gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus

שבוע: לך לך (2026-10-19)

עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‪35‬‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש חובה לשמוע למועצת חכמי התורה ומועצת גדולי‬ ‫שאלה‪ :‬מוהל הנוהג לעשות הפרדה קודם המילה ע"י מחט הפרדה‪ ,‬האם מותר לעשות‬ ‫כן גם בברית מילה בשבת?‬ ‫התורה בנוגע לבחירות או שאין חיוב לשמוע לדבריהם ואפשר לבחור‬ ‫תשובה‪ :‬עניין מחט ההפרדה כבר נמצא בדברי רבותינו האחרונים‪ ,‬וכמוש"כ הגאון‬ ‫למפלגות חדשות שהוקמו ע"י רבנים אחרים?‬ ‫יעב"ץ (סידור בית יעקב הלכות מילה אות ס"א) שיש להשתמש במחט בלי עוקץ חד‬ ‫תשובה‪ :‬יש חובה לשמוע לרבנים וחכמי ישראל הנחשבים כמנהיגים‬ ‫בראשו לבחון אם העור דבוק בבשר הגיד עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בספרו מגדל עוז (ברכה עליונה‬ ‫נחל תשיעי סוף אות ה')‪.‬‬ ‫את היהדות החרדית (אשכנזים לאשכנזים וספרדים לספרדים) כמבואר‬ ‫לעניין אם מותר לעשות כן בשבת‪ ,‬עיין בספר חזו"ע (שבת ג' עמוד שנ"ג)‪ ,‬וכ"כ בספר‬ ‫במסכת ר"ה (דף כ"ה ע"ב‪" ):‬יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפי'‬ ‫שלחן שלמה (סי' של"א אות ל"ג)‪ ,‬ובשו"ת שבט הלוי (יו"ד ח"ד סוף סימן קל"ד)‪.‬‬ ‫קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים‪.‬‬ ‫כולם הלכו ביסוד דהוי דבר שאין בו משום פס"ר‪ ,‬שהרי לא בהכרח יצא דם א"כ הוי‬ ‫ואומר ובאתה אל הכהנים והלוים ואל השופט אשר יהיה בימים בהם וכו'‬ ‫דבר שאינו מתכוון ומותר‪ ,‬וכ' הרב חזו"ע דאפי' אם היה פס"ר חשיב ליה פס"ר בדרבנן‪,‬‬ ‫שהרי אינו צריך לדם וא"כ הוי פס"ר דלא ניחא ליה באיסור דרבנן דמותר אף לכתחילה‪,‬‬ ‫אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו"‪.‬‬ ‫וכמוש"כ התוס' (שבת ק"ג‪ ).‬עיי"ש‪ ,‬וע"ע ביחוו"ד (ח"ו סי' נ"ג) ועוד דהוי צורך מצוה‪.‬‬ ‫הרי מבואר בגמ' באופן ברור שמי שנתמנה פרנס על הציבור מחוייבים‬ ‫אלא שצ"ב אם הוי פס"ר בהוצאת הדם איך שרי מצד שאינו צריך לדם‪ ,‬הרי עשיית‬ ‫לשמוע להוראותיו מן התורה מדין "ועשית ככל אשר יורוך" ע"ש‪.‬‬ ‫המוהלים את מעשה הפרדה הוא כדי לייפות את הברית ע"י שלא יישאר מעור‬ ‫הפריעה הרבה‪ ,‬וא"כ חשיב לצורך והוי מלאכה הצריכה לגופה‪.‬‬ ‫והתורה נצחית ולא משתנה‪ ,‬ומוכרח להיות שבכל דור יש את השופט‬ ‫וכמו הנוטל ציפורניו בכלי‪ ,‬וכן שפמו שחייב משום גוזז‪ ,‬ואע"פ שאין צריך לגוף‬ ‫בישראל שנתמנה לפרנס על הציבור‪.‬‬ ‫הציפורניים והשיער‪ ,‬וכן לגבי מילה מצינו שהתירה תורה למול בשבת ואע"פ שאינו‬ ‫וזה לשון החינוך (מצוה תצ"ה) "ובכלל המצוה ג"כ לשמע ולעשות בכל‬ ‫צריך לדם‪ ,‬אלא כיון שמתקן הוא אצל תינוק היה הו"א לאסור‪ ,‬ולכן באה התורה‬ ‫זמן וזמן כמצות השופט‪ ,‬כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו‪,‬‬ ‫והתירה‪ ,‬א"כ מה לי מתקן בכלי או מתקן בתינוק‪.‬‬ ‫כמבואר בגמ' (שבת ק"ו‪ ,).‬ועיין ברמב"ן שם שכ' שבמילה אע"פ שאינו צריך לדם הוי‬ ‫וכמו שדרשו ז"ל ואל השופט וכו' יפתח בדורו וכו'‪ .‬ועובר על זה ואינו‬ ‫מלאכה הצריכה לגופה שהרי רוצה שיהיה אדם זה מהול עיי"ש‪ ,‬שהרי רק עי"ז מותר‬ ‫שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה‬ ‫לאכול בתרומה ואביו שוחט עליו את הפסח עיי"ש‪.‬‬ ‫זה‪ .‬וענשו גדול מאוד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו‪ ,‬ידוע הדבר‬ ‫ולא גרע מתוס' ( ב"מ ל'‪ .‬ד"ה אף עובד) בדין פסול בפרה אדומה שנפסלה כשעלה‬ ‫עליה עול אפי' דלא ניחא ליה‪ ,‬דהוי פס"ר לפוסלה כיון שיש רצון אחר‪ .‬וכן לגבי פרת‬ ‫לכל מי שיש בו דעת"‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫חטאת כ' תוס' אפי' דלא ניחא ליה‪ ,‬כיון שניחא שעושה מלאכה פסלה‪ ,‬וא"כ גם כאן‬ ‫ואמנם יש ספק בזמנינו מי נחשב החכם הגדול‪ ,‬לכן הבאנו לשון הגמ'‬ ‫ניחא ליה לעצם מעשה המילה‪,‬וחשיב פס"ר בדאורייתא‪.‬‬ ‫בר"ה "שנתמנה פרנס על הדור"‪ ,‬ואין לנו בזמנינו קיבוץ חכמים יותר‬ ‫ועוד גם אם נאמר שאינו פס"ר בהוצאת הדם‪ ,‬וכמו שיש מוהלים האומרים אם עושה‬ ‫בנחת לא יוצא דם‪ ,‬מ"מ הרי יש כאן מעשה הפרדה של שני עורות‪ ,‬וא"כ הוי מיעוט‬ ‫גדול מאשר מועצת חכמי התורה‪ ,‬ומועצת גדולי התורה‪( ,‬באשר אין‬ ‫יניקה דאסור גם בבשר האדם‪.‬‬ ‫ספק שמועצות אלו נתייסדו ע"י גדולי עולם מבלי שום פקפוק ונבחרו‬ ‫שהרי בתחילה היו העורות מחוברים ויונקים‪ ,‬ולשיטת הרמב"ם איסור מיעוט יניקה‬ ‫על ידם גדולי החכמים אשר חלק קיימים עד היום וחלק נתמנו על ידי‬ ‫הוא דאורייתא משום מלאכת גוזז‪ .‬ועיין בט"ז (סימן של"ו) והובאו דבריו בביאור הלכה‬ ‫החכמים שבאו אחר כך)‪.‬‬ ‫(ד"ה יבלת) שבתולש עור האדם חייב משום גוזז‪ .‬וא"כ לרמב"ם כיון דממעט יניקה‬ ‫עובר משום תולש דאורייתא‪.‬‬ ‫א"כ כל החולק על מועצות אלו (וק"ו מי שמקים מפלגה חדשה) עובר‬ ‫ודלא כרש"י ותוס' (שבת פ'‪ ).‬שפי' דבמיעוט יניקה עובר איסור דרבנן והוי פס"ר‬ ‫איסור חמור כנ"ל‪ .‬והחינוך הדגיש "בכל זמן וזמן"‪.‬‬ ‫באיסור דאורייתא‪.‬‬ ‫וכ"כ המהרי"ק (שורש קס"א) "שמה שאמרו יפתח בדורו כשמואל‬ ‫[ועיין עוד בריב"ש (סי' שצ"ד) שחייב בנטילת ציפורניים דאורייתא‪ ,‬וכ"כ בביה"ל (ר"ס‬ ‫ש"מ) שכן דעת גדולי הראשונים‪ ,‬וע"ע משנ"ב (סי' ש"מ ס"ק ה')]‪ .‬ועיין ביחוה דעת‬ ‫בדורו‪ ,‬היינו שלא לסרב נגדו על הוראתו ועל תקנתו אבל לא לענין כבוד‬ ‫שם שהביא ראשונים דמוכח שחייבים משום גוזז בבשר האדם‪ ,‬ויש חולקים עיי"ש‪.‬‬ ‫ת"ח וכו'"‪ ,‬מבואר שאף שלעניין גדלות בתורה אין כבודם כמו של‬ ‫ועיין במשנה הלכות (ח"ו סי' קע"א) שמאריך לומר כן‪ ,‬ולדבריו גם הגר"מ פיינשטיין‬ ‫הראשונים‪ ,‬מ"מ החיוב לשמוע לדבריהם לא נשתנה‪.‬‬ ‫זצ"ל לא התיר לכתחילה‪.‬‬ ‫העולה להלכה‪ :‬חיוב גמור לשמוע למועצת חכמי וגדולי התורה‪ ,‬והעובר‬ ‫כל האמור הוא לעניין שבת החמורה‪ ,‬אך מלבד זאת יש פולמוס גדול באחרונים האם‬ ‫ראוי לעשות הפרדה קודם המילה‪ ,‬בשבוע הבא נביא בעז"ה את דברי האחרונים‬ ‫על כך ואינו שומע עובר באיסור חמור מאוד‪.‬‬ ‫בעניין‪ ,‬ומסקנת הדין בהלכה זו‪.‬‬ ‫מן הדין אסור לעירייה לתבוע ריביות‪ .‬וא"כ מה שהעירייה תובעת ריביות מהמשכיר‪ ,‬נחשב‬ ‫שאלה‪ :‬ראובן מכיר תזמורות וזמרים לחתונות וכו'‪ ,‬והחתנים פונים אליו כדי שיפנה לזמר‬ ‫לגזל שגוזלים את בעל הבית‪ .‬והשוכר שלא העביר על שמו ולא שילם גרם שהעירייה יגזלו‬ ‫ולתזמורת ויסגור איתם‪ .‬שואל ראובן באופן שהשיג תזמורת טובה מאוד במחיר זול האם יכול‬ ‫מבעה"ב‪ ,‬וחייב מדינא דגרמי‪.‬‬ ‫לומר לחתן מחיר יותר גבוה ולקחת את ההפרש לעצמו‪ ,‬כיון שבאמת התזמורת והזמר שווים‬ ‫ואמנם השוכר לא התכוון להזיק אלא הזיק בשוגג‪ ,‬וקיי"ל שגרמי בשוגג פטור‪ .‬אלא שבתוס'‬ ‫את המחיר הגבוה‪ ,‬או שאסור דסוף סוף בקשו מחיר נמוך?‬ ‫בסנהדרין (ל"ב‪ :‬דיבור ראשון) מבואר שפשיעה נחשב למזיד לעניין זה‪ .‬לכן חייב השוכר לשלם‬ ‫תשובה‪ :‬אסור לראובן לומר לחתן מחיר גבוה וליטול את ההפרש לעצמו‪ ,‬דנחשב רמאות וגזל‪,‬‬ ‫על כל הריביות שנגרמו למשכיר‪[ .‬ואמנם דעת הקצוה"ח (סימן רצ"א סוס"ק ד') שגרמי‬ ‫שעל סמך שקרו של ראובן החתן משלם יותר‪ ,‬אלא מותר לראובן ליטול דמי תיווך המקובלים‬ ‫בפשיעה פטור דסו"ס שוגג הוא‪ ,‬אך למעשה יש לנקוט כהתוס']‪.‬‬ ‫בלבד‪ .‬ובאופן שהמנהג הוא להרוויח מהתזמורות בלבד ולא לגבות מאומה מהחתן‪ ,‬אסור‬ ‫שאלה‪ :‬ראובן נסע ברכבו ופגע ברכב שלפניו אשר עצר עצירה פתאומית במעבר חציה‪ ,‬והרכב‬ ‫לראובן לגבות כלום מהחתן‪.‬‬ ‫הנפגע נדחף קדימה מחמת המכה של הרכב מאחריו ופגע בילד אשר ניזוק ברגלו‪ .‬האם חייב‬ ‫אולם אם ראובן יבקש מהזמר שידרוש סכום יותר גבוה ויתן לו ההפרש‪ ,‬ואח"כ יאמר לחתן‬ ‫ראובן לשלם את הנזק שנעשה לילד?‬ ‫המחיר הגבוה‪ ,‬אין כאן שקר ולא גזל‪ .‬ולכאורה יהיה מותר‪ ,‬אך אם החתן פנה אליו בבקשה‬ ‫תשובה‪ :‬אם ראובן היה לוחץ על הדוושה בזמן שפגע ברכב הקדמי הרי זה מזיק גמור וחייב‬ ‫להשיג מחירים זולים יותר ולא רק כי ראובן מכיר את הזמרים וכד'‪ ,‬אסור לראובן לעשות כן‪,‬‬ ‫בכל‪ .‬אבל אם היה במצב של עצירה ברגע האחרון אלא שלא הספיק לעצור לגמרי‪ ,‬הרי מזיק‬ ‫מפני שמועל בתפקידו‪.‬‬ ‫בכח כוחו [הרכב נחשב לכוחו‪ ,‬והרכב הקדמי הוא כח כוחו]‪ ,‬ונחלקו הראשונים האם חייב בכח‬ ‫שאלה‪ :‬שוכר דירה שלא העביר את תשלום המים שבעירייה על שמו למרות בקשת בעה"ב‪.‬‬ ‫כוחו על נזקי אדם מדין מזיק או מדין גרמי‪( ,‬עיין בספר זכור לאברהם ח"ח סימן שפ"ד תשובה‬ ‫והנה לסוף שנה עקלו את החשבון של בעה"ב‪ ,‬ונתברר שהצטבר חוב גדול ושישנם ריביות‬ ‫א')‪ ,‬ולסוברים שנחשב גרמי חייב רק על נזק ולא על צער ריפוי שבת ובושת‪.‬‬ ‫שמחוייבים לשלם‪ ,‬והעירייה תובעת זאת מבעה"ב‪ .‬האם השוכר חייב לשלם לו את הריביות?‬ ‫לכן אין לחייב את ראובן אלא על הנזק בלבד [דהיינו אם יש ח"ו נכות מסויימת]‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬חוב המים והארנונה ברור הדבר שהשוכר חייב לשלם למשכיר‪ .‬אך לגבי הריביות‪ ,‬הרי‬ ‫לשאלות ובירורים ניתן לפנות‬ ‫ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'‬ ‫התייחסות למקרה זה‪ ,‬ולאחר בדיקת ההלכה‪ ,‬והתייעצות עם דיינים מומחים בתחום פסק כדלהלן‪:‬‬ ‫המשך הנידון ביזם אשר מכר דירה לכמה רוכשים בטאבו משותף ‪ -‬מקרה ה'‬ ‫א‪ .‬רוכש הדירה המקורית‪ ,‬כיוון שע"פ הסכם השותפות שבין השותפים כל אחד אחראי על דירתו וכן‬ ‫תוך כדי הבנייה והחפירות נוצרו בעיות הנדסיות‪ ,‬חשש להתמוטטות ועוד‪ ,‬ולאחר הזמנת המהנדס‬ ‫כל אחד אחראי על הבנייה שלו‪ ,‬ולו עצמו אין שום הנאה מקיר התמך‪ ,‬לכא' אינו צריך להשתתף‬ ‫המלווה‪ ,‬הורה המהנדס כי יש לבנות קיר תומך לאורך כל החצר ובגובה רב‪ ,‬הקבלן טען ובצדק‪( ,‬משום‬ ‫בתשלום הנוסף‪.‬‬ ‫שלא הייתה התייחסות בהסכם הבנייה מולו להוצאות בלתי צפויות)‪ ,‬כי מגיע לו תוספת תשלום‪ ,‬היזם‬ ‫הן אמת שהיה מקום לטעון כי בניית הקיר נמצאת במקום הנקרא משותף לכל השותפים ולכן‬ ‫בלית ברירה שילם לו את התוספת כבקשתו‪ ,‬ופנה לתבוע את התוספת מאת הרוכשים‪.‬‬ ‫האחריות לבנייה מוטלת על כולם‪ ,‬וכן לא קשור לאחריות על בנייה שקיבל כל אחד מהשותפים על‬ ‫ברם גם כאן התגלע ויכוח בין הצדדים לטענת הרוכש את הדירה המקורית‪ ,‬בכלל אין לו שום קשר‬ ‫הבנייה שלו כיוון שהבנייה הזו היא לפני מסירת הדירות‪ ,‬ונעשית ע"י היזם‪ ,‬ומשכך‪ ,‬האחריות מוטלת‬ ‫לאירוע הוא לא בנה ולא נהנה מקיר התמך‪ ,‬מי שצריך לשלם הם רק שאר הרוכשים שצריכים את הקיר‬ ‫או ע ל כולם או על היזם ולא על השותפים הנהנים בלבד‪ ,‬מ"מ מכיוון שכלפיו ניתן לומר כי חיובי‬ ‫בעקבות הבנייה עבורם‪.‬‬ ‫השותפות נכנסים לתוקף רק לאחר מסירת הדירות אבל כל מה שקורה תוך כדי הבנייה אין לו שום‬ ‫מאידך טענות שאר הרוכשים ‪ -‬א‪ .‬גם הם אינם צריכים לשלם מאומה‪ ,‬שהרי רכשו דירות מוכנות ועל‬ ‫שייכות ואחריות‪.‬‬ ‫היזם לספוג את ההוצאות הבלתי צפויות‪ ,‬ב‪ .‬גם אם כן צריכים לשלם בעלמא‪ ,‬מ"מ בנד"ד אינם צריכים‬ ‫ב‪ .‬לגבי שאר השותפים הנהנים מקיר התמך‪ ,‬מכיוון שהיזם התחייב למכור להם דירות מושלמות‬ ‫משום שהיזם פשע בעורכו את הסכם הבנייה מול הקבלן ולא התייחס להוצאות בלתי צפויות‪ ,‬ג‪ .‬גם אם‬ ‫ומכיוון שכבר כתבנו בשבועות הקודמים כי אין דינו כשותף או קבלן אלא כמוכר דירה מושלמת‪.‬‬ ‫אכן מגיע תוספת תשלום ליזם בעקבות ההוצאה הבלתי צפויה‪ ,‬מ"מ לאחר ששאלו מספר קבלנים‬ ‫למרות שלגבי עליית המחירים כתבנו שהוא מחלוקת והמוחזק יכול לומר קים לי וכו'‪ ,‬מ"מ נראה‬ ‫התברר להם כי המחיר ששילם היזם לקבלן הוא גבוה במיוחד‪ ,‬והיזם במקום להתווכח עם הקבלן על‬ ‫בנד"ד שהתוספת הינה על הבנייה בפועל מחמת תנאי השטח ולא מצד סיבות חיצוניות‪ ,‬יותר נראה‬ ‫המחיר כיוון שחשב שהרוכשים ישלמו את ההוספה‪ ,‬הסכים לכל מה שהושת עליו‪ ,‬ולכן מסכימים‬ ‫לומר שכאן לכו"ע הקבלן צריך לספוג את עלות בניית קיר התמך ונחשב ככל הוצאות הבנייה‪ ,‬וק"ו‬ ‫לשלם (אם הם חייבים ע"פ הדין) רק את השווי המקובל של בניית הקיר‪.‬‬ ‫שיש לומר את טענת הרוכשים כי הקבלן פשע בכך שלא ערך הסכם בנייה מושלם ומפורט‪.‬‬ ‫כשהגיעו לבורר‪ ,‬בדק בהסכם המכירה והשיתוף שנערך בין היזם לרוכשים ובינם לבין עצמם ולא מצא‬ ‫ברכה שלוחה‬ ‫לגאון הרב ששון חטאב שליט"א‬ ‫הרה"ג ששון חטאב שליט"א‬ ‫לרגל הוצאת ספרו שיעורי שבת‬ ‫ועיין בספר תפארת ציון הספדים על הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל (עמ' קל"ח) שבאו‬ ‫שאלה‪ :‬מי שנטל בידו דבר המוקצה בשבת משום כלי שמלאכתו לאיסור‪ ,‬מה הם האופנים שצריך‬ ‫ממוסד לבנות לשאול על סיר עם אוכל בשרי לשבת‪ ,‬ובטעות כיסוהו ביום ו' בעודו על האש במכסה‬ ‫לעזוב מיד את המוקצה‪ ,‬ובאיזה אופן יכול להשאיר בידו את המוקצה עד שיניחנו במקום שמור?‬ ‫חלבי בן יומו‪ ,‬והורה להביא את המכסה ולמדוד את גודל הסיר ואחרי שהוא חישב את גודל הסיר‬ ‫תשובה‪ :‬א‪ .‬מבואר בשו"ע (או"ח סי' ש"ח ס"ג) שכלי שמלאכתו לאיסור שהגביהו לצורך גופו ומקומו‬ ‫פסק שהמאכל מותר באכילה כי יש בו שישים כנגד המכסה‪ ,‬אבל במכסה אין ס' נגד האוכל ונאסר‪,‬‬ ‫רשאי כבר לקחתו לכל מקום שירצה‪ ,‬ואם הגביה אותו באיסור שלא לצורך גופו ומקומו‪ ,‬דעת המ"א‬ ‫ומיד אמר לשואל לזרוק את המכסה מידו כי הוא מוקצה‪ ,‬הרי דאף שלקחו את המכסה בהיתר מ"מ‬ ‫(סק"ז) שגם בזה יכול להמשיך לטלטלו להיכן שירצה‪ ,‬והמ"ב (סקי"ג) כותב שהגר"א חולק‪ ,‬אך‬ ‫כשנהפך למוקצה הורה להשליכו‪.‬‬ ‫החזו"א (יו"ד סי' רי"ז סוסק"ה) העיר שהגר"א לא חולק על זה עיי"ש‪ ,‬ונחלקו הפוסקים האם‬ ‫אך יש להבין היאך הורה מעיקרא שיביאו את המכסה הרי ברור שהוא מוקצה מחמת גופו כי בסיר‬ ‫המחלוקת היא גם במוקצה מחמת גופו‪ ,‬או שבזה לכו"ע אסור‪ ,‬עיין חזו"ע (ג' עמ' קע"א) שהביא את‬ ‫מוסדי אין ס' במכסה כנגד הבשר שבסיר‪ ,‬ואולי צירף שיש מקילים להשתמש בכלי שבלוע מאיסור‬ ‫השיטות והסיק דהמחמיר תע"ב‪.‬‬ ‫לדברים קרים [עי' יו"ד סי' קכ"א]‪ ,‬וכן יש מקילים להגעיל כלי בשבת במים שמונחים על האש (ראה‬ ‫ב‪ .‬מוקצה שבא לידו בערב שבת ונכנסה השבת האם גם זה נחשב בא לידו בהיתר‪ ,‬הנה ברמ"א (או"ח‬ ‫פסקי תשובות סי' שכ"ג אות י"א)‪ ,‬לכן התיר בשעת הצורך להביאו ואח"כ הורה לזורקו‪ ,‬ואין ראיה‬ ‫סי' רס"ו סי"ב) משמע להתיר בזה‪ ,‬והגר"א סקט"ז הוכיח מגמרא ותוספתא להחמיר‪ ,‬וקצת משמע‬ ‫מכאן למוקצה גמור‪.‬‬ ‫שכן דעת מרן‪ ,‬דבב"י (סי' שי"ב) הביא את האגודה שהתיר ללכת לחדר ולהפיל את כיסו שם‪[ ,‬שזה‬ ‫ולמעשה המ"ב (סי' תנ"ז סקכ"ט) הקל לטלטל חלה שהופרשה ביו"ט [אף שהיא טמאה]‪ ,‬אך‬ ‫מקור דברי הרמ"א]‪ ,‬ובשו"ע הוא לא הביא את זה‪ ,‬וקצת משמע דלא ס"ל כהאגודה‪ ,‬ונראה דיש‬ ‫בירושלמי (דמאי פ"ז ה"ב) מבואר בפירוש שנהפך למוקצה וצ"ע‪.‬‬ ‫לכתחילה להחמיר בזה‪.‬‬ ‫העולה להלכה‪ :‬א‪ .‬אם הגביה את הכלי לצורך גופו ומקומו מותר להניחו במקום שירצה‪ ,‬אבל אם‬ ‫ג‪ .‬עוד יש לדון אם היה דבר היתר בידו ותו"כ שתפס נהפך למוקצה‪ ,‬כגון שהפריש תרומה או חלה‪,‬‬ ‫הגביה את הכלי באיסור אפשר להקל‪ ,‬והמחמיר תבוא עליו ברכה‪ .‬ב‪ .‬אם היה בידו מוקצה בערב‬ ‫וכעת החלה מוקצה כי היא חלה טמאה שאסורה באכילה האם חייב לזורקה מידו‪ ,‬עיין ארחות שבת‬ ‫שבת ונכנסה שבת‪ ,‬יש להחמיר כדין הגביה מוקצה באיסור‪ .‬ג‪ .‬אם בשעה שהגביה את הדבר היה‬ ‫(פי"ט הלכה רי"ג) שהביאו שיש ב' דיעות בפוסקים‪ ,‬או שישליכנו מיד‪ ,‬או שיכול לקחתו לאיזה‬ ‫מותר ובידו הפך למוקצה‪ ,‬נראה להחמיר ולעזוב מיד את המוקצה‪.‬‬ ‫מקום שירצה‪.‬‬ ‫העלון מוקדש לע"נ מכלוף בן עליזה ע"ה‬ ‫להנצחת העלון‬ ‫לשכה לממונות 'זכור לאברהם'‬ ‫בית הוראה 'עושה שלום'‬ ‫רחוב אש קודש ‪ 6‬ביתר עילית‬ ‫או לקבלתו במייל‬ ‫‪055-6743601‬‬ ‫‪02-3750741‬‬ ‫‪BeitHoraaOsehShalom@gmail.com‬‬ ‫‪Zachor123456@gmail.com‬‬ ‫ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות ‪8:00-00:00‬‬