ליקוטים וביאורים על הפרשה וענייני דיומא · Likutim U'viurim ak Haparsha V'inyanei D'yoma — לך לך (2026-10-19)

בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת לך לך
פרשת לך לך
-מעלת ארץ ישראל לעבודת ה'
-אם אין תוצאות -לא היו שאיפות /יגעת ולא מצאת אל תאמין
-גם בדוריו או ,יש מעלה בלימוד התורה בעיר אחרת
-איזה סיון גדול יותר ,לך לך מארצך או לך לך אל ארץ המוריה )עקידת יצחק(
-האם היה כון לקחת איתו את לוט?
-המברך מקבל ברכתו לפי שמברך ,אבל המקלל מקבל קללתו רק אחרי שמקלל
-אצל אברהם אביו' :וברכו בך כל משפחת האדמה'
-ואצל יעקב אביו' :וברכו בך כל־משפחת האדמה "ובזרעך"'
-בתחילת הפרשה היה אברהם בן 75ובאמצע הפרשה היה רק בן ?70
-יתו לי מתות?
-מתי ואיך קה אברהם אביו את ארץ ישראל?
-מעשר כספים
-השם "ישמעאל"
-הקב״ה מחשב שכר לפי הדרש ממו במדרגתו הראשוה ,ולא לפי מידת המאמץ בפועל
-אמוה היא תאי היחיד לצאת מהגלות
-למה לא מל אברהם אביו את עצמו קודם שצטווה ,כמו שקיים את כל התורה?
-האם אברהם היה הראשון לימול או האחרון?
-טעם שאומרים 'הודו לה' כי טוב' בברית
-ארבע אשים היו דומים זה לזה
הפטרה
השגחה עליוה
לקט וערך בעזרת ה' ע"י ירמיהו יצחק דושיסקי
הערות והארות אפשר לשלוח ל-
3810060@gmail.com
או להתקשר ל 053-3177381
אפשרות לקבל את הגליון במייל
מותר להעתיק חלק או קטעים שלמים מן הגליון הזה
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק
בהוצאות ,ולדב לזכות ולעילוי שמה.
גליון 20
בס"ד
ליקוטים וביאורים על פרשת לך לך
מעלת ארץ ישראל לעבודת ה'
סוף פרשת ח י"א ל"א ללכת ארצה כען ,ובספורו מביא :ללכת ארצה כען ,שהיתה מוכת אל גרם
המעלות במושכלות ,ורצויה מכל הארצות ,כאמרו "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה" )דברים יא:יב( ,ולא
הוזק אוירה בגשם המבול כאויר כל שאר הארצות ,כאמרו "לא גשמה ביום זעם" )יחזקאל כב:כד( .וכבר
אמרו חכמיו זכרום לברכה ,אוירה של ארץ ישראל מחכים )בבא בתרא ח.(:
ואולי ,לכן קרא 'כען' מלשון הכעה להקב"ה .והה המשך חכמה בפרשת וארא ו' י"ג מביא :ואולי היו
המה השלשה שבטים ראובן ושמעון ולוי שההיגו שררה במצרים כמו שאיתא במדרש שא פ' י"ג לוי שלא
היה בשעבוד מצרים לכן לא טל חלה בארץ ,וכן ראובן לא טל רק בעבר הירדן ושמעון תקיים עליו
אחלקם ביעקב כמוש"פ רמב"ן ,עכ"ל ,כלומר שיעבוד מצרים היה תאי בקבלת חלק וחלה בארץ ישראל.
כי השיעבוד לימד אותם הכעה להקב"ה ,וזה מעלת ארץ ישראל.
ועי' בהגדה של פסח בפיוט מתחילה עובדי ע"ז וכו' ואתן ליצחק את־יעקב ואת־עשו ,ואתן לעשו את־הר
שעיר לרשת אוֹתו ,ויעקב וביו ירדו מצרים ,ע"כ .ולא כתב ויעקב וביו ירשו את ארץ ישראל לעומת עשיו
את הר שעיר ,כי ירדו מצרים היה הכה לקבל חלק וחלה בארץ ישראל.
אם אין תוצאות -לא היו שאיפות
יגעת ולא מצאת אל תאמין
וממשיך הספורו :וימת תרח בחרן ,ולא השתדל להשיג מה שכווו להשיג בסעם מאור כשדים ,ולא בא
כלל אצל אברהם בהיותו בארץ כען ובקראו שם בשם ה׳ עם כל גדלת שמו אז .והפך זה עשה לוט זמן מה,
ולכן זכה הוא וזרעו בחלק מה ממתות אברהם ,ולא זכו לזה שאר צאצאי תרח הקרובים לאברהם כמוהו
או יותר ,עכ"ל.
כלומר ,מהתוצאה אפשר ללמוד עד כמה באמת היתה לך שאיפות להגיע אל התכלית .תרח רצה להגיע
לארץ ישראל בגלל המעלות הרוחי שלה ,ובכל זאת תקע בחרן ,ואפילו לא הטריח את עצמו לפחות לבקר
את בו בארץ ישראל.
גם בדוריו או ,יש מעלה בלימוד התורה בעיר אחרת
ועי' בתשובות חתם סופר חו"מ תשובה ח' וט' וז"ל באמצע סי' ט' :היוצא מזה שיש לצאת ללמוד תורה
אפילו כשהאב גאון ורב גובריה וישיבה בביתו כיצחק אביו ורביו הקדוש ור' אבוה דירושלמי מ"מ יש לילך
למקום ישיבה אחרת ומכ"ש כשאין ישיבה במדיה שיש לוד ולוע למקום דבוק חברים ופלפול תלמידים
ההגוים יראי ה' ושומרי תורה וכתורה עשה המצווה וסיעות מרחמוהי יבדלו החיים מן המתים אלה לחיי
עולם.
2
איזה סיון גדול יותר ,לך לך מארצך או לך לך אל ארץ המוריה )עקידת
יצחק(
בראשית רבה ל"ט אמר רבי לוי שתי פעמים כתיב לך לך ,ואין או יודעים אי זו חביבה אם השיה אם
הראשוה ,ממה דכתיב )בראשית כב ,ב( :אל ארץ המוריה ,הוי השיה חביבה מן הראשוה ,עכ"ל.
המדרש שואל איזה סיון גדול יותר ,וזה מאוד לא מובן .בעקידת יצחק מבקשים ממו שיקח את בו יחידו
שחיכה לו מאה שה ,לשחוט אותו ,גד כל מה שאברהם אביו לימד את העולם שאין להקריב קרבות מבי
אדם וגד מדת החסד שלו .ממש סיון עק .וכאן אומרים לו ,אם אתה תשאר בחרן ,לא יהיה לך כלום ואם
אתה עוזב יהיה לך הכל .למה שזה יהיה כל כך קשה בשבילו?
והתירוץ לזה מצא בפסוק ד' וילך אברם כאשר דבר אליו ה' .ושם מסביר האור החיים בזה"ל :עוד ירצה,
להיות שאמר לו ה׳ הבטחות תועליות הרבה כשילך לו מארצו וכו׳ ,אם כן הגם שילך יסבור הרואה כי אין
להחזיק לו טובה על זה ,שאפילו קל שבקלים כשיראה כל התועליות ימהר ליסע .לזה הודיע הכתוב צדקותו
של אברהם ,כי מה שהלך לא לצד הבטחות האמורות אלא לעשות דבר ה׳ .ודקדק לומר כאשר דבר ולא
״כאשר אמר״ כמו שהתחיל בתחלת הפרשה ״ויאמר ה׳״ לאמת כדבריו .והוא ,יש לך לדעת כי כל מקום
שיאמר הכתוב דבור יגיד על דבר קשה ,והאמירה היא רכה .וכאן הזכיר בתחלת הפרשה ״ויאמר ה׳״ לצד
שכל הדבר הוא להאת אברהם ,ובמעשה אברהם אמר ״כאשר דבר״ ,פירוש שעשה הדבר לצד גזרת מלך
עליו ולא לתועלת המשך לו ,עכ"ד.
לעשות גד רצוו ולשלוט על מעשיו הרבה יותר קל מאשר לשלוט על מחשבותיו ורצוו .הוא הולך ויודע מה
יצא לו מזה ,ובכל זאת ,הוא הולך "אך ורק" בשביל לקיים ציווי ה') .כמדומי ששמעתי דברים דומים
מהג"ר מרדכי דרוק זצ"ל(
אולם ברש"י ראשוה על הפרשה כתיב :לך לך להאתך ולטובתך -משמע שהציווי היה ללכת להאתו ולאו
דווקא רק כאשר דבר אליו ה'? )תשפ"ז(
האם היה כון לקחת איתו את לוט?
י"ב א' עי' מה שמביא האור החיים :עוד ירצה לומר שילך לו מארצו ,אך לא יהיה כסדר יציאתו מאור
כשדים שיוליך עמו מולדתו ובית אביו ,אלא הוא לבדו יעזב ארצו ויפרד גם ממולדתו ואפילו מבית אביו.
אך אברהם לא הבין זה בדברי ה׳ ולקח עמו לוט .או אפשר שהבין כן ,אלא שלוט דבק בו כאמרו )בראשית
יב:ד( ״וילך אתו לוט״ – דבק בו .והגם שאמר אחר כך )בראשית יב:ה( ״ויקח אברם וגו׳ ואת לוט״ וגו׳ –
פירוש שלא דחפו ,עד שימצא המצאה שלא יכלימהו.
ולזה תמצא כי כשמצא סבה קטה שרבו הרועים ,תכף אמר אליו )בראשית יג:ט( ״הפרד וגו׳ אם הימין״
וגו׳ ,והדבר הוא כמעט זר שיאמר אליו כדברים האלה בכל כך הרחקה ,אלא לצד שהיה חושב מחשבות
להפרידו כדבר ה׳ ,לזה תכף במצאו סבה דחפו בשתי ידים .וראיתי לחזק פירוש זה גם כן ממה שאמר
הכתוב )בראשית יג:יד( ״וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא א עייך״ – מאמר זה יוכיח כי יושב
ומצפה היה ה׳ מתי יפרד לוט ,להראותו את הארץ שאמר לו בתחלת דבר אליו ,״אשר אראך״ ,ולא הראהו
עד עתה שפרד לוט ,והוא מאמר ראשון ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״ – אז אראך.
וכן מביא בפרק י"ג בפסוק י"ד וה׳ אמר וגו׳ .טעם שלא התחיל לומר ״ויאמר ה׳ אל אברם אחרי״ וגו׳ ,יכון
לומר להיות שאמר הכתוב ״ויאמר אברם אל לוט וגו׳ הפרד א״ וגו׳ והפריד רשע מעליו ,מוסיף הכתוב
לומר שגם ה׳ היה יושב ומצפה אל הדבר ,ותכף ומיד שפרד הרשע דבר אליו והראהו את הארץ .והוא מה
שאמר לו )בראשית י״ב:א׳( ״אשר אראך״ וכמו שפרשוהו במקומו.
האור החיים י"ב ד' מביא :אכן כות הכתוב הוא להודיע חבתו של אברהם ,שלא תעכב אפלו שעה אחת,
אלא בגמר דברי ה׳ ״לך לך״ תכף ״וילך אברם״ ,ולא תעכב לשום סבה ועזב את אביו ומולדתו .ושעור תבת
כ״ף ״כאשר״ ,הודעת הזמן שהיה סמוך לדבר ה׳ אליו.
והודיע הכתוב כי לוט לצד דבקותו באברהם הלך אתו ,פירוש :לא לצד קיום מאמר ה׳ אלא ראהו הולך
והלך עמו .וכותו בהודעה זו כי הגם שתחכם אברהם לחפז ללכת לבל יתחברו עמו ממולדתו ומבית אביו,
אף על פי כן לא הועיל בערך פרט זה ,והלך אתו לוט.
3
רש"י י"ב ב' מביא :דבר אחר ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם ,ואברכך זה שאומרים אלהי
יצחק ,ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב .יכול יהיו חותמין בכלן ,תלמוד לומר והיה ברכה ,בך חותמין
ולא בהם.
ומבאר החתם סופר :ואגדלה שמך ,זה שאומרים אלוקי יעקב .כבר אמר בזה במקום אחר ששמות אבות
הם י"ג אותיות ,גימטריא 'אחד' .ואי הוו אומרים אלוקי ישראל ,היו צריכים לומר אברם ,דאי לאו הכי
יהיה אברהם ,יצחק ,ישראל ,י"ד אותיות .ולא היה אפשר לגדל שם אברהם בתוספת ה"י ,והיו צריכים
לומר אלוקי אברם .אך בישרו הקדוש ברוך הוא ואגדלה שמך בתוספת ה"י ,אברהם ,ואומרים אלוקי יעקב
ולא אלוקי ישראל.
ולפי זה אומר אי עכשיו מה שאמרו חז"ל סוף פרק קמא דברכות ,הקורא לאברהם אברם עובר בעשה,
ופריך התם ,אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב מי ,עיין שם .ולפי ה"ל רצה לומר אי עובר בעשה אם קורא
אברהם ,וכשקורא יעקב גם כן עובר בעשה ,אם כן על כורחך צריכים לומר אברהם יצחק ישראל ,ויהיו י"ד
אותיות ,וזה אי אפשר .ועל כן איו בעשה ,וקל להבין.
המברך מקבל ברכתו לפי שמברך ,אבל המקלל מקבל קללתו רק אחרי
שמקלל
י"ב ג' ואברכה מברכיך ומקללך אאר .המברך מקבל ברכה לפי כן ,כדי שיכול לברך עם השגות והרגשות
יותר גדולות ואז יהיה הרבה יותר ברכה ,כי הוא מברך יותר ברחבות .אבל המקלל מקבל קללה רק אחרי
זה כדי שירגיש עדיין טוב ולא יקלל לפי רוע מצבו) .מפי השמועה(
אצל אברהם אביו' :וברכו בך כל משפחת האדמה'
ואצל יעקב אביו' :וברכו בך כל־משפחת האדמה "ובזרעך"'
י"ב ג' וברכו בך כל משפחת האדמה .ובפרשת ויצא כ"ח י"ד כתיב אצל יעקב אביו ,וברכו בך כל־משפחת
האדמה "ובזרעך" .וראה לי ,שאצל אברהם לא אמר ובזרעך כי ישמעאל ובי קטורה גם היה זרעו ,ובהם
לא מברכין אפילו לא האומות העולם .אבל יעקב אביו מטתו שלמה ,לכן אומר ובזרעך.
בתחילת הפרשה היה אברהם בן 75ובאמצע הפרשה היה רק בן ?70
י"ב ד' ואברם בן־חמש שים ושבעים שה בצאתו מחרן .ובפרשת בא י"ב מ' ומושב בי ישראל אשר ישבו
במצרים שלשים שה וארבע מאות שה אומר רש"י שלשים שה וארבע מאות שה ,בין הכל ,משולד יצחק
עד עכשו ,היו ארבע מאות ,משהיה לו זרע לאברהם תקיים כי גר יהיה זרעך ,ושלשים שה היו משגזרה
גזרת בין הבתרים עד שולד יצחק ,וכו'.
אברהם אביו היה בלידת יצחק מאה שה וממילא היה בברית בין הבתרים בן שבעים .ובתחילת הפרשה
כתיב ,ואברם בן־חמש שים ושבעים שה בצאתו מחרן .איך אפשר לסדר את הפסוקים?
ועי' בדעת זקים מבעלי התוס' שמפרש :ואברם בן חמש שים וגו' .וקשה שהרי ברית בין הבתרים היה
לאחר יציאתו מחרן ,ובפרשת בא אל פרעה קרא דויהי מקץ שלשים שה וגו' שיש שלשים שה מברית בין
הבתרים עד שולד יצחק ואברהם היה בן מאת שה כשולד יצחק וא"כ לא היה אברהם בין הבתרים כי
אם בן שבעים .וצ"ל ששתי יציאות היו בפעם ראשוה כשהיה בן שבעים וילך אתו לוט ובאותה שעה שבה
לוט ואברהם כבש המלכים ומיד היתה ברית בין הבתרים כי כן מי פירש"י גבי אחר הדברים האלה כל
מקום שאמר אחר סמוך והייו מיד שכבש המלכים ומצא שלא היה כי אם בן שבעים באותו שה ואחר
ברית בין הבתרים חזר לחרן ושהה שם חמש שים ויצא ועל אותה יציאה קא מהדר קרא ואברהם בן חמש
שים וגו' וכן מצאתי בסדר עולם בפי' וזה לשוו אביו אברהם היה בהפלגה בן מ"ח שה וכשדבר הקב"ה
עמו בין הבתרים היה בן שבעים שה שאמר ויהי מקץ וגו' חזר ובא לו לחרן ועשה שם חמש שים שאמר
4
ואברם בן חמש שים ושבעים שה בצאתו מחרן מצא מהפלגה ועד שיצא אברהם מחרן כ"ז שה עכ"ל.
ואיציאה שיה קאי.
אולם בתוס' בברכות ז :משמע שהמלחמה עם המלכים היה באמצע ,כשאברהם אביו היה בן שבעים
ושלוש :בד"ה לא היה אדם שקראו אדון -וא"ת והא כתיב ברוך ה' אלהי שם )בראשית ט׳:כ״ו( וי"ל דהתם
איו באל"ף דל"ת שהוא לשון אדות .וא"ת אמאי לא מייתי קרא אדי )אלהים( מה תתן לי )שם טו( שהוא
כתוב קודם .וי"ל שהפרשיות לא אמרו כסדר ואין מוקדם ומאוחר בתורה וזה הפסוק דבין הבתרים היה
קודם לכן.
וכן צ"ל ע"כ שהרי אברהם היה בן שבעים שה בברית בין הבתרים .ואחר הדברים האלה )שם( אמר אחר
מלחמת המלכים כדפירש רש"י בפירוש חומש ובמלחמת המלכים היה בן ע"ג שים שהרי כל הימים של
סדום "ב שים כדאמרי' בפ"ק דשבת )דף יא (.צא מהם י"ב שים שעבדו את כדרלעומר וי"ג שים של
מרידה ושאר מישובה כ"ו שים שהיתה בשלוה ובהפיכתה היה אברהם בן צ"ט שה שהרי היתה ההפיכה
שה אחת קודם שולד יצחק צא מהם ששה ועשרים שה למפרע של שלוה מצא שבן ע"ג שה היה
במלחמת המלכים.
אם כן היתה פרשת בין הבתרים קודם לפרשת אחר הדברים שלש שים ואותה פרשה מסיימת ויחשבה לו
צדקה ולכך הביא אותו פסוק דבמה אדע שהוא מוקדם .ומזה מיישב רשב"ם דבמקום אחד משמע שהיה
לילה דכתיב וספור הככבים )בראשי' טו( ובתר הכי כתיב ויהי השמש לבוא משמע שהוא יום .אלא ודאי
ש"מ דשי פרשיות הם ולאו בבת אחת אמרו ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
אבל לפי התוס' בברכות )וכעין זה בשבת דף י :ד"ה ושל סדום "ב שה( קשה ,מה שהדעת זקים מביא:
כשהיה בן שבעים וילך אתו לוט ובאותה שעה שבה לוט ואברהם כבש המלכים ומיד היתה ברית בין
הבתרים כי כן מי פירש"י גבי אחר הדברים האלה כל מקום שאמר אחר סמוך והייו מיד שכבש המלכים
ומצא שלא היה כי אם בן שבעים באותו שה .עכ"ל ,ואם כדברי התוס' בשבת ,איפה מפסיקין את
הפרשיות של המלחמות והפרשה של ברית בין הבתרים ,הרי כתיב אחר הדברים האלה ,ורש"י אומר שזה
סמוך?
יופי של שרה אמו
י"ב י"א ויאמר אל־שרי אשתו הה־א ידעתי כי אשה יפת־מראה את .ושמעתי מר' משה מרדכי אפשתיין
שליט"א בשם אבי זקו הראש ישיבה בחברון ,שעל שמו קרא ,שיש שי מיי יופי וחן ,יש יופי וחן טבעי,
ויש יופי וחן יסי .לפי השיטות שאסתר היתה ירקרוקת ,אבל בכל זאת היה לה חן -וזה יסי .החן והיופי
היסי לא יהיה במצב שזה יזיק .כי הרי זה מתה ,ולמה שהקב"ה יתן מתה במצב שזה יזיק?
והה כאן לפי שהגיעו למצריים ,והם פחדו שהמצרים יקחו את שרה לפרעה ,ואם היה היופי והחן שלה
יסי ,זה היה אמור להתבטל וכח הסכה שהיו במצריים .ואם בכל זאת שאר היופי הזה ,הרי יש כאן
ראייה ,שזה יופי וחן אמיתיים .וזה מה שאברהם אמר לה ,הה א ידעתי כי היופי הוא אמיתי מצד
המציאות ולא יסי ומתה מהקב"ה גד המציאות.
שפיכות דמים לעומת אשת איש
י"ב י"ב ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו .וביאר הספורו :הה א ידעתי וגו' .פי' הרב יוסף קרא
הה א ידעתי שיהרגוי ויקחו אותך כי אשה יפת מראה את וקאי אקרא דבתריה והיה כי יראו אותך וגו'
והרגו אותי משמע שהיה מתירא שיהרגוהו אם יאמר שהיא אשתו מפי שירצו לשכב עמה והם מצווים על
העריות.
ותימה שהרי כמו כן מצווים על שפיכות דמים ואם יודע הוא שהיו זהרין על מה שהן מצווין א"כ לא היה
לו לירא שיהרגוהו .וי"ל כי טוב יהיה להם שיהרגוהו ויעשו עבירה דשפיכות דמים פעם אחת משיבואו עליה
בלא הריגה כי יהיו יראים המצרים פן יצעוק עליהם למלך.
5
יתו לי מתות?
י"ב י"ג אמרי־א אחתי את למען ייטב־לי בעבורך וחיתה פשי בגללך ומפרש רש"י למען ייטב לי בעבורך.
יתו לי מתות.
וצריך ביאור למה היה לו יותר חשוב המתות מהחיים שלו ,ולכן מקדים את המתות לפי החיות?
מתי ואיך קה אברהם אביו את ארץ ישראל?
י"ג ז' ויהי־ריב בין רעי מקה־אברם ובין רעי מקה־לוט והכעי והפרזי אז ישב בארץ וברש"י ויהי ריב .לפי
שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ,ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל ,והם
אומרים תה הארץ לאברם ,ולו אין יורש ,ולוט יורשו ,ואין זה גזל ,והכתוב אומר והכעי והפרזי אז ישב
בארץ ,ולא זכה בה אברם עדיין.
ובפרשת חיי שרה כ"ג ד' על הפסוק גר־ותושב אכי עמכם תו לי אחזת־קבר עמכם ואקברה מתי מלפי
אומר רש"י :ומדרש אגדה אם תרצו הריי גר ,ואם לאו אהיה תושב ואטלה מן הדין ,שאמר לי הקב"ה
לזרעך אתן את הארץ הזאת.
ולכאורה שתי פירושי הרש"י האלו הם סותרים זה את זה? ברש"י בלך לך כתב' :ולא זכה בה אברם עדיין',
ובחיי שרה כתב' :ואם לאו אהיה תושב ואטלה מן הדין ,שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת'?
האם ארץ ישראל כבר שלו או לא?
ותירץ הפרשת דרכים בדרך הקודש דרוש תשיעי ,שבגוף הקרקע זכה אברהם מיד ,אך בפירות זכו העמים
אשר ישבו בתוכה ,ולהם היה רק קין פירות ,והגוף היה קוי לאברהם תיכף ,לכן בריב רועי לוט עם רועי
אברהם היה הריב אודות הפירות ,ועל זה כתב רש"י שהיה גזל מצידם של רועי לוט ,כיון שאברהם לא זכה
עדיין בפירות ,אולם בפרשת חיי שרה שמדובר בקרקע עצמה ,אמר אברהם שאם לא ירצו לתת לו יהיה
תושב ויטלה מן הדין שאמר לי הקדוש ברוך הוא לזרעך אתן את הארץ הזאת.
י"ג ט"ו כי את־כל־הארץ אשר־אתה ראה לך אתה ולזרעך עד־עולם .ובאור החיים מבאר וז"ל :כי את כל
הארץ וגו׳ .הה ידוע כי שעור חוש הראות הוא מגבל באדם את אשר ישיג לאור השמש ,וכאן עשה לו ה׳ ס
שתקרבו קצות הארץ וראה הכל ,ובאמצעות הדבר החזיק בכל הארץ ,כי אין לך חזקה גדולה מזו שיעתק
צור ממקומו להתקרב לפי אדוי הארץ ,ולא ירחיק דעתך דבר זה כי מציו שקפצה הארץ לעבדו )בראשית
רבה פ״ט( וגם קפלה תחת ביו )חולין צא.(:
מעשר כספים )א'(
י"ד כ' ויתן לו מעשר מכל.
יש לדקדק ממה תן לו אברהם מעשר ,הלא לא לקח כלום ממלך סדום ,כדכתיב אחר זה' ויאמר אברם אל
מלך סדם הרמתי ידי וגו' אם מחוט ועד שרוך על ואם אקח מכל אשר לך וגו'.
וכן יש לדקדק ,דכאן כתיב ויתן לו מעשר מכל ,משמע דתן רק מעשר ,ובפרשת ויצא גבי יעקב כתיב ]להלן
כח כב[ 'כל אשר תתן לי עשר אעשרו לך' .ודרשו חז"ל ]כתובות [.שתן חומש שהוא שי פעמים מעשר?
ויש לומר העין כך הוא ,דהה כאשר אמר לו מלך סדום תן לי הפש והרכש קח לך ,לא רצה אברהם לקחת
ממו כלום ,משום דאברהם היה שוא מתות .וטען מלך סדום ואמר לאברהם ,הלא אתה הצלת זאת
מזוטו של ים והרי הוא שלך ,וכבר זכו העיים במעות המעשר ,והי דאתה יכול למחל חלק שלך אבל אין
אתה יכול למחל חלק העיים ,וקח לך ממי על כל פים המעשר שיהיה לך לתן להעיים.
השיב לו אברהם כי לא יקח ממו אפילו כדי שעור מעות מעשר ,כי כתיב 'עשר תעשר' ,ואמרו חז"ל ]תעית
ט [.עשר בשביל שתתעשר ,מצא דהמעשר גורם להתעשר ,ולא תאמר אי העשרתי את אברם .ושאל אותו
מלך סדום מה תעשה בממון עיים ,והשיב לו שיתן להם המעשר מכיסו ,מצא דלא עשה אברהם עסק טוב
עם מלך סדום ,לכן תן רק פעם אחת מעשר.
אבל יעקב היה ישן על מטתו והמלאכים לקחו הכבשים מעדר לבן לעדרו ,ובא לו הרוח בקל ,לכן תן שי
פעמים מעשר.
היוצא לו מזה דאם בא לאדם רוח בקל ,אפשר דצריך לתן שי פעמים מעשר דהוא חומש.
6
)הבה"ח יו"ט תאל ארי' שיחי' בשם הדברי יחזקאל -מהרה"ק רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם
זללה"ה(
מעשר כספים )ב'(
שיחה של הג"ר אליהו דיסקין שליט"א
האם צריך להפריש מעשר כשמחזירים אבידה לפים משורת הדין?
אחת מבי ביתו של דודי הג"ר שמעון משה דיסקין זצ"ל מצאה ברחוב מאה שקל ,ההלכה הפשוטה היא
שזה שייך למוצא ,כי אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ,אבל הצליחו לאתר את הבעלים שאיבדו את
הכסף והיא באה לשאול את אבא שלה האם היא צריכה להחזיר ,והוא עה לה שמעיקר הדין היא פטורה
אבל לפים משורת הדין ראוי שהיא תחזיר את הכסף ,אבל הוא הורה לה ,שלפי שהיא מחזירה ,היא
צריכה להפריש עשרה שקלים למעשר ,היא הרי זכתה מעיקר הדין בכסף ,ומה שהיא רוצה להוג לפים
משורת הדין ולהחזיר את הכסף לא פוטר אותה מלהפריש מעשר כספים ,והוא שב והורה למאבד שקיבל
חזרה רק תשעים שקל שהוא צריך להפריש מעשר תשעה שקלים ,כי הרי אין כאן מעשה השבת אבידה
גמור ,כי זה חשב שהיא החזירה לו מאה שקל אחרים לא אלו שאבדו לו ,הא למה זה דומה לאדם שאיבד
מאה שקלים ומצא מאה שקלים אחרים שודאי שהוא חייב לעשר אותם .וכמובן שהדמיון לא מוחלט ,יש
צד גדול לומר שכשמקיימים השבה לפים משורת הדין יש כאן מעשה השבה גמור ,וזה לא חשב שהוא
קיבל סתם כסף מתה.
ובספר דרך אמוה )הג"ר חיים קיבסקי זצ"ל( בהלכות מתות עיים ,דן בשאלה זו ,הוא דן על המוצא
שמחזיר אבידה לפים משורת הדין ,האם הוא צריך להפריש מעשר ,ומביא ראיה מהפרשה שלו ]וכך כתב
גם כן בספרו טעמא דקרא[ – כתוב בפסוק שאברהם אביו תן מעשר לשם 'ויתן לו מעשר מכל' ,ולפי רוב
המפרשים הכווה היא ,מעשר מכל השלל של המלחמה.
ומה עשה אברהם אביו עם השלל? הוא החזיר אותו למלך
סדום ,ואם רואים שבכל אופן הוא עישר את הכסף שמע מיה שהמחזיר לפים משורת הדין חייב לעשר,
ומצאתי שכך מבואר בפירוש הטור על התורה ,הוא כותב על הפסוק ויתן לו מעשר מכל ,אף על פי שזה לא
שאר אצל אברהם ,מכיון שמעיקר הדין זה היה שייך לו הוא עישר את זה.
לפי למעלה מארבעים שה יגשתי לר' חיים קייבסקי זצ"ל כשהוא היה יושב בכולל חזון איש וכותב את
ספריו] ,זה היה מחזה הוד לראות איך יושב יהודי לבדו וכותב ספר שצריך בשבילו מכון שלם[ ,ושאלתי
אותו שיש מקום גדול בסברא לדון ולחלק בין מציאת אבידה לבין מה שמצאו אצל אברהם ,מוצא אבידה
שאין בה סימן שמחזיר לפים משורת הדין זה מגדרי חושן משפט ,בהלכות חושן משפט מצאו השבת
אבידה שחייבים בה מעיקר הדין ,ומצאו השבת אבידה שהיא רק לפים משורת הדין ,אבל סוף סוף מי
שוהג לפים משורת הדין עושה מעשה השבת אבידה.
אבל אברהם אביו היה מציל מן הגיס וזכה בהכל מעיקר הדין ,הסיבה שהוא החזיר היתה כמו שכתוב
בפסוק 'ולא תאמר אי העשרתי את אברם' סיבה צדדית וחשבון של קידוש וחילול ה' ,לכן למרות שהוא
החזיר הוא היה צריך לתת מעשר ,אבל מי שמחזיר אבידה לפים משורת הדין ,יש כאן מעשה השבה גמור
והוא לא צריך לתת מזה מעשר.
ואמרתי סברא זו לדודי הג"ר שמעון משה והוא הסכים שזו סברא ישרה.
למה אברהם לא לקח כלום ממלך סדום?
שוב התבותי שצדקו דברי ר' חיים – האור החיים מתקשה מה הפשט 'ולא תאמר אי העשרתי את
אברם'? הרי אצל מלך סדום זה היה לאחר יאוש והקב"ה עשה ס ,מי השוטה שיגיד שמלך סדום העשיר
את אברהם? והביאור לזה כתוב ברש"י בחולין ,הגמרא שם ]פט [.אומרת בשכר שאמר אברהם מחוט ועד
שרוך על הוא זכה לציצית ולתפילין ,וכתב רש"י שם בשכר שאמר כו' 'שלא רצה ליהות מן הגזל'.
ולכאורה דבריו סתרים מהפסוק בפרשה שלו שאברהם אביו לא לקח כדי שמלך סדום לא יגיד שהוא
העשיר אותו? האם רש"י לא למד חומש? ואכן ,רש"י למד חומש ,אבל הוא למד חומש עם פירוש רש"י!
תפתחו את החומש ותראו שרש"י מחלק את הפסוק לשי חלקים אם מחוט ועד שרוך על אעכב לעצמי מן
השבי .ואם אקח מכל אשר לך ,ואם תאמר ליתן לי שכר מבית גזיך לא אקח .והמשך הפסוק ולא תאמר
אי העשרתי את אברם הוא על החלק השי שהוא לא הסכים לקחת שכר מבית גזיו של מלך סדום ,אבל
על תחילת הפסוק שכתוב שהוא לא לקח כלום מהשבי על זה לא שייך הטעם הזה כמו שהקשה האור
החיים ,והטעם שהוא לא רצה לקחת זה מה שכתוב ברש"י
בחולין ,שלא רצה ליהות מן הגזל.
7
יש מדריגות על גבי מדריגות בלפים משורת הדין ,ולפי המדריגה של אברהם אביו גם מציל מן הגיס חשב
לגזל ,ועל כל פים מצאו למדים שגם אצל אברהם אביו ההשבה היתה בגדרי חושן משפט ,זה לא היה
מחמת חשבוות של קידוש ה' ,וצדקו דברי ר' חיים שהוכיח מאברהם אביו להשבת אבידה.
למה מפרעה אברהם אביו לקח מתות
ולא תאמר אי העשרתי את אברם -יש קושיה מפורסמת ,למה כשפרעה תן לו מתות הוא לא חשש לזה?
והתירוץ הפשוט הוא שאצל פרעה המתות הגיעו לו על פי דין ,זה היה פיצוי על העגמת פש שגרמה לו.
ויתכן ליישב בעוד אופן -רש"י כותב על הפסוק 'וילך למסעיו' שבחזרה פרע הקפותיו ,ההלכה היא
שהגזלים ומלוי בריבית שעשו תשובה אין מקבלין מהן מפי תקת השבים ,והמקבל מהם אין רוח חכמים
וחה הימו ,והש"ך פוסק להלכה שאם לגזל יש בעלי חובות הוא חייב לקחת מהגזלן או מהמלוה ,ואי
אפשר להוג ההגות שאים מעיקר הדין .על חשבון הבעלי חובות ,אפילו ההגה שמי שלא מתהג בצורה
הזו אין רוח חכמים וחה הימו אי אפשר להתהג על חשבון השי ,ומצוה לפרסם את דברי הש"ך האלו ,יש
אשים שמתהגים בכל מיי ההגות של 'שוא מתות יחיה' על חשבון הבעלי חובות שלהם ,כל ההגה של
חסידות שעל ידה הוא עלול לאחר בפריעת החוב אסרו לעשות אותה ,ועל כל פים יתכן לומר שמכיון
שאברהם אביו היה בעל חוב הוא לא היה יכול להתהג בההגה של חסידות ולא לקחת מתות בגלל
שיקולים של 'ולא תאמר אי העשרתי את אברהם') .הג"ר אליהו דיסקין שליט"א(
השם "ישמעאל"
אי' בפרקי דר' אליעזר פרק ל"ב ישמעאל מין? שאמר :״וקראת שמו ישמעאל״ .ולמה קרא שמו
ישמעאל? שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמע אקת העם ממה שעתידין בי ישמעאל לעשות בארץ באחרית
הימים .לפיכך קרא שמו ישמעאל ,שאמר :״ישמע אל ויעם״ ,עכ"ל.
ועי' ביומא ל"ח :מאי ״ושם רשעים ירקב״? אמר רבי אלעזר :רקביבות תעלה בשמותן ,דלא מסקין
בשמייהו .וברש"י שם :דלא מסקי בשמייהו -לא יקרא אדם לבו שם אדם רשע .ובריטב"א שם מביא,
דלא מסקין בשמהתייהו .פירשו בתוספות )ישים( דכי מה שהגו לקרא שם צדיק ישמעאל כשמו של
ישמעאל בן אברהם שהיה רשע דהייו משום דסבירא לן כמאן דאמר כי ישמעאל עשה תשובה .אי מי
דשאי ישמעאל שהקב״ה קראו באותו השם :ובתוס' ישים שם :מעשה בדואג וכו' .וא"ת למ"ד ]סהדרין
קד [.אין אברהם מציל את ישמעאל ואית ליה למימר שלא עשה ישמעאל תשובה ואיך קראו לשם צדיק י"ל
דישמעאל הקב"ה קראו כך ומסקין בשמיה שפיר .ה"ר אלחן.
הקב״ה מחשב שכר לפי הדרש ממו במדרגתו הראשוה ,ולא לפי
מידת המאמץ בפועל
ט"ו ו' והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה .הקשה הג"ר מתתיהו סלומון זצ"ל ,מה הגדלות שאברהם אביו
האמין בה'? הוא הכיר את בוראו ודבר איתו ,ועמד בכמה וכמה סיוות קשים מאוד ,וא"כ ,למה שלא
יאמין להקב"ה?
והסביר ע"י יסוד גדול ,שאם עובדים על עצמם ומגיעים למדרגה גבוה שמשם יש פחות סיוות ,עדיין
מקבלים שכר כאילו הוא עדיין במדרגה המוכה יותר ,כי למה שיפסיד בגלל שהוא עבד על עצמו ועלה
במדרגות.
ולכן ,אברהם לפי שהכיר את בוראו היה מקבל שכר על שהאמין בה' כי זה דבר גדול בשבילו ,גם עכשיו
שזה לא חידוש שהאמין בה' ,עדיין מקבל שכר על זה כאילו זה חידוש בשבילו.
אמוה היא תאי היחיד לצאת מהגלות
ט"ו ו' והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה .ועי' ברא"ש כאן :ויחשבה לו צדקה .פירוש חשב הקב"ה לאברהם
צדקה על האמוה שהאמין בו.
8
ומכאן הוכחה שמה שאמר הביא ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכן צדקה תרומם גוי וכן בצדק אחזה
פיך וכאלה רבים איו ר"ל צדקה בגופו ובממוו לבד ,אלה צדקה האמוה שלימה שיאמיו ישראל בכל
ההבטחות שהבטיחו על ידי הביאים ,וזה כשר בעיי השם ויביא ברחמיו עליו מהרה מה שהבטיחו.
וראה לי שזה הרא"ש לשיטתו בפרשת בא י' י' :יש לשאול מאי שא שמתו כל הרשעים בתוך ג' ימי אפלה
ודתן ואבירם לא מתו שהיו רשעים גמורים .י"ל אעפ"י שהיו רשעים לא תייאשו מן הגאולה.
עיקר מה שצריכים אחו ,כדי להיות חלק בגאולה העתידה ,זה ה"אמוה" .וכמו שאומרים בפיוט "יגדל"
בכל בקר :לפדות "מחכי קץ ישועתו" .מחכי קץ ישועתו זה לא תואר אלא זה תאי כדי לצאת מהגלות.
גם רואים כאן ,שאפילו אם אחו צדיקים ,זה לא יבטיח לו מקום בגאולה ,ומצד שי אפילו רשעים
גמורים יכולים להיצל כשיש להם אמוה.
ס לידת יצחק
י"ז י"ז מביא האבן עזרא :הלבן מאה שה יולד .תמה בעבור היות זרע הזקן קר על כן לא יוליד והתימא
הגדול איך תלד אשה שפסק דמה .והבן מהדם יבה ויכון וכאשר תסתכל ותרא כי דבר שרה פלא מדבר
אברהם כי הה מצאו אבות שכל אחד הוליד בן ,והוא גדול יותר מתשעים שה וחיי הדורות בימי אברהם
ארוכים מחיי דור ודור וכאשר סתלק המלאך מיד מל בו וכל ילידי ביתו ומקת כספו.
וכן מביא בפרשת ויגש מ"ו כ"ז :יש אומר ,כי מספר שבעים בעבור שהוא סך חשבון ,כי ששים ותשע היו,
וזה המפרש טעה ,בעבור שמצאו כל פש ביו ובותיו שלשים ושלש והם שלשים ושתים ,ובדרש כי יוכבד
ולדה בין החומות גם זה תמה ,למה לא הזכיר הכתוב הפלא שעשה עמה שהולידה משה והיא בת ק"ל
שה ,ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים ,ולא די לו זה הצער ,עד שעשו פייטים פיוטים ביום שמחת
תורה ,יוכבד אמי אחרי התחמי והיא בת ר" שה ,וכי אחיה חי כך וכך שים דרך אגדה או דברי יחיד,
והכון בעיי שיעקב בחשבון וממו יחל ,כאילו אמר כל פש ביו ובותיו עם פשו שלשים ושלש ,והראיה
ע"ז שאמר בתחלה יעקב וביו ,ואם יטען טוען ויאמר ,כי הה כתוב ,ויהי כל פש יוצאי ירך יעקב שבעים
פש ,דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים ,כאשר אמר "אשר ילד לו בפדן ארם" )בראשית לה כו(
ולא ולד לו בימין שם ,כי גם בזו הפרשה ,שים עדים ,האחד שאמר "ואלה שמות בי ישראל הבאים
מצרימה יעקב וביו" )בראשית מו ח( והה הזכיר כי יעקב מבי ישראל ,כי לא הלך הכתוב כי אם אחר
הרוב ,והעד השי "כל הפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" )בראשית מו כז( ,ומשה ואפרים לא באו
אל מצרים ,כי שם היו ושם ולדו וכתוב אחריו "בשבעים פש ירדו אבותיך מצרימה" )דברים י כב( ואלה
שיהם לא ירדו ,ג"כ זה הכתוב לעד כי יעקב כס בחשבון כי פש יש לו והוא העיקר.
והרמב"ן שם מ"ו ט"ו חולק עליו ,וז"ל :שלשים ושלש ובפרטן אי אתה מוצא אלא שלשים ושתים ,אלא זו
יוכבד שולדה בכיסתן לעיר ,שאמר )במדבר כו ט( "אשר ילדה אתה ללוי במצרים" ,לדתה במצרים ואין
הורתה במצרים ,זו היא שיטת רבותיו )סוטה יב(.
ורבי אברהם השיב ואמר כי זה תמה ,אם כן למה לא הזכיר הכתוב הפלא שעשה עמה שהולידה משה והיא
בת מאה ושלשים שה ,ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים ,ולא די לו זה הצער עד שעשו הפיטים
פיוטים ביום שמחת תורה "יוכבד אמי אחרי התחמי" ,והה היא בת מאתים וחמשים שה .וכי אחיה
השילוי חיה כך וכך שים ,דרך הגדה או דברי יחיד ,אלו דבריו .והה פן יהיה חכם בעייו בסתירת דברי
רבותיו אי צריך לעות אליו ,ואומר כי על כל פים יהיה בדבר יוכבד פלא גדול מן הסים הסתרים שהם
יסוד התורה ,כי היא בת לוי עצמו ,לא מתיחסת אליו ,כמו שכתוב )במדבר כו ט( "אשר ילדה אתה ללוי
במצרים" ,ועוד כתוב )שמות ו כ( "את יוכבד דודתו" ,והה אם אמר כי הוליד אותה בבחרותו כאשר הוליד
כל ביו ,והיתה לדתה אחר רדתו למצרים מעט ,הה היא בלדת משה זקה מאד כמין שאמרו רבותיו או
קרוב לו ,ואם אמר שולדה לו אחר שבתו במצרים ימים רבים ,והה חשב שהוליד אותה אחר רדתו
למצרים חמשים ושבע שה ,והוא יהיה בן מאה שה ,כי ברדתו היה בן מ"ג שים ,והה יהיו בזה שי
פלאים ,שיהיה הוא זקן כאברהם אשר הזכיר הכתוב )בראשית י"ז:י"ז( "הלבן מאה שה יולד" ,וכתיב
)בראשית י"ח:י"ב( "ואדי זקן" ,ותהיה היא זקה בלדת משה בת ע"ג ,ואם אחר עוד לדתה לסוף ימי לוי,
הה יהיה פלא גדול משל אברהם.
אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה ,כי הסים העשים על ידי ביא שיתבא כן מתחלה או מלאך
גלה במלאכות השם ,יזכירם הכתוב ,והעשים מאליהן לעזר צדיק או להכרית רשע ,לא יזכירו בתורה או
בביאים ,וזהו זהב רותח יוצק בפי החכם הזה ממה שהשיב על רבותיו בעין פיחס )במדבר כה יב( וזולתו
במקומות הרבה ,ולמה יזכירם הכתוב ,כל יסודות התורה בסים סתרים הם ,ועם התורה אין בכל עיו
רק סים לא טבע ומהג ,שהרי יעודי התורה כלם אותות ומופתים ,כי לא יכרת וימות בטבע הבא על אחת
9
מן העריות או האוכל חלב ,ולא יהיו השמים כברזל בטבעם מפי זרעו בשה השביעית ,וכן כל יעודי התורה
בטובות ההן וכל הצלחת הצדיקים בצדקתם וכל תפלות דוד מלכו וכל תפלותיו – סים ופלאות ,אלא
שאין בהם שוי מפרסם בטבעו של עולם כאשר הזכרתי זה כבר )רמב"ן על בראשית י"ז:א'( ועוד אפרשו
בעזרת השם )שמות ו ב ויקרא כו יא(.
והה אתן לך עד אמן על מה שאמרתי ,ידעו כי מעת בוא ישראל לארץ עד לידת אדויו דוד היה כשלש
מאות ושבעים שה ,והימים יתחלקו לארבעה דורות ,שלמון ובעז ועובד וישי ,ויגיע לכל אחד מהם צ"ג שה,
והה כלם זקים קרוב לאברהם והיו מולידים כל אחד בשת מותו שלא כדרך כל הארץ ,כי אין החיים
בזמם מאה שה .ואם הוליד אחד מהם בבחרותו כמהג ,יהיו האחרים זקים מאד יותר מאברהם ,ויהי
בהם הפלא גדול יותר מאד ,כי ימי האדם בדור אברהם ארכים ובשות דוד חזרו למחציתם .ואולי חיו
יותר ,כי אפשר שהיו לשלמון ימים רבים בבואם לארץ .ולכן תו אשי הקבלה והם חכמי אמת לעובד ימים
רבים ,והוא ס סתר עשה לאבי המלוכה בן הצדקת הבאה לחסות תחת כפי השכיה .וכן יזכירו באמו
ארך ימים רבים .וכבר פרשתי כי הפלא באברהם איו כאשר יחשב החכם הזכר וזולתו מבעלי המקרא ,כי
אברהם הוליד את יצחק טרם מותו שבעים וחמש שה ,והה לא עברו עליו שי חלקים בימיו ,והאשים בכל
דור אין הזקה בהם עד עבר עליהם שלשת חלקי ימותם ,כאשר יחשבו הרופאים הילדות והבחרות
והאישות והזקה ,ובדורות האלה אשר הימים בהם כשבעים שה לא יחשבו לו הרופאים זקן עד אחר
ששים.
ועוד כי אברהם הוליד בים רבים אחרי ארבעים שה מלדת יצחק ,ויהיה הפלא כפלי כפלים .ואם אמר
שהחזירו האל לימי בחורותיו ,יקשה עליו כי לא הזכיר הכתוב הפלא הגדול הזה והוא ס גלוי ומפרסם
בהפך מן הטבע .ומן הידוע כי האשים בדור הזה מהם שיולידו בזקתם עד מלאת שבעים שה או שמוים
שה ויותר כפי התקומם בהם הלחות לפי טבעם ,וגם השים אין להן זמן ,וכל עוד היות להן האורח תלדה.
רק התמה באברהם ושרה כאשר פרשתי שם ,מפי שלא הולידו בעוריהם ועתה הולידו זה מזה ,ועוד בשרה
היה פלא כי חדל ממה ארח כשים ואחרי כן לא תלדה .והה אם יהיו ימי יוכבד כימי אביה ,ותתקים בה
הלחות עד קרוב לזקתה כמשפט השים ,איו פלא אם תוליד בזמן אשר תו לה רבותיו ,מפי שרצה
האלהים לגאל את ישראל על ידי האחים האלה ולא הגיע הקץ ,אחר לדתם ימים רבים עד כי זקה אמם,
ולא יפלא מה' דבר.
למה לא מל אברהם אביו את עצמו קודם שצטווה ,כמו שקיים את
כל התורה?
המהרש"א ביבמות ק :אומר קודם שימול לא קיים עדיין כל התורה ,דהא לא קיים מילה .פי' רק אחרי
המילה קיים כל התורה כולה .ובב"ב ט"ז .מתרץ בזה איך הוא התחתן עם שרה בלי לראות אותה הרי אמרו
חז"ל אסור לקדש אשה עד שיראה ,מכיון שהתחתן איתה לפי המילה.
הריב"א י"ז כ"ד מביא כמה טעמים :ואברהם בן תשעים שה ותשע שים בהמולו בשר ערלתו .פרש"י
באברהם לא אמר 'את' לפי שלא היה חסר אלא חתוך בשר שכבר תמעך על ידי תשמיש .אבל ישמעאל
שהיה ילד הוזקק לחתוך את הבשר ולפרוע המילה .וקשה דאמרין ביבמות פרק הערל דלא תה פריעה
לאברהם .ותירץ ר"ת מאורליש דמשמע דקיים אותה דהא אמרי' במס' יומא שאברהם קיים את כל
התורה אפי' עירובי תבשילין.
וא"ת א"כ למה המתין כל כך למול את עצמו .ותי' הר"ף שלכך המתין עד שצטוה לפי שגדול המצווה
ועושה יותר מעושה ואיו מצוה.
והקשה על זה הפירוש ר"ש מכרך לדון ,א"כ מדוע לא קיים מצות פריעה בעצמו דיודע היה שלא היתה
עתידה להצטוות עד יהושע ,לכך ראה לו לפרש שלכך לא קיים מצות מילה עד שצטווה שלא רצה לחבל
בעצמו .ובהך גירסא יחא קושיא דפריעה.
עוד י"ל דהא דאמרין דאברהם קיים הכל אפילו עירובי תבשילין ר"ל אחר שמול אבל קודם לכן לא היה
דעת לקיים המצות כדאמרין בדרים ז' דברים היה אברהם חסר קודם שמול ראיית ב' עיים שמיעת ב'
אזים והבת הלב .ואמם יש לתרץ הך קושיא מפריעה ע"פ פרש"י שלכך לא קיים מצות פריעה בעצמו לפי
שלא היה צריך לה כדפירש רש"י גבי בהמולו בשר ערלתו.
והמזרחי מביא :קיים אברהם כל התורה אפילו עירובי תבשילין כדאיתא ביומא אבל מצות מילה לא
קיימה עד שצטווה בה משום דיודע היה שעתיד להצטוות עליה ואז יהיה מצווה ועושה שהוא גדול ממי
שאיו מצווה ועושה כדאיתא בקדושין ועוד שאז יהיה קדוש השם בקיום המצוה הזאת יותר ממה שהיה
מקיים אותה מעצמו מפי שעם הצווי ודע לכל העולם שכדי לקיים צוויו יתברך מל את עצמו ולא חשש
10
מכל ליצי הדור שהיו מלעיגין עליו לומר ראו זקו זה שהוא בן ק' שה רוצה לחתוך את ערלתו מפי ציוי
השם ואיו חושש לא לצערו ולא לבושתו.
ואלו היה מל את עצמו שלא בצוויו יתברך היו אומרים עליו שעל פי הרפואה עשה מה שעשה כי אולי חולי
היה לו באותו מקום ורפואתו איה אלא בחתיכת בשר ערלתו.
אולם המהרש"א בהמשך דבריו ביבמות מביא :אבל הרא"ם כתב בסוף פ' לך לך וז"ל כי אברהם קיים כל
התורה אפילו עירוב תבשילין כדאמרין ביומא אבל מצות מילה לא קיים דיודע היה דעתיד להצטוות עליה
ואז יהיה מצווה ועושה דגדול כו' עכ"ל והוא דחוק גם קשה דא"כ למה שא מצרית קודם שימול אבל לפי
שיטתיו יחא דכל גר לא צטווה במצות עד אחר מילה כדאמרין בפרק החולץ ולכך הותר אברהם בהגר
וכיון ששאה בהיתר שוב לא גירשה גם אחר שימול משום דעתידה תורה לאסור.
המהרי"ל דיסקין מביא עוד טעם ,שהתורה אמרה המול ימול ,רק מי שימול הוא שימול .ואילו לפי הציווי
לא היה בכלל פרשת מילה ולא היה אפשר למול.
הבריסקר רב זצ"ל מביא עוד טעם ,ד'ברית' שייך רק בין ב' צדדים ,וכיון שמילה קרא 'ברית' ,א"כ בלי
ציווי לא שייך למול ,כי אין הסכמה לברית הזה מהצד השי בעיין.
)משחת שמן מהג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל(
האם אברהם היה הראשון לימול או האחרון?
ברש"י י"ז כ"ו :מול אברהם וישמעאל בו .ע"כ .משמע אברהם לפי ישמעאל.
רד"ק שם :ואחר שמל אותם כלם מל את עצמו ,ופרושו מול על ידי עצמו .וכן בפסוק כ"ג :וקדם מל אותם
כלם ואחר כן מל את עצמו ,שאם היה מל את עצמו תחלה היה כחו תשש ולא היה יכול למולם באותו היום.
אבן עזרא שם :והה היו שמוה עשר ושלש מאות ילידי ביתו חוץ ממקת כספו ואח"כ מול אברהם גם
ביום בעצמו וישמעאל בו וילידי ביתו ומקת כספו כולם מולו אתו ברצום .ע"כ .משמע שאברהם ימול
לפי ישמעאל.
דעת זקים מבעלי התוס' בעצם היום הזה .ר"ג אומר שלח אברהם וקרא לשם בן ח ומל אותו ואת
ישמעאל בו ומהו בעצם בגבורתו של יום .ולא עוד אלא בעשור של חדש השביעי הוא יום הכפורים אמר
כאן בעצם ואמר להלן תעו את פשותיכם בעצם היום הזה מה להלן יוה"כ אף כאן יוה"כ ובכל שה ושה
הקב"ה רואה דם בריתו של אברהם אביו ומכפר לו על כל עוותיו .ואתמר בב"ר שטל אברהם סכין
ואחז בערלתו וכשבא לחתוך היה מתיירא מפי שהיה זקן וסייעו הקב"ה כביכול שלח ידו ואחז עמו שאמר
וכרות עמו הברית מלמד שעזרו .ע"כ .משמע שהקב"ה עזר לו ודלא כהרד"ק ,ומשמע גם שמל את עצמו רק
אחרי שמל את ישמעאל.
רא"ש י"ז י"ג המול ימול יליד ביתך הרבה ולדות מל אברהם קודם שימול את עצמו והיו כולם מתים עד
שתן לו עצה ממרא והרגיש מתוך מצות הקב"ה ומלשוו שאמר המול ימול יליד ביתך פירושו ,המול ימול
כשהיה ימול יכול למול את אחרים אבל קודם שהיה ימול איו רשאי למולם.
ומתוך כך יחא הקושיא שמקשין וכי איש כמו אברהם אביו היה שואל עצה אם יעשה מצות הבורא אם
לאו ולמאי שפירשו יחא.
הרמב"ן שם :ואין טעם "מול אברהם" ,שמול הוא בתחלה ,אבל ישמעאל בו מול מתחלה ,וכל בי ביתו,
כי כן כתוב )בראשית י"ז:כ"ג( "ויקח אברהם את ישמעאל בו ואת כל ילידי ביתו" ואחרי כן "ואברהם בן
תשעים ותשע שה בהמלו" ,והטעם כי אברהם זדרז במצות המילה שלהם תחלה ומל אותם הוא בעצמו,
או שזמן להם מוהלים הרבה והוא עומד עליהם ,ואחר כך מל את עצמו ,שאלו הקדים מילתו היה חולה או
מסכן בה מפי זקתו ולא היה יכול להשתדל במילתם.
סיכום:
רש"י ,אבן עזרא והרא"ש ,מהם משמע שאברהם ימול לפי שאר אשי בי ביתו ,או לפחות לפי ישמעאל.
רד"ק ,דעת זקים מבעלי התוס' והרמב"ן ,מהם משמע שאברהם ימול לאחרוה.
11
טעם שאומרים 'הודו לה' כי טוב' בברית
הרא"ש י"ז י"ג מביא :אומרים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ,שמעתי טעם כון מה לו אצל הודאה בזה
הפסוק ,ויש לומר לפי מה שאמרו חז"ל ,ד' צריכים להודות ,היוצא מן האסורין אחד מהם ,וזה הולד עד
עתה היה חבוש בבטן אמו ואין לך יוצא מן האסורין יותר מזה לפיכך מודים ומשבחים בעבורו.
החזקוי בפרשת שמות ב' ב' על הפסוק ותרא אתו כי טוב הוא ,מביא טעם אחר :ד״א כי טוב הוא ולד
מהול .ולפי שכתוב בו כי טוב על שם שולד מהול ,הגו העם לומר הודו לה׳ כי טוב על המילה.
וכן מביא הפעח רזא אות"ו כ"י טו"ב הו"א ,בגימטריא שול"ד מהו"ל ,לוי .ולכך אומרים הודו לה' כי טוב
בשעת מילה.
ארבע אשים היו דומים זה לזה
אברהם אביו היה דומה ליצחק כמו שמביא רש"י בתחילת פרשת תולדות ,וכן היה דומה ללוט לכן רדף
אחרי המלכים להציל את לוט ,וכן כתוב במדרש שהיה דומה לאליעזר.
הפטרה
יתן כעפר חרבו כקש ידף קשתו .שואל החתם סופר ,יל"ד הול"ל בהיפוך ,יתן עפרו כחרב וקש דף שלו
כקשת .על כן ראה לעיות דעתי על דרך הפשוט שאברהם אביו עליו השלום הג מהגו של עולם ,ירה
חיצים בקשתות והריק חרבו גד האויב שלא לשות ממהגו של עולם .אך בעייו היו חרבו כעפר וקשתו
כקש ידף ,שלא בטח בחרב וחית ולא בקשת וחצים ,כי היו בעייו כלא היה ,על דרך )משלי כ"א( סוס מוכן
ליום מלחמה ולה' התשועה) .תצד"ק(
השגחה עליוה
היום י' חשון הוא היאהרצייט של אבי זקיי ר' ירמיה דושיסקי זצ"ל והוא טמן בהר המוחות .הקבר
שע"י היה ריק להרבה שים והכדים היו בטוחים שאבא שלהם קה את החלקה הזו לעצמו לקבורה .הם
היו כ"כ בטוחים בזה ,שאפילו לא שאלו אותו .כשיצאו לקברו בי' חשון תשמ"ט אחרי שלושים ושבע שים
היה אביהם ר' יוסף זצ"ל מאוד חלש ,והם היו בטוחים שבבוא העת ,אפשר לקבור אותו שם .בי"ג חשון
תשמ"ט הבן ר' יוסף זצ"ל פטר והבים התקשרו לחברא קדישא לבקש לקבור אותו בחלקה הזו שע"י
אביו ,והתשובה היתה ,שאף אחד לא קה את החלקה הזו ,ובדיוק אתמול קברו שם אדם אחר .מי' חשון
תשי"ב עד י"ב חשון תשמ"ט 37שים ויומיים היה הקבר ריק מבלי שאף אחד קה אותה ,ובדיוק יום לפי
שהבן פטר קברו שם באקראי אדם אחר .זה קרא השגחה עליוה!
לעילוי שמת אבי מורי ר' יוסף מאיר בן ר' יצחק זצ"ל לב"ע כ"ז כסלו תשמ"ט
לעילוי שמת אבי זקיי ר' ירמיה בן ר' יוסף זצ"ל לב"ע י' חשון תשי"ב
לעילוי שמת דודי זקיי ר' יוסף בן ר' ירמיה זצ"ל לב"ע י"ג חשון תשמ"ט
לעילוי שמת ר' דוד יוסף בן חיה אלפסי ז"ל לב"ע כ"ב תשרי שמיי עצרת תשפ"ז
יתת האפשרות לכל המעוייים לקחת חלק בהוצאות ולדב לזכות ולעילוי שמה.
12
