gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרכי צדק · Darchei Tzedek — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: דרכי צדק · Darchei Tzedek

שבוע: לך לך (2026-10-19)

דרכי צדק · Darchei Tzedek — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫דרכי ˆד˜‬ ‫דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‬ ‫דרכי אמונה‬ ‫דא"ח מכ"ק אדמו"ר שליט"א‬ ‫פרשת‬ ‫לך לך‬ ‫תשפ"ז‬ ‫א‬ ‫גיליון דרכי צדק‬ ‫יו"ל ע"י מערכת‬ ‫מכון דרכי צדק‬ ‫להוצאת דא"ח‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‬ ‫גיליון זה הונצח‬ ‫מפוריסוב‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫פעיה"ק ירושלים תובב"א‬ ‫הרב שלמה בן הרב גדליה ז"ל‬ ‫נלב"ע מוצאי יו"כ תשפ"ו‬ ‫©‬ ‫נתנדב ע"י בני המשפחה‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫ואין להעתיקו בשום אופן‬ ‫**********‬ ‫לעדכון שמחות למדור‬ ‫להערות והארות‬ ‫שהשמחה במעונם‬ ‫‪054-8458846‬‬ ‫וכן לתרומות והנצחות לבעלי‬ ‫‪A026508288@GMAIL.COM‬‬ ‫שמחה ויא"צ וכד'‬ ‫ניתן לפנות למספר ‪0548458846‬‬ ‫***************‬ ‫קול מערכת "דרכי צדק"‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫‪02-5401454‬‬ ‫שר בית הזוהר הגאון הצדיק‬ ‫***************‬ ‫חכם משה שלום מעודה‬ ‫לע"נ ר' משה בן דן מאלר ז"ל‬ ‫זכר צדיק וקדוש לברכה‬ ‫שנסתלק לבית עולמו לאחר יסורים קשים‬ ‫ומרים שקבלם באהבה רבה ובשמחה‬ ‫ביום שב"ק‬ ‫לסדר "ויקרבו ימי ישראל למות"‬ ‫פר' ויגש ד' טבת תשפ"ה‬ ‫ב‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫˙וכן הענינים‬ ‫דא"ח כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‪............................‬ה'‬ ‫פניני דרכי צדק‪.........................................................‬ז'‬ ‫מדור עצותיך אמונה‪.................................................‬ח'‬ ‫מדור מאורות צדק‪....................................................‬ט'‬ ‫מדור סגולות צדק‪...................................................‬י"א‬ ‫מדור משלי דרכי צדק‪.............................................‬י"א‬ ‫מדור השו"ת‪.........................................................‬י"ג‬ ‫מדור יומא דהילולא‪................................................‬י"ד‬ ‫דרכי אמונה‪-‬דא"ח כ"ק אדמו"ר שליט"א‪.................‬ט"ז‬ ‫‪%‬דבר המערכת‪%‬‬ ‫בספה"ק בן פורת יוסף פר לך לך מבאר שכאשר אמר השי"ת לאברהם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת‬ ‫לרשתה‪ ,‬דהיינו ירושה לבניו‪ ,‬אז שאל כהוגן במה אדע כי אירשנה‪ ,‬והזכיר ב' שמות הוי"ה‪-‬אדנ"י‪ ,‬כי אחד על פי הטבע ואחד למעלה‬ ‫מהטבע‪ ,‬ור"ל דנודע כי כיבוש ארץ ישראל ל"א מלכים והעברת הירדן הוא למעלה מהטבע‪ ,‬וזה אינו ראוי כי אם לפי הכנת אדם‬ ‫שמתנהג למעלה מהטבע‪ ,‬ושאל אברהם מאחר שהבחירה חפשית ובמה אדע כי אירשנה‪ ,‬כי אדע הוא לשון האמנה ודביקות‪ ,‬בסוד‬ ‫וידע אדם את חוה )עי' בראשית ד‪ ,‬א(‪ ,‬וכמ"ש בכל דרכיך דעהו )משלי ג‪ ,‬ו(‪ ,‬וא"כ אין נתינת ארץ ישראל במוחלט‪ ,‬כי במה אדע שיזכה‬ ‫זרעי להגיע למדריגת דביקות הנק' ידיעה כדי שאירשנה‪ .‬והשיב לו השי"ת שפיר קאמרת‪ ,‬ואמר קחה לי עגלה משולשת וגו' ביום ההוא‬ ‫כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת לרשתה‪ ,‬ופירוש חז"ל נתתי משמע מכבר‪ ,‬כי אמירתו היא כאלו כבר‬ ‫עשויה וכו'‪ ,‬ור"ל כי אין אחר המעשה כלום‪ ,‬והמעשה הוא ענין קחה לי עגלה וגו'‪ ,‬ואז נתתי כבר‪ ,‬ואין לשנות גם כשיהי' בחירתן בטבע‪,‬‬ ‫וק"ל‪ .‬ונחזור לענין הנ"ל כי יש ב' מדרגות‪ ,‬א' על פי הטבע‪ ,‬וב' למעלה מהטבע‪ ,‬ודרך שלומי אמוני ישראל בעבודתן בתורה ותפלה‬ ‫לתכלית שיעלה ממדריגה תחתונה אל העליונה‪ ,‬וכמ"ש האר"י זלה"ה שזהו עיקר העבודה להעלות העולמות והניצוצין‪.‬‬ ‫ובזה יובן לך לך מארצך וגו'‪ ,‬ר"ל שילך מן מדרגה זו שהוא על פי הטבע שנקרא ארצך ומולדתך על שם ארציות וטבע התולדה מצד‬ ‫אביו וכו'‪ ,‬רק הלוך ונסוע הנגבה )יב‪ ,‬ט( שהוא למעלה מהטבע‪ ,‬לדבק בעולמות עליונות‪ ,‬וז"ש אל הארץ אשר אראך‪ ,‬שתזכה לראות‬ ‫בעין השכל על ידי דביקות והאמנה שהיא הידיעה‪ ,‬שיראה ארץ העליונה‪ .‬והתועלת פרטיות השייך לך בזה‪ ,‬מלבד התועלת הרוחני‪ ,‬כי‬ ‫כאן אי אתה זוכה לבנים‪ ,‬ר"ל כאן כשתהי' במדריגה זו שהיא הטבע שהי' עקר‪ ,‬משא"כ למעלה מהטבע וכנ"ל‪ .‬ועוד שאודיע טבעך‬ ‫שאודיע טבעך בעולם‪ ,‬ור"ל לדבק ולהעלות מדריגה תחתונה שלך הנקרא‬ ‫ג‬ ‫בעולם‪ .‬ור"ל ועוד מעלה נוספת מלבד התועלת הנ"ל‪ ,‬והוא‬ ‫טבעך‪ ,‬בעולם העליון שנקרא עולם לשון העלם ונסתר‪ ,‬וז"ש שאודיע ‪ -‬לשון דביקות מדריגה תחתונה בעליונה‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ד‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני‬ ‫דא"ח מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫דא"ח בסעודתא דחקל תפוחין קדישין פרשת לך לך‬ ‫ליל שב"ק י"א מרחשוון תשע"ז‪-‬ארה"ב נ‪.‬י‪.‬‬ ‫קאי )עי' רש"י בראשית כא‪ ,‬כא(‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫לך לך לעצמותך‬ ‫כאשר זורקים מקל למעלה‪ ,‬תמיד כשייפול‬ ‫בפרשתן כתוב )בראשית יב‪ ,‬א( "לך לך‬ ‫– ייפול לצד שורשו‪ ,‬והיינו כאשר הוא נקי‬ ‫מארצך וכו'" מבאר ה'כלי יקר'‬ ‫מכל טינוף‪ .‬ומבאר הרה"ק הרבי רבי אלימלך‬ ‫שהשי"ת אמר לו‪ ,‬לאברהם אע"ה‪" :‬לך לך"‬ ‫זי"ע בפרשת 'לך לך' הדרכה נפלאה ויסודות‬ ‫– לעצמותך‪ .‬ויש להבין העניין‪ ,‬מה הכוונה‬ ‫חשובים בעבודת השי"ת‪.‬‬ ‫'לעצמותך'‪ .‬ה'כלי יקר' מפרש אמנם לפי‬ ‫וז"ל‪ :‬נ"ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא‬ ‫עניינו‪ ,‬אלא שיש להבין מה פשר הדברים‬ ‫ב"ה בשלש מדריגות זו אחר זו‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫שכתב‪ .‬בספה"ק 'פרי הארץ' מובא‬ ‫מתחילה צריך לשבר כח התאווה המוטבע‬ ‫מהבעש"ט הק' זי"ע משל לשתי חתיכות‬ ‫באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה‬ ‫של זהב אשר רוצים לחברן זו לזו‪ ,‬צריך‬ ‫וכיוצא בהם שיהא אכילתו בקדושה‬ ‫שמקום החיבור יהא נקי‪ ,‬ללא לכלוך או‬ ‫ובטהרה‪ ,‬ועל ידי זה הוא משבר כח 'אלקים‬ ‫חלודה‪ ,‬וכאשר לא יהא שום דבר המפסיק‬ ‫אחרים' ד'אלקים' גימטריא 'הטבע'‪ ,‬ואחר‬ ‫ביניהן‪ ,‬אפשר יהא לחברן זו לזו‪ .‬הנמשל‬ ‫שמשבר כח אלוהים אחרים‪ ,‬זוכה לבוא‬ ‫הוא עניין הדביקות של יהודי בבוראו‪ ,‬דהנה‬ ‫למדריגת יראה שהוא אלקים חיים‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כל יהודי הוא חלק אלו"ה ממעל‪ ,‬ויכול הוא‬ ‫ואיתא בזוה"ק )תקו"ז נא( דאורייתא בלא‬ ‫להידבק בהשי"ת‪ ,‬ובלבד שיהא נקי‪ ,‬ללא‬ ‫דחילו ורחימו לא פרחת לעילא‪.‬‬ ‫טינוף או כל דבר המפסיק‪ ,‬או אז יוכל‬ ‫פירוש‪ ,‬התורה והמצוות כשהם בלא אהבה‬ ‫להידבק בהשי"ת כעניין ב' חתיכות המתכת‬ ‫ויראה אינם עולים למעלה‪ .‬ומבאר הרה"ק‬ ‫שניתן לחברן זו לזו‪.‬‬ ‫הנ"ל )ובזה יהא לנו המשך ביאור למאמר‬ ‫מארצך‬ ‫הבעש"ט הק' דלעיל( באופן הבא‪" :‬לך לך‬ ‫כ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע נהג לחזור על‬ ‫מארצך" הוא הדבר הראשון הנדרש מהאדם‬ ‫מאחז"ל זרוק חוטרא לאוירא‪ ,‬אעיקריה‬ ‫ה‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫"וממולדתך" ‪ -‬רמז למדריגה ב'‪ ,‬שהם‬ ‫בבואו להיכנס בשערי עבודת השי"ת‪' .‬ארצך'‬ ‫המידות הגרועות הנולדים עם האדם‪ ,‬צריך‬ ‫היינו כל תאוות העולם הזה‪ .‬האדם נברא‬ ‫האדם לשבר המידות השפלות שבו‪ ,‬שהם‬ ‫בגוף ובחומר‪ ,‬ועל כן מצד טבעו הריהו נמשך‬ ‫אצלו בתולדה מיום צאתו מרחם אמו‪ .‬יש בני‬ ‫אחר הנאות העולם הזה ותאוותיו‪ .‬הדבר‬ ‫אדם שמידותיהם יותר גרועים משאר בני‬ ‫הראשון שיש לאדם להתרחק ממנו הוא‪" :‬לך‬ ‫אדם במידה זו‪ ,‬דהיינו למשל מדת כעס‬ ‫לך מארצך"‪ ,‬כלו' יש לך לשבור את‬ ‫וכדומה‪ ,‬ששאר מידותיו גרועים מחבירו‬ ‫ה'ארציות' שבך‪ ,‬את החומריות‪ ,‬את אותה‬ ‫בתולדה‪ .‬ואחר שמשבר כח המידות השפלות‬ ‫משיכה אל ה'גשם'‪ .‬שלא להימשך אחר‬ ‫והגרועות‪ ,‬הוא זוכה לבוא לאהבת הבורא‬ ‫'אלהים אחרים' ר"ל‪ ,‬אשר כל ענייני העולם‬ ‫ב"ה"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הזה כמוהם כעבודה זרה והם מפרידים אותו‬ ‫הנה האדם מצד טבע בריאתו נברא ב'מידות'‬ ‫מעבודת השי"ת בבחינת "נרגן מפריד אלוף"‬ ‫אשר יש לו לתקנן‪ .‬למשל‪ ,‬האדם נולד‬ ‫)משלי טז‪ ,‬כח(‪ ,‬על כן יש לאדם להרחיק את‬ ‫במידת הכעס‪ .‬ניתן לראות זאת אצל הילדים‬ ‫עצמו מכל תאוות העוה"ז כגון תאוות‬ ‫הקטנים ביותר‪ ,‬כשם שהדבר ניכר אצל‬ ‫האכילה‪ ,‬השתייה ושאר ענייני החומר של‬ ‫המבוגרים‪ ,‬שהם כועסים על כל דבר קטן‬ ‫העולם הזה‪ .‬בהתרחקות האדם מן הגשמי‬ ‫כגדול‪ .‬זו היא העבודה השנייה המרומזת‬ ‫הרי הוא שובר את כח הע"ז‪ ,‬את ה'אלוהים‬ ‫בפסוק הנ"ל‪ ,‬כפי שמבאר הרה"ק הנ"ל זי"ע‪,‬‬ ‫אחרים'‪ .‬כאשר יהודי אוכל בקדושה ובטהרה‬ ‫אשר האדם נדרש לתקן ולזכך את מידותיו‬ ‫הריהו שובר את כח הע"ז‪ ,‬את הכח של‬ ‫שנולד עימן‪ ,‬אשר הן מצד "מולדתך"‪.‬‬ ‫'אלקים אחרים'‪ .‬מתוך כך יכול הוא להגיע‬ ‫ומבית אביך‬ ‫ליראת השם‪ .‬הדרכה נפלאה היא מהרה"ק‬ ‫העבודה השלישית היא "ממולדתך"‪ ,‬כלשון‬ ‫הרבי רבי אלימלך זי"ע‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל 'נועם אלימלך' )שם(‪:‬‬ ‫ממולדתך‬ ‫"ואחר כל זאת צריך לבוא למדריגה ג' שהיא‬ ‫בספה"ק מובאים אופנים נוספים‪ ,‬אולם כאן‬ ‫התפארות‪ ,‬כמו שמבואר לעיל בפרשת נח‪,‬‬ ‫מבאר הרה"ק הרבי רבי אלימלך‬ ‫שכל מעשיו יהיו יפים ומפוארים‪ ,‬כמו שאמר‬ ‫זי"ע עניין זה‪ ,‬שכאשר משברים את כח‬ ‫התנא‪ :‬כל שהיא תפארת כו׳ ותפארת לו מן‬ ‫התאוות‪ ,‬ניתן להגיע ליראת השם‪ .‬זו היא‬ ‫האדם וכו' דהנה‪ ,‬עיקר התפארות השפלות‬ ‫הבחינה של 'מארצך'‪ .‬וכן יש בחינה נוספת‪:‬‬ ‫באים לאדם ע"י שהוא מתגאה ומתפאר‬ ‫"וממולדתך"‪ ,‬שיילך לו האדם 'ממולדתך'‪,‬‬ ‫באבותיו‪ ,‬שהוא בן גדולים‪ ,‬וצריך לצאת‬ ‫וכלשון הרה"ק הרבי רבי אלימלך‪:‬‬ ‫ו‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ו'בית אביך'‪ ,‬ביודעו מי היה אביו ומי היה‬ ‫מהמידה הגרועה הזאת להתפארות אחרת‬ ‫זקנו‪ .‬אז‪ ,‬כשאיננו מחזיק עצמו לגדול‪" ,‬ויתאו‬ ‫הטוב בעיני ה׳ ואדם‪ ,‬כנ"ל"‪ .‬עכ"ל‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫המלך יפיך"‪ .‬האדם צריך להיות 'יפה' מצד‬ ‫שגם את ההרגשה של ההתפארות מצד‬ ‫עצמו‪ ,‬ולא שיהא מתפאר בייחוסו‪.‬‬ ‫הייחוס שבו‪ ,‬שהיא מידה עדינה יותר משתי‬ ‫עניין זה מרמז ליסוד המובא ב'כלי יקר'‬ ‫קודמותיה‪ ,‬גם אותה יש לאדם לתקן‪ ,‬שלא‬ ‫שהאדם צריך ללכת 'אל עצמותו'‪,‬‬ ‫יתפעל משורשו ומייחוס‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬שעליו ללמוד להכיר את עצמותו‪ :‬מי‬ ‫במקום אחר מביא הרה"ק הרבי רבי אלימלך‬ ‫הוא‪ ,‬כיצד הוא נראה )בעבודת ה'( ומה מצבו‬ ‫זי"ע את הפסוק )תהלים מה‪ ,‬יא‪-‬יב(‬ ‫בעבודת תיקון המידות וההתרחקות מענייני‬ ‫"שִמְעִי ב ַת ו ְראִי וְהַטִי א ָז ְנֵך ְ וְשִכְחִי עַמֵך ְ וב ֵית‬ ‫העולם הזה‪.‬‬ ‫אָבִיך ְ ‪ .‬וְיִתְא ָו ה ַמ ֶלֶך ְ יָפ ְיֵך ְ כ ִי הוא ֲאדֹנַיִך ְ‬ ‫האדם צריך לייגע עצמו )פי' להתאמץ‬ ‫וְהִשְת ֲַחו ִי לוֹ"‪ ,‬ומבאר שם שאסור לאדם‬ ‫ולעקור את ה'חומר' וה'גשם' שבו(‪.‬‬ ‫להחזיק את עצמו גדול אפילו מבחינת 'עמך'‬ ‫פניני דרכי צדק‬ ‫על פרשתן‬ ‫ברש"י על הפסוק "לך לך מארצך וממולדתך" פרש"י להנאתך ולטובתיך‪ ,‬וצריך ביאור למה‬ ‫הוצרך רש"י לבאר כך‪ .‬הרי זה נסיון כ"כ קשה כעקידת אב את בנו כמו שרואים לקמן‬ ‫בפר' וירא שציווה הקב"ה לאברהם אע"ה לשחוט בנו יחידו שאהב יצחק אע"ה שצריך השם ית'‬ ‫להבטיח לו להנאתך ולטובתך‪ .‬ויש לעי' פשט בדב' רש"י זה‪.‬‬ ‫אני רוצה פשוט פשט להבנה דהרי וכי כך נתיישב לך שריבונו של עולם מצווה לשחוט את בנו‬ ‫שקיבל בגיל ק' שנים‪ .‬וכי למה ב‪-‬לך לך תהא זו נסיון יותר גדול‪ .‬דען שפילט דאס א‪-‬ראלע‬ ‫לעומת זה שהוצרך להבטחות להנאתך ולטובתך מה הפשט הרי שם נורא כמו שפירט הכתוב‬ ‫קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק‪ ,‬וכל הנסיון של לך לך זה ממש אפס ואין לעומת‬ ‫זה‪ ,‬אלא דאברהם אע"ה עבד לפרסם אלקותו ית' בעולם אזי הבטיחו ה' ית' אני אתן לך זאת ‪-‬‬ ‫הלהנאתך ולטובתך שזה הנאתו של אברהם אע"ה וטובתו שיוכל לפרסם אלקותו ית' בעולם‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫ועוד צריך ביאור מהו שהוצרך להבטיחו ואגדלה שמך והרי אברהם אע"ה עבד הכל במסירות‬ ‫נפש‪ ,‬אלא שהכל הבטיחו שיוכל לפרסם אלקותו ית' בעולם וע"י הגדלת שמו יוכל לפרסם‬ ‫אלקותו ית' בעולם‪.‬‬ ‫)א' לך לך תשפ"ג(‬ ‫*‬ ‫כתוב‪" :‬שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" ומפרש האור החיים הקדוש זיע"א בצאתך דהיינו‬ ‫כשהוא יוצא למסחר‪ .‬וישמח מכיון שהוא יודע שיששכר באהלך ובזה שהוא תומך בו‬ ‫יהיה לו הצלחה במסחר‪.‬‬ ‫)ב' לך לך תשפ"ד(‬ ‫*‬ ‫לבחורי החבורה‬ ‫יש לדבר על התמדת התורה וכ"א יודע מה זה התמדת התורה 'שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו‬ ‫לך' הנה מו"ח הגה"צ רבי שלמה אטיק זצ"ל היה סמל ודוגמא של התמדת התורה‪ .‬אצלו‬ ‫ראו פירוש עברי טייטש של הסידור ‪ ,‬שאומרים כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה‬ ‫והוא קטע יפה שמקשים שם וכי איך כל אחד יהגה יומם ולילה ‪ -‬ומתרצים שכשקורים ק"ש אחד‬ ‫שחרית ואחד ערבית יוצאים י"ח מדאורייתא‪ .‬אמנם אצלו היה זה פשוט בפשטות יומם ולילה‪.‬‬ ‫)ד' לך לך תשפ"ד(‬ ‫מדור עצותיך אמונה‬ ‫איתא בזוה"ק שהמצוות הן עצות‪ ,‬כלו' תרי"ג המצוות הן תרי"ג עיטין ]עצות[ כיצד‬ ‫להמשיך קדושתו יתברך‪ ,‬והן עצות לאדם להתקרב אל הקב"ה ולהיטיב את מדותיו‪.‬‬ ‫)ליל ששי פר' אחרי וקדושים תשע"ח וכן בדא"ח רעוא דרעוין פר' בשלח שבת שירה ט"ו בשבט תשס"ז(‬ ‫העצה היא אמונה‬ ‫העצה לזכות לבחי' הפנימיות של 'ארץ ישראל' מבאר הרה"ק ה'שפת אמת' זיע"א‪ ,‬שכאשר‬ ‫האדם מתבטל אל הקב"ה לגמרי‪ ,‬הרי הוא בבחינת 'ארץ ישראל'‪ ,‬כלו' בכל מקום בו הוא‬ ‫נמצא‪ ,‬ואפי' הוא בחוצה לארץ‪ ,‬הריהו בבחינת 'ארץ ישראל'‪ .‬ביאור העניין הוא‪ ,‬דהנה יש שתי‬ ‫ח‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫בחינות של 'ארץ ישראל'‪ ,‬האחת בחיצוניות והאחרת בפנימיות‪ .‬בפשטות‪ ,‬מי שנמצא בארץ‬ ‫ישראל 'בפועל' יש לו בחינת א"י‪ ,‬בחיצוניות‪ .‬ואולם יש גם בחינת א"י ב'פנימיות'‪ ,‬היינו‪ ,‬כשיהודי‬ ‫מתבטל אליו ית' ומקיים את מאמר התנא 'בטל רצונך מפני רצונו' )אבות פ"ב מ"ד(‪ ,‬או אז יש‬ ‫לו הבחינה של 'ארץ ישראל' בפנימיות‪ ,‬בעצם‪ .‬וזהו שאמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה "לך לך‬ ‫מארצך וכו' אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬היינו‪ ,‬שייצא לגמרי מהבחינה של 'חיצוניות' וייכנס לבחינה‬ ‫הפנימית של 'ארץ ישראל'‪ .‬אמנם בחוצה לארץ‪ ,‬בחרן‪ ,‬היתה לו מלוכה גדולה‪ ,‬אולם השי"ת‬ ‫הורה לו לצאת מכל ה'טבע'‪ ,‬וכדפירש"י‪ :‬כאן אי אתה זוכה לבנים‪ ,‬שזה עניין של 'טבע'‪ .‬כאשר‬ ‫תגיע לנקודת הביטול‪" ,‬אל הארץ אשר אראך"‪ ,‬כאשר תלך לך בלא לדעת להיכן אתה הולך‪,‬‬ ‫הרי זה עניין של ביטול הרצונות שלך‪ ,‬שם 'אתה זוכה לבנים'‪ .‬בספה"ק 'פרי הארץ' מבואר עניין‬ ‫זה בכמה דוכתי‪ ,‬שכאשר האדם מגיע לנקודת ה'ביטול'‪ ,‬בכוחו לפעול ישועות‪ .‬זה יסוד האמונה‬ ‫של כלל ישראל‪ .‬זה גם הפירוש של "נעשה ונשמע"‪ ,‬שהוא עניין 'ביטול הרצון' וזה יסוד האמונה‬ ‫]כדרך שאמר ההוא מינא לרבא‪ :‬עמא פזיזא! דקדמיתו פומייכו לאודנייכו! אכתי בפחזותייכו‬ ‫קיימיתו? ברישא איבעיא לכו למשמע‪ ,‬אי מציתו קבליתו‪ ,‬ואי לא‪ ,‬לא קבליתו )שבת פח‪ ,‬א([‪.‬‬ ‫עבודת האמונה היא עבודה קשה ביותר‪ .‬אמנם העצה לכל אדם מוכן להאמין‪ ,‬וכשנשאל כל אחד‬ ‫יאמר שהוא בוודאי מאמין‪ ,‬אכן כשמגיעים לנקודת הביטול‪ ,‬כשהאדם נדרש לבטל את רצונותיו‬ ‫מפני רצון השי"ת‪ ,‬לזאת האדם אינו מוכן‪ .‬על עניין זה צריך להתפלל ולבקש‪ ,‬שנזכה לבוא לנקודת‬ ‫הביטול‪ .‬לדון לכף זכות הגם שנראה שאין זו האמת‪.‬‬ ‫)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(‬ ‫מדור מאורות צדק‬ ‫עובדו˙ ˘כ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫סיפר ˘היה בדידיה‬ ‫}המשך מהמדור הקודם{‬ ‫ללמד זכות לבוא אל האמת‬ ‫הראשונים כתבו כי מצות עשה מהתורה היא ללמד זכות‪ .‬ויש שדייקו‪ ,‬מה התכלית לאדם ללמד‬ ‫זכות על חברו כאשר האמת אינה כך? הרי כשהאדם ההוא חטא ופשע‪ ,‬אין זו אמת‬ ‫ט‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫להפוך את הדברים וללמד עליו זכות‪ ,‬שהרי האמת היא שהוא אכן חטא ופשע! אלא‪ ,‬מבארים‬ ‫המפרשים‪ ,‬שאף על פי כן‪ ,‬הגם שהמציאות והאמת לא כך היו‪ ,‬עכ"ז מי שמלמד זכות על האדם‬ ‫ההוא הרי קיים בכך מצות 'עשה' של "בצדק תשפוט עמיתך"‪ ,‬ויש כאן נקודה של ביטול‪ .‬בר מן‬ ‫דין‪ ,‬כבר פסק רבנו יונה שכאשר שומעים לשון הרע על אדם צריך לגמור בדעתו כי שקר הוא‬ ‫הדבר הזה ששמע‪ .‬לכאו' יש להבין דברי רבנו יונה‪ ,‬שהרי אם שקר היה הדבר – אין כאן איסור‬ ‫לה"ר אלא איסור 'מוציא שם רע'‪ ,‬ואילו איסור 'לשון הרע' הוא על אמת‪ .‬ומאחר שאמת הדבר‪,‬‬ ‫אמאי יגמור בדעתו כי שקר הדבר? ביאור העניין הוא‪ ,‬ובאמת ניתן לראות את הדברים במציאות‬ ‫כשנתבונן היטב‪ ,‬שהבריות הרגילים לומר לשון הרע – אינם מספרים את האמת ואינם אומרים‬ ‫את הדברים כהווייתם‪ .‬טבעם של בעלי לשון הרע להגזים בדבריהם‪ ,‬להוסיף פרטים כהנה וכהנה‪,‬‬ ‫ואם נברר לעומקם של דברים כיצד והיאך היה המעשה‪ ,‬נמצא שלימוד הזכות שלימדנו היה‬ ‫אמת‪ ,‬וכל אותו לשון הרע – היה כל כולו שקר‪.‬‬ ‫מן השמים זימנו לי כמה וכמה פעמים לשמוע דברים מסויימים על מעשים שנעשו‪ ,‬וכאשר‬ ‫שמעתי את שני הצדדים הוברר לי מעבר לכל ספק שהדברים אשר "מכרו" לי היו שקר גמור‪.‬‬ ‫לזאת נתכוון רבינו יונה באומרו שצריך לדעת שכל לשון הרע – שקר הוא‪ .‬וכן שמעתי מפי כ"ק‬ ‫אאמו"ר הגה"ק זי"ע‪ ,‬שכאשר באו וסיפרו לפניו לשון הרע‪ ,‬היה חוקר ודורש בעניין‪ ,‬שולח שליחים‬ ‫לאדם ההוא )אשר דיברו אודותיו(‪ ,‬ופעמים רבות התברר שכל אשר סיפרו – בשקר יסודו‪ .‬רק‬ ‫לאחר שחקר ודרש ונמצא הכל אמת‪ ,‬רק אז היה מצווה להתרחק מהאדם ההוא אשר מעשיו‬ ‫קלוקלים‪.‬‬ ‫ה'חפץ חיים' זצוק"ל אמר‪ ,‬שכאשר יתייצב האדם לפני בית דין של מעלה‪ ,‬לאחר מאה ועשרים‬ ‫שנותיו‪ ,‬ויצטרך ליתן דין וחשבון‪ ,‬ישאלו אותו‪ :‬מדוע דיברת על פלוני? ישיב הלה‪ :‬מצוה‬ ‫גדולה היתה לספר אודותיו‪ ,‬כדי להרחיק ממנו וכיו"ב‪ .‬ישיבו לו בעולם האמת‪ ,‬שלא מצוה היתה‬ ‫כאן כי אם עבירה גמורה‪ ,‬ויוכיחו לו את הדברים‪ .‬על כך עתיד הוא ליתן את הדין‪ ,‬על אשר לא‬ ‫חקר ולא דרש‪ ,‬לא לימד זכות‪ ,‬ומיהר לספר דברים ששמע מאחרים ולבסוף נמצא שלא היו אמת‪.‬‬ ‫וכן להיפך‪ ,‬עתידים לשאול בעולם האמת את הנפטר‪ :‬מפני מה לא דיברת על פלוני‪ ,‬להרחיק‬ ‫מעליו בני אדם‪ ,‬הלא מצוה היתה להרחיק ממנו את הבריות?! אם ישיב‪ :‬לא ידעתי שהיתה כאן‬ ‫מצוה‪ ,‬לפי שרגיל הייתי להיזהר בלשון הרע וכל ימיי הייתי רגיל לדון לכף זכות – או אז יפטרוהו‬ ‫לשלום!‬ ‫)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(‬ ‫י‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מדור סגולות צדק‬ ‫}המשך מהמדור הקודם{‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬שהאדם צריך לשמור היטב את פיו בכל דבר שהוא מדבר‪" ,‬שמר פיו ולשונו‬ ‫שמר מצרות נפשו" )משלי כא‪ ,‬כג(‪ ,‬שהרי "מות וחיים ביד לשון" )משלי יח‪ ,‬כא(‪ .‬הרי‬ ‫עתיד הוא ליתן דין וחשבון על כל לשון הרע שדיבר‪ .‬אכן‪ ,‬כאשר האדם עסוק בתיקון נגעי עצמו‪,‬‬ ‫בוודאי שאינו פנוי אז לעסוק בנגעי זולתו ולא ידבר דברים אסורים‪ .‬ואם יבואו ויאמרו לו לה"ר‬ ‫על פלוני‪ ,‬לא ייכנסו הדברים באוזניו כלל‪ .‬בזכות הזהירות באיסור לה"ר זוכים שגם מן השמים‬ ‫ילמדו זכות על ישראל‪ ,‬מדה כנגד מדה‪ ,‬כדאיתא בזוה"ק‪ ,‬שהמקטרג לא יוכל לקטרג אז‪ ,‬שהרי‬ ‫ישראל מלמדין זכות איש על רעהו‪.‬‬ ‫וכבר כתב הרה"ק מבארדיטשוב בעל 'קדושת לוי' זי"ע שפיו של יהודי לא נברא אלא לעסוק‬ ‫בתורה ובתפילה וללמד זכות על ישראל‪.‬‬ ‫)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(‬ ‫מדור משלי דרכי צדק‬ ‫בצדק תשפוט עמיתך‬ ‫שני יסודות נוספים מביא הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע במק"א‪ .‬האחד‪ ,‬שיהא האדם מסתכל‬ ‫תמיד בעין טובה על זולתו‪ ,‬ובזה יקיים מצות עשה מהתורה של "ב ְצֶד ֶק ִתש ְ ּפֹט ֲעמִית ֶךָ"‬ ‫)ויקרא יט‪ ,‬טו(‪ ,‬וכמאמר התנא רבי יהושע בן פרחיה )אבות פ"א מ"ו( 'הוי דן את כל האדם לכף‬ ‫זכות'‪ .‬ב'תפילה שקודם התפילה' מובא לשונו של הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע‪' :‬שנראה כל‬ ‫אחד מעלת חברינו ולא חסרונם'‪ .‬על כל אדם מישראל יש להסתכל בעין טובה‪ .‬פגם גדול עד‬ ‫מאוד הוא לראותו את החסרון שבזולתו‪ ,‬וצריך ללמד זכות על כל אחד ואחד‪ .‬הן אמת‪ ,‬כשמדובר‬ ‫במינים ואפיקורסים אשר הורסים את היהדות ר"ל‪ ,‬יש להתחזק כנגדם‪ ,‬אולם אין לשנוא אותם‬ ‫יא‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫כ'אדם' אלא לשנוא את 'מעשיהם'‪ ,‬ואם יש למחות ולהילחם‪ ,‬צריך שהמלחמה לא תהא כנגדם‬ ‫באופן 'אישי' כי אם באופן 'כללי'‪ ,‬כלו' לגנות את המעשים‪.‬‬ ‫אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו כ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע‪ ,‬כל אימת שהיה אומר דברי‬ ‫תוכחה‪ ,‬היה מדבר על המעשים ועל העניין בכללותו‪ ,‬בלא להזכיר 'אדם' מסויים‪ .‬שאין אנו‬ ‫יכולים לדעת מי הוא האדם ההוא ובאילו נסיונות קשים הוצרך לעמוד‪ .‬כבר הורה הלל הזקן‬ ‫)אבות פ"ב מ"ה(‪ :‬ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו‪ .‬גם מה שאנו סבורים שאנו יודעים‬ ‫אודות האדם ההוא‪ ,‬אין אנו יודעים את האמת אודותיו‪ ,‬מה היו הקשיים שלו ואילו נסיונות עמדו‬ ‫בפניו‪ .‬צריכים אנו לקבל עול בעניין הזה‪ ,‬ללמד זכות על כל אחד‪ .‬רק האדם עצמו יודע מה היו‬ ‫הקשיים שלו ומה היו נסיונותיו‪ ,‬אולם אחרים אינם יכולים לדעת ועל כן יש ללמד זכות על כל‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫וחטאתי נגדי תמיד‬ ‫היסוד השני הוא קבלת עול בעניין הזהירות מפני איסור לשון הרע ורכילות‪ .‬לדבר לשון הרע‪,‬‬ ‫הרי זו עבודתו של הס"מ‪ ,‬אשר תפקידו לקטרג על בני אדם‪ .‬אנו‪ ,‬תפקידנו הוא להיפך‪,‬‬ ‫ללמד סנגוריא על ישראל‪ ,‬ועכ"פ להרחיק עצמנו בכל הרחקות שבעולם מדיבורי לשון הרע‪ ,‬שלא‬ ‫לקטרג ולא ללמד חובה על שום אדם מישראל‪ .‬וכבר אמר הבעש"ט הק' זי"ע שלא יסתכל האדם‬ ‫'מחוץ לעצמו'‪ ,‬ולא יסתכל 'על זולתו'‪.‬‬ ‫בספה"ק מובא משל על כך‪ .‬כאשר נראה את אותם בני אדם השוכבים בבית הרפואה‪ ,‬הנה‬ ‫פלוני שוכב כשהוא מתייסר במכאוביו וכל אברי גופו כאובים‪ .‬האם הוא חושב על‬ ‫זולתו בשעות הללו‪ ,‬בהיותו מיוסר בכאבי גופו? בדומה לזה היתה עבודת הצדיקים זי"ע‪' ,‬שלא‬ ‫להסתכל מחוץ לעצמו' 'ולא להסתכל על זולתו'‪ ,‬אלא להיות האדם עוסק אך ורק בתיקון נגעי‬ ‫עצמו‪ ,‬לדעת שהוא עצמו בבחינת חולה המתייסר במכאוביו‪ " ,‬כ ִי פְשָעַי ֲאנִי אֵדָע וְחַט ָאתִי נֶגְדִי‬ ‫תָמִיד" )תהלים נא‪ ,‬ה(‪ ,‬ומה לו לעסוק בנגעי זולתו וחסרונותיו של חברו? וכי היית רוצה שיתבוננו‬ ‫בך? מעשה היה בעיר אחת‪ ,‬ביהודי שהיה ברשותו בית חרושת )מפעל( ורב העיר הורה לו‪,‬‬ ‫לבעל המפעל‪ ,‬להכשיר את מפעלו לקראת חג הפסח‪ .‬סרב בעל המפעל לשמוע לדברי הרב‪ ,‬לפי‬ ‫שהורע בעיניו הדבר להוציא הוצאות רבות להכשרת המפעל וכן הוקשה לו כל הטורח הכרוך‬ ‫בעניין זה‪ .‬נודע לו‪ ,‬לרב העיר‪ ,‬שבעל המפעל הוא מחסידיו של הרה"ק מטשארטקוב זי"ע‪ ,‬וכי‬ ‫מתעתד הוא לנסוע לרבו לשבת קודש‪ ,‬החליט רב העיר שייסע אף הוא לטשארטקוב‪ ,‬באשר זו‬ ‫הזדמנות לספר את העניין להרה"ק הנ"ל‪ .‬בבואו‪ ,‬ביקש הרב מהרה"ק מטשארטקוב "אריין קוק'ן‬ ‫יב‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫אין דעם יוד" )פי' להסתכל בעין בוחנת על היהודי הלז(‪ .‬נענה הרה"ק זי"ע ושאל אותו‪ ,‬את רב‬ ‫העיר‪" :‬איר וואלט געוואלט מ'זאל ארייןקוקן אין אייך"? )וכי רוצים הייתם שיסתכלו עליכם בעין‬ ‫בוחנת(‪ .‬ובכך פטר אותו !‬ ‫)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(‬ ‫מדור השו"ת‬ ‫מלו˜ט מ˘יחו˙ ˜וד˘ ˙˘ובו˙ ל˘אלו˙ ˘נ˘אלו‬ ‫לכ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫להסתכל על נגעי עצמו‬ ‫שאל השואל‪:‬‬ ‫ומה שייך בנו הסתכלות זו שנלמד משה ?‬ ‫ענה כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א‪:‬‬ ‫אף כך‪ ,‬צריך כל אדם להסתכל על נגעי עצמו‪ ,‬לפשפש במעשיו שלו‪ ,‬ולא לבחון את מעשיו של‬ ‫זולתו‪ .‬ואם רואה האדם חסרון אצל זולתו‪ ,‬או שראה את חברו עושה מעשה שאיננו כראוי‪,‬‬ ‫מצוה ללמד עליו זכות‪ ,‬לדונו לטובה‪ ,‬וזה היסוד שאליו נתכוון ה'כלי יקר' בביאורו הנ"ל עה"פ‬ ‫"לך לך"‪ ,‬אל עצמותך‪ ,‬פי' שתהא מתבונן בנגעי עצמך ולא בחסרונו של הזולת‪.‬‬ ‫)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(‬ ‫יג‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫מדור יומא דהילולא‬ ‫מלו˜ט מ˘יחו˙ מלוה מלכה ו˘אר דברו˙ ˜וד˘‬ ‫מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א‬ ‫הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין זיע"א הי"ד‬ ‫י"ד חשון‬ ‫הרה"ק ר' אברהם אלימלך מקרלין זיע"א היה כאן בארץ הקודש בשנת תרצ"ט זמן‬ ‫קצר לפני פרוץ המלחמה הנוראה וידע מראש כל אשר עומד להתרחש‪-‬פחד‬ ‫נורא‪ ,‬והלך להתפלל במקומות הקדושים וכמו כן נסע למירון בתפילות גדולות‬ ‫ובבכיות עצומות‪ .‬ואחר כל זאת אמר "לא פעלנו כלום חשבנו שניפול כולם לא עלה‬ ‫בידינו לפעול מאומה" זה גילה אז שיהדות פולין עבודה רחמנא ליצלן ‪ -‬דברים‬ ‫נוראים‪ .‬שאלו החסידים למה אם כן הרבי חוזר הביתה לפולין והלא זה פיקוח נפש‪.‬‬ ‫ענה להם חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא אוהב אדם המצוי ומשתתף עם הציבור‬ ‫בין בזמן שיש הרווחה ובין בזמן צרה רחמנא ליצלן והקדוש ברוך הוא שונא את מי‬ ‫שבשעת הרווחה נמצא עם הציבור ואילו כשיש צרה הוא בורח‪.‬‬ ‫והוסיף ואמר הנה כל ימיי השתדלתי שהקב"ה יאהב אותי היאך אוכל כעת לעשות‬ ‫דבר כזה‪ ,‬לברוח בזמן כל כך קשה‪ ,‬כאשר חז"ל מעידים שהקדוש ברוך הוא‬ ‫שונא את האדם הזה ‪ -‬הפורש מן הציבור‪ ,‬על כן הנני חוזר לשם לפולין איך וויל גיין‬ ‫צוזאמען מיט זיי‪ ,‬ואכן נהרג על קידוש ה' הי"ד‪.‬‬ ‫כאשר היה הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין זי"ע בעיה"ק ירושלים תובב"א‪,‬‬ ‫בחג השבועות תרצ"ט‪ ,‬הלך הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלונים )רבי מוט׳ל(‬ ‫זי"ע לבקרו‪ .‬פנה אליו רבי מוט׳ל ושאל אותו‪ :‬זקנכם הקדוש רבי אהרן הגדול זי"ע‬ ‫החזיר לצור מחצבתם שמונים אלף בעלי תשובה‪ ,‬ואיה אפה הם בעלי התשובה שלכם‬ ‫יד‬ ‫ˆד˜‬ ‫דרכי‬ ‫השיב לו הרה"ק רבי אברהם אלימלך זי"ע‪ :‬הנה אז‪ ,‬בימי זקני‪ ,‬היו בעלי עבירה‬ ‫שנפלו אחר תאוות לבם הרע‪ ,‬ולימדם זקני עונג וחיות בעבודת הבורא ית"ש‪ ,‬והיה‬ ‫להם זה כנגד זה וחזרו למוטב‪ .‬אבל בעלי עבירה שכיום‪ ,‬שנפלו במינות אפיקורסות‬ ‫ודעות כוזבות ר"ל‪ ,‬מסופקני אם זקני הק׳ היה מחזירם בתשובה‪.‬‬ ‫]והוסיף כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א וסיים[‪ :‬אכן‪ ,‬בעת הזאת רואות עינינו שרבים‬ ‫רבים חוזרים בתשובה‪ ,‬ושב המצב לקדמותו כמאז‪ ,‬מעטים מאד הם אלו‬ ‫אשר ניתן לכנותם בשם מינים ואפיקורסים‪ .‬רוב רובם של אלו שאינם שומרים תו"מ‪,‬‬ ‫אינם עושים אלא מחוסר ידיעה‪ ,‬או מחמת אינטרסים‪ ,‬ולא מפני שמינים ואפיקורסים‬ ‫הם‪.‬‬ ‫טו‬ ‫לא מוגה‬ ‫ˆד˜‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫דרכי אמונה‬ ‫דא"ח מכ"˜ מרן אדמו"ר ˘ליט"א‬ ‫שיעורי דא"ח חורש"י על פרשתן פרשת לך לך‬ ‫ימי א'‪-‬ה' ז'‪-‬י"א מרחשוון תשפ"ז‬ ‫כן שאר הנבראים שכבר קדמה ונשתקעה‬ ‫בפרשתן עה"פ )בראשית יב‪ ,‬א( וַי ֹ ּאמ ֶר ה'‬ ‫האמונה בלבם מאברהם והושרשו בקדושה‬ ‫א ֶל אַבְרָם לֶך ְ ל ְך ָ וגו' וצריך להבין‬ ‫היה נגלה להם תחלה‪ .‬וצא ולמד מאבות‬ ‫מה הטעם שדבר אליו ה' קודם הראות לו‪,‬‬ ‫ומשה בסנה‪ .‬ודרך זה מסכים לדברי רז"ל‬ ‫מה שלא עשה כן בכל הנבראים‪ ,‬ב' טעמים‬ ‫)ב"ר פל"ט( שהעמידו פסוק )תהלים מה(‬ ‫בדבר‪ ,‬או להיות שהוא עליו השלום נשתדל‬ ‫שמעי בת וראי וגו' באברהם אבינו‪ ,‬בתחלה‬ ‫בהכרת בוראו מה שלא עשה אדם זולתו ובן‬ ‫שמעי והוא אומרו ויאמר ה' אל וגו'‪ ,‬ואחר‬ ‫חמש שנים הכיר את בוראו מעצמו‬ ‫כך נגלה אליו וירא וגו'‪ ,‬והוא אומרו וראי‪.‬‬ ‫בהתחכמותו )נדרים לב‪ ,(.‬ומבואר מהאור‬ ‫ולא היו שניהם שמיעה וראיה כאחת אלא‬ ‫החיים הק' שלזה לא הוצרך להגלות אליו‬ ‫בהפסק ביניהם‪ .‬ולזה לא אמר הכתוב‬ ‫אלא אמר אליו דברותיו וכבר הוכר אצלו‬ ‫שמעי וראי בת או בת שמעי וראי והפסיק בין‬ ‫המדבר‪.‬‬ ‫שמעי לוראי‪.‬‬ ‫עוד מבאר האוה"ח הק' או אפשר‪ ,‬כי להיותו‬ ‫והנה פסוק זה לפי דברי האור החיים הק'‬ ‫אדם ראשון בקדושה‪ ,‬אשר בעשרה‬ ‫צריכים ביאור גדול שהרי אברהם‬ ‫דורות שקדמוהו לא היה אדם שהכיר‬ ‫אבינו ע"ה כן דיבר עם ה' ית' מקודם לכן‬ ‫אלקותו ודבר אתו אלוקים‪ ,‬לזה נהג ה' עמו‬ ‫כנאמר בתחילת הפרשה ויאמר ה' אל‬ ‫בסדר זה שלא הראה שכינתו אליו עד שבחן‬ ‫אברהם ועוד באור כשדים כבר זכה לגילוי‬ ‫אותו אם מקיים גזרותיו‪ ,‬ולאחר שקיים דבריו‬ ‫השי"ת בפועל ממש‪ .‬אלא שאינו דומה‬ ‫והלך לו מארצו וכו' אז נגלה אליו דכתיב‬ ‫הדיבור עם ה' כבעין בעין יראו ובפרט שכבר‬ ‫)לקמן בפסוק ז( וירא ה' אל אברם‪ ,‬מה שאין‬ ‫טז‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫בהכירו בזה ואמר כנאמר בתחילת הפרשה‬ ‫הכירו מקודם‪ ,‬שהרי נאמר )שם‪ ,‬ז( וַי ֵּרָא ה'‬ ‫הבאה )ברשית יח‪ ,‬כז( וַי ַּעַן אַבְרָה ָם וַי ֹ ּאמ ַר‬ ‫א ֶל אַבְרָם וַי ֹ ּאמ ֶר ל ְזַר ְֲעך ָ א ֶ ּתֵן א ֶת הָאָר ֶץ ה ַז ֹ ּאת‬ ‫הִנ ֵּה נ ָא הוֹאַל ְ ּתִי ל ְ ַדב ּ ֵר א ֶל ה' וְא ָנֹכ ִי עָפ ָר‬ ‫וַי ִּבֶן ש ָׁם מִזְבֵּח ַ ל ַה' ה ַנ ִ ּרְא ֶה א ֵלָיו‪ .‬ולמה בנה‬ ‫וָא ֵפ ֶר‪ .‬ופירש"י על ואנכי עפר ואפר‪ .‬וכבר‬ ‫עכשיו מזבח‪ ,‬דאי משום גילוי שכינה‬ ‫הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים‪ ,‬ואפר‬ ‫כדמשמע בקרא א"כ היה לו לבנות ג"כ מזבח‬ ‫על ידי נמרוד‪ ,‬לולי רחמיך אשר עמדו לי‪.‬‬ ‫בחרן‪ ,‬כי שם נראה לו השם יתברך ג"כ‬ ‫וביאור דברי רש"י ז"ל ע"י נמרוד היינו באור‬ ‫באמרו לו לך לך ואע"פ שלא נכתב שם וירא‬ ‫כשדים כשנשלך על ידו לאש המאכלת‬ ‫ה'‪ ,‬מכל מקום גילוי שכינה היה‪ ,‬לכן פירש‬ ‫ונשרף רק אבנטו להבהירו דעה הנס‬ ‫רש"י על הזרע ר"ל על הבנים‪ ,‬ועל הארץ‬ ‫שהתרחש עמו‪ .‬והוא כענין שהיה אצל משה‬ ‫שאמר לזרעך אתן את הארץ‪ ,‬הרי שניהם‬ ‫רבינו ע"ה בילדותו בבית פרעה כאשר נשפט‬ ‫בשורת הבנים ובשורת הארץ‪ .‬ועוד י"ל‬ ‫למוות בהורידו את כתרו של פרעה והושם‬ ‫דהוכחתו היא מדכתיב לה' הנראה אליו‪,‬‬ ‫לפניו ב' קערות א' של זהב וא' של גחלים‬ ‫דקשה לרש"י הנראה אליו מיותר‪ ,‬אלא להכי‬ ‫וכמעט שהכניס ידו לזהב שהרי היה ילד חכם‬ ‫כתב הנראה אליו כי בנין המזבח היה על‬ ‫אך הצילו מלאך על ידי כך שהסיט ידו‬ ‫המראה שנראה אליו עכשיו‪ ,‬דהיינו בשורת‬ ‫לקערת הגחלים שינצל ממות ואו אז נכוה‬ ‫הבנים ובשורת הארץ כמבואר בשפתי‬ ‫והכניס מיד ידו לתוך פיו ונכוה לשונו‬ ‫חכמים‪.‬‬ ‫שנעשה למגמגם כל ימיו ואכן לא נתרפא‪,‬‬ ‫ואכן הרמב"ן פירש שהטעם בדברי הפסוק‬ ‫ולכאו' למה לא נתרפא והרי היה מחולל‬ ‫לה' הנראה אליו‪ .‬כי הודה לשם הנכבד‬ ‫פלאות ומופתים‪ ,‬אלא לא נתרפא מכיון שלא‬ ‫וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו כי עד‬ ‫התפלל על כך כמבואר ברמב"ן‪ ,‬וכאן המקום‬ ‫הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו‬ ‫להבין למה אכן לא התפלל על כך‪ ,‬אלא‬ ‫במראה ולא במחזה אבל נאמר לו "לך לך‬ ‫שרצה לזכור מהשי"ת כל רגע ורגע ללא‬ ‫מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש ויתכן‬ ‫היסח הדעת והוא הענין שזכה אברהם אבינו‬ ‫שירמוז "הנראה אליו" על סוד הקרבן )עיין‬ ‫שנתוודע אליו ה' במראה מכיון שנשאר דבוק‬ ‫רקאנטי כא‪ ,‬ב( והמשכיל יבין‪.‬‬ ‫במחשבתו כל הזמן בהשי"ת שהצילו מאור‬ ‫והנה מה היה עכשיו אשר זכה לכך לגילוי‬ ‫כשדים‪.‬‬ ‫עצום כל כך אלא שהאדם יסודו מעפר‬ ‫והנה אברהם אבינו ע"ה ברגע שנתץ את‬ ‫וסופו לעפר וכמאמר ר' חנניה בן עקשיא‬ ‫הע"ז וניתן תחת העול מלכות שמים‬ ‫במס' אבות‪ ,‬ואברהם אע"ה הגדיל לומר‬ ‫יז‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫ואברכך‪ ,‬זהו שאומרים אלוקי יצחק‪ ,‬ואגדלה‬ ‫בלא להכירו מלפני כן אלא בהכרה שכלית‬ ‫שמך‪ ,‬זהו שאומרים אלוקי יעקב‪ ,‬יכול יהיו‬ ‫והוא כתר שהרי כתר הוא אין ואו אז זכה‬ ‫חותמין בכולן‪ ,‬תלמוד לומר והיה ברכה‪ ,‬בך‬ ‫למידת החכמה שהרי הג' אבות הם מכוונים‬ ‫חותמין ולא בהם‪ .‬מארצך‪ .‬והלא כבר יצא‬ ‫לחב"ד ומשם נמשך כל השפע לעוה"ז‬ ‫משם עם אביו ובא עד לחרן‪ ,‬אלא כך אמר‬ ‫שמתחיל בחסד כדכתיב עולם חסד יבנה‪ ,‬ואז‬ ‫לו‪ ,‬התרחק עוד משם וצא מבית אביך‪ .‬וביאר‬ ‫כבר בגיל חמש הכיר את בוראו וזכה לגילוי‬ ‫בספה"ק אור החיים על ג' פרטי פסוק זה‪,‬‬ ‫השי"ת כדכתיב )דברי הימים א כח‪ ,‬ט( דַּע‬ ‫ואעשך לגוי גדול וגו'‪ .‬להיות שצוה לו ג' קבע‬ ‫א ֶת ֱאלֹוק ֵי אָבִיך ָ וְעָבְדֵהו ּ ולא המתין לראות‬ ‫לו כנגדם ג'‪ ,‬ואעשך וגו' כנגד לך לך מארצך‪,‬‬ ‫את ה' אלא לדעת אותו ולעבדו והתיץ כל‬ ‫ואברכך ואגדלה שמך כנגד וממולדתך‪ ,‬והיה‬ ‫הע"ז ולא המתין למופת או דרגא והם דברי‬ ‫ברכה כנגד ומבית אביך‪ .‬שתמצא כי בהיות‬ ‫האור החיים הק' שלמדנו שלכן היה אצלו‬ ‫האדם בארצו תוך משפחתו ובית אביו ישנו‬ ‫בשונה מכל הנבראים‪.‬‬ ‫בג' דברים‪ ,‬הא' שיש לו הרבה מכירים וריעים‬ ‫וגם שחזינן בזה כמה גדולה יותר מדריגת‬ ‫ואוהבים‪ .‬ב' שבני משפחתו תפארהו וכבוד‬ ‫המאמין מן הרואה בחוש כידוע‬ ‫והדר תעטרהו כדרך כל משפחה לבני‬ ‫מהרה"ק ר"פ מקאריץ והארדיטשוב'ער רב‬ ‫משפחתם‪ .‬ג' שיהיה ניזון ומתפרנס ומתרחם‬ ‫זיע"א‪.‬‬ ‫מבית אביו לצרכיו‪ ,‬וכשיוצא מארצו וכו' חסר‬ ‫)*(‬ ‫לכולן‪ ,‬ולזה אמר אליו ה' כנגד מארצך אני‬ ‫ש ְך ָ‬‫בפרשתן עה"פ )בראשית יב‪ ,‬ב( ו ְאֶע ֶ ׂ‬ ‫אעשה לך הרבה אוהבים ממך מיוצאי חלציך‪.‬‬ ‫ל ְגוֹי ג ּ ָדוֹל ו ֲַאבָרֶכ ְך ָ ו ֲַאגַדְּל ָה ש ְׁמ ֶך ָ‬ ‫וכנגד חסרון התועלת של בני המשפחה‬ ‫וֶהְי ֵה בְּרָכ ָה‪ .‬פירש"י ואעשך לגוי גדול‪ .‬לפי‬ ‫כנזכר ואברכך ואגדלה שמך‪ ,‬וכנגד חסרון‬ ‫שהדרך גורמת לשלשה דברים‪ ,‬ממעטת‬ ‫המועיל מבית אביך והיה ברכה‪.‬‬ ‫פריה ורביה‪ ,‬וממעטת את הממון‪ ,‬וממעטת‬ ‫ולפי"ז עם דברי רש"י ז"ל אפשר לומר דהנה‬ ‫את השם‪ ,‬לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו‪,‬‬ ‫השי"ת רצה שילך מעם אביו ולא רק‬ ‫שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם‪.‬‬ ‫מארצו אלא גם מבית אביו שהיה ניזון על ידו‬ ‫ואברכך‪ .‬בממון‪ .‬ב"ר )לט‪ ,‬יא‪ .(.‬והיה ברכה‪.‬‬ ‫ורצה שישען רק עליו ית' שהוא אב האמיתי‬ ‫הברכות נתונות בידך‪ ,‬עד עכשיו היו בידי‪,‬‬ ‫של כל בני ישראל ואו אז גם יקרא אלוקי‬ ‫ברכתי לאדם ונח‪ ,‬ומעכשיו אתה תברך את‬ ‫אברהם וכו'‪ .‬שהוא הוא הזן ומפרנס לכל‬ ‫אשר תחפוץ‪ .‬ב"ר )שם(‪ .‬דבר אחר ואעשך‬ ‫העולם מקרני ראמים עד ביצי כינים והוא‬ ‫לגוי גדול‪ ,‬זה שאומרים אלוקי אברהם‪,‬‬ ‫יח‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫הקדמת ברכת המברכים כדי שתתקיים‬ ‫האב אזי יותר שווה לקבל ממנו ישירות שאז‬ ‫ברכתם לאברהם‪.‬‬ ‫שורה הברכה בההשפעה‪.‬‬ ‫וי"ל דלפי"ז מבואר היטב טובת האדם‬ ‫)*(‬ ‫שנמסר להנהגה העליונה למסבב‬ ‫והיה ברכה הוא גם שמקבל כח הברכה‬ ‫הסיבות ורואה בכל דבר הסיבה שבה מונהג‬ ‫שהמתברכים מבורכים ממילא‪ .‬ועל זה‬ ‫ומושגח מן השמים‪ .‬כמו שביאר האוה"ח הק'‬ ‫ממשיך בהפסוק הבא )שם‪ ,‬ג( ו ֲַאב ָ ְרכ ָה‬ ‫בקיצור שהשי"ת הוא המסובב הסיבה‬ ‫מְב ֲָרכֶיך ָ וּמְקַלֶּל ְך ָ אָאֹר ו ְנִבְרְכו ּ ב ְך ָ כֹּל מִש ְ ׁ ּפ ְחֹת‬ ‫ואברהם הוא הסיבה‪ .‬ומשו"ה יקדים ה' טובת‬ ‫ה ֲָא ָדמ ָה‪ .‬וביאר האור החיים הק' ואברכה‬ ‫אברהם תמיד‪ .‬ובעיון דברי הרה"ק בעל הפרי‬ ‫מברכיך וגו'‪ .‬ברכה זו כנגד מה שהעלים ממנו‬ ‫הארץ בפר' מקץ מבוארים הדברים היטב‬ ‫הארץ ולא הודיעו קודם לצאתו‪ ,‬ונסיון זה‬ ‫כלשונו שם בביאור ]בסוגריים[ מדא"ח כ"ק‬ ‫גדול הוא שיצא מארצו אל השדה מבלי דעת‬ ‫אאמו"ר הקוה"ט זיע"א‪" :‬וענין עיניו למטה‬ ‫אן יפנה והוא לא הרהר לזה הבטיחו כי לא‬ ‫הוא האמונה בהשגחתו יתברך והסתכלות‬ ‫יפחד מדבר כי הוא יברך וכו' ובמקום אשר‬ ‫עיניו ויורדים מטה מטה ]פי' שהקב"ה משגיח‬ ‫יחנה שם יצו ה' אתו את הברכה ובזה כל‬ ‫ומסתכל על כל פרט ופרט‪ ,‬קטן כגדול‪' .‬עיניו‬ ‫מקום אשר ידרוך כף רגלו הצלחתו ומעלתו‬ ‫למטה' היינו הקשר הפנימי‪ ,‬האמונה‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫בהשגחת ה'‪ ,‬שהוא ית' משגיח[ מקרני‬ ‫וכאן יש לשאול למה שינה לשונו בענין‬ ‫ראמים עד ביצי כינים ]פי' הקב"ה משגיח‬ ‫הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים‬ ‫ורואה הכל‪ ,‬מהבריאה הגדולה ביותר עד‬ ‫ברכתו לברכתם ובקללה הקדים קללתם‬ ‫הבריאה הקטנה ביותר[ שבדרך אמונת‬ ‫לקללתו‪ .‬אלא מבאר האוה"ח הק' שהטעם‬ ‫האדם והסתכלות בהשגחתו יתברך ]פי' כפי‬ ‫הוא כי המברך יקדים ה' לברכו קודם שיברך‬ ‫האמונה שמסתכל האדם בהשגחת ה'[ כן‬ ‫לאברהם מה שאין כן המקללו לא יקדים ה'‬ ‫ממשיך על עצמו השגחתו‪] .‬מבואר כאן יסוד‬ ‫לאור אותו‪ .‬והטעם הוא כי יחפוץ ה' להפחיד‬ ‫גדול‪ :‬באופן שהאדם מאמין ומסתכל על‬ ‫לבל יזלזל אדם בכבודו של אברהם‪.‬‬ ‫השגחת ה'‪ ,‬כן הוא ממשיך השגחה מלמעלה‪.‬‬ ‫וזולת זה אם יקדים ה' לקלל מי שהוא עתיד‬ ‫תובעים מהאדם אמונה בהשגחת השי"ת‪[:‬‬ ‫לקלל לא יורגש הדבר כי הוא זה סיבה‬ ‫"אם מאמין האדם בהשגחתו בפרטות ]על כל‬ ‫ויכשלו בדבר בני אדם גם בני איש‪ .‬אבל‬ ‫פרט ופרט‪ ,‬הריהו[ מושגח בפרטיות ]וזוכה‬ ‫בערך הברכה אין מכשול‪ .‬ואם לצד ההטבה‪,‬‬ ‫להשגחה מיוחדת בפרטות[ עד נוקף אצבעו‬ ‫הנה מבורכים בו כל המשפחות‪ .‬גם טעם‬ ‫יט‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫אצבעו ממש שהוא מאתו ית'[‪ .‬ואם מסיר‬ ‫ממש ]אפילו מכה קטנה באצבעו[ שהוא‬ ‫עינו מהשגחתו יתברך ואינו מאמין ]פי' שאינו‬ ‫מאתו יתברך" ]כמאחז"ל בגמ' אין אדם נוקף‬ ‫מאמין שכל פרט ופרט הוא בהשגחת‬ ‫אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה‪.‬‬ ‫השי"ת[‪ ,‬הריהו ניתן תחת הטבע ונקרא כופר‪.‬‬ ‫במה דברים אמורים‪ ,‬כאשר האדם קשור‬ ‫עכ"ל‪ .‬והדברים ברורים ואין להאריך יותר‪.‬‬ ‫להשגחה פרטית יש לו ההשגחה עד נוקף‬ ‫דא"ח בקידושא רבה פרשת נח‬ ‫צפרא דשבתא ו' מרחשוון תשפ"ז‬ ‫במדבר )ירמי' לא‪ ,‬ב( "מצא חן במדבר"‪ ,‬וזהו‬ ‫עבודת האמונה נעשית בכח המחשבה‬ ‫ענין נשיאת חן שנאמרה במשה רבינו ע"ה‬ ‫הנקראת 'חכמה' והוא מד"א‬ ‫)שמות לג‪ ,‬יג( "אם נא מצאתי חן בעיניך"‪.‬‬ ‫בזוה"ק ובכתבי האריז"ל 'כולהו בחכמה‬ ‫)*(‬ ‫איתברירו' )עי' 'עץ חיים' שער ט"ל פ"א(‬ ‫עוד צריך לדעת שלמצוא חן יש רק בעיני‬ ‫שעל ידי מדת החכמה ניתן לברר את הטוב‬ ‫ה' ולא בבני אדם אך ברגע שמגיעים‬ ‫מן הרע‪ .‬ועוד‪ ,‬שבכח האמונה ניתן להמשיך‬ ‫למדריגת ונח מצא חן בעיני ה' ממילא‬ ‫עוד ועוד חסדים אשר לא היו בעולם כלל‬ ‫מוצאים חן בעיני בני אדם כמ"ש בברכהמ"ז‬ ‫עדיין‪ ,‬והם מוסיפים ונותנים טעם לשבח‬ ‫ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם‪.‬‬ ‫להוציא את האדם מתוך הכאבים והיסורים‬ ‫*‬ ‫על ידי רחמים וחסדים מגולים‪ .‬ועוד‪ ,‬שעל ידי‬ ‫האדם הראשון שעליו נאמר בתורה במפורש‬ ‫האמונה זוכה האדם לנשיאת חן בעיני ה'‪,‬‬ ‫שהתפלל על בני דורו‪ ,‬היה אברהם‬ ‫כמו שנאמר בנח "ונח מצא חן בעיני ה'"‬ ‫אע"ה‪ .‬כשעמד הקב"ה להחריב את סדום‪,‬‬ ‫)בראשית ו‪ ,‬ח( ועליו נאמר "צדיק תמים היה‬ ‫עמד אברהם אע"ה וטען טענות ‪ -‬ולעומתו‬ ‫בדורותיו" )בראשית ו‪ ,‬ט( שפירושו של‬ ‫על נח אמרו חז"ל‪ ,‬שהיתה תביעה כלפיו על‬ ‫'תמים' היינו חזק באמונה בה'‪ ,‬כמ"ש רש"י‬ ‫כך שלא התפלל על בני דורו‪ .‬והרה"ק‬ ‫עה"פ "תמים תהיה עם ה' אלקיך" )דברים‬ ‫ה'מאור עינים' זיע"א }יוד"ק י"א מרחשוון{‬ ‫יח‪ ,‬יג( שתלך עמו בתמימות ואל תחקור אחר‬ ‫מבאר‪ ,‬שהיה בזה חשבון מן השמים‪ .‬מן‬ ‫העתידות‪ ,‬כלומר האדם צריך לילך בדרך של‬ ‫שמיא לא הניחו לנח להתפלל‪ ,‬אע"פ שיש‬ ‫אמונה פשוטה וחזקה ללא שום חקירות‬ ‫טענה עליו‪ .‬אך השי"ת רצה שזה יבוא‬ ‫וחכמות‪ .‬וכן נאמר על עם ישראל בהיותם‬ ‫כ‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫אמונה לא עובד עם שכל שהרי תכלית‬ ‫מאליהם שיראוהו עובד מאה ועשרים שנה‬ ‫הידיעה שלא נדע‪ ,‬והעיקר היא‬ ‫וישאלוהו מה זה ועל מה זה ויתעוררו וישובו‬ ‫ביטול אל השי"ת‪ ,‬ומי שמחזיק עצמו לחכם‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫וישות הרי כבר אמר שלמה המע"ה ולא‬ ‫וכן היה גם עם דור הפלגה שיגעו ועמלו‬ ‫לחכמים לחם‪.‬‬ ‫וטרחו לבנות גובה של עשרות‬ ‫*‬ ‫קילומטרים שאפילו בטכניקות שבדורינו לא‬ ‫יש לנו ללמוד מפרשתן איש צדיק תמים היה‬ ‫שייך לבנות גובה עצום כ"כ וכמובן שמצריך‬ ‫וכו' שיש להיות תמים עם השי"ת אך לא‬ ‫חפירה לעומק ולרוחב לאין ערוך וכל זה בכדי‬ ‫עם בני אדם שאז יש לעמוד על שלו והוא‬ ‫לריב כביכול עם השי"ת והעיקר לא ליתן‬ ‫שיש להיות תמים של דברים כדכתיב )דברים‬ ‫הכנעה "זיך אינטערטעניגן" כי ברגע שנותנים‬ ‫יח‪ ,‬יג( תמים תהיה עם ה' אלוקיך ופירש"י‬ ‫הכנעה הן שלא צריך מגדל בצור וגבוה כי‬ ‫התהלך עמו בתמימות‪ ,‬וכמו נח להתהלך עם‬ ‫מקבלים הכל והן שנתבטל כל הגאוה והעוצם‬ ‫ה' בתמימות אך לא להיות תמים של ויקרא‬ ‫ידי‪ ,‬וזו היתה חטאם של דור הפלגה שלא רצו‬ ‫והוא שה תמים יקריבנו‪.‬‬ ‫להכנע להשי"ת‪.‬‬ ‫פניני דרכי אמונה‬ ‫על פרשתן‬ ‫תרח אבי אברהם‬ ‫בפרשתן עה"פ ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו' )בראשית ט"ו‪ ,‬ט"ו( פירש"י שהיה תרח‬ ‫עובד עבודה זרה ועשה תשובה‪ ,‬שבסוף ימיו היה צדיק כמבואר במדרש רבה )ל"ח‪,‬‬ ‫י"ב(‪ ,‬וידוע גם מה שלמדנו בסוף פר' נח ברש"י )שם י"א‪ ,‬כ"ח( שאברהם אע"ה שבר את צלמיו‬ ‫של אביו תרח שלפיכך השליכוהו נמרוד לכבשן האש ולא נשרף וכו'‪ ,‬ואפשר לומר במליצה‬ ‫שמשו"ה זכה תרח שנקרא המנין המוקדם לתפילת שחרית‪ ,‬לאלו שיוצאים לדרך לעבודתם‬ ‫ומתפללים מוקדם "תרח'ס מנין" וזה לא סתם המצאה אלא מקורו בהלכה )שו"ע סי' פ"ט סעי'‬ ‫א' ובסעי' ח'( שבשעת הדחק יכול להתפלל משעלה עמוד השחר שזה בערך תשעים דקות לפני‬ ‫הנץ החמה ולהספרדים נוהגים לחשב שבעים ושתים דקות‪.‬‬ ‫)בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה(‬ ‫כא‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫*‬ ‫כל העשירות מביא הקב"ה על רוב הבטחון והאמונה בה'‬ ‫בפרשתן עה"פ ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב )שם י"ג‪ ,‬ב'( הנה צריך לדעת שכל‬ ‫העשירות הזאת הביא לו הקב"ה על רוב בטחונו ואמונתו בה' אך מתחילה היה עני‬ ‫ואביון‪ ,‬והחל לחפש ולדרוש ולחקור אחר השי"ת והסתובב ברחובות לשאול מי ברא אלה ומי‬ ‫בעל הבירה שאי אפשר שהעולם נהיה לבד אלא יש בורא לעולם וכדאיתא בגמ' )נדרים ל"ב‪,‬‬ ‫ע"א( שבן שלוש הכיר את בוראו‪ ,‬וכמבואר על כך בפרי הארץ )פר' לך לך( על פי המדרש )רבה‬ ‫ל' י"א( הנפקא מינא בין נח לאברהם‪ ,‬שנח היה צדיק ותמים במעשיו והשי"ת האיר לו אבל‬ ‫אברהם הכיר בהשי"ת בן ג' שנים על פי עיון והתבוננות והיה הולך וגדל בדעה בינה והשכל‪.‬‬ ‫וצריך להבין למה כתוב ואברם כבד וכי היה אדם עם לב כבד‪ ,‬ודאי שלא זה פשוטו של מקרא‬ ‫דהרי ידוע שהיה פותח ד' כיווני אהלו לאורחים והאכיל והשקה והלין אותם‪ ,‬וא"כ כבד משמע‬ ‫כדפירש"י טעון משאות וכבד מכובד משאותיו‪ ,‬ועדיין צריך להבין למה לא כתוב ואברם עשיר‬ ‫מאוד במקנה בכסף ובזהב‪ ,‬אלא יש לבאר על פי מה שכתב הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק‬ ‫זיע"א שהצדיק כשנשפע לו שפע מהשי"ת הוא מתירא מזה מאוד‪ ,‬שחושש שלא מגיע לו לפי‬ ‫מעשיו ואומר הרר"א זיע"א על דרך שכתוב קטונתי וכו'‪ ,‬שכתוב אצל יעקב אבינו ע"ה )בראשית‬ ‫ל"ב‪ ,‬י"א( שאמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת‪ ,‬ופירש"י שם שנתמעטו זכויותי על ידי‬ ‫החסדים והאמת שעשית עמי וכו' ]ואכן לא כל החסדים שאדם עושה נקרא חסד של אמת כי‬ ‫אם עבודתם של החברה קדישא שהם לא מקבלים חזרה שום דבר מהמת לא טובה וכן לא רעה‪,‬‬ ‫)דהרי ידוע שבטבע האדם שלא יכול לכפות לטובה שנעשה לו אזי בא"א לו להכיר בטובה מביא‬ ‫רעה תחת טובה( וצריך לעבוד קשה להגיע למדריגת יעקב אע"ה שהמעשי חסד יגיעו להאמת[‬ ‫והיה ירא יעקב אע"ה שמה משהבטיחו השי"ת נתלכלך בחטא ויגרום לו להמסר ביד עשיו ע"כ‪,‬‬ ‫ויעקב חשש כל הזמן אולי נתמעטו זכויותיו בשביל חסדי השי"ת‪ ,‬ולא כהבני אדם שעסוקים‬ ‫לבדוק כל הזמן הזכות והחובה בחשבון בנק אלא בחשבון כלפי שמיא כמה חייב הוא בשביל‬ ‫חסדי השי"ת שמרבה להיטיב עמנו וכמה נתמעטו זכויותיו בעבור זה‪.‬‬ ‫והנה מבאר הרר"א זיע"א שמפחד הצדיק מהשפע הנשפע לו‪ ,‬על כן הוא מתגבר יותר בעבודת‬ ‫השי"ת‪ ,‬לזה אמר הפסוק וישכם אברהם בבוקר )שם כ"ב‪ ,‬ג'( רצה לומר דהחסדים נקראים‬ ‫בוקר כמבואר בזוה"ק )שמות כ"א‪ ,‬ע"ב( על פי הפסוק בתהילים )נ"ב‪ ,‬ג'( חסד א‪-‬ל כל היום‪,‬‬ ‫ולזאת כשהיה מגיע אצלו החסדים גדולים‪ ,‬אז ביותר הגביר לזרז את עצמו והלך למדריגה היותר‬ ‫גבוה וחבש חמורו זה חומר הגוף‪ ,‬דהנה מה אומר הפסוק אצל אברהם אע"ה )בראשית כ"ב ג'(‬ ‫כב‬ ‫אמונה‬ ‫דרכי‬ ‫שהשכים בבוקר ויחבוש את חמורו‪ ,‬ולמה נקרא החמור על שמו "חמורו" אלא שהכוונה‬ ‫לחומריותו דהיינו חומר הגוף שבנוי מחומר וצורה‪ ,‬וכבש את החומר שלו – את חמורו‪ ,‬וזהו‬ ‫ואברם כבד מאוד במקנה‪ ,‬שהיה לו למשא מה שהשפיע לו השי"ת מקנה כסף וזהב שהיה לו‬ ‫כבד כשמא שהתיירא מחמתו מאוד כיון שחשש ששפע זה לא מגיע לו לפי מעשיו‪.‬‬ ‫)בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה(‬ ‫*‬ ‫שכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין‬ ‫וילך למסעיו )שם י"ג‪ ,‬ג'( פירש הרר"א זיע"א לשרשו‪ ,‬שהלך והתעלה לשרשו‪ ,‬וזהו פירוש רש"י‬ ‫ז"ל שפרע הקפותיו ששב על אותה דרך שהלך מלפני כן כדי לפרוע חובותיו עבור מה‬ ‫שנטל בהקפה‪ ,‬וזהו הדרך שאדם צריך ליליך בה‪ ,‬ולירא מהשי"ת מגודל חסדיו שלא יתמעטו לו‬ ‫על החשבון הזה מזכויותיו‪ ,‬וכדי להמשיך השפע צריך כל הזמן ליחד יחוד של אבא ואימא שהם‬ ‫חכמה ובינה עילאין ומשם להמשיך השפע לעוה"ז שמתחיל מחסד וכו' כדכתיב )תהילים פ"ט‪,‬‬ ‫ג'( עולם חסד יבנה‪ ,‬והו' מידות חג"ת ונה"י הם הבחי' דזעיר אנפין‪ ,‬ועתה בישבינו בעת רעוא‬ ‫דרעוין שאכן זמן נשגב הוא אך בחינתה היא זעיר אנפין‪ ,‬אפשר להמשיך השפע לו' ימי החול‬ ‫כדאיתא בזוה"ק )ח"ב דף פ"ח ע"א( שכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין‪ ,‬שכל‬ ‫ההשפעות מששת ימי השבוע תלויין ביום השב"ק‪ ,‬וצריך להתפלל שיהיה לנו כבד במקנה בכסף‬ ‫ובזהב משפע רב ברוחניות וגשמיות שנוכל לעבוד את השי"ת כדבעי‪.‬‬ ‫)בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה(‬ ‫העצה "לשבר כח התאוה" וירא"ש‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך זיע"א כתב בנועם אלימלך עה"פ "ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' דהנה‬ ‫צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בשלש מדרגות זה אחר זה דהיינו מתחילה צריך לשבר‬ ‫כח התאוה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה וכיו"ב שיהא אכילתו בקדושה‬ ‫ובטהרה ועי"ז הוא משבר כח אלהים אחרים דאלוקים גימטריא הטבע‪ ,‬ואחר שמשבר כח אלהים‬ ‫אחרים זוכה לבוא למדרגת יראה שהוא אלקים חיים" עכ"ל‪ ,‬ואיך משברים התאוה‪ ,‬אנו אנשים‬ ‫אין אנחנו במדרגות גבוהות כהצדיקים שהיו מוסיף מלח וכדו'‪ ,‬ואין הדרך לנו לעשות כן‪ ,‬שיצא‬ ‫לנו מזה השחתה באכלים שאין אנו מבינים בכונתיהם הקדושים‪ ,‬ע"כ העצה "לשבר כח התאוה"‬ ‫ממנו על ידי שיוותר ממנו להשני‪ ,‬עי"כ ישבר תאוותו מטבעו‪ ,‬שיוותר לשני ממנו שהשני יעשה‬ ‫מאכלין ויתן לו כך ישבר כח תאוותו מטבעו‪ ,‬ועי"כ משבר כח אלוהים אחרים‪.‬‬ ‫)צפרא דשבתא פר' לך לך י"א מרחשוון תש"פ(‬ ‫כג‬