בריתי יצחק · Brisi Yitzchok — לך לך (2026-10-19)

ִּב ְכנַף
ִּ ׁשי
ְ הו ִּד
חלזוןחלזון על אמיתות
אמיתות ביאורעל
ביאור
התכלת 'ארגמון קהה קוצים'
התכלת 'ארגמון קהה קוצים'
מסכת סוטה (דף יז ע"א) :דרש רבא :בשכר שאמר
אברהם אבינו ִאם ִמח ּוט ְו ַעד ְ ׂ ְ
שרוֹ ך נַ ַעל (בראשית
יד כג) ,זכו בניו לב' מצות :חוט של תכלת,
ורצועה של תפלין.
יש יְ ה ּו ִדי
ִּב ְכנַף ִא ׁ
ביאור על אמיתות חלזון התכלת 'ארגמון קהה קוצים'
)מורקס טרונקולוס ,חלזון הפורפורא( ולא הדיונון של רדזין
ויש לזה ראיות ברורות ומוחלטות,
ומסורת מן הראשונים ואחרונים
ביאור מספר חוטי תכלת שעיקר השיטה כדעת
הראב"ד ,שנים מתוך שמונה ,וכמו שהכריע הגר"א
דעת מרן החזון איש זצ"ל בחידוש מצות תכלת
חלק שני
קונטרס מספר חוטי תכלת
מהדורא שלישית
נכתב בעה"י ע"י
יצחק ברנד
מח"ס בריתי יצחק על גרות ועירובין
מכון בריתי יצחק
www.ry-brand.com
itbrand514@gmail.com
למידע בענין תכלת
לפנות לטל' 02-5815613ובהשמע צליל
אפשר להשאיר הודעה קולית או פקס
או a025815613@gmail.com
קונטרס חותם של זהב 054-8419444
להשיג פתילי תכלת ארגמון קהה קוצים
מפעל "אגודת פתיל תכלת"
מיסודו של הגאון ר' אליהו טבגר שליט"א
www.tekhelet.com/hebrew_site
טל' 02-5900577
וכן נמכר ב"משכן התכלת"
ובחנויות מובחרות
קבוצת אברכים המייצרים תכלת
"תכלת לחושבי שמו" טל' 052-7127158
יהושע ויספיש 052-7616025
תפילה כשלובשים טלית עם תכלת
של חלזון 'ארגמון קהה קוצים'
)אין לומר תפילה זו מי שהולך עם תכלת של רדזין,
מפני שאינו צבע של חלזון(
לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם יו"ד ק"ה בוי"ו ק"ה
ביחודא שלים בשם כל ישראל.
הריני מוכן ומזומן לקיים מצות ציצית שהיא כוללת מצות לבן ומצות
הריני תכלת ,מפני שהקב"ה ציוונו להתעטף בה כמו שנאמר ועשו להם
ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ,ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת,
וכדי לזכור כל מצוות ה' לעשותם ,כמו שנאמר והיה לכם לציצית וראיתם
אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם) ,שו"ע ס' ח' סע' ח'( .ויהא
חשוב כאילו הקבלנו פני שכינה ,שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע
ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד ,שנאמר ויראו את
א-לקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר,
ונאמר ומעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא) .ספרי
סוף שלח לך ,חולין פט .רש"י סוטה י"ז .ד"ה שהתכלת(.
ועל ידי מצוות ציצית תציל אותי מכל מיני הרהורים רעים ומחשבות
ועל מינות ועבודה זרה כמו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי
עיניכם אשר אתם זונים אחריהם )ברכות יב ,(:ונזכור על ידי זה יציאת מצרים
ומכת בכורות וקריעת ים סוף )רש"י סוף שלח ,רש"י מנחות מג :ד"ה דומה לים( ,ועל
ידי מצות לבן שהוא דומה לחותם של טיט נזכור שאנו עבדים למקום )מנחות
מג :ותוס' שם( ,ועל ידי מצות תכלת שהוא דומה לחותם של זהב נזכור שאנו
בנים למקום ,כמו שנאמר יראה אל עבדיך פעליך ,והדרך על בניהם.
)מדרש תהלים ס"ס צ' על הפסוק והדרך על בניהם ,רבנו בחיי סוף שלח לך(.
ויהי רצון מלפניך אד-ני א-לקינו וא-לקי אבותינו ,שעל ידי מצוות ציצית
ויהי שהיא שקולה כנגד כל מצוות שבתורה )מנחות מג :רש"י סוף שלח( יהא
נחשב כאילו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכוונותיה ותרי"ג מצוות
התלויות בה ,אמן סלה.
ויהי נועם אד' א-לקינו עלינו ,ומעשה ידינו כוננה עלינו ,ומעשה ידינו
כוננהו:
לעילוי נשמת
שרגא פייבל בן צבי זצ"ל
נלב"ע ח' טבת תשי"ט
לעילוי נשמת
פייגא אסתר מרים בת משה חיים זצ"ל
נלב"ע י' כסלו תשס"ד
מפתח חלק ראשון -בכנף איש יהודי
א הקדמה למהדורא שניה )א( הקדמה למהדורא השלישית )א( הקדמות
ראשי פרקים בתולדות התכלת )ב( מבוא )ג(
ד הסכמת הגאון רבי עמרם אופמן שליט"א על ספר 'לולאות הסכמות
תכלת' )ד( הסכמת הגאון רבי שמואל נדל שליט"א על ספר
'חותם של זהב' )ו(
ז הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה )ז( כדי לזכור כל סימן א
מצוות ה' צריך תכלת ולבן )ח( שכר ועונש במצות ציצית )ח(
ט קיצור הראיות שארגמון קהה קוצים )מורקס טרונקולוס ,חלזון סימן ב
הפורפורא( הוא החלזון האמיתי למצוות תכלת ,ולא הדיונון של
רדזין )ט( מסורת מן הראשונים ואחרונים שתכלת בא מן
הפורפורא )יב( עוד כמה נקודות )יג( חששות רחוקות לא
חוששין אפילו להתיר איסור תורה )טו( הדיונון של רדזין
הוא מופרך )טו(
טז בענין פרטים בצבע התכלת סימן ג
יח טענות על התכלת )יח( טענות נגד התכלת ע"פ ספרי ,וע"פ סימן ד
כתבי האר"י ז"ל )יח( טענה שכבר ב' פעמים פסלו תכלת
)יח( טענה שיש ספק בצביעה )יט(
כ בדין מספר חוטי תכלת ועשית הכריכות והקשרים שיטת סימן ה
הרמב"ם ושיטת הראב"ד ושיטת התוספות )כ( הכסף משנה
לא ידע כלל שיטת הראב"ד )כב( קושיה גדולה מסתימת
הש"ס וראייה שגם להרמב"ם אם עשה כהראב"ד יוצא )כב(
שיטת הרמב"ם בנוי על שיטתיה שעיקר הכריכות בתכלת )כה(
עוד בדברי תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל והראייה מרב
שמואל בן חפני גאון )כז( בדברי מלאך והמקובלים )כז(
גמרא סנהדרין פח :בענין בל תוסיף )כח( דעת הרמב"ם
בטלית שכל החוטין תכלת ,וראיה ממנו שאין בל תוסיף
כשהוסיף חוטי תכלת )כט( בגד שכולה תכלת אין עושים
לבן שלה קלא אילן )לג( דברי האור שמח בדעת הרמב"ם
והצע"ג בדבריו )לג( סיכום )לד( להלכה כמו הראב"ד או
כמו הרמב"ם )סיכום המקורות והכרעת הגר"א ועוד )לה( אם
לעשות כמו הראב"ד או כמו התוספות )סיכום המקורות והכרעת
הגר"א ועוד( )לה( בענין סדר הכריכות והקשרים )לו(
לז בסיבת שינוי מנהג במספר חוטי תכלת וקריאה לבטל שינוי סימן ו
מנהג בין העדות
מא דעת מרן החזון איש זצ"ל בחידוש התכלת סימן ז
מב בענין סוגי קניה של תכלת לפי שיטת הראב"ד סימן ח
מב אם לובשים תכלת ,הגוים שלוחמים על ירושלים ,ישתעבדו סימן ט
ליהודים
מפתח חלק שני -קונטרס מספר חוטי תכלת
אם עשה כשיטה אחרת במספר חוטי תכלת והפולמוס על מספר החוטין
מד אם עשה כדעת הראב"ד אם יצא מצות ציצית לדעת תוס' סימן א
מט בדעת הרמב"ם אם הוסיף יותר מחצי חוט סימן ב
נ סיכומים )נ( סיכום בענין כולו תכלת ולא עשה לבן כלל )נ( סימן ג
סיכום מי שעושה כדעת הראב"ד אם יוצא לדעת הרמב"ם )נ(
מסקנה בענין מי שעושה כשיטה אחרת שאולי אין הלכה
כמותו )נ(
נא בענין הכרעה במספר חוטי תכלת )נא( הפולמוס על מספר סימן ד
חוטי תכלת )נא(
נא מערכה ראשונה ,הויכוח אם לפסוק כהראב"ד או כהתוספות סימן ה
נב יבואר למה לפסוק כדעת הראב"ד )מכח המקורות( סימן ו
נז אין אנו צריכים להכרעה שלנו ,הדבר כבר הוכרע מן הראשונים סימן ז
והאחרונים
ס ביאור המלבי"ם סימן ח
ס ההכרח להכריע סימן ט
סג מערכה שניה ,הויכוח אם לפסוק כהרמב"ם או כהראב"ד סימן י
סז סימן יא תירוץ המרכבת המשנה על הרמב"ם
סז קיצור סיכום של הכרעת מספר חוטי תכלת כדעת הראב"ד ולא סימן יב
כתוס' ולא כהרמב"ם
סח מי שאינו מכריע המספר החוטין ,יוצא בכל אופן מצוות ציצית סימן יג
סח בשולי המאמר ,בענין עצם מצוות תכלת ע"י חלזון הפורפורא סימן יד
סט בביאור הברייתא מנחות דף מד עמוד א חלזון זהו -גופו דומה לים, נספח
וברייתו דומה לדג
הקדמות א
הקדמה למהדורא שניה
יען כי בשנים האחרונות היה בירור שהתכלת של חז"ל בא מן החלזון הנקרא
יען "פורפורא" )ארגמון קהה קוצים ,מורקס טרונקולוס( – על כן היה בזמן
האחרון צורך בבירור אריכות דברים ,וכן להביא ראיות מן הגמרות והתוספתא,
ובצירוף של חכמי האומות וארכיאולוגים וזאולוגים וכו' ולהביא ראיות שידעו
פעם לעשות מראה הרקיע מן הפורפורא ,וכן כתבנו בחיבור בפנים ,אולם כל זה
היה נצרך כל זמן שלא מצאו את ספר שלטי הגבורים )שנת שע"ב( ,של אחד מגדולי
ישראל ,אבל כשנמצא הספר הזה ,שנכתב לפני כ 400שנים ,אין עוד שום צורך
לחפש בחכמי אומות מכל סוג שהיא אלא הדברים מפורשים שם שהתכלת נעשה
מן חלזון הפורפורא ,והיה כחול כמראה הרקיע.
את ספר "שלטי הגבורים" -כתב הרב אברהם בן דוד הרופא משער אריה) ,אינו
את מחבר שלטי גבורים על הרי"ף( והוא ספר מקיף על כל עניני המקדש .המחבר
היה משתמש בש"ס בבלי וירושלמי ותוספתא מכילתא ספרא וספרי וזוהר
ומדרשים רבים והרבה גאונים ראשונים ואחרונים ובקיא בחכמת הטבע ,ויודע
עשר לשונות העמים ,והשתמש בחכמי אומות מעשר מדינות ,וכתב שם שזה בגדר
מה דאיתא )חגיגה טו (:רבי מאיר רמון מצא ,תוכו אכל ,קליפתו זרק ,כמבואר
בהקדמה לספרו )מדבריו הביאו תוס' יו"ט ערכין פ"ב מ"ה ,מידות פ"א מ"ב ,פ"ב מ"א,
ומכנה אותו "החכם הר"ר אברהם הרופא" ,וכן הזכירוהו בפר"ח יו"ד ס' פ' ס"ק ב',
והברכי יוסף או"ח תקפ"ו ,והח"ס גיטין י'( ,וכתב לדבר פשוט שהתכלת נעשה מן
ה"פורפורא".
וז"ל שם )פ' ע"ט( והמילה בלאטה יש לה שתי משמעיות ,כפי הפרש הלשונות ,כי
וז"ל בלשון לאטינו רוצה לומר עש האוכל הבגד ,ובלשון יון רוצה לומר ר מ ש
ה י ם ה נ ק ר א פ ו ר פ ו ר א ו ה ו א ה ח ל ז ו ן ש צ ו ב ע י ם ב ו ה ת כ ל ת .ובפרק מ"ד
כתב :התכלת הוא צמר ה צ ב ו ע כ ע צ ם ה ש מ י ם .
אפשר למצוא הספר בספריית "אוצר החכמה" ,וכעת הוציאו הספר מחדש
בהוצאת מכון ירושלים.
נכתב בעזהי"ת י"ב תשרי תשע"א ,כאן עה"ק עמנואל ת"ו
הקדמה למהדורא השלישית
במהדורא זו נתווסף מאמר בתגובה על אחד שבא להחליש את קיום מצוות
במהדורא תכלת בגלל מחלוקת הראשונים במספר חוטי תכלת .ורוצה להמציא,
שאם עושה כדעה אחת מן הראשונים -אז לשיטה האחרת -פוסל כל מצוות
ב בכנף איש יהודי
ציצית ,ויותר גרוע מאילו עושה רק לבן ,ועל זה באנו להשיב שאין כלל מקום
לטענה זו.
וכן נתווסף עוד מאמר " -הפולמוס במספר חוטי תכלת" ,שנכתב אחרי מכתבים
וכן רבים שקיבלתי ועניתי ,ונתברר היטב שהעיקר כשיטת הראב"ד ,ושכך היא
ההכרעה המקורית להלכה ,והכרעת גדולי הראשונים והאחרונים שהכריעו
כשיטה זו ,וע"י חילופי המכתבים נתבררו הדברים יותר ויותר ,ויש כאן כמה
דברים שנכפלו ,אבל כך היא דרכה של תורה שנשנו הדברים בגלל דברים
שנתחדשו בהם .
על שאר קושיות על התכלת מכל מיני מחברים ,כבר ענה הרב בנימין זאב הורביץ
על שליט"א בחוברת חותם של זהב ,והוכיח שכולם אין בהם ממש ,ושמעתי
מרבים שדוקא בגלל החוברות נגד התכלת ,לבשו תכלת ,באמרם שאם כל הטענה
נגד התכלת הוא בדברים כאלו שאין בהם ממש – הרי לנו הוכחה שזה הוא
התכלת האמיתי.
ראשי פרקים בתולדות התכלת
קרוב לסוף תקופת רבנן סבוראי נשתקעה צביעת התכלת ,מחמת גזירות עליה
ממלכי רומי ,ונפסק קיום מצות תכלת.
לפני יותר ממאה שנה ,אחרי שבירר האדמו"ר מראדזין זצוק"ל בספרו שפוני
טמוני חול שראוי לחפש את התכלת בזה"ז ,ניסה להחזיר התכלת.
האדמו"ר נסע לנאפולי באיטליא לבקר באקוואריום שהיה שם ,וקבע שהדיונון
האדמו"ר שמצוי שם הוא החלזון .אחרי זמן מה הצליח לעשות ממנו תכלת,
ורבים התחילו ללכת עם התכלת שלו .אמנם ,רוב גדולי דורו לא קבלו הצעתו.
אחר פטירתו ,הוכח מכל וכל שאי אפשר שהדיונון שהצביע עליו הוא החלזון של
אחר חז"ל ,שנתברר שהצבע שהמציא אפשר ליצור באותו תהליך הצביעה מדמם
של כמעט כל בעל חי ]וגם לא צריך דוקא קלא אילן לזייף התכלת[ .וכן הוכח
אחרי בדיקה במעבדה שעיקר הצבע הוא כחול פרוסי ששורשו משחיקת ברזל,
ועיקר הצבע לא בא כלל מן הדיונון.
לפני כעשרים וחמש שנה התעורר הרה"ג ר' אליהו טבגר שליט"א מקרית ספר,
לפני מחבר ס' כליל תכלת על הל' ציצית ,שהחלזון הוא הפורפורא ,ושגם אפשר
לצבוע ממנה צבע כחול ,ובשנת תשנ"ה הקים "עמותת פתיל תכלת" ,לצבוע תכלת
לזכות את הרבים.
ובשנת תשע"ב נתעוררו כמה אברכים לצבוע תכלת )ברשותו של הגאון ר' אליהו
ובשנת טבגר שליט"א( בשם "תכלת לחושבי שמו" ,במטרה להרחיב התפשטות
מצוות תכלת בחוגים יותר גדולים.
)מתוך מאמר תכלת בזמן הזה(
הקדמות ג
מבוא
ֲשׂ ָרה אֲ נ ִָשׁים ִמכֹּל)זכריה ח כג( כֹּה אָמַ ר ה' צְ בָ אוֹת בַּ יָּ ִמים הָ הֵ מָּ ה אֲ ֶשׁר יַחֲ זִ יקוּ ע ָ
הוּדי לֵאמֹר נֵלְ כָ ה עִ מָּ כֶ ם ,כִּ י ָשׁמַ ְענוּ
)זכריה לְ שֹׁנוֹת הַ גּוֹיִ ם ,וְ הֶ חֱ זִ יקוּ בִּ כְ נַף ִאישׁ יְ ִ
קים עִ מָּ כֶ ם:
אֱ ִ
מסכת שבת דף לב :אמר ריש לקיש :כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני
מסכת אלפים ושמונה מאות עבדים ,שנאמר כה אמר ה' צב-אות בימים ההמה
אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר
נלכה עמכם וגו'.
וה"זהיר בציצית" -היינו זהיר במה ששייך בכל דור בשלמות ,וממילא בזמן
וה"זהיר שלא נמצא תכלת -אז שלמות הקיום הוא לבן לבד ,ובזמן שנמצא
התכלת ,אז שלמות הקיום הוא לבן ותכלת.
ובעהי"ת זכינו בדורנו לקיים מצוות ציצית בשלימות ,ע"י מציאות החלזון
ובעהי"ת ארגמון קהה קוצים) ,שמו בלועזית" :מורקס טרונקולוס" ,חלזון
הפורפורא ,ולא הדיונון של רדזין(.
וכבר נכתבו כמה ספרים על זה ,ספר 'התכלת' של הרב מנחם בורשטיין )תשמ"ח(
וכבר שהוא הצעת הדברים בכל הנושאים בלי הכרעות' ,כליל תכלת' מהרב
אליהו טבגר) ,תשנ"ג( שהוא הכרעה סופית בזיהוי חלזון התכלת והרבה דיני ציצית
ומספר החוטים והקשרים' ,לולאות תכלת' מהרב שלמה יעקב טייטלבוים) ,תש"ס(
על זיהוי התכלת' ,חותם של זהב' מהרב בנימין זאב הורביץ' ,מצוות תכלת
בזמננו' של הרב יהושע ינקלביץ )בשנת תשנ"ד התחלת הפצת התכלת(.
ועל אף שהתקבל אצל הרבה קביעת זהות התכלת ,נשאר התלבטות בענין מספר
ועל החוטים שיש בזה שלש שיטות ,דעת הרמב"ם אחד מתוך שמונה ,דעת
הראב"ד שנים מתוך שמונה ,דעת התוספות ארבע מתוך שמונה ,ובעקבות
המחלוקת הזו יש שבחרו דעת הרמב"ם בגלל שיש חשש שאם מוסיפים חוטין
עוברים בבל תוסיף.
אולם הוכחנו בראיות חזקות שאין שום חשש של בל תוסיף לדעת הרמב"ם אם
מוסיפים חוטי תכלת ,בין מן הגמרא ובין מן הרמב"ם בעצמו.
וכן שגם לדעת הרמב"ם יוצאים מצוות לבן ותכלת אם עושים כדעת הראב"ד
וכן ומאידך אם עושים כהרמב"ם בפשטות לא יוצאים מצות תכלת לדעת
הראב"ד .וביררנו שהעיקר כדעת הראב"ד מכמה סיבות.
ד בכנף איש יהודי
הסכמת הרב הגאון ר' עמרם אופמן שליט"א
על ספר 'לולאות תכלת' )שנת תש"ס(
עמרם אופמן
מו"ץ העדה חרדית ירושלים
רחוב אדוניה הכהן ,33טל 5821998
הסכמה וחוו"ד
בס"ד
כב' הרה"ח שלמה יעקב טייטלבוים שליט"א .נתכבדתי והביא לי ספרו ,עדיין
בכת"י ,בשם לולאות תכלת ובו בירורים על ענין התכלת אשר המתחיל במצוה זו
היה הגה"ק והנורא ר' גרשון העניך ליינר האדמו"ר מרדזין זצ"ל ,והאריך והרחיב
העמיק בכל הענינים .ובספרו עין התכלת עמ' רס"א כתב וז"ל ,ויש לנו קבלה
ברורה ועדות נאמנה שהרב הגאון הקדוש אור עולם מקאזניץ אמר שלפני ביאת
הגואל יגלה א' מצות תכלת -וכידוע של דבר שבקדושה אינו הולך בפעם אחת רק
בדרגות -ואף שזכה הגה"ק לחדש ענין וחיוב התכלת ,וגדולי בני זמנו יש שחלקו
ויש שהסכימו ויש שנמנעו ויש הרבה מגדולי עולם בזמנו שלבשו תכלת.
והנה בענין זיהוי הדג של התכלת נתקשו לקבל דעתו בזה ,מפני המציאות ,ומפני
הקושיות שרבו ע"ז ,וכבר ארבעים שנה לערך אחרי הגה"ק הנ"ל נכנסו ת"ח
מופלגים בענין ,ואף שקיבלו דעתו והכרעתו בחיוב לבישת התכלת ,מ"מ לא קיבלו
דעתו בזיהוי המין – ובעיקרון נתברר שהוא מין חלזון המונח בקונכיא ,ומ"מ
עדיין לא נתברר המין הנכון.
וכעת זה כמה שנים בחסדי הש"י שנתברר מין החלזון -שהוא במקום שציינו
חז"ל ובפוסקים ,והצבע היוצא ממנו הוא צבע תכלת המסור לנו בקבלה מדור
דור; וגם סיבת שנפסק עשית התכלת מכוון ,שממין זה אפשר לעשות תכלת
וארגמן ,והמלכות השתמשה בזה לצורך ארגמן – ואסרה להשתמש בזה ]וכמובן
שזה נסתובב משמיא וכמ"ש האר"י[.
והנה אחרי שביקרתי במפעל המייצר את התכלת וראיתי את החלזון עודנו בחיים
חיותו שצבעו כעין הים ,וראיתי פציעתו ודם הכנוס בתוכו ]לא דם נפשו[ ,ומשתנה
מגוון לגוון מעצמו ,עד שמגיע לארגמן; ואחר זמן שמתייבש נעשה שחור כדיו
]כמ"ש הרמב"ם[ ואח"כ ע"י סממנים שפעולתם רק בשביל מעשה הצביעה ,ולא
נשארים ולא משפיעים על הצבע כלל ,ואח"כ ע"י מנורה שיש בה סגולות וכחות
הנמצא בשמש ,הוא מתהפך לגוון תכלת – וכל זה נעשה מתחילת העבודה לשמה
ולשם מצות ציצית .ואח"כ הרתיחה ביורה וטבילת הצמר הלבן ביורה של צבעים
ונצבע ונספג ונעשה צבע התכלת המקובל אצלנו ,והוא עמיד וחזק שאינו עובר ע"י
כיבוס וכמו שהחליטו המומחים בזה] ,וכן היה סדר עשיתו כמבואר בכותבי
העתים[ .ודיברתי עם אלו שהעלו חלזונות אלו ממקום שציינו חז"ל ]אף שנמצאים
בארצות הסמוכות לים התיכון כגון יון וספרד ושם נמצא לרוב[ והרבה סוגיות
וסתירות מובנים ומוסברים לפי זה.
הסכמות ה
וידוע דברי דרשת הר"ן שביאר בארוכה שהתורה ניתנה לישראל דווקא שהם עם
קשה עורף ולא בנקל יקבלו חדשות ואינם מתפעלים מכל דבר עד שיבררו היטב -
אמנם אחר שנתאמת אצלם הענין ימסרו נפשם ע"ז) .ע"ע מלבי"ם שמות ל"ד ח(
ופשוט שכך הוא גם בענין זה ,שעם ישראל ובני תורה נרתעים מכל דבר שלא היה
בנמצא עד עכשיו; אמנם נראה שכל ת"ח וצורב שיעבור על הספרים שנתחברו
בזמן האחרון על ענין זה יגיע למסקנה שיש מקום גדול לקיים המצוה כדינו
ובשלימות .ועברתי גם על הספרים שיצאו לסתור והביאו גם דעת פוסקים מדורנו
שאין חיוב לקיים מצוה זה – אך המעיין יראה ,שבמין זה של חלזון מיושב כל
הקושיות ורגלים לדבר שהוא התכלת הנכון .וכן כמה וכמה מגדולי הדור יראים
ושלמים שהתחילו לקיים מצות תכלת בצנעה ,והכל הולך קמעה קמעה ,ונזכה
בקרוב שכלל ישראל יקיימוהו ברוב עם -ונקוה שיהיה ע"י משיח צדקנו.
והנה אחד מן הספרים שנתחברו הוא ספר דנן "לולאות תכלת" שמביא כל חלקי
הסותר והבונה ,ופשוט שאין אני יכול להגיד שאני מסכים על כל הכתוב בספר ,אך
בכללות -הרוצה לדעת ולמצא בירור על כל השאלות המנקרות ימצא טוב טעם
ודעת ממקורות חז"ל ופוסקים מתורת ישראל המסורה לנו מדור דור.
הכותב וחותם עש"ק פ' בא -מכת בכורות ויציאת מצרים ,ואיתא בספרי שלח,
למה נקרא שמה תכלת על שם שנתנכלו המצרים בבכורות שנאמר ויהי בחצי
הלילה ,וכן ברש"י הביא דרשת רבי משה הדרשן ,פתיל תכלת על שם שכול
בכורות ,תרגום של שיכול תיכלא עי"ש; ונקוה שבזכות קיום מצות תכלת יהא
מכת בכורות של עשו וישמעאל -ויקוים על מלך המשיח אף אני בכור אתנהו ע"י
ביטול שלטון ערב רב ,אמן.
עמרם אופמן ,מו"ץ העדה החרדית
)מקום החותמת(
הקב"ה יעזור שנוכל לקיים מצוות ציצית בשלימות,
להגיע לכל הדברים הכתובים בפרשה) ,ברכות יב(:
וַ יּאמֶ ר ה' ֶאל מֹשׁה לֵאמֹר :דּבֵ ר אֶ ל בְ נֵי יִ ְש ָראֵ ל וְ אָמַ ְר ָת אֲ לֵהֶ ם וְ עָ שׂוּ לָהֶ ם
יצת הַ כָ נָף פְ ִתיל ְתכֵ לֶת) :מצות יצת עַ ל כַנְ פֵ י בִ גְ ֵדיהֶ ם לְ ֹדרֹתָ ם וְ נ ְָתנוּ עַ ל ִצ ִִצ ִ
ציצית(.
כַרתֶ ם ֶאת כָל ִמ ְצוֹת ה' וַ ע ֲִשיתֶ ם אֹתָ ם )עול יצת ְוּר ִאיתֶ ם אֹת ֹו וּזְ ְ וְ הָ יָה לָכֶ ם לְ ִצ ִ
מצות( וְ א תָ תֻ רוּ אַחֲ ֵרי לְ בַ בְ כֶ ם וְ אַחֲ ֵרי עֵ ינֵיכֶ ם אֲ ֶשר אַתֶ ם זֹנִים אַחֲ ֵריהֶ ם:
)לפרוש מדעת מינים ,הרהורי עבירה והרהורי ע"ז(.
קיכֶ ם :אֲ נִ י ה'לְ מַ עַ ן ִתזְ כְ רוּ וַ ע ֲִשיתֶ ם אֶ ת כָל ִמ ְצו ָֹתי וִ ְהיִ יתֶ ם ְקד ִֹשים לֵא ֵ
ֵאקים אֲ נִ י ה'
אתי אֶ ְתכֶ ם מֵ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם לִ ְהיוֹת לָכֶ ם ל ִ קיכֶ ם אֲ ֶשר הוֹצֵ ִ אֱ ֵ
קיכֶ ם) :זכירת יציאת מצרים(. אֱ ֵ
ו בכנף איש יהודי
הסכמת הגאון רבי שמואל נדל שליט"א
על ספר חותם של זהב
בני ברק מוצש''ק י"ח באייר תשע"א
שליט"א לכבוד הרב
עברתי על החוברת "חותם של זהב" ,וראיתי כי הדברים טובים ונכוחים ,ואם כי
יש דברים שאפשר להעיר עליהם ולא כל הראיות הם מוכרחות ,מכל מקום אין
מקום להטיל ספק במסקנה כי החלזון מורקס טרונקולוס הוא המקור האמתי
לצבע התכלת ,וכי דרך הפקת הצבע הידועה לנו היום הזה היא פחות או יותר
הדרך שבה הפיקו את צבע התכלת בזמן חז"ל.
אני סבור שהדבר ברור ,מעבר לכל ספק שיהיה ראוי לקחת אותו בחשבון .וזאת
מאחר וברור שגם בזמן חז"ל והגמרא היו הגויים משתמשים וצובעים בצבע
תכלת ,ובכל ספרי חכמי אומות העולם המפרטים את כל סוגי הצבעים שהיו
נהוגים באותם זמנים ,מופיע חלזון זה כמקור לצבע ,ואין שום אזכור לחלזון אחר
שמפיקים ממנו צבע תכלת .וכיון שהוברר שניתן להפיק צבע תכלת מחלזון זה -
דבר שראיתי בעיני -אין טעם להטיל ספק בזיהוי החלזון .גם דרך הפקת הצבע
מופיעה בספרי חכמי אוה"ע מאותה תקופה ,והיא דומה לדרך ההפקה הידועה לנו
היום ,כך שגם מבחינה זו אין לערער על זיהוי התכלת ודרך הפקתו.
מה שיש כן אולי מקום לדון הוא שמא על אף שברור לנו שזהו התכלת שנהגו בה
בזמן חז"ל ,מ"מ אין לנו להטיל תכלת בטליתות שלנו ,משום שכבר למעלה מאלף
שנים לא נהגו בישראל להטיל תכלת ,ואין לנו לחדש מצוה זו גם כשאנו בטוחים
באמיתות התכלת ,ואם כי אינני סבור כן ,מ"מ הרי זו שאלה שיש מקום לדון
עליה.
אמנם לאחרונה נשמעים טענות שונות והעלאת כל מיני ספקות בזיהוי החלזון
ובצורת הפקת התכלת )או בגוון הצבע( ,דבר המנוגד לכל הגיון ואינו ראוי
להתקבל אצל כל בר דעת ,וכל הראיות לכאו' שהם מביאים מהגמ' ומהמדרשים
לשלול את זיהוי החלזון ,הם דברים שאין בהם ממש ,ואפשר לישבם בקל.
ולדעתי מה שמביאם לטענות אלו ,היא ההנחה שבדורנו אין ראוי לחדש מצוה
שלא נהגו בישראל למעלה מאלף שנים ,וכיון שאין כח ביד אדם לקבוע לבטל
מצוה מטעם זה ,הרי הם נמנעים מלהכנס לבירור הענין ,וטורחים להטיל ספק
בדבר שבהגיון אין ראוי להסתפק בו.
בכל אופן אני בהחלט מסכים עם המסקנות שבחוברת ,שהדברים מוכיחים שזהו
חלזון התכלת ודרך הפקתו כפי הידוע לנו היא דומה פחות או יותר למה שהיה
נהוג בזמן חז"ל.
בכבוד הראוי ,שמואל נדל
סימן א ז
א( הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה
שעטנז ,כי הלבן מצד עצמו אינו דוחה "הזהיר במצות ציצית – זוכה ורואה
שעטנז רק התכלת ,ע' מנחות מ'(. "הזהיר פני שכינה" .מאמר זה הובא
בשו"ע )ס' כ"ד סע' ו'( .מקור השו"ע הוא
לשון הספרי ,ר' אליעזר אומר למה בספרי סוף שלח ,ושם מבואר שחוזר
לשון נקרא שמה תכלת ע"ש שנתכלו על כללות מצוות ציצית שכלול תכלת
במצרים בבכורות שנאמר ויהי בחצי ולבן ,ואף שהש"ע עצמו מדבר בזמנו
הלילה וה' הכה כל בכור וכו' ...כל שלא היה שם תכלת ,מ"מ בזמן דאיכא
המבטל מצות כנף מהו אומר לאחוז תכלת ,נקרא "זהיר במצות ציצית" -
בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה ,ר' רק מי שמטיל בבגדו גם תכלת ,שהיא
מאיר אומר וראיתם אותם לא נאמר חלק של מצות ציצית.
אלא וראיתם אותו ,מגיד הכתוב שכל
המקיים מצות ציצית מעלה עליו וכן עיקר ההבטחה במאמר הנ"ל –
הכתוב כאילו הקביל פני שכינה, וכן "זוכה ורואה פני שכינה" -הוא
שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע בגלל התכלת שבציצית ,כיון שהתכלת
ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר, דומה לים וים דומה לכסא הכבוד ,ע'
ומעל לרקיע אשר על ראשם כמראה לקמן בשם הספרי ,ואף שהשו"ע מביא
אבן ספיר דמות כסא )יחזקאל א כו(. זה גם בזמנו דליכא תכלת ,נראה
הכוונה ,כיון שנותנים חוט לבן במקום
ומבואר מן הספרי בדעת ר"מ שעיקרו התכלת משום שלא היה להם תכלת,
ומבואר שייך בתכלת ,שהוא הדומה וקיבלו על עצמם שכשיהא תכלת נשים
לכסא הכבוד ,רק השו"ע מביא זה גם תכלת -נחשב זה כאילו קיימו מצוות
בזמן שאין תכלת ,שאז שייך עניין זה תכלת ,שמחשבה מצטרף למעשה בזמן
למקיים מצוות לבן. שא"א לקיים המעשה ,אולם כל זה
שייך ,שברגע שבאמת נשתנה המצב
וכן מבואר בגמרא שיש חיוב גמור ואפשר לקיים -מקיימים זה ,אבל
וכן לקיים מצוות תכלת בזמן שיש כשנשתנה הדבר ובכל זאת לא
ואין זה רק הידור מצוה ,כמו שאמרו מקיימים -לא שייך לומר שע"י
חז"ל )מנחות מג (:תניא היה רבי מאיר שנותנים לבן במקום תכלת יקבלו שכר
אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו כאילו מקיימים מצוות תכלת ,כי אז
של תכלת ,משל למה הדבר דומה צריך לקיים בפועל ולא רק כאילו.
למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו,
לאחד אמר לו הביא לי חותם של טיט ומה שאמרו חז"ל שתכלת אינו מעכב
ולאחד אמר לו הבא לי חותם של זהב, ומה את הלבן ,היינו שמקיים מצות
ופשעו שניהם ולא הביאו ,איזה מהן ציצית של לבן אף שאין לו תכלת,
עונשו מרובה ,הוי אומר זה שאמר לו ונפקא מינה שאם אין לו את האפשרות
הבא לי חותם של טיט. לקיים מצות תכלת מ"מ צריך לקיים
מצות לבן ,ומ"מ אם יכול לשים תכלת
ופירוש רש"י שהסיבה היא שעונשו ולא שם ,מבטל מצות תכלת ,שהוא
ופירוש של תכלת פחות מפני שאינו מצות עשה דאורייתא -) .שיכול מן
מצוי ,וכ"כ הרמב"ם )סוף פ"ב(. התורה לדחות לאו דאורייתא של
ח בכנף איש יהודי
כדי לזכור כל מצוות ה' צריך ולמדים מזה שמ"מ יש עונש למי
תכלת ולבן ולמדים שאינו מטיל תכלת ,וכ"ש אם
ע' בספר המצוות להרמב"ם שורש י"א
היא באמת מצויה ,ויש לאדם היכולת
ע' )בדפוס פרנקל( בהשגת הרמב"ן שכתב לקנותו ואינו קונה ,וכן מפורש בתוס'
בא"ד ,ש ב ת ש ל ו ם ה ת כ ל ת ו ה ל ב ן ב"מ סא :שמי שבמקום תכלת תולה
תשלם לנו הכוונה במצוה הזאת קלא אילן )דהיינו סוג של צבע המופק
לזכור כל מצות ה' ולעשותם. מאילן( -עובר על מצות ציצית ,ואף
שמצות לבן מקיים אף בקלא אילן
שכר ועונש במצות ציצית ד"לא להוי אלא לבן" )מנחות מ (.מ"מ
ספרי זוטא פיסקא טו מא .אני ה' ,אני נקרא ביטול מצות ציצית בגלל שאין לו
ספרי דיין ,אני נאמן לשלם שכר :א- תכלת.
לקיכם ,מוראכם ודיינכם :אשר
הוצאתי אתכם מארץ מצרים ,על מנת
כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים על מנת וכן מבואר בגמ' )יבמות צ (:שסדין )-בגד
שתקבלו מצות ציצית עליכם ,שכל וכן פשתן( בציצית שחז"ל פטרו אותו
המודה במצות ציצית ,מודה ביציאת מתכלת נחשב באופן עקרוני עקירת
מצרים ,וכל הכופר במצות ציצית ,כופר דבר מן התורה ,ומה שהותר לחז"ל
ביציאת מצרים :להיות לכם לא-לקים, לבטל גזירה אטו כסות לילה ,זה משום
על כרחכם ,יכול אם רציתם הריני א- שזה רק שב ואל תעשה ,והרי הרבה
לוה לכם ,ואם לא רציתם איני א-לוה ראשונים ס"ל שביטלו רק תכלת ולא
לכם ,אני ה' א-לקיכם על כורחכם ,וכן לבן )רש"י שהובא שבת כה :בתוס' ד"ה סדין ,רי"ף
הוא אומר חי אני נאם ה' א-לקים אם הלכות קטנות ,ורמב"ם פ"ג הל' ז'( וא"כ מבואר
לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שביטול תכלת אף שעושה לבן נחשב
שפוכה אמלוך עליכם )יחזקאל כ לג( על ביטול מצוה ,ולא נתבטל אלא במקום
כרחכם ושלא בטובתכם :דבר אחר,
נאמר במצות ציצית אני ה' א-לקיכם שחז"ל ביטלו כגון בבגד פשתן ,וגם
שני פעמים ,אני ה' א-לקיכם ליפרע ממי לשיטת ר"ת בתוס' שם וכמה גאונים
שבטלה וכופר בה ,אני ה' א-לקיכם שס"ל שביטלו גם לבן ,אינן חולקים
ליתן שכר למי שמקיימה ומודה בה: בנקודה זו שביטול תכלת הוא ביטול
ובענין זה כלול תכלת ולבן ששניהם מצוה רק שס"ל ששם ביטלו חז"ל גם
בכלל מצות ציצית. את הלבן.
סימן ב ט
ב( קיצור הראיות שארגמון קהה קוצים )מורקס
טרונקולוס ,חלזון הפורפורא( הוא החלזון האמיתי
למצוות תכלת ,ולא הדיונון של רדזין
משני אפשרויות ,אחד ,שיש יותר הראיות שזה התכלת האמיתי ,ע'
מחלזון אחד שנותן תכלת וכולם הראיות בספר 'התכלת' של הרב
כשרים ,או שיש רק אחד והוא הכשר, מנחם בורשטיין' ,כליל תכלת' מהרב
אבל בלתי אפשרי לומר שחלזון אחד אליהו טבגר' ,לולאות תכלת' מהרב
שהיה אז הוא פסול ומין אחר הוא שלמה יעקב טייטלבוים ,הראיות
הכשר .אלא ברור שהתוספתא בא באריכות ואכמ"ל ,רק כאן נביא
בעיקר למעט שלא ליקח קלא אילן. בקיצור.
וכן א"א לומר שמה שלא הזהירו חז"ל והנה הראיות מורכבים משני ידיעות,
וכן על מין נוסף פסול משום שהיה וה..ה ומשניהם ביחד מוציא מכל חשש
ביוקר יותר מן הכשר ולא עלולים שזה אינו אמיתי ,ראיה אחד מן
לזייף ,שהרי התכלת היה הכי חשוב) .ע' התוספתא וחז"ל ,שניה מבדיקות
קידושין עב .במסורת הש"ס בשם הערוך שתכלת הוא המציאות.
הבגד הכי יקר(.
ועוד ראיה חזקה ,מסורת מן
ראיה נוספת שלא היה חלזון פסול ועוד הראשונים ואחרונים שאמרו
ר.איה בזמן חז"ל ,מן הגמרא )מנחות מג(. מפורש שתכלת בא מן הפורפורא.
שהגמ' שם בגלל חשש זיוף של תכלת
ע"י קלא אילן ,נותנת שני אפשרויות כתוב בתוספתא )מנחות ט' ו'( תכלת אין
לבדוק זה ע"י העברת חומרים על כתוב כשרה אלא מן החלזון ,הביא
הצמר הצבוע ,וע"י השפעה של הבדיקה שלא מן החלזון פסולה ,שני התולעת
יש להוכיח אם זה תכלת או קלא אילן, מן התולע שבהרים הביא שלא מן
והגמרא נותנת שתי סוגי בדיקות, התולעת שבהרים פסולה ,ועכשיו יש
וקרה מעשה שהביאו תכלת ,ולא לדייק ,למה בשני תולעת נותנת
הסתפקו באחד משני הבדיקות אלא התוספתא ביאורים נוספים ,ואילו
עשו את שתי הבדיקות ,ולפלא מצאו בתכלת לא נותנת רק שיהא מן החלזון,
סתירה ביניהם ,שלפי בדיקה אחת זה ולא מפרטת איזה חלזון ,א"כ אילו
קלא אילן ולפי הבדיקה השניה זה היה קיים מין חלזון שהיה מצוי בזמן
תכלת ,ובגלל זה רצו לפסול התכלת חז"ל ,שהוא פסול ,ומין אחר של חלזון
מחמת הסתירה .ואז הגיע רב אחאי הוא הכשר ,היה צריך התוספתא לתת
)סוף תקופת האמוראים ,תחילת פירוט נוסף ,שיקח מן חלזון פלוני כדי
סבוראים( ואמר ,לא יתכן דבר כזה, שנדע שלא לקחת מן החלזון הפסול,
הרי א"כ זה לא קלא אילן ולא תכלת, וכן למה חז"ל )מנחות מב (:נתנו לנו
וא"כ מה זה ,ובגלל זה הכריח ,ששני בדיקות להבחין בין תכלת של חלזון,
הבדיקות אלו הולכים ביחד ,שרק אם לקלא אילן שהוא מין צמח ,ולא נתנו
ע"פ שני בדיקות הוכרע שזה קלא לנו בדיקות להבדיל בין חלזון האמיתי
אילן ,אז פסול ,אבל אם ע"י בדיקה לחלזון הפסול ,אלא ודאי מוכרח אחד
י בכנף איש יהודי
וא"כ כיון שיש לנו לפנינו מין חלזון אחת הוכח שזה תכלת ,אף שע"י
וא"כ שהוא ארגמון קהה קוצים בדיקה השניה זה קלא אילן ,אנו
שרואים בעליל שאפשר לצבוע ממנו מניחים שזה תכלת .ועכשיו החשבון
תכלת ,שהרי צבע התכלת ידוע ממה פשוט ,אילו היה באותו תקופה מין
שמבואר בחז"ל שדומה לקלא אילן) ,ע' שלישי של חלזון פסול ,שהוא לא תכלת
ריש איזה נשך ומנחות מב (:ומה זה קלא אילן הכשר ולא קלא אילן אלא חלזון פסול,
-ידוע מן הראשונים והגאונים ,שהוא מה תמה רב אחאי ,הרי אולי זה מין
אינדיגו )ע' ערוך ערך קלא אילן( ,והצבע חלזון הפסול ,אלא ודאי ,שאין דבר
שמפיקים מארגמון דומה לקלא אילן, כזה חלזון פסול שאפשר להפיק ממנו
וכן דומה לים ולשמים ,זה כבר ראיה, תכלת ,אלא יש רק שני דברים ,או
שהוא כשר ,בתנאי שיודעים שהיה צבע תכלת מחלזון כשר או קלא אילן שהוא
זה נמצא כבר בזמן חז"ל. פסול .ואם יש לנו מידע שזה לא קלא
אילן ,זה ממילא כשר.
וכל מה שעדיין אין ראיה ברורה מזה
וכל לבד -הוא משום שיש להקשות, ועוד מבואר שמאותו צבע שהשתמשו
איך יודעים שהחלזון הזה היה נמצא ועוד תכלת לשאר בגדים ,השתמשו גם
בזמן חז"ל ,כי אולי לא היה נמצא אז, למצוות ציצית) .ע' ערובין צו (:אמר ר"א
ומשום זה לא הזהירו חז"ל עליו שלא המוציא תכלת בשוק לשונות פסולים
לקחת אותו. חוטין כשרים )וזה היה בתקופת
האמורא רבי אלעזר ,לפני תקופת רבא
ועל זה באים הראיות מן המציאות, שהיה אז גזירת מלכות על התכלת
ועל דהנה בימינו נתגלה באזור צידון והוצרכו להבריח התכלת )סנהדרין יב (.על
וצור ,ובעוד מקומות באזור זה ,מקום גזירה זו ע' לקמן )ד"ה וכן יש ראיה (,וכן
שאמרו חז"ל שעשו התכלת) ,מגילה ו. מבואר יסוד זה )בגמ' שבת כו (.ומדלת
ששם נמצא החלזון בשבט זבולון והם הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים
היו באזור צידון כמוש"כ בברכות יעקב לכורמים וליוגבים ,תני רב יוסף
אבינו וירכתו על צידון( שנמצאו יוגבים אלו ציידי חלזון מסולמות של
מיליונים של קונכיות מן החלזון צור ועד חיפה ,וע' רש"י וליוגבים,
ששבורים במקום בלוטת התכלת) ,ע' לשון יקבים שעוצרים ופוצעים את
בספר 'התכלת' של הרב מנחם החלזון להוציא דמו )כדאמרינן בפרק כלל
בורשטיין( ורואים שבתקופת חז"ל עשו גדול לקמן עה (.והניחן נבוזראדן ללבושי
צבע מן החלזון זה. המלך.
וכן מבואר יסוד זה בתורה )שמות ל"ה
וכן שלחתי מאמר זה להרבה אנשים,
וכ וקיבלתי תשובה על זה מאת וכ.ן כ"ג( וכל איש אשר נמצא אתו תכלת
וארגמן וגו' הביאו ומשמע שהיה כבר
ן
האדריכל גדעון חרלפ" :במלחמת
לבנון ראיתי בדרום צידון גבעה גבוהה מוכן והיינו שכבר הגוים השתמשו בזה
שכולה מקונכיות של ארגמון שממנו לדברים חשובים ולא שהתחילו בני
ישראל לצבוע בו עכשיו )ע' לקוטי הלכות של
מפיקים תכלת ושמה של הגבעה -
גבעת החלזונות ,זאת ראיה בעל החפץ חיים ריש פרק התכלת(.
מכרעת ,ואכמ"ל .גדעון חרלפ, ומכל זה מוכח שאם מוצאים חלזון
אדריכל" )ע"ע אנציקלופדיה העברית ומכל שהשתמשו הגוים בזמן חז"ל
ערך ארגמן צורי ,על המימצאים לתכלת -ממילא זה כבר כשר לציצית.
סימן ב יא
עקילס ע' ירושלמי )מגילה פרק א ה"ט( רבי הענקים של הקונכיות ועל צביעת כחול
ירמיה בשם רבי חייא בר בא תירגם כשמים ממורקס טרונקולוס(.
עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר
ולפני רבי יהושע וקילסו אותו ואמרו וכן יש עדויות מחכמי אומות העולם
לו יפיפית מבני אדם. וכן כמו אריסטו ,ויטרוביוס ,סטרבו,
פליניוס ,בתקופת בית שני ,שעשו צבע
וע"ע בפליניוס שהתכלת נקרא מן החלזון הזה שנקרא מורקס) ,ומה
וע"ע בכתביו קונכיליא ,ומדמה אותו שגוי אומר מסיח לפי תומו ,חזי
לצבע הים ולפרח שנקרא היליוטרופא לאצטרופי(.
שעליו כתב )בספר כ"ב שלו( ,שהוא כחול וכן יש ראיה שעשו מזה תכלת,
כמראה רקיע )וכתב שהמין "חלזון וכן בתקופת חז"ל ,בספר 'קודקס
האבן" שהוא שמו של ארגמון קהה יוסטיניאנוס' ) 4.40.1ספר חוקים
קוצים ,יצלח במיוחד לקונכיליא .ע"ע
)ס"ס ג'( שניתן מן המורקס להפיק אדום רומאי מסוף תקופת התלמוד(
ותכלת .וכן רואים היום שאפשר מהקיסרים ואלנטיניאנוס ,תיאודוסיוס,
לעשות תכלת מזה ,וא"כ זה כבר ארקאדיאוס" :צביעת וגם מכירת
מוכרח שהוא החלזון שחז"ל כיוונו(. פורפורא ,בין במשי ובין בצמר ,אשר
נקרא בלאטטא או אוקסיבלאטטא וגם
ה י א ק י נ ת י נ א ,אין רשות לאיש פרטי.
עוד ראיות ,שהנה נמצא בימינו אם ,אמנם ,מישהו ימכור גיזה של
עו ...בחפירת עין בוקק אריג בצבע מורקסים )היינו הפורפורא( הקרואים
כחול ,שע"פ בדיקת מדעיות הוכח )המנויים ,הנרשמים( למעלה ,דע
שנעשה מפורפורא )ספר 'התכלת' עמ' ,290 רכושו עצמו )לבד( ואפילו ראשו עולים
כליל תכלת עמוד שכ"ד ובציון אות ,108בשם א. בסיכון החרמה" .ה ע ר ה מ ן ה מ ו צ י א
שפר( ,ועוד נתגלה בזמן האחרון ראיה ל א ו ר ב א נ ג ל י ת " :צבע הבלאטטא
נוספת חזקה מאוד ,שנמצא באתר הצבע נוזל, לדם דומה
קבורה ברוסיא באזור נובוסיבירסק, אוקסיבלאטטא ,הגוון קצת שונה
תחת שכבת קרח ,מרדעת סוס איראני, מבלאטטא כמו שרואים התחלת
מתקופת סוף בית ראשון ,שחלק מזה המילה הוא 'אוקסי' שפירושו ביונית
הוא צמר צבוע ,חלק סגול וחלק תכלת, דם ,היאקינתינא פירוש צבע
ונתברר ע"פ בדיקות כימיות ,שהמקור היאקינת .הפורפורא היה צבע מלכותי
של הצבע הוא מארגמון קהה קוצים, ורובו היה מיוחד בשביל שימוש
ולא מקלא אילן ,הפרטים יתפרסמו משפחת המלכות".
אי"ה .ואלו ראיות נוספת שבזמן הבית
וכן אח"כ השתמשו בזה ,ובצירוף מה היאקינתינא הוא תכלת דומה
שכתבנו לעיל )בד"ה כתוב בתוספתא( ,שכל היאקינתינא לרקיע כך הוכיח בספר
תכלת שבא מחלזון שהשתמשו בזמן לולאות תכלת מהרבה ראיות ,ע' ערוך
חז"ל ,כשר לציצית ,אין עוד פקפוק. )ערך איירינון ,וערך טיינון( ,שכתוב מפורש
שתכלת הוא יקינטינון ,וכן הביא )שם
וכן א"א לומר שארגמון הוא קלא אילן עמ' (117בשם תירגום עקילס הגר,
וכ שפסלו חז"ל ,שהרי קלא אילן ן תרגום השבעים ,ויוספון ,ופילון,
יודעים מן הגאונים והראשונים שהוא שתכלת )בענין ציצית ובגדי כהונה(
מין צמח ,שנקרא ניל ,וארגמון הרי מתרגמין היקינתוס .על חשיבות תרגום
יב בכנף איש יהודי
בשלטי הגבורים מהרב אברהם בן הוא בודאי מין חלזון ,וא"כ לא נתמעט
בש טי דוד הרופא משער אריה ל מן התוספתא.
)פורטאליאוני( על כל עניני מקדש) ,פ'
ע"ט ,שנת שע"ב( ,וז"ל והמילה בלאטה יש עוד ראיה ,שהרי כיון שהתכלת היו
עוד בשימוש של הגוים ג"כ ,כמו
לה שתי משמעיות ,כפי הפרש ידישנכתב לעיל) ,וכן ע"ע ירמיהו פרק י( וִ ֵ
הלשונות כי בלשון לאטינו רוצה לומר בוּשׁם )יחזקאל פרק אַרגָּמָ ן לְ ָ צו ֵֹרף ְתּכֵ לֶת וְ ְ
עש האוכל הבגד ,ובלשון יון רוצה ישׁה הָ יָה אַרגָּמָ ן מֵ ִאיֵּ י אֱ לִ ָ
כז( ְתּכֵ לֶת וְ ְ
לומר ר מ ש ה י ם ה נ ק ר א פ ו ר פ ו ר א ְמכַ ֵסּ) :אסתר פרק ח( וּמָ ְרדֳּ כַי יָצָ א ִמלִּ ְפנֵי
בו שצובעים החלזון והוא הַ מֶּ לֶ בִּ לְ בוּשׁ מַ לְ כוּת ְתּכֵ לֶת וָחוּר.
התכלת. מבואר שהתכלת היה גם בשימוש
הגוים ,א"כ כל ספרי הגוים כמו
בספר מקור חיים לבעל החוות יאיר ס' אריסטו ופליניוס שדברו באריכות על
בספר י"ח כתב וז"ל בחידושים כתבתי כל הצבעים שעשו באזור צור וצידון
דדם חלזון שבו צובעים תכלת אינו ולא הזכירו רק הפורפורא שהוציאו
בלו"א )=כחול( רק צבע פורפורא ממנו תכלת -למה לא הזכירו עוד
שנעשה מדם דג שנקרא פורפור חלזון אחר שמוציא תכלת ,אלא ודאי
)החוות יאיר נפטר שנת תס"ג(. שלא היה משהו אחר ,אלא הפורפורא
הוא התכלת והתכלת הוא הפורפורא,
הכוונה בזה שלשון פורפור משתמש הכל דבר אחד.
הכוו.נה לפעמים על שם הצבע שהוא
סגול ,דהיינו תערובת של כחול עם מסורת מן הראשונים ואחרונים
אדום ,או אדום ,ולפעמים על החלזון שתכלת בא מן הפורפורא
שממנו מפיקים צבע זו ,וגם אפשר
מאותו חלזון להוציא כחול ע' לקמן, בראבי"ה )אחד מגדולי הראשונים(
ולפעמים משתמשין לשון פורפירין או בראבי"ה כתב )ברכות ס' כ"ה( על
פורפורייא לבגדי מלך משום שעשו המשנה )ברכות ט (:עד שיכיר בין תכלת
הבגדים מחלזון זה )ע' בזה בראשית רבה סוף לכרתי ,וז"ל קבלתי שיש מין צבע
מקץ במלבוש יוסף וכן במדרש שהובא ברמב"ן על שקורין כרתי ודומה לתכלת ,וגרסינן
השגותיו לספר המצוות סוף לא תעשה ,בבגדי דוד בירושלמי בין תכלת לכרתי בין
המלך וכן במדרש תהילים שוחר טוב פרק כא, פורפירין ובין פרפינין והוא שקורין
דבר"ר ז ט ,שמו"ר לח ח ,במד"ר יב ז ,אסת"ר ג א, בלשון לע"ז פורפירא ויש שדומה לו
ויקר"ר כח ו ,ועוד הרבה מקומות( ,ולפעמים קצת .וא"כ מבואר שתכלת נעשה מן
משתמשים גם על צבע כחול לשון הפורפירא ,ואף שבירושלמי שבידנו לא
פורפורא כשבא מן החלזון הפורפורא. נמצא ,מ"מ ידוע שיש הרבה השמטות
בירושלמי שלנו) .מורקס ופורפורא הוא
ועכשיו ביאור המקור חיים ,שדם אותו דבר ע' לעיל בחוקי קיסרי
ועכשיו החלזון הוא בצבע פורפור הרומאים ,וכן בתיאורים של היונים
דהיינו סגול ולא בצבע כחול ,אולם ורומאים על הפורפורא )ע' בנספח
אח"כ מפרידים חלקי אדמומית ונשאר לספר לולאות תכלת( שהוא בדיוק מה
רק צבע כחול) ,ע' לקמן סוף ס' ג'( וזה שמוצאים היום על החלזון שנקרא
מבואר במקור חיים שם שכתב )ס' ט' מורקס ,וכן היום ביון נקרא חלזון זה
בקיצור הלכות בענין זכר לתכלת( ויש מדקדקין פורפורא ,וכן בגרמנית ועוד(.
סימן ב יג
שבגד תכלת נקרא פורפירא ,והיינו עושים ארבע כנפות צבע בלו"א
משום שבא מן חלזון הפורפורא ) =כחול( דומה לרקיע כטעם תכלת.
וא"כ מתברר לנו שחלק מן הראשונים )יש ג' זנים של חלזון ארגמון
וא"כ והאחרונים ידעו בקבלה מאיזה )יש ]פורפורא[ ,קהה קוצים ,חד
חלזון מפיקים התכלת ,אולם הצביעה קוצים ,ואדומת הפה ,והחלזון הכי
נשתכח ,כמבואר ברמב"ם )בפה"מ ריש
מוכשר להפריד חלקי האדמומית כדי
פרק התכלת במנחות( .וכעת למדו את שיצא רק תכלת ,הוא קהה קוצים(.
הצביעה ,וממלא נתברר לנו בראיות
ברורות שזה החלזון שצריך בשביל
התכלת. מוספיא הרופא) ,במוסף הערוך בנימין
)שנת תט"ו( ערך פרפורא( ,כתב בנימין
שפורפירא בל' יון ורומי הוא בגד
תכלת.
ונוסיף עוד כמה נקודות.
תועפות ראם )על היראים ס' ת"א ,מה"ר
א( ארגמון קהה קוצים נמצא בתוך תועפות אברהם אבא שיף ,מינסק ,שנת תרנ"א(
א( קונכיה ,ויש ראייה חזקה שזה כי הך חלזון שצובעים מדמו תכלת
חלזון ,ע' ערוך )ערך חלזון( ,דאיתא נקרא חלזון אדומי )פורפור שנעקע(.
בפסיקתא דרב כהנא) ,פסיקא י"א אות כא(
על הפסוק שמלתך לא בלתה מעליך, תורה תמימה )מה"ר ברוך עפשטיין,
ולא היו גדלים ,אמר ליה ,כחלזון הזה תורה שנת תרס"ב ,שלח לך אות קי"ז( ועל שם
כל זמן שהוא גדל ,נרתיקו גדל עמו )וכן צבעו נקרא תכלת ]פורפור[.
הוא בדברים רבה )סוף כי תבוא( ,וכן
המתרגם רש"י )ע"ז כח :קטע הראשון ,ד"ה
וכן יש להביא ראייה מן הרמב"ן )פ'
משקדי חלזוני( ,שחלזון הוא )שנעקקע(,
חומט ,שבלול ,וכן בפה"מ להרמב"ם וכן תצוה שמות כח ב'( שכתב על התכלת
)קאפח( כלים י' א' שחלזון שהוזכר במשנה שזה בגד מלכות והוסיף וגם היום לא
הוא דומה לחלזון הימי שהוא צ ד ף , ירים איש את את ידו ללבוש חוץ
וצדף היינו קונכיא. ממלך גוים ,והרי מלכי גוים הלכו
בפורפורא ,וכמו שהובא לעיל בקודקס
ב( וכן הפקת צבע מן החלזון הוא יוסטיניאנוס ,וכן בכל מדרשי חז"ל
ב( בלוטה צדדית שעיקר יופי הצבע שהובא לעיל )בד"ה הכוונה( .וברש"י שבת
הוא מחיים ואילו לאחר מות ג"כ כו) .הובא לעיל ד"ה ועוד מבואר(.
אפשרי) ,ע' שבת ע"ה( אמר ר' יוחנן
שפצעו מת אבל לא כ"כ טוב ,ע' שם וכן במדרש התימנים) ,מדרש הגדול במדבר
בתירוץ של רבא שנוח לו שלא ימות וכן ד' ה'( ,אמר ר' חייא כל הכלים עור
כדי שהצבע יהא יותר טוב ,וכן ע"י תחש מלמעלה ותכלת מלמטה אבל
הפציעה ימות ,כדאמרינן שם ,וכן אינו הארון עור תחש מלמטה ותכלת
דם החיות רק מפקד פקיד ע' בתוס' מלמעלה ,ולמה ,שכן דרכן של מלכים
)ד"ה כי( ,וכן צריך לפצוע אותו בפטיש פורפירא שלהם תכלת ,והארון הוא
להוציא בלוטת התכלת כמו פציעת מלך על כל העולם ,וא"כ מפורש כאן
יד בכנף איש יהודי
ויש עוד פירוש "דומה לגלי הים" -ע' אגוזים ,ושייך בזה מלאכת דש כמו
ויש בספר כליל תכלת .תלמוד הדש קטניות שמפרידים בין הקליפה
ירושלמי )מסכת סוטה פרק ח דף כב טור ד( להגרעינים ע' )ס' שי"ט סע' ו'( ,וזה נמצא
חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין כל הכל אצל ארגמון שלנו .
דיבור ודיבור דיקדוקיה ואותיותיה
ממולאים בתרשיש כ י מ א ר ב א רבי ג( הצידה הוא ששמים רשת בתוך
שמעון בן לקיש כד הוה מטי להדין ג (.המים )ע' שבת עד (:וכן בימינו עושים
קרייא הוה אמר יפה לימדני חנניה בן כך ,שנותנים רשתות בתוך הים עם דג
אחי רבי יהושע מ ה ה י ם ה ז ה ב י ן מת והחלזונות מריחים הדג ובאים
גל גדול לגל גדול גלים קטנים לתוך הרשת ואח"כ מוציאים אותם.
כך בין כל דבר ודבר דיקדוקיה )וכן צריך לבדוק הצבע מן היורה לפני
ואותותיה של תורה ,והנה בחלזון הזה הצביעה כדאמרינן )מנחות מב (:והכל
רואים בחוש גלים גדולים ובין גל לגל נמצא כאן(.
גלים קטנים) .ברמב"ם ב' ב' היה כתוב
דומה עינו כעין ה ת כ ל ת אולם ד( צבע זה הוא חזק מאוד מן הצבעים
ברמב"ם פרנקל וקאפח תיקנו הנוסח ד הטבעיים ,ואינו יורד בכביסה גם (
ע"פ מקורות נאמנים וצ"ל כעין ה י ם(. אם נותנים אבקת כביסה ,ולפי המדע
הוא הצבע הכי חזק של הטבע ,וע'
ז( מה שאמרו חז"ל שם ברייתו דומה ברמב"ם )פ"ב הל' א'( צריך שתהא צביעה
ז( לדג ,ע' רש"י דמות דיוקנו ,וכמו זה ידועה שעומדת ביפיה.
כתב רבנו גרשום ,ובאמת אם החלזון ה( היום יש בירורים של כל סוגי הדג
מונח כרגיל כמו שמונח בים ,שהחור ה( שנמצאים בים התיכון ורחוק מאוד
למטה ,נראה ממש כמו דג ,ורואים שימצאו בים התיכון עוד דג בגודל רגיל
הראש והגוף והזנב וכן ניכרים שלא מצאו אותו )חוץ מדברים קטנים
הסנפירים ,וע' )נדה כ"ה( .סנדל דומה ביותר שלא שייך לענין תכלת( ,וזה הדג
לדג של ים ,ופ' הערוך )ע' רצם( ,שהוא היחיד ששייך ליחס לסימני חז"ל )ע"ש
רחב ,ודק וחד כלפי ראשו ,וזה נתקיים בספר כליל תכלת מהרב אליהו טבגר.
בדיוק כאן ,ע' התמונה. ואולי ג"כ שאר מיני ארגמון כשרים
כגון ארגמון חד קוצים אבל קהה
ויש עוד פירוש כמו הגר"א )באליהו רבה קוצים בודאי טוב ,שממנו אפשר ביותר
ויש כלים י' א'( שעצמות הדג ועורו, קלות להוציא צבע התכלת(.
עצמות חיה שבים טהורים ,ומחק
הגר"א מילה 'עצמות חיה שבים' שכבר ו( מה שאמרו חז"ל )מד (:גופו דומה
כלול בדג ,שכל דבר שבים נקרא דג ,וכן ו .לים ,אף שצבע פנימיות הדג הוא (
מבואר ברמב"ם וז"ל הרמב"ם )הל' כלים כמראה בשר ,והקונכיה אחר הניקוי
פ"א הל' ג'( כלים העשוים מעצמות חיה היא לבנה ,מ"מ יכול להתפרש בכמה
שבים ומעורה ,טהורים ,וכל שבים אנפין ,שבעודו בתוך המים מתדבקין
טהור ואין מקבל טומאה מן הטומאות על הקונכיה כל מה שמונח על קרקעית
ולא טומאת מדרס) ,ובפרק ו' מהל' טומאת הים ,עד שקשה לזהות אותה ,ולפעמים
מת( עצמות הדג ועורו העושה מהם קרקעית הים נקראה ים כמו שנאמר
כלים אינן מקבלים טומאה כלל לא כמים לים מכסים )ישעיה יא ט' חבקוק ב'
מדברי תורה ולא מדברי סופרים ,שכל י"ד ,וכ"כ הרמב"ן בראשית א' י'(.
סימן ב טו
שעשו מזה תכלת בזמן חז"ל ,ומהיכי שבים טהור כמו שיתבאר בהל' כלים,
תיתי שיש לחוש למשהו אחר שלא ומבואר שדג כולל כל שבים.
מצאנו ,וכל שכן בנידון דידן ,שלא
באים להתיר אשת איש ,וסגי בספק ח( מה שאמרו חז"ל שם ועולה אחת
דאורייתא לחומרא ,ואף אם זה לא ח לע' שנה ,דבר זה אינו מחויב (
נכון ,לא יהא אלא לבן )מנחות מ (.אולם להתקיים כל הדורות ,ע' בזה בתשו'
אין צורך לכל זה כי יש כאן ודאות הרדב"ז )ח"ב ס' תרפ"ה( ,שאחר חורבן
גמורה מכל מה שהובא כאן. בית ראשון נפסק הענין ,ובודאי
שאפשר לקחת אותו גם בתוך ע' שנה,
הדיונון של רדזין הוא מופרך שבשביל זה השאיר נבוזראדן שארית
העם בא"י )שבת כו (.ובעיקר שהרמב"ם
הדיונון של האדמו"ר מראדזין זצ"ל השמיט טעם זה ,שאף שכל הברייתא
הדיונון ג"כ מופרכת מן התוספתא, שם הביא אלמא שאין אנו הולכים
כיון שאינו כלל חלזון ,שחלזון הוא מין לבדוק אחר ס' זה וע' עוד בס"ס
רך שלבושו גדול עמו ,כמו שהובא לעיל לולאות תכלת ביאור הענין.
הרבה ראיות מחז"ל ,והדיונון אין לו
קונכיא ,וכן לא דבר רך ששיך לתת לו וע"ע במאמר "ארגמון או ינטינה" של
שם 'חלזון'. וע"ע הרב אליהו טבגר ,שמרוב דברים
אלו הופרך לגמרי מה שעלה בדעת הרב
ועוד קושיות על הדיונון ,עיקר הצבע הרצוג זצ"ל לומר שמא חלזון התכלת
וע וד לא בא כלל מן החלזון אלא מכח .
הוא הינטינה ,חוץ ממה שאף אחד לא
חומצת ברזל שמוסיפים ,כמו שבירר הצליח לצבוע באופן רציני תכלת ממנו.
הרב הרצוג זצ"ל מן הכימאים ,ע' וכן אין לו מקורות בראשונים וחז"ל
בספר 'התכלת' של הרב מנחם בורשטיין עמוד שזה תכלת של התורה.
,414ומה שמוסיפים מן הדיונון ,אפשר
גם מדברים אחרים ,וחוץ מזה שצבע
שעושים אלו שטוענים שבא מן הדיונון, חששות רחוקות לא חוששין אפילו
יורד בקל ואכמ"ל. להתיר איסור תורה
וכן ע' בספר לולאות תכלת שהאדמו"ר הנה נוסף על זה ,מי שבא לטען שאולי
וכן מרדזין כתב שמחממין הצבע באש הנה כל מה שיש לפנינו הוא לא מה
של גיהינום והיינו ב 900מעלות ,ובלתי שעשו מזה תכלת ורק משהו אחר
אפשרי לדבר הבא מן הדג להתקיים שעדיין לא ידעינן הוא האמיתי ,חשש
בחום כזה ,אלא ודאי שעיקר הצבע רחוק כזה לא מצאנו בגמרא) ,ע' כתובות
הוא מברזל ומשום זה צריך חום כזה. כג (.עדים בצד אסתן ותאסר בתמיה,
וכן מכל הראשונים והאחרונים שהובא וכן יש דיעה בגמרא )גיטין כז (.שלא
לעיל מבואר שחלזון הארגמון הוא חוששין לשני שוירי אפילו להתיר אשת
התכלת ולא הדיונון. איש ,וכן שם אם יש שני עדים שמעולם
לא חתמנו על שני יוסף בן שמעון לא
וא"כ מוכרח מכל זה שהחילזון חוששין שיש עוד עדים כאלו ,וכאן הרי
וא"כ ארגמון קהה קוצים )חלזון יש לפנינו קונכיות שנמצאים
הפורפורא( הוא החלזון שעליו דברו למיליונים וביליונים במקום שחז"ל
חז"ל. אמרו שעשו תכלת ,עם שאר הראיות
טז בכנף איש יהודי
שצריך לחפש אותו ,וזה נוהג גם וכאן המקום לתת חשיבות מיוחדת
בדורנו ,ואין לחכות על משיח ,ובענין וכא.ן להאדמו"ר מרדזין זצ"ל שהעלה
זה נתן תרומה חשובה לגילוי התכלת. את הרעיון הכללי שתכלת הוא דבר
ג( בענין פרטים בצבע התכלת
משזר .ואף שרש"י )סוטה יז (.שכתב שים מצאנו בכמה מקומות בחז"ל שתכלת
אינו דומה לגמרי לרקיע רק קצת, מצאנו דומה לים ,ובכמה מקומות
אולם בודאי אם הוא דומה לגמרי שדומה לרקיע ,דומה לים ) -ע' חולין פט.
לרקיע הוא כשר ,שזה העיקר. מנחות מג :סוטה יז (.היה רבי מאיר אומר
מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים,
וברמב"ם )פ"ב מהל' ציצית( התכלת מפני שהתכלת דומה לים ,וים דומה
וברמ...ב"ם האמורה בתורה בכל מקום לרקיע ,ורקיע דומה לכסא הכבוד,
היא הצמר הצבוע בפתוך שבכחול וזו וכתב רש"י ואצטרך כל הני ,משום
היא דמות הרקיע הנראית לעין בטהרו דלא אשכחן קרא אלא ברקיע שדומה
של רקיע )בספרים הרגילים היה כתוב לכסא הכבוד ,הלכך תכלת דומה לים
'לעין השמש' וברמב"ם פרנקל וקאפח וים דומה לרקיע ,דתכלת לא דמי
מחקו זה( הנה הוא כתב רק שדומה לרקיע כל כך אלא דומה לדומה כמו
לרקיע ,ולא הזכיר כלל דומה לים, תכלת דומה למראה הים ,ואנן קחזינן
אולם נראה שמודה בזה שגם דומה דים דומה למראה רקיע וכן הוא
לים כשר. בספרי )שלח( שדומה לים.
וכן ע' בספר 'ספרי דבי רב' )שהוא וכן הוא בפסיקתא רבתי )ספ"כ( וז"ל:
וכן פירוש על הספרי מאת רבי דוד וכ מיד שעלה משה למרום פתח ן
פרדו זצ"ל בעהמ"ח חסדי דוד על הקב"ה שבע רקיעים והראהו בית
התוספתא( על הפסוק )דברים לג יח( המקדש של מעלה והראהו ארבע
ולזבולון אמר שהביא מספר ערכי צבעונים שעשה מהם משכן שנא'
כינויים מהאר"י ז"ל שיש כמה צבעי והקמות את המשכן כמשפטו אשר
תכלת ,וז"ל הערכי כינויים ,תכלת ישנו הראת בהר) .שמות כו ל( אמר לפניו
בשלש בחינות בנוקבא בדוכרא רבש"ע איני יודע דמות ארבע
ובאימא ,של הנוקבא הוא של ציצית צבעונים ,אמר לו חזור לימינך ,חזר
ועלה אמרו שדומה לים ושל הזכר הוא וראה גדוד מלאכים שלובשים לבוש
וכו' ועליו אמרו הים דומה לרקיע, ד ו מ ה ל י ם ,אמר לו זו היא תכלת,
והוא סוד המשכן ויש ג"כ סוד תכלת אמר לו חזור לשמאלך ,חזר וראה
)מא"י( ]מאימא[ והוא התכלת הגמור אנשים לובשים לבוש אדום ,אמר לו
בסוד כסא הכבוד והוא של בגדי כהן מה אתה רואה ,אמר לו אנשים
גדול עכ"ל ,ומפרש שם הספרי דבי רב, לובשים לבוש אדום ,אמר לו היא
שיש כמה צבעים של תכלת ,אחד ארגמן ,חזר לאחוריו וראה שהם
מובחר ,שדומה ממש ככסא הכבוד, לובשים לא אדום ולא ירוק ,אמר לו זו
ויש רק דומה לזה דהיינו כרקיע ,ויש היא תולעת שני ,חזר לפניו וראה
שרק כים ,ובזה מתרץ הסתירה שנאמר גדודים לובשים לבוש לבן ,זו היא שש
סימן ג יז
אבק שיתערב באויר ושם מדברים בספרי )וזאת הברכה( שנגנז התכלת ,ובין
בלבנה בלילה או סמוך לה. הגמ' )מנחות מב :מג .סנהדרין יב (.שהיה להם
תכלת ,שמה שנאמר שנגנז התכלת
ומבואר בגמרא שהדין בעינין כהה לצדיקים לעתיד לבא ,זה רק על
ומבואר )בעברית( ובהיר ,אין הדין התכלת המובחר ,אבל סתם תכלת היה
קבוע ממש ,שהרי מבואר ברמב"ם )פ"ב מצוי .וסתם תכלת דומה לקלא אילן
הל' ה'( שהתכלת יכול להיות יותר כהה וצריך בדיקה להכיר אותו.
ויותר בהיר והכל כשר.
וא"כ יוצא שכל סוג צבע תכלת ,בין
ועוד שמעתי ראייה לדבר זה שכל וא"כ אם הוא דומה לרקיע ובין דומה
ועוד הגוונים כשרים מהרב אליהו
טבגר שליט"א ,מן הגמ' )מנחות מ"ב(:
לים -כשר .ואף שאין לנו בירור גמור
דפליגי תנאים אם מראה שני כשר, באיזה צבע של הים ,שהים לא תמיד
ואמר לי הרב הנ"ל שלפי אומנות אותו צבע ,אבל מ"מ הדבר ברור שאם
הצבעים ,תמיד מראה השני פחות הצבע אותו סוג כמו הרקיע רק יותר
ממראה הראשון ,שכח הצבע כבר נכנס כהה מן הרקיע ביום כשר ,שהרי תמיד
לראשון ,ובכל זאת מכשיר חד מ"ד, הים יותר כהה מן הרקיע ביום.
ואף הפוסל ,זה רק משום שכבר צבעו
פעם צמר לפי רש"י ,או לפי תוס' משום וכן בגמ' )ע' שבת צט (.נראים הקרסים
שעשו שלא לשמה) ,הרמב"ם פ"ב הל' ג' וכן בלולאות ככוכבים ברקיע .וע'
אינו ברור כמי סובר( ,אבל מה שזה לא ריטב"א )מה"ק( ,והלולאות היו של
אותו צבע ממש לא איכפת לנו .ומבואר תכלת שהוא כעין הרקיע כדאיתא
שאף שיש כאן שני גוונין אחד יותר במסכת מנחות )מ"ג ב'( ,והקרסים שהיו
בהיר מן השני -שניהם כשרים .וע' נוצצים כעין נחשת קלל היו נראים
בסוף ספר לולאות תכלת. בהם ככוכבים ברקיע .וא"כ היינו
ברקיע בלילה שיש שם כוכבים ,וכן
ובפסיקתא רבתי שהובא לעיל רש"י כתב )בסוף שלח ,בשם רב משה הדרשן(
ובפ..סיקתא מבואר עוד שתכלת אין פתיל תכלת -על שם שכול בכורות.
בו אדמומית ,שהרי בתולעת שני כתוב תרגומו של שכול תכלא .ומכתם היתה
שאינו לא אדום ולא ירוק והיינו שהוא בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע
בין זה לזה ,ומבואר שתכלת אין בו רקיע המשחיר לעת ערב ,ומקורו
אדמומית אפילו חלקית ,וכן באמת במדרש אגדה )במדבר פרק טו ד"ה ]לח[(
עושים היום ,שהחלזון הזה מקודם ועשו להם ציצית ,וכו' התכלת הי'
הצבע הוא ארגמן דהיינו שיש בו כנגד מכת הבכורות שהיתה בלילה,
אדמומית וע"י שנותנים אותו לשמש כשם שהתכלת שחור כך הלילה
יוצאים חלק האדמומית ונשאר תכלת, חשיכה היא .וכן ברמב"ם שכתב פ"ב
ויסוד זה מבואר גם בזוהר )תרומה דף הל' א' כדרך המשחירין ,מבואר כרש"י
קמ"ט עמוד ב' ,הסולם אות תכ"ט( וז"ל תכלת שהוא כהה נוטה לשחור ,ולשון
דא יומא תניינא ,אצטבע בב' גוונין הרמב"ם 'בטהרו של רקיע' אינו לשון
סומק ואוכם .ותכלת ,סומק איהו בהירות אלא לשון נקיות )ע' הל' קה"ח י"ח
דיליה ,מיומא תניינא ממש ,כעין גוון ב'( ,לפי שבימות הגשמים אם יהיה יום
אשא ,ודא איהו א-לקים ,וירית גוון צח יהיה האויר זך הרבה ויראה
דדהבא ,דכלא גוונא חדא .תכלתא הרקיע בטוהר יתר מפני שאין שם
יח בכנף איש יהודי
ואתחלש גוון דיליה ,ואתהדר נפיק מגו ההוא גוון סומק ,וכד נחית
תכלא ,ודא איהו א -לקים ,אבל לתתא אתרחק גוון סומק ,ועאל גו
לאו איהו תקיפא כקדמאה .עכ " ל ההוא אתר דאיהו ימא ,אצטבע גוון
הזוה " ק . תכלא .ההוא סומקא עייל גו ימא,
ד( טענות נגד התכלת
אלא ודאי שדברי הספרי אינן להלכה יש טענות נגד התכלת ע"פ ספרי,
אלא אלא שנתמעט מציאות התכלת,
וכן דברי האר"י זצ"ל אינן כפשוטן וע"פ כתבי האר"י ז"ל
להלכה ,אלא תיאור שנתמעט כח יש טענות נגד התכלת ע"פ מה שכתוב
הרוחני של תכלת או שנתמעט מציאות יש בספרי )פ' וזאת הברכה ס' שנ"ז( שאין
של תכלת או הסבר אחר ,אבל אינו ח"ו התכלת מצוי ,ובכתבי האר"י זצ"ל
פטור להניח תכלת בזמן שישנו) .וע"ע )פע"ח ח"א ש' ציצית פ"דה( שאין לנו כח
בס' ג' בשם ספרי דבי רב תירוץ על לשים תכלת אחר החורבן.
הספרי שאז נגנז תכלת המובחר(. אולם טענה זו צע"ג ,שהרי בזמן אביי
טענה שכבר ב' פעמים פסלו תכלת אולם ורבא ויותר מאוחר עד רב אחאי
שהיה סוף האמוראים צבעו ובדקו
וכן יש שטוענים) ,ע' בזה בקובץ ולבשו תכלת) ,מנחות מא :מב :מג .סנהדרין יב(.
וכן .תשובות של הגרי"ש אלישיב זצ"ל וזה היה כמה מאות שנים אחר
ס' ב' ,י"ט אייר תשנ"ז( שכבר שני פעמים החורבן ,והרבה שנים אחרי שנכתב
שטענו בני אדם שמצאו התכלת הספרי )שכתוב בזמן התנאים( וכן
האמיתי ואח"כ נתברר שאינו אמת, הביאו הראשונים הרי"ף והרא"ש כל
וא"כ מחר יבואו לבטל גם זה -טענה זו דיני תכלת למרות שלא הביאו דיני
צע"ג ,שאף פעם לא ביטלו חלזון קרבנות ,וכן ברמב"ם )הל' ציצית ספ"ב(
שהוציאו ממנו תכלת ,שמה שטען כתב שאין תכלת מצויה בכל עת ,אבל
האדמו"ר מרדזין על הדיונון ,הוא בזמן שהיא מצויה חייבים ,ובספר
בכלל אין עליו שם חילזון ,כי הוא לא החינוך )מצוה שפו( איתא" ,וזה ימים
שבלול ואין לו קונכיה ,וחוץ מזה כל רבים לישראל לא שמענו מי שזכה
הצבע לא בא כלל מן הדיונון אלא לתכלת בטליתו" מכלל דהמצוה נוהג
מברזל שמוסיפים כמו שטען הרב בזה"ז.
הרצוג זצ"ל .ומה שרצה הרב הרצוג וכן שו"ת מהרי"ל )החדשות סימן ה( וסברא
לומר ה'ינטינה' ,הוא בעצמו לא הצליח וכ הוא דשמא יחזור דבר לקילקולו ן
להוציא תכלת מזה) ,וגם כבר י"ב שנים שיהא תכלת מצוי ,כ"ש למאי דכתב
יש חוקר אחד שמנסה לצבוע בזה ולא סמ"ג )עשה כ"ו( דאותו דג חלזון הוא בים
מצליח( ,והראשון שהוציאו תכלת המלח וכתב סימנין ,בקל היה לעשות
ממה שבאמת חלזון -הוא הארגמון תכלת .והלבוש כתב )בהקדמתו ללבוש או"ח(
קהה קוצים .וחוץ מזה לארגמון יש "קראתיו לבוש התכלת כי כמו שחייב
מסורה מן הראבי"ה ושאר אחרונים האדם ללבוש תכלת בציצית בכל יום
משא"כ לשאר מינים ,ואין סיבה אם ימצא ,כן הוא חייב להלביש עצמו
לחשוב שיתבטל המסורה. באלו הדינים".
סימן ד יט
ושאר אחרונים שהובאו לעיל ,רק שלא וחוץ מזה אם יש טענה כזו שאפשר
ידעו לצבוע ,ועכשיו נתגלה דרך וחוץ לפסול איזה פסק אף אם אין
הצביעה ,וממילא יש לנו מסורת על לפנינו פירכא וקושיה ,ורק בגלל שפסק
הארגמון משא"כ על הדיונון אין שום אחר הפריכו ע"י פירכא וקושיה,
מסורת. וממילא מדמים שגם פסק זה אולי
מחר יפריכו אותו -א"כ לפי מהלך זה
טענה שיש ספק בצביעה יש אפשרות לבטל כל השו"ע וכל
השו"תים ,שהרי היו כמה פסקים
ועוד טענה שטוענים נגד התכלת ,שיש שהפריכו אותם מראיות ,וא"כ גם כן
ועוד ספק בצביעה ,שדעת רש"י שאין אנו נאמר שגם מה שאין לנו מה
לשים סממנים לתוך היורה עם דם להפריך ,אין להתחשב אתו כי אולי
החלזון ,ודעת הרמב"ם שצריך לשים מחר יפריכו אותו ,וא"כ אין עוד שום
בתוך היורה ,ולא ידעתי על איזה רש"י פסק .אלא ודאי שטענה זו לא שייך רק
מכוון ,הרי כתוב מפורש בגמרא )מב(: במקום שבאמת יש קושיה ,וכנראה
שנותנים סממנים בתוך היורה עם דם שלא הראו להגרי"ש זצ"ל מספיק
החלזון ,וגם אילו היה איזה מחלוקת ראיות.
בזה ,אין זה מחלוקת בהלכה אלא איך
מכינים התכלת וזה אין לו דינים ועוד טענה ,שכתב הבית הלוי )ר' יוסף
הללמ"מ אלא כדרך הצובעים כמו ועוד דב מבריסק( נגד הדיונון של
שכתב הרמב"ם ,ואפשר לקחת רדזין ,שאם היה ידוע הדג הזה בדורות
סממנים מה שמאפשר לעשות תכלת הקודמין ולא לקחו אותו ,זה ראיה
מן החלזון ,והיום מה שנותנים שפסקו שאין זה החילזון ,וא"כ אולי
סממנים ,זה לא מוסיף וגורע הצבע רק נאמר שגם על זה היה פסק שאינו זה.
שצריך לרכך הצבע כדי שיקלוט בצמר.
)וכן קלף של סת"ם לא מעבדין כמו הנה בדורינו שנתגלה החלזון ארגמון
בזמן הגמרא ,ע' שו"ע )ס' ל"ב סע' ח'(. הנה קהה קוצים ,והוא בודאי חלזון
כי הוא שבלול ,ויש על זה ראיות
ועוד טענה שם מן השו"ע )ס' ט' י"א( ברורות שזה אמיתי וזה החלזון שחז"ל
ועוד שצריך לעשות הציצית מצבע כיוונו עליו) ,כתבנו זה באות ב'( .ולא
הטלית דבעינן מין כנף ,ובפרמ"ג שם שייכים כל הטענות נגד זה ,והטענה
'מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית – שהיה ידוע בדור הקודם ולא לקחו
ולבושיה כתלג חיור ,וא"כ בהכרח אותו סימן שפסקו שהוא פסול ,לא חל
יעשה הטלית והציצית לבנים' ,עכ"ל. על זה ,כי ידוע הוא שהיה גזירת
מלכות .וע' סנהדרין )יב (.שכבר בזמן
ודבריו צע"ג ,הרי שם מדובר על הגמרא הוצרכו להסתיר התכלת מפני
ודבריו הטלית גופא ועל הלבן של אימת מלכות וברמב"ן )פ' תצוה כח ב(
הציצית ולא על התכלת של הציצית, כתב שהיה גזירת מלכות מוחלטת נגד
ומקרא מלא דיבר הכתוב ונתנו על התכלת שלא ילבש רק המלך ,ועי"ז
ציצית הכנף פתיל תכלת) .ואף במקום מובן שנשכח הדבר) .וע"ע ס' ב' 'קודקס
שאין לו תכלת ,אין חיוב לעשות את יוסטיניאנוס'(.
החוט שבא במקום תכלת כצבע הטלית
)ע' חז"א ג' כ"ה ,וכ"כ בארצות החיים של וכן באמת יש לנו מסורת על הארגמון
המלבי"ם( ,וראיה מן הגמרא )מנחות מ (.במי וכן מכח הראבי"ה ושלטי הגבורים
כ בכנף איש יהודי
תש"ס שכתב שעל חלזון הזה לא שייך שעושה קלא אילן ,לא יהא אלא לבן,
כל הטענות ,מתיחס גם לתשובה זו. ויתכן שכוונתו שעל הצד שזה לא נכון
צריך לעשות של לבן ,אולם ע' בחז"א
עוד שמעתי טענה בשם הגאון ישראל שם שמה שצריך להיות כצבע הבגד
עוד יעקב פישר זצ"ל שאם יאמר פסק הוא רק על הלבן של הציצית שיסודו
שיש חיוב תכלת ,יבקשו כל ישראל ולא לבן אבל על הלבן שבא במקום תכלת
יהא מספיק חלזונות ויעלה המחיר אם אין תכלת ,אין צורך להיות כמו
לשחקים ואין אפשרות לחייב עם הבגד.
ישראל למחירים כאלה) .מפי הרב יוסף
חזן( ולפ"ז חיוב תכלת מוטל על אנשים וכמדומני שבהסכמה של הרב עמרם
פשוטים. וכמדומני אופמן שליט"א בשנת
ה( בדין מספר חוטי תכלת וסדר הכריכות והקשירה
ראיתי בחוברת של אגודת פתיל תכלת )פ' שלח( שהוציאו כמה מאמרים בענין
תכלת וכולם ראוים לשבח.
אולם מאמר אחד נראה להשיג עליו ,וזה מה שכתב ידידי הרב שלמה טיטלבוים
אולם נ"י בענין מספר החוטים ,שכתב שיש לעשות כהרמב"ם שחוט אחד תכלת
וז' לבן ,והוסיף לומר שמי שעושה כדעת הראב"ד שני חוטין תכלת וששה לבן
פסול ועובר משום בל תוסיף לדעת הרמב"ם ,וכל זה צע"ג ומופרכת מן הגמרא ומן
הספרי ומן הרמב"ם עצמו ,וביארנו שמי שעושה כדעת הראב"ד יוצא גם
להרמב"ם ,מצוות לבן ומצות תכלת.
ורצוני מקודם להזכיר כמה תמיהות א( שיטת הרמב"ם ושיטת הראב"ד
בהמאמר הנ"ל. ושיטת התוספות
חדא שהוא מביא בעיקר ראיה יש במספר חוטין ג' שיטות ,שיטת
חדא ..להרמב"ם מן הספרי )פ' שלח לך
יש .הרמב"ם -חוט אחד תכלת מתוך
ופרשת כי תצא( ,ושם אדרבה כתוב מפורש ח' ,שיטת הראב"ד -ב' מתוך ח',
)בפ' שלח לך( כמו הראב"ד ולא ושיטת התוס' -ד' מתוך ח'.
כהרמב"ם ,ובפרשת כי תצא כתוב כמו הנה הארכתי בספרי 'חוט תכלת' על
התוספות ,לפי גרסא שלנו ,ולפי גרסת הנה הנושא שרוב ראשונים ס"ל שלא
הגר"א גורס בפ' כי תצא כמו בפרשת כדעת הרמב"ם ,והרמב"ם כמעט
שלח לך ,וזה כמו הראב"ד. יחידאה ,אולם גם לדעת הרמב"ם אם
עושה כדעת הראב"ד יוצא.
וז"ל הספרי )שלח( ,מכמה גדילים אתה
וז"ל עושה ,אין פחות משלושה דברי וז"ל הרמב"ם )פ"א הל' ו'( ויהיה אחד
ב"ה ,וב"ש אומרים שלשה של צמר וז"ל משמנת החוטין חוט תכלת
ורביעית של תכלת והלכה כב"ש. והשבעה לבן ,השגת הראב"ד ,א"א
ומבואר בפשטות דעת ב"ש שהלכה טעות הוא זה אלא השנים תכלת
כמותם )ע' מנחות מ"א (:כדעת הראב"ד והששה לבן.
סימן ה כא
של ג' אצבעות כדברי ב"ה ,ובש"א בג' ששנים מתוך ח' דהיינו אחד שלם
חוטין של לבן ורביעית של תכלת של תכלת וג' שלמים לבנים.
ד' אצבעות .גדילים זה לבן ,מנין
לרבות רביעית של תכלת ,ת"ל ונתנו וז"ל הספרי )פ' כי תצא( גדילים תעשה
על ציצית הכנף פתיל תכלת .והלכה וז"ל לך .למה נאמר ,לפי שנאמר ועשו
כדברי ב"ש עכ"ל. להם ציצית שמע אני יעשה חוט אחד
בפני עצמו -ת"ל גדילים ,כמה גדילים
וע"כ הולך ג"כ הספרי על דרך נעשים ,אין פחות מג' חוטין כדברי
וע"כ הראב"ד .ולא כתוס' ולא בית הלל ,וב"ש אומרים מד' חוטין של
כהרמב"ם .ולפי גרסתו מיושבים כל תכלת וד' חוטין של לבן של ד' ד'
הקושיות בספרי עצמו וכן מן הספרי אצבעות ,והלכה כדברי ב"ש .בד"א
שלח ,שהסיפא של הספרי העתיק אחרי בתחילה ,אבל שיריה וגרדומיה כל
דברי ב"ש ,וזה הדרש ללמדינו המקור שהוא .על ארבע ,יצאו בעלי שלשה
בתורה למספר לבן שהוא ג' ותכלת ובעלי ה' ובעלי ו' ובעלי ז' .ד"א
אחד. גדילים תעשה לך -זה לבן ,מנין
לרבות את התכלת -ת"ל ונתנו על
ועכ"פ כל דברי הספרי הולכים לפי ציצת הכנף פתיל תכלת.
ועכ"פ הראב"ד ולא לפי הרמב"ם,
וא"כ איך אפשר לפסוק כמו הספרי ופשטות מרישא של הספרי כי תצא
ומתוך כך לומר שמי שעושה כמו ופשטות יוצא כדברי התוס' )לח .מא:
הספרי עובר על בל תוסיף. ד"ה ב"ש ,ובכורות לט :ורש"י ריש הפרק(.
אולם תוס' )בכורות לט (:הקשו על זה.
וכשיטה זו של ב' מתוך ח' כתבו ג"כ אול.ם דלשון חוטין של ב"ה ושל ב"ש
וכשיטה הריא"ז והערוך בשם רבינו אינן דומין .דבב"ה הכונה חוטין
חננאל ,וכן הסמ"ג בדיעה אחת. שלמין .ובב"ש הכונה חצי חוטין .ולא
תירצו .ויש עוד להקשות דסיפא של
ערוך )ערך תכלת( בשם רבינו חננאל ,וז"ל הספרי ד"א גדילים וכו' מאי קמ"ל
ערוך פירוש שיש בה ו' חוטין של צמר שיש מצות תכלת ,זה כתוב בתורה ,וכן
לבן וב' חוטין של צמר הצבועין בתכלת קשה שבדברי ב"ה למדנו מן הפסוק
ואחד מאותן שנים הוא שכורך על הז'. שאין פחות מג' ,שגדיל היינו ג' ,אולם
בדברי ב"ש לא כתוב דרוש ,רק בסוף
וז"ל הריא"ז )בהלכות קטנות( ,רוב כתב ענין חוטין ,ולא כתוב שם מספר
וז"ל המפרשים אומרים שחציין הן והפסיק באמצע בדברים אחרים.
חוטי לבן וחציין חוטי תכלת ,ורבינו
משה אומר שהשבעה הן חוטי לבן הנה הגר"א בספרי )כי תצא( גורס באופן
והאחד חוט תכלת ,ולא נראה, הנה שלא יסתרו שני הספרי אהדדי,
שהששה הן חוטי לבן והשנים חוטי וג"כ לא קשה קושית התוס' ושאר
תכלת כמבואר בקונטרס הראייות ,וכן קושיות ,שהוא גורס וז"ל :גדילים
מבואר בספרי. תעשה לך ,למה נאמר ,לפי שנאמר
ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט
וכן ס"ל לחכמי לוניל שצריך ב' חוטין אחד בפני עצמו ,ת"ל גדילים ,כמה
וכן מתוך ח' ,חכמי לוניל ששאלו גדילים נעשים ,אין פחות מג' חוטין
כב בכנף איש יהודי
מוכרח ,שאילו כמו שגורס הב"י להרמב"ם )בתשובה רפ"ו ,יש ספרים שהוא ס'
שהראב"ד כמו התוס' ,א"כ היה כא( וז"ל בהל' ציצית פרק ראשון כתוב
להראב"ד להתבטא ארבע של תכלת כיצד עושים ציצית מתחיל מזוית של
וארבע של לבן דהיינו בחצי חוטים, טלית וכו' עד ויהיה אחד מח' חוטין
ולא לכתוב שנים של תכלת ושנים של חוט תכלת והשבעה לבן ,לא ידענו מה
לבן שהם חוטים שלמים ,שהרי הוא הוא ואיך אפשר ,אלא השנים תכלת
משיג על הרמב"ם שהתבטא בחצי והששה לבן.
חוטים ,אלא ודאי עיקר הגרסא כמו
שכתוב בכל הגרסאות שנים של תכלת וז"ל הסמ"ג )דף קח( ,א"ר פפא הלכתא
וששה של לבן ,וכן הוא ברבנו בחיי )סוף וז"ל ארבע בתוך שלוש משולשת
שלח בשם י"א( )ורק שם יש ט"ס שכתוב ארבע פירוש חוטין נותנים בכנף בתוך
בדעה הראשונה שחוט אחד מתוך שלוש אצבעות שתים של לבן ושתים
שמונה תכלת בשם הרמב"ן ואינו אלא של תכלת או ג' של לבן ואחת של
הרמב"ם ,כי כל הנוסח שם הוא לשון תכלת כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף
הרמב"ם וכבר העיר בזה ברמב"ם פתיל תכלת וכופלו לשמונה .וכן הוא
פרנקל )על הדף בציונים הל' ז'(. בברטנורא )ריש התכלת( ,וז"ל המאירי
)יבמות ה (:כ מ ו ש י ד ו ע בזמן התכלת
ובעקבות הב"י שלא ידע דעת שאחד מן הארבעה היה תכלת והוא
ובעקבות הראב"ד הלך גם התוס' ארוך מכלם עד שכשהם נכפלין
יו"ט )ריש התכלת( ,והכניס זה גם בדעת היו שנים תכלת וששה לבן.
הרע"ב ,וזה גרם להרבה טעויות ,שאלו
סיבבו הספרי והסמ"ג ,וממילא גם
הרע"ב שהעתיק הסמ"ג כדעת ב( הכסף משנה לא ידע כלל שיטת
הרמב"ם ,אבל האמת שלשון הספרי הראב"ד
וכו' כדעת הראב"ד ,רק כל זמן שלא
יודעים דעת הראב"ד -דוחקים הכל הנה בכ"מ )הל' ו'( ובב"י )ס' י"א( היה לו
כהרמב"ם. הנה גירסא מוטעית בראב"ד שנים של
תכלת ושנים של לבן )ע' רמב"ם
ג( קושיה גדולה מסתימת הש"ס פרנקל( ,ומשום זה כתב שהראב"ד כמו
תוס' )ריש התכלת( ,שס"ל שנים שלמים
וראייה שגם להרמב"ם אם עשה
לבן ושנים שלמים תכלת ,ולא היה לו
כהראב"ד יוצא כלל גירסא שלנו בראב"ד שנים של
תכלת וששה של לבן ,ומשום זה שלא
הנה צריך לדעת ששיטת הרמב"ם ידע כלל שיש שיטת הראב"ד ,שחוט
הנה .לצבוע חצי חוט ,הוא דבר חריג, שלם של תכלת ,הכניס גם בספרי וגם
ואילו היה בזה קפידה לעשות דוקא בסמ"ג )ע' ב"י( כדעת הרמב"ם ,ומשום
כך ,היה צריך הגמרא לומר דבר זה, זה פירש מה שכתב הסמ"ג אחת של
שהרי כל דבר חריג צריך להיות כתוב, תכלת היינו מקצתו של תכלת.
וכמו שהגמרא )במנחות מב (:כתב כל דיני
צביעת תכלת ,ומזהירין שם על ענין של אולם כבר נתברר בכל הגרסאות ובכל
טעימה פסולה ,וצריך לצבוע לשמה ,כי אולם האחרונים בגרסת הראב"ד
זה דבר חידוש וצריך להזהיר על זה, ששנים תכלת וששה של לבן ,וכן
סימן ה כג
נימא אדעתיה דגלימא טוינהו. ואיך לא הזהירו שצריך לצבוע דוקא
כשזורין .שזורין נמי נימא אדעתיה חצי חוט ולא חוט שלם ,וכ"ש אם
עייפינהו, דגלימא דשיפתא עוברים על בל תוסיף אם צובעים כל
במופסקין .דכולהו האי ודאי לא החוט ,איך הגמרא שותקת מזה ואיך
טריח .ע"כ. לא הוזכר דבר כזה לא בכל הש"ס ולא
בספרי.
הנה לפי הרמב"ם דס"ל דחצי חוט של
הנה תכלת וחצי של לבן וכתב בתשו' ואין שום אפשרות לתרץ זה ,אפילו
לחכמי לוניל )הובא בכ"מ פ"א הל' ז'( יש ואין בדוחק -רק אם אומרים שגם
לטוות חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו להרמב"ם כשר אם עושים חוט שלם,
לבן וכופלו ושוזרו עד שיהיה ז' חוטין כדעת הראב"ד ,רק שס"ל להרמב"ם
לבן ואחד תכלת .שנאמר פתיל תכלת שסגי בחצי חוט ,כיון שס"ל שעיקר
פתיל אחד ולא שנים ע"כ. מטרת התכלת בשביל הכריכות ,ובזה
ס"ל שמספיק חצי חוט.
וא"כ אם כבר הוא חוט ,הוא חצי לבן
וא"כ וחצי תכלת וא"כ מאי שואל וכן הרמב"ם לא הזכיר שאם עשה
הגמ' מאי שנא לשונות דאמר אדעתיה וכן .יותר מחצי חוט פסול ,וזה כמו
דגלימא צבעינהו חוטין נמי נימא שממשיך שם )בהל' ז'( בענין הכריכות
אדעתיה דגלימא טוינהו הנה אם חצי שמתחיל בלבן וממשיך בתכלת ,ובזה
תכלת וחצי לבן זהו מילתא דתמיה מפורש בגמרא )לח (.שאם התחיל
לגלימא ויותר תמיה מתירוץ הגמ' בתכלת כשר ,והיינו כפירוש השיטה
דפסיקא .וא"כ מאי שואל הגמ' ,הרי מקובצת )על הדף אות ג'( שמתחיל
ודאי של מצוה. בכריכה ,והרמב"ם לא מפרש כרש"י
שצריך להשחיל הלבן לפני התכלת
וזה אחד מקושיות הנצי"ב )על הספרי שהרי לא הביא דין זה בשום מקום
ה
וז שלח דף סד (.ותירץ שם דרך פילפול אלא שמפרש כהשיטה ,וכ"כ בחז"א )ס'
שדינו של הרמב"ם תלוי בפלוגתא רב ג' ס"ק י"א ד"ה ואמנם( ,וא"כ כמו ששם
ורבה בר בר חנא )במנחות דף לט (:ורב ס"ל כתב הרמב"ם לא דברים לעיכובא,
כהרמב"ם דחצי חוט ,ורבה בר בר חנה ה"ה הדין של חוט אחד תכלת מתוך ח'
ס"ל כהראב"ד דחוט שלם. חוטין.
ומבאר הנצי"ב ,שרבה בב"ח ס"ל הנה כדי שלא יהא קשה להרמב"ם מן
ומבאר שמנין חוטין כמו שלמד הנה הספרי ,ע' בזה בנצי"ב) ,בעמק
הספרי שגדיל היינו ג' ,וחוט התכלת הנצי"ב על הספרי( ,שעשה פילפול גדול
אינו מן המנין ,וממילא צריך כל חוט מזה ,שדעת רב בגמרא חולק על הספרי
הרביעי של תכלת ,ורב ס"ל שמנין ונבאר דבריו ז"ל.
למדים מגדיל ב' גדילים ד' ,כמבואר
בגמרא ,וממילא חוט תכלת מן המנין, דיש להוסיף ראייה להראב"ד מן הגמ'
וכיון שס"ל להרמב"ם שעיקר התכלת דיש )עירובין דף צו (.א"ר אלעזר המוציא
כדי לכרוך ,סגי בחצי חוט לכרוך, תכלת בשוק לשונות פסולין חוטין
ומיישב בזה קושית התוספות )לט :ד"ה כשרים מאי שנא לשונות דאמר
וההוא גדילם למניינא( ,שהקשו לדעת רבה אדעתיה דגלימא צבעינהו .חוטין נמי
כד בכנף איש יהודי
מצות ציצית בשלימות כשעשה חוט בב"ח מאיפה למידים מנין החוטין,
שלם ,אבל באמת שגם להרמב"ם עשה כיון שאין לו הדרש של גדיל גדילים,
כדין כשעשה חוט שלם א"כ קושיה זו ונשארו בקושיה ,ומתרץ הנצי"ב שרבה
לא קשה ,וא"כ מוכרח שהרמב"ם בב"ח ס"ל כדעת הספרי שגדיל היינו
מודה שאם עשה חוט אחד שלם שכשר. שלשה ואח"כ צריך להוסיף אחד
לתכלת.
אולם הגמרא בערובין אפשר ליישב
אול.ם לדעת הרמב"ם ,דחוט של תכלת ובזה מישב גם הגמ' בעירובין דשם
אפשר לקשור לחוט של לבן .וכמו ובזה מקשינן אליבא דרבה בב"ח,
שכתב המ"א )ריש ס' ט"ו ובט"ז ס' י"ב ס"ק אולם לרב ל"ק וממילא עושים חצי
ג'( ,שאפשר לקשור שני חוטין אהדדי, חוט לבן וחצי תכלת.
והאי תשובת הרמב"ם דבשעת טויה
עושה חצי תכלת וחצי לבן הוא רק ואולם קשה מאוד ,אילו יש מחלוקת
לכתחילה ,וא"כ אפשר לומר שהגמר' ואולם לדינא בין רב לרבה בר בר חנה
בעירובין הולך גם לפני רב. במספר החוטים ,א"כ בההוא גברא
)לט (:שהלך בטלית שכולה תכלת
ומאידך המחלוקת בין רבה לרב ,כדי ובציצית סגורים עד הסוף ופליגא רב
ומאידך לישב דעת רבה מאיפה למד ורבב"ח אי עשה טוב או לא ,למה חלקו
מספר חוטין ,מוכרחים לומר שרבה רק בנושא של סגירה ,הרי היה לו איזה
ס"ל כהספרי שגדיל הוא ג' ומוסיפים מספר של חוטי תכלת ,והיו צריכים
תכלת וא"כ עכ"פ רבה ס"ל כהראב"ד. ג"כ לחלוק אם זה בסדר או לא ,ועכ"פ
וממילא נשארת הראיה דלעיל הגמ' היה ראוי להזכיר שיש כאן עוד
שמוכרחים לומר שגם לרב כשר מחלוקת במספר החוטים ,ומשמע
כשעשה כדעת הראב"ד ,שהרי לא שאין מחלוקת בזה .וכן א"כ לא היה
עירער רב על הציצית של רבה רק הרמב"ם צריך להביא הגמ' עירובין
עירער על האדם המוזר שלא עשה ענף, להלכה .והרי הוא פסק כן להלכה) .בפרק
וכנ"ל. ב' הל' ז'(.
ולפי מה שכתבנו שגם הרמב"ם מודה ויותר קשה ,שאם תאמר שיש עוד
ולפי שיכול לעשות חוט שלם של ויות.ר מחלוקת בין רב לרבה אם צריך
תכלת רק דסגי בחצי חוט .וא"כ מיושב חוט שלם או חצי חוט ,א"כ בודאי
היטב הגמרא ערובין דמצא כולו תכלת. בציצית שלהם גופא עשה רב חצי חוט
עושה חוט שלם של תכלת .וממילא ורבה עשה חוט שלם ,א"כ למה נתעורר
הגמרא שם הולך גם לפי רב. רב לומר יאי גלימא ולא יאי תכלת רק
עכשיו כשראה בן אדם המוזר שלא
אולם כל שיטה זו של הרמב"ם דוחק עשה ענף ,היה לו לטעון תמיד על
אולם גדול .ובאמת חכמי לוניל שאלו הציצית של רבה גופא שהלך בחוט
להרמב"ם זה וז"ל )בתשובה רפ"ו( בהל' שלם ,ולומר לו שציצית שלך פסולים
ציצית )פרק ראשון( כתוב כיצד עושים או שאתה עובר על בל תוסיף.
ציצית מתחיל מזוית של טלית וכו' עד
ויהיה אחד מח' חוטין חוט תכלת אולם טענה זו נכונה רק מי שבא
והשבעה לבן ,לא ידענו מה הוא ואיך אולם לטעון דלהרמב"ם לא קיים
סימן ה כה
לענף והתכלת לכריכה ,ורק כריכה אפשר אלא השנים תכלת והששה לבן,
ראשונה היא של לבן מדין הכנף מין וכן לשון הספרי מורה כהראב"ד
כנף ,וכן כתבו כל המחברים המתרצים דהרביעי כולו של תכלת .שהרי למידים
את הרמב"ם ,וכן משמע מלשון ג' חוטי לבן מלשון גדיל דהיינו כמו
תשובתו לחכמי לוניל ,שהובא בכ"מ, קלעה שהוא ג') .ע"ע בשאילתות שלח( ולא
שזה ענין של חצי חוט ,משום שכל למדנו יותר לבן .ומהיכי תיתי ד'
מצוות תכלת הוא רק הכריכה ,אבל שלימים שיש ברביעי חצי לבן.
בזה כבר הרבה ראשונים חולקים וס"ל
שעיקר הכריכה משניהם ,דעת התוס' ואף שאפשר לתרץ ,שלפי הגמ' )מנחות
)לט .ד"ה לא יפחות( ורא"ש )הל' ציצית ס' ט"ו(, וא.ף לט (:דדרשינן גדיל גדילים ד' ,וא"כ
רב עמרם גאון )ע' לקמן( ,רב נטרונאי למידים מקודם ד' חוטין ,ואח"כ יש
גאון ,ולכל השיטות האלה ,מטרת פסוק פתיל תכלת ,וזה רק חצי חוט,
תכלת ולבן שוין שזה לענף ולכריכה כיון שס"ל שעיקרו בשביל הכריכות,
וזה לענף ולכריכה ,וממילא אין מקום והגמ' חולק על דרש הספרי וממילא
לומר חצי חוט כיון שבין התכלת ובין חולק ג"כ לדינא ,מ"מ הרי אפשר גם
הלבן הוא לכריכה וגם לענף ,וממילא להדרש הגמ' דגדיל ב' גדילים ד' לפרש
כמו שהלבן הוא בחוטין שלימים כן הפסוק פתיל תכלת על חוט שלם ,אף
התכלת. אם עיקרו בשביל הכריכות ,וא"כ לא
מצאנו פלוגתא לדינא בין הספרי והגמ'
וז"ל תשובת רב עמרם גאון )בגאוניקא אף דפליגא בהילפותא.
וז"ל עמוד 330תשובה (3וששאלת מהו
הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא וכן סתימת הגמ' )מ"א (:כמה חוטין הוא
יוסיף על י"ג ,כשהיה התכלת ביד וכן נותן ,בה"א ג' ובש"א ד' ,משמע
ישראל כך היו מטילין לאותו שליש שכשמדברים על חוט ,מדברים על חוט
גדיל .חוליא אחת של ציצית לבנה שלם ,וא"כ ג"כ החוט של תכלת
וחוליא אחת של תכלת ,וכמה שיעורה, שהוזכר בתורה ובכל מקום במדרשים
כי דקאמ' אמ' רב חונא בר יהודה אמ' זוהר וכו' ,שהוזכר חוט אחד ,איירי
רב ששת אמ' רב ירמיה בר אבה אמר בחוט שלם ,זה סתימת הדברים ,ואילו
רב תכלת שכרך רובה כשרה ואפילו היה דבר יוצא מן הכלל ,היה צריך
לא כרך בה אילא חוליה אחת כשרה, להיות דבר זה כתוב ,א"ו שאין כאן
וכמה שיעור חוליה תניא רבי אומר דבר יוצא מן הכלל .על כן נראה עיקר
כדי שיכרוך וישנה וישלש ,והני מסוגית הגמ' עירובין ומן הספרי כדעת
חוליות דקאמר' תאנא הפוחת לא הראב"ד.
יפחות משבע חוליות והמוסיף לא
יוסיף על י"ג חוליות וכ' ,וכאיצד
סודרן .כשהו מתחיל מתחיל בלבן ד( שיטת הרמב"ם בנוי על שיטתיה
וכשהו מסיים מסיים בלבן וכך היה שעיקר הכריכות בתכלת
גודיל .לאחר קשר התחתון חוליה אחת
של לבן ועליה של תכלת וחוליה של ויש להוסיף ,שכל המושג של חצי חוט
לבן ועליה חוליה של תכלת ועליה ויש תלוי הרמב"ם לשיטתיה שעיקר
חוליה של לבן ועליה של תכלת ועליה הכריכה של תכלת ,וכמו שכתב )בתחילת
של לבן וקושר קשר עליון וזה הוא לא הל' ציצית( שיש שני סוגי מטרות ,הלבן
כו בכנף איש יהודי
אבל לפי הרמב"ם ,שעיקר הכריכות יפחות משבע ואם רצה להוסיף עד י"ג
הם של תכלת ,ורק מדין הכנף מין כנף מוסיף כסדר הזה עכ"ל) .וכ"כ בתש'
צריך להתחיל כריכה ראשונה של לבן הגאונים שערי תשובה קנ"ט בשם שר שלום
ומכח זה גם האחרונה מדין מעלין גאון(.
בקודש ,אבל חוץ מזה אין עוד כריכות
לבן ,א"כ כשעבר ולא עשה כריכה וכך דעת רב נטרונאי גאון שהובא
ראשונה של לבן אין עוד מקום לעשות וכך בראב"ד )הל' ז'( בענין הכריכות,
לבן. שאין עדיפות בכריכות תכלת על הלבן,
וא"כ כל אלו לא ס"ל כהרמב"ם גם
וכן בהמשך הגמרא )לח (:תכלת אינו בענין חצי חוט.
וכן מעכב את הלבן ,ומפרשינן בהוה
אמינה דאיירי בטלית כולה תכלת ,ואז )אולם אלו שסוברים כדעת הרמב"ם
ס"ד שהכנף מין כנף הכוונה שיש )אולם בענין שכורכים בעיקר תכלת,
להקדים חוליא או כריכה של תכלת אין ראיה שס"ל ג"כ כהרמב"ם שסגי
לשל לבן ,ומשמע מלשון הגמרא שרק בחצי חוט תכלת ,שהרי דעת הערוך
להקדים אבל אח"כ עושה כריכה או ערך תכלת בשם רבינו חננאל והמאירי
חוליא של לבן ,ועכשיו בשלמא לפי שכורכים בעיקר בתכלת וס"ל שצריך
רע"ג שגם בלי דין הכנף מין כנף יש שנים מתוך ח' ,הובא לשונו לעיל(.
לעשות חוליות של לבן ,אז כאן בטלית
שכולה התכלת אחר שעשה חוליא )הג"ה ,שיטה זו שהכריכות הם בין
תכלת מדין הכנף מין כנף ,יש לעשות )הג"ה ,מן התכלת ובין מן הלבן
של לבן ,אבל לפי הרמב"ם שכריכה של לאורך כל הדרך ,יש לו מקור נאמן
לבן הוא רק מדין הכנף מין כנף, בגמרא )לח (.לפירוש השיטה מקובצת
ממילא כאן שטלית שכולה תכלת אות ג' ,ששם נאמר מצוה להקדים לבן
שס"ד שיש להתחיל בתכלת ,וא"כ אין לתכלת ואם הקדים תכלת ללבן יצא,
עוד מקום לעשות אח"כ של לבן ,וזה ומפרש השיטה שמצוה להקדים חוליא
ראיה חזקה לדעת רע"ג שחוץ מדין של לבן לשל תכלת כמו שכתוב )שם לט(.
הכנף מין כנף יש עוד צורך לחוליות של הכנף מין כנף ואם הקדים חוליא של
לבן )ואף שהוה אמינה זו לא נשאר תכלת לפני לבן יצא ,ומשמע שאם עבר
והכנף מין כנף הוא תמיד של לבן אף ועשה הכריכה הראשונה תכלת יש לו
בבגד שכולה תכלת ,אין בנושא שלנו עדיין לעשות כריכה לבן) ,שיטת רש"י
חזרה במסקנת הגמרא(. שיש להקדים לתחוב הלבן לפני
התכלת צ"ע כמו שהקשה השיטה,
שאין זה דבר הניכר(.
וכן מן הגמרא )לט (.כשהוא מתחיל,
וכן מתחיל בלבן' ,לגירסא דידן שהוא והנה בשלמא לפי רע"ג שבענין כריכות
גרסת הגאונים ,דמשמע שגם בלי והנה של לבן יש שני דינים ,אחד,
להתחיל בלבן יש דין של להתחיל שצריך כל חוליא שניה של לבן ,שני,
והיינו שממשיך לשנות הצבע שצריך להתחיל בשל לבן מדין הכנף
)ולהרמב"ם יש גרסת הרי"ף בלשון מין כנף ,אז כשהתחיל בתכלת ,ועבר
'מתחיל בלבן' ולא בלשון 'כשהוא על דין הכנף מין כנף ,עדיין צריך
מתחיל מתחיל בלבן'' ,ואז אין ראיה לעשות אח"כ חוליא לבן מדין הראשון,
סימן ה כז
שהוא ארוך יותר ,יהיה תכלת בזמן מזה שמחליף תמיד וגם אין ראייה
שהתכלת מצוי. להיפוך ,ואכמ"ל .ע"כ הג"ה(.
הנה הרמב"ם הבין בדבריו שרק חצי וכן כל הראשונים שס"ל כתוס' שני
הנה החוט הוא של תכלת ,אולם וכן חוטים שלמים ,לדבריהם ג"כ אין
אפשר לפרש דבריו שהחוט שכורך בה מקום לחצי חוט ,וכולם ס"ל שיסוד של
עם כל ההמשך שהוא אותו חוט הוא תכלת הוא לא רק לכריכה כדעת
של תכלת) .ויתכן שהראייה של הרמב"ם אלא צריך בשביל עצם
הרמב"ם הוא רק בענין שעיקר השלמת מספר החוטים ,ואף שכתבנו
הכריכות של תכלת ולא לענין שצבוע )אות י"ב( שלא קיי"ל כותיה כמבואר
חצי חוט ע' בזה התשובה שהובא בכ"מ בספרי ,מ"מ כלפי נקודה זו שאין
)הל' ח'(. מקום לחצי חוט אפשר לצרפם.
ו( בדברי מלאך והמקובלים ה( עוד בדברי תשובת הרמב"ם
וע' במגיד מישרים )פ' קורח( שכתב לחכמי לוניל והראייה מרב שמואל
וע' כהרמב"ם ,אולם כיון שלמד מפי בן חפני גאון
מלאך אנו מצווים שלא להתחשב עם
זה שתורה לאו בשמים היא) .פעם וז"ל בתשובתו לחכמי לוניל )ס' רפ"ו )יש
שמעתי בשם החז"א שהמגיד של הב"י וז"ל ספרים ס' כ"א( שהובא בכ"מ( יש לטוות
הוא ג"כ הב"י ,והכוונה שהוא לא ידע חוט אחד מקצתו תכלת ומקצתו לבן,
בחלקי ההלכות יותר מן הב"י עצמו ויש לו להכניס כל חוט וחוט בפני
וממילא כיון שהב"י עצמו לא ידע עצמו ,וכופלו ושוזרו עד שיהיו ז' חוטין
הראב"ד כמו שכתבנו לעיל )אות ב'( ,גם לבן ואחד תכלת ,שנאמר פתיל תכלת
המגיד לא ידע ,אולם שמועה זו היא אחד ולא שנים ,עכ"ל .ויש לעיין איך
לא לעיכובא(. זה משמעות הלשון אחד ולא שנים
שבא למעט חוט שלם ,הרי בכל מקום
)בספר המצות( וע' ברבינו חיים ויטל נקרא חוט ג"כ כשהוא שלם כמו )מא(:
וע' שכתב כהרמב"ם ,אולם גם הוא במחלוקת ב"ש וב"ה ג' או ד' חוטין
מסתבר שהיה לו הגרסא בראב"ד כמו היינו שלמים.
הב"י כי היו באותו דור ובאותו עיר
ולא עדיף מן הב"י ,וכל מה שאפשר והרמב"ם שם כתב שכך כתב רב
ללמוד ממנו הוא שלא לעשות כהתוס', והרמב"ם שמואל בן חפני גאון,
אבל א"א ללמוד ממנו שלא כהראב"ד ונעתיק כאן לשון רב שמואל בן חפני
כיון שלא ידע הראב"ד .ובספר פתיל )בהל' ציצית) ,כל החיבור נמצא בספר כליל תכלת
תכלת מהאדמו"ר מרדזין )עמוד ק"מ( מהרב אליהו טבגר( וז"ל :וראוי להיות אחד
בשם כתבי הגר"א על הזוהר הביא מן החוטים התלוים ארוך יותר כדי
סתירות בזה .שבספרא דצניעותא )פ"ה( לכרוך בו עליהם כמו שאבאר )לט (.יתיב
כתב כהרמב"ם וביהל אור )פרשת פנחס רבה וקאמר משמיה דרב חוט של כרך
בזוהר דף רכ"ח (:פסק כהראב"ד ,אבל כיון עולה לה מן המנין וכו' אמר רבב"ח
שבפירוש הספרי שהוא יותר ענין הלכה סח לי רב יאשיה דמן אושא חוט של
כתב כהראב"ד ,כך העיקר .וכן ביהל כרך עולה לה מן המנין ,וחוט שאמרנו
כח בכנף איש יהודי
שהרמב"ם מפרש הגמרא )דסנהדרין פ"ח( אור )פנחס( כתב מפורש שהעיקר
בענין בל תוסיף כדעת העיטור ע' בזה כהראב"ד ,והוסיף שם שכך כתוב
לקמן )אות ז'(. בספרי ,ומחק מילה בזוהר כדי שבזוהר
ידבר על ענין חוטין לפי דעת הראב"ד
ולא בענין החוליות ,ומבואר לפי גרסתו
ז( גמרא סנהדרין פח :בענין בל שתכלת הוא רביעית של לבן ,ורואים
תוסיף שדעת הגר"א מעיקר הלכה כך,
משא"כ במקום שכתב כהרמב"ם
וכן מה שהביא שם במאמר בביאור )בספרא דצניעותא( כתב דרך פירוש ולא
וכן הגמרא )סנהדרין פ"ח (:לדעת הרמב"ם דרך פסק ולא כתב שהעיקר כהרמב"ם.
בשם היד פשוטה) ,הרב נחום רבינוביץ'
שליט"א ר"ם מעלה אדומים( והאיכא בשם במאמר וכן מה שהובא
ציצית דעיקרו מדברי תורה ופרושו וכן .המקובלים) ,ספר הקנה ,שערי צדק לבעל
מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם שערי אורה ,תולעת יעקב ,טעמי המצוות להרדב"ז,
הוסיף גורע ,שיש בל תוסיף אם מוסיף החרדים פ"י מד( אין לנו להתחשב נגד רוב
חוט וביאר זה דהיינו שהוסיף בחוטי הראשונים ,ובעיקר מסתבר שלא ידעו
תכלת או שטווה כל החוט ולא רק כלל שיש שיטת הראב"ד בזה כמו
החצי ,אבל אין איסור בל תוסיף בחוטי שהב"י לא ידע מזה ,כיון שהיה לו
לבן ,וזה מה שאמרו שם דבר שעקרו גרסא מוטעית בראב"ד כמו התוס') ,ע'
דברי תורה ופירושו מדברי סופרים, אות ב( ואם באו מכח גילוים עליונים ,על
היינו חוט אחד דברי תורה ,ופירושו זה נא' לא בשמים היא ,כן נמשך אחריו
שלא לעשות יותר מחוט אחד או מחצי התוס' יו"ט ,ולא דנו כלל אם הלכה
חוט תכלת. כהרמב"ם או כהראב"ד ,רק כל מה
שהיה לפניהם היה או התוס' או
הנה לא שייך כלל שהגמרא דן בציור הרמב"ם ,ובזה בודאי כל דברי אגדה
הנה שצבע כל החוט במקום חצי חוט, במדרשים )ריש קורח( ורש"י )שם( וביונתן
שהרי אמרינן בגמרא בציצית מאי )שם( וכן דברי אגדה שהובאו בגמרא
סבירא לן ,אי סבירא לן קשר עליון סוטה )יז (.תענית )כב (.וכן הזוהר )פרשת
לאו דאורייתא ,האי לחודא קאי והאי שלח דף קע"ה( ,כולם מורין שלא כתוס'
לחודא דקאי ,ואם איירי כאן שעשה אלא חוט אחד ולא שנים ,אבל אין זה
במקום צביעת חצי חוט שצבע כל בירור אם חצי או שלם ,אבל עכשיו
החוט ,וזה שעובר על בל תוסיף ,א"כ שנתברר לנו גירסא העיקרית בראב"ד
לא נקרא האי לחודא קאי ,שהרי הוא על הרמב"ם ובספרי ,ודנים בגדרי
אותו חוט ממש ,אלא ודאי שהגמרא הלכה איך הלכה ,א"כ ספרי רוב
לא מדבר על זה אלא שהוסיף חוטין או הראשונים וסתימת הגמרא יכריעו.
מין אחר ,ו ז ה פ י ר כ א ש א י ן ע ל י ה
ת ש ו ב ה ) .אין עוד מקום להמשיך כאן הנה במאמר כתב הרב שלמה
לענין אם צבע במקום חצי חוט חוט הנה ..טיילבוים ,שג"כ המשכנות יעקב
שלם ,רק אנו ממשיכים לומר שגם )ס' י"ג( כתב כהרמב"ם ,אולם ראיתי
כשהוסיף יותר מחוט שלם של תכלת בפנים ולא הביא שום ראיה נגד
אינו עובר משום בל תוסיף ,שהגמרא הראב"ד וכל הדיבורים שם הוא שלא
לא מדברת על זה(. כדעת התוספות ,וחוץ מזה )בס' ט"ו( כתב
סימן ה כט
וכ"כ במשכנות יעקב )ס' ט"ו( שדעת הנה עצם פירושו תמוה ומחודשת ולא
הרמב"ם כדעת בעל העיטור. הנה מצאנו באחד הראשונים שיפרש
כך ,ובאמת כל הראשונים מפרשים או
וכתב בחידושי הר"ן )שם( ,שלדעת שמוסיף על ד' חוטין ואומרים שלשון
וכת.ב הרמב"ם ורש"י מפרשים שמה 'פירושו מדברי סופרים' היינו גדיל ב'
שעובר משום בל תוסיף -הוא רק גדילים ד' או שמפרשים שמוסיף מין
כשהוסיף מין אחר ,ולא עלה על דעתם אחר ,והיינו שיש כאן דרשות חז"ל
לומר כשצבע יותר מחוט אחד ,וכ"ש ששייך ליחס לשון 'פירושו מדברי
לומר כשצבע חוט אחד שלם -שיעבור סופרים' וזה מכוח שדרשו חז"ל הכנף
על בל תוסיף ,ואף אחד מן הראשונים מין כנף )שבת כז :יבמות ד :נזיר נח (.אולם
שם מפרש שמוסיף בתכלת ,כולל הר"ן דרש כזה שפתיל אחד ולא שנים לא
בדעת הרמב"ם .אלא י"א שמוסיף נמצא בשום גמרא ,עד שנאמר שיש
יותר מד' חוטין )רשב"א וחידושי הר"ן כאן איזה דרש ששייך לומר שזה כוונת
בפירוש הראשון והמאירי( ,וי"א הגמרא פירושו מדברי סופרים ,ואיך
שמוסיף מין אחר) ,ר"ן בפירוש השני שייך לומר שזה כוונת הגמרא כאן.
ושיטה מקובצת מנחות לח .אות י' וכ"כ
הגר"א שם(. הנה בהוספה של חוטין פליגא
הנה .הראשונים אם כשר או לא,
ח( דעת הרמב"ם כשכל החוטין שדעת הרשב"א )תשובה ח"א ס' תס"ח(
תכלת ,וראיה ממנו שאין בל תוסיף שפסול מכח הגמרא שם ,ודעת בעל
העיטור שכשר ,הובא מחלוקת זו בב"י
כשהוסיף בחוטי תכלת )ס' י"א( ובש"ע )שם סע' י"ב( והש"ע פסק
כהרשב"א והגר"א כבעל העיטור ,ע"ש
הנה הרמב"ם )פ"א הל' ד'( כתב הדין במ"ב בשם ארצות החיים )המלבי"ם(
הנ.ה שתכלת אינו מעכב הלבן כשעשה שיש עוד הרבה ראשונים כדעת בעל
כל הציצית לבן ,ואילו בלבן שאינו העיטור ,וע' בחידושי הר"ן )סנהדרין פח:
מעכב התכלת כתב שנפסק הלבן ונשאר ד"ה והא איכא( ,שדעת רש"י והרמב"ם
רק תכלת ,ונשאלת השאלה למה שינה כדעת בעל העיטור ,ונראה כוונתו
הרמב"ם ולא כתב שאם עשה הכל דבפרק א' )הל' ט"ו( כתב :הטיל ציצית
תכלת שכשר ,והרי הציור השני הוזכר על ציצית שאם נתכווון להוסיף פסול,
בגמרא לפי רבי ,אבל לרבנן דקיי"ל ומשמע שרק אם הטיל ציצית על
כוותיה -אז גם כשעשה הכל תכלת ציצית היינו כל חבילת ציצית ,וכמו
כשר ,שהרי בהוה אמינא של הגמרא שכתב )בפ"א הל' א'( שזה לשון ציצית,
)לח (.שחשב לימא מתניתין דלא כרבי ולא כשהוסיף חוטין ,והיינו שעובר בבל
אלא כרבנן -בודאי מפרשים המשנה תוסיף כשעשה חבילה נפרדת וכמו
שהכל לבן או שהכל תכלת כשר. שכתבו תוספות )ריש התכלת() ,אולם
הכ"מ )הל' א'( כתב בדעת הרמב"ם שאם
ויש בזה שני מהלכים ,בין בכ"מ ובין הוסיף חוטין פסול אולם הוא כתב זה
ויש באחרונים הבאים אחריו ,שהכ"מ רק כשהוסיף חוטין יותר על ד' ולא
)הל' ד'( כתב שדעת הרמב"ם שהגמרא כשהוסיף צבע תכלת של חצי חוט,
חוזרת ממה שחשבו מקודם שהכל והרי הכ"מ בדעת הרמב"ם )פ"א הל' י"ח(
תכלת כשר ,וס"ל שאין הדבר כן רק ס"ל שאם עשה כל חוטים תכלת כשר(.
ל בכנף איש יהודי
עשה הכל תכלת כשר שהדין לא נכון, בגרדומים כשר ,אף שהגמרא )לח (:עשה
אלא ההשמטה הוא משום שבא בק"ו אוקימתא בגרדומין רק בשביל לאוקים
או משום שלא שכיח. המשנה גם לרבי שס"ל שגם כולו לבן
פסול ,מ"מ גם לרבנן הדין דגרדומין
ועכ"פ לפ"ז ,בודאי מוכרח שלא שייך נכון ,ויותר מזה ,שאחר אוקימתא זו,
ועכ"פ בל תוסיף אם הוסיף יותר אז הפירוש הראשון שעשה הכל תכלת
מחוט אחד תכלת ,למשל שעשה כדעת כבר אינו נכון ,ואילו אח"כ )בהל' י"ח(
התוספות ,אולם עדיין יתכן שלא קיים כתב הב"י שגם כשהכל תכלת כשר ,רק
מצוות לבן כהלכה ,כיון שעושה פחות הרמב"ם לא כתב זה משום שזה ק"ו
מג' חוטין )ובזה כבר כתבנו באריכות מכולו לבן שכשר.
שבודאי אם עשה חוט אחד תכלת
בשלימות מוכח שהכל כשר ,שגם קיים ובנצי"ב )פ' שלח לך( האריך שהעיקר
מצות לבן כדין ,ורק אם הוסיף יותר ובנצי"ב כדעת הכ"מ בהל' ד' שכולו
מחוט שלם תכלת וגרע פחות משלשה תכלת פסול ,ועשה פילפול למה ס"ל
שלימים לבן ,אז מסתבר שלא קיים להרמב"ם שהגמרא חוזרת בו ממה
מצוות לבן כדין לפי הרמב"ם שחשבו מקודם .וכן ראיתי ברמב"ם
והראב"ד( .רק כאן אנו אומרים פרנקל )בספר הליקוטים בשם הקובץ( שפסול
שבודאי אינו עובר משום בל תוסיף, בכולו תכלת ,ועשה פילפול למה
שהרי גם אם עשה הכל תכלת אינו הרמב"ם דחה הגמרא ,ובשם רד"ע
עובר משום בל תוסיף ,וגם אלו הביא שכולו תכלת כשר ,והרמב"ם
האחרונים שמכניסים ברמב"ם שהכל השמיט משום שאינו שכיח.
תכלת פסול -לא כתבו שיש בו משום
בל תוסיף ,רק שחסר בלבן .וס"ל שאז ולא הבנתי מה הדחיק לאלו
לא קיים גם מצוות תכלת לדעת ולא האחרונים שפוסלים לדעת
הרמב"ם. הרמב"ם כשכולו תכלת ,לומר
שהרמב"ם השמיט כולו תכלת בגלל
שו"ר ראיה חזקה שהרמב"ם ס"ל שלא ס"ל הדין ,ודחקו משום זה לומר
שו"ר כשכל החוטים של תכלת שתחילת הגמרא )ריש התכלת( שמפרשים
שכשר ,וזה בכלל לבן אינו מעכב את שעשה הכל תכלת שכשר ,נדחה ,הרי
התכלת ,והוא ממה שכתב )בהל' ה'( בין כך אנו צריכים לומר שהרמב"ם לא
ונתבאר בספר המצוות )שורש י"א(. כתב הכל ,שהרי בגרדומין כתב רק
הציור שנפסק הלבן ונשאר תכלת כשר,
הנה )בשורש י"א( כתב שחלקי מצוות ואילו נפסק התכלת ונשאר לבן לא
הנה אינן נחשבים כשתי מצוות, כתב ,אף שהדין הוא בודאי כך שכשר,
ואח"כ הסביר שזה מובן היטב כששתי שהרי בגמרא )לח (:נקט הכל בחדא
מצוות מעכבות זו את זו ,אולם נתקשה מחתא ,דאי איגרדום תכלת וקאי לבן
לומר שהם מצוה אחת במקום שאינן ואי איגרדום לבן וקאי תכלת לית לן
מעכבות זו את זו ,וכתב וז"ל :ואמנם בה ,וא"כ בודאי אף שהרמב"ם כתב
מקום הקושי הוא בדברים שאמרו רק מקרה אחד ,זה משום שהשני בא
בהם אינם מעכבים זה את זה ,כי בק"ו ,ולא משום שהדין לא נכון ,וא"כ
העולה במחשבה שאחר שאלו גם ברישא של ההלכה בענין עשה הכל
החלקים כ ל ח ל ק מ ה ם ב ל ת י לבן כשר -אין לדייק מן ההשמטה של
סימן ה לא
כשר היה אמור להיות שתי מצוות ,ורק צ ר י ך ל ח ב י ר ו שיהיה כל חלק מצוה
מכח הפסוק של והיה לכם לציצית - בפני עצמה ,כמו שאמרו התכלת אינו
עושה מצוה אחת ,וזה ע"כ בכולה מעכב את הלבן ו ה ל ב ן א י נ ו מ ע כ ב
תכלת ולא בגרדומים שהזכיר )בהל' ד'(, א ת ה ת כ ל ת ,והנה היה אפשר לנו
ששם התכלת צריך את הלבן בתחילת שנאמר שלבן ותכלת יימנו בשתי מצות
תלייתו ,וא"כ זה ראייה שמה שדילג לולי מה שמצאנו להם לשון מבואר
)בהל' ד'( את הציור של עשה כולה תכלת במכילתא דרבי ישמעאל והוא אמרם
-זה לא משום שלא ס"ל ,אלא משום שם ,יכול שהן שתי מצוות ,מצוות
שבא בק"ו מכולה לבן ,וכמו שכתב תכלת ומצוות לבן ,תלמוד לומר והיה
הכ"מ )בהל' י"ח() ,הרמב"ם כאן חולק על סברת לכם לציצית ,מצוה אחת היא ולא שתי
הרא"ש שס"ל שלדעת רבנן תכלת ולבן הם שתי מצוות.
מצוות ,ועל כן ס"ל להרא"ש שאגרדום תכלת פסול, הנה מבואר מכאן ,שמה שעלה
אבל הרמב"ם ס"ל שהם מצוה אחת גם לרבנן ועל כן הנה .בדעתנו שהם שתי מצוות זה
ס"ל שאיגרדום תכלת כשר(. משום שלבן אינו מעכב התכלת ,היינו
שהתכלת אינו צריך את הלבן ,וזה לא
וכל זה מבואר גם בספר החינוך, שייך לומר שמדבר באופן של גרדומין
וכ.ל שהולך בעיקרון כשיטת הרמב"ם שהזכיר בהל' ד' ,שהרי שם התכלת
שתכלת הוא רק חוט אחד )אם כי אינו צריך את הלבן בתחילת תלייתו ,ומה
מבואר אם כהרמב"ם או כהראב"ד שמכשירין זה משום שהולכים אחר
אבל עכ"פ לא כתוס'( וכן ס"ל שעיקר תחילתו ) ,ו ה ר י מ ו כ ר ח ש ג ר ד ו מ י ן
הנכרך ללבן ועיקר הכריכות הוא נחשב שיש לו גם לבן ,שהרי
מתכלת ,וזה מטרת התכלת ,וזה הכל גרדומין כשרים גם לרבי שס"ל
כדרך הרמב"ם ,ובכל זאת ס"ל שכולו ש ל ב ן מ ע כ ב ה ת כ ל ת )כמבואר דף לח( :
תכלת כשר ,וז"ל ספר החינוך מצוה שעיקר אוקימתא של גרדומין
שפ"ו ואומר ]יחזקאל א' ,כ"ו[ ,כמראה אבן נאמר בגלל רבי ,ולדבריו בודאי
ספיר דמות כסא ,ותחת כסא הכבוד נ ח ש ב ש י ש ל ו ג ם ל ב ן ( ,ועל זה לא
מקום שנפשות הצדיקים גנוזות שם, שייך לומר שאמור להיות שתי מצות,
ומפני כן אמרו ]מנחות ל"ט ע"א[ ש כ ו ר כ י ן אלא ע"כ שלא איירי בגרדומין ,אלא
ח ו ט ה ת כ ל ת ע ל ה ל ב ן ,שהנפש הכונה באופן שכל החוטין תכלת בלי
היא העליונית והגוף תחתון .ומה לבן וגם זה כשר ,ומש"ה היה מקום
שאמרו ]שם ל"ח ע"א[ שהתכלת אינו לומר שהם שתי מצוות ,ורק הפסוק
מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את והיה לכם לציצית מחבר למצוה אחת.
התכלת ,ואין הענין לומר שהן שתי
מצוות ,שהכל מצוה אחת היא ,אלא ובזה מובן היטב מה שכתב ביד
לומר שאין מעכבין זה את זה ,כגון אנו ובז..ה החזקה )הל' ה'( אע"פ שאין אחד
היום שאין אנו מוצאין תכלת שלא מעכב את חברו אינן שתי מצוות אלא
נמנע מפני זה מהטיל חוטין לבנים מצוה אחת ,והלובש טלית שיש בו לבן
מבלי תכלת בטלית ,ונברך עליהן או תכלת או שניהם כאחד הרי מקיים
כאילו הוא בשלמותו עם התכלת .ו כ ן מצות עשה אחת ,אמרו חכמים
בזמן שהתכלת נמצא ,מי שלא הראשונים והיה לכם לציצית מלמד
היו לו חוטין לבנים יכול להטיל ששניהם מצוה אחת ,והיינו שממה
בו ומתעטף בסדינו תכלת שהדין הוא שאם עשה תכלת לבד הוא
לב בכנף איש יהודי
)לפי ביאור רשב"ח גאון ,מה שהגמרא ו מ ב ר ך ע ל י ה ) .וכן כל הגישה הזאת
)לפי מחפשת לקיים דין של תכלת של החינוך לומר שהיינו חושבים שזה
אינו מעכב את הלבן לדעת רבי ,זה לא שתי מצוות בגלל שאינן מעכבים זה
על המשנה אלא על הברייתא של רבנן את זה ובכל זאת זה מצווה אחת,
שאין מעכבים זה את זה ,והיינו שאף לקוח מן הרמב"ם ,ועם כל זה כתב
שעצם מה שאמרו חכמים שאין שגם כולו תכלת כשר(.
מעכבים זה את זה היינו אם אין לו רק
תכלת או אין לו רק לבן ,הוא דלא וכן הריא"ז )הלכות קטנות הלכות ציצית אות
כרבי שהרי רבי מפורש חולק שם ,אבל וכן ט"ו( ,שס"ל שכמעט כל הכריכות
הגמרא מחפשת לקיים את ה ע י ק ר ו ן של תכלת חוץ מכריכה ראשונה
של אין מעכבים זה את זה ,למצא
מציאות שקיים גם לרבי ,ועל זה ואחרונה ,ובכל זאת ס"ל שכולו תכלת
הגמרא עוברת מציור לציור עד כשר שכתב )באות י'( וז"ל וכן הלבן אינו
שמוצאים דין של רבא בגרדומין, מעכב את התכלת שאם עשה הכל
ולדעת רבנן דרבי נשארים שני סוגי בחוטי תכלת יצא) .במספר חוטין ס"ל
דינים אמת ,היינו סוג אחד עשה לבן להריא"ז כדעת הראב"ד(.
בלי תכלת וכן עשה תכלת בלי לבן ,וסוג
שני ,אגרדום לבן ונשאר תכלת או וכן רב שמואל בן חפני גאון )הובא בספר
אגרדום תכלת ונשאר לבן ,ורשב"ח וכן כליל תכלת של הרב טבגר ,עמודים רסורסט(
גאון פסק מפורש שבד' ציורים אלו כתב מפורש שתכלת בלי לבן כשר) ,הל'
כשר(. ציצית לרשב"ח גאון הוא הספר
ומכאן נפל כל יסוד בנין אלו שהרמב"ם בנה עליו את סדר הכריכות,
ומכ..אן האחרונים שרצו לפסול לדעת שעיקר הכריכות הם מתכלת ,כמו
הרמב"ם כולו תכלת משום שטוענין שמבואר בתשובתו לחכמי לוניל )שהובא
שכיון שעיקר התכלת לכריכה ,לא שייך בכ"מ( ,ומכח זה בנה יסודו שעיקר
בלי לבן לנכרך ,והרי קמן שבמקור של מטרת התכלת לכריכה( ושם יש לו
הרמב"ם שהוא רשב"ח גאון וכן גרסא אחרת במשנה תכלת מ ע כ ב את
הבאים אחריו החינוך והריא"ז ,שס"ל הלבן ולבן א י נ ו מ ע כ ב את התכלת,
שעיקר הכריכות של תכלת ,מפורש ורק בברייתא הובא מחלוקת רבי ורבנן
שכולו תכלת כשר. ושם ס"ל לרבנן שגם תכלת א י נ ו
מ ע כ ב את הלבן ,ופסק הגאון כדעת
וכן הרי"ף שהעתיק המשנה תכלת אינו רבנן של הברייתא שתכלת א י נ ו
וכן מעכב את הלבן ולבן אינו מעכב את מ ע כ ב את הלבן ,ולא כהמשנה ,בגלל
התכלת ,ולא הביא כלל ביאור של
הגמרא לדעת רבא בענין אגרדום לבן שהגמרא מתעסק הרבה עם רבנן של
ונשאר תכלת ,והביא רק דברי רב חייא הברייתא .ולפ"ז יוצא ,שמצד הסברה
אגרדום כולם ונשאר כדי עניבה) ,יב(: יותר מסתבר לומר לבן אינו מעכב את
אלמא שהמשנה הולך לפי מהלך התכלת מלומר שתכלת אינו מעכב את
הראשון כפשוטו של המשנה ,לדעת הלבן ,וכיון שקיי"ל כרבנן של
רבנן שתכלת אינו מעכב את הלבן ולבן הברייתא שתכלת אינו מעכב את הלבן,
אינו מעכב את התכלת ,היינו כ"ש שלבן אינו מעכב את התכלת.
סימן ה לג
איתא בירושלמי )ריש פ"ט דכלאיים(, כשמתחילה עשה רק מין אחד ,וא"כ
אי.תא ששואל מאי נפקא מינה בין ס"ל שכולו תכלת כשר.
כלאיים לנגעים ,שבכלאים כתוב צמר
ופשתים וכן בנגעים ,וא"כ למה בנגעים
מטמאים רק צמר לבן ופשתים לבן ולא ט( בגד שכולה תכלת אין עושים
צבועים ,ואילו בכלאים אסור גם לבן שלה קלא אילן.
צבועים ,ומתרץ הירושלמי ,שבנגעים
כתוב ריבוי של צמר ופשתים ללמוד ועוד כתוב בהמאמר של הרב
שמה פשתים כברייתה אף צמר ועו..ד טיטלבוים ,פילפול וקושיה למה
כברייתה וממילא רק בלבנים. לדעת הרמב"ם בבגד שכולה תכלת
צריך דוקא מין אחר ,ולא סגי לעשות
והקשה האור שמח ,לכאורה יש לנו הכנף מין כנף מתכלת ,אלא ודאי
וה שה ראיה שבכלאים מוכרח ק משום שיש כאן משום בל תוסיף,
שאסור גם צבוע ,ממה שהתורה הוצרך ואסור להוסיף יותר מחוט אחד או
לדחות איסור כלאיים בציצית ,והיינו מחצי חוט.
שהתורה התירה תכלת בבגד פשתים,
ונשמע שיש בזה בעצם איסור רק ולא הבנתי כל זה ,הרי כנף מין כנף,
שנדחה ,ואילו כלאיים היה אסור רק ולא הוא לא תכלת ,כיון שרוב הבגדים
בלבנים ,א"כ אין כאן דחיית איסור, הם מלבן ,כמבואר ברש"י )לח :בד"ה מידי
שהרי כל ענין כלאיים בציצית הוא ע"י צבעי קא גרים( ,והרי יש חיוב לעשות דין
התכלת שהוא צמר ,כי שאר החוטין כנף מין כנף ולא הכל של תכלת ,וזה
אפשר בפשתים ,אלא ודאי שס"ל כוונת הפסוק ונתנו על ציצית הכנף
להירושלמי שחוט התכלת הוא אך ורק פתיל תכלת ,ולא שיהא הכל פתיל
החצי ,והחצי השני הוא לבן ,וממילא, תכלת ,וממילא יש חיוב לעשות לבן,
ממה שהוצריך התורה לדחות איסור ולא משום שעובר משום בל תוסיף אם
כלאים בציצית -אין ראיה שכלאים מוסיף תכלת ,וכ"ש איפה כתוב כאן
שייך גם בצבועים ,שאולי התורה שאם טווה כל החוט תכלת יהא עובר
הוצרך להתיר כלאיים בגלל חצי חוט משום בל תוסיף ,אלא עיקר שצריך
הלבן שיש בהתכלת ,וזה קושית לעשות גם לבן ,והרי עדיין יש לו שלשה
הירושלמי מאי נפ"מ בין כלאים חוטין שלמים של לבן .ולא מצאנו
לנגעים. בשום מקום שיש חיוב של לבן יותר
משלשה חוטין שלמים.
ואולם שותא דמר לא הבנתי כלל,
ואו.לם שמה שהירושלמי מקשה ,זה
לא למה ב כ ל א י ם אסור גם בצבוע ,כי י( דברי האור שמח בדעת הרמב"ם
זה אפשר ללמוד מתכלת ,או גם בלי
זה ,כי סתם בגדים הם גם בצבוע ,רק שו"ר האור שמח )בהל' ציצית( שרצה
עיקר קושית הירושלמי היא ,למה שו"ר להביא ראיה לדברי הרמב"ם
ב נ ג ע י ם מטמא רק לבנים ,הרי היה מן הירושלמי דרך פילפול רחוק ,אולם
אפשר לדמות לכלאיים שאוסר גם הדברים תמוהים ביותר ונביא זה עם
בצבועים ,ועל זה מתרץ הירושלמי הפירכה עליו )כמה רבנים שהולכים
שבנגעים יש ריבוי מן הפסוק של צמר כשיטת הרמב"ם זה משום האו"ש(.
לד בכנף איש יהודי
הראב"ד יהא פסול ,וכן לא יתכן שלא ופשתים שרק בלבנים ,וכן מוכרח מן
יקיים מצוות שני מינים ,שאם כן קשה הירושלמי עצמו שכל הקושיה היתה
מאוד ,למה הגמרא שטורחת וכותבת למה בנגעים צריך דוקא לבנים ,ולא
כל פרטי דיני תכלת וצביעתו ,ובדיקתו, הקשה למה בכלאיים אסור גם בצבוע,
ומספר החוטין וכפילתו וכריכתו, שהרי זה מה שתירץ שיש היקש בין
מתעלמת מלכתוב דבר חריג כזה צמר לפשתים לענין נגעים ,מה זה
שצריך לטוות חצי חוט לבן וחצי כברייתה ,אף זה כברייתה ,ולא מביא
תכלת ,ולמה הגמרא לא מזהירה שאם פסוק שבכלאים אסור אף בצבועים,
טווה חוט שלם של תכלת כמו שזה וראיתי באו"ש שנחית לזה ורצה בכל
הפשטות ,שפסול או שעובר על בל זאת להצדיק הראיה ,אולם לא זכיתי
תוסיף ,או שלא מקיים מצוות שני להבין מה קאמר ,וא"כ אין משם ראיה
מינים ,א"ו שגם להרמב"ם כשר של כלום לדעת הרמב"ם.
ומקיים מצוות שני מינים .ובודאי אינו
עובר משום בל תוסיף שאין לנו שום וכן האור שמח לא מצא ידיו ורגליו
גמרא שמדבר באופן כזה משום בל וכן בביאור הרמב"ם בספר המצוות
תוסיף) .אות ג ואות ז( וכן מוכח מהל' )שורש י"א וביד החזקה פ"א הל' ה' המבואר לעיל
ה' ומספר המצות שס"ל להרמב"ם אות ח'( ,ששם מבואר מפורש שכולה
שכל החוטין תכלת כשר אף שלא עשה תכלת כשר בלי שום לבן ,וזה קושיה
כלל לבן )אות ח(. גדולה להאור שמח.
ומאידך ,כל אלו שס"ל כהראב"ד -
ומאי.דך ,אין לנו שום מקור להכשיר יא( סיכום
אם עשה כדעת הרמב"ם ,וסתימת כל
הגמרא הוא כהראב"ד שלשיטתיה אין העולה מכל הנזכר לעיל שרוב רובם
כאן שום דבר חריג ,וסתם חוט הוא העולה של הראשונים שס"ל שתכלת
חוט שלם ,ובגמרא אמרינן שכופלים, הוא חוט אחד -ס"ל דהיינו חוט שלם,
וממילא יוצא שני חוטין חצאין .וכן הרי המה הראב"ד ,הריא"ז ,הערוך
מפורש בספרי. בשם רבנו חננאל ,הסמ"ג ,המאירי,
חכמי לוניל) ,אות א( ויש להוסיף
וכן כתבנו שהב"י לא ידע כלל שיטת שהגאונים שס"ל שכורך בין מן התכלת
וכן הראב"ד משום שנזדמן לו גירסא ובין מן הלבן ,ואין ענין לכריכה דוקא
מוטעית ,ורק ידע תוס' והרמב"ם, מן התכלת ,אין להם ענין של חצי חוט,
וממילא כל המקובלים בדורו ואחריו הלא המה רב עמרם גאון ורב נטרונאי
והמשכנ"י לא דנו כלל בשיטת הראב"ד גאון ותוספות ורא"ש) ,אות ד( ויש
ורק הכריעו שלא כהתוס' שס"ל שני לצרף גם כל דיעות בעלי התוספות
חוטין שלמים אלא צריך רק חוט אחד, שס"ל שני חוטין שלימים בודאי לא
וממילא יצא כהרמב"ם שרק חצי חוט ס"ל כל מושג של חצי חוט .והרמב"ם
כיון שלא הכירו שיטת הראב"ד ,שחוט יחידאה בזה )מן הראשונים( שיש
אחד שלם ,אבל אחרי שנתגלה הגרסא לצבוע רק חצי חוט.
האמיתית בראב"ד שס"ל חוט אחד
שלם -צריך לפסוק כך ,וא"א להביא והוספנו ,שאפילו לדעת הרמב"ם לא
ראיה מן המקובלים והמשכנ"י שלא והוספנו ,יתכן כלל שאם עשה כדעת
סימן ה לה
והנכון סברת הראב"ד ז"ל ששה חוטי הזכירו דעת הראב"ד בענין זה )אות ב
לבן ושני חוטי תכלת פתיל תכלת. ואות ו'(.
וכן דעת רוב ראשונים שס"ל חוט ובודאי גם להראב"ד וכל אלו
וכן .אחד ,כתבו חוט שלם ,והרמב"ם ובוד.אי הראשונים שס"ל כוותיה ,אם
יחידאה בזה .וכן משום שאם עשה עשה כהרמב"ם קיים מצוות ציצית,
כהרמב"ם בפשטות לא קיים מצוות דלא גרע מאילו עשה הכל לבן ,אולם
תכלת לדעת הראב"ד) ,רק שקיים בפשטות לא קיים מצות תכלת.
מצות ציצית דלא גרע מעשה הכל לבן(
ואילו אם עשה כהראב"ד קיים מצוות
תכלת ולבן כדין גם לדעת הרמב"ם ,כך יב( להלכה כמו הראב"ד או כמו
הוכחנו ,ובודאי אינו עובר משום בל הרמב"ם )סיכום המקורות והכרעת
תוסיף. הגר"א ועוד(
יג( אם לעשות כמו הראב"ד או כמו צריך לעשות כמו הראב"ד ,חוט תכלת
צריך אחד שלם וג' שלמים לבן ,ולא
התוספות )סיכום המקורות והכרעת כהרמב"ם שרק חצי חוט תכלת,
הגר"א ועוד( שכדעת הראב"ד מפורש בספרי ,וכך
לא הארכנו כאן בשיטת התוספות סתימת הפסוק ,וכך סתימת הגמרא,
ל.א והארכנו בחיבור "חוט תכלת") ,וע' וכן הגר"א כשפסק ,פסק מפורש
בח"ב בפולמוס על מספר חוטי תכלת( רק נביא כהראב"ד ביהל אור )פ' פנחס בזוהר דף
בקיצור ,שאין לעשות כמו התוס', רכ"ח (:וז"ל :ואיהו משולשת בעמודא
דאמצעיתא ,כליל תלת ענפי אבהן
משום שהעיקר כדעת הספרי )שלח(
דאינון ש' מן שבת ,שכינתא בת יחידא
שהוא כמו הראב"ד ,וכן בספרי )כי תצא(
חוליא תכלת שבציצית ,דחוליא
גרס הגר"א כמו הראב"ד וכתבנו )באות ראשונה לבן ג' כריכות ,ג' אבהן,
א'( הכרח לזה ,וכן כל דברי אגדה ואח"כ חוליא של תכלת ג"כ כלילא
במדרשים )ריש קורח( ורש"י )שם( וביונתן מנהון ,ויותר נראה דלא גרסינן כלל
)שם( וכן דברי אגדה שהובאו בגמרא חוליא ,אלא כן צ"ל בת יחידא תכלת
סוטה )יז (.חולין )פט (.דרש רבא בשכר שבציצית ,והוא חוט רביעית ,כדעת
שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד הראב"ד וכמש"ש שכ"ה עיקר ,וכ"ה
שרוך נעל ,זכו בניו לשתי מצות ,חוט בספרי שלנו ,כלילא מג' חוטין לבן
של תכלת ורצועה של תפילין ע' אות ד' שבשם וכן עיקר ,וחזר שני
במהרש"א )שם( ,שביאר שהוא חלק פעמים שזה עיקר ,וכ"כ הגר"א בספרי
יותר קטן מעצם המצוה וזה תכלת פ' כי תצא ,ואילו בספרא דצניעותא הביא
רק פירוש ולא פסק(.
שהוא רק חוט אחד וכן רצועה של
תפילין .וכן הזוהר )פרשת שלח דף קע"ה(, וכן פסק מהר"ר וידאל צרפתי בספר
שבכולם כתוב חוט אחד של תכלת וכ.ן צוף דבש )הובא בחיד"א בספר חומת
ושלא כתוס' )ואף יש בנוסח מדרש אנך ס"פ שלח( ,וז"ל :והנה סברת
אחד )ריש קורח( שעושים ד' חוטין ,אין זה הרמב"ם ז"ל שבעה חוטי לבן ואחד
ראיה כדעת התוס' ששם הכונה על ד' תכלת ,וסברת הרא"ש ז"ל בתשובה
כנפות(. ארבע חוטי לבן וארבע חוטי תכלת,
לו בכנף איש יהודי
הכריע מוהר"ר וידאל צרפתי ע' אות י"ב וכן יש עוד הרבה ראשונים שכתבו חוט
לשונו(. וכן אחד ,כמו הרמב"ן )סוף שלח( שכתב
התכלת בחוט הוא שהזכרון
וכן הנצי"ב )בשאילתות פ' שלח ,קכ"ז סוף אות והמשמעות שרק חוט אחד ,וכ"כ רבנו
וכן י"א( אחרי כל הפלפול ,כתב שסתמא בחיי ,וכן מוכח ברמב"ן )שמות כח לז(
דש"ס כדעת הרמב"ם ,והמקור שציין בענין הציץ ,שלשון פתיל תכלת הוא רק
ס' קמ"ה כ"ה מבואר שכוונתו שרק חוט חוט אחד ,והמאירי )יבמות ה (:וכן דעת
אחד לאפוקי התוס' ולא לאפוקי הערוך בשם הר"ח והריא"ז וחכמי
הראב"ד. לוניל שהובאו בתחילת מאמר זה .ויש
לצרף בענין זה גם דעת הרמב"ם ,וכן
יש לי להוסיף כאן עוד נקודה, הוא פשטות הפסוק שאומר פתיל
יש ..בפשטות הפסוק כמו הראב"ד לא תכלת ,ומשמע שמספיק אחד ,רק אילו
כמו תוספות ,שהרי התורה בשעת היה גמרא מפורשת שמוסיפים עוד
שמדברים על הלבן כתוב הכנפות חוט ,היינו אומרים זה ,אבל אין דרש
בלשון רבים ועשו להם ציצית על כ נ פ י כזה בגמרא ,וכן הוא סתימת הגמרא
בגדיהם וכן נאמר גדילים תעשה לך שרק מדבר על מספר חוטין שלמים
על כ נ פ ו ת כסותך ,ואילו כשמתחילים בכמה ולא על מספר חוטי תכלת,
לדבר על התכלת מדברים בלשון יחיד אלמא שאין לנו צורך לבאר מספר
ונתנו על ציצית ה כ נ ף פתיל תכלת ,ומן חוטי תכלת משום שזה כמו פשטות
הראוי היה לכתוב ונתנו על ציצית הפסוק ,ולפי הראב"ד הכל מיושב ואין
ה כ נ פ ו ת פ ת י ל י תכלת ,שהרי באמת עליו שום קושיה.
צריך ליתן על כל ארבע כנפות את פתיל
התכלת ,אולם לפי הראב"ד ניחא, וכן הוא ביהל אור של הגר"א )פ' פנחס
שהתורה כתבה דוקא לשון כנף בלשון וכן בזוהר דף רכ"ח ,(:והוא חוט רביעית,
יחיד כדי שנדע שהחיוב הוא רק פתיל כדעת הראב"ד וכמש"ש שכ"ה עיקר,
אחד ,ואילו היה כתוב בלשון רבים לא וכ"ה בספרי שלנו ,כלילא מג' חוטין
היינו יודעים כמה ,וכן לשון וראיתם לבן אות ד' שבשם וכן עיקר .וחזר שני
אותו ,ע' רמב"ן שהעיקר הוא על פעמים לומר וכן עיקר .וכ"כ הגר"א
התכלת ]אף שחז"ל דרשו גם על הלבן בספרי )פ' כי תצא( ,ומחק שם הגרסא
)מנחות לח ,(.מ"מ עיקר פשט הפסוק הוא שהיה כדעת התוס' וגרס כמו הראב"ד
על התכלת וזה לשון יחיד ,וכן רבי כדי שיתאים לספרי שלח) ,ע' לעיל אות
מאיר דורש בספרי לכביכול הקב"ה א' הגרסא של הגר"א( .וכן באמרי נועם
שהוא לשון יחיד ]הובא כאן עמוד [5וא"כ )פירוש הגר"א על ברכות( על התוס' ט (:שכתב
גם הפשט הוא על התכלת היינו חוט שני חוטי תכלת ושני לבן ,והוסיף
יחיד) ,שו"ר שכ"כ במהרש"א חידושי הגר"א והפוסקים חולקים על זה וס"ל
אגדות מנחות מג :ד"ה וראיתם אותו( ,אולם שלא היו עושים אלא חוט אחד של
כמובן אין זה ראיה להרמב"ם שרק תכלת) ,מה שכתב בגר"א על השו"ע ס' י"ב
חצי חוט ,שהרי גם להראב"ד הוא חוט סע' א' ד"ה ולר"ת ,שיש נטיה לתוס' ,זה
אחד. הכל ע"פ הגרסא בספרי כי תצא לפני
שתיקן הגרסא שם .וע' בזה במאמר של
יד( בענין סדר הכריכות והקשרים הרב אליהו טבגר בשיטת הגר"א וכן
סימן ה לז
ובבית המדרש 'זילברמן' שהם לא נאריך כאן כיון שאינו לעיכובא ,רק
תלמידים מובהקים של הגר"א ,עושים לא בקיצור נמרץ ,ע' במאמר שכתבנו
כדעת הגר"א ביהל אור )דף רכ"ז ע"א( 'חוט תכלת' ,שהעיקר להחליף הצבע
לאחר הקשר ,לבן תכלת לבן תכלת, אחר כל חוליה כדעת ר"ע גאון
קשר ,לבן תכלת לבן תכלת ,קשר ,לבן ותוספות )הובא באות ד' בהג"ה( ,ושם יש
תכלת לבן תכלת קשר ,לבן ,קשר. ראיה לשיטה זו דלא כהרמב"ם( ,וכל
חוליה ג' כריכות ,ויש דין מתחיל בלבן
וע' זוהר פנחס )דף רכ"ח( שבין קשר ומסיים בלבן )מנחות לט ,(.וכיון שנוהגים
וע' לקשר כרוחב אגודל )הובא במ"ב ס' לעשות ה' קשרים ,ע"פ המדרש שהובא
י"א ס"ק ס"ח( משמע יותר כדעת החינוך. ברש"י )בחומש( ותוס' )לט (.וזוהר )ברעיה
אולם כמובן שאין זה ענין של הלכה, מהימנא רכח (:וש"ע )ס' י"א סע' י"ב( ,ובמשנה
שהרי אפשר לעשות גם רק ז' חוליות ברורה )ס"ק ס"ח( ,יש לסדר החוליות בין
הקשרים כדעת החינוך )סוף שלח( ,ג' ג' ג'
כמבואר )בגמרא לט (.ואז בהכרח יעשה ד' חוליות ,וכל הקשרים כפולים ,וא"כ
בין קשר אחד לשני פעם אחת רק עושים סמוך לכנף קשר ,ואח"כ י"ג
חוליא אחת ,וא"כ שניהם ,החינוך חוליות בסדר זה ,לבן תכלת לבן ,קשר,
והגר"א כשרים למהדרין .לאותן תכלת לבן תכלת ,קשר ,לבן תכלת לבן,
מסקנות הגיע הגאון ר' אליהו טבגר קשר ,תכלת לבן תכלת לבן ,קשר .סך
שליט"א בספרו כליל תכלת. הכל י"ג חוליות שהם ל"ט כריכות.
ו( בסיבת שינוי מנהג במספר חוטי תכלת וקריאה לבטל
שינוי מנהג בין העדות
האשכנזים סוברים כדעת התוס' אולם כמו שיש ג' שיטות במספר חוטי
לספרדי אומרים תעשה כמו הרמב"ם. כמ.ו תכלת ,דעת הרמב"ם אחד מתוך
שמונה ,דעת הראב"ד שנים מתוך
אלו שפוסקים כדעת הראב"ד ,משום שמונה ודעת התוס' ארבע מתוך
אלו שבמקורות העיקר כדעת שמונה ,כך יש בתוך ציבור שהולכים
הראב"ד ,כך הספרי )בפרשת שלח( ,כך עם תכלת ,כל שלשה השיטות .אולם
סתימת הגמרא ,כך כל המדרשים סיבות הפסקים משתנים.
ודברי אגדה בין בגמרא בין בזוהר בין
שאר מדרשים ,שרק חוט אחד ,וזה אלו שפוסקים כהרמב"ם ,משום
דלא כתוס' ,ושיטת הרמב"ם לעשות אלו שמחשיבים את הרמב"ם
חצי חוט הוא דבר קשה מאוד וחריג כהראשון הכי גדול ,או משום שדעת
ונגד סתימת כל הגמרות ,והדבר היחיד האר"י ז"ל והבאים אחריו ,והמלאך
שאפשר לתרץ הרמב"ם בדוחק לומר של הב"י כדעת הרמב"ם) .וי"א משום
שהוא מודה שאפשר לעשות גם חוט האור שמח ,שטען שיש ראייה מן
שלם ,וכן כמעט כל הראשונים הירושלמי לדעת הרמב"ם(.
שסוברים שרק חוט אחד ,סוברים
שהוא חוט שלם ,בין מן הראשונים אלו שפוסקים כפי התוס' ,משום שהם
שהיו לפניו בין אלו שבדורו ובין אלו אלו אשכנזים ,ודעת רוב ראשוני
לח בכנף איש יהודי
ה (:והערוך בשם ר"ח כדעת הראב"ד, שבאים אחריו) ,חוץ מתלמידים
)מן הערוך אין ראיה ברורה שגם קטע מובהקים של הרמב"ם שהוא בנו רבנו
זה בשם הר"ח ,שאולי רק על קטע אחר אברהם ורבנו פרחיה( ,ומה שטוען
נאמר בשם הר"ח ,אולם דרך כלל הרמב"ם שרב שמואל בן חפני גאון
הערוך הוא בשם הר"ח( וכן חכמי לוניל ס"ל כוותיה ,הנה יש לנו ספרו הובא
וכן הכרעת הריא"ז כדעת הראב"ד. בספר כליל תכלת של הרב אליהו טבגר
והברטנורא והסמ"ג הביאו או כתוס' ושם אין ראיה דלא כהראב"ד ,וכן
או כהראב"ד ולא כהרמב"ם .וע' )ס' ה' פשטות הפסוק וסתימת הגמרא כדעת
אות ד'( ,ראיה שגם רב עמרם גאון ושר הראב"ד ושכן הכריע הגר"א.
שלום גאון ורב נטרונאי גאון דלא
כהרמב"ם .אלו שבאו מכח האור שמח, דוגמא אחת ,דלא כתוס' ,מדרש )משלי
ע' )ס' ה' אות י'( ,שהביאור שלו בירושלמי דוגמא פרשה יא בענין קרח( ,כשבא מבית
הוא תמוה ביותר ואין זה כלל כוונת המדרש אמרה לו אשתו מה הלכה
הירושלמי. חדש לכם משה בבית המדרש ,אמר
לה פירש לנו על מעשה התכלת ,אמרה
במאמר הזה אנו רוצים להתייחס לו מעשה התכלת מהו ,אמר לה כך
במא.מר לגישה של הפסק העדתי דרש ואמר נאמר לי מפי הגבורה
לאלו שפסוקים לאשכנזים כהתוס' שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם,
ולספרדים כהרמב"ם ,ולבאר שבמקרה וכדי שיהא ח ו ט א ח ד ת כ ל ת ,
שלנו אין כלל מקום לעשות פסק מסוג שנאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל
כזה. תכלת.
הנה לעשות פסק שמחלק בין ספרדים בנוסח אחר ,לפסוק כתוס' הוא פסק
הנה לאשכנזים ,יסוד דבר זה הוא בנוסח עדתי ,לפסוק כהרמב"ם הוא
שבגלילות עדות המזרח היו יותר פסק של התבטלות לדעה מסוימת או
רגילים בראשונים ספרדים ,ואילו לעולם הקבלה .לפסוק כהראב"ד הוא
בגלילות אשכנז היו יותר רגילים פסק מקורי.
בראשונים אשכנזים ,וזה מדין רבו, בעצם ביאור הלכה הארכנו במאמר
וזה היה אחד מן הסיבות שגרמו בעצם בכנף איש יהודי ,לבאר את
לחילוקי דעות בין המחבר והרמ"א. השיטות ,ולמה אין לנהוג בענין זה כמו
האר"י ז"ל והמלאך של הב"י ,כי אם
וכן היו מנהגים קבועים במשך באו מגילוים עליונים ,על זה נאמר
וכן ..הדורות ,וכשהוציא המחבר את תורה לא בשמים היא ,ויחיד ורבים
השו"ע ,טען עליו הרמ"א שבגלילות הלכה כרבים )ב"מ נט :ותוס' שם ד"ה לא
אשכנז היה מנהג לפסוק אחרת ,וכן יש בשמים( ואם באו מכח ביאור הלכה ,הרי
כלל כל מקום שהלכה רופפת הלך חלק ההלכה של האר"י ז"ל בנוי על
אחרי המנהג ,ע' ירושלמי )פאה פרק ז ה"ה( גרסת מוטעית של הכסף משנה בלשון
אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין הראב"ד ,שבמקום שנים של תכלת
ואין את יודע מה טיבה צא וראה מה וששה של לבן ,גרס הכ"מ בראב"ד
הציבור נוהג ונהוג והביאו הפוסקים שנים של תכלת ושנים של לבן ,וסבר
הנהגה זו הרבה פעמים ,וכיון שהמנהג הב"י שהראב"ד כמו התוס' ואין כלל
היה חלוק למקומות ,נהרא נהרא שיטת ראב"ד ,ומאידך המאירי )יבמות
סימן ו לט
ערוך הלכות ציצית )סימן יב( ולרבינו תם ופשטא ,ממילא נשאר הדין לפי מנהג
לא מכשירים אלא בנשתיירו ב' חוטין מקומות.
שלימים ,דהיינו ארבעה ראשים ,שכל
אחד מהראשים ארוך י"ב גודלים ,אז הנה אנו שהגענו לא"י ,יש בזה כמה
מכשירים כשנפסקו השני חוטין הנה סיבות שמן הראוי היה לבטל
אחרים אם נשתייר בהם כדי עניבה, הבדלים אלו ולהכריע מן המקורות מה
אבל אם נפסקו ג' חוטין ,אע"פ דעה העיקרית.
שנשתייר בהם כדי עניבה ,פסולים.
טעם אחד משום שהציבור בהרבה
וזה ע"פ דעת התוס' שני חוטים טעם מקומות מעורב ,ויש לפסוק פסק
וזה שלימות של תכלת ע' משנה ברורה אחיד לכולם .טעם שני ,כבר מזמן בכל
)סימן יב ס"ק ח( ולר"ת וכו' -טעמו דשני הישיבות לומדים כל הראשנים ,ואין
חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום תכלת שום נפ"מ אם אדם אשכנזי או ספרדי,
ושני חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום כולם לומדים רש"י ותוס' והרא"ש וכל
לבן צריך עכ"פ שיהיה מין א' שלם: הראשונים האשכנזים ,וכן כולם
לומדים את הרמב"ם והראב"ד ואת
אולם אין זה ראיה שכך פסק להלכה הרמב"ן ואת הרשב"א וכל שאר
אולם מדין הכרעה ,אלא שחשש הראשונים הספרדים ,ואין לומר שאלו
לחומרא כדיעה זו ,אבל הדבר לא הם יותר רבותיו מאלו.
הוכרע.
ואולם הדבר הוא קשה לעשות ,כי
הנה הב"י )בס' י"א( הביא :ובסמ"ג )עשין ואולם צריך למדנות גדלה לזה ,וכן
הנה כו קח (:כתוב שנים של לבן ושנים הציבור לא מוכן לשמוע זה ,אולם
של תכלת או שלש של לבן ואחד של המצב הוא בדיעבד גדול .וכעת יש
תכלת .ונראה דלא בעי למיחת לדעת שכל זה במצוות שהיו נהוגים
לפלוגתא במלתא דלא נפקא לן מידי בכל הדורות ,אבל כעת כשאנו מדברים
בהאי זימנא והכי קאמר פירוש על מצוות תכלת שנתחדש בדורנו ,ואנו
ארבעה חוטין בכנף למר שנים של לבן צריכים לפסוק הלכה למעשה מה
ושנים של תכלת ולמר שלשה של לבן לעשות ,ואין כאן מנהג מדורות מה
ואחד קצתו תכלת: לעשות ,ממילא צריכים אנו לקחת את
המקורות ולהכריע בדבר בפסק לכולם
מה שכתב ולמר שלשה של לבן ואחד בצורה מקורית ,ולא ללכת אחרי
מה ק צ ת ו תכלת ,שהכניס כאן בסמ"ג מנהגים בנושאים אחרים ולהתעלם מן
כאילו זה הרמב"ם ,זה בגלל שהב"י לא המקורות.
ידע שיטת הראב"ד ,כגרסתו בראב"ד
שנים של תכלת ושנים של לבן ,וחשב וא"כ צריך לפסוק כמי שפסק ע"פ
שהראב"ד כדעת התוס'. וא"כ הכרעה מקורית כאחד מן
הדעות כמו הריא"ז והגר"א ,שהם לא
ועכ"פ למדים מזה שהב"י הסביר את פסקו משום השתייכות לציבור מסוים
ועכ"פ הסמ"ג שלא הכריע ,וזה בגלל ולא לכללי הפסק ששייך לעדתם.
שלא היה נהוג תכלת ,וכן לא מצאנו
בב"י בהמשך שהכריע הדבר ,ששיטת הנה אף שיש מקורות בש"ע שלכאורה
הב"י היה שאין מכריעים כאן את הנה משמע כדעת התוס' כמו שולחן
מ בכנף איש יהודי
על כן מצאנו לנכון להכנס לעומק הדין ,כיון שאין לנו תכלת ,ומה
על הסוגיה ולהכריע כשיטת הראב"ד, שהעתיק )בס' י"ב( שיטת התוס' -זה רק
ע' בזה במאמר בכנף איש יהודי )ס' ה'(, לחומרא שצריך שני חוטין שלימים
ובפרט שהגר"א הכריע כך להלכה ביהל לחשוש לשיטת התוס'.
אור )פ' פנחס( ,וכתב שעיקר כשיטת
הראב"ד והוסיף לחיזוק 'וכן עיקר' ,וכן גם מה שכתב הט"ז )סימן יא ס"ק יג(
בביאור על הספרי הגיה לשון ספרי בכי גם כדעת התוס' -אין כאן הכרעה,
תצא לפי הגרסא בספרי שלח לך ושם אלא כך כתבו בסתמא כמו שהביא
כתוב כשיטת הראב"ד .וכן באמרי הטור ,והרי לא כתבו בשום מקום
נועם )פירוש הגר"א על מסכת ברכות( על התוס' המקור למה לפסוק כמו התוס' ,ואין
ט (:שכתב ב' חוטי תכלת וב' לבן, כאן שום ציון מראה מקומות להכרעה
והוסיף הגר"א ,והפוסקים חולקים על כזאת ,וכן נמשך אחריו המ"ב) ,סימן ט
זה וס"ל שלא היו עושים אלא חוט א' ס"ק ז' ,וכ"כ סימן יא ס"ק נח( ,שלא הביא
של תכלת .ושיטת התוס' הוא כגרסתם המקור רק הט"ז ,אבל אין זה נקרא
בספרי כי תצא ,ששם בין כך יש קושיה הכרעה ,כיון שבשורש הענין לא היה
גדולה מצד עצמו ,שב"ה מדברים על להם תכלת.
חוט שלם ,וב"ש על חצי חוטיים ,כמו
שהקשו בתוס' )בכורות לט :ד"ה כמה( ,וכל אולם עכשיו שהגיע הזמן שיש תכלת
מה שכתב הגר"א בביאורו בש"ע )ס' י"ב אולם וצריכים אנו להכריע ,וזה לא
סע' א'( כדעת התוס' -הוא לפי גרסת שייך לעשות לחוש לחומרא לשיטת
התוס' בספרי )כי תצא( לפני שחזר בו התו' כי בפשטות לדעת הראב"ד צריך
בביאור על הספרי .וע' בזה במאמר של ג' של לבן ,ע' ספרי )במדבר פרשת שלח פיסקא
הרב אליהו טבגר בשיטת הגר"א. קטו( ועשו להם ציצית ,שומע אני יעשה
חוט אחד בפני עצמו ת"ל גדילים )דברים
וכן פסק מפורש מה"ר וידאל צרפתי כב יב( מכמה גדילים אתה עושה אין
וכן בספר צוף דבש )הובא בחיד"א
בספרו חומת אנך ס"פ שלח( ,וז"ל :והנה פחות משלשה דברי בית הלל ,בית
סברת הרמב"ם ז"ל שבעה חוטי לבן שמאי אומרים שלשה של צמר
ואחד תכלת ,וסברת הרא"ש ז"ל ורביעית של תכלת והלכה כבית
בתשובה ארבע חוטי לבן וארבע חוטי שמאי ,וא"כ להראב"ד אינו יוצא בלבן
תכלת ,והנכון סברת הראב"ד ז"ל אם עושה ב' שלימים תכלת) ,אף
ששה חוטי לבן ושני חוטי תכלת פתיל שמצוות ציצית קיים דלא גרע מכולו
תכלת. תכלת( וא"כ מוכרחים אנו להכריע בין
ובאמת כבר בראשונים היה הכרעה השיטות.
ובאמת ע"י הריא"ז כדעת הראב"ד,
וז"ל הריא"ז בהלכות קטנות :רוב וההכרעה לא נעשה ע"י כללי פסק של
המפרשים אומרים שחציין הן חוטי וההכרעה עדה פלונית שעושים כמו
לבן וחציין חוטי תכלת ,ורבינו משה פוסקים אלו ,וכללי הפסק של עדה
אומר שהשבעה הן חוטי לבן והאחד אחרת שעושים כמו פוסקים אלו ,כי
חוט תכלת ,ולא נראה ,שהששה הן אין לנו מנהגים בענינים שנתחדשו
חוטי לבן והשנים חוטי תכלת כמבואר אפשרות קיומן בדורנו ,ואין זה הזמן
בקונטרס הראייות ,וכן מבואר בספרי. להכריע הלכה ע"פ כללים אלו.
סימן ו מא
)הב"י( כאחת הדעות מפני שדבריהם וחזינן מלשונו בבירור שזה לא בגדר
מחוורים ביותר ומתיישבות כל העתקה אלא בהכרעה ,ולא כמו
הקושיות. שמביאים כמה ראשונים כשיטת
התוס' כתלמידים שמעתיקים דברי
וע"ש )בס"ק י'( שהאריך בשינוי כללי רבם.
וע"ש הפסק ,שבזמן מסוים היה
הרמב"ם רבן של בני ארץ ישראל, וע' בחז"א )יו"ד ס' ק"נ ס"ק ח'( במכתב
ואח"כ נשתנה הדבר ,ומתחשבים גם וע' ואם כי אין אנו נגשים להכריע בין
עם שאר הראשונים ,וזה ג"כ סיבה הראשונים בהכרעה שכלית מוחלטת,
שלא לעשות כמו הרמב"ם ,כיון מ"מ מתלוה תמיד בההכרעה עיון
שהרמב"ם הוא יחידאה. שכלי והרבה פעמים מכריע מרן ז"ל
ז( דעת מרן החזון איש זצ"ל על חידוש התכלת
והוא עמיד ,וכן הצבע נעשה באמת מן אמר מרן בעל החזון איש זצ"ל על
החלזון ,ויש על זה מקורות מהרבה אמר התכלת של האדמו"ר מראדזין
ראיות כמבואר בפנים ,בין מספרי "הלא אין שום היזק בדבר -להטיל
חכמי ישראל ראשונים ואחרונים ,ובין ספק תכלת -ואילו היה צל צילו של
להבדיל מספרי אומות העולם ,ועדויות ספק הלא היו הגדולים אזי מקבלים
ממציאות הקונכיות במקומות שאמרו אותו" )מעשה איש ח"א ע' קלב ,מיומנו של
חז"ל שעשו התכלת ,ובפרט אחרי גילוי הרה"ג ר' שרגא היימאן זצ"ל ע"פ הצילום מכתב יד
הנוסף של מציאת מרדעת הסוס היומן עצמו ,מובא ביתד נאמן עש"ק לך לך תשנ"ז(.
מתקופת בית ראשון הצבוע תכלת )ע'
עמוד - (7בודאי היה מרן זצ"ל הולך עם ולמדים מזה ,שדעתו זצ"ל ,שעל
זה ,שהרי מספיק לחייב אפילו כשיש ולמד.ים התכלת של האדמו"ר מרדזין
רק צל צילו של ספק כשרות ,וכ"ש כאן שבאמת היה מופרך לגמרי ,כמו
שיש ראיות ברורות שאין בו אפילו צל שהארכנו ,שאינו חלזון ,בגלל שאין לו
צילו של ספק פסול. קונכיא ,וכן מה שצובע באמת הוא
משחיקת ברזל ולא מן הדג ,ומה שנותן
ולמדים גם ממנו ,שאינו חושש כלל הדג הוא דבר צדדי לגמרי שאפשר
ולמ ים מלחדש דברים שלא היו ד להפיק מהרבה דברים ,וכן שמענו
נוהגים בזמן הקודם ,והדבר ברור ממרן זצ"ל שאמר על התכלת של
כשמש ,שהרי התורה מחייבת אותנו רדזין' ,תיקח דם של שור ותצבע בו',
לקיים כל דבר שיש עליו ראיות אפילו וכן יורד בקלות ,וממילא אין בו אפילו
לא היה מצוי בדורות הקדומים, צל צילו של ספק כשרות ,אולם
ושנתחדש אפשרות קיומה רק בדור בארגמון קהה קוצים שיש בו ראיות
הזה. ברורות שזה החלזון שאמרו חז"ל,
מב בכנף איש יהודי
ח( בענין סוגי קניה של תכלת לפי שיטת הראב"ד
קשר ,חוליה לבן תכלת ,קשר ,חוליה הנה בחנויות יש להשיג חוטים עבים
לבן תכלת ,קשר ,חוליה לבן תכלת, הנה וחוטים דקים של תכלת ,ואין
קשר ,חוליה לבן ,קשר) ,ע' תוס' ל"ט .סוף בזה נפ"מ לדינא ,רק העב יותר מחזיק
העמוד והרא"ש ס' ט"ו(. מעמד ,וכן יש ראב"ד ארוך וראב"ד
קצר ,הקצר הוא בשביל למי שהולך
ובענין אורך הציצית) ,כפי שמחמירים לשיטת רב עמרם גאון שרק כל חוליה
ובענין כדעת הי"א )בס' י"א סע' ד'( שניה של תכלת ,וכמו שכתבנו ,וראב"ד
שאורך ציצית י"ב אגודלים( לדעת ר' ארוך בשביל מי שהולך עם סדר
חיים נאה הוא 24ס"מ ולדעת החז"א כריכות של הרמב"ם שכל החוליות של
)ס' ל"ט ס"ק ט'( 29ס"מ ,אולם יש לדעת, תכלת חוץ מכריכה ראשונה ואחרונה,
שדעת החז"א )בס' ג' ס"ק ז'( ,השיעור י"ב ועושה י"ג חוליות) .מה שנמכר בענין
אגודלים הוא לא יותר מהידור) ,וחולק זה יש בו אורך 30ס"מ בריוח(.
על המ"ב שס"ל שלדעה שס"ל י"ב
אגודלים ,יש בו פסול דרבנן( וממילא ויש עוד תכלת זול הרבה ,למי שעושה
גם מי שסובר בענין השיעורים כדעת ויש רק ז' חוליות ועושה כרע"ג שכל
החז"א בשאר חלקי תורה ,בענין זה חוליה שניה של תכלת וא"כ יש לו רק
יכול להקל כדעת רח"נ .וגם לדעת ג' חוליות של תכלת ,וזה כשר
המ"ב הוא רק דרבנן .ע' בה"ל )ס' רע"א לכתחילה ,כי י"ג חוליות הוא רק
סע' יג ד"ה של רביעית(. הידור) .סדר הקשירה לפי מהלך זה,
ט( ביאור מכח הפסוקים וחז"ל ,שאם לובשים תכלת ,אז
יתהפך כל העולם ,והגוים שרוצים ללחום על ירושלים,
יתהפכו וישתעבדו ליהודים
רש"י ,בכנף איש יהודי -בשכר הכנף )זכריה ח כג( כֹּה אָמַ ר ה' צְ בָ אוֹת
רש"י ,יחזיקו בכנף עשרה אנשים )זכריה בַּ יָּ ִמים הָ הֵ מָּ ה אֲ ֶשׁר יַחֲ זִ יקוּ
מכל לשון ,הרי שבע מאות לשבעים ֲשׂ ָרה אֲ נ ִָשׁים ִמכֹּל לְ שֹׁנוֹת הַ גּוֹיִ ם, ע ָ
לשון ,וארבע כנפות יש לו -הרי הוּדי לֵאמֹר נֵלְ כָ ה
וְ הֶ חֱ זִ יקוּ בִּ כְ נַף ִאישׁ יְ ִ
אלפים ושמנה מאות. קים עִ ָמּכֶ ם:
עִ מָּ כֶ ם ,כִּ י ָשׁמַ עְ נוּ אֱ ִ
הנה ,הדבר פשוט שמה שאמר ריש מסכת שבת )דף לב (:אמר ריש לקיש:
מס ת כל הזהיר בציצית -זוכה
הנ.ה ,לקיש כל הזהיר בציצית -היינו
כ
ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות
לבן עם תכלת ,כשיגיע הזמן שיתגלה עבדים ,שנאמר כה אמר ה' צבאות
התכלת ,כי מי שהולך רק עם לבן בלי בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה
תכלת כשיש תכלת ,לא נקרא שזהיר אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו
במצות ציצית ,כי הרי מבטל מצות בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם
תכלת. וגו'.
סימן ט מג
שהגוים רוצים להשתעבד ליהודים, וכן מבואר יותר בפסוק עצמו ,שהרי
הוא בזמן שהיהודים לובשים מצות וכן כתוב בכנף איש יהודי ,ולא כתוב
ציצית בשלימות ,והיינו לבן עם תכלת, בכנפות ,על אף שאח"כ למדים על כל
ואז כל האומות ישתעבדו מרצון הכנפות כמבואר בדברי ריש לקיש ,ע'
ליהודים. רש"י ,ובזה מבואר שעיקרו על התכלת,
שהרי התורה בשעת שמדברים על הלבן
הנה כעת המצב שכל הגוים רוצים את כתוב הכנפות בלשון רבים ועשו להם
הנה ירושלים ,אולם אינן רוצים את ציצית על כ נ פ י בגדיהם ,וכן נאמר
היהודים ,אדרבה לוחמים נגדם, גדילים תעשה לך על כ נ פ ו ת כסותך,
ומבואר מכאן שאחד מעיקרי הסיבות ואילו כשמתחילים לדבר על התכלת
הוא בגלל שהיהודים אינן רוצים מדברים בלשון יחיד ונתנו על ציצית
תכלת ,ואם היו רוצים תכלת כבר היה ה כ נ ף פתיל תכלת ,ומן הראוי היה
התקדמות שכל העולם יתהפך לטובת לכתוב ונתנו על ציצית ה כ נ פ ו ת
היהודים. פ ת י ל י תכלת ,שהרי באמת צריך ליתן
על כל ארבע כנפות את פתיל התכלת,
וביאור הענין נראה ,שמה שאפשר אלא יש בזה סיבה ,משום שפתיל לשון
וביאור לתבוע מן הגוי ,שיכיר יחיד ,כדעת הראב"ד ולא כתוס' )וע' ס'
שהקב"ה עם היהודי ,זה רק כשהיהודי ה' אות י"ג( ,ואכמ"ל ,אולם עכ"פ בנביא
בעצמו מתחבר עם הקב"ה ,והיינו ע"י שמתבטא בלשון כנף ולא כנפות ,ורק
מצות ציצית שכולל גם תכלת ,וכמו אח"כ מכפילים זה לארבע ,מבואר
שאמרו חז"ל ר' מאיר אומר וראיתם שמדבר בעיקרו על התכלת ,כמו
אותם לא נאמר אלא וראיתם אותו, שכתוב בתורה ,וכן כתב המלבי"ם,
מגיד הכתוב שכל המקיים מצות שמה שהגוים אומרים שה' עמכם,
ציצית מעלה עליו הכתוב כאילו הקביל בגלל שתכלת דומה לים וים לרקיע
פני שכינה ,שתכלת דומה לים וים ורקיע לכסא הכבוד.
דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד
וע' במלבי"ם על הפסוקים שלפני זה
שנאמר ,ומעל לרקיע אשר על ראשם וע' שכתוב )כב( וּבָ אוּ עַ ִמּים ַרבִּ ים וְ גוֹיִ ם
כמראה אבן ספיר דמות כסא )יחזקאל א
ֲצוּמים לְ בַ ֵקּשׁ אֶ ת ה' צְ בָ -אוֹת ע ִ
כו( אולם כשהיהודי בעצמו אינו מוכן
להכריז ע"י לבישת בגד שלו שהוא ירוּשׁ ִ ָלם וּלְ חַ לּוֹת אֶ ת ְפּנֵי ה' .שיהא ָ בִּ
מצב שהגוים רוצים את ירושלים,
מחובר עם הקב"ה -א"א לתבוע מן
הגוי שיכיר שהיהודי מחובר עם אולם מבזים את היהודים ,ורק אח"כ
הקב"ה .והחיבור עם הקב"ה -הוא רק ירצו להשתעבד ליהודים כשיראו ששם
שמים עליהם.
במה שהקב"ה מצווה ולא מהני תחליף
לזה ,והיינו רק ע"י לבן עם תכלת. וא"כ רואים מכח חז"ל שביארו שכנף
וא"כ היינו מצות ציצית ,ששינוי
נכתב בעהי"ת עה"ק עמנואל המצב מתקופה שהגוים רוצים רק את
כ"ח אייר שנת תשס"ט ירושלים ולא את היהודים ,למצב
מד מספר חוטי תכלת
חלק שני
קונטרס מספר חוטי תכלת
אם עשה כשיטה אחרת במספר חוטי תכלת
והפולמוס על מספר החוטין
אז ממילא לא ילך כלל בתכלת כדי א( אם עשה כדעת הראב"ד אם יצא
שעכ"פ יקיים מצות ציצית. מצות ציצית לדעת תוס'
והוא רוצה לומר מסברא ,שכיון שאנו יש ג' שיטות במספר חוטי תכלת ,דעת
והוא נותנים שנים לשל לבן והשאר יש התוס' )ריש התכלת ודף מא (:שנים לבן
להשלים מספר של גדילים -צריך ושנים תכלת )או ארבע חצי חוטי לבן
בהשלמה זו שם ציצית ,ואם זה של וארבע תכלת( דעת הראב"ד )פ"א הל' ו'(
תכלת באופן שאינו מקיים מצות ג' חוטין לבן ואחד תכלת )או ששה חצי
תכלת ,והיינו שאם עושה כדעת חוטין לבן ושנים תכלת ,ודעת הרמב"ם
הראב"ד אז לדעת התוס' שחסר חוט שלשה וחצי חוטין לבן וחצי חוט תכלת
אחד של תכלת ,אין על החוט האחד )או שבעה חצי חוטין לבן ואחד תכלת(.
שהוא תכלת כלל שם ציצית ,ורק אם
עושה הכל לבן להשלמה יש על זה שם הנה הפשטות שכל המחלוקת בין
ציצית ,על אף שאין בחוטין אלו מצוות הנה הראשונים -היא איך לצאת
לבן ,אלא מצות גדילים להשלמת המצוות בשלימות ,לבן ותכלת ,אבל גם
מספר ד' חוטין ,אבל תכלת באופן אם עשה כדיעה אחת ,אז לכל הדעות
שאינו מקיים תכלת -אין על זה שם עכ"פ יוצא מצות ציצית בכללות ,ולא
ציצית כלל. גרע מאילו עשה הכל לבן כנהוג ,שהרי
גם אם עשה הכל לבן או הכל תכלת
אולם הדבר תמוה מסברא ,שהרי מה כשר ,לדעת רבנן דרבי דקיי"ל
אולם שאנו נותנים ד' חוטי לבן בזמן כוותייהו.
שאין תכלת ,זה להשלים מספר גדילים
והם במקום תכלת ,ואיך יתכן שתכלת כעת ראיתי בחוברת מוריה )תשרי תשע"ג
לא יהא כשר לזה אף אם אינו מקיים כעת עמוד רמ"ה ואילך( בשם הרב יהודה
מצוות תכלת ,מה זה גרע מלבן. דניאל געליס שמחפש בהמצאות
רחוקות מאוד ,לפסול לדעת תוס' את
וכל דבריו צע"ג ,שהרי כתבו תוס' כל הציצית אם עשה כדעת הראב"ד,
וכל )בתחילת פרק התכלת בא"ד( שגם אם ולא מקיים שום מצוה אפילו לא של
נאמר שאם הקדים תכלת ללבן לא לבן ,וכן כל מי שעשה כאיזה שיטה
קיים כלל מצות לבן -מ"מ מצות שיהא ,אז לשאר השיטות מבטל לגמרי
גדילים קיים ,והיינו שקיים מצוות מצות ציצית ,ועל כן כיון שסבירא ליה
תכלת ולא לבן ,אבל להשלמה מהני שאין אנו יכולים להכריע בין השיטות,
סימן א מה
אלא תכלת ,ולרבי זה לעיכובא גם שני חוטי לבן אף שאינן תכלת ולא
לתכלת -הרי היה אפשר לאוקים מצוות לבן אלא לבן בלי מצוות לבן,
הברייתא לדעת רבנן ,ולדעתם ניתן וממילא ג"כ כשחסר ליה חוט של
לפרש שלא קיים מצות לבן אבל קיים תכלת לדעת תוס' כגון שעושה רק חוט
מצות תכלת ,והרי בברייתא לא כתוב אחד של תכלת כמו הראב"ד -מ"מ גם
שהולך כרבי ,ועל זה תירץ רש"י לתוס' מהני האי חוט תכלת עכ"פ
שאה"נ ,שבברייתא עצמה לא כתוב להשלים מצוות גדילים.
שהולכת כרבי ,אבל הרי הגמרא רוצה
לאוקים המשנה שלנו ע"פ הברייתא ותוס' מוכרח בגמרא דאמרינן שם,
כרבי ,ולפי אוקימתא זו קשה ליה ותוס' אילימא חיסר מצוה דלבן,
לגמרא ,וזה לא כפירוש המוזר שכתב וקיים מצוה דתכלת ,לרבי עכובי מעכב
בעל המאמר )באות ב'( שמרש"י יוצא אהדדי ,הייינו שלפי הס"ד של הגמרא
שגם לרבנן זה לעיכובא. שאם הקדים תכלת ללבן לא קיים כלל
מצוות לבן ,אז לרבי גם תכלת לא
ולשון התוס' שהביא לשון רש"י וז"ל מקיים ,ומוכח בגמרא שאילו אינו
ולשון )בד"ה לרבי( :פירש בקונטרס וכרבי מעכב זה את זה בודאי מקיים מצוות
בעינן לאוקמיה ותימא וכו' ,והקשה ציצית ,אף אילו לא היה מקיים מצוות
התוס' על זה ,ולכאורה מה מקשה לבן ע"י הקדמת תכלת.
התוס' על רש"י ,הרי זה מבואר בגמרא
שהולכת כרבי ,אולם ביאור התוס', לשון רש"י )ד"ה אילימא( שכתב דהלבן
לשו כ א י ל ו ל א נ ת נ ה ל ג מ ר י,
שתוס' יש לו סברא כמו שכתב אח"כ
ן
הכוונה שלא נתן כלל לשם מ צ ו ת ל ב ן,
בא"נ ,שלדעת רבנן יש קושיא אחרת אבל בודאי היה שייך לקיים מ צ ו ו ת
על הברייתא ,שאיך יתכן שאם ס"ל ה ש ל מ ה ,רק לרבי שס"ל שמעכבים זה
שתכלת אינו מעכב הלבן ולבן אינו את זה ,כיון שאין כאן מצות לבן
מעכב התכלת שבגלל שהקדים תכלת ממילא פסול גם התכלת ,ולשון
ללבן שלא קיים כלל לבן ,שכיון שעשה "לגמרי" שהזכיר רש"י ,זה לחלק זה
לבן אח"כ ,יש כאן לבן ,והקדמה בין מסקנת הגמרא שחיסר רק מצוות
מסברא לא פוסלת ,ע' בזה בחז"א )ס' ג' הקדמה אבל לא חיסר מצוות לבן,
ס"ק י"א ד"ה שם ד"ה לרבי( ,וממילא ,שוב ובהוה אמינא חשבו שחיסר לגמרי
אין צורך לדברי רש"י ,שקושית הגמרא מצוות לבן ,אבל לא בא להגיד שחיסר
לרבי רק בגלל שהגמרא אוקים כרבי, כל החוט ושיהא פסול גם לשם השלמה
אלא שקושית הגמרא לרבי בגלל לרבנן ,כי זה לא כוונת רש"י ,וא"א
להכניס ברש"י מה שלא עלה בדעתו
שלרבנן יש קושיה אחרת איך יתכן לומר ,שהרי מבואר בגמרא שלרבנן לא
שאם שניהם כאן וכל אחד לבד יש לו מקשה קושיה זו רק לרבי.
מצוה ,שבגלל הקדמה יפסול ,וקושיה
זו שהגמרא שואלת שלרבי הוא ומה שכתב רש"י )שם בסוף דבריו( ,שמתני'
לעיכובא -זה משום שקושיה ז ו שאם ומה כרבי אוקמא לה ,הכוונה שהיה
אין לבן גם התכלת פסול ,זה שייך קשיא ליה לרש"י ,דאיך הקשה הגמרא
להקשות רק לרבי ,ולפי מהלך זה ,יוצא על הברייתא שלא קיים מצוה אבל
שא"צ לדברי רש"י שסיבת הקושיה עשה מצוה ,היינו שלא קיים מצות לבן,
מו מספר חוטי תכלת
הגמרא איך יתכן שבחסרון לבן יוצא לרבי הוא משום שהגמרא אוקים
בתכלת ,שהרי לבן אינו מעכב התכלת, המשנה כרבי ,אלא משום שגם לרבנן
ואולם אה"נ אז היה קושיא אחרת א"א לפרש הברייתא מטעם אחר.
לדעת הא"נ של התוס' ,איך יתכן שלא
קיים מצות לבן ,אבל עכ"פ נשאר ועל זה הביא תוס' דברי רש"י שכתב
הראיה של התוס' בע"א ,שלמ"ד לבן ועל שלרבי בעי לאוקים ,דמשמע
אינו מעכב התכלת והיתה עולה על מרש"י שלרבנן ניחא הברייתא ,וכל
הדעת שבפסול הקדמה אינו יוצא הקושיא היתה רק משום שהגמרא
בלבן ,אז עכ"פ יוצא בלבן מדין רוצה לאוקים הברייתא כרבי ,ועל זה
השלמה ,מכיון שהגמרא מקשה קושיא הקשו תוס' ,דלפ"ז יוצא דלרבנן ניתן
זו על ההוה אמינה שפסול הקדמה לפרש הברייתא שיוצא וחיסר מצוה
פוסל את הלבן שבגלל זה יפסול גם היינו שיוצא תכלת ולא לבן ,ולא רק
התכלת רק לדעת רבי ולא לדעת רבנן, שחסר מצוה מן המובחר ,וא"כ א"צ
שלדעת רבנן אילו ההקדמה היה פוסל לדעת רבנן לתירוץ של רב יהודה
הלבן לא היה פוסל את התכלת .אלא שחיסר מצוה היינו רק שלא עשה מצוה
אומרים שהלבן עכ"פ מהני מדין מן המובחר ,וזה נראה לתוס' לדוחק.
השלמה.
ועל זה מתרץ תוס' בתירוץ ראשון,
)השיטה מקובצת )לח (:שבא לומר וע.ל שאה"נ לדעת רבנן א"צ תירוץ של
)השיטה שפסול לגמרי לדעת רש"י רב יהודה ,אלא מה שאמר רב יהודה
שצריך השלמה ,רוצה שם בגלל טענה זה כדי לאוקים הברייתא גם לדעת
זו לחלוק על רש"י שצריך השלמה, רבי ,ותירוץ שני של התוס' בא"נ ,זה
ולדבריו א"צ השלמה ,ומשום זה לא שלא כרש"י אלא כמו שכתבנו שלדעת
קשה לרבנן ,אבל אם סבירא לן שצריך רבנן ג"כ א"א לפרש הברייתא מטעם
השלמה ,בודאי מהני לרבנן ,כך מפורש אחר ,היינו שא"א לפרש שחיסור מצוה
בגמרא ,שהרי בגמרא מפורש שקושיה שאינו יוצא מצות לבן אלא צריך ביאור
זו היא רק לרבי ולא לרבנן(. רב יהודה שחיסר מצוה מן המובחר.
ובזה יורד כל מה שפלפל בעל המאמר כל זה פשט פשוט ברש"י ותוס' ,ואין
ובזה )בסוגיה לח ,(:וממציא שם המצאות כל כאן המצאה לומר שגם לרבנן אם
רחוקות לדחות הראיה מן התוס' ע"א, נתן חוטין באופן שלא יוצא מצות לבן
ומה שהביא מן התוס' ע"ב ד"ה לרבי אז כאילו אין כאן כלום וגם תכלת אינו
בתירוץ שני -אינו סותר כלום מה יוצא ,ולא חלקו כאן תוס' על מה
שהוכיחו התוס' ע"א מן הסוגיה, שכתבו בע"א ,שעדיין נשאר הראייה
דלדעת רבנן אין פסול בחיסר הקדמת שכתבו תוס' בע"א ,שגם אם אינו יוצא
לבן אף אילו חסרון הקדמה היה פוסל בלבן מצות לבן שיוצא עכ"פ מצות
את הלבן ,דמ"מ התכלת לא נפסל, השלמה ,וזה גם להא"נ של התוס'
והלבן הזה משלים השיעור. בע"ב ,והיינו שראיית התוס' בע"א
נשאר ,שאם זה לא היה לעיכובא תכלת
ועוד הוסיף בעל המאמר להסביר )בד"ה ולבן -לא היתה קושיא ז ו שהגמרא
ועוד וכ"ת ,א"כ( כדי להסביר ולהצדיק מקשה קשה ,והיינו שאם לבן אינו
שיטתיה) ,שהרי הסברא הפשוטה היא מעכב התכלת -לא קשה קושיא זו של
סימן א מז
וכופלן לשמונה צריך ליזהר דאם שתכלת לא גרע מלבן כדי להשלים
נפסקו שלשה מן החוטין שמא הם המספר ולקיים להשלמה ,ותכלת לא
משלשה חוטין ונמצא שלא נשארו ב' נחשב כאילו אין בו כלום( ,שמה שאנו
חוטין שלימין. עושים ב' חוטין של לבן להשלמה בזמן
שאין תכלת לדעת התוס' ,זה לא
משנה ברורה )סימן יב( ולר"ת וכו' - "במקום תכלת" אלא שמכיון שכתבו
מש.נה טעמו ד ש נ י ח ו ט י ן ש ה ן ד ' תוס' )לח (.שאפשר לעשות גם שמונה
אנו נותנין במקום תכלת ושני חוטין )שלימים( ׂואין בו משום בל
חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום תוסיף ,שניתן לפרש הפסוק גדילים
ל ב ן צריך עכ"פ שיהיה מין א' שלם: תעשה לך היינו ד' חוטין בשני אופנים,
אופן אחד שנים לבן ושנים תכלת,
)בה' ציצית ס' ז'(, וכ"ש לפי הרא"ש ולשון גדילים שהוא ד' -היינו בצירוף
וכ".ש שחולק על ר"ת בענין גרדומים, שניהם ,ואופן שני יש לפרש הפסוק,
וס"ל שכל הכשר גרדומין בשנפסק כל שגדילים תעשה -היינו ד' לבן וכן ד'
החוט ולא נשאר כדי עניבה ,הוא רק תכלת ,וזה מה שעשה רבי ירמיה
אליבא דרבי שמצוות לבן ומצוות מדפתא )דף מב( ,ד' שלמים של לבן וד'
תכלת היא מצוה אחת ,אז יכול שלמים של תכלת ,שהם ט"ז חוטין
להשלים אחד את השני ,אבל לרבנן אחר הכפילה ,וכעת בעל המאמר בא
שהם שני מצוות -לא מהני אם נפסק לומר שמה שאנו עושים היום ד' לבן -
לגמרי או לבן או תכלת ,וכתב זה זה לפי האפשרות השניה שגדילים כולו
ממילא גם כשאין תכלת ועושה כולו לבן ,וכדעת רבי ירמיה מדפתא .ולא
לבן ,שאם נפסק לבן אחד ואין בו כדי עושים כלום בשביל התכלת.
עניבה -פסול משום שהחוט הלבן
במקום תכלת ,וזה נחשב כמצוה אחרת אולם כל הראשונים שהולכים בדעת
ואינו יכול לצרף עם החוטין שהם אולם תוס' לא כתבו כן אלא שני
בעצם לבן ,אז הדברים עוד יותר חוטין לשם לבן ושני חוטין לשם תכלת,
ברורים ,שהרי מוכרח שמה שעושים ד' היינו "במקום תכלת".
חוטין -היינו שנים ללבן ושנים
ב מ ק ו ם ת כ ל ת ,ונחשב כלפי דיני וממילא אם נותנים שנים לבן ועוד
גרדומים כאילו שנים הם של תכלת. וממי.לא אחד לבן ואחד תכלת -הרי
)שני השיטות הרא"ש ור"ת הובאו בשו"ע ס' י"ב(. הלבן האחד הוא "במקום תכלת",
וכ"ש התכלת עצמו נחשב "במקום
וכל דיני גרדומים שהוזכרו בראשונים תכלת" ,שמה שהוא תכלת -אף שאינו
וכל להלכה הולכים ע"פ עיקרון זה, יוצא מצוות תכלת מפני שחסר לו את
וא"כ בודאי אם נותן תכלת לשם חוט השני אבל עכ"פ הוא "במקום
"במקום תכלת" ,שיוצא מצוות תכלת" ,שהרי גם זה שהוא לבן נחשב
השלמה של "במקום תכלת". "במקום תכלת" ,כ"ש תכלת עצמו
כשר מדין "במקום תכלת".
ויש רק הוה אמינא כזה בתו' )בכורות
ויש .לט :ד"ה כמה חוטין( ,שכתבו שעושים ואור"ת לח(: )מנחות תוספות
היום ד' חוטין שלימים משום רבי תוספות דעכשיו שנותנין ד' חוטין ב '
ירמיה מדפתא שדורש גדילים כל הד' תכלת משום וב' לבן משום
מח מספר חוטי תכלת
שם מדובר בהשלמת החוטין ולא בשני חוטין לשם לבן ויש להוסיף עוד ד'
חוטין שעושים באמת לבן) .הסמ"ג לתכלת ,ואנו שאין לנו תכלת -מספיק
הביא עוד ראיה מה שהביא התוס' מן ד' של לבן ,אבל תוס' שם חזרו בהם
הגמרא מידי צבע קגרים ,והתוס' לא ובמסקנתם וז"ל :ולפי זה מה שאנו
הביא כלל ראיה זו של הסמ"ג(. עושין עכשיו הוי פלגא לשם לבן ופלגא
לשם תכלת.
הנה באמת זהו תירוץ על רש"י
הנה מקושית הסמ"ג ,שס"ל שמין כנף ואה"נ אם רוצה לקיים בתכלת מצות
היינו צבע הטלית צריך להיות רק על ואה"נ לבן עצמו ,לא שייך ,שהרי מי
שני החוטין שבשורשן צריכים להיות שעושה כולו תכלת לא קיים מצוות לבן
לבן ,אבל על השלמת החוטין אין דין אלא מצות תכלת ,אבל כאן שאינו
של צבע טלית כמש"כ החז"א )ס' ג' ס"ק רוצה לקיים מצות עצם לבן אלא
כ"ה( .אבל קשה מה ס"ל להסמ"ג ,ואיך מצוות השלמה שהוא "במקום תכלת"
הביא ראיה משם ,הרי שם מדובר -אז מה שזה תכלת -לא גרע תכלת
בהשלמת החוטין ,ומה ראיה על עיקר מאילו היה לבן ,וכל הראיות שהביא
חוטי לבן שכשרים כשאינן בצבע שבתכלת לא מקיים מצוות לבן -זה
הטלית ,ומכאן רוצה להביא בעל אם רוצה לקיים בתכלת מצוות ע צ ם
המאמר ראיה ,שעכ"פ דעת הסמ"ג ל ב ן ,וזה למידים מן הפסוק שהקפיד
שהשלמת החוטין צריכים להיות ממש מין כנף ואח"כ פתיל תכלת ,היינו
כמו לבן ,וממילא אם הם תכלת ולא שהמין כנף לא יכול להיות תכלת ,אבל
מקיים מצוות תכלת -פסול לגמרי. אם רוצה לקיים מצוות "במקום
תכלת" -אין שום מקום שתכלת לא
אולם נראה שאין שום ראיה גם מן יהא כשר לשם "במקום תכלת".
אולם הסמ"ג ,שס"ל להסמ"ג דקלא
אילן גרע מתכלת שאינו לא לבן ולא אולם הקשה )בהערה (10מן הסמ"ג )מצוה
תכלת ,ואילו היה דין של מין כנף שהיה אולם כ"ו( ,שהביא ראיה לגבי דין מין
חיוב לעשות הלבן כצבע הטלית -אז כנף ,דפליגא רש"י ותוס' ,שדעת רש"י
בקלא אילן לא יוצא אפילו לשם )מ"א :ד"ה אלא מינה( שהלבן שלמידים מדין
השלמת החוטין ,שאינו יכול לחדש הכנף מין כנף ,צריך לעשות מצבע
בהשלמת החוטין דבר חדש לגמרי הבגד ,שאם הבגד אדום צריך שהלבן
לעשות דבר שאינו לא לבן ולא תכלת, יהא אדום ,ותוס' )שם ד"ה אין פוטר(,
היינו לא מין כנף ולא תכלת ,אלא חולקים ,שבזה א"צ מצבע הבגד,
מוכרח לקחת דבר שהוא או לבן או העיקר שלא יהא תכלת ,והביא הסמ"ג
תכלת ,שמוכרח הוא להביא דבר שיש ראיה לדעת התוס' מן הגמרא )מ (.לא
עליו שם ציצית בתורה ,וממילא טוען יהא אלא לבן ,היינו שאם עשה את שני
הסמ"ג ,שאילו היה חיוב לעשות הלבן חוטי תכלת בקלא אילן בבגד פשתים,
כצבע הטלית ,דהיינו שדין "מין כנף" שיש כאן שעטנז ,שואלת הגמרא שיהא
כולל גם חיוב צבע הטלית -היה גם כשר מדין לבן ,אלמא שמה שהצבע
השלמת החוטין חיוב לעשות באחד קלא אילן לא מזיק למצוות מין כנף,
משני אופנים ,היינו או מין כנף כצבע וזה ראיה לדעתו לדעת התוס' ,ועכשיו
הטלית או תכלת ,ולא דבר חדש כמו אילו ההשלמה של החוטין מספיק גם
קלא אילן שאינו לא מין כנף ולא בתכלת -א"כ מה ראיית הסמ"ג ,הרי
סימן א מט
וממילא גם מן הסמ"ג אין לנו שום תכלת ,וכיון שהגמרא אומרת שקלא
וממילא מקור לפסול חוט אחד של אילן כשר לשם לבן בהשלמת החוטין -
תכלת לחשוב כאילו אינו קיים כלל, ממילא מוכרח שגם עיקר הלבן כשר,
ובודאי מהני עכ"פ לשם השלמה. אף כשזה אינו מצבע הטלית.
וממילא יוצא גם ,שמי שעושה כדעת וכל זה בקלא אילן ,שלדעת רש"י אינו
וכל לא מין כנף ולא תכלת ,אבל כשזה
וממילא התוס' -אז להראב"ד אף באמת תכלת -אז לא שייך לפסול
שחסר לו מצות לבן -מ"מ מצוות בהשלמת החוטין בגלל שזה לא לבן,
תכלת יש לו ,והחוט הנוסף של תכלת שכיון שכל מה שאנו מצריכים השלמת
עולה לו משום מצוות גדילים ובמקום החוטין -זה משום "במקום תכלת",
לבן ,ולא גרע מאילו עשה הכל תכלת, אז תכלת בודאי כשר לשם "במקום
שכל שאר החוטים נחשבים במקום תכלת" ,והרי בודאי תכלת יש עליו שם
לבן ,ולהשלים לו את מצוות גדילים. ציצית וגדילים.
ב( בדעת הרמב"ם אם הוסיף יותר מחצי חוט
בכנף איש יהודי שהובא ראיה מן עוד בא בעל המאמר לומר ,שלדעת
הסיפור של רב ורבה בב"ח )לט ,(.שכל עוד הרמב"ם אם עשה כהראב"ד לא
שיטת רמב"ם של חצי חוט נתחדש יצא כלל שום מצוות ,וגרע מאילו הכל
בשיטת רב שגדיל ב' גדילים ד' ,ואילו לבן.
רבב"ח בודאי ס"ל כהראב"ד ,כי דרש
מספר חוטין גדיל ג' ותכלת אחד כדעת אולם הדבר פשוט שכשר ,ויותר מזה,
הספרי ,וכמו שהסביר זה הנצי"ב )על אולם שגם יוצא בזה מצוות לבן,
הספרי שלח דף סד ,(.ואי אמרת שלדעת רב שלהרמב"ם אם עשה כהראב"ד ג"כ
לא היה רבב"ח יוצא כלל במצוות לבן יוצא מצוות לבן ותכלת .שאל"כ
או תכלת ,וכ"ש אילו תאמר שלא היה הרמב"ם קשה מאוד מסתימת הגמרא
יוצא במצוות ציצית בכללות -איך רב שלא הוזכר כלל ענין של חצי חוט ,אלא
צעק רק על ההוא גברא שלא עשה ענף, ס"ל להרמב"ם לחדש שכשר גם בחצי
היה צריך למחות קודם על ציצית של חוט ,אבל מודה שניתן לעשות גם חוט
רבב"ח ,אלא ודאי גם לרב ,הציצית של שלם ,וכן מן הגמרא )ערובין צ"ו(:
רבב"ח היו כשרים. משמעות שעושים חוט שלם ,דאי עשו
חצי חוט -א"כ יש היכר גדול שזה
אולם גם אם נאמר שמצד מצוות לבן תכלת ,יותר מאוקימתא של הגמרא,
אולם צריך ז' חצי חוטין ,ואם עשה וכן בגמרא )מנחות מא (:שנותן קלא אילן
רק ו' חצי חוטין היינו חוט אחד שלם לשם לבן בבגד תכלת יש חשש שיתן זה
של תכלת ,לא יצא ידי מצוות לבן - בבגד אחר ,ואי תכלת היה דוקא חצי
אבל עכ"פ בודאי מקיים עכ"פ מצוות חוט -הרי זה ניכר מה תכלת ומה קלא
ציצית ,דלא גרע מאילו עשה כולו אילן ,אלא ודאי שאם כל החוט תכלת
תכלת .וכבר הבאנו ראיה ברורה בספרנו ג"כ כשר .וע' לקמן בענין הכרעת מספר
"בכנף איש יהודי" )ס' ה' ס"ק ח'( כמסקנת חוטין באריכות על זה ,וע' גם במאמר
נ מספר חוטי תכלת
בהל' ד') .ובעל המאמר הביא דברי הכ"מ )פ"א הל' י"ח( שכולו תכלת כשר
בקיצור בהערות .(17 עכ"פ מצוות תכלת ,ולא כמו שכתב
ג( סיכומים
סיכום מי שעושה כדעת הראב"ד סיכום בענין כולו תכלת ולא עשה
אם יוצא לדעת הרמב"ם לבן כלל.
וא"כ מי שעושה כהראב"ד ,אז את"ל בגמרא )ריש התכלת( מפורש שכולו
וא"כ שלדעת הרמב"ם שאינו יוצא בגמ..רא תכלת כשר לדעת רבנן דרבי,
מצוות לבן -אבל עכ"פ יוצא מצות ורבנן וראיתם אותו כל חד לחודיה
תכלת ,שהרי יש לו חצי חוט תכלת ומה משמע ,ע' רש"י )בתחילת הפרק( ,וכ"כ כל
שהוסיף עוד חצי חוט תכלת ,זה לא הראשונים) ,ע' תוס' ,רא"ש ,נמ"י ,ועוד( ולא
גרע מעשה הכל תכלת. מצאנו שהגמרא חוזרת בזה ,וגם
הרמב"ם )בשורש י"א( כתב שכשר ,ויש רק
ומיהו העיקר שלהרמב"ם יוצא גם השמטת הרמב"ם )ביד החזקה בהל' ד'(,
ומי.הו מצוות לבן ,ולא אמר הרמב"ם שא"א ללמוד ממנו כלום ,מכיון ששם
חצי חוט תכלת רק לכתחילה ,וכן השמיט גם אגרדום תכלת ונשאר לבן
האמוראים עשו חוט שלם ,ולא יתכן שכשר ,אף שהדין אמת ,וכך מסקנת
כלל לומר שהגמרא היתה שותקת הכ"מ בדעת הרמב"ם )בהל' י"ח( ,וכן
מלחדש שעושים דברים חריגים לעשות פשטות הרמב"ם )בהל' ה'( שכתב שלבן
חצי חוט אם זה היה לעיכובא של או תכלת כשר ,וגם החינוך והריא"ז
מצוות שתי מינים. שהולך על דרך הרמב"ם כתבו שכשר.
וכן רב שמואל בן חפני גאון שהוא ספר
מסקנה בענין מי שעושה כשיטה שהרמב"ם מבסס עליו שעיקר
הכריכות מתכלת ,כתב שכשר .וכן
אחרת שאולי אין הלכה כמותו מבואר ברי"ף.
אף שמי שאינו רוצה להכריע ועושה
אף כאיזה שיטה שעושה ,אז לכל ויש רק קצת אחרונים שרוצים מכח
היותר אינו מקיים מצוות ציצית ויש השמטת הרמב"ם ביד החזקה
בשלמות לבן ותכלת לכל הדיעות רק )בהל' ד'( שכולו תכלת כשר -לעשות
לשיטה אחת ,אבל אין שום מציאות פילפול להפקיע גמרא מפורשת ,ולומר
שלא מקיים שום מצוה ,שבכל מצב שפסול ,אך אין להם על מה לסמוך,
שהוא כשר בין מדין כולו לבן שכשר אפילו ברמב"ם ,אפילו זכר לדיוק
ובין מדין כולו תכלת שכשר ,ולא ברמב"ם אין כאן ,וכ"ש שזה גמרא
מפסיד שום דבר מאילו היה הולך הכל מפורשת ורמב"ם מפורש בשרשים שזה
בלבן ,וא"כ אין שום מניעה ללכת עם כשר ,וכן להלכה כל הראשונים כתבו
תכלת ,וזה לא כדברי בעל המאמר שכשר .וזה כולל רשב"ח גאון שהוא
שרוצה לבטל מצוות תכלת מחמת הבסיס והמקור של הרמב"ם .ואלו
דברים כאלו ,והוא המצאה שאין בו האחרונים לא היה לפניהם הל' ציצית
ממש. של רשב"ח.
סימן ד נא
ד( בענין הכרעה במספר חוטי תכלת
לפניו כל השיטות ומכריע כהתוס', הנה בעל המאמר הנ"ל כתב שאין
ובענין הרמב" ם -כתבנו שאין הן הנה לנו יכולת להכריע בין השיטות,
מביאים ראיה שיש בו ממש לדעת אולם באמת כבר הכריעו גדולי
הרמב"ם ,וכן הרמב" ם הוא כמעט המכריעים שהיו לפניהם ג' השיטות
שיטה יחידאה ,והריני מעתיק מה ומכריעים ממקור הגמרא כדעת
שכתבתי בענין זה: הראב"ד ,ואילו אין לנו מי שהיה
הפולמוס על מספר חוטי תכלת
כמו שהכריעו הריא"ז והמאירי אחרי שפרסמתי המאמר 'בכנף איש
והגר"א .והרב וידאל צרפתי) .כאן אחרי יהודי' שבתוכו הכרעה במספר
הועתק רק המסקנות ולא כל חוטי תכלת כדעת הראב"ד ב' תכלת
הוויכוחים( אחרי כל הויכוח ,נתברר וששה לבן ,קבלתי השגות משני
באופן ברור נקודת המחלוקת ,ויש כאן כיוונים ,אחד מכיוון מי שטוען למה לא
שתי מערכות. לפסוק כתוס' ד' תכלת וד' לבן ,והשני
למה לא לפסוק כדעת הרמב"ם אחד
מערכה ראשונה ,הויכוח אם לפסוק תכלת וז' לבן ,והיה כאן הרבה מאוד
מערכה כהראב"ד או כהתוספות, חילופי מכתבים בענין זה ,וזה נשמר
מערכה שניה ,הויכוח אם לפסוק בקונטרס ארוך ,והמסקנא היא
כהרמב"ם או כהראב"ד. שבאופן ברור הלכה כדעת הראב"ד,
ה( מערכה ראשונה ,הויכוח אם לפסוק כהראב"ד או
כהתוספות
ואילו אלו שפסקו כדעת הראב"ד ,זה אלו שפוסקים כדעת התוס' ,זה משום
וא ו משום שההכרעה המקורית יל אלו כללי פסק של רוב ראשונים )רוב
בנושא זה מראה כדעת הראב"ד. מצומצם( או ראשונים אשכנזים ,או
ע"פ המשנה ברורה ,ולא מוכנים
בענין רוב פוסקים ,ע' בזה בחז"א) ,יו"ד להכריע על פי מקורות מחז"ל שהם
בענין ס' ק"נ ס"ק ח'( במכתב ידוע כי אין גמרות וספרי ומדרשים וזוהר שמראה
כח רוב אלא במושב ב"ד אבל חכמים כדעת הראב"ד ,והיינו שסוברים שאין
החולקים שהיו בדורות חלוקות או שייך היום הכרעה מקורית ,רק
במדינות חלוקות אין נפקותא ברוב או פוסקים ע"פ כללי הפסק ,והם פוסקים
מיעוט .ואח"כ ממשיך ובכל זאת זה רק לאשכנזים אבל לספרדים
למיעוט הלבבות להכריע בסברה אומרים לעשות כדעת הרמב"ם ,וא"כ
נוטלים לפעמים גם כח המספרי לנטי' מוכרח ,שלא באו לפסוק ע"פ הכרעה
לצד אחד .ואח"כ ממשיך ואם כי אין מקורית אלא ע"פ כללי הפסק כל עדה
אנו נגשים להכריע בין הראשונים לפי הכללים שלה.
נב מספר חוטי תכלת
כשיטת התוס' ,הם ,רבינו גרשום בהכרעה שכלית מוחלטת ,מ"מ
כשיטת מאור הגולה )הובא בשיטמ"ק מתלוה תמיד בההכרעה עיון שכלי
החדש ר"פ התכלת ,וכ"כ גם בפי' המיוחס לרגמ"ה והרבה פעמים מכריע מרן ז"ל
מא ,(:רש"י )מנחות פרק התכלת( ,רבינו תם מפני הדעות כאחת )הב"י(
)תוס' מנחות לח :ד"ה אלא ,כתובות מ .ד"ה כגון(, ביותר מחוורים שדבריהם
ומתיישבים כל הקושיות.
ר"י )הובא בספר הפרנס סי' תכא( ,מהר"ם
מרוטנבורג )שו"ת דפוס פראג ח"ד סי' תמד(, מה שכתבנו שיש רק רוב מצומצם
הרא"ש )הל' ציצית סי' ו' ,שו"ת כלל ב אות ט(, מה כשיטת התוס' ,כיון שיש לכל
טור )סי' יא( ,רבינו ירוחם )נתיב יט ח"ג(, הפחות י"ג ראשונים שס"ל שרק חוט
אחד ,כיון דלענין שלא להוציא הפסוק
מרדכי )ר"פ התכלת( ,יראים )סי' תא עמ'
ממשמעותיה שהוא פתיל תכלת היינו
רכב( ,עיטור )הל' ציצית שער א חלק ב( ,סמ"ק לשון יחיד ,וכן משמעות כל דברי אגדה
)מצוה לא( ,רבינו פרץ )תוס' ר"פ ברכות ט(: בין אלו שבגמרא ובין אלו שמחוץ
ראבי"ה )הל' ציצית מנחות אלף קנב ,בענין לגמרא ,אפשר לצרף גם את הרמב"ם,
גרדומין( ,רבינו יונתן מלוניל )ברכות ט :ובהל' וא"כ יש לחוט אחד הרמב"ם,
ציצית( ,רבינו ישעיה הראשון )פסקי הרי"ד והראב"ד ,ורב שמואל בן חפני גאון,
הל' ציצית עמ' תפא ,ספר המכריע פ"ח ,שו"ת וחכמי לוניל )שהובאו בתשובת הרמב"ם בכ"מ(,
הרי"ד סי' סא ד"ה טלית של( ,נמוקי יוסף )ריש והמאירי )יבמות ה (:והרמב"ן )סוף שלח
הל' ציצית( ,רשב"א )יבמות ד ,(:ריבב"ן ובענין ציץ( והערוך )ערך תכלת( ,והחינוך )פ'
)בפירושו על הל' ציצית של הרי"ף( ,אגודה )פ' שלח( ,והגה' אשרי )מו"ק פ"ג ס' כ"ד הג"ה א(
התכלת( ,והאגור )נראה שנוטה לדעת ר"ת והכפתור ופרח )פרק ס'( והריא"ז )הועתק
לקמן( ורבנו בחיי )פ' שלח ,שהביא שיטת
בגרדומין( כולם ס"ל כדעת התוספות,
הרמב"ם והראב"ד ולא הכריע( ,ורבנו שלמה
וכ"כ בפי' רבינו מיוחס עה"ת )פ' שלח(, בן היתום )מו"ק יט .(,ואם מצרפים גם
וגם בפירוש המיוחס להראב"ד על תלמידים כמו אלו של דעת התוס'
הספרי )אינו בעל השגות( שיצא לאור מצרפים תלמידים ,יש גם רבנו אברהם
עתה )תשס"ט ,עמ' קעא( גורס בספרי בן הרמב"ם ורבנו פרחיה ,וא"כ
בדברי ב"ש ארבעה של תכלת ,וכתב במקרה כזה גם לפי כללי הפסק
שאפילו לדעת ב"ה יכול להוסיף עוד שהולכים אחרי הרוב ,אין כאן
חוט תכלת. משמעות מיוחדת.
ו( וכעת נבאר למה לפסוק כדעת הראב"ד )מכח
המקורות(
ששנים מתוך ח' -דהיינו אחד שלם א( וז"ל הספרי )שלח( ,מכמה גדילים
תכלת וג' שלמים לבנים. א( אתה עושה ,אין פחות משלושה
דברי ב"ה ,וב"ש אומרים שלשה של
וז"ל הספרי )פ' כי תצא )לפני תיקון צמר ורביעית של תכלת והלכה כב"ש.
וז".ל הגר"א( גדילים תעשה לך .למה ומבואר בפשטות דעת ב"ש שהלכה
נאמר ,לפי שנאמר ועשו להם ציצית כמותם )ע' מנחות מ"א (:כדעת הראב"ד,
סימן ו נג
וע"כ הולך ג"כ הספרי על דרך שמע אני יעשה חוט אחד בפני עצמו
וע"כ הראב"ד .ולא כתוס' ולא ת"ל גדילים ,כמה גדילים נעשים אין
כהרמב"ם .ולפי גרסתו מיושבים כל פחות מג' חוטין כדברי בית הלל וב"ש
הקושיות בספרי עצמו וכן מן הספרי אומרים מד' חוטין של תכלת וד' חוטין
שלח ,שהסיפא של הספרי העתיק אחרי של לבן של ד' ד' אצבעות והלכה
דברי ב"ש וזה הדרש ללמדינו המקור כדברי ב"ש .בד"א בתחילה אבל
בתורה למספר לבן שהוא ג' ותכלת שיריה וגרדומיה כל שהוא .על ארבע,
אחד. יצאו בעלי שלשה ובעלי ה' ובעלי ו'
ובעלי ז' .ד"א גדילים תעשה לך זה
ב( מצד משמעות הפסוק פתיל תכלת לבן מנין לרבות את התכלת ת"ל ונתנו
ב (.שהוא לשון יחיד כל זמן שאין ראיה על ציצת הכנף פתיל תכלת .ופשטות
בהיפוך ,ואין שום גמרא שמפקיע מרישא של הספרי כי תצא יוצא כדברי
משמעות הזה ,וכן תוס' בעצמו כתבו התוס' )לח .מא :ד"ה ב"ש ,ובכורות לט :ורש"י
)בדף מא (:שפשטות הפסוק הוא חוט ריש הפרק(.
אחד והוצרכו לומר שלשיטתיה
שתכלת שני חוטים שהפסוק הוא לאו אולם תוס' )בכורות לט (:הקשו על זה.
דוקא ,רק שביארו דעת ב"ש ,שסברה אולם דלשון חוטין של ב"ה ושל ב"ש
היא להשוות תכלת ללבן ,אולם סברה אינן דומין .דבב"ה הכונה חוטין
זו היא לא דבר מובן מאיליו ,שהרי יש שלמין .ובב"ש הכונה חצי חוטין .ולא
סברה לומר שלבן יותר חיוב במספר תירצו .ויש עוד להקשות דסיפא של
מפני שאין בו מעלה של צבע אז צריך הספרי ד"א גדילים וכו' מאי קמ"ל
מעלה של מספר ,משא"כ תכלת שיש לו שיש מצות תכלת ,זה כתוב בתורה ,וכן
מעלה של צבע תכלת וזה נותן לו את קשה שבדברי ב"ה למדנו מן הפסוק
החשיבות .ועוד ,הרי ב"ה ס"ל שתכלת שאין פחות מג' שגדיל היינו ג' ,אולם
רק חוט אחד ולבן שנים ,וא"כ ע"כ לא בדברי ב"ש לא כתוב המקור בפסוק,
ס"ל שצריך להשוותם ,וא"כ אילו ב"ש רק בסוף בא"ד כתבו ענין חוטין ,ולא
היו ס"ל שמפקיעים פשטיה דקרא כתוב שם מספר והפסיק באמצע
ממשמעותיה ולחדש סברה שצריך בדברים אחרים.
להשוותם -היה צריך להיות גמרא
מפורשת על זה ,וכיון שאין גמרא הנה הגר"א בספרי כי תצא גורס באופן
מפורשת על זה ,ונאמר רק ענין שלב"ש הנה שלא יסתרו שני הספרי אהדדי
זה ד' חוטין -ממילא נשמע שבנקודה וג"כ לא קשה קושית התוס' ושאר
שתכלת הוא אחד כפשטיה דקרא ,אין קושיות ,שהוא גורס וז"ל :גדילים
על זה מחלוקת. תעשה לך ,למה נאמר ,לפי שנאמר
ועשו להם ציצית שומע אני יעשה חוט
)סברא זו הוזכר גם בתשו' הרמב"ם אחד בפני עצמו ,ת"ל גדילים ,כמה
)סברא לחכמי לוניל ,ע' כסף משנה הלכות ציצית גדילים נעשים ,אין פחות מג' חוטין
פרק א הלכה ז שנאמר פתיל תכלת פתיל של ג' אצבעות כדברי ב"ה ,ובש"א ב ג '
אחד ולא שנים .רק מה שלמד מזה של ורביעית לבן שלחוטין
הרמב"ם רק חצי חוט -אין לזה ראיה ת כ ל ת של ד' אצבעות .גדילים זה לבן,
שהרי גם להראב"ד הוא אחד רק מנין לרבות רביעית של תכלת ,ת"ל
שכופלים אותו ,ואף שדרשה זו לא ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת.
נמצא בחז"ל ,אבל כך סתימת הדברים והלכה כדברי ב"ש עכ"ל.
נד מספר חוטי תכלת
לרבינא :ואימא תרתי כפי דתמרי! - שלא מצאנו במקרא חיוב יותר מחוט
כפת כתיב - .ואימא חדא! -לההוא כף אחד ,וע' ריש ברכות מאמתי קורין את
קרי ליה. שמע ,ואומרת הגמרא תנא אקרא
קאי ,והייינו מה נכתב בתורה אין צורך
וגם רש"י בציץ כתב לשון רבים בגלל לתנא לכתוב ,ומטרת התנא לכתוב
וגם שכתוב שני פעמים פתיל ובלשון דברים שלא כתובים מפורש בתורה,
אחרת וס"ל לרש"י שיש כאן גילוי שיש וא"כ כאן שאין גמרא מפורשת כמה
שני פתילים ,אבל בלי גלוי לא היה חוטי תכלת נותנים ,ומדברים רק על
כותב זה. כללות החוטין ,וא"כ בפשטות ניתן
לומר ,ששתיקת הגמרא על זה הוא
מנחות )לד (:ת"ר :לטטפת לטטפת בגלל שכך סתימת המקרא ,ואין צורך
מנ.חות לטוטפת -הרי כאן ד' ,דברי לפרש את זה(.
רבי ישמעאל; ר"ע אומר :אינו צריך,
טט בכתפי שתים ,פת באפריקי אולם כתבו תוספות )מנחות לח( ,דגדיל
שתים .ת"ר :יכול יכתבם על ד' עורות אולם שנים גדילים ארבעה דדרשינן
ויניחם בד' בתים בד' עורות? ת"ל: מיניה שנים לבן ושנים תכלת ,ומשמע
)שמות י"ג( ולזכרון בין עיניך ,ז כ ר ו ן לכאורה כאילו בגמרא כתוב זה ,אבל
א ח ד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות, זה צע"ג ,דבגמרא כתוב )לט (:גדיל -
הא כיצד? כותבן על ד' עורות ומניחן שנים ,גדילים -ארבעה ,ולא הוזכר
בד' בתים בעור אחד ,תנו רבנן :כיצד כלום כמה לבן וכמה תכלת.
כותבן .תפלה של יד כותבה על עור
אחד ,ואם כתבה בארבע עורות והניחה וכן הרמב"ן )תצוה( בענין ציץ כתב
בבית אחד -יצא; וצריך לדבק, וכן .שלשון פתיל הוא אחד ,וגם רש"י
שנאמר) :שמות י"ג( והיה לך לאות על )שמות לט ל"א( שחולק שם ,זה רק משום
ידך ,כ ש ם ש א ו ת א ח ת מ ב ח ו ץ כ ך שכתוב שני פעמים בתורה לענין ציץ
א ו ת א ח ת מ ב פ נ י ם ,דברי ר' יהודה; לשון פתיל תכלת ,ובנוסח אחר ,ולמד
ר' יוסי אומר :אינו צריך .א"ר יוסי: מזה רש"י שהם חוטין נפרדים ,משא"כ
ומודה לי ר' יהודה ברבי ,שאם אין לו בציצית כתוב רק פעם אחד ,ודאי כך
תפילין של יד ויש לו שתי תפילין של פשטות הקרא ,וממילא מכיון שהגמרא
ראש ,שטולה עור על אחת מהן לא מפרש כמה חוטין תכלת נותן,
ומניחה. סומכת על פשטיה דקרא.
וכן ראייה שלשון יחיד הוא אחד ולא ונביא כמה ראיות שאם בלשון הפסוק
וכ רבים ממילת "ציצית" בתורה, ן ונביא הוא לשון יחיד ,הדין הוא שרק
שהרי המילה כולל כמה חוטין כמו אחד ,כל זמן שהגמרא לא דורשת דרש
שער ראש -ציצית הראש ,אבל להוסיף לרבות עוד.
עוד ציצית אסור כמבואר בסוגיה של
הטיל למוטלת )מ"א ,(:והפשטות הוא סוכה )לד (:רבי עקיבא אומר :כשם
משום שלשון ציצית היינו מכלול סוכה ש ל ו ל ב א ח ד ו א ת ר ו ג אחד
חוטים אחד ולא מכלול חוטים שתים, כך הדס אחד וערבה אחת .רש"י כפת
וא"א לומר שלמידים מלשון הפסוק על תמרים א ח ד מ ש מ ע ,דכפת כתיב.
ארבע כנפות כסותך ולא חמש שאסור ע נ ף ח ד ,ע ץ ח ד ,ע ב ו ת ח ד ) .שם
לשים על חמש כנפות חוטים ,שהרי עמוד א( אמר ליה רבא תוספאה
סימן ו נה
ג( מצד שבמדרשים מבואר רק חוט הוא לא שם על חמש כנפות אלא על
ג( אחד תכלת ,ע' הזוהר )פ' שלח )דף ארבע רק שהוא שם על כנף אחד יותר
קע"ה( והיא ח ו ט א ח ד ורשימא מציצית אחד ,אלא ודאי שלשון ציצית
בגוונהא וגוונא דלה נפיק מחד נונא היינו מכלול אחד ולא מכלול שתים,
דאזיל בים כנרת עכ"ל .וכן בתרגום וא"כ הפשטות שה"ה פתיל הוא אחד
המכונה יונתן )ריש קרח) (.כנראה שנכתב כל זמן שאין לנו דרוש מפורש על זה,
ומה שמרבים כמה חוטין מלשון
ונאסף בתקופת הגאונים( וז"ל וקמו גדילים -זה מרבה על לשון ציצית
בחוצפא ואורו הלכתא באנפוי דמשה, שהוא הלבן או הכולל לבן ותכלת,
על עיסק תיכלא ,משה אמר אנא )לשון ציצית בתורה שני פעמים
שמעית מן פום דקודשא יהי שמיה הראשונים הם הלבן ופעם השלישית
מברך דציציית יהון מן חיוור ו ח ו ט א הוא לבן ותכלת ביחד( כי בתוך ציצית
ח ד ד ת כ ל א י ה י ב י ה ,קרח וחברוי אחד אפשר להוסיף הרבה חוטין כי זה
עבדו גוליין וציצייהון כולהון דתיכלא לשון ציצית הראש ,אבל לשון פתיל
מה דלא פקיד ה' .וכ"כ ברש"י התחילו הוא אחד כל זמן שאין גילוי מפורש
לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר לזה ,על כן שיטת הראב"ד היא
ח ו ט א ח ד של תכלת פוטרה ,זו המובחרת שבכל השיטות.
שכולה של תכלת לא תפטור את וכ"כ בתוס' )ריש התכלת לח (.ובתוס'
עצמה .ואף שיש נפ"מ בין היונתן וכ"כ הרא"ש )סנהדרין פח (:ובהטיל
לרש"י במעשה קרח ,שלרש"י לקח למוטלת דוקא אמרי' עובר משום בל
קרח טלית שכולה תכלת ולא עשה כלל תוסיף משום ד צ י צ י ת א ח ד א מ ר
ציצית של תכלת ,ולהיונתן לקח טלית ר ח מ נ א ע ל כ נ ף ו ל א ש נ י ם .וכן
שכולה תכלת וכל הציצית של תכלת - הוא בהלכות קטנות למרדכי )מנחות( פרק
מ"מ כ"ע ס"ל שמשה אמר חוט אחד התכלת רמז תתקמב ]שם[
של תכלת.
סנהדרין )ל (.ותניא :ממשמע שנאמר
וכן במדרש )משלי פי"א כ"ז( אמר לה כך סנהדרין )דברים י"ט( לא יקום עד ,א י נ י
וכן דרש ואמר נאמר לי מפי הגבורה י ו ד ע ש ה ו א א ח ד ? מה תלמוד לומר
שתעשו לכם ציצית על כנפי בגדיכם אחד -זה בנה אב ,כל מקום שנאמר
וכדי שיהא ח ו ט א ח ד ת כ ל ת שנאמר עד -הרי כאן שנים ,עד שיפרט לך
על ציצית הכנף פתיל תכלת וכו'. הכתוב ,אחד .ואפקיה רחמנא בלשון
חד -למימר :עד דחזו תרווייהו כחד.
וכעין לשון זה באגרת אסתר )פ"ה י"א( רש"י ,דתניא ממשמע שנאמר כו' -עד
וכעין וז"ל ואמרה לו ראה האיך הוא אחד משמע .ואפקיה רחמנא בלשון חד
יושב ומשחק בכם תדע לך שהוא כן -דכתיב והוא עד.
שהוא אומר ע ש ו ח ו ט א ח ד ש ל
ת כ ל ת אני עושה לך טלית שכולה סוטה )יח (.כתבה על שני דפין -
תכלת מיד נתעטף בה קרח ועמד לפני סוטה פסולה ,ס פ ר א ח ד אמר
משה אמר לו מה עשית אמר לו א ת ה רחמנא ,ולא שנים ושלשה ספרים;
אמרת לי חוט אחד של תכלת )גיטין דף כ עמוד ב )דברים כ"ד( ד ס פ ר א ח ד
ע ל ה כ נ ף ואני עשיתי טלית שכולה אמר רחמנא -ולא שנים ושלשה
תכלת וכו'. ספרים.
נו מספר חוטי תכלת
פעמים שעיקר כהראב"ד) ,הועתק לקמן( ועוד תנחומא )ישן ב'( אמר לו קרח
וחזר ממה שכתב בביאור השו"ע, ועו.ד למשה רבינו ,משה טלית שכולו
)שיטתיה בשו"ע ס' י"ב קשין מאוד, תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית
וכן בנוים הם על הגרסא הקשה בספרי אמר לו קרח טלית שכולו תכלת אינו
כי תצא שב"ש וב"ה לא מדברים פוטרת עצמה ,וארבע חוטין פוטרין
באותו נוסח ,ולא הזכיר כלום שם אותה .עכ"ל .ומשמעות הפירוש שד'
מגרסא בשלח לך ג' לבן ורביעית חוטין היינו שבצירוף כל ד' הכנפות יש
תכלת ,וזה גם דלא כתוס' בדעת ב"ה, רק ד' חוטין ,ואין כלל המשמעות שיש
שהתוס' ס"ל בדעת ב"ה אחד שלם ד' חצי חוטין שעושים בכל כנף .שהרי
תכלת ושנים לבן והגר"א שם כתב ג' מדברים עכשיו על כללות הטלית .אלא
חצי לבן וג' חצי תכלת ,ולא יתכן ודאי חוט אחד בכל כנף) .אולם כל אלו
שהביאור בשו"ע כתב אחרי שאר אין בו הכרעה בין הראב"ד והרמב"ם
תיקוני הגרסות בספרי ,שאין אדם כמובן ,רק יש הכרעה נגד שיטת
מתקן גרסא טובה כדי לעשות גרסא התוס'(.
קשה ,וכן היה צריך להזכיר בשו"ע
איזה רמז שבא לתקן גרסא שכבר היה הנה אילו היה לנו הכרעה ברורה מן
מתקן פעם אלא ודאי שמה שכתב הנה הגמרא כאיזה שיטה לא היינו
בשו"ע היה לפני שתיקן הגרסא בספרי( סומכין לא על הזוהר ולא על הספרי
וכן באמרי בינה )ברכות ט (:כתב הגר"א ולא על המדרשים ,אולם כמדומני
שהפוסקים חולקים על התוס' וסבירא שבגמרא הדבר סתום מאוד ומאידך
להו שרק חוט אחד. מכל המדרשים והזוהר וכן בספרי שלח
הדבר יוצא שרק חוט אחד ,זה מספיק
להכריע עכ"פ או כהרמב"ם או
ה( בספרי שלח כתוב כהראב"ד, כהראב"ד .
ה (.ובספרי כי תצא לפני התיקון כתוב
כמו התוס' ואחרי התיקון של הגר"א וכן מראים אגדות חז"ל בגמרא של
כתוב כהראב"ד ,ויש ראיה לזה שיש וכן אברהם אבינו )חולין פ"ט (.בשכר
לגרוס כהראב"ד ,שהרי בזוהר )שלח לך(I שאמר מחוט ועד שרוך נעל זכו בנין
מפורש שתכלת הוא חוט אחד ,וסתם ל ח ו ט ש ל ת כ ל ת ,ע' במהרש"א )שם
זוהר הוא רשב"י ,וכן סתם ספרי בח"א( ,וכן מאמר חז"ל של רשב"י )מנחות
כרשב"י )סנהדרין פ"ו .ושם בגלל הכלל הזה מגיה מג (:ש'וראיתם אותו' -מכוון גם כלפי
ברייתא( ,וא"כ בשלמא לפי גרסת הגר"א, הקב"ה ,שנאמר ואותו תעבודו ,וכמו
אז אין כאן סתירה אבל לפי גרסא שביאר המהרש"א ,שזה מראה שתכלת
הישנה יש כאן סתירה בסברת רשב"י. הוא חוט אחד.
ו( מצד שהרבה מן האחרונים ,כולל ד( מצד שרוב ראשונים בדעת תוס'
ו( הב"י והתוס' יו"ט -היה להם גרסא ד( בנויים על גרסא קשה בספרי ,שב"ש
משובשת בראב"ד ולא הכירו כלל וב"ה לא מדברים באותו נוסח ,וכמו
שיטת הראב"ד ,וע"פ זה פסק המ"ב שתוס' )בכורות לט (:בעצמו הקשה ,וכן
ואלו האחרונים שהמ"ב בנה עליהם תיקן הגר"א הגרסאות הסותרות
כדעת התוס' ,ולא היה כאן הכרעה בספרי ,וכן תיקן הגרסא בזוהר ביהל
מקורית ,וממילא לנו שיש את אור כדי שהזוהר ידבר על מספר חוטי
האפשרות לפסוק ע"פ הכרעה מקורית, תכלת לדעת הראב"ד ,וכתב שם שני
סימן ו נז
מתקופה קדומה ,שהאשכנזים היו צריכים לפסוק כך ,ויוצא כאן שלא
יותר תלמידים של ראשונים פוסקים כאן ע"פ כללי פסק רגילים.
אשכנזים ,והספרדים היו יותר
תלמידים מראשונים ספרדים ,וגם וכן לפסוק לאשכנזים כדעת רוב
אח"כ כבר נמשך הנהגת פסק זה גם וכן ראשונים אשכנזים ,כהיום
לדורנו ,ואילו היה לנו את היכולת במצוה שנתחדש אפשרות קיומו
מחדש בשעת שמעורבים ספרדים
לבטל הנהגה זו היינו מבטלים ,רק ואשכנזים -אין לנו ללכת ולפסוק
שכעת זה קשה לעשות ,וכל זה בדבר ע"פ כללים אלו .ע' בזה 'בכנף איש
שכבר נפסק מקדמת דנא ,אבל בדבר יהודי' על הרחקה מהנהגה זו מכמה
שלא נפסק אז בגלל שלא היה תכלת - טעמים .ואחד ,שכיום כולם תלמידים
אז כעת שזה נושא חדש -אין לנו של כולם ,כולם לומדים בין התוס'
ללכת אחרי כללים אלו אלא להכריע והרמב"ם וכל הראשונים ,וכל יסוד
מכח המקור) .ע' לקמן ס' ט' ד"ה והיחידים(. חילוק בין ספרדים ואשכנזים בנוי
ז( ההכרעה אין אנו צריכים להכרעה שלנו ,הדבר כבר
הוכרע מן הראשונים והאחרונים
והרי הוא ידע שתוס' גרס בספרי כי הנה ,ההכרעה כנגד רוב הראשונים
תצא גרסא אחרת ,ובעל כרחך שראה הנה ,התחיל לא ממני ,אלא מן
שעיקר הגרסא כגרסת הספרי בשלח, אחרוני הראשונים הלא הוא הריא"ז,
ובודאי נכנס לעומק הסוגיה והכריע שהוא ראה שרוב ראשונים ס"ל
כדעת הראב"ד כנגד רוב ראשונים כהתוס' ובכל זאת חלק עליהם והכריע
וכנגד סבו הרי"ד ,ואין זה כתלמיד בראיות כדעת הראב"ד ,וז"ל הריא"ז
שמעתיק מרבו. בהלכות קטנות )הל' ציצית אות ח'( רוב
המפרשים אומרים שחציין הן חוטי
וא"כ יש כאן הכרעה של בתרא לבן וחציין חוטי תכלת ורבינו משה
ונתבטל כל כח של רוב ראשונים. אומר שהשבעה הן חוטי לבן והאחד
חוט תכלת ,ולא נראה ,שהששה הן
הריא"ז היה בדורו של הטור ,וכנראה חוטי לבן והשנים חוטי תכלת כמבואר
הרי "ז שספרו נתפשט רק אחרי א בקונטרס הראיות ,וכן מבואר בספרי.
הטור ,והרי לשון ריא"ז היינו ר"ת רבנו
ישעיה האחרון ז"ל ,ולא כותבים לשון וא"כ יש כאן הכרעה ברורה כדעת
ז"ל רק אם הספר נתפשט אחרי וא" הראב"ד ,בין לקולא ובין כ
פטירתו ,ואילו הטור לא הביא הכרעה לחומרא ,למי שהיה לפניו רוב
אלא כמעתיק כדרכו דעת אביו ראשונים וידע את זה -ובכל זאת
הרא"ש. הכריע כדעת הראב"ד ע"פ ראיות
מקוריים ,ולצערנו אין לנו את קונטרס
המאירי )יבמות ה (:פסק כדעת הראיות ,ונשאר לנו רק מה שכתב שכך
המא..ירי הראב"ד ,והוא היה בדורו מבואר בספרי ,והיינו הספרי בשלח לך,
נח מספר חוטי תכלת
מה שכתב ו כ מ ש " ש ש כ " ה ע י ק ר , של הרא"ש והטור ,והמאירי לא
מה ו כ " ה ב ס פ ר י ש ל נ ו ,ומשמע מעתיק סתם אלא מכריע ,וז"ל בית
שחוץ מן הספרי יש עוד מקום שכתב הבחירה למאירי )יבמות ה (:והאחד
על זה) .וע' הקדמה של המ"ב ובפרט הכרוך על הגודל ארוך מכלן כדי לכרוך
בביאור הגר"א שהוא אורן של ישראל בו שאר החוטין ומכניס ראש הארבעה
ויתד שהכל תלוי בו וכדאי להכריע חוטין בנקב הטלית וכופלן ונמצאו
הדבר(. שמנה ואחד מהם ארוך והוא במקום
התכלת כ מ ו ש י ד ו ע ב ז מ ן ה ת כ ל ת
מהר"ר וידאל הצרפתי בספרו צוף שאחד מן הארבעה היה תכלת
מה.ר"ר דבש )ס"פ שלח -לפני כארבע והוא ארוך מכלם עד שכשהם נכפלין -
מאות שנים( הובא בחיד"א )בחומת אנך היו שנים תכלת וששה לבן .עכ"ל.
ס"פ שלח( ,כתב וז"ל :והנה סברת
הרמב"ם ז"ל שבעה חוטי לבן ואחד ויש כאן במאירי לשון מאוד חזק
תכלת ,וסברת הרא"ש ז"ל בתשובה ויש " כ מ ו ש י ד ו ע " ,והיינו זה היה
ארבע חוטי לבן וארבע חוטי תכלת, אצלם כדבר פשוט שהלכה כהראב"ד,
והנכון סברת הראב"ד ז"ל ששה חוטי ולא מצד שלא ידע הרמב"ם והתוס',
לבן ושני חוטי תכלת .עכ"ל) .הספרים שלא שייך כלל לומר זאת על המאירי,
נמצאים באוצר החכמה ,מהדורא שהרי בכל הספרים שלו מביא לכל
חדשה של צוף דבש עם מראה מקומות אורך הדרך חכמי הצרפתים וגדולי
וביאורים ומבוא ארוך ,יצא לאור בבני המחברים )הרמב"ם( ,אלא משום שזה
ברק תש"נ(. היה אצלם כדבר ברור שכאן הלכה
כהראב"ד.
את מהר"ר וידאל הצרפתי תיאר אותו
את החיד"א בשם הגדולים )ערך מהר"ר וכן הגר"א בספרי הכריע כהראב"ד
וידאל הצרפתי( 'אחד מגאוני המערב וכ.ן הנהגה בין לקולא ובין לחומרא,
הקדמונים ואב"ד דק"ק פיס ,וכתב פ' וכן ביהל אור בביאור על הזוהר כתב
על הספרא' ,וזה מצטרף לפסק הגר"א והעיקר כדעת הראב"ד ,והוסיף שכן
שהלכה כמו הראב"ד. הוא בספרי שלנו ,והיינו שבא להכריע
כאן ולא רק כדרך פירוש.
מנהג השו"ע בענין גרדומין שהביא
מנ.הג )בס' י"ב( דברי ר"ת שאם נפסקו ביהל אור )פ' פנחס בזוהר דף רכ"ח (:וז"ל:
שלשה חוטין פסול משום שצריך להיות בי ל ואיהו משולשת בעמודא ה
שנים נגד לבן ושנים כנגד תכלת -לא דאמצעיתא ,כליל תלת ענפי אבהן
מכריע כדעת תוס' במספר החוטין ,כי דאינון ש' מן שבת ,שכינתא בת יחידא
זה מנהג לחומרא ולא מנהג לקולא, חוליא תכלת שבציצית ,דחוליא
והנהגה לחומרא לא נקרא הכרעה ,וכן ראשונה לבן ג' כריכות ,ג' אבהן,
אם יש עוד צירופים אינן חוששין לדעת ואח"כ חוליא של תכלת ג"כ כלילא
ר"ת )ע' בענין פירוק השזירה -ס' י"א מנהון ,ויותר נראה דלא גרסינן כלל
סע' ומ"ב ס"ק י"ז(. חוליא ,אלא כן צ"ל בת יחידא תכלת
שבציצית ,והוא ח ו ט ר ב י ע י ת ,כ ד ע ת
וראיה ברורה לזה ,שהרי הסמ"ג )עשין הראב"ד וכמש"ש שכ"ה עיקר,
וראיה כ"ו הובא בב"י ס' י"ב( פסק מפורש ו כ " ה ב ס פ ר י ש ל נ ו ,כלילא מג'
כדעת ר"ת בענין גרדומין ולא הביא חוטין לבן אות ד' שבשם ו כ ן ע י ק ר.
סימן ז נט
)ע' עירובין נ :וברי"ף שם ועוד כרב בזה כלל שיטת הר"י בזה ,אף שבענין מספר
מקומות( ,אולם כשאמורא מכריע כדיעה חוטי תכלת מסתפק אם כהתוס' או
אחת של תנאים אפילו נגד רוב תנאים, כהראב"ד) ,הובא בב"י ס' י"א( וא"כ מוכרח
פוסקים כדעת האמורא ולא כרוב שמה שפוסקים כדעת ר"ת בענין
תנאים ,וממילא אף אם תמצא לומר גרדומין -אינו מחייב שיש כאן הכרעה
שהגר"א הוא בגדר גדול כזה שיכול בענין מספר חוטי תכלת .וא"כ השו"ע
לחלוק על כל הראשונים ,מ"מ לא והרמ"א שהביאו דברי ר"ת בענין
קיי"ל להלכה כהגר"א הזה ,משא"כ גרדומין ,זה לא מחייב שמכריעין
בספרי ובזוהר מכריע הגר"א כדעת במספר חוטי תכלת .ונשאר בדעת
הראב"ד ,ובזה בודאי יש כח להגר"א השו"ע כמו שכתב בב"י )ס' י"א( בביאור
להכריע ,וכ"ש כשהולך בעקבות הסמ"ג ,שכיון שאין לנו תכלת לא
הריא"ז שג"כ הכריע כהראב"ד(. הכריע במספר החוטין.
)ע"ע בענין זה שני מאמרים של הגאון הגר"א בשו"ע הוא לא הכרעה כשיטת
)ע ע ר' אליהו טבגר) ,הוא 'בעל "
הג "א התוס' ,שהרי הוא חולק
התכלת' של זמננו שבירר וליבן כל
ר
בתקיפות על התוס' שסבירא להו שיש
הלכות תכלת בספרו "כליל תכלת" מחלוקת בין ב"ש וב"ה אם זה חוט
והוא שהקים את המפעל אגודת פתיל אחד תכלת או שני חוטין ,אלא זה
תכלת( בענין ביאור הגר"א ,שמתוכו שיטה חדשה לגמרי ,שגם לב"ה הוא
מבואר היטב שדעת הגר"א למסקנתו שווין ,ו כ ו ו נ ת ב " ה ג ' ח ו ט י ן ה י י נ ו
לפסוק כדעת הראב"ד ,ובאמת מוכרח א ח ר י ה כ פ ל ,ודבר כזה שלא מצאנו
שהגר"א בשו"ע לא היה לו הגרסא בשום מקום בין הראשונים ,וגם קשה
המתוקנת בספרי ג' לבן ורביעית של מצד עצמו לומר שלב"ה עושים חצי
תכלת ,שהרי בזמן שכתב שם כדעת חוטי של לבן וחצי של תכלת ,ונכנסים
הראב"ד דחק עצמו לפרשו כפי הגרסא לבעית הרמב"ם של חצי חוט ,וכבר
ד' לבן וד' תכלת ,ואילו היה לפניו כתבו תוס' )בכורות לט (:שלא יתכן כלל
הגרסא ג' לבן ורביעית של תכלת -לא לפרש ג' לב"ה אחרי הכפל ,ורק את
היה לו לדחוק את הראב"ד בצורה כ"כ הרמב"ם אפשר לתרץ שס"ל שאפשר
קשה ,וכן לא הזכיר שם שום גרסא לעשות חוט שלם רק שסגי בחצי חוט,
אחרת אלא ד' לבן וד' תכלת ,אלמא אבל לומר דבר כזה שצריך לעשות
שהגרסא בספרי שלח לך ג' לבן דוקא חצי חוט תכלת וחצי חוט לבן -
ורביעית של תכלת בא לו רק אח"כ, זה כבר דבר מחודש ביותר ,וכל אלו
וכשהגיע לו הגרסא המתוקנת פסק שרצו לפסוק כדעת התוס' ,זה לא ע"פ
במוחלט כדעת הראב"ד ,וכן במאמר שיטת הגר"א בשו"ע אלא ע"פ רוב
שני של הרב אליהו טבגר )הובא בישורון שנת
ראשונים כהתוס' ,והגר"א בשו"ע הוא
תשע"ב( הוכיח מהרבה מקומות בביאור לא הכרעה כתוס' אלא שיטה חדשה
הגר"א על השו"ע שלא היה לפניו לגמרי ,שהיא קשה מאוד ,וחולק על כל
הגרסא המתוקנת בספרי שלח(. הראשונים.
וכן הגאון ר' יצחק שלמה זילברמן
וכ .זצ"ל שנוהג כל דבר ע"פ הגר"א, ן
וכן ברב עמרם גאון )בגיאוניקה ח"ב עמוד
נהג והנהיג בישיבתו הלכה למעשה וכ.ן (334מפורש שבין ב"ש ובין ב"ה
כדעת הראב"ד .ע"פ הגר"א בזוהר מדברים לפני הכפל) .ויש כלל רב תנא
ובספרי. הוא ופליג ,ובכל זאת לא קיי"ל הלכה
ס מספר חוטי תכלת
ח( ביאור המלבי"ם
בצד שני שלו שכוונת הסמ"ג במה והיחיד שפסק גם כשנוגע לקולא
שכתב ג' לבן ואחד תכלת היינו שג' של והיח.יד כדעת התוס' הוא המלבי"ם,
לבן ורביעית מ ק צ ת ו של תכלת ,והשיא שהובא במ"ב )ס"ט ס"ק י"ד( לענין שני
את הסמ"ג שהצד השני שלו הוא חוטין מצמר ושני חוטין ממין הבגד
כהרמב"ם ,וזה גרם לו מפני שהיה לו באותו כנף עצמו.
גרסא מוטעית של הראב"ד ,ואחרי
הטעות הזה נמשך גם התוס' יו"ט )בריש אולם המלבי"ם לא ידע כלל שיטת
פרק התכלת( ,בביאור הסמ"ג והברטנורא, אול.ם הראב"ד ,אלא היה לו הגרסא
אבל אחר שיש לנו הגרסא המתוקנת המוטעית של הב"י בראב"ד שהראב"ד
בראב"ד -א"כ בודאי ובודאי שכוונת ס"ל כדעת התוס' ,וגרס בראב"ד ב' של
הסמ"ג והברטנורא הוא שהצד השני לבן וב' של תכלת והיינו לפני שכופלים.
שלו הוא כהראב"ד ,דהיינו כפשוטו ג'
של לבן ואחד כ ו ל ו של תכלת. וראיה שהמלבי"ם ס"ל כך ,שראיתי
וראיה לשון המלבי"ם )בס' י"ב במאיר
ועכ"פ למידים אנו ,שהמלבי"ם בכלל לארץ ס"ק ט"ז( ,שכתב שהסמ"ג כתב ב'
ועכ"פ לא ידע שיטת הראב"ד ,ובודאי של לבן וב' של תכלת א ו ז ' ש ל ל ב ן
שלא ידע גם שאר הראשונים שכתבו ו א ח ד ש ל ת כ ל ת ,והסמ"ג מסתפק
כהראב"ד ,כמו הערוך והמאירי אם הלכה כהרמב"ם שרק חוט אחד
והריא"ז .ולכן מובן מה שכתב שיש רק של תכלת או כשאר פוסקים ע"כ דברי
רמב"ם שס"ל חוט אחד ושאר המלבי"ם.
הפוסקים ס"ל ד' לבן וד' תכלת ,שהרי
לשיטתו ,הרמב"ם יחידאה בזה וכל הנה לשון הסמ"ג )מצוה כ"ו( הוא ב' של
שאר הפוסקים ס"ל כתוס' ,כיון שלא הנה לבן וב' של תכלת או ג' של לבן
הכיר כלל שיטת הראב"ד ודעימיה, ואחד של תכלת ,וכן הועתק דבריו
וא"כ לפי גישה זו בודאי הלכה כשאר בברטנורא )ריש פרק התכלת( ,וא"כ איך
פוסקים דהיינו כהתוס'. יכול המלבי"ם לומר שצד שני של
הסמ"ג הוא ז' של לבן ואחד של תכלת.
אולם אחרי שיש לנו הראב"ד והרבה
אולם ראשונים שס"ל כמותו וא"כ אלא ודאי שהיה לו גרסת הב"י )ס' י"א(
צריך לדון כמי ההלכה ,ואין כאן הלכה אלא בראב"ד ב' לבן וב' תכלת ,ולא
פסוקה מצד הראשונים שהלכה כתוס'. ידע כלל שיטת הראב"ד שג' לבן ואחד
ויורד כאן הכרעת המלבי"ם ,ע"כ תכלת ,וחשב שהראב"ד ס"ל כתוס',
בביאור דברי המלבי"ם. ועל כן הרי כתב הב"י שהסמ"ג ס"ל
ט( ההכרח להכריע
את הצורך להכנס לעובי הקורה הנה אילו היה לנו את האפשרות
להכריע ,אולם הבעיה היא שאין לנו הנה .לעשות כחומרא לצאת בין דעת
את האפשרות הזה ,כי בפשטות לדעת הראב"ד ובין דעת התוס' -לא היה לנו
סימן ט סא
המחבר )בב"י ס' י"א( הביא דעת הראב"ד צריך ג' חוטין של לבן ,וכן
המ..חבר הסמ"ג שהביא שני שיטות, משמע לשון הספרי ,ומי שעושה כדעת
התוס' והראב"ד )והב"י שלא הכיר את התוס' חסר לו בחוטי לבן ,ולפי התוס'
הראב"ד חשב שצד השני בסמ"ג הוא לכאורה צריך ב' חוטי תכלת ומי
כדעת הרמב"ם( וכתב עליו שכיון שלא שעושה כדעת הראב"ד חסר לו בתכלת.
נוהג אצלנו תכלת הוא לא הכריע.
וכן אילו לא פסק השו"ע )ס' י"א סע' י"ב(
המחבר )בכסף משנה( שחשב שהראב"ד וכן שאין להוסיף על ד' חוטין ,והיה
המחבר ס"ל כתוס' ,כתב שבספרי פוסק כדעת בעל העיטור ורב עמרם
משמע כדעת הרמב"ם ,והיינו כגרסא גאון שאפשר להוסיף על החוטין כמו
בשלח לך ,ובודאי אילו היה לפניו שפסק הגר"א על השו"ע -היה לנו
הראב"ד האמיתי ,היה אומר שבספרי לעשות ב' חוטי תכלת וג' חוטי לבן,
משמע כדעת הראב"ד ,אבל בודאי לא אולם השו"ע סגר לנו דרך זו.
כדעת התוס' ,וא"כ את"ל שהמחבר
הכריע ,אז הכריע כדעת הראב"ד ולא וא"כ צריך להכריע כאן ,ואין אנו
כדעת התוס') .ומה שבשו"ע בענין וא"כ באותו מצב של בעלי השו"ע
גרדומין כתב כדעת התוס' אף שבכ"מ שלא היה להם תכלת ,וכל הנושא היה
הכריע כדעת הרמב"ם -היינו משום לענין גרדומין ,ובזה חששו לחומרא גם
שלא רצה לסמוך לגמרי על ההכרעה כדעת התוס' ,ולא היה להם הצורך
בכ"מ וחשש לחומרא גם כדעת התוס', להכריע ,וכמו שכתב הב"י )ס' י"א( בדעת
אבל בודאי משורש הענין של הכרעה הסמ"ג שבגלל שלא היה להם תכלת
את"ל שיש איזה הכרעה מצד הב"י .יש לא נכנס להכריע הדבר ,אבל לא היה
לכל היותר הכרעה כדעת הרמב"ם או כאן הכרעה לקולא כדעת התוס' ,וכן
הראב"ד ולא כדעת התוס' ,ועכ"פ לא המנהג לא היה אף פעם לקולא כדעת
הכריעו כאן כדעת התוס'(. התוס' ,ואין זה מנהג שמחייב אותנו
לעשות לקולא כדעת התוס' .וכל מה
והיחידים שבאו לפסוק לקולא כדעת שהובא שעושים כהמנהג -זה בזמן
והיחידים התוס' בזמן שיש הראב"ד שהמנהג היה הכרעה גם לקולא ,אבל
לפניהם ,זה רק מרבני זמננו ,שהפסק בזמן שנהגו כן מחמת ספק -זה לא
שלהם בנוי על זה שמתנגדים למושג נקרא מנהג לחייב כשזה נוגע גם
של הכרעה מקורית ,אלא רוצים לקולא.
לפסוק כמנהג אלו שלא הכריעו מן
המקור אלא סמכו על רוב ראשונים או וא"כ עכשיו שיש תכלת ,צריך
כמנהג ראשונים אשכנזים או שו"ע וא"..כ להכריע ,וא"כ לא מצאתי עד
במנהג גרדומין )שכבר כתבנו שאין עכשיו שום אחד מן הראשונים ולא מן
משם הכרעה לקולא( וסתימת המ"ב
ועוד אחרונים שהעתיקו דברי התוס', האחרונים שהביא דעת התוס' ודעת
אבל לא נכנסו להכריע ,ורבנים אלו הראב"ד ודעת הרמב"ם ויכתוב
מתנגדים גם להכרעה של ראשונים כמו והעיקר כדעת התוס' .ואילו כדעת
הריא"ז ,ועל כן כתבו הפסק שלהם רק הראב"ד -מצאנו הכרעה ,הריא"ז
לאשכנזים .וז"ל ר' ישראל ברקין והמאירי והגר"א בספרי ובזוהר ,ורבנו
מארה"ב שהתווכחתי אתו במכתבים וידאל צרפתי )שהחיד"א החשיב אותו
רבים) ,מכונה "הרב ישראל כהן" מאוד והיה בקיא בנגלה ונסתר(.
סב מספר חוטי תכלת
הסברא שאי אפשר שהיה לפניהם בחוברת "והיה לכם לציצית תש"ע"(,
הגירסא של הראב"ד בהספרי ,ואם כן וסברא זו שצריך לפסוק כרבותינו
קשה מאד לומר שיש מדבריהם כאילו מאשכנז שמעתי מכמה פוסקים
מובהקים ,ולדעת מו"ר הרה"ג ר'
הכרעה נגד שיטת הראב"ד .ואף אם ישראל הלוי בעלסקי שליט"א הוא
אמנם נגיד שיש עדיפות ברוב או עיקר הטעם לפסוק כתוס' ,והסביר
בחשיבות של אשכנז ,לא יהא לו ענין ש א נ ו י ו ר ש י ה ם ה ר ו ח נ י י ם" .וע' לעיל
כאן ,שלא הכריעו ברובם או בחכמתם )ס' ו' בד"ה( "וכן לפסוק לאשכנזים וכו'"
נגד הגירסא של הראב"ד. הצע"ג בהנהגה זו .
ובדעת הגר"א עיקר דעתינו הוא אשר והריני מעתיק מכתב שכתב לי
ובדעת כאשר כתב דבריו בביאורו לא והרי..ני האברך החשוב יהושע יצחק
ינקלביץ נ"י מחבר גליון "מצות תכלת
ידע מגרסת הראב"ד וכאשר נתגלה לו בזמננו" שהפיץ הרבה מצוות תכלת
הגירסא ההוא חזר בו להורות כדברי בארה"ב ובא"י ,שמקודם נהג כדעת
הראב"ד. התוס' )יחד עם חברו ר' ישראל ברקין(,
ואח"כ חזר בו ונהג כדעת הראב"ד
ומכל מקום יש אשר פקפקו בדעה זו וכך הנהיג בארה"ב ובא"י.
ומכל מכמה פנים )ובראשם כמובן
חבירינו ר' ישראל שליט"א( אבל כאשר
כתבתי כן הוא עיקר דעתינו.
לכבוד וכו'
הגם שקשה לומר שלא היה לפניהם
הגם הגירסא הנכונה ,שהרי היה אחרי דרישת רוב שלום אוהב תורת
לפניהם הפירוש על התורה של רבינו א.חרי האמת ,אפתח בתודה על שדרש
טוביהו מארץ יון ,המכונה מדרש לקח אחרי כאן בארץ הטמא כל כך רחוק
טוב ,אשר בדבריו גרס כדברי הראב"ד. מה' מהתורה ומהאמת בכלל .אבל
מכל מקום ייתכן שראוהו וחשבו שהם כבודו מסתמא יודע מה דרך הרוח,
דברי עצמו ולא דברי הספרי .גם רבינו אשר כבר רוב בני החבורא שבגלות כבר
הלל כפי הנראה גרס כגירסת הראב"ד, חזרו בהם להורות כדברי הראב"ד,
וכן הילקוט ועוד ,ופלא הוא שלא ידעו ונימוקם עמם ,כאשר כבר האריך
מגירסת הראב"ד .אבל בדברי המרדכי כבודו לברר בטוב טעם ודעת .אמנם
בריש פרק התכלת נראה בעליל שלא מכל מקום הכל תלוי במזל ,ואפי'
ידעו. התכלת בעצמו לא זכינו לה עד דור
אחרון ,וגם ענין זה אף אחרי ששמענוה
החותם בכבוד גדול לא קבלנוה עד הערת רוח מן השמים.
והבירור שנתברר לבסוף היה אשר
יהושע יצחק הוכרח לנו מדברי הראשונים ומן
סימן י סג
י( מערכה שניה ,הויכוח אם לפסוק כהרמב"ם או
כהראב"ד
חצי חוט ,היתה הגמרא צריך להאריך טעם שפוסקים כדעת הראב"ד ולא
יותר(. ט.עם כהרמב"ם ,משום שהראב"ד אין
עליו שום קושיה ,והרמב"ם שיטה
רוב ראשונים חולקים על הרמב"ם,
רו.ב בין אלו שהיו לפניו ובין בני דורו מוקשית ,והרי לעשות דבר כזה לטוות
ובין הבאים אחריו ,הערוך ערך תכלת חצי חוט תכלת וחצי חוט לבן הוא דבר
כמו הראב"ד ,הראב"ד בהשגות ,חכמי מאוד חריג ,ורחוק מאוד שהגמרא
היתה שותקת מזה ,והרי לענין סדר
לוניל ,הסמ"ג מסתפק אי כהתוס' או הצביעה שיש שם חידושים ,מאריכה
כהראב"ד ובודאי לא כהרמב"ם) ,מה הגמרא )מ"ב ,(:ואיך שותקת מזה שצריך
שהב"י ס' י"א כתב שצד שני של הסמ"ג לטוות חטי חוט לבן וחצי חוט תכלת,
כהרמב"ם מפני שלא ראה כלל שיטת
הראב"ד ,שהיה לו גרסא בראב"ד כמו אלא ודאי שלא יצא הדבר מסתימתה,
התוס' ומזה גם מוכח שלא ידע כלל וממילא כופלים החוט של תכלת) .ע'
שיטת הראב"ד ,שאילו ידע למה הוציא רי"ף )יבמות צ"ב (:ודאי אי איתנהו להני
את דברי הסמ"ג מפשוטו לומר שס"ל מילי דמר רבי יהודאי לא הוה שתיק
כהרמב"ם( וז"ל ספר מצוות גדול )עשין
גמרא מינייהו(.
סימן כו( שתים של לבן ושתים של תכלת בספרי פ' שלח לך כתוב ג' של לבן
או שלשה של לבן ואחת של תכלת בס.פרי ורביעית של תכלת ,וזה כדעת
כדכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל
תכלת ,וכופלו לשמונה. הראב"ד ,ואילו בספרי פ' כי תצא -לפי
גרסא ישנה הפשטות כדעת התוס',
המאירי )יבמות ה (:כמו הראב"ד, ולפי תיקון הגר"א כדעת הראב"ד אבל
המ..אירי הריא"ז הביא את הרמב"ם לא כדעת הרמב"ם.
וחלק עליו והכריע מפורש כמו הראב"ד
ע"פ הספרי ,הגר"א )באור יהל( הכריע בגמרא )ערובין צ"ו (:מבואר שהיו
כמו הראב"ד וכתב שני פעמים וכן בגמ.רא מביאים לשונות של תכלת,
עיקר ,רבנו וידאל צרפתי שהובא והגמרא דן אולי זה בשביל בגדים ולא
בחיד"א )בחומת אנך( הכריע כמו לשם ציצית ,והגמרא עושה אוקימתא
הראב"ד ,נגד התוס' ונגד הרמב"ם, "במופסקים" באופן שאין חשש של
הובאו דבריהם לעיל במערכת ראב"ד שלא לשמה אם חתך החוטין ,ואילו
תוס' .וע' חוזק לשון המאירי )שם(. היה צריך להיות רק חצי חוט ,אז
בודאי זה ראיה שהוא לשם מצוה,
במאמר בכנף איש יהודי ,הבאנו גם הרבה יותר מאוקימתא של הגמרא,
במאמר ששיטת הרמב"ם בנוי על אלא ודאי שלא עשו חוטין מורכבים
היסוד שעיקר התכלת בשביל הכריכה, מתכלת ולבן) .תירוץ הרב קאפח
אולם ברב עמרם גאון שס"ל שחוליא שכוונת הגמ' "מופסקים" היינו ציור
ראשונה הוא רק לבן ובכל זאת אם הרמב"ם צע"ג שאין זה הפשטות .כי
עשה רק חוליא ראשונה יוצא ,א"כ סתם מופסק היינו חתוך ע' סוכה )יא(.
חולק על יסוד הרמב"ם שעיקר ואילו היה כאן חידוש מיוחד של טווית
סד מספר חוטי תכלת
כדעת הראב"ד שהוא חוט שלם ואילו הכריכה בשביל התכלת ,וממילא גם
הרמב"ם יחידאה ,וכן יש הכרעה אין לו סיבה לדחוק שסגי בחצי חוט.
מקורית ,וכל מה שלפעמים משתמשים
בדעת המקובלים להכריע -זה בזמן הבאנו הרבה סמוכים שגם לדעת
שאין לנו כח להכריע ע"פ נגלה. הבאנו הרמב"ם אם עשה כדעת
הראב"ד יוצא מצוות תכלת ולבן ,ובלי
וז"ל החיד"א )בספרו דבש לפי מערכת נ' אות זה א"א ליישב את הגמרות ,ע' לעיל
וז"ל י"ב( נשים במצות עשה שהזמן בדעת הרמב"ם אם הוסיף יותר מחצי
גרמא סבר ר"ת דיכולות לקיים ולברך חוט ,משא"כ לדעת הראב"ד אם עשה
כידוע ,ומצאתי בתשובת כ"י לחד כדעת הרמב"ם לא יצא מצוות תכלת.
מקמאי בזמן הרי"ף מעלה מטה והוא
רבנו יעקב ממרויש ז"ל שהיה שואל ומי שכתב כמו הרמב"ם ,זה רק רבנו
שאלות מן השמים בדינים והיו ו אברהם בן הרמב"ם )בספר מי
משיבים לו ומביאים דבריו לפעמים המספיק( ותלמידו רבנו פרחיה שהיו
הרב שבלי הלקט והמרדכי ז"ל ,וכו'... תלמידים מובהקים של הרמב"ם ואינו
והגם דלאו בשמים היא והרמב"ן ז"ל שיטה עצמית .וכן האר"י ז"ל ,שע"פ
חלק על הראב"ד במ"ש רוח הקודש נגלה לא ידע שיטת הראב"ד כמו
הופיע בבית מדרשנו ,מ"מ היינו דוקא שהב"י לא ידע אותו.
כמו הרמב"ן ז"ל שהוא בדעתו הרחבה
הכריע מן התלמוד להיפך אז הרשות יש עוד ספר הקנה )עמוד (80כדעת
בידו על פי תורה לפי דעתו ,אבל אי יש .הרמב"ם ,שמחברו אינו ידוע ,ע'
אנן אין בידנו להכריע ועינינו הרואות בהערות על ברכי יוסף )יורה דעה סימן יא(
שנחלקו הפוסקים מערכה לקראת וז"ל ,אלא שעל מהות ספר הקנה
מערכה אז נראה לדעתי הקצרה דיש ערער הרמ"ק ,בספר שיעור קומה )דף
לסמוך על הסברה של הפוסקים פ' ע"א( ,דמחברו אחרון מאוד הוא,
שהסכימו מן השמים עליה וכבר ומעתיק לשונות מהרמב"ם וכו',
במ"א כתבתי בעניותי בזה ,וא"כ מה וערער גם על אמינותו ובקיאותו .ע"ש
שנגלה להאר"י ז"ל מן השמים – דינו ועיקר הספר שם הוא לא בירור הלכה
כדברים שנגלו לרבי יעקב ממרויש, אלא הסבר ההלכה ע"פ סוד ,וההלכה
וא"כ במקום שיש הכרעה ע"פ נגלה - מעתיק מן הרמב"ם.
לא מתחשבים עם גילוים מן השמים.
אלו שפוסקים כדעת הרמב"ם ,יש
ומה שטוענים שהאר"י ז"ל היה לו אל.ו כאלו שמשוכנעים שצריך לפסוק
ומה גילוי אליהו ,הנה מקור הדבר כדעת האר"י ז"ל והמקובלים תלמידי
הוא משומר האמונים הקדמון להגר"י האר"י ז"ל ,ולא שייך הכרעה כדעת
אירגס שכתב על האר"י ז"ל )ויכוח א' ס' הראב"ד נגד האר"י ז"ל) ,האדמו"ר
י"ז .הובא בביאור אבן חי על ספר בן איש חי שנה א' מרדזין פסק כדעת הרמב"ם(.
פ' וירא ס' כ"א ס"ק מ'( שמרוב חכמתו
וקדושתו נתגלה אליו אליהו הנביא ז"ל אולם הנהגה זו צע"ג ,שלא שייך
בכל עת כמו שהיה מתגלה אל התנאים אול.ם לעשות ע"פ גילוים עליונים רק
והאמוראים כדאיתא גמרא בדוכתא בזמן שאין כח להכריע ע"פ נגלה ,וכאן
טובא ,וא"כ רואים שלא היה יותר יש הכרעה ע"פ נגלה בין מצד שרוב
גדול מן התנאים והאמוראים. ראשונים שס"ל חוט אחד ,הם ס"ל
סימן י סה
שהנהיג את לבישת תכלת של רדזין וא"כ כמו שלגבי תנאים והאמוראים
בהרבה מחסידי ברסלב( הלך כדעת וא"כ אין כלל שהלכה כמי שהיה לו
הראב"ד ,אף שידע דעת האר"י ז"ל גילוים עליונים ,שהרי רשב"י הוא
והאדמו"ר מרדזין. מגדולי המקובלים בדורו ,ובכל זאת יש
כלל שרבי יוסי ורבי שמעון הלכה כרבי
ויש עוד שפסקו כדעת הרמב"ם בגלל יוסי וכן רבי יהודה ורבי שמעון הלכה
ויש שמחשיבים את הרמב"ם כפוסק כרבי יהודה) ,ערובין מו (:וא"כ אין כאן
הכי גדול ,או שבענין דברים שלא כלל שתמיד הלכה כהאר"י ז"ל ,אלא
כתובים בשו"ע הלכה כהרמב"ם ,אולם הוא לא יותר מכח חכמתו בתורה.
אין הדבר מובן ,וע' בחז"א )ס' ק"נ ס"ק י'(
שאין כלל גורף כזה שהלכה כהרמב"ם, ואם רוצים לומר שהאר"י ז"ל היה
בפרט שכאן הרמב"ם נגד פשטות וא.ם פוסק גם בנגלה -הנה בפשטות
הגמרא ושיטה חריגה ונגד הספרי וכן לא היה לפניו כלל דברי הראב"ד ,שהרי
הוא יחידאה נגד כל הגאונים גם מרן הב"י שהיה בדורו ובעירו של
והראשונים. האר"י -לא היה לפניו הראב"ד אלא
היה לו גרסא מוטעית וחשב שהראב"ד
וראיתי עוד שטוענים ,שבמדרש כדעת התוס' כמבואר בכ"מ ,וא"כ לא
ורא.יתי הגדול )ס"פ שלח( כתב כמו היה כאן הכרעה מצדו בנגלה.
הרמב"ם ,וחשבו שהמדרש הגדול הוא
מכח חז"ל לפני הרמב"ם ,אולם ע"ש וע' בשיירי ברכה להחיד"א )ס' תכ"א(
במבוא לספר במדבר ,שהמדרש הגדול וע' וז"ל דבתר הכרעת האר"י ז"ל
נכתב ע"י מחבר אחרי הרמב"ם והוא גרירן בדוכתא טובא עכ"ל ,ומדייק
מערב דברי חז"ל של תנאים ואמוראים מזה מהר"ם סטהון בארץ החיים )ס'
עם דברי הרמב"ם ,וא"כ קטע זה ועוד שכ"ב( שלא בכל דוכתיה ,ועכשיו אילו
הרבה קטעים הם העתק של דברי היה כאן כלל שכל מה שלמד האר"י
הרמב"ם ,וזה לא ספר פוסק של ז"ל הוא מפי אליהו הנביא וזה כבר
הכרעה ,אלא ליקוט של חז"ל בצירוף מכריע שזה כמו משה מפי הגבורה -
ליקוט של הרמב"ם ,ולא הכרעה א"כ איך שייך לומר שלא בכל דוכתיה,
כמותו ,ובודאי זה לא מקור של אלא ודאי שאין למידים מפי כללים
הרמב"ם. הללו ,אלא האר"י ז"ל היה חכם גדול
ובעל רוה"ק ,אך לכו"ע ,להלכה -אין
וכן כבר הכריעו אחרי הרמב"ם, מחשיבין דעתו ממש בדרגת משה רבנו
וכן .הריא"ז והמאירי והגר"א והרב שהלכה כמותו בכל מקום ,ותורה לאו
וידאל צרפתי כדעת הראב"ד נגד דעת בשמים היא.
הרמב"ם) ,כל זה לעיל במערכת תוס' וראב"ד(
והלכתא כבתרא .וכן הסמ"ג הוא נגד וחוץ מזה ,כיון שגם הגר"א היה בקיא
דעת הרמב"ם. וחוץ בנגלה ובנסתר ,והוא פסק
בביאור על הזוהר כדעת הראב"ד -
כעת ראינו רבי חיים ויטל )בספרו עץ א"כ זה ראיה שגם על פי נסתר אפשר
כעת חיים טוב פ' קורח( שהביא מדרש לפסוק כדעת הראב"ד.
שכתב וח' חוטין תכלת )דהיינו ב'
חוטין בכל כנף( וזה או כהראב"ד או וכן ידוע שהרב אברהם בן רבי נחמן
כהתוס' ולא כהרמב"ם. וכן )מגדולי ת"ח בחסידי ברסלב,
סו מספר חוטי תכלת
הפסק של הספרדים ,וע' מה שכתבנו יש שפסקו כהרמב"ם בגלל האור שמח
לעיל במערכת תוס' וראב"ד )ס' ו' בד"ה י שטוען שכך מבואר בירושלמי ש
וכן לפסוק לאשכנזים( ,על אלו רבנים )ביכורים( ,אולם זה נתבאר בקונטרס
אשכנזים שפסקו כתוס' משום שהם בכנף איש יהודי )ס' ה' ס"ק י'(,
אשכנזים ,ומה ששייך לשם שייך גם שהירושלמי נתכוון לגמרי משהו אחר,
לכאן ,שאין כעת הזמן לפסוק להלכה ואין לירושלמי שם שום שייכות למה
בגישה כזאת למצווה שנתחדש שכתב האור שמח ,וכן שיטת האור
אפשרות קיומו במקום ובזמן שמח בנוי על זה שלא שייך לקיים
שהספרדים והאשכנזים מעורבים זה מצות תכלת בלי שיש בו גם לבן ,ואילו
בזה ,וכולם תלמידים של כולם. בספר המצוות )שורש י"א( כתוב מפורש
ששייך לקיים תכלת בלי לבן ,והארכנו
יש מחלישים כח הגר"א בפסק בזוהר לעיל על זה ,וא"כ ברמב"ם עצמו מוכח
י כהראב " ד ,משום ,שבספרא ש
שלא בנה על הכלל של האור שמח.
דצניעותא כתב כדעת הרמב"ם ,אולם
שם זה רק בדרך פירוש משא"כ בזוהר וכן יש שסמכו על המשכנות יעקב )ס'
כתב הגר"א דרך פסק ,וזה המחייב. וכן י"ג( שכתב כדעת הרמב"ם ,אולם
המעיין שם בכל התשובה – רואה
ובאמת פירוש הגר"א בספרא בבירור שאינו מביא כלל ראיה לענין
ובאמ...ת דצניעותא הם קשין מאוד, שיטת הרמב"ם כלפי הראב"ד בנושא
שבספרא דצניעותא פ"ה כתוב ארבעה מספר חוטין ,רק דן בענין שיטת
מלכין נפקין לקדמות ארבע ,בהון הרמב"ם כלפי התוס' ,והוכיח שיש רק
תליין כענבים באתכלא צרירין בהו: חוט אחד ,ובעיקר בנוי הראיה בהנידון
ש ב ע ה ר ה י ט י ן סהדא סהדותא ולא שם להביא ראיה בענין הכריכות
קיימין בדוכתייהו :והגר"א מפרש שעיקר הכריכות הם של תכלת,
בסוף דבריו ,שרהיטין שהוזכרו בספרא וממילא כתב כדעת הרמב"ם שמספיק
חצי חוט ,כיון שעיקר התכלת לכריכה,
דצניעותא ,הכוונה ז' חוטין לשיטת אולם אף לפי שיטתיה שיש ראיה מן
הרמב"ם ,וציין לזוהר )פ' שלח דף קע"ה(, הגמרא שעיקר הכריכות של תכלת ,זה
אולם נכון שהזוהר מביא דברי הספרא רק ראיה שעושים חוט אחד ,אבל אין
דצניעותא אלו בענין מצוות ציצית, זה ראיה שעושים רק חצי חוט )שזה
אבל הזוהר ביאר דברי הספרא מילתא דתמיה( שהרי כמה ראשונים
דצניעותא שהכוונה ז' רהיטין היינו ז' שס"ל שעושים כמעט כל הכריכות של
כריכין ,וכנראה שהכונה לז' חוליות תכלת -מ"מ ס"ל שעושים חוט שלם
והוזכר שם ג"כ שלא יפחות מז' ולא של תכלת כמו הערוך והמאירי
יוסיף על י"ג ,וזה בכריכות או חוליות והריא"ז ,והמשכנ"י לא מביא ראיה
ולא איירינן בחוטין ,וא"כ דבריו ז"ל לזה אם החוט הוא חצי או שלם ,וא"כ
כאן צע"ג .אבל בין כך מתחשבים עם א"א ללמוד ממנו לענין אם הלכה בזה
הגר"א כשכתב דבריו דרך פסק ולא כהרמב"ם או כהראב"ד.
כשכתב דבריו דרך פירוש .ובדרך פסק יש רבנים ספרדים שפסקו כדעת
פסק כדעת הראב"ד. יש .הרמב"ם מפני שטוענים שכך כללי
סימן יא סז
יא( תירוץ המרכבת המשנה על הרמב"ם
ואחרי הכפל ו' ,ורק התכלת מספיק המרכבת המשנה )חלמא( ,מתרץ
חוט אחד גם אחר הכפל ,וזה החצי המרכבת הרמב"ם שגרס כמו
חוט ,ויש לנהוג כן לכתחילה לקיים הספרי בשלח לך ,ועל אף ששם מבואר
חוט אחד ,אבל אם הוסיף החצי שעושים ג' לבן וא' תכלת וא"כ אחר
השני ,לא החסיר בו' של הלבן וגם הכפל יש לו ב' תכלת ,ס"ל להרמב"ם
לא פסל התכלת שהרי כולו תכלת שהספרי לא ס"ל כלל כפל ,וכל הכפל
ג" כ כ שר .וא"כ עכ"פ מי שעושה הוא הנהגה יותר מאוחרת ע"פ הגמרא
כהראב" ד יוצא גם הרמב" ם, מ"ב ,.וא"כ חיוב כפל הוא רק מדרבנן,
ולהיפוך להראב" ד אם עשה וא"כ אחרי הנהגת כפל מספיק חוט
כהרמב"ם בפשטות חסר בתכלת ,שגם אחד של תכלת ,שלכתחילה יש לעשות
תכלת יש חיוב כפילה) ,גם תירוץ זה רק חוט אחד ,ולפ"ז בודאי אין חיוב
של המרכה"מ דוחק כי הנהגה חריגה לעשות דוקא ז' חוטין של לבן,
כזה אמור להיות כתוב בגמרא ,ובגלל שבשורש מספיק ג' חוטין לבן רק
זה רוב ראשונים שס"ל חוט אחד דלא שכופלין אותו ונעשה שש ,וזה גם לפי
כתוס' ,ס"ל כהראב"ד ,וא"כ בודאי יש דרש הגמרא גדיל שנים גדילים ד',
לנהוג כהראב"ד שבזה יוצא גם והרי חוט הכרך עולה מן המינין )לדעת
להרמב"ם(. הרמב"ם היינו תכלת( ונשאר ללבן ג',
יב( קיצור סיכום של הכרעת מספר חוטי תכלת כדעת
הראב"ד ולא כתוס' ולא כהרמב"ם
ברכות( מאמתי קורין את שמע ,ולא העיקרון בנוי על זה ,שאין גמרא
כתוב שיש חיוב לקרות את שמע, העיק .רון מפורשת כמה חוטי תכלת .
והגמרא על זה מבארת שאין צורך צריך לשים ,ואילו כל שאר חלקי תורה
במשנה לבאר מה שמוסכם מכח שיש מספרים ,יש משנה או גמרא
הפסוק ,וכל מטרת תורה שבעל פה מפורשת על זה ,כמו מספר חוטים
לבאר מה שאינו ברור במקרא) ,וניתן כללים בציצית )מנחות מא ,(:בתי תפילין
ללמוד ממשנה זו שקודם המשנה צריך )מנחות לד ,(:מספר של כל אחד מארבע
ללמוד חומש( וכן שאר מדרשים מינים )סוכה לד ,(:אזוב )פרה י"א ט'( וכל
והזוהר מפורש בהם חוט אחד ,וכן הש"ס מלא מזה ,שתיקת הגמרא כאן
סתימת דברי אגדה בגמרא ,וכן הוא מחייב ,שיש ידיעה קדומה וברורה
בספרי פ' שלח ,אבל לפי התוס' שיש שלא היה עליו עוררין ,ובגלל זה לא
שני חוטים ,ומודים שזה לא פשטות היה צורך לפרט את זה.
המקרא) ,מא :ד"ה ב"ש( וכן מודים שלדעת
ב"ה יש רק חוט אחד ,והסברה שאמרו וממילא בשלמא לפי הראב"ד,
שמסתבר להשוות תכלת ללבן -נתחדש וממילא מבוססת ידיעה קדומה זו על
רק בב"ש שהלכה כמותם ,והוא לא פשטות המקרא שזה פתיל תכלת שהוא
דבר מובן מאליו ,וא"כ חסר כאן אחד ,ויסוד זה למידים במשנה )ריש
סח מספר חוטי תכלת
הגמרא מוכח כדעת הראב"ד ,וכן בגמרא הבירור המפורש כמה חוטי
הרמב"ם נגד פשטות הספרי) .בדוחק תכלת צריך לשים ,וא"כ דברי תוס'
ניתן לתרץ הרמב"ם ,שגם הרמב"ם קשין .וכן הספרי כי תצא איך שהתוס'
מודה שניתן לעשות כדעת הראב"ד ,ע' גורסין -מוקשין מאוד ,שב"ה וב"ש לא
בפירוש המרכבת המשנה ,ועכ"פ אם מדברים באותו נוסח ,ובכל המכתבים
עושים כהראב"ד בודאי יוצא גם דעת שקיבלתי לא ראיתי מי שמיישב את
הרמב"ם(. הספרי כהוגן ,וכבר תיקן הגר"א
וכך מסקנת הגר"א להלכה ,וכך פסקו הגרסא כדעת הראב"ד.
ו המכריעים הריא"ז והמאירי, כך
ודעת הרמב"ם לטוות חצי חוט לבן
והרב וידאל צרפתי ,והשאר ע' לעיל. ודעת וחצי תכלת הוא דבר חריג
ע"כ המאמר פולמוס על מספר חוטי ביותר ,ואילו היה חיוב לעשות כך ,היה
תכלת. צורך לגמרא לפרט ,וא"כ סתימת
יג( מי שאינו מכריע המספר החוטין ,יוצא בכל אופן
מצוות ציצית
שהיא כשר בין מדין כולו לבן שכשר ובין וכל זה כתבנו לענין ההכרעה כשיטת
מדין כולו תכלת שכשר ,ולא מפסיד שום וכ.ל הראב"ד ,אבל אף מי שאינו רוצה
דבר מאילו היה הולך הכל בלבן ,וא"כ להכריע כך ,ועושה כאיזה שיטה שעושה,
אין שום מניעה ללכת עם תכלת ,וזה לא אז לכל היותר אינו מקיים מצוות ציצית
כדברי בעל המאמר שרוצה לבטל מצוות בשלמות לבן ותכלת לכל הדיעות רק
תכלת מחמת דברים כאלו ,והוא למקצת דעות ,אבל אין שום מציאות
המצאה שאין בו ממש. שלא מקיים שום מצוה ,שבכל מצב
יד( בשולי המאמר ,בענין עצם מצוות תכלת ע"י חלזון
הפורפורא
עם הרבה מקורות ,באו והאריכו בעל המאמר כתב שמצוות תכלת
והכריעו הרב אליהו טבגר שליט " א ב ע ל של ארגמון קהה קוצים
ב " כליל תכלת " והרב שלמה מורקס הפורפורא , ) חלזון
טייטלבוים ב " לולאות תכלת " טרונקולוס ,לא הדיונון של רדזין (
בראיות חזקות ביותר ,וכן כתבנו שנתגלה בדורנו ,זה בגדר את " ל
מאמרים " חוט תכלת " " הכר נא שזה התכלת ,אלמא שטוען שהדבר
למי החותמת והפתילים " ,ו " בכנף הוא רק ספק ,אולם באמת אין שום
" התכלת וכן יהודי " , איש ספק בזה ,שבודאי זה התכלת
וחידושה " מהרב שמואל אריאל , שהתורה מדברת עליו ,שאחרי
וכן " מצוות תכלת בזמננו " של הרב שהרב מנחם בורשטיין בספרו
יהושע ינקלביץ ,ואחרון חביב הרב " התכלת " הציע את החלזון הזה
ביאור הברייתא סט
ונשאר רק סברא שלא רוצים דבר בנימין זאב הורביץ בחיבור " חותם
חדש ,טענה שאין בו ממש ,וכעת של זהב " ,שאסף כל טענות
יותר ויותר ת " ח הולכים בתכלת , המתנגדים לת כלת וביטל כל
יש בצנעה ויש בפרהסיא . טענותיהם והוכיח שאין בהם ממש ,
המאמר הזה נכתב בעה"י ט' מרחשון תשע"ג כאן עה"ק עמנואל ת"ו
חלזון זהו -גופו דומה לים ,וברייתו דומה לדג
בביאור הברייתא מנחות דף מד עמוד א
דבר ודבר דיקדוקיה ואותותיה של הנה נתקשו בביאור ברייתא זו מה זה
תורה. הנה גופו דומה לים ,שאם הכוונה כמו
שכתב הרמב"ם שהצבע של גופו דומה
והנה בחלזון הזה רואים בחוש גלים לים ,הנה אנו רואים בארגמון קהה
והנה גדולים ובין גל לגל גלים קטנים. קוצים שלא תמיד זה כך ולפעמים הוא
)ראה תמונה בשער(. ירוק וכן צבעים אחרים ,ויש שמפרשים
שדומה לקרקעית הים ,שגם זה נקרא
ומה שחשבו לומר שהדמיון הוא לענין ים כמו ישעיהו פרק יא ט( א י ֵָרעוּ וְ א
ומה צבע ,זה בגלל שנאמר מקודם אָרץ
י ְַשׁ ִחיתוּ בְּ כָל הַ ר ָק ְד ִשׁי כִּ י ָמלְ אָה הָ ֶ
מנחות דף מג עמוד ב תניא ,היה ר' מאיר ֵדּעָ ה אֶ ת ה' כַּמַּ יִ ם ַליָּם ְמכַ ִסּים )ברש"י
אומר :מה נשתנה תכלת מכל מיני יש שני גרסאות ,לפי הגרסא בפנים,
צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים הוא תבנית גופו ,ולפי השיטה מקובצת,
דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד, הוא מראה החלזון(.
שנאמר) :שמות כ"ד( ותחת רגליו כמעשה
לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר, אולם הרב אליהו טבגר שליט"א
וכתיב) :יחזקאל א'( כמראה אבן ספיר אול .ם מפרש ענין דומה לים לא לגבי .
דמות כסא. צבעו אלא לגבי תבניתו והיינו גלי הים,
כמו בסוכה נא :אפיק שפה ועייל שפה,
הנה שם כתוב מפורש שהדמיון הוא כי היכי דלקבל סידא .סבר למשעיין
הנה לענין הצבע ,משא"כ בענין חלזון, בדהבא ,אמרו ליה רבנן :שבקיה,
לא כתוב שמדובר לענין הצבע ,וא"כ דהכי שפיר טפי ,דמיתחזי כאדותא
ניתן לפרש ענין אחר כמו תבנית. דימא.
ולפעמים לא מדמים לענין הצבע רק וכן הביא עוד מקורות לזה בספר
ולפעמים לענין הצורה ע' רש"י שמות וכ.ן חותם של זהב עמוד ,17ירושלמי
פרק טז והוא כזרע גד לבן -עשב ששמו סוטה פרק ח דף כב חנניה בן אחי רבי
אליינדר"א ]כוסבר[ וזרע שלו עגול יהושע אומר בין כל דיבור ודיבור
ואינו לבן ,והמן היה לבן ,ואינו נמשל ממולאים ואותותיה דיקדוקיה
לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד בתרשיש כ י מ א ר ב א רבי שמעון בן
היה ,והוא לבן: לקיש כד הוה מטי להדין קרייא הוה
אמר יפה לימדני חנניה בן אחי רבי
)וידוע שלא הרמב"ם ולא רש"י ראו יהושע מ ה ה י ם ה ז ה ב י ן ג ל ג ד ו ל
)וידוע את החלזון ,משא"כ אנו ל ג ל ג ד ו ל ג ל י ם ק ט נ י ם כך בין כל
ע גופו דומה לים
גופו בצורה שאינו מושלמת ע' נדה כג: שרואים את החלזון ,יש לנו עדיפות
גופו גופו תייש ופניו אדם -אדם ,גופו כמו שאמרו חז"ל בבא בתרא דף קלא עמוד א
אדם ופניו תייש -ולא כלום ,סנהדרין דף מגמר נמי לא תגמרו מיניה -דאין
לח עמוד א אמר רב אושעיא משמיה לדיין אלא מה שעיניו רואות .וענין זה
דרב :אדם הראשון גופו מבבל וראשו של גלי הים גדולים וקטנים ,לא שייך
מארץ ישראל ,ואבריו משאר ארצות לומר אלא למי שרואה לפניו את
שבת דף ג עמוד א בעי מיניה רב מרבי: החלזון(.
הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן חולין מז :אמר רפרם :האי ריאה
לחוץ מהו? עקירת גופו כעקירת חפץ
ממקומו דמי -ומיחייב ,או דילמא חול.ין דדמיא לאופתא -טרפה .איכא
לא? -אמר ליה :חייב ,ואינו דומה דאמרי :בחזותא ,ואיכא דאמרי:
לידו .מאי טעמא? גופו נייח ,ידו -לא בגישתא ,איכא דאמרי :דנפיחה,
נייח. ואיכא דאמרי :דפחיזא ,ואיכא
דאמרי :דשיעא ,דלית לה חיתוכא
ברייתו נקרא בצורה המושלמת ,ע' דאוני .ורואים שלפעמים הדמיון יכול
ברייתו שולחן ערוך יורה דעה סימן ק סעיף להיות בכל מיני אופנים.
א בריה ,דהיינו כגון נמלה או עוף וכו'
ו כ ן צ ר י ך ש י ה י ה ש ל ם .וע' ביאור ואף שהמסכת ציצית הגרסא גופו
הגר"א שם ,תוספות נזיר דף נא עמוד ב וכן ואף דומה לרקיע ,וזה בודאי לענין
הוא בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת המראה ,אולם בזה כבר כתב במאמר
הפירות סימן רי. "ארגמון או ינטינה" מאת הרב אליהו
טבגר שליט"א ,כיון שזה אותו ברייתא
וא"כ מבואר שזה דבר פשוט שענין של כמו שנאמר בגמרא ,רק בשינוי נוסח,
וא בריה היינו בשלימות רק "כ
וא"כ צריך להגיה אחד מן הברייתות,
שמסתפקים גדר השלימות בזה אם וידוע שגורסים כמו שנאמר בגמרא ,וכן
חסר אבר שאין הנשמה תלויה בזה. הרי הגר"א בכל מקום שמתקן הגרסא
ומכל זה רואים שבענין בריה היינו במסכתות קטנות ,שאם יש אותו נוסח
ומכל בשלימות ,וענין גופו היינו לא בערך מן הגמרא ,רק קצת שינוי ,הוא
בשלימות ,וא"כ הולך הברייתא כמין מתקן הנוסח במסכתות קטנות כמו
חומר ,שבין ענין גופו דומה לים ובין בגמרא ,וא"כ כאן שאין לנו נוסח
ענין ברייתה דומה לדג מדובר בתבנית הגר"א ,צריכין אנו לתקן הגרסא
גופו ,אולם החילוק הוא ,שגופו היינו במסכת ציצית כמו שכתוב בגמרא.
גם אם מסתכלים עליו לא בשלימות, וכעת צריך לעיין מה ענין של גופו ומה
ואז רואים ברור גלי הים גדולים ענין ברייתו.
וביניהם גלים קטנים ,וכשמסתכלים
עליו בצורה מושלמת ,אז רואים צורת ונראה לומר ,שענין גופו היינו הבעל
דג. ונראה חי בצורה הלא מושלמת,
וברייתו היינו בצורה המושלמת,
וכן הגלים הגדולים יש בעיקרו בחלק וממילא ענין של דומה לים היינו גלי
ו.כן הקדמי בלי הזנב ,אבל בזנב יש רק הים ,זה רואים גם כשמסתכלים רק
גלים קטנים ,וא"כ הדמיון המושלם בחלק של החלזון ,אבל דומה לדג ,זה
לים הוא בעיקרו בלי הזנב ,וזה מתאים בעיקרו כשרואים בצורה המושלמת.
לענין גופו שהוזכר כנ"ל שהוא הגוף
בלי הראש ,ושאר אברים ,משא"כ וכעת נביא ראיה ליסוד זה שגופו היינו
צורת הדג ,אז עם הזנב הוא נותן את וכע בצורה הלא מושלמת וברייתו ת
המראה המושלם לדמיון לדג. היינו בצורה המושלמת.
נכתב בעה"י כ"א מנחם אב תשע"א כאן עה"ק עמנואל ת"ו
הוספה ממקום אחר
בענין הכרעה במספר חוטי תכלת כמו הראב"ד ולא
כתוס'
עי' בספר בכנף איש יהודי (ח"ב) ,בענין הכרעה במספר חוטי תכלת כמו
הראב"ד ולא כתוס' ,אף שרוב הראשונים ס"ל כמו תוס' .ואחד מן
"פ ִתיל
המקורות הוא משום שפשטות הפסוק מראה כדעת הראב"דְ ּ ,
ְּת ֵכ ֶלת" שהוא אחד ,וגם תוס' (מנחות דף מא ע"ב) מודים שזה הפשט בפסוק,
ודחקו עצמם בענין זה.
כעת בלמדי דף היומי ראיתי ראיה לסברה זו ,בענין קדימת חטא; עון;
עי' יומא פשע ,שבתורה כתוב פשע קודם ,ובנביא חטאת קודם.
(דף לו ע"ב)" :אמר רבה בר שמואל אמר רב :הלכה כדברי חכמים - .פשיטא,
יחיד ורבים הלכה כרבים! -מהו דתימא :מסתבר טעמיה דרבי מאיר,
ורואים מזה שאם יש פשטיה דקמסייע ליה קרא דמשה ,קא משמע לן".
דקרא כדעת היחיד ,לא אמרינן בסתם הלכה כרבים ,אלא הלכה כיחיד,
כל זמן שלא פסקו מפורש כדעת הרבים .וא"כ כאן שאין פסק למי
שראה כל שיטות שהכריע כדעת התוס' ,אדרבה מי שהכריע הוא כדעת
הראב"ד ,ואז אין מתחשבים עם רבים[ .וכ"ש יש משם ,ששם גם לדעת
הרבים יש סיעתיה מפסוקים של נ"ך ,ורק לדעת היחיד יש סיעתיה
מפסוקי תורה ,ובכל זאת עדיף פסוקי תורה כדי לפסוק כמוהו .כ"ש
כאן שיש רק ראיה לדעת היחיד מפסוק של תורה ואין שום פסוק אחרת
(היחיד כאן הם הרבה ראשונים ,רק יש יותר ראשונים כדעת התוס')].
אולם להבין ענין זה צריך לראות בפנים בכנף איש יהודי ,וכאן קצרתי.
