עושה שלום - ממונות · Oiseh Shaloim - Mamoinus — לך לך (2026-10-19)

35
פרשת לך לך
שאלה :האם יש חובה לשמוע למועצת חכמי התורה ומועצת גדולי שאלה :מוהל הנוהג לעשות הפרדה קודם המילה ע"י מחט הפרדה ,האם מותר לעשות
כן גם בברית מילה בשבת?
התורה בנוגע לבחירות או שאין חיוב לשמוע לדבריהם ואפשר לבחור
תשובה :עניין מחט ההפרדה כבר נמצא בדברי רבותינו האחרונים ,וכמוש"כ הגאון
למפלגות חדשות שהוקמו ע"י רבנים אחרים? יעב"ץ (סידור בית יעקב הלכות מילה אות ס"א) שיש להשתמש במחט בלי עוקץ חד
תשובה :יש חובה לשמוע לרבנים וחכמי ישראל הנחשבים כמנהיגים בראשו לבחון אם העור דבוק בבשר הגיד עיי"ש ,וכ"כ בספרו מגדל עוז (ברכה עליונה
נחל תשיעי סוף אות ה').
את היהדות החרדית (אשכנזים לאשכנזים וספרדים לספרדים) כמבואר
לעניין אם מותר לעשות כן בשבת ,עיין בספר חזו"ע (שבת ג' עמוד שנ"ג) ,וכ"כ בספר
במסכת ר"ה (דף כ"ה ע"ב" ):יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפי' שלחן שלמה (סי' של"א אות ל"ג) ,ובשו"ת שבט הלוי (יו"ד ח"ד סוף סימן קל"ד).
קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים. כולם הלכו ביסוד דהוי דבר שאין בו משום פס"ר ,שהרי לא בהכרח יצא דם א"כ הוי
ואומר ובאתה אל הכהנים והלוים ואל השופט אשר יהיה בימים בהם וכו' דבר שאינו מתכוון ומותר ,וכ' הרב חזו"ע דאפי' אם היה פס"ר חשיב ליה פס"ר בדרבנן,
שהרי אינו צריך לדם וא"כ הוי פס"ר דלא ניחא ליה באיסור דרבנן דמותר אף לכתחילה,
אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו". וכמוש"כ התוס' (שבת ק"ג ).עיי"ש ,וע"ע ביחוו"ד (ח"ו סי' נ"ג) ועוד דהוי צורך מצוה.
הרי מבואר בגמ' באופן ברור שמי שנתמנה פרנס על הציבור מחוייבים אלא שצ"ב אם הוי פס"ר בהוצאת הדם איך שרי מצד שאינו צריך לדם ,הרי עשיית
לשמוע להוראותיו מן התורה מדין "ועשית ככל אשר יורוך" ע"ש. המוהלים את מעשה הפרדה הוא כדי לייפות את הברית ע"י שלא יישאר מעור
הפריעה הרבה ,וא"כ חשיב לצורך והוי מלאכה הצריכה לגופה.
והתורה נצחית ולא משתנה ,ומוכרח להיות שבכל דור יש את השופט
וכמו הנוטל ציפורניו בכלי ,וכן שפמו שחייב משום גוזז ,ואע"פ שאין צריך לגוף
בישראל שנתמנה לפרנס על הציבור. הציפורניים והשיער ,וכן לגבי מילה מצינו שהתירה תורה למול בשבת ואע"פ שאינו
וזה לשון החינוך (מצוה תצ"ה) "ובכלל המצוה ג"כ לשמע ולעשות בכל צריך לדם ,אלא כיון שמתקן הוא אצל תינוק היה הו"א לאסור ,ולכן באה התורה
זמן וזמן כמצות השופט ,כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, והתירה ,א"כ מה לי מתקן בכלי או מתקן בתינוק.
כמבואר בגמ' (שבת ק"ו ,).ועיין ברמב"ן שם שכ' שבמילה אע"פ שאינו צריך לדם הוי
וכמו שדרשו ז"ל ואל השופט וכו' יפתח בדורו וכו' .ועובר על זה ואינו מלאכה הצריכה לגופה שהרי רוצה שיהיה אדם זה מהול עיי"ש ,שהרי רק עי"ז מותר
שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו מבטל עשה לאכול בתרומה ואביו שוחט עליו את הפסח עיי"ש.
זה .וענשו גדול מאוד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו ,ידוע הדבר ולא גרע מתוס' ( ב"מ ל' .ד"ה אף עובד) בדין פסול בפרה אדומה שנפסלה כשעלה
עליה עול אפי' דלא ניחא ליה ,דהוי פס"ר לפוסלה כיון שיש רצון אחר .וכן לגבי פרת
לכל מי שיש בו דעת" .עכ"ל.
חטאת כ' תוס' אפי' דלא ניחא ליה ,כיון שניחא שעושה מלאכה פסלה ,וא"כ גם כאן
ואמנם יש ספק בזמנינו מי נחשב החכם הגדול ,לכן הבאנו לשון הגמ' ניחא ליה לעצם מעשה המילה,וחשיב פס"ר בדאורייתא.
בר"ה "שנתמנה פרנס על הדור" ,ואין לנו בזמנינו קיבוץ חכמים יותר ועוד גם אם נאמר שאינו פס"ר בהוצאת הדם ,וכמו שיש מוהלים האומרים אם עושה
בנחת לא יוצא דם ,מ"מ הרי יש כאן מעשה הפרדה של שני עורות ,וא"כ הוי מיעוט
גדול מאשר מועצת חכמי התורה ,ומועצת גדולי התורה( ,באשר אין
יניקה דאסור גם בבשר האדם.
ספק שמועצות אלו נתייסדו ע"י גדולי עולם מבלי שום פקפוק ונבחרו שהרי בתחילה היו העורות מחוברים ויונקים ,ולשיטת הרמב"ם איסור מיעוט יניקה
על ידם גדולי החכמים אשר חלק קיימים עד היום וחלק נתמנו על ידי הוא דאורייתא משום מלאכת גוזז .ועיין בט"ז (סימן של"ו) והובאו דבריו בביאור הלכה
החכמים שבאו אחר כך). (ד"ה יבלת) שבתולש עור האדם חייב משום גוזז .וא"כ לרמב"ם כיון דממעט יניקה
עובר משום תולש דאורייתא.
א"כ כל החולק על מועצות אלו (וק"ו מי שמקים מפלגה חדשה) עובר ודלא כרש"י ותוס' (שבת פ' ).שפי' דבמיעוט יניקה עובר איסור דרבנן והוי פס"ר
איסור חמור כנ"ל .והחינוך הדגיש "בכל זמן וזמן". באיסור דאורייתא.
וכ"כ המהרי"ק (שורש קס"א) "שמה שאמרו יפתח בדורו כשמואל [ועיין עוד בריב"ש (סי' שצ"ד) שחייב בנטילת ציפורניים דאורייתא ,וכ"כ בביה"ל (ר"ס
ש"מ) שכן דעת גדולי הראשונים ,וע"ע משנ"ב (סי' ש"מ ס"ק ה')] .ועיין ביחוה דעת
בדורו ,היינו שלא לסרב נגדו על הוראתו ועל תקנתו אבל לא לענין כבוד
שם שהביא ראשונים דמוכח שחייבים משום גוזז בבשר האדם ,ויש חולקים עיי"ש.
ת"ח וכו'" ,מבואר שאף שלעניין גדלות בתורה אין כבודם כמו של ועיין במשנה הלכות (ח"ו סי' קע"א) שמאריך לומר כן ,ולדבריו גם הגר"מ פיינשטיין
הראשונים ,מ"מ החיוב לשמוע לדבריהם לא נשתנה. זצ"ל לא התיר לכתחילה.
העולה להלכה :חיוב גמור לשמוע למועצת חכמי וגדולי התורה ,והעובר כל האמור הוא לעניין שבת החמורה ,אך מלבד זאת יש פולמוס גדול באחרונים האם
ראוי לעשות הפרדה קודם המילה ,בשבוע הבא נביא בעז"ה את דברי האחרונים
על כך ואינו שומע עובר באיסור חמור מאוד. בעניין ,ומסקנת הדין בהלכה זו.
מן הדין אסור לעירייה לתבוע ריביות .וא"כ מה שהעירייה תובעת ריביות מהמשכיר ,נחשב שאלה :ראובן מכיר תזמורות וזמרים לחתונות וכו' ,והחתנים פונים אליו כדי שיפנה לזמר
לגזל שגוזלים את בעל הבית .והשוכר שלא העביר על שמו ולא שילם גרם שהעירייה יגזלו ולתזמורת ויסגור איתם .שואל ראובן באופן שהשיג תזמורת טובה מאוד במחיר זול האם יכול
מבעה"ב ,וחייב מדינא דגרמי. לומר לחתן מחיר יותר גבוה ולקחת את ההפרש לעצמו ,כיון שבאמת התזמורת והזמר שווים
ואמנם השוכר לא התכוון להזיק אלא הזיק בשוגג ,וקיי"ל שגרמי בשוגג פטור .אלא שבתוס' את המחיר הגבוה ,או שאסור דסוף סוף בקשו מחיר נמוך?
בסנהדרין (ל"ב :דיבור ראשון) מבואר שפשיעה נחשב למזיד לעניין זה .לכן חייב השוכר לשלם תשובה :אסור לראובן לומר לחתן מחיר גבוה וליטול את ההפרש לעצמו ,דנחשב רמאות וגזל,
על כל הריביות שנגרמו למשכיר[ .ואמנם דעת הקצוה"ח (סימן רצ"א סוס"ק ד') שגרמי שעל סמך שקרו של ראובן החתן משלם יותר ,אלא מותר לראובן ליטול דמי תיווך המקובלים
בפשיעה פטור דסו"ס שוגג הוא ,אך למעשה יש לנקוט כהתוס']. בלבד .ובאופן שהמנהג הוא להרוויח מהתזמורות בלבד ולא לגבות מאומה מהחתן ,אסור
שאלה :ראובן נסע ברכבו ופגע ברכב שלפניו אשר עצר עצירה פתאומית במעבר חציה ,והרכב לראובן לגבות כלום מהחתן.
הנפגע נדחף קדימה מחמת המכה של הרכב מאחריו ופגע בילד אשר ניזוק ברגלו .האם חייב אולם אם ראובן יבקש מהזמר שידרוש סכום יותר גבוה ויתן לו ההפרש ,ואח"כ יאמר לחתן
ראובן לשלם את הנזק שנעשה לילד? המחיר הגבוה ,אין כאן שקר ולא גזל .ולכאורה יהיה מותר ,אך אם החתן פנה אליו בבקשה
תשובה :אם ראובן היה לוחץ על הדוושה בזמן שפגע ברכב הקדמי הרי זה מזיק גמור וחייב להשיג מחירים זולים יותר ולא רק כי ראובן מכיר את הזמרים וכד' ,אסור לראובן לעשות כן,
בכל .אבל אם היה במצב של עצירה ברגע האחרון אלא שלא הספיק לעצור לגמרי ,הרי מזיק מפני שמועל בתפקידו.
בכח כוחו [הרכב נחשב לכוחו ,והרכב הקדמי הוא כח כוחו] ,ונחלקו הראשונים האם חייב בכח שאלה :שוכר דירה שלא העביר את תשלום המים שבעירייה על שמו למרות בקשת בעה"ב.
כוחו על נזקי אדם מדין מזיק או מדין גרמי( ,עיין בספר זכור לאברהם ח"ח סימן שפ"ד תשובה והנה לסוף שנה עקלו את החשבון של בעה"ב ,ונתברר שהצטבר חוב גדול ושישנם ריביות
א') ,ולסוברים שנחשב גרמי חייב רק על נזק ולא על צער ריפוי שבת ובושת. שמחוייבים לשלם ,והעירייה תובעת זאת מבעה"ב .האם השוכר חייב לשלם לו את הריביות?
לכן אין לחייב את ראובן אלא על הנזק בלבד [דהיינו אם יש ח"ו נכות מסויימת]. תשובה :חוב המים והארנונה ברור הדבר שהשוכר חייב לשלם למשכיר .אך לגבי הריביות ,הרי
לשאלות ובירורים ניתן לפנות
ללשכה לממונות – 'זכור לאברהם'
התייחסות למקרה זה ,ולאחר בדיקת ההלכה ,והתייעצות עם דיינים מומחים בתחום פסק כדלהלן: המשך הנידון ביזם אשר מכר דירה לכמה רוכשים בטאבו משותף -מקרה ה'
א .רוכש הדירה המקורית ,כיוון שע"פ הסכם השותפות שבין השותפים כל אחד אחראי על דירתו וכן תוך כדי הבנייה והחפירות נוצרו בעיות הנדסיות ,חשש להתמוטטות ועוד ,ולאחר הזמנת המהנדס
כל אחד אחראי על הבנייה שלו ,ולו עצמו אין שום הנאה מקיר התמך ,לכא' אינו צריך להשתתף המלווה ,הורה המהנדס כי יש לבנות קיר תומך לאורך כל החצר ובגובה רב ,הקבלן טען ובצדק( ,משום
בתשלום הנוסף. שלא הייתה התייחסות בהסכם הבנייה מולו להוצאות בלתי צפויות) ,כי מגיע לו תוספת תשלום ,היזם
הן אמת שהיה מקום לטעון כי בניית הקיר נמצאת במקום הנקרא משותף לכל השותפים ולכן בלית ברירה שילם לו את התוספת כבקשתו ,ופנה לתבוע את התוספת מאת הרוכשים.
האחריות לבנייה מוטלת על כולם ,וכן לא קשור לאחריות על בנייה שקיבל כל אחד מהשותפים על ברם גם כאן התגלע ויכוח בין הצדדים לטענת הרוכש את הדירה המקורית ,בכלל אין לו שום קשר
הבנייה שלו כיוון שהבנייה הזו היא לפני מסירת הדירות ,ונעשית ע"י היזם ,ומשכך ,האחריות מוטלת לאירוע הוא לא בנה ולא נהנה מקיר התמך ,מי שצריך לשלם הם רק שאר הרוכשים שצריכים את הקיר
או ע ל כולם או על היזם ולא על השותפים הנהנים בלבד ,מ"מ מכיוון שכלפיו ניתן לומר כי חיובי בעקבות הבנייה עבורם.
השותפות נכנסים לתוקף רק לאחר מסירת הדירות אבל כל מה שקורה תוך כדי הבנייה אין לו שום מאידך טענות שאר הרוכשים -א .גם הם אינם צריכים לשלם מאומה ,שהרי רכשו דירות מוכנות ועל
שייכות ואחריות. היזם לספוג את ההוצאות הבלתי צפויות ,ב .גם אם כן צריכים לשלם בעלמא ,מ"מ בנד"ד אינם צריכים
ב .לגבי שאר השותפים הנהנים מקיר התמך ,מכיוון שהיזם התחייב למכור להם דירות מושלמות משום שהיזם פשע בעורכו את הסכם הבנייה מול הקבלן ולא התייחס להוצאות בלתי צפויות ,ג .גם אם
ומכיוון שכבר כתבנו בשבועות הקודמים כי אין דינו כשותף או קבלן אלא כמוכר דירה מושלמת. אכן מגיע תוספת תשלום ליזם בעקבות ההוצאה הבלתי צפויה ,מ"מ לאחר ששאלו מספר קבלנים
למרות שלגבי עליית המחירים כתבנו שהוא מחלוקת והמוחזק יכול לומר קים לי וכו' ,מ"מ נראה התברר להם כי המחיר ששילם היזם לקבלן הוא גבוה במיוחד ,והיזם במקום להתווכח עם הקבלן על
בנד"ד שהתוספת הינה על הבנייה בפועל מחמת תנאי השטח ולא מצד סיבות חיצוניות ,יותר נראה המחיר כיוון שחשב שהרוכשים ישלמו את ההוספה ,הסכים לכל מה שהושת עליו ,ולכן מסכימים
לומר שכאן לכו"ע הקבלן צריך לספוג את עלות בניית קיר התמך ונחשב ככל הוצאות הבנייה ,וק"ו לשלם (אם הם חייבים ע"פ הדין) רק את השווי המקובל של בניית הקיר.
שיש לומר את טענת הרוכשים כי הקבלן פשע בכך שלא ערך הסכם בנייה מושלם ומפורט. כשהגיעו לבורר ,בדק בהסכם המכירה והשיתוף שנערך בין היזם לרוכשים ובינם לבין עצמם ולא מצא
ברכה שלוחה
לגאון הרב ששון חטאב שליט"א הרה"ג ששון חטאב שליט"א
לרגל הוצאת ספרו שיעורי שבת
ועיין בספר תפארת ציון הספדים על הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצוק"ל (עמ' קל"ח) שבאו שאלה :מי שנטל בידו דבר המוקצה בשבת משום כלי שמלאכתו לאיסור ,מה הם האופנים שצריך
ממוסד לבנות לשאול על סיר עם אוכל בשרי לשבת ,ובטעות כיסוהו ביום ו' בעודו על האש במכסה לעזוב מיד את המוקצה ,ובאיזה אופן יכול להשאיר בידו את המוקצה עד שיניחנו במקום שמור?
חלבי בן יומו ,והורה להביא את המכסה ולמדוד את גודל הסיר ואחרי שהוא חישב את גודל הסיר תשובה :א .מבואר בשו"ע (או"ח סי' ש"ח ס"ג) שכלי שמלאכתו לאיסור שהגביהו לצורך גופו ומקומו
פסק שהמאכל מותר באכילה כי יש בו שישים כנגד המכסה ,אבל במכסה אין ס' נגד האוכל ונאסר, רשאי כבר לקחתו לכל מקום שירצה ,ואם הגביה אותו באיסור שלא לצורך גופו ומקומו ,דעת המ"א
ומיד אמר לשואל לזרוק את המכסה מידו כי הוא מוקצה ,הרי דאף שלקחו את המכסה בהיתר מ"מ (סק"ז) שגם בזה יכול להמשיך לטלטלו להיכן שירצה ,והמ"ב (סקי"ג) כותב שהגר"א חולק ,אך
כשנהפך למוקצה הורה להשליכו. החזו"א (יו"ד סי' רי"ז סוסק"ה) העיר שהגר"א לא חולק על זה עיי"ש ,ונחלקו הפוסקים האם
אך יש להבין היאך הורה מעיקרא שיביאו את המכסה הרי ברור שהוא מוקצה מחמת גופו כי בסיר המחלוקת היא גם במוקצה מחמת גופו ,או שבזה לכו"ע אסור ,עיין חזו"ע (ג' עמ' קע"א) שהביא את
מוסדי אין ס' במכסה כנגד הבשר שבסיר ,ואולי צירף שיש מקילים להשתמש בכלי שבלוע מאיסור השיטות והסיק דהמחמיר תע"ב.
לדברים קרים [עי' יו"ד סי' קכ"א] ,וכן יש מקילים להגעיל כלי בשבת במים שמונחים על האש (ראה ב .מוקצה שבא לידו בערב שבת ונכנסה השבת האם גם זה נחשב בא לידו בהיתר ,הנה ברמ"א (או"ח
פסקי תשובות סי' שכ"ג אות י"א) ,לכן התיר בשעת הצורך להביאו ואח"כ הורה לזורקו ,ואין ראיה סי' רס"ו סי"ב) משמע להתיר בזה ,והגר"א סקט"ז הוכיח מגמרא ותוספתא להחמיר ,וקצת משמע
מכאן למוקצה גמור. שכן דעת מרן ,דבב"י (סי' שי"ב) הביא את האגודה שהתיר ללכת לחדר ולהפיל את כיסו שם[ ,שזה
ולמעשה המ"ב (סי' תנ"ז סקכ"ט) הקל לטלטל חלה שהופרשה ביו"ט [אף שהיא טמאה] ,אך מקור דברי הרמ"א] ,ובשו"ע הוא לא הביא את זה ,וקצת משמע דלא ס"ל כהאגודה ,ונראה דיש
בירושלמי (דמאי פ"ז ה"ב) מבואר בפירוש שנהפך למוקצה וצ"ע. לכתחילה להחמיר בזה.
העולה להלכה :א .אם הגביה את הכלי לצורך גופו ומקומו מותר להניחו במקום שירצה ,אבל אם ג .עוד יש לדון אם היה דבר היתר בידו ותו"כ שתפס נהפך למוקצה ,כגון שהפריש תרומה או חלה,
הגביה את הכלי באיסור אפשר להקל ,והמחמיר תבוא עליו ברכה .ב .אם היה בידו מוקצה בערב וכעת החלה מוקצה כי היא חלה טמאה שאסורה באכילה האם חייב לזורקה מידו ,עיין ארחות שבת
שבת ונכנסה שבת ,יש להחמיר כדין הגביה מוקצה באיסור .ג .אם בשעה שהגביה את הדבר היה (פי"ט הלכה רי"ג) שהביאו שיש ב' דיעות בפוסקים ,או שישליכנו מיד ,או שיכול לקחתו לאיזה
מותר ובידו הפך למוקצה ,נראה להחמיר ולעזוב מיד את המוקצה. מקום שירצה.
העלון מוקדש לע"נ מכלוף בן עליזה ע"ה
להנצחת העלון לשכה לממונות 'זכור לאברהם' בית הוראה 'עושה שלום'
רחוב אש קודש 6ביתר עילית
או לקבלתו במייל 055-6743601 02-3750741
BeitHoraaOsehShalom@gmail.com Zachor123456@gmail.com ניתן מענה לשאלות בהלכה בין השעות 8:00-00:00
