שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — לך לך (2026-10-19)

ב"ה
שמעתתא אליבא דהלכתא
שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה
כפי המציאות שבזמנינו ,היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה
מסכת בבא קמא גליון מ"ו פרשת לך לך תשפ"ז לפ"ק
עוד כתב דמשמע מדברי הפוסקים שבאופן שאכלוה קודם יאוש ,שמשלמים פרק הגוזל ומאכיל
כל דמי שוויה ,ולא דמי להניח להם אביהם פרה שאולה שאם לא ידעו שהיא
שאולה משלמין דמי בשר בזול ,דשאני גזילה שנתחייב אביהם בהשבה
פרק הגוזל ומאכיל
אפילו באונסין.
קטן שאכל גזילה אפי' לפני יאוש פטור לפי שהקטן פטור מתשלומי גזילה. דף קיא ע"ב
(א) במשנה ,הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם.
בביאור המשנה מפרש רש"י הגוזל ומאכיל ,או שהניח לפניהם הגזילה קיימת,
(ב) במשנה ,ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם. אעפ"כ פטורים מלשלם.
וביארו בגמרא שאם השאיר האב נכסים שיש להם אחריות ,דהיינו קרקע, ובטעם הדבר שהם פטורים מלשלם נחלקו בגמרא ,רמי בר חמא אמר שהטעם
חייבים לשלם ,וכן תנא דבי רב אושעיא הניח להם אביהם אחריות נכסים הוא משום דרשות יורש כרשות לוקח דמי ,ומשום כן אפי' כשהגזילה בעין
חייבין לשלם. פטורים ,ובתנאי שיהיה זה לאחר יאוש ,וקנו היורשים הגזילה ביאוש ושינוי
רשות ,אבל לדעת רבא רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ,והכא במאי עסקינן
וכתב הטור ,דהאידנא דמטלטלי משתעבדי ,אפילו לא הניח להם אלא מטלטלין
כשאכלום ,ואמרו בגמרא דכן תני רבי אושעיא ,הגוזל ומאכיל את בניו פטורין
חייבין לשלם.
מלשלם ,הניח לפניהם גזילה קיימת חייבין ,אין הגזילה קיימת פטורין.
כתב המחבר (סי' שס"א סעי' ז): בגמרא ,תנו רבנן והשיב את הגזילה אשר גזל מה תלמוד לומר אשר גזל,
אבל אם הניח אביהם נכסים ,אפילו אכלוה אחר יאוש חייבים לשלם .וכן יחזיר כעין שגזל ,מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם.
אם מכרה האב או נתנה לאחר ,אם הניח נכסים חייבים לשלם .ואין חילוק ובטעם הפטור פירש רש"י דלמדו מהילפותא אשר גזל כעין שגזל ,כלומר
בזה בין גדולים לקטנים. אם גזילה קיימת יחזיר אבל אין גזילה קיימת פטור ,ובדידיה ליכא לאוקמה
הטעם מה שאם הניח אביהם נכסים חייבים לשלם ,מבאר הסמ"ע ,דאז אלא בבניו.
נכסי אבוהון משועבד להנגזל מיד בשעת הגזילה ,וכתב שסתם המחבר כאן להלכה קיימא לן כרבא ,דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי.
וכתב "נכסים" ,משום דבזמן הזה אפילו מטלטלים דיתמי משועבדים לבעל
כתב המחבר (סי' שס"א סעי' ז):
חוב ונגזל.
מת והוריש הגזילה לבניו ,לא הוי שינוי רשות ,אלא הוי כאילו אביהם קיים,
ומה שכתב המחבר שאין חילוק בין גדולים לקטנים מבאר הסמ"ע דלעדי גזילה
שאם הוא בעין ולא נשתנית צריכים להחזירה אפילו נתייאשו הבעלים,
נזקקין אפילו ביתומים קטנים ,וכל שכן אם הגזילה עצמה בעינה דמוציאים
ואם נשתנית והיא קיימת ,נותנים דמיה .אבל אם אכלוה ,בין בחיי האב בין
אותה מיד הקטנים.
לאחר מותו ,אם קודם יאוש אכלוה חייבים לשלם ,לאחר יאוש פטורים ,אם
ומוסיף בערוך השולחן דדוקא שנתבררה הגזילה והגניבה על פי עדים או לא הניח אביהם נכסים.
שהודה לפני מותו ,אבל בלא זה פשיטא שאין מוציאין מהם. ובטעם הפטור כתב הסמ"ע ,ילפינן מדכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל ,דוקא
היוצא לנו להלכה: כשהיא כעין שגזלה ולא כשנאכל ,ואם אינו ענין לגזלן עצמו דהא מחויב לשלם
•הגוזל ומת ונשאר הגזילה ביד בניו היתומים ,אין זה שינוי רשות וגם אם עכ"פ הן או דמיהן ,תנהו לבנו דגזלן או לאחר שגזלו מהגזלן אם אכלוהו.
היה יאוש לא קנו היתומים ,ואם הגזילה בעין צריכים להשיב הגזילה ,וגם כתב בנתיבות המשפט ,נראה דאפילו נטל לפני יאוש ואכל לאחר יאוש פטור,
קטנים צריכים להשיב הגזילה. כדמשמע דאמר אכלוהו אחר יאוש פטורין ,משמע דאפילו רק האכילה הוי
•אכלו היתומים הגזילה קודם יאוש צריכים לשלם הגזילה מכיסם ,גם אחר יאוש פטורין.
אם לא השאיר אביהם נכסים ,ומשלמים כל שווי הגזילה ולא רק דמי כתב בפתחי חושן שהפטור של היורשים הוא רק באופן שלא ידעו שהוא
בשר בזול ,וזה שייך רק בגדולים ,אבל בקטנים פטורים ,דקטן שגנב גזילה בידי אביהם ,אבל בידעו קודם האכילה שהוא גזילה ,הרי הם מתחייבים
פטור מלשלם. בהשבה ,והרי הם מחוייבים לשלם.
כתב בערוך השולחן ,אם הגזלן הפקיד הגזילה ביד אחד ,יכול הנגזל לתבוע •אכלו הגזילה לאחר יאוש פטורים ,ואם ידעו שהוא גנוב הם חייבים.
ממנו אף לאחר יאוש ,ואין הנפקד יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את. •וכמו כן אם גנב האב ונתנו לאחר במתנה ומת האב הבנים פטורים מלשלם.
הפוסקים נסתפקו באופן שהגזילה נמצאת עדיין בעין ביד גזלן שני ,אלא •אם אביהם השאיר נכסים שיש להם אחריות ,והאידנא גם אם השאיר
שאינו רוצה להחזירו לבעלים ,אם הראשון יכול לומר הנה שלך לפניך ,או מטלטלים ,אפי' אכלו לאחר יאוש חייבים לשלם.
שמאחר שגם הוא נתחייב בתשלומין ,כל זמן שאי אפשר להוציאה מהשני הרי
הוא צריך לשלם לנגזל. •ואם היו בעלי חוב קודם הגזילה ,הבעלי חוב קודמים.
הגונב מן הגנב כתב בפתחי חושן שהוא חייב גם באונסין ,וכן משמע מלשון
המחבר שכתב כאילו נטלו מבית הבעלים ,והוא מסתפק באופן שנתייקרה
הגזילה ביד הראשון כמה חייב השני לשלם ,אבל י"א שהגונב מן הגנב אינו (ג) בגמרא ,אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו
חייב באונסין. ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה ,מאי טעמא ,כל כמה דלא נתייאשו
במה שכתב המחבר שאם פרעו השני לראשון אינו כלום ,מסתפק בפתחי חושן הבעלים ברשותיה דמריה קאי ,תנן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם
באופן שהחזירו לגזלן ראשון בעין ,אם השני נפטר ,עי' מה שהאריך. פטורין מלשלם תיובתא דרב חסדא ,אמר לך רב חסדא כי תניא ההיא
לאחר יאוש.
במה שכתב המחבר דאם נתייאשו ובא אחר ואכלו פטור ,כתב בנתיבות
המשפט דה"ה אם נאבד ,ובדברי משפט כתב דהוא הדין אם הזיקו פטור, כתב בבעל המאור דהגוזל ומאכיל את בניו גם לרב חסדא פטורין בניו בכל ענין
מאחר שאינו ברשותו ,והוי לאחר יאוש. ואפי' לפני יאוש ,שהמאכיל לאחרים כאוכלו הוא עצמו דמי דהוצאה דידיה
הוא ,וכ"ש לבניו שמזונותיהם עליו ,ועד כאן לא קאמר רב חסדא אלא בבא
עוד כתב הנתיבות ,שאף אם נטלו לפני יאוש ואכלו לאחר יאוש פטור ,דהכל
אחר ואכלה ,אבל כשהאכילו הגזלן לא קאמר דהוצאה דידיה הוא והגזלן הוא
תלוי בשעת האכילה ,ויש שנסתפקו בזה ,והחזו"א כתב שלדעת הפוסקים
שחייב לשלם.
דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא מהני ,נראה דכל שלקח לפני יאוש נעשה גזלן,
ולא מצינו פטור בגונב מן הגנב אלא לענין תשלומי כפל ,אבל מ"מ נוטל ממון וכן נראה מדברי התוס' (ד"ה הגוזל) דהמאכיל בניו הסמוכים על שולחנו בגזל
חבירו שלא ברשות הוא וחייב בהשבה ,וחייב גם באונסין. אינם צריכים לשלם .וכן כתב המאירי ,שרב חסדא איירי רק באופן שאכלה
השני ללא רשותו של הגזלן ,אבל הרשב"א כתב דלרב חסדא גם כשהגזלן
כתב החזון איש שמה שכתב המחבר דאם נתייאשו ובא אחר ואכלו פטור,
מאכיל אותו הוא חייב בתשלומין ורצה מזה גובה רצה מזה גובה.
היינו דוקא באופן שמחל הראשון לשני ,אבל אם יש חיוב של השני לראשון,
אזי מחמת שיעבודא דרבי נתן מתחייב השני לנגזל. וכתב המאירי ,שהנה בהמשך הגמרא נחלקו בגמרא ,דלרמי בר חמא רשות
עוד כתב החזון איש שהאוכל מהגזלן לאחר יאוש פטור רק מהראשון ,אבל יורש כרשות לוקח דמי ,ומשום כן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין
לגזלן הוא חייב לשלם מאחר שכבר זכה בו לאחר יאוש ,ובדברי חיים כתב בשם מלשלם גם אם הגזילה בעין ,דהוי ליה יאוש ושינוי רשות ,ורבא אמר רשות
הנ"י דחייב האוכל לשלם לגזלן ,והטעם משום דהוי גרמי ,דהפסידו במה שהיה יורש לאו כרשות לוקח דמי ,ומה שהם פטורים מלשלם לפי שאכלום ,והקשה
יכול להחזיר המאכל בעין ,ועתה חייב לשלם ממון אחר ,וכעין מזיק שעבודו שהוא שלא כדברי הרמב"ם שפסק גם בקנה מהגנב לאחר יאוש ושינוי רשות
של חבירו ,אבל בלא"ה יכול לומר לגזלן לאו בעל דברים דידי את ,וגם לנגזל צריך לשלם ,וכתב שיש לחלק בין לוקח ליורש ,שהלוקח הרי זה נחשב שהגיע
פטור מלשלם משום שהוא לאחר יאוש ,ולפי"ז כתב דהיינו דוקא לאחר שפרע לידו הגזילה באיסור ,לפי שקנה את הגזילה על ידי מה שעשה מעשה שינוי
הגזלן לנגזל יש מקום לחייבו ,כמו בשאר נזקי גרמי כעין זה. רשות ,אבל היורש שלא עשה שום מעשה נחשב שהגיע הדבר לידו בהיתר
ומשום כן היורשים פטורים מלשלם.
היוצא לנו להלכה:
ומבואר בהמשך הסוגיא שמה ששנינו הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם
•הגונב מחבירו והנגנב לא נתייאש ,ובא חבירו וגנבו ממנו ,רצה מזה גובה דאיירי לאחר יאוש ובשאכלום ,ומשום כן פטורים מלשלם ,אבל אם הגזילה
רצה מזה גובה ,ואם ירצה יגבה חצי מהראשון וחצי מהשני ,והשני חייב גם עדיין קיימת חייבים להחזירה.
אם לא ידע שהחפץ גנוב ,ואם הגניבה עדיין בעין אצל השני נח' הפוסקים
אם יכול הראשון לומר לנגנב הרי שלך לפניך. כתב המחבר (סי' שס"א סעי' ה-ו):
•נח' הפוסקים אם גנב השני חייב באונסים. אבל אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן שלא מרצונו ,כאילו נטלו מבית
הבעלים ,אם ירצה הנגזל גובה מהראשון או מהשני ,או אם ירצה יגבה חצי
•שילם השני לראשון או שהראשון מחל לו עדיין חייב השני לנגזל ,ואם
מזה וחצי מזה .ואם פרעו השני לראשון ,או שהגזלן הראשון מחל לשני,
החזירו לראשון בעין יש אומרים שנפטר.
אינו כלום ,כי אין דינו של שני אלא עם הבעלים ,לא שנא אם ידע השני
•אכלו השני לאחר יאוש אינו חייב לבעלים וה"ה באבדו או שהזיקו. שהוא גזול ביד הגזלן לא שנא שלא ידע ,ואפילו אם אכלו השני ,חייב
•י"א דה"ה לקחו קודם יאוש ואכלו לאחר יאוש דהשני פטור. לשלם לבעלים.
•באופן שאכלו השני לאחר יאוש י"א שאף שאין הנגזל יכול לתבעו שגנב במה דברים אמורים שלא נתייאשו .אבל אם נתייאשו ובא אחר ואכלו
חפצו מ"מ באופן שחייב לשלם לגנב הראשון ,מדין שיעבודא דר"נ צריך פטור ,נהי שאם היה בעין היה חייב להחזירו ,עתה שאכלו ,פטור.
אהדר ליה כי היכי דיחיה ,וכיון שמת הלוה לא יבא לחיותו ,והביא דברי הכל בו לשלם לנגזל .וי"א שצריך לשלם מחמת גרמי ,לפי שאי לא היה אכלו היה
שכתב יש לו להשיב הרבית לו וליורשיו ,וכתב ואפשר דהיינו ברוצה לשוב אבל מחזיר את הגזילה בעין ,אלא שבכה"ג אין חייב לשלם עד שישלם הגזלן
הבי"ד נראה שאין כופין להשיב ליורשי הלוה. הראשון לבעלים.
היוצא לנו להלכה: •כשהגזילה בעין גם אם הנגזל נתייאש חייב להשיבו.
•הגובה רבית קצוצה מהשני ומת ,אין הבנים צריכים להשיב הרבית ,מלבד •הפקיד הגזלן הגזילה בידי נפקד יכול הנגזל לתבוע את הנפקד אפי' אחר
באופן שהיה זה דבר מסוים. יאוש ,ואינו יכול לומר לאו בע"ד דידי את.
•וגם בחיים אין בי"ד יורדים לנכסיו אלא כופים אותו להוציא הרבית מידו.
•עמד בדין וחייבוהו בי"ד לשלם ומת נח' הפוסקים אם צריך להחזיר, דף קיב ע"א
ובמקום ספיקא א"א להוציא מידו.
(ד) בגמרא ,רב אדא בר אהבה מתני להא דרמי בר חמא אהא ,הניח
•נתן הלוה הרבית ולא נתן הקרן ומת המלוה י''א דיכול הלוה לנכות להן אביהן מעות של רבית אף על פי שיודעין שהן של רבית אין חייבין
הרבית מהקרן. להחזיר ,אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי,
•אם מת הלוה י"א שאע''פ שיש לו להשיב הרבית ליורשיו של לוה אבל אין רבא אמר לעולם אימא לך רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ושאני הכא
הב''ד כופן המלוה להשיב הרבית ליורשי הלוה. דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית אהדר ליה כי היכי דנחי בהדך,
לדידיה קא מזהר ליה רחמנא לבריה לא מזהר ליה רחמנא.
מאן דמתני לה אברייתא כל שכן אמתניתין מאן דמתני לה אמתניתין אבל
(ה) בגמרא ,תנו רבנן הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם ,הניח אברייתא רמי בר חמא כרבא מתני לה.
לפניהם גדולים חייבין לשלם קטנים פטורין מלשלם ,ואם אמרו גדולים כתב המחבר (יו"ד סי' קס"א סעי' ז-ח):
אין אנו יודעין חשבונות שחשב אבינו עמך פטורין ,משום דאמרי אין אנו רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב ,יוצאה בדיינים שהיו כופין
יודעין פטורים ,אמר רבא הכי קאמר גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות ומכין אותו עד שתצא נפשו ,אבל אין בית דין יורדין לנכסיו.
שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי פטורין.
לקח רבית קצוצה ומת ,אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר
מבואר בדברי הגמרא שאם היורשים יודעים בוודאות שאין אביהם חייב להם מסויים ,כגון פרה וטלית ,ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר
הרי הם פטורין מלשלם ,ובמקום ספק הרי הם חייבין ,ובטעם שהיורשין נאמנין עד שמת.
לומר חשבונות שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי כתבו התוס' (ד"ה
וכתב הטורי זהב מקור הדברים ,דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ,לדידיה אזהר
ולא פש) ,מגו שהיו יכולין לומר החזרנו לך ,ולפי זה נמצא שגם כשיש שם עדי
רחמנא ולא לבריה.
גזילה נאמנים הבנים ,במגו שהיו יכולין לומר החזרנו לך ,עוד תירצו התוס',
דאיירי באופן שאין עדי גזילה אלא הודאת הבנים בלבד ,ולפי זה באופן שיש ומבואר שאם אין הרבית דבר מסוים גם אם הרבית עדיין בעין אין
שם עדי גזילה אין הבנים הגדולים נאמנים לומר שכבר שילם אביהם. צריכים להחזיר.
הרא"ש נקט כתירוץ השני של תוס' ,וכתב דמיירי בדלא ידעינן שבאתה הגזילה בגליון מהרש"א כתב דלדעת ספר החינוך יורדין לנכסי האב ומה שאין היורשים
לידי אביהן אלא על פיהם ,דאילו הוה ידעינן בעדים שבאתה הגזילה ליד אביהם צריכים לשלם הרי זה גזירת הכתוב ,וכן כתב המשנה למלך.
לא היו נאמנים לומר שאביהם שילם את הגזילה ,כיון שידוע שבתורת גזילה בשער המשפט נסתפק באופן שעמד אביהם בדין ונתחייב להחזיר ומת אם
באת לידו ,ועודה בידו ,דאב גופיה לא הוה מהימן למימר חזרתיה לך ולקחתיה הבנים צריכים להחזיר ,דקודם שעמד בדין הרי זה פשוט שאין נכסי האב
ממך ,וכן בפקדון אם יש עדים שהופקד לידו וראו עדיין בידו לא מהימן למימר משועבדים לחוב ,והנידון הוא רק באופן שעמד בדין ,ובספר בית יהודה הביא
לקחתי ממך ,אלא באין עדים אלא על פיהם מיירי ,הלכך אי טענו טענת ברי שאפילו עמד בדין אינו חייב להחזיר.
שידוע להם שאביהם שילם את הגזילה מהימני ,אבל בטענת שמא לא. כתב בפתחי תשובה ,בשם תשובת תפארת צבי דהגאון החסיד מהר"ר עקיבא
והקשה הרא"ש ,ואי תקשה לך בטענת שמא נמי נטעון ליתמי כל מה דמצי איגר זצ"ל נסתפק באם אחד נתן למלוה רבית קצוצה ועדיין לא פרע לו הקרן
למיטען אבוהון שחזר ולקחה הימנו ,כי היכי דאמרינן גבי שטר כיס היוצא על ומת המלוה ,אם יכול לנכות להיורשים מהקרן שחייב לשלם להם מה שנתן
היתומין בפרק המוכר את הבית דטענינן ליתמי שמא אביהן החזיר הפקדון אף רבית קצוצה ,או דומה לסלוקי בלא זוזי לדעת הסוברים באבק רבית דהוי
על פי שהשטר ביד המפקיד ,משום דאביהם היה נאמן לומר החזרתי במיגו אפוקי ,ה"נ י"ל דהוי אפוקי ומיורשים אין מוציאים ,וכתב דלכאורה נראה דאף
דנאנסו ,ותירץ ,דלא דמי דפקדון עומד לחזרה ,אבל גזלן אינו מצוי שיקנה רבית קצוצה נמי הוא קונה רק שמחויב להחזיר מצד המצוה ,ובריה אינו מוזהר
הגזילה מן הנגזל ,ונהי דאביהן היה נאמן לומר לקחתי ממך במיגו דלא גזלתיך, ואינו יכול לנכות ,והאריך בזה ולבסוף מסיק דמטעם אחר יכול לנכות ,דכיון
מ"מ מילתא דלא שכיחא לא טענינן להו ליתמי. שאילו אביהם קיים לא היה יכול לגבות אין בידו להוריש זה הממון ליורשים.
וכתב הגר"א דלפי דעת הרא''ש שני התירוצים בתוס' לא פליגי ,וכוונתם לומר עוד הביא שם מה שנסתפק בדגול מרבבה אם מת הלוה אם המלוה חייב
שהטעם מה שהבנים נאמנים במיגו היינו דוקא באופן שאין שם עדים. להחזיר ליורשי הלוה הרבית ,כיון שעיקר חזרת רבית הוא משום וחי אחיך
ויש לדון באופן שלא ירצו להשבע אם מוציאין מידם ,מאחר שבשמא אין ובמה שכתב הרא"ש דבגזילה לא טענינן ליתמי ,דעת הרמב"ן במלחמות שגם
צריכים להשבע. בגזילה טענין ליתמי ,אף דגזלן אינו מצוי שיקנה הגזילה מן הנגזל ,ומה דהכא
כתב המחבר עוד (סי' שס"א סעי' ז [באמצע דבריו]): לא טענין ליתמי לפי שראו עדים את הגזילה בידי אביהם ,וגם ביד הבנים אחר
מיתת אביהם ,ועכשיו לא ראינו בידם ,ומשום כן אין שייך לומר טענין ליתמי,
ויש אומרים דהני מילי כשאין ידוע שגזלה אביהם אלא על פיהם ,אבל אם
לפי שאין אומרים טענינן אלא במה שהיה יכול האב לטעון ,ומאחר שראו
היו עדים שגזלה ,אינם נאמנים.
הגניבה ביד אביהם אין בזה טענינן ,ולכן אינם נפטרים אלא בטענת ברי.
בביאור שיטת היש אומרים מבאר הסמ"ע משום דמיגו דאנו החזרנו לך
כתב המחבר (סי' שס"א סעי' ז [באמצע דבריו]):
הו"ל מיגו דהעזה טפי ממה שאמרו ידענו שאבינו עשה עמך חשבון ולא פש
לך גביה. ואם אמרו הגדולים יודעים אנו שעשה אבינו חשבון עמך ולא נשאר לך
כלום בידו ,נאמנים.
הש"ך מאריך דלעולם אמרינן מגו בכה"ג ,ומביא כמה ראיות לשיטתו ,והביא
שגם הרא"ש ס"ל שטענת החזרתי היא טענה טובה ,וכתב דבאופן שאין עכשיו מה שהגדולים נאמנים מבאר הסמ"ע ,דנאמנים במיגו דאילו רצו היו אומרים
עדים שעודה ביד היורשים דנאמנים לומר החזרני לך נאמנים ג''כ לומר אבינו החזרנו לך ,ואפילו למאן דאמר הגוזל בעדים צריך להחזירו בעדים וכמו שכתב
עשה חשבון עמך ,וכתב שכן מוכח להדיא מדברי מהרש"ל שדעת הרא"ש כן המחבר בסעיף שאחר זה ,הני מילי גזלן עצמו ,אבל בניו נאמנים .ודוקא אם
שכתב דלא הוי צריך הרא"ש לאוקמי בהכי אלא לאוקמי באין גזלה קיימת אמרו הגדולים קאמר ,שבעינן שיטענו הן בעצמן ,ודוקא בברי ,משא"כ אם
ואפ"ה נאמנים שפיר במיגו דהחזירה לך אבא או אנו החזרנו לך אף שיש עדים טוענין שמא החזיר לך או לקחו אבינו אינן נאמנין בשמא ,ואנן לא טענינן להו
שבאתה הגזלה ליד אביהם ,וכתב שגם דעת התוס' בתי' הא' דנאמנים במגו בדבר שאינו מצוי ,כ"כ רבינו ירוחם.
דהחזרנו ,דס"ל דשני התירוצים של התוס' הם כל אחד בפני עצמו ,רק אם הש"ך מביא דברי הסמ"ע לגבי טענין ,וכתב ,שדברי הרבינו ירוחם הוא כדעת
יש עכשיו עדים שעודה ביד היורשים דאז אינם יכולים לטעון החזרני אז אין הרא"ש ,אבל הרמב"ן בספר המלחמות כתב דטענינן להו לקוח במגו דהחזרתי,
נאמנים לומר אבינו שילם לך דליכא מיגו. אלא מיירי שראוהו עתה לאחר מיתה ביד היתומים ,הילכך בשמא לא טענינן
היוצא לנו להלכה: להו לקוח ,דאב גופיה כה"ג לא הוי מהימן ,אבל כשטוענין ברי נאמנים כיון
•הגוזל והניח הגזילה לפני בניו הגדולים אם יש שם עדי גזילה וגם מעידים שלא ראוהו ביד היתומים קודם שירדו לדין ,דהיו נאמנים לטעון אנו החזרנוהו,
שהוא עכשיו בידם אין נאמנים לומר שאביהם שילם הגזילה. נאמנים גם עכשיו במגו ,וכתב שכן כתבו גם הנימוקי יוסף בשמו ובשם הרא"ה,
וכן פסק הריטב"א ,וא"כ למאי דקי"ל גבי נאנסו דהוי ספיקא דדינא ,ה"ה הכא,
•ואם אין שם עדי גזילה והכל הוא על פיהם ,ואמרו יודעים אנו חשבונות וא"כ הסמ"ע שהביא רק דעת הרבינו ירוחם לא כוון יפה ,דודאי איכא דפליגי
שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי נאמנים ופטורין ,לפי שהוא עליה ,והילכך מספיקא לא מפקינן מנייהו,
טענת ברי ,וגם אם אמרו שכן אמר להם אביהם נאמנין.
וכתב עוד הש"ך ,דבאופן כשטוענים ברי נראה דהרא"ש מודה להרמב"ן
•אבל אם אמרו רק שמא ,וכן אם טוענים להם ,נחלקו הסמ"ע והש"ך
דנאמנים כל זמן שלא ראו עתה בידו קודם שירדו לדין או שראו לאחר מיתה.
אם טענינן להו בדבר שאינו מצוי ,והוא מח' הרמב"ן והרא"ש ,ואין
מוציאים מידם. וכתב הש"ך שכאשר הגדולים טוענין שעשה אבינו חשבון ,היינו אפילו אם
•אם יש שם עדי גזילה וגם ראו הגזילה ביד הבנים אחר מיתה ,אבל עכשיו אמרו רק שאבינו אמר לנו שעשה עמך חשבון נאמנים ,גם אם אינם יודעים
אין רואים הגזילה בידם ,אם טענו החזרנו לך נאמנים ,ואם אמרו שאביהם הדבר בבירור.
שילם ,נח' הפוסקים אם נאמנים במיגו דיכולים לומר החזרנו ,ואין אבל כתב הש"ך דאף דנאמנים הגדולים ,מיהו צריכים לישבע היסת ,כיון
מוציאין מידם. שטוענים ברי ודלא כסמ"ע שכתב בסי' רצז שאין צריכים לשלם.
•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל 845-537-1300
•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל ,נא לשלוח אימעיל אלshmaatsa@gmail.com :
•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק .ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'
845-537-4000נומ2-1-1-2-6 .
•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל
ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו 845-239-1351
•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים ,ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני
ממונות קרית יואל .וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות .בבית הוראה 845-782-6465עקסט6 .
•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים ,אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון ,ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים
ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד.
845-210-6668
