385689או ב'נדרים פלוס' -באר ישראל
בס"ד
דברי תורה מאת
רבי מנחם מנדל
פומרנץ שליט"א
גיליון נ"ב )פר' לך לך
פרשת לך לך ע úה˙ורה והמוע„ים תשפ"ו -ביהמ"ד
באר ישראל(
תשפ"ז
סעודתא דדוד מלכא משיחא
סוד מזיגת היין על ידי רבא • נשמת רבא בסדום • מזיגת היין לסנהדרין
ומזיגת סעודת מלוה מלכה • לך טל ילדותך • ביאור אנגריא בתלמידי חכמים
ואמר על פי משל ,למדינה שהיתה מסובלת מאוד של סעודה זו לקיים את הנצח ,על כן נקראת 'סעודת ארבע סעודות לשבת
במיסים ,ובכל פעם היו פקידי המלך מכבידים את דוד' ,יען כי עליו אנו אומרים אחר קידוש לבנה "דוד
עולם עליה במיסים וארנוניות ,במכסים והיטלים, מלך ישראל חי וקיים" .ואכילת מוצאי שבת היא שבת מלכתא ,נועם הנשמות ועונג הרוחות ועדן
וכמעט שכלתה פרוטה מן הכיס מדוחק העול הכבד. בבחינת אסרו חג לחג ,כשם שבאסרו חג קושרים את הנפשות .ומלבד תענוגים רוחניים אלו ,נצטוו ישראל
קדושת המועד עם כל ימות השנה ,כך בסעודת מוצאי לענג בשבת גם את גופם ,לקדש את החומר ולעשותו
יום אחד באה שמועה כי המלך בכבודו ובעצמו עתיד
שבת ממשיכים את קדושת השבת לימות השבוע, צורה .שלוש סעודות עורכים ישראל בשבת ,וסודות
לעבור דרך מדינתם .הבינו האנשים כי הנה באה
ומן המאכלים הקדושים נהנית הנשמה היתירה ,כדי גדולים ועצומים גנוזים בכל אחת מהן .כנגד האבות
השעה שבה יוכלו לשפוך את שיחם לפני המלך .אמנם
שנזכה בכל שבוע לקדושה עילאה יותר מן הקדושה הקדושים הן מכוונות ,וכנגד העולמות העליונים,
תחילה ערכו לכבודו קבלת פנים ברוב פאר והדר,
שבשבת הקודמת ,ולחבר את האור הנפלא שמקבלים ובשורשן העליון אין לנו כל השגה כלל .אך מלבד
ובשעה זו הבינו כי אין זה מן הראוי לקלקל את שמחת
מקדושת השבת גם לשאר הימים ,להיותנו דבוקים בו שלוש סעודות אלו ,עוד עורכים ישראל סעודה
כבוד המלכות בבקשות פרטיות.
תמיד. רביעית בצאת השבת ,ללוות את המלכה ולקדש
אמנם ,אחר שסיים את כל המעשים אשר לתכליתם בא בקדושתה גם את ימי החול הממשמשים ובאים ,ולבוא
אל המקום ,ביקשוהו האנשים כי מבקשים הם לערוך
מעמד לכבודו גם עתה לאות פרידה .במעמד זה הגישו
מי יתן טהור מטמא אל השבת הבאה מקודשים ועומדים ,כדי להוסיף
הנה כי כן ,במאמרנו זה חפצים אנו לדבר מענין סעודת קדושה על קדושה מדי שבת בשבתו.
למלך מתנה נכבדה ,ועתה ניצלו את ההזדמנות לפנות
אל המלך בדברי בקשה ,וכה אמרו אל המלך" :אדונינו מלוה מלכה ,ולקשר את הדברים עם פרשתנו -פרשת
לך לך.
מצאתי דוד עבדי
המלך ,ידע נא נאמנה כי בכל כוחנו ערכנו לכבודו את
והנה ,בפרשתנו נאמר פסוק הנראה כתכלית הגנאי על אודות הרה"ק רבי משה מפשעווארסק זיע"א
כל הסעודות והתהלוכות ,אך באמת קשה היה עלינו
והרוע; כאשר מבקש לוט לעזוב את אברהם אבינו מסופר ,כי פעם אחת ישב בסעודת מלוה מלכה,
הדבר מאוד ,כי עול המיסים הכביד על צווארנו ותש
וללכת לו לסדום כי כולה משקה ,מודיעה התורה לנו והתגלה אליו אליהו הנביא זכור לטוב .ושאלו רבי
כוחנו ,ומתחננים אנו מאוד מלפני המלך כי יחון אותנו
את מהותם ,ואומרת )בראשית יג יג( ”וְאַנׁ ְשֵי סְדֹם רָעִים משה" :ילמדנו רבינו ,הן בספר תהלים )פט כא( נאמר
ברוב רחמיו ויקל מעלינו את הטורח".
וְח ַּטָאִים ל ַה‘ מְאֹד“. ְשח ְּתִיו' ,ואמרו חז"ל
ְשמֶן קָדְׁשִי מׁ ַ
'מָצ ָאתִי ּד ָו ִד עַב ְּד ִי ּבׁ ֶ
והמלך בראותו את אהבתם אליו ,ואת מעמד התפארת )בראשית רבה מא ד( 'אמר רבי יצחק' ,מצאתי דוד עבדי',
והכבוד אשר ערכו לכבודו בפרידתו מאיתם -נענה אמנם ,בספר דברי חנה להרה"ק רבי חנה מקאלאשיץ
זיע"א )קונטרס דברי תורה בפרשתנו( ,כתב דווקא בפסוק זה היכן מצאתיו -בסדום' .ומה פשר הדבר".
לבקשתם וויתר להם על חובם.
את הרמז האמור; כי 'סדֹם' ראשית תיבות 'סעודה דדוד נענה האורח והשיב לרבי משה" :אומר לך מה שפירשו
הזמן המסוגל במוצאי שבת מלכא' ו'ר ָעים' היינו 'ר ֵעים' וחברים ,היושבים בסעודת במתיבתא דרקיעא; 'בסדֹם' -ראשי תיבות 'בסעודתא
מרעים לאכול את הסעודה הקדושה .ו'חטאים' מלשון דדוד מלכא' ,בסעודה אשר תיקן דוד המלך עליו
אמר רבי אלעזר מליז‘ענסק ,כי כך הוא גם בשבת
קודש .כאשר השבת ממשמשת ובאה ,הכל לובשים קרבן חטאת ,שבזה יזכו לכפר על נפשותיהם 'לה' השלום ,היא סעודת מלוה מלכה .ובזה מצאתי את
מלבושי שבת ומכבדים את המלכה ,ולקראתה עורכים מאוד'. לבבו נאמן לפני".
סעודות בכל מיני מטעמים ומזמרים שירות ותשבחות, בזה דרך בדרכו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א
שאמר כי התורה נכתבה בלא נקודות כדי שנוכל
תחיית המתים -מעצם הלוז
אך אין מבקשים דבר ,כי אסור לו לאדם לשאול צרכיו
לדרוש את תיבותיה גם בניקודים אחרים מן המסורת. והנה נודע מה שאמרו חז“ל )ראה בראשית רבה כח ג; בית
בשבת ,כתקנת חז“ל .אולם כאשר יוצאת השבת ,ידע
האיש המשכיל את אשר לפניו ,אל יטול לו לידו מיד וידוע שכך היתה דרכם בקדוש של רבותינו תלמידי יוסף אורח חיים סימן ש‘ בשם שבולי הלקט( כי עצם אחד יש
את כלי החול וירוץ לעבודתו כמי שבורח מלפני המלך רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א למצוא רמזים על באדם ושמו ’נסכוי‘ ,אשר לעולם אינו נרקב ואינו
חלילה ,אלא ישב במתינות לסעוד סעודת מלוה מלכה, "כ ִי לֹא דָב ָר ר ֵק הוּ א מ ִּכ ֶם"
אופן זה בפסוקי התורהּ , ניזוק ,אלא קיים לנצח ,ואינו נהנה משום מאכל
ואז הוא הזמן לבקש מאת המלך את כל מה שנצרך לו. )דברים לב מז( ,ואם ריק -הוא מכם )ראה תלמוד ירושלמי שהאדם אוכל ,מלבד מה שיאכל בסעודת מלוה
מסכת סוכה פרק ד הלכה א(. מלכה ,זה לבדו נותן בו חיות .ועצם זו עתיד האדם
עננו מגן דוד אם כן ,מבקשים אנו לעמוד על סודם של דברים לחיות בתחיית המתים.
הרה“ק רבי שמואל אברהם ממעז‘יבוז‘ זיע“א ,בנו של נפלאים אלו אשר שגבו מאיתנו עד מאוד ,בקשר והנה רמז זה אשר עליו סיפרנו כאן ,הובא בכמה
הרה"ק רבי אליעזר חיים מיאמפלא זיע"א ונכדו של שבין דוד המלך ומשיח צדקנו לסדום ,ולסעודת מלוה מן הספרים הקדושים )ראה דרכי חיים אות צ“ו( ,ובהם
רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א ,חיבר קונטרס מלכה. בספה“ק מחשבות חרוץ )אות י"ט( ,שם כתב הרה"ק
מיוחד על עניני סעודת מלוה מלכה ושמו 'אמרי א"ש'. רבינו צדוק הכהן מלובלין זיע"א" :ושמעתי בשם אחד
ושם כתב ,כי מי שיטול ידיו לסעודת מלוה מלכה עת לכבד ועת לבקש קדוש דראשי תיבות בסד"ם בסעודתא דדוד מלכא".
וידליק ארבעה נרות בכל מוצאי שבת ,מובטח לו כי בספר 'חמרא טבא' להגה"צ רבי אברהם שמחה ואנו כבר יודעים כי אותו 'אחד קדוש' אליהו הנביא
דוד המלך נמצא איתו ,ולא יסתלק מן העולם בלא מבאראנוב זצ"ל ,מובא דבר נפלא שאמר הרה"ק רבי זכור לטוב הוא.
שיראה את דוד המלך .ואם יצטרך לישועה יבוא דוד אלעזר מליז'ענסק זיע"א ,בנו היושב על כסאו של והוסיף שם רבינו צדוק לתת טעם לשבח בדבר ,לפי
המלך ויעזרנו ,ויוכל לבקש ישועה מן השמים בשם הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זיע"א ,לבאר מפני דברי חז"ל האמורים ,כי מעצם הלוז שבשדרה -היא
דוד המלך שיעזור לו בבקשתו ,כי מחובר הוא עם דוד מה יש כח בסעודת מלוה מלכה לפעול ישועות אפילו ה'נסכוי' -יחיה האדם לתחיית המתים ,ואינה נרקבת,
המלך. יותר מסעודות השבת עצמה. וחיה היא מסעודת מוצאי שבת .נמצא כי יש בכוחה
א
עינים מאירות
על כן ישנן לאותיות 'רבא' בתוך שמו של אברהם ,ולזה במלחמה זו התעסק אברהם אבינו להוציא את ניצוצות למי נאה לברך
נצרכה האות ר'. נשמתן של אביי ורבא ,כפי שכתב רבינו האריז"ל )ספר
אחר שנתבאר לנו גודל מעלת סעודת מלוה מלכה,
בקיאותו של רבא ביין ובמזיגתו
לקוטי תורה בפרשתנו; וראה שער הגלגולים הקדמה ל"ו; ושער
מבקשים אנו להבין את שייכות הענין לסדום.
הפסוקים בפרשתנו( בדרשת הפסוק )בראשית יד יב( "ו ַּיִקְחוּ
ועתה תחזינה עינינו בדבר נפלא ,אשר על ידו נגיע אֶת לוֹט וְאֶת ר ְכׁ ֻשוֹ ּב ֶן ֲאחִי אַבְר ָם ו ַּיֵל ֵכוּ " כי הוא ראשית כדי לבאר את הענין נקדים את דברי הגמרא במסכת
לענין מלוה מלכה. תיבות 'רבא'. פסחים )דף קיט" :(:דרש רב עוירא ,זימנין אמר ליה
הנה בכמה מקומות בגמרא מבואר כי רבא היה בקי משמיה דרב ,וזימנין אמר ליה משמיה דרב אסי ,מאי
והנה רבא עצמו הוא הדורש בגמרא )ברכות סג (.את
ומיומן במלאכת מזיגת היין .וכגון הא דאיתא )שבת עז.
דכתיב )בראשית כא ח( 'ויגדל הילד ויגמל' ,עתיד הקדוש
הפסוק )תהלים קיט קכו( "עֵת ל ַ ֲעשׂוֹת ל ַה' הֵפ ֵרוּ ּתוֹרָתֶך ָ", ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו
ועוד(” :דאמר רבא ,כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא כי בשעה שצריכים לצאת למלחמה כדי לעשות לה',
-לאו חמרא הוא“ .כלומר ,ידע רבא שיש למזוג כנגד לזרעו של יצחק .לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו
פעמים שיש להפר את לימוד התורה ולהוציא מבית לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך ,ואומר להן' ,איני
כל חלק של יין שלושה חלקים של מים ,שלא כמנהג המדרש גם את לומדי התורה .כי בשביל התורה שבעל
העולם בזמנו שהיו מוזגין שני חלקי מים על חלק אחד מברך ,שיצא ממני ישמעאל' .אומר לו ליצחק 'טול
פה יצא אברהם למלחמה זו ,כדי להוציא את נשמת וברך' ,אומר להן 'איני מברך ,שיצא ממני עשו' .אומר
של יין ]כמבואר שם[. רבא מן השביה. לו ליעקב 'טול וברך' ,אומר להם 'איני מברך ,שנשאתי
וכן מובא בגמרא במסכת עירובין )דף נד ,(.כי פעם ומעתה נוכל לפרש כי 'נענש' אין משמעו בפנים של שתי אחיות בחייהן ,שעתידה תורה לאוסרן עלי' .אומר
אחת הוצרך רבא ללכת ולפייס את רב יוסף בערב יום זעם דווקא ,אלא מידה שנוהג בה הקדוש ברוך הוא .כי לו למשה 'טול וברך' ,אומר להם 'איני מברך ,שלא
הכפורים על דבר מה שאירע ביניהם ,ובכדי לפייסו מזג מי שמסר את נפשו בשביל התורה שבעל פה ,והוציא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי' .אומר
לו כוס של יין ,ורב יוסף שהיה סגי נהור הכיר בטעם עמו גם את חניכיו ילידי ביתו מתוך אמונתו ובטחונו לו ליהושע' ,טול וברך' ,אומר להן 'איני מברך ,שלא
היין את מזיגתו של רבא ונתפייס על ידי זה ]ונרחיב -ודאי יעשה כן גם בשביל התורה שבכתב ,והוא הוא זכיתי לבן' ,דכתיב )דברי הימים א' ז כז( יהושע בן נון 'נון
במעשה זה להלן[. הראוי שירדו בניו למצרים ,כדי שכאשר יצאו משם בנו יהושע בנו' .אומר לו לדוד 'טול וברך' ,אומר להן,
גם מאמר הגמרא הנודע )מגילה ז" (:מיחייב איניש יעבדון את האלקים על ההר הזה במתן תורה. 'אני אברך ,ולי נאה לברך' ,שנאמר )תהלים קטז כג( 'כוס
לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך ישועות אשא ובשם ה' אקרא'".
מרדכי" ,מאמרו של רבא הוא. בכל דרכיך דעהו פלא הדבר ,כי אם סרבו אבות העולם לברך ,בוודאי טעם
עוד אמרו על רבא )פסחים קז (:כי בכל ערב פסח היה אם נרצה ,נוכל למצוא רמז מה לדברים אלו בגמרא גדול היה בידם ,והנה בא דוד המלך ואמר כי לו נאה
שותה יין במשך כל היום כולו ,כי ריבוי שתיית היין בברכות שם. לברך .ויש להבין ,אמנם הוא הרגל הרביעי במרכבה,
מושך את תאוות האכילה ,ובכדי שיאכל מצה לתיאבון. כי בהמשך הדברים מובא” :דרש בר קפרא ,איזוהי אך בכל מקום הרי תמיד נהג עצמו בענוה מופלגת ,כמו
עוד איתא במסכת יומא )דף עו" :(:דאמר רבא ,חמרא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה ’ -בכל דרכיך שאמר על עצמו )תהלים כב ז( "וְאָנֹכ ִי תוֹלַעַת וְלֹא א ִׁיש",
וריחני פקחין" ,כלומר ,כי בשתיית היין נעשה האדם דעהו והוא יישר ארחתיך‘ )משלי ג ו( .אמר רבא ,אפילו וכן אמר )שם נא ה( "וְח ַּטָאתִי נ ֶג ְּד ִי תָמִיד" ,והיאך זה אמר
פיקח. לדבר עבירה“. כאן 'אני אברך ולי נאה לברך'.
גם במסכת בבא מציעא )דף ס (.מובא מעשה על רבא
בענין היין ,שקנה פעם אחת יין מן החנות ומזג אותו
ומהי אותה עבירה ,פירשו רש"י והראשונים שהוא כגון
אליהו בהר הכרמל ,שהקריב לה' בבמה בשעת איסור
כוסי רויה
לפי דרכו ,ואחר שראה כי אין טעמו טוב בעיניו החזירו במות ,והוראת שעה היתה כדי להפריש את ישראל עוד יש בזה תוספת תימה.
לחנות ,וסמך על כך שמזיגתו ידועה ומיוחדת. מעבודה זרה. כי הנה ,בשיעורה של הכוס אשר עתיד דוד המלך לברך
בספר 'חלב חיטים' ,לאחד קדוש מגדולי חכמי תוניסיה, ודאי לפחותי ערך שכמותנו לא יעלה על הדעת ללכת עליה ,מצינו מאמר מופלא במסכת יומא )דף עו ,(.שם
ביאר על דרך זו את המסופר בגמרא )כתובות סה (.שבאה "תַ ֲערֹך ְ לְפ ָנ ַי ׁשֻלְחָן
דרש אביי מן הפסוק )תהלים כג ה( ּ
אשתו של אביי אחר פטירתו לבית דינו של רבא, ֹאשִי ּכוֹסִי ר ְו ָי ָה" ,כי כוסו של ַשמֶן ר ׁ
נ ֶג ֶד צֹרְר ָי ּדׁ ִּשַנ ְּתָ בׁ ּ ֶ
וביקשה שיפסקו לה יין כפי שהיה אביי בעלה נותן "אומר לך מה שפירשו במתיבתא דרקיעא; דוד המלך לעולם הבא מחזיקה מאתים עשרים ואחד
לה ,ולכך סירב רבא ,משום שאמר כי יודע הוא באביי 'בסדֹם' -ראשי תיבות 'בסעודתא דדוד לוג ,כמנין גימטריא של תיבת 'רויה' .וביאר המהרש"א
שלא היה שותה יין .ואילו האשה המשיכה וטענה כי
היה אביי נותן לה יין רב בכוסות גדולים .אך באמת רבא
מלכא' ,בסעודה אשר תיקן דוד המלך עליו בחידושי אגדות שם ,כי כל הפסוק כולו על מלכותו של
דוד הוא נדרש; 'תערוך לפני שלחן' זה המלכות' ,דשנת
הוא זה שהיה עוסק בענין היין ,וידע כי אביי אינו שייך השלום ,היא סעודת מלוה מלכה .ובזה בשמן ראשי' -שנמשח בשמן המשחה על ידי שמואל
לתיקון זה ,לכן אמר שלא היה אביי שותה. מצאתי את לבבו נאמן לפני" הנביא ,ועל זה מסיים הפסוק 'כוסי רויה' ,שיזכה לכוס
של ברכה לעתיד לבוא.
וביאר שם טעם הדבר ,כי הנה אמרו חז"ל )בראשית רבה נא
ח; הובא ברש"י בראשית יט לג( כי כאשר היה לוט במערה עם ודבר זה צריך ביאור ,לשם מה נצרכת כוס גדולה כל
בנותיו נזדמן לו שם יין בדרך נס ,כדי שעל ידי זה יצאו בדרך זו ,כי אין בנו את מאזני השכל לשפוט בדבר, כך ,אשר לפי חשבון מכילה היא לכל הפחות כשבעים
ממנו נשמות רות המואביה ונעמה העמונית .אולם לוט אימתי מוטב לעשות עבירה לשמה .אולם בכל זאת וחמישה ליטרים של יין .אנו יש לנו ברשותנו כוס של
השתכר שלא כראוי )ראה נזיר כג ,(.כי ביין יש עבודה וסדר למדנו כאן על עצם המושג ,כי פעמים שיש לפעול אליהו המכילה כליטר יין -בקבוק שלם ,ונראית היא
מיוחד ,ולוט לא היה בקי בזה ,ולא מזג את היין במים גם בדרך שיש בה שמץ עבירה ,כדי לעשות על ידי זה גדולה דיה ,ומפני מה צריך דוד המלך לאחוז בידו כוס
כפי שהיה רבא עושה ,ומשום כך בא לידי חטא. מצוה רבה. המכילה שבעים וחמישה בקבוקים של יין .וודאי לא
וזה היה ענינו של רבא ,שידע את דרך שתיית היין מפני כך מיאנו האבות הקדושים בדבר ,אלא טעמים
ובזה רמז רבא על ענינו שלו עצמו ,שיצא אברהם
הראויה ,ובזה תיקן את מעשיו של לוט .וכן נזכר רבא אחרים נתנו לזה ,אך מהו הביאור בענין זה.
למלחמה באופן שאמרו עליו חז"ל שנענש עליו ,אך
יחד עם בני עירו מחוזא בענין היין שמועיל להם גם אברהם נהג בדרך זו של 'בכל דרכיך דעהו' ,וזכה ניסע נא ונלכה לעניני הפרשה ,ומשם נשוב לביאור
לרפואה ,כדאיתא בשבת )דף קט" :(.אמר רבא ,והני בני שיתקיים בו סיפיה דקרא 'והוא יישר אורחותיך', הדבר.
מחוזא ,כיון דמפנקי -אפילו חמרא נמי מסי להו" .כי
מאחר והיו שטופים בשתיית יין ,הוצרך רבא לתקן את
שמילא לו הקדוש ברוך הוא את חפצו והצליח בידו. האנגרייא בחניכי בית אברהם
הדבר דווקא במקומם. אבי נשמת רבא בפרשתנו מתארת התורה הקדושה את יציאת אברהם
למלחמה כדי להציל את לוט בן אחיו ,ובניסים גדולים
תיקון היין והנה בענין גאולת נשמת רבא ,אמר הרה"ק המגיד
ניצח לבדו את כל המלכים הגיבורים.
מקאז'ניץ זיע"א )בספה"ק עבודת ישראל בפרשתנו( רמז נפלא.
על פי הקדמות אלו נבוא להתבונן בדברי הגמרא על אך הנה אמרו חז“ל )נדרים לב” :(.אמר רבי אבהו אמר רבי
כי הנה בסוף הפרשה ,בשעת שינוי שמו של אברהם
כוסו של דוד המלך ,המכילה כמנין ’רוי“ה‘ לוגין ,וכן אלעזר ,מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו
במה שאמר ’לי נאה לברך‘. אבינו ,אמר לו הקדוש ברוך הוא )בראשית יז ה( "וְלֹא י ִּקָר ֵא
למצרים מאתים ועשר שנים ,מפני שעשה אנגרייא
שמְך ָ אַבְרָה ָם ּכ ִי אַב הֲמוֹן ּגוֹי ִם
שמְך ָ אַבְר ָם וְה ָי ָה ׁ ִ
עוֹד אֶת ׁ ִ בתלמידי חכמים ,שנאמר )בראשית יד יד( ’וירק את חניכיו
כי ראשית כל ,למדנו כאן כי שתיית היין הנעשית באופן נְת ַּתִיך ָ" .ופירשו חז"ל )ברכות יג ,(.כי "בתחלה נעשה אב
הראוי ,יש בה משום תיקון לשכרות שאינה ראויה .והרי ילידי ביתו‘“ .כי אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה
לארם ,ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו" .היינו כי היה ,וחניכיו -תלמידי ישיבתו היו ,ועל שום שלקחם
דוד המלך נמצא בסדום ,ואמה של מלכות היא רות
בישיבתו בארם היה טורח להשיב את כולם בתשובה למלחמה היו זרעו גרים בארץ לא להם ארבע מאות
המואביה אשר יצאה מלוט ובתו על ידי שתיית היין ,וכן
ולקרב את לבבם לקדוש ברוך הוא ,ופרסם בעולם את שנה.
נעמה העמונית יצאה משם ,אשר היא אמו של רחבעם,
האמונה בבורא יתברך .אך מעתה נועד אברהם להיות
שהוא ההמשך למלכות בית דוד .אם כן שייך גם דוד ויש להבין ,אם באמת אסור היה לו לאברהם לקחתם
המלך לתיקון זה שפעל בו רבא במזיגת היין ושתייתו. אב לכל הגויים כולם.
למלחמה ,מה טעם לא חשש לזה.
על כן נאה לו לברך על כוס מלאה וגדושה ביין רב. אך אם כן יש להבין ,מה טיבה של האות ר' שנותרה יש לנו להבין את עומק הדברים ,אף שאין לנו השגה
בשמו ,ולכאורה היה צריך להיות שמו 'אבהם' ,מלשון
מים ויין -פשט וסוד 'אב המון'.
כלל בלשון זו’ ,נענש אברהם אבינו‘.
אך באמת נוכל להעמיק יותר מזה בענין אותה רויה. ומפרש שם על פי דברי רבינו האריז"ל האמורים כאן, עת לעשות לה'
הנה כאמור לעיל ,על אף מנהג העולם ליתן כנגד חלק שבמלחמת המלכים גאל אברהם את נשמתו של רבא, אך הנה כתב המגלה עמוקות )בפרשת נח ובפרשתנו( ,כי
ב
עינים מאירות
דבר זה נרמז במה שאמרו חז“ל )בגמרא סנהדרין הנ“ל וכן ובאמת ,כיצד תועיל הכוס לדבר זה -על ידי המזיגה, אחד של יין שני חלקים של מים ,היה רבא מוזג את
עירובין סה” (.נכנס יין -יצא סוד“ ,היינו כי מכיון ששתה מזיגתו של רבא. היין בשלושה חלקי מים .ויש לעמוד ולהבין מה מונח
אדם הראשון את היין מעץ הדעת -יצא הימנו מנין בעומק הדבר.
סו“ד שנים ,דהיינו שבעים שנה שניתנו לדוד המלך. בתי המקדש ופרד"ס התורה אכן הדבר ברור ,כי אין מים אלא תורה ,שנאמר )ישעיה נה
בדומה לזה יש לבאר את מה שנעשה בלוט ,כי מכיון וסוד הדבר טמון בחילוק שבין מזיגת שני חלקים על א( ”הוֹי ּכ ָל צָמֵא ל ְכוּ ל ַּמַי ִם“ )ראה בבא קמא יז ,(.ואמרו חז“ל
שנכנס בו היין ששתה במערה -יצא סודו של דוד שליש ,או שלושה חלקים על רבע יין. )תענית ז” :(.אמר רבי חנינא בר אידי ,למה נמשלו דברי
המלך ממנו. שני שלישים ושליש -רמז הוא לבית ראשון ושני תורה למים ,דכתיב ’הוי כל צמא לכו למים‘ -לומר לך,
לעומת הבית השלישי אשר מצפים אנו לבניינו בקרוב, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך ,אף
מראשו לסופו ומסופו לראשו אשר הוא יעמוד לנצח ,כדוגמת חלק היין הרומז לסוד. דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה“.
בזה יש לנו לבאר את דברי רבא שהזכרנו למעלה, אולם בית רביעי לא ייבנה ,על כן לא שייך כאן למזוג לעומת זאת ,היין רומז אל חלק הסוד שבתורה,
בדרשת הפסוק )תהלים קיט קכו( ”עֵת ל ַ ֲעשׂוֹת ל ַה‘ הֵפ ֵרוּ שלושה חלקים באחד. ומשנכנס יינה של תורה -יצא סודה של תורה )ראה
ּתוֹרָתֶך ָ“ ,שאמר )ברכות סג” :(.האי קרא מרישיה לסיפיה בזוהר הקדוש ח“א דף מז.(:
מדריש ,מסיפיה לרישיה מדריש“ .כלומר ,שאפשר לנו עגלא תילתא בדומה לזה הוא ענין ניסוך המים והיין על גבי המזבח,
לפרש את הפסוק בשני אופנים ,האחד מראשו לסופו והנה ,רב יוסף עצמו אחז בשלושת החלקים הראשונים הרומזים גם הם לחלקי הפשט והסוד שבתורה.
והשני מסופו לראשו. של הפרד“ס ,וכפי שנוכל לדקדק בדבריו הידועים
מראשו לסופו -כי עת היא לעשות לשם ה‘ ,והטעם שאמר על עצמו בכל ערב חג השבועות ,שהיה מצוה פיוסו של רבא לרב יוסף
משום שהפרו אחרים את תורתו .וזהו מה שנעשה לבני ביתו להכין לו עגל משולש ,כי אלמלא אותו יום לפי זה נבין את ענין פיוסו של רבא לרב יוסף ,אשר
בתחילה על ידי אדם הראשון ולוט ,אשר הפרו תורה על של מתן תורה שגרם לו להתרומם ,הרי כמה אנשים יש למעלה הזכרנוהו בקצרה ,שהיה משמשו של רב יוסף
ידי היין ,ומשום כך עת היא לעשות לה‘ ,וזהו שהתאמץ בשוק ושמם יוסף ,ולא היה עדיף מהם .וכלשון הגמרא עסוק למזוג לו כוס של יין ,וביקש רבא מאיתו להניח
אברהם אבינו כל כך לגאול את נשמתו של רבא. )פסחים סח” :(:רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי לו למזוג לרב יוסף ,ואז הרגיש רב יוסף בטעמו של היין
אך מלבד זה ,מסופו לראשו הוא נדרש ,כי מה טעם אנו עגלא תלתא .אמר ,אי לא האי יומא דקא גרים ,כמה כי מזיגתו של רבא היא ,ואמרו לו כי אכן בא רבא לפניו
עצמנו עושים במידת מה שלא כתורה ויש כאן בחינה יוסף איכא בשוקא“. לפייסו.
שמפירים אותה -משום שעת היא לעשות לה‘ .וזהו כי רב יוסף היה אוחז בשלושת רגלי המרכבה המכוונים וכבר הארכנו במקום אחר בענין זה ,כי דרך מזיגתו של
מה שעשה אברהם אנגריא בתלמידי חכמים ,לשם כנגד האבות הקדושים ,אברהם יצחק ויעקב .אולם רבא שנתן שלושה חלקי מים בכוס של יין באה לרמוז
פדיית נשמתו של רבא. רבא היה אוחז ברגל הרביעית שבמרכבה ,רגל דוד לפרד“ס התורה ,שהם שלושה אופנים מלבד דרך הסוד.
והנה ’הפרו‘ נדרש גם מלשון פריה ורביה ,ויתפרש כי המלך -היא רגל תורת הסוד.
נעשה הדבר כדי שיעמיד לוט תולדות אשר מהם תצא ממדבר מתנה
נשמת המשיח העתיד לגאול את ישראל באחרית סוד סעודה רביעית אולם כאן מבקשים אנו לדון בנקודה אחרת העולה
הימים .וזהו ’מראשו לסופו‘ ,כי לעתיד לבוא חותמין סוד זה מצוי לנו בכל שבת ושבת ,שאוכלים שלוש מן הדברים; כי כאשר נודע לרב יוסף כי רבא הוא זה
במידתו של אברהם אבינו )ראה פסחים קיז ,(:אשר הנהגתו סעודות כנגד שלושת אבות ,וסעודה רביעית אחר העומד לפניו ,אמר לו שלא ישב על מקומו עד שיפרש
ומסירות נפשו הם המה העומדים לישראל באחרית השבת ,למלוה דמלכה ,כנגד דוד המלך -הרגל לו פסוק אחד מן התורה ,מהו שנאמר )במדבר כא יח-יט(
הימים )ראה במגלה עמוקות פרשת לך לך( .ובכח ה‘עת לעשות ”וּ מ ִּמִד ְּב ָר מ ַּתָנ ָה :וּ מ ִּמ ַּתָנ ָה נ ַ ֲחל ִיאֵל וּ מ ִּנ ַ ֲחל ִיאֵל ּב ָמוֹת“.
לה‘‘ ’ -הפרו תורתך‘ -יתרבה הכל ,מלשון ’פרו ורבו‘.
זהו מה שרמז רבא במזיגתו על חד תלת ,ובתוספת
לשם מה נצרכת כוס גדולה כל כך ,אשר פירש רבא ,כי העושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל,
ניתנת לו התורה במתנה ,ומשניתנה לו במתנה נוחלו
הסעודה הרביעית על שלושת סעודות השבת. לפי חשבון מכילה היא לכל הפחות כשבעים א-ל ,וה‘ הוא נחלתו .מתוך כך הוא עולה לגדולה
שלושת טעמי השבת וחמישה ליטרים של יין .אנו יש לנו כ‘במות‘ .אמנם ,אם הוא מגביה עצמו -הקדוש ברוך
לאור הדברים האלה נוכל להבין את העומק העצום ברשותנו כוס של אליהו המכילה כליטר יין הוא משפילו ,שנאמר )שם פסוק כ( ”וּ מ ִּב ָמוֹת ה ַּג ַי ְא“.
קיצורן של דברים ,לצורך לימוד התורה הקדושה
הגנוז בדברי הספה“ק שפת אמת בפרשת בראשית -בקבוק שלם ,ונראית היא גדולה דיה נדרשת מידת הענוה .ולכשתמצי לומר ,זו היא ממש
)תרנ"א(. דרכו של דוד המלך ע“ה ,שהענוה היתה מהות חייו.
בדבריו עמד שם על נוסח הקידוש בליל שבת קודש,
בו אומרים "וׁ ְש ַּב ַת קָדְׁשוֹ ּבְאַ ֲהב ָה וּ בְר ָצוֹן ה ִנְחִיל ָנוּ .ז ִּכ ָרוֹן הרביעית שבמרכבה. כוס ישועות אשא
ֵאשִית)ּ .כ ִי הוּ א יוֹם( ּתְח ִּל ָה לְמִקְרָאֵי קֹדֶׁש זֵכ ֶר לְמַ ֲעשֵׂה בְר ׁ כי הנה בגמרא )שבת קיט (:מובא ,כי רבי אבהו היה נוהג אכן דווקא לפי זה תגדל קושייתנו האמורה ,היאך יתכן
ל ִיצ ִיאַת מִצְר ָי ִם)ּ .כ ִי ב ָנוּ בָחַר ְּתָ ו ְאוֹתָנוּ ק ִּדַׁש ְּתָ מ ִּכ ָל הָע ַּמִים( וׁ ְש ַּב ַת שבכל מוצאי שבת היו שוחטים בעבורו עגל ,הגם כי האבות הקדושים מסרבים ליטול לידם כוס של
ְשך ָ ּבְאַ ֲהב ָה וּ בְר ָצוֹן ה ִנְחַל ְּתָנוּ ". קָדׁ ְ שמבשרו לא היה אוכל כי אם כליה אחת .הרי כאן ברכה ,איש איש מטעמו ,ואילו דוד המלך אומר ’אני
אם ניתן לב נמצא כי יש כאן שלושה טעמים שונים אותו עגל משולש הנזכר לעיל אצל רב יוסף .וכאשר אברך ,ולי נאה לברך‘ .הכיצד ראה עצמו ראוי לברך
למצות השבת ,אשר נתן לנו הקדוש ברוך הוא באהבה גדל אבימי בנו ,שאלו לשם מה נצרך הוא לשחוט בכל יותר מענקי הרוח ,בעוד שכל ימיו ראה עצמו כתולעת
וברצון; ראשית אנו אומרים כי השבת היא זכרון מוצאי שבת עגל ,הרי יוכל לאכול לשובע נפשו משיירי ולא איש ,חרפת אדם ובזוי עם.
למעשה בראשית שבו שבת ה' ביום השביעי .לאחר מאכלי השבת ,ואם ירצה יותיר כליה אחת מערב שבת אך האמת תורה דרכה כי היא הנותנת; האבות
מכן מוסיפין כי היא תחילה למקראי קודש ,היינו כי וישמרנה למוצאי שבת .ואכן כך עשו באותו שבוע. הקדושים אשר שלמים היו במעשיהם ,דקדקו בכל
היא תחילת השראת קדושת הזמן בעולם ,אשר לאחר אולם אז בא אריה ואכל את אותה כליה שהותירו .והיה סיג ופגם שהיה בהם ,ולכן לא יכלו לברך .אולם בא
מכן יצאה אל הפועל גם בשאר מועדי ישראל .ולבסוף בזה רמז משמים שלא לנטוש את מנהגם הקודם ,כי דוד המלך ואמר ,כי הוא כשלעצמו -באמת אינו כלום,
אומרים כי היא זכר ליציאת מצרים ,כי היא שורש ראוי הוא להכין ולשחוט במיוחד בעבור סעודה זו. אולם דווקא בגלל זה ’ -כוס ישועות אשא‘ ,היינו שבכח
הקדושה שזכו לה ישראל ביציאת מצרים. ופירש המהרש"א )חידושי אגדות שם( ,כי אף שבאמת די קדושת הכוס ינשא עצמו ויתרומם משפל מדרגתו כפי
אולם לאחר מכן מוסיפין אנו ואומרים 'ושבת קדשך היה לו לרבי אבהו בכליה אחת ,מכל מקום אין זה כבוד שראה את עצמו שרוי בה.
באהבה וברצון הנחלתנו' ,אשר יש להבין מה תוספת המלכה ללוותה בשיריים ,וכבוד הסעודה דורש שיכין האבות בחנו עצמם האם הגיעו למדרגת השלימות
טעם יש כאן. לה בפני עצמה ,וכדברי הגמרא שם שיש לו לאדם שיכלו לבוא אליה ,אולם דוד המלך בגודל ענוותנותו
לסדר שולחנו אף שדי לו בכזית. בטוח היה שאינו שייך לזה כלל ,ומשום כך -לו נאה
סעודה רביעית -באהבה וברצון
אך הנה ,שלושת הטעמים -ברור מיללו ,וכנגדם אנו
חטא עץ הדעת -בגפן ובחיטה לשבח ולברך.
ואכן ,בספרים הקדושים השיאו את דברי הגמרא
סועדים שלוש בשבת ,כנגד שלושת אבות ומכוחם. וכאן זוכים אנו לגלות סוד עצום. לכוונה הפוכה ,כי מה שאמר אברהם שאינו יכול לברך
אולם מלבד זה רומזת השבת ליום שכולו שבת לעתיד הנה נחלקו התנאים )ברכות מ (.מה היה אילן עץ הדעת כי יצא ממנו ישמעאל ,אין הכוונה לומר כי פגם יש
לבוא ,אשר בזה אין לנו השגה עדיין ,כי לא התגלתה שבו נכשל אדם הראשון .רבי מאיר אומר -גפן היה, בו מאברהם מחמת כן ,אלא אדרבה ,כיון שכבר יצא
בפועל ממש .ויתכן שכנגד זה תיקנו את סעודת שסחט אדם הראשון ענבים ושתה מיין המשומר קודם ממנו ישמעאל ונטל עמו את כל הפסולת שבאברהם,
דוד מלכא משיחא במוצאי שבת ,על שם העתיד ,כי זמנו .ורבי יהודה אומר -חיטה היה. ממילא הגיע כבר לתיקון השלם ,ולא יוכל לברך .וכן
לעתיד תתגלה לנו הארה זו] .ובוודאי כך הוא הדבר ,כי משום כך צריכים הגפן והחיטה לתיקון ,כי על ידם יצחק שאמר כי יצא ממנו עשו ,וכל מה שאמרו שאר
מסעודה זו ניזון עצם הלוז שבשדרה[ .וזהו שמוסיפים נגזרה מיתה על האדם ,כפי שהוזהר )בראשית ב יז( ּ
”כ ִי הצדיקים ,יתפרש בדרך זו.
אנו ואומרים ’ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו‘ ,כי ּב ְיוֹם ֲאכָלְך ָ מ ִּמ ֶּנוּ מוֹת ּתָמוּת“ ,ויומו של הקדוש ברוך אמנם בפשטות נוכל לפרש כמו שביארנו ,כי אמר דוד
לעתיד לבוא נזכה לנחלה בלי הפסק. הוא אלף שנה .ואכן ראוי היה אדם הראשון לחיות שלאבות ראוי לדקדק האם ראויים הם מחמת פגמים
למדנו מכאן חידוש נפלא ,כי באמירת ’באהבה וברצון‘ כשיעור זה ,אלא שצפה ברוח הקודש כי עתיד דוד קלים שנמצאו בהם ,אך מלבד זה שלמים הם בכל מיני
מכוונים אנו על סעודה רביעית .כי אכן בדרך הטבע המלך לחיות שלוש שעות ,והלך ומסר לו שבעים שנים שלימות ,ואיל אני -כך אמר על עצמו -תועיל לי כוס
אפילו סעודה שלישית קשה לאכול ,וביותר בסעודה מחייו )ראה ילקוט שמעוני רמז מ“א; במדבר רבה יד ,יב(. הברכה כדי להתקרב אל השלימות.
ג
עינים מאירות
ִשָא מ ִּגְב ָעוֹת“.
ֹאש הֶהָר ִים ו ְנ ּ ׂ
נ ָכוֹן יִהְי ֶה הַר ּב ֵית ה‘ ּבְר ׁ מאת הרה"ק הגאון רבי מאיר יחיאל הלוי מאוסטרובצא רביעית ,אחר שהתענגו במשך כל השבת בכל מיני
כי בכח כוסו הגדולה של דוד המלך נזכה להתרומם זיע"א ,לבאר את חשבון המספר מאתיים עשרים ואחד מעדנים כמצווה עלינו לכבד את השבת ולענגה כראוי.
ולהתעלות. לוגין ,כמנין 'רוי"ה'. על כן בסעודה זו האכילה היא יותר לשם שמים ,מכח
עד כאן פירושו של הצמח צדק. ומפרש הצמח צדק )אור התורה בפרשתנו( ,כי שני שמות אהבה ורצון.
מוצאים אנו בתורה הקדושה לתיאור כלי השתיה - ודבר זה מזכירים אנו כבר בקידוש הלילה ,שבו אנו
תיקון חטא אדם הראשון -בקידוש ליל שבת כוס וגביע .דוד המלך אומר )תהלים קטז יג( ּ
"כוֹס יׁ ְשוּעוֹת מקיימים מצות ”ז ָכוֹר א ֶת יוֹם הׁ ַּש ַּב ָת לְק ַּדְׁשוֹ“ )שמות כ
ועתה נבוא אל פירושו הגאוני של הרה"ק רבי מאיר "כוֹסִי ר ְו ָי ָה" ,ולעומת זאת אצל יוסף ֶשָא" ,וכן )שם כג ה( ּ א ּׂ ח( ,כדי להמשיך את הנשמה היתירה שזכינו לה בשבת
יחיאל הלוי מאוסטרובצא ,המקשה גם הוא בספרו "גְב ִיעַ ה ַּכֶסֶף" .ויש להבין את הצדיק נזכר )שם מד ב( ּ קודש גם לשאר ימות השבוע .שהרי זמן מוצאי שבת
'מאיר עיני חכמים' )מהדורא תליתאי( את הקושיה חילוק השמות ביניהם. הוא ממוצע בין השבת והחול ,ועל ידי שמקדשים את
הפשוטה האמורה ,היאך יתכן שיבוא דוד ויאמר כי לו ויתבאר על פי מה שנאמר בנביא )ירמיה לה ה( "וָא ֶּתֵן הזמן באכילה לכבוד שבת ,זוכים שיהיו האהבה והרצון
נאה לברך ,כאשר כל האבות הקדושים וצדיקי ישראל לִפ ְנ ֵי ּב ְנ ֵי ב ֵית הָרֵכָב ִים ּגְבִעִים מְלֵאִים י ַי ִן וְכֹסוֹת" ,ופירש לנו לנחלה גם בימים הבאים עלינו לטובה.
מתרחקים ואומרים כי אינם ראויים לברך.
ומבאר שם לפי מה שהבאנו למעלה ,כי לדעת רבי
במצודת דוד שם" :וכוסות -לשפוך בהם יין מהגביעים
לשתות מהם" .נמצא שהגביעים גדולים מן הכוסות, עיני העדה
מאיר עץ שאכל ממנו אדם הראשון -גפן היה ,ומשום ומתוך הגביע -לשון גבעה גבוהה -מקבלים הכוסות ועתה נבאר את השייכות בין דוד המלך והיין ,אשר כבר
ששתה אדם מן היין נגזרה עליו מיתה ,לחיות אלף שנה את השפע. החילונו לראותו.
ולא יותר ,ומתוכן נתן שבעים שנה לדוד המלך. דבר זה תואם למה שנתבאר בתורת הסוד על מידותיהם כבר ביארנו כי סעודה רביעית מכוונת כנגד החלק
והנה מצינו במדרש )ראה לרבינו בחיי בספר שולחן של ארבע הקדושות של יוסף ויהודה .יוסף הוא המשביר ,הוא הרביעי שבפרד“ס ,אשר כנגד זה מזג רבא שלושה
שער א בשם אגדה( כי מן הגפן שאכל אדם הראשון קודם המשפיע הפועל במידת היסוד ,ויהודה אשר ממנו יצא חלקי מים עם חלק אחד של יין.
זמנו ,הוציא תשע מאות עשרים וששה לוגין של יין. דוד -הוא המקבל ,ואוחז במידת המלכות אשר אין לה והנה בספר 'שמע שלמה' להחכם רבי שלמה אלגאזי
משלה כלום והכל היא מקבלת מלמעלה דרך היסוד. זצ"ל )פרשת ויחי( ,הביא את דברי המדרש )בראשית רבה צח
אם כן בא דוד לתקן את חטא אדם הראשון שחטא ביין,
וזהו שגלגל יוסף את הדברים כך שיבוא אל יהודה י( ,שם דרשו את הפסוק האמור בברכת יהודה )בראשית
והיכן תיקנו -בקידוש של ליל שבת.
בתביעה היכן הוא הגביע ,כי ראוי הוא יוסף למזוג מן מט יב( "חַכְל ִיל ִי עֵינ ַי ִם מִ ּי ָי ִן וּ לְב ֶן ׁש ִּנ ַי ִם מֵחָל ָב" ,על
ועתה בא רבינו אל עיר חשבון ,כי הנה דוד המלך חי
הגביע שבידו לכוסו של יהודה. הסנהדרין ,שרובן משל יהודה היו ,שהן יושבין וסודרין
שבעים שנה ,צא מהן י"ג שנים שלא נתחייב במצוות, דברי תורה בשינים עד שהן מוציאין אותן נקיים כחלב.
נמצא כי חמישים ושבע שנים קידש. כאמור לעיל ,יין רומז לפנימיות התורה ,בבחינת
'נכנס יין יצא סוד' ,ויש כאן רמז לתיקון הגדול העתיד והטעם שדרשו כן ,משום שהסנהדרין נקראו )במדבר טו
והנה שיעור קידוש רביעית הלוג הוא ,ולארבע שבתות כד( "עֵינ ֵי הָעֵד ָה" ,והם הרואים טעמי תורה ומסדרים
בחודש צריכים לוג אחד ,י"ב לוגין לשנה .ולחמישים להיעשות בידי יוסף.
בדבר זה נתחבר יוסף לכוחו של יעקב אבינו ,ונעשה אותם לפני העם ,ורובם באו משבט יהודה.
ושבע שנים ,הרי שש מאות שמונים וארבע לוגין .אמנם על כך מציין ה'שמע שלמה' את דברי המדרש בפרשת
ישנן שנים מעוברות ,שבע מתוך כל י"ט ,ולחמישים בבחינה זו כאחד מן האבות ,כי הוא הממוצע ביניהם
ובין השבטים ,והוא המשפיע בגביע מן הגבעה הגבוהה. תולדות )בראשית רבה סג ח( וז"ל" :וכיון שראה שמואל את
ושבע הרי אלו שלושה מחזורים בדיוק ,שיש בהם דוד אדמוני ,דכתיב )שמואל א' טז יב( 'וישלח ויביאהו והוא
עשרים ואחת שנים מעוברות ,הנצרכות לעוד כ"א וכדברי חז"ל )ראש השנה יא .ועוד( כי הרים אלו האבות
אדמוני' ,נתיירא ואמר אף זה שופך דמים כעשו ,אמר
לוגין .תן כ"א על תרפ"ד ,הרי שבע מאות וחמישה לוגין לו הקדוש ברוך הוא 'עם יפה עינים' ,עשו מדעת עצמו
של יין ששתה דוד המלך בקידוש הלילה בכל שנות
חייו. רב יוסף היה אוחז בשלושת רגלי המרכבה הוא הורג אבל זה מדעת סנהדרין הוא הורג".
אם כן' ,עינים' אלו הסנהדרין ,ובהם נועץ דוד המלך
אמנם להשלים למנין תקכ"ו לוגין שנכשל בהם אדם המכוונים כנגד האבות הקדושים ,אברהם כאשר יצא לכל מלחמותיו .ואכן ,לשם מה נועדו
הראשון חסרים עוד רכ"א לוגין ,שעדיין לא השלים
דוד תיקונם .ודבר זה עתיד הוא להשלים לעתיד לבוא,
יצחק ויעקב .אולם רבא היה אוחז ברגל מלחמות אלו ,כדי להכניע את תוקף הסטרא אחרא,
כאשר יברך על כוס ישועות ובה כמנין רוי"ה לוגין יין, הרביעית שבמרכבה ,רגל דוד המלך -היא וכפי שיצא אברהם אבינו למלחמת המלכים כדי
לגאול את נשמתו של רבא ,כך נלחם דוד כדי להציל
על כן לו נאה לברך ולהשלים התיקון. רגל תורת הסוד מפי הטומאה ולתקן תיקונים עליונים ,והכל בעצת
בנוי לתלפיות הסנהדרין ,וכפי שמפורש הדבר בגמרא בברכות )דף ג.(:
והנה יין ניתן בשבעים אותיות ,וסנהדרין אינה פחותה
על חשבון נפלא זה נוכל להוסיף עוד נדבך אחד. וגבעות אלו האימהות .וזהו שורש מה שאמר יעקב משבעים זקנים .ובגמרא המשילו את חכמי הסנהדרין
בפסוק נאמר )שיר השירים ד ד( ּ
”כְמִג ְּד ַל ּד ָו ִיד צ ַוּ ָארֵך ְ ּב ָנוּ י "בִרְכֹת אָב ִיך ָ ּגָב ְרוּ אבינו בברכתו ליוסף )בראשית מט כו(ּ : למזיגת היין ,ואמרו )סנהדרין לז" :(.אמר רבי אחא בר
לְתַל ְּפ ִ ּיוֹת“ .ותיבת ’תלפיות‘ עולה גם היא כחשבון ֹאש יוֹסֵף עַל ּבִרְכֹת הוֹר ַי עַד ּתַאֲו ַת ּגִבְעֹת עוֹל ָם ּתִהְי ֶין ָ לְר ׁ חנינא ,דאמר קרא )שיר השירים ז ג( 'שררך אגן הסהר אל
הנזכר ,תשע מאות עשרים ושש .ואיתא בגמרא במסכת וּ לְקָדְקֹד נ ְז ִיר אֶחָיו" ,כי הכל מאותו שורש של הגבעה יחסר המזג' וגו'' ,שררך' -זו סנהדרין וכו'' ,אל יחסר
פסחים )דף פח (.על בית המקדש השלישי" :לא כאברהם והגביע. המזג' -שאם הוצרך אחד מהם לצאת ,רואין אם יש
שכתוב בו הר וכו' ,ולא כיצחק שכתוב בו שדה וכו' ,אלא לעומת זאת ,דוד המלך אוחז בידו את כוס הישועות עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה -יוצא ,ואם לאו
כיעקב שקראו בית" .ואם נחשב את מנין 'הר שדה בית' מלמטה ,כדי לקבל את השפע .ובסופו של דבר ,יבוא -אינו יוצא" .וביארו רש"י והראשונים ,כי דין הוא
יחד ,יעלו גם הם תקכ"ו. משיח בן דוד משבט יהודה ויגאל את ישראל. שלא יחסר מן הסנהדרין לכל הפחות כפי החלק הראוי
מעתה יתפרש הפסוק כך; ידוע שבית המקדש נקרא אמת ,משיח בן יוסף נהרג כדי לסלול את הדרך למשיח למזיגה ,שהוא שליש סנהדרין ,לכן צריכים שיהיו
צוואר ,אשר הוא מקום הנוי והיופי ,ובו תולה אשה בן דוד ,וכאשר יבוא המשיח נראה את מעלתה הגדולה עשרים ושלוש ,כי פחות מזה הוא פחות משליש ממנין
את מיטב תכשיטיה .ובית המקדש נקרא על שמו של של מידת המלכות ,כי למרות שבסדר הספירות עומדת שבעים ואחד.
דוד ,אף כי שלמה המלך בנאו ,ולא נפתחו שערי ההיכל היא למטה מן היסוד ,מכל מקום יהא מלך המשיח כאן נזכרה המזיגה כדרך העולם ,שליש יין על שני
עד שהזכיר שלמה את זכותו של דוד )ראה שבת ל .(.אם במעמד גבוה יותר .כי אז יתגלה אותו כלי קיבול נפלא חלקי מים .והטעם ,כי מקום מושב הסנהדרין הוא
כן ,דוד המלך הוא המתקן את ה'תלפיות' -הוא בית אשר נעשה בעבודת בני ישראל בכל משך השנים בלשכת הגזית שבבית המקדש ,ובהנהגה זו כבר נתבאר
המקדש .כי מחמת חטא אדם הראשון ששתה תקכ"ו הרבות .אז יאיר הכלי באור עצום ,ואז יוכל דוד המלך שנחלקת היא לשלושה ,שהרי שלושה בתי מקדש
לוגין של יין -הפסדנו את בית המקדש ,אך לעתיד לומר כי לו נאה לברך .כי דווקא בכח הענוה ,ההרגשה יש ולא ארבעה ,והשלישי הוא כנגד היין ,והוא הסוד
לבוא יבנה אותו משיח בן דוד ,ואז יהיה בנוי לתלפיות שאין לו דבר משל עצמו -תתמלא הכוס בשפע עצום, שלעתיד לבוא.
לעולם. במאתים עשרים ואחד לוג. אולם רבא בא וחידש את סודו של דוד מלכא משיחא,
המשכת תורת השבת לימי המעשה ארך אפיים -מידת הנצחיות
אשר לאחר שלושת סעודות השבת נתחדשה סעודה
רביעית כנגד רגל רביעית שבמרכבה ,על כן היה מוזג
והנה נוכל למצוא ביאור נפלא לענין הכליה שהיה רבי והנה ,מנין זה רומז למידת ’ארך אפים‘ ,כי ’ארך‘ עולה שלושה חלקי מים כנגד חלק רביעי של יין .ועל זה
אבהו אוכל בכל סעודת מלוה מלכה .כי שבת זהו הזמן גם הוא כחשבון מאתים עשרים ואחד .והיא מידת עתיד דוד המלך לומר 'אני אברך ,ולי נאה לברך' ,ולברך
של התורה שבעל פה ,ובא רבי אבהו להמשיך בחינה ’אריך אנפין‘ שתנהג ליום שכולו ארוך ,מידה המורה על כוס הישועות .ואכן ,בסעודת מלוה מלכה נוכל
זו גם למוצאי שבת -זמנו של דוד המלך עליו השלום, על הנצחיות. לטעום קצת מן הישועות שבאותה הכוס המופלאה.
כי מידתו וביטולו הם המידה הראויה וההכנה הנצרכת
ללימוד התורה בכלל ותורה שבעל פה בפרט.
ָמוּשוּ
”כ ִי הֶהָר ִים י ׁ
ָמוּש וּ בְר ִית ׁשְלוֹמִי
על זה נאמר בפסוק )ישעיה נד י( ּ
וְה ַּגְב ָעוֹת ּתְמוּ טֶנ ָה וְחַס ְּד ִי מֵא ִּתֵך ְ לֹא י ׁ גביעים וכוסות
יהי רצון שנזכה ללמוד וללמד להמשיך את קדושת לֹא תָמוּ ט אָמַר מְר ַ ֲחמֵך ְ ה‘“ .כי לעתיד לבוא כבר לא ועתה נבוא לבאר את פשר ריבוי הכמות בכוסו הגדולה
השבת ,ולזכות לראות בבניין בית המקדש השלישי, תהיה חשיבות להרים ולגבעות -הוא כח המשפיע, של דוד המלך.
אשר הוא השליש הנצחי ,אשר נזכה לזה בביאת מלך אלא העיקר יהא כוס הישועות -כח המקבל ,כוסי רויה. שני ביאורים נביא בדבר; הראשון הוא מדברי הרה"ק
המשיח -רגל רביעי למרכבה ,סוד דוד מלכא משיחא. על אותם הימים נאמר )ישעיה ב ב( ”וְה ָי ָה ּבְאַ ֲחר ִית הַ ּיָמִים בעל הצמח צדק זיע"א ,ולאחר מכן נביא חשבון מופלא
לשמיעת השיעורים -קול הלשון | 03-6171077 :לקבלת הגיליון בדוא"לnewsletter.mechubarim@gmail.com :
ד
מרגליות יקרות ואבני חושן,
פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים
דברי הגות ורעיון
מאוצרות תורת החסידות
משובצות זהב ומסודרות
משיעוריו ושיחותיו של
רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט“א
פרשת לך לך
תהילים על התורה
אבני חן ונטפי שיח שלהבות קודש והגיונות חכמה
בפרקי נעים זמירות ישראל מפרשת השבוע
במקום נשגב שכזה??
הלכו המלאכים ותמהו לפני הקדוש
רבותכון מה חשיבא בעל ה’בית ישראל’ ,עמד אחיו הרב הקדוש
רבי פינחס מנחם זי”ע בעל ה’פני מנחם’ על
הרחק משכן רע
מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך
ברוך הוא“ :רבונו של עולם מה לילוד (תהלים ח ה).
המציאות המורכבת של דורנו .הוא הזכיר ומבית אביך אל הארץ אשר אראך (בראשית
אשה בינינו?” מה לבן אדם במחוזותינו? את לימוד הזכות המפורסם של הרב הקדוש
אוצר יקר אין מפקידים אלא בידיים יב א).
השיב להם הבורא“ :לקבל תורה בא”. רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי”ע ,שטען
הבטוחות והנאמנות ביותר .והנה ,את כי אילו היה היצר הרע חבוי עמוק בארון הקשה רבנו הרמב”ן :בדרך כלל ,כאשר
אכן אין זה מחזה רגיל אך כעת הגיע אוצר התורה ,שהיה גנוז עמו במרום, הקדוש ברוך הוא מבטיח שכר או דורש
זמנם של בני ישראל לקבל את התורה הספרים ,וספר ‘ראשית חכמה’ – המפרט את
בחר הבורא למסור לא למלאכים שכר גן העדן וענשי הגיהנום – היה מפורסם מעשה ,הוא מציין קודם לכן את צדקותו של
ומשה רבם בא לקבלה מידי. הקדושים ,אלא דווקא לאדם קרוץ חומר. האדם שהביאה לשכר זה .כך מצינו אצל דוד
בראש כל חוצות ,איש מבני ישראל לא היה
בשמוע המלאכים כן ,אחזתם בהלה על כך תמהו מלאכי השרת בלשונו של ושלמה ,שהברכה עבורם הותנתה במפורש
בא לידי חטא.
כיון שרצו את התורה לעצמם ועל כן דוד המלך עליו השלום :׳מה אנוש כי בהליכה בדרכי ה’ ,וכך גם בפרשיות התורה
ניסו לטעון לפני הבורא שהיות והתורה תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו׳. אולם ,המציאות היא הפוכה :היצר הרע הוא
זה שבוער ברחובות וברשות הרבים ,גלוי שבהן השכר תלוי בעשייה ,כמו בפרשת ‘אם
רוחנית היא ונשגבה כל כך אינה ראויה והדבר מפליא ביותר .הרי האדם מורכב בחקתי תלכו’ .כיצד ייתכן שהקדוש ברוך
שתינתן לידיהם של אנשים העשויים ומפתה ,בעוד שספר ה’ראשית חכמה’ נותר
מנפש וגוף ,מגשמיות ורוחניות ,מיצר טמון בארון הספרים ,רחוק מן העין... הוא מבטיח לאברהם טובה שאין כדוגמתה,
מבשר ודם אלא רק למלאכי השרת. טוב ומיצר הרע ,ועל אף שמנסה האדם רק עבור עצם היציאה מהארץ בלבד?
ואת טענתם השמיעו המלאכים בלשון בכל כחו להטות נפשו לדרך הטוב הוסיף ה’פני מנחם’ וקרא בכאב לב:
הדברים נאמרו בזמנים ההם ,אך מאז ועד מיישב הרב הקדוש רבי שמואל מסוכטשוב
הכתוב ‘מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי ולקיים את מצות הבורא מכל מקום זי”ע בספרו ’שם משמואל’ (שמות תרע”ח):
תפקדנו’ ובהמשך המזמור ‘ה’ אדנינו מה לפעמים עלול היצר הרע להתגבר עתה העולם רק הלך והדרדר .כמה חשכה
וטומאה ממלאות כיום את חוצות קריה! הרי הברכות המופלגות הללו לא ניתנו לאברהם
אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך כנגדו ולמנעו מלעבוד את הבורא כפי בשל זכויות מעשיו הטובים ,אלא בזכות עצם
על השמים’ ,כך ניסו לטעון :הרי האדם שאיוותה נפשו ,ובאם חלילה נכנע האדם הגמרא במסכת יומא (סט ):מספרת שכאשר
ביקשו אנשי כנסת הגדולה לבטל את יצר היותו סר מרע ובורח מן הטומאה.
הוא בן אנוש ואינו ראוי להיזכר כלל לעצת יצרו ונכשל בחטא פוגמים מעשיו יסוד הדברים הוא שקשה יותר לזכות לשכר
בקשר לנתינת התורה אלא רק המלאכים העבודה זרה ,יצא מבית קדש הקדשים דמות
בעולמות העליונים והשכינה הקדושה שלם דרך ה’עשה טוב’ מאשר דרך ה’סור
השוכנים בשמים. גור אריה של אש.
מצטערת על כך מאד. מרע’; זאת משום שמעשה טוב דורש כוונה
בכל אותו זמן עמד משה רבנו מן הצד ומה נאמר אנו? אם אותם ענקי עולם היו
כעת נתאר לעצמנו מה היה קורה אילו טהורה ומושלמת ,ואם מתערבת בו אפילו
ומילא פיו מים .הוא הרגיש שאינו יכול צריכים כחות כבירים כדי לעמוד מול גור
היתה התורה ניתנת במתנה למלאכי מעט פנייה אישית ,ערכו פוחת .לעומת
לפתוח פיו ולהתערב בשיחתם של האש הזה ,הרי שבדורנו ,כשהוא בוער ממש
השרת ,הרי למלאכים אין יצר הרע וכל זאת ,ב’סור מרע’ קל יותר להגיע לכך שלא
בחוצות העיר בדמות פיתויים נוראיים,
מלאכי השרת עם הבורא. בריאתם היא על מנת לקיים שליחותו יתערבו כוונות זרות במעשה ,והאדם זוכה
המאבק קשה שבעתיים.
רק כאשר ביקש ממנו הבורא שיענה של מקום ואין מי שיתנגד או יפריע לשכר כנגד אותה בריחה מהרע.
להם במילוי תפקידם .בוודאי אילו היו אך אנו ראינו בחוש כמה עמל ונתייגע הרבי
להם בעצמו תשובה לטענתם פתח על פי זה ,אברהם אבינו – על אף שמעשיו
אלו מצווים לקיים את מצות התורה היו זי”ע לשנות את פני הרחוב היהודי .הוא לא
ואמר: היו בתכלית הנקיות – לא יכול היה לזכות
מקיימים אותן בשלמות הרצויה והיו נח ולא שקט עד שהצליח במשימתו :להוציא
“רבונו של עולם ,מה כתוב בתורה את ספר ה’ראשית חכמה’ מהארון ולהציבו בשבע הברכות וההבטחות העצומות הללו
שאתה נותן לי?” מעשיהם עולים לנחת רוח לפני הבורא
כמרכז החיים בראש כל חוצות ,ובו בזמן רק מכח עבודת ה’ שלו ,שכן מצד הדין אין
השיב לו הבורא‘ :אנכי ה’ אלקיך אשר באופן המעולה ביותר.
להטמין את היצר הרע עמוק בתוך הארון. אדם שיכול לעמוד לפני תוכחתו של הקדוש
הוצאתיך מארץ מצרים’ (שמות כ ב). למרות כל האמור ,לקח הבורא את ברוך הוא ,וכבר אמרו חז”ל במסכת ערכין
תורתו שהיתה גנוזה עמו במרומים נמצאנו למדים שגם הבריחה מן הטומאה
כאן פנה משה אל המלאכים ותמה ומן העבירה טומנת בחובה מאבק איתנים, (יז ).שאם היה הקדוש ברוך הוא בא בדין עם
בפניהם“ :האם ירדתם אי פעם למצרים ובמקום לתנה למלאכים נתנה לבני אדם אברהם ויצחק ויעקב לא היו יכולים לעמוד
העלולים להיכשל בה! אתמהה! ואם כן ,בדין נטל אברהם את שכרו על כך.
שם שעבד אתכם פרעה בחומר ובלבנים? בפני תוכחתו.
לא ולא! כיצד אם כן שייכים אתם למה לביאור הענין היטב נתבונן בדברי כיצד הופכים ל‘אב-רם‘? לכן ,עצת ה’ היתה שאברהם יזכה בברכות
שנאמר בתורה? חכמינו ז”ל במסכת שבת (פח ):המספרים ביאור נוסף לעומק הקושי בניסיון מובא
דווקא דרך הבריחה מן הרע ,וזהו עומק הציווי
לנו את שהתרחש בעולם העליון בשעה בדברי הגאון הקדוש רבי יעקב אביחצירא
מה עוד כתוב בתורה?” שאל משה את ‘לך לך’ :הצורך להתפרד ולברוח מהשפעתם
שבא משה רבנו לקבל את התורה מידי זי”ע המפורסם בכינויו ’אביר יעקב’ ,בספרו
הבורא. הרעה של אנשי ארצו המושחתים ,ומטומאת
הבורא .נגלה מה היו טענותיהם של ’פתוחי חותם’ (פרשת לך לך).
‘לא יהיה לך אלהים אחרים’ (שם) – מכאן העבודה הזרה שהיתה בבית אביו תרח.
המלאכים ומה השיב להם משה רבנו כחו של היצר הרע נובע מכך שהנאתו קרובה
נלמד שאסור לעבוד עבודה זרה אלא רק באופן כזה ,כל הליכתו נועדה לבריחה מן
בהסכמתו של הבורא .נעמיק בדו-שיח ומיידית .כל עצותיו ופיתוייו ממוקדים
את הבורא. המרתק שהתרחש ביניהם ובכך נבין הטומאה ,ועצם המעשה של עזיבת הרע
בתאוות העולם הזה ,המוגשות לאדם מיד וההתנתקות מהטומאה הוא שסלל את הדרך
“הרי רק את מי שגר בין הגויים העובדים מדוע כל חשיבותה של התורה היא רק ולאלתר ללא כל שהות או מניעה .מכיון
עבודה זרה יש להזהירו על כך” – טען כאשר נתונה היא בידיהם של בני אדם לזכייה בברכות האלקיות.
שהעולם החומרי מוכן לפני האדם והגוף
משה“ ,ומה לכם ולציווי זה? ועל אף שיכולותיהם מוגבלות. מוצא סיפוק מיידי בדברי היצר ,אין דבר ראשית חכמה יראת ה‘
מה עוד כתוב בתורה” – שאל. וכך מספרת הגמרא: שיעכב את האדם מלהימשך אחריו. אך לאור זאת קשה :מדוע נחשב הדבר
‘זכור את יום השבת לקדשו’ (שם פסוק ז). בשעה שעלה משה למרום לקבל את לעומת זאת ,היצר הטוב מציב בפני האדם לניסיון כה גדול? הרי אין מדובר בקיום
“הרי רק מי שכל ימות השבוע עובד התורה הופתעו מלאכי השרת למול קושי גדול בהרבה ,שכן הוא קורא לאדם מצוה בתכלית הנקיות ,אלא רק במעשה
למלאכתו שייך שישבות ביום השבת ,וכי המחזה הבלתי מציאותי המתרחש למול לעמול בתורה ובמצוות עבור שכר רוחני בריחה מן הרע!
המלאכים עובדים ששה ימים כדי שיהיה עיניהם .הרי השמים הם משכן המלאכים המיועד לנשמה ולא לגוף ,ומתקבל רק במעמד ההספד שנערך במלאת שלושים
שייך לומר להם לשבות ביום השביעי?” ומה מקומו של בן אנוש קרוץ מחומר בעולם הבא .מרחק זה בין התמורה הגשמית לפטירת הרב הקדוש רבי ישראל מגור זי”ע
המשך בעמוד ג’ המשך בעמוד ב’
המשך מעמוד א’ על התורה
חרדה עצומה על ההורים שראו לנגד את יקיריו מארץ הגזרה ולהביאם לחוף בעוד פחד ואימה משתקים את ישותו. והמוחשית לבין התמורה הרוחנית
עיניהם את בנם היקר נלקח אל הבלתי מבטחים. מזועזע עד עמקי נשמתו מהמראות שנגלו והמרוחקת ,הוא הסיבה המרכזית לכך
נודע. רבי ישראל חיים נדהם מביקורו של לעיניו ,החלו דמעות חמות לזלוג מעיניו שבני אדם נוטים לשמוע לעצת היצר הרע.
עבור שמאי ,התייצבות בשורות הצבא הקונסול ,שנחת עליו כרעם ביום בהיר; ולשטוף את פניו ,נוכח האסון המתרגש לאור זאת ,מפרש ה’אביר יעקב’ את
הפולני כלל לא עמדה על הפרק; המפלט הוא חש שאינו מסוגל להשיב על הצעה כה ובא. הפסוק (יב א) ‘לך לך מארצך’ כהדרכה לכל
היחיד שנותר היה עזיבה חפוזה ומיידית גורלית כלאחר יד .הוא ביקש מהקונסול משמעות החיזיון התבהרה במוחו בחדות אדם השואף להיות ‘אב-רם’ – כלומר ,אדם
של אדמת פולין .למנוסה הנואשת הזו היה שהות של יממה אחת כדי לשקול את אכזרית :השנאה היוקדת שחשו הפולנים המרומם במעלות התורה ובמעשים טובים.
מחיר כבד מנשא: הדברים בכובד ראש ,והבטיח כי למחרת, כלפי שכניהם היהודים ,אותה שנאת עשו כשאדם מוצא בקרבו את ההתעוררות
בתוך ימים ספורים היה על המשפחה באותה השעה בדיוק ,יתייצב במשרדו כדי ליעקב עתיקת יומין עומדת לעלות מדרגה ללכת בדרך הישרה ,הקדוש ברוך הוא
להפקיר מאחור חיים שלמים – את למסור את החלטתו הסופית. ולפרוץ את כל הגבולות .הוא הבין כי מחזיק בידו ומסייע לו בדרכו.
הבית המרווח ,את רכושם ואת כל עמל שורש התלבטותו של רבי ישראל חיים ההתנכלויות המקומיות והפגיעות ברכוש הציווי ‘מארצך’ מהווה סגולה בדוקה
ימיהם ,מבלי שיוכלו לממש כמעט דבר. נבע מהכרתו הכואבת את המציאות שהיו עד כה אינן אלא הקדמה למשהו רחב להתמודדות עם פיתויי היצר הרע הבוער
הם עמדו בפני הברירה האכזרית :להציל הרוחנית באמריקה של אותם ימים .הוא ונורא הרבה יותר .לא יהיה מדובר עוד ברחובות .כדי שהאדם לא יישבה בקסמיו
את רכושם ולאבד את בנם ,או להציל את ראה בה מדבר שממה רוחני ,מקום שבו בחילופי מהלומות גרדא או במכות יבשות, של היצר ,המציע הנאה קרובה ומיידית,
נפשם ולצאת לדרך כפליטים ,ולו רק כדי חינוך הילדים על ברכי התורה והחסידות אלא בגל של פוגרומים קשים ומרחצאות עליו להכיר בכך שמדובר במצגי שוא
להימלט מן האסון שריחף מעל ראשם. הצרופה עומד בסכנה מוחשית ומוחלטת. דמים העתידים לשטוף את הארץ. בלבד .הסוד להצלחה במאבק זה הוא
גם היציאה מפולין התבררה כמבצע למרות שהיה מודע היטב לכך שהקרקע עבור שמאי ,לא היה מקום לספק בדבר הזכירה התמידית כי הטובה וההנאה
מורכב .למרות שהחוק העניק פטור תחת רגלי יהודי פולין אינה יציבה ,הוא הצעד הבא שעליו לנקוט; עליו לקום האמיתית אינן מצויות בחומריות החולפת
למהגרים לחוץ לארץ ,צו הגיוס שכבר התקשה להשיב בחיוב לקונסול; בלבו ולברוח מארץ הגזרה ללא כל שהות .מן של העולם הזה ,אלא מיועדות לנשמה
הוצא נגד שמאי סיבך את המצב והפך ניקרה השאלה המייסרת – האם ראוי השמים מרמזים לו בבירור כי תם עידן בעולם הבא .דבר זה הוא שמאפשר לאדם
כל רגע לקריטי .אמו של שמאי מיהרה להציל את הגוף במחיר אבדן הנפש, יהדות פולין! להתנתק מהמשיכה אל הארציות ולצעוד
לפגישה גורלית עם מפקד הגיוס המקומי, ולהימלט מהפח הפולני הישר אל הפחת היו אלו השנים שלאחר מלחמת העולם אל רוממות רוחנית.
ולאחר תשלום שלמונים נכבדים ,נאות הרוחני שמעבר לים? הראשונה ,זמן שבו איש לא יכול היה
המפקד לשחררו בתנאי אחד ובלתי לאחר לבטים מייסרים שקרעו את נפשו, להעלות בדעתו את גודל האסון שעתיד ובהר ציון תהיה פליטה
מתפשר :עליו לעזוב את גבולות פולין התגבשה בלב רבי ישראל חיים החלטה להפוך את אדמת אירופה לגיא הריגה פעמים רבות היציאה מן המוכר והידוע
באופן מיידי. נחושה“ :לא ניסע לאמריקה ולא נסכן מדמם שבו יאבדו מיליונים מבני ישראל. קשה ביותר ,אך כאן נבחן המאמין ,האם
את נשמתנו!” היתה זו גבורה רוחנית המחשבה שדווקא ארץ ישראל תהיה הוא שומע בקול ה’ ועבדיו או לא.
רבי ישראל חיים ניצב בפני צומת דרכים
גורלי :האם עליו לשלוח את שמאי בגפו עילאית; משפחת גינזבורג בחרה במודע מקום המקלט היחיד ,וכי ‘ובהר ציון תהיה ליל הושענא רבה של אותה שנה ,לא היה
אל הלא-נודע ,או שמא עליהם לעקור להשליך מאחורי גבה אזרחות מובטחת, פליטה והיה קדש’ (עובדיה א יז) ,נראתה אז שונה אצל הבחור שמאי גינזבורג משאר
כולם יחד? ואולי לנסות ולהשקיע עוד כרטיסי הפלגה משולמים ועתיד של רווחה רחוקה מכל דמיון. לילות השנה.
ממון בשוחד ושלמונים כדי להסיר את כלכלית ,ובלבד שלא להעמיד בסיכון את פולין של אותה תקופה היתה מרכז בשונה מרוב בני האדם שמייחדים את
רוע הגזרה גם מעל בנו וכך יישארו כולם עתידם הרוחני של הדורות הבאים. חי ופועם של יהדות וחסידות; חצרות ליל הושענא רבה לתפילה ועבודת ה’,
בפולין?! שמאי היה שותף מלא להכרה שאמריקה האדמו”רים היו שוקקות ,והיכלי בתי הפך הבחור שמאי באופן קבוע את שעות
הלבטים המייסרים כרסמו ברבי ישראל אינה המקום הנכון עבור משפחתו ,אך הוא המדרש המו מבחורים ואברכים שביקשו החשכה לזמן של עמל רוחני ,ושקידתו
חיים ללא הרף ,עד שהחליט לדרוש את ניצב חסר אונים מול השאלה המעשית: להתעלות בדרכי התורה והחסידות. התפרסה על פני לילות השנה כולה .שמו
ה’ ולהעלות את השאלה בפני הרב הקדוש איזה טיעון יוכל להציג כדי לשכנעם באותה עת ,המושג מסירות נפש נקשר יצא אפוא בעיר מגוריו ,לוקוב ,כמתמיד
רבי אברהם מרדכי מגור זי”ע בעל ’אמרי לעלות עמו דווקא לארץ ישראל? בעודם דווקא לעלייה לארץ ישראל .מי שבחר ושקדן שבקיאותו רבה בכל מקצועות
אמת’ .היתה זו שעת רצון מיוחדת בחצר, יושבים בשלווה בעירם לוקוב ,בבית רחב לעלות נאלץ להתמודד עם קשיי קיום התורה.
לאחר שהכניס בבריתו של אברהם אבינו ידיים וכשהפרנסה מבוססת ,המחשבה נוראים; עוני מחפיר ,רעב ומחלות ,לצד אך עם הגיע שעת חצות של ליל הושענא
את בן זקוניו ,הרב הקדוש רבי פינחס לנטוש את כל הטוב והמוכר לטובת הלא מאבקים רוחניים מורכבים מול פורקי עול רבה ,פקדה את שמאי הצעיר תחושה
מנחם אלתר מגור זי”ע בעל ה’פני מנחם’. נודע בארץ ישראל נראתה כמעט בלתי שביקשו להסית ולהדיח את הבאים. מטלטלת שמעולם לא חווה כמותה .היתה
רבי ישראל חיים גמר בלבו לפרוס בפני נתפסת! מאותו רגע שבו נגלה לעיניו החיזיון זו מעין בערה פנימית לוהטת שבערה בכל
הרבי את כל צדדי הספק ,תוך כדי הדגשה שמאי הבין ששיח רגיל לא יספיק כדי המצמרר ,הבין שמאי כי ההשגחה גופו והרעידה את ישותו; נשימתו כמעט
שבלבו נוטה הוא להישאר בפולין. לעורר את משפחתו .הוא הרגיש שעליו העליונה הטילה עליו את האחריות לקום שנעתקה ,ותחושת מחנק צורבת מילאה
זמן השהייה בחדרו של ה’אמרי אמת’ לשבור את הכלים ולנקוט בצעד קיצוני ולעשות מעשה – לעזוב את ארץ מולדתו. את גרונו ,כאילו גופו צר מלהכיל את
היה ידוע כקצר ביותר; הרבי נהג לחרוץ שיזעזע את עולמם .או אז הגה תכנית אולם ,לצד ההחלטה הנחושה ,ניקרו המתחולל בתוכו .לא היה זה רעש חיצוני
גורלות בשניות ,וכהרף עין מצא עצמו נועזת :הוא הודיע על כוונתו להתגייס בלבו ספקות מייסרים :לאן עליו להפנות או מאורע גלוי שהצית את הסערה ,אלא
השואל מחוץ לחדר .רבי ישראל חיים הבין לצבא הפולני ,צעד שנתפס באותם ימים את פעמיו? והשאלה הקשה מכל – האם התפרצות פנימית של גלי חרדה שעלו
כי בשיחה קצרה לא יספיק לשטוח את כגזר דין של שמד רוחני וסכנה גשמית. מותר לו להשאיר את הוריו ,אחיו וכל בני וירדו בקרבו.
לבטיו ,ולכן החליט לכתוב ‘קוויטל’ ארוך האמת היתה שמעולם הוא לא תכנן לשרת משפחתו מאחור ,על אדמת פולין?! דממת הלילה ,שבדרך כלל העניקה לו
המפרט את כל צדדי הספק .הוא קיווה בשורות הצבא .בפקחותו הבין שמאי שצו באותה תקופה ,הגיע לבית אביו של רוגע ושלווה ,הפכה פתאום למעין סערה
שכאשר יקרא הרבי את הדברים ,הוא זימון לצבא הפולני יהיה המפץ שיזעזע שמאי ,רבי ישראל חיים גינזבורג ,אורח בלתי נראית שהלכה והתעצמה בקרבו.
יסכים כי הדבר הטוב ביותר הוא להישאר את עולמם של הוריו ויניע אותם לפעולה. רם מעלה שלא היה מוכר לבני המשפחה. הוא הרגיש שקירות בית המדרש סוגרים
בפולין. הוא הכיר היטב את מסירותם העמוקה האיש ,שהיה לבוש בהידור רב ונשא בידו עליו ,וחיפש נואשות מעט אוויר לנשימה.
ברגע שנפתחה הדלת והאדם שלפניו אליו ואת הערכתם המופלגת לתורתו ,וידע תיק שרד מכובד ,הציג עצמו כקונסול במחשבה שמשב רוח צונן יוכל להרגיע
יצא כשפניו קורנות מאושר על התרת שכדי למנוע את הגזרה הנוראה – שבנם האמריקאי בפולין. את נפשו הסוערת ולהשיב את דעתו ,קם
ספקותיו ,נכנס רבי ישראל חיים אל הקדש היקר יחליף את דפי הגמרא במדי צבא הוא הגיע כדי לבשר בשורה בלתי נתפסת: שמאי ממקומו ,סגר את הגמרא ויצא אל
פנימה .בלב פועם ובחרדת קדש עילאית, הנכרים – הם יהיו מוכנים להפקיר את כל איש עסקים נדיב בשם יעקב סורדוט פנה האוויר הפתוח של הלילה.
הוא קרב אל השולחן והושיט לרבי את רכושם ולברוח מן הארץ ללא שהות. לממשל בבקשה מיוחדת לאשר למשפחת ברגע שפסע שמאי אל מחוץ לכתלי בית
ה’קוויטל’ הגדול שעל כתיבתו עמל שעה בבקרו של יום בהיר ,התייצב שמאי גינזבורג כולה להגר לארצות הברית. המדרש ,הבין מיד כי המועקה שחש היתה
ארוכה. בלשכת הגיוס הפולנית וביקש להתגייס. הקונסול הוסיף כי האישור כבר ניתן, אות משמים .לנגד עיניו המשתאות נגלה
להפתעתו העצומה ,ה’אמרי אמת’ כלל לא הפקיד ,שראה בשנות עבודתו אינספור ואותו נדיב אף הגדיל לעשות ושלח סכום חיזיון מצמרר ונורא הוד :השמים נראו
העיף מבט ב’קוויטל’ .הוא הניח אותו על ניסיונות השתמטות ,בהה בבחור החסידי כסף נכבד לכיסוי כרטיסי הנסיעה וכל כשטופים בגלים אימתניים של דם ,אש
השולחן ,הושיט את ידו הקדושה ואמר בתימהון מוחלט; מעולם לא פגש צעיר הוצאות המעבר. ותמרות עשן .המראה היה כה מבעית ,עד
במאור פנים“ :סע לחיים ולשלום!” יהודי המבקש להתנדב מרצונו! בסיפוק עבור המשפחה ,ההצעה הזו נראתה שהשמים האדומים והאופק השחור נדמו
בתוך שניות ספורות מצא עצמו רבי גלוי ,מיהר הפקיד לנצל את המציאה כפתח מילוט פלאי אל ‘מדינת הזהב’ ,כפי בעיניו כרצפת בית מטבחיים ענק – תמונה
ישראל חיים מחוץ לחדר ,כשהוא מבין ושיבץ את שמאי ליחידה מובחרת ביותר. שכונתה אמריקה באותם ימים ,פתרון נוראה של חורבן ואימה שנחרתה עמוק
שמילותיו הקצרות של הרבי חתמו את קשה לתאר את עצמת הזעזוע שהכה מושלם שסיפק בבת אחת ביטחון פיזי בנפשו וטלטלה את כל עולמו.
הגולל על החיים בגולה .ההכרעה נפלה: בבני משפחת גינזבורג כאשר הגיש להם ורווחה כלכלית מעבר לים. שמאי הצעיר עמד במקומו ,אחוז חלחלה,
הם עולים לארץ ישראל! שליח הדואר את המעטפה ובה צו הגיוס. התברר כי מי שעמד מאחורי היוזמה כשההבנה המבעיתה מכה בו כהלומת
שמאי הצעיר ,שחייו ורוחניותו ניצלו הבשורה הקשה היתה מיידית :על שמאי המפתיעה היה סב המשפחה ,שהתגורר פטיש כבד :החיזיון שלפניו אינו אלא
בזכות אותה הכרעה פלאית של ה’אמרי להתייצב לשירות בתוך שבוע ימים בלבד. באמריקה .השמועות המדאיגות על דמם של בני ישראל ,וזעקת דמי אחיו היא
אמת’ ,עלה לארץ ישראל וצמח להיות פרק הזמן הקצר להחריד הפך את האיום מצבם של היהודים בפולין הגיעו לאזניו, המהדהדת בתוך לבו ונפשו .הוא לא היה
דמות מופלאה – גאון בתורה וחסיד עובד המופשט לסכנה מוחשית וקרובה ,והטיל והוא החליט לפעול בדחיפות כדי להוציא מסוגל להתיק את מבטו מהמראה הנורא,
המשך מעמוד א’ תהילים
ומרומם ביותר. “מה עוד כתוב בתורה?” גדולה יותר ממצותו של המתענה ה’ .הקשר המיוחד עם רבו נמשך גם
לכן התחננו המלאכים שתישאר התורה ‘לא תשא את שם ה’ אלקיך לשוא’ (שם פסוק ו) לשם שמים (דרשות כתב סופר ,שמיני בארץ ,וכאשר עלה ה’אמרי אמת’
במחיצתם וביקשו מאת הבורא ‘תנה הודך על – על האדם חל איסור להישבע לשקר ולהזכיר עצרת). לירושלים ,זכה שמאי לשמשו בקדש
השמים’. על כך את שמו יתברך. על סיפור נפלא זה הוסיף הרב בנאמנות.
כצאת השמש בגבורתו “האם המלאכים סוחרים הם במשא ומתן שיש הקדוש רבי יצחק מבוהוש זי”ע ואמר ’לך‘ קודם ל‘לך‘
ביאור זה נפלא עד מאד אלא שלפיו יש להבין חשש שיבואו להישבע כדי לאמת טענתם?” – כי ברוח זו ניתן לפרש את הפסוק: כאשר אדם מבטל את רצונו האישי
מה היתה תשובתו של משה כשטען למלאכים הוסיף לטעון בפניהם משה. ‘לך לך מארצך’ .אמנם רש”י מבאר לרצון ה’ ,הוא זוכה לברכה והצלחה.
‘קנאה יש ביניכם ,יצר הרע יש ביניכם?’ הרי לא “מה עוד כתוב בתורה?” שההליכה היא ‘להנאתך ולטובתך’,
אך סדר המילים בפסוק חושף את מסופר כי פעם אחת נכנס הרב
התכוונו כלל לקבל את מצות התורה כפי שהן ‘כבד את אביך ואת אמך’ (שם פסוק יא). הקדוש רבי ישראל מרוז’ין זי”ע
רק לזכות לתענוג הגדול הטמון בפנימיותה של סדר הקדימה הנכון .המילה ‘לך’
“וכי למלאכים יש אבא ואמא ששייך לצוותם לבית מדרשו ומצא שם קבוצת
התורה וכדי שתהיה להם אחיזה בדבר זה אינם מופיעה תחילה כדי להורות שקיום
לכבדם?” חסידים יושבים בשבת אחים ,כשהם
צריכים שייכות לעולם המעשה כלל? המצוה ורצון ה’ חייבים להקדים את
“מה עוד כתוב בתורה?” הכל ,ורק לאחר מכן מגיע ה’-לך’ טועמים מיני מתיקה ,שותים יין
על כך הוסיף ה’בני יששכר’ דברים נפלאים ‘לא תרצח לא תנאף לא תגנב’ (שם פסוק יב). שרף ומשוחחים ביניהם בנינוחות על
המציין את ההנאה והטובה האישית.
שעבוד לתורה
וביאורו הוא אבן יסוד להבנת ייעודנו אשר הרי שורשן של פעולות אלה הנן בקנאה דא ועל הא .למראה המחזה ,הזעיף
עבור כך נשלחנו בעולם הזה ומדוע בחר בנו התמידית השוררת בין בני אדם וביצר הרע הרבי את פניו הקדושות; ניכר היה
הבורא לעבודתו מכל ברואי עולם: ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט לכל כי הנהגה זו אינה עולה לרצון
המסית את האדם לנקום בחברו או לגנוב ממנו,
אכן התורה הקדושה היא אור רוחני אין סוף, בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו לפניו ,וכי בעיניו היה זה ניצול לא
“וכי קנאה שוררת בין המלאכים?” תמה משה,
אך דווקא משום שאור התורה גדול ביותר אי “האם גם להם יש יצר הרע המסיתם לחטוא?” ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ראוי של הזמן היקר.
אפשר להשיגו רק באמצעות מצות מעשיות על כך לא שמענו. ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען אחד הנוכחים ,שאזר עז בנפשו,
בלבד ,ואת זה רק אנו מסוגלים לעשות!! (בראשית יב ה). פנה אל הרבי וביקש להבין את
תשובתו של משה היתה ניצחת ביותר ולשמע
הביא לכך ה’בני יששכר’ משל ברור וקולע :לא דבריו נסתתמו טענות המלאכים באחת ועל ידועים דברי אונקלוס על המילים פשר הקפדתו“ :הרי מסורת היא
פעם יוצאים אנו תחת אוויר השמים והשמש כרחם הסכימו לרצונו של הבורא ליתן את ‘ואת הנפש אשר עשו בחרן’ – וית בידינו מהרב הקדוש רבי פינחס
שולחת את קרניה למול עינינו בעז ,באופן טבעי התורה לבני האדם ,שאכן התורה ראויה נפשתא די שעבידו לאורייתא ,דהיינו מקוריץ זי”ע ,כי חסידים המתוועדים
נמצמץ בעפעפינו למול האור האדיר הבוקע מן רק להם ואילו המלאכים אינם שייכים לה שהנפשות שעשו אברהם ושרה בצוותא ושותים ‘לחיים’ נחשבים
המאור הגדול וכל ניסיון שלנו להביט למספר ולמצותיה כלל וכלל. בחרן ,הן הגרים אשר קירבו לעבודת כמי שעוסקים בתורה ממש .אם כך,
שניות אל גלגל החמה הוא קשה עד כמעט ה’ ולחיי תורה ומצוות. מדוע נראה רבנו כמי שאינו שבע
זוהי השתלשלות הדו-שיח הנדיר שהתרחש
בלתי אפשרי לראייתנו המוגבלת. בשמים בשעה שבא משה לקבל את התורה, אמנם בדברי התרגום אונקלוס רצון ממעשינו ,והרי אין כאן עוון של
כיצד יכולים אנו כן להביט אל השמש? משקפי והתמיהות במעשה זה רבות: ישנו רובד נוסף‘ :הנפש אשר עשו’, ביטול תורה?”
שמש המיועדים לכך הם האפשרות המוכרת, משמעותם תביעה לעבודה עצמית השיב להם הרב הקדוש מרוז’ין“ :אל
וכי לא ידעו המלאכים שהתורה מורכבת ממצות
העדשה המושחרת תפריד בין עינינו לבין קרני של האדם ,בה הוא עובד על נפשו תעלו על דעתכם שחולק אני על
רבות השייכות רק למי שחי בתוככי העולם הזה
השמש ורק כך נוכל להביט בקלות אל קרניה ומלטש אותה ,עד אשר היא עולה דברי הרב הקדוש מקוריץ; דבריו
שהוא עולם המעשה אשר לדרים בו יש אבא
המסנוורות. ומתעלה ,ונמצא שהוא בגדר ‘עושה’ הקדושים הם אמת ויציב .אך עליכם
ואמא ,יש יצר הרע ויש תחרות וקנאה בין איש
עד לפני מספר שנים עוד יכולנו לראות גם את נפשו. לדעת כי לא כל העתים שוות ולא כל
לרעהו? מדוע הוצרכו למשה רבנו שיודיעם על
מי שמשתמש ב’פילם’ ,ששימש בעבר כסרט כך ,וכי לא הבינו זאת מעצמם? דרך אחת לכך היא על ידי מסירות המקומות דומים .אמשול לכם משל:
צילום ,כתחלופה למשקפי שמש ,והסתכלו זאת ועוד ,הרי מצות רבות נתקנו כזכר ליציאת נפשו של האדם לתורה. מצינו תיבות מסוימות המופיעות
בעדו אל קרני האור. מצרים ,מצות סוכה ומצות קרבן פסח וכמוהן הגאון רבי אברהם נייערמן זצ”ל, בתורה ,שפעם אחת הן נאמרות
אל כזה אור גדול אי אפשר להביט אלא על ידי מצות רבות .גם איסור אכילת גיד הנשה הוא אב”ד הנריקוב ,מעיד בהקדמה בלשון קודש ופעם אחרת בלשון
מסך המבדיל בין העין לאור .ממש כך ,גם את זכר למה שאירע ליעקב אבינו בהיאבקו עם לספרו ’תועפת ראם’ ,כי שמע מפי חול .בשני המקרים מדובר באותה
האור האדיר הגנוז בתורה הקדושה אי אפשר שרו של עשו הרשע ,וכי לא הבינו שאין להם הרב הקדוש רבי אהרן מנחם מנדל המילה ממש ,באותן האותיות ,אך
להשיג אלא על ידי קיום המצות במעשה. ולא תהיה להם כל שייכות לענינים אלו? מראדזימין זי”ע שעל האדם לדעת משמעותה משתנה מן הקצה אל
הגבלת התורה לכלים מעשיים מסייעת בעדנו ואם נאמר שידעו גם ידעו והבינו זאת מעצמם, שהוא עבד משועבד לתורה הקדושה, הקצה בהתאם להקשר שבו היא
שנוכל לתפוס ולאחוז באותו אור רוחני בלתי מדוע אם כן רצו בכל זאת לקבל את התורה, ועל כן ,אם יש לו קושיא ,עליו לייגע נאמרת.
מוגבל. ומדוע נסתתמו טענותיהם כאשר שמעו דברים את עצמו ביגיעת גוף וביגיעת נפש ראו ,למשל ,את המילה ‘פסל’.
בכך נבין את תשובת משה רבנו למלאכים אלו יוצאים מפיו של משה? ליישבה. בתורה אנו מוצאים אותה בשני
שחפצו לזכות לפנימיותה של התורה :האם יש בספרו ’בני יששכר’ (מאמרי חודש סיון מאמר ב ואכן נאים הדברים למי שאמרם, הקשרים הפוכים בתכלית :במתן
לכם כלים מעשיים שעל ידם תוכלו לזכות לאור ימי הגבלה אות י) גילה לנו הרב הקדוש רבי צבי ובמקרה שהקשו לרבי קושיא לוחות הברית נאמר למשה (שמות לד
התורה? אלימלך מדינוב זי”ע ביאור נפלא ליישוב הדבר: כלשהי ,לא עלה על יצועו ולא נתן א) ‘ויאמר ה’ אל משה פסל לך שני
הרי בין המלאכים אין מציאות כלל של משא שנה לעיניו עד שהצליח ליישבה, לחת אבנים כראשנים’ ,ואילו באיסור
אכן ידעו המלאכים היטב שהמצות כפי
ומתן ,אין קנאה ואין תחרות ולא יצר הרע, שכתובות הן בתורה אינן שייכות אליהם כלל והוסיף שדבר זה הוא מכבודה של עבודה זרה נאמר (שם כ ד) ‘לא תעשה
וכל זאת משום שהמלאכים מהותם רוחנית וכלל ,ואם כן מה התכוונו כשטענו לפני הבורא תורה. לך פסל’ .אותן אותיות ממש ,אך
ומופשטים הם מכל דמיון של גוף גשמי שרוצים הם את התורה? פעם בא אחד מבעלי הבתים המרחק ביניהן הוא כמרחק שמים
ופעולות מעשיות ,ועל אף רוממותם לא יעלה שבעיר קוטנא עם חתנו הסמוך על מארץ.
בידם להשיג את פנימיות התורה ואם כן מה הם התכוונו לזכות על ידי כך לפנימיות התורה
ורוחניותה שזה דבר השייך גם אליהם! שולחנו אל הגאון רבי ישראל יהושע הסוד טמון במיקומה של המילה
להם ולקבלת התורה?! מקוטנא ,והתפאר בכך שחתנו בקי ‘לך’ .כאשר המעשה – ‘פסל’ קודם
וכפי שטבע זאת הרב הקדוש רבי מנחם מנדל ונבאר הדבר .התורה הקדושה אכן מתבטאת בכל המסכתות הנכללות בסדר נזיקין ל’לך’ ,הכוונה היא לאדם הפועל לשם
מקוצק זי”ע בפסוק (שמות כב ל) ‘ואנשי קדש על ידינו בקיום כל המצות המעשיות הכתובות שבש”ס עם כל המפרשים שעליהן.
בה ,מצות עשה ומצות לא תעשה ,אך שורשה שמים ומבטל את הנאתו האישית,
תהיון לי’ – ‘מענטשליך הייליג’; לקדש את פנה ה’גאון מקוטנא’ אל החתן הצעיר והרי זה קדש קדשים .אך כאשר
האנושיות. הרוחני של התורה הוא עמוק מני עמוק וכל
אות ותג שבה טומנים בקרבם עולמות רוחניים ושאל“ :אמור לי ,מהו ‘שעבודא ה’לך’ קודם ל’פסל’ ,והאדם מעמיד
בורא עולם אינו זקוק למלאכים ושרפים ,כי אשר על ידם ברא הקדוש ברוך הוא את כל דאורייתא?’” את עצמו ואת טובתו האישית במרכז
מהם יש לו די .הוא צריך דווקא אנשים ,קרוצי העולמות. האברך נדהם לשמע השאלה – המעשה הופך לחול!”
חומר וברואי בשר ,שיקדשו את עצמם ויפרשו הפשוטה .הן כל בחור ישיבה יודע המסר חדר אל לבם של החסידים:
מן הגשמיות עד שיהיו בבחינת ‘קדש לה’’. הרי כשבא הקדוש ברוך הוא לברוא את העולם
בראו על ידי התורה הקדושה .היא היתה ש’שעבודא דאורייתא’ ,פירושו אמנם שתיית ‘לחיים’ והתוועדות
וזו היתה תשובת משה רבנו למלאכי השרת: כביכול כלי אומנותו של הבורא אשר על ידה שהתורה שעבדה את נכסיו של בצוותא הן אכן מעשים נשגבים,
‘קנאה יש ביניכם ,יצר הרע יש ביניכם’ .מכיון תיקן ושיכלל וברא את העולם (ב”ר א א) ובכלל האדם עבור חובותיו ,משום שנכסיו אך המבחן האמיתי טמון בכוונת
שאין לכם שייכות לחומר ולגשמיות – אין אתם זה את כל העולמות העליונים שאין לנו כל של האדם ערבים לכך שיפרע את הלב .השאלה המכרעת היא מה
יכולים למלא את התכלית המבוקשת בנתינת השגה בהיקפם ובשגב רוממותם. חובו! ניצב במרכז – האם ההנאה האישית
התורה! את זאת ידעו המלאכים ועל כן עשו חשבון ה’גאון מקוטנא’ ראה במבוכתו והסיפוק הגשמי הם העיקר ,כשהענין
ועל פי דבריו נראה לבאר את תשובתו של משה פשוט ואמרו לעצמם :הרי תענוג גדול יש לנו והוסיף“ :כוונתי היא לדברי הרוחני משמש להם רק כעטיפה ,או
רבנו למלאכים באופן דומה אך שונה :אכן גם מקרבתו של הבורא בעולמות העליונים ואם האונקלוס על המילים ‘ואת הנפש שמא החלק הרוחני הוא המרכזי,
למלאכים ייתכן ותהיה שייכות לפנימיותה של שורש כל העולמות הוא התורה הקדושה נמצא אשר עשו בחרן’ – וית נפשתא די וההנאה הגשמית טפלה לו.
התורה אך מכל מקום איזו תועלת יש מכך שהיא גם כן שורש כל התענוגים הרוחניים ועל שעבידו לאורייתא .רק אם הנך וכבר היה רגיל מרן רבנו משה סופר
לבורא? הרי קנאה ושנאה אין ביניהם ויצר הרע ידה נוכל לזכות לקרבת הבורא באופן נשגב במדרגה כזו של שעבוד לתורה ,אוכל זי”ע בעל ה’חתם סופר’ לומר ,כי
לדבר אתך בדברי תורה! אכילה לשם שמים קשה ,ומצותה
המשך בעמוד ד’
המשך מעמוד ג’ תהילים
טמאם לבל ידבק בם מאומה מן החרם הדעת’ לפני קבלו עליו את התפקיד הגדול ליוצרם בנחת רוח’ (ברכת יוצר) ,כלומר, אינו מסיתם לעבירה כלל ומה גדולה יש
ולשמור לפיו מחסום מדבר דבר אשר לא של מנהיג עדה. ברצון שלם ,כי הם אין להם פה לדבר, בכך שעובדים את התורה ללא כל ניסיון
כתורת ה’ ולשמרה בקדושה וטהרה .כי והדברים יובנו ביתר שאת על פי ביאורו כאמור (תהלים יט ד)‘ ,אין אמר ואין דברים’ או דחף פנימי להימנע מכך?
הם כלי הקדש אשר ישרת בם את המלך של ה’פרדס יוסף’ (ויקרא יד ד) לדברי חז”ל וכו’. רק בני האדם החיים בתוך חברה המייצרת
הקדוש ולא ישרתהו בכלי צואים .ועיין שם במגילה (יח :).מילה בסלע משתוקא בתרין, וזהו ’בשפה ברורה ובנעימה קדושה’ ,לפי תחרות יומית מנקרת עינים ,רק בני האדם
בהמשך דבריו הנוראים. וקשה ,אם שתיקה שווה שנים ,המילה שיש שני מיני דיבור ,דיבור הפה ודיבור המקנאים ושונאים זה לזה ויצר הרע
ודבר נפלא כתב רבנו אפרים בפירושו על אינה שווה כלום ,כיון שטוב יותר לשתוק הלב ,שנאמר (קהלת ב א) ’אמרתי אני בלבי’, מסיתם לחטוא ,לגנוב או לרצוח ,ובכל
התורה (ריש פרשת וירא) ,ליתן טעם לשבח ויהיה שנים! ועוד היה לומר ‘ושתיקה’ ודיבור הלב ומחשבתו מניע דיבור הפה. זאת נמנעים מכך היות והבורא אסר זאת
על המציצה בברית מילה“ :וקיבול דמה בוא”ו. ואם כן ,הדיבור האמיתי והברור והנבחר בתורתו ,מהם בלבד תעלה הנחת רוח
בכלי שרת ,כך מילה מקבל דמה בפיו אלא ,שיש זמן לדיבור ,כמו שנאמר הוא דיבור הלב ,וזהו הדיבור שהמלאכים הרצויה לפני הבורא במרום.
שהוא כלי שרת שבו משבח להקדוש ברוך בקהלת (ג ז) ‘עת לחשות ועת לדבר’ ,וזו מדברים בלבם וברצונם .וזהו ’בשפה
הוא. היא מילה שאכן יקרה ,ורק כשנמשכת ברורה’ ונבחרת משתי הלשונות ,והוא ’נעם
פה של לומדי תורה דינו ככלי
כיצד מנקים את הפה? שרת
משתיקה ,דהיינו שיתאפק כל כך עד שלא שיח סוד שרפי קדש’ שאומרים בנקדישך,
יסוד חשיבותו של הפה ככלי שרת המיוחד יהיה עוד באפשרי להתאפק .וזה’ ,מילה שהוא הטוב והנעים שבלשונות ,והוא שיח
בסלע’ כשהיא נמשכת ’משתיקה’ ,שווה המלאכים שעושים רצון קוניהם בלבם אמרות ה’ אמרות טהורות כסף צרוף
לתורה כבר מצינו בירושלמי (שבת פ”א ה”ב) בעליל לארץ מזוקק שבעתים (תהלים יב ז).
המילה ההיא ’תרין’. ובמחשבתם .ולכן אמר ‘כולם כאחד’,
כי אמר רבי שמעון בן יוחאי ,אילו הייתי ‘אמרות ה׳ אמרות טהורות’; כדי שהאמרות
ויתרה מזה כתב הרב הקדוש בעל ’שפת רצה לומר בלב אחד עונים ואומרים קדוש
נוכח על הר סיני בזמן שניתנה תורה הטהורות יישמעו מפיו של אדם ,אף הפה
אמת’ זי”ע (סוכות תרנ”ד) :כי כחן של ישראל קדוש קדוש.
לישראל ,הייתי מבקש מלפני הקדוש עצמו צריך להיות טהור ,ככלי שרת
ברוך הוא שיברא לאדם שני פיות ,אחד בפה ...כי שבח הפה הוא בדיבור ובשתיקה שתיקה של חכמה המיועד לעבודת הקודש.
שיעסוק בתורה ,ואחד שישתמש בו לשאר כמו שאמרו ‘מילה בסלע משתוקא מהרבה טעמים חביב היה סיגוף השתיקה
צרכיו .וחזר ואמר ומה אם פה אחד הוא, בתרין’ ...ובאמת שני אלו תלויין זה בזה, על הרב הקדוש רבי ליבוש מאופולא זי”ע, כה דיבר רבנו החיד”א (יוסף תהלות יב ח):
אין העולם יכול לעמוד בו מפני לשון הרע כי כפי שמירת הפה ,כך יכולין לפתוח הפה תלמידם של ה’חוזה מלובלין’ וה’יהודי ‘אמרות ה’ ,אמרות טהורות’ ,לפי שהפה
שמוציא ,אילו היו שני פיות על אחת כמה בתורה .וזה הרמז ‘שפתים ישק משיב הקדוש מפרשיסחא’ זיע”א ,האחד מהם והלשון כלי שרת לפני ה’ ,ללמוד בתורה
וכמה. דברים נכחים’ (משלי כד כו) .פירוש ,המשיק מן הסתם קשור בפירוש המובא בספרים להתפלל ולהודות ולשבח ,צריך שיהיו
שפתותיו שלא לדבר דברים בטלים ,הוא משמו לפסוק (משלי טו כג) ‘שמחה לאיש טהורים ובלי מום כמו הכלי שרת.
והיה הרב הקדוש ה’פני מנחם’ מגור זי”ע
מקשה על דברי הירושלמי ,הרי כשם משיב דברים נכוחים. במענה פיו’ :אף שכל עבודה להשם יתברך משום כך נודעה השתיקה אצל צדיקי
הדורות כפתח לקדושת הדיבור.
שעתה שישנו פה אחד אין כל כך ריבוי לפנות את הפה צריך לעשותה בשמחה ,מכל מקום ,האיש
דלטוריא ,כי בשעה שהפה מדבר בתפלה האיר את עיננו רבנו ה’אור החיים’ הקדוש שבחר לעצמו דרך של סיגופים וצומות ששה בנים היו לו להרב הקדוש רבי
או אוכל אינו יכול לדבר לשון הרע ,כמו כן זי”ע (במדבר כו כג) בדברים נשגבים: לזכך גופו אינו יכול להיות בשמחה ישראל מרוז’ין זי”ע ,והצעיר שביניהם היה
היה יכול השם יתברך לברוא לאדם שתי ואמרו ‘משפחת הפוני’ ,פירוש ,שצריך בשלמות ,כי קשים הם לגוף ומדכדכים הרב הקדוש רבי מרדכי פייביש מהוסיאטין
פיות ,ובשעה שאחד נפתח השני יהיה לפנותו ממותרות המורגשות גם מהשחוק אותו. זי”ע .צדיק גדול היה רבי מרדכי פייביש
סתום ,וממילא לא תהיה הדלטוריא גדולה ומדברים בטלים כי הם מונעים קיום אבל איש המענה רק את פיו מלדבר ושתקנותו היתה לשיחה בפי כל .מורגל
יותר ,ואף גם זאת שיהיה פה מיוחד לדברי התורה באדם. דיבורים אסורים ורק בדברי תורה ותפלה היה בפיו’ :משתיקה אין מתעייפים’.
קדושה. ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו ,כי פה ימלל ,מסוגל להיות שרוי בשמחה תמיד, את כוונת דבריו הסביר בפרשו את דברי
ועל כן היה מבאר את עומק דברי רשב”י של לומדי תורה דינו ככלי שרת אשר כיון שבחר לו סיגוף כזה שאינו מחליש חז”ל במשנת אבות (פ”ג מי”ג)‘ :סייג לחכמה
כך :ומה אם אותו הפה שעסק בתורה ישרתו בם בקדש ,כי אין קדושה כקדושת את הגוף מאומה וכחותיו מלאים לעבודתו שתיקה’‘ .סייג’ הוא הדבר המקיף את
ותפלה ודברי חסידות והגיע מתוך כך התורה ,ולזה אסור לדבר בו אפילו דברי יתברך. התוכן הפנימי ,כמו גן של אילנות חמד
ליראת שמים ולטהרת הלב ולחיות חול הגם שאין בהם דברים האסורים. פעם פלפלו ביניהם בחריפות רבה הרב שהוא מוקף בסייג וגדר שלא ייכנסו
דקדושה ,מכל מקום יכול הוא עצמו והוא מה שרמז במאמר ‘לפוה’ שהוא פה הקדוש רבי מאיר מדזיקוב זי”ע בעל ’אמרי לתוכו ,וכמו הסייג כן החכמה ,גם היא
לבוא לידי כך שישלוט בו הסטרא אחרא העמל בתורה שבו שוכן חצי שמו יתברך, נעם’ ובנו חביבו הרב הקדוש בעל ’עטרת חייבת להיות מוקפת וגדורה .ובמה?
להיות ברשות לבו ויבוא לידי חטא ודברים ‘משפחת הפוני’ ,פירוש ,צריך לפנות מפיו ישועה’ ,כשלצדם ישב חתנו של האמרי בשתיקה!
בטלים למאכלות ומאוויים האסורים או כל חוץ מהגות בתורה. נעם הרב הקדוש בעל אהבת ישראל סיפר הרב הקדוש ה’ישמח ישראל’
לאכילה ושתייה שאינם באופן הראוי מויזניץ זי”ע ,שהיה אז אברך צעיר ועול מאלכסנדר זי”ע לאברכים שנכנסו אליו
וכלשונו של רבנו יונה בפירושו למסכת
ובשיעור הנכון ,דברים הגורמים לפגם ימים. לשמוע דברי חסידות :אבי ז”ל לקחני
אבות (פ”א מי”ז) :שלא ידבר בפה דברי
וקלקול לדברי התורה שלמד ,על אחת תורה ודברים של הבלי עולם שהיו האב והבן התנצחו בלימודם ,ורבי ישראל פעם לביאלה ,אל הרב הקדוש רבי בעריש
כמה וכמה אילו היה נברא פה מיוחד החכמים הקדושים עושים עצמן ככלי שרת עצמו שתק .לאחר שסיימו שאלו את החתן מביאלה זי”ע וביקשו שיאמר לי דברי
לגשמיות לאכילה ושתייה ושיחה בלבד, שאין משתמשין בהם דברים של חול. הצעיר אם הבין ,והפריך להם רבי ישראל חסידות.
ולא היתה לו כלל שייכות לתורה ולתפלה את כל הפלפול. נענה הרב הקדוש מביאלה ואמר :הייתי
והזהירות בדבר מפורשת בהרחבה בדברי
ולדברי קדושה ,עד כמה הוא היה מאוס... רבנו הקדוש רבי משה אלשיך (שמות כח
אמר חמיו“ :לא על למדנותו תמה אני ,אלא אצל רבי בווארקי לילה שלם ,הרבי שתק,
אמנם עכשיו שנברא האדם עם פה אחד לא) :כלל הדברים כי כלי הדיבור הן הם על שתיקתו המופלגת”... אני שמעתי ,אך לא עניתי.
הרי זה למעליותא ,שבאותו הפה שעוסק יהיו לבני ישראל כלי יקר משרתי אלהינו, כשלושים וחמש שנה כפף את עצמו הגאון ומסופר על פעם שבה יצא רבי בעריש מן
בתורה ותפלה ועל ידי זה מקבל חיותו העומדים יום ולילה לשרת בם את ה’ מכל הקדוש רבי צדוק הכהן מלובלין זי”ע בפני השולחן לאחר שאף הגה לא נשמע מפי
מהשם יתברך מצד הקדושה ,בו עצמו יתר איברי האדם ,אל דמי להם .ומי בער רעו וידידו ,הרב הקדוש רבי לייבל איגר הרבי ב’שולחן’ ההוא ,ואמר‘ :עברתי מבחן
יאכל וישתה וידבר צרכיו. לא ידע לדון קל וחומר ולומר :האם מלך מלובלין. קשה ,הרבי חדר ובחן את כל איברי ,ואני
וכך הוסיף ופירש את דברי התנא דבי בשר ודם יערב לו להשתמש בכלים מכלים בכל אותן שנים מאז נפטר רבם הרב עניתי על כל דבר’.
אליהו (פכ”ו) :אם לא זכה אדם לבקש אחד מעבדיו ,האם לא ייזהר ויישמר האיש הקדוש רבי מרדכי יוסף מאיזביצא ,היה אף כשהיה נפגש עם גדולי הדור היה
רחמים על דברי תורה שיכנסו לתוך ההוא בל יתגאלו כליו בשום חלאה ואבק רבי צדוק מסוגר בביתו ושקוע בתלמודו שותק כדרכו ,אך הם הבינו את שתיקתו
מעיו ,מכל מקום יבקש רחמים על אכילה ועפר?! כי אם יכבסם בנתר וירבה למו ולא השמיע כלל דברי תורה ברבים. והיו משוחחים ביניהם בשתיקה.
ושתייה יתרה שלא ייכנסו לתוך מעיו. בורית ,למען יהיו מגוהצים וזכים לשרת רק לאחר פטירתו של רבי לייבל נאות פעם נפגש עם הרב הקדוש רבי אלעזר
והביא בשם אביו הרב הקדוש ה’אמרי בם את המלך ,והוא מלך אשר הנשמה בלית ברירה לקבל על עצמו את הנהגת מקוזניץ זי”ע וישבו יחדו כשעה תמימה
אמת’ מגור זי”ע לפרש שאכילה ושתייה טפלה לו והגוף עיקרו כי מחומר קרוץ החסידים. מבלי להוציא הגה מפיהם בתום השעה,
בקדושה נעשים הם עצמם תורה. ככל עובד אדמה. הפעם הראשונה שדרש הרב ליד שולחנו, ענו ואמרו‘ :מספיק ,כבר שוחחנו ,דיינו’.
אך הוסיף כי לפי הביאור הנזכר יובן זאת וקל וחומר בן בנו של קל וחומר עד נחדל היתה בשבת פרשת בשלח ,וכך פתח: ונפרדו.
ביותר ,כי הנה האכילה והשתייה היתרה לספור כי אין מספר לגדודי ההפרשים בינו כתוב (שמות יד ב) ’דבר אל בני ישראל מעשה נשגב זה יובן על פי מה שכתב רבנו
והדברים בטלים מגשמים את הגוף והנם לבין מלך מלכי המלכים אשר כל העולמות וישבו ויחנו לפני פי החירת’ ,שמעתי רמז, אברהם סבע בספרו ’צרור המור’ (בראשית א
מתנגדים ומפריעים לדברי תורה ותפלה, הוא בראם וכולם כאין נגדו ,אשר ברוב שצריך להתיישב ולחנות קודם שיוציא פיו כז ד”ה ובמדרש) על הפסוק (ישעיה ו ג) ‘וקרא
אולם מאידך כאשר הפה עוסק בתורה חסידות ענותנותו למעשה ידיו יכסוף לחירות ,לדבר ככל העולה על רוחו (פרי זה אל זה’ ,אותו מתרגמים ‘ומקבלין דין
ותפלה הרי זה משפיע גם על המאכל ישרתהו בכלי חרש מחרשי אדמה פינו צדיק קונטרס עמלה של תורה אות א) .כך הסביר מן דין’ ,כי כל אחד מקבל מה שאומר
ומשתה שעוברים דרך אותו הפה שיהיו ולשוננו ושפתינו אתנו ,ובהם בחר להללו את שתיקתו הארוכה במשך כשלושים חברו הגדול ממנו .ואחרי כן ,אלו ואלו
כראוי. ולשבחו תמיד יותר מכל חלקי גווייתנו, שנה ויותר ,ובמימרא קצרה זו קיפל את כל מקבלין עול מלכות שמים לעשות מאמר
מי זה החי לא יתן אל לבו ליהר לבלתי אותן השנים של ‘חנייתו הארוכה’ ו’יישוב השם שהוא עליון על כולם .וזהו ‘להקדיש
לשמיעת השיעורים -קול הלשון:
03-6171077
בס"ד ,גליון קכ"ח | פרשת לך לך תשפ"ז
הדלקת נרות שבת במלון לאחר שהמניין קיבל שבת מוקדם מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א
שכאשר מבקש אדם להתפלל ולקבל שבת מבעוד יום ,עליו להדליק תחילה את נרות השבת, הגענו לחופשה במלון נופש מהדרין בעיירה קטנה באוסטריה .מאחר שבימות הקיץ שעת
שכן לאחר שקיבל שבת בתפילה שוב אינו רשאי להדליק ולעשות מלאכה .את קריאת שמע, השקיעה מאוחרת מאוד ,נקבע במלון מניין מוקדם למנחה ,קבלת שבת וערבית ,כשעה לפני
לעומת זאת ,עליו לחזור ולקרוא לאחר צאת הכוכבים ,בזמן חיובה. השקיעה .זהו המניין היחיד של אורחי המלון ,והוא מתקיים באולם שהוסב לצורך התפילה ,ולא
וכן פסק הטור (או”ח סי’ רסז)‘ :ומקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול’ ,והוא בבית כנסת קבוע.
על פי מה שאמרו חז”ל (פסחים קה‘ ):עיולי יומא כל כמה דמקדימין ליה עדיף’ ,ודברי רבי יוסי לאחר שהציבור כבר אמר ’בואי בשלום’’ ,מזמור שיר ליום השבת’ ו’ברכו’ ,התעורר ספק אצל
(שבת קיח‘ :):יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא’ .והביא את דברי התוספות (ברכות כז .ד”ה דרב), כמה מן האורחים :אם רוב הציבור קיבל עליו שבת ,שמא גם הנשים שנותרו בחדריהן נגררו אחר
שהקשו שהרי נאמר בגמרא (שם כג ):שאין להקדים את הדלקת הנרות קודם זמנה ,וכתבו קבלת הציבור ,ושוב אסור להן להדליק את נרות השבת .מאידך גיסא ,אפשר שמכיוון שאין כאן
ליישב שהיינו כאשר מקדים את הדלקת הנרות לקבלת השבת ,אך מפלג המנחה ולמעלה יכול קהילה קבועה ולא בית כנסת קבוע ,אלא מניין ארעי של נופשים ,קבלת השבת של המתפללים
להדליק את הנר לקבל מיד בסמוך את השבת בתפילת ערבית ,וכן כתב רבינו יונה (שם) .וכתב אינה מחייבת את שאר אורחי המלון.
הטור שבלבד שימתין לקרוא קריאת שמע בזמנה לאחר צאת הכוכבים .ומשהתפלל נאסר האם נשות האורחים רשאיות להדליק נרות לאחר שהמניין כבר קיבל שבת ,כל עוד לא
במלאכה ,שהרי קיבל עליו שבת באותה שעה. שקעה החמה?
בבית יוסף (או”ח סי’ רסג) הביא מדברי הרא”ש (שבת פ”ב סימן כד) ,שקבלת שבת תלויה בתפילת תשובה:
ערבית ,וכן היה המנהג :כשהחזן אומר ‘ברכו’ ,הכל פורשים ממלאכה .עוד כתב ללמוד מדברי א .קבלת שבת מבעוד יום וזמנה
הטור ,שאף אם הציבור טרם התפלל ,יחיד שהקדים להתפלל של שבת מבעוד יום נאסר במסכת ברכות (כז ).מובא על רב ש’איקלע לבי גניבא ,וצלי של שבת בערב שבת’ .ופירש
במלאכה .ואפילו יאמר שלא התכוון לקבל שבת ,אין דבריו מועילים‘ ,כיון שהזכיר קדושת רש”י (ד”ה של שבת) שקיבל עליו שבת מבעוד יום .הרי שאדם רשאי לקבל עליו שבת בעוד היום
היום בתפילה אי אפשר לעשותו חול’ (וכ”פ בשו”ע שם סעי’ יא) .נמצא שתפילת ערבית המוקדמת גדול ולהתפלל תפילת ערבית של שבת.
אינה רק תפילה הנאמרת קודם הלילה ,אלא של ידי התפילה חל על המתפלל קדושת שבת רבנו יונה (רי”ף שם יח ):ביאר שהדברים אמורים דווקא מפלג המנחה ואילך ,שמאותה שעה
ואיסור עשיית מלאכה. יכול אדם לקבל שבת בתפילתו .אך קודם פלג המנחה אין קבלת השבת חלה .עוד כתב,
המשך בעמ' ג'
כשסיפר לאחר מכן בבית הכנסת לחבריו על והרוצה לחוש לדבריהם יקרא לחברו 'אברהם'.2
מה שאירע ,העיר לו אחד מהם' :וכי אפשר ומי שנקרא שמו מלכתחילה 'אברם' כשם בפני
הלכה למעשה
לתקן כך טלית־קטן כשהציציות כבר קשורות תשובות ממורינו הרב שליט“א
עצמו ,אין בדבר חשש.3
בה? הרי לאחר שנקרעה הכתף נפסלה
הטלית ,וכשתפרו אותה חזרה נמצאו הציציות
מתכשרות מאליהן ,ויש בזה משום 'תעשה ולא כתף טלית-קטן שנקרעה כינוי אברהם בשם אברם
מן העשוי'!' יצחקי מיהר להסיר את הטלית־ יצחקי חזר לצימר לאחר שיצא עם כמה במקום העבודה יש לנו חבר ששמו אברהם,
קטן ופנה לשאול :האם אכן היה צורך להתיר מחבריו לטבול במעיינות שבסביבה ,והראה וכולם מכנים אותו 'אברם' .לאחרונה העיר אחד
תחילה את הציציות ורק לאחר תפירת הבגד לאמו את הטלית־קטן שלו כשאחת מכתפיה העובדים שחז"ל )ברכות יג (.אמרו' :כל הקורא
לקושרן מחדש ,או שמא מאחר שרק כתף אחת קרועה לגמרי .התברר שבאחד המקומות לאברהם אברם עובר בעשה' .האם עלינו
נקרעה והטלית נשארה מחוברת בשלמותה על נתפסה הטלית־קטן בענף של עץ ,וכאשר להפסיק לכנותו כך ,או שהאיסור נאמר רק על
ידי הכתף השנייה ,לא נתבטל ממנה כלל שם משך אותה נקרעה הכתף במקום התפר .אמו אברהם אבינו?
בגד החייב בציצית ,וממילא אין בתפירת הקרע ראתה שהקרע פשוט לתיקון ,הוציאה חוט ת .בעיקר הדבר שאמרו חז"ל על מי שקורא אברם
כל חשש של 'תעשה ולא מן העשוי'? ומחט ותפרה את הכתף בחזרה' .כשנחזור על אברהם אבינו ,נחלקו הפוסקים בגדר האיסור.1
ת .הטלית־קטן כשרה .מותר לתפור את הכתף לאלעד' ,אמרה לו' ,אתפור לך את זה בצורה כינוי הנאמר בדרך חיבה על חבר ,כשאין הכוונה
הקרועה כשהציציות נשארות במקומן ,ואין צורך מקצועית בחוט לבן ובמכונת תפירה' .יצחקי לאברהם אבינו ,מותר .אמנם יש חששו לאסור
המשך בעמ' ב' להתירן ולהטילן מחדש.4 לבש את הטלית־קטן והמשיך בדרכו .אולם גם על אדם הנקרא על שמו של אברהם אבינו,
אברהם אבינו לבין שם שניתן מסיבה אחרת. נקרא על שם אברהם אבינו ,ולכן כותבים שהאריך לבאר זה[ ,והלכה כחכמים שהדבר 1בגמרא )ברכות יג :(.תני בר קפרא כל הקורא
4יסוד איסור 'תעשה ולא מן העשוי' הוא את שמו בה"א .ובשו"ת מנחת יצחק )שם ד"ה מותר .וכן נקט להלכה בשו"ת מהרי"ל דיסקין לאברהם אברם עובר בעשה ,שנאמר 'והיה
כאשר בשעה שהציציות מונחות בבגד עדיין והנראה לענ"ד( האריך מדברי הפוסקים כי )קו"א סי' ה אות יט( מטעם אחר דרק בפניו שמך אברהם' .רבי אליעזר אומר עובר בלאו,
אין לפנינו בגד החייב בציצית ,ולאחר מכן בוודאי אין איסור במנהג שמקצרים את השם היה אסור ולא אחר מיתה .ודבריו צ"ב מדברי שנאמר 'ולא יקרא עוד ]את[ שמך אברם'.
נעשה הבגד חייב מאליו בלי שנעשה מעשה אברהם לאברם או מכנים 'אברמיל' ,וכתב הגמרא שהקשו מהפסוק )נחמיה ט ,ז( 'אתה ובמהרש"א )ח"א שם( נשאר בצ"ע למה השמיטו
חדש בציציות .וכגון המבואר בגמרא )מנחות 'מה שמקצרין השם ,או קורין לגעגועים ,בזה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם' ופסוק הפוסקים דין זה שיש בו לאו ועשה ,ואפילו לא
מ (:ובשולחן ערוך )או"ח סי' י ס"ה( ,במי שהיו מכוונים רק לבניהם בעצמם' ,וכתב להיתר אף זה נאמר אחר פטירתו של אברהם .ובמהר"ץ היה רק אסמכתא בעלמא היה להם להזכירו.
לבגדו שלוש כנפות והטיל בהן שלוש ציציות, כשעיקר השם ניתן על שם אברהם אבינו. חיות ובנימוקי הגרי"ב )שם( כתבו ג"כ שאין אכן המג"א )אור"ח סי' קנו סק"ב( במניין ההלכות
ולאחר מכן עשה לו כנף רביעית ,שהציציות כמו שמצינו בגמרא את השם 'אברם 3 איסור בדבר מטעם אחר ,דאין למדין מקודם שנשמטו מהשו"ע ,מנה איסור זה כלאו ועשה.
הראשונות פסולות משום 'תעשה ולא מן חוזאה' גיטין )נ .(.בבית שמואל )שמות אנשים מתן תורה לאיסור מה שלא נשנה שוב לאחר והפרי מגדים בספרו ראש יוסף )שם( הסתפק
העשוי' .לכן בנידון שלפנינו השאלה היא האם אות א ,ערך אברהם( הביא בשם המהרש"ל מתן תורה .ובמשנ"ב )סי' קנו סק"ד( שהעתיק האם הוא לאו ועשה או רק אסמכתא בעלמא,
בשעת הקריעה פקע מן הבגד חיוב הציצית, שנותנים את השם אברם מסיבה מיוחדת ,כגון הרבה הלכות מדברי המג"א ,לא העתיק דין אך הסכים לדינא שיש בזה איסור ,ובספרו פרי
שאז כאשר מתקנים אותו חוזרות הציציות כשרוצים לקרוא לילד על שם סבו שנפטר זה ,והעיר כן בשו"ת מנחת יצחק )ח"ד סי' ל(. מגדים )א"א שם( הכריע בשם הפר"ח )סימן סז(
להכשרן מאליהן ,או שהטלית נשארה כל ושמו אברהם ,בעוד הסב השני ששמו אברהם 2בכף החיים )שם אות יד( הביא בשם דברי שיש בזה רק איסור דרבנן ,וכ"כ הבאר שבע,
העת בגד החייב בציצית ,והתפירה אינה אלא עודנו חי .ומהר"ץ חיות )גיטין נ (.כתב שאפשר מנחם שהאיסור נאמר באברהם אבינו בלבד. וכתב שעל כן הדבר נשמט מספרי הפוסקים,
תיקון קרע בבגד שכבר היה ונשאר חייב. שגם החכם הנזכר בגמרא נקרא אברם מסיבה אולם השדי חמד )מערכת כ כלל פג( הביא וזה תמוה כמו שתמה המהרש"א שגם אם
יסוד זה מפורש גם בדברי המשנה ברורה )סי' מיוחדת ,והשיג על הצעת סדר הדורות להגיה בשם אורות אלים לחוש גם בשאר בני אדם, הוא איסור בעלמא היה להם להזכירו .מאידך,
טו סק"ו( ,שכתב שאם מחמת הקריעה נעשה 'אבימי חוזאה' .וראה מנחת יצחק )שם ,ד"ה וצידד כדבריו .ודקדק כן מדברי הפוסקים הצל"ח )ברכות שם( חלק על המג"א ,וביאר שיש
הבגד בעל שלוש כנפות ונפטר מציצית ,צריך והנראה לענ"ד( ,שחילק בין קריאה על שם בדיני שמות גיטין ,שסתם אדם ששמו אברהם מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בעניין זה ]עיי"ש
לתגובות: לשאלות בהלכה:
א 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א'
הצעת שידוך בשבת וקבלת דמי השדכנות ומפרכס ,בני הבית נגעלים ממראהו ואינם שומע ברחוב את הציבור עונים קדושה
רוצים שיישאר במטבח .האם מותר להרים
אני עוסק בשדכנות ,ולעיתים עולים בדעתי הבוקר בדרכי לעבודה דיברתי עם חבר
את המלכודת עם העכבר בעודו חי ולהעבירה בפלאפון על עניין מאוד חשוב .תוך כדי
בשבת רעיונות לשידוכים .האם מותר
לפח האשפה ,או שרק לאחר שימות יהיה ההליכה עברתי ליד בית הכנסת ושמעתי
לי להציעם לצדדים כבר בשבת? ואם
הצעתי שידוך בשבת ,ואחרי שבת המשיכו מותר לפנותו משום 'גרף של רעי'? את הקהל אומרים קדושה .האם אני מחויב
המשפחות בעצמן והשידוך נגמר בלא ת .כשהעכבר מאוס על בני הבית ונמצא במקום לעצור את השיחה ולענות עמהם או שכיון
סיוע נוסף מצידי ,האם מותר לי לקבל דמי שיושבים או עוברים בו ,מותר לפנות את שכבר אמרתי היום קדושה איני מחוייב
שדכנות בעד התועלת שהגיעה רק לאחר המלכודת עם העכבר גם בעודו חי ,ואין צורך לעצור ולענות?
השבת ,או שהדבר נחשב 'שכר שבת'? להמתין למיתתו .6אולם כשהמלכודת מונחת ת .יפסיק את השיחה ויאמר קדושה עם הקהל.5
ת .מותר להציע שידוך בשבת ולדבר עם במקום שאינו מפריע כלל ,אין להתיר את
הצדדים בעניינו ,משום שזהו צורך מצוה. פינויה משום 'גרף של רעי' ,ואף מיתת העכבר פינוי מלכודת עם עכבר חי בשבת
אולם אין לקצוב בשבת את דמי השדכנות.10 אינה מתירה זאת.7 לפני שבת הנחנו מלכודת עכברים ,העשויה
אם כל הפעולה הייתה הצעת השידוך בשבת, ודוקא כשהעכבר לכוד לגמרי ,והפינוי אינו מגש פלסטיק שעליו דבק חזק ומעט אוכל
והמשפחות המשיכו בעצמן בחול הרי זה מוסיף צידה .8יש להעביר את המלכודת לפיתיון .בשבת
נחשב לשכר שבת ,11אמנם כתבו הפוסקים בעדינות למקום שאינו מפריע .אין להשליכה נלכד בה עכבר,
להקל משום שזהו דבר מצווה ,אך אין רואים לפח באופן שיחבול בעכבר או ימיתנו ,לקפל דבוק והוא
בשכר זה סימן ברכה .12לכתחילה נכון שימשיך עליו את המגש או לסוגרו בשקית אטומה .היתר ואינו היטב
לטפל בשידוך גם בימות החול ולקבל שכר הפינוי אינו מתיר להחיש את מיתתו ,וכן אינו יכול להיחלץ,
אחד בעד הטיפול כולו ,באופן זה מותר לקבל מתיר הוצאה לרשות שאסור להוציא אליה.9 אך עדיין חי
המשך בעמ' ד'
ויש להקפיד שהדרך והמקום יהיו מותרים עכבר מת ,וכן כתב בשמירת שבת כהלכתה )ס"ב( וז"ל' :מי שאמר קדושה בבית הכנסת להתיר את כל הציציות ולהטילן מחדש
בטלטול ,כמבואר בשו"ע )סי' שמו ס"א(. )פכ"ה ס"ח( לגבי פינוי עכבר מת .אולם אחר ,ובא לבית הכנסת אחרת ומצא ציבור לאחר שיחזור להיות בעל ארבע כנפות,
10בשו"ע )או"ח סי' שו ס"ו( כתב שמותר אין הבדל בין שרץ חי למת ,וההיתר תלוי עונין קדושה ,יענה עמהן ,שאין הקדושה משום 'תעשה ולא מן העשוי' .אבל כל זמן
לשדך בשבת ,ובמשנה ברורה )שם סקכ"ה( במאיסותו במקום שבו הוא נמצא ,שהרי כמו התפילה שנאמר עליה כיון שאמרה שהבגד לא יצא מחיובו ,אין התפירה פוסלת
ביאר ש'חפציך אסורין ,חפצי שמים מותרין'. כעת כבר אין חשש של צידה .וכן כתב במקור פעם אחת יצא ידי חובתו ,שהרי אנו אומרים את הציציות .בביאור הלכה )סימן טז ד"ה ואז(
ההיתר הוא אפילו במי שמתעסק כן לצורך חיים )להחוות יאיר סי' שח סל"ד( כתב שמותר נקדש כמו שמקדישין אותו למעלה ,ולמעלה דן בצורת טלית־קטן שהחלק הקדמי והחלק
פרנסתו ,אולם לא יפסוק את סכום הכסף לטלטל עכבר חי עם המלכודת שבה הוא מקדישין אותו בכל עת כתות כתות מלאכי האחורי שלה מחוברים בצד אחד ,ואילו
שרוצה עבור שכר טרחתו ,כמ"ש בשו"ע )שם( נמצא ולהוציאו וליתנו לפני החתול .וכן פסק השרת ,לפיכך כל עת שישמע שמקדישים בצד השני אינם תפורים זה לזה בקביעות
שאסור לשכור שדכן ולהזכיר לו סכום מעות, הגרי"ש אלישיב )שלמי יהודה פ"י ס"י הערה לג( אותו למטה כת אחת שהם עשרה יחבר אלא מתחברים בשעת הלבישה באמצעות
ולכן היתר הדיבור בענייני השידוך אינו מתיר שהוא הדין אם העכבר חי שמותר להוציאו עצמו עמהן' ,וכן כתב בעטרת צבי )סק"ה(. קרסים ,וכתב שהחיבור שבצד האחד מועיל
לקצוב את שכר השדכן בשבת )שמירת שבת מפני שהוא מאוס לדרים שם. וראה באגרות משה )ח"ג סי' פט( שביאר שכיון לצרף את שני החלקים לעניין שייחשב הבגד
כהלכתה פכ"ט סנ"ו( .ובקצות השולחן )סי' קז 7בשו"ע )סי' שח סל"ד( הותר הפינוי דווקא שהציבור מקדשים את השם איך יוציא את בעל ארבע כנפות ,ואף דן אם הוא מועיל
הערה יד( כתב להתיר לדבר בשבת גם על ממקום שיושבים בו ,ולא מחצר שאינו דר עצמו מהציבור ,ועוד שכיון שעיקר מצות לצרפם גם לעניין שיעור הבגד .ומכאן כתב
הנדוניא שכל אחד נותן ,הגם שלשכור מלמד בה .ובמשנה ברורה )שם ס"ק קלא ,קלג( ביאר קדושה הוא לענות קדוש כשיש ציבור החזון איש )או"ח סימן ג ס"ק יט ד"ה ובמ"ב(:
וכדומה אסרו להזכיר סכום מעות ,זהו משום שגם מקום דריסת הרגל בכלל ההיתר ,ואילו שמקדשים את השם ,נמצא שאפילו אם כבר 'אם נקרע כל הכתף יתפור ואין בו משום
שהמעות הם שכר העבודה והוא כמקח חצר אחורית או אשפה שבחצר אינן בכלל ענה פעם אחת חייב לענות עימם .אמנם כל תעשה ולא מן העשוי' .והובאו דבריו בשונה
וממכר ,אבל בנדוניה המעות הם 'מתנה' ולא זה .אמנם בכל מקום שהדבר מפריע לבני זה רק במי שבא לתוך בית הכנסת ושומע את הלכות )סימן טז( .ומבואר שאפילו אם אחת
דמי כלל למקח וממכר .ובכף החיים )ס' שו הבית ,מותר לפנותו כגרף של רעי. הציבור עונים קדושה ,אך כאשר נמצא מחוץ הכתפיים נקרעה לגמרי ,אין הדבר הופך את
סק"ג( כתב להיזהר בזה היכא דאפשר .וראה 8ברמ"א )סי' שטז ס"ה( הותר לנעול במנעול לבית הכנסת כתב השו"ע )או"ח סי' נה ס"כ( 'היו הטלית־קטן לבגד שנפטר מן הציצית באופן
עוד בשמירת שבת כהלכתה )שם( שכתב שלא פתח שכבר סגור בפני הצבי ,ובמשנה ברורה עשרה במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה שתפירתו תגרום לפסול 'תעשה ולא מן
ידבר בענייני ממונות הנוגעים לעצם השידוך )שם ס"ק כג( ביאר שהנעילה אינה צידה אפילו מי שאינו עמהם יכול לענות' ,ומשמע העשוי' .החלק הקדמי והחלק האחורי עדיין
או על התחייבויות שנוטלים עליהם הצדדים, חדשה אלא שמירה על מה שכבר ניצוד. מלשונו שכתב 'יכול לענות עמהם' שאין זה מחוברים זה לזה בכתף השנייה ,והטלית
אבל מותר לדבר על דברים הנלווים לשידוך לפי זה ,כשעכבר דבוק לגמרי ואינו יכול חובה מעיקר הדין ,כיון שעיקר החיוב לענות נשארת יחידה אחת שעליה ארבע הכנפות
כגון על מקום מגורים או מקום לימודים. להשתחרר ,עצם הרמת המגש והעברתו עם הציבור אינו אלא כאשר נמצא בתוך בית המקוריות .כל האמור הוא כאשר כתף אחת
11בשו"ע )סי' שו ס"ד( ובמשנה ברורה )שם כמות שהוא אינה צידה נוספת .אולם אין די הכנסת ממש ולא כשעומד בחוץ .וכן נקט בלבד נקרעה ,ואילו הכתף השנייה נשארה
סקט"ו ,י"ט( מבואר שאיסור שכר שבת חל גם בכך להתיר את הטלטול ,שהרי בשו"ע )סי' הגרש"ז אויערבאך )הליכות שלמה פ"ט הערה מחוברת ,אולם אם נקרעו שתי הכתפיים
כשהשכר משולם לאחר השבת. שח סל"ט( נאסר טלטול בעלי חיים ,ואף הסל ח( שהעובר ברחוב ושומע שאומרים קדושה לגמרי ,באופן שהחלק הקדמי והחלק האחורי
12בשו"ע )סי' שו ס"ה( הביא מחלוקת שהאפרוחים עומדים עליו אסור בטלטול בבית הכנסת אינו חייב לענות ,והוסיף שאף נפרדו זה מזה לשני חלקים נפרדים ,אם יש
בנטילת שכר חזנות לשבת ,ובמשנה ברורה בעודם עליו .ובמשנה ברורה )שם ס"ק קמו( על פי כן טוב שיענה אם לא שהוא עוסק בשני החלקים שיעור עיטוף מבואר בשו"ע
)שם סקכ"ג ,כ"ד( ביאר שהמקילים סוברים נתבאר שאיסור המוקצה קיים גם כשאין עוד בתורה .וכן הביא בשו"ת רבבות אפרים )ח"א )או"ח סי' טו ס"ג( שיכול לתופרם מחדש ,ואין
שלא גזרו שכר שבת במקום מצוה ,והביא חשש צידה .וכן כתב המשנה ברורה )סי' שטז סי' פט( מהגרי"ש אלישיב שאין חיוב לענות בזה משום 'תעשה ולא מן העשוי' ,אמנם
שנהגו להקל ,אך אין רואים בשכר זה סימן ס"ק כה( לגבי ציפור שכבר נצודה תחת כסותו. קדושה כאשר הולך ברחוב ושומע את המשנה ברורה )סק"ט( כתב שלכתחילה ראוי
ברכה .והגרי"ש אלישיב )תל תלפיות קובץ נמצא שאין להתיר מפני שאוחז בפלסטיק הציבור אומרים קדושה ,אך ציין שם לשו"ת לחוש לדעת הט"ז )סק"ג( והדרך החיים )סי' י
ס"ג עמ' ח( פסק שמותר לשדכן לקבל דמי ולא בעכבר ,אלא ההיתר בנידוננו הוא סילוק האלף לך שלמה )או"ח סי' מד( שנראה שסובר סק"ב( הסוברים שאף באופן זה צריך להסיר
שדכנות שהציע בשבת משום שהוא דבר הגרף. שיש חיוב לענות .וכן הביא בשו"ת ציץ את חוטי הציצית מאחד החלקים וכך יתפרנו,
מצוה ,אבל עדיף שיתנו לו בתורת מתנה. 9ברמב"ם )הלכות שבת פי"א ה"א( נתבאר אליעזר )חי"א סי' ג( משו"ת נשמת כל חי )ח"א ואחר התפירה יטיל בו הציצית מחדש .אך
בחשוקי חמד )שבת קכ (.דן אם בדמי תיווך שנטילת נשמה בבעל חי היא מלאכה ,גם סי' ד( ,וכן הביא בספר אשי ישראל )פכ"ד הערה כאשר אין בכל חלק שיעור עיטוף מבואר
ושדכנות שהחיוב הוא מדין 'נהנה' כמו בהכאה או בחניקה ולא רק בשחיטה .ואף סב( שהגר"ח קנייבסקי כתב לו בשם החזו"א במשנה ברורה )שם סק"ח( שצריך להתיר את
שכתב הגר"א )חו"מ סי' פז ס"ק קיז( ,האם כשאין צורך בגופו של בעל החיים אין בכך שחייב לענות לקדושה כאשר שומע מניין כל חוטי הציצית קודם התפירה ,כיון שכבר
יכול ליטול שכר משום שההנאה נוצרה רק היתר ,כמבואר בשו"ע )סי' שטז ס"ט( שאפילו אחר שאומרים קדושה אפילו כאשר הולך נתבטל מהבגד חובת ציצית .ואם בחלק אחד
בגמר הדבר בחול ,וא"כ יתכן לומר דמאחר בפרעוש שעל בשרו ועוקצו ,שהותר לסלקו ברחוב .וכן כתב בשו"ת קנה בושם )ח"ג סי' יש שיעור עיטוף ובחלק השני לא ,יסיר את
ושמעון נהנה רק בימות החול כשהמקח מחמת הצער ,אסור להורגו .ובמשנה ברורה ד( ,והוסיף שמה שכתב הרשב"א שמותר לו הציציות רק מהחלק שאין בו שיעור עיטוף.
נגמר ,ואילו לא היתה המכירה יוצאת לפועל )שם ס"ק לח( ביאר משום איסור נטילת לענות וכן מה שכתב השו"ע שיכול לענות, 5הרמ"א )או"ח סי' קכה ס"ב( כתב' :מי שאמר
היה פטור מלשלם ,נמצא דמעשה השבת הנשמה .הרי שהיתר סילוק דבר המצער את היינו שכיון שמותר לו לענות ממילא יש עליו סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא ציבור
בלבד אינו מחייב בתשלום ,ולכן אולי אין האדם אינו מתיר ממילא את המתתו .לפיכך, חיוב לענות יחד עם הציבור .ולפי זה אף עונין קדושה חוזר ועונה עמהם' .ומקורו
בזה איסור שכר שבת] .ויש להעיר ,כי גם על גם בעכבר שנלכד ואין בידו להיחלץ ,אין אם הוא באמצע שיחת טלפון חשובה יש לו משו"ת הרשב"א )ח"א סי' רמט( שכתב שמי
הצד שהחיוב מצד 'נהנה' ,הלא ההנאה היא להתיר מחמת גרף של רעי פעולה הממיתה להפסיק ולענות קדושה עם הציבור. שכבר ענה קדושה מותר לו לחזור ולענות עם
על 'מסירת המידע' ,שעל זה משלמים דמי אותו או מחישה את מיתתו .יש להניח את 6בגמרא )שבת קכא (:מסופר שנמצא עכבר הציבור פעם נוספת ,והובאו דבריו בבית יוסף
שדכנות ,רק שיש תנאי שמתחייב לשלם רק המגש בעדינות ,בלי למעוך את העכבר או אצל רב אשי ,והורה ליטלו בזנבו ולהוציאו. )ס"ב( .ומלשון הרשב"א לכאורה נראה שאינו
כאשר בסוף משתמש עם המידע ,אבל סוף לחסום את נשימתו ,וההיתר להעבירו לפח מכאן למדה הגמרא שהיתר גרף של רעי אינו מחויב לענות ,ורק שכיון שדעת השואל
סוף התשלום הוא על מסירת המידע ,וזה הוא רק אם צורת ההעברה וההנחה אינן רק בטלטול אגב כלי ,אלא אף בסילוק הדבר היתה שאסור לו לענות פעם נוספת ,כתב
היה בשבת[ .וצידד להתיר מצד ששדכנות גורמות לכך .כשאי אפשר להניחו בפח בדרך המאוס עצמו .וכן נפסק בשו"ע )או"ח סי' שח הרשב"א שאין בכך איסור ומותר לו לענות
הוי מידי דמצוה ,ובתנאי שהמצוה היא טעם זו ,יעבירנו למקום אחר שאינו מפריע .כמו סל"ד( שמותר לפנות דבר מטונף ממקום עוד פעם ,אך אינו מחויב בכך .אמנם מלשון
מספיק עבור השדכן להציע את השידוך ,ורק כן ,הפינוי הנידון כאן הוא היתר טלטול שיושבים בו ,אפילו בלא כלי .אמנם המשנה הרמ"א שכתב 'חוזר ועונה עמהם' משמע
מצטרפת לכך כוונת רווח .אמנם דעת הט"ז מוקצה ולא היתר הוצאה מרשות לרשות, ברורה )שם ס"ק קל( הביא את המעשה לעניין שמחויב לחזור ולענות ,וכן כתב הלבוש
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ב
במנהגי זמננו מקבלים במקומות רבים כבר באמירת ‘מזמור וכבר העיד בעל תרומת הדשן (סימן א) שמנהג קדום היה
מכתלי בית ההוראה שיר ליום השבת’ ,ובמקומות אחרים בסיום ‘לכה דודי’ בקהילות שבארצות אירופה להתפלל ערבית ולאכול את
תשובה ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' א' באמירת ‘בואי בשלום’ .המשנה ברורה כתב שהדבר תלוי סעודת השבת בעוד היום גדול כל כך ,עד שרב העיר וטובי
במנהג המקום .במקום שנהגו לקבל ב’מזמור שיר’ או ב’בואי הקהל היו יוצאים לאחר הסעודה לטייל על שפת נהר הדונאי
כלה’ ,כבר אז נאסרים במלאכה. ושבים לבתיהם קודם הלילה .הרי שהקושי של ימי הקיץ
ועשה דנדרים וכו’ ,מכל מקום הא רק בקבל עליו נאסר בדין בנידון השאלה ,הציבור כבר אמר גם ‘ברכו’ והתפלל הארוכים והמנהג לקבל שבת מוקדם אינם חדשים.
תוספת ולא שייך לחייב את אשתו בקבלתו’. ערבית .לכן אין כל ספק שהמתפללים עצמם קיבלו שבת. וכן נפסק בשולחן ערוך (סי’ רסז סעיף ב) ,שמפלג המנחה
שוב דן מצד קבלת הקהל של הבעל אם זה גורר אחריו השאלה היא אם קבלתם מחייבת גם את מי שלא נכח ואילך ניתן להדליק ולקבל שבת בתפילת ערבית מבעוד יום.
גם את האשה ,והיינו שיש שני קהלים באותה העיר ,שאם בתפילה .ופשוט שאסור לקבוע את הדלקת הנרות רק לפני קודם לכן אין זו הדלקת נר שבת הניכרת לכבוד השבת ,ואף
יש קהל אחד והוא קיבל שבת כאמור כל העיר נגררת אחריו, ‘ברכו’ ,אלא יש לקבוע קודם מועד קבלת השבת הנהוגה קבלת השבת המוקדמת אינה נעשית בזמנה.
אך כאשר יש שני מניינים כל קהל קבלת השבת שלו בזמן באותו ציבור ,לפני ‘בואי בשלום’ או ‘מזמור שיר ליום השבת’. פלג המנחה הוא שעה ורבע ‘זמניות’ לפני סוף היום.
שהוא מתפלל ,ובזה יצא להסתפק האם האשה תיגרר אחרי בימות הקיץ הארוכים כל שעה זמנית ארוכה יותר ,וההפרש
הקהל של הבעל ,וכתב שהדבר תלוי כי כאשר קבלת הקהל ד .ערבית מוקדמת אינה הופכת את היום עשוי להיות שונה במידה ניכרת בין השבתות ,ויש לבדוק
היא מתוך מצות תוספת שבת או מתוך זהירות שלא לבוא ללילה לכל דין בלוח מדויק את זמן פלג המנחה באותה עיירה ובאותו
לידי מכשול ,והוא מנהג קבוע ,כיון שהוא דבר מצוה ומנהג יש לציין כי תפילת ערבית המוקדמת אינה הופכת את תאריך .ומשום כך ,אין להסתפק באמירה שהמניין מתחיל
קבוע על האשה ללכת במנהגי בעלה ,אך אם קבלת השבת הזמן ללילה ממש לכל הדינים .בהלכות מילה נפסק (יו”ד סי’ ‘כשעה לפני השקיעה’ ,רק יש לבדוק את השעה המדוייקת
המוקדמת אינה מנהג קבוע של קדושה רק שבת אחת בחרו רסב סעיף ז)‘ :אין דבר זה תלוי בתפילה ,אם התפללו מבעוד בכל שבת.
להחמיר במצוות תוספת שבת ,אין זה 'מנהג' ,והאשה אינה יום ,לא להקל ולא להחמיר’ ,אלא יום הלידה וזמן המילה כאמור ,גם נשים המבקשות להדליק מוקדם יחד עם קבלת
נגררת אחר בעלה ורשאית להמשיך בעשיית מלאכותיה. נקבעים לפי היום והלילה במציאות. השבת אינן רשאיות להדליק נר שבת קודם פלג המנחה,
מתוך דבריו שלא דן שהאשה תיגרר אחר הבעל כדרך לעומת זאת ,בהלכות אבלות נפסק (יו”ד סי’ שעה סעיף יא), שהרי לא ניתן לקבל שבת קודם פלג המנחה ,וגם אין הדבר
שבה שאר הקהל נגרר את המתפללים בבית הכנסת ,נראה מי שהתפלל ערבית ,ועדיין הוא יום ,ושמע שמת לו מת, ניכר שהדליקו את נר השבת לכבוד השבת (שבת כג :שו"ע סי'
שהיה פשוט לו שרק קהל שהוא ציבור יכול לגרור אחריו את יש מי שאומר שמונה מיום המחרת ,ואותו יום אינו עולה. רסג ס"ד) .כמו כן ,גם כאשר מדלקת נרות ומקבלת שבת לאחר
המיעוט ,אבל הבעל הגם שהוא שורר בביתו אינו ציבור ואינו אלא שכתב בערוך השולחן (שם סעיף יט) שאם הוא עצמו זמן פלג המנחה ,יש לדאוג שימשיכו לדלוק עד הזמן שבו
גורר אחריו את האשה ובני ביתו[ .כן משמע טעמו מלשונו לא התפלל ,אף שהציבור כבר התפלל ,אותו יום עולה לו. נהנים מאורם בליל שבת ד'שרגא בטיהרא מאי מהני' (חולין
שכתב שם' :והנה כל זה הוא בקבלת הבעל עצמו ,אבל נמצא שאין כלל אחד שלפיו 'נעשה לילה' לכל דבר ,יש דינים ס .):כל הדיון להלן הוא כאשר התפילה וההדלקה נעשו לאחר
בקבלת כל הקהל נאסרו כולם אף אם יש מיעוט שלא קבלו, התלויים במציאות היום והלילה ,ויש דינים שבהם קבלתו פלג המנחה.
שהמיעוט נמשכים אחריהם בעל כרחם'] .ואמנם בשו"ת 'באר הפרטית או קבלת הציבור קובעת .בנידון שלנו אין צורך ויש להזהיר את המתפללים במניין המוקדם ,שעליהם
משה' (ח"ב סימן טו) ובשו"ת 'חמדת משה' (סימן נג) דנו לחלק לומר שהיום נהפך ללילה .די בכך שקדושת שבת ואיסור להיזהר להתפלל מנחה קודם פלג המנחה ,כדי שלא להיכנס
בין כוחו של ציבור שהמיעוט בטל ונמשך אחריו ,לבין קבלת מלאכה חלו מכוח קבלת הציבור בגדר 'תוספת שבת'. ל'תרתי דסתרי' – להתפלל מנחה לאחר פלג כדעת חכמים,
יחיד שאין בכוחה לחייב אחרים .גם בשו"ת מהר"י שטייף ה .מתי מיעוט נגרר אחרי הרוב ומיד לאחריה ערבית כדעת רבי יהודה .המשנה ברורה (סי'
(סימן מב) דייק מלשון השולחן ערוך ,שהגרירה נאמרה אחר המגן אברהם (סי’ רסג סקכ”ד) מסייג את דין השולחן ערוך רסז סק"ג) כתב שאין לסמוך על ההקלה להתפלל את שתי
הציבור דווקא ולא אחר הבעל. בשני סייגים חשובים :ראשית ,אם רוב הקהל כלל לא היה התפילות לאחר פלג אלא בציבור וכשהערבית מתקיימת בבין
ז .קבלת שבת מוקדמת לצורך נוחות בבית הכנסת ,אין המיעוט שנכח שם גורר את הרוב .שנית, השמשות ובשעת הדחק ,ולא כשהוא עדיין ודאי יום .כמו
ה’אגרות משה’ הוסיף חידוש חשוב הנוגע לענייננו. בעיר שיש בה כמה בתי כנסת ,אין בית כנסת אחד נגרר אחר כן ,המתפללים ערבית מבעוד יום חייבים לחזור ולקרוא את
לדבריו ,ייתכן שההלכה שהמיעוט נגרר אחר הרוב נאמרה קבלת השבת של חברו .כל ציבור נחשב חטיבה בפני עצמה. קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים .ובימי ספירת העומר יש
דווקא כשהציבור הקדים לקבל שבת לשם קדושת השבת, וכן פסקו השולחן ערוך הרב (סי’ רסג סעיפים יז–יט) ,והמשנה להזכיר לציבור לספור לאחר צאת הכוכבים ,שלא יבואו לידי
כדי להוסיף מן החול על הקודש או כדי שלא יבואו להתאחר ברורה (סקנ”א). שכחה.
במלאכה .אולם כשההקדמה נעשית רק מפני שהשקיעה ומכאן שאם במלון שוהים מאה איש ,ורק עשרה או עוד הובא בשם הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה תפילה פרק
מאוחרת ורוצים לסעוד בזמן המקובל ,הוא הסתפק שמא אין חמישה עשר מהם התפללו במניין המוקדם ,אין עצם היותו יד הערה (10שלא הייתה דעתו נוחה כל כך מן ההנהגה בכמה
בכך כוח לגרור את מי שלא השתתף ,אפילו במקום שיש בו ‘המניין היחיד’ הופכת אותו לרוב הציבור .המתפללים מקומות בארץ ישראל להקדים בקביעות את קבלת השבת,
בית כנסת אחד בלבד. עצמם קיבלו שבת ,אך אין בכוח מיעוט זה לגרור את אף שאין לאוסרה ,מפני שאין ראוי שבמקום אחד יהיה לחלק
וכן הכריע הגר”מ שטרנבוך ב’תשובות והנהגות’ (ח”ג סימן
כל אורחי המלון .לעומת זאת ,אם רוב ציבור המתפללים מן הציבור חול ולחלק אחר שבת.
ושומרי השבת שבמלון השתתף במניין המוקדם ,או אם שני
פה) ,כי כאשר אין בהקדמת הציבור סייג או עניין של מצווה,
ציבורים מגובשים בנפרד במלון ,וזהו הציבור המרכזי שאליו ב .שלושה אופנים של קבלת שבת
אלא רק רצון לאכול מוקדם עם הילדים ,האחרים אינם נגררים כדי לברר את הדין יש להבחין בין שלושה אופנים שונים:
אחר המקדימים .וכמו כן אין האשה נגררת אחר הבעל כאשר משתייכים אורחי המלון הללו ,יש מקום לדין ‘רוב הקהל’.
אם יש בעיירה או במלון מניין נוסף המתפלל מאוחר א .קבלת שבת של האשה בהדלקת נרותיה .ב .קבלת שבת
ההקדמה נעשית רק כדי שהמשפחה תאכל בשעה נוחה וכדי של הבעל או של אדם אחר בתפילת ערבית .ג .קבלת שבת
יותר ,ומקצת האורחים קבעו את עצמם כחלק מאותו ציבור,
שהילדים יהיו ערים .ועוד כתב שהבעל עצמו אינו מעוניין של רוב הציבור ,שבכוחה לגרור גם את המיעוט.
אין הם נגררים אחרי המניין המוקדם אפילו שרוב הציבור
שהאשה תקדים כל כך את קבלת השבת כמו שהוא מקדים, א .קבלת האשה בהדלקה :למנהג האשכנזים ,האשה
מתפלל במנין המוקדם.
ונראה כוונתו שההשוואה שכשם שמיעוט הציבור נגרר אחר מקבלת עליה שבת בהדלקת הנרות ,אלא אם התנתה קודם
רובו ,כן האשה שהיא טפלה לבעל נגררת אחריו ,שייך דווקא ו .האם האשה נגררת אחר קבלת בעלה לכן ,במקום צורך ,שאינה מקבלת שבת בהדלקה .אולם
בדבר שהבעל עצמו דעתו ניחא ליה שהבית יקבל פני שבת גם במקום שאין קבלת ציבור ,נותר לדון אם קבלת הבעל קבלתה הפרטית אינה אוסרת את שאר בני הבית במלאכה.
בשעה מוקדמת ,אז כל בני הבית טפילים לו ,אך כאשר איהו כשלעצמה מחייבת את אשתו ,ומצאנו שנחלקו הפוסקים הרמ”א (סי’ רסג סעיף י) פוסק ששאר בני הבית מותרים עד
גופא אינו מעוניין בזה ,רק לעצמו הוא מקבל שבת כדי לחזור בדבר זה. קבלת השבת של הציבור .תנאי זה מועיל רק ביחס לקבלת
לביתו מבעוד יום בשעה שאינה מאוחרת ,מה שייך לומר שיטת המחמירים :הפרי מגדים (סי’ רסג משב”ז סק”א) כתב השבת שעל ידי ההדלקה שלה .אבל אין בכוחה להתנות שלא
ששאר בני הבית טפילים לו לקבל שבת מוקדמת. שיש ללמוד מדין המיעוט הנגרר אחר הרוב ,שגם בני הבית להיגרר אחרי קבלת ציבור ,כמו שיתבאר בסמוך שלאחר
וכ"כ בבאר משה (שם סי' טז) שכל מה שכתב הפרי מגדים נמשכים אחר תפילת ‘גדול הבית’ .והחוות יאיר בספרו ‘מקור קבלת שבת של הציבור המיעוט נמשך אחריו ‘על כרחם’.
(שם) שבני הבית נגררים אחר עיקר הבית הוא דווקא באופן חיים’ (סעיף יז) החמיר שאשתו ובניו הסמוכים על שולחנו ב .קבלת שבת של יחיד :אדם שהקדים והתפלל ערבית של
שבעל הבית מקבל על עצמו שבת להרבות במצוות 'תוספת טפלים לבעל הבית ונאסרים עם קבלתו. שבת מבעוד יום קיבל עליו שבת ונאסר במלאכה ,גם אם
שבת' ,אך כאשר בעל הבית עצמו אינו מקפיד כל השנה על ובשו”ת ‘שבט הלוי’ (ח”ז סימן לה) דן לגבי מנין לקבלת שבת הציבור עדיין לא קיבל שבת .כך נפסק בשולחן ערוך (סי’ רסג
הקדמת השבת ,ורק כדי שלא לאחר הסעודה מקדים להתפלל שהתקיים קבוע בשכונתו ‘זכרון מאיר’ ,והכריע שהאשה סעיף יא) .אולם נחלקו הפוסקים אם קבלת השבת של הבעל
מעריב ומקבל בכך שבת ,ואדרבה איהו גופא אינו מעוניין נגררת אחר קבלת השבת של בעלה ,בין כשאמר ‘ברכו’ ובין מחייבת את אשתו ,כפי שיתבאר להלן.
שבני ביתו יקבלו עמו שבת ,בזה אין בני הבית טפלים לו. כשאמר ‘מזמור שיר ליום השבת’ .לדבריו ,גם אם הבעל ג .קבלת שבת של הציבור :לגבי ציבור נפסק בשולחן ערוך
וכתב שכן הורה גם לבתי כנסת שאפילו רוב הקהל מקדימים התפלל במניין קטן ורוב העיר עדיין לא קיבל שבת ,בני ביתו (שם סעיף יב)‘ :אם רוב הקהל קיבלו עליהם שבת ,המיעוט
להתפלל ,אין המיעוט בטל לגביהם כאשר כל טעם הקדמתם נגררים אחריו ,ועל האשה להדליק לפני תפילתו. נמשכים אחריהם על כרחם’ .כאן אין הדבר תלוי בכוונתו
רק מצד נוחות ולא מצד קבלת תוספת שבת. וכתב זה לשונו :ופשוט בעיני כיון שהוא קבלת שבת עפ”י ורצונו של כל יחיד .אם קבלת הציבור חלה כדין ,גם מי שלא
אמנם כתב בתשובות והנהגות (שם) שעליה להדליק קודם הדין ,שבני ביתם נגררים אחריהם ,והא דאשתו ובני ביתם נכח בבית הכנסת ולא התכוון לקבל שבת נאסר במלאכה.
שהבעל חוזר לביתו ,כדי שכאשר יגיע לביתו שכבר חלה עליו נגררים אחריהם הוא בדרגא דהמיעוט נגררים אחרי הרוב, אף אורח שבא לעיר לאחר שאנשי המקום קיבלו שבת נגרר
שבת ,הבית יהיה בהנהגה של שבת .וכ"כ בשו"ת שלחן הלוי ועדיף מזה דאשתו כגופו ונמשכת אחריו מראיות שאין צריך אחריהם ,כפי שמפורש בסעיף שלאחריו .ממילא ,לכאורה
(שבת פרק ו אות ה). לעלותם על הכתב ‘וכל איש שורר בביתו’ .עכ”ל .וכן היא אם רוב הציבור במלון קיבל שבת ,אין די בכך שהנשים יאמרו
ויש לשים לב שאין דבריהם שווים ,כי האגרות משה לא דן דעת הגר"ש קמנצקי (קובץ הלכות רבי שמואל קמינצקי שבת עמ' שלא התכוונו לקבל שבת או שהתכוונו להדליק מאוחר יותר.
את האשה כנגררת אחר הבעל כדין מיעוט ציבור הנגרר אחר קעא) שהאשה ובני ביתה נגררים אחר בעלה. רק השאלה היא אם אכן היה למתפללים דין של רוב הציבור.
הרוב ,אלא רק מצד שאם זה מנהג של מצווה אצל הבעל גם שיטת המקילים :הגר”מ פיינשטיין בשו”ת ‘אגרות משה’ מקורו דין זה במרדכי (סוף פרק במה מדליקין ,סימנים רצז–רחצ),
היא חייבת בו ,אך כאשר הבעל נוהג בזה רק מטעמי נוחות (או”ח ח”ג סימן לח) כתב שקבלת שבת היא קבלה פרטית ואין שכתב‘ :והיכא שרוב הקהל קיבלו עליהם שבת ,המיעוט על
אינו יכול לחייב בזה גם את האשה ,אך בדיני מה שהרוב גורר בכוח אדם לקבל עבור חבירו וגם לא בכוח הבעל לאסור את כרחם נמשכים אחריהם ואסורין במלאכה’ .וכן הביא בשם
אחריו את המיעוט הסתפק האם זה נאמר באופן שהרוב נוהג אשתו ,ובדומה למה שאין אדם יכול לחייב את אשתו בנדר ריב”ם ,שאם הקהל אמרו ‘ברכו’ בערב שבת ,היחיד שלא היה
רק מחמת נוחות ולא לצורך מצוה .אך התשובות והנהגות שקיבל על עצמו. בבית הכנסת אינו רשאי לעשות מלאכה ,אף שאינו רוצה
והבאר משה הסכימו עם הפרי מגדים שהאשה נגררת אחר וזה לשונו‘ :פשוט שאינה נגררת אחריו ,דכמו שאינו יכול לקבל עדיין שבת ,ואין גרירת היחיד תלויה בכך ששמע
הבעל כדין מיעוט אחר הרוב ,אלא שכתבו שאין אומרים כן לחייבה בנדרים שנדר אף שהוא למיגדר מילתא ,ואף באמר את ‘ברכו’ או ענה אחריו ,אלא בעצם קבלת השבת של רוב
באופן שהרוב מקבל רק מטעמי נוחות ,ושאין האשה נגררת בפירוש שאף היא תאסר ותתחייב ,כמו כן אינו יכול לאוסרה הציבור.
אחר הבעל כאשר הוא עצמו לא מעוניין בכך. במלאכה בדין תוספת שבת בקבלתו עליו לא רק בסתמא
וזה שייך דווקא במקומות שטעם קבלת שבת המוקדמת אלא אף בפירוש שהוא מקבל שבת גם לאסור את אשתו אינו ג .זמן קבלת שבת של ציבור
בגלל ששבת נכנסת מאוד מאוחר ,ולכן מקדימים את התפילה כלום .ואף שקבלת שבת אינו מדין נדר ,דהא אין על זה לאו בזמן השולחן ערוך הייתה קבלת הציבור באמירת ‘ברכו’.
המשך בעמ' ה'
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ג 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
הלכה למעשה
תשובות ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ב'
והמים עוברים דרכה בדרכם אל הברז ,ובכך בשעה מאוחרת .בערב אני מגישה לילדיי את השכר ב'הבלעה'.13
היא מסייעת במניעת הצטברות אבנית .כיון גבינות ,לבן ושאר מאכלי חלב ,ולצידם סלט
שהמסנן עשוי ממתכת ,הסתפקתי האם ירקות פרווה .בשעה זו עדיין לא עברו שש השקיית וקצירת נבטים בשבת
יש צורך לפרקו מן הצינור ולהטבילו קודם שעות מאז שאכלתי בשר .האם מותר לי
השימוש? לשבת עמם ולאכול מן הסלט ,כשהוא נקי הכינו אצלי בבית נבטים .סדר ההכנה הוא:
לגמרי מחלב ,או שיש לחשוש שמא אטעה לוקחים גרעיני אפונה ומשרים אותם לילה
ת .מסנן אבנית הקבוע בצנרת ,שעיקר שימושו בכלי עם מים ,לאחר מכן מניחים אותם על
הוא כשהוא מחובר אליה והמים עוברים דרכו ואוכל גם מן המאכלים החלביים?
רשת או מסננת וכדו' ושופכים עליהם מים
בלבד ,אינו טעון טבילה.19 ת .מותר לאכול מן הסלט הפרווה עם הילדים, כמה פעמים ביממה .המים לא נשארים בכלי
אף שעדיין לא עברו שש שעות מאכילת הבשר, אלא מיד נשפכים החוצה ,אך הם מרטיבים
מעשר כספים ממתנות בזמן לידה ואין חובה להניח היכר על השולחן כדי להיזהר את הגרעינים וכך הם צומחים .בליל שבת
לאחר לידת בננו קיבלנו מהביטוח הלאומי ממאכלי החלב ,ואין הדין דומה למי שאוכל ראיתי שהנבטים לא צמחו מספיק ,האם
'מענק לידה' ,וכן קיבלנו בסעודת הברית עתה בשר בשולחן שמונחים עליו מאכלי חלב.16 מותר לי לשפוך עליהם מים כדי שיוסיפו
מתנות רבות ,חלקן במעטפות כסף וחלקן אם רגילה לטעום מן המאכלים תוך כדי הגשתם לצמוח עד הבוקר? וכן האם מותר בשבת
חפצים ומוצרים עבור התינוק .האם צריך לילדים ,יש להיזהר ולעשות סימן שתמנע להוציא את הנבטים מהמסננת שהם מונחים
טעימה מתוך הרגל .17וכל זה כשהסלט אכן בה ולאכול אותם ,או שיש בזה משום מלאכת
להפריש מעשר כספים ממענק הלידה
פרווה ונקי מחלב ,ויש להקפיד שכלי ההגשה 'קוצר'?
ומכספי הברית? והאם יש לעשר גם את שווי
החפצים שקיבלנו במתנה? והאכילה יהיו נקיים ולא יועברו מן המאכלים ת .אסור לשפוך מים על הנבטים בשבת ,אף
ת .ממתנות כסף שמקבלים בברית יש להפריש החלביים אל הסלט.18 שהמים ניגרים מיד ,משום תולדת זורע.14
בהוצאת הנבטים מן המסננת כדי לאוכלם ,יש
מעשר כספים ,כדין כל מתנת ממון שנכנסה
חיוב טבילה במסנן אבנית המחובר לחוש משום קוצר ,ואין להוציאם.15
לרשות המקבל .אבל ,ממתנות שהן חפצים,
כגון בגדי תינוק ,כלי כסף ,עגלה וכיוצא בהם, לצינור
המנהג הוא שאין צריך לשום את שוויים לאחרונה רכשתי מסנן אבנית המתחבר אכילת סלט פרווה בשולחן חלבי בתוך
ולהפריש עשירית מכסף אחר ,אף שיש מן בקביעות לצינור המים .מדובר ביחידת שש שעות
הפוסקים שהחמירו בזה .20לעניין 'מענק לידה' סינון מתכתית המורכבת כחלק מן הצנרת, את ארוחת הצהריים הבשרית אני אוכלת
◄◄
בפני עצמו ככלי ,או שהמים נאספים בתוכו הגשה נקי ,ולא להשתמש בכפית או במזלג הניתנים עליהם .והנה בשו"ע )סי' שלו ס"ה( )סי' תקפה סק"ז( שההיתר של צורת מצוה
לצורך שתייה ולא רק עוברים דרכו ,יש שנדבקו בהם גבינה או לבן. מבואר לעניין עשבים שעלו על אוזן הכלי הוא במצוה התלויה בשבת עצמה.
להחמיר ולהטבילו בלא ברכה. 19בעניין מסנן אבנית המונח בתוך המיחם, מלחות הכלי ,שהם חשובים כמחוברים 13שו"ע )סי' שו ס"ד( ,משנה ברורה )שם
20בספר היראה לרבינו יונה )דיני צדקה העלינו שמאחר שעיקר ייעודו אינו לתיקון לקרקע והתולשן חייב .וביאר המשנה סקכ"א( וביאור הלכה )שם ד"ה נותן לו( ,בדין
ומעשר( כתב וז"ל 'ובמעשרות אל תרפה ידיך המים אלא להגן על המיחם מפני הצטברות ברורה )ס"ק לה( שחיובו משום עוקר דבר הבלעת שכר שבת בשכר עבודה בחול.
מליטלה כראוי ,כיצד מכל דבר שמשתכר, האבנית ,נמצא שאינו בכלל 'כלי סעודה' מגידולו שהוא תולדת קוצר .והוסיף 14בשו"ע )או"ח סי' שלו סי"א( 'השורה
הן ללמד ,הן לכתוב ,הן לעשות מלאכה, הטעונים טבילה .בנידון זה יש טעם נוסף שבגמרא )שם קח (.ביארו שאין זה דומה חטים ושעורים וכיוצא בהם במים ,הרי זה
או אף אם מצא מציאה או נתנו לו במתנה, להקל ,שהרי המסנן אינו עומד ככלי בפני לעציץ שאינו נקוב שהתולש ממנו פטור תולדת זורע וחייב בכל שהוא' .ובמשנה
או כל ענין שיהיה וכו' מן הכל יפריש עצמו ,אלא הוא חלק ממערכת הצנרת משום שאינו מחובר בקרקע עולם ,כיון ברורה )סק"נ( ביאר שעושה כן כדי שיתרככו
מעשר' ,ומבואר שמתנה כספית אינה שונה הקבועה ,וכל תשמישו נעשה כשהוא שאין דרך זריעה בעציץ ,מה שאין כן עשבים ויצמיחו ,ולכן הרי זה זורע וחייב מהתורה.
בעיקרה ממשכורת או מרווח עסקי ,כיון מחובר אליה .וראה בפתחי תשובה )יו"ד אלו שעיקר גידולן הוא באופן זה .ולפי זה והרמ"א )שם( כתב 'ומותר להעמיד ענפי
שסוף סוף נוסף ממון לרשותו של האדם. סי' קכ סק"ו( שהביא מתשובת שב יעקב )סי' נראה לאסור להוציא את הנבטים ממקום אילנות במים בשבת ,ובלבד שלא יהיו בהם
וכן כתב בפתחי תשובה )יו"ד סי' רמט סק"א( לא( ,לענין כלים הנקבעים בתנור ולוקחים הנבטתם בשבת ,כיון שזה מקום גידולם וכן פרחים ושושנים שהם נפתחים מלחלוחית
בשם השל"ה ,שאף מממון שהגיע לאדם מהם מים חמים ללישת עיסות ,שצידד הדרך להצמיחם באופן כזה. המים' ,ומבואר שכאשר יש פרחים
בירושה יש להפריש מעשר ,אף אם המוריש לומר שאינם צריכים טבילה כלל אף כשהם 16בשו"ע )יו"ד סי' פח ס"א( נאסר להעלות שנפתחים אסור להעמידם במים בשבת.
עצמו כבר היה רגיל לעשר את ממונו ,ולפי עשויים מתכת ,כיון שעיקר דין טבילת בשר על שולחן שאוכלים עליו גבינה ,שמא וראה במשנה ברורה )ס"ק נד( שהוסיף
שהחיוב נבחן כלפי המקבל והרווח שנוסף כלים הוא כדי להעלותו מטומאת הגוי יבואו לאוכלם יחד .אולם בנידון השאלה שבאופן זה אסור אפילו להחזיר למים שהיו
לרשותו .וכן הביא החפץ חיים בספרו שהכלי היה אצלו ,וכלי המחובר לקרקע הרי האכילה הבשרית כבר הסתיימה ,ועתה בהם מערב שבת .אמנם בערך לחם )שם(
אהבת חסד )ח"ב פ"יח ס"ג( מהאליה רבה )סי' אינו מקבל טומאה .וכן כתב היד אפרים באים לאכול סלט פרווה .אמנם בבאר היטב חלק על דברי הרמ"א וכתב שזה חומרא
קנו סק"ב( .אמנם כשמקבל במתנה חפץ או )ס"ה( שכלי המחובר לקרקע כיון שאינו )שם סק"ב( הביא משו"ת בית יעקב )סי' יב( יתירה לאסור ליתן פרחים במים כאשר הם
כלי השווה כסף כתב בדרך אמונה )הלכות מקבל טומאה אינו טעון טבילה .ויש שכתבו להחמיר בישיבה אצל האוכל גבינה לאחר נפתחים בשבת ,כיון שאין צומח שום דבר
מתנות עניים פ"ז ס"ק כז ,ציון ההלכה ס"ק סז( שכן דעת הגר"א )ס"ק יח-יט( שמדמה דיני אכילת בשר ,שמא יושיט לו ויאכל .אך הפרי חדש ,והוסיף שכן המנהג במקומו להחזיר
בשם החזון איש שאין צריך להפריש עבורו טבילה לדיני קבלת טומאה ,אך ראה בשבט מגדים )שם משבצות זהב סק"ב( חלק עליו, הפרחים למים בשבת אף שהם נפתחים ואין
מעשר כספים ,וכן הובא בארחות רבנו )ח"א הלוי )ח"ו סי' רמה( שכתב לדחות זה .אמנם וכתב שלא ראה שנזהרים בזה ,ונימק זאת מי שחושש בזה .ומכל מקום אף לדבריו
עמ' שצו( בשם הסטייפלר בשם החזון איש, החכמת אדם )כלל עג סי"ג( כתב לענין יורות משני טעמים :א .משום שלא חששו ביושב כאשר צומח דבר חדש שלא היה מקודם
ובאורח צדקה )פרק י הערה יג( בשם הגרי"ש גדולות שמבשלים בהן שכר ,שאף שקובעים בלבד אצל מי שאוכל גבינה ואינו עוסק הרי זה אסור מעיקר הדין .ובשער הציון
אלישיב ,וכן דעת הגר"נ קרליץ בחוט שני ומחברים אותן לקרקע ,מכל מקום דינן עמו במלאכתו ,ב' .גם הוה גזירה לגזירה )ס"ק מח( נראה שסובר שיש בזה איסור
)שבת ח"ב עמ' שלא( ,וכתב שם שכן מנהג ככלי וטעונות טבילה ,ולדעתו אין החיבור כולי האי לא גזרינן' .ולכאורה הנפק"מ בין מהתורה .ולכן בנידון שלפנינו ,שהגרעינים
העולם .אולם דעת הגרש"ז אויערבאך )קול לקרקע כשלעצמו מפקיע שם כלי כדי הטעמים הוא ביושב ואוכל מאכל פרווה, כבר מצויים בתהליך הנבטה ,כל נתינת מים
התורה חוברת לט עמ' פז( שיש להפריש מעשר לפטור מטבילה .וכן כתב בחידושי חת"ס ולפי הטעם שהוא גזירה לגזירה מותר אפילו נוספת המסייעת לצמיחתם הרי היא בכלל
אף משווי מתנה שהיא חפץ ,וכן החמירו על השו"ע )ס"ה בהג"ה( שטבילת כלים חיובה באוכל .וכן בערוך השולחן )שם סי"א( דחה תולדת זורע ואסורה בשבת .ואין לחלק
בשו"ת משנה הלכות )ח"ו סי' קצט .חי"ב סי' מגזירת הכתוב ולא משום קבלת טומאה, חומרא זו ,וכתב 'ואין להשגיח על חומרא בכך שהמים ניגרים מיד ואינם נשארים
רמה–רמו ,רמט( ,ובשו"ת אבן ישראל )ח"ט ומנא לן להקל בכלי שאינו מקבל טומאה. כזו' .וכ"כ ביד יהודה )פיה"ק סק"ח( שערי בכלי ,שהרי סוף סוף פעולת ההרטבה היא
סי' צב אות יג( .ולמעשה המנהג הרווח הוא וכן כתב בספר גידולי טהרה )חלק השו"ת דעה )סק"ב( כה"ח )סקכ"א( .וביד אפרים )סי' המסייעת לגידולם .וכל שכן כאן שכל מטרת
כדעת החזון איש ורוב הפוסקים ,שאין צורך סי' יז( ,ובשו"ת מהר"י אסאד )סי' רטז( .וראה פח ס"ב ,ד"ה אם עשו שום היכר( חלק על הבית נתינת המים היא להוסיף ולהצמיח.
להעריך את שוויו של חפץ שניתן במתנה בשו"ת מנחת יצחק )ח"ח סי' ע( שכתב שיש יעקב ,אך חילק בין היושב בלא כוונת אכילה 15הרמב"ם )שבת פ"ח ה"ג( כתב' :תולש
ולהוציא מעשר כנגדו .לפיכך ,מי שקיבל מקום להקל אף לדעת המחמירים כאשר לבין שעת האכילה ,וכן בין מי שסעד ושבע תולדת קוצר הוא ,וכל העוקר דבר מגידולו
בברית עגלה בשווי אלפי שקלים ,בגדי אין אפשרות להשתמש בכלי אלא כשהוא לבין מי שאכל מעט בשר בלבד. חייב משום קוצר' .וכן מצינו בגמרא )שבת
תינוק ,כלי כסף או כל מתנה אחרת בעין, מחובר לקרקע .ובמסנן אבנית המחובר 17ביד אפרים )שם( כתב להתיר לעסוק פא' :(:צרור שעלו בו עשבים התולש ממנה
אינו צריך להוציא עשירית משוויה מכיסו. לצינור יש צד נוסף להקל ,שהרי אין הוא כלי בהכנת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר ,אלא בשבת חייב חטאת' ,וברש"י )ד"ה והתולש(
וראה בדרך אמונה )שם( שהוסיף בשם המחזיק בתוכו מים לצורך אכילה או שתייה, שבמאכלים שרגילים לטעום מהם תוך כדי ביאר שזה לפי שעוקרם ממקום גידולם.
החזון איש שכאשר נתנו לו מעות אפילו כדי ואין משתמשים בו להגשת המשקה ,אלא ההכנה הזהיר מחשש שישכח ויאכל ,וסיים אמנם יש לדון אם מסננת זו נחשבת 'מקום
לקנות דבר מסוים צריך להפריש עבורם המים עוברים דרכו בלבד כחלק ממהלך שהכל לפי העניין. גידולו' לענין מלאכת קוצר .שמצד אחד,
מעשר כספים ,כיון שבדרך כלל הנותן אינו הצנרת .לפיכך ,כאשר מדובר במסנן שעיקר 18הרמ"א )סי' פח ס"ב( הזהיר שלא לשתות הנבטים אכן גדלים עליה בפועל ,ואינה
מקפיד אם המקבל ינכה מעט מן הסכום צורת שימושו היא דווקא בהיותו מחובר מכלי אחד באכילת בשר וחלב מפני אלא מקום גידולם בשעה זו .ומאידך ,אין
לצורך מעשר ,ולכן עדיין נחשבות המעות לצינור ,ואין רגילים להשתמש בו ככלי שהמאכל נדבק בכלי ,וכן הזהיר בשיורי כאן קרקע ,ואף אין כאן מצע גידול כלל,
ממונו של המקבל וחייבות במעשר .אולם עצמאי ,אינו טעון טבילה .אולם אם מדובר מאכל הנשארים במלח .ומזה יש ללמוד אלא הגרעינים מונחים על גבי רשת בלבד,
כאשר הנותן מקפיד שהכסף ישמש דווקא במסנן מתכת נשלף ,שאפשר להשתמש בו גם בנידון דידן שיש ליטול את הסלט בכלי וכל יניקתם אינה מן הרשת אלא מן המים
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ד
מכתלי בית ההוראה
תשובה ממורינו הרב שליט“א המשך מעמ' ג'
◄◄
מה שהקלו היינו במה שנהגו בחוץ לארץ להקדים בקיץ קבלת של הגברים ,ולא מעוניינים שגם הנשים יקבלו שבת כל כך
שבת מטעמי נוחות ,אך כאשר הבעל מקבל שבת מטעמי מצוה מוקדם ,אך בארץ ישראל שטעם קבלת שבת המוקדמת כדי מביטוח לאומי ,מאחר שהכסף משולם
ותוספת שבת האשה נגררת אחריו ,לחלק מן השיטות אפילו' להוסיף בתוספת שבת ראוי שהאשה תיגרר אחר בעלה ,וכמו לחשבון היולדת ונעשה ממונה ,ואין
כאשר מחמיר בפעם הזו ,ולאגרות משה רק כשיש לו מנהג שכתב בשבט הלוי על המניין שהתקיים בשכונתו .וגם לדעת הביטוח הלאומי מגביל את השימוש
קבוע בכך ,ומדין שהאשה נוהגת במנהגי הבעל. האגרות משה שאין האשה נגררת אחר בעלה כמיעוט הנגרר בו או מקפיד שלא יופרש חלק ממנו
נמצא שבקבלת שבת מוקדמת לצורך נוחות נחלקו הפוסקים אחר הרוב ,אם הבעל מתפלל בבית כנסת זה באופן קבוע ,הרי
אם האשה נגררת אחר בעלה ואחר הציבור .לדעת ה’אגרות שקיבל על עצמו כמנהג של מצוה להחמיר בתוספת שבת ,ועל לצדקה ,יש להפריש ממנו מעשר.21
משה’ אחר בעלה אינה נגררת ,ואחר הציבור העמיד בספק. האשה ללכת במנהגיו ,ומשכך חל עליה מיד קדושת השבת.
אך לדעת ה’באר משה’ וה’תשובות והנהגות’ יכולה להקל. מנגד ,הגר”ש וואזנר (שבט הלוי שם) דחה סברא זו ,וכתב קיצור נוצות התוכי לצורך
ובשלחן הלוי העיר שכאשר באים מטעם שמיעוט הציבור שאין לחלק בסיבת קבלת הציבור את השבת ,לאחר שהציבור טיפול בילד
מגרר אחר הרוב[ ,או לדעות שהאשה נגררת אחר הבעל כדין קיבל שבת כדין מפלג המנחה ,הקבלה היא קבלת שבת גמורה,
מיעוט אחר הרוב] גם אם תחילת מנהגם משום נוחות ,כיון ואין זה משנה אם אחד המניעים להקדמתה היה נוחות זמני קנינו תוכי לילדנו כדי לסייע לו
שלמעשה יש כוונה לקבלת שבת גם מצד מצוות תוספות שבת הסעודה .וכן כתב בשבות יצחק (ח”ח נר שבת עמ’ רלד) בשם במסגרת טיפול רגשי .המוכר הראה
ראוי שהמיעוט ייגרר אחר הרוב ,עיי”ש .אך דעת ה’שבט הלוי’ הגרי”ש אלישיב שאין לחלק מפני מה קיבלו על עצמם הרוב לנו כיצד לקצץ את הכנפיים לתוכי
הגרי”ש אלישיב והגרש”ז אויערבאך שאין להקל מטעם זה. את השבת ,והמיעוט נמשך אחריהם .וכן היא דעת הגרש”ז
אויערבאך (שולחן שלמה שבת ח”א עמ’ קנו בהערה שם) .וכן משמע
כדי שלא יוכל לעוף גבוה .האם
ח .ההלכה במניין יחיד בעיירת נופש ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מו סעיף ז) ,שכתב‘ :ואף האשה מותר לעשות זאת ,או שיש בכך
ומכאן לנידון דידן :עד כאן עסקנו בשאלה אם אשה מקבלת שרגילה לקבל שבת בהדלקת נרות שבת ,נגררת אחר הציבור משום 'צער בעלי חיים'?
שבת מתי שבעלה מתפלל ומקבל שבת ,ואם קבלת שבת שבעלה רגיל להתפלל עמו ,ואסורה בהדלקה ,ותאמר לנכרי
מוקדמת שנעשית רק לצורך נוחות בכוחה גם לגרור אחריה להדליק’ .ולא חילק בסיבת הדבר שהבעל מקבל שבת מוקדם,
ת .כשיש צורך בקיצור הנוצות כדי
את המיעוט או האשה ובני הבית .אך עוד יש לדון ולומר אלא שמקום אחר (שם הערה ס”ק סח) כתב השמירת שבת להחזיק את התוכי ולטפל בו בבטחה
שבמלון ,שאין בו מניין קבוע ,שמא לא נאמר בו דין גרירה כהלכתה בהדיא כחילוק האגרות משה[ ,וגם הביא דבריו ודברי לצורך הילד ,מותר לעשות זאת
אחר ‘רוב הקהל’ ,אלא דווקא בקהילה ובבית כנסת קבועים
שהיחידים נמשכים אחר מנהגיהם ,ואילו בקבוצת נופשים
הבאר משה לעיל הערה ס”ק מב]. ובאופן הממעט בצער .22הדברים
[בשו"ת שלחן הלוי (שבת פרק ו סעיף ה) העיר הרב ישראל אמורים בקיצור חלק מנוצות התעופה
מקרית שנאספה לשבת אחת אין המיעוט נגרר אחר הרוב. הלוי בעלסקי על דברי האגרות משה ,שקשה להחליט ולומר
ומצינו לעניין ברכת ‘מעין שבע’ בשולחן ערוך (או”ח סימן על קהילה שלמה המקבלים שבת מבעוד יום ,שזה כל כוונתם הבוגרות ,ולא בחיתוך הכנף עצמה,
רסח סעיף י) שאין אומרים אותה בבית חתנים ואבלים ,מפני אך ורק משום נוחות זמן האכילה .ברוב הפעמים כשאנשים במריטת נוצות או בפגיעה בנוצות
שאין שם מניין קבוע ,ומכאן ניתן היה לדון שאין למניין שאינו מקבלים את השבת מוקדם והם יהודים יראים ושלמים הם חדשות שיש בהן כלי דם .23גם
קבוע אותם דינים שיש למניין קבוע .ואולם לא מצינו בפוסקים רוצים באמת ובתמים להכניס את השבת מוקדם ,שרוצים
חילוק זה לעניין קבלת רוב הקהל[ .יש לציין ,שבהרבה קהילות כשהחיתוך עצמו אינו מכאיב ,יש
שהרעש של ימי החול יפסק והם רוצים כבר ליהנות מהשקט
נהוג לברך מעין שבע גם במניינים שבמקומות נופש]. והמנוחה של השבת הקדושה .אף שיתכן שיש להם גם כוונה לברר כיצד לעשות זאת בלא לגרום
בשו"ת 'שבט הלוי' (ח"ט סימן נו) נשאל בנידון זה של מניינים לאכול מוקדם וכדי שהילדים הקטנים יוכלו לשבת בשולחן צער לתוכי ,וכן שלא להביא לנפילות
ארעיים במקומות נופש ,והשיב שעיקר הנושא שהמיעוט שבת כשהם רעננים ,אבל אין להחליט שאין כאן גם כוונה וחבלות .אם אפשר להשיג את מטרת
בטל אל הרוב בקבלת שבת ,אינו שייך למנהגי הקהילה שהם אמיתית לקבל את קדושת השבת מבעוד יום ולהוסיף מן
מתקבלים על ידי הרוב ,ואם אינם קהילה רק הם יחידים הטיפול ולמנוע בריחה בלא זאת ,ראוי
הקודש לחול .ודבריו הם לגבי קבלת הציבור שהרי כלל שיש
שהתקבצו יחדיו בדרך ארעי ,שלא שייך בהם מנהגי קהילה. כאן כוונה לקבל קדושת השבת מיעוט הציבור נגרר אחרי להעדיף דרך זו.24
אבל קבלת שבת על ידי הרוב שורשה במה שנהגו לתקוע הרוב ,אך כדי להיגרר אחרי הבעל צריכים 'מנהג של מצוה'
להפסקת מלאכה ,ואם התקיעה האחרונה כיון שרוב הציבור (לדעת האגרות משה ושלחן הלוי הולך בשיטתו) ,וכיון שעיקר טעם
מקבל בה שבת ,גם מיעוט הציבור חייב לקבל עמהם ,ושבת המנהג מצד נוחות הגם שיש כוונה למצווה ,אין זה מנהג של לדבר מסוים ,והמקבל אינו אלא כשליח לקנות
חלה על כולם כאחד ,והוא תקנה מפני קדושת השבת שיהיה הבעל למצווה אלא מנהג לנוחות. את החפץ עבור הנותן ,אין הכסף נעשה שלו
זמן קצוב להפסקת מלאכת חול .והביא מה שכתב הב"ח (סי' ועוד קשה על דבריו ,לפי מה שכתב הרמ"א ביורה דעה (סי' וממילא אינו חייב לעשרו .לפיכך ,אם ההורים
רנו) על כך' :וכן ראוי לנהוג בכל מקום' ,והיינו שיש עניין חיובי קצו סעיף א) ,שלדעה אחת ,לאחר שהקהל התפלל ערבית מבעוד קיבלו כסף 'עבור הוצאות הברית' ,אבל למעשה
שיהיה קבלת שבת משותפת לכל הציבור כאחד ,והוא הגורם יום אפילו בימי החול שוב אין האשה יכולה לעשות הפסק הם רשאים לעשות בכסף כרצונם ,הרי זו עדיין
ונותן הטעם שהמיעוט בטל אצל הרוב ,ולכן גם ציבור שנמצא טהרה כדי להתחיל למנות מן היום הבא ,משום שהציבור מתנת כסף החייבת במעשר .אולם אם הנותן
במקום באופן ארעי יש לו לנהוג כן ,ובקבלת השבת של רוב כבר עשאו לילה .והרי ידוע שמנהגם להקדים ערבית בזמן ייחד את הכסף בדוקא עבור קניית דבר מסוים
הציבור ששם ,המיעוט בטל עליו וחלה קדושת השבת על כולם הראשונים נבע לעיתים מטורח ונוחות ,שלא יצטרכו לקבץ וכגון שאמר 'הכסף הזה מיועד דווקא לקניית
כאחד .וכתב‘ :ואין נפקא מינה אם הישוב קבוע או לא ,דשבת את הציבור פעם נוספת ,ואף על פי כן קבלת הציבור חלה עגלה' ואינו מסכים שישתמשו בו לשום דבר
קביעי וקיימא’. וגררה את האשה. אחר ,ובוודאי באופן שהוא עצמו משלם ישירות
ולולי דבריו היה מקום להסתפק בדבר ,כי הגם שבוודאי אמנם הרמ"א שם הביא גם את דעת האגור (סי' א'שעז) בשם לחנות עבור העגלה ,אין כאן מתנת כסף חופשית
דבר נכון וראוי הוא שייעשו לציבור ויקבלו ביחד את קדושת ר"י מולין (מהרי"ל החדשות סי' צה) ,שאפשר לעשות הפסק טהרה להורים ,ויש מקום לפטור מהפרשת מעשר
השבת ,אך כאשר במציאות אינם ציבור כלל ,כי כולם אורחים כספים.
אף לאחר שהקהל התפלל ערבית ,וסיים שנוהגין לכתחילה
זרים זה לזה בבית מלון ואין ביניהם שום שיתוף כלל ,לא נראה 21הגדרת מענק הלידה כתשלום הניתן ליולדת
להיזהר ,אך בדיעבד אין לחוש.
שנאמרה הלכה זו שהרוב יכול לגורר אחריו את המיעוט ,וכמו היא 'עבור השתתפות בהוצאות הראשונות לרגל
אלא שאין טעמו מצד שהקבלה נעשה רק לצורכי נוחות.
שבעיר שיש בה שני בתי כנסת אין הציבור הגדול יכול לגרור הלידה' ,והוא משולם ישירות לחשבון הבנק שלה.
רק טעמו כי הגם שיצא מהזמן של היום הקודם ,גם לא נעשה
אחריו את הציבור המועט אפילו שאנו בוודאי מעוניינים מצד אין צורך להציג קבלות עבור ההוצאות ,ואין
לעיצומו של היום הבא רק כסניף ליום הבא להצטרף לו ,וכתב
קדושת השבת שתחול על כולם בשווה .ושמא גם דברי שבט הגבלה על אופן השימוש בכסף לאחר קבלתו.
שאפילו הקדימו התפילה בערב שבת וקבלו בכך את השבת
הלוי נאמרו דווקא בעיירות נופש שהאורחים נשארים למשך לפי יסוד החזון איש שהובא בדרך אמונה )שם(
ותוספת שבת היא מדאורייתא אינו נעשה ממש ליום השבת
זמן מסוים ויש ביניהם יחסים שכנות מסוימים שמאפשרים אף שמטרת המענק היא לסייע בהוצאות הלידה
וגם תוספת שבת היא רק סניף לשבת .ומבואר שגם מהרי"ל
להגדיר אותם קצת כציבור אחד .או שגם בבית מלון עצם אין זה פוטר מהפרשת מעשר ,כיון שהנותן אינו
והאגור לא נחלקו בעיקר הקבלה של הציבור שמועילה אפילו
השהיה המשותפת כעת בשבת במניין אחד ,קובעת שהם ציבור מקפיד שיופרש ממנו חלק לצדקה.
שנהגו להקדים מטעמי נוחות.
ושעת קבלת השבת בתפילה הוא קבלת השבת לכל השוהים 22בתרומת הדשן )פסקים וכתבים סי' קה( דן
ועוד יש לדון ,כי בהקדמת תפילת ערבית בימי החול ,אנו
במלון. במריטת נוצות מאווז חי לצורך האדם ולחתוך
מגדירים שכבר הוא זמן שכיבה ולילה ,אבל קבלת שבת על ידי לשון של תוכי או לחתוך אזנים של כלב כדי
שוב ראיתי בשם הגרש"ז אויערבאך (שולחן שלמה שבת ח"א עמ' תפילת ערבית של שבת ,אינה מצד שכעת זמן שכיבה ולילה,
קנו בהערה שם) שגם במחנה קיץ נגררים המיעוט אחר הרוב .וגם לנאותו ,וכתב שמצד הדין זה מותר ,אולם ראוי
רק מצד קבלת תוספת שבת שמזכירים בתפילה את קדושת לימנע מזה שזה אכזריות ,והביא הרמ"א )אבה"ע
בדבריו יש לומר שאמר זאת דווקא במחנה קיץ הם קבועים השבת וממשיכים על עצמנו את קדושתה ,ובזה יש לחלק כי
למשך איזה זמן ויש שייכות בין האנשים ,לא כן בבית מלון סי' ה סי"ד( דבריו להלכה ,וכתב כי כל דבר הצריך
המציאות של יום ולילה שכיבה וקימה נקבע על ידי הציבור לרפואה או לשאר דברים ,לית ביה משום איסור
שנמצאים בו פעמים ליום יומיים ואין כל שייכות בין האנשים ואין נפקא מינה מה טעם הציבור שעושה כן ,אך קדושת
ששם .ולקמן נביא מלשון הגר"ש קמנצקי שגם חילק בין צער בעלי חיים ,וכן מותר למרוט נוצות מאוזות
השבת חלה מכח קבלה והיא חלה רק על מי שקיבל על עצמו חיות וליכא למיחש משום צער בעלי חיים ,וסיים:
מעונות קיץ בתי מלון. בתפילה ,ולא על אלו שלא התפללו ולא קיבלו על עצמם .אלא
ולהמבואר יש להזהיר מפני מכשול זה בעיירות נופש קטנות 'ומכל מקום העולם נמנעים ,דהוי אכזריות' .אולם
שכאן התחדש שכאשר רוב הציבור מקבלים על עצמם תוספת הנאה של אכזריות כגון לצוד בעלי חיים על מנת
(ולענין דין בתי מלון הסתפקנו כאמור) שבהן יש מניין אחד המקבל שבת לשם מצוה ,יש בכך טעם שגם המיעוט בטל לגבי קבלתם,
שבת מוקדם ,כי אם הנופשים הם הקהילה היהודית היחידה להרגם או שבעלי חיים יריבו ,כתב בנודע ביהודה
ולכן כאשר הם מקבלים שבת רק מטעמי נוחות ,מאיזה טעם )מהדו''ק יו''ד סי' פג ובמהדו''ת יו''ד סי' י( שאסור
במקום ,ורובם משתייכים למניין המוקדם ,קבלת השבת שלהם יתבטלו שאר בני הקהל שאין זה נוח להם לקבלתם].
מחייבת את כולם. עיי"ש.
ב'פסקי תשובות' (סי' רסג אות לז) סיכם שאף שראוי לבעל 23לאורך קנה הנוצה אין קצות עצבים ,אך
אמנם יש לדקדק בלשון המשנה ברורה (סקנ"א) ,שכתב' :אבל נפש לחשוש למחמירים ,המנהג הרווח הוא להקל בקבלת
אם עושה מניין בביתו ,אפילו מניין קבוע ,בטל אצל הרוב'. בבסיסה יש עצבים ,ובנוצה חדשה המתפתחת
הבעל לבדו ,כל עוד רוב אנשי המקום לא קיבלו שבת .אולם יש כלי דם .לכן יש הבדל בין קיצור החלק הבוגר
וכוונתו היא שאפילו שיש לו מנין קבוע בביתו ,והרי כשיש שני יש להדגיש :קולא זו עוסקת רק בקבלת הבעל ,ולא באופן של
מניינים קבועים בעיר אחת ,אין המיעוט בטל לרוב ,אך כיון של הנוצה לבין פגיעה בבסיסה או בנוצה צומחת.
קבלת שבת על ידי רוב הציבור .ועל דבריו יש להוסיף ,כי כל 24שבכל אופן שיש לחוש לצער בעלי חיים כתב
המשך בעמ' הבא הרמ"א שהעולם נמנעים ,משום אכזריות.
לתגובות: לשאלות בהלכה:
ה 9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8
בהכנות ולהדליק מאוחר יותר ,האופן המהודר הוא לקבוע
מניין מאוחר ממש ,בכך נוצרים שני ציבורים נפרדים ,ובני
בעבור בעלה ,לאחר שהוא כבר קיבל שבת.
ה’אגרות משה’ העלה שיש מקום לאסור זאת מכוח מכתלי בית ההוראה
המניין המאוחר אינם נגררים אחר המוקדם. הכתוב ‘וינפש בן אמתך’ .כשם שעבד שעדיין אינו מצווה תשובה ממורינו הרב שליט“א
לסיכום: מצד עצמו בשבת אסור לעשות את מלאכת רבו ,כך יש המשך מעמ' ה'
א .בני עיר אחת שרוב הציבור קיבלו שבת בתפילת מקום לומר שהאשה ,המשועבדת במלאכות מסוימות
ערבית ,חלה השבת גם על המיעוט שלא התפלל לבעלה ,אינה רשאית לעשות בעבורו מלאכה לאחר שהוא שמניין זה אינו מתקיים בבית הכנסת ,אינו חשוב כנגד
עמם ,ובכלל זה גם הנשים והקטנים שבעיר. עצמו קיבל שבת .למעשה כתב ,שמן הראוי להחמיר שלא המניין שיש לו בית הכנסת קבוע ,והכל בטלים לגביו .אך
ב .במקום שיש שני מניינים ,אפילו אם רוב הציבור תעשה מלאכה לצורך בעלה ,מפני שרוב הראשונים סוברים כל זה כאשר יש מתפללים בבית כנסת ומתפללים בבית
מתפלל במניין הראשון שקיבל שבת ,אינם גוררים את שתוספת שבת מן התורה .אולם מלאכות שאינן שייכות פרטי ,כאשר אין בית הכנסת כלל ,ויש רק מניין אחד בבית
מיעוט הציבור שמתפלל אחר כך לקבל שבת איתם לבעל ,אלא נעשות לצורכה או לצורך אחרים ,אין לאסור פרטי שבו מתפללים רוב בני העיר ,שאר בני העיר בטלים
יחד. עליה מחמת קבלתו .לפי זה שאסור אשה לעשות מלאכה לגביו ,ובשום מקום לא נכתב בפוסקים תנאי שיהיה בית
ג .נחלקו הפוסקים אם כאשר הבעל מקבל על עצמו עבור בעלה ,מתעוררת קושיה מיוחדת בנרות שבת :הרי הכנסת שמתפללים בו הציבור בית קבוע לבית הכנסת.
שבת הוא גורר אחריו את אשתו ובני ביתו ,וכשם הדלקת הנרות אינה רק לצורך האשה ,אלא גם לצורך הבעל ובספר 'שולחן שלמה' (שבת ח"א סי' רסג אות יט) כתב שהגרש"ז
שרוב הציבור גורר אחריו את המיעוט (הפרי מגדים, ולכבוד סעודת המשפחה .ב’שמירת שבת כהלכתה’ (פרק מו אויערבך הסתפק אם רוב הציבור קיבלו את השבת כל אחד
והמקור חיים) ,שהרי כל איש שורר בביתו (שבט הלוי). הערה מב) כתב ‘וקצת יש לעיין דאיך תדליק האשה נרות שבת ביחידות ולא בבית הכנסת ,אם גם באופן זה המיעוט נמשך
ויש שסברו שדין גרירה נאמר דווקא בציבור ולא שהם גם בשביל בעלה ,ובפרט לפי המבואר בפרי מגדים אחר הרוב ,והכריע שאין המיעוט נגרר אחר הרוב אלא אם
ביחיד אפילו הוא חשוב בביתו(אגרות משה ,באר משה, דהאשה בהדלקת נרות היא שלוחו של הבעל’ .גם בשו”ת הדבר נעשה בציבור ,ונראה טעמו שההכרזה על השבת
חמדת משה ,מהר"י שטיף). ‘חמדת משה’ (שם) כתב שלכתחילה נכון שהאשה תדליק בציבור הוא הגורם ובדומה לתקיעה שנעשתה בציבור .אם
ד .אם הבעל מקדים לקבל שבת כמנהג של מצוה, קודם שהבעל מקבל שבת ,כדי שההדלקה תעלה כמצווה כן ,במלון הרי הקבלת שבת נעשה בציבור ,אף שאין זה מניין
על אשתו ללכת במנהגיו ,וחלה עליה קדושת השבת לשניהם בעודו רשאי להדליק בעצמו. קבוע לא גריעי מקבלה של יחידים שרק מחמת שאין בהם
בקבלתו (אגרות משה). אולם בשבט הלוי (ח”ז סי’ לה) ובתשובות והנהגות (ח"ג הכרזה אינה מחייבת את המיעוט.
ה .אם הבעל מקבל שבת רק מטעמי נוחות שכן שבת סי' פה) תמהו על מה שכתב האגרות משה שהאשה היא סברה זו ,שקבלת שבת של יחידים אינה נחשבת קבלת
נכנסת מאוחר ,יש אומרים שלא שייך בזה טעם של כעבד של בעלה ,לאסורה בעשיית מלאכות עבור בעלה. ציבור ,הובאה גם ב'מקור חיים' לבעל החוות יאיר (סי' רסג
מנהג של מצוה (אגרות משה) .ויש אומרים שגם לא וב'תשובות והנהגות' העיר מצד שיש מצוה על הבעל סעיף יב) .אמנם בקונטרס אחרון לשולחן ערוך הרב (שם
שייך בזה שהאשה תיגרר אחריו ,אחרי שהוא עצמו להדליק נר שבת ,ואם כבר קיבל שבת הרי ביטל המצווה, סק"ז) משמע שיש מקום להחשיב אף קבלת רוב אנשי העיר
לא נוהג בזה רק מטעמי נוחות .ועוד שהרי הוא עצמו וכתב שמצוות נר שבת מתקיימת בכך שבביתו של האדם שנעשתה כל אחד בפני עצמו ,כגון בהדלקת נרות ,כקבלת
אינו רוצה להיות בזה שורר בביתו ונוח לו שאשתו דולק נר לכבוד שבת ,ואף אם הוא עצמו כבר קיבל שבת, הציבור .אך עדיין אין הדברים שווים ,כי היחידים הם בני
תקבל שבת אחריו (תשובות והנהגות ,באר משה). יכול יהודי אחר שעדיין לא קיבל שבת להדליק בעבורו ,כפי עיר אחת וציבור אחד ומסתבר לומר בהם שקבלת רובם
ו .ולכולי עלמא ,כאשר הבעל מגיע לביתו ההנהגה שמותר למי שקיבל שבת לומר לחברו שלא קיבל לעשות אפילו' כיחידים תגרור אחריה את מיעוטם ,אך כאן הם בני
הנכונה היא שאשה כבר תהיה אחרי הדלקת הנרות לו מלאכה. מקומות הרבה ואין ביניהם שיתוף לציבור אחד ואפשר שאין
וקבלת שבת ,שאין לעשות בבית אחד שני מצבים של נמצא שגם לדעת המקילים שאין האשה מקבלת שבת קבלת רובם גוררת את מיעוטם.
חול ושל שבת. מחמת קבלת בעלה ,הדרך המובחרת היא שהאשה תדליק בשו"ת שלחן הלוי (שם) הרחיב לבאר אודות מקומות
ז .יש שהסתפקו גם בקבלה של ציבור ,לומר שכל לפני קבלת השבת של בעלה .אולם אם כבר קיבל הבעל הנופש של ערי הקיט שהם משתתפים כציבור בתקנות רבות
שקיבלו על עצמם שבת רק מחמת הנוחות ,אין הרוב שבת ,והיא עצמה לא קיבלה ולא נגררה אחר הציבור ,יש לה שביניהם ,ושאינם מניחים לכל משפחה לגור איתם ,ולכן יש
גורר אחריו גם את המיעוט (אגרות משה) .ויש שכתבו על מי לסמוך להדליק ,שהרי לדעת שבט הלוי והתשובות להם דין של ציבור ,ומשמע מדבריו כי פשיטא ליה שבבית
זאת כדבר פשוט (תשובות והנהגות ,באר משה) .ומאידך והנהגות כלל אין לה איסור לעשות מלאכה עבור בעלה ,וגם מלון שהכל נמצאים שם רק בדרך ארעית אין הרוב גורר
יש אומרים שאין הדבר משנה מטעם מה קיבלו לדעת האגרות משה שיש מקום לאסור לעשות מלאכה עבור את המיעוט.
על עצמם את השבת ,ולעולם כיון שקבלו גוררים בעלה ,ממה שהלא העיר על הבעיה של הדלקת הנר ,נראה ובספר קובץ הלכות פסקי הגר"ש קמינצקי (שבת ח"א פ"ו
אחריהם גם את המיעוט (שבט הלוי ,הגרי"ש אלישיב, שאין בכך חשש. סעיף טו ,עמ' קע) שאין על מעונות קיץ ומחנות שם של קהילה,
הגרש"ז אויערבאך). וכל שכן כאשר הם בבית מלון ומתפללים רק באיזה חדר
ח .נחלקו הפוסקים אם הדין שהרוב גורר אחריו
י .כאשר נוהגים כדעת המחמירים שאין על שם קהל כלל.
אם רוב הציבור כבר קיבל שבת ,או שהמשפחה נוהגת ומחמת שהסתפקנו בדין בית מלון לדעת השבט הלוי
את הציבור נאמר דווקא בקבלה משותפת בציבור
שהאשה נגררת אחר בעלה ,והאשה לא הדליקה נרות ,הדרך והגרש"ז אויערבאך ,אין לסמוך על עצם העובדה שהתפילה
(מקור חיים ,שולחן שלמה) ,או גם כאשר כל רוב היחידים
הטובה ביותר היא לבקש מיהודי אחר שעדיין לא קיבל מתקיימת במלון ובמניין ארעי .כאשר זהו המניין היחיד
בביתם קבלו על עצמם את השבת (משמעות שו"ע הרב).
שבת ,כגון מי שמשתייך למניין המאוחר ,להדליק .מי שקיבל במקום ,ורוב ציבור הנופשים השייך למניין קיבל שם שבת,
ט .במקומות נופש שהציבור נמצא שם רק בדרך
שבת מבעוד יום רשאי לבקש מישראל חברו שלא קיבל שבת גם המיעוט שלא השתתף בתפילה ,ובכללם הנשים שנשארו
ארעית ,יש אומרים שגם בזה המיעוט נגרר אחר לעשות בעבורו מלאכה ,כמו שפסק בשולחן ערוך (סי’ רסג
הרוב (שבט הלוי והגרש"ז אויערבאך) .ויש אומרים שאין בחדרים ,נגרר אחר קבלת הציבור ואסור בהדלקת נרות.
סעיף יז)‘ :יש אומרים שמי שקיבל עליו שבת קודם שחשיכה, אמנם כאשר בבית המלון מקדימים את זמן התפילה
בזה שם ציבור ואין הרוב גורר אחריו את המיעוט מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה’ .לפיכך ,אם
(שלחן הלוי ,הגר"ש קמנצקי) .אבל באופן שהם קבוצה בגלל ימי הקיץ הארוכים ולא כדי להוסיף במצות תוספת
יש במלון מי שמשתייך למניין המאוחר ולא קיבל שבת ,ניתן שבת ,אם עדיין לא הדליקה ,יש מקום לדון לצרף את
מגובשת ביותר ,אפילו שהם רק לזמן ארעי ,נחשבים לבקש ממנו להדליק ,ואין בכך משום אמירה לאחר לעשות
כציבור (שלחן הלוי). שיטת ה'אגרות משה' ואת הכרעת 'הבאר משה' וה'תשובות
מלאכה בשבת ,שהרי לגביו עדיין יום חול. והנהגות' ,שקבלת שבת מוקדמת הנעשית באופן ארעי
י .יש להסתפק האם דברי האוסרים נאמרו דווקא אם אין יהודי שלא קיבל שבת ,הובא ב’שמירת שבת
בעירות נופש שיש איזה קביעות לשהות שם ,ויש ולצורך נוחות בלבד אינה גוררת את מי שלא השתתף
כהלכתה’ שתאמר לנכרי להדליק כנ”ל .אולם לעניין ברכה, בה .אלא שלנוכח דברי הגרי"ש אלישיב הגרש"ז אויערבך
בין האנשים קשרים מסוימים לניהול השהייה מאחר שהדין שנוי במחלוקת אם מקיימת מצוות הדלקת
המשותפת .אבל בבית מלון שנמצאים ליום יומיים והשבט הלוי שאין זה משנה מאיזה טעם קיבלו על עצמם
הנר כאשר הודלק בידי נכרי ,על כן אין לברך באופן כזה .וכן את השבת ,והערת השלחן הלוי שמצטרפת שם גם כוונה
ואין כל שייכות בין האנשים ,לא שייך בהם שם ציבור, כתב בערוך השולחן (שם סעיף כב) שכאשר רוב הציבור קיבל
או שבכל אופן לדעתם עצם השהייה המשותפת כעת להרבות במצוות תוספת שבת ,אין להורות להקל בכך ,וראוי
שבת ,גם האנשים וגם הנשים שבמקום נאסרים במלאכה. לבקש מגוי שידליק עבורם את הנר שבת[ .ולעניין הברכה
בשבת במניין אחד ,קובעת שהם ציבור ושעת קבלת ואם טרם הודלקו הנרות ,ידליקו על ידי נכרי.
השבת בתפילה הוא קבלת השבת לכל השוהים בהדלקה ע"י גוי ראה לקמן].
במלון. יא .הדרך הנכונה לכתחילה ט .עשיית מלאכה לצורך הבעל שכבר
להלכה: הדרך הנכונה היא לקבוע את זמן הדלקת הנרות לפני
א .ציבור השוהה בעיירת נופש ומקדימים את זמן שהמניין המוקדם מקבל שבת ,או לקיים מניין נוסף בשעה קיבל שבת
התפילה מטעמי נוחות שהשבת נכנסת מאוחר, מאוחרת יותר ,שאליו יהיו שייכים מי שאינם רוצים לקבל לפי המקלים שהאשה עצמה אינה נגררת אחר קבלת
נחלקו הפוסקים :א .מצד שהקבלה רק מטעמי נוחות, שבת מוקדם. בעלה ,יש לברר האם היא רשאית לעשות מלאכה המיועדת
ובזה אין הציבור נגרר אחר הרוב .ב .האם עיירת ראוי שמנהלי המלון או מארגני הנופש
נופש מגדירה את האנשים שבה לציבור שהרוב גורר יפרסמו מראש זמן מדויק להדלקה,
אחריו את המיעוט .ולכן אין להקל להדליק נר אחר לאחר פלג המנחה ולפני אמירת
קבלת הציבור ,רק יבקשו מגוי ששם שידליק עבורם ‘בואי בשלום’ או ‘מזמור שיר
ולא יברכו על הדלקה זו. ליום השבת’ .אין די להודיע
ב .גם בבית מלון [באזור שאין בו בית כנסת אחר] יש שהנשים אינן מתכוונות
להסתפק שנחשבים כציבור. לקבל שבת עם המניין,
ג .לכתחילה ידאגו לארגן במקום שני מניינים ,ומי שכן אם חל עליהן
שמבקש להדליק מאוחר יותר ישייך את עצמו למניין דין גרירה אחר רוב
השני ,ובזה אינו נגרר אחרי המניין הראשון. הציבור ,אין תנאי
ד .באופן שהבעל התפלל במניין הראשון ,ועשה זו פרטי מבטל את
מטעמי נוחות ,נחלקו הפוסקים אם אשתו נגררת קבלת הציבור.
אחריו ,וכיון שיש במקום אנשים השייכים למניין כאשר חלק
השני שלא קיבלו שבת ,תבקש מהם שידליקו עבורה, הציבור מן
ובזה יכולה לברך. מבקש להמשיך
לשליחת מאמרים ובירורים הלכתיים ,ניתן לשלוח למייל9917936@gmail.com : להצטרפות לקבלת העלון במיילnewsletter.mechubarim@gmail.com :
לתגובות: לשאלות בהלכה:
9917936@gmail.com 02-803-9999שלוחה rav@abiryaakov.com | 8 ו
