לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — לך לך (2026-10-19)

גליון סב
פרשת לך לך
תשפ"ז
עבודת השבת שבת
עי_לאה
שיר של יום השישי [ב]
בשני הפסוקים הראשונים ׁ ִש ַּבחנו את ה' יתקבצו להילחם על ירושלים .וכתב הרד"ק יִ ׁ ְש ְטפו ָּה' ,ופירשו במדרש [שמ"ר מט א]
שמלך בגאותו ביום השישי על כל העולם ,שהמשילם לנהרות החזקים שנותנים קולם 'שאם יתכנסו כל הגויים לבטל את האהבה
שבין הקב"ה לישראל ,אינם יכולים'. ומנהיגו בעוזה של תורה .בשני הפסוקים ברוצם ,וכן הם יתנו קולם בהמון רב'.
הבאים אנו מזכירים את אומות העולם
וכלפיהם הוסיף הכתוב 'שנשאו קולם' ,את ארבע המלכויות המשיל רק ל'נהר',
שמכח השלטון שנתן להם הקב"ה ,נושאים
ו'קול' היינו הדיבור המייחד את האדם הוא נתיב החקוק בקרקע לזרימת המים ,כי
קולם למרוד בו [ונזכרו ביום השישי שבו
משאר בעלי החיים ,והוא מקום חיבור לכל אחד מהם היתה דרך כיצד להילחם
נבראו החיות ,שנמשלו בהם האומות].
הגשמי והרוחני ,ללמד שהם באים למלחמה בקדושה ,ובה עבדו לאליליהם ובדו את
(ג) נָ שְׂ א ּו נְ ָהרוֹ ת ה' :בראשית הבריאה נאמר רוחנית יותר מאשר ד' המלכויות .ועיקר דתותיהם .אבל בגוג ומגוג הוסיף להמשילם
[בראשית ב י] ְ'ונָ ָהר יֹ ֵצא ֵמ ֵע ֶדן וגו' ו ִּמ ּׁ ָשם נשיאת 'קולם' היא כלפי הקב"ה ,עליו נאמר ל'מים רבים' ,הוא השטפון שאין לו נתיב
אשים' ,ודרשו אותן [תהלים כט ג] 'קוֹ ל ה' ַעל ַה ָּמיִ םֵ ,אל ַה ָּכבוֹ ד מסודר ,ושוטף הכל כזוטו של ים .לפי יִ ּ ָפ ֵרד ְו ָהיָ ה לְ ַא ְר ָּב ָעה ָר ׁ ִ
שבאחרית הימים ,אין נתיב ודרך לַ ֶרׁ ַשע, חכמים [ב"ר טז ז] על ארבע המלכויות ִה ְר ִעים ,ה' ַעל ַמיִ ם ַר ִּבים'.
שהשתעבדו בישראל .לפי זה 'נהר יוצא יִ שְׂ א ּו נְ ָהרוֹ ת דָּ ְכיָ ם :היינו ,שלעתיד לבוא והוא סוחף ומבטל הכל ,ויסודו בביטול
מעדן' היינו ,שהשפעות הנהר יוצאים כאשר תיגלה מלכותו יתברך בעולם' ,החשיבות' ,הן של האלקים ממעל ,והן
מהקדושה ,ונפרדים לארבעה ראשים ,ישאו אותן נהרות גאים 'דכיים' ,והיינו את של האדם מתחת ,אין עוד ,כנראה לעינינו
להילחם בישראל ובאלוקיו [ובאחרית שברם [ראה רש"י איוב מ יב] ,והיא מידה בזמן הזה.
הימים נאמר [יואל ד יח] 'ו ַּמ ְעיָ ן ִמ ֵּבית ה'
כנגד מידה ,שכנגד מה שנשאו 'קול גאותם' ַאדִּ ִירים ִמׁ ְש ְּב ֵרי יָ ם :איתא בגמ' מנחות [נג].
טִים' .שאזי הנהר ישאו אז 'קול שברם ואפסותם'. יֵ ֵצאְ ,ו ִהׁ ְש ָקה ֶאת נַ חַל ַה ּׁ ִש ּ
'יבוא אדיר' זה הקב"ה' ,ויפרע לאדירים' היוצא מעדן יהיה בעל ראש אחד ,שכולו
ומכל מקום נאמר 'ישאו' ,והוא לשון הוה אלו ישראל' ,מאדירים' אלו המצרים, בקדושה].
מתמשך [ראה רש"י ישעיהו כו י] ,והיינו' ,באדירים' אלו המים שנאמר 'מקולות
כמבואר ה'נשיאה' הראשונה נאמרה כלפי שכבר בעת גאוותם יש להכיר ב'דָּ ְכיָ ם' ,מים רבים אדירים משברי ים' [וראה גיטין
ארבע המלכויות .ו'נשיאה' היינו 'הרמת ויש לנו בזה חסרון ומעלה .החסרון ,שהם נו :ובתוספתא סוטה ג יג] .והיינו שהתעטרו
ָ
הראש' כדכתיב [תהלים פג ג-ד] ְ'משַׂ נְ ֶאיך מתחפשים ל'דכים' כנאמר בתהלים [י י] האומות בתואר הקב"ה הנקרא 'אדיר'.
אש' .ופירש רש"י' ,שאנו צועקים נָ שְׂ א ּו רֹ ׁ
וקובלים לפני ה' על האומות השוטפים 'יִ ְד ֶּכה יָ ׁ ֹש ַח ְונָ ַפל ַּב ֲעצו ָּמיו ֵחיל ָּכ ִאים' ,וכתב ואמר 'משברי ים' ,כי בים מוכח תוקפו
כנהרות ,ונושאים קולם ויהמיון ,ומגביהים הרד"ק בשורשים [ערך דכא] שהרשע של הקב"ה ששם גבול לגליו ,והם באים
'שם עצמו דכא ושח ,כדי שלא יִ ׁ ָש ְמר ּו להילחם בזה ,ולבטל חוקות העולם .אמנם עצמם תמיד להתגאות נגדו'.
בני אדם ממנו ,ונפל בעצומיו חלכאים' .במשברי הים שם נשברת גאוותם ,ומתגלית
ויש בצעקה הזו שתי משמעויות .האחת והמעלה ,שהבוחן דרכם רואה כבר בעת אפסותם .כי במקום שהקב"ה לא נתן להם
על שהתגאו כלפי ה' ,והשניה על שהתגאו גאותם את שברם ,וכמו שכתב המצודות ,רשות ,הריהם כבורות נשברים אשר לא
כלפי ישראל עבדיו ,ושניהם אחד ,כמו שגלי הים קרוּאִים משברים [יונה ב ד] ,על יכילו המים .ולכן דווקא במים נפרע מהם.
שכתב רש"י [במדבר י לה] 'שכל השונא את שם שמשברים מי הים המתנפצים לחוף
ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם ,ואינן יכולין לעבור ,כדכתיב 'גבול שמת ַאדִּ יר ַּב ָּמרוֹ ם ה' :כלומר ,מעידים אנו על
אש' ,ומי הם'ַ ,על בל יעבורון' .וזהו שנאמר 'דָּ ְכיָ ם' ,כי הדיכה הקב"ה שהוא האדיר האמיתי ,ומה שאין שנאמר ְ'משַׂ נְ ֶא ָיך נָ שְׂ א ּו רֹ ׁ
הדבר ניכר עתה ,ואדרבא נראה שהאדירות קיימת במהותם. ַע ְּמ ָך יַ ֲע ִרימ ּו סוֹ ד'.
נתונה לאומות התקיפות ,לפי שלעת עתה
והמשיל האומות למים ,לפי שהמים (ד) ִמ ּ ֹקלוֹ ת ַמיִ ם ַר ִּבים :היינו 'מקולות' אנשי הוא 'אדיר במרום' ,והניח הארץ בהעלמה
מקור החיים לעולם ,ונתן הקב"ה לאומות גוג ומגוג ש'נשאו קולם' .ולעיל נכתב 'קוֹ לָ ם' ואינו מגלה בה אדירתו [ראה רש"י] .ועל
אפשרות להראות שהם בעלי ההשפעה מלא ,וכאן נכתב ִ'מ ּ ֹקלוֹ ת' חסר וא"ו ,שאף דרך שאמרו בגמ' יומא [סט ]:ש'אלו הן
והשלטון על העולם ,כדי שתהיה בחירה שכלפי חוץ נראה קולם שלם ,המעיין רואה גבורותיו שנותן ארך אפים לרשעים' .אך
ישראל כבר עתה מכירים ,ומעידים ,שה' בעולם [וראה ע"ז נה .].והם בכוחם זה שכוחם תש.
ַמיִ ם ַר ִּבים :המשילם ל'מים רבים' ,וכנגד הוא האדיר במרום ,ומצפים שירד ה'אדיר' מתגאים כלפי הקב"ה ,ונלחמים בישראל.
נָ שְׂ א ּו נְ ָהרוֹ ת קוֹ לָ ם :ה'נשיאה' השנייה זה נאמר בשיר השירים [ח ז] ַ'מיִ ם ַר ִּבים לארץ ויפרע מ'האדירים' ,כמבואר בגמ'
היא כלפי 'גוג ומגוג' ,שבאחרית הימים לֹא יו ְּכל ּו לְ ַכ ּבוֹ ת ֶאת ָה ַא ֲה ָבה וּנְ ָהרוֹ ת לֹא במנחות.
עומד לפני תיקון המידות מדה כנגד
עבודת התפילה המ_לך מדה
מאה ברכות בכל יום [ב]
הזמן השני -משה רבינו מידת העצלות [ז]
ויראתו ,בשעה שיתבונן האדם במעשיו
וברואיו הנפלאים הגדולים ,ויראה מהן הזמן השני שהתחייבו ישראל במאה ברכות הבטלה והשלווה מוציאים
חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ ,מיד הוא היה בזמן משה רבינו ,כמו שכתב המנהיג את האדם מהעולם
אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה [בהקדמה]' :דבר זה מסורת בידינו מאבותינו
לידע השם הגדול ,כמו שאמר דוד 'צמאה כתב הרמב"ם [באגרת המוסר המיוחסת
למשה מסיני ,שיש עלינו מאה ברכות בכל
נפשי לאלהים לאל חי' .וכשמחשב בדברים לו] ַ'מ ַאס ּו הבטלה ,וגַ ַעל ּו השלווה ,כי הן
יום ,מן התורה'.
האלו עצמן ,מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד, סיבה להשחתת הגוף ולמחסור ולשעמום,
ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפילה, והמקור לכך בתורה הוא ,כמבואר בגמ' וסולם לשטן ולעובדיו ,והיא היא העצלה
מנחות [מג' ]:חייב אדם לברך מאה ברכות ַה ְמנו ָּולָ ה ,וכל עצב יהיה מוֹ ָתר'.
עומדת בדעת קלה מעוטה ,לפני תמים
דעות' .ועל כן ,כאשר מברך בכוונה ,מוכח בכל יום שנאמר [דברים י יב] ְ'ו ַע ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל נתחדש בדברי הרמב"ם כי העצלות נחלקת
ָמה ה' ֱאל ֶֹה ָיך ׁ ֹש ֵאל ֵמ ִע ָּמ ְך' ,ופירש רש"י בנפש האדם לשני חלקים ,האחד 'הבטלה',
שהגיע להכרת גדולת ה' ,ודבר זה מביאו
ָ'מה' קרי ביה 'מֵאָה' .למדנו שהדבר שנתגלה והשניה השלווה .והנה חסרון 'הבטלה'
לידי יראה.
סוד מעלתו לאבות הקדושים ,קבעו משה ידוע לכל ,וכל המבקש בטלה ודאי עצל
בעומק נוסף יש לבאר הדברים על פי לחובה .וכבר הזכרנו שה'הלכות גדולות' הוא .אבל חסרון 'השלווה' טעון ביאור,
דברי המסילת ישרים [פכ"ה] ש'אין היראה מנה הדבר מרמ"ח מצוות עשה ,ובספר כי לכאורה בקשת השלווה מבורכת היא,
מושגת בטבע ,כי אדרבא רחוקה היא ממנו יראים [י] כתב שהיא מצווה מדרבנן. ורבות דיברו בספרי העבודה על שלוות
מפני גשמיות החושים ,ואינה נקנית אלא הנפש והגוף ,וברכתם.
על ידי לימוד .ואין לימוד ליראה אלא ברוב ברכה מביאה לידי יראה
ביאור הדברים ,כי ישנה 'שלווה מדומה'
ההתמדה בתורה ודרכיה בלי הפסק .והוא, לשון הכתוב הוא ְ'ו ַע ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה ה' שהיא תולדת העצלות .כי במקום השלווה
שיהיה האדם מתבונן ומעיין בדבר הזה ֱאל ֶֹה ָיך ׁ ֹש ֵאל ֵמ ִע ָּמ ְך ִּכי ִאם לְ יִ ְר ָאה ֶאת ה' הברוכה שמפנה את ליבו של האדם
תמיד ,בשבתו ,בלכתו ,בשוכבו ,ובקומו, ֱאל ֶֹה ָיך' ,הרי שענין הברכה קשור ליראה. מטרדות העולם לעשייה המבורכת,
עד שיקבע בדעתו אמיתת הדבר ,דהיינו, כיוצא בזה הרמז שהביא המנהיג לחיוב בשלווה זו מבקש האדם מנוחת הנפש על
אמיתת הימצא שכינתו יתברך בכל מקום, הברכות מהכתובים ,הוא מדכתיב [תהלים מנת שלא לעשות .באופן שכזה ,אדרבא
והיותנו עומדים לפניו ממש בכל עת ובכל קכח ד] ִ'ה ֵ ּנה ִכי ֵכן יְ בֹ ַר ְך ָ ּג ֶבר יְ ֵרא ה' ,ואף בו ה'שלווה' היא ֵאם ה'בטלה' ,כי העצל מבקש
שעה ,ואז יירא אותו באמת'. סמך הברכה ליראת ה' .כן אומרים בשבת את 'השלווה המדומה' על מנת לזכות
קודש בברכת מגן אבות 'לפניו נעבוד ב'בטלה'.
לפי דבריו ,כאשר האדם מברך בכוונה, ביראה ופחד ,ונודה לשמו בכל יום תמיד
הריהו רואה את ה' לנגד עיניו באומרו ובאמת על דבר זה העמידנו שלמה המלך
מעין הברכות' .הרי שקשרו הדברים בין ע"ה שכתב [משלי א לב] ִּ'כי ְמׁשו ַּבת ּ ְפ ָתיִ ם
בתחילת הברכה בלשון נוכח 'ברוך אתה ה' העבודה ,היא התפילה ,וכיוצא בה הברכה, ַּת ַה ְרגֵ םְ ,וׁ ַשלְ ַות ְּכ ִסילִ ים ְּת ַא ְּב ֵדם' .וכתב
ומסיים בדבר שעשה ה' ,וזהו הדבר המביאו ובין היראה .והדבר טעון ביאור מהי המצודת ציון' ,משובת' עניינו ההשקט
ליירא את ה' באמת .וכמו שכתב המסילת סמיכות הברכות ליראה. והמרגוע ,כמו [ישעיהו ל טו] ְּ'בׁשו ָּבה ָונַ ַחת
ישרים שם בתחילת הדברים ,שדרך קניית ִּת ָּוׁ ֵשעוּן' .הרי שהשלווה היא ההורגת את
היראה היא כשמתבונן 'היות שכינתו יתברך בעיקר הדבר שמתמה הכתוב 'מה ה'
הכסילים .וכן נאמר בספר משלי [כא כה]
נמצאת בכל מקום שבעולם ,ושהוא יתברך אלהיך שואל מעמך' ,הקשתה הגמ' [ברכות
ַּ'ת ֲא ַות ָע ֵצל ְּת ִמ ֶיתנּ וִּּ ,כי ֵמ ֲאנ ּו יָ ָדיו לַ ֲעשׂ וֹ ת'.
משגיח על כל דבר קטן וגדול ,אין נסתר לג' ]:אטו יראת שמים מילתא זוטרתא ותאוות העצל היא העצלות .אמנם הדבר
היא .ומתרצת' :אִין ,לגבי משה מילתא טעון ביאור ,איך השלווה הורגת את העצל.
מנגד עיניו ,וכיון שיתברר לו שבכל מקום
זוטרתא היא' .והתמיה גדולה ,שהרי הכתוב
שהוא ,הוא עומד לפני שכינתו יתברך ,אז וביאר רבינו יונה [אבות פ"א מ"י] 'לפי
מדבר לכל ישראל ,ולא רק למשה .וכתב
מאליה תבוא בו היראה והפחד פן יכשל שכאשר מרגיל איבריו להתבטל ממלאכה,
המהרש"א ,שכוונת הכתוב שלגבי שאר
במעשיו ,שלא יהיו כראוי לפי רוממות בני אדם הדרך להגיע ליראה היא על ידי 'מאנו ידיו' ,כי ההרגל שולט עליהם'.
כבודו' .וזהו שכתב הטור ,שתיקנו ברכות שיברך המאה ברכות ,עיי"ש ,וכן פירש הבן והוסיף בביאור משלי שם' ,שכאשר תגבר
השחר 'הכוללות את כל מהלך הבריאה', יהוידע ,וסיים 'כי הנזהר במאה ברכות בכל תאוותו ,ויבקש לטרוח ולעשות מלאכה,
והיינו כדי שיקיפו הברכות את כל מהלך יום הרי זה בוודאי יהיה בעל יראה בנקל'. כדי שישיג הדבר שיתאווה אליו ,הנה
החיים באותו היום. והכוזרי [ג יא] כתב לענין המאה ברכות ידיו ממאנות לעשות ,כי הרגיל אבריו אל
העצלה ,והמנוחה ,וההרגל שלטון עליהם,
נמצא שמחד בברכה האדם נקשר בקב"ה 'והאהבה והיראה מאין ספק נכנסות בנפש
וכאילו ימאנו ידיו במה שהוא חפץ'.
ובהנהגתו [כמבואר במאמר הקודם] ,ומאידך עם אלה העניינים' .הרי שהברכה מביאה
הרי הוא ירא ומתרחק ממנו יתברך ,וזהו לידי יראה .ועדיין הדבר טעון ביאור איך ובזה יובן מה שאמר שמעיה [אבות פ"א
היראה נכנסת בלב האדם על ידי שמברך מ"י] 'אהוב את המלאכה' .ויש להבין ,כי אף
הטעם שהברכות מתחילות בלשון נוכח
לה' על גודל חסדיו. שצריך לעבוד ,ואף כלפי התורה אמרו [שם
'ברוך אתה' ,וממשיכות בלשון נסתר, פ"ב מ"ב] ש'כל תורה שאין עמה מלאכה
מחמת היראה המונעת ממנו להגיס ליבו יסוד לדברים במה שכתב הרמב"ם [יסודי סופה בטלה' ,אבל למה צריך 'לאהוב' את
באלוקיו. התורה פ"ב ה"ב]' :היאך היא הדרך לאהבתו המלאכה .אלא שהמלאכה נותנת לו חיים,
ועל כן צריך לאהוב אותה ולרדוף אחריה.
לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ
הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל להנצחות ולקבלת הגליון במייל
נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו L0527114615@gmail.com
איש ישר דרך ,מתמיד בתורתו ,מתבטל בביטול גמור לרבותיו ,עבד את ה' בצניעות ,ועוולה לא נמצא בשפתיו
הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ
