gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בריתי יצחק · Brisi Yitzchok — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: בריתי יצחק · Brisi Yitzchok

שבוע: לך לך (2026-10-19)

בריתי יצחק · Brisi Yitzchok — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ִּב ְכנַף‬ ‫ִּ ׁשי‬ ‫ְ הו ִּד‬ ‫חלזון‬‫חלזון‬ ‫על אמיתות‬ ‫אמיתות‬ ‫ביאורעל‬ ‫ביאור‬ ‫התכלת 'ארגמון קהה קוצים'‬ ‫התכלת 'ארגמון קהה קוצים'‬ ‫מסכת סוטה (דף יז ע"א)‪ :‬דרש רבא‪ :‬בשכר שאמר‬ ‫אברהם אבינו ִאם ִמח ּוט ְו ַעד ְ ׂ ְ‬ ‫שרוֹ ך נַ ַעל (בראשית‬ ‫יד כג)‪ ,‬זכו בניו לב' מצות‪ :‬חוט של תכלת‪,‬‬ ‫ורצועה של תפלין‪.‬‬ ‫יש יְ ה ּו ִדי‬ ‫ִּב ְכנַף ִא ׁ‬ ‫ביאור על אמיתות חלזון התכלת 'ארגמון קהה קוצים'‬ ‫)מורקס טרונקולוס‪ ,‬חלזון הפורפורא( ולא הדיונון של רדזין‬ ‫ויש לזה ראיות ברורות ומוחלטות‪,‬‬ ‫ומסורת מן הראשונים ואחרונים‬ ‫ביאור מספר חוטי תכלת שעיקר השיטה כדעת‬ ‫הראב"ד‪ ,‬שנים מתוך שמונה‪ ,‬וכמו שהכריע הגר"א‬ ‫דעת מרן החזון איש זצ"ל בחידוש מצות תכלת‬ ‫חלק שני‬ ‫קונטרס מספר חוטי תכלת‬ ‫מהדורא שלישית‬ ‫נכתב בעה"י ע"י‬ ‫יצחק ברנד‬ ‫מח"ס בריתי יצחק על גרות ועירובין‬ ‫מכון בריתי יצחק‬ ‫‪www.ry-brand.com‬‬ ‫‪itbrand514@gmail.com‬‬ ‫למידע בענין תכלת‬ ‫לפנות לטל' ‪ 02-5815613‬ובהשמע צליל‬ ‫אפשר להשאיר הודעה קולית או פקס‬ ‫או ‪a025815613@gmail.com‬‬ ‫קונטרס חותם של זהב ‪054-8419444‬‬ ‫להשיג פתילי תכלת ארגמון קהה קוצים‬ ‫מפעל "אגודת פתיל תכלת"‬ ‫מיסודו של הגאון ר' אליהו טבגר שליט"א‬ ‫‪www.tekhelet.com/hebrew_site‬‬ ‫טל' ‪02-5900577‬‬ ‫וכן נמכר ב"משכן התכלת"‬ ‫ובחנויות מובחרות‬ ‫קבוצת אברכים המייצרים תכלת‬ ‫"תכלת לחושבי שמו" טל' ‪052-7127158‬‬ ‫יהושע ויספיש ‪052-7616025‬‬ ‫תפילה כשלובשים טלית עם תכלת‬ ‫של חלזון 'ארגמון קהה קוצים'‬ ‫‪‬‬ ‫)אין לומר תפילה זו מי שהולך עם תכלת של רדזין‪,‬‬ ‫מפני שאינו צבע של חלזון(‬ ‫לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם יו"ד ק"ה בוי"ו ק"ה‬ ‫ביחודא שלים בשם כל ישראל‪.‬‬ ‫הריני מוכן ומזומן לקיים מצות ציצית שהיא כוללת מצות לבן ומצות‬ ‫הריני תכלת‪ ,‬מפני שהקב"ה ציוונו להתעטף בה כמו שנאמר ועשו להם‬ ‫ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם‪ ,‬ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת‪,‬‬ ‫וכדי לזכור כל מצוות ה' לעשותם‪ ,‬כמו שנאמר והיה לכם לציצית וראיתם‬ ‫אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם‪) ,‬שו"ע ס' ח' סע' ח'(‪ .‬ויהא‬ ‫חשוב כאילו הקבלנו פני שכינה‪ ,‬שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע‬ ‫ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד‪ ,‬שנאמר ויראו את‬ ‫א‪-‬לקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר‪,‬‬ ‫ונאמר ומעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא‪) .‬ספרי‬ ‫סוף שלח לך‪ ,‬חולין פט‪ .‬רש"י סוטה י"ז‪ .‬ד"ה שהתכלת(‪.‬‬ ‫ועל ידי מצוות ציצית תציל אותי מכל מיני הרהורים רעים ומחשבות‬ ‫ועל מינות ועבודה זרה כמו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי‬ ‫עיניכם אשר אתם זונים אחריהם )ברכות יב‪ ,(:‬ונזכור על ידי זה יציאת מצרים‬ ‫ומכת בכורות וקריעת ים סוף )רש"י סוף שלח‪ ,‬רש"י מנחות מג‪ :‬ד"ה דומה לים(‪ ,‬ועל‬ ‫ידי מצות לבן שהוא דומה לחותם של טיט נזכור שאנו עבדים למקום )מנחות‬ ‫מג‪ :‬ותוס' שם(‪ ,‬ועל ידי מצות תכלת שהוא דומה לחותם של זהב נזכור שאנו‬ ‫בנים למקום‪ ,‬כמו שנאמר יראה אל עבדיך פעליך‪ ,‬והדרך על בניהם‪.‬‬ ‫)מדרש תהלים ס"ס צ' על הפסוק והדרך על בניהם‪ ,‬רבנו בחיי סוף שלח לך(‪.‬‬ ‫ויהי רצון מלפניך אד‪-‬ני א‪-‬לקינו וא‪-‬לקי אבותינו‪ ,‬שעל ידי מצוות ציצית‬ ‫ויהי שהיא שקולה כנגד כל מצוות שבתורה )מנחות מג‪ :‬רש"י סוף שלח( יהא‬ ‫נחשב כאילו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה ותרי"ג מצוות‬ ‫התלויות בה‪ ,‬אמן סלה‪.‬‬ ‫ויהי נועם אד' א‪-‬לקינו עלינו‪ ,‬ומעשה ידינו כוננה עלינו‪ ,‬ומעשה ידינו‬ ‫כוננהו‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫שרגא פייבל בן צבי זצ"ל‬ ‫נלב"ע ח' טבת תשי"ט‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫פייגא אסתר מרים בת משה חיים זצ"ל‬ ‫נלב"ע י' כסלו תשס"ד‬ ‫מפתח חלק ראשון ‪ -‬בכנף איש יהודי‬ ‫א‬ ‫הקדמה למהדורא שניה )א( ‪ ‬הקדמה למהדורא השלישית )א(‬ ‫הקדמות‬ ‫‪ ‬ראשי פרקים בתולדות התכלת )ב( ‪ ‬מבוא )ג(‬ ‫ד‬ ‫הסכמת הגאון רבי עמרם אופמן שליט"א על ספר 'לולאות‬ ‫הסכמות‬ ‫תכלת' )ד( ‪ ‬הסכמת הגאון רבי שמואל נדל שליט"א על ספר‬ ‫'חותם של זהב' )ו(‬ ‫ז‬ ‫הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה )ז( ‪ ‬כדי לזכור כל‬ ‫סימן א‬ ‫מצוות ה' צריך תכלת ולבן )ח( ‪ ‬שכר ועונש במצות ציצית )ח(‬ ‫ט‬ ‫קיצור הראיות שארגמון קהה קוצים )מורקס טרונקולוס‪ ,‬חלזון‬ ‫סימן ב‬ ‫הפורפורא( הוא החלזון האמיתי למצוות תכלת‪ ,‬ולא הדיונון של‬ ‫רדזין )ט( ‪ ‬מסורת מן הראשונים ואחרונים שתכלת בא מן‬ ‫הפורפורא )יב( ‪ ‬עוד כמה נקודות )יג( ‪ ‬חששות רחוקות לא‬ ‫חוששין אפילו להתיר איסור תורה )טו( ‪ ‬הדיונון של רדזין‬ ‫הוא מופרך )טו(‬ ‫טז ‪‬‬ ‫בענין פרטים בצבע התכלת‬ ‫סימן ג‬ ‫‪‬‬ ‫יח ‪‬‬ ‫טענות על התכלת )יח( ‪ ‬טענות נגד התכלת ע"פ ספרי‪ ,‬וע"פ‬ ‫סימן ד‬ ‫כתבי האר"י ז"ל )יח( ‪ ‬טענה שכבר ב' פעמים פסלו תכלת‬ ‫)יח( ‪ ‬טענה שיש ספק בצביעה )יט(‬ ‫‪‬‬ ‫כ‪‬‬ ‫בדין מספר חוטי תכלת ועשית הכריכות והקשרים ‪ ‬שיטת‬ ‫סימן ה ‪‬‬ ‫הרמב"ם ושיטת הראב"ד ושיטת התוספות )כ( ‪ ‬הכסף משנה‬ ‫לא ידע כלל שיטת הראב"ד )כב( ‪ ‬קושיה גדולה מסתימת‬ ‫הש"ס וראייה שגם להרמב"ם אם עשה כהראב"ד יוצא )כב( ‪‬‬ ‫שיטת הרמב"ם בנוי על שיטתיה שעיקר הכריכות בתכלת )כה(‬ ‫‪ ‬עוד בדברי תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל והראייה מרב‬ ‫שמואל בן חפני גאון )כז( ‪ ‬בדברי מלאך והמקובלים )כז( ‪‬‬ ‫גמרא סנהדרין פח‪ :‬בענין בל תוסיף )כח( ‪ ‬דעת הרמב"ם‬ ‫בטלית שכל החוטין תכלת‪ ,‬וראיה ממנו שאין בל תוסיף‬ ‫כשהוסיף חוטי תכלת )כט( ‪ ‬בגד שכולה תכלת אין עושים‬ ‫לבן שלה קלא אילן )לג( ‪ ‬דברי האור שמח בדעת הרמב"ם‬ ‫והצע"ג בדבריו )לג( ‪ ‬סיכום )לד( ‪ ‬להלכה כמו הראב"ד או‬ ‫כמו הרמב"ם )סיכום המקורות והכרעת הגר"א ועוד )לה( ‪ ‬אם‬ ‫לעשות כמו הראב"ד או כמו התוספות )סיכום המקורות והכרעת‬ ‫הגר"א ועוד( )לה( ‪ ‬בענין סדר הכריכות והקשרים )לו(‬ ‫‪‬‬ ‫לז ‪‬‬ ‫בסיבת שינוי מנהג במספר חוטי תכלת וקריאה לבטל שינוי‬ ‫סימן ו‬ ‫מנהג בין העדות‬ ‫מא ‪‬‬ ‫דעת מרן החזון איש זצ"ל בחידוש התכלת‬ ‫סימן ז‬ ‫‪‬‬ ‫מב ‪‬‬ ‫בענין סוגי קניה של תכלת לפי שיטת הראב"ד‬ ‫סימן ח‬ ‫‪‬‬ ‫מב ‪‬‬ ‫אם לובשים תכלת‪ ,‬הגוים שלוחמים על ירושלים‪ ,‬ישתעבדו‬ ‫סימן ט ‪‬‬ ‫ליהודים‬ ‫‪‬‬ ‫מפתח חלק שני ‪ -‬קונטרס מספר חוטי תכלת‬ ‫אם עשה כשיטה אחרת במספר חוטי תכלת והפולמוס על מספר החוטין‬ ‫מד ‪‬‬ ‫אם עשה כדעת הראב"ד אם יצא מצות ציצית לדעת תוס'‬ ‫סימן א ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מט ‪‬‬ ‫בדעת הרמב"ם אם הוסיף יותר מחצי חוט‬ ‫סימן ב ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נ‪‬‬ ‫סיכומים )נ( ‪ ‬סיכום בענין כולו תכלת ולא עשה לבן כלל )נ(‬ ‫סימן ג ‪‬‬ ‫‪ ‬סיכום מי שעושה כדעת הראב"ד אם יוצא לדעת הרמב"ם )נ(‬ ‫‪ ‬מסקנה בענין מי שעושה כשיטה אחרת שאולי אין הלכה‬ ‫כמותו )נ(‬ ‫‪‬‬ ‫נא ‪‬‬ ‫בענין הכרעה במספר חוטי תכלת )נא( ‪ ‬הפולמוס על מספר‬ ‫סימן ד ‪‬‬ ‫חוטי תכלת )נא(‬ ‫‪‬‬ ‫נא ‪‬‬ ‫מערכה ראשונה‪ ,‬הויכוח אם לפסוק כהראב"ד או כהתוספות‬ ‫סימן ה ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נב ‪‬‬ ‫יבואר למה לפסוק כדעת הראב"ד )מכח המקורות(‬ ‫סימן ו ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נז ‪‬‬ ‫אין אנו צריכים להכרעה שלנו‪ ,‬הדבר כבר הוכרע מן הראשונים‬ ‫סימן ז ‪‬‬ ‫והאחרונים‬ ‫‪‬‬ ‫ס‪‬‬ ‫ביאור המלבי"ם‬ ‫סימן ח ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ס‪‬‬ ‫ההכרח להכריע‬ ‫סימן ט ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫סג ‪‬‬ ‫מערכה שניה‪ ,‬הויכוח אם לפסוק כהרמב"ם או כהראב"ד‬ ‫סימן י ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫סז ‪‬‬ ‫סימן יא ‪ ‬תירוץ המרכבת המשנה על הרמב"ם‬ ‫‪‬‬ ‫סז ‪‬‬ ‫קיצור סיכום של הכרעת מספר חוטי תכלת כדעת הראב"ד ולא‬ ‫סימן יב ‪‬‬ ‫כתוס' ולא כהרמב"ם‬ ‫‪‬‬ ‫סח ‪‬‬ ‫מי שאינו מכריע המספר החוטין‪ ,‬יוצא בכל אופן מצוות ציצית‬ ‫סימן יג ‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫סח ‪‬‬ ‫בשולי המאמר‪ ,‬בענין עצם מצוות תכלת ע"י חלזון הפורפורא‬ ‫סימן יד ‪‬‬ ‫סט‬ ‫בביאור הברייתא מנחות דף מד עמוד א חלזון זהו ‪ -‬גופו דומה לים‪,‬‬ ‫נספח‬ ‫וברייתו דומה לדג‬ ‫הקדמות ‪ ‬א‬ ‫הקדמה למהדורא שניה‬ ‫יען כי בשנים האחרונות היה בירור שהתכלת של חז"ל בא מן החלזון הנקרא‬ ‫יען "פורפורא" )ארגמון קהה קוצים‪ ,‬מורקס טרונקולוס( – על כן היה בזמן‬ ‫האחרון צורך בבירור אריכות דברים‪ ,‬וכן להביא ראיות מן הגמרות והתוספתא‪,‬‬ ‫ובצירוף של חכמי האומות וארכיאולוגים וזאולוגים וכו' ולהביא ראיות שידעו‬ ‫פעם לעשות מראה הרקיע מן הפורפורא‪ ,‬וכן כתבנו בחיבור בפנים‪ ,‬אולם כל זה‬ ‫היה נצרך כל זמן שלא מצאו את ספר שלטי הגבורים )שנת שע"ב(‪ ,‬של אחד מגדולי‬ ‫ישראל‪ ,‬אבל כשנמצא הספר הזה‪ ,‬שנכתב לפני כ‪ 400‬שנים‪ ,‬אין עוד שום צורך‬ ‫לחפש בחכמי אומות מכל סוג שהיא אלא הדברים מפורשים שם שהתכלת נעשה‬ ‫מן חלזון הפורפורא‪ ,‬והיה כחול כמראה הרקיע‪.‬‬ ‫את ספר "שלטי הגבורים" ‪ -‬כתב הרב אברהם בן דוד הרופא משער אריה‪) ,‬אינו‬ ‫את מחבר שלטי גבורים על הרי"ף( והוא ספר מקיף על כל עניני המקדש‪ .‬המחבר‬ ‫היה משתמש בש"ס בבלי וירושלמי ותוספתא מכילתא ספרא וספרי וזוהר‬ ‫ומדרשים רבים והרבה גאונים ראשונים ואחרונים ובקיא בחכמת הטבע‪ ,‬ויודע‬ ‫עשר לשונות העמים‪ ,‬והשתמש בחכמי אומות מעשר מדינות‪ ,‬וכתב שם שזה בגדר‬ ‫מה דאיתא )חגיגה טו‪ (:‬רבי מאיר רמון מצא‪ ,‬תוכו אכל‪ ,‬קליפתו זרק‪ ,‬כמבואר‬ ‫בהקדמה לספרו )מדבריו הביאו תוס' יו"ט ערכין פ"ב מ"ה‪ ,‬מידות פ"א מ"ב‪ ,‬פ"ב מ"א‪,‬‬ ‫ומכנה אותו "החכם הר"ר אברהם הרופא"‪ ,‬וכן הזכירוהו בפר"ח יו"ד ס' פ' ס"ק ב'‪,‬‬ ‫והברכי יוסף או"ח תקפ"ו‪ ,‬והח"ס גיטין י'(‪ ,‬וכתב לדבר פשוט שהתכלת נעשה מן‬ ‫ה"פורפורא"‪.‬‬ ‫וז"ל שם )פ' ע"ט( והמילה בלאטה יש לה שתי משמעיות‪ ,‬כפי הפרש הלשונות‪ ,‬כי‬ ‫וז"ל בלשון לאטינו רוצה לומר עש האוכל הבגד‪ ,‬ובלשון יון רוצה לומר ר מ ש‬ ‫ה י ם ה נ ק ר א פ ו ר פ ו ר א ו ה ו א ה ח ל ז ו ן ש צ ו ב ע י ם ב ו ה ת כ ל ת ‪ .‬ובפרק מ"ד‬ ‫כתב‪ :‬התכלת הוא צמר ה צ ב ו ע כ ע צ ם ה ש מ י ם ‪.‬‬ ‫אפשר למצוא הספר בספריית ‪"‬אוצר החכמה"‪ ,‬וכעת הוציאו הספר מחדש‬ ‫בהוצאת מכון ירושלים‪.‬‬ ‫נכתב בעזהי"ת י"ב תשרי תשע"א‪ ,‬כאן עה"ק עמנואל ת"ו‬ ‫הקדמה למהדורא השלישית‬ ‫במהדורא זו נתווסף מאמר בתגובה על אחד שבא להחליש את קיום מצוות‬ ‫במהדורא תכלת בגלל מחלוקת הראשונים במספר חוטי תכלת‪ .‬ורוצה להמציא‪,‬‬ ‫שאם עושה כדעה אחת מן הראשונים ‪ -‬אז לשיטה האחרת ‪ -‬פוסל כל מצוות‬ ‫ב ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫ציצית‪ ,‬ויותר גרוע מאילו עושה רק לבן‪ ,‬ועל זה באנו להשיב שאין כלל מקום‬ ‫לטענה זו‪.‬‬ ‫וכן נתווסף עוד מאמר ‪" -‬הפולמוס במספר חוטי תכלת"‪ ,‬שנכתב אחרי מכתבים‬ ‫וכן רבים שקיבלתי ועניתי‪ ,‬ונתברר היטב שהעיקר כשיטת הראב"ד‪ ,‬ושכך היא‬ ‫ההכרעה המקורית להלכה‪ ,‬והכרעת גדולי הראשונים והאחרונים שהכריעו‬ ‫כשיטה זו‪ ,‬וע"י חילופי המכתבים נתבררו הדברים יותר ויותר‪ ,‬ויש כאן כמה‬ ‫דברים שנכפלו‪ ,‬אבל כך היא דרכה של תורה שנשנו הדברים בגלל דברים‬ ‫שנתחדשו בהם‪ .‬‬ ‫על שאר קושיות על התכלת מכל מיני מחברים‪ ,‬כבר ענה הרב בנימין זאב הורביץ‬ ‫על שליט"א בחוברת חותם של זהב‪ ,‬והוכיח שכולם אין בהם ממש‪ ,‬ושמעתי‬ ‫מרבים שדוקא בגלל החוברות נגד התכלת‪ ,‬לבשו תכלת‪ ,‬באמרם שאם כל הטענה‬ ‫נגד התכלת הוא בדברים כאלו שאין בהם ממש – הרי לנו הוכחה שזה הוא‬ ‫התכלת האמיתי‪.‬‬ ‫ראשי פרקים בתולדות התכלת‬ ‫קרוב לסוף תקופת רבנן סבוראי נשתקעה צביעת התכלת‪ ,‬מחמת גזירות עליה‬ ‫ממלכי רומי‪ ,‬ונפסק קיום מצות תכלת‪.‬‬ ‫לפני יותר ממאה שנה‪ ,‬אחרי שבירר האדמו"ר מראדזין זצוק"ל בספרו שפוני‬ ‫טמוני חול שראוי לחפש את התכלת בזה"ז‪ ,‬ניסה להחזיר התכלת‪.‬‬ ‫האדמו"ר נסע לנאפולי באיטליא לבקר באקוואריום שהיה שם‪ ,‬וקבע שהדיונון‬ ‫האדמו"ר שמצוי שם הוא החלזון‪ .‬אחרי זמן מה הצליח לעשות ממנו תכלת‪,‬‬ ‫ורבים התחילו ללכת עם התכלת שלו‪ .‬אמנם‪ ,‬רוב גדולי דורו לא קבלו הצעתו‪.‬‬ ‫אחר פטירתו‪ ,‬הוכח מכל וכל שאי אפשר שהדיונון שהצביע עליו הוא החלזון של‬ ‫אחר חז"ל‪ ,‬שנתברר שהצבע שהמציא אפשר ליצור באותו תהליך הצביעה מדמם‬ ‫של כמעט כל בעל חי ]וגם לא צריך דוקא קלא אילן לזייף התכלת[‪ .‬וכן הוכח‬ ‫אחרי בדיקה במעבדה שעיקר הצבע הוא כחול פרוסי ששורשו משחיקת ברזל‪,‬‬ ‫ועיקר הצבע לא בא כלל מן הדיונון‪.‬‬ ‫לפני כעשרים וחמש שנה התעורר הרה"ג ר' אליהו טבגר שליט"א מקרית ספר‪,‬‬ ‫לפני מחבר ס' כליל תכלת על הל' ציצית‪ ,‬שהחלזון הוא הפורפורא‪ ,‬ושגם אפשר‬ ‫לצבוע ממנה צבע כחול‪ ,‬ובשנת תשנ"ה הקים "עמותת פתיל תכלת"‪ ,‬לצבוע תכלת‬ ‫לזכות את הרבים‪.‬‬ ‫ובשנת תשע"ב נתעוררו כמה אברכים לצבוע תכלת )ברשותו של הגאון ר' אליהו‬ ‫ובשנת טבגר שליט"א( בשם "תכלת לחושבי שמו"‪ ,‬במטרה להרחיב התפשטות‬ ‫מצוות תכלת בחוגים יותר גדולים‪.‬‬ ‫)מתוך מאמר תכלת בזמן הזה(‬ ‫הקדמות ‪ ‬ג‬ ‫מבוא‬ ‫ֲשׂ ָרה אֲ נ ִָשׁים ִמכֹּל‬‫)זכריה ח כג( כֹּה אָמַ ר ה' צְ בָ אוֹת בַּ יָּ ִמים הָ הֵ מָּ ה אֲ ֶשׁר יַחֲ זִ יקוּ ע ָ‬ ‫הוּדי לֵאמֹר נֵלְ כָ ה עִ מָּ כֶ ם‪ ,‬כִּ י ָשׁמַ ְענוּ‬ ‫)זכריה לְ שֹׁנוֹת הַ גּוֹיִ ם‪ ,‬וְ הֶ חֱ זִ יקוּ בִּ כְ נַף ִאישׁ יְ ִ‬ ‫‪‬קים עִ מָּ כֶ ם‪:‬‬ ‫אֱ ִ‬ ‫מסכת שבת דף לב‪ :‬אמר ריש לקיש‪ :‬כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני‬ ‫מסכת אלפים ושמונה מאות עבדים‪ ,‬שנאמר כה אמר ה' צב‪-‬אות בימים ההמה‬ ‫אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר‬ ‫נלכה עמכם וגו'‪.‬‬ ‫וה"זהיר בציצית" ‪ -‬היינו זהיר במה ששייך בכל דור בשלמות‪ ,‬וממילא בזמן‬ ‫וה"זהיר שלא נמצא תכלת ‪ -‬אז שלמות הקיום הוא לבן לבד‪ ,‬ובזמן שנמצא‬ ‫התכלת‪ ,‬אז שלמות הקיום הוא לבן ותכלת‪.‬‬ ‫ובעהי"ת זכינו בדורנו לקיים מצוות ציצית בשלימות‪ ,‬ע"י מציאות החלזון‬ ‫ובעהי"ת ארגמון קהה קוצים‪) ,‬שמו בלועזית‪" :‬מורקס טרונקולוס"‪ ,‬חלזון‬ ‫הפורפורא‪ ,‬ולא הדיונון של רדזין(‪.‬‬ ‫וכבר נכתבו כמה ספרים על זה‪ ,‬ספר 'התכלת' של הרב מנחם בורשטיין )תשמ"ח(‬ ‫וכבר שהוא הצעת הדברים בכל הנושאים בלי הכרעות‪' ,‬כליל תכלת' מהרב‬ ‫אליהו טבגר‪) ,‬תשנ"ג( שהוא הכרעה סופית בזיהוי חלזון התכלת והרבה דיני ציצית‬ ‫ומספר החוטים והקשרים‪' ,‬לולאות תכלת' מהרב שלמה יעקב טייטלבוים‪) ,‬תש"ס(‬ ‫על זיהוי התכלת‪' ,‬חותם של זהב' מהרב בנימין זאב הורביץ‪' ,‬מצוות תכלת‬ ‫בזמננו' של הרב יהושע ינקלביץ )בשנת תשנ"ד התחלת הפצת התכלת(‪.‬‬ ‫ועל אף שהתקבל אצל הרבה קביעת זהות התכלת‪ ,‬נשאר התלבטות בענין מספר‬ ‫ועל החוטים שיש בזה שלש שיטות‪ ,‬דעת הרמב"ם אחד מתוך שמונה‪ ,‬דעת‬ ‫הראב"ד שנים מתוך שמונה‪ ,‬דעת התוספות ארבע מתוך שמונה‪ ,‬ובעקבות‬ ‫המחלוקת הזו יש שבחרו דעת הרמב"ם בגלל שיש חשש שאם מוסיפים חוטין‬ ‫עוברים בבל תוסיף‪.‬‬ ‫אולם הוכחנו בראיות חזקות שאין שום חשש של בל תוסיף לדעת הרמב"ם אם‬ ‫מוסיפים חוטי תכלת‪ ,‬בין מן הגמרא ובין מן הרמב"ם בעצמו‪.‬‬ ‫וכן שגם לדעת הרמב"ם יוצאים מצוות לבן ותכלת אם עושים כדעת הראב"ד‬ ‫וכן ומאידך אם עושים כהרמב"ם בפשטות לא יוצאים מצות תכלת לדעת‬ ‫הראב"ד‪ .‬וביררנו שהעיקר כדעת הראב"ד מכמה סיבות‪.‬‬ ‫ד ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫הסכמת הרב הגאון ר' עמרם אופמן שליט"א‬ ‫על ספר 'לולאות תכלת' )שנת תש"ס(‬ ‫עמרם אופמן‬ ‫מו"ץ העדה חרדית ירושלים‬ ‫רחוב אדוניה הכהן ‪ ,33‬טל ‪5821998‬‬ ‫הסכמה וחוו"ד‬ ‫בס"ד‬ ‫כב' הרה"ח שלמה יעקב טייטלבוים שליט"א‪ .‬נתכבדתי והביא לי ספרו‪ ,‬עדיין‬ ‫בכת"י‪ ,‬בשם לולאות תכלת ובו בירורים על ענין התכלת אשר המתחיל במצוה זו‬ ‫היה הגה"ק והנורא ר' גרשון העניך ליינר האדמו"ר מרדזין זצ"ל‪ ,‬והאריך והרחיב‬ ‫העמיק בכל הענינים‪ .‬ובספרו עין התכלת עמ' רס"א כתב וז"ל‪ ,‬ויש לנו קבלה‬ ‫ברורה ועדות נאמנה שהרב הגאון הקדוש אור עולם מקאזניץ אמר שלפני ביאת‬ ‫הגואל יגלה א' מצות תכלת ‪ -‬וכידוע של דבר שבקדושה אינו הולך בפעם אחת רק‬ ‫בדרגות ‪ -‬ואף שזכה הגה"ק לחדש ענין וחיוב התכלת‪ ,‬וגדולי בני זמנו יש שחלקו‬ ‫ויש שהסכימו ויש שנמנעו ויש הרבה מגדולי עולם בזמנו שלבשו תכלת‪.‬‬ ‫והנה בענין זיהוי הדג של התכלת נתקשו לקבל דעתו בזה‪ ,‬מפני המציאות‪ ,‬ומפני‬ ‫הקושיות שרבו ע"ז‪ ,‬וכבר ארבעים שנה לערך אחרי הגה"ק הנ"ל נכנסו ת"ח‬ ‫מופלגים בענין‪ ,‬ואף שקיבלו דעתו והכרעתו בחיוב לבישת התכלת‪ ,‬מ"מ לא קיבלו‬ ‫דעתו בזיהוי המין – ובעיקרון נתברר שהוא מין חלזון המונח בקונכיא‪ ,‬ומ"מ‬ ‫עדיין לא נתברר המין הנכון‪.‬‬ ‫וכעת זה כמה שנים בחסדי הש"י שנתברר מין החלזון ‪ -‬שהוא במקום שציינו‬ ‫חז"ל ובפוסקים‪ ,‬והצבע היוצא ממנו הוא צבע תכלת המסור לנו בקבלה מדור‬ ‫דור; וגם סיבת שנפסק עשית התכלת מכוון‪ ,‬שממין זה אפשר לעשות תכלת‬ ‫וארגמן‪ ,‬והמלכות השתמשה בזה לצורך ארגמן – ואסרה להשתמש בזה ]וכמובן‬ ‫שזה נסתובב משמיא וכמ"ש האר"י[‪.‬‬ ‫והנה אחרי שביקרתי במפעל המייצר את התכלת וראיתי את החלזון עודנו בחיים‬ ‫חיותו שצבעו כעין הים‪ ,‬וראיתי פציעתו ודם הכנוס בתוכו ]לא דם נפשו[‪ ,‬ומשתנה‬ ‫מגוון לגוון מעצמו‪ ,‬עד שמגיע לארגמן; ואחר זמן שמתייבש נעשה שחור כדיו‬ ‫]כמ"ש הרמב"ם[ ואח"כ ע"י סממנים שפעולתם רק בשביל מעשה הצביעה‪ ,‬ולא‬ ‫נשארים ולא משפיעים על הצבע כלל‪ ,‬ואח"כ ע"י מנורה שיש בה סגולות וכחות‬ ‫הנמצא בשמש‪ ,‬הוא מתהפך לגוון תכלת – וכל זה נעשה מתחילת העבודה לשמה‬ ‫ולשם מצות ציצית‪ .‬ואח"כ הרתיחה ביורה וטבילת הצמר הלבן ביורה של צבעים‬ ‫ונצבע ונספג ונעשה צבע התכלת המקובל אצלנו‪ ,‬והוא עמיד וחזק שאינו עובר ע"י‬ ‫כיבוס וכמו שהחליטו המומחים בזה‪] ,‬וכן היה סדר עשיתו כמבואר בכותבי‬ ‫העתים[‪ .‬ודיברתי עם אלו שהעלו חלזונות אלו ממקום שציינו חז"ל ]אף שנמצאים‬ ‫בארצות הסמוכות לים התיכון כגון יון וספרד ושם נמצא לרוב[ והרבה סוגיות‬ ‫וסתירות מובנים ומוסברים לפי זה‪.‬‬ ‫הסכמות ‪ ‬ה‬ ‫וידוע דברי דרשת הר"ן שביאר בארוכה שהתורה ניתנה לישראל דווקא שהם עם‬ ‫קשה עורף ולא בנקל יקבלו חדשות ואינם מתפעלים מכל דבר עד שיבררו היטב ‪-‬‬ ‫אמנם אחר שנתאמת אצלם הענין ימסרו נפשם ע"ז‪) .‬ע"ע מלבי"ם שמות ל"ד ח(‬ ‫ופשוט שכך הוא גם בענין זה‪ ,‬שעם ישראל ובני תורה נרתעים מכל דבר שלא היה‬ ‫בנמצא עד עכשיו; אמנם נראה שכל ת"ח וצורב שיעבור על הספרים שנתחברו‬ ‫בזמן האחרון על ענין זה יגיע למסקנה שיש מקום גדול לקיים המצוה כדינו‬ ‫ובשלימות‪ .‬ועברתי גם על הספרים שיצאו לסתור והביאו גם דעת פוסקים מדורנו‬ ‫שאין חיוב לקיים מצוה זה – אך המעיין יראה‪ ,‬שבמין זה של חלזון מיושב כל‬ ‫הקושיות ורגלים לדבר שהוא התכלת הנכון‪ .‬וכן כמה וכמה מגדולי הדור יראים‬ ‫ושלמים שהתחילו לקיים מצות תכלת בצנעה‪ ,‬והכל הולך קמעה קמעה‪ ,‬ונזכה‬ ‫בקרוב שכלל ישראל יקיימוהו ברוב עם ‪ -‬ונקוה שיהיה ע"י משיח צדקנו‪.‬‬ ‫והנה אחד מן הספרים שנתחברו הוא ספר דנן "לולאות תכלת" שמביא כל חלקי‬ ‫הסותר והבונה‪ ,‬ופשוט שאין אני יכול להגיד שאני מסכים על כל הכתוב בספר‪ ,‬אך‬ ‫בכללות ‪ -‬הרוצה לדעת ולמצא בירור על כל השאלות המנקרות ימצא טוב טעם‬ ‫ודעת ממקורות חז"ל ופוסקים מתורת ישראל המסורה לנו מדור דור‪.‬‬ ‫הכותב וחותם עש"ק פ' בא ‪ -‬מכת בכורות ויציאת מצרים‪ ,‬ואיתא בספרי שלח‪,‬‬ ‫למה נקרא שמה תכלת על שם שנתנכלו המצרים בבכורות שנאמר ויהי בחצי‬ ‫הלילה‪ ,‬וכן ברש"י הביא דרשת רבי משה הדרשן‪ ,‬פתיל תכלת על שם שכול‬ ‫בכורות‪ ,‬תרגום של שיכול תיכלא עי"ש; ונקוה שבזכות קיום מצות תכלת יהא‬ ‫מכת בכורות של עשו וישמעאל ‪ -‬ויקוים על מלך המשיח אף אני בכור אתנהו ע"י‬ ‫ביטול שלטון ערב רב‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫עמרם אופמן‪ ,‬מו"ץ העדה החרדית‬ ‫)מקום החותמת(‬ ‫הקב"ה יעזור שנוכל לקיים מצוות ציצית בשלימות‪,‬‬ ‫להגיע לכל הדברים הכתובים בפרשה‪) ,‬ברכות יב‪(:‬‬ ‫וַ יּאמֶ ר ה' ֶאל מֹשׁה לֵאמֹר‪ :‬דּבֵ ר אֶ ל בְ נֵי יִ ְש ָראֵ ל וְ אָמַ ְר ָת אֲ לֵהֶ ם וְ עָ שׂוּ לָהֶ ם‬ ‫יצת הַ כָ נָף פְ ִתיל ְתכֵ לֶת‪) :‬מצות‬ ‫יצת עַ ל כַנְ פֵ י בִ גְ ֵדיהֶ ם לְ ֹדרֹתָ ם וְ נ ְָתנוּ עַ ל ִצ ִ‬‫ִצ ִ‬ ‫ציצית(‪.‬‬ ‫כַרתֶ ם ֶאת כָל ִמ ְצוֹת ה' וַ ע ֲִשיתֶ ם אֹתָ ם )עול‬ ‫יצת ְוּר ִאיתֶ ם אֹת ֹו וּזְ ְ‬ ‫וְ הָ יָה לָכֶ ם לְ ִצ ִ‬ ‫מצות( וְ ‪‬א תָ תֻ רוּ אַחֲ ֵרי לְ בַ בְ כֶ ם וְ אַחֲ ֵרי עֵ ינֵיכֶ ם אֲ ֶשר אַתֶ ם זֹנִים אַחֲ ֵריהֶ ם‪:‬‬ ‫)לפרוש מדעת מינים‪ ,‬הרהורי עבירה והרהורי ע"ז(‪.‬‬ ‫‪‬קיכֶ ם‪ :‬אֲ נִ י ה'‬‫לְ מַ עַ ן ִתזְ כְ רוּ וַ ע ֲִשיתֶ ם אֶ ת כָל ִמ ְצו ָֹתי וִ ְהיִ יתֶ ם ְקד ִֹשים לֵא ֵ‬ ‫ֵא‪‬קים אֲ נִ י ה'‬ ‫אתי אֶ ְתכֶ ם מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם לִ ְהיוֹת לָכֶ ם ל ִ‬ ‫‪‬קיכֶ ם אֲ ֶשר הוֹצֵ ִ‬ ‫אֱ ֵ‬ ‫‪‬קיכֶ ם‪) :‬זכירת יציאת מצרים(‪.‬‬ ‫אֱ ֵ‬ ‫ו ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫הסכמת הגאון רבי שמואל נדל שליט"א‬ ‫על ספר חותם של זהב‬ ‫בני ברק מוצש''ק י"ח באייר תשע"א‬ ‫שליט"א‬ ‫לכבוד הרב‬ ‫עברתי על החוברת "חותם של זהב"‪ ,‬וראיתי כי הדברים טובים ונכוחים‪ ,‬ואם כי‬ ‫יש דברים שאפשר להעיר עליהם ולא כל הראיות הם מוכרחות‪ ,‬מכל מקום אין‬ ‫מקום להטיל ספק במסקנה כי החלזון מורקס טרונקולוס הוא המקור האמתי‬ ‫לצבע התכלת‪ ,‬וכי דרך הפקת הצבע הידועה לנו היום הזה היא פחות או יותר‬ ‫הדרך שבה הפיקו את צבע התכלת בזמן חז"ל‪.‬‬ ‫אני סבור שהדבר ברור‪ ,‬מעבר לכל ספק שיהיה ראוי לקחת אותו בחשבון‪ .‬וזאת‬ ‫מאחר וברור שגם בזמן חז"ל והגמרא היו הגויים משתמשים וצובעים בצבע‬ ‫תכלת‪ ,‬ובכל ספרי חכמי אומות העולם המפרטים את כל סוגי הצבעים שהיו‬ ‫נהוגים באותם זמנים‪ ,‬מופיע חלזון זה כמקור לצבע‪ ,‬ואין שום אזכור לחלזון אחר‬ ‫שמפיקים ממנו צבע תכלת‪ .‬וכיון שהוברר שניתן להפיק צבע תכלת מחלזון זה ‪-‬‬ ‫דבר שראיתי בעיני ‪ -‬אין טעם להטיל ספק בזיהוי החלזון‪ .‬גם דרך הפקת הצבע‬ ‫מופיעה בספרי חכמי אוה"ע מאותה תקופה‪ ,‬והיא דומה לדרך ההפקה הידועה לנו‬ ‫היום‪ ,‬כך שגם מבחינה זו אין לערער על זיהוי התכלת ודרך הפקתו‪.‬‬ ‫מה שיש כן אולי מקום לדון הוא שמא על אף שברור לנו שזהו התכלת שנהגו בה‬ ‫בזמן חז"ל‪ ,‬מ"מ אין לנו להטיל תכלת בטליתות שלנו‪ ,‬משום שכבר למעלה מאלף‬ ‫שנים לא נהגו בישראל להטיל תכלת‪ ,‬ואין לנו לחדש מצוה זו גם כשאנו בטוחים‬ ‫באמיתות התכלת‪ ,‬ואם כי אינני סבור כן‪ ,‬מ"מ הרי זו שאלה שיש מקום לדון‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫אמנם לאחרונה נשמעים טענות שונות והעלאת כל מיני ספקות בזיהוי החלזון‬ ‫ובצורת הפקת התכלת )או בגוון הצבע(‪ ,‬דבר המנוגד לכל הגיון ואינו ראוי‬ ‫להתקבל אצל כל בר דעת‪ ,‬וכל הראיות לכאו' שהם מביאים מהגמ' ומהמדרשים‬ ‫לשלול את זיהוי החלזון‪ ,‬הם דברים שאין בהם ממש‪ ,‬ואפשר לישבם בקל‪.‬‬ ‫ולדעתי מה שמביאם לטענות אלו‪ ,‬היא ההנחה שבדורנו אין ראוי לחדש מצוה‬ ‫שלא נהגו בישראל למעלה מאלף שנים‪ ,‬וכיון שאין כח ביד אדם לקבוע לבטל‬ ‫מצוה מטעם זה‪ ,‬הרי הם נמנעים מלהכנס לבירור הענין‪ ,‬וטורחים להטיל ספק‬ ‫בדבר שבהגיון אין ראוי להסתפק בו‪.‬‬ ‫בכל אופן אני בהחלט מסכים עם המסקנות שבחוברת‪ ,‬שהדברים מוכיחים שזהו‬ ‫חלזון התכלת ודרך הפקתו כפי הידוע לנו היא דומה פחות או יותר למה שהיה‬ ‫נהוג בזמן חז"ל‪.‬‬ ‫בכבוד הראוי‪ ,‬שמואל נדל‬ ‫סימן א ‪ ‬ז‬ ‫א( הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה‬ ‫שעטנז‪ ,‬כי הלבן מצד עצמו אינו דוחה‬ ‫"הזהיר במצות ציצית – זוכה ורואה‬ ‫שעטנז רק התכלת‪ ,‬ע' מנחות מ'(‪.‬‬ ‫"הזהיר פני שכינה"‪ .‬מאמר זה הובא‬ ‫בשו"ע )ס' כ"ד סע' ו'(‪ .‬מקור השו"ע הוא‬ ‫לשון הספרי‪ ,‬ר' אליעזר אומר למה‬ ‫בספרי סוף שלח‪ ,‬ושם מבואר שחוזר‬ ‫לשון נקרא שמה תכלת ע"ש שנתכלו‬ ‫על כללות מצוות ציצית שכלול תכלת‬ ‫במצרים בבכורות שנאמר ויהי בחצי‬ ‫ולבן‪ ,‬ואף שהש"ע עצמו מדבר בזמנו‬ ‫הלילה וה' הכה כל בכור וכו' ‪...‬כל‬ ‫שלא היה שם תכלת‪ ,‬מ"מ בזמן דאיכא‬ ‫המבטל מצות כנף מהו אומר לאחוז‬ ‫תכלת‪ ,‬נקרא "זהיר במצות ציצית" ‪-‬‬ ‫בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה‪ ,‬ר'‬ ‫רק מי שמטיל בבגדו גם תכלת‪ ,‬שהיא‬ ‫מאיר אומר וראיתם אותם לא נאמר‬ ‫חלק של מצות ציצית‪.‬‬ ‫אלא וראיתם אותו‪ ,‬מגיד הכתוב שכל‬ ‫המקיים מצות ציצית מעלה עליו‬ ‫וכן עיקר ההבטחה במאמר הנ"ל –‬ ‫הכתוב כאילו הקביל פני שכינה‪,‬‬ ‫וכן "זוכה ורואה פני שכינה" ‪ -‬הוא‬ ‫שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע‬ ‫בגלל התכלת שבציצית‪ ,‬כיון שהתכלת‬ ‫ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר‪,‬‬ ‫דומה לים וים דומה לכסא הכבוד‪ ,‬ע'‬ ‫ומעל לרקיע אשר על ראשם כמראה‬ ‫לקמן בשם הספרי‪ ,‬ואף שהשו"ע מביא‬ ‫אבן ספיר דמות כסא )יחזקאל א כו(‪.‬‬ ‫זה גם בזמנו דליכא תכלת‪ ,‬נראה‬ ‫הכוונה‪ ,‬כיון שנותנים חוט לבן במקום‬ ‫ומבואר מן הספרי בדעת ר"מ שעיקרו‬ ‫התכלת משום שלא היה להם תכלת‪,‬‬ ‫ומבואר שייך בתכלת‪ ,‬שהוא הדומה‬ ‫וקיבלו על עצמם שכשיהא תכלת נשים‬ ‫לכסא הכבוד‪ ,‬רק השו"ע מביא זה גם‬ ‫תכלת ‪ -‬נחשב זה כאילו קיימו מצוות‬ ‫בזמן שאין תכלת‪ ,‬שאז שייך עניין זה‬ ‫תכלת‪ ,‬שמחשבה מצטרף למעשה בזמן‬ ‫למקיים מצוות לבן‪.‬‬ ‫שא"א לקיים המעשה‪ ,‬אולם כל זה‬ ‫שייך‪ ,‬שברגע שבאמת נשתנה המצב‬ ‫וכן מבואר בגמרא שיש חיוב גמור‬ ‫ואפשר לקיים ‪ -‬מקיימים זה‪ ,‬אבל‬ ‫וכן לקיים מצוות תכלת בזמן שיש‬ ‫כשנשתנה הדבר ובכל זאת לא‬ ‫ואין זה רק הידור מצוה‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫מקיימים ‪ -‬לא שייך לומר שע"י‬ ‫חז"ל )מנחות מג‪ (:‬תניא היה רבי מאיר‬ ‫שנותנים לבן במקום תכלת יקבלו שכר‬ ‫אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו‬ ‫כאילו מקיימים מצוות תכלת‪ ,‬כי אז‬ ‫של תכלת‪ ,‬משל למה הדבר דומה‬ ‫צריך לקיים בפועל ולא רק כאילו‪.‬‬ ‫למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו‪,‬‬ ‫לאחד אמר לו הביא לי חותם של טיט‬ ‫ומה שאמרו חז"ל שתכלת אינו מעכב‬ ‫ולאחד אמר לו הבא לי חותם של זהב‪,‬‬ ‫ומה את הלבן‪ ,‬היינו שמקיים מצות‬ ‫ופשעו שניהם ולא הביאו‪ ,‬איזה מהן‬ ‫ציצית של לבן אף שאין לו תכלת‪,‬‬ ‫עונשו מרובה‪ ,‬הוי אומר זה שאמר לו‬ ‫ונפקא מינה שאם אין לו את האפשרות‬ ‫הבא לי חותם של טיט‪.‬‬ ‫לקיים מצות תכלת מ"מ צריך לקיים‬ ‫מצות לבן‪ ,‬ומ"מ אם יכול לשים תכלת‬ ‫ופירוש רש"י שהסיבה היא שעונשו‬ ‫ולא שם‪ ,‬מבטל מצות תכלת‪ ,‬שהוא‬ ‫ופירוש של תכלת פחות מפני שאינו‬ ‫מצות עשה דאורייתא‪ -) .‬שיכול מן‬ ‫מצוי‪ ,‬וכ"כ הרמב"ם )סוף פ"ב(‪.‬‬ ‫התורה לדחות לאו דאורייתא של‬ ‫ח ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫כדי לזכור כל מצוות ה' צריך‬ ‫ולמדים מזה שמ"מ יש עונש למי‬ ‫תכלת ולבן‬ ‫ולמדים שאינו מטיל תכלת‪ ,‬וכ"ש אם‬ ‫ע' בספר המצוות להרמב"ם שורש י"א‬ ‫היא באמת מצויה‪ ,‬ויש לאדם היכולת‬ ‫ע' )בדפוס פרנקל( בהשגת הרמב"ן שכתב‬ ‫לקנותו ואינו קונה‪ ,‬וכן מפורש בתוס'‬ ‫בא"ד‪ ,‬ש ב ת ש ל ו ם ה ת כ ל ת ו ה ל ב ן‬ ‫ב"מ סא‪ :‬שמי שבמקום תכלת תולה‬ ‫תשלם לנו הכוונה במצוה הזאת‬ ‫קלא אילן )דהיינו סוג של צבע המופק‬ ‫לזכור כל מצות ה' ולעשותם‪.‬‬ ‫מאילן( ‪ -‬עובר על מצות ציצית‪ ,‬ואף‬ ‫שמצות לבן מקיים אף בקלא אילן‬ ‫שכר ועונש במצות ציצית‬ ‫ד"לא להוי אלא לבן" )מנחות מ‪  (.‬מ"מ‬ ‫ספרי זוטא פיסקא טו מא‪ .‬אני ה'‪ ,‬אני‬ ‫נקרא ביטול מצות ציצית בגלל שאין לו‬ ‫ספרי דיין‪ ,‬אני נאמן לשלם שכר‪ :‬א‪-‬‬ ‫תכלת‪.‬‬ ‫לקיכם‪ ,‬מוראכם ודיינכם‪ :‬אשר‬ ‫הוצאתי אתכם מארץ מצרים‪ ,‬על מנת‬ ‫כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת‬ ‫וכן מבואר בגמ' )יבמות צ‪ (:‬שסדין )‪-‬בגד‬ ‫שתקבלו מצות ציצית עליכם‪ ,‬שכל‬ ‫וכן פשתן( בציצית שחז"ל פטרו אותו‬ ‫המודה במצות ציצית‪ ,‬מודה ביציאת‬ ‫מתכלת נחשב באופן עקרוני עקירת‬ ‫מצרים‪ ,‬וכל הכופר במצות ציצית‪ ,‬כופר‬ ‫דבר מן התורה‪ ,‬ומה שהותר לחז"ל‬ ‫ביציאת מצרים‪ :‬להיות לכם לא‪-‬לקים‪,‬‬ ‫לבטל גזירה אטו כסות לילה‪ ,‬זה משום‬ ‫על כרחכם‪ ,‬יכול אם רציתם הריני א‪-‬‬ ‫שזה רק שב ואל תעשה‪ ,‬והרי הרבה‬ ‫לוה לכם‪ ,‬ואם לא רציתם איני א‪-‬לוה‬ ‫ראשונים ס"ל שביטלו רק תכלת ולא‬ ‫לכם‪ ,‬אני ה' א‪-‬לקיכם על כורחכם‪ ,‬וכן‬ ‫לבן )רש"י שהובא שבת כה‪ :‬בתוס' ד"ה סדין‪ ,‬רי"ף‬ ‫הוא אומר חי אני נאם ה' א‪-‬לקים אם‬ ‫הלכות קטנות‪ ,‬ורמב"ם פ"ג הל' ז'( וא"כ מבואר‬ ‫לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה‬ ‫שביטול תכלת אף שעושה לבן נחשב‬ ‫שפוכה אמלוך עליכם )יחזקאל כ לג( על‬ ‫ביטול מצוה‪ ,‬ולא נתבטל אלא במקום‬ ‫כרחכם ושלא בטובתכם‪ :‬דבר אחר‪,‬‬ ‫נאמר במצות ציצית אני ה' א‪-‬לקיכם‬ ‫שחז"ל ביטלו כגון בבגד פשתן‪ ,‬וגם‬ ‫שני פעמים‪ ,‬אני ה' א‪-‬לקיכם ליפרע ממי‬ ‫לשיטת ר"ת בתוס' שם וכמה גאונים‬ ‫שבטלה וכופר בה‪ ,‬אני ה' א‪-‬לקיכם‬ ‫שס"ל שביטלו גם לבן‪ ,‬אינן חולקים‬ ‫ליתן שכר למי שמקיימה ומודה בה‪:‬‬ ‫בנקודה זו שביטול תכלת הוא ביטול‬ ‫ובענין זה כלול תכלת ולבן ששניהם‬ ‫מצוה רק שס"ל ששם ביטלו חז"ל גם‬ ‫בכלל מצות ציצית‪.‬‬ ‫את הלבן‪.‬‬ ‫סימן ב ‪ ‬ט‬ ‫ב( קיצור הראיות שארגמון קהה קוצים )מורקס‬ ‫טרונקולוס‪ ,‬חלזון הפורפורא( הוא החלזון האמיתי‬ ‫למצוות תכלת‪ ,‬ולא הדיונון של רדזין‬ ‫משני אפשרויות‪ ,‬אחד‪ ,‬שיש יותר‬ ‫הראיות שזה התכלת האמיתי‪ ,‬ע'‬ ‫מחלזון אחד שנותן תכלת וכולם‬ ‫הראיות בספר 'התכלת' של הרב‬ ‫כשרים‪ ,‬או שיש רק אחד והוא הכשר‪,‬‬ ‫מנחם בורשטיין‪' ,‬כליל תכלת' מהרב‬ ‫אבל בלתי אפשרי לומר שחלזון אחד‬ ‫אליהו טבגר‪' ,‬לולאות תכלת' מהרב‬ ‫שהיה אז הוא פסול ומין אחר הוא‬ ‫שלמה יעקב טייטלבוים‪ ,‬הראיות‬ ‫הכשר‪ .‬אלא ברור שהתוספתא בא‬ ‫באריכות ואכמ"ל‪ ,‬רק כאן נביא‬ ‫בעיקר למעט שלא ליקח קלא אילן‪.‬‬ ‫בקיצור‪.‬‬ ‫וכן א"א לומר שמה שלא הזהירו חז"ל‬ ‫והנה הראיות מורכבים משני ידיעות‪,‬‬ ‫וכן על מין נוסף פסול משום שהיה‬ ‫וה‪..‬ה ומשניהם ביחד מוציא מכל חשש‬ ‫ביוקר יותר מן הכשר ולא עלולים‬ ‫שזה אינו אמיתי‪ ,‬ראיה אחד מן‬ ‫לזייף‪ ,‬שהרי התכלת היה הכי חשוב‪) .‬ע'‬ ‫התוספתא וחז"ל‪ ,‬שניה מבדיקות‬ ‫קידושין עב‪ .‬במסורת הש"ס בשם הערוך שתכלת הוא‬ ‫המציאות‪.‬‬ ‫הבגד הכי יקר(‪.‬‬ ‫ועוד ראיה חזקה‪ ,‬מסורת מן‬ ‫ראיה נוספת שלא היה חלזון פסול‬ ‫ועוד הראשונים ואחרונים שאמרו‬ ‫ר‪.‬איה בזמן חז"ל‪ ,‬מן הגמרא )מנחות מג‪(.‬‬ ‫מפורש שתכלת בא מן הפורפורא‪.‬‬ ‫שהגמ' שם בגלל חשש זיוף של תכלת‬ ‫ע"י קלא אילן‪ ,‬נותנת שני אפשרויות‬ ‫כתוב בתוספתא )מנחות ט' ו'( תכלת אין‬ ‫לבדוק זה ע"י העברת חומרים על‬ ‫כתוב כשרה אלא מן החלזון‪ ,‬הביא‬ ‫הצמר הצבוע‪ ,‬וע"י השפעה של הבדיקה‬ ‫שלא מן החלזון פסולה‪ ,‬שני התולעת‬ ‫יש להוכיח אם זה תכלת או קלא אילן‪,‬‬ ‫מן התולע שבהרים הביא שלא מן‬ ‫והגמרא נותנת שתי סוגי בדיקות‪,‬‬ ‫התולעת שבהרים פסולה‪ ,‬ועכשיו יש‬ ‫וקרה מעשה שהביאו תכלת‪ ,‬ולא‬ ‫לדייק‪ ,‬למה בשני תולעת נותנת‬ ‫הסתפקו באחד משני הבדיקות אלא‬ ‫התוספתא ביאורים נוספים‪ ,‬ואילו‬ ‫עשו את שתי הבדיקות‪ ,‬ולפלא מצאו‬ ‫בתכלת לא נותנת רק שיהא מן החלזון‪,‬‬ ‫סתירה ביניהם‪ ,‬שלפי בדיקה אחת זה‬ ‫ולא מפרטת איזה חלזון‪ ,‬א"כ אילו‬ ‫קלא אילן ולפי הבדיקה השניה זה‬ ‫היה קיים מין חלזון שהיה מצוי בזמן‬ ‫תכלת‪ ,‬ובגלל זה רצו לפסול התכלת‬ ‫חז"ל‪ ,‬שהוא פסול‪ ,‬ומין אחר של חלזון‬ ‫מחמת הסתירה‪ .‬ואז הגיע רב אחאי‬ ‫הוא הכשר‪ ,‬היה צריך התוספתא לתת‬ ‫)סוף תקופת האמוראים‪ ,‬תחילת‬ ‫פירוט נוסף‪ ,‬שיקח מן חלזון פלוני כדי‬ ‫סבוראים( ואמר‪ ,‬לא יתכן דבר כזה‪,‬‬ ‫שנדע שלא לקחת מן החלזון הפסול‪,‬‬ ‫הרי א"כ זה לא קלא אילן ולא תכלת‪,‬‬ ‫וכן למה חז"ל )מנחות מב‪ (:‬נתנו לנו‬ ‫וא"כ מה זה‪ ,‬ובגלל זה הכריח‪ ,‬ששני‬ ‫בדיקות להבחין בין תכלת של חלזון‪,‬‬ ‫הבדיקות אלו הולכים ביחד‪ ,‬שרק אם‬ ‫לקלא אילן שהוא מין צמח‪ ,‬ולא נתנו‬ ‫ע"פ שני בדיקות הוכרע שזה קלא‬ ‫לנו בדיקות להבדיל בין חלזון האמיתי‬ ‫אילן‪ ,‬אז פסול‪ ,‬אבל אם ע"י בדיקה‬ ‫לחלזון הפסול‪ ,‬אלא ודאי מוכרח אחד‬ ‫י ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫וא"כ כיון שיש לנו לפנינו מין חלזון‬ ‫אחת הוכח שזה תכלת‪ ,‬אף שע"י‬ ‫וא"כ שהוא ארגמון קהה קוצים‬ ‫בדיקה השניה זה קלא אילן‪ ,‬אנו‬ ‫שרואים בעליל שאפשר לצבוע ממנו‬ ‫מניחים שזה תכלת‪ .‬ועכשיו החשבון‬ ‫תכלת‪ ,‬שהרי צבע התכלת ידוע ממה‬ ‫פשוט‪ ,‬אילו היה באותו תקופה מין‬ ‫שמבואר בחז"ל שדומה לקלא אילן‪) ,‬ע'‬ ‫שלישי של חלזון פסול‪ ,‬שהוא לא תכלת‬ ‫ריש איזה נשך ומנחות מב‪ (:‬ומה זה קלא אילן‬ ‫הכשר ולא קלא אילן אלא חלזון פסול‪,‬‬ ‫‪ -‬ידוע מן הראשונים והגאונים‪ ,‬שהוא‬ ‫מה תמה רב אחאי‪ ,‬הרי אולי זה מין‬ ‫אינדיגו )ע' ערוך ערך קלא אילן(‪ ,‬והצבע‬ ‫חלזון הפסול‪ ,‬אלא ודאי‪ ,‬שאין דבר‬ ‫שמפיקים מארגמון דומה לקלא אילן‪,‬‬ ‫כזה חלזון פסול שאפשר להפיק ממנו‬ ‫וכן דומה לים ולשמים‪ ,‬זה כבר ראיה‪,‬‬ ‫תכלת‪ ,‬אלא יש רק שני דברים‪ ,‬או‬ ‫שהוא כשר‪ ,‬בתנאי שיודעים שהיה צבע‬ ‫תכלת מחלזון כשר או קלא אילן שהוא‬ ‫זה נמצא כבר בזמן חז"ל‪.‬‬ ‫פסול‪ .‬ואם יש לנו מידע שזה לא קלא‬ ‫אילן‪ ,‬זה ממילא כשר‪.‬‬ ‫וכל מה שעדיין אין ראיה ברורה מזה‬ ‫וכל לבד ‪ -‬הוא משום שיש להקשות‪,‬‬ ‫ועוד מבואר שמאותו צבע שהשתמשו‬ ‫איך יודעים שהחלזון הזה היה נמצא‬ ‫ועוד תכלת לשאר בגדים‪ ,‬השתמשו גם‬ ‫בזמן חז"ל‪ ,‬כי אולי לא היה נמצא אז‪,‬‬ ‫למצוות ציצית‪) .‬ע' ערובין צו‪ (:‬אמר ר"א‬ ‫ומשום זה לא הזהירו חז"ל עליו שלא‬ ‫המוציא תכלת בשוק לשונות פסולים‬ ‫לקחת אותו‪.‬‬ ‫חוטין כשרים )וזה היה בתקופת‬ ‫האמורא רבי אלעזר‪ ,‬לפני תקופת רבא‬ ‫ועל זה באים הראיות מן המציאות‪,‬‬ ‫שהיה אז גזירת מלכות על התכלת‬ ‫ועל דהנה בימינו נתגלה באזור צידון‬ ‫והוצרכו להבריח התכלת )סנהדרין יב‪ (.‬על‬ ‫וצור‪ ,‬ובעוד מקומות באזור זה‪ ,‬מקום‬ ‫גזירה זו ע' לקמן )ד"ה וכן יש ראיה‪ (,‬וכן‬ ‫שאמרו חז"ל שעשו התכלת‪) ,‬מגילה ו‪.‬‬ ‫מבואר יסוד זה )בגמ' שבת כו‪ (.‬ומדלת‬ ‫ששם נמצא החלזון בשבט זבולון והם‬ ‫הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים‬ ‫היו באזור צידון כמוש"כ בברכות יעקב‬ ‫לכורמים וליוגבים‪ ,‬תני רב יוסף‬ ‫אבינו וירכתו על צידון( שנמצאו‬ ‫יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של‬ ‫מיליונים של קונכיות מן החלזון‬ ‫צור ועד חיפה‪ ,‬וע' רש"י וליוגבים‪,‬‬ ‫ששבורים במקום בלוטת התכלת‪) ,‬ע'‬ ‫לשון יקבים שעוצרים ופוצעים את‬ ‫בספר 'התכלת' של הרב מנחם‬ ‫החלזון להוציא דמו )כדאמרינן בפרק כלל‬ ‫בורשטיין( ורואים שבתקופת חז"ל עשו‬ ‫גדול לקמן עה‪ (.‬והניחן נבוזראדן ללבושי‬ ‫צבע מן החלזון זה‪.‬‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫וכן מבואר יסוד זה בתורה )שמות ל"ה‬ ‫וכן שלחתי מאמר זה להרבה אנשים‪,‬‬ ‫וכ וקיבלתי תשובה על זה מאת‬ ‫וכ‪.‬ן כ"ג( וכל איש אשר נמצא אתו תכלת‬ ‫וארגמן וגו' הביאו ומשמע שהיה כבר‬ ‫ן‬ ‫האדריכל גדעון חרלפ‪" :‬במלחמת‬ ‫לבנון ראיתי בדרום צידון גבעה גבוהה‬ ‫מוכן והיינו שכבר הגוים השתמשו בזה‬ ‫שכולה מקונכיות של ארגמון שממנו‬ ‫לדברים חשובים ולא שהתחילו בני‬ ‫ישראל לצבוע בו עכשיו )ע' לקוטי הלכות של‬ ‫מפיקים תכלת ושמה של הגבעה ‪-‬‬ ‫גבעת החלזונות ‪ ,‬זאת ראיה‬ ‫בעל החפץ חיים ריש פרק התכלת(‪.‬‬ ‫מכרעת‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬גדעון חרלפ‪,‬‬ ‫ומכל זה מוכח שאם מוצאים חלזון‬ ‫אדריכל" )ע"ע אנציקלופדיה העברית‬ ‫ומכל שהשתמשו הגוים בזמן חז"ל‬ ‫ערך ארגמן צורי‪ ,‬על המימצאים‬ ‫לתכלת ‪ -‬ממילא זה כבר כשר לציצית‪.‬‬ ‫סימן ב ‪ ‬יא‬ ‫עקילס ע' ירושלמי )מגילה פרק א ה"ט( רבי‬ ‫הענקים של הקונכיות ועל צביעת כחול‬ ‫ירמיה בשם רבי חייא בר בא תירגם‬ ‫כשמים ממורקס טרונקולוס(‪.‬‬ ‫עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר‬ ‫ולפני רבי יהושע וקילסו אותו ואמרו‬ ‫וכן יש עדויות מחכמי אומות העולם‬ ‫לו יפיפית מבני אדם‪.‬‬ ‫וכן כמו אריסטו‪ ,‬ויטרוביוס‪ ,‬סטרבו‪,‬‬ ‫פליניוס‪ ,‬בתקופת בית שני‪ ,‬שעשו צבע‬ ‫וע"ע בפליניוס שהתכלת נקרא‬ ‫מן החלזון הזה שנקרא מורקס‪) ,‬ומה‬ ‫וע"ע בכתביו קונכיליא‪ ,‬ומדמה אותו‬ ‫שגוי אומר מסיח לפי תומו‪ ,‬חזי‬ ‫לצבע הים ולפרח שנקרא היליוטרופא‬ ‫לאצטרופי(‪.‬‬ ‫שעליו כתב )בספר כ"ב שלו(‪ ,‬שהוא כחול‬ ‫וכן יש ראיה שעשו מזה תכלת‪,‬‬ ‫כמראה רקיע )וכתב שהמין "חלזון‬ ‫וכן בתקופת חז"ל‪ ,‬בספר 'קודקס‬ ‫האבן" שהוא שמו של ארגמון קהה‬ ‫יוסטיניאנוס' ‪) 4.40.1‬ספר חוקים‬ ‫קוצים‪ ,‬יצלח במיוחד לקונכיליא‪ .‬ע"ע‬ ‫)ס"ס ג'( שניתן מן המורקס להפיק אדום‬ ‫רומאי מסוף תקופת התלמוד(‬ ‫ותכלת‪ .‬וכן רואים היום שאפשר‬ ‫מהקיסרים ואלנטיניאנוס‪ ,‬תיאודוסיוס‪,‬‬ ‫לעשות תכלת מזה‪ ,‬וא"כ זה כבר‬ ‫ארקאדיאוס‪" :‬צביעת וגם מכירת‬ ‫מוכרח שהוא החלזון שחז"ל כיוונו(‪.‬‬ ‫פורפורא‪ ,‬בין במשי ובין בצמר‪ ,‬אשר‬ ‫נקרא בלאטטא או אוקסיבלאטטא וגם‬ ‫ה י א ק י נ ת י נ א‪ ,‬אין רשות לאיש פרטי‪.‬‬ ‫עוד ראיות‪ ,‬שהנה נמצא בימינו‬ ‫אם‪ ,‬אמנם‪ ,‬מישהו ימכור גיזה של‬ ‫עו‪ ...‬בחפירת עין בוקק אריג בצבע‬ ‫מורקסים )היינו הפורפורא( הקרואים‬ ‫כחול‪ ,‬שע"פ בדיקת מדעיות הוכח‬ ‫)המנויים‪ ,‬הנרשמים( למעלה‪ ,‬דע‬ ‫שנעשה מפורפורא )ספר 'התכלת' עמ' ‪,290‬‬ ‫רכושו עצמו )לבד( ואפילו ראשו עולים‬ ‫כליל תכלת עמוד שכ"ד ובציון אות ‪ ,108‬בשם א‪.‬‬ ‫בסיכון החרמה"‪ .‬ה ע ר ה מ ן ה מ ו צ י א‬ ‫שפר(‪ ,‬ועוד נתגלה בזמן האחרון ראיה‬ ‫ל א ו ר ב א נ ג ל י ת ‪" :‬צבע הבלאטטא‬ ‫נוספת חזקה מאוד‪ ,‬שנמצא באתר‬ ‫הצבע‬ ‫נוזל‪,‬‬ ‫לדם‬ ‫דומה‬ ‫קבורה ברוסיא באזור נובוסיבירסק‪,‬‬ ‫אוקסיבלאטטא‪ ,‬הגוון קצת שונה‬ ‫תחת שכבת קרח‪ ,‬מרדעת סוס איראני‪,‬‬ ‫מבלאטטא כמו שרואים התחלת‬ ‫מתקופת סוף בית ראשון‪ ,‬שחלק מזה‬ ‫המילה הוא 'אוקסי' שפירושו ביונית‬ ‫הוא צמר צבוע‪ ,‬חלק סגול וחלק תכלת‪,‬‬ ‫דם‪ ,‬היאקינתינא פירוש צבע‬ ‫ונתברר ע"פ בדיקות כימיות‪ ,‬שהמקור‬ ‫היאקינת‪ .‬הפורפורא היה צבע מלכותי‬ ‫של הצבע הוא מארגמון קהה קוצים‪,‬‬ ‫ורובו היה מיוחד בשביל שימוש‬ ‫ולא מקלא אילן‪ ,‬הפרטים יתפרסמו‬ ‫משפחת המלכות"‪.‬‬ ‫אי"ה‪ .‬ואלו ראיות נוספת שבזמן הבית‬ ‫וכן אח"כ השתמשו בזה‪ ,‬ובצירוף מה‬ ‫היאקינתינא הוא תכלת דומה‬ ‫שכתבנו לעיל )בד"ה כתוב בתוספתא(‪ ,‬שכל‬ ‫היאקינתינא לרקיע כך הוכיח בספר‬ ‫תכלת שבא מחלזון שהשתמשו בזמן‬ ‫לולאות תכלת מהרבה ראיות‪ ,‬ע' ערוך‬ ‫חז"ל‪ ,‬כשר לציצית‪ ,‬אין עוד פקפוק‪.‬‬ ‫)ערך איירינון‪ ,‬וערך טיינון(‪ ,‬שכתוב מפורש‬ ‫שתכלת הוא יקינטינון‪ ,‬וכן הביא )שם‬ ‫וכן א"א לומר שארגמון הוא קלא אילן‬ ‫עמ' ‪ (117‬בשם תירגום עקילס הגר‪,‬‬ ‫וכ שפסלו חז"ל‪ ,‬שהרי קלא אילן‬ ‫ן‬ ‫תרגום השבעים‪ ,‬ויוספון‪ ,‬ופילון‪,‬‬ ‫יודעים מן הגאונים והראשונים שהוא‬ ‫שתכלת )בענין ציצית ובגדי כהונה(‬ ‫מין צמח‪ ,‬שנקרא ניל‪ ,‬וארגמון הרי‬ ‫מתרגמין היקינתוס‪ .‬על חשיבות תרגום‬ ‫יב ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫בשלטי הגבורים מהרב אברהם בן‬ ‫הוא בודאי מין חלזון‪ ,‬וא"כ לא נתמעט‬ ‫בש טי דוד הרופא משער אריה‬ ‫ל‬ ‫מן התוספתא‪.‬‬ ‫)פורטאליאוני( על כל עניני מקדש‪) ,‬פ'‬ ‫ע"ט‪ ,‬שנת שע"ב(‪ ,‬וז"ל והמילה בלאטה יש‬ ‫עוד ראיה‪ ,‬שהרי כיון שהתכלת היו‬ ‫עוד בשימוש של הגוים ג"כ‪ ,‬כמו‬ ‫לה שתי משמעיות‪ ,‬כפי הפרש‬ ‫ידי‬‫שנכתב לעיל‪) ,‬וכן ע"ע ירמיהו פרק י( וִ ֵ‬ ‫הלשונות כי בלשון לאטינו רוצה לומר‬ ‫בוּשׁם )יחזקאל פרק‬ ‫אַרגָּמָ ן לְ ָ‬ ‫צו ֵֹרף ְתּכֵ לֶת וְ ְ‬ ‫עש האוכל הבגד‪ ,‬ובלשון יון רוצה‬ ‫ישׁה הָ יָה‬ ‫אַרגָּמָ ן מֵ ִאיֵּ י אֱ לִ ָ‬ ‫כז( ְתּכֵ לֶת וְ ְ‬ ‫לומר ר מ ש ה י ם ה נ ק ר א פ ו ר פ ו ר א‬ ‫ְמכַ ֵסּ‪) :‬אסתר פרק ח( וּמָ ְרדֳּ כַי יָצָ א ִמלִּ ְפנֵי‬ ‫בו‬ ‫שצובעים‬ ‫החלזון‬ ‫והוא‬ ‫הַ מֶּ לֶ‪ ‬בִּ לְ בוּשׁ מַ לְ כוּת ְתּכֵ לֶת וָחוּר‪.‬‬ ‫התכלת‪.‬‬ ‫מבואר שהתכלת היה גם בשימוש‬ ‫הגוים‪ ,‬א"כ כל ספרי הגוים כמו‬ ‫בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר ס'‬ ‫אריסטו ופליניוס שדברו באריכות על‬ ‫בספר י"ח כתב וז"ל בחידושים כתבתי‬ ‫כל הצבעים שעשו באזור צור וצידון‬ ‫דדם חלזון שבו צובעים תכלת אינו‬ ‫ולא הזכירו רק הפורפורא שהוציאו‬ ‫בלו"א )=כחול( רק צבע פורפורא‬ ‫ממנו תכלת ‪ -‬למה לא הזכירו עוד‬ ‫שנעשה מדם דג שנקרא פורפור‬ ‫חלזון אחר שמוציא תכלת‪ ,‬אלא ודאי‬ ‫)החוות יאיר נפטר שנת תס"ג(‪.‬‬ ‫שלא היה משהו אחר‪ ,‬אלא הפורפורא‬ ‫הוא התכלת והתכלת הוא הפורפורא‪,‬‬ ‫הכוונה בזה שלשון פורפור משתמש‬ ‫הכל דבר אחד‪.‬‬ ‫הכוו‪.‬נה לפעמים על שם הצבע שהוא‬ ‫סגול‪ ,‬דהיינו תערובת של כחול עם‬ ‫מסורת מן הראשונים ואחרונים‬ ‫אדום‪ ,‬או אדום‪ ,‬ולפעמים על החלזון‬ ‫שתכלת בא מן הפורפורא‬ ‫שממנו מפיקים צבע זו‪ ,‬וגם אפשר‬ ‫מאותו חלזון להוציא כחול ע' לקמן‪,‬‬ ‫בראבי"ה )אחד מגדולי הראשונים(‬ ‫ולפעמים משתמשין לשון פורפירין או‬ ‫בראבי"ה כתב )ברכות ס' כ"ה( על‬ ‫פורפורייא לבגדי מלך משום שעשו‬ ‫המשנה )ברכות ט‪ (:‬עד שיכיר בין תכלת‬ ‫הבגדים מחלזון זה )ע' בזה בראשית רבה סוף‬ ‫לכרתי‪ ,‬וז"ל קבלתי שיש מין צבע‬ ‫מקץ במלבוש יוסף וכן במדרש שהובא ברמב"ן על‬ ‫שקורין כרתי ודומה לתכלת‪ ,‬וגרסינן‬ ‫השגותיו לספר המצוות סוף לא תעשה‪ ,‬בבגדי דוד‬ ‫בירושלמי בין תכלת לכרתי בין‬ ‫המלך וכן במדרש תהילים שוחר טוב פרק כא‪,‬‬ ‫פורפירין ובין פרפינין והוא שקורין‬ ‫דבר"ר ז ט‪ ,‬שמו"ר לח ח‪ ,‬במד"ר יב ז‪ ,‬אסת"ר ג א‪,‬‬ ‫בלשון לע"ז פורפירא ויש שדומה לו‬ ‫ויקר"ר כח ו‪ ,‬ועוד הרבה מקומות(‪ ,‬ולפעמים‬ ‫קצת‪ .‬וא"כ מבואר שתכלת נעשה מן‬ ‫משתמשים גם על צבע כחול לשון‬ ‫הפורפירא‪ ,‬ואף שבירושלמי שבידנו לא‬ ‫פורפורא כשבא מן החלזון הפורפורא‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬מ"מ ידוע שיש הרבה השמטות‬ ‫בירושלמי שלנו‪) .‬מורקס ופורפורא הוא‬ ‫ועכשיו ביאור המקור חיים‪ ,‬שדם‬ ‫אותו דבר ע' לעיל בחוקי קיסרי‬ ‫ועכשיו החלזון הוא בצבע פורפור‬ ‫הרומאים‪ ,‬וכן בתיאורים של היונים‬ ‫דהיינו סגול ולא בצבע כחול‪ ,‬אולם‬ ‫ורומאים על הפורפורא )ע' בנספח‬ ‫אח"כ מפרידים חלקי אדמומית ונשאר‬ ‫לספר לולאות תכלת( שהוא בדיוק מה‬ ‫רק צבע כחול‪) ,‬ע' לקמן סוף ס' ג'( וזה‬ ‫שמוצאים היום על החלזון שנקרא‬ ‫מבואר במקור חיים שם שכתב )ס' ט'‬ ‫מורקס‪ ,‬וכן היום ביון נקרא חלזון זה‬ ‫בקיצור הלכות בענין זכר לתכלת( ויש מדקדקין‬ ‫פורפורא‪ ,‬וכן בגרמנית ועוד(‪.‬‬ ‫סימן ב ‪ ‬יג‬ ‫שבגד תכלת נקרא פורפירא‪ ,‬והיינו‬ ‫עושים ארבע כנפות צבע בלו"א‬ ‫משום שבא מן חלזון הפורפורא‬ ‫) =כחול( דומה לרקיע כטעם תכלת‪.‬‬ ‫וא"כ מתברר לנו שחלק מן הראשונים‬ ‫)יש ג' זנים של חלזון ארגמון‬ ‫וא"כ והאחרונים ידעו בקבלה מאיזה‬ ‫)יש ]פורפורא[‪ ,‬קהה קוצים‪ ,‬חד‬ ‫חלזון מפיקים התכלת‪ ,‬אולם הצביעה‬ ‫קוצים‪ ,‬ואדומת הפה‪ ,‬והחלזון הכי‬ ‫נשתכח‪ ,‬כמבואר ברמב"ם )בפה"מ ריש‬ ‫מוכשר להפריד חלקי האדמומית כדי‬ ‫פרק התכלת במנחות(‪ .‬וכעת למדו את‬ ‫שיצא רק תכלת‪ ,‬הוא קהה קוצים(‪.‬‬ ‫הצביעה‪ ,‬וממלא נתברר לנו בראיות‬ ‫ברורות שזה החלזון שצריך בשביל‬ ‫התכלת‪.‬‬ ‫מוספיא הרופא‪) ,‬במוסף הערוך‬ ‫בנימין‬ ‫)שנת תט"ו( ערך פרפורא(‪ ,‬כתב‬ ‫בנימין‬ ‫שפורפירא בל' יון ורומי הוא בגד‬ ‫תכלת‪.‬‬ ‫ונוסיף עוד כמה נקודות‪.‬‬ ‫תועפות ראם )על היראים ס' ת"א‪ ,‬מה"ר‬ ‫א( ארגמון קהה קוצים נמצא בתוך‬ ‫תועפות אברהם אבא שיף‪ ,‬מינסק‪ ,‬שנת תרנ"א(‬ ‫א( קונכיה‪ ,‬ויש ראייה חזקה שזה‬ ‫כי הך חלזון שצובעים מדמו תכלת‬ ‫חלזון‪ ,‬ע' ערוך )ערך חלזון(‪ ,‬דאיתא‬ ‫נקרא חלזון אדומי )פורפור שנעקע(‪.‬‬ ‫בפסיקתא דרב כהנא‪) ,‬פסיקא י"א אות כא(‬ ‫על הפסוק שמלתך לא בלתה מעליך‪,‬‬ ‫תורה תמימה )מה"ר ברוך עפשטיין‪,‬‬ ‫ולא היו גדלים‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬כחלזון הזה‬ ‫תורה שנת תרס"ב‪ ,‬שלח לך אות קי"ז( ועל שם‬ ‫כל זמן שהוא גדל‪ ,‬נרתיקו גדל עמו )וכן‬ ‫צבעו נקרא תכלת ]פורפור[‪.‬‬ ‫הוא בדברים רבה )סוף כי תבוא(‪ ,‬וכן‬ ‫המתרגם רש"י )ע"ז כח‪ :‬קטע הראשון‪ ,‬ד"ה‬ ‫וכן יש להביא ראייה מן הרמב"ן )פ'‬ ‫משקדי חלזוני(‪ ,‬שחלזון הוא )שנעקקע(‪,‬‬ ‫חומט‪ ,‬שבלול‪ ,‬וכן בפה"מ להרמב"ם‬ ‫וכן תצוה שמות כח ב'( שכתב על התכלת‬ ‫)קאפח( כלים י' א' שחלזון שהוזכר במשנה‬ ‫שזה בגד מלכות והוסיף וגם היום לא‬ ‫הוא דומה לחלזון הימי שהוא צ ד ף ‪,‬‬ ‫ירים איש את את ידו ללבוש חוץ‬ ‫וצדף היינו קונכיא‪.‬‬ ‫ממלך גוים‪ ,‬והרי מלכי גוים הלכו‬ ‫בפורפורא‪ ,‬וכמו שהובא לעיל בקודקס‬ ‫ב( וכן הפקת צבע מן החלזון הוא‬ ‫יוסטיניאנוס‪ ,‬וכן בכל מדרשי חז"ל‬ ‫ב( בלוטה צדדית שעיקר יופי הצבע‬ ‫שהובא לעיל )בד"ה הכוונה(‪ .‬וברש"י שבת‬ ‫הוא מחיים ואילו לאחר מות ג"כ‬ ‫כו‪) .‬הובא לעיל ד"ה ועוד מבואר(‪.‬‬ ‫אפשרי‪) ,‬ע' שבת ע"ה( אמר ר' יוחנן‬ ‫שפצעו מת אבל לא כ"כ טוב‪ ,‬ע' שם‬ ‫וכן במדרש התימנים‪) ,‬מדרש הגדול במדבר‬ ‫בתירוץ של רבא שנוח לו שלא ימות‬ ‫וכן ד' ה'(‪ ,‬אמר ר' חייא כל הכלים עור‬ ‫כדי שהצבע יהא יותר טוב‪ ,‬וכן ע"י‬ ‫תחש מלמעלה ותכלת מלמטה אבל‬ ‫הפציעה ימות‪ ,‬כדאמרינן שם‪ ,‬וכן אינו‬ ‫הארון עור תחש מלמטה ותכלת‬ ‫דם החיות רק מפקד פקיד ע' בתוס'‬ ‫מלמעלה‪ ,‬ולמה‪ ,‬שכן דרכן של מלכים‬ ‫)ד"ה כי(‪ ,‬וכן צריך לפצוע אותו בפטיש‬ ‫פורפירא שלהם תכלת‪ ,‬והארון הוא‬ ‫להוציא בלוטת התכלת כמו פציעת‬ ‫מלך על כל העולם‪ ,‬וא"כ מפורש כאן‬ ‫יד ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫ויש עוד פירוש "דומה לגלי הים" ‪ -‬ע'‬ ‫אגוזים‪ ,‬ושייך בזה מלאכת דש כמו‬ ‫ויש בספר כליל תכלת‪ .‬תלמוד‬ ‫הדש קטניות שמפרידים בין הקליפה‬ ‫ירושלמי )מסכת סוטה פרק ח דף כב טור ד(‬ ‫להגרעינים ע' )ס' שי"ט סע' ו'(‪ ,‬וזה נמצא‬ ‫חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין כל‬ ‫הכל אצל ארגמון שלנו‪ .‬‬ ‫דיבור ודיבור דיקדוקיה ואותיותיה‬ ‫ממולאים בתרשיש כ י מ א ר ב א רבי‬ ‫ג( הצידה הוא ששמים רשת בתוך‬ ‫שמעון בן לקיש כד הוה מטי להדין‬ ‫ג‪ (.‬המים )ע' שבת עד‪ (:‬וכן בימינו עושים‬ ‫קרייא הוה אמר יפה לימדני חנניה בן‬ ‫כך‪ ,‬שנותנים רשתות בתוך הים עם דג‬ ‫אחי רבי יהושע מ ה ה י ם ה ז ה ב י ן‬ ‫מת והחלזונות מריחים הדג ובאים‬ ‫גל גדול לגל גדול גלים קטנים‬ ‫לתוך הרשת ואח"כ מוציאים אותם‪.‬‬ ‫כך בין כל דבר ודבר דיקדוקיה‬ ‫)וכן צריך לבדוק הצבע מן היורה לפני‬ ‫ואותותיה של תורה‪ ,‬והנה בחלזון הזה‬ ‫הצביעה כדאמרינן )מנחות מב‪ (:‬והכל‬ ‫רואים בחוש גלים גדולים ובין גל לגל‬ ‫נמצא כאן(‪.‬‬ ‫גלים קטנים‪) .‬ברמב"ם ב' ב' היה כתוב‬ ‫דומה עינו כעין ה ת כ ל ת אולם‬ ‫ד( צבע זה הוא חזק מאוד מן הצבעים‬ ‫ברמב"ם פרנקל וקאפח תיקנו הנוסח‬ ‫ד הטבעיים‪ ,‬ואינו יורד בכביסה גם‬ ‫(‬ ‫ע"פ מקורות נאמנים וצ"ל כעין ה י ם(‪.‬‬ ‫אם נותנים אבקת כביסה‪ ,‬ולפי המדע‬ ‫הוא הצבע הכי חזק של הטבע‪ ,‬וע'‬ ‫ז( מה שאמרו חז"ל שם ברייתו דומה‬ ‫ברמב"ם )פ"ב הל' א'( צריך שתהא צביעה‬ ‫ז( לדג‪ ,‬ע' רש"י דמות דיוקנו‪ ,‬וכמו זה‬ ‫ידועה שעומדת ביפיה‪.‬‬ ‫כתב רבנו גרשום‪ ,‬ובאמת אם החלזון‬ ‫ה( היום יש בירורים של כל סוגי הדג‬ ‫מונח כרגיל כמו שמונח בים‪ ,‬שהחור‬ ‫ה( שנמצאים בים התיכון ורחוק מאוד‬ ‫למטה‪ ,‬נראה ממש כמו דג‪ ,‬ורואים‬ ‫שימצאו בים התיכון עוד דג בגודל רגיל‬ ‫הראש והגוף והזנב וכן ניכרים‬ ‫שלא מצאו אותו )חוץ מדברים קטנים‬ ‫הסנפירים‪ ,‬וע' )נדה כ"ה(‪ .‬סנדל דומה‬ ‫ביותר שלא שייך לענין תכלת(‪ ,‬וזה הדג‬ ‫לדג של ים‪ ,‬ופ' הערוך )ע' רצם(‪ ,‬שהוא‬ ‫היחיד ששייך ליחס לסימני חז"ל )ע"ש‬ ‫רחב‪ ,‬ודק וחד כלפי ראשו‪ ,‬וזה נתקיים‬ ‫בספר כליל תכלת מהרב אליהו טבגר‪.‬‬ ‫בדיוק כאן‪ ,‬ע' התמונה‪.‬‬ ‫ואולי ג"כ שאר מיני ארגמון כשרים‬ ‫כגון ארגמון חד קוצים אבל קהה‬ ‫ויש עוד פירוש כמו הגר"א )באליהו רבה‬ ‫קוצים בודאי טוב‪ ,‬שממנו אפשר ביותר‬ ‫ויש כלים י' א'( שעצמות הדג ועורו‪,‬‬ ‫קלות להוציא צבע התכלת(‪.‬‬ ‫עצמות חיה שבים טהורים‪ ,‬ומחק‬ ‫הגר"א מילה 'עצמות חיה שבים' שכבר‬ ‫ו( מה שאמרו חז"ל )מד‪ (:‬גופו דומה‬ ‫כלול בדג‪ ,‬שכל דבר שבים נקרא דג‪ ,‬וכן‬ ‫ו ‪ .‬לים‪ ,‬אף שצבע פנימיות הדג הוא‬ ‫(‬ ‫מבואר ברמב"ם וז"ל הרמב"ם )הל' כלים‬ ‫כמראה בשר‪ ,‬והקונכיה אחר הניקוי‬ ‫פ"א הל' ג'( כלים העשוים מעצמות חיה‬ ‫היא לבנה‪ ,‬מ"מ יכול להתפרש בכמה‬ ‫שבים ומעורה‪ ,‬טהורים‪ ,‬וכל שבים‬ ‫אנפין‪ ,‬שבעודו בתוך המים מתדבקין‬ ‫טהור ואין מקבל טומאה מן הטומאות‬ ‫על הקונכיה כל מה שמונח על קרקעית‬ ‫ולא טומאת מדרס‪) ,‬ובפרק ו' מהל' טומאת‬ ‫הים‪ ,‬עד שקשה לזהות אותה‪ ,‬ולפעמים‬ ‫מת( עצמות הדג ועורו העושה מהם‬ ‫קרקעית הים נקראה ים כמו שנאמר‬ ‫כלים אינן מקבלים טומאה כלל לא‬ ‫כמים לים מכסים )ישעיה יא ט' חבקוק ב'‬ ‫מדברי תורה ולא מדברי סופרים‪ ,‬שכל‬ ‫י"ד‪ ,‬וכ"כ הרמב"ן בראשית א' י'(‪.‬‬ ‫סימן ב ‪ ‬טו‬ ‫שעשו מזה תכלת בזמן חז"ל‪ ,‬ומהיכי‬ ‫שבים טהור כמו שיתבאר בהל' כלים‪,‬‬ ‫תיתי שיש לחוש למשהו אחר שלא‬ ‫ומבואר שדג כולל כל שבים‪.‬‬ ‫מצאנו‪ ,‬וכל שכן בנידון דידן‪ ,‬שלא‬ ‫באים להתיר אשת איש‪ ,‬וסגי בספק‬ ‫ח( מה שאמרו חז"ל שם ועולה אחת‬ ‫דאורייתא לחומרא‪ ,‬ואף אם זה לא‬ ‫ח לע' שנה‪ ,‬דבר זה אינו מחויב‬ ‫(‬ ‫נכון‪ ,‬לא יהא אלא לבן )מנחות מ‪ (.‬אולם‬ ‫להתקיים כל הדורות‪ ,‬ע' בזה בתשו'‬ ‫אין צורך לכל זה כי יש כאן ודאות‬ ‫הרדב"ז )ח"ב ס' תרפ"ה(‪ ,‬שאחר חורבן‬ ‫גמורה מכל מה שהובא כאן‪.‬‬ ‫בית ראשון נפסק הענין‪ ,‬ובודאי‬ ‫שאפשר לקחת אותו גם בתוך ע' שנה‪,‬‬ ‫הדיונון של רדזין הוא מופרך‬ ‫שבשביל זה השאיר נבוזראדן שארית‬ ‫העם בא"י )שבת כו‪ (.‬ובעיקר שהרמב"ם‬ ‫הדיונון של האדמו"ר מראדזין זצ"ל‬ ‫השמיט טעם זה‪ ,‬שאף שכל הברייתא‬ ‫הדיונון ג"כ מופרכת מן התוספתא‪,‬‬ ‫שם הביא אלמא שאין אנו הולכים‬ ‫כיון שאינו כלל חלזון‪ ,‬שחלזון הוא מין‬ ‫לבדוק אחר ס' זה וע' עוד בס"ס‬ ‫רך שלבושו גדול עמו‪ ,‬כמו שהובא לעיל‬ ‫לולאות תכלת ביאור הענין‪.‬‬ ‫הרבה ראיות מחז"ל‪ ,‬והדיונון אין לו‬ ‫קונכיא‪ ,‬וכן לא דבר רך ששיך לתת לו‬ ‫וע"ע במאמר "ארגמון או ינטינה" של‬ ‫שם 'חלזון'‪.‬‬ ‫וע"ע הרב אליהו טבגר‪ ,‬שמרוב דברים‬ ‫אלו הופרך לגמרי מה שעלה בדעת הרב‬ ‫ועוד קושיות על הדיונון‪ ,‬עיקר הצבע‬ ‫הרצוג זצ"ל לומר שמא חלזון התכלת‬ ‫וע וד לא בא כלל מן החלזון אלא מכח‬ ‫‪.‬‬ ‫הוא הינטינה‪ ,‬חוץ ממה שאף אחד לא‬ ‫חומצת ברזל שמוסיפים‪ ,‬כמו שבירר‬ ‫הצליח לצבוע באופן רציני תכלת ממנו‪.‬‬ ‫הרב הרצוג זצ"ל מן הכימאים‪ ,‬ע'‬ ‫וכן אין לו מקורות בראשונים וחז"ל‬ ‫בספר 'התכלת' של הרב מנחם בורשטיין עמוד‬ ‫שזה תכלת של התורה‪.‬‬ ‫‪ ,414‬ומה שמוסיפים מן הדיונון‪ ,‬אפשר‬ ‫גם מדברים אחרים‪ ,‬וחוץ מזה שצבע‬ ‫שעושים אלו שטוענים שבא מן הדיונון‪,‬‬ ‫חששות רחוקות לא חוששין אפילו‬ ‫יורד בקל ואכמ"ל‪.‬‬ ‫להתיר איסור תורה‬ ‫וכן ע' בספר לולאות תכלת שהאדמו"ר‬ ‫הנה נוסף על זה‪ ,‬מי שבא לטען שאולי‬ ‫וכן מרדזין כתב שמחממין הצבע באש‬ ‫הנה כל מה שיש לפנינו הוא לא מה‬ ‫של גיהינום והיינו ב‪ 900‬מעלות‪ ,‬ובלתי‬ ‫שעשו מזה תכלת ורק משהו אחר‬ ‫אפשרי לדבר הבא מן הדג להתקיים‬ ‫שעדיין לא ידעינן הוא האמיתי‪ ,‬חשש‬ ‫בחום כזה‪ ,‬אלא ודאי שעיקר הצבע‬ ‫רחוק כזה לא מצאנו בגמרא‪) ,‬ע' כתובות‬ ‫הוא מברזל ומשום זה צריך חום כזה‪.‬‬ ‫כג‪ (.‬עדים בצד אסתן ותאסר בתמיה‪,‬‬ ‫וכן מכל הראשונים והאחרונים שהובא‬ ‫וכן יש דיעה בגמרא )גיטין כז‪ (.‬שלא‬ ‫לעיל מבואר שחלזון הארגמון הוא‬ ‫חוששין לשני שוירי אפילו להתיר אשת‬ ‫התכלת ולא הדיונון‪.‬‬ ‫איש‪ ,‬וכן שם אם יש שני עדים שמעולם‬ ‫לא חתמנו על שני יוסף בן שמעון לא‬ ‫וא"כ מוכרח מכל זה שהחילזון‬ ‫חוששין שיש עוד עדים כאלו‪ ,‬וכאן הרי‬ ‫וא"כ ארגמון קהה קוצים )חלזון‬ ‫יש לפנינו קונכיות שנמצאים‬ ‫הפורפורא( הוא החלזון שעליו דברו‬ ‫למיליונים וביליונים במקום שחז"ל‬ ‫חז"ל‪.‬‬ ‫אמרו שעשו תכלת‪ ,‬עם שאר הראיות‬ ‫טז ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫שצריך לחפש אותו‪ ,‬וזה נוהג גם‬ ‫וכאן המקום לתת חשיבות מיוחדת‬ ‫בדורנו‪ ,‬ואין לחכות על משיח‪ ,‬ובענין‬ ‫וכא‪.‬ן להאדמו"ר מרדזין זצ"ל שהעלה‬ ‫זה נתן תרומה חשובה לגילוי התכלת‪.‬‬ ‫את הרעיון הכללי שתכלת הוא דבר‬ ‫ג( בענין פרטים בצבע התכלת‬ ‫משזר‪ .‬ואף שרש"י )סוטה יז‪ (.‬שכתב שים‬ ‫מצאנו בכמה מקומות בחז"ל שתכלת‬ ‫אינו דומה לגמרי לרקיע רק קצת‪,‬‬ ‫מצאנו דומה לים‪ ,‬ובכמה מקומות‬ ‫אולם בודאי אם הוא דומה לגמרי‬ ‫שדומה לרקיע‪ ,‬דומה לים ‪) -‬ע' חולין פט‪.‬‬ ‫לרקיע הוא כשר‪ ,‬שזה העיקר‪.‬‬ ‫מנחות מג‪ :‬סוטה יז‪ (.‬היה רבי מאיר אומר‬ ‫מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים‪,‬‬ ‫וברמב"ם )פ"ב מהל' ציצית( התכלת‬ ‫מפני שהתכלת דומה לים‪ ,‬וים דומה‬ ‫וברמ‪...‬ב"ם האמורה בתורה בכל מקום‬ ‫לרקיע‪ ,‬ורקיע דומה לכסא הכבוד‪,‬‬ ‫היא הצמר הצבוע בפתוך שבכחול וזו‬ ‫וכתב רש"י ואצטרך כל הני‪ ,‬משום‬ ‫היא דמות הרקיע הנראית לעין בטהרו‬ ‫דלא אשכחן קרא אלא ברקיע שדומה‬ ‫של רקיע )בספרים הרגילים היה כתוב‬ ‫לכסא הכבוד‪ ,‬הלכך תכלת דומה לים‬ ‫'לעין השמש' וברמב"ם פרנקל וקאפח‬ ‫וים דומה לרקיע‪ ,‬דתכלת לא דמי‬ ‫מחקו זה( הנה הוא כתב רק שדומה‬ ‫לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו‬ ‫לרקיע‪ ,‬ולא הזכיר כלל דומה לים‪,‬‬ ‫תכלת דומה למראה הים‪ ,‬ואנן קחזינן‬ ‫אולם נראה שמודה בזה שגם דומה‬ ‫דים דומה למראה רקיע וכן הוא‬ ‫לים כשר‪.‬‬ ‫בספרי )שלח( שדומה לים‪.‬‬ ‫וכן ע' בספר 'ספרי דבי רב' )שהוא‬ ‫וכן הוא בפסיקתא רבתי )ספ"כ( וז"ל‪:‬‬ ‫וכן פירוש על הספרי מאת רבי דוד‬ ‫וכ מיד שעלה משה למרום פתח‬ ‫ן‬ ‫פרדו זצ"ל בעהמ"ח חסדי דוד על‬ ‫הקב"ה שבע רקיעים והראהו בית‬ ‫התוספתא( על הפסוק )דברים לג יח(‬ ‫המקדש של מעלה והראהו ארבע‬ ‫ולזבולון אמר שהביא מספר ערכי‬ ‫צבעונים שעשה מהם משכן שנא'‬ ‫כינויים מהאר"י ז"ל שיש כמה צבעי‬ ‫והקמות את המשכן כמשפטו אשר‬ ‫תכלת‪ ,‬וז"ל הערכי כינויים‪ ,‬תכלת ישנו‬ ‫הראת בהר‪) .‬שמות כו ל( אמר לפניו‬ ‫בשלש בחינות בנוקבא בדוכרא‬ ‫רבש"ע איני יודע דמות ארבע‬ ‫ובאימא‪ ,‬של הנוקבא הוא של ציצית‬ ‫צבעונים‪ ,‬אמר לו חזור לימינך‪ ,‬חזר‬ ‫ועלה אמרו שדומה לים ושל הזכר הוא‬ ‫וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש‬ ‫וכו' ועליו אמרו הים דומה לרקיע‪,‬‬ ‫ד ו מ ה ל י ם ‪ ,‬אמר לו זו היא תכלת‪,‬‬ ‫והוא סוד המשכן ויש ג"כ סוד תכלת‬ ‫אמר לו חזור לשמאלך‪ ,‬חזר וראה‬ ‫)מא"י( ]מאימא[ והוא התכלת הגמור‬ ‫אנשים לובשים לבוש אדום‪ ,‬אמר לו‬ ‫בסוד כסא הכבוד והוא של בגדי כהן‬ ‫מה אתה רואה‪ ,‬אמר לו אנשים‬ ‫גדול עכ"ל‪ ,‬ומפרש שם הספרי דבי רב‪,‬‬ ‫לובשים לבוש אדום‪ ,‬אמר לו היא‬ ‫שיש כמה צבעים של תכלת‪ ,‬אחד‬ ‫ארגמן‪ ,‬חזר לאחוריו וראה שהם‬ ‫מובחר‪ ,‬שדומה ממש ככסא הכבוד‪,‬‬ ‫לובשים לא אדום ולא ירוק‪ ,‬אמר לו זו‬ ‫ויש רק דומה לזה דהיינו כרקיע‪ ,‬ויש‬ ‫היא תולעת שני‪ ,‬חזר לפניו וראה‬ ‫שרק כים‪ ,‬ובזה מתרץ הסתירה שנאמר‬ ‫גדודים לובשים לבוש לבן‪ ,‬זו היא שש‬ ‫סימן ג ‪ ‬יז‬ ‫אבק שיתערב באויר ושם מדברים‬ ‫בספרי )וזאת הברכה( שנגנז התכלת‪ ,‬ובין‬ ‫בלבנה בלילה או סמוך לה‪.‬‬ ‫הגמ' )מנחות מב‪ :‬מג‪ .‬סנהדרין יב‪ (.‬שהיה להם‬ ‫תכלת‪ ,‬שמה שנאמר שנגנז התכלת‬ ‫ומבואר בגמרא שהדין בעינין כהה‬ ‫לצדיקים לעתיד לבא‪ ,‬זה רק על‬ ‫ומבואר )בעברית( ובהיר‪ ,‬אין הדין‬ ‫התכלת המובחר‪ ,‬אבל סתם תכלת היה‬ ‫קבוע ממש‪ ,‬שהרי מבואר ברמב"ם )פ"ב‬ ‫מצוי‪ .‬וסתם תכלת דומה לקלא אילן‬ ‫הל' ה'( שהתכלת יכול להיות יותר כהה‬ ‫וצריך בדיקה להכיר אותו‪.‬‬ ‫ויותר בהיר והכל כשר‪.‬‬ ‫וא"כ יוצא שכל סוג צבע תכלת‪ ,‬בין‬ ‫ועוד שמעתי ראייה לדבר זה שכל‬ ‫וא"כ אם הוא דומה לרקיע ובין דומה‬ ‫ועוד הגוונים כשרים מהרב אליהו‬ ‫טבגר שליט"א‪ ,‬מן הגמ' )מנחות מ"ב‪(:‬‬ ‫לים ‪ -‬כשר‪ .‬ואף שאין לנו בירור גמור‬ ‫דפליגי תנאים אם מראה שני כשר‪,‬‬ ‫באיזה צבע של הים‪ ,‬שהים לא תמיד‬ ‫ואמר לי הרב הנ"ל שלפי אומנות‬ ‫אותו צבע‪ ,‬אבל מ"מ הדבר ברור שאם‬ ‫הצבעים‪ ,‬תמיד מראה השני פחות‬ ‫הצבע אותו סוג כמו הרקיע רק יותר‬ ‫ממראה הראשון‪ ,‬שכח הצבע כבר נכנס‬ ‫כהה מן הרקיע ביום כשר‪ ,‬שהרי תמיד‬ ‫לראשון‪ ,‬ובכל זאת מכשיר חד מ"ד‪,‬‬ ‫הים יותר כהה מן הרקיע ביום‪.‬‬ ‫ואף הפוסל‪ ,‬זה רק משום שכבר צבעו‬ ‫פעם צמר לפי רש"י‪ ,‬או לפי תוס' משום‬ ‫וכן בגמ' )ע' שבת צט‪ (.‬נראים הקרסים‬ ‫שעשו שלא לשמה‪) ,‬הרמב"ם פ"ב הל' ג'‬ ‫וכן בלולאות ככוכבים ברקיע‪ .‬וע'‬ ‫אינו ברור כמי סובר(‪ ,‬אבל מה שזה לא‬ ‫ריטב"א )מה"ק(‪ ,‬והלולאות היו של‬ ‫אותו צבע ממש לא איכפת לנו‪ .‬ומבואר‬ ‫תכלת שהוא כעין הרקיע כדאיתא‬ ‫שאף שיש כאן שני גוונין אחד יותר‬ ‫במסכת מנחות )מ"ג ב'(‪ ,‬והקרסים שהיו‬ ‫בהיר מן השני ‪ -‬שניהם כשרים‪ .‬וע'‬ ‫נוצצים כעין נחשת קלל היו נראים‬ ‫בסוף ספר לולאות תכלת‪.‬‬ ‫בהם ככוכבים ברקיע‪ .‬וא"כ היינו‬ ‫ברקיע בלילה שיש שם כוכבים‪ ,‬וכן‬ ‫ובפסיקתא רבתי שהובא לעיל‬ ‫רש"י כתב )בסוף שלח‪ ,‬בשם רב משה הדרשן(‬ ‫ובפ‪..‬סיקתא מבואר עוד שתכלת אין‬ ‫פתיל תכלת ‪ -‬על שם שכול בכורות‪.‬‬ ‫בו אדמומית‪ ,‬שהרי בתולעת שני כתוב‬ ‫תרגומו של שכול תכלא‪ .‬ומכתם היתה‬ ‫שאינו לא אדום ולא ירוק והיינו שהוא‬ ‫בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע‬ ‫בין זה לזה‪ ,‬ומבואר שתכלת אין בו‬ ‫רקיע המשחיר לעת ערב‪ ,‬ומקורו‬ ‫אדמומית אפילו חלקית‪ ,‬וכן באמת‬ ‫במדרש אגדה )במדבר פרק טו ד"ה ]לח[(‬ ‫עושים היום‪ ,‬שהחלזון הזה מקודם‬ ‫ועשו להם ציצית‪ ,‬וכו' התכלת הי'‬ ‫הצבע הוא ארגמן דהיינו שיש בו‬ ‫כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה‪,‬‬ ‫אדמומית וע"י שנותנים אותו לשמש‬ ‫כשם שהתכלת שחור כך הלילה‬ ‫יוצאים חלק האדמומית ונשאר תכלת‪,‬‬ ‫חשיכה היא‪ .‬וכן ברמב"ם שכתב פ"ב‬ ‫ויסוד זה מבואר גם בזוהר )תרומה דף‬ ‫הל' א' כדרך המשחירין‪ ,‬מבואר כרש"י‬ ‫קמ"ט עמוד ב'‪ ,‬הסולם אות תכ"ט( וז"ל תכלת‬ ‫שהוא כהה נוטה לשחור‪ ,‬ולשון‬ ‫דא יומא תניינא‪ ,‬אצטבע בב' גוונין‬ ‫הרמב"ם 'בטהרו של רקיע' אינו לשון‬ ‫סומק ואוכם‪ .‬ותכלת‪ ,‬סומק איהו‬ ‫בהירות אלא לשון נקיות )ע' הל' קה"ח י"ח‬ ‫דיליה‪ ,‬מיומא תניינא ממש‪ ,‬כעין גוון‬ ‫ב'(‪ ,‬לפי שבימות הגשמים אם יהיה יום‬ ‫אשא‪ ,‬ודא איהו א‪-‬לקים‪ ,‬וירית גוון‬ ‫צח יהיה האויר זך הרבה ויראה‬ ‫דדהבא‪ ,‬דכלא גוונא חדא‪ .‬תכלתא‬ ‫הרקיע בטוהר יתר מפני שאין שם‬ ‫יח ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫ואתחלש גוון דיליה ‪ ,‬ואתהדר‬ ‫נפיק מגו ההוא גוון סומק‪ ,‬וכד נחית‬ ‫תכלא ‪ ,‬ודא איהו א‪ -‬לקים ‪ ,‬אבל‬ ‫לתתא אתרחק גוון סומק‪ ,‬ועאל גו‬ ‫לאו איהו תקיפא כקדמאה ‪ .‬עכ " ל‬ ‫ההוא אתר דאיהו ימא‪ ,‬אצטבע גוון‬ ‫הזוה " ק ‪.‬‬ ‫תכלא‪ .‬ההוא סומקא עייל גו ימא‪,‬‬ ‫ד( טענות נגד התכלת‬ ‫אלא ודאי שדברי הספרי אינן להלכה‬ ‫יש טענות נגד התכלת ע"פ ספרי‪,‬‬ ‫אלא אלא שנתמעט מציאות התכלת‪,‬‬ ‫וכן דברי האר"י זצ"ל אינן כפשוטן‬ ‫וע"פ כתבי האר"י ז"ל‬ ‫להלכה‪ ,‬אלא תיאור שנתמעט כח‬ ‫יש טענות נגד התכלת ע"פ מה שכתוב‬ ‫הרוחני של תכלת או שנתמעט מציאות‬ ‫יש בספרי )פ' וזאת הברכה ס' שנ"ז( שאין‬ ‫של תכלת או הסבר אחר‪ ,‬אבל אינו ח"ו‬ ‫התכלת מצוי‪ ,‬ובכתבי האר"י זצ"ל‬ ‫פטור להניח תכלת בזמן שישנו‪) .‬וע"ע‬ ‫)פע"ח ח"א ש' ציצית פ"ד‪‬ה( שאין לנו כח‬ ‫בס' ג' בשם ספרי דבי רב תירוץ על‬ ‫לשים תכלת אחר החורבן‪.‬‬ ‫הספרי שאז נגנז תכלת המובחר(‪.‬‬ ‫אולם טענה זו צע"ג‪ ,‬שהרי בזמן אביי‬ ‫טענה שכבר ב' פעמים פסלו תכלת‬ ‫אולם ורבא ויותר מאוחר עד רב אחאי‬ ‫שהיה סוף האמוראים צבעו ובדקו‬ ‫וכן יש שטוענים‪) ,‬ע' בזה בקובץ‬ ‫ולבשו תכלת‪) ,‬מנחות מא‪ :‬מב‪ :‬מג‪ .‬סנהדרין יב‪(.‬‬ ‫וכן‪ .‬תשובות של הגרי"ש אלישיב זצ"ל‬ ‫וזה היה כמה מאות שנים אחר‬ ‫ס' ב'‪ ,‬י"ט אייר תשנ"ז( שכבר שני פעמים‬ ‫החורבן‪ ,‬והרבה שנים אחרי שנכתב‬ ‫שטענו בני אדם שמצאו התכלת‬ ‫הספרי )שכתוב בזמן התנאים( וכן‬ ‫האמיתי ואח"כ נתברר שאינו אמת‪,‬‬ ‫הביאו הראשונים הרי"ף והרא"ש כל‬ ‫וא"כ מחר יבואו לבטל גם זה ‪ -‬טענה זו‬ ‫דיני תכלת למרות שלא הביאו דיני‬ ‫צע"ג‪ ,‬שאף פעם לא ביטלו חלזון‬ ‫קרבנות‪ ,‬וכן ברמב"ם )הל' ציצית ספ"ב(‬ ‫שהוציאו ממנו תכלת‪ ,‬שמה שטען‬ ‫כתב שאין תכלת מצויה בכל עת‪ ,‬אבל‬ ‫האדמו"ר מרדזין על הדיונון‪ ,‬הוא‬ ‫בזמן שהיא מצויה חייבים‪ ,‬ובספר‬ ‫בכלל אין עליו שם חילזון‪ ,‬כי הוא לא‬ ‫החינוך )מצוה שפו( איתא‪" ,‬וזה ימים‬ ‫שבלול ואין לו קונכיה‪ ,‬וחוץ מזה כל‬ ‫רבים לישראל לא שמענו מי שזכה‬ ‫הצבע לא בא כלל מן הדיונון אלא‬ ‫לתכלת בטליתו" מכלל דהמצוה נוהג‬ ‫מברזל שמוסיפים כמו שטען הרב‬ ‫בזה"ז‪.‬‬ ‫הרצוג זצ"ל‪ .‬ומה שרצה הרב הרצוג‬ ‫וכן שו"ת מהרי"ל )החדשות סימן ה( וסברא‬ ‫לומר ה'ינטינה'‪ ,‬הוא בעצמו לא הצליח‬ ‫וכ הוא דשמא יחזור דבר לקילקולו‬ ‫ן‬ ‫להוציא תכלת מזה‪) ,‬וגם כבר י"ב שנים‬ ‫שיהא תכלת מצוי‪ ,‬כ"ש למאי דכתב‬ ‫יש חוקר אחד שמנסה לצבוע בזה ולא‬ ‫סמ"ג )עשה כ"ו( דאותו דג חלזון הוא בים‬ ‫מצליח(‪ ,‬והראשון שהוציאו תכלת‬ ‫המלח וכתב סימנין‪ ,‬בקל היה לעשות‬ ‫ממה שבאמת חלזון ‪ -‬הוא הארגמון‬ ‫תכלת‪ .‬והלבוש כתב )בהקדמתו ללבוש או"ח(‬ ‫קהה קוצים‪ .‬וחוץ מזה לארגמון יש‬ ‫"קראתיו לבוש התכלת כי כמו שחייב‬ ‫מסורה מן הראבי"ה ושאר אחרונים‬ ‫האדם ללבוש תכלת בציצית בכל יום‬ ‫משא"כ לשאר מינים‪ ,‬ואין סיבה‬ ‫אם ימצא‪ ,‬כן הוא חייב להלביש עצמו‬ ‫לחשוב שיתבטל המסורה‪.‬‬ ‫באלו הדינים"‪.‬‬ ‫סימן ד ‪ ‬יט‬ ‫ושאר אחרונים שהובאו לעיל‪ ,‬רק שלא‬ ‫וחוץ מזה אם יש טענה כזו שאפשר‬ ‫ידעו לצבוע‪ ,‬ועכשיו נתגלה דרך‬ ‫וחוץ לפסול איזה פסק אף אם אין‬ ‫הצביעה‪ ,‬וממילא יש לנו מסורת על‬ ‫לפנינו פירכא וקושיה‪ ,‬ורק בגלל שפסק‬ ‫הארגמון משא"כ על הדיונון אין שום‬ ‫אחר הפריכו ע"י פירכא וקושיה‪,‬‬ ‫מסורת‪.‬‬ ‫וממילא מדמים שגם פסק זה אולי‬ ‫מחר יפריכו אותו ‪ -‬א"כ לפי מהלך זה‬ ‫טענה שיש ספק בצביעה‬ ‫יש אפשרות לבטל כל השו"ע וכל‬ ‫השו"תים‪ ,‬שהרי היו כמה פסקים‬ ‫ועוד טענה שטוענים נגד התכלת‪ ,‬שיש‬ ‫שהפריכו אותם מראיות‪ ,‬וא"כ גם כן‬ ‫ועוד ספק בצביעה‪ ,‬שדעת רש"י שאין‬ ‫אנו נאמר שגם מה שאין לנו מה‬ ‫לשים סממנים לתוך היורה עם דם‬ ‫להפריך‪ ,‬אין להתחשב אתו כי אולי‬ ‫החלזון‪ ,‬ודעת הרמב"ם שצריך לשים‬ ‫מחר יפריכו אותו‪ ,‬וא"כ אין עוד שום‬ ‫בתוך היורה‪ ,‬ולא ידעתי על איזה רש"י‬ ‫פסק‪ .‬אלא ודאי שטענה זו לא שייך רק‬ ‫מכוון‪ ,‬הרי כתוב מפורש בגמרא )מב‪(:‬‬ ‫במקום שבאמת יש קושיה‪ ,‬וכנראה‬ ‫שנותנים סממנים בתוך היורה עם דם‬ ‫שלא הראו להגרי"ש זצ"ל מספיק‬ ‫החלזון‪ ,‬וגם אילו היה איזה מחלוקת‬ ‫ראיות‪.‬‬ ‫בזה‪ ,‬אין זה מחלוקת בהלכה אלא איך‬ ‫מכינים התכלת וזה אין לו דינים‬ ‫ועוד טענה‪ ,‬שכתב הבית הלוי )ר' יוסף‬ ‫הללמ"מ אלא כדרך הצובעים כמו‬ ‫ועוד דב מבריסק( נגד הדיונון של‬ ‫שכתב הרמב"ם‪ ,‬ואפשר לקחת‬ ‫רדזין‪ ,‬שאם היה ידוע הדג הזה בדורות‬ ‫סממנים מה שמאפשר לעשות תכלת‬ ‫הקודמין ולא לקחו אותו‪ ,‬זה ראיה‬ ‫מן החלזון‪ ,‬והיום מה שנותנים‬ ‫שפסקו שאין זה החילזון‪ ,‬וא"כ אולי‬ ‫סממנים‪ ,‬זה לא מוסיף וגורע הצבע רק‬ ‫נאמר שגם על זה היה פסק שאינו זה‪.‬‬ ‫שצריך לרכך הצבע כדי שיקלוט בצמר‪.‬‬ ‫)וכן קלף של סת"ם לא מעבדין כמו‬ ‫הנה בדורינו שנתגלה החלזון ארגמון‬ ‫בזמן הגמרא‪ ,‬ע' שו"ע )ס' ל"ב סע' ח'(‪.‬‬ ‫הנה קהה קוצים‪ ,‬והוא בודאי חלזון‬ ‫כי הוא שבלול‪ ,‬ויש על זה ראיות‬ ‫ועוד טענה שם מן השו"ע )ס' ט' י"א(‬ ‫ברורות שזה אמיתי וזה החלזון שחז"ל‬ ‫ועוד שצריך לעשות הציצית מצבע‬ ‫כיוונו עליו‪) ,‬כתבנו זה באות ב'(‪ .‬ולא‬ ‫הטלית דבעינן מין כנף‪ ,‬ובפרמ"ג שם‬ ‫שייכים כל הטענות נגד זה‪ ,‬והטענה‬ ‫'מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית –‬ ‫שהיה ידוע בדור הקודם ולא לקחו‬ ‫ולבושיה כתלג חיור‪ ,‬וא"כ בהכרח‬ ‫אותו סימן שפסקו שהוא פסול‪ ,‬לא חל‬ ‫יעשה הטלית והציצית לבנים'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על זה‪ ,‬כי ידוע הוא שהיה גזירת‬ ‫מלכות‪ .‬וע' סנהדרין )יב‪ (.‬שכבר בזמן‬ ‫ודבריו צע"ג‪ ,‬הרי שם מדובר על‬ ‫הגמרא הוצרכו להסתיר התכלת מפני‬ ‫ודבריו הטלית גופא ועל הלבן של‬ ‫אימת מלכות וברמב"ן )פ' תצוה כח ב(‬ ‫הציצית ולא על התכלת של הציצית‪,‬‬ ‫כתב שהיה גזירת מלכות מוחלטת נגד‬ ‫ומקרא מלא דיבר הכתוב ונתנו על‬ ‫התכלת שלא ילבש רק המלך‪ ,‬ועי"ז‬ ‫ציצית הכנף פתיל תכלת‪) .‬ואף במקום‬ ‫מובן שנשכח הדבר‪) .‬וע"ע ס' ב' 'קודקס‬ ‫שאין לו תכלת‪ ,‬אין חיוב לעשות את‬ ‫יוסטיניאנוס'(‪.‬‬ ‫החוט שבא במקום תכלת כצבע הטלית‬ ‫)ע' חז"א ג' כ"ה‪ ,‬וכ"כ בארצות החיים של‬ ‫וכן באמת יש לנו מסורת על הארגמון‬ ‫המלבי"ם(‪ ,‬וראיה מן הגמרא )מנחות מ‪ (.‬במי‬ ‫וכן מכח הראבי"ה ושלטי הגבורים‬ ‫כ ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫תש"ס שכתב שעל חלזון הזה לא שייך‬ ‫שעושה קלא אילן‪ ,‬לא יהא אלא לבן‪,‬‬ ‫כל הטענות‪ ,‬מתיחס גם לתשובה זו‪.‬‬ ‫ויתכן שכוונתו שעל הצד שזה לא נכון‬ ‫צריך לעשות של לבן‪ ,‬אולם ע' בחז"א‬ ‫עוד שמעתי טענה בשם הגאון ישראל‬ ‫שם שמה שצריך להיות כצבע הבגד‬ ‫עוד יעקב פישר זצ"ל שאם יאמר פסק‬ ‫הוא רק על הלבן של הציצית שיסודו‬ ‫שיש חיוב תכלת‪ ,‬יבקשו כל ישראל ולא‬ ‫לבן אבל על הלבן שבא במקום תכלת‬ ‫יהא מספיק חלזונות ויעלה המחיר‬ ‫אם אין תכלת‪ ,‬אין צורך להיות כמו‬ ‫לשחקים ואין אפשרות לחייב עם‬ ‫הבגד‪.‬‬ ‫ישראל למחירים כאלה‪) .‬מפי הרב יוסף‬ ‫חזן( ולפ"ז חיוב תכלת מוטל על אנשים‬ ‫וכמדומני שבהסכמה של הרב עמרם‬ ‫פשוטים‪.‬‬ ‫וכמדומני אופמן שליט"א בשנת‬ ‫ה( בדין מספר חוטי תכלת וסדר הכריכות והקשירה‬ ‫ראיתי בחוברת של אגודת פתיל תכלת )פ' שלח( שהוציאו כמה מאמרים בענין‬ ‫תכלת וכולם ראוים לשבח‪.‬‬ ‫אולם מאמר אחד נראה להשיג עליו‪ ,‬וזה מה שכתב ידידי הרב שלמה טיטלבוים‬ ‫אולם נ"י בענין מספר החוטים‪ ,‬שכתב שיש לעשות כהרמב"ם שחוט אחד תכלת‬ ‫וז' לבן‪ ,‬והוסיף לומר שמי שעושה כדעת הראב"ד שני חוטין תכלת וששה לבן‬ ‫פסול ועובר משום בל תוסיף לדעת הרמב"ם‪ ,‬וכל זה צע"ג ומופרכת מן הגמרא ומן‬ ‫הספרי ומן הרמב"ם עצמו‪ ,‬וביארנו שמי שעושה כדעת הראב"ד יוצא גם‬ ‫להרמב"ם‪ ,‬מצוות לבן ומצות תכלת‪.‬‬ ‫ורצוני מקודם להזכיר כמה תמיהות‬ ‫א( שיטת הרמב"ם ושיטת הראב"ד‬ ‫בהמאמר הנ"ל‪.‬‬ ‫ושיטת התוספות‬ ‫חדא שהוא מביא בעיקר ראיה‬ ‫יש במספר חוטין ג' שיטות‪ ,‬שיטת‬ ‫חדא‪ ..‬להרמב"ם מן הספרי )פ' שלח לך‬ ‫יש‪ .‬הרמב"ם ‪ -‬חוט אחד תכלת מתוך‬ ‫ופרשת כי תצא(‪ ,‬ושם אדרבה כתוב מפורש‬ ‫ח'‪ ,‬שיטת הראב"ד ‪ -‬ב' מתוך ח'‪,‬‬ ‫)בפ' שלח לך( כמו הראב"ד ולא‬ ‫ושיטת התוס' ‪ -‬ד' מתוך ח'‪.‬‬ ‫כהרמב"ם‪ ,‬ובפרשת כי תצא כתוב כמו‬ ‫הנה הארכתי בספרי 'חוט תכלת' על‬ ‫התוספות‪ ,‬לפי גרסא שלנו‪ ,‬ולפי גרסת‬ ‫הנה הנושא שרוב ראשונים ס"ל שלא‬ ‫הגר"א גורס בפ' כי תצא כמו בפרשת‬ ‫כדעת הרמב"ם‪ ,‬והרמב"ם כמעט‬ ‫שלח לך‪ ,‬וזה כמו הראב"ד‪.‬‬ ‫יחידאה‪ ,‬אולם גם לדעת הרמב"ם אם‬ ‫עושה כדעת הראב"ד יוצא‪.‬‬ ‫וז"ל הספרי )שלח(‪ ,‬מכמה גדילים אתה‬ ‫וז"ל עושה‪ ,‬אין פחות משלושה דברי‬ ‫וז"ל הרמב"ם )פ"א הל' ו'( ויהיה אחד‬ ‫ב"ה‪ ,‬וב"ש אומרים שלשה של צמר‬ ‫וז"ל משמנת החוטין חוט תכלת‬ ‫ורביעית של תכלת והלכה כב"ש‪.‬‬ ‫והשבעה לבן‪ ,‬השגת הראב"ד‪ ,‬א"א‬ ‫ומבואר בפשטות דעת ב"ש שהלכה‬ ‫טעות הוא זה אלא השנים תכלת‬ ‫כמותם )ע' מנחות מ"א‪ (:‬כדעת הראב"ד‬ ‫והששה לבן‪.‬‬ ‫סימן ה ‪ ‬כא‬ ‫של ג' אצבעות כדברי ב"ה‪ ,‬ובש"א בג'‬ ‫ששנים מתוך ח' דהיינו אחד שלם‬ ‫חוטין של לבן ורביעית של תכלת של‬ ‫תכלת וג' שלמים לבנים‪.‬‬ ‫ד' אצבעות‪ .‬גדילים זה לבן‪ ,‬מנין‬ ‫לרבות רביעית של תכלת‪ ,‬ת"ל ונתנו‬ ‫וז"ל הספרי )פ' כי תצא( גדילים תעשה‬ ‫על ציצית הכנף פתיל תכלת‪ .‬והלכה‬ ‫וז"ל לך‪ .‬למה נאמר‪ ,‬לפי שנאמר ועשו‬ ‫כדברי ב"ש עכ"ל‪.‬‬ ‫להם ציצית שמע אני יעשה חוט אחד‬ ‫בפני עצמו ‪ -‬ת"ל גדילים‪ ,‬כמה גדילים‬ ‫וע"כ הולך ג"כ הספרי על דרך‬ ‫נעשים‪ ,‬אין פחות מג' חוטין כדברי‬ ‫וע"כ הראב"ד‪ .‬ולא כתוס' ולא‬ ‫בית הלל‪ ,‬וב"ש אומרים מד' חוטין של‬ ‫כהרמב"ם‪ .‬ולפי גרסתו מיושבים כל‬ ‫תכלת וד' חוטין של לבן של ד' ד'‬ ‫הקושיות בספרי עצמו וכן מן הספרי‬ ‫אצבעות‪ ,‬והלכה כדברי ב"ש‪ .‬בד"א‬ ‫שלח‪ ,‬שהסיפא של הספרי העתיק אחרי‬ ‫בתחילה‪ ,‬אבל שיריה וגרדומיה כל‬ ‫דברי ב"ש‪ ,‬וזה הדרש ללמדינו המקור‬ ‫שהוא‪ .‬על ארבע‪ ,‬יצאו בעלי שלשה‬ ‫בתורה למספר לבן שהוא ג' ותכלת‬ ‫ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז'‪ .‬ד"א‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫גדילים תעשה לך ‪ -‬זה לבן‪ ,‬מנין‬ ‫לרבות את התכלת ‪ -‬ת"ל ונתנו על‬ ‫ועכ"פ כל דברי הספרי הולכים לפי‬ ‫ציצת הכנף פתיל תכלת‪.‬‬ ‫ועכ"פ הראב"ד ולא לפי הרמב"ם‪,‬‬ ‫וא"כ איך אפשר לפסוק כמו הספרי‬ ‫ופשטות מרישא של הספרי כי תצא‬ ‫ומתוך כך לומר שמי שעושה כמו‬ ‫ופשטות יוצא כדברי התוס' )לח‪ .‬מא‪:‬‬ ‫הספרי עובר על בל תוסיף‪.‬‬ ‫ד"ה ב"ש‪ ,‬ובכורות לט‪ :‬ורש"י ריש הפרק(‪.‬‬ ‫אולם תוס' )בכורות לט‪ (:‬הקשו על זה‪.‬‬ ‫וכשיטה זו של ב' מתוך ח' כתבו ג"כ‬ ‫אול‪.‬ם דלשון חוטין של ב"ה ושל ב"ש‬ ‫וכשיטה הריא"ז והערוך בשם רבינו‬ ‫אינן דומין‪ .‬דבב"ה הכונה חוטין‬ ‫חננאל‪ ,‬וכן הסמ"ג בדיעה אחת‪.‬‬ ‫שלמין‪ .‬ובב"ש הכונה חצי חוטין‪ .‬ולא‬ ‫תירצו‪ .‬ויש עוד להקשות דסיפא של‬ ‫ערוך )ערך תכלת( בשם רבינו חננאל‪ ,‬וז"ל‬ ‫הספרי ד"א גדילים וכו' מאי קמ"ל‬ ‫ערוך פירוש שיש בה ו' חוטין של צמר‬ ‫שיש מצות תכלת‪ ,‬זה כתוב בתורה‪ ,‬וכן‬ ‫לבן וב' חוטין של צמר הצבועין בתכלת‬ ‫קשה שבדברי ב"ה למדנו מן הפסוק‬ ‫ואחד מאותן שנים הוא שכורך על הז'‪.‬‬ ‫שאין פחות מג'‪ ,‬שגדיל היינו ג'‪ ,‬אולם‬ ‫בדברי ב"ש לא כתוב דרוש‪ ,‬רק בסוף‬ ‫וז"ל הריא"ז )בהלכות קטנות(‪ ,‬רוב‬ ‫כתב ענין חוטין‪ ,‬ולא כתוב שם מספר‬ ‫וז"ל המפרשים אומרים שחציין הן‬ ‫והפסיק באמצע בדברים אחרים‪.‬‬ ‫חוטי לבן וחציין חוטי תכלת‪ ,‬ורבינו‬ ‫משה אומר שהשבעה הן חוטי לבן‬ ‫הנה הגר"א בספרי )כי תצא( גורס באופן‬ ‫והאחד חוט תכלת‪ ,‬ולא נראה‪,‬‬ ‫הנה שלא יסתרו שני הספרי אהדדי‪,‬‬ ‫שהששה הן חוטי לבן והשנים חוטי‬ ‫וג"כ לא קשה קושית התוס' ושאר‬ ‫תכלת כמבואר בקונטרס הראייות‪ ,‬וכן‬ ‫קושיות‪ ,‬שהוא גורס וז"ל‪ :‬גדילים‬ ‫מבואר בספרי‪.‬‬ ‫תעשה לך‪ ,‬למה נאמר‪ ,‬לפי שנאמר‬ ‫ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט‬ ‫וכן ס"ל לחכמי לוניל שצריך ב' חוטין‬ ‫אחד בפני עצמו‪ ,‬ת"ל גדילים‪ ,‬כמה‬ ‫וכן מתוך ח'‪ ,‬חכמי לוניל ששאלו‬ ‫גדילים נעשים‪ ,‬אין פחות מג' חוטין‬ ‫כב ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫מוכרח‪ ,‬שאילו כמו שגורס הב"י‬ ‫להרמב"ם )בתשובה רפ"ו‪ ,‬יש ספרים שהוא ס'‬ ‫שהראב"ד כמו התוס'‪ ,‬א"כ היה‬ ‫כא( וז"ל בהל' ציצית פרק ראשון כתוב‬ ‫להראב"ד להתבטא ארבע של תכלת‬ ‫כיצד עושים ציצית מתחיל מזוית של‬ ‫וארבע של לבן דהיינו בחצי חוטים‪,‬‬ ‫טלית וכו' עד ויהיה אחד מח' חוטין‬ ‫ולא לכתוב שנים של תכלת ושנים של‬ ‫חוט תכלת והשבעה לבן‪ ,‬לא ידענו מה‬ ‫לבן שהם חוטים שלמים‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫הוא ואיך אפשר‪ ,‬אלא השנים תכלת‬ ‫משיג על הרמב"ם שהתבטא בחצי‬ ‫והששה לבן‪.‬‬ ‫חוטים‪ ,‬אלא ודאי עיקר הגרסא כמו‬ ‫שכתוב בכל הגרסאות שנים של תכלת‬ ‫וז"ל הסמ"ג )דף קח(‪ ,‬א"ר פפא הלכתא‬ ‫וששה של לבן‪ ,‬וכן הוא ברבנו בחיי )סוף‬ ‫וז"ל ארבע בתוך שלוש משולשת‬ ‫שלח בשם י"א( )ורק שם יש ט"ס שכתוב‬ ‫ארבע פירוש חוטין נותנים בכנף בתוך‬ ‫בדעה הראשונה שחוט אחד מתוך‬ ‫שלוש אצבעות שתים של לבן ושתים‬ ‫שמונה תכלת בשם הרמב"ן ואינו אלא‬ ‫של תכלת או ג' של לבן ואחת של‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬כי כל הנוסח שם הוא לשון‬ ‫תכלת כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף‬ ‫הרמב"ם וכבר העיר בזה ברמב"ם‬ ‫פתיל תכלת וכופלו לשמונה‪ .‬וכן הוא‬ ‫פרנקל )על הדף בציונים הל' ז'(‪.‬‬ ‫בברטנורא )ריש התכלת(‪ ,‬וז"ל המאירי‬ ‫)יבמות ה‪ (:‬כ מ ו ש י ד ו ע בזמן התכלת‬ ‫ובעקבות הב"י שלא ידע דעת‬ ‫שאחד מן הארבעה היה תכלת והוא‬ ‫ובעקבות הראב"ד הלך גם התוס'‬ ‫ארוך מכלם עד שכשהם נכפלין‬ ‫יו"ט )ריש התכלת(‪ ,‬והכניס זה גם בדעת‬ ‫היו שנים תכלת וששה לבן‪.‬‬ ‫הרע"ב‪ ,‬וזה גרם להרבה טעויות‪ ,‬שאלו‬ ‫סיבבו הספרי והסמ"ג‪ ,‬וממילא גם‬ ‫הרע"ב שהעתיק הסמ"ג כדעת‬ ‫ב( הכסף משנה לא ידע כלל שיטת‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬אבל האמת שלשון הספרי‬ ‫הראב"ד‬ ‫וכו' כדעת הראב"ד‪ ,‬רק כל זמן שלא‬ ‫יודעים דעת הראב"ד ‪ -‬דוחקים הכל‬ ‫הנה בכ"מ )הל' ו'( ובב"י )ס' י"א( היה לו‬ ‫כהרמב"ם‪.‬‬ ‫הנה גירסא מוטעית בראב"ד שנים של‬ ‫תכלת ושנים של לבן )ע' רמב"ם‬ ‫ג( קושיה גדולה מסתימת הש"ס‬ ‫פרנקל(‪ ,‬ומשום זה כתב שהראב"ד כמו‬ ‫תוס' )ריש התכלת(‪ ,‬שס"ל שנים שלמים‬ ‫וראייה שגם להרמב"ם אם עשה‬ ‫לבן ושנים שלמים תכלת‪ ,‬ולא היה לו‬ ‫כהראב"ד יוצא‬ ‫כלל גירסא שלנו בראב"ד שנים של‬ ‫תכלת וששה של לבן‪ ,‬ומשום זה שלא‬ ‫הנה צריך לדעת ששיטת הרמב"ם‬ ‫ידע כלל שיש שיטת הראב"ד‪ ,‬שחוט‬ ‫הנה‪ .‬לצבוע חצי חוט‪ ,‬הוא דבר חריג‪,‬‬ ‫שלם של תכלת‪ ,‬הכניס גם בספרי וגם‬ ‫ואילו היה בזה קפידה לעשות דוקא‬ ‫בסמ"ג )ע' ב"י( כדעת הרמב"ם‪ ,‬ומשום‬ ‫כך‪ ,‬היה צריך הגמרא לומר דבר זה‪,‬‬ ‫זה פירש מה שכתב הסמ"ג אחת של‬ ‫שהרי כל דבר חריג צריך להיות כתוב‪,‬‬ ‫תכלת היינו מקצתו של תכלת‪.‬‬ ‫וכמו שהגמרא )במנחות מב‪ (:‬כתב כל דיני‬ ‫צביעת תכלת‪ ,‬ומזהירין שם על ענין של‬ ‫אולם כבר נתברר בכל הגרסאות ובכל‬ ‫טעימה פסולה‪ ,‬וצריך לצבוע לשמה‪ ,‬כי‬ ‫אולם האחרונים בגרסת הראב"ד‬ ‫זה דבר חידוש וצריך להזהיר על זה‪,‬‬ ‫ששנים תכלת וששה של לבן‪ ,‬וכן‬ ‫סימן ה ‪ ‬כג‬ ‫נימא אדעתיה דגלימא טוינהו‪.‬‬ ‫ואיך לא הזהירו שצריך לצבוע דוקא‬ ‫כשזורין‪ .‬שזורין נמי נימא אדעתיה‬ ‫חצי חוט ולא חוט שלם‪ ,‬וכ"ש אם‬ ‫עייפינהו‪,‬‬ ‫דגלימא‬ ‫דשיפתא‬ ‫עוברים על בל תוסיף אם צובעים כל‬ ‫במופסקין‪ .‬דכולהו האי ודאי לא‬ ‫החוט‪ ,‬איך הגמרא שותקת מזה ואיך‬ ‫טריח‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫לא הוזכר דבר כזה לא בכל הש"ס ולא‬ ‫בספרי‪.‬‬ ‫הנה לפי הרמב"ם דס"ל דחצי חוט של‬ ‫הנה תכלת וחצי של לבן וכתב בתשו'‬ ‫ואין שום אפשרות לתרץ זה‪ ,‬אפילו‬ ‫לחכמי לוניל )הובא בכ"מ פ"א הל' ז'( יש‬ ‫ואין בדוחק ‪ -‬רק אם אומרים שגם‬ ‫לטוות חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו‬ ‫להרמב"ם כשר אם עושים חוט שלם‪,‬‬ ‫לבן וכופלו ושוזרו עד שיהיה ז' חוטין‬ ‫כדעת הראב"ד‪ ,‬רק שס"ל להרמב"ם‬ ‫לבן ואחד תכלת‪ .‬שנאמר פתיל תכלת‬ ‫שסגי בחצי חוט‪ ,‬כיון שס"ל שעיקר‬ ‫פתיל אחד ולא שנים ע"כ‪.‬‬ ‫מטרת התכלת בשביל הכריכות‪ ,‬ובזה‬ ‫ס"ל שמספיק חצי חוט‪.‬‬ ‫וא"כ אם כבר הוא חוט‪ ,‬הוא חצי לבן‬ ‫וא"כ וחצי תכלת וא"כ מאי שואל‬ ‫וכן הרמב"ם לא הזכיר שאם עשה‬ ‫הגמ' מאי שנא לשונות דאמר אדעתיה‬ ‫וכן‪ .‬יותר מחצי חוט פסול‪ ,‬וזה כמו‬ ‫דגלימא צבעינהו חוטין נמי נימא‬ ‫שממשיך שם )בהל' ז'( בענין הכריכות‬ ‫אדעתיה דגלימא טוינהו הנה אם חצי‬ ‫שמתחיל בלבן וממשיך בתכלת‪ ,‬ובזה‬ ‫תכלת וחצי לבן זהו מילתא דתמיה‬ ‫מפורש בגמרא )לח‪ (.‬שאם התחיל‬ ‫לגלימא ויותר תמיה מתירוץ הגמ'‬ ‫בתכלת כשר‪ ,‬והיינו כפירוש השיטה‬ ‫דפסיקא‪ .‬וא"כ מאי שואל הגמ'‪ ,‬הרי‬ ‫מקובצת )על הדף אות ג'( שמתחיל‬ ‫ודאי של מצוה‪.‬‬ ‫בכריכה‪ ,‬והרמב"ם לא מפרש כרש"י‬ ‫שצריך להשחיל הלבן לפני התכלת‬ ‫וזה אחד מקושיות הנצי"ב )על הספרי‬ ‫שהרי לא הביא דין זה בשום מקום‬ ‫ה‬ ‫וז שלח דף סד‪ (.‬ותירץ שם דרך פילפול‬ ‫אלא שמפרש כהשיטה‪ ,‬וכ"כ בחז"א )ס'‬ ‫שדינו של הרמב"ם תלוי בפלוגתא רב‬ ‫ג' ס"ק י"א ד"ה ואמנם(‪ ,‬וא"כ כמו ששם‬ ‫ורבה בר בר חנא )במנחות דף לט‪ (:‬ורב ס"ל‬ ‫כתב הרמב"ם לא דברים לעיכובא‪,‬‬ ‫כהרמב"ם דחצי חוט‪ ,‬ורבה בר בר חנה‬ ‫ה"ה הדין של חוט אחד תכלת מתוך ח'‬ ‫ס"ל כהראב"ד דחוט שלם‪.‬‬ ‫חוטין‪.‬‬ ‫ומבאר הנצי"ב‪ ,‬שרבה בב"ח ס"ל‬ ‫הנה כדי שלא יהא קשה להרמב"ם מן‬ ‫ומבאר שמנין חוטין כמו שלמד‬ ‫הנה הספרי‪ ,‬ע' בזה בנצי"ב‪) ,‬בעמק‬ ‫הספרי שגדיל היינו ג'‪ ,‬וחוט התכלת‬ ‫הנצי"ב על הספרי(‪ ,‬שעשה פילפול גדול‬ ‫אינו מן המנין‪ ,‬וממילא צריך כל חוט‬ ‫מזה‪ ,‬שדעת רב בגמרא חולק על הספרי‬ ‫הרביעי של תכלת‪ ,‬ורב ס"ל שמנין‬ ‫ונבאר דבריו ז"ל‪.‬‬ ‫למדים מגדיל ב' גדילים ד'‪ ,‬כמבואר‬ ‫בגמרא‪ ,‬וממילא חוט תכלת מן המנין‪,‬‬ ‫דיש להוסיף ראייה להראב"ד מן הגמ'‬ ‫וכיון שס"ל להרמב"ם שעיקר התכלת‬ ‫דיש )עירובין דף צו‪ (.‬א"ר אלעזר המוציא‬ ‫כדי לכרוך‪ ,‬סגי בחצי חוט לכרוך‪,‬‬ ‫תכלת בשוק לשונות פסולין חוטין‬ ‫ומיישב בזה קושית התוספות )לט‪ :‬ד"ה‬ ‫כשרים מאי שנא לשונות דאמר‬ ‫וההוא גדילם למניינא(‪ ,‬שהקשו לדעת רבה‬ ‫אדעתיה דגלימא צבעינהו‪ .‬חוטין נמי‬ ‫כד ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫מצות ציצית בשלימות כשעשה חוט‬ ‫בב"ח מאיפה למידים מנין החוטין‪,‬‬ ‫שלם‪ ,‬אבל באמת שגם להרמב"ם עשה‬ ‫כיון שאין לו הדרש של גדיל גדילים‪,‬‬ ‫כדין כשעשה חוט שלם א"כ קושיה זו‬ ‫ונשארו בקושיה‪ ,‬ומתרץ הנצי"ב שרבה‬ ‫לא קשה‪ ,‬וא"כ מוכרח שהרמב"ם‬ ‫בב"ח ס"ל כדעת הספרי שגדיל היינו‬ ‫מודה שאם עשה חוט אחד שלם שכשר‪.‬‬ ‫שלשה ואח"כ צריך להוסיף אחד‬ ‫לתכלת‪.‬‬ ‫אולם הגמרא בערובין אפשר ליישב‬ ‫אול‪.‬ם לדעת הרמב"ם‪ ,‬דחוט של תכלת‬ ‫ובזה מישב גם הגמ' בעירובין דשם‬ ‫אפשר לקשור לחוט של לבן‪ .‬וכמו‬ ‫ובזה מקשינן אליבא דרבה בב"ח‪,‬‬ ‫שכתב המ"א )ריש ס' ט"ו ובט"ז ס' י"ב ס"ק‬ ‫אולם לרב ל"ק וממילא עושים חצי‬ ‫ג'(‪ ,‬שאפשר לקשור שני חוטין אהדדי‪,‬‬ ‫חוט לבן וחצי תכלת‪.‬‬ ‫והאי תשובת הרמב"ם דבשעת טויה‬ ‫עושה חצי תכלת וחצי לבן הוא רק‬ ‫ואולם קשה מאוד‪ ,‬אילו יש מחלוקת‬ ‫לכתחילה‪ ,‬וא"כ אפשר לומר שהגמר'‬ ‫ואולם לדינא בין רב לרבה בר בר חנה‬ ‫בעירובין הולך גם לפני רב‪.‬‬ ‫במספר החוטים‪ ,‬א"כ בההוא גברא‬ ‫)לט‪ (:‬שהלך בטלית שכולה תכלת‬ ‫ומאידך המחלוקת בין רבה לרב‪ ,‬כדי‬ ‫ובציצית סגורים עד הסוף ופליגא רב‬ ‫ומאידך לישב דעת רבה מאיפה למד‬ ‫ורבב"ח אי עשה טוב או לא‪ ,‬למה חלקו‬ ‫מספר חוטין‪ ,‬מוכרחים לומר שרבה‬ ‫רק בנושא של סגירה‪ ,‬הרי היה לו איזה‬ ‫ס"ל כהספרי שגדיל הוא ג' ומוסיפים‬ ‫מספר של חוטי תכלת‪ ,‬והיו צריכים‬ ‫תכלת וא"כ עכ"פ רבה ס"ל כהראב"ד‪.‬‬ ‫ג"כ לחלוק אם זה בסדר או לא‪ ,‬ועכ"פ‬ ‫וממילא נשארת הראיה דלעיל‬ ‫הגמ' היה ראוי להזכיר שיש כאן עוד‬ ‫שמוכרחים לומר שגם לרב כשר‬ ‫מחלוקת במספר החוטים‪ ,‬ומשמע‬ ‫כשעשה כדעת הראב"ד‪ ,‬שהרי לא‬ ‫שאין מחלוקת בזה‪ .‬וכן א"כ לא היה‬ ‫עירער רב על הציצית של רבה רק‬ ‫הרמב"ם צריך להביא הגמ' עירובין‬ ‫עירער על האדם המוזר שלא עשה ענף‪,‬‬ ‫להלכה‪ .‬והרי הוא פסק כן להלכה‪) .‬בפרק‬ ‫וכנ"ל‪.‬‬ ‫ב' הל' ז'(‪.‬‬ ‫ולפי מה שכתבנו שגם הרמב"ם מודה‬ ‫ויותר קשה‪ ,‬שאם תאמר שיש עוד‬ ‫ולפי שיכול לעשות חוט שלם של‬ ‫ויות‪.‬ר מחלוקת בין רב לרבה אם צריך‬ ‫תכלת רק דסגי בחצי חוט‪ .‬וא"כ מיושב‬ ‫חוט שלם או חצי חוט‪ ,‬א"כ בודאי‬ ‫היטב הגמרא ערובין דמצא כולו תכלת‪.‬‬ ‫בציצית שלהם גופא עשה רב חצי חוט‬ ‫עושה חוט שלם של תכלת‪ .‬וממילא‬ ‫ורבה עשה חוט שלם‪ ,‬א"כ למה נתעורר‬ ‫הגמרא שם הולך גם לפי רב‪.‬‬ ‫רב לומר יאי גלימא ולא יאי תכלת רק‬ ‫עכשיו כשראה בן אדם המוזר שלא‬ ‫אולם כל שיטה זו של הרמב"ם דוחק‬ ‫עשה ענף‪ ,‬היה לו לטעון תמיד על‬ ‫אולם גדול‪ .‬ובאמת חכמי לוניל שאלו‬ ‫הציצית של רבה גופא שהלך בחוט‬ ‫להרמב"ם זה וז"ל )בתשובה רפ"ו( בהל'‬ ‫שלם‪ ,‬ולומר לו שציצית שלך פסולים‬ ‫ציצית )פרק ראשון( כתוב כיצד עושים‬ ‫או שאתה עובר על בל תוסיף‪.‬‬ ‫ציצית מתחיל מזוית של טלית וכו' עד‬ ‫ויהיה אחד מח' חוטין חוט תכלת‬ ‫אולם טענה זו נכונה רק מי שבא‬ ‫והשבעה לבן‪ ,‬לא ידענו מה הוא ואיך‬ ‫אולם לטעון דלהרמב"ם לא קיים‬ ‫סימן ה ‪ ‬כה‬ ‫לענף והתכלת לכריכה‪ ,‬ורק כריכה‬ ‫אפשר אלא השנים תכלת והששה לבן‪,‬‬ ‫ראשונה היא של לבן מדין הכנף מין‬ ‫וכן לשון הספרי מורה כהראב"ד‬ ‫כנף‪ ,‬וכן כתבו כל המחברים המתרצים‬ ‫דהרביעי כולו של תכלת‪ .‬שהרי למידים‬ ‫את הרמב"ם‪ ,‬וכן משמע מלשון‬ ‫ג' חוטי לבן מלשון גדיל דהיינו כמו‬ ‫תשובתו לחכמי לוניל‪ ,‬שהובא בכ"מ‪,‬‬ ‫קלעה שהוא ג'‪) .‬ע"ע בשאילתות שלח( ולא‬ ‫שזה ענין של חצי חוט‪ ,‬משום שכל‬ ‫למדנו יותר לבן‪ .‬ומהיכי תיתי ד'‬ ‫מצוות תכלת הוא רק הכריכה‪ ,‬אבל‬ ‫שלימים שיש ברביעי חצי לבן‪.‬‬ ‫בזה כבר הרבה ראשונים חולקים וס"ל‬ ‫שעיקר הכריכה משניהם‪ ,‬דעת התוס'‬ ‫ואף שאפשר לתרץ‪ ,‬שלפי הגמ' )מנחות‬ ‫)לט‪ .‬ד"ה לא יפחות( ורא"ש )הל' ציצית ס' ט"ו(‪,‬‬ ‫וא‪.‬ף לט‪ (:‬דדרשינן גדיל גדילים ד'‪ ,‬וא"כ‬ ‫רב עמרם גאון )ע' לקמן(‪ ,‬רב נטרונאי‬ ‫למידים מקודם ד' חוטין‪ ,‬ואח"כ יש‬ ‫גאון‪ ,‬ולכל השיטות האלה‪ ,‬מטרת‬ ‫פסוק פתיל תכלת‪ ,‬וזה רק חצי חוט‪,‬‬ ‫תכלת ולבן שוין שזה לענף ולכריכה‬ ‫כיון שס"ל שעיקרו בשביל הכריכות‪,‬‬ ‫וזה לענף ולכריכה‪ ,‬וממילא אין מקום‬ ‫והגמ' חולק על דרש הספרי וממילא‬ ‫לומר חצי חוט כיון שבין התכלת ובין‬ ‫חולק ג"כ לדינא‪ ,‬מ"מ הרי אפשר גם‬ ‫הלבן הוא לכריכה וגם לענף‪ ,‬וממילא‬ ‫להדרש הגמ' דגדיל ב' גדילים ד' לפרש‬ ‫כמו שהלבן הוא בחוטין שלימים כן‬ ‫הפסוק פתיל תכלת על חוט שלם‪ ,‬אף‬ ‫התכלת‪.‬‬ ‫אם עיקרו בשביל הכריכות‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫מצאנו פלוגתא לדינא בין הספרי והגמ'‬ ‫וז"ל תשובת רב עמרם גאון )בגאוניקא‬ ‫אף דפליגא בהילפותא‪.‬‬ ‫וז"ל עמוד ‪ 330‬תשובה ‪ (3‬וששאלת מהו‬ ‫הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא‬ ‫וכן סתימת הגמ' )מ"א‪ (:‬כמה חוטין הוא‬ ‫יוסיף על י"ג‪ ,‬כשהיה התכלת ביד‬ ‫וכן נותן‪ ,‬בה"א ג' ובש"א ד'‪ ,‬משמע‬ ‫ישראל כך היו מטילין לאותו שליש‬ ‫שכשמדברים על חוט‪ ,‬מדברים על חוט‬ ‫גדיל‪ .‬חוליא אחת של ציצית לבנה‬ ‫שלם‪ ,‬וא"כ ג"כ החוט של תכלת‬ ‫וחוליא אחת של תכלת‪ ,‬וכמה שיעורה‪,‬‬ ‫שהוזכר בתורה ובכל מקום במדרשים‬ ‫כי דקאמ' אמ' רב חונא בר יהודה אמ'‬ ‫זוהר וכו'‪ ,‬שהוזכר חוט אחד‪ ,‬איירי‬ ‫רב ששת אמ' רב ירמיה בר אבה אמר‬ ‫בחוט שלם‪ ,‬זה סתימת הדברים‪ ,‬ואילו‬ ‫רב תכלת שכרך רובה כשרה ואפילו‬ ‫היה דבר יוצא מן הכלל‪ ,‬היה צריך‬ ‫לא כרך בה אילא חוליה אחת כשרה‪,‬‬ ‫להיות דבר זה כתוב‪ ,‬א"ו שאין כאן‬ ‫וכמה שיעור חוליה תניא רבי אומר‬ ‫דבר יוצא מן הכלל‪ .‬על כן נראה עיקר‬ ‫כדי שיכרוך וישנה וישלש‪ ,‬והני‬ ‫מסוגית הגמ' עירובין ומן הספרי כדעת‬ ‫חוליות דקאמר' תאנא הפוחת לא‬ ‫הראב"ד‪.‬‬ ‫יפחות משבע חוליות והמוסיף לא‬ ‫יוסיף על י"ג חוליות וכ'‪ ,‬וכאיצד‬ ‫סודרן‪ .‬כשהו מתחיל מתחיל בלבן‬ ‫ד( שיטת הרמב"ם בנוי על שיטתיה‬ ‫וכשהו מסיים מסיים בלבן וכך היה‬ ‫שעיקר הכריכות בתכלת‬ ‫גודיל‪ .‬לאחר קשר התחתון חוליה אחת‬ ‫של לבן ועליה של תכלת וחוליה של‬ ‫ויש להוסיף‪ ,‬שכל המושג של חצי חוט‬ ‫לבן ועליה חוליה של תכלת ועליה‬ ‫ויש תלוי הרמב"ם לשיטתיה שעיקר‬ ‫חוליה של לבן ועליה של תכלת ועליה‬ ‫הכריכה של תכלת‪ ,‬וכמו שכתב )בתחילת‬ ‫של לבן וקושר קשר עליון וזה הוא לא‬ ‫הל' ציצית( שיש שני סוגי מטרות‪ ,‬הלבן‬ ‫כו ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫אבל לפי הרמב"ם‪ ,‬שעיקר הכריכות‬ ‫יפחות משבע ואם רצה להוסיף עד י"ג‬ ‫הם של תכלת‪ ,‬ורק מדין הכנף מין כנף‬ ‫מוסיף כסדר הזה עכ"ל‪) .‬וכ"כ בתש'‬ ‫צריך להתחיל כריכה ראשונה של לבן‬ ‫הגאונים שערי תשובה קנ"ט בשם שר שלום‬ ‫ומכח זה גם האחרונה מדין מעלין‬ ‫גאון(‪.‬‬ ‫בקודש‪ ,‬אבל חוץ מזה אין עוד כריכות‬ ‫לבן‪ ,‬א"כ כשעבר ולא עשה כריכה‬ ‫וכך דעת רב נטרונאי גאון שהובא‬ ‫ראשונה של לבן אין עוד מקום לעשות‬ ‫וכך בראב"ד )הל' ז'( בענין הכריכות‪,‬‬ ‫לבן‪.‬‬ ‫שאין עדיפות בכריכות תכלת על הלבן‪,‬‬ ‫וא"כ כל אלו לא ס"ל כהרמב"ם גם‬ ‫וכן בהמשך הגמרא )לח‪ (:‬תכלת אינו‬ ‫בענין חצי חוט‪.‬‬ ‫וכן מעכב את הלבן‪ ,‬ומפרשינן בהוה‬ ‫אמינה דאיירי בטלית כולה תכלת‪ ,‬ואז‬ ‫)אולם אלו שסוברים כדעת הרמב"ם‬ ‫ס"ד שהכנף מין כנף הכוונה שיש‬ ‫)אולם בענין שכורכים בעיקר תכלת‪,‬‬ ‫להקדים חוליא או כריכה של תכלת‬ ‫אין ראיה שס"ל ג"כ כהרמב"ם שסגי‬ ‫לשל לבן‪ ,‬ומשמע מלשון הגמרא שרק‬ ‫בחצי חוט תכלת‪ ,‬שהרי דעת הערוך‬ ‫להקדים אבל אח"כ עושה כריכה או‬ ‫ערך תכלת בשם רבינו חננאל והמאירי‬ ‫חוליא של לבן‪ ,‬ועכשיו בשלמא לפי‬ ‫שכורכים בעיקר בתכלת וס"ל שצריך‬ ‫רע"ג שגם בלי דין הכנף מין כנף יש‬ ‫שנים מתוך ח'‪ ,‬הובא לשונו לעיל(‪.‬‬ ‫לעשות חוליות של לבן‪ ,‬אז כאן בטלית‬ ‫שכולה התכלת אחר שעשה חוליא‬ ‫)הג"ה‪ ,‬שיטה זו שהכריכות הם בין‬ ‫תכלת מדין הכנף מין כנף‪ ,‬יש לעשות‬ ‫)הג"ה‪ ,‬מן התכלת ובין מן הלבן‬ ‫של לבן‪ ,‬אבל לפי הרמב"ם שכריכה של‬ ‫לאורך כל הדרך‪ ,‬יש לו מקור נאמן‬ ‫לבן הוא רק מדין הכנף מין כנף‪,‬‬ ‫בגמרא )לח‪ (.‬לפירוש השיטה מקובצת‬ ‫ממילא כאן שטלית שכולה תכלת‬ ‫אות ג'‪ ,‬ששם נאמר מצוה להקדים לבן‬ ‫שס"ד שיש להתחיל בתכלת‪ ,‬וא"כ אין‬ ‫לתכלת ואם הקדים תכלת ללבן יצא‪,‬‬ ‫עוד מקום לעשות אח"כ של לבן‪ ,‬וזה‬ ‫ומפרש השיטה שמצוה להקדים חוליא‬ ‫ראיה חזקה לדעת רע"ג שחוץ מדין‬ ‫של לבן לשל תכלת כמו שכתוב )שם לט‪(.‬‬ ‫הכנף מין כנף יש עוד צורך לחוליות של‬ ‫הכנף מין כנף ואם הקדים חוליא של‬ ‫לבן )ואף שהוה אמינה זו לא נשאר‬ ‫תכלת לפני לבן יצא‪ ,‬ומשמע שאם עבר‬ ‫והכנף מין כנף הוא תמיד של לבן אף‬ ‫ועשה הכריכה הראשונה תכלת יש לו‬ ‫בבגד שכולה תכלת‪ ,‬אין בנושא שלנו‬ ‫עדיין לעשות כריכה לבן‪) ,‬שיטת רש"י‬ ‫חזרה במסקנת הגמרא(‪.‬‬ ‫שיש להקדים לתחוב הלבן לפני‬ ‫התכלת צ"ע כמו שהקשה השיטה‪,‬‬ ‫שאין זה דבר הניכר(‪.‬‬ ‫וכן מן הגמרא )לט‪ (.‬כשהוא מתחיל‪,‬‬ ‫וכן מתחיל בלבן'‪ ,‬לגירסא דידן שהוא‬ ‫והנה בשלמא לפי רע"ג שבענין כריכות‬ ‫גרסת הגאונים‪ ,‬דמשמע שגם בלי‬ ‫והנה של לבן יש שני דינים‪ ,‬אחד‪,‬‬ ‫להתחיל בלבן יש דין של להתחיל‬ ‫שצריך כל חוליא שניה של לבן‪ ,‬שני‪,‬‬ ‫והיינו שממשיך לשנות הצבע‬ ‫שצריך להתחיל בשל לבן מדין הכנף‬ ‫)ולהרמב"ם יש גרסת הרי"ף בלשון‬ ‫מין כנף‪ ,‬אז כשהתחיל בתכלת‪ ,‬ועבר‬ ‫'מתחיל בלבן' ולא בלשון 'כשהוא‬ ‫על דין הכנף מין כנף‪ ,‬עדיין צריך‬ ‫מתחיל מתחיל בלבן''‪ ,‬ואז אין ראיה‬ ‫לעשות אח"כ חוליא לבן מדין הראשון‪,‬‬ ‫סימן ה ‪ ‬כז‬ ‫שהוא ארוך יותר‪ ,‬יהיה תכלת בזמן‬ ‫מזה שמחליף תמיד וגם אין ראייה‬ ‫שהתכלת מצוי‪.‬‬ ‫להיפוך‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬ע"כ הג"ה(‪.‬‬ ‫הנה הרמב"ם הבין בדבריו שרק חצי‬ ‫וכן כל הראשונים שס"ל כתוס' שני‬ ‫הנה החוט הוא של תכלת‪ ,‬אולם‬ ‫וכן חוטים שלמים‪ ,‬לדבריהם ג"כ אין‬ ‫אפשר לפרש דבריו שהחוט שכורך בה‬ ‫מקום לחצי חוט‪ ,‬וכולם ס"ל שיסוד של‬ ‫עם כל ההמשך שהוא אותו חוט הוא‬ ‫תכלת הוא לא רק לכריכה כדעת‬ ‫של תכלת‪) .‬ויתכן שהראייה של‬ ‫הרמב"ם אלא צריך בשביל עצם‬ ‫הרמב"ם הוא רק בענין שעיקר‬ ‫השלמת מספר החוטים‪ ,‬ואף שכתבנו‬ ‫הכריכות של תכלת ולא לענין שצבוע‬ ‫)אות י"ב( שלא קיי"ל כותיה כמבואר‬ ‫חצי חוט ע' בזה התשובה שהובא בכ"מ‬ ‫בספרי‪ ,‬מ"מ כלפי נקודה זו שאין‬ ‫)הל' ח'(‪.‬‬ ‫מקום לחצי חוט אפשר לצרפם‪.‬‬ ‫ו( בדברי מלאך והמקובלים‬ ‫ה( עוד בדברי תשובת הרמב"ם‬ ‫וע' במגיד מישרים )פ' קורח( שכתב‬ ‫לחכמי לוניל והראייה מרב שמואל‬ ‫וע' כהרמב"ם‪ ,‬אולם כיון שלמד מפי‬ ‫בן חפני גאון‬ ‫מלאך אנו מצווים שלא להתחשב עם‬ ‫זה שתורה לאו בשמים היא‪) .‬פעם‬ ‫וז"ל בתשובתו לחכמי לוניל )ס' רפ"ו )יש‬ ‫שמעתי בשם החז"א שהמגיד של הב"י‬ ‫וז"ל ספרים ס' כ"א( שהובא בכ"מ( יש לטוות‬ ‫הוא ג"כ הב"י‪ ,‬והכוונה שהוא לא ידע‬ ‫חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו לבן‪,‬‬ ‫בחלקי ההלכות יותר מן הב"י עצמו‬ ‫ויש לו להכניס כל חוט וחוט בפני‬ ‫וממילא כיון שהב"י עצמו לא ידע‬ ‫עצמו‪ ,‬וכופלו ושוזרו עד שיהיו ז' חוטין‬ ‫הראב"ד כמו שכתבנו לעיל )אות ב'(‪ ,‬גם‬ ‫לבן ואחד תכלת‪ ,‬שנאמר פתיל תכלת‬ ‫המגיד לא ידע‪ ,‬אולם שמועה זו היא‬ ‫אחד ולא שנים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ויש לעיין איך‬ ‫לא לעיכובא(‪.‬‬ ‫זה משמעות הלשון אחד ולא שנים‬ ‫שבא למעט חוט שלם‪ ,‬הרי בכל מקום‬ ‫)בספר המצות(‬ ‫וע' ברבינו חיים ויטל‬ ‫נקרא חוט ג"כ כשהוא שלם כמו )מא‪(:‬‬ ‫וע' שכתב כהרמב"ם‪ ,‬אולם גם הוא‬ ‫במחלוקת ב"ש וב"ה ג' או ד' חוטין‬ ‫מסתבר שהיה לו הגרסא בראב"ד כמו‬ ‫היינו שלמים‪.‬‬ ‫הב"י כי היו באותו דור ובאותו עיר‬ ‫ולא עדיף מן הב"י‪ ,‬וכל מה שאפשר‬ ‫והרמב"ם שם כתב שכך כתב רב‬ ‫ללמוד ממנו הוא שלא לעשות כהתוס'‪,‬‬ ‫והרמב"ם שמואל בן חפני גאון‪,‬‬ ‫אבל א"א ללמוד ממנו שלא כהראב"ד‬ ‫ונעתיק כאן לשון רב שמואל בן חפני‬ ‫כיון שלא ידע הראב"ד‪ .‬ובספר פתיל‬ ‫)בהל' ציצית‪) ,‬כל החיבור נמצא בספר כליל תכלת‬ ‫תכלת מהאדמו"ר מרדזין )עמוד ק"מ(‬ ‫מהרב אליהו טבגר( וז"ל‪ :‬וראוי להיות אחד‬ ‫בשם כתבי הגר"א על הזוהר הביא‬ ‫מן החוטים התלוים ארוך יותר כדי‬ ‫סתירות בזה‪ .‬שבספרא דצניעותא )פ"ה(‬ ‫לכרוך בו עליהם כמו שאבאר )לט‪ (.‬יתיב‬ ‫כתב כהרמב"ם וביהל אור )פרשת פנחס‬ ‫רבה וקאמר משמיה דרב חוט של כרך‬ ‫בזוהר דף רכ"ח‪ (:‬פסק כהראב"ד‪ ,‬אבל כיון‬ ‫עולה לה מן המנין וכו' אמר רבב"ח‬ ‫שבפירוש הספרי שהוא יותר ענין הלכה‬ ‫סח לי רב יאשיה דמן אושא חוט של‬ ‫כתב כהראב"ד‪ ,‬כך העיקר‪ .‬וכן ביהל‬ ‫כרך עולה לה מן המנין‪ ,‬וחוט שאמרנו‬ ‫כח ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫שהרמב"ם מפרש הגמרא )דסנהדרין פ"ח(‬ ‫אור )פנחס( כתב מפורש שהעיקר‬ ‫בענין בל תוסיף כדעת העיטור ע' בזה‬ ‫כהראב"ד‪ ,‬והוסיף שם שכך כתוב‬ ‫לקמן )אות ז'(‪.‬‬ ‫בספרי‪ ,‬ומחק מילה בזוהר כדי שבזוהר‬ ‫ידבר על ענין חוטין לפי דעת הראב"ד‬ ‫ולא בענין החוליות‪ ,‬ומבואר לפי גרסתו‬ ‫ז( גמרא סנהדרין פח‪ :‬בענין בל‬ ‫שתכלת הוא רביעית של לבן‪ ,‬ורואים‬ ‫תוסיף‬ ‫שדעת הגר"א מעיקר הלכה כך‪,‬‬ ‫משא"כ במקום שכתב כהרמב"ם‬ ‫וכן מה שהביא שם במאמר בביאור‬ ‫)בספרא דצניעותא( כתב דרך פירוש ולא‬ ‫וכן הגמרא )סנהדרין פ"ח‪ (:‬לדעת הרמב"ם‬ ‫דרך פסק ולא כתב שהעיקר כהרמב"ם‪.‬‬ ‫בשם היד פשוטה‪) ,‬הרב נחום רבינוביץ'‬ ‫שליט"א ר"ם מעלה אדומים( והאיכא‬ ‫בשם‬ ‫במאמר‬ ‫וכן מה שהובא‬ ‫ציצית דעיקרו מדברי תורה ופרושו‬ ‫וכן‪ .‬המקובלים‪) ,‬ספר הקנה‪ ,‬שערי צדק לבעל‬ ‫מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם‬ ‫שערי אורה‪ ,‬תולעת יעקב‪ ,‬טעמי המצוות להרדב"ז‪,‬‬ ‫הוסיף גורע‪ ,‬שיש בל תוסיף אם מוסיף‬ ‫החרדים פ"י מד( אין לנו להתחשב נגד רוב‬ ‫חוט וביאר זה דהיינו שהוסיף בחוטי‬ ‫הראשונים‪ ,‬ובעיקר מסתבר שלא ידעו‬ ‫תכלת או שטווה כל החוט ולא רק‬ ‫כלל שיש שיטת הראב"ד בזה כמו‬ ‫החצי‪ ,‬אבל אין איסור בל תוסיף בחוטי‬ ‫שהב"י לא ידע מזה‪ ,‬כיון שהיה לו‬ ‫לבן‪ ,‬וזה מה שאמרו שם דבר שעקרו‬ ‫גרסא מוטעית בראב"ד כמו התוס'‪) ,‬ע'‬ ‫דברי תורה ופירושו מדברי סופרים‪,‬‬ ‫אות ב( ואם באו מכח גילוים עליונים‪ ,‬על‬ ‫היינו חוט אחד דברי תורה‪ ,‬ופירושו‬ ‫זה נא' לא בשמים היא‪ ,‬כן נמשך אחריו‬ ‫שלא לעשות יותר מחוט אחד או מחצי‬ ‫התוס' יו"ט‪ ,‬ולא דנו כלל אם הלכה‬ ‫חוט תכלת‪.‬‬ ‫כהרמב"ם או כהראב"ד‪ ,‬רק כל מה‬ ‫שהיה לפניהם היה או התוס' או‬ ‫הנה לא שייך כלל שהגמרא דן בציור‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ובזה בודאי כל דברי אגדה‬ ‫הנה שצבע כל החוט במקום חצי חוט‪,‬‬ ‫במדרשים )ריש קורח( ורש"י )שם( וביונתן‬ ‫שהרי אמרינן בגמרא בציצית מאי‬ ‫)שם( וכן דברי אגדה שהובאו בגמרא‬ ‫סבירא לן‪ ,‬אי סבירא לן קשר עליון‬ ‫סוטה )יז‪ (.‬תענית )כב‪ (.‬וכן הזוהר )פרשת‬ ‫לאו דאורייתא‪ ,‬האי לחודא קאי והאי‬ ‫שלח דף קע"ה(‪ ,‬כולם מורין שלא כתוס'‬ ‫לחודא דקאי‪ ,‬ואם איירי כאן שעשה‬ ‫אלא חוט אחד ולא שנים‪ ,‬אבל אין זה‬ ‫במקום צביעת חצי חוט שצבע כל‬ ‫בירור אם חצי או שלם‪ ,‬אבל עכשיו‬ ‫החוט‪ ,‬וזה שעובר על בל תוסיף‪ ,‬א"כ‬ ‫שנתברר לנו גירסא העיקרית בראב"ד‬ ‫לא נקרא האי לחודא קאי‪ ,‬שהרי הוא‬ ‫על הרמב"ם ובספרי‪ ,‬ודנים בגדרי‬ ‫אותו חוט ממש‪ ,‬אלא ודאי שהגמרא‬ ‫הלכה איך הלכה‪ ,‬א"כ ספרי רוב‬ ‫לא מדבר על זה אלא שהוסיף חוטין או‬ ‫הראשונים וסתימת הגמרא יכריעו‪.‬‬ ‫מין אחר‪ ,‬ו ז ה פ י ר כ א ש א י ן ע ל י ה‬ ‫ת ש ו ב ה ‪) .‬אין עוד מקום להמשיך כאן‬ ‫הנה במאמר כתב הרב שלמה‬ ‫לענין אם צבע במקום חצי חוט חוט‬ ‫הנה‪ ..‬טיילבוים‪ ,‬שג"כ המשכנות יעקב‬ ‫שלם‪ ,‬רק אנו ממשיכים לומר שגם‬ ‫)ס' י"ג( כתב כהרמב"ם‪ ,‬אולם ראיתי‬ ‫כשהוסיף יותר מחוט שלם של תכלת‬ ‫בפנים ולא הביא שום ראיה נגד‬ ‫אינו עובר משום בל תוסיף‪ ,‬שהגמרא‬ ‫הראב"ד וכל הדיבורים שם הוא שלא‬ ‫לא מדברת על זה(‪.‬‬ ‫כדעת התוספות‪ ,‬וחוץ מזה )בס' ט"ו( כתב‬ ‫סימן ה ‪ ‬כט‬ ‫וכ"כ במשכנות יעקב )ס' ט"ו( שדעת‬ ‫הנה עצם פירושו תמוה ומחודשת ולא‬ ‫הרמב"ם כדעת בעל העיטור‪.‬‬ ‫הנה מצאנו באחד הראשונים שיפרש‬ ‫כך‪ ,‬ובאמת כל הראשונים מפרשים או‬ ‫וכתב בחידושי הר"ן )שם(‪ ,‬שלדעת‬ ‫שמוסיף על ד' חוטין ואומרים שלשון‬ ‫וכת‪.‬ב הרמב"ם ורש"י מפרשים שמה‬ ‫'פירושו מדברי סופרים' היינו גדיל ב'‬ ‫שעובר משום בל תוסיף ‪ -‬הוא רק‬ ‫גדילים ד' או שמפרשים שמוסיף מין‬ ‫כשהוסיף מין אחר‪ ,‬ולא עלה על דעתם‬ ‫אחר‪ ,‬והיינו שיש כאן דרשות חז"ל‬ ‫לומר כשצבע יותר מחוט אחד‪ ,‬וכ"ש‬ ‫ששייך ליחס לשון 'פירושו מדברי‬ ‫לומר כשצבע חוט אחד שלם ‪ -‬שיעבור‬ ‫סופרים' וזה מכוח שדרשו חז"ל הכנף‬ ‫על בל תוסיף‪ ,‬ואף אחד מן הראשונים‬ ‫מין כנף )שבת כז‪ :‬יבמות ד‪ :‬נזיר נח‪ (.‬אולם‬ ‫שם מפרש שמוסיף בתכלת‪ ,‬כולל הר"ן‬ ‫דרש כזה שפתיל אחד ולא שנים לא‬ ‫בדעת הרמב"ם‪ .‬אלא י"א שמוסיף‬ ‫נמצא בשום גמרא‪ ,‬עד שנאמר שיש‬ ‫יותר מד' חוטין )רשב"א וחידושי הר"ן‬ ‫כאן איזה דרש ששייך לומר שזה כוונת‬ ‫בפירוש הראשון והמאירי(‪ ,‬וי"א‬ ‫הגמרא פירושו מדברי סופרים‪ ,‬ואיך‬ ‫שמוסיף מין אחר‪) ,‬ר"ן בפירוש השני‬ ‫שייך לומר שזה כוונת הגמרא כאן‪.‬‬ ‫ושיטה מקובצת מנחות לח‪ .‬אות י' וכ"כ‬ ‫הגר"א שם(‪.‬‬ ‫הנה בהוספה של חוטין פליגא‬ ‫הנה‪ .‬הראשונים אם כשר או לא‪,‬‬ ‫ח( דעת הרמב"ם כשכל החוטין‬ ‫שדעת הרשב"א )תשובה ח"א ס' תס"ח(‬ ‫תכלת‪ ,‬וראיה ממנו שאין בל תוסיף‬ ‫שפסול מכח הגמרא שם‪ ,‬ודעת בעל‬ ‫העיטור שכשר‪ ,‬הובא מחלוקת זו בב"י‬ ‫כשהוסיף בחוטי תכלת‬ ‫)ס' י"א( ובש"ע )שם סע' י"ב( והש"ע פסק‬ ‫כהרשב"א והגר"א כבעל העיטור‪ ,‬ע"ש‬ ‫הנה הרמב"ם )פ"א הל' ד'( כתב הדין‬ ‫במ"ב בשם ארצות החיים )המלבי"ם(‬ ‫הנ‪.‬ה שתכלת אינו מעכב הלבן כשעשה‬ ‫שיש עוד הרבה ראשונים כדעת בעל‬ ‫כל הציצית לבן‪ ,‬ואילו בלבן שאינו‬ ‫העיטור‪ ,‬וע' בחידושי הר"ן )סנהדרין פח‪:‬‬ ‫מעכב התכלת כתב שנפסק הלבן ונשאר‬ ‫ד"ה והא איכא(‪ ,‬שדעת רש"י והרמב"ם‬ ‫רק תכלת‪ ,‬ונשאלת השאלה למה שינה‬ ‫כדעת בעל העיטור‪ ,‬ונראה כוונתו‬ ‫הרמב"ם ולא כתב שאם עשה הכל‬ ‫דבפרק א' )הל' ט"ו( כתב‪ :‬הטיל ציצית‬ ‫תכלת שכשר‪ ,‬והרי הציור השני הוזכר‬ ‫על ציצית שאם נתכווון להוסיף פסול‪,‬‬ ‫בגמרא לפי רבי‪ ,‬אבל לרבנן דקיי"ל‬ ‫ומשמע שרק אם הטיל ציצית על‬ ‫כוותיה ‪ -‬אז גם כשעשה הכל תכלת‬ ‫ציצית היינו כל חבילת ציצית‪ ,‬וכמו‬ ‫כשר‪ ,‬שהרי בהוה אמינא של הגמרא‬ ‫שכתב )בפ"א הל' א'( שזה לשון ציצית‪,‬‬ ‫)לח‪ (.‬שחשב לימא מתניתין דלא כרבי‬ ‫ולא כשהוסיף חוטין‪ ,‬והיינו שעובר בבל‬ ‫אלא כרבנן ‪ -‬בודאי מפרשים המשנה‬ ‫תוסיף כשעשה חבילה נפרדת וכמו‬ ‫שהכל לבן או שהכל תכלת כשר‪.‬‬ ‫שכתבו תוספות )ריש התכלת(‪) ,‬אולם‬ ‫הכ"מ )הל' א'( כתב בדעת הרמב"ם שאם‬ ‫ויש בזה שני מהלכים‪ ,‬בין בכ"מ ובין‬ ‫הוסיף חוטין פסול אולם הוא כתב זה‬ ‫ויש באחרונים הבאים אחריו‪ ,‬שהכ"מ‬ ‫רק כשהוסיף חוטין יותר על ד' ולא‬ ‫)הל' ד'( כתב שדעת הרמב"ם שהגמרא‬ ‫כשהוסיף צבע תכלת של חצי חוט‪,‬‬ ‫חוזרת ממה שחשבו מקודם שהכל‬ ‫והרי הכ"מ בדעת הרמב"ם )פ"א הל' י"ח(‬ ‫תכלת כשר‪ ,‬וס"ל שאין הדבר כן רק‬ ‫ס"ל שאם עשה כל חוטים תכלת כשר(‪.‬‬ ‫ל ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫עשה הכל תכלת כשר שהדין לא נכון‪,‬‬ ‫בגרדומים כשר‪ ,‬אף שהגמרא )לח‪ (:‬עשה‬ ‫אלא ההשמטה הוא משום שבא בק"ו‬ ‫אוקימתא בגרדומין רק בשביל לאוקים‬ ‫או משום שלא שכיח‪.‬‬ ‫המשנה גם לרבי שס"ל שגם כולו לבן‬ ‫פסול‪ ,‬מ"מ גם לרבנן הדין דגרדומין‬ ‫ועכ"פ לפ"ז‪ ,‬בודאי מוכרח שלא שייך‬ ‫נכון‪ ,‬ויותר מזה‪ ,‬שאחר אוקימתא זו‪,‬‬ ‫ועכ"פ בל תוסיף אם הוסיף יותר‬ ‫אז הפירוש הראשון שעשה הכל תכלת‬ ‫מחוט אחד תכלת‪ ,‬למשל שעשה כדעת‬ ‫כבר אינו נכון‪ ,‬ואילו אח"כ )בהל' י"ח(‬ ‫התוספות‪ ,‬אולם עדיין יתכן שלא קיים‬ ‫כתב הב"י שגם כשהכל תכלת כשר‪ ,‬רק‬ ‫מצוות לבן כהלכה‪ ,‬כיון שעושה פחות‬ ‫הרמב"ם לא כתב זה משום שזה ק"ו‬ ‫מג' חוטין )ובזה כבר כתבנו באריכות‬ ‫מכולו לבן שכשר‪.‬‬ ‫שבודאי אם עשה חוט אחד תכלת‬ ‫בשלימות מוכח שהכל כשר‪ ,‬שגם קיים‬ ‫ובנצי"ב )פ' שלח לך( האריך שהעיקר‬ ‫מצות לבן כדין‪ ,‬ורק אם הוסיף יותר‬ ‫ובנצי"ב כדעת הכ"מ בהל' ד' שכולו‬ ‫מחוט שלם תכלת וגרע פחות משלשה‬ ‫תכלת פסול‪ ,‬ועשה פילפול למה ס"ל‬ ‫שלימים לבן‪ ,‬אז מסתבר שלא קיים‬ ‫להרמב"ם שהגמרא חוזרת בו ממה‬ ‫מצוות לבן כדין לפי הרמב"ם‬ ‫שחשבו מקודם‪ .‬וכן ראיתי ברמב"ם‬ ‫והראב"ד(‪ .‬רק כאן אנו אומרים‬ ‫פרנקל )בספר הליקוטים בשם הקובץ( שפסול‬ ‫שבודאי אינו עובר משום בל תוסיף‪,‬‬ ‫בכולו תכלת‪ ,‬ועשה פילפול למה‬ ‫שהרי גם אם עשה הכל תכלת אינו‬ ‫הרמב"ם דחה הגמרא‪ ,‬ובשם רד"ע‬ ‫עובר משום בל תוסיף‪ ,‬וגם אלו‬ ‫הביא שכולו תכלת כשר‪ ,‬והרמב"ם‬ ‫האחרונים שמכניסים ברמב"ם שהכל‬ ‫השמיט משום שאינו שכיח‪.‬‬ ‫תכלת פסול ‪ -‬לא כתבו שיש בו משום‬ ‫בל תוסיף‪ ,‬רק שחסר בלבן‪ .‬וס"ל שאז‬ ‫ולא הבנתי מה הדחיק לאלו‬ ‫לא קיים גם מצוות תכלת לדעת‬ ‫ולא האחרונים שפוסלים לדעת‬ ‫הרמב"ם‪.‬‬ ‫הרמב"ם כשכולו תכלת‪ ,‬לומר‬ ‫שהרמב"ם השמיט כולו תכלת בגלל‬ ‫שו"ר ראיה חזקה שהרמב"ם ס"ל‬ ‫שלא ס"ל הדין‪ ,‬ודחקו משום זה לומר‬ ‫שו"ר כשכל החוטים של תכלת‬ ‫שתחילת הגמרא )ריש התכלת( שמפרשים‬ ‫שכשר‪ ,‬וזה בכלל לבן אינו מעכב את‬ ‫שעשה הכל תכלת שכשר‪ ,‬נדחה‪ ,‬הרי‬ ‫התכלת‪ ,‬והוא ממה שכתב )בהל' ה'(‬ ‫בין כך אנו צריכים לומר שהרמב"ם לא‬ ‫ונתבאר בספר המצוות )שורש י"א(‪.‬‬ ‫כתב הכל‪ ,‬שהרי בגרדומין כתב רק‬ ‫הציור שנפסק הלבן ונשאר תכלת כשר‪,‬‬ ‫הנה )בשורש י"א( כתב שחלקי מצוות‬ ‫ואילו נפסק התכלת ונשאר לבן לא‬ ‫הנה אינן נחשבים כשתי מצוות‪,‬‬ ‫כתב‪ ,‬אף שהדין הוא בודאי כך שכשר‪,‬‬ ‫ואח"כ הסביר שזה מובן היטב כששתי‬ ‫שהרי בגמרא )לח‪ (:‬נקט הכל בחדא‬ ‫מצוות מעכבות זו את זו‪ ,‬אולם נתקשה‬ ‫מחתא‪ ,‬דאי איגרדום תכלת וקאי לבן‬ ‫לומר שהם מצוה אחת במקום שאינן‬ ‫ואי איגרדום לבן וקאי תכלת לית לן‬ ‫מעכבות זו את זו‪ ,‬וכתב וז"ל‪ :‬ואמנם‬ ‫בה‪ ,‬וא"כ בודאי אף שהרמב"ם כתב‬ ‫מקום הקושי הוא בדברים שאמרו‬ ‫רק מקרה אחד‪ ,‬זה משום שהשני בא‬ ‫בהם אינם מעכבים זה את זה‪ ,‬כי‬ ‫בק"ו‪ ,‬ולא משום שהדין לא נכון‪ ,‬וא"כ‬ ‫העולה במחשבה שאחר שאלו‬ ‫גם ברישא של ההלכה בענין עשה הכל‬ ‫החלקים כ ל ח ל ק מ ה ם ב ל ת י‬ ‫לבן כשר ‪ -‬אין לדייק מן ההשמטה של‬ ‫סימן ה ‪ ‬לא‬ ‫כשר היה אמור להיות שתי מצוות‪ ,‬ורק‬ ‫צ ר י ך ל ח ב י ר ו שיהיה כל חלק מצוה‬ ‫מכח הפסוק של והיה לכם לציצית ‪-‬‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬כמו שאמרו התכלת אינו‬ ‫עושה מצוה אחת‪ ,‬וזה ע"כ בכולה‬ ‫מעכב את הלבן ו ה ל ב ן א י נ ו מ ע כ ב‬ ‫תכלת ולא בגרדומים שהזכיר )בהל' ד'(‪,‬‬ ‫א ת ה ת כ ל ת‪ ,‬והנה היה אפשר לנו‬ ‫ששם התכלת צריך את הלבן בתחילת‬ ‫שנאמר שלבן ותכלת יימנו בשתי מצות‬ ‫תלייתו‪ ,‬וא"כ זה ראייה שמה שדילג‬ ‫לולי מה שמצאנו להם לשון מבואר‬ ‫)בהל' ד'( את הציור של עשה כולה תכלת‬ ‫במכילתא דרבי ישמעאל והוא אמרם‬ ‫‪ -‬זה לא משום שלא ס"ל‪ ,‬אלא משום‬ ‫שם‪ ,‬יכול שהן שתי מצוות‪ ,‬מצוות‬ ‫שבא בק"ו מכולה לבן‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫תכלת ומצוות לבן‪ ,‬תלמוד לומר והיה‬ ‫הכ"מ )בהל' י"ח(‪) ,‬הרמב"ם כאן חולק על סברת‬ ‫לכם לציצית‪ ,‬מצוה אחת היא ולא שתי‬ ‫הרא"ש שס"ל שלדעת רבנן תכלת ולבן הם שתי‬ ‫מצוות‪.‬‬ ‫מצוות‪ ,‬ועל כן ס"ל להרא"ש שאגרדום תכלת פסול‪,‬‬ ‫הנה מבואר מכאן‪ ,‬שמה שעלה‬ ‫אבל הרמב"ם ס"ל שהם מצוה אחת גם לרבנן ועל כן‬ ‫הנה‪ .‬בדעתנו שהם שתי מצוות זה‬ ‫ס"ל שאיגרדום תכלת כשר(‪.‬‬ ‫משום שלבן אינו מעכב התכלת‪ ,‬היינו‬ ‫שהתכלת אינו צריך את הלבן‪ ,‬וזה לא‬ ‫וכל זה מבואר גם בספר החינוך‪,‬‬ ‫שייך לומר שמדבר באופן של גרדומין‬ ‫וכ‪.‬ל שהולך בעיקרון כשיטת הרמב"ם‬ ‫שהזכיר בהל' ד'‪ ,‬שהרי שם התכלת‬ ‫שתכלת הוא רק חוט אחד )אם כי אינו‬ ‫צריך את הלבן בתחילת תלייתו‪ ,‬ומה‬ ‫מבואר אם כהרמב"ם או כהראב"ד‬ ‫שמכשירין זה משום שהולכים אחר‬ ‫אבל עכ"פ לא כתוס'( וכן ס"ל שעיקר‬ ‫תחילתו‪ ) ,‬ו ה ר י מ ו כ ר ח ש ג ר ד ו מ י ן‬ ‫הנכרך ללבן ועיקר הכריכות הוא‬ ‫נחשב שיש לו גם לבן‪ ,‬שהרי‬ ‫מתכלת‪ ,‬וזה מטרת התכלת‪ ,‬וזה הכל‬ ‫גרדומין כשרים גם לרבי שס"ל‬ ‫כדרך הרמב"ם‪ ,‬ובכל זאת ס"ל שכולו‬ ‫ש ל ב ן מ ע כ ב ה ת כ ל ת )כמבואר דף לח‪( :‬‬ ‫תכלת כשר‪ ,‬וז"ל ספר החינוך מצוה‬ ‫שעיקר אוקימתא של גרדומין‬ ‫שפ"ו ואומר ]יחזקאל א'‪ ,‬כ"ו[‪ ,‬כמראה אבן‬ ‫נאמר בגלל רבי‪ ,‬ולדבריו בודאי‬ ‫ספיר דמות כסא‪ ,‬ותחת כסא הכבוד‬ ‫נ ח ש ב ש י ש ל ו ג ם ל ב ן ( ‪ ,‬ועל זה לא‬ ‫מקום שנפשות הצדיקים גנוזות שם‪,‬‬ ‫שייך לומר שאמור להיות שתי מצות‪,‬‬ ‫ומפני כן אמרו ]מנחות ל"ט ע"א[ ש כ ו ר כ י ן‬ ‫אלא ע"כ שלא איירי בגרדומין‪ ,‬אלא‬ ‫ח ו ט ה ת כ ל ת ע ל ה ל ב ן ‪ ,‬שהנפש‬ ‫הכונה באופן שכל החוטין תכלת בלי‬ ‫היא העליונית והגוף תחתון‪ .‬ומה‬ ‫לבן וגם זה כשר‪ ,‬ומש"ה היה מקום‬ ‫שאמרו ]שם ל"ח ע"א[ שהתכלת אינו‬ ‫לומר שהם שתי מצוות‪ ,‬ורק הפסוק‬ ‫מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את‬ ‫והיה לכם לציצית מחבר למצוה אחת‪.‬‬ ‫התכלת‪ ,‬ואין הענין לומר שהן שתי‬ ‫מצוות‪ ,‬שהכל מצוה אחת היא‪ ,‬אלא‬ ‫ובזה מובן היטב מה שכתב ביד‬ ‫לומר שאין מעכבין זה את זה‪ ,‬כגון אנו‬ ‫ובז‪..‬ה החזקה )הל' ה'( אע"פ שאין אחד‬ ‫היום שאין אנו מוצאין תכלת שלא‬ ‫מעכב את חברו אינן שתי מצוות אלא‬ ‫נמנע מפני זה מהטיל חוטין לבנים‬ ‫מצוה אחת‪ ,‬והלובש טלית שיש בו לבן‬ ‫מבלי תכלת בטלית‪ ,‬ונברך עליהן‬ ‫או תכלת או שניהם כאחד הרי מקיים‬ ‫כאילו הוא בשלמותו עם התכלת‪ .‬ו כ ן‬ ‫מצות עשה אחת‪ ,‬אמרו חכמים‬ ‫בזמן שהתכלת נמצא‪ ,‬מי שלא‬ ‫הראשונים והיה לכם לציצית מלמד‬ ‫היו לו חוטין לבנים יכול להטיל‬ ‫ששניהם מצוה אחת‪ ,‬והיינו שממה‬ ‫בו‬ ‫ומתעטף‬ ‫בסדינו‬ ‫תכלת‬ ‫שהדין הוא שאם עשה תכלת לבד הוא‬ ‫לב ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫)לפי ביאור רשב"ח גאון‪ ,‬מה שהגמרא‬ ‫ו מ ב ר ך ע ל י ה ‪) .‬וכן כל הגישה הזאת‬ ‫)לפי מחפשת לקיים דין של תכלת‬ ‫של החינוך לומר שהיינו חושבים שזה‬ ‫אינו מעכב את הלבן לדעת רבי‪ ,‬זה לא‬ ‫שתי מצוות בגלל שאינן מעכבים זה‬ ‫על המשנה אלא על הברייתא של רבנן‬ ‫את זה ובכל זאת זה מצווה אחת‪,‬‬ ‫שאין מעכבים זה את זה‪ ,‬והיינו שאף‬ ‫לקוח מן הרמב"ם‪ ,‬ועם כל זה כתב‬ ‫שעצם מה שאמרו חכמים שאין‬ ‫שגם כולו תכלת כשר(‪.‬‬ ‫מעכבים זה את זה היינו אם אין לו רק‬ ‫תכלת או אין לו רק לבן‪ ,‬הוא דלא‬ ‫וכן הריא"ז )הלכות קטנות הלכות ציצית אות‬ ‫כרבי שהרי רבי מפורש חולק שם‪ ,‬אבל‬ ‫וכן ט"ו(‪ ,‬שס"ל שכמעט כל הכריכות‬ ‫הגמרא מחפשת לקיים את ה ע י ק ר ו ן‬ ‫של תכלת חוץ מכריכה ראשונה‬ ‫של אין מעכבים זה את זה‪ ,‬למצא‬ ‫מציאות שקיים גם לרבי‪ ,‬ועל זה‬ ‫ואחרונה‪ ,‬ובכל זאת ס"ל שכולו תכלת‬ ‫הגמרא עוברת מציור לציור עד‬ ‫כשר שכתב )באות י'( וז"ל וכן הלבן אינו‬ ‫שמוצאים דין של רבא בגרדומין‪,‬‬ ‫מעכב את התכלת שאם עשה הכל‬ ‫ולדעת רבנן דרבי נשארים שני סוגי‬ ‫בחוטי תכלת יצא‪) .‬במספר חוטין ס"ל‬ ‫דינים אמת‪ ,‬היינו סוג אחד עשה לבן‬ ‫להריא"ז כדעת הראב"ד(‪.‬‬ ‫בלי תכלת וכן עשה תכלת בלי לבן‪ ,‬וסוג‬ ‫שני‪ ,‬אגרדום לבן ונשאר תכלת או‬ ‫וכן רב שמואל בן חפני גאון )הובא בספר‬ ‫אגרדום תכלת ונשאר לבן‪ ,‬ורשב"ח‬ ‫וכן כליל תכלת של הרב טבגר‪ ,‬עמודים רסו‪‬רסט(‬ ‫גאון פסק מפורש שבד' ציורים אלו‬ ‫כתב מפורש שתכלת בלי לבן כשר‪) ,‬הל'‬ ‫כשר(‪.‬‬ ‫ציצית לרשב"ח גאון הוא הספר‬ ‫ומכאן נפל כל יסוד בנין אלו‬ ‫שהרמב"ם בנה עליו את סדר הכריכות‪,‬‬ ‫ומכ‪..‬אן האחרונים שרצו לפסול לדעת‬ ‫שעיקר הכריכות הם מתכלת‪ ,‬כמו‬ ‫הרמב"ם כולו תכלת משום שטוענין‬ ‫שמבואר בתשובתו לחכמי לוניל )שהובא‬ ‫שכיון שעיקר התכלת לכריכה‪ ,‬לא שייך‬ ‫בכ"מ(‪ ,‬ומכח זה בנה יסודו שעיקר‬ ‫בלי לבן לנכרך‪ ,‬והרי קמן שבמקור של‬ ‫מטרת התכלת לכריכה( ושם יש לו‬ ‫הרמב"ם שהוא רשב"ח גאון וכן‬ ‫גרסא אחרת במשנה תכלת מ ע כ ב את‬ ‫הבאים אחריו החינוך והריא"ז‪ ,‬שס"ל‬ ‫הלבן ולבן א י נ ו מ ע כ ב את התכלת‪,‬‬ ‫שעיקר הכריכות של תכלת‪ ,‬מפורש‬ ‫ורק בברייתא הובא מחלוקת רבי ורבנן‬ ‫שכולו תכלת כשר‪.‬‬ ‫ושם ס"ל לרבנן שגם תכלת א י נ ו‬ ‫מ ע כ ב את הלבן‪ ,‬ופסק הגאון כדעת‬ ‫וכן הרי"ף שהעתיק המשנה תכלת אינו‬ ‫רבנן של הברייתא שתכלת א י נ ו‬ ‫וכן מעכב את הלבן ולבן אינו מעכב את‬ ‫מ ע כ ב את הלבן‪ ,‬ולא כהמשנה‪ ,‬בגלל‬ ‫התכלת‪ ,‬ולא הביא כלל ביאור של‬ ‫הגמרא לדעת רבא בענין אגרדום לבן‬ ‫שהגמרא מתעסק הרבה עם רבנן של‬ ‫ונשאר תכלת‪ ,‬והביא רק דברי רב חייא‬ ‫הברייתא‪ .‬ולפ"ז יוצא‪ ,‬שמצד הסברה‬ ‫אגרדום כולם ונשאר כדי עניבה‪) ,‬יב‪(:‬‬ ‫יותר מסתבר לומר לבן אינו מעכב את‬ ‫אלמא שהמשנה הולך לפי מהלך‬ ‫התכלת מלומר שתכלת אינו מעכב את‬ ‫הראשון כפשוטו של המשנה‪ ,‬לדעת‬ ‫הלבן‪ ,‬וכיון שקיי"ל כרבנן של‬ ‫רבנן שתכלת אינו מעכב את הלבן ולבן‬ ‫הברייתא שתכלת אינו מעכב את הלבן‪,‬‬ ‫אינו מעכב את התכלת‪ ,‬היינו‬ ‫כ"ש שלבן אינו מעכב את התכלת‪.‬‬ ‫סימן ה ‪ ‬לג‬ ‫איתא בירושלמי )ריש פ"ט דכלאיים(‪,‬‬ ‫כשמתחילה עשה רק מין אחד‪ ,‬וא"כ‬ ‫אי‪.‬תא ששואל מאי נפקא מינה בין‬ ‫ס"ל שכולו תכלת כשר‪.‬‬ ‫כלאיים לנגעים‪ ,‬שבכלאים כתוב צמר‬ ‫ופשתים וכן בנגעים‪ ,‬וא"כ למה בנגעים‬ ‫מטמאים רק צמר לבן ופשתים לבן ולא‬ ‫ט( בגד שכולה תכלת אין עושים‬ ‫צבועים‪ ,‬ואילו בכלאים אסור גם‬ ‫לבן שלה קלא אילן‪.‬‬ ‫צבועים‪ ,‬ומתרץ הירושלמי‪ ,‬שבנגעים‬ ‫כתוב ריבוי של צמר ופשתים ללמוד‬ ‫ועוד כתוב בהמאמר של הרב‬ ‫שמה פשתים כברייתה אף צמר‬ ‫ועו‪..‬ד טיטלבוים‪ ,‬פילפול וקושיה למה‬ ‫כברייתה וממילא רק בלבנים‪.‬‬ ‫לדעת הרמב"ם בבגד שכולה תכלת‬ ‫צריך דוקא מין אחר‪ ,‬ולא סגי לעשות‬ ‫והקשה האור שמח‪ ,‬לכאורה יש לנו‬ ‫הכנף מין כנף מתכלת‪ ,‬אלא ודאי‬ ‫וה שה ראיה שבכלאים מוכרח‬ ‫ק‬ ‫משום שיש כאן משום בל תוסיף‪,‬‬ ‫שאסור גם צבוע‪ ,‬ממה שהתורה הוצרך‬ ‫ואסור להוסיף יותר מחוט אחד או‬ ‫לדחות איסור כלאיים בציצית‪ ,‬והיינו‬ ‫מחצי חוט‪.‬‬ ‫שהתורה התירה תכלת בבגד פשתים‪,‬‬ ‫ונשמע שיש בזה בעצם איסור רק‬ ‫ולא הבנתי כל זה‪ ,‬הרי כנף מין כנף‪,‬‬ ‫שנדחה‪ ,‬ואילו כלאיים היה אסור רק‬ ‫ולא הוא לא תכלת‪ ,‬כיון שרוב הבגדים‬ ‫בלבנים‪ ,‬א"כ אין כאן דחיית איסור‪,‬‬ ‫הם מלבן‪ ,‬כמבואר ברש"י )לח‪ :‬בד"ה מידי‬ ‫שהרי כל ענין כלאיים בציצית הוא ע"י‬ ‫צבעי קא גרים(‪ ,‬והרי יש חיוב לעשות דין‬ ‫התכלת שהוא צמר‪ ,‬כי שאר החוטין‬ ‫כנף מין כנף ולא הכל של תכלת‪ ,‬וזה‬ ‫אפשר בפשתים‪ ,‬אלא ודאי שס"ל‬ ‫כוונת הפסוק ונתנו על ציצית הכנף‬ ‫להירושלמי שחוט התכלת הוא אך ורק‬ ‫פתיל תכלת‪ ,‬ולא שיהא הכל פתיל‬ ‫החצי‪ ,‬והחצי השני הוא לבן‪ ,‬וממילא‪,‬‬ ‫תכלת‪ ,‬וממילא יש חיוב לעשות לבן‪,‬‬ ‫ממה שהוצריך התורה לדחות איסור‬ ‫ולא משום שעובר משום בל תוסיף אם‬ ‫כלאים בציצית ‪ -‬אין ראיה שכלאים‬ ‫מוסיף תכלת‪ ,‬וכ"ש איפה כתוב כאן‬ ‫שייך גם בצבועים‪ ,‬שאולי התורה‬ ‫שאם טווה כל החוט תכלת יהא עובר‬ ‫הוצרך להתיר כלאיים בגלל חצי חוט‬ ‫משום בל תוסיף‪ ,‬אלא עיקר שצריך‬ ‫הלבן שיש בהתכלת‪ ,‬וזה קושית‬ ‫לעשות גם לבן‪ ,‬והרי עדיין יש לו שלשה‬ ‫הירושלמי מאי נפ"מ בין כלאים‬ ‫חוטין שלמים של לבן‪ .‬ולא מצאנו‬ ‫לנגעים‪.‬‬ ‫בשום מקום שיש חיוב של לבן יותר‬ ‫משלשה חוטין שלמים‪.‬‬ ‫ואולם שותא דמר לא הבנתי כלל‪,‬‬ ‫ואו‪.‬לם שמה שהירושלמי מקשה‪ ,‬זה‬ ‫לא למה ב כ ל א י ם אסור גם בצבוע‪ ,‬כי‬ ‫י( דברי האור שמח בדעת הרמב"ם‬ ‫זה אפשר ללמוד מתכלת‪ ,‬או גם בלי‬ ‫זה‪ ,‬כי סתם בגדים הם גם בצבוע‪ ,‬רק‬ ‫שו"ר האור שמח )בהל' ציצית( שרצה‬ ‫עיקר קושית הירושלמי היא‪ ,‬למה‬ ‫שו"ר להביא ראיה לדברי הרמב"ם‬ ‫ב נ ג ע י ם מטמא רק לבנים‪ ,‬הרי היה‬ ‫מן הירושלמי דרך פילפול רחוק‪ ,‬אולם‬ ‫אפשר לדמות לכלאיים שאוסר גם‬ ‫הדברים תמוהים ביותר ונביא זה עם‬ ‫בצבועים‪ ,‬ועל זה מתרץ הירושלמי‬ ‫הפירכה עליו )כמה רבנים שהולכים‬ ‫שבנגעים יש ריבוי מן הפסוק של צמר‬ ‫כשיטת הרמב"ם זה משום האו"ש(‪.‬‬ ‫לד ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫הראב"ד יהא פסול‪ ,‬וכן לא יתכן שלא‬ ‫ופשתים שרק בלבנים‪ ,‬וכן מוכרח מן‬ ‫יקיים מצוות שני מינים‪ ,‬שאם כן קשה‬ ‫הירושלמי עצמו שכל הקושיה היתה‬ ‫מאוד‪ ,‬למה הגמרא שטורחת וכותבת‬ ‫למה בנגעים צריך דוקא לבנים‪ ,‬ולא‬ ‫כל פרטי דיני תכלת וצביעתו‪ ,‬ובדיקתו‪,‬‬ ‫הקשה למה בכלאיים אסור גם בצבוע‪,‬‬ ‫ומספר החוטין וכפילתו וכריכתו‪,‬‬ ‫שהרי זה מה שתירץ שיש היקש בין‬ ‫מתעלמת מלכתוב דבר חריג כזה‬ ‫צמר לפשתים לענין נגעים‪ ,‬מה זה‬ ‫שצריך לטוות חצי חוט לבן וחצי‬ ‫כברייתה‪ ,‬אף זה כברייתה‪ ,‬ולא מביא‬ ‫תכלת‪ ,‬ולמה הגמרא לא מזהירה שאם‬ ‫פסוק שבכלאים אסור אף בצבועים‪,‬‬ ‫טווה חוט שלם של תכלת כמו שזה‬ ‫וראיתי באו"ש שנחית לזה ורצה בכל‬ ‫הפשטות‪ ,‬שפסול או שעובר על בל‬ ‫זאת להצדיק הראיה‪ ,‬אולם לא זכיתי‬ ‫תוסיף‪ ,‬או שלא מקיים מצוות שני‬ ‫להבין מה קאמר‪ ,‬וא"כ אין משם ראיה‬ ‫מינים‪ ,‬א"ו שגם להרמב"ם כשר‬ ‫של כלום לדעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫ומקיים מצוות שני מינים‪ .‬ובודאי אינו‬ ‫עובר משום בל תוסיף שאין לנו שום‬ ‫וכן האור שמח לא מצא ידיו ורגליו‬ ‫גמרא שמדבר באופן כזה משום בל‬ ‫וכן בביאור הרמב"ם בספר המצוות‬ ‫תוסיף‪) .‬אות ג ואות ז( וכן מוכח מהל'‬ ‫)שורש י"א וביד החזקה פ"א הל' ה' המבואר לעיל‬ ‫ה' ומספר המצות שס"ל להרמב"ם‬ ‫אות ח'(‪ ,‬ששם מבואר מפורש שכולה‬ ‫שכל החוטין תכלת כשר אף שלא עשה‬ ‫תכלת כשר בלי שום לבן‪ ,‬וזה קושיה‬ ‫כלל לבן )אות ח(‪.‬‬ ‫גדולה להאור שמח‪.‬‬ ‫ומאידך‪ ,‬כל אלו שס"ל כהראב"ד ‪-‬‬ ‫ומאי‪.‬דך‪ ,‬אין לנו שום מקור להכשיר‬ ‫יא( סיכום‬ ‫אם עשה כדעת הרמב"ם‪ ,‬וסתימת כל‬ ‫הגמרא הוא כהראב"ד שלשיטתיה אין‬ ‫העולה מכל הנזכר לעיל שרוב רובם‬ ‫כאן שום דבר חריג‪ ,‬וסתם חוט הוא‬ ‫העולה של הראשונים שס"ל שתכלת‬ ‫חוט שלם‪ ,‬ובגמרא אמרינן שכופלים‪,‬‬ ‫הוא חוט אחד ‪ -‬ס"ל דהיינו חוט שלם‪,‬‬ ‫וממילא יוצא שני חוטין חצאין‪ .‬וכן‬ ‫הרי המה הראב"ד‪ ,‬הריא"ז‪ ,‬הערוך‬ ‫מפורש בספרי‪.‬‬ ‫בשם רבנו חננאל‪ ,‬הסמ"ג‪ ,‬המאירי‪,‬‬ ‫חכמי לוניל‪) ,‬אות א( ויש להוסיף‬ ‫וכן כתבנו שהב"י לא ידע כלל שיטת‬ ‫שהגאונים שס"ל שכורך בין מן התכלת‬ ‫וכן הראב"ד משום שנזדמן לו גירסא‬ ‫ובין מן הלבן‪ ,‬ואין ענין לכריכה דוקא‬ ‫מוטעית‪ ,‬ורק ידע תוס' והרמב"ם‪,‬‬ ‫מן התכלת‪ ,‬אין להם ענין של חצי חוט‪,‬‬ ‫וממילא כל המקובלים בדורו ואחריו‬ ‫הלא המה רב עמרם גאון ורב נטרונאי‬ ‫והמשכנ"י לא דנו כלל בשיטת הראב"ד‬ ‫גאון ותוספות ורא"ש‪) ,‬אות ד( ויש‬ ‫ורק הכריעו שלא כהתוס' שס"ל שני‬ ‫לצרף גם כל דיעות בעלי התוספות‬ ‫חוטין שלמים אלא צריך רק חוט אחד‪,‬‬ ‫שס"ל שני חוטין שלימים בודאי לא‬ ‫וממילא יצא כהרמב"ם שרק חצי חוט‬ ‫ס"ל כל מושג של חצי חוט‪ .‬והרמב"ם‬ ‫כיון שלא הכירו שיטת הראב"ד‪ ,‬שחוט‬ ‫יחידאה בזה )מן הראשונים( שיש‬ ‫אחד שלם‪ ,‬אבל אחרי שנתגלה הגרסא‬ ‫לצבוע רק חצי חוט‪.‬‬ ‫האמיתית בראב"ד שס"ל חוט אחד‬ ‫שלם ‪ -‬צריך לפסוק כך‪ ,‬וא"א להביא‬ ‫והוספנו‪ ,‬שאפילו לדעת הרמב"ם לא‬ ‫ראיה מן המקובלים והמשכנ"י שלא‬ ‫והוספנו‪ ,‬יתכן כלל שאם עשה כדעת‬ ‫סימן ה ‪ ‬לה‬ ‫והנכון סברת הראב"ד ז"ל ששה חוטי‬ ‫הזכירו דעת הראב"ד בענין זה )אות ב‬ ‫לבן ושני חוטי תכלת פתיל תכלת‪.‬‬ ‫ואות ו'(‪.‬‬ ‫וכן דעת רוב ראשונים שס"ל חוט‬ ‫ובודאי גם להראב"ד וכל אלו‬ ‫וכן‪ .‬אחד‪ ,‬כתבו חוט שלם‪ ,‬והרמב"ם‬ ‫ובוד‪.‬אי הראשונים שס"ל כוותיה‪ ,‬אם‬ ‫יחידאה בזה‪ .‬וכן משום שאם עשה‬ ‫עשה כהרמב"ם קיים מצוות ציצית‪,‬‬ ‫כהרמב"ם בפשטות לא קיים מצוות‬ ‫דלא גרע מאילו עשה הכל לבן‪ ,‬אולם‬ ‫תכלת לדעת הראב"ד‪) ,‬רק שקיים‬ ‫בפשטות לא קיים מצות תכלת‪.‬‬ ‫מצות ציצית דלא גרע מעשה הכל לבן(‬ ‫ואילו אם עשה כהראב"ד קיים מצוות‬ ‫תכלת ולבן כדין גם לדעת הרמב"ם‪ ,‬כך‬ ‫יב( להלכה כמו הראב"ד או כמו‬ ‫הוכחנו‪ ,‬ובודאי אינו עובר משום בל‬ ‫הרמב"ם )סיכום המקורות והכרעת‬ ‫תוסיף‪.‬‬ ‫הגר"א ועוד(‬ ‫יג( אם לעשות כמו הראב"ד או כמו‬ ‫צריך לעשות כמו הראב"ד‪ ,‬חוט תכלת‬ ‫צריך אחד שלם וג' שלמים לבן‪ ,‬ולא‬ ‫התוספות )סיכום המקורות והכרעת‬ ‫כהרמב"ם שרק חצי חוט תכלת‪,‬‬ ‫הגר"א ועוד(‬ ‫שכדעת הראב"ד מפורש בספרי‪ ,‬וכך‬ ‫לא הארכנו כאן בשיטת התוספות‬ ‫סתימת הפסוק‪ ,‬וכך סתימת הגמרא‪,‬‬ ‫ל‪.‬א והארכנו בחיבור "חוט תכלת"‪) ,‬וע'‬ ‫וכן הגר"א כשפסק‪ ,‬פסק מפורש‬ ‫בח"ב בפולמוס על מספר חוטי תכלת( רק נביא‬ ‫כהראב"ד ביהל אור )פ' פנחס בזוהר דף‬ ‫בקיצור‪ ,‬שאין לעשות כמו התוס'‪,‬‬ ‫רכ"ח‪ (:‬וז"ל‪ :‬ואיהו משולשת בעמודא‬ ‫דאמצעיתא‪ ,‬כליל תלת ענפי אבהן‬ ‫משום שהעיקר כדעת הספרי )שלח(‬ ‫דאינון ש' מן שבת‪ ,‬שכינתא בת יחידא‬ ‫שהוא כמו הראב"ד‪ ,‬וכן בספרי )כי תצא(‬ ‫חוליא תכלת שבציצית‪ ,‬דחוליא‬ ‫גרס הגר"א כמו הראב"ד וכתבנו )באות‬ ‫ראשונה לבן ג' כריכות‪ ,‬ג' אבהן‪,‬‬ ‫א'( הכרח לזה‪ ,‬וכן כל דברי אגדה‬ ‫ואח"כ חוליא של תכלת ג"כ כלילא‬ ‫במדרשים )ריש קורח( ורש"י )שם( וביונתן‬ ‫מנהון‪ ,‬ויותר נראה דלא גרסינן כלל‬ ‫)שם( וכן דברי אגדה שהובאו בגמרא‬ ‫חוליא‪ ,‬אלא כן צ"ל בת יחידא תכלת‬ ‫סוטה )יז‪ (.‬חולין )פט‪ (.‬דרש רבא בשכר‬ ‫שבציצית‪ ,‬והוא חוט רביעית‪ ,‬כדעת‬ ‫שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד‬ ‫הראב"ד וכמש"ש שכ"ה עיקר‪ ,‬וכ"ה‬ ‫שרוך נעל‪ ,‬זכו בניו לשתי מצות‪ ,‬חוט‬ ‫בספרי שלנו‪ ,‬כלילא מג' חוטין לבן‬ ‫של תכלת ורצועה של תפילין ע'‬ ‫אות ד' שבשם וכן עיקר‪ ,‬וחזר שני‬ ‫במהרש"א )שם(‪ ,‬שביאר שהוא חלק‬ ‫פעמים שזה עיקר‪ ,‬וכ"כ הגר"א בספרי‬ ‫יותר קטן מעצם המצוה וזה תכלת‬ ‫פ' כי תצא‪ ,‬ואילו בספרא דצניעותא הביא‬ ‫רק פירוש ולא פסק(‪.‬‬ ‫שהוא רק חוט אחד וכן רצועה של‬ ‫תפילין‪ .‬וכן הזוהר )פרשת שלח דף קע"ה(‪,‬‬ ‫וכן פסק מהר"ר וידאל צרפתי בספר‬ ‫שבכולם כתוב חוט אחד של תכלת‬ ‫וכ‪.‬ן צוף דבש )הובא בחיד"א בספר חומת‬ ‫ושלא כתוס' )ואף יש בנוסח מדרש‬ ‫אנך ס"פ שלח(‪ ,‬וז"ל‪ :‬והנה סברת‬ ‫אחד )ריש קורח( שעושים ד' חוטין‪ ,‬אין זה‬ ‫הרמב"ם ז"ל שבעה חוטי לבן ואחד‬ ‫ראיה כדעת התוס' ששם הכונה על ד'‬ ‫תכלת‪ ,‬וסברת הרא"ש ז"ל בתשובה‬ ‫כנפות(‪.‬‬ ‫ארבע חוטי לבן וארבע חוטי תכלת‪,‬‬ ‫לו ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫הכריע מוהר"ר וידאל צרפתי ע' אות י"ב‬ ‫וכן יש עוד הרבה ראשונים שכתבו חוט‬ ‫לשונו(‪.‬‬ ‫וכן אחד‪ ,‬כמו הרמב"ן )סוף שלח( שכתב‬ ‫התכלת‬ ‫בחוט‬ ‫הוא‬ ‫שהזכרון‬ ‫וכן הנצי"ב )בשאילתות פ' שלח‪ ,‬קכ"ז סוף אות‬ ‫והמשמעות שרק חוט אחד‪ ,‬וכ"כ רבנו‬ ‫וכן י"א( אחרי כל הפלפול‪ ,‬כתב שסתמא‬ ‫בחיי‪ ,‬וכן מוכח ברמב"ן )שמות כח לז(‬ ‫דש"ס כדעת הרמב"ם‪ ,‬והמקור שציין‬ ‫בענין הציץ‪ ,‬שלשון פתיל תכלת הוא רק‬ ‫ס' קמ"ה כ"ה מבואר שכוונתו שרק חוט‬ ‫חוט אחד‪ ,‬והמאירי )יבמות ה‪ (:‬וכן דעת‬ ‫אחד לאפוקי התוס' ולא לאפוקי‬ ‫הערוך בשם הר"ח והריא"ז וחכמי‬ ‫הראב"ד‪.‬‬ ‫לוניל שהובאו בתחילת מאמר זה‪ .‬ויש‬ ‫לצרף בענין זה גם דעת הרמב"ם‪ ,‬וכן‬ ‫יש לי להוסיף כאן עוד נקודה‪,‬‬ ‫הוא פשטות הפסוק שאומר פתיל‬ ‫יש‪ ..‬בפשטות הפסוק כמו הראב"ד לא‬ ‫תכלת‪ ,‬ומשמע שמספיק אחד‪ ,‬רק אילו‬ ‫כמו תוספות‪ ,‬שהרי התורה בשעת‬ ‫היה גמרא מפורשת שמוסיפים עוד‬ ‫שמדברים על הלבן כתוב הכנפות‬ ‫חוט‪ ,‬היינו אומרים זה‪ ,‬אבל אין דרש‬ ‫בלשון רבים ועשו להם ציצית על כ נ פ י‬ ‫כזה בגמרא‪ ,‬וכן הוא סתימת הגמרא‬ ‫בגדיהם וכן נאמר גדילים תעשה לך‬ ‫שרק מדבר על מספר חוטין שלמים‬ ‫על כ נ פ ו ת כסותך‪ ,‬ואילו כשמתחילים‬ ‫בכמה ולא על מספר חוטי תכלת‪,‬‬ ‫לדבר על התכלת מדברים בלשון יחיד‬ ‫אלמא שאין לנו צורך לבאר מספר‬ ‫ונתנו על ציצית ה כ נ ף פתיל תכלת‪ ,‬ומן‬ ‫חוטי תכלת משום שזה כמו פשטות‬ ‫הראוי היה לכתוב ונתנו על ציצית‬ ‫הפסוק‪ ,‬ולפי הראב"ד הכל מיושב ואין‬ ‫ה כ נ פ ו ת פ ת י ל י תכלת‪ ,‬שהרי באמת‬ ‫עליו שום קושיה‪.‬‬ ‫צריך ליתן על כל ארבע כנפות את פתיל‬ ‫התכלת‪ ,‬אולם לפי הראב"ד ניחא‪,‬‬ ‫וכן הוא ביהל אור של הגר"א )פ' פנחס‬ ‫שהתורה כתבה דוקא לשון כנף בלשון‬ ‫וכן בזוהר דף רכ"ח‪ ,(:‬והוא חוט רביעית‪,‬‬ ‫יחיד כדי שנדע שהחיוב הוא רק פתיל‬ ‫כדעת הראב"ד וכמש"ש שכ"ה עיקר‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬ואילו היה כתוב בלשון רבים לא‬ ‫וכ"ה בספרי שלנו‪ ,‬כלילא מג' חוטין‬ ‫היינו יודעים כמה‪ ,‬וכן לשון וראיתם‬ ‫לבן אות ד' שבשם וכן עיקר‪ .‬וחזר שני‬ ‫אותו‪ ,‬ע' רמב"ן שהעיקר הוא על‬ ‫פעמים לומר וכן עיקר‪ .‬וכ"כ הגר"א‬ ‫התכלת ]אף שחז"ל דרשו גם על הלבן‬ ‫בספרי )פ' כי תצא(‪ ,‬ומחק שם הגרסא‬ ‫)מנחות לח‪ ,(.‬מ"מ עיקר פשט הפסוק הוא‬ ‫שהיה כדעת התוס' וגרס כמו הראב"ד‬ ‫על התכלת וזה לשון יחיד‪ ,‬וכן רבי‬ ‫כדי שיתאים לספרי שלח‪) ,‬ע' לעיל אות‬ ‫מאיר דורש בספרי לכביכול הקב"ה‬ ‫א' הגרסא של הגר"א(‪ .‬וכן באמרי נועם‬ ‫שהוא לשון יחיד ]הובא כאן עמוד ‪ [5‬וא"כ‬ ‫)פירוש הגר"א על ברכות( על התוס' ט‪ (:‬שכתב‬ ‫גם הפשט הוא על התכלת היינו חוט‬ ‫שני חוטי תכלת ושני לבן‪ ,‬והוסיף‬ ‫יחיד‪) ,‬שו"ר שכ"כ במהרש"א חידושי‬ ‫הגר"א והפוסקים חולקים על זה וס"ל‬ ‫אגדות מנחות מג‪ :‬ד"ה וראיתם אותו(‪ ,‬אולם‬ ‫שלא היו עושים אלא חוט אחד של‬ ‫כמובן אין זה ראיה להרמב"ם שרק‬ ‫תכלת‪) ,‬מה שכתב בגר"א על השו"ע ס' י"ב‬ ‫חצי חוט‪ ,‬שהרי גם להראב"ד הוא חוט‬ ‫סע' א' ד"ה ולר"ת‪ ,‬שיש נטיה לתוס'‪ ,‬זה‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫הכל ע"פ הגרסא בספרי כי תצא לפני‬ ‫שתיקן הגרסא שם‪ .‬וע' בזה במאמר של‬ ‫יד( בענין סדר הכריכות והקשרים‬ ‫הרב אליהו טבגר בשיטת הגר"א וכן‬ ‫סימן ה ‪ ‬לז‬ ‫ובבית המדרש 'זילברמן' שהם‬ ‫לא נאריך כאן כיון שאינו לעיכובא‪ ,‬רק‬ ‫תלמידים מובהקים של הגר"א‪ ,‬עושים‬ ‫לא בקיצור נמרץ‪ ,‬ע' במאמר שכתבנו‬ ‫כדעת הגר"א ביהל אור )דף רכ"ז ע"א(‬ ‫'חוט תכלת'‪ ,‬שהעיקר להחליף הצבע‬ ‫לאחר הקשר‪ ,‬לבן תכלת לבן תכלת‪,‬‬ ‫אחר כל חוליה כדעת ר"ע גאון‬ ‫קשר‪ ,‬לבן תכלת לבן תכלת‪ ,‬קשר‪ ,‬לבן‬ ‫ותוספות )הובא באות ד' בהג"ה(‪ ,‬ושם יש‬ ‫תכלת לבן תכלת קשר‪ ,‬לבן‪ ,‬קשר‪.‬‬ ‫ראיה לשיטה זו דלא כהרמב"ם(‪ ,‬וכל‬ ‫חוליה ג' כריכות‪ ,‬ויש דין מתחיל בלבן‬ ‫וע' זוהר פנחס )דף רכ"ח( שבין קשר‬ ‫ומסיים בלבן )מנחות לט‪ ,(.‬וכיון שנוהגים‬ ‫וע' לקשר כרוחב אגודל )הובא במ"ב ס'‬ ‫לעשות ה' קשרים‪ ,‬ע"פ המדרש שהובא‬ ‫י"א ס"ק ס"ח( משמע יותר כדעת החינוך‪.‬‬ ‫ברש"י )בחומש( ותוס' )לט‪ (.‬וזוהר )ברעיה‬ ‫אולם כמובן שאין זה ענין של הלכה‪,‬‬ ‫מהימנא רכח‪ (:‬וש"ע )ס' י"א סע' י"ב(‪ ,‬ובמשנה‬ ‫שהרי אפשר לעשות גם רק ז' חוליות‬ ‫ברורה )ס"ק ס"ח(‪ ,‬יש לסדר החוליות בין‬ ‫הקשרים כדעת החינוך )סוף שלח(‪ ,‬ג' ג' ג'‬ ‫כמבואר )בגמרא לט‪ (.‬ואז בהכרח יעשה‬ ‫ד' חוליות‪ ,‬וכל הקשרים כפולים‪ ,‬וא"כ‬ ‫בין קשר אחד לשני פעם אחת רק‬ ‫עושים סמוך לכנף קשר‪ ,‬ואח"כ י"ג‬ ‫חוליא אחת‪ ,‬וא"כ שניהם‪ ,‬החינוך‬ ‫חוליות בסדר זה‪ ,‬לבן תכלת לבן‪ ,‬קשר‪,‬‬ ‫והגר"א כשרים למהדרין‪ .‬לאותן‬ ‫תכלת לבן תכלת‪ ,‬קשר‪ ,‬לבן תכלת לבן‪,‬‬ ‫מסקנות הגיע הגאון ר' אליהו טבגר‬ ‫קשר‪ ,‬תכלת לבן תכלת לבן‪ ,‬קשר‪ .‬סך‬ ‫שליט"א בספרו כליל תכלת‪.‬‬ ‫הכל י"ג חוליות שהם ל"ט כריכות‪.‬‬ ‫ו( בסיבת שינוי מנהג במספר חוטי תכלת וקריאה לבטל‬ ‫שינוי מנהג בין העדות‬ ‫האשכנזים סוברים כדעת התוס' אולם‬ ‫כמו שיש ג' שיטות במספר חוטי‬ ‫לספרדי אומרים תעשה כמו הרמב"ם‪.‬‬ ‫כמ‪.‬ו תכלת‪ ,‬דעת הרמב"ם אחד מתוך‬ ‫שמונה‪ ,‬דעת הראב"ד שנים מתוך‬ ‫אלו שפוסקים כדעת הראב"ד‪ ,‬משום‬ ‫שמונה ודעת התוס' ארבע מתוך‬ ‫אלו שבמקורות העיקר כדעת‬ ‫שמונה‪ ,‬כך יש בתוך ציבור שהולכים‬ ‫הראב"ד‪ ,‬כך הספרי )בפרשת שלח(‪ ,‬כך‬ ‫עם תכלת‪ ,‬כל שלשה השיטות‪ .‬אולם‬ ‫סתימת הגמרא‪ ,‬כך כל המדרשים‬ ‫סיבות הפסקים משתנים‪.‬‬ ‫ודברי אגדה בין בגמרא בין בזוהר בין‬ ‫שאר מדרשים‪ ,‬שרק חוט אחד‪ ,‬וזה‬ ‫אלו שפוסקים כהרמב"ם‪ ,‬משום‬ ‫דלא כתוס'‪ ,‬ושיטת הרמב"ם לעשות‬ ‫אלו שמחשיבים את הרמב"ם‬ ‫חצי חוט הוא דבר קשה מאוד וחריג‬ ‫כהראשון הכי גדול‪ ,‬או משום שדעת‬ ‫ונגד סתימת כל הגמרות‪ ,‬והדבר היחיד‬ ‫האר"י ז"ל והבאים אחריו‪ ,‬והמלאך‬ ‫שאפשר לתרץ הרמב"ם בדוחק לומר‬ ‫של הב"י כדעת הרמב"ם‪) .‬וי"א משום‬ ‫שהוא מודה שאפשר לעשות גם חוט‬ ‫האור שמח‪ ,‬שטען שיש ראייה מן‬ ‫שלם‪ ,‬וכן כמעט כל הראשונים‬ ‫הירושלמי לדעת הרמב"ם(‪.‬‬ ‫שסוברים שרק חוט אחד‪ ,‬סוברים‬ ‫שהוא חוט שלם‪ ,‬בין מן הראשונים‬ ‫אלו שפוסקים כפי התוס'‪ ,‬משום שהם‬ ‫שהיו לפניו בין אלו שבדורו ובין אלו‬ ‫אלו אשכנזים‪ ,‬ודעת רוב ראשוני‬ ‫לח ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫ה‪ (:‬והערוך בשם ר"ח כדעת הראב"ד‪,‬‬ ‫שבאים אחריו‪) ,‬חוץ מתלמידים‬ ‫)מן הערוך אין ראיה ברורה שגם קטע‬ ‫מובהקים של הרמב"ם שהוא בנו רבנו‬ ‫זה בשם הר"ח‪ ,‬שאולי רק על קטע אחר‬ ‫אברהם ורבנו פרחיה(‪ ,‬ומה שטוען‬ ‫נאמר בשם הר"ח‪ ,‬אולם דרך כלל‬ ‫הרמב"ם שרב שמואל בן חפני גאון‬ ‫הערוך הוא בשם הר"ח( וכן חכמי לוניל‬ ‫ס"ל כוותיה‪ ,‬הנה יש לנו ספרו הובא‬ ‫וכן הכרעת הריא"ז כדעת הראב"ד‪.‬‬ ‫בספר כליל תכלת של הרב אליהו טבגר‬ ‫והברטנורא והסמ"ג הביאו או כתוס'‬ ‫ושם אין ראיה דלא כהראב"ד‪ ,‬וכן‬ ‫או כהראב"ד ולא כהרמב"ם‪ .‬וע' )ס' ה'‬ ‫פשטות הפסוק וסתימת הגמרא כדעת‬ ‫אות ד'(‪ ,‬ראיה שגם רב עמרם גאון ושר‬ ‫הראב"ד ושכן הכריע הגר"א‪.‬‬ ‫שלום גאון ורב נטרונאי גאון דלא‬ ‫כהרמב"ם‪ .‬אלו שבאו מכח האור שמח‪,‬‬ ‫דוגמא אחת‪ ,‬דלא כתוס'‪ ,‬מדרש )משלי‬ ‫ע' )ס' ה' אות י'(‪ ,‬שהביאור שלו בירושלמי‬ ‫דוגמא פרשה יא בענין קרח(‪ ,‬כשבא מבית‬ ‫הוא תמוה ביותר ואין זה כלל כוונת‬ ‫המדרש אמרה לו אשתו מה הלכה‬ ‫הירושלמי‪.‬‬ ‫חדש לכם משה בבית המדרש‪ ,‬אמר‬ ‫לה פירש לנו על מעשה התכלת‪ ,‬אמרה‬ ‫במאמר הזה אנו רוצים להתייחס‬ ‫לו מעשה התכלת מהו‪ ,‬אמר לה כך‬ ‫במא‪.‬מר לגישה של הפסק העדתי‬ ‫דרש ואמר נאמר לי מפי הגבורה‬ ‫לאלו שפסוקים לאשכנזים כהתוס'‬ ‫שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם‪,‬‬ ‫ולספרדים כהרמב"ם‪ ,‬ולבאר שבמקרה‬ ‫וכדי שיהא ח ו ט א ח ד ת כ ל ת ‪,‬‬ ‫שלנו אין כלל מקום לעשות פסק מסוג‬ ‫שנאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל‬ ‫כזה‪.‬‬ ‫תכלת‪.‬‬ ‫הנה לעשות פסק שמחלק בין ספרדים‬ ‫בנוסח אחר‪ ,‬לפסוק כתוס' הוא פסק‬ ‫הנה לאשכנזים‪ ,‬יסוד דבר זה הוא‬ ‫בנוסח עדתי‪ ,‬לפסוק כהרמב"ם הוא‬ ‫שבגלילות עדות המזרח היו יותר‬ ‫פסק של התבטלות לדעה מסוימת או‬ ‫רגילים בראשונים ספרדים‪ ,‬ואילו‬ ‫לעולם הקבלה‪ .‬לפסוק כהראב"ד הוא‬ ‫בגלילות אשכנז היו יותר רגילים‬ ‫פסק מקורי‪.‬‬ ‫בראשונים אשכנזים‪ ,‬וזה מדין רבו‪,‬‬ ‫בעצם ביאור הלכה הארכנו במאמר‬ ‫וזה היה אחד מן הסיבות שגרמו‬ ‫בעצם בכנף איש יהודי‪ ,‬לבאר את‬ ‫לחילוקי דעות בין המחבר והרמ"א‪.‬‬ ‫השיטות‪ ,‬ולמה אין לנהוג בענין זה כמו‬ ‫האר"י ז"ל והמלאך של הב"י‪ ,‬כי אם‬ ‫וכן היו מנהגים קבועים במשך‬ ‫באו מגילוים עליונים‪ ,‬על זה נאמר‬ ‫וכן‪ ..‬הדורות‪ ,‬וכשהוציא המחבר את‬ ‫תורה לא בשמים היא‪ ,‬ויחיד ורבים‬ ‫השו"ע‪ ,‬טען עליו הרמ"א שבגלילות‬ ‫הלכה כרבים )ב"מ נט‪ :‬ותוס' שם ד"ה לא‬ ‫אשכנז היה מנהג לפסוק אחרת‪ ,‬וכן יש‬ ‫בשמים( ואם באו מכח ביאור הלכה‪ ,‬הרי‬ ‫כלל כל מקום שהלכה רופפת הלך‬ ‫חלק ההלכה של האר"י ז"ל בנוי על‬ ‫אחרי המנהג‪ ,‬ע' ירושלמי )פאה פרק ז ה"ה(‬ ‫גרסת מוטעית של הכסף משנה בלשון‬ ‫אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין‬ ‫הראב"ד‪ ,‬שבמקום שנים של תכלת‬ ‫ואין את יודע מה טיבה צא וראה מה‬ ‫וששה של לבן‪ ,‬גרס הכ"מ בראב"ד‬ ‫הציבור נוהג ונהוג והביאו הפוסקים‬ ‫שנים של תכלת ושנים של לבן‪ ,‬וסבר‬ ‫הנהגה זו הרבה פעמים‪ ,‬וכיון שהמנהג‬ ‫הב"י שהראב"ד כמו התוס' ואין כלל‬ ‫היה חלוק למקומות‪ ,‬נהרא נהרא‬ ‫שיטת ראב"ד‪ ,‬ומאידך המאירי )יבמות‬ ‫סימן ו ‪ ‬לט‬ ‫ערוך הלכות ציצית )סימן יב( ולרבינו תם‬ ‫ופשטא‪ ,‬ממילא נשאר הדין לפי מנהג‬ ‫לא מכשירים אלא בנשתיירו ב' חוטין‬ ‫מקומות‪.‬‬ ‫שלימים‪ ,‬דהיינו ארבעה ראשים‪ ,‬שכל‬ ‫אחד מהראשים ארוך י"ב גודלים‪ ,‬אז‬ ‫הנה אנו שהגענו לא"י‪ ,‬יש בזה כמה‬ ‫מכשירים כשנפסקו השני חוטין‬ ‫הנה סיבות שמן הראוי היה לבטל‬ ‫אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה‪,‬‬ ‫הבדלים אלו ולהכריע מן המקורות מה‬ ‫אבל אם נפסקו ג' חוטין‪ ,‬אע"פ‬ ‫דעה העיקרית‪.‬‬ ‫שנשתייר בהם כדי עניבה‪ ,‬פסולים‪.‬‬ ‫טעם אחד משום שהציבור בהרבה‬ ‫וזה ע"פ דעת התוס' שני חוטים‬ ‫טעם מקומות מעורב‪ ,‬ויש לפסוק פסק‬ ‫וזה שלימות של תכלת ע' משנה ברורה‬ ‫אחיד לכולם‪ .‬טעם שני‪ ,‬כבר מזמן בכל‬ ‫)סימן יב ס"ק ח( ולר"ת וכו' ‪ -‬טעמו דשני‬ ‫הישיבות לומדים כל הראשנים‪ ,‬ואין‬ ‫חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום תכלת‬ ‫שום נפ"מ אם אדם אשכנזי או ספרדי‪,‬‬ ‫ושני חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום‬ ‫כולם לומדים רש"י ותוס' והרא"ש וכל‬ ‫לבן צריך עכ"פ שיהיה מין א' שלם‪:‬‬ ‫הראשונים האשכנזים‪ ,‬וכן כולם‬ ‫לומדים את הרמב"ם והראב"ד ואת‬ ‫אולם אין זה ראיה שכך פסק להלכה‬ ‫הרמב"ן ואת הרשב"א וכל שאר‬ ‫אולם מדין הכרעה‪ ,‬אלא שחשש‬ ‫הראשונים הספרדים‪ ,‬ואין לומר שאלו‬ ‫לחומרא כדיעה זו‪ ,‬אבל הדבר לא‬ ‫הם יותר רבותיו מאלו‪.‬‬ ‫הוכרע‪.‬‬ ‫ואולם הדבר הוא קשה לעשות‪ ,‬כי‬ ‫הנה הב"י )בס' י"א( הביא‪ :‬ובסמ"ג )עשין‬ ‫ואולם צריך למדנות גדלה לזה‪ ,‬וכן‬ ‫הנה כו קח‪ (:‬כתוב שנים של לבן ושנים‬ ‫הציבור לא מוכן לשמוע זה‪ ,‬אולם‬ ‫של תכלת או שלש של לבן ואחד של‬ ‫המצב הוא בדיעבד גדול‪ .‬וכעת יש‬ ‫תכלת‪ .‬ונראה דלא בעי למיחת‬ ‫לדעת שכל זה במצוות שהיו נהוגים‬ ‫לפלוגתא במלתא דלא נפקא לן מידי‬ ‫בכל הדורות‪ ,‬אבל כעת כשאנו מדברים‬ ‫בהאי זימנא והכי קאמר פירוש‬ ‫על מצוות תכלת שנתחדש בדורנו‪ ,‬ואנו‬ ‫ארבעה חוטין בכנף למר שנים של לבן‬ ‫צריכים לפסוק הלכה למעשה מה‬ ‫ושנים של תכלת ולמר שלשה של לבן‬ ‫לעשות‪ ,‬ואין כאן מנהג מדורות מה‬ ‫ואחד קצתו תכלת‪:‬‬ ‫לעשות‪ ,‬ממילא צריכים אנו לקחת את‬ ‫המקורות ולהכריע בדבר בפסק לכולם‬ ‫מה שכתב ולמר שלשה של לבן ואחד‬ ‫בצורה מקורית‪ ,‬ולא ללכת אחרי‬ ‫מה ק צ ת ו תכלת‪ ,‬שהכניס כאן בסמ"ג‬ ‫מנהגים בנושאים אחרים ולהתעלם מן‬ ‫כאילו זה הרמב"ם‪ ,‬זה בגלל שהב"י לא‬ ‫המקורות‪.‬‬ ‫ידע שיטת הראב"ד‪ ,‬כגרסתו בראב"ד‬ ‫שנים של תכלת ושנים של לבן‪ ,‬וחשב‬ ‫וא"כ צריך לפסוק כמי שפסק ע"פ‬ ‫שהראב"ד כדעת התוס'‪.‬‬ ‫וא"כ הכרעה מקורית כאחד מן‬ ‫הדעות כמו הריא"ז והגר"א‪ ,‬שהם לא‬ ‫ועכ"פ למדים מזה שהב"י הסביר את‬ ‫פסקו משום השתייכות לציבור מסוים‬ ‫ועכ"פ הסמ"ג שלא הכריע‪ ,‬וזה בגלל‬ ‫ולא לכללי הפסק ששייך לעדתם‪.‬‬ ‫שלא היה נהוג תכלת‪ ,‬וכן לא מצאנו‬ ‫בב"י בהמשך שהכריע הדבר‪ ,‬ששיטת‬ ‫הנה אף שיש מקורות בש"ע שלכאורה‬ ‫הב"י היה שאין מכריעים כאן את‬ ‫הנה משמע כדעת התוס' כמו שולחן‬ ‫מ ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫על כן מצאנו לנכון להכנס לעומק‬ ‫הדין‪ ,‬כיון שאין לנו תכלת‪ ,‬ומה‬ ‫על הסוגיה ולהכריע כשיטת הראב"ד‪,‬‬ ‫שהעתיק )בס' י"ב( שיטת התוס' ‪ -‬זה רק‬ ‫ע' בזה במאמר בכנף איש יהודי )ס' ה'(‪,‬‬ ‫לחומרא שצריך שני חוטין שלימים‬ ‫ובפרט שהגר"א הכריע כך להלכה ביהל‬ ‫לחשוש לשיטת התוס'‪.‬‬ ‫אור )פ' פנחס(‪ ,‬וכתב שעיקר כשיטת‬ ‫הראב"ד והוסיף לחיזוק 'וכן עיקר'‪ ,‬וכן‬ ‫גם מה שכתב הט"ז )סימן יא ס"ק יג(‬ ‫בביאור על הספרי הגיה לשון ספרי בכי‬ ‫גם כדעת התוס' ‪ -‬אין כאן הכרעה‪,‬‬ ‫תצא לפי הגרסא בספרי שלח לך ושם‬ ‫אלא כך כתבו בסתמא כמו שהביא‬ ‫כתוב כשיטת הראב"ד‪ .‬וכן באמרי‬ ‫הטור‪ ,‬והרי לא כתבו בשום מקום‬ ‫נועם )פירוש הגר"א על מסכת ברכות( על התוס'‬ ‫המקור למה לפסוק כמו התוס'‪ ,‬ואין‬ ‫ט‪ (:‬שכתב ב' חוטי תכלת וב' לבן‪,‬‬ ‫כאן שום ציון מראה מקומות להכרעה‬ ‫והוסיף הגר"א‪ ,‬והפוסקים חולקים על‬ ‫כזאת‪ ,‬וכן נמשך אחריו המ"ב‪) ,‬סימן ט‬ ‫זה וס"ל שלא היו עושים אלא חוט א'‬ ‫ס"ק ז'‪ ,‬וכ"כ סימן יא ס"ק נח(‪ ,‬שלא הביא‬ ‫של תכלת‪ .‬ושיטת התוס' הוא כגרסתם‬ ‫המקור רק הט"ז‪ ,‬אבל אין זה נקרא‬ ‫בספרי כי תצא‪ ,‬ששם בין כך יש קושיה‬ ‫הכרעה‪ ,‬כיון שבשורש הענין לא היה‬ ‫גדולה מצד עצמו‪ ,‬שב"ה מדברים על‬ ‫להם תכלת‪.‬‬ ‫חוט שלם‪ ,‬וב"ש על חצי חוטיים‪ ,‬כמו‬ ‫שהקשו בתוס' )בכורות לט‪ :‬ד"ה כמה(‪ ,‬וכל‬ ‫אולם עכשיו שהגיע הזמן שיש תכלת‬ ‫מה שכתב הגר"א בביאורו בש"ע )ס' י"ב‬ ‫אולם וצריכים אנו להכריע‪ ,‬וזה לא‬ ‫סע' א'( כדעת התוס' ‪ -‬הוא לפי גרסת‬ ‫שייך לעשות לחוש לחומרא לשיטת‬ ‫התוס' בספרי )כי תצא( לפני שחזר בו‬ ‫התו' כי בפשטות לדעת הראב"ד צריך‬ ‫בביאור על הספרי‪ .‬וע' בזה במאמר של‬ ‫ג' של לבן‪ ,‬ע' ספרי )במדבר פרשת שלח פיסקא‬ ‫הרב אליהו טבגר בשיטת הגר"א‪.‬‬ ‫קטו( ועשו להם ציצית‪ ,‬שומע אני יעשה‬ ‫חוט אחד בפני עצמו ת"ל גדילים )דברים‬ ‫וכן פסק מפורש מה"ר וידאל צרפתי‬ ‫כב יב( מכמה גדילים אתה עושה אין‬ ‫וכן בספר צוף דבש )הובא בחיד"א‬ ‫בספרו חומת אנך ס"פ שלח(‪ ,‬וז"ל‪ :‬והנה‬ ‫פחות משלשה דברי בית הלל‪ ,‬בית‬ ‫סברת הרמב"ם ז"ל שבעה חוטי לבן‬ ‫שמאי אומרים שלשה של צמר‬ ‫ואחד תכלת‪ ,‬וסברת הרא"ש ז"ל‬ ‫ורביעית של תכלת והלכה כבית‬ ‫בתשובה ארבע חוטי לבן וארבע חוטי‬ ‫שמאי‪ ,‬וא"כ להראב"ד אינו יוצא בלבן‬ ‫תכלת‪ ,‬והנכון סברת הראב"ד ז"ל‬ ‫אם עושה ב' שלימים תכלת‪) ,‬אף‬ ‫ששה חוטי לבן ושני חוטי תכלת פתיל‬ ‫שמצוות ציצית קיים דלא גרע מכולו‬ ‫תכלת‪.‬‬ ‫תכלת( וא"כ מוכרחים אנו להכריע בין‬ ‫ובאמת כבר בראשונים היה הכרעה‬ ‫השיטות‪.‬‬ ‫ובאמת ע"י הריא"ז כדעת הראב"ד‪,‬‬ ‫וז"ל הריא"ז בהלכות קטנות‪ :‬רוב‬ ‫וההכרעה לא נעשה ע"י כללי פסק של‬ ‫המפרשים אומרים שחציין הן חוטי‬ ‫וההכרעה עדה פלונית שעושים כמו‬ ‫לבן וחציין חוטי תכלת‪ ,‬ורבינו משה‬ ‫פוסקים אלו‪ ,‬וכללי הפסק של עדה‬ ‫אומר שהשבעה הן חוטי לבן והאחד‬ ‫אחרת שעושים כמו פוסקים אלו‪ ,‬כי‬ ‫חוט תכלת‪ ,‬ולא נראה‪ ,‬שהששה הן‬ ‫אין לנו מנהגים בענינים שנתחדשו‬ ‫חוטי לבן והשנים חוטי תכלת כמבואר‬ ‫אפשרות קיומן בדורנו‪ ,‬ואין זה הזמן‬ ‫בקונטרס הראייות‪ ,‬וכן מבואר בספרי‪.‬‬ ‫להכריע הלכה ע"פ כללים אלו‪.‬‬ ‫סימן ו ‪ ‬מא‬ ‫)הב"י( כאחת הדעות מפני שדבריהם‬ ‫וחזינן מלשונו בבירור שזה לא בגדר‬ ‫מחוורים ביותר ומתיישבות כל‬ ‫העתקה אלא בהכרעה‪ ,‬ולא כמו‬ ‫הקושיות‪.‬‬ ‫שמביאים כמה ראשונים כשיטת‬ ‫התוס' כתלמידים שמעתיקים דברי‬ ‫וע"ש )בס"ק י'( שהאריך בשינוי כללי‬ ‫רבם‪.‬‬ ‫וע"ש הפסק‪ ,‬שבזמן מסוים היה‬ ‫הרמב"ם רבן של בני ארץ ישראל‪,‬‬ ‫וע' בחז"א )יו"ד ס' ק"נ ס"ק ח'( במכתב‬ ‫ואח"כ נשתנה הדבר‪ ,‬ומתחשבים גם‬ ‫וע' ואם כי אין אנו נגשים להכריע בין‬ ‫עם שאר הראשונים‪ ,‬וזה ג"כ סיבה‬ ‫הראשונים בהכרעה שכלית מוחלטת‪,‬‬ ‫שלא לעשות כמו הרמב"ם‪ ,‬כיון‬ ‫מ"מ מתלוה תמיד בההכרעה עיון‬ ‫שהרמב"ם הוא יחידאה‪.‬‬ ‫שכלי והרבה פעמים מכריע מרן ז"ל‬ ‫ז( דעת מרן החזון איש זצ"ל על חידוש התכלת‬ ‫והוא עמיד‪ ,‬וכן הצבע נעשה באמת מן‬ ‫אמר מרן בעל החזון איש זצ"ל על‬ ‫החלזון‪ ,‬ויש על זה מקורות מהרבה‬ ‫אמר התכלת של האדמו"ר מראדזין‬ ‫ראיות כמבואר בפנים‪ ,‬בין מספרי‬ ‫"הלא אין שום היזק בדבר ‪ -‬להטיל‬ ‫חכמי ישראל ראשונים ואחרונים‪ ,‬ובין‬ ‫ספק תכלת ‪ -‬ואילו היה צל צילו של‬ ‫להבדיל מספרי אומות העולם‪ ,‬ועדויות‬ ‫ספק הלא היו הגדולים אזי מקבלים‬ ‫ממציאות הקונכיות במקומות שאמרו‬ ‫אותו" )מעשה איש ח"א ע' קלב‪ ,‬מיומנו של‬ ‫חז"ל שעשו התכלת‪ ,‬ובפרט אחרי גילוי‬ ‫הרה"ג ר' שרגא היימאן זצ"ל ע"פ הצילום מכתב יד‬ ‫הנוסף של מציאת מרדעת הסוס‬ ‫היומן עצמו‪ ,‬מובא ביתד נאמן עש"ק לך לך תשנ"ז(‪.‬‬ ‫מתקופת בית ראשון הצבוע תכלת )ע'‬ ‫עמוד ‪ - (7‬בודאי היה מרן זצ"ל הולך עם‬ ‫ולמדים מזה‪ ,‬שדעתו זצ"ל‪ ,‬שעל‬ ‫זה‪ ,‬שהרי מספיק לחייב אפילו כשיש‬ ‫ולמד‪.‬ים התכלת של האדמו"ר מרדזין‬ ‫רק צל צילו של ספק כשרות‪ ,‬וכ"ש כאן‬ ‫שבאמת היה מופרך לגמרי‪ ,‬כמו‬ ‫שיש ראיות ברורות שאין בו אפילו צל‬ ‫שהארכנו‪ ,‬שאינו חלזון‪ ,‬בגלל שאין לו‬ ‫צילו של ספק פסול‪.‬‬ ‫קונכיא‪ ,‬וכן מה שצובע באמת הוא‬ ‫משחיקת ברזל ולא מן הדג‪ ,‬ומה שנותן‬ ‫ולמדים גם ממנו‪ ,‬שאינו חושש כלל‬ ‫הדג הוא דבר צדדי לגמרי שאפשר‬ ‫ולמ ים מלחדש דברים שלא היו‬ ‫ד‬ ‫להפיק מהרבה דברים‪ ,‬וכן שמענו‬ ‫נוהגים בזמן הקודם‪ ,‬והדבר ברור‬ ‫ממרן זצ"ל שאמר על התכלת של‬ ‫כשמש‪ ,‬שהרי התורה מחייבת אותנו‬ ‫רדזין‪' ,‬תיקח דם של שור ותצבע בו'‪,‬‬ ‫לקיים כל דבר שיש עליו ראיות אפילו‬ ‫וכן יורד בקלות‪ ,‬וממילא אין בו אפילו‬ ‫לא היה מצוי בדורות הקדומים‪,‬‬ ‫צל צילו של ספק כשרות‪ ,‬אולם‬ ‫ושנתחדש אפשרות קיומה רק בדור‬ ‫בארגמון קהה קוצים שיש בו ראיות‬ ‫הזה‪.‬‬ ‫ברורות שזה החלזון שאמרו חז"ל‪,‬‬ ‫מב ‪ ‬בכנף איש יהודי‬ ‫ח( בענין סוגי קניה של תכלת לפי שיטת הראב"ד‬ ‫קשר‪ ,‬חוליה לבן תכלת‪ ,‬קשר‪ ,‬חוליה‬ ‫הנה בחנויות יש להשיג חוטים עבים‬ ‫לבן תכלת‪ ,‬קשר‪ ,‬חוליה לבן תכלת‪,‬‬ ‫הנה וחוטים דקים של תכלת‪ ,‬ואין‬ ‫קשר‪ ,‬חוליה לבן‪ ,‬קשר‪) ,‬ע' תוס' ל"ט‪ .‬סוף‬ ‫בזה נפ"מ לדינא‪ ,‬רק העב יותר מחזיק‬ ‫העמוד והרא"ש ס' ט"ו(‪.‬‬ ‫מעמד‪ ,‬וכן יש ראב"ד ארוך וראב"ד‬ ‫קצר‪ ,‬הקצר הוא בשביל למי שהולך‬ ‫ובענין אורך הציצית‪) ,‬כפי שמחמירים‬ ‫לשיטת רב עמרם גאון שרק כל חוליה‬ ‫ובענין כדעת הי"א )בס' י"א סע' ד'(‬ ‫שניה של תכלת‪ ,‬וכמו שכתבנו‪ ,‬וראב"ד‬ ‫שאורך ציצית י"ב אגודלים( לדעת ר'‬ ‫ארוך בשביל מי שהולך עם סדר‬ ‫חיים נאה הוא ‪ 24‬ס"מ ולדעת החז"א‬ ‫כריכות של הרמב"ם שכל החוליות של‬ ‫)ס' ל"ט ס"ק ט'( ‪ 29‬ס"מ‪ ,‬אולם יש לדעת‪,‬‬ ‫תכלת חוץ מכריכה ראשונה ואחרונה‪,‬‬ ‫שדעת החז"א )בס' ג' ס"ק ז'(‪ ,‬השיעור י"ב‬ ‫ועושה י"ג חוליות‪) .‬מה שנמכר בענין‬ ‫אגודלים הוא לא יותר מהידור‪) ,‬וחולק‬ ‫זה יש בו אורך ‪ 30‬ס"מ בריוח(‪.‬‬ ‫על המ"ב שס"ל שלדעה שס"ל י"ב‬ ‫אגודלים‪ ,‬יש בו פסול דרבנן( וממילא‬ ‫ויש עוד תכלת זול הרבה‪ ,‬למי שעושה‬ ‫גם מי שסובר בענין השיעורים כדעת‬ ‫ויש רק ז' חוליות ועושה כרע"ג שכל‬ ‫החז"א בשאר חלקי תורה‪ ,‬בענין זה‬ ‫חוליה שניה של תכלת וא"כ יש לו רק‬ ‫יכול להקל כדעת רח"נ‪ .‬וגם לדעת‬ ‫ג' חוליות של תכלת‪ ,‬וזה כשר‬ ‫המ"ב הוא רק דרבנן‪ .‬ע' בה"ל )ס' רע"א‬ ‫לכתחילה‪ ,‬כי י"ג חוליות הוא רק‬ ‫סע' יג ד"ה של רביעית(‪.‬‬ ‫הידור‪) .‬סדר הקשירה לפי מהלך זה‪,‬‬ ‫ט( ביאור מכח הפסוקים וחז"ל‪ ,‬שאם לובשים תכלת‪ ,‬אז‬ ‫יתהפך כל העולם‪ ,‬והגוים שרוצים ללחום על ירושלים‪,‬‬ ‫יתהפכו וישתעבדו ליהודים‬ ‫רש"י‪ ,‬בכנף איש יהודי ‪ -‬בשכר הכנף‬ ‫)זכריה ח כג( כֹּה אָמַ ר ה' צְ בָ אוֹת‬ ‫רש"י‪ ,‬יחזיקו בכנף עשרה אנשים‬ ‫)זכריה בַּ יָּ ִמים הָ הֵ מָּ ה אֲ ֶשׁר יַחֲ זִ יקוּ‬ ‫מכל לשון‪ ,‬הרי שבע מאות לשבעים‬ ‫ֲשׂ ָרה אֲ נ ִָשׁים ִמכֹּל לְ שֹׁנוֹת הַ גּוֹיִ ם‪,‬‬ ‫ע ָ‬ ‫לשון‪ ,‬וארבע כנפות יש לו ‪ -‬הרי‬ ‫הוּדי לֵאמֹר נֵלְ כָ ה‬ ‫וְ הֶ חֱ זִ יקוּ בִּ כְ נַף ִאישׁ יְ ִ‬ ‫אלפים ושמנה מאות‪.‬‬ ‫‪‬קים עִ ָמּכֶ ם‪:‬‬ ‫עִ מָּ כֶ ם‪ ,‬כִּ י ָשׁמַ עְ נוּ אֱ ִ‬ ‫הנה‪ ,‬הדבר פשוט שמה שאמר ריש‬ ‫מסכת שבת )דף לב‪ (:‬אמר ריש לקיש‪:‬‬ ‫מס ת כל הזהיר בציצית ‪ -‬זוכה‬ ‫הנ‪.‬ה‪ ,‬לקיש כל הזהיר בציצית ‪ -‬היינו‬ ‫כ‬ ‫ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות‬ ‫לבן עם תכלת‪ ,‬כשיגיע הזמן שיתגלה‬ ‫עבדים‪ ,‬שנאמר כה אמר ה' צבאות‬ ‫התכלת‪ ,‬כי מי שהולך רק עם לבן בלי‬ ‫בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה‬ ‫תכלת כשיש תכלת‪ ,‬לא נקרא שזהיר‬ ‫אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו‬ ‫במצות ציצית‪ ,‬כי הרי מבטל מצות‬ ‫בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם‬ ‫תכלת‪.‬‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫סימן ט ‪ ‬מג‬ ‫שהגוים רוצים להשתעבד ליהודים‪,‬‬ ‫וכן מבואר יותר בפסוק עצמו‪ ,‬שהרי‬ ‫הוא בזמן שהיהודים לובשים מצות‬ ‫וכן כתוב בכנף איש יהודי‪ ,‬ולא כתוב‬ ‫ציצית בשלימות‪ ,‬והיינו לבן עם תכלת‪,‬‬ ‫בכנפות‪ ,‬על אף שאח"כ למדים על כל‬ ‫ואז כל האומות ישתעבדו מרצון‬ ‫הכנפות כמבואר בדברי ריש לקיש‪ ,‬ע'‬ ‫ליהודים‪.‬‬ ‫רש"י‪ ,‬ובזה מבואר שעיקרו על התכלת‪,‬‬ ‫שהרי התורה בשעת שמדברים על הלבן‬ ‫הנה כעת המצב שכל הגוים רוצים את‬ ‫כתוב הכנפות בלשון רבים ועשו להם‬ ‫הנה ירושלים‪ ,‬אולם אינן רוצים את‬ ‫ציצית על כ נ פ י בגדיהם‪ ,‬וכן נאמר‬ ‫היהודים‪ ,‬אדרבה לוחמים נגדם‪,‬‬ ‫גדילים תעשה לך על כ נ פ ו ת כסותך‪,‬‬ ‫ומבואר מכאן שאחד מעיקרי הסיבות‬ ‫ואילו כשמתחילים לדבר על התכלת‬ ‫הוא בגלל שהיהודים אינן רוצים‬ ‫מדברים בלשון יחיד ונתנו על ציצית‬ ‫תכלת‪ ,‬ואם היו רוצים תכלת כבר היה‬ ‫ה כ נ ף פתיל תכלת‪ ,‬ומן הראוי היה‬ ‫התקדמות שכל העולם יתהפך לטובת‬ ‫לכתוב ונתנו על ציצית ה כ נ פ ו ת‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫פ ת י ל י תכלת‪ ,‬שהרי באמת צריך ליתן‬ ‫על כל ארבע כנפות את פתיל התכלת‪,‬‬ ‫וביאור הענין נראה‪ ,‬שמה שאפשר‬ ‫אלא יש בזה סיבה‪ ,‬משום שפתיל לשון‬ ‫וביאור לתבוע מן הגוי‪ ,‬שיכיר‬ ‫יחיד‪ ,‬כדעת הראב"ד ולא כתוס' )וע' ס'‬ ‫שהקב"ה עם היהודי‪ ,‬זה רק כשהיהודי‬ ‫ה' אות י"ג(‪ ,‬ואכמ"ל‪ ,‬אולם עכ"פ בנביא‬ ‫בעצמו מתחבר עם הקב"ה‪ ,‬והיינו ע"י‬ ‫שמתבטא בלשון כנף ולא כנפות‪ ,‬ורק‬ ‫מצות ציצית שכולל גם תכלת‪ ,‬וכמו‬ ‫אח"כ מכפילים זה לארבע‪ ,‬מבואר‬ ‫שאמרו חז"ל ר' מאיר אומר וראיתם‬ ‫שמדבר בעיקרו על התכלת‪ ,‬כמו‬ ‫אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו‪,‬‬ ‫שכתוב בתורה‪ ,‬וכן כתב המלבי"ם‪,‬‬ ‫מגיד הכתוב שכל המקיים מצות‬ ‫שמה שהגוים אומרים שה' עמכם‪,‬‬ ‫ציצית מעלה עליו הכתוב כאילו הקביל‬ ‫בגלל שתכלת דומה לים וים לרקיע‬ ‫פני שכינה‪ ,‬שתכלת דומה לים וים‬ ‫ורקיע לכסא הכבוד‪.‬‬ ‫דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד‬ ‫וע' במלבי"ם על הפסוקים שלפני זה‬ ‫שנאמר‪ ,‬ומעל לרקיע אשר על ראשם‬ ‫וע' שכתוב )כב( וּבָ אוּ עַ ִמּים ַרבִּ ים וְ גוֹיִ ם‬ ‫כמראה אבן ספיר דמות כסא )יחזקאל א‬ ‫ֲצוּמים לְ בַ ֵקּשׁ אֶ ת ה' צְ בָ ‪-‬אוֹת‬ ‫ע ִ‬ ‫כו( אולם כשהיהודי בעצמו אינו מוכן‬ ‫להכריז ע"י לבישת בגד שלו שהוא‬ ‫ירוּשׁ ִ ָלם וּלְ חַ לּוֹת אֶ ת ְפּנֵי ה'‪ .‬שיהא‬ ‫ָ‬ ‫בִּ‬ ‫מצב שהגוים רוצים את ירושלים‪,‬‬ ‫מחובר עם הקב"ה ‪ -‬א"א לתבוע מן‬ ‫הגוי שיכיר שהיהודי מחובר עם‬ ‫אולם מבזים את היהודים‪ ,‬ורק אח"כ‬ ‫הקב"ה‪ .‬והחיבור עם הקב"ה ‪ -‬הוא רק‬ ‫ירצו להשתעבד ליהודים כשיראו ששם‬ ‫שמים עליהם‪.‬‬ ‫במה שהקב"ה מצווה ולא מהני תחליף‬ ‫לזה‪ ,‬והיינו רק ע"י לבן עם תכלת‪.‬‬ ‫וא"כ רואים מכח חז"ל שביארו שכנף‬ ‫וא"כ היינו מצות ציצית‪ ,‬ששינוי‬ ‫נכתב בעהי"ת עה"ק עמנואל‬ ‫המצב מתקופה שהגוים רוצים רק את‬ ‫כ"ח אייר שנת תשס"ט‬ ‫ירושלים ולא את היהודים‪ ,‬למצב‬ ‫מד ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫חלק שני‬ ‫קונטרס מספר חוטי תכלת‬ ‫אם עשה כשיטה אחרת במספר חוטי תכלת‬ ‫והפולמוס על מספר החוטין‬ ‫אז ממילא לא ילך כלל בתכלת כדי‬ ‫א( אם עשה כדעת הראב"ד אם יצא‬ ‫שעכ"פ יקיים מצות ציצית‪.‬‬ ‫מצות ציצית לדעת תוס'‬ ‫והוא רוצה לומר מסברא‪ ,‬שכיון שאנו‬ ‫יש ג' שיטות במספר חוטי תכלת‪ ,‬דעת‬ ‫והוא נותנים שנים לשל לבן והשאר‬ ‫יש התוס' )ריש התכלת ודף מא‪ (:‬שנים לבן‬ ‫להשלים מספר של גדילים ‪ -‬צריך‬ ‫ושנים תכלת )או ארבע חצי חוטי לבן‬ ‫בהשלמה זו שם ציצית‪ ,‬ואם זה של‬ ‫וארבע תכלת( דעת הראב"ד )פ"א הל' ו'(‬ ‫תכלת באופן שאינו מקיים מצות‬ ‫ג' חוטין לבן ואחד תכלת )או ששה חצי‬ ‫תכלת‪ ,‬והיינו שאם עושה כדעת‬ ‫חוטין לבן ושנים תכלת‪ ,‬ודעת הרמב"ם‬ ‫הראב"ד אז לדעת התוס' שחסר חוט‬ ‫שלשה וחצי חוטין לבן וחצי חוט תכלת‬ ‫אחד של תכלת‪ ,‬אין על החוט האחד‬ ‫)או שבעה חצי חוטין לבן ואחד תכלת(‪.‬‬ ‫שהוא תכלת כלל שם ציצית‪ ,‬ורק אם‬ ‫עושה הכל לבן להשלמה יש על זה שם‬ ‫הנה הפשטות שכל המחלוקת בין‬ ‫ציצית‪ ,‬על אף שאין בחוטין אלו מצוות‬ ‫הנה הראשונים ‪ -‬היא איך לצאת‬ ‫לבן‪ ,‬אלא מצות גדילים להשלמת‬ ‫המצוות בשלימות‪ ,‬לבן ותכלת‪ ,‬אבל גם‬ ‫מספר ד' חוטין‪ ,‬אבל תכלת באופן‬ ‫אם עשה כדיעה אחת‪ ,‬אז לכל הדעות‬ ‫שאינו מקיים תכלת ‪ -‬אין על זה שם‬ ‫עכ"פ יוצא מצות ציצית בכללות‪ ,‬ולא‬ ‫ציצית כלל‪.‬‬ ‫גרע מאילו עשה הכל לבן כנהוג‪ ,‬שהרי‬ ‫גם אם עשה הכל לבן או הכל תכלת‬ ‫אולם הדבר תמוה מסברא‪ ,‬שהרי מה‬ ‫כשר‪ ,‬לדעת רבנן דרבי דקיי"ל‬ ‫אולם שאנו נותנים ד' חוטי לבן בזמן‬ ‫כוותייהו‪.‬‬ ‫שאין תכלת‪ ,‬זה להשלים מספר גדילים‬ ‫והם במקום תכלת‪ ,‬ואיך יתכן שתכלת‬ ‫כעת ראיתי בחוברת מוריה )תשרי תשע"ג‬ ‫לא יהא כשר לזה אף אם אינו מקיים‬ ‫כעת עמוד רמ"ה ואילך( בשם הרב יהודה‬ ‫מצוות תכלת‪ ,‬מה זה גרע מלבן‪.‬‬ ‫דניאל געליס שמחפש בהמצאות‬ ‫רחוקות מאוד‪ ,‬לפסול לדעת תוס' את‬ ‫וכל דבריו צע"ג‪ ,‬שהרי כתבו תוס'‬ ‫כל הציצית אם עשה כדעת הראב"ד‪,‬‬ ‫וכל )בתחילת פרק התכלת בא"ד( שגם אם‬ ‫ולא מקיים שום מצוה אפילו לא של‬ ‫נאמר שאם הקדים תכלת ללבן לא‬ ‫לבן‪ ,‬וכן כל מי שעשה כאיזה שיטה‬ ‫קיים כלל מצות לבן ‪ -‬מ"מ מצות‬ ‫שיהא‪ ,‬אז לשאר השיטות מבטל לגמרי‬ ‫גדילים קיים‪ ,‬והיינו שקיים מצוות‬ ‫מצות ציצית‪ ,‬ועל כן כיון שסבירא ליה‬ ‫תכלת ולא לבן‪ ,‬אבל להשלמה מהני‬ ‫שאין אנו יכולים להכריע בין השיטות‪,‬‬ ‫סימן א ‪ ‬מה‬ ‫אלא תכלת‪ ,‬ולרבי זה לעיכובא גם‬ ‫שני חוטי לבן אף שאינן תכלת ולא‬ ‫לתכלת ‪ -‬הרי היה אפשר לאוקים‬ ‫מצוות לבן אלא לבן בלי מצוות לבן‪,‬‬ ‫הברייתא לדעת רבנן‪ ,‬ולדעתם ניתן‬ ‫וממילא ג"כ כשחסר ליה חוט של‬ ‫לפרש שלא קיים מצות לבן אבל קיים‬ ‫תכלת לדעת תוס' כגון שעושה רק חוט‬ ‫מצות תכלת‪ ,‬והרי בברייתא לא כתוב‬ ‫אחד של תכלת כמו הראב"ד ‪ -‬מ"מ גם‬ ‫שהולך כרבי‪ ,‬ועל זה תירץ רש"י‬ ‫לתוס' מהני האי חוט תכלת עכ"פ‬ ‫שאה"נ‪ ,‬שבברייתא עצמה לא כתוב‬ ‫להשלים מצוות גדילים‪.‬‬ ‫שהולכת כרבי‪ ,‬אבל הרי הגמרא רוצה‬ ‫לאוקים המשנה שלנו ע"פ הברייתא‬ ‫ותוס' מוכרח בגמרא דאמרינן שם‪,‬‬ ‫כרבי‪ ,‬ולפי אוקימתא זו קשה ליה‬ ‫ותוס' אילימא חיסר מצוה דלבן‪,‬‬ ‫לגמרא‪ ,‬וזה לא כפירוש המוזר שכתב‬ ‫וקיים מצוה דתכלת‪ ,‬לרבי עכובי מעכב‬ ‫בעל המאמר )באות ב'( שמרש"י יוצא‬ ‫אהדדי‪ ,‬הייינו שלפי הס"ד של הגמרא‬ ‫שגם לרבנן זה לעיכובא‪.‬‬ ‫שאם הקדים תכלת ללבן לא קיים כלל‬ ‫מצוות לבן‪ ,‬אז לרבי גם תכלת לא‬ ‫ולשון התוס' שהביא לשון רש"י וז"ל‬ ‫מקיים‪ ,‬ומוכח בגמרא שאילו אינו‬ ‫ולשון )בד"ה לרבי(‪ :‬פירש בקונטרס וכרבי‬ ‫מעכב זה את זה בודאי מקיים מצוות‬ ‫בעינן לאוקמיה ותימא וכו'‪ ,‬והקשה‬ ‫ציצית‪ ,‬אף אילו לא היה מקיים מצוות‬ ‫התוס' על זה‪ ,‬ולכאורה מה מקשה‬ ‫לבן ע"י הקדמת תכלת‪.‬‬ ‫התוס' על רש"י‪ ,‬הרי זה מבואר בגמרא‬ ‫שהולכת כרבי‪ ,‬אולם ביאור התוס'‪,‬‬ ‫לשון רש"י )ד"ה אילימא( שכתב דהלבן‬ ‫לשו כ א י ל ו ל א נ ת נ ה ל ג מ ר י‪,‬‬ ‫שתוס' יש לו סברא כמו שכתב אח"כ‬ ‫ן‬ ‫הכוונה שלא נתן כלל לשם מ צ ו ת ל ב ן‪,‬‬ ‫בא"נ‪ ,‬שלדעת רבנן יש קושיא אחרת‬ ‫אבל בודאי היה שייך לקיים מ צ ו ו ת‬ ‫על הברייתא‪ ,‬שאיך יתכן שאם ס"ל‬ ‫ה ש ל מ ה‪ ,‬רק לרבי שס"ל שמעכבים זה‬ ‫שתכלת אינו מעכב הלבן ולבן אינו‬ ‫את זה‪ ,‬כיון שאין כאן מצות לבן‬ ‫מעכב התכלת שבגלל שהקדים תכלת‬ ‫ממילא פסול גם התכלת‪ ,‬ולשון‬ ‫ללבן שלא קיים כלל לבן‪ ,‬שכיון שעשה‬ ‫"לגמרי" שהזכיר רש"י‪ ,‬זה לחלק זה‬ ‫לבן אח"כ‪ ,‬יש כאן לבן‪ ,‬והקדמה‬ ‫בין מסקנת הגמרא שחיסר רק מצוות‬ ‫מסברא לא פוסלת‪ ,‬ע' בזה בחז"א )ס' ג'‬ ‫הקדמה אבל לא חיסר מצוות לבן‪,‬‬ ‫ס"ק י"א ד"ה שם ד"ה לרבי(‪ ,‬וממילא‪ ,‬שוב‬ ‫ובהוה אמינא חשבו שחיסר לגמרי‬ ‫אין צורך לדברי רש"י‪ ,‬שקושית הגמרא‬ ‫מצוות לבן‪ ,‬אבל לא בא להגיד שחיסר‬ ‫לרבי רק בגלל שהגמרא אוקים כרבי‪,‬‬ ‫כל החוט ושיהא פסול גם לשם השלמה‬ ‫אלא שקושית הגמרא לרבי בגלל‬ ‫לרבנן‪ ,‬כי זה לא כוונת רש"י‪ ,‬וא"א‬ ‫להכניס ברש"י מה שלא עלה בדעתו‬ ‫שלרבנן יש קושיה אחרת איך יתכן‬ ‫לומר‪ ,‬שהרי מבואר בגמרא שלרבנן לא‬ ‫שאם שניהם כאן וכל אחד לבד יש לו‬ ‫מקשה קושיה זו רק לרבי‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬שבגלל הקדמה יפסול‪ ,‬וקושיה‬ ‫זו שהגמרא שואלת שלרבי הוא‬ ‫ומה שכתב רש"י )שם בסוף דבריו(‪ ,‬שמתני'‬ ‫לעיכובא ‪ -‬זה משום שקושיה ז ו שאם‬ ‫ומה כרבי אוקמא לה‪ ,‬הכוונה שהיה‬ ‫אין לבן גם התכלת פסול‪ ,‬זה שייך‬ ‫קשיא ליה לרש"י‪ ,‬דאיך הקשה הגמרא‬ ‫להקשות רק לרבי‪ ,‬ולפי מהלך זה‪ ,‬יוצא‬ ‫על הברייתא שלא קיים מצוה אבל‬ ‫שא"צ לדברי רש"י שסיבת הקושיה‬ ‫עשה מצוה‪ ,‬היינו שלא קיים מצות לבן‪,‬‬ ‫מו ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫הגמרא איך יתכן שבחסרון לבן יוצא‬ ‫לרבי הוא משום שהגמרא אוקים‬ ‫בתכלת‪ ,‬שהרי לבן אינו מעכב התכלת‪,‬‬ ‫המשנה כרבי‪ ,‬אלא משום שגם לרבנן‬ ‫ואולם אה"נ אז היה קושיא אחרת‬ ‫א"א לפרש הברייתא מטעם אחר‪.‬‬ ‫לדעת הא"נ של התוס'‪ ,‬איך יתכן שלא‬ ‫קיים מצות לבן‪ ,‬אבל עכ"פ נשאר‬ ‫ועל זה הביא תוס' דברי רש"י שכתב‬ ‫הראיה של התוס' בע"א‪ ,‬שלמ"ד לבן‬ ‫ועל שלרבי בעי לאוקים‪ ,‬דמשמע‬ ‫אינו מעכב התכלת והיתה עולה על‬ ‫מרש"י שלרבנן ניחא הברייתא‪ ,‬וכל‬ ‫הדעת שבפסול הקדמה אינו יוצא‬ ‫הקושיא היתה רק משום שהגמרא‬ ‫בלבן‪ ,‬אז עכ"פ יוצא בלבן מדין‬ ‫רוצה לאוקים הברייתא כרבי‪ ,‬ועל זה‬ ‫השלמה‪ ,‬מכיון שהגמרא מקשה קושיא‬ ‫הקשו תוס'‪ ,‬דלפ"ז יוצא דלרבנן ניתן‬ ‫זו על ההוה אמינה שפסול הקדמה‬ ‫לפרש הברייתא שיוצא וחיסר מצוה‬ ‫פוסל את הלבן שבגלל זה יפסול גם‬ ‫היינו שיוצא תכלת ולא לבן‪ ,‬ולא רק‬ ‫התכלת רק לדעת רבי ולא לדעת רבנן‪,‬‬ ‫שחסר מצוה מן המובחר‪ ,‬וא"כ א"צ‬ ‫שלדעת רבנן אילו ההקדמה היה פוסל‬ ‫לדעת רבנן לתירוץ של רב יהודה‬ ‫הלבן לא היה פוסל את התכלת‪ .‬אלא‬ ‫שחיסר מצוה היינו רק שלא עשה מצוה‬ ‫אומרים שהלבן עכ"פ מהני מדין‬ ‫מן המובחר‪ ,‬וזה נראה לתוס' לדוחק‪.‬‬ ‫השלמה‪.‬‬ ‫ועל זה מתרץ תוס' בתירוץ ראשון‪,‬‬ ‫)השיטה מקובצת )לח‪ (:‬שבא לומר‬ ‫וע‪.‬ל שאה"נ לדעת רבנן א"צ תירוץ של‬ ‫)השיטה שפסול לגמרי לדעת רש"י‬ ‫רב יהודה‪ ,‬אלא מה שאמר רב יהודה‬ ‫שצריך השלמה‪ ,‬רוצה שם בגלל טענה‬ ‫זה כדי לאוקים הברייתא גם לדעת‬ ‫זו לחלוק על רש"י שצריך השלמה‪,‬‬ ‫רבי‪ ,‬ותירוץ שני של התוס' בא"נ‪ ,‬זה‬ ‫ולדבריו א"צ השלמה‪ ,‬ומשום זה לא‬ ‫שלא כרש"י אלא כמו שכתבנו שלדעת‬ ‫קשה לרבנן‪ ,‬אבל אם סבירא לן שצריך‬ ‫רבנן ג"כ א"א לפרש הברייתא מטעם‬ ‫השלמה‪ ,‬בודאי מהני לרבנן‪ ,‬כך מפורש‬ ‫אחר‪ ,‬היינו שא"א לפרש שחיסור מצוה‬ ‫בגמרא‪ ,‬שהרי בגמרא מפורש שקושיה‬ ‫שאינו יוצא מצות לבן אלא צריך ביאור‬ ‫זו היא רק לרבי ולא לרבנן(‪.‬‬ ‫רב יהודה שחיסר מצוה מן המובחר‪.‬‬ ‫ובזה יורד כל מה שפלפל בעל המאמר‬ ‫כל זה פשט פשוט ברש"י ותוס'‪ ,‬ואין‬ ‫ובזה )בסוגיה לח‪ ,(:‬וממציא שם המצאות‬ ‫כל כאן המצאה לומר שגם לרבנן אם‬ ‫רחוקות לדחות הראיה מן התוס' ע"א‪,‬‬ ‫נתן חוטין באופן שלא יוצא מצות לבן‬ ‫ומה שהביא מן התוס' ע"ב ד"ה לרבי‬ ‫אז כאילו אין כאן כלום וגם תכלת אינו‬ ‫בתירוץ שני ‪ -‬אינו סותר כלום מה‬ ‫יוצא‪ ,‬ולא חלקו כאן תוס' על מה‬ ‫שהוכיחו התוס' ע"א מן הסוגיה‪,‬‬ ‫שכתבו בע"א‪ ,‬שעדיין נשאר הראייה‬ ‫דלדעת רבנן אין פסול בחיסר הקדמת‬ ‫שכתבו תוס' בע"א‪ ,‬שגם אם אינו יוצא‬ ‫לבן אף אילו חסרון הקדמה היה פוסל‬ ‫בלבן מצות לבן שיוצא עכ"פ מצות‬ ‫את הלבן‪ ,‬דמ"מ התכלת לא נפסל‪,‬‬ ‫השלמה‪ ,‬וזה גם להא"נ של התוס'‬ ‫והלבן הזה משלים השיעור‪.‬‬ ‫בע"ב‪ ,‬והיינו שראיית התוס' בע"א‬ ‫נשאר‪ ,‬שאם זה לא היה לעיכובא תכלת‬ ‫ועוד הוסיף בעל המאמר להסביר )בד"ה‬ ‫ולבן ‪ -‬לא היתה קושיא ז ו שהגמרא‬ ‫ועוד וכ"ת‪ ,‬א"כ( כדי להסביר ולהצדיק‬ ‫מקשה קשה‪ ,‬והיינו שאם לבן אינו‬ ‫שיטתיה‪) ,‬שהרי הסברא הפשוטה היא‬ ‫מעכב התכלת ‪ -‬לא קשה קושיא זו של‬ ‫סימן א ‪ ‬מז‬ ‫וכופלן לשמונה צריך ליזהר דאם‬ ‫שתכלת לא גרע מלבן כדי להשלים‬ ‫נפסקו שלשה מן החוטין שמא הם‬ ‫המספר ולקיים להשלמה‪ ,‬ותכלת לא‬ ‫משלשה חוטין ונמצא שלא נשארו ב'‬ ‫נחשב כאילו אין בו כלום(‪ ,‬שמה שאנו‬ ‫חוטין שלימין‪.‬‬ ‫עושים ב' חוטין של לבן להשלמה בזמן‬ ‫שאין תכלת לדעת התוס'‪ ,‬זה לא‬ ‫משנה ברורה )סימן יב( ולר"ת וכו' ‪-‬‬ ‫"במקום תכלת" אלא שמכיון שכתבו‬ ‫מש‪.‬נה טעמו ד ש נ י ח ו ט י ן ש ה ן ד '‬ ‫תוס' )לח‪ (.‬שאפשר לעשות גם שמונה‬ ‫אנו נותנין במקום תכלת ושני‬ ‫חוטין )שלימים( ׂואין בו משום בל‬ ‫חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום‬ ‫תוסיף‪ ,‬שניתן לפרש הפסוק גדילים‬ ‫ל ב ן צריך עכ"פ שיהיה מין א' שלם‪:‬‬ ‫תעשה לך היינו ד' חוטין בשני אופנים‪,‬‬ ‫אופן אחד שנים לבן ושנים תכלת‪,‬‬ ‫)בה' ציצית ס' ז'(‪,‬‬ ‫וכ"ש לפי הרא"ש‬ ‫ולשון גדילים שהוא ד' ‪ -‬היינו בצירוף‬ ‫וכ"‪.‬ש שחולק על ר"ת בענין גרדומים‪,‬‬ ‫שניהם‪ ,‬ואופן שני יש לפרש הפסוק‪,‬‬ ‫וס"ל שכל הכשר גרדומין בשנפסק כל‬ ‫שגדילים תעשה ‪ -‬היינו ד' לבן וכן ד'‬ ‫החוט ולא נשאר כדי עניבה‪ ,‬הוא רק‬ ‫תכלת‪ ,‬וזה מה שעשה רבי ירמיה‬ ‫אליבא דרבי שמצוות לבן ומצוות‬ ‫מדפתא )דף מב(‪ ,‬ד' שלמים של לבן וד'‬ ‫תכלת היא מצוה אחת‪ ,‬אז יכול‬ ‫שלמים של תכלת‪ ,‬שהם ט"ז חוטין‬ ‫להשלים אחד את השני‪ ,‬אבל לרבנן‬ ‫אחר הכפילה‪ ,‬וכעת בעל המאמר בא‬ ‫שהם שני מצוות ‪ -‬לא מהני אם נפסק‬ ‫לומר שמה שאנו עושים היום ד' לבן ‪-‬‬ ‫לגמרי או לבן או תכלת‪ ,‬וכתב זה‬ ‫זה לפי האפשרות השניה שגדילים כולו‬ ‫ממילא גם כשאין תכלת ועושה כולו‬ ‫לבן‪ ,‬וכדעת רבי ירמיה מדפתא‪ .‬ולא‬ ‫לבן‪ ,‬שאם נפסק לבן אחד ואין בו כדי‬ ‫עושים כלום בשביל התכלת‪.‬‬ ‫עניבה ‪ -‬פסול משום שהחוט הלבן‬ ‫במקום תכלת‪ ,‬וזה נחשב כמצוה אחרת‬ ‫אולם כל הראשונים שהולכים בדעת‬ ‫ואינו יכול לצרף עם החוטין שהם‬ ‫אולם תוס' לא כתבו כן אלא שני‬ ‫בעצם לבן‪ ,‬אז הדברים עוד יותר‬ ‫חוטין לשם לבן ושני חוטין לשם תכלת‪,‬‬ ‫ברורים‪ ,‬שהרי מוכרח שמה שעושים ד'‬ ‫היינו "במקום תכלת"‪.‬‬ ‫חוטין ‪ -‬היינו שנים ללבן ושנים‬ ‫ב מ ק ו ם ת כ ל ת ‪ ,‬ונחשב כלפי דיני‬ ‫וממילא אם נותנים שנים לבן ועוד‬ ‫גרדומים כאילו שנים הם של תכלת‪.‬‬ ‫וממי‪.‬לא אחד לבן ואחד תכלת ‪ -‬הרי‬ ‫)שני השיטות הרא"ש ור"ת הובאו בשו"ע ס' י"ב(‪.‬‬ ‫הלבן האחד הוא "במקום תכלת"‪,‬‬ ‫וכ"ש התכלת עצמו נחשב "במקום‬ ‫וכל דיני גרדומים שהוזכרו בראשונים‬ ‫תכלת"‪ ,‬שמה שהוא תכלת ‪ -‬אף שאינו‬ ‫וכל להלכה הולכים ע"פ עיקרון זה‪,‬‬ ‫יוצא מצוות תכלת מפני שחסר לו את‬ ‫וא"כ בודאי אם נותן תכלת לשם‬ ‫חוט השני אבל עכ"פ הוא "במקום‬ ‫"במקום תכלת"‪ ,‬שיוצא מצוות‬ ‫תכלת"‪ ,‬שהרי גם זה שהוא לבן נחשב‬ ‫השלמה של "במקום תכלת"‪.‬‬ ‫"במקום תכלת"‪ ,‬כ"ש תכלת עצמו‬ ‫כשר מדין "במקום תכלת"‪.‬‬ ‫ויש רק הוה אמינא כזה בתו' )בכורות‬ ‫ויש‪ .‬לט‪ :‬ד"ה כמה חוטין(‪ ,‬שכתבו שעושים‬ ‫ואור"ת‬ ‫לח‪(:‬‬ ‫)מנחות‬ ‫תוספות‬ ‫היום ד' חוטין שלימים משום רבי‬ ‫תוספות דעכשיו שנותנין ד' חוטין ב '‬ ‫ירמיה מדפתא שדורש גדילים כל הד'‬ ‫תכלת‬ ‫משום‬ ‫וב'‬ ‫לבן‬ ‫משום‬ ‫מח ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫שם מדובר בהשלמת החוטין ולא בשני‬ ‫חוטין לשם לבן ויש להוסיף עוד ד'‬ ‫חוטין שעושים באמת לבן‪) .‬הסמ"ג‬ ‫לתכלת‪ ,‬ואנו שאין לנו תכלת ‪ -‬מספיק‬ ‫הביא עוד ראיה מה שהביא התוס' מן‬ ‫ד' של לבן‪ ,‬אבל תוס' שם חזרו בהם‬ ‫הגמרא מידי צבע קגרים‪ ,‬והתוס' לא‬ ‫ובמסקנתם וז"ל‪ :‬ולפי זה מה שאנו‬ ‫הביא כלל ראיה זו של הסמ"ג(‪.‬‬ ‫עושין עכשיו הוי פלגא לשם לבן ופלגא‬ ‫לשם תכלת‪.‬‬ ‫הנה באמת זהו תירוץ על רש"י‬ ‫הנה מקושית הסמ"ג‪ ,‬שס"ל שמין כנף‬ ‫ואה"נ אם רוצה לקיים בתכלת מצות‬ ‫היינו צבע הטלית צריך להיות רק על‬ ‫ואה"נ לבן עצמו‪ ,‬לא שייך‪ ,‬שהרי מי‬ ‫שני החוטין שבשורשן צריכים להיות‬ ‫שעושה כולו תכלת לא קיים מצוות לבן‬ ‫לבן‪ ,‬אבל על השלמת החוטין אין דין‬ ‫אלא מצות תכלת‪ ,‬אבל כאן שאינו‬ ‫של צבע טלית כמש"כ החז"א )ס' ג' ס"ק‬ ‫רוצה לקיים מצות עצם לבן אלא‬ ‫כ"ה(‪ .‬אבל קשה מה ס"ל להסמ"ג‪ ,‬ואיך‬ ‫מצוות השלמה שהוא "במקום תכלת"‬ ‫הביא ראיה משם‪ ,‬הרי שם מדובר‬ ‫‪ -‬אז מה שזה תכלת ‪ -‬לא גרע תכלת‬ ‫בהשלמת החוטין‪ ,‬ומה ראיה על עיקר‬ ‫מאילו היה לבן‪ ,‬וכל הראיות שהביא‬ ‫חוטי לבן שכשרים כשאינן בצבע‬ ‫שבתכלת לא מקיים מצוות לבן ‪ -‬זה‬ ‫הטלית‪ ,‬ומכאן רוצה להביא בעל‬ ‫אם רוצה לקיים בתכלת מצוות ע צ ם‬ ‫המאמר ראיה‪ ,‬שעכ"פ דעת הסמ"ג‬ ‫ל ב ן‪ ,‬וזה למידים מן הפסוק שהקפיד‬ ‫שהשלמת החוטין צריכים להיות ממש‬ ‫מין כנף ואח"כ פתיל תכלת‪ ,‬היינו‬ ‫כמו לבן‪ ,‬וממילא אם הם תכלת ולא‬ ‫שהמין כנף לא יכול להיות תכלת‪ ,‬אבל‬ ‫מקיים מצוות תכלת ‪ -‬פסול לגמרי‪.‬‬ ‫אם רוצה לקיים מצוות "במקום‬ ‫תכלת" ‪ -‬אין שום מקום שתכלת לא‬ ‫אולם נראה שאין שום ראיה גם מן‬ ‫יהא כשר לשם "במקום תכלת"‪.‬‬ ‫אולם הסמ"ג‪ ,‬שס"ל להסמ"ג דקלא‬ ‫אילן גרע מתכלת שאינו לא לבן ולא‬ ‫אולם הקשה )בהערה ‪ (10‬מן הסמ"ג )מצוה‬ ‫תכלת‪ ,‬ואילו היה דין של מין כנף שהיה‬ ‫אולם כ"ו(‪ ,‬שהביא ראיה לגבי דין מין‬ ‫חיוב לעשות הלבן כצבע הטלית ‪ -‬אז‬ ‫כנף‪ ,‬דפליגא רש"י ותוס'‪ ,‬שדעת רש"י‬ ‫בקלא אילן לא יוצא אפילו לשם‬ ‫)מ"א‪ :‬ד"ה אלא מינה( שהלבן שלמידים מדין‬ ‫השלמת החוטין‪ ,‬שאינו יכול לחדש‬ ‫הכנף מין כנף‪ ,‬צריך לעשות מצבע‬ ‫בהשלמת החוטין דבר חדש לגמרי‬ ‫הבגד‪ ,‬שאם הבגד אדום צריך שהלבן‬ ‫לעשות דבר שאינו לא לבן ולא תכלת‪,‬‬ ‫יהא אדום‪ ,‬ותוס' )שם ד"ה אין פוטר(‪,‬‬ ‫היינו לא מין כנף ולא תכלת‪ ,‬אלא‬ ‫חולקים‪ ,‬שבזה א"צ מצבע הבגד‪,‬‬ ‫מוכרח לקחת דבר שהוא או לבן או‬ ‫העיקר שלא יהא תכלת‪ ,‬והביא הסמ"ג‬ ‫תכלת‪ ,‬שמוכרח הוא להביא דבר שיש‬ ‫ראיה לדעת התוס' מן הגמרא )מ‪ (.‬לא‬ ‫עליו שם ציצית בתורה‪ ,‬וממילא טוען‬ ‫יהא אלא לבן‪ ,‬היינו שאם עשה את שני‬ ‫הסמ"ג‪ ,‬שאילו היה חיוב לעשות הלבן‬ ‫חוטי תכלת בקלא אילן בבגד פשתים‪,‬‬ ‫כצבע הטלית‪ ,‬דהיינו שדין "מין כנף"‬ ‫שיש כאן שעטנז‪ ,‬שואלת הגמרא שיהא‬ ‫כולל גם חיוב צבע הטלית ‪ -‬היה גם‬ ‫כשר מדין לבן‪ ,‬אלמא שמה שהצבע‬ ‫השלמת החוטין חיוב לעשות באחד‬ ‫קלא אילן לא מזיק למצוות מין כנף‪,‬‬ ‫משני אופנים‪ ,‬היינו או מין כנף כצבע‬ ‫וזה ראיה לדעתו לדעת התוס'‪ ,‬ועכשיו‬ ‫הטלית או תכלת‪ ,‬ולא דבר חדש כמו‬ ‫אילו ההשלמה של החוטין מספיק גם‬ ‫קלא אילן שאינו לא מין כנף ולא‬ ‫בתכלת ‪ -‬א"כ מה ראיית הסמ"ג‪ ,‬הרי‬ ‫סימן א ‪ ‬מט‬ ‫וממילא גם מן הסמ"ג אין לנו שום‬ ‫תכלת‪ ,‬וכיון שהגמרא אומרת שקלא‬ ‫וממילא מקור לפסול חוט אחד של‬ ‫אילן כשר לשם לבן בהשלמת החוטין ‪-‬‬ ‫תכלת לחשוב כאילו אינו קיים כלל‪,‬‬ ‫ממילא מוכרח שגם עיקר הלבן כשר‪,‬‬ ‫ובודאי מהני עכ"פ לשם השלמה‪.‬‬ ‫אף כשזה אינו מצבע הטלית‪.‬‬ ‫וממילא יוצא גם‪ ,‬שמי שעושה כדעת‬ ‫וכל זה בקלא אילן‪ ,‬שלדעת רש"י אינו‬ ‫וכל לא מין כנף ולא תכלת‪ ,‬אבל כשזה‬ ‫וממילא התוס' ‪ -‬אז להראב"ד ‪‬אף‬ ‫באמת תכלת ‪ -‬אז לא שייך לפסול‬ ‫שחסר לו מצות לבן ‪ -‬מ"מ מצוות‬ ‫בהשלמת החוטין בגלל שזה לא לבן‪,‬‬ ‫תכלת יש לו‪ ,‬והחוט הנוסף של תכלת‬ ‫שכיון שכל מה שאנו מצריכים השלמת‬ ‫עולה לו משום מצוות גדילים ובמקום‬ ‫החוטין ‪ -‬זה משום "במקום תכלת"‪,‬‬ ‫לבן‪ ,‬ולא גרע מאילו עשה הכל תכלת‪,‬‬ ‫אז תכלת בודאי כשר לשם "במקום‬ ‫שכל שאר החוטים נחשבים במקום‬ ‫תכלת"‪ ,‬והרי בודאי תכלת יש עליו שם‬ ‫לבן‪ ,‬ולהשלים לו את מצוות גדילים‪.‬‬ ‫ציצית וגדילים‪.‬‬ ‫ב( בדעת הרמב"ם אם הוסיף יותר מחצי חוט‬ ‫בכנף איש יהודי שהובא ראיה מן‬ ‫עוד בא בעל המאמר לומר‪ ,‬שלדעת‬ ‫הסיפור של רב ורבה בב"ח )לט‪ ,(.‬שכל‬ ‫עוד הרמב"ם אם עשה כהראב"ד לא‬ ‫שיטת רמב"ם של חצי חוט נתחדש‬ ‫יצא כלל שום מצוות‪ ,‬וגרע מאילו הכל‬ ‫בשיטת רב שגדיל ב' גדילים ד'‪ ,‬ואילו‬ ‫לבן‪.‬‬ ‫רבב"ח בודאי ס"ל כהראב"ד‪ ,‬כי דרש‬ ‫מספר חוטין גדיל ג' ותכלת אחד כדעת‬ ‫אולם הדבר פשוט שכשר‪ ,‬ויותר מזה‪,‬‬ ‫הספרי‪ ,‬וכמו שהסביר זה הנצי"ב )על‬ ‫אולם שגם יוצא בזה מצוות לבן‪,‬‬ ‫הספרי שלח דף סד‪ ,(.‬ואי אמרת שלדעת רב‬ ‫שלהרמב"ם אם עשה כהראב"ד ג"כ‬ ‫לא היה רבב"ח יוצא כלל במצוות לבן‬ ‫יוצא מצוות לבן ותכלת‪ .‬שאל"כ‬ ‫או תכלת‪ ,‬וכ"ש אילו תאמר שלא היה‬ ‫הרמב"ם קשה מאוד מסתימת הגמרא‬ ‫יוצא במצוות ציצית בכללות ‪ -‬איך רב‬ ‫שלא הוזכר כלל ענין של חצי חוט‪ ,‬אלא‬ ‫צעק רק על ההוא גברא שלא עשה ענף‪,‬‬ ‫ס"ל להרמב"ם לחדש שכשר גם בחצי‬ ‫היה צריך למחות קודם על ציצית של‬ ‫חוט‪ ,‬אבל מודה שניתן לעשות גם חוט‬ ‫רבב"ח‪ ,‬אלא ודאי גם לרב‪ ,‬הציצית של‬ ‫שלם‪ ,‬וכן מן הגמרא )ערובין צ"ו‪(:‬‬ ‫רבב"ח היו כשרים‪.‬‬ ‫משמעות שעושים חוט שלם‪ ,‬דאי עשו‬ ‫חצי חוט ‪ -‬א"כ יש היכר גדול שזה‬ ‫אולם גם אם נאמר שמצד מצוות לבן‬ ‫תכלת‪ ,‬יותר מאוקימתא של הגמרא‪,‬‬ ‫אולם צריך ז' חצי חוטין‪ ,‬ואם עשה‬ ‫וכן בגמרא )מנחות מא‪ (:‬שנותן קלא אילן‬ ‫רק ו' חצי חוטין היינו חוט אחד שלם‬ ‫לשם לבן בבגד תכלת יש חשש שיתן זה‬ ‫של תכלת‪ ,‬לא יצא ידי מצוות לבן ‪-‬‬ ‫בבגד אחר‪ ,‬ואי תכלת היה דוקא חצי‬ ‫אבל עכ"פ בודאי מקיים עכ"פ מצוות‬ ‫חוט ‪ -‬הרי זה ניכר מה תכלת ומה קלא‬ ‫ציצית‪ ,‬דלא גרע מאילו עשה כולו‬ ‫אילן‪ ,‬אלא ודאי שאם כל החוט תכלת‬ ‫תכלת‪ .‬וכבר הבאנו ראיה ברורה בספרנו‬ ‫ג"כ כשר‪ .‬וע' לקמן בענין הכרעת מספר‬ ‫"בכנף איש יהודי" )ס' ה' ס"ק ח'( כמסקנת‬ ‫חוטין באריכות על זה‪ ,‬וע' גם במאמר‬ ‫נ ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫בהל' ד'‪) .‬ובעל המאמר הביא דברי‬ ‫הכ"מ )פ"א הל' י"ח( שכולו תכלת כשר‬ ‫בקיצור בהערות ‪.(17‬‬ ‫עכ"פ מצוות תכלת‪ ,‬ולא כמו שכתב‬ ‫ג( סיכומים‬ ‫סיכום מי שעושה כדעת הראב"ד‬ ‫סיכום בענין כולו תכלת ולא עשה‬ ‫אם יוצא לדעת הרמב"ם‬ ‫לבן כלל‪.‬‬ ‫וא"כ מי שעושה כהראב"ד‪ ,‬אז את"ל‬ ‫בגמרא )ריש התכלת( מפורש שכולו‬ ‫וא"כ שלדעת הרמב"ם שאינו יוצא‬ ‫בגמ‪..‬רא תכלת כשר לדעת רבנן דרבי‪,‬‬ ‫מצוות לבן ‪ -‬אבל עכ"פ יוצא מצות‬ ‫ורבנן וראיתם אותו כל חד לחודיה‬ ‫תכלת‪ ,‬שהרי יש לו חצי חוט תכלת ומה‬ ‫משמע‪ ,‬ע' רש"י )בתחילת הפרק(‪ ,‬וכ"כ כל‬ ‫שהוסיף עוד חצי חוט תכלת‪ ,‬זה לא‬ ‫הראשונים‪) ,‬ע' תוס'‪ ,‬רא"ש‪ ,‬נמ"י‪ ,‬ועוד( ולא‬ ‫גרע מעשה הכל תכלת‪.‬‬ ‫מצאנו שהגמרא חוזרת בזה‪ ,‬וגם‬ ‫הרמב"ם )בשורש י"א( כתב שכשר‪ ,‬ויש רק‬ ‫ומיהו העיקר שלהרמב"ם יוצא גם‬ ‫השמטת הרמב"ם )ביד החזקה בהל' ד'(‪,‬‬ ‫ומי‪.‬הו מצוות לבן‪ ,‬ולא אמר הרמב"ם‬ ‫שא"א ללמוד ממנו כלום‪ ,‬מכיון ששם‬ ‫חצי חוט תכלת רק לכתחילה‪ ,‬וכן‬ ‫השמיט גם אגרדום תכלת ונשאר לבן‬ ‫האמוראים עשו חוט שלם‪ ,‬ולא יתכן‬ ‫שכשר‪ ,‬אף שהדין אמת‪ ,‬וכך מסקנת‬ ‫כלל לומר שהגמרא היתה שותקת‬ ‫הכ"מ בדעת הרמב"ם )בהל' י"ח(‪ ,‬וכן‬ ‫מלחדש שעושים דברים חריגים לעשות‬ ‫פשטות הרמב"ם )בהל' ה'( שכתב שלבן‬ ‫חצי חוט אם זה היה לעיכובא של‬ ‫או תכלת כשר‪ ,‬וגם החינוך והריא"ז‬ ‫מצוות שתי מינים‪.‬‬ ‫שהולך על דרך הרמב"ם כתבו שכשר‪.‬‬ ‫וכן רב שמואל בן חפני גאון שהוא ספר‬ ‫מסקנה בענין מי שעושה כשיטה‬ ‫שהרמב"ם מבסס עליו שעיקר‬ ‫הכריכות מתכלת‪ ,‬כתב שכשר‪ .‬וכן‬ ‫אחרת שאולי אין הלכה כמותו‬ ‫מבואר ברי"ף‪.‬‬ ‫אף שמי שאינו רוצה להכריע ועושה‬ ‫אף כאיזה שיטה שעושה‪ ,‬אז לכל‬ ‫ויש רק קצת אחרונים שרוצים מכח‬ ‫היותר אינו מקיים מצוות ציצית‬ ‫ויש השמטת הרמב"ם ביד החזקה‬ ‫בשלמות לבן ותכלת לכל הדיעות רק‬ ‫)בהל' ד'( שכולו תכלת כשר ‪ -‬לעשות‬ ‫לשיטה אחת‪ ,‬אבל אין שום מציאות‬ ‫פילפול להפקיע גמרא מפורשת‪ ,‬ולומר‬ ‫שלא מקיים שום מצוה‪ ,‬שבכל מצב‬ ‫שפסול‪ ,‬אך אין להם על מה לסמוך‪,‬‬ ‫שהוא כשר בין מדין כולו לבן שכשר‬ ‫אפילו ברמב"ם‪ ,‬אפילו זכר לדיוק‬ ‫ובין מדין כולו תכלת שכשר‪ ,‬ולא‬ ‫ברמב"ם אין כאן‪ ,‬וכ"ש שזה גמרא‬ ‫מפסיד שום דבר מאילו היה הולך הכל‬ ‫מפורשת ורמב"ם מפורש בשרשים שזה‬ ‫בלבן‪ ,‬וא"כ אין שום מניעה ללכת עם‬ ‫כשר‪ ,‬וכן להלכה כל הראשונים כתבו‬ ‫תכלת‪ ,‬וזה לא כדברי בעל המאמר‬ ‫שכשר‪ .‬וזה כולל רשב"ח גאון שהוא‬ ‫שרוצה לבטל מצוות תכלת מחמת‬ ‫הבסיס והמקור של הרמב"ם‪ .‬ואלו‬ ‫דברים כאלו‪ ,‬והוא המצאה שאין בו‬ ‫האחרונים לא היה לפניהם הל' ציצית‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫של רשב"ח‪.‬‬ ‫סימן ד ‪ ‬נא‬ ‫ד( בענין הכרעה במספר חוטי תכלת‬ ‫לפניו כל השיטות ומכריע כהתוס'‪,‬‬ ‫הנה בעל המאמר הנ"ל כתב שאין‬ ‫ובענין הרמב" ם ‪ -‬כתבנו שאין הן‬ ‫הנה לנו יכולת להכריע בין השיטות‪,‬‬ ‫מביאים ראיה שיש בו ממש לדעת‬ ‫אולם באמת כבר הכריעו גדולי‬ ‫הרמב"ם ‪ ,‬וכן הרמב" ם הוא כמעט‬ ‫המכריעים שהיו לפניהם ג' השיטות‬ ‫שיטה יחידאה‪ ,‬והריני מעתיק מה‬ ‫ומכריעים ממקור הגמרא כדעת‬ ‫שכתבתי בענין זה‪:‬‬ ‫הראב"ד ‪ ,‬ואילו אין לנו מי שהיה‬ ‫הפולמוס על מספר חוטי תכלת‬ ‫כמו שהכריעו הריא"ז והמאירי‬ ‫אחרי שפרסמתי המאמר 'בכנף איש‬ ‫והגר"א‪ .‬והרב וידאל צרפתי‪) .‬כאן‬ ‫אחרי יהודי' שבתוכו הכרעה במספר‬ ‫הועתק רק המסקנות ולא כל‬ ‫חוטי תכלת כדעת הראב"ד ב' תכלת‬ ‫הוויכוחים( אחרי כל הויכוח‪ ,‬נתברר‬ ‫וששה לבן‪ ,‬קבלתי השגות משני‬ ‫באופן ברור נקודת המחלוקת‪ ,‬ויש כאן‬ ‫כיוונים‪ ,‬אחד מכיוון מי שטוען למה לא‬ ‫שתי מערכות‪.‬‬ ‫לפסוק כתוס' ד' תכלת וד' לבן‪ ,‬והשני‬ ‫למה לא לפסוק כדעת הרמב"ם אחד‬ ‫מערכה ראשונה‪ ,‬הויכוח אם לפסוק‬ ‫תכלת וז' לבן‪ ,‬והיה כאן הרבה מאוד‬ ‫מערכה כהראב"ד או כהתוספות‪,‬‬ ‫חילופי מכתבים בענין זה‪ ,‬וזה נשמר‬ ‫מערכה שניה‪ ,‬הויכוח אם לפסוק‬ ‫בקונטרס ארוך‪ ,‬והמסקנא היא‬ ‫כהרמב"ם או כהראב"ד‪.‬‬ ‫שבאופן ברור הלכה כדעת הראב"ד‪,‬‬ ‫ה( מערכה ראשונה‪ ,‬הויכוח אם לפסוק כהראב"ד או‬ ‫כהתוספות‬ ‫ואילו אלו שפסקו כדעת הראב"ד‪ ,‬זה‬ ‫אלו שפוסקים כדעת התוס'‪ ,‬זה משום‬ ‫וא ו משום שההכרעה המקורית‬ ‫יל‬ ‫אלו כללי פסק של רוב ראשונים )רוב‬ ‫בנושא זה מראה כדעת הראב"ד‪.‬‬ ‫מצומצם( או ראשונים אשכנזים‪ ,‬או‬ ‫ע"פ המשנה ברורה‪ ,‬ולא מוכנים‬ ‫בענין רוב פוסקים‪ ,‬ע' בזה בחז"א‪) ,‬יו"ד‬ ‫להכריע על פי מקורות מחז"ל שהם‬ ‫בענין ס' ק"נ ס"ק ח'( במכתב ידוע כי אין‬ ‫גמרות וספרי ומדרשים וזוהר שמראה‬ ‫כח רוב אלא במושב ב"ד אבל חכמים‬ ‫כדעת הראב"ד‪ ,‬והיינו שסוברים שאין‬ ‫החולקים שהיו בדורות חלוקות או‬ ‫שייך היום הכרעה מקורית‪ ,‬רק‬ ‫במדינות חלוקות אין נפקותא ברוב או‬ ‫פוסקים ע"פ כללי הפסק‪ ,‬והם פוסקים‬ ‫מיעוט‪ .‬ואח"כ ממשיך ובכל זאת‬ ‫זה רק לאשכנזים אבל לספרדים‬ ‫למיעוט הלבבות להכריע בסברה‬ ‫אומרים לעשות כדעת הרמב"ם‪ ,‬וא"כ‬ ‫נוטלים לפעמים גם כח המספרי לנטי'‬ ‫מוכרח‪ ,‬שלא באו לפסוק ע"פ הכרעה‬ ‫לצד אחד‪ .‬ואח"כ ממשיך ואם כי אין‬ ‫מקורית אלא ע"פ כללי הפסק כל עדה‬ ‫אנו נגשים להכריע בין הראשונים‬ ‫לפי הכללים שלה‪.‬‬ ‫נב ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫כשיטת התוס'‪ ,‬הם‪ ,‬רבינו גרשום‬ ‫בהכרעה שכלית מוחלטת‪ ,‬מ"מ‬ ‫כשיטת מאור הגולה )הובא בשיטמ"ק‬ ‫מתלוה תמיד בההכרעה עיון שכלי‬ ‫החדש ר"פ התכלת‪ ,‬וכ"כ גם בפי' המיוחס לרגמ"ה‬ ‫והרבה פעמים מכריע מרן ז"ל‬ ‫מא‪ ,(:‬רש"י )מנחות פרק התכלת(‪ ,‬רבינו תם‬ ‫מפני‬ ‫הדעות‬ ‫כאחת‬ ‫)הב"י(‬ ‫)תוס' מנחות לח‪ :‬ד"ה אלא‪ ,‬כתובות מ‪ .‬ד"ה כגון(‪,‬‬ ‫ביותר‬ ‫מחוורים‬ ‫שדבריהם‬ ‫ומתיישבים כל הקושיות‪.‬‬ ‫ר"י )הובא בספר הפרנס סי' תכא(‪ ,‬מהר"ם‬ ‫מרוטנבורג )שו"ת דפוס פראג ח"ד סי' תמד(‪,‬‬ ‫מה שכתבנו שיש רק רוב מצומצם‬ ‫הרא"ש )הל' ציצית סי' ו'‪ ,‬שו"ת כלל ב אות ט(‪,‬‬ ‫מה כשיטת התוס'‪ ,‬כיון שיש לכל‬ ‫טור )סי' יא(‪ ,‬רבינו ירוחם )נתיב יט ח"ג(‪,‬‬ ‫הפחות י"ג ראשונים שס"ל שרק חוט‬ ‫אחד‪ ,‬כיון דלענין שלא להוציא הפסוק‬ ‫מרדכי )ר"פ התכלת(‪ ,‬יראים )סי' תא עמ'‬ ‫ממשמעותיה שהוא פתיל תכלת היינו‬ ‫רכב(‪ ,‬עיטור )הל' ציצית שער א חלק ב(‪ ,‬סמ"ק‬ ‫לשון יחיד‪ ,‬וכן משמעות כל דברי אגדה‬ ‫)מצוה לא(‪ ,‬רבינו פרץ )תוס' ר"פ ברכות ט‪(:‬‬ ‫בין אלו שבגמרא ובין אלו שמחוץ‬ ‫ראבי"ה )הל' ציצית מנחות אלף קנב‪ ,‬בענין‬ ‫לגמרא‪ ,‬אפשר לצרף גם את הרמב"ם‪,‬‬ ‫גרדומין(‪ ,‬רבינו יונתן מלוניל )ברכות ט‪ :‬ובהל'‬ ‫וא"כ יש לחוט אחד הרמב"ם‪,‬‬ ‫ציצית(‪ ,‬רבינו ישעיה הראשון )פסקי הרי"ד‬ ‫והראב"ד‪ ,‬ורב שמואל בן חפני גאון‪,‬‬ ‫הל' ציצית עמ' תפא‪ ,‬ספר המכריע פ"ח‪ ,‬שו"ת‬ ‫וחכמי לוניל )שהובאו בתשובת הרמב"ם בכ"מ(‪,‬‬ ‫הרי"ד סי' סא ד"ה טלית של(‪ ,‬נמוקי יוסף )ריש‬ ‫והמאירי )יבמות ה‪ (:‬והרמב"ן )סוף שלח‬ ‫הל' ציצית(‪ ,‬רשב"א )יבמות ד‪ ,(:‬ריבב"ן‬ ‫ובענין ציץ( והערוך )ערך תכלת(‪ ,‬והחינוך )פ'‬ ‫)בפירושו על הל' ציצית של הרי"ף(‪ ,‬אגודה )פ'‬ ‫שלח(‪ ,‬והגה' אשרי )מו"ק פ"ג ס' כ"ד הג"ה א(‬ ‫התכלת(‪ ,‬והאגור )נראה שנוטה לדעת ר"ת‬ ‫והכפתור ופרח )פרק ס'( והריא"ז )הועתק‬ ‫לקמן( ורבנו בחיי )פ' שלח‪ ,‬שהביא שיטת‬ ‫בגרדומין( כולם ס"ל כדעת התוספות‪,‬‬ ‫הרמב"ם והראב"ד ולא הכריע(‪ ,‬ורבנו שלמה‬ ‫וכ"כ בפי' רבינו מיוחס עה"ת )פ' שלח(‪,‬‬ ‫בן היתום )מו"ק יט‪ .(,‬ואם מצרפים גם‬ ‫וגם בפירוש המיוחס להראב"ד על‬ ‫תלמידים כמו אלו של דעת התוס'‬ ‫הספרי )אינו בעל השגות( שיצא לאור‬ ‫מצרפים תלמידים‪ ,‬יש גם רבנו אברהם‬ ‫עתה )תשס"ט‪ ,‬עמ' קעא( גורס בספרי‬ ‫בן הרמב"ם ורבנו פרחיה‪ ,‬וא"כ‬ ‫בדברי ב"ש ארבעה של תכלת‪ ,‬וכתב‬ ‫במקרה כזה גם לפי כללי הפסק‬ ‫שאפילו לדעת ב"ה יכול להוסיף עוד‬ ‫שהולכים אחרי הרוב‪ ,‬אין כאן‬ ‫חוט תכלת‪.‬‬ ‫משמעות מיוחדת‪.‬‬ ‫ו( וכעת נבאר למה לפסוק כדעת הראב"ד )מכח‬ ‫המקורות(‬ ‫ששנים מתוך ח' ‪ -‬דהיינו אחד שלם‬ ‫א( וז"ל הספרי )שלח(‪ ,‬מכמה גדילים‬ ‫תכלת וג' שלמים לבנים‪.‬‬ ‫א( אתה עושה‪ ,‬אין פחות משלושה‬ ‫דברי ב"ה‪ ,‬וב"ש אומרים שלשה של‬ ‫וז"ל הספרי )פ' כי תצא )לפני תיקון‬ ‫צמר ורביעית של תכלת והלכה כב"ש‪.‬‬ ‫וז"‪.‬ל הגר"א( גדילים תעשה לך‪ .‬למה‬ ‫ומבואר בפשטות דעת ב"ש שהלכה‬ ‫נאמר‪ ,‬לפי שנאמר ועשו להם ציצית‬ ‫כמותם )ע' מנחות מ"א‪ (:‬כדעת הראב"ד‪,‬‬ ‫סימן ו ‪ ‬נג‬ ‫וע"כ הולך ג"כ הספרי על דרך‬ ‫שמע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו‬ ‫וע"כ הראב"ד‪ .‬ולא כתוס' ולא‬ ‫ת"ל גדילים‪ ,‬כמה גדילים נעשים אין‬ ‫כהרמב"ם‪ .‬ולפי גרסתו מיושבים כל‬ ‫פחות מג' חוטין כדברי בית הלל וב"ש‬ ‫הקושיות בספרי עצמו וכן מן הספרי‬ ‫אומרים מד' חוטין של תכלת וד' חוטין‬ ‫שלח‪ ,‬שהסיפא של הספרי העתיק אחרי‬ ‫של לבן של ד' ד' אצבעות והלכה‬ ‫דברי ב"ש וזה הדרש ללמדינו המקור‬ ‫כדברי ב"ש‪ .‬בד"א בתחילה אבל‬ ‫בתורה למספר לבן שהוא ג' ותכלת‬ ‫שיריה וגרדומיה כל שהוא‪ .‬על ארבע‪,‬‬ ‫אחד‪.‬‬ ‫יצאו בעלי שלשה ובעלי ה' ובעלי ו'‬ ‫ובעלי ז'‪ .‬ד"א גדילים תעשה לך זה‬ ‫ב( מצד משמעות הפסוק פתיל תכלת‬ ‫לבן מנין לרבות את התכלת ת"ל ונתנו‬ ‫ב‪ (.‬שהוא לשון יחיד כל זמן שאין ראיה‬ ‫על ציצת הכנף פתיל תכלת‪ .‬ופשטות‬ ‫בהיפוך‪ ,‬ואין שום גמרא שמפקיע‬ ‫מרישא של הספרי כי תצא יוצא כדברי‬ ‫משמעות הזה‪ ,‬וכן תוס' בעצמו כתבו‬ ‫התוס' )לח‪ .‬מא‪ :‬ד"ה ב"ש‪ ,‬ובכורות לט‪ :‬ורש"י‬ ‫)בדף מא‪ (:‬שפשטות הפסוק הוא חוט‬ ‫ריש הפרק(‪.‬‬ ‫אחד והוצרכו לומר שלשיטתיה‬ ‫שתכלת שני חוטים שהפסוק הוא לאו‬ ‫אולם תוס' )בכורות לט‪ (:‬הקשו על זה‪.‬‬ ‫דוקא‪ ,‬רק שביארו דעת ב"ש‪ ,‬שסברה‬ ‫אולם דלשון חוטין של ב"ה ושל ב"ש‬ ‫היא להשוות תכלת ללבן‪ ,‬אולם סברה‬ ‫אינן דומין‪ .‬דבב"ה הכונה חוטין‬ ‫זו היא לא דבר מובן מאיליו‪ ,‬שהרי יש‬ ‫שלמין‪ .‬ובב"ש הכונה חצי חוטין‪ .‬ולא‬ ‫סברה לומר שלבן יותר חיוב במספר‬ ‫תירצו‪ .‬ויש עוד להקשות דסיפא של‬ ‫מפני שאין בו מעלה של צבע אז צריך‬ ‫הספרי ד"א גדילים וכו' מאי קמ"ל‬ ‫מעלה של מספר‪ ,‬משא"כ תכלת שיש לו‬ ‫שיש מצות תכלת‪ ,‬זה כתוב בתורה‪ ,‬וכן‬ ‫מעלה של צבע תכלת וזה נותן לו את‬ ‫קשה שבדברי ב"ה למדנו מן הפסוק‬ ‫החשיבות‪ .‬ועוד‪ ,‬הרי ב"ה ס"ל שתכלת‬ ‫שאין פחות מג' שגדיל היינו ג'‪ ,‬אולם‬ ‫רק חוט אחד ולבן שנים‪ ,‬וא"כ ע"כ לא‬ ‫בדברי ב"ש לא כתוב המקור בפסוק‪,‬‬ ‫ס"ל שצריך להשוותם‪ ,‬וא"כ אילו ב"ש‬ ‫רק בסוף בא"ד כתבו ענין חוטין‪ ,‬ולא‬ ‫היו ס"ל שמפקיעים פשטיה דקרא‬ ‫כתוב שם מספר והפסיק באמצע‬ ‫ממשמעותיה ולחדש סברה שצריך‬ ‫בדברים אחרים‪.‬‬ ‫להשוותם ‪ -‬היה צריך להיות גמרא‬ ‫מפורשת על זה‪ ,‬וכיון שאין גמרא‬ ‫הנה הגר"א בספרי כי תצא גורס באופן‬ ‫מפורשת על זה‪ ,‬ונאמר רק ענין שלב"ש‬ ‫הנה שלא יסתרו שני הספרי אהדדי‬ ‫זה ד' חוטין ‪ -‬ממילא נשמע שבנקודה‬ ‫וג"כ לא קשה קושית התוס' ושאר‬ ‫שתכלת הוא אחד כפשטיה דקרא‪ ,‬אין‬ ‫קושיות‪ ,‬שהוא גורס וז"ל‪ :‬גדילים‬ ‫על זה מחלוקת‪.‬‬ ‫תעשה לך‪ ,‬למה נאמר‪ ,‬לפי שנאמר‬ ‫ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט‬ ‫)סברא זו הוזכר גם בתשו' הרמב"ם‬ ‫אחד בפני עצמו‪ ,‬ת"ל גדילים‪ ,‬כמה‬ ‫)סברא לחכמי לוניל‪ ,‬ע' כסף משנה הלכות ציצית‬ ‫גדילים נעשים‪ ,‬אין פחות מג' חוטין‬ ‫פרק א הלכה ז שנאמר פתיל תכלת פתיל‬ ‫של ג' אצבעות כדברי ב"ה‪ ,‬ובש"א ב ג '‬ ‫אחד ולא שנים‪ .‬רק מה שלמד מזה‬ ‫של‬ ‫ורביעית‬ ‫לבן‬ ‫של‬‫חוטין‬ ‫הרמב"ם רק חצי חוט ‪ -‬אין לזה ראיה‬ ‫ת כ ל ת של ד' אצבעות‪ .‬גדילים זה לבן‪,‬‬ ‫שהרי גם להראב"ד הוא אחד רק‬ ‫מנין לרבות רביעית של תכלת‪ ,‬ת"ל‬ ‫שכופלים אותו‪ ,‬ואף שדרשה זו לא‬ ‫ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת‪.‬‬ ‫נמצא בחז"ל‪ ,‬אבל כך סתימת הדברים‬ ‫והלכה כדברי ב"ש עכ"ל‪.‬‬ ‫נד ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫לרבינא‪ :‬ואימא תרתי כפי דתמרי! ‪-‬‬ ‫שלא מצאנו במקרא חיוב יותר מחוט‬ ‫כפת כתיב‪ - .‬ואימא חדא! ‪ -‬לההוא כף‬ ‫אחד‪ ,‬וע' ריש ברכות מאמתי קורין את‬ ‫קרי ליה‪.‬‬ ‫שמע‪ ,‬ואומרת הגמרא תנא אקרא‬ ‫קאי‪ ,‬והייינו מה נכתב בתורה אין צורך‬ ‫וגם רש"י בציץ כתב לשון רבים בגלל‬ ‫לתנא לכתוב‪ ,‬ומטרת התנא לכתוב‬ ‫וגם שכתוב שני פעמים פתיל ובלשון‬ ‫דברים שלא כתובים מפורש בתורה‪,‬‬ ‫אחרת וס"ל לרש"י שיש כאן גילוי שיש‬ ‫וא"כ כאן שאין גמרא מפורשת כמה‬ ‫שני פתילים‪ ,‬אבל בלי גלוי לא היה‬ ‫חוטי תכלת נותנים‪ ,‬ומדברים רק על‬ ‫כותב זה‪.‬‬ ‫כללות החוטין‪ ,‬וא"כ בפשטות ניתן‬ ‫לומר‪ ,‬ששתיקת הגמרא על זה הוא‬ ‫מנחות )לד‪ (:‬ת"ר‪ :‬לטטפת לטטפת‬ ‫בגלל שכך סתימת המקרא‪ ,‬ואין צורך‬ ‫מנ‪.‬חות לטוטפת ‪ -‬הרי כאן ד'‪ ,‬דברי‬ ‫לפרש את זה(‪.‬‬ ‫רבי ישמעאל; ר"ע אומר‪ :‬אינו צריך‪,‬‬ ‫טט בכתפי שתים‪ ,‬פת באפריקי‬ ‫אולם כתבו תוספות )מנחות לח(‪ ,‬דגדיל‬ ‫שתים‪ .‬ת"ר‪ :‬יכול יכתבם על ד' עורות‬ ‫אולם שנים גדילים ארבעה דדרשינן‬ ‫ויניחם בד' בתים בד' עורות? ת"ל‪:‬‬ ‫מיניה שנים לבן ושנים תכלת‪ ,‬ומשמע‬ ‫)שמות י"ג( ולזכרון בין עיניך‪ ,‬ז כ ר ו ן‬ ‫לכאורה כאילו בגמרא כתוב זה‪ ,‬אבל‬ ‫א ח ד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות‪,‬‬ ‫זה צע"ג‪ ,‬דבגמרא כתוב )לט‪ (:‬גדיל ‪-‬‬ ‫הא כיצד? כותבן על ד' עורות ומניחן‬ ‫שנים‪ ,‬גדילים ‪ -‬ארבעה‪ ,‬ולא הוזכר‬ ‫בד' בתים בעור אחד‪ ,‬תנו רבנן‪ :‬כיצד‬ ‫כלום כמה לבן וכמה תכלת‪.‬‬ ‫כותבן‪ .‬תפלה של יד כותבה על עור‬ ‫אחד‪ ,‬ואם כתבה בארבע עורות והניחה‬ ‫וכן הרמב"ן )תצוה( בענין ציץ כתב‬ ‫בבית אחד ‪ -‬יצא; וצריך לדבק‪,‬‬ ‫וכן‪ .‬שלשון פתיל הוא אחד‪ ,‬וגם רש"י‬ ‫שנאמר‪) :‬שמות י"ג( והיה לך לאות על‬ ‫)שמות לט ל"א( שחולק שם‪ ,‬זה רק משום‬ ‫ידך‪ ,‬כ ש ם ש א ו ת א ח ת מ ב ח ו ץ כ ך‬ ‫שכתוב שני פעמים בתורה לענין ציץ‬ ‫א ו ת א ח ת מ ב פ נ י ם ‪ ,‬דברי ר' יהודה;‬ ‫לשון פתיל תכלת‪ ,‬ובנוסח אחר‪ ,‬ולמד‬ ‫ר' יוסי אומר‪ :‬אינו צריך‪ .‬א"ר יוסי‪:‬‬ ‫מזה רש"י שהם חוטין נפרדים‪ ,‬משא"כ‬ ‫ומודה לי ר' יהודה ברבי‪ ,‬שאם אין לו‬ ‫בציצית כתוב רק פעם אחד‪ ,‬ודאי כך‬ ‫תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של‬ ‫פשטות הקרא‪ ,‬וממילא מכיון שהגמרא‬ ‫ראש‪ ,‬שטולה עור על אחת מהן‬ ‫לא מפרש כמה חוטין תכלת נותן‪,‬‬ ‫ומניחה‪.‬‬ ‫סומכת על פשטיה דקרא‪.‬‬ ‫וכן ראייה שלשון יחיד הוא אחד ולא‬ ‫ונביא כמה ראיות שאם בלשון הפסוק‬ ‫וכ רבים ממילת "ציצית" בתורה‪,‬‬ ‫ן‬ ‫ונביא הוא לשון יחיד‪ ,‬הדין הוא שרק‬ ‫שהרי המילה כולל כמה חוטין כמו‬ ‫אחד‪ ,‬כל זמן שהגמרא לא דורשת דרש‬ ‫שער ראש ‪ -‬ציצית הראש‪ ,‬אבל להוסיף‬ ‫לרבות עוד‪.‬‬ ‫עוד ציצית אסור כמבואר בסוגיה של‬ ‫הטיל למוטלת )מ"א‪ ,(:‬והפשטות הוא‬ ‫סוכה )לד‪ (:‬רבי עקיבא אומר‪ :‬כשם‬ ‫משום שלשון ציצית היינו מכלול‬ ‫סוכה ש ל ו ל ב א ח ד ו א ת ר ו ג אחד‬ ‫חוטים אחד ולא מכלול חוטים שתים‪,‬‬ ‫כך הדס אחד וערבה אחת‪ .‬רש"י כפת‬ ‫וא"א לומר שלמידים מלשון הפסוק על‬ ‫תמרים א ח ד ‪ ‬מ ש מ ע‪ ,‬דכפת כתיב‪.‬‬ ‫ארבע כנפות כסותך ולא חמש שאסור‬ ‫ע נ ף ‪ ‬ח ד ‪ ,‬ע ץ ח ד ‪ ,‬ע ב ו ת ח ד ‪) .‬שם‬ ‫לשים על חמש כנפות חוטים‪ ,‬שהרי‬ ‫עמוד א( אמר ליה רבא תוספאה‬ ‫סימן ו ‪ ‬נה‬ ‫ג( מצד שבמדרשים מבואר רק חוט‬ ‫הוא לא שם על חמש כנפות אלא על‬ ‫ג( אחד תכלת‪ ,‬ע' הזוהר )פ' שלח )דף‬ ‫ארבע רק שהוא שם על כנף אחד יותר‬ ‫קע"ה( והיא ח ו ט א ח ד ורשימא‬ ‫מציצית אחד‪ ,‬אלא ודאי שלשון ציצית‬ ‫בגוונהא וגוונא דלה נפיק מחד נונא‬ ‫היינו מכלול אחד ולא מכלול שתים‪,‬‬ ‫דאזיל בים כנרת עכ"ל‪ .‬וכן בתרגום‬ ‫וא"כ הפשטות שה"ה פתיל הוא אחד‬ ‫המכונה יונתן )ריש קרח‪) (.‬כנראה שנכתב‬ ‫כל זמן שאין לנו דרוש מפורש על זה‪,‬‬ ‫ומה שמרבים כמה חוטין מלשון‬ ‫ונאסף בתקופת הגאונים( וז"ל וקמו‬ ‫גדילים ‪ -‬זה מרבה על לשון ציצית‬ ‫בחוצפא ואורו הלכתא באנפוי דמשה‪,‬‬ ‫שהוא הלבן או הכולל לבן ותכלת‪,‬‬ ‫על עיסק תיכלא‪ ,‬משה אמר אנא‬ ‫)לשון ציצית בתורה שני פעמים‬ ‫שמעית מן פום דקודשא יהי שמיה‬ ‫הראשונים הם הלבן ופעם השלישית‬ ‫מברך דציציית יהון מן חיוור ו ח ו ט א‬ ‫הוא לבן ותכלת ביחד( כי בתוך ציצית‬ ‫ח ד ד ת כ ל א י ה י ב י ה‪ ,‬קרח וחברוי‬ ‫אחד אפשר להוסיף הרבה חוטין כי זה‬ ‫עבדו גוליין וציצייהון כולהון דתיכלא‬ ‫לשון ציצית הראש‪ ,‬אבל לשון פתיל‬ ‫מה דלא פקיד ה'‪ .‬וכ"כ ברש"י התחילו‬ ‫הוא אחד כל זמן שאין גילוי מפורש‬ ‫לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר‬ ‫לזה‪ ,‬על כן שיטת הראב"ד היא‬ ‫ח ו ט א ח ד של תכלת פוטרה‪ ,‬זו‬ ‫המובחרת שבכל השיטות‪.‬‬ ‫שכולה של תכלת לא תפטור את‬ ‫וכ"כ בתוס' )ריש התכלת לח‪ (.‬ובתוס'‬ ‫עצמה‪ .‬ואף שיש נפ"מ בין היונתן‬ ‫וכ"כ הרא"ש )סנהדרין פח‪ (:‬ובהטיל‬ ‫לרש"י במעשה קרח‪ ,‬שלרש"י לקח‬ ‫למוטלת דוקא אמרי' עובר משום בל‬ ‫קרח טלית שכולה תכלת ולא עשה כלל‬ ‫תוסיף משום ד צ י צ י ת א ח ד א מ ר‬ ‫ציצית של תכלת‪ ,‬ולהיונתן לקח טלית‬ ‫ר ח מ נ א ע ל כ נ ף ו ל א ש נ י ם ‪ .‬וכן‬ ‫שכולה תכלת וכל הציצית של תכלת ‪-‬‬ ‫הוא בהלכות קטנות למרדכי )מנחות( פרק‬ ‫מ"מ כ"ע ס"ל שמשה אמר חוט אחד‬ ‫התכלת רמז תתקמב ]שם[‬ ‫של תכלת‪.‬‬ ‫סנהדרין )ל‪ (.‬ותניא‪ :‬ממשמע שנאמר‬ ‫וכן במדרש )משלי פי"א כ"ז( אמר לה כך‬ ‫סנהדרין )דברים י"ט( לא יקום עד‪ ,‬א י נ י‬ ‫וכן דרש ואמר נאמר לי מפי הגבורה‬ ‫י ו ד ע ש ה ו א א ח ד ? מה תלמוד לומר‬ ‫שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם‬ ‫אחד ‪ -‬זה בנה אב‪ ,‬כל מקום שנאמר‬ ‫וכדי שיהא ח ו ט א ח ד ת כ ל ת שנאמר‬ ‫עד ‪ -‬הרי כאן שנים‪ ,‬עד שיפרט לך‬ ‫על ציצית הכנף פתיל תכלת וכו'‪.‬‬ ‫הכתוב‪ ,‬אחד‪ .‬ואפקיה רחמנא בלשון‬ ‫חד ‪ -‬למימר‪ :‬עד דחזו תרווייהו כחד‪.‬‬ ‫וכעין לשון זה באגרת אסתר )פ"ה י"א(‬ ‫רש"י‪ ,‬דתניא ממשמע שנאמר כו' ‪ -‬עד‬ ‫וכעין וז"ל ואמרה לו ראה האיך הוא‬ ‫אחד משמע‪ .‬ואפקיה רחמנא בלשון חד‬ ‫יושב ומשחק בכם תדע לך שהוא כן‬ ‫‪ -‬דכתיב והוא עד‪.‬‬ ‫שהוא אומר ע ש ו ח ו ט א ח ד ש ל‬ ‫ת כ ל ת אני עושה לך טלית שכולה‬ ‫סוטה )יח‪ (.‬כתבה על שני דפין ‪-‬‬ ‫תכלת מיד נתעטף בה קרח ועמד לפני‬ ‫סוטה פסולה‪ ,‬ס פ ר א ח ד אמר‬ ‫משה אמר לו מה עשית אמר לו א ת ה‬ ‫רחמנא‪ ,‬ולא שנים ושלשה ספרים;‬ ‫אמרת לי חוט אחד של תכלת‬ ‫)גיטין דף כ עמוד ב )דברים כ"ד( ד ס פ ר א ח ד‬ ‫ע ל ה כ נ ף ואני עשיתי טלית שכולה‬ ‫אמר רחמנא ‪ -‬ולא שנים ושלשה‬ ‫תכלת וכו'‪.‬‬ ‫ספרים‪.‬‬ ‫נו ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫פעמים שעיקר כהראב"ד‪) ,‬הועתק לקמן(‬ ‫ועוד תנחומא )ישן ב'( אמר לו קרח‬ ‫וחזר ממה שכתב בביאור השו"ע‪,‬‬ ‫ועו‪.‬ד למשה רבינו‪ ,‬משה טלית שכולו‬ ‫)שיטתיה בשו"ע ס' י"ב קשין מאוד‪,‬‬ ‫תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית‬ ‫וכן בנוים הם על הגרסא הקשה בספרי‬ ‫אמר לו קרח טלית שכולו תכלת אינו‬ ‫כי תצא שב"ש וב"ה לא מדברים‬ ‫פוטרת עצמה‪ ,‬וארבע חוטין פוטרין‬ ‫באותו נוסח‪ ,‬ולא הזכיר כלום שם‬ ‫אותה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ומשמעות הפירוש שד'‬ ‫מגרסא בשלח לך ג' לבן ורביעית‬ ‫חוטין היינו שבצירוף כל ד' הכנפות יש‬ ‫תכלת‪ ,‬וזה גם דלא כתוס' בדעת ב"ה‪,‬‬ ‫רק ד' חוטין‪ ,‬ואין כלל המשמעות שיש‬ ‫שהתוס' ס"ל בדעת ב"ה אחד שלם‬ ‫ד' חצי חוטין שעושים בכל כנף‪ .‬שהרי‬ ‫תכלת ושנים לבן והגר"א שם כתב ג'‬ ‫מדברים עכשיו על כללות הטלית‪ .‬אלא‬ ‫חצי לבן וג' חצי תכלת‪ ,‬ולא יתכן‬ ‫ודאי חוט אחד בכל כנף‪) .‬אולם כל אלו‬ ‫שהביאור בשו"ע כתב אחרי שאר‬ ‫אין בו הכרעה בין הראב"ד והרמב"ם‬ ‫תיקוני הגרסות בספרי‪ ,‬שאין אדם‬ ‫כמובן‪ ,‬רק יש הכרעה נגד שיטת‬ ‫מתקן גרסא טובה כדי לעשות גרסא‬ ‫התוס'(‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬וכן היה צריך להזכיר בשו"ע‬ ‫איזה רמז שבא לתקן גרסא שכבר היה‬ ‫הנה אילו היה לנו הכרעה ברורה מן‬ ‫מתקן פעם אלא ודאי שמה שכתב‬ ‫הנה הגמרא כאיזה שיטה לא היינו‬ ‫בשו"ע היה לפני שתיקן הגרסא בספרי(‬ ‫סומכין לא על הזוהר ולא על הספרי‬ ‫וכן באמרי בינה )ברכות ט‪ (:‬כתב הגר"א‬ ‫ולא על המדרשים‪ ,‬אולם כמדומני‬ ‫שהפוסקים חולקים על התוס' וסבירא‬ ‫שבגמרא הדבר סתום מאוד ומאידך‬ ‫להו שרק חוט אחד‪.‬‬ ‫מכל המדרשים והזוהר וכן בספרי שלח‬ ‫הדבר יוצא שרק חוט אחד‪ ,‬זה מספיק‬ ‫‪‬‬ ‫להכריע עכ"פ או כהרמב"ם או‬ ‫ה( בספרי שלח כתוב כהראב"ד‪,‬‬ ‫כהראב"ד‪ .‬‬ ‫ה‪ (.‬ובספרי כי תצא לפני התיקון כתוב‬ ‫כמו התוס' ואחרי התיקון של הגר"א‬ ‫וכן מראים אגדות חז"ל בגמרא של‬ ‫כתוב כהראב"ד‪ ,‬ויש ראיה לזה שיש‬ ‫וכן אברהם אבינו )חולין פ"ט‪ (.‬בשכר‬ ‫לגרוס כהראב"ד‪ ,‬שהרי בזוהר )שלח לך(‪I‬‬ ‫שאמר מחוט ועד שרוך נעל זכו בנין‬ ‫מפורש שתכלת הוא חוט אחד‪ ,‬וסתם‬ ‫ל ח ו ט ש ל ת כ ל ת‪ ,‬ע' במהרש"א )שם‬ ‫זוהר הוא רשב"י‪ ,‬וכן סתם ספרי‬ ‫בח"א(‪ ,‬וכן מאמר חז"ל של רשב"י )מנחות‬ ‫כרשב"י )סנהדרין פ"ו‪ .‬ושם בגלל הכלל הזה מגיה‬ ‫מג‪ (:‬ש'וראיתם אותו' ‪ -‬מכוון גם כלפי‬ ‫ברייתא(‪ ,‬וא"כ בשלמא לפי גרסת הגר"א‪,‬‬ ‫הקב"ה‪ ,‬שנאמר ואותו תעבודו‪ ,‬וכמו‬ ‫אז אין כאן סתירה אבל לפי גרסא‬ ‫שביאר המהרש"א‪ ,‬שזה מראה שתכלת‬ ‫הישנה יש כאן סתירה בסברת רשב"י‪.‬‬ ‫הוא חוט אחד‪.‬‬ ‫ו( מצד שהרבה מן האחרונים‪ ,‬כולל‬ ‫ד( מצד שרוב ראשונים בדעת תוס'‬ ‫ו( הב"י והתוס' יו"ט ‪ -‬היה להם גרסא‬ ‫ד( בנויים על גרסא קשה בספרי‪ ,‬שב"ש‬ ‫משובשת בראב"ד ולא הכירו כלל‬ ‫וב"ה לא מדברים באותו נוסח‪ ,‬וכמו‬ ‫שיטת הראב"ד‪ ,‬וע"פ זה פסק המ"ב‬ ‫שתוס' )בכורות לט‪ (:‬בעצמו הקשה‪ ,‬וכן‬ ‫ואלו האחרונים שהמ"ב בנה עליהם‬ ‫תיקן הגר"א הגרסאות הסותרות‬ ‫כדעת התוס'‪ ,‬ולא היה כאן הכרעה‬ ‫בספרי‪ ,‬וכן תיקן הגרסא בזוהר ביהל‬ ‫מקורית‪ ,‬וממילא לנו שיש את‬ ‫אור כדי שהזוהר ידבר על מספר חוטי‬ ‫האפשרות לפסוק ע"פ הכרעה מקורית‪,‬‬ ‫תכלת לדעת הראב"ד‪ ,‬וכתב שם שני‬ ‫סימן ו ‪ ‬נז‬ ‫מתקופה קדומה‪ ,‬שהאשכנזים היו‬ ‫צריכים לפסוק כך‪ ,‬ויוצא כאן שלא‬ ‫יותר תלמידים של ראשונים‬ ‫פוסקים כאן ע"פ כללי פסק רגילים‪.‬‬ ‫אשכנזים‪ ,‬והספרדים היו יותר‬ ‫תלמידים מראשונים ספרדים‪ ,‬וגם‬ ‫וכן לפסוק לאשכנזים כדעת רוב‬ ‫אח"כ כבר נמשך הנהגת פסק זה גם‬ ‫וכן ראשונים אשכנזים‪ ,‬כהיום‬ ‫לדורנו‪ ,‬ואילו היה לנו את היכולת‬ ‫במצוה שנתחדש אפשרות קיומו‬ ‫מחדש בשעת שמעורבים ספרדים‬ ‫לבטל הנהגה זו היינו מבטלים‪ ,‬רק‬ ‫ואשכנזים ‪ -‬אין לנו ללכת ולפסוק‬ ‫שכעת זה קשה לעשות‪ ,‬וכל זה בדבר‬ ‫ע"פ כללים אלו‪ .‬ע' בזה 'בכנף איש‬ ‫שכבר נפסק מקדמת דנא‪ ,‬אבל בדבר‬ ‫יהודי' על הרחקה מהנהגה זו מכמה‬ ‫שלא נפסק אז בגלל שלא היה תכלת ‪-‬‬ ‫טעמים‪ .‬ואחד‪ ,‬שכיום כולם תלמידים‬ ‫אז כעת שזה נושא חדש ‪ -‬אין לנו‬ ‫של כולם‪ ,‬כולם לומדים בין התוס'‬ ‫ללכת אחרי כללים אלו אלא להכריע‬ ‫והרמב"ם וכל הראשונים‪ ,‬וכל יסוד‬ ‫מכח המקור‪) .‬ע' לקמן ס' ט' ד"ה והיחידים(‪.‬‬ ‫חילוק בין ספרדים ואשכנזים בנוי‬ ‫ז( ההכרעה אין אנו צריכים להכרעה שלנו‪ ,‬הדבר כבר‬ ‫הוכרע מן הראשונים והאחרונים‬ ‫והרי הוא ידע שתוס' גרס בספרי כי‬ ‫הנה‪ ,‬ההכרעה כנגד רוב הראשונים‬ ‫תצא גרסא אחרת‪ ,‬ובעל כרחך שראה‬ ‫הנה‪ ,‬התחיל לא ממני‪ ,‬אלא מן‬ ‫שעיקר הגרסא כגרסת הספרי בשלח‪,‬‬ ‫אחרוני הראשונים הלא הוא הריא"ז‪,‬‬ ‫ובודאי נכנס לעומק הסוגיה והכריע‬ ‫שהוא ראה שרוב ראשונים ס"ל‬ ‫כדעת הראב"ד כנגד רוב ראשונים‬ ‫כהתוס' ובכל זאת חלק עליהם והכריע‬ ‫וכנגד סבו הרי"ד‪ ,‬ואין זה כתלמיד‬ ‫בראיות כדעת הראב"ד‪ ,‬וז"ל הריא"ז‬ ‫שמעתיק מרבו‪.‬‬ ‫בהלכות קטנות )הל' ציצית אות ח'( רוב‬ ‫המפרשים אומרים שחציין הן חוטי‬ ‫וא"כ יש כאן הכרעה של בתרא‬ ‫לבן וחציין חוטי תכלת ורבינו משה‬ ‫ונתבטל כל כח של רוב ראשונים‪.‬‬ ‫אומר שהשבעה הן חוטי לבן והאחד‬ ‫חוט תכלת‪ ,‬ולא נראה‪ ,‬שהששה הן‬ ‫הריא"ז היה בדורו של הטור‪ ,‬וכנראה‬ ‫חוטי לבן והשנים חוטי תכלת כמבואר‬ ‫הרי "ז שספרו נתפשט רק אחרי‬ ‫א‬ ‫בקונטרס הראיות‪ ,‬וכן מבואר בספרי‪.‬‬ ‫הטור‪ ,‬והרי לשון ריא"ז היינו ר"ת רבנו‬ ‫ישעיה האחרון ז"ל‪ ,‬ולא כותבים לשון‬ ‫וא"כ יש כאן הכרעה ברורה כדעת‬ ‫ז"ל רק אם הספר נתפשט אחרי‬ ‫וא" הראב"ד‪ ,‬בין לקולא ובין‬ ‫כ‬ ‫פטירתו‪ ,‬ואילו הטור לא הביא הכרעה‬ ‫לחומרא‪ ,‬למי שהיה לפניו רוב‬ ‫אלא כמעתיק כדרכו דעת אביו‬ ‫ראשונים וידע את זה ‪ -‬ובכל זאת‬ ‫הרא"ש‪.‬‬ ‫הכריע כדעת הראב"ד ע"פ ראיות‬ ‫מקוריים‪ ,‬ולצערנו אין לנו את קונטרס‬ ‫המאירי )יבמות ה‪ (:‬פסק כדעת‬ ‫הראיות‪ ,‬ונשאר לנו רק מה שכתב שכך‬ ‫המא‪..‬ירי הראב"ד‪ ,‬והוא היה בדורו‬ ‫מבואר בספרי‪ ,‬והיינו הספרי בשלח לך‪,‬‬ ‫נח ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫מה שכתב ו כ מ ש " ש ש כ " ה ע י ק ר ‪,‬‬ ‫של הרא"ש והטור‪ ,‬והמאירי לא‬ ‫מה ו כ " ה ב ס פ ר י ש ל נ ו‪ ,‬ומשמע‬ ‫מעתיק סתם אלא מכריע‪ ,‬וז"ל בית‬ ‫שחוץ מן הספרי יש עוד מקום שכתב‬ ‫הבחירה למאירי )יבמות ה‪ (:‬והאחד‬ ‫על זה‪) .‬וע' הקדמה של המ"ב ובפרט‬ ‫הכרוך על הגודל ארוך מכלן כדי לכרוך‬ ‫בביאור הגר"א שהוא אורן של ישראל‬ ‫בו שאר החוטין ומכניס ראש הארבעה‬ ‫ויתד שהכל תלוי בו וכדאי להכריע‬ ‫חוטין בנקב הטלית וכופלן ונמצאו‬ ‫הדבר(‪.‬‬ ‫שמנה ואחד מהם ארוך והוא במקום‬ ‫התכלת כ מ ו ש י ד ו ע ב ז מ ן ה ת כ ל ת‬ ‫מהר"ר וידאל הצרפתי בספרו צוף‬ ‫שאחד מן הארבעה היה תכלת‬ ‫מה‪.‬ר"ר דבש )ס"פ שלח ‪ -‬לפני כארבע‬ ‫והוא ארוך מכלם עד שכשהם נכפלין ‪-‬‬ ‫מאות שנים( הובא בחיד"א )בחומת אנך‬ ‫היו שנים תכלת וששה לבן‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ס"פ שלח(‪ ,‬כתב וז"ל‪ :‬והנה סברת‬ ‫הרמב"ם ז"ל שבעה חוטי לבן ואחד‬ ‫ויש כאן במאירי לשון מאוד חזק‬ ‫תכלת‪ ,‬וסברת הרא"ש ז"ל בתשובה‬ ‫ויש " כ מ ו ש י ד ו ע "‪ ,‬והיינו זה היה‬ ‫ארבע חוטי לבן וארבע חוטי תכלת‪,‬‬ ‫אצלם כדבר פשוט שהלכה כהראב"ד‪,‬‬ ‫והנכון סברת הראב"ד ז"ל ששה חוטי‬ ‫ולא מצד שלא ידע הרמב"ם והתוס'‪,‬‬ ‫לבן ושני חוטי תכלת‪ .‬עכ"ל‪) .‬הספרים‬ ‫שלא שייך כלל לומר זאת על המאירי‪,‬‬ ‫נמצאים באוצר החכמה‪ ,‬מהדורא‬ ‫שהרי בכל הספרים שלו מביא לכל‬ ‫חדשה של צוף דבש עם מראה מקומות‬ ‫אורך הדרך חכמי הצרפתים וגדולי‬ ‫וביאורים ומבוא ארוך‪ ,‬יצא לאור בבני‬ ‫המחברים )הרמב"ם(‪ ,‬אלא משום שזה‬ ‫ברק תש"נ(‪.‬‬ ‫היה אצלם כדבר ברור שכאן הלכה‬ ‫כהראב"ד‪.‬‬ ‫את מהר"ר וידאל הצרפתי תיאר אותו‬ ‫את החיד"א בשם הגדולים )ערך מהר"ר‬ ‫וכן הגר"א בספרי הכריע כהראב"ד‬ ‫וידאל הצרפתי( 'אחד מגאוני המערב‬ ‫וכ‪.‬ן הנהגה בין לקולא ובין לחומרא‪,‬‬ ‫הקדמונים ואב"ד דק"ק פיס‪ ,‬וכתב פ'‬ ‫וכן ביהל אור בביאור על הזוהר כתב‬ ‫על הספרא'‪ ,‬וזה מצטרף לפסק הגר"א‬ ‫והעיקר כדעת הראב"ד‪ ,‬והוסיף שכן‬ ‫שהלכה כמו הראב"ד‪.‬‬ ‫הוא בספרי שלנו‪ ,‬והיינו שבא להכריע‬ ‫כאן ולא רק כדרך פירוש‪.‬‬ ‫מנהג השו"ע בענין גרדומין שהביא‬ ‫מנ‪.‬הג )בס' י"ב( דברי ר"ת שאם נפסקו‬ ‫ביהל אור )פ' פנחס בזוהר דף רכ"ח‪ (:‬וז"ל‪:‬‬ ‫שלשה חוטין פסול משום שצריך להיות‬ ‫בי ל ואיהו משולשת בעמודא‬ ‫ה‬ ‫שנים נגד לבן ושנים כנגד תכלת ‪ -‬לא‬ ‫דאמצעיתא‪ ,‬כליל תלת ענפי אבהן‬ ‫מכריע כדעת תוס' במספר החוטין‪ ,‬כי‬ ‫דאינון ש' מן שבת‪ ,‬שכינתא בת יחידא‬ ‫זה מנהג לחומרא ולא מנהג לקולא‪,‬‬ ‫חוליא תכלת שבציצית‪ ,‬דחוליא‬ ‫והנהגה לחומרא לא נקרא הכרעה‪ ,‬וכן‬ ‫ראשונה לבן ג' כריכות‪ ,‬ג' אבהן‪,‬‬ ‫אם יש עוד צירופים אינן חוששין לדעת‬ ‫ואח"כ חוליא של תכלת ג"כ כלילא‬ ‫ר"ת )ע' בענין פירוק השזירה ‪ -‬ס' י"א‬ ‫מנהון‪ ,‬ויותר נראה דלא גרסינן כלל‬ ‫סע' ומ"ב ס"ק י"ז(‪.‬‬ ‫חוליא‪ ,‬אלא כן צ"ל בת יחידא תכלת‬ ‫שבציצית‪ ,‬והוא ח ו ט ר ב י ע י ת‪ ,‬כ ד ע ת‬ ‫וראיה ברורה לזה‪ ,‬שהרי הסמ"ג )עשין‬ ‫הראב"ד וכמש"ש שכ"ה עיקר‪,‬‬ ‫וראיה כ"ו הובא בב"י ס' י"ב( פסק מפורש‬ ‫ו כ " ה ב ס פ ר י ש ל נ ו‪ ,‬כלילא מג'‬ ‫כדעת ר"ת בענין גרדומין ולא הביא‬ ‫חוטין לבן אות ד' שבשם ו כ ן ע י ק ר‪.‬‬ ‫סימן ז ‪ ‬נט‬ ‫)ע' עירובין נ‪ :‬וברי"ף שם ועוד‬ ‫כרב בזה‬ ‫כלל שיטת הר"י בזה‪ ,‬אף שבענין מספר‬ ‫מקומות(‪ ,‬אולם כשאמורא מכריע כדיעה‬ ‫חוטי תכלת מסתפק אם כהתוס' או‬ ‫אחת של תנאים אפילו נגד רוב תנאים‪,‬‬ ‫כהראב"ד‪) ,‬הובא בב"י ס' י"א( וא"כ מוכרח‬ ‫פוסקים כדעת האמורא ולא כרוב‬ ‫שמה שפוסקים כדעת ר"ת בענין‬ ‫תנאים‪ ,‬וממילא אף אם תמצא לומר‬ ‫גרדומין ‪ -‬אינו מחייב שיש כאן הכרעה‬ ‫שהגר"א הוא בגדר גדול כזה שיכול‬ ‫בענין מספר חוטי תכלת‪ .‬וא"כ השו"ע‬ ‫לחלוק על כל הראשונים‪ ,‬מ"מ לא‬ ‫והרמ"א שהביאו דברי ר"ת בענין‬ ‫קיי"ל להלכה כהגר"א הזה‪ ,‬משא"כ‬ ‫גרדומין‪ ,‬זה לא מחייב שמכריעין‬ ‫בספרי ובזוהר מכריע הגר"א כדעת‬ ‫במספר חוטי תכלת‪ .‬ונשאר בדעת‬ ‫הראב"ד‪ ,‬ובזה בודאי יש כח להגר"א‬ ‫השו"ע כמו שכתב בב"י )ס' י"א( בביאור‬ ‫להכריע‪ ,‬וכ"ש כשהולך בעקבות‬ ‫הסמ"ג‪ ,‬שכיון שאין לנו תכלת לא‬ ‫הריא"ז שג"כ הכריע כהראב"ד(‪.‬‬ ‫הכריע במספר החוטין‪.‬‬ ‫)ע"ע בענין זה שני מאמרים של הגאון‬ ‫הגר"א בשו"ע הוא לא הכרעה כשיטת‬ ‫)ע ע ר' אליהו טבגר‪) ,‬הוא 'בעל‬ ‫"‬ ‫הג "א התוס'‪ ,‬שהרי הוא חולק‬ ‫התכלת' של זמננו שבירר וליבן כל‬ ‫ר‬ ‫בתקיפות על התוס' שסבירא להו שיש‬ ‫הלכות תכלת בספרו "כליל תכלת"‬ ‫מחלוקת בין ב"ש וב"ה אם זה חוט‬ ‫והוא שהקים את המפעל אגודת פתיל‬ ‫אחד תכלת או שני חוטין‪ ,‬אלא זה‬ ‫תכלת( בענין ביאור הגר"א‪ ,‬שמתוכו‬ ‫שיטה חדשה לגמרי‪ ,‬שגם לב"ה הוא‬ ‫מבואר היטב שדעת הגר"א למסקנתו‬ ‫שווין‪ ,‬ו כ ו ו נ ת ב " ה ג ' ח ו ט י ן ה י י נ ו‬ ‫לפסוק כדעת הראב"ד‪ ,‬ובאמת מוכרח‬ ‫א ח ר י ה כ פ ל‪ ,‬ודבר כזה שלא מצאנו‬ ‫שהגר"א בשו"ע לא היה לו הגרסא‬ ‫בשום מקום בין הראשונים‪ ,‬וגם קשה‬ ‫המתוקנת בספרי ג' לבן ורביעית של‬ ‫מצד עצמו לומר שלב"ה עושים חצי‬ ‫תכלת‪ ,‬שהרי בזמן שכתב שם כדעת‬ ‫חוטי של לבן וחצי של תכלת‪ ,‬ונכנסים‬ ‫הראב"ד דחק עצמו לפרשו כפי הגרסא‬ ‫לבעית הרמב"ם של חצי חוט‪ ,‬וכבר‬ ‫ד' לבן וד' תכלת‪ ,‬ואילו היה לפניו‬ ‫כתבו תוס' )בכורות לט‪ (:‬שלא יתכן כלל‬ ‫הגרסא ג' לבן ורביעית של תכלת ‪ -‬לא‬ ‫לפרש ג' לב"ה אחרי הכפל‪ ,‬ורק את‬ ‫היה לו לדחוק את הראב"ד בצורה כ"כ‬ ‫הרמב"ם אפשר לתרץ שס"ל שאפשר‬ ‫קשה‪ ,‬וכן לא הזכיר שם שום גרסא‬ ‫לעשות חוט שלם רק שסגי בחצי חוט‪,‬‬ ‫אחרת אלא ד' לבן וד' תכלת‪ ,‬אלמא‬ ‫אבל לומר דבר כזה שצריך לעשות‬ ‫שהגרסא בספרי שלח לך ג' לבן‬ ‫דוקא חצי חוט תכלת וחצי חוט לבן ‪-‬‬ ‫ורביעית של תכלת בא לו רק אח"כ‪,‬‬ ‫זה כבר דבר מחודש ביותר‪ ,‬וכל אלו‬ ‫וכשהגיע לו הגרסא המתוקנת פסק‬ ‫שרצו לפסוק כדעת התוס'‪ ,‬זה לא ע"פ‬ ‫במוחלט כדעת הראב"ד‪ ,‬וכן במאמר‬ ‫שיטת הגר"א בשו"ע אלא ע"פ רוב‬ ‫שני של הרב אליהו טבגר )הובא בישורון שנת‬ ‫ראשונים כהתוס'‪ ,‬והגר"א בשו"ע הוא‬ ‫תשע"ב( הוכיח מהרבה מקומות בביאור‬ ‫לא הכרעה כתוס' אלא שיטה חדשה‬ ‫הגר"א על השו"ע שלא היה לפניו‬ ‫לגמרי‪ ,‬שהיא קשה מאוד‪ ,‬וחולק על כל‬ ‫הגרסא המתוקנת בספרי שלח(‪.‬‬ ‫הראשונים‪.‬‬ ‫וכן הגאון ר' יצחק שלמה זילברמן‬ ‫וכ ‪ .‬זצ"ל שנוהג כל דבר ע"פ הגר"א‪,‬‬ ‫ן‬ ‫וכן ברב עמרם גאון )בגיאוניקה ח"ב עמוד‬ ‫נהג והנהיג בישיבתו הלכה למעשה‬ ‫וכ‪.‬ן ‪ (334‬מפורש שבין ב"ש ובין ב"ה‬ ‫כדעת הראב"ד‪ .‬ע"פ הגר"א בזוהר‬ ‫מדברים לפני הכפל‪) .‬ויש כלל רב תנא‬ ‫ובספרי‪.‬‬ ‫הוא ופליג‪ ,‬ובכל זאת לא קיי"ל הלכה‬ ‫ס ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫ח( ביאור המלבי"ם‬ ‫בצד שני שלו שכוונת הסמ"ג במה‬ ‫והיחיד שפסק גם כשנוגע לקולא‬ ‫שכתב ג' לבן ואחד תכלת היינו שג' של‬ ‫והיח‪.‬יד כדעת התוס' הוא המלבי"ם‪,‬‬ ‫לבן ורביעית מ ק צ ת ו של תכלת‪ ,‬והשיא‬ ‫שהובא במ"ב )ס"ט ס"ק י"ד( לענין שני‬ ‫את הסמ"ג שהצד השני שלו הוא‬ ‫חוטין מצמר ושני חוטין ממין הבגד‬ ‫כהרמב"ם‪ ,‬וזה גרם לו מפני שהיה לו‬ ‫באותו כנף עצמו‪.‬‬ ‫גרסא מוטעית של הראב"ד‪ ,‬ואחרי‬ ‫הטעות הזה נמשך גם התוס' יו"ט )בריש‬ ‫אולם המלבי"ם לא ידע כלל שיטת‬ ‫פרק התכלת(‪ ,‬בביאור הסמ"ג והברטנורא‪,‬‬ ‫אול‪.‬ם הראב"ד‪ ,‬אלא היה לו הגרסא‬ ‫אבל אחר שיש לנו הגרסא המתוקנת‬ ‫המוטעית של הב"י בראב"ד שהראב"ד‬ ‫בראב"ד ‪ -‬א"כ בודאי ובודאי שכוונת‬ ‫ס"ל כדעת התוס'‪ ,‬וגרס בראב"ד ב' של‬ ‫הסמ"ג והברטנורא הוא שהצד השני‬ ‫לבן וב' של תכלת והיינו לפני שכופלים‪.‬‬ ‫שלו הוא כהראב"ד‪ ,‬דהיינו כפשוטו ג'‬ ‫של לבן ואחד כ ו ל ו של תכלת‪.‬‬ ‫וראיה שהמלבי"ם ס"ל כך‪ ,‬שראיתי‬ ‫וראיה לשון המלבי"ם )בס' י"ב במאיר‬ ‫ועכ"פ למידים אנו‪ ,‬שהמלבי"ם בכלל‬ ‫לארץ ס"ק ט"ז(‪ ,‬שכתב שהסמ"ג כתב ב'‬ ‫ועכ"פ לא ידע שיטת הראב"ד‪ ,‬ובודאי‬ ‫של לבן וב' של תכלת א ו ז ' ש ל ל ב ן‬ ‫שלא ידע גם שאר הראשונים שכתבו‬ ‫ו א ח ד ש ל ת כ ל ת‪ ,‬והסמ"ג מסתפק‬ ‫כהראב"ד‪ ,‬כמו הערוך והמאירי‬ ‫אם הלכה כהרמב"ם שרק חוט אחד‬ ‫והריא"ז‪ .‬ולכן מובן מה שכתב שיש רק‬ ‫של תכלת או כשאר פוסקים ע"כ דברי‬ ‫רמב"ם שס"ל חוט אחד ושאר‬ ‫המלבי"ם‪.‬‬ ‫הפוסקים ס"ל ד' לבן וד' תכלת‪ ,‬שהרי‬ ‫לשיטתו‪ ,‬הרמב"ם יחידאה בזה וכל‬ ‫הנה לשון הסמ"ג )מצוה כ"ו( הוא ב' של‬ ‫שאר הפוסקים ס"ל כתוס'‪ ,‬כיון שלא‬ ‫הנה לבן וב' של תכלת או ג' של לבן‬ ‫הכיר כלל שיטת הראב"ד ודעימיה‪,‬‬ ‫ואחד של תכלת‪ ,‬וכן הועתק דבריו‬ ‫וא"כ לפי גישה זו בודאי הלכה כשאר‬ ‫בברטנורא )ריש פרק התכלת(‪ ,‬וא"כ איך‬ ‫פוסקים דהיינו כהתוס'‪.‬‬ ‫יכול המלבי"ם לומר שצד שני של‬ ‫הסמ"ג הוא ז' של לבן ואחד של תכלת‪.‬‬ ‫אולם אחרי שיש לנו הראב"ד והרבה‬ ‫אולם ראשונים שס"ל כמותו וא"כ‬ ‫אלא ודאי שהיה לו גרסת הב"י )ס' י"א(‬ ‫צריך לדון כמי ההלכה‪ ,‬ואין כאן הלכה‬ ‫אלא בראב"ד ב' לבן וב' תכלת‪ ,‬ולא‬ ‫פסוקה מצד הראשונים שהלכה כתוס'‪.‬‬ ‫ידע כלל שיטת הראב"ד שג' לבן ואחד‬ ‫ויורד כאן הכרעת המלבי"ם‪ ,‬ע"כ‬ ‫תכלת‪ ,‬וחשב שהראב"ד ס"ל כתוס'‪,‬‬ ‫בביאור דברי המלבי"ם‪.‬‬ ‫ועל כן הרי כתב הב"י שהסמ"ג ס"ל‬ ‫ט( ההכרח להכריע‬ ‫את הצורך להכנס לעובי הקורה‬ ‫הנה אילו היה לנו את האפשרות‬ ‫להכריע‪ ,‬אולם הבעיה היא שאין לנו‬ ‫הנה‪ .‬לעשות כחומרא לצאת בין דעת‬ ‫את האפשרות הזה‪ ,‬כי בפשטות לדעת‬ ‫הראב"ד ובין דעת התוס' ‪ -‬לא היה לנו‬ ‫סימן ט ‪ ‬סא‬ ‫המחבר )בב"י ס' י"א( הביא דעת‬ ‫הראב"ד צריך ג' חוטין של לבן‪ ,‬וכן‬ ‫המ‪..‬חבר הסמ"ג שהביא שני שיטות‪,‬‬ ‫משמע לשון הספרי‪ ,‬ומי שעושה כדעת‬ ‫התוס' והראב"ד )והב"י שלא הכיר את‬ ‫התוס' חסר לו בחוטי לבן‪ ,‬ולפי התוס'‬ ‫הראב"ד חשב שצד השני בסמ"ג הוא‬ ‫לכאורה צריך ב' חוטי תכלת ומי‬ ‫כדעת הרמב"ם( וכתב עליו שכיון שלא‬ ‫שעושה כדעת הראב"ד חסר לו בתכלת‪.‬‬ ‫נוהג אצלנו תכלת הוא לא הכריע‪.‬‬ ‫וכן אילו לא פסק השו"ע )ס' י"א סע' י"ב(‬ ‫המחבר )בכסף משנה( שחשב שהראב"ד‬ ‫וכן שאין להוסיף על ד' חוטין‪ ,‬והיה‬ ‫המחבר ס"ל כתוס'‪ ,‬כתב שבספרי‬ ‫פוסק כדעת בעל העיטור ורב עמרם‬ ‫משמע כדעת הרמב"ם‪ ,‬והיינו כגרסא‬ ‫גאון שאפשר להוסיף על החוטין כמו‬ ‫בשלח לך‪ ,‬ובודאי אילו היה לפניו‬ ‫שפסק הגר"א על השו"ע ‪ -‬היה לנו‬ ‫הראב"ד האמיתי‪ ,‬היה אומר שבספרי‬ ‫לעשות ב' חוטי תכלת וג' חוטי לבן‪,‬‬ ‫משמע כדעת הראב"ד‪ ,‬אבל בודאי לא‬ ‫אולם השו"ע סגר לנו דרך זו‪.‬‬ ‫כדעת התוס'‪ ,‬וא"כ את"ל שהמחבר‬ ‫הכריע‪ ,‬אז הכריע כדעת הראב"ד ולא‬ ‫וא"כ צריך להכריע כאן‪ ,‬ואין אנו‬ ‫כדעת התוס'‪) .‬ומה שבשו"ע בענין‬ ‫וא"כ באותו מצב של בעלי השו"ע‬ ‫גרדומין כתב כדעת התוס' אף שבכ"מ‬ ‫שלא היה להם תכלת‪ ,‬וכל הנושא היה‬ ‫הכריע כדעת הרמב"ם ‪ -‬היינו משום‬ ‫לענין גרדומין‪ ,‬ובזה חששו לחומרא גם‬ ‫שלא רצה לסמוך לגמרי על ההכרעה‬ ‫כדעת התוס'‪ ,‬ולא היה להם הצורך‬ ‫בכ"מ וחשש לחומרא גם כדעת התוס'‪,‬‬ ‫להכריע‪ ,‬וכמו שכתב הב"י )ס' י"א( בדעת‬ ‫אבל בודאי משורש הענין של הכרעה‬ ‫הסמ"ג שבגלל שלא היה להם תכלת‬ ‫את"ל שיש איזה הכרעה מצד הב"י‪ .‬יש‬ ‫לא נכנס להכריע הדבר‪ ,‬אבל לא היה‬ ‫לכל היותר הכרעה כדעת הרמב"ם או‬ ‫כאן הכרעה לקולא כדעת התוס'‪ ,‬וכן‬ ‫הראב"ד ולא כדעת התוס'‪ ,‬ועכ"פ לא‬ ‫המנהג לא היה אף פעם לקולא כדעת‬ ‫הכריעו כאן כדעת התוס'(‪.‬‬ ‫התוס'‪ ,‬ואין זה מנהג שמחייב אותנו‬ ‫לעשות לקולא כדעת התוס'‪ .‬וכל מה‬ ‫והיחידים שבאו לפסוק לקולא כדעת‬ ‫שהובא שעושים כהמנהג ‪ -‬זה בזמן‬ ‫והיחידים התוס' בזמן שיש הראב"ד‬ ‫שהמנהג היה הכרעה גם לקולא‪ ,‬אבל‬ ‫לפניהם‪ ,‬זה רק מרבני זמננו‪ ,‬שהפסק‬ ‫בזמן שנהגו כן מחמת ספק ‪ -‬זה לא‬ ‫שלהם בנוי על זה שמתנגדים למושג‬ ‫נקרא מנהג לחייב כשזה נוגע גם‬ ‫של הכרעה מקורית‪ ,‬אלא רוצים‬ ‫לקולא‪.‬‬ ‫לפסוק כמנהג אלו שלא הכריעו מן‬ ‫המקור אלא סמכו על רוב ראשונים או‬ ‫וא"כ עכשיו שיש תכלת‪ ,‬צריך‬ ‫כמנהג ראשונים אשכנזים או שו"ע‬ ‫וא‪"..‬כ להכריע‪ ,‬וא"כ לא מצאתי עד‬ ‫במנהג גרדומין )שכבר כתבנו שאין‬ ‫עכשיו שום אחד מן הראשונים ולא מן‬ ‫משם הכרעה לקולא( וסתימת המ"ב‬ ‫ועוד אחרונים שהעתיקו דברי התוס'‪,‬‬ ‫האחרונים שהביא דעת התוס' ודעת‬ ‫אבל לא נכנסו להכריע‪ ,‬ורבנים אלו‬ ‫הראב"ד ודעת הרמב"ם ויכתוב‬ ‫מתנגדים גם להכרעה של ראשונים כמו‬ ‫והעיקר כדעת התוס'‪ .‬ואילו כדעת‬ ‫הריא"ז‪ ,‬ועל כן כתבו הפסק שלהם רק‬ ‫הראב"ד ‪ -‬מצאנו הכרעה‪ ,‬הריא"ז‬ ‫לאשכנזים‪ .‬וז"ל ר' ישראל ברקין‬ ‫והמאירי והגר"א בספרי ובזוהר‪ ,‬ורבנו‬ ‫מארה"ב שהתווכחתי אתו במכתבים‬ ‫וידאל צרפתי )שהחיד"א החשיב אותו‬ ‫רבים‪) ,‬מכונה "הרב ישראל כהן"‬ ‫מאוד והיה בקיא בנגלה ונסתר(‪.‬‬ ‫סב ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫הסברא שאי אפשר שהיה לפניהם‬ ‫בחוברת "והיה לכם לציצית תש"ע"(‪,‬‬ ‫הגירסא של הראב"ד בהספרי‪ ,‬ואם כן‬ ‫וסברא זו שצריך לפסוק כרבותינו‬ ‫קשה מאד לומר שיש מדבריהם כאילו‬ ‫מאשכנז שמעתי מכמה פוסקים‬ ‫מובהקים‪ ,‬ולדעת מו"ר הרה"ג ר'‬ ‫הכרעה נגד שיטת הראב"ד‪ .‬ואף אם‬ ‫ישראל הלוי בעלסקי שליט"א הוא‬ ‫אמנם נגיד שיש עדיפות ברוב או‬ ‫עיקר הטעם לפסוק כתוס'‪ ,‬והסביר‬ ‫בחשיבות של אשכנז‪ ,‬לא יהא לו ענין‬ ‫ש א נ ו י ו ר ש י ה ם ה ר ו ח נ י י ם"‪ .‬וע' לעיל‬ ‫כאן‪ ,‬שלא הכריעו ברובם או בחכמתם‬ ‫)ס' ו' בד"ה( "וכן לפסוק לאשכנזים וכו'"‬ ‫נגד הגירסא של הראב"ד‪.‬‬ ‫הצע"ג בהנהגה זו‪ .‬‬ ‫ובדעת הגר"א עיקר דעתינו הוא אשר‬ ‫והריני מעתיק מכתב שכתב לי‬ ‫ובדעת כאשר כתב דבריו בביאורו לא‬ ‫והרי‪..‬ני האברך החשוב יהושע יצחק‬ ‫ינקלביץ נ"י מחבר גליון "מצות תכלת‬ ‫ידע מגרסת הראב"ד וכאשר נתגלה לו‬ ‫בזמננו" שהפיץ הרבה מצוות תכלת‬ ‫הגירסא ההוא חזר בו להורות כדברי‬ ‫בארה"ב ובא"י‪ ,‬שמקודם נהג כדעת‬ ‫הראב"ד‪.‬‬ ‫התוס' )יחד עם חברו ר' ישראל ברקין(‪,‬‬ ‫ואח"כ חזר בו ונהג כדעת הראב"ד‬ ‫ומכל מקום יש אשר פקפקו בדעה זו‬ ‫וכך הנהיג בארה"ב ובא"י‪.‬‬ ‫ומכל מכמה פנים )ובראשם כמובן‬ ‫חבירינו ר' ישראל שליט"א( אבל כאשר‬ ‫כתבתי כן הוא עיקר דעתינו‪.‬‬ ‫לכבוד וכו'‬ ‫הגם שקשה לומר שלא היה לפניהם‬ ‫הגם הגירסא הנכונה‪ ,‬שהרי היה‬ ‫אחרי דרישת רוב שלום אוהב תורת‬ ‫לפניהם הפירוש על התורה של רבינו‬ ‫א‪.‬חרי האמת‪ ,‬אפתח בתודה על שדרש‬ ‫טוביהו מארץ יון‪ ,‬המכונה מדרש לקח‬ ‫אחרי כאן בארץ הטמא כל כך רחוק‬ ‫טוב‪ ,‬אשר בדבריו גרס כדברי הראב"ד‪.‬‬ ‫מה' מהתורה ומהאמת בכלל‪ .‬אבל‬ ‫מכל מקום ייתכן שראוהו וחשבו שהם‬ ‫כבודו מסתמא יודע מה דרך הרוח‪,‬‬ ‫דברי עצמו ולא דברי הספרי‪ .‬גם רבינו‬ ‫אשר כבר רוב בני החבורא שבגלות כבר‬ ‫הלל כפי הנראה גרס כגירסת הראב"ד‪,‬‬ ‫חזרו בהם להורות כדברי הראב"ד‪,‬‬ ‫וכן הילקוט ועוד‪ ,‬ופלא הוא שלא ידעו‬ ‫ונימוקם עמם‪ ,‬כאשר כבר האריך‬ ‫מגירסת הראב"ד‪ .‬אבל בדברי המרדכי‬ ‫כבודו לברר בטוב טעם ודעת‪ .‬אמנם‬ ‫בריש פרק התכלת נראה בעליל שלא‬ ‫מכל מקום הכל תלוי במזל‪ ,‬ואפי'‬ ‫ידעו‪.‬‬ ‫התכלת בעצמו לא זכינו לה עד דור‬ ‫אחרון‪ ,‬וגם ענין זה אף אחרי ששמענוה‬ ‫החותם בכבוד גדול‬ ‫לא קבלנוה עד הערת רוח מן השמים‪.‬‬ ‫והבירור שנתברר לבסוף היה אשר‬ ‫יהושע יצחק‬ ‫הוכרח לנו מדברי הראשונים ומן‬ ‫סימן י ‪ ‬סג‬ ‫י( מערכה שניה‪ ,‬הויכוח אם לפסוק כהרמב"ם או‬ ‫כהראב"ד‬ ‫חצי חוט‪ ,‬היתה הגמרא צריך להאריך‬ ‫טעם שפוסקים כדעת הראב"ד ולא‬ ‫יותר(‪.‬‬ ‫ט‪.‬עם כהרמב"ם‪ ,‬משום שהראב"ד אין‬ ‫עליו שום קושיה‪ ,‬והרמב"ם שיטה‬ ‫רוב ראשונים חולקים על הרמב"ם‪,‬‬ ‫רו‪.‬ב בין אלו שהיו לפניו ובין בני דורו‬ ‫מוקשית‪ ,‬והרי לעשות דבר כזה לטוות‬ ‫ובין הבאים אחריו‪ ,‬הערוך ערך תכלת‬ ‫חצי חוט תכלת וחצי חוט לבן הוא דבר‬ ‫כמו הראב"ד‪ ,‬הראב"ד בהשגות‪ ,‬חכמי‬ ‫מאוד חריג‪ ,‬ורחוק מאוד שהגמרא‬ ‫היתה שותקת מזה‪ ,‬והרי לענין סדר‬ ‫לוניל‪ ,‬הסמ"ג מסתפק אי כהתוס' או‬ ‫הצביעה שיש שם חידושים‪ ,‬מאריכה‬ ‫כהראב"ד ובודאי לא כהרמב"ם‪) ,‬מה‬ ‫הגמרא )מ"ב‪ ,(:‬ואיך שותקת מזה שצריך‬ ‫שהב"י ס' י"א כתב שצד שני של הסמ"ג‬ ‫לטוות חטי חוט לבן וחצי חוט תכלת‪,‬‬ ‫כהרמב"ם מפני שלא ראה כלל שיטת‬ ‫הראב"ד‪ ,‬שהיה לו גרסא בראב"ד כמו‬ ‫אלא ודאי שלא יצא הדבר מסתימתה‪,‬‬ ‫התוס' ומזה גם מוכח שלא ידע כלל‬ ‫וממילא כופלים החוט של תכלת‪) .‬ע'‬ ‫שיטת הראב"ד‪ ,‬שאילו ידע למה הוציא‬ ‫רי"ף )יבמות צ"ב‪ (:‬ודאי אי איתנהו להני‬ ‫את דברי הסמ"ג מפשוטו לומר שס"ל‬ ‫מילי דמר רבי יהודאי לא הוה שתיק‬ ‫כהרמב"ם( וז"ל ספר מצוות גדול )עשין‬ ‫גמרא מינייהו(‪.‬‬ ‫סימן כו( שתים של לבן ושתים של תכלת‬ ‫בספרי פ' שלח לך כתוב ג' של לבן‬ ‫או שלשה של לבן ואחת של תכלת‬ ‫בס‪.‬פרי ורביעית של תכלת‪ ,‬וזה כדעת‬ ‫כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל‬ ‫תכלת‪ ,‬וכופלו לשמונה‪.‬‬ ‫הראב"ד‪ ,‬ואילו בספרי פ' כי תצא ‪ -‬לפי‬ ‫גרסא ישנה הפשטות כדעת התוס'‪,‬‬ ‫המאירי )יבמות ה‪ (:‬כמו הראב"ד‪,‬‬ ‫ולפי תיקון הגר"א כדעת הראב"ד אבל‬ ‫המ‪..‬אירי הריא"ז הביא את הרמב"ם‬ ‫לא כדעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫וחלק עליו והכריע מפורש כמו הראב"ד‬ ‫ע"פ הספרי‪ ,‬הגר"א )באור יהל( הכריע‬ ‫בגמרא )ערובין צ"ו‪ (:‬מבואר שהיו‬ ‫כמו הראב"ד וכתב שני פעמים וכן‬ ‫בגמ‪.‬רא מביאים לשונות של תכלת‪,‬‬ ‫עיקר‪ ,‬רבנו וידאל צרפתי שהובא‬ ‫והגמרא דן אולי זה בשביל בגדים ולא‬ ‫בחיד"א )בחומת אנך( הכריע כמו‬ ‫לשם ציצית‪ ,‬והגמרא עושה אוקימתא‬ ‫הראב"ד‪ ,‬נגד התוס' ונגד הרמב"ם‪,‬‬ ‫"במופסקים" באופן שאין חשש של‬ ‫הובאו דבריהם לעיל במערכת ראב"ד‬ ‫שלא לשמה אם חתך החוטין‪ ,‬ואילו‬ ‫תוס'‪ .‬וע' חוזק לשון המאירי )שם(‪.‬‬ ‫היה צריך להיות רק חצי חוט‪ ,‬אז‬ ‫בודאי זה ראיה שהוא לשם מצוה‪,‬‬ ‫במאמר בכנף איש יהודי‪ ,‬הבאנו גם‬ ‫הרבה יותר מאוקימתא של הגמרא‪,‬‬ ‫במאמר ששיטת הרמב"ם בנוי על‬ ‫אלא ודאי שלא עשו חוטין מורכבים‬ ‫היסוד שעיקר התכלת בשביל הכריכה‪,‬‬ ‫מתכלת ולבן‪) .‬תירוץ הרב קאפח‬ ‫אולם ברב עמרם גאון שס"ל שחוליא‬ ‫שכוונת הגמ' "מופסקים" היינו ציור‬ ‫ראשונה הוא רק לבן ובכל זאת אם‬ ‫הרמב"ם צע"ג שאין זה הפשטות‪ .‬כי‬ ‫עשה רק חוליא ראשונה יוצא‪ ,‬א"כ‬ ‫סתם מופסק היינו חתוך ע' סוכה )יא‪(.‬‬ ‫חולק על יסוד הרמב"ם שעיקר‬ ‫ואילו היה כאן חידוש מיוחד של טווית‬ ‫סד ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫כדעת הראב"ד שהוא חוט שלם ואילו‬ ‫הכריכה בשביל התכלת‪ ,‬וממילא גם‬ ‫הרמב"ם יחידאה‪ ,‬וכן יש הכרעה‬ ‫אין לו סיבה לדחוק שסגי בחצי חוט‪.‬‬ ‫מקורית‪ ,‬וכל מה שלפעמים משתמשים‬ ‫בדעת המקובלים להכריע ‪ -‬זה בזמן‬ ‫הבאנו הרבה סמוכים שגם לדעת‬ ‫שאין לנו כח להכריע ע"פ נגלה‪.‬‬ ‫הבאנו הרמב"ם אם עשה כדעת‬ ‫הראב"ד יוצא מצוות תכלת ולבן‪ ,‬ובלי‬ ‫וז"ל החיד"א )בספרו דבש לפי מערכת נ' אות‬ ‫זה א"א ליישב את הגמרות‪ ,‬ע' לעיל‬ ‫וז"ל י"ב( נשים במצות עשה שהזמן‬ ‫בדעת הרמב"ם אם הוסיף יותר מחצי‬ ‫גרמא סבר ר"ת דיכולות לקיים ולברך‬ ‫חוט‪ ,‬משא"כ לדעת הראב"ד אם עשה‬ ‫כידוע‪ ,‬ומצאתי בתשובת כ"י לחד‬ ‫כדעת הרמב"ם לא יצא מצוות תכלת‪.‬‬ ‫מקמאי בזמן הרי"ף מעלה מטה והוא‬ ‫רבנו יעקב ממרויש ז"ל שהיה שואל‬ ‫ומי שכתב כמו הרמב"ם‪ ,‬זה רק רבנו‬ ‫שאלות מן השמים בדינים והיו‬ ‫ו אברהם בן הרמב"ם )בספר‬ ‫מי‬ ‫משיבים לו ומביאים דבריו לפעמים‬ ‫המספיק( ותלמידו רבנו פרחיה שהיו‬ ‫הרב שבלי הלקט והמרדכי ז"ל‪ ,‬וכו'‪...‬‬ ‫תלמידים מובהקים של הרמב"ם ואינו‬ ‫והגם דלאו בשמים היא והרמב"ן ז"ל‬ ‫שיטה עצמית‪ .‬וכן האר"י ז"ל‪ ,‬שע"פ‬ ‫חלק על הראב"ד במ"ש רוח הקודש‬ ‫נגלה לא ידע שיטת הראב"ד כמו‬ ‫הופיע בבית מדרשנו‪ ,‬מ"מ היינו דוקא‬ ‫שהב"י לא ידע אותו‪.‬‬ ‫כמו הרמב"ן ז"ל שהוא בדעתו הרחבה‬ ‫הכריע מן התלמוד להיפך אז הרשות‬ ‫יש עוד ספר הקנה )עמוד ‪ (80‬כדעת‬ ‫בידו על פי תורה לפי דעתו‪ ,‬אבל אי‬ ‫יש‪ .‬הרמב"ם‪ ,‬שמחברו אינו ידוע‪ ,‬ע'‬ ‫אנן אין בידנו להכריע ועינינו הרואות‬ ‫בהערות על ברכי יוסף )יורה דעה סימן יא(‬ ‫שנחלקו הפוסקים מערכה לקראת‬ ‫וז"ל‪ ,‬אלא שעל מהות ספר הקנה‬ ‫מערכה אז נראה לדעתי הקצרה דיש‬ ‫ערער הרמ"ק‪ ,‬בספר שיעור קומה )דף‬ ‫לסמוך על הסברה של הפוסקים‬ ‫פ' ע"א(‪ ,‬דמחברו אחרון מאוד הוא‪,‬‬ ‫שהסכימו מן השמים עליה וכבר‬ ‫ומעתיק לשונות מהרמב"ם וכו'‪,‬‬ ‫במ"א כתבתי בעניותי בזה‪ ,‬וא"כ מה‬ ‫וערער גם על אמינותו ובקיאותו‪ .‬ע"ש‬ ‫שנגלה להאר"י ז"ל מן השמים – דינו‬ ‫ועיקר הספר שם הוא לא בירור הלכה‬ ‫כדברים שנגלו לרבי יעקב ממרויש‪,‬‬ ‫אלא הסבר ההלכה ע"פ סוד‪ ,‬וההלכה‬ ‫וא"כ במקום שיש הכרעה ע"פ נגלה ‪-‬‬ ‫מעתיק מן הרמב"ם‪.‬‬ ‫לא מתחשבים עם גילוים מן השמים‪.‬‬ ‫אלו שפוסקים כדעת הרמב"ם‪ ,‬יש‬ ‫ומה שטוענים שהאר"י ז"ל היה לו‬ ‫אל‪.‬ו כאלו שמשוכנעים שצריך לפסוק‬ ‫ומה גילוי אליהו‪ ,‬הנה מקור הדבר‬ ‫כדעת האר"י ז"ל והמקובלים תלמידי‬ ‫הוא משומר האמונים הקדמון להגר"י‬ ‫האר"י ז"ל‪ ,‬ולא שייך הכרעה כדעת‬ ‫אירגס שכתב על האר"י ז"ל )ויכוח א' ס'‬ ‫הראב"ד נגד האר"י ז"ל‪) ,‬האדמו"ר‬ ‫י"ז‪ .‬הובא בביאור אבן חי על ספר בן איש חי שנה א'‬ ‫מרדזין פסק כדעת הרמב"ם(‪.‬‬ ‫פ' וירא ס' כ"א ס"ק מ'( שמרוב חכמתו‬ ‫וקדושתו נתגלה אליו אליהו הנביא ז"ל‬ ‫אולם הנהגה זו צע"ג‪ ,‬שלא שייך‬ ‫בכל עת כמו שהיה מתגלה אל התנאים‬ ‫אול‪.‬ם לעשות ע"פ גילוים עליונים רק‬ ‫והאמוראים כדאיתא גמרא בדוכתא‬ ‫בזמן שאין כח להכריע ע"פ נגלה‪ ,‬וכאן‬ ‫טובא‪ ,‬וא"כ רואים שלא היה יותר‬ ‫יש הכרעה ע"פ נגלה בין מצד שרוב‬ ‫גדול מן התנאים והאמוראים‪.‬‬ ‫ראשונים שס"ל חוט אחד‪ ,‬הם ס"ל‬ ‫סימן י ‪ ‬סה‬ ‫שהנהיג את לבישת תכלת של רדזין‬ ‫וא"כ כמו שלגבי תנאים והאמוראים‬ ‫בהרבה מחסידי ברסלב( הלך כדעת‬ ‫וא"כ אין כלל שהלכה כמי שהיה לו‬ ‫הראב"ד‪ ,‬אף שידע דעת האר"י ז"ל‬ ‫גילוים עליונים‪ ,‬שהרי רשב"י הוא‬ ‫והאדמו"ר מרדזין‪.‬‬ ‫מגדולי המקובלים בדורו‪ ,‬ובכל זאת יש‬ ‫כלל שרבי יוסי ורבי שמעון הלכה כרבי‬ ‫ויש עוד שפסקו כדעת הרמב"ם בגלל‬ ‫יוסי וכן רבי יהודה ורבי שמעון הלכה‬ ‫ויש שמחשיבים את הרמב"ם כפוסק‬ ‫כרבי יהודה‪) ,‬ערובין מו‪ (:‬וא"כ אין כאן‬ ‫הכי גדול‪ ,‬או שבענין דברים שלא‬ ‫כלל שתמיד הלכה כהאר"י ז"ל‪ ,‬אלא‬ ‫כתובים בשו"ע הלכה כהרמב"ם‪ ,‬אולם‬ ‫הוא לא יותר מכח חכמתו בתורה‪.‬‬ ‫אין הדבר מובן‪ ,‬וע' בחז"א )ס' ק"נ ס"ק י'(‬ ‫שאין כלל גורף כזה שהלכה כהרמב"ם‪,‬‬ ‫ואם רוצים לומר שהאר"י ז"ל היה‬ ‫בפרט שכאן הרמב"ם נגד פשטות‬ ‫וא‪.‬ם פוסק גם בנגלה ‪ -‬הנה בפשטות‬ ‫הגמרא ושיטה חריגה ונגד הספרי וכן‬ ‫לא היה לפניו כלל דברי הראב"ד‪ ,‬שהרי‬ ‫הוא יחידאה נגד כל הגאונים‬ ‫גם מרן הב"י שהיה בדורו ובעירו של‬ ‫והראשונים‪.‬‬ ‫האר"י ‪ -‬לא היה לפניו הראב"ד אלא‬ ‫היה לו גרסא מוטעית וחשב שהראב"ד‬ ‫וראיתי עוד שטוענים‪ ,‬שבמדרש‬ ‫כדעת התוס' כמבואר בכ"מ‪ ,‬וא"כ לא‬ ‫ורא‪.‬יתי הגדול )ס"פ שלח( כתב כמו‬ ‫היה כאן הכרעה מצדו בנגלה‪.‬‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬וחשבו שהמדרש הגדול הוא‬ ‫מכח חז"ל לפני הרמב"ם‪ ,‬אולם ע"ש‬ ‫וע' בשיירי ברכה להחיד"א )ס' תכ"א(‬ ‫במבוא לספר במדבר‪ ,‬שהמדרש הגדול‬ ‫וע' וז"ל דבתר הכרעת האר"י ז"ל‬ ‫נכתב ע"י מחבר אחרי הרמב"ם והוא‬ ‫גרירן בדוכתא טובא עכ"ל‪ ,‬ומדייק‬ ‫מערב דברי חז"ל של תנאים ואמוראים‬ ‫מזה מהר"ם סטהון בארץ החיים )ס'‬ ‫עם דברי הרמב"ם‪ ,‬וא"כ קטע זה ועוד‬ ‫שכ"ב( שלא בכל דוכתיה‪ ,‬ועכשיו אילו‬ ‫הרבה קטעים הם העתק של דברי‬ ‫היה כאן כלל שכל מה שלמד האר"י‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬וזה לא ספר פוסק של‬ ‫ז"ל הוא מפי אליהו הנביא וזה כבר‬ ‫הכרעה‪ ,‬אלא ליקוט של חז"ל בצירוף‬ ‫מכריע שזה כמו משה מפי הגבורה ‪-‬‬ ‫ליקוט של הרמב"ם‪ ,‬ולא הכרעה‬ ‫א"כ איך שייך לומר שלא בכל דוכתיה‪,‬‬ ‫כמותו‪ ,‬ובודאי זה לא מקור של‬ ‫אלא ודאי שאין למידים מפי כללים‬ ‫הרמב"ם‪.‬‬ ‫הללו‪ ,‬אלא האר"י ז"ל היה חכם גדול‬ ‫ובעל רוה"ק‪ ,‬אך לכו"ע‪ ,‬להלכה ‪ -‬אין‬ ‫וכן כבר הכריעו אחרי הרמב"ם‪,‬‬ ‫מחשיבין דעתו ממש בדרגת משה רבנו‬ ‫וכן‪ .‬הריא"ז והמאירי והגר"א והרב‬ ‫שהלכה כמותו בכל מקום‪ ,‬ותורה לאו‬ ‫וידאל צרפתי כדעת הראב"ד נגד דעת‬ ‫בשמים היא‪.‬‬ ‫הרמב"ם‪) ,‬כל זה לעיל במערכת תוס' וראב"ד(‬ ‫והלכתא כבתרא‪ .‬וכן הסמ"ג הוא נגד‬ ‫וחוץ מזה‪ ,‬כיון שגם הגר"א היה בקיא‬ ‫דעת הרמב"ם‪.‬‬ ‫וחוץ בנגלה ובנסתר‪ ,‬והוא פסק‬ ‫בביאור על הזוהר כדעת הראב"ד ‪-‬‬ ‫כעת ראינו רבי חיים ויטל )בספרו עץ‬ ‫א"כ זה ראיה שגם על פי נסתר אפשר‬ ‫כעת חיים טוב פ' קורח( שהביא מדרש‬ ‫לפסוק כדעת הראב"ד‪.‬‬ ‫שכתב וח' חוטין תכלת )דהיינו ב'‬ ‫חוטין בכל כנף( וזה או כהראב"ד או‬ ‫וכן ידוע שהרב אברהם בן רבי נחמן‬ ‫כהתוס' ולא כהרמב"ם‪.‬‬ ‫וכן )מגדולי ת"ח בחסידי ברסלב‪,‬‬ ‫סו ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫הפסק של הספרדים‪ ,‬וע' מה שכתבנו‬ ‫יש שפסקו כהרמב"ם בגלל האור שמח‬ ‫לעיל במערכת תוס' וראב"ד )ס' ו' בד"ה‬ ‫י שטוען שכך מבואר בירושלמי‬ ‫ש‬ ‫וכן לפסוק לאשכנזים(‪ ,‬על אלו רבנים‬ ‫)ביכורים(‪ ,‬אולם זה נתבאר בקונטרס‬ ‫אשכנזים שפסקו כתוס' משום שהם‬ ‫בכנף איש יהודי )ס' ה' ס"ק י'(‪,‬‬ ‫אשכנזים‪ ,‬ומה ששייך לשם שייך גם‬ ‫שהירושלמי נתכוון לגמרי משהו אחר‪,‬‬ ‫לכאן‪ ,‬שאין כעת הזמן לפסוק להלכה‬ ‫ואין לירושלמי שם שום שייכות למה‬ ‫בגישה כזאת למצווה שנתחדש‬ ‫שכתב האור שמח‪ ,‬וכן שיטת האור‬ ‫אפשרות קיומו במקום ובזמן‬ ‫שמח בנוי על זה שלא שייך לקיים‬ ‫שהספרדים והאשכנזים מעורבים זה‬ ‫מצות תכלת בלי שיש בו גם לבן‪ ,‬ואילו‬ ‫בזה‪ ,‬וכולם תלמידים של כולם‪.‬‬ ‫בספר המצוות )שורש י"א( כתוב מפורש‬ ‫ששייך לקיים תכלת בלי לבן‪ ,‬והארכנו‬ ‫יש מחלישים כח הגר"א בפסק בזוהר‬ ‫לעיל על זה‪ ,‬וא"כ ברמב"ם עצמו מוכח‬ ‫י כהראב " ד ‪ ,‬משום ‪ ,‬שבספרא‬ ‫ש‬ ‫שלא בנה על הכלל של האור שמח‪.‬‬ ‫דצניעותא כתב כדעת הרמב"ם‪ ,‬אולם‬ ‫שם זה רק בדרך פירוש משא"כ בזוהר‬ ‫וכן יש שסמכו על המשכנות יעקב )ס'‬ ‫כתב הגר"א דרך פסק‪ ,‬וזה המחייב‪.‬‬ ‫וכן י"ג( שכתב כדעת הרמב"ם‪ ,‬אולם‬ ‫המעיין שם בכל התשובה – רואה‬ ‫ובאמת פירוש הגר"א בספרא‬ ‫בבירור שאינו מביא כלל ראיה לענין‬ ‫ובאמ‪...‬ת דצניעותא הם קשין מאוד‪,‬‬ ‫שיטת הרמב"ם כלפי הראב"ד בנושא‬ ‫שבספרא דצניעותא פ"ה כתוב ארבעה‬ ‫מספר חוטין‪ ,‬רק דן בענין שיטת‬ ‫מלכין נפקין לקדמות ארבע‪ ,‬בהון‬ ‫הרמב"ם כלפי התוס'‪ ,‬והוכיח שיש רק‬ ‫תליין כענבים באתכלא צרירין בהו‪:‬‬ ‫חוט אחד‪ ,‬ובעיקר בנוי הראיה בהנידון‬ ‫ש ב ע ה ר ה י ט י ן סהדא סהדותא ולא‬ ‫שם להביא ראיה בענין הכריכות‬ ‫קיימין בדוכתייהו‪ :‬והגר"א מפרש‬ ‫שעיקר הכריכות הם של תכלת‪,‬‬ ‫בסוף דבריו‪ ,‬שרהיטין שהוזכרו בספרא‬ ‫וממילא כתב כדעת הרמב"ם שמספיק‬ ‫חצי חוט‪ ,‬כיון שעיקר התכלת לכריכה‪,‬‬ ‫דצניעותא‪ ,‬הכוונה ז' חוטין לשיטת‬ ‫אולם אף לפי שיטתיה שיש ראיה מן‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬וציין לזוהר )פ' שלח דף קע"ה(‪,‬‬ ‫הגמרא שעיקר הכריכות של תכלת‪ ,‬זה‬ ‫אולם נכון שהזוהר מביא דברי הספרא‬ ‫רק ראיה שעושים חוט אחד‪ ,‬אבל אין‬ ‫דצניעותא אלו בענין מצוות ציצית‪,‬‬ ‫זה ראיה שעושים רק חצי חוט )שזה‬ ‫אבל הזוהר ביאר דברי הספרא‬ ‫מילתא דתמיה( שהרי כמה ראשונים‬ ‫דצניעותא שהכוונה ז' רהיטין היינו ז'‬ ‫שס"ל שעושים כמעט כל הכריכות של‬ ‫כריכין‪ ,‬וכנראה שהכונה לז' חוליות‬ ‫תכלת ‪ -‬מ"מ ס"ל שעושים חוט שלם‬ ‫והוזכר שם ג"כ שלא יפחות מז' ולא‬ ‫של תכלת כמו הערוך והמאירי‬ ‫יוסיף על י"ג‪ ,‬וזה בכריכות או חוליות‬ ‫והריא"ז‪ ,‬והמשכנ"י לא מביא ראיה‬ ‫ולא איירינן בחוטין‪ ,‬וא"כ דבריו ז"ל‬ ‫לזה אם החוט הוא חצי או שלם‪ ,‬וא"כ‬ ‫כאן צע"ג‪ .‬אבל בין כך מתחשבים עם‬ ‫א"א ללמוד ממנו לענין אם הלכה בזה‬ ‫הגר"א כשכתב דבריו דרך פסק ולא‬ ‫כהרמב"ם או כהראב"ד‪.‬‬ ‫כשכתב דבריו דרך פירוש‪ .‬ובדרך פסק‬ ‫יש רבנים ספרדים שפסקו כדעת‬ ‫פסק כדעת הראב"ד‪.‬‬ ‫יש‪ .‬הרמב"ם מפני שטוענים שכך כללי‬ ‫סימן יא ‪ ‬סז‬ ‫יא( תירוץ המרכבת המשנה על הרמב"ם‬ ‫ואחרי הכפל ו'‪ ,‬ורק התכלת מספיק‬ ‫המרכבת המשנה )חלמא(‪ ,‬מתרץ‬ ‫חוט אחד גם אחר הכפל ‪ ,‬וזה החצי‬ ‫המרכבת הרמב"ם שגרס כמו‬ ‫חוט‪ ,‬ויש לנהוג כן לכתחילה לקיים‬ ‫הספרי בשלח לך‪ ,‬ועל אף ששם מבואר‬ ‫חוט אחד ‪ ,‬אבל אם הוסיף החצי‬ ‫שעושים ג' לבן וא' תכלת וא"כ אחר‬ ‫השני ‪ ,‬לא החסיר בו' של הלבן וגם‬ ‫הכפל יש לו ב' תכלת‪ ,‬ס"ל להרמב"ם‬ ‫לא פסל התכלת שהרי כולו תכלת‬ ‫שהספרי לא ס"ל כלל כפל‪ ,‬וכל הכפל‬ ‫ג" כ כ שר ‪ .‬וא"כ עכ"פ מי שעושה‬ ‫הוא הנהגה יותר מאוחרת ע"פ הגמרא‬ ‫כהראב" ד יוצא גם הרמב" ם‪,‬‬ ‫מ"ב‪ ,.‬וא"כ חיוב כפל הוא רק מדרבנן‪,‬‬ ‫ולהיפוך להראב" ד אם עשה‬ ‫וא"כ אחרי הנהגת כפל מספיק חוט‬ ‫כהרמב"ם בפשטות חסר בתכלת‪ ,‬שגם‬ ‫אחד של תכלת‪ ,‬שלכתחילה יש לעשות‬ ‫תכלת יש חיוב כפילה‪) ,‬גם תירוץ זה‬ ‫רק חוט אחד‪ ,‬ולפ"ז בודאי אין חיוב‬ ‫של המרכה"מ דוחק כי הנהגה חריגה‬ ‫לעשות דוקא ז' חוטין של לבן‪,‬‬ ‫כזה אמור להיות כתוב בגמרא‪ ,‬ובגלל‬ ‫שבשורש מספיק ג' חוטין לבן רק‬ ‫זה רוב ראשונים שס"ל חוט אחד דלא‬ ‫שכופלין אותו ונעשה שש‪ ,‬וזה גם לפי‬ ‫כתוס'‪ ,‬ס"ל כהראב"ד‪ ,‬וא"כ בודאי יש‬ ‫דרש הגמרא גדיל שנים גדילים ד'‪,‬‬ ‫לנהוג כהראב"ד שבזה יוצא גם‬ ‫והרי חוט הכרך עולה מן המינין )לדעת‬ ‫להרמב"ם(‪.‬‬ ‫הרמב"ם היינו תכלת( ונשאר ללבן ג'‪,‬‬ ‫יב( קיצור סיכום של הכרעת מספר חוטי תכלת כדעת‬ ‫הראב"ד ולא כתוס' ולא כהרמב"ם‬ ‫ברכות( מאמתי קורין את שמע‪ ,‬ולא‬ ‫העיקרון בנוי על זה‪ ,‬שאין גמרא‬ ‫כתוב שיש חיוב לקרות את שמע‪,‬‬ ‫העיק‪ .‬רון מפורשת כמה חוטי תכלת‬ ‫‪.‬‬ ‫והגמרא על זה מבארת שאין צורך‬ ‫צריך לשים‪ ,‬ואילו כל שאר חלקי תורה‬ ‫במשנה לבאר מה שמוסכם מכח‬ ‫שיש מספרים‪ ,‬יש משנה או גמרא‬ ‫הפסוק‪ ,‬וכל מטרת תורה שבעל פה‬ ‫מפורשת על זה‪ ,‬כמו מספר חוטים‬ ‫לבאר מה שאינו ברור במקרא‪) ,‬וניתן‬ ‫כללים בציצית )מנחות מא‪ ,(:‬בתי תפילין‬ ‫ללמוד ממשנה זו שקודם המשנה צריך‬ ‫)מנחות לד‪ ,(:‬מספר של כל אחד מארבע‬ ‫ללמוד חומש( וכן שאר מדרשים‬ ‫מינים )סוכה לד‪ ,(:‬אזוב )פרה י"א ט'( וכל‬ ‫והזוהר מפורש בהם חוט אחד‪ ,‬וכן‬ ‫הש"ס מלא מזה‪ ,‬שתיקת הגמרא כאן‬ ‫סתימת דברי אגדה בגמרא‪ ,‬וכן הוא‬ ‫מחייב‪ ,‬שיש ידיעה קדומה וברורה‬ ‫בספרי פ' שלח‪ ,‬אבל לפי התוס' שיש‬ ‫שלא היה עליו עוררין‪ ,‬ובגלל זה לא‬ ‫שני חוטים‪ ,‬ומודים שזה לא פשטות‬ ‫היה צורך לפרט את זה‪.‬‬ ‫המקרא‪) ,‬מא‪ :‬ד"ה ב"ש( וכן מודים שלדעת‬ ‫ב"ה יש רק חוט אחד‪ ,‬והסברה שאמרו‬ ‫וממילא בשלמא לפי הראב"ד‪,‬‬ ‫שמסתבר להשוות תכלת ללבן ‪ -‬נתחדש‬ ‫וממילא מבוססת ידיעה קדומה זו על‬ ‫רק בב"ש שהלכה כמותם‪ ,‬והוא לא‬ ‫פשטות המקרא שזה פתיל תכלת שהוא‬ ‫דבר מובן מאליו‪ ,‬וא"כ חסר כאן‬ ‫אחד‪ ,‬ויסוד זה למידים במשנה )ריש‬ ‫סח ‪ ‬מספר חוטי תכלת‬ ‫הגמרא מוכח כדעת הראב"ד‪ ,‬וכן‬ ‫בגמרא הבירור המפורש כמה חוטי‬ ‫הרמב"ם נגד פשטות הספרי‪) .‬בדוחק‬ ‫תכלת צריך לשים‪ ,‬וא"כ דברי תוס'‬ ‫ניתן לתרץ הרמב"ם‪ ,‬שגם הרמב"ם‬ ‫קשין‪ .‬וכן הספרי כי תצא איך שהתוס'‬ ‫מודה שניתן לעשות כדעת הראב"ד‪ ,‬ע'‬ ‫גורסין ‪ -‬מוקשין מאוד‪ ,‬שב"ה וב"ש לא‬ ‫בפירוש המרכבת המשנה‪ ,‬ועכ"פ אם‬ ‫מדברים באותו נוסח‪ ,‬ובכל המכתבים‬ ‫עושים כהראב"ד בודאי יוצא גם דעת‬ ‫שקיבלתי לא ראיתי מי שמיישב את‬ ‫הרמב"ם(‪.‬‬ ‫הספרי כהוגן‪ ,‬וכבר תיקן הגר"א‬ ‫וכך מסקנת הגר"א להלכה‪ ,‬וכך פסקו‬ ‫הגרסא כדעת הראב"ד‪.‬‬ ‫ו המכריעים הריא"ז והמאירי‪,‬‬ ‫כך‬ ‫ודעת הרמב"ם לטוות חצי חוט לבן‬ ‫והרב וידאל צרפתי‪ ,‬והשאר ע' לעיל‪.‬‬ ‫ודעת וחצי תכלת הוא דבר חריג‬ ‫ע"כ המאמר פולמוס על מספר חוטי‬ ‫ביותר‪ ,‬ואילו היה חיוב לעשות כך‪ ,‬היה‬ ‫תכלת‪.‬‬ ‫צורך לגמרא לפרט‪ ,‬וא"כ סתימת‬ ‫יג( מי שאינו מכריע המספר החוטין‪ ,‬יוצא בכל אופן‬ ‫מצוות ציצית‬ ‫שהיא כשר בין מדין כולו לבן שכשר ובין‬ ‫וכל זה כתבנו לענין ההכרעה כשיטת‬ ‫מדין כולו תכלת שכשר‪ ,‬ולא מפסיד שום‬ ‫וכ‪.‬ל הראב"ד‪ ,‬אבל אף מי שאינו רוצה‬ ‫דבר מאילו היה הולך הכל בלבן‪ ,‬וא"כ‬ ‫להכריע כך‪ ,‬ועושה כאיזה שיטה שעושה‪,‬‬ ‫אין שום מניעה ללכת עם תכלת‪ ,‬וזה לא‬ ‫אז לכל היותר אינו מקיים מצוות ציצית‬ ‫כדברי בעל המאמר שרוצה לבטל מצוות‬ ‫בשלמות לבן ותכלת לכל הדיעות רק‬ ‫תכלת מחמת דברים כאלו‪ ,‬והוא‬ ‫למקצת דעות‪ ,‬אבל אין שום מציאות‬ ‫המצאה שאין בו ממש‪.‬‬ ‫שלא מקיים שום מצוה‪ ,‬שבכל מצב‬ ‫יד( בשולי המאמר‪ ,‬בענין עצם מצוות תכלת ע"י חלזון‬ ‫הפורפורא‬ ‫עם הרבה מקורות ‪ ,‬באו והאריכו‬ ‫בעל המאמר כתב שמצוות תכלת‬ ‫והכריעו הרב אליהו טבגר שליט " א‬ ‫ב ע ל של ארגמון קהה קוצים‬ ‫ב " כליל תכלת " והרב שלמה‬ ‫מורקס‬ ‫הפורפורא ‪,‬‬ ‫) חלזון‬ ‫טייטלבוים ב " לולאות תכלת "‬ ‫טרונקולוס ‪ ,‬לא הדיונון של רדזין (‬ ‫בראיות חזקות ביותר ‪ ,‬וכן כתבנו‬ ‫שנתגלה בדורנו ‪ ,‬זה בגדר את " ל‬ ‫מאמרים " חוט תכלת " " הכר נא‬ ‫שזה התכלת ‪ ,‬אלמא שטוען שהדבר‬ ‫למי החותמת והפתילים " ‪ ,‬ו " בכנף‬ ‫הוא רק ספק ‪ ,‬אולם באמת אין שום‬ ‫" התכלת‬ ‫וכן‬ ‫יהודי " ‪,‬‬ ‫איש‬ ‫ספק בזה ‪ ,‬שבודאי זה התכלת‬ ‫וחידושה " מהרב שמואל אריאל ‪,‬‬ ‫שהתורה מדברת עליו ‪ ,‬שאחרי‬ ‫וכן " מצוות תכלת בזמננו " של הרב‬ ‫שהרב מנחם בורשטיין בספרו‬ ‫יהושע ינקלביץ ‪ ,‬ואחרון חביב הרב‬ ‫" התכלת " הציע את החלזון הזה‬ ‫ביאור הברייתא ‪ ‬סט‬ ‫ונשאר רק סברא שלא רוצים דבר‬ ‫בנימין זאב הורביץ בחיבור " חותם‬ ‫חדש ‪ ,‬טענה שאין בו ממש ‪ ,‬וכעת‬ ‫של זהב " ‪ ,‬שאסף כל טענות‬ ‫יותר ויותר ת " ח הולכים בתכלת ‪,‬‬ ‫המתנגדים לת כלת וביטל כל‬ ‫יש בצנעה ויש בפרהסיא ‪.‬‬ ‫טענותיהם והוכיח שאין בהם ממש ‪,‬‬ ‫המאמר הזה נכתב בעה"י ט' מרחשון תשע"ג כאן עה"ק עמנואל ת"ו‬ ‫חלזון זהו ‪ -‬גופו דומה לים‪ ,‬וברייתו דומה לדג‬ ‫בביאור הברייתא מנחות דף מד עמוד א‬ ‫דבר ודבר דיקדוקיה ואותותיה של‬ ‫הנה נתקשו בביאור ברייתא זו מה זה‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫הנה גופו דומה לים‪ ,‬שאם הכוונה כמו‬ ‫שכתב הרמב"ם שהצבע של גופו דומה‬ ‫והנה בחלזון הזה רואים בחוש גלים‬ ‫לים‪ ,‬הנה אנו רואים בארגמון קהה‬ ‫והנה גדולים ובין גל לגל גלים קטנים‪.‬‬ ‫קוצים שלא תמיד זה כך ולפעמים הוא‬ ‫)ראה תמונה בשער(‪.‬‬ ‫ירוק וכן צבעים אחרים‪ ,‬ויש שמפרשים‬ ‫שדומה לקרקעית הים‪ ,‬שגם זה נקרא‬ ‫ומה שחשבו לומר שהדמיון הוא לענין‬ ‫ים כמו ישעיהו פרק יא ט( ‪‬א י ֵָרעוּ וְ ‪‬א‬ ‫ומה צבע‪ ,‬זה בגלל שנאמר מקודם‬ ‫אָרץ‬ ‫י ְַשׁ ִחיתוּ בְּ כָל הַ ר ָק ְד ִשׁי כִּ י ָמלְ אָה הָ ֶ‬ ‫מנחות דף מג עמוד ב תניא‪ ,‬היה ר' מאיר‬ ‫ֵדּעָ ה אֶ ת ה' כַּמַּ יִ ם ַליָּם ְמכַ ִסּים )ברש"י‬ ‫אומר‪ :‬מה נשתנה תכלת מכל מיני‬ ‫יש שני גרסאות‪ ,‬לפי הגרסא בפנים‪,‬‬ ‫צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים‬ ‫הוא תבנית גופו‪ ,‬ולפי השיטה מקובצת‪,‬‬ ‫דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד‪,‬‬ ‫הוא מראה החלזון(‪.‬‬ ‫שנאמר‪) :‬שמות כ"ד( ותחת רגליו כמעשה‬ ‫לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר‪,‬‬ ‫אולם הרב אליהו טבגר שליט"א‬ ‫וכתיב‪) :‬יחזקאל א'( כמראה אבן ספיר‬ ‫אול ‪.‬ם מפרש ענין דומה לים לא לגבי‬ ‫‪.‬‬ ‫דמות כסא‪.‬‬ ‫צבעו אלא לגבי תבניתו והיינו גלי הים‪,‬‬ ‫כמו בסוכה נא‪ :‬אפיק שפה ועייל שפה‪,‬‬ ‫הנה שם כתוב מפורש שהדמיון הוא‬ ‫כי היכי דלקבל סידא‪ .‬סבר למשעיין‬ ‫הנה לענין הצבע‪ ,‬משא"כ בענין חלזון‪,‬‬ ‫בדהבא‪ ,‬אמרו ליה רבנן‪ :‬שבקיה‪,‬‬ ‫לא כתוב שמדובר לענין הצבע‪ ,‬וא"כ‬ ‫דהכי שפיר טפי‪ ,‬דמיתחזי כאדותא‬ ‫ניתן לפרש ענין אחר כמו תבנית‪.‬‬ ‫דימא‪.‬‬ ‫ולפעמים לא מדמים לענין הצבע רק‬ ‫וכן הביא עוד מקורות לזה בספר‬ ‫ולפעמים לענין הצורה ע' רש"י שמות‬ ‫וכ‪.‬ן חותם של זהב עמוד ‪ ,17‬ירושלמי‬ ‫פרק טז והוא כזרע גד לבן ‪ -‬עשב ששמו‬ ‫סוטה פרק ח דף כב חנניה בן אחי רבי‬ ‫אליינדר"א ]כוסבר[ וזרע שלו עגול‬ ‫יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור‬ ‫ואינו לבן‪ ,‬והמן היה לבן‪ ,‬ואינו נמשל‬ ‫ממולאים‬ ‫ואותותיה‬ ‫דיקדוקיה‬ ‫לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד‬ ‫בתרשיש כ י מ א ר ב א רבי שמעון בן‬ ‫היה‪ ,‬והוא לבן‪:‬‬ ‫לקיש כד הוה מטי להדין קרייא הוה‬ ‫אמר יפה לימדני חנניה בן אחי רבי‬ ‫)וידוע שלא הרמב"ם ולא רש"י ראו‬ ‫יהושע מ ה ה י ם ה ז ה ב י ן ג ל ג ד ו ל‬ ‫)וידוע את החלזון‪ ,‬משא"כ אנו‬ ‫ל ג ל ג ד ו ל ג ל י ם ק ט נ י ם כך בין כל‬ ‫ע ‪ ‬גופו דומה לים‬ ‫גופו בצורה שאינו מושלמת ע' נדה כג‪:‬‬ ‫שרואים את החלזון‪ ,‬יש לנו עדיפות‬ ‫גופו גופו תייש ופניו אדם ‪ -‬אדם‪ ,‬גופו‬ ‫כמו שאמרו חז"ל בבא בתרא דף קלא עמוד א‬ ‫אדם ופניו תייש ‪ -‬ולא כלום‪ ,‬סנהדרין דף‬ ‫מגמר נמי לא תגמרו מיניה ‪ -‬דאין‬ ‫לח עמוד א אמר רב אושעיא משמיה‬ ‫לדיין אלא מה שעיניו רואות‪ .‬וענין זה‬ ‫דרב‪ :‬אדם הראשון גופו מבבל וראשו‬ ‫של גלי הים גדולים וקטנים‪ ,‬לא שייך‬ ‫מארץ ישראל‪ ,‬ואבריו משאר ארצות‬ ‫לומר אלא למי שרואה לפניו את‬ ‫שבת דף ג עמוד א בעי מיניה רב מרבי‪:‬‬ ‫החלזון(‪.‬‬ ‫הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן‬ ‫חולין מז‪ :‬אמר רפרם‪ :‬האי ריאה‬ ‫לחוץ מהו? עקירת גופו כעקירת חפץ‬ ‫ממקומו דמי ‪ -‬ומיחייב‪ ,‬או דילמא‬ ‫חול‪.‬ין דדמיא לאופתא ‪ -‬טרפה‪ .‬איכא‬ ‫לא? ‪ -‬אמר ליה‪ :‬חייב‪ ,‬ואינו דומה‬ ‫דאמרי‪ :‬בחזותא‪ ,‬ואיכא דאמרי‪:‬‬ ‫לידו‪ .‬מאי טעמא? גופו נייח‪ ,‬ידו ‪ -‬לא‬ ‫בגישתא‪ ,‬איכא דאמרי‪ :‬דנפיחה‪,‬‬ ‫נייח‪.‬‬ ‫ואיכא דאמרי‪ :‬דפחיזא‪ ,‬ואיכא‬ ‫דאמרי‪ :‬דשיעא‪ ,‬דלית לה חיתוכא‬ ‫ברייתו נקרא בצורה המושלמת‪ ,‬ע'‬ ‫דאוני‪ .‬ורואים שלפעמים הדמיון יכול‬ ‫ברייתו שולחן ערוך יורה דעה סימן ק סעיף‬ ‫להיות בכל מיני אופנים‪.‬‬ ‫א בריה‪ ,‬דהיינו כגון נמלה או עוף וכו'‬ ‫ו כ ן צ ר י ך ש י ה י ה ש ל ם ‪ .‬וע' ביאור‬ ‫ואף שהמסכת ציצית הגרסא גופו‬ ‫הגר"א שם‪ ,‬תוספות נזיר דף נא עמוד ב וכן‬ ‫ואף דומה לרקיע‪ ,‬וזה בודאי לענין‬ ‫הוא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת‬ ‫המראה‪ ,‬אולם בזה כבר כתב במאמר‬ ‫הפירות סימן רי‪.‬‬ ‫"ארגמון או ינטינה" מאת הרב אליהו‬ ‫טבגר שליט"א‪ ,‬כיון שזה אותו ברייתא‬ ‫וא"כ מבואר שזה דבר פשוט שענין של‬ ‫כמו שנאמר בגמרא‪ ,‬רק בשינוי נוסח‪,‬‬ ‫וא בריה היינו בשלימות רק‬ ‫"כ‬ ‫וא"כ צריך להגיה אחד מן הברייתות‪,‬‬ ‫שמסתפקים גדר השלימות בזה אם‬ ‫וידוע שגורסים כמו שנאמר בגמרא‪ ,‬וכן‬ ‫חסר אבר שאין הנשמה תלויה בזה‪.‬‬ ‫הרי הגר"א בכל מקום שמתקן הגרסא‬ ‫ומכל זה רואים שבענין בריה היינו‬ ‫במסכתות קטנות‪ ,‬שאם יש אותו נוסח‬ ‫ומכל בשלימות‪ ,‬וענין גופו היינו לא‬ ‫בערך מן הגמרא‪ ,‬רק קצת שינוי‪ ,‬הוא‬ ‫בשלימות‪ ,‬וא"כ הולך הברייתא כמין‬ ‫מתקן הנוסח במסכתות קטנות כמו‬ ‫חומר‪ ,‬שבין ענין גופו דומה לים ובין‬ ‫בגמרא‪ ,‬וא"כ כאן שאין לנו נוסח‬ ‫ענין ברייתה דומה לדג מדובר בתבנית‬ ‫הגר"א‪ ,‬צריכין אנו לתקן הגרסא‬ ‫גופו‪ ,‬אולם החילוק הוא‪ ,‬שגופו היינו‬ ‫במסכת ציצית כמו שכתוב בגמרא‪.‬‬ ‫גם אם מסתכלים עליו לא בשלימות‪,‬‬ ‫וכעת צריך לעיין מה ענין של גופו ומה‬ ‫ואז רואים ברור גלי הים גדולים‬ ‫ענין ברייתו‪.‬‬ ‫וביניהם גלים קטנים‪ ,‬וכשמסתכלים‬ ‫עליו בצורה מושלמת‪ ,‬אז רואים צורת‬ ‫ונראה לומר‪ ,‬שענין גופו היינו הבעל‬ ‫דג‪.‬‬ ‫ונראה חי בצורה הלא מושלמת‪,‬‬ ‫וברייתו היינו בצורה המושלמת‪,‬‬ ‫וכן הגלים הגדולים יש בעיקרו בחלק‬ ‫וממילא ענין של דומה לים היינו גלי‬ ‫ו‪.‬כן הקדמי בלי הזנב‪ ,‬אבל בזנב יש רק‬ ‫הים‪ ,‬זה רואים גם כשמסתכלים רק‬ ‫גלים קטנים‪ ,‬וא"כ הדמיון המושלם‬ ‫בחלק של החלזון‪ ,‬אבל דומה לדג‪ ,‬זה‬ ‫לים הוא בעיקרו בלי הזנב‪ ,‬וזה מתאים‬ ‫בעיקרו כשרואים בצורה המושלמת‪.‬‬ ‫לענין גופו שהוזכר כנ"ל שהוא הגוף‬ ‫בלי הראש‪ ,‬ושאר אברים‪ ,‬משא"כ‬ ‫וכעת נביא ראיה ליסוד זה שגופו היינו‬ ‫צורת הדג‪ ,‬אז עם הזנב הוא נותן את‬ ‫וכע בצורה הלא מושלמת וברייתו‬ ‫ת‬ ‫המראה המושלם לדמיון לדג‪.‬‬ ‫היינו בצורה המושלמת‪.‬‬ ‫נכתב בעה"י כ"א מנחם אב תשע"א כאן עה"ק עמנואל ת"ו‬ ‫הוספה ממקום אחר‬ ‫בענין הכרעה במספר חוטי תכלת כמו הראב"ד ולא‬ ‫כתוס'‬ ‫עי' בספר בכנף איש יהודי (ח"ב)‪ ,‬בענין הכרעה במספר חוטי תכלת כמו‬ ‫הראב"ד ולא כתוס'‪ ,‬אף שרוב הראשונים ס"ל כמו תוס'‪ .‬ואחד מן‬ ‫"פ ִתיל‬ ‫המקורות הוא משום שפשטות הפסוק מראה כדעת הראב"ד‪ְ ּ ,‬‬ ‫ְּת ֵכ ֶלת" שהוא אחד‪ ,‬וגם תוס' (מנחות דף מא ע"ב) מודים שזה הפשט בפסוק‪,‬‬ ‫ודחקו עצמם בענין זה‪.‬‬ ‫כעת בלמדי דף היומי ראיתי ראיה לסברה זו‪ ,‬בענין קדימת חטא; עון;‬ ‫עי' יומא‬ ‫פשע‪ ,‬שבתורה כתוב פשע קודם‪ ,‬ובנביא חטאת קודם‪.‬‬ ‫(דף לו ע"ב)‪" :‬אמר רבה בר שמואל אמר רב‪ :‬הלכה כדברי חכמים‪ - .‬פשיטא‪,‬‬ ‫יחיד ורבים הלכה כרבים! ‪ -‬מהו דתימא‪ :‬מסתבר טעמיה דרבי מאיר‪,‬‬ ‫ורואים מזה שאם יש פשטיה‬ ‫דקמסייע ליה קרא דמשה‪ ,‬קא משמע לן"‪.‬‬ ‫דקרא כדעת היחיד‪ ,‬לא אמרינן בסתם הלכה כרבים‪ ,‬אלא הלכה כיחיד‪,‬‬ ‫כל זמן שלא פסקו מפורש כדעת הרבים‪ .‬וא"כ כאן שאין פסק למי‬ ‫שראה כל שיטות שהכריע כדעת התוס'‪ ,‬אדרבה מי שהכריע הוא כדעת‬ ‫הראב"ד‪ ,‬ואז אין מתחשבים עם רבים‪[ .‬וכ"ש יש משם‪ ,‬ששם גם לדעת‬ ‫הרבים יש סיעתיה מפסוקים של נ"ך‪ ,‬ורק לדעת היחיד יש סיעתיה‬ ‫מפסוקי תורה‪ ,‬ובכל זאת עדיף פסוקי תורה כדי לפסוק כמוהו‪ .‬כ"ש‬ ‫כאן שיש רק ראיה לדעת היחיד מפסוק של תורה ואין שום פסוק אחרת‬ ‫(היחיד כאן הם הרבה ראשונים‪ ,‬רק יש יותר ראשונים כדעת התוס')]‪.‬‬ ‫אולם להבין ענין זה צריך לראות בפנים בכנף איש יהודי‪ ,‬וכאן קצרתי‪.‬‬