דרכי צדק · Darchei Tzedek — לך לך (2026-10-19)

בעזהשי"ת
דרכי ˆד˜
דא"ח מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א
דרכי אמונה
דא"ח מכ"ק אדמו"ר שליט"א
פרשת
לך לך
תשפ"ז
א
גיליון דרכי צדק
יו"ל ע"י מערכת
מכון דרכי צדק
להוצאת דא"ח
מכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א גיליון זה הונצח
מפוריסוב לעילוי נשמת
פעיה"ק ירושלים תובב"א הרב שלמה בן הרב גדליה ז"ל
נלב"ע מוצאי יו"כ תשפ"ו
©
נתנדב ע"י בני המשפחה
כל הזכויות שמורות
ואין להעתיקו בשום אופן
********** לעדכון שמחות למדור
להערות והארות שהשמחה במעונם
054-8458846 וכן לתרומות והנצחות לבעלי
A026508288@GMAIL.COM
שמחה ויא"צ וכד'
ניתן לפנות למספר 0548458846
***************
קול מערכת "דרכי צדק"
לעילוי נשמת
02-5401454
שר בית הזוהר הגאון הצדיק
*************** חכם משה שלום מעודה
לע"נ ר' משה בן דן מאלר ז"ל זכר צדיק וקדוש לברכה
שנסתלק לבית עולמו לאחר יסורים קשים
ומרים שקבלם באהבה רבה ובשמחה
ביום שב"ק
לסדר "ויקרבו ימי ישראל למות"
פר' ויגש ד' טבת תשפ"ה
ב
ˆד˜ דרכי
˙וכן הענינים
דא"ח כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א............................ה'
פניני דרכי צדק.........................................................ז'
מדור עצותיך אמונה.................................................ח'
מדור מאורות צדק....................................................ט'
מדור סגולות צדק...................................................י"א
מדור משלי דרכי צדק.............................................י"א
מדור השו"ת.........................................................י"ג
מדור יומא דהילולא................................................י"ד
דרכי אמונה-דא"ח כ"ק אדמו"ר שליט"א.................ט"ז
%דבר המערכת%
בספה"ק בן פורת יוסף פר לך לך מבאר שכאשר אמר השי"ת לאברהם אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת
לרשתה ,דהיינו ירושה לבניו ,אז שאל כהוגן במה אדע כי אירשנה ,והזכיר ב' שמות הוי"ה-אדנ"י ,כי אחד על פי הטבע ואחד למעלה
מהטבע ,ור"ל דנודע כי כיבוש ארץ ישראל ל"א מלכים והעברת הירדן הוא למעלה מהטבע ,וזה אינו ראוי כי אם לפי הכנת אדם
שמתנהג למעלה מהטבע ,ושאל אברהם מאחר שהבחירה חפשית ובמה אדע כי אירשנה ,כי אדע הוא לשון האמנה ודביקות ,בסוד
וידע אדם את חוה )עי' בראשית ד ,א( ,וכמ"ש בכל דרכיך דעהו )משלי ג ,ו( ,וא"כ אין נתינת ארץ ישראל במוחלט ,כי במה אדע שיזכה
זרעי להגיע למדריגת דביקות הנק' ידיעה כדי שאירשנה .והשיב לו השי"ת שפיר קאמרת ,ואמר קחה לי עגלה משולשת וגו' ביום ההוא
כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת לרשתה ,ופירוש חז"ל נתתי משמע מכבר ,כי אמירתו היא כאלו כבר
עשויה וכו' ,ור"ל כי אין אחר המעשה כלום ,והמעשה הוא ענין קחה לי עגלה וגו' ,ואז נתתי כבר ,ואין לשנות גם כשיהי' בחירתן בטבע,
וק"ל .ונחזור לענין הנ"ל כי יש ב' מדרגות ,א' על פי הטבע ,וב' למעלה מהטבע ,ודרך שלומי אמוני ישראל בעבודתן בתורה ותפלה
לתכלית שיעלה ממדריגה תחתונה אל העליונה ,וכמ"ש האר"י זלה"ה שזהו עיקר העבודה להעלות העולמות והניצוצין.
ובזה יובן לך לך מארצך וגו' ,ר"ל שילך מן מדרגה זו שהוא על פי הטבע שנקרא ארצך ומולדתך על שם ארציות וטבע התולדה מצד
אביו וכו' ,רק הלוך ונסוע הנגבה )יב ,ט( שהוא למעלה מהטבע ,לדבק בעולמות עליונות ,וז"ש אל הארץ אשר אראך ,שתזכה לראות
בעין השכל על ידי דביקות והאמנה שהיא הידיעה ,שיראה ארץ העליונה .והתועלת פרטיות השייך לך בזה ,מלבד התועלת הרוחני ,כי
כאן אי אתה זוכה לבנים ,ר"ל כאן כשתהי' במדריגה זו שהיא הטבע שהי' עקר ,משא"כ למעלה מהטבע וכנ"ל .ועוד שאודיע טבעך
שאודיע טבעך בעולם ,ור"ל לדבק ולהעלות מדריגה תחתונה שלך הנקרא ג בעולם .ור"ל ועוד מעלה נוספת מלבד התועלת הנ"ל ,והוא
טבעך ,בעולם העליון שנקרא עולם לשון העלם ונסתר ,וז"ש שאודיע -לשון דביקות מדריגה תחתונה בעליונה ,וק"ל.
ˆד˜ דרכי
ד
ˆד˜ דרכי
זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני
דא"ח מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א
דא"ח בסעודתא דחקל תפוחין קדישין פרשת לך לך
ליל שב"ק י"א מרחשוון תשע"ז-ארה"ב נ.י.
קאי )עי' רש"י בראשית כא ,כא( .פירוש, לך לך לעצמותך
כאשר זורקים מקל למעלה ,תמיד כשייפול בפרשתן כתוב )בראשית יב ,א( "לך לך
– ייפול לצד שורשו ,והיינו כאשר הוא נקי מארצך וכו'" מבאר ה'כלי יקר'
מכל טינוף .ומבאר הרה"ק הרבי רבי אלימלך שהשי"ת אמר לו ,לאברהם אע"ה" :לך לך"
זי"ע בפרשת 'לך לך' הדרכה נפלאה ויסודות – לעצמותך .ויש להבין העניין ,מה הכוונה
חשובים בעבודת השי"ת. 'לעצמותך' .ה'כלי יקר' מפרש אמנם לפי
וז"ל :נ"ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא עניינו ,אלא שיש להבין מה פשר הדברים
ב"ה בשלש מדריגות זו אחר זו ,דהיינו, שכתב .בספה"ק 'פרי הארץ' מובא
מתחילה צריך לשבר כח התאווה המוטבע מהבעש"ט הק' זי"ע משל לשתי חתיכות
באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה של זהב אשר רוצים לחברן זו לזו ,צריך
וכיוצא בהם שיהא אכילתו בקדושה שמקום החיבור יהא נקי ,ללא לכלוך או
ובטהרה ,ועל ידי זה הוא משבר כח 'אלקים חלודה ,וכאשר לא יהא שום דבר המפסיק
אחרים' ד'אלקים' גימטריא 'הטבע' ,ואחר ביניהן ,אפשר יהא לחברן זו לזו .הנמשל
שמשבר כח אלוהים אחרים ,זוכה לבוא הוא עניין הדביקות של יהודי בבוראו ,דהנה
למדריגת יראה שהוא אלקים חיים .עכ"ל. כל יהודי הוא חלק אלו"ה ממעל ,ויכול הוא
ואיתא בזוה"ק )תקו"ז נא( דאורייתא בלא להידבק בהשי"ת ,ובלבד שיהא נקי ,ללא
דחילו ורחימו לא פרחת לעילא. טינוף או כל דבר המפסיק ,או אז יוכל
פירוש ,התורה והמצוות כשהם בלא אהבה להידבק בהשי"ת כעניין ב' חתיכות המתכת
ויראה אינם עולים למעלה .ומבאר הרה"ק שניתן לחברן זו לזו.
הנ"ל )ובזה יהא לנו המשך ביאור למאמר מארצך
הבעש"ט הק' דלעיל( באופן הבא" :לך לך כ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע נהג לחזור על
מארצך" הוא הדבר הראשון הנדרש מהאדם מאחז"ל זרוק חוטרא לאוירא ,אעיקריה
ה
ˆד˜ דרכי
"וממולדתך" -רמז למדריגה ב' ,שהם בבואו להיכנס בשערי עבודת השי"ת' .ארצך'
המידות הגרועות הנולדים עם האדם ,צריך היינו כל תאוות העולם הזה .האדם נברא
האדם לשבר המידות השפלות שבו ,שהם בגוף ובחומר ,ועל כן מצד טבעו הריהו נמשך
אצלו בתולדה מיום צאתו מרחם אמו .יש בני אחר הנאות העולם הזה ותאוותיו .הדבר
אדם שמידותיהם יותר גרועים משאר בני הראשון שיש לאדם להתרחק ממנו הוא" :לך
אדם במידה זו ,דהיינו למשל מדת כעס לך מארצך" ,כלו' יש לך לשבור את
וכדומה ,ששאר מידותיו גרועים מחבירו ה'ארציות' שבך ,את החומריות ,את אותה
בתולדה .ואחר שמשבר כח המידות השפלות משיכה אל ה'גשם' .שלא להימשך אחר
והגרועות ,הוא זוכה לבוא לאהבת הבורא 'אלהים אחרים' ר"ל ,אשר כל ענייני העולם
ב"ה" .עכ"ל. הזה כמוהם כעבודה זרה והם מפרידים אותו
הנה האדם מצד טבע בריאתו נברא ב'מידות' מעבודת השי"ת בבחינת "נרגן מפריד אלוף"
אשר יש לו לתקנן .למשל ,האדם נולד )משלי טז ,כח( ,על כן יש לאדם להרחיק את
במידת הכעס .ניתן לראות זאת אצל הילדים עצמו מכל תאוות העוה"ז כגון תאוות
הקטנים ביותר ,כשם שהדבר ניכר אצל האכילה ,השתייה ושאר ענייני החומר של
המבוגרים ,שהם כועסים על כל דבר קטן העולם הזה .בהתרחקות האדם מן הגשמי
כגדול .זו היא העבודה השנייה המרומזת הרי הוא שובר את כח הע"ז ,את ה'אלוהים
בפסוק הנ"ל ,כפי שמבאר הרה"ק הנ"ל זי"ע, אחרים' .כאשר יהודי אוכל בקדושה ובטהרה
אשר האדם נדרש לתקן ולזכך את מידותיו הריהו שובר את כח הע"ז ,את הכח של
שנולד עימן ,אשר הן מצד "מולדתך". 'אלקים אחרים' .מתוך כך יכול הוא להגיע
ומבית אביך ליראת השם .הדרכה נפלאה היא מהרה"ק
העבודה השלישית היא "ממולדתך" ,כלשון הרבי רבי אלימלך זי"ע.
הרה"ק בעל 'נועם אלימלך' )שם(: ממולדתך
"ואחר כל זאת צריך לבוא למדריגה ג' שהיא בספה"ק מובאים אופנים נוספים ,אולם כאן
התפארות ,כמו שמבואר לעיל בפרשת נח, מבאר הרה"ק הרבי רבי אלימלך
שכל מעשיו יהיו יפים ומפוארים ,כמו שאמר זי"ע עניין זה ,שכאשר משברים את כח
התנא :כל שהיא תפארת כו׳ ותפארת לו מן התאוות ,ניתן להגיע ליראת השם .זו היא
האדם וכו' דהנה ,עיקר התפארות השפלות הבחינה של 'מארצך' .וכן יש בחינה נוספת:
באים לאדם ע"י שהוא מתגאה ומתפאר "וממולדתך" ,שיילך לו האדם 'ממולדתך',
באבותיו ,שהוא בן גדולים ,וצריך לצאת וכלשון הרה"ק הרבי רבי אלימלך:
ו
ˆד˜ דרכי
ו'בית אביך' ,ביודעו מי היה אביו ומי היה מהמידה הגרועה הזאת להתפארות אחרת
זקנו .אז ,כשאיננו מחזיק עצמו לגדול" ,ויתאו הטוב בעיני ה׳ ואדם ,כנ"ל" .עכ"ל .והיינו,
המלך יפיך" .האדם צריך להיות 'יפה' מצד שגם את ההרגשה של ההתפארות מצד
עצמו ,ולא שיהא מתפאר בייחוסו. הייחוס שבו ,שהיא מידה עדינה יותר משתי
עניין זה מרמז ליסוד המובא ב'כלי יקר' קודמותיה ,גם אותה יש לאדם לתקן ,שלא
שהאדם צריך ללכת 'אל עצמותו', יתפעל משורשו ומייחוס.
פירוש ,שעליו ללמוד להכיר את עצמותו :מי במקום אחר מביא הרה"ק הרבי רבי אלימלך
הוא ,כיצד הוא נראה )בעבודת ה'( ומה מצבו זי"ע את הפסוק )תהלים מה ,יא-יב(
בעבודת תיקון המידות וההתרחקות מענייני "שִמְעִי ב ַת ו ְראִי וְהַטִי א ָז ְנֵך ְ וְשִכְחִי עַמֵך ְ וב ֵית
העולם הזה. אָבִיך ְ .וְיִתְא ָו ה ַמ ֶלֶך ְ יָפ ְיֵך ְ כ ִי הוא ֲאדֹנַיִך ְ
האדם צריך לייגע עצמו )פי' להתאמץ וְהִשְת ֲַחו ִי לוֹ" ,ומבאר שם שאסור לאדם
ולעקור את ה'חומר' וה'גשם' שבו(. להחזיק את עצמו גדול אפילו מבחינת 'עמך'
פניני דרכי צדק
על פרשתן
ברש"י על הפסוק "לך לך מארצך וממולדתך" פרש"י להנאתך ולטובתיך ,וצריך ביאור למה
הוצרך רש"י לבאר כך .הרי זה נסיון כ"כ קשה כעקידת אב את בנו כמו שרואים לקמן
בפר' וירא שציווה הקב"ה לאברהם אע"ה לשחוט בנו יחידו שאהב יצחק אע"ה שצריך השם ית'
להבטיח לו להנאתך ולטובתך .ויש לעי' פשט בדב' רש"י זה.
אני רוצה פשוט פשט להבנה דהרי וכי כך נתיישב לך שריבונו של עולם מצווה לשחוט את בנו
שקיבל בגיל ק' שנים .וכי למה ב-לך לך תהא זו נסיון יותר גדול .דען שפילט דאס א-ראלע
לעומת זה שהוצרך להבטחות להנאתך ולטובתך מה הפשט הרי שם נורא כמו שפירט הכתוב
קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ,וכל הנסיון של לך לך זה ממש אפס ואין לעומת
זה ,אלא דאברהם אע"ה עבד לפרסם אלקותו ית' בעולם אזי הבטיחו ה' ית' אני אתן לך זאת -
הלהנאתך ולטובתך שזה הנאתו של אברהם אע"ה וטובתו שיוכל לפרסם אלקותו ית' בעולם.
ז
ˆד˜ דרכי
ועוד צריך ביאור מהו שהוצרך להבטיחו ואגדלה שמך והרי אברהם אע"ה עבד הכל במסירות
נפש ,אלא שהכל הבטיחו שיוכל לפרסם אלקותו ית' בעולם וע"י הגדלת שמו יוכל לפרסם
אלקותו ית' בעולם.
)א' לך לך תשפ"ג(
*
כתוב" :שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך" ומפרש האור החיים הקדוש זיע"א בצאתך דהיינו
כשהוא יוצא למסחר .וישמח מכיון שהוא יודע שיששכר באהלך ובזה שהוא תומך בו
יהיה לו הצלחה במסחר.
)ב' לך לך תשפ"ד(
*
לבחורי החבורה
יש לדבר על התמדת התורה וכ"א יודע מה זה התמדת התורה 'שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו
לך' הנה מו"ח הגה"צ רבי שלמה אטיק זצ"ל היה סמל ודוגמא של התמדת התורה .אצלו
ראו פירוש עברי טייטש של הסידור ,שאומרים כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה
והוא קטע יפה שמקשים שם וכי איך כל אחד יהגה יומם ולילה -ומתרצים שכשקורים ק"ש אחד
שחרית ואחד ערבית יוצאים י"ח מדאורייתא .אמנם אצלו היה זה פשוט בפשטות יומם ולילה.
)ד' לך לך תשפ"ד(
מדור עצותיך אמונה
איתא בזוה"ק שהמצוות הן עצות ,כלו' תרי"ג המצוות הן תרי"ג עיטין ]עצות[ כיצד
להמשיך קדושתו יתברך ,והן עצות לאדם להתקרב אל הקב"ה ולהיטיב את מדותיו.
)ליל ששי פר' אחרי וקדושים תשע"ח וכן בדא"ח רעוא דרעוין פר' בשלח שבת שירה ט"ו בשבט תשס"ז(
העצה היא אמונה
העצה לזכות לבחי' הפנימיות של 'ארץ ישראל' מבאר הרה"ק ה'שפת אמת' זיע"א ,שכאשר
האדם מתבטל אל הקב"ה לגמרי ,הרי הוא בבחינת 'ארץ ישראל' ,כלו' בכל מקום בו הוא
נמצא ,ואפי' הוא בחוצה לארץ ,הריהו בבחינת 'ארץ ישראל' .ביאור העניין הוא ,דהנה יש שתי
ח
ˆד˜ דרכי
בחינות של 'ארץ ישראל' ,האחת בחיצוניות והאחרת בפנימיות .בפשטות ,מי שנמצא בארץ
ישראל 'בפועל' יש לו בחינת א"י ,בחיצוניות .ואולם יש גם בחינת א"י ב'פנימיות' ,היינו ,כשיהודי
מתבטל אליו ית' ומקיים את מאמר התנא 'בטל רצונך מפני רצונו' )אבות פ"ב מ"ד( ,או אז יש
לו הבחינה של 'ארץ ישראל' בפנימיות ,בעצם .וזהו שאמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה "לך לך
מארצך וכו' אל הארץ אשר אראך" ,היינו ,שייצא לגמרי מהבחינה של 'חיצוניות' וייכנס לבחינה
הפנימית של 'ארץ ישראל' .אמנם בחוצה לארץ ,בחרן ,היתה לו מלוכה גדולה ,אולם השי"ת
הורה לו לצאת מכל ה'טבע' ,וכדפירש"י :כאן אי אתה זוכה לבנים ,שזה עניין של 'טבע' .כאשר
תגיע לנקודת הביטול" ,אל הארץ אשר אראך" ,כאשר תלך לך בלא לדעת להיכן אתה הולך,
הרי זה עניין של ביטול הרצונות שלך ,שם 'אתה זוכה לבנים' .בספה"ק 'פרי הארץ' מבואר עניין
זה בכמה דוכתי ,שכאשר האדם מגיע לנקודת ה'ביטול' ,בכוחו לפעול ישועות .זה יסוד האמונה
של כלל ישראל .זה גם הפירוש של "נעשה ונשמע" ,שהוא עניין 'ביטול הרצון' וזה יסוד האמונה
]כדרך שאמר ההוא מינא לרבא :עמא פזיזא! דקדמיתו פומייכו לאודנייכו! אכתי בפחזותייכו
קיימיתו? ברישא איבעיא לכו למשמע ,אי מציתו קבליתו ,ואי לא ,לא קבליתו )שבת פח ,א([.
עבודת האמונה היא עבודה קשה ביותר .אמנם העצה לכל אדם מוכן להאמין ,וכשנשאל כל אחד
יאמר שהוא בוודאי מאמין ,אכן כשמגיעים לנקודת הביטול ,כשהאדם נדרש לבטל את רצונותיו
מפני רצון השי"ת ,לזאת האדם אינו מוכן .על עניין זה צריך להתפלל ולבקש ,שנזכה לבוא לנקודת
הביטול .לדון לכף זכות הגם שנראה שאין זו האמת.
)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(
מדור מאורות צדק
עובדו˙ ˘כ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א
סיפר ˘היה בדידיה
}המשך מהמדור הקודם{
ללמד זכות לבוא אל האמת
הראשונים כתבו כי מצות עשה מהתורה היא ללמד זכות .ויש שדייקו ,מה התכלית לאדם ללמד
זכות על חברו כאשר האמת אינה כך? הרי כשהאדם ההוא חטא ופשע ,אין זו אמת
ט
ˆד˜ דרכי
להפוך את הדברים וללמד עליו זכות ,שהרי האמת היא שהוא אכן חטא ופשע! אלא ,מבארים
המפרשים ,שאף על פי כן ,הגם שהמציאות והאמת לא כך היו ,עכ"ז מי שמלמד זכות על האדם
ההוא הרי קיים בכך מצות 'עשה' של "בצדק תשפוט עמיתך" ,ויש כאן נקודה של ביטול .בר מן
דין ,כבר פסק רבנו יונה שכאשר שומעים לשון הרע על אדם צריך לגמור בדעתו כי שקר הוא
הדבר הזה ששמע .לכאו' יש להבין דברי רבנו יונה ,שהרי אם שקר היה הדבר – אין כאן איסור
לה"ר אלא איסור 'מוציא שם רע' ,ואילו איסור 'לשון הרע' הוא על אמת .ומאחר שאמת הדבר,
אמאי יגמור בדעתו כי שקר הדבר? ביאור העניין הוא ,ובאמת ניתן לראות את הדברים במציאות
כשנתבונן היטב ,שהבריות הרגילים לומר לשון הרע – אינם מספרים את האמת ואינם אומרים
את הדברים כהווייתם .טבעם של בעלי לשון הרע להגזים בדבריהם ,להוסיף פרטים כהנה וכהנה,
ואם נברר לעומקם של דברים כיצד והיאך היה המעשה ,נמצא שלימוד הזכות שלימדנו היה
אמת ,וכל אותו לשון הרע – היה כל כולו שקר.
מן השמים זימנו לי כמה וכמה פעמים לשמוע דברים מסויימים על מעשים שנעשו ,וכאשר
שמעתי את שני הצדדים הוברר לי מעבר לכל ספק שהדברים אשר "מכרו" לי היו שקר גמור.
לזאת נתכוון רבינו יונה באומרו שצריך לדעת שכל לשון הרע – שקר הוא .וכן שמעתי מפי כ"ק
אאמו"ר הגה"ק זי"ע ,שכאשר באו וסיפרו לפניו לשון הרע ,היה חוקר ודורש בעניין ,שולח שליחים
לאדם ההוא )אשר דיברו אודותיו( ,ופעמים רבות התברר שכל אשר סיפרו – בשקר יסודו .רק
לאחר שחקר ודרש ונמצא הכל אמת ,רק אז היה מצווה להתרחק מהאדם ההוא אשר מעשיו
קלוקלים.
ה'חפץ חיים' זצוק"ל אמר ,שכאשר יתייצב האדם לפני בית דין של מעלה ,לאחר מאה ועשרים
שנותיו ,ויצטרך ליתן דין וחשבון ,ישאלו אותו :מדוע דיברת על פלוני? ישיב הלה :מצוה
גדולה היתה לספר אודותיו ,כדי להרחיק ממנו וכיו"ב .ישיבו לו בעולם האמת ,שלא מצוה היתה
כאן כי אם עבירה גמורה ,ויוכיחו לו את הדברים .על כך עתיד הוא ליתן את הדין ,על אשר לא
חקר ולא דרש ,לא לימד זכות ,ומיהר לספר דברים ששמע מאחרים ולבסוף נמצא שלא היו אמת.
וכן להיפך ,עתידים לשאול בעולם האמת את הנפטר :מפני מה לא דיברת על פלוני ,להרחיק
מעליו בני אדם ,הלא מצוה היתה להרחיק ממנו את הבריות?! אם ישיב :לא ידעתי שהיתה כאן
מצוה ,לפי שרגיל הייתי להיזהר בלשון הרע וכל ימיי הייתי רגיל לדון לכף זכות – או אז יפטרוהו
לשלום!
)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(
י
ˆד˜ דרכי
מדור סגולות צדק
}המשך מהמדור הקודם{
נמצינו למדים ,שהאדם צריך לשמור היטב את פיו בכל דבר שהוא מדבר" ,שמר פיו ולשונו
שמר מצרות נפשו" )משלי כא ,כג( ,שהרי "מות וחיים ביד לשון" )משלי יח ,כא( .הרי
עתיד הוא ליתן דין וחשבון על כל לשון הרע שדיבר .אכן ,כאשר האדם עסוק בתיקון נגעי עצמו,
בוודאי שאינו פנוי אז לעסוק בנגעי זולתו ולא ידבר דברים אסורים .ואם יבואו ויאמרו לו לה"ר
על פלוני ,לא ייכנסו הדברים באוזניו כלל .בזכות הזהירות באיסור לה"ר זוכים שגם מן השמים
ילמדו זכות על ישראל ,מדה כנגד מדה ,כדאיתא בזוה"ק ,שהמקטרג לא יוכל לקטרג אז ,שהרי
ישראל מלמדין זכות איש על רעהו.
וכבר כתב הרה"ק מבארדיטשוב בעל 'קדושת לוי' זי"ע שפיו של יהודי לא נברא אלא לעסוק
בתורה ובתפילה וללמד זכות על ישראל.
)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(
מדור משלי דרכי צדק
בצדק תשפוט עמיתך
שני יסודות נוספים מביא הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע במק"א .האחד ,שיהא האדם מסתכל
תמיד בעין טובה על זולתו ,ובזה יקיים מצות עשה מהתורה של "ב ְצֶד ֶק ִתש ְ ּפֹט ֲעמִית ֶךָ"
)ויקרא יט ,טו( ,וכמאמר התנא רבי יהושע בן פרחיה )אבות פ"א מ"ו( 'הוי דן את כל האדם לכף
זכות' .ב'תפילה שקודם התפילה' מובא לשונו של הרה"ק הרבי רבי אלימלך זי"ע' :שנראה כל
אחד מעלת חברינו ולא חסרונם' .על כל אדם מישראל יש להסתכל בעין טובה .פגם גדול עד
מאוד הוא לראותו את החסרון שבזולתו ,וצריך ללמד זכות על כל אחד ואחד .הן אמת ,כשמדובר
במינים ואפיקורסים אשר הורסים את היהדות ר"ל ,יש להתחזק כנגדם ,אולם אין לשנוא אותם
יא
ˆד˜ דרכי
כ'אדם' אלא לשנוא את 'מעשיהם' ,ואם יש למחות ולהילחם ,צריך שהמלחמה לא תהא כנגדם
באופן 'אישי' כי אם באופן 'כללי' ,כלו' לגנות את המעשים.
אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו כ"ק אאמו"ר הגה"ק זי"ע ,כל אימת שהיה אומר דברי
תוכחה ,היה מדבר על המעשים ועל העניין בכללותו ,בלא להזכיר 'אדם' מסויים .שאין אנו
יכולים לדעת מי הוא האדם ההוא ובאילו נסיונות קשים הוצרך לעמוד .כבר הורה הלל הזקן
)אבות פ"ב מ"ה( :ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו .גם מה שאנו סבורים שאנו יודעים
אודות האדם ההוא ,אין אנו יודעים את האמת אודותיו ,מה היו הקשיים שלו ואילו נסיונות עמדו
בפניו .צריכים אנו לקבל עול בעניין הזה ,ללמד זכות על כל אחד .רק האדם עצמו יודע מה היו
הקשיים שלו ומה היו נסיונותיו ,אולם אחרים אינם יכולים לדעת ועל כן יש ללמד זכות על כל
אחד.
וחטאתי נגדי תמיד
היסוד השני הוא קבלת עול בעניין הזהירות מפני איסור לשון הרע ורכילות .לדבר לשון הרע,
הרי זו עבודתו של הס"מ ,אשר תפקידו לקטרג על בני אדם .אנו ,תפקידנו הוא להיפך,
ללמד סנגוריא על ישראל ,ועכ"פ להרחיק עצמנו בכל הרחקות שבעולם מדיבורי לשון הרע ,שלא
לקטרג ולא ללמד חובה על שום אדם מישראל .וכבר אמר הבעש"ט הק' זי"ע שלא יסתכל האדם
'מחוץ לעצמו' ,ולא יסתכל 'על זולתו'.
בספה"ק מובא משל על כך .כאשר נראה את אותם בני אדם השוכבים בבית הרפואה ,הנה
פלוני שוכב כשהוא מתייסר במכאוביו וכל אברי גופו כאובים .האם הוא חושב על
זולתו בשעות הללו ,בהיותו מיוסר בכאבי גופו? בדומה לזה היתה עבודת הצדיקים זי"ע' ,שלא
להסתכל מחוץ לעצמו' 'ולא להסתכל על זולתו' ,אלא להיות האדם עוסק אך ורק בתיקון נגעי
עצמו ,לדעת שהוא עצמו בבחינת חולה המתייסר במכאוביו " ,כ ִי פְשָעַי ֲאנִי אֵדָע וְחַט ָאתִי נֶגְדִי
תָמִיד" )תהלים נא ,ה( ,ומה לו לעסוק בנגעי זולתו וחסרונותיו של חברו? וכי היית רוצה שיתבוננו
בך? מעשה היה בעיר אחת ,ביהודי שהיה ברשותו בית חרושת )מפעל( ורב העיר הורה לו,
לבעל המפעל ,להכשיר את מפעלו לקראת חג הפסח .סרב בעל המפעל לשמוע לדברי הרב ,לפי
שהורע בעיניו הדבר להוציא הוצאות רבות להכשרת המפעל וכן הוקשה לו כל הטורח הכרוך
בעניין זה .נודע לו ,לרב העיר ,שבעל המפעל הוא מחסידיו של הרה"ק מטשארטקוב זי"ע ,וכי
מתעתד הוא לנסוע לרבו לשבת קודש ,החליט רב העיר שייסע אף הוא לטשארטקוב ,באשר זו
הזדמנות לספר את העניין להרה"ק הנ"ל .בבואו ,ביקש הרב מהרה"ק מטשארטקוב "אריין קוק'ן
יב
ˆד˜ דרכי
אין דעם יוד" )פי' להסתכל בעין בוחנת על היהודי הלז( .נענה הרה"ק זי"ע ושאל אותו ,את רב
העיר" :איר וואלט געוואלט מ'זאל ארייןקוקן אין אייך"? )וכי רוצים הייתם שיסתכלו עליכם בעין
בוחנת( .ובכך פטר אותו !
)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(
מדור השו"ת
מלו˜ט מ˘יחו˙ ˜וד˘ ˙˘ובו˙ ל˘אלו˙ ˘נ˘אלו
לכ"˜ מרן אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א
להסתכל על נגעי עצמו
שאל השואל:
ומה שייך בנו הסתכלות זו שנלמד משה ?
ענה כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א:
אף כך ,צריך כל אדם להסתכל על נגעי עצמו ,לפשפש במעשיו שלו ,ולא לבחון את מעשיו של
זולתו .ואם רואה האדם חסרון אצל זולתו ,או שראה את חברו עושה מעשה שאיננו כראוי,
מצוה ללמד עליו זכות ,לדונו לטובה ,וזה היסוד שאליו נתכוון ה'כלי יקר' בביאורו הנ"ל עה"פ
"לך לך" ,אל עצמותך ,פי' שתהא מתבונן בנגעי עצמך ולא בחסרונו של הזולת.
)ליל שב"ק פר' לך לך י"א מרחשוון תשע"ז(
יג
ˆד˜ דרכי
מדור יומא דהילולא
מלו˜ט מ˘יחו˙ מלוה מלכה ו˘אר דברו˙ ˜וד˘
מכ"˜ אדמו"ר ה˜וה"ט זיע"א
הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין זיע"א הי"ד
י"ד חשון
הרה"ק ר' אברהם אלימלך מקרלין זיע"א היה כאן בארץ הקודש בשנת תרצ"ט זמן
קצר לפני פרוץ המלחמה הנוראה וידע מראש כל אשר עומד להתרחש-פחד
נורא ,והלך להתפלל במקומות הקדושים וכמו כן נסע למירון בתפילות גדולות
ובבכיות עצומות .ואחר כל זאת אמר "לא פעלנו כלום חשבנו שניפול כולם לא עלה
בידינו לפעול מאומה" זה גילה אז שיהדות פולין עבודה רחמנא ליצלן -דברים
נוראים .שאלו החסידים למה אם כן הרבי חוזר הביתה לפולין והלא זה פיקוח נפש.
ענה להם חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא אוהב אדם המצוי ומשתתף עם הציבור
בין בזמן שיש הרווחה ובין בזמן צרה רחמנא ליצלן והקדוש ברוך הוא שונא את מי
שבשעת הרווחה נמצא עם הציבור ואילו כשיש צרה הוא בורח.
והוסיף ואמר הנה כל ימיי השתדלתי שהקב"ה יאהב אותי היאך אוכל כעת לעשות
דבר כזה ,לברוח בזמן כל כך קשה ,כאשר חז"ל מעידים שהקדוש ברוך הוא
שונא את האדם הזה -הפורש מן הציבור ,על כן הנני חוזר לשם לפולין איך וויל גיין
צוזאמען מיט זיי ,ואכן נהרג על קידוש ה' הי"ד.
כאשר היה הרה"ק רבי אברהם אלימלך מקרלין זי"ע בעיה"ק ירושלים תובב"א,
בחג השבועות תרצ"ט ,הלך הרה"ק רבי מרדכי חיים מסלונים )רבי מוט׳ל(
זי"ע לבקרו .פנה אליו רבי מוט׳ל ושאל אותו :זקנכם הקדוש רבי אהרן הגדול זי"ע
החזיר לצור מחצבתם שמונים אלף בעלי תשובה ,ואיה אפה הם בעלי התשובה שלכם
יד
ˆד˜ דרכי
השיב לו הרה"ק רבי אברהם אלימלך זי"ע :הנה אז ,בימי זקני ,היו בעלי עבירה
שנפלו אחר תאוות לבם הרע ,ולימדם זקני עונג וחיות בעבודת הבורא ית"ש ,והיה
להם זה כנגד זה וחזרו למוטב .אבל בעלי עבירה שכיום ,שנפלו במינות אפיקורסות
ודעות כוזבות ר"ל ,מסופקני אם זקני הק׳ היה מחזירם בתשובה.
]והוסיף כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א וסיים[ :אכן ,בעת הזאת רואות עינינו שרבים
רבים חוזרים בתשובה ,ושב המצב לקדמותו כמאז ,מעטים מאד הם אלו
אשר ניתן לכנותם בשם מינים ואפיקורסים .רוב רובם של אלו שאינם שומרים תו"מ,
אינם עושים אלא מחוסר ידיעה ,או מחמת אינטרסים ,ולא מפני שמינים ואפיקורסים
הם.
טו
לא מוגה
ˆד˜
אמונה דרכי
דרכי אמונה
דא"ח מכ"˜ מרן אדמו"ר ˘ליט"א
שיעורי דא"ח חורש"י על פרשתן פרשת לך לך
ימי א'-ה' ז'-י"א מרחשוון תשפ"ז
כן שאר הנבראים שכבר קדמה ונשתקעה בפרשתן עה"פ )בראשית יב ,א( וַי ֹ ּאמ ֶר ה'
האמונה בלבם מאברהם והושרשו בקדושה א ֶל אַבְרָם לֶך ְ ל ְך ָ וגו' וצריך להבין
היה נגלה להם תחלה .וצא ולמד מאבות מה הטעם שדבר אליו ה' קודם הראות לו,
ומשה בסנה .ודרך זה מסכים לדברי רז"ל מה שלא עשה כן בכל הנבראים ,ב' טעמים
)ב"ר פל"ט( שהעמידו פסוק )תהלים מה( בדבר ,או להיות שהוא עליו השלום נשתדל
שמעי בת וראי וגו' באברהם אבינו ,בתחלה בהכרת בוראו מה שלא עשה אדם זולתו ובן
שמעי והוא אומרו ויאמר ה' אל וגו' ,ואחר חמש שנים הכיר את בוראו מעצמו
כך נגלה אליו וירא וגו' ,והוא אומרו וראי. בהתחכמותו )נדרים לב ,(.ומבואר מהאור
ולא היו שניהם שמיעה וראיה כאחת אלא החיים הק' שלזה לא הוצרך להגלות אליו
בהפסק ביניהם .ולזה לא אמר הכתוב אלא אמר אליו דברותיו וכבר הוכר אצלו
שמעי וראי בת או בת שמעי וראי והפסיק בין המדבר.
שמעי לוראי. עוד מבאר האוה"ח הק' או אפשר ,כי להיותו
והנה פסוק זה לפי דברי האור החיים הק' אדם ראשון בקדושה ,אשר בעשרה
צריכים ביאור גדול שהרי אברהם דורות שקדמוהו לא היה אדם שהכיר
אבינו ע"ה כן דיבר עם ה' ית' מקודם לכן אלקותו ודבר אתו אלוקים ,לזה נהג ה' עמו
כנאמר בתחילת הפרשה ויאמר ה' אל בסדר זה שלא הראה שכינתו אליו עד שבחן
אברהם ועוד באור כשדים כבר זכה לגילוי אותו אם מקיים גזרותיו ,ולאחר שקיים דבריו
השי"ת בפועל ממש .אלא שאינו דומה והלך לו מארצו וכו' אז נגלה אליו דכתיב
הדיבור עם ה' כבעין בעין יראו ובפרט שכבר )לקמן בפסוק ז( וירא ה' אל אברם ,מה שאין
טז
אמונה דרכי
בהכירו בזה ואמר כנאמר בתחילת הפרשה הכירו מקודם ,שהרי נאמר )שם ,ז( וַי ֵּרָא ה'
הבאה )ברשית יח ,כז( וַי ַּעַן אַבְרָה ָם וַי ֹ ּאמ ַר א ֶל אַבְרָם וַי ֹ ּאמ ֶר ל ְזַר ְֲעך ָ א ֶ ּתֵן א ֶת הָאָר ֶץ ה ַז ֹ ּאת
הִנ ֵּה נ ָא הוֹאַל ְ ּתִי ל ְ ַדב ּ ֵר א ֶל ה' וְא ָנֹכ ִי עָפ ָר וַי ִּבֶן ש ָׁם מִזְבֵּח ַ ל ַה' ה ַנ ִ ּרְא ֶה א ֵלָיו .ולמה בנה
וָא ֵפ ֶר .ופירש"י על ואנכי עפר ואפר .וכבר עכשיו מזבח ,דאי משום גילוי שכינה
הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים ,ואפר כדמשמע בקרא א"כ היה לו לבנות ג"כ מזבח
על ידי נמרוד ,לולי רחמיך אשר עמדו לי. בחרן ,כי שם נראה לו השם יתברך ג"כ
וביאור דברי רש"י ז"ל ע"י נמרוד היינו באור באמרו לו לך לך ואע"פ שלא נכתב שם וירא
כשדים כשנשלך על ידו לאש המאכלת ה' ,מכל מקום גילוי שכינה היה ,לכן פירש
ונשרף רק אבנטו להבהירו דעה הנס רש"י על הזרע ר"ל על הבנים ,ועל הארץ
שהתרחש עמו .והוא כענין שהיה אצל משה שאמר לזרעך אתן את הארץ ,הרי שניהם
רבינו ע"ה בילדותו בבית פרעה כאשר נשפט בשורת הבנים ובשורת הארץ .ועוד י"ל
למוות בהורידו את כתרו של פרעה והושם דהוכחתו היא מדכתיב לה' הנראה אליו,
לפניו ב' קערות א' של זהב וא' של גחלים דקשה לרש"י הנראה אליו מיותר ,אלא להכי
וכמעט שהכניס ידו לזהב שהרי היה ילד חכם כתב הנראה אליו כי בנין המזבח היה על
אך הצילו מלאך על ידי כך שהסיט ידו המראה שנראה אליו עכשיו ,דהיינו בשורת
לקערת הגחלים שינצל ממות ואו אז נכוה הבנים ובשורת הארץ כמבואר בשפתי
והכניס מיד ידו לתוך פיו ונכוה לשונו חכמים.
שנעשה למגמגם כל ימיו ואכן לא נתרפא, ואכן הרמב"ן פירש שהטעם בדברי הפסוק
ולכאו' למה לא נתרפא והרי היה מחולל לה' הנראה אליו .כי הודה לשם הנכבד
פלאות ומופתים ,אלא לא נתרפא מכיון שלא וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו כי עד
התפלל על כך כמבואר ברמב"ן ,וכאן המקום הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו
להבין למה אכן לא התפלל על כך ,אלא במראה ולא במחזה אבל נאמר לו "לך לך
שרצה לזכור מהשי"ת כל רגע ורגע ללא מארצך" בחלום הלילה או ברוח הקדש ויתכן
היסח הדעת והוא הענין שזכה אברהם אבינו שירמוז "הנראה אליו" על סוד הקרבן )עיין
שנתוודע אליו ה' במראה מכיון שנשאר דבוק רקאנטי כא ,ב( והמשכיל יבין.
במחשבתו כל הזמן בהשי"ת שהצילו מאור והנה מה היה עכשיו אשר זכה לכך לגילוי
כשדים. עצום כל כך אלא שהאדם יסודו מעפר
והנה אברהם אבינו ע"ה ברגע שנתץ את וסופו לעפר וכמאמר ר' חנניה בן עקשיא
הע"ז וניתן תחת העול מלכות שמים במס' אבות ,ואברהם אע"ה הגדיל לומר
יז
אמונה דרכי
ואברכך ,זהו שאומרים אלוקי יצחק ,ואגדלה בלא להכירו מלפני כן אלא בהכרה שכלית
שמך ,זהו שאומרים אלוקי יעקב ,יכול יהיו והוא כתר שהרי כתר הוא אין ואו אז זכה
חותמין בכולן ,תלמוד לומר והיה ברכה ,בך למידת החכמה שהרי הג' אבות הם מכוונים
חותמין ולא בהם .מארצך .והלא כבר יצא לחב"ד ומשם נמשך כל השפע לעוה"ז
משם עם אביו ובא עד לחרן ,אלא כך אמר שמתחיל בחסד כדכתיב עולם חסד יבנה ,ואז
לו ,התרחק עוד משם וצא מבית אביך .וביאר כבר בגיל חמש הכיר את בוראו וזכה לגילוי
בספה"ק אור החיים על ג' פרטי פסוק זה, השי"ת כדכתיב )דברי הימים א כח ,ט( דַּע
ואעשך לגוי גדול וגו' .להיות שצוה לו ג' קבע א ֶת ֱאלֹוק ֵי אָבִיך ָ וְעָבְדֵהו ּ ולא המתין לראות
לו כנגדם ג' ,ואעשך וגו' כנגד לך לך מארצך, את ה' אלא לדעת אותו ולעבדו והתיץ כל
ואברכך ואגדלה שמך כנגד וממולדתך ,והיה הע"ז ולא המתין למופת או דרגא והם דברי
ברכה כנגד ומבית אביך .שתמצא כי בהיות האור החיים הק' שלמדנו שלכן היה אצלו
האדם בארצו תוך משפחתו ובית אביו ישנו בשונה מכל הנבראים.
בג' דברים ,הא' שיש לו הרבה מכירים וריעים וגם שחזינן בזה כמה גדולה יותר מדריגת
ואוהבים .ב' שבני משפחתו תפארהו וכבוד המאמין מן הרואה בחוש כידוע
והדר תעטרהו כדרך כל משפחה לבני מהרה"ק ר"פ מקאריץ והארדיטשוב'ער רב
משפחתם .ג' שיהיה ניזון ומתפרנס ומתרחם זיע"א.
מבית אביו לצרכיו ,וכשיוצא מארצו וכו' חסר )*(
לכולן ,ולזה אמר אליו ה' כנגד מארצך אני ש ְך ָבפרשתן עה"פ )בראשית יב ,ב( ו ְאֶע ֶ ׂ
אעשה לך הרבה אוהבים ממך מיוצאי חלציך. ל ְגוֹי ג ּ ָדוֹל ו ֲַאבָרֶכ ְך ָ ו ֲַאגַדְּל ָה ש ְׁמ ֶך ָ
וכנגד חסרון התועלת של בני המשפחה וֶהְי ֵה בְּרָכ ָה .פירש"י ואעשך לגוי גדול .לפי
כנזכר ואברכך ואגדלה שמך ,וכנגד חסרון שהדרך גורמת לשלשה דברים ,ממעטת
המועיל מבית אביך והיה ברכה. פריה ורביה ,וממעטת את הממון ,וממעטת
ולפי"ז עם דברי רש"י ז"ל אפשר לומר דהנה את השם ,לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו,
השי"ת רצה שילך מעם אביו ולא רק שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם.
מארצו אלא גם מבית אביו שהיה ניזון על ידו ואברכך .בממון .ב"ר )לט ,יא .(.והיה ברכה.
ורצה שישען רק עליו ית' שהוא אב האמיתי הברכות נתונות בידך ,עד עכשיו היו בידי,
של כל בני ישראל ואו אז גם יקרא אלוקי ברכתי לאדם ונח ,ומעכשיו אתה תברך את
אברהם וכו' .שהוא הוא הזן ומפרנס לכל אשר תחפוץ .ב"ר )שם( .דבר אחר ואעשך
העולם מקרני ראמים עד ביצי כינים והוא לגוי גדול ,זה שאומרים אלוקי אברהם,
יח
אמונה דרכי
הקדמת ברכת המברכים כדי שתתקיים האב אזי יותר שווה לקבל ממנו ישירות שאז
ברכתם לאברהם. שורה הברכה בההשפעה.
וי"ל דלפי"ז מבואר היטב טובת האדם )*(
שנמסר להנהגה העליונה למסבב והיה ברכה הוא גם שמקבל כח הברכה
הסיבות ורואה בכל דבר הסיבה שבה מונהג שהמתברכים מבורכים ממילא .ועל זה
ומושגח מן השמים .כמו שביאר האוה"ח הק' ממשיך בהפסוק הבא )שם ,ג( ו ֲַאב ָ ְרכ ָה
בקיצור שהשי"ת הוא המסובב הסיבה מְב ֲָרכֶיך ָ וּמְקַלֶּל ְך ָ אָאֹר ו ְנִבְרְכו ּ ב ְך ָ כֹּל מִש ְ ׁ ּפ ְחֹת
ואברהם הוא הסיבה .ומשו"ה יקדים ה' טובת ה ֲָא ָדמ ָה .וביאר האור החיים הק' ואברכה
אברהם תמיד .ובעיון דברי הרה"ק בעל הפרי מברכיך וגו' .ברכה זו כנגד מה שהעלים ממנו
הארץ בפר' מקץ מבוארים הדברים היטב הארץ ולא הודיעו קודם לצאתו ,ונסיון זה
כלשונו שם בביאור ]בסוגריים[ מדא"ח כ"ק גדול הוא שיצא מארצו אל השדה מבלי דעת
אאמו"ר הקוה"ט זיע"א" :וענין עיניו למטה אן יפנה והוא לא הרהר לזה הבטיחו כי לא
הוא האמונה בהשגחתו יתברך והסתכלות יפחד מדבר כי הוא יברך וכו' ובמקום אשר
עיניו ויורדים מטה מטה ]פי' שהקב"ה משגיח יחנה שם יצו ה' אתו את הברכה ובזה כל
ומסתכל על כל פרט ופרט ,קטן כגדול' .עיניו מקום אשר ידרוך כף רגלו הצלחתו ומעלתו
למטה' היינו הקשר הפנימי ,האמונה עמו.
בהשגחת ה' ,שהוא ית' משגיח[ מקרני וכאן יש לשאול למה שינה לשונו בענין
ראמים עד ביצי כינים ]פי' הקב"ה משגיח הברכה אמר ואברכה מברכיך הקדים
ורואה הכל ,מהבריאה הגדולה ביותר עד ברכתו לברכתם ובקללה הקדים קללתם
הבריאה הקטנה ביותר[ שבדרך אמונת לקללתו .אלא מבאר האוה"ח הק' שהטעם
האדם והסתכלות בהשגחתו יתברך ]פי' כפי הוא כי המברך יקדים ה' לברכו קודם שיברך
האמונה שמסתכל האדם בהשגחת ה'[ כן לאברהם מה שאין כן המקללו לא יקדים ה'
ממשיך על עצמו השגחתו] .מבואר כאן יסוד לאור אותו .והטעם הוא כי יחפוץ ה' להפחיד
גדול :באופן שהאדם מאמין ומסתכל על לבל יזלזל אדם בכבודו של אברהם.
השגחת ה' ,כן הוא ממשיך השגחה מלמעלה. וזולת זה אם יקדים ה' לקלל מי שהוא עתיד
תובעים מהאדם אמונה בהשגחת השי"ת[: לקלל לא יורגש הדבר כי הוא זה סיבה
"אם מאמין האדם בהשגחתו בפרטות ]על כל ויכשלו בדבר בני אדם גם בני איש .אבל
פרט ופרט ,הריהו[ מושגח בפרטיות ]וזוכה בערך הברכה אין מכשול .ואם לצד ההטבה,
להשגחה מיוחדת בפרטות[ עד נוקף אצבעו הנה מבורכים בו כל המשפחות .גם טעם
יט
אמונה דרכי
אצבעו ממש שהוא מאתו ית'[ .ואם מסיר ממש ]אפילו מכה קטנה באצבעו[ שהוא
עינו מהשגחתו יתברך ואינו מאמין ]פי' שאינו מאתו יתברך" ]כמאחז"ל בגמ' אין אדם נוקף
מאמין שכל פרט ופרט הוא בהשגחת אצבעו מלמטה עד שמכריזין עליו מלמעלה.
השי"ת[ ,הריהו ניתן תחת הטבע ונקרא כופר. במה דברים אמורים ,כאשר האדם קשור
עכ"ל .והדברים ברורים ואין להאריך יותר. להשגחה פרטית יש לו ההשגחה עד נוקף
דא"ח בקידושא רבה פרשת נח
צפרא דשבתא ו' מרחשוון תשפ"ז
במדבר )ירמי' לא ,ב( "מצא חן במדבר" ,וזהו עבודת האמונה נעשית בכח המחשבה
ענין נשיאת חן שנאמרה במשה רבינו ע"ה הנקראת 'חכמה' והוא מד"א
)שמות לג ,יג( "אם נא מצאתי חן בעיניך". בזוה"ק ובכתבי האריז"ל 'כולהו בחכמה
)*( איתברירו' )עי' 'עץ חיים' שער ט"ל פ"א(
עוד צריך לדעת שלמצוא חן יש רק בעיני שעל ידי מדת החכמה ניתן לברר את הטוב
ה' ולא בבני אדם אך ברגע שמגיעים מן הרע .ועוד ,שבכח האמונה ניתן להמשיך
למדריגת ונח מצא חן בעיני ה' ממילא עוד ועוד חסדים אשר לא היו בעולם כלל
מוצאים חן בעיני בני אדם כמ"ש בברכהמ"ז עדיין ,והם מוסיפים ונותנים טעם לשבח
ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם. להוציא את האדם מתוך הכאבים והיסורים
* על ידי רחמים וחסדים מגולים .ועוד ,שעל ידי
האדם הראשון שעליו נאמר בתורה במפורש האמונה זוכה האדם לנשיאת חן בעיני ה',
שהתפלל על בני דורו ,היה אברהם כמו שנאמר בנח "ונח מצא חן בעיני ה'"
אע"ה .כשעמד הקב"ה להחריב את סדום, )בראשית ו ,ח( ועליו נאמר "צדיק תמים היה
עמד אברהם אע"ה וטען טענות -ולעומתו בדורותיו" )בראשית ו ,ט( שפירושו של
על נח אמרו חז"ל ,שהיתה תביעה כלפיו על 'תמים' היינו חזק באמונה בה' ,כמ"ש רש"י
כך שלא התפלל על בני דורו .והרה"ק עה"פ "תמים תהיה עם ה' אלקיך" )דברים
ה'מאור עינים' זיע"א }יוד"ק י"א מרחשוון{ יח ,יג( שתלך עמו בתמימות ואל תחקור אחר
מבאר ,שהיה בזה חשבון מן השמים .מן העתידות ,כלומר האדם צריך לילך בדרך של
שמיא לא הניחו לנח להתפלל ,אע"פ שיש אמונה פשוטה וחזקה ללא שום חקירות
טענה עליו .אך השי"ת רצה שזה יבוא וחכמות .וכן נאמר על עם ישראל בהיותם
כ
אמונה דרכי
אמונה לא עובד עם שכל שהרי תכלית מאליהם שיראוהו עובד מאה ועשרים שנה
הידיעה שלא נדע ,והעיקר היא וישאלוהו מה זה ועל מה זה ויתעוררו וישובו
ביטול אל השי"ת ,ומי שמחזיק עצמו לחכם בתשובה.
וישות הרי כבר אמר שלמה המע"ה ולא וכן היה גם עם דור הפלגה שיגעו ועמלו
לחכמים לחם. וטרחו לבנות גובה של עשרות
* קילומטרים שאפילו בטכניקות שבדורינו לא
יש לנו ללמוד מפרשתן איש צדיק תמים היה שייך לבנות גובה עצום כ"כ וכמובן שמצריך
וכו' שיש להיות תמים עם השי"ת אך לא חפירה לעומק ולרוחב לאין ערוך וכל זה בכדי
עם בני אדם שאז יש לעמוד על שלו והוא לריב כביכול עם השי"ת והעיקר לא ליתן
שיש להיות תמים של דברים כדכתיב )דברים הכנעה "זיך אינטערטעניגן" כי ברגע שנותנים
יח ,יג( תמים תהיה עם ה' אלוקיך ופירש"י הכנעה הן שלא צריך מגדל בצור וגבוה כי
התהלך עמו בתמימות ,וכמו נח להתהלך עם מקבלים הכל והן שנתבטל כל הגאוה והעוצם
ה' בתמימות אך לא להיות תמים של ויקרא ידי ,וזו היתה חטאם של דור הפלגה שלא רצו
והוא שה תמים יקריבנו. להכנע להשי"ת.
פניני דרכי אמונה
על פרשתן
תרח אבי אברהם
בפרשתן עה"פ ואתה תבוא אל אבותיך בשלום וגו' )בראשית ט"ו ,ט"ו( פירש"י שהיה תרח
עובד עבודה זרה ועשה תשובה ,שבסוף ימיו היה צדיק כמבואר במדרש רבה )ל"ח,
י"ב( ,וידוע גם מה שלמדנו בסוף פר' נח ברש"י )שם י"א ,כ"ח( שאברהם אע"ה שבר את צלמיו
של אביו תרח שלפיכך השליכוהו נמרוד לכבשן האש ולא נשרף וכו' ,ואפשר לומר במליצה
שמשו"ה זכה תרח שנקרא המנין המוקדם לתפילת שחרית ,לאלו שיוצאים לדרך לעבודתם
ומתפללים מוקדם "תרח'ס מנין" וזה לא סתם המצאה אלא מקורו בהלכה )שו"ע סי' פ"ט סעי'
א' ובסעי' ח'( שבשעת הדחק יכול להתפלל משעלה עמוד השחר שזה בערך תשעים דקות לפני
הנץ החמה ולהספרדים נוהגים לחשב שבעים ושתים דקות.
)בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה(
כא
אמונה דרכי
*
כל העשירות מביא הקב"ה על רוב הבטחון והאמונה בה'
בפרשתן עה"פ ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב )שם י"ג ,ב'( הנה צריך לדעת שכל
העשירות הזאת הביא לו הקב"ה על רוב בטחונו ואמונתו בה' אך מתחילה היה עני
ואביון ,והחל לחפש ולדרוש ולחקור אחר השי"ת והסתובב ברחובות לשאול מי ברא אלה ומי
בעל הבירה שאי אפשר שהעולם נהיה לבד אלא יש בורא לעולם וכדאיתא בגמ' )נדרים ל"ב,
ע"א( שבן שלוש הכיר את בוראו ,וכמבואר על כך בפרי הארץ )פר' לך לך( על פי המדרש )רבה
ל' י"א( הנפקא מינא בין נח לאברהם ,שנח היה צדיק ותמים במעשיו והשי"ת האיר לו אבל
אברהם הכיר בהשי"ת בן ג' שנים על פי עיון והתבוננות והיה הולך וגדל בדעה בינה והשכל.
וצריך להבין למה כתוב ואברם כבד וכי היה אדם עם לב כבד ,ודאי שלא זה פשוטו של מקרא
דהרי ידוע שהיה פותח ד' כיווני אהלו לאורחים והאכיל והשקה והלין אותם ,וא"כ כבד משמע
כדפירש"י טעון משאות וכבד מכובד משאותיו ,ועדיין צריך להבין למה לא כתוב ואברם עשיר
מאוד במקנה בכסף ובזהב ,אלא יש לבאר על פי מה שכתב הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק
זיע"א שהצדיק כשנשפע לו שפע מהשי"ת הוא מתירא מזה מאוד ,שחושש שלא מגיע לו לפי
מעשיו ואומר הרר"א זיע"א על דרך שכתוב קטונתי וכו' ,שכתוב אצל יעקב אבינו ע"ה )בראשית
ל"ב ,י"א( שאמר קטונתי מכל החסדים ומכל האמת ,ופירש"י שם שנתמעטו זכויותי על ידי
החסדים והאמת שעשית עמי וכו' ]ואכן לא כל החסדים שאדם עושה נקרא חסד של אמת כי
אם עבודתם של החברה קדישא שהם לא מקבלים חזרה שום דבר מהמת לא טובה וכן לא רעה,
)דהרי ידוע שבטבע האדם שלא יכול לכפות לטובה שנעשה לו אזי בא"א לו להכיר בטובה מביא
רעה תחת טובה( וצריך לעבוד קשה להגיע למדריגת יעקב אע"ה שהמעשי חסד יגיעו להאמת[
והיה ירא יעקב אע"ה שמה משהבטיחו השי"ת נתלכלך בחטא ויגרום לו להמסר ביד עשיו ע"כ,
ויעקב חשש כל הזמן אולי נתמעטו זכויותיו בשביל חסדי השי"ת ,ולא כהבני אדם שעסוקים
לבדוק כל הזמן הזכות והחובה בחשבון בנק אלא בחשבון כלפי שמיא כמה חייב הוא בשביל
חסדי השי"ת שמרבה להיטיב עמנו וכמה נתמעטו זכויותיו בעבור זה.
והנה מבאר הרר"א זיע"א שמפחד הצדיק מהשפע הנשפע לו ,על כן הוא מתגבר יותר בעבודת
השי"ת ,לזה אמר הפסוק וישכם אברהם בבוקר )שם כ"ב ,ג'( רצה לומר דהחסדים נקראים
בוקר כמבואר בזוה"ק )שמות כ"א ,ע"ב( על פי הפסוק בתהילים )נ"ב ,ג'( חסד א-ל כל היום,
ולזאת כשהיה מגיע אצלו החסדים גדולים ,אז ביותר הגביר לזרז את עצמו והלך למדריגה היותר
גבוה וחבש חמורו זה חומר הגוף ,דהנה מה אומר הפסוק אצל אברהם אע"ה )בראשית כ"ב ג'(
כב
אמונה דרכי
שהשכים בבוקר ויחבוש את חמורו ,ולמה נקרא החמור על שמו "חמורו" אלא שהכוונה
לחומריותו דהיינו חומר הגוף שבנוי מחומר וצורה ,וכבש את החומר שלו – את חמורו ,וזהו
ואברם כבד מאוד במקנה ,שהיה לו למשא מה שהשפיע לו השי"ת מקנה כסף וזהב שהיה לו
כבד כשמא שהתיירא מחמתו מאוד כיון שחשש ששפע זה לא מגיע לו לפי מעשיו.
)בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה(
*
שכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין
וילך למסעיו )שם י"ג ,ג'( פירש הרר"א זיע"א לשרשו ,שהלך והתעלה לשרשו ,וזהו פירוש רש"י
ז"ל שפרע הקפותיו ששב על אותה דרך שהלך מלפני כן כדי לפרוע חובותיו עבור מה
שנטל בהקפה ,וזהו הדרך שאדם צריך ליליך בה ,ולירא מהשי"ת מגודל חסדיו שלא יתמעטו לו
על החשבון הזה מזכויותיו ,וכדי להמשיך השפע צריך כל הזמן ליחד יחוד של אבא ואימא שהם
חכמה ובינה עילאין ומשם להמשיך השפע לעוה"ז שמתחיל מחסד וכו' כדכתיב )תהילים פ"ט,
ג'( עולם חסד יבנה ,והו' מידות חג"ת ונה"י הם הבחי' דזעיר אנפין ,ועתה בישבינו בעת רעוא
דרעוין שאכן זמן נשגב הוא אך בחינתה היא זעיר אנפין ,אפשר להמשיך השפע לו' ימי החול
כדאיתא בזוה"ק )ח"ב דף פ"ח ע"א( שכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין ,שכל
ההשפעות מששת ימי השבוע תלויין ביום השב"ק ,וצריך להתפלל שיהיה לנו כבד במקנה בכסף
ובזהב משפע רב ברוחניות וגשמיות שנוכל לעבוד את השי"ת כדבעי.
)בדא"ח רעוא דרעוין פר' לך לך ח' חשוון תשפ"ה(
העצה "לשבר כח התאוה" וירא"ש
הרה"ק הרבי ר' אלימלך זיע"א כתב בנועם אלימלך עה"פ "ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' דהנה
צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בשלש מדרגות זה אחר זה דהיינו מתחילה צריך לשבר
כח התאוה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה וכיו"ב שיהא אכילתו בקדושה
ובטהרה ועי"ז הוא משבר כח אלהים אחרים דאלוקים גימטריא הטבע ,ואחר שמשבר כח אלהים
אחרים זוכה לבוא למדרגת יראה שהוא אלקים חיים" עכ"ל ,ואיך משברים התאוה ,אנו אנשים
אין אנחנו במדרגות גבוהות כהצדיקים שהיו מוסיף מלח וכדו' ,ואין הדרך לנו לעשות כן ,שיצא
לנו מזה השחתה באכלים שאין אנו מבינים בכונתיהם הקדושים ,ע"כ העצה "לשבר כח התאוה"
ממנו על ידי שיוותר ממנו להשני ,עי"כ ישבר תאוותו מטבעו ,שיוותר לשני ממנו שהשני יעשה
מאכלין ויתן לו כך ישבר כח תאוותו מטבעו ,ועי"כ משבר כח אלוהים אחרים.
)צפרא דשבתא פר' לך לך י"א מרחשוון תש"פ(
כג
