gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — לך לך (2026-10-19)

מוציא לאור: אוצר נחמד · Oitzer Nichmad

שבוע: לך לך (2026-10-19)

אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — לך לך (2026-10-19)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫אוצר נחמד‬ ‫מתוך דברות קודש‬ ‫שיעורי השבוע של‬ ‫כ”ק מרן הרה”צ שליט”א‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א‬ ‫שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ‬ ‫הקונטרס הוא בלתי מוגה‬ ‫להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר‬ ‫‪otzarnechmad@gmail.com‬‬ ‫לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של‬ ‫דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'‬ ‫‪718.298.3301‬‬ ‫ג‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫שיעור א' לך לך תשפ"ד‬ ‫'אהנייה ליה שטותיה' ‪-‬‬ ‫הכוח להתעלות מכל מצב‬ ‫'שטותיה' שהיה מתנהג כשוטה ‪-‬‬ ‫הנוגע למעשה‬ ‫מצאנו בגמ' (כתובות יז‪ ).‬לענין שמחת כלה ז"ל הגמ' רב שמואל בר רב‬ ‫יצחק מרקד אתלת‪ ,‬א"ר זירא קא מכסיף לן סבא‪ ,‬כי נח נפשיה איפסיק‬ ‫עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא‪ ,‬וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא‬ ‫אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא‪ ,‬א"ר זירא אהנייה ליה שוטיתיה‬ ‫לסבא‪ ,‬ואמרי לה שטותיה לסבא‪ ,‬ואמרי לה שיטתיה לסבא וכו' ע"כ‪.‬‬ ‫וברש"י שם שוטיתיה‪ ,‬שוט של הדס שהיה מרקד בו‪ .‬שיטתיה‪ ,‬שיטתו‬ ‫ומנהגו‪ .‬שטותיה‪ ,‬שהיה מתנהג כשוטה‪.‬‬ ‫מבואר כאן דיש עבודה ומצב של 'שטותיה‪ ,‬שהיה מתנהג כשוטה'‪ ,‬אף‬ ‫שאי אפשר להרחיב בענין זה וודאי לא להעביר את זה כדרך עבודה של‬ ‫לכתחילה‪ ,‬אבל יסוד הדברים צריך לדעת שעמודא דנורא אינו מתגלה‬ ‫דווקא כשהאדם מתנהג כאיש בין אנשים דפעמים להיפך‪ ,‬ובעיקר יש‬ ‫להשתמש ביסוד זה לאחר מעשה כשכבר נקלע האדם למצב של שטות‬ ‫וליבו נשבר בקרבו על מה שעשה‪ ,‬ידע ויזכור מאמר חז"ל שיש מצב‬ ‫של 'אהנייה ליה שטותיה שהיה מתנהג כשוטה'‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ד‬ ‫לבזות עצמו בריקודין של מצוה‬ ‫ידוע שריקודין של מצוה הם סגולה לבנים‪ ,‬ריקודין בשמחת נישואין‪,‬‬ ‫או ריקודים לכבודה של תורה‪ ,‬והטעם לזה הוא מה שמצאנו אצל מיכל‬ ‫בת שאול וכפי שמסופר בספר שמואל (שמואל ב פרק ו) על דוד המלך‬ ‫שהיה מעלה את ארון ה' עם כל בני ישראל מבית עובד אדום אל עיר‬ ‫דוד‪ ,‬ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה'‪ ,‬עוד אמה"כ שם ומיכל בת שאול‬ ‫נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו‬ ‫בלבה‪ ,‬וזהו כיון שהיה בזה בחינה של שטות‪ ,‬אך למעשה כיון שהיה‬ ‫זה לכבוד ה' נענשה בעונש גדול על דבריה וכהמשך הפסוקים שם‬ ‫וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה‬ ‫נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות‬ ‫נגלות אחד הרקים‪ ,‬ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך‬ ‫ומכל ביתו לצות אותי נגיד על עם ה' על ישראל ושחקתי לפני ה'‪,‬‬ ‫ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם‬ ‫אכבדה‪ ,‬ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה ע"כ‪ ,‬ואמרו‬ ‫בגמ' (סנהדרין כא‪ ).‬שזה היה בעוון מה שדברה אל דוד על כן נענשה שמן‬ ‫היום ההוא והלאה לא היה לה ילד‪ ,‬ומידה טובה מרובה שמי שרוקד‬ ‫ומבזה את עצמו לכבוד ה' זוכה לבנים‪.‬‬ ‫להפוך כל מצב לשביל ודרך להתקרב לה'‬ ‫עכ"פ בדברי גמ' אלו ד'אהנייה ליה שטותיה' עולה שוב יסוד גדול‬ ‫שנתבאר בתורת החסידות‪ ,‬והוא שאין שום מצב ומציאות בו אי אפשר‬ ‫להתקרב לה'‪ ,‬ואף אם המצב בו נמצא הוא מחמת מעשיו שלא היו‬ ‫כהוגן‪ ,‬אבל עתה כשכבר הגיע למצב זה גם הוא יכול לקיים רצון‬ ‫הקב"ה ממנו בשעה זו ועי"ז יחזור להתקשר ולהידבק בה'‪ ,‬ובתוך כל‬ ‫מצב ומציאות צריך למצוא שביל ודרך להתעלות על ידו ולהתקרב לה'‪,‬‬ ‫שדוקא מצב זה הוא הדרך להוציא אל הפועל מה שצריך להיעשות על‬ ‫ידו ולא יכול להיעשות אם היה המצב שונה‪ ,‬דעל כן אמרו 'אהנייה ליה‬ ‫ה‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫שטותיה'‪ ,‬דעל אף שהוא 'שטות' ומעשה שאינו ראוי להיעשות לכאורה‪,‬‬ ‫אבל כיון שעושה זאת לשם שמים 'אהנייה ליה'‪ ,‬ובזה נוחל חיי העולם‬ ‫הבא‪.‬‬ ‫ובגמ' אמרו (ברכות לד‪ ):‬א"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים‬ ‫גמורים אינם עומדין‪ ,‬והוא אותו ענין דהבעל תשובה אף שנפל ונכשל‬ ‫בחטא אעפ"כ לא יפול ברוחו ולא יחשוב שאיבד כל תקוה‪ ,‬ד'אהנייה‬ ‫ליה שטותיה' ודוקא עכשיו אם יקח את עצמו וישוב בתשובה שלימה‬ ‫לפני ה' יכול להגיע למקום שצדיקים גמורים אין עומדים‪ ,‬וברגע‬ ‫אחד נהפך הנפילה לסולם עליו יכול לעלות ולהתעלות לפני ה'‪ ,‬ומה‬ ‫שאחרים צריכים לעמול ולהתייגע הרבה‪ ,‬הוא ברגע אחד של תשובה‬ ‫אמיתית מהפך את כל שנותיו בהם הרבה לחטוא ולפשוע לסולם‬ ‫העולה בית‪-‬קל‪.‬‬ ‫ענין זה ראינו גם בדברי קדשו של הרה"ק מפיאסצנא זי"ע (הכשרת‬ ‫האברכים ט) שכוח התאוה שיש לאדם הוא הכוח עימו הוא יכול לקבל‬ ‫רצון לעבודת הבורא בתורה וקדושה זל"ק והן עוד בראשית חכמה‬ ‫אשר קדם להחסידות מצינו עבודה כגון זו‪ ,‬וע"ש בשער האהבה סוף‬ ‫פרק ד' שאומר בקדשו שמי שאין לו שום רצון אף של תאוה אינו איש‪,‬‬ ‫כיון שגם לעבודת ד' לא יהי' לו רצון במה לרצות‪ ,‬משא"כ מי שיש‬ ‫לו רצון ותאוה יכניס את רצונו בקדושה וירצה בו להתקשר בתורה‬ ‫וקדושת ד' ואז לא יצטרך לסיגופים ותעניות‪ ,‬אפשר הוא הענין שראיתי‬ ‫במכתבים קדושים מגניזה החרסנית שהדפיסו‪ ,‬שהבעש"ט זצ"ל אמר‬ ‫ששורש דרכו הוא מדרכו של הרמ"ק זצ"ל‪ ,‬וכיון שבעהמ"ח של ספה"ק‬ ‫ראשית חכמה הוא תלמיד הרמ"ק זצ"ל‪ ,‬לכן גם בזה רואים השתוות‬ ‫דרכי העבודה של בעל ראשית חכמה לשל הבעש"ט זצ"ל‪.‬‬ ‫אבל מ”מ גם חילוק ביניהם רואים אף לפי מעט שכלנו‪ ,‬כי הראשית‬ ‫חכמה אומר שם בקדשו איך שע”י הרצון אשר יגביר האיש‪ ,‬יכול להדביק‬ ‫את עצמו לקדושה וגם חושיו יכול הוא לבטל על ידי התגברות הרצון‪,‬‬ ‫ונפשו זו בלא חושיו ידבק בד’‪ ,‬לא כן מי שאין לו רצון שאי אפשר לו‬ ‫לעשות כן‪ ,‬ועל זה מביא שם מעשה מאחד שהי’ לו רצון רע ותאוה‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ו‬ ‫לאיזה דבר ר”ל‪ ,‬ומגודל רצונו זה שיבא הדבר לו נתבטלו שאר חושיו‬ ‫לרצון זה‪.‬‬ ‫אבל גם הדבר הזה שהתאוה לו לא בא לידו‪ ,‬וכאשר ע"י התגברות‬ ‫תאוותו נתחזק כ"כ רצונו‪ ,‬עד שהגיע לרצון חזק כ"כ עד שנתפרשה‬ ‫נפשו מכל רגש גופני אחר‪ ,‬התחיל ברצון חזק הזה לרצות לד'‪ ,‬ונעשה‬ ‫איש אלקים קדוש עד שתפילתו נשמעת וברכתו פועלת ע"ש‪ .‬הוא‬ ‫זצ"ל לא אמר שחושי גופניותו יסודם בקדושה‪ ,‬רק אדרבה דורש‬ ‫הוא להרחיקם‪ ,‬אך שאופן ההתרחקות יכולה להיות גם ע"י רצון כזה‬ ‫שמתחילתו הי' לרע‪ ,‬ואף שגם רצון הזה לא בקדושה יסודו‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫שכח הוא אשר בידו לבטל את שאר חושיו הגופניות גם בלא סיגופים‪,‬‬ ‫לכן כאשר האיש מתגבר‪ ,‬ואת כח אחד הזה מכל המון חושיו הגופניות‬ ‫מדבק בד' נמצא כולו דבוק בד'‪ .‬הוסיף עליו דרך הבעש"ט זצ"ל שאמר‬ ‫שכיון שגם הגופניות קודש לכן גם את הגוף עם חושיו אין צריכים‬ ‫לרחק‪ ,‬רק להפשיט את הרע מעליהם ולהכניס גם אותו ואת כל נטיות‬ ‫הגופניות לעבודה וקדושה‪ .‬ולא להסתגף רק להתחזק באהבה‪ ,‬יראה‬ ‫ושמחה לד' עכ"ל‪.‬‬ ‫זהירות שלא להחזיק בשטות ולהישאר שם‬ ‫אלא שצריך ליזהר לזכור שהשטות הוא רק בשביל להפכו ולהגביהו‬ ‫לטוב‪ ,‬אך יזכור שלא לאחוז בו ולהישאר עימו‪ ,‬דמי שחי ב'שטות' אינו‬ ‫אלא 'שוטה' ולא 'אהנייה ליה שיטתיה'‪ ,‬והרי זה כזיתים שתחילתם מר‬ ‫ואינם ראויים לאכילה ורק כשכותשים אותם יוצא שמן זית משובח‬ ‫לאכול ולהאיר‪ .‬ואכן הזית לעצמו הוא קשה ומר ואי אפשר לעשות בו‬ ‫מאומה‪ ,‬ובבחי' שטותיה שאין בו שום תועלת‪ ,‬אך 'אהנייה ליה שטותיה'‬ ‫דרק על ידי ההתחלה שהוא הזית הקשה ומר על ידו מוציאים את‬ ‫השמן הטוב ומועיל‪ ,‬וכל תכלית הזית אליו אך לא בשביל להחזיק בזית‬ ‫המר‪ ,‬וכך אמר דהמע"ה (תהלים קכח ג) בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך‬ ‫המשיל את הבנים לזית‪ ,‬שכך הוא דרך העבודה גם אצל האדם לקחת את‬ ‫השטות ולהתעלות על ידו‪ ,‬ואז האור היוצא ממנו נהיה לאור גדול מאוד‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫קבלת הנהגת ה' באהבה ורצון‬ ‫עוד יסוד גדול שיש לזכור כשמוצא את עצמו במצב של שטות‬ ‫ורוצה להפכו להתעלות‪ ,‬שראשית הכל הוא ההכנעה וביטול להנהגת‬ ‫ה' שלא להתמרמר על המצב שאז ליבו מלא צער וכאב לב ואין שייך‬ ‫להתעלות ולהתרומם אלא לקבלו באהבה ורצון‪ ,‬וידועים דברי קדשו‬ ‫של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן זי"ע עה"פ (במדבר ז יד) כף אחת עשרה‬ ‫זהב דכשהאדם מכופף את עצמו ‪ -‬איין בייג‪ ,‬עשרה הוא יו"ד ‪ -‬נהיה‬ ‫א גאלדענע יוד‪ ,‬ועל דרך זה מאמר העולם שהיד כשהיא פשוטה‬ ‫וישרה מתרחקים האצבעות זו מזו‪ ,‬ורק כשהם מתכופפים ונסגרים‬ ‫אז עומדים כולם יחד בשוה‪ ,‬זהו עוד רווח ומעלה שיש ב'אהנייה ליה‬ ‫שטותיה' שעל ידי זה מכניע את עצמו וכבודו המדומה‪ ,‬זה עצמו הוא‬ ‫קנין גדול‪.‬‬ ‫הכוח להתחזק בכל מצב ע"י האמונה‬ ‫והכוח להתעלות ולהתחזק בכל מצב הוא ה'אמונה'‪ ,‬כשמאמין בלב‬ ‫ונפש שכל מצב ומציאות הוא מאת הקב"ה הנמצא איתו תמיד‪ ,‬וברור‬ ‫בליבו שגם עתה הריהו יכול לעשות לכבוד ה' ולהידבק בו‪ ,‬אז בכוח‬ ‫האמונה יתגבר ויעשה ככל יכלתו‪ ,‬וכדאיתא בספה"ק נועם אלימלך‬ ‫(שלח‪ ,‬ד"ה וכי תשגו) שכל ההשגות נמצאים בכל אחד מטבע ברייתו וזל"ק‬ ‫בא"ד וענין ההשגה היא טבעיות בכל אחד שישיג בשכלו כל מה שירצה‬ ‫עיי"ש‪ ,‬וידוע מה שפירשו צדיקים והביאו בספה"ק אוהב ישראל (נח)‬ ‫וז"ל בשם הרב מ' י"מ מ"מ מזלאטשוב ויבוא נח וגו' מפני מי המבול‪,‬‬ ‫ופירש רש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבוא‬ ‫המבול עד שדחקוהו המים עכ"ל‪ .‬והלא פלא גדול לחשוד את נח הצדיק‬ ‫שהיה מקטני אמנה בהשי"ת ח"ו‪ .‬ונראה לי דהנה תיבת אמונה יש לו‬ ‫שני פירושים‪ .‬א'‪ ,‬כפשוטו האמנת הדבר שבודאי יהיה כך‪ .‬עוד יש לומר‬ ‫אמונה מלשון ויהי אומן את הדסה והוא לשון המשכה וגידול כי באמונה‬ ‫יש כח זה שעל ידי האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא‪ .‬היינו על‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫ח‬ ‫ידי שהוא מאמין בהש"י ובוטח בו באמונה שלימה על שום איזה דבר‬ ‫אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות‪ .‬והנה נח הצדיק בוודאי האמין‬ ‫בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות‬ ‫כדרכו הטוב מאז ומקדם‪ .‬אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה‬ ‫בכל לבבו כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול היינו על ידי שלימות‬ ‫אמונתו יומשך בוודאי מזה הבאת המבול‪ .‬ולא היה יודע איך ליתן עצות‬ ‫בנפשו מה לעשות‪ .‬וזהו שפירש רש"י ז"ל מקטני אמנה היה מאמין ואינו‬ ‫מאמין‪ .‬ר"ל באמת היה מאמין רק שירא להאמין בשלימות שהשי"ת‬ ‫יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ"ל‪ .‬עד שדחקוהו המים‬ ‫כו' והבן היטב‪ .‬ודברי פי חכם חן‪ .‬עד כאן בשם הרב ז"ל עכ"ל‪ ,‬שגדול‬ ‫כוח האמונה להמשיך על ידו כל מה שרוצה‪ ,‬אף ששם באופן פרטי היה‬ ‫רצון ה' שכן יבוא המבול‪ ,‬אבל בכללות כוח האמונה גדול מאוד‪.‬‬ ‫וכן אמרינן בגמ' (מכות כד‪ ).‬בא חבקוק והעמידן על אחת‪ ,‬שנאמר‬ ‫וצדיק באמונתו יחיה‪' ,‬והעמידן' היינו דבר המעמיד‪ ,‬חבקוק הנביא נתן‬ ‫לכלל ישראל יסוד כללי אחד שיעמיד אותם לפני ה' הוא ה'אמונה'‪.‬‬ ‫וכמה יותר שמחדירים האמונה בלב שכל אחד ואחד ממש יש לו בכוח‬ ‫להתעלות ולהתרומם ולזכות לגילוי אלקות‪ ,‬והרי בגשמיות כל אחד‬ ‫מאמין ומקוה שיום אחד הוא יהפוך למיליאנער אף שזה ודאי אינו‬ ‫נכון שהרי לא כל אחד יכול להיות מיליאנער אבל להיות אדם נעלה‬ ‫ומרומם זה יכול כל אחד וכפי השרשת האמונה כך נזכה אכן להשיג‬ ‫בעזר הבורא‪ .‬ובמדרש איתא (בר"ר יד ט) ר' לוי בשם ר' חנינא אמר על‬ ‫כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא מ"ט כל הנשמה‬ ‫תהלל יה כל הנשימה תהלל יה‪ ,‬ונכלל בזה דעל כל נשימה ונשימה‬ ‫משפיע הבורא ית' חיות חדש‪ ,‬ובכוחנו להתחדש בהתחדשות זו ולחזור‬ ‫ולהידבק בה' הטוב ומיטיב לכל‪ ,‬אך כ"ז רק בהקדמת והשרשת האמונה‬ ‫בלב‪.‬‬ ‫ט‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫מספה"ק קדושת לוי‬ ‫בגודל כוח האמונה‬ ‫ובספה"ק קדושת לוי (קדושות לפורים קדושה שלישית) כתב על נבוכדנצר‬ ‫ּוִמן ֲֲאָנָ ָָׁשא ָלָ ְך ָָט ְְר ִִדין‬ ‫הרשע שהתנבא עליו דניאל (דניאל פרק ד כט) ִ‬ ‫תֹוִרין ָלָ ְך ְי ְַַט ֲֲעמּון ְוְ ִִׁשְבְ ָָעה ִִע ָָּדִנִ ין ַי ְְַחְלְ פּון‬ ‫ְוְ ִִעם ֵֵחיַוַ ת ָָּב ָָרא ְְמֹד ָָֹרְך ִִע ְְׂש ָָּבא ְכְ ִ‬ ‫עליך ֲֲעָלָ ְך ַַעד ִִּדי ִִתְנְ ַַּדע ִִּדי ַַׁשִּלִ יט עליא ִִעָּלָ ָָאה ְּבְ ַַמְלְ כּות ֲֲאָנָ ָָׁשא ּוְלְ ַַמן ִִּדי‬ ‫ִי ְְִצ ֵֵּבא ִי ְְִּתִנִ ַּנַ ּה‪ ,‬ואמרו במדרש (שמ"ר וארא ח) נבוכדנאצר עשה עצמו אלוה‬ ‫כדכתיב‪[ :‬אעלה] על במתי עב אדמה לעליון‪ ,‬אמר לו הקב"ה רשע‬ ‫אך אל שאול תורד אל ירכתי בור‪ ,‬מה עשה לו הקב"ה הגלהו למדבר‬ ‫עד שהוא במלכותו והאכילהו עשב כבהמות שנאמר עשבא כתורין לך‬ ‫יטעמון וכו' ע"כ עיין שם‪ ,‬ומבאר שם‪ ,‬שיש ב' בחינות שהקב"ה ממלא‬ ‫רצון התחתונים הא' בחי' פנימית הוא מה שממלא את רצון הצדיקים‬ ‫לבטל כביכול את גזירותיו‪ ,‬והב' בחי' חיצונית הוא הרצון של כל נברא‬ ‫להיות כפי מה שהוא ולא להשתנות מבריה לבריה‪ ,‬וכיון שנבוכדנצר‬ ‫הרשע שהחריב את ביהמ"ק ובזה כפר בפנימיות האמונה שלא יהא‬ ‫בכוח הצדיקים לבטל גזרותיו של הקב"ה ע"כ נענש שלא נעשה רצונו‬ ‫אפילו בבחי' חיצונית והשתנה מאדם לבעל‪-‬חי עיי"ש דבריו הק'א  וראה‬ ‫וזל"ק שם ובזה אבאר למה אירע לזה הרשע כך ד'טרדין ליה מבני נשא' (דניאל‬ ‫א‪.‬‬ ‫ד‪ ,‬כב ‪ -‬כט)‪ ,‬וגם אמר דניאל (שם) 'ועם חיות ברא להוי מדורך ועשבא כתורין לך יטעמון'‪.‬‬ ‫ולפי מה שכתבתי יתבאר‪ ,‬שהאל שילם לו מדה כנגד מדה‪ .‬כי האל יתברך שמו הוא‬ ‫מלך הטוב המטיב לכל בריותיו אשר ברא‪ ,‬וממלא משאלותם ורצונם‪ .‬אמנם יש שני‬ ‫מיני בחינות שהוא מטיב להם וממלא רצונם של התחתונים‪ .‬אחד‪ ,‬הוא בחינת פנימיות‪,‬‬ ‫שאם יש צדיק בדור‪ ,‬ממלא רצונם ויכולין לבטל גזירתו יתברך שמו‪ .‬ובחינה השניה‬ ‫הוא בחינת חיצוניות‪.‬‬ ‫כי הנה דע שאנחנו מאמינים שהאל יתברך שמו ברא את עולמו יש מאין והוא‬ ‫המציא אותו וחידש אותו‪ ,‬כן האל יתברך שמו לנצח מחדש כל העולמות בכל יום‬ ‫ובכל עת ובכל שעה‪ .‬כי הנה בכל יום אנו רואין שהשם יתברך מחדש את עולמו‪,‬‬ ‫שמפקידין נשמותינו אליו כמאמר 'בידך אפקיד רוחי'‪ ,‬ובכל יום הוא מחדש‪ ,‬כמו שאנו‬ ‫משבחין אותו (נוסח ברכת 'יוצר אור') 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫י‬ ‫וגדולה מזו צריכין להאמין‪ ,‬שהאל מחדש את עולמו בכל רגע‪ ,‬כמו שדרשו חכמינו ז"ל‬ ‫'כל הנשמה תהלל יה' על כל נשימה ונשימה תהלל יה‪ ,‬כלומר שבכל נשימה ונשימה‬ ‫הולכת הנשמה אליו יתברך שמו ורצונה לצאת מהגוף‪ ,‬רק שהשם יתברך מחזיר אותה‪.‬‬ ‫והוא בסוד 'והחיות רצוא ושוב'‪ ,‬שהחיות של כל העולמות העליונים והעולם התחתון‬ ‫הולכת וכוספת אליו יתברך שמו בכל עת ובכל רגע‪ ,‬והשם יתברך מחדש אותה בכל‬ ‫עת ובכל רגע וכו'‪.‬‬ ‫והנה עתה נבאר חקירה אחת‪ .‬הנה מאחר שבכל נשימה ונשימה הקדוש ברוך הוא‬ ‫מחדש עולמו‪ ,‬ובכל יום אנו רואין בחוש העין‪ ,‬כמו שקבעו בפייט 'כי הנה כחומר‬ ‫ביד היוצר כן אנחנו בידך'‪ ,‬וכל העולם כן בידו‪ ,‬והוא מחדש אותם בכל רגע‪ ,‬למה לא‬ ‫אירע שיתהפך מאדם לבהמה או מבהמה לאדם או מבהמה לחיה וכן כיוצא בזו‪ .‬אפס‬ ‫הענין הוא כך‪ ,‬כמו שבתחלת מעשה בראשית בדמותן ולדעתן ובצביונם נבראו‪ ,‬כמו‬ ‫שאיתא בראש השנה דף י"א ע"א‪ ,‬ועיין שם ברש"י (ד"ה לדעתן) וזה לשונו‪ :‬שאלם אם‬ ‫הם חפצים להבראות ואמרו הן‪ .‬עד כאן לשון רש"י‪ .‬כן תמיד בודאי כל בריאה ובריאה‬ ‫רצונו להשאר כך כמו שנבראו מקודם‪ ,‬ולא להשתנות מבריאתו‪ .‬לכן הגם שהקב"ה‬ ‫מחדש עולמו בכל עת‪ ,‬כיון שרצון הבריאה שנברא שישאר כך‪ ,‬הוא נשאר‪ .‬כי הוא‬ ‫מחדש חסדו וכל רגע לברואיו ממלא רצונם שיהיו כמו שנבראו‪ .‬ועל זה משבחים‬ ‫אותו 'והמרחם כי לא תמו חסדיך' (נוסח ברכת 'מודים')‪ ,‬ואומרים עוד 'המנהג עולמו‬ ‫בחסדו' (נוסח תפילת 'נשמת')‪ ,‬הגם שהחיות של כל העולמות אפילו עולם התחתון הוא‬ ‫תמיד בסוד 'רצוא ושוב'‪ ,‬מנהג עולמו בחסד וממלא רצונם שיהיו כמו שנבראו‪ ,‬ולא‬ ‫ישתנה מבריה לבריה אחרת‪ .‬וזהו סוד שאנו עושין כלי בקריאת שמע שעל המטה‪,‬‬ ‫כידוע מדברי האר"י ז"ל‪.‬‬ ‫ונמצא שיש ב' בחינות שהקב"ה ממלא רצון תחתונים‪ .‬אחד בסוד פנימיות‪ ,‬שבאם‬ ‫הם צדיקים ממלא רצונם ויכולין לבטל גזירותיו‪ ,‬והוא בסוד פנימיות‪ .‬והבחינה שניה‬ ‫הוא בסוד חיצוניות‪ ,‬שהקב"ה נותן לעולם שפע די חיותם שרצוננו לקבל שפע‪ ,‬וגם מה‬ ‫שנברא על ידו לא נשתנה מבריה לבריה‪ ,‬שכיון שחפצם שיהיו כמו שנבראו לדעתן כך‬ ‫הם תמיד כמו שנבראו‪ ,‬הגם שהקב"ה מחדש עולמו תמיד‪ ,‬כיון שרצונם של הנבראים‬ ‫שיהיו כמו שנבראו‪ .‬והנה בחינה שניה בסוד חיצוניות‪ ,‬שהקב"ה ממלא רצון תחתונים‪.‬‬ ‫והנה נבוכדנצר הרשע כיון שהחריב הבית המקדש‪ ,‬רצה שהתחתונים לא יהיו יכולין‬ ‫לבטל גזירותיו יתברך שמו‪ ,‬ורצה שהאל לא ימלא רצון התחתונים שבבחינה הראשונה‬ ‫שביארנו בבחינת פנימיות‪ .‬לכן שילם מדה כנגד מדה‪ ,‬שאפילו בבחינת חיצוניות לא‬ ‫ימלא האל חפצו ורצונו‪ ,‬ונשתנה מאדם וטרדו אותו מבני נשא‪ .‬כיון שהקב"ה מחדש‬ ‫עולמו בכל רגע‪ ,‬נהג האל עם נבוכדנצר בדין בני חילוף וטרדו אותו מבני נשא‪ .‬הגם‬ ‫שבודאי רצה שיהיה אדם כמו שנברא‪ ,‬אמנם כיון שכפר בבחינת פנימיות שביארנו‪,‬‬ ‫בחינה ראשונה‪ ,‬שהאל לא ימלא משאלות וחפץ תחתונים שיבטלו גזירותיו יתברך שמו‬ ‫שנגזר על ידי נביאים שיחרב הבית המקדש‪ ,‬שילם לו מדה כנגד מדה שאף בבחינה‬ ‫חיצונית לא מלא האל רצונו שרצה שיהיה כמו שנברא‪ ,‬לכן כיון שהקב"ה מחדש‬ ‫עולמו בכל רגע נשתנה מאדם ל'חיות ברא' וכו' ע"כ‪.‬‬ ‫אי‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫עד היכן הולך כוח האמונה עד שמי שאינו מאמין יכול ליהפך מאדם‬ ‫לבעל חי‪ ,‬אף שבעיני בשר אין אנו חושבים לבעל‪-‬חי רק מי שהולך‬ ‫כפוף עם ארבע רגלים ע"ג הארץ‪ ,‬אבל ע"פ האמת יש גם מי שהולך‬ ‫בקומה זקופה ומראהו מראה אדם אך מעשיו ומחשבותיו הם כבעל‪-‬חי‪.‬‬ ‫אהנייה ליה שטותיה ‪ -‬ע"י התגברות מהנאה‬ ‫של שטות זוכה להנאה אמיתית‬ ‫ב ‬ ‫ידועים דברי הרה"ק בעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה‪ ,‬שלח) זל"ק בקיצור‬ ‫האדם יש בו צמאון מיסוד האש כרשפי אש שלהבת יותר מהמלאכים‪,‬‬ ‫אך כשמשתמש בו בעניני גופו מתמעט ונחסר מן המדה ושוב לא‬ ‫ב‪ .‬זל"ק בא"ד משא"כ האדם וכו' אך הנה מ"מ יש בכח נפשו האלהית הצמאון‬ ‫מיסוד האש כרשפי אש שלהבת יותר מהמלאכים כי אף שלמטה הנה מדרגת האדם‬ ‫גרועה ופחותה ממדרגת המלאכים היינו מפני שלמטה הוא מלובש בגוף ונפש החיונית‪.‬‬ ‫אבל שרש נשמתו למעלה כל אחד ואחד לפי מדרגתו וכו' והנשמות שבכל עולם‬ ‫ועולם הם ביתר שאת ומעלה לאין קץ על מדרגת המלאכים שבעולמות ההם וכו'‪.‬‬ ‫אך עכ"ז הנה היסוד האש האלהי שבו הוא במדה וגבול ומתלבש בנפשו החיונית‪,‬‬ ‫ולכן כשמשתמש בו בעניני גופו כמו בכעס וקנאה ושנאה ודומיהם וכל מיני תאוות‬ ‫וכו' מתמעט ונחסר מן המדה ושוב לא יתלהב לבו כ"כ בעבודת ה'‪ .‬ועצה היעוצה‬ ‫לזה הנה כתיב כי אתה תאיר נרי וה' יגיה חשכי‪ .‬פי' שע"י ההתבוננות באמונת ה' אחד‬ ‫באמת בעומק מחשבתו ולבו ולא די בזכרון הדברים במח' בלבד כ"א שיעמיק ויתקע‬ ‫מחשבתו בחוזק ואזי יאיר לו יסוד האש האלהי להשלים חסרונו ויגיה חשכו וכמ"ש‬ ‫כי אשב בחשך ה' אור לי (ועמ"ש מזה בפ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת וסד"ה כי אתה נרי‪ .‬ועמ"ש סד"ה‬ ‫כי ביום הזה יכפר גבי ושמתיך בנקרת הצור)‪ .‬ולכן קורין ק"ש פעמים בכל יום שבה מבואר ענין‬ ‫ההתבוננות כדלקמן להיות כי אי אפשר לאדם להיותו מלובש בגוף ונפש הבהמית‬ ‫ועוסק בדברים גשמיים כל היום לעורר את האהבה וההתלהבות כ"א ע"י ק"ש‪.‬‬ ‫ובכל יום מגביר כח יסוד האש האלהי וכנגדו מתמעט והולך כח יסוד האש הטבעי‬ ‫ועולה ונכלל בקדושה עד שבמלאות הימים כימי שנותיו שבעים שנה או שמונים שנה‬ ‫יתמעטו כל הכחות שביסוד האש הטבעי ויעלו להכלל בקדושה היינו כי בישראל גם‬ ‫כחות נפשו הבהמית הוא נצחיי ונעשים כסא לקדושה (משא"כ עובדי כוכבים שנפשם הבהמית‬ ‫כלה והולכת ואין להם עלי' כלל)‪ .‬ומדת ימי חייו אשר ניתנו לו מן השמים הוא כפי שיעור‬ ‫שצריך להעלות כ"כ כחות מנפש החיונית בכל כך פעמים אשר יקרא ק"ש וכו' ע"כ‪,‬‬ ‫עיי"ש דבריו הקדושים באריכות קילורין לעיניים‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫בי‬ ‫יתלהב לבו כ"כ בעבודת ה' וכו' ע"כ‪ ,‬וגם זה הוא בחי' 'אהנייה ליה‬ ‫שטותיה' שע"י שמתגבר על כוח האש בענינים הגופניים זוכה להשתמש‬ ‫בו ולהרגיש אותו כלפי שמיא בתבערת אש קודש לעבודתו ית'‪ .‬וע"ד‬ ‫מה דאיתא בספה"ק מאור עיניים (לך לךג ) על העלאת האהבה הנפולה‬ ‫זל"ק וזה כל עיקר עבודתינו לטהר המדות שבקרבנו מן הרע ולהעלותן‬ ‫על ידי שהוא עובד עמה' עבודתו יתברך וכל זה על ידי טוב הסתכלותו‬ ‫בעת שיבא לו איזה אהבה רעה או יראה רעה ח"ו שיסתכל ויחרד ויאמר‬ ‫בלבו הלא זה הוא אהבה נפולה מעולם האהבה אהבת הבורא ברוך הוא‬ ‫ואני צריך להעלותה ואיך אעשה הרעה הזאת להפיל' עוד למטה מטה‬ ‫ואם אני אוהב הדבר הרע הזה שהוא דבר נברא וארציות ונפול איך‬ ‫יש לאהוב את הבורא ברוך הוא ותורתו שבה נבראו כל הנבראים והוא‬ ‫תענוג כל התענוגים וכו' עכ"ל‪.‬‬ ‫בלא האמונה נופל לעצבות מן הנסיונות עצמם‬ ‫וכל זה אי אפשר להשיג רק בכוח האמונה שמאמין שתכלית‬ ‫האהבה הנפולה היא בשביל להעלותה ולעבוד עימה את אדון הכל‪,‬‬ ‫דבלא האמונה לא יעשה מאומה רק יפול בעצבות על שמגיעים אליו‬ ‫נסיונות אלו‪ ,‬וכבר מעורר על זה בתניא קדישא (פרק כז) זלה"ק בקיצור‬ ‫ואם העצבות אינה מדאגת עונות אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות‬ ‫שנופלות במחשבתו וכו' אדרבה יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות‬ ‫לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי‬ ‫לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם‪ .‬וכו' ועל כן צריך לשמוח‬ ‫בקיום הלאו כמו בקיום מצות עשה ממש ואדרבה העצבות היא מגסות‬ ‫הרוח שאינו מכיר מקומו וכו' הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם‬ ‫לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו‬ ‫ולדחותו בשתי ידים כנ"ל וכו' ע"כ עיין שם‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ובריש פרשת ואתחנן מדבר באריכות בענין זה עיי"ש‪.‬‬ ‫גי‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫ולכל אחד יש כוח הבחירה כשמגיע למצב של שטות והתגברות‬ ‫היצה"ר‪ ,‬אם להשתמש בו בבחי' אהנייה ליה שטותא להעלותו‬ ‫לקדושה‪ ,‬או ח"ו ליפול בעצבות ולהילכד ברשת היצר‪ ,‬וע"ד שאמרו‬ ‫בגמ' (נזיר כג‪ ).‬אמר רבב"ח אר"י מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים‬ ‫ילכו בם ופושעים יכשלו בם‪ ,‬משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן‪,‬‬ ‫אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה‪ ,‬זה שאכלו לשום‬ ‫מצוה וצדיקים ילכו בם‪ ,‬וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו‬ ‫בם‪ .‬והוא מהדברים התלויים באבנתא דליבא‪ ,‬דאף אם כביכול מסכים‬ ‫להנהגת ה' אך אם לא ברור בלבבו האמונה הברורה שכל זה נשלח‬ ‫אליו בהשגחה פרטית לטובתו ולצרכו להעלותו ולקרבו אל הקדושה‪,‬‬ ‫כמעט ואי אפשר שיזכה לכך‪ ,‬רק ע"י אמונה איתנה ובהירה המושרשת‬ ‫במוח ולב‪.‬‬ ‫שאין בטבע האדם מקורו ומשפחתו‬ ‫שום מניעה לעבודת הבורא‬ ‫עוד יש מפיתויי היצה"ר שמרפה את לב האדם ואומר לו ניחא אם‬ ‫היית נולד כעת‪ ,‬כשהנך יודע את אשר לפניך כמה שנים תחיה ובאלו‬ ‫נסיונות תתנסה אולי היה לך הכוח להתגבר‪ ,‬אבל עתה אחרי שכבר‬ ‫עברו עליך זמנים קשים ונפילות מרות‪ ,‬ומתוך ימי שנותנו הקצרים כבר‬ ‫עברו מה שעברו‪ ,‬איך תוכל עתה להתחיל ולהיכנס שוב בשערי עבודת‬ ‫הבורא כבתחילה‪ ,‬כנגד טענה זו ודומיה נראה את מ"ש בספה"ק זרע‬ ‫קודש בפרשתנו שכתב (ד"ה לך לך השני) בזה"ל לך לך מארצך כו'‪ .‬כי‬ ‫אברהם אבינו ע"ה היה משוטט ומחשב במחשבתו תמיד שפלותו‪ ,‬וחשב‬ ‫בדעתו איך יכול אני להיות צדיק גדול בשלימות‪ ,‬ושעל ידי יתפרסם‬ ‫קדושתו ית"ש כרצוני ותשוקתי‪ ,‬ואני בא מארץ מולדתי מעיר כשדים‬ ‫אנשי רשע‪ ,‬ומולדתי ומשפחתי ואבותי המה עובדי עבודה זרה‪ ,‬ואיך‬ ‫אפשר לאיש כזה להיות צדיק וקדוש כ"כ‪ ,‬ובאמת אף שטוב מאוד‬ ‫שהאדם יחשוב שפלותו ולבוא למדת הכנעה וענוה‪ ,‬עם כל זה ויגבה‬ ‫לבו בדרכי ה' כתיב‪ ,‬כי לעבודתו ית"ש צריך האדם להרחיב דעתו‪,‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫די‬ ‫ולהגביה את עצמו‪ .‬ועל ידי מה יהיה הדרך לזה להגביה דעתו‪ ,‬אם‬ ‫שפלותו והכנעתו הקבועה בלבו הוא על דרך זה‪ ,‬כיון שיודע שאין‬ ‫שיעור וערך וסוף לחסדו ורחמנותו ית"ש‪ ,‬ואם אמר יאמר האדם כנ"ל‬ ‫שאנכי מחמת שבאתי מדור ומשפחה ואבי שהם רשעים‪ ,‬או מחמת‬ ‫שכבר אני בעצמי עשיתי הרבה עבירות‪ ,‬על ידי זה אי אפשר לי להיות‬ ‫צדיק גדול כל כך‪ ,‬א"כ אם יאמר כן‪ ,‬נותן ח"ו גבול וערך וסוף לרחמנותו‬ ‫ית"ש‪ ,‬ובאמת לא כן הוא כנ"ל על כי עמך הסליחה למען תורא‪ ,‬ובזה‬ ‫נתרחב דעתו ומחשבתו ונתגדל תשוקתו לעשות רצונו יתברך‪ ,‬ובוטח‬ ‫בו יתברך שברוב רחמנותו ורצונו להטיב לברואיו‪ ,‬יעזרנו לעבודתו‪ ,‬אף‬ ‫שהוא מאוד בשפל המדריגה‪ ,‬כדי להטיבו באחריתו וכו' ע"כ‪.‬‬ ‫ואשר ע"כ כשהיצה"ר מכניס בליבו של האדם טענות כגון אלו‪ ,‬אלו‬ ‫הם הטבעים שלי‪ ,‬נשמתי נמוכה וקטנה מאוד‪ ,‬הנפש שלי מעשיה‬ ‫דעשיה‪ ,‬וכהנה רבות‪ ,‬וממילא איני יכול להתעלות ומהותי נמשך לרע‪,‬‬ ‫אין אלו אלא דברי הבל מעצותיו של האי מלך זקן וכסיל‪ ,‬והאמת‬ ‫הטהורה היא שכל אחד ואחד יכול להתעלות ולהשיג‪ ,‬אם רק לא יפול‬ ‫ברוחו ויתחזק לעבוד ככל יכלתו‪ ,‬עד שכל שערי הקדושה יפתחו לפניו‪.‬‬ ‫והרי כל תינוק נולד ללא שיניים‪ ,‬או שיטען הנה נולדתי קודם הזמן‬ ‫ובמשקל קטן מאוד ומה כבר יכול לצאת ממני‪ ,‬וכל אחד יודע שבסוף‬ ‫גודלים השיניים‪ ,‬ואף תינוק שנולד קטן מאוד גם הוא במשך הזמן יגדל‬ ‫ויתפתח יותר ויותר ויוליד גם הוא בנים ובני בנים‪ ,‬שאין העתיד קשור‬ ‫בעבר‪ ,‬ואם מתמיד האדם בעשיה והתקדמות יעלה וישיג עוד ועוד ללא‬ ‫שום מעצור ומחסום‪.‬‬ ‫כוח היצה"ר שאינו נותן לאדם‬ ‫לשמוח בעבודה הפשוטה‬ ‫ועיקר כוחו של היצה"ר הוא במה שאינו נותן להחשיב ולשמוח בכל‬ ‫עשיה והתגברות קטנה‪ ,‬ומדבר על לב האדם לאמר שהתגברויות אלו‬ ‫אין נחשבים למאומה ורק אם יעשה דברים גדולים מאוד יש בו איזה‬ ‫וט‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫חשיבות‪ ,‬ובזה מרפה ידיו מן העבודה‪ ,‬בראותו שאין בידו מאומה כי אם‬ ‫כמה התגברויות קטנות שלדברי היצה"ר אינם נחשבים כלל‪.‬‬ ‫אך נלכה נא ונראה אצל אותם שנגזרה עליהם להתנסות בנסיון העוני‪,‬‬ ‫והולכים לחלות פני נדיבי עם ולבקש עזר ומתת יד‪ ,‬והנה בתחילת דרכם‬ ‫אם יקבלו ‪ $ 50‬ישמחו ויכירו טובה למיטיבם על נתינתו החשובה‪ ,‬אך‬ ‫כשהם הולכים ומתבססים וכבר מצפים לסכומים גדולים יותר‪ ,‬יבוא‬ ‫אחד ויאמר הלזאת נתינה תיקרא הנה אני מצפה לסכום של ‪1000‬‬ ‫‪ $‬לא פחות‪ ,‬והמרבה כבר ידבר על ‪ ,$ 10,000‬ולטענתו פחות מכך‬ ‫אין זה אלא זלזול בצרכי עניים‪ .‬או בעה"ב שהגיע להסכם ושותפות‬ ‫יששכר וזבולון עם ידידו התלמיד חכם וקבעו על סך ‪ $ 100‬לשבוע‪,‬‬ ‫אך כעבור תקופה בא הת"ח וטוען ואומר ש‪ $ 100-‬הוא סכום זעום‬ ‫מדי לא מעלה ולא מוריד‪ ,‬הלך והוסיף לו ל‪ $ 1000 -‬מדי שבוע‪ ,‬אך‬ ‫הלה שראה שהצליח המשיך להעלות את הסכום יותר ויותר ‪- 10,000‬‬ ‫‪ 20,000‬ואינו נעצר‪ .‬הרי כל רואה יאמר שאין זה אלא דעסקינן בחסרי‬ ‫דעה שאינם מבינים ומעריכים נדבת ליבם של התומכים בהם‪ , ,‬וכי יש‬ ‫להם חור שבולע מזומנים? האם ‪ $ 1000‬לשבוע הוא סכום של מה‬ ‫בכך? והלא עשרות יהודים חיים בקביעות בסכום זה‪ ,‬אלא שאין דעתו‬ ‫מיושבת עליו וכמה שיתנו לו לא יספיק עבורו ותמיד יטען וידרוש‬ ‫שמגיע לו יותר‪.‬‬ ‫והנה אכן במשל ודוגמא זו בו מדברים על גשמיות שם מבין כל אחד‬ ‫שאף כשצריך לעזר וסיוע‪ ,‬יש קצבה וגבול כמה אפשר לדרוש‪ ,‬וכמה‬ ‫ראוי לבקש‪ ,‬אבל ברוחניות אנו מתנהגים לפעמים כאותם חסרי דעה‪,‬‬ ‫ואחרי שזכה אדם לכוון בפרק שלם או אפילו פסוק אחד שהוא זכיה‬ ‫גדולה ונפלאה‪ ,‬אבל אצלו אין הדבר נחשב למאומה ורק יושב ומצפה‬ ‫ל‪ $ 100,000 -‬שיבואו‪ ,‬שיגיע למדריגה כזו שיפול חלשות באמצע‬ ‫התפילה‪ ,‬או שיעמדו שערות ראשו מגודל היראה‪ ,‬ואם לא זכה לזה‬ ‫הרי זה נחשב אצלו כמי שלא התפלל כלל‪.‬‬ ‫ומה שצריך לומר לו‪ ,‬הוא מה שאנו אומרים לאותו מקבל שמח‬ ‫לך בחלקך שקיבלת אם רב או מעט‪ ,‬ובהמשך הזמן תגדל הנתינה‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫זט‬ ‫ותעלה יותר ויותר‪ ,‬אבל אם מיד כשאתה מקבל ‪ $ 1000‬הנך מתחיל‬ ‫לרעוש ולגעוש‪ ,‬לטעון ולהתרעם בזה הנך מפסיד הכל ושוב לא יתנו‬ ‫לך מאומה‪ .‬אלא שיצר הגאוה והכבוד של האדם מעבירו על דעתו‬ ‫ומוציאו מן העולם עד שבכדי שלא ירגיש את עצמו לעני ונצרך הוא‬ ‫מוכן להפסיד את מעות יום המחר אך ורק בשביל לא להודות במצבו‬ ‫ומקומו‪ ,‬וכן ברוחניות כיון שאינו מוכן להסכים ולהודות שהוא עדיין‬ ‫בתחילת הדרך ועליו לעמול כיהודי פשוט ללא הרגשות והשגות גדולות‬ ‫ע"כ הוא מוכן לוותר אף על המעט שיש לו‪.‬‬ ‫והרי ידוע מהרבה צדיקים שהרבו לחזור ולומר שכשזכה האדם‬ ‫להתפלל ולכוון כראוי אפילו רק פסוק אחד‪ ,‬יחזיק בו ויעבוד עימו‬ ‫ויחשיב השגה זו להודות להקב"ה על שזיכהו בו‪ ,‬ואם היינו עובדים‬ ‫והולכים בדרך זו היינו כולנו נראים אחרת לגמרי‪ ,‬בלב מלא שמחה‪,‬‬ ‫עומדין להתפלל מתוך שמחה של מצוה‪ ,‬וכל הרוחניות ועבודת הבורא‬ ‫היתה מתעלית ומתרוממת לאין ערוך‪ .‬אך עתה נעמדים להתפלל והאדם‬ ‫שואל את עצמו מה יהיה‪ ,‬האם אצליח להתפלל כראוי‪ ,‬האם יעלה בידי‬ ‫לכוון ולעורר הלב‪ ,‬והלא טוב זמרה אלקינו נעים נאוה תהלה‪ ,‬ואתה‬ ‫עצמך הרגשת אתמול טעמה של תפילה ועבודת הבורא‪ ,‬ומה לך תוהה‬ ‫וחושש כ"כ‪ ,‬אלא שנזכר בעובדא על צדיק פלוני שבשעת התפילה לא‬ ‫ידע מכל אשר איתו מאומה והיה נתון כולו בדבקות הבורא ואת זה הוא‬ ‫חושש שלא יצליח להשיג‪ ,‬והרי הוא כאותו ת"ח שהגיע להסכם יששכר‬ ‫וזבולון עם בעה"ב ויום אחד יבוא אליו ויטען לפניו ששמע על עשיר‬ ‫פלוני שמרויח ‪ $ 50,000‬לשעה ורוצה גם הוא להרויח כן‪ ,‬הרי יאמר‬ ‫לו בעה"ב אכן חשוב ואהוב אתה אצלי ואני רוצה לתמוך בתורתך אבל‬ ‫בבקשה הירגע נא וחזור לביהמ"ד‪.‬‬ ‫הרודף אחר השגות הוא כיון שאין התפילה‬ ‫חשובה בעיניו להתאמץ עליה‬ ‫אם רק יהיה ענין התפילה חשוב בעינינו ונכיר במעלת וערך שעה זו‬ ‫זי‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫בה אנו עומדים לשפוך שיח לפני בורא עולם‪ ,‬עם כל המעלות טובות‬ ‫הנכללים בו‪ ,‬אמונה‪ ,‬בטחון‪ ,‬אהבת ה' והדבקות בו‪ ,‬טהרת הנפש‬ ‫וזיכוך המדות‪ ,‬פתיחת שערי תשובה וקרבת בנ"י לפני ה'‪ ,‬וכן שפע‬ ‫טובה הנשפע מלעילא ע"י התפילה‪ ,‬עד שנרגיש כצורך מוחשי וברור‬ ‫להתפלל לפני ה' עכ"פ פרק אחד או פסוק אחד בכוונה ראויה ולב פנוי‬ ‫מכל מחשבה ורצון אחר כי אם דבקות האדם באלקיו‪ ,‬הנה אחר השגה‬ ‫והכרה זו מוכן כל אחד להתאמץ ולהתייגע הרבה גם כשבסוף אינו‬ ‫זוכה לכוון כראוי רק פסוק או פרק אחד‪ ,‬וזהו היות והוא מכיר במעלת‬ ‫וחשיבות הענין ומוכן להתייגע הרבה להשיג לכה"פ מה שהוא יכול‪.‬‬ ‫והרי זהו מנהג בעה"ב חשובים דפה שמתאמצים לרכוש דירה‬ ‫ולוקחים התחייבויות משכנתא (מארגעדזש) למשך ‪ 30‬שנה בו ישלמו‬ ‫סכום נכבד מדי חודש בחדשו‪ ,‬וזהו כיון שענין הדירה נחשב בעיניו‬ ‫כצורך פשוט ובסיסי שהוא מוכרח להשיגו‪ ,‬והנה אף שיודע שבתחילת‬ ‫הדרך שעדיין אין לו סכום גדול אינו יכול לקנות דירה גדולה כפי שהיה‬ ‫רוצה‪ ,‬אעפ"כ אינו נמנע לקנות מה שאפשר בסכום שיש לו בתוספת‬ ‫הלואה של כמה מאות אלפי דולרים ‪ ,‬ולא רק שמסכים לקנות דירה זו‬ ‫אלא שהוא מרוצה ושמח במה שקנה‪.‬‬ ‫אבל אם יבוא ויטען‪ ,‬לא‪ ,‬איני רוצה לקנות‪ ,‬דירה של ‪1500/1700‬‬ ‫סקווער פיס היא קטנה מדי‪ ,‬הוא רוצה דירה של ‪ 7000‬סקווער פיס‬ ‫עם אפשרות להקמת גן נאה על הגג ועוד שאר דמיונות וחלומות‬ ‫גדולים‪ ,‬פחות מזה איני רוצה לשמוע כלל‪ ,‬אומרים לו ידידיו אבל הרי‬ ‫אין לך איך לקנות דירה כזו תתחיל עם דירה קטנה ובהמשך הזמן‬ ‫תמכור ותקנה עד שתגיע לדירה גדולה‪ ,‬אבל הוא עומד וטוען בתוקף‬ ‫איני לוקח דירה כזו בשום פנים ואופן רק דירה גדולה ומכובדת אח"כ‬ ‫אולי אחשוב להוסיף יותר עד ‪ 8000/9000‬סקווער פיס‪ ,‬והלא אדם כזה‬ ‫אינו בגדר אנושי‪ ,‬כל רואיו ילעיגו לו‪ ,‬כשהדבר ברור שאם רוצה האדם‬ ‫להגיע לדירה של ‪ 7000‬סקווער פיס עליו להתחיל עם דירה קטנה‬ ‫ואח"כ יוכל להתקדם עוד ועוד‪.‬‬ ‫והנה גם ברוחניות עלינו לדעת שכך ממש היא הדרך‪ ,‬והרי דירתו‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫חי‬ ‫הרוחנית של איש ישראל הוא מה שנתאוה לו הקב"ה להיות לו דירה‬ ‫בתחתונים שיבנה אצלו בית דירה להקב"ה והוא ישכין את דירתו אצל‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק על שבת (תיקו"ז פה‪ ).‬מהו לדרתם אלא זכאה‬ ‫איהו מאן דעביד לון דירה בשבת‪ ,‬וכן התפילה נקראת דירה וכמאמר‬ ‫מרן הבעש"ט נבג"מ עה"פ (בראשית ז א) בא אתה וכל ביתך אל התבה‪,‬‬ ‫ומאמה"כ (בראשית ו טז) צהר תעשה לתבה‪ ,‬דפי' הפשוט הוא על התיבה‬ ‫של נח שהיתה לו לדירה בימי המבול‪ ,‬אך מרן הבעש"ט זי"ע מצא בזה‬ ‫רמז על תיבות התפילה שצריך לכנוס בהם בכל הנר"ן‪ ,‬ושצריך להאיר‬ ‫את תיבות התפילה‪ ,‬עכ"פ כפי שבדירה הגשמית מבין כל אחד שיש‬ ‫להתחיל עם דירה קטנה ועי"ז יוכל לגדול ולהצליח יותר‪ ,‬כך ממש גם‬ ‫בעבודת הבורא יש להתחיל עם פסוק אחד ותבה אחת ולשמוח בהם‪,‬‬ ‫ואפילו ללוות מעט יותר מכפי יכלתו ולסמוך בכוח האמונה שיוכל‬ ‫לעמוד בהלואה ג"כ אפשר‪ ,‬אבל אם רץ מיד לדירה גדולה‪ ,‬לכוון כל‬ ‫התפילה כצדיקי קמאי שטהרו וזככו את נפשותם מכל וכל‪ ,‬ודאי שלא‬ ‫יעלה בידו מאומה‪.‬‬ ‫להחשיב דברים קטנים ועשיה פשוטה‬ ‫אם רק היינו קונים מה שמציעים לנו מה שיש בכוחנו לקנות ולא‬ ‫מבקשים רק גדולות ונפלאות כבר היה לנו עתה דירה גדולה ומכובדת‪,‬‬ ‫אשר ע"כ עתה זו היא העבודה שלנו להאמין ולהחשיב העשיה הפשוטה‬ ‫שלנו במצוות ה' ועבודת הבורא‪ ,‬וכשמניח תפילין יתבונן במה שנפעל‬ ‫בשמים בהנחת תפילין שלו‪ ,‬לקשר מוחו וליבו במה שעושה ולחיות‬ ‫בו ועי"ז ישיג ויתעלה יותר ויותר‪ ,‬וכך אמרו צדיקים שדרך עבודת‬ ‫התפילה היא 'א ווארט פאר א ווארט ביז ווען מ'צוקריגט זאך' (תיבה אחר‬ ‫תיבה עד שמתעוררת מלחמה)‪ .‬אלא שאף אם בשכל מבינים שכך צריך להיות‬ ‫להתנהג כן למעשה לא עולה כ"כ בקל‪ ,‬זאת על אף שבגשמיות שמח כל‬ ‫אחד במה שהצליח לרכוש ולקנות אפילו אם הוא מעט‪ ,‬ונדרש מאיתנו‬ ‫לקחת מוסר ולהתלמד להתנהג כן גם ברוחניות‪ ,‬להודות לה' ולהחשיב‬ ‫כל עשיה וכל הארה מן השמים אפילו קטנים ופשוטים ביותר‪.‬‬ ‫טי‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫ומה שנראה לו לאדם שאם לא היו מוחו וליבו מכוונים בשעת‬ ‫התפילה ולא זכה להרגיש באור ה' מתחילה ועד סוף‪ ,‬הרי זה סימן‬ ‫שתפילתו לא היתה כראוי ובזה הוא מייסר את עצמו‪ ,‬גם זה הוא שקר‬ ‫ורמאות היצה"ר‪ ,‬והרי זה כמי שלקח לו את ראטשילד הגביר לחבר‪,‬‬ ‫ובהגיע הזמן קנה לעצמו דירה של ‪ 1700‬סקווער פיס כפי יכולותיו‬ ‫שלו‪ ,‬וכשסיפר לחבירו הגביר על הדירה שקנה לעצמו נענה ואמר כל‬ ‫דירה זו אינה אלא החדר ארונות (וואק אין קלאזעט) בדירה שלי‪ ,‬הלך‬ ‫הלה ונכנס לביהמ"ד בפנים נפולות על חלקו ומצבו הרע כביכול‪ .‬והלא‬ ‫כל רואיו יאמרו שיצא מדעתו וכי בגלל שראטשילד מתגורר בארמון‬ ‫הרי זה אומר שהדירה שלך קטנה‪ .‬אכן יש שזוכים להתעלות בעבודת‬ ‫התפילה יותר ויותר‪ ,‬ועל כל אחד להשתדל להתקדם גם הוא‪ ,‬אבל אין‬ ‫זה אומר שהמצב שלו כעת מה שהתפלל כראוי וזכה לכוון פרק או‬ ‫פסוק אחד כראוי אינו שוה מאומה‪ ,‬חס ושלום והס מלהזכיר‪.‬‬ ‫להתפלל ולבקש מה' לזכות להתפלל כראוי‬ ‫אמנם ודאי יש מקום וצריך להתפלל ולבקש מהקב"ה לזכות לתפילות‬ ‫נעלות יותר‪ ,‬אבל יש להיזהר בזה מאוד כיון שהיצה"ר מתערב ובתוך‬ ‫הרצון הטהור להתקרב לה' מערב גם רצונות זרים שתכליתם היא היפך‬ ‫עבודת הבורא‪ .‬וכפי שיודע כל אחד שהרבה פעמים עיקר הטעם מה‬ ‫שרוצה לראות את עצמו מתפלל כראוי הוא כיון שאינו חפץ בעבודה‬ ‫ורוצה לומר שלום עלי נפשי‪ ,‬שכך יוכל לרמות את עצמו שהמצב‬ ‫טוב ואין צריך לתקן מעשיו ולהתייגע בעבודה שבלב זו תפילה‪,‬‬ ‫וכפי שרואים גם במשל הנ"ל לגבי רכישת דירה שישנם מי שאומרים‬ ‫שבמקום להתאמץ כ"כ לרכוש דירה משלהם יוותרו על תענוג זה וידורו‬ ‫כל ימיהם בשכירות וזאת בכדי שלא יצטרכו להתאמץ [אמנם בהמשל‬ ‫אפשר שהם צודקים וכך נכון לעשות לפעמים‪ ,‬אבל זה ברור שהמטרה‬ ‫היא להיפטר מיגיעה ומאמץ]‪ ,‬ומזה צריך להיזהר מאוד שלא ליתן‬ ‫לו דריסת רגל‪ ,‬וע"כ אולי אין ראוי להתפלל ע"ז רק תוך כדי אמירת‬ ‫תהלים וכדו' אך לא בתפילה מלב שם מעורבים עוד רצונות זרים‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫כ‬ ‫וכל זה ג"כ נכלל ב'אהנייה ליה שטותיה' הנ"ל‪ ,‬דאף אם נראה לך‬ ‫כשטות לקנות דירה קטנה זו‪ ,‬אעפ"כ אם תעשה עתה שטות זו ותקנה‬ ‫דירה קטנה תוכל אח"כ למכור ולקנות שוב דירה גדולה יותר‪ ,‬אבל‬ ‫כשאינך עושה מאומה ודאי שלא תגיע לדירה הגדולה‪ ,‬והרי כשאינו‬ ‫עושה מאומה אין לברכה היכן שתחול‪ ,‬ומצות ביכורים פרוזבול ושאר‬ ‫דינים ומצוות התלויות בארץ אי אפשר לקיים רק במי שיש לו איזה‬ ‫קרקע אפילו קטנה ביותר‪.‬‬ ‫כשידע שכל מה שיש לו‬ ‫הוא מתנה מן השמים ישמח בו‬ ‫ידוע מאמר העולם 'א געשאנקענע פערד קוקט מען נישט אין די‬ ‫ציין'‪ ,‬והיסוד ברור ומובן דכשמקבלים מתנה אין בודקים לראות אם‬ ‫הוא אכן כליל המעלות אלא שמחים ומודים על מה שקבלו במתנה‬ ‫וללא כל יגיעה‪ ,‬ועלינו לדעת ולהכיר שכל מה שיש לנו בהאי עלמא‬ ‫בגשמיות וברוחניות הוא במתנת חינם מרחמיו המרובים של הבורא כל‬ ‫עולמים עלינו‪ ,‬ועל כן אין מקום לבדוק ולחפש החסרונות‪ ,‬ובאם זכינו‬ ‫להניח תפילין להלביש ציצית ושאר מצוות שאנו זוכים לעשות מדי‬ ‫יום עלינו לשמוח בהם ולהודות עליהם‪ ,‬ולא לבדוק ולמשמש בהם אם‬ ‫היו במדרגה זו או אחרת‪ ,‬אף שודאי עלינו להשקיע ולהתייגע בעבודת‬ ‫הבורא במוח ולב כמה שאפשר‪ ,‬אבל זה רק מכאן ולהבא אבל במה‬ ‫שכבר עשה לא יפשפש ויצטער כלל‪ ,‬רק ישמח ויחשיב את חלקו שזכה‬ ‫בו במתנת שמים‪.‬‬ ‫(כב)‬ ‫וכפי שכבר הבאנו רבות מ"ש בספה"ק פרי הארץ במכתבו‬ ‫שמבאר שאין שום סתירה בין שמחה בחלקו לרצון להתעלות יותר‪,‬‬ ‫וזל"ק שם בא"ד כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק‬ ‫התורה ועבודה אם מעט ואם הרבה ויהנה ממנו וכו' הנה אהובי הלא‬ ‫ידע אינש בנפשיה למה יחפצו בגדולות‪ ,‬במה זכה בהם‪ ,‬ודאי מהראוי‬ ‫לומר מתי אגיע למעשה אבותי‪ ,‬ואפ"ה יהיה שמח מאוד בעסק עבודתו‬ ‫של עכשיו‪ ,‬ובשמחה של מצוה זו יזכה לגדולה ממנה‪ ,‬ואם יאמר הי‬ ‫אכ‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫תורה והי מצוה שאין לו כלום‪ ,‬זה אינו‪ ,‬והלא פושעי ישראל מלאים‬ ‫מצות כרמון‪ ,‬אבל אינו שמח ונהנה ממנו‪ ,‬משא"כ כשישמח במעשיו יהי‬ ‫כבוד ה' לעולם וכו' ע"כ‪.‬‬ ‫והרי אף שמותר לשאוף לדירה גדולה יותר אבל כשנכנס האדם‬ ‫לביתו ומתחיל לרגון ולהתלונן על מנת חלקו והדירה הקטנה שיש לו‬ ‫שאין בה מקום לשום דבר ואי אפשר לגור שם וכהנה ע"ז הדרך‪ ,‬הרי‬ ‫הוא מאבד גם את מה שיש לו לו ולבני ביתו ולכל דרי הבית שכל‬ ‫שהייתם בבית נהפכת עליהם לדבר קשה ובלתי נסבל‪ ,‬אך דרך הישר‬ ‫הוא לקבל הנהגת ה' עימו ברצון ולשמוח בחלקו אך יחד עם זה מותר‬ ‫לשאוף להצליח להגיע לדירה גדולה יותר‪ ,‬והרי בארה"ק מתגוררים‬ ‫משפחות גדולות בדירות של ‪ 2‬חדרים בלבד ואף מכניסים אורחים‬ ‫וצהלתם על פניהם‪.‬‬ ‫וכשהאדם מתאונן על חלקו שלפי דעתו אין מספיק עבורו‪ ,‬הרי הוא‬ ‫כפוי טובה כנגד בוראו שנתן לו את כל מה שיש לו במתנת חינם שלא‬ ‫לפי מעשיו והרבה יותר ממה שמגיע לו‪ ,‬דשורש המתאונן הוא לא במה‬ ‫שהוא רוצה יותר אלא שמה שיש לו אין נחשב אצלו למאומה‪ .‬וכגון‬ ‫מי שלמד דף גמ' אחד וודאי מן הראוי לרצות ללמוד יותר ולסיים את‬ ‫כל המסכת בשלימות‪ ,‬אבל אם מחמת זה הוא מתאונן על חלקו שלא‬ ‫השיג עדיין ללמוד ולגמור את כל המסכתא‪ ,‬היינו שאינו מחשיב כלל‬ ‫את הדף שכבר למד‪.‬‬ ‫התגלות ה' כפי ששמחים ומחשיבים מה שכבר זכו‬ ‫קּוְד ָָׁשא ְְּב ִִריְך‬ ‫יֹוָמא ְְּדֹרֹאׁש ַַה ָָּׁשָנָ ה‪ַּ ,‬כַ ד ְ‬ ‫ובזוה"ק (ח"ב רנב‪ ):‬איתא בזה"ל ְְּב ָ‬ ‫יָׁשא ָָא ֵֵתי ְלְ ַַא ְְס ָָט ָָאה‪ְּ ,‬כְ ֵֵדין‬ ‫הּוא ָָק ִִאים ְְּב ִִדיָנָ א ַַעל ָָעְלְ ָָמא‪ְ ,‬וְ ַַההּוא ִִס ְְט ָָרא ִִּב ָ‬ ‫קּוְד ָָׁשא ְְּב ִִריְך הּוא‪ּ .‬וְכְ ֵֵדין ִִמ ְְת ַַע ְְּט ָָרן ֻּכֻ ְּלְ הּו‪,‬‬ ‫ִִמ ְְתַּכַ ְּנְ ֵֵפי ָּכָ ל ָָהֵנֵ י‪ְ ,‬וְ ַַקְיְ ָיָמן ָָק ֵֵמי ְ‬ ‫יַח ִִמן ַַה ַַחּלֹונֹות‬ ‫קּוְד ָָׁשא ְְּב ִִריְך הּוא‪ְְּ .‬ב ַַההּוא ִזִ ְְמָנָ א ַַמה ְּכְ ִִתיב‪ַַ ,‬מ ְְׁשִּגִ ַ‬ ‫ְוְ ַַקְיְ ָיָמן ָָק ֵֵמי ְ‬ ‫ֵֵמ ִִציץ ִִמן ַַה ֲֲח ַַרִּכִ ים‪ֵֵ .‬מ ִִציץ‪ְּ :‬כְ ַַמאן ְְּד ַַא ְְׁשַּגַ ח ֵֵמ ֲֲא ָָתר ָָּד ִִקיק‪ְְּ ,‬ד ָָח ֵֵמי ְוְ ָלָ א ָָח ֵֵמי ָּכָ ל‬ ‫חּוָתא ַיַ ִִּתיר‪ְְּ ,‬ד ָָפ ַַתח‬ ‫יַח ִִמן ַַה ַַחּלֹונֹות‪ֲֲ ,‬א ָָתר ַַא ְְׁשָּגָ ָ‬ ‫ַַמה ְְּד ִִא ְְצ ְְט ִִריְך‪ּ .‬וְלְ ָָב ַַתר‪ַַ ,‬מ ְְׁשִּגִ ַ‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫בכ‬ ‫קּוְד ָָׁשא ְְּב ִִריְך הּוא ַַא ְְׁשַּגַ ח ַַעל ָָעְלְ ָָמא‪ִִ ,‬א ְְס ָָּתַּכַ ל‬ ‫ִִּפ ְְת ִִחין ְלְ ַַר ֲֲח ָָמא ַַעל ֹּכָֹּלָ א‪ְ ,‬וְ ַכַ ד ְ‬ ‫ּוְב ִִאֵּלֵ ין ֲֲח ַַרִּכִ ים‪ְ ,‬וְ ָָחִיִ יס ַַעל ֹּכָֹּלָ א‏‪ּ .‬וְכְ ֵֵדין ַּכַ ד ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ַַּת ְְק ִִעין‬ ‫ְְּב ִִאֵּלֵ ין ַַחּלֹונֹות‪ְ ,‬‬ ‫ּוַמָיָ א‬ ‫ּׁשֹוָפר‪ָּ ,‬כָ ִלִ יל ֵֵמ ֶֶא ָָּׁשא ַ‬ ‫ׁשֹוָפר ְוְ ִִא ְְּת ַַער ִִמ ַַּת ָָּתא ַַההּוא קֹול ְְּדָנָ ִִפיק ִִמ ָ‬ ‫ְְּב ַַההּוא ָ‬ ‫רּוָחא‪ְ ,‬וְ ִִא ְְת ָָע ִִביד ִִמֹּכָֹּלָ א ַַההּוא קֹול‪ְְּ ,‬בִגִ ין ְלְ ִִא ְְּת ָָע ָָרא קֹול ִִעָּלָ ָָאה‪ְְּ ,‬דָנָ ְְפ ָָקא ִִמּגֹו‬‫ְוְ ָ‬ ‫רּוָחא‪ְּ .‬כְ ֵֵדין ָּכָ רֹוָזָ א‬ ‫ׁשֹוָפר‪ְְּ ,‬ד ִִאיהּו ְּכְ ַגַ ְוְ וָנָ א ָָּדא‪ָּ ,‬כָ ִלִ יל ְְּב ֶֶא ָָּׁשא ְ‬ ‫ּוְב ַַּמָיָ א ְוְ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַַההּוא‬ ‫יַח ִִמן‬ ‫ּדֹוִדי ִִהֵּנֵ ה ֶזֶ ה ָָּבא ְוְ גֹו'‪ַַ ,‬מ ְְׁשִּגִ ַ‬ ‫ָנָ ְְפ ָָקא‪ְ ,‬וְ ַַאְכְ ִִריז ְְּבֻכֻ ְּלְ הּו ְְר ִִק ִיִעין‪ְ ,‬וְ ָָא ַַמר קֹול ִ‬ ‫ַַה ַַחּלֹונֹות ֵֵמ ִִציץ ִִמן ַַה ֲֲח ַַרִּכִ ים ע"כ לשון הזוהר‪.‬‬ ‫וביאור הענין הוא דהתגלות המלך הוא כפי התעוררות הבן שבתחילה‬ ‫הוא רק מציץ מן החרכים וכשרואה שמצפים לו ושמחים בהתגלותו זו‬ ‫אזי הוא מוסיף ומתגלה ומשגיח מן החלונות‪ ,‬דכפי השמחה והתשוקה‬ ‫בהתגלותו הרי הוא מתגלה יותר‪ ,‬אבל אם אין מראים שמחה בהתגלותו‬ ‫כמציץ מן החרכים‪ ,‬רק עצבות וטענה מדוע לא זכו להתגלותו גדולה‬ ‫יותר‪ ,‬הרי הוא נשאר בהעלם כיון שכביכול אינו רואה שרוצים אותו‬ ‫וצריכים לו‪ .‬ודברים אלו מובנים ונראים בין אדם לחבירו‪ ,‬דכשהאדם‬ ‫מתדפק על דלתו של חבירו והלה פותח רק סדק צר‪ ,‬הנה אם אין זה‬ ‫לפי כבודו ועושה עצמו כאילו לא שם ליבו לפתיחת הדלת הקטנה‪,‬‬ ‫יסגור חבירו את הדלת וישאירו בחוץ ללא כל מענה‪ ,‬אבל אם יראה את‬ ‫פניו שמחים ומאירים דרך הפתח הקטן‪ ,‬ימשיך ויפתח יותר ויותר עד‬ ‫שיכניסו לביתו‪ ,‬וכביכול גם במלכותא דרקיעא כן הוא שאם אין האדם‬ ‫מאיר פנים לפתח שנפתח נסגר הפתח לגמרי‪.‬‬ ‫מספה"ק תפארת שלמה‬ ‫שאף מי שהכין א"ע לא יצפה אלא למתנת חינם‬ ‫ובספה"ק תפארת שלמה (וארא) מעורר על יסוד זה שאף אם הרבה‬ ‫להכין עצמו קודם התפילה אעפ"כ בשעת התפילה לא יצפה לראות‬ ‫שכר פעולתו כי אם במתנת חינם וידע שלא מגיע לו מאומה וזל"ק‬ ‫בא"ד לכן אל יפול לב האדם עליו בראותו כי הקדים ליגע קודם‬ ‫גכ‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫התפלה הרבה בלימוד שיעורין כסדרן ואעפ"כ מתהפך הוא בתחבולותיו‬ ‫בשעת התפלה ואיננה שגורה בפיו ואיננו יכול להתפלל כי הכל הוא‬ ‫מן השמים והוא יעשה את שלו‪ .‬ועל כזה רמזו רז"ל אל תעש תפלתך‬ ‫קבע‪ .‬ענין הקביעות הוא הבא בכל עת בטבע‪ .‬כן אל תעש תפלתך מצד‬ ‫שלמדת הרבה קודם התפלה בקביעות ועי"כ נכון לך להתפלל‪ .‬לא כן‬ ‫אלא רחמים ותחנונים לפני המקום מצד הרחמנות תבא לפני המקום‪.‬‬ ‫וכן נאמר ואתחנן וגו' פרש"י מתנת חנם אף על פי שיש להם לצדיקים‬ ‫לתלות במעשיהם הטובים אעפ"כ אינם מבקשים רק מתנת חנם‪ .‬ר"ל‬ ‫שיש להם לתלות שיהיה תפלתם נכונה ע"י מעשיהם הטובים שלמדו‬ ‫הרבה ועשו מעש"ט קודם התפלה אעפ"כ אינם מבקשים ר"ל הבקשה‬ ‫שלהם אינה רק מתנת חנם כנ"ל‪ .‬וז"ש שצריך לומר קודם שמ"ע אדני‬ ‫שפתי תפתח כי לולא זאת איך יכול לעמוד בתפלה כי איך יזכה ילוד‬ ‫אשה לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא וכו' ע"כ עיין שם‪.‬‬ ‫רק בכוח האמונה יוכל להתחזק‬ ‫כשהתפילה ועבודת ה' אין עולה לו בניקל‬ ‫וכשנחזק האמונה בהשגחה פרטית בידיעה שכל מצב ומציאות‬ ‫נעשה מן השמים עבורו בחשבון מדוקדק בשביל לקרבו עי"ז לפני ה'‪,‬‬ ‫ואפשר שעתה הוא בבחי' אהנייה ליה שטותיה שאם לא יזלזל בתפילה‬ ‫זו יזכה לגדולה ממנה‪ ,‬אלא שרק ע"י אמונה ברורה בלב יכול לאזור‬ ‫כגבר חלציו ולעמוד איתן מול פיתויי היצר שמדבר על ליבו להחלישו‬ ‫ולהפיל את רוחו‪ ,‬וכפי שכבר הורה נביא וכדאיתא בגמ' הנ"ל (מכות כד‪).‬‬ ‫בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה‪ ,‬דיסוד הכל‬ ‫הוא האמונה‪ ,‬וע"כ אמה"כ 'באמונתו יחיה' שהצדיק שמאמין בהשגחה‬ ‫פרטית הוא שמח וחי ע"י האמונה שנותנת לו חיים ואושר ללא טענות‬ ‫וכאב לב‪ ,‬וכמה יותר שישריש האדם האמונה בלב יזכה גם הוא לחיים‬ ‫שמחים ומאירים‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫דכ‬ ‫לא ללחום עם המציאות‬ ‫אלא להוציא את הטוב שאפשר‬ ‫ויסוד זה נרמז בדברי רש"י עה"פ ריש פרשת נח (בראשית ו ט) אלה‬ ‫תולדות נח נח איש צדיק וגו' וברש"י שם ד"א ללמדך שעיקר תולדותיהם‬ ‫של צדיקים מעשים טובים‪ ,‬דהרי בבנים אין האחד דומה לחבירו‪ ,‬יש‬ ‫ילד קל וילד קשה‪ ,‬ראש חזק או חלש‪ ,‬עמוק או רחב וכו'‪ ,‬וטבעים אלו‬ ‫אי אפשר לשנות‪ ,‬רק לקבל מה שיש ולשמוח בו ולהשתדל להוציא‬ ‫את המיטב שאפשר להוציא בכלים אלו‪ ,‬וכיון שהושוו כאן מעשים‬ ‫טובים לבנים‪ ,‬הרי זה ללמדנו שגם במעשים טובים אין העתים שוים‬ ‫ולא כל פעם אפשר לעשות באופן הטוב ביותר‪ ,‬ואין תפקידנו ללחום‬ ‫עם המציאות‪ ,‬אלא להוציא מכל מצב וזמן את המיטב שאפשר להוציא‬ ‫בכלים אלו‪ ,‬וע"כ אמרו תולדותיהם של צדיקים כיון שהנסיון בזה קשה‬ ‫מאוד ורק צדיקים מבינים ויודעים עד היכן הדברים מגיעים‪.‬‬ ‫העבודה שלא בשביל השגה ותכלית מיוחדת‬ ‫אלא לשם ה'‬ ‫עד"ז אנו מוצאים גם בריש פרשתנו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו‬ ‫(בראשית יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך‬ ‫אל הארץ אשר אראך‪ ,‬וכדאיתא דחלק גדול מהנסיון היה מה שסתם‬ ‫דבריו ואמר 'אל הארץ אשר אראך' ולא פירש לו היכן היא אותה ארץ‪,‬‬ ‫ובספה"ק איתא שרמז לו כאן על עניני העוה"ז 'ארצך' דהיינו עניני‬ ‫'ארציות' מהם יש לו להתרחק‪ ,‬אך עבודה גדולה זו ניתנה לו ללא‬ ‫שיאמרו לו את סוף דרכו ותכלית יגיעתו איך ומה צריך להיות כי אם‬ ‫אל הארץ אשר אראך‪ ,‬וזהו חלק גדול בנסיון כשאין מקום מוגדר שם‬ ‫הוא יודע שהשלים את עבודתו‪ ,‬ואף כל זמן העבודה אינו יכול למדוד‬ ‫את עצמו ולדעת היכן הוא אוחז‪ ,‬שהעבודה באופן זה קשה שבעתיים‬ ‫שעליו לעבוד ולעשות את המוטל עליו בכל רגע לעצמו וללא הרגשת‬ ‫התקדמות והשגת מטרה‪ ,‬אמנם הוסיף לו הקב"ה כדאיתא ברש"י לך לך‬ ‫הכ‬ ‫ד"פשת ךל ךל 'א רועיש‬ ‫להנאתך ולטובתך‪ ,‬שאף בעוה"ז יהיה לך מזה תענוג שמחה ונחת‪ ,‬אבל‬ ‫אעפ"כ אמה"כ (שם פסוק ד) וילך אברם כאשר דבר אליו ה'‪ ,‬שכל הליכתו‬ ‫היתה כאשר נצטוה ללכת בלא הידיעה היכן לילך ומה עליו לעשות‪.‬‬ ‫וכן אנו מוצאים אצל יעקב אבינו וכדכתב רש"י על פסוק (בראשית‬ ‫מז כח) ויחי יעקב וגו' והוא מהמדרש זל"ק ויחי יעקב‪ ,‬למה פרשה זו‬ ‫סתומה וכו' ד"א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו‪ ,‬ונכלל בזה‬ ‫מה שרצה לגלות את הקץ איך ומתי יהיה אחר שיתנהגו ויעשו כך‬ ‫וכך‪ ,‬אבל נסתם ממנו כיון שזהו חלק מהנסיון ועבודת הבורא‪ ,‬העבודה‬ ‫הפשוטה בלא ידיעה‪ ,‬גם על משה רבינו איתא שרצה מאוד ליכנס‬ ‫לארץ ישראל אך לא הסכים הקב"ה על ידו‪ ,‬וכן הוא תמיד דאין מי‬ ‫שיודע מה יהיה עימו בסוף‪ ,‬דזהו חלק מהעבודה‪ ,‬וזה תתעלה העבודה‬ ‫מתוך ביטול והכנעה למלכות ה' ועבודתו‪ ,‬עבודת עבד ללא הרגשות‬ ‫הצלחה וגדלות‪.‬‬ ‫אף כשכביכול אין נענה בתפילתו‬ ‫בכוח האמונה מקבל הכל בשמחה ורצון‬ ‫עוד רואים אצל אברהם אבינו שהוא זה שתיקן תפילת שחרית‬ ‫כדאיתא בגמ' (ברכות כו‪ ):‬וילפינן ליה מן הפסוק שנאמר בהפיכת סדום‬ ‫(בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני‬ ‫ה' אין עמידה אלא תפילה‪ ,‬ושם אברהם אבינו התחנן לפני ה' שעה‬ ‫ארוכה וניסה בכל כוחו לבטל הגזירה‪ ,‬אך אעפ"כ לא קיבל הקב"ה את‬ ‫תפילתו ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר‪ ,‬ואעפ"כ אמה"כ (שם יח‬ ‫לג) ואברהם שב למקומו‪ ,‬שאחר שהפציר כ"כ פעם אחר פעם אך כיון‬ ‫שזה היה רצונו של מקום ולא עלה בידו להציל אותם אף שנקראים‬ ‫בניו וכדאיתא ברש"י עה"פ (שם יז) המכסה אני וגו' שאמר הקב"ה קראתי‬ ‫אותו אברהם‪ ,‬אב המון גוים‪ ,‬ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא‬ ‫אוהבי‪ ,‬ואחר כל זה חזר אברהם אבינו למקומו כבראשונה כשהוא שמח‬ ‫ומרוצה מהנהגת השם ולא חסר לו מאומה‪.‬‬ ‫קונטרס אוצר נחמד‬ ‫וכ‬ ‫וביאור הדבר שהיה ברור בליבו שהקב"ה הוא טוב ה' לכל ורחמיו על‬ ‫כל מעשיו (תהלים קמה ט)‪ ,‬אלא שעלינו ברואי‪-‬מטה לעשות השתדלות כפי‬ ‫המוטל עלינו‪ ,‬אך למעשה יעשה הקב"ה כרצונו וחפצו ואין זה עניננו‬ ‫כלל‪ .‬וכן הוא כל אחד בעבודה האישית שלו‪ ,‬וכגון עבודת התפילה‬ ‫שבכל יום על האדם לקוות ולהכין את עצמו למדרגות הגבוהות ביותר‬ ‫שיש‪ ,‬אך אם לבסוף לא זכה לזה אנו מקבלים הנהגת ה' ברצון‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫בגמ' (ברכות נה‪ ).‬ואר"י שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם‪ ,‬וא' מהם‬ ‫הוא עיון תפלה‪ ,‬וברש"י שם מעיין בה‪ ,‬אומר בלבו שתיעשה בקשתו‬ ‫לפי שהתפלל בכונה‪ ,‬שכשאין מקבל הנהגת ה' ברצון ומדמה שהיות‬ ‫ועשה כך וכך מוכרח שתיעשה בקשתו הרי זה מזכיר עוונותיו ח"ו‪.‬‬ ‫כשעושה אולי לבסוף יגיע‬ ‫אבל אם אינו עושה ודאי לא יגיע‬ ‫ולבד מזה הרי עלינו לעשות מה שביכלתנו ורק כך אפשר שיצא‬ ‫משהו אבל אם אין עושים ודאי לא יצא כלום‪ ,‬ואכן פעמים קשה‬ ‫ופעמים קל‪ ,‬והצד השוה שביניהן שצריכים לעשות מה שאפשר ואז‬ ‫יכולה הברכה שתחול אם יהיה ראוי לכך‪ ,‬והרי על ר"ע איתא (אבות‬ ‫דר"נ ו) מה היה תחלתו של ר' עקיבא‪ ,‬אמרו בן ארבעים שנה היה ולא‬ ‫שנה כלום‪ ,‬פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו‬ ‫לו המים שתדיר נופלים עליה בכל יום אמרו לו עקיבא אי אתה קורא‬ ‫אבנים שחקו מים‪ ,‬מיד היה רבי עקיבא דן ק"ו בעצמו מה רך פסל את‬ ‫הקשה דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי‬ ‫שהוא בשר ודם מיד חזר ללמוד תורה‪ ,‬דהעשיה הפשוטה בתמידות‬ ‫וקביעות אף ללא כל הרגשה לבסוף פועלת וחוקקת אפילו בלב קשה‬ ‫כאבן‪ ,‬וכשיעשה האדם מתוך אמונה בה' הטוב שהכל בהשגחה פרטית‬ ‫לצרכו ולטובתו‪ ,‬יזכה לראות בעיניו 'לך לך להנאתך ולטובתך'‪ ,‬עד‬ ‫שישיג ויגיע לתכלית הנרצית 'אל הארץ אשר אראך'‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬