אוצר נחמד · Oitzer Nichmad — לך לך (2026-10-19)

בעזהשי"ת
קונטרס
אוצר נחמד
מתוך דברות קודש
שיעורי השבוע של
כ”ק מרן הרה”צ שליט”א
פרשת לך לך
י"ל ע"י וועד להוצאת ספרי כ"ק מרן הרה"צ שליט"א
שע"י קהל שער התפלה טשערנאוויץ
הקונטרס הוא בלתי מוגה
להארות והערות ולנדב הגליון לשבוע נא להתקשר
otzarnechmad@gmail.com
לשמוע השיעורים וכן לשמוע אוצר בלום של
דברות קודש ועריכות השולחנות וכדו'
718.298.3301
ג ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
שיעור א' לך לך תשפ"ד
'אהנייה ליה שטותיה' -
הכוח להתעלות מכל מצב
'שטותיה' שהיה מתנהג כשוטה -
הנוגע למעשה
מצאנו בגמ' (כתובות יז ).לענין שמחת כלה ז"ל הגמ' רב שמואל בר רב
יצחק מרקד אתלת ,א"ר זירא קא מכסיף לן סבא ,כי נח נפשיה איפסיק
עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא ,וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא
אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא ,א"ר זירא אהנייה ליה שוטיתיה
לסבא ,ואמרי לה שטותיה לסבא ,ואמרי לה שיטתיה לסבא וכו' ע"כ.
וברש"י שם שוטיתיה ,שוט של הדס שהיה מרקד בו .שיטתיה ,שיטתו
ומנהגו .שטותיה ,שהיה מתנהג כשוטה.
מבואר כאן דיש עבודה ומצב של 'שטותיה ,שהיה מתנהג כשוטה' ,אף
שאי אפשר להרחיב בענין זה וודאי לא להעביר את זה כדרך עבודה של
לכתחילה ,אבל יסוד הדברים צריך לדעת שעמודא דנורא אינו מתגלה
דווקא כשהאדם מתנהג כאיש בין אנשים דפעמים להיפך ,ובעיקר יש
להשתמש ביסוד זה לאחר מעשה כשכבר נקלע האדם למצב של שטות
וליבו נשבר בקרבו על מה שעשה ,ידע ויזכור מאמר חז"ל שיש מצב
של 'אהנייה ליה שטותיה שהיה מתנהג כשוטה'.
קונטרס אוצר נחמד ד
לבזות עצמו בריקודין של מצוה
ידוע שריקודין של מצוה הם סגולה לבנים ,ריקודין בשמחת נישואין,
או ריקודים לכבודה של תורה ,והטעם לזה הוא מה שמצאנו אצל מיכל
בת שאול וכפי שמסופר בספר שמואל (שמואל ב פרק ו) על דוד המלך
שהיה מעלה את ארון ה' עם כל בני ישראל מבית עובד אדום אל עיר
דוד ,ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' ,עוד אמה"כ שם ומיכל בת שאול
נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ותבז לו
בלבה ,וזהו כיון שהיה בזה בחינה של שטות ,אך למעשה כיון שהיה
זה לכבוד ה' נענשה בעונש גדול על דבריה וכהמשך הפסוקים שם
וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה
נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות
נגלות אחד הרקים ,ויאמר דוד אל מיכל לפני ה' אשר בחר בי מאביך
ומכל ביתו לצות אותי נגיד על עם ה' על ישראל ושחקתי לפני ה',
ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם
אכבדה ,ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה ע"כ ,ואמרו
בגמ' (סנהדרין כא ).שזה היה בעוון מה שדברה אל דוד על כן נענשה שמן
היום ההוא והלאה לא היה לה ילד ,ומידה טובה מרובה שמי שרוקד
ומבזה את עצמו לכבוד ה' זוכה לבנים.
להפוך כל מצב לשביל ודרך להתקרב לה'
עכ"פ בדברי גמ' אלו ד'אהנייה ליה שטותיה' עולה שוב יסוד גדול
שנתבאר בתורת החסידות ,והוא שאין שום מצב ומציאות בו אי אפשר
להתקרב לה' ,ואף אם המצב בו נמצא הוא מחמת מעשיו שלא היו
כהוגן ,אבל עתה כשכבר הגיע למצב זה גם הוא יכול לקיים רצון
הקב"ה ממנו בשעה זו ועי"ז יחזור להתקשר ולהידבק בה' ,ובתוך כל
מצב ומציאות צריך למצוא שביל ודרך להתעלות על ידו ולהתקרב לה',
שדוקא מצב זה הוא הדרך להוציא אל הפועל מה שצריך להיעשות על
ידו ולא יכול להיעשות אם היה המצב שונה ,דעל כן אמרו 'אהנייה ליה
ה ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
שטותיה' ,דעל אף שהוא 'שטות' ומעשה שאינו ראוי להיעשות לכאורה,
אבל כיון שעושה זאת לשם שמים 'אהנייה ליה' ,ובזה נוחל חיי העולם
הבא.
ובגמ' אמרו (ברכות לד ):א"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים
גמורים אינם עומדין ,והוא אותו ענין דהבעל תשובה אף שנפל ונכשל
בחטא אעפ"כ לא יפול ברוחו ולא יחשוב שאיבד כל תקוה ,ד'אהנייה
ליה שטותיה' ודוקא עכשיו אם יקח את עצמו וישוב בתשובה שלימה
לפני ה' יכול להגיע למקום שצדיקים גמורים אין עומדים ,וברגע
אחד נהפך הנפילה לסולם עליו יכול לעלות ולהתעלות לפני ה' ,ומה
שאחרים צריכים לעמול ולהתייגע הרבה ,הוא ברגע אחד של תשובה
אמיתית מהפך את כל שנותיו בהם הרבה לחטוא ולפשוע לסולם
העולה בית-קל.
ענין זה ראינו גם בדברי קדשו של הרה"ק מפיאסצנא זי"ע (הכשרת
האברכים ט) שכוח התאוה שיש לאדם הוא הכוח עימו הוא יכול לקבל
רצון לעבודת הבורא בתורה וקדושה זל"ק והן עוד בראשית חכמה
אשר קדם להחסידות מצינו עבודה כגון זו ,וע"ש בשער האהבה סוף
פרק ד' שאומר בקדשו שמי שאין לו שום רצון אף של תאוה אינו איש,
כיון שגם לעבודת ד' לא יהי' לו רצון במה לרצות ,משא"כ מי שיש
לו רצון ותאוה יכניס את רצונו בקדושה וירצה בו להתקשר בתורה
וקדושת ד' ואז לא יצטרך לסיגופים ותעניות ,אפשר הוא הענין שראיתי
במכתבים קדושים מגניזה החרסנית שהדפיסו ,שהבעש"ט זצ"ל אמר
ששורש דרכו הוא מדרכו של הרמ"ק זצ"ל ,וכיון שבעהמ"ח של ספה"ק
ראשית חכמה הוא תלמיד הרמ"ק זצ"ל ,לכן גם בזה רואים השתוות
דרכי העבודה של בעל ראשית חכמה לשל הבעש"ט זצ"ל.
אבל מ”מ גם חילוק ביניהם רואים אף לפי מעט שכלנו ,כי הראשית
חכמה אומר שם בקדשו איך שע”י הרצון אשר יגביר האיש ,יכול להדביק
את עצמו לקדושה וגם חושיו יכול הוא לבטל על ידי התגברות הרצון,
ונפשו זו בלא חושיו ידבק בד’ ,לא כן מי שאין לו רצון שאי אפשר לו
לעשות כן ,ועל זה מביא שם מעשה מאחד שהי’ לו רצון רע ותאוה
קונטרס אוצר נחמד ו
לאיזה דבר ר”ל ,ומגודל רצונו זה שיבא הדבר לו נתבטלו שאר חושיו
לרצון זה.
אבל גם הדבר הזה שהתאוה לו לא בא לידו ,וכאשר ע"י התגברות
תאוותו נתחזק כ"כ רצונו ,עד שהגיע לרצון חזק כ"כ עד שנתפרשה
נפשו מכל רגש גופני אחר ,התחיל ברצון חזק הזה לרצות לד' ,ונעשה
איש אלקים קדוש עד שתפילתו נשמעת וברכתו פועלת ע"ש .הוא
זצ"ל לא אמר שחושי גופניותו יסודם בקדושה ,רק אדרבה דורש
הוא להרחיקם ,אך שאופן ההתרחקות יכולה להיות גם ע"י רצון כזה
שמתחילתו הי' לרע ,ואף שגם רצון הזה לא בקדושה יסודו ,מ"מ כיון
שכח הוא אשר בידו לבטל את שאר חושיו הגופניות גם בלא סיגופים,
לכן כאשר האיש מתגבר ,ואת כח אחד הזה מכל המון חושיו הגופניות
מדבק בד' נמצא כולו דבוק בד' .הוסיף עליו דרך הבעש"ט זצ"ל שאמר
שכיון שגם הגופניות קודש לכן גם את הגוף עם חושיו אין צריכים
לרחק ,רק להפשיט את הרע מעליהם ולהכניס גם אותו ואת כל נטיות
הגופניות לעבודה וקדושה .ולא להסתגף רק להתחזק באהבה ,יראה
ושמחה לד' עכ"ל.
זהירות שלא להחזיק בשטות ולהישאר שם
אלא שצריך ליזהר לזכור שהשטות הוא רק בשביל להפכו ולהגביהו
לטוב ,אך יזכור שלא לאחוז בו ולהישאר עימו ,דמי שחי ב'שטות' אינו
אלא 'שוטה' ולא 'אהנייה ליה שיטתיה' ,והרי זה כזיתים שתחילתם מר
ואינם ראויים לאכילה ורק כשכותשים אותם יוצא שמן זית משובח
לאכול ולהאיר .ואכן הזית לעצמו הוא קשה ומר ואי אפשר לעשות בו
מאומה ,ובבחי' שטותיה שאין בו שום תועלת ,אך 'אהנייה ליה שטותיה'
דרק על ידי ההתחלה שהוא הזית הקשה ומר על ידו מוציאים את
השמן הטוב ומועיל ,וכל תכלית הזית אליו אך לא בשביל להחזיק בזית
המר ,וכך אמר דהמע"ה (תהלים קכח ג) בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך
המשיל את הבנים לזית ,שכך הוא דרך העבודה גם אצל האדם לקחת את
השטות ולהתעלות על ידו ,ואז האור היוצא ממנו נהיה לאור גדול מאוד.
ז ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
קבלת הנהגת ה' באהבה ורצון
עוד יסוד גדול שיש לזכור כשמוצא את עצמו במצב של שטות
ורוצה להפכו להתעלות ,שראשית הכל הוא ההכנעה וביטול להנהגת
ה' שלא להתמרמר על המצב שאז ליבו מלא צער וכאב לב ואין שייך
להתעלות ולהתרומם אלא לקבלו באהבה ורצון ,וידועים דברי קדשו
של הרה"ק ר' מאיר מפרמישלאן זי"ע עה"פ (במדבר ז יד) כף אחת עשרה
זהב דכשהאדם מכופף את עצמו -איין בייג ,עשרה הוא יו"ד -נהיה
א גאלדענע יוד ,ועל דרך זה מאמר העולם שהיד כשהיא פשוטה
וישרה מתרחקים האצבעות זו מזו ,ורק כשהם מתכופפים ונסגרים
אז עומדים כולם יחד בשוה ,זהו עוד רווח ומעלה שיש ב'אהנייה ליה
שטותיה' שעל ידי זה מכניע את עצמו וכבודו המדומה ,זה עצמו הוא
קנין גדול.
הכוח להתחזק בכל מצב ע"י האמונה
והכוח להתעלות ולהתחזק בכל מצב הוא ה'אמונה' ,כשמאמין בלב
ונפש שכל מצב ומציאות הוא מאת הקב"ה הנמצא איתו תמיד ,וברור
בליבו שגם עתה הריהו יכול לעשות לכבוד ה' ולהידבק בו ,אז בכוח
האמונה יתגבר ויעשה ככל יכלתו ,וכדאיתא בספה"ק נועם אלימלך
(שלח ,ד"ה וכי תשגו) שכל ההשגות נמצאים בכל אחד מטבע ברייתו וזל"ק
בא"ד וענין ההשגה היא טבעיות בכל אחד שישיג בשכלו כל מה שירצה
עיי"ש ,וידוע מה שפירשו צדיקים והביאו בספה"ק אוהב ישראל (נח)
וז"ל בשם הרב מ' י"מ מ"מ מזלאטשוב ויבוא נח וגו' מפני מי המבול,
ופירש רש"י ז"ל אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבוא
המבול עד שדחקוהו המים עכ"ל .והלא פלא גדול לחשוד את נח הצדיק
שהיה מקטני אמנה בהשי"ת ח"ו .ונראה לי דהנה תיבת אמונה יש לו
שני פירושים .א' ,כפשוטו האמנת הדבר שבודאי יהיה כך .עוד יש לומר
אמונה מלשון ויהי אומן את הדסה והוא לשון המשכה וגידול כי באמונה
יש כח זה שעל ידי האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא .היינו על
קונטרס אוצר נחמד ח
ידי שהוא מאמין בהש"י ובוטח בו באמונה שלימה על שום איזה דבר
אז נמשך הדבר ההוא ובא בשלימות .והנה נח הצדיק בוודאי האמין
בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכל לבבו ובכל נפשו בתמימות
כדרכו הטוב מאז ומקדם .אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה
בכל לבבו כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול היינו על ידי שלימות
אמונתו יומשך בוודאי מזה הבאת המבול .ולא היה יודע איך ליתן עצות
בנפשו מה לעשות .וזהו שפירש רש"י ז"ל מקטני אמנה היה מאמין ואינו
מאמין .ר"ל באמת היה מאמין רק שירא להאמין בשלימות שהשי"ת
יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה וכנ"ל .עד שדחקוהו המים
כו' והבן היטב .ודברי פי חכם חן .עד כאן בשם הרב ז"ל עכ"ל ,שגדול
כוח האמונה להמשיך על ידו כל מה שרוצה ,אף ששם באופן פרטי היה
רצון ה' שכן יבוא המבול ,אבל בכללות כוח האמונה גדול מאוד.
וכן אמרינן בגמ' (מכות כד ).בא חבקוק והעמידן על אחת ,שנאמר
וצדיק באמונתו יחיה' ,והעמידן' היינו דבר המעמיד ,חבקוק הנביא נתן
לכלל ישראל יסוד כללי אחד שיעמיד אותם לפני ה' הוא ה'אמונה'.
וכמה יותר שמחדירים האמונה בלב שכל אחד ואחד ממש יש לו בכוח
להתעלות ולהתרומם ולזכות לגילוי אלקות ,והרי בגשמיות כל אחד
מאמין ומקוה שיום אחד הוא יהפוך למיליאנער אף שזה ודאי אינו
נכון שהרי לא כל אחד יכול להיות מיליאנער אבל להיות אדם נעלה
ומרומם זה יכול כל אחד וכפי השרשת האמונה כך נזכה אכן להשיג
בעזר הבורא .ובמדרש איתא (בר"ר יד ט) ר' לוי בשם ר' חנינא אמר על
כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא מ"ט כל הנשמה
תהלל יה כל הנשימה תהלל יה ,ונכלל בזה דעל כל נשימה ונשימה
משפיע הבורא ית' חיות חדש ,ובכוחנו להתחדש בהתחדשות זו ולחזור
ולהידבק בה' הטוב ומיטיב לכל ,אך כ"ז רק בהקדמת והשרשת האמונה
בלב.
ט ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
מספה"ק קדושת לוי
בגודל כוח האמונה
ובספה"ק קדושת לוי (קדושות לפורים קדושה שלישית) כתב על נבוכדנצר
ּוִמן ֲֲאָנָ ָָׁשא ָלָ ְך ָָט ְְר ִִדין הרשע שהתנבא עליו דניאל (דניאל פרק ד כט) ִ
תֹוִרין ָלָ ְך ְי ְַַט ֲֲעמּון ְוְ ִִׁשְבְ ָָעה ִִע ָָּדִנִ ין ַי ְְַחְלְ פּון
ְוְ ִִעם ֵֵחיַוַ ת ָָּב ָָרא ְְמֹד ָָֹרְך ִִע ְְׂש ָָּבא ְכְ ִ
עליך ֲֲעָלָ ְך ַַעד ִִּדי ִִתְנְ ַַּדע ִִּדי ַַׁשִּלִ יט עליא ִִעָּלָ ָָאה ְּבְ ַַמְלְ כּות ֲֲאָנָ ָָׁשא ּוְלְ ַַמן ִִּדי
ִי ְְִצ ֵֵּבא ִי ְְִּתִנִ ַּנַ ּה ,ואמרו במדרש (שמ"ר וארא ח) נבוכדנאצר עשה עצמו אלוה
כדכתיב[ :אעלה] על במתי עב אדמה לעליון ,אמר לו הקב"ה רשע
אך אל שאול תורד אל ירכתי בור ,מה עשה לו הקב"ה הגלהו למדבר
עד שהוא במלכותו והאכילהו עשב כבהמות שנאמר עשבא כתורין לך
יטעמון וכו' ע"כ עיין שם ,ומבאר שם ,שיש ב' בחינות שהקב"ה ממלא
רצון התחתונים הא' בחי' פנימית הוא מה שממלא את רצון הצדיקים
לבטל כביכול את גזירותיו ,והב' בחי' חיצונית הוא הרצון של כל נברא
להיות כפי מה שהוא ולא להשתנות מבריה לבריה ,וכיון שנבוכדנצר
הרשע שהחריב את ביהמ"ק ובזה כפר בפנימיות האמונה שלא יהא
בכוח הצדיקים לבטל גזרותיו של הקב"ה ע"כ נענש שלא נעשה רצונו
אפילו בבחי' חיצונית והשתנה מאדם לבעל-חי עיי"ש דבריו הק'א וראה
וזל"ק שם ובזה אבאר למה אירע לזה הרשע כך ד'טרדין ליה מבני נשא' (דניאל א.
ד ,כב -כט) ,וגם אמר דניאל (שם) 'ועם חיות ברא להוי מדורך ועשבא כתורין לך יטעמון'.
ולפי מה שכתבתי יתבאר ,שהאל שילם לו מדה כנגד מדה .כי האל יתברך שמו הוא
מלך הטוב המטיב לכל בריותיו אשר ברא ,וממלא משאלותם ורצונם .אמנם יש שני
מיני בחינות שהוא מטיב להם וממלא רצונם של התחתונים .אחד ,הוא בחינת פנימיות,
שאם יש צדיק בדור ,ממלא רצונם ויכולין לבטל גזירתו יתברך שמו .ובחינה השניה
הוא בחינת חיצוניות.
כי הנה דע שאנחנו מאמינים שהאל יתברך שמו ברא את עולמו יש מאין והוא
המציא אותו וחידש אותו ,כן האל יתברך שמו לנצח מחדש כל העולמות בכל יום
ובכל עת ובכל שעה .כי הנה בכל יום אנו רואין שהשם יתברך מחדש את עולמו,
שמפקידין נשמותינו אליו כמאמר 'בידך אפקיד רוחי' ,ובכל יום הוא מחדש ,כמו שאנו
משבחין אותו (נוסח ברכת 'יוצר אור') 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'.
קונטרס אוצר נחמד י
וגדולה מזו צריכין להאמין ,שהאל מחדש את עולמו בכל רגע ,כמו שדרשו חכמינו ז"ל
'כל הנשמה תהלל יה' על כל נשימה ונשימה תהלל יה ,כלומר שבכל נשימה ונשימה
הולכת הנשמה אליו יתברך שמו ורצונה לצאת מהגוף ,רק שהשם יתברך מחזיר אותה.
והוא בסוד 'והחיות רצוא ושוב' ,שהחיות של כל העולמות העליונים והעולם התחתון
הולכת וכוספת אליו יתברך שמו בכל עת ובכל רגע ,והשם יתברך מחדש אותה בכל
עת ובכל רגע וכו'.
והנה עתה נבאר חקירה אחת .הנה מאחר שבכל נשימה ונשימה הקדוש ברוך הוא
מחדש עולמו ,ובכל יום אנו רואין בחוש העין ,כמו שקבעו בפייט 'כי הנה כחומר
ביד היוצר כן אנחנו בידך' ,וכל העולם כן בידו ,והוא מחדש אותם בכל רגע ,למה לא
אירע שיתהפך מאדם לבהמה או מבהמה לאדם או מבהמה לחיה וכן כיוצא בזו .אפס
הענין הוא כך ,כמו שבתחלת מעשה בראשית בדמותן ולדעתן ובצביונם נבראו ,כמו
שאיתא בראש השנה דף י"א ע"א ,ועיין שם ברש"י (ד"ה לדעתן) וזה לשונו :שאלם אם
הם חפצים להבראות ואמרו הן .עד כאן לשון רש"י .כן תמיד בודאי כל בריאה ובריאה
רצונו להשאר כך כמו שנבראו מקודם ,ולא להשתנות מבריאתו .לכן הגם שהקב"ה
מחדש עולמו בכל עת ,כיון שרצון הבריאה שנברא שישאר כך ,הוא נשאר .כי הוא
מחדש חסדו וכל רגע לברואיו ממלא רצונם שיהיו כמו שנבראו .ועל זה משבחים
אותו 'והמרחם כי לא תמו חסדיך' (נוסח ברכת 'מודים') ,ואומרים עוד 'המנהג עולמו
בחסדו' (נוסח תפילת 'נשמת') ,הגם שהחיות של כל העולמות אפילו עולם התחתון הוא
תמיד בסוד 'רצוא ושוב' ,מנהג עולמו בחסד וממלא רצונם שיהיו כמו שנבראו ,ולא
ישתנה מבריה לבריה אחרת .וזהו סוד שאנו עושין כלי בקריאת שמע שעל המטה,
כידוע מדברי האר"י ז"ל.
ונמצא שיש ב' בחינות שהקב"ה ממלא רצון תחתונים .אחד בסוד פנימיות ,שבאם
הם צדיקים ממלא רצונם ויכולין לבטל גזירותיו ,והוא בסוד פנימיות .והבחינה שניה
הוא בסוד חיצוניות ,שהקב"ה נותן לעולם שפע די חיותם שרצוננו לקבל שפע ,וגם מה
שנברא על ידו לא נשתנה מבריה לבריה ,שכיון שחפצם שיהיו כמו שנבראו לדעתן כך
הם תמיד כמו שנבראו ,הגם שהקב"ה מחדש עולמו תמיד ,כיון שרצונם של הנבראים
שיהיו כמו שנבראו .והנה בחינה שניה בסוד חיצוניות ,שהקב"ה ממלא רצון תחתונים.
והנה נבוכדנצר הרשע כיון שהחריב הבית המקדש ,רצה שהתחתונים לא יהיו יכולין
לבטל גזירותיו יתברך שמו ,ורצה שהאל לא ימלא רצון התחתונים שבבחינה הראשונה
שביארנו בבחינת פנימיות .לכן שילם מדה כנגד מדה ,שאפילו בבחינת חיצוניות לא
ימלא האל חפצו ורצונו ,ונשתנה מאדם וטרדו אותו מבני נשא .כיון שהקב"ה מחדש
עולמו בכל רגע ,נהג האל עם נבוכדנצר בדין בני חילוף וטרדו אותו מבני נשא .הגם
שבודאי רצה שיהיה אדם כמו שנברא ,אמנם כיון שכפר בבחינת פנימיות שביארנו,
בחינה ראשונה ,שהאל לא ימלא משאלות וחפץ תחתונים שיבטלו גזירותיו יתברך שמו
שנגזר על ידי נביאים שיחרב הבית המקדש ,שילם לו מדה כנגד מדה שאף בבחינה
חיצונית לא מלא האל רצונו שרצה שיהיה כמו שנברא ,לכן כיון שהקב"ה מחדש
עולמו בכל רגע נשתנה מאדם ל'חיות ברא' וכו' ע"כ.
אי ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
עד היכן הולך כוח האמונה עד שמי שאינו מאמין יכול ליהפך מאדם
לבעל חי ,אף שבעיני בשר אין אנו חושבים לבעל-חי רק מי שהולך
כפוף עם ארבע רגלים ע"ג הארץ ,אבל ע"פ האמת יש גם מי שהולך
בקומה זקופה ומראהו מראה אדם אך מעשיו ומחשבותיו הם כבעל-חי.
אהנייה ליה שטותיה -ע"י התגברות מהנאה
של שטות זוכה להנאה אמיתית
ב
ידועים דברי הרה"ק בעל התניא זי"ע (ליקוטי תורה ,שלח) זל"ק בקיצור
האדם יש בו צמאון מיסוד האש כרשפי אש שלהבת יותר מהמלאכים,
אך כשמשתמש בו בעניני גופו מתמעט ונחסר מן המדה ושוב לא
ב .זל"ק בא"ד משא"כ האדם וכו' אך הנה מ"מ יש בכח נפשו האלהית הצמאון
מיסוד האש כרשפי אש שלהבת יותר מהמלאכים כי אף שלמטה הנה מדרגת האדם
גרועה ופחותה ממדרגת המלאכים היינו מפני שלמטה הוא מלובש בגוף ונפש החיונית.
אבל שרש נשמתו למעלה כל אחד ואחד לפי מדרגתו וכו' והנשמות שבכל עולם
ועולם הם ביתר שאת ומעלה לאין קץ על מדרגת המלאכים שבעולמות ההם וכו'.
אך עכ"ז הנה היסוד האש האלהי שבו הוא במדה וגבול ומתלבש בנפשו החיונית,
ולכן כשמשתמש בו בעניני גופו כמו בכעס וקנאה ושנאה ודומיהם וכל מיני תאוות
וכו' מתמעט ונחסר מן המדה ושוב לא יתלהב לבו כ"כ בעבודת ה' .ועצה היעוצה
לזה הנה כתיב כי אתה תאיר נרי וה' יגיה חשכי .פי' שע"י ההתבוננות באמונת ה' אחד
באמת בעומק מחשבתו ולבו ולא די בזכרון הדברים במח' בלבד כ"א שיעמיק ויתקע
מחשבתו בחוזק ואזי יאיר לו יסוד האש האלהי להשלים חסרונו ויגיה חשכו וכמ"ש
כי אשב בחשך ה' אור לי (ועמ"ש מזה בפ' מקץ בד"ה רני ושמחי בת וסד"ה כי אתה נרי .ועמ"ש סד"ה
כי ביום הזה יכפר גבי ושמתיך בנקרת הצור) .ולכן קורין ק"ש פעמים בכל יום שבה מבואר ענין
ההתבוננות כדלקמן להיות כי אי אפשר לאדם להיותו מלובש בגוף ונפש הבהמית
ועוסק בדברים גשמיים כל היום לעורר את האהבה וההתלהבות כ"א ע"י ק"ש.
ובכל יום מגביר כח יסוד האש האלהי וכנגדו מתמעט והולך כח יסוד האש הטבעי
ועולה ונכלל בקדושה עד שבמלאות הימים כימי שנותיו שבעים שנה או שמונים שנה
יתמעטו כל הכחות שביסוד האש הטבעי ויעלו להכלל בקדושה היינו כי בישראל גם
כחות נפשו הבהמית הוא נצחיי ונעשים כסא לקדושה (משא"כ עובדי כוכבים שנפשם הבהמית
כלה והולכת ואין להם עלי' כלל) .ומדת ימי חייו אשר ניתנו לו מן השמים הוא כפי שיעור
שצריך להעלות כ"כ כחות מנפש החיונית בכל כך פעמים אשר יקרא ק"ש וכו' ע"כ,
עיי"ש דבריו הקדושים באריכות קילורין לעיניים.
קונטרס אוצר נחמד בי
יתלהב לבו כ"כ בעבודת ה' וכו' ע"כ ,וגם זה הוא בחי' 'אהנייה ליה
שטותיה' שע"י שמתגבר על כוח האש בענינים הגופניים זוכה להשתמש
בו ולהרגיש אותו כלפי שמיא בתבערת אש קודש לעבודתו ית' .וע"ד
מה דאיתא בספה"ק מאור עיניים (לך לךג ) על העלאת האהבה הנפולה
זל"ק וזה כל עיקר עבודתינו לטהר המדות שבקרבנו מן הרע ולהעלותן
על ידי שהוא עובד עמה' עבודתו יתברך וכל זה על ידי טוב הסתכלותו
בעת שיבא לו איזה אהבה רעה או יראה רעה ח"ו שיסתכל ויחרד ויאמר
בלבו הלא זה הוא אהבה נפולה מעולם האהבה אהבת הבורא ברוך הוא
ואני צריך להעלותה ואיך אעשה הרעה הזאת להפיל' עוד למטה מטה
ואם אני אוהב הדבר הרע הזה שהוא דבר נברא וארציות ונפול איך
יש לאהוב את הבורא ברוך הוא ותורתו שבה נבראו כל הנבראים והוא
תענוג כל התענוגים וכו' עכ"ל.
בלא האמונה נופל לעצבות מן הנסיונות עצמם
וכל זה אי אפשר להשיג רק בכוח האמונה שמאמין שתכלית
האהבה הנפולה היא בשביל להעלותה ולעבוד עימה את אדון הכל,
דבלא האמונה לא יעשה מאומה רק יפול בעצבות על שמגיעים אליו
נסיונות אלו ,וכבר מעורר על זה בתניא קדישא (פרק כז) זלה"ק בקיצור
ואם העצבות אינה מדאגת עונות אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות
שנופלות במחשבתו וכו' אדרבה יש לו לשמוח בחלקו שאף שנופלות
לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי
לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם .וכו' ועל כן צריך לשמוח
בקיום הלאו כמו בקיום מצות עשה ממש ואדרבה העצבות היא מגסות
הרוח שאינו מכיר מקומו וכו' הרי זאת היא מדת הבינונים ועבודתם
לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו
ולדחותו בשתי ידים כנ"ל וכו' ע"כ עיין שם.
ג .ובריש פרשת ואתחנן מדבר באריכות בענין זה עיי"ש.
גי ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
ולכל אחד יש כוח הבחירה כשמגיע למצב של שטות והתגברות
היצה"ר ,אם להשתמש בו בבחי' אהנייה ליה שטותא להעלותו
לקדושה ,או ח"ו ליפול בעצבות ולהילכד ברשת היצר ,וע"ד שאמרו
בגמ' (נזיר כג ).אמר רבב"ח אר"י מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים
ילכו בם ופושעים יכשלו בם ,משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן,
אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה ,זה שאכלו לשום
מצוה וצדיקים ילכו בם ,וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו
בם .והוא מהדברים התלויים באבנתא דליבא ,דאף אם כביכול מסכים
להנהגת ה' אך אם לא ברור בלבבו האמונה הברורה שכל זה נשלח
אליו בהשגחה פרטית לטובתו ולצרכו להעלותו ולקרבו אל הקדושה,
כמעט ואי אפשר שיזכה לכך ,רק ע"י אמונה איתנה ובהירה המושרשת
במוח ולב.
שאין בטבע האדם מקורו ומשפחתו
שום מניעה לעבודת הבורא
עוד יש מפיתויי היצה"ר שמרפה את לב האדם ואומר לו ניחא אם
היית נולד כעת ,כשהנך יודע את אשר לפניך כמה שנים תחיה ובאלו
נסיונות תתנסה אולי היה לך הכוח להתגבר ,אבל עתה אחרי שכבר
עברו עליך זמנים קשים ונפילות מרות ,ומתוך ימי שנותנו הקצרים כבר
עברו מה שעברו ,איך תוכל עתה להתחיל ולהיכנס שוב בשערי עבודת
הבורא כבתחילה ,כנגד טענה זו ודומיה נראה את מ"ש בספה"ק זרע
קודש בפרשתנו שכתב (ד"ה לך לך השני) בזה"ל לך לך מארצך כו' .כי
אברהם אבינו ע"ה היה משוטט ומחשב במחשבתו תמיד שפלותו ,וחשב
בדעתו איך יכול אני להיות צדיק גדול בשלימות ,ושעל ידי יתפרסם
קדושתו ית"ש כרצוני ותשוקתי ,ואני בא מארץ מולדתי מעיר כשדים
אנשי רשע ,ומולדתי ומשפחתי ואבותי המה עובדי עבודה זרה ,ואיך
אפשר לאיש כזה להיות צדיק וקדוש כ"כ ,ובאמת אף שטוב מאוד
שהאדם יחשוב שפלותו ולבוא למדת הכנעה וענוה ,עם כל זה ויגבה
לבו בדרכי ה' כתיב ,כי לעבודתו ית"ש צריך האדם להרחיב דעתו,
קונטרס אוצר נחמד די
ולהגביה את עצמו .ועל ידי מה יהיה הדרך לזה להגביה דעתו ,אם
שפלותו והכנעתו הקבועה בלבו הוא על דרך זה ,כיון שיודע שאין
שיעור וערך וסוף לחסדו ורחמנותו ית"ש ,ואם אמר יאמר האדם כנ"ל
שאנכי מחמת שבאתי מדור ומשפחה ואבי שהם רשעים ,או מחמת
שכבר אני בעצמי עשיתי הרבה עבירות ,על ידי זה אי אפשר לי להיות
צדיק גדול כל כך ,א"כ אם יאמר כן ,נותן ח"ו גבול וערך וסוף לרחמנותו
ית"ש ,ובאמת לא כן הוא כנ"ל על כי עמך הסליחה למען תורא ,ובזה
נתרחב דעתו ומחשבתו ונתגדל תשוקתו לעשות רצונו יתברך ,ובוטח
בו יתברך שברוב רחמנותו ורצונו להטיב לברואיו ,יעזרנו לעבודתו ,אף
שהוא מאוד בשפל המדריגה ,כדי להטיבו באחריתו וכו' ע"כ.
ואשר ע"כ כשהיצה"ר מכניס בליבו של האדם טענות כגון אלו ,אלו
הם הטבעים שלי ,נשמתי נמוכה וקטנה מאוד ,הנפש שלי מעשיה
דעשיה ,וכהנה רבות ,וממילא איני יכול להתעלות ומהותי נמשך לרע,
אין אלו אלא דברי הבל מעצותיו של האי מלך זקן וכסיל ,והאמת
הטהורה היא שכל אחד ואחד יכול להתעלות ולהשיג ,אם רק לא יפול
ברוחו ויתחזק לעבוד ככל יכלתו ,עד שכל שערי הקדושה יפתחו לפניו.
והרי כל תינוק נולד ללא שיניים ,או שיטען הנה נולדתי קודם הזמן
ובמשקל קטן מאוד ומה כבר יכול לצאת ממני ,וכל אחד יודע שבסוף
גודלים השיניים ,ואף תינוק שנולד קטן מאוד גם הוא במשך הזמן יגדל
ויתפתח יותר ויותר ויוליד גם הוא בנים ובני בנים ,שאין העתיד קשור
בעבר ,ואם מתמיד האדם בעשיה והתקדמות יעלה וישיג עוד ועוד ללא
שום מעצור ומחסום.
כוח היצה"ר שאינו נותן לאדם
לשמוח בעבודה הפשוטה
ועיקר כוחו של היצה"ר הוא במה שאינו נותן להחשיב ולשמוח בכל
עשיה והתגברות קטנה ,ומדבר על לב האדם לאמר שהתגברויות אלו
אין נחשבים למאומה ורק אם יעשה דברים גדולים מאוד יש בו איזה
וט ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
חשיבות ,ובזה מרפה ידיו מן העבודה ,בראותו שאין בידו מאומה כי אם
כמה התגברויות קטנות שלדברי היצה"ר אינם נחשבים כלל.
אך נלכה נא ונראה אצל אותם שנגזרה עליהם להתנסות בנסיון העוני,
והולכים לחלות פני נדיבי עם ולבקש עזר ומתת יד ,והנה בתחילת דרכם
אם יקבלו $ 50ישמחו ויכירו טובה למיטיבם על נתינתו החשובה ,אך
כשהם הולכים ומתבססים וכבר מצפים לסכומים גדולים יותר ,יבוא
אחד ויאמר הלזאת נתינה תיקרא הנה אני מצפה לסכום של 1000
$לא פחות ,והמרבה כבר ידבר על ,$ 10,000ולטענתו פחות מכך
אין זה אלא זלזול בצרכי עניים .או בעה"ב שהגיע להסכם ושותפות
יששכר וזבולון עם ידידו התלמיד חכם וקבעו על סך $ 100לשבוע,
אך כעבור תקופה בא הת"ח וטוען ואומר ש $ 100-הוא סכום זעום
מדי לא מעלה ולא מוריד ,הלך והוסיף לו ל $ 1000 -מדי שבוע ,אך
הלה שראה שהצליח המשיך להעלות את הסכום יותר ויותר - 10,000
20,000ואינו נעצר .הרי כל רואה יאמר שאין זה אלא דעסקינן בחסרי
דעה שאינם מבינים ומעריכים נדבת ליבם של התומכים בהם , ,וכי יש
להם חור שבולע מזומנים? האם $ 1000לשבוע הוא סכום של מה
בכך? והלא עשרות יהודים חיים בקביעות בסכום זה ,אלא שאין דעתו
מיושבת עליו וכמה שיתנו לו לא יספיק עבורו ותמיד יטען וידרוש
שמגיע לו יותר.
והנה אכן במשל ודוגמא זו בו מדברים על גשמיות שם מבין כל אחד
שאף כשצריך לעזר וסיוע ,יש קצבה וגבול כמה אפשר לדרוש ,וכמה
ראוי לבקש ,אבל ברוחניות אנו מתנהגים לפעמים כאותם חסרי דעה,
ואחרי שזכה אדם לכוון בפרק שלם או אפילו פסוק אחד שהוא זכיה
גדולה ונפלאה ,אבל אצלו אין הדבר נחשב למאומה ורק יושב ומצפה
ל $ 100,000 -שיבואו ,שיגיע למדריגה כזו שיפול חלשות באמצע
התפילה ,או שיעמדו שערות ראשו מגודל היראה ,ואם לא זכה לזה
הרי זה נחשב אצלו כמי שלא התפלל כלל.
ומה שצריך לומר לו ,הוא מה שאנו אומרים לאותו מקבל שמח
לך בחלקך שקיבלת אם רב או מעט ,ובהמשך הזמן תגדל הנתינה
קונטרס אוצר נחמד זט
ותעלה יותר ויותר ,אבל אם מיד כשאתה מקבל $ 1000הנך מתחיל
לרעוש ולגעוש ,לטעון ולהתרעם בזה הנך מפסיד הכל ושוב לא יתנו
לך מאומה .אלא שיצר הגאוה והכבוד של האדם מעבירו על דעתו
ומוציאו מן העולם עד שבכדי שלא ירגיש את עצמו לעני ונצרך הוא
מוכן להפסיד את מעות יום המחר אך ורק בשביל לא להודות במצבו
ומקומו ,וכן ברוחניות כיון שאינו מוכן להסכים ולהודות שהוא עדיין
בתחילת הדרך ועליו לעמול כיהודי פשוט ללא הרגשות והשגות גדולות
ע"כ הוא מוכן לוותר אף על המעט שיש לו.
והרי ידוע מהרבה צדיקים שהרבו לחזור ולומר שכשזכה האדם
להתפלל ולכוון כראוי אפילו רק פסוק אחד ,יחזיק בו ויעבוד עימו
ויחשיב השגה זו להודות להקב"ה על שזיכהו בו ,ואם היינו עובדים
והולכים בדרך זו היינו כולנו נראים אחרת לגמרי ,בלב מלא שמחה,
עומדין להתפלל מתוך שמחה של מצוה ,וכל הרוחניות ועבודת הבורא
היתה מתעלית ומתרוממת לאין ערוך .אך עתה נעמדים להתפלל והאדם
שואל את עצמו מה יהיה ,האם אצליח להתפלל כראוי ,האם יעלה בידי
לכוון ולעורר הלב ,והלא טוב זמרה אלקינו נעים נאוה תהלה ,ואתה
עצמך הרגשת אתמול טעמה של תפילה ועבודת הבורא ,ומה לך תוהה
וחושש כ"כ ,אלא שנזכר בעובדא על צדיק פלוני שבשעת התפילה לא
ידע מכל אשר איתו מאומה והיה נתון כולו בדבקות הבורא ואת זה הוא
חושש שלא יצליח להשיג ,והרי הוא כאותו ת"ח שהגיע להסכם יששכר
וזבולון עם בעה"ב ויום אחד יבוא אליו ויטען לפניו ששמע על עשיר
פלוני שמרויח $ 50,000לשעה ורוצה גם הוא להרויח כן ,הרי יאמר
לו בעה"ב אכן חשוב ואהוב אתה אצלי ואני רוצה לתמוך בתורתך אבל
בבקשה הירגע נא וחזור לביהמ"ד.
הרודף אחר השגות הוא כיון שאין התפילה
חשובה בעיניו להתאמץ עליה
אם רק יהיה ענין התפילה חשוב בעינינו ונכיר במעלת וערך שעה זו
זי ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
בה אנו עומדים לשפוך שיח לפני בורא עולם ,עם כל המעלות טובות
הנכללים בו ,אמונה ,בטחון ,אהבת ה' והדבקות בו ,טהרת הנפש
וזיכוך המדות ,פתיחת שערי תשובה וקרבת בנ"י לפני ה' ,וכן שפע
טובה הנשפע מלעילא ע"י התפילה ,עד שנרגיש כצורך מוחשי וברור
להתפלל לפני ה' עכ"פ פרק אחד או פסוק אחד בכוונה ראויה ולב פנוי
מכל מחשבה ורצון אחר כי אם דבקות האדם באלקיו ,הנה אחר השגה
והכרה זו מוכן כל אחד להתאמץ ולהתייגע הרבה גם כשבסוף אינו
זוכה לכוון כראוי רק פסוק או פרק אחד ,וזהו היות והוא מכיר במעלת
וחשיבות הענין ומוכן להתייגע הרבה להשיג לכה"פ מה שהוא יכול.
והרי זהו מנהג בעה"ב חשובים דפה שמתאמצים לרכוש דירה
ולוקחים התחייבויות משכנתא (מארגעדזש) למשך 30שנה בו ישלמו
סכום נכבד מדי חודש בחדשו ,וזהו כיון שענין הדירה נחשב בעיניו
כצורך פשוט ובסיסי שהוא מוכרח להשיגו ,והנה אף שיודע שבתחילת
הדרך שעדיין אין לו סכום גדול אינו יכול לקנות דירה גדולה כפי שהיה
רוצה ,אעפ"כ אינו נמנע לקנות מה שאפשר בסכום שיש לו בתוספת
הלואה של כמה מאות אלפי דולרים ,ולא רק שמסכים לקנות דירה זו
אלא שהוא מרוצה ושמח במה שקנה.
אבל אם יבוא ויטען ,לא ,איני רוצה לקנות ,דירה של 1500/1700
סקווער פיס היא קטנה מדי ,הוא רוצה דירה של 7000סקווער פיס
עם אפשרות להקמת גן נאה על הגג ועוד שאר דמיונות וחלומות
גדולים ,פחות מזה איני רוצה לשמוע כלל ,אומרים לו ידידיו אבל הרי
אין לך איך לקנות דירה כזו תתחיל עם דירה קטנה ובהמשך הזמן
תמכור ותקנה עד שתגיע לדירה גדולה ,אבל הוא עומד וטוען בתוקף
איני לוקח דירה כזו בשום פנים ואופן רק דירה גדולה ומכובדת אח"כ
אולי אחשוב להוסיף יותר עד 8000/9000סקווער פיס ,והלא אדם כזה
אינו בגדר אנושי ,כל רואיו ילעיגו לו ,כשהדבר ברור שאם רוצה האדם
להגיע לדירה של 7000סקווער פיס עליו להתחיל עם דירה קטנה
ואח"כ יוכל להתקדם עוד ועוד.
והנה גם ברוחניות עלינו לדעת שכך ממש היא הדרך ,והרי דירתו
קונטרס אוצר נחמד חי
הרוחנית של איש ישראל הוא מה שנתאוה לו הקב"ה להיות לו דירה
בתחתונים שיבנה אצלו בית דירה להקב"ה והוא ישכין את דירתו אצל
הקב"ה ,וכדאיתא בזוה"ק על שבת (תיקו"ז פה ).מהו לדרתם אלא זכאה
איהו מאן דעביד לון דירה בשבת ,וכן התפילה נקראת דירה וכמאמר
מרן הבעש"ט נבג"מ עה"פ (בראשית ז א) בא אתה וכל ביתך אל התבה,
ומאמה"כ (בראשית ו טז) צהר תעשה לתבה ,דפי' הפשוט הוא על התיבה
של נח שהיתה לו לדירה בימי המבול ,אך מרן הבעש"ט זי"ע מצא בזה
רמז על תיבות התפילה שצריך לכנוס בהם בכל הנר"ן ,ושצריך להאיר
את תיבות התפילה ,עכ"פ כפי שבדירה הגשמית מבין כל אחד שיש
להתחיל עם דירה קטנה ועי"ז יוכל לגדול ולהצליח יותר ,כך ממש גם
בעבודת הבורא יש להתחיל עם פסוק אחד ותבה אחת ולשמוח בהם,
ואפילו ללוות מעט יותר מכפי יכלתו ולסמוך בכוח האמונה שיוכל
לעמוד בהלואה ג"כ אפשר ,אבל אם רץ מיד לדירה גדולה ,לכוון כל
התפילה כצדיקי קמאי שטהרו וזככו את נפשותם מכל וכל ,ודאי שלא
יעלה בידו מאומה.
להחשיב דברים קטנים ועשיה פשוטה
אם רק היינו קונים מה שמציעים לנו מה שיש בכוחנו לקנות ולא
מבקשים רק גדולות ונפלאות כבר היה לנו עתה דירה גדולה ומכובדת,
אשר ע"כ עתה זו היא העבודה שלנו להאמין ולהחשיב העשיה הפשוטה
שלנו במצוות ה' ועבודת הבורא ,וכשמניח תפילין יתבונן במה שנפעל
בשמים בהנחת תפילין שלו ,לקשר מוחו וליבו במה שעושה ולחיות
בו ועי"ז ישיג ויתעלה יותר ויותר ,וכך אמרו צדיקים שדרך עבודת
התפילה היא 'א ווארט פאר א ווארט ביז ווען מ'צוקריגט זאך' (תיבה אחר
תיבה עד שמתעוררת מלחמה) .אלא שאף אם בשכל מבינים שכך צריך להיות
להתנהג כן למעשה לא עולה כ"כ בקל ,זאת על אף שבגשמיות שמח כל
אחד במה שהצליח לרכוש ולקנות אפילו אם הוא מעט ,ונדרש מאיתנו
לקחת מוסר ולהתלמד להתנהג כן גם ברוחניות ,להודות לה' ולהחשיב
כל עשיה וכל הארה מן השמים אפילו קטנים ופשוטים ביותר.
טי ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
ומה שנראה לו לאדם שאם לא היו מוחו וליבו מכוונים בשעת
התפילה ולא זכה להרגיש באור ה' מתחילה ועד סוף ,הרי זה סימן
שתפילתו לא היתה כראוי ובזה הוא מייסר את עצמו ,גם זה הוא שקר
ורמאות היצה"ר ,והרי זה כמי שלקח לו את ראטשילד הגביר לחבר,
ובהגיע הזמן קנה לעצמו דירה של 1700סקווער פיס כפי יכולותיו
שלו ,וכשסיפר לחבירו הגביר על הדירה שקנה לעצמו נענה ואמר כל
דירה זו אינה אלא החדר ארונות (וואק אין קלאזעט) בדירה שלי ,הלך
הלה ונכנס לביהמ"ד בפנים נפולות על חלקו ומצבו הרע כביכול .והלא
כל רואיו יאמרו שיצא מדעתו וכי בגלל שראטשילד מתגורר בארמון
הרי זה אומר שהדירה שלך קטנה .אכן יש שזוכים להתעלות בעבודת
התפילה יותר ויותר ,ועל כל אחד להשתדל להתקדם גם הוא ,אבל אין
זה אומר שהמצב שלו כעת מה שהתפלל כראוי וזכה לכוון פרק או
פסוק אחד כראוי אינו שוה מאומה ,חס ושלום והס מלהזכיר.
להתפלל ולבקש מה' לזכות להתפלל כראוי
אמנם ודאי יש מקום וצריך להתפלל ולבקש מהקב"ה לזכות לתפילות
נעלות יותר ,אבל יש להיזהר בזה מאוד כיון שהיצה"ר מתערב ובתוך
הרצון הטהור להתקרב לה' מערב גם רצונות זרים שתכליתם היא היפך
עבודת הבורא .וכפי שיודע כל אחד שהרבה פעמים עיקר הטעם מה
שרוצה לראות את עצמו מתפלל כראוי הוא כיון שאינו חפץ בעבודה
ורוצה לומר שלום עלי נפשי ,שכך יוכל לרמות את עצמו שהמצב
טוב ואין צריך לתקן מעשיו ולהתייגע בעבודה שבלב זו תפילה,
וכפי שרואים גם במשל הנ"ל לגבי רכישת דירה שישנם מי שאומרים
שבמקום להתאמץ כ"כ לרכוש דירה משלהם יוותרו על תענוג זה וידורו
כל ימיהם בשכירות וזאת בכדי שלא יצטרכו להתאמץ [אמנם בהמשל
אפשר שהם צודקים וכך נכון לעשות לפעמים ,אבל זה ברור שהמטרה
היא להיפטר מיגיעה ומאמץ] ,ומזה צריך להיזהר מאוד שלא ליתן
לו דריסת רגל ,וע"כ אולי אין ראוי להתפלל ע"ז רק תוך כדי אמירת
תהלים וכדו' אך לא בתפילה מלב שם מעורבים עוד רצונות זרים.
קונטרס אוצר נחמד כ
וכל זה ג"כ נכלל ב'אהנייה ליה שטותיה' הנ"ל ,דאף אם נראה לך
כשטות לקנות דירה קטנה זו ,אעפ"כ אם תעשה עתה שטות זו ותקנה
דירה קטנה תוכל אח"כ למכור ולקנות שוב דירה גדולה יותר ,אבל
כשאינך עושה מאומה ודאי שלא תגיע לדירה הגדולה ,והרי כשאינו
עושה מאומה אין לברכה היכן שתחול ,ומצות ביכורים פרוזבול ושאר
דינים ומצוות התלויות בארץ אי אפשר לקיים רק במי שיש לו איזה
קרקע אפילו קטנה ביותר.
כשידע שכל מה שיש לו
הוא מתנה מן השמים ישמח בו
ידוע מאמר העולם 'א געשאנקענע פערד קוקט מען נישט אין די
ציין' ,והיסוד ברור ומובן דכשמקבלים מתנה אין בודקים לראות אם
הוא אכן כליל המעלות אלא שמחים ומודים על מה שקבלו במתנה
וללא כל יגיעה ,ועלינו לדעת ולהכיר שכל מה שיש לנו בהאי עלמא
בגשמיות וברוחניות הוא במתנת חינם מרחמיו המרובים של הבורא כל
עולמים עלינו ,ועל כן אין מקום לבדוק ולחפש החסרונות ,ובאם זכינו
להניח תפילין להלביש ציצית ושאר מצוות שאנו זוכים לעשות מדי
יום עלינו לשמוח בהם ולהודות עליהם ,ולא לבדוק ולמשמש בהם אם
היו במדרגה זו או אחרת ,אף שודאי עלינו להשקיע ולהתייגע בעבודת
הבורא במוח ולב כמה שאפשר ,אבל זה רק מכאן ולהבא אבל במה
שכבר עשה לא יפשפש ויצטער כלל ,רק ישמח ויחשיב את חלקו שזכה
בו במתנת שמים.
(כב) וכפי שכבר הבאנו רבות מ"ש בספה"ק פרי הארץ במכתבו
שמבאר שאין שום סתירה בין שמחה בחלקו לרצון להתעלות יותר,
וזל"ק שם בא"ד כי הנה כלל גדול בתורה להיות שמח בחלקו גם בעסק
התורה ועבודה אם מעט ואם הרבה ויהנה ממנו וכו' הנה אהובי הלא
ידע אינש בנפשיה למה יחפצו בגדולות ,במה זכה בהם ,ודאי מהראוי
לומר מתי אגיע למעשה אבותי ,ואפ"ה יהיה שמח מאוד בעסק עבודתו
של עכשיו ,ובשמחה של מצוה זו יזכה לגדולה ממנה ,ואם יאמר הי
אכ ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
תורה והי מצוה שאין לו כלום ,זה אינו ,והלא פושעי ישראל מלאים
מצות כרמון ,אבל אינו שמח ונהנה ממנו ,משא"כ כשישמח במעשיו יהי
כבוד ה' לעולם וכו' ע"כ.
והרי אף שמותר לשאוף לדירה גדולה יותר אבל כשנכנס האדם
לביתו ומתחיל לרגון ולהתלונן על מנת חלקו והדירה הקטנה שיש לו
שאין בה מקום לשום דבר ואי אפשר לגור שם וכהנה ע"ז הדרך ,הרי
הוא מאבד גם את מה שיש לו לו ולבני ביתו ולכל דרי הבית שכל
שהייתם בבית נהפכת עליהם לדבר קשה ובלתי נסבל ,אך דרך הישר
הוא לקבל הנהגת ה' עימו ברצון ולשמוח בחלקו אך יחד עם זה מותר
לשאוף להצליח להגיע לדירה גדולה יותר ,והרי בארה"ק מתגוררים
משפחות גדולות בדירות של 2חדרים בלבד ואף מכניסים אורחים
וצהלתם על פניהם.
וכשהאדם מתאונן על חלקו שלפי דעתו אין מספיק עבורו ,הרי הוא
כפוי טובה כנגד בוראו שנתן לו את כל מה שיש לו במתנת חינם שלא
לפי מעשיו והרבה יותר ממה שמגיע לו ,דשורש המתאונן הוא לא במה
שהוא רוצה יותר אלא שמה שיש לו אין נחשב אצלו למאומה .וכגון
מי שלמד דף גמ' אחד וודאי מן הראוי לרצות ללמוד יותר ולסיים את
כל המסכת בשלימות ,אבל אם מחמת זה הוא מתאונן על חלקו שלא
השיג עדיין ללמוד ולגמור את כל המסכתא ,היינו שאינו מחשיב כלל
את הדף שכבר למד.
התגלות ה' כפי ששמחים ומחשיבים מה שכבר זכו
קּוְד ָָׁשא ְְּב ִִריְך יֹוָמא ְְּדֹרֹאׁש ַַה ָָּׁשָנָ הַּ ,כַ ד ְ ובזוה"ק (ח"ב רנב ):איתא בזה"ל ְְּב ָ
יָׁשא ָָא ֵֵתי ְלְ ַַא ְְס ָָט ָָאהְּ ,כְ ֵֵדין הּוא ָָק ִִאים ְְּב ִִדיָנָ א ַַעל ָָעְלְ ָָמאְ ,וְ ַַההּוא ִִס ְְט ָָרא ִִּב ָ
קּוְד ָָׁשא ְְּב ִִריְך הּואּ .וְכְ ֵֵדין ִִמ ְְת ַַע ְְּט ָָרן ֻּכֻ ְּלְ הּו, ִִמ ְְתַּכַ ְּנְ ֵֵפי ָּכָ ל ָָהֵנֵ יְ ,וְ ַַקְיְ ָיָמן ָָק ֵֵמי ְ
יַח ִִמן ַַה ַַחּלֹונֹות קּוְד ָָׁשא ְְּב ִִריְך הּואְְּ .ב ַַההּוא ִזִ ְְמָנָ א ַַמה ְּכְ ִִתיבַַ ,מ ְְׁשִּגִ ַ ְוְ ַַקְיְ ָיָמן ָָק ֵֵמי ְ
ֵֵמ ִִציץ ִִמן ַַה ֲֲח ַַרִּכִ יםֵֵ .מ ִִציץְּ :כְ ַַמאן ְְּד ַַא ְְׁשַּגַ ח ֵֵמ ֲֲא ָָתר ָָּד ִִקיקְְּ ,ד ָָח ֵֵמי ְוְ ָלָ א ָָח ֵֵמי ָּכָ ל
חּוָתא ַיַ ִִּתירְְּ ,ד ָָפ ַַתח יַח ִִמן ַַה ַַחּלֹונֹותֲֲ ,א ָָתר ַַא ְְׁשָּגָ ָ ַַמה ְְּד ִִא ְְצ ְְט ִִריְךּ .וְלְ ָָב ַַתרַַ ,מ ְְׁשִּגִ ַ
קונטרס אוצר נחמד בכ
קּוְד ָָׁשא ְְּב ִִריְך הּוא ַַא ְְׁשַּגַ ח ַַעל ָָעְלְ ָָמאִִ ,א ְְס ָָּתַּכַ ל ִִּפ ְְת ִִחין ְלְ ַַר ֲֲח ָָמא ַַעל ֹּכָֹּלָ אְ ,וְ ַכַ ד ְ
ּוְב ִִאֵּלֵ ין ֲֲח ַַרִּכִ יםְ ,וְ ָָחִיִ יס ַַעל ֹּכָֹּלָ אּ .וְכְ ֵֵדין ַּכַ ד ִיִ ְְׂש ָָר ֵֵאל ַַּת ְְק ִִעין
ְְּב ִִאֵּלֵ ין ַַחּלֹונֹותְ ,
ּוַמָיָ א
ּׁשֹוָפרָּ ,כָ ִלִ יל ֵֵמ ֶֶא ָָּׁשא ַ
ׁשֹוָפר ְוְ ִִא ְְּת ַַער ִִמ ַַּת ָָּתא ַַההּוא קֹול ְְּדָנָ ִִפיק ִִמ ָ ְְּב ַַההּוא ָ
רּוָחאְ ,וְ ִִא ְְת ָָע ִִביד ִִמֹּכָֹּלָ א ַַההּוא קֹולְְּ ,בִגִ ין ְלְ ִִא ְְּת ָָע ָָרא קֹול ִִעָּלָ ָָאהְְּ ,דָנָ ְְפ ָָקא ִִמּגֹוְוְ ָ
רּוָחאְּ .כְ ֵֵדין ָּכָ רֹוָזָ א ׁשֹוָפרְְּ ,ד ִִאיהּו ְּכְ ַגַ ְוְ וָנָ א ָָּדאָּ ,כָ ִלִ יל ְְּב ֶֶא ָָּׁשא ְ
ּוְב ַַּמָיָ א ְוְ ָ ָ ַַההּוא
יַח ִִמן ּדֹוִדי ִִהֵּנֵ ה ֶזֶ ה ָָּבא ְוְ גֹו'ַַ ,מ ְְׁשִּגִ ַ
ָנָ ְְפ ָָקאְ ,וְ ַַאְכְ ִִריז ְְּבֻכֻ ְּלְ הּו ְְר ִִק ִיִעיןְ ,וְ ָָא ַַמר קֹול ִ
ַַה ַַחּלֹונֹות ֵֵמ ִִציץ ִִמן ַַה ֲֲח ַַרִּכִ ים ע"כ לשון הזוהר.
וביאור הענין הוא דהתגלות המלך הוא כפי התעוררות הבן שבתחילה
הוא רק מציץ מן החרכים וכשרואה שמצפים לו ושמחים בהתגלותו זו
אזי הוא מוסיף ומתגלה ומשגיח מן החלונות ,דכפי השמחה והתשוקה
בהתגלותו הרי הוא מתגלה יותר ,אבל אם אין מראים שמחה בהתגלותו
כמציץ מן החרכים ,רק עצבות וטענה מדוע לא זכו להתגלותו גדולה
יותר ,הרי הוא נשאר בהעלם כיון שכביכול אינו רואה שרוצים אותו
וצריכים לו .ודברים אלו מובנים ונראים בין אדם לחבירו ,דכשהאדם
מתדפק על דלתו של חבירו והלה פותח רק סדק צר ,הנה אם אין זה
לפי כבודו ועושה עצמו כאילו לא שם ליבו לפתיחת הדלת הקטנה,
יסגור חבירו את הדלת וישאירו בחוץ ללא כל מענה ,אבל אם יראה את
פניו שמחים ומאירים דרך הפתח הקטן ,ימשיך ויפתח יותר ויותר עד
שיכניסו לביתו ,וכביכול גם במלכותא דרקיעא כן הוא שאם אין האדם
מאיר פנים לפתח שנפתח נסגר הפתח לגמרי.
מספה"ק תפארת שלמה
שאף מי שהכין א"ע לא יצפה אלא למתנת חינם
ובספה"ק תפארת שלמה (וארא) מעורר על יסוד זה שאף אם הרבה
להכין עצמו קודם התפילה אעפ"כ בשעת התפילה לא יצפה לראות
שכר פעולתו כי אם במתנת חינם וידע שלא מגיע לו מאומה וזל"ק
בא"ד לכן אל יפול לב האדם עליו בראותו כי הקדים ליגע קודם
גכ ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
התפלה הרבה בלימוד שיעורין כסדרן ואעפ"כ מתהפך הוא בתחבולותיו
בשעת התפלה ואיננה שגורה בפיו ואיננו יכול להתפלל כי הכל הוא
מן השמים והוא יעשה את שלו .ועל כזה רמזו רז"ל אל תעש תפלתך
קבע .ענין הקביעות הוא הבא בכל עת בטבע .כן אל תעש תפלתך מצד
שלמדת הרבה קודם התפלה בקביעות ועי"כ נכון לך להתפלל .לא כן
אלא רחמים ותחנונים לפני המקום מצד הרחמנות תבא לפני המקום.
וכן נאמר ואתחנן וגו' פרש"י מתנת חנם אף על פי שיש להם לצדיקים
לתלות במעשיהם הטובים אעפ"כ אינם מבקשים רק מתנת חנם .ר"ל
שיש להם לתלות שיהיה תפלתם נכונה ע"י מעשיהם הטובים שלמדו
הרבה ועשו מעש"ט קודם התפלה אעפ"כ אינם מבקשים ר"ל הבקשה
שלהם אינה רק מתנת חנם כנ"ל .וז"ש שצריך לומר קודם שמ"ע אדני
שפתי תפתח כי לולא זאת איך יכול לעמוד בתפלה כי איך יזכה ילוד
אשה לעמוד לפני הקדוש ברוך הוא וכו' ע"כ עיין שם.
רק בכוח האמונה יוכל להתחזק
כשהתפילה ועבודת ה' אין עולה לו בניקל
וכשנחזק האמונה בהשגחה פרטית בידיעה שכל מצב ומציאות
נעשה מן השמים עבורו בחשבון מדוקדק בשביל לקרבו עי"ז לפני ה',
ואפשר שעתה הוא בבחי' אהנייה ליה שטותיה שאם לא יזלזל בתפילה
זו יזכה לגדולה ממנה ,אלא שרק ע"י אמונה ברורה בלב יכול לאזור
כגבר חלציו ולעמוד איתן מול פיתויי היצר שמדבר על ליבו להחלישו
ולהפיל את רוחו ,וכפי שכבר הורה נביא וכדאיתא בגמ' הנ"ל (מכות כד).
בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה ,דיסוד הכל
הוא האמונה ,וע"כ אמה"כ 'באמונתו יחיה' שהצדיק שמאמין בהשגחה
פרטית הוא שמח וחי ע"י האמונה שנותנת לו חיים ואושר ללא טענות
וכאב לב ,וכמה יותר שישריש האדם האמונה בלב יזכה גם הוא לחיים
שמחים ומאירים.
קונטרס אוצר נחמד דכ
לא ללחום עם המציאות
אלא להוציא את הטוב שאפשר
ויסוד זה נרמז בדברי רש"י עה"פ ריש פרשת נח (בראשית ו ט) אלה
תולדות נח נח איש צדיק וגו' וברש"י שם ד"א ללמדך שעיקר תולדותיהם
של צדיקים מעשים טובים ,דהרי בבנים אין האחד דומה לחבירו ,יש
ילד קל וילד קשה ,ראש חזק או חלש ,עמוק או רחב וכו' ,וטבעים אלו
אי אפשר לשנות ,רק לקבל מה שיש ולשמוח בו ולהשתדל להוציא
את המיטב שאפשר להוציא בכלים אלו ,וכיון שהושוו כאן מעשים
טובים לבנים ,הרי זה ללמדנו שגם במעשים טובים אין העתים שוים
ולא כל פעם אפשר לעשות באופן הטוב ביותר ,ואין תפקידנו ללחום
עם המציאות ,אלא להוציא מכל מצב וזמן את המיטב שאפשר להוציא
בכלים אלו ,וע"כ אמרו תולדותיהם של צדיקים כיון שהנסיון בזה קשה
מאוד ורק צדיקים מבינים ויודעים עד היכן הדברים מגיעים.
העבודה שלא בשביל השגה ותכלית מיוחדת
אלא לשם ה'
עד"ז אנו מוצאים גם בריש פרשתנו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו
(בראשית יב א) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך
אל הארץ אשר אראך ,וכדאיתא דחלק גדול מהנסיון היה מה שסתם
דבריו ואמר 'אל הארץ אשר אראך' ולא פירש לו היכן היא אותה ארץ,
ובספה"ק איתא שרמז לו כאן על עניני העוה"ז 'ארצך' דהיינו עניני
'ארציות' מהם יש לו להתרחק ,אך עבודה גדולה זו ניתנה לו ללא
שיאמרו לו את סוף דרכו ותכלית יגיעתו איך ומה צריך להיות כי אם
אל הארץ אשר אראך ,וזהו חלק גדול בנסיון כשאין מקום מוגדר שם
הוא יודע שהשלים את עבודתו ,ואף כל זמן העבודה אינו יכול למדוד
את עצמו ולדעת היכן הוא אוחז ,שהעבודה באופן זה קשה שבעתיים
שעליו לעבוד ולעשות את המוטל עליו בכל רגע לעצמו וללא הרגשת
התקדמות והשגת מטרה ,אמנם הוסיף לו הקב"ה כדאיתא ברש"י לך לך
הכ ד"פשת ךל ךל 'א רועיש
להנאתך ולטובתך ,שאף בעוה"ז יהיה לך מזה תענוג שמחה ונחת ,אבל
אעפ"כ אמה"כ (שם פסוק ד) וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ,שכל הליכתו
היתה כאשר נצטוה ללכת בלא הידיעה היכן לילך ומה עליו לעשות.
וכן אנו מוצאים אצל יעקב אבינו וכדכתב רש"י על פסוק (בראשית
מז כח) ויחי יעקב וגו' והוא מהמדרש זל"ק ויחי יעקב ,למה פרשה זו
סתומה וכו' ד"א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו ,ונכלל בזה
מה שרצה לגלות את הקץ איך ומתי יהיה אחר שיתנהגו ויעשו כך
וכך ,אבל נסתם ממנו כיון שזהו חלק מהנסיון ועבודת הבורא ,העבודה
הפשוטה בלא ידיעה ,גם על משה רבינו איתא שרצה מאוד ליכנס
לארץ ישראל אך לא הסכים הקב"ה על ידו ,וכן הוא תמיד דאין מי
שיודע מה יהיה עימו בסוף ,דזהו חלק מהעבודה ,וזה תתעלה העבודה
מתוך ביטול והכנעה למלכות ה' ועבודתו ,עבודת עבד ללא הרגשות
הצלחה וגדלות.
אף כשכביכול אין נענה בתפילתו
בכוח האמונה מקבל הכל בשמחה ורצון
עוד רואים אצל אברהם אבינו שהוא זה שתיקן תפילת שחרית
כדאיתא בגמ' (ברכות כו ):וילפינן ליה מן הפסוק שנאמר בהפיכת סדום
(בראשית יט כז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני
ה' אין עמידה אלא תפילה ,ושם אברהם אבינו התחנן לפני ה' שעה
ארוכה וניסה בכל כוחו לבטל הגזירה ,אך אעפ"כ לא קיבל הקב"ה את
תפילתו ויהפוך את הערים האל ואת כל הככר ,ואעפ"כ אמה"כ (שם יח
לג) ואברהם שב למקומו ,שאחר שהפציר כ"כ פעם אחר פעם אך כיון
שזה היה רצונו של מקום ולא עלה בידו להציל אותם אף שנקראים
בניו וכדאיתא ברש"י עה"פ (שם יז) המכסה אני וגו' שאמר הקב"ה קראתי
אותו אברהם ,אב המון גוים ,ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא
אוהבי ,ואחר כל זה חזר אברהם אבינו למקומו כבראשונה כשהוא שמח
ומרוצה מהנהגת השם ולא חסר לו מאומה.
קונטרס אוצר נחמד וכ
וביאור הדבר שהיה ברור בליבו שהקב"ה הוא טוב ה' לכל ורחמיו על
כל מעשיו (תהלים קמה ט) ,אלא שעלינו ברואי-מטה לעשות השתדלות כפי
המוטל עלינו ,אך למעשה יעשה הקב"ה כרצונו וחפצו ואין זה עניננו
כלל .וכן הוא כל אחד בעבודה האישית שלו ,וכגון עבודת התפילה
שבכל יום על האדם לקוות ולהכין את עצמו למדרגות הגבוהות ביותר
שיש ,אך אם לבסוף לא זכה לזה אנו מקבלים הנהגת ה' ברצון ,וכדאיתא
בגמ' (ברכות נה ).ואר"י שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ,וא' מהם
הוא עיון תפלה ,וברש"י שם מעיין בה ,אומר בלבו שתיעשה בקשתו
לפי שהתפלל בכונה ,שכשאין מקבל הנהגת ה' ברצון ומדמה שהיות
ועשה כך וכך מוכרח שתיעשה בקשתו הרי זה מזכיר עוונותיו ח"ו.
כשעושה אולי לבסוף יגיע
אבל אם אינו עושה ודאי לא יגיע
ולבד מזה הרי עלינו לעשות מה שביכלתנו ורק כך אפשר שיצא
משהו אבל אם אין עושים ודאי לא יצא כלום ,ואכן פעמים קשה
ופעמים קל ,והצד השוה שביניהן שצריכים לעשות מה שאפשר ואז
יכולה הברכה שתחול אם יהיה ראוי לכך ,והרי על ר"ע איתא (אבות
דר"נ ו) מה היה תחלתו של ר' עקיבא ,אמרו בן ארבעים שנה היה ולא
שנה כלום ,פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו
לו המים שתדיר נופלים עליה בכל יום אמרו לו עקיבא אי אתה קורא
אבנים שחקו מים ,מיד היה רבי עקיבא דן ק"ו בעצמו מה רך פסל את
הקשה דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי
שהוא בשר ודם מיד חזר ללמוד תורה ,דהעשיה הפשוטה בתמידות
וקביעות אף ללא כל הרגשה לבסוף פועלת וחוקקת אפילו בלב קשה
כאבן ,וכשיעשה האדם מתוך אמונה בה' הטוב שהכל בהשגחה פרטית
לצרכו ולטובתו ,יזכה לראות בעיניו 'לך לך להנאתך ולטובתך' ,עד
שישיג ויגיע לתכלית הנרצית 'אל הארץ אשר אראך' ,אכי"ר.
