gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois

שבוע: לך לך (2026-10-19)

לחשב מחשבות לעשות · Lachshoiv Machshavois La'asois — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גליון סב‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫תשפ"ז‬ ‫עבודת השבת‬ ‫שבת‬ ‫עי_לאה‬ ‫שיר של יום השישי [ב]‬ ‫בשני הפסוקים הראשונים ׁ ִש ַּבחנו את ה' יתקבצו להילחם על ירושלים‪ .‬וכתב הרד"ק יִ ׁ ְש ְטפו ָּה'‪ ,‬ופירשו במדרש [שמ"ר מט א]‬ ‫שמלך בגאותו ביום השישי על כל העולם‪ ,‬שהמשילם לנהרות החזקים שנותנים קולם 'שאם יתכנסו כל הגויים לבטל את האהבה‬ ‫שבין הקב"ה לישראל‪ ,‬אינם יכולים'‪.‬‬ ‫ומנהיגו בעוזה של תורה‪ .‬בשני הפסוקים ברוצם‪ ,‬וכן הם יתנו קולם בהמון רב'‪.‬‬ ‫הבאים אנו מזכירים את אומות העולם‬ ‫וכלפיהם הוסיף הכתוב 'שנשאו קולם'‪ ,‬את ארבע המלכויות המשיל רק ל'נהר'‪,‬‬ ‫שמכח השלטון שנתן להם הקב"ה‪ ,‬נושאים‬ ‫ו'קול' היינו הדיבור המייחד את האדם הוא נתיב החקוק בקרקע לזרימת המים‪ ,‬כי‬ ‫קולם למרוד בו [ונזכרו ביום השישי שבו‬ ‫משאר בעלי החיים‪ ,‬והוא מקום חיבור לכל אחד מהם היתה דרך כיצד להילחם‬ ‫נבראו החיות‪ ,‬שנמשלו בהם האומות]‪.‬‬ ‫הגשמי והרוחני‪ ,‬ללמד שהם באים למלחמה בקדושה‪ ,‬ובה עבדו לאליליהם ובדו את‬ ‫(ג) נָ שְׂ א ּו נְ ָהרוֹ ת ה'‪ :‬בראשית הבריאה נאמר רוחנית יותר מאשר ד' המלכויות‪ .‬ועיקר דתותיהם‪ .‬אבל בגוג ומגוג הוסיף להמשילם‬ ‫[בראשית ב י] ְ'ונָ ָהר יֹ ֵצא ֵמ ֵע ֶדן וגו' ו ִּמ ּׁ ָשם נשיאת 'קולם' היא כלפי הקב"ה‪ ,‬עליו נאמר ל'מים רבים'‪ ,‬הוא השטפון שאין לו נתיב‬ ‫אשים'‪ ,‬ודרשו אותן [תהלים כט ג] 'קוֹ ל ה' ַעל ַה ָּמיִ ם‪ֵ ,‬אל ַה ָּכבוֹ ד מסודר‪ ,‬ושוטף הכל כזוטו של ים‪ .‬לפי‬ ‫יִ ּ ָפ ֵרד ְו ָהיָ ה לְ ַא ְר ָּב ָעה ָר ׁ ִ‬ ‫שבאחרית הימים‪ ,‬אין נתיב ודרך לַ ֶרׁ ַשע‪,‬‬ ‫חכמים [ב"ר טז ז] על ארבע המלכויות ִה ְר ִעים‪ ,‬ה' ַעל ַמיִ ם ַר ִּבים'‪.‬‬ ‫שהשתעבדו בישראל‪ .‬לפי זה 'נהר יוצא יִ שְׂ א ּו נְ ָהרוֹ ת דָּ ְכיָ ם‪ :‬היינו‪ ,‬שלעתיד לבוא והוא סוחף ומבטל הכל‪ ,‬ויסודו בביטול‬ ‫מעדן' היינו‪ ,‬שהשפעות הנהר יוצאים כאשר תיגלה מלכותו יתברך בעולם‪' ,‬החשיבות'‪ ,‬הן של האלקים ממעל‪ ,‬והן‬ ‫מהקדושה‪ ,‬ונפרדים לארבעה ראשים‪ ,‬ישאו אותן נהרות גאים 'דכיים'‪ ,‬והיינו את של האדם מתחת‪ ,‬אין עוד‪ ,‬כנראה לעינינו‬ ‫להילחם בישראל ובאלוקיו [ובאחרית שברם [ראה רש"י איוב מ יב]‪ ,‬והיא מידה בזמן הזה‪.‬‬ ‫הימים נאמר [יואל ד יח] 'ו ַּמ ְעיָ ן ִמ ֵּבית ה'‬ ‫כנגד מידה‪ ,‬שכנגד מה שנשאו 'קול גאותם' ַאדִּ ִירים ִמׁ ְש ְּב ֵרי יָ ם‪ :‬איתא בגמ' מנחות [נג‪].‬‬ ‫טִים'‪ .‬שאזי הנהר ישאו אז 'קול שברם ואפסותם'‪.‬‬ ‫יֵ ֵצא‪ְ ,‬ו ִהׁ ְש ָקה ֶאת נַ חַל ַה ּׁ ִש ּ‬ ‫'יבוא אדיר' זה הקב"ה‪' ,‬ויפרע לאדירים'‬ ‫היוצא מעדן יהיה בעל ראש אחד‪ ,‬שכולו‬ ‫ומכל מקום נאמר 'ישאו'‪ ,‬והוא לשון הוה אלו ישראל‪' ,‬מאדירים' אלו המצרים‪,‬‬ ‫בקדושה]‪.‬‬ ‫מתמשך [ראה רש"י ישעיהו כו י]‪ ,‬והיינו‪' ,‬באדירים' אלו המים שנאמר 'מקולות‬ ‫כמבואר ה'נשיאה' הראשונה נאמרה כלפי שכבר בעת גאוותם יש להכיר ב'דָּ ְכיָ ם'‪ ,‬מים רבים אדירים משברי ים' [וראה גיטין‬ ‫ארבע המלכויות‪ .‬ו'נשיאה' היינו 'הרמת ויש לנו בזה חסרון ומעלה‪ .‬החסרון‪ ,‬שהם נו‪ :‬ובתוספתא סוטה ג יג]‪ .‬והיינו שהתעטרו‬ ‫ָ‬ ‫הראש' כדכתיב [תהלים פג ג‪-‬ד] ְ'משַׂ נְ ֶאיך מתחפשים ל'דכים' כנאמר בתהלים [י י] האומות בתואר הקב"ה הנקרא 'אדיר'‪.‬‬ ‫אש'‪ .‬ופירש רש"י‪' ,‬שאנו צועקים‬ ‫נָ שְׂ א ּו רֹ ׁ‬ ‫וקובלים לפני ה' על האומות השוטפים 'יִ ְד ֶּכה יָ ׁ ֹש ַח ְונָ ַפל ַּב ֲעצו ָּמיו ֵחיל ָּכ ִאים'‪ ,‬וכתב ואמר 'משברי ים'‪ ,‬כי בים מוכח תוקפו‬ ‫כנהרות‪ ,‬ונושאים קולם ויהמיון‪ ,‬ומגביהים הרד"ק בשורשים [ערך דכא] שהרשע של הקב"ה ששם גבול לגליו‪ ,‬והם באים‬ ‫'שם עצמו דכא ושח‪ ,‬כדי שלא יִ ׁ ָש ְמר ּו להילחם בזה‪ ,‬ולבטל חוקות העולם‪ .‬אמנם‬ ‫עצמם תמיד להתגאות נגדו'‪.‬‬ ‫בני אדם ממנו‪ ,‬ונפל בעצומיו חלכאים'‪ .‬במשברי הים שם נשברת גאוותם‪ ,‬ומתגלית‬ ‫ויש בצעקה הזו שתי משמעויות‪ .‬האחת והמעלה‪ ,‬שהבוחן דרכם רואה כבר בעת אפסותם‪ .‬כי במקום שהקב"ה לא נתן להם‬ ‫על שהתגאו כלפי ה'‪ ,‬והשניה על שהתגאו גאותם את שברם‪ ,‬וכמו שכתב המצודות‪ ,‬רשות‪ ,‬הריהם כבורות נשברים אשר לא‬ ‫כלפי ישראל עבדיו‪ ,‬ושניהם אחד‪ ,‬כמו שגלי הים קרוּאִים משברים [יונה ב ד]‪ ,‬על יכילו המים‪ .‬ולכן דווקא במים נפרע מהם‪.‬‬ ‫שכתב רש"י [במדבר י לה] 'שכל השונא את שם שמשברים מי הים המתנפצים לחוף‬ ‫ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם‪ ,‬ואינן יכולין לעבור‪ ,‬כדכתיב 'גבול שמת ַאדִּ יר ַּב ָּמרוֹ ם ה'‪ :‬כלומר‪ ,‬מעידים אנו על‬ ‫אש'‪ ,‬ומי הם‪'ַ ,‬על בל יעבורון'‪ .‬וזהו שנאמר 'דָּ ְכיָ ם'‪ ,‬כי הדיכה הקב"ה שהוא האדיר האמיתי‪ ,‬ומה שאין‬ ‫שנאמר ְ'משַׂ נְ ֶא ָיך נָ שְׂ א ּו רֹ ׁ‬ ‫הדבר ניכר עתה‪ ,‬ואדרבא נראה שהאדירות‬ ‫קיימת במהותם‪.‬‬ ‫ַע ְּמ ָך יַ ֲע ִרימ ּו סוֹ ד'‪.‬‬ ‫נתונה לאומות התקיפות‪ ,‬לפי שלעת עתה‬ ‫והמשיל האומות למים‪ ,‬לפי שהמים (ד) ִמ ּ ֹקלוֹ ת ַמיִ ם ַר ִּבים‪ :‬היינו 'מקולות' אנשי הוא 'אדיר במרום'‪ ,‬והניח הארץ בהעלמה‬ ‫מקור החיים לעולם‪ ,‬ונתן הקב"ה לאומות גוג ומגוג ש'נשאו קולם'‪ .‬ולעיל נכתב 'קוֹ לָ ם' ואינו מגלה בה אדירתו [ראה רש"י]‪ .‬ועל‬ ‫אפשרות להראות שהם בעלי ההשפעה מלא‪ ,‬וכאן נכתב ִ'מ ּ ֹקלוֹ ת' חסר וא"ו‪ ,‬שאף דרך שאמרו בגמ' יומא [סט‪ ]:‬ש'אלו הן‬ ‫והשלטון על העולם‪ ,‬כדי שתהיה בחירה שכלפי חוץ נראה קולם שלם‪ ,‬המעיין רואה גבורותיו שנותן ארך אפים לרשעים'‪ .‬אך‬ ‫ישראל כבר עתה מכירים‪ ,‬ומעידים‪ ,‬שה'‬ ‫בעולם [וראה ע"ז נה‪ .].‬והם בכוחם זה שכוחם תש‪.‬‬ ‫ַמיִ ם ַר ִּבים‪ :‬המשילם ל'מים רבים'‪ ,‬וכנגד הוא האדיר במרום‪ ,‬ומצפים שירד ה'אדיר'‬ ‫מתגאים כלפי הקב"ה‪ ,‬ונלחמים בישראל‪.‬‬ ‫נָ שְׂ א ּו נְ ָהרוֹ ת קוֹ לָ ם‪ :‬ה'נשיאה' השנייה זה נאמר בשיר השירים [ח ז] ַ'מיִ ם ַר ִּבים לארץ ויפרע מ'האדירים'‪ ,‬כמבואר בגמ'‬ ‫היא כלפי 'גוג ומגוג'‪ ,‬שבאחרית הימים לֹא יו ְּכל ּו לְ ַכ ּבוֹ ת ֶאת ָה ַא ֲה ָבה וּנְ ָהרוֹ ת לֹא במנחות‪.‬‬ ‫עומד לפני‬ ‫תיקון המידות‬ ‫מדה כנגד‬ ‫עבודת התפילה‬ ‫המ_לך‬ ‫מדה‬ ‫מאה ברכות בכל יום [ב]‬ ‫הזמן השני ‪ -‬משה רבינו‬ ‫מידת העצלות [ז]‬ ‫ויראתו‪ ,‬בשעה שיתבונן האדם במעשיו‬ ‫וברואיו הנפלאים הגדולים‪ ,‬ויראה מהן‬ ‫הזמן השני שהתחייבו ישראל במאה ברכות‬ ‫הבטלה והשלווה מוציאים‬ ‫חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ‪ ,‬מיד הוא‬ ‫היה בזמן משה רבינו‪ ,‬כמו שכתב המנהיג‬ ‫את האדם מהעולם‬ ‫אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה‬ ‫[בהקדמה]‪' :‬דבר זה מסורת בידינו מאבותינו‬ ‫לידע השם הגדול‪ ,‬כמו שאמר דוד 'צמאה‬ ‫כתב הרמב"ם [באגרת המוסר המיוחסת‬ ‫למשה מסיני‪ ,‬שיש עלינו מאה ברכות בכל‬ ‫נפשי לאלהים לאל חי'‪ .‬וכשמחשב בדברים‬ ‫לו] ַ'מ ַאס ּו הבטלה‪ ,‬וגַ ַעל ּו השלווה‪ ,‬כי הן‬ ‫יום‪ ,‬מן התורה'‪.‬‬ ‫האלו עצמן‪ ,‬מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד‪,‬‬ ‫סיבה להשחתת הגוף ולמחסור ולשעמום‪,‬‬ ‫ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפילה‪,‬‬ ‫והמקור לכך בתורה הוא‪ ,‬כמבואר בגמ'‬ ‫וסולם לשטן ולעובדיו‪ ,‬והיא היא העצלה‬ ‫מנחות [מג‪' ]:‬חייב אדם לברך מאה ברכות‬ ‫ַה ְמנו ָּולָ ה‪ ,‬וכל עצב יהיה מוֹ ָתר'‪.‬‬ ‫עומדת בדעת קלה מעוטה‪ ,‬לפני תמים‬ ‫דעות'‪ .‬ועל כן‪ ,‬כאשר מברך בכוונה‪ ,‬מוכח‬ ‫בכל יום שנאמר [דברים י יב] ְ'ו ַע ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל‬ ‫נתחדש בדברי הרמב"ם כי העצלות נחלקת‬ ‫ָמה ה' ֱאל ֶֹה ָיך ׁ ֹש ֵאל ֵמ ִע ָּמ ְך'‪ ,‬ופירש רש"י‬ ‫בנפש האדם לשני חלקים‪ ,‬האחד 'הבטלה'‪,‬‬ ‫שהגיע להכרת גדולת ה'‪ ,‬ודבר זה מביאו‬ ‫ָ'מה' קרי ביה 'מֵאָה'‪ .‬למדנו שהדבר שנתגלה‬ ‫והשניה השלווה‪ .‬והנה חסרון 'הבטלה'‬ ‫לידי יראה‪.‬‬ ‫סוד מעלתו לאבות הקדושים‪ ,‬קבעו משה‬ ‫ידוע לכל‪ ,‬וכל המבקש בטלה ודאי עצל‬ ‫בעומק נוסף יש לבאר הדברים על פי‬ ‫לחובה‪ .‬וכבר הזכרנו שה'הלכות גדולות'‬ ‫הוא‪ .‬אבל חסרון 'השלווה' טעון ביאור‪,‬‬ ‫דברי המסילת ישרים [פכ"ה] ש'אין היראה‬ ‫מנה הדבר מרמ"ח מצוות עשה‪ ,‬ובספר‬ ‫כי לכאורה בקשת השלווה מבורכת היא‪,‬‬ ‫מושגת בטבע‪ ,‬כי אדרבא רחוקה היא ממנו‬ ‫יראים [י] כתב שהיא מצווה מדרבנן‪.‬‬ ‫ורבות דיברו בספרי העבודה על שלוות‬ ‫מפני גשמיות החושים‪ ,‬ואינה נקנית אלא‬ ‫הנפש והגוף‪ ,‬וברכתם‪.‬‬ ‫על ידי לימוד‪ .‬ואין לימוד ליראה אלא ברוב‬ ‫ברכה מביאה לידי יראה‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי ישנה 'שלווה מדומה'‬ ‫ההתמדה בתורה ודרכיה בלי הפסק‪ .‬והוא‪,‬‬ ‫לשון הכתוב הוא ְ'ו ַע ָּתה יִ שְׂ ָר ֵאל ָמה ה'‬ ‫שהיא תולדת העצלות‪ .‬כי במקום השלווה‬ ‫שיהיה האדם מתבונן ומעיין בדבר הזה‬ ‫ֱאל ֶֹה ָיך ׁ ֹש ֵאל ֵמ ִע ָּמ ְך ִּכי ִאם לְ יִ ְר ָאה ֶאת ה'‬ ‫הברוכה שמפנה את ליבו של האדם‬ ‫תמיד‪ ,‬בשבתו‪ ,‬בלכתו‪ ,‬בשוכבו‪ ,‬ובקומו‪,‬‬ ‫ֱאל ֶֹה ָיך'‪ ,‬הרי שענין הברכה קשור ליראה‪.‬‬ ‫מטרדות העולם לעשייה המבורכת‪,‬‬ ‫עד שיקבע בדעתו אמיתת הדבר‪ ,‬דהיינו‪,‬‬ ‫כיוצא בזה הרמז שהביא המנהיג לחיוב‬ ‫בשלווה זו מבקש האדם מנוחת הנפש על‬ ‫אמיתת הימצא שכינתו יתברך בכל מקום‪,‬‬ ‫הברכות מהכתובים‪ ,‬הוא מדכתיב [תהלים‬ ‫מנת שלא לעשות‪ .‬באופן שכזה‪ ,‬אדרבא‬ ‫והיותנו עומדים לפניו ממש בכל עת ובכל‬ ‫קכח ד] ִ'ה ֵ ּנה ִכי ֵכן יְ בֹ ַר ְך ָ ּג ֶבר יְ ֵרא ה'‪ ,‬ואף בו‬ ‫ה'שלווה' היא ֵאם ה'בטלה'‪ ,‬כי העצל מבקש‬ ‫שעה‪ ,‬ואז יירא אותו באמת'‪.‬‬ ‫סמך הברכה ליראת ה'‪ .‬כן אומרים בשבת‬ ‫את 'השלווה המדומה' על מנת לזכות‬ ‫קודש בברכת מגן אבות 'לפניו נעבוד‬ ‫ב'בטלה'‪.‬‬ ‫לפי דבריו‪ ,‬כאשר האדם מברך בכוונה‪,‬‬ ‫ביראה ופחד‪ ,‬ונודה לשמו בכל יום תמיד‬ ‫הריהו רואה את ה' לנגד עיניו באומרו‬ ‫ובאמת על דבר זה העמידנו שלמה המלך‬ ‫מעין הברכות'‪ .‬הרי שקשרו הדברים בין‬ ‫ע"ה שכתב [משלי א לב] ִּ'כי ְמׁשו ַּבת ּ ְפ ָתיִ ם‬ ‫בתחילת הברכה בלשון נוכח 'ברוך אתה ה'‬ ‫העבודה‪ ,‬היא התפילה‪ ,‬וכיוצא בה הברכה‪,‬‬ ‫ַּת ַה ְרגֵ ם‪ְ ,‬וׁ ַשלְ ַות ְּכ ִסילִ ים ְּת ַא ְּב ֵדם'‪ .‬וכתב‬ ‫ומסיים בדבר שעשה ה'‪ ,‬וזהו הדבר המביאו‬ ‫ובין היראה‪ .‬והדבר טעון ביאור מהי‬ ‫המצודת ציון‪' ,‬משובת' עניינו ההשקט‬ ‫ליירא את ה' באמת‪ .‬וכמו שכתב המסילת‬ ‫סמיכות הברכות ליראה‪.‬‬ ‫והמרגוע‪ ,‬כמו [ישעיהו ל טו] ְּ'בׁשו ָּבה ָונַ ַחת‬ ‫ישרים שם בתחילת הדברים‪ ,‬שדרך קניית‬ ‫ִּת ָּוׁ ֵשעוּן'‪ .‬הרי שהשלווה היא ההורגת את‬ ‫היראה היא כשמתבונן 'היות שכינתו יתברך‬ ‫בעיקר הדבר שמתמה הכתוב 'מה ה'‬ ‫הכסילים‪ .‬וכן נאמר בספר משלי [כא כה]‬ ‫נמצאת בכל מקום שבעולם‪ ,‬ושהוא יתברך‬ ‫אלהיך שואל מעמך'‪ ,‬הקשתה הגמ' [ברכות‬ ‫ַּ'ת ֲא ַות ָע ֵצל ְּת ִמ ֶיתנּ וּ‪ִּ ,‬כי ֵמ ֲאנ ּו יָ ָדיו לַ ֲעשׂ וֹ ת'‪.‬‬ ‫משגיח על כל דבר קטן וגדול‪ ,‬אין נסתר‬ ‫לג‪' ]:‬אטו יראת שמים מילתא זוטרתא‬ ‫ותאוות העצל היא העצלות‪ .‬אמנם הדבר‬ ‫היא‪ .‬ומתרצת‪' :‬אִין‪ ,‬לגבי משה מילתא‬ ‫טעון ביאור‪ ,‬איך השלווה הורגת את העצל‪.‬‬ ‫מנגד עיניו‪ ,‬וכיון שיתברר לו שבכל מקום‬ ‫זוטרתא היא'‪ .‬והתמיה גדולה‪ ,‬שהרי הכתוב‬ ‫שהוא‪ ,‬הוא עומד לפני שכינתו יתברך‪ ,‬אז‬ ‫וביאר רבינו יונה [אבות פ"א מ"י] 'לפי‬ ‫מדבר לכל ישראל‪ ,‬ולא רק למשה‪ .‬וכתב‬ ‫מאליה תבוא בו היראה והפחד פן יכשל‬ ‫שכאשר מרגיל איבריו להתבטל ממלאכה‪,‬‬ ‫המהרש"א‪ ,‬שכוונת הכתוב שלגבי שאר‬ ‫במעשיו‪ ,‬שלא יהיו כראוי לפי רוממות‬ ‫בני אדם הדרך להגיע ליראה היא על ידי‬ ‫'מאנו ידיו'‪ ,‬כי ההרגל שולט עליהם'‪.‬‬ ‫כבודו'‪ .‬וזהו שכתב הטור‪ ,‬שתיקנו ברכות‬ ‫שיברך המאה ברכות‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬וכן פירש הבן‬ ‫והוסיף בביאור משלי שם‪' ,‬שכאשר תגבר‬ ‫השחר 'הכוללות את כל מהלך הבריאה'‪,‬‬ ‫יהוידע‪ ,‬וסיים 'כי הנזהר במאה ברכות בכל‬ ‫תאוותו‪ ,‬ויבקש לטרוח ולעשות מלאכה‪,‬‬ ‫והיינו כדי שיקיפו הברכות את כל מהלך‬ ‫יום הרי זה בוודאי יהיה בעל יראה בנקל'‪.‬‬ ‫כדי שישיג הדבר שיתאווה אליו‪ ,‬הנה‬ ‫החיים באותו היום‪.‬‬ ‫והכוזרי [ג יא] כתב לענין המאה ברכות‬ ‫ידיו ממאנות לעשות‪ ,‬כי הרגיל אבריו אל‬ ‫העצלה‪ ,‬והמנוחה‪ ,‬וההרגל שלטון עליהם‪,‬‬ ‫נמצא שמחד בברכה האדם נקשר בקב"ה‬ ‫'והאהבה והיראה מאין ספק נכנסות בנפש‬ ‫וכאילו ימאנו ידיו במה שהוא חפץ'‪.‬‬ ‫ובהנהגתו [כמבואר במאמר הקודם]‪ ,‬ומאידך‬ ‫עם אלה העניינים'‪ .‬הרי שהברכה מביאה‬ ‫הרי הוא ירא ומתרחק ממנו יתברך‪ ,‬וזהו‬ ‫לידי יראה‪ .‬ועדיין הדבר טעון ביאור איך‬ ‫ובזה יובן מה שאמר שמעיה [אבות פ"א‬ ‫היראה נכנסת בלב האדם על ידי שמברך‬ ‫מ"י] 'אהוב את המלאכה'‪ .‬ויש להבין‪ ,‬כי אף‬ ‫הטעם שהברכות מתחילות בלשון נוכח‬ ‫לה' על גודל חסדיו‪.‬‬ ‫שצריך לעבוד‪ ,‬ואף כלפי התורה אמרו [שם‬ ‫'ברוך אתה'‪ ,‬וממשיכות בלשון נסתר‪,‬‬ ‫פ"ב מ"ב] ש'כל תורה שאין עמה מלאכה‬ ‫מחמת היראה המונעת ממנו להגיס ליבו‬ ‫יסוד לדברים במה שכתב הרמב"ם [יסודי‬ ‫סופה בטלה'‪ ,‬אבל למה צריך 'לאהוב' את‬ ‫באלוקיו‪.‬‬ ‫התורה פ"ב ה"ב]‪' :‬היאך היא הדרך לאהבתו‬ ‫המלאכה‪ .‬אלא שהמלאכה נותנת לו חיים‪,‬‬ ‫ועל כן צריך לאהוב אותה ולרדוף אחריה‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת אבי מורי הכ"מ‬ ‫הר"ר יוסף יעקב בהר"ר אריה ליב גולדשטוף זצ"ל‬ ‫להנצחות ולקבלת הגליון במייל‬ ‫נלב"ע כ"א טבת תשפ"ו‬ ‫‪L0527114615@gmail.com‬‬ ‫איש ישר דרך‪ ,‬מתמיד בתורתו‪ ,‬מתבטל בביטול גמור לרבותיו‪ ,‬עבד את ה' בצניעות‪ ,‬ועוולה לא נמצא בשפתיו‬ ‫הגליון יו"ל בסיועם הנדיב של הר"ר דוד משה הי"ו ורעייתו מרת רחל תחי' מץ‬