מעיין גני"ם · Ma'ayan Gani"m — לך לך (2026-10-19)

בשם ה' נעשה ונצליח לעילוי נשמת
בניהו יעקובי בן יובל ואירית
גליון מס' 36
נלב"ע ח"י תמוז ערב שבת קודש פרשת פינחס תנצב"ה
פרשת לך לך
להקדשות ותרומות ולקבלת העלון במייל n0506933962@gmail.com :פל0506933962 :
אחרי הפרד לוט מעמו
מאמר מאת הגאון הצדיק ראש ישיבת עטרת ישראל רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ"ל נלב"ע י"א מר חשוון התשפ"ד בעל ה"ברכת מרדכי"
ברי הדבר כי לא לשם ממון היה זה .לא לשם תכלית גשמית ,אלא "וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו" (בראשית יג ,יד).
למטרה רוחנית. 'כל זמן שהרשע עמו היה הדבור פורש ממנו׳ (רש״י בשם תנחומא ויצא ,י).
-ללמוד מאברהם ,ללכת בדרכיו .ואמנם למד הרבה ,עד כי הגיע נפלא מאד ,רק "אחרי הפרד לוט מעמו" ,שוב נגלה הקב״ה אל אברהם.
לשיאים בהכנסת אורחים ,כמפורש בכתוב ,עי׳ להלן (יט ,א־ז) ,כשבאו ואילו לפני כן ,כל זמן שהיה עמו לוט ,פרשה הימנו שכינה ,כי היה
אליו להתארח המלאכים. "הרשע עמו" במחיצתו.
כדאי היה לו לאברהם ,להפסיד את דיבורו של הקב״ה במשך הרבה לאמור :מציאותו של לוט חוצצת בין שמים לבין אברהם אבינו .לא
זמן ,ובלבד שלא לדחות את קניניו הרוחניים של לוט ,שודאי באו אליו יתכן שהקב״ה יתגלה לאברהם אבינו ,כל זמן שהרשע חוצץ.
משהייתו במחיצתו של רבו ,אברהם אבינו... ואילו במדרש (בר״ר מא ,יא) על אותו פסוק דרשו ,כי לכך הודגש "אחרי
בין נבין איפוא ,כי אין כל סתירה .במערכת השמימית של כור המבחן, הפרד לוט מעמו" ,לומר לך כי בא הקב״ה בתביעה לאברהם אבינו:
יש לשני הדברים מקום ובאותה שעה. "לכל הוא מדבק וללוט אחיו אינו מדבק"?
תבוע נתבע אברהם אבינו גם עתה :נכון כי רשע זה חצץ בינך לבין הלא פלאי פלאים ממש .איך יתכן לשתי ההשקפות לדור בכפיפה
ריבונו של עולם .ואף על פי כן ,הלא גם אז ידוע ידעת זאת ,ובכל זאת אחת? האם נרגע בכך כשנניח שהמדרשים חלוקים המה ...עד כדי כך
שקלת נכון והכרעת כי כדאי הדבר לשלם מחיר זה תמורת קירובו של חלוקים?
לוט .אם כן ,מדוע עכשיו לוט איננו עמך!... אלא ,הגע עצמך! כל זמן שלוט נמצא במחיצתו של אברהם ,הדיבור
בנפה השמימית ,נמצא פירור כל שהוא ,בלתי נראה ,שלא חדר דרך פורש ממנו .כלום יש לנו מושג איזו מסירות נפש היא זאת? האם
המסננת. מעריכים אנו נכונה איזה סבל הוא לאברהם כשהדיבור פורש הימנו?
יש מקום לתביעה ,עוד מעט קירוב ,עוד מעט דאגה .מושגינו רחוקים הלא זהו בודאי עיקר תמצית כל חייו ,להיות קרוב אל הקב״ה ,ללכת
מתביעה זאת. בדרכיו ,לשמוע בקולו ,לעלות ולהתעלות במחיצתה של שכינה.
אבל נלמד להעריך מה הוא הפירוש של דאגה ,של קירוב ,ומה כדאי הלא ידוע ידע בודאי ,על שום מה הגיע לו על ככה ,שהדיבור יפרוש
להקריב עבור זה. הימנו .שכן רגיל היה הדיבור אצלו ,ולפתע הפסיק .ודאי שאל ותמה
* על כך אברהם אבינו לדעת ,מדוע הגיע לו על ככה ,להיות הדיבור
והנה ,שם במדרש ,לאחר שדרשו בשם רבי יהודה שאברהם נתבע על פורש הימנו.
כך שלא השאיר את לוט במחיצתו ,אמר רבי נחמיה כי אדרבה ,רק שאל ,וגם השיב .וידע ,כי יש סיבה לדבר ,ואינה אלא שהייתו של לוט
"לאחר הפרד לוט מעמו" נתגלה אליו הקב״ה ,שכן קודם לכן היתה בן אחיו במחיצתו.
תביעה על אברהם" :אני אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת, מדוע אם כן לא הפסיק אברהם אבינו את שהייתו של לוט במחיצתו!
והוא מדביק את לוט בן אחיו כדי לירשו" וכו׳ ,ולפיכך מדגישים את מדוע לא ביקש ממנו אברהם לאמר ,אם אינך מטיב דרכך ,עזוב אותי
ה״אחרי הפרד לוט מעמו"... ומיד .או שהנך מפסיק להיות כפי שהנך ,או שהנך פורש! למה ימשיך
והדבר כמו כן פלא - ,תוך כדי דיבור דברים סותרים... אברהם לסבול סבל בל־יתואר זה של פרישת הדיבור הימנו!
אף כאן יש ללמוד באותה דרך .הכל אמת ,הכל אובחן ,הכל יכול לשכון על כרחך מוכרח ומבואר מזה ,כי כדאי הדבר ,ראוי הוא ונכון .אמנם
יחד בכפיפה אחת ,ובאותו אדם .והדבר מבהיל! כן ,סבל בל־יתואר הוא לאברהם כשהדיבור פורש הימנו .ואף על
שכן ,אותו מיקרוסקופ שמיימי הבחין ,שתוך כדי כך ששהייתו של פי כן ,כשנמצאים על כף מאזני ההנהגה הנכונה שני הדברים :מחד,
לוט היתה כרוכה במסירות נפש ממש ,במכוון ,במחושב ומתוך פסק פרישת הדיבור; ומאידך ,פרישתו של לוט -שהייתו של לוט במחיצתו
ברור כי כדאי הדבר להקריב כל כך הרבה למען קירובו של לוט -אותו של אברהם אבינו מכריעה את הכף .כדאי לו לאברהם לסבול ,ובלבד
מיקרוסקופ הבחין בדבר בלתי נראה ,אך קיים בכל זאת. שלא יפרוש ממנו לוט[ ,כל זמן שאפשרי הדבר מצד לוט!]
-מחשבת ה״כדי לירשו" ,לא היתה מופקעת בתכלית מאברהם אבינו, מה בעצם רצה לוט אצל אברהם! הלא עשיר היה ,כמפורש וכמפורט
כמצופה ממנו... בכתוב (שם ,ה) ,מדוע לא יפרד לוט וילך לנפשו!
"והוא מדביק"... מדוע בכלל הצטרף לוט אל גלותו של אברהם! הלא רק אברהם נצטווה
נפלאת היא אבחנת שמים ,והדקדוק נורא מאד. ב״לך לך" ,מדוע ,איפוא ,הצטרף גם לוט אל נסיון נורא זה!
1
לכבוד הילולת רבנו בעל ה"חזון איש" זצל ט"ו מר חשוון אביהם ליבם ורבם של כל ישראל זיע"א
מורנו רבי אברהם ישעיהו קרליץ תנצב"ה
מבני ברק לירושלים ,ביקשני החזו״א למסור דברים לתלמיד חכם הגזירה היא על האנשים
פלוני .היה תומך תורה אחד שהשאיר לתלמיד חכם זה בצוואתו סכום הג״ר שמואל גריינימן זצ״ל שאלו אם אפשר ליסוע באוירון (היה זה
הגון .התומך נפטר לבית עולמו ,ובנו יורשו סירב לתת את התמיכה בזמנים הראשונים של האוירונים ,והיו אוירוניס שנפלו) ,יען וסכנה הוא ,השיב רבינו:
שנכתבה בצוואת אביו .עקב כך החליט הת״ח להזמין את הבן לדין אנשים נופלים ,לא האוירונים!" ויש החושבים שהתהליך הוא שכאשר
תורה .אמר לי החזו״א :תגיד לו שלא ילך לדין תורה! ...הלכתי ומסרתי האוירון טפל ממילא גם האנשים שבו נופלים ,ולא כן הוא( .מהג״ר מאיר
את הדברים ,ואמר לי הת״ח :אם החזו״א מצווה עלי -אזי לא אלך גריינימן שליט״א).
לדין תורה ,אבל אם אין זה בגדר ״ציווי״ -כי אז מה פתאום שאפסיד כאילו לא אירע דבר
הכסף?! ...מסרתי להחזו״א את תשובתו של זה ,הגיב ואמר" :אני
הג״ר שמואל נח לזנובסקי זצ״ל היה מספר בסערת נפש עובדה שהיה
אומר דעות לאנשים? אני רק מייעץ לו"! ...סוף דבר היה שהלכו לדין
לה עד ראיה :פעם אחת נתלויתי למרן החזו״א ברחוב רבי עקיבא,
תורה ,הבן היורש חוייב לשלם לת״ח הנ״ל ,אך סירב לשמוע לפסק
בשנים הראשונות להגעתו ארצה ,כאשר בני ברק עדיין היתה בגדר
דין ,ותוך תקופה קצרה נפטר לבית עולמו .ובנו-נכדו ,לא רק שלא
'כפר' ,ולפתע עבר אוטו משא גדול ,ונאלצנו לעלות על המדרכה .עבר
נתן הכסף לאותו ת״ח אלא אף זרק עליו מלוא חפניים אבנים[ ...בעל
לידינו יהודי אחד שגם הוא עמד על הכביש ונאלץ לעלות על המדרכה,
המעשה למד מכאן ,שאין הדרך לבן תורה להשיג ממון על ידי מריבות
דחף האיש בגופו את רבינו דחיפה עזה כדי שיתפנה לו עצמו מקום.
ומחלוקות ,והקב״ה כבר ידאג לו].
מוסיף בעל המעשה :הוא נתן לו כזו דחיפה נוראה עד שכמעט
יחס שונה לבני הבית... התעלפתי מרוב פחד וכל אברי גופי דא לדא נקשן .החזו״א הבליג
אחותו הרבנית גריינימן ע״ה שאלה לרבינו מדוע אין לו עשירות ,הרי וחייך ,והמשיך בדרכו כאילו לא אירע דבר ,ואף לא הסתובב לאחוריו
נוטל ידים עם הרבה מים ,וכבר אמרו בגמרא (שבת ס״ב ,ב׳) "ויהבו לי מלא להביט על האיש( ...מחתנו רמ״ש גרליץ).
חפני טיבותא" .השיב לה רבינו" :עם אנשים קרובים ,אל בני הבית ,יש להאנח -לא צריך
יחס שונה"( .מהג״ר ברוך גריינימן שליט״א). סיפר ד״ר המר להג"ר אריה איברמס שליט"א :פעם באתי אל החזו״א
"וכי תוך ג׳ חדשים אין בכוחו לעזור" באמצע אירוע של התקפה קשה ,והתפלאתי שאינו מגיב על יסוריו
מספר הג״ר ברוך גריינימן שליט״א :סח לי זקני המוהל הידוע הצדיק הגדולים במצב כזה ,ושאלתיו :רבי ,לא כואב לך? החזו״א הגיב :זה
ר׳ ישראל יצחק שקאל זללה״ה ,שכשאירס את בתו ,שהיא אימי כואב ,אבל להאנח ו=קרעכצעןו לא צריך! (מהרה״ג ר׳ ראובן קרלנשטיין שליט״א).
שתחי׳ לאאמו״ר זללה״ה ,היה מצבו דחוק מאוד ,בעניות מופלגת, לא היה משיא עצה לשלם לחברות ביטוח .וכשאירעה אצלו גניבה,
עד כדי כך שלא היו לו מעות ליסע מפתח־תקוה לבני־ברק לאירוסין. הלך מיד לבדוק המזוזה( .מפי אחד מתלמידיו).
הלך לאחד מתלמידיו (שהיה לומד בשיעור "דף היומי" שהיה מלמד) ,וביקשו שלושת בעלי מוסר
להלוות לו שני מיל .הלה ביודעו את דוחקו שאין לו מהיכן לפרוע
מרן החזו״א הגדיר פעם את שלושת בעלי המוסר שפעלו והשפיעו
התחמק מפניו ...כשכתבו התנאים אמר החזו״א לכתוב :לא יאוחר
באותה תקופה .על הרב דסלר אמר שיש לו אמונה בראש -שהיה בעל
מג׳ חדשים .זקני ז״ל בגודל צערו הסביר למרן שמאחר והוא התחייב
מחשבה עצום ,על ר׳ אליהו לאפיאן אמר שיש לו אמונה בלב ,ועל ר׳
"קעסט" ולזון הזוג על שולחנו לכך וכך שנים ,ולמצוא להם בית לגור
יחזקאל לעווינשטיין אמר שיש לו אמונה בידים -הוא ממשש אמונה
ורהיטים וחתונה ,ומצבו הכספי חמור ,לכן לא יוכל להתחייב תוך ג׳
בידים (מהגה״צ רבי שלמה וולבה שליט"א).
חדשים ,וביקש שיכתבו בתנאים :י״ב חודש .השיבו מרן כשחיוך נסוך
על שפתיו :ולאחר י״ב מהיכן תקח? אלא מאי עד אז יעזור הקב״ה, לברוח מפני המלחמה
וכי תוך ג׳ חדשים אין בכוחו לעזור?! ...נסתתמו טענותיו וכתבו :ג׳ בזמן מלחמת תש״ח ,כשפחד גדול רחף על כולם ,היתה אפשרות לבן
חדשים .ויהי בבוקר באו בני פתח תקוה לאחל לו "מזל טוב" ,ובתוכם תורה חסידי לנסוע לארצות הברית ללמוד בישיבה דשם .הוא שאל
אותו תלמיד שלא אבה להלוות לו שני מיל ,נהפך לבו של אותו תלמיד לרבינו ,והשיבו :רוצים אתם ללמוד חסידות -שם זה המקום ,ואם
ונתן לו הלואה סך חמישים לא״י ,שהיה סכום גדול מאוד .וכן מכל רוצים אתם לברוח מפני הפחד שיש לכם -אל תפרוש מן הציבור!
מיני מקומות שלא שיער ,הגיעו פתאום כספים ,ועשה החתונה בעתה (מפי בעל המעשה).
ובזמנה על הצד היותר טוב... תלמד אצלי
״כל שלא נגזר עליו לאבדן -הדבר ניצל" מספר רבי יעקב קאפל רייניץ :בזמן המלחמה בתש״ח (בהיותי כבן ט"ו),
על ענין "עין הרע" כיצד הוא פועל ומתי פועל ,כותב רבינו (ספר "חזון
כאשר למדנו בפרדס הסמוך לישיבה ,מאימת ההפצצות ,נפל עלי פחד
איש" בבא בתרא ליקוטים סימן כ״א על דף י״ד ע״א)" :מסודות הבריאה כי האדם נורא .הנה נצלתי בשואה בנסי נסים ,והנה כאן בארץ ישראל -מי
במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה ,ומחשבתו יודע מה יוולד יום .ירדתי לחזו״א וסחתי לפניו בדמעות :׳איני יכול
הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחורבן של גשמים מוצקים ...ובשעה ללמוד ,איני יכול לישון ,ובקושי בולע אני מעט אוכל מחמת הפחד
שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה ,מעמידים את מציאות זו הנורא שנפל עלי' .החזו"א האזין לדבריי בקשב רב ,ואמר לי' :קח
בסכנה ,ומכל מקום הכל בידי שמים -וכל שלא נגזר עליה בדין שמים את הגמרא ותלמד בבית המדרש שבביתי' ...אמרתי בלבי מה לך עוד
לאבדן הדבר ניצל ,אבל כשנגזר הדבר לאבד -מתגלגל הדבר לפעמים לפחד ...וכך נרגעתי .כעבור שבועיים ,לאחר תפילת שחרית ,בעברנו
על ידי שימת עין תמהון על הדבר ועל ידי זה הוא כלה ...והיינו כשנגזר על פניו ,עיכבני ושאלני' :האם עדיין הנך מפחד?' השבתי' :לא כל כך'.
עליהן מיתה ביום הכפורים הזדמן לפניהן עין רעה שגלגלה מיתתן... ואז אמר לי' :אם כך ,חזור לישיבה ותצליח'.
ויתכן דכל שהאדם במעלה יתירה כל סגולותיו ובחינותיו יתירות, "שלא ילך לדין תורה"
ועינו יותר פועלת"... מספר הגאון רבי יוסף שטיגל שליט״א :פעם כשהייתי אמור לנסוע
2
