gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa

שבוע: לך לך (2026-10-19)

שמעתתא אליבא דהילכתא · Shmaatsa Aliba D'Hilchasa — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫שיטות הראשונים והאחרונים טור בית יוסף והנושאי כלים ודברי הפוסקים עד הלכה למעשה‬ ‫כפי המציאות שבזמנינו‪ ,‬היוצאים מסוגיות הגמרא הנלמדת במסגרת חבורת יסודי התורה‬ ‫מסכת בבא קמא ‪ ‬גליון מ"ו ‪ ‬פרשת לך לך תשפ"ז לפ"ק‬ ‫עוד כתב דמשמע מדברי הפוסקים שבאופן שאכלוה קודם יאוש‪ ,‬שמשלמים‬ ‫פרק הגוזל ומאכיל‬ ‫כל דמי שוויה‪ ,‬ולא דמי להניח להם אביהם פרה שאולה שאם לא ידעו שהיא‬ ‫שאולה משלמין דמי בשר בזול‪ ,‬דשאני גזילה שנתחייב אביהם בהשבה‬ ‫פרק הגוזל ומאכיל‬ ‫אפילו באונסין‪.‬‬ ‫קטן שאכל גזילה אפי' לפני יאוש פטור לפי שהקטן פטור מתשלומי גזילה‪.‬‬ ‫דף קיא ע"ב‬ ‫(א) במשנה‪ ,‬הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין מלשלם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בביאור המשנה מפרש רש"י הגוזל ומאכיל‪ ,‬או שהניח לפניהם הגזילה קיימת‪,‬‬ ‫(ב) במשנה‪ ,‬ואם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם‪.‬‬ ‫אעפ"כ פטורים מלשלם‪.‬‬ ‫וביארו בגמרא שאם השאיר האב נכסים שיש להם אחריות‪ ,‬דהיינו קרקע‪,‬‬ ‫ובטעם הדבר שהם פטורים מלשלם נחלקו בגמרא‪ ,‬רמי בר חמא אמר שהטעם‬ ‫חייבים לשלם‪ ,‬וכן תנא דבי רב אושעיא הניח להם אביהם אחריות נכסים‬ ‫הוא משום דרשות יורש כרשות לוקח דמי‪ ,‬ומשום כן אפי' כשהגזילה בעין‬ ‫חייבין לשלם‪.‬‬ ‫פטורים‪ ,‬ובתנאי שיהיה זה לאחר יאוש‪ ,‬וקנו היורשים הגזילה ביאוש ושינוי‬ ‫רשות‪ ,‬אבל לדעת רבא רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי‪ ,‬והכא במאי עסקינן‬ ‫וכתב הטור‪ ,‬דהאידנא דמטלטלי משתעבדי‪ ,‬אפילו לא הניח להם אלא מטלטלין‬ ‫כשאכלום‪ ,‬ואמרו בגמרא דכן תני רבי אושעיא‪ ,‬הגוזל ומאכיל את בניו פטורין‬ ‫חייבין לשלם‪.‬‬ ‫מלשלם‪ ,‬הניח לפניהם גזילה קיימת חייבין‪ ,‬אין הגזילה קיימת פטורין‪.‬‬ ‫כתב המחבר (סי' שס"א סעי' ז)‪:‬‬ ‫בגמרא‪ ,‬תנו רבנן והשיב את הגזילה אשר גזל מה תלמוד לומר אשר גזל‪,‬‬ ‫אבל אם הניח אביהם נכסים‪ ,‬אפילו אכלוה אחר יאוש חייבים לשלם‪ .‬וכן‬ ‫יחזיר כעין שגזל‪ ,‬מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם‪.‬‬ ‫אם מכרה האב או נתנה לאחר‪ ,‬אם הניח נכסים חייבים לשלם‪ .‬ואין חילוק‬ ‫ובטעם הפטור פירש רש"י דלמדו מהילפותא אשר גזל כעין שגזל‪ ,‬כלומר‬ ‫בזה בין גדולים לקטנים‪.‬‬ ‫אם גזילה קיימת יחזיר אבל אין גזילה קיימת פטור‪ ,‬ובדידיה ליכא לאוקמה‬ ‫הטעם מה שאם הניח אביהם נכסים חייבים לשלם‪ ,‬מבאר הסמ"ע‪ ,‬דאז‬ ‫אלא בבניו‪.‬‬ ‫נכסי אבוהון משועבד להנגזל מיד בשעת הגזילה‪ ,‬וכתב שסתם המחבר כאן‬ ‫להלכה קיימא לן כרבא‪ ,‬דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי‪.‬‬ ‫וכתב "נכסים"‪ ,‬משום דבזמן הזה אפילו מטלטלים דיתמי משועבדים לבעל‬ ‫כתב המחבר (סי' שס"א סעי' ז)‪:‬‬ ‫חוב ונגזל‪.‬‬ ‫מת והוריש הגזילה לבניו‪ ,‬לא הוי שינוי רשות‪ ,‬אלא הוי כאילו אביהם קיים‪,‬‬ ‫ומה שכתב המחבר שאין חילוק בין גדולים לקטנים מבאר הסמ"ע דלעדי גזילה‬ ‫שאם הוא בעין ולא נשתנית צריכים להחזירה אפילו נתייאשו הבעלים‪,‬‬ ‫נזקקין אפילו ביתומים קטנים‪ ,‬וכל שכן אם הגזילה עצמה בעינה דמוציאים‬ ‫ואם נשתנית והיא קיימת‪ ,‬נותנים דמיה‪ .‬אבל אם אכלוה‪ ,‬בין בחיי האב בין‬ ‫אותה מיד הקטנים‪.‬‬ ‫לאחר מותו‪ ,‬אם קודם יאוש אכלוה חייבים לשלם‪ ,‬לאחר יאוש פטורים‪ ,‬אם‬ ‫ומוסיף בערוך השולחן דדוקא שנתבררה הגזילה והגניבה על פי עדים או‬ ‫לא הניח אביהם נכסים‪.‬‬ ‫שהודה לפני מותו‪ ,‬אבל בלא זה פשיטא שאין מוציאין מהם‪.‬‬ ‫ובטעם הפטור כתב הסמ"ע‪ ,‬ילפינן מדכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל‪ ,‬דוקא‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫כשהיא כעין שגזלה ולא כשנאכל‪ ,‬ואם אינו ענין לגזלן עצמו דהא מחויב לשלם‬ ‫•הגוזל ומת ונשאר הגזילה ביד בניו היתומים‪ ,‬אין זה שינוי רשות וגם אם‬ ‫עכ"פ הן או דמיהן‪ ,‬תנהו לבנו דגזלן או לאחר שגזלו מהגזלן אם אכלוהו‪.‬‬ ‫היה יאוש לא קנו היתומים‪ ,‬ואם הגזילה בעין צריכים להשיב הגזילה‪ ,‬וגם‬ ‫כתב בנתיבות המשפט‪ ,‬נראה דאפילו נטל לפני יאוש ואכל לאחר יאוש פטור‪,‬‬ ‫קטנים צריכים להשיב הגזילה‪.‬‬ ‫כדמשמע דאמר אכלוהו אחר יאוש פטורין‪ ,‬משמע דאפילו רק האכילה הוי‬ ‫•אכלו היתומים הגזילה קודם יאוש צריכים לשלם הגזילה מכיסם‪ ,‬גם‬ ‫אחר יאוש פטורין‪.‬‬ ‫אם לא השאיר אביהם נכסים‪ ,‬ומשלמים כל שווי הגזילה ולא רק דמי‬ ‫כתב בפתחי חושן שהפטור של היורשים הוא רק באופן שלא ידעו שהוא‬ ‫בשר בזול‪ ,‬וזה שייך רק בגדולים‪ ,‬אבל בקטנים פטורים‪ ,‬דקטן שגנב‬ ‫גזילה בידי אביהם‪ ,‬אבל בידעו קודם האכילה שהוא גזילה‪ ,‬הרי הם מתחייבים‬ ‫פטור מלשלם‪.‬‬ ‫בהשבה‪ ,‬והרי הם מחוייבים לשלם‪.‬‬ ‫כתב בערוך השולחן‪ ,‬אם הגזלן הפקיד הגזילה ביד אחד‪ ,‬יכול הנגזל לתבוע‬ ‫•אכלו הגזילה לאחר יאוש פטורים‪ ,‬ואם ידעו שהוא גנוב הם חייבים‪.‬‬ ‫ממנו אף לאחר יאוש‪ ,‬ואין הנפקד יכול לומר לו לאו בעל דברים דידי את‪.‬‬ ‫•וכמו כן אם גנב האב ונתנו לאחר במתנה ומת האב הבנים פטורים מלשלם‪.‬‬ ‫הפוסקים נסתפקו באופן שהגזילה נמצאת עדיין בעין ביד גזלן שני‪ ,‬אלא‬ ‫•אם אביהם השאיר נכסים שיש להם אחריות‪ ,‬והאידנא גם אם השאיר‬ ‫שאינו רוצה להחזירו לבעלים‪ ,‬אם הראשון יכול לומר הנה שלך לפניך‪ ,‬או‬ ‫מטלטלים‪ ,‬אפי' אכלו לאחר יאוש חייבים לשלם‪.‬‬ ‫שמאחר שגם הוא נתחייב בתשלומין‪ ,‬כל זמן שאי אפשר להוציאה מהשני הרי‬ ‫הוא צריך לשלם לנגזל‪.‬‬ ‫•ואם היו בעלי חוב קודם הגזילה‪ ,‬הבעלי חוב קודמים‪.‬‬ ‫הגונב מן הגנב כתב בפתחי חושן שהוא חייב גם באונסין‪ ,‬וכן משמע מלשון‬ ‫המחבר שכתב כאילו נטלו מבית הבעלים‪ ,‬והוא מסתפק באופן שנתייקרה‬ ‫‪‬‬ ‫הגזילה ביד הראשון כמה חייב השני לשלם‪ ,‬אבל י"א שהגונב מן הגנב אינו‬ ‫(ג) בגמרא‪ ,‬אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו‬ ‫חייב באונסין‪.‬‬ ‫ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬כל כמה דלא נתייאשו‬ ‫במה שכתב המחבר שאם פרעו השני לראשון אינו כלום‪ ,‬מסתפק בפתחי חושן‬ ‫הבעלים ברשותיה דמריה קאי‪ ,‬תנן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם‬ ‫באופן שהחזירו לגזלן ראשון בעין‪ ,‬אם השני נפטר‪ ,‬עי' מה שהאריך‪.‬‬ ‫פטורין מלשלם תיובתא דרב חסדא‪ ,‬אמר לך רב חסדא כי תניא ההיא‬ ‫לאחר יאוש‪.‬‬ ‫במה שכתב המחבר דאם נתייאשו ובא אחר ואכלו פטור‪ ,‬כתב בנתיבות‬ ‫המשפט דה"ה אם נאבד‪ ,‬ובדברי משפט כתב דהוא הדין אם הזיקו פטור‪,‬‬ ‫כתב בבעל המאור דהגוזל ומאכיל את בניו גם לרב חסדא פטורין בניו בכל ענין‬ ‫מאחר שאינו ברשותו‪ ,‬והוי לאחר יאוש‪.‬‬ ‫ואפי' לפני יאוש‪ ,‬שהמאכיל לאחרים כאוכלו הוא עצמו דמי דהוצאה דידיה‬ ‫הוא‪ ,‬וכ"ש לבניו שמזונותיהם עליו‪ ,‬ועד כאן לא קאמר רב חסדא אלא בבא‬ ‫עוד כתב הנתיבות‪ ,‬שאף אם נטלו לפני יאוש ואכלו לאחר יאוש פטור‪ ,‬דהכל‬ ‫אחר ואכלה‪ ,‬אבל כשהאכילו הגזלן לא קאמר דהוצאה דידיה הוא והגזלן הוא‬ ‫תלוי בשעת האכילה‪ ,‬ויש שנסתפקו בזה‪ ,‬והחזו"א כתב שלדעת הפוסקים‬ ‫שחייב לשלם‪.‬‬ ‫דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא מהני‪ ,‬נראה דכל שלקח לפני יאוש נעשה גזלן‪,‬‬ ‫ולא מצינו פטור בגונב מן הגנב אלא לענין תשלומי כפל‪ ,‬אבל מ"מ נוטל ממון‬ ‫וכן נראה מדברי התוס' (ד"ה הגוזל) דהמאכיל בניו הסמוכים על שולחנו בגזל‬ ‫חבירו שלא ברשות הוא וחייב בהשבה‪ ,‬וחייב גם באונסין‪.‬‬ ‫אינם צריכים לשלם‪ .‬וכן כתב המאירי‪ ,‬שרב חסדא איירי רק באופן שאכלה‬ ‫השני ללא רשותו של הגזלן‪ ,‬אבל הרשב"א כתב דלרב חסדא גם כשהגזלן‬ ‫כתב החזון איש שמה שכתב המחבר דאם נתייאשו ובא אחר ואכלו פטור‪,‬‬ ‫מאכיל אותו הוא חייב בתשלומין ורצה מזה גובה רצה מזה גובה‪.‬‬ ‫היינו דוקא באופן שמחל הראשון לשני‪ ,‬אבל אם יש חיוב של השני לראשון‪,‬‬ ‫אזי מחמת שיעבודא דרבי נתן מתחייב השני לנגזל‪.‬‬ ‫וכתב המאירי‪ ,‬שהנה בהמשך הגמרא נחלקו בגמרא‪ ,‬דלרמי בר חמא רשות‬ ‫עוד כתב החזון איש שהאוכל מהגזלן לאחר יאוש פטור רק מהראשון‪ ,‬אבל‬ ‫יורש כרשות לוקח דמי‪ ,‬ומשום כן הגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורין‬ ‫לגזלן הוא חייב לשלם מאחר שכבר זכה בו לאחר יאוש‪ ,‬ובדברי חיים כתב בשם‬ ‫מלשלם גם אם הגזילה בעין‪ ,‬דהוי ליה יאוש ושינוי רשות‪ ,‬ורבא אמר רשות‬ ‫הנ"י דחייב האוכל לשלם לגזלן‪ ,‬והטעם משום דהוי גרמי‪ ,‬דהפסידו במה שהיה‬ ‫יורש לאו כרשות לוקח דמי‪ ,‬ומה שהם פטורים מלשלם לפי שאכלום‪ ,‬והקשה‬ ‫יכול להחזיר המאכל בעין‪ ,‬ועתה חייב לשלם ממון אחר‪ ,‬וכעין מזיק שעבודו‬ ‫שהוא שלא כדברי הרמב"ם שפסק גם בקנה מהגנב לאחר יאוש ושינוי רשות‬ ‫של חבירו‪ ,‬אבל בלא"ה יכול לומר לגזלן לאו בעל דברים דידי את‪ ,‬וגם לנגזל‬ ‫צריך לשלם‪ ,‬וכתב שיש לחלק בין לוקח ליורש‪ ,‬שהלוקח הרי זה נחשב שהגיע‬ ‫פטור מלשלם משום שהוא לאחר יאוש‪ ,‬ולפי"ז כתב דהיינו דוקא לאחר שפרע‬ ‫לידו הגזילה באיסור‪ ,‬לפי שקנה את הגזילה על ידי מה שעשה מעשה שינוי‬ ‫הגזלן לנגזל יש מקום לחייבו‪ ,‬כמו בשאר נזקי גרמי כעין זה‪.‬‬ ‫רשות‪ ,‬אבל היורש שלא עשה שום מעשה נחשב שהגיע הדבר לידו בהיתר‬ ‫ומשום כן היורשים פטורים מלשלם‪.‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫ומבואר בהמשך הסוגיא שמה ששנינו הגוזל ומאכיל את בניו פטורים מלשלם‬ ‫•הגונב מחבירו והנגנב לא נתייאש‪ ,‬ובא חבירו וגנבו ממנו‪ ,‬רצה מזה גובה‬ ‫דאיירי לאחר יאוש ובשאכלום‪ ,‬ומשום כן פטורים מלשלם‪ ,‬אבל אם הגזילה‬ ‫רצה מזה גובה‪ ,‬ואם ירצה יגבה חצי מהראשון וחצי מהשני‪ ,‬והשני חייב גם‬ ‫עדיין קיימת חייבים להחזירה‪.‬‬ ‫אם לא ידע שהחפץ גנוב‪ ,‬ואם הגניבה עדיין בעין אצל השני נח' הפוסקים‬ ‫אם יכול הראשון לומר לנגנב הרי שלך לפניך‪.‬‬ ‫כתב המחבר (סי' שס"א סעי' ה‪-‬ו)‪:‬‬ ‫•נח' הפוסקים אם גנב השני חייב באונסים‪.‬‬ ‫אבל אם בא אחר ונטלו מבית הגזלן שלא מרצונו‪ ,‬כאילו נטלו מבית‬ ‫הבעלים‪ ,‬אם ירצה הנגזל גובה מהראשון או מהשני‪ ,‬או אם ירצה יגבה חצי‬ ‫•שילם השני לראשון או שהראשון מחל לו עדיין חייב השני לנגזל‪ ,‬ואם‬ ‫מזה וחצי מזה‪ .‬ואם פרעו השני לראשון‪ ,‬או שהגזלן הראשון מחל לשני‪,‬‬ ‫החזירו לראשון בעין יש אומרים שנפטר‪.‬‬ ‫אינו כלום‪ ,‬כי אין דינו של שני אלא עם הבעלים‪ ,‬לא שנא אם ידע השני‬ ‫•אכלו השני לאחר יאוש אינו חייב לבעלים וה"ה באבדו או שהזיקו‪.‬‬ ‫שהוא גזול ביד הגזלן לא שנא שלא ידע‪ ,‬ואפילו אם אכלו השני‪ ,‬חייב‬ ‫•י"א דה"ה לקחו קודם יאוש ואכלו לאחר יאוש דהשני פטור‪.‬‬ ‫לשלם לבעלים‪.‬‬ ‫•באופן שאכלו השני לאחר יאוש י"א שאף שאין הנגזל יכול לתבעו שגנב‬ ‫במה דברים אמורים שלא נתייאשו‪ .‬אבל אם נתייאשו ובא אחר ואכלו‬ ‫חפצו מ"מ באופן שחייב לשלם לגנב הראשון‪ ,‬מדין שיעבודא דר"נ צריך‬ ‫פטור‪ ,‬נהי שאם היה בעין היה חייב להחזירו‪ ,‬עתה שאכלו‪ ,‬פטור‪.‬‬ ‫אהדר ליה כי היכי דיחיה‪ ,‬וכיון שמת הלוה לא יבא לחיותו‪ ,‬והביא דברי הכל בו‬ ‫לשלם לנגזל‪ .‬וי"א שצריך לשלם מחמת גרמי‪ ,‬לפי שאי לא היה אכלו היה‬ ‫שכתב יש לו להשיב הרבית לו וליורשיו‪ ,‬וכתב ואפשר דהיינו ברוצה לשוב אבל‬ ‫מחזיר את הגזילה בעין‪ ,‬אלא שבכה"ג אין חייב לשלם עד שישלם הגזלן‬ ‫הבי"ד נראה שאין כופין להשיב ליורשי הלוה‪.‬‬ ‫הראשון לבעלים‪.‬‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫•כשהגזילה בעין גם אם הנגזל נתייאש חייב להשיבו‪.‬‬ ‫•הגובה רבית קצוצה מהשני ומת‪ ,‬אין הבנים צריכים להשיב הרבית‪ ,‬מלבד‬ ‫•הפקיד הגזלן הגזילה בידי נפקד יכול הנגזל לתבוע את הנפקד אפי' אחר‬ ‫באופן שהיה זה דבר מסוים‪.‬‬ ‫יאוש‪ ,‬ואינו יכול לומר לאו בע"ד דידי את‪.‬‬ ‫•וגם בחיים אין בי"ד יורדים לנכסיו אלא כופים אותו להוציא הרבית מידו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫•עמד בדין וחייבוהו בי"ד לשלם ומת נח' הפוסקים אם צריך להחזיר‪,‬‬ ‫דף קיב ע"א‬ ‫ובמקום ספיקא א"א להוציא מידו‪.‬‬ ‫(ד) בגמרא‪ ,‬רב אדא בר אהבה מתני להא דרמי בר חמא אהא‪ ,‬הניח‬ ‫•נתן הלוה הרבית ולא נתן הקרן ומת המלוה י''א דיכול הלוה לנכות‬ ‫להן אביהן מעות של רבית אף על פי שיודעין שהן של רבית אין חייבין‬ ‫הרבית מהקרן‪.‬‬ ‫להחזיר‪ ,‬אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי‪,‬‬ ‫•אם מת הלוה י"א שאע''פ שיש לו להשיב הרבית ליורשיו של לוה אבל אין‬ ‫רבא אמר לעולם אימא לך רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ושאני הכא‬ ‫הב''ד כופן המלוה להשיב הרבית ליורשי הלוה‪.‬‬ ‫דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית אהדר ליה כי היכי דנחי בהדך‪,‬‬ ‫לדידיה קא מזהר ליה רחמנא לבריה לא מזהר ליה רחמנא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מאן דמתני לה אברייתא כל שכן אמתניתין מאן דמתני לה אמתניתין אבל‬ ‫(ה) בגמרא‪ ,‬תנו רבנן הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם‪ ,‬הניח‬ ‫אברייתא רמי בר חמא כרבא מתני לה‪.‬‬ ‫לפניהם גדולים חייבין לשלם קטנים פטורין מלשלם‪ ,‬ואם אמרו גדולים‬ ‫כתב המחבר (יו"ד סי' קס"א סעי' ז‪-‬ח)‪:‬‬ ‫אין אנו יודעין חשבונות שחשב אבינו עמך פטורין‪ ,‬משום דאמרי אין אנו‬ ‫רבית דאורייתא שהוא בדרך הלואה בדבר קצוב‪ ,‬יוצאה בדיינים שהיו כופין‬ ‫יודעין פטורים‪ ,‬אמר רבא הכי קאמר גדולים שאמרו יודעים אנו חשבונות‬ ‫ומכין אותו עד שתצא נפשו‪ ,‬אבל אין בית דין יורדין לנכסיו‪.‬‬ ‫שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי פטורין‪.‬‬ ‫לקח רבית קצוצה ומת‪ ,‬אין הבנים צריכים להחזיר אלא אם כן היה דבר‬ ‫מבואר בדברי הגמרא שאם היורשים יודעים בוודאות שאין אביהם חייב להם‬ ‫מסויים‪ ,‬כגון פרה וטלית‪ ,‬ועשה אביהם תשובה ולא הספיק להחזיר‬ ‫הרי הם פטורין מלשלם‪ ,‬ובמקום ספק הרי הם חייבין‪ ,‬ובטעם שהיורשין נאמנין‬ ‫עד שמת‪.‬‬ ‫לומר חשבונות שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי כתבו התוס' (ד"ה‬ ‫וכתב הטורי זהב מקור הדברים‪ ,‬דאמר קרא אל תקח מאתו נשך‪ ,‬לדידיה אזהר‬ ‫ולא פש)‪ ,‬מגו שהיו יכולין לומר החזרנו לך‪ ,‬ולפי זה נמצא שגם כשיש שם עדי‬ ‫רחמנא ולא לבריה‪.‬‬ ‫גזילה נאמנים הבנים‪ ,‬במגו שהיו יכולין לומר החזרנו לך‪ ,‬עוד תירצו התוס'‪,‬‬ ‫דאיירי באופן שאין עדי גזילה אלא הודאת הבנים בלבד‪ ,‬ולפי זה באופן שיש‬ ‫ומבואר שאם אין הרבית דבר מסוים גם אם הרבית עדיין בעין אין‬ ‫שם עדי גזילה אין הבנים הגדולים נאמנים לומר שכבר שילם אביהם‪.‬‬ ‫צריכים להחזיר‪.‬‬ ‫הרא"ש נקט כתירוץ השני של תוס'‪ ,‬וכתב דמיירי בדלא ידעינן שבאתה הגזילה‬ ‫בגליון מהרש"א כתב דלדעת ספר החינוך יורדין לנכסי האב ומה שאין היורשים‬ ‫לידי אביהן אלא על פיהם‪ ,‬דאילו הוה ידעינן בעדים שבאתה הגזילה ליד אביהם‬ ‫צריכים לשלם הרי זה גזירת הכתוב‪ ,‬וכן כתב המשנה למלך‪.‬‬ ‫לא היו נאמנים לומר שאביהם שילם את הגזילה‪ ,‬כיון שידוע שבתורת גזילה‬ ‫בשער המשפט נסתפק באופן שעמד אביהם בדין ונתחייב להחזיר ומת אם‬ ‫באת לידו‪ ,‬ועודה בידו‪ ,‬דאב גופיה לא הוה מהימן למימר חזרתיה לך ולקחתיה‬ ‫הבנים צריכים להחזיר‪ ,‬דקודם שעמד בדין הרי זה פשוט שאין נכסי האב‬ ‫ממך‪ ,‬וכן בפקדון אם יש עדים שהופקד לידו וראו עדיין בידו לא מהימן למימר‬ ‫משועבדים לחוב‪ ,‬והנידון הוא רק באופן שעמד בדין‪ ,‬ובספר בית יהודה הביא‬ ‫לקחתי ממך‪ ,‬אלא באין עדים אלא על פיהם מיירי‪ ,‬הלכך אי טענו טענת ברי‬ ‫שאפילו עמד בדין אינו חייב להחזיר‪.‬‬ ‫שידוע להם שאביהם שילם את הגזילה מהימני‪ ,‬אבל בטענת שמא לא‪.‬‬ ‫כתב בפתחי תשובה‪ ,‬בשם תשובת תפארת צבי דהגאון החסיד מהר"ר עקיבא‬ ‫והקשה הרא"ש‪ ,‬ואי תקשה לך בטענת שמא נמי נטעון ליתמי כל מה דמצי‬ ‫איגר זצ"ל נסתפק באם אחד נתן למלוה רבית קצוצה ועדיין לא פרע לו הקרן‬ ‫למיטען אבוהון שחזר ולקחה הימנו‪ ,‬כי היכי דאמרינן גבי שטר כיס היוצא על‬ ‫ומת המלוה‪ ,‬אם יכול לנכות להיורשים מהקרן שחייב לשלם להם מה שנתן‬ ‫היתומין בפרק המוכר את הבית דטענינן ליתמי שמא אביהן החזיר הפקדון אף‬ ‫רבית קצוצה‪ ,‬או דומה לסלוקי בלא זוזי לדעת הסוברים באבק רבית דהוי‬ ‫על פי שהשטר ביד המפקיד‪ ,‬משום דאביהם היה נאמן לומר החזרתי במיגו‬ ‫אפוקי‪ ,‬ה"נ י"ל דהוי אפוקי ומיורשים אין מוציאים‪ ,‬וכתב דלכאורה נראה דאף‬ ‫דנאנסו‪ ,‬ותירץ‪ ,‬דלא דמי דפקדון עומד לחזרה‪ ,‬אבל גזלן אינו מצוי שיקנה‬ ‫רבית קצוצה נמי הוא קונה רק שמחויב להחזיר מצד המצוה‪ ,‬ובריה אינו מוזהר‬ ‫הגזילה מן הנגזל‪ ,‬ונהי דאביהן היה נאמן לומר לקחתי ממך במיגו דלא גזלתיך‪,‬‬ ‫ואינו יכול לנכות‪ ,‬והאריך בזה ולבסוף מסיק דמטעם אחר יכול לנכות‪ ,‬דכיון‬ ‫מ"מ מילתא דלא שכיחא לא טענינן להו ליתמי‪.‬‬ ‫שאילו אביהם קיים לא היה יכול לגבות אין בידו להוריש זה הממון ליורשים‪.‬‬ ‫וכתב הגר"א דלפי דעת הרא''ש שני התירוצים בתוס' לא פליגי‪ ,‬וכוונתם לומר‬ ‫עוד הביא שם מה שנסתפק בדגול מרבבה אם מת הלוה אם המלוה חייב‬ ‫שהטעם מה שהבנים נאמנים במיגו היינו דוקא באופן שאין שם עדים‪.‬‬ ‫להחזיר ליורשי הלוה הרבית‪ ,‬כיון שעיקר חזרת רבית הוא משום וחי אחיך‬ ‫ויש לדון באופן שלא ירצו להשבע אם מוציאין מידם‪ ,‬מאחר שבשמא אין‬ ‫ובמה שכתב הרא"ש דבגזילה לא טענינן ליתמי‪ ,‬דעת הרמב"ן במלחמות שגם‬ ‫צריכים להשבע‪.‬‬ ‫בגזילה טענין ליתמי‪ ,‬אף דגזלן אינו מצוי שיקנה הגזילה מן הנגזל‪ ,‬ומה דהכא‬ ‫כתב המחבר עוד (סי' שס"א סעי' ז [באמצע דבריו])‪:‬‬ ‫לא טענין ליתמי לפי שראו עדים את הגזילה בידי אביהם‪ ,‬וגם ביד הבנים אחר‬ ‫מיתת אביהם‪ ,‬ועכשיו לא ראינו בידם‪ ,‬ומשום כן אין שייך לומר טענין ליתמי‪,‬‬ ‫ויש אומרים דהני מילי כשאין ידוע שגזלה אביהם אלא על פיהם‪ ,‬אבל אם‬ ‫לפי שאין אומרים טענינן אלא במה שהיה יכול האב לטעון‪ ,‬ומאחר שראו‬ ‫היו עדים שגזלה‪ ,‬אינם נאמנים‪.‬‬ ‫הגניבה ביד אביהם אין בזה טענינן‪ ,‬ולכן אינם נפטרים אלא בטענת ברי‪.‬‬ ‫בביאור שיטת היש אומרים מבאר הסמ"ע משום דמיגו דאנו החזרנו לך‬ ‫כתב המחבר (סי' שס"א סעי' ז [באמצע דבריו])‪:‬‬ ‫הו"ל מיגו דהעזה טפי ממה שאמרו ידענו שאבינו עשה עמך חשבון ולא פש‬ ‫לך גביה‪.‬‬ ‫ואם אמרו הגדולים יודעים אנו שעשה אבינו חשבון עמך ולא נשאר לך‬ ‫כלום בידו‪ ,‬נאמנים‪.‬‬ ‫הש"ך מאריך דלעולם אמרינן מגו בכה"ג‪ ,‬ומביא כמה ראיות לשיטתו‪ ,‬והביא‬ ‫שגם הרא"ש ס"ל שטענת החזרתי היא טענה טובה‪ ,‬וכתב דבאופן שאין עכשיו‬ ‫מה שהגדולים נאמנים מבאר הסמ"ע‪ ,‬דנאמנים במיגו דאילו רצו היו אומרים‬ ‫עדים שעודה ביד היורשים דנאמנים לומר החזרני לך נאמנים ג''כ לומר אבינו‬ ‫החזרנו לך‪ ,‬ואפילו למאן דאמר הגוזל בעדים צריך להחזירו בעדים וכמו שכתב‬ ‫עשה חשבון עמך‪ ,‬וכתב שכן מוכח להדיא מדברי מהרש"ל שדעת הרא"ש כן‬ ‫המחבר בסעיף שאחר זה‪ ,‬הני מילי גזלן עצמו‪ ,‬אבל בניו נאמנים‪ .‬ודוקא אם‬ ‫שכתב דלא הוי צריך הרא"ש לאוקמי בהכי אלא לאוקמי באין גזלה קיימת‬ ‫אמרו הגדולים קאמר‪ ,‬שבעינן שיטענו הן בעצמן‪ ,‬ודוקא בברי‪ ,‬משא"כ אם‬ ‫ואפ"ה נאמנים שפיר במיגו דהחזירה לך אבא או אנו החזרנו לך אף שיש עדים‬ ‫טוענין שמא החזיר לך או לקחו אבינו אינן נאמנין בשמא‪ ,‬ואנן לא טענינן להו‬ ‫שבאתה הגזלה ליד אביהם‪ ,‬וכתב שגם דעת התוס' בתי' הא' דנאמנים במגו‬ ‫בדבר שאינו מצוי‪ ,‬כ"כ רבינו ירוחם‪.‬‬ ‫דהחזרנו‪ ,‬דס"ל דשני התירוצים של התוס' הם כל אחד בפני עצמו‪ ,‬רק אם‬ ‫הש"ך מביא דברי הסמ"ע לגבי טענין‪ ,‬וכתב‪ ,‬שדברי הרבינו ירוחם הוא כדעת‬ ‫יש עכשיו עדים שעודה ביד היורשים דאז אינם יכולים לטעון החזרני אז אין‬ ‫הרא"ש‪ ,‬אבל הרמב"ן בספר המלחמות כתב דטענינן להו לקוח במגו דהחזרתי‪,‬‬ ‫נאמנים לומר אבינו שילם לך דליכא מיגו‪.‬‬ ‫אלא מיירי שראוהו עתה לאחר מיתה ביד היתומים‪ ,‬הילכך בשמא לא טענינן‬ ‫היוצא לנו להלכה‪:‬‬ ‫להו לקוח‪ ,‬דאב גופיה כה"ג לא הוי מהימן‪ ,‬אבל כשטוענין ברי נאמנים כיון‬ ‫•הגוזל והניח הגזילה לפני בניו הגדולים אם יש שם עדי גזילה וגם מעידים‬ ‫שלא ראוהו ביד היתומים קודם שירדו לדין‪ ,‬דהיו נאמנים לטעון אנו החזרנוהו‪,‬‬ ‫שהוא עכשיו בידם אין נאמנים לומר שאביהם שילם הגזילה‪.‬‬ ‫נאמנים גם עכשיו במגו‪ ,‬וכתב שכן כתבו גם הנימוקי יוסף בשמו ובשם הרא"ה‪,‬‬ ‫וכן פסק הריטב"א‪ ,‬וא"כ למאי דקי"ל גבי נאנסו דהוי ספיקא דדינא‪ ,‬ה"ה הכא‪,‬‬ ‫•ואם אין שם עדי גזילה והכל הוא על פיהם‪ ,‬ואמרו יודעים אנו חשבונות‬ ‫וא"כ הסמ"ע שהביא רק דעת הרבינו ירוחם לא כוון יפה‪ ,‬דודאי איכא דפליגי‬ ‫שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי נאמנים ופטורין‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫עליה‪ ,‬והילכך מספיקא לא מפקינן מנייהו‪,‬‬ ‫טענת ברי‪ ,‬וגם אם אמרו שכן אמר להם אביהם נאמנין‪.‬‬ ‫וכתב עוד הש"ך‪ ,‬דבאופן כשטוענים ברי נראה דהרא"ש מודה להרמב"ן‬ ‫•אבל אם אמרו רק שמא‪ ,‬וכן אם טוענים להם‪ ,‬נחלקו הסמ"ע והש"ך‬ ‫דנאמנים כל זמן שלא ראו עתה בידו קודם שירדו לדין או שראו לאחר מיתה‪.‬‬ ‫אם טענינן להו בדבר שאינו מצוי‪ ,‬והוא מח' הרמב"ן והרא"ש‪ ,‬ואין‬ ‫מוציאים מידם‪.‬‬ ‫וכתב הש"ך שכאשר הגדולים טוענין שעשה אבינו חשבון‪ ,‬היינו אפילו אם‬ ‫•אם יש שם עדי גזילה וגם ראו הגזילה ביד הבנים אחר מיתה‪ ,‬אבל עכשיו‬ ‫אמרו רק שאבינו אמר לנו שעשה עמך חשבון נאמנים‪ ,‬גם אם אינם יודעים‬ ‫אין רואים הגזילה בידם‪ ,‬אם טענו החזרנו לך נאמנים‪ ,‬ואם אמרו שאביהם‬ ‫הדבר בבירור‪.‬‬ ‫שילם‪ ,‬נח' הפוסקים אם נאמנים במיגו דיכולים לומר החזרנו‪ ,‬ואין‬ ‫אבל כתב הש"ך דאף דנאמנים הגדולים‪ ,‬מיהו צריכים לישבע היסת‪ ,‬כיון‬ ‫מוציאין מידם‪.‬‬ ‫שטוענים ברי ודלא כסמ"ע שכתב בסי' רצז שאין צריכים לשלם‪.‬‬ ‫•הגליון נערך ונסדר ע"י הרב ר' שלמה לייב וויינבערגער שליט"א להערות אפשר לפנות אל ‪845-537-1300‬‬ ‫•לקבל הגליון מדי שבוע באימעיל‪ ,‬נא לשלוח אימעיל אל‪shmaatsa@gmail.com :‬‬ ‫•בכל יום מתקיים שיעור כללי בין מנחה ומעריב ע"י הרב הנ"ל בחורף בביהמ"ד אבני צדק‪ .‬ובקיץ בביהמ''ד באגאד וגם אפשר לשמוע השיעור על 'קול סאטמאר'‬ ‫‪ 845-537-4000‬נומ‪2-1-1-2-6 .‬‬ ‫•הגליון עובר תחת עין הבקורת של הרה"ג ר' יוסף שמואל ראטנבערג שליט''א מו"ץ ד'קהלתינו וחבר הבי''ד קרית יואל‬ ‫ומי שיש לו איזה שאלה בהלכות שנכתבו בהגליון או בדומה לו יכולין לפנות אליו ‪845-239-1351‬‬ ‫•וגם מוסיפין ההלכות כפי המציאות של זמנינו שנשאלה בבית הוראה במשך השנים‪ ,‬ע''י הרה"ג ר' יחזקאל געלבשטיין שליט"א מרבני בית הוראה לעניני‬ ‫ממונות קרית יואל‪ .‬וכן אפשר לפנות אליו בכל שאלה בדיני ממונות‪ .‬בבית הוראה ‪ 845-782-6465‬עקסט‪6 .‬‬ ‫•ואף מי שאין לו פנאי ללמוד ההלכות בפנים‪ ,‬אפשר לו לשמוע השיעור או לעיין בהגליון‪ ,‬ונמצא שעל ידי הוספה קטנה של לערך חמש מינוט ליום יוכלו גם לסיים‬ ‫ד' חלקי ש"ע ביום סיום הש"ס בס"ד‪.‬‬ ‫‪845-210-6668‬‬